diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1411111df7071855c4bfca0863536ac76848ab92
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Mishnah Avodah Zarah",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עבודה זרה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "They asked of [Jewish] sages in Rome, etc. - Amongst that which you should know is that the perfected philosophers do not believe in tzelamim, by which I mean talismanery, but scoff at them and at those who think that they possess efficacy and I will extend on this to say this because I know that most people are seduced by this with great folly, and with similar things, and think that they are real — which is not so, even though the best of the pious in our religion think that they are true, just being forbidden by the Torah, and they do not understand that those things are completely empty lies. We are commanded in the Torah not to do them just as we are commanded against lying. And these are things that have received great publicity amongst the pagans, especially amongst the nation which is called the Sabians, this is a nation that came from Abraham our father, peace be upon him, from his sons, and they follow [those sons'] errors and rotten thinking ... and they promoted and gave honor to the stars, connecting to them deeds that have no connection to them; wrote works dealings with the stars, and witchcraft, and adjurations, and spiritual astrology, and things about stars , and demons, and old tales, and magic, and soothsaying, and asking the dead, and many other such issues. which the true Torah fights and cuts off, being the essence of idolatry and its branches."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ce96850e1077e338e74d34c3425b4e336b9deaa1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/English/merged.json
@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Avodah Zarah",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Avodah_Zarah",
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "They asked of [Jewish] sages in Rome, etc. - Amongst that which you should know is that the perfected philosophers do not believe in tzelamim, by which I mean talismanery, but scoff at them and at those who think that they possess efficacy and I will extend on this to say this because I know that most people are seduced by this with great folly, and with similar things, and think that they are real — which is not so, even though the best of the pious in our religion think that they are true, just being forbidden by the Torah, and they do not understand that those things are completely empty lies. We are commanded in the Torah not to do them just as we are commanded against lying. And these are things that have received great publicity amongst the pagans, especially amongst the nation which is called the Sabians, this is a nation that came from Abraham our father, peace be upon him, from his sons, and they follow [those sons'] errors and rotten thinking ... and they promoted and gave honor to the stars, connecting to them deeds that have no connection to them; wrote works dealings with the stars, and witchcraft, and adjurations, and spiritual astrology, and things about stars , and demons, and old tales, and magic, and soothsaying, and asking the dead, and many other such issues. which the true Torah fights and cuts off, being the essence of idolatry and its branches."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עבודה זרה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7323d963588d5105025a7c5b97a4798010872dec
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,190 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Avodah Zarah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עבודה זרה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שלשה ימים לפני אידיהן של עובדי כוכבים וכו':
אידיהם הבליהם כנוי למועדיהם ואסור לקרותם מועדים לפי שהם הבל על האמת ואלה שלשה ימים מלבד יום האיד עצמו ואסרנו שישאל מהם או ילוה מהם לפי שהם משבחים לעבודת כוכבים שלהם על זה ויהיה הוא סבה לשבח לעבודת כוכבים ואם הוא מלוה על פה מותר לקבל מהם לפי שהוא מציל מידם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר וכו':
פסק ההלכה בגולה אין אסור אלא יום אידיהן בלבד וכל מה שלוקחין ומוכרין עמהם ביום אידיהן אסור כלומר שאסור ליהנות ממנו ואין הלכה כר' ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "ואילו אידיהן של עובדי כוכבים וכו':
אלו הזמנים הנזכרים היו מפורסמים באותו הזמן אצל העובדי כוכבים והנלוים אליהם וכן כל מועד אומה בכל מקומות העולם כשהן עובדין עבודת כוכבים חייב לנהוג בהן כמו שזכר: מיתה שיש בה שריפה שהיה בה קטורת או שריפת בגדי המת וכלים וגנוסיא של מלכים הוא יום שמתקבצין בו להקים מלך ואין הלכה כר\"מ: בלורית הוא שער המניחין באמצע ומגלחין מה שסביבותיו מכל הצדדין ותספורת כזה אסור לנו מן התורה כדי שלא נתדמה להם אבל אין חייב עליו מלקות אלא אם שחת הפאות כמו שבארנו במכות: \n"
+ ],
+ [
+ "עיר שיש בה עבודת כוכבים כו':
אמרו מהו לילך לשם שישים אותה דרך לילך משם לזולתה לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודת כוכבים כל שכן לדור בה וכל שכן לסחור בה וחנויות מעוטרות חנויות העיר שמייפין אותם באיזה מין ממיני הנוי שיעשה הכל הוא לעבודת כוכבים ולפיכך כל מה שיש בה אסור בהנאה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנא' (דברים ד) ועבדתם שם אלהים (אחרים) מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינה כן קל וחומר דין בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים אסור למכור וכו':
אצטרובלין הן הנקראים בערבי קצ\"ם קדיש\"י והם הקטנים מן הצנוב': ובנות שוח מין ממיני השקמה: ופטוטרותיהן הענפים שנתלין בהן הפירות: ומה שאמר רבי מאיר דקל טב רצונו לומר פירות דקל טב לפי שהפירות הטובים יקרבום לעבודת כוכבים: וחצב קנים שעושין מהם הסוכר\"א. ונקליבם מין ממיני העשבים המעולים ומה שאמר ר' יהודה אין מקריבין חצב לעבודת כוכבים ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור ר' מאיר אומר אף דקל טב וחצב ונקליבם אסור למכור לעובדי כוכבים והלכה כר\"מ שאוסר למכור דברים אלו גזירה שמא יקריב מהם לעבודת כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו (שלא) למכור בהמה וכו':
בהמה גסה אסור למכרה לעובד כוכבים לפי שהוא מצווה על שביתת בהמתו ואסרו למכרה לו על דרך גזירה שמא ישאיל אותה לו או ישכיר אותה לו ויאמר כמו שמותר למכרה כמו כן הוא מותר להשכירה ולהשאילה ויעבוד בה עבודת כוכבים [בשבת] והיא של ישראל ולפיכך מותר לו למכרה על ידי סרסור כמו שבארנו ברביעי מפסחים: והשבורה ג\"כ משמשת לטחון ובן בתירא אומר הסוסים שמביאין עליהם הציידין העופות שצדין בהם מותר למכרם להם לפי שסבר החי נושא את עצמו ואפילו בהמה ועוף כמו שבארנו בעשירי מפסחים: וחכמים אומרים כי האדם בלבד הוא שאמרו בו החי נושא את עצמו כמו שנתבאר בפרק עשירי משבת ואין הלכה כבן בתירא א] ואין הלכה כר' יהודה אבל שאר בהמות מותר למכור לעובד כוכבים שהם ידועות לרכוב בהם בלבד: \n"
+ ],
+ [
+ "אין מוכרין להם דובים וכו':
כל דבר שיש בו נזק לרבים כגון כלי מלחמה כולן וכלי יסורין כגון שלשלאות וכבלי ברזל וצינוקי' וכמו כן אין מתקנין להם כלי מלחמה ואין מלטשין להם החרבות והרמחים וכיוצא בהם שלא לעזור המשחיתין בארץ להשחית: בסילקי וגרדינין ואצטדיא ובימה כלן תארי כסאות ואצטבאות שעושין לכבוד עבודת כוכבים ובשבילה: ובימוסות ברניות וארמנות וכפה בנין עשוי כמין קשת: \n"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין תכשיטין לעבודת כוכבים וכו':
עיקר איסור דברים אלו מה שאמרה תורה לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע לפי שזה בכלל לא תחנם: ואמר ואין צריך לומר שדות לפי ששדות יש בהם שני דברים אחד מטעם לא תחנם והשני שמבטל מהן הפרשת תרומה ומעשרות והלכה כרבי יוסי ובלבד שישכיר כל איש ב' אבל ג' או יותר לא ישכיר להם שלא יעשה שכונות עובדי כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית וכו':
הם אמרו אף במקום שאמרו להשכיר הוא דברי ר' מאיר שאומר שלא ישכיר להם זולתו בסוריא בלבד אבל לא בארץ ישראל אבל לדעת רבי יוסי יהיה סוגית הדברים כן כשאמרו לא לבית דירה אמרו ואין בזה מחלוקת שהוא ישכיר לו בית לעשות ממנו אוצר או ליהנות בו הנאה מועטת על דרך ישוב הארץ ולהעביר השעה ואמרו על שמו כלומר על ישראל בעל המרחץ ועובד כוכבים הדר בו יחמם אותן בשבת ויכנסו בו העובדי כוכבים ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים וזה היה בימיהם שהיה מנהגם כמו שזכרנו אריסות למרחץ לא עבדי אינשי אבל בזמננו זה דין המרחץ ודין השדה ושאר הקרקעות אחד הוא ומותר לבעל קרקע להשכירו וזה מפורסם לכל בני אדם: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וכו':
ואפי' בהמה נקבה אין מניחין אצל עובדת כוכבים שמא יבא עובד כוכבים אצל אותה עובדת כוכבים וירבע הבהמה הם אמרו לא תייחד אשה עמהם ואפי' היחוד שהוא מותר לה יחוד כמותו להתיחד עם ישראל כגון שתהיה אשת העובד כוכבים עמו וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו ובסוף קידושין: ובת ישראל לא תילד את העובדת כוכבים לפי שמגדלת בן לעבודת כוכבים ואם הוא בשכר מותר מפני איבה ומטעם זה לא תניק בנה של עובדת כוכבים. ואמרה ברשותה שלא תתייחד עמו לפי שהם חשודים על שפיכת דמים: \n"
+ ],
+ [
+ "מתרפאין מהן ריפוי ממון וכו':
ריפוי ממון שירפא לו העובד כוכבים בהמתו או עבדו וריפוי נפשות שירפאהו לו עצמו וזה דוקא כשנתן לו הרפואה משלו אבל כשיאמר במה שיתרפא מותר ולפיכך מותר לנו לקחת נסחאות הרפואות מהן ואסור לקחת מהן פירוש עניניו ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין וכו':
אנדריינוס קיסר היה עושה טיט ידוע וגובל אותו ביין ימים הרבה ואחר כך עשה ממנו כלי חרס בלתי מבושל והיה מוליך אותו עמו וכל שעה שהיה צריך יין היה שורה חתיכה מאותן הכלים במים והוא נמוח וישקע הטיט וישאר המים מזוג ביין והיה שותה ואותו מעשה היו עושין בני אדם בזמן חבור המשנה והוא נקרא חרס אנדריני מיוחס לאנדריינוס: ולבובין גזור מלב לפי שהיו נוקבין על לבן ומוציאין אותו והוא מין מעבודת הבעלים: ותרפות הגרעון הבזוי ומקום התורפה קורין למקום הנבזה והנקלה והוא כינוי דרך בזיון לבתי עבודת כוכבים שהולכין להם ולפיכך נקראו התועים ההולכים בתרפות: והבאים מותר כשבאו יחידים אבל שיירא אסורין שמא דעתן לחזור והלכה כרשב\"ג וכר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "נודות של עובדי כוכבים וקנקניהן וכו':
נודות העובדי כוכבים וקנקניהם כמו שאומר לך והוא שאם הם חדשים ולא נשתמש בהן העובד כוכבים מותר לנו לתת לתוכו יין מיד ואם הם ישנים שכבר נשתמש בהן העובד כוכבים ימלא אותן במים שלשה ימים מעת לעת ויחליף מהם המים בכל כ\"ד שעות ואחר כך יתן בהן יין ואם נתן בהם ציר או מורייס וכיוצא בהן בתחלה ואף על פי שלא נתן בהם מים שלשה ימים מעת לעת מותר לתת בו יין אחר כן ומותר לתת בהם שכר לכתחילה וכמו כן אם החם אותם באש מותר שיתן בהן יין ואם לא עשה בהם אחד משלשה דברים אלו ונשתהה אצלו שנה תמימה מותר לתת בהן יין: כבר זכרנו פעמים שהחרצנים הם גרעיני הענבים וזגין הקליפה שעל הענב: ולחים נקראים כל שנתן ויבישים אחר השנה ומה שאמרו חכמים מותרין רצונו לומר מותר באכילה והיה מנהגם לתת יין בקצת מיני המורייס ולפיכך אסרוהו באכילה ונתבאר בתלמוד שכשנתברר ממראה אותן מורייס בתכונתו שלא היה בו יין שהוא מותר באכילה ובית אונייקי מקום שרוב העגלים הנמצאים לשם היו קרובים לעבודת כוכבים והיה רוב אותם העגלים לעומת שאר כל הבהמות מיעוט. ור' מאיר חייש למיעוט לפיכך אמר גבינת אותה העיר אסורה בהנאה בשביל קיבת עגלי עבודת כוכבים ורבנן לא חיישי למיעוט ולפיכך אומרים אסור באכילה בלבד ואין הלכה כר\"מ בכל דבריו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה שאל ר\"י וכו':
מה שהביא' שלא יודיעו בטעם אסורו לקירוב אותה גזירה דלמא אתי לזלזולי בה ולפיכך היה מנהגם כשהיו אוסרים שום דבר בגזרה לא היו מודיעים טעם אותה גזירה כל אותה שנה עד שיתפרסם איסור אותו הדבר ונודע אצל הנשים ועמי הארץ באותה שעה מודיעים הטעם וסיבת איסור גבינת העובד כוכבים שמא יעמידנה בעור קיבת נבילה לפי שהוא מעמיד ג\"כ וכבר נודע ששחיטת עובד כוכבים נבילה וכשהעמיד בעור הקיבה נאסרה אותה גבינה לא מטעם בשר בחלב לפי שבשר בחלב אינו אסור אלא בנותן טעם כמו שנתבאר בחולין אבל הוא אסור בשביל שחיטת עובד כוכבים ולא נאמר בזה אחד מששים לפי שהוא מעמיד ומעשה הנבלה הוא נראה וכאילו הגבינה כולה נבלה לפי שהדבר שאסור כשנתערב עם המותר והיה מעשה אותה הדבר האסור נראה ונגלה אינו בטל במיעוטו ואפ' הוא נעלם הנה הוא אוסר הכל ואפי' היה אותו הדבר האסור כל שהוא ולא נאמר עליו לא אחד מששים ולא אחד ממאה כמו שבארנו בשני מערלה באמרם כל המחמץ וכל המתבל וכו': והמעמיד גדול ממחמץ וממתבל וכן אמרו הכל הולך אחר המעמיד ואמנם קיבת הנבלה עצמה היא מותרת לפי שהיא פירשא בעלמא רצוני לומר כעין צואה והלחות ואינה כגוף הבהמה ולפיכך מותר לנו ליקח קיבות העובד כוכבים ונעמיד בהן הגבינה וכמו כן כשאנו רואין העובד כוכבים שהעמיד החלב בקיבה עצמה מותר לנו לאכול אותה גבינה ולא תועיל בזה הפרסום ולא מה שהדעת נותן על הרוב אלא ראיית העין ואשר הביא שלא תאסר הגבינה משום חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו לפי שטעם איסור זה כדי שלא יתערב חלב בהמה טמאה עם אותו החלב ועיקר הוא בידינו שחלב בהמה טמאה אינו מעמיד הנה שלא נשאר איסור אלא איסור נבלה בלבד כמו שזכרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים של עובד כוכבים וכו':
רוב דברים אלו כגון הפת והשלקות וכיוצא בהן כולם נאסרו כדי שנתרחק מהם ולא נתערב עמהם כדי שלא נמשך בהתערבנו עמהם לשלוח יד במה שהוא אסור וזה ענין אמרם משום חתנות ואלה הדברים הם מכלל שמונה עשר דבר שגזרו כמו שבארנו בראשון משבת וזה שאתה רואה שאנו אוסרין שלוקיהן אינן הדברים ששולקין בכליהם לפי שזה נקרא גיעולי עובד כוכבים אבל הם הדברים שאין בהם גיעולי עובד כוכבים ולא כיוצא בהם אבל הם אסורים בשביל שנגמרה מלאכתן על ידי עובד כוכבים לפי שהחכמים אסרו בשביל להתרחק מהם גם כן כל מה שיבשל העובד כוכבים ואפי' בישל שום דבר ברשותנו אלא אם היה אותו דבר נאכל בכמו שהוא חי אז אינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת באותו מקום כי בזה לא יאסר כשבשלן עובד כוכבים משום בשולי עובד כוכבים ולא יתערב לך איסור בשולי עובד כוכבים באיסור גיעולי עובד כוכבים וכבר בארתי זה אבל השמן פסק ההלכה ששמן העובד כוכבים מותר ופתם יראה מתלמודנו הבבלי שהוא אסור אבל פת השוק שמוכרין הנחתומין אסורו מעט וקרוב להיתר מפת בעלי בתים. והולכי דרכים ובשעת הצורך הדבר מותר לדעתי והוא חוזר למנהג המדינה כמו שבארתי בפסחים ואין הכבשין שנותנין בהן יין אסורים בהנאה לפי שאין נראה בהם טעם היין אבל הוא נמס ומתבטל טעמו ולפיכך אינו באיסור הנאה לפי שלא נראה בם מעשה היין. וטרית מין ממיני הדגה והוא דג טהור שכותשין אותו עד שהוא שב כמו עיסה וכשהוא נדוק ונכתש אסרנוהו שמא נכתש עמו דג טמא ואין שם צורה שיורה עליו וציר הוא מרק הדג המלוח שמתמצה ממנו וכשאין בו דג אין אנו יודעים אם הוא תמצית דג טמא או מדג טהור הוא ולפיכך אסור וחילק מין מן הדגים והוא טהור אבל כשהוא קטן לא תמצא בו קשקשת ולא סנפיר עד שיגדל וגדלים בו ואסרנוהו לפי שיעלה מן הים עם מין אחר אסור ויתערב בו עירוב גמור עד שלא יכירו אותו אלא יחידים מבני אדם: וקורט של חלתית חתיכת חלתית ואסרו אותה לפי שהעובדי כוכבים חותכין אותה בסכיניהם כשמוכרים אותה ובהן שומן הנבלה וחורפת החלתית יתפשט אותו השומן בגוף החלתית ומחסר חורפתו ואותו שומן הוא נותן בו טעם לשבח וזה אסור כמו שיתבאר בסוף מסכת זו: ומלח סלקונדית מלח ממקום ידוע היו מעלין אותו גדולי העובדי כוכבים על שלחנם והיו מושחין אותו בחלבי החזירים ושומן הדגים וכיוצא בהן ממה שממתק אותו ומשביחו ולפיכך הוא אסור ומה שכפל ואמר הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה למעוטי מורייס וגבינה בית אניאקי שהן אסורין בהנאה לדעת רבי מאיר שמשנה זו שלו: \n"
+ ],
+ [
+ "ואלו מותרין באכילה וכו':
ואפילו ישראל רחוק מן העובד כוכבים והיה ישראל יושב אבל כשהוא עומד רואה את העובד כוכבים ולפי שכשהוא עומד רואהו מאיזו בהמה הוא חולב אותו החלב מותר ואף על פי שהוא יושב ולא ראהו כשהוא חולב לפי שהעובד כוכבים מתיירא שיעמוד ויראהו כשהוא חולב מן הטמאה וכאילו רצונו לומר באמרו בכאן רואהו שהוא מצוי עמו שהוא יכול לראותו בשעה שהוא חולב והדבדבניות אותן החתיכות שרודין מן הכוורת שבהן הדבש ואע\"פ שהן נוטפות לחות לא נאמר שמא הזיל עליהן יין וגם אותה לחות לא תכשיר ואף על פי שהדבש מכשיר מכלל השבעה משקין כמו שזכרנו וכמו שנבאר במקומו במסכת מכשירין לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו ובתוספתא מסכת טהרות דבש הזב מכוורת דבורים מטמא טומאת משקין חישב עליהם לאוכלן מטמא טומאת אוכלין וזה לפי שלא יתייחד המשקה בעצמו עד שמתיכין אותו בכונה ומסלקין אותו מן הדונג ודע זה: וטרית שאינה טרופה אינו רוצה לומר שהדג נשאר כמו שהוא שזה מבואר הוא אבל רצונו בו ואפי' שהיא כתושה כשאינה טרופה בתכלית היא מותרת וזה הוא שישאר ראש הדג ושדרתו נראים עד שיודע מאותה צורה שהוא דג טהור ואמרו עלה של חלתית ואפילו שנדבק בו קורט חלתית ר' יוסי אומר השלוחין אסורים אומר כשהיו הזיתים השרויין במים נתרכך עד שכשתקח זית אחד מהם תקח אותו מבלי הגרעין שלו ויפול (הנויה) [הנה] הוא אסור וזה הוא פירוש השלוחין כאילו אמר השולחין כמו רוכב ורכוב וטעם זו לדעתו לפי שהוא אומר שהיין השליכו עליהן ולפיכך נתרכך בשרם ונאסרו החגבים מן הכד כשהמוכר משים אותם לפניו לפי שהיה מנהגם לזרוק עליהם יין פעם אחר פעם כדי שלא יתייבשו ויכסום אבק ואם הוא מוכר מן האוצר או ממקום כנוסם מותר לפי שאין צד לאסרם ואמרו וכן בתרומה רצה לומר וכן בכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל מה שהוא בסל שלפניו שהוציאו למכרו הוא אסור ואין ראוי לקחתו ממנו ואשר יהיה אצלו באוצר מותר לפי שהוא מתיירא שידעו זה בני אדם ויאמרו שהכל הוא תרומה שמכר לשם חולין והוא מסכן במעט ואומר שהוא חולין ולא יסכן המרובה שירא שמא יודע רמאותו ויפסיד הכל ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הצלמים אסורים וכו':
חושבין בעלי זה המעשה כי כשתהיה השמש במעלה ממעלות הגלגל איזו מעלה שתהיה יעשה צלם לאותה המעלה על דמות הצורה המיוחסת לאותה המעלה ונראים ממנו כחות במציאות בעניני אותה צורה והפועלים המיוחסים לה והם מקטרים לאותו צלם ומתפללים לו ומגדלין אותו בשעה שתהיה השמש באותה מעלה וזה מין ממיני הצלמים ונקרא בערבי טלאס\"ם ובמקום ר' מאיר היה אצלם מין זה מן הצלמים וכבר ידעת שרבי מאיר חייש למיעוט ולפיכך גזר על כל הצורות שהן אסורות לפי שקצתן עשוין לעבדן פעס בשנה כשהשמש [חלה] (ס\"א עלה) באותה מעלה וחכמים לא חיישי למיעוט ואומרין שעושין אותו לנוי בלבד. ואם היה בצד הצורה שום דבר ממה שזכר תנא קמא או ממה שהוסיפו בברייתא והוא חרב ועטרה וטבעת אותה שעה נדע בבירור שנעשית בעיון ובקטרת ובתפלה ובקרבן כמו שהוא מפורסם אצל בעלי המלאכה זו ובלבד שתהא צורה זו על פתח המדינה ואין מחלוקת ביניהם שכל הצורות שבעיירות והארמונים אסורות לפי שנעשו לשם בבירור לעבודה לפי שאין אותם מקומות מקום לנוי שנאמר לנוי נעשו ואפילו שאין בידו מאומה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "המוציא שברי צלמים וכו':
תבנית יד ורגל אינו יד צלם שנשבר לפי שזה הוא שברי צלמים אבל מתחלת עשייתו נעשה צורת יד בלבד או צורת רגל וכן צורת איזה אבר שיעשה וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו נעשה נפרד או אם נשבר מצורה שלימה: \n"
+ ],
+ [
+ "המוצא כלים וכו':
צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עגול ויאמר זה הוא שמש או קשת עגול ויאמר זה לבנה אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלאס\"ם מיחסים לכוכבים צורות עד שאומרין צורת שבתי צורת זקן שחור וצורת נוגה צורת נערה יפה בחלי זהב וצורת השמש צורת המלך מעוטר יושב על עגלה וכן מייחסים לכל המזלות וכוכבים צורות הרבה והם באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה לפי שהם מאמרים כוזבים והכזב על הדבר מן הדברים יגדל וירחב בלי ספק: ואמרו צורת חמה ולבנה ר\"ל שימצא הצורה המיוחסת אל השמש והצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דעת שיהיה. והדרקון צורת גוף שיש בו ציצין קשקשין הרבה לבין סנפירין כקשקשי הדג וזו הצורה היתה אצלם מהודרת לפי שהן מיחסין אותן לחלק מחלקי גלגל והגיד לי איש אחד מבעלי מלאכה זו שזו הצורה הוא הצורה לתלי הלבנה ונקרא בערבי א\"ל גוזה\"ר ושהיא נעשית על תבנית כך בשעה כך וכך ושאלתיו באיזה ספר זכרו זה לפי שאני לא ראיתי מעולם צורה זו ואמר כי מלמדו בדה מלבו צורה זו עם הרבה דברים שמסר לו בסוד: וכלים מכובדים הם חלי זהב וכסף ובגד משי ומה שזולתו הם כלים מבוזים והלכה כרבן שמעון בן גמליאל וכרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "שאל פרקלוס וכו':
אפרודיטי שם הכוכב הנקרא נוגה וכן כתוב שם נוגה הנקרא בערבי א\"ל זהר\"א בספרי הצלמים הנקראים בארבי טלאסי' אפרודיטי והיה באותו המרחץ צורת נוגה: וזה שאמר לו אין משיבין במרחץ אמנם אמר לו זה אחר צאתו מן המרחץ והתנצל לו לפי ששתק ולא השיב לו על שאלתו ואמר לו מה שמנעני מלהשיבך דבר לפי שאין משיבין בבית המרחץ: \n"
+ ],
+ [
+ "העובדי כוכבים העובדים וכו':
רבי יוסי סבר שאילן שנטעו לשם אילן ולבסוף עבדו אסור לפי שיש בו תפיסת יד אדם וחכמים אומרים כי כיון שנטעו והוא לא נתכוין בו לעבדו כשעת נטיעתו הוא כמו הר וגבעה ועבודתו אחר כן אינו אוסר אותו ור' עקיבא הודיענו בעיקר שנחקר בו בשביל מקומות עבודת כוכבים ואינו חולק עם אדם ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה ביתו וכו':
אע\"פ שהוא כונס לתוך שלו אסור להניח אותו המקום הפנוי לעבודת כוכבים לפי שהיה מהנה אותה אבל ממלא אותו בדברים מאוסים ויתן שם קוצים וכיוצא בהם ודע שטומאת עבודת כוכבים דרבנן ולפיכך היו מקילין בה מכל צד ואומרים שהוא נדמה כשרץ לטמא במגע לא במשא כשרץ ונדמה למת שאינה מטמאה אלא בכזית לא בפחות מזה ואין הלכה כר\"ע ואפילו בעבודת כוכבים עצמה וכל שכן משמשיה: \n"
+ ],
+ [
+ "שלשה בתים וכו':
איזו אשרה וכו':
סיוד הליבון שמלבנין בסיד וכיוד הפתוח והציור: ואמרו וחדש הראוי בו או שחדש: וחלפין נקראין הענפין שנמצאו במקום אותן שחתכו והוא מה שאמר והחליף. ואמרו איזה היא אשרה הוא רוצה לומר איזו היא אשירה שנחלקו בה חכמים ור\"ש לפי שאמר שהאשרות שלשה מינין ב' מינין אין בדינן מחלוקת והשלישית והיא אותה שתחתיה עבודת כוכבים אומרים חכמים שהיא אסורה בהנאה כל זמן שעבודת כוכבים תחתיה וכשמסירין אותה מתחתיה היא מותרת כמו שקדם מדבריהם העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה הרי זה מותר ור' שמעון אומר אפי' לא בטלה ואע\"פ שהיא תחתיו הואיל ולצורה עובד מותר ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "לא ישב בצלה וכו':
לא ישב בצלה בצל גוף האילן אבל בצל ענפיה ועליה מותר לו לשבת שם וזה שאמרנו אם עבר טמא לפי שיש לומר אי אפשר שאין שם מתקרובת עבודת כוכבים וזה הוא דעת רבי יהודה בן בתירא שאומר מניין לתקרובת עבודת כוכבים שהיא מטמאה באהל שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים מטמאה באהל ואין הלכה כר\"י בן בתירא לפי שלא נמשלה עבודת כוכבים למת אלא לפי שאינה מטמאה לפחות מכזית כמת כמו שבארנו אבל מטמאה תקרובת עבודת כוכבים במגע ובמשא כנבלה: וגוזלת את הרבים שיהיו ענפיה נמשכות על אויר רשות הרבים: וחזרין רבוי הנקרא חזרת והוא הנקרא בערבי חסא ומי גשמים מזיקין לו ולפיכך לא יזרע תחתיה ואפילו בימות הגשמים לפי שתועיל להם: וכבר קדם לך דעת רבי יוסי בזה הפרק שאין לחוש שתחזיר עבודת כוכבים ומשמשיה זבל לפי שאין אותו הזבל לבדו הוא סבת הצמח אלא הזבל והקרקע והמים והאויר והשמש והוא סבר זה וזה גורם מותר כלומר שיעשה דבר מן הדברים ויהיו סבות עשייתו מהם שנים או יותר מהם מותר ומהם אסור אותו הדבר הנעשה מותר וכן פסק ההלכה בכל הדברים ואמנם אמר בכאן זה הדבר כחולק על החכמים לפי שאמר להם על דעתכם שאתן חוששין בשוב עבודת כוכבים זבל (אבל) אף לא ירקות בימות הגשמים וכבר בארנו שהלכה כרבי יוסי ועל סברתו נעשה: \n"
+ ],
+ [
+ "נטל ממנו עצים וכו':
ההסק הראשון שמסיקין התנור הוא משלים בשול חרסו ואז הוא ראוי לאפות בו אחר כך ולפיכך יותץ שאפילו כשיוצן שבח אותו ההיסק נשאר בו וזה הוא לדעת האומר זה וזה גורם אסור ופסק ההלכה בין חדש בין ישן יוצן כלומר שיניח אותו עד שיצטנן ויסיקו אותו שנית בעצים של היתר ויאפו בו וזהו מותר: ודברי ר\"א יוליך הנייה לים המלח שיקח מדמיהן דמי הככר שנתערב בכל הפת וישליך אותו בים המלח עמוקים שלא ימצא לעולם: זוכר מחלוקתם בפת להודיע דר\"א כי היכי דשרי בפת דעצים דאסורה כבר כלים ונשרפו כמו כן מיקל בדבר שהאיסור קיים כגון כרכר שארג בו הבגד דאיתיה לאיסורא בעיניה ר\"א אומר יוליך הנאה לים המלח ואפי' בפת שכלה העצים וליתיה לאיסוריה בעיניה וחכמים אומרים כולן אסורות והלכה כר' אליעזר בכל ואפי' חבית של יין נסך כשנתערבה בין חביות יוליך הנייה לים המלח ומותר לו למכור הכל וליהנות בו: \n"
+ ],
+ [
+ "כיצד מבטלה קרסם וכו':
קרסום הוא כריתת ראשי הענפים וזירוד' כריתת הענפים שפייה גרירתם וכל זה כשיעשה אותו העובד כוכבים לפי שהעיקר אצלנו שלא יבטל עבודת כוכבים אלא עובד כוכבים שיודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה וכך אמרו דפלח מבטל ודלא פלח לא מבטל לפיכך אמרו בטיב עבודת כוכבים שלא יהיה נער קטן או מקולקל הדעת: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר שלש אבנים וכו':
ר' ישמעאל אומר ששלש ואפילו היו ברחוק ממנו ד' אמות אסורות לפי שאמרי' כנוסים מרקוליס קטן מנגד מרקוליס גדול כיון שהיו שתי אבנים או ג' נראין עמו אסורות והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "מצא בראשו מעות וכו':
אמרו מותרין ובלבד שימצאם על דרך בזיון המעות כשיהיו בכיס תלוי בצואר אותו הצלם וכסות שתהיה בגדיו מכופלין נתונים על ראשו וכלים שיהיו תלויין על ראשו שנכנס ראשו ממושבו: \n"
+ ],
+ [
+ "עבודת כוכבים שהיה לה גינה וכו':
אמרו בטובה ושלא בטובה רוצה לומר בטובת כומרים: \n"
+ ],
+ [
+ "עבודת כוכבים של עובד כוכבים וכו':
אמר רחמנא בעבודת כוכבים דעובד כוכבים פסילי אלהיהם תשרפון באש משעה שפסלו נעשה לו אלוה ואמר בעבודת כוכבים דישראל ושם בסתר עד שיעשה לה הדברים שבסתר כגון שיקטר לה אז ישתחוה וזולת זה כמו שנתבאר בסנהדרין: \n"
+ ],
+ [
+ "כיצד מבטלה וכו':
פחסה החליקה ואמרו כשפחסה בפניה פירוש כשהחליק פניה עד שהסיר צורת הפנים באותה שעה תבטל אבל כשהחליק שאר גופה בשלא חסר ממנה כלום אינה מבוטלת ומחלוקת רבי וחכמים הוא כשמכרה לעובד כוכבים אבל כשמכרה לצורף ישראל דברי הכל בטלה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "עבודת כוכבים שהניחוה וכו':
בימוס היא אבן גדולה מציבין אותה להקריב עליה והוא מין מן המזבחות וכשמולך מלך מקים בימוס ואם הוסר ממלך או מת ומלך אחר יניח הבימוס הראשון ויעשה שני לעצמו ואז הוא מותר ליהנות מן הראשון וזה פירוש אמרו מפני שמעמידים אותן בשעה שהמלכים עוברין כלומר שהסבה שהבימוסים הרבה שבזמן שמעבירין המלך בטל אותו הבימוס ויעשה אחר לעצמו המולך ואז כל הראשונים מותרין: \n"
+ ],
+ [
+ "שאלו את הזקנים ברומי וכו':
ממה שאתה צריך לידע כי הפילוסופים על השלימות אינן מאמינין הצלמים רצוני לומר הטלמסאות אבל מלעיגין מהן ומאותן שחושבין שיש להם פעולה ובאור זה יאריך ואמנם אני אומר זה לפי שאני יודע שרוב בני אדם כלם נפתים בזה פתוי גדול מאד ובדברים דומה להם ומחשבים שיש להם ענינים אמתיים ואין הדבר כן עד כי הטובים החסידים מבני דתנו חושבים שהם דברים אמתיים אלא שהם אסורין מצד התורה בלבד ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב והם דברים נתבררה להם פרסום גדול אצל העובדי כוכבים ועיקר זה באומה הנקראת צאבים והם האומה שיצא אברהם אבינו ע\"ה מביניהם וחלק על טעותם וסברתם המקולקלת במה שנתן האלהים בלבו מן החכמה והיו מגדלין ומכבדין הכוכבים ומיחסין להם פעולות שאינן להם והם שכתבו ספרים בדיני הכוכבים והכשוף וההשבעות והמזלות הרוחניות ודבר הכוכבים והשדים והגדת העתידות ומעונן ומנחש על רוב מיניהם ושאלת המתים והרבה מכיוצא בזה ששלפה התורה האמיתית חרבה עליהם והכריתה אותם והם עיקר עבודת כוכבים וענפיה וזה שהכזב הראשון גזרת הכוכבים שנתברר במופת בחכמת הטבע בטול הקדמותיו הראשונה באמרם הכוכב הפלוני רע ונקשה וכוכב פלוני טוב ומצליח והחלק הפלוני מן הגלגל יאות הכוכב הפלוני והוא הפך הכוכב הפלוני עם היות הגלגל כולו גוף אחד מתדמת החלקים אין בו שינוי ולא כזב ושתי הקדמות אלו הם עמודי גזרת הכוכבים אשר בהתברר בטולם כמו שנתברר בטלו חלקים עד סופם אחר כן הרכיבו כזב שני על הכזב הראשון והוא הצלמים הנקראים הטלאסמם ואמר שכשיהיה כוכב פלוני המצליח במקום הנאות לו תעשה צורה על תואר כך וכך ותביא מן התועלת כך וכך וכשיהיה הכוכב הפלוני הנקשה במקום פלוני שהוא הפכו תעשה לו צורה בתואר כך וכך ותדחה בו מן הרעה כך וכך ונתרחב זה השער כפי רוחב גזרת הכוכבים ומה שייחסו לה מן הפרטים: אחר כן הרכיבו כזב שלישי על אלו השנים והוא עבודת כוכבים ואמרו שצורה זו הנעשית במזל צומח כך ועל המצב הפלוני כשיקוטר בדבר פלוני ויתפללו לו בדברים כך וכך וישתחוו לו הוא יסיר רעת דבר פלוני ודברים אלו עושים לפי שבימים הראשונים קבצו בני המדינות ופתו המון עמי הארץ ואמרו להם כי הצלחת ארצותיכם ועניניכם כשתעשו אלה הצורות וכשמתקבצים לבתיהם מכבדים אלה הזקנים שיודעים סודותיהם ובזה קמה המלכות וחשבו שאותו הדבר אמת והיו מאמינין בו כמו שאנו מאמינין בנביאים עליהם השלום מן השלמות והחסידות הלא תראה היאך קראם הכתוב נביאי הבעל ונביאי האשרה אחר כן באו חלושי הדעת ומצאו אותם הדברים ואותם הספרים וחשבו שהן אמת ושיש בהם תועלת ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מן הזמנים לתועלת שעה אמר הנביא אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אתם וכבר בארו החכמים שכל מה שיהיה מהם מהפעולות אלה הצלמים הוא בדרך מקרה ומייחסים אותן להם וזה ענין פילוסופים ברור וכמו כן מצאתי להחכמים שעוררו על גזרת הכוכבים שהן נוהגין דרך המעונן והמנחש לא שהם סבה כמו שחושבין האצטגנינין אמרו לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וזהו דעת הפילוסופים בהם ואלו הדברים כלם שבדאו הצאבים אין מהם בפילוסופי יון דבר קטן או גדול וכבר הארכתי אני בכאן אבל יש בו מקום תועלת ותקון אמונה לפי ששגעון בני האדם בכוכבים והצלמים ר\"ל הטלאסמם אינו דבר מועט וכבר יצאו מן התורה פעם אחת בשביל מה שהיו מאמינין אותם מאמתתם: \n"
+ ],
+ [
+ "לוקחין גת בעוטה וכו':
כשיהיה מרזב הגת סתום עד שלא יהיה נגר ממנו כלום אלא שנדרכים הענבים קצתם עם קצתם אינו מתנסך לדעת משנה הראשונה: ותפוח שם פסולת הענבים שעושין צבור באמצע הגת: ואמרו מכאן השאר מותר הוא משנה ראשונה שהיא מתרת שידרוך העובד כוכבים ואינה הלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "דורכין עם העובד כוכבים וכו':
דורכין עם העובד כוכבים בגת אבל לא בוצרין עמו היא משנה ראשונה וזה הטעם לאסור שיבצור העובד כוכבים עמו לפי שעיקר בידינו הבוצר לגת הוכשר וכשנוגע בו העובד כוכבי' הנה טמאו ויהי' הוא עוזר לטמאו כשהוא בוצר עמו והלכות משנה זו כולם בנויות על עיקר אסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י וכבר זכרנו זה פעמים הרבה אבל מה שהתיר לבעט עמו לפי שסבת הטומאה כבר עברה לפי שכבר נטמא במגע עובד כוכבי' והוא מוכשר כמו שהוא עיקרנו. וטעם אינו עושה יין נסך עד שירד לבור וכל זה אינו הלכה אבל פסק ההלכה מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ויין כיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך ולפיכך בוצרין עמו ואין דורכין עמו ודע שאסור לישראל שישתמש לו עובד כוכבים בבציר לכתחלה בשום פנים ואפי' להביא לו הענבים לגת כ\"ש זולתו וכך באר התלמוד משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב אמנם ישראל שהוא עושה בטומאה הוא עובר עבירה לפי שהוא מטמא מה שיש בו זכות לשם כלומר התרומות והמעשרות וכן הפת תטמא התרומה ומעיקרנו אין מחזיקין ידי עוברי עבירה וכשדרכו הענבים ונאפה הפת נשלמה העבירה ולפיכך מותר לשאת עמו אחר כן: \n"
+ ],
+ [
+ "עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור וכו':
יש לו עליו מלוה כלומר על אותו יין אבל על האיש לא נעשה יין נסך לפי שכשיש על אותו היין מלוה הוא חושב אותו ממונו ואפשר שימשך ידו לחפש ולראות היאך הוא כיון שזה הוא ממונו ואמר נפל לבור ועלה כשעלה והוא מת אבל כשעלה חי אסור בהנאה לפי שהוא משבח לעבודת כוכבים על שניצול והוא כאילו מאידיהם של עובדי כוכבים ור' שמעון מתיר בשתיה ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "המטהר יינו של עובד כוכבים וכו':
מטהר יינו של עובד כוכבים הוא שישתמש ישראל בו מתחלת עשייתו עד שיהיה טהור ויניח אותו ברשות בעל יין ולפיכך צריך שיהיה הבית פתוח לרשות הרבים ויהיה במדינת ישראל לפי שהוא ירא ליכנס לבית שמא יראה אותו ישראל ויגיד לבעל היין שכבר נאסר אבל אם הניח אותו ביד עובד כוכבים אחר הוא מותר לפי שלא יארע כזה על מה שאין לו שררות בו ואפילו היתה המדינה כולה עובדי כוכבים ור\"ש בן אלעזר חולק עליו על זה ואמר כל רשות עובדי כוכבים אחת היא ואפילו ברשות אחר אסור והלכה כר' שמעון בן אלעזר ודע כי כשיהיה מפתח וחותם ביד ישראל מותר לדברי הכל ואף על פי שהוא ברשות עובד כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "המטהר יינו של עובד כוכבים וכו':
ואף על פי שמפתח וחותם ביד ישראל כיון שאין הרשות כולו שלו אסרו חכמים לפי שישתמש בו ויעשה אותו יין נסך: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השוכר את הפועל וכו':
[אמרו קנס הוא שקנסו חכמים ביין נסך] ומן הידוע ברוב שהשוכר בהמה לרכוב בו יתן עליה צדה לדרכו וס\"ד שהוא כאילו שכר ממנו לרכוב בו ולשאת יין נסך ויהיה שכרו אסור הודיענו שאין הדבר כן אבל שכרה מותר כיון שלא נתבאר בו לשאת יין נסך: \n"
+ ],
+ [
+ "יין נסך שנפל על גבי ענבים וכו':
הראוי להשלים לשון משנה כך ואם היו מבוקעות והיה בהנייתו בנותן טעם אסורות ואם לא היה בהנייתו בנותן טעם מותרות ומעשה בביתוס בן זונין ואמרו שנפל לתוך הגריסין כשהיו הגריסין רותחין הוא שהוא פוגם מתחילה ועד סוף: וזה כי זה שקורא המשנה יש בהנייתו בנותן טעם הוא הענין שקורא התלמוד נותן טעם לשבח ר\"ל שאותו הטעם משביחו וממתיקו והוא הענין בעצמו רוצה לומר בהנאתו בנותן טעם כאילו אמר יש בטעמו הנייה וזאת המשנה קוראהו שאין בהנייתו בנותן טעם כלומר שאין הנאה בו כשמצא אותו הטעם וזה שקורא התלמוד נותן טעם לפגם ומן המבואר שזה יארע בין שני מינין כלומר מין בשאינו מינו ויש בזה ד' חלוקין החלוק האחד שיתערב דבר בדבר ויפסידו אם בטעמו אם בריחו בשעתו ולאחר זמן כלומר שאינו סר קלקולו ממנו מתחילה ועד סוף והוא כגון שמנונית הבשר או הדג שנתערב עם הדבש שהוא מפסידו תמיד והחלק השני שיהיה הדבר שנתערב משביח הדבר שנתערב בו בשעתו ואח\"כ כעירוב היין בתבשיל הבשר או בתבשיל הדג והוא הנקרא משביח מתחילה ועד סוף והחלק השלישי שישביח טעמו לשעתו ולאחר זמן מפסידו כעירוב שמנונית הבשר והחלב עם החמאה לפי שהוא מטיב טעמו וריחו ובאושו ואחר כך מפסידו וזה הנקרא משביח ולבסוף פוגם והחלק הרביעי שמפסידו לפי שעה וברוב הימים משביחו כגון עירוב הדבש ביין שהוא מקלקלו מיד ולבסוף יתחזק עליו האויר וכח היין ואז יהיה הדבש ממה שיוסף עליו לו ריח טוב וזכות ענין וחדוד וכל זה לשבח היין וזה נקרא פוגם מעיקרו אמנם פוגם מתחילה ועד סוף אין צ\"ל שהוא מותר בכל האיסורין ושני חלקים הנשארים לו נתבאר בתלמוד אי זה מהן אסור ואיזה מהן מותר ולפיכך שניהם אסורין ואל זה התנו בגריסין רותחין לפי שאם הם קרים הוא מתקן טעמו לשעתו ואחר כן כשמערב אותן ומרתיחן בחדוד החומץ יפסיד טעמם: \n"
+ ],
+ [
+ "עובר כוככים שהיה מעביר עם ישראל וכו':
בחזקת משתמר הוא שיאמר לעובד כוכבים העבר ואני אבא עמך כי אף על פי שנתעכב הרבה ירא לשלוח ידו אל החבית ואם הודיע לעובד כוכבים שיתאחר ממנו זמן שיוכל לנקוב הכסוי שעל פי החבית ויוצא ממנו היין ויסתום אותו הנקב וייבש מקום הסתום הוא יין נסך ורשב\"ג לא חייש לשיתומא וישי' הזמן כדי שיפתח פי החבית כולו ויוצא היין ממנה ויסתום פי החבית וייבש כל הכסוי כולו וזה הזמן ארוך מן הזמן שאמר ת\"ק לפי שרשב\"ג אומר לו יכול לנקוב הכסוי ולסתום אותו הנקב לפי שירא ממנו או מכל הכסוי שעל פי החבית וחכמים אין חולקין על רשב\"ג שכשיהיה כיסוי החבית בטיט שהוא כדי שיפתח ויגוף ותינגב לפי שלא יכול לחפור בטיט ולסתום בטיט הלח לפי שהוא ניכר בשנוי צבעי העפרים אבל מחלוקת' שכשיהיה פי החבית סתום בסיד שאפשר לחפור בו ומין הסיד כולו אחד והוא ממהר ליבש ג\"כ וישתום הוא גזור משתום העין שהוא ענין פתיחה והלכה כרשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "המניח יינו בקרון של וכו':
קפנדריא הוא שיכנס משער זה ויצא מן השער שכנגדו כמו שבארנו פעמים רבים וכאילו אמר כשנכנס מפתח העיר לעשות צרכיו לשם במהירות והם ממתינין אותו שיחזור והוא יצא משער אחר ונכנס לעיר ועשה מה שזכר והתמהמה והשמיעו מחלוקתם בג' הלכות בשיעור זמן ההפלגה לפי שאפשר בכל אחת מהן קולא וחומרא לפי כשהדרך ביבשה נאמר שיכול לבא לו דרך עקלתון ולפיכך ירא ולא ינסך ואע\"פ שהתמהמה אבל בים לא כיון שהפליג יתנסך או נאמר בהפך שביבשה כיון שנסתר ממנו ולא רואהו יתנסך ובים שאינו יודע מי ראהו יאמר שמא חבירו יראנו ואפי' יתמהמה ממנו יותר מזה הזמן לא יתנסך וכמו כן כשהיה בחנותו ואמר יכול הוא לסגור פתחו ויעשה מה שהוא רוצה ולפיכך יתנסך בפחות מזה הזמן או בהפך נאמר בים שאפשר שנכנס בתוך הים ויסתר מן העין הוא שנאמר שיהיה מנסך בזה הזמן אבל בחנות אפי' היה נסתר יותר לא יתנסך לפי שהוא ירא שיבאו הבעלים ואי אפשר לו להעביר החנות ממקומו לפיכך הודיעך ששיעור הזמן אחד לדעת חכמים בכל ולדעת רשב\"ג ג\"כ והלכה כרשב\"ג בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "היה אוכל עמו על השולחן וכו':
דולפקי היא כלי זולתי השולחן שיהיו עליה כלים באוכלים ומשקין ומהן לוקחין ומניחין על השולחן ואין העובד כוכבים יכול לשלוח ידו לדבר שהוא על הדולפקי עד שיתן אותן בעל הבית על השולחן. ואמרו חביות פתוחות אסורות רוצה לומר החביות שיש בבות שהניחו שם וזה סתם על דעת רשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "בלשת שנכנסה לעיר וכו':
בלשת נקרא החיל הנכנס לעיר לשלול אותה ושולחין יד בממון בני אדם ותרגום ויחפש ובלש ולפיכך נקראו בלשת לפי שהם מחפשין ממון בני אדם וחוקרין אותו: \n"
+ ],
+ [
+ "אומנין ישראל וכו':
כבר ידעת שהעיקר ביין נסך אסור בהנאה ואסור למכרו ומעקרנו שמשיכה בעובד כוכבים קונה כמו ישראל וכבר קדמו הפנים שבהם יתנסך בהם היין ביד עובד כוכבים וכבר בארנו ג\"כ בראשון מקדושין ובחמישי מבתרא דיני המשיכה ונקוט עיקר זה כשיהיה היין ברשות העובד כוכבים וקנאו והוא לא יתנסך ואח\"כ נעשה יין נסך דמיו מותרין וכן כשיהיה הגעתו ברשותו עם היותו יין נסך בשעה אחת כגון שימדוד לו הישראל בידיו דמיו אסורין וכ\"ש כשנעשה נסך קודם שיקנהו ואם פסק עמו דמים סמכה דעתו וכשמדד לו הישראל בכלי ישראל ובא הכלי ברשות העובד כוכבים קנה במשיכה וזכה ישראל בדמים ולא ישוב יין נסך עד שיגע בו אחר כן וכשמדד לו עד שלא פסק ואפילו שנתן לו קודם קצת הדמים לא סמכה דעתו ולא יתקיים קניינו עד שיפסיק עמו ויפרע לו מה שנשאר מן הדמים וכבר נתנסך קודם לכן כשנגע בו וכאילו הוא הודיענו בכאן זה הענין בלבד כלומר ואם משך הואיל ולא פסק עמו לא סמכה דעתו ולא נגמר קנין עד שיפרע הדמים וכבר קדם הנסוך וכשיפסוק הדמים וקבל הדמים אפי' שנמדד [לו] בידיו [כל] דמיו מותרין וכשלא יהיה אצל העובד כוכבים מעות מצויין ונתן לו ישראל המוכר על דרך הלואה וחזר העובד כוכבים ונתן המעות בעינם לא על דרך לקנות ממנו בהם זהו מותר: ועכבת יין שישאר במשפך לחות היין נראית: והמערה מכלי לכלי הוא שיצוק ישראל מכליו לתוך הכלי שביד העובד כוכבים וה\"ה בכלי העובד כוכבים עצמו כשיש בו יין נסך ואפילו הוא בארץ: והסלון המחבר בין השני כלים בעת יציקתו והוא הנקרא נצוק אסור ועל זה ההיקש תאסר היין אשר בכלי העליון מצד הנצוק כיון שלמטה חבור לענין יין נסך וכן הוא ולפיכך צוו שיהיה ענין היציקה כמו שאבאר והוא שיצוק ויגביה ידו קודם שיגע הדבר שהוא יוצק אל הכלי התחתון אחרי כן יצוק פעם שנית כמו בראשונה או יהיה יוצק כמו שזורקין במזרק והוא אמרם למודד היין קטופי קטופי או נפוצי נפוצי ועל זה הדרך יהיה המערה ממנו מותר: \n"
+ ],
+ [
+ "יין נסך אסור וכו':
לא יהיה רחוק בעיניך היות המים אסור וזה כשהם קרבים לעבודת כוכבי' או שיהיו נעבדו אותן המים ופסק ההלכה ביין נסך בלבד כלומר שנתנסך לעבודת כוכבים שהוא מטמא טומאה חמורה כמת והוא אוסר במינו בכל שהוא לא שנא איסורא לגו התירא ולא שנא התירא לגו איסורא ובלבד שיערה מכלי רחב הפה יהיה הדבר היוצא ממנו יש לו שיעור גדול אבל אם עירה יין נסך טפה טפה ביין הרבה מן היין המותר הנה זה אינו אוסר אותו אבל אם היה ערוי היין מותר על מעט מן היין נסך הכל אסור ואפילו עירה על משקל שיעורו ממנו מלא ספינה מיין נאסר הכל בהנאה: ופסק ההלכה ג\"כ שאין בו ספק ולא פקפוק והוא עיקר נוהג תמיד שכל איסורים שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך אמנם יין נסך כמו שזכרנו שהוא במינו בכל שהוא לגודל איסור עבודת כוכבים שנאמר בו ולא ידבק בידך מאומה מן החרם והטבל כמו שהתירו כך איסורו כמו שחטה אחת פוטרת את הכרי כן חטה אחת תשים את הכרי כולו טבל וכשנתערב משאר איסורין מין בשאינו מינו ואפשר לנו לטעום אותו כגון ערוב תרומה בחולין ננסה אותו אם נתן טעם והוא אינו פוגם כמו שבארנו הוא אסור הכל ואם הוא דבר אסור נאכיל אותו לעובד כוכבים ונסמך על דברו ואם לא היה עובד כוכבים מצוי או היה דבר מתערב מן במינו שא\"א להכיר טעמו כמו ערוב יין תרומה או ערלה או כלאים ביין חולין הנה הוא ישוער בשיעורים הנזכרים תרומה ומעשר וחלה ובכורים במאה וערלה וכלאי הכרם במאתים ושאר איסורין כגון חלב ודם נבלות ושקצים ורמשים וטרפות וזולתם בששים וכמו שנבאר בפרק גיד הנשה במס' חולין באמרם במין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה א\"נ בשאינו מינו היכא דליכא קפילא ארמאה דטעים בששים וכמו שישוער בששים מין במינו בדברים ששיעורן בששים כמו כן ישוער במאה מה ששיעורו במאה ובמאתים במה ששיעורו במאתים ואמרנו בשביעית שדינו אוסרת כל שהוא במינה כמו שנתבאר בפ' שביעי משביעית אינו חולק על אלה העקרים לפי שאינו אוסר באכילה אבל חייב לאכלו בקדושת שביעית בלבד ולפיכך החמיר בשביעית בזה הענין לפי שאין שם איסור אכילה אבל הוא אוכל בזמן שביעית כמו שנבאר לשם ואינו אומר עליו אוסרת אלא על דרך הויתור והדמיון ג\"כ בדבר האוסר ושמור זה הענין והתבונן בפירושו לפי שעמדו בזה העיקר רבים מגאוני עולם ולא ידעו אם הכל חוזר לעיקר אחד או אם חולק קצתם לקצתם ועל אי זה עיקר הוא הראוי לעשות והכל הולך על עיקר אחד כמו שבארתי לך: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו אסורין ואוסרין וכו':
כבר נתבאר לך בפ\"ג ממסכת ערלה דעת ר\"מ שהוא סבר את שדרכו למנות מקדש ולשם בארנו זה הענין תכלית הביאור וזה התנא סבר שכשיהיו בדבר האסור שני עניינים האחד שיהיה דרכו לימנות והשני שיהיה אסור בהנאה שהוא אוסר בכל שהוא ואמרו יין נסך ר\"ל חבית של יין נסך כשנתערב באיזה ענין שתתערב מן החביות נאסר הכל בהנאה לפי שהשני עניינים הנזכרים נתקבצו בו וכמו כן דינר עבודת כוכבים על דרך משל בדינרים רבים וצפור מצורע בצפרים הרבה ואגודה משער נזיר באגודות שער הרבה ופטר חמור בחמורים הרבה וחתיכת בשר מבשר שנתבשל בחלב או מן חולין שנשחטו בעזרה בחתיכות בשר הרבה ואפילו יהיה הרבוי כמה שיהיה הכל אסור בהנאה ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ופטר חמור יהרג הכל וכבר בארנו בשני מקדושין שאלו כולן אסורין בהנאה וראיית כל אחד מהן והיות כל אחד מהן דבר שדרכו למנות מבואר ונשלים לשון המשנה אלו אסורין ואוסרין בכל שהן למעוטי דבר שבמנין ואינו אוסר בהנאה כגון חתיכות נבלה עם חתיכות בשר או אסור בהנאה ואינו במנין כגון ערוב קמח כלאים או יין כלאים עם קמח חולין או יין חולין וזה העיקר אינו נוהג בכל לפי שהדין בחבית של יין נסך שנתברר לנו שנתנסכה לעבודת כוכבים כשנתערבה בחביות הרבה ימכר הכל לעובדי כוכבים ויטול שיעור דמי אותה החבית וישליכו לים המלח וזהו פירוש יוליך הנייה לים המלח שקדם לנו דברו בפרק שלישי מזו המסכת ואין ג\"כ כל מה שזכרנו שדרכן למנות והוא אסור בהנאה מקדש כלומר אסור בכל שהוא לפי שהערלה וכלאי הכרם הם מאיסורי הנאה ואין מקדש בהן זולתי שבעה דברים בלבד רצוני לומר שהם אוסרים בכל שהוא כמו שבארנו בסוף ערלה ודע כי מה שזכרנו בזו המשנה כי הם אוסרים בכל שהוא הוא נכון וברור מלבד יין נסך שהוא אוסר בכל שהוא לשתיה בלבד אבל כשנתערבה חבית בחבית אינו אוסר הכל בהנאה כמו שבארנו וחמץ בפסח בלבד בין במינו בין שלא במינו במשהו ואמנם יצא מכלל דין איסורין שבתורה לפי שהוא בזמן קצוב ואין איסורו חוזר לעצמו בלבד כשאר כל איסורין שבתורה שקדם הדבור בו אבל [איסורו] הוא תלוי בזמן וכשעבר הזמן סר איסורו ולפיכך לא התנה בו התלמוד כמו שהתנה ביין נסך וטבל כמו שהקדמנו והבן אלו העניינים כולן ותפריש ביניהם ותדע קו היושר בכולן: \n"
+ ],
+ [
+ "יין נסך שנפל לבור כולה אסור וכו':
כבר נתבאר לך שיין נסך שנתנסך לעבודת כוכבים אוסר כל שהוא במינו וחבית בין החביות יוליך הנייה לים המלח וזה הבור שנזכר בכאן הוא בור של יין ואם הוא יין של עובדי כוכבים הנקרא סתם יינן שאין אנו יודעים אם נתנסך או לא נתנסך הוא שנתערב בבור של יין פסק ההלכה בו כרבן שמעון בן גמליאל ואע\"פ שהוא אסור בהנאה ג\"כ רצוני לומר סתם יינן כמו שאמרו שלשה יינות הן יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית והמפקיד יינו אצל העובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה וטומאה חמורה הוא שיטמא אדם וכלים במגע ובמשא כמו נבלה וטומאת משקין היא טומאה קלה תטמא אוכלין ומשקין בלבד וכשישתה אדם מהן רביעית נפסלה גויתו ולא יטמא ועוד יתבארו עקרי אלה הטומאות במקומותיהן: \n"
+ ],
+ [
+ "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים וכו':
כשדרך בו העובד כוכבים אי אפשר לה שלא יקלוף אע\"פ שהיא של אבן ואין הלכה כרבי: \n"
+ ],
+ [
+ "הלוקח כלי תשמיש מן העובד כוכבים וכו':
כלי תשמיש רוצה לומר תשמיש אכילה ובלבד שיהיו אלה הכלים מן המתכות כגון הברזל והזכוכית וכמו כן כלי חרס השועי' באבר כולן צריכין טבילה ואפילו הם חדשים: ואמרו להגעיל ר\"ל גיעולי עובדי כוכבים וזה שירתיח אותם במים רתיחה גדולה ואם היא יורה גדולה יקיף לה על שפתה טיט או עיסה כדי שיעלו המים על שפתה וירתיחו עליה המים רתיחה גדולה: וכלים שדרכן להגעיל כגון קדרות נחשת והמחתות ודומיהן: ללבן כגון השפודים והאסכלאות שצולין עליהם וכיוצא בהן יסור מהן איסור גיעולי עובדי כוכבים אחר ההגעלה למה שצריך הגעלה והליבון באש למה שצריך ליבון וכשיטבלו אחר כן בארבעים סאה הם טהורים לענין האסור והמותר גם כן מוסף על ענין טומאה וטהרה: והסכין שפה ובלבד שתהיה הסכין שוה וחלקה שאין בה גומות ואם נועצה בקרקע קשה עשר פעמים ישתמש בה וזהו מה שנתכוון בשפה ואם השחיז אותה באבן כעין אבן של רחים או ליבן אותה באור זהו תכלית ההכשר אבל לענין טומאה וטהרה אי אפשר בלא טבילה במי מקוה ובזה תסור מהם טומאת עבודת כוכבים ודע זה: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0c6de4516b5a98f8826a228b75e3b489e5334c68
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,186 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Avodah Zarah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Avodah_Zarah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שלשה ימים לפני אידיהן של עובדי כוכבים וכו':
אידיהם הבליהם כנוי למועדיהם ואסור לקרותם מועדים לפי שהם הבל על האמת ואלה שלשה ימים מלבד יום האיד עצמו ואסרנו שישאל מהם או ילוה מהם לפי שהם משבחים לעבודת כוכבים שלהם על זה ויהיה הוא סבה לשבח לעבודת כוכבים ואם הוא מלוה על פה מותר לקבל מהם לפי שהוא מציל מידם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר וכו':
פסק ההלכה בגולה אין אסור אלא יום אידיהן בלבד וכל מה שלוקחין ומוכרין עמהם ביום אידיהן אסור כלומר שאסור ליהנות ממנו ואין הלכה כר' ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "ואילו אידיהן של עובדי כוכבים וכו':
אלו הזמנים הנזכרים היו מפורסמים באותו הזמן אצל העובדי כוכבים והנלוים אליהם וכן כל מועד אומה בכל מקומות העולם כשהן עובדין עבודת כוכבים חייב לנהוג בהן כמו שזכר: מיתה שיש בה שריפה שהיה בה קטורת או שריפת בגדי המת וכלים וגנוסיא של מלכים הוא יום שמתקבצין בו להקים מלך ואין הלכה כר\"מ: בלורית הוא שער המניחין באמצע ומגלחין מה שסביבותיו מכל הצדדין ותספורת כזה אסור לנו מן התורה כדי שלא נתדמה להם אבל אין חייב עליו מלקות אלא אם שחת הפאות כמו שבארנו במכות: \n"
+ ],
+ [
+ "עיר שיש בה עבודת כוכבים כו':
אמרו מהו לילך לשם שישים אותה דרך לילך משם לזולתה לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודת כוכבים כל שכן לדור בה וכל שכן לסחור בה וחנויות מעוטרות חנויות העיר שמייפין אותם באיזה מין ממיני הנוי שיעשה הכל הוא לעבודת כוכבים ולפיכך כל מה שיש בה אסור בהנאה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנא' (דברים ד) ועבדתם שם אלהים (אחרים) מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינה כן קל וחומר דין בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים אסור למכור וכו':
אצטרובלין הן הנקראים בערבי קצ\"ם קדיש\"י והם הקטנים מן הצנוב': ובנות שוח מין ממיני השקמה: ופטוטרותיהן הענפים שנתלין בהן הפירות: ומה שאמר רבי מאיר דקל טב רצונו לומר פירות דקל טב לפי שהפירות הטובים יקרבום לעבודת כוכבים: וחצב קנים שעושין מהם הסוכר\"א. ונקליבם מין ממיני העשבים המעולים ומה שאמר ר' יהודה אין מקריבין חצב לעבודת כוכבים ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור ר' מאיר אומר אף דקל טב וחצב ונקליבם אסור למכור לעובדי כוכבים והלכה כר\"מ שאוסר למכור דברים אלו גזירה שמא יקריב מהם לעבודת כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו (שלא) למכור בהמה וכו':
בהמה גסה אסור למכרה לעובד כוכבים לפי שהוא מצווה על שביתת בהמתו ואסרו למכרה לו על דרך גזירה שמא ישאיל אותה לו או ישכיר אותה לו ויאמר כמו שמותר למכרה כמו כן הוא מותר להשכירה ולהשאילה ויעבוד בה עבודת כוכבים [בשבת] והיא של ישראל ולפיכך מותר לו למכרה על ידי סרסור כמו שבארנו ברביעי מפסחים: והשבורה ג\"כ משמשת לטחון ובן בתירא אומר הסוסים שמביאין עליהם הציידין העופות שצדין בהם מותר למכרם להם לפי שסבר החי נושא את עצמו ואפילו בהמה ועוף כמו שבארנו בעשירי מפסחים: וחכמים אומרים כי האדם בלבד הוא שאמרו בו החי נושא את עצמו כמו שנתבאר בפרק עשירי משבת ואין הלכה כבן בתירא א] ואין הלכה כר' יהודה אבל שאר בהמות מותר למכור לעובד כוכבים שהם ידועות לרכוב בהם בלבד: \n"
+ ],
+ [
+ "אין מוכרין להם דובים וכו':
כל דבר שיש בו נזק לרבים כגון כלי מלחמה כולן וכלי יסורין כגון שלשלאות וכבלי ברזל וצינוקי' וכמו כן אין מתקנין להם כלי מלחמה ואין מלטשין להם החרבות והרמחים וכיוצא בהם שלא לעזור המשחיתין בארץ להשחית: בסילקי וגרדינין ואצטדיא ובימה כלן תארי כסאות ואצטבאות שעושין לכבוד עבודת כוכבים ובשבילה: ובימוסות ברניות וארמנות וכפה בנין עשוי כמין קשת: \n"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין תכשיטין לעבודת כוכבים וכו':
עיקר איסור דברים אלו מה שאמרה תורה לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע לפי שזה בכלל לא תחנם: ואמר ואין צריך לומר שדות לפי ששדות יש בהם שני דברים אחד מטעם לא תחנם והשני שמבטל מהן הפרשת תרומה ומעשרות והלכה כרבי יוסי ובלבד שישכיר כל איש ב' אבל ג' או יותר לא ישכיר להם שלא יעשה שכונות עובדי כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית וכו':
הם אמרו אף במקום שאמרו להשכיר הוא דברי ר' מאיר שאומר שלא ישכיר להם זולתו בסוריא בלבד אבל לא בארץ ישראל אבל לדעת רבי יוסי יהיה סוגית הדברים כן כשאמרו לא לבית דירה אמרו ואין בזה מחלוקת שהוא ישכיר לו בית לעשות ממנו אוצר או ליהנות בו הנאה מועטת על דרך ישוב הארץ ולהעביר השעה ואמרו על שמו כלומר על ישראל בעל המרחץ ועובד כוכבים הדר בו יחמם אותן בשבת ויכנסו בו העובדי כוכבים ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים וזה היה בימיהם שהיה מנהגם כמו שזכרנו אריסות למרחץ לא עבדי אינשי אבל בזמננו זה דין המרחץ ודין השדה ושאר הקרקעות אחד הוא ומותר לבעל קרקע להשכירו וזה מפורסם לכל בני אדם: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וכו':
ואפי' בהמה נקבה אין מניחין אצל עובדת כוכבים שמא יבא עובד כוכבים אצל אותה עובדת כוכבים וירבע הבהמה הם אמרו לא תייחד אשה עמהם ואפי' היחוד שהוא מותר לה יחוד כמותו להתיחד עם ישראל כגון שתהיה אשת העובד כוכבים עמו וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו ובסוף קידושין: ובת ישראל לא תילד את העובדת כוכבים לפי שמגדלת בן לעבודת כוכבים ואם הוא בשכר מותר מפני איבה ומטעם זה לא תניק בנה של עובדת כוכבים. ואמרה ברשותה שלא תתייחד עמו לפי שהם חשודים על שפיכת דמים: \n"
+ ],
+ [
+ "מתרפאין מהן ריפוי ממון וכו':
ריפוי ממון שירפא לו העובד כוכבים בהמתו או עבדו וריפוי נפשות שירפאהו לו עצמו וזה דוקא כשנתן לו הרפואה משלו אבל כשיאמר במה שיתרפא מותר ולפיכך מותר לנו לקחת נסחאות הרפואות מהן ואסור לקחת מהן פירוש עניניו ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין וכו':
אנדריינוס קיסר היה עושה טיט ידוע וגובל אותו ביין ימים הרבה ואחר כך עשה ממנו כלי חרס בלתי מבושל והיה מוליך אותו עמו וכל שעה שהיה צריך יין היה שורה חתיכה מאותן הכלים במים והוא נמוח וישקע הטיט וישאר המים מזוג ביין והיה שותה ואותו מעשה היו עושין בני אדם בזמן חבור המשנה והוא נקרא חרס אנדריני מיוחס לאנדריינוס: ולבובין גזור מלב לפי שהיו נוקבין על לבן ומוציאין אותו והוא מין מעבודת הבעלים: ותרפות הגרעון הבזוי ומקום התורפה קורין למקום הנבזה והנקלה והוא כינוי דרך בזיון לבתי עבודת כוכבים שהולכין להם ולפיכך נקראו התועים ההולכים בתרפות: והבאים מותר כשבאו יחידים אבל שיירא אסורין שמא דעתן לחזור והלכה כרשב\"ג וכר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "נודות של עובדי כוכבים וקנקניהן וכו':
נודות העובדי כוכבים וקנקניהם כמו שאומר לך והוא שאם הם חדשים ולא נשתמש בהן העובד כוכבים מותר לנו לתת לתוכו יין מיד ואם הם ישנים שכבר נשתמש בהן העובד כוכבים ימלא אותן במים שלשה ימים מעת לעת ויחליף מהם המים בכל כ\"ד שעות ואחר כך יתן בהן יין ואם נתן בהם ציר או מורייס וכיוצא בהן בתחלה ואף על פי שלא נתן בהם מים שלשה ימים מעת לעת מותר לתת בו יין אחר כן ומותר לתת בהם שכר לכתחילה וכמו כן אם החם אותם באש מותר שיתן בהן יין ואם לא עשה בהם אחד משלשה דברים אלו ונשתהה אצלו שנה תמימה מותר לתת בהן יין: כבר זכרנו פעמים שהחרצנים הם גרעיני הענבים וזגין הקליפה שעל הענב: ולחים נקראים כל שנתן ויבישים אחר השנה ומה שאמרו חכמים מותרין רצונו לומר מותר באכילה והיה מנהגם לתת יין בקצת מיני המורייס ולפיכך אסרוהו באכילה ונתבאר בתלמוד שכשנתברר ממראה אותן מורייס בתכונתו שלא היה בו יין שהוא מותר באכילה ובית אונייקי מקום שרוב העגלים הנמצאים לשם היו קרובים לעבודת כוכבים והיה רוב אותם העגלים לעומת שאר כל הבהמות מיעוט. ור' מאיר חייש למיעוט לפיכך אמר גבינת אותה העיר אסורה בהנאה בשביל קיבת עגלי עבודת כוכבים ורבנן לא חיישי למיעוט ולפיכך אומרים אסור באכילה בלבד ואין הלכה כר\"מ בכל דבריו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה שאל ר\"י וכו':
מה שהביא' שלא יודיעו בטעם אסורו לקירוב אותה גזירה דלמא אתי לזלזולי בה ולפיכך היה מנהגם כשהיו אוסרים שום דבר בגזרה לא היו מודיעים טעם אותה גזירה כל אותה שנה עד שיתפרסם איסור אותו הדבר ונודע אצל הנשים ועמי הארץ באותה שעה מודיעים הטעם וסיבת איסור גבינת העובד כוכבים שמא יעמידנה בעור קיבת נבילה לפי שהוא מעמיד ג\"כ וכבר נודע ששחיטת עובד כוכבים נבילה וכשהעמיד בעור הקיבה נאסרה אותה גבינה לא מטעם בשר בחלב לפי שבשר בחלב אינו אסור אלא בנותן טעם כמו שנתבאר בחולין אבל הוא אסור בשביל שחיטת עובד כוכבים ולא נאמר בזה אחד מששים לפי שהוא מעמיד ומעשה הנבלה הוא נראה וכאילו הגבינה כולה נבלה לפי שהדבר שאסור כשנתערב עם המותר והיה מעשה אותה הדבר האסור נראה ונגלה אינו בטל במיעוטו ואפ' הוא נעלם הנה הוא אוסר הכל ואפי' היה אותו הדבר האסור כל שהוא ולא נאמר עליו לא אחד מששים ולא אחד ממאה כמו שבארנו בשני מערלה באמרם כל המחמץ וכל המתבל וכו': והמעמיד גדול ממחמץ וממתבל וכן אמרו הכל הולך אחר המעמיד ואמנם קיבת הנבלה עצמה היא מותרת לפי שהיא פירשא בעלמא רצוני לומר כעין צואה והלחות ואינה כגוף הבהמה ולפיכך מותר לנו ליקח קיבות העובד כוכבים ונעמיד בהן הגבינה וכמו כן כשאנו רואין העובד כוכבים שהעמיד החלב בקיבה עצמה מותר לנו לאכול אותה גבינה ולא תועיל בזה הפרסום ולא מה שהדעת נותן על הרוב אלא ראיית העין ואשר הביא שלא תאסר הגבינה משום חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו לפי שטעם איסור זה כדי שלא יתערב חלב בהמה טמאה עם אותו החלב ועיקר הוא בידינו שחלב בהמה טמאה אינו מעמיד הנה שלא נשאר איסור אלא איסור נבלה בלבד כמו שזכרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים של עובד כוכבים וכו':
רוב דברים אלו כגון הפת והשלקות וכיוצא בהן כולם נאסרו כדי שנתרחק מהם ולא נתערב עמהם כדי שלא נמשך בהתערבנו עמהם לשלוח יד במה שהוא אסור וזה ענין אמרם משום חתנות ואלה הדברים הם מכלל שמונה עשר דבר שגזרו כמו שבארנו בראשון משבת וזה שאתה רואה שאנו אוסרין שלוקיהן אינן הדברים ששולקין בכליהם לפי שזה נקרא גיעולי עובד כוכבים אבל הם הדברים שאין בהם גיעולי עובד כוכבים ולא כיוצא בהם אבל הם אסורים בשביל שנגמרה מלאכתן על ידי עובד כוכבים לפי שהחכמים אסרו בשביל להתרחק מהם גם כן כל מה שיבשל העובד כוכבים ואפי' בישל שום דבר ברשותנו אלא אם היה אותו דבר נאכל בכמו שהוא חי אז אינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת באותו מקום כי בזה לא יאסר כשבשלן עובד כוכבים משום בשולי עובד כוכבים ולא יתערב לך איסור בשולי עובד כוכבים באיסור גיעולי עובד כוכבים וכבר בארתי זה אבל השמן פסק ההלכה ששמן העובד כוכבים מותר ופתם יראה מתלמודנו הבבלי שהוא אסור אבל פת השוק שמוכרין הנחתומין אסורו מעט וקרוב להיתר מפת בעלי בתים. והולכי דרכים ובשעת הצורך הדבר מותר לדעתי והוא חוזר למנהג המדינה כמו שבארתי בפסחים ואין הכבשין שנותנין בהן יין אסורים בהנאה לפי שאין נראה בהם טעם היין אבל הוא נמס ומתבטל טעמו ולפיכך אינו באיסור הנאה לפי שלא נראה בם מעשה היין. וטרית מין ממיני הדגה והוא דג טהור שכותשין אותו עד שהוא שב כמו עיסה וכשהוא נדוק ונכתש אסרנוהו שמא נכתש עמו דג טמא ואין שם צורה שיורה עליו וציר הוא מרק הדג המלוח שמתמצה ממנו וכשאין בו דג אין אנו יודעים אם הוא תמצית דג טמא או מדג טהור הוא ולפיכך אסור וחילק מין מן הדגים והוא טהור אבל כשהוא קטן לא תמצא בו קשקשת ולא סנפיר עד שיגדל וגדלים בו ואסרנוהו לפי שיעלה מן הים עם מין אחר אסור ויתערב בו עירוב גמור עד שלא יכירו אותו אלא יחידים מבני אדם: וקורט של חלתית חתיכת חלתית ואסרו אותה לפי שהעובדי כוכבים חותכין אותה בסכיניהם כשמוכרים אותה ובהן שומן הנבלה וחורפת החלתית יתפשט אותו השומן בגוף החלתית ומחסר חורפתו ואותו שומן הוא נותן בו טעם לשבח וזה אסור כמו שיתבאר בסוף מסכת זו: ומלח סלקונדית מלח ממקום ידוע היו מעלין אותו גדולי העובדי כוכבים על שלחנם והיו מושחין אותו בחלבי החזירים ושומן הדגים וכיוצא בהן ממה שממתק אותו ומשביחו ולפיכך הוא אסור ומה שכפל ואמר הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה למעוטי מורייס וגבינה בית אניאקי שהן אסורין בהנאה לדעת רבי מאיר שמשנה זו שלו: \n"
+ ],
+ [
+ "ואלו מותרין באכילה וכו':
ואפילו ישראל רחוק מן העובד כוכבים והיה ישראל יושב אבל כשהוא עומד רואה את העובד כוכבים ולפי שכשהוא עומד רואהו מאיזו בהמה הוא חולב אותו החלב מותר ואף על פי שהוא יושב ולא ראהו כשהוא חולב לפי שהעובד כוכבים מתיירא שיעמוד ויראהו כשהוא חולב מן הטמאה וכאילו רצונו לומר באמרו בכאן רואהו שהוא מצוי עמו שהוא יכול לראותו בשעה שהוא חולב והדבדבניות אותן החתיכות שרודין מן הכוורת שבהן הדבש ואע\"פ שהן נוטפות לחות לא נאמר שמא הזיל עליהן יין וגם אותה לחות לא תכשיר ואף על פי שהדבש מכשיר מכלל השבעה משקין כמו שזכרנו וכמו שנבאר במקומו במסכת מכשירין לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו ובתוספתא מסכת טהרות דבש הזב מכוורת דבורים מטמא טומאת משקין חישב עליהם לאוכלן מטמא טומאת אוכלין וזה לפי שלא יתייחד המשקה בעצמו עד שמתיכין אותו בכונה ומסלקין אותו מן הדונג ודע זה: וטרית שאינה טרופה אינו רוצה לומר שהדג נשאר כמו שהוא שזה מבואר הוא אבל רצונו בו ואפי' שהיא כתושה כשאינה טרופה בתכלית היא מותרת וזה הוא שישאר ראש הדג ושדרתו נראים עד שיודע מאותה צורה שהוא דג טהור ואמרו עלה של חלתית ואפילו שנדבק בו קורט חלתית ר' יוסי אומר השלוחין אסורים אומר כשהיו הזיתים השרויין במים נתרכך עד שכשתקח זית אחד מהם תקח אותו מבלי הגרעין שלו ויפול (הנויה) [הנה] הוא אסור וזה הוא פירוש השלוחין כאילו אמר השולחין כמו רוכב ורכוב וטעם זו לדעתו לפי שהוא אומר שהיין השליכו עליהן ולפיכך נתרכך בשרם ונאסרו החגבים מן הכד כשהמוכר משים אותם לפניו לפי שהיה מנהגם לזרוק עליהם יין פעם אחר פעם כדי שלא יתייבשו ויכסום אבק ואם הוא מוכר מן האוצר או ממקום כנוסם מותר לפי שאין צד לאסרם ואמרו וכן בתרומה רצה לומר וכן בכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל מה שהוא בסל שלפניו שהוציאו למכרו הוא אסור ואין ראוי לקחתו ממנו ואשר יהיה אצלו באוצר מותר לפי שהוא מתיירא שידעו זה בני אדם ויאמרו שהכל הוא תרומה שמכר לשם חולין והוא מסכן במעט ואומר שהוא חולין ולא יסכן המרובה שירא שמא יודע רמאותו ויפסיד הכל ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הצלמים אסורים וכו':
חושבין בעלי זה המעשה כי כשתהיה השמש במעלה ממעלות הגלגל איזו מעלה שתהיה יעשה צלם לאותה המעלה על דמות הצורה המיוחסת לאותה המעלה ונראים ממנו כחות במציאות בעניני אותה צורה והפועלים המיוחסים לה והם מקטרים לאותו צלם ומתפללים לו ומגדלין אותו בשעה שתהיה השמש באותה מעלה וזה מין ממיני הצלמים ונקרא בערבי טלאס\"ם ובמקום ר' מאיר היה אצלם מין זה מן הצלמים וכבר ידעת שרבי מאיר חייש למיעוט ולפיכך גזר על כל הצורות שהן אסורות לפי שקצתן עשוין לעבדן פעס בשנה כשהשמש [חלה] (ס\"א עלה) באותה מעלה וחכמים לא חיישי למיעוט ואומרין שעושין אותו לנוי בלבד. ואם היה בצד הצורה שום דבר ממה שזכר תנא קמא או ממה שהוסיפו בברייתא והוא חרב ועטרה וטבעת אותה שעה נדע בבירור שנעשית בעיון ובקטרת ובתפלה ובקרבן כמו שהוא מפורסם אצל בעלי המלאכה זו ובלבד שתהא צורה זו על פתח המדינה ואין מחלוקת ביניהם שכל הצורות שבעיירות והארמונים אסורות לפי שנעשו לשם בבירור לעבודה לפי שאין אותם מקומות מקום לנוי שנאמר לנוי נעשו ואפילו שאין בידו מאומה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "המוציא שברי צלמים וכו':
תבנית יד ורגל אינו יד צלם שנשבר לפי שזה הוא שברי צלמים אבל מתחלת עשייתו נעשה צורת יד בלבד או צורת רגל וכן צורת איזה אבר שיעשה וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו נעשה נפרד או אם נשבר מצורה שלימה: \n"
+ ],
+ [
+ "המוצא כלים וכו':
צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עגול ויאמר זה הוא שמש או קשת עגול ויאמר זה לבנה אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלאס\"ם מיחסים לכוכבים צורות עד שאומרין צורת שבתי צורת זקן שחור וצורת נוגה צורת נערה יפה בחלי זהב וצורת השמש צורת המלך מעוטר יושב על עגלה וכן מייחסים לכל המזלות וכוכבים צורות הרבה והם באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה לפי שהם מאמרים כוזבים והכזב על הדבר מן הדברים יגדל וירחב בלי ספק: ואמרו צורת חמה ולבנה ר\"ל שימצא הצורה המיוחסת אל השמש והצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דעת שיהיה. והדרקון צורת גוף שיש בו ציצין קשקשין הרבה לבין סנפירין כקשקשי הדג וזו הצורה היתה אצלם מהודרת לפי שהן מיחסין אותן לחלק מחלקי גלגל והגיד לי איש אחד מבעלי מלאכה זו שזו הצורה הוא הצורה לתלי הלבנה ונקרא בערבי א\"ל גוזה\"ר ושהיא נעשית על תבנית כך בשעה כך וכך ושאלתיו באיזה ספר זכרו זה לפי שאני לא ראיתי מעולם צורה זו ואמר כי מלמדו בדה מלבו צורה זו עם הרבה דברים שמסר לו בסוד: וכלים מכובדים הם חלי זהב וכסף ובגד משי ומה שזולתו הם כלים מבוזים והלכה כרבן שמעון בן גמליאל וכרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "שאל פרקלוס וכו':
אפרודיטי שם הכוכב הנקרא נוגה וכן כתוב שם נוגה הנקרא בערבי א\"ל זהר\"א בספרי הצלמים הנקראים בארבי טלאסי' אפרודיטי והיה באותו המרחץ צורת נוגה: וזה שאמר לו אין משיבין במרחץ אמנם אמר לו זה אחר צאתו מן המרחץ והתנצל לו לפי ששתק ולא השיב לו על שאלתו ואמר לו מה שמנעני מלהשיבך דבר לפי שאין משיבין בבית המרחץ: \n"
+ ],
+ [
+ "העובדי כוכבים העובדים וכו':
רבי יוסי סבר שאילן שנטעו לשם אילן ולבסוף עבדו אסור לפי שיש בו תפיסת יד אדם וחכמים אומרים כי כיון שנטעו והוא לא נתכוין בו לעבדו כשעת נטיעתו הוא כמו הר וגבעה ועבודתו אחר כן אינו אוסר אותו ור' עקיבא הודיענו בעיקר שנחקר בו בשביל מקומות עבודת כוכבים ואינו חולק עם אדם ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה ביתו וכו':
אע\"פ שהוא כונס לתוך שלו אסור להניח אותו המקום הפנוי לעבודת כוכבים לפי שהיה מהנה אותה אבל ממלא אותו בדברים מאוסים ויתן שם קוצים וכיוצא בהם ודע שטומאת עבודת כוכבים דרבנן ולפיכך היו מקילין בה מכל צד ואומרים שהוא נדמה כשרץ לטמא במגע לא במשא כשרץ ונדמה למת שאינה מטמאה אלא בכזית לא בפחות מזה ואין הלכה כר\"ע ואפילו בעבודת כוכבים עצמה וכל שכן משמשיה: \n"
+ ],
+ [
+ "שלשה בתים וכו':
איזו אשרה וכו':
סיוד הליבון שמלבנין בסיד וכיוד הפתוח והציור: ואמרו וחדש הראוי בו או שחדש: וחלפין נקראין הענפין שנמצאו במקום אותן שחתכו והוא מה שאמר והחליף. ואמרו איזה היא אשרה הוא רוצה לומר איזו היא אשירה שנחלקו בה חכמים ור\"ש לפי שאמר שהאשרות שלשה מינין ב' מינין אין בדינן מחלוקת והשלישית והיא אותה שתחתיה עבודת כוכבים אומרים חכמים שהיא אסורה בהנאה כל זמן שעבודת כוכבים תחתיה וכשמסירין אותה מתחתיה היא מותרת כמו שקדם מדבריהם העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה הרי זה מותר ור' שמעון אומר אפי' לא בטלה ואע\"פ שהיא תחתיו הואיל ולצורה עובד מותר ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "לא ישב בצלה וכו':
לא ישב בצלה בצל גוף האילן אבל בצל ענפיה ועליה מותר לו לשבת שם וזה שאמרנו אם עבר טמא לפי שיש לומר אי אפשר שאין שם מתקרובת עבודת כוכבים וזה הוא דעת רבי יהודה בן בתירא שאומר מניין לתקרובת עבודת כוכבים שהיא מטמאה באהל שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים מטמאה באהל ואין הלכה כר\"י בן בתירא לפי שלא נמשלה עבודת כוכבים למת אלא לפי שאינה מטמאה לפחות מכזית כמת כמו שבארנו אבל מטמאה תקרובת עבודת כוכבים במגע ובמשא כנבלה: וגוזלת את הרבים שיהיו ענפיה נמשכות על אויר רשות הרבים: וחזרין רבוי הנקרא חזרת והוא הנקרא בערבי חסא ומי גשמים מזיקין לו ולפיכך לא יזרע תחתיה ואפילו בימות הגשמים לפי שתועיל להם: וכבר קדם לך דעת רבי יוסי בזה הפרק שאין לחוש שתחזיר עבודת כוכבים ומשמשיה זבל לפי שאין אותו הזבל לבדו הוא סבת הצמח אלא הזבל והקרקע והמים והאויר והשמש והוא סבר זה וזה גורם מותר כלומר שיעשה דבר מן הדברים ויהיו סבות עשייתו מהם שנים או יותר מהם מותר ומהם אסור אותו הדבר הנעשה מותר וכן פסק ההלכה בכל הדברים ואמנם אמר בכאן זה הדבר כחולק על החכמים לפי שאמר להם על דעתכם שאתן חוששין בשוב עבודת כוכבים זבל (אבל) אף לא ירקות בימות הגשמים וכבר בארנו שהלכה כרבי יוסי ועל סברתו נעשה: \n"
+ ],
+ [
+ "נטל ממנו עצים וכו':
ההסק הראשון שמסיקין התנור הוא משלים בשול חרסו ואז הוא ראוי לאפות בו אחר כך ולפיכך יותץ שאפילו כשיוצן שבח אותו ההיסק נשאר בו וזה הוא לדעת האומר זה וזה גורם אסור ופסק ההלכה בין חדש בין ישן יוצן כלומר שיניח אותו עד שיצטנן ויסיקו אותו שנית בעצים של היתר ויאפו בו וזהו מותר: ודברי ר\"א יוליך הנייה לים המלח שיקח מדמיהן דמי הככר שנתערב בכל הפת וישליך אותו בים המלח עמוקים שלא ימצא לעולם: זוכר מחלוקתם בפת להודיע דר\"א כי היכי דשרי בפת דעצים דאסורה כבר כלים ונשרפו כמו כן מיקל בדבר שהאיסור קיים כגון כרכר שארג בו הבגד דאיתיה לאיסורא בעיניה ר\"א אומר יוליך הנאה לים המלח ואפי' בפת שכלה העצים וליתיה לאיסוריה בעיניה וחכמים אומרים כולן אסורות והלכה כר' אליעזר בכל ואפי' חבית של יין נסך כשנתערבה בין חביות יוליך הנייה לים המלח ומותר לו למכור הכל וליהנות בו: \n"
+ ],
+ [
+ "כיצד מבטלה קרסם וכו':
קרסום הוא כריתת ראשי הענפים וזירוד' כריתת הענפים שפייה גרירתם וכל זה כשיעשה אותו העובד כוכבים לפי שהעיקר אצלנו שלא יבטל עבודת כוכבים אלא עובד כוכבים שיודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה וכך אמרו דפלח מבטל ודלא פלח לא מבטל לפיכך אמרו בטיב עבודת כוכבים שלא יהיה נער קטן או מקולקל הדעת: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר שלש אבנים וכו':
ר' ישמעאל אומר ששלש ואפילו היו ברחוק ממנו ד' אמות אסורות לפי שאמרי' כנוסים מרקוליס קטן מנגד מרקוליס גדול כיון שהיו שתי אבנים או ג' נראין עמו אסורות והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "מצא בראשו מעות וכו':
אמרו מותרין ובלבד שימצאם על דרך בזיון המעות כשיהיו בכיס תלוי בצואר אותו הצלם וכסות שתהיה בגדיו מכופלין נתונים על ראשו וכלים שיהיו תלויין על ראשו שנכנס ראשו ממושבו: \n"
+ ],
+ [
+ "עבודת כוכבים שהיה לה גינה וכו':
אמרו בטובה ושלא בטובה רוצה לומר בטובת כומרים: \n"
+ ],
+ [
+ "עבודת כוכבים של עובד כוכבים וכו':
אמר רחמנא בעבודת כוכבים דעובד כוכבים פסילי אלהיהם תשרפון באש משעה שפסלו נעשה לו אלוה ואמר בעבודת כוכבים דישראל ושם בסתר עד שיעשה לה הדברים שבסתר כגון שיקטר לה אז ישתחוה וזולת זה כמו שנתבאר בסנהדרין: \n"
+ ],
+ [
+ "כיצד מבטלה וכו':
פחסה החליקה ואמרו כשפחסה בפניה פירוש כשהחליק פניה עד שהסיר צורת הפנים באותה שעה תבטל אבל כשהחליק שאר גופה בשלא חסר ממנה כלום אינה מבוטלת ומחלוקת רבי וחכמים הוא כשמכרה לעובד כוכבים אבל כשמכרה לצורף ישראל דברי הכל בטלה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "עבודת כוכבים שהניחוה וכו':
בימוס היא אבן גדולה מציבין אותה להקריב עליה והוא מין מן המזבחות וכשמולך מלך מקים בימוס ואם הוסר ממלך או מת ומלך אחר יניח הבימוס הראשון ויעשה שני לעצמו ואז הוא מותר ליהנות מן הראשון וזה פירוש אמרו מפני שמעמידים אותן בשעה שהמלכים עוברין כלומר שהסבה שהבימוסים הרבה שבזמן שמעבירין המלך בטל אותו הבימוס ויעשה אחר לעצמו המולך ואז כל הראשונים מותרין: \n"
+ ],
+ [
+ "שאלו את הזקנים ברומי וכו':
ממה שאתה צריך לידע כי הפילוסופים על השלימות אינן מאמינין הצלמים רצוני לומר הטלמסאות אבל מלעיגין מהן ומאותן שחושבין שיש להם פעולה ובאור זה יאריך ואמנם אני אומר זה לפי שאני יודע שרוב בני אדם כלם נפתים בזה פתוי גדול מאד ובדברים דומה להם ומחשבים שיש להם ענינים אמתיים ואין הדבר כן עד כי הטובים החסידים מבני דתנו חושבים שהם דברים אמתיים אלא שהם אסורין מצד התורה בלבד ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב והם דברים נתבררה להם פרסום גדול אצל העובדי כוכבים ועיקר זה באומה הנקראת צאבים והם האומה שיצא אברהם אבינו ע\"ה מביניהם וחלק על טעותם וסברתם המקולקלת במה שנתן האלהים בלבו מן החכמה והיו מגדלין ומכבדין הכוכבים ומיחסין להם פעולות שאינן להם והם שכתבו ספרים בדיני הכוכבים והכשוף וההשבעות והמזלות הרוחניות ודבר הכוכבים והשדים והגדת העתידות ומעונן ומנחש על רוב מיניהם ושאלת המתים והרבה מכיוצא בזה ששלפה התורה האמיתית חרבה עליהם והכריתה אותם והם עיקר עבודת כוכבים וענפיה וזה שהכזב הראשון גזרת הכוכבים שנתברר במופת בחכמת הטבע בטול הקדמותיו הראשונה באמרם הכוכב הפלוני רע ונקשה וכוכב פלוני טוב ומצליח והחלק הפלוני מן הגלגל יאות הכוכב הפלוני והוא הפך הכוכב הפלוני עם היות הגלגל כולו גוף אחד מתדמת החלקים אין בו שינוי ולא כזב ושתי הקדמות אלו הם עמודי גזרת הכוכבים אשר בהתברר בטולם כמו שנתברר בטלו חלקים עד סופם אחר כן הרכיבו כזב שני על הכזב הראשון והוא הצלמים הנקראים הטלאסמם ואמר שכשיהיה כוכב פלוני המצליח במקום הנאות לו תעשה צורה על תואר כך וכך ותביא מן התועלת כך וכך וכשיהיה הכוכב הפלוני הנקשה במקום פלוני שהוא הפכו תעשה לו צורה בתואר כך וכך ותדחה בו מן הרעה כך וכך ונתרחב זה השער כפי רוחב גזרת הכוכבים ומה שייחסו לה מן הפרטים: אחר כן הרכיבו כזב שלישי על אלו השנים והוא עבודת כוכבים ואמרו שצורה זו הנעשית במזל צומח כך ועל המצב הפלוני כשיקוטר בדבר פלוני ויתפללו לו בדברים כך וכך וישתחוו לו הוא יסיר רעת דבר פלוני ודברים אלו עושים לפי שבימים הראשונים קבצו בני המדינות ופתו המון עמי הארץ ואמרו להם כי הצלחת ארצותיכם ועניניכם כשתעשו אלה הצורות וכשמתקבצים לבתיהם מכבדים אלה הזקנים שיודעים סודותיהם ובזה קמה המלכות וחשבו שאותו הדבר אמת והיו מאמינין בו כמו שאנו מאמינין בנביאים עליהם השלום מן השלמות והחסידות הלא תראה היאך קראם הכתוב נביאי הבעל ונביאי האשרה אחר כן באו חלושי הדעת ומצאו אותם הדברים ואותם הספרים וחשבו שהן אמת ושיש בהם תועלת ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מן הזמנים לתועלת שעה אמר הנביא אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אתם וכבר בארו החכמים שכל מה שיהיה מהם מהפעולות אלה הצלמים הוא בדרך מקרה ומייחסים אותן להם וזה ענין פילוסופים ברור וכמו כן מצאתי להחכמים שעוררו על גזרת הכוכבים שהן נוהגין דרך המעונן והמנחש לא שהם סבה כמו שחושבין האצטגנינין אמרו לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וזהו דעת הפילוסופים בהם ואלו הדברים כלם שבדאו הצאבים אין מהם בפילוסופי יון דבר קטן או גדול וכבר הארכתי אני בכאן אבל יש בו מקום תועלת ותקון אמונה לפי ששגעון בני האדם בכוכבים והצלמים ר\"ל הטלאסמם אינו דבר מועט וכבר יצאו מן התורה פעם אחת בשביל מה שהיו מאמינין אותם מאמתתם: \n"
+ ],
+ [
+ "לוקחין גת בעוטה וכו':
כשיהיה מרזב הגת סתום עד שלא יהיה נגר ממנו כלום אלא שנדרכים הענבים קצתם עם קצתם אינו מתנסך לדעת משנה הראשונה: ותפוח שם פסולת הענבים שעושין צבור באמצע הגת: ואמרו מכאן השאר מותר הוא משנה ראשונה שהיא מתרת שידרוך העובד כוכבים ואינה הלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "דורכין עם העובד כוכבים וכו':
דורכין עם העובד כוכבים בגת אבל לא בוצרין עמו היא משנה ראשונה וזה הטעם לאסור שיבצור העובד כוכבים עמו לפי שעיקר בידינו הבוצר לגת הוכשר וכשנוגע בו העובד כוכבי' הנה טמאו ויהי' הוא עוזר לטמאו כשהוא בוצר עמו והלכות משנה זו כולם בנויות על עיקר אסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י וכבר זכרנו זה פעמים הרבה אבל מה שהתיר לבעט עמו לפי שסבת הטומאה כבר עברה לפי שכבר נטמא במגע עובד כוכבי' והוא מוכשר כמו שהוא עיקרנו. וטעם אינו עושה יין נסך עד שירד לבור וכל זה אינו הלכה אבל פסק ההלכה מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ויין כיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך ולפיכך בוצרין עמו ואין דורכין עמו ודע שאסור לישראל שישתמש לו עובד כוכבים בבציר לכתחלה בשום פנים ואפי' להביא לו הענבים לגת כ\"ש זולתו וכך באר התלמוד משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב אמנם ישראל שהוא עושה בטומאה הוא עובר עבירה לפי שהוא מטמא מה שיש בו זכות לשם כלומר התרומות והמעשרות וכן הפת תטמא התרומה ומעיקרנו אין מחזיקין ידי עוברי עבירה וכשדרכו הענבים ונאפה הפת נשלמה העבירה ולפיכך מותר לשאת עמו אחר כן: \n"
+ ],
+ [
+ "עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור וכו':
יש לו עליו מלוה כלומר על אותו יין אבל על האיש לא נעשה יין נסך לפי שכשיש על אותו היין מלוה הוא חושב אותו ממונו ואפשר שימשך ידו לחפש ולראות היאך הוא כיון שזה הוא ממונו ואמר נפל לבור ועלה כשעלה והוא מת אבל כשעלה חי אסור בהנאה לפי שהוא משבח לעבודת כוכבים על שניצול והוא כאילו מאידיהם של עובדי כוכבים ור' שמעון מתיר בשתיה ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "המטהר יינו של עובד כוכבים וכו':
מטהר יינו של עובד כוכבים הוא שישתמש ישראל בו מתחלת עשייתו עד שיהיה טהור ויניח אותו ברשות בעל יין ולפיכך צריך שיהיה הבית פתוח לרשות הרבים ויהיה במדינת ישראל לפי שהוא ירא ליכנס לבית שמא יראה אותו ישראל ויגיד לבעל היין שכבר נאסר אבל אם הניח אותו ביד עובד כוכבים אחר הוא מותר לפי שלא יארע כזה על מה שאין לו שררות בו ואפילו היתה המדינה כולה עובדי כוכבים ור\"ש בן אלעזר חולק עליו על זה ואמר כל רשות עובדי כוכבים אחת היא ואפילו ברשות אחר אסור והלכה כר' שמעון בן אלעזר ודע כי כשיהיה מפתח וחותם ביד ישראל מותר לדברי הכל ואף על פי שהוא ברשות עובד כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "המטהר יינו של עובד כוכבים וכו':
ואף על פי שמפתח וחותם ביד ישראל כיון שאין הרשות כולו שלו אסרו חכמים לפי שישתמש בו ויעשה אותו יין נסך: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השוכר את הפועל וכו':
[אמרו קנס הוא שקנסו חכמים ביין נסך] ומן הידוע ברוב שהשוכר בהמה לרכוב בו יתן עליה צדה לדרכו וס\"ד שהוא כאילו שכר ממנו לרכוב בו ולשאת יין נסך ויהיה שכרו אסור הודיענו שאין הדבר כן אבל שכרה מותר כיון שלא נתבאר בו לשאת יין נסך: \n"
+ ],
+ [
+ "יין נסך שנפל על גבי ענבים וכו':
הראוי להשלים לשון משנה כך ואם היו מבוקעות והיה בהנייתו בנותן טעם אסורות ואם לא היה בהנייתו בנותן טעם מותרות ומעשה בביתוס בן זונין ואמרו שנפל לתוך הגריסין כשהיו הגריסין רותחין הוא שהוא פוגם מתחילה ועד סוף: וזה כי זה שקורא המשנה יש בהנייתו בנותן טעם הוא הענין שקורא התלמוד נותן טעם לשבח ר\"ל שאותו הטעם משביחו וממתיקו והוא הענין בעצמו רוצה לומר בהנאתו בנותן טעם כאילו אמר יש בטעמו הנייה וזאת המשנה קוראהו שאין בהנייתו בנותן טעם כלומר שאין הנאה בו כשמצא אותו הטעם וזה שקורא התלמוד נותן טעם לפגם ומן המבואר שזה יארע בין שני מינין כלומר מין בשאינו מינו ויש בזה ד' חלוקין החלוק האחד שיתערב דבר בדבר ויפסידו אם בטעמו אם בריחו בשעתו ולאחר זמן כלומר שאינו סר קלקולו ממנו מתחילה ועד סוף והוא כגון שמנונית הבשר או הדג שנתערב עם הדבש שהוא מפסידו תמיד והחלק השני שיהיה הדבר שנתערב משביח הדבר שנתערב בו בשעתו ואח\"כ כעירוב היין בתבשיל הבשר או בתבשיל הדג והוא הנקרא משביח מתחילה ועד סוף והחלק השלישי שישביח טעמו לשעתו ולאחר זמן מפסידו כעירוב שמנונית הבשר והחלב עם החמאה לפי שהוא מטיב טעמו וריחו ובאושו ואחר כך מפסידו וזה הנקרא משביח ולבסוף פוגם והחלק הרביעי שמפסידו לפי שעה וברוב הימים משביחו כגון עירוב הדבש ביין שהוא מקלקלו מיד ולבסוף יתחזק עליו האויר וכח היין ואז יהיה הדבש ממה שיוסף עליו לו ריח טוב וזכות ענין וחדוד וכל זה לשבח היין וזה נקרא פוגם מעיקרו אמנם פוגם מתחילה ועד סוף אין צ\"ל שהוא מותר בכל האיסורין ושני חלקים הנשארים לו נתבאר בתלמוד אי זה מהן אסור ואיזה מהן מותר ולפיכך שניהם אסורין ואל זה התנו בגריסין רותחין לפי שאם הם קרים הוא מתקן טעמו לשעתו ואחר כן כשמערב אותן ומרתיחן בחדוד החומץ יפסיד טעמם: \n"
+ ],
+ [
+ "עובר כוככים שהיה מעביר עם ישראל וכו':
בחזקת משתמר הוא שיאמר לעובד כוכבים העבר ואני אבא עמך כי אף על פי שנתעכב הרבה ירא לשלוח ידו אל החבית ואם הודיע לעובד כוכבים שיתאחר ממנו זמן שיוכל לנקוב הכסוי שעל פי החבית ויוצא ממנו היין ויסתום אותו הנקב וייבש מקום הסתום הוא יין נסך ורשב\"ג לא חייש לשיתומא וישי' הזמן כדי שיפתח פי החבית כולו ויוצא היין ממנה ויסתום פי החבית וייבש כל הכסוי כולו וזה הזמן ארוך מן הזמן שאמר ת\"ק לפי שרשב\"ג אומר לו יכול לנקוב הכסוי ולסתום אותו הנקב לפי שירא ממנו או מכל הכסוי שעל פי החבית וחכמים אין חולקין על רשב\"ג שכשיהיה כיסוי החבית בטיט שהוא כדי שיפתח ויגוף ותינגב לפי שלא יכול לחפור בטיט ולסתום בטיט הלח לפי שהוא ניכר בשנוי צבעי העפרים אבל מחלוקת' שכשיהיה פי החבית סתום בסיד שאפשר לחפור בו ומין הסיד כולו אחד והוא ממהר ליבש ג\"כ וישתום הוא גזור משתום העין שהוא ענין פתיחה והלכה כרשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "המניח יינו בקרון של וכו':
קפנדריא הוא שיכנס משער זה ויצא מן השער שכנגדו כמו שבארנו פעמים רבים וכאילו אמר כשנכנס מפתח העיר לעשות צרכיו לשם במהירות והם ממתינין אותו שיחזור והוא יצא משער אחר ונכנס לעיר ועשה מה שזכר והתמהמה והשמיעו מחלוקתם בג' הלכות בשיעור זמן ההפלגה לפי שאפשר בכל אחת מהן קולא וחומרא לפי כשהדרך ביבשה נאמר שיכול לבא לו דרך עקלתון ולפיכך ירא ולא ינסך ואע\"פ שהתמהמה אבל בים לא כיון שהפליג יתנסך או נאמר בהפך שביבשה כיון שנסתר ממנו ולא רואהו יתנסך ובים שאינו יודע מי ראהו יאמר שמא חבירו יראנו ואפי' יתמהמה ממנו יותר מזה הזמן לא יתנסך וכמו כן כשהיה בחנותו ואמר יכול הוא לסגור פתחו ויעשה מה שהוא רוצה ולפיכך יתנסך בפחות מזה הזמן או בהפך נאמר בים שאפשר שנכנס בתוך הים ויסתר מן העין הוא שנאמר שיהיה מנסך בזה הזמן אבל בחנות אפי' היה נסתר יותר לא יתנסך לפי שהוא ירא שיבאו הבעלים ואי אפשר לו להעביר החנות ממקומו לפיכך הודיעך ששיעור הזמן אחד לדעת חכמים בכל ולדעת רשב\"ג ג\"כ והלכה כרשב\"ג בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "היה אוכל עמו על השולחן וכו':
דולפקי היא כלי זולתי השולחן שיהיו עליה כלים באוכלים ומשקין ומהן לוקחין ומניחין על השולחן ואין העובד כוכבים יכול לשלוח ידו לדבר שהוא על הדולפקי עד שיתן אותן בעל הבית על השולחן. ואמרו חביות פתוחות אסורות רוצה לומר החביות שיש בבות שהניחו שם וזה סתם על דעת רשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "בלשת שנכנסה לעיר וכו':
בלשת נקרא החיל הנכנס לעיר לשלול אותה ושולחין יד בממון בני אדם ותרגום ויחפש ובלש ולפיכך נקראו בלשת לפי שהם מחפשין ממון בני אדם וחוקרין אותו: \n"
+ ],
+ [
+ "אומנין ישראל וכו':
כבר ידעת שהעיקר ביין נסך אסור בהנאה ואסור למכרו ומעקרנו שמשיכה בעובד כוכבים קונה כמו ישראל וכבר קדמו הפנים שבהם יתנסך בהם היין ביד עובד כוכבים וכבר בארנו ג\"כ בראשון מקדושין ובחמישי מבתרא דיני המשיכה ונקוט עיקר זה כשיהיה היין ברשות העובד כוכבים וקנאו והוא לא יתנסך ואח\"כ נעשה יין נסך דמיו מותרין וכן כשיהיה הגעתו ברשותו עם היותו יין נסך בשעה אחת כגון שימדוד לו הישראל בידיו דמיו אסורין וכ\"ש כשנעשה נסך קודם שיקנהו ואם פסק עמו דמים סמכה דעתו וכשמדד לו הישראל בכלי ישראל ובא הכלי ברשות העובד כוכבים קנה במשיכה וזכה ישראל בדמים ולא ישוב יין נסך עד שיגע בו אחר כן וכשמדד לו עד שלא פסק ואפילו שנתן לו קודם קצת הדמים לא סמכה דעתו ולא יתקיים קניינו עד שיפסיק עמו ויפרע לו מה שנשאר מן הדמים וכבר נתנסך קודם לכן כשנגע בו וכאילו הוא הודיענו בכאן זה הענין בלבד כלומר ואם משך הואיל ולא פסק עמו לא סמכה דעתו ולא נגמר קנין עד שיפרע הדמים וכבר קדם הנסוך וכשיפסוק הדמים וקבל הדמים אפי' שנמדד [לו] בידיו [כל] דמיו מותרין וכשלא יהיה אצל העובד כוכבים מעות מצויין ונתן לו ישראל המוכר על דרך הלואה וחזר העובד כוכבים ונתן המעות בעינם לא על דרך לקנות ממנו בהם זהו מותר: ועכבת יין שישאר במשפך לחות היין נראית: והמערה מכלי לכלי הוא שיצוק ישראל מכליו לתוך הכלי שביד העובד כוכבים וה\"ה בכלי העובד כוכבים עצמו כשיש בו יין נסך ואפילו הוא בארץ: והסלון המחבר בין השני כלים בעת יציקתו והוא הנקרא נצוק אסור ועל זה ההיקש תאסר היין אשר בכלי העליון מצד הנצוק כיון שלמטה חבור לענין יין נסך וכן הוא ולפיכך צוו שיהיה ענין היציקה כמו שאבאר והוא שיצוק ויגביה ידו קודם שיגע הדבר שהוא יוצק אל הכלי התחתון אחרי כן יצוק פעם שנית כמו בראשונה או יהיה יוצק כמו שזורקין במזרק והוא אמרם למודד היין קטופי קטופי או נפוצי נפוצי ועל זה הדרך יהיה המערה ממנו מותר: \n"
+ ],
+ [
+ "יין נסך אסור וכו':
לא יהיה רחוק בעיניך היות המים אסור וזה כשהם קרבים לעבודת כוכבי' או שיהיו נעבדו אותן המים ופסק ההלכה ביין נסך בלבד כלומר שנתנסך לעבודת כוכבים שהוא מטמא טומאה חמורה כמת והוא אוסר במינו בכל שהוא לא שנא איסורא לגו התירא ולא שנא התירא לגו איסורא ובלבד שיערה מכלי רחב הפה יהיה הדבר היוצא ממנו יש לו שיעור גדול אבל אם עירה יין נסך טפה טפה ביין הרבה מן היין המותר הנה זה אינו אוסר אותו אבל אם היה ערוי היין מותר על מעט מן היין נסך הכל אסור ואפילו עירה על משקל שיעורו ממנו מלא ספינה מיין נאסר הכל בהנאה: ופסק ההלכה ג\"כ שאין בו ספק ולא פקפוק והוא עיקר נוהג תמיד שכל איסורים שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך אמנם יין נסך כמו שזכרנו שהוא במינו בכל שהוא לגודל איסור עבודת כוכבים שנאמר בו ולא ידבק בידך מאומה מן החרם והטבל כמו שהתירו כך איסורו כמו שחטה אחת פוטרת את הכרי כן חטה אחת תשים את הכרי כולו טבל וכשנתערב משאר איסורין מין בשאינו מינו ואפשר לנו לטעום אותו כגון ערוב תרומה בחולין ננסה אותו אם נתן טעם והוא אינו פוגם כמו שבארנו הוא אסור הכל ואם הוא דבר אסור נאכיל אותו לעובד כוכבים ונסמך על דברו ואם לא היה עובד כוכבים מצוי או היה דבר מתערב מן במינו שא\"א להכיר טעמו כמו ערוב יין תרומה או ערלה או כלאים ביין חולין הנה הוא ישוער בשיעורים הנזכרים תרומה ומעשר וחלה ובכורים במאה וערלה וכלאי הכרם במאתים ושאר איסורין כגון חלב ודם נבלות ושקצים ורמשים וטרפות וזולתם בששים וכמו שנבאר בפרק גיד הנשה במס' חולין באמרם במין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה א\"נ בשאינו מינו היכא דליכא קפילא ארמאה דטעים בששים וכמו שישוער בששים מין במינו בדברים ששיעורן בששים כמו כן ישוער במאה מה ששיעורו במאה ובמאתים במה ששיעורו במאתים ואמרנו בשביעית שדינו אוסרת כל שהוא במינה כמו שנתבאר בפ' שביעי משביעית אינו חולק על אלה העקרים לפי שאינו אוסר באכילה אבל חייב לאכלו בקדושת שביעית בלבד ולפיכך החמיר בשביעית בזה הענין לפי שאין שם איסור אכילה אבל הוא אוכל בזמן שביעית כמו שנבאר לשם ואינו אומר עליו אוסרת אלא על דרך הויתור והדמיון ג\"כ בדבר האוסר ושמור זה הענין והתבונן בפירושו לפי שעמדו בזה העיקר רבים מגאוני עולם ולא ידעו אם הכל חוזר לעיקר אחד או אם חולק קצתם לקצתם ועל אי זה עיקר הוא הראוי לעשות והכל הולך על עיקר אחד כמו שבארתי לך: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו אסורין ואוסרין וכו':
כבר נתבאר לך בפ\"ג ממסכת ערלה דעת ר\"מ שהוא סבר את שדרכו למנות מקדש ולשם בארנו זה הענין תכלית הביאור וזה התנא סבר שכשיהיו בדבר האסור שני עניינים האחד שיהיה דרכו לימנות והשני שיהיה אסור בהנאה שהוא אוסר בכל שהוא ואמרו יין נסך ר\"ל חבית של יין נסך כשנתערב באיזה ענין שתתערב מן החביות נאסר הכל בהנאה לפי שהשני עניינים הנזכרים נתקבצו בו וכמו כן דינר עבודת כוכבים על דרך משל בדינרים רבים וצפור מצורע בצפרים הרבה ואגודה משער נזיר באגודות שער הרבה ופטר חמור בחמורים הרבה וחתיכת בשר מבשר שנתבשל בחלב או מן חולין שנשחטו בעזרה בחתיכות בשר הרבה ואפילו יהיה הרבוי כמה שיהיה הכל אסור בהנאה ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ופטר חמור יהרג הכל וכבר בארנו בשני מקדושין שאלו כולן אסורין בהנאה וראיית כל אחד מהן והיות כל אחד מהן דבר שדרכו למנות מבואר ונשלים לשון המשנה אלו אסורין ואוסרין בכל שהן למעוטי דבר שבמנין ואינו אוסר בהנאה כגון חתיכות נבלה עם חתיכות בשר או אסור בהנאה ואינו במנין כגון ערוב קמח כלאים או יין כלאים עם קמח חולין או יין חולין וזה העיקר אינו נוהג בכל לפי שהדין בחבית של יין נסך שנתברר לנו שנתנסכה לעבודת כוכבים כשנתערבה בחביות הרבה ימכר הכל לעובדי כוכבים ויטול שיעור דמי אותה החבית וישליכו לים המלח וזהו פירוש יוליך הנייה לים המלח שקדם לנו דברו בפרק שלישי מזו המסכת ואין ג\"כ כל מה שזכרנו שדרכן למנות והוא אסור בהנאה מקדש כלומר אסור בכל שהוא לפי שהערלה וכלאי הכרם הם מאיסורי הנאה ואין מקדש בהן זולתי שבעה דברים בלבד רצוני לומר שהם אוסרים בכל שהוא כמו שבארנו בסוף ערלה ודע כי מה שזכרנו בזו המשנה כי הם אוסרים בכל שהוא הוא נכון וברור מלבד יין נסך שהוא אוסר בכל שהוא לשתיה בלבד אבל כשנתערבה חבית בחבית אינו אוסר הכל בהנאה כמו שבארנו וחמץ בפסח בלבד בין במינו בין שלא במינו במשהו ואמנם יצא מכלל דין איסורין שבתורה לפי שהוא בזמן קצוב ואין איסורו חוזר לעצמו בלבד כשאר כל איסורין שבתורה שקדם הדבור בו אבל [איסורו] הוא תלוי בזמן וכשעבר הזמן סר איסורו ולפיכך לא התנה בו התלמוד כמו שהתנה ביין נסך וטבל כמו שהקדמנו והבן אלו העניינים כולן ותפריש ביניהם ותדע קו היושר בכולן: \n"
+ ],
+ [
+ "יין נסך שנפל לבור כולה אסור וכו':
כבר נתבאר לך שיין נסך שנתנסך לעבודת כוכבים אוסר כל שהוא במינו וחבית בין החביות יוליך הנייה לים המלח וזה הבור שנזכר בכאן הוא בור של יין ואם הוא יין של עובדי כוכבים הנקרא סתם יינן שאין אנו יודעים אם נתנסך או לא נתנסך הוא שנתערב בבור של יין פסק ההלכה בו כרבן שמעון בן גמליאל ואע\"פ שהוא אסור בהנאה ג\"כ רצוני לומר סתם יינן כמו שאמרו שלשה יינות הן יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית והמפקיד יינו אצל העובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה וטומאה חמורה הוא שיטמא אדם וכלים במגע ובמשא כמו נבלה וטומאת משקין היא טומאה קלה תטמא אוכלין ומשקין בלבד וכשישתה אדם מהן רביעית נפסלה גויתו ולא יטמא ועוד יתבארו עקרי אלה הטומאות במקומותיהן: \n"
+ ],
+ [
+ "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים וכו':
כשדרך בו העובד כוכבים אי אפשר לה שלא יקלוף אע\"פ שהיא של אבן ואין הלכה כרבי: \n"
+ ],
+ [
+ "הלוקח כלי תשמיש מן העובד כוכבים וכו':
כלי תשמיש רוצה לומר תשמיש אכילה ובלבד שיהיו אלה הכלים מן המתכות כגון הברזל והזכוכית וכמו כן כלי חרס השועי' באבר כולן צריכין טבילה ואפילו הם חדשים: ואמרו להגעיל ר\"ל גיעולי עובדי כוכבים וזה שירתיח אותם במים רתיחה גדולה ואם היא יורה גדולה יקיף לה על שפתה טיט או עיסה כדי שיעלו המים על שפתה וירתיחו עליה המים רתיחה גדולה: וכלים שדרכן להגעיל כגון קדרות נחשת והמחתות ודומיהן: ללבן כגון השפודים והאסכלאות שצולין עליהם וכיוצא בהן יסור מהן איסור גיעולי עובדי כוכבים אחר ההגעלה למה שצריך הגעלה והליבון באש למה שצריך ליבון וכשיטבלו אחר כן בארבעים סאה הם טהורים לענין האסור והמותר גם כן מוסף על ענין טומאה וטהרה: והסכין שפה ובלבד שתהיה הסכין שוה וחלקה שאין בה גומות ואם נועצה בקרקע קשה עשר פעמים ישתמש בה וזהו מה שנתכוון בשפה ואם השחיז אותה באבן כעין אבן של רחים או ליבן אותה באור זהו תכלית ההכשר אבל לענין טומאה וטהרה אי אפשר בלא טבילה במי מקוה ובזה תסור מהם טומאת עבודת כוכבים ודע זה: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עבודה זרה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Bava Metzia/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Bava Metzia/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f1cc439398b62ca437d8b3b4b43476e740944a1d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Bava Metzia/English/merged.json
@@ -0,0 +1,46 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Bava Metzia",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Bava_Metzia",
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [
+ "If a person hires artisans to harvest his field - for example - for two denarii and he gives them one denarius, if they change their minds [about performing the task], if they wish they can return the denarius to him or they can say to him, we will do [the portion of the job] that you have already paid us for. But - if [the workers] have already harvested half the field and they want to change their minds - [the field's owner] can make an evaluation of the value of their labor and if it exceeds one denarius, he does not need to give them more than the denarius that he has already given to them. And he can say to them, finish the job of harvesting the field and I will pay you your wage. And this is the meaning of \"if they change their minds - they are in the weaker position.\" And if the owner changes his mind, he is in the weaker position. And he must give to [the workers] the value of their labor, if they should be paid more than one denarius. And [the Mishnah] said \"whoever alters the agreement is in the weaker position\": This is as we explained it, if a person purchases land and makes partial payment, if the seller is the one who changed his mind, the purchaser has the choice. If he wishes, he can take the amount of land that corresponds to his payment from the best land in the field that he bought. And if the purchaser is the one who changed his mind about the purchase - the situation is reversed. So long as [the purchaser] said \"my earnest money acquires [the field],\" he acquires the amount that corresponds to the money. And if the seller demands what remains of the money [to be paid for the field] and [the purchaser] delays payment - the sale is not complete until [the purchaser] pays the [full amount]."
+ ]
+ ],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Mishnah: \"One who eats while working, even during a meal, and one who writes, even during a meal, etc.\" Commentary: \"The first Tanna (authority) holds that one should not teach him (the person who eats or writes during a meal), while the sages say that one should teach him, and the halacha follows the opinion of the sages.\""
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה בבא מציעא",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8e3f6311a59e0ba344ec9942f7e40709445efc56
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Mishnah Eduyot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עדיות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [],
+ [],
+ [
+ "Shemaya and Avtalion were the masters of Shamai and Hillel, as described in Mishna Avot. They were converts, and the accents of idol-worshippers stayed in their speech, so that they would say 'in' rather than 'hin'. Hillel would repeat exactly what he heard from them, so that he would also say \"a complete 'in'\", as he was taught. This is what our rabbis taught, that one is obligated to transmit traditions in the language of the master. There are those who have a different explanation, and say that it says 'hen' rather than 'hin'. But the first explanation is the one I learned from my father, may his memory be a blessing, and he learned it from his teacher, and his teacher from his teacher. And the hin is equivalent to three kab, which is half a se'ah, and a log is quarter of a kab. And we have explained these measurements in the commentary to the tractate of Pe'ah."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..687d1e5b771ca9f8671453b6a6ef3a409230d98e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,33 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Eduyot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Eduyot",
+ "text": [
+ [
+ [],
+ [],
+ [
+ "Shemaya and Avtalion were the masters of Shamai and Hillel, as described in Mishna Avot. They were converts, and the accents of idol-worshippers stayed in their speech, so that they would say 'in' rather than 'hin'. Hillel would repeat exactly what he heard from them, so that he would also say \"a complete 'in'\", as he was taught. This is what our rabbis taught, that one is obligated to transmit traditions in the language of the master. There are those who have a different explanation, and say that it says 'hen' rather than 'hin'. But the first explanation is the one I learned from my father, may his memory be a blessing, and he learned it from his teacher, and his teacher from his teacher. And the hin is equivalent to three kab, which is half a se'ah, and a log is quarter of a kab. And we have explained these measurements in the commentary to the tractate of Pe'ah."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עדיות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..06d35ca6fa7e5c7c995e163f1bccf2bea0655f6a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,319 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Eduyot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עדיות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "אמר כל זה לחלוק על ר' אליעזר שאמר ארבע נשים דיין שעתן כמו שמבואר בפרק ראשון ממסכת נדה ושמאי סבר אין הארבע נשים בלבד אלא כל הנשים דיין שעתן ר\"ל כשהן נוגעות טהרות וראו דם אין אומרים שמא קודם לכן ראו דם ולא הרגישו בעצמן ואותן טהרות שנגעו בהן טמאות וזהו דין תורה אבל הלל עשה סייג לדבריו ואמר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה כי כשתבדוק עצמה באחד בשבת על דרך משל ומצאה עצמה טהורה ועמדה עד יום חמישי לא פקדה עצמה ובדקה עצמה ונמצאת טמאה כל מה שנגעה מן הטהרות מיום ראשון אחר הפקידה הראשונה עד הפקידה השניה הם טמאות כלם על דעת הלל וזו היא חומרא שהחמיר ושמאי לא סבר חומרא זו שהיה חושש לבטול פריה ורביה כי אם נשים אותה בחזקת טמאה מפקידה לפקידה תהיה אצל בעלה לעולם ספק טמאה ולא ישמש עמה ברוב הימים: ",
+ "וחכ\"א מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה.
ופירוש זה כי כשבדקה עצמה ומצאה טהורה ועמדה ימים רבים שלא בדקה עצמה ואח\"כ בדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שנגעה מעת שבדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה טמאות ופירוש ממעטת תחזור לאחור: וענין מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כי כשבדקה עצמה ומצאה עצמה טהורה אח\"כ בדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שנגעה מפקידה ראשונה עד פקידה שניה טמאות ובלבד שתהיו השתי בדיקות בתוך הארבעה ועשרים שעות ויהיה משמעות דברי חכמים כך אם היה בין פקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד אלא מעת לעת ואם היה מפקידה לפקידה פחות מארבעה ועשרים שעות ממעטת על יד מפקידה לפקידה בלבד: ופי' ווסת שעות ידועות לטומאה כגון שתהיה מנהגה שתראה דם נדותה משלשים לשלשים יום או משני חדשים לשני חדשים כי כשתראה דם בעת הידוע אינה ממעטת על יד כלל: ",
+ "והמשמשת בעדים.
אינו ר\"ל שיכולה אשה לשמש בעדים ובזולת עדים אבל ר\"ל כי כששמשה ביתה שאין זה מותר לה אלא בעדים ופי' עדים אותם בגדים שמקנחת עצמה בהם אחר התשמיש היא והוא ואם נמצאו אותן בגדים טהורין והרי זו כפקידה והשמיענו זה לפי שיעלה בדעתנו כי הבגדים שמקנחים עצמם היא ובעלה כשנמצאו טהורים שלא יהיו חשובים כפקידה דשמא מעט דם היה על אותן בגדים ונתערב בזרע ואינו נראה הודיענו שאין לחוש לזה והבגד שמקנחת בו עצמה קודם התשמיש כמו שנתבאר בראש מס' נדה ואע\"פ שאין זה ראוי אינו נחשב כפקידה לפי שנחוש שמא דם שתת ממנה אבל היא לגודל תאותה לתשמיש לא הכניסה אותו הבגד כל צרכו ומעקרינו כי האשה כשיצא ממנה דם מן המקור ואע\"פ שאינו יוצא חוץ לגופה אלא שעומד בתוך גופה היא טמאה לפי שנאמר דם יהיה זובה בבשרה ואע\"פ שהוא בבשרה ועוד יתבאר זה במקומו במסכת נדה: ואמרו ממעטת בעל יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה. הוא דעת חכמים וכמו שבארתי. והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "הקב. הוא ששית הסאה וכבר בארנו שעורו בסוף פאה: ",
+ "משהגדילו המדות. [נוסף על שיעור הקב ורובע. רובע הקב. ורובע הוא רובע הקב.] שעור הקב רובע הקב ורובע הוא רובע הקב ושמו שעור חלה חמשה רבעים והוא קב ורובע וכאילו זה הקב ורובע מן המדה הגדולה הזאת הוא קב וחצי מן המדה הראשונה וכבר בארנו בפרק שני ממסכת חלה ששעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשנוי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם אע\"פ שהמדה אחת ולשם בארנו שמדת החלה היא מדה שיהיה רחבה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ועשירית אצבע ועשירית עשירית אצבע וחלק משני אלפים וחמש מאות מאצבע על הדקדוק ואם תרצה לומר בקרוב מעט מאד תאמר מדה שיהיה בה שבעה אצבעות פחות שתי תשיעיות אצבע ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע וכבר בארנו פעמים רבות כי האצבע שמשערים בו הוא הגודל ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת בכל התורה תכיל מן היין קרוב כ\"ו כספים הנקראים דרה\"ם בערבי ומן המים קרוב לכ\"ז דרה\"ם ומן החטה קרוב לאחד ועשרים דרה\"ם ומקמח החטה כגון שמנה עשר דרה\"ם ומצאתי שעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרה\"ם בקרוב מקמח חטים ואלה הדרה\"ם כלם מצריות וכמו כן אלה המינים שמדדתי מצריות גם כן והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "שמעיה ואבטליון. הם רבותיהם של שמאי והלל כמו שמבואר באבות והיו גרים ונשאר בשפתם לעגי שפת העובדי כוכבים והיו אומרים אין במקום הין והלל היה אומר כן מלא אין כמו ששמע מהם והוא מה שאמרו רבותינו ז\"ל חייב אדם לומר בלשון רבו ויש מי שקורא מלא הן מלא הין ואומר שהשינוי כאילו הוא בין הן להין והקריאה הראשונה הוא שלמדתי מאבא מורי ז\"ל שלמד מפי רבו ורבו מפי רבו ז\"ל וההין הוא שלשת קבין וזהו חצי סאה ולוג רובע הקב לפי שהקב ד' לוגין וכבר בארנו שם שעור הלוג במסכת פיאה: \n",
+ "וגרדיים. אורגים ופסק ההלכה כפי מה שהעידו שני גרדיים ועוד יתבארו עקריה במסכת מקואות. והתחיל במשנה ראשונה ושניה לפני זו אע\"פ שאין בהם עדות לפי שהם גם מחלוקת שמאי והלל ואין הלכה כאחד משניהם בשלש משרות אלו אחר כן חזר לתת טעם לחזוק דבריהם ואע\"פ שאין הלכה כמותם והביא כל מה שדומה להם אחר כן הביא ההלכות שדעת שמאי עצמו בהן כדעת חכמים אחר כן ההלכות שסברת שמאי בהן אינה כסברת חכמים אחר כן ההלכות שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי וסיים הפ' וחזר על העדיות שהם כוונת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "שלא יהיה אדם עומד על דבורו. כלומר שלא יפצר לקיים סברתו ויעמד בה ויודיעהו שישנה סברתו כי אבות העולם והם שמאי והלל נדחו דבריהם ולא עמדו חכמים על דבריהם כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "כוונת זו המשנה כי כשיהיה ב\"ד שעשה מעשה כדעת יחיד אין ב\"ד אחר יכול לחלוק בזה ויפסק הדין על דעת רבים אלא אם היה גדול במנין מן הב\"ד שקדם שעשה על דעת היחיד וגדול בחכמה ממנו כלומר שיהיה ראש ישיבת זה הב\"ד חכם מאותו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "אחר שקדם לו המאמר בתועלת קיום דברי היחיד בין המרובין והוא שאפשר שיפסוק ב\"ד כסברת אותו היחיד אמר ר' יהודה לאיזה טעם זכרו דברי יחיד הנדחים כלומר שאין עושין ב\"ד לעולם כדבריו ואמר שהטעם להזכיר אותו לפי שאם למד אדם אותו הדבר וחשב שהכל מודים בו וימצא שעושים חילוף הדברים ויבא בלבו ספק אז נודע לו שזה הדבר שלמד הוא דעת יחיד וכבר נדחה: \n"
+ ],
+ [
+ "העיקר אצלנו כי רובע הקב מעצמות המת מטמא באהל ובית שמאי אומרים שאפי' היה זה השעור ממתים הרבה יטמא באהל ובית הלל מתנים בזה שני תנאים האחד שיהיה הרובע קב מגוף אחד וזהו שאמרו מן הגויה והתנאי השני שיהיה באותו הרובע עצמות מיותר מאחד ולא יהיה רוב במנין או בשיעור ורוב המנין הוא מאה ועשרים וחמשה עצמות לפי שמנין עצמות האדם מאתים ושמנה וארבעים כמו שנתבאר בפרק שני מאהלות ושמאי אומר אפילו יהיה רובע מן עצם אחד הוא מטמא באהל. והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "הכרשינים. הם הנקראים בערבי חרסנ\"ה אינם מיוחדים למאכל אדם: ואמר מאכילין בטומאה. ר\"ל מאכילין אותם לבהמה בטומאה הואיל והם מאכל בהמה ומותר לו לטמא אותן בידים וכל זה בעת אכילת הבהמה אבל בעת נפילתם במים ובשעה שממרסין אותן בידים אין עושים זה אלא בטהרה ואסור לטמא אותן באותה שעה: \n",
+ "בית שמאי אומרים יאכלו צריד. פירוש אומרים שאין שורין אותם ולא ישימו אותם מוכשרים לקבל טומאה ויאכילום לבהמה בטומאה אבל הראוי שגורסין אותן ויאכילום לבהמות גריסין שמא יתטמאו והטחינה העבה תקרא צריד. והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי מתירין לו לצרף הסלע כולו במעות נחשת ואע\"פ שאין מוציא אותם כולן בפעם אחת וזה חוץ לירושלים: \n",
+ "ושקל. הוא חצי סלע: \n",
+ "ור' מאיר אומר. כי כשיהיה לאדם פירות מעשר שני ששוים שלשה דינרים על דרך משל שאין מותר לו שיקח אותן פירות עם דינר של מעות מעשר שני ויאמר כל זה כלומר הפירות והדינר מחוללין על דינר זה לפי שהדינר כסף הוא וחכמים מתירין כגון זה. והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "סלע. הוא שני שקלים ודינר רביעית הסלע ורביעית הוא רובע השקל והוא חצי דינר: \n",
+ "ואספרי רבוי אספרא והוא דרה\"ם בלשון יון ועד היום לא נתברר לנו כמה אספרים בסלע וכשרצה אדם בירושלים לפרוט סלע ויחזור ליקח בו מה שירצה מתירין בית שמאי לשום אותו כולו מעות ובית הלל אומרים חצי הסלע מעות של נחשת [וחצי] (מצופה) כסף: \n",
+ "והדנין לפני חכמים. והם שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניה אומרים שיפרוט אותו דינר דינר בלבד ורבי עקיבא אומר שמינית שמינית יפרוט ושמאי אומר שהדין שיתן סלע לבעל החנות ויוציא מה שצריך ממנו מעט מעט עד שיוציא הסלע והלכה כבית הלל ומשנה זו עם השתים שלפניה כבר פרשנום בפרק ב' ממסכת מעשר שני: \n"
+ ],
+ [
+ "מנהג הכסאות שיושבות הכלות עליהם שיהיו עשויות משן ותדהר ותאשור וזולתם ולהיות מפותחין ומצויירין פתוחים והם הנקראים חפוין כלומר אותן החתיכות המפותחות שמדביקות עליו: \n",
+ "ומלבן של כסא. רבוע מצוייר ששמים על הכסא לשבת הכלה עליו ואותו הרבוע בעצמו כשהוא נפרד אינו ראוי לישיבה: \n",
+ "שמאי אומר אף העשוי בה. כלומר ואפילו היה הכסא מגוף העריבה שהוא מתטמא ופירוש אמרו בכאן טמא שהוא מתטמא במשכב הזב וב\"ה מטהרין ממשכב הזב כמו שנבאר בפרק כ\"ב ממסכת כלים והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "כל זה מבואר לפי שמשעה שהתירה לה התורה שתנשא תטול כתובתה לפי שבתנאי הכתובה כלו' בתנאי ב\"ד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כמו שנתבאר בכתובות וכבר קדמה הלכה זו בפ' חמשה עשר ממסכת יבמות: \n"
+ ],
+ [
+ "אין הפרש בין שיהיה עבד של שני שותפין וישחרר אחד מהן חלקו או שרבו נוטל ממנו קצת דמיו ושחרר קצתו באותן הדמים וכן אילו היו אדונים הרבה ושחרר אחד מהם חלק ממנו מכריחין הנשארים לשחרר כלומר ישלימו שחרורו וכבר קדם פירוש הלכה זו בפרק רביעי מגיטין: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר רחמנא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא ואם היה עליו צמיד פתיל ינצל כל מה שבתוכו מאוכלין ומשקין וכלי חרס ושאר כלים ובגדים ולא יתטמא כלום ממה שבתוכו לא באהל המת ולא באהל השרץ כמו שנבאר ונפרש אותו בפרק ט' ממסכת כלים ומפי הקבלה למדנו שהכלי הנזכר בכאן שיציל בצמיד פתיל הוא כלי חרס וכבר ידעת כי מעקרינו שכל מה שיש אצל עם הארץ טמא על גבי עם הארץ אוכלין ומשקין וכלים ובגדים וכבר קדם מזה עקרים וכללים במסכת חגיגה ועוד יתבארו כל הדינין בזה הענין במקומות ממסכת טהרות ומעקרינו ג\"כ כי כלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה ואינו מציל מה שבתוכו ואפי' היה מוקף צמיד פתיל לא יציל מה שבתוכו ויתטמא מה שבתוכו ואפילו לא יתטמא באהל המת הוא טמא אגב עם הארץ ואם אמרנו לעם הארץ האוכלין והמשקין והכלי חרס שהיו תחת צמיד פתיל באהל המת אצלו כבר הציל אותם הצמיד באהל לא יהיה בזה אצלנו ספק שהם טמאים היו וטמאים נשארו ולא נחוש שמא יבקש אותם ממנו תלמיד חכם לפי שתלמידי חכמים יודעים שאוכלי עם הארץ ומשקין וכלי חרס שלו טמאין ואי אפשר לטהרם לעולם לפי שכלי חרס אין להם טהרה אלא שבירה כמו שיתבאר בפרק ראשון מכלים וכמו כן האוכלין טמאין והמשקין טמאין אינן מתטהרין לעולם כמו שנתבאר במקומו במכשירין אבל שאר כל הכלים כלי עץ וכלי מתכות ובגדים יוכל התלמיד חכם לשאול אותם מעם הארץ לפי שיטהר אותם במקוה מפני טומאת עם הארץ וישתמש בהם בקדשים אחר הערב השמש כמו כן נחוש אם נאמר כלי חרס מציל על הכל על עקר דין תורה שישאל התלמיד חכם כלי מעם הארץ ויאמר לו עם הארץ זה כלי טהור כמו שחושב עם הארץ שניצל בצמיד פתיל והוא אינו יודע שכלי חרס המוקף צמיד פתיל לא יציל מה שבתוכו ויטול אותו התלמיד חכם ויחשוב שאותו הכלי אין עליו טומאה זולתי טומאת מגע עם הארץ ויטביל אותו ויעריב שמשו וישתמש בו בקדשים ואותו כלי טמא מת בלי ספק וצריך הזאת שלישי ושביעי לפי שכלי עם הארץ מה שהיה באהל המת אינו חוצץ ולפיכך אמרנו שאינו מציל זולתי אוכלין ומשקין וכלי חרס בלבד שאין שואלין אותן מעם הארץ לפי שהם טמאים אגבן ואין להן טהרה במקוה אבל שאר כלים שאפשר לשאול מהם אינו ידוע שנטמאו באהל המת ואינם נצולים בזה הצמיד פתיל וזו היא הכוונה שכוונו בית שמאי ואמרו כשטהרנו אוכלים ומשקים שבתוכו לעצמו טהרנו וכשטהרת את הכלי טהרת לך ולו ר\"ל שנשאל ממנו כלי טהור מטומאת מת ויתן לנו אותו שהוא חושב שניצל בכלי חרס שלו המוקף צמיד פתיל ולפי שאין אנו יכולין לחלק הדינין ולומר שכלי תלמיד חכם מציל את הכלים וכלי עם הארץ אינו מציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס בלבד גזרנו על הכל דרך כלל דין אחד ואמרנו שכלי חרס בין שהוא של עם הארץ או כלי תלמיד חכם דינו שוה לפי שיסתלק ההיזק מצד עם הארץ וכשיהיו אצלו כלי מתכת או כלי עץ או בגדים שהיו באהל המת בצמיד פתיל ידע שלא ניצלו ושהם טמאים במת וכשנבקש אותם ממנו יודיענו בזה ולא יחשוב שהם טהורים ונחשוב אנו שהן טמאין על גב עם הארץ בלבד והוא טמא במת כמו שבארנו ועוד אביא פירוש דברים אלו וענין זה בעצמו בפרק עשירי ממסכת כלים ואשלים דיני זה הענין: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עוד נתבאר בראש סדר טהרות מה הם אבות הטומאה ומה הם התולדות ולשם יתבאר שכל הנוגע באב מאבות הטומאה נקרא ראשון והנוגע בראשון נקרא שני והנוגע בשני נקרא שלישי והנוגע בשלישי נקרא רביעי וגם כן נקרא הראשון ולד הטומאה כמו שנקרא אותו שטמאו אב ונקרא השני ולד ולד הטומאה וכן תכפול מלת ולד כפי מה שיהיה הסדר וכן אמרו על הראשון והשני ומה שאחריהם ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה ומה שאמר בכאן ולד הטומאה הוא שני וממה שזכרנו עתה תדע שהבשר שנגע בולד הטומאה ישוב שלישי לטומאה ובשר שנטמא באב הטומאה ראשון ואם נגע השלישי בראשון חזר שני כמו שזכרנו שהנוגע בראשון יהיה שני והנה הודיענו בעדות זו שהשלישי מותר לעשותו שני אמנם התוספת הוא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר בידינו שאין אוכל מטמא אוכל לפי שנאמר בטומאת אוכלין טמא הוא ולמדנו מפי הקבלה הוא טמא ואינו עושה טמא כיוצא בו רצונו לומר אינו מטמא זולתו מן האוכלין אבל מדרבנן הוא שמטמא אוכל ולפיכך חוזר השלישי שני כמו שנתבאר במקומות מסדר טהרות והוסיף ר' עקיבא על זה והעיד ששלישי מותר לעשותו ראשון כמו שאבאר. ודע כי טמא מת מכלל אבות הטומאה ואדם שנגע במת הוא אב והנוגע באב ישוב ראשון וכן שני ושלישי כמו שקדם ביאורו ואם היו הנוגעים במת כלים הם אינם נעשין אב הטומאה כדי שנמנה אחריהם ראשון ושני אבל נעשים הם והמת דבר אחד והנוגע באותם הכלים יתטמא טומאת שבעה והוא שישוב אב הטומאה ומונין ממנו ראשון ושני וזה לפי שנאמר בחלל חרב או במת ולמדנו מפי הקבלה חרב הרי הוא כחלל וכן שאר כלי מתכות ובגדים דינם ודין החרב שוה ואמנם התנו בכלי מתכות לאפוקי כלי חרס שאינם שבים אב הטומאה כמו שנתבאר בזבים וכן כלי עץ וכלי עצם דינם כדין החרב הנה אותם שהם כחרב למעלה מן האדם לעולם בטומאת מת במדרגה ואם נגע אדם במת חזר אותו האדם אב הטומאה בלי ספק ואם נגע אדם בראשון חזר השני ראשון כמו שבארנו ואם נגעו כלים באיש ההוא שהוא טמא מת והוא אב הטומאה אינם נעשים הכלים ראשון אבל נעשים אב הטומאה וממנו יתחיל המנין ר\"ל כי הנוגע בהם נעשה ראשון והנוגע בראשון נעשה שני ומן העיקרים הגדולים המועילים שצריך לידע בענין זה אמרו כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בו ראשון ושני ואלה הכלים הם מטמאין אדם כמו שיתבאר זה ויתפרש בראיות בראש אהלות. ואמרו בכאן נר ר\"ל נר של מתכת שהוא בכלל דיני הכלים כמו שזכרנו אבל נר של חרס אינו כן מן הטעם שזכרנו וזה הנר של מתכת שנטמא בטמא מת והוא נעשה אב הטומאה כמו שבארנו הדבר הנוגע באותו הנר נעשה ראשון ושמן שנפסל בטבול יום אמנם הוא שלישי כמו שנבאר עוד במסכת טבול יום וכשהושם בנר הנזכר חזר ראשון כמו שפירשנו ומה שהצריך לרבי עקיבא להיות הנר אב הטומאה כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא אחרים מדאורייתא אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כמו שהוא פסק ההלכה והוא מספיק בטומאה דרבנן היה מתיר נר של חרס לפי שהמשקים בלבד בין שנטמאו באב הטומאה או בראשון או בשני חוזרין ראשון אבל כל זה הוא מדרבנן כמו שנבאר במסכת טהרות ורבי עקיבא אמנם בקש שיהיה השמן ראשון מדאורייתא והתיר להשיב השלישי ראשון להוסיף לו טומאה מדאורייתא כפי סברתו ואלה השתי עדיות הלכה כמותם. וכבר קדם פירוש הלכה זו בפרק ראשון מפסחים: \n"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי עקיבא הם בבכור בעל מום שנשחט על פי חכם בשאר ארצות כמו שמבואר במסכת בכורות וכשנמצא טריפה מותר ליהנות בעורו אם היה אותו הבכור ביד כהן יהנה ממנו הכהן ואם הוא ביד ישראל יהנה ממנו ישראל כמו שנבאר במקומו בבכורות והלכה כר' עקיבא בזה ודברי חכמים בבכור תמים כשנשחט להקריבו במקדש ונמצא טריפה דינו לדעת חכמים שיקבר הבשר וישרף העור. והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שאין קיום הגט אלא בחותמיו. לפי שקיום השטר אמנם הוא בעדות העדים לא בגוף הכתיבה ולפיכך תכתוב האשה גיטה והאיש מחילת אשתו שמחלה לו מן הכתובה לפי שהעיקר על העדים ועדות זו מעדות ר' חנינא סגן הכהנים והרביעית על המחט שנמצאת בבשר וזה כי כששחט קדשים בעזרה וחתך הבשר וכשהיה חותך מצא בבשר מחט טמאה טומאת מת והוא כשיכיר אותה שהיא המחט שנטמאה במת ואבדה לו ונסתפק לו אם נגע אותו הסכין במחט או לא נגע והעיקר אצלנו שספק טומאה ברשות הרבים טהור וכבר זכרנו זה פעמים מה שקדם לנו מן הפירוש ועוד יבא ביאור זה במסכת טהרות והעזרה היא אצלנו בחזקת רשות הרבים לרוב השתמשות בני אדם בה ולפיכך הסכין והאיש שחתך הבשר טהורין אבל הבשר הוא טמא בלי ספק לפי שהמחט הטמאה נמצאת בו וכבר ידעת כי מן העקרים המפורסמים שהאוכלים אינם מתטמאין אלא אחר הכשר ולפיכך העמיד הלכה זו בפרה של זבחי שלמים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקין טופח עליה כי הפרה כשנכנסה בנהר יתמלא גופה שבפנים במים וכשנשחטה נכשר הבשר באותן המים והוא מתטמא ואמנם הוצרכנו לזה ולא אמרנו שהבשר הזה נשרה במים מן המימות שמשתמשין בהן בבית המטבחים לפי שאותן המים אינן מכשירין כמו שנבאר במסכת זו וזהו מה שאמר משקה בית מטבחיא דכן ר\"ל טהור ומן העיקרים שהאוכלים הטמאים מטמאין את הידים כמו שנבאר במסכת טהרות ובמסכת ידים וזה מדרבנן וכפי עיקר זה כיון שהבשר טמא יהיו גם כן הידים טמאות לולי עיקר אחר אצלנו אין טומאת ידים במקדש והוא דאמר ר' עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש רוצה לומר כי רבנן שגזרו טומאת ידים לא גזרו על הידים טומאה במקדש ואם נמצאת זו המחט הטמאה בתוך הכרס הכל הוא טהור לפי שלא נגע בבשר שיטמא אותו ולא נטמא ג\"כ הכרס עצמו לפי שהמשקין שבו משקה סרוח ואינו ראוי לכלום ויצא מן כלל משקה והואיל ואין שם הכשר אין שם טומאה כמו שזכרנו ואלו העדיות ברורות: \n"
+ ],
+ [
+ "כרם. שם לקבוץ החכמים שנתקבצו ביבנה וזה לפי שהם דומים בישיבתם שורות שורות כשורות הכרם והשם יתברך קרא כנסת ישראל כרם שנאמר כרם היה לידידי: \n",
+ "שהיא חבור. כי כשנגע טמא באותה ביצה כאילו נגע בירק ולא נאמר שהירק נטמא מן הביצה: \n",
+ "כמין כובע. כמו כובע הברזל שלובשין בשעת המלחמה כלומר שתהיה בדמות אהל ועדות זו בפרק ג' מן טבול יום: ופעמים שתמלט שבולת אחת מן המגל בשעת הקציר ויקצר כל מה שסביבו ואמר כי אם יהיה ראשו משיג לקמה שלא נקצרה והיא מתחברת בה דינה כדין שאר הקמה והיא של בעה\"ב ואם היא נראית כולה מיוחדת נפרדת מן הקמה היא של עניים שדינה כדין הלקט וכבר הביאו אלו העדיות במסכת פיאה בפרק חמישי: \n",
+ "ומוקפת עריס. הוא שיהיה סביב לה עריס הגפנים ואם נשאר חוץ אותו העריס שיעור שיעמוד הבוצר הענבים וסלו שתוכף בו הענבים מכל הצדדים הוא מותר להרחיק מן השורה הסובבת הגפנים שיעור עבודתה והוא ששה טפחים מכל צד שהיא עבודת הכרם מניח שורה אחת מן הגפנים ויחרוש הנשאר ויזרע בו חטים ומה שירצה ויהיה הזרע באמצע והעריס המסבב ואם היתה גנה זו קטנה בענין שלא יהיה בה מלא הבוצר וסלו מכל עבר לא יזרע בתוכו שום דבר ואפי' הרחיק שיעור עבודת הכרם מכל צדדיו לפי שלקטנותה נראה הזרע עם הכרם כאילו הם מחוברים ויהיו כלאים וכבר נתבאר בפרק חמישי מכלאים כגון זה הענין הרבה ועדיות אלו כולם נכונים: \n"
+ ],
+ [
+ "מפיס מורסא. סוחט המכה בידו: \n",
+ "ולפסין אירוניות. מחבתות של עיירות ועירוניות ואירוניות שוה מיוחסות אל עיירות ודברים אלו נאמרו לפני רבי ישמעאל ומפיס מורסא וצד נחש ולא אמר בהם לא אסור ולא מותר וכמו כן בלפסין אירוניות ולא אמר גם כן לא טמאות ולא טהורות ובא רבי יהושע וביארם כמו שאתה רואה ואמר כיצד יהיה חייב וכיצד יהיה פטור וכן אותן המחבתות באיזו טומאות מתטמאות ובאיזו אינן מתטמאות ואמר שהמפיס מורסא אם כוונתו להרחיב פי המכה לעשות לה פה שזה כוונת הרופאים רוצה לומר להרחיב המכה הוא חייב ואם הוא מכוון להוציא הלחה הוא מותר לכתחלה והוא ענין אמרו פטור וכן הצד נחש אם כוונתו להתעסק בו כדי שלא ישכנו הוא מותר לכתחלה ואם הוא צד אותו להתרפאות בבשרו או בעצמו הוא חייב סקילה ולפסין אירוניות מחבתות עושין אותן מזדווגות וכשנשלם בשולם חולקין אותם באמצע ונעשין שתי מחבתות כמו שעושין בכוסות הזכוכית וקודם חלוקן סבר ר' יהושע בן מתיא שהן מתטמאות במשא הזב רוצה לומר כשנשא אותן הזב ונדנד אותן ואינן מתטמאות באהל המת והטעם בזה שכלי חרס לא יטמא במת ולא בשרץ ולא בזולתם אלא מאוירו לפי שנאמר וכל כלי פתוח וגו' ולמדנו מפי הקבלה בכלי חרס הכתוב מדבר ואמרו ז\"ל דרך פתחו מטמא ואינו מטמא דרך גבו וזה הוא מפורסם וכבר זכרנו עיקר זה פעמים ועוד יבוא ביאורו בפ' שני מכלים זולתי בטומאת הזב בלבד רוצה לומר כשנטמא במשא הזב לפי שאין בו צד שנטמא מאוירו לפי שאינו מטמא בענין שתבא בו טומאה שנוכל לומר [שבאה] דרך פתחו על כל פנים אבל נאמר שהזב מטמא לו ולשון התוספתא אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסט הזב ובשביל אלה העקרים אמרנו באלו הלפסין קודם חלוקן כיון שאין להם אויר ולא דרך פתח אלא כמו כדור נבוב שאינן מתטמאות באהל המת ומתטמאות במשא הזב אמר רבי אליעזר ברבי צדוק שהם גם כן אינן מתטמאות במשא מצד אחר וזה כי אף על פי שלא נחוש לאויר בהסט הזב מכל מקום נצטרך שיהיה כלי שנגמרה מלאכתו וזה לא נגמרה מלאכתו הואיל ונשאר בו שום דבר לעשות אחר הבשול והוא לחלק אותו. ואין הלכה כרבי אליעזר בר' צדוק לפי שעיקר בידינו שכלי חרס כיון שנתבשל מתטמא ובשולו הוא גמר מלאכתו וביאור רבי יהושע כלו נכון: \n"
+ ],
+ [
+ "השום והבוסר והמלילות. אומר כי כשרצץ אותם מיום ששי בערב להוציא מהם לחותם ונכנס שבת והם מרוצצים רבו ישמעאל אומר שישלים מדוכתם בידיו ויוציא לחותם ואף על פי שרבי ישמעאל תלמיד ר' עקיבא הלכה כרבי ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "יוצאת אשה בעיר של זהב. ר\"ל בשבת ועיר של זהב עטרה של זהב כדמות ירושלים. ופסק ההלכה שמותר לאשה לצאת בו בשבת ושני המאמרים נשארים ברורים ונעשה כהם: \n"
+ ],
+ [
+ "סנדל של סיידין. מנעל מעץ שקוראים בערבי קנקנא\"ב היו לובשין אותו המשתמשין בסיד כדי שלא ישרפו רגליהם בסיד ואמר שכשילבש אותו הזב מתטמא ונעשה משכב הזב ויתחייב בדיני משכב הזב. ושירי תנור ארבעה ר\"ל כשנהרס ונשאר ממנו רום ארבעה טפחים ולמעלה מתטמא ומקבל טומאה כמו שהוא מקבל כשהוא שלם כמו שיתבאר פרק ח' מכלים וכן הכסא כשיסורו מציוריו שני לוחות ונתגלה העץ חכמים אומרים שכבר נפסק תארו וחזר בכלל שברי כלים ואינו מקבל טומאה ורבי עקיבא אומר שהוא מקבל טומאה כמות שהיה קודם לכן כמו שנתבאר בפרק כ\"ב מכלים והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "הנוי היופי ושנים מחייו. כלומר שיהיו ימי חייו קרוב מחיי אביו לפי שכשהוא קרוב לו במזגו יהיה קרוב לו בימי חייו בלא ספק ואלה הדברים נוהגים על הרוב וכן רוב הדברים הטבעיים הם על הרוב וכן על הרוב שהאדם כשהוא בעל מום הוא מורישו לבנו וישאר הבן מיושב בעושר אביו וכן כשהוא חכם הוא מלמד לבנו על הרוב ובתוספתא חכמים חולקין על ר\"ע שאין האב זוכה לבנו בחמשה דברים אלא עד הפרק שעדיין לא הגיע לעונת חיוב מצות אבל משהגיע לפרק אם הוא צדיק זוכה לעצמו ואם לאו אין אביו זוכה לו: \n",
+ "ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ. כלומר כי ישוב זמן הקץ שהוא מספר אנשים חוזר למספר השנים עד שתהיה גזרת הש\"י שאחר כך וכל דורות אנשים אחד מוליד שני יהיה הדבר שיעיד בו ועל זה הדרך מה שהביא ראיה מן הקץ שאמר הש\"י לאברהם עם היותו שנים מנוים ארבע מאות שנה השיבו במספר אנשים ואמר ודור רביעי ישובו הנה וכן היה לפי שקהת מיורדי מצרים ומשה מיוצאי מצרים ובני משה נכנסו לארץ שירד ממנה קהת והם דור רביעי לפי שאמר הש\"י ודור רביעי ישובו הנה הוא מתחיל משעה שנסעו מן הארץ ר\"ל ירידתה למצרים כמו שנאמר ישובו הנה כאילו אמר משעה שיצאו מן הארץ הזאת עד ארבעה דורות ישובו אליה: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל השבתות הרצופות אותם שהיו שבתות ביחוסם קצתם לקצתם והוא אמרו וספרתם לכם ממחרת השבת וקרא יום ראשון של פסח שבת כמו שאתה רואה וצוה שיספרו אחריו שבע שבתות המיוחסות אליו והם תשעה וארבעים יום כמו שיש מפסח ועד עצרת ואשר הצריך לזכור אלה המאמרות בכאן ואע\"פ שאינם מכוונת המסכתא ואין בם עדות וכמו כן הלכות הרבה שבאו במסכתא זו ואין בהם עדות מוסף מאשר הוזכרו במקומותיהן מן המשנה הוא מה שאומר לך והוא כי כל דבר שבא במסכתא זו כולם הלכות דברו בהם במה שהעידו וזכרו בהם במה שנזכר ודנו בהם במה שדנו ביום אחד ובצבור יום אחד בעצמו והוא יום שהושיבו ר' אלעזר בן עזריה בישיבה והוא אמרם עדיות בו ביום תקנום וכן כל מה שיאמר במשנה בו ביום בשביל אותו היום הוא אומר ולזה הטעם תמצא בזו המסכת הלכות מענינים משונים ודע זה ושמרהו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לפי שלמדנו שרבי דוסא אין מצטרף לפי דעתו חצי שיעור להשלים בו שיעור טומאה בטומאת מגע ובטומאת משא בין במת בין בנבילה ועוד יתבאר לך בהרבה מקומות ממסכת אהלות כי כשיאהיל האדם הוא עצמו על המת או על מה שיטמא מן המת באהל שהוא טמא וכשיהיה האדם בבית שיש בו חצי זית מן המת ויוציא אבר מאבריו חוץ לבית ויגע בחצי זית אחד או יגע בחצי זית בקצת גופו שהוא טמא לדעת חכמים יראה מזה שנוגע ומאהיל כפי סברתם שוה וכי אלה השני מינין משם אחד הם אחר כן אמר אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור וזה יורה כי נוגע ומאהיל אינם משם אחד וכבר ביאר הגמרא פירוש זה המחלוקת כפי פשוטו ואמר שנוגע ומאהיל שני שמות כמו שנתבאר בכאן באמרו אבל הנוגע בחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור ואולם אמר בתחלה ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית הוא כמו שאבאר והוא שתהיה תיבה על דרך משל על גבה חצי זית מן המת ותיבה שניה על גבי ראשונה ובין זו לזו פחות מטפח והוא מאהיל על אותו חצי זית אחר וכי יגע חצי זית אחר מן המת באותה תיבה העליונה הנה היא נטמאת לפי שיצטרף החצי זית שנגע בה לחצי זית שהאהילה עליו וכאילו נגע בה זית מן המת ואמנם נתחייב דין זה לפי שהוא גבוה מאותו חצי זית פחות מטפח שהוא פחות משיעור אהל כמו שיתבאר במקומות ממסכת אהלות אבל אילו היה בין השתי תיבות טפח או יותר לא היתה נטמאת התיבה ואפי' לדעת חכמים לפי שנוגע ומאהיל שני שמות וזה פירוש אמרם בטומאה רצוצה בין שני מגדלין עסקינן ואין ביניהן פותח טפח שנגע חצי זית בתיבה התחתונה ויהיה חצי זית בקרקע התיבה העליונה בענין שיאהיל החצי על התיבה התחתונה וביניהן פחות מטפח הן גם כן מתטמאות על הדרך שזכרנו לפי שנחשוב הכל נגיעה לקרבן החצי זית אחר התחתונה ואין ביניהן טפח הוא מן הדבר אשר הוא האהיל בו הוא האהיל עליו אבל מאהיל באהל שלם ונוגע אינו מצטרף לדעת חכמים כמו שהמשיל באמרו אבל הנוגע בכחצי זית וכו' ורבי מאיר חולק ואומר חכמים ג\"כ סוברין שאהל ונוגע מצטרפין ואין הלכה כרבי מאיר והעולה בידינו מזה שנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית טהור אא\"כ אין בינו ובינו טפח שחכמים מטמאים וכן אם היה החצי הוא המאהיל ובינו ובין הדבר שהוא מאהיל עליו פחות מטפח רבי דוסא מטהר לפי שהוא אצלו נוגע ומאהיל וחכמים מטמאין לפי שהוא אצלם כמו שנגע בשני חצאי זיתים כיון שאין בינו ובין חצי זית אחר ריחוק אויר האהל שהוא אינו פחות מטפח ואין הלכה כרבי דוסא בן הרכינס בכל ועוד יתבאר פירוש הלכה זו בפרק שלישי מאהלות: \n"
+ ],
+ [
+ "אוכל פרוד. הוא כשאוכלים טמאים נפרדי החלקים הם צבורים במקום אחד כגון אגוזים או פסתקי או אסתרובלי כשנטמאו והיו עשוין ערימה ובאותה ערימה כביצה שהוא שיעור טומאת אוכלין ר\"ל שזה השיעור מן אוכלין טמאין מטמא זולתו ר' דוסא אומר הואיל והם פרודין ואפי' בזמן שהגוף האחד מהם כביצה אינן מצטרפות לכביצה ולא יטמאו אוכלין אחרים כשנגעו בהן. \n",
+ "ואסימון. כסף שאינו מצויר ואינו עשוי מטבע והעקר אצלנו שפירות מעשר אינן נפדין אלא בכסף מצויר אמר רחמנא וצרת הכסף בידך ואמרו ז\"ל דבר שעליו צורה. ואמרו בידים כשנטמאו בדברים שמטמאין את הידים בלבד וישאר הגוף טהור כגון שיגע בידו אוכלין טמאין או משקין טמאין הנה הוא יטביל ידים במים ויטהרו ידיו כמו שיתבאר במסכת ידים וכבר זכרנו מזה קצת במסכת חגיגה ומותר לו להשתמש בקדשים כולן זולתי בפרה אדומה והיא הנקראת חטאת בהחלט כדאמר רחמנא חטאת היא כי כשנטמאו ידיו נטמא כל גופו וחייב לטהר וכבר נתבאר זה בחגיגה ועוד יתבאר היטב בעיקריו בפרק עשירי ממסכת פרה ור' דוסא אומר שהוא ג\"כ יטביל ידיו לחטאת ולא יטמא כל גופו ואין הלכה כר' דוסא בכולם ממה שזכר: \n"
+ ],
+ [
+ "מעי האבטיח. הזרע והרוטב שבתוכו וקניבת ירק הקצוות שחותכים ומשליכים מן הירק כשמחתכין אותו לבשל. ואמרו מנה מנה ופרס שיגוז מכל אחת ק\"נ דינרין שהן שבעה ושלשים סלע וחצי ומה שאמרו חז\"ל כל שהן הוא שיגוז מן החמש רחלות ששים סלעים ובלבד שיהא החומש י\"ב סלעים מכל אחת ועוד יתבאר זה בפ' י\"ב ממס' חולין ואין הלכה כרבי דוסא בשום דבר מזה: \n"
+ ],
+ [
+ "חוצלות המחצלות הנעשות מן הגמי וכיוצא בו והיו עשויות מלאכה עבה והיתה להם שפה סביב כמו שנבאר בגמרא סוכה ר' דוסא אומר שהן נטמאות במת בלבד ואינן נטמאות במשכב הזב לפי שאינן ראויות לשבת עליהן וחכ\"א שהן ראויות למשכב ולפיכך מתטמאות במדרס הזב ג\"כ וחוזרים משכב: \n",
+ "וקליעות הן חוטין מעשה עבות וכן אמרו בגמרא שכן עני קולע ג' חוטין לתלות בצואר בתו הקטנה ורבי דוסא אומר שאותה קליעה אינה כאריגה ולא יהיו אותן חוטין כבגדים ולא יטמא מלבד אותה קליעה שמכניסין במכנסיים בלבד כלומר האבנט פתיגיל מלה מורכבת מן פתיל גיל וחכמים מטמאין אותן כולן מלבד הקליעה שעושין מוכרי הצמר לקשור בה אגודות הצמר לפי שזו אינה מכלל הכלים אבל היא במקום חבל או מיתר ואין הלכה כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "הקלע הוא כלי שזורקים בו האבנים והוא לשון המקרא יקלענה בתוך כף הקלע וממנו נגזר קולע באבן וצורתו ידוע ומפורסם ובשתי קצותיו ב' יתרין ארוכין אחד מהן בקצתו לול תכנס בו האצבע והוא הנקרא בית אצבע והקצה האחר הוא שאוחזין ביד כשזורקין האבן וכשמסבב הקלע באויר ורוצה להשליך האבן יתיר אותו מידו וישמע ממנו צליל כמו שמכים בשוטים ולפיכך נקראת פקיע ההכאה בשוט כמו שנתבאר בשקלים (פ\"ה) באמרו בן בבי על הפקיע והמקום מן הקלע שמשימים בו האבן היא בית קבול שלה. ואין הלכה כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "כשאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת על העיקר שבידינו הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומה שחייב שתפסל כשנשבית בשביל העובד כוכבים שבא עליה ועשאה זונה כמו שבארנו בקידושין בפרק אחרון. ואין הלכה כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "הספק הראשון שיהיה המצורע ראשון עומד תחת צל ויעבור איש טהור משם ויסתפק אם נכנס תחת אהל מן המצורע ונתטמא כמו שנתבאר בפרק י\"ג מנגעים או לא נכנס עמו באהל הספק השני שיהיה האיש הטהור תחת צל ויעבור המצורע תחת אותו הצל ונסתפק אם עמד המצורע כשנכנס עמו תחת האהל ונטמא או לא עמד ולא טמא אותו כמו שנתבאר באותו פרק מנגעים שכשיהיה הטמא עובר לא יטמא אלא אם עמד ועל ענין זה אמר בסוף המשנה ספק האהיל ספק לא האהיל והספק השלישי שיהיה דבר טמא ברה\"י ודבר טהור ברה\"ר והספק הרביעי שיהיה הענין בהפך כלומר הטמא ברה\"ר וטהור ברה\"י ונגע באחד מן השני דברים או הסיטו ולא ידע אם בדבר טמא נגע או הסיט או בדבר הטהור ר' יהושע אומר הואיל ואירע שתוף עם רה\"י טמא ומן העיקרים המוסכמים עליהם שספק טומאה ברה\"י טמא הוא טמא וחכ\"א כיון שנשתתף בספק ברשות הרבים וספק טומאה ברה\"ר טהור הוא טהור והלכה כחכמים בכל ועוד יתבאר הלכה זו ופירושה גם כן בפרק ששי ממסכת טהרות: \n"
+ ],
+ [
+ "מסמר שלחני. השלחני יש לו מסמר בתיבתו שתולה בו המאזנים שלו וגריס הם פולים טחונים: וגרוסות הם שמוכרין הפול הטחון והתיבה ששמין בה אותן הפולים אינו מתוקן במלאכה והיה תבניתו אצלם בספק עד שחולקין בו אם הוא בתבנית הכלים או לא: \n",
+ "ואבן השעות אבן רחבה וחלקה קבוע בקרקע ומעגלין בה עגול ובמוצק אותו עגול מסמר עומד על זויות עומדות והוא נעשה על הרוב פחות מרובע האלכסון באורך ורושמין באותו עגול קוים ישרים כדרך מלאכות הכלים וכתוב על כל קו מהם שם השעה שנעשית בשביל אותו הקו וכל שעה שיפול (על ראשו) צל של אותו המסמר על קו מאותן הקוים נודע כמה שעות עברו מן היום ושם כלי זה מפורסם אצל האצטגנינין בלשון ערבי אל בנאט\"ה. ואין הלכה כרבי צדוק ועוד יתבאר זה בפרק י\"ב מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "טני הוא כלי מכיל חצי סאה מברזל או מנחשת ויניחו אותו בעלי בתים לבשל בם הדברים הנגרים והרופאים ישימו בהם הרטיות: ",
+ "ומגרדות [צ\"ל ומגרדות כו' להתגרד כו' לגרוד. יעב\"ץ] שם לכלים עושין להתגרר בהם מברזל או מנחושת תולין אותן במרחצאות וכל הנכנס לרחוץ נוטל אחד מהן לגרור בה רגליו ויש לה שלשלת קטנה שהיא תלויה בה ובאותו התלוי נפלה המחלוקת אם הוא מכלי מתכות ומקבל טומאה או לא: ",
+ "וגלמי כלי מתכות כלי המתכות שיש לה תבנית הכלי ואין מלאכתה מתוקנת כל צרכה כגון שאירע לה שאינה שוה ומיושרת או שאינה [גרודה יעב\"ץ] גרורה או שאינה לטושה וכיוצא בזה כמו שנבאר ונפרש בתכלית הביאור בפרק י\"א מכלים: ",
+ "וטבלא. לוח ואין הלכה כר\"ג ועוד תבא משנה זו בפירוש בפרק י\"ב מכלים: "
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין אופין מיו\"ט לשבת אלא אם כן עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב וב\"ה אינן מחייבין זולתי עירובי תבשילין בלבד וכן הוא מותר לו לאפות ולבשל ולהחם חמין ור\"ג אומר כדעת בית שמאי כי אסור להחם חמין ביום טוב ולהטמין אותן כדי שיהנה מהן בשבת אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב כעין עירובי תבשילין: \n",
+ "והמנורה הנזכרת בכאן היא מתפרקת פרקים פרקים בית שמאי אוסרין להרכיב אותן ולחבר אותן חתיכות לפי שנראה כבונה ביו\"ט ובית הלל אומרים אין בנין בכלים ופירוש זוקפין שמציבין ומעמידין תבניתה תרגום וגם נצבה אף אזדקפת: \n",
+ "וגריצין עשויה ככרים עבים: \n",
+ "ורקיק פת עשויה ככרים דקין ואין הכוונה לא שיהיה הככר גדול ולא קטן אבל הכוונה רוב הבצק ומיעוטו שבית שמאי אוסרין שילוש אדם לישה גדולה ביו\"ט ובית הלל מתירין זה זולתי בפסח בלבד כי זה לדברי הכל אין לשין אלא שיעור חלה וכבר פירשתי שיעור חלה בראש מס' זו: \n",
+ "וחרי מין מן הפת גדול הגוף כמו והנה שלשה סלי חרי על ראשי. ואין הלכה כר\"ג בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "מכבדין בין המטות. ואע\"פ שהקרקע עפר: \n",
+ "ומניחין את המוגמר. שורפין את הקטורת להריח בה אבל לגמר את הכלים והבגדים לדברי הכל אסור: \n",
+ "וגדי מקולס הוא שיהיה צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו כגון שה הפסח שהיו אוכלים בירושלם והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "פרתו. רצונו לומר שהתיר לצאת בה לפי שהפרה היתה לאשה שהיתה בשכונתו ולפי שלא מיחה בה יחסו אותו לו ורצועה זו בין שהיא עשויה לנוי או לסימן כדי שלא תתערב עם אחרות הכל אסור לפי שהוא משאוי כמו שנתבאר בפרק חמישי משבת: \n",
+ "וקירוד הוא הסרת הזבובים הקטנים הנאחזים בירכות הבהמות והם מניחין המקומות פצועין כשעוקרין אותן. וקרצוף הוא הסרת הזבובים הגדולים שאין פוצעין המקום שהן אוחזין בהם וחכמים אוסרין להסיר הגדולים שאין עושין חבורה גזרה משום אותן שעושין חבורה לפי שסוברין שדבר שאין מתכוין אסור כר\"י (בן בתירה). והלכה כר' אלעזר דאמר דבר שאין מתכוין מותר וכבר קדם פי' הלכה זו עם השתי הלכות שלפניה בפ\"ב מביצה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תרנגולת העומדת לגדל ביצים אין מחלוקת שביצתה אסורה לפי שהיא מוקצית אבל מחלוקתם בתרנגולת העומדת לאכילה וטעם איסור ב\"ה לפי שביצה שנולדה היום נגמרה ברייתה ביום שלפניו וכשיהיה יום טוב אחר שבת תהיה ביצה זו שנולדה ביו\"ט נגמרה הויתה בשבת ובה\"א חול מכין לשבת וחול מכין ליו\"ט ואין יו\"ט מכין לשבת ואין שבת מכין ליו\"ט ונאסרה ביצה שנולדה בכל יו\"ט גזרה יו\"ט אחר שבת: \n",
+ "שאור הוא שלשין בו העיסה ומתחמצת בו ואין מחלוקתם לענין אכילה אבל הכל מודים שלענין אכילה זה וזה בכזית ואמנם מחלוקתם לענין ביעור בית הלל אומרים ילפינן ביעור מאכילה וב\"ש אומרים אי אפשר שלא יהיה ביניהם הפרש כיון שזכרה התורה שאור וחמץ: \n"
+ ],
+ [
+ "השוחט חיה ועוף ביום טוב. אינו ר\"ל בכאן מי שעבר ושחט אבל הוא אומר מי שירצה לשחוט כשישאלנו היאך יהיה שוחט ביו\"ט מה יהיה משפטו ואמר שב\"ש אומרים [יחפור בדקר ויכסה וב\"ה אומרים] לא ישחוט עד שיהיה לו עפר מוכן לומר שהפריש לו מקום מערב יום טוב ויאמרו ומודים שאם שחטו שיחפור בדקר זהו בשני תנאים שיהיה הדקר נעוץ בעפר ויעקור אותו ובעקירתו נעקר העפר והתנאי השני שיהיה העפר תיחוח לא יהיה קשה ולא מעובה ומאמר ב\"ש יחפור לכתחלה ויכסה על הפנים האלה אמרוהו ואפר כירה אין בו מחלוקת כדי שיודו אבל הוא תחלת דברים הודיענו שהאפר מוכן ומותר לשחוט בו ובתנאי שיהיה האפר מערב יום טוב אבל אם הדליק העצים ביו\"ט לבשל בהם ונעשו אפר אין מותר לכסות בו אלא בעוד שהוא חם כדי שתתבשל בו ביצת תרנגולת ולפי שהוא ראוי לבשל מותר לנענעו ולכסות בו אבל כשיתקרר אסור לנענעו לפי שהוא נולד כמו ששמנו זה עיקר בראש מסכת ביצה ולשם קדם פי' משנה זו עם אשר לפניה: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפרק ראשון ממסכת פיאה כי ההפקר אינו חייב בפיאה ולא במעשרות ומי שהפקיר לעניים בלבד אומרים בית שמאי שהוא הפקר ואינו חייב בפאה ולא כיוצא בה ומביאים ראיה על זה ממה שאמרה תורה לעני ולגר תעזוב אותם אמרו יש עזיבה אחרת לעניים ולא לעשירים וב\"ה מביאין ראיה ממה שנאמר תשמטנה ונטשתה אמרו יש לך נטישה אחרת כזו: \n"
+ ],
+ [
+ "גפה. מנעול החלקה נגזר מן גיפו הדלתות (נחמיה ז): \n",
+ "וגדיש צבור העמרים וכלים כלי המחרישה וכבר באר הגמ' שמחלוקתם הוא כשלקח העומר לשאת אותו אחר כן נתנו בצד אחד מאלה הנזכרים ושכחו לשם בית שמאי אומרים הואיל ולקחו זכה בו ומה ששכחו אחר כן אינה שכחה ובית הלל אומרים שכחה אבל אם לא לקחו כל עיקר אין מחלוקת שאינה שכחה וכבר קדם פי' הלכה זו עם אשר לפניה בפ\"ו ממסכת פיאה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו כרם רבעי וה\"ה בשאר אילנות שחייבין בערלה ואמנם זכר הכרם על דרך משל ואמרה תורה בנטע רבעי קדש הלולים ואמר במעשר קדש לה' ב\"ה דרשי קדש קדש וידינו בו דין מעשר והוא שמוסיף בו חומש אם פדאו לעצמו כמו שנאמר אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו וחייב בביעור והוא שיסיר אותו מביתו כשישלים עניינו כמו שבארנו בפרק חמישי ממעשר שני וזהו שאמר (יתעלה) בערתי הקדש מן הבית ולפיכך ג\"כ אינו חייב בפרט ועוללות לפי שהוא כמו מן המעשר אלא דורכין אותו כולו ויאכל בירושלים כמו מעשר שני כמו שבארנו בפרק שביעי מפיאה וב\"ש אומרים אין דנין בו בשום דבר מאלה הדינין לפי שלא נתבאר במקרא כלום מזה ומעמידין אותו ממון בעלים אבל יאכל בירושלים ולפיכך יפדו העניים לעצמם הפרט והעוללות כדי שיאכלום בארצותם וישארו דמיהם בידיהם כדי שיאכלום [בירושלים] והלכה זו נשנית בפרק שביעי מפיאה ובפרק ה' ממעשר שני: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שמעקרינו שהאוכלין אינן מטמאין אלא אחר הכשר באחד מן השבעה משקין או תולדותיהן כמו שנבאר בפרק אחרון ממכשירין ולשם נתבאר עוד כי המים השחורים שהם תמצית הזיתים והוא הנקרא מוהל שהוא מכשיר ומעיקרי ההכשר גם כן כי לא יהיה אלא ברצון בעלים כמו שאמר יתברך וכי יותן מים על זרע והוא כתוב יתן ולמדנו מפי הקבלה יותן דומיא דיתן מה יתן לרצונו אף יותן לרצונו וכשזורקים מלח על הזיתים ונותנין אותם בחבית כדי לכבשם ולרכך אותם אין ספק שיצא עמהם אותו המוהל ונושרים בו הזיתים אומרים בית שמאי שאין צריך לנקוב החבית כדי שיזלו המים הנמצים מן הזיתים לפי שאף על פי שיתקבץ וישרה אותם והוא מן המכשירים הואיל ואין כוונתו שישרו ואין תועלת לו בזה אינן מוכשרין וב\"ה אומרים כל זמן שלא יקוב החבית ברצונו נשרו לפי שידוע הוא שהמים יתקבצו וישרו אותם והוא מן המכשירין. ואמרו שהיא טהורה רצונו לומר שהזיתים אינן מוכשרין באותן המים הואיל ועשה נקב בחבית וגלה דעתו שאין כוונתו שיכנס המוהל ואע\"פ שהנקב נסתם בשמרים ונתכנסו המים לא יכשיר הואיל ואין זה לרצונו ופעמים אומרים בהחלט שם הטהרה על הדבר שאינו מוכשר כמו שנבאר במסכת מכשירין: \n",
+ "אע\"פ שהוא מנטף. ר\"ל שהשמן ניזל ממנו וב\"ה אומרים אם היה מן השמן על גופו כדי סיכת אבר קטן בלבד והוא האצבע הקטנה מאצבעות היד אבל אם הוא יותר הוא טמא בשביל השמן שנטמא בהתטמאו ונשאר על גופו ואין מטהרין המשקין טמאים במי מקוה אלא המים בלבד כמו שיתבאר בפרק ד' דמכשירין וכבר קדם מזה קצת בפרק שני מביצה. ופירוש טופח שילחלח הכף בשמן. טופח ומטפיח שילחלח הכף ליחלוח שכשיגע בה הכף האחרת שתלחלח אותה גם היא ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפרק ראשון מקדושין שהדינר הוא משקל ששה ותשעים שעורות כסף שנקרא בערבי חכ\"ה ואיסר רובע המעה והדינר הוא שש [צ\"ל מעה] עשרה כסף ולפי זה החשבון יהיה משקל האיסר ארבע שעורות והפרוטה הוא משקל חצי שעורה כסף ומה ששמעתי מאבא מרי זצ\"ל ששמע מרבותיו תמיד והוא המפורסם אצלנו שזה הנקראת חכ\"ה בערבי אשר בה שוקלין הוא זרע אחד מן השעורים: ",
+ "וגט ישן הוא שיכתוב גט לאשתו ולאחר כן ישב עמה וישאר הגט אצלו אחר כן יגרש אותה לגמרי ונתן לה הגט ראשון בעצמו בית הלל אוסרין זה שאומרין חיישינן שמא גיטה קודם לבנה לפי שאפשר שיולד לו ממנה בן אחר זמן כתיבת הגט שיתן לה ובית שמאי אינן חוששין לזה ודע כי פסק ההלכה כי מי שגרש את אשתו בגט ישן תנשא בו לכתחלה כמו שבארנו בגיטין. ואמרו ולנה עמו בפונדקי ובלבד שיהיו שם שני עדים שנתיחדה עמו: ",
+ "ב\"ה אומרים הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכאילו נבעלה בפניהם ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואמנם בעלה לשם קידושין והרי קדשה בפניהם בביאה: ",
+ "ב\"ש אומרים עד שיעידו ב' עדים בבעילה וכבר קדם זו ההלכה בפ' (ה') [ח'] מגיטין ופי' גס בה שהוא מכירה ונהוג עמה וענין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שיבעל אדם בפני עדים בעילה לשם זנות והוא יכול שתהיה שלא לשם זנות והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאד ונפתחים בו מנעולים: "
+ ],
+ [
+ "ב\"ש שאומרים שהצרה חייבת בחליצה לפי דעתם ראוי כשחלצה חזרה גרושה ופסלה מן הכהונה ולדעת ב\"ה אינה גרושה לפי שיהא כאילו חלץ לאשה שאינה אשת אחיו או שגירש אשה שאינה אשתו וכשנתייבמה הצרה פוסלין לפי שהוא זנות והזונה אסורה לכהן: \n",
+ "ולא נמנעו אלו מאלו לפי שלא היו חושדין אלו ואלו שיטעו אותם בדבר שסוברין שהוא אסור שיאמרו להם שהוא מותר וכבר בארנו הלכה זו בראש יבמות ג\"כ: \n"
+ ],
+ [
+ "מאמר הוא הקידושין ואין הקידושין לדעת ב\"ה קנין גמור ביבמה כדי שתדחה אחותה משום אחות אשה ולפיכך יחלוץ לה עד שתסתלק זיקתו ותהיה מותרת לכל אדם ונותן גט בשביל המאמר לפי שאין מתיר איסור המאמר אלא גט והראוי שיתן הגט בתחילה כמו שאמרו במשנה מוציא את אשתו בגט וחליצה וכבר קדם פי' הלכה זו ועיקרה בפרק שלישי מיבמות: \n"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף על שבת אחת יוציא ויתן כתובתה או יתחרט ויתיר שבועה וכמו שביארנו בפרק חמישי מכתובות. ופירוש אור לשמונים ואחד ליל אחד ושמונים מעת לידתה נקבה ועיקר הלכה זו כי האשה שילדה וולדות הרבה אינה חייבת אלא קרבן אחד ואם הפילה כמו כן היא חייבת קרבן ובלבד שיהא בו מצורת האדם כמו שנתבאר בריש כריתות ולשון התורה ביולדת נקבה כי אחר מלאת שמונים יום תביא קרבן והוא שנאמר ובמלאת ימי טהרה וגו' וכל נפל שהפילה האשה באלה השמונים יום אינה חייבת עליו קרבן לדברי הכל לפי שהוא בימי הלידה הראשונה ודינה דין האשה שילדה וולדות הרבה וכשהפילה יום אחד ושמונים אין מחלוקת ג\"כ שהיא חייבת קרבן לפי שהוא לידה השנית כיון שעברו ימי הלידה הראשונה אבל מחלוקתם במה שתפיל ליל אחד ושמונים ב\"ש אומרים כאילו הפילה בתוך ימי טהרה ואינה חייבת זולתי קרבן אחד בשביל שהוא מוטל עליה מן הלידה הראשונה וב\"ה מחייבין אותה שני קרבנות אחד על הלידה הראשונה וקרבן שני על הנפל כאילו הפילה אותו יום אחד ושמונים שהוא אחר מלאת ועוד תבא הלכה זו בראש כריתות ולשם נבאר ונפרש לאיזה ענין חולקים בליל אחד ושמונים ליולדת נקבה ולא נחלקו במה שתפיל ליל א' וארבעים אם יולדת זכר: \n",
+ "וסדין. שלמת פשתים יתעטף בו האיש אומרים ב\"ש אינו חייב בציצית לפי שהציצית בפשתים שעטנז מפני התכלת שאינו אלא מצמר תכלת וזה מותר ביום לפי שנאמר וראיתם אותו וזכרתם ולמדנו מפי הקבלה פרט לכסות לילה ומדרך בני אדם שלובשים סדיניהם בלילה ואם לבשו בלילה ובו תכלת יתחייב מלקות לפי שלא נאמר אתי עשה ודחי ל\"ת אלא ביום שלבישתו מצות עשה וב\"ה לא גזרי לכסות לילה: \n",
+ "וכלכלת השבת אמרו בתאנה המיוחדת לשבת ונשארה מאותה תאנה כלכלה אומרים ב\"ה כיון שפירות אותה תאנה מוכנים לשבת תמיד ומעיקרנו שבת קובעת למעשר הנה כבר נקבעו למעשר ואין מותר לו לאכול מכלכלה זו ואפילו עראי עד שיעשר וב\"ש אומרים לא הוקבעו למעשר ביחוד זה וכבר קדמה הלכה זו בפרק ד' ממעשרות: \n"
+ ],
+ [
+ "הכל מודים שאין נזירות בחו\"ל וזה שנדר בחוצה לארץ קנסי ליה ב\"ש שמן הקנס שיקיים סתם נזירות בא\"י והוא ל' יום וב\"ה יקנסו אותו שיקיים הנזירות שקבל על עצמו בא\"י ואפילו היה מאה שנה ושיהא נזיר שתים שיעמוד נזיר ששים יום וכבר קדמה הלכה זו בפירושה בפרק שלישי מנזירות: \n"
+ ],
+ [
+ "המאמר הוא באכסדרה שנסדקה והיתה טומאה בצד זה וכלים בצד זה ואין ספק שהכלים טהורים הואיל והגג נסדק והופרש זה החצי וכשיהיה בארץ כנגד אותו הסדק אוהל כרומו טפח או יותר נחשבהו כאילו עלה וסתם אותו הסדק כיון שהוא כנגדו ונתחברו הטומאה והכלים וחזר הכל תחת אהל אחד ואם היה אדם תחת הסדק של אכסדרה אומרים ב\"ש לא עירב את הטומאה לפי שהוא כדבר הצמות ואין שם חלל גבוה מן הקרקע: \n",
+ "וב\"ה אומרים האדם חלול הוא וצד העליון ממנו כאילו הוא אהל על הצד התחתון מדובק בקרקע ובגובה חללו יותר מטפח ולפיכך יביא את הטומאה לצד השני של אכסדרה ששם הכלים וזולתם ועוד תבא הלכה זו בפרק אחד עשר מאהלות: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ביצת הנבלה הוא שישחוט עוף ויפסול אותו בשחיטתו וימצא בו ביצה אם היא שלימה ונתקשה קליפתה כגון הביצים שנמכרים בשוק היא מותרת באכילה ואם יש בקליפתה רכות ואפי' דבר מועט היא אסורה לפי שהוא מכלל בני מעיה אבל ביצת עוף טריפה היא אסורה מטעם שזכר. ועיקר הוא בידינו שהנכרים אין מטמאין לא בנדה ולא בזיבה לפי שנאמר בזב דבר אל בני ישראל בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הנכרים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריהם והם זבין מדרבנן ב\"ש מטהרים דם הנכרית על עיקר דין תורה ונותנין הגזרה דרבנן ברוקה ומימי רגליה שהוא מצוי תמיד שיהא כרוק הזב ומימי רגליו ובזה ידוע שהוא מדרבנן בהיות דמה טהור לפי שאילו היתה זבה מן התורה הכל היה טמא והיה דמה כדם זבה וב\"ה אומרים זה שהשוינו דמה עם רוקה ומימי רגליה ואסרנו הכל בטומאה אחת מודה שהוא מדרבנן. וענין כרוקה וכמימי רגליה שהוא יטמא לח ולא יטמא יבש ואין כך דם הנדה אמתית שהוא מן התורה לפי שהוא מטמא לח ויבש כמו שנתבאר בפ' ז' מנדה: ",
+ "ודם טהרה של מצורעת הוא הדם שתראה האשה המצורעת אחר ז' לזכר וי\"ד של נקבה ועוד יבא פירוש זה בפ' שמיני מנדה: ",
+ "ופירוש בטובה בטובתו כאילו עשה לו צרכו או עשה לו עמו חסד ומניח אותו לאכול מפירות ארצו כמו שנתבאר בפרק ד' משביעית: ",
+ "וחמת כלי מעור ששמין בו מימיהן הולכי דרכים ואומרים ב\"ש שזה החמת שנקב [צ\"ל מקצתו. יעב\"ץ.] (מצדו) [וצררו וכ\"ה בדפו\"י] צריך שיקמט העור ויתקשה על המקום הצרור כמו שמנהג כשיעמוד זמן ארוך שיארע לו והוא אמרו צרורה גזור מן הצוררים ויהיה הקשר בזה כל כך חזק. יעב\"ץ. שיחזיק זה החמת הדבר שמשימין בו ותעמוד בו ובכן תהיה החמת מקבלת טומאה כמו שהיתה מתחלה ובה\"א כיון שקשרה תקבל טומאה ואף על פי שאינה צרורה ולא נקמט העור ולא נתקשה מקום הקשירה: "
+ ],
+ [
+ "בשר עוף בחלב אינו מן התורה ואף על פי כן אומרים ב\"ה אינו עולה משום הרגל עבירה: ואמרו (ספרי פ' קרח) שומע אני יתרום זיתים על השמן וענבים על היין תלמוד לומר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגורן מן הגמור וכבר קדמה זו ההלכה בפרק ראשון מתרומות וצריך אדם שירחיק ארבע אמות מן הכרם ואז יזרע הירק וזו היא עבודת הכרם ואם לא הרחיק וזרע כלאים בצד הכרם אמר רחמנא פן תקדש המלאה הזרע ב\"ש שאומרים שתבואת שורה אחת נקרית כרם אומרים שתבואת שורה אחת עם אותם הזרעים נשרפים וב\"ה שאומרים שאינו נקרא כרם פחות משתי שורות ראוי לפי דעתם שישרפו תבואת שתי שורות והוא שנפל עליהם שם תבואת הכרם וכבר בארנו זה בפרק ד' מכלאים: \n",
+ "ומעיסה הוא שירתיח המים בקדרה עד שיהיו רותחין בתכלית הרתיחה ויטיל בהם הקמח וינענעו עד שיתעבה ויתבשל וזה אינו חייב בחלה לב\"ש וכבר בארנו זה בראש חלה: \n",
+ "בחרדלית הוא בחלוף ה\"א בחי\"ת ועקרו הרדלית ר\"ל הר חלש והענין מימי הגשמים שיורדין ממקום גבוה כגון הר קטן או גבעה כשיגר ממנו נהר קטן אומרים ב\"ש הרי הן כזוחלין ואע\"פ שאין להם עיקר ומטבילין בהם את הכלים וב\"ה אוסרין ועוד יתבאר בפ\"ה ממקואות. וכבר פירשנו בשמיני מפסחים שמחלוקתם בגר בלבד שבית (שמאי) [הלל] אומרים שמא בשנה הבאה יהיה טמא מת ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסח בערב כמו כן עתה אטבול ואוכל בערב אבל ערל ישראל אין בו מחלוקת שהוא טובל ואוכל פסחו לערב: \n"
+ ],
+ [
+ "וכבר ידעת שכתבי הקדש הן מטמאין את הידים ונחלקו בקהלת אם הוא מכתבי הקדש לענין זה או לא ועוד יתבאר בשלישי מן ידים. ועוד יתבאר בסוף פרה שמי חטאת כשהוזו על הטמא וטהרו אותו ואח\"כ נזלו מגופו על הקרקע או על הבגדים כי הנוגע בהם אחר כן אינן מטמאין אותו לפי שכבר נעשה עליו מצותן: \n",
+ "וקצח הוא הנקרא בערבי שונין ב\"ש אומרים שאין חושבים אותם מן האוכלים ולפיכך אינו מתטמא ואינו חייב במעשר מאותו טעם לפי שאינו אוכל והוא לדעת ב\"ה אוכל ויתחייב כחיובי האוכל מן הטומאה ומן המעשרות ועוד יתבאר זה בסוף עוקצים: \n"
+ ],
+ [
+ "דם יולדת שלא טבלה. הוא הדם אשר רואה אחר שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה כשלא טבלה ליל יום שמיני או ליל החמשה עשר לפי שאם טבלה הוא דם טוהר בלי ספק ב\"ה אומרים כיון שלא טבלה לא נתפרשה מן הנדות ולפיכך מטמא לח ויבש כדם הנדה וב\"ש אומרים אמנם תועלת הטבילה שתהא מותרת לבעלה אבל שיחשוב דם טוהר טמא מפני שלא טבלה לא ודע כשילדה בזוב ומלאו לה שבעה לזכר וי\"ד לנקבה וספרה עם זה לתשלום שבעה ימים נקיים כדין כל זבה ולא טבלה וראתה דם אחר כן בית שמאי מטהרין וב\"ה מטמאין וזה עיקר מחלוקתם ואמנם הסכימו על יולדת בזוב שלא ספרה שבעה ימי נקיים ולא טבלה שלא נבדלה מן הזבות בלא ספק: \n"
+ ],
+ [
+ "מפני שכל אחד מן השני אחים נפלה זיקתו על שתיהם וכאילו שתיהם נעשו צרות זו לזו ולפיכך לא יקחו אחת מהן ופסק ההלכה כי אם קדמו וכנסו יקיימו כמו שבארנו בפרק שלישי מיבמות: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד תראה לשון מאמרו בחמישי מנגעים איזהו שער הפקודה מי שהיתה בו בהרת ובו שער לבן והפכה הבהרת והניחה שער לבן במקומו וחזרה וזה כי מן העיקרים המתבארים לשם שבהרת שיהיה שם סימן טומאתה שער לבן ותהיה הבהרת קודמת לשער הלבן כמו שנאמר והיא הפכה שער לבן שהפכה הבהרת ואומר (רבי) עקביא בן מהללאל הכוונה שישנה את זה השער עצם מהבהרת וזה השער הבהרת בעצמה היא ששנתה אותו וחכ\"א הכוונה שישנה את זה השער הזאת הבהרת ועד שתהיה זאת הבהרת בעצמה היא ששנתה אותו והוא ענין מאמרם והיא הפכה לא שהפכתו חבירתה. ונקרא זה שער פקודה על דרך משל כאילו הבהרת הפקידה אותו במקומה עד שתחזור אליו ועוד יתבאר בפרק שני מנדה שמראות הדם שמחמתם תטמא האשה ארבעה ומכללם משרת הכרכום ועקביא בן מהללאל אומר שהירוק דומה בזה המראה כלומר כמשרת הכרכום: \n",
+ "וגזיזת הבכור אסור אמרה תורה לא תגוז בכור צאנך וראוי לאכול הבכור בשנתו לא יאחר אותו אם הוא תמים קרב ויאכלוהו הכהנים ואם הוא בעל מום יאכל בכל מקום והאכילה שנה כלומר בשנתו לפיכך אסור בדרך גזיזה שיגוז בכור בעל מום כדי שלא יעכבהו הכהן ולא ישחטהו בשנתו ולפיכך אסור לו שיהנה בצמר שעליו עד שישחטהו ואם נפל הימנו דבר קודם שחיטה (רבי) עקביא מתיר ליהנות בו אחר השחיטה לפי שכיון ששחטו נסתלק מעליו האיסור וחכמים אוסרין אותו מפני הגיזה שמא ישהה ועוד יתבאר זה בפרק שלישי מבכורות: ואומר שגיורת משוחררת אין משקין אותה מי סוטה וכשהביאו ראיה ממה שעשו שמעיה ואבטליון אמר שהם לא השקוה מי סוטה על אמיתתה אבל עשו תחבולה שחשבה שהן מי סוטה והם כדמות מי סוטה ודוגמא הוא הדמיון ועשו זה לפי שהיתה גיורת והם גרים וכאילו הם לא סברו להרחיקה להסתפחה בדת ישראל וקשה זה הדבר על החכמים על שלעג עליהם ונדוהו: \n",
+ "ופירוש מלת פקפוק על בוריו הוא הדבר שאין לו קיום והוא רופף והביא אותו בכאן על דרך הדמיון באותו שהקל בטהרת הידים שהיא מדרבנן ונתקיימה בישראל ונתחזקה רצונו לומר שהידים מתטמאות מבלי שאר הגוף בדבר פלוני ובדבר פלוני כמו שזכרנו בזו המסכתא וכמו שהתבאר בידים והביא זה באורך: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר לו מוטב להניח דברי היחיד ולא אמר לו שזה הראוי לו ואתה יודע עיקר התורה אחרי רבים להטות ואמנם אמר זה שהוא ג\"כ קבל מרבים כמו שזכר ואין מתנאי המקבל שיהיו דבריו מרבים אבל כשהיו המקבלים רבים מרבים וקבל יחיד מרבים לעשות כדברי רבים שקבלו מרבים יותר ראוי כמו שבאר לו ומבואר הוא שאין הלכה (כר') כעקביא בן מהללאל בכל: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו העדיות כולם מבוארים ועושים כהם ואמרו בירושלמי (ברכות פ\"ד) בימי מלכות יון היו משלשלים להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני כבשים פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים באותה שעה האיר להם הקב\"ה עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים ועל אותה העיד רבי יהודה בן בבא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמקראות הכתובי' בתורה בזב שהוא מטמא משכב ומושב ומשכב הזב ומושבו יטמא אדם ויטמא בגדים והוא שנאמר והאיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו וגו' אמנם כל מה שיהיה על הזב מן הבגדים והכלים ואפילו היו בינו וביניהם אלף חוצצין אותן המאכלים והמשקים נטמאים טומאה קלה והיא שנקראה טומאת מדף לפי שהיא מעליו מן עלה נדף ואותן בגדים או כלים אין מטמאין לא אדם ולא בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין בלבד והביאו ראיה על טומאת מדף ממה שנאמר בזב וכל כלי עץ ישטף במים אמרו מה בא זה ללמדנו אם ללמוד שיטמא כלי שטף במגע והלא כבר נאמר והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו אם הנוגע בכלי שטף מטמא במגע הוא בעצמו לא יטמא כלי שטף במגע אם כן למה נאמר וכל כלי עץ אלא אוכלין ומשקין וכלים שעל גבי הזב ואמרו עוד וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהוא עושה על גביו מדף כל זה המיוחד בזב מאותן שדיניהם ודינו אחד רצונו לומר זבה ויולדת ונדה ונאמר כל המשכב אשר ישכב עליו הזב לא המת לפי שלא היה צריך להחזיר לו זכרון זב לפי שמת לא יטמא משכב כגון הזב ואם הצענו על דרך משל מאה בגדים זה למעלה מזה מחברו וישב זב על הבגד העליון כל המאה בגדים טמאים משכב ואין הפרש בין הבגד שהוא דבוק בגופו כשישב עליו או הבגד שסמוך לארץ וזה ענין טומאת משכב אבל אם שמו המת למעלה ממאה בגדים השלשה בגדים מהם בלבד טמאים והם אותו שנגע במת [והשני] לפי שנגע בראשון והשלישי לפי שנגע בב' וכל מה שאחר השלישי טהור כמו שבאר בריש אהלות ואין מטמא אותן מדרך משכב אלא בדרך נגיעה בלבד וכן אילו השלכנו על הזב מאה כסוין זה על זה הכסוי העליון טמא מדף ומטמא האוכלין ומשקין וכן כל מה שלמעלה מן הבגד הדבוק בגופו הוא מטמא אוכלין ומשקין והוא טמא מדף אבל אם השלכנו על המת אין מטמא מהם זולתי הג' הסמוכין בלבד כמו שזכרנו ועוד תראה זה הענין בסדר טהרות במקואות ועיקרו ברביעי מזבים והביא ראיה ר' אליעזר בזה העיקר וסתר סברתו שאמר אבר מן המת טמא לפי שטומאת החיים גדולה מטומאת המתים וממה שראוי שלא תשכח שמחלוקתם אינו באבר מן המת שיש בו כזית לפי שכזית מן המת אין הפרש בינו ובין המת כולו והכל מודים בזה ואין חולק אבל מחלוקתם באבר קטן לפי שהעיקר אצלנו אברים אין להם שיעור. ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הדבר כולו מבואר אבל צריך לידע העיקרים המקובלים אשר כפי אותם העיקרים היה משא ומתן זה והראיה וזה כי העיקרים שהכל מודים בהם שאבר מן החי דינו בטומאה כדין מת כמו שנאמר ובחלל חרב או במת ולמדנו מפי הקבלה שהכוונה בכאן באמרו חלל חרב שהמקום שהפריד החרב מן האברים כמו המת עצמו לפי שאין הפרש בין חלל חרב או החנוק או הנסקל וזולתם מת נקראים הכל. ועיקר שני שעצם כשעורה מן המת מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל והוא מה שנאמר וכל הנוגע בעצם או בחלל ובאה הקבלה הלכה למשה מסיני שאותו העצם כשעורה. והעיקר השלישי שעצמות הנבלה והשרץ אינם מטמאין אבל מטמא בשרם שנאמר והנוגע בנבלתם ולמדנו מפי הקבלה בנבלתם ולא בעצמות ולא בקרנים ולא בטלפים ואל זה רמז בכאן באמרו שהבשר נוהג בנבלות ובשרצים מה שאין כן בעצמות. והעיקר הרביעי שאבר מן החי או מן המת כשסר ממנו העצם אינו מטמא משום אבר וזה באומרו בעצם ר\"ל עצם שהוא כאדם מה אדם בשר וגידים ועצמות אף כאן בשר וגידים ועצמות ואם הוא מבלי עצם כבשר מן המת בין שהוא מן המת או מן החי וזה אמרו בכאן חסר העצם טהור כלומר טהור משום אבר. והעיקר החמישי שפחות מכזית בשר מן המת טהור ואין טומאה בו כלל והעצם אפילו בכשעורה מטמא במגע ובמשא כמו שבארנו. והעיקר הששי שרוב בנינו או רוב מנינו של מת מטמא באהל ואפי' שאין באותן עצמות רובע הקב וכן רובע עצמות יטמא באהל ואע\"פ שאין באותה הרובע לא רוב בנינו ולא רוב מנינו וזהו ענין אמרו רוב ורובע אמנם רקב הוא אפר מן המת הנשאר ממנו אחרי שנאבד לחותו ונדוקו עצמותיו ומתנאיו שיהיה המת כולו לא חסר ממנו אבר ונקבר ערום בארון מאבן גלל או עופרת וכיוצא בהם ממה שאינו כלה שיתערב מה שנדוק ממנו עם המת וכשיקח מאותו האפר המצוי באותו ארון מלא תרווד רקב ושיעורו מלא שתי הידים כאחת זה השיעור מטמא באהל וכבר קדם זכר קצת אלה העיקרים בפרק שביעי מנזירות ועוד יתבארו אלה הענינים כולם בתכלית הביאור בפרק שני מאהלות וכשתדע אלה העיקרים כולם יתבארו לך כל המאמרים הקודמים והלכה כרבי יהושע: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר רחמנא ופטר חמור תפדה בשה וגו' וכל בכור אדם בבניך תפדה רבי אליעזר אומר הקיש בכור חמור לבכור אדם וחכמים מביאין ראיה מאמרו פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה שרוצה בו פטר חמור כמו שנתבאר בספרי (ואומר) [ואמרו] לפדיה הקשתיו ולא לדבר אחר. והלכה כחכמים וזה העדות בריש בכורות גם כן: \n"
+ ],
+ [
+ "חגבים מיני הארבה וצירן הוא הרוטב היוצא מהם ואינו אסור ואפילו מחגבים טמאין לפי שאין החגבין מבעלי הדם וכמו כן יכשיר צירן גם כן ואינו כגון משקין טמאים אבל הוא מתטמא וזהו אמרם מהו טהור להכשיר הא לטמא אפי' כל שהוא מטמא ועדות זו הלכה כמותה וכבר קדמה בעשירי מתרומות: \n"
+ ],
+ [
+ "זוחלין הם המים הנגרים בנחלים ובנהרות ונוטפין הם המים הנוזלין טפות טפות מן המעינות ומן הנהרות גם כן ויתכנס מאותן טפות מקוה מים והעיקר אצלנו הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה וכשיתקבצו הנוטפין עם הזוחלין והיו הזוחלין הרבה מן הנוטפין דין הכל כדין מעיין והם כשרים לקדש בהם מי חטאת כמו שיתבאר בחמישי ממקואות ועדות רבי צדוק ברורה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שזוחלין (הוא) [הם] המים הנגרים על הארץ נגזר מזוחלי עפר. וקלוח הוא שפיכות המים והזלתן מן הכתלים והזחלה הוא לשון מורגל הרבה במשנה ובתוספתא והוא אומר כשנתן המים שיזחלו על עלה האגוז כלומר על קליפתו החיצונה הירוקה וישפך מאותה הקליפה אל מקום אחר הנה הוא נשאר כדין הזוחלין כמו שהיה לפי שאותן קליפות ואע\"פ שיש בהם בית קיבול אינם כלים כדי שיהיה דין המים כדין המעיין שהעבירו על גבי כלים שאזכרנו עוד בחמישי ממקואות אבל הוא כזוחלים שהם כמעיין ומטהר בכל שהוא וכשר לקדש מי חטאת ולטבילת הזב כמו שיתבאר בריש מסכת מקואות. וכל אלו הלכות הן: \n"
+ ],
+ [
+ "כדין אלו כלי חרס ויש בהן אפר פרה וכבר בארנו לך במסכתא זו שכלי חרס לא יטמא מגבו והכלי טהור בלי ספק אבל חכמים אומרים שהאפר נטמא ואינו ראוי לטהר בו לפי שנאמר באפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואין זה מקום טהור ורבי אליעזר אומר הואיל והכלי לא נטמא אותו האפר במקום טהור הוא ועוד תבא הלכה זו בפירושה בעשירי מפרה. וכבר ידעת שסתם נזירות שלשים יום וכשגלח יום שלשים נחשוב אותו היום סוף השלשים ותחלת השלשים השניים ויהיה תשלום השלשים השניים ג\"כ יום תשעה וחמשים וכבר קדם פירוש עדיות אלו בשלישי מנזירות וכן ההלכה ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "שר' אליעזר אוסר זה כדי שלא יניח אותה בשביל הלידה ויעבור על מה שנאמר לא תאחר לשלמו והוא ענין אמרו גזירה שמא יגדל מהם עדרים והלכה כמו עדות זה ולא נחוש לחששא זו דכל ולד שתלדנה מותר להקריבו שלמים כמו שיתבאר בשלישי מתמורה: \n"
+ ],
+ [
+ "ארובות של נחתומים לוחות של נחתומים שעורכין עליהם הככרות שהם עיסה ונקראות ארובות כפי תבניתם ועוד נבאר במקומות ממסכת כלים שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מן התורה ואמנם מתטמאים מדרבנן והיה אומר ר' אליעזר שלא יטמאו אלה הארובות וזה התנור המתפרק הוא שנותנין בין כל חוליא וחוליא חול לפי שהוא כולו מתפרק חלק חלק (וכשנטלה) [כ\"ה בדפו\"ר] [וכנשלם] רומו טח אותו בטיט מבחוץ ומחבר כולו אמר ר' אליעזר הואיל והחול מבדיל בין חוליא וחוליא הוא נחשב כשבור המתפרק תמיד ולפיכך הוא טהור לעולם ואינו מקבל טומאה וחכ\"א כיון שהטיט מדובק בחוליותיו מבחוץ הנה כולן מחוברות והוא שלם ומקבל טומאה ואין הלכה כרבי אליעזר כמו שנבאר בחמישי מכלים: ",
+ "ומעברין את השנה בכל אדר הוא שיכולין לעשות השנה מעוברת עד היום האחרון מן אדר ויכולין בית דין לומר ביום אחרון מן אדר שזה החדש שיכנס למחר הוא אדר שני ואמרו על תנאי כבר [צ\"ל ביארו] ביארנו מה שהיה והכל ברור והלכה כן: "
+ ],
+ [
+ "יורה. קדירה בנויה וישם האש תחתיה וסביבה בנין על שפתות הקדרה וממלאין הקדרה באותן הדברים שמבשלין בה וכשהיא רותחת יעלו המים באותו הבנין כמו שעושים הצבעים ואותם שמבשלין הצאבון והסוכרה והשולקין הזיתים וכיוצא בהם והעיקר אצלינו שאלו התוספות העשוים מהם לפי שאנו צריכין להן לבשול הוא טמא והנעשין על דרך הנוי תוספת על הצריך אינו מתטמא כמו שנאמר תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם וקבלנו בפי' זה לכם שבצרככם כמו שנבאר בחמישי מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "חרשת שהשיאה אביה. כיון שהנשואין נשואי תורה לפי שאביה השיאה אע\"פ שאין לה דעת שלימה לפי שהיא חרשת תצא בגט ויהיו גירושיה גרושין גמורים. ומריש קורה גדולה שמשימין עליה ראשי קורות התקרה כל דבר שגזל הגזלן ועשה בו מעשה שאין יכול להחזיר הדבר שגזל בעינו אלא בהפסד דבר ישלם לבעליו דמי אותה הדבר שגזל להקל על בעלי התשובה וכבר קדם לנו המאמר באלו העדיות כולן שהם ברורות בחמישי מן גיטין: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה שאמר בדם נבילות שהוא טהור דברי אמת רוצה לומר שאינו מטמא כמו הנבילה לפי שאין לך דבר שיטמא דמו כגופו מלבד השרץ אבל דם נבילות הוא כמו משקין טמאין וכן יתבאר בירושלמי באמרם דם נבילות מטמא ברביעית ובגמרא שקלי' מאי טהור טהור מלהכשיר אבל לטמא מטמא ואמנם ברביעית כמו שביארנו וכבר נתבאר בסוף חגיגה שהכלי מצרף מה שבתוכו לקדש ונחשוב כל מה שבכלי כגוף אחד ואף על פי שהם גופים נפרדים ואם נגע באחד מהם כאילו נגע בכולן ואין ראוי אותו הדבר לקרבן וזהו לגודל מעלת הקדש וסמכו זה למה שאמר כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת אמרו הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת וזהו כשהוא כלי שיש לו תוך והוסיף ר' עקיבא שאפי' אם [לא] היה לו תוך אלא שהיו אותם הדברים מסולת או קטורת וכיוצא בהן צבורין על לוח או עור הנה הוא מצטרף אותם וזהו ענין דברי ר' עקיבא אמרו הגחלים להפסל לקטורת ואף על פי שאינן מקבלים טומאה אלא על דרך הגדולה והתוספת בקדושה והעמידו זה בגחלים של יוה\"כ ונתנו הטעם שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל גחלים של כל יום תנינן נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה כלומר שלא היה חושש להם. ודברי רבי עקיבא הלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "הורהנה. שמשכנה אצל עובדי כוכבים וכבר נתבאר בשני מכתובות שכשנחבשה ביד עובדי כוכבים ע\"י נפשות אסורה לבעלה כשהיה כהן ואלה הממושכנות זולתי הנחבשות והם אסורות לכהן אלא אם העידו לה שהיא טהורה וזה הריחוק שריחקוה בני משפחתה אינה הלכה אבל היא מותרת לכהן כיון שיש לה עדי טהרה: \n"
+ ],
+ [
+ "עיסה היא הקמח הנלושה והמשיל המשפחה והיוחסין בעיסה שנתערבו בה חלקים וזה העדות שהעידו עליו הוא שמשפחה נשאת אשה ממנה לספק חלל ולא נודע מי הוא ומת איש מאותה משפחה והניח אשה והיא נקראת אלמנת עיסה ויש בה ספק על ספק הראשון שאפשר שנשאת לאיש ההוא שהוא ספק חלל או נשאת לזולתו והספק השני אם היא אשתו אבל הוא חלל על האמת ותהיה היא ג\"כ זונה ותהיה אסורה על הכהן כמו שקבענו עיקר בקידושין אם הוא כשר או זה האיש ספק חלל היה ולפיכך יכשירנה ר' יהושע לכהונה אמנם רבן גמליאל אומר הואיל ויש שם ספק ואילו חקרוה היתה אומרת לכשר נבעלתי (לא) תפסל לכהן. אח\"כ העידו עדות אחרת ואמרו שזאת המשפחה שנתערב בה ספק חלל היא בחזקת כשרות כמו שאר המשפחות ויכולין לומר זו היא טמאה וזו היא טהורה כלומר נבעלה לעובד כוכבים או לא נבעלה וירחיקו לאותה טומאה מהם כמו שקדם ממאמרו והרחיקוה בני משפחתה ויקרבו אותה שנתברר אצלם שהיא טהורה ואין ראוי לנו שנאמר להם הואיל ויש בכם ספק אינכם צריכים שתתרחק זו: \n",
+ "וכבר גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא ישב בית דין ויתיר אלמנת עיסה לכתחלה וזהו ענין אמרו שלא להושיב ב\"ד על כך ואמרו לרחק אבל לא לקרב כלומר כשהעידו הם שזו אלמנת עיסה רחקוה ולא שמעו מכם באמרכם טהורה כמו שעשו בתינוקת שהורהנה שהאמינו אותם לטמא אבל לא לטהר. ופסק ההלכה באלמנת עיסה שלא תנשא לכתחלה לכהונה ואם נשאת לא תצא: \n"
+ ],
+ [
+ "איל קמצא. איל הוא מין הארבה דומה לאיל תרגום חגבים קמצין והעידו שהוא מין החגבים הטהורין ומותר לאכלו ותרגום טהור דכי וטהורין דכיין ובית מטבחיא הוא בית המטבחים והוא בית ידוע בעזרה ששוחטין בו הקדשים ועוד נצייר אותם במקומו מן העזרה כשנצייר צורת המקדש כולו במס' מדות. ורצונו לומר במשקה בית מטבחיא הדם והמים שמשתמשין בו לשם והעיד שאותן המשקין טהורים ואינם מקבלין טומאה מן הטומאות בשום פנים ובטומאת משקין מחלוקת בין החכמים שיש מי שסובר שהיא דאורייתא ויש מי שסובר שהיא מדרבנן ובזה משא ומתן גדול ועוד נבאר אותו בעיקריו במסכת טהרות אבל אפי' מי שאומר שטומאת משקין דאורייתא משקה בי מטבחיא דכן הלכתא גמירי לה וכמו כן אותם המשקין אינן מכשירין לטומאה לא הדם ולא המים שמשתמשין בו באותו המקום והוא אמרם לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין ועל דרך הדחייה אמרו בגמ' שהדם בלבד אינו מכשיר ונתבאר אחר כן שהוא כדם כלו' משקה בית מטבחיא כולן אינן מכשירין ואמנם היות דם הקדשים לא יכשיר סמכוהו לזה שנא' בדם חולין על הארץ תשפכנו כמים אמרו דם שנשפך כמים מכשיר לפי שעיקר הכשר ודאי הוא למים כמו שנאמר וכי יותן מים על זרע ולמדו שאר הששה משקין לפי שהם דומים למים בייחוד קריאת השם ומהם מה שנקרא בשם המים כמו שנבאר במסכת (משקין) [מכשירין] והואיל והדבר כן כל מה שבא במשנה מזכרון טומאת דם הקדשים ודאי אמרו אותו קודם עדות זו שהעיד בה ר' יוסי שמשקה בית מטבחיא טהור וכן יתבאר כולן בדין [צ\"ל טומאה. יעב\"ץ.] ולא כיוסי בן יועזר: ",
+ "ודיקרב למיתה מסאב ביארו בגמרא שהוא ספק טומאה ברשות הרבים טהור לפי שענין אמרו דיקרב שנודע בבירור שנגע במת הוא שנטמא אבל כשהוא ספק הוא טהור וזכר המת לפי שהוא החמור בכל הטומאות כל שכן מה שהוא למטה ממנו שספקו ברשות הרבים טהור וכן הענין שאומרים תמיד שספק טומאה ברה\"ר טהור אבל לכתחלה נאמר לאותו האיש שנסתפק אינך מפסיד שתטבול כיון שהמים מצוים על דרך שמירה ואמר הוא כי אינו צריך טהרה ואפילו לכתחלה ולפיכך נקרא יוסי שריא לפי שהתיר שלשה דברים כמו שאתה רואה וכן דרכן שכל בית דין שמתיר שלשה דברים נקרא בי דינא שריא ופסק ההלכה בספק טומאה ברשות הרבים שנאמר לו אינך מפסיד לטבול ואם לא טבל ונגע בקדשים הם טהורים בלא ספק לפי שספק טומאה ברשות הרבים מכלל ספיקות שטהרו חכמים ועדותו ברורה והלכה למעשה: "
+ ],
+ [
+ "כשיעיד עד אחד שמת בעל האשה תנשא על פיו וזה מפורסם וכבר נתבאר באחרון מיבמות: \n",
+ "ודיר עצים הוא מקום ששם העצים ששורפין ע\"ג המזבח הוא לשכה בעזרת נשים על ימין הנכנס במקדש מאותן הארבעה לשכות שיש באותה העזרה כמו שנצייר כשנעשה תבנית המקדש ואירע שמצאו באותה לשכה עצמות מת וציוו ללקטן אחד אחד בלבד ונשארה כל העזרה וכל האנשים שהיו משתמשין בהם והכלים הכל טהור ולא אמרו שמא נטמא זה בזה וזה מזה ונגעו בטומאה אבל היא כמו רשות הרבים כמו שביארנו ולא חפרו בארץ גם כן כדי שיראו אם יש שם קבר אלא לקטו מה שמצאו. בלבד ולא גזרו טומאה על ירושלים בשבילם אבל העמידוה בחזקת טהרה כמו שאר ארץ ישראל כמו שנתבאר בגמרא בפרק אחרון מזבחים וכל זה ברור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המאמר ברור וכבר ביארנו בשני משבועות כי מן העיקרים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ורצוני לומר בקדושתה ראשונה קדשה שלמה ע\"ה ובמקדש בלבד הכל מודים בו אבל בקדושת שאר ארץ ישראל יש בו מחלוקת ואנו סומכין בזה על קדושת עזרא והוא קדושה שניה ולדברי הכל שקדושה שניה והיא כל מה שהחזיקו בה עולי בבל קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא: \n"
+ ],
+ [
+ "לא נשמע ממרע\"ה זה הלשון אבל שמע ממנו זה הענין לפי שמשה ספר בביאת המשיח ולשון התורה אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' ומל ה' אלהיך וגו' וזולת זה והגיד להם ג\"כ מפי הגבורה בהקדמותיו וסבותיו ושיקדים אותו האיש לישר לו הארץ והוא אליהו והודע להם שהאיש ההוא לא יוסיף ולא יגרע בתורה אבל יסלק ויסיר החמסים בלבד ואין בזה מחלוקת ולא הכחשה אבל נפלה המחלוקת ברעות שיסיר מה הם אמר רבן יוחנן בן זכאי שהרעות שיסיר הם להרחיק אדם פסול ביחסו ששב כשר בזרוע ולקרב האדם כשר שהורחק מקהל כהונה או מקהל ישראל בזרוע והמשיל בשתי משפחות שהיו אחת כשרה והשניה פסולה ונתגברו בני ציון עליהם והשיבו הפסולה כשרה והכשרה פסולה והתבונן היאך בורחין חכמים מלשון הרע כי אע\"פ שהיו יודעים השתי משפחות זכרו העשוקה בשמה ואותה שהיתה פסולה בבירור והשיבו אותה בני ציון כשרה בזרוע לא פרסמוה אבל אמרו ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע ורבי יהודה אומר אין העושק אלא לרחק הכשר בלבד וחכמים אומרים אין עושק ביוחסין כל הנקרא בשמו הכל יתיחסו אל האמת והתורה שהיא אב הכל אבל ההתעשקות והרעות הם השנאות שבין בני אדם לפי שהם חנם והוא חומס בשנאתו אותו והוא אמרם לעשות שלום בעולם: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4c9a9c60c867132242ac80a04c4be83fddcec15c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Eduyot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,315 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Eduyot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Eduyot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "אמר כל זה לחלוק על ר' אליעזר שאמר ארבע נשים דיין שעתן כמו שמבואר בפרק ראשון ממסכת נדה ושמאי סבר אין הארבע נשים בלבד אלא כל הנשים דיין שעתן ר\"ל כשהן נוגעות טהרות וראו דם אין אומרים שמא קודם לכן ראו דם ולא הרגישו בעצמן ואותן טהרות שנגעו בהן טמאות וזהו דין תורה אבל הלל עשה סייג לדבריו ואמר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה כי כשתבדוק עצמה באחד בשבת על דרך משל ומצאה עצמה טהורה ועמדה עד יום חמישי לא פקדה עצמה ובדקה עצמה ונמצאת טמאה כל מה שנגעה מן הטהרות מיום ראשון אחר הפקידה הראשונה עד הפקידה השניה הם טמאות כלם על דעת הלל וזו היא חומרא שהחמיר ושמאי לא סבר חומרא זו שהיה חושש לבטול פריה ורביה כי אם נשים אותה בחזקת טמאה מפקידה לפקידה תהיה אצל בעלה לעולם ספק טמאה ולא ישמש עמה ברוב הימים: ",
+ "וחכ\"א מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה.
ופירוש זה כי כשבדקה עצמה ומצאה טהורה ועמדה ימים רבים שלא בדקה עצמה ואח\"כ בדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שנגעה מעת שבדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה טמאות ופירוש ממעטת תחזור לאחור: וענין מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כי כשבדקה עצמה ומצאה עצמה טהורה אח\"כ בדקה עצמה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שנגעה מפקידה ראשונה עד פקידה שניה טמאות ובלבד שתהיו השתי בדיקות בתוך הארבעה ועשרים שעות ויהיה משמעות דברי חכמים כך אם היה בין פקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד אלא מעת לעת ואם היה מפקידה לפקידה פחות מארבעה ועשרים שעות ממעטת על יד מפקידה לפקידה בלבד: ופי' ווסת שעות ידועות לטומאה כגון שתהיה מנהגה שתראה דם נדותה משלשים לשלשים יום או משני חדשים לשני חדשים כי כשתראה דם בעת הידוע אינה ממעטת על יד כלל: ",
+ "והמשמשת בעדים.
אינו ר\"ל שיכולה אשה לשמש בעדים ובזולת עדים אבל ר\"ל כי כששמשה ביתה שאין זה מותר לה אלא בעדים ופי' עדים אותם בגדים שמקנחת עצמה בהם אחר התשמיש היא והוא ואם נמצאו אותן בגדים טהורין והרי זו כפקידה והשמיענו זה לפי שיעלה בדעתנו כי הבגדים שמקנחים עצמם היא ובעלה כשנמצאו טהורים שלא יהיו חשובים כפקידה דשמא מעט דם היה על אותן בגדים ונתערב בזרע ואינו נראה הודיענו שאין לחוש לזה והבגד שמקנחת בו עצמה קודם התשמיש כמו שנתבאר בראש מס' נדה ואע\"פ שאין זה ראוי אינו נחשב כפקידה לפי שנחוש שמא דם שתת ממנה אבל היא לגודל תאותה לתשמיש לא הכניסה אותו הבגד כל צרכו ומעקרינו כי האשה כשיצא ממנה דם מן המקור ואע\"פ שאינו יוצא חוץ לגופה אלא שעומד בתוך גופה היא טמאה לפי שנאמר דם יהיה זובה בבשרה ואע\"פ שהוא בבשרה ועוד יתבאר זה במקומו במסכת נדה: ואמרו ממעטת בעל יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה. הוא דעת חכמים וכמו שבארתי. והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "הקב. הוא ששית הסאה וכבר בארנו שעורו בסוף פאה: ",
+ "משהגדילו המדות. [נוסף על שיעור הקב ורובע. רובע הקב. ורובע הוא רובע הקב.] שעור הקב רובע הקב ורובע הוא רובע הקב ושמו שעור חלה חמשה רבעים והוא קב ורובע וכאילו זה הקב ורובע מן המדה הגדולה הזאת הוא קב וחצי מן המדה הראשונה וכבר בארנו בפרק שני ממסכת חלה ששעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשנוי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם אע\"פ שהמדה אחת ולשם בארנו שמדת החלה היא מדה שיהיה רחבה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ועשירית אצבע ועשירית עשירית אצבע וחלק משני אלפים וחמש מאות מאצבע על הדקדוק ואם תרצה לומר בקרוב מעט מאד תאמר מדה שיהיה בה שבעה אצבעות פחות שתי תשיעיות אצבע ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע וכבר בארנו פעמים רבות כי האצבע שמשערים בו הוא הגודל ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת בכל התורה תכיל מן היין קרוב כ\"ו כספים הנקראים דרה\"ם בערבי ומן המים קרוב לכ\"ז דרה\"ם ומן החטה קרוב לאחד ועשרים דרה\"ם ומקמח החטה כגון שמנה עשר דרה\"ם ומצאתי שעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרה\"ם בקרוב מקמח חטים ואלה הדרה\"ם כלם מצריות וכמו כן אלה המינים שמדדתי מצריות גם כן והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "שמעיה ואבטליון. הם רבותיהם של שמאי והלל כמו שמבואר באבות והיו גרים ונשאר בשפתם לעגי שפת העובדי כוכבים והיו אומרים אין במקום הין והלל היה אומר כן מלא אין כמו ששמע מהם והוא מה שאמרו רבותינו ז\"ל חייב אדם לומר בלשון רבו ויש מי שקורא מלא הן מלא הין ואומר שהשינוי כאילו הוא בין הן להין והקריאה הראשונה הוא שלמדתי מאבא מורי ז\"ל שלמד מפי רבו ורבו מפי רבו ז\"ל וההין הוא שלשת קבין וזהו חצי סאה ולוג רובע הקב לפי שהקב ד' לוגין וכבר בארנו שם שעור הלוג במסכת פיאה: \n",
+ "וגרדיים. אורגים ופסק ההלכה כפי מה שהעידו שני גרדיים ועוד יתבארו עקריה במסכת מקואות. והתחיל במשנה ראשונה ושניה לפני זו אע\"פ שאין בהם עדות לפי שהם גם מחלוקת שמאי והלל ואין הלכה כאחד משניהם בשלש משרות אלו אחר כן חזר לתת טעם לחזוק דבריהם ואע\"פ שאין הלכה כמותם והביא כל מה שדומה להם אחר כן הביא ההלכות שדעת שמאי עצמו בהן כדעת חכמים אחר כן ההלכות שסברת שמאי בהן אינה כסברת חכמים אחר כן ההלכות שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי וסיים הפ' וחזר על העדיות שהם כוונת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "שלא יהיה אדם עומד על דבורו. כלומר שלא יפצר לקיים סברתו ויעמד בה ויודיעהו שישנה סברתו כי אבות העולם והם שמאי והלל נדחו דבריהם ולא עמדו חכמים על דבריהם כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "כוונת זו המשנה כי כשיהיה ב\"ד שעשה מעשה כדעת יחיד אין ב\"ד אחר יכול לחלוק בזה ויפסק הדין על דעת רבים אלא אם היה גדול במנין מן הב\"ד שקדם שעשה על דעת היחיד וגדול בחכמה ממנו כלומר שיהיה ראש ישיבת זה הב\"ד חכם מאותו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "אחר שקדם לו המאמר בתועלת קיום דברי היחיד בין המרובין והוא שאפשר שיפסוק ב\"ד כסברת אותו היחיד אמר ר' יהודה לאיזה טעם זכרו דברי יחיד הנדחים כלומר שאין עושין ב\"ד לעולם כדבריו ואמר שהטעם להזכיר אותו לפי שאם למד אדם אותו הדבר וחשב שהכל מודים בו וימצא שעושים חילוף הדברים ויבא בלבו ספק אז נודע לו שזה הדבר שלמד הוא דעת יחיד וכבר נדחה: \n"
+ ],
+ [
+ "העיקר אצלנו כי רובע הקב מעצמות המת מטמא באהל ובית שמאי אומרים שאפי' היה זה השעור ממתים הרבה יטמא באהל ובית הלל מתנים בזה שני תנאים האחד שיהיה הרובע קב מגוף אחד וזהו שאמרו מן הגויה והתנאי השני שיהיה באותו הרובע עצמות מיותר מאחד ולא יהיה רוב במנין או בשיעור ורוב המנין הוא מאה ועשרים וחמשה עצמות לפי שמנין עצמות האדם מאתים ושמנה וארבעים כמו שנתבאר בפרק שני מאהלות ושמאי אומר אפילו יהיה רובע מן עצם אחד הוא מטמא באהל. והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "הכרשינים. הם הנקראים בערבי חרסנ\"ה אינם מיוחדים למאכל אדם: ואמר מאכילין בטומאה. ר\"ל מאכילין אותם לבהמה בטומאה הואיל והם מאכל בהמה ומותר לו לטמא אותן בידים וכל זה בעת אכילת הבהמה אבל בעת נפילתם במים ובשעה שממרסין אותן בידים אין עושים זה אלא בטהרה ואסור לטמא אותן באותה שעה: \n",
+ "בית שמאי אומרים יאכלו צריד. פירוש אומרים שאין שורין אותם ולא ישימו אותם מוכשרים לקבל טומאה ויאכילום לבהמה בטומאה אבל הראוי שגורסין אותן ויאכילום לבהמות גריסין שמא יתטמאו והטחינה העבה תקרא צריד. והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי מתירין לו לצרף הסלע כולו במעות נחשת ואע\"פ שאין מוציא אותם כולן בפעם אחת וזה חוץ לירושלים: \n",
+ "ושקל. הוא חצי סלע: \n",
+ "ור' מאיר אומר. כי כשיהיה לאדם פירות מעשר שני ששוים שלשה דינרים על דרך משל שאין מותר לו שיקח אותן פירות עם דינר של מעות מעשר שני ויאמר כל זה כלומר הפירות והדינר מחוללין על דינר זה לפי שהדינר כסף הוא וחכמים מתירין כגון זה. והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "סלע. הוא שני שקלים ודינר רביעית הסלע ורביעית הוא רובע השקל והוא חצי דינר: \n",
+ "ואספרי רבוי אספרא והוא דרה\"ם בלשון יון ועד היום לא נתברר לנו כמה אספרים בסלע וכשרצה אדם בירושלים לפרוט סלע ויחזור ליקח בו מה שירצה מתירין בית שמאי לשום אותו כולו מעות ובית הלל אומרים חצי הסלע מעות של נחשת [וחצי] (מצופה) כסף: \n",
+ "והדנין לפני חכמים. והם שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניה אומרים שיפרוט אותו דינר דינר בלבד ורבי עקיבא אומר שמינית שמינית יפרוט ושמאי אומר שהדין שיתן סלע לבעל החנות ויוציא מה שצריך ממנו מעט מעט עד שיוציא הסלע והלכה כבית הלל ומשנה זו עם השתים שלפניה כבר פרשנום בפרק ב' ממסכת מעשר שני: \n"
+ ],
+ [
+ "מנהג הכסאות שיושבות הכלות עליהם שיהיו עשויות משן ותדהר ותאשור וזולתם ולהיות מפותחין ומצויירין פתוחים והם הנקראים חפוין כלומר אותן החתיכות המפותחות שמדביקות עליו: \n",
+ "ומלבן של כסא. רבוע מצוייר ששמים על הכסא לשבת הכלה עליו ואותו הרבוע בעצמו כשהוא נפרד אינו ראוי לישיבה: \n",
+ "שמאי אומר אף העשוי בה. כלומר ואפילו היה הכסא מגוף העריבה שהוא מתטמא ופירוש אמרו בכאן טמא שהוא מתטמא במשכב הזב וב\"ה מטהרין ממשכב הזב כמו שנבאר בפרק כ\"ב ממסכת כלים והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "כל זה מבואר לפי שמשעה שהתירה לה התורה שתנשא תטול כתובתה לפי שבתנאי הכתובה כלו' בתנאי ב\"ד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כמו שנתבאר בכתובות וכבר קדמה הלכה זו בפ' חמשה עשר ממסכת יבמות: \n"
+ ],
+ [
+ "אין הפרש בין שיהיה עבד של שני שותפין וישחרר אחד מהן חלקו או שרבו נוטל ממנו קצת דמיו ושחרר קצתו באותן הדמים וכן אילו היו אדונים הרבה ושחרר אחד מהם חלק ממנו מכריחין הנשארים לשחרר כלומר ישלימו שחרורו וכבר קדם פירוש הלכה זו בפרק רביעי מגיטין: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר רחמנא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא ואם היה עליו צמיד פתיל ינצל כל מה שבתוכו מאוכלין ומשקין וכלי חרס ושאר כלים ובגדים ולא יתטמא כלום ממה שבתוכו לא באהל המת ולא באהל השרץ כמו שנבאר ונפרש אותו בפרק ט' ממסכת כלים ומפי הקבלה למדנו שהכלי הנזכר בכאן שיציל בצמיד פתיל הוא כלי חרס וכבר ידעת כי מעקרינו שכל מה שיש אצל עם הארץ טמא על גבי עם הארץ אוכלין ומשקין וכלים ובגדים וכבר קדם מזה עקרים וכללים במסכת חגיגה ועוד יתבארו כל הדינין בזה הענין במקומות ממסכת טהרות ומעקרינו ג\"כ כי כלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה ואינו מציל מה שבתוכו ואפי' היה מוקף צמיד פתיל לא יציל מה שבתוכו ויתטמא מה שבתוכו ואפילו לא יתטמא באהל המת הוא טמא אגב עם הארץ ואם אמרנו לעם הארץ האוכלין והמשקין והכלי חרס שהיו תחת צמיד פתיל באהל המת אצלו כבר הציל אותם הצמיד באהל לא יהיה בזה אצלנו ספק שהם טמאים היו וטמאים נשארו ולא נחוש שמא יבקש אותם ממנו תלמיד חכם לפי שתלמידי חכמים יודעים שאוכלי עם הארץ ומשקין וכלי חרס שלו טמאין ואי אפשר לטהרם לעולם לפי שכלי חרס אין להם טהרה אלא שבירה כמו שיתבאר בפרק ראשון מכלים וכמו כן האוכלין טמאין והמשקין טמאין אינן מתטהרין לעולם כמו שנתבאר במקומו במכשירין אבל שאר כל הכלים כלי עץ וכלי מתכות ובגדים יוכל התלמיד חכם לשאול אותם מעם הארץ לפי שיטהר אותם במקוה מפני טומאת עם הארץ וישתמש בהם בקדשים אחר הערב השמש כמו כן נחוש אם נאמר כלי חרס מציל על הכל על עקר דין תורה שישאל התלמיד חכם כלי מעם הארץ ויאמר לו עם הארץ זה כלי טהור כמו שחושב עם הארץ שניצל בצמיד פתיל והוא אינו יודע שכלי חרס המוקף צמיד פתיל לא יציל מה שבתוכו ויטול אותו התלמיד חכם ויחשוב שאותו הכלי אין עליו טומאה זולתי טומאת מגע עם הארץ ויטביל אותו ויעריב שמשו וישתמש בו בקדשים ואותו כלי טמא מת בלי ספק וצריך הזאת שלישי ושביעי לפי שכלי עם הארץ מה שהיה באהל המת אינו חוצץ ולפיכך אמרנו שאינו מציל זולתי אוכלין ומשקין וכלי חרס בלבד שאין שואלין אותן מעם הארץ לפי שהם טמאים אגבן ואין להן טהרה במקוה אבל שאר כלים שאפשר לשאול מהם אינו ידוע שנטמאו באהל המת ואינם נצולים בזה הצמיד פתיל וזו היא הכוונה שכוונו בית שמאי ואמרו כשטהרנו אוכלים ומשקים שבתוכו לעצמו טהרנו וכשטהרת את הכלי טהרת לך ולו ר\"ל שנשאל ממנו כלי טהור מטומאת מת ויתן לנו אותו שהוא חושב שניצל בכלי חרס שלו המוקף צמיד פתיל ולפי שאין אנו יכולין לחלק הדינין ולומר שכלי תלמיד חכם מציל את הכלים וכלי עם הארץ אינו מציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס בלבד גזרנו על הכל דרך כלל דין אחד ואמרנו שכלי חרס בין שהוא של עם הארץ או כלי תלמיד חכם דינו שוה לפי שיסתלק ההיזק מצד עם הארץ וכשיהיו אצלו כלי מתכת או כלי עץ או בגדים שהיו באהל המת בצמיד פתיל ידע שלא ניצלו ושהם טמאים במת וכשנבקש אותם ממנו יודיענו בזה ולא יחשוב שהם טהורים ונחשוב אנו שהן טמאין על גב עם הארץ בלבד והוא טמא במת כמו שבארנו ועוד אביא פירוש דברים אלו וענין זה בעצמו בפרק עשירי ממסכת כלים ואשלים דיני זה הענין: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עוד נתבאר בראש סדר טהרות מה הם אבות הטומאה ומה הם התולדות ולשם יתבאר שכל הנוגע באב מאבות הטומאה נקרא ראשון והנוגע בראשון נקרא שני והנוגע בשני נקרא שלישי והנוגע בשלישי נקרא רביעי וגם כן נקרא הראשון ולד הטומאה כמו שנקרא אותו שטמאו אב ונקרא השני ולד ולד הטומאה וכן תכפול מלת ולד כפי מה שיהיה הסדר וכן אמרו על הראשון והשני ומה שאחריהם ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה ומה שאמר בכאן ולד הטומאה הוא שני וממה שזכרנו עתה תדע שהבשר שנגע בולד הטומאה ישוב שלישי לטומאה ובשר שנטמא באב הטומאה ראשון ואם נגע השלישי בראשון חזר שני כמו שזכרנו שהנוגע בראשון יהיה שני והנה הודיענו בעדות זו שהשלישי מותר לעשותו שני אמנם התוספת הוא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר בידינו שאין אוכל מטמא אוכל לפי שנאמר בטומאת אוכלין טמא הוא ולמדנו מפי הקבלה הוא טמא ואינו עושה טמא כיוצא בו רצונו לומר אינו מטמא זולתו מן האוכלין אבל מדרבנן הוא שמטמא אוכל ולפיכך חוזר השלישי שני כמו שנתבאר במקומות מסדר טהרות והוסיף ר' עקיבא על זה והעיד ששלישי מותר לעשותו ראשון כמו שאבאר. ודע כי טמא מת מכלל אבות הטומאה ואדם שנגע במת הוא אב והנוגע באב ישוב ראשון וכן שני ושלישי כמו שקדם ביאורו ואם היו הנוגעים במת כלים הם אינם נעשין אב הטומאה כדי שנמנה אחריהם ראשון ושני אבל נעשים הם והמת דבר אחד והנוגע באותם הכלים יתטמא טומאת שבעה והוא שישוב אב הטומאה ומונין ממנו ראשון ושני וזה לפי שנאמר בחלל חרב או במת ולמדנו מפי הקבלה חרב הרי הוא כחלל וכן שאר כלי מתכות ובגדים דינם ודין החרב שוה ואמנם התנו בכלי מתכות לאפוקי כלי חרס שאינם שבים אב הטומאה כמו שנתבאר בזבים וכן כלי עץ וכלי עצם דינם כדין החרב הנה אותם שהם כחרב למעלה מן האדם לעולם בטומאת מת במדרגה ואם נגע אדם במת חזר אותו האדם אב הטומאה בלי ספק ואם נגע אדם בראשון חזר השני ראשון כמו שבארנו ואם נגעו כלים באיש ההוא שהוא טמא מת והוא אב הטומאה אינם נעשים הכלים ראשון אבל נעשים אב הטומאה וממנו יתחיל המנין ר\"ל כי הנוגע בהם נעשה ראשון והנוגע בראשון נעשה שני ומן העיקרים הגדולים המועילים שצריך לידע בענין זה אמרו כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בו ראשון ושני ואלה הכלים הם מטמאין אדם כמו שיתבאר זה ויתפרש בראיות בראש אהלות. ואמרו בכאן נר ר\"ל נר של מתכת שהוא בכלל דיני הכלים כמו שזכרנו אבל נר של חרס אינו כן מן הטעם שזכרנו וזה הנר של מתכת שנטמא בטמא מת והוא נעשה אב הטומאה כמו שבארנו הדבר הנוגע באותו הנר נעשה ראשון ושמן שנפסל בטבול יום אמנם הוא שלישי כמו שנבאר עוד במסכת טבול יום וכשהושם בנר הנזכר חזר ראשון כמו שפירשנו ומה שהצריך לרבי עקיבא להיות הנר אב הטומאה כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא אחרים מדאורייתא אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כמו שהוא פסק ההלכה והוא מספיק בטומאה דרבנן היה מתיר נר של חרס לפי שהמשקים בלבד בין שנטמאו באב הטומאה או בראשון או בשני חוזרין ראשון אבל כל זה הוא מדרבנן כמו שנבאר במסכת טהרות ורבי עקיבא אמנם בקש שיהיה השמן ראשון מדאורייתא והתיר להשיב השלישי ראשון להוסיף לו טומאה מדאורייתא כפי סברתו ואלה השתי עדיות הלכה כמותם. וכבר קדם פירוש הלכה זו בפרק ראשון מפסחים: \n"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי עקיבא הם בבכור בעל מום שנשחט על פי חכם בשאר ארצות כמו שמבואר במסכת בכורות וכשנמצא טריפה מותר ליהנות בעורו אם היה אותו הבכור ביד כהן יהנה ממנו הכהן ואם הוא ביד ישראל יהנה ממנו ישראל כמו שנבאר במקומו בבכורות והלכה כר' עקיבא בזה ודברי חכמים בבכור תמים כשנשחט להקריבו במקדש ונמצא טריפה דינו לדעת חכמים שיקבר הבשר וישרף העור. והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שאין קיום הגט אלא בחותמיו. לפי שקיום השטר אמנם הוא בעדות העדים לא בגוף הכתיבה ולפיכך תכתוב האשה גיטה והאיש מחילת אשתו שמחלה לו מן הכתובה לפי שהעיקר על העדים ועדות זו מעדות ר' חנינא סגן הכהנים והרביעית על המחט שנמצאת בבשר וזה כי כששחט קדשים בעזרה וחתך הבשר וכשהיה חותך מצא בבשר מחט טמאה טומאת מת והוא כשיכיר אותה שהיא המחט שנטמאה במת ואבדה לו ונסתפק לו אם נגע אותו הסכין במחט או לא נגע והעיקר אצלנו שספק טומאה ברשות הרבים טהור וכבר זכרנו זה פעמים מה שקדם לנו מן הפירוש ועוד יבא ביאור זה במסכת טהרות והעזרה היא אצלנו בחזקת רשות הרבים לרוב השתמשות בני אדם בה ולפיכך הסכין והאיש שחתך הבשר טהורין אבל הבשר הוא טמא בלי ספק לפי שהמחט הטמאה נמצאת בו וכבר ידעת כי מן העקרים המפורסמים שהאוכלים אינם מתטמאין אלא אחר הכשר ולפיכך העמיד הלכה זו בפרה של זבחי שלמים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקין טופח עליה כי הפרה כשנכנסה בנהר יתמלא גופה שבפנים במים וכשנשחטה נכשר הבשר באותן המים והוא מתטמא ואמנם הוצרכנו לזה ולא אמרנו שהבשר הזה נשרה במים מן המימות שמשתמשין בהן בבית המטבחים לפי שאותן המים אינן מכשירין כמו שנבאר במסכת זו וזהו מה שאמר משקה בית מטבחיא דכן ר\"ל טהור ומן העיקרים שהאוכלים הטמאים מטמאין את הידים כמו שנבאר במסכת טהרות ובמסכת ידים וזה מדרבנן וכפי עיקר זה כיון שהבשר טמא יהיו גם כן הידים טמאות לולי עיקר אחר אצלנו אין טומאת ידים במקדש והוא דאמר ר' עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש רוצה לומר כי רבנן שגזרו טומאת ידים לא גזרו על הידים טומאה במקדש ואם נמצאת זו המחט הטמאה בתוך הכרס הכל הוא טהור לפי שלא נגע בבשר שיטמא אותו ולא נטמא ג\"כ הכרס עצמו לפי שהמשקין שבו משקה סרוח ואינו ראוי לכלום ויצא מן כלל משקה והואיל ואין שם הכשר אין שם טומאה כמו שזכרנו ואלו העדיות ברורות: \n"
+ ],
+ [
+ "כרם. שם לקבוץ החכמים שנתקבצו ביבנה וזה לפי שהם דומים בישיבתם שורות שורות כשורות הכרם והשם יתברך קרא כנסת ישראל כרם שנאמר כרם היה לידידי: \n",
+ "שהיא חבור. כי כשנגע טמא באותה ביצה כאילו נגע בירק ולא נאמר שהירק נטמא מן הביצה: \n",
+ "כמין כובע. כמו כובע הברזל שלובשין בשעת המלחמה כלומר שתהיה בדמות אהל ועדות זו בפרק ג' מן טבול יום: ופעמים שתמלט שבולת אחת מן המגל בשעת הקציר ויקצר כל מה שסביבו ואמר כי אם יהיה ראשו משיג לקמה שלא נקצרה והיא מתחברת בה דינה כדין שאר הקמה והיא של בעה\"ב ואם היא נראית כולה מיוחדת נפרדת מן הקמה היא של עניים שדינה כדין הלקט וכבר הביאו אלו העדיות במסכת פיאה בפרק חמישי: \n",
+ "ומוקפת עריס. הוא שיהיה סביב לה עריס הגפנים ואם נשאר חוץ אותו העריס שיעור שיעמוד הבוצר הענבים וסלו שתוכף בו הענבים מכל הצדדים הוא מותר להרחיק מן השורה הסובבת הגפנים שיעור עבודתה והוא ששה טפחים מכל צד שהיא עבודת הכרם מניח שורה אחת מן הגפנים ויחרוש הנשאר ויזרע בו חטים ומה שירצה ויהיה הזרע באמצע והעריס המסבב ואם היתה גנה זו קטנה בענין שלא יהיה בה מלא הבוצר וסלו מכל עבר לא יזרע בתוכו שום דבר ואפי' הרחיק שיעור עבודת הכרם מכל צדדיו לפי שלקטנותה נראה הזרע עם הכרם כאילו הם מחוברים ויהיו כלאים וכבר נתבאר בפרק חמישי מכלאים כגון זה הענין הרבה ועדיות אלו כולם נכונים: \n"
+ ],
+ [
+ "מפיס מורסא. סוחט המכה בידו: \n",
+ "ולפסין אירוניות. מחבתות של עיירות ועירוניות ואירוניות שוה מיוחסות אל עיירות ודברים אלו נאמרו לפני רבי ישמעאל ומפיס מורסא וצד נחש ולא אמר בהם לא אסור ולא מותר וכמו כן בלפסין אירוניות ולא אמר גם כן לא טמאות ולא טהורות ובא רבי יהושע וביארם כמו שאתה רואה ואמר כיצד יהיה חייב וכיצד יהיה פטור וכן אותן המחבתות באיזו טומאות מתטמאות ובאיזו אינן מתטמאות ואמר שהמפיס מורסא אם כוונתו להרחיב פי המכה לעשות לה פה שזה כוונת הרופאים רוצה לומר להרחיב המכה הוא חייב ואם הוא מכוון להוציא הלחה הוא מותר לכתחלה והוא ענין אמרו פטור וכן הצד נחש אם כוונתו להתעסק בו כדי שלא ישכנו הוא מותר לכתחלה ואם הוא צד אותו להתרפאות בבשרו או בעצמו הוא חייב סקילה ולפסין אירוניות מחבתות עושין אותן מזדווגות וכשנשלם בשולם חולקין אותם באמצע ונעשין שתי מחבתות כמו שעושין בכוסות הזכוכית וקודם חלוקן סבר ר' יהושע בן מתיא שהן מתטמאות במשא הזב רוצה לומר כשנשא אותן הזב ונדנד אותן ואינן מתטמאות באהל המת והטעם בזה שכלי חרס לא יטמא במת ולא בשרץ ולא בזולתם אלא מאוירו לפי שנאמר וכל כלי פתוח וגו' ולמדנו מפי הקבלה בכלי חרס הכתוב מדבר ואמרו ז\"ל דרך פתחו מטמא ואינו מטמא דרך גבו וזה הוא מפורסם וכבר זכרנו עיקר זה פעמים ועוד יבוא ביאורו בפ' שני מכלים זולתי בטומאת הזב בלבד רוצה לומר כשנטמא במשא הזב לפי שאין בו צד שנטמא מאוירו לפי שאינו מטמא בענין שתבא בו טומאה שנוכל לומר [שבאה] דרך פתחו על כל פנים אבל נאמר שהזב מטמא לו ולשון התוספתא אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסט הזב ובשביל אלה העקרים אמרנו באלו הלפסין קודם חלוקן כיון שאין להם אויר ולא דרך פתח אלא כמו כדור נבוב שאינן מתטמאות באהל המת ומתטמאות במשא הזב אמר רבי אליעזר ברבי צדוק שהם גם כן אינן מתטמאות במשא מצד אחר וזה כי אף על פי שלא נחוש לאויר בהסט הזב מכל מקום נצטרך שיהיה כלי שנגמרה מלאכתו וזה לא נגמרה מלאכתו הואיל ונשאר בו שום דבר לעשות אחר הבשול והוא לחלק אותו. ואין הלכה כרבי אליעזר בר' צדוק לפי שעיקר בידינו שכלי חרס כיון שנתבשל מתטמא ובשולו הוא גמר מלאכתו וביאור רבי יהושע כלו נכון: \n"
+ ],
+ [
+ "השום והבוסר והמלילות. אומר כי כשרצץ אותם מיום ששי בערב להוציא מהם לחותם ונכנס שבת והם מרוצצים רבו ישמעאל אומר שישלים מדוכתם בידיו ויוציא לחותם ואף על פי שרבי ישמעאל תלמיד ר' עקיבא הלכה כרבי ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "יוצאת אשה בעיר של זהב. ר\"ל בשבת ועיר של זהב עטרה של זהב כדמות ירושלים. ופסק ההלכה שמותר לאשה לצאת בו בשבת ושני המאמרים נשארים ברורים ונעשה כהם: \n"
+ ],
+ [
+ "סנדל של סיידין. מנעל מעץ שקוראים בערבי קנקנא\"ב היו לובשין אותו המשתמשין בסיד כדי שלא ישרפו רגליהם בסיד ואמר שכשילבש אותו הזב מתטמא ונעשה משכב הזב ויתחייב בדיני משכב הזב. ושירי תנור ארבעה ר\"ל כשנהרס ונשאר ממנו רום ארבעה טפחים ולמעלה מתטמא ומקבל טומאה כמו שהוא מקבל כשהוא שלם כמו שיתבאר פרק ח' מכלים וכן הכסא כשיסורו מציוריו שני לוחות ונתגלה העץ חכמים אומרים שכבר נפסק תארו וחזר בכלל שברי כלים ואינו מקבל טומאה ורבי עקיבא אומר שהוא מקבל טומאה כמות שהיה קודם לכן כמו שנתבאר בפרק כ\"ב מכלים והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "הנוי היופי ושנים מחייו. כלומר שיהיו ימי חייו קרוב מחיי אביו לפי שכשהוא קרוב לו במזגו יהיה קרוב לו בימי חייו בלא ספק ואלה הדברים נוהגים על הרוב וכן רוב הדברים הטבעיים הם על הרוב וכן על הרוב שהאדם כשהוא בעל מום הוא מורישו לבנו וישאר הבן מיושב בעושר אביו וכן כשהוא חכם הוא מלמד לבנו על הרוב ובתוספתא חכמים חולקין על ר\"ע שאין האב זוכה לבנו בחמשה דברים אלא עד הפרק שעדיין לא הגיע לעונת חיוב מצות אבל משהגיע לפרק אם הוא צדיק זוכה לעצמו ואם לאו אין אביו זוכה לו: \n",
+ "ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ. כלומר כי ישוב זמן הקץ שהוא מספר אנשים חוזר למספר השנים עד שתהיה גזרת הש\"י שאחר כך וכל דורות אנשים אחד מוליד שני יהיה הדבר שיעיד בו ועל זה הדרך מה שהביא ראיה מן הקץ שאמר הש\"י לאברהם עם היותו שנים מנוים ארבע מאות שנה השיבו במספר אנשים ואמר ודור רביעי ישובו הנה וכן היה לפי שקהת מיורדי מצרים ומשה מיוצאי מצרים ובני משה נכנסו לארץ שירד ממנה קהת והם דור רביעי לפי שאמר הש\"י ודור רביעי ישובו הנה הוא מתחיל משעה שנסעו מן הארץ ר\"ל ירידתה למצרים כמו שנאמר ישובו הנה כאילו אמר משעה שיצאו מן הארץ הזאת עד ארבעה דורות ישובו אליה: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל השבתות הרצופות אותם שהיו שבתות ביחוסם קצתם לקצתם והוא אמרו וספרתם לכם ממחרת השבת וקרא יום ראשון של פסח שבת כמו שאתה רואה וצוה שיספרו אחריו שבע שבתות המיוחסות אליו והם תשעה וארבעים יום כמו שיש מפסח ועד עצרת ואשר הצריך לזכור אלה המאמרות בכאן ואע\"פ שאינם מכוונת המסכתא ואין בם עדות וכמו כן הלכות הרבה שבאו במסכתא זו ואין בהם עדות מוסף מאשר הוזכרו במקומותיהן מן המשנה הוא מה שאומר לך והוא כי כל דבר שבא במסכתא זו כולם הלכות דברו בהם במה שהעידו וזכרו בהם במה שנזכר ודנו בהם במה שדנו ביום אחד ובצבור יום אחד בעצמו והוא יום שהושיבו ר' אלעזר בן עזריה בישיבה והוא אמרם עדיות בו ביום תקנום וכן כל מה שיאמר במשנה בו ביום בשביל אותו היום הוא אומר ולזה הטעם תמצא בזו המסכת הלכות מענינים משונים ודע זה ושמרהו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לפי שלמדנו שרבי דוסא אין מצטרף לפי דעתו חצי שיעור להשלים בו שיעור טומאה בטומאת מגע ובטומאת משא בין במת בין בנבילה ועוד יתבאר לך בהרבה מקומות ממסכת אהלות כי כשיאהיל האדם הוא עצמו על המת או על מה שיטמא מן המת באהל שהוא טמא וכשיהיה האדם בבית שיש בו חצי זית מן המת ויוציא אבר מאבריו חוץ לבית ויגע בחצי זית אחד או יגע בחצי זית בקצת גופו שהוא טמא לדעת חכמים יראה מזה שנוגע ומאהיל כפי סברתם שוה וכי אלה השני מינין משם אחד הם אחר כן אמר אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור וזה יורה כי נוגע ומאהיל אינם משם אחד וכבר ביאר הגמרא פירוש זה המחלוקת כפי פשוטו ואמר שנוגע ומאהיל שני שמות כמו שנתבאר בכאן באמרו אבל הנוגע בחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור ואולם אמר בתחלה ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית הוא כמו שאבאר והוא שתהיה תיבה על דרך משל על גבה חצי זית מן המת ותיבה שניה על גבי ראשונה ובין זו לזו פחות מטפח והוא מאהיל על אותו חצי זית אחר וכי יגע חצי זית אחר מן המת באותה תיבה העליונה הנה היא נטמאת לפי שיצטרף החצי זית שנגע בה לחצי זית שהאהילה עליו וכאילו נגע בה זית מן המת ואמנם נתחייב דין זה לפי שהוא גבוה מאותו חצי זית פחות מטפח שהוא פחות משיעור אהל כמו שיתבאר במקומות ממסכת אהלות אבל אילו היה בין השתי תיבות טפח או יותר לא היתה נטמאת התיבה ואפי' לדעת חכמים לפי שנוגע ומאהיל שני שמות וזה פירוש אמרם בטומאה רצוצה בין שני מגדלין עסקינן ואין ביניהן פותח טפח שנגע חצי זית בתיבה התחתונה ויהיה חצי זית בקרקע התיבה העליונה בענין שיאהיל החצי על התיבה התחתונה וביניהן פחות מטפח הן גם כן מתטמאות על הדרך שזכרנו לפי שנחשוב הכל נגיעה לקרבן החצי זית אחר התחתונה ואין ביניהן טפח הוא מן הדבר אשר הוא האהיל בו הוא האהיל עליו אבל מאהיל באהל שלם ונוגע אינו מצטרף לדעת חכמים כמו שהמשיל באמרו אבל הנוגע בכחצי זית וכו' ורבי מאיר חולק ואומר חכמים ג\"כ סוברין שאהל ונוגע מצטרפין ואין הלכה כרבי מאיר והעולה בידינו מזה שנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית טהור אא\"כ אין בינו ובינו טפח שחכמים מטמאים וכן אם היה החצי הוא המאהיל ובינו ובין הדבר שהוא מאהיל עליו פחות מטפח רבי דוסא מטהר לפי שהוא אצלו נוגע ומאהיל וחכמים מטמאין לפי שהוא אצלם כמו שנגע בשני חצאי זיתים כיון שאין בינו ובין חצי זית אחר ריחוק אויר האהל שהוא אינו פחות מטפח ואין הלכה כרבי דוסא בן הרכינס בכל ועוד יתבאר פירוש הלכה זו בפרק שלישי מאהלות: \n"
+ ],
+ [
+ "אוכל פרוד. הוא כשאוכלים טמאים נפרדי החלקים הם צבורים במקום אחד כגון אגוזים או פסתקי או אסתרובלי כשנטמאו והיו עשוין ערימה ובאותה ערימה כביצה שהוא שיעור טומאת אוכלין ר\"ל שזה השיעור מן אוכלין טמאין מטמא זולתו ר' דוסא אומר הואיל והם פרודין ואפי' בזמן שהגוף האחד מהם כביצה אינן מצטרפות לכביצה ולא יטמאו אוכלין אחרים כשנגעו בהן. \n",
+ "ואסימון. כסף שאינו מצויר ואינו עשוי מטבע והעקר אצלנו שפירות מעשר אינן נפדין אלא בכסף מצויר אמר רחמנא וצרת הכסף בידך ואמרו ז\"ל דבר שעליו צורה. ואמרו בידים כשנטמאו בדברים שמטמאין את הידים בלבד וישאר הגוף טהור כגון שיגע בידו אוכלין טמאין או משקין טמאין הנה הוא יטביל ידים במים ויטהרו ידיו כמו שיתבאר במסכת ידים וכבר זכרנו מזה קצת במסכת חגיגה ומותר לו להשתמש בקדשים כולן זולתי בפרה אדומה והיא הנקראת חטאת בהחלט כדאמר רחמנא חטאת היא כי כשנטמאו ידיו נטמא כל גופו וחייב לטהר וכבר נתבאר זה בחגיגה ועוד יתבאר היטב בעיקריו בפרק עשירי ממסכת פרה ור' דוסא אומר שהוא ג\"כ יטביל ידיו לחטאת ולא יטמא כל גופו ואין הלכה כר' דוסא בכולם ממה שזכר: \n"
+ ],
+ [
+ "מעי האבטיח. הזרע והרוטב שבתוכו וקניבת ירק הקצוות שחותכים ומשליכים מן הירק כשמחתכין אותו לבשל. ואמרו מנה מנה ופרס שיגוז מכל אחת ק\"נ דינרין שהן שבעה ושלשים סלע וחצי ומה שאמרו חז\"ל כל שהן הוא שיגוז מן החמש רחלות ששים סלעים ובלבד שיהא החומש י\"ב סלעים מכל אחת ועוד יתבאר זה בפ' י\"ב ממס' חולין ואין הלכה כרבי דוסא בשום דבר מזה: \n"
+ ],
+ [
+ "חוצלות המחצלות הנעשות מן הגמי וכיוצא בו והיו עשויות מלאכה עבה והיתה להם שפה סביב כמו שנבאר בגמרא סוכה ר' דוסא אומר שהן נטמאות במת בלבד ואינן נטמאות במשכב הזב לפי שאינן ראויות לשבת עליהן וחכ\"א שהן ראויות למשכב ולפיכך מתטמאות במדרס הזב ג\"כ וחוזרים משכב: \n",
+ "וקליעות הן חוטין מעשה עבות וכן אמרו בגמרא שכן עני קולע ג' חוטין לתלות בצואר בתו הקטנה ורבי דוסא אומר שאותה קליעה אינה כאריגה ולא יהיו אותן חוטין כבגדים ולא יטמא מלבד אותה קליעה שמכניסין במכנסיים בלבד כלומר האבנט פתיגיל מלה מורכבת מן פתיל גיל וחכמים מטמאין אותן כולן מלבד הקליעה שעושין מוכרי הצמר לקשור בה אגודות הצמר לפי שזו אינה מכלל הכלים אבל היא במקום חבל או מיתר ואין הלכה כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "הקלע הוא כלי שזורקים בו האבנים והוא לשון המקרא יקלענה בתוך כף הקלע וממנו נגזר קולע באבן וצורתו ידוע ומפורסם ובשתי קצותיו ב' יתרין ארוכין אחד מהן בקצתו לול תכנס בו האצבע והוא הנקרא בית אצבע והקצה האחר הוא שאוחזין ביד כשזורקין האבן וכשמסבב הקלע באויר ורוצה להשליך האבן יתיר אותו מידו וישמע ממנו צליל כמו שמכים בשוטים ולפיכך נקראת פקיע ההכאה בשוט כמו שנתבאר בשקלים (פ\"ה) באמרו בן בבי על הפקיע והמקום מן הקלע שמשימים בו האבן היא בית קבול שלה. ואין הלכה כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "כשאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת על העיקר שבידינו הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומה שחייב שתפסל כשנשבית בשביל העובד כוכבים שבא עליה ועשאה זונה כמו שבארנו בקידושין בפרק אחרון. ואין הלכה כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "הספק הראשון שיהיה המצורע ראשון עומד תחת צל ויעבור איש טהור משם ויסתפק אם נכנס תחת אהל מן המצורע ונתטמא כמו שנתבאר בפרק י\"ג מנגעים או לא נכנס עמו באהל הספק השני שיהיה האיש הטהור תחת צל ויעבור המצורע תחת אותו הצל ונסתפק אם עמד המצורע כשנכנס עמו תחת האהל ונטמא או לא עמד ולא טמא אותו כמו שנתבאר באותו פרק מנגעים שכשיהיה הטמא עובר לא יטמא אלא אם עמד ועל ענין זה אמר בסוף המשנה ספק האהיל ספק לא האהיל והספק השלישי שיהיה דבר טמא ברה\"י ודבר טהור ברה\"ר והספק הרביעי שיהיה הענין בהפך כלומר הטמא ברה\"ר וטהור ברה\"י ונגע באחד מן השני דברים או הסיטו ולא ידע אם בדבר טמא נגע או הסיט או בדבר הטהור ר' יהושע אומר הואיל ואירע שתוף עם רה\"י טמא ומן העיקרים המוסכמים עליהם שספק טומאה ברה\"י טמא הוא טמא וחכ\"א כיון שנשתתף בספק ברשות הרבים וספק טומאה ברה\"ר טהור הוא טהור והלכה כחכמים בכל ועוד יתבאר הלכה זו ופירושה גם כן בפרק ששי ממסכת טהרות: \n"
+ ],
+ [
+ "מסמר שלחני. השלחני יש לו מסמר בתיבתו שתולה בו המאזנים שלו וגריס הם פולים טחונים: וגרוסות הם שמוכרין הפול הטחון והתיבה ששמין בה אותן הפולים אינו מתוקן במלאכה והיה תבניתו אצלם בספק עד שחולקין בו אם הוא בתבנית הכלים או לא: \n",
+ "ואבן השעות אבן רחבה וחלקה קבוע בקרקע ומעגלין בה עגול ובמוצק אותו עגול מסמר עומד על זויות עומדות והוא נעשה על הרוב פחות מרובע האלכסון באורך ורושמין באותו עגול קוים ישרים כדרך מלאכות הכלים וכתוב על כל קו מהם שם השעה שנעשית בשביל אותו הקו וכל שעה שיפול (על ראשו) צל של אותו המסמר על קו מאותן הקוים נודע כמה שעות עברו מן היום ושם כלי זה מפורסם אצל האצטגנינין בלשון ערבי אל בנאט\"ה. ואין הלכה כרבי צדוק ועוד יתבאר זה בפרק י\"ב מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "טני הוא כלי מכיל חצי סאה מברזל או מנחשת ויניחו אותו בעלי בתים לבשל בם הדברים הנגרים והרופאים ישימו בהם הרטיות: ",
+ "ומגרדות [צ\"ל ומגרדות כו' להתגרד כו' לגרוד. יעב\"ץ] שם לכלים עושין להתגרר בהם מברזל או מנחושת תולין אותן במרחצאות וכל הנכנס לרחוץ נוטל אחד מהן לגרור בה רגליו ויש לה שלשלת קטנה שהיא תלויה בה ובאותו התלוי נפלה המחלוקת אם הוא מכלי מתכות ומקבל טומאה או לא: ",
+ "וגלמי כלי מתכות כלי המתכות שיש לה תבנית הכלי ואין מלאכתה מתוקנת כל צרכה כגון שאירע לה שאינה שוה ומיושרת או שאינה [גרודה יעב\"ץ] גרורה או שאינה לטושה וכיוצא בזה כמו שנבאר ונפרש בתכלית הביאור בפרק י\"א מכלים: ",
+ "וטבלא. לוח ואין הלכה כר\"ג ועוד תבא משנה זו בפירוש בפרק י\"ב מכלים: "
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין אופין מיו\"ט לשבת אלא אם כן עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב וב\"ה אינן מחייבין זולתי עירובי תבשילין בלבד וכן הוא מותר לו לאפות ולבשל ולהחם חמין ור\"ג אומר כדעת בית שמאי כי אסור להחם חמין ביום טוב ולהטמין אותן כדי שיהנה מהן בשבת אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב כעין עירובי תבשילין: \n",
+ "והמנורה הנזכרת בכאן היא מתפרקת פרקים פרקים בית שמאי אוסרין להרכיב אותן ולחבר אותן חתיכות לפי שנראה כבונה ביו\"ט ובית הלל אומרים אין בנין בכלים ופירוש זוקפין שמציבין ומעמידין תבניתה תרגום וגם נצבה אף אזדקפת: \n",
+ "וגריצין עשויה ככרים עבים: \n",
+ "ורקיק פת עשויה ככרים דקין ואין הכוונה לא שיהיה הככר גדול ולא קטן אבל הכוונה רוב הבצק ומיעוטו שבית שמאי אוסרין שילוש אדם לישה גדולה ביו\"ט ובית הלל מתירין זה זולתי בפסח בלבד כי זה לדברי הכל אין לשין אלא שיעור חלה וכבר פירשתי שיעור חלה בראש מס' זו: \n",
+ "וחרי מין מן הפת גדול הגוף כמו והנה שלשה סלי חרי על ראשי. ואין הלכה כר\"ג בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "מכבדין בין המטות. ואע\"פ שהקרקע עפר: \n",
+ "ומניחין את המוגמר. שורפין את הקטורת להריח בה אבל לגמר את הכלים והבגדים לדברי הכל אסור: \n",
+ "וגדי מקולס הוא שיהיה צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו כגון שה הפסח שהיו אוכלים בירושלם והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "פרתו. רצונו לומר שהתיר לצאת בה לפי שהפרה היתה לאשה שהיתה בשכונתו ולפי שלא מיחה בה יחסו אותו לו ורצועה זו בין שהיא עשויה לנוי או לסימן כדי שלא תתערב עם אחרות הכל אסור לפי שהוא משאוי כמו שנתבאר בפרק חמישי משבת: \n",
+ "וקירוד הוא הסרת הזבובים הקטנים הנאחזים בירכות הבהמות והם מניחין המקומות פצועין כשעוקרין אותן. וקרצוף הוא הסרת הזבובים הגדולים שאין פוצעין המקום שהן אוחזין בהם וחכמים אוסרין להסיר הגדולים שאין עושין חבורה גזרה משום אותן שעושין חבורה לפי שסוברין שדבר שאין מתכוין אסור כר\"י (בן בתירה). והלכה כר' אלעזר דאמר דבר שאין מתכוין מותר וכבר קדם פי' הלכה זו עם השתי הלכות שלפניה בפ\"ב מביצה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תרנגולת העומדת לגדל ביצים אין מחלוקת שביצתה אסורה לפי שהיא מוקצית אבל מחלוקתם בתרנגולת העומדת לאכילה וטעם איסור ב\"ה לפי שביצה שנולדה היום נגמרה ברייתה ביום שלפניו וכשיהיה יום טוב אחר שבת תהיה ביצה זו שנולדה ביו\"ט נגמרה הויתה בשבת ובה\"א חול מכין לשבת וחול מכין ליו\"ט ואין יו\"ט מכין לשבת ואין שבת מכין ליו\"ט ונאסרה ביצה שנולדה בכל יו\"ט גזרה יו\"ט אחר שבת: \n",
+ "שאור הוא שלשין בו העיסה ומתחמצת בו ואין מחלוקתם לענין אכילה אבל הכל מודים שלענין אכילה זה וזה בכזית ואמנם מחלוקתם לענין ביעור בית הלל אומרים ילפינן ביעור מאכילה וב\"ש אומרים אי אפשר שלא יהיה ביניהם הפרש כיון שזכרה התורה שאור וחמץ: \n"
+ ],
+ [
+ "השוחט חיה ועוף ביום טוב. אינו ר\"ל בכאן מי שעבר ושחט אבל הוא אומר מי שירצה לשחוט כשישאלנו היאך יהיה שוחט ביו\"ט מה יהיה משפטו ואמר שב\"ש אומרים [יחפור בדקר ויכסה וב\"ה אומרים] לא ישחוט עד שיהיה לו עפר מוכן לומר שהפריש לו מקום מערב יום טוב ויאמרו ומודים שאם שחטו שיחפור בדקר זהו בשני תנאים שיהיה הדקר נעוץ בעפר ויעקור אותו ובעקירתו נעקר העפר והתנאי השני שיהיה העפר תיחוח לא יהיה קשה ולא מעובה ומאמר ב\"ש יחפור לכתחלה ויכסה על הפנים האלה אמרוהו ואפר כירה אין בו מחלוקת כדי שיודו אבל הוא תחלת דברים הודיענו שהאפר מוכן ומותר לשחוט בו ובתנאי שיהיה האפר מערב יום טוב אבל אם הדליק העצים ביו\"ט לבשל בהם ונעשו אפר אין מותר לכסות בו אלא בעוד שהוא חם כדי שתתבשל בו ביצת תרנגולת ולפי שהוא ראוי לבשל מותר לנענעו ולכסות בו אבל כשיתקרר אסור לנענעו לפי שהוא נולד כמו ששמנו זה עיקר בראש מסכת ביצה ולשם קדם פי' משנה זו עם אשר לפניה: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפרק ראשון ממסכת פיאה כי ההפקר אינו חייב בפיאה ולא במעשרות ומי שהפקיר לעניים בלבד אומרים בית שמאי שהוא הפקר ואינו חייב בפאה ולא כיוצא בה ומביאים ראיה על זה ממה שאמרה תורה לעני ולגר תעזוב אותם אמרו יש עזיבה אחרת לעניים ולא לעשירים וב\"ה מביאין ראיה ממה שנאמר תשמטנה ונטשתה אמרו יש לך נטישה אחרת כזו: \n"
+ ],
+ [
+ "גפה. מנעול החלקה נגזר מן גיפו הדלתות (נחמיה ז): \n",
+ "וגדיש צבור העמרים וכלים כלי המחרישה וכבר באר הגמ' שמחלוקתם הוא כשלקח העומר לשאת אותו אחר כן נתנו בצד אחד מאלה הנזכרים ושכחו לשם בית שמאי אומרים הואיל ולקחו זכה בו ומה ששכחו אחר כן אינה שכחה ובית הלל אומרים שכחה אבל אם לא לקחו כל עיקר אין מחלוקת שאינה שכחה וכבר קדם פי' הלכה זו עם אשר לפניה בפ\"ו ממסכת פיאה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו כרם רבעי וה\"ה בשאר אילנות שחייבין בערלה ואמנם זכר הכרם על דרך משל ואמרה תורה בנטע רבעי קדש הלולים ואמר במעשר קדש לה' ב\"ה דרשי קדש קדש וידינו בו דין מעשר והוא שמוסיף בו חומש אם פדאו לעצמו כמו שנאמר אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו וחייב בביעור והוא שיסיר אותו מביתו כשישלים עניינו כמו שבארנו בפרק חמישי ממעשר שני וזהו שאמר (יתעלה) בערתי הקדש מן הבית ולפיכך ג\"כ אינו חייב בפרט ועוללות לפי שהוא כמו מן המעשר אלא דורכין אותו כולו ויאכל בירושלים כמו מעשר שני כמו שבארנו בפרק שביעי מפיאה וב\"ש אומרים אין דנין בו בשום דבר מאלה הדינין לפי שלא נתבאר במקרא כלום מזה ומעמידין אותו ממון בעלים אבל יאכל בירושלים ולפיכך יפדו העניים לעצמם הפרט והעוללות כדי שיאכלום בארצותם וישארו דמיהם בידיהם כדי שיאכלום [בירושלים] והלכה זו נשנית בפרק שביעי מפיאה ובפרק ה' ממעשר שני: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שמעקרינו שהאוכלין אינן מטמאין אלא אחר הכשר באחד מן השבעה משקין או תולדותיהן כמו שנבאר בפרק אחרון ממכשירין ולשם נתבאר עוד כי המים השחורים שהם תמצית הזיתים והוא הנקרא מוהל שהוא מכשיר ומעיקרי ההכשר גם כן כי לא יהיה אלא ברצון בעלים כמו שאמר יתברך וכי יותן מים על זרע והוא כתוב יתן ולמדנו מפי הקבלה יותן דומיא דיתן מה יתן לרצונו אף יותן לרצונו וכשזורקים מלח על הזיתים ונותנין אותם בחבית כדי לכבשם ולרכך אותם אין ספק שיצא עמהם אותו המוהל ונושרים בו הזיתים אומרים בית שמאי שאין צריך לנקוב החבית כדי שיזלו המים הנמצים מן הזיתים לפי שאף על פי שיתקבץ וישרה אותם והוא מן המכשירים הואיל ואין כוונתו שישרו ואין תועלת לו בזה אינן מוכשרין וב\"ה אומרים כל זמן שלא יקוב החבית ברצונו נשרו לפי שידוע הוא שהמים יתקבצו וישרו אותם והוא מן המכשירין. ואמרו שהיא טהורה רצונו לומר שהזיתים אינן מוכשרין באותן המים הואיל ועשה נקב בחבית וגלה דעתו שאין כוונתו שיכנס המוהל ואע\"פ שהנקב נסתם בשמרים ונתכנסו המים לא יכשיר הואיל ואין זה לרצונו ופעמים אומרים בהחלט שם הטהרה על הדבר שאינו מוכשר כמו שנבאר במסכת מכשירין: \n",
+ "אע\"פ שהוא מנטף. ר\"ל שהשמן ניזל ממנו וב\"ה אומרים אם היה מן השמן על גופו כדי סיכת אבר קטן בלבד והוא האצבע הקטנה מאצבעות היד אבל אם הוא יותר הוא טמא בשביל השמן שנטמא בהתטמאו ונשאר על גופו ואין מטהרין המשקין טמאים במי מקוה אלא המים בלבד כמו שיתבאר בפרק ד' דמכשירין וכבר קדם מזה קצת בפרק שני מביצה. ופירוש טופח שילחלח הכף בשמן. טופח ומטפיח שילחלח הכף ליחלוח שכשיגע בה הכף האחרת שתלחלח אותה גם היא ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפרק ראשון מקדושין שהדינר הוא משקל ששה ותשעים שעורות כסף שנקרא בערבי חכ\"ה ואיסר רובע המעה והדינר הוא שש [צ\"ל מעה] עשרה כסף ולפי זה החשבון יהיה משקל האיסר ארבע שעורות והפרוטה הוא משקל חצי שעורה כסף ומה ששמעתי מאבא מרי זצ\"ל ששמע מרבותיו תמיד והוא המפורסם אצלנו שזה הנקראת חכ\"ה בערבי אשר בה שוקלין הוא זרע אחד מן השעורים: ",
+ "וגט ישן הוא שיכתוב גט לאשתו ולאחר כן ישב עמה וישאר הגט אצלו אחר כן יגרש אותה לגמרי ונתן לה הגט ראשון בעצמו בית הלל אוסרין זה שאומרין חיישינן שמא גיטה קודם לבנה לפי שאפשר שיולד לו ממנה בן אחר זמן כתיבת הגט שיתן לה ובית שמאי אינן חוששין לזה ודע כי פסק ההלכה כי מי שגרש את אשתו בגט ישן תנשא בו לכתחלה כמו שבארנו בגיטין. ואמרו ולנה עמו בפונדקי ובלבד שיהיו שם שני עדים שנתיחדה עמו: ",
+ "ב\"ה אומרים הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכאילו נבעלה בפניהם ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואמנם בעלה לשם קידושין והרי קדשה בפניהם בביאה: ",
+ "ב\"ש אומרים עד שיעידו ב' עדים בבעילה וכבר קדם זו ההלכה בפ' (ה') [ח'] מגיטין ופי' גס בה שהוא מכירה ונהוג עמה וענין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שיבעל אדם בפני עדים בעילה לשם זנות והוא יכול שתהיה שלא לשם זנות והוי יודע ענין זה כי הוא נפלא מאד ונפתחים בו מנעולים: "
+ ],
+ [
+ "ב\"ש שאומרים שהצרה חייבת בחליצה לפי דעתם ראוי כשחלצה חזרה גרושה ופסלה מן הכהונה ולדעת ב\"ה אינה גרושה לפי שיהא כאילו חלץ לאשה שאינה אשת אחיו או שגירש אשה שאינה אשתו וכשנתייבמה הצרה פוסלין לפי שהוא זנות והזונה אסורה לכהן: \n",
+ "ולא נמנעו אלו מאלו לפי שלא היו חושדין אלו ואלו שיטעו אותם בדבר שסוברין שהוא אסור שיאמרו להם שהוא מותר וכבר בארנו הלכה זו בראש יבמות ג\"כ: \n"
+ ],
+ [
+ "מאמר הוא הקידושין ואין הקידושין לדעת ב\"ה קנין גמור ביבמה כדי שתדחה אחותה משום אחות אשה ולפיכך יחלוץ לה עד שתסתלק זיקתו ותהיה מותרת לכל אדם ונותן גט בשביל המאמר לפי שאין מתיר איסור המאמר אלא גט והראוי שיתן הגט בתחילה כמו שאמרו במשנה מוציא את אשתו בגט וחליצה וכבר קדם פי' הלכה זו ועיקרה בפרק שלישי מיבמות: \n"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף על שבת אחת יוציא ויתן כתובתה או יתחרט ויתיר שבועה וכמו שביארנו בפרק חמישי מכתובות. ופירוש אור לשמונים ואחד ליל אחד ושמונים מעת לידתה נקבה ועיקר הלכה זו כי האשה שילדה וולדות הרבה אינה חייבת אלא קרבן אחד ואם הפילה כמו כן היא חייבת קרבן ובלבד שיהא בו מצורת האדם כמו שנתבאר בריש כריתות ולשון התורה ביולדת נקבה כי אחר מלאת שמונים יום תביא קרבן והוא שנאמר ובמלאת ימי טהרה וגו' וכל נפל שהפילה האשה באלה השמונים יום אינה חייבת עליו קרבן לדברי הכל לפי שהוא בימי הלידה הראשונה ודינה דין האשה שילדה וולדות הרבה וכשהפילה יום אחד ושמונים אין מחלוקת ג\"כ שהיא חייבת קרבן לפי שהוא לידה השנית כיון שעברו ימי הלידה הראשונה אבל מחלוקתם במה שתפיל ליל אחד ושמונים ב\"ש אומרים כאילו הפילה בתוך ימי טהרה ואינה חייבת זולתי קרבן אחד בשביל שהוא מוטל עליה מן הלידה הראשונה וב\"ה מחייבין אותה שני קרבנות אחד על הלידה הראשונה וקרבן שני על הנפל כאילו הפילה אותו יום אחד ושמונים שהוא אחר מלאת ועוד תבא הלכה זו בראש כריתות ולשם נבאר ונפרש לאיזה ענין חולקים בליל אחד ושמונים ליולדת נקבה ולא נחלקו במה שתפיל ליל א' וארבעים אם יולדת זכר: \n",
+ "וסדין. שלמת פשתים יתעטף בו האיש אומרים ב\"ש אינו חייב בציצית לפי שהציצית בפשתים שעטנז מפני התכלת שאינו אלא מצמר תכלת וזה מותר ביום לפי שנאמר וראיתם אותו וזכרתם ולמדנו מפי הקבלה פרט לכסות לילה ומדרך בני אדם שלובשים סדיניהם בלילה ואם לבשו בלילה ובו תכלת יתחייב מלקות לפי שלא נאמר אתי עשה ודחי ל\"ת אלא ביום שלבישתו מצות עשה וב\"ה לא גזרי לכסות לילה: \n",
+ "וכלכלת השבת אמרו בתאנה המיוחדת לשבת ונשארה מאותה תאנה כלכלה אומרים ב\"ה כיון שפירות אותה תאנה מוכנים לשבת תמיד ומעיקרנו שבת קובעת למעשר הנה כבר נקבעו למעשר ואין מותר לו לאכול מכלכלה זו ואפילו עראי עד שיעשר וב\"ש אומרים לא הוקבעו למעשר ביחוד זה וכבר קדמה הלכה זו בפרק ד' ממעשרות: \n"
+ ],
+ [
+ "הכל מודים שאין נזירות בחו\"ל וזה שנדר בחוצה לארץ קנסי ליה ב\"ש שמן הקנס שיקיים סתם נזירות בא\"י והוא ל' יום וב\"ה יקנסו אותו שיקיים הנזירות שקבל על עצמו בא\"י ואפילו היה מאה שנה ושיהא נזיר שתים שיעמוד נזיר ששים יום וכבר קדמה הלכה זו בפירושה בפרק שלישי מנזירות: \n"
+ ],
+ [
+ "המאמר הוא באכסדרה שנסדקה והיתה טומאה בצד זה וכלים בצד זה ואין ספק שהכלים טהורים הואיל והגג נסדק והופרש זה החצי וכשיהיה בארץ כנגד אותו הסדק אוהל כרומו טפח או יותר נחשבהו כאילו עלה וסתם אותו הסדק כיון שהוא כנגדו ונתחברו הטומאה והכלים וחזר הכל תחת אהל אחד ואם היה אדם תחת הסדק של אכסדרה אומרים ב\"ש לא עירב את הטומאה לפי שהוא כדבר הצמות ואין שם חלל גבוה מן הקרקע: \n",
+ "וב\"ה אומרים האדם חלול הוא וצד העליון ממנו כאילו הוא אהל על הצד התחתון מדובק בקרקע ובגובה חללו יותר מטפח ולפיכך יביא את הטומאה לצד השני של אכסדרה ששם הכלים וזולתם ועוד תבא הלכה זו בפרק אחד עשר מאהלות: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ביצת הנבלה הוא שישחוט עוף ויפסול אותו בשחיטתו וימצא בו ביצה אם היא שלימה ונתקשה קליפתה כגון הביצים שנמכרים בשוק היא מותרת באכילה ואם יש בקליפתה רכות ואפי' דבר מועט היא אסורה לפי שהוא מכלל בני מעיה אבל ביצת עוף טריפה היא אסורה מטעם שזכר. ועיקר הוא בידינו שהנכרים אין מטמאין לא בנדה ולא בזיבה לפי שנאמר בזב דבר אל בני ישראל בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הנכרים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריהם והם זבין מדרבנן ב\"ש מטהרים דם הנכרית על עיקר דין תורה ונותנין הגזרה דרבנן ברוקה ומימי רגליה שהוא מצוי תמיד שיהא כרוק הזב ומימי רגליו ובזה ידוע שהוא מדרבנן בהיות דמה טהור לפי שאילו היתה זבה מן התורה הכל היה טמא והיה דמה כדם זבה וב\"ה אומרים זה שהשוינו דמה עם רוקה ומימי רגליה ואסרנו הכל בטומאה אחת מודה שהוא מדרבנן. וענין כרוקה וכמימי רגליה שהוא יטמא לח ולא יטמא יבש ואין כך דם הנדה אמתית שהוא מן התורה לפי שהוא מטמא לח ויבש כמו שנתבאר בפ' ז' מנדה: ",
+ "ודם טהרה של מצורעת הוא הדם שתראה האשה המצורעת אחר ז' לזכר וי\"ד של נקבה ועוד יבא פירוש זה בפ' שמיני מנדה: ",
+ "ופירוש בטובה בטובתו כאילו עשה לו צרכו או עשה לו עמו חסד ומניח אותו לאכול מפירות ארצו כמו שנתבאר בפרק ד' משביעית: ",
+ "וחמת כלי מעור ששמין בו מימיהן הולכי דרכים ואומרים ב\"ש שזה החמת שנקב [צ\"ל מקצתו. יעב\"ץ.] (מצדו) [וצררו וכ\"ה בדפו\"י] צריך שיקמט העור ויתקשה על המקום הצרור כמו שמנהג כשיעמוד זמן ארוך שיארע לו והוא אמרו צרורה גזור מן הצוררים ויהיה הקשר בזה כל כך חזק. יעב\"ץ. שיחזיק זה החמת הדבר שמשימין בו ותעמוד בו ובכן תהיה החמת מקבלת טומאה כמו שהיתה מתחלה ובה\"א כיון שקשרה תקבל טומאה ואף על פי שאינה צרורה ולא נקמט העור ולא נתקשה מקום הקשירה: "
+ ],
+ [
+ "בשר עוף בחלב אינו מן התורה ואף על פי כן אומרים ב\"ה אינו עולה משום הרגל עבירה: ואמרו (ספרי פ' קרח) שומע אני יתרום זיתים על השמן וענבים על היין תלמוד לומר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגורן מן הגמור וכבר קדמה זו ההלכה בפרק ראשון מתרומות וצריך אדם שירחיק ארבע אמות מן הכרם ואז יזרע הירק וזו היא עבודת הכרם ואם לא הרחיק וזרע כלאים בצד הכרם אמר רחמנא פן תקדש המלאה הזרע ב\"ש שאומרים שתבואת שורה אחת נקרית כרם אומרים שתבואת שורה אחת עם אותם הזרעים נשרפים וב\"ה שאומרים שאינו נקרא כרם פחות משתי שורות ראוי לפי דעתם שישרפו תבואת שתי שורות והוא שנפל עליהם שם תבואת הכרם וכבר בארנו זה בפרק ד' מכלאים: \n",
+ "ומעיסה הוא שירתיח המים בקדרה עד שיהיו רותחין בתכלית הרתיחה ויטיל בהם הקמח וינענעו עד שיתעבה ויתבשל וזה אינו חייב בחלה לב\"ש וכבר בארנו זה בראש חלה: \n",
+ "בחרדלית הוא בחלוף ה\"א בחי\"ת ועקרו הרדלית ר\"ל הר חלש והענין מימי הגשמים שיורדין ממקום גבוה כגון הר קטן או גבעה כשיגר ממנו נהר קטן אומרים ב\"ש הרי הן כזוחלין ואע\"פ שאין להם עיקר ומטבילין בהם את הכלים וב\"ה אוסרין ועוד יתבאר בפ\"ה ממקואות. וכבר פירשנו בשמיני מפסחים שמחלוקתם בגר בלבד שבית (שמאי) [הלל] אומרים שמא בשנה הבאה יהיה טמא מת ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסח בערב כמו כן עתה אטבול ואוכל בערב אבל ערל ישראל אין בו מחלוקת שהוא טובל ואוכל פסחו לערב: \n"
+ ],
+ [
+ "וכבר ידעת שכתבי הקדש הן מטמאין את הידים ונחלקו בקהלת אם הוא מכתבי הקדש לענין זה או לא ועוד יתבאר בשלישי מן ידים. ועוד יתבאר בסוף פרה שמי חטאת כשהוזו על הטמא וטהרו אותו ואח\"כ נזלו מגופו על הקרקע או על הבגדים כי הנוגע בהם אחר כן אינן מטמאין אותו לפי שכבר נעשה עליו מצותן: \n",
+ "וקצח הוא הנקרא בערבי שונין ב\"ש אומרים שאין חושבים אותם מן האוכלים ולפיכך אינו מתטמא ואינו חייב במעשר מאותו טעם לפי שאינו אוכל והוא לדעת ב\"ה אוכל ויתחייב כחיובי האוכל מן הטומאה ומן המעשרות ועוד יתבאר זה בסוף עוקצים: \n"
+ ],
+ [
+ "דם יולדת שלא טבלה. הוא הדם אשר רואה אחר שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה כשלא טבלה ליל יום שמיני או ליל החמשה עשר לפי שאם טבלה הוא דם טוהר בלי ספק ב\"ה אומרים כיון שלא טבלה לא נתפרשה מן הנדות ולפיכך מטמא לח ויבש כדם הנדה וב\"ש אומרים אמנם תועלת הטבילה שתהא מותרת לבעלה אבל שיחשוב דם טוהר טמא מפני שלא טבלה לא ודע כשילדה בזוב ומלאו לה שבעה לזכר וי\"ד לנקבה וספרה עם זה לתשלום שבעה ימים נקיים כדין כל זבה ולא טבלה וראתה דם אחר כן בית שמאי מטהרין וב\"ה מטמאין וזה עיקר מחלוקתם ואמנם הסכימו על יולדת בזוב שלא ספרה שבעה ימי נקיים ולא טבלה שלא נבדלה מן הזבות בלא ספק: \n"
+ ],
+ [
+ "מפני שכל אחד מן השני אחים נפלה זיקתו על שתיהם וכאילו שתיהם נעשו צרות זו לזו ולפיכך לא יקחו אחת מהן ופסק ההלכה כי אם קדמו וכנסו יקיימו כמו שבארנו בפרק שלישי מיבמות: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד תראה לשון מאמרו בחמישי מנגעים איזהו שער הפקודה מי שהיתה בו בהרת ובו שער לבן והפכה הבהרת והניחה שער לבן במקומו וחזרה וזה כי מן העיקרים המתבארים לשם שבהרת שיהיה שם סימן טומאתה שער לבן ותהיה הבהרת קודמת לשער הלבן כמו שנאמר והיא הפכה שער לבן שהפכה הבהרת ואומר (רבי) עקביא בן מהללאל הכוונה שישנה את זה השער עצם מהבהרת וזה השער הבהרת בעצמה היא ששנתה אותו וחכ\"א הכוונה שישנה את זה השער הזאת הבהרת ועד שתהיה זאת הבהרת בעצמה היא ששנתה אותו והוא ענין מאמרם והיא הפכה לא שהפכתו חבירתה. ונקרא זה שער פקודה על דרך משל כאילו הבהרת הפקידה אותו במקומה עד שתחזור אליו ועוד יתבאר בפרק שני מנדה שמראות הדם שמחמתם תטמא האשה ארבעה ומכללם משרת הכרכום ועקביא בן מהללאל אומר שהירוק דומה בזה המראה כלומר כמשרת הכרכום: \n",
+ "וגזיזת הבכור אסור אמרה תורה לא תגוז בכור צאנך וראוי לאכול הבכור בשנתו לא יאחר אותו אם הוא תמים קרב ויאכלוהו הכהנים ואם הוא בעל מום יאכל בכל מקום והאכילה שנה כלומר בשנתו לפיכך אסור בדרך גזיזה שיגוז בכור בעל מום כדי שלא יעכבהו הכהן ולא ישחטהו בשנתו ולפיכך אסור לו שיהנה בצמר שעליו עד שישחטהו ואם נפל הימנו דבר קודם שחיטה (רבי) עקביא מתיר ליהנות בו אחר השחיטה לפי שכיון ששחטו נסתלק מעליו האיסור וחכמים אוסרין אותו מפני הגיזה שמא ישהה ועוד יתבאר זה בפרק שלישי מבכורות: ואומר שגיורת משוחררת אין משקין אותה מי סוטה וכשהביאו ראיה ממה שעשו שמעיה ואבטליון אמר שהם לא השקוה מי סוטה על אמיתתה אבל עשו תחבולה שחשבה שהן מי סוטה והם כדמות מי סוטה ודוגמא הוא הדמיון ועשו זה לפי שהיתה גיורת והם גרים וכאילו הם לא סברו להרחיקה להסתפחה בדת ישראל וקשה זה הדבר על החכמים על שלעג עליהם ונדוהו: \n",
+ "ופירוש מלת פקפוק על בוריו הוא הדבר שאין לו קיום והוא רופף והביא אותו בכאן על דרך הדמיון באותו שהקל בטהרת הידים שהיא מדרבנן ונתקיימה בישראל ונתחזקה רצונו לומר שהידים מתטמאות מבלי שאר הגוף בדבר פלוני ובדבר פלוני כמו שזכרנו בזו המסכתא וכמו שהתבאר בידים והביא זה באורך: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר לו מוטב להניח דברי היחיד ולא אמר לו שזה הראוי לו ואתה יודע עיקר התורה אחרי רבים להטות ואמנם אמר זה שהוא ג\"כ קבל מרבים כמו שזכר ואין מתנאי המקבל שיהיו דבריו מרבים אבל כשהיו המקבלים רבים מרבים וקבל יחיד מרבים לעשות כדברי רבים שקבלו מרבים יותר ראוי כמו שבאר לו ומבואר הוא שאין הלכה (כר') כעקביא בן מהללאל בכל: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו העדיות כולם מבוארים ועושים כהם ואמרו בירושלמי (ברכות פ\"ד) בימי מלכות יון היו משלשלים להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני כבשים פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים באותה שעה האיר להם הקב\"ה עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים ועל אותה העיד רבי יהודה בן בבא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמקראות הכתובי' בתורה בזב שהוא מטמא משכב ומושב ומשכב הזב ומושבו יטמא אדם ויטמא בגדים והוא שנאמר והאיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו וגו' אמנם כל מה שיהיה על הזב מן הבגדים והכלים ואפילו היו בינו וביניהם אלף חוצצין אותן המאכלים והמשקים נטמאים טומאה קלה והיא שנקראה טומאת מדף לפי שהיא מעליו מן עלה נדף ואותן בגדים או כלים אין מטמאין לא אדם ולא בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין בלבד והביאו ראיה על טומאת מדף ממה שנאמר בזב וכל כלי עץ ישטף במים אמרו מה בא זה ללמדנו אם ללמוד שיטמא כלי שטף במגע והלא כבר נאמר והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו אם הנוגע בכלי שטף מטמא במגע הוא בעצמו לא יטמא כלי שטף במגע אם כן למה נאמר וכל כלי עץ אלא אוכלין ומשקין וכלים שעל גבי הזב ואמרו עוד וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהוא עושה על גביו מדף כל זה המיוחד בזב מאותן שדיניהם ודינו אחד רצונו לומר זבה ויולדת ונדה ונאמר כל המשכב אשר ישכב עליו הזב לא המת לפי שלא היה צריך להחזיר לו זכרון זב לפי שמת לא יטמא משכב כגון הזב ואם הצענו על דרך משל מאה בגדים זה למעלה מזה מחברו וישב זב על הבגד העליון כל המאה בגדים טמאים משכב ואין הפרש בין הבגד שהוא דבוק בגופו כשישב עליו או הבגד שסמוך לארץ וזה ענין טומאת משכב אבל אם שמו המת למעלה ממאה בגדים השלשה בגדים מהם בלבד טמאים והם אותו שנגע במת [והשני] לפי שנגע בראשון והשלישי לפי שנגע בב' וכל מה שאחר השלישי טהור כמו שבאר בריש אהלות ואין מטמא אותן מדרך משכב אלא בדרך נגיעה בלבד וכן אילו השלכנו על הזב מאה כסוין זה על זה הכסוי העליון טמא מדף ומטמא האוכלין ומשקין וכן כל מה שלמעלה מן הבגד הדבוק בגופו הוא מטמא אוכלין ומשקין והוא טמא מדף אבל אם השלכנו על המת אין מטמא מהם זולתי הג' הסמוכין בלבד כמו שזכרנו ועוד תראה זה הענין בסדר טהרות במקואות ועיקרו ברביעי מזבים והביא ראיה ר' אליעזר בזה העיקר וסתר סברתו שאמר אבר מן המת טמא לפי שטומאת החיים גדולה מטומאת המתים וממה שראוי שלא תשכח שמחלוקתם אינו באבר מן המת שיש בו כזית לפי שכזית מן המת אין הפרש בינו ובין המת כולו והכל מודים בזה ואין חולק אבל מחלוקתם באבר קטן לפי שהעיקר אצלנו אברים אין להם שיעור. ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הדבר כולו מבואר אבל צריך לידע העיקרים המקובלים אשר כפי אותם העיקרים היה משא ומתן זה והראיה וזה כי העיקרים שהכל מודים בהם שאבר מן החי דינו בטומאה כדין מת כמו שנאמר ובחלל חרב או במת ולמדנו מפי הקבלה שהכוונה בכאן באמרו חלל חרב שהמקום שהפריד החרב מן האברים כמו המת עצמו לפי שאין הפרש בין חלל חרב או החנוק או הנסקל וזולתם מת נקראים הכל. ועיקר שני שעצם כשעורה מן המת מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל והוא מה שנאמר וכל הנוגע בעצם או בחלל ובאה הקבלה הלכה למשה מסיני שאותו העצם כשעורה. והעיקר השלישי שעצמות הנבלה והשרץ אינם מטמאין אבל מטמא בשרם שנאמר והנוגע בנבלתם ולמדנו מפי הקבלה בנבלתם ולא בעצמות ולא בקרנים ולא בטלפים ואל זה רמז בכאן באמרו שהבשר נוהג בנבלות ובשרצים מה שאין כן בעצמות. והעיקר הרביעי שאבר מן החי או מן המת כשסר ממנו העצם אינו מטמא משום אבר וזה באומרו בעצם ר\"ל עצם שהוא כאדם מה אדם בשר וגידים ועצמות אף כאן בשר וגידים ועצמות ואם הוא מבלי עצם כבשר מן המת בין שהוא מן המת או מן החי וזה אמרו בכאן חסר העצם טהור כלומר טהור משום אבר. והעיקר החמישי שפחות מכזית בשר מן המת טהור ואין טומאה בו כלל והעצם אפילו בכשעורה מטמא במגע ובמשא כמו שבארנו. והעיקר הששי שרוב בנינו או רוב מנינו של מת מטמא באהל ואפי' שאין באותן עצמות רובע הקב וכן רובע עצמות יטמא באהל ואע\"פ שאין באותה הרובע לא רוב בנינו ולא רוב מנינו וזהו ענין אמרו רוב ורובע אמנם רקב הוא אפר מן המת הנשאר ממנו אחרי שנאבד לחותו ונדוקו עצמותיו ומתנאיו שיהיה המת כולו לא חסר ממנו אבר ונקבר ערום בארון מאבן גלל או עופרת וכיוצא בהם ממה שאינו כלה שיתערב מה שנדוק ממנו עם המת וכשיקח מאותו האפר המצוי באותו ארון מלא תרווד רקב ושיעורו מלא שתי הידים כאחת זה השיעור מטמא באהל וכבר קדם זכר קצת אלה העיקרים בפרק שביעי מנזירות ועוד יתבארו אלה הענינים כולם בתכלית הביאור בפרק שני מאהלות וכשתדע אלה העיקרים כולם יתבארו לך כל המאמרים הקודמים והלכה כרבי יהושע: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר רחמנא ופטר חמור תפדה בשה וגו' וכל בכור אדם בבניך תפדה רבי אליעזר אומר הקיש בכור חמור לבכור אדם וחכמים מביאין ראיה מאמרו פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה שרוצה בו פטר חמור כמו שנתבאר בספרי (ואומר) [ואמרו] לפדיה הקשתיו ולא לדבר אחר. והלכה כחכמים וזה העדות בריש בכורות גם כן: \n"
+ ],
+ [
+ "חגבים מיני הארבה וצירן הוא הרוטב היוצא מהם ואינו אסור ואפילו מחגבים טמאין לפי שאין החגבין מבעלי הדם וכמו כן יכשיר צירן גם כן ואינו כגון משקין טמאים אבל הוא מתטמא וזהו אמרם מהו טהור להכשיר הא לטמא אפי' כל שהוא מטמא ועדות זו הלכה כמותה וכבר קדמה בעשירי מתרומות: \n"
+ ],
+ [
+ "זוחלין הם המים הנגרים בנחלים ובנהרות ונוטפין הם המים הנוזלין טפות טפות מן המעינות ומן הנהרות גם כן ויתכנס מאותן טפות מקוה מים והעיקר אצלנו הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה וכשיתקבצו הנוטפין עם הזוחלין והיו הזוחלין הרבה מן הנוטפין דין הכל כדין מעיין והם כשרים לקדש בהם מי חטאת כמו שיתבאר בחמישי ממקואות ועדות רבי צדוק ברורה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שזוחלין (הוא) [הם] המים הנגרים על הארץ נגזר מזוחלי עפר. וקלוח הוא שפיכות המים והזלתן מן הכתלים והזחלה הוא לשון מורגל הרבה במשנה ובתוספתא והוא אומר כשנתן המים שיזחלו על עלה האגוז כלומר על קליפתו החיצונה הירוקה וישפך מאותה הקליפה אל מקום אחר הנה הוא נשאר כדין הזוחלין כמו שהיה לפי שאותן קליפות ואע\"פ שיש בהם בית קיבול אינם כלים כדי שיהיה דין המים כדין המעיין שהעבירו על גבי כלים שאזכרנו עוד בחמישי ממקואות אבל הוא כזוחלים שהם כמעיין ומטהר בכל שהוא וכשר לקדש מי חטאת ולטבילת הזב כמו שיתבאר בריש מסכת מקואות. וכל אלו הלכות הן: \n"
+ ],
+ [
+ "כדין אלו כלי חרס ויש בהן אפר פרה וכבר בארנו לך במסכתא זו שכלי חרס לא יטמא מגבו והכלי טהור בלי ספק אבל חכמים אומרים שהאפר נטמא ואינו ראוי לטהר בו לפי שנאמר באפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואין זה מקום טהור ורבי אליעזר אומר הואיל והכלי לא נטמא אותו האפר במקום טהור הוא ועוד תבא הלכה זו בפירושה בעשירי מפרה. וכבר ידעת שסתם נזירות שלשים יום וכשגלח יום שלשים נחשוב אותו היום סוף השלשים ותחלת השלשים השניים ויהיה תשלום השלשים השניים ג\"כ יום תשעה וחמשים וכבר קדם פירוש עדיות אלו בשלישי מנזירות וכן ההלכה ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "שר' אליעזר אוסר זה כדי שלא יניח אותה בשביל הלידה ויעבור על מה שנאמר לא תאחר לשלמו והוא ענין אמרו גזירה שמא יגדל מהם עדרים והלכה כמו עדות זה ולא נחוש לחששא זו דכל ולד שתלדנה מותר להקריבו שלמים כמו שיתבאר בשלישי מתמורה: \n"
+ ],
+ [
+ "ארובות של נחתומים לוחות של נחתומים שעורכין עליהם הככרות שהם עיסה ונקראות ארובות כפי תבניתם ועוד נבאר במקומות ממסכת כלים שפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מן התורה ואמנם מתטמאים מדרבנן והיה אומר ר' אליעזר שלא יטמאו אלה הארובות וזה התנור המתפרק הוא שנותנין בין כל חוליא וחוליא חול לפי שהוא כולו מתפרק חלק חלק (וכשנטלה) [כ\"ה בדפו\"ר] [וכנשלם] רומו טח אותו בטיט מבחוץ ומחבר כולו אמר ר' אליעזר הואיל והחול מבדיל בין חוליא וחוליא הוא נחשב כשבור המתפרק תמיד ולפיכך הוא טהור לעולם ואינו מקבל טומאה וחכ\"א כיון שהטיט מדובק בחוליותיו מבחוץ הנה כולן מחוברות והוא שלם ומקבל טומאה ואין הלכה כרבי אליעזר כמו שנבאר בחמישי מכלים: ",
+ "ומעברין את השנה בכל אדר הוא שיכולין לעשות השנה מעוברת עד היום האחרון מן אדר ויכולין בית דין לומר ביום אחרון מן אדר שזה החדש שיכנס למחר הוא אדר שני ואמרו על תנאי כבר [צ\"ל ביארו] ביארנו מה שהיה והכל ברור והלכה כן: "
+ ],
+ [
+ "יורה. קדירה בנויה וישם האש תחתיה וסביבה בנין על שפתות הקדרה וממלאין הקדרה באותן הדברים שמבשלין בה וכשהיא רותחת יעלו המים באותו הבנין כמו שעושים הצבעים ואותם שמבשלין הצאבון והסוכרה והשולקין הזיתים וכיוצא בהם והעיקר אצלינו שאלו התוספות העשוים מהם לפי שאנו צריכין להן לבשול הוא טמא והנעשין על דרך הנוי תוספת על הצריך אינו מתטמא כמו שנאמר תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם וקבלנו בפי' זה לכם שבצרככם כמו שנבאר בחמישי מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "חרשת שהשיאה אביה. כיון שהנשואין נשואי תורה לפי שאביה השיאה אע\"פ שאין לה דעת שלימה לפי שהיא חרשת תצא בגט ויהיו גירושיה גרושין גמורים. ומריש קורה גדולה שמשימין עליה ראשי קורות התקרה כל דבר שגזל הגזלן ועשה בו מעשה שאין יכול להחזיר הדבר שגזל בעינו אלא בהפסד דבר ישלם לבעליו דמי אותה הדבר שגזל להקל על בעלי התשובה וכבר קדם לנו המאמר באלו העדיות כולן שהם ברורות בחמישי מן גיטין: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה שאמר בדם נבילות שהוא טהור דברי אמת רוצה לומר שאינו מטמא כמו הנבילה לפי שאין לך דבר שיטמא דמו כגופו מלבד השרץ אבל דם נבילות הוא כמו משקין טמאין וכן יתבאר בירושלמי באמרם דם נבילות מטמא ברביעית ובגמרא שקלי' מאי טהור טהור מלהכשיר אבל לטמא מטמא ואמנם ברביעית כמו שביארנו וכבר נתבאר בסוף חגיגה שהכלי מצרף מה שבתוכו לקדש ונחשוב כל מה שבכלי כגוף אחד ואף על פי שהם גופים נפרדים ואם נגע באחד מהם כאילו נגע בכולן ואין ראוי אותו הדבר לקרבן וזהו לגודל מעלת הקדש וסמכו זה למה שאמר כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת אמרו הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת וזהו כשהוא כלי שיש לו תוך והוסיף ר' עקיבא שאפי' אם [לא] היה לו תוך אלא שהיו אותם הדברים מסולת או קטורת וכיוצא בהן צבורין על לוח או עור הנה הוא מצטרף אותם וזהו ענין דברי ר' עקיבא אמרו הגחלים להפסל לקטורת ואף על פי שאינן מקבלים טומאה אלא על דרך הגדולה והתוספת בקדושה והעמידו זה בגחלים של יוה\"כ ונתנו הטעם שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל גחלים של כל יום תנינן נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה כלומר שלא היה חושש להם. ודברי רבי עקיבא הלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "הורהנה. שמשכנה אצל עובדי כוכבים וכבר נתבאר בשני מכתובות שכשנחבשה ביד עובדי כוכבים ע\"י נפשות אסורה לבעלה כשהיה כהן ואלה הממושכנות זולתי הנחבשות והם אסורות לכהן אלא אם העידו לה שהיא טהורה וזה הריחוק שריחקוה בני משפחתה אינה הלכה אבל היא מותרת לכהן כיון שיש לה עדי טהרה: \n"
+ ],
+ [
+ "עיסה היא הקמח הנלושה והמשיל המשפחה והיוחסין בעיסה שנתערבו בה חלקים וזה העדות שהעידו עליו הוא שמשפחה נשאת אשה ממנה לספק חלל ולא נודע מי הוא ומת איש מאותה משפחה והניח אשה והיא נקראת אלמנת עיסה ויש בה ספק על ספק הראשון שאפשר שנשאת לאיש ההוא שהוא ספק חלל או נשאת לזולתו והספק השני אם היא אשתו אבל הוא חלל על האמת ותהיה היא ג\"כ זונה ותהיה אסורה על הכהן כמו שקבענו עיקר בקידושין אם הוא כשר או זה האיש ספק חלל היה ולפיכך יכשירנה ר' יהושע לכהונה אמנם רבן גמליאל אומר הואיל ויש שם ספק ואילו חקרוה היתה אומרת לכשר נבעלתי (לא) תפסל לכהן. אח\"כ העידו עדות אחרת ואמרו שזאת המשפחה שנתערב בה ספק חלל היא בחזקת כשרות כמו שאר המשפחות ויכולין לומר זו היא טמאה וזו היא טהורה כלומר נבעלה לעובד כוכבים או לא נבעלה וירחיקו לאותה טומאה מהם כמו שקדם ממאמרו והרחיקוה בני משפחתה ויקרבו אותה שנתברר אצלם שהיא טהורה ואין ראוי לנו שנאמר להם הואיל ויש בכם ספק אינכם צריכים שתתרחק זו: \n",
+ "וכבר גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא ישב בית דין ויתיר אלמנת עיסה לכתחלה וזהו ענין אמרו שלא להושיב ב\"ד על כך ואמרו לרחק אבל לא לקרב כלומר כשהעידו הם שזו אלמנת עיסה רחקוה ולא שמעו מכם באמרכם טהורה כמו שעשו בתינוקת שהורהנה שהאמינו אותם לטמא אבל לא לטהר. ופסק ההלכה באלמנת עיסה שלא תנשא לכתחלה לכהונה ואם נשאת לא תצא: \n"
+ ],
+ [
+ "איל קמצא. איל הוא מין הארבה דומה לאיל תרגום חגבים קמצין והעידו שהוא מין החגבים הטהורין ומותר לאכלו ותרגום טהור דכי וטהורין דכיין ובית מטבחיא הוא בית המטבחים והוא בית ידוע בעזרה ששוחטין בו הקדשים ועוד נצייר אותם במקומו מן העזרה כשנצייר צורת המקדש כולו במס' מדות. ורצונו לומר במשקה בית מטבחיא הדם והמים שמשתמשין בו לשם והעיד שאותן המשקין טהורים ואינם מקבלין טומאה מן הטומאות בשום פנים ובטומאת משקין מחלוקת בין החכמים שיש מי שסובר שהיא דאורייתא ויש מי שסובר שהיא מדרבנן ובזה משא ומתן גדול ועוד נבאר אותו בעיקריו במסכת טהרות אבל אפי' מי שאומר שטומאת משקין דאורייתא משקה בי מטבחיא דכן הלכתא גמירי לה וכמו כן אותם המשקין אינן מכשירין לטומאה לא הדם ולא המים שמשתמשין בו באותו המקום והוא אמרם לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין ועל דרך הדחייה אמרו בגמ' שהדם בלבד אינו מכשיר ונתבאר אחר כן שהוא כדם כלו' משקה בית מטבחיא כולן אינן מכשירין ואמנם היות דם הקדשים לא יכשיר סמכוהו לזה שנא' בדם חולין על הארץ תשפכנו כמים אמרו דם שנשפך כמים מכשיר לפי שעיקר הכשר ודאי הוא למים כמו שנאמר וכי יותן מים על זרע ולמדו שאר הששה משקין לפי שהם דומים למים בייחוד קריאת השם ומהם מה שנקרא בשם המים כמו שנבאר במסכת (משקין) [מכשירין] והואיל והדבר כן כל מה שבא במשנה מזכרון טומאת דם הקדשים ודאי אמרו אותו קודם עדות זו שהעיד בה ר' יוסי שמשקה בית מטבחיא טהור וכן יתבאר כולן בדין [צ\"ל טומאה. יעב\"ץ.] ולא כיוסי בן יועזר: ",
+ "ודיקרב למיתה מסאב ביארו בגמרא שהוא ספק טומאה ברשות הרבים טהור לפי שענין אמרו דיקרב שנודע בבירור שנגע במת הוא שנטמא אבל כשהוא ספק הוא טהור וזכר המת לפי שהוא החמור בכל הטומאות כל שכן מה שהוא למטה ממנו שספקו ברשות הרבים טהור וכן הענין שאומרים תמיד שספק טומאה ברה\"ר טהור אבל לכתחלה נאמר לאותו האיש שנסתפק אינך מפסיד שתטבול כיון שהמים מצוים על דרך שמירה ואמר הוא כי אינו צריך טהרה ואפילו לכתחלה ולפיכך נקרא יוסי שריא לפי שהתיר שלשה דברים כמו שאתה רואה וכן דרכן שכל בית דין שמתיר שלשה דברים נקרא בי דינא שריא ופסק ההלכה בספק טומאה ברשות הרבים שנאמר לו אינך מפסיד לטבול ואם לא טבל ונגע בקדשים הם טהורים בלא ספק לפי שספק טומאה ברשות הרבים מכלל ספיקות שטהרו חכמים ועדותו ברורה והלכה למעשה: "
+ ],
+ [
+ "כשיעיד עד אחד שמת בעל האשה תנשא על פיו וזה מפורסם וכבר נתבאר באחרון מיבמות: \n",
+ "ודיר עצים הוא מקום ששם העצים ששורפין ע\"ג המזבח הוא לשכה בעזרת נשים על ימין הנכנס במקדש מאותן הארבעה לשכות שיש באותה העזרה כמו שנצייר כשנעשה תבנית המקדש ואירע שמצאו באותה לשכה עצמות מת וציוו ללקטן אחד אחד בלבד ונשארה כל העזרה וכל האנשים שהיו משתמשין בהם והכלים הכל טהור ולא אמרו שמא נטמא זה בזה וזה מזה ונגעו בטומאה אבל היא כמו רשות הרבים כמו שביארנו ולא חפרו בארץ גם כן כדי שיראו אם יש שם קבר אלא לקטו מה שמצאו. בלבד ולא גזרו טומאה על ירושלים בשבילם אבל העמידוה בחזקת טהרה כמו שאר ארץ ישראל כמו שנתבאר בגמרא בפרק אחרון מזבחים וכל זה ברור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המאמר ברור וכבר ביארנו בשני משבועות כי מן העיקרים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ורצוני לומר בקדושתה ראשונה קדשה שלמה ע\"ה ובמקדש בלבד הכל מודים בו אבל בקדושת שאר ארץ ישראל יש בו מחלוקת ואנו סומכין בזה על קדושת עזרא והוא קדושה שניה ולדברי הכל שקדושה שניה והיא כל מה שהחזיקו בה עולי בבל קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא: \n"
+ ],
+ [
+ "לא נשמע ממרע\"ה זה הלשון אבל שמע ממנו זה הענין לפי שמשה ספר בביאת המשיח ולשון התורה אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' ומל ה' אלהיך וגו' וזולת זה והגיד להם ג\"כ מפי הגבורה בהקדמותיו וסבותיו ושיקדים אותו האיש לישר לו הארץ והוא אליהו והודע להם שהאיש ההוא לא יוסיף ולא יגרע בתורה אבל יסלק ויסיר החמסים בלבד ואין בזה מחלוקת ולא הכחשה אבל נפלה המחלוקת ברעות שיסיר מה הם אמר רבן יוחנן בן זכאי שהרעות שיסיר הם להרחיק אדם פסול ביחסו ששב כשר בזרוע ולקרב האדם כשר שהורחק מקהל כהונה או מקהל ישראל בזרוע והמשיל בשתי משפחות שהיו אחת כשרה והשניה פסולה ונתגברו בני ציון עליהם והשיבו הפסולה כשרה והכשרה פסולה והתבונן היאך בורחין חכמים מלשון הרע כי אע\"פ שהיו יודעים השתי משפחות זכרו העשוקה בשמה ואותה שהיתה פסולה בבירור והשיבו אותה בני ציון כשרה בזרוע לא פרסמוה אבל אמרו ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע ורבי יהודה אומר אין העושק אלא לרחק הכשר בלבד וחכמים אומרים אין עושק ביוחסין כל הנקרא בשמו הכל יתיחסו אל האמת והתורה שהיא אב הכל אבל ההתעשקות והרעות הם השנאות שבין בני אדם לפי שהם חנם והוא חומס בשנאתו אותו והוא אמרם לעשות שלום בעולם: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה עדיות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..313fa9932797ca19588acd8f9441b40c8ea16dfc
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,47 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Mishnah Makkot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה מכות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "It is among the fundamental principles of the Torah that when an individual fulfills one of the 613 commandments in a fit and proper manner, not combining with it any aspect of worldly intent but rather doing it for its own sake, out of love, then they merit the World to Come through this single act. This is what R' Hananya meant - being that the Holy One have us so many commandments it is impossible that in a lifetime one not do a single one in a full and proper manner, and in doing so their soul will live through that act. When R' Hananya ben Tradiyon's asked 'will I merit to life in the coming world' and received the response 'have you ever done anything?' this also indicated the same principle. The answer he received meant 'have you ever had the chance to do one of the commandments properly?' His answer was that he once had the chance to give tzedaka in a wholehearted fashion, as much as is possible, and it was through this that he merited to life in the World to Come. "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..026bdfe75ca0ee697653f8384933ad418dfd5157
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Makkot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Makkot",
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "It is among the fundamental principles of the Torah that when an individual fulfills one of the 613 commandments in a fit and proper manner, not combining with it any aspect of worldly intent but rather doing it for its own sake, out of love, then they merit the World to Come through this single act. This is what R' Hananya meant - being that the Holy One have us so many commandments it is impossible that in a lifetime one not do a single one in a full and proper manner, and in doing so their soul will live through that act. When R' Hananya ben Tradiyon's asked 'will I merit to life in the coming world' and received the response 'have you ever done anything?' this also indicated the same principle. The answer he received meant 'have you ever had the chance to do one of the commandments properly?' His answer was that he once had the chance to give tzedaka in a wholehearted fashion, as much as is possible, and it was through this that he merited to life in the World to Come. "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה מכות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/Hebrew/Vilna edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f077524107be140eda7d6cd1e62b80665b19bd67
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/Hebrew/Vilna edition.json
@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Makkot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה מכות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש פלוני כו': אלו שמנו העדים חללים לפי שהם מעידין על זה שהוא חלל היינו פוסלים זרעם והתורה אמרה ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו וכן אין חייבין עדים זוממים גלות שנאמר הוא ינוס וגו' ולא זוממים אבל הם חייבין מלקות שנאמר והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע למדנו מפי השמועה בפירוש פסוק זה שיש בזה רמז כי כשיעידו עדים והרשיעו צדיק והצדיקו רשע ואח\"כ באו עדים אחרים והצדיקו צדיק והרשיעו רשע שמלקין את הרשע שהרשיעו את הצדיק והוא שנאמר אם בן הכות הרשע יהיה אותו דבר שהרשיעו בו איזה דבר שיהיה ואזהרה שלהם מה שנאמר לא תענה ברעך עד שקר ולפיכך מלקין אותן וכך פירש הש\"ס: "
+ ],
+ [
+ "מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו כו': מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים כו': ומשלם מאמרם כל המשלם אינו לוקה ולא אמרו כל הלוקה אינו משלם יתבאר לך העקר הקבוע אצלנו כי כשיעשה אדם חטא שהוא חייב עליו מלקות מצד א' ותשלום ממון מצד אחר משלם ואינו לוקה וזה בעדים זוממין והחובל בחברו בלבד כמו שנתבאר בכתובות והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות כו': משלשין בממון ואין משלשין במכות כו': משלשין שיחשבו בתשלומי אותו הממון כפי מנינם ואמרה תורה במחויבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר במחויבי מלקות אם בן הכות הרשע הנה כי כמו שיהרג כל אחד מהן כמו כן לוקה המלקות השלם ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ],
+ [
+ "אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן כו': אמרה תורה והנה עד שקר העד ולא נאמר עדות שקר עד שתהיה העדות על עצם העדים ולא על הדבר שהעידו עליו והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו וכאילו אין שם עדים כל עיקר: ואמרו ונהרגו על פיהם ר\"ל שיהרגו העדים ע\"פ אלו שהזימו ואע\"פ שהם תרי ותרי לפי שהעדות על עצמם של עדות ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה לפי שהם אומרים אנו אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרג ואין עלינו לדעת עדותם אבל מה שאנו מעידים שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים: "
+ ],
+ [
+ "באו אחרים והזימום באו אחרים והזימום כו': פירוש זה המאמר כי כשיעידו העדים שראובן הרג את שמעון אחר כן בא קהת וחושים והזימו אותם עדים ואחר כך באו עדים אחרים והעידו אותו העדות בעצמו שהעידו העדים הראשונים והוא שראובן הרג את שמעון והזימו ג\"כ קהת וחושים לאותם העדים השניים וכן השלישיים ורביעיים ואפילו באו אלף כתות זו אחר זו ויעידו כולם עדות אחת ושני עדים עומדין ומזימין את כולם יהרגו על פי שנים האלו ורבי יהודה אומר כאילו הוא תמה מזה איסטיסית היא זו גזור מן אסטיס והוא צבע שצובעים בו כעין תכלת ונקרא בערבי נל\"ג פירוש זה אמר כאילו עדות אלה המזימין יורה של צבעים כל מי שנגע בה יצטבע כמו שזה אומר שכל מי שיעיד אותו עדות יהרג ואין נהרגין אלא כת ראשונה בלבד ואין שומעין מאותן שבאין אחר כן ואין הלכה כר' יהודה לפי שאילו נתבררה עדות העדים השניים ולא ימצא להם מזימין היה נהרג ראובן עם העדים הראשונים שהזימו וגם כן אילו באו עדים ויזימו קהת וחושים יהרג ראובן וקהת וחושים וינצלו העדים הראשונים ועל זה תקיש: "
+ ],
+ [
+ "אין העדים זוממים נהרגין עד שיגמור הדין כו': כשנהרג אותו שהעידו עליו ואחר מותו הוזמו העדים לא יהרגו כמו שנאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים *(אבל החכמים מעידים שהרי הסמיכו עליו) [צריך תיקון רב ואפשר דצ\"ל אבל החכמים מעידים ר\"ל החכמים דסתרו לראיות הצדוקים מעידים כלומר מורים מתוך הפסוקים שנהרגין משנגמר הדין ועל זה נתן טעם שהרי הסמיכו עליו ר\"ל דסנהדרין סמכו על עדותן של אלו דהשתא מתקיימת שפיר נפש בנפש דמשנגמר דינו מקרי גברא קטילא כדאיתא בסנהדרין ע\"א: ואם משנגמר דינו]: "
+ ],
+ [
+ "על פי שנים או שלשה עדים יומת המת כו': דברי ר\"ע פירושו כי העדות היא מתקיימת בשנים וכשנלוה אליהם שלישי יהרג עמהם אם הוזמו שלשתן ואילו הוזם הוא לבדו לא יהרג ולא נתחייב מיתה אלא על שנצטרף לעוברי עבירה ודברי ר\"ע ור' שמעון קיימין ואין עליהם חולק ואולם כל א' מהם ענין ברור: וזה שאמרנו עד שיזומו כולם ובלבד שיעיד כל אחד מהם בתוך כדי דבור חבירו ויהיה הכל עדות אחת וכאילו כולם העידו עדות בבת אחת: "
+ ],
+ [
+ "מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו': ענין דברי רבי כי כשיבא קרוב ולא בא להעיד על האיש ההוא אבל בא לראות מה שיעשה ולא ידע אם יש שם קרוב וראה מה שראה תתקיים העדות בשנים כשרים מכלל הרואים ולא נשגיח לנשארים: והלכה כרבי: "
+ ],
+ [
+ "היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין כו': זה שהתרה בו כשראה העדים יצטרף עמהם ואם לא ראה אותם לא יצטרף ולפיכך כשיהיה זה המתרה רואה שני העדים שבחלון זה ושני העדים שבחלון אחר וכמו כן הם כולם רואים את המתרה הרי זה מצטרפין ויחזור הכל עדות אחת. ואין הלכה כרבי יוסי: ואמרו שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן הוא דבר ברור וראוי לסמוך עליה: "
+ ],
+ [
+ "מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו ב\"ד כו': כבר בארנו בפרק ראשון [הלכה ג] ממסכת סנהדרין כי הסמיכה בארץ ישראל ויש להם רשות לדון בארץ ובחוצה לארץ דיני קנסות ודיני נפשות אבל אין דנין דיני נפשות בחוצה לארץ אלא בזמן שדנין דיני נפשות בא\"י כ\"ש שאין דנין אלא בזמן שב\"ד הגדול בלשכת הגזית כמו שנא' לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט בזמן שיש כהן מקריב ע\"ג המזבח יש דיני נפשות ובלבד שיהיו הסנהדרין בלשכת הגזית כלומר במקדש ממש: וזה שזכר ממיעוט המיתה ראוי שיכוונו הסנהדרין זה בהתבוננות ומתון בדינין ואם אינן יכולין ונתקיימה העדות על מי שחייב מיתה יש להם להמית אפילו אלף איש ביום אחד כשיזדמן זה שיהיה ראוי ע\"פ התורה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל כו': נשמט הברזל מקתו והרג כו': המעגל במעגלה היא אבן חלקה שהבנאין אצלנו מחליקין וממשמשין בו השטחים עד שמבהיקין: ואמרו כל שדרך ירידתו ואפי' ירידה שהיא לצורך עליה כמו שנאמר ויפל עליו וימות: ורבי אומר שזה שנאמר ונשל הברזל מן העץ ר\"ל מן העץ המתבקע וחכמים אומרים מעצו: ופירוש קתו העץ שאוחזין ביד: "
+ ],
+ [
+ "הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה כו': יעלה על הדעת שזה קרוב למזיד לפי שזרק לרשות הרבים ולא יגלה לפיכך הודיענו שהוא גולה ובלבד שזרק למקום שאין דרך בני אדם לשבת שם באותה שעה אלא על דרך זרות במקרה ולפיכך לא נחשבהו כמזיד וגולה: ור' אליעזר בן יעקב מביא ראיה ממה שנאמר ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו: והלכה כר' אליעזר בן יעקב וכאבא שאול: "
+ ],
+ [
+ "האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב כו': הסומא אינו גולה דברי ר\"י ר\"מ אומר גולה כו': כשהאב מכה את הבן שלא ללמדו תורה ולא מדה טובה ולא מלאכה שיתפרנס בה והרגו הוא גולה ואם הכהו על דבר מאלה אינו גולה וזו הסברא בעצמה ברב הרודה את תלמידו ושליח בית דין: ואמרו הכל גולין על ידי ישראל להביא כותי ועבד: ואמרו חוץ מגר תושב ר\"ל שגר תושב כשהרג את ישראל אינו גולה אלא נהרג אבל כשהרג ישראל לגר תושב יגלה ישראל ואמרה תורה בהורג בשגגה בלא ראות רבי יהודה אומר מי שאפשר לו לראות יגלה ר\"מ אומר אפי' מי שנעדר הראות יגלה: והשונא עונו גדול משיוכל להתכפר בגלות ולפיכך לא יגלה: ואין הלכה לא כר\"ש ולא כר\"מ ולא כר' יוסי בר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן כו': וכן השתים וארבעים עיר ערי הלוים כולם קולטות אלא שאלה השש כל מי שנכנס לשם בין בכוונה בין שלא בכוונה נצול ואותן אם הגיע באחת מהן וידע שהיא קולטת תצילהו ואם אינו יודע שהיא קולטת אינו מצילתו אלא הורג אותו גואל הדם לשם: "
+ ],
+ [
+ "ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך כו': אמרו וידברו אליו רוצה לומר שהם ידברו לגואל הדם אם בקש הרוצח ויאמרו לו בשגגה הרג ואסור להורגו בשלום ומה שראוי לדבר לו כדי לשכך חמתו: ור\"מ אומר אינם חייבין להטפל בזה אלא הוא יטעון להציל עצמו. ואין הלכה כר\"מ: "
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בר' יהודה אומר בתחלה אחד שוגג כו': אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים כו': משנגמר דינו מת כהן גדול הרי זה אינו גולה כו': כהן שעבר ממשיחתו הוא כשיארע בו מום או אירע בו קרי בכהן גדול ביום הכפורים ומנו אחר תחתיו ובא בהורג נפש זכירת כ\"ג ג' פעמים: ור' יהודה שאומר משוח מלחמה לפי שנאמר בהורג נפש לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן וחכמים אינם דורשים זה הפסוק לפי שלא אמר בו הכהן הגדול וכשימות אחד מאלה חוזר ואע\"פ שהאחד חי: ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "נגמר דינו בלא כהן גדול וההורג כהן גדול כו': אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה כו': הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה כו': הלכה כרבי עקיבא כשיצא מעיר מקלטו במזיד אבל אם יצא בשוגג ההורג אותו יהרג והש\"ס תקן זה הלשון ופירשו אף אחר הנוף וזה כי כשיהיה עקרו בתוך התחום ונופו נוטה לחוץ התחום כיון שנכנס תחת נופו נקלט כיון שעקרו בפנים אף נופו קולט וכן כשעקרו בחוץ ונופו בפנים קולט: "
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו [כו'] שהיה בה כו': מחלוקתם היא בארבעים ושתים עיר אבל שש ערי מקלט אין בהם מחלוקת שישבו בהם בלא שכר והלכה כר' יהודה בשני המאמרים: ושררה מעלה וגדולה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו הן הלוקין הבא על אחותו כו': ראוי לך שתדע אלה העקרים הרבים שאזכרם בזה המקום והם כי כל מחוייבי כרת בלבד או מיתה בידי שמים ויהיה אותו חיוב בלא תעשה כשיהיה זה בעדים והתראה לוקה ואחר שנלקה ועשה תשובה נפטר מן הכרת וכל המחויבים כרת כולם מפורשים בתורה ומחויבי מיתה יש מהם מבוארים בתורה ויש מהם נרמזים וכבר הקדמנו זכרון כולם במסכת סנהדרין בפ\"ט וי\"א ובכגון זה נאמר אין חייב אדם בב' דינין כי כשהלקו אותו לא תחול עליו עונש כרת ולא עונש מיתה בידי שמים וידוע הוא כי כל התורה צווי ואזהרה והצווי היא מצות עשה ואזהרה היא מצות ל\"ת והלשונות אשר באו בתורה להורות על אזהרה ונאמר בהם שהמצוה הפלונית היא מצות לא תעשה הם ארבעה לא ואל והשמר ופן ואמרו חז\"ל [עירובין צו. וש\"נ] כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה. ואלה מצות ל\"ת נחלקין (חלוק הראשון) לארבעה חלקים אחד מהם מחויבי כריתות. והחלק השני מחויבי מיתה בידי שמים וכבר זכרנו שאלו הב' הם חייבים מלקות. והחלק השלישי מחויבי מיתת ב\"ד [* ס\"י ואין בהם מלקות דקים ליה בדרבה מיניה]. והחלק הרביעי הם מחוייבי לאוין והם אותם שבאו בהם אזהרה בלבד וזה החלק יש ממנו אזהרות יתחייב עליהם מלקות ומהם אזהרות אין חייב העובר עליהן מלקות ואע\"פ שעבר ועשה מעשה שיש בו איסור אבל הש\"י יענישו על עברו במה שהוא יודע הש\"י. ויודע לך מה שחייב מלקות עליו ומה שאין חייבין עליו מלקות במה שאומר לך והוא זה כי כל הלאוין הנזכרים בתורה נחלקו לשבעה חלקים הששה אין חייבין עליהם מלקות וחלק אחד חייבין עליו מלקות ומה שאני אומר בכאן לאוין ר\"ל האזהרה בין שיהיה באחד מארבע לשונות או שיהיה אזהרה שהיא באה מכלל עשה כמו שנבאר. החלק הראשון מהם לאו שניתק לאזהרת מיתת ב\"ד או לאזהרת כרת אין לוקין עליו כגון לא יקח איש את אשת אביו לא יהיה קדש בבני ישראל וכמו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים וכיוצא בהן לפי שזה הלאו אמנם באה אזהרה על העיקר שאצלנו כי התורה אינה מחייבת מיתה ולא כרת עד שיהיה בענין ההוא לאו פשוט וזה מה שאמרו חכמים לא ענש הכתוב אא\"כ הזהיר ולפיכך לא נעניש עונש מן העונשין אלא אחר התראה: חלק השני לאו שניתק לתשלומין אין לוקין עליו כגון מה שאמר לא תגנוב לא תעשוק את רעך ולא תגזול וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו לפי שמי שעבר על לאו זה הוא חייב בתשלומי ממון: והחלק השלישי לאו שאין בו מעשה כגון לא תלך רכיל בעמך לא תקלל חרש ולא תונו איש את עמיתו שהוא אונאת דברים וכל כיוצא בהם כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם ומקלל עצמו וזולת אלה השלשה אין לוקין עליו ובתוספתא דברכות כל מצות ל\"ת שיש בה מעשה לוקין עליו את הארבעים ושאר כל ל\"ת שבתורה הרי אלו באזהרה העובר עליו כעובר על גזירת המלך. הנה התבאר לך מזה המאמר ההפרש שיש בין אמרם במקומות לוקה או סופג את הארבעים ובין אמרם במקומות הרי אלו באזהרה ודע זה ושמרהו: והחלק הרביעי לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו אלא אם לא קיים העשה שבו כגון מה שאמרה תורה לא תקח האם על הבנים הוא לאו ואם עבר ולקח כאחד אמרה שלח תשלח את האם וזה מצות עשה וכשישלח האם אינו חייב מלקות ולפיכך אינו חייב מלקות על לקיחתם כאחד לפי שיוכל לשלח האם ויקיים העשה ואם תפס אות' עד שמתה האם או ששחטה זולתו ולא יכול לקיים המצות עשה אותה שעה הוא חייב מלקות כ\"ש אם המית הוא את האם או ששחטה שבטל העשה שבה שהוא חייב בלא ספק לדעת הכל וכמו כן אמרו לא תכלה פאת שדך וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט ואם עבר ועשה אמר לעני ולגר תעזוב אותם כלומר יעזוב אותם אחר שלקחם וכן ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה וכן לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו השב תשיב לו את העבוט כבא השמש הדין בכל אלה כדין שלוח הקן: החלק החמישי לאו הבא מכלל עשה בזה שנאמר בכהן גדול והוא אשה בבתוליה יקח מלמד שאסור לו ליקח בעולה כי לפי שלא נאמר בו לא יקח אם עבר ולקח בעולה אינו חייב מלקות כמו אם לקח אלמנה או גרושה או זונה או חללה וכן אמרו במצרי ואדומי בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם הודיע לנו שדור ראשון ודור שני לא יבא בקהל ואם עבר אינו חייב מלקות לפי שלא נאמר בו לאו בפירוש כמו שנאמר לא יבא ממזר לא יבא עמוני ומואבי: והחלק הששי לאו שבכללות אין לוקין עליו והוא לאו שלא נאמר בפירוש אלא שהוא נלמד מדבר אחר כמו שאמרו חכמים ז\"ל במקומות רבות ולאו בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר והמשל בזה ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וכשאכל הקלי זה אין מלקין אותו שתי מלקות אחד משום לחם לא תאכלו ואחד משום קלי לא תאכלו וכן אם אכל הכרמל משום כרמל וכמו כן הנזיר אם אכל חרצן או זג אינו חייב שתי מלקות אחד משום חרצן שבא בפירוש והשני משום כל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לפי (שזה) [נ\"א שזג] הוא לאו שבכללות אלא אם כן אמר בפירוש מכל אשר יעשה מגפן היין לא יאכל מחרצנים ועד זג לא יאכל היה חייב על אכילת חרצן שתים וכמו כן על הזג וכמו כן על הענבים לחים וכן על הענבים יבשים על כל אחת שתי מלקיות אבל לפי שאין לוקין על לאו שבכללות אינו חייב על כל אחד מן הנזכרים אלא לאו אחד ולכן אמרו אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל כאילו אמר אל תאכלו ממנו אלא צלי וכשאכלוהו נא אינו חייב שתים אחד משום נא ואחד משום לא תאכלו אלא צלי לפי שזה הלאו השני מכלל לאו הוא יוצא והוא לאו שבכללות ואמנם על נא ועל מבושל מלקות אחת ודע זה הענין והבן בו היטב לפי שהוא הקשה שבכולן ומזה החלק גם כן שיבא לאו אחד יכלול לשנים שלשה איסורין כגון זה שנאמר לא תאכלו על הדם כי הלאו כלל דברים רבים למדנו ממנו [סנהדרין סג.] לא תאכלו מבהמה קודם שתצא נפשה ולמדנו ממנה לא תאכלו מבשר זבח ועדיין דם במזרק כלומר קודם זריקת הדם על המזבח ולמדנו ממנו אין מברין על הרוגי ב\"ד ולמדנו ממנו שבית דין אין אוכלין ביום שהורגים את הנפש ולשון הש\"ס באלה האיסורין כולם אין לוקין על אחד מהם וזה הוא לאו שבכללות ר\"ל שבכללו איסורין הרבה ולא נתבאר מהם אחד שנוכל לומר לוקין על אותו שנתבאר מלקות אחד כמו שעשינו משל בחדש ופסח וזה יותר מבואר וקל להבין מן המשלים שהקדמנו: והחלק השביעי הוא לאו גרידא והוא שאין בו אחת מאלו השש סבות הנזכרות שלוקין עליו כגון שעטנז וכלאים ונבלה ובשר בחלב וכתובת קעקע ושרט לנפש וזולתם הרבה הנה נתבאר לך שאותן שמלקין אותן מלקות הם המחויבין מיתה בידי שמים ומחויבי כריתות על שעבר על מצות לא תעשה ומחויבי לאו כשלא יהיה באותו לאו אחת מן הסבות שזכרנו מלבד נשבע ומימר ומקלל חבירו בשם לוקין ואף על פי שהוא לאו שאין בו מעשה וכן לאו שניתק לעשה כשלא יתקיים העשה שבו לוקה: הנה נתבאר לך כי כל מה שזכר בזה הפרק אמנם זכר מחויבי מיתה או כרת או לאו מיוחד כמו שיחדנוהו ואין כונתו בזה הפרק לזכור כל מי שהוא מחויב מלקות אבל הוא זוכר קצתם מהם מי שזכר כמו שבא המשל והדמיון ומהם מי שזכר אותם לדין נוסף באותו הלאו שאינו מבואר בפשט המקרא או למחלוקת שנפל בו ובעקרים שהקדמנו לך תדע (כי) כל מחויבי מלקות בין שנזכר או לא נזכר ועדים זוממין חשב להם דבריהם מעשה לפי שהם נצרכים להגיד עדותן בבית דין: "
+ ],
+ [
+ "הטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש כו': טבל ומעשר ראשון כשלא נטל תרומתו במיתה כמו שנאמר בתרומת מעשר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ודין מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ג\"כ ודין תרומה שלא נטל ממנה מעשר אחד הוא והוא טבל כמו שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב: ומעשר שני והקדש שלא נפדו בא להם לאו גרידא והוא ממה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וגו' ודע כי אינו מחויב מלקות על מעשר שלא נפדה אלא כשאכלו אחר שראה פני ירושלים שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה לא תוכל לאכול בשעריך ולפיכך אינו חייב מי שאכל מעשר שני בגבולין מלקות עד שיכנס לירושלים כמו שאמרנו מאימתי חייבין משיראה פני הבית ואין הלכה כר' שמעון כי לא נאמר בברייתא אלא בריית נשמה בלבד: "
+ ],
+ [
+ "האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם וכו': כשאכל ביכורים אחר שקרא עליהם אינו חייב מלקות לפי שהם נכסי כהן כמו שבארנו במקומו אלו דברי ר' עקיבא אבל חכמים אומרים כי כיון שהניח אותן בעזרה אינו חייב על אכילתן מלקות ואע\"פ שלא קרא. ודין ביכורים ג\"כ כדין מעשר שני רוצה לומר שאינו חייב עליהם כשאכלם חוץ ובין כהן בין זר עד שיראו פני הבית וכשאכל ביכורים אחר שראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ותרומת ידך אלו ביכורים וכבר בארנו בפרק שלישי [הלכה ז] מתרומות שזה שנאמר ותרומת ידך בכאן הוא נאמר על הביכורים על כל פנים לפי שלא הניח בזה הפסוק כלום מכל הדברים שטעונין הבאה ממקום למקום שלא זכר אותם בפירוש ולא זכר הביכורים והם טעונין הבאת מקום ואמר ותרומת ידך ואין התרומה טעונה הבאת מקום אם כן אינו רוצה לומר אלא הביכורים וכשאכל קדשים חוץ למקומם המסוים לאכילתם עבר על מה שכתוב בתורה לא תוכל לאכול בשעריך: ומה שאמר בכאן מעשר שני חוץ לחומה ואע\"פ שמנה קודם לכן מעשר שני והקדש שלא נפדו אין זה כפל דבר אבל המאמר הזה הוא נאמר כשהיה מעשר טהור ואכלו אותו טהור ואכלו חוץ לחומה משיראה פני הבית כמו שפירשנוהו למעלה. ומה שאמר בהלכה שלפני זה מעשר שני והקדש שלא נפדו רוצה לומר כשהיה מעשר שנטמא ואכלו והוא טמא קודם שנפדה ואפילו אכלו בירושלים לפי שכשנטמא מעשר שני בירושלים אסור לאכלו עד שיפדה וזה מה שאמרו מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו בירושלים שנאמר כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות מאת פניו אליהם ואזהרה על אכילת מעשר שני בטומאה הוא ממה שנאמר לא בערתי ממנו בטמא ולמדנו מפי הקבלה בין שאני טהור והוא טמא בין שאני טמא והוא טהור ואינו חייב מלקות על אכילת מעשר שני בטומאה עד שיאכלנו בירושלים דאמר רחמנא בבכור שנפל בו מום בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו. ואמרו בכאן לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ובאה הקבלה ג\"כ בזה התוספת לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שתאכל בכור בטומאה בשעריך: ואמר רחמנא לא תותירו ממנו עד בקר והוא לאו שאין בו מעשה ואמרו ועצם לא תשברו בו אמנם בא זה בפסח טהור כמו שבארנו במקומו: "
+ ],
+ [
+ "הנוטל אם על הבנים ר\"י אומר לוקה כו': רבי יהודה סבר שלאו שנתק לעשה לוקין עליו ואין הלכה אבל העיקר מה שזכרתי לך שאין לוקין אלא אם לא קיים העשה שבה: "
+ ],
+ [
+ "הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו כו': לא יקרחו קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה וכשימרט משערו על מת בלבד עד שיגלה מעור ראשו כגריס לוקה ואע\"פ שלא פירש בכהנים קרחה במת למדנוהו בג\"ש ממה שנאמר בישראל ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ונאמר ושרט לנפש לא תתנו לחייב על כל שריטה ושריטה ועל כל נפש ונפש ואמרו לנפש לחייב על כל שרט ושרט ועל כל נפש ונפש. ואמרו על הזקן חמשה על השער שבלחי העליון מלקות ועל הלחי התחתון מלקות אלה שתי מלקיות מצד ימין וכמו כן שתים מצד שמאל ועל מה שנתלש מן השער מן הזקן אחד. וצריך אתה לידע כי המגלח בידו הוא המתחייב מלקות על הפאות ועל הזקן ואינו חייב המתגלח אא\"כ עזר למגלח אותו ואז לוקין שניהם: ורהיטני כלי ברזל משרש השער ותולש אותו מעקרו. ומלקט כעין מלקחיים ואין הלכה כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "הכותב כתובת קעקע כתב ולא כו': רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים על בשרו כאילו אמר לא תשתף עמי שום דבר ולא תקרב עצמך לזולתי וזו היא כוונתו ואין הלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא כו': וכשהתרו לו גם כן ואמרו לו זה שאתה שותה שיעורו כך וכך ועל כל שיעור כך ממנו אתה חייב מלקות לוקה כפי השיעורין. וכך פי' בירושלמי: "
+ ],
+ [
+ "היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת כו': על כל שערה אחת יתחייב הנזיר מלקות כשקצץ אותו בהתראה כמו שנתבאר במקומו: אמרו פושט ולובש אינו כשיסור אותו מכל וכל אלא כיון שפשט ראשו והחזירו וכמו כן כשעמד עליו כדי לפשוט וללבוש חייב על כל התראה ואפילו שלא נפשט: "
+ ],
+ [
+ "יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה כו': יהיה החמור הקדש כשהקדישו לבדק הבית וכבר ידעת לשון המקרא לא תעבוד בבכור שורך וגו' ולמדנו על כל הקדשים שהם אסורים בעבודה ולפיכך הוא חייב משום עבודה במוקדשין. ועל השור והחמור אחת משום חורש בכלאי בהמה ומלקות אחת משום עובד במוקדשין: ואמרו כלאים בכרם יהיה חייב שתים משום זורע כלאים ומשום כלאי הכרם כמו שנתבאר בספרי ושאר הלאוין מבוארים אין בכל אלה איסור חל על איסור אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן אחד ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתם הרבה באותו הזמן בעצמו ומעקרנו המחפה בכלאים חייב ולפיכך כשהחזיר העפר ברגלו על הדבר בעצמו שזרע כשהוא מהלך חייב משום לא תזרע כרמך כלאים: "
+ ],
+ [
+ "כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת כו': אילו אמר ארבעים במספר היה ראוי להיותם שלימים ולפי שהקדים במספר רוצה לומר שלא ילקה בלא שיעור אלא במנין ידוע כפי מה שיוכל לסבול כמו שנאמר כדי רשעתו במספר כלומר סוף ההלקאה ואמרו אחרי כן ארבעים יכנו רוצה לומר עד ארבעים כמו שלמדנו מפי הקבלה בדברי חכמים ז\"ל הואיל וההכאה הוא כפי מה שיוכל לסבול ולא יוסיף על ארבעים לא נכה ארבעים ונניח ההכאה זו דרך שמירה כמו שבאר שהשמירה במיעוט הכאה בא. ורבי יהודה אין דעתו כן ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "ואין אומדין אותו אלא במכות הראויות כו': וידוע שזה שנאמר ארבעים יכנו אינו רצונו לומר שילקה ארבעים לא יותר והוא שאמר לא יוסיף וילקה למטה מן הארבעים כפי מה שיוכל לסבול כדי שלא ימות והוא שאמדו לו לפי כחו על רשעתו ויש להקל בזה כגון שאמדוהו היודעים במזגי בני אדם ואמרו שיוכל לסבול עשרים הלקאות ומעקרנו שלא ילקה אלא שמנה עשרה ואע\"פ שיוכל לסבול עשרים ועל זה הדרך תקיש. ואמרו אמדוהו אומד אחד כשנתחייב שתי מלקיות או יותר ואמדוהו על דרך משל שיסבול שנים וארבעים ויפטר מן הכל כיון שתחלת האומד [לא] היה יכול לסבול הכל והם כך וכך הלקאות ואם אמדוהו למלקות אחת בלבד יניח אותו עד שיבריא ממלקותו ולוקה פעם שניה כפי מה שיסבול גם כן וכמעשה זה בעצמו יעשה כשעבר עבירה שיש בה לאוין הרבה ועל זה הדין שוה שיתבוננו בשעת האומד אם אמדוהו לסבול הכל או לסבול אחת לאחת: "
+ ],
+ [
+ "כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד כו': אלה השתי רצועות של חמור לפי שעשה מעשה הבהמות יענש בעורותיהן כמו שנאמר על דרך משל (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו: "
+ ],
+ [
+ "ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת על פי כריסו: יהיה בבית היד של המלקות נקב שיהיו נתלים בו הרצועות וימשוך בו המלקה כשירצה ויקצר אותו לפי שאין לוקין לאדם אלא ברצועה שתגיע עד טבורו כמו שנזכר: ויגביה הרצועה בשעת ההלקאה בשתי ידיו ויכה בידו אחת לפי שזה יותר שלם בהכאה ויהיה המכה אדם משכיל ממוצע בכחו לא יהיה איש מתעורר ולא משתגע שיכה מכת נקמה באיש ההוא. וצריך שיכה שליש המכות על לבו והשליש בכתף האחת והשליש בכתף האחרת והרמז בזה דאמר רחמנא והכהו לפניו כדי רשעתו ולא לאחריו כדי רשעתו: "
+ ],
+ [
+ "והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' וכו': גדול הדיינין קורא אלה הפסוקים הנזכרים בשעה שמלקים את הלוקה והסמוך לו במעלה ימנה המכות והשלישי יצוה המכה להכות ויאמר לו הכה כל זמן שיכה אם יהיה מספר ההכאות מספר הרבה יתעכב בקריאת שני הפסוקים האלה ואם הוא מספר מועט ימהר ויכוין כל מה שאפשר שיקדים הקריאה כשתשלם ההכאה וחוזר לראש. ופירוש נתקלקל שיצא הרעי בשעת ההכאה וכבר נשלם בזיונו ורחמנא אמר ונקלה אחיך לעיניך וכיון שנתבזה נסתלק ממנו ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתן כו': כבר הקדמנו כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת. ואמרו כל היושב ולא עבר עבירה הוא רוצה לומר שאפשר לו לעשותה ואין מונעו מעשותה בשום פנים זולתי שמירת מצות התורה כגון יוסף הצדיק וכיוצא בו ואתה יודע לשון התורה והמנע אדם מאכילת הדם והיאך ייעד על זה למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך כל שכן בהמנעו מן התענוגים הגופניים הגדולים שהאדם נוטה אליהן בטבעו כמו שזכר והתורה היא שהזהירנו שלא לעשותן כדי להרגיל הנפש שלא להוסיף על מה שהוא מדרך הטבע. ואין הלכה כרבי חנינא: "
+ ],
+ [
+ "רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב\"ה לזכות את ישראל כו': מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי\"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העקר הזה מה ששאל ר' חנניא בן תרדיון מה אני לחיי עוה\"ב והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העוה\"ב. ופירוש הפסוק (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו לצדק את ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר: ",
+ "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת מכות "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5dda910098850954bf046977033d003e3990f8fe
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,135 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Makkot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Makkot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש פלוני כו': אלו שמנו העדים חללים לפי שהם מעידין על זה שהוא חלל היינו פוסלים זרעם והתורה אמרה ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו וכן אין חייבין עדים זוממים גלות שנאמר הוא ינוס וגו' ולא זוממים אבל הם חייבין מלקות שנאמר והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע למדנו מפי השמועה בפירוש פסוק זה שיש בזה רמז כי כשיעידו עדים והרשיעו צדיק והצדיקו רשע ואח\"כ באו עדים אחרים והצדיקו צדיק והרשיעו רשע שמלקין את הרשע שהרשיעו את הצדיק והוא שנאמר אם בן הכות הרשע יהיה אותו דבר שהרשיעו בו איזה דבר שיהיה ואזהרה שלהם מה שנאמר לא תענה ברעך עד שקר ולפיכך מלקין אותן וכך פירש הש\"ס: "
+ ],
+ [
+ "מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו כו': מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים כו': ומשלם מאמרם כל המשלם אינו לוקה ולא אמרו כל הלוקה אינו משלם יתבאר לך העקר הקבוע אצלנו כי כשיעשה אדם חטא שהוא חייב עליו מלקות מצד א' ותשלום ממון מצד אחר משלם ואינו לוקה וזה בעדים זוממין והחובל בחברו בלבד כמו שנתבאר בכתובות והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות כו': משלשין בממון ואין משלשין במכות כו': משלשין שיחשבו בתשלומי אותו הממון כפי מנינם ואמרה תורה במחויבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר במחויבי מלקות אם בן הכות הרשע הנה כי כמו שיהרג כל אחד מהן כמו כן לוקה המלקות השלם ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ],
+ [
+ "אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן כו': אמרה תורה והנה עד שקר העד ולא נאמר עדות שקר עד שתהיה העדות על עצם העדים ולא על הדבר שהעידו עליו והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו וכאילו אין שם עדים כל עיקר: ואמרו ונהרגו על פיהם ר\"ל שיהרגו העדים ע\"פ אלו שהזימו ואע\"פ שהם תרי ותרי לפי שהעדות על עצמם של עדות ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה לפי שהם אומרים אנו אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרג ואין עלינו לדעת עדותם אבל מה שאנו מעידים שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים: "
+ ],
+ [
+ "באו אחרים והזימום באו אחרים והזימום כו': פירוש זה המאמר כי כשיעידו העדים שראובן הרג את שמעון אחר כן בא קהת וחושים והזימו אותם עדים ואחר כך באו עדים אחרים והעידו אותו העדות בעצמו שהעידו העדים הראשונים והוא שראובן הרג את שמעון והזימו ג\"כ קהת וחושים לאותם העדים השניים וכן השלישיים ורביעיים ואפילו באו אלף כתות זו אחר זו ויעידו כולם עדות אחת ושני עדים עומדין ומזימין את כולם יהרגו על פי שנים האלו ורבי יהודה אומר כאילו הוא תמה מזה איסטיסית היא זו גזור מן אסטיס והוא צבע שצובעים בו כעין תכלת ונקרא בערבי נל\"ג פירוש זה אמר כאילו עדות אלה המזימין יורה של צבעים כל מי שנגע בה יצטבע כמו שזה אומר שכל מי שיעיד אותו עדות יהרג ואין נהרגין אלא כת ראשונה בלבד ואין שומעין מאותן שבאין אחר כן ואין הלכה כר' יהודה לפי שאילו נתבררה עדות העדים השניים ולא ימצא להם מזימין היה נהרג ראובן עם העדים הראשונים שהזימו וגם כן אילו באו עדים ויזימו קהת וחושים יהרג ראובן וקהת וחושים וינצלו העדים הראשונים ועל זה תקיש: "
+ ],
+ [
+ "אין העדים זוממים נהרגין עד שיגמור הדין כו': כשנהרג אותו שהעידו עליו ואחר מותו הוזמו העדים לא יהרגו כמו שנאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים *(אבל החכמים מעידים שהרי הסמיכו עליו) [צריך תיקון רב ואפשר דצ\"ל אבל החכמים מעידים ר\"ל החכמים דסתרו לראיות הצדוקים מעידים כלומר מורים מתוך הפסוקים שנהרגין משנגמר הדין ועל זה נתן טעם שהרי הסמיכו עליו ר\"ל דסנהדרין סמכו על עדותן של אלו דהשתא מתקיימת שפיר נפש בנפש דמשנגמר דינו מקרי גברא קטילא כדאיתא בסנהדרין ע\"א: ואם משנגמר דינו]: "
+ ],
+ [
+ "על פי שנים או שלשה עדים יומת המת כו': דברי ר\"ע פירושו כי העדות היא מתקיימת בשנים וכשנלוה אליהם שלישי יהרג עמהם אם הוזמו שלשתן ואילו הוזם הוא לבדו לא יהרג ולא נתחייב מיתה אלא על שנצטרף לעוברי עבירה ודברי ר\"ע ור' שמעון קיימין ואין עליהם חולק ואולם כל א' מהם ענין ברור: וזה שאמרנו עד שיזומו כולם ובלבד שיעיד כל אחד מהם בתוך כדי דבור חבירו ויהיה הכל עדות אחת וכאילו כולם העידו עדות בבת אחת: "
+ ],
+ [
+ "מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו': ענין דברי רבי כי כשיבא קרוב ולא בא להעיד על האיש ההוא אבל בא לראות מה שיעשה ולא ידע אם יש שם קרוב וראה מה שראה תתקיים העדות בשנים כשרים מכלל הרואים ולא נשגיח לנשארים: והלכה כרבי: "
+ ],
+ [
+ "היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין כו': זה שהתרה בו כשראה העדים יצטרף עמהם ואם לא ראה אותם לא יצטרף ולפיכך כשיהיה זה המתרה רואה שני העדים שבחלון זה ושני העדים שבחלון אחר וכמו כן הם כולם רואים את המתרה הרי זה מצטרפין ויחזור הכל עדות אחת. ואין הלכה כרבי יוסי: ואמרו שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן הוא דבר ברור וראוי לסמוך עליה: "
+ ],
+ [
+ "מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו ב\"ד כו': כבר בארנו בפרק ראשון [הלכה ג] ממסכת סנהדרין כי הסמיכה בארץ ישראל ויש להם רשות לדון בארץ ובחוצה לארץ דיני קנסות ודיני נפשות אבל אין דנין דיני נפשות בחוצה לארץ אלא בזמן שדנין דיני נפשות בא\"י כ\"ש שאין דנין אלא בזמן שב\"ד הגדול בלשכת הגזית כמו שנא' לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט בזמן שיש כהן מקריב ע\"ג המזבח יש דיני נפשות ובלבד שיהיו הסנהדרין בלשכת הגזית כלומר במקדש ממש: וזה שזכר ממיעוט המיתה ראוי שיכוונו הסנהדרין זה בהתבוננות ומתון בדינין ואם אינן יכולין ונתקיימה העדות על מי שחייב מיתה יש להם להמית אפילו אלף איש ביום אחד כשיזדמן זה שיהיה ראוי ע\"פ התורה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל כו': נשמט הברזל מקתו והרג כו': המעגל במעגלה היא אבן חלקה שהבנאין אצלנו מחליקין וממשמשין בו השטחים עד שמבהיקין: ואמרו כל שדרך ירידתו ואפי' ירידה שהיא לצורך עליה כמו שנאמר ויפל עליו וימות: ורבי אומר שזה שנאמר ונשל הברזל מן העץ ר\"ל מן העץ המתבקע וחכמים אומרים מעצו: ופירוש קתו העץ שאוחזין ביד: "
+ ],
+ [
+ "הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה כו': יעלה על הדעת שזה קרוב למזיד לפי שזרק לרשות הרבים ולא יגלה לפיכך הודיענו שהוא גולה ובלבד שזרק למקום שאין דרך בני אדם לשבת שם באותה שעה אלא על דרך זרות במקרה ולפיכך לא נחשבהו כמזיד וגולה: ור' אליעזר בן יעקב מביא ראיה ממה שנאמר ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו: והלכה כר' אליעזר בן יעקב וכאבא שאול: "
+ ],
+ [
+ "האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב כו': הסומא אינו גולה דברי ר\"י ר\"מ אומר גולה כו': כשהאב מכה את הבן שלא ללמדו תורה ולא מדה טובה ולא מלאכה שיתפרנס בה והרגו הוא גולה ואם הכהו על דבר מאלה אינו גולה וזו הסברא בעצמה ברב הרודה את תלמידו ושליח בית דין: ואמרו הכל גולין על ידי ישראל להביא כותי ועבד: ואמרו חוץ מגר תושב ר\"ל שגר תושב כשהרג את ישראל אינו גולה אלא נהרג אבל כשהרג ישראל לגר תושב יגלה ישראל ואמרה תורה בהורג בשגגה בלא ראות רבי יהודה אומר מי שאפשר לו לראות יגלה ר\"מ אומר אפי' מי שנעדר הראות יגלה: והשונא עונו גדול משיוכל להתכפר בגלות ולפיכך לא יגלה: ואין הלכה לא כר\"ש ולא כר\"מ ולא כר' יוסי בר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן כו': וכן השתים וארבעים עיר ערי הלוים כולם קולטות אלא שאלה השש כל מי שנכנס לשם בין בכוונה בין שלא בכוונה נצול ואותן אם הגיע באחת מהן וידע שהיא קולטת תצילהו ואם אינו יודע שהיא קולטת אינו מצילתו אלא הורג אותו גואל הדם לשם: "
+ ],
+ [
+ "ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך כו': אמרו וידברו אליו רוצה לומר שהם ידברו לגואל הדם אם בקש הרוצח ויאמרו לו בשגגה הרג ואסור להורגו בשלום ומה שראוי לדבר לו כדי לשכך חמתו: ור\"מ אומר אינם חייבין להטפל בזה אלא הוא יטעון להציל עצמו. ואין הלכה כר\"מ: "
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בר' יהודה אומר בתחלה אחד שוגג כו': אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים כו': משנגמר דינו מת כהן גדול הרי זה אינו גולה כו': כהן שעבר ממשיחתו הוא כשיארע בו מום או אירע בו קרי בכהן גדול ביום הכפורים ומנו אחר תחתיו ובא בהורג נפש זכירת כ\"ג ג' פעמים: ור' יהודה שאומר משוח מלחמה לפי שנאמר בהורג נפש לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן וחכמים אינם דורשים זה הפסוק לפי שלא אמר בו הכהן הגדול וכשימות אחד מאלה חוזר ואע\"פ שהאחד חי: ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "נגמר דינו בלא כהן גדול וההורג כהן גדול כו': אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה כו': הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה כו': הלכה כרבי עקיבא כשיצא מעיר מקלטו במזיד אבל אם יצא בשוגג ההורג אותו יהרג והש\"ס תקן זה הלשון ופירשו אף אחר הנוף וזה כי כשיהיה עקרו בתוך התחום ונופו נוטה לחוץ התחום כיון שנכנס תחת נופו נקלט כיון שעקרו בפנים אף נופו קולט וכן כשעקרו בחוץ ונופו בפנים קולט: "
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו [כו'] שהיה בה כו': מחלוקתם היא בארבעים ושתים עיר אבל שש ערי מקלט אין בהם מחלוקת שישבו בהם בלא שכר והלכה כר' יהודה בשני המאמרים: ושררה מעלה וגדולה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו הן הלוקין הבא על אחותו כו': ראוי לך שתדע אלה העקרים הרבים שאזכרם בזה המקום והם כי כל מחוייבי כרת בלבד או מיתה בידי שמים ויהיה אותו חיוב בלא תעשה כשיהיה זה בעדים והתראה לוקה ואחר שנלקה ועשה תשובה נפטר מן הכרת וכל המחויבים כרת כולם מפורשים בתורה ומחויבי מיתה יש מהם מבוארים בתורה ויש מהם נרמזים וכבר הקדמנו זכרון כולם במסכת סנהדרין בפ\"ט וי\"א ובכגון זה נאמר אין חייב אדם בב' דינין כי כשהלקו אותו לא תחול עליו עונש כרת ולא עונש מיתה בידי שמים וידוע הוא כי כל התורה צווי ואזהרה והצווי היא מצות עשה ואזהרה היא מצות ל\"ת והלשונות אשר באו בתורה להורות על אזהרה ונאמר בהם שהמצוה הפלונית היא מצות לא תעשה הם ארבעה לא ואל והשמר ופן ואמרו חז\"ל [עירובין צו. וש\"נ] כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה. ואלה מצות ל\"ת נחלקין (חלוק הראשון) לארבעה חלקים אחד מהם מחויבי כריתות. והחלק השני מחויבי מיתה בידי שמים וכבר זכרנו שאלו הב' הם חייבים מלקות. והחלק השלישי מחויבי מיתת ב\"ד [* ס\"י ואין בהם מלקות דקים ליה בדרבה מיניה]. והחלק הרביעי הם מחוייבי לאוין והם אותם שבאו בהם אזהרה בלבד וזה החלק יש ממנו אזהרות יתחייב עליהם מלקות ומהם אזהרות אין חייב העובר עליהן מלקות ואע\"פ שעבר ועשה מעשה שיש בו איסור אבל הש\"י יענישו על עברו במה שהוא יודע הש\"י. ויודע לך מה שחייב מלקות עליו ומה שאין חייבין עליו מלקות במה שאומר לך והוא זה כי כל הלאוין הנזכרים בתורה נחלקו לשבעה חלקים הששה אין חייבין עליהם מלקות וחלק אחד חייבין עליו מלקות ומה שאני אומר בכאן לאוין ר\"ל האזהרה בין שיהיה באחד מארבע לשונות או שיהיה אזהרה שהיא באה מכלל עשה כמו שנבאר. החלק הראשון מהם לאו שניתק לאזהרת מיתת ב\"ד או לאזהרת כרת אין לוקין עליו כגון לא יקח איש את אשת אביו לא יהיה קדש בבני ישראל וכמו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים וכיוצא בהן לפי שזה הלאו אמנם באה אזהרה על העיקר שאצלנו כי התורה אינה מחייבת מיתה ולא כרת עד שיהיה בענין ההוא לאו פשוט וזה מה שאמרו חכמים לא ענש הכתוב אא\"כ הזהיר ולפיכך לא נעניש עונש מן העונשין אלא אחר התראה: חלק השני לאו שניתק לתשלומין אין לוקין עליו כגון מה שאמר לא תגנוב לא תעשוק את רעך ולא תגזול וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו לפי שמי שעבר על לאו זה הוא חייב בתשלומי ממון: והחלק השלישי לאו שאין בו מעשה כגון לא תלך רכיל בעמך לא תקלל חרש ולא תונו איש את עמיתו שהוא אונאת דברים וכל כיוצא בהם כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם ומקלל עצמו וזולת אלה השלשה אין לוקין עליו ובתוספתא דברכות כל מצות ל\"ת שיש בה מעשה לוקין עליו את הארבעים ושאר כל ל\"ת שבתורה הרי אלו באזהרה העובר עליו כעובר על גזירת המלך. הנה התבאר לך מזה המאמר ההפרש שיש בין אמרם במקומות לוקה או סופג את הארבעים ובין אמרם במקומות הרי אלו באזהרה ודע זה ושמרהו: והחלק הרביעי לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו אלא אם לא קיים העשה שבו כגון מה שאמרה תורה לא תקח האם על הבנים הוא לאו ואם עבר ולקח כאחד אמרה שלח תשלח את האם וזה מצות עשה וכשישלח האם אינו חייב מלקות ולפיכך אינו חייב מלקות על לקיחתם כאחד לפי שיוכל לשלח האם ויקיים העשה ואם תפס אות' עד שמתה האם או ששחטה זולתו ולא יכול לקיים המצות עשה אותה שעה הוא חייב מלקות כ\"ש אם המית הוא את האם או ששחטה שבטל העשה שבה שהוא חייב בלא ספק לדעת הכל וכמו כן אמרו לא תכלה פאת שדך וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט ואם עבר ועשה אמר לעני ולגר תעזוב אותם כלומר יעזוב אותם אחר שלקחם וכן ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה וכן לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו השב תשיב לו את העבוט כבא השמש הדין בכל אלה כדין שלוח הקן: החלק החמישי לאו הבא מכלל עשה בזה שנאמר בכהן גדול והוא אשה בבתוליה יקח מלמד שאסור לו ליקח בעולה כי לפי שלא נאמר בו לא יקח אם עבר ולקח בעולה אינו חייב מלקות כמו אם לקח אלמנה או גרושה או זונה או חללה וכן אמרו במצרי ואדומי בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם הודיע לנו שדור ראשון ודור שני לא יבא בקהל ואם עבר אינו חייב מלקות לפי שלא נאמר בו לאו בפירוש כמו שנאמר לא יבא ממזר לא יבא עמוני ומואבי: והחלק הששי לאו שבכללות אין לוקין עליו והוא לאו שלא נאמר בפירוש אלא שהוא נלמד מדבר אחר כמו שאמרו חכמים ז\"ל במקומות רבות ולאו בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר והמשל בזה ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וכשאכל הקלי זה אין מלקין אותו שתי מלקות אחד משום לחם לא תאכלו ואחד משום קלי לא תאכלו וכן אם אכל הכרמל משום כרמל וכמו כן הנזיר אם אכל חרצן או זג אינו חייב שתי מלקות אחד משום חרצן שבא בפירוש והשני משום כל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לפי (שזה) [נ\"א שזג] הוא לאו שבכללות אלא אם כן אמר בפירוש מכל אשר יעשה מגפן היין לא יאכל מחרצנים ועד זג לא יאכל היה חייב על אכילת חרצן שתים וכמו כן על הזג וכמו כן על הענבים לחים וכן על הענבים יבשים על כל אחת שתי מלקיות אבל לפי שאין לוקין על לאו שבכללות אינו חייב על כל אחד מן הנזכרים אלא לאו אחד ולכן אמרו אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל כאילו אמר אל תאכלו ממנו אלא צלי וכשאכלוהו נא אינו חייב שתים אחד משום נא ואחד משום לא תאכלו אלא צלי לפי שזה הלאו השני מכלל לאו הוא יוצא והוא לאו שבכללות ואמנם על נא ועל מבושל מלקות אחת ודע זה הענין והבן בו היטב לפי שהוא הקשה שבכולן ומזה החלק גם כן שיבא לאו אחד יכלול לשנים שלשה איסורין כגון זה שנאמר לא תאכלו על הדם כי הלאו כלל דברים רבים למדנו ממנו [סנהדרין סג.] לא תאכלו מבהמה קודם שתצא נפשה ולמדנו ממנה לא תאכלו מבשר זבח ועדיין דם במזרק כלומר קודם זריקת הדם על המזבח ולמדנו ממנו אין מברין על הרוגי ב\"ד ולמדנו ממנו שבית דין אין אוכלין ביום שהורגים את הנפש ולשון הש\"ס באלה האיסורין כולם אין לוקין על אחד מהם וזה הוא לאו שבכללות ר\"ל שבכללו איסורין הרבה ולא נתבאר מהם אחד שנוכל לומר לוקין על אותו שנתבאר מלקות אחד כמו שעשינו משל בחדש ופסח וזה יותר מבואר וקל להבין מן המשלים שהקדמנו: והחלק השביעי הוא לאו גרידא והוא שאין בו אחת מאלו השש סבות הנזכרות שלוקין עליו כגון שעטנז וכלאים ונבלה ובשר בחלב וכתובת קעקע ושרט לנפש וזולתם הרבה הנה נתבאר לך שאותן שמלקין אותן מלקות הם המחויבין מיתה בידי שמים ומחויבי כריתות על שעבר על מצות לא תעשה ומחויבי לאו כשלא יהיה באותו לאו אחת מן הסבות שזכרנו מלבד נשבע ומימר ומקלל חבירו בשם לוקין ואף על פי שהוא לאו שאין בו מעשה וכן לאו שניתק לעשה כשלא יתקיים העשה שבו לוקה: הנה נתבאר לך כי כל מה שזכר בזה הפרק אמנם זכר מחויבי מיתה או כרת או לאו מיוחד כמו שיחדנוהו ואין כונתו בזה הפרק לזכור כל מי שהוא מחויב מלקות אבל הוא זוכר קצתם מהם מי שזכר כמו שבא המשל והדמיון ומהם מי שזכר אותם לדין נוסף באותו הלאו שאינו מבואר בפשט המקרא או למחלוקת שנפל בו ובעקרים שהקדמנו לך תדע (כי) כל מחויבי מלקות בין שנזכר או לא נזכר ועדים זוממין חשב להם דבריהם מעשה לפי שהם נצרכים להגיד עדותן בבית דין: "
+ ],
+ [
+ "הטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש כו': טבל ומעשר ראשון כשלא נטל תרומתו במיתה כמו שנאמר בתרומת מעשר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ודין מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ג\"כ ודין תרומה שלא נטל ממנה מעשר אחד הוא והוא טבל כמו שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב: ומעשר שני והקדש שלא נפדו בא להם לאו גרידא והוא ממה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וגו' ודע כי אינו מחויב מלקות על מעשר שלא נפדה אלא כשאכלו אחר שראה פני ירושלים שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה לא תוכל לאכול בשעריך ולפיכך אינו חייב מי שאכל מעשר שני בגבולין מלקות עד שיכנס לירושלים כמו שאמרנו מאימתי חייבין משיראה פני הבית ואין הלכה כר' שמעון כי לא נאמר בברייתא אלא בריית נשמה בלבד: "
+ ],
+ [
+ "האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם וכו': כשאכל ביכורים אחר שקרא עליהם אינו חייב מלקות לפי שהם נכסי כהן כמו שבארנו במקומו אלו דברי ר' עקיבא אבל חכמים אומרים כי כיון שהניח אותן בעזרה אינו חייב על אכילתן מלקות ואע\"פ שלא קרא. ודין ביכורים ג\"כ כדין מעשר שני רוצה לומר שאינו חייב עליהם כשאכלם חוץ ובין כהן בין זר עד שיראו פני הבית וכשאכל ביכורים אחר שראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ותרומת ידך אלו ביכורים וכבר בארנו בפרק שלישי [הלכה ז] מתרומות שזה שנאמר ותרומת ידך בכאן הוא נאמר על הביכורים על כל פנים לפי שלא הניח בזה הפסוק כלום מכל הדברים שטעונין הבאה ממקום למקום שלא זכר אותם בפירוש ולא זכר הביכורים והם טעונין הבאת מקום ואמר ותרומת ידך ואין התרומה טעונה הבאת מקום אם כן אינו רוצה לומר אלא הביכורים וכשאכל קדשים חוץ למקומם המסוים לאכילתם עבר על מה שכתוב בתורה לא תוכל לאכול בשעריך: ומה שאמר בכאן מעשר שני חוץ לחומה ואע\"פ שמנה קודם לכן מעשר שני והקדש שלא נפדו אין זה כפל דבר אבל המאמר הזה הוא נאמר כשהיה מעשר טהור ואכלו אותו טהור ואכלו חוץ לחומה משיראה פני הבית כמו שפירשנוהו למעלה. ומה שאמר בהלכה שלפני זה מעשר שני והקדש שלא נפדו רוצה לומר כשהיה מעשר שנטמא ואכלו והוא טמא קודם שנפדה ואפילו אכלו בירושלים לפי שכשנטמא מעשר שני בירושלים אסור לאכלו עד שיפדה וזה מה שאמרו מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו בירושלים שנאמר כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות מאת פניו אליהם ואזהרה על אכילת מעשר שני בטומאה הוא ממה שנאמר לא בערתי ממנו בטמא ולמדנו מפי הקבלה בין שאני טהור והוא טמא בין שאני טמא והוא טהור ואינו חייב מלקות על אכילת מעשר שני בטומאה עד שיאכלנו בירושלים דאמר רחמנא בבכור שנפל בו מום בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו. ואמרו בכאן לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ובאה הקבלה ג\"כ בזה התוספת לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שתאכל בכור בטומאה בשעריך: ואמר רחמנא לא תותירו ממנו עד בקר והוא לאו שאין בו מעשה ואמרו ועצם לא תשברו בו אמנם בא זה בפסח טהור כמו שבארנו במקומו: "
+ ],
+ [
+ "הנוטל אם על הבנים ר\"י אומר לוקה כו': רבי יהודה סבר שלאו שנתק לעשה לוקין עליו ואין הלכה אבל העיקר מה שזכרתי לך שאין לוקין אלא אם לא קיים העשה שבה: "
+ ],
+ [
+ "הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו כו': לא יקרחו קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה וכשימרט משערו על מת בלבד עד שיגלה מעור ראשו כגריס לוקה ואע\"פ שלא פירש בכהנים קרחה במת למדנוהו בג\"ש ממה שנאמר בישראל ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ונאמר ושרט לנפש לא תתנו לחייב על כל שריטה ושריטה ועל כל נפש ונפש ואמרו לנפש לחייב על כל שרט ושרט ועל כל נפש ונפש. ואמרו על הזקן חמשה על השער שבלחי העליון מלקות ועל הלחי התחתון מלקות אלה שתי מלקיות מצד ימין וכמו כן שתים מצד שמאל ועל מה שנתלש מן השער מן הזקן אחד. וצריך אתה לידע כי המגלח בידו הוא המתחייב מלקות על הפאות ועל הזקן ואינו חייב המתגלח אא\"כ עזר למגלח אותו ואז לוקין שניהם: ורהיטני כלי ברזל משרש השער ותולש אותו מעקרו. ומלקט כעין מלקחיים ואין הלכה כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "הכותב כתובת קעקע כתב ולא כו': רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים על בשרו כאילו אמר לא תשתף עמי שום דבר ולא תקרב עצמך לזולתי וזו היא כוונתו ואין הלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא כו': וכשהתרו לו גם כן ואמרו לו זה שאתה שותה שיעורו כך וכך ועל כל שיעור כך ממנו אתה חייב מלקות לוקה כפי השיעורין. וכך פי' בירושלמי: "
+ ],
+ [
+ "היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת כו': על כל שערה אחת יתחייב הנזיר מלקות כשקצץ אותו בהתראה כמו שנתבאר במקומו: אמרו פושט ולובש אינו כשיסור אותו מכל וכל אלא כיון שפשט ראשו והחזירו וכמו כן כשעמד עליו כדי לפשוט וללבוש חייב על כל התראה ואפילו שלא נפשט: "
+ ],
+ [
+ "יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה כו': יהיה החמור הקדש כשהקדישו לבדק הבית וכבר ידעת לשון המקרא לא תעבוד בבכור שורך וגו' ולמדנו על כל הקדשים שהם אסורים בעבודה ולפיכך הוא חייב משום עבודה במוקדשין. ועל השור והחמור אחת משום חורש בכלאי בהמה ומלקות אחת משום עובד במוקדשין: ואמרו כלאים בכרם יהיה חייב שתים משום זורע כלאים ומשום כלאי הכרם כמו שנתבאר בספרי ושאר הלאוין מבוארים אין בכל אלה איסור חל על איסור אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן אחד ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתם הרבה באותו הזמן בעצמו ומעקרנו המחפה בכלאים חייב ולפיכך כשהחזיר העפר ברגלו על הדבר בעצמו שזרע כשהוא מהלך חייב משום לא תזרע כרמך כלאים: "
+ ],
+ [
+ "כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת כו': אילו אמר ארבעים במספר היה ראוי להיותם שלימים ולפי שהקדים במספר רוצה לומר שלא ילקה בלא שיעור אלא במנין ידוע כפי מה שיוכל לסבול כמו שנאמר כדי רשעתו במספר כלומר סוף ההלקאה ואמרו אחרי כן ארבעים יכנו רוצה לומר עד ארבעים כמו שלמדנו מפי הקבלה בדברי חכמים ז\"ל הואיל וההכאה הוא כפי מה שיוכל לסבול ולא יוסיף על ארבעים לא נכה ארבעים ונניח ההכאה זו דרך שמירה כמו שבאר שהשמירה במיעוט הכאה בא. ורבי יהודה אין דעתו כן ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "ואין אומדין אותו אלא במכות הראויות כו': וידוע שזה שנאמר ארבעים יכנו אינו רצונו לומר שילקה ארבעים לא יותר והוא שאמר לא יוסיף וילקה למטה מן הארבעים כפי מה שיוכל לסבול כדי שלא ימות והוא שאמדו לו לפי כחו על רשעתו ויש להקל בזה כגון שאמדוהו היודעים במזגי בני אדם ואמרו שיוכל לסבול עשרים הלקאות ומעקרנו שלא ילקה אלא שמנה עשרה ואע\"פ שיוכל לסבול עשרים ועל זה הדרך תקיש. ואמרו אמדוהו אומד אחד כשנתחייב שתי מלקיות או יותר ואמדוהו על דרך משל שיסבול שנים וארבעים ויפטר מן הכל כיון שתחלת האומד [לא] היה יכול לסבול הכל והם כך וכך הלקאות ואם אמדוהו למלקות אחת בלבד יניח אותו עד שיבריא ממלקותו ולוקה פעם שניה כפי מה שיסבול גם כן וכמעשה זה בעצמו יעשה כשעבר עבירה שיש בה לאוין הרבה ועל זה הדין שוה שיתבוננו בשעת האומד אם אמדוהו לסבול הכל או לסבול אחת לאחת: "
+ ],
+ [
+ "כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד כו': אלה השתי רצועות של חמור לפי שעשה מעשה הבהמות יענש בעורותיהן כמו שנאמר על דרך משל (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו: "
+ ],
+ [
+ "ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת על פי כריסו: יהיה בבית היד של המלקות נקב שיהיו נתלים בו הרצועות וימשוך בו המלקה כשירצה ויקצר אותו לפי שאין לוקין לאדם אלא ברצועה שתגיע עד טבורו כמו שנזכר: ויגביה הרצועה בשעת ההלקאה בשתי ידיו ויכה בידו אחת לפי שזה יותר שלם בהכאה ויהיה המכה אדם משכיל ממוצע בכחו לא יהיה איש מתעורר ולא משתגע שיכה מכת נקמה באיש ההוא. וצריך שיכה שליש המכות על לבו והשליש בכתף האחת והשליש בכתף האחרת והרמז בזה דאמר רחמנא והכהו לפניו כדי רשעתו ולא לאחריו כדי רשעתו: "
+ ],
+ [
+ "והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' וכו': גדול הדיינין קורא אלה הפסוקים הנזכרים בשעה שמלקים את הלוקה והסמוך לו במעלה ימנה המכות והשלישי יצוה המכה להכות ויאמר לו הכה כל זמן שיכה אם יהיה מספר ההכאות מספר הרבה יתעכב בקריאת שני הפסוקים האלה ואם הוא מספר מועט ימהר ויכוין כל מה שאפשר שיקדים הקריאה כשתשלם ההכאה וחוזר לראש. ופירוש נתקלקל שיצא הרעי בשעת ההכאה וכבר נשלם בזיונו ורחמנא אמר ונקלה אחיך לעיניך וכיון שנתבזה נסתלק ממנו ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתן כו': כבר הקדמנו כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת. ואמרו כל היושב ולא עבר עבירה הוא רוצה לומר שאפשר לו לעשותה ואין מונעו מעשותה בשום פנים זולתי שמירת מצות התורה כגון יוסף הצדיק וכיוצא בו ואתה יודע לשון התורה והמנע אדם מאכילת הדם והיאך ייעד על זה למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך כל שכן בהמנעו מן התענוגים הגופניים הגדולים שהאדם נוטה אליהן בטבעו כמו שזכר והתורה היא שהזהירנו שלא לעשותן כדי להרגיל הנפש שלא להוסיף על מה שהוא מדרך הטבע. ואין הלכה כרבי חנינא: "
+ ],
+ [
+ "רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב\"ה לזכות את ישראל כו': מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי\"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העקר הזה מה ששאל ר' חנניא בן תרדיון מה אני לחיי עוה\"ב והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העוה\"ב. ופירוש הפסוק (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו לצדק את ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר: ",
+ "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת מכות "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה מכות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Shevuot/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Shevuot/Hebrew/Vilna edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0fac517bfe6982515fa656f3b23074c5424b4a60
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Shevuot/Hebrew/Vilna edition.json
@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Shevuot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה שבועות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטומאה כו': שבועות שתים כי ישבע אדם על מה שעבר ועל מה שעתיד לבא ואלו הם שני מינים ויתחלק שבועתו על שעבר שני חלקים שעשה כך וכך או שלא עשה וכן בעתיד שיעשה או שלא יעשה: וידיעות הטומאה הוא מבאר אותם בפרק שאחר זה: ואמר יציאות השבת הוא ר\"ל בכאן רשויות השבת שהם שנים רה\"י ורה\"ר ולכל אחד מהן הכנסה והוצאה וכבר נתבארו דיני היציאות על תשלומן בפ\"א ממסכת שבת ולא זכר בהם בכאן אלא מה שחייב בה סקילה בלבד אבל בשבת זכר חיובי ופטורי כמו שביארנו לשם: ומראות נגעים שאת ובהרת והם העקרים ולבהרת שניה לה ולשאת שניה לה ועוד אבאר זה תכלית הביאור ואביא ראיותיהם בפ\"א מנגעים: "
+ ],
+ [
+ "כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף כו': התחיל ביאור ידיעות הטומאה בראשונה כדי שישלם המאמר בדבר שאינו מענין המסכת ויחזור לענין המסכת והיא שבועות אבל שבת ונגעים כבר ייחד לכל אחד מהם מסכת בפני עצמה וממה שאתה צריך לידע שעונש טומאת מקדש וקדשיו במזיד כרת ובשוגג קרבן אמרה רחמנא והביא את אשמו לה' וגו' ואם אי אפשר לו קרבן מן הצאן אמר ואם לא תשיג ידו וגו' ואם לא תגיע ידו וזהו קרבן עולה ויורד ואינו חייב קרבן עד שתהיה לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים והראיה על זה דאמר רחמנא בענין ההוא ונעלם ממנו והוא ידע ואשם אמרו ונעלם ממנו מורה שקדם לו ידיעה לפני זה ואמרו והוא ידע ראיה שידע מה שנעלם ממנו תחלה הנה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים ואמנם ענין ראיותיהם על שעיר יום הכפורים הנשרף כולו יארך ספורו ויותר ראוי להתפרש בהש\"ס מלפרשו בחבורנו זה: "
+ ],
+ [
+ "אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף כו': זה אפשר בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים ולא קדמה לו ידיעה שהוא איסור על בני ישראל ביאה למקדש והוא טמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ואח\"כ ידע שהוא טמא כשנכנס וכי הוא אסור לכנס למקדש טמא הנה כי אין לו ידיעה בתחלה. ושעיר הנעשה בחוץ ביוה\"כ הוא חטאת ויאכל למוצאי יום הכפורים וכבר נתבאר זה במקומו [מנחות פי\"א הל\"ז]: "
+ ],
+ [
+ "ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כו': כל השעירים ר\"ל שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורים ומחלוקת זה לא נאמר בו הלכה כדברי פלוני לפי שהוא דבר חוזר אל השם יתברך ואמנם הם חולקים בהיקש וראיות מהפסוקים אין זה מקום לזכור ענייני ההיקש בהם וכבר בארנו שכל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים שיפול בו מחלוקת בין החכמים לא נאמר בו הלכה כפלוני וענין מאמרו שיקרבו זה בזה שיקריב שעיר ראש חדש כשנתאחר הקרבתו ברגל מן הרגלים ויהיה שעיר הרגל ושעיר הרגל כשנתאחר הקרבתו יקריבהו בראש חדש ויהיה הוא בעצמו שעיר ראש חדש לפי שכל אחד משניהם חטאת הנעשית בחוץ הוא: "
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן יהודה אמר משמו שעירי ראשי חדשים כו': לפי שכבר אמר מוסיף עליהם של יום הכפורים שהוא מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף: "
+ ],
+ [
+ "ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו כו': אמר רחמנא על שעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וגו': וקלות נקרא מצות עשה ומצות לא תעשה זולתי לא תשא בלבד: וחמורות הם כריתות ומיתות ב\"ד ולא תשא לפי שהוא מן החמורות אע\"פ שהוא לא תעשה בלבד. וכפל אותם לפי שבא לבאר אותם באמרו השגגות והזדונות [כו'] ר\"ל בין שעשה שום דבר מהם ושגג בו או לא הודע שעיר המשתלח מכפר אפילו לא עשה תשובה מן הקלות אבל החמורות שעיר עם התשובה מכפרין: "
+ ],
+ [
+ "אחד ישראלים ואחד כהנים ואחד כהן משוח כו': אמר כי כולם שוים בכפרת שעיר המשתלח ואין בין הכהנים לישראל וכהן משוח הפרש זולתי בטומאת מקדש וקדשיו ור' שמעון אומר כי הם גם כן חלוקין בכפרת שעיר המשתלח ואמנם יכפר על ישראל בלבד: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע נטמא וידע כו': כשתתבונן הידיעות תמצא שמונה. הראשונה שידע שהוא טמא ואח\"כ נעלם ממנו ונכנס למקדש אחר כך ידע ידיעה שניה כי היה טמא כשנכנס לעזרה הנה אלו שתי ידיעות והשלישית שידע שזה מקדש ונעלם ממנו ונכנס במקדש אחר כן ידע שהיה טמא כשנכנס והנה זו ידיעה רביעית והחמישית שידע שזה קדש ונעלם ממנו זה ואכלו והוא טמא אחר כן ידע שמה שאכל הוא קדש הנה זו ידיעה ששית ושביעית שידע שהוא טמא ונעלם זה ממנו ואכל קדש ואח\"כ ידע שטמא היה כשאכל זו ידיעה השמינית ואלה שמונה מיני ידיעות מהם שתי ידיעות בטומאת גופו וזה שידע שהוא טמא ונעלם זה ממנו ועשה מה שעשה אחר כן ידע שהוא טמא ומהם שתי ידיעות במקדש והוא שידע שהוא מקדש ונעלם ממנו ונכנס ואח\"כ ידע שהוא מקדש ומהם שתי ידיעות בבשר קדש והוא שידע שהוא קדש ונעלם ממנו ואכל ואחר כן ידע שקדש אכל ואמנם אמר שהן ארבעה ואע\"פ שהן שמנה כמו שמנינו לפי שלא מנה זולתי ידיעה ראשונה בלבד אשר באותה ידיעה יתכן שיתחייב קרבן כשנודע לו בסוף אבל ידיעות שבסוף לא מנה אותם בשום פנים לפי שכ\"ז שלא קדמה לו ידיעה אינו חייב קרבן ואע\"פ שידע בסוף וכאילו אמר ידיעות הטומאה שבתחלה שתים שהן ד' אמנם היותם שתים לפי שהם כולם תלויות בטומאת מקדש ובטומאת קדשיו והיותם ארבע ידיעות טומאת גופו תחלה לענין מקדש וקדשיו וידיעת המקדש תחלה וידיעת בשר קדש תחלה וידיעת טומאת גופו תחלה ולענין בשר קדש ואמרו נעלם ממנו זה וזה אינו ממנין הידיעות אבל הוא מגיד הדין שהוא חייב קרבן אף על פי שלא היתה אצלו ידיעה בשעת המעשה בשום פנים לא בטומאה ולא בקדש וכבר ידעת שענין קרבן עולה ויורד כי הוא העולה עם העשיר ויורד עם העני הוא לשון המקרא ואם לא תשיג ידו וגו' והנה הוספנו בפירוש זה ההלכה לפי שהוא קשה מאד בהש\"ס ומה שזכרנו מפתח למה שנזכר לשם: "
+ ],
+ [
+ "אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת כו': אמר רחמנא למשה ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו ר\"ל שכל מקדש שיעשו כגון זה יהיה מעשהו וכבר ידעת שמשה מלך היה ומכלל המלכים מנו אותו מוסיף על הנבואה ועליו נאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך והסנהדרין הם שבעים זקנים וכן האורים והתומים והביא ראיה על השתי תודות ממה שנאמר בעזרא (נחמיה י״ב:ל״א) ואעמידה שתי תודות גדולות והשיר שאומרים הוא ארוממך ה' כי דליתני וגו' אחר כן ילכו השתי תודות זו אחר זו עד המקום שירצו וכשמגיעין עד סופו עומדין ונאכלת אחת מהן והשנית שורפין אותה והוא פירוש מה שאמרו על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת ואלה השתי תודות הם לחם בלבד מבלי כבשים לפי שאלה גם כן ממיני התודה כמו שיתבאר עוד במקומו ואשר חייב להיות בית שני קדוש ואע\"פ שנעשה מאין אורים ותומים ומאין מלך לפי שבקדושתו עומד עד סוף הדורות ר\"ל הקדושה שנתקדש בימי שלמה ומעשה עזרא אמנם זכר בעלמא הוא דעבד: "
+ ],
+ [
+ "נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה כו': כשהשתחוה לצד ההיכל ואפילו לא שהה לשם בשום פנים או כשהשתחוה כלפי חוץ ושהה או ששהה שיעור אותה השתחואה שתהיה לחוץ ונזכר אחר כך חייב ושיעור אותה השתחואה כדי שיקרא אדם זה המקרא ביישוב לא במהירות ולא באריכות הוא ויכרעו אפים [ארצה] על הרצפה וישתחוו להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו ופסוק זה הוא בדה\"י (ב' ז') ומצות עשה הוא שנאמר לו צא בקצרה ואמרו שאין חייבין עליו ר\"ל אין ב\"ד חייבין קרבן כשהורו בו ואמרו אין מותר לו שיעמוד במקדש והוא טמא אבל יצא כמו שיוכל ואפילו בארוכה וחייב שיקצר (לכוונתו) ועוד יתבאר עיקר זה בהוריות (פ\"ב הלכה ה): "
+ ],
+ [
+ "ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה כו': ראוי שיעמוד כמו שהוא ויבטל התנועה ונועץ צפרניו בקרקע עד שימות האבר ואח\"כ יפרוש ופרישתו ממנה היא מצות עשה ופירוש אמרו ג\"כ חייבין עליה שיהיו בית דין חייבין כשהורו בה והתירו הפרישה והוא אסור וכמו כן חייב האיש עצמו קרבן כל זה במצות עשה [שבנדה] ואינו חייב בעשה שבמקדש כמו שנבאר בהוריות (שם): "
+ ],
+ [
+ "ר\"א אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ כו': רבי אליעזר אומר שזה שאמר הכתוב בנבלת שרץ טמא וכו' אחר שאמר בכל דבר טמא שהוא כולל מיני הטומאות כולם ר\"ל כי אינו חייב קרבן עד שיודע באיזו טומאה ממיני הטומאות נטמא אם שרץ או נבלה או זולתו אבל כשנתברר לו שהוא טמא ואינו יודע באיזו טומאה אינו חייב קרבן ר' עקיבא אומר שהוא חייב ואע\"פ שהוא נכנס בכלל כל דבר טמא ענינים אחרים יארך ביאורם ואין ראוי לזכרם כפי כוונת חבורנו זה והלכה כרבי ישמעאל: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת שתים שהן ארבע שבועה שאוכל כו': שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב כו': באמרו שלא אוכל ושלא אשתה גלי אדעתיה שאמרו שלא אוכל אכילה לבדה בלא שתיה ולפיכך חייב שתים: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין ופת שעורין כו': לפי שכפל פת שהיה יכול לומר שלא אוכל פת חטין וכן של שעורים וכן של כוסמין ובכפלו גלי אדעתיה שחייב עצמו שבועה על כל אחת ואחת מהן: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה כו': יתכן היותו חייב על כל אחת ואחת בענין זה והוא שאמר לו חבירו בא ושתה עמי יין ושמן ודבש ואמר לו שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ולפיכך חייב על כל אחת ואחת לפי שהיה יכול לומר לו שבועה שלא אשתה עמך [ס\"י ולא אמר] (לא) יין ושמן ודבש אלא לחלק לפיכך חייב על כל אחת ואחת: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שאינן ראויין כו': הוא כשכלל דברים המותרים עם דברים האסורין כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וטרפות ושקצים ור' שמעון פוטר לפי שאינו סובר איסור כולל ואין הלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "אחד דברים של עצמו ואחד דברים של כו': ריבוי הכתוב הוא אמרו או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' ואמר אחר כן להרע או להיטיב מיעוט לכל אשר יבטא האדם בשבועה ריבוי אחר רבי עקיבא אומר ריבה ומיעט וריבה ורבי ישמעאל אומר בזה כלל ופרט וכלל ויהיה היוצא ממחלקותם כפי מה שראוי מן העקרים הנעשים והקישות הלמודות ברבוי ומיעוט או בכלל ופרט מה שאתה רואה. וענין העתיד לבא כשישבע על הדברים הבאים שיעשה אותם או שלא יעשה אותם והלכה כרבי עקיבא: "
+ ],
+ [
+ "נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור כו': אמר רחמנא להרע או להיטיב אמנם הוא מחויב בשבועה על דבר שאי אפשר בו שייטיב במקום להרע או ירע במקום להטיב והם דברי הרשות ובהן יתכן לאו והן הוא ישבע שיעשה ואפשר לו או לא יעשה ואפשר לו: ואמרו בנשבע לבטל את המצוה פטור ר\"ל פטור מקרבן שבועת בטוי וחייב מלקות משום שבועת שוא ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו': כשאמר שבועה שלא אוכלנה ואמר אחר כן שבועה שלא אוכל ואכל חייב שתים כשאמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה ואמר אחר כן שלא אוכל אפי' אכל ממנה כזית ולפיכך חייב משאכל ממנה כזית וכשסיים אכילתו חייב שתים וזה כשהקדים שלא אוכלנה כמו שמשלנו: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע כו': הידוע לאדם עד שיהיה אותו הדבר ידוע אצל שלשה בני אדם או יותר ואמרו אם לא ראיתי הוא שיאמר כל פירות העולם אסורין עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר או כיוצא בזה ואמרו כקורת בית הבד ר\"ל כתבניתה וצורתה והוא תבנית שאינו מצוי בנחשים כמותה אבל בגודל הגוף מצוי ואין בו שבועת שוא הנה נתבאר לך בכאן שמיני שבועת שוא שלשה האחד שישבע על שהוא חיוב המציאות שהוא בחילוף מה שהוא מצוי או שישבע על מה שהוא נמנע המציאות שהוא נמצא או שישבע על דבר שאין צריך בו לאמת הספור בשבועה כגון שישבע על האיש שהוא איש ועל האשה שהיא אשה: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו': מבואר הוא שכיון שנשבע שיאכלנה שהוא חייב לאכלה מכלל המצוה כמו שהוא חייב לעשות סוכה ולולב כי הוא חייב לקיים השבועה ומה שנשבע אחר כן שלא יאכלנה כאילו נשבע שלא יעשה סוכה או לולב ואמרו אכלה עבר על שבועת ביטוי פירושו אף על שבועת ביטוי לפי שעבר על שבועת שוא על שני הענינין: "
+ ],
+ [
+ "שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים כו': אמרו מפי עצמו הוא תנאי בשבועת ביטוי אבל אם השביעוהו עליה זולתו שיאכל או שלא יאכל אין חייב לעשות כמו שנשבע אלא אם ענה אמן כי אין הפרש בין שנשבע הוא עצמו או שישביענו זולתו ואמר אמן כמו שיתבאר אחר כך: "
+ ],
+ [
+ "שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים כו': אמנם זכר אנשים ונשים ושאר החילוקים לפי שרוצה לזכור אחר כן שבועת העדות שאין נשים חייבות ולא קרובים ולא פסולין ואפי' ענו אמן כמו שנבאר בפ' שאחר זה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים כו': זה שאמר אינה נוהגת אלא בראויין להעיד להוציא מלך ופסולי עדות דרבנן לפי שהם פטורין ואע\"פ שהם ראויין להעיד מדאורייתא ואין הלכה כר' מאיר: "
+ ],
+ [
+ "וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון כו': לא אמרה תורה בשבועת עדות ונעלם ממנו ולפיכך חייב על זדונה קרבן ושגגתה עם זדון העדות הוא שידע ששבועה זו אסורה ושיתברר העדות ושזו השבועה שקר אבל הוא אינו יודע אם יתחייב עליה קרבן אם לאו ואז יתחייב קרבן אבל כששגג כל עניניה ולא ידע אם שבועת העדות אסורה או לאו ונשבע שלא ידע העדות אינו חייב כלום וזהו מה שאמר ואין חייבין על שגגתה: "
+ ],
+ [
+ "שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו כו': לא תהיה כפירה אלא בבית דין דאמר רחמנא אם לא יגיד ונשא עונו במקום שיועיל ההגדה והוא בבית דין יתחייב על שבועה שנשבע חוץ לב\"ד וטענת ר' שמעון מבוארת וברורה כי הם הואיל וכפרו לא יתכן להם להעיד אחר כן וכל שבועה שישביעו אותם אחר כן אינם חייבין עליה כלום שהם אינם יכולים להעיד אותה עדות: "
+ ],
+ [
+ "כפרו שניהן כאחד שניהן חייבין בזה אחד זה כו': זה שאמר כאחד ר\"ל בתוך כדי דבור והוא שיעור שאילת שלום תלמיד לרב והוא כדי שיאמר לו שלום עליך רבי ואם היה בין כפירת זה לכפירת זה יותר מזה השיעור נאמר בהם זה אחר זה ואמר שתיהן חייבות יש בו תנאים וזה כי כשהיתה כת שניה ראויה להעיד לא תתחייב כת ראשונה על כפירתה כלום לפי שהם לא בטלו דברי אמת מה שהיו יכולים לומר ידענו כי שם כת אחרת בשעת תביעתם ואמנם מה שאמר בכאן שתיהם חייבות הוא כמו שביארו כשהיתה כת שניה קרובים בנשותיהן ונשותיהן גוססות כשכפרה כת ראשונה ואחר כן מתו הנשים ואז כפרה כת שניה העדות ג\"כ ואפשר שיעלה בדעתנו שכת ראשונה פטורה לפי שהיא אומרת ידענו שזולתנו יעידו ולפיכך כפרנו לפי שנשותיהן שבשבילן היו פסולין הרי הן גוססין ורוב גוססין למיתה ולפי שידענו שהן קרובות למות ובעליהן יהיו כשרין כפרנו הודיענו כי לא נקבל מהם טענה זו לפי שבשעת כפירתם נתבטלה ולא היה שם זולתם שיעידו באותה שעה בעצמה לפי שכת שניה אז היו קרובים: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו כו': הודיענו שאין הפרש בין שינוי מיני הטענות או בין שינוי מיני הדברים שטוענין אותן ואפילו טען בהן ממין אחד במשא ומתן כגון שיאמר להם יש לי אצלכם עדות שיש לי אצל זה חטין ושעורין וכוסמין בתורת פקדון או שאמר להם יש לי אצלכם עדות שיש לי אצלו כך וכך חטין מהם פקדון ומהם תשומת יד ומהם גזלה ומהם אבידה הדין בשני מינין האלה מכפירת העדות אחד כמה שזכר: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי כו': אלו הדברים כולן אם העידו לו בשום דבר שיגבה אותו בעדותם ולפיכך אם כפרו הם חייבים אמנם יבא להם החיוב על עדות ממון לא על עדות הקנס ומה שהן בכאן חייבין על עדות חצי נזק ר\"ל חצי נזק צרורות שהוא ממון וכן תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה מחמת הקרן ושאנס איש פלוני ופתה את בתו מצד הבשת והפגם וכבר נתבאר בסנהדרין כי מכה אביו ואמו אינו חייב מיתה אלא אם עשה חבורה ולפיכך כשהכה אותו בנו ולא חבל בו הוא חייב ממון בלבד כגון בשת וצער כמו שבארנו בפרק ח' מן בבא קמא: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן כו': אלה הדברים כולם אם העידו לו בשום דבר מהם לא יקח ממון בשום פנים לפי שמעקרינו אין אדם מת ומשלם וכבר שמעת זה פעמים (והדבר שראוי לבנו על מי שהכהו אינו שלו אבל הוא לבנו) ולפיכך אם כפרו פטורים לפי שמה שאמרה התורה והוא עד או ראה או ידע וגו' מפי קבלה למדנו בתביעת ממון הכתוב מדבר: ואמרו שפתה פלוני בתו הוא כגון אמרו שהכני בני [והדבר שראוי לבנו על מי שהכהו אינו שלו אבל הוא לבנו] שהיא תביעה שאין לו בו ממון [לפי] שלא ישביע [אלא] בשביל זולתו ולפיכך פטורין ואפי' יהיה זה המשביע אותם מורשה לאותו כהן אבל מורשה תביעת ממון אם כפרו הם חייבין לפי שמעקרי הדין ג\"כ שהעדים כשמשביעם המורשה וכפרו חייבין ואע\"פ שהעדות אינה לו אלא למי שהרשהו: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז כו': אמר רחמנא ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע ואמר עוד בכפירת פקדון נפש כי תחטא וכמו שהפקדון תביעת ממון שיש לו כמו כן גם (כן) העדות צריך שיהיה בממון שיש לו והוא בכאן הוא תובעם שיעידו לו בממון שאין לו בו זכות ואפילו שיעידו לו כמו שהוא אומר לפי שאין חייב בעל דינו שיתן לו ממון כשאמר לו אתן לו ולפיכך כשכפרו פטורים ועל זה תקיש כל עדות ותבע אותה בעל דין אם אינה מועלת לו בתביעתו כשיעידו בה העדים אין הדיינין חייבין לשאול את העדים אותה עדות בשום פנים: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו כו': לפי שנאמר ושמעה קול אלה והוא עד צריך שתהיה העדות קודמת לשבועה ולכפירה: "
+ ],
+ [
+ "עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם כו': צריך שייחד אותם לפי שנאמר והוא עד עד שייחד את עדיו: "
+ ],
+ [
+ "אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני כו': זה מבואר לפי שאם הגידו לא תועיל עדותם ולפיכך פטורים כשכפרו: "
+ ],
+ [
+ "שילח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע כו': אמר יתברך אם לוא יגיד ונשא עונו והוא כתוב בוי\"ו ואל\"ף ולמדנו מפי השמועה שזה לעורר על שני הענינים הקנין והשלילה כאילו אמר אם לו לא יגיד ונשא עונו רצונו לומר לתובע זכותו אבל לנתבע אם לא יגיד לפטור אותו פטור: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם כו': אמרו מצוה אני עליכם וכו' הוא שיאמר להם מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם אני בשבועה: והמחלוקת בין חכמים ורבי מאיר בכנויין לבד ובחנון ורחום שזכר אחריהם אבל אל\"ף דל\"ת ויו\"ד ה\"א ושי\"ן דל\"ת וצבאות אין צריך לומר כי הם שמות מיוחדים וכמו כן אלהים: ומה שאמר רבי מאיר המקלל בכולם חייב רצונו לומר מברך את השם באחת מהן חייב סקילה: וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכנויין באזהרה: והטעם שלא נחלקו בשבועת העדות ואמרו כי היא חייבת בכל הכינוים ממה שאמר הכתוב ושמעה קול אלה. ואסור לאדם לקלל את עצמו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד וכבר בארנו בסוף מכות שמלת השמר מורה על לא תעשה וכן אסור לו לקלל חברו שנאמר לא תקלל חרש ולמדנו מפי הקבלה שרוצה לומר לא תקלל מי שאינו עושה מעשה שהיה ראוי לקללו בשבילו אבל הוא חרש באותו דבר: ואמרו יכהו יכנו כנוי על קללת אדם עצמו או חברו ור' מאיר סבר בכאן שאין הפרש בין שיאמר אל יברכהו אלהים או יקללהו ואמרו בכאן אל יככה אמנם רצה להפריש בין אל יככה ובין יברכך וייטיב לך כדי שלא יהיה בו לשמוע מאמר זה קללה וכבר בארנו בפ' אחרון של מכות שהמקלל לעצמו ולחברו לוקה ואע\"פ שהוא לאו שאין בו מעשה וזכרנו העיקר שהוא כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם ודין מקלל חבירו ועצמו אחד ואמנם עדים זוממין בא מקרא בתורה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וכבר בארנו זה והלכה כחכמים בכל דבריהם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים כו': שגגתה על דרך שנתבאר בשבועת העדות והוא שידע שהשבועה אסורה ולא ידע שחייב עליה קרבן ושגגת הפקדון מבואר והוא שלא נזכר שיש לו אצלו פקדון ואמרה תורה (ויקרא ה׳:ט״ו) וכחש בעמיתו בפקדון וגו' והביא את אשמו לה' איל תמים וגו' הנה שאמרו וכחש בעמיתו מורה שהוא יודע בפקדון בשעת השבועה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדוני כו': זה מבואר וטעם ר\"ש ברור כי בשעה שיודה תועיל הודאתו ואע\"פ שקדמה כפירתו בבית דין לפי שהוא נותן מה שהודה בו: "
+ ],
+ [
+ "היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו כו': ר' מאיר אומר שאומרו חטה ושעורה רצונו לומר מיניהם וחכמים סברי שכפירתו בזרע אחד מן חטה ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי שמעון ולא כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא כו': ר' שמעון סבר כי עיקר תביעתו קנס שהוא דבר קצוב וידוע וחכ\"א עיקר תביעתו הוא הבשת והפגם שיודע שאם הודה בהם ישלם אותם ואין הלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי כו': עיקר כל זה מודה בקנס פטור וכל מה שאומר בזו הלכה פטור הוא בכפירת קנס לפי שאפי' הודה בו לא יתחייב לשלם כמו שהוא עיקר "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת הדיינין הטענה שתי כסף כו': שתי כסף הוא משקל שתים ושלשים שעורות מכסף או מה ששוה זה השיעור. ופרוטה חצי שעורה מכסף: וכשמודה ממה שתבעוהו בפחות משוה פרוטה פטור וכן כשכפר מאשר תבעוהו בפחות משתי כסף פטור וכן אמרו ז\"ל כפירת הטענה שתי כסף: ופירוש אמרו פטור שהוא פטור משבועת התורה אבל הוא חייב שבועת היסת ובכל מקום שיאמר במשנה בענין שבועת הממונות חייב רצונו לומר בשבועת התורה כי השבועות גם כן שעקרן מדרבנן הנזכרות במשנה הם בנקיטת חפץ וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואין הפרש ביניהן זולתי בדין בלבד והוא שהשבועה המחוייבת מן התורה אם הוא מסרב ואינו רוצה לישבע ב\"ד יורדין לנכסיו ופורעין מן הנמצא אצלו השיעור שכפר ולא רצה לישבע עליו והשבועה המחוייבת מדרבנן אע\"פ שהיא נזכרת במשנה אם לא רצה לישבע לא נחתינן לנכסיה אבל משמתינן ליה עד שיפרע או ישבע ואם עמד בנדויו שלשים יום ולא פרע ולא נשבע מלקה אותו הדיין במלקות כפי מה שיראה מרשעתו ואם עמד על כפירתו וסרבנותו מלישבע אחר שהלקהו יתירו לו נדויו וילך לו: ודע כי השבועות המחוייבות מן התורה שלשה מינין והם שבועת מודה במקצת ושבועת מי שיש עליו עד אחד ושבועת השומרים וכל השבועות הנזכרות במשנה מלבד אלו הם בתקנת החכמים אבל הם בנקיטת חפץ כעין דאורייתא כמו שבארנו: ומה שאמר מנה לאבא בידך וכו' פטור זהו כשאמר הבן שמא יש לאבי מנה בידך אבל אם אמר לו ברי לי שיש לאבי בידך מנה ואמר הוא חמשים חייב ואינו כמשיב אבדה וכיצד היא שבועת התורה שתהיה ביד הנשבע [גי' יעב\"ץ: ס\"ת] כשהוא נשבע בתורה וזו היא נקיטת חפץ ושבועת היסת שתהיה התורה ביד משביעו: "
+ ],
+ [
+ "מנה לי בידך אמר לו (בפני עדים) הן כו': כבר בארנו לך כי בכל מקום שיאמר פטור שהוא נשבע שבועת היסת ומבואר הוא שזה שאומרין במשנה זו חייב רצונו לומר חייב לשלם ואין בעל דינו חייב שבועה לפי שהוחזק כפרן וצריך שיכפור בב\"ד ואז נאמר בו הוחזק כפרן ואלה הדינים נוהגים על עיקר מעקרי הדינים אצלנו והוא המלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים אלא אם התנה עמו ג\"כ כמו שבארנו בכאן וכן המפקיד אצל חברו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים אא\"כ התנה עמו ג\"כ אבל אם טען הלוה שפרעו ישבע שבועת היסת וכן הוא דין המפקיד אבל המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתי לך הוא ג\"כ נאמן אבל ישבע בנקיטת חפץ שהחזיר וזה שאין אנו מחייבים אותו לשלם מגו דיכול לומר נאנס הפקדון ויהיה נאמן יכול למימר החזרתיו לך וידוע הוא שאם אמר נאנס ישבע שבועת השומרין ולפיכך כשיאמר החזרתיו לך ישבע אותה שבועה עצמה לפי שלא יהיה מגו גורע ממנו שום חיוב לפי שהתנאי במגו שנטעון מה לו לשקר: "
+ ],
+ [
+ "ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא כו': כבר ידעת כי לתך חמש עשרה סאה וכור שלשים סאה ועקרי אלה ההלכות כולם כבר בארנום תכלית הביאור ופירשנום בפרק ראשון מקדושין ובפ' אחרון מכתובות ואמרנו לשם שלא נחזיר לפרש אותם העקרים כדי שלא יאריך החבור ואין ממתין [בדפו\"י הגי': ואנו אין ממחין] אצלם לעיין אותם שם כשהם נזכרין במשנה. ולשם ג\"כ בארנו שאין הלכה כרבן גמליאל והלכה כאדמון: "
+ ],
+ [
+ "אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כו': נשבעין לקטן ונפרעין מנכסיו כמו שנתבאר בכתובות הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ובשבועה דאורייתא בלבד הוא שנאמר אין נשבעין על טענת קטן אבל שבועת היסת נשבעין בטענת קטן וכמו כן נשבע לב\"ד שבועת השומרין ושבועת [צ\"ל השותפים] השומרין שלא בטענת הקטן לפי שאין הקטן טוען אותם טענת ברי וכן נשבעין להקדש ונפרעין ממנו כגון שהיה לראובן ביד שמעון ממון בתחלה כשהקדיש שמעון כל נכסיו ישבע ראובן שבועת התורה ויפרע ממנו על הדרך הנזכר בפ\"ו (הלכה ב) מערכין: "
+ ],
+ [
+ "ואלו דברים שאין נשבעין עליהם העבדים כו': כשתתבונן בפסוקי התורה תמצא הדברים שזכרה (מנה בהם) [הנה הם] בשבועות או בתשלומי כפל וארבעה וחמשה וזכרה דיני השומרים בהם הם חמור ושור ושה וכל בהמה ושלמה וכסף וכלים והעולה בידינו מאלה המקראות כולם בהמה וכלים וכסף וכל אלה הם כל דבר המטלטל וגופו ממון וכלים יש בהם אותם הדינים הנה יצאו קרקעות לפי שאינן דבר המטלטל ועבדים הוקשו לקרקעות כמו שבארנו בפרק ראשון מקדושין והשטרות מצד שאין גופן ממון אבל הוצרכו לראיה שבהן וכשנודע בירור הראיה היה מציאות השטר או העדרו שוה ולפי שאמרה התורה בשבועות והכפל והשומרים רעהו פי' רעהו אמר רחמנא ולא הקדשות שהן לגבוה ומצד שלא חייב בהם תשלומי כפל לא נפל בהם תשלומי ארבעה וחמשה כי זה לא ימצא אלא אחר חיוב תשלומי כפל כמו שבארנו בשביעי מבבא קמא. ולא זכר שאר הארבעה שומרין והם שואל ושוכר לפי שאין צורך לזכרם שהקרקעות אין בהם דין שאלה ואסור שאלת הקדש וכמו כן השטרות אינן צריכות שאלה על הרוב וכן אינם בשכירות ואסור ג\"כ שכירות בהקדשי ועוד יתבאר כי דין נושא שכר ושוכר אחד ואין הלכה כר' שמעון ואלה כולם מבוארים שאין נשבעין עליהם שבועת התורה אבל נשבעין עליהם היסת: "
+ ],
+ [
+ "ר\"מ אומר יש דברים שהן כקרקע כו': מחלוקת חכמים ורבי מאיר הוא בענבים העומדים ליבצר והלכה כחכמים אבל כשימסרם לו בתורת שמירה לענין מקח וממכר ודיני האונאה והודיה במקצת כשהיה עיקר התביעה שלא בתורת שמירה העיקר המכוון עליו שהם כמטלטלין שכל העומד ליבצר כבצור דמי ושמור זה הלשון והוא אמרם אינו חייב עד שיטעננו דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כלומר שהוא מודה בקצת המנין אם תבעו דבר שבמנין או במקצת המשקל אם תבעו דבר שבמשקל או במקצת המדה אם תבעו דבר שבמדה: "
+ ],
+ [
+ "המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון כו': מעקרנו הלוהו על המשכון נעשה עליו שומר שכר ועוד יתבארו דיני שומר שכר ולפיכך אם אבד המשכון באונס ישבע אותו שיש בידו המשכון שבועת התורה שנאנס ויפרע בעל המשכון ממה שהלוה לו משלם. ויש לאותו שהמשכון בידו בכל אלה החלוקים עכ\"פ לישבע שבועת התורה שאבד ואפי' לא נפל ביניהם מחלוקת במה שהיה שוה אלא אפילו אמר לבעל המשכון חשוב לי ביותר ממה שאתה טוען שהיה שוה לפי שנחמר שמח עיניו נתן בו אבל אם נסתלק זה החשד כגון שהיה המשכון לשון זהב או חתיכת כסף וכיוצא בהן שאין שום צד לומר שמא עיניו נתן בו ואמר לו טול כל מה שהיה שוה וקח בו חתיכת זהב או כסף כאותה שהיה לך כיון שאין שינוי ביניהן במינן ואינם כלים ולא בגדים שיש בהם מיני רקמות שתוכל לומר אני לא אמצא כמותם כרצוני. וכשישבע מן המשכון שבידו יכלול בשבועתו שלא היה שוה יותר מסלע או שקל או השיעור שיאמר ע\"י גלגול וכמו כן תהיה שבועת בעל המשכון כשיהיו חלוקין בדמי המשכון כי לא היה שוה משכונו פחות מסלע או שקל או מה שטוען שהיה שוה וכך ראיתי אבא מורי ז\"ל משביע אותם פעמים הרבה על זה הלשון כמו שראה לרבו לרבינו יוסף הלוי ז\"ל משביע תמיד. ואמרו בחלק הראשון מזו המשנה פטור ונשבע שבועת היסת וכבר בארתי זה ואמרו מי נשבע מי שהפקדון אצלו הוא חוזר אל החלק השני ממשנה זו הוא מה שאמר לא כי פי' אינו כן או אינו אמת אלא סלע הלויתני עליו וג' דינרין היה שוה שיתחייב בעל המשכון שבועה וישלם דינר לפי שהוא מודה במקצת ולא ישבע שבועה עד שישבע קודם מי שהפקדון אצלו שבועת התורה שאותו הפקדון אבד ואז ישבע זה לאותו טעם שזכר לפי שזה הטעם כולל כל המשכון אבל טעם שמא נתן עיניו בו אינו כולל כל המשכון כמו שבארנו ולפיכך לא שם התנא כוונתו בזה החלוק אבל שם כוונתו בהודאה במקצת או בכפירה בכל ובטעם זה שזכר שמא ישבע הלה ויוציא הלה את הפקדון וכבר נתבאר לך פעמים שהסלע ארבעה דינרין: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין כו': אמר רחמנא במחויב לישבע ולקח בעליו ולא ישלם למדנו מזה שמי שלא ישלם ישבע ואין אדם נוטל שום דבר בשבועתו אבל מדרבנן תקנו שבועה כשבועת התורה על אלה ואע\"פ שהן תובעין נשבעין ונוטלין וזה לענינים עוד יתבארו אמנם השכיר הוא נשבע ונוטל לפי שבעה\"ב טרוד בעסקיו השכיר ידקדק הדבר יותר ובזה שני תנאין האחד שיהיה תובעו בזמנו והשני ששכרו בעדים אבל כששכרו שלא בעדים מתוך שהיה יכול לומר לא שכרתיך נאמן לומר פרעתי או כשתובעו שלא בזמנו ואמר בעל הבית פרעתי נשבע בעל הבית שבועת היסת וכמו כן אם היתה עיקר הכפירה בעיקר השכירות ישבע בעל הבית שבועת התורה שכך וכך התנה עמו ויתן לו מה שיאמר ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו כו': זה הדין ג\"כ הוא בשני תנאים אחד מהם שיהיו שם שני עדים ראוהו שמשכנו והוציא כלים מביתו תחת כנפיו ולא ידעו הדבר שלקח מה הוא וזה כשראוהו שנכנס לבית חברו ואין בידו כלום ויצא והוא מחבא דברים תחת כנפיו ובעל הבית אינו מצוי והתנאי השני שיטעון בעל הבית על אותו הגזלן בדבר שהוא אמוד אצל בני אדם שהוא ידוע בכגון זה אבל אם תבעו שלקח ממנו חוט מרגליות ואבנים טובות והוא מפורסם שאין אצלו כגון אלה הדברים אינו נאמן ואין נותנין בזה שבועה בשום פנים אבל ישבע שכנגדו או היסת או של תורה כפי מה שהודה ואין הלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו כו': כשתהיה החבלה במקום שאי אפשר בו שחבל בעצמו והחבלה שבגופו מורה שהיתה ממעשה זולתו ולא היה ביניהם שלישי שנאמר שמא אמר לו הנחבל הכני פצעני כדי להעניש לזה. האחר נוטל שלא בשבועה ואמנם הטיל השבועה על הנחבל או הנגזל קנס לחובל ולגזלן כדי שלא ירבה היזק בני אדם והתגרותם ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחת כו': אמרם בין שחילל שבועת העדות או שבועת הפקדון ואפי' לא פירש לו אלא שנשבע שבועת שוא שאין בה כפירת ממון הנה הוא חשוד על השבועה ואין נותנין לו שבועה וממשנה זו יתבאר לך שכל פסול לעדות בין מדאורייתא בין מדרבנן שהוא חשוד על השבועה וזה הדין הוא בשבועת התורה בלבד כלומר השלשה מינין מן השבועות שעיקר חיובן מדאורייתא כמו שבארנו בפ' שלפני זה אבל השבועות שהם בתקנת חכמים אין נשבע שכנגדו ונוטל לפי שתקנה זו היא לפי שהוא מסרב ונשבע לשקר ותקנתא לתקנתא לא עבדינן וכמו כן שבועת היסת לא ישבע שכנגדו כשנתחייב בה וענין דברי ר\"מ חזרה שבועה למקומה חזרה למחויב לה וישלם מה שתבעו בו בלי שבועה שהוא מחויב לישבע ואינו יכול להשבע וכל המחויב שבועה ואין יכול לישבע משלם ואין לו על אותו שתבעו זולתי חרם סתם והלכה כר\"מ ולא כר' יוסי דאמר יחלוקו: "
+ ],
+ [
+ "והחנוני על פנקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב כו': הטעם להטיל השבועה על החנוני מבואר לפי שהוא צוה לו שיתן וראוי שישבעו הפועלים או בנו במעמד החנוני שמא יתביישו קצתם מקצתם ואין הלכה כבן ננס: "
+ ],
+ [
+ "אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו כו': שם אונפלי שם כלי שנותנין בו הכספים והדינרים ואמרו ישבע בעל הבית שהיא שבועת התורה כמו שבארנו אמנם יתחייב זה כשהיו פירות צבורין ברשות הרבים וכל אחד משניהם טוען טענתו אבל כשהפירות ביד בעל הבית אינו חייב אלא שבועת היסת על העיקר הידוע המוציא מחבירו עליו הראיה: ואמרו ג\"כ ישבע החנוני שהיא שבועת התורה אמנם יתחייב זה כשהיו פירות ג\"כ צבורין ברה\"ר ובעל הבית אומר בזה הדינר שנתתי לך לקחתים והחנוני אומר לו זה הדינר דמי הפירות שנתתי לך אבל אלה הפירות הצבורין לא מכרתים לך מעולם אלא אני הנחתים בכאן עד שאמכרם ואם היו הפירות בחנות המוכר אינו חייב כלום אלא שבועת היסת על העיקר המוציא מחברו עליו הראיה ואם אין שם ראיה הוא פטור וישבע שבועת היסת וזה שלא אמרנו באלה הפירות שהם ממון המוטל בספק לפי שבתביעה הראשונה הודה לו שהוא מכר לו ובתביעה השרה הודה המוכר הנה הודאתו במכר והיות הפירות חוץ לחנות חייב בעל הבית שישבע ויקבל הפירות והודאת הלוקח במקח וכפירת החנוני במכר חייב החנוני שישבע ויטול: ורבי יהודה חולק על ההלכה השנייה ואמר שעל שני הענינים בעל הבית נשבע כיון שהפירות צבורין ואינן ביד החנוני והם לבעל הבית יותר קרובים וזהו פירוש מאמרו כל שהפירות בידו והדין בשולחר ג\"כ על הדרך שבארנו בחנוני והפירות באותן התנאין בעצמן אבל חזר אותם לענין שזכרו בש\"ס והוא שיעלה על דעתנו שתנא קמא מודה לר' יהודה בשולחני כי אין דרכו להיות נותן איסר עד שנוטל את דינרו ולפיכך ישבע בעל הבית בשני הענינים ואילו משמיענו הדין בשולחני היינו אומרים שר' יהודה לא היה חולק אלא בשולחני שאינו נותן האיסרים עד שיקח הדינר אבל מוכר הפירות לחריצתו על המכר הוא נותן הפירות קודם שיקח הדמים ולפיכך מודה לחכמים שהחנוני נשבע והשמיענו שהן חולקין בשני הדינים ואין הלכה כר' יהודה בשני המאמרות: "
+ ],
+ [
+ "כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע כו': אלו הדינין שבכתובה כבר הקדמנו ובארנו האמת בפ' תשיעי של מסכת כתובות ואמרו בכאן וכן היתומים ר\"ל יתומים הנפרעין מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה וזה בתנאי שיאמר. היתומים שנפרעים מהם לא נדע אם פרע אבינו זה החוב ולא נתברר עליהם ממנו דבר אבל אם אמרו אמר לנו אבינו שלא נתחייב לעולם בזה החוב ולא לוה אותו יתפרע מנכסיהם אותו ממון בלי שבועה לפי שמעיקרנו האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי כי אין להכחיש העדים בשביל דברו וזה כשמת אבי היתומים שעליו לקבל החוב [קודם] אבל אם הדבר הפך והוא שמת אותו שהיה חייב קודם לא יתפרע הממון ההוא לעולם אבל אבד מכל וכל שמאחר שמי שעליו החוב הניח היתומים אין הבעל חוב יכול ליפרע מממונם אלא אחר שישבע שבועת התורה כמו שנזכר וכשמת אחר כן קודם שישבע אין בניו יכולים לישבע במקומו לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו: ואם דן הדיין שישבעו הבנים שלא פקדנו אבא כמו שאמרה המשנה ויתפרעו ממונם מה שעשה עשוי והלכה כרשב\"ג וכרבן יוחנן בן זכאי: "
+ ],
+ [
+ "ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין כו': אמרו שלא בטענה ר\"ל שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא כי הוא לא הונה אותו במה שהיה ביניהם ובלבד שיפיל לו הספק שהונה אותו בשתי כסף או יותר אבל אם היה ספק האונאה פחות משתי כסף אינו חייב שבועה וכבר נתבאר בפרק חמישי מגיטין שאפוטרופוס שמנוהו ב\"ד הוא שחייב שבועה והוי יודע כי כמו שיתגלגל בשבועת התורה כמו כן יתגלגל בשבועת היסת: אמר רחמנא וזה דבר השמטה שמוט אפי' דיבור משמטת ולפיכך משמטת השבועה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר כו': דיני הארבעה שומרין שלשה לפי שדין נושא שכר והשוכר אחד והדינין הנזכרים בהן הוא לשון התורה ויוקש עליהם כי נושא שכר והשוכר נשבעין על האונס ואינם חייבים לשלם כי שבורה ומתה אונס הוא והשואל חייב באונס אלא אם מתה בשעת מלאכה כמו שבארנו בפ' שמיני מן בבא מציעא ושבועת השומרין הוא שבועת התורה ואע\"פ שהשואל משלם את הכל ישבע קודם לכן שבועת התורה שאותו הדבר נאבד שיש לומר שמא עיניו נתן בה ועל הדרך שבארנו בפרק ששי מזו המסכתא: ",
+ "[אמר לשומר חנם כו'] זה מבואר לפי שכפר בדבר שאפילו הודה בו לא יתחייב לשלם ממון לפי שהשבועה היא שהוא חייב באיזה ענין שיהיה מזה ועל זה תקיש כל אלה ההלכות וזולתם כי מי שנשבע על דבר שקר שאילו אמר בו אמת לא יתחייב לשלם ממון הוא פטור ואע\"פ שנשבע שלא כהוגן כיון שלא הועיל לו שקרו וכל מי שנשבע על דבר שאילו היה מודה באמתת הדבר היה חייב לשלם הממון הוא חייב על שכפר האמת עד שיפטר עצמו מן הממון וכמו כן הדיין אין ראוי להשביע שום אדם על כפירתו בדבר שאילו הודה לא יתחייב לשלם: ",
+ "[היכן שורי כו'] שומר חנם כששלח ידו בפקדון ונשבע הוא חייב קרן וחומש ואשם כשהודה מאליו אבל אם העידו עליו בזה והוא כופר אינו חייב חומש ולא אשם וכמו כן כשטען נגנבה והיה הוא עצמו שגנבה יתחייב תשלומי כפל כמו שנאמר אם לא ימצא הגנב וגו' כלומר אם ימצא שהוא הגנב ישלם שנים אם יש שם עדים ואם הודה מאליו משלם קרן וחומש ואשם וכבר קדם פי' ההלכה ועקריו בפרק תשיעי מב\"ק:",
+ "[אמר לאחד כו'] כבר בארנו פעמים הרבה שתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה הוא קנס ומן העקרים שהמודה בקנס פטור ובפירוש אמרו שאין אדם משלם קנס ע\"פ עצמו: ",
+ "[אמר לשואל כו'] זה גם כן מבואר לפי שלא פטר עצמו בטענה זו מכלום אבל חייב הוא לשלם עכ\"פ ולפיכך הוא פטור על השבועה: "
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "[היכן שורי כו'] כל זה מבואר לפי שאילו הודה היה חייב לשלם: ",
+ "[אמר לנושא כו'] כל זה מבואר וכבר הקדמנו עקרו וכל מה שאמר בזה הפרק חייב ופטור ר\"ל חייב משום שבועת הפקדון שחייב על מה שיכחיש בה קרן וחומש ואשם כמו שקדם באורו ופטור משבועת הפקדון אבל הוא חייב משום שבועת בטוי לפי שנשבע לשקר וכבר התבאר ששבועת בטוי חייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד: ",
+ "סליקא לה פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שבועות "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7761bbe6667328020790ca2f80a96e8167ec4856
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,226 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Shevuot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Shevuot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שבועות שתים שהן ארבע ידיעות הטומאה כו': שבועות שתים כי ישבע אדם על מה שעבר ועל מה שעתיד לבא ואלו הם שני מינים ויתחלק שבועתו על שעבר שני חלקים שעשה כך וכך או שלא עשה וכן בעתיד שיעשה או שלא יעשה: וידיעות הטומאה הוא מבאר אותם בפרק שאחר זה: ואמר יציאות השבת הוא ר\"ל בכאן רשויות השבת שהם שנים רה\"י ורה\"ר ולכל אחד מהן הכנסה והוצאה וכבר נתבארו דיני היציאות על תשלומן בפ\"א ממסכת שבת ולא זכר בהם בכאן אלא מה שחייב בה סקילה בלבד אבל בשבת זכר חיובי ופטורי כמו שביארנו לשם: ומראות נגעים שאת ובהרת והם העקרים ולבהרת שניה לה ולשאת שניה לה ועוד אבאר זה תכלית הביאור ואביא ראיותיהם בפ\"א מנגעים: "
+ ],
+ [
+ "כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף כו': התחיל ביאור ידיעות הטומאה בראשונה כדי שישלם המאמר בדבר שאינו מענין המסכת ויחזור לענין המסכת והיא שבועות אבל שבת ונגעים כבר ייחד לכל אחד מהם מסכת בפני עצמה וממה שאתה צריך לידע שעונש טומאת מקדש וקדשיו במזיד כרת ובשוגג קרבן אמרה רחמנא והביא את אשמו לה' וגו' ואם אי אפשר לו קרבן מן הצאן אמר ואם לא תשיג ידו וגו' ואם לא תגיע ידו וזהו קרבן עולה ויורד ואינו חייב קרבן עד שתהיה לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים והראיה על זה דאמר רחמנא בענין ההוא ונעלם ממנו והוא ידע ואשם אמרו ונעלם ממנו מורה שקדם לו ידיעה לפני זה ואמרו והוא ידע ראיה שידע מה שנעלם ממנו תחלה הנה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים ואמנם ענין ראיותיהם על שעיר יום הכפורים הנשרף כולו יארך ספורו ויותר ראוי להתפרש בהש\"ס מלפרשו בחבורנו זה: "
+ ],
+ [
+ "אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף כו': זה אפשר בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים ולא קדמה לו ידיעה שהוא איסור על בני ישראל ביאה למקדש והוא טמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ואח\"כ ידע שהוא טמא כשנכנס וכי הוא אסור לכנס למקדש טמא הנה כי אין לו ידיעה בתחלה. ושעיר הנעשה בחוץ ביוה\"כ הוא חטאת ויאכל למוצאי יום הכפורים וכבר נתבאר זה במקומו [מנחות פי\"א הל\"ז]: "
+ ],
+ [
+ "ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כו': כל השעירים ר\"ל שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורים ומחלוקת זה לא נאמר בו הלכה כדברי פלוני לפי שהוא דבר חוזר אל השם יתברך ואמנם הם חולקים בהיקש וראיות מהפסוקים אין זה מקום לזכור ענייני ההיקש בהם וכבר בארנו שכל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים שיפול בו מחלוקת בין החכמים לא נאמר בו הלכה כפלוני וענין מאמרו שיקרבו זה בזה שיקריב שעיר ראש חדש כשנתאחר הקרבתו ברגל מן הרגלים ויהיה שעיר הרגל ושעיר הרגל כשנתאחר הקרבתו יקריבהו בראש חדש ויהיה הוא בעצמו שעיר ראש חדש לפי שכל אחד משניהם חטאת הנעשית בחוץ הוא: "
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן יהודה אמר משמו שעירי ראשי חדשים כו': לפי שכבר אמר מוסיף עליהם של יום הכפורים שהוא מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף: "
+ ],
+ [
+ "ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו כו': אמר רחמנא על שעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וגו': וקלות נקרא מצות עשה ומצות לא תעשה זולתי לא תשא בלבד: וחמורות הם כריתות ומיתות ב\"ד ולא תשא לפי שהוא מן החמורות אע\"פ שהוא לא תעשה בלבד. וכפל אותם לפי שבא לבאר אותם באמרו השגגות והזדונות [כו'] ר\"ל בין שעשה שום דבר מהם ושגג בו או לא הודע שעיר המשתלח מכפר אפילו לא עשה תשובה מן הקלות אבל החמורות שעיר עם התשובה מכפרין: "
+ ],
+ [
+ "אחד ישראלים ואחד כהנים ואחד כהן משוח כו': אמר כי כולם שוים בכפרת שעיר המשתלח ואין בין הכהנים לישראל וכהן משוח הפרש זולתי בטומאת מקדש וקדשיו ור' שמעון אומר כי הם גם כן חלוקין בכפרת שעיר המשתלח ואמנם יכפר על ישראל בלבד: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע נטמא וידע כו': כשתתבונן הידיעות תמצא שמונה. הראשונה שידע שהוא טמא ואח\"כ נעלם ממנו ונכנס למקדש אחר כך ידע ידיעה שניה כי היה טמא כשנכנס לעזרה הנה אלו שתי ידיעות והשלישית שידע שזה מקדש ונעלם ממנו ונכנס במקדש אחר כן ידע שהיה טמא כשנכנס והנה זו ידיעה רביעית והחמישית שידע שזה קדש ונעלם ממנו זה ואכלו והוא טמא אחר כן ידע שמה שאכל הוא קדש הנה זו ידיעה ששית ושביעית שידע שהוא טמא ונעלם זה ממנו ואכל קדש ואח\"כ ידע שטמא היה כשאכל זו ידיעה השמינית ואלה שמונה מיני ידיעות מהם שתי ידיעות בטומאת גופו וזה שידע שהוא טמא ונעלם זה ממנו ועשה מה שעשה אחר כן ידע שהוא טמא ומהם שתי ידיעות במקדש והוא שידע שהוא מקדש ונעלם ממנו ונכנס ואח\"כ ידע שהוא מקדש ומהם שתי ידיעות בבשר קדש והוא שידע שהוא קדש ונעלם ממנו ואכל ואחר כן ידע שקדש אכל ואמנם אמר שהן ארבעה ואע\"פ שהן שמנה כמו שמנינו לפי שלא מנה זולתי ידיעה ראשונה בלבד אשר באותה ידיעה יתכן שיתחייב קרבן כשנודע לו בסוף אבל ידיעות שבסוף לא מנה אותם בשום פנים לפי שכ\"ז שלא קדמה לו ידיעה אינו חייב קרבן ואע\"פ שידע בסוף וכאילו אמר ידיעות הטומאה שבתחלה שתים שהן ד' אמנם היותם שתים לפי שהם כולם תלויות בטומאת מקדש ובטומאת קדשיו והיותם ארבע ידיעות טומאת גופו תחלה לענין מקדש וקדשיו וידיעת המקדש תחלה וידיעת בשר קדש תחלה וידיעת טומאת גופו תחלה ולענין בשר קדש ואמרו נעלם ממנו זה וזה אינו ממנין הידיעות אבל הוא מגיד הדין שהוא חייב קרבן אף על פי שלא היתה אצלו ידיעה בשעת המעשה בשום פנים לא בטומאה ולא בקדש וכבר ידעת שענין קרבן עולה ויורד כי הוא העולה עם העשיר ויורד עם העני הוא לשון המקרא ואם לא תשיג ידו וגו' והנה הוספנו בפירוש זה ההלכה לפי שהוא קשה מאד בהש\"ס ומה שזכרנו מפתח למה שנזכר לשם: "
+ ],
+ [
+ "אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת כו': אמר רחמנא למשה ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו ר\"ל שכל מקדש שיעשו כגון זה יהיה מעשהו וכבר ידעת שמשה מלך היה ומכלל המלכים מנו אותו מוסיף על הנבואה ועליו נאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך והסנהדרין הם שבעים זקנים וכן האורים והתומים והביא ראיה על השתי תודות ממה שנאמר בעזרא (נחמיה י״ב:ל״א) ואעמידה שתי תודות גדולות והשיר שאומרים הוא ארוממך ה' כי דליתני וגו' אחר כן ילכו השתי תודות זו אחר זו עד המקום שירצו וכשמגיעין עד סופו עומדין ונאכלת אחת מהן והשנית שורפין אותה והוא פירוש מה שאמרו על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת ואלה השתי תודות הם לחם בלבד מבלי כבשים לפי שאלה גם כן ממיני התודה כמו שיתבאר עוד במקומו ואשר חייב להיות בית שני קדוש ואע\"פ שנעשה מאין אורים ותומים ומאין מלך לפי שבקדושתו עומד עד סוף הדורות ר\"ל הקדושה שנתקדש בימי שלמה ומעשה עזרא אמנם זכר בעלמא הוא דעבד: "
+ ],
+ [
+ "נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה כו': כשהשתחוה לצד ההיכל ואפילו לא שהה לשם בשום פנים או כשהשתחוה כלפי חוץ ושהה או ששהה שיעור אותה השתחואה שתהיה לחוץ ונזכר אחר כך חייב ושיעור אותה השתחואה כדי שיקרא אדם זה המקרא ביישוב לא במהירות ולא באריכות הוא ויכרעו אפים [ארצה] על הרצפה וישתחוו להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו ופסוק זה הוא בדה\"י (ב' ז') ומצות עשה הוא שנאמר לו צא בקצרה ואמרו שאין חייבין עליו ר\"ל אין ב\"ד חייבין קרבן כשהורו בו ואמרו אין מותר לו שיעמוד במקדש והוא טמא אבל יצא כמו שיוכל ואפילו בארוכה וחייב שיקצר (לכוונתו) ועוד יתבאר עיקר זה בהוריות (פ\"ב הלכה ה): "
+ ],
+ [
+ "ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה כו': ראוי שיעמוד כמו שהוא ויבטל התנועה ונועץ צפרניו בקרקע עד שימות האבר ואח\"כ יפרוש ופרישתו ממנה היא מצות עשה ופירוש אמרו ג\"כ חייבין עליה שיהיו בית דין חייבין כשהורו בה והתירו הפרישה והוא אסור וכמו כן חייב האיש עצמו קרבן כל זה במצות עשה [שבנדה] ואינו חייב בעשה שבמקדש כמו שנבאר בהוריות (שם): "
+ ],
+ [
+ "ר\"א אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ כו': רבי אליעזר אומר שזה שאמר הכתוב בנבלת שרץ טמא וכו' אחר שאמר בכל דבר טמא שהוא כולל מיני הטומאות כולם ר\"ל כי אינו חייב קרבן עד שיודע באיזו טומאה ממיני הטומאות נטמא אם שרץ או נבלה או זולתו אבל כשנתברר לו שהוא טמא ואינו יודע באיזו טומאה אינו חייב קרבן ר' עקיבא אומר שהוא חייב ואע\"פ שהוא נכנס בכלל כל דבר טמא ענינים אחרים יארך ביאורם ואין ראוי לזכרם כפי כוונת חבורנו זה והלכה כרבי ישמעאל: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת שתים שהן ארבע שבועה שאוכל כו': שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב כו': באמרו שלא אוכל ושלא אשתה גלי אדעתיה שאמרו שלא אוכל אכילה לבדה בלא שתיה ולפיכך חייב שתים: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין ופת שעורין כו': לפי שכפל פת שהיה יכול לומר שלא אוכל פת חטין וכן של שעורים וכן של כוסמין ובכפלו גלי אדעתיה שחייב עצמו שבועה על כל אחת ואחת מהן: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה כו': יתכן היותו חייב על כל אחת ואחת בענין זה והוא שאמר לו חבירו בא ושתה עמי יין ושמן ודבש ואמר לו שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ולפיכך חייב על כל אחת ואחת לפי שהיה יכול לומר לו שבועה שלא אשתה עמך [ס\"י ולא אמר] (לא) יין ושמן ודבש אלא לחלק לפיכך חייב על כל אחת ואחת: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שאינן ראויין כו': הוא כשכלל דברים המותרים עם דברים האסורין כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וטרפות ושקצים ור' שמעון פוטר לפי שאינו סובר איסור כולל ואין הלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "אחד דברים של עצמו ואחד דברים של כו': ריבוי הכתוב הוא אמרו או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' ואמר אחר כן להרע או להיטיב מיעוט לכל אשר יבטא האדם בשבועה ריבוי אחר רבי עקיבא אומר ריבה ומיעט וריבה ורבי ישמעאל אומר בזה כלל ופרט וכלל ויהיה היוצא ממחלקותם כפי מה שראוי מן העקרים הנעשים והקישות הלמודות ברבוי ומיעוט או בכלל ופרט מה שאתה רואה. וענין העתיד לבא כשישבע על הדברים הבאים שיעשה אותם או שלא יעשה אותם והלכה כרבי עקיבא: "
+ ],
+ [
+ "נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור כו': אמר רחמנא להרע או להיטיב אמנם הוא מחויב בשבועה על דבר שאי אפשר בו שייטיב במקום להרע או ירע במקום להטיב והם דברי הרשות ובהן יתכן לאו והן הוא ישבע שיעשה ואפשר לו או לא יעשה ואפשר לו: ואמרו בנשבע לבטל את המצוה פטור ר\"ל פטור מקרבן שבועת בטוי וחייב מלקות משום שבועת שוא ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו': כשאמר שבועה שלא אוכלנה ואמר אחר כן שבועה שלא אוכל ואכל חייב שתים כשאמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה ואמר אחר כן שלא אוכל אפי' אכל ממנה כזית ולפיכך חייב משאכל ממנה כזית וכשסיים אכילתו חייב שתים וזה כשהקדים שלא אוכלנה כמו שמשלנו: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע כו': הידוע לאדם עד שיהיה אותו הדבר ידוע אצל שלשה בני אדם או יותר ואמרו אם לא ראיתי הוא שיאמר כל פירות העולם אסורין עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר או כיוצא בזה ואמרו כקורת בית הבד ר\"ל כתבניתה וצורתה והוא תבנית שאינו מצוי בנחשים כמותה אבל בגודל הגוף מצוי ואין בו שבועת שוא הנה נתבאר לך בכאן שמיני שבועת שוא שלשה האחד שישבע על שהוא חיוב המציאות שהוא בחילוף מה שהוא מצוי או שישבע על מה שהוא נמנע המציאות שהוא נמצא או שישבע על דבר שאין צריך בו לאמת הספור בשבועה כגון שישבע על האיש שהוא איש ועל האשה שהיא אשה: "
+ ],
+ [
+ "שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה כו': מבואר הוא שכיון שנשבע שיאכלנה שהוא חייב לאכלה מכלל המצוה כמו שהוא חייב לעשות סוכה ולולב כי הוא חייב לקיים השבועה ומה שנשבע אחר כן שלא יאכלנה כאילו נשבע שלא יעשה סוכה או לולב ואמרו אכלה עבר על שבועת ביטוי פירושו אף על שבועת ביטוי לפי שעבר על שבועת שוא על שני הענינין: "
+ ],
+ [
+ "שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים כו': אמרו מפי עצמו הוא תנאי בשבועת ביטוי אבל אם השביעוהו עליה זולתו שיאכל או שלא יאכל אין חייב לעשות כמו שנשבע אלא אם ענה אמן כי אין הפרש בין שנשבע הוא עצמו או שישביענו זולתו ואמר אמן כמו שיתבאר אחר כך: "
+ ],
+ [
+ "שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים כו': אמנם זכר אנשים ונשים ושאר החילוקים לפי שרוצה לזכור אחר כן שבועת העדות שאין נשים חייבות ולא קרובים ולא פסולין ואפי' ענו אמן כמו שנבאר בפ' שאחר זה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים כו': זה שאמר אינה נוהגת אלא בראויין להעיד להוציא מלך ופסולי עדות דרבנן לפי שהם פטורין ואע\"פ שהם ראויין להעיד מדאורייתא ואין הלכה כר' מאיר: "
+ ],
+ [
+ "וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון כו': לא אמרה תורה בשבועת עדות ונעלם ממנו ולפיכך חייב על זדונה קרבן ושגגתה עם זדון העדות הוא שידע ששבועה זו אסורה ושיתברר העדות ושזו השבועה שקר אבל הוא אינו יודע אם יתחייב עליה קרבן אם לאו ואז יתחייב קרבן אבל כששגג כל עניניה ולא ידע אם שבועת העדות אסורה או לאו ונשבע שלא ידע העדות אינו חייב כלום וזהו מה שאמר ואין חייבין על שגגתה: "
+ ],
+ [
+ "שבועת העדות כיצד אמר לשנים בואו כו': לא תהיה כפירה אלא בבית דין דאמר רחמנא אם לא יגיד ונשא עונו במקום שיועיל ההגדה והוא בבית דין יתחייב על שבועה שנשבע חוץ לב\"ד וטענת ר' שמעון מבוארת וברורה כי הם הואיל וכפרו לא יתכן להם להעיד אחר כן וכל שבועה שישביעו אותם אחר כן אינם חייבין עליה כלום שהם אינם יכולים להעיד אותה עדות: "
+ ],
+ [
+ "כפרו שניהן כאחד שניהן חייבין בזה אחד זה כו': זה שאמר כאחד ר\"ל בתוך כדי דבור והוא שיעור שאילת שלום תלמיד לרב והוא כדי שיאמר לו שלום עליך רבי ואם היה בין כפירת זה לכפירת זה יותר מזה השיעור נאמר בהם זה אחר זה ואמר שתיהן חייבות יש בו תנאים וזה כי כשהיתה כת שניה ראויה להעיד לא תתחייב כת ראשונה על כפירתה כלום לפי שהם לא בטלו דברי אמת מה שהיו יכולים לומר ידענו כי שם כת אחרת בשעת תביעתם ואמנם מה שאמר בכאן שתיהם חייבות הוא כמו שביארו כשהיתה כת שניה קרובים בנשותיהן ונשותיהן גוססות כשכפרה כת ראשונה ואחר כן מתו הנשים ואז כפרה כת שניה העדות ג\"כ ואפשר שיעלה בדעתנו שכת ראשונה פטורה לפי שהיא אומרת ידענו שזולתנו יעידו ולפיכך כפרנו לפי שנשותיהן שבשבילן היו פסולין הרי הן גוססין ורוב גוססין למיתה ולפי שידענו שהן קרובות למות ובעליהן יהיו כשרין כפרנו הודיענו כי לא נקבל מהם טענה זו לפי שבשעת כפירתם נתבטלה ולא היה שם זולתם שיעידו באותה שעה בעצמה לפי שכת שניה אז היו קרובים: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו כו': הודיענו שאין הפרש בין שינוי מיני הטענות או בין שינוי מיני הדברים שטוענין אותן ואפילו טען בהן ממין אחד במשא ומתן כגון שיאמר להם יש לי אצלכם עדות שיש לי אצל זה חטין ושעורין וכוסמין בתורת פקדון או שאמר להם יש לי אצלכם עדות שיש לי אצלו כך וכך חטין מהם פקדון ומהם תשומת יד ומהם גזלה ומהם אבידה הדין בשני מינין האלה מכפירת העדות אחד כמה שזכר: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי כו': אלו הדברים כולן אם העידו לו בשום דבר שיגבה אותו בעדותם ולפיכך אם כפרו הם חייבים אמנם יבא להם החיוב על עדות ממון לא על עדות הקנס ומה שהן בכאן חייבין על עדות חצי נזק ר\"ל חצי נזק צרורות שהוא ממון וכן תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה מחמת הקרן ושאנס איש פלוני ופתה את בתו מצד הבשת והפגם וכבר נתבאר בסנהדרין כי מכה אביו ואמו אינו חייב מיתה אלא אם עשה חבורה ולפיכך כשהכה אותו בנו ולא חבל בו הוא חייב ממון בלבד כגון בשת וצער כמו שבארנו בפרק ח' מן בבא קמא: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן כו': אלה הדברים כולם אם העידו לו בשום דבר מהם לא יקח ממון בשום פנים לפי שמעקרינו אין אדם מת ומשלם וכבר שמעת זה פעמים (והדבר שראוי לבנו על מי שהכהו אינו שלו אבל הוא לבנו) ולפיכך אם כפרו פטורים לפי שמה שאמרה התורה והוא עד או ראה או ידע וגו' מפי קבלה למדנו בתביעת ממון הכתוב מדבר: ואמרו שפתה פלוני בתו הוא כגון אמרו שהכני בני [והדבר שראוי לבנו על מי שהכהו אינו שלו אבל הוא לבנו] שהיא תביעה שאין לו בו ממון [לפי] שלא ישביע [אלא] בשביל זולתו ולפיכך פטורין ואפי' יהיה זה המשביע אותם מורשה לאותו כהן אבל מורשה תביעת ממון אם כפרו הם חייבין לפי שמעקרי הדין ג\"כ שהעדים כשמשביעם המורשה וכפרו חייבין ואע\"פ שהעדות אינה לו אלא למי שהרשהו: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז כו': אמר רחמנא ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע ואמר עוד בכפירת פקדון נפש כי תחטא וכמו שהפקדון תביעת ממון שיש לו כמו כן גם (כן) העדות צריך שיהיה בממון שיש לו והוא בכאן הוא תובעם שיעידו לו בממון שאין לו בו זכות ואפילו שיעידו לו כמו שהוא אומר לפי שאין חייב בעל דינו שיתן לו ממון כשאמר לו אתן לו ולפיכך כשכפרו פטורים ועל זה תקיש כל עדות ותבע אותה בעל דין אם אינה מועלת לו בתביעתו כשיעידו בה העדים אין הדיינין חייבין לשאול את העדים אותה עדות בשום פנים: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו כו': לפי שנאמר ושמעה קול אלה והוא עד צריך שתהיה העדות קודמת לשבועה ולכפירה: "
+ ],
+ [
+ "עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם כו': צריך שייחד אותם לפי שנאמר והוא עד עד שייחד את עדיו: "
+ ],
+ [
+ "אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני כו': זה מבואר לפי שאם הגידו לא תועיל עדותם ולפיכך פטורים כשכפרו: "
+ ],
+ [
+ "שילח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע כו': אמר יתברך אם לוא יגיד ונשא עונו והוא כתוב בוי\"ו ואל\"ף ולמדנו מפי השמועה שזה לעורר על שני הענינים הקנין והשלילה כאילו אמר אם לו לא יגיד ונשא עונו רצונו לומר לתובע זכותו אבל לנתבע אם לא יגיד לפטור אותו פטור: "
+ ],
+ [
+ "משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם כו': אמרו מצוה אני עליכם וכו' הוא שיאמר להם מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם אני בשבועה: והמחלוקת בין חכמים ורבי מאיר בכנויין לבד ובחנון ורחום שזכר אחריהם אבל אל\"ף דל\"ת ויו\"ד ה\"א ושי\"ן דל\"ת וצבאות אין צריך לומר כי הם שמות מיוחדים וכמו כן אלהים: ומה שאמר רבי מאיר המקלל בכולם חייב רצונו לומר מברך את השם באחת מהן חייב סקילה: וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכנויין באזהרה: והטעם שלא נחלקו בשבועת העדות ואמרו כי היא חייבת בכל הכינוים ממה שאמר הכתוב ושמעה קול אלה. ואסור לאדם לקלל את עצמו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד וכבר בארנו בסוף מכות שמלת השמר מורה על לא תעשה וכן אסור לו לקלל חברו שנאמר לא תקלל חרש ולמדנו מפי הקבלה שרוצה לומר לא תקלל מי שאינו עושה מעשה שהיה ראוי לקללו בשבילו אבל הוא חרש באותו דבר: ואמרו יכהו יכנו כנוי על קללת אדם עצמו או חברו ור' מאיר סבר בכאן שאין הפרש בין שיאמר אל יברכהו אלהים או יקללהו ואמרו בכאן אל יככה אמנם רצה להפריש בין אל יככה ובין יברכך וייטיב לך כדי שלא יהיה בו לשמוע מאמר זה קללה וכבר בארנו בפ' אחרון של מכות שהמקלל לעצמו ולחברו לוקה ואע\"פ שהוא לאו שאין בו מעשה וזכרנו העיקר שהוא כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם ודין מקלל חבירו ועצמו אחד ואמנם עדים זוממין בא מקרא בתורה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וכבר בארנו זה והלכה כחכמים בכל דבריהם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים כו': שגגתה על דרך שנתבאר בשבועת העדות והוא שידע שהשבועה אסורה ולא ידע שחייב עליה קרבן ושגגת הפקדון מבואר והוא שלא נזכר שיש לו אצלו פקדון ואמרה תורה (ויקרא ה׳:ט״ו) וכחש בעמיתו בפקדון וגו' והביא את אשמו לה' איל תמים וגו' הנה שאמרו וכחש בעמיתו מורה שהוא יודע בפקדון בשעת השבועה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדוני כו': זה מבואר וטעם ר\"ש ברור כי בשעה שיודה תועיל הודאתו ואע\"פ שקדמה כפירתו בבית דין לפי שהוא נותן מה שהודה בו: "
+ ],
+ [
+ "היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו כו': ר' מאיר אומר שאומרו חטה ושעורה רצונו לומר מיניהם וחכמים סברי שכפירתו בזרע אחד מן חטה ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי שמעון ולא כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא כו': ר' שמעון סבר כי עיקר תביעתו קנס שהוא דבר קצוב וידוע וחכ\"א עיקר תביעתו הוא הבשת והפגם שיודע שאם הודה בהם ישלם אותם ואין הלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי כו': עיקר כל זה מודה בקנס פטור וכל מה שאומר בזו הלכה פטור הוא בכפירת קנס לפי שאפי' הודה בו לא יתחייב לשלם כמו שהוא עיקר "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שבועת הדיינין הטענה שתי כסף כו': שתי כסף הוא משקל שתים ושלשים שעורות מכסף או מה ששוה זה השיעור. ופרוטה חצי שעורה מכסף: וכשמודה ממה שתבעוהו בפחות משוה פרוטה פטור וכן כשכפר מאשר תבעוהו בפחות משתי כסף פטור וכן אמרו ז\"ל כפירת הטענה שתי כסף: ופירוש אמרו פטור שהוא פטור משבועת התורה אבל הוא חייב שבועת היסת ובכל מקום שיאמר במשנה בענין שבועת הממונות חייב רצונו לומר בשבועת התורה כי השבועות גם כן שעקרן מדרבנן הנזכרות במשנה הם בנקיטת חפץ וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואין הפרש ביניהן זולתי בדין בלבד והוא שהשבועה המחוייבת מן התורה אם הוא מסרב ואינו רוצה לישבע ב\"ד יורדין לנכסיו ופורעין מן הנמצא אצלו השיעור שכפר ולא רצה לישבע עליו והשבועה המחוייבת מדרבנן אע\"פ שהיא נזכרת במשנה אם לא רצה לישבע לא נחתינן לנכסיה אבל משמתינן ליה עד שיפרע או ישבע ואם עמד בנדויו שלשים יום ולא פרע ולא נשבע מלקה אותו הדיין במלקות כפי מה שיראה מרשעתו ואם עמד על כפירתו וסרבנותו מלישבע אחר שהלקהו יתירו לו נדויו וילך לו: ודע כי השבועות המחוייבות מן התורה שלשה מינין והם שבועת מודה במקצת ושבועת מי שיש עליו עד אחד ושבועת השומרים וכל השבועות הנזכרות במשנה מלבד אלו הם בתקנת החכמים אבל הם בנקיטת חפץ כעין דאורייתא כמו שבארנו: ומה שאמר מנה לאבא בידך וכו' פטור זהו כשאמר הבן שמא יש לאבי מנה בידך אבל אם אמר לו ברי לי שיש לאבי בידך מנה ואמר הוא חמשים חייב ואינו כמשיב אבדה וכיצד היא שבועת התורה שתהיה ביד הנשבע [גי' יעב\"ץ: ס\"ת] כשהוא נשבע בתורה וזו היא נקיטת חפץ ושבועת היסת שתהיה התורה ביד משביעו: "
+ ],
+ [
+ "מנה לי בידך אמר לו (בפני עדים) הן כו': כבר בארנו לך כי בכל מקום שיאמר פטור שהוא נשבע שבועת היסת ומבואר הוא שזה שאומרין במשנה זו חייב רצונו לומר חייב לשלם ואין בעל דינו חייב שבועה לפי שהוחזק כפרן וצריך שיכפור בב\"ד ואז נאמר בו הוחזק כפרן ואלה הדינים נוהגים על עיקר מעקרי הדינים אצלנו והוא המלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים אלא אם התנה עמו ג\"כ כמו שבארנו בכאן וכן המפקיד אצל חברו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים אא\"כ התנה עמו ג\"כ אבל אם טען הלוה שפרעו ישבע שבועת היסת וכן הוא דין המפקיד אבל המפקיד אצל חברו בשטר ואמר לו החזרתי לך הוא ג\"כ נאמן אבל ישבע בנקיטת חפץ שהחזיר וזה שאין אנו מחייבים אותו לשלם מגו דיכול לומר נאנס הפקדון ויהיה נאמן יכול למימר החזרתיו לך וידוע הוא שאם אמר נאנס ישבע שבועת השומרין ולפיכך כשיאמר החזרתיו לך ישבע אותה שבועה עצמה לפי שלא יהיה מגו גורע ממנו שום חיוב לפי שהתנאי במגו שנטעון מה לו לשקר: "
+ ],
+ [
+ "ליטרא זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא כו': כבר ידעת כי לתך חמש עשרה סאה וכור שלשים סאה ועקרי אלה ההלכות כולם כבר בארנום תכלית הביאור ופירשנום בפרק ראשון מקדושין ובפ' אחרון מכתובות ואמרנו לשם שלא נחזיר לפרש אותם העקרים כדי שלא יאריך החבור ואין ממתין [בדפו\"י הגי': ואנו אין ממחין] אצלם לעיין אותם שם כשהם נזכרין במשנה. ולשם ג\"כ בארנו שאין הלכה כרבן גמליאל והלכה כאדמון: "
+ ],
+ [
+ "אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כו': נשבעין לקטן ונפרעין מנכסיו כמו שנתבאר בכתובות הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ובשבועה דאורייתא בלבד הוא שנאמר אין נשבעין על טענת קטן אבל שבועת היסת נשבעין בטענת קטן וכמו כן נשבע לב\"ד שבועת השומרין ושבועת [צ\"ל השותפים] השומרין שלא בטענת הקטן לפי שאין הקטן טוען אותם טענת ברי וכן נשבעין להקדש ונפרעין ממנו כגון שהיה לראובן ביד שמעון ממון בתחלה כשהקדיש שמעון כל נכסיו ישבע ראובן שבועת התורה ויפרע ממנו על הדרך הנזכר בפ\"ו (הלכה ב) מערכין: "
+ ],
+ [
+ "ואלו דברים שאין נשבעין עליהם העבדים כו': כשתתבונן בפסוקי התורה תמצא הדברים שזכרה (מנה בהם) [הנה הם] בשבועות או בתשלומי כפל וארבעה וחמשה וזכרה דיני השומרים בהם הם חמור ושור ושה וכל בהמה ושלמה וכסף וכלים והעולה בידינו מאלה המקראות כולם בהמה וכלים וכסף וכל אלה הם כל דבר המטלטל וגופו ממון וכלים יש בהם אותם הדינים הנה יצאו קרקעות לפי שאינן דבר המטלטל ועבדים הוקשו לקרקעות כמו שבארנו בפרק ראשון מקדושין והשטרות מצד שאין גופן ממון אבל הוצרכו לראיה שבהן וכשנודע בירור הראיה היה מציאות השטר או העדרו שוה ולפי שאמרה התורה בשבועות והכפל והשומרים רעהו פי' רעהו אמר רחמנא ולא הקדשות שהן לגבוה ומצד שלא חייב בהם תשלומי כפל לא נפל בהם תשלומי ארבעה וחמשה כי זה לא ימצא אלא אחר חיוב תשלומי כפל כמו שבארנו בשביעי מבבא קמא. ולא זכר שאר הארבעה שומרין והם שואל ושוכר לפי שאין צורך לזכרם שהקרקעות אין בהם דין שאלה ואסור שאלת הקדש וכמו כן השטרות אינן צריכות שאלה על הרוב וכן אינם בשכירות ואסור ג\"כ שכירות בהקדשי ועוד יתבאר כי דין נושא שכר ושוכר אחד ואין הלכה כר' שמעון ואלה כולם מבוארים שאין נשבעין עליהם שבועת התורה אבל נשבעין עליהם היסת: "
+ ],
+ [
+ "ר\"מ אומר יש דברים שהן כקרקע כו': מחלוקת חכמים ורבי מאיר הוא בענבים העומדים ליבצר והלכה כחכמים אבל כשימסרם לו בתורת שמירה לענין מקח וממכר ודיני האונאה והודיה במקצת כשהיה עיקר התביעה שלא בתורת שמירה העיקר המכוון עליו שהם כמטלטלין שכל העומד ליבצר כבצור דמי ושמור זה הלשון והוא אמרם אינו חייב עד שיטעננו דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כלומר שהוא מודה בקצת המנין אם תבעו דבר שבמנין או במקצת המשקל אם תבעו דבר שבמשקל או במקצת המדה אם תבעו דבר שבמדה: "
+ ],
+ [
+ "המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון כו': מעקרנו הלוהו על המשכון נעשה עליו שומר שכר ועוד יתבארו דיני שומר שכר ולפיכך אם אבד המשכון באונס ישבע אותו שיש בידו המשכון שבועת התורה שנאנס ויפרע בעל המשכון ממה שהלוה לו משלם. ויש לאותו שהמשכון בידו בכל אלה החלוקים עכ\"פ לישבע שבועת התורה שאבד ואפי' לא נפל ביניהם מחלוקת במה שהיה שוה אלא אפילו אמר לבעל המשכון חשוב לי ביותר ממה שאתה טוען שהיה שוה לפי שנחמר שמח עיניו נתן בו אבל אם נסתלק זה החשד כגון שהיה המשכון לשון זהב או חתיכת כסף וכיוצא בהן שאין שום צד לומר שמא עיניו נתן בו ואמר לו טול כל מה שהיה שוה וקח בו חתיכת זהב או כסף כאותה שהיה לך כיון שאין שינוי ביניהן במינן ואינם כלים ולא בגדים שיש בהם מיני רקמות שתוכל לומר אני לא אמצא כמותם כרצוני. וכשישבע מן המשכון שבידו יכלול בשבועתו שלא היה שוה יותר מסלע או שקל או השיעור שיאמר ע\"י גלגול וכמו כן תהיה שבועת בעל המשכון כשיהיו חלוקין בדמי המשכון כי לא היה שוה משכונו פחות מסלע או שקל או מה שטוען שהיה שוה וכך ראיתי אבא מורי ז\"ל משביע אותם פעמים הרבה על זה הלשון כמו שראה לרבו לרבינו יוסף הלוי ז\"ל משביע תמיד. ואמרו בחלק הראשון מזו המשנה פטור ונשבע שבועת היסת וכבר בארתי זה ואמרו מי נשבע מי שהפקדון אצלו הוא חוזר אל החלק השני ממשנה זו הוא מה שאמר לא כי פי' אינו כן או אינו אמת אלא סלע הלויתני עליו וג' דינרין היה שוה שיתחייב בעל המשכון שבועה וישלם דינר לפי שהוא מודה במקצת ולא ישבע שבועה עד שישבע קודם מי שהפקדון אצלו שבועת התורה שאותו הפקדון אבד ואז ישבע זה לאותו טעם שזכר לפי שזה הטעם כולל כל המשכון אבל טעם שמא נתן עיניו בו אינו כולל כל המשכון כמו שבארנו ולפיכך לא שם התנא כוונתו בזה החלוק אבל שם כוונתו בהודאה במקצת או בכפירה בכל ובטעם זה שזכר שמא ישבע הלה ויוציא הלה את הפקדון וכבר נתבאר לך פעמים שהסלע ארבעה דינרין: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין כו': אמר רחמנא במחויב לישבע ולקח בעליו ולא ישלם למדנו מזה שמי שלא ישלם ישבע ואין אדם נוטל שום דבר בשבועתו אבל מדרבנן תקנו שבועה כשבועת התורה על אלה ואע\"פ שהן תובעין נשבעין ונוטלין וזה לענינים עוד יתבארו אמנם השכיר הוא נשבע ונוטל לפי שבעה\"ב טרוד בעסקיו השכיר ידקדק הדבר יותר ובזה שני תנאין האחד שיהיה תובעו בזמנו והשני ששכרו בעדים אבל כששכרו שלא בעדים מתוך שהיה יכול לומר לא שכרתיך נאמן לומר פרעתי או כשתובעו שלא בזמנו ואמר בעל הבית פרעתי נשבע בעל הבית שבועת היסת וכמו כן אם היתה עיקר הכפירה בעיקר השכירות ישבע בעל הבית שבועת התורה שכך וכך התנה עמו ויתן לו מה שיאמר ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו כו': זה הדין ג\"כ הוא בשני תנאים אחד מהם שיהיו שם שני עדים ראוהו שמשכנו והוציא כלים מביתו תחת כנפיו ולא ידעו הדבר שלקח מה הוא וזה כשראוהו שנכנס לבית חברו ואין בידו כלום ויצא והוא מחבא דברים תחת כנפיו ובעל הבית אינו מצוי והתנאי השני שיטעון בעל הבית על אותו הגזלן בדבר שהוא אמוד אצל בני אדם שהוא ידוע בכגון זה אבל אם תבעו שלקח ממנו חוט מרגליות ואבנים טובות והוא מפורסם שאין אצלו כגון אלה הדברים אינו נאמן ואין נותנין בזה שבועה בשום פנים אבל ישבע שכנגדו או היסת או של תורה כפי מה שהודה ואין הלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו כו': כשתהיה החבלה במקום שאי אפשר בו שחבל בעצמו והחבלה שבגופו מורה שהיתה ממעשה זולתו ולא היה ביניהם שלישי שנאמר שמא אמר לו הנחבל הכני פצעני כדי להעניש לזה. האחר נוטל שלא בשבועה ואמנם הטיל השבועה על הנחבל או הנגזל קנס לחובל ולגזלן כדי שלא ירבה היזק בני אדם והתגרותם ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחת כו': אמרם בין שחילל שבועת העדות או שבועת הפקדון ואפי' לא פירש לו אלא שנשבע שבועת שוא שאין בה כפירת ממון הנה הוא חשוד על השבועה ואין נותנין לו שבועה וממשנה זו יתבאר לך שכל פסול לעדות בין מדאורייתא בין מדרבנן שהוא חשוד על השבועה וזה הדין הוא בשבועת התורה בלבד כלומר השלשה מינין מן השבועות שעיקר חיובן מדאורייתא כמו שבארנו בפ' שלפני זה אבל השבועות שהם בתקנת חכמים אין נשבע שכנגדו ונוטל לפי שתקנה זו היא לפי שהוא מסרב ונשבע לשקר ותקנתא לתקנתא לא עבדינן וכמו כן שבועת היסת לא ישבע שכנגדו כשנתחייב בה וענין דברי ר\"מ חזרה שבועה למקומה חזרה למחויב לה וישלם מה שתבעו בו בלי שבועה שהוא מחויב לישבע ואינו יכול להשבע וכל המחויב שבועה ואין יכול לישבע משלם ואין לו על אותו שתבעו זולתי חרם סתם והלכה כר\"מ ולא כר' יוסי דאמר יחלוקו: "
+ ],
+ [
+ "והחנוני על פנקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב כו': הטעם להטיל השבועה על החנוני מבואר לפי שהוא צוה לו שיתן וראוי שישבעו הפועלים או בנו במעמד החנוני שמא יתביישו קצתם מקצתם ואין הלכה כבן ננס: "
+ ],
+ [
+ "אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו כו': שם אונפלי שם כלי שנותנין בו הכספים והדינרים ואמרו ישבע בעל הבית שהיא שבועת התורה כמו שבארנו אמנם יתחייב זה כשהיו פירות צבורין ברשות הרבים וכל אחד משניהם טוען טענתו אבל כשהפירות ביד בעל הבית אינו חייב אלא שבועת היסת על העיקר הידוע המוציא מחבירו עליו הראיה: ואמרו ג\"כ ישבע החנוני שהיא שבועת התורה אמנם יתחייב זה כשהיו פירות ג\"כ צבורין ברה\"ר ובעל הבית אומר בזה הדינר שנתתי לך לקחתים והחנוני אומר לו זה הדינר דמי הפירות שנתתי לך אבל אלה הפירות הצבורין לא מכרתים לך מעולם אלא אני הנחתים בכאן עד שאמכרם ואם היו הפירות בחנות המוכר אינו חייב כלום אלא שבועת היסת על העיקר המוציא מחברו עליו הראיה ואם אין שם ראיה הוא פטור וישבע שבועת היסת וזה שלא אמרנו באלה הפירות שהם ממון המוטל בספק לפי שבתביעה הראשונה הודה לו שהוא מכר לו ובתביעה השרה הודה המוכר הנה הודאתו במכר והיות הפירות חוץ לחנות חייב בעל הבית שישבע ויקבל הפירות והודאת הלוקח במקח וכפירת החנוני במכר חייב החנוני שישבע ויטול: ורבי יהודה חולק על ההלכה השנייה ואמר שעל שני הענינים בעל הבית נשבע כיון שהפירות צבורין ואינן ביד החנוני והם לבעל הבית יותר קרובים וזהו פירוש מאמרו כל שהפירות בידו והדין בשולחר ג\"כ על הדרך שבארנו בחנוני והפירות באותן התנאין בעצמן אבל חזר אותם לענין שזכרו בש\"ס והוא שיעלה על דעתנו שתנא קמא מודה לר' יהודה בשולחני כי אין דרכו להיות נותן איסר עד שנוטל את דינרו ולפיכך ישבע בעל הבית בשני הענינים ואילו משמיענו הדין בשולחני היינו אומרים שר' יהודה לא היה חולק אלא בשולחני שאינו נותן האיסרים עד שיקח הדינר אבל מוכר הפירות לחריצתו על המכר הוא נותן הפירות קודם שיקח הדמים ולפיכך מודה לחכמים שהחנוני נשבע והשמיענו שהן חולקין בשני הדינים ואין הלכה כר' יהודה בשני המאמרות: "
+ ],
+ [
+ "כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע כו': אלו הדינין שבכתובה כבר הקדמנו ובארנו האמת בפ' תשיעי של מסכת כתובות ואמרו בכאן וכן היתומים ר\"ל יתומים הנפרעין מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה וזה בתנאי שיאמר. היתומים שנפרעים מהם לא נדע אם פרע אבינו זה החוב ולא נתברר עליהם ממנו דבר אבל אם אמרו אמר לנו אבינו שלא נתחייב לעולם בזה החוב ולא לוה אותו יתפרע מנכסיהם אותו ממון בלי שבועה לפי שמעיקרנו האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי כי אין להכחיש העדים בשביל דברו וזה כשמת אבי היתומים שעליו לקבל החוב [קודם] אבל אם הדבר הפך והוא שמת אותו שהיה חייב קודם לא יתפרע הממון ההוא לעולם אבל אבד מכל וכל שמאחר שמי שעליו החוב הניח היתומים אין הבעל חוב יכול ליפרע מממונם אלא אחר שישבע שבועת התורה כמו שנזכר וכשמת אחר כן קודם שישבע אין בניו יכולים לישבע במקומו לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו: ואם דן הדיין שישבעו הבנים שלא פקדנו אבא כמו שאמרה המשנה ויתפרעו ממונם מה שעשה עשוי והלכה כרשב\"ג וכרבן יוחנן בן זכאי: "
+ ],
+ [
+ "ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין כו': אמרו שלא בטענה ר\"ל שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא כי הוא לא הונה אותו במה שהיה ביניהם ובלבד שיפיל לו הספק שהונה אותו בשתי כסף או יותר אבל אם היה ספק האונאה פחות משתי כסף אינו חייב שבועה וכבר נתבאר בפרק חמישי מגיטין שאפוטרופוס שמנוהו ב\"ד הוא שחייב שבועה והוי יודע כי כמו שיתגלגל בשבועת התורה כמו כן יתגלגל בשבועת היסת: אמר רחמנא וזה דבר השמטה שמוט אפי' דיבור משמטת ולפיכך משמטת השבועה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר כו': דיני הארבעה שומרין שלשה לפי שדין נושא שכר והשוכר אחד והדינין הנזכרים בהן הוא לשון התורה ויוקש עליהם כי נושא שכר והשוכר נשבעין על האונס ואינם חייבים לשלם כי שבורה ומתה אונס הוא והשואל חייב באונס אלא אם מתה בשעת מלאכה כמו שבארנו בפ' שמיני מן בבא מציעא ושבועת השומרין הוא שבועת התורה ואע\"פ שהשואל משלם את הכל ישבע קודם לכן שבועת התורה שאותו הדבר נאבד שיש לומר שמא עיניו נתן בה ועל הדרך שבארנו בפרק ששי מזו המסכתא: ",
+ "[אמר לשומר חנם כו'] זה מבואר לפי שכפר בדבר שאפילו הודה בו לא יתחייב לשלם ממון לפי שהשבועה היא שהוא חייב באיזה ענין שיהיה מזה ועל זה תקיש כל אלה ההלכות וזולתם כי מי שנשבע על דבר שקר שאילו אמר בו אמת לא יתחייב לשלם ממון הוא פטור ואע\"פ שנשבע שלא כהוגן כיון שלא הועיל לו שקרו וכל מי שנשבע על דבר שאילו היה מודה באמתת הדבר היה חייב לשלם הממון הוא חייב על שכפר האמת עד שיפטר עצמו מן הממון וכמו כן הדיין אין ראוי להשביע שום אדם על כפירתו בדבר שאילו הודה לא יתחייב לשלם: ",
+ "[היכן שורי כו'] שומר חנם כששלח ידו בפקדון ונשבע הוא חייב קרן וחומש ואשם כשהודה מאליו אבל אם העידו עליו בזה והוא כופר אינו חייב חומש ולא אשם וכמו כן כשטען נגנבה והיה הוא עצמו שגנבה יתחייב תשלומי כפל כמו שנאמר אם לא ימצא הגנב וגו' כלומר אם ימצא שהוא הגנב ישלם שנים אם יש שם עדים ואם הודה מאליו משלם קרן וחומש ואשם וכבר קדם פי' ההלכה ועקריו בפרק תשיעי מב\"ק:",
+ "[אמר לאחד כו'] כבר בארנו פעמים הרבה שתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה הוא קנס ומן העקרים שהמודה בקנס פטור ובפירוש אמרו שאין אדם משלם קנס ע\"פ עצמו: ",
+ "[אמר לשואל כו'] זה גם כן מבואר לפי שלא פטר עצמו בטענה זו מכלום אבל חייב הוא לשלם עכ\"פ ולפיכך הוא פטור על השבועה: "
+ ],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "[היכן שורי כו'] כל זה מבואר לפי שאילו הודה היה חייב לשלם: ",
+ "[אמר לנושא כו'] כל זה מבואר וכבר הקדמנו עקרו וכל מה שאמר בזה הפרק חייב ופטור ר\"ל חייב משום שבועת הפקדון שחייב על מה שיכחיש בה קרן וחומש ואשם כמו שקדם באורו ופטור משבועת הפקדון אבל הוא חייב משום שבועת בטוי לפי שנשבע לשקר וכבר התבאר ששבועת בטוי חייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד: ",
+ "סליקא לה פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שבועות "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה שבועות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Der Kommentar des Maimonides zu den Spr\303\274chen der V\303\244ter, Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 [de].json" "b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Der Kommentar des Maimonides zu den Spr\303\274chen der V\303\244ter, Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 [de].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bdaecf94d4bc985813ca4e8c39cc74168ad9dc6d
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Der Kommentar des Maimonides zu den Spr\303\274chen der V\303\244ter, Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 [de].json"
@@ -0,0 +1,332 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Pirkei Avot",
+ "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-mischnah/",
+ "versionTitle": "Der Kommentar des Maimonides zu den Sprüchen der Väter, Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 [de]",
+ "versionNotes": "Digitized by Igor Itkin",
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אבות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "Wir erklärten in der Einleitung zu diesem Werke, was eigentlich unter קבל oder קבלה zu verstehen ist und will ich hier nur die Worte der Frommen und der Überlieferer erläutern, um zur Aneignung einzelner Eigenschaften anzueifern, und zwar solcher, die von grossem Nutzen sind. Hierbei wollen wir ausführlicher sein, um vor manchen Lastern zu warnen, deren Schaden gross ist. Übrigens werde ich nur die Worte erklären, ohne auf den Inhalt näher einzugehen, der mit Ausnahme von einigen wenigen Stellen klar und verständlich ist.",
+ "Seid vorsichtig im Urteil: Man soll die Urteilsfällung hinauszögern und nicht schnell eine Entscheidung treffen, damit man einsieht, es könnten manche Dinge aufgeklärt werden, die anfangs noch unklar waren.",
+ "machet einen Zaun um die Torah: d. s. die Beschlüsse und Verordnungen der Weisen, die den Menschen von der Sünde fern halten sollen, wie Gott sagte: „Beobachtet meine Gebote“, wozu ausdrücklich bemerkt wurde: „Machet eine Beobachtung zu meiner Beobachtung.“"
+ ],
+ [
+ "Unter „Weisheit“ (wie man die Bildung gewöhnlich nennt) ist die Thora zu verstehen, unter „moralisch-ethischen Eigenschaften“ die Wohltätigkeit und unter „Beobachtung der Gebote der Thora“ die Opfer, wodurch der Bestand der Weltordnung und auch die Reihenfolge ihres Seins (ihrer Schöpfung) vollkommen gesichert ist."
+ ],
+ [
+ "פרס heisst die Erweisung von Wohltaten an solchen, die gar keinen Anspruch darauf zu machen haben, d. h. man erweist sie aus Gnade und Barmherzigkeit, wie z. B. jemand zu seinem Knechte oder zu seinem kleinen (unmündigen) Sohne oder zu seiner Frau sagt: Tue mir dies und jenes, ich werde dir 1 oder 2 Denare dafür geben (die sie auch nicht zu beanspruchen haben und er sie ihnen freiwillig gibt), während שכר ein Lohn ist, der mit Recht gegeben werden muss (den man zu verlangen und auf den man berechtigten Anspruch zu machen hat). Und sagt dieser Fromme (Antigonos): Ihr solltet Gott nicht dienen, damit er euch wohltue und euch vergelte, und ihr immer hoffen könnt auf Belohnung und deswegen ihm dienet, sondern euer Gottesdienst soll dem Dienst von Knechten gleichen, die nicht auf etwas Gutes und auf Vergeltung des Liebesdienstes hoffen. d. h. man soll zwar Gott aus Liebe zu ihm dienen, wie wir im 10. Abschnitt von Sanhedrin auseinandersetzten, aber doch schliesst das die Ehrfurcht vor Gott nicht aus. Darum sagte er: Wenn ihr Gott aus Liebe dienet, sollet ihr die Ehrfurcht nicht gänzlich außer acht lassen, sondern die Furcht vor Gott soll auf euch sein, denn in der Thora steht bereits das Gebot der Ehrfurcht, wie es heisst (Deut. 10, 20): „Den Ewigen deinen Gott sollst du ehrfürchten“, wozu unsere Weisen bemerken: Diene aus Liebe und aus Ehrfurcht. Sie sagen ferner: Wer Gott liebt, wird nichts vergessen von dem, was Gott ihm zu tun befohlen hat, und wer Gott fürchtet, wird nichts tun, was ihm zu tun verboten ist, denn die Furcht ist die wichtigste Bedingung für die Verbote, und um so mehr für die traditionellen Gebote. Dieser Weise (sc. Antigonos) hatte zwei Schüler, der eine hiess Zadok und der andere hiess Boëthos. Wie diese hörten, dass er (Antigonos) diesen Ausspruch tat, gingen sie von ihm fort und sagte der eine zum andern: Siehe, der Lehrer sagte ausdrücklich, dass es für den Menschen weder eine Belohnung (des Guten), noch eine Bestrafung (des Bösen), noch eine Hoffnung (auf ein besseres Jenseits) gebe; sie verstanden ihn jedoch nicht, da bestärkte der eine von ihnen den andern, auszutreten aus der Gesamtheit (des Judentums). Sie verliessen die Thora und es verband sich mit dem einen diese, mit dem andern jene Partei, welche die Weisen Sadduzäer und Boëthusäer nannten. Da sie aber die Gemeinden nicht zu dem, was sie für Glauben hielten, vereinigen konnten, denn ein solch schlechter Glaube trennt eher die Verbundenen, als dass er die Getrennten einigen sollte, neigten sie sich mehr dazu, das zu glauben, was sie bei der Menge nicht leugnen konnten; denn wenn sie es gesagt hätten, hätte man sie getötet, d. h. sie glaubten wieder an die Worte der Thora und sagte jeder zu seiner Partei: Er glaube zwar an die Thora, aber er bestreite die Tradition, die nicht wahr sei, was nur geschah, um sich von den überlieferten Geboten, Befehlen und Verordnungen (der späteren Weisen) loszusagen, da sie nicht alles, was geschrieben und überliefert ist, umstossen konnten. Ausserdem war ihnen das unbequem, eine Trennung herbeizuführen, denn nachdem der Ausgetretene nach seiner Wahl zurückkehrte, konnte jeder erleichtern resp. erschweren, wie er es nach seiner Ansicht für gut fand, da er ja in der Hauptsache nichts glaubte, und verlangten sie vielmehr (von ihren Anhängern) Dinge, die nur von einem Teil Menschen angenommen wurden. Und seitdem kamen diese schlechten (verderblichen) Sekten auf, welche in diesen, d. h. ägyptischen, Ländern Karäer genannt wurden und die bei den Weisen Sadduzäer und Boëthusäer hiessen, die anfingen, gegen die Tradition Einwände zu erheben und die Verse (in der Bibel) nach Gutdünken auszulegen, ohne dass sie von Weisen darüber etwas vernahmen; so handelten sie gegen den Ausspruch Gottes (Deut. 17, 11): „Gemäss der Weisung, die sie dir geben und nach dem Rechtsspruche, den sie dir sagen, sollst du tun; nicht weiche von dem Ausspruche, den sie dir künden, rechts noch links.“"
+ ],
+ [
+ "„Sammelplatz für die Weisen“: Oder ein Bestimmungsort für die Weisen, d. h. du sollst dein Haus bereit halten, dass sich die Weisen beständig dort versammeln sc. es sollen Betund Lehrhäuser bei dir sein, so dass, wenn der eine zum andern sagt: Wo soll ich mit dir zusammen sein? wohin soll ich mich mit dir verabreden, zusammenzutreffen? dieser ihm erwidert: Im Hause des N. N. werden wir uns treffen."
+ ],
+ [
+ "„weit geöffnet“: d. h. du sollst ein Tor haben, das für die Wanderer geöffnet ist, damit jeder, der Hunger oder Durst hat, sofort ins Haus kommen kann.",
+ "„Arme seien deine Hausleute“: Sie sollen dich bedienen, was besser ist, als sich Knechte zu halten, denn die Weisen verachten den, der Knechte hält und loben den, der von Armen und seinen Hausleuten alle Arbeit machen lässt.",
+ "von der eigenen Frau sagten: Denn das Reden mit Frauenzimmern betrifft zumeist den Beischlaf und wird der sexuelle Trieb dadurch erregt.",
+ "„unterbricht das Studium der Worte der Lehre“: Denn man vergeudet die Zeit mit unnützen Dingen.",
+ "„ist die Hölle sein Anteil“: Statt יורש liest Maim. יורד sc. יורד לגיהנם"
+ ],
+ [
+ "„Schaffe dir einen Lehrer an“: d. h. selbst wenn er nicht verdient, dein Lehrer zu sein, mache ihn doch zum Lehrer, bis du an ihm merkst, dass er lehren kann und dadurch wird er imstande sein, Weisheit dir beizubringen; denn es ist derjenige, der aus sich selbst lernt (der ein Autodidakt ist), nicht zu vergleichen mit einem solchen, der von andern lernt. Das Selbststudium ist zwar gut, aber was man von andern lernt, behält man besser, auch ist es klarer (da man den Gegenstand besser durchspricht), selbst wenn er dem Lehrer gleich ist an Weisheit oder dieser sogar noch unter ihm steht und so erklärte man es bei der Erläuterung dieses Gebotes. Hier heisst es: Erwirb dir , nicht „mache dir“, das ist ein edlerer Ausdruck, wie z. B. ״schliesse dich andern an“, weil damit gesagt werden soll, es muss der Mensch sich einen Freund erwerben, durch den seine Taten und seine Angelegenheiten geregelt werden, wie sie (die Weisen) sagten: ״Entweder gesellschaftlich oder Tod“, und wenn man keinen Genossen findet, soll man mit ganzem Herzen sich darum bemühen, selbst wenn man ihn zur Liebe zwingen müsste, bis er ein Freund wird und man darf nicht ablassen, ihn stets zu umwerben, bis die Liebe erstarkt ist, wie die Moralisten sagen: Wenn du liebst, sollst du den Freund nicht nach deiner Art, sondern nach der Art des Geliebten lieben, und wenn jeder der beiden Freunde sich dessen befleissigt, so wird jeder suchen, dem Willen des andern nachzukommen und beide werden ohne Zweifel ein Herz und ein Sinn sein. Wie schön ist der Ausspruch des Aristoteles in dieser Beziehung: Der Liebende ist nur einer, aber drei Arten gibt es, weshalb man liebt. Man liebt entweder jemanden des Nutzens wegen, oder der Ruhe wegen, oder der Tugend wegen. Wer eines Nutzens wegen liebt, dafür wäre als Beispiel anzuführen die Liebe von zwei Geschäftsgenossen, oder die Liebe zum Könige und zu seinem Lager. Die Liebe wegen Ruhe ist zweifacher Art, entweder liebt man den Genuss oder das Vertrauen. Den Genuss sucht man z. B. bei der Liebe zwischen dem männlichen und weiblichen Geschlecht u. dgl., bei der Liebe zum Vertrauen will man jemand haben, auf den man sich verlassen kann, vor dem man sich nicht in acht zu nehmen braucht in Wort und Tat, dem man alle seine Angelegenheiten kund tun kann, sowohl das Gute als auch das Schlechte, ohne fürchten zu müssen, dass man dadurch einen Schaden haben könnte, weder bei ihm selbst noch bei einem andern ausser ihm; denn wenn der Mensch Vertrauen fasst zu einem solchen Manne, wird er grosse Ruhe finden durch seine Worte und seine grosse Liebe. Wer der Tugend wegen jemand liebt, damit ist gemeint, dass beide übereinstimmend für einen Gegenstand sich begeistern, nämlich für das sittlich Gute, und jeder von beiden will den andern in der Erreichung des Guten unterstützen; das ist der Freund, den man zu erwerben empfiehlt, was Ähnlichkeit hat mit der Liebe des Lehrers zum Schüler und der Liebe des Schülers zum Lehrer.",
+ "„beurteile einen jeden nach der besseren Seite:“ Es bedeutet: Wenn du nicht weisst, ob jemand fromm oder frevelhaft ist, du nimmst wahr, dass er etwas tut oder spricht, was du verschieden auslegen kannst, zum Guten oder zum Schlechten, so nimm das Gute an und denke nicht schlecht von ihm. Ist jemand aber als fromm bekannt und weiss man, dass er Gutes tut und es wird an ihm bemerkt, dass er etwas getan hat, was als schlecht angesehen werden muss, man kann es auch nur mit der grössten Not als gut beurteilen oder es ist vielleicht ganz ausgeschlossen, dass es so sein sollte, so sollst du es doch für gut halten, da es doch möglich ist, dass es gut sein könnte und darfst du den Mann nicht verdächtigen. Deshalb heisst es auch (Sabbath 97a): „Wer Unschuldige verdächtigt, der wird an seinem Körper bestraft.“ Ebenso soll man sich von einem Frevler, dessen Handlungen als schlecht bekannt sind, wenn wir auch etwas Gutes an ihm wahrnehmen, fernhalten, weil es doch eine entfernte Möglichkeit gibt, dass die Tat eine schlechte gewesen ist, so sollst du nicht glauben, dass sie gut zu nennen war, da doch die Möglichkeit vorhanden war, dass sie schlecht gewesen sein könnte, wie es (Spr. Sal. 26, 25) heisst: „Ob auch seine Stimme mild, traue ihm nicht“ usw. Und wenn es nicht bekannt und die Tat nach keiner von beiden Seiten (weder nach der guten noch nach der schlechten Seite) entschieden ist, musst du gemäss der frommen Weise den Betreffenden nach der unschuldigen Seite beurteilen, welcher von zwei Endpunkten (Prinzipien) es immer sein mag (ob gut oder schlecht)."
+ ],
+ [
+ "„schliesse dich nicht einem Frevler an“: In einer Art der verschiedenen Fälle von Liebe und Anschluss, damit du nicht lernst von seinen Taten und wir haben bereits in den früheren Abschnitten auseinandergesetzt, dass der Mensch in Gesellschaft von Frevlern Laster annimmt. Wenn du sündigst oder siehst einen Sünder (lange leben), sollst du nicht zuversichtlich sein und sagen, dass Gott nur im Jenseits die Sünden bestraft, sondern glauben, dass Gott bald den Sünder zur Rechenschaft ziehen wird."
+ ],
+ [
+ "„die Richter“: Unter עורכי הדיינין versteht man diejenigen, welche kundig sind der Einwände (die man in einem Prozesse machen kann) und die Gesetzesbestimmungen kennen, so dass sie die Leute, wenn sie eine Rechtssache haben, genau instruieren, wie es mit ihrem Prozesse steht; sie fassen die Fragen und Antworten ab (und sagen zu dem Prozessierenden:) wenn der Richter dich das und das fragt, so antworte ihm so darauf, und wenn die andere Partei das und das einwendet, so entgegne darauf so und so, d. h. sie tun, als ob sie den Prozess anordnen und die Parteien vor ihnen stehen würden, weshalb sie עורכי הדיינין heissen, als würden sie die Richter vor sich laden und sie verwarnen, nicht zu täuschen, d. h. nicht einer Partei einen Einwand zu sagen, der ihr im Prozesse nützlich sein könnte, und darf er nicht zu einem sagen: Sage so und so, oder leugne so und so, selbst wenn der Richter weiss, dass er der Bedrückte ist, und die Gegenpartei, wie er wirklich glaubt, Lügen vorbringt, darf er dennoch nicht ihm einen Einwand beibringen, der ihn retten oder ihm irgendwie nützen könnte."
+ ],
+ [],
+ [
+ "Unter רשות ist die Regierung zu verstehen. Mit allen drei Dingen, die Schemaja anführt, wird der Glaube und die Welt gefördert, denn ohne Arbeit (Beschäftigung) ist dem Menschen das Leben verleidet, er stiehlt und gibt sich der Unzucht hin. Strebt man nach Herrschaft und Gewalt, kommen viele Versuchungen an einen, denn weil die Menschen ihn beneiden und ihm Opposition machen, büsst er seinen Glauben ein, wie es heisst: Sobald jemand auf Erden als Vorsteher einer Gesamtheit angestellt wird, wird er sündhaft nach oben (gegen Gott); ebenso ist es bezüglich der Bekanntschaft mit dem König und der Annäherung an ihn, man kann nur selten in dieser Welt davon befreit werden und es schadet dem Glauben, denn man gibt nur auf das acht, was ihm (dem Herrscher) näher bringen kann. Du kennst auch das Verhalten von Doëg (I Sam. 22 ,9 f.), obwohl der König, dem er sich näherte, ein Gesalbter Gottes war (sc. David), ein Prophet und von Gott erwählt."
+ ],
+ [
+ "„Orte schlechter Gewässer“ d. h. wo Ketzer, Sektierer wohnen; der Autor meint: Seid vorsichtig im Sprechen vor einer Menge, damit man euren Worten keinen andern Sinn unterlegen kann, denn die Ketzer würden sie in ihrem Sinne deuten, die Schüler nun, welche schon früher die Aussprüche gehört haben, würden sie dann im Sinne der Ketzer auffassen und glauben, dass es eure Ansicht sei und dadurch würde eine Entweihung des göttlichen Namens entstehen, wie es dem Antigonos mit Zadok und Boëthos ergangen ist."
+ ],
+ [
+ "„Sei von den Schülern Aharons“: Wenn Aharon merkte, dass jemand im Herzen schlecht war, oder man erzählte ihm, dass jemand von Herzen schlecht sei und sündigte, so bot er ihm zuerst den Gruss an, freundete sich ihm an und suchte eine Gelegenheit, sich mit ihm zu unterhalten. Alsdann schämte sich der Betreffende vor sich selbst und sagte: Wehe mir! wenn Aharon wissen möchte, was ich im Herzen berge und wie schlecht ich handle, würde er mich nicht einmal ansehen, um so weniger mit mir sprechen, aber er hält mich für einen braven Menschen. Darum werde ich das, was er über mich denkt und was er von mir spricht, wahr machen, mich bessern und so zu seinen Schülern gehören, die von ihm lernen. Und sagte Gott, als er ihn (Aharon) wegen dieser schönen Eigenschaft lobte (Maleachi 2, 6): „In Frieden und in Redlichkeit wandelte er mit mir und viele brachte er von der Sünde zurück“; das so Bedeutungsvolle wollte Hillel mit seinem Ausspruche sagen. Dessen Name geht ganz unter Wenn der Name eines Menschen sehr gross wird, wird ihm verkündet, dass er bald aufhören wird, berühmt zu sein. Wer gar nicht lernt, ist des Todes schuldig Wer nicht viel Bibel liest, den lässt Gott sterben, aber wer gar nicht lernt, verdient totgeschlagen zu werden. Und wer sich der Krone bedient geht unter . h. wer sich von der Thora ernährt und durch sie Nutzen zieht, geht unter. Der Ausdruck ודאשתמש will andeutungsweise sagen: Nur ein Gelehrter darf es nicht, aber ein anderer wohl, denn ein Gelehrter darf sich nur von seinen Schülern bedienen lassen, von sonst niemandem."
+ ],
+ [],
+ [
+ "Wenn ich nicht selbst meine Seele anrege, nach oben (zu Gott) emporzublicken (wenn ich nicht selbst für mein Seelenheil sorge), wer wird sonst die Anregung geben, da von aussen keine kommt, wie wir im zweiten Kapitel (der acht Abschnitte) auseinandersetzten. Und da es in meiner Macht steht, welche Richtung ich meiner Seele geben, welche gute Taten ich ausführen will, so gleicht es, als ob man sich selbst gering achtet. „Wenn ich nur für mich, was bin ich“, d. h. was kann von mir allein kommen, da ich doch kein vollkommenes Wesen bin, wenn ich auch das betreffende Gute getan habe. Und wenn nicht jetzt, wann denn? d. h. wenn ich mir nicht in der Zeit der Jugend, wo ich im Vollbesitze der Kräfte bin, Verdienste erwerbe, wann denn? Im Alter ist es zu spät, denn dann ist es schwer, von den Gewohnheiten zu lassen, weil alsdann die erworbenen und angeborenen Eigenschaften sich fest eingewurzelt und eingenistet haben, seien es Tugenden oder seien es Laster, wie der Weise sagt (Spr. Sal. 22, 6): „Übe den Knaben seinem Wandel gemäss, auch wenn er alt wird, weicht er nicht davon.“"
+ ],
+ [
+ "Mache dein Gesetzesstudium zu etwas Feststehendem Lass das Thorastudium tief einwurzeln bei dir, und alle andern Geschäfte werden sich danach richten; gelingt es, ist es gut, wo nicht, nicht und entsteht kein Schaden, wenn man anderer irdischer Dinge ermangelt. Sprich wenig und tue viel. So steht Baba Mezia 87a: Die Frommen versprechen wenig und tun viel, wie Abraham den Gästen auch nur Brot zu geben versprach, und dann brachte er Rahm, Milch, junges Rind, drei Mass feines Mehl; die Frevler aber versprechen viel und halten nicht einmal wenig, wie Efron, der dem Abraham versprach, alles (das ganze Feld zur Grabstätte für Sara) umsonst zu geben und schliesslich liess er nicht einen Pfennig von dem Werte des Feldes ab.",
+ "„Empfange jeden Menschen mit freundlichem Wohlwollen“: Man soll mit den Menschen mild und sanft verkehren und ihnen immer angenehme und gefällige Worte sagen."
+ ],
+ [
+ "R. Gamaliel sagt: Schaffe dir einen Lehrer an. Der dir die rituellen Fragen entscheidet, wie es im jer. Talmud heisst: Bringe mir einen Gelehrten, auf den ich mich verlassen kann."
+ ],
+ [
+ "Wie der weise Salomo sagt (Spr. Sal. 10, 19): „Bei vielem Gerede entgeht man Versehen nicht.“ Der Grund dafür ist, weil bei einer Fülle von Worten viel Überflüssiges und Sündhaftes zu finden ist, wie ich jetzt erklären werde, denn wenn der Mensch viel spricht, muss er sündigen, indem in seinen Reden etwas vorkommt, was nicht gesagt werden darf. Das Kennzeichen eines Weisen ist das Wenigreden und das eines Toren das Vielreden, wie es (Koheleth 5, 2) heisst: „Die Stimme der Toren kommt mit vielen Worten.“ Auch sagten bereits die Weisen, dass wenn jemand wenig spricht, es ein Beweis von der Vortrefflichkeit seiner Ahnen ist, ein solcher Mensch stammt gewiss aus einer vornehmen Familie, wie Kidduschin 71b steht: Das Schweigen in Babel (d. h. wenn jemand, dem man eine Illegitimität vorwirft, sich dabei ruhig verhält) ist ein Beweis der edlen Abstammung. Ferner steht in dem Buche über die sittlichen Eigenschaften: Einer von den Weisen schien ein grosser Schweiger zu sein, weil er nichts sagte, was der Rede wert gewesen wäre und nur ganz wenig sprach. Man sagte zu ihm: Was ist die Ursache deiner grossen Schweigsamkeit? Er erwiderte: Ich prüfte alle Dinge und fand, dass sie sich in vier Teile zerlegen lassen:",
+ "I. Etwas, was durchaus schädlich und gar nicht nutzbringend ist, ist z. B. das Fluchen der Menschen, eine frivole Rede u. dgl., was man da sagt, ist völliger Blödsinn.",
+ "II. Etwas, was teilweise Schaden und teilweise Nutzen bringt, wenn man einen Menschen rühmt, damit dieser dadurch einen Nutzen habe, indem man durch dieses Lob den Feind kränkt, aber es schadet dem, den man lobt, und muss man dabei das Reden unterlassen wegen dieser Ursache, dass man auch darüber gar nicht sprechen soll.",
+ "III. Dinge, die gar keinen Nutzen und keinen Schaden verursachen (indifferent sind), wie die meisten Gespräche der Menge sind, z. B. wie die und die Mauer gebaut wird, wie der und der Tempel gebaut wird, wenn man von der Schönheit dieses und jenes Hauses erzählt oder von den Türmen, die diese und jene Provinz hat u. dgl.; das sind Reden, die zwar erlaubt sind, aber keinen Nutzen gewähren.",
+ "IV. Nützliche Reden, wie solche über Weisheit, über Tugenden, und spricht der Mensch davon in der ihm eigentümlichen Weise, was ihm eigen ist von den Dingen (was in sein Fach schlägt), woran sein Leben hängt und wovon sein Sein herrührt und davon muss er reden. Er (Simon) sagte: So oft ich reden höre, prüfe ich die Dinge und wenn ich finde, dass sie zu dieser vierten Gattung von Reden gehören, rede ich davon (nehme ich teil am Gespräch), gehören sie aber zu den übrigen drei Gattungen, so schweige ich dabei. Es sagten die Moralisten: Prüfe diesen Mann und seine Weisheit, ob ihm fehlen 3/4 Reden (Witz). Das ist die Weisheit, die gelernt werden muss. Ich aber sage, dass das Sprechen eingeteilt wird entsprechend der Verpflichtung des Thoralesens (an den Sabbathen des Jahres), in fünf Teile, den ersten Teil zu lesen, ist eine religiöse Pflicht, von dem zweiten soll man sich fern halten, der dritte ist verächtlich, der vierte beliebt und der fünfte erlaubt (irrelevant).",
+ "I. „Es gibt ein religiöses Reden“, damit ist das Lesen und Studieren der Thora und das Lesen des Talmuds gemeint, was ein vorgeschriebenes, verpflichtendes Gebot ist, wie es heisst: „Du sollst von ihnen (den Worten der Lehre) reden.“ Dieses Gebot wiegt alle andern Gebote auf; es wurde bereits gesprochen von der Wichtigkeit bezüglich des Studiums und in diesem Werke kann auch nicht einmal ein Teil davon aufgenommen werden.",
+ "II. „Das verbotene Sprechen“, wovor man sich in acht nehmen muss, wie vor falschem Zeugnis und lügenhafter Sache, Verleumdung und Fluch. Die Worte der Lehre weisen auf diesen (zweiten) Teil hin, wozu noch unkeusche Redensarten und üble Nachrede gehören.",
+ "III. „Das verachtungswerte Sprechen“, was dem Menschen keinen Nutzen gewährt für seine Seele, obwohl es weder Sünde noch Widerspenstigkeit ist, wie der grösste Teil des Volksgesprächs ist, indem man sich unterhält von dem, was passiert ist, was früher war, wie es bei dem und dem Könige im Palaste zugeht, woran der N. N. gestorben ist oder wieso der und der (so schnell) reich geworden, alles dies nennen die Weisen leeres Geschwätz und die Frommen suchen diesen Gesprächsstoff beiseite liegen zu lassen; es wird auch von Rab, dem Schüler des R. Chija, gesagt (s. Randglosse, die das Folgende von R. Eliëser und R. Jochanan b. Sackai nach Succa 25a aussagt, s.Maimonides Hilchoth Deoth 2,4, wo Rab, der Schüler des R. Jehuda ha Nassi, steht), dass er nie unnütze Reden führte, wozu auch gehört, dass jemand das Strahlende schwärzt, die Tugenden in den Staub zieht oder das Laster emporhebt (lobt), mögen es moralische oder Verstandeseigenschaften sein.",
+ "IV. „Das beliebte Reden“ von dem Lobe der Verstandes-(geistigen, intellektuellen) Vorzüge oder der moralisch-ethischen Eigenschaften und von dem Tadel über den Mangel dieser beiden Eigenschaften (der moralischen und intellektuellen) zugleich, um die Seele anzuregen zur Aneignung von Tugenden durch Erzählungen und Gesänge und sie fernzuhalten von Lastern durch diese selbe Art, ebenso die Würdigen zu loben und ihre Vorzüge anzuerkennen, damit ihre Lebensführung in den Augen der Mensehen Gefallen finde und sie in deren Wegen wandeln und dann soll man die Bösen wegen ihrer Laster schänden, damit ihre Taten und ihr Andenken verächtlich gemacht werden, die Menschen sich davon fernhalten und nicht ihnen nachahmen. Dieser Teil will sagen: Die Gewöhnung an gute und die Entfernung von schlechten Eigenschaften wird Anstand (Bildung) genannt.",
+ "V. „Das erlaubte Reden“, was den Menschen eigen ist, z. B. das Sprechen vom Geschäft, von der Ernährung, vom Essen und Trinken, von Kleidung und von den übrigen Bedürfnissen, ist erlaubt, wobei weder Liebe noch Verachtung in Betracht kommt, wenn man will, darf man davon reden nach Herzenslust und wenn man nicht will, spricht man davon gar nicht. Bezüglich dieses Teils wird der Mensch gelobt, der wenig darüber (über die menschlichen Bedürfnisse) spricht und warnten die Moralisten, dabei viel Worte zu machen; das Verbotene und Verächtliche jedoch bedarf keiner Verwarnung und keines Gebotes, denn eigentlich sollte man darüber gänzlich schweigen, aber wenn der Mensch von dem, was religiös geboten wurde und was allgemein beliebt ist, während seines ganzen Lebens reden möchte, wäre es gut, nur muss er zwei Dinge beachten: 1. müssen seine Taten mit seinen Reden übereinstimmen, wie sie (die Weisen) sagten: „Schön sind die Worte, wenn sie ausgehen von solchen, die auch danach handeln“, was auch die Worte bedeuten: „Nicht das Forschen ist die Hauptsache, sondern das Tun“ , indem sie sagten: die Weisen sollten sprechen zum Frommen, er soll sich an die guten Eigenschaften gewöhnen, wie es heisst (Sanhedrin 100a und Baba Bathra 75a): „Trage Schriftforschungen vor und dir ziemt es, vorzutragen“; auch sagt der Prophet (Psalmist): „Jauchzet, Gerechte, in dem Ewigen, dem Redlichen geziemt Lobgesang“ (Ps. 33, 1). Ein zweites Moment ist die Kürze, man soll nämlich suchen, viele Dinge mit wenigen Worten auszudrücken, nicht umgekehrt, wie es heisst (Pessachim 3b und Chulin 63b): „Man soll die Schüler auf eine kurze Weise belehren.“ Wisse auch, dass man bei Liedern, mögen sie in welcher Sprache immer abgefasst sein, den Inhalt prüfen muss, ob sie eine Art Reden enthalten, in die wir sie eingeteilt haben. Ich setze dies jedoch, obwohl es bekannt ist, deshalb auseinander, weil ich gesehen habe, dass alte, fromme Leute, die zu unsern Thorakennern gehören, wenn sie beim Weintrinken sitzen, wie z. B. bei einer Hochzeit oder dergl., und es will jemand ein Lied singen, das in arabischer Sprache abgefasst ist, wenn auch der Inhalt des Liedes die Stärke (die Enthaltsamkeit) oder die Wohltätigkeit behandelt, was zu dem beliebten Teile (IV) gehört, oder wenn es ein Loblied auf den Wein ist, das durchaus nicht dulden und es nicht für erlaubt halten, so etwas mit anzuhören. Wenn aber jemand von den hebräischen Piutim (Dichtungen) etwas singt, so hindern sie es nicht und es missfällt ihnen gar nicht, mag auch der Inhalt ein solcher sein, dass man vor ihm gewarnt hat oder gar ein hässlicher sein, was jedoch vollständige Torheit ist; denn eine Rede ist nicht verboten, oder erlaubt, nicht beifällig aufgenommen, oder verworfen, oder zu sagen geboten, weil sie in einer gewissen Sprache abgefasst ist, sondern nur des Inhalts wegen. Ist der Inhalt gut, muss man sie hersagen, in welcher Sprache es immer sei. Enthält das Lied aber Lästerliches, darf man es in keiner Sprache singen. Auch möchte ich dabei noch etwas hinzufügen. Wenn es zwei Lieder sind und beide haben einen Inhalt, der darauf abzielt, die Leidenschaft rege zu machen und sie zu verherrlichen, damit man sich daran erfreue, so ist das etwas Lasterhaftes und gehört zu den verwerflichen Reden, weil es zu etwas Hässlichem anspornt und anregt, wie wir in Teil IV auseinandersetzten. Ist nun das eine Lied von den beiden hebräisch und das andere auch hebräisch oder fremdsprachlich abgefasst, so ist das Anhören und das Sprechen des hebräischen noch weit verwerflicher von der Thora aus infolge der Erhabenheit der Sprache, deren man sich nur zu ehrwürdigen Dingen bedienen soll, um so mehr (ist es hässlich), wenn man einen Vers aus der Thora (den 5 Büchern Moses) oder aus dem Hoheliede mit hinzunimmt (zu dem Inhalte des weltlichen Liedes), dann gehört es nicht mehr zu dem hässlichen Teile der Reden, sondern zu dem verbotenen und muss man davor gewarnt werden, denn die Thora verbietet, die Prophetenorte zu weltlichem Gesang zu verwenden, der lasterhafte und unschöne Dinge zum Inhalt hat. Nachdem wir die üble Nachrede in dem Teile, der von der verbotenen Rede handelt, erwähnten, sehe ich mich veranlasst, zu erklären und dabei etwas zu erwähnen, dessen bereits Erwähnung getan ist, dass die Menschen dabei mit grosser Blindheit geschlagen sind und ist das die grösste Sünde, die beständig bei den Menschen anzutreffen ist, um so mehr versündigt man sich an dem, was die Weisen (Baba Bathra 164b) sagen: „Von einem Stäubchen Verleumdung (d. h. ihr Ähnlichem) ist kein Mensch täglich befreit“. Es wäre zu wünschen, dass man von Verleumdung selbst befreit sein möchte! Unter Verleumdung versteht man das Erzählen der Schlechtigkeiten der Menschen, ihre Fehler zu erwähnen und jemanden aus Israel zu schänden, auf welche Weise immer, selbst wenn der Geschändete Fehler hatte, wie wir erwähnten, dass üble Nachrede nicht heisst, wenn man (vollständig) Lügen ausstreut über einen Menschen und ihm etwas beilegt (andichtet), was er gar nicht getan hat, denn das heisst: Einen schlechten Namen über seinen Nebenmenschen ausbringen (מוציא שם רע ist von לשון הרע zu unterscheiden). Unter לשון הרע versteht man vielmehr, jemanden selbst in seinen Taten schänden, die er in Wirklichkeit getan hat, denn wer die Verleumdung ausspricht und wer sie mit anhört, sündigt, wie es (Arachin 16b) heisst: „Drei werden durch Verleumdung getötet: Wer sie ausspricht, wer sie anhört und der, von dem man sie erzählt.“ Ferner steht: „Wer die Verleumdung annimmt, sündigt noch mehr als der sie ausspricht.“ Unter אבק לשון הרע, ein Stäubchen Verleumdung (s. oben), versteht man das Erwähnen der Fehler der Menschen ohne weitere Erklärung, wie Salomo in diesem Betreff sagte, denn zuweilen zeigt derjenige, der die Fehler der Menschen ohne nähere Erklärung (wen oder was er meint) erwähnt, dass er gar keine Kenntnis hat von dem, was man aus seinen Worten entnimmt, und er etwas gar nicht beabsichtigte, und vielmehr sich etwas anderes dabei gedacht hat, wie es (Spr. Sal. 26,18, 19) heisst: „Wie einer, der zum Zeitvertreib schiesst Brandgeschoss, Pfeile und Tod, so der seinen Nächsten betrog und spricht: Habe ich nicht gescherzt?“ Einst rühmte der Weiseste der Weisen (sc. R. Jehuda ha Nassi, s. Baba Bathra 164b) die Schrift eines Schreibers, die man ihm in Gegenwart vieler zeigte und tadelte er den, der den Schreiber genannt und ihn belobt hatte (das war sein Sohn R. Simon), indem er zu ihm sagte: Lass von der Verleumdung! du bewirkst nämlich, dass man den Mann (der es geschrieben hat) schändet, indem du ihn in der Menge (öffentlich) lobst, denn es befinden sich welche unter ihr, die ihm befreundet und welche, die ihm feindlich gesinnt sind. Wenn der Feind hört, dass man ihn lobt, muss er auch die Fehler und das Schlechte an ihm in Erwähnung bringen, darum soll man sich von Verleumdung fernhalten, das ist der Zweck davon. In der Mischna (Arachin 15a) heisst es: „Der böse Beschluss über unsere Vorfahren (dass sie nicht nach Israel kommen durften) wurde nur wegen der Sünde der Verleumdung gefasst“, d. h. wegen der Kundschafter, von welchen (Num. 13, 32) gesagt ist: „Sie brachten ein übles Gerücht über das Land aus.“ Sie (die Weisen), der Friede ruhe auf ihnen! sagten: Wenn schon diese (Kundschafter), die nur über Holz und Stein ein übles Gerücht verbreiteten, sich einer solchen Strafe schuldig machten, um wie viel mehr ein solcher, der von der Schande seines Nächsten spricht. In der Thosseftah steht: „Für drei Dinge wird der Mensch in dieser Welt bestraft und hat keinen Anteil an der zukünftigen Welt: Götzendienst, Inzest und Mord, aber Verleumdung steht für alle drei Sünden“. In der Gemara (Arachin 15a) steht: „Beim Götzendienst steht das Wort גדול in der Einzahl, nämlich Exod. 32, 31, ebenso bei Inzest Gen. 39, 9, ebenso bei Mord Gen. 4, 13, aber bei Verleumdung steht גדול im Plural, nämlich Ps. 12, 4 לשון מדברת גדולות, wo von dieser Sünde (der Ver-leumdung) gesprochen wird, die noch vieles andere anregt (im Gefolge hat)“; schliesslich heisst es noch: „Wer Verleumdungen erzählt, leugnet die Hauptsache (des Glaubens)“, wie (ibid. V. 5) steht: „Die da sprechen: Mit unsern Zungen bringen wir es hoch; sind unsere Lippen mit uns, wer wird unser Herr sein?“ Ich habe nur etwas von dem aufgezählt, was sie (die Weisen) über diese Sünde aussprachen, obwohl ich viel sagte, damit der Mensch, soweit er es vermag, sich davon fernhalte und zu schweigen suche, d. h. bezüglich dieses Teils des Redens."
+ ],
+ [
+ "Unter דין ist das rechtliche Verhalten einer Provinz zu verstehen, wie wir bereits im vierten Abschnitt erklärten, dass die Wahrheit zu den intellektuellen und der Friede zu den ethischen Vorzügen gehört und wenn alle drei, Recht, Wahrheit und Friede vorhanden sind, ist das Dasein ohne Zweifel ein vollkommenes."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "Damit sind die guten Werke gemeint, s. oben 4. Abschnitt, d. h. man soll die Tugenden, die in der Mitte von zwei Extremen liegen, üben, wodurch man für die Seele einen würdigen Zustand schaffen kann, man soll mit den Menschen freundlich umgehen. „Gib acht auf das geringe (minder wichtige) Gebot“ z. B. die Festfreude an den drei Wallfahrtsfesten und das Erlernen der heiligen (hebräischen) Sprache. Wie auf das schwerwiegende“ z. B. die Beschneidung, das Gebot der Schaufäden, das Schlachten des Pessachlamms. Denn du kennst nicht die Entlohnung und Vergeltung der religiösen Gebote . Bei den Verboten steht die Bestrafung für ihre Übertretung in der Thora, teils erfolgt darauf gerichtliche Todesstrafe, teils Koreth (Ausrottung), d. i. göttliche Todesstrafe und Geisselung. An den Strafen für Übertretung der Verbote können wir erkennen, wie schwer ein Verbot ist und welches nicht so schwer ist und zwar gibt es acht Abstufungen dabei: 1. Verbote, worauf Steinigung, 2. worauf Verbrennung, 3. Tod durchs Schwert, 4. Erwürgung, 5. Koreth, 6. göttliche Todesstrafe, 7. Geisselung, 8. Verbote, worauf keine Geisselung gesetzt ist. An diesen verschiedenen Graden von Verboten können wir die schwere resp. leichtere Art des Vergehens ermessen, aber bei den Geboten wissen wir nicht, welcher Lohn auf jedes einzelne erfolgt, das ist nur deshalb, damit wir nicht wissen sollen, welches Gebot mehr und welches weniger beachtet zu werden verdient. Gott befahl, das und das zu tun, ohne anzugeben, welches von zwei Geboten mehr belohnt wird, weshalb man alles gleich beobachten müsse. Wegen dieses Grundsatzes heisst es (Sota 22b): „Wer sich mit einem Gebote beschäftigt, ist von einem andern befreit“, ohne dass ein Unterschied gemacht wird zwischen dem Gebote, womit man beschäftigt ist und dem andern, von dem man befreit ist (weil alle Gebote in gleichem Range stehen). Deshalb sagte man auch (Joma 33a): „Man darf Gebote nicht übergehen“ (nicht das eine, weil es wichtiger zu sein scheint, dem andern vorziehen), dann sagt er (der Autor der Mischna): Obwohl dir nicht offenbar ist, wie weit das eine Gebot mehr geliebt zu werden verdient, als ein anderes, so gibt es doch einen Massstab dafür, nämlich so gross die Strafe, welche auf die Nichtbefolgung eines Gebotes gesetzt ist, ebenso gross ist der Lohn für die Befolgung dieses Gebotes, z. B. Beschneidung, Darbringung des Pessachopfers, das Brachliegenlassen der Felder im Erlassjahre, das Anfertigen eines Geländes um das Dach eines Hauses (Deuter. 22, 8), alle diese sind Gebote. Wer aber am Sabbath eine Arbeit verrichtet, macht sich der Steinigung schuldig, wer die Beschneidung (bei seinem Kinde) nicht vollziehen lässt oder kein Opfer zum Feste darbringt, macht sich der Korethstrafe schuldig, wer Blut kommen lässt auf sein Haus (ibid.), erhält Geisselhiebe, wie es heisst: „Du sollst keine Blutschuld über dein Haus bringen.“ Daran kannst du erkennen, dass der Lohn für das Ruhen am Sabbath grösser ist, als der Lohn für die Beschneidung (weil auch die Strafe für die Nichtbefolgung grösser ist). Der Lohn für die Beschneidung wiederum grösser als der Lohn für die Anfertigung eines Geländes, was mit den Worten gesagt sein soll: „Bedenke den Verlust, den du durch die Nichtbefolgung hast gegen den Lohn für die Befolgung.“ Auch spricht er (der Autor der Mischna) von einem Lohn für die Sünde, wenn du sie nicht begehst, was auch nicht klar ist, aber erweise es von der Strafe, denn der Lohn für die Unterlassung einer Sünde richtet sich nach der Grösse der Strafe, die auf die Begehung der betreffenden Sünde gesetzt ist, wie in Kidduschin steht: „Wer still sitzt und keine Sünde begeht, dem gibt man Lohn, als hätte er ein Gebot erfüllt“, was wir z. St. näher erklärten. „Wisse, dass alle deine Taten in ein Buch eingeschrieben werden“ So spricht auch die Thora, als Gott die Taten (das Anfertigen des goldenen Kalbes) bekannt wurden, wie Moses sagte: „Streiche mich aus dem Buche, das du geschrieben hast“ (Exod. 32, 35) also auch in der Thora von einem Buche die Rede ist. "
+ ],
+ [
+ "„Schön ist das Studium der Thora, wenn es mit Weltsitte verbunden ist“ Mit einem Gewerbsund Ernährungszweig. Man wird schliesslich zum Räuber und Dieb wegen allzugrosser Armut. „Euch aber werde ich viel Lohn erteilen, als ob ihr es getan hättet“ Wenn die mit gemeinnützigen Angelegenheiten sich Beschäftigenden manches Gebot nicht erfüllen können, so rechnet es ihnen Gott an, als ob sie es dennoch getan hätten."
+ ],
+ [
+ "„Seid gewarnt vor den Herren der Obrigkeit“ Vor den Machthabern, Würdenträgern."
+ ],
+ [
+ "„Sondere dich nicht von einer (religiösen) Gesamtheit ab“ Im vierten Abschnitt sagten wir, dass man sich von der Gesamtheit nur nach Massgabe ihrer Lasterhaftigkeit trennen soll. „glaube nicht an dich bis zum Tage deines Todes“ d. h. wenn beim Menschen auch der Seelenzustand in Ordnung und erstarkt ist, so soll er doch noch einmal so viel Gutes tun, damit sein Seelenzutand noch fester werde; er soll nicht selbstbewusst und selbstvertrauend sagen: Die Tugend ist mir eigen und kann sie unmöglich von mir weichen. ",
+ "„Sage nicht, das kann man unmöglich erfahren“ Maimonides erklärt es so: Drücke dich nicht in einer Weise aus, dass deine Worte im ersten Moment ganz unverständlich sind und erst bei genauem Aufmerken und tiefem Nachdenken verstanden werden können, sondern der Wortsinn deiner Rede soll sofort klar und verständlich sein. Sage also nicht, es wird schliesslich verständlich sein; was jedoch nicht richtig ist."
+ ],
+ [
+ "„Ein Ungebildeter ist nicht Sündenscheu“ בור ist ein solcher, der weder Wissen noch gute Eigenschaften besitzt, während ein Am ha arez zwar auch keine geistigen Vorzüge hat, aber doch einige gute moralische Eigenschaften besitzt. „an einem Orte, wo keine Männer vorhanden sind (die die Gemeindeangelegenheiten in die Hand nehmen können), bestrebe dich, ein Mann zu sein (und energisch aufzutreten).“ d.h. wenn keine Gelehrte da sind, von denen du lernen kannst, höhere Vorzüge dir anzueignen, lerne selbst, wie das Targum zu Gen. 32, 25 ויאבק איש עמו mit: ואשתדל גברא עמיה übersetzt. Ferner steht (Erubin 55a): Die Thora wird nicht bei hochmütigen und stolzen Leuten angetroffen, auch nicht bei solchen, die in ferne Länder gehen (immer auf Reisen sind), was sie, um es verständlich zu machen, mit dem Verse (Deuter. 30, 13) belegten: “Sie (die Thora) ist nicht jenseits des Meeres” usw., d.h. nicht bei Hochmütigen und übers Meer Reisenden ist sie zu finden."
+ ],
+ [
+ "„Schließlich aber werden diejenigen, welche dich ertränkten, wieder ertrinken“ d.h. die schlechten Taten rächen sich an dem, von welchem sie ausgingen, wie es heißt (Spr. Sal. 5, 22): “Die eigenen Missetaten fangen ihn, den Frevler” usw. Ferner (Ps. 7, 16): “Eine Grube gräbt und höhlt sie aus” (und fällt in den Abgrund, den er gemacht). Auch sagen die Weisen (Sanh. 100a, Sota 9b): Mit demselben Masse, womit jemand misst, misst man auch ihm, was man zu jeder Zeit und an jedem Orte wahrnehmen kann, dass wer Böses tut und immer von neuem Lasterhaftes begeht, selbst von dem Bösen, das er neu erfindet, geschädigt wird, weil er an eine Arbeit gewöhnt ist, die ihm und andern schadet, umgekehrt ist es bei guten Taten"
+ ],
+ [],
+ [
+ "R. Eliëser b. Horkanos gleicht einer verkalkten Zisterne, die keinen Tropfen verdirbt d.h. er hat ein gutes Gedächtnis, er behält alles, was er lernt und geht bei ihm nichts verloren. Heil der, die ihn geboren hat! Weil er so gute moralische Eigenschaften besass, denn ein solcher wird glücklich gepriesen, geehrt und von der Welt grösstenteils geliebt. R. Jose ist ein frommer Mann Weil er vorzügliche ethische und intellektuelle Eigenschaften hatte. R. Simon b. Nathanaël ist sündenscheu d.h. eifrig und strebsam in der Ausübung guter (religiöser) Angelegenheiten und nimmt sich vor dem Bösen in acht. R. Eliëser b. Arach gleicht einer immer stärker werdenden Quelle Er versteht alles gut und alles Schwierige und Tieferliegende ist ihm leicht verständlich und fügt sein Verstand zu dem Gegenstande manches hinzu."
+ ],
+ [
+ "Ein gutes Auge d.h. die Genügsamkeit mit dem, was man besitzt, was zu den ethischen Eigenschaften gehört; das Gegenteil davon ist das böse Auge, d. i. die Verkleinerung der Dinge und die Schnelligkeit (eifriges Streben), noch mehr zu erlangen. Wer das Zukünftige im voraus sieht Er erkennt das Zukünftige aus dem, was in der Gegenwart vorgeht, nicht durch Kenntnisse, so dass er durch die hohen Geistesvorzüge die Zukunft berechnet. Er lernt das Verborgene von dem Offenkundigen, er betrachtet die menschlichen Dinge und verfolgt sie bis zu ihrem letzten Endziele. R. Simon meinte, ein solcher, der sich leiht und nicht bezahlt Das gilt als Beispiel für etwas sehr Schlechtes. aber der Gerechte ist mildtätig und gibt Er vergilt dem, der das Geliehene nicht wieder erhält. Mir gefallen die Worte des R. Eliëser b. Arach, denn in seinen Worten sind die eurigen mit enthalten. d.h. nach genauer Prüfung wählte er die Worte des R. Eliëser als die besten aus, denn in dem guten Herzen ist alles enthalten, wie bereits oben im 4. (S. 9 § II) und 2. (S. 6) Abschnitt auseinandergesetzt ist, dass die sich regende Seele im Herzen ihren Sitz hat, die Herzkammer und die Nieren stammen auch davon. Und obgleich alle Kräfte vom Herzen ausgehend zu betrachten sind und vom Herzen ihren Anfang nehmen, was auch die wahre (richtige) Ansicht ist, so breitet sich doch die angeregte Kraft nicht von ihm nach einem andern Gliede aus, wie z. B. die ernährende Kraft, d.h. das Wachstum vom Herzen zur Leber geht. Unter einem guten Herzen sind demnach zu verstehen die guten Taten, die mittleren Tätigkeiten (in der Mitte von zwei Extremen), d.h. die moralischethischen Eigenschaften, was die Enthaltsamkeit, die Liebe zu allem Guten und ausserdem noch andere gute Eigenschaften in sich schließt, umgekehrt fasst das schlechte Herz alle schlechten Eigenschaften, wovor man sich in acht nehmen muss, in sich."
+ ],
+ [
+ "sei nicht leicht zu erzürnen Bringe dich nicht selbst schnell in Zorn und sagen die Weisen: Wer in Zorn gerät, gleicht einem Götzendiennr, was mit dem Verse (Ps. 81, 10): “Nicht soll in dir sein ein fremder Gott und bücke dich nicht vor einem andern Gotte” belegt wird, d.h. beides ist eins.",
+ "kehre einen Tag vor deinem Tode (zu Gott) zurück Da der Mensch nicht weiss, wann er sterben wird, so muss er jeden Tag denken, er könnte schon morgen sterben, so dass der heutige Tag der Tag vor seinem Tode sein würde, und somit bringt er sein ganzes Leben in Busse zu (Sabbath 153a) wärme dich am Feuer der Weisen, aber hüte dich vor ihrer Glut Dies ist kein Ausspruch, der eine Morallehre enthält, sondern etwas, was er sonstwo gehört hat und erzählte er es wieder und deshalb wird es nicht zugezählt den (ersten drei) Hauptaussprüchen. Gemeint ist damit folgendes: Wenn du dich zu Weisen und hervorragenden Männern gesellst, so reibe dich nicht an ihnen und erhebe dich nicht über sie, sondern sei ihr Genosse, um ihnen kund zu tun, dass du dich ihnen nähern wirst, wenn sie dich sich annähern werden. Suche aber nicht, dich ihnen mehr anzuschließen, als sie es mit dir tun, denn sonst könntest du ihrer Gesinnung gegen dich schaden und ihre Liebe in Hass verwandeln und würdest den Nutzen von ihnen nicht erlangen, den du erhoffst, gleich wie jemand, der sich am Feuer wärmt, der nur einen Nutzen vom Feuer hat, wenn er in einer gewissen Entfernung bleibt; wird er aber wag halsig und kommt er dem Feuer zu nahe, verbrennt er sich und statt Nutzen erleidet er Schaden, was mit den Worten gemeint ist: Wärme dich, aber nimm dich in acht vor ihrer Glut, dass du nicht versengst. Dann schreckt er davor noch mehr ab mit dem Zusatz: Denke nicht, dass du, wenn sie (die geschmähten Weisen) dich geflucht haben, sie um Verzeihung bitten wirst, sie dir vergeben werden, denn sie hören nicht auf die Stimme des Beschwörers, wie der Seraph nicht auf ihn hört, wie es (Ps. 58, 6) heißt: “Sie hören nicht auf die Stimme der Beschwörer.” Das kannst du auch von Gechasi (II Kön. 5, 20, 27) wissen, der mit einer ekelhaften Krankheit bestraft wurde, weil er gegen seinen Herrn Elisa sich aufgelehnt hatte, wie aus den Worten der Weisen hervorgeht (Sanhedrin 107b) in Betreff der Prophetenstelle (II Kön. 7, 3): “Es waren vier aussätzige Männer am Eingange des Tores”; ebenso ist bei R. Josua b. Parachja und bei allen andern ausser ihnen der Schaden angegeben, den sie dadurch erlitten, dass ihre Schüler einen schlechten Lebenswandel führten (w. das Essen anbrennen liessen)."
+ ],
+ [
+ "Ein missgünstiges Auge, der böse Trieb und der Hass der Menschen bringen den Menschen (frühzeitig) von der Welt Er meint: das Haschen nach irdischem Gut, die große Leidenschaft und die Schlechtigkeit der Seele ist die Krankheit eines Pessimisten, dabei verachtet der Mensch das, was seine Augen sehen und hasst es, er befindet sich nur wohl in der Gesellschaft von Tieren, er liebt die Einsamkeit in den Wüsten und in den Wäldern, er sucht sich einen Ort aus, der nicht bewohnt ist, was nicht aus Frömmigkeit geschieht, sondern wegen der schlechten Leidenschaft und aus Neid gegen andere. Solche Leute sterben ohne Zweifel, wenn der Körper krank wird, vor der Zeit."
+ ],
+ [
+ "Das Geld deines Nächsten sei dir so lieb wie das deinige, schicke dich an, Thora zu lernen, da sie nicht als ein Erbe (ohne Mühe) dir zukommt Wir erklärten bereits im 8. Abschnitt (oben S. 38), was unter Rüsten und Vorbereiten zu verstehen ist, denn der Mensch muss Vorbereitung treffen zur Erlangung von Tugenden. alle deine Taten sollen im Namen (zur Ehre) Gottes ausgeführt werden Im 5. Abschnitt (oben S. 22 u. 23) erklärten wir, was die Worte bedeuten: Alle deine Taten sollen im Namen des Himmels geschehen."
+ ],
+ [
+ "mache dein Gebet nicht zu etwas Feststehendem קבע bedeutet etwas, was einem schwer ankommt. Du sollst das Gebet nicht betrachten, als ob man dir befehlen würde, ein Geschäft zu verrichten, wovon man sich gern befreien möchte."
+ ],
+ [
+ "Sei eifrig im Thorastudium Über שקד vgl. Jeremias 1, 12, schnell, emsig sein, oder auch beständig, oft etwas tun, wie (Spr. Sal. 8, 34) steht: לשקוד על דלתותי יום יום",
+ "wisse, was du einem Epikuräer (Freidenker) erwidern sollst Wenn er an dich Fragen richtet. Es heißt (Sanhedrin 38b): Das gilt bloss von einem nichtjüdischen Freidenker, aber ein jüdischer wird durch Widerlegungen noch mehr entarten, d.h. er wird noch spöttischer werden und hat es keinen Zweck, sich mit ihm in Dispute einzulassen, wie es (Spr. Sal. 2, 19) heißt: “Alle, die zu ihr kommen, kehren nicht zurück und erreichen nicht wieder die Pfade des Lebens.” Ferner sagen die Weisen: Wenn du auch die Ansichten der übrigen Völker (über Religion) kennen lernst, um sie zu widerlegen, so sollst du dir doch nichts davon aneignen, denn Gott kennt dein Inneres. wisse auch, vor wem du dich abmühst (beim Thorastudium) d.h. das Herz muss immer auf den Glauben an Gott gerichtet sein."
+ ],
+ [
+ "Der Tag ist kurz, die Arbeit viel, die Arbeiter sind träge, der Lohn ist groß und der Herr drängt Das bezieht sich auf die Kürze der Lebensjahre und die Fülle von Wissenswertem, die es gibt, während die Menschen zu lässig sind, sich Wissen anzueignen, obwohl viel Lohn darauf gesetzt ist und die Thora warnend ihre Stimme erhebt und ermahnt, nach Weisheit und frommen Sitten zu streben."
+ ],
+ [
+ "Du musst nämlich wissen, dass die Erteilung des Lohnes für die Frommen erst in der zukünftigen Welt zu erwarten ist Was unter עולם הבא zu verstehen ist, erklärten wir zur Genüge im 10. Abschnitt von Sanhedrin."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "Wenn der Mensch denkt, woher er kommt, wird er demütig, denkt er an sein Ende, so bewirkt das, dass er die irdische Welt gering schätzt, denkt er aber an die Grösse dessen, der ihm die Gebote gegeben, so veranlasst ihn das, schnell auf seine Gebote zu hören. Sind diese drei Dinge bei dem Menschen anzutreffen, wird er überhaupt nicht sündigen."
+ ],
+ [
+ "Wenn zwei Leute irgendwo sitzen, ohne dass sie sich von den Worten der Lehre unterhalten, so ist das ein Ort, wo Spötter sitzen Da Ps. 1, 2 steht: “Sondern an der Lehre des Ewigen hat er seine Lust”, so ist damit angedeutet, dass, wo keine Thora gesprochen wird, es so gut ist, als würden Spötter dasitzen. ",
+ "woher aber beweist man, dass, wenn ein einzelner sitzt und sich mit der Thora beschäftigt, Gott ihm seinen Lohn bestimmt? Berachoth 6b steht: Woher ist bewiesen, dass, wenn ein einzelner sitzt und Thora studiert, die Schechina bei ihm ist? Weil Exod. 20, 21 steht: “An jeglichem Orte, wo ich meinem Namen ein Gedächtnis stifte, werde ich zu dir kommen und dich segnen.” Da es nun von einem ausgesprochen wurde, so findet es doch gewiss auch bei zweien statt? Allein zwei schreiben ihre Worte in ein Buch des Andenkens, aber einer nicht. Da es aber auch von zweien steht, so ist es doch bei dreien um so mehr der Fall? Allein sonst hätte ich geglaubt, dass bei dreien nur der Richterspruch ein vollkommener ist (wenn sie von der Thora sich unterhalten), aber die Schechina ruht nicht bei ihnen, darum steht, dass das Richten zugleich auch Thora heißt. Wozu steht es aber von zehn? Bei zehn kommt die Schechina noch vorher (bevor sie sich hinsetzen), aber bei drei erst, wenn sie sitzen. Er sitze einsam und schweige; denn Gott legt es ihm auf Das Targum übersetzt: וידום אהרן Lev. 10, 3 mit ושתיק אהרן. Das כי נטל עליו bedeutet: Es ist so gut, als würde wegen eines solchen die ganze Gesetzgebung erfolgt sein."
+ ],
+ [
+ "Wenn drei an einem Tische essen und nicht dabei von den Worten der Lehre sprechen, so gleicht das, als ob sie von Totenopfern essen würden Was Götzenopfer heißt, wie es die Schrift nennt und wie wir es im 3. Abschnitt von Aboda Sara näher erklärten. Der Prophet Jesajas nennt es קי צואה im verächtlichen Sinne, wie der Götzendienst selbst Greuel und Ekel genannt wird. In dem Verse vorher (Jesajas 28, 7) ist die Rede von dem vielen Essen und Trinken und von der Unterlassung der Beschäftigung mit der Thora und deshalb folgt Vers 8 darauf: Alle ihre Tische gleichen, als ob man darauf schmutzige und ekelhafte Sachen essen würde, denn das צואה bedeutet eine Speise für den Götzen, was auch zu Beginn von Vers 7 steht: “Auch diese taumeln im Weine und schwanken umher im Rauschtrank."
+ ],
+ [],
+ [
+ "Wer das Joch der Thora auf sich nimmt der emsige Fleiss beim Lesen in der heiligen Schrift.",
+ "das Joch der weltlichen Regierung die Lasten für den König und sein Heer.",
+ "das Joch der Sitte was die Zeitumstände erfordern, das wird ihnen erleichtert werden. Sie (die talmudischen Weisen) sagen: Es steht (Exod. 32, 16) חרות על הלוחות, lies חירות על הלוחות, d.h. Befreiung von den Bürden, die die Zeitumstände mit sich bringen und von den Lasten, die die irdischen Könige auflegen für diejenigen, welche das auf sich nehmen und befolgen, was auf den Tafeln geschrieben ist."
+ ],
+ [
+ "Gott steht in der Gottesgemeinde Anfang Sanhedrin setzten wir auch auseinander, dass ein Richterkollegium mindestens aus drei Personen bestehen muss, die bezüglich des Richterspruchs gleichsam die Stelle Gottes vertreten. Seinen Bund hat er auf der Erde gegründet. אגודה ist das, was man mit einer Hand bindet und da die Hand fünf Finger hat, so ruht auch unter fünf die Schechina. Vielleicht ist gemeint, es sind in dem Verse fünf Dinge genannt: Himmel, Söller, Wasser, Erde, Gott."
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Darin sind die Philosophen einig, dass wenn die Gewöhnung an die Tugenden den Vorrang vor dem Wissen hat, so dass die Tugend ein sicherer Besitz geworden ist und dann erst das Wissen hinzutritt, das ihn zu den guten Werken anspornt, der Betreffende mehr Freude und Liebe zur Wissenschaft und zu geistreichen Dingen hat, da sie ihn anregen, das zu tun, was er schon vorher zu tun gewohnt war. Umgekehrt hindert ihn das Wissen an der Befriedigung seiner Leidenschaft, die Weisheit fällt ihm schwer und er lässt dann von ihr."
+ ],
+ [
+ "Denn dies hindert und beseitigt das Emporkommen des Menschen, bis er stirbt."
+ ],
+ [
+ "",
+ "wer ungesetzliche (häretische) Deutungen in der Thora nachweist Er übertritt öffentlich die Gebote der Thora, was das Endziel der Gottesleugnung ist, wie Gott sagte (Num. 15, 30): “Die Person, welche mit erhobener Hand etwas tut, der lästert den Ewigen” usw. Unter מגלה פנים ist zu verstehen, er erfrecht sich, gegen die Thora aufzutreten, wie es im Traktat Pea heißt: „Er übertritt öffentlich die Worte der Thora, ähnlich Jehojakim, dem Sohne des Josias“ (s. II Kön. 23, 36, 37).",
+ "selbst wenn er Thorakenntnisse sich angeeignet und gute Werke geübt, doch keinen Anteil an der zukünftigen Welt Dort (in Pea) steht: „Überall, wo es heißt: Man hat keinen Anteil an der zukünftigen Welt, wäre schwierig: Falls der Sünder Busse getan hat, so steht seinem Anteil nichts entgegen. Darum meint man, er tat keine Busse und starb infolge von Leiden“, d.h. die Sünden waren sehr schwere, die er begangen hatte, so dass selbst Leiden und Tod sie nicht sühnten und wegen solcher hat man keinen Anteil an einer zukünftigen Welt."
+ ],
+ [
+ "",
+ "Achte dich für gering einem Vornehmen gegenüber Wenn du vor einem bedeutenden Manne stehst, erniedrige dich vor ihm, bediene ihn und halte nicht ihm gegenüber auf deine Würde. sei sanftmütig (ruhig, gelassen) gegen die Obrigkeit Aber Jüngeren gegenüber sollst du dich nicht so verhalten, sondern mehr auf deine Würde achten, du sollst mit ihnen nicht scherzen, keinen Spass mit ihnen treiben. empfange jeden Menschen mit Freude Aber deshalb brauchst du nicht junge Leute mit einer gar zu ernsten und finsteren Miene aufzunehmen, vielmehr musst du jeden Menschen, mag er sein, wer er will, mit Freuden, mit Heiterkeit empfangen."
+ ],
+ [
+ "Wenn man Gelübde tut und sie hält, so wird man dadurch von dem zurückgehalten, was man nicht tun soll. Und dadurch wird einem die Enthaltsamkeit, d.h. das Sichinachtnehmen vor Unreinheit, leichter, wie es in Chagiga heißt: “Die Kleider eines Amhaarez sind Midras (verunreinigen durch Stehen, Sitzen, Liegen) für die Pharisäer.”"
+ ],
+ [
+ "Die besondere Liebe liegt in dem Kundtun derselben, denn zuweilen tut der Mensch jemandem aus Mitleid eine Wohltat, ohne ihm kund zu tun, wieviel er ihm getan, weil er ihn dessen nicht für wert hält."
+ ],
+ [
+ " Dieser Ausspruch enthält sehr Wichtiges und ist würdig seines großen Autors, des R. Akiba. Der Sinn ist in Kürze folgender: Vorausgesetzt wird allerdings, dass du weisst, was in den früheren Abschnitten (in den schemoneh perakim, den 8 Kapiteln) steht. Zuerst sagt der Autor: Alles, was in der Welt vorgeht, weiss Gott und begreift es. Du wirst alsdann aber denken, danach muss der Mensch so tun, wie er tut und kann gar nicht anders, nein, so verhält es sicht nicht, sondern der Mensch hat den freien Willen (die freie Wahl, Gutes oder Böses zu tun, liberum arbitrium). Daher enthält das göttliche Wissen, für welches es kein Zukünftiges gibt, da ihm alles gegenwärtig — was allerdings dem menschlichen Verstande unbegreiflich ist — für den Menschen keinerlei Zwang, so oder so zu handeln. Gott richtet ferner mit Güte und Gnade und lässt nicht das strenge Recht walten, wie er selbst (Exod. 34, 6) von sich kund getan hat: “Langmütig und groß an Güte und Treue”, wozu unsere Weisen bemerken: “Gott ist langmütig sowohl für die Frommen als auch für die Frevler”. Ferner sagte der Prophet (Psalmist), der die Eigenschaften Gottes aufzählt: “Gott ist gütig allen” (Ps. 145, 9). Zum Schlusse heißt es: Je mehr Tugenden, desto mehr waltet die Güte Gottes, je mehr der Mensch sich in guten Handlungen übt, desto fester wurzelt die Tugend in ihm, nicht eine einmalige große Handlung, sondern viele kleine gute Werke soll er tun. Folgendes Gleichnis kann dafür gelten: Wenn jemand einem Mann 1000 Gulden auf einmal gibt, aber einem andern nichts gibt, so zeigt sich dabei der Wohltätigkeitssinn nicht in dem Masse, als wenn er die 1000 Gulden auf 1000 Leute verteilen und jedem 1 Gulden geben würde, denn dadurch gewöhnt man sich an Wohltun und eignet sich diese Tugend als einen festen Besitz an, während der erstere nur einmal eine gute Tat vollzieht und dann hört die Tugend der Wohltätigkeit bei ihm auf. Ebenso ist der Lohn eines solchen, der einen Gefangenen um 100 Denare auslöst, oder einem Armen 100 Denare schenkt, die er benötigt, nicht ebenso groß, als wenn er 10 Gefangene mit der gleichen Summe auslösen oder 10 Armen a 10 Gulden, die sie benötigen, schenken möchte. Darum steht: Auf die Menge, nicht auf die Grösse des Tuns kommt es an."
+ ],
+ [
+ "wer sich leihen will, komme und leihe d.h. er hat freie Wahl, der Mensch kann tun, was er will und ist nicht gezwungen, so zu handeln, wie er handelt. treiben die Schuld vom Menschen ein Bezieht sich auf den Tod und andere Strafen, die täglich unerwartet eintreten können.",
+ "alles ist vorbereitet für die Mahlzeit Das ganze Diesseits hat nur den Zweck, sich für das Jenseits vor zubereiten."
+ ],
+ [
+ "Wo keine Vernunft, ist auch kein Verstand, wenn kein Verstand, ist auch keine Vernunft Verstand kann man sich aneignen, aber die Begriffe von einem Gegen stande erhalten wir, wenn wir die Form trennen (sie lösen) und ihn so betrachten (das Ding an sich), oder wir erfassen die getrennten Formen in ihrer Wesenheit auf, ohne dass wir Verstand darauf verwenden, aber in ihrer Wesenheit sind sie Verstand. Das wird Vernunft genannt, was eigentlich auch Verstand ist, wie auch Vernunft Verstand ist. Der Autor meint: Wenn wir nicht begreifen, haben wir keinen Verstand und wenn wir keinen Verstand haben, können wir nichts begreifen (das Ding an sich nicht begreifen). Das ist sehr schwer zu verstehen."
+ ]
+ ],
+ [
+ [],
+ [
+ "Siehe darüber die Erklärung im 10. Abschnitt von Traktat Sanhedrin. Die Weisen machten auf das Besondere aufmerksam, dass in der Thora eine Aneiferung zur Ausübung eines religiösen Gebotes vorkommt und so heißt es Deuter. 4, 41: “Damals sonderte Moses drei Städte diesseits des Jordans ab”, obwohl das bekanntlich gar keinen Zweck hatte, denn das Gesetz von der Errichtung der Zufluchtsstätte für einen Mörder (der absichtslos einen Mord beging) trat erst dann in Kraft, als die andern drei Städte in Palästina (jenseits des Jordans) zur Zufluchtsstätte eingerichtet wurden, aber die Weisen sagten: Moses wusste das, er sonderte sie aber deshalb diesseits des Jordans ab, weil er sich sagte: Jetzt habe ich Gelegenheit, ein religiöses Gebot zu erfüllen, so will ich es tun. Wenn nun Moses, der die Wahrheiten (von Gott) erhalten hat, der Vollkommenste unter den Vollkommenen, sich sehnte, noch die Hälfte eines religiösen Gebots hinzuzufügen, um so mehr müssen es diejenigen tun, deren Seele betrübt ist und deren Aussatz (Mangelhaftigkeit) bekannt ist."
+ ],
+ [
+ "denn es gibt keinen Menschen, der nicht seine Stunde haben sollte wo ihm etwas gelingt Und dir alsdann schaden oder nützen könnte, wenn es auch nur wenig wäre."
+ ],
+ [
+ "Wir erwähnten bereits früher, dass die Bescheidenheit zu den vorzüglichsten Eigenschaften gehört, sie steht in der Mitte zwischen Hochmut und Demut, die nur mit ענוה bezeichnet wird, nicht anders, aber für den Hochmut gibt es im Hebräischen viel Bezeichnungen, wie: רם ,גאה, ענים רמות, גובה לב, im Späthebräischen kommen noch die Ausdrücke גסות רוח, רוח גבוה und מתגאה vor. Das Gegenteil von alledem ist שפלות רוח. Wir setzten bereits im 4. Abschnitt auseinander, dass man sonst immer die Mittellinie einhalten muss, aber bezüglich der Demut muss man bis zum Äussersten gehen und muss sie im höchsten Grade üben, weil der Stolz und der Hochmut den Frommen so schädlich ist und soll auch nicht der geringste Stolz bei ihnen anzutreffen sein. …Ich will nun erwähnen, was die Weisen über Demut und Hochmut sagen: Deshalb heißt es: “Sehr, sehr sei demütig”, damit der Mensch nicht bei der Bescheidenheit stehen bleibe, die in der Mitte zwischen Hochund Demut steht, und etwas von Stolz annehme. Die Weisen sagen: Wenn die Weisheit eine Krone für das Haupt ist, ist die Demut eine Ferse für den Bänderschuh, denn es steht (Ps. 111,10): “Das Haupt der Weisheit ist die Gottesfurcht”, somit ist die Gottesfurcht höher als die Weisheit und liegt ihr zu Grunde. Ferner steht (Spr. Sal. 22, 4): “Die Ferse (Folge) der Demut ist die Gottesfurcht”, d.h. die Gottesfurcht findest du am Saum der Demut, somit ist diese viel mehr als Weisheit. Ferner steht (Megilla 31a): Folgendes steht erstens in der Thora, zweitens in den Propheten und drittens in den Hagiographen (heiligen Schriften): Überall, wo etwas von der Grösse Gottes erwähnt wird, kommt auch zugleich ein Ausspruch über die Herablassung Gottes (dem Menschen gegenüber) vor: In der Thora steht (Deuter. 10, 17): “Der große, mächtige und ehrfurchtgebietende Gott” usw. und hernach (V. 18) steht: “Er schaffet Recht der Waise und Witwe”. Zweitens steht in den Propheten (Jesajas 57, 15): “Hoch und heilig throne ich” und dabei: “Ich bin auch mit dem, der gebrochenen und gebeugten Gemüts ist” (ibid.). Drittens steht in den Hagiographen: “Machet Bahn dem auf Wolken Einherfahrenden, in Jah (erschallt) sein Name” (Ps. 68, 5), und (ibid. V. 6) steht: “Vater der Waisen und Richter der Witwen ist Gott” (s. Megilla 31a). Du kannst lernen von unserem Lehrer Moses, der die intellektuellen und ethischen Vorzüge in vollstem Masse besass und die alle auf die Stufe der Prophetie gerichtet waren. Er war Vater (Meister) in der Thora, Vater an Weisheit und Vater in der Prophetie und dennoch rühmte Gott nur seine Demut, wie Num. 12, 3 steht: “Der Mann Moses war der Demutsvollste auf Erden”. Es heißt: עניו מאוד, nämlich wegen seiner großen Demut, die fast ans andere Extrem reichte; auch steht, dass Moses sagte: “Was sind wir, dass ihr gegen uns murret” (Exod. 16, 7). Ebenso finden wir bei David, dem Gesalbten des Gottes Jakob und der so schöne Gesänge und Lieder für Israel verfasste, der ein geachteter König war, dessen Reich groß und dessen Schwert mächtig war, den Gott durch Moses uns ankündigte mit den Worten: “Es tritt hervor ein Stern in Jakob” (Num, 24, 17), er war ein Prophet, der bedeutendste unter den 70 Ältesten, wie es heißt (II Sam. 23, 8): ישב בשבת תחכמוני, und dennoch sagte er: “Ein geknicktes und gebrochenes Herz verwirfst du Ewiger nicht” (Ps. 51, 14). Ausserdem gibt es viele dergleichen Tugenden, die auf die hohe Bedeutung der Demut hinweisen. Ferner sprechen unsere Weisen bezüglich des Hochmuts (Sota 4b): Jeder, der hochmütig ist, sündigt ebenso, wie ein Götzendiener, da hier (Spr. Sal. 16, 5) steht: “Ein Greuel dem Ewigen ist jeglicher Hochmütige”, und dort (Deuter. 7, 26): “Du sollst keinen Greuel bringen in dein Haus”. Dann heißt es: Ein Hochmütiger gleicht einem solchen, der die Hauptsache (das Dasein Gottes) leugnet, wie (ibid. 8, 14) steht: “Dein Herz erhebt sich und du vergisst den Ewigen, deinen Gott”. Sie (die Weisen) sagten auch: Wer hochmütig ist, sündigt ebenso wie der, welcher Inzest begeht, da es heißt (Spr. Sal. 1. c.): “Ein Greuel dem Ewigen ist jeglicher Hochmütige”, und (Lev. 18, 27) steht: “Denn alle diese Greuel taten die Bewohner des Landes”. Ferner sagten sie: Wer sich stolz zeigt, ist bei Gott selbst einem Götzendiener gleich geachtet, wofür sie einen Beweis bringen, weil es (Jesajas 2, 22) heißt: “Lasset ab von dem Menschen, in dessen Nase Odem (d.h. Hochmut) ist; denn wofür במה ist er geachtet”. Lies nicht בַּמֶה, sondern בָּמָה, er wird einer Anhöhe, einem Götzendiener gleich geachtet. Auch heißt es: Einen Stolzen darf man töten und abhauen (verstümmeln), da es (Jesajas 10, 33) heißt: Die von hohem Wuchse sind gefällt, und (Deuter. 7, 5) steht: “Ihre Haine sollet ihr fällen”. Ferner sagten sie: Alle, die hochmütig sind, lässt Gott bei der Wiederbelebung der Toten nicht wieder aufleben, indem sie meinten, dass der Staub eines Hochmütigen nicht abgeschüttelt wird, weil (Jesajas 26, 14) gesagt ist: “Erwachet und jubelt, die ihr im Staube ruhet”, was besagt: Die sich im Leben dem Staube gleich achteten, d.h. demütig waren, werden einst wieder aufleben. Sie dehnten es noch weiter aus und sagten: Über einen Hochmütigen spricht (spottet) Gott, weil es (Ps. 138, 6) heißt: “Den Hohen erkennt er aus der Ferne”. Vieles dergleichen steht, so z. B., dass der Aussatz die Strafe für den Hochmut ist, mit Anspielung auf Lev. 14, 56: ולשאת ולספחת ולבהרת. Unter “ שאת erhabene Stelle“ ist der Hochmut zu verstehen, der beim Aussatz sich findet. Schliesslich heißt es (Sota 5a): “In Bann sei derjenige, der zuviel Stolz besitzt, aber auch derjenige, der gar nichts davon besitzt” (keine Selbstachtung hat) usw. Es heißt hier deshalb: “Sehr, sehr sei demütig”, denn die Hoffnung der Menschen ist Gewürm, d.h. du musst dich bezwingen, bis jede Spur von Stolz getilgt ist, indem du an das Ende deines Körpers denkst, an dem einst das Gewürm nagen wird.",
+ "Du weisst aus der Schrift, dass, wer unvorsätzlich etwas übertritt, auch eine Sünde begeht und bedarf der Sühne durch ein Opfer, alsdann verzeiht ihm Gott, aber wie ein vorsätzlicher Sünder wird er durchaus nicht betrachtet, sondern hier meint der Autor der Mischna: Die Strafe für Entweihung des göttlichen Namens ist öffentlich, aber natürlich, je nachdem die Sünde war, geschah es vorsätzlich, büsst man die dafür bestimmte Strafe, und geschah es unvorsätzlich auch die dafür bestimmte Strafe öffentlich."
+ ],
+ [
+ "Wenn es heißt, man soll die Thora nicht zum Grabscheit verwenden, so meint man, du sollst sie nicht als Werkzeug verwenden, um davon zu leben, denn, wie am Schluss erklärt wird, bringt sich der um sein Leben, der von der Thora Nutzen zieht, d.h. er bringt sich um seinen Anteil an dem zukünftigen Leben. Das hat jedoch die Leute irre geführt, obwohl der Ausspruch so klar ist, sie verwarfen ihn und hängten sich an den einfachen Wortsinn, den sie nicht verstanden, aber ich will es jetzt erklären. Man hat sowohl einzelnen als Gemeinden bestimmte Gaben aufgelegt und irrtümlich die Leute veranlasst zu glauben, sie müssen geben und Weisen, Schülern und solchen, die sich mit der Thora beschäftigen und deren Handwerk die Thora ist, Hilfe leisten (sie unterstützen), was alles auf Irrtum beruht, denn weder in der Thora noch in den Büchern der späteren Weisen findet sich ein Anhaltspunkt dafür, nichts, worauf man sich berufen könnte, denn wenn wir über die Worte unserer Weisen nachdenken, finden wir nicht, dass sie Geld von den Leuten verlangten, sie sammelten kein Geld für geachtete und angesehene Hochschulen, weder für die Exilarchen, noch für ihre Richter, noch für solche, die die Thora verbreiteten, noch sonst für einen bedeutenden Gelehrten, noch für irgend welche aus dem Volke. Wohl finden wir in jedem Zeitalter, dass in allen Gemeinden wirklich Arme und wirklich Reiche waren und fern sei es von mir, die Glaubensgenossen in jenem Zeitalter zu verdächtigen, dass sie nicht Wohltätigkeit geübt und Almosen gespendet haben, denn wahrlich, wenn jener Arme (sc. Hillel) seine Hand ausgestreckt (hingehalten) hätte (dass man ihm etwas gebe), hätte man sein Haus mit Gold und Edelsteinen angefüllt, aber er wollte nichts annehmen, sondern er begnügte sich mit dem Verdienste von seiner Arbeit, wovon er sich ernährte, entweder reichlich oder kümmerlich, er verachtete die Gabe der Menschen, weil die Thora ihn davon abhielt. Du weisst bereits, dass Hillel der Ältere ein Holzhauer war, der zu Füssen von Schemaja und Abtaljon sass, der notorisch arm war und besondere Vorzüge hatte, wie du von seinen Schülern weisst, die ihn mit Moses, Aharon und Josua verglichen. Sein kleinster Schüler war Rabban Jochanan b. Sackai und sicherlich hätte man ihn (Hillel) nicht Holz hauen lassen (um sich davon zu ernähren), wenn man den Leuten seines Zeitalters erlaubt hätte, ihm etwas zu geben. Von R. Chanina b. Dosa soll ein Bathkol (eine Himmelsstimme) ausgerufen haben: Die ganze Welt wird wegen der Tugendhaftigkeit meines Sohnes Chanina gespeist und mein Sohn Chanina begnügt sich mit einem Kab Johannisbrot von einem Freitag zum andern (Tannith 24b) und verlangte von niemandem etwas. Karna war Richter in Palästina und Wasserträger und wenn Parteien zu Gericht vor ihm erschienen, sagte er zu ihnen: Stellet jemanden an, der für mich das Wasser trägt oder ersetzet mir das, was ich durch den Prozess versäume und dann will ich eure Streitsache entscheiden. (Nach Kethuboth 105a war es nicht Karna, der das sagte, sondern R. Huna, s. Randglosse.) Die Israeliten in jener Zeit waren doch nicht hartherzig, die keine Wohltätigkeit übten und wir finden nicht, dass ein Weiser von den armen Weisen seine Zeitgenossen schlecht gemacht hätte, weil sie ihm nicht Reichtümer gegeben haben, Gott bewahre! Allein sie (die armen Weisen) waren fromm, glaubten für sich an die Wahrheit, glaubten an Gott und an die Lehre Mosis, wodurch der Mensch eines jenseitigen Lebens teilhaftig werden kann, deshalb erlaubten sie sich selbst nicht, Geld von den Leuten zu fordern, weil sie einsahen, dass die Annahme von Geld den Namen Gottes bei der Menge entweihen würde, indem man glauben könnte, die Thora sei wie ein anderes Gewerbe, wovon man sich ernährt, wodurch sie in ihren Augen an Ansehen verlieren würde. Und wer dies tut, macht das Gotteswort verächtlich. Wahrlich, die Leute irren, welche sich erkühnen, der Wahrheit ins Gesicht zu schlagen und gegen die einfachen und klaren Aussprüche in der Bibel zu handeln, indem sie Geld von den Leuten nehmen, sei es, dass sie es ihnen gutwillig geben oder dass man es ihnen mit Gewalt fortnimmt, weil im Talmud folgende Tatsachen berichtet werden: Leute, die ein körperliches Gebrechen hatten oder sehr alt waren und keine Arbeit mehr verrichten konnten, diesen bleibt nichts anderes übrig, als Geld von andern zu nehmen. Was hätten sie sonst tun sollen? Sollten sie Hungers sterben? Das will die Thora doch nicht. Du findest auch eine Geschichte, die man zum Beweise dafür (dass Thoragelehrte Geld annehmen dürfen) anführt, indem es (Baba Mezia 84b) heißt: Es steht (Spr. Sal. 31, 14): “Sie ist gleich dem Kaufmannsschiffe, das aus der Ferne sein Brot bringt”, womit ein mit Leibesfehlem Behafteter gemeint ist, der keine Arbeit verrichten kann, aber wenn er arbeiten kann, hat die Thora es ihm nicht erlaubt. R. Josef führte Holz von einem Ort zum andern und sagte: Schön (gut) ist die Arbeit, denn sie erwärmt den, der sie verrichtet, d. h. bei der Mühe (dem Schweisse) seiner Glieder, denn bei dem Holzführen, was eine schwere Arbeit ist, wurde ohne Zweifel sein Körper warm, was er gern hatte und freute er sich darüber, denn er genoss von dem, was Gott ihm zugeteilt hatte, ausgezeichnet durch die Tugend der Genügsamkeit. Ich hörte auch, dass verrückte und verdrehte Leute ihre Ansicht darauf gründen (dass Gottesgelehrte Geld annehmen dürfen), weil (Berachoth 10b) die Weisen sagen: Wer (von den Menschen) einen Genuss haben will, soll ihn haben, wie Elisa (d.h. er darf annehmen, wie auch Elisa manches angenommen hat, z. B. von der Sunamiterin, II Kön. 4, 7) und wer keinen Genuss von andern haben will, soll sich dessen enthalten, wie Samuel, der Mann aus Rama getan hat (von dem I Sam. 7, 17 steht: “Seine Heimkehr war nach Rama, denn dort war sein Haus”, d.h. er nahm auf seinen Reisen nichts zu essen an, sondern kehrte immer gleich wieder nach Haus zurück), was jedoch mit dem, was die Gegner erweisen wollen, gar nicht zu vergleichen ist; aber das scheint mir der grösste Irrtum zu sein, davon überhaupt einen Beweis bringen zu wollen, obwohl die Sache ganz klar und jeder Irrtum dabei ausgeschlossen ist, denn Elisa hat von den Leuten gar kein Geld angenommen und um so weniger von ihnen etwas verlangt, oder, Gott bewahre, ihnen bestimmte Gaben auferlegt, er hat sich nur die Ehre gefallen lassen, die man ihm erwies, wenn man ihn eingeladen hat, sobald er vor jemandem vorüberging, er ass alsdann bei dem Manne entweder bei Tage oder bei Nacht und kehrte dann wieder zu seinen Geschäften zurück. Samuel jedoch ging überhaupt zu niemandem ins Haus und ass bei niemandem. Ähnlich sagten die talmudischen Weisen: “Wenn ein Gottesgelehrter sich daran ein Beispiel nehmen und gar nicht in ein Haus gehen will, darf er, will er sich aber von jemandem einladen lassen, wenn er vor ihm vorübergeht, da er für die Reise Speise nötig hat, darf er es gleichfalls”, weil man bereits davor gewarnt hat, bei einem zu essen, ohne dass man es nötig hat. Ferner heißt es (Pessachim 49a): “Ein Gottesgelehrter, der überall lange Mahlzeiten hält usw. (wird verschiedentlich bestraft).” Ferner steht (ibid.): “Von einer Mahlzeit, die nicht eines religiösen Zwecks wegen abgehalten wird, darf ein Gottesgelehrter nichts geniessen.” Wozu soll ich übrigens noch weiter darüber sprechen? Nur folgendes will ich noch erwähnen: Es heißt (Nedarim 62a): “Einst hatte jemand einen Weinberg, in den Diebe hineingingen und fand der Mann, dass seine Früchte täglich weniger werden, so dass es ihm nicht Zweifelhaft war, dass einer von den Dieben es auf den Weinberg abgesehen hatte, was ihn sehr ärgerte während der ganzen Zeit der Lese. Er las, soviel da war und liess die Trauben trocknen und sammelte die getrockneten Weintrauben ein. Die Leute pflegen aber dabei einzelne Beeren von den Datteln und von den Weinstöcken fallen zu lassen, was als herrenloses Gut zu essen erlaubt ist, das die Eigentümer für die Finder in Behältern hingelegt haben. Einmal kam R. Tarfon zufällig in den Weinberg, er setzte sich hin und las von den getrockneten Weintrauben, die zur Erde gefallen waren, auf und ass sie. Der Eigentümer des Weinbergs kam gerade dazu und hielt ihn für den Dieb, der immer die Früchte aus dem Weinberge gestohlen hatte, er kannte ihn zwar nicht, aber er hatte von ihm gehört (dass es einen großen Gelehrten namens R. Tarfon gebe). Er fasste ihn, bemächtigte sich seiner, tat ihn in einen Sack, nahm ihn auf den Rücken, um ihn in den Fluss zu werfen. Als R. Tarfon dies sah, schrie er und rief: Wehe dir, Tarfon, der Mann will dich töten! Wie dies der Eigentümer des Weinbergs hörte, liess er ihn gehen und floh, da er nach seiner Ansicht eine große Sünde getan hatte. Da grämte sich R. Tarfon von dem Tage an während seines ganzen Lebens und bedauerte es, dass er die Ehre der Thora (d. h, seine Berühmtheit als Thorakenner) benutzt habe, um sich dadurch das Leben zu retten.” Nun war R. Tarfon sehr reich und konnte sagen: Lass mich, ich will dir so und so viel Golddenare geben, er hätte sie ihm wirklich gegeben und brauchte er gar nicht zu sagen, dass er der (berühmte) R. Tarfon sei und hätte er sich durch sein Geld, nicht durch die Thora, retten können. Deshalb sagte man: Der Fromme grämte sich sein Leben lang darüber und sagte: Wehe mir, dass ich mich der Krone der Thora bediente, denn wer sich ihrer bedient, hat keinen Anteil an der ewigen Seligkeit und wird der Welt entrissen. Und sagten sie (die Weisen) auch, er (R. Tarfon) grämte sich, weil er sehr reich war und den Mann mit Gold hätte befriedigen können. Ebenso steht (Baba bathra 8a): “Rabbi (R. Jehuda hanassi) öffnete die Vorratskammern in einem Hungersnotjahre und sagte: Wer will, soll kommen und sich Nahrung holen, aber er muss ein Gottesgelehrter sein. Da kam R. Jonathan b. Amram und stellte sich vor ihn (Rabbi) hin, der ihn jedoch nicht erkannte. Jener sagte: Rabbi, ernähre mich. Da sagte Rabbi zu ihm: Hast du Bibel gelernt? Nein, gab jener zur Antwort. Hast du Mischna gelernt? Nein, lautete wieder die Antwort. Aus welchem Grunde soll ich dir Nahrung geben? Er antwortete: Ernähre mich wie einen Hund und wie einen Raben” (die auch Anspruch auf das menschliche Mitleid haben), d.h. wenn ich auch kein Weiser bin, so gib mir doch Nahrung, wie Gott auch ein unreines wildes Tier oder einen unreinen Vogel speist, denn ein Ungebildeter wird doch nicht weniger sein als diese Tiere. Darauf gab ihm Rabbi Nahrung, aber nachträglich bereute er es, dass er sich hat durch dessen Worte überreden lassen und sprach: Wehe mir, dass ein Am ha arez (Ungebildeter) von meinem Vermögen einen Genuss hatte! Die diesen Ausspruch hörten, sagten zu ihm: Vielleicht war der Mann Jonathan b. Amram, dein Schüler, der von der Thora keinen Nutzen haben will (und deshalb sich nicht als thorakundig ausgab), wenn er es vermeiden kann, selbst auf eine listige Weise. Man forschte nach und fand, dass es wirklich so war. Diese zwei Erzählungen mögen die Gegner (meiner Ansicht) zum Schweigen bringen. Die Thora erlaubt jedoch den Gottesgelehrten, einem andern Geld zu geben, dass er nach Gutdünken für sie Geschäfte mache und darf dieser ihnen den ganzen Verdienst überlassen, wenn er will, wofür er einen großen Lohn (von Gott) zu erwarten hat. Das ist es auch, was (Pessachim 53b) steht: “Wer Gelehrten Ware übergibt (damit sie davon Nutzen ziehen, eigentlich ihnen in den Beutel wirft, der erlangt eine erhabene Stufe im Himmel)”, oder was (Baba bathra 22a) steht: “Man darf die Ware, die Gottesgelehrten gehört, vor allen andern Waren verkaufen und darf man für sie zuerst auf dem Markte einkaufen.” Das sind die bestimmten Gaben, die Gott ihnen zugewiesen hat, ähnlich wie dem Aharoniden und dem Leviten Gaben und Zehnten bestimmt sind, was traditionell ist; denn dies beides tun die Kaufleute teilweise ehrenhalber, wenn auch keine Weisheit dabei ist und verdient ein Gottesgelehrter wenigstens so geehrt zu werden, wie ein Am ha arez. Ebenso hat die Thora für die Gottesgelehrten die königlichen Beisteuern, die Verpflegung des Heeres (auf einem Marsche) und sonstige für jeden einzelnen bestimmte Steuern, die Kopfsteuer genannt werden, herabgesetzt und soll die Gemeinde für sie die Steuern zahlen, was auch bezüglich der Errichtung einer Mauer und dergl. gilt. Auch wenn der Gottesgelehrte Geld hat, braucht er dazu nichts beizusteuern. Es entschied bereits R. Josef Halevi in Betreff eines Mannes, der an einem Orte Gärten und Weinberge hatte und davon mehrere tausend Golddenare an Steuern hätte zahlen sollen, dass er von jeder Steuer frei ist, weil er ein Gottesgelehrter war, obwohl selbst ein Armer in Israel an dieser Steuer hat teilnehmen müssen. Das ist Thoragesetz, wie die Thora auch die Aharoniden von dem halben Schekel befreite, wie wir am betreffenden Orte des näheren ausgeführt haben, und sie auch von allem befreit waren, was dem ähnlich war."
+ ],
+ [
+ "Die Verehrung der Thora besteht in den Belehrungen (Entscheidungen nach ihr), der Eifer (im Thorastudium) besteht in dem Tun und Handeln (nach ihr), auch indem man die Weisen ehrt, die die Thora bestehen lassen (erhalten) und die Bücher schätzt, die über die Thora verfasst wurden, das Gegenteil davon ist Entweihung der Thora."
+ ],
+ [
+ "Er fühlt sich stark in Entscheidungen und fällt sie ohne Angst und Furcht."
+ ],
+ [
+ "Richte nie allein, denn nur der Einzige darf allein richten Ein bei der Menge anerkannter Mann darf nach Sanhedrin allein richten, aber das ist nach dem Schriftworte, hier warnt man davor vom Standpunkt der Moral, nicht vom Standpunkt des rituellen Verbotes. Nehmet meine Ansicht an, denn sie dürfen, aber du nicht Wenn die Kollegen anderer Meinung sind, sollst du sie nicht nötigen, deine Ansicht anzunehmen, denn sie wissen, ob sie sich zu deiner Ansicht bekennen dürfen und du hast kein Recht, einen Druck auf sie auszuüben, um deine Ansicht durchzusetzen."
+ ],
+ [
+ "Wer die Thora in Armut hält, wird sie schließlich noch in Reichtum halten können Wer als Armer sich quält und Mühe hat, Zeit zum Thorastudium zu finden, wird noch als Reicher Thora lernen können, ohne dass ihn etwas vom Lernen fernhalten wird. wer die Thora bei Reichtum nachlässig behandelt, wird sie schließlich bei Armut vernachlässigen müssen Wer aber als Reicher nicht Thora studiert, weil er viel Geld hat, um viel an Mahlzeiten teilzunehmen, der wird noch arm werden und dann wird er keine Zeit haben, Thora zu lernen, weil er zu viel von Nahrungssorgen geplagt sein wird."
+ ],
+ [
+ "sei demütig gegen jeden Menschen d.h. nicht bloss vor Grossen und Vornehmen sollst du dich erniedrigen, sondern vor jeglichem Menschen, wenn du mit jemand zusammen sitzest, sprich mit ihm, als wenn er höher stünde als du, damit jeder Stolz dir fern sei. Wenn du das Thorastudium (viel) unterbrichst, wirst du dagegen noch andere Abhaltungen haben d.h. die Sorgen des Lebens, wie Nahrungssorgen und dergl., werden dich von der Thora abziehen."
+ ],
+ [
+ "Die Busse nach begangenen schlechten Taten und die gleich von vornherein geübten Guttaten verhindern die Plagen und Krankheiten des Menschen."
+ ],
+ [],
+ [
+ "Das Priestertum erhielt Aharon, das Königtum David und die Krone der Thora liegt für jeden da, wer will, kann sich mit ihr schmücken. Der Talmud sagt: Du wirst vielleicht meinen, dass diese Krone geringer an Wert sei, als die ersten beiden; so ist es nicht, sie ist vielmehr wertvoller als jene, denn in ihr sind jene mit enthalten, wie (Spr. Sal. 8, 15) steht: “Durch mich regieren Könige, und Fürsten geben gerechte Gesetze”. Ferner steht (ibid.): “Durch mich herrschen die Fürsten (V. 16), durch die Thora entsteht der gute Name”, d.h. die Erkenntnis und das Tun liegt in ihr (der Thora), denn dadurch erlangt man einen wahrhaft guten Namen."
+ ],
+ [
+ "Stütze dich nicht auf deine Vernunft, die dir sagt, du bedarfst der Genossen zum Studium gar nicht, auch nicht der Schüler, die dich anregen."
+ ],
+ [
+ "Besser ein Schüler bei großen Lehrern sein, als Lehrer für geringe Schüler, denn im ersten Falle nimmt man an Wissen zu und im letzteren ab. Dennoch sagten wir im Traktat Sanhedrin: Man nahm zum Vorsitzenden des 23gliedrigen Richterkollegiums den letzten der 71 Synhedristen, denn das war eine Rangerhöhung für den Betreffenden."
+ ],
+ [
+ "In dieser Welt soll man Tugenden sich aneignen, durch die man des jenseitigen Lebens teilhaftig wird, denn diese Welt ist eine Brücke, die zur künftigen Welt hinüberführt."
+ ],
+ [
+ "Wir setzten bereits im Abschnitt von Sanhedrin auseinander, dass nach dem Tode keine Vervollkommnung und Zunahme der Seelenkräfte möglich ist, aber der Mensch kann hienieden seine Tugenden vervollkommnen und vermehren, was Salomo mit den Worten (Koheleth 9, 10) andeutet: “Nicht Tat und Berechnung und Kenntnis und Weisheit gibt es in dem Grabe, wohin du gehst”, aber das Gute, das der Mensch tut, bleibt ihm für ewig und deshalb muss der Mensch in der kurzen Zeit seines Lebens sich anstrengen und darf seine Zeit nicht vergeuden, sondern muss sie dazu verwenden, sich Tugenden anzueignen, denn wenn er es nicht tut, ist der Schaden groß. Da man das Versäumte nicht gutmachen kann und das die Frommen wussten, suchten sie die Zeit nur zuzubringen mit Weisheit und mit Vermehrung der Tugenden. Sie brachten die meiste Zeit auf dem Wege der Wahrheit (der Gotteslehre) zu und vergeudeten nur wenig Zeit mit dem Materiellen und Irdischen, soweit es nötig war und nicht anders ging. Andere verwendeten ihre ganze Zeit auf das Irdische allein und gingen davon fort, wie sie kamen, wie Koheleth 5, 15 steht: “Ganz wie er gekommen, muss er gehen”; diese erleiden alle einen ewigen Verlust. Das Volk verkennt die Wahrheit in dieser Frage und meint, die erstere Klasse geht der Welt verlustig und die letztere Klasse gewinnt die Welt, was jedoch gerade umgekehrt ist, wie wir sagten. Sie machen die Finsternis zum Licht und das Licht zur Finsternis. Wehe über die, welche die Wahrheit tilgen! Salomo hat das Richtige getroffen mit seinem Buche Koheleth, worin er den Gewinn der (wahren) Welt preist und den Verlust schändet. Er erklärt, dass nach dem Tode von Gewinn und Erwerb dessen, wovon man hier sich trennen musste, nicht die Rede sein kann, was vollständig wahr ist. Wenn du das Buch (Koheleth) genau lesen wirst, wird die Wahrheit ans Licht gebracht werden."
+ ],
+ [
+ "Das ist klar und in den menschlichen Verhältnissen als Morallehre begründet, wovon man nicht bei Gelegenheit abgehen darf."
+ ],
+ [
+ "und seinen Zorn von ihm abwenden Es ist dies allerdings der Ausspruch Salomos, aber der Weise (sc. Samuel) bediente sich dieser Verse als Morrallehren und warnte vor einer solchen Sünde."
+ ],
+ [
+ "Was man in der Jugend lernt, behält man und vergisst es nicht leicht, während im Alter es umgekehrt ist. Das ist klar und einleuchtend. Weil ihre Ansichten noch nicht geklärt und sicher sind, und sich dagegen noch viel einwenden lässt. es gibt einen neuen Krug, der voll ist von altem Wein und es gibt einen alten Krug, worin nicht einmal neuer Wein ist d.h. bei manchen jungen Leuten findet man schon sichere und zuverlässige Lehrmeinungen, gleich altem Wein, wovon die Hefe abgesondert ist, wie es auch alte Leute gibt, die gar keine Weisheit besitzen und um so weniger unklare und verworrene Gelehrsamkeit besitzen."
+ ],
+ [],
+ [
+ "der Schöpfer (der Welt) ist, er ist der Einsichtsvolle, Richter, Zeuge und Partei zugleich und er wird einst das Urteil sprechen d.h. er richtet (bestimmt) jetzt alle fürs Leben, für den Tod und für alles Sonstige, was im Leben vorkommt und er wird einst bestimmen, wer in der zukünftigen Welt leben soll, wer Lohn (für die guten Taten) und Strafe (für die bösen Taten) erhalten soll. Gelobt sei er, vor dem es kein Unrecht, keine Vergessenheit, kein Ansehen der Person und keine Bestechung gibt Nicht etwa, um das Recht zu beugen, denn das braucht nicht gesagt zu werden, dass es Gott nicht tut, aber gemeint ist, er bevorzugt die guten Taten nicht, wenn der Mensch z. B. 1000 gute Taten und eine schlechte Tat vollzieht, so verzeiht Gott diese eine schlechte Tat nicht wegen der vielen Guttaten und nimmt von 1000 guten Taten nicht eine fort, um zu kompensieren, sondern er bestraft den Menschen wegen der einen Sünde und gibt ihm den vollen Lohn für die 1000 guten Taten. Er übt auch kein Ansehen der Person, sondern bestraft einen, der viel Tugenden besitzt, wegen eines geringen Vergehens, wie z. B. Moses beim Haderwasser bestraft wurde, weil er in Zorn geriet und anderseits Esau belohnt wurde, weil er Vater und Mutter ehrte, ebenso Nebukadnezar, weil er Gott verehrte. denn du wirst mit Gewalt (gegen deinen Willen) gebildet, gegen deinen Willen geboren, gegen deinen Willen musst du leben und sterben d.h. denke an die physischen Dinge, wobei der Mensch keine Wahl hat, wie unsere Weisen sagen: Alles liegt in Gottes Hand, nur nicht die Gottesfurcht. Es steht nicht: Du musst mit Gewalt und gegen deinen Willen sündigen, oder du musst mit Gewalt reisen, gehen oder stehen und dergl., denn das steht in der Gewalt des Menschen und hängt von seinem freien Willen ab, ohne dass ein Zwang dabei besteht, wie wir im 5. Abschnitt erklärten."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "Durch 10 Aussprüche Anfang Genesis von V. 3 bis V. 29 steht zehnmal das Wort ויאמר mit dem Worte בראשית (es steht aber ohne בראשית zehnmal ויאמר), wenn auch bei בראשית nicht ausdrücklich ויאמר steht, so ist es doch dazu zu denken, denn ohne Gottes Ausspruch wären Himmel und Erde nicht erschaffen worden. Sie hätte doch durch einen einzigen Ausspruch erschaffen werden können? Es hätte nur einmal ויאמר zu stehen brauchen, z. B. ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ ויהי רקיע ויקוו המים usw., aber deshalb steht ויאמר bei jeder Schöpf ungsart, um kund zu tun, wie wichtig das Wesen derselben und wie schön alles angeordnet ist. Wer eine so geschaffene Welt zu Grunde richtet, fügt großen Schaden zu, wer sie dagegen erhält, erhält etwas Grosses, d.h. wer sie schädigt, schädigt sich selbst, da es in seiner Macht stand, die Welt zu erhalten oder zu Grunde zu richten, als wenn er das Endziel gewesen wäre bei der Schöpfung, wobei zehnmal ויאמר steht."
+ ],
+ [
+ "Unter Geschlechter sind die Worte der Thora gemeint: Der N. hat den X. erzeugt, einer nach dem andern. Diese und folgende Mischna wollen dem Menschen durch die Zahl 10 Moral geben und ihn aneifern, für sein Seelenheil zu sorgen durch moralische und geistige Tugenden, was dieser Traktat beabsichtigt."
+ ],
+ [
+ "Die 10 Prüfungen waren: 1. dass Abraham von Mesopotamien auswandern sollte; 2. die Hungersnot, die in Kanaan herrschte; 3. die Ägypter nahmen ihm sein Weib; 4. vier Könige bekriegten ihn; 5. er musste Hagar zur Frau nehmen, da er von Sara keine Kinder hatte; 6. die Beschneidung, die zu vollziehen an sich und Isaak ihm befohlen wurde; 7. der König von Gerar nahm ihm Sara fort; 8. die Vertreibung Hagars; 9. die Entfernung seines Sohnes Ismael aus dem Hause, wobei Gott zu ihm sagte (Gen. 21, 12): “Nicht lasse es dir leid sein wegen des Knaben” usw. Der Vers bezeugt auch, wie schwer dies Abraham aufnahm, da es (ibid. V. 11) heißt: “Und leid war die Sache sehr in den Augen Abrahams”, aber er beobachtete das Gebot Gottes und schickte sie (Hagar und Ismael) fort; 10. die Opferung Isaaks. "
+ ],
+ [
+ "Die 10 Wunder in Ägypten waren: Es wurden unsere Vorfahren von den 10 Plagen verschont und war jede Plage besonders für die Ägypter bestimmt und nicht für die Israeliten, was ohne Zweifel Wunder waren; auch sagt die Thora es bei jeder Plage, dass Gott sie nur für die Ägypter kommen liess, mit Ausnahme der Plage des Ungeziefers, wo das nicht ausdrücklich steht, aber es ist gewiss, dass Israel damit nicht bestraft wurde, und wenn auch bei ihm Ungeziefer gefunden wurde, so verursachte es ihm keine Schmerzen, wie auch die Weisen erklären, aber bei den übrigen Plagen ist es deutlich ausgesprochen. Bei Blut steht: “Die Ägypter konnten das Wasser aus dem Flusse nicht trinken”, ein Beweis, dass der Schaden nur sie allein traf. Bei den Fröschen steht: “Sie werden in dein Haus und in dein Schlafzimmer kommen.” Beim Gewild steht: “Ich sondere an jenem Tage das Land Gosen ab” usw. Bei der Pest steht: “Von dem Vieh der Kinder Israel starb nicht eins.” Bei Grind: “Der Grind war an den Bilderschriftkundigen und an ganz Ägypten.” Beim Hagel: “Nur im Lande Gosen, wo die Kinder Israel waren, war kein Hagel.” Bei Heuschrecken: “Die Heuschrecken kamen herauf über das ganze Land Ägypten.” Bei der Finsternis steht: “Allen Kindern Israel war Licht in ihren Wohnungen.” Dagegen sind die 10 Wunder, die beim Übergang über das rote Meer geschehen sein sollen, nur traditionell. Das erste Wunder, dass das Meer gespalten wurde, ist nach dem einfachen Wortsinn der Schrift aufzufassen, wie es heißt: “Die Wasser spalteten sich.” Das zweite Wunder war, dass die Wasser, nachdem sie gespalten waren, sie wie ein Gewölbe (gewölbtes Zelt) wurden, so dass sie die Gestalt eines Daches bekamen, nicht gewölbt und nicht abschüssig und war es so, als ob ein Loch im Wasser gewesen wäre, rechts und links und oben waren Wasser, was Habackuk mit den Worten bezeichnet (Habackuk 3, 14): “Du durchbohrst mit seinen Pfeilen das Haupt seiner Führer.” Das dritte Wunder war, dass das Land sich verhärtete und gerann, wie es heißt: “Sie gingen trockenen Fusses durchs Meer”, es blieb demnach auf dem Boden kein Lehm und kein Schlamm, wie bei andern Flüssen. Das vierte Wunder bestand darin, dass die Wege Ägyptens kotig und schlammig waren, wie es (ibid. V. 15) heißt: “Der Boden großer Gewässer.” Das fünfte Wunder bestand darin, dass die Wasser in viele Wege sich teilten, nach Anzahl der Stämme (Israels), wie ein runder Bogen, wie es (Ps. 136, 13) heißt: “Er teilte das Schilfmeer in Stücke.” Das sechste Wunder war, dass die Wasser gerannen und hart wie Stein wurden, weshalb es (Ps. 74, 13) heißt: “Du hast zerschmettert die Köpfe der Drachen auf dem Wasser”, d.h. die Wasser wurden so hart, dass man Drachenköpfe daran zerschmettern konnte. Das siebente Wunder war, dass die Wasser nicht wie sonst gerannen, d.h. nicht zu einem Stück, sondern zu mehreren Stücken, als wenn es Steine wären, und ordnete man sie einen nach dem andern, wie es (ibid.) heißt: “Du hast mit deiner Macht das Meer zerstückt.” Das achte Wunder war, dass das Meer zu Glas oder zu Schoham zerrann, d.h. es war hell und klar auf dem Meere, so dass man einen nach dem andern beim Übergang sehen konnte, wie es (Ps. 18, 12) heißt: “Wasserdunkel aus dichtem Gewölk”, d.h. die Sammlung der Wasser war wie der Himmel selbst so rein, d.h. so klar und hell war es auf dem Wasser. Das neunte Wunder war, dass süsse Wasser aus dem Meere flossen, die man trinken konnte. Das zehnte Wunder war, dass die Wasser gerannen, als sie ausflossen, nachdem man davon genommen, was man zum Trinken nötig hatte und dadurch nichts auf den Boden kam, wie (Exod. 15, 8) gesagt ist: “Es stand wie ein Damm Fliessendes”, d.h. was floss, gerann mitten im Meere. Wir finden auch in der Tradition, dass über die Ägypter beim roten Meere noch mehr Plagen kamen, als in Ägypten, aber alle waren von den 10 Arten, wie sie in Ägypten herabkamen, und teilten sie sich in verschiedene Arten am roten Meere, was angedeutet ist (I Sam. 4, 8) mit den Worten: “Das sind die Götter, welche Mizrajim schlugen mit allen Schlägen in der Wüste”, nämlich am Schilfmeer in der Wüste. Die 10 Versuchungen, wodurch sie Gott erproben wollten, stehen alle in der heiligen Schrift: 1. steht: Sie sprachen: “Gibt es denn keine Gräber in Ägypten?” 2. In Mara murrte das Volk über Moses und sprach: “Was sollen wir trinken?” 3. In der Wüste Sin, als sie sagten: “Wären wir doch lieber in Ägypten gestorben” (Exod. 16, 3). 4. Sie waren widerspenstig und liessen ent gegen dem Gebote vom Manna bis zum andern Morgen liegen (ibid. V. 20). 5. Sie suchten am Sabbath, wiederum gegen das Gebot, Manna aufzulesen (ibid. V. 27). 6. In Refidim murrten sie und stritten mit Moses (ibid. 17, 1 f.). 7. Sie machten am Choreb das goldene Kalb. 8. In Taberah verzweifelten sie an Gottes Allmacht und beklagten sich (Num. 11, 1). 9. Bei Kibroth ha taawah, als sie Fleisch verlangten, heißt es (ibid. V. 4): “Das Gesindel in seiner Mitte hatte Gelüste.” 10. In der Wüste Paran bei den Kundschaftern (ibid. 13, 26) und dort ist gesagt (ibid. 14, 22): “Sie versuchten mich schon zehnmal und hörten nicht auf meine Stimme.”"
+ ],
+ [
+ "es verlosch der Regen nicht das Feuer des Holzstosses Der Altar stand mitten in der Tempelhalle, die war oben offen (unbedeckt) und doch löschte der Regen das Feuer nicht aus. nie hat ein Wind die aufsteigende Rauchsäule verweht Die von den Opfern aufstieg, denn bei der Opferung war Windstille."
+ ],
+ [
+ "auch eine Zange, die mittelst einer andern angefertigt wird (die erste Zange war also durch ein Wunder erschaffen) Denn wer hätte die erste gemacht? Wir erwähnten bereits im ersten Abschnitt (§ 3), dass sie (die Sadduzäer) nicht glaubten, dass der Wille Gottes zu jeder Zeit sich erneuere, sondern gleich bei der Schöpfung der Dinge legte Gott in die Natur die Kraft, die Dinge so zu gestalten, wie sie geschehen, sei es, dass es von jeher so geschah, was man natürliche Entwicklung nennt, oder sei es, dass es für ferne Zeiten eine Neuerung war, welches Wunder ganz gleich ist. Des halb sagten sie (die Weisen), dass am 6. Tage Gott der Erde die natürliche Kraft gegeben hat, Korach und seinen Anhang zu verschlingen, dem Brunnen, Wasser hervorzubringen, der Eselin (Bileams), zu reden usw. Unter כתב ist die Thora zu verstehen, die vor Gott geschrieben lag, wie es heißt: Es ist nicht bekannt, wo er (Moses) ist und dann steht (Exod. 24, 12): “Ich werde dir die steinernen Tafeln geben.” Unter מכתב ist die Schrift auf den Bundestafeln zu verstehen, wie es heißt: “Und die Schrift war eine göttliche Schrift, eingegraben in die Tafeln” (ibid. 32, 16). Du wirst aber vielleicht meinen, da alle Wunder in die Natur der Dinge seit den sechs Schöpfungstagen gelegt wurden, weshalb werden diese 10 Dinge besonders hervorgehoben? So wisse, dass es nicht ge schieht, um zu sagen, dass sonst kein Wunder ausser diesen in die Natur der Dinge gelegt wurde, sondern der Autor der Mischna sagt, dass bei diesen zehn in der Dämmerungsstunde die Wunderkräfte gelegt wurden, während bei andern Wundern es zur Zeit, wo sie wirksam waren, geschah. Z. B. am zweiten Tage, als die Wasser sich teilten, wurde ihnen die Wunderkraft verliehen, dass das Schilf meer zur Zeit Mosis, am Jordan zur Zeit Josuas und ebenso zur Zeit des Elia und des Elisa das Wasser sich teilen sollte. Und am vierten Tage, als die Sonne erschaffen wurde, wurde in sie die Kraft gelegt, dass sie einst still stehen soll zu jener Zeit, als Josua zu ihr sprach: “Steh still Sonne in Gibeon” (Josua 10, 12), ebenso andere Wunder, ausser den zehn, welchen in der Dämmerungsstunde (am Freitag) die Naturkraft gegeben wurde. Das Wort שמיר bedeutet ein kleines Reptil, welches Steine aushaut von besonderer Grösse, wenn man es an ihnen vorübergehen lässt und damit (dem Schamir) baute Salomo den Tempel. צבת bedeutet ein Gerät, womit der Schmied heisses Eisen anfasst, bis er das, was er verfertigen will, ausgeführt hat."
+ ],
+ [
+ "Ich werde zuerst die Charaktereigenschaften erwähnen, die sich oft in den Worten der Weisen wiederholen, z. B. kommen die Ausdrücke: חסיד, חכם גולם, עם הארץ, בור im Talmud vor. בור ist ein Mann, der weder geistige noch moralisch-ethische Vorzüge besitzt, d.h. keine Weisheit und keine Moral kennt, auch besitzt er kein Erkenntnisvermögen, als wäre er bar des Guten und des Bösen und er heißt deshalb בור, weil er einem Boden gleicht, wo nichts gesät wird, der שדה בור unbebautes Feld genannt wird, wie im Traktat Seraim es ausgeführt wird. עם הארץ ist ein Mann, der wohl ethische Eigenschaften besitzt, aber keine geistigen Vorzüge, d.h. er hat Anstand, Sitte, Bildung, aber keine Thorakenntnis, das ist ein עם הארץ, d.h. er ist gut für das Bewohntsein eines Landes (für die menschliche Gesellschaft) und für das Ansammeln der Provinzen, da er moralisch-ethische Eigenschaften besitzt, wodurch sein Verkehr mit andern gefällt, wie wir zu Anfang unseres Werkes erwähnten. Ein גולם ist ein solcher, der geistige und moralische Vorzüge besitzt, sie sind jedoch nicht vollkommen und geordnet, es ist alles bei ihm verworren und untereinander gemischt und ist ein Defekt dabei untermischt, weshalb ein solcher גולם heißt, um ihn mit einem Gerät zu vergleichen, welches ein Handwerker anfertigt, das zwar die Form eines Werkes hat, aber ihm fehlt noch die Vollkommenheit und die letzte Feile, wie z. B. wenn der Schmied ein Messer oder ein Schwert anfertigt, die zwar schon die Form haben, aber noch nicht abgeschliffen sind, noch nicht scharf genug gemacht und abgezogen, die Teile, die offen sein müssen, sind noch nicht geöffnet, kurz, es fehlt ihnen noch das Vollendetsein, diese werden vorher genannt גולמי כלי מתכית halbfertige Metallgefässe, wie im Traktat Kelim näher erklärt wird. Das Wort גולם ist hebräischen Ursprungs, wie es Ps. 139, 16 heißt: גלמי ראו עיניך, d.h. meine ungeformte Masse haben deine Augen gesehen, bevor sie noch menschliche Gestalt hatte, wo sie גולם hieß, gleich Lehm, der dazu bereitet ist, eine andere Gestalt anzunehmen, die vollkommener ist. חכם ist ein solcher, der die beiden Arten von vollkommenen Eigenschaften (die geistigen und moralischen Eigenschaften) besitzt. חסיד ist ein solcher חכם, der die moralischen Eigenschaften in so hohem Masse besitzt, dass er fast zu der äussersten Grenze (der Tugend, der allerhöchsten Tugendhaftigkeit) hinneigt, wie wir im 4. Abschnitt auseinandersetzten. Seine Taten sind mehr als seine Weisheit und deshalb wird er חסיד genannt wegen seiner vermehrten und übergroßen Frömmigkeit, denn jede ausserordentliche Eigenschaft einer Sache wird mit חסיד bezeichnet, mag es sich um eine gute oder schlechte Eigenschaft handeln. Hier steht: Der Weise besitzt diese sieben Vorzüge, die wichtige Grundsätze sind und deshalb werden gerade diese genannt, weil bei ihnen die Gemara (das Erlernen), das Lehren und das Tun angängig ist. Vier von ihnen sind moralische Eigenschaften, nämlich: Er (der Weise) spricht nicht in Gegenwart eines solchen, der bedeutender ist als er an Weisheit und ihm überlegen ist an Zahl (der Lebensjahre), er fällt dem andern nicht ins Wort, sondern wartet, bis er seine Rede beendet hat. Er rühmt sich auch nicht einer Sache, die er nicht kennt, was mit den Worten ausgesprochen ist: Was er nicht vernommen hat (durch Tradition), davon sagt er, ich habe es nicht gehört und ist nicht eigensinnig, sondern wenn er die Wahrheit weiss, bekennt er sie und sonst wenn es ihm möglich ist, auszuweichen und irrezuleiten, tut er es nicht, was die Worte bedeuten: Er bekennt die Wahrheit. Die drei geistigen Eigenschaften, die der Weise besitzt, sind folgende: 1. Wenn man ihn irreführen will durch etwas, ist er nicht vorschnell und bleibt im Zweifel an der Wahrheit, sondern er spürt bald dem Irrtum nach und klärt ihn auf, was die Worte bedeuten: Er ist nicht voreilig im Antwortgeben. Das jedoch ist leicht zu verstehen und gut zu begreifen, was der Ausspruch (der Mischna), der irreführen kann, um den Unterschied der Dinge zu finden, bedeutet. 2. Der Weise fragt das, was in einer Sache zu fragen nötig ist, er sucht kein tradiertes Wunder in der Naturwissenschaft und nicht einen natürlichen Grund in den überlieferten Wissenschaften und dergl. Der Gefragte antwortet der Frage gemäss, z. B. fragt man aus dem Gebiete der Naturwunder, antwortet er demgemäss, fragt man etwas, was tiefer liegt als dies, so antwortet er, wie er es nach seinem Verstande und seiner Natur nach kann, oder z. B. wenn man ihn fragt nach der Materie (nach dem Stoff), gibt er nicht die Ursache der Form zur Antwort oder man fragt ihn nach der Ursache der Form, gibt er nicht die Ursache des Stoffes zur Antwort, sondern antwortet mit der Teleologie, das heißt: Er fragt richtig und antwortet korrekt, dies folgt aus einer besonderen Klugheit (die der Weise besitzt). 3. Die dritte Eigenschaft ist, dass er (der Weise) sein Talmudstudium richtig einteilt, was früher kommt, nimmt er früher und was später kommt, später durch, was beim Lernen sehr vorteilhaft ist. Das besagen die Worte: Er spricht über das erstere zuerst und das letztere zuletzt. Bei einem Golem findet immer das Umgekehrte statt, weil ihm die Vollkommenheit mangelt, wie wir erklärten und er zu der Höhe (wie der Weise) nicht gelangt."
+ ],
+ [
+ "Hungersnot durch Regenmangel Hungersnot infolge Regenmangels ist, dass das Jahr nur wenig Regen hat, an manchen Orten regnet es und an manchen nicht und wo es regnet, gibt es auch nur wenig Regen. Hungersnot infolge kriegerischer Unruhe d.i. der Mensch beschäftigt sich mit Kriegsangelegenheiten, mit den Streitsachen und den Neuigkeiten (vom Kriegsschauplatz), die immer frisch eingehen, so dass der Boden brach liegen gelassen und zur Zeit der Aussaat nicht gesät wird zum Schrecken der Welt. so tritt Hungersnot mit nachfolgendem völligen Verderben ein d.i. es regnet überhaupt gar nicht, die Flüsse trocknen aus, ebenso die Bäche, wie es (Deuter. 28, 23) heißt: “Und der Himmel, der über deinem Haupte, wird Erz sein.",
+ "Das erste ענוי הדין ist die Verzögerung eines Prozesses, wenn man mehrere Tage über die Rechtssache nachdenkt, obwohl sie klar ist. עוות הדין heißt, man richtet nicht nach Gebühr."
+ ],
+ [
+ "Wir erklärten öfter im Traktat Seraim, nach welcher Ordnung man die gesetzlichen Gaben vom Getreide entrichten muss und dort ist angegeben, dass man im 3. und 6. Jahre den ersten Zehnten absondern und ihn dem Levi geben musste, was in jedem Jahre geschah; dann sonderte man den Armenzehnt ab und gab ihn den Armen. Dieser Armenzehnt war an Stelle des zweiten Zehnt, den man in den übrigen Jahren der Schemitta absonderte. Gaben für die Armen d.i. leket, schichecha, pea, peret olleloth, denn am Suckothfeste muss man alles dies entrichten, weil da die Feldgeschäfte beendigt sind. Wer sie da entrichtet, gut, wo nicht, so bestiehlt er die Armen."
+ ],
+ [
+ "Ein Chassid tut viel Gutes, d.h. er neigt dem einen Extrem etwas mehr zu, während ein Frevler derjenige ist, der viel Fehler an der Seele hat, d.h. er neigt in seinen Taten dem andern Extrem zu, wie wir im 4. Abschnitt erklärten, denn wer das Seinige behalten und das Gut anderer noch dazu haben will, ist sehr leidenschaftlich (begehrlich) und heißt ein Frevler."
+ ],
+ [
+ "Beachte, dass der Dulder, dessen Geduld überaus groß ist, so dass er gar kein Gefühl für Zornesaufwallungen hat, fromm, und wer die schlechte Eigenschaft der schnellen Zorneserregung hat, Frevler genannt wird."
+ ],
+ [
+ "Beachte, dass hier der Ausdruck חכם Weiser gebraucht ist und nicht חסיד, weil es sich um intellektuelle, keine sittlichen Eigenschaften handelt, auch wird der letzte nicht רשע Frevler genannt, weil er ja nicht dafür kann, dass er schwer lernt und leicht vergisst, denn das Gegenteil lässt sich nicht erwerben."
+ ],
+ [
+ "Beachte, dass dieser, der sich nicht genügen lässt an seiner Gabe, sondern auch andere veranlasst, wohltätig zu sein, fromm genannt wird. Frevler Weil er so hartherzig ist, wird er Frevler genannt."
+ ],
+ [
+ "Es steht בהולכי לב“ה, d.h. beim Gehen ins Lehrhaus sind vier Unterschiede zu machen. Beachte, dass derjenige, der viel gute Eigenschaften sich erwirbt, ein Frommer, und wer darin lässig ist, ein Frevler genannt wird.",
+ "Wenn du die geistigen und die moralischen Eigenschaften kennst und auch die verschiedenen Arten bei der Aneignung von Wissen und praktischen Tugenden, wenn du ferner die mittlere Linie und den Weg zur Praxis kennst, die man Guttaten nennt und auch das, was über die Mittellinie etwas hinausgeht, welcher Taten sich die bekannten und berühmten frommen Leute befleissigen, wenn du ferner kennst das Zuviel und das Zuwenig, welches beides schlecht ist, wobei aber eins von den beiden Extremen eher den Namen “schlecht” verdient, wovon das eine Sünde und das andere unrechtmässige Tat heißt, wie z. B. die Enthaltsamkeit ohne Zweifel etwas vollendet Gutes und die große Leidenschaft etwas vollendet Schlechtes ist, spürt man aber gar keinen Trieb zum Genuss, obwohl das auch schlecht ist, das doch nicht allein großer Leidenschaft gleicht, was Sünde oder unrechtmässiges Handeln heißt; es ist alsdann nicht mehr Enthaltsamkeit, sondern neigt etwas zu dem Mangel an Gefühl für jeden Genuss hin, wie es dem Vollkommenen ziemt. Und wenn du dies verstehen wirst, wirst du wissen, dass derjenige, der noch etwas mehr als Enthaltsamkeit übt, fromm genannt wird, wie wir vorher sagten, und wer gar keine Leidenschaft spürt, Sünder heißt. Deshalb steht bei einem Nasiräer (Num. 6, 11): “Der Priester sühne ihn, weil er sich vergangen hat gegen seine Seele”, wie wir im 4. Abschnitt (oben S. 14 u. 15) des näheren auseinandersetzten. Aus alledem, was wir voranschickten und erklärten, wirst du erkennen, wer בור, wer עם הארץ, wer גולם, wer חכם und wer רשע, wer חסיד und wer חוטא genannt zu werden verdient. Diese sieben Namen werden sieben Arten von Menschen beigelegt, je nachdem sie Tugenden oder Laster an sich haben und je nachdem sie sich an die geistigen Eigenschaften gewöhnt, wie wir vorher erklärten. Man legte die Namen bei, je nach den Umständen eines Mannes, wenn z. B. jemand lasterhafte Eigenschaften an sich hat, nennt man ihn רשע, wie wir auseinandersetzten, und wenn jemand geistige Vorzüge besitzt, sie aber zum Schlechten anwendet, so wird der bei den Weisen (Talmudisten) רשע ערום, ein listiger Frevler genannt, und wenn es ein Frevler ist, der den Menschen schadet, d.h. er besitzt moralische Defekte, die den Menschen schädlich sind, wie z. B. Frechheit, Grausamkeit (Strenge) und dergl., so wird er רשע רע genannt. Ebenso wenn jemand geistige Vorzüge und schlechte moralische Eigenschaften hat, wodurch er andern schadet, wird er חכם להרע, ein Weiser im Bösehandeln, genannt, wie der Vers (Jeremias 4, 22) sagt: “Weise sind sie, Böses zu tun, aber Gutes zu tun, verstehen sie nicht”, d.h. ihre geistigen Vorzüge benutzen sie zu bösen Taten und nicht zu guten. Der Mann jedoch, in welchem alle geistigen Vorzüge und moralischen Eigenschaften vereinigt sind, so dass es weder einen geistigen Vorzug, noch eine moralische Eigenschaft gibt, die er nicht besitzt — was sich nur selten findet und die Philosophen sagen, dass das Wesen des Menschen davon sehr weit entfernt ist, jedoch unmöglich ist es nicht — wo immer ein solcher Mann sich findet, nennt man ihn einen göttlichen Mann, wie er auch in unserer Sprache genannt wird, muss er nach meiner Ansicht מלאך השם genannt werden, wie es (Richter 2,1) heißt: “Es ging hinauf ein Abgesandter des Ewigen von Gilgal.” Die Philosophen sagten: Es sei ausgeschlossen, dass ein Mensch gefunden werde, in dem sich alle Laster vereint finden sollten ad infinitum, ohne irgend welche geistige Vorzüge und bezüglich der moralischen Eigenschaften, ohne dass nicht auch eine Tugend darunter (unter den Lastern) sein sollte, und wenn es der Fall sein sollte, was allerdings fernliegend ist, so benennen sie das mit: Ein Tier unter den bösen wilden Tieren, die schädlich sind, wie es Salomo mit דוב שכול bezeichnet, d.h. die Vereinigung von Torheit und Schädlichkeit. Von diesen fünf zusammengesetzten Namen (aus zwei Wörtern bestehend) bedeuten vier etwas Schmachvolles, nämlich die Bezeichnungen: רשע ערום, רשע רע חכם להרע und דוב שכול, einer aber bedeutet etwas Grosses und zwar das allergrösste, das man sich denken kann, d. i. איש אלהים, der göttliche Mann, der מלאך השם. Der Vers spricht es deutlich aus, was unter מלאך השם zu verstehen ist, nämlich ein solcher Mann, der geistige und moralisch-ethische Vorzüge besitzt, wie es (Maleachi 2, 7) heißt: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא. Unter דעת sind alle geistigen Vorzüge zusammengefasst, weil nur dadurch Vollkommenheit zu erlangen ist. Ferner steht: ותורה יבקשו מפיהו, was ein Beweis seiner Vollkommenheit ist infolge seiner ethischen Vorzüge, wie wir im 7. Abschnitte (oben S. 28 flg.) erklärten; denn das beabsichtigt vor allem die Thora. Deshalb steht auch: “Alle ihre Pfade sind Friede” (Spr. Sal. 3, 17). Wir erklärten dort auch, dass der Friede zu den ethischen Vorzügen gehört. Zum Schluss steht dann: כי מלאך ה׳ צבאות הוא"
+ ],
+ [
+ "Schwamm Wer sich an alles erinnert, aber nicht zwischen Wahrem und Falschem zu unterscheiden versteht, der gleicht einem ספוג, d.h. Wolle (Wassermoos) des Meeres, die alles aufsaugt. Trichter Wer sofort etwas auffasst, aber nichts behält, weder Wahres noch Unwahres, gleicht einem Trichter. Seiher Wer die schlechten Lehren behält und die wahren Lehren, worauf die Tat wie Wein auf der Hefe ruht, vergisst, so dass nur Hefe zurückbleibt und das Klare und Wahre fortgeht, gleicht einem Seiher. Sieb Das Sieb lässt den Staub, das Schlechte durch und behält das bessere Mehl, das dünne Mehl, das man nicht verwenden kann, geht heraus und es bleibt das dicke, was das feine Mehl ist (ebenso lässt ein guter Schüler die schlechten Lehren unbeachtet und beherzigt die guten)."
+ ],
+ [
+ "Liegt der Grund der Liebe in etwas Irdischem, so hört sie auf, sobald das Irdische aufhörte und gewichen ist und muss das Geheimnis (der Liebe), das sich immer erneuert, in dem Geheimnis der Ursache liegen; ist aber der Grund der Liebe ein göttlicher, wie die wahre Erkenntnis (Gottes), so kann eine solche Liebe nie aufhören, weil der Grund das Wesen der Liebe ewig dauern lässt (wie Gott ewig ist)."
+ ],
+ [],
+ [
+ "Das ist so nach dem Grundsatz von Belohnung und Bestrafung, denn wer nicht bloss streitet, um den andern zu widerlegen, sondern um das Wahre zu erkennen, dessen Worte werden bestehen und nie aufhören. dem gelingt es nicht, Busse zu tun Wer die Menschen zum Richtigen anleitet, den wird Gott belohnen, indem er ihn von der Sünde abhält, und wer die Menschen irreführt, den wird Gott bestrafen, indem er ihn von der Busse abhält, das ist klar, und nichts schwierig dabei, wenn du verstehst, was wir im 8. Abschnitt als Hauptgrundsatz dabei aufstellten."
+ ],
+ [
+ "Unter “wohlwollendes Auge” ist die Genügsamkeit, unter נפש שפלה die Enthaltsamkeit zu verstehen, unter רוח נמוכה ist die ausserordentliche Demut gemeint, wie wir in dem vorigen Abschnitt auseinandersetzten. Die drei entgegengesetzten Dinge sind: die Geldgier, d. i. das böswillige Auge, die große Leidenschaft, d. i. נפש רחבה, und der Hochmut, d. i. רוח גבוהה. Die drei Vor züge wurden unserem Erzvater Abraham bekannt gegeben und bei wem sich die ersten drei Tugenden finden, der wird ein Schüler Abrahams genannt, weil er sich nach dessen Sitten richtet. Bei wem jedoch die drei entgegengesetzten fehlerhaften Dinge sich finden, gehört zu den Schülern Bileams, da er dessen Sitten nachahmt. Ich werde nun die Stellen anführen, wo die Tugenden Abra hams, und die Stellen, wo die Fehler Bileams erkennbar sind; sie finden sich alle in der Thora: Von der Anspruchslosigkeit (w. Genügsamkeit) Abrahams steht Gen. 14, 23: “(Abraham sagte zum König von Sodom:) Ich nehme weder Faden noch Schuhriemen, noch irgend etwas, was dir gehört” usw. Das ist der höchste Grad von Genügsamkeit, dass jemand großen Reichtum verschmäht und nicht das Geringste annimmt. Von der Enthaltsamkeit Abrahams er zählt die Schrift (ibid. 12, 11): “Als er nahe daran war, nach Ägypten zu kommen, sprach er zu Sara, seinem Weibe: Siehe doch, ich weiss, dass du ein Weib von schönem Ansehen bist”, wozu (Baba Bathra 77a) bemerkt wird: Er hat nur an diesem Tage ihr ganz ins Gesicht gesehen, was der höchste Grad von Enthaltsamkeit ist. Ferner bemerken sie (die Talmudisten) zu dem Verse Gen. 16, 6: “Abraham sprach zu Sara: Hier hast du deine Magd in deiner Hand, tue mit ihr, was dir gut dünkt in deinen Augen”, davon ist bewiesen, dass Abraham gar keinen Umgang mit der Hagar haben wollte. Ebenso, als Sara ihn bat, sie (die Hagar) mit Ismael fortzuschicken, so dass sie ihn hinderte, sich ihr (der Hagar) zum Zwecke des ehelichen Umgangs zuzuneigen, heißt es, es tat Abraham nur leid wegen des Ismael, nach Gen. 21, 11: “Leid war die Sache sehr in den Augen Abrahams um seines Sohnes willen.” Alles das sind Beweise von der Enthaltsamkeit Abrahams. Und in seiner großen Bescheiden heit sagte er: “Ich bin nur Staub und Asche” (Gen. 17, 27). gehört zu den Schülern des Frevlers Bileam Die Geldgier Bileams des Frevlers wurde dadurch bekannt, dass er von Aram Naharajim des Geldes wegen kam, das ihm als Lohn versprochen wurde, um Israel zu verfluchen, wie Gott sagte (Deuter. 23, 5): “Er (Balak) hat gegen dich gedungen den Bileam, den Sohn Beor” usw. Seine große Leidenschaft bezüglich des Beischlafes war aber der Grund, dass er Balak den Rat gab, er soll den Frauen frei geben, mit Israel zu buhlen. Er setzte bekannte Buhldirnen zu ihnen, was er nicht geboten haben würde, wenn nicht seine große Leiden schaft gewesen wäre, die die Unzucht ihm für erlaubt erscheinen liess, denn das Gebot der Menschen richtet sich nur nach ihrer Gesinnung, da die Guten nichts Böses gebieten, sondern sich davor in acht nehmen. Im Vers (Num. 31,16) steht: “Siehe, sie waren den Kindern Israels auf den Rat Bileams” usw. Und die Weisen (Sanhedrin 105a) sagten: “Bileam hat seiner Eselin beigewohnt und es ist kein Zweifel daran, dass derjenige, welcher solche Gedanken hat, auch diese betätigt.” Sie (die Weisen) bringen gegen Bileam einen Beweis von dem Verse (Ps. 55, 24): “Du aber, o Gott, wirst sie stürzen in die Grube des Verderbens, die Männer des Blutes” usw., nämlich: weil er (Bileam) ein Mann des Blutes war, was die Ursache gewesen ist, dass Israel während einer Seuche starb; auch war er ein Mann des Truges, denn er ersann Betrügereien, um Böses zu tun. Man bringt nun den Schülern Abrahams einen Beweis von dem Verse (Spr. Sal. 8, 21): “Zu verleihen meinen Freunden Habe und ihre Schätze fülle ich”, wie es auch heißt (Jesajas 41, 8): “Der Same Abrahams, meines Lieblings.”"
+ ],
+ [
+ "Obwohl es heißt: Ein frecher Mensch kommt ins Gehinam, gebietet man doch anderseits den Mut, den man zeigen muss, wenn z. B. Lehrer zurechtweisen und dergl., gleichsam, als wollte der Autor der Mischna sagen: Bediene dich zuweilen einer Untugend, wenn es sich um die Vollführung des göttlichen Willens und um die Anerkennung der Wahrheit der göttlichen Lehre handelt, wie der Prophet (Psalmist) sagt (Ps. 18, 28, 27): “Mit dem Krummen windest du dich”, aber unter der Bedingung (darfst du dich des Freimuts bedienen), wenn deine Absicht ist, der Wahrheit zu dienen. Deshalb steht auch: “Um den Willen deines himmlischen Vaters zu erfüllen.” Zu den Wohltaten, welche Gott dieser Nation (Israel) erwiesen, gehört auch, dass er ihr Schamhaftigkeit verliehen hat, wie es (Jebamoth 79a) heißt: Die Kennzeichen der Nachkommen Abrahams sind, dass sie verschämt, barmherzig und wohltätig sind. Ferner steht (Exod. 20,17): “Damit Ehrfurcht vor ihm auf eurem Antlitz sei, dass ihr nicht sündigt.” Nachdem nun der Vorzug der Schamhaftigkeit dargetan wurde, folgt das Gebet am Schluss: Wie du, o Gott, uns damit begnadigt hast, so begnadige uns, dass du bald in unsern Tagen deine Stadt (Jerusalem) erbauest!"
+ ],
+ [],
+ [
+ " denn in ihr ist alles enthalten, schaue auf sie Sieh die Wahrheit, welche darin enthalten ist, mit deinem Verstande ein, wie das Targum das Wort וירא mit וחזא übersetzt. werde alt und hinfällig im Gesetzstudium Beschäftige dich mit der Gotteslehre bis ins Greisenalter und auch dann weiche nicht von ihr, um dich etwas anderem zuzuwenden."
+ ],
+ [
+ "Die (Talmudisten) sagen: Von der Weisheit hat nur das Bestand, was du mit Mühe erlerntest, arbeite und habe Ehrfurcht vor dem Lehrer; das Lesen von Büchern zum Vergnügen (Romane) oder zur Erholung (Novellen und andere populäre Schriften) hat keinen Bestand (keinen dauernden Wert) und keinen Nutzen. Im Talmud wird zu dem Verse (Koheleth 2, 9): “Auch אף meine Weisheit stand mir bei” bemerkt: Die Weisheit, welche ich im Zorn באף (bei Mühe und Qual) lernte, stand mir bei, weshalb man befahl, den Schülern Furcht einzuflössen und sagte man: Beobachte Strenge (eigentl. wirf Bitteres oder Galle) gegen die Schüler (s. Kethuboth 103 b)."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Der Kommentar des Maimonides zu den Spr\303\274chen der V\303\244ter, zum ersten Male ins Deutsche \303\274bertragen von Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 im Selbstverlag des Verfassers. .json" "b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Der Kommentar des Maimonides zu den Spr\303\274chen der V\303\244ter, zum ersten Male ins Deutsche \303\274bertragen von Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 im Selbstverlag des Verfassers. .json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..415017cb4fe52bca5e88213d1a90dd1f2651fad7
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Der Kommentar des Maimonides zu den Spr\303\274chen der V\303\244ter, zum ersten Male ins Deutsche \303\274bertragen von Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 im Selbstverlag des Verfassers. .json"
@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Pirkei Avot",
+ "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-mischnah/",
+ "versionTitle": "Der Kommentar des Maimonides zu den Sprüchen der Väter, zum ersten Male ins Deutsche übertragen von Rabbiner Dr. Meyer Rawicz, 1910 im Selbstverlag des Verfassers. ",
+ "versionNotes": "Digitized by Igor Itkin",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אבות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ []
+ ],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ []
+ ],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ []
+ ],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ []
+ ],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ []
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7336e291a407b7f8a58151e69ea8fe81eaaa3d3b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,338 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Pirkei Avot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אבות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "We have already explained the description of how the transmission happened in the introduction of our words in this essay. And [so] our intention here is only to explain the words of piety and ethics alone, to encourage the acquisition of certain virtues the benefit from which is great. And we will also elaborate to warn about certain vices that [bring] much damage. And [for] the rest, I will only explain the words and some of the concepts, because their concepts are [already] clear, except for a few of them.",
+ "Be deliberate in judgment: That they should delay in reaching the verdict and not determine it quickly before they [fully] understand it. As it is possible that new matters will be revealed to their eyes that were not revealed at the beginning of [their] thought.",
+ "and make a fence for the Torah: they mean to say the decrees and ordinances that distance a man from sins. As He, may He be blessed stated (Leviticus 18:30), \"And you shall guard My guarding.\" And it was said in its explanation (Moed Katan 5a), \"Make a guarding [fence] for My guarding.\""
+ ],
+ [
+ "He is saying that with wisdom, and that is the Torah; and with enhancement of [good] traits, and that is acts of lovingkindness; and with the fulfillment of commandments, and that is the sacrifices [referred to in the mishnah as service] - there will be a continuous refinement of the world and ordering of its existence in the most complete way."
+ ],
+ [
+ "A reward (pras) is what one calls a benefit that is granted to a person by someone who does not gain from him, but [rather] does it by way of kindness and grace. [It is] like when a man tells his servant or his young son or his wife, \"Do such and such and I will give you a dinar or two.\" That is the difference between a reward and a wage (sachar), since a wage is that which is given by [way of an] obligation. And this pious one said that you should not serve God, may He be blessed, in order that He will do good to you and benefit you with kindness and that you should hope for the benefit and serve Him for its sake. Indeed, serve Him like servants that are not hoping for endowment or the giving of kindness. He meant with this that they should serve Him from love, as we said in Chapter Ten of Sanhedrin. And nonetheless, he did not exempt us from fear [of God]. And [so] he said, \"Even as you serve from love, do not discard fear completely, 'and may the fear of Heaven be upon you.'\" As the commandment of fear has already come in the Torah, and that is its stating (Deuteronomy 6:13), \"Fear the Lord, your God.\" And the sages said (Yerushalmi Berakhot 9:7), \"Serve from love, serve from fear,\" and they said that the one who loves will not forget a thing from that which he was commanded to do, and the one who fears will not do what he was warned from doing - as fear is a great pathway with the negative commandments, and all the more so, with the arational commandments. And this sage had two students - one whose name was Tsadok and one whose name was Beitos. And when they heard him say this statement, they went out from in front of him and one said to his fellow, \"Behold, the teacher said explicitly that there is no benefit and punishment for a person and there is no hope at all\" - as they did not understand his intention. And one strengthened the hand of his friend and they exited the group and left the Torah. One group connected itself to one and another group to his fellow. And the sages called them Sadducees and Boethusians. But when they could not gather congregations due to that which follows from this belief - as this evil belief disengages the united, all the more so will it not unite the disengaged - they leaned towards belief in the thing which they could not deny among the masses. As if they would put this out of their mouths, [the masses] would have killed them. I mean to say [that this thing is] the words of Torah. And [so] each one said to his party that he believes in the Torah, but disagrees with the transmission [of its oral explanation] - that it is not true. And this was to exempt themselves from the accepted commandments and ordinances and decrees. Since they could not push off everything - the written [Torah] and the received [explanation]. And also [this way], the way of interpretation was broadened for them. Since once the explanation was given to their choice, he was able to be lenient in what he wanted and to be strict in what he wanted. [This is] since he did not believe in the fundamentals at all, yet he sought things that would still be accepted by some people. And these evil groups came out from then. And they are called Karaites in these lands - I mean to say, Egypt. And their names among the sages are Sadducees and Boethusians. And they are the ones that began to question the transmission and to explain all of the verse according to what appears to them without listening to the sage at all, [which is] the opposite of what He, may He be blessed, stated (Deuteronomy 17:11), \"You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left.\" "
+ ],
+ [
+ "\"A meeting house\": A house of meeting, meaning to say that you should make your house always available for the gathering of sages, like in synagogues and houses of study (batei midrash); such that if a man says to his fellow, \"Where can I meet with you, where can I confer with you,\" he will [answer] him, \"In the house of x.\""
+ ],
+ [
+ "\"Open\": That you should have a gate open to the path of wayfarers, such that every wayfarer that need something or is hungry or thirsty will enter the house immediately.",
+ "\"may the poor be members of your household\": He is saying that it is necessary that the servants be the poor and the indigent. And this is more fit than purchasing slaves. And so would the sages condemn the purchase of slaves and praise one whose servants and members of his household were the poor. ",
+ "They so stated with his wife: It is known that the majority of talk with women is about matters of sex. Because of this, he said that increasing conversation with them is forbidden, since he \"causes evil to himself.\" He means to say that he acquires lowly traits for his soul, and that is the abundance of desire.",
+ "\"and neglects the words of Torah\": It is understood that he wastes time with other occupations.",
+ "\"and, in his end, he inherits Geihinam\": because of this conversation of rebellion, and he obligates himself in the punishment."
+ ],
+ [
+ "\"Make for yourself a mentor\": He means to say even if he is not fit to be your mentor; still place him upon you as a mentor, so that you can give and take (discuss and argue) with him, and as a result of this the study of wisdom will come to your hand. As the study of a man on his own is good, but his study from someone else will be better established in his hand and it will be more clear - and even if he is like him in wisdom or below him. And so did they elucidate the explanation of this commandment. And he said, \"acquire for yourself a friend\". He said it with an expression of acquisition and he did not say, \"Make for yourself a friend,\" or \"Befriend others.\" The intention of this is that a person must acquire a friend for himself, so that all of his deeds and all of his matters be refined through him, as they said (Taanit 23a), \"Either a friend or death.\" And if he does not find him, he must make efforts for it with all his heart, and even if he must lead him to his friendship, until he becomes a friend. And [then] he must never let off from following [his friend's] will, until his friendship is firmed up. [It is] as the masters of ethics say, \"When you love, do not love according to your traits; but rather love according to the trait of your friend.\" And when each of the friends has the intention to fulfill the will of his friend, the intention of both of them will be one without a doubt. And how good is the statement of Aristotle, \"The friend is one.\" And there are three types of friends: a friend for benefit, a friend for enjoyment and a friend for virtue. Indeed, a friend for benefit is like the friendship of two [business] partners and the friendship of a king and his retinue; whereas the friendship for enjoyment is of two types - the friend for pleasure and the friend for confidence. Indeed, the friend for pleasure is like the friendship of males and females and similar to it; whereas the friend for confidence is when a man has a friend to whom he can confide his soul. He will not keep [anything] from him - not in action and not in speech. And he will make him know all of his affairs - the good ones and the disgraceful - without fearing from him that any loss will come to him with all of this, not from him and not from another. As when a person has such a level of confidence in a man, he finds great enjoyment in his words and in his great friendship. And a friend for virtue is when the desire of both of them and their intention is for one thing, and that is the good. And each one wants to be helped by his friend in reaching this good for both of them together. And this is the friend which he commanded to acquire; and it is like the love of the master for the student and of the student for the master.",
+ "\"and judge every person as meritorious:\" Its subject is when there is a person whom you do not about him if he is righteous or if he is wicked and you see him doing an act or saying something and if you interpret it one way it will be good and if you interpret in another way it will be bad - [in this case,] take it to the good and do not think bad about it. But if the man is known to be famously righteous and of good deeds; and an action of his is seen that all of its aspects indicate that it is a bad deed and a person can only determine it to be good with great stretching and a distant possibility, it is fit that you take it that it is good, since there is some aspect of a possibility that it is good. And it is not permissible for you to suspect him; and about this did they say (Shabbat 97a), \"The body of anyone who suspects proper ones will be struck.\" And so [too] when it is an evildoer and his deeds are famous, and afterwords we see him that he does a deed, all of the indications about which are that it is good but there is an aspect of a distant possibility that it is bad; it is fit to guard oneself from him and not to believe that it is good, since there is a possibility for the bad. And about this is it stated (Proverbs 26:25), (Also) \"Though he be fair-spoken do not trust him, etc.\" But when he is not known and the deed is indeterminate towards one of the two extremes; according to the ways of piety, one must judge a person as meritorious towards whichever extreme of the two extremes [would be the case]."
+ ],
+ [
+ "\"Do not befriend an evildoer\": in [any] type of friendship and companionship, so that you will not learn from his deeds. And we have already elucidated in the previous chapters that a man learns from the vices [found] in the company of evildoers. And he said [further] if you sin or you see that one sin, do not be confident and say that God, may He be blessed, will only punish him in the world to come; and do not despair of quick vengeance from Him for this sin."
+ ],
+ [
+ " \"The judges' advisers (literally, organizers)\": They are people that study the arguments and the laws until the people become experts in their cases. As they compose questions and answers: when the judge says this, answer him that; and when the litigant argues this, so should be your answer - as if they are organizing the case, and the litigant is [coming] in front of them. And that is why they are called the judges' organizers - it is as if they organize the cases in front of them. And they warned them from being similar to them; meaning to say to teach one of the litigants an argument that will benefit him and to say to him, \"Say this,\" or \"Refute [an opposing claim] in such and such a way.\" And even if he knew about him that he was the victim and that his fellow's claim against him is false according to what he truly thinks, nonetheless, it is not permissible for him to teach him an argument that will save him or benefit him at all."
+ ],
+ [],
+ [
+ "This 'government' (rishut) is the authorities. And in these three traits there is refinement of faithfulness and of the world. As with the absence of work, things will be tight for him and he will rob and be unfaithful. And with the pursuit of lordship, he will have challenges in the world and bad things; as since people will be jealous of him and disagree with him, he will lose his faithfulness. [It is] as they said (Sanhedrin 103b), \"Once a man is appointed an officer over the community below, he becomes an evildoer above.\" And so [too, regarding] familiarity with the government in the early days and coming close to it, it was very unusual to escape from [the damage caused by] it in this world. As he will not pay attention to anything except that which brings him close to it. And you know the matter with Doeg - and even though the authority with which Doeg became close was the anointed of God and a prophet and God's chosen one, may He be blessed."
+ ],
+ [
+ "\"Evil waters\" is a nickname for heresy. And they said, \"Be careful with your words\" among the masses, and there should not be in in your words [something] that can support a different interpretation [than what you mean]. As if there are heretical men there, they will interpret them according to their beliefs. And the students will have already heard them from them and they will turn to heresy. And they will think that these were your beliefs and there will be a desecration of God, as happened to Antigonos with Tsadok and Beitos. "
+ ],
+ [
+ "\"Of the disciples of Aharon\": They said (The Fathers According to Rabbi Nathan 12) that when Aharon, peace be upon him, sensed that the insides of a person were bad or they told him that his insides were bad or that he had a sin in his hand, he would greet him first and would be friendly towards him and would speak much with him. And that man would become embarrassed about himself and say, \"Woe is to me! If Aharon knew what is hidden in my heart and the evil of my actions, he would not permit himself to [even] look at me, all the more so to speak to me. And yet he treats me with the presumption that I am a proper man. [Hence] I will confirm his words and his thought and I will return to the good.\" And he would become from his students who learn from him. And the Holy One, blessed be He, stated when He described him with this trait (Malachi 2:6), \"He walked with Me in peace and righteousness, and brought many back from iniquity.\" And it is this famous matter about him that Hillel had in mind. And he also said when a man's name spreads for greatness, its termination will be announced. And he would also say, that God, may He be blessed, kills the one who doesn't read [the Bible] much, but the one who does not learn at all is fitting to be killed [now]. And [he also said] that one who \"uses the crown\" will die, meaning to say one who earns a livelihood from Torah and receives [tangible] benefit from it. And this was his intention in this statement, as will be explained in this tractate (Rambam on Pirkei Avot 4:5). And it is stated by way of mnemonic, \"Student (yes), another man (no),\" meaning to say that it is not permissible for a Torah scholar to receive service from any man except for his students. "
+ ],
+ [],
+ [
+ "He said, \"If I myself will not be the one that arouses my soul to virtue, who will arouse me, as I have no one to stimulate me from outside,\" like we have elucidated in the second chapter (Eight Chapters 2). \"And since it is in my power to incline my soul to any side that I want, what deed have I done from the good deeds.\" It is as if he is [questioning] himself and saying, \"What am I?\" [This is] to say, \"What is [becoming of] me? I am not complete, even if I did this matter.\" And afterwards he went back and said, \"If I do not acquire these traits now in the days of my youth, when will I acquire them? Not in the days of old age, as it is difficult to veer from [one's] characteristics at that time because the acquisitions and the traits have hardened and settled - whether they are virtues or whether they are vices.\" And the wise one said (Proverbs 22:6), \"Educate a youth according to his way, and he will also not veer from it when he gets old.\""
+ ],
+ [
+ "He said to make Torah study the center and the main thing and your other affairs secondary to it - whether they turn up or whether they not turn up, since there is no damage [from their] absence. And they said (Bava Metzia 87a), \"The righteous say little and do much\" - like our father, Avraham, who designated one loaf of bread and brought \"curds and milk and a calf\" (Genesis 18:8) and three seah of fine flour. \"And evildoers say much and do not do even a little\" - like Efron who gave everything [away] in his words, but in practice did not even leave one small coin from the [purchase price].",
+ "\"a pleasant countenance\": That is when he interacts with the creatures calmly and with pleasant and welcome words."
+ ],
+ [
+ "Rabban Gamliel says, \"Make for yourself a mentor, remove yourself from doubt and do not frequently tithe by estimation.\" That which he commanded here to make a mentor is not regarding study, but rather legal decisions: place for yourself a mentor, that you can rely upon in the forbidden and the permissible, and you can remove yourself from doubt. [It is] as they say in Talmud Yerushalmi Moed Katan 1:10, \"Go and bring me an elder from the marketplace and I will rely upon him and permit [it] to you.\" And so [too] did he command to flee from putting out tithes by estimation, because it is from the doubts."
+ ],
+ [
+ "The wise one has already stated (Proverbs 10:19), With many words, there is no lack of transgression.\" And the reason for this is that most words add superfluity and sin, as I will elucidate now. As when a man increases his words, he will certainly transgress, since it is impossible that there will not be in his words one word that is not fit to say. And one of the signs of the wise is minimization of words, and one of the signs of the foolish is the multitude of words. And the sages have already said that the minimization of words is proof of the high virtue of the forefathers. And when a man was pedigreed they would say, \"The pedigreed one of Babylonia is the quiet one.\" And it is said in the Book of Characteristics that one of the sages was seen to be silent, since he did not say speech that was not fitting to speak and he only spoke very little. And they said to him, \"What is the reason for your great silence?\" And he said, \"I have examined all speech and I have found it divided into four divisions.",
+ "The first division is completely injurious, without benefit, like the cursing of people or vulgarity and similar to them; such that to speak with them is complete idiocy.",
+ "And the second division is injurious on one side but beneficial on the other side, like the praise of a man to gain benefit from him. But in that praise will be that which will anger his enemy and so [the speech] will injure the one being praised. And one should refrain from this speech because of this reason, [such] that they not speak things from this division as well. ",
+ "And the third division is words that have no benefit and no injury like most of the speech of the masses: how was wall x built?; how was hall y built; or the telling of the beauty of house x or the multitude of delicacies of country y; and similar to these. These are extraneous words - one who says such words is excessive and there is no benefit in them.",
+ "And the fourth division are words that are completely beneficial, like the speech about the wisdoms and about the virtues and the speech of a person about what is specific to him, in that his life depends upon them and through them will his existence continue. And he must speak this.\" He said, \"Any time I hear words, I examine them. And if I find that they are from this fourth division, I speak them. But if they are from the other divisions, I am silent about them.\" And the [author] of the [Book of] Characteristics examined this man and his wisdom which is to avoid three-fourths of speech, and [found] that this wisdom is the one that needs to be taught. And I say that speech is divided into five parts according to the Torah's obligation: 1) We are commanded about it; 2) We are warned against it; 3) The disgusting; 4) The beloved; 5) The permissible.",
+ "The first division is that which one is commanded about - and it is reading the Torah and studying it and reading its analysis. And this is an obligatory positive commandment, as it is stated (Deuteronomy 6:7), \"and you shall speak in them.\" And it is as weighty as all of the other commandments [put together]. And it has already been said about the imperative of study that which not even a part of would fit in this [entire] composition. ",
+ "The second division is the speech that is forbidden and that we are warned against, such as false testimony, talebearing and cursing. And the words of the Torah teach about this division. And also [included] are foul speech and evil speech.",
+ "And the third division is the disgusting that has no benefit to a man for himself, but is not a sin and not rebellious - like the speech of the masses about what happened and what was and what are the customs of King x in his chamber and how was the cause of y's death or how did z become rich. And the sages call these idle talk; and the pious ones made efforts for themselves to refrain from this division of speech. And it was said about Rav, the student of Rabbi Hiya, that he did not speak idle talk all of his days. And from this division is also when a person disgraces a virtue or praises a vice - whether they be intellectual or dispositional.",
+ "And the fourth division is the beloved, and that is speech in praise of intellectual virtues or dispositional virtues and in disgrace of both types of vice - to awaken the soul to the virtues with stories and songs, and to prevent the vices in these same ways. And also to praise the distinguished and to acknowledge their virtues, so that their practices be valued in the eyes of people and that they walk in their ways; and to disgrace the bad about their vices, so that their action and their memory be disgraced in the eyes of people and that they distance themselves from them and not act according to their practices. And this division - meaning to say, study of the virtuous traits and distancing from traits of vice - is called derekh erets (the way of the world).",
+ "The fifth division is the permissible and is the speech about what is specific to a person about his business, his livelihood, his food, his drink, his clothing and the rest of what he needs for himself. And it is permissible - it is not beloved or disgusting. Rather, if he wants, he can speak what he wants of it, and if he wants, he will not speak [it]. And with this division, a person is praiseworthy when he minimizes his speaking of it. And the men of ethics have warned about increasing words in it. But the forbidden and the disgusting does not require a warning nor a commandment, as it is fitting to be completely silent from it. However the commanded and the beloved [speech], if a person could speak in it all of his days, it would be good. However one must be careful about two things: The one is that his deeds match his words, as they said, \"Pleasant are the words that come out of the mouth of one who does them.\" And about this matter did he intend in his saying, \"And the exposition [of Torah] is not what is essential, but the action.\" And the sages say to a righteous one that [specifically] he teach the virtues, in their saying, \"Expound, and for you it is fit to expound.\" And the prophet stated (Psalms 33a), \"Rejoice, righteous ones in the Lord; for the straight is praise beautiful.\" And the other matter is terseness and that he make efforts to maximize content with few words and not that the matter be the opposite. And this is what they said (Pesachim 3a), \"A man should teach his students in the brief way.\" And know that songs, that are composed in any language that it be, must be examined for their contents - if they are following the way of speech that we have divided. And indeed, I have clarified this even though it is clear [already], because I have seen elders and and pious men from the people of our Torah when they are at a wine party like a wedding or something else and a person wants to sing an Arabic song - even if the subject of that song is praise of courage or generosity and that is from the division of the beloved, [as well as] when it is in praise of wine - they push it off with every angle of distancing, and it is not permissible according to them to hear it. And when the lyricist sings one of the Hebrew canticles it is not bad in their eyes if it is from the things that we are warned against or which are disgusting. And this is complete foolishness, as speech is not forbidden or extraneous or beloved or disgusting or commanded in its saying because of the language that it is in, but rather because of its content. As if the content of that song is virtue, he is obligated to say it - in any language that it my be. But if the intention of that song is vice in any language that it should be, it is forbidden to say it [- in any language that it should be]. I also have what to add to this: When there are two canticles and they express the same content of arousing the power of desire and praise for it and to rejoice the soul with it - and it is vice and it is from the division of disgusting speech since it enthuses and arouses a trait of vice, as is clarified in our words in the fourth chapter - but one of the two canticles is in Hebrew and one is in Arabic or vernacular; listening to the Hebrew and speaking it is more disgusting to the Torah due to the level of the language, as it is only right to use it for virtues. All the more so if they require to put into it a verse from the Torah or from the Song of Songs about that matter - as then, it goes from the division of the disgusting to the division of the forbidden and what is warned against. As the Torah forbade to make the words of prophecy types of song for vice and disgusting things. And since we have mentioned evil speech in the division of forbidden speech, I saw [fit] to elucidate it and to mention a little of what is mentioned about it. As people are in great blindness about it and it is the great sin that is always in people - and all the more so about what the sages said (Bava Batra 164b) that a person does not escape from tangential evil speech on any day. And who would give that we escape from evil speech itself! And evil speech is the recounting of the evils of a man and his blemishes and the disgracing of a man of Israel in whatever side of disgrace that it be - and even if the disgraced was lacking as was spoken. As evil speech is not that he lie about a man and attribute to him that which he does not do, as that is called putting out a bad name on his fellow. However evil speech is that when he disgraces the disgraces of a person, even about his actions that he truly does, [such] that the speaker sins and the one who hears him sins. They said (Arakhin 15b), \"There are three that evil speech kills: the one who speaks it, the one who listens to it and the one they are speaking about.\" And they said, \"The one who listens to it more than the one who speaks it.\" And tangential evil speech is the mention of the blemishes of a man without clarification. Shlomo said about this matter that sometimes one who mentions the blemishes of a person without clarification shows that he does not have knowledge of that which is understood from his words and that he did not intend this, but rather intended another matter - as he said (Proverbs 26:18-19), \"Like a madman scattering deadly firebrands, arrows, is one who cheats his fellow and says, 'I was only joking.'\" And one of the sages from among the wise ones already praised in a large group the writing of a scribe that he showed him; and the rabbi condemned the act of the praiser and said (Mishnah Arakhin 3:5), \"Go and stop your evil speech.\" [He meant] to say that you are causing his disgrace with your praise of him in the large group. As from them is one who loves him and one who hates him, and his enemy will be forced to mention his blemishes and his evils when he hears his praises. And that is an extreme distancing from evil speech. And the language of the Mishnah (Mishnah Arakhin 3:5) is \"the judgment against our ancestors in the wilderness was sealed only because of their evil speech\" - meaning to say the matter of the scouts about which it was stated (Numbers 13:32), \"And they put out slander of the land.\" And they, peace be upon them, said (Arakhin 15a), \"And if these that only put out a bad name on trees and stones become liable for what they became liable, how much more is it so for someone who speaks about the disgrace of his fellow!\" And this is the language of the Tosefta (Talmud Yerushalmi Peah 1:1): For three sins is there retribution to a person in this world and he does not have a share in the world to come - idolatry, sexual immorality and murder; and evil speech corresponds to all of them [together]. And they said in the Gemara (Arakhin 15b) [that] with idolatry comes the expression, 'the big' - and that is its stating (Exodus 32:31), \"Alas, this people is guilty of a big sin.\" And with the sin of sexual immorality also comes the expression, 'the big' - and that is its stating (Genesis 39:9), \"and how can I do the big evil, this one.\" And with the sin of murder also comes the expression, 'the big' - and that is its stating (Genesis 4:13), \"Is my sin too big to carry?\" But with evil speech comes the expression 'the big ones' (plural).\" [It] means to say that it corresponds to the three of them [together] - and that is its stating (Psalms 12:4) \"tongue speaking big things.'\" And they spoke about this unsettling sin very much. And the end of that which is said is that \"Anyone who speaks evil speech denies the fundamental [faith], as it is stated (Psalms 12:5), 'They say, \"By our tongues we shall prevail; with lips such as ours, who can be our master?\"'\" Indeed, I have said a little of what they said about this sin; even though I have written at length, in order that a man distance himself from it with all of his ability and make his intention to be quiet - meaning to say from this division of speech. "
+ ],
+ [
+ "Judgement is the administration of a country with fairness. And we have already explained in the fourth chapter that truth is the intellectual virtues and that peace is the virtues of character. And when these three are found, existence will be as perfect as is possible, without a doubt."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "It is clear that the straight path is the good actions which we have elucidated in the fourth chapter (Eight Chapters 4), and they are the virtues of moderation. As through them a person acquires a fine disposition and he will have a good way with people. And he said it is \"praiseworthy for the person adopting [it], And praiseworthy to him from [other] people.\" And afterwards, he said that he needs to be careful with a commandment that he thinks is light - like rejoicing in the holiday, and study of the Holy Tongue - as with a commandment the great weightiness of which is clear to you - like circumcision and tsitsit (fringes) and slaughtering of the Pesach sacrifice. And there the reason for this is for you do not know the reward given [for the fulfillment] of [the respective] commandments. And the elucidation of this matter is as I will say. And it is that the entire Torah has positive commandments and negative commandments. It is true that Scripture elucidated the punishment of each negative commandment except for a few of them. And one is obligated the death penalties for some of them and excision and death at the hand of the Heavens and lashes for some of them. And we know from all of the punishments of the negative commandments which of the prohibitions are great and which ones of them are below them. And they are eight levels: The first level - and it is the greatest of them - are those things for which one is obligated stoning. And the one below it are the ones that obligate burning. And the third are the ones that obligate killing (decapitation). And the fourth are the ones that obligate strangling. And the fifth are ones that obligate excision. And the sixth are ones that obligate death at the hand of the Heavens. And the seventh are ones that obligate lashes. And the eighth are negative commandments for which we do not give lashes. And from these levels we can know what is the weightiness of a sin or its lightness. But what is the reward from God, may He be blessed, of each of the positive commandments is not elucidated. And all of this is so that we do not know which commandment requires that we keep it much and which commandment is below it. Rather He commanded to do matter x and y and He did not make known the reward of which one of them is greater from God, may He be blessed. And because of this one needs to be careful about all of them. And because of this principle, they said (Sukkah 25a), \"One who is engaged in a commandment is exempt from [another] commandment,\" without comparing [the weight of] the commandment that he is involved in to the other one from which he is refraining. And for this, they also said (Pesachim 64b et. al.), \"We do not skip over commandments,\" meaning to say that when you chance upon the performance of a commandment, do not skip over it and leave it to do another commandment. And afterwards he said that even though the [relative] desirability of each commandment is not elucidated, there is an angle of comparison. And that is that every positive commandment wherein you find that one who transgresses it is obligated a great punishment, know that there is also a great reward in doing [the commandment]. And the example of this is that circumcision, slaughtering the Pesach sacrifice, resting on the seventh [day] and the making of a parapet are all positive commandments. Yet the obligation of one who does work on Shabbat is stoning, but the one who refrains from circumcision or the sacrifice on the holiday is obligated [only] excision and the one who 'places blood in his house' (by refraining from setting up a parapet) violates a negative commandment [without a tangible punishment], and that is that which is stated (Deuteronomy 22:8), \"do not place blood in your house.\" And from here you know that the reward of Shabbat is greater than the reward of circumcision and the reward of circumcision is greater with God, may He be blessed, than the reward of making a parapet. And that is the matter of his saying, \"Also, weigh the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [that may be obtained] for [fulfilling] it.\" And he also said \"the gain of a transgression,\" when you do not do it - this too is not elucidated. However you can learn it from the punishment of the sin. When the sin for which the sinner was punished is great, the reward for his refraining from it is according to that level of greatness, as is elucidated in Kiddushin 39b in their saying, \"Anyone who sits and does not commit a sin is given a reward like the one who does a commandment\" - and we have already explained it there. And the expression of the Torah of actions being known to Him, may He be blessed, is like that when our teacher Moshe, peace be upon him, stated (Exodus 32:32), \"from Your book that you have written.\" "
+ ],
+ [
+ "By derekh erets (the way of the world), he meant involvement in a livelihood. And his saying, \"and leads to sin\" is as I explained it in another place [about] their saying (Kiddushin 29a), \"In the end he will steal from the creatures.\" And about his saying, \"And as for you, I credit you with a great reward, as if you [yourselves] had done it [on your own],\" it is the word of God to those who work for the community. As sometimes they are prevented from doing a commandment while they are occupied with the needs of the community. And he said that God, may He be blessed, counts the reward upon them as if they had done that commandment even though they did not do it, since they were involved with the needs of the community for the [sake of the] name of Heaven."
+ ],
+ [
+ "We have already explained (Rambam Pirkei Avot 1:10) that the government (rishut) is the authorities in the early days. And he is recounting their traits and warning about them."
+ ],
+ [
+ "We have already made known in the fourth chapter that there is no reason to separate from the community except due to their dereliction, as we explained over there. And he said that even though a person has a distinctive character trait in his soul and he has strengthened it, he should not remove his hand from redoubling his doing good and adding to its reinforcement. And he should not be be certain [about it] and say, \"This virtue has already reached my hand and it is impossible that it will fall away.\" As it is possible that it will fall away. And that is [the meaning] of his saying, \"until the day of your death.\" ",
+ "And something that cannot be heard is that the simple meaning of the words be very distant and negligible. And [only] when the person examines them carefully will he see that they are true words. And he warns against this path of speech, as he says, \"Do not have your words require a distant explanation and extra examination and [only] then will the listener understand them.\"",
+ "\"When I will be available\": He means with this, when I am available from this business (not busy). And this is similar to what preceded of the commands of his colleague, Shammai (Avot 1:15), \"Make your Torah fixed.\""
+ ],
+ [
+ "A boor (bur) is one who does not have wisdom nor [proper] traits. And an ignorant person (literally, a man of the land - am haarets) is one who does not have intellectual virtues but he would have some character virtues. And [the meaning of] a person prone to being ashamed is known. And an impatient person is one who is impatient about everything and gets angry. And the matter of striving is to accustom your soul and lead it to acquire the virtues. And since there are no wise men [there] to teach you, you should teach yourself. And the [Aramaic] translation of (Genesis 32:25), \"and a man struggled with him\" is \"and a man strived with him\" (Onkelos Genesis 32:25). And they said that the Torah is not found with men of pride and arrogance and not with those that go to far lands. And they supported this by way of a flourish with a verse and said (Eruvin 55a), \"'It is not in the heavens, that you should say, etc. Neither is it beyond the sea, etc.' (Deuteronomy 30:12-13).\" They said, \"It is not with the arrogant (who elevate themselves like the sky) and it is not with those that go across the sea.\""
+ ],
+ [
+ "He means to say that you were killed because you killed someone else. And the one who killed you will be be killed in the future. The intent of this statement is that bad actions will return upon the head of their doers, as he stated (Proverbs 5:22), \"The wicked man will be trapped in his iniquities.\" And he stated (Psalms 7:16), \"He has dug a pit and deepened it, [etc.].\" And the sages said (Sanhedrin 90a), \"With the measure that a person measures, [so] is he measured.\" And it is something that is apparent to the eye at every moment and every time and every place that anyone who does evil and creates types of violence and vice is himself injured by those same evils that he created - since he taught the craft that would cause damage to him and to others. And so [too regarding] anyone who teaches a virtue [in] that he creates a good action from the good, a benefit of that action will reach him - since he taught a thing that will do good to him and to others. And the words about this in the verse are very good - he stated (Job 34:11), \"For He pays a man his action.\""
+ ],
+ [],
+ [
+ "He praised Rabbi Eliezer [for] his good memory in comparing him to a plastered pit that does not lose its waters. And he praised Rabbi Yehoshua [for] the virtues of character, in that through them is a person made happy and honored and most of the world will love him. And because of this the one who gave birth to him is happy with him. And he praised Rabbi Yose [for] virtues of good character and intellectual virtues. He praised Rabbi Shimon [for] fear of sin - and that is carefulness and striving with matters of involvement in the good and guarding from evil. And he praised Rabbi Elazar ben Arakh [for] good understanding and that every deep matter was easy for him and that his comprehension added to the [discussion]."
+ ],
+ [
+ "A good eye: Sufficing with what a person has and this is from the virtues of character. And a bad eye is its opposite - meaning to say, the belittling of the things [that he has] and eagerness for increase. And his saying here, \"who sees the future,\" the matter of which is that he studies what will be in the future from what is found now, is not from the wisdoms that it should be an intellectual virtue, and that its understanding is that he study that which is hidden from that which is revealed. Rather, what he wants with it here is the analysis about the matters of a man from his affairs through which his existence will continue, that he should investigate the end of his affairs. And he brought a metaphor corresponding to this, and that is his saying, one who borrows but does not repay, that he will not lend him another thing - and that is of the traits of vice. \"But the righteous one gives graciously\" (Psalms 37:21) - that is the Righteous One of the world, and He is God, may He be blessed, as it is stated (Deuteronomy 32:4), \"righteous and straight is He\"; and (Nehemiah 9:33), \"You are righteous about all that comes upon us.\" The explanation is that He is generous to the man that lends to his fellow and he doesn't repay, [for] the Holy One, blessed be He, pays him in exchange for his service that he bestowed kindness to another to lend him until his hand could acquire his lacking. And when the hand [of the borrower] found it and did not pay back his lender, God, may He be blessed, paid him [instead]. And the matter of \"seeing his words\" is to choose and to distinguish - from the matter of \"The Lord did not see\" (Lamentations 3:36), the intention of which is He did not choose. And he distinguished that everything was included in his words [when] he said \"a bad heart.\" And we have already explained in the second chapter of our introduction to the commentary on this tractate (Eight Chapters 2:2) that all of the character virtues are only found in the appetitive section of the soul. And in it are also found all of the character vices. And we have elucidated in the fourth chapter (Eight Chapters 4) that the actions that are good are the moderate actions which come from the virtues of character. And so [too] is it known among the philosophers and physicians that the appetitive soul is in the heart and [that] its chamber and its instruments are attributed to the heart. And even though all of the capabilities are diffused from the heart and it is its beginning according to the true opinion, the appetitive capability does not spread from it to another organ, in the way that the nutritive capability - I mean to say the vegetative capability that we discussed in the first chapter (Eight Chapters 1:7) - spreads from the heart to the liver. And understand that from everything we have elucidated that what he wanted with a good heart are the good action and they are the moderate actions and they are the virtues of character. And it includes contentment and the love of the good and others of the virtues besides this. And that is what he said, \"For your words are included in his.\""
+ ],
+ [
+ "And do not be easy to anger: Do not prepare yourself to anger and irritability. And they have already gone far in disgracing anger and irritability. And the strongest of their words is their saying (Shabbat 105b), \"Anyone who gets angry is as if he worships idols.\" And they made it adjacent to his saying (Psalms 81:10), \"You shall have no foreign god, you shall not bow to an alien god\" - meaning to say that the two things are one. ",
+ "and repent one day before your death: And [since] he does not know when he will die - maybe today or maybe tomorrow - all of his days will be in repentance. But his saying, \"And warm yourself by the fire of the sages,\" is not from their words with which he educated them, but rather is what he heard from someone else but he would [nonetheless] recount it. And because of this it was not counted among his [three] things. And the intention of this command that he is telling you is that when you associate with the sages and with men of virtues, do not be playful with them and do not be arrogant towards them, but let your association be to let them know that you will approach them at the time that they will bring you close. And do not add to come closer to them than that which they have brought you close - that you not lose their intention about you, and you reverse their love to hate and the benefit that you hoped to get from them not reach you. And he compared this to one who warms himself by the fire - as if he sits far from it, he will enjoy its heat and get benefit from its light. But if he is negligent with himself and continues to get closer to it, he will get burnt and the benefit will turn into damage. And this is the content of his saying metaphorically, \"And warm yourself by the fire of the sages, but be cautious around their coals that you should not be burned.\" And afterwards he added to frighten about this and he said, \"Do not think that if they bite you with their tongues that you will come back and appease them with your words and they will be appeased.\" As truly they will not listen to the voice of a charmer like the Seraph does not listen to it, as it stated (Psalms 55:6), \"Which does not hear the voice of charmers.\" And you should know this from the matter of Gechazi in that which he was audacious in front of his teacher, Elisha, and who fell into a disgusting disease, as is elucidated from the words of the sages about the matter of the four men who were \"leprous\" (metsuarim). And so [too] with Rabbi Yehoshua ben Perachiah and with all of them is the damage that came to them elucidated - and with others that 'burnt their stew.' "
+ ],
+ [
+ "He said that exuberance for money and much desire and badness of the soul - and that is sickness of the black bile which brings a man to be disgusted with that which his eyes see and he will hate it and he will prefer the company of animals and isolation in wildernesses and in forests and he will choose an uninhabited place, and this is with them not because of asceticism but rather because of the lack of desire and their jealousy of others - these will, without a doubt, kill a man. As his body will get sick and he will die before his time. "
+ ],
+ [
+ "We have already explained in the eighth chapter (Eight Chapters 8) the matter of preparation and readiness that is needed for a person to prepare himself for the virtues. And we explained in the fifth chapter (Eight Chapters 5:8) the matter of his saying, All of your actions should be for the sake of Heaven.."
+ ],
+ [
+ "When a man thinks of himself as lacking [virtue] and low, a lacking will not seem [too] big in his eyes for him to do it. And we have already explained that the matter of \"fixed\" (keva) is that prayer be heavy upon him and he will consider it as if he were commanded a particular chore and then he can rest from it."
+ ],
+ [
+ "The matter of diligence (shkeidah) is from the language of the verse, \"as I am diligent upon my word\" (Jeremiah 1:12) - meaning to say, quick and energetic. Or its meaning would be, habit and constancy, as in \"to be diligent at my doors each day\" (Proverbs 8:34).",
+ "know what to respond to one who denigrates the Torah (epikoros): He said that you need to study things which you can respond to the epikoros from the [gentiles] and disagree with them and answer them if they challenge you. And they said, (Sanhedrin 38b), \"They only taught about the gentile epikoros, but with the Jewish epikoros, if you answer him, all the more so will he rebel\" - meaning to say, he will denigrate [even] more. And because of this, there is no need to speak with him at all, as he has no redemption and he has completely no cure at all - as it is stated (Proverbs 2:19, \"All who go to her cannot return, and they will not find the paths of life.\" And he said, \"Even though you study the opinions of the nations to know what to answer them, guard yourself that anything from these opinions come into your heart; and know that the One before whom you serve knows what is hidden in your heart.\" And this is his saying, \"Know before Whom you labor\" - wanting to say that he direct his heart to faith in God, may He be blessed. "
+ ],
+ [
+ "This is a metaphor for the brevity of years and multitude of wisdoms and the laziness of men to seek it, in spite of the great reward for them and the multitude of notices in the Torah and its warnings to seek wisdom and study."
+ ],
+ [
+ "In the future to come: He meant to say in the world to come. And we have already elucidated the [concept of the] world to come in the tenth chapter of Sanhedrin, with that which is fit to mention about it. "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "This perusal brings a person to humility - in remembering from where he came. And his perusal of his end will bring him to disparage matters of the world. And his perusal of the greatness of the Commander will bring him to be quick to listen to His commandments. And when these three come into his hand, he will not sin at all."
+ ],
+ [
+ "His proof that any session wherein they did not speak words of Torah is called a session of scorners is from the end of the verse (the verse after the one he cites), wherein he states (Psalms 1:2), \"But rather the Torah of the Lord, etc.\" [It is] as if he said that because his desire was in the Torah of the Lord, he [axiomatically] did not sit in the session of scorners within which there is no Torah of the Lord. ",
+ "From where [is there proof that] that even [when there is only] one [person] sitting, etc.: In the first chapter of Berakhot 6a, it states in this language, \"And from where is it derived that one who sits and engages in Torah [study], the Divine Presence is with him? As it is stated: 'In every place where I cause My Name to be mentioned, I will come to you and bless you' (Exodus 20:21); Since even one, was it necessary [to say] two? [With] two, their words are written in the book of remembrance; with one, his words are not written in a book of remembrance. And since even two, was it necessary [to say] three? Lest you say that judgment is merely peace, and the Divine Presence does not come. [Instead,] we understand that sitting in judgment is also Torah. And since even three, was it necessary [to say] ten? [With] ten, the Divine Presence precedes [them] and comes; [with] three, not until they sit.\" And the explanation of \"he is silent (vayidom)\" as being from the hidden speech is from \"a still (demamah) small voice\" (I Kings 19:12). And from this [idea] did the [Onkelos' Aramaic] translation explain, \"And Aharon was silent\" (Leviticus 10:3) [as] \"And Ahaon praised.\" And his proof that he is like one that observed the entire Torah completely is from his saying, \"since he takes it on himself\" (Lamentations 3:28) - it is as if the giving of the entire Torah was only for his sake."
+ ],
+ [
+ "Idolatrous sacrifices are called the offerings of the dead, as the verse (Psalms 106:28) called it, as we explained in the third chapter of Idol Worship (Rambam Mishnah Avodah Zarah 3:8). And Yishayahu also called it \"vomit and feces\" to disgrace it, [just] like idolatry itself is called dung and abominations. And before this verse is a verse that indicates occupation with food and drink and ignoring Torah and its study, and because of this the tables are all as if they ate upon them dirty things and feces - meaning to say, idolatry. And that [verse] is his saying before this verse, \"But these are also muddled by wine and misled by ale\" (Isaiah 28:7). "
+ ],
+ [],
+ [
+ "The yoke of Torah: Constancy of reading [it].",
+ "the yoke of government: The exertion [imposed by] the king and his troops.",
+ "and the yoke of the way of the world (derekh erets): The exertion [imposed by] time. He said that as a reward for his taking the yoke of Torah, God, may He be blessed, will save him and lighten the exertion of time from upon him. And his saying, \"casts from himself the yoke of Torah,\" [is] that he said, \"The Torah is not from Heaven and I will not bear it.\" And they said (Eruvin 54a), \"'Engraved (charut) on the tablets' (Exodus 32:16) [...] freedom (cheirut) on the tablets\" - meaning to say, freedom from the events of time and the matters of kings [comes] to the one who accepts and does what is written upon the tablets. "
+ ],
+ [
+ "\"In the congregation of God\": Behold, we have explained in the beginning of Sanhedrin (Rambam on Mishnah Sanhedrin 1:6), that a congregation does not apply to less than ten. And there we also explained that a court is no less than three and they are called elohim (powers) with regard to judgement. And the explanation of \"band\" (bundle) is that which a man bands [together] in his one hand. And the hand has five fingers in it. And the group of five fingers is also called a band. "
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Behold this thing is agreed upon by the philosophers as well: That habituation of the virtues - when it comes before [acquisition of] wisdom to the point that it is a strong possession, and he studies wisdom afterwards such that it will give him alacrity for those goods - will add joy and love to his wisdom and industriousness to increase upon it; since [wisdom] stimulates him to [do] that to which he is [already] accustomed. But when the acquisition of knowledge comes first, and he studies [the virtues]afterwards, his wisdom will prevent him from that which he desires according to his habit. [And so] wisdom will weigh upon him and he will leave it."
+ ],
+ [
+ "He said that these things prevent and remove the virtue of of a man until he leaves the world and is lost."
+ ],
+ [
+ "One who whitens the face of another: That is one who embarrasses his fellow.",
+ "One who reveals meanings (literally, faces) in the Torah: is one transgresses the laws of the Torah in public and that is the epitome of heresy, as God, may He be blessed, said (Numbers 15:30), \"And the soul that does with a high hand (publicly).\" And the matter of revealing faces is that he reveals his face and is brazen - and that is an expression of heresy. And so is it explained in the gemara (Talmud Yerushalmi Peah 1:1). They said one who reveals faces in the Torah is one that transgresses the words of the Torah in public, like Yohayakim the son of Yoshayahu.",
+ "nullifies the covenant: [This is] as its simple understanding. And there it said about all of the things that the sages said that the one who does them has no share in the world to come, \"About what are we [speaking]? If when he repented, there is nothing that stands in front of repentance. Rather [it is] when he did not repent but he died with afflictions.\" It means to say that the weight of the sins - and these are the ones about which they said he has no share in the world to come - is greater than other sins, as for [the former exclusively,] afflictions with death do not atone. "
+ ],
+ [
+ "Be yielding (literally, light) to an elder: [The meaning of] lightness is known. ",
+ "And pleasant: This is calmness and ease. And he said with this command that when you are in front of a man of great standing, make yourself light towards him and serve him and stand in his presence if he wants and do not seek honor for yourself from him. But when you are with black hair - meaning to say one of young years - do not do this; but seek honor for yourself from him and do not be playful and do not be jocular with him. Afterwards he said, \"You should not think that that which I have warned you from being jocular with someone of young years obligates that you should greet him with rage and with a choleric face. This is not the intention. Rather you need to greet every person - small or big, freeman or slave, every man of the human species - with joy.\" And this is more than that which Shammai said (Avot 1:15), \"with a pleasant countenance.\" [The translator said it appears to me from the words of the teacher (Rambam) that he explains the word mekabel (literally, receive) from hakbelat panim (being across from the face) which is as if he is across. This is derived from (Exodus 26:5) \"the loops across (makbilot),\" which he translated from the Aramaic as across or facing. And also in Arabic one says about this matter an expression of meeting and being opposite - one says x met me happily or angrily. And with this type of expression did the teacher explain mekabel here - and know it.]"
+ ],
+ [
+ "When a man makes vows and keeps them, the acquisition of keeping away from that which he wants to keep away from comes into his hand, and that acquisition is strengthened for him. And abstinence becomes easier for him, meaning to say guarding from impurities - as they said in Chagigah (Mishnah Chagigah 2:7), \"The clothes of an am ha'arets [unlearned person] are midras (considered impure by treading) for the abstinent."
+ ],
+ [
+ "He would say that revelation of that which He benefited him a certain good is a separate benefit. As there are times when a man benefits [another] man by way of mercy and does not reveal the certain thing that he did for him because he is [too] lowly in his eyes."
+ ],
+ [
+ " This statement includes great things and [so] it is fitting that this statement would be of Rabbi Akiva. And this is its explanation in brief on condition that you know all that came before it in the earlier chapters. He said [that] all that is in the world is known to Him, may He be blessed and He comprehends it. And that is his saying, \"Everything is foreseen.\" And afterwards he said [that] you should not think that in His knowing actions [in the future], it is obligated by necessity - meaning to say that a person is forced in his actions to [do one] action out of the [many] actions. The matter is not like this, but [rather] freewill is in the hand of a man as to what he will do. And this is his saying, \"and freewill is given.\" He means to say that freewill is given to every man, as we elucidated in the eighth chapter (Eight Chapters 8). And he said that the judgement of God, may He be blessed, with people, however, is with kindness and good - not according to the judgement that befits them, as He, may He be blessed, explained (Exodus 34:6), \"of great patience and much kindness and truth\" - and the rabbis, may their memory be blessed, said \"'of great patience' with the righteous and the evil.\" And the prophet (recounter) said (Psalms 145:9), \"Good to all is the Lord.\" And afterwards he said that the virtues do not come to a man according to the quantity of the greatness of the deed, but rather according to the great number of good deeds. And this is that indeed the virtues arrive by repetition of the good deeds many times. And with this does a strong acquisition come - not when a man does one great deed from the good deeds; as from this alone, a strong acquisition will not come to him. And the parable with this is that when a man gives a thousand gold coins at one time to one man to whom it is fitting and he does not give anything to another man; the trait of generosity will not come into his hand with this great act, as [much as] it will come to one who donates a thousand gold pieces a thousand times and gives each one of them out of generosity. [This is] because this one repeated the act of generosity a thousand times and a strong acquisition of it came to him [in this way]. But [the other] only aroused his soul with a great arousal towards a good act, and afterwards it ceased from him. And so [too] with Torah, the reward of the one who redeems one captive with a hundred dinar or [gives] charity to a poor person with a hundred dinar which is enough for what he lacks is not like the one who redeems ten captives or fills the lack of ten poor people - each one with ten dinar. And in this comparison and this matter is that which he said, \" in accordance to the majority of the deed\" - and not in accordance to the greatness of the deed."
+ ],
+ [
+ "The shopkeeper grants credit: One who gives much time with a debt and does not request it immediately. And this parable is clear and its intention is known. And that which he said, \"and everyone who wants to borrow can come and borrow,\" strengthens the earlier matter that there is no necessity [forcing actions], but with free choice does a man do what he wants to do. And his saying, \"and the collectors go constantly\" is a metaphor for death and other punishments that come to a man.",
+ "and everything is prepared for the feast: [This] is to say the ultimate intention of all this is life in the world to come."
+ ],
+ [
+ "He means to say with this that each of these two - each one of the two of them - helps the existence of the other and completes the other one. However his words about knowledge (daat) and understanding (binah) is a very subtle matter with the philosophers; and I will mention it [and] rely upon the understanding of the one that will investigate it. And that is that the knowledge that reaches us and that we acquire is, indeed, the comprehension of ideas that we comprehend if we separate the form and comprehend it or if we comprehend the separated forms in their [pristine] existence - without our making them knowledge, for they, themselves, are knowledge. And that comprehension is called understanding, and that is [the acquisition] of knowledge. And with knowledge, too, we understand [it] and it becomes possible to comprehend what we comprehend. And it is as if he said that if we do not comprehend an idea, we do not have knowledge; and if we do not have knowledge, we can not comprehend an idea - as we comprehend it with knowledge. And understanding this thing is very difficult - even from the books that are written about it, all the more so here. However, we are only straightening out the straight path to it. Any one whose deeds: We have already explained and elucidated these thing in this chapter in the words of Rabbi Chaninah ben Dosa (Rambam Pirkei Avot 3:9)."
+ ],
+ []
+ ],
+ [
+ [
+ "This is clear and we have already elucidated its matter in the previous chapters."
+ ],
+ [
+ "We have already elucidated the explanation of this statement in Chapter 10 of Sanhedrin. And the sages, peace be upon them, have already brought attention to a wonderful innovation in the Torah in which there is inducement to the performance of the commandments. And it is its stating (Deuteronomy 4:41), \"Then Moshe separated three cities in Transjordan, etc.,\" while knowing that they would not be effective - as they would not have the [status] of cities of refuge until the three others in the Land of Israel would be separated. They said (Makkot 10a), \"Our teacher Moshe, peace be upon him, knew that these three cities in Transjordan do not shelter until the three cities in the Land of Israel would be separated, as it is stated (Numbers 35:13), 'they shall be six cities of refuge.' And he separated these nonetheless, since he said, 'Since a commandment has come to my hand, I will perform it.'\" And if our teacher Moshe, peace be upon him - the fathomer of the truths, the [most] complete of the complete - was eager to add half of a positive commandment upon all of his rank and wholeness in this way, there is no need to say that those whose souls are leprous and their leprosy is strong and gaining should do [so]."
+ ],
+ [
+ "And he said it is impossible that there not be for every man a time in which he can damage or benefit, and even with a small thing."
+ ],
+ [
+ "We have already elucidated and mentioned in the earlier chapters that humility is from the highest of traits. And it is the mean between pride and lowliness of spirit and it has no other name - just humility. But there are many names for pride: In the Hebrew language, high heart, elevated eyes, proud and high. And from the names of the sages, may their memory be blessed, [are] a high spirit, coarse-spirited and uppity. And across from them is lowliness of spirit. We have already explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4:7) that a person needs to incline a little to one of the extremes until he establishes himself in the middle of, as a [type of] fence. But only in this trait from [all] the other traits - meaning to say with pride - due to the great deficiency of this trait for the pious ones and their knowledge of its damage, they distanced themselves to the other extreme and completely inclined towards lowliness of spirit, until there was no room for pride in their souls at all. And behold, I saw in a book from the books on characteristics that one of the important pious men was asked and told, \"Which day is the one upon which you rejoiced more than any of your days?\" He said [back], \"The day that I was going on a boat and my place was in the lowest places of the boat among the packages of clothing, and there were traders and men of means on the boat [as well]. And I was laying in my place and one of the men of the boat got up to urinate and I was insignificant in his eyes and lowly - as I was very low in his eyes - to the point that he revealed his nakedness and urinated on me. And I was astonished by the intensification of the trait of brazenness in his soul. But, as God lives, my soul was not pained by his act at all and my strength was not aroused. And I rejoiced with a great joy that I reached the extreme that the disgrace of this empty one did not pain me and [that] my soul did not feel [anything] towards him.\" And it is without a doubt that this is the extreme of low spiritedness, to the point of being distanced from pride. And I will now mention a little of what the sages mentioned in praise of humility and [in] disgrace of pride. And it is because of this that this one commanded to come close to lowliness and said, \"Be very, very lowly in spirit\" - out of his fear that a person remain only in humility, all the more so that there be a trace of pride in him. As it is close to it, since modesty is the mean, as we mentioned. And they said (Talmud Yerushalmi Shabbat 1:3) in praise of humility [that like] that which wisdom made a crown for its head, humility made a sole for its heel - the explanation of which is its shoe - as it is written (Psalms 111:10), \"The beginning of wisdom is the fear of God.\" This is a proof that fear of God is greater than wisdom, as it is a cause for its existence. And it states (Proverbs 22:4), \"[At the] heel of humility is the fear of sin,\" which is to say that you will find the fear of God at the heels of humility. If so, humility is much greater than wisdom. And they said (Megillah 31a), \"This thing is written in the Torah and repeated in the Prophets and tripled in the Writings; every place that you find the greatness of the Holy One, blessed be He, you find His modesty: It is written in the Torah (Deuteronomy 10:17), 'the great God, etc.' And it is written after it (Deuteronomy 10:18), 'Who does the judgment of the orphan and the widow.' And it is repeated in the Prophets, as it is written (Isaiah 57:15), 'So speaks He who high aloft forever dwells, whose name is holy, \"I dwell on high, in holiness.\"' And adjacent to it is '\"with the contrite and the lowly in spirit.\"' And it is tripled in the Writings, as it is written (Psalms 68:5), 'extol Him who rides the clouds; the Lord is His name.' And it is written after it (Psalms 68:6), 'the Father of orphans and the Judge of widows.'\" And you should learn from our teacher, Moshe, peace be upon him, in whom the intellectual virtues and the dispositional virtues were perfected - all of them directed to the level of prophecy - the master of Torah, the master of wisdom. And [yet] God, may He be blessed, praised him over every man with the trait of humility and stated (Numbers 12:3), \"and Moshe the man is very humble, more than any person.\" And His stating, \"very\" is a sign of his great modesty and his inclining towards the side of the far extreme. And so, you will find him state (Exodus 16:7) \"and what are we?\" And so [too[ with David, 'the anointed of the God of Yaakov, the pleasant singer of the praises of Israel.' And he was an honored king, whose kingdom grew great and sword grew strong and who God, may He be blessed, designated through our teacher Moshe, peace be upon him, since he is the star that proceeded from Yaakov (Numbers 24:17), as the sages, may their memory be blessed, elucidated. And he was a prophet and the greatest of of the seventy elders [of his time], as he stated (II Samuel 23:8), \"who sat in the sitting of the wise.\" And with all of this, he stated [about himself] (Psalms 51:19), \"and a heart broken and crushed, God will not disgrace.\" And he increased in these virtues that indicate extreme modesty. And [the following is from] what the rabbis, may their memory be blessed, said about pride. They said (Sotah 4b), \"Any man that has coarse-spiritedness is like he worshiped idolatry. Here it is written (Proverbs 16:5), 'An abomination of the Lord is anyone of a high heart'; and there it is written (Deuteronomy 7:26), 'And do not bring an abomination into your house.'\" And they said, \"It is like he denied a fundamental [of faith], as it is stated (Deuteronomy 8:14), 'And your heart grow high and you forget the Lord.'\" And they said that the sin of pride is like one who has forbidden sexual relations: It states [about the latter] (Leviticus 18:27), \"As they did all of these abominations.\" And they said (Sotah 4b) that one who becomes uppity is he, himself - for God - like idolatry itself. And they brought a proof from the statement (Isaiah 2:22), \"'Cease from man, whose soul is in his nose' - meaning to say, of a high (haughty) spirit - 'for by what (vameh) is he estimated?' - do not read it as vameh, but rather bamah (an altar, as both words are written with the same three letters).\" And they said [about] one that becomes uppity that it is fitting to kill him. And they said (Sotah 5a) that anyone who has coarse spirit in him is fitting to be cut down like a tree-god. It is written here (Isaiah 10:33), \"the ones of high stature cut down\"; and there it is written (Deuteronomy 7:5), \"and their tree-gods shall you cut down.\" And they said that God, may He be blessed, will not revive during the revival of the dead those that became uppity. [This was] their saying, \"Any man that has coarse spirit in him, his dust will not be aroused; as it is stated (Isaiah 27:19), 'awake and shout for joy, you who dwell in the dust': he who was made dust in his life - meaning to say the humble ones - they are the ones that will be revived.\" And they emphasized this and said that any man that has coarse spirit in him, the Divine Presence cries out about him; as it is stated (Psalms 138:6), \"and the high ones from afar, He makes known.\" And they elaborated with their words. They said in saying that tsaarat (a Biblical form of leprosy) is a punishment for the haughty ones, \"For a swelling (seiat), for a rash, or for a discoloration\" (Leviticus 14:56) - and a swelling is only height (haughtiness), as it is stated (Isaiah 2:14), \"the elevated (nisaot) hills.\" It is as if it said to the one who becomes uppity is a swelling [of tsaarat]. And the end is what they said (Sotah 5a), 'In excommunication is the one that has it and in excommunication is the one that does not have it at all.'\" [This] means to say that a person should not be humble in spirit to the final extreme, as it is not from the virtues. And they quantified it metaphorically - one in sixty four parts, meaning to say if we place pride in one corner and lowliness of spirit in another corner, there would be sixty four parts along the spectrum. And he should stand in the sixty-third section. He does not only want the mean with this trait, so as to escape from pride. As if he were to be missing [just] one section and [proportionately] come closer to pride, he would be put in excommunication. And that is the opinion of Rava about humility. But Rav Nachman decided and said that it is not fitting for a man to have from it - meaning to say from pride - not a large a section and not a small section, as its sin is not small. That which makes man into an abomination is not fitting to [even] approach. They said about this matter, \"Rav Nachman bar Yitschak said, 'Not form it and not from part of it. And is it a small thing that which is written, 'An abomination of the Lord is anyone of a high heart?'\" And to strengthen [precaution] from this cursed sin, [Rabbi Levitas] said, \"Be very, very lowly in spirit for the hope of man is worms\" - meaning to say that you need to force yourself until you have distanced yourself from pride, by your thinking of the end of the body, and that is its return to worms.",
+ "You know from Scripture that the unintentional transgressor has a sin. And because of this, he needs atonement with a sacrifice. And God, may He be blessed, said about him, \"And he is forgiven from his sin that he sinned.\" But he is not like the intentional sinner. God forbid, for the One of the straight path, God - may He be blessed - to equate the intentional with the unintentional in [any] thing from the things. Rather his intention here is that the desecration of the Name, whether it is intentional or unintentional, will be punished publicly - if it was intentional, the punishment for intentional, if it was unintentional, the punishment for unintentional. But both punishments are public. "
+ ],
+ [
+ "After I decided not to speak about this testament because it is clear and since, according to my opinion, my words will not please most of the great Torah sages - and perhaps any of them - I went back on my decision and I will speak about it, without paying attention to the earlier or contemporary [rabbis]. Know that that which he said not to make the Torah into a spade with which to dig - meaning to say, do not consider it a tool to live by - he explained and said that anyone who benefits in this world from the honor of Torah removes his life from the world - the explanation of which is, from life in the world to come. Yet people have missed this obvious language and thrown it over the backs. And they have depended upon understandings of the words that they [themselves] did not understand - and I will explain them. And they established rules for themselves upon individuals and upon communities, and they brought people to think in their total foolishness that it is mandatory and fitting that they help the sages and their students and the people involved in Torah, and for whom their Torah [study] is their craft. And this is all a mistake, and nothing is found in the Torah or in the words of the rabbis, may their memory be blessed, that substantiates it or gives it a basis to rest upon at all. As when we look into the words of the rabbis, may their memory be blessed, we do not find among them that they were requesting money from people and they did not collect money for the honored and precious academies, nor for the heads of the exiles, nor for their judges, nor for the promulgators of Torah - not for one of their greats and not for any people of the nation. Rather, we find in each and every generation in all of their communities that there were among [the Torah scholars] poor men of extreme poverty and wealthy men of extreme wealth. And God forbid that I should suspect those generations of not being doers of kindness and givers of charity. As if such a poor man had extended his hand to receive it, they would have filled his house with gold and pearls; but he did not want [it]. Rather he sufficed with [the earnings from] the work in which he engaged - whether comfortably or with duress - and he was loath of what [came from] the hand of people, since the Torah prevented him from it. And you already know that Hillel the Elder was a wood chopper and that he studied in front of Shemaya and Avtalyon and he was extremely poor. And his rank was such that you know that some of his students were compared to Moshe, Aharon and Yehoshua; and the least of his students was Rabban Yochanan ben Zakkai. And there is no doubt to the intelligent one that if he had instructed the people of his generation to let him benefit from them, they would not have allowed him to be a wood chopper. And [also] Rabbi Chaninah ben Dosa - about whom a heavenly voice went out and said, \"The whole world is only nourished for the sake of my son, Chaninah; and my son, Chaninah, has enough with a kav of carobs from one Shabbat eve to [the next] Shabbat eve\" (Berakhot 17b) - yet he did not request [anything] from people. And Karna was a judge in the Land of Israel and he was a water drawer. And when litigants would come in front of him, he would say, \"Give me someone to draw [the water] in my place or [the wage from] my absence and I will adjudicate for you.\" And the Jews in that generation were not not cruel and were not lacking in doing kindness. And we do not find any sage of the poor sages that reviled the people of his generation for not making them rich - God forbid for them [to have done so]. Rather they believed in God, may He be blessed, and in the Torah of Moshe, through which a person merits life in the world to come. And [so] they did not allow themselves to request money from people. And they saw that taking it was a desecration of [God's] name in the eyes of the masses, because they would think that Torah is a profession from the professions though which a person lives and it will become disgraced in their eyes. And [so] the one that would do this, 'the word of God, he will disgrace.' However the ones that drew strength to disagree with the truth and with simple and obvious verses by taking people's money - whether voluntarily or against their will - were misled by stories that are found in the Gemara about people that [were disabled] or elderly, having come up in days, such that it was impossible for them to do work. As there was no strategy for them [to survive] except for the taking of money from others. And if not, what would they do - should they die? And the Torah did not command this. And you will find that the story that they bring as a proof (Bava Metzia 84b) when they said 'she was like merchant ships, from far does she bring her bread,' is about [someone disabled] who was not able to do work. But with the ability [to do work], the Torah does not create [such] a path. And Rabbi Yosef would carry wood from place to place and would say, \"(Beautiful) [Great] is work, as it heats up its master\" - meaning to say with the effort of his limbs. Since by carrying the heavy wood, he would heat up his body without a doubt. And he would praise this and be happy with it. And he derived pleasure from that which God, may He be blessed, apportioned to him, that which was for him from the virtues of sufficing. And I have heard the crazy and confused ones base themselves on the proof that they bring from their saying (Berakhot 10b), \"One who seeks to benefit, let him benefit like Elisha; and one who does not seek to benefit, let him not benefit like Shmuel from Rama.\" And this is not at all similar to what they are bringing. Rather, for me, it is a great mistake to bring a proof from it, as it is clear and there is no room for a person to make a mistake in it. As Elisha did not take money from people - all the more so did he not request [it] from them and establish rules for them, God forbid. Instead, he would only take honor when someone gave him lodging when he passed by, to be in his home. And he would eat his bread on that night or on that day and he would return to his affairs. But Shmuel would not enter the home of a person and would not eat from any man. And about something like this the sages, may their memory be blessed, said that if a Torah scholar wants to emulate this to the point that he not enter the house of [any] person, that right is in his hand. But if he wants to lodge with people in his passing by them for the needs of [his] travel expenses, that right is [also] in his hand. As they already warned about eating [as a guest of] any man when it is not necessary. And they said (Pesachim 49a), \"A Torah scholar that proliferates his meal in every place, etc.\" And they [also] said, \"It is forbidden for a Torah scholar to benefit from any meal that is not [pertinent] to a commandment.\" And why should I write at length about this matter. Instead, I will mention a story which elucidates it in the Gemara (Nedarim 62a). And it is that a [certain] man had a vineyard in which thieves would enter. And each time he would see them on each day he [would] find his fruit lessening progressively. And he did not have a doubt that one of the thieves put his eye upon it. And [so], he was pained by this all the days of the harvest until he harvested what [was left for him to] harvest. And he put them out to dry until they dried and he gathered in the raisins. And the way of people when they gather dried fruit is that a few individual figs or grapes would fall. And it is permissible to eat them because they are ownerless and the owners already left them for their finders due to their small quantity. And Rabbi Tarfon came one day to that vineyard by chance and he sat and took from the raisins that fell and ate them. And the owner of the field thought that this was the thief that stole from him the whole year - and he did not recognize [Rabbi Tarfon] but had heard of him. And [so] he immediately took him and overpowered him and placed him in a sack and placed him on his back to throw him into the river. And when Rabbi Tarfon saw this, he yelled out and said, \"Woe to Tarfon, for this man is killing him.\" And when the owner of the vineyard heard, he left him and ran away, knowing that he had sinned a great sin. But Rabbi Tarfon was distressed from that day onwards all of his days and he mourned about that which happened to him, as he saved himself through the honor of the Torah, while he was very rich and could have said, \"Leave me and I will give you such and such gold coins.\" And he could have given them to him and he did not need to inform him that that he was Rabbi Tarfon. And [that way] he would have saved himself with his money and not with Torah. And they said, \"All the days of that righteous man, he was distressed over this matter, saying, 'Woe is me, for I made use of the crown of Torah'\" - as anyone who use the crown of Torah does not have a share in the world to come and is uprooted from the world. And they said about this, \"It was since Rabbi Tarfon was very rich, and he should have appeased him with money.\" And so [too, the story that] Rebbi (Rabbi Yehuda Hanassi) opened his storehouses in a year of drought and said, \"Anyone who wants to come and take his sustenance, let him come and sustain himself, but only if he is a Torah scholar.\" And Rabbi Yochanan ben Amram came and stood in front of him and he did not recognize him; he said, \"Rebbi, sustain me.\" He said [back] to him, \"Have you read [scripture]?\" \"No.\" \"Have you studied mishnah?\" \"No.\" \"[If so], with (in the merit of) what should I sustain you?\" He said, \"Sustain me like a dog or a raven\" - meaning to say, even though there is no wisdom in me, just like God, may He be blessed, sustains the impure animal and the impure bird - as an ignoramus is no less than them. And he gave him. But afterwards he regretted [it], since he had seduced him with his words and he said, \"Woe to me, since I benefited an ignoramus from my possessions.\" And the listeners of what happened to him said to him, \"Maybe it was Yonatan ben Amram, your student, who does not want to benefit through the honor of Torah, when he could avoid it - and even with a ruse.\" And he investigated and found that it was so. And these two stories will silence anyone who disagrees about this matter. The things that the Torah did, however, permit to the Torah scholar are that they should give their money to a man to do business according to his choice and the profit will be all for them, if he wants. And one who does this has a great reward for it - and this is \"the one who puts merchandise into the 'pocket' of a Torah scholar.\" And [also] that their merchandise be sold before all [other] merchandise, and that [things] be purchased for them at the beginning of the market [session]. These are rules that God, may He be blessed, established, [just] like He established the gifts for the priest and the tithes for the Levite - according to that which has been received by tradition. As these two actions are done by some businessmen towards each other by way of honor and even though there is no wisdom [to be honored] - a Torah scholar is worthwhile to be like an honored ignoramus. And the Torah eased the rules upon Torah scholars [regarding] taxes and quartering troops and [taxes] specific to each person, and that is called the poll tax - the community pays it for them. And so [too] with [revenue for] the building of walls and similar to them. And even if a Torah scholar is endowed with money, he is not obligated in anything of all this. And Rabbi Yosef Halevi, may his memory be blessed, already instructed a man in a certain place who had gardens and orchards and was obligated to pay thousands of gold coins [in taxes] on their account - and he said that he would be exempted from giving anything on their account from all that we have mentioned, since he was a Torah scholar. And [this is so] although even a poor man in Israel would give this tax. And this is a law of the Torah, [just] like the Torah exempted the priests from the half shekel [that even the poor had to pay] - as we have elucidated in its place - and that which is similar to it. "
+ ],
+ [
+ "Honor of the Torah is in teaching alacrity in its performance and honoring the sages that support it and the books that they wrote abut it. And so [too], desecration of the Torah is the opposite of [these] three."
+ ],
+ [
+ "He is nonchalant in legal decisions to force his decisions without awe and fear."
+ ],
+ [
+ "The Torah permitted an expert [known] to the public to judge by himself, as we explained in Sanhedrin. But this is the word of the Torah and here it warns him a little from the angle of ethics and not from the angle of prohibition. And he said [that] if your colleagues disagree with you in an opinion from the opinions, do not force them to accept your argument - as they know if they must accept it, and it is not your right to force them to accept your opinion."
+ ],
+ [
+ "He said that anyone that is occupied with Torah and is poor and needy and - with all of this - pains himself to be occupied with it; in the end he will be occupied with it in wealth, such that there not be anything to disturb him from the reading. And one who is not occupied with Torah because of his multitude of money [so that] his involvement is in eating and in drinking and in rest; in the end he will become impoverished and time will be tight for him - until the reason for his neglect of the reading will be his preoccupation with bread for him to eat."
+ ],
+ [
+ "He said [to] minimize your business and be constant with the Torah and Be humble of spirit before everyone - meaning to say that you not be humble of spirit in front of the big people alone; indeed in front of every man. [Such] that when you sit with any man that it be, your speaking with him should be as if he is greater than you. And all of this is to flee from pride, as we have elucidated. And the matter of many reasons for neglecting it will be presented to you is that there are many things that cause neglect and require someone to be occupied with them. And when you are not occupied with Torah, time will disturb you with one of those things."
+ ],
+ [
+ "A praklit (defender) is [a man] that advises good for a person to the authorities. A katigor (prosecutor ) is the opposite of this - and he is one who tale-bears on a man to the king and attempts to kill him. And they said that repentance after bad deeds or good deeds from the start - each of these two matters - prevent injuries and sicknesses from coming to a person."
+ ],
+ [],
+ [
+ "These three good ranks were given to this nation at the beginning of the giving of the Torah. And they are priesthood, monarchy and Torah. Aharon merited [to take] priesthood, David merited [to take] monarchy, but the crown of Torah remains for anyone who wants to be crowned with it. And the rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 72b), \"And lest you will say that this crown is less than the other two, it is not like that. Rather it is greater than both of them. And the two are in it, as it is stated (Proverbs 8:15), 'Through me kings reign and rulers decree just laws' and it states (Proverbs 8:16), 'Through me ministers administer, etc.'\" But the crown of a good name comes from Torah [as well], meaning to say its knowledge and its practice - as through them does a truly good name come."
+ ],
+ [
+ "He said [to] seek a [proper] place for reading and study, as the reading will become firm and be established [when you are] with another [person]. And do not rely upon your [own] understanding and say that you do not need colleagues and students that will stimulate you."
+ ],
+ [
+ "He said that a man's being a student to someone who is wiser than he is better and more fit than being a teacher to someone lesser than he - as in the first situation he will gain and in the second situation he will decrease. And you should understand [it] from that which we elucidated in Sanhedrin, that they placed the head of an academy of twenty-three [scholars] at the back of a great academy of seventy-one, because of the principle that 'we bring up in holiness and we do not bring down' - as they saw that they raised his rank with this. "
+ ],
+ [
+ "A traklin is a chamber and a prozdor is a gatehouse. And the metaphor is clear and the intention is known. As it is in this world that a man acquires the virtues through which he merits the world to come. As this world is indeed a path and a passageway to the world to come."
+ ],
+ [
+ "We have already elucidated in the tenth chapter of Sanhedrin that there is no completion or addition after death. Instead, a person increases and completes his virtue in this world. And about this Shlomo hinted when he stated (Ecclesiastes 9:10), \"for there is no action, no reasoning, no knowledge, no wisdom in the grave to where you are going.\" But this matter is that [the situation] to which a person goes will remain [the same] forever. And because of this a man should make efforts during this short time and not waste his time, but only [spend it] on the acquisition of virtues - as his loss would [otherwise] be great, since he has no replacement [for it] and he cannot acquire [it later]. And since the pious ones knew this, they only saw [fit] to finish their time with wisdom and the increase of virtues; and they benefited from all of their time in the true way. And they only frittered very little time on physical matters and on a thing that it is necessary and impossible without it. But others spent all of their time only in physicality and they left [the world] like they came [to it] - 'all corresponding to how it came, so will it go' - and they lost an eternal loss. And the masses all switched the truth about this question and said that the first group lost the world and that the last group profited [from] the world. And the matter is the opposite, as we have recounted. And they make darkness into light and light into darkness. And woe is it to those that destroy the truth. And Shlomo, peace be upon him, made this matter a fundamental in Ecclesiastes, in his praising the profit of the world and his disgracing its loss. And its elucidation is that there is neither gain nor [any] other acquisition of that which he refrained from here, after death. And this is all true. And when you examine that book from this perspective, the truth will be clear."
+ ],
+ [
+ "This is clear and they are matters of ethics in the improvement of human society by the placement of a word in a place where it will be effective."
+ ],
+ [
+ "'The burning of His anger\" is not stated [which is only the heat of anger], but rather \"His anger\"; [this] teaches that he is forgiven for all of his sins: And even though Shlomo said this command in his wisdom [first in Proverbs], this sage would teach this trait and warn about this sin. "
+ ],
+ [
+ "He said that study during the days of childhood will be established and it will not be easily forgotten and that the matter of study in old age is the opposite. And this is clear and visible to the eye. Rabbi Yossi said that the wisdom of young men has questions and doubts that are not purified. And they have not escaped from their difficulties, as they have not had length of days to review their studies and to remove the doubts. But Rebbi says [that] you should not judge the wine by the jug. As there is a new jug with old wine in it and an old jug that is empty and has nothing in it. So [too], there are young men whose questions and wisdom are pure - there is no doubt mixed with them - like old wine, the sediments of which have been separated from it. And there are elders that have no wisdom at all, and there is no need to say that they do not have wisdom that is mixed and confused."
+ ],
+ [
+ "He said that envy, lust and pursuit of honor drive a man form the world. And that is because these traits - or [even] one of them - perforce destroy the faith of the Torah. And [so] neither the intellectual virtues or the disopositional virtues will reach him."
+ ],
+ [
+ "He said, \"to know, to make known, and to become conscious\". He means with this that He knows the ones that will be born in the future, those that are born now and will die and those that will [return to life] after death. And we learn from these three groups that He is the Maker, He is the Creator. And with his saying, \"He is the Judge [...] and He is destined to judge,\" he wants [to say] that He judges everything now with life and death and all of the other matters of the world, and He is also destined to judge those that will live in the world to come, for reward and punishment. And his saying, no taking of bribes, is like it also stated in the Torah (Deuteronomy 10:17), \"shows no favor and takes no bribe.\" And its matter is not that He does not take a bribe to sway the judgement, as this is from idiocy which is distant from God, may He be blessed - such that it cannot be designed and cannot even be imagined. As how can a bribe be designed for Him - and what will the bribe be? Rather its matter is that which we have elucidated - that He not take the good [deeds] as a bribe. Such that if a man did a thousand good [deeds] and one evil, God, may He be blessed, will not forgive the one sin for the multitude of his good [deeds] and remove one or more goods from his thousand goods. Rather, He will punish for that one evil and reward him for all of those goods. And this is the matter of \"takes no bribes.\" And it is like, \"shows no favor\" - that He punishes one great in virtues for a small thing; like our teacher Moshe, peace be upon him, was punished for the sin of anger, as we explained in previous chapters, and the reward of Esav the evildoer for honoring father and mother and of Nevuchadnetzar for the honor of God, may He be blessed, as it is clarified in Sanhedrin. And that is the matter of no respect of persons. And examine the statement, against your will you were created, and that which is connected to it - that he mentioned natural matters about which a man has no choice; about which the rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 33b), \"Everything is in the hands of Heaven except for the fear of Heaven.\" And he did not say, \"Against your will you sin,\" or \"pass\" or \"go\" or \"stand\" or what is similar to this. As these are all matters that are in the control of a man and about which there is no compulsion with them, as we explained in the fifth chapter (Eight Chapters 5). "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "With ten utterances: When you observe everything that comes in the story of creation, you will find, \"and He said,\" nine times. And \"In the beginning\" is the tenth [utterance]. And even though the word, \"and He said,\" does not elucidate this, the content indicates it. And it as if it said, \"And God said, 'Let there be the heavens and the earth.'\" As they could not have been without an utterance. And He could have spoken the entire creation with one utterance by saying, \"And God said, 'Let there be the heavens and the earth and let there be the firmament and let the waters gather, etc.'\" Instead, He designated a [separate] utterance for each matter, to make known the greatness of this existence and the goodness of its order; and that one who destroys it destroys something great and that one who refines it refines something great. He means to say that the one who destroys his soul - which is in his hand to refine or to destroy - destroys [the world]; since it is as if he is the final purpose from all of existence, for which He said ten utterances - as we elucidated in the introduction of this essay of ours."
+ ],
+ [
+ "These generations are the words of the Torah, \"x begot y,\" according to its order. And it mentioned this and that which is after it because of its mentioning [the] ten utterances, which has reproach in them for man; to arouse him and to refine his soul with the dispositional virtues and the intellectual virtues, which is the intention of this tractate."
+ ],
+ [
+ "The ten tests with which Abraham, our father, was tested are all [in] the words of Scripture. The first is his emigration by His statement, may He be blessed - \"Go forth from your land, etc.\" (Genesis 12:1). And the second one is the famine that was found in the Land of Canaan when he came there and it was [the land of] his destiny - \"and I will make you into a great nation\" (Genesis 12:2). And this was a great test, and it is its saying, \"And there was a famine in the land\" (Genesis 12:10). And the third was the injustice of the Egyptians towards him in the taking of Sarah to Pharaoh. The fourth is his fighting against the four kings. The fifth is his taking of Hagar as a wife after he despaired of giving birth through Sarah. The sixth is the circumcision that he was commanded about in the days of his old age. The seventh is the injustice of the king of Gerar towards him in his also taking Sarah. The eighth is the expulsion of Hagar after his being built (having a child) from her. The ninth is the distancing of his son, Yishmael, and that is His, may He be blessed, saying, \"Let not it be bad in your eyes about the youth, etc.\" (Genesis 21:12). And Scripture already testified how this thing was difficult in his eyes, in its stating, \"And the thing was very bad in the eyes of Abraham\" (Genesis 21:11). Yet he observed the commandment of God, may He be blessed, and expelled him. And the tenth is the binding of Yitzchak. "
+ ],
+ [
+ "But the ten miracles that were performed for our ancestors in Egypt are their salvation from the ten plagues and that each of the ten plagues were specifically on the Egyptians and not on Israel. And these are miracles without a doubt. And the language of the Torah in each and every plague is that the Holy One, blessed be He, brought it [only] on the Egyptians. Except for the plague of lice - as [there] it did not make this clear, but it is known that He did not punish Israel. Rather [the lice] were found with [the Israelites as well], but they did not distress them. And so did the sages elucidate. But with the other plagues, the matter was clarified [in the text]. It stated about the blood (Exodus 7:21), \"and the Egyptians could not drink water from the river\" - a proof that that the damage reached them alone. And it stated with the frogs (Exodus 7:28), \"and they will come into your house and into your bedrooms, etc.\" And it stated with the mixture of animals (Exodus 8:18), \"And I will distinguish on that day the Land of Goshen, etc.\" And it stated about the pestilence (Exodus 9:6), \"but of the livestock of the Israelites not one died.\" And it sated about the boils (Exodus 9:11), \"as the boils were upon the magicians and and upon all of Egypt.\" And it stated with the hail (Exodus 9:26), \"Only in the Land of Goshen, where the Israelites were, there was no hail.\" And it stated with the locusts (Exodus 10:14), \"And locusts went up upon all the Land of Egypt.\" And it stated with darkness (Exodus 10:23), \"and for all the children of Israel, there was light in their dwellings.\" But the ten miracles that were at the Sea is a received tradition. The first is the splitting of the water like the simple understanding of the verse, \"and the water split\" (Exodus 14:21). The second is that after the sea split, it became like a tent until it turned into a type of roof - and not of beams and not slanted - and the path was as if there was a hole in the water and the water was on the right and on the left and on top. It is [like] the statement of Habakuk 3:14, \"You have pierced with his rods, the head of his rulers.\" The third is that its ground became hard and solid, as it states (Exodus 14:29), \"walked on dry land\" - and there did not remain any clay and mud like in other rivers. The fourth is that the paths of the Egyptians were in quicksand, and that is its stating (Habakuk 3:14), \"the clay of great waters.\" The fifth is that it split into twelve paths like the number of tribes like a curved bow, as per this drawing. And that is its stating (Psalms 136:13), \"To tear the Reed Sea into pieces.\" The sixth is that the water congealed and became as hard as boulders. And about this, it stated (Psalms 74:13), \"you broke the head of the 'sea monsters' upon the waters\" - meaning to say that the waters hardened to the point that they went back in such a way that heads would break on them. And the seventh is that it did not congeal like the solidifying of other waters that congeal - meaning to say [into] one piece, but rather [into] many pieces, as if they were [building] stones and they were arranged some on top of others. And that is its stating (Psalms 74:13), \"You crumbled the sea with Your power.\" The eighth is that it congealed like glass or onyx - meaning to say, it was clear to the point that some of [the tribes] would see each other in their crossing it. And this is its stating (Psalms 18:12), \"the darkness of the waters, the clouds of the sky,\" which is to say that the gathering of waters was 'like the essence of the sky in purity' - which is clear. The ninth - that sweet water would flow from it and they would drink it. The tenth is that it would congeal at the time that it flowed, after they took what they drank from it - to the point that it would not fall to the ground. And that is its stating (Exodus 15:8), \"they stood up like a flowing stack\" - meaning to say the thing that was flowing congealed in the heart of the sea. And in the tradition we found that more plagues came upon the Egyptians at the Sea than the plagues that came upon them in Egypt. And the hint to this is in its stating (I Samuel 4:8), \"He is the same God who struck the Egyptians with every plague in the wilderness\" - meaning to say in the Wilderness of the Reed Sea. But the ten trials that our ancestors tested the Omnipresent are all words of Scripture. The first is at the Sea in their saying \"Are there no graves in Egypt\" (Exodus 14:11). And the second is at Marah - that is its stating (Exodus 15:24), \"And they complained about Moshe, saying, 'What will we drink?'\" And the third is in the Wilderness of Sin when they asked for the manna. And that is its stating (Exodus 16:3), \"And who will give that our death be at the hand of God, etc.\" And the fourth is their leaving manna over until the morning. And that is its stating (Exodus 16:20), \"and men left over from it until the morning.\" And the fifth is their rebellion in seeking manna on the Shabbat day, as it is stated (Exodus 16:27), \"And it was on the seventh day some of the people went out to gather.\" And the sixth is their rebellion at Refidim, also over water. And the seventh is at Chorev with the story of the [golden] calf. And the eighth is at Taverah when they become doubtful at that place with the speaking of the grumblers. And that is its saying (Numbers 11:1), \"And the people were like grumblers.\" And the ninth is at Kivrot HaTaavah (the graves of desire), when they asked for meat - its saying (Numbers 11:4), \"And the mixed multitude that was within them desired a desire.\" And the tenth is in the Wilderness of Paran with the matter of the spies. And there it stated (Numbers 14:22), \"and they have tried Me these ten times and they did not listen to My voice.\""
+ ],
+ [
+ "You already know that the altar was in the middle of the courtyard - and we will elucidate this in the future in its place - and it was open to the skies. And with all of this, the rains did not extinguish the fire of the wood pile. And the wind did not dissipate the pillar of smoke that arose from the sacrifices. Rather, the air during the time of the sacrificing was fresh. And they would stand in the courtyard one next to another; but at the time of bowing down, they did not push against one another, due to their great awe and tranquility in this place."
+ ],
+ [
+ "Also the [first human-made] tongs, made with [Divine] tongs: [As] who made the first ones? We have already mentioned in the eighth chapter (Eight Chapters 8:9-10) that they would not believe in creation by the (Divine) will at every instant. Rather, at the beginning of things, He placed into [their] nature that they should do everything that they would do [in the future] - whether they be things that would happen constantly, that being a natural thing; or whether it be [something unusual], that being a miracle. It is all one [regarding this]. Therefore they said that on the sixth day, He placed into the nature of the earth that it would sink [under] Korach and his community, and into the well that it would give out water and into the donkey that it should speak, and so [too] for the rest. And ketav (letters) is the Torah that was written in front of Him, may He be blessed, as it is stated. And we do not know how it was - and that is its stating (Exodus 24:12), \"and I will give you the stone tablets.\" And the miktav (writing) is the writing on the tablets, as it stated (Exodus 32:16), \"and the writing was God’s writing, inscribed upon the tablets.\" And maybe you will say [that] since all of the wonders are all placed into the nature of things from the six days of creation, why did he distinguish these ten things. You should [hence] know that he did not distinguish these ten things to say that no other miracle was placed into the nature of things except for these. Rather, he said that these alone were done at twilight and the rest of the wonders and miracles were placed into the nature of things that they were put into at the time of their original creation. And they said by way of example that [on] the second day in the division of the waters, it was placed into the nature [of water] that the Reed Sea would divide for Moshe, and that the Jordan would divide for Yehoshua and also for Eliyahu and also for Elisha. And [on] the fourth day when the sun was created, it was placed into its nature that it would stop at time x by the word of Yehoshua to it. And so [too] with the other wonders except for these ten that were put into the nature of these things at twilight. And the shamir is a small creeping thing that chisels big stones when it goes on top of them, and Shlomo built the Temple with it. And tongs are a tool with which the blacksmith holds the hot iron until he makes what he wants to make with it. "
+ ],
+ [
+ "Behold I will first explain these character [types] that are frequently repeated in the words of the sages. And they are the boor (buur), the ignoramus (am ha'arets), the unformed person (golem), the wise man and the pious man. Indeed, a buur (literally, an empty pit) is a man that does not have intellectual virtues nor dispositional virtues - meaning to say, neither wisdom nor ethics. And he also does not have acquisition of knowledge - [it is] as if he is naked of the good and of the bad. And he is called buur to compare him to land that is not sown with anything, and that is called a sdeh buur (empty field), as it is explained in [the Order of] Seeds (Zeraim). And an am ha'arets is a man that has dispositional virtues but he does not have intellectual virtues - meaning to say that he has [knowledge] of the ways of the world (derekh erets) but does not have Torah in his hand. And he is called an am ha'arets (literally, people of the land), meaning to say that he is good for the settling of the land and the societies of the states, since he has dispositional virtues through which he will connect well with others - as we explained in the beginning of our essay. And an unformed person is a man that has intellectual virtues and dispositional virtues. However they are not complete and properly organized. Rather, they have clutter and confusion and there is a lack mixed in with them. And because of this, he is called a golem - to compare him to a tool that a craftsman has made that has the [initial] form of [its] function [but] is missing its completion and refinement. [An example of this is] a knife and a sword that the blacksmith has made not [completely] formed, and their form comes to them before they sand them and sharpen them and smoothen them and engrave whatever is their way to engrave upon them and complete its refinement. And before this, they are called golmei (initial forms of) tools of metals, as it is explained in Kelim (Mishnah Kelim 12:6). And it is a Hebrew word: \"My unformedness (golmi) Your eyes saw\" (Psalms 139:16) - meaning to say, my substance before the form of the man came to it. And when this form does not reach its completion, they called it a golem, to compare it to substance that is designed to receive a different form through which it will become more complete. And a wise man is one to which these two types of virtues have come to completeness, as is needed. And a pious man is the wise one when he has added to [his] virtue, meaning to say to the dispositional virtues, to the point that he inclines a little towards one of the extremes - as we have explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4:7). And [so] his deeds will be greater than his wisdom. And because of this supplement, he is a called a pious man (chassid). As the increase of something is called chessed - whether that increase is for good or for evil. And he said here that the wise man will have these seven virtues, and they are great fundamentals. And because of that, he focuses on them - as through them analysis and study and [proper] action are possible. And four of them are dispositional virtues. And they are that he does not speak in front of someone who is greater than him in wisdom; and he does not interrupt the words of his fellow - but he desists until he finishes his words; and he does not bluster about what he does not know, and that is his saying \"about that which he has not heard [anything], he says, 'I have not heard [anything]'\"; and he is not stubborn, but when he hears the truth, he concedes to it - and even about that which he is able to refute and to disagree with and to misconstrue, he does not want to do it - and this is his saying, \"and he concedes to the truth\". And [the following are] the three intellectual virtues: [The first is] that when a deceiver deceives him with his rhetoric of deception, he should not be impulsive and remain in doubt about the truth. Rather, he should quickly sense the source of the error and clarify it. And this is his saying, \"and is not impulsive in answering.\" And this is actually from ease of comprehension and proper examination of the deceiver's argument to understand the difference in the words. And the second virtue is that he asks what needs to be asked about that matter - and he does not ask for a logical proof in natural science, nor for a scientific argument in the wisdoms of logic and similar to this. And if he is the one asked, he should also answer according to the category of the question. If he is asked about matters the nature of which is that they can be proven, he should answer from the category of the inquirer with a proof; and if he is asked about that which is lower than this, he should answer according to its science and [style] of proof. And he should also not be asked about a material explanation and give a formal explanation or be asked about a formal explanation and give a material explanation. But rather he answers according to the purpose. And this is his saying, \"he asks to the point and answers as is proper.\" And the third virtue is that he organizes his study and puts first what is fitting to put first and puts later what is fitting to put later. As this approach is very helpful in study. And that is his saying, \"he speaks to the first [point] first and the last [point] last.\" And all of these are the opposite with the unformed person, since he is not complete - as we have explained - and he has not reached this level."
+ ],
+ [
+ "A famine from drought is that the year be with little rain. It rains in some places and in some places it does not rain; and when it does rain, the rain will be little. And a famine from tumult is when a man is involved in wars and arguments and other novelties that come up for them until the land is unworked - and he does not plant at the time of planting from the [instability in] the world. And a famine of annihilation is that it not rain at all and the rivers and lakes dry up, as its stating (Deuteronomy 28:23), \"And the skies above your head shall be copper.\" ",
+ "Delay of justice is the postponement of judgement and its investigation for many days about something that is [already] clear. And perversion of justice is when he judges in [a way] that is not proper."
+ ],
+ [
+ "We have already explained the order of the extraction of the obligations from produce many times in the Order of Seeds (Zeraim). And there it was clairified that in the third and sixth year, he would extract the first tithe and give it to the Levite [like] in each [and every] year. And afterwards, he would extract the poor tithe and give it to the poor. And this poor tithe was in place of the second tithe, which he would extract in other years of the sabbatitcal cycle. And the gifts to the poor are the gleanings, the produce that is forgotten, the produce that is in the corner of the field, the fallen grapes and the single strands of grapes. As at the holiday (Sukkot), they are all present - since occupation with the earth (agricultural pursuits) is already finished. And the one that gave these obligations, gave them; and the one who did not give them, stole them"
+ ],
+ [
+ "Behold it is elucidated in this statement that the pious one is one who multiplies good deeds - meaning to say that he inclines a little towards one of the two extremes. And it is also elucidated for you that one who has vices of the soul is called evil - meaning to say that he inclines towards the extreme that is extraneous, as we have explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4). As the one who wants that he should have his money and the money of someone else has much desire and he is called evil. "
+ ],
+ [
+ "Observe how he called the patient one, whose patience is excessive to the point that he approaches lack of feeling concerning the matter of anger, a pious man. And he called someone with the vices of the trait of anger, evil. "
+ ],
+ [
+ "Observe how he did not call the one that is quick [and] has a good memory a pious one, because this is an intellectual virtue. And [so] he called him a wise man. And he did not call the one who has difficulty understanding matters and forgets much, evil - as it is not in his hand (control). And these are not virtues which are possible to acquire - as we explained in the second chapter (Eight Chapters 2:2). "
+ ],
+ [
+ "Observe how he called one with [so] much mercy that he does not suffice that he alone should have mercy, [but only] that others should also have mercy, a pious man. And he called a cruel one, evil. "
+ ],
+ [
+ "His saying, \"among those who go to the House of Study,\" meaning to say, in the going to the House of Study, there are four traits. Observe how he called the one that proliferates acquisition of virtues a pious man, and the one who is lazy in [their] acquisition, evil. ",
+ "And when you know the intellectual virtues and the dispositional virtues; and you know every type of them - if you want, study of wisdom and practice - and you know the mean and the ways of deeds that can be called good; and [know] the slight supplement to the mean which is from the famous actions of the pious ones; and [when you] know the supplement and the lack which are both bad -- just that one of them is more fit to [be called] evil and the other is called a transgression or an incorrect action, and the example with this is that caution is completely good without a doubt and much desire is completely bad without a doubt and the lack of feeling for enjoyment is actually not like much desire even though it is [also] bad and [so] it is called a transgression or an incorrect action, [such that] leaving caution slightly towards the side of lack of feeling is fit for the complete ones - and when you understand this matter, you will know that one who leaves caution slightly is called pious as we prefaced and that the lack of feeling is called a transgression, and that is why it stated about the nazirite (Numbers 6:11), \"from that which he transgressed upon the soul,\" as we explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4); and [when you understand] all of what we have prefaced and elucidated, you will know which [person] from among people is fitting to be called a boor and who is fitting to be called an ignoramus and who is fitting to be called and unformed person and who is fitting to be called a wise man and who is fitting to be called evil and who is fitting to be called a sinner. These seven names apply to seven people according to their having from the virtues and the vices and their study of the intellectual [virtues], as per what has come earlier in our commentary. And they already [added] names according to the properties of a man, as with the man who has vices in his traits - and he is called evil, as we have explained - but if he [also] has intellectual virtues that he uses for evil things, such a one is called by the sages a clever evildoer. And if he is an evildoer who hurts people - meaning to say that among his character vices are matters that hurt people, like brazenness and cruelty and [traits] similar to them - such a one is called a bad evildoer. And so [too] the one who has intellectual virtues and dispositional vices is called a wise man to do evil, as it states in the verse about someone like this (Jeremiah 4:22), \"they are wise men to do evil; but to do good, they do not know\" - meaning to say that they use their intellectual virtues for bad actions and not for good actions. But the man who has all of the virtues gathered in him - the intellectual [ones] and the dispositional virtues - to the point that there is no intellectual virtue and no dispositional virtue not in him, and this is rarely found and the philosophers would say that finding such a person is very unlikely but not impossible and when they find him, they would call him a Godly man. And so [too], the sages called him in our language a man of God. And I say that this man is called an angel of the Lord, as it stated (Judges 2:1), \"And the angel of the Lord went up from Gilgal.\" And the philosophers have said that it is impossible to find a man that has all of the vices gathered in him to their very end without intellectual [virtues] or ones of disposition to the point that he does not have virtue at all. And if one is found and this is improbable, they give him the name, 'an animal from the bad, dangerous animals.' And so [too] did Shlomo call him, a 'bereaved bear,' which is the gathering of stupidity and damage. And [of] these five compound names, four of them are to disparage - and they are the clever evildoer, the bad evildoer, the wise man to do evil and the bereaved bear - and one is for greatness, and there is nothing greater than it - and that is the man of God or the angel of the Lord. And Scripture has already elucidated that a man that has all of the intellectual and dispositional virtues found in him is called an angel of the Lord, and that is its stating (Malachi 2:7), \"For the lips of a priest guard knowledge, and they seek Torah from his mouth; for he is an angel of the Lord of Hosts.\" And knowledge includes all of the intellectual virtues, as he will not be complete without them. And its stating, \"they seek Torah from his mouth,\" is a proof of his completeness in dispositional virtues - as we have explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4), that it is the intention of the Torah. And for [this reason], it states (Proverbs 3:17), \"and all of its ways are peace.\" And we have already elucidated there (Eight Chapters 4) that peace is also from the dispositional virtues. And after [these indications of his completeness in the verse in Malachi], it stated, \"for he is angel of the Lord of Hosts.\" "
+ ],
+ [
+ "He compared the man with a good memory who remembers all that he hears and does not separate between the true and the false to a sponge - and that is a sea [sponge] that absorbs everything. And he also compared one who understands immediately but does not remember anything at all - not the true and not what is not true - to a funnel. And he compared one who rembers the bad things and the opinion that is not true and forgets the true things upon which action [needs to be based] to a strainer that only retains the sediment and lets out what is pure. And he compared the man whose way is the opposite [of this] to a sieve that lets out the dirt and dust through its holes and the fine flour remains. And from them, only this fine flour sieve is good, in that it lets out the [inferior flour] that has no purpose and holds what is coarser - and that is the fine flour."
+ ],
+ [
+ "The explanation of these words is like this: You know that if the physical causes are negated and removed, then it will be necessary that what they cause will be removed with the removal of its cause. And because of this, when the cause of the love is a divine matter - and that is the true science - it is impossible for that love to be removed ever, as its cause is eternally in existence."
+ ],
+ [],
+ [
+ "This is all clear, as these matters are from the angle of reward and punishment. So that anyone who disagrees not with the intention to contradict the words of his fellow but from his wanting to know the truth, his words will endure and not end. And anyone who makes people straight, God, may He be blessed, will reward him by preventing him from transgression. And anyone who deceives people, God, may He be blessed, will punish him by preventing him from repentance. And this is clear and there is no difficulty in it, if you understand what we have outlined in the eighth chapter (Eight Chapters 8:14-16).\n"
+ ],
+ [
+ "A good eye: We have explained many times that the matter of a good eye is sufficing and [that] a small appetite is carefulness and [that] a humble spirit is extreme humility as was explained in the chapter before this one (Rambam on Pirkei Avot 4:4). And the three [negative traits] that correspond to them are zeal to acquire money and that is an evil eye, and much desire and that is a broad appetite and arrogance and that is a haughty spirit. And these three virtues are publicized in Abraham, our father. And because of this, anyone who is found to have these virtues is called one of the students of Abraham, our father - as he followed his traits. And anyone within whom is found these three vices is of the students of Bilaam the evildoer - as he followed his traits. And I will mention the places in which are elucidated these virtues in Abraham and these vices in Bilaam, and they are all found in the Torah. Indeed, the sufficing of Abraham is in his saying to the king of Sedom (Genesis 14:23), \"If from a thread to a sandal strap, and if I take from any of what is yours, etc.\" And that is the epitome of sufficing - that a man leave much money and not benefit from it, even a little bit. But his caution is his saying to Sarah on the day they came to Egypt (Genesis 12:11), \"Behold, I have known that you are a woman of beautiful appearance.\" And the explanation comes that he did not fully look at her form besides that day - and that is the epitome of carefulness. And [it is also shown] in his saying about Hagar after he married her (Genesis 16:6), \" Behold, your maidservant is in your hands - do to her as is good in your eyes.\" [This] shows that he did not wish to enjoy himself with her. And so [too] when Sarah requested from him to expel her with Yishmael such that he would be prevented from inclining towards [Hagar] for sexual matters, the verse testifies that it was only bad in his eyes about Yishmael, and that is its stating (Genesis 21:11), \"And the matter was very bad in the eyes of Abraham on account of his son.\" These are all signs of carefulness. And, indeed, his humility is his stating (Genesis 18:27), \"and I am dust and ashes.\" And Bilaam the evildoer's zeal for money was publicized and that is his coming from Aram Naharaim for the sake of the money with which he was hired to curse Israel. And that is His, may He be blessed, stating (Deuteronomy 23:5), \"since he hired against you Balaam son of Beor, etc.\" And, indeed, his great desire in sexual matters is the reason for his advice to Balak that he set loose the women to be promiscuous with [the men of] Israel and to place known harlots [in front of them]. As were it not for the great desire that he had and that harlots were good in his eyes, he would not have commanded this - since the commands of people are only according to their opinions. As the good will not command to [do] evil, but will rather warn against it. And the language of Scripture (Numbers 31:16) is \"They are the very ones against the children of Israel by the word of Bilaam, etc.\" And the sages said (Sanhedrin 105a) [that] Bilaam had sexual relations with his donkey. And there is no doubt about it that one with such an opinion will have actions [like] this. And indeed, his arrogance is his stating (Numbers 24:16), \"Speaks the one who hears the words of God.\" And indeed that which it brought a proof about Bilaam from its stating (Psalms 55:24), \"And You, God, will bring them down to the pit of destruction; the people of blood, etc.\" - [its] explanation is [that it is] because he was a man of blood - as he was the cause of the Israelites' death in the plague; and he was also a man of deceit in his creating a machination to bring about the evil. And its bringing a proof about the students of Abraham from its stating (Proverbs 8:21), \"There is what for those that love Me to inherit, and their treasuries will I fill\" is like that which He called him (Isaiah 41:8), \"the seed of Abraham, the one I love.\" "
+ ],
+ [
+ "Even though he said, \"[the] brazen-faced [are bound] for Gehinnom (Purgatory), he commanded brazenness in the rebuke of rebels and similar to it. And it is as if he said, \"Use a little of the vices in their [correct] place for the will of God, may He be blessed, and His truth.\" [And it is] like the statement of the prophet (II Samuel 22:27), \"and with the perverse, You are wily.\" However [it is] on condition that your intention is the truth; and that is [the meaning of] his saying, \"to do the Will of your Father Who is in Heaven.\" And from the good things that God, may He be blessed, did for this nation is that they are shamefaced. And so [too], they said (Yevamot 79a) that the signs of the seed of Avraham is that they are shamefaced, merciful and doers of kindnesses. And it stated (Exodus 20:17), \"so that My awe be upon your faces, that you not sin.\" And when he told about the virtues of shame, he requested and said, \"Lord, our God - [just] like You have graced us with this virtue, so [too] grace us that Your city be rebuilt, speedily and in our days.\""
+ ],
+ [],
+ [
+ "He said about the Torah that one should search in it and meditate upon it, as everything is in it. And he said, \"And in it should you see (techezei),\" meaning to say the truth. [The explanation is that] you will see the truth with the eye of the intellect, like the [Aramaic] translation of vayira (and he saw) is vechaza. And afterwards he said, \"and grow old and be worn in it\" - to say, occupy yourself with it until the time of old age; and even then, do not veer from it to something else. "
+ ],
+ [
+ "And Ben Hey Hey said [that] according to that which you are in pain with Torah will be your reward. And they said that only that which you study with exertion, labor and fear from the teacher will endure; but reading of enjoyment and leisure has no endurance to it and [so] no point in it. And they said in the explanation of his statement (Ecclesiastes 2:9), \"even (af, which can also be understood as anger) my wisdom remained with me\" - the wisdom that I studied with anger remained with me. And because of this, they commanded to place fear upon the students; and they said (Ketuvot 103b), \"Throw fear upon the students.\""
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0b1f9b35a837afaa75c22a8eed90adbf206222d1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,338 @@
+{
+ "title": "Rambam on Pirkei Avot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Pirkei_Avot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "We have already explained the description of how the transmission happened in the introduction of our words in this essay. And [so] our intention here is only to explain the words of piety and ethics alone, to encourage the acquisition of certain virtues the benefit from which is great. And we will also elaborate to warn about certain vices that [bring] much damage. And [for] the rest, I will only explain the words and some of the concepts, because their concepts are [already] clear, except for a few of them.",
+ "Be deliberate in judgment: That they should delay in reaching the verdict and not determine it quickly before they [fully] understand it. As it is possible that new matters will be revealed to their eyes that were not revealed at the beginning of [their] thought.",
+ "and make a fence for the Torah: they mean to say the decrees and ordinances that distance a man from sins. As He, may He be blessed stated (Leviticus 18:30), \"And you shall guard My guarding.\" And it was said in its explanation (Moed Katan 5a), \"Make a guarding [fence] for My guarding.\""
+ ],
+ [
+ "He is saying that with wisdom, and that is the Torah; and with enhancement of [good] traits, and that is acts of lovingkindness; and with the fulfillment of commandments, and that is the sacrifices [referred to in the mishnah as service] - there will be a continuous refinement of the world and ordering of its existence in the most complete way."
+ ],
+ [
+ "A reward (pras) is what one calls a benefit that is granted to a person by someone who does not gain from him, but [rather] does it by way of kindness and grace. [It is] like when a man tells his servant or his young son or his wife, \"Do such and such and I will give you a dinar or two.\" That is the difference between a reward and a wage (sachar), since a wage is that which is given by [way of an] obligation. And this pious one said that you should not serve God, may He be blessed, in order that He will do good to you and benefit you with kindness and that you should hope for the benefit and serve Him for its sake. Indeed, serve Him like servants that are not hoping for endowment or the giving of kindness. He meant with this that they should serve Him from love, as we said in Chapter Ten of Sanhedrin. And nonetheless, he did not exempt us from fear [of God]. And [so] he said, \"Even as you serve from love, do not discard fear completely, 'and may the fear of Heaven be upon you.'\" As the commandment of fear has already come in the Torah, and that is its stating (Deuteronomy 6:13), \"Fear the Lord, your God.\" And the sages said (Yerushalmi Berakhot 9:7), \"Serve from love, serve from fear,\" and they said that the one who loves will not forget a thing from that which he was commanded to do, and the one who fears will not do what he was warned from doing - as fear is a great pathway with the negative commandments, and all the more so, with the arational commandments. And this sage had two students - one whose name was Tsadok and one whose name was Beitos. And when they heard him say this statement, they went out from in front of him and one said to his fellow, \"Behold, the teacher said explicitly that there is no benefit and punishment for a person and there is no hope at all\" - as they did not understand his intention. And one strengthened the hand of his friend and they exited the group and left the Torah. One group connected itself to one and another group to his fellow. And the sages called them Sadducees and Boethusians. But when they could not gather congregations due to that which follows from this belief - as this evil belief disengages the united, all the more so will it not unite the disengaged - they leaned towards belief in the thing which they could not deny among the masses. As if they would put this out of their mouths, [the masses] would have killed them. I mean to say [that this thing is] the words of Torah. And [so] each one said to his party that he believes in the Torah, but disagrees with the transmission [of its oral explanation] - that it is not true. And this was to exempt themselves from the accepted commandments and ordinances and decrees. Since they could not push off everything - the written [Torah] and the received [explanation]. And also [this way], the way of interpretation was broadened for them. Since once the explanation was given to their choice, he was able to be lenient in what he wanted and to be strict in what he wanted. [This is] since he did not believe in the fundamentals at all, yet he sought things that would still be accepted by some people. And these evil groups came out from then. And they are called Karaites in these lands - I mean to say, Egypt. And their names among the sages are Sadducees and Boethusians. And they are the ones that began to question the transmission and to explain all of the verse according to what appears to them without listening to the sage at all, [which is] the opposite of what He, may He be blessed, stated (Deuteronomy 17:11), \"You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left.\" "
+ ],
+ [
+ "\"A meeting house\": A house of meeting, meaning to say that you should make your house always available for the gathering of sages, like in synagogues and houses of study (batei midrash); such that if a man says to his fellow, \"Where can I meet with you, where can I confer with you,\" he will [answer] him, \"In the house of x.\""
+ ],
+ [
+ "\"Open\": That you should have a gate open to the path of wayfarers, such that every wayfarer that need something or is hungry or thirsty will enter the house immediately.",
+ "\"may the poor be members of your household\": He is saying that it is necessary that the servants be the poor and the indigent. And this is more fit than purchasing slaves. And so would the sages condemn the purchase of slaves and praise one whose servants and members of his household were the poor. ",
+ "They so stated with his wife: It is known that the majority of talk with women is about matters of sex. Because of this, he said that increasing conversation with them is forbidden, since he \"causes evil to himself.\" He means to say that he acquires lowly traits for his soul, and that is the abundance of desire.",
+ "\"and neglects the words of Torah\": It is understood that he wastes time with other occupations.",
+ "\"and, in his end, he inherits Geihinam\": because of this conversation of rebellion, and he obligates himself in the punishment."
+ ],
+ [
+ "\"Make for yourself a mentor\": He means to say even if he is not fit to be your mentor; still place him upon you as a mentor, so that you can give and take (discuss and argue) with him, and as a result of this the study of wisdom will come to your hand. As the study of a man on his own is good, but his study from someone else will be better established in his hand and it will be more clear - and even if he is like him in wisdom or below him. And so did they elucidate the explanation of this commandment. And he said, \"acquire for yourself a friend\". He said it with an expression of acquisition and he did not say, \"Make for yourself a friend,\" or \"Befriend others.\" The intention of this is that a person must acquire a friend for himself, so that all of his deeds and all of his matters be refined through him, as they said (Taanit 23a), \"Either a friend or death.\" And if he does not find him, he must make efforts for it with all his heart, and even if he must lead him to his friendship, until he becomes a friend. And [then] he must never let off from following [his friend's] will, until his friendship is firmed up. [It is] as the masters of ethics say, \"When you love, do not love according to your traits; but rather love according to the trait of your friend.\" And when each of the friends has the intention to fulfill the will of his friend, the intention of both of them will be one without a doubt. And how good is the statement of Aristotle, \"The friend is one.\" And there are three types of friends: a friend for benefit, a friend for enjoyment and a friend for virtue. Indeed, a friend for benefit is like the friendship of two [business] partners and the friendship of a king and his retinue; whereas the friendship for enjoyment is of two types - the friend for pleasure and the friend for confidence. Indeed, the friend for pleasure is like the friendship of males and females and similar to it; whereas the friend for confidence is when a man has a friend to whom he can confide his soul. He will not keep [anything] from him - not in action and not in speech. And he will make him know all of his affairs - the good ones and the disgraceful - without fearing from him that any loss will come to him with all of this, not from him and not from another. As when a person has such a level of confidence in a man, he finds great enjoyment in his words and in his great friendship. And a friend for virtue is when the desire of both of them and their intention is for one thing, and that is the good. And each one wants to be helped by his friend in reaching this good for both of them together. And this is the friend which he commanded to acquire; and it is like the love of the master for the student and of the student for the master.",
+ "\"and judge every person as meritorious:\" Its subject is when there is a person whom you do not about him if he is righteous or if he is wicked and you see him doing an act or saying something and if you interpret it one way it will be good and if you interpret in another way it will be bad - [in this case,] take it to the good and do not think bad about it. But if the man is known to be famously righteous and of good deeds; and an action of his is seen that all of its aspects indicate that it is a bad deed and a person can only determine it to be good with great stretching and a distant possibility, it is fit that you take it that it is good, since there is some aspect of a possibility that it is good. And it is not permissible for you to suspect him; and about this did they say (Shabbat 97a), \"The body of anyone who suspects proper ones will be struck.\" And so [too] when it is an evildoer and his deeds are famous, and afterwords we see him that he does a deed, all of the indications about which are that it is good but there is an aspect of a distant possibility that it is bad; it is fit to guard oneself from him and not to believe that it is good, since there is a possibility for the bad. And about this is it stated (Proverbs 26:25), (Also) \"Though he be fair-spoken do not trust him, etc.\" But when he is not known and the deed is indeterminate towards one of the two extremes; according to the ways of piety, one must judge a person as meritorious towards whichever extreme of the two extremes [would be the case]."
+ ],
+ [
+ "\"Do not befriend an evildoer\": in [any] type of friendship and companionship, so that you will not learn from his deeds. And we have already elucidated in the previous chapters that a man learns from the vices [found] in the company of evildoers. And he said [further] if you sin or you see that one sin, do not be confident and say that God, may He be blessed, will only punish him in the world to come; and do not despair of quick vengeance from Him for this sin."
+ ],
+ [
+ " \"The judges' advisers (literally, organizers)\": They are people that study the arguments and the laws until the people become experts in their cases. As they compose questions and answers: when the judge says this, answer him that; and when the litigant argues this, so should be your answer - as if they are organizing the case, and the litigant is [coming] in front of them. And that is why they are called the judges' organizers - it is as if they organize the cases in front of them. And they warned them from being similar to them; meaning to say to teach one of the litigants an argument that will benefit him and to say to him, \"Say this,\" or \"Refute [an opposing claim] in such and such a way.\" And even if he knew about him that he was the victim and that his fellow's claim against him is false according to what he truly thinks, nonetheless, it is not permissible for him to teach him an argument that will save him or benefit him at all."
+ ],
+ [],
+ [
+ "This 'government' (rishut) is the authorities. And in these three traits there is refinement of faithfulness and of the world. As with the absence of work, things will be tight for him and he will rob and be unfaithful. And with the pursuit of lordship, he will have challenges in the world and bad things; as since people will be jealous of him and disagree with him, he will lose his faithfulness. [It is] as they said (Sanhedrin 103b), \"Once a man is appointed an officer over the community below, he becomes an evildoer above.\" And so [too, regarding] familiarity with the government in the early days and coming close to it, it was very unusual to escape from [the damage caused by] it in this world. As he will not pay attention to anything except that which brings him close to it. And you know the matter with Doeg - and even though the authority with which Doeg became close was the anointed of God and a prophet and God's chosen one, may He be blessed."
+ ],
+ [
+ "\"Evil waters\" is a nickname for heresy. And they said, \"Be careful with your words\" among the masses, and there should not be in in your words [something] that can support a different interpretation [than what you mean]. As if there are heretical men there, they will interpret them according to their beliefs. And the students will have already heard them from them and they will turn to heresy. And they will think that these were your beliefs and there will be a desecration of God, as happened to Antigonos with Tsadok and Beitos. "
+ ],
+ [
+ "\"Of the disciples of Aharon\": They said (The Fathers According to Rabbi Nathan 12) that when Aharon, peace be upon him, sensed that the insides of a person were bad or they told him that his insides were bad or that he had a sin in his hand, he would greet him first and would be friendly towards him and would speak much with him. And that man would become embarrassed about himself and say, \"Woe is to me! If Aharon knew what is hidden in my heart and the evil of my actions, he would not permit himself to [even] look at me, all the more so to speak to me. And yet he treats me with the presumption that I am a proper man. [Hence] I will confirm his words and his thought and I will return to the good.\" And he would become from his students who learn from him. And the Holy One, blessed be He, stated when He described him with this trait (Malachi 2:6), \"He walked with Me in peace and righteousness, and brought many back from iniquity.\" And it is this famous matter about him that Hillel had in mind. And he also said when a man's name spreads for greatness, its termination will be announced. And he would also say, that God, may He be blessed, kills the one who doesn't read [the Bible] much, but the one who does not learn at all is fitting to be killed [now]. And [he also said] that one who \"uses the crown\" will die, meaning to say one who earns a livelihood from Torah and receives [tangible] benefit from it. And this was his intention in this statement, as will be explained in this tractate (Rambam on Pirkei Avot 4:5). And it is stated by way of mnemonic, \"Student (yes), another man (no),\" meaning to say that it is not permissible for a Torah scholar to receive service from any man except for his students. "
+ ],
+ [],
+ [
+ "He said, \"If I myself will not be the one that arouses my soul to virtue, who will arouse me, as I have no one to stimulate me from outside,\" like we have elucidated in the second chapter (Eight Chapters 2). \"And since it is in my power to incline my soul to any side that I want, what deed have I done from the good deeds.\" It is as if he is [questioning] himself and saying, \"What am I?\" [This is] to say, \"What is [becoming of] me? I am not complete, even if I did this matter.\" And afterwards he went back and said, \"If I do not acquire these traits now in the days of my youth, when will I acquire them? Not in the days of old age, as it is difficult to veer from [one's] characteristics at that time because the acquisitions and the traits have hardened and settled - whether they are virtues or whether they are vices.\" And the wise one said (Proverbs 22:6), \"Educate a youth according to his way, and he will also not veer from it when he gets old.\""
+ ],
+ [
+ "He said to make Torah study the center and the main thing and your other affairs secondary to it - whether they turn up or whether they not turn up, since there is no damage [from their] absence. And they said (Bava Metzia 87a), \"The righteous say little and do much\" - like our father, Avraham, who designated one loaf of bread and brought \"curds and milk and a calf\" (Genesis 18:8) and three seah of fine flour. \"And evildoers say much and do not do even a little\" - like Efron who gave everything [away] in his words, but in practice did not even leave one small coin from the [purchase price].",
+ "\"a pleasant countenance\": That is when he interacts with the creatures calmly and with pleasant and welcome words."
+ ],
+ [
+ "Rabban Gamliel says, \"Make for yourself a mentor, remove yourself from doubt and do not frequently tithe by estimation.\" That which he commanded here to make a mentor is not regarding study, but rather legal decisions: place for yourself a mentor, that you can rely upon in the forbidden and the permissible, and you can remove yourself from doubt. [It is] as they say in Talmud Yerushalmi Moed Katan 1:10, \"Go and bring me an elder from the marketplace and I will rely upon him and permit [it] to you.\" And so [too] did he command to flee from putting out tithes by estimation, because it is from the doubts."
+ ],
+ [
+ "The wise one has already stated (Proverbs 10:19), With many words, there is no lack of transgression.\" And the reason for this is that most words add superfluity and sin, as I will elucidate now. As when a man increases his words, he will certainly transgress, since it is impossible that there will not be in his words one word that is not fit to say. And one of the signs of the wise is minimization of words, and one of the signs of the foolish is the multitude of words. And the sages have already said that the minimization of words is proof of the high virtue of the forefathers. And when a man was pedigreed they would say, \"The pedigreed one of Babylonia is the quiet one.\" And it is said in the Book of Characteristics that one of the sages was seen to be silent, since he did not say speech that was not fitting to speak and he only spoke very little. And they said to him, \"What is the reason for your great silence?\" And he said, \"I have examined all speech and I have found it divided into four divisions.",
+ "The first division is completely injurious, without benefit, like the cursing of people or vulgarity and similar to them; such that to speak with them is complete idiocy.",
+ "And the second division is injurious on one side but beneficial on the other side, like the praise of a man to gain benefit from him. But in that praise will be that which will anger his enemy and so [the speech] will injure the one being praised. And one should refrain from this speech because of this reason, [such] that they not speak things from this division as well. ",
+ "And the third division is words that have no benefit and no injury like most of the speech of the masses: how was wall x built?; how was hall y built; or the telling of the beauty of house x or the multitude of delicacies of country y; and similar to these. These are extraneous words - one who says such words is excessive and there is no benefit in them.",
+ "And the fourth division are words that are completely beneficial, like the speech about the wisdoms and about the virtues and the speech of a person about what is specific to him, in that his life depends upon them and through them will his existence continue. And he must speak this.\" He said, \"Any time I hear words, I examine them. And if I find that they are from this fourth division, I speak them. But if they are from the other divisions, I am silent about them.\" And the [author] of the [Book of] Characteristics examined this man and his wisdom which is to avoid three-fourths of speech, and [found] that this wisdom is the one that needs to be taught. And I say that speech is divided into five parts according to the Torah's obligation: 1) We are commanded about it; 2) We are warned against it; 3) The disgusting; 4) The beloved; 5) The permissible.",
+ "The first division is that which one is commanded about - and it is reading the Torah and studying it and reading its analysis. And this is an obligatory positive commandment, as it is stated (Deuteronomy 6:7), \"and you shall speak in them.\" And it is as weighty as all of the other commandments [put together]. And it has already been said about the imperative of study that which not even a part of would fit in this [entire] composition. ",
+ "The second division is the speech that is forbidden and that we are warned against, such as false testimony, talebearing and cursing. And the words of the Torah teach about this division. And also [included] are foul speech and evil speech.",
+ "And the third division is the disgusting that has no benefit to a man for himself, but is not a sin and not rebellious - like the speech of the masses about what happened and what was and what are the customs of King x in his chamber and how was the cause of y's death or how did z become rich. And the sages call these idle talk; and the pious ones made efforts for themselves to refrain from this division of speech. And it was said about Rav, the student of Rabbi Hiya, that he did not speak idle talk all of his days. And from this division is also when a person disgraces a virtue or praises a vice - whether they be intellectual or dispositional.",
+ "And the fourth division is the beloved, and that is speech in praise of intellectual virtues or dispositional virtues and in disgrace of both types of vice - to awaken the soul to the virtues with stories and songs, and to prevent the vices in these same ways. And also to praise the distinguished and to acknowledge their virtues, so that their practices be valued in the eyes of people and that they walk in their ways; and to disgrace the bad about their vices, so that their action and their memory be disgraced in the eyes of people and that they distance themselves from them and not act according to their practices. And this division - meaning to say, study of the virtuous traits and distancing from traits of vice - is called derekh erets (the way of the world).",
+ "The fifth division is the permissible and is the speech about what is specific to a person about his business, his livelihood, his food, his drink, his clothing and the rest of what he needs for himself. And it is permissible - it is not beloved or disgusting. Rather, if he wants, he can speak what he wants of it, and if he wants, he will not speak [it]. And with this division, a person is praiseworthy when he minimizes his speaking of it. And the men of ethics have warned about increasing words in it. But the forbidden and the disgusting does not require a warning nor a commandment, as it is fitting to be completely silent from it. However the commanded and the beloved [speech], if a person could speak in it all of his days, it would be good. However one must be careful about two things: The one is that his deeds match his words, as they said, \"Pleasant are the words that come out of the mouth of one who does them.\" And about this matter did he intend in his saying, \"And the exposition [of Torah] is not what is essential, but the action.\" And the sages say to a righteous one that [specifically] he teach the virtues, in their saying, \"Expound, and for you it is fit to expound.\" And the prophet stated (Psalms 33a), \"Rejoice, righteous ones in the Lord; for the straight is praise beautiful.\" And the other matter is terseness and that he make efforts to maximize content with few words and not that the matter be the opposite. And this is what they said (Pesachim 3a), \"A man should teach his students in the brief way.\" And know that songs, that are composed in any language that it be, must be examined for their contents - if they are following the way of speech that we have divided. And indeed, I have clarified this even though it is clear [already], because I have seen elders and and pious men from the people of our Torah when they are at a wine party like a wedding or something else and a person wants to sing an Arabic song - even if the subject of that song is praise of courage or generosity and that is from the division of the beloved, [as well as] when it is in praise of wine - they push it off with every angle of distancing, and it is not permissible according to them to hear it. And when the lyricist sings one of the Hebrew canticles it is not bad in their eyes if it is from the things that we are warned against or which are disgusting. And this is complete foolishness, as speech is not forbidden or extraneous or beloved or disgusting or commanded in its saying because of the language that it is in, but rather because of its content. As if the content of that song is virtue, he is obligated to say it - in any language that it my be. But if the intention of that song is vice in any language that it should be, it is forbidden to say it [- in any language that it should be]. I also have what to add to this: When there are two canticles and they express the same content of arousing the power of desire and praise for it and to rejoice the soul with it - and it is vice and it is from the division of disgusting speech since it enthuses and arouses a trait of vice, as is clarified in our words in the fourth chapter - but one of the two canticles is in Hebrew and one is in Arabic or vernacular; listening to the Hebrew and speaking it is more disgusting to the Torah due to the level of the language, as it is only right to use it for virtues. All the more so if they require to put into it a verse from the Torah or from the Song of Songs about that matter - as then, it goes from the division of the disgusting to the division of the forbidden and what is warned against. As the Torah forbade to make the words of prophecy types of song for vice and disgusting things. And since we have mentioned evil speech in the division of forbidden speech, I saw [fit] to elucidate it and to mention a little of what is mentioned about it. As people are in great blindness about it and it is the great sin that is always in people - and all the more so about what the sages said (Bava Batra 164b) that a person does not escape from tangential evil speech on any day. And who would give that we escape from evil speech itself! And evil speech is the recounting of the evils of a man and his blemishes and the disgracing of a man of Israel in whatever side of disgrace that it be - and even if the disgraced was lacking as was spoken. As evil speech is not that he lie about a man and attribute to him that which he does not do, as that is called putting out a bad name on his fellow. However evil speech is that when he disgraces the disgraces of a person, even about his actions that he truly does, [such] that the speaker sins and the one who hears him sins. They said (Arakhin 15b), \"There are three that evil speech kills: the one who speaks it, the one who listens to it and the one they are speaking about.\" And they said, \"The one who listens to it more than the one who speaks it.\" And tangential evil speech is the mention of the blemishes of a man without clarification. Shlomo said about this matter that sometimes one who mentions the blemishes of a person without clarification shows that he does not have knowledge of that which is understood from his words and that he did not intend this, but rather intended another matter - as he said (Proverbs 26:18-19), \"Like a madman scattering deadly firebrands, arrows, is one who cheats his fellow and says, 'I was only joking.'\" And one of the sages from among the wise ones already praised in a large group the writing of a scribe that he showed him; and the rabbi condemned the act of the praiser and said (Mishnah Arakhin 3:5), \"Go and stop your evil speech.\" [He meant] to say that you are causing his disgrace with your praise of him in the large group. As from them is one who loves him and one who hates him, and his enemy will be forced to mention his blemishes and his evils when he hears his praises. And that is an extreme distancing from evil speech. And the language of the Mishnah (Mishnah Arakhin 3:5) is \"the judgment against our ancestors in the wilderness was sealed only because of their evil speech\" - meaning to say the matter of the scouts about which it was stated (Numbers 13:32), \"And they put out slander of the land.\" And they, peace be upon them, said (Arakhin 15a), \"And if these that only put out a bad name on trees and stones become liable for what they became liable, how much more is it so for someone who speaks about the disgrace of his fellow!\" And this is the language of the Tosefta (Talmud Yerushalmi Peah 1:1): For three sins is there retribution to a person in this world and he does not have a share in the world to come - idolatry, sexual immorality and murder; and evil speech corresponds to all of them [together]. And they said in the Gemara (Arakhin 15b) [that] with idolatry comes the expression, 'the big' - and that is its stating (Exodus 32:31), \"Alas, this people is guilty of a big sin.\" And with the sin of sexual immorality also comes the expression, 'the big' - and that is its stating (Genesis 39:9), \"and how can I do the big evil, this one.\" And with the sin of murder also comes the expression, 'the big' - and that is its stating (Genesis 4:13), \"Is my sin too big to carry?\" But with evil speech comes the expression 'the big ones' (plural).\" [It] means to say that it corresponds to the three of them [together] - and that is its stating (Psalms 12:4) \"tongue speaking big things.'\" And they spoke about this unsettling sin very much. And the end of that which is said is that \"Anyone who speaks evil speech denies the fundamental [faith], as it is stated (Psalms 12:5), 'They say, \"By our tongues we shall prevail; with lips such as ours, who can be our master?\"'\" Indeed, I have said a little of what they said about this sin; even though I have written at length, in order that a man distance himself from it with all of his ability and make his intention to be quiet - meaning to say from this division of speech. "
+ ],
+ [
+ "Judgement is the administration of a country with fairness. And we have already explained in the fourth chapter that truth is the intellectual virtues and that peace is the virtues of character. And when these three are found, existence will be as perfect as is possible, without a doubt."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "It is clear that the straight path is the good actions which we have elucidated in the fourth chapter (Eight Chapters 4), and they are the virtues of moderation. As through them a person acquires a fine disposition and he will have a good way with people. And he said it is \"praiseworthy for the person adopting [it], And praiseworthy to him from [other] people.\" And afterwards, he said that he needs to be careful with a commandment that he thinks is light - like rejoicing in the holiday, and study of the Holy Tongue - as with a commandment the great weightiness of which is clear to you - like circumcision and tsitsit (fringes) and slaughtering of the Pesach sacrifice. And there the reason for this is for you do not know the reward given [for the fulfillment] of [the respective] commandments. And the elucidation of this matter is as I will say. And it is that the entire Torah has positive commandments and negative commandments. It is true that Scripture elucidated the punishment of each negative commandment except for a few of them. And one is obligated the death penalties for some of them and excision and death at the hand of the Heavens and lashes for some of them. And we know from all of the punishments of the negative commandments which of the prohibitions are great and which ones of them are below them. And they are eight levels: The first level - and it is the greatest of them - are those things for which one is obligated stoning. And the one below it are the ones that obligate burning. And the third are the ones that obligate killing (decapitation). And the fourth are the ones that obligate strangling. And the fifth are ones that obligate excision. And the sixth are ones that obligate death at the hand of the Heavens. And the seventh are ones that obligate lashes. And the eighth are negative commandments for which we do not give lashes. And from these levels we can know what is the weightiness of a sin or its lightness. But what is the reward from God, may He be blessed, of each of the positive commandments is not elucidated. And all of this is so that we do not know which commandment requires that we keep it much and which commandment is below it. Rather He commanded to do matter x and y and He did not make known the reward of which one of them is greater from God, may He be blessed. And because of this one needs to be careful about all of them. And because of this principle, they said (Sukkah 25a), \"One who is engaged in a commandment is exempt from [another] commandment,\" without comparing [the weight of] the commandment that he is involved in to the other one from which he is refraining. And for this, they also said (Pesachim 64b et. al.), \"We do not skip over commandments,\" meaning to say that when you chance upon the performance of a commandment, do not skip over it and leave it to do another commandment. And afterwards he said that even though the [relative] desirability of each commandment is not elucidated, there is an angle of comparison. And that is that every positive commandment wherein you find that one who transgresses it is obligated a great punishment, know that there is also a great reward in doing [the commandment]. And the example of this is that circumcision, slaughtering the Pesach sacrifice, resting on the seventh [day] and the making of a parapet are all positive commandments. Yet the obligation of one who does work on Shabbat is stoning, but the one who refrains from circumcision or the sacrifice on the holiday is obligated [only] excision and the one who 'places blood in his house' (by refraining from setting up a parapet) violates a negative commandment [without a tangible punishment], and that is that which is stated (Deuteronomy 22:8), \"do not place blood in your house.\" And from here you know that the reward of Shabbat is greater than the reward of circumcision and the reward of circumcision is greater with God, may He be blessed, than the reward of making a parapet. And that is the matter of his saying, \"Also, weigh the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [that may be obtained] for [fulfilling] it.\" And he also said \"the gain of a transgression,\" when you do not do it - this too is not elucidated. However you can learn it from the punishment of the sin. When the sin for which the sinner was punished is great, the reward for his refraining from it is according to that level of greatness, as is elucidated in Kiddushin 39b in their saying, \"Anyone who sits and does not commit a sin is given a reward like the one who does a commandment\" - and we have already explained it there. And the expression of the Torah of actions being known to Him, may He be blessed, is like that when our teacher Moshe, peace be upon him, stated (Exodus 32:32), \"from Your book that you have written.\" "
+ ],
+ [
+ "By derekh erets (the way of the world), he meant involvement in a livelihood. And his saying, \"and leads to sin\" is as I explained it in another place [about] their saying (Kiddushin 29a), \"In the end he will steal from the creatures.\" And about his saying, \"And as for you, I credit you with a great reward, as if you [yourselves] had done it [on your own],\" it is the word of God to those who work for the community. As sometimes they are prevented from doing a commandment while they are occupied with the needs of the community. And he said that God, may He be blessed, counts the reward upon them as if they had done that commandment even though they did not do it, since they were involved with the needs of the community for the [sake of the] name of Heaven."
+ ],
+ [
+ "We have already explained (Rambam Pirkei Avot 1:10) that the government (rishut) is the authorities in the early days. And he is recounting their traits and warning about them."
+ ],
+ [
+ "We have already made known in the fourth chapter that there is no reason to separate from the community except due to their dereliction, as we explained over there. And he said that even though a person has a distinctive character trait in his soul and he has strengthened it, he should not remove his hand from redoubling his doing good and adding to its reinforcement. And he should not be be certain [about it] and say, \"This virtue has already reached my hand and it is impossible that it will fall away.\" As it is possible that it will fall away. And that is [the meaning] of his saying, \"until the day of your death.\" ",
+ "And something that cannot be heard is that the simple meaning of the words be very distant and negligible. And [only] when the person examines them carefully will he see that they are true words. And he warns against this path of speech, as he says, \"Do not have your words require a distant explanation and extra examination and [only] then will the listener understand them.\"",
+ "\"When I will be available\": He means with this, when I am available from this business (not busy). And this is similar to what preceded of the commands of his colleague, Shammai (Avot 1:15), \"Make your Torah fixed.\""
+ ],
+ [
+ "A boor (bur) is one who does not have wisdom nor [proper] traits. And an ignorant person (literally, a man of the land - am haarets) is one who does not have intellectual virtues but he would have some character virtues. And [the meaning of] a person prone to being ashamed is known. And an impatient person is one who is impatient about everything and gets angry. And the matter of striving is to accustom your soul and lead it to acquire the virtues. And since there are no wise men [there] to teach you, you should teach yourself. And the [Aramaic] translation of (Genesis 32:25), \"and a man struggled with him\" is \"and a man strived with him\" (Onkelos Genesis 32:25). And they said that the Torah is not found with men of pride and arrogance and not with those that go to far lands. And they supported this by way of a flourish with a verse and said (Eruvin 55a), \"'It is not in the heavens, that you should say, etc. Neither is it beyond the sea, etc.' (Deuteronomy 30:12-13).\" They said, \"It is not with the arrogant (who elevate themselves like the sky) and it is not with those that go across the sea.\""
+ ],
+ [
+ "He means to say that you were killed because you killed someone else. And the one who killed you will be be killed in the future. The intent of this statement is that bad actions will return upon the head of their doers, as he stated (Proverbs 5:22), \"The wicked man will be trapped in his iniquities.\" And he stated (Psalms 7:16), \"He has dug a pit and deepened it, [etc.].\" And the sages said (Sanhedrin 90a), \"With the measure that a person measures, [so] is he measured.\" And it is something that is apparent to the eye at every moment and every time and every place that anyone who does evil and creates types of violence and vice is himself injured by those same evils that he created - since he taught the craft that would cause damage to him and to others. And so [too regarding] anyone who teaches a virtue [in] that he creates a good action from the good, a benefit of that action will reach him - since he taught a thing that will do good to him and to others. And the words about this in the verse are very good - he stated (Job 34:11), \"For He pays a man his action.\""
+ ],
+ [],
+ [
+ "He praised Rabbi Eliezer [for] his good memory in comparing him to a plastered pit that does not lose its waters. And he praised Rabbi Yehoshua [for] the virtues of character, in that through them is a person made happy and honored and most of the world will love him. And because of this the one who gave birth to him is happy with him. And he praised Rabbi Yose [for] virtues of good character and intellectual virtues. He praised Rabbi Shimon [for] fear of sin - and that is carefulness and striving with matters of involvement in the good and guarding from evil. And he praised Rabbi Elazar ben Arakh [for] good understanding and that every deep matter was easy for him and that his comprehension added to the [discussion]."
+ ],
+ [
+ "A good eye: Sufficing with what a person has and this is from the virtues of character. And a bad eye is its opposite - meaning to say, the belittling of the things [that he has] and eagerness for increase. And his saying here, \"who sees the future,\" the matter of which is that he studies what will be in the future from what is found now, is not from the wisdoms that it should be an intellectual virtue, and that its understanding is that he study that which is hidden from that which is revealed. Rather, what he wants with it here is the analysis about the matters of a man from his affairs through which his existence will continue, that he should investigate the end of his affairs. And he brought a metaphor corresponding to this, and that is his saying, one who borrows but does not repay, that he will not lend him another thing - and that is of the traits of vice. \"But the righteous one gives graciously\" (Psalms 37:21) - that is the Righteous One of the world, and He is God, may He be blessed, as it is stated (Deuteronomy 32:4), \"righteous and straight is He\"; and (Nehemiah 9:33), \"You are righteous about all that comes upon us.\" The explanation is that He is generous to the man that lends to his fellow and he doesn't repay, [for] the Holy One, blessed be He, pays him in exchange for his service that he bestowed kindness to another to lend him until his hand could acquire his lacking. And when the hand [of the borrower] found it and did not pay back his lender, God, may He be blessed, paid him [instead]. And the matter of \"seeing his words\" is to choose and to distinguish - from the matter of \"The Lord did not see\" (Lamentations 3:36), the intention of which is He did not choose. And he distinguished that everything was included in his words [when] he said \"a bad heart.\" And we have already explained in the second chapter of our introduction to the commentary on this tractate (Eight Chapters 2:2) that all of the character virtues are only found in the appetitive section of the soul. And in it are also found all of the character vices. And we have elucidated in the fourth chapter (Eight Chapters 4) that the actions that are good are the moderate actions which come from the virtues of character. And so [too] is it known among the philosophers and physicians that the appetitive soul is in the heart and [that] its chamber and its instruments are attributed to the heart. And even though all of the capabilities are diffused from the heart and it is its beginning according to the true opinion, the appetitive capability does not spread from it to another organ, in the way that the nutritive capability - I mean to say the vegetative capability that we discussed in the first chapter (Eight Chapters 1:7) - spreads from the heart to the liver. And understand that from everything we have elucidated that what he wanted with a good heart are the good action and they are the moderate actions and they are the virtues of character. And it includes contentment and the love of the good and others of the virtues besides this. And that is what he said, \"For your words are included in his.\""
+ ],
+ [
+ "And do not be easy to anger: Do not prepare yourself to anger and irritability. And they have already gone far in disgracing anger and irritability. And the strongest of their words is their saying (Shabbat 105b), \"Anyone who gets angry is as if he worships idols.\" And they made it adjacent to his saying (Psalms 81:10), \"You shall have no foreign god, you shall not bow to an alien god\" - meaning to say that the two things are one. ",
+ "and repent one day before your death: And [since] he does not know when he will die - maybe today or maybe tomorrow - all of his days will be in repentance. But his saying, \"And warm yourself by the fire of the sages,\" is not from their words with which he educated them, but rather is what he heard from someone else but he would [nonetheless] recount it. And because of this it was not counted among his [three] things. And the intention of this command that he is telling you is that when you associate with the sages and with men of virtues, do not be playful with them and do not be arrogant towards them, but let your association be to let them know that you will approach them at the time that they will bring you close. And do not add to come closer to them than that which they have brought you close - that you not lose their intention about you, and you reverse their love to hate and the benefit that you hoped to get from them not reach you. And he compared this to one who warms himself by the fire - as if he sits far from it, he will enjoy its heat and get benefit from its light. But if he is negligent with himself and continues to get closer to it, he will get burnt and the benefit will turn into damage. And this is the content of his saying metaphorically, \"And warm yourself by the fire of the sages, but be cautious around their coals that you should not be burned.\" And afterwards he added to frighten about this and he said, \"Do not think that if they bite you with their tongues that you will come back and appease them with your words and they will be appeased.\" As truly they will not listen to the voice of a charmer like the Seraph does not listen to it, as it stated (Psalms 55:6), \"Which does not hear the voice of charmers.\" And you should know this from the matter of Gechazi in that which he was audacious in front of his teacher, Elisha, and who fell into a disgusting disease, as is elucidated from the words of the sages about the matter of the four men who were \"leprous\" (metsuarim). And so [too] with Rabbi Yehoshua ben Perachiah and with all of them is the damage that came to them elucidated - and with others that 'burnt their stew.' "
+ ],
+ [
+ "He said that exuberance for money and much desire and badness of the soul - and that is sickness of the black bile which brings a man to be disgusted with that which his eyes see and he will hate it and he will prefer the company of animals and isolation in wildernesses and in forests and he will choose an uninhabited place, and this is with them not because of asceticism but rather because of the lack of desire and their jealousy of others - these will, without a doubt, kill a man. As his body will get sick and he will die before his time. "
+ ],
+ [
+ "We have already explained in the eighth chapter (Eight Chapters 8) the matter of preparation and readiness that is needed for a person to prepare himself for the virtues. And we explained in the fifth chapter (Eight Chapters 5:8) the matter of his saying, All of your actions should be for the sake of Heaven.."
+ ],
+ [
+ "When a man thinks of himself as lacking [virtue] and low, a lacking will not seem [too] big in his eyes for him to do it. And we have already explained that the matter of \"fixed\" (keva) is that prayer be heavy upon him and he will consider it as if he were commanded a particular chore and then he can rest from it."
+ ],
+ [
+ "The matter of diligence (shkeidah) is from the language of the verse, \"as I am diligent upon my word\" (Jeremiah 1:12) - meaning to say, quick and energetic. Or its meaning would be, habit and constancy, as in \"to be diligent at my doors each day\" (Proverbs 8:34).",
+ "know what to respond to one who denigrates the Torah (epikoros): He said that you need to study things which you can respond to the epikoros from the [gentiles] and disagree with them and answer them if they challenge you. And they said, (Sanhedrin 38b), \"They only taught about the gentile epikoros, but with the Jewish epikoros, if you answer him, all the more so will he rebel\" - meaning to say, he will denigrate [even] more. And because of this, there is no need to speak with him at all, as he has no redemption and he has completely no cure at all - as it is stated (Proverbs 2:19, \"All who go to her cannot return, and they will not find the paths of life.\" And he said, \"Even though you study the opinions of the nations to know what to answer them, guard yourself that anything from these opinions come into your heart; and know that the One before whom you serve knows what is hidden in your heart.\" And this is his saying, \"Know before Whom you labor\" - wanting to say that he direct his heart to faith in God, may He be blessed. "
+ ],
+ [
+ "This is a metaphor for the brevity of years and multitude of wisdoms and the laziness of men to seek it, in spite of the great reward for them and the multitude of notices in the Torah and its warnings to seek wisdom and study."
+ ],
+ [
+ "In the future to come: He meant to say in the world to come. And we have already elucidated the [concept of the] world to come in the tenth chapter of Sanhedrin, with that which is fit to mention about it. "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "This perusal brings a person to humility - in remembering from where he came. And his perusal of his end will bring him to disparage matters of the world. And his perusal of the greatness of the Commander will bring him to be quick to listen to His commandments. And when these three come into his hand, he will not sin at all."
+ ],
+ [
+ "His proof that any session wherein they did not speak words of Torah is called a session of scorners is from the end of the verse (the verse after the one he cites), wherein he states (Psalms 1:2), \"But rather the Torah of the Lord, etc.\" [It is] as if he said that because his desire was in the Torah of the Lord, he [axiomatically] did not sit in the session of scorners within which there is no Torah of the Lord. ",
+ "From where [is there proof that] that even [when there is only] one [person] sitting, etc.: In the first chapter of Berakhot 6a, it states in this language, \"And from where is it derived that one who sits and engages in Torah [study], the Divine Presence is with him? As it is stated: 'In every place where I cause My Name to be mentioned, I will come to you and bless you' (Exodus 20:21); Since even one, was it necessary [to say] two? [With] two, their words are written in the book of remembrance; with one, his words are not written in a book of remembrance. And since even two, was it necessary [to say] three? Lest you say that judgment is merely peace, and the Divine Presence does not come. [Instead,] we understand that sitting in judgment is also Torah. And since even three, was it necessary [to say] ten? [With] ten, the Divine Presence precedes [them] and comes; [with] three, not until they sit.\" And the explanation of \"he is silent (vayidom)\" as being from the hidden speech is from \"a still (demamah) small voice\" (I Kings 19:12). And from this [idea] did the [Onkelos' Aramaic] translation explain, \"And Aharon was silent\" (Leviticus 10:3) [as] \"And Ahaon praised.\" And his proof that he is like one that observed the entire Torah completely is from his saying, \"since he takes it on himself\" (Lamentations 3:28) - it is as if the giving of the entire Torah was only for his sake."
+ ],
+ [
+ "Idolatrous sacrifices are called the offerings of the dead, as the verse (Psalms 106:28) called it, as we explained in the third chapter of Idol Worship (Rambam Mishnah Avodah Zarah 3:8). And Yishayahu also called it \"vomit and feces\" to disgrace it, [just] like idolatry itself is called dung and abominations. And before this verse is a verse that indicates occupation with food and drink and ignoring Torah and its study, and because of this the tables are all as if they ate upon them dirty things and feces - meaning to say, idolatry. And that [verse] is his saying before this verse, \"But these are also muddled by wine and misled by ale\" (Isaiah 28:7). "
+ ],
+ [],
+ [
+ "The yoke of Torah: Constancy of reading [it].",
+ "the yoke of government: The exertion [imposed by] the king and his troops.",
+ "and the yoke of the way of the world (derekh erets): The exertion [imposed by] time. He said that as a reward for his taking the yoke of Torah, God, may He be blessed, will save him and lighten the exertion of time from upon him. And his saying, \"casts from himself the yoke of Torah,\" [is] that he said, \"The Torah is not from Heaven and I will not bear it.\" And they said (Eruvin 54a), \"'Engraved (charut) on the tablets' (Exodus 32:16) [...] freedom (cheirut) on the tablets\" - meaning to say, freedom from the events of time and the matters of kings [comes] to the one who accepts and does what is written upon the tablets. "
+ ],
+ [
+ "\"In the congregation of God\": Behold, we have explained in the beginning of Sanhedrin (Rambam on Mishnah Sanhedrin 1:6), that a congregation does not apply to less than ten. And there we also explained that a court is no less than three and they are called elohim (powers) with regard to judgement. And the explanation of \"band\" (bundle) is that which a man bands [together] in his one hand. And the hand has five fingers in it. And the group of five fingers is also called a band. "
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Behold this thing is agreed upon by the philosophers as well: That habituation of the virtues - when it comes before [acquisition of] wisdom to the point that it is a strong possession, and he studies wisdom afterwards such that it will give him alacrity for those goods - will add joy and love to his wisdom and industriousness to increase upon it; since [wisdom] stimulates him to [do] that to which he is [already] accustomed. But when the acquisition of knowledge comes first, and he studies [the virtues]afterwards, his wisdom will prevent him from that which he desires according to his habit. [And so] wisdom will weigh upon him and he will leave it."
+ ],
+ [
+ "He said that these things prevent and remove the virtue of of a man until he leaves the world and is lost."
+ ],
+ [
+ "One who whitens the face of another: That is one who embarrasses his fellow.",
+ "One who reveals meanings (literally, faces) in the Torah: is one transgresses the laws of the Torah in public and that is the epitome of heresy, as God, may He be blessed, said (Numbers 15:30), \"And the soul that does with a high hand (publicly).\" And the matter of revealing faces is that he reveals his face and is brazen - and that is an expression of heresy. And so is it explained in the gemara (Talmud Yerushalmi Peah 1:1). They said one who reveals faces in the Torah is one that transgresses the words of the Torah in public, like Yohayakim the son of Yoshayahu.",
+ "nullifies the covenant: [This is] as its simple understanding. And there it said about all of the things that the sages said that the one who does them has no share in the world to come, \"About what are we [speaking]? If when he repented, there is nothing that stands in front of repentance. Rather [it is] when he did not repent but he died with afflictions.\" It means to say that the weight of the sins - and these are the ones about which they said he has no share in the world to come - is greater than other sins, as for [the former exclusively,] afflictions with death do not atone. "
+ ],
+ [
+ "Be yielding (literally, light) to an elder: [The meaning of] lightness is known. ",
+ "And pleasant: This is calmness and ease. And he said with this command that when you are in front of a man of great standing, make yourself light towards him and serve him and stand in his presence if he wants and do not seek honor for yourself from him. But when you are with black hair - meaning to say one of young years - do not do this; but seek honor for yourself from him and do not be playful and do not be jocular with him. Afterwards he said, \"You should not think that that which I have warned you from being jocular with someone of young years obligates that you should greet him with rage and with a choleric face. This is not the intention. Rather you need to greet every person - small or big, freeman or slave, every man of the human species - with joy.\" And this is more than that which Shammai said (Avot 1:15), \"with a pleasant countenance.\" [The translator said it appears to me from the words of the teacher (Rambam) that he explains the word mekabel (literally, receive) from hakbelat panim (being across from the face) which is as if he is across. This is derived from (Exodus 26:5) \"the loops across (makbilot),\" which he translated from the Aramaic as across or facing. And also in Arabic one says about this matter an expression of meeting and being opposite - one says x met me happily or angrily. And with this type of expression did the teacher explain mekabel here - and know it.]"
+ ],
+ [
+ "When a man makes vows and keeps them, the acquisition of keeping away from that which he wants to keep away from comes into his hand, and that acquisition is strengthened for him. And abstinence becomes easier for him, meaning to say guarding from impurities - as they said in Chagigah (Mishnah Chagigah 2:7), \"The clothes of an am ha'arets [unlearned person] are midras (considered impure by treading) for the abstinent."
+ ],
+ [
+ "He would say that revelation of that which He benefited him a certain good is a separate benefit. As there are times when a man benefits [another] man by way of mercy and does not reveal the certain thing that he did for him because he is [too] lowly in his eyes."
+ ],
+ [
+ " This statement includes great things and [so] it is fitting that this statement would be of Rabbi Akiva. And this is its explanation in brief on condition that you know all that came before it in the earlier chapters. He said [that] all that is in the world is known to Him, may He be blessed and He comprehends it. And that is his saying, \"Everything is foreseen.\" And afterwards he said [that] you should not think that in His knowing actions [in the future], it is obligated by necessity - meaning to say that a person is forced in his actions to [do one] action out of the [many] actions. The matter is not like this, but [rather] freewill is in the hand of a man as to what he will do. And this is his saying, \"and freewill is given.\" He means to say that freewill is given to every man, as we elucidated in the eighth chapter (Eight Chapters 8). And he said that the judgement of God, may He be blessed, with people, however, is with kindness and good - not according to the judgement that befits them, as He, may He be blessed, explained (Exodus 34:6), \"of great patience and much kindness and truth\" - and the rabbis, may their memory be blessed, said \"'of great patience' with the righteous and the evil.\" And the prophet (recounter) said (Psalms 145:9), \"Good to all is the Lord.\" And afterwards he said that the virtues do not come to a man according to the quantity of the greatness of the deed, but rather according to the great number of good deeds. And this is that indeed the virtues arrive by repetition of the good deeds many times. And with this does a strong acquisition come - not when a man does one great deed from the good deeds; as from this alone, a strong acquisition will not come to him. And the parable with this is that when a man gives a thousand gold coins at one time to one man to whom it is fitting and he does not give anything to another man; the trait of generosity will not come into his hand with this great act, as [much as] it will come to one who donates a thousand gold pieces a thousand times and gives each one of them out of generosity. [This is] because this one repeated the act of generosity a thousand times and a strong acquisition of it came to him [in this way]. But [the other] only aroused his soul with a great arousal towards a good act, and afterwards it ceased from him. And so [too] with Torah, the reward of the one who redeems one captive with a hundred dinar or [gives] charity to a poor person with a hundred dinar which is enough for what he lacks is not like the one who redeems ten captives or fills the lack of ten poor people - each one with ten dinar. And in this comparison and this matter is that which he said, \" in accordance to the majority of the deed\" - and not in accordance to the greatness of the deed."
+ ],
+ [
+ "The shopkeeper grants credit: One who gives much time with a debt and does not request it immediately. And this parable is clear and its intention is known. And that which he said, \"and everyone who wants to borrow can come and borrow,\" strengthens the earlier matter that there is no necessity [forcing actions], but with free choice does a man do what he wants to do. And his saying, \"and the collectors go constantly\" is a metaphor for death and other punishments that come to a man.",
+ "and everything is prepared for the feast: [This] is to say the ultimate intention of all this is life in the world to come."
+ ],
+ [
+ "He means to say with this that each of these two - each one of the two of them - helps the existence of the other and completes the other one. However his words about knowledge (daat) and understanding (binah) is a very subtle matter with the philosophers; and I will mention it [and] rely upon the understanding of the one that will investigate it. And that is that the knowledge that reaches us and that we acquire is, indeed, the comprehension of ideas that we comprehend if we separate the form and comprehend it or if we comprehend the separated forms in their [pristine] existence - without our making them knowledge, for they, themselves, are knowledge. And that comprehension is called understanding, and that is [the acquisition] of knowledge. And with knowledge, too, we understand [it] and it becomes possible to comprehend what we comprehend. And it is as if he said that if we do not comprehend an idea, we do not have knowledge; and if we do not have knowledge, we can not comprehend an idea - as we comprehend it with knowledge. And understanding this thing is very difficult - even from the books that are written about it, all the more so here. However, we are only straightening out the straight path to it. Any one whose deeds: We have already explained and elucidated these thing in this chapter in the words of Rabbi Chaninah ben Dosa (Rambam Pirkei Avot 3:9)."
+ ],
+ []
+ ],
+ [
+ [
+ "This is clear and we have already elucidated its matter in the previous chapters."
+ ],
+ [
+ "We have already elucidated the explanation of this statement in Chapter 10 of Sanhedrin. And the sages, peace be upon them, have already brought attention to a wonderful innovation in the Torah in which there is inducement to the performance of the commandments. And it is its stating (Deuteronomy 4:41), \"Then Moshe separated three cities in Transjordan, etc.,\" while knowing that they would not be effective - as they would not have the [status] of cities of refuge until the three others in the Land of Israel would be separated. They said (Makkot 10a), \"Our teacher Moshe, peace be upon him, knew that these three cities in Transjordan do not shelter until the three cities in the Land of Israel would be separated, as it is stated (Numbers 35:13), 'they shall be six cities of refuge.' And he separated these nonetheless, since he said, 'Since a commandment has come to my hand, I will perform it.'\" And if our teacher Moshe, peace be upon him - the fathomer of the truths, the [most] complete of the complete - was eager to add half of a positive commandment upon all of his rank and wholeness in this way, there is no need to say that those whose souls are leprous and their leprosy is strong and gaining should do [so]."
+ ],
+ [
+ "And he said it is impossible that there not be for every man a time in which he can damage or benefit, and even with a small thing."
+ ],
+ [
+ "We have already elucidated and mentioned in the earlier chapters that humility is from the highest of traits. And it is the mean between pride and lowliness of spirit and it has no other name - just humility. But there are many names for pride: In the Hebrew language, high heart, elevated eyes, proud and high. And from the names of the sages, may their memory be blessed, [are] a high spirit, coarse-spirited and uppity. And across from them is lowliness of spirit. We have already explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4:7) that a person needs to incline a little to one of the extremes until he establishes himself in the middle of, as a [type of] fence. But only in this trait from [all] the other traits - meaning to say with pride - due to the great deficiency of this trait for the pious ones and their knowledge of its damage, they distanced themselves to the other extreme and completely inclined towards lowliness of spirit, until there was no room for pride in their souls at all. And behold, I saw in a book from the books on characteristics that one of the important pious men was asked and told, \"Which day is the one upon which you rejoiced more than any of your days?\" He said [back], \"The day that I was going on a boat and my place was in the lowest places of the boat among the packages of clothing, and there were traders and men of means on the boat [as well]. And I was laying in my place and one of the men of the boat got up to urinate and I was insignificant in his eyes and lowly - as I was very low in his eyes - to the point that he revealed his nakedness and urinated on me. And I was astonished by the intensification of the trait of brazenness in his soul. But, as God lives, my soul was not pained by his act at all and my strength was not aroused. And I rejoiced with a great joy that I reached the extreme that the disgrace of this empty one did not pain me and [that] my soul did not feel [anything] towards him.\" And it is without a doubt that this is the extreme of low spiritedness, to the point of being distanced from pride. And I will now mention a little of what the sages mentioned in praise of humility and [in] disgrace of pride. And it is because of this that this one commanded to come close to lowliness and said, \"Be very, very lowly in spirit\" - out of his fear that a person remain only in humility, all the more so that there be a trace of pride in him. As it is close to it, since modesty is the mean, as we mentioned. And they said (Talmud Yerushalmi Shabbat 1:3) in praise of humility [that like] that which wisdom made a crown for its head, humility made a sole for its heel - the explanation of which is its shoe - as it is written (Psalms 111:10), \"The beginning of wisdom is the fear of God.\" This is a proof that fear of God is greater than wisdom, as it is a cause for its existence. And it states (Proverbs 22:4), \"[At the] heel of humility is the fear of sin,\" which is to say that you will find the fear of God at the heels of humility. If so, humility is much greater than wisdom. And they said (Megillah 31a), \"This thing is written in the Torah and repeated in the Prophets and tripled in the Writings; every place that you find the greatness of the Holy One, blessed be He, you find His modesty: It is written in the Torah (Deuteronomy 10:17), 'the great God, etc.' And it is written after it (Deuteronomy 10:18), 'Who does the judgment of the orphan and the widow.' And it is repeated in the Prophets, as it is written (Isaiah 57:15), 'So speaks He who high aloft forever dwells, whose name is holy, \"I dwell on high, in holiness.\"' And adjacent to it is '\"with the contrite and the lowly in spirit.\"' And it is tripled in the Writings, as it is written (Psalms 68:5), 'extol Him who rides the clouds; the Lord is His name.' And it is written after it (Psalms 68:6), 'the Father of orphans and the Judge of widows.'\" And you should learn from our teacher, Moshe, peace be upon him, in whom the intellectual virtues and the dispositional virtues were perfected - all of them directed to the level of prophecy - the master of Torah, the master of wisdom. And [yet] God, may He be blessed, praised him over every man with the trait of humility and stated (Numbers 12:3), \"and Moshe the man is very humble, more than any person.\" And His stating, \"very\" is a sign of his great modesty and his inclining towards the side of the far extreme. And so, you will find him state (Exodus 16:7) \"and what are we?\" And so [too[ with David, 'the anointed of the God of Yaakov, the pleasant singer of the praises of Israel.' And he was an honored king, whose kingdom grew great and sword grew strong and who God, may He be blessed, designated through our teacher Moshe, peace be upon him, since he is the star that proceeded from Yaakov (Numbers 24:17), as the sages, may their memory be blessed, elucidated. And he was a prophet and the greatest of of the seventy elders [of his time], as he stated (II Samuel 23:8), \"who sat in the sitting of the wise.\" And with all of this, he stated [about himself] (Psalms 51:19), \"and a heart broken and crushed, God will not disgrace.\" And he increased in these virtues that indicate extreme modesty. And [the following is from] what the rabbis, may their memory be blessed, said about pride. They said (Sotah 4b), \"Any man that has coarse-spiritedness is like he worshiped idolatry. Here it is written (Proverbs 16:5), 'An abomination of the Lord is anyone of a high heart'; and there it is written (Deuteronomy 7:26), 'And do not bring an abomination into your house.'\" And they said, \"It is like he denied a fundamental [of faith], as it is stated (Deuteronomy 8:14), 'And your heart grow high and you forget the Lord.'\" And they said that the sin of pride is like one who has forbidden sexual relations: It states [about the latter] (Leviticus 18:27), \"As they did all of these abominations.\" And they said (Sotah 4b) that one who becomes uppity is he, himself - for God - like idolatry itself. And they brought a proof from the statement (Isaiah 2:22), \"'Cease from man, whose soul is in his nose' - meaning to say, of a high (haughty) spirit - 'for by what (vameh) is he estimated?' - do not read it as vameh, but rather bamah (an altar, as both words are written with the same three letters).\" And they said [about] one that becomes uppity that it is fitting to kill him. And they said (Sotah 5a) that anyone who has coarse spirit in him is fitting to be cut down like a tree-god. It is written here (Isaiah 10:33), \"the ones of high stature cut down\"; and there it is written (Deuteronomy 7:5), \"and their tree-gods shall you cut down.\" And they said that God, may He be blessed, will not revive during the revival of the dead those that became uppity. [This was] their saying, \"Any man that has coarse spirit in him, his dust will not be aroused; as it is stated (Isaiah 27:19), 'awake and shout for joy, you who dwell in the dust': he who was made dust in his life - meaning to say the humble ones - they are the ones that will be revived.\" And they emphasized this and said that any man that has coarse spirit in him, the Divine Presence cries out about him; as it is stated (Psalms 138:6), \"and the high ones from afar, He makes known.\" And they elaborated with their words. They said in saying that tsaarat (a Biblical form of leprosy) is a punishment for the haughty ones, \"For a swelling (seiat), for a rash, or for a discoloration\" (Leviticus 14:56) - and a swelling is only height (haughtiness), as it is stated (Isaiah 2:14), \"the elevated (nisaot) hills.\" It is as if it said to the one who becomes uppity is a swelling [of tsaarat]. And the end is what they said (Sotah 5a), 'In excommunication is the one that has it and in excommunication is the one that does not have it at all.'\" [This] means to say that a person should not be humble in spirit to the final extreme, as it is not from the virtues. And they quantified it metaphorically - one in sixty four parts, meaning to say if we place pride in one corner and lowliness of spirit in another corner, there would be sixty four parts along the spectrum. And he should stand in the sixty-third section. He does not only want the mean with this trait, so as to escape from pride. As if he were to be missing [just] one section and [proportionately] come closer to pride, he would be put in excommunication. And that is the opinion of Rava about humility. But Rav Nachman decided and said that it is not fitting for a man to have from it - meaning to say from pride - not a large a section and not a small section, as its sin is not small. That which makes man into an abomination is not fitting to [even] approach. They said about this matter, \"Rav Nachman bar Yitschak said, 'Not form it and not from part of it. And is it a small thing that which is written, 'An abomination of the Lord is anyone of a high heart?'\" And to strengthen [precaution] from this cursed sin, [Rabbi Levitas] said, \"Be very, very lowly in spirit for the hope of man is worms\" - meaning to say that you need to force yourself until you have distanced yourself from pride, by your thinking of the end of the body, and that is its return to worms.",
+ "You know from Scripture that the unintentional transgressor has a sin. And because of this, he needs atonement with a sacrifice. And God, may He be blessed, said about him, \"And he is forgiven from his sin that he sinned.\" But he is not like the intentional sinner. God forbid, for the One of the straight path, God - may He be blessed - to equate the intentional with the unintentional in [any] thing from the things. Rather his intention here is that the desecration of the Name, whether it is intentional or unintentional, will be punished publicly - if it was intentional, the punishment for intentional, if it was unintentional, the punishment for unintentional. But both punishments are public. "
+ ],
+ [
+ "After I decided not to speak about this testament because it is clear and since, according to my opinion, my words will not please most of the great Torah sages - and perhaps any of them - I went back on my decision and I will speak about it, without paying attention to the earlier or contemporary [rabbis]. Know that that which he said not to make the Torah into a spade with which to dig - meaning to say, do not consider it a tool to live by - he explained and said that anyone who benefits in this world from the honor of Torah removes his life from the world - the explanation of which is, from life in the world to come. Yet people have missed this obvious language and thrown it over the backs. And they have depended upon understandings of the words that they [themselves] did not understand - and I will explain them. And they established rules for themselves upon individuals and upon communities, and they brought people to think in their total foolishness that it is mandatory and fitting that they help the sages and their students and the people involved in Torah, and for whom their Torah [study] is their craft. And this is all a mistake, and nothing is found in the Torah or in the words of the rabbis, may their memory be blessed, that substantiates it or gives it a basis to rest upon at all. As when we look into the words of the rabbis, may their memory be blessed, we do not find among them that they were requesting money from people and they did not collect money for the honored and precious academies, nor for the heads of the exiles, nor for their judges, nor for the promulgators of Torah - not for one of their greats and not for any people of the nation. Rather, we find in each and every generation in all of their communities that there were among [the Torah scholars] poor men of extreme poverty and wealthy men of extreme wealth. And God forbid that I should suspect those generations of not being doers of kindness and givers of charity. As if such a poor man had extended his hand to receive it, they would have filled his house with gold and pearls; but he did not want [it]. Rather he sufficed with [the earnings from] the work in which he engaged - whether comfortably or with duress - and he was loath of what [came from] the hand of people, since the Torah prevented him from it. And you already know that Hillel the Elder was a wood chopper and that he studied in front of Shemaya and Avtalyon and he was extremely poor. And his rank was such that you know that some of his students were compared to Moshe, Aharon and Yehoshua; and the least of his students was Rabban Yochanan ben Zakkai. And there is no doubt to the intelligent one that if he had instructed the people of his generation to let him benefit from them, they would not have allowed him to be a wood chopper. And [also] Rabbi Chaninah ben Dosa - about whom a heavenly voice went out and said, \"The whole world is only nourished for the sake of my son, Chaninah; and my son, Chaninah, has enough with a kav of carobs from one Shabbat eve to [the next] Shabbat eve\" (Berakhot 17b) - yet he did not request [anything] from people. And Karna was a judge in the Land of Israel and he was a water drawer. And when litigants would come in front of him, he would say, \"Give me someone to draw [the water] in my place or [the wage from] my absence and I will adjudicate for you.\" And the Jews in that generation were not not cruel and were not lacking in doing kindness. And we do not find any sage of the poor sages that reviled the people of his generation for not making them rich - God forbid for them [to have done so]. Rather they believed in God, may He be blessed, and in the Torah of Moshe, through which a person merits life in the world to come. And [so] they did not allow themselves to request money from people. And they saw that taking it was a desecration of [God's] name in the eyes of the masses, because they would think that Torah is a profession from the professions though which a person lives and it will become disgraced in their eyes. And [so] the one that would do this, 'the word of God, he will disgrace.' However the ones that drew strength to disagree with the truth and with simple and obvious verses by taking people's money - whether voluntarily or against their will - were misled by stories that are found in the Gemara about people that [were disabled] or elderly, having come up in days, such that it was impossible for them to do work. As there was no strategy for them [to survive] except for the taking of money from others. And if not, what would they do - should they die? And the Torah did not command this. And you will find that the story that they bring as a proof (Bava Metzia 84b) when they said 'she was like merchant ships, from far does she bring her bread,' is about [someone disabled] who was not able to do work. But with the ability [to do work], the Torah does not create [such] a path. And Rabbi Yosef would carry wood from place to place and would say, \"(Beautiful) [Great] is work, as it heats up its master\" - meaning to say with the effort of his limbs. Since by carrying the heavy wood, he would heat up his body without a doubt. And he would praise this and be happy with it. And he derived pleasure from that which God, may He be blessed, apportioned to him, that which was for him from the virtues of sufficing. And I have heard the crazy and confused ones base themselves on the proof that they bring from their saying (Berakhot 10b), \"One who seeks to benefit, let him benefit like Elisha; and one who does not seek to benefit, let him not benefit like Shmuel from Rama.\" And this is not at all similar to what they are bringing. Rather, for me, it is a great mistake to bring a proof from it, as it is clear and there is no room for a person to make a mistake in it. As Elisha did not take money from people - all the more so did he not request [it] from them and establish rules for them, God forbid. Instead, he would only take honor when someone gave him lodging when he passed by, to be in his home. And he would eat his bread on that night or on that day and he would return to his affairs. But Shmuel would not enter the home of a person and would not eat from any man. And about something like this the sages, may their memory be blessed, said that if a Torah scholar wants to emulate this to the point that he not enter the house of [any] person, that right is in his hand. But if he wants to lodge with people in his passing by them for the needs of [his] travel expenses, that right is [also] in his hand. As they already warned about eating [as a guest of] any man when it is not necessary. And they said (Pesachim 49a), \"A Torah scholar that proliferates his meal in every place, etc.\" And they [also] said, \"It is forbidden for a Torah scholar to benefit from any meal that is not [pertinent] to a commandment.\" And why should I write at length about this matter. Instead, I will mention a story which elucidates it in the Gemara (Nedarim 62a). And it is that a [certain] man had a vineyard in which thieves would enter. And each time he would see them on each day he [would] find his fruit lessening progressively. And he did not have a doubt that one of the thieves put his eye upon it. And [so], he was pained by this all the days of the harvest until he harvested what [was left for him to] harvest. And he put them out to dry until they dried and he gathered in the raisins. And the way of people when they gather dried fruit is that a few individual figs or grapes would fall. And it is permissible to eat them because they are ownerless and the owners already left them for their finders due to their small quantity. And Rabbi Tarfon came one day to that vineyard by chance and he sat and took from the raisins that fell and ate them. And the owner of the field thought that this was the thief that stole from him the whole year - and he did not recognize [Rabbi Tarfon] but had heard of him. And [so] he immediately took him and overpowered him and placed him in a sack and placed him on his back to throw him into the river. And when Rabbi Tarfon saw this, he yelled out and said, \"Woe to Tarfon, for this man is killing him.\" And when the owner of the vineyard heard, he left him and ran away, knowing that he had sinned a great sin. But Rabbi Tarfon was distressed from that day onwards all of his days and he mourned about that which happened to him, as he saved himself through the honor of the Torah, while he was very rich and could have said, \"Leave me and I will give you such and such gold coins.\" And he could have given them to him and he did not need to inform him that that he was Rabbi Tarfon. And [that way] he would have saved himself with his money and not with Torah. And they said, \"All the days of that righteous man, he was distressed over this matter, saying, 'Woe is me, for I made use of the crown of Torah'\" - as anyone who use the crown of Torah does not have a share in the world to come and is uprooted from the world. And they said about this, \"It was since Rabbi Tarfon was very rich, and he should have appeased him with money.\" And so [too, the story that] Rebbi (Rabbi Yehuda Hanassi) opened his storehouses in a year of drought and said, \"Anyone who wants to come and take his sustenance, let him come and sustain himself, but only if he is a Torah scholar.\" And Rabbi Yochanan ben Amram came and stood in front of him and he did not recognize him; he said, \"Rebbi, sustain me.\" He said [back] to him, \"Have you read [scripture]?\" \"No.\" \"Have you studied mishnah?\" \"No.\" \"[If so], with (in the merit of) what should I sustain you?\" He said, \"Sustain me like a dog or a raven\" - meaning to say, even though there is no wisdom in me, just like God, may He be blessed, sustains the impure animal and the impure bird - as an ignoramus is no less than them. And he gave him. But afterwards he regretted [it], since he had seduced him with his words and he said, \"Woe to me, since I benefited an ignoramus from my possessions.\" And the listeners of what happened to him said to him, \"Maybe it was Yonatan ben Amram, your student, who does not want to benefit through the honor of Torah, when he could avoid it - and even with a ruse.\" And he investigated and found that it was so. And these two stories will silence anyone who disagrees about this matter. The things that the Torah did, however, permit to the Torah scholar are that they should give their money to a man to do business according to his choice and the profit will be all for them, if he wants. And one who does this has a great reward for it - and this is \"the one who puts merchandise into the 'pocket' of a Torah scholar.\" And [also] that their merchandise be sold before all [other] merchandise, and that [things] be purchased for them at the beginning of the market [session]. These are rules that God, may He be blessed, established, [just] like He established the gifts for the priest and the tithes for the Levite - according to that which has been received by tradition. As these two actions are done by some businessmen towards each other by way of honor and even though there is no wisdom [to be honored] - a Torah scholar is worthwhile to be like an honored ignoramus. And the Torah eased the rules upon Torah scholars [regarding] taxes and quartering troops and [taxes] specific to each person, and that is called the poll tax - the community pays it for them. And so [too] with [revenue for] the building of walls and similar to them. And even if a Torah scholar is endowed with money, he is not obligated in anything of all this. And Rabbi Yosef Halevi, may his memory be blessed, already instructed a man in a certain place who had gardens and orchards and was obligated to pay thousands of gold coins [in taxes] on their account - and he said that he would be exempted from giving anything on their account from all that we have mentioned, since he was a Torah scholar. And [this is so] although even a poor man in Israel would give this tax. And this is a law of the Torah, [just] like the Torah exempted the priests from the half shekel [that even the poor had to pay] - as we have elucidated in its place - and that which is similar to it. "
+ ],
+ [
+ "Honor of the Torah is in teaching alacrity in its performance and honoring the sages that support it and the books that they wrote abut it. And so [too], desecration of the Torah is the opposite of [these] three."
+ ],
+ [
+ "He is nonchalant in legal decisions to force his decisions without awe and fear."
+ ],
+ [
+ "The Torah permitted an expert [known] to the public to judge by himself, as we explained in Sanhedrin. But this is the word of the Torah and here it warns him a little from the angle of ethics and not from the angle of prohibition. And he said [that] if your colleagues disagree with you in an opinion from the opinions, do not force them to accept your argument - as they know if they must accept it, and it is not your right to force them to accept your opinion."
+ ],
+ [
+ "He said that anyone that is occupied with Torah and is poor and needy and - with all of this - pains himself to be occupied with it; in the end he will be occupied with it in wealth, such that there not be anything to disturb him from the reading. And one who is not occupied with Torah because of his multitude of money [so that] his involvement is in eating and in drinking and in rest; in the end he will become impoverished and time will be tight for him - until the reason for his neglect of the reading will be his preoccupation with bread for him to eat."
+ ],
+ [
+ "He said [to] minimize your business and be constant with the Torah and Be humble of spirit before everyone - meaning to say that you not be humble of spirit in front of the big people alone; indeed in front of every man. [Such] that when you sit with any man that it be, your speaking with him should be as if he is greater than you. And all of this is to flee from pride, as we have elucidated. And the matter of many reasons for neglecting it will be presented to you is that there are many things that cause neglect and require someone to be occupied with them. And when you are not occupied with Torah, time will disturb you with one of those things."
+ ],
+ [
+ "A praklit (defender) is [a man] that advises good for a person to the authorities. A katigor (prosecutor ) is the opposite of this - and he is one who tale-bears on a man to the king and attempts to kill him. And they said that repentance after bad deeds or good deeds from the start - each of these two matters - prevent injuries and sicknesses from coming to a person."
+ ],
+ [],
+ [
+ "These three good ranks were given to this nation at the beginning of the giving of the Torah. And they are priesthood, monarchy and Torah. Aharon merited [to take] priesthood, David merited [to take] monarchy, but the crown of Torah remains for anyone who wants to be crowned with it. And the rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 72b), \"And lest you will say that this crown is less than the other two, it is not like that. Rather it is greater than both of them. And the two are in it, as it is stated (Proverbs 8:15), 'Through me kings reign and rulers decree just laws' and it states (Proverbs 8:16), 'Through me ministers administer, etc.'\" But the crown of a good name comes from Torah [as well], meaning to say its knowledge and its practice - as through them does a truly good name come."
+ ],
+ [
+ "He said [to] seek a [proper] place for reading and study, as the reading will become firm and be established [when you are] with another [person]. And do not rely upon your [own] understanding and say that you do not need colleagues and students that will stimulate you."
+ ],
+ [
+ "He said that a man's being a student to someone who is wiser than he is better and more fit than being a teacher to someone lesser than he - as in the first situation he will gain and in the second situation he will decrease. And you should understand [it] from that which we elucidated in Sanhedrin, that they placed the head of an academy of twenty-three [scholars] at the back of a great academy of seventy-one, because of the principle that 'we bring up in holiness and we do not bring down' - as they saw that they raised his rank with this. "
+ ],
+ [
+ "A traklin is a chamber and a prozdor is a gatehouse. And the metaphor is clear and the intention is known. As it is in this world that a man acquires the virtues through which he merits the world to come. As this world is indeed a path and a passageway to the world to come."
+ ],
+ [
+ "We have already elucidated in the tenth chapter of Sanhedrin that there is no completion or addition after death. Instead, a person increases and completes his virtue in this world. And about this Shlomo hinted when he stated (Ecclesiastes 9:10), \"for there is no action, no reasoning, no knowledge, no wisdom in the grave to where you are going.\" But this matter is that [the situation] to which a person goes will remain [the same] forever. And because of this a man should make efforts during this short time and not waste his time, but only [spend it] on the acquisition of virtues - as his loss would [otherwise] be great, since he has no replacement [for it] and he cannot acquire [it later]. And since the pious ones knew this, they only saw [fit] to finish their time with wisdom and the increase of virtues; and they benefited from all of their time in the true way. And they only frittered very little time on physical matters and on a thing that it is necessary and impossible without it. But others spent all of their time only in physicality and they left [the world] like they came [to it] - 'all corresponding to how it came, so will it go' - and they lost an eternal loss. And the masses all switched the truth about this question and said that the first group lost the world and that the last group profited [from] the world. And the matter is the opposite, as we have recounted. And they make darkness into light and light into darkness. And woe is it to those that destroy the truth. And Shlomo, peace be upon him, made this matter a fundamental in Ecclesiastes, in his praising the profit of the world and his disgracing its loss. And its elucidation is that there is neither gain nor [any] other acquisition of that which he refrained from here, after death. And this is all true. And when you examine that book from this perspective, the truth will be clear."
+ ],
+ [
+ "This is clear and they are matters of ethics in the improvement of human society by the placement of a word in a place where it will be effective."
+ ],
+ [
+ "'The burning of His anger\" is not stated [which is only the heat of anger], but rather \"His anger\"; [this] teaches that he is forgiven for all of his sins: And even though Shlomo said this command in his wisdom [first in Proverbs], this sage would teach this trait and warn about this sin. "
+ ],
+ [
+ "He said that study during the days of childhood will be established and it will not be easily forgotten and that the matter of study in old age is the opposite. And this is clear and visible to the eye. Rabbi Yossi said that the wisdom of young men has questions and doubts that are not purified. And they have not escaped from their difficulties, as they have not had length of days to review their studies and to remove the doubts. But Rebbi says [that] you should not judge the wine by the jug. As there is a new jug with old wine in it and an old jug that is empty and has nothing in it. So [too], there are young men whose questions and wisdom are pure - there is no doubt mixed with them - like old wine, the sediments of which have been separated from it. And there are elders that have no wisdom at all, and there is no need to say that they do not have wisdom that is mixed and confused."
+ ],
+ [
+ "He said that envy, lust and pursuit of honor drive a man form the world. And that is because these traits - or [even] one of them - perforce destroy the faith of the Torah. And [so] neither the intellectual virtues or the disopositional virtues will reach him."
+ ],
+ [
+ "He said, \"to know, to make known, and to become conscious\". He means with this that He knows the ones that will be born in the future, those that are born now and will die and those that will [return to life] after death. And we learn from these three groups that He is the Maker, He is the Creator. And with his saying, \"He is the Judge [...] and He is destined to judge,\" he wants [to say] that He judges everything now with life and death and all of the other matters of the world, and He is also destined to judge those that will live in the world to come, for reward and punishment. And his saying, no taking of bribes, is like it also stated in the Torah (Deuteronomy 10:17), \"shows no favor and takes no bribe.\" And its matter is not that He does not take a bribe to sway the judgement, as this is from idiocy which is distant from God, may He be blessed - such that it cannot be designed and cannot even be imagined. As how can a bribe be designed for Him - and what will the bribe be? Rather its matter is that which we have elucidated - that He not take the good [deeds] as a bribe. Such that if a man did a thousand good [deeds] and one evil, God, may He be blessed, will not forgive the one sin for the multitude of his good [deeds] and remove one or more goods from his thousand goods. Rather, He will punish for that one evil and reward him for all of those goods. And this is the matter of \"takes no bribes.\" And it is like, \"shows no favor\" - that He punishes one great in virtues for a small thing; like our teacher Moshe, peace be upon him, was punished for the sin of anger, as we explained in previous chapters, and the reward of Esav the evildoer for honoring father and mother and of Nevuchadnetzar for the honor of God, may He be blessed, as it is clarified in Sanhedrin. And that is the matter of no respect of persons. And examine the statement, against your will you were created, and that which is connected to it - that he mentioned natural matters about which a man has no choice; about which the rabbis, may their memory be blessed, said (Berakhot 33b), \"Everything is in the hands of Heaven except for the fear of Heaven.\" And he did not say, \"Against your will you sin,\" or \"pass\" or \"go\" or \"stand\" or what is similar to this. As these are all matters that are in the control of a man and about which there is no compulsion with them, as we explained in the fifth chapter (Eight Chapters 5). "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "With ten utterances: When you observe everything that comes in the story of creation, you will find, \"and He said,\" nine times. And \"In the beginning\" is the tenth [utterance]. And even though the word, \"and He said,\" does not elucidate this, the content indicates it. And it as if it said, \"And God said, 'Let there be the heavens and the earth.'\" As they could not have been without an utterance. And He could have spoken the entire creation with one utterance by saying, \"And God said, 'Let there be the heavens and the earth and let there be the firmament and let the waters gather, etc.'\" Instead, He designated a [separate] utterance for each matter, to make known the greatness of this existence and the goodness of its order; and that one who destroys it destroys something great and that one who refines it refines something great. He means to say that the one who destroys his soul - which is in his hand to refine or to destroy - destroys [the world]; since it is as if he is the final purpose from all of existence, for which He said ten utterances - as we elucidated in the introduction of this essay of ours."
+ ],
+ [
+ "These generations are the words of the Torah, \"x begot y,\" according to its order. And it mentioned this and that which is after it because of its mentioning [the] ten utterances, which has reproach in them for man; to arouse him and to refine his soul with the dispositional virtues and the intellectual virtues, which is the intention of this tractate."
+ ],
+ [
+ "The ten tests with which Abraham, our father, was tested are all [in] the words of Scripture. The first is his emigration by His statement, may He be blessed - \"Go forth from your land, etc.\" (Genesis 12:1). And the second one is the famine that was found in the Land of Canaan when he came there and it was [the land of] his destiny - \"and I will make you into a great nation\" (Genesis 12:2). And this was a great test, and it is its saying, \"And there was a famine in the land\" (Genesis 12:10). And the third was the injustice of the Egyptians towards him in the taking of Sarah to Pharaoh. The fourth is his fighting against the four kings. The fifth is his taking of Hagar as a wife after he despaired of giving birth through Sarah. The sixth is the circumcision that he was commanded about in the days of his old age. The seventh is the injustice of the king of Gerar towards him in his also taking Sarah. The eighth is the expulsion of Hagar after his being built (having a child) from her. The ninth is the distancing of his son, Yishmael, and that is His, may He be blessed, saying, \"Let not it be bad in your eyes about the youth, etc.\" (Genesis 21:12). And Scripture already testified how this thing was difficult in his eyes, in its stating, \"And the thing was very bad in the eyes of Abraham\" (Genesis 21:11). Yet he observed the commandment of God, may He be blessed, and expelled him. And the tenth is the binding of Yitzchak. "
+ ],
+ [
+ "But the ten miracles that were performed for our ancestors in Egypt are their salvation from the ten plagues and that each of the ten plagues were specifically on the Egyptians and not on Israel. And these are miracles without a doubt. And the language of the Torah in each and every plague is that the Holy One, blessed be He, brought it [only] on the Egyptians. Except for the plague of lice - as [there] it did not make this clear, but it is known that He did not punish Israel. Rather [the lice] were found with [the Israelites as well], but they did not distress them. And so did the sages elucidate. But with the other plagues, the matter was clarified [in the text]. It stated about the blood (Exodus 7:21), \"and the Egyptians could not drink water from the river\" - a proof that that the damage reached them alone. And it stated with the frogs (Exodus 7:28), \"and they will come into your house and into your bedrooms, etc.\" And it stated with the mixture of animals (Exodus 8:18), \"And I will distinguish on that day the Land of Goshen, etc.\" And it stated about the pestilence (Exodus 9:6), \"but of the livestock of the Israelites not one died.\" And it sated about the boils (Exodus 9:11), \"as the boils were upon the magicians and and upon all of Egypt.\" And it stated with the hail (Exodus 9:26), \"Only in the Land of Goshen, where the Israelites were, there was no hail.\" And it stated with the locusts (Exodus 10:14), \"And locusts went up upon all the Land of Egypt.\" And it stated with darkness (Exodus 10:23), \"and for all the children of Israel, there was light in their dwellings.\" But the ten miracles that were at the Sea is a received tradition. The first is the splitting of the water like the simple understanding of the verse, \"and the water split\" (Exodus 14:21). The second is that after the sea split, it became like a tent until it turned into a type of roof - and not of beams and not slanted - and the path was as if there was a hole in the water and the water was on the right and on the left and on top. It is [like] the statement of Habakuk 3:14, \"You have pierced with his rods, the head of his rulers.\" The third is that its ground became hard and solid, as it states (Exodus 14:29), \"walked on dry land\" - and there did not remain any clay and mud like in other rivers. The fourth is that the paths of the Egyptians were in quicksand, and that is its stating (Habakuk 3:14), \"the clay of great waters.\" The fifth is that it split into twelve paths like the number of tribes like a curved bow, as per this drawing. And that is its stating (Psalms 136:13), \"To tear the Reed Sea into pieces.\" The sixth is that the water congealed and became as hard as boulders. And about this, it stated (Psalms 74:13), \"you broke the head of the 'sea monsters' upon the waters\" - meaning to say that the waters hardened to the point that they went back in such a way that heads would break on them. And the seventh is that it did not congeal like the solidifying of other waters that congeal - meaning to say [into] one piece, but rather [into] many pieces, as if they were [building] stones and they were arranged some on top of others. And that is its stating (Psalms 74:13), \"You crumbled the sea with Your power.\" The eighth is that it congealed like glass or onyx - meaning to say, it was clear to the point that some of [the tribes] would see each other in their crossing it. And this is its stating (Psalms 18:12), \"the darkness of the waters, the clouds of the sky,\" which is to say that the gathering of waters was 'like the essence of the sky in purity' - which is clear. The ninth - that sweet water would flow from it and they would drink it. The tenth is that it would congeal at the time that it flowed, after they took what they drank from it - to the point that it would not fall to the ground. And that is its stating (Exodus 15:8), \"they stood up like a flowing stack\" - meaning to say the thing that was flowing congealed in the heart of the sea. And in the tradition we found that more plagues came upon the Egyptians at the Sea than the plagues that came upon them in Egypt. And the hint to this is in its stating (I Samuel 4:8), \"He is the same God who struck the Egyptians with every plague in the wilderness\" - meaning to say in the Wilderness of the Reed Sea. But the ten trials that our ancestors tested the Omnipresent are all words of Scripture. The first is at the Sea in their saying \"Are there no graves in Egypt\" (Exodus 14:11). And the second is at Marah - that is its stating (Exodus 15:24), \"And they complained about Moshe, saying, 'What will we drink?'\" And the third is in the Wilderness of Sin when they asked for the manna. And that is its stating (Exodus 16:3), \"And who will give that our death be at the hand of God, etc.\" And the fourth is their leaving manna over until the morning. And that is its stating (Exodus 16:20), \"and men left over from it until the morning.\" And the fifth is their rebellion in seeking manna on the Shabbat day, as it is stated (Exodus 16:27), \"And it was on the seventh day some of the people went out to gather.\" And the sixth is their rebellion at Refidim, also over water. And the seventh is at Chorev with the story of the [golden] calf. And the eighth is at Taverah when they become doubtful at that place with the speaking of the grumblers. And that is its saying (Numbers 11:1), \"And the people were like grumblers.\" And the ninth is at Kivrot HaTaavah (the graves of desire), when they asked for meat - its saying (Numbers 11:4), \"And the mixed multitude that was within them desired a desire.\" And the tenth is in the Wilderness of Paran with the matter of the spies. And there it stated (Numbers 14:22), \"and they have tried Me these ten times and they did not listen to My voice.\""
+ ],
+ [
+ "You already know that the altar was in the middle of the courtyard - and we will elucidate this in the future in its place - and it was open to the skies. And with all of this, the rains did not extinguish the fire of the wood pile. And the wind did not dissipate the pillar of smoke that arose from the sacrifices. Rather, the air during the time of the sacrificing was fresh. And they would stand in the courtyard one next to another; but at the time of bowing down, they did not push against one another, due to their great awe and tranquility in this place."
+ ],
+ [
+ "Also the [first human-made] tongs, made with [Divine] tongs: [As] who made the first ones? We have already mentioned in the eighth chapter (Eight Chapters 8:9-10) that they would not believe in creation by the (Divine) will at every instant. Rather, at the beginning of things, He placed into [their] nature that they should do everything that they would do [in the future] - whether they be things that would happen constantly, that being a natural thing; or whether it be [something unusual], that being a miracle. It is all one [regarding this]. Therefore they said that on the sixth day, He placed into the nature of the earth that it would sink [under] Korach and his community, and into the well that it would give out water and into the donkey that it should speak, and so [too] for the rest. And ketav (letters) is the Torah that was written in front of Him, may He be blessed, as it is stated. And we do not know how it was - and that is its stating (Exodus 24:12), \"and I will give you the stone tablets.\" And the miktav (writing) is the writing on the tablets, as it stated (Exodus 32:16), \"and the writing was God’s writing, inscribed upon the tablets.\" And maybe you will say [that] since all of the wonders are all placed into the nature of things from the six days of creation, why did he distinguish these ten things. You should [hence] know that he did not distinguish these ten things to say that no other miracle was placed into the nature of things except for these. Rather, he said that these alone were done at twilight and the rest of the wonders and miracles were placed into the nature of things that they were put into at the time of their original creation. And they said by way of example that [on] the second day in the division of the waters, it was placed into the nature [of water] that the Reed Sea would divide for Moshe, and that the Jordan would divide for Yehoshua and also for Eliyahu and also for Elisha. And [on] the fourth day when the sun was created, it was placed into its nature that it would stop at time x by the word of Yehoshua to it. And so [too] with the other wonders except for these ten that were put into the nature of these things at twilight. And the shamir is a small creeping thing that chisels big stones when it goes on top of them, and Shlomo built the Temple with it. And tongs are a tool with which the blacksmith holds the hot iron until he makes what he wants to make with it. "
+ ],
+ [
+ "Behold I will first explain these character [types] that are frequently repeated in the words of the sages. And they are the boor (buur), the ignoramus (am ha'arets), the unformed person (golem), the wise man and the pious man. Indeed, a buur (literally, an empty pit) is a man that does not have intellectual virtues nor dispositional virtues - meaning to say, neither wisdom nor ethics. And he also does not have acquisition of knowledge - [it is] as if he is naked of the good and of the bad. And he is called buur to compare him to land that is not sown with anything, and that is called a sdeh buur (empty field), as it is explained in [the Order of] Seeds (Zeraim). And an am ha'arets is a man that has dispositional virtues but he does not have intellectual virtues - meaning to say that he has [knowledge] of the ways of the world (derekh erets) but does not have Torah in his hand. And he is called an am ha'arets (literally, people of the land), meaning to say that he is good for the settling of the land and the societies of the states, since he has dispositional virtues through which he will connect well with others - as we explained in the beginning of our essay. And an unformed person is a man that has intellectual virtues and dispositional virtues. However they are not complete and properly organized. Rather, they have clutter and confusion and there is a lack mixed in with them. And because of this, he is called a golem - to compare him to a tool that a craftsman has made that has the [initial] form of [its] function [but] is missing its completion and refinement. [An example of this is] a knife and a sword that the blacksmith has made not [completely] formed, and their form comes to them before they sand them and sharpen them and smoothen them and engrave whatever is their way to engrave upon them and complete its refinement. And before this, they are called golmei (initial forms of) tools of metals, as it is explained in Kelim (Mishnah Kelim 12:6). And it is a Hebrew word: \"My unformedness (golmi) Your eyes saw\" (Psalms 139:16) - meaning to say, my substance before the form of the man came to it. And when this form does not reach its completion, they called it a golem, to compare it to substance that is designed to receive a different form through which it will become more complete. And a wise man is one to which these two types of virtues have come to completeness, as is needed. And a pious man is the wise one when he has added to [his] virtue, meaning to say to the dispositional virtues, to the point that he inclines a little towards one of the extremes - as we have explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4:7). And [so] his deeds will be greater than his wisdom. And because of this supplement, he is a called a pious man (chassid). As the increase of something is called chessed - whether that increase is for good or for evil. And he said here that the wise man will have these seven virtues, and they are great fundamentals. And because of that, he focuses on them - as through them analysis and study and [proper] action are possible. And four of them are dispositional virtues. And they are that he does not speak in front of someone who is greater than him in wisdom; and he does not interrupt the words of his fellow - but he desists until he finishes his words; and he does not bluster about what he does not know, and that is his saying \"about that which he has not heard [anything], he says, 'I have not heard [anything]'\"; and he is not stubborn, but when he hears the truth, he concedes to it - and even about that which he is able to refute and to disagree with and to misconstrue, he does not want to do it - and this is his saying, \"and he concedes to the truth\". And [the following are] the three intellectual virtues: [The first is] that when a deceiver deceives him with his rhetoric of deception, he should not be impulsive and remain in doubt about the truth. Rather, he should quickly sense the source of the error and clarify it. And this is his saying, \"and is not impulsive in answering.\" And this is actually from ease of comprehension and proper examination of the deceiver's argument to understand the difference in the words. And the second virtue is that he asks what needs to be asked about that matter - and he does not ask for a logical proof in natural science, nor for a scientific argument in the wisdoms of logic and similar to this. And if he is the one asked, he should also answer according to the category of the question. If he is asked about matters the nature of which is that they can be proven, he should answer from the category of the inquirer with a proof; and if he is asked about that which is lower than this, he should answer according to its science and [style] of proof. And he should also not be asked about a material explanation and give a formal explanation or be asked about a formal explanation and give a material explanation. But rather he answers according to the purpose. And this is his saying, \"he asks to the point and answers as is proper.\" And the third virtue is that he organizes his study and puts first what is fitting to put first and puts later what is fitting to put later. As this approach is very helpful in study. And that is his saying, \"he speaks to the first [point] first and the last [point] last.\" And all of these are the opposite with the unformed person, since he is not complete - as we have explained - and he has not reached this level."
+ ],
+ [
+ "A famine from drought is that the year be with little rain. It rains in some places and in some places it does not rain; and when it does rain, the rain will be little. And a famine from tumult is when a man is involved in wars and arguments and other novelties that come up for them until the land is unworked - and he does not plant at the time of planting from the [instability in] the world. And a famine of annihilation is that it not rain at all and the rivers and lakes dry up, as its stating (Deuteronomy 28:23), \"And the skies above your head shall be copper.\" ",
+ "Delay of justice is the postponement of judgement and its investigation for many days about something that is [already] clear. And perversion of justice is when he judges in [a way] that is not proper."
+ ],
+ [
+ "We have already explained the order of the extraction of the obligations from produce many times in the Order of Seeds (Zeraim). And there it was clairified that in the third and sixth year, he would extract the first tithe and give it to the Levite [like] in each [and every] year. And afterwards, he would extract the poor tithe and give it to the poor. And this poor tithe was in place of the second tithe, which he would extract in other years of the sabbatitcal cycle. And the gifts to the poor are the gleanings, the produce that is forgotten, the produce that is in the corner of the field, the fallen grapes and the single strands of grapes. As at the holiday (Sukkot), they are all present - since occupation with the earth (agricultural pursuits) is already finished. And the one that gave these obligations, gave them; and the one who did not give them, stole them"
+ ],
+ [
+ "Behold it is elucidated in this statement that the pious one is one who multiplies good deeds - meaning to say that he inclines a little towards one of the two extremes. And it is also elucidated for you that one who has vices of the soul is called evil - meaning to say that he inclines towards the extreme that is extraneous, as we have explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4). As the one who wants that he should have his money and the money of someone else has much desire and he is called evil. "
+ ],
+ [
+ "Observe how he called the patient one, whose patience is excessive to the point that he approaches lack of feeling concerning the matter of anger, a pious man. And he called someone with the vices of the trait of anger, evil. "
+ ],
+ [
+ "Observe how he did not call the one that is quick [and] has a good memory a pious one, because this is an intellectual virtue. And [so] he called him a wise man. And he did not call the one who has difficulty understanding matters and forgets much, evil - as it is not in his hand (control). And these are not virtues which are possible to acquire - as we explained in the second chapter (Eight Chapters 2:2). "
+ ],
+ [
+ "Observe how he called one with [so] much mercy that he does not suffice that he alone should have mercy, [but only] that others should also have mercy, a pious man. And he called a cruel one, evil. "
+ ],
+ [
+ "His saying, \"among those who go to the House of Study,\" meaning to say, in the going to the House of Study, there are four traits. Observe how he called the one that proliferates acquisition of virtues a pious man, and the one who is lazy in [their] acquisition, evil. ",
+ "And when you know the intellectual virtues and the dispositional virtues; and you know every type of them - if you want, study of wisdom and practice - and you know the mean and the ways of deeds that can be called good; and [know] the slight supplement to the mean which is from the famous actions of the pious ones; and [when you] know the supplement and the lack which are both bad -- just that one of them is more fit to [be called] evil and the other is called a transgression or an incorrect action, and the example with this is that caution is completely good without a doubt and much desire is completely bad without a doubt and the lack of feeling for enjoyment is actually not like much desire even though it is [also] bad and [so] it is called a transgression or an incorrect action, [such that] leaving caution slightly towards the side of lack of feeling is fit for the complete ones - and when you understand this matter, you will know that one who leaves caution slightly is called pious as we prefaced and that the lack of feeling is called a transgression, and that is why it stated about the nazirite (Numbers 6:11), \"from that which he transgressed upon the soul,\" as we explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4); and [when you understand] all of what we have prefaced and elucidated, you will know which [person] from among people is fitting to be called a boor and who is fitting to be called an ignoramus and who is fitting to be called and unformed person and who is fitting to be called a wise man and who is fitting to be called evil and who is fitting to be called a sinner. These seven names apply to seven people according to their having from the virtues and the vices and their study of the intellectual [virtues], as per what has come earlier in our commentary. And they already [added] names according to the properties of a man, as with the man who has vices in his traits - and he is called evil, as we have explained - but if he [also] has intellectual virtues that he uses for evil things, such a one is called by the sages a clever evildoer. And if he is an evildoer who hurts people - meaning to say that among his character vices are matters that hurt people, like brazenness and cruelty and [traits] similar to them - such a one is called a bad evildoer. And so [too] the one who has intellectual virtues and dispositional vices is called a wise man to do evil, as it states in the verse about someone like this (Jeremiah 4:22), \"they are wise men to do evil; but to do good, they do not know\" - meaning to say that they use their intellectual virtues for bad actions and not for good actions. But the man who has all of the virtues gathered in him - the intellectual [ones] and the dispositional virtues - to the point that there is no intellectual virtue and no dispositional virtue not in him, and this is rarely found and the philosophers would say that finding such a person is very unlikely but not impossible and when they find him, they would call him a Godly man. And so [too], the sages called him in our language a man of God. And I say that this man is called an angel of the Lord, as it stated (Judges 2:1), \"And the angel of the Lord went up from Gilgal.\" And the philosophers have said that it is impossible to find a man that has all of the vices gathered in him to their very end without intellectual [virtues] or ones of disposition to the point that he does not have virtue at all. And if one is found and this is improbable, they give him the name, 'an animal from the bad, dangerous animals.' And so [too] did Shlomo call him, a 'bereaved bear,' which is the gathering of stupidity and damage. And [of] these five compound names, four of them are to disparage - and they are the clever evildoer, the bad evildoer, the wise man to do evil and the bereaved bear - and one is for greatness, and there is nothing greater than it - and that is the man of God or the angel of the Lord. And Scripture has already elucidated that a man that has all of the intellectual and dispositional virtues found in him is called an angel of the Lord, and that is its stating (Malachi 2:7), \"For the lips of a priest guard knowledge, and they seek Torah from his mouth; for he is an angel of the Lord of Hosts.\" And knowledge includes all of the intellectual virtues, as he will not be complete without them. And its stating, \"they seek Torah from his mouth,\" is a proof of his completeness in dispositional virtues - as we have explained in the fourth chapter (Eight Chapters 4), that it is the intention of the Torah. And for [this reason], it states (Proverbs 3:17), \"and all of its ways are peace.\" And we have already elucidated there (Eight Chapters 4) that peace is also from the dispositional virtues. And after [these indications of his completeness in the verse in Malachi], it stated, \"for he is angel of the Lord of Hosts.\" "
+ ],
+ [
+ "He compared the man with a good memory who remembers all that he hears and does not separate between the true and the false to a sponge - and that is a sea [sponge] that absorbs everything. And he also compared one who understands immediately but does not remember anything at all - not the true and not what is not true - to a funnel. And he compared one who rembers the bad things and the opinion that is not true and forgets the true things upon which action [needs to be based] to a strainer that only retains the sediment and lets out what is pure. And he compared the man whose way is the opposite [of this] to a sieve that lets out the dirt and dust through its holes and the fine flour remains. And from them, only this fine flour sieve is good, in that it lets out the [inferior flour] that has no purpose and holds what is coarser - and that is the fine flour."
+ ],
+ [
+ "The explanation of these words is like this: You know that if the physical causes are negated and removed, then it will be necessary that what they cause will be removed with the removal of its cause. And because of this, when the cause of the love is a divine matter - and that is the true science - it is impossible for that love to be removed ever, as its cause is eternally in existence."
+ ],
+ [],
+ [
+ "This is all clear, as these matters are from the angle of reward and punishment. So that anyone who disagrees not with the intention to contradict the words of his fellow but from his wanting to know the truth, his words will endure and not end. And anyone who makes people straight, God, may He be blessed, will reward him by preventing him from transgression. And anyone who deceives people, God, may He be blessed, will punish him by preventing him from repentance. And this is clear and there is no difficulty in it, if you understand what we have outlined in the eighth chapter (Eight Chapters 8:14-16).\n"
+ ],
+ [
+ "A good eye: We have explained many times that the matter of a good eye is sufficing and [that] a small appetite is carefulness and [that] a humble spirit is extreme humility as was explained in the chapter before this one (Rambam on Pirkei Avot 4:4). And the three [negative traits] that correspond to them are zeal to acquire money and that is an evil eye, and much desire and that is a broad appetite and arrogance and that is a haughty spirit. And these three virtues are publicized in Abraham, our father. And because of this, anyone who is found to have these virtues is called one of the students of Abraham, our father - as he followed his traits. And anyone within whom is found these three vices is of the students of Bilaam the evildoer - as he followed his traits. And I will mention the places in which are elucidated these virtues in Abraham and these vices in Bilaam, and they are all found in the Torah. Indeed, the sufficing of Abraham is in his saying to the king of Sedom (Genesis 14:23), \"If from a thread to a sandal strap, and if I take from any of what is yours, etc.\" And that is the epitome of sufficing - that a man leave much money and not benefit from it, even a little bit. But his caution is his saying to Sarah on the day they came to Egypt (Genesis 12:11), \"Behold, I have known that you are a woman of beautiful appearance.\" And the explanation comes that he did not fully look at her form besides that day - and that is the epitome of carefulness. And [it is also shown] in his saying about Hagar after he married her (Genesis 16:6), \" Behold, your maidservant is in your hands - do to her as is good in your eyes.\" [This] shows that he did not wish to enjoy himself with her. And so [too] when Sarah requested from him to expel her with Yishmael such that he would be prevented from inclining towards [Hagar] for sexual matters, the verse testifies that it was only bad in his eyes about Yishmael, and that is its stating (Genesis 21:11), \"And the matter was very bad in the eyes of Abraham on account of his son.\" These are all signs of carefulness. And, indeed, his humility is his stating (Genesis 18:27), \"and I am dust and ashes.\" And Bilaam the evildoer's zeal for money was publicized and that is his coming from Aram Naharaim for the sake of the money with which he was hired to curse Israel. And that is His, may He be blessed, stating (Deuteronomy 23:5), \"since he hired against you Balaam son of Beor, etc.\" And, indeed, his great desire in sexual matters is the reason for his advice to Balak that he set loose the women to be promiscuous with [the men of] Israel and to place known harlots [in front of them]. As were it not for the great desire that he had and that harlots were good in his eyes, he would not have commanded this - since the commands of people are only according to their opinions. As the good will not command to [do] evil, but will rather warn against it. And the language of Scripture (Numbers 31:16) is \"They are the very ones against the children of Israel by the word of Bilaam, etc.\" And the sages said (Sanhedrin 105a) [that] Bilaam had sexual relations with his donkey. And there is no doubt about it that one with such an opinion will have actions [like] this. And indeed, his arrogance is his stating (Numbers 24:16), \"Speaks the one who hears the words of God.\" And indeed that which it brought a proof about Bilaam from its stating (Psalms 55:24), \"And You, God, will bring them down to the pit of destruction; the people of blood, etc.\" - [its] explanation is [that it is] because he was a man of blood - as he was the cause of the Israelites' death in the plague; and he was also a man of deceit in his creating a machination to bring about the evil. And its bringing a proof about the students of Abraham from its stating (Proverbs 8:21), \"There is what for those that love Me to inherit, and their treasuries will I fill\" is like that which He called him (Isaiah 41:8), \"the seed of Abraham, the one I love.\" "
+ ],
+ [
+ "Even though he said, \"[the] brazen-faced [are bound] for Gehinnom (Purgatory), he commanded brazenness in the rebuke of rebels and similar to it. And it is as if he said, \"Use a little of the vices in their [correct] place for the will of God, may He be blessed, and His truth.\" [And it is] like the statement of the prophet (II Samuel 22:27), \"and with the perverse, You are wily.\" However [it is] on condition that your intention is the truth; and that is [the meaning of] his saying, \"to do the Will of your Father Who is in Heaven.\" And from the good things that God, may He be blessed, did for this nation is that they are shamefaced. And so [too], they said (Yevamot 79a) that the signs of the seed of Avraham is that they are shamefaced, merciful and doers of kindnesses. And it stated (Exodus 20:17), \"so that My awe be upon your faces, that you not sin.\" And when he told about the virtues of shame, he requested and said, \"Lord, our God - [just] like You have graced us with this virtue, so [too] grace us that Your city be rebuilt, speedily and in our days.\""
+ ],
+ [],
+ [
+ "He said about the Torah that one should search in it and meditate upon it, as everything is in it. And he said, \"And in it should you see (techezei),\" meaning to say the truth. [The explanation is that] you will see the truth with the eye of the intellect, like the [Aramaic] translation of vayira (and he saw) is vechaza. And afterwards he said, \"and grow old and be worn in it\" - to say, occupy yourself with it until the time of old age; and even then, do not veer from it to something else. "
+ ],
+ [
+ "And Ben Hey Hey said [that] according to that which you are in pain with Torah will be your reward. And they said that only that which you study with exertion, labor and fear from the teacher will endure; but reading of enjoyment and leisure has no endurance to it and [so] no point in it. And they said in the explanation of his statement (Ecclesiastes 2:9), \"even (af, which can also be understood as anger) my wisdom remained with me\" - the wisdom that I studied with anger remained with me. And because of this, they commanded to place fear upon the students; and they said (Ketuvot 103b), \"Throw fear upon the students.\""
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אבות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..afc8f43e6bf460632995ababbac32bae77d98e03
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,342 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Pirkei Avot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אבות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחת מאמרינו בזה החבור תואר הקבלה איך היתה ואין הכונה הנה אלא לפרש דברי החסידים והמוסרים לבד לזרז לקנות קצת המדות מהם אותם שתועלתם גדולה וכאן נאריך להזהיר מקצת פחיתיות שנזקן גדול והשאר אפרש המלות לבד ומקצת העניינים מפני שענייניהם מבואר מלבד במעט מהם: \n",
+ "הוו מתונים בדין. שיאחרו לחתוך הדין ולא יפסיקוהו מהרה עד שיבינוהו שאפשר שיתגלו להם עניינים שלא היו נגלים בתחלת המחשבה: \n",
+ "ועשו סייג לתורה. ר\"ל הגזירות והתקנות אשר ירחיקו האדם מן העבירות כמו שאמר יתברך ושמרתם משמרתי ונאמר בפירושו עשו משמרת למשמרתי: \n"
+ ],
+ [
+ "יאמר שבחכמה והיא התורה ובמעלות המדות והם גמילות חסדים ובשמירת מצות התורה הם הקרבנות תהיה התמדת תקון העולם וסידור מציאותו על הדרך השלם: \n"
+ ],
+ [
+ "פרס יקרא הגמול אשר יגמל האדם ממי שאין לו טובה עליו אבל יעשה זה על דרך החסד והחנינה כמו שיאמר אדם לעבדו או לבנו הקטן או לאשתו עשה לי כך וכך ואתן לך דינר או שנים זהו ההפרש אשר בין פרס לשכר כי השכר הוא שינתן בדין ואמר זה החסיד שאתם לא תעבדו הש\"י ע\"מ שייטיב לכם ויגמלכם חסד ותקוו לגמול ותעבדוהו בעבורו ואמנם עבדוהו כעבדים שאינם מקוים להטבה ולא לגמילות חסד רצה בזה שיהו עובדין מאהבה כמו שאמרנו בפרק י' מסנהדרין ואם כל זה לא פטרן מן היראה ואמר עם היותכם עובדים מאהבה לא תניחו היראה לגמרי ויהי מורא שמים עליכם כי כבר בא בתורה המצוה ביראה והוא אמרו את ה' אלהיך תירא ואמרו החכמים עבוד מאהבה עבוד מיראה ואמרו האוהב לא ישכח דבר ממה שצוה לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהוזהר מעשותו כי ליראה מבוא גדול במצות לא תעשה וכ\"ש במצות השמעיות והיו לזה החכם שני תלמידים שם האחד צדוק ושם השני ביתוס וכאשר שמעו שאמר זה המאמר יצאו מלפניו ואמר האחד לחברו הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש ואין תקוה כלל כי לא הבינו כונתו וסמך האחד מהן ידי חברו ויצאו מן הכלל והניחו התורה. התחברה לאחד כת אחת ולחברו כת אחרת וקראום החכמים צדוקים וביתוסים וכאשר לא היו יכולים לקבץ הקהלות לפי מה שהגיע להם מן האמונה שזאת האמונה הרעה תפריד הנקבצים כ\"ש שלא תקבץ הנפרדים נטו להאמין הדבר שלא יכלו לכזבו אצל ההמון שאילו היו מוציאין אותו מפיהם היו הורגין אותם ר\"ל דברי תורה ואמר כל אחד לסיעתו שהוא מאמין בתורה וחלק על הקבלה שאינה אמתית וזה לפטור עצמם מן המצות המקובלות והגזרות והתקנות אחר שלא יכלו לדחות הכל הכתוב והמקובל ועוד שהתרחב להם הדרך לפירוש כי לאחר ששב הפי' בבחירתם היה יכול להקל במה שירצה ולהכביד במה שירצה כפי כונתו אחר שאינו מאמין כלל בעיקר ואמנם בקשו דברים המקובלים אל קצת בני אדם לבד ומאז יצאו אלו הכתות רעות ויקראו באלו הארצות ר\"ל מצרים קראים ושמותם אצל החכמים צדוקים ובייתוסים והם אשר התחילו להשיב על הקבלה ולפרש כל הפסוקים כפי מה שיראה להם מבלתי שישמעו לחכם כלל הפך אמרו יתברך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל: \n"
+ ],
+ [
+ "בית ועד. בית מועד ר\"ל שתשים ביתך מוכן להתקבץ החכמים תמיד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עד שכשיאמר אדם לחבירו אנה אתחבר עמך אנה אועד עמך יאמר לו בבית פלוני: \n"
+ ],
+ [
+ "פתוח. שיהא לך שער פתוח לדרך הולכי דרכים שכל הולך בדרך שיצטרך לדבר או ירעב או יצמא יכנס לבית מיד: ",
+ "ויהיו עניים בני ביתך. יאמר שצריך שיהיו שמשיו העניים והדלים והוא יותר ראוי מקנות העבדים וכך היו החכמים מגנים קנות העבדים ומשבחים מי שהעניים שמשיו ובני ביתו: ",
+ "באשתו אמרו. ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בעניני המשגל מפני זה אמר שהרבות השיח עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו ר\"ל שיקנה פחיתות מדות לנפשו והוא רוב התאוה: ",
+ "ובוטל מדברי תורה. מבואר הוא שמאבד הזמן בעסקים אחרים: ",
+ "וסופו יורד לגיהנם. בעבור שתביא אליו זאת השיחה מן המרי ויתחייב עליו העונש: "
+ ],
+ [
+ "עשה לך רב. ר\"ל אפי' לא יהיה ראוי להיות לך לרב אבל שים אותו לך לרב עד שתדמה בו שהוא מלמד ויעלה בידך בעבור זה למוד החכמה כי אין למוד האדם מעצמו כלמודו מזולתו שהלמוד מעצמו טוב הוא אבל למודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר אפי' היה כמוהו בחכמה או למטה הימנו וכן בארו בפירוש זאת המצוה.
ואמר וקנה לך חבר. זכר אותו בלשון קנייה ולא אמר עשה לך חבר או התחבר לאחרים הכונה בזה שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמו שאמרו או חברותא או מיתותא ואם לא ימצאהו צריך להשתדל בו בכל לבו ואפילו אם יצטרך שימשכנו לאהבתו עד שישוב אוהב ולא יסור מהמשך תמיד אחר רצונו עד שתתחזק אהבתו כמו שיאמרו בעלי המוסר כשתאהב לא תאהב על מדותיך ואמנם תאהב על מדת אהוביך וכשיכוין כל אחד משני האהובים אל זאת הצואה יהיה כונת כל אחד משניהם להפיק רצון חבירו ויהיה כונת שניהם יחד דבר אחד בלא ספק. ומה טוב מאמר אריסטוטלוס האהוב אחד הוא והאוהבים ג' מינים אוהב תועלת אוהב מנוחה ואוהב מעלה אמנם אוהב תועלת כאהבת שני השותפים ואהבת המלך ומחנהו ואמנם אוהב מנוחה הוא ב' מינים אוהב הנאה ואוהב בטחון אמנם אוהב הנאה כאהבת הזכרים לנקבות וכיוצא בהם. ואמנם אוהב בטחון הוא שיהיה לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדבור ויודיעהו כל עניניו הטוב מהם והמגונה מבלתי שירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון לא אצלו ולא זולתו כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה. ואוהב מעלה הוא שיהיה תאות שניהם וכונתם לדבר אחד והוא הטוב וירצה כל אחד להעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד וזה האוהב אשר צוה לקנותו והוא כאהבת הרב לתלמיד והתלמיד לרב: ",
+ "והוי דן את כל האדם לכף זכות. ענינו כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב ואם תפרשהו על דרך אחרת יהיה רע קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע אבל אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק מפורסם ובפעולות הטובות ונראה לו פועל שכל עניניו מורים שהוא פועל רע ואין אדם יכול להכריעו לטוב אלא בדוחק גדול ואפשר רחוק הוא ראוי שתקח אותו שהוא טוב אחר שיש שום צד אפשרות להיותו טוב ואין מותר לך לחשדו ועל זה אמרו כל החושד בכשרים לוקה בגופו וכן כשיהיה רשע ויתפרסמו מעשיו ואחר כן ראינוהו שיעשה מעשה שכל ראיותיו מורות שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק לרע ראוי להשמר ממנו ושלא תאמן בו שהוא טוב אחר שיש בו אפשרות לרע ועל זה נאמר (גם) כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו' וכשיהי' בלתי ידוע והמעשה בלתי מכריע לא' משני הקצוות צריך בדרך החסידות שתדין לכף זכות איזה קצה שיהיה משני הקצוות: "
+ ],
+ [
+ "אל תתחבר לרשע. במין אחד ממיני האהבה והחברה כדי שלא תלמד ממעשיו וכבר בארנו בפרקים הקודמים כי ילמד אדם מהפחיתיות בחברת הרשעים ואמר כשתחטא וזו תראה חוטא לא תבטח ותאמר שהשם יתברך לא יענישהו אלא בעולם הבא ולא תתיאש מהנקם ממנו מהרה על החטא ההוא: \n"
+ ],
+ [
+ "עורכי הדיינין. הם אנשים שלומדים הטענות והדינין עד שיהיו בקיאים בני אדם בדיניהם שהם מחברים שאלות ותשובות כשיאמר הדיין כך ענה כך וכשיטעון בעל הדין כך תהי' תשובתך כך כאילו הם עורכין הדין ובעלי הדין לפניהם ולזה קראו' עורכי הדיינין כאלו ערכו הדינין לפניהם והזהירם מהדמות להם רצה לומר ללמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו ויאמר לו אמור כך או תכחש על דרך כך וכך ואע\"פ שידע בו שהוא העשוק ושחברו טוען עליו שקר לפי מה שהוא חושב באמת עם כל זה אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "רשות זה הוא השלטנות ואלו שלש מדות יש בהן תיקון האמונה והעולם כי בהעדר המלאכה יצר לו ויגזול ויזנה ובבקשת השררה והרבנות יארעו לו נסיונות בעולם ורעות כי מפני שיקנאו בו בני אדם ויחלקו עליו יפסיד אמונתו כמו שאמרו כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה. וכן ידיעת השלטון בימים הקדמונים וקרבתו רחוק היה מאד להנצל ממנה בעולם הזה והיא מפסדת אמונתו כי לא ישגיח בדבר רק במה שיקרבהו אליו ואתה יודע ענין דואג ואע\"פ שהשליט אשר קרב אליו דואג היה משיח השם ונביא ובחיר השם יתברך: \n"
+ ],
+ [
+ "מים הרעים כנוי לאפיקורסות ואמרו השמרו בדבריכם בתוך ההמון ולא יהיה בדבריכם מקום שיסבול פירוש אחר מפני שאם יהיו שם אנשים כופרים יפרשו אותם כפי אמונתם והתלמידים כבר שמעו אותם מהם ויחזרו לאפיקורסות ויחשבו שזאת היתה אמונתכם ויהיה בזה חלול השם כאשר אירע לאנטיגנוס עם צדוק וביתוס: \n"
+ ],
+ [
+ "מתלמידיו של אהרן. אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע או שהיו מספרים לו שתוכו רע ושבידו עבירה היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עמו והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו ואומר אוי לי אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי כל שכן שידבר עמי ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו ואהיה חוזר למוטב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו ואמר הש\"י כשתארו בזאת המדה הנכבדת בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון ועל זה הענין המפורסם עליו כוון הלל ואמר ג\"כ כשימשך שם האדם לגודל התבשר בהפסקו והיה אומר ג\"כ מי שאינו מרבה בקריאה ימיתהו השם יתברך אבל מי שלא למד כלל ראוי ליהרג ומי שמשתמש בתגא ימות רצה לומר מי שמתפרנס בתורה ומקבל ממנה תועלת וזאת היתה כונתו בזה המאמר כמו שיתבאר בזאת המסכתא ונאמר בו על דרך הסימן תלמיד (אין) גברא אחרינא (לא) רצה לומר שאין מותר לו לתלמיד חכם שיקבל שמוש משום אדם אלא מתלמידיו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אמר אם לא אהיה אני בעצמי המעורר נפשי למעלה מי יעירה שאין לי מעורר מחוץ כמו שבארנו בפרק השני ואחר שברשותי להטות נפשי לאיזה צד שארצה איזה מעשה עשיתי מן המעשי' הטובים כאילו היה מחסר עצמו ואומר מה אני כלומר מה בא ממני ואינני שלם ואע\"פ שעשיתי זה הענין: ואח\"כ שב ואמר אם לא אקנה עתה המעלות בימי הבחרות מתי אקנה אותן בימי הזקנה לא כי קשה הוא לסור מהתכונות בעת ההיא מפני שהקנינים והמדות נתחזקו ונתישבו אם מעלות אם פחיתיות ואמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר עשה תלמוד תורה השרש והעקר וכל שאר עסקיך נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא הזדמן לא הזדמן ואין נזק בהבצרו: ואמרו צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה כאברהם אבינו שיעד בפת לחם אחת והביא חמאה וחלב ובן הבקר וג' סאין קמח סלת ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים כעפרון שנתן הכל בדבריו ובמעשה לא הניח אפילו פרוטה אחת מן הדמים: \n",
+ "סבר פנים יפות. הוא שישא ויתן עם הבריות בנחת ובדברים ערבים ורצוים: \n"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות. זה אשר צוה הנה לעשות רב אינו לענין הלמוד אבל להוראה שים לך רב שתסמוך עליו באיסור והיתר והסתלק אתה מן הספק כאמרם בירושלמי זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליה ואשרי לך וכן צוה שיברח מהוצאת המעשרות באומד מפני שהוא מן הספקות: "
+ ],
+ [
+ "כבר אמר החכם ברוב דברים לא יחדל פשע וסבת זה שרוב הדברים תוספת מותר וחטא כמו שאבאר עתה כי כשירבה האדם דברים יפשע על כל פנים שא\"א שלא יהיה בדבריו דיבור אחד שאין ראוי לאמרו וממופתי החכמים מעוט הדברים וממופתי הסכלים רוב הדברים שנאמר וקול כסיל ברוב דברים וכבר אמרו החכמים שמיעוט הדברים ראיה על מעלת האבות והיות אדם מיוחס אמרו מיחסותא דבבל שתיקותא ואמר בספר המדות שאחד מהחכמים נראה שותק הרבה על שלא היה מדבר דבור שאין ראוי לאמרו ולא היה מדבר אלא מעט מזער ונאמר לו מה סבת רב שתיקותך ואמר בחנתי כל הדברים ומצאתים נחלקים לד' חלקים: ",
+ "החלק הראשון הוא כולו נזק מבלתי תועלת כקללת בני אדם ודבר נבלה וכיוצא בהם שהדברים בהם שטות גמורה: ",
+ "והחלק הב' יש בו נזק מצד אחד ותועלת מצד אחר כשבח אדם אחד לקבל בו תועלת ויהיה בשבח ההוא מה שיכעיס שונאו ויזיק למי ששבחו וצריך להניח הדברים בזה בגלל הסיבה הזאת שלא ידברו בזה החלק ג\"כ: ",
+ "והחלק הג' דברים שאין תועלת בהם ולא נזק כרוב דברי ההמון איך נבנית חומה פלונית ואיך נבנה היכל פלוני ובספור יופי בית פלוני ורוב מגדנות המדינה הפלונית וכיוצא באלו הם הדברים המותר אמר הדברים בזה גם כן מותר אין תועלת בהם: ",
+ "והחלק הד' דברים שכולם תועלת כדברים בחכמות ובמעלות ודבר האדם במה שהוא מיוחד בו מן הדברים שחייו תלוים בהם ובהם ימשך מציאותו ובזה צריך לדבר אמר בכל עת שאשמע דברים אני בוחן אותם ואם אמצאם מזה החלק הרביעי אדבר בם ואם יהיו משאר החלקים אשתוק מהם ואמרו בעל המדות בחן זה האיש וחכמתו שהוא חסר שלשה רבעי הדברים וזאת החכמה שצריך ללמדה ואני אומר שהדבור יחלק לפי חיוב התורה לחמשה חלקים. א' מצוה בו. ב' נזהר ממנו. ג' נמאס. ד' אהוב. ה' מותר: ",
+ "החלק הראשון הוא המצוה בו והוא קריאת התורה ולמודה וקריאת תלמודה וזו היא מצות עשה מחוייבת שנא' ודברת בם והיא שקולה כנגד כל המצות וכבר נאמר מן האזהרה בלמוד מה שלא יכיל זה החבור קצתו: ",
+ "החלק הב' הוא הדבור הנאסר ונזהר ממנו כעדות שקר ודבר שקר והרכילות והקללה ודברי התורה מורים על זה החלק וכן נבלות הפה ולשון הרע: ",
+ "החלק הג' הוא הדבור הנמאס אשר אין בו תועלת לאדם בנפשו ולא עבירה ולא מרי כרוב ספור ההמון במה שאירע ומה שהיה ומה הם מנהגי מלך פלוני בהיכלו ואיך היתה סבת מות פלוני או איך התעשר פלוני ואלו קוראים אותם החכמים שיחה בטלה והחסידים השתדלו בעצמם להניח זה החלק מן הדבור ונאמר על רב תלמידו של ר' חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו ומזה החלק ג\"כ שיגנה אדם מעלה או ישבח פחיתות יהיו מדות או שכליות: ",
+ "החלק הד' הוא הנאהב והוא הדבור בשבח המעלות השכליות או מעלות המדות ובגנות הפחיתיות משני המינים יחד להעיר הנפש למעלות בספורים ובשירים ולמנעה מן הפחיתיות בדרכים ההם בעצמם וכן לשבח החשובים ולהודות מעלותיהם כדי שיטבו מנהגיהם בעיני בני אדם וילכו בדרכיהם ולגנות הרעים בפחיתיותיהם כדי שיתגנו פעולתם וזכרם בעיני בני אדם ויתרחקו מהם ולא יתנהגו הם כמנהגיהם וזה החלק רצה לומר למוד המדות המעולות והתרחק מן המדות הפחותות יקרא דרך ארץ: ",
+ "החלק הה' הוא המותר והוא הדבור במה שמיוחד לבני אדם מסחורתו ופרנסתו ומאכליו ומשתיו ולבושו ושאר מה שצריך לו והוא מותר אין אהבה בו ולא מאוס אבל אם ירצה ידבר בו מה שירצה ואם ירצה לא ידבר ובזה החלק ישובח האדם כשימעט הדברים בו והזהירו אנשי המוסר מהרבות בו דברים אבל האסור והנמאס אין צריך לאזהרה ולא למצוה שראוי לשתוק ממנה לגמרי אבל המצוה בו והאהוב אילו היה האדם יכול לדבר בו כל ימיו היה טוב אבל צריך להזהר משני דברים. האחד מהם שיהיו מעשיו מסכימים לדבריו כמו שאמרו נאים הדברים היוצאים מפי עושיהם ועל זה הענין כוון באמרו ולא המדרש הוא עקר אלא המעשה באמרו וחכמים יאמרו לצדיק שילמד המעלות כאומרם דרוש ולך נאה לדרוש ואמר הנביא רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה. והענין האחר הוא הקצור ושישתדל להרבות הענינים במעט דברים לא שיהיה הענין בהיפך והוא אמרם לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה ודע שהשירים המחוברים באיזה לשון שיהיו צריך שיבחנו בעניניהם אם הם הולכים על דרך הדבור אשר חלקנוהו ואמנם בארתי זה אע\"פ שהוא מבואר מפני שראיתי זקנים והחסידים מאנשי תורתנו כשיהיו במשתה יין כחופה או זולתה וירצה אדם לשיר שיר ערבי אפי' ענין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות והוא מן החלק האהוב או בשבחי היין ירחיקו זה בכל צד מן ההרחקה ואין מותר אצלם לשמעו וכשישורר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים לא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם עם היות בדברים ההם המוזהר ממנו או הנמאס וזה סכלות גמורה שהדבור לא יאסר ויותר ויאהב וימאס ויצוה באמירתו מצד הלשון שנעשה [בו] אבל מצד ענינו שאם יהיה ענין [השיר] ההוא מעלה יתחייב לאמרו באיזה לשון שיהיה ואם יהיה כוונת השיר ההוא פחיתות באיזה לשון שיהיה אסור לאמרו [באיזה לשון שיהיה] גם יש לי בזה תוספת כי כשיהיו שני פיוטים ולשניהם ענין אחד מהעיר כח התאוה ושבח אותה וישמח הנפש בה והוא פחיתות והוא מחלק הדבור הנמאס מפני שהוא מזרז ומעורר על מדה פחותה כמו שהתבאר מדברינו בפ' הרביעי ויהיה א' משני הפיוטים עברי והא' ערבי או לעז יהיה שמיעת העברי והדבור בו יותר נמאס אצל התורה למעלת הלשון שאין צריך שישתמשו בו אלא במעלות כל שכן אם יצטרף אליו שישימו בו פסוק מן התורה או משיר השירים בענין ההוא שאז יצא מחלק הנמאס לחלק הנאסר ומוזהר ממנו שהתורה אסרה לעשות דברי הנבואה מיני זמר בפחיתיות ובדברים מגונים. ואחר שזכרנו לשון הרע בחלק הדבור האסור ראיתי לבארו ולזכור בו קצת מה שנזכר שבני אדם בו בעורון גדול והוא החטא הגדול שבבני אדם תמיד וכ\"ש במה שאמרו חכמים שאבק לשון הרע לא ינצל אדם ממנו בכל יום ומי יתן שינצל מלשון הרע עצמו ולשון הרע הוא ספור רעות האדם ומומיו ולגנות אדם מישראל באיזה צד שיהיה מן הגנות ואפילו היה המגונה חסר כמו שנזכר שאין לשון הרע שיכזב על אדם וייחס לו מה שלא יעשה כי זה יקרא מוציא שם רע על חבירו ואמנם לשון הרע הוא שיגנה גנות האדם אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת שהאומרו יחטא ואשר ישמעהו יחטא. אמרו ג' לשון הרע הורגתן. האומרו. השומעו. ושאומרים עליו. ואמרו המקבלו יותר מן האומרו. ואבק לשון הרע הוא זכרון מומי האדם בלתי באור אמר שלמה בזה הענין כי פעמים יהיה הזוכר מומי האדם בלתי באור מראה שאין ידיעה לו במה שהובן מדבריו ושהוא לא כוון זה ואמנם כוון ענין אחר כמו שאמר כמתלהלה היורה זקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני. וכבר שבח חכם מן המתחכמים כתיבת הסופר שהראה לו במעמד גדול וגנה הרב מעשה המשבח כתיבת הסופר ההוא ואמר לו כלך מלשון הרע כלומר שאתה מסבב גנותו בשבחך אותו בתוך ההמון שמהם מי שיאהבהו ומהם מי שישנאהו ויצטרך שונאו כשישמע שבחיו לזכור מומיו ורעותיו וזה תכלית ההרחקה מלשון הרע ולשון המשנה לא נחתם גזר דין על אבותינו אלא על לשון הרע רצה לומר ענין המרגלים אשר נאמר בהם ויוציאו דבת הארץ ואמרו ע\"ה ומה אלו שלא הוציאו שם רע אלא על העצים ועל האבנים התחייבו מן העונש מה שנתחייבו מי שידבר בגנות חבירו על אחת כמה וכמה: ולשון התוספתא על ג' דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא עבודת כוכבים גלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם ואמרו בגמרא בעבודת כוכבים בא לשון הגדולה והוא אמרו אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ובחטא גלוי עריות בא גם כן לשון הגדולה והוא אמרו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ובחטא שפיכות דמים בא ג\"כ לשון הגדולה והוא אמרו גדול עוני מנשוא אבל בלשון הרע בא לשון גדולות ר\"ל שהיא שקולה כנגד שלשתם והוא אמרו לשון מדברת גדולות ודברו בחטא הזה המעורר הרבה מאד וסוף מה שנאמר כל המספר לשון הרע כפר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו אמנם ספרתי קצת מה שספרו בזה החטא אע\"פ שהארכתי כדי שיתרחק ממנו האדם בכל יכלתו וישים כונתו לשתוק רצה לומר מזה החלק מן הדבור: "
+ ],
+ [
+ "הדין הוא הנהגת המדינה ביושר וכבר בארנו בפרק הד' שהאמת הוא המעלות השכליות והשלום הוא מעלות המדות וכשימצא אלו השלשה יהיה המציאות בשלימות שאפשר לו בלא ספק: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מבואר הוא שדרך הישרה היא הפעולות הטובות אשר בארנו בפ' הרביעי והם מהמעלות הממוצעות מפני שבהם יקנה האדם לנפשו תכונה חשובה ויהיה מנהגו טוב עם בני אדם והוא אמרו תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם: אח\"כ אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח ושם סיבת זה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ובאור זה הענין כאשר אומר והוא שהתורה כולה ממנה מצות עשה וממנה מצות לא תעשה. ואמנם מצות לא תעשה באר הכתוב העונש על כל אחת מהן מלבד המעט מהן וחייב על קצתם המיתות ועל קצתם הכרת ומיתה בידי שמים ומלקות וידענו מענשי מצות לא תעשה כלם מה מהם איסורם גדול ומה מהם למטה ממנו והם שמנה מדרגות. המדרגה הראשונה והיא הגדולה שבהם הם הדברים שחייבים עליהם סקילה. והמדרגה שלמטה הימנה מחויבי שרפה. והשלישית מחויבי הרג. והרביעית מחויבי חנק. והחמישית מחויבי כרת. והששית מחויבי מיתה בידי שמים. והשביעית מחויבי מלקות. והשמינית לאוין שאין לוקין עליהם ומאלו המדרגות נדע חומר העון וקלותו אבל מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מהן מה היא אצל השי\"ת וכל זה כדי שלא נדע איזו מצוה צריך מאד לשמרה ואיזו מצוה למטה הימנה אבל צוה לעשות ענין פלוני ופלוני ולא הודיע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל הש\"י ומפני זה צריך להזהר עליהם כולם ומפני זה העיקר אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה מבלתי הקשה בין המצות אשר הוא מתעסק בה ובין האחרת אשר תבצר ממנו ולזה ג\"כ אמרו אין מעבירין על המצות ר\"ל כשיזדמן לך מעשה מצוה לא תעבירהו ותניחהו לעשות מצוה אחרת ואח\"כ אמר ואע\"פ שלא התבאר שיעור חבוב מצוה על מצוה יש בהן צד הקשה והוא שכל מצות עשה שתמצא אותה שיתחייב העובר עליה עונש גדול דע שבעשייתה ג\"כ שכר גדול המשל בו שהמילה וקרבן פסח ושביתה בשביעית ועשיית מעקה כל אלו מצות עשה אבל חיוב העושה מלאכה בשבת סקילה ואשר מבטל מילה או קרבן במועד חייב כרת והמשים דמים בביתו לאו והוא אמרו ולא תשים דמים בביתך ומזה תדע ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה ושכר המילה יותר גדול אצל השי\"ת משכר עשיית המעקה והוא ענין אמרו והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וג\"כ אמר שכר עבירה כשלא תעשה אותה גם זה לא התבאר אמנם תלמדהו מענשה שהחטא אשר ענש עושהו גדול שכר הנחתו כפי הערך ההוא מן הגודל כמו שהתבאר בקדושין באמרם כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכבר ביארנוהו שם ולשון התורה בהיות המעשים ידועים אצלו יתברך כמו שמשה רבינו עליו השלום אמר מספרך אשר כתבת: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל בדרך ארץ הנה העוסק בפרנסה ואמרו וגוררת עון כמו שבארנו במקום אחר אמרו סופו שהוא מלסטם את הבריות ובאמרו ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם הוא דבר השם לעמלים עם הצבור שפעמים שימנעו מעשות מצוה בעת התעסקם בצרכי צבור ואמר שהש\"י יעלה עליהם שכר כאילו עשו המצוה ההיא ואע\"פ שלא עשאוה אחר שהתעסקו עם הצבור לשם שמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שהרשות היא השלטונות בימי הקדם והוא מספר במדותיהם ומזהיר מהם:"
+ ],
+ [
+ "כבר הודענו בפרק הד' שאין צריך להפרד מן הצבור אלא לפי הפסדם כמו שבארנו שם ואמר שהאדם אע\"פ שתהיה לו תכונה חשובה בנפש והתחזק' לא יסלק ידו מלכפול עשיית הטוב להוסיף החזוק ולא יבטח ויאמר זאת המעלה כבר עלתה בידי ואי אפשר לה שתסור שאפשר הוא שתסור והוא אמרו עד יום מותך: ",
+ "ודבר שאי אפשר לשמוע הוא שיהיו פשוטי הדברים מרוחק מאד ובטל וכשיסתכל האדם בו היטב יראה שדברים נכונים והוא מזהיר מן הדרך ההיא מן הדיבור שהוא אומר לא יהיו דבריך צריכים לפירוש רחוק והסתכלות יתירה ואז יבינם השומע: ",
+ "כשאפנה. רוצה בו כשאפנה מזה העסק וזה דומה למה שקדם ממצות שמאי חברו עשה תורתך קבע: "
+ ],
+ [
+ "בור הוא שאין לו לא חכמה ולא מדות: ועם הארץ הוא שאין לו מעלות שכליות אבל יהיו לו קצת מעלות המדות: וביישן ידוע. וקפדן הוא מי שמקפיד על כל דבר וכועס: וענין השתדל הרגל נפשך ומשוך אותה לקנות המעלות ואחר שאין [שם] אנשים חכמים שילמדוך הוה אתה מלמד את עצמך ותרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גברא עמיה: ואמרו שהתורה לא תמצא בבעלי הגאוה והגסות ולא בהולכי ארצות רחוקות וסמכו זה לפסוק על צד המליצה ואמרו לא בשמים היא לאמר וגו' ולא מעבר לים היא וגו' אמרו לא בגסי הרוח היא ולא במהלכי מעבר לים היא: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל שאתה נהרג בעבור שהרגת זולתך ואשר הרגך עתיד ליהרג הכוונה בזה המאמר שפעולות הרעות ישובו בראש עושיהם כמו שאמר עונותיו ילכדונו [את] הרשע וגו' ואומר בור כרה ויחפרהו ואמרו חכמים במדה שאדם מודד בה מודדין לו וזה דבר הנראה לעין בכל עת ובכל זמן ובכל מקום שכל מי שיעשה רע ויחדש מיני החמס ופחיתיו' שהוא עצמו יוזק מן הרעות ההם בעצמם אשר חדש מפני שהוא למד מלאכה שתעשה נזק לו ולזולתו וכן כל המלמד מעלה שמחדש פעל טוב מן הטובות יגיעהו תועלת הפעל ההוא מפני שהוא מלמד דבר שיעשה טוב לו ולזולתו ודברי הכתוב בזה טובים מאד אמר כי פועל אדם ישלם לו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שבח ר\"א בזכרונות טוב בהדמות לבור מוסד שלא יאבד מימיו ושבח רבי יהושע במעלות המדות כי בהם יאושר האדם ויכובד ויאהבוהו רוב עולם ולזה הוא מאשר בו יולדתו: ורבי יוסי שבח בטוב מעלות המדות ובמעלות השכליות. ר' שמעון שבח ביראת חטא והוא זריזות והשתדלות בעניני עסקי הטוב ושמירתו מרע ושבח ר' אלעזר בן ערך בטוב ההבנה והיות כל ענין עמוק קל אצלו ותבונתו מוספת על הענין: \n"
+ ],
+ [
+ "עין טובה. ההסתפקו' במה שיש לאדם והיא ממעלות המדות: ועין רעה הפכה רצה לומר הקטנת הדברים והחריצות על התוספת: ואמרו הנה הרואה את הנולד אשר ענינו שילמד מה שעתיד להיות ממה שהוא נמצא עתה אינו בחכמות עד שתהיה מעלה שכלית ויהיה פירושו שילמד הנסתר מן הנראה אבל רוצה בו הנה העיון בעניני האדם מעסקיו אשר בהם המשך מציאותו שיעיין באחרית עניניו וכנגד זה הביא משל אחד והוא אמרו הלוה ואינו משלם שלא ילוהו דבר אחר כך והוא פחיתות' המדה וצדיק חונן ונותן זה צדיקו של עולם והוא ה' יתברך שנא' צדיק וישר הוא וכן ואתה צדיק על כל הבא עלינו פירוש חונן לאדם המלוה לחבירו ואינו משלם משלם לו הקב\"ה חלף עבודתו שגמל חסד לזולתו ללוותו עד שתשיג ידו די מחסורו וכאשר מצאה ידו ולא ישלם למלוהו ה' יתברך משלם לו: וענין רואה דבריו בוחר ומבחין מענין אדני לא ראה שכונתו לא בחר והבחין שבכלל דבריו שאמר לב רע הוא הכל: וכבר בארנו בפ' השני אשר הקדמנו לפירוש זאת המסכת שמעלות המדות כולם ימצאו לחלק המתעורר לחלקי הנפש לבד ולו ימצאו גם כן פחיתיות המדות ובארנו בפ' הרביעי שהפעולות שהם טובות הם הפעולות הממוצעות אשר יבאו ממעלות המדות וכן הוא ידוע אצל הפלוסופים והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב והלב חדרה וכליה אליו תיוחס. ואע\"פ שהכחות כלם מפוזרות מן הלב והוא התחלתה לפי דעת האמתי אבל הכח המתעורר לא יתפשט ממנו לאבר אחר כדרך שמתפשט הכח הזן ר\"ל החלק הצומח אשר ספרנוהו בפ' הראשון מן הלב אל הכבד והבן מכל מה שבארנוהו שלב טוב רוצה בו הפעולות הטובות והם הפעולות הממוצעות והם מעלות המדות והוא כולל ההסתפקות ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות והוא אמרו שבכלל דבריו דבריכם וכן לב רע פחיתות המדות והוא כולל ג\"כ כל מה שהזהירו ממנו: \n"
+ ],
+ [
+ "אל תהי נוח לכעוס. אל תכין עצמך לכעס ולרגזנות וכבר הפליגו לגנות הכעס והרגזנות והחזק שבדבריהם אמרם כל מי שכועס כאילו עובד עבודת כוכבים וסמכוהו לאמרו לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. ר\"ל ששני הדברים אחד: \n",
+ "ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוא א\"י מתי ימות שמא היום שמא למחר ויהיו כל ימיו בתשובה אבל אמרו והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים אינו ממאמרם אשר הוכיח בהם אבל הוא ממה ששמע מזולתו והיה מספר אותו ומפני זה לא נמנה מכלל דבריו והכונה בזאת הצואה הוא שאומר לך כשתתחבר לחכמים ואל אנשי המעלות אל תתגעגע עמהם ואל תתגאה עליהם אבל תהיה חברתם להודיע להם שתתקרב בעת שיקרבוך ואל תוסיף להתקרב אליהם יותר ממה שיקרבוך שלא תפסיד כונתם בך ותהפוך אהבתם לשנאה ולא תגיעך מהן התועלת אשר תקוה והמשיל זה במי שמתחמם באש שאם ישב רחוק ממנו יהנה בחומו ויקבל תועלת באורו ואם יפשע בעצמו ויוסיף להתקרב אליו ישרף וישוב לו התועלת לנזק והוא ענין אמרו על צד המשל הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה ואח\"כ הוסיף להפחיד מזה ואמר לא תחשוב שאם ינשכוך בלשונם תשוב ותפייסם בדברים ויתפייסו. כי אמנם לא ישמעו לקול מלחש כמו שלא ישמע אליו השרף כמו שאמר אשר לא ישמע לקול מלחשי' ואתה תדע זה מענין גיחזי במה שהתריס כנגד רבו אלישע שנפל בחלי מטונף כהתבאר מד\"ח בענין וארבעה אנשים היו מצורעים וכן עם רבי יהושע בן פרחיה וכלם התבאר הנזק שהשיגו וזולתם ממקדיחי תבשילם: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שחריצות לממון ורוב התאוה ורוע הנפש והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראות עיניו וישנאהו וייטב לו חברת החיות והתבודדות במדברות וביערות ויבחר לו מקום שאינן מיושב וזה אצלם לא מצד פרושות רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם אלו ימיתו [האדם] בלא ספק כי יחלה גופו וימות טרם עתו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפ' השמיני ענין ההכנה והזמון שצריך לאדם להכין עצמו למעלות ובארנו בפ' החמישי ענין אמרו וכל מעשיך יהיו לש\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו וכבר בארנו שענין קבע הוא שתכבד עליו התפלה ויחשבה כמו שצוה לעסוק עסק אחד וינפש ממנו: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין שקידה הוא מלשון הכתוב כי שוקד אני על דברי כלומר מהיר ומשתדל. או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו לשקוד על דלתותי יום יום: \n",
+ "מה שתשיב לאפיקורוס. אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים מן עובדי כוכבים ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך ואמרו לא שנו אלא אפיקורוס עובד כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ\"ש דפקר טפי ר\"ל שיוסיף לבזות ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועקר שנא' כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ואמרו אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם. השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך: \n"
+ ],
+ [
+ "זה משל לקוצר השנים ורוב החכמות ועצלות בני אדם לבקשה עם רוב השכר עליהם ועם רוב התראות התורה ואזהרותיה לבקש חכמה ולמוד: \n"
+ ],
+ [
+ "לעתיד לבא. רצה לומר לעולם הבא וכבר בארנו ענין העולם הבא בפרק העשירי מסנהדרין במה שראוי לזכרו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה ההסתכלות מביא האדם לידי ענוה בזכרון מאין בא. והסתכלו באחריתו יביאהו לבזות בעניני העולם. והסתכלו לגודל המצוה יביאהו למהר לשמוע מצותיו. וכשיעלו בידו אלו השלשה דברים לא יחטא כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "ראייתו שמושב לצים יקרא כל מושב שלא ידברו בו דברי תורה מסוף הפסוק אשר אמר כי אם בתורת ה' וגו' כאילו אמר שמפני שהיה חפצו בתורת ה' לא ישב במושב לצים אשר אין בו תורת ה': \n",
+ "מנין שאפילו אחד שיושב וכו'. בפ' קמא דברכות אומר בזה הלשון מנין לאחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וכי מאחר דאפי' אחד תרי מיבעיא תרי מכתבי מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבי מיליה וכי מאחר דאפילו תרי תלתא מבעיא מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמ\"ל דדינא נמי היינו תורה וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא עשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי: ופירוש וידום מן הדבור הנסתר מקול דממה דקה וממנו פי' התרגום וידום אהרן ושתיק אהרן וראייתו שהוא כמי שקיים כל התורה כולה מאמרו כי נטל עליו כאלו נתינת התורה כולו היתה בעבורו לבד: \n"
+ ],
+ [
+ "זבחי מתים יקרא תקרובת עבודת כוכבים כמו שקראה הכתוב כמו שבארנו בפרק ג' מעבודת כוכבים וקראה ישעיהו ג\"כ קיא צואה לבזותה כמו שתקרא עבודת כוכבים עצמה גלולים ושקוצים וקדם לפני זה הפסוק פסוק המורה על העוסק במאכל ובמשתה והנחת התורה ותלמודה ומפני זה כי השלחנות כלם כאילו אכלו עליהם הדברים המזוהמים והצואה רצה לומר מאכל עבודת כוכבים והוא אמרו לפני זה הפסוק וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "עול תורה. התמדת הקריאה: \n",
+ "ועול מלכות. טורח המלך וחיילותיו: \n",
+ "ועול דרך ארץ. טורח הזמן: אמר כי בשכר לקחו עול התורה יצילהו השם יתברך ויקל מעליו טורח הזמן: ואמרו פורק עול תורה שאמר אין תורה מן השמים ואיני סובלה: ואמרו חרות על הלוחו' חירות על הלוחו' רצה לומר החירות מתולדות הזמן ועניני המלכים למי שמקבל ועושה מה שנכתב על הלוחות: \n"
+ ],
+ [
+ "בעדת אל. הנה בארנו בתחלת סנהדרין שעדה אינה נופלת על פחות מי' ושם בארנו ג\"כ שב\"ד לא יהיו פחות מג' והם נקראים אלהים לענין המשפט: ופי' אגודה מה שאוגד אדם בידו אחת והיד יש בה ה' אצבעות שבהן יאגוד וכלל החמש אצבעות יקרא גם כן אגודה: "
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "הנה דבר זה מוסכם עליו מהפלוסופים ג\"כ שהרגל המעלות כשיקדם לחכמה עד שיהיה קנין חזק ואחר כך ילמד החכמה אשר תזרזהו על הטובות ההם יוסיף שמחה ואהבה בחכמה ובחריצות להוסיף ממנה אחר שתעוררהו למה שהורגל וכשיקדימו קניני הדעות ואח\"כ ילמד ותהי החכמה מונעת אותו ממה שיתאוה בהרגל תכבד עליו החכמה ויניחנה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שאלו הדברים מונעין ומבטלין מעלת האדם עד שיצא מן העולם והוא אבד: \n"
+ ],
+ [
+ "מלבין פני חבירו. הוא מי שמבייש את חבירו: \n",
+ "מגלה פנים בתור' הוא מי שעובר על מצות התורה בפרהסיא והוא תכלית הכפירה כמו שאמר הש\"י והנפש אשר תעשה ביד רמה: וענין מגלה פנים יגלה פנים ויעיז וזהו לשון כפירה והוא מפורש כן בגמרת [ירושלמי] פאה אמרו המגלה פנים בתורה העובר על ד\"ת בפרהסיא כיהויקי' בן יאשיהו: \n",
+ "מפר ברית. כמשמעו: ושם אמר בכל הדברים אשר אמרו חכמים בהם שהעושה אותם אין להם חלק לעוה\"ב במה אנו קיימין אם כשעשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה אלא כשלא עשה תשובה ומת ביסורין רוצה לומר שחומר החטאים והם אשר זכרו בהם אין לו חלק לעוה\"ב גדול יותר משאר החטאים שהיסורין עם המיתה לא יכפרו אותם: \n"
+ ],
+ [
+ "קל לראש. קלות ידוע: ",
+ "ונוח הוא הישוב וההנחה: ואמר בזאת הצואה כשתעמוד לפני אדם גדול המעלה שים עצמך לנגדו קל ושמש אותו ועמוד לפניו כאשר ירצה ואל תוקיר נפשך לו: וכשתהיה עם שחור השער רוצה לומר עם צעיר השנים לא תעשה כן אבל תוקיר נפשך עמו ואל תשחק ואל תתגעגע עמו: אחר כן אמר לא תחשוב שמה שהזהרתיך מהתגעגע עם צעיר השנים יתחייב שתקבל אותו בזעם ובפנים זועפים לא כן הכונה אבל צריך שתקבל כל אדם קטן וגדול בן חורין ועבד כל איש ממין האדם בשמחה. וזה יותר ממה שאמר שמאי בסבר פנים יפות: אמר המתרגם נראה לי מדברי הרב שהוא מפרש מלת מקבל מהקבלת פנים וכאילו הוא מקביל הנגזר מן מקבילות הלולאות אשר הוא מן הארמית תרגם נגד או נכח וכן אומר בזה הענין בערבי לשון פגישה והקבלה אומר פגשני פלוני בשמחה או בזעף ובלשון ההוא פירש הרב מקבל הנה ודעהו:"
+ ],
+ [
+ "כשידור אדם נדרים ויקיימם יעלה בידו קנין ההמנע ממה שירצה שימנע ממנו ויתחזק לו הקנין ההוא ויקל עליו הפרישות ר\"ל השמירה מהטומאות כמו שאמרו בחגיגה בגדי עם הארץ מדרס לפרושים: "
+ ],
+ [
+ "הוא היה אומר שהודעת מה שהטיבו לו שיעור הטובה היא הטבה אחרת כי פעמים שיגמול אדם טובה לאיש מבני אדם על דרך רחמנות ולא יודיעהו שיעור מה שעשה עמו מפני שהוא נבזה בעיניו: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המאמר כולל דברים גדולים מאד וראוי היה זה המאמר שיהא לר' עקיבא וזהו פירושו בקצרה ועל תנאי שתדע כל מה שקדם בפרקים הקודמים אמר כל מה שבעולם ידוע אצלו ית' והוא משיג אותו והוא אמרו הכל צפוי ואח\"כ אמר לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים אין הענין כן אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה והוא אמרו הרשות נתונה ר\"ל כל אדם רשות נתונה לו כמו שבארנו בפרק השמיני ואמר שדין השם יתברך עם בני אדם אמנם הוא בחסד ובטוב לא כפי הדין הראוי עליהם כמו שבאר ית' מדרכיו ואמר ארך אפים ורב חסד ואמת ואמרו רז\"ל ארך אפים לצדיקי' ולרשעים. ואמר הנביא (המספר) טוב ה' לכל: ואחר כך אמר שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה אבל לפי רוב מספר המעשים והוא שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות ועם זה יגיע קנין חזק לא כשיעשה אדם פעל אחד גדול מפעולות הטובות כי בזה לבדו לא יגיע לו קנין חזק והמשל בו כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש א' ולאיש אחר לא נתן כלום לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קנין חזק וזה פעם אחת לבד התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפעל טוב ואח\"כ פסקה ממנו וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסור במאה דינרים או עשה צדקה לעני במאה דינרים שהוא די מחסורו כמו שפדה עשרה איסרים או השלים חסרון עשרה עניים כל אחד בעשרה דינרים ואל זה ההקש וזה ענין אמרו לפי רוב המעשה אבל לא לפי גודל המעשה: \n"
+ ],
+ [
+ "החנוני מקיף. מי שיאריך חובו ולא יבקשהו לאלתר וזה המשל מבואר כונתו ידועה: ואמרו וכל הרוצה ללוות יבא וילוה מחזק הענין הקודם שאין שם הכרח אבל בבחירת האדם יעשה מה שירצה לעשותו: ואמרו והגבאים מחזירין תדיר הוא משל על המות ושאר עונשים הבאים על האדם: \n",
+ "והכל מתוקן לסעודה. כלומר תכלית כוונת כל זה חיי העולם הבא: \n"
+ ],
+ [
+ "רוצה לומר בזה שכל שנים מאלו כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים זולתו ואמנם דבריו בדעת ובבינה הוא ענין פלוסופים דק מאד ואני אזכרהו נשען על תבונת מי שעיין בזה הענין וזה שהדעת אשר יגיע לנו ונקנה אותו אמנם השיגנו המושכלות אשר נשיגם אם נפריד הצורה ונשכיל אותה או שנשיג הצורות הנפרדות במציאותם מבלתי שנשימם אנחנו דעת אבל הם במציאותם דעת וזאת ההשגה היא אשר תקרא בינה והוא הדעת ובדעת ג\"כ נבין ואפשר לנו שנשיג מה שנשיג וכאילו יאמר שאם לא נשכיל מושכל אין דעת לנו ואם לא יהיה דעת לנו לא נשכיל מושכל כי בדעת נשיגהו והבנת זה הדבר קשה מאד ואפילו מן הספרים המחוברים בו כל שכן מכאן ואמנם אנחנו מישרים עליו הדרך הישרה לבד: כל שמעשיו. כבר פירשנו וביארנו אלה הדברים בזה הפרק מדברי רבי חנינא בן דוסא: \n"
+ ],
+ []
+ ],
+ [
+ [
+ "זה מבואר וכבר זכרנו ענינו בפרקים הקודמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פירוש זה המאמר בפרק י' מסנהדרין וכבר העירו חכמים ע\"ה על חדוש נפלא בתורה יש בו זרוז על מעשה המצות והוא אמרו אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן וגו' בידוע שאינן מועילות שלא יהיה בהן דין ערי מקלט עד שיובדלו השלש האחרות שבארץ ישראל אמרו יודע היה משה רבינו עליו השלום שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו השלש שבא\"י שנא' שש ערי מקלט תהיינה ואמנם הבדיל אלו מפני שאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה ואם כיוצא בזה במשה רבינו ע\"ה משיג האמתות שלם שבשלמי' נכסף להוסיף חצי מצות עשה על כל מעלתו ושלמותו אין צריך לומר שיעשו מי שנצטרעה נפשם והוחזק צרעתה וקדמה: \n"
+ ],
+ [
+ "ואמר שאי אפשר שלא יהיה לכל אדם עת שיוכל להזיק בו או להועיל ואפילו בדבר מועט: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו וזכרנו בפרקים הקודמי' שהענוה היא ממעלו' המדות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ואין לה שם אחר רק ענוה ולגאוה יש שמות רבים בלשון עברי גבה לב עינים רמות וגאה ורם ומשמות החכמים ז\"ל רוח גבוה וגסות הרוח ומתגאה. וכנגדן שפלות הרוח וכבר בארנו בפרק הרביעי שאדם צריך לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג אבל במדה הזאת לבדה בין שאר המדות ר\"ל בגאוה לגודל חסרון זאת המדה אצל החסידים ודעתם בנזקה רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל שפלות הרוח לגמרי עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאוה כלל והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לא' מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך אמר יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקומות הספינה בין חבילות הבגדים והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם להשתין ואהי נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאד עד שגלה ערותו והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממני כחי ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני בזוי החסר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו ואין ספק שזאת תכלית שפלות הרוח עד שיתרחק מן הגאוה: ואני זוכר עתה קצת מה שזכרו חכמים בשבח הענוה וגנות הגאוה ומפני זה צוה זה להתקרב אל השפלות ואמר מאד מאד הוי שפל רוח מפחדו שישאר האדם על הענוה לבדה כ\"ש שיהיה אצלו מעט מן הגאוה אחר שהוא קרובה אליה מפני שהענוה ממוצעת כמו שזכרנו. ואמרו בשבח הענוה מה שעשתה החכמה כתר לראשה עשתה הענוה עקב לסוליתה פי' למנעלתה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' זאת הראיה שיראת השם גדולה מן החכמה והיא סבת מציאותה ואומר עקב ענוה יראת השם כלומר שיראת השם תמצא בשולי הענוה א\"כ הענוה גדולה מן החכמה הרבה: ואמרו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב\"ה שם אתה מוצא ענותנותו כתוב בתורה האל הגדול וגו' וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. ושנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח. ומשולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות ויש לך ללמוד ממשה רבינו ע\"ה אשר נשלמו בו מעלות השכליות ומעלות המדות כלן מכוונות למדרגת הנבואה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה ושבחו השם יתברך על כל אדם במדת הענוה ואמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם ואמרו מאד מופת לרוב ענותנותו והטותו לצד הקצה האחרון וכן תמצאהו אומר ונחנו מה. וכן בדוד משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל והוא מלך נכבד שגדלה מלכותו וחזקה חרבו ושיעדו הש\"י לנו ע\"י משה רבינו ע\"ה והוא הכוכב אשר דרך מיעקב כמו שבארו רז\"ל והוא נביא וגדול שבשבעים זקנים כמו שאמר יושב בשבת תחכמוני ועם כל זה אמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה והרבה מאילו מעלות המורות על תכלית הענוה. ומה שאמרו רז\"ל בגאוה אמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ואמרו כאילו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה'. ואמרו שחטא הגאוה כמי שבא על העריות אמר תועבת ה' כל גבה לב ואמר כי את [כל] התועבות האל ואמרו שהמתגאה הוא בעצמו אצל הש\"י כעבודת כוכבים עצמה והביאו ראיה מאמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כלומר גבה רוח כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה. ואמרו שהמתגאה ראוי להורגו ואמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם ואשריהם תגדעון. ואמרו שהש\"י לא יחיה המתגאים בתחיית המתים באמרם כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה עפר בחייו ר\"ל הענוים הם אשר יחיו והפליגו בזה ואמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא' וגבוה ממרחק יידע והרבה מדבריהם באמרם שהצרעת עונש המתגאים אמרו לשאת ולספחת ולבהרת ואין שאת אלא גבוה שנא' הגבעות הנשאות כאילו אמר למתגאה הספחת: וסוף שאמרו בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה ר\"ל שאין ראוי להיות האדם שפל רוח לגמרי מפני שאינו מן המעלות ושערוהו על דרך משל חלק מארבעה וששים ר\"ל כשנשים הגאוה בקצה א' ושפלות הרוח בקצה אחר יהיה ביניהם רחב ארבעה וששים חלקים שיהיה האדם עומד בחלק ס\"ג אינו רוצה במצוע בזאת המדה לבדה לברוח מן הגאוה שאם יחסר חלק א' ויקרב אל הגאוה יותר יכנס תחת השמתא וזה היה דעת רבא בענוה אבל רב נחמן פסק ואמר שאין ראוי שיהיה לאדם ממנה ר\"ל מן הגאוה לא חלק גדול ולא חלק קטן מפני שאין חטאו מעט שישים האדם תועבת ה' אין ראוי להתקרב אליו אמר בזה הענין רב נחמן בר יצחק אמר לא מינה ולא מקצתה. ומי זוטרא מאי דכתיב כי תועבת ה' כל גבה לב ולחזוק זה החטא הארור אמר זה מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה רוצה לומר שאתה צריך להכריח נפשך עד שתרחיק ממנה הגאוה בחשבך באחרית הגוף והוא שובו רמה: ",
+ "אתה יודע מן הכתוב שהשוגג יש לו חטא ומפני זה צריך כפרה בקרבן והשם יתברך אמר בו ונסלח לו מחטאתו אשר חטא אבל אינו כמזיד חלילה ליושר דרכו הי\"ת להשוות המזיד והשוגג בדבר מן הדברים אבל כוונתו הנה שחלול השם אם יהיה במזיד או בשוגג נפרעין ממנו בגלוי אם היה מזיד עונש מזיד ואם היה שוגג עונש שוגג אבל שני העונשים בגלוי: "
+ ],
+ [
+ "אחרי אשר הסכמתי שלא אדבר בזאת הצוואה מפני שהיא מבוארת ולדעתי ג\"כ שדברי בה לא יאות לרוב חכמי התורה הגדולים ואפשר לכולן חזרתי מהסכמתי ואדבר בה מבלתי שאשגיח לקודמים או לנמצאים. דע שזה שאמר שלא תעשה התורה קורדום לחפור בו כלומר לא תחשבהו כלי לחיות בו ובאר ואמר כי כל מי שיהנה בעולם הזה בכבוד התורה נוטל חייו מן העולם פירוש מחיי העולם הבא והתעוותו בני האדם בזה הלשון הנגלה והשליכוהו אחרי גיום ונתלו בפשטי הדברים שלא יבינום ואני אפרשם וקבעו להם חוקים על יחידים ועל קהלות והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחוייב וראוי שיעזרו חכמים והתלמידים והאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן וזה הכל טעות ולא נמצא בתורה ולא בדברי החכמים דבר שיאמת אותו ולא רגלים שישען עליהם כלל שאנחנו כשנעיין בדברי רז\"ל לא נמצא אצלם שהיו מבקשים ממון מבני אדם ולא היו מקבצים ממון לישיבות הנכבדות והיקרות ולא לראשי גליות לא לדייניהם ולא למרביצי התורה ולא לא' מהגדולים ולא לשאר בני אדם מן העם אבל נמצא בכל דור ודור בכל קהלותיהם שהיה בהן עני בתכלית עניות ועשיר גדול בתכלית העושר וחלילה לי לחשוד הדורות ההם שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה כי אמנם העני ההוא אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים ביתו זהב ופנינים אלא שלא היה רוצה אבל היה מסתפק במלאכתו שהיה מתפרנס בה אם בריוח אם בדוחק והיה בז למה שבידי אדם כי התורה מנעתו מזה וכבר ידעת שהלל הזקן היה חוטב עצים והיה לומד לפני שמעיה ואבטליון והיה עני בתכלית העניות ומעלתו היתה כאשר ידעת מתלמידיו אשר נמשלו כמשה ואהרן ויהושע והקטן שבתלמידיו רבן יוחנן בן זכאי ואין ספק למשכיל שאילו היה מורה לאנשי דורו ליהנות מהן לא היו מניחין אותו לחטוב עצים. ור' חנינא בן דוסא שיצאה בת קול ואמרה כל העולם [כלו] אינו נזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע\"ש לע\"ש ולא היה מבקש מבני אדם וקרנא היה דיין בא\"י והוא הוה דלי דולא וכשהיו באין בעלי הדין לפניו היה אומר תנו לי מי שידלה במקומי או תנו לי כדי בטילתי ואדון לכם ולא היו ישראל שבדורם לא אכזרים ולא בלתי גומלי חסדים ולא מצאנו חכם מן החכמים *עניים שהיה מגנה אנשי דורו על שלא היו מעשרים אותם חלילה להם אבל הם בעצמם היו חסידים מאמינים האמת לעצמם והיו מאמינים בהשי\"ת ובתורת משה אשר בה יזכה האדם לחיי העוה\"ב ולא היו מתירים לעצמם לבקש ממון מבני אדם והיו רואים שלקיחתו היה חלול השם בעיני ההמון מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר יחיה בהם אדם ותתבזה בעיניהם ויהיה מי שעושה זה דבר השם בזה ואמנם התעו אלה המתגברין לחלוק על האמת ועל הפסוקים הפשוטים והנגלים בלקיחת ממון בני אדם ברצונם או על כרחם מהמעשים אשר ימצאו בגמ' מאנשי בעלי מומין בגופותיהם או זקנים באו בימים עד שא\"א להם לעשות מלאכה שאין תחבולה להם אלא לקחת ממון מאחרים ואם לא מה יעשו הימותו זה לא צותה התורה ואתה תמצא המעשה אשר הביאו ראיה ממנו באמרם היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה בבעל מום שאינו יכול לעשות מלאכה אבל עם היכולת לא המציא אליו התורה דרך: ורב יוסף היה מוליך עצים ממקום למקום והיה אומר (יפה) [גדולה] מלאכה שמחממת בעליה ר\"ל עם טורח אבריו כי בהוליכו העצים הכבדים היה מתחמם גופו בלא ספק והיה משבח זה ושמח בו והיה נהנה במה שחלק לו השם ית' מה שאצלו במעלות ההסתפקות ושמעתי המשוגעים המבוהלים הנתלים בראיות שהביאו באמרם הרוצה ליהנות יהנה כאלישע והרוצה שלא ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי וזה אינו דומה לזה אשר מביאים כלל אבל זה אצלי הטעה גדולה מהביא ראיה ממנו מפני שהוא מבואר ואינו מקום שיטעה האדם בו שאלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם כ\"ש שלא היה מבקש מהם וקובע להם חוקים חלילה לשם אמנם היה מקבל כבוד לבד כשהיה מאכסן אותו אדם בעברו עליו להיות בבית אצלו והיה אוכל לחמו בלילה ההוא או ביום ההוא והיה שב לעסקיו ושמואל לא היה נכנס לבית אדם ולא היה אוכל משום אדם וכיוצא בזה אמרו חכמים ז\"ל שתלמיד חכם כשירצה להדמות בזה עד שלא יכנס לבית אדם הרשות בידו ואם ירצה להתאכסן אצל אדם בעברו עליו לצורך הוצאת הדרך הרשות בידו מפני שכבר הזהירו מלאכול אצל כל אדם שלא לצורך ואמרו ת\"ח המרבה סעודתו בכל מקום וכו' ואמרו כל סעודה שאינה של מצוה אסור להת\"ח ליהנות ממנה ולמה אאריך בזה הענין ואמנם אזכיר המעשה אשר התבאר בגמ' והוא שאדם א' שהיה לו כרם והיו נכנסים בו הגנבים וכל פעם אשר היה רואה אותן בכל יום [היה] מוצא פירותיו מתמעטין והולכין ולא היה ספק בו שאחד מן הגנבים נתן עיניו בו והיה מצטער מזה כל ימי הבציר עד שבצר ממנו מה שבצר וצמקם עד שיבשו ואסף הצמוקים ודרך בני אדם כשיאספו הצמוקים שיפלו מהם גרגרים מן התאנים ומן הענבים ומותר לאכלן מפני שהם הפקר וכבר הניחום בעלים למעוטם למוצאיהם ובא ר' טרפון במקרה יום א' לכרם ההוא וישב ולקט מן הצמוקים שנפלו והיה אוכל אותם ובא בעל הכרם וחשב שזה היה הגנב שגנב ממנו כל השנה ולא היה מכיר אותו אבל שמע עליו ולקחו מיד והתחזק עליו ושם אותו בשק אחד ושם אותו על גבו להשליכו בנהר וכשראה ר' טרפון כך צעק ואמר אוי לו לטרפון שזה הרגו וכששמע בעל כרם הניחו וברח לדעתו שחטא חטא גדול והיה רבי טרפון מצטער מן היום ההוא והלאה כל ימיו ומתאבל על מה שאירע לו שהציל את עצמו בכבוד התורה והוא היה עשיר גדול והיה יכול לומר הניחני ואני אתן לך כך וכך זהובים והיה נותנם לו ולא היה צריך להודיע שהוא ר' טרפון והיה מציל את עצמו בממונו ולא בתורה ואמרו כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואמר אוי לי שהשתמשתי בכתרה של תורה שכל המשתמש בכתרה של תורה אין לו חלק לעוה\"ב ונעקר מן העולם ואמרו בזה משום דר' טרפון עשיר גדול היה וה\"ל לפיוסיה בדמים. וכן פתח רבינו הקדוש ע\"ה אוצרות בשנת רעבון ואמר כל מי שירצה לבא לקחת פרנסתו יבוא ויתפרנס ובלבד שיהיה ת\"ח ובא ר' יונתן בן עמרם ועמד לפניו והוא לא היה מכיר אותו אמר לו רבי פרנסני א\"ל קרית לא שנית לא אלא במה אפרנסך אמר לו פרנסני ככלב וכעורב ר\"ל אע\"פ שאין בי חכמה כמו שיפרנס הש\"י חיה טמאה ועוף טמא שאין ע\"ה פחות מהם ונתן לו ואח\"כ נתחרט באשר פתהו בדבריו ואמר אוי לי שנהנה ע\"ה מנכסי ואמרו לו השומעים מה שאירע לו אולי יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד התורה כשיוכל להשמר מזה ואפי' בתחבולה וחקר ומצא הענין כן וב' המעשים האלה ישתיקו כל חולק בזה הענין. ואמנם הדברים אשר התירה אותם התורה לת\"ח הוא שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה בבחירתו ויהיה השכר כולו להם אם ירצה והעושה זה יש לו שכר גדול עליו וזהו מטיל מלאי לכיס של ת\"ח ושתמכר סחורתם לפני כל סחורה ושיקנו להם בתחלת השוק אלה הם חוקים שקבע להם הי\"ת כמו שקבע המתנות לכהן והמעשרות ללוי לפי מה שבא בקבלה כי שתי הפעולות האלה יעשו אותם סוחרים קצתם עם קצתם על דרך כבוד ואע\"פ שאין שם חכמה כדי הוא ת\"ח להיות כע\"ה נכבד וכן הקילה התורה מתלמידי חכמים חקי הארנוניות ואכסניות החיל וחקים המיוחדים בכל איש ואיש והם הנקראים כסף גלגולת יפרעו בעבורם הקהל וכן בנין החומות וכיוצא בהן ואפילו היה הת\"ח בעל ממון לא יתחייב דבר מכל זה וכבר הורה רבי' יוסף הלוי ז\"ל לאיש במקום אחד שהיו לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבורם אלפי זהובים ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מכל מה שזכרנו מפני שהיה ת\"ח ואע\"פ שהיה נותן במס ההוא אפילו עני שבישראל וזהו דין תורה כמו שפטרה התורה מחצית השקל מן הכהנים כמו שבארנו במקומו ומה שדומה לזה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבוד התורה הוא בהוראת הזריזות בעשייתה ויכבד החכמים המעמידים אותה והספרים אשר חברו בה וכן חלול התורה הפך הג': \n"
+ ],
+ [
+ "בהוראה גס לבו להתגבר להורות מבלי יראה ופחד: \n"
+ ],
+ [
+ "התורה התירה לאיש מומחה לרבים לדון יחידי כמו שבארנו בסנהדרין אבל זהו דבר תורה והזהיר הנה ממנו קצת על צד המוסר ולא על צד האיסור. ואמר כשיחלוקו עליך חביריך בדעת מן הדעות לא תכריחם לקבל סברתך מפני שהם מכירים אם יש להם לקבלה ואינו ברשותך להכריחם לקבל את דעתך: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי העוסק בתורה והוא עני ודל ועם כל זה יצער נפשו לעסוק בה לסוף יעסוק בה מעושר ומאשר לא יהיה לו מה שיטרידהו מן הקריאה ומי שלא יעסוק בתורה מפני רוב הממון להתעסקו במאכל ובמשתה ובמנוחה לסוף יתרושש ויצר לו הזמן עד שיהיה סבת בטולו בקריא' טרדתו בלחם למאכלו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הוי ממעט בסחורה והתמד על התורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ר\"ל שלא תהא שפל רוח בפני הגדולים לבד אמנם בפני כל אדם עד שכשתשב עם איזה אדם שיהיה יהא ספורך עמו כאלו הוא גדול במעלה יותר ממך וזה כולו לברוח מן הגאוה כמו שבארנו: וענין בטלים הרבה כנגדך הוא שיש דברים הרבה המבטלים ויצטרכו למי שנתעסק בהן וכשלא תתעסק בתורה יטרידך הזמן באחד מן הדברים ההם: \n"
+ ],
+ [
+ "פרקליט הוא [האיש] המליץ טוב על האדם לשלטן: קטיגור הוא הפך זה והוא המלשין האדם למלך ומשתדל להמיתו: ואמרו שהתשובה אחר המעשים הרעים או המעשים הטובים בתחלת הענין כל אחד משני הענינים האלה מונעים מבא המכות והחלאים באדם: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אלו השלש מעלות טובות נתנו לאומה זו בתחלת נתינת התורה והן הכהונה והמלכות והתורה כהונה זכה בו אהרן מלכות זכה בו דוד וכתר תורה מונח לכל מי שירצה להתעטר בו ואמרו רז\"ל ושמא תאמר שזה הכתר פחות הוא משנים האחרים אינו כן אבל גדול הוא משניה' ובו יהיו השנים שנא' בי מלכי' ימלוכו ורוזני' יחוקקו צדק ואמר בי שרים ישורו וגו' אבל כתר שם טוב מגיע מאת התורה ר\"ל ידיעתה והמעשה בה כי בהן יגיע השם הטוב האמיתי: "
+ ],
+ [
+ "אמר בקש מקום הקריאה והלמוד כי עם זולתך יתכן לך הקריאה ותתקיים ולא תשען על תבונתך ותאמר שאינך צריך לחברים ולתלמידים שיעוררוך:"
+ ],
+ [
+ "אמר שבהיות האדם תלמיד למי שהוא חכם ממנו יותר טוב לו ויותר ראוי מהיותו רב לפחות ממנו כי בענין הראשון יוסיף ובענין השני יחסר ואתה תבין ממה שבארנו בסנהדרין שהן שמו מטעם מעלין בקדש ולא מורידין ראש ישיבה של עשרים ושלשה סוף של אחד ושבעים מישיבה גדולה שראו שהם הוסיפו לו בזה מעלה: "
+ ],
+ [
+ "טרקלין הוא ההיכל ופרוזדור הוא בית שער והמשל מבואר והכונה ידועה שבעוה\"ז יקנה האדם המעלות שבהן יזכה לעוה\"ב כי זה העולם אמנם הוא דרך ומעבר לעוה\"ב: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפ' י' מסנה' שאין אחר המות שלמות ולא תוספת אמנם ישלים האדם ויוסיף מעלה בעוה\"ז ואל זה רמז שלמה באמרו כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה אבל הענין ההוא אשר ילך האדם עליו ישאר לעולם ולזה צריך שישתדל האדם בזה הזמן הקצר ולא יאבד זמנו אלא בקנות המעלות לבד מפני שהפסדו מרובה אחר שאין לו תמורה ולא תקנה וכאשר ידעו החסידים זה לא ראו לכלותו אלא בחכמה ובתוספת המעלות והרויחו זמנם כולו על דרך האמת ולא פזרו ממנו בעניני הגשמי' אלא זמן קצר מאד ובדבר הצריך שאי אפשר זולתו ואחרים הוציאו זמנם כולו בגשמיות לבד ויצאו ממנו כאשר באו כל עמת שבא כן ילך והפסידוהו כולו הפסד עולמית וההמון כולם יהפכו האמת בזאת השאלה ויאמרו שהכת הראשונה הפסידו העולם והכת האחרונה הרויחו העולם והענין בהפך כמו שספרנו והם שמים חושך לאור ואור לחושך ואוי למאבדים האמת והענין הזה עשה שלמה ע\"ה עיקר בקהלת בשבחו הרווחת העולם וגנותו הפסדו ובארו שאין ריוח וקנין אחר המות מן הדבר אשר יבצר ממנו הנה וזה כולו אמת וכשתבחן הספר ההוא בזאת הבחינה יתבאר האמת: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר והם עניני מוסרים בתקוני חברת בני אדם בהפיל הדבר במקומו המועיל: \n"
+ ],
+ [
+ "חרון אפו לא נאמר אלא אפו מלמד שמוחלין לו כל עונותיו ואע\"פ ששלמה אמר בחכמתו זאת הצואה אבל זה החכם היה מוכיח בזאת המדה ומזהיר מזאת העבירה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שהלמוד בימי הילדות יתקיים ולא יקל לשכחו והענין מן הלמוד בימי הזקנה בהפך וזה מבואר ונראה לעין. אמר ר' יוסי כי חכמת הבחורים יש בה שאלות וספקות בלתי מזוקקות ולא נמלטו מן הקושיות כי לא ארכו להם הימים לשנות תלמודם ולהסיר הספקות ואמר רבי לא תבחן היין בקנקניו כי יש קנקן חדש ובו יין ישן וקנקן ישן ריקם ואין דבר בו כן יש בחורים ששאלותיהם וחכמותיהם זכות לא התערב בהם ספק כיין ישן שנבדלו שמריו ממנו ויש זקנים שאין להם חכמה כלל ואין צריך לומר שאין להם חכמה מעורבת ומבולבלת: "
+ ],
+ [
+ "אמר הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד מוציאין את האדם מן העולם והוא כי באלה המדות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר לידע להודיע ולהוודע רוצה בו שיודע העתידים להולד ואשר הם נולדים עתה וימותו ואשר יחיו אחר המות ונלמד משלש הכתות האלה שהוא היוצר והוא הבורא ואמרו הוא הדיין והוא עתיד לדון רוצה בו שהוא שופט עתה את הכל בחיים ובמות ובשאר עניני העולם והוא ג\"כ עתיד לדון אשר יחיו לעוה\"ב בגמול ועונש: ואמר ולא מקח שוחד הוא כמו שאמר ג\"כ בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד ואין ענינו שלא יקח שחד להטות הדין כי זה מן השטות שירוחק מן הש\"י מה שלא יצוייר ואף לא ידומה כי איך יצוייר לו שחד ומה יהי השחד אבל ענינו מה שבארנו שהוא לא יקח שחד הטובות כמו שיעשה אדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול הש\"י מעבירה ההיא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם וזהו ענין לא יקח שוחד והוא כמו לא ישא פנים שיענש הגדול במעלות על דבר מועט כמו שנענש משה רבינו ע\"ה על חטא הכעס כמו שבארנו בפרקים הקודמים וגמול עשו הרשע על כבוד אב ואם ונבוכדנצר על כבוד הש\"י כמו שהתבאר בסנהדרין וזהו ענין ולא משוא פנים: ובחון מאמר שעל כרחך אתה נולד ומה שדבק בו שהוא זכר ענינים טבעיים שאין בחירה לאדם בהן שעליהם אמרו רז\"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולא אמר על כרחך אתה חוטא או עובר או מהלך או עומד ומה שדומה לזה שאלו כולם ענינים שהם ברשות האדם ואין הכרח בהם כמו שבארנו בפרק החמישי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעשרה מאמרות כשתסתכל בכל מה שבא במעשה בראשית ויאמר תמצאם תשעה ובראשית עשירי ואף ע\"פ שלא התבאר בו מלת ויאמר הענין מורה עליו וכאילו אמר ויאמר אלהים יהיו השמים והארץ כי לא נהיו מבלתי מאמר והיה יכול לספר בריאה כולה במאמר אחד כשיאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ ויהי רקיע ויקוו המים וגו' ואמנם ייחד מאמר לכל ענין להודיע גודל זה המציאות וטוב סדרו ושמפסידו מפסיד דבר גדול ומתקנו יתקן דבר גדול רוצה לומר שמפסידו מי שיפסיד נפשו אשר בידו לתקנה ולהפסידה וכאילו הוא התכלית האחרון מכלל המציאות אשר אמר בו עשרה מאמרות כמו שבארנו בפתיחת חבורנו זה: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הדורות הם דברי התורה פלוני הוליד פלוני על הסדר וזכר זה ומה שאחריו מפני זכרו עשרה מאמרות שבהן מוסר לאדם לזרז אותו ולתקן נפשו במעלות המדות ובמעלות השכליות שזהו כוונת זאת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "הי' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. הד' הלחמו בד' מלכים. הה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש\"י וגרשם. העשירי עקדת יצחק: \n"
+ ],
+ [
+ "אבל הי' נסים שנעשו לאבותינו במצרים הוא הנצלם מן הי' מכות והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים ולא בישראל ואלו הם נסים בלא ספק ולשון התורה בכל מכה ומכה מהם שהביא הקב\"ה על המצריים מלבד מכת הכנים שלא באר זה אלא שהוא ידוע שלא ענש ישראל אבל היו נמצאים אצלם ולא היו מצערים אותם וכן בארו החכמים אבל בשאר המכות התבאר בהם הענין אמר בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ראיה שהנזק היה משיג אותם לבדם ואמר בצפרדעי' ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ואומר בערוב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו'. ואמר בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד ואמר בשחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. ואמר בברד רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד. ואמר בארבה ויעל הארבה על כל ארץ מצרים ואמר בחושך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. אבל היו\"ד נסים שהיו על הים הם קבלה. הראשון הבקעת המים כפשוטו של פסוק ויבקעו המים. הב' שאחר שבקעו נעשה כקובה עד ששב כדמות גג ולא מקורה ולא משופע והיה הדרך כאילו היה נקב במים והמים מימין ומשמאל וממעל הוא מאמר חבקוק נקבת במטיו ראש פרזיו. הג' שארצו נתקשה ונקפל להם כאמרו הלכו ביבשה ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות. הד' שדרכי מצריים היו בחומר מדובק והוא אמרו חומר מים רבים. והה' שנבקעו לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגול על זאת הצורה והוא אמרו לגוזר ים סוף לגזרים. והו' שנקפאו המים ונתקשו כאבנים ועל זה אמר שברת ראשי תנינים על המים ר\"ל שנתקשו המים עד ששבו בענין שישבור הראשים עליהם. והז' שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים ר\"ל חתיכה אחת אבל היו חתיכות רבות כאילו הם אבנים וסדרו קצתם על קצתם והוא אמרו אתה פוררת בעזך ים. והח' שנקפה כזכוכית או כשהם ר\"ל בהיר עד שיראו קצתם אל קצתם בעברם בו והוא אמרו חשכת מים עבי שחקים ר\"ל שקבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר. והט' שהיו נוזלים ממנו מים מתוקים והיו שותים אותם. והיו\"ד שהיו נקפים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו יורדין לארץ והוא אמרו נצבו כמו נד נוזלים ר\"ל הדבר הנוזל היה נקפה בלב ים ומצאנו בקבלה ג\"כ שהמצריים באו עליהם מכות על הים יותר ממכות מצרים אבל כלם היו מעשרה המינים ההם אשר ירדו במצרים ונחלקו למינים רבים על הים ואל זה רמז באמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר ר\"ל במדבר ים סוף. אבל העשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום כולם דברי הכתוב הם. הראשון על ים סוף באמרם המבלי אין קברים במצרים. והב' במרה הוא אמרו וילונו העם על משה לאמר מה נשתה. והג' במדבר סין כשבקשו המן והוא אמרם מי יתן מותנו ביד ה' וגו'. הד' מריתם בהניח המן עד הבקר והוא אמרו ויותירו אנשים ממנו עד בקר. והה' מריתם בבקשם אותו ביום השבת כמו שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. והו' ברפידים על המים ג\"כ. והז' בחורב במעשה העגל. והח' בתבערה בהיותם מסופקים במקום ההוא באמרו התאוננים והוא אמרו ויהי העם כמתאוננים. והט' בקברות התאוה בבקשם הבשר אמרו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. והיו\"ד במדבר פארן בענין המרגלים ושם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמזבח היה באמצע העזרה ואנו עתידים לבאר זה במקומו והיה מגולה לשמים ועם כל זה לא היו מכבין הגשמים אש המערכה ולא היה מפזר הרוח את עמוד העשן העולה מן הקרבנות אבל בעת ההקרבה היה האויר צח והיו עומדים בעזרה כל אחד בצד חברו ובעת ההשתחויה לא היו לוחצים זה את זה לרוב מוראם וישובם במקום ההוא: \n"
+ ],
+ [
+ "אף צבת בצבת עשויה. קמייתא מאן עבדה כבר זכרנו לך בפרק הח' שהם לא יאמינו בחדוש הרצון בכל עת אבל בתחלת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה הדבר שיעשה מאדי. והוא הדבר הטבעי. או יהיה חדוש לעתים רחוקים והוא המופת הכל בשוה על כן אמרו שביום הששי שם בטבע הארץ שתשקע קרח ועדתו ולבאר שיוציא המים ולאתון שידבר וכן השאר. וכתב היא התורה הכתובה לפניו ית' כמו שאמר ולא נודע איך הוא והוא אמרו ואתנה לך את לוחות האבן והמכתב הוא הכתיבה שעל הלוחות כמו שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות. ואולי תאמר אחרי שכל הנפלאות כולם הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית למה ייחד אלו העשרה דע שלא ייחדם לומר שאין שום מופת שהושם בטבע הדברים רק אלו אבל אמר שאלו נעשו בין השמשות לבד ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בם בעת העשותם תחלה ואמרו על דרך משל שיום שני בהחלק המים הושם בטבע שיחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע וכן לאליהו וכן לאלישע ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע אליו וכן שאר הנפלאות מלבד אלו העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות: ושמיר הוא שרץ קטן חוצב האבנים הגדולות בעברו עליהם ובו בנה שלמה את בית המקדש: וצבת הוא כלי שיקח בו הנפח הברזל החם עד שיעשה בו מה שיעשה: \n"
+ ],
+ [
+ "הנני מפרש תחלה אלו המדות שנכפלות הרבה בדברי חכמים והוא בור עם הארץ וגולם וחכם וחסיד אמנם בור הוא איש אשר אין לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות ר\"ל לא חכמה ולא מוסר ואין לו ג\"כ קנין הדעות כאילו הוא ערום מן הטוב ומן הרע והוא הנקרא בור לדמותו כארץ לא יזרע בה דבר מן הדברים והיא הנקראת שדה בור כמו שהתבאר בזרעים: ועם הארץ הוא איש שיש לו מעלות המדות אבל אין לו מעלות שכליות רצונו לומר שיש לו דרך ארץ ואין בידו תורה והוא הנקרא ע\"ה ר\"ל שהוא טוב לישוב הארץ ולקבוצי המדינות מפני שיש לו מעלות המדות שתיטב בהם חברתו עם זולתו כמו שבארנו בתחלת חבורנו: וגולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות המדות אמנם אינם שלמות ולא הולכות על סדר כראוי אבל יש בהם ערבוביא ובלבולים והתערב בהם חסרון ומפני זה נקרא גולם להדמותו לכלי אשר יעשהו האומן ותהיה בו הצורה המלאכיית שיחסרהו ההשלמה והתקון כסכין והסייף שיעשה הנפח גולמים והגיע להם צורתם קודם שישחיזם ויחדדם וימרטם ויפתח בהם מה שדרכו לפתח וישלים תקונם והם הנקראים לפני זה גולמי כלי מתכות כמו שהתבאר בכלים והיא מלה עברית גלמי ראו עיניך ר\"ל חומר שלי קודם הגיע צורת האדם בה וכאשר לא הגיע לזאת הצורה שלמותה קראוהו גולם לדמותו כחומר הנמצא מוכן לקבל צורה אחרת ישוב בה יותר שלם: וחכם הוא האיש שהגיעו לו שני המינים מן המעלות על השלמות כמו שצריך: וחסיד הוא האיש החכם כשיוסיף במעלה ר\"ל במעלות המדות עד שיטה אל הקצה הא' מעט כמו שבארנו בפרק הד' ויהיו מעשיו מרובין מחכמתו ומפני זה נקרא חסיד לתוספתו כי ההפלגה בדבר יקרא חסיד תהיה ההפלגה ההיא בטוב או ברע ואמר הנה שהחכם יהיו לו אלו הז' מעלות והם עקרים גדולים ומפני זה יכוין אליהם שבהם אפשר הגמרא והלמוד והמעשה הארבעה מהם הם מעלות המדות והוא שאינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ואינו נכנס בתוך דברי חברו אבל ינוח עד שישלים דבריו ולא יתפאר במה שלא ידע והוא אמרו על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ולא יתעקש אבל כשישמע האמת יודהו ואפילו במה שאפשר לו לדחות ולחלוק ולהטעות לא ירצה לעשותו וזהו אמרו ומודה על האמת והג' מעלות שכליות הם כשיטעהו מטעה במלאכת המטעה לא יבהל וישאר מסופק באמת אבל ירגיש מהרה למקום הטעות ויבארהו והוא אמרו ואינו נבהל להשיב וזה אמנם יהיה בקלות ההבנה וטוב התבוננות למאמר המטעה להבין הפרש הדברים והמעלה הב' שישאל מה שצריך לשאל בדבר ההוא ולא יבקש מופת למודי בחכמת הטבע ולא טענה טבעית בחכמות הלמודיות וכיוצא בזה ואם יהיה הוא הנשאל ג\"כ יענה מענין השאלה אם ישאל בענינים שבטבעם מופת יענה מענין השואל במופת ואם ישאל במה שלמטה מזה יענה לפי מה שבדעתו וטבעו ועוד לא ישאל ממנו סבה חמרית ויתן סבה צורית או ישאל סבה צורית ויתן סבה חמרית אלא ישיב מצד התכלית וזהו אמרו שואל כענין ומשיב כהלכה וזה לא יהיה אלא אחר חכמה יתירה. והמעלה הג' שיסדר תלמודו ויקדים מה שראוי להקדימו ויאחר מה שראוי לאחרו שזה הדרך מועיל בלמוד מאד והוא אמרו אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואלו כלם הם בגולם בהפך מפני שהוא בלתי שלם כמו שבארנו ולא הגיע לזאת המעלה: \n"
+ ],
+ [
+ "רעב של בצורת הוא שתהיה השנה במעט מטר ימטר בקצת מקומות ובקצתם לא ימטר ובאשר ימטר יהיה מטרו מעט: ורעב של מהומה הוא שיתעסק אדם במלחמות וקטטות וחדושים אשר יתחדשו להם עד שתשמט הארץ ולא תיזרע בעת הזריעה לחרדת העולם: ורעב של כליה הוא שלא ימטר כלל וייבשו הנהרות והאגמים כאמרו והיו שמיך אשר על ראשך נחשת: \n",
+ "ענוי הדין הוא איחור המשפט ועיון בו ימים רבים בדבר המבואר. ועוות הדין הוא שידון במה שאינו ראוי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פעמים רבות בסדר זרעים סדר הוצאת החקים מן התבואה ושם התבאר שבשנה השלישית והששית היה מוציא מעשר ראשון ונותנו ללוי בכל שנה [ושנה] ואח\"כ היה מוציא מעשר עני ונותנו לעניים וזה המעשר עני הוא במקום מעשר שני שהיה מוציא בשאר שני השמטה. ומתנות עניים הם הלקט והשכחה והפאה והפרט והעוללות כי בחג ישנם זה כולו כי כבר נשלם עסק האדמה ומי שנתן אלו החקים נתנם ומי שלא נתנם גזלם: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה התבאר בזה המאמר שהחסיד הוא שירבה בפעולת הטוב ר\"ל שיטה לאחד משני הקצוות מעט והתבאר לך ג\"כ שיקרא רשע מי שיש לו מפחיתיות הנפש ר\"ל שיטה בפעולותיו אל הקצה האחד המוסיף כמו שבארנו בפרק הד' כי זה אשר ירצה שיהיה לו ממונו וממון זולתו יש לו רוב התאוה וקראו רשע: \n"
+ ],
+ [
+ "הסתכל איך קרא הסבלן שסבלנותו יתירה עד שיקרב להעדר ההרגשה בדבר הכעס חסיד וקרא מי שיש לו פחיתיות מדת הכעס רשע: \n"
+ ],
+ [
+ "הסתכל איך לא קרא הנבון הזכרן חסיד מפני שהיא מעלה שכלית וקראו חכם ולא קרא הקשה להבין הענינים ורב השכחה רשע מפני שאינו בידו ואינם מן המעלות אשר אפשר לקנותם כמו שבארנו בפרק השני: \n"
+ ],
+ [
+ "הסתכל איך קרא רב הרחמנות אשר לא יספיק לו מה שירחם הוא לבדו עד שירחמו גם כן אחרים חסיד וקרא האכזר רשע: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו בהולכי לבית המדרש רוצה בו ההליכה לבית המדרש יש בה ארבע מדות: הסתכל איך קרא המרבה לקנות המעלות חסיד והמתעצל לקנות רשע. ",
+ "וכשתדע המעלות השכליות ומעלות המדות ותדע כל מין מהם אם תרצה למוד החכמה והמעשה ותדע המצוע ודרך המעשי' אשר יקראו טובות והתוספת על המצוע מעט אשר הוא מפעלות החסידים המפורסמים ותדע התוספת והחסרון אשר שניהם רע אלא שאחד מן הקצוות יותר ראוי בשם הרע ואחד יקרא חטא או פעל בלתי נכון והמשל בזה שהזהירות טוב גמור בלי ספק ורוב התאוה רע גמור בלי ספק והעדר ההרגשה בהנאה אע\"פ שהוא רע אמנם אינו כרוב התאוה ויקרא חטא או פעל בלתי נכון והיציאה מן הזהירות מעט לצד העדר ההרגשה מן הראוי לשלמים וכשתבין זה הענין תדע שמי שיצא מן הזהירות מעט יקרא חסיד כמו שהקדמנו ונעדר ההרגשה יקרא חוטא ולזה אמר בנזיר מאשר חטא על הנפש כמו שבארנו בפרק הד' ומכל מה שהקדמנוהו ובארנוהו תדע מי מבני אדם ראוי שיקרא בור ומי ראוי שיקרא עם הארץ ומי ראוי שיקרא גולם ומי ראוי שיקרא חכם ומי ראוי שיקרא רשע ומי ראוי שיקרא חסיד ומי ראוי שיקרא חוטא אלו ז' שמות נופלים על ז' אנשים לפי מה שיש להם מן המעלות ומן הפחיתיות ואשר למדו השכליות לפי מה שקדם לנו מן הפירוש וכבר שמו שמות לפי עניני האיש כמו שיש לו פחיתיות של מדות והוא הנקרא רשע כמו שבארנו ואם יהיו לו מעלות שכליות ישתמש בהן ברעות שזה יקרא אצל החכמים רשע ערום ואם יהיה רשע מזיק לבני אדם ר\"ל שיהיו מכלל פחיתיות מדות ענינים שיזיקו לבני אדם כעזות וכאכזריות וכיוצא בהן זה יקרא רשע רע וכן מי שיהיה אצלו מעלות שכליות ופחיתיות מדות יזיק בהן יקרא חכם להרע כמו שאמר הפסוק במי שהוא כך חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו ר\"ל שמעלותם השכליות הם ישתמשו בהן בפעולות הרעות ולא בטובות אבל האיש אשר יתקבצו בו המעלות כולן השכליות ומעלות המדות עד שלא תהיה לא מעלה שכלית ולא מעלה ממעלות המדות שאינן בו וזה נמצא מעט והפלוסופים יאמרו שמציאת אדם כך רחוק מאד אבל אינו נמנע וכשימצא הם יקראוהו איש אלהי וכן יקרא בלשוננו איש אלהים ואומר אני שהאיש ההוא יקרא מלאך השם כמו שאמר ויעל מלאך השם מן הגלגל ואמרו הפלוסופים שנמנע שימצא אדם שנתקבצו בו הפחיתיות כולם עד סופן מאין השכליות ואשר למדות עד שלא תהיה לו מעלה כלל וכשימצא והוא רחוק הם יכנוהו בשם חיה אחת מן החיות הרעות המזיקות וכן קראו שלמה דוב שכול שהוא קבוץ הסכלות וההזק ואלו החמשה ג\"כ שמות מורכבים. הארבעה לגנאי והם רשע ערום ורשע רע וחכם להרע ודוב שכול ואחד לגדולה ואין גדול ממנו והוא איש אלהים או מלאך השם וכבר באר הכתוב שקריאת האיש אשר ימצאו בו המעלות השכליות ומעלות המדות מלאך השם והוא אמרו שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא והדעת הוא כולל כל המעלות השכליות מפני שלא ישלם כי אם אחריהם ואומר ותורה יבקשו מפיהו ראיה על שלמותו במעלות המדות כפי מה שבארנו בפרק שביעי שזהו כונת התורה ולזה אמר וכל נתיבותיה שלום וכבר בארנו שם ג\"כ שהשלום הוא ממעלות המדות ואמר אחר כך כי מלאך ה' צבאות הוא: "
+ ],
+ [
+ "דימה האיש הזכרן שיזכור כל מה שישמע ולא יבדיל בין האמת והשקר לספוג והוא צמר הים שבולעת הכל ודימה ג\"כ מי שיבין לאלתר ולא יזכור דבר כלל לא האמתי ולא שאינו אמתי למשפך ודימה מי שיזכור דברים הרעים והדעת שאינו אמתי וישכח דברים האמתיים אשר עליהם המעשה למשמרת שלא ישאר בה רק השמרים ויצא הזך ודימה האיש שהענין בו בהפך לנפה שמוציאה העפר והאבק בנקביה וישאר בה הסלת וזו נפה הסלת לבד היא הטובה שבהן להיותה מוציאה הקמח הדק אשר אין בו צורך ומשאירה הגס והוא הסולת: \n"
+ ],
+ [
+ "פירוש אלו הדברים כך הוא אתה יודע שאלו הסבות הגשמיות יבטלו ויסורו ויתחייב סור המתחדש בסור סבתו ומפני זה כשתהיה סבת האהבה ענין אלהי והוא המדע האמיתי האהבה ההיא אי אפשר שתסור לעולם מפני שסבתה מתמדת המציאות: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "זה כלו מבואר שאלו הענינים על צד הגמול והעונש כי מי שיחלק לא לכונת סתירת דברי חבירו אלא לרצותו לדעת האמת יתקיימו דבריו ולא יפסיקו: וכל מי שיישר בני אדם יגמלהו ה' יתברך כשימנעהו מן החטא וכל מי שיטעה בני אדם יענשהו ה' יתברך כשימנעהו מן התשובה וזה מבואר אין קושי בו כשתבין מה שכללנוהו בפר' השמיני: "
+ ],
+ [
+ "עין טובה כבר בארנו פעמים רבות שענין עין טובה היא ההסתפקות ונפש שפלה היא הזהירות ורוח נמוכה היא הענוה יתירה כמו שהתבאר בפרק שלפני זה והשלש שכנגדן הוא החריצות לקנות הממון והוא עין רעה ורוב התאוה והיא נפש רחבה והגאוה והיא רוח גבוהה והשלש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו ומפני זה יקרא כל מי שימצאו בו אלו המעלו' מתלמידיו של אברהם אבינו מפני שהתנהג במדותיו. וכל מי שימצאו בו אלו השלשה פחיתיות הוא מתלמידיו של בלעם הרשע אחר שהתנהג במדותיו ואני אזכיר המקומות שהתבארו בהן אלו המעלות לאברהם והפחיתיות ההן כולם לבלעם והן נמצאות כולן בתורה אמנם ההסתפקות באברהם הוא אמרו למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו' וזה תכלית ההסתפקות והוא שיניח אדם ממון גדול ולא יהנה ממנו אפילו בדבר מועט. אבל זהירתו אמרו לשרה ביום בואו מצרימה. הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ובא בפי' שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא וזה תכלית הזהירות ועוד אמרו על הגר אחר שלקחה הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל העיד הכתוב שהרע בעיניו על ישמעאל לבד והוא אמרו וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו: אלו כולם מופתי הזהירות. ואמנם ענותנותו הוא אמרו ואנכי עפר ואפר. והתפרסם לבלעם הרשע החריצות על הממון והוא בואו מארם נהרים בעבור הממון אשר נשכר בו לקלל את ישראל והוא אמרו יתברך אשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו'. ואמנם רוב תאותו בענין המשגל היא סבת עצתו לבלק שיפקיר הנשים לזנות עם ישראל וישים זונות מפורסמות כי לולי רוב התאוה אשר היתה לו והיות הזנות טוב בעיניו לא היה מצוה בו שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו ולשון הכתוב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' וחכמים אמרו בלעם בועל אתונו היה ואין ספק בו שמי שזה דעתו בזה תהיה פעולתו. ואמנם גאותו אמרו נאם שומע אמרי אל ואמנם הביאו ראיה על בלעם מאמרו ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים וגו' פירוש מפני שהיה איש הדמים שהוא היה סיבת מות ישראל במגפה והוא ג\"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולת הרע: והביאו ראיה על תלמידי אברהם מאומרו להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא כמו שקראו זרע אברהם אוהבי: \n"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאמר עז פנים לגיהנם צוה בעזות בתוכחת המורים וכיוצא בה וכאילו אמר השתמש בקצת הפחיתיות במקומן ברצון הש\"י ובאמיתתו כמאמר הנביא ועם עקש תתפל אלא בתנאי שתהיה כונתך האמת והוא אמרו לעשות רצון אביך שבשמים ומן הטובות שחנן הש\"י לזאת האומה שיש להם בושת פנים וכן אמרו שמופתי זרע אברהם שהם ביישנים ורחמנים וגומלי חסדים אמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וכאשר סופר זה מעלות הבושת בקש ואמר ה' אלהינו כאשר חננתנו זאת המעלה כן תחננו להבנות עירך במהרה בימינו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אמרו על התורה שיהפוך בה ויהגה בה מפני שהכל בה: ואמר ובה תחזי ר\"ל האמת פירש ותראה האמת בעין השכל כתרגום וירא וחזא: ואח\"כ אמר וסיב ובלה בה כלומר התעסק בה עד עת הזקנה גם אז לא תסור ממנה לזולתה: \n"
+ ],
+ [
+ "ואמר בן הא הא לפי מה שתצטער בתורה יהיה שכרך ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל ויראה מן המלמד אבל קריאת התענוג והמנוחה אין קיום לה ולא תועלת בה ואמרו בפירוש מאמרו אף חכמתו עמדה לי חכמה שלמדתי באף עמדה לי ומפני זה צוה להטיל אימה על התלמידים ואמרו זרוק מורא בתלמידים: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..341194db76b64ae555408047875905f812cc6b2b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Nezikin/Rambam on Pirkei Avot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,338 @@
+{
+ "title": "Rambam on Pirkei Avot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Pirkei_Avot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחת מאמרינו בזה החבור תואר הקבלה איך היתה ואין הכונה הנה אלא לפרש דברי החסידים והמוסרים לבד לזרז לקנות קצת המדות מהם אותם שתועלתם גדולה וכאן נאריך להזהיר מקצת פחיתיות שנזקן גדול והשאר אפרש המלות לבד ומקצת העניינים מפני שענייניהם מבואר מלבד במעט מהם: \n",
+ "הוו מתונים בדין. שיאחרו לחתוך הדין ולא יפסיקוהו מהרה עד שיבינוהו שאפשר שיתגלו להם עניינים שלא היו נגלים בתחלת המחשבה: \n",
+ "ועשו סייג לתורה. ר\"ל הגזירות והתקנות אשר ירחיקו האדם מן העבירות כמו שאמר יתברך ושמרתם משמרתי ונאמר בפירושו עשו משמרת למשמרתי: \n"
+ ],
+ [
+ "יאמר שבחכמה והיא התורה ובמעלות המדות והם גמילות חסדים ובשמירת מצות התורה הם הקרבנות תהיה התמדת תקון העולם וסידור מציאותו על הדרך השלם: \n"
+ ],
+ [
+ "פרס יקרא הגמול אשר יגמל האדם ממי שאין לו טובה עליו אבל יעשה זה על דרך החסד והחנינה כמו שיאמר אדם לעבדו או לבנו הקטן או לאשתו עשה לי כך וכך ואתן לך דינר או שנים זהו ההפרש אשר בין פרס לשכר כי השכר הוא שינתן בדין ואמר זה החסיד שאתם לא תעבדו הש\"י ע\"מ שייטיב לכם ויגמלכם חסד ותקוו לגמול ותעבדוהו בעבורו ואמנם עבדוהו כעבדים שאינם מקוים להטבה ולא לגמילות חסד רצה בזה שיהו עובדין מאהבה כמו שאמרנו בפרק י' מסנהדרין ואם כל זה לא פטרן מן היראה ואמר עם היותכם עובדים מאהבה לא תניחו היראה לגמרי ויהי מורא שמים עליכם כי כבר בא בתורה המצוה ביראה והוא אמרו את ה' אלהיך תירא ואמרו החכמים עבוד מאהבה עבוד מיראה ואמרו האוהב לא ישכח דבר ממה שצוה לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהוזהר מעשותו כי ליראה מבוא גדול במצות לא תעשה וכ\"ש במצות השמעיות והיו לזה החכם שני תלמידים שם האחד צדוק ושם השני ביתוס וכאשר שמעו שאמר זה המאמר יצאו מלפניו ואמר האחד לחברו הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש ואין תקוה כלל כי לא הבינו כונתו וסמך האחד מהן ידי חברו ויצאו מן הכלל והניחו התורה. התחברה לאחד כת אחת ולחברו כת אחרת וקראום החכמים צדוקים וביתוסים וכאשר לא היו יכולים לקבץ הקהלות לפי מה שהגיע להם מן האמונה שזאת האמונה הרעה תפריד הנקבצים כ\"ש שלא תקבץ הנפרדים נטו להאמין הדבר שלא יכלו לכזבו אצל ההמון שאילו היו מוציאין אותו מפיהם היו הורגין אותם ר\"ל דברי תורה ואמר כל אחד לסיעתו שהוא מאמין בתורה וחלק על הקבלה שאינה אמתית וזה לפטור עצמם מן המצות המקובלות והגזרות והתקנות אחר שלא יכלו לדחות הכל הכתוב והמקובל ועוד שהתרחב להם הדרך לפירוש כי לאחר ששב הפי' בבחירתם היה יכול להקל במה שירצה ולהכביד במה שירצה כפי כונתו אחר שאינו מאמין כלל בעיקר ואמנם בקשו דברים המקובלים אל קצת בני אדם לבד ומאז יצאו אלו הכתות רעות ויקראו באלו הארצות ר\"ל מצרים קראים ושמותם אצל החכמים צדוקים ובייתוסים והם אשר התחילו להשיב על הקבלה ולפרש כל הפסוקים כפי מה שיראה להם מבלתי שישמעו לחכם כלל הפך אמרו יתברך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל: \n"
+ ],
+ [
+ "בית ועד. בית מועד ר\"ל שתשים ביתך מוכן להתקבץ החכמים תמיד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עד שכשיאמר אדם לחבירו אנה אתחבר עמך אנה אועד עמך יאמר לו בבית פלוני: \n"
+ ],
+ [
+ "פתוח. שיהא לך שער פתוח לדרך הולכי דרכים שכל הולך בדרך שיצטרך לדבר או ירעב או יצמא יכנס לבית מיד: ",
+ "ויהיו עניים בני ביתך. יאמר שצריך שיהיו שמשיו העניים והדלים והוא יותר ראוי מקנות העבדים וכך היו החכמים מגנים קנות העבדים ומשבחים מי שהעניים שמשיו ובני ביתו: ",
+ "באשתו אמרו. ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בעניני המשגל מפני זה אמר שהרבות השיח עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו ר\"ל שיקנה פחיתות מדות לנפשו והוא רוב התאוה: ",
+ "ובוטל מדברי תורה. מבואר הוא שמאבד הזמן בעסקים אחרים: ",
+ "וסופו יורד לגיהנם. בעבור שתביא אליו זאת השיחה מן המרי ויתחייב עליו העונש: "
+ ],
+ [
+ "עשה לך רב. ר\"ל אפי' לא יהיה ראוי להיות לך לרב אבל שים אותו לך לרב עד שתדמה בו שהוא מלמד ויעלה בידך בעבור זה למוד החכמה כי אין למוד האדם מעצמו כלמודו מזולתו שהלמוד מעצמו טוב הוא אבל למודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר אפי' היה כמוהו בחכמה או למטה הימנו וכן בארו בפירוש זאת המצוה.
ואמר וקנה לך חבר. זכר אותו בלשון קנייה ולא אמר עשה לך חבר או התחבר לאחרים הכונה בזה שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמו שאמרו או חברותא או מיתותא ואם לא ימצאהו צריך להשתדל בו בכל לבו ואפילו אם יצטרך שימשכנו לאהבתו עד שישוב אוהב ולא יסור מהמשך תמיד אחר רצונו עד שתתחזק אהבתו כמו שיאמרו בעלי המוסר כשתאהב לא תאהב על מדותיך ואמנם תאהב על מדת אהוביך וכשיכוין כל אחד משני האהובים אל זאת הצואה יהיה כונת כל אחד משניהם להפיק רצון חבירו ויהיה כונת שניהם יחד דבר אחד בלא ספק. ומה טוב מאמר אריסטוטלוס האהוב אחד הוא והאוהבים ג' מינים אוהב תועלת אוהב מנוחה ואוהב מעלה אמנם אוהב תועלת כאהבת שני השותפים ואהבת המלך ומחנהו ואמנם אוהב מנוחה הוא ב' מינים אוהב הנאה ואוהב בטחון אמנם אוהב הנאה כאהבת הזכרים לנקבות וכיוצא בהם. ואמנם אוהב בטחון הוא שיהיה לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדבור ויודיעהו כל עניניו הטוב מהם והמגונה מבלתי שירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון לא אצלו ולא זולתו כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה. ואוהב מעלה הוא שיהיה תאות שניהם וכונתם לדבר אחד והוא הטוב וירצה כל אחד להעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד וזה האוהב אשר צוה לקנותו והוא כאהבת הרב לתלמיד והתלמיד לרב: ",
+ "והוי דן את כל האדם לכף זכות. ענינו כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב ואם תפרשהו על דרך אחרת יהיה רע קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע אבל אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק מפורסם ובפעולות הטובות ונראה לו פועל שכל עניניו מורים שהוא פועל רע ואין אדם יכול להכריעו לטוב אלא בדוחק גדול ואפשר רחוק הוא ראוי שתקח אותו שהוא טוב אחר שיש שום צד אפשרות להיותו טוב ואין מותר לך לחשדו ועל זה אמרו כל החושד בכשרים לוקה בגופו וכן כשיהיה רשע ויתפרסמו מעשיו ואחר כן ראינוהו שיעשה מעשה שכל ראיותיו מורות שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק לרע ראוי להשמר ממנו ושלא תאמן בו שהוא טוב אחר שיש בו אפשרות לרע ועל זה נאמר (גם) כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו' וכשיהי' בלתי ידוע והמעשה בלתי מכריע לא' משני הקצוות צריך בדרך החסידות שתדין לכף זכות איזה קצה שיהיה משני הקצוות: "
+ ],
+ [
+ "אל תתחבר לרשע. במין אחד ממיני האהבה והחברה כדי שלא תלמד ממעשיו וכבר בארנו בפרקים הקודמים כי ילמד אדם מהפחיתיות בחברת הרשעים ואמר כשתחטא וזו תראה חוטא לא תבטח ותאמר שהשם יתברך לא יענישהו אלא בעולם הבא ולא תתיאש מהנקם ממנו מהרה על החטא ההוא: \n"
+ ],
+ [
+ "עורכי הדיינין. הם אנשים שלומדים הטענות והדינין עד שיהיו בקיאים בני אדם בדיניהם שהם מחברים שאלות ותשובות כשיאמר הדיין כך ענה כך וכשיטעון בעל הדין כך תהי' תשובתך כך כאילו הם עורכין הדין ובעלי הדין לפניהם ולזה קראו' עורכי הדיינין כאלו ערכו הדינין לפניהם והזהירם מהדמות להם רצה לומר ללמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו ויאמר לו אמור כך או תכחש על דרך כך וכך ואע\"פ שידע בו שהוא העשוק ושחברו טוען עליו שקר לפי מה שהוא חושב באמת עם כל זה אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "רשות זה הוא השלטנות ואלו שלש מדות יש בהן תיקון האמונה והעולם כי בהעדר המלאכה יצר לו ויגזול ויזנה ובבקשת השררה והרבנות יארעו לו נסיונות בעולם ורעות כי מפני שיקנאו בו בני אדם ויחלקו עליו יפסיד אמונתו כמו שאמרו כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה. וכן ידיעת השלטון בימים הקדמונים וקרבתו רחוק היה מאד להנצל ממנה בעולם הזה והיא מפסדת אמונתו כי לא ישגיח בדבר רק במה שיקרבהו אליו ואתה יודע ענין דואג ואע\"פ שהשליט אשר קרב אליו דואג היה משיח השם ונביא ובחיר השם יתברך: \n"
+ ],
+ [
+ "מים הרעים כנוי לאפיקורסות ואמרו השמרו בדבריכם בתוך ההמון ולא יהיה בדבריכם מקום שיסבול פירוש אחר מפני שאם יהיו שם אנשים כופרים יפרשו אותם כפי אמונתם והתלמידים כבר שמעו אותם מהם ויחזרו לאפיקורסות ויחשבו שזאת היתה אמונתכם ויהיה בזה חלול השם כאשר אירע לאנטיגנוס עם צדוק וביתוס: \n"
+ ],
+ [
+ "מתלמידיו של אהרן. אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע או שהיו מספרים לו שתוכו רע ושבידו עבירה היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עמו והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו ואומר אוי לי אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי כל שכן שידבר עמי ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו ואהיה חוזר למוטב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו ואמר הש\"י כשתארו בזאת המדה הנכבדת בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון ועל זה הענין המפורסם עליו כוון הלל ואמר ג\"כ כשימשך שם האדם לגודל התבשר בהפסקו והיה אומר ג\"כ מי שאינו מרבה בקריאה ימיתהו השם יתברך אבל מי שלא למד כלל ראוי ליהרג ומי שמשתמש בתגא ימות רצה לומר מי שמתפרנס בתורה ומקבל ממנה תועלת וזאת היתה כונתו בזה המאמר כמו שיתבאר בזאת המסכתא ונאמר בו על דרך הסימן תלמיד (אין) גברא אחרינא (לא) רצה לומר שאין מותר לו לתלמיד חכם שיקבל שמוש משום אדם אלא מתלמידיו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אמר אם לא אהיה אני בעצמי המעורר נפשי למעלה מי יעירה שאין לי מעורר מחוץ כמו שבארנו בפרק השני ואחר שברשותי להטות נפשי לאיזה צד שארצה איזה מעשה עשיתי מן המעשי' הטובים כאילו היה מחסר עצמו ואומר מה אני כלומר מה בא ממני ואינני שלם ואע\"פ שעשיתי זה הענין: ואח\"כ שב ואמר אם לא אקנה עתה המעלות בימי הבחרות מתי אקנה אותן בימי הזקנה לא כי קשה הוא לסור מהתכונות בעת ההיא מפני שהקנינים והמדות נתחזקו ונתישבו אם מעלות אם פחיתיות ואמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר עשה תלמוד תורה השרש והעקר וכל שאר עסקיך נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא הזדמן לא הזדמן ואין נזק בהבצרו: ואמרו צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה כאברהם אבינו שיעד בפת לחם אחת והביא חמאה וחלב ובן הבקר וג' סאין קמח סלת ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים כעפרון שנתן הכל בדבריו ובמעשה לא הניח אפילו פרוטה אחת מן הדמים: \n",
+ "סבר פנים יפות. הוא שישא ויתן עם הבריות בנחת ובדברים ערבים ורצוים: \n"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות. זה אשר צוה הנה לעשות רב אינו לענין הלמוד אבל להוראה שים לך רב שתסמוך עליו באיסור והיתר והסתלק אתה מן הספק כאמרם בירושלמי זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליה ואשרי לך וכן צוה שיברח מהוצאת המעשרות באומד מפני שהוא מן הספקות: "
+ ],
+ [
+ "כבר אמר החכם ברוב דברים לא יחדל פשע וסבת זה שרוב הדברים תוספת מותר וחטא כמו שאבאר עתה כי כשירבה האדם דברים יפשע על כל פנים שא\"א שלא יהיה בדבריו דיבור אחד שאין ראוי לאמרו וממופתי החכמים מעוט הדברים וממופתי הסכלים רוב הדברים שנאמר וקול כסיל ברוב דברים וכבר אמרו החכמים שמיעוט הדברים ראיה על מעלת האבות והיות אדם מיוחס אמרו מיחסותא דבבל שתיקותא ואמר בספר המדות שאחד מהחכמים נראה שותק הרבה על שלא היה מדבר דבור שאין ראוי לאמרו ולא היה מדבר אלא מעט מזער ונאמר לו מה סבת רב שתיקותך ואמר בחנתי כל הדברים ומצאתים נחלקים לד' חלקים: ",
+ "החלק הראשון הוא כולו נזק מבלתי תועלת כקללת בני אדם ודבר נבלה וכיוצא בהם שהדברים בהם שטות גמורה: ",
+ "והחלק הב' יש בו נזק מצד אחד ותועלת מצד אחר כשבח אדם אחד לקבל בו תועלת ויהיה בשבח ההוא מה שיכעיס שונאו ויזיק למי ששבחו וצריך להניח הדברים בזה בגלל הסיבה הזאת שלא ידברו בזה החלק ג\"כ: ",
+ "והחלק הג' דברים שאין תועלת בהם ולא נזק כרוב דברי ההמון איך נבנית חומה פלונית ואיך נבנה היכל פלוני ובספור יופי בית פלוני ורוב מגדנות המדינה הפלונית וכיוצא באלו הם הדברים המותר אמר הדברים בזה גם כן מותר אין תועלת בהם: ",
+ "והחלק הד' דברים שכולם תועלת כדברים בחכמות ובמעלות ודבר האדם במה שהוא מיוחד בו מן הדברים שחייו תלוים בהם ובהם ימשך מציאותו ובזה צריך לדבר אמר בכל עת שאשמע דברים אני בוחן אותם ואם אמצאם מזה החלק הרביעי אדבר בם ואם יהיו משאר החלקים אשתוק מהם ואמרו בעל המדות בחן זה האיש וחכמתו שהוא חסר שלשה רבעי הדברים וזאת החכמה שצריך ללמדה ואני אומר שהדבור יחלק לפי חיוב התורה לחמשה חלקים. א' מצוה בו. ב' נזהר ממנו. ג' נמאס. ד' אהוב. ה' מותר: ",
+ "החלק הראשון הוא המצוה בו והוא קריאת התורה ולמודה וקריאת תלמודה וזו היא מצות עשה מחוייבת שנא' ודברת בם והיא שקולה כנגד כל המצות וכבר נאמר מן האזהרה בלמוד מה שלא יכיל זה החבור קצתו: ",
+ "החלק הב' הוא הדבור הנאסר ונזהר ממנו כעדות שקר ודבר שקר והרכילות והקללה ודברי התורה מורים על זה החלק וכן נבלות הפה ולשון הרע: ",
+ "החלק הג' הוא הדבור הנמאס אשר אין בו תועלת לאדם בנפשו ולא עבירה ולא מרי כרוב ספור ההמון במה שאירע ומה שהיה ומה הם מנהגי מלך פלוני בהיכלו ואיך היתה סבת מות פלוני או איך התעשר פלוני ואלו קוראים אותם החכמים שיחה בטלה והחסידים השתדלו בעצמם להניח זה החלק מן הדבור ונאמר על רב תלמידו של ר' חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו ומזה החלק ג\"כ שיגנה אדם מעלה או ישבח פחיתות יהיו מדות או שכליות: ",
+ "החלק הד' הוא הנאהב והוא הדבור בשבח המעלות השכליות או מעלות המדות ובגנות הפחיתיות משני המינים יחד להעיר הנפש למעלות בספורים ובשירים ולמנעה מן הפחיתיות בדרכים ההם בעצמם וכן לשבח החשובים ולהודות מעלותיהם כדי שיטבו מנהגיהם בעיני בני אדם וילכו בדרכיהם ולגנות הרעים בפחיתיותיהם כדי שיתגנו פעולתם וזכרם בעיני בני אדם ויתרחקו מהם ולא יתנהגו הם כמנהגיהם וזה החלק רצה לומר למוד המדות המעולות והתרחק מן המדות הפחותות יקרא דרך ארץ: ",
+ "החלק הה' הוא המותר והוא הדבור במה שמיוחד לבני אדם מסחורתו ופרנסתו ומאכליו ומשתיו ולבושו ושאר מה שצריך לו והוא מותר אין אהבה בו ולא מאוס אבל אם ירצה ידבר בו מה שירצה ואם ירצה לא ידבר ובזה החלק ישובח האדם כשימעט הדברים בו והזהירו אנשי המוסר מהרבות בו דברים אבל האסור והנמאס אין צריך לאזהרה ולא למצוה שראוי לשתוק ממנה לגמרי אבל המצוה בו והאהוב אילו היה האדם יכול לדבר בו כל ימיו היה טוב אבל צריך להזהר משני דברים. האחד מהם שיהיו מעשיו מסכימים לדבריו כמו שאמרו נאים הדברים היוצאים מפי עושיהם ועל זה הענין כוון באמרו ולא המדרש הוא עקר אלא המעשה באמרו וחכמים יאמרו לצדיק שילמד המעלות כאומרם דרוש ולך נאה לדרוש ואמר הנביא רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה. והענין האחר הוא הקצור ושישתדל להרבות הענינים במעט דברים לא שיהיה הענין בהיפך והוא אמרם לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה ודע שהשירים המחוברים באיזה לשון שיהיו צריך שיבחנו בעניניהם אם הם הולכים על דרך הדבור אשר חלקנוהו ואמנם בארתי זה אע\"פ שהוא מבואר מפני שראיתי זקנים והחסידים מאנשי תורתנו כשיהיו במשתה יין כחופה או זולתה וירצה אדם לשיר שיר ערבי אפי' ענין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות והוא מן החלק האהוב או בשבחי היין ירחיקו זה בכל צד מן ההרחקה ואין מותר אצלם לשמעו וכשישורר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים לא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם עם היות בדברים ההם המוזהר ממנו או הנמאס וזה סכלות גמורה שהדבור לא יאסר ויותר ויאהב וימאס ויצוה באמירתו מצד הלשון שנעשה [בו] אבל מצד ענינו שאם יהיה ענין [השיר] ההוא מעלה יתחייב לאמרו באיזה לשון שיהיה ואם יהיה כוונת השיר ההוא פחיתות באיזה לשון שיהיה אסור לאמרו [באיזה לשון שיהיה] גם יש לי בזה תוספת כי כשיהיו שני פיוטים ולשניהם ענין אחד מהעיר כח התאוה ושבח אותה וישמח הנפש בה והוא פחיתות והוא מחלק הדבור הנמאס מפני שהוא מזרז ומעורר על מדה פחותה כמו שהתבאר מדברינו בפ' הרביעי ויהיה א' משני הפיוטים עברי והא' ערבי או לעז יהיה שמיעת העברי והדבור בו יותר נמאס אצל התורה למעלת הלשון שאין צריך שישתמשו בו אלא במעלות כל שכן אם יצטרף אליו שישימו בו פסוק מן התורה או משיר השירים בענין ההוא שאז יצא מחלק הנמאס לחלק הנאסר ומוזהר ממנו שהתורה אסרה לעשות דברי הנבואה מיני זמר בפחיתיות ובדברים מגונים. ואחר שזכרנו לשון הרע בחלק הדבור האסור ראיתי לבארו ולזכור בו קצת מה שנזכר שבני אדם בו בעורון גדול והוא החטא הגדול שבבני אדם תמיד וכ\"ש במה שאמרו חכמים שאבק לשון הרע לא ינצל אדם ממנו בכל יום ומי יתן שינצל מלשון הרע עצמו ולשון הרע הוא ספור רעות האדם ומומיו ולגנות אדם מישראל באיזה צד שיהיה מן הגנות ואפילו היה המגונה חסר כמו שנזכר שאין לשון הרע שיכזב על אדם וייחס לו מה שלא יעשה כי זה יקרא מוציא שם רע על חבירו ואמנם לשון הרע הוא שיגנה גנות האדם אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת שהאומרו יחטא ואשר ישמעהו יחטא. אמרו ג' לשון הרע הורגתן. האומרו. השומעו. ושאומרים עליו. ואמרו המקבלו יותר מן האומרו. ואבק לשון הרע הוא זכרון מומי האדם בלתי באור אמר שלמה בזה הענין כי פעמים יהיה הזוכר מומי האדם בלתי באור מראה שאין ידיעה לו במה שהובן מדבריו ושהוא לא כוון זה ואמנם כוון ענין אחר כמו שאמר כמתלהלה היורה זקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני. וכבר שבח חכם מן המתחכמים כתיבת הסופר שהראה לו במעמד גדול וגנה הרב מעשה המשבח כתיבת הסופר ההוא ואמר לו כלך מלשון הרע כלומר שאתה מסבב גנותו בשבחך אותו בתוך ההמון שמהם מי שיאהבהו ומהם מי שישנאהו ויצטרך שונאו כשישמע שבחיו לזכור מומיו ורעותיו וזה תכלית ההרחקה מלשון הרע ולשון המשנה לא נחתם גזר דין על אבותינו אלא על לשון הרע רצה לומר ענין המרגלים אשר נאמר בהם ויוציאו דבת הארץ ואמרו ע\"ה ומה אלו שלא הוציאו שם רע אלא על העצים ועל האבנים התחייבו מן העונש מה שנתחייבו מי שידבר בגנות חבירו על אחת כמה וכמה: ולשון התוספתא על ג' דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא עבודת כוכבים גלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם ואמרו בגמרא בעבודת כוכבים בא לשון הגדולה והוא אמרו אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ובחטא גלוי עריות בא גם כן לשון הגדולה והוא אמרו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ובחטא שפיכות דמים בא ג\"כ לשון הגדולה והוא אמרו גדול עוני מנשוא אבל בלשון הרע בא לשון גדולות ר\"ל שהיא שקולה כנגד שלשתם והוא אמרו לשון מדברת גדולות ודברו בחטא הזה המעורר הרבה מאד וסוף מה שנאמר כל המספר לשון הרע כפר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו אמנם ספרתי קצת מה שספרו בזה החטא אע\"פ שהארכתי כדי שיתרחק ממנו האדם בכל יכלתו וישים כונתו לשתוק רצה לומר מזה החלק מן הדבור: "
+ ],
+ [
+ "הדין הוא הנהגת המדינה ביושר וכבר בארנו בפרק הד' שהאמת הוא המעלות השכליות והשלום הוא מעלות המדות וכשימצא אלו השלשה יהיה המציאות בשלימות שאפשר לו בלא ספק: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מבואר הוא שדרך הישרה היא הפעולות הטובות אשר בארנו בפ' הרביעי והם מהמעלות הממוצעות מפני שבהם יקנה האדם לנפשו תכונה חשובה ויהיה מנהגו טוב עם בני אדם והוא אמרו תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם: אח\"כ אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח ושם סיבת זה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ובאור זה הענין כאשר אומר והוא שהתורה כולה ממנה מצות עשה וממנה מצות לא תעשה. ואמנם מצות לא תעשה באר הכתוב העונש על כל אחת מהן מלבד המעט מהן וחייב על קצתם המיתות ועל קצתם הכרת ומיתה בידי שמים ומלקות וידענו מענשי מצות לא תעשה כלם מה מהם איסורם גדול ומה מהם למטה ממנו והם שמנה מדרגות. המדרגה הראשונה והיא הגדולה שבהם הם הדברים שחייבים עליהם סקילה. והמדרגה שלמטה הימנה מחויבי שרפה. והשלישית מחויבי הרג. והרביעית מחויבי חנק. והחמישית מחויבי כרת. והששית מחויבי מיתה בידי שמים. והשביעית מחויבי מלקות. והשמינית לאוין שאין לוקין עליהם ומאלו המדרגות נדע חומר העון וקלותו אבל מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מהן מה היא אצל השי\"ת וכל זה כדי שלא נדע איזו מצוה צריך מאד לשמרה ואיזו מצוה למטה הימנה אבל צוה לעשות ענין פלוני ופלוני ולא הודיע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל הש\"י ומפני זה צריך להזהר עליהם כולם ומפני זה העיקר אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה מבלתי הקשה בין המצות אשר הוא מתעסק בה ובין האחרת אשר תבצר ממנו ולזה ג\"כ אמרו אין מעבירין על המצות ר\"ל כשיזדמן לך מעשה מצוה לא תעבירהו ותניחהו לעשות מצוה אחרת ואח\"כ אמר ואע\"פ שלא התבאר שיעור חבוב מצוה על מצוה יש בהן צד הקשה והוא שכל מצות עשה שתמצא אותה שיתחייב העובר עליה עונש גדול דע שבעשייתה ג\"כ שכר גדול המשל בו שהמילה וקרבן פסח ושביתה בשביעית ועשיית מעקה כל אלו מצות עשה אבל חיוב העושה מלאכה בשבת סקילה ואשר מבטל מילה או קרבן במועד חייב כרת והמשים דמים בביתו לאו והוא אמרו ולא תשים דמים בביתך ומזה תדע ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה ושכר המילה יותר גדול אצל השי\"ת משכר עשיית המעקה והוא ענין אמרו והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וג\"כ אמר שכר עבירה כשלא תעשה אותה גם זה לא התבאר אמנם תלמדהו מענשה שהחטא אשר ענש עושהו גדול שכר הנחתו כפי הערך ההוא מן הגודל כמו שהתבאר בקדושין באמרם כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכבר ביארנוהו שם ולשון התורה בהיות המעשים ידועים אצלו יתברך כמו שמשה רבינו עליו השלום אמר מספרך אשר כתבת: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל בדרך ארץ הנה העוסק בפרנסה ואמרו וגוררת עון כמו שבארנו במקום אחר אמרו סופו שהוא מלסטם את הבריות ובאמרו ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם הוא דבר השם לעמלים עם הצבור שפעמים שימנעו מעשות מצוה בעת התעסקם בצרכי צבור ואמר שהש\"י יעלה עליהם שכר כאילו עשו המצוה ההיא ואע\"פ שלא עשאוה אחר שהתעסקו עם הצבור לשם שמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שהרשות היא השלטונות בימי הקדם והוא מספר במדותיהם ומזהיר מהם:"
+ ],
+ [
+ "כבר הודענו בפרק הד' שאין צריך להפרד מן הצבור אלא לפי הפסדם כמו שבארנו שם ואמר שהאדם אע\"פ שתהיה לו תכונה חשובה בנפש והתחזק' לא יסלק ידו מלכפול עשיית הטוב להוסיף החזוק ולא יבטח ויאמר זאת המעלה כבר עלתה בידי ואי אפשר לה שתסור שאפשר הוא שתסור והוא אמרו עד יום מותך: ",
+ "ודבר שאי אפשר לשמוע הוא שיהיו פשוטי הדברים מרוחק מאד ובטל וכשיסתכל האדם בו היטב יראה שדברים נכונים והוא מזהיר מן הדרך ההיא מן הדיבור שהוא אומר לא יהיו דבריך צריכים לפירוש רחוק והסתכלות יתירה ואז יבינם השומע: ",
+ "כשאפנה. רוצה בו כשאפנה מזה העסק וזה דומה למה שקדם ממצות שמאי חברו עשה תורתך קבע: "
+ ],
+ [
+ "בור הוא שאין לו לא חכמה ולא מדות: ועם הארץ הוא שאין לו מעלות שכליות אבל יהיו לו קצת מעלות המדות: וביישן ידוע. וקפדן הוא מי שמקפיד על כל דבר וכועס: וענין השתדל הרגל נפשך ומשוך אותה לקנות המעלות ואחר שאין [שם] אנשים חכמים שילמדוך הוה אתה מלמד את עצמך ותרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גברא עמיה: ואמרו שהתורה לא תמצא בבעלי הגאוה והגסות ולא בהולכי ארצות רחוקות וסמכו זה לפסוק על צד המליצה ואמרו לא בשמים היא לאמר וגו' ולא מעבר לים היא וגו' אמרו לא בגסי הרוח היא ולא במהלכי מעבר לים היא: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל שאתה נהרג בעבור שהרגת זולתך ואשר הרגך עתיד ליהרג הכוונה בזה המאמר שפעולות הרעות ישובו בראש עושיהם כמו שאמר עונותיו ילכדונו [את] הרשע וגו' ואומר בור כרה ויחפרהו ואמרו חכמים במדה שאדם מודד בה מודדין לו וזה דבר הנראה לעין בכל עת ובכל זמן ובכל מקום שכל מי שיעשה רע ויחדש מיני החמס ופחיתיו' שהוא עצמו יוזק מן הרעות ההם בעצמם אשר חדש מפני שהוא למד מלאכה שתעשה נזק לו ולזולתו וכן כל המלמד מעלה שמחדש פעל טוב מן הטובות יגיעהו תועלת הפעל ההוא מפני שהוא מלמד דבר שיעשה טוב לו ולזולתו ודברי הכתוב בזה טובים מאד אמר כי פועל אדם ישלם לו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שבח ר\"א בזכרונות טוב בהדמות לבור מוסד שלא יאבד מימיו ושבח רבי יהושע במעלות המדות כי בהם יאושר האדם ויכובד ויאהבוהו רוב עולם ולזה הוא מאשר בו יולדתו: ורבי יוסי שבח בטוב מעלות המדות ובמעלות השכליות. ר' שמעון שבח ביראת חטא והוא זריזות והשתדלות בעניני עסקי הטוב ושמירתו מרע ושבח ר' אלעזר בן ערך בטוב ההבנה והיות כל ענין עמוק קל אצלו ותבונתו מוספת על הענין: \n"
+ ],
+ [
+ "עין טובה. ההסתפקו' במה שיש לאדם והיא ממעלות המדות: ועין רעה הפכה רצה לומר הקטנת הדברים והחריצות על התוספת: ואמרו הנה הרואה את הנולד אשר ענינו שילמד מה שעתיד להיות ממה שהוא נמצא עתה אינו בחכמות עד שתהיה מעלה שכלית ויהיה פירושו שילמד הנסתר מן הנראה אבל רוצה בו הנה העיון בעניני האדם מעסקיו אשר בהם המשך מציאותו שיעיין באחרית עניניו וכנגד זה הביא משל אחד והוא אמרו הלוה ואינו משלם שלא ילוהו דבר אחר כך והוא פחיתות' המדה וצדיק חונן ונותן זה צדיקו של עולם והוא ה' יתברך שנא' צדיק וישר הוא וכן ואתה צדיק על כל הבא עלינו פירוש חונן לאדם המלוה לחבירו ואינו משלם משלם לו הקב\"ה חלף עבודתו שגמל חסד לזולתו ללוותו עד שתשיג ידו די מחסורו וכאשר מצאה ידו ולא ישלם למלוהו ה' יתברך משלם לו: וענין רואה דבריו בוחר ומבחין מענין אדני לא ראה שכונתו לא בחר והבחין שבכלל דבריו שאמר לב רע הוא הכל: וכבר בארנו בפ' השני אשר הקדמנו לפירוש זאת המסכת שמעלות המדות כולם ימצאו לחלק המתעורר לחלקי הנפש לבד ולו ימצאו גם כן פחיתיות המדות ובארנו בפ' הרביעי שהפעולות שהם טובות הם הפעולות הממוצעות אשר יבאו ממעלות המדות וכן הוא ידוע אצל הפלוסופים והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב והלב חדרה וכליה אליו תיוחס. ואע\"פ שהכחות כלם מפוזרות מן הלב והוא התחלתה לפי דעת האמתי אבל הכח המתעורר לא יתפשט ממנו לאבר אחר כדרך שמתפשט הכח הזן ר\"ל החלק הצומח אשר ספרנוהו בפ' הראשון מן הלב אל הכבד והבן מכל מה שבארנוהו שלב טוב רוצה בו הפעולות הטובות והם הפעולות הממוצעות והם מעלות המדות והוא כולל ההסתפקות ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות והוא אמרו שבכלל דבריו דבריכם וכן לב רע פחיתות המדות והוא כולל ג\"כ כל מה שהזהירו ממנו: \n"
+ ],
+ [
+ "אל תהי נוח לכעוס. אל תכין עצמך לכעס ולרגזנות וכבר הפליגו לגנות הכעס והרגזנות והחזק שבדבריהם אמרם כל מי שכועס כאילו עובד עבודת כוכבים וסמכוהו לאמרו לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. ר\"ל ששני הדברים אחד: \n",
+ "ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוא א\"י מתי ימות שמא היום שמא למחר ויהיו כל ימיו בתשובה אבל אמרו והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים אינו ממאמרם אשר הוכיח בהם אבל הוא ממה ששמע מזולתו והיה מספר אותו ומפני זה לא נמנה מכלל דבריו והכונה בזאת הצואה הוא שאומר לך כשתתחבר לחכמים ואל אנשי המעלות אל תתגעגע עמהם ואל תתגאה עליהם אבל תהיה חברתם להודיע להם שתתקרב בעת שיקרבוך ואל תוסיף להתקרב אליהם יותר ממה שיקרבוך שלא תפסיד כונתם בך ותהפוך אהבתם לשנאה ולא תגיעך מהן התועלת אשר תקוה והמשיל זה במי שמתחמם באש שאם ישב רחוק ממנו יהנה בחומו ויקבל תועלת באורו ואם יפשע בעצמו ויוסיף להתקרב אליו ישרף וישוב לו התועלת לנזק והוא ענין אמרו על צד המשל הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה ואח\"כ הוסיף להפחיד מזה ואמר לא תחשוב שאם ינשכוך בלשונם תשוב ותפייסם בדברים ויתפייסו. כי אמנם לא ישמעו לקול מלחש כמו שלא ישמע אליו השרף כמו שאמר אשר לא ישמע לקול מלחשי' ואתה תדע זה מענין גיחזי במה שהתריס כנגד רבו אלישע שנפל בחלי מטונף כהתבאר מד\"ח בענין וארבעה אנשים היו מצורעים וכן עם רבי יהושע בן פרחיה וכלם התבאר הנזק שהשיגו וזולתם ממקדיחי תבשילם: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שחריצות לממון ורוב התאוה ורוע הנפש והוא חולי המרה השחורה שיביא האדם למאוס ראות עיניו וישנאהו וייטב לו חברת החיות והתבודדות במדברות וביערות ויבחר לו מקום שאינן מיושב וזה אצלם לא מצד פרושות רק לרוע תאותם וקנאתם בזולתם אלו ימיתו [האדם] בלא ספק כי יחלה גופו וימות טרם עתו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפ' השמיני ענין ההכנה והזמון שצריך לאדם להכין עצמו למעלות ובארנו בפ' החמישי ענין אמרו וכל מעשיך יהיו לש\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו וכבר בארנו שענין קבע הוא שתכבד עליו התפלה ויחשבה כמו שצוה לעסוק עסק אחד וינפש ממנו: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין שקידה הוא מלשון הכתוב כי שוקד אני על דברי כלומר מהיר ומשתדל. או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו לשקוד על דלתותי יום יום: \n",
+ "מה שתשיב לאפיקורוס. אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים מן עובדי כוכבים ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך ואמרו לא שנו אלא אפיקורוס עובד כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ\"ש דפקר טפי ר\"ל שיוסיף לבזות ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועקר שנא' כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ואמרו אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם. השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך: \n"
+ ],
+ [
+ "זה משל לקוצר השנים ורוב החכמות ועצלות בני אדם לבקשה עם רוב השכר עליהם ועם רוב התראות התורה ואזהרותיה לבקש חכמה ולמוד: \n"
+ ],
+ [
+ "לעתיד לבא. רצה לומר לעולם הבא וכבר בארנו ענין העולם הבא בפרק העשירי מסנהדרין במה שראוי לזכרו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה ההסתכלות מביא האדם לידי ענוה בזכרון מאין בא. והסתכלו באחריתו יביאהו לבזות בעניני העולם. והסתכלו לגודל המצוה יביאהו למהר לשמוע מצותיו. וכשיעלו בידו אלו השלשה דברים לא יחטא כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "ראייתו שמושב לצים יקרא כל מושב שלא ידברו בו דברי תורה מסוף הפסוק אשר אמר כי אם בתורת ה' וגו' כאילו אמר שמפני שהיה חפצו בתורת ה' לא ישב במושב לצים אשר אין בו תורת ה': \n",
+ "מנין שאפילו אחד שיושב וכו'. בפ' קמא דברכות אומר בזה הלשון מנין לאחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וכי מאחר דאפי' אחד תרי מיבעיא תרי מכתבי מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבי מיליה וכי מאחר דאפילו תרי תלתא מבעיא מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמ\"ל דדינא נמי היינו תורה וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא עשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי: ופירוש וידום מן הדבור הנסתר מקול דממה דקה וממנו פי' התרגום וידום אהרן ושתיק אהרן וראייתו שהוא כמי שקיים כל התורה כולה מאמרו כי נטל עליו כאלו נתינת התורה כולו היתה בעבורו לבד: \n"
+ ],
+ [
+ "זבחי מתים יקרא תקרובת עבודת כוכבים כמו שקראה הכתוב כמו שבארנו בפרק ג' מעבודת כוכבים וקראה ישעיהו ג\"כ קיא צואה לבזותה כמו שתקרא עבודת כוכבים עצמה גלולים ושקוצים וקדם לפני זה הפסוק פסוק המורה על העוסק במאכל ובמשתה והנחת התורה ותלמודה ומפני זה כי השלחנות כלם כאילו אכלו עליהם הדברים המזוהמים והצואה רצה לומר מאכל עבודת כוכבים והוא אמרו לפני זה הפסוק וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "עול תורה. התמדת הקריאה: \n",
+ "ועול מלכות. טורח המלך וחיילותיו: \n",
+ "ועול דרך ארץ. טורח הזמן: אמר כי בשכר לקחו עול התורה יצילהו השם יתברך ויקל מעליו טורח הזמן: ואמרו פורק עול תורה שאמר אין תורה מן השמים ואיני סובלה: ואמרו חרות על הלוחו' חירות על הלוחו' רצה לומר החירות מתולדות הזמן ועניני המלכים למי שמקבל ועושה מה שנכתב על הלוחות: \n"
+ ],
+ [
+ "בעדת אל. הנה בארנו בתחלת סנהדרין שעדה אינה נופלת על פחות מי' ושם בארנו ג\"כ שב\"ד לא יהיו פחות מג' והם נקראים אלהים לענין המשפט: ופי' אגודה מה שאוגד אדם בידו אחת והיד יש בה ה' אצבעות שבהן יאגוד וכלל החמש אצבעות יקרא גם כן אגודה: "
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "הנה דבר זה מוסכם עליו מהפלוסופים ג\"כ שהרגל המעלות כשיקדם לחכמה עד שיהיה קנין חזק ואחר כך ילמד החכמה אשר תזרזהו על הטובות ההם יוסיף שמחה ואהבה בחכמה ובחריצות להוסיף ממנה אחר שתעוררהו למה שהורגל וכשיקדימו קניני הדעות ואח\"כ ילמד ותהי החכמה מונעת אותו ממה שיתאוה בהרגל תכבד עליו החכמה ויניחנה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שאלו הדברים מונעין ומבטלין מעלת האדם עד שיצא מן העולם והוא אבד: \n"
+ ],
+ [
+ "מלבין פני חבירו. הוא מי שמבייש את חבירו: \n",
+ "מגלה פנים בתור' הוא מי שעובר על מצות התורה בפרהסיא והוא תכלית הכפירה כמו שאמר הש\"י והנפש אשר תעשה ביד רמה: וענין מגלה פנים יגלה פנים ויעיז וזהו לשון כפירה והוא מפורש כן בגמרת [ירושלמי] פאה אמרו המגלה פנים בתורה העובר על ד\"ת בפרהסיא כיהויקי' בן יאשיהו: \n",
+ "מפר ברית. כמשמעו: ושם אמר בכל הדברים אשר אמרו חכמים בהם שהעושה אותם אין להם חלק לעוה\"ב במה אנו קיימין אם כשעשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה אלא כשלא עשה תשובה ומת ביסורין רוצה לומר שחומר החטאים והם אשר זכרו בהם אין לו חלק לעוה\"ב גדול יותר משאר החטאים שהיסורין עם המיתה לא יכפרו אותם: \n"
+ ],
+ [
+ "קל לראש. קלות ידוע: ",
+ "ונוח הוא הישוב וההנחה: ואמר בזאת הצואה כשתעמוד לפני אדם גדול המעלה שים עצמך לנגדו קל ושמש אותו ועמוד לפניו כאשר ירצה ואל תוקיר נפשך לו: וכשתהיה עם שחור השער רוצה לומר עם צעיר השנים לא תעשה כן אבל תוקיר נפשך עמו ואל תשחק ואל תתגעגע עמו: אחר כן אמר לא תחשוב שמה שהזהרתיך מהתגעגע עם צעיר השנים יתחייב שתקבל אותו בזעם ובפנים זועפים לא כן הכונה אבל צריך שתקבל כל אדם קטן וגדול בן חורין ועבד כל איש ממין האדם בשמחה. וזה יותר ממה שאמר שמאי בסבר פנים יפות: אמר המתרגם נראה לי מדברי הרב שהוא מפרש מלת מקבל מהקבלת פנים וכאילו הוא מקביל הנגזר מן מקבילות הלולאות אשר הוא מן הארמית תרגם נגד או נכח וכן אומר בזה הענין בערבי לשון פגישה והקבלה אומר פגשני פלוני בשמחה או בזעף ובלשון ההוא פירש הרב מקבל הנה ודעהו:"
+ ],
+ [
+ "כשידור אדם נדרים ויקיימם יעלה בידו קנין ההמנע ממה שירצה שימנע ממנו ויתחזק לו הקנין ההוא ויקל עליו הפרישות ר\"ל השמירה מהטומאות כמו שאמרו בחגיגה בגדי עם הארץ מדרס לפרושים: "
+ ],
+ [
+ "הוא היה אומר שהודעת מה שהטיבו לו שיעור הטובה היא הטבה אחרת כי פעמים שיגמול אדם טובה לאיש מבני אדם על דרך רחמנות ולא יודיעהו שיעור מה שעשה עמו מפני שהוא נבזה בעיניו: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המאמר כולל דברים גדולים מאד וראוי היה זה המאמר שיהא לר' עקיבא וזהו פירושו בקצרה ועל תנאי שתדע כל מה שקדם בפרקים הקודמים אמר כל מה שבעולם ידוע אצלו ית' והוא משיג אותו והוא אמרו הכל צפוי ואח\"כ אמר לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים אין הענין כן אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה והוא אמרו הרשות נתונה ר\"ל כל אדם רשות נתונה לו כמו שבארנו בפרק השמיני ואמר שדין השם יתברך עם בני אדם אמנם הוא בחסד ובטוב לא כפי הדין הראוי עליהם כמו שבאר ית' מדרכיו ואמר ארך אפים ורב חסד ואמת ואמרו רז\"ל ארך אפים לצדיקי' ולרשעים. ואמר הנביא (המספר) טוב ה' לכל: ואחר כך אמר שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה אבל לפי רוב מספר המעשים והוא שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות ועם זה יגיע קנין חזק לא כשיעשה אדם פעל אחד גדול מפעולות הטובות כי בזה לבדו לא יגיע לו קנין חזק והמשל בו כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש א' ולאיש אחר לא נתן כלום לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קנין חזק וזה פעם אחת לבד התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפעל טוב ואח\"כ פסקה ממנו וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסור במאה דינרים או עשה צדקה לעני במאה דינרים שהוא די מחסורו כמו שפדה עשרה איסרים או השלים חסרון עשרה עניים כל אחד בעשרה דינרים ואל זה ההקש וזה ענין אמרו לפי רוב המעשה אבל לא לפי גודל המעשה: \n"
+ ],
+ [
+ "החנוני מקיף. מי שיאריך חובו ולא יבקשהו לאלתר וזה המשל מבואר כונתו ידועה: ואמרו וכל הרוצה ללוות יבא וילוה מחזק הענין הקודם שאין שם הכרח אבל בבחירת האדם יעשה מה שירצה לעשותו: ואמרו והגבאים מחזירין תדיר הוא משל על המות ושאר עונשים הבאים על האדם: \n",
+ "והכל מתוקן לסעודה. כלומר תכלית כוונת כל זה חיי העולם הבא: \n"
+ ],
+ [
+ "רוצה לומר בזה שכל שנים מאלו כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים זולתו ואמנם דבריו בדעת ובבינה הוא ענין פלוסופים דק מאד ואני אזכרהו נשען על תבונת מי שעיין בזה הענין וזה שהדעת אשר יגיע לנו ונקנה אותו אמנם השיגנו המושכלות אשר נשיגם אם נפריד הצורה ונשכיל אותה או שנשיג הצורות הנפרדות במציאותם מבלתי שנשימם אנחנו דעת אבל הם במציאותם דעת וזאת ההשגה היא אשר תקרא בינה והוא הדעת ובדעת ג\"כ נבין ואפשר לנו שנשיג מה שנשיג וכאילו יאמר שאם לא נשכיל מושכל אין דעת לנו ואם לא יהיה דעת לנו לא נשכיל מושכל כי בדעת נשיגהו והבנת זה הדבר קשה מאד ואפילו מן הספרים המחוברים בו כל שכן מכאן ואמנם אנחנו מישרים עליו הדרך הישרה לבד: כל שמעשיו. כבר פירשנו וביארנו אלה הדברים בזה הפרק מדברי רבי חנינא בן דוסא: \n"
+ ],
+ []
+ ],
+ [
+ [
+ "זה מבואר וכבר זכרנו ענינו בפרקים הקודמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פירוש זה המאמר בפרק י' מסנהדרין וכבר העירו חכמים ע\"ה על חדוש נפלא בתורה יש בו זרוז על מעשה המצות והוא אמרו אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן וגו' בידוע שאינן מועילות שלא יהיה בהן דין ערי מקלט עד שיובדלו השלש האחרות שבארץ ישראל אמרו יודע היה משה רבינו עליו השלום שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו השלש שבא\"י שנא' שש ערי מקלט תהיינה ואמנם הבדיל אלו מפני שאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה ואם כיוצא בזה במשה רבינו ע\"ה משיג האמתות שלם שבשלמי' נכסף להוסיף חצי מצות עשה על כל מעלתו ושלמותו אין צריך לומר שיעשו מי שנצטרעה נפשם והוחזק צרעתה וקדמה: \n"
+ ],
+ [
+ "ואמר שאי אפשר שלא יהיה לכל אדם עת שיוכל להזיק בו או להועיל ואפילו בדבר מועט: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו וזכרנו בפרקים הקודמי' שהענוה היא ממעלו' המדות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ואין לה שם אחר רק ענוה ולגאוה יש שמות רבים בלשון עברי גבה לב עינים רמות וגאה ורם ומשמות החכמים ז\"ל רוח גבוה וגסות הרוח ומתגאה. וכנגדן שפלות הרוח וכבר בארנו בפרק הרביעי שאדם צריך לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג אבל במדה הזאת לבדה בין שאר המדות ר\"ל בגאוה לגודל חסרון זאת המדה אצל החסידים ודעתם בנזקה רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל שפלות הרוח לגמרי עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאוה כלל והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לא' מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך אמר יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקומות הספינה בין חבילות הבגדים והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם להשתין ואהי נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאד עד שגלה ערותו והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממני כחי ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני בזוי החסר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו ואין ספק שזאת תכלית שפלות הרוח עד שיתרחק מן הגאוה: ואני זוכר עתה קצת מה שזכרו חכמים בשבח הענוה וגנות הגאוה ומפני זה צוה זה להתקרב אל השפלות ואמר מאד מאד הוי שפל רוח מפחדו שישאר האדם על הענוה לבדה כ\"ש שיהיה אצלו מעט מן הגאוה אחר שהוא קרובה אליה מפני שהענוה ממוצעת כמו שזכרנו. ואמרו בשבח הענוה מה שעשתה החכמה כתר לראשה עשתה הענוה עקב לסוליתה פי' למנעלתה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' זאת הראיה שיראת השם גדולה מן החכמה והיא סבת מציאותה ואומר עקב ענוה יראת השם כלומר שיראת השם תמצא בשולי הענוה א\"כ הענוה גדולה מן החכמה הרבה: ואמרו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב\"ה שם אתה מוצא ענותנותו כתוב בתורה האל הגדול וגו' וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. ושנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח. ומשולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות ויש לך ללמוד ממשה רבינו ע\"ה אשר נשלמו בו מעלות השכליות ומעלות המדות כלן מכוונות למדרגת הנבואה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה ושבחו השם יתברך על כל אדם במדת הענוה ואמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם ואמרו מאד מופת לרוב ענותנותו והטותו לצד הקצה האחרון וכן תמצאהו אומר ונחנו מה. וכן בדוד משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל והוא מלך נכבד שגדלה מלכותו וחזקה חרבו ושיעדו הש\"י לנו ע\"י משה רבינו ע\"ה והוא הכוכב אשר דרך מיעקב כמו שבארו רז\"ל והוא נביא וגדול שבשבעים זקנים כמו שאמר יושב בשבת תחכמוני ועם כל זה אמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה והרבה מאילו מעלות המורות על תכלית הענוה. ומה שאמרו רז\"ל בגאוה אמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ואמרו כאילו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה'. ואמרו שחטא הגאוה כמי שבא על העריות אמר תועבת ה' כל גבה לב ואמר כי את [כל] התועבות האל ואמרו שהמתגאה הוא בעצמו אצל הש\"י כעבודת כוכבים עצמה והביאו ראיה מאמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כלומר גבה רוח כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה. ואמרו שהמתגאה ראוי להורגו ואמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם ואשריהם תגדעון. ואמרו שהש\"י לא יחיה המתגאים בתחיית המתים באמרם כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה עפר בחייו ר\"ל הענוים הם אשר יחיו והפליגו בזה ואמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא' וגבוה ממרחק יידע והרבה מדבריהם באמרם שהצרעת עונש המתגאים אמרו לשאת ולספחת ולבהרת ואין שאת אלא גבוה שנא' הגבעות הנשאות כאילו אמר למתגאה הספחת: וסוף שאמרו בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה ר\"ל שאין ראוי להיות האדם שפל רוח לגמרי מפני שאינו מן המעלות ושערוהו על דרך משל חלק מארבעה וששים ר\"ל כשנשים הגאוה בקצה א' ושפלות הרוח בקצה אחר יהיה ביניהם רחב ארבעה וששים חלקים שיהיה האדם עומד בחלק ס\"ג אינו רוצה במצוע בזאת המדה לבדה לברוח מן הגאוה שאם יחסר חלק א' ויקרב אל הגאוה יותר יכנס תחת השמתא וזה היה דעת רבא בענוה אבל רב נחמן פסק ואמר שאין ראוי שיהיה לאדם ממנה ר\"ל מן הגאוה לא חלק גדול ולא חלק קטן מפני שאין חטאו מעט שישים האדם תועבת ה' אין ראוי להתקרב אליו אמר בזה הענין רב נחמן בר יצחק אמר לא מינה ולא מקצתה. ומי זוטרא מאי דכתיב כי תועבת ה' כל גבה לב ולחזוק זה החטא הארור אמר זה מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה רוצה לומר שאתה צריך להכריח נפשך עד שתרחיק ממנה הגאוה בחשבך באחרית הגוף והוא שובו רמה: ",
+ "אתה יודע מן הכתוב שהשוגג יש לו חטא ומפני זה צריך כפרה בקרבן והשם יתברך אמר בו ונסלח לו מחטאתו אשר חטא אבל אינו כמזיד חלילה ליושר דרכו הי\"ת להשוות המזיד והשוגג בדבר מן הדברים אבל כוונתו הנה שחלול השם אם יהיה במזיד או בשוגג נפרעין ממנו בגלוי אם היה מזיד עונש מזיד ואם היה שוגג עונש שוגג אבל שני העונשים בגלוי: "
+ ],
+ [
+ "אחרי אשר הסכמתי שלא אדבר בזאת הצוואה מפני שהיא מבוארת ולדעתי ג\"כ שדברי בה לא יאות לרוב חכמי התורה הגדולים ואפשר לכולן חזרתי מהסכמתי ואדבר בה מבלתי שאשגיח לקודמים או לנמצאים. דע שזה שאמר שלא תעשה התורה קורדום לחפור בו כלומר לא תחשבהו כלי לחיות בו ובאר ואמר כי כל מי שיהנה בעולם הזה בכבוד התורה נוטל חייו מן העולם פירוש מחיי העולם הבא והתעוותו בני האדם בזה הלשון הנגלה והשליכוהו אחרי גיום ונתלו בפשטי הדברים שלא יבינום ואני אפרשם וקבעו להם חוקים על יחידים ועל קהלות והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחוייב וראוי שיעזרו חכמים והתלמידים והאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן וזה הכל טעות ולא נמצא בתורה ולא בדברי החכמים דבר שיאמת אותו ולא רגלים שישען עליהם כלל שאנחנו כשנעיין בדברי רז\"ל לא נמצא אצלם שהיו מבקשים ממון מבני אדם ולא היו מקבצים ממון לישיבות הנכבדות והיקרות ולא לראשי גליות לא לדייניהם ולא למרביצי התורה ולא לא' מהגדולים ולא לשאר בני אדם מן העם אבל נמצא בכל דור ודור בכל קהלותיהם שהיה בהן עני בתכלית עניות ועשיר גדול בתכלית העושר וחלילה לי לחשוד הדורות ההם שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה כי אמנם העני ההוא אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים ביתו זהב ופנינים אלא שלא היה רוצה אבל היה מסתפק במלאכתו שהיה מתפרנס בה אם בריוח אם בדוחק והיה בז למה שבידי אדם כי התורה מנעתו מזה וכבר ידעת שהלל הזקן היה חוטב עצים והיה לומד לפני שמעיה ואבטליון והיה עני בתכלית העניות ומעלתו היתה כאשר ידעת מתלמידיו אשר נמשלו כמשה ואהרן ויהושע והקטן שבתלמידיו רבן יוחנן בן זכאי ואין ספק למשכיל שאילו היה מורה לאנשי דורו ליהנות מהן לא היו מניחין אותו לחטוב עצים. ור' חנינא בן דוסא שיצאה בת קול ואמרה כל העולם [כלו] אינו נזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע\"ש לע\"ש ולא היה מבקש מבני אדם וקרנא היה דיין בא\"י והוא הוה דלי דולא וכשהיו באין בעלי הדין לפניו היה אומר תנו לי מי שידלה במקומי או תנו לי כדי בטילתי ואדון לכם ולא היו ישראל שבדורם לא אכזרים ולא בלתי גומלי חסדים ולא מצאנו חכם מן החכמים *עניים שהיה מגנה אנשי דורו על שלא היו מעשרים אותם חלילה להם אבל הם בעצמם היו חסידים מאמינים האמת לעצמם והיו מאמינים בהשי\"ת ובתורת משה אשר בה יזכה האדם לחיי העוה\"ב ולא היו מתירים לעצמם לבקש ממון מבני אדם והיו רואים שלקיחתו היה חלול השם בעיני ההמון מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר יחיה בהם אדם ותתבזה בעיניהם ויהיה מי שעושה זה דבר השם בזה ואמנם התעו אלה המתגברין לחלוק על האמת ועל הפסוקים הפשוטים והנגלים בלקיחת ממון בני אדם ברצונם או על כרחם מהמעשים אשר ימצאו בגמ' מאנשי בעלי מומין בגופותיהם או זקנים באו בימים עד שא\"א להם לעשות מלאכה שאין תחבולה להם אלא לקחת ממון מאחרים ואם לא מה יעשו הימותו זה לא צותה התורה ואתה תמצא המעשה אשר הביאו ראיה ממנו באמרם היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה בבעל מום שאינו יכול לעשות מלאכה אבל עם היכולת לא המציא אליו התורה דרך: ורב יוסף היה מוליך עצים ממקום למקום והיה אומר (יפה) [גדולה] מלאכה שמחממת בעליה ר\"ל עם טורח אבריו כי בהוליכו העצים הכבדים היה מתחמם גופו בלא ספק והיה משבח זה ושמח בו והיה נהנה במה שחלק לו השם ית' מה שאצלו במעלות ההסתפקות ושמעתי המשוגעים המבוהלים הנתלים בראיות שהביאו באמרם הרוצה ליהנות יהנה כאלישע והרוצה שלא ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי וזה אינו דומה לזה אשר מביאים כלל אבל זה אצלי הטעה גדולה מהביא ראיה ממנו מפני שהוא מבואר ואינו מקום שיטעה האדם בו שאלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם כ\"ש שלא היה מבקש מהם וקובע להם חוקים חלילה לשם אמנם היה מקבל כבוד לבד כשהיה מאכסן אותו אדם בעברו עליו להיות בבית אצלו והיה אוכל לחמו בלילה ההוא או ביום ההוא והיה שב לעסקיו ושמואל לא היה נכנס לבית אדם ולא היה אוכל משום אדם וכיוצא בזה אמרו חכמים ז\"ל שתלמיד חכם כשירצה להדמות בזה עד שלא יכנס לבית אדם הרשות בידו ואם ירצה להתאכסן אצל אדם בעברו עליו לצורך הוצאת הדרך הרשות בידו מפני שכבר הזהירו מלאכול אצל כל אדם שלא לצורך ואמרו ת\"ח המרבה סעודתו בכל מקום וכו' ואמרו כל סעודה שאינה של מצוה אסור להת\"ח ליהנות ממנה ולמה אאריך בזה הענין ואמנם אזכיר המעשה אשר התבאר בגמ' והוא שאדם א' שהיה לו כרם והיו נכנסים בו הגנבים וכל פעם אשר היה רואה אותן בכל יום [היה] מוצא פירותיו מתמעטין והולכין ולא היה ספק בו שאחד מן הגנבים נתן עיניו בו והיה מצטער מזה כל ימי הבציר עד שבצר ממנו מה שבצר וצמקם עד שיבשו ואסף הצמוקים ודרך בני אדם כשיאספו הצמוקים שיפלו מהם גרגרים מן התאנים ומן הענבים ומותר לאכלן מפני שהם הפקר וכבר הניחום בעלים למעוטם למוצאיהם ובא ר' טרפון במקרה יום א' לכרם ההוא וישב ולקט מן הצמוקים שנפלו והיה אוכל אותם ובא בעל הכרם וחשב שזה היה הגנב שגנב ממנו כל השנה ולא היה מכיר אותו אבל שמע עליו ולקחו מיד והתחזק עליו ושם אותו בשק אחד ושם אותו על גבו להשליכו בנהר וכשראה ר' טרפון כך צעק ואמר אוי לו לטרפון שזה הרגו וכששמע בעל כרם הניחו וברח לדעתו שחטא חטא גדול והיה רבי טרפון מצטער מן היום ההוא והלאה כל ימיו ומתאבל על מה שאירע לו שהציל את עצמו בכבוד התורה והוא היה עשיר גדול והיה יכול לומר הניחני ואני אתן לך כך וכך זהובים והיה נותנם לו ולא היה צריך להודיע שהוא ר' טרפון והיה מציל את עצמו בממונו ולא בתורה ואמרו כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואמר אוי לי שהשתמשתי בכתרה של תורה שכל המשתמש בכתרה של תורה אין לו חלק לעוה\"ב ונעקר מן העולם ואמרו בזה משום דר' טרפון עשיר גדול היה וה\"ל לפיוסיה בדמים. וכן פתח רבינו הקדוש ע\"ה אוצרות בשנת רעבון ואמר כל מי שירצה לבא לקחת פרנסתו יבוא ויתפרנס ובלבד שיהיה ת\"ח ובא ר' יונתן בן עמרם ועמד לפניו והוא לא היה מכיר אותו אמר לו רבי פרנסני א\"ל קרית לא שנית לא אלא במה אפרנסך אמר לו פרנסני ככלב וכעורב ר\"ל אע\"פ שאין בי חכמה כמו שיפרנס הש\"י חיה טמאה ועוף טמא שאין ע\"ה פחות מהם ונתן לו ואח\"כ נתחרט באשר פתהו בדבריו ואמר אוי לי שנהנה ע\"ה מנכסי ואמרו לו השומעים מה שאירע לו אולי יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד התורה כשיוכל להשמר מזה ואפי' בתחבולה וחקר ומצא הענין כן וב' המעשים האלה ישתיקו כל חולק בזה הענין. ואמנם הדברים אשר התירה אותם התורה לת\"ח הוא שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה בבחירתו ויהיה השכר כולו להם אם ירצה והעושה זה יש לו שכר גדול עליו וזהו מטיל מלאי לכיס של ת\"ח ושתמכר סחורתם לפני כל סחורה ושיקנו להם בתחלת השוק אלה הם חוקים שקבע להם הי\"ת כמו שקבע המתנות לכהן והמעשרות ללוי לפי מה שבא בקבלה כי שתי הפעולות האלה יעשו אותם סוחרים קצתם עם קצתם על דרך כבוד ואע\"פ שאין שם חכמה כדי הוא ת\"ח להיות כע\"ה נכבד וכן הקילה התורה מתלמידי חכמים חקי הארנוניות ואכסניות החיל וחקים המיוחדים בכל איש ואיש והם הנקראים כסף גלגולת יפרעו בעבורם הקהל וכן בנין החומות וכיוצא בהן ואפילו היה הת\"ח בעל ממון לא יתחייב דבר מכל זה וכבר הורה רבי' יוסף הלוי ז\"ל לאיש במקום אחד שהיו לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבורם אלפי זהובים ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מכל מה שזכרנו מפני שהיה ת\"ח ואע\"פ שהיה נותן במס ההוא אפילו עני שבישראל וזהו דין תורה כמו שפטרה התורה מחצית השקל מן הכהנים כמו שבארנו במקומו ומה שדומה לזה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבוד התורה הוא בהוראת הזריזות בעשייתה ויכבד החכמים המעמידים אותה והספרים אשר חברו בה וכן חלול התורה הפך הג': \n"
+ ],
+ [
+ "בהוראה גס לבו להתגבר להורות מבלי יראה ופחד: \n"
+ ],
+ [
+ "התורה התירה לאיש מומחה לרבים לדון יחידי כמו שבארנו בסנהדרין אבל זהו דבר תורה והזהיר הנה ממנו קצת על צד המוסר ולא על צד האיסור. ואמר כשיחלוקו עליך חביריך בדעת מן הדעות לא תכריחם לקבל סברתך מפני שהם מכירים אם יש להם לקבלה ואינו ברשותך להכריחם לקבל את דעתך: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי העוסק בתורה והוא עני ודל ועם כל זה יצער נפשו לעסוק בה לסוף יעסוק בה מעושר ומאשר לא יהיה לו מה שיטרידהו מן הקריאה ומי שלא יעסוק בתורה מפני רוב הממון להתעסקו במאכל ובמשתה ובמנוחה לסוף יתרושש ויצר לו הזמן עד שיהיה סבת בטולו בקריא' טרדתו בלחם למאכלו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הוי ממעט בסחורה והתמד על התורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ר\"ל שלא תהא שפל רוח בפני הגדולים לבד אמנם בפני כל אדם עד שכשתשב עם איזה אדם שיהיה יהא ספורך עמו כאלו הוא גדול במעלה יותר ממך וזה כולו לברוח מן הגאוה כמו שבארנו: וענין בטלים הרבה כנגדך הוא שיש דברים הרבה המבטלים ויצטרכו למי שנתעסק בהן וכשלא תתעסק בתורה יטרידך הזמן באחד מן הדברים ההם: \n"
+ ],
+ [
+ "פרקליט הוא [האיש] המליץ טוב על האדם לשלטן: קטיגור הוא הפך זה והוא המלשין האדם למלך ומשתדל להמיתו: ואמרו שהתשובה אחר המעשים הרעים או המעשים הטובים בתחלת הענין כל אחד משני הענינים האלה מונעים מבא המכות והחלאים באדם: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אלו השלש מעלות טובות נתנו לאומה זו בתחלת נתינת התורה והן הכהונה והמלכות והתורה כהונה זכה בו אהרן מלכות זכה בו דוד וכתר תורה מונח לכל מי שירצה להתעטר בו ואמרו רז\"ל ושמא תאמר שזה הכתר פחות הוא משנים האחרים אינו כן אבל גדול הוא משניה' ובו יהיו השנים שנא' בי מלכי' ימלוכו ורוזני' יחוקקו צדק ואמר בי שרים ישורו וגו' אבל כתר שם טוב מגיע מאת התורה ר\"ל ידיעתה והמעשה בה כי בהן יגיע השם הטוב האמיתי: "
+ ],
+ [
+ "אמר בקש מקום הקריאה והלמוד כי עם זולתך יתכן לך הקריאה ותתקיים ולא תשען על תבונתך ותאמר שאינך צריך לחברים ולתלמידים שיעוררוך:"
+ ],
+ [
+ "אמר שבהיות האדם תלמיד למי שהוא חכם ממנו יותר טוב לו ויותר ראוי מהיותו רב לפחות ממנו כי בענין הראשון יוסיף ובענין השני יחסר ואתה תבין ממה שבארנו בסנהדרין שהן שמו מטעם מעלין בקדש ולא מורידין ראש ישיבה של עשרים ושלשה סוף של אחד ושבעים מישיבה גדולה שראו שהם הוסיפו לו בזה מעלה: "
+ ],
+ [
+ "טרקלין הוא ההיכל ופרוזדור הוא בית שער והמשל מבואר והכונה ידועה שבעוה\"ז יקנה האדם המעלות שבהן יזכה לעוה\"ב כי זה העולם אמנם הוא דרך ומעבר לעוה\"ב: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפ' י' מסנה' שאין אחר המות שלמות ולא תוספת אמנם ישלים האדם ויוסיף מעלה בעוה\"ז ואל זה רמז שלמה באמרו כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה אבל הענין ההוא אשר ילך האדם עליו ישאר לעולם ולזה צריך שישתדל האדם בזה הזמן הקצר ולא יאבד זמנו אלא בקנות המעלות לבד מפני שהפסדו מרובה אחר שאין לו תמורה ולא תקנה וכאשר ידעו החסידים זה לא ראו לכלותו אלא בחכמה ובתוספת המעלות והרויחו זמנם כולו על דרך האמת ולא פזרו ממנו בעניני הגשמי' אלא זמן קצר מאד ובדבר הצריך שאי אפשר זולתו ואחרים הוציאו זמנם כולו בגשמיות לבד ויצאו ממנו כאשר באו כל עמת שבא כן ילך והפסידוהו כולו הפסד עולמית וההמון כולם יהפכו האמת בזאת השאלה ויאמרו שהכת הראשונה הפסידו העולם והכת האחרונה הרויחו העולם והענין בהפך כמו שספרנו והם שמים חושך לאור ואור לחושך ואוי למאבדים האמת והענין הזה עשה שלמה ע\"ה עיקר בקהלת בשבחו הרווחת העולם וגנותו הפסדו ובארו שאין ריוח וקנין אחר המות מן הדבר אשר יבצר ממנו הנה וזה כולו אמת וכשתבחן הספר ההוא בזאת הבחינה יתבאר האמת: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר והם עניני מוסרים בתקוני חברת בני אדם בהפיל הדבר במקומו המועיל: \n"
+ ],
+ [
+ "חרון אפו לא נאמר אלא אפו מלמד שמוחלין לו כל עונותיו ואע\"פ ששלמה אמר בחכמתו זאת הצואה אבל זה החכם היה מוכיח בזאת המדה ומזהיר מזאת העבירה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שהלמוד בימי הילדות יתקיים ולא יקל לשכחו והענין מן הלמוד בימי הזקנה בהפך וזה מבואר ונראה לעין. אמר ר' יוסי כי חכמת הבחורים יש בה שאלות וספקות בלתי מזוקקות ולא נמלטו מן הקושיות כי לא ארכו להם הימים לשנות תלמודם ולהסיר הספקות ואמר רבי לא תבחן היין בקנקניו כי יש קנקן חדש ובו יין ישן וקנקן ישן ריקם ואין דבר בו כן יש בחורים ששאלותיהם וחכמותיהם זכות לא התערב בהם ספק כיין ישן שנבדלו שמריו ממנו ויש זקנים שאין להם חכמה כלל ואין צריך לומר שאין להם חכמה מעורבת ומבולבלת: "
+ ],
+ [
+ "אמר הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד מוציאין את האדם מן העולם והוא כי באלה המדות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר לידע להודיע ולהוודע רוצה בו שיודע העתידים להולד ואשר הם נולדים עתה וימותו ואשר יחיו אחר המות ונלמד משלש הכתות האלה שהוא היוצר והוא הבורא ואמרו הוא הדיין והוא עתיד לדון רוצה בו שהוא שופט עתה את הכל בחיים ובמות ובשאר עניני העולם והוא ג\"כ עתיד לדון אשר יחיו לעוה\"ב בגמול ועונש: ואמר ולא מקח שוחד הוא כמו שאמר ג\"כ בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד ואין ענינו שלא יקח שחד להטות הדין כי זה מן השטות שירוחק מן הש\"י מה שלא יצוייר ואף לא ידומה כי איך יצוייר לו שחד ומה יהי השחד אבל ענינו מה שבארנו שהוא לא יקח שחד הטובות כמו שיעשה אדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול הש\"י מעבירה ההיא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם וזהו ענין לא יקח שוחד והוא כמו לא ישא פנים שיענש הגדול במעלות על דבר מועט כמו שנענש משה רבינו ע\"ה על חטא הכעס כמו שבארנו בפרקים הקודמים וגמול עשו הרשע על כבוד אב ואם ונבוכדנצר על כבוד הש\"י כמו שהתבאר בסנהדרין וזהו ענין ולא משוא פנים: ובחון מאמר שעל כרחך אתה נולד ומה שדבק בו שהוא זכר ענינים טבעיים שאין בחירה לאדם בהן שעליהם אמרו רז\"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולא אמר על כרחך אתה חוטא או עובר או מהלך או עומד ומה שדומה לזה שאלו כולם ענינים שהם ברשות האדם ואין הכרח בהם כמו שבארנו בפרק החמישי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעשרה מאמרות כשתסתכל בכל מה שבא במעשה בראשית ויאמר תמצאם תשעה ובראשית עשירי ואף ע\"פ שלא התבאר בו מלת ויאמר הענין מורה עליו וכאילו אמר ויאמר אלהים יהיו השמים והארץ כי לא נהיו מבלתי מאמר והיה יכול לספר בריאה כולה במאמר אחד כשיאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ ויהי רקיע ויקוו המים וגו' ואמנם ייחד מאמר לכל ענין להודיע גודל זה המציאות וטוב סדרו ושמפסידו מפסיד דבר גדול ומתקנו יתקן דבר גדול רוצה לומר שמפסידו מי שיפסיד נפשו אשר בידו לתקנה ולהפסידה וכאילו הוא התכלית האחרון מכלל המציאות אשר אמר בו עשרה מאמרות כמו שבארנו בפתיחת חבורנו זה: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הדורות הם דברי התורה פלוני הוליד פלוני על הסדר וזכר זה ומה שאחריו מפני זכרו עשרה מאמרות שבהן מוסר לאדם לזרז אותו ולתקן נפשו במעלות המדות ובמעלות השכליות שזהו כוונת זאת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "הי' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. הד' הלחמו בד' מלכים. הה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש\"י וגרשם. העשירי עקדת יצחק: \n"
+ ],
+ [
+ "אבל הי' נסים שנעשו לאבותינו במצרים הוא הנצלם מן הי' מכות והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים ולא בישראל ואלו הם נסים בלא ספק ולשון התורה בכל מכה ומכה מהם שהביא הקב\"ה על המצריים מלבד מכת הכנים שלא באר זה אלא שהוא ידוע שלא ענש ישראל אבל היו נמצאים אצלם ולא היו מצערים אותם וכן בארו החכמים אבל בשאר המכות התבאר בהם הענין אמר בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ראיה שהנזק היה משיג אותם לבדם ואמר בצפרדעי' ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ואומר בערוב והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו'. ואמר בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד ואמר בשחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. ואמר בברד רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד. ואמר בארבה ויעל הארבה על כל ארץ מצרים ואמר בחושך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. אבל היו\"ד נסים שהיו על הים הם קבלה. הראשון הבקעת המים כפשוטו של פסוק ויבקעו המים. הב' שאחר שבקעו נעשה כקובה עד ששב כדמות גג ולא מקורה ולא משופע והיה הדרך כאילו היה נקב במים והמים מימין ומשמאל וממעל הוא מאמר חבקוק נקבת במטיו ראש פרזיו. הג' שארצו נתקשה ונקפל להם כאמרו הלכו ביבשה ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות. הד' שדרכי מצריים היו בחומר מדובק והוא אמרו חומר מים רבים. והה' שנבקעו לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגול על זאת הצורה והוא אמרו לגוזר ים סוף לגזרים. והו' שנקפאו המים ונתקשו כאבנים ועל זה אמר שברת ראשי תנינים על המים ר\"ל שנתקשו המים עד ששבו בענין שישבור הראשים עליהם. והז' שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים ר\"ל חתיכה אחת אבל היו חתיכות רבות כאילו הם אבנים וסדרו קצתם על קצתם והוא אמרו אתה פוררת בעזך ים. והח' שנקפה כזכוכית או כשהם ר\"ל בהיר עד שיראו קצתם אל קצתם בעברם בו והוא אמרו חשכת מים עבי שחקים ר\"ל שקבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר. והט' שהיו נוזלים ממנו מים מתוקים והיו שותים אותם. והיו\"ד שהיו נקפים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו יורדין לארץ והוא אמרו נצבו כמו נד נוזלים ר\"ל הדבר הנוזל היה נקפה בלב ים ומצאנו בקבלה ג\"כ שהמצריים באו עליהם מכות על הים יותר ממכות מצרים אבל כלם היו מעשרה המינים ההם אשר ירדו במצרים ונחלקו למינים רבים על הים ואל זה רמז באמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר ר\"ל במדבר ים סוף. אבל העשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום כולם דברי הכתוב הם. הראשון על ים סוף באמרם המבלי אין קברים במצרים. והב' במרה הוא אמרו וילונו העם על משה לאמר מה נשתה. והג' במדבר סין כשבקשו המן והוא אמרם מי יתן מותנו ביד ה' וגו'. הד' מריתם בהניח המן עד הבקר והוא אמרו ויותירו אנשים ממנו עד בקר. והה' מריתם בבקשם אותו ביום השבת כמו שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. והו' ברפידים על המים ג\"כ. והז' בחורב במעשה העגל. והח' בתבערה בהיותם מסופקים במקום ההוא באמרו התאוננים והוא אמרו ויהי העם כמתאוננים. והט' בקברות התאוה בבקשם הבשר אמרו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. והיו\"ד במדבר פארן בענין המרגלים ושם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמזבח היה באמצע העזרה ואנו עתידים לבאר זה במקומו והיה מגולה לשמים ועם כל זה לא היו מכבין הגשמים אש המערכה ולא היה מפזר הרוח את עמוד העשן העולה מן הקרבנות אבל בעת ההקרבה היה האויר צח והיו עומדים בעזרה כל אחד בצד חברו ובעת ההשתחויה לא היו לוחצים זה את זה לרוב מוראם וישובם במקום ההוא: \n"
+ ],
+ [
+ "אף צבת בצבת עשויה. קמייתא מאן עבדה כבר זכרנו לך בפרק הח' שהם לא יאמינו בחדוש הרצון בכל עת אבל בתחלת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה הדבר שיעשה מאדי. והוא הדבר הטבעי. או יהיה חדוש לעתים רחוקים והוא המופת הכל בשוה על כן אמרו שביום הששי שם בטבע הארץ שתשקע קרח ועדתו ולבאר שיוציא המים ולאתון שידבר וכן השאר. וכתב היא התורה הכתובה לפניו ית' כמו שאמר ולא נודע איך הוא והוא אמרו ואתנה לך את לוחות האבן והמכתב הוא הכתיבה שעל הלוחות כמו שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות. ואולי תאמר אחרי שכל הנפלאות כולם הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית למה ייחד אלו העשרה דע שלא ייחדם לומר שאין שום מופת שהושם בטבע הדברים רק אלו אבל אמר שאלו נעשו בין השמשות לבד ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בם בעת העשותם תחלה ואמרו על דרך משל שיום שני בהחלק המים הושם בטבע שיחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע וכן לאליהו וכן לאלישע ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע אליו וכן שאר הנפלאות מלבד אלו העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות: ושמיר הוא שרץ קטן חוצב האבנים הגדולות בעברו עליהם ובו בנה שלמה את בית המקדש: וצבת הוא כלי שיקח בו הנפח הברזל החם עד שיעשה בו מה שיעשה: \n"
+ ],
+ [
+ "הנני מפרש תחלה אלו המדות שנכפלות הרבה בדברי חכמים והוא בור עם הארץ וגולם וחכם וחסיד אמנם בור הוא איש אשר אין לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות ר\"ל לא חכמה ולא מוסר ואין לו ג\"כ קנין הדעות כאילו הוא ערום מן הטוב ומן הרע והוא הנקרא בור לדמותו כארץ לא יזרע בה דבר מן הדברים והיא הנקראת שדה בור כמו שהתבאר בזרעים: ועם הארץ הוא איש שיש לו מעלות המדות אבל אין לו מעלות שכליות רצונו לומר שיש לו דרך ארץ ואין בידו תורה והוא הנקרא ע\"ה ר\"ל שהוא טוב לישוב הארץ ולקבוצי המדינות מפני שיש לו מעלות המדות שתיטב בהם חברתו עם זולתו כמו שבארנו בתחלת חבורנו: וגולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות המדות אמנם אינם שלמות ולא הולכות על סדר כראוי אבל יש בהם ערבוביא ובלבולים והתערב בהם חסרון ומפני זה נקרא גולם להדמותו לכלי אשר יעשהו האומן ותהיה בו הצורה המלאכיית שיחסרהו ההשלמה והתקון כסכין והסייף שיעשה הנפח גולמים והגיע להם צורתם קודם שישחיזם ויחדדם וימרטם ויפתח בהם מה שדרכו לפתח וישלים תקונם והם הנקראים לפני זה גולמי כלי מתכות כמו שהתבאר בכלים והיא מלה עברית גלמי ראו עיניך ר\"ל חומר שלי קודם הגיע צורת האדם בה וכאשר לא הגיע לזאת הצורה שלמותה קראוהו גולם לדמותו כחומר הנמצא מוכן לקבל צורה אחרת ישוב בה יותר שלם: וחכם הוא האיש שהגיעו לו שני המינים מן המעלות על השלמות כמו שצריך: וחסיד הוא האיש החכם כשיוסיף במעלה ר\"ל במעלות המדות עד שיטה אל הקצה הא' מעט כמו שבארנו בפרק הד' ויהיו מעשיו מרובין מחכמתו ומפני זה נקרא חסיד לתוספתו כי ההפלגה בדבר יקרא חסיד תהיה ההפלגה ההיא בטוב או ברע ואמר הנה שהחכם יהיו לו אלו הז' מעלות והם עקרים גדולים ומפני זה יכוין אליהם שבהם אפשר הגמרא והלמוד והמעשה הארבעה מהם הם מעלות המדות והוא שאינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ואינו נכנס בתוך דברי חברו אבל ינוח עד שישלים דבריו ולא יתפאר במה שלא ידע והוא אמרו על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ולא יתעקש אבל כשישמע האמת יודהו ואפילו במה שאפשר לו לדחות ולחלוק ולהטעות לא ירצה לעשותו וזהו אמרו ומודה על האמת והג' מעלות שכליות הם כשיטעהו מטעה במלאכת המטעה לא יבהל וישאר מסופק באמת אבל ירגיש מהרה למקום הטעות ויבארהו והוא אמרו ואינו נבהל להשיב וזה אמנם יהיה בקלות ההבנה וטוב התבוננות למאמר המטעה להבין הפרש הדברים והמעלה הב' שישאל מה שצריך לשאל בדבר ההוא ולא יבקש מופת למודי בחכמת הטבע ולא טענה טבעית בחכמות הלמודיות וכיוצא בזה ואם יהיה הוא הנשאל ג\"כ יענה מענין השאלה אם ישאל בענינים שבטבעם מופת יענה מענין השואל במופת ואם ישאל במה שלמטה מזה יענה לפי מה שבדעתו וטבעו ועוד לא ישאל ממנו סבה חמרית ויתן סבה צורית או ישאל סבה צורית ויתן סבה חמרית אלא ישיב מצד התכלית וזהו אמרו שואל כענין ומשיב כהלכה וזה לא יהיה אלא אחר חכמה יתירה. והמעלה הג' שיסדר תלמודו ויקדים מה שראוי להקדימו ויאחר מה שראוי לאחרו שזה הדרך מועיל בלמוד מאד והוא אמרו אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואלו כלם הם בגולם בהפך מפני שהוא בלתי שלם כמו שבארנו ולא הגיע לזאת המעלה: \n"
+ ],
+ [
+ "רעב של בצורת הוא שתהיה השנה במעט מטר ימטר בקצת מקומות ובקצתם לא ימטר ובאשר ימטר יהיה מטרו מעט: ורעב של מהומה הוא שיתעסק אדם במלחמות וקטטות וחדושים אשר יתחדשו להם עד שתשמט הארץ ולא תיזרע בעת הזריעה לחרדת העולם: ורעב של כליה הוא שלא ימטר כלל וייבשו הנהרות והאגמים כאמרו והיו שמיך אשר על ראשך נחשת: \n",
+ "ענוי הדין הוא איחור המשפט ועיון בו ימים רבים בדבר המבואר. ועוות הדין הוא שידון במה שאינו ראוי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פעמים רבות בסדר זרעים סדר הוצאת החקים מן התבואה ושם התבאר שבשנה השלישית והששית היה מוציא מעשר ראשון ונותנו ללוי בכל שנה [ושנה] ואח\"כ היה מוציא מעשר עני ונותנו לעניים וזה המעשר עני הוא במקום מעשר שני שהיה מוציא בשאר שני השמטה. ומתנות עניים הם הלקט והשכחה והפאה והפרט והעוללות כי בחג ישנם זה כולו כי כבר נשלם עסק האדמה ומי שנתן אלו החקים נתנם ומי שלא נתנם גזלם: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה התבאר בזה המאמר שהחסיד הוא שירבה בפעולת הטוב ר\"ל שיטה לאחד משני הקצוות מעט והתבאר לך ג\"כ שיקרא רשע מי שיש לו מפחיתיות הנפש ר\"ל שיטה בפעולותיו אל הקצה האחד המוסיף כמו שבארנו בפרק הד' כי זה אשר ירצה שיהיה לו ממונו וממון זולתו יש לו רוב התאוה וקראו רשע: \n"
+ ],
+ [
+ "הסתכל איך קרא הסבלן שסבלנותו יתירה עד שיקרב להעדר ההרגשה בדבר הכעס חסיד וקרא מי שיש לו פחיתיות מדת הכעס רשע: \n"
+ ],
+ [
+ "הסתכל איך לא קרא הנבון הזכרן חסיד מפני שהיא מעלה שכלית וקראו חכם ולא קרא הקשה להבין הענינים ורב השכחה רשע מפני שאינו בידו ואינם מן המעלות אשר אפשר לקנותם כמו שבארנו בפרק השני: \n"
+ ],
+ [
+ "הסתכל איך קרא רב הרחמנות אשר לא יספיק לו מה שירחם הוא לבדו עד שירחמו גם כן אחרים חסיד וקרא האכזר רשע: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו בהולכי לבית המדרש רוצה בו ההליכה לבית המדרש יש בה ארבע מדות: הסתכל איך קרא המרבה לקנות המעלות חסיד והמתעצל לקנות רשע. ",
+ "וכשתדע המעלות השכליות ומעלות המדות ותדע כל מין מהם אם תרצה למוד החכמה והמעשה ותדע המצוע ודרך המעשי' אשר יקראו טובות והתוספת על המצוע מעט אשר הוא מפעלות החסידים המפורסמים ותדע התוספת והחסרון אשר שניהם רע אלא שאחד מן הקצוות יותר ראוי בשם הרע ואחד יקרא חטא או פעל בלתי נכון והמשל בזה שהזהירות טוב גמור בלי ספק ורוב התאוה רע גמור בלי ספק והעדר ההרגשה בהנאה אע\"פ שהוא רע אמנם אינו כרוב התאוה ויקרא חטא או פעל בלתי נכון והיציאה מן הזהירות מעט לצד העדר ההרגשה מן הראוי לשלמים וכשתבין זה הענין תדע שמי שיצא מן הזהירות מעט יקרא חסיד כמו שהקדמנו ונעדר ההרגשה יקרא חוטא ולזה אמר בנזיר מאשר חטא על הנפש כמו שבארנו בפרק הד' ומכל מה שהקדמנוהו ובארנוהו תדע מי מבני אדם ראוי שיקרא בור ומי ראוי שיקרא עם הארץ ומי ראוי שיקרא גולם ומי ראוי שיקרא חכם ומי ראוי שיקרא רשע ומי ראוי שיקרא חסיד ומי ראוי שיקרא חוטא אלו ז' שמות נופלים על ז' אנשים לפי מה שיש להם מן המעלות ומן הפחיתיות ואשר למדו השכליות לפי מה שקדם לנו מן הפירוש וכבר שמו שמות לפי עניני האיש כמו שיש לו פחיתיות של מדות והוא הנקרא רשע כמו שבארנו ואם יהיו לו מעלות שכליות ישתמש בהן ברעות שזה יקרא אצל החכמים רשע ערום ואם יהיה רשע מזיק לבני אדם ר\"ל שיהיו מכלל פחיתיות מדות ענינים שיזיקו לבני אדם כעזות וכאכזריות וכיוצא בהן זה יקרא רשע רע וכן מי שיהיה אצלו מעלות שכליות ופחיתיות מדות יזיק בהן יקרא חכם להרע כמו שאמר הפסוק במי שהוא כך חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו ר\"ל שמעלותם השכליות הם ישתמשו בהן בפעולות הרעות ולא בטובות אבל האיש אשר יתקבצו בו המעלות כולן השכליות ומעלות המדות עד שלא תהיה לא מעלה שכלית ולא מעלה ממעלות המדות שאינן בו וזה נמצא מעט והפלוסופים יאמרו שמציאת אדם כך רחוק מאד אבל אינו נמנע וכשימצא הם יקראוהו איש אלהי וכן יקרא בלשוננו איש אלהים ואומר אני שהאיש ההוא יקרא מלאך השם כמו שאמר ויעל מלאך השם מן הגלגל ואמרו הפלוסופים שנמנע שימצא אדם שנתקבצו בו הפחיתיות כולם עד סופן מאין השכליות ואשר למדות עד שלא תהיה לו מעלה כלל וכשימצא והוא רחוק הם יכנוהו בשם חיה אחת מן החיות הרעות המזיקות וכן קראו שלמה דוב שכול שהוא קבוץ הסכלות וההזק ואלו החמשה ג\"כ שמות מורכבים. הארבעה לגנאי והם רשע ערום ורשע רע וחכם להרע ודוב שכול ואחד לגדולה ואין גדול ממנו והוא איש אלהים או מלאך השם וכבר באר הכתוב שקריאת האיש אשר ימצאו בו המעלות השכליות ומעלות המדות מלאך השם והוא אמרו שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא והדעת הוא כולל כל המעלות השכליות מפני שלא ישלם כי אם אחריהם ואומר ותורה יבקשו מפיהו ראיה על שלמותו במעלות המדות כפי מה שבארנו בפרק שביעי שזהו כונת התורה ולזה אמר וכל נתיבותיה שלום וכבר בארנו שם ג\"כ שהשלום הוא ממעלות המדות ואמר אחר כך כי מלאך ה' צבאות הוא: "
+ ],
+ [
+ "דימה האיש הזכרן שיזכור כל מה שישמע ולא יבדיל בין האמת והשקר לספוג והוא צמר הים שבולעת הכל ודימה ג\"כ מי שיבין לאלתר ולא יזכור דבר כלל לא האמתי ולא שאינו אמתי למשפך ודימה מי שיזכור דברים הרעים והדעת שאינו אמתי וישכח דברים האמתיים אשר עליהם המעשה למשמרת שלא ישאר בה רק השמרים ויצא הזך ודימה האיש שהענין בו בהפך לנפה שמוציאה העפר והאבק בנקביה וישאר בה הסלת וזו נפה הסלת לבד היא הטובה שבהן להיותה מוציאה הקמח הדק אשר אין בו צורך ומשאירה הגס והוא הסולת: \n"
+ ],
+ [
+ "פירוש אלו הדברים כך הוא אתה יודע שאלו הסבות הגשמיות יבטלו ויסורו ויתחייב סור המתחדש בסור סבתו ומפני זה כשתהיה סבת האהבה ענין אלהי והוא המדע האמיתי האהבה ההיא אי אפשר שתסור לעולם מפני שסבתה מתמדת המציאות: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "זה כלו מבואר שאלו הענינים על צד הגמול והעונש כי מי שיחלק לא לכונת סתירת דברי חבירו אלא לרצותו לדעת האמת יתקיימו דבריו ולא יפסיקו: וכל מי שיישר בני אדם יגמלהו ה' יתברך כשימנעהו מן החטא וכל מי שיטעה בני אדם יענשהו ה' יתברך כשימנעהו מן התשובה וזה מבואר אין קושי בו כשתבין מה שכללנוהו בפר' השמיני: "
+ ],
+ [
+ "עין טובה כבר בארנו פעמים רבות שענין עין טובה היא ההסתפקות ונפש שפלה היא הזהירות ורוח נמוכה היא הענוה יתירה כמו שהתבאר בפרק שלפני זה והשלש שכנגדן הוא החריצות לקנות הממון והוא עין רעה ורוב התאוה והיא נפש רחבה והגאוה והיא רוח גבוהה והשלש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו ומפני זה יקרא כל מי שימצאו בו אלו המעלו' מתלמידיו של אברהם אבינו מפני שהתנהג במדותיו. וכל מי שימצאו בו אלו השלשה פחיתיות הוא מתלמידיו של בלעם הרשע אחר שהתנהג במדותיו ואני אזכיר המקומות שהתבארו בהן אלו המעלות לאברהם והפחיתיות ההן כולם לבלעם והן נמצאות כולן בתורה אמנם ההסתפקות באברהם הוא אמרו למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו' וזה תכלית ההסתפקות והוא שיניח אדם ממון גדול ולא יהנה ממנו אפילו בדבר מועט. אבל זהירתו אמרו לשרה ביום בואו מצרימה. הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ובא בפי' שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא וזה תכלית הזהירות ועוד אמרו על הגר אחר שלקחה הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל העיד הכתוב שהרע בעיניו על ישמעאל לבד והוא אמרו וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו: אלו כולם מופתי הזהירות. ואמנם ענותנותו הוא אמרו ואנכי עפר ואפר. והתפרסם לבלעם הרשע החריצות על הממון והוא בואו מארם נהרים בעבור הממון אשר נשכר בו לקלל את ישראל והוא אמרו יתברך אשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו'. ואמנם רוב תאותו בענין המשגל היא סבת עצתו לבלק שיפקיר הנשים לזנות עם ישראל וישים זונות מפורסמות כי לולי רוב התאוה אשר היתה לו והיות הזנות טוב בעיניו לא היה מצוה בו שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו ולשון הכתוב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' וחכמים אמרו בלעם בועל אתונו היה ואין ספק בו שמי שזה דעתו בזה תהיה פעולתו. ואמנם גאותו אמרו נאם שומע אמרי אל ואמנם הביאו ראיה על בלעם מאמרו ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים וגו' פירוש מפני שהיה איש הדמים שהוא היה סיבת מות ישראל במגפה והוא ג\"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולת הרע: והביאו ראיה על תלמידי אברהם מאומרו להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא כמו שקראו זרע אברהם אוהבי: \n"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאמר עז פנים לגיהנם צוה בעזות בתוכחת המורים וכיוצא בה וכאילו אמר השתמש בקצת הפחיתיות במקומן ברצון הש\"י ובאמיתתו כמאמר הנביא ועם עקש תתפל אלא בתנאי שתהיה כונתך האמת והוא אמרו לעשות רצון אביך שבשמים ומן הטובות שחנן הש\"י לזאת האומה שיש להם בושת פנים וכן אמרו שמופתי זרע אברהם שהם ביישנים ורחמנים וגומלי חסדים אמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וכאשר סופר זה מעלות הבושת בקש ואמר ה' אלהינו כאשר חננתנו זאת המעלה כן תחננו להבנות עירך במהרה בימינו: \n"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אמרו על התורה שיהפוך בה ויהגה בה מפני שהכל בה: ואמר ובה תחזי ר\"ל האמת פירש ותראה האמת בעין השכל כתרגום וירא וחזא: ואח\"כ אמר וסיב ובלה בה כלומר התעסק בה עד עת הזקנה גם אז לא תסור ממנה לזולתה: \n"
+ ],
+ [
+ "ואמר בן הא הא לפי מה שתצטער בתורה יהיה שכרך ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל ויראה מן המלמד אבל קריאת התענוג והמנוחה אין קיום לה ולא תועלת בה ואמרו בפירוש מאמרו אף חכמתו עמדה לי חכמה שלמדתי באף עמדה לי ומפני זה צוה להטיל אימה על התלמידים ואמרו זרוק מורא בתלמידים: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אבות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fd3d5593ecf852f6360ce9c29f63bd31043891b6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,28 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam Introduction to Seder Tahorot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם הקדמה לסדר טהרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ "",
+ "In the previous five orders, we have come across and learnt many principles of impurity and purity, in particular within the tractate of Eduyot. Those mishnayot were brought in those particular orders as an offshoot to a specific topic discussed there, but the main principles and branches are found in this order. Therefore, in my explanation of this order, I won't rely on what was already mentioned previously about impurity and purity. Rather I will discuss the topic as a standalone, without the need for another order. I will proceed now with an introduction that will be a key to what will be mentioned in this order. That is, all forms of impurity mentioned in the Torah originate from and are connected to some species of living creatures except for Tzaarat (skin affliction) which imparts impurity to clothes and walls without having a person as the source of impurity, as described in the Torah. In addition, all animals cannot impart impurity while they are alive nor do they become impure while alive, except for humans alone. But other species are pure while they are alive and they do not impart impurity nor receive impurity while they are alive. Man alone can become impure while alive and gives off impurity while alive, with impurities that we will discuss.",
+ "And within the different types of impurities, according to the language of the Torah, there exists eleven categories: impurity of a sheretz (crawling creatures), impurity of a dead animal, impurity of a corpse, impurity of seminal emission, impurity of the red heifer waters, impurity of sin offerings, impurity of a zav (sickly male discharge), impurity of a zava (sickly female discharge), impurities of a menstruating woman, impurity of a woman after childbirth, and impurity of tzara'at (skin affliction). Within these impurities, some have multiple levels of impurity, while others have only a single level. I will now describe each impurity",
+ "The impurity of a sheretz (crawling creature) has only the main level of impurity. The sheretz itself is the primary source of impurity. The name sheretz is associated with the eight species mentioned in the Torah. The weasel, the mouse, the tortoise, the ferret, the chameleon, the lizard, the snail, and the mole (vayikra 11:29). The blood of the sheretz, its flesh and fat have an equal status of impurity. In four of the eight, their skin and flesh are also equal. These four are the ferret, the chameleon, the lizard, and the snail (roughly translated - not halachikly). Only the bones on its own do not impart impurity. Other creepy crawlies like the frog, beetles, scorpions, snakes and the like are pure and do not impart impurity. ",
+ "The impurity of a dead animal has only one main level of impurity. The dead animal itself is the primary source of impurity. The name is associated with a dead animal, whether from livestock or wild. Whether it is ritually pure or impure(kosher or not). The difference between a kosher animal or a non kosher animal is that if a kosher animal is slaughtered in the proper way according to the what is mentioned in chullin (70b) the dead animal is ritually pure. For a non kosher animal there is no difference whether it was slaughtered, torn apart or died naturally. Furthermore, the dead body of a non kosher livestock animal, or a kosher or non kosher wild animal, there is no difference between the flesh and the fat regarding tuma (impurity). This is not the case with a kosher livestock animal. The fat when it dies never will impart impurity. I will explain this reasoning in its right place in the tractate Uktzin (Ch3, Mishna 3). The blood of a dead animal does not impart impurity neither from a kosher non non kosher animal. Also, the skeleton seperated from the meat, the horns, the hoofs and nails, if seperated from the body, do not impart impurity. However, the marrow inside the bones will impure like the flesh. And the marrow of the creeping creature is like its flesh, just as the marrow of the dead is like the flesh of the dead. This is learnt in the tosefta of Ohalot (1:5) where it says that the marrow is considered flesh in every respect. ",
+ "And the impurity of a corpse has nine avot (sources). The dead body itself is the primary source of impurity. When I say 'the dead,' I don't refer to any dead but it refers to specific items, if they are the size of an olive or larger, such as its flesh, its marrow, its sinews, its bones, its blood, and anything that comes from its corpse, as detailed in Tractate Ohalot (Chapter 2, Halacha 1). It doesn't make a difference whether the dead is a non Jew or a Jew except for the cases of an Ohel (lit. tent) where a non Jew does not impart purity in an ohel. This is the language of the gemara (yevamot 81a) A few imparts impurity in an ohel, a gentile does not. This is learnt from the verse (Bamidbar 11:14) \"This is the law of a man (Adam) the dies in a tent, and in Yechezkel (34:31) it defines what is an Adam \"For you—My flock, the flock that I tend—are man (Adam)\". You are called Adam and the nations of the world are not called Adam. The grave also imparts impurity. A person that becomes impure from a dead body is also called an Av (a primary source). Utensils/vessels that touch the dead body are also called an Av Hatuma a primary source of impurity). In addition, if vessels are touching a dead body and a person is touching those vessels and vessels are touching that person, all three are now Av Hatuma. The vessels touching the body, the person and the 2nd vessels. Also, vessels that are touching the vessels that touched a dead body are an Av Hatuma. I will explain each case in the 2nd chapter of Ohalot. This is all on condition that the person is a Jew, but a non-Jew that touches a dead body does not get the dead body impurity. The beginning of the tosefta Ohalot (h4) says \"The non-Jew, the animal, an 8 year old, earthen vessels, food and drink that touch a dead body, vessels that touch them are pure\". And the meaning of saying they are 'pure' is that their law is not the same as the law of vessels that come into contact with the impurity of a corpse. I didn't go into this yet to make sure you didn't confuse it with beverages that touch a corpse, but they do become impure with the impurity of beverages, which I am going to explain, not like an Av Tuma to vessels. Another Av Tuma (primary source) is the ohel (tent), and the laws of an ohel and the laws of vessels that are touching a corpse are the same and he is impure for 7 days like the vessels that touch the dead. The reason we counted it separately is because the leather, cloth and sackcloth, if they made a tent over the dead, would become impure unlike other vessels made of wood, earthenware or bone, which would not be impure as a tent. Yes, isn't the law that a wooden or bone vessel which make a tent, become impure like a vessel touching a dead body? I will explain that in the 27th chapter of this tractate. In the tosefta Nidda (ch 6, h10) it says \"anyone who becomes impure in a tent becomes impure with the impurity of seven, and there are cases where one becomes impure with the impurity of seven but does not become impure in a tent\", this alludes to vessels that can be purified in a Mikve, as we have explained "
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..165c14d1bd9c33e828a162071c589e65ff1ec823
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,30 @@
+{
+ "title": "Rambam Introduction to Seder Tahorot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_Introduction_to_Seder_Tahorot",
+ "text": [
+ "",
+ "In the previous five orders, we have come across and learnt many principles of impurity and purity, in particular within the tractate of Eduyot. Those mishnayot were brought in those particular orders as an offshoot to a specific topic discussed there, but the main principles and branches are found in this order. Therefore, in my explanation of this order, I won't rely on what was already mentioned previously about impurity and purity. Rather I will discuss the topic as a standalone, without the need for another order. I will proceed now with an introduction that will be a key to what will be mentioned in this order. That is, all forms of impurity mentioned in the Torah originate from and are connected to some species of living creatures except for Tzaarat (skin affliction) which imparts impurity to clothes and walls without having a person as the source of impurity, as described in the Torah. In addition, all animals cannot impart impurity while they are alive nor do they become impure while alive, except for humans alone. But other species are pure while they are alive and they do not impart impurity nor receive impurity while they are alive. Man alone can become impure while alive and gives off impurity while alive, with impurities that we will discuss.",
+ "And within the different types of impurities, according to the language of the Torah, there exists eleven categories: impurity of a sheretz (crawling creatures), impurity of a dead animal, impurity of a corpse, impurity of seminal emission, impurity of the red heifer waters, impurity of sin offerings, impurity of a zav (sickly male discharge), impurity of a zava (sickly female discharge), impurities of a menstruating woman, impurity of a woman after childbirth, and impurity of tzara'at (skin affliction). Within these impurities, some have multiple levels of impurity, while others have only a single level. I will now describe each impurity",
+ "The impurity of a sheretz (crawling creature) has only the main level of impurity. The sheretz itself is the primary source of impurity. The name sheretz is associated with the eight species mentioned in the Torah. The weasel, the mouse, the tortoise, the ferret, the chameleon, the lizard, the snail, and the mole (vayikra 11:29). The blood of the sheretz, its flesh and fat have an equal status of impurity. In four of the eight, their skin and flesh are also equal. These four are the ferret, the chameleon, the lizard, and the snail (roughly translated - not halachikly). Only the bones on its own do not impart impurity. Other creepy crawlies like the frog, beetles, scorpions, snakes and the like are pure and do not impart impurity. ",
+ "The impurity of a dead animal has only one main level of impurity. The dead animal itself is the primary source of impurity. The name is associated with a dead animal, whether from livestock or wild. Whether it is ritually pure or impure(kosher or not). The difference between a kosher animal or a non kosher animal is that if a kosher animal is slaughtered in the proper way according to the what is mentioned in chullin (70b) the dead animal is ritually pure. For a non kosher animal there is no difference whether it was slaughtered, torn apart or died naturally. Furthermore, the dead body of a non kosher livestock animal, or a kosher or non kosher wild animal, there is no difference between the flesh and the fat regarding tuma (impurity). This is not the case with a kosher livestock animal. The fat when it dies never will impart impurity. I will explain this reasoning in its right place in the tractate Uktzin (Ch3, Mishna 3). The blood of a dead animal does not impart impurity neither from a kosher non non kosher animal. Also, the skeleton seperated from the meat, the horns, the hoofs and nails, if seperated from the body, do not impart impurity. However, the marrow inside the bones will impure like the flesh. And the marrow of the creeping creature is like its flesh, just as the marrow of the dead is like the flesh of the dead. This is learnt in the tosefta of Ohalot (1:5) where it says that the marrow is considered flesh in every respect. ",
+ "And the impurity of a corpse has nine avot (sources). The dead body itself is the primary source of impurity. When I say 'the dead,' I don't refer to any dead but it refers to specific items, if they are the size of an olive or larger, such as its flesh, its marrow, its sinews, its bones, its blood, and anything that comes from its corpse, as detailed in Tractate Ohalot (Chapter 2, Halacha 1). It doesn't make a difference whether the dead is a non Jew or a Jew except for the cases of an Ohel (lit. tent) where a non Jew does not impart purity in an ohel. This is the language of the gemara (yevamot 81a) A few imparts impurity in an ohel, a gentile does not. This is learnt from the verse (Bamidbar 11:14) \"This is the law of a man (Adam) the dies in a tent, and in Yechezkel (34:31) it defines what is an Adam \"For you—My flock, the flock that I tend—are man (Adam)\". You are called Adam and the nations of the world are not called Adam. The grave also imparts impurity. A person that becomes impure from a dead body is also called an Av (a primary source). Utensils/vessels that touch the dead body are also called an Av Hatuma a primary source of impurity). In addition, if vessels are touching a dead body and a person is touching those vessels and vessels are touching that person, all three are now Av Hatuma. The vessels touching the body, the person and the 2nd vessels. Also, vessels that are touching the vessels that touched a dead body are an Av Hatuma. I will explain each case in the 2nd chapter of Ohalot. This is all on condition that the person is a Jew, but a non-Jew that touches a dead body does not get the dead body impurity. The beginning of the tosefta Ohalot (h4) says \"The non-Jew, the animal, an 8 year old, earthen vessels, food and drink that touch a dead body, vessels that touch them are pure\". And the meaning of saying they are 'pure' is that their law is not the same as the law of vessels that come into contact with the impurity of a corpse. I didn't go into this yet to make sure you didn't confuse it with beverages that touch a corpse, but they do become impure with the impurity of beverages, which I am going to explain, not like an Av Tuma to vessels. Another Av Tuma (primary source) is the ohel (tent), and the laws of an ohel and the laws of vessels that are touching a corpse are the same and he is impure for 7 days like the vessels that touch the dead. The reason we counted it separately is because the leather, cloth and sackcloth, if they made a tent over the dead, would become impure unlike other vessels made of wood, earthenware or bone, which would not be impure as a tent. Yes, isn't the law that a wooden or bone vessel which make a tent, become impure like a vessel touching a dead body? I will explain that in the 27th chapter of this tractate. In the tosefta Nidda (ch 6, h10) it says \"anyone who becomes impure in a tent becomes impure with the impurity of seven, and there are cases where one becomes impure with the impurity of seven but does not become impure in a tent\", this alludes to vessels that can be purified in a Mikve, as we have explained "
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם הקדמה לסדר טהרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/Hebrew/Commentarie de Maimonide sur la Mischnah Seder Tohorot, Berlin 1889.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/Hebrew/Commentarie de Maimonide sur la Mischnah Seder Tohorot, Berlin 1889.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dcc0ed998e64c2b5b008008a4b5b2db66dc21144
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/Hebrew/Commentarie de Maimonide sur la Mischnah Seder Tohorot, Berlin 1889.json
@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam Introduction to Seder Tahorot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000521134",
+ "versionTitle": "Commentarie de Maimonide sur la Mischnah Seder Tohorot, Berlin 1889",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם הקדמה לסדר טהרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ "בשם יי אל עולם",
+ "ידוע שכבר קדמו לנו באלו החמשה סדרים אשר קדם ביאורם שרשים רבים מן הטומאות והטהרות ובפרט במסכת עדיות. וכל מה שבא מהם באיזה מקום שיהיה אין זה כי אם שהתגלגל בזולת מקומם לאיזה ענין ושרשיהן וענפיהן אינם אלא בזה הסדר. ולזה לא אסמך בזה הסדר על מה שכבר התבאר בסדר קדום מענין טומאה וטהרה אבל אדבר בזה הדבר באופן שיעמוד בפני עצמו שלא יצטרך לסדר אחר. ואני אקדים לך בכאן הקדמות שיהיו מפתח למה שיכללהו זה הסדר אחר שאומר שכל טומאה מהטומאות הנזכרות בתורה התחלתן וסמיכותן אל מין ממיני הבעלי חיים בהכרה חוץ מצרעת שהיא תטמא הבגדים והכתלים בלתי שיהיה אדם התחלת זאת הטומאה כמו שבא בתורה. ושאין בכל מיני הבעלי חיים מי שיְטמא בעודנו חי או יִטמא והוא חי זולת האדם לבדו אבל שאר מיני בעלי חיים כולם טהורים בעודם בחיותם לא יטמאו זולתם ולא יטמאו מן זולתם והאדם לבדו יְטמא והוא חי ויטמא והוא חי בטומאות אשר יבוא תארם.",
+ "וזה שחלקי הטומאות לפי מה שבא לשון התורה אחד עשר חלקים טומאת שרץ וטומאת נבילה וטומאת מת וטומאת שכבת זרע וטומאת מי חטאת וטומאת החטאות וטומאת זב וטומאת זבה וטומאת נדה וטומאת יולדת וטומאת צרעת. ומאלו הטומאות יש טומאה שבה אבות רבות ומהן מה שאין בה אלא אב אחד לבד וזה פירושן.",
+ "טומאת שרץ יש בה אב אחד לבד וזה שהשרץ עצמו הוא אב הטומאה. וזה השם רצוני לומר השרץ נופל על כל מין מהשמונה מינים הנזכרים בתורה והם החלד והעכבר והצב והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת (ויקרא י\"א כ\"ט). ודם השרץ ובשרו וחלבו שוין בטומאה וארבעה מהן עורן ובשרן גם כן בשוה והן האנקה והכח והלטאה והחמט ועצמות השרץ לבדן ומגורדין לא יטמאו ושאר השקצים והשרצים כצפרדע וטרטוק והאפעה והנחשים ודומיהן כולן טהורין לא יטמאו.",
+ "וטומאת נבלה בה אב אחד לבד וזה שהנבלה בעצמה אב הטומאה. וזה השם נופל על המתה מכל מיני הבהמה והחיה בין טהורה בין טמאה. ובין הטהורה והטמאה הפרש וזה שהטהורה אם נשחטה שחיטה כשירה לפי מה שהתבאר בחולין (חולין ע' ע\"ב) היא טהורה והטמאה אין חלוק בין שתשחט או שתנחר או שתמות במיתה טבעית. ועוד שנבלת בהמה טמאה וחיה בין טמאה ובין טהורה אין חלוק בין בשרה וחלבה לטומאה ובהמה טהורה איננה כן אבל חלבה כאשר מתה לא יטמא בשום פנים. ואני עתיד לבאר טעם זה במקומו מעוקצין (עוקצין פ\"ג מ\"ג). ודם נבלה לא יטמא טומאת נבלה לא מן הטהורה ולא מן הטמאה וכן העצמות המגורדין מהבשר והקרנים והטלפים והציפרנים אם הובדלו מן הגוף לא יטמאו. אולם המוח שבתוך העצמות הוא יטמא מהנבלה כבשרה וכן הוא מהשרץ כמו בשרה והוא מהמת כמו בשר המת. וכבר התבאר זה בתוספת אהלות (פ\"א הל' ה') ושם אמרו מוח הרי הוא כבשר לכל דבר.",
+ "וטומאת מת בה תשעה אבות. וזה שהמת עצמו אב הטומאה ואין רצוני באמרי בכאן המת כל מת אבל הדבר אשר יטמא טומאת מת ככזית מבשרו ונצל ותרוד רקב ועצמות ודם ושאר מה שיבוא מספרו בשני מאהלות (מ\"א). ואין חלוק בין שיהיה המת גוי או ישראלי זולת בטומאת אהל לבד שהגוים אינם מטמאין באהל ולשון הגמר (יבמות פ\"א א') ישראל מטמאין באהל ואין הגוים מטמאין באהל ונסמך זה לאמרו (במדבר י\"א יד\") זאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (יחזקאל ל\"ד ל\"א) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם. והקבר גם כן אב הטומאה. ואדם שנטמא במת הוא גם כן יקרא אב. וכלים הנוגעים בו הם אב הטומאה. וכן כלים הנוגעים במת ואדם הנוגע בהן וכלים שנגעו בזה האדם כל אחד מהשלשה אב הטומאה רצוני לומר הכלים הראשונים והאדם והכלים השניים. וכן כלים שנגעו בכלים שנטמאו במת הן גם כן אב הטומאה. ואני עתיד לבאר ראית כל אחד מהן בשני מאהלות. וזה כלו בתנאי שיהיה האדם ישראלי אבל גוי שנגע במת אינו טמא מת ולא יטמא כמו שיטמא טמא מת. ובתחילת תוספת אהלות אמרו (הל' ד') הגוי והבהמה ובן שמונה וכלי חרס והאוכלין והמשקין הנוגעים במת כלים הנוגעים בהן טהורים וענין אמרם טהורים שלא יהיה דינם כדין כלים הנוגעין בטמא מת ולא בארתי לך זה אלא כדי שלא תחשוב שמשקין הנוגעין במת אשר הן משקין טמאין בלא ספק לא יטמאו הכלים אבל הם יטמאו אותם טומאת משקין אשר אני עתיד לבארם ולא כטומאת האב לכלים. ומאבות הטומאות גם כן האוהל ודין האוהל אשר יטמא במת ודין כלים הנוגעים במת אחד לפי שהוא יטמא זולתו טומאת שבעה כמו כלים שנגעו במת. ולא מנינו אותו לבדו אלא לפי שהעור והבגד והשק אם נהיו אהל על המת יטמאו ושאר חומרי הכלים אינם כן לפי שאם היה האהל מעץ או מחרש או מעצם לא יטמא. האלוהים (ל' שבועה) הלא כלי עץ או כלי עצם המאהיל על המת דינם דין כלי שטף שנגעו במת. ואני עתיד לבאר זה בשבע ועשרים מזאת המסכת. ובתוספת נדה (פ\"ו הל' י') אמרו כל המיטמא באוהל מיטמא טומאת שבעה ויש מיטמא טומאת שבעה ואינו מיטמא באהל ירמזו אל כלי שטף כמו שבארנו. וממה שראוי שתדעהו הוא שאף על פי שאלו כולם מן המת אבות אין זה כי אם למנות מהן הראשון והשני לענין טומאת תרומה וטומאת קודש כמו שאני עתיד לזכרו בזאת הפתיחה ולא שיהיה מי שיטמא בדבר מהן חייב כרת אם נכנס למקדש או כשאכל קדשים. ולשון התוספתא (אהלות פ\"א הל' ב') במה דברים אמורים בתרומה וקדשים אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד. וכבר מנינו בשבעה מנזירות (מ\"ב) טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן.",
+ "וטומאת שכבת זרע בה אב אחד. וזה שהזרע אב הטומאה ומתנאיו שיצא מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה. ולשון ספרא (פרשה ו' הל' ד' (ע\"ז ד') איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד תלמוד לומר (ויקרא ט\"ו ט\"ז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע. וכבר בארנו פעמים שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה. ואין מתנאיו הקושי וההנאה כמו שהתבאר בגמר נדה (מ\"ג א'. ובקצת נוסחאות הערבי גרס יומא במקום נדה) אבל מתנאיו שיטמא הוא שיהיה מראהו לבן כמראה הזרע הידוע. ולשון תוספת זבים (פ\"ב ה\"ד וכצ\"ל) שכבת זרע אדומה טהורה. ורוב מה שיצא הזרע כן הוא שיכוף האדם עצמו לתשמיש הרבה פעמים זה אחר זה בזמן קרוב ואז יצא הדם קודם שישתנה בכלי הזרע.",
+ "וטומאת מי חטאת בה אב אחד. וזה שאפר פרה אדומה אם נתערב במי מעין כמו שיתבאר במסכת פרה (פ\"ט מ\"ח בפי' הר\"מ) אלו המים יטמאו לפעמים ופעמים לא יטמאו וכאשר יטמאו הם אב הטומאה ואני עתיד לבאר זה הענין בפרק ראשון מזאת המסכת (מ\"א).",
+ "וטומאת חטאות בה שלשה אבות אחת מהן פרה אדומה שהעוסק בשרפתה ושאר מעשיה מטמא בגדים כמי שנוגע באב הטומאה כמו שיתבאר במקומו במסכת פרה (פרה פ\"ד מ\"ד). והשנית פרים ושעירים שנכנס דמן לפנים שהשורפן גם כן מטמא בגדים וכבר זכרנו אלו הפרים והשעירים במקומות ממסכת זבחים (ראה פי\"ב במ\"ה) ולשון גמר זבחים (זבחים פ\"ג ע\"א והנוסחא משונה קצת) הא למדת על כל המכפרים שהשורפו מטמא בגדים. והשלישית שעיר המשתלח שהמשלח שעיר לעזאזל מטמא בגדים.",
+ "וטומאת זבה כוללת שבעה אבות. וזה שהזבה עצמה אב הטומאה ובועלה אב הטומאה ודם זיבתה אב הטומאה ורוקה ומימי רגליה ומרכבה ומשכבה כל אחד מהן אב. וידוע מכתובי התורה שטומאת נדה וטומאת יולדת דבר אחד. אמר השם יתברך (ויקרא י\"ב ב') כימי נדת דותה תטמא ואמר (שם ה') וטמאה שבועים כנדתה.",
+ "והנדה בה אלו השבע אבות בעצמם. וכן טומאת זב תכלול שבעה אבות והן הזב וזובו ושכבת זרעו ורוקו ומימי רגליו ומשכבו ומרכבו ואחר שכבר נודע שאין חלוק בטומאה בין בועל נדה או זבה או יולדת בתוך שבעה לזכר או ארבעה עשר לנקבה כמו שאמר השם יתברך (שם ט\"ו ל\"ג) ולאיש אשר ישכב עם טמאה נקרא אותו בועל טמאה והוא אשר נמנה מכלל אבות הטומאות בשם אחד ולא נמנה בועל נדה לבדו ובועל זבה לבדו ובועל יולדת לבדו לפי שהכל אחד. וממה שראוי שתדעהו שכל מה שלא תטהר הטמאה במי מקוה היא מטמאה את בועלה אפילו עמדה שנים אחר שנפסק הדם ולא תטהר בזמן בלא מי מקוה. וכן המרכב והמשכב כל אחד מהן אב ולא נמנה משכב הזב לבדו ומשכב מצורע לבדו ומשכב זבה לבדו ומשכב נדה לבדו לפי שדין הכל אחד אבל נמנה משכב לבד יטמאהו כל מי שיטמאהו. וכמו זה נמנה גם כן דם טמאה ויהיה זה כולל לדם נדה ודם זיבה ודם יולדת. וכך נאמר רוק הטמא ומימי רגליו ויכלול זה זב וזבה נדה ויולדת שדין הרוק ומימי רגלים מכל אחד ואחד מאלו הארבעה שוה בטומאה.",
+ "וטומאת צרעת בה ארבעה אבות. מצורע מוחלט והוא יקרא גם כן מצורע בימי גמרו ומצורע בימי ספרו ובגד מנוגע ובית מנוגע. וארצה באמרי כאן בגד כל מה שיקבל טומאת צרעת מן בגד צמר או פשתים או השתי או הערב או כל כלי עור. וכן רצוני באמרי בית מנוגע חומרי הבית בכללם והן אבניו ועציו ועפרו שכל חלק מהם מטמא בכזית כמו שיתבאר בשלשה עשר (מ\"ג) מנגעים מזה הסדר.",
+ "ויהיה מספר אבות הטומאות שלשים ושתים אבות ואלו הן השרץ והנבלה והמת והאדם שנטמא במת וכלים שנטמאו במת וכלים שנגעו באדם שנטמא במת וכלים שנגעו בכלים שנטמאו במת ואדם שנגע בכלים שנטמאו במת וכלים שנגעו באדם שנגע בכלים שנטמאו במת והאהל והקבר ושכבת זרע ומי חטאת ופרה אדומה ופרים ושעירים הנשרפים ושעיר המשתלח וזב וזבה ונדה ויולדת ומרכב ומשכב ובועל טמאה ודם טמאה ורוק טמא וממי רגליו וזובו של זב ושכבת זרעו ומצורע בימי ספרו ומצורע בימי חלוטו ובגד מנוגע ובית מנוגע. וכבר התבאר בראשון (מ\"ז) ממגלה שאין הפרש בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט לענין טומאה.",
+ "ודע ששם כלים נופל על שמנה מינים והם בגדים ושק וכלי חרס וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית וכלי מתכות וכלי עץ. אולם הקופות והדומה להן מהכלים הנעשים מנצרים והוצין וגמי וחריות דקלים וקנים וכיוצא בהן כולן בכלל כלי עץ כמו שיתבאר בזאת המסכתא (פט\"ו מ\"ב). והתורה אמרה שאלו המינים כולם מקבלים טומאה חוץ מכלי זכוכית לבד שהן לא יטמאו אלא מדרבנן. ולשון הגמר (שבת י\"ד ע\"ב) יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על כלי זכוכית. ובתוספת כלים אמרו (כלים. בבא בתרא פ\"ז הל' ז') כלי זכוכית מדברי סופרים. אבל שאר הכלים יטמאו מדאוריתא אמר השם יתברך (ויקרא י\"א ל\"ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. ושק הוא הנארג מן השער הדק והעב מאוד כמו מה שנעשה ממנו לשאת בו משא הכל יקרא שק. ובגד הנארג בזולת השער כמו הפשתן והצמר והמשי וצמר הגפן וזולתם. והלבדים נכנסים בכלל הבגדים. ולשון התוספתא (כלים ב\"ב פ\"ה ה\"ג) העושה חלוק מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא וזהו שיעור הבגד לטומאה לפי מה שיתבאר בשבעה ועשרים (מ\"א) מזאת המסכתא. ובספרא (שמיני פ\"ז הל' ח') או בגד לרבות את הלבדים. ואמר בטומאת כלי חרס (ויקרא י\"א ל\"ג) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו יטמא. ואמר בכלי מתכות (במדבר ל\"א כ\"ב) אך את הזהב ואת הכסף וגומר. אולם כלי עצם הם נכנסים תחת אמרו (שם כ') וכל מעשה עזים כמו שנבאר בשני (מ\"א) מזאת המסכתא. וכלי זכוכית נסמכין על כלי חרס כמו שיתבאר בשני (שם) מזאת המסכתא גם כן. ומיני אלו הכלים כולן חוץ מכלי חרס יש להן טהרה במקוה אבל כלי חרס אין לו טהרה כי אם בשברה ולא יטהר במקוה כלל והוא אמרו יתברך (ויקרא י\"א ל\"ג) ואותו תשברו. ואמר (שם ט\"ו י\"ב) וכל כלי עץ ישטף במים. וכמו זה יקראו גם כן כלי ההיתוך כלי מתכות ואין כלי זכוכית מכללם. ויקראו האריגות כולם כלים (וכן הגהתי בערבי במקום בגדים) ואפילו הנעשית מהשער וכלי חרס לא יכניסוהו בכלל הכלים על הרוב לפי שייחדו לו דינים פרטיים כמו שנזכור. ושאר הכלים והם כלי עץ וכלי עצם וכלי עור יקראו אותם כלי שטף לפי שיש להם טהרה במקוה. וכאשר תשמעם אומרים מטמא כלים או מטמא בגדים תדע שהוא מטמא אלו המינים כולן חוץ מכלי חרס שהוא לא יטמא כי אם באב הטומאה כמו שאבאר. ובטומאת מת בפרט אשר שמנו לכלים בה אלו הדינים הבדל. וזה שכלי חרס איך מה שיטמא במת יהיה ראשון לטומאה ולא יהיה אב ואפילו נגע במת עצמו או היה באהל המת. וכבר קדם לנו בזה לשון התוספתא (אהלות ט\"ו הל' י') אמר יתברך (במדבר י\"ט ט\"ו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא אמרו (ירושלמי פסחים פ\"א ה\"ז), הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא. וכבר התבאר בספרי (פיסקא קכ\"ו) שבכלי חרס הכתוב מדבר וזה יתבאר בעשירי (מ\"א) מזאת המסכתא. אבל שאר כלים ובגדים כשנגעו באדם שנטמא במת יהיו אב הטומאה. ובין אם נגע דבר מהן במת ואחר כך נגע בו אדם ונגע כלי באדם שלשתן יהיו אבות כמו שזכרנו וכמו שבארו בספרי לפי מה שאפרש בראשון (מ\"ב) מאהלות. ודע שהכלי חרס לבדו לא יהיה אב הטומאה לעולם לא בטומאת מת ולא בזולתה מהטומאות ויתבאר זה במקומות שונות מזה הסדר. ובכלי מתכות בפרט יש דין שאינו בשאר כלים. וזה שאם נטמאו באיזה מהטומאות שתהיה ואחר זה נשברו וכבר נטהרו בשבירתן אם התיכם וחזר ועשה מהם כלי שני ישובו לטומאתן הראשונה אשר היו בה וזה גם כן רק מדרבנן. ואני עתיד לבאר טעם זה באחד עשר מזאת המסכתא (מ\"א). אמרו (שבת ט\"ז ע\"ב) שמעון בן שטח גזר טומאה על כלי מתכות. רצונם לומר שגזר שישובו לטומאתן אחר שנטהרו בשבירתן עד שיטבלו במי מקוה. ולשון התלמוד (שם ועיין כלים פי\"א מ\"א) טומאה ישנה מדרבנן. ודע זה.",
+ "ואלו האבות כולן אשר קדם מספרם הם מן התורה ויקראו כל אב מהם אב הטומאה מדברי תורה. ויש עוד אבות הטומאות מדרבנן רבים זולת אלו ויקראו כל אב מהם אב הטומאה מדברי סופרים. והטומאות אשר ימצאו בהן אבות הטומאות מדברי סופרים ששה והן טומאת מת וטומאת זיבות וטומאת נדה וטומאת יולדת וטומאת עבודה זרה וטומאת נבלה.",
+ "אולם בטומאת מת נמצאו בה אחד עשר אבות הטומאה מדרבנן. וזה שעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא כמו שיתבאר בשני (מ\"ג) מאהלות. וכן ארץ העמים ובית הפרס יטמאו במגע ובמשא. ומדור העמים כמו שיתבאר בפרק אחרון (מ\"ז) מאהלות טמא כמו ארץ העמים עד שיבדק כמו שיתבאר. דם תבוסה מטמא במגע ובמשא ובאהל ובשני (מ\"ב ועיין פ\"ג מ\"ה) מאהלות יתבאר דם תבוסה מהו. וכן יתבאר בית הפרס באחרון מאהלות (מ\"א) ואלו כולן מדרבנן. אמרו בשביעי מנזירות (מ\"ב) עצם כשעורה הלכה וכבר בארנוהו שם. ובגמר נדה (ס\"ב ע\"ב) דם תבוסה מדרבנן. ובגמר שבת (י\"ד ע\"ב) גזרו טומאה על ארץ העמים. ובפסחים (צ\"ב ע\"א) בית הפרס מדרבנן הרי אלו ארבעה אבות. וכן האהל אשר יטמא בדם תבוסה. והאדם אשר נטמא באחד מאלו הארבעה. וכלים שנגעו בו. וכן כלים שנטמאו בהן. ואדם שנגע בהן. וכלים שנגעו באדם (ההעתקה העברית הוסיפה כאן וכלים שנגעו בכלים שנטמאו באדם) וכמו זה כלים שנגעו בכלים שנטמאו בהן (בדפוס: באדם. ועיין לקמן המנין הכולל כל אבות הטמאות דרבנן) כל אחד מהן אב מדברי סופרים.",
+ "וטומאת זיבות ימצאו בה תשעה אבות. וזה שמה שאמרנו במה שקדם שלא יְטמא ולא יִטמא והוא חי זולת האדם מן התורה עד שיהיה ישראלי והגוי לא יטמא ולא יטמא בטומאה מכל חלקי הטומאות. אבל מדרבנן עשו אותן כזבים לכל דבריהם. אמרו (נדה ל\"ד ע\"א) בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריהם זולת בדבר אחד לבד והוא שכבת זרע ששכבת זרעו של גוי טהורה לגמרי כמו שהתבאר בגמר נדה (שם). ולא דנו עליה שתהיה כמו שכבת זרעו של זב שהיא אב מטמא במגע ובמשא כמו שהתבאר. ושם נאמר (שם) עבדו ביה רבנן הכירא דלא נשרף עלייהו תרומה וקדשים אבל יודע שטומאתן מדרבנן ולזה לא תטמא שכבת זרעו לפי שאילו היה זה אמיתי מן התורה היתה שכבת זרעו מטמאה במגע ובמשא. הנה כבר התבאר שכל איש מהגויים זכרים ונקבות קטנים וגדולים הוא זב לכל דבר זולת לענין שכבת זרעו כמו שבארנו. ואין הפרש בין היותו זב אמיתי או מצורע או בריא מאלו החלאים הרי הוא זב מדרבנן. ורצוני לומר באמרי קטנים שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ולמעלה לא פחות מזה כמו שהתבאר בגמר עבודה זרה (ע\"ז ל\"ו ע\"ב ול\"ז ע\"א). ויהיה הגוי וזובו ורוקו ומימי רגליו ומרכבו ומשכבו ודם הגויה ובועל גויה כל אחד מאלו השמנה אב הטומאה מדברי סופרים. ועוד הנה הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע כל אחד מהן מטמא משכב ומושב מדאוריתא כמו שהקדמנו. אולם המת לא יטמא משכב ולשון ספרא (מס' זבים פ\"ב הל' י\"א) הזב עושה משכב ואין המת עושה משכב. אבל אמרו שאלו הנזכרים אם מתו מטמאים משכב ומושב כמו שהיו בעודן חיים. ואני עתיד לבאר זה בסוף נדה (פ\"י מ\"ד) מזה הסדר במאמרם הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו מטמאים במשא עד שימוק הבשר וזה אינו אלא מדרבנן. ובספרא (מס' זבים פ\"ב הל' י\"ג) הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר מדברי סופרים. ובתוספת נדה (פ\"ט הל' י\"ד) אמרו הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר ואין מטמאים אלא ברובן ואין מטמאין אלא מדברי סופרים. רצונו לומר טומאת משכבן מדברי סופרים שהם סמכוהו למשכב הזב. וענין אמרם במשא שאם נישא רובו על המשכב יטמא המשכב אפילו היה בין גוף זה הזב המת ובין המשכב אבן המבדלת כמו שיטמאהו בחייו לפי מה שיתבאר בזה הפרק (כלים פ\"א מ\"ג) ואין כל מת כמו זה. ונוסיף בזה הענין פירוש וביאור במקומו.",
+ "וטומאת נדה בה גם כן תשעה אבות דרבנן. וזה שיתבאר בנדה (פ\"א מ\"א) שדנו על הנדה שתהיה טמאה למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה על מה שיתבאר שם ואמרו (נדה ז' ע\"א) מעת לעת דרבנן. ואמרו גם כן שהיא מטמאה משכב ומושב למפרע ואינה מטמאה את בועלה וכן הכתמים הנעלמים (ר\"ל מאין בא הכתם) שמו אותן דם נדה מדרבנן לפי מה שהתבאר שם. ולשון הגמר (שם ו' ע\"א) הרואה כתם מטמא למפרע משכב ומושב ומטמא את בועלה להבא. וכן החלוק טמא וכבר הגבילו את הזמן הזה אשר תטמא בו למפרע ואמרו (שם נ\"ב ע\"ב) עד שתאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת כיבוס. וכן המאמר הנבחר בגמר נדה (נדה ט\"ז ע\"א. כלומר הנקבע להלכה בין התנאים והאמוראים שנחלקו בזה הענין) שוסתות דרבנן ושהאשה אם הגיעה שעת וסתה ולא בדקה עצמה ואחר זה לימים בדקה עצמה ומציאה עצמה טמאה היא בחזקת נדה משעת וסתה עד העת הזאת וזהו טומאה למפרע. ושם נאמר (נדה ל\"ט ע\"א. וזה לשון הברייתא; אבל בערבי צריך להגיה הנדה במקום הזב) הנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות מעת לעת. וידוע שזהו הזמן אשר תהיה בו טומאה מדרבנן למפרע. אולם כל נדה או רואה כתם או מי שלא בדקה בשעת וסתה המשכב והמושב אשר תטמא בזה הזמן הם אב מדרבנן. וכן בועל רואה כתם להבא וכן רוקה ומימי רגליה בזה הזמן ודם שעל החלוק אשר לא יתאמת שהוא דם נדה הכל אבות מדרבנן.",
+ "וטומאת יולדת בה מאבות דרבנן כמו בנדה רצונו לומר שדין היולדת והנדה אחד כמו שקדם. ובגמר נדה (נדה כ\"ח ע\"א) אמרו הוציא עובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה וביארו (שם) שזה דרבנן ולאו נמנה לה ימי טהרה עד שנאמר שאם ראתה דם הוא דם טוהר אבל נחייבה לחומרא מכל צד. אמרו (שם) חוששת וימי טהרה לא יהבינן לה. ותהיה טמאה ארבעה עשר יום כמו יולדת נקבה לחומרא מדרבנן. ואם ראתה דם אחר זה הזמן לא נחשבהו דם טוהר כי אין שם לידה אבל יהיה דם נדה או דם זיבה כפי זמן ראייתה כמו שיתבאר בנדה (שם). ונעשה כאן גם כן במספר אבות דרבנן כמו שעשינו במספר אבות דאורייתא וזה שנמנה המשכב טמא באחד ויכלול משכב גוי ומשכב זב שמת ומשכב נדה למפרע ומשכב רואה כתם למפרע ומשכב יולדת יד ומשכב שלא בדקה בשעת וסתה וכן נעשה במרכב ורוק ומימי רגלים על הדרך שעשינו במספר הקדום שמין הטומאה אחד ואלו הם כאישי זה המין והאב הוא רק משכב מדרבנן. וכן בועל טמאה דרבנן יכלול בועל גויה ובועל נדה ובועל רואה כתם ובועל יולדת יד.",
+ "וטומאת עבודה זרה בה ארבעה אבות והטומאה בכללה מדרבנן. ובגמר שבת (פ\"ג ע\"ב) אמרו טומאת עבודה זרה מדרבנן ולה רמז בלשון התורה והוא שאמר יעקב אבינו (בראשית ל\"ה ב') הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלתיכם. והראשון מאלו הארבעה אבות עבודה זרה עצמה וזו שעבודה זרה עצמה מטמאה כשרץ רצונו לומר שתטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ולא תטמא במשא. ובתנאי שיהיה בה כזית כמו שביארנו בשלישי מעבודה זרה (בפירוש הר\"מ מ\"ו) אולם אם היה הדבר הנעבד פחות מכזית לא יטמא. ואם תקח חתיכה מגשם עבודה זרה ואפילו היא גדולה מאוד לא תטמא לפי שעבודה זרה אינה מטמאה לאברים ולא תטמא אלא אם כולה היא מכזית ולמעלה. והאב השני משמשי עבודה זרה יטמא מהם כזית כטומאת שרץ ואפילו נשבר מהם דבר והיה בה כזית יטמא אדם וכלים במגע וזה חומרה במשמשיה. ולשון המשנה בבית עבודה זרה (פ\"ג מ\"ו) אומר בפירוש אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו (דברים ז' כ\"ו). ובתוספת זבים (פ\"ה הל' ז') המכניס ראשו ורובו לבית עבודה זרה טמא. כלי חרס שהכניס לאויר בית עבודה זרה טמא. ספסלין וקתדראות שהכניס רובן לבית עבודה זרה טמאין רצונו לומר בזה שזה האדם או הכלי יהיה בכניסתו לבית עבודה זרה כמגע שרץ. והאב השלישי תקרובת עבודה זרה וכבר התבאר בראשון מגמר חולין (חולין י\"ג ע\"א) שתקרובת עבודה זרה הוא הדבר אשר יקרב לפניה על דרך העבודה מטמא במגע ובמשא כנבלה כמו שבארנו בשלישי (מ\"ו) מעבודה זרה. וכבר התבאר בעבודה זרה (ל' ע\"א. תוספתא זבים פ\"ה הל' ח') שיין נסך טמא כמו תקרובת עבודה זרה והוא האב הרביעי. והביאו ראיה לזה מאמרו יתברך (דברים ל\"ב ל\"ח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם. ואמרו (עבודה זרה שם) שלשה יינות הן יין שנתנסך לעבודה זרה מטמא טומאה חמורה בכזית. וענין טומאה חמורה הוא שיטמא אדם וכלים וזה אשר יקראו טומאה חמורה בכל מקום. וכל מה שיטמא האוכלין והמשקין לבד יקראו טומאה קלה. ובאמרי שיין נסך הוא אב הטומאה ארצה בזה היין אשר התאמת לנו שנתנסך לעבודה זרה וזהו אשר יטמא כנבלה אבל סתם יינם יטמא טומאה קלה כמו שבארנו שם שהוא כמו משקין טמאין.",
+ "וטומאת נבלה בה שני אבות מדברי סופרים. אחד מהן שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא (חולין פ\"א מ\"א) אף על פי שאינה תקרובת עבודה זרה ולא תאסר בהנאה כמו תקרובת עבודה זרה לפי שהיא מושגת בה ואינה כמוה כמו שביארו בגמר חולין. ואמרו (י\"ג ע\"ב) גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מעשה אבותיהם בידיהם. ולזה שחיטת נכרי מותרת בהנאה. והאב השני נבלת העוף הטהור לבד וזה שנבלת העוף בין טמא ובין טהור אין לו טומאה מן התורה בפירוש ולכך מנינו אותו באלו האבות מדרבנן. ומה שהתאמת אצלי הוא שהיא אב של תורה אף על פי שלא באה בפירוש. וראיית זה היותו חייב עליה כרת על ביאת מקדש וסמכו זה (נדה מ\"ב ע\"ב. ספרא אחרי מות פ' י\"ב הל' ה'. ו') לאמרו יתברך (ויקרא כ\"ב ח') נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה על מה שנבאר במסכת טהרות (פ\"א מ\"א) והיא תטמא אדם וכלים על האופן שאספר. וזה שהיא לא תטמא במגע כלל ואפילו מדברי סופרים ולא תטמא כזית אלא בבית הבליעה ולפי זה בעת אשר יבלע ממנה כזית והוא בשעת הבליעה יִטמא ויְטמא בגדים כנוגע באב הטומאה. וכן יטמא שאר הכלים בנגיעה בעת בליעתה ולא יטמא אדם ולא כלי חרס אפילו בעת הבליעה כמו כל נוגע באב מאבות הטומאות אשר לא יטמא אדם וכלי חרס בשעת נגיעה כמו שיתבאר באחרון מזבים (מ\"ט). ולשון ספרא (פר' אחרי מות פי\"ב הל' י\"ב) בבולע נבלת העוף הטהור אמרו מטמא שאר כלים כבגדים יכול יטמא אדם וכלי חרס תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם ולא כלי חרס נמצאת אומר היה אוכל נבלת עוף הטהור וידו אחת על גבי תנור ואחת על גבי חברו שניהם טהורים. זהו דין הבולע. ומזה הצד תמנה אב הטומאה אבל לענין מגע תהיה כמו אוכלין טמאין לבד ובתנאי שיחשוב עליה לאכילה כמו שיתבאר בראשון (מ\"א) מטהרות ולא תטמא במגע אלא טומאת אוכלין טמאין אשר אבארם אחר זה. ואם נגע בכביצה מהאוכלין אלו האוכלין יהיו שני לטומאה ולא ראשון. וכבר התבאר בגמר זבחים (ק\"ה ע\"ב) שרבי מאיר אומר אף על פי שלא יבלעה מעת שלקחה בידו וחשב לבלעה הוא כאילו בלעה לפי שמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ועם זה לא תהיה אצלו אב עד שיהיה האוכל אשר יגע בו ראשון לפי שהיא לא תטמא טומאת אב בנגיעה אלא בבליעה. ושם נאמר נבלת העוף הטהור לרבי מאיר מונין בה ראשון ושני או אין מונין בה והיתה התשובה שלדברי הכל אפילו לרבי מאיר כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בה ראשון ושני וכל היכא דאינו מטמא אדם במגע אין מונין בה לא ראשון ולא שני. ירצה בזה שהדבר אשר יטמא אדם במגע הוא ראשון ואם נגע הראשון בדבר אחר ישוב זה שני ושמור זה העיקר גם כן.",
+ "הנה כבר התבאר שכלל אבות הטומאות דרבנן על הפנים אשר מנינו עשרים ותשע אבות והן עצם כשעורה ודם תבוסה וארץ העמים ובית הפרס ואהל שהאהיל על דם תבוסה ואדם שנטמא בהן וכלים שנגעו בו וכלים שנטמאו בהן ואדם שנגע בכלים וכלים שנגעו באדם וכלים שנגעו בכלים שנטמאו בהן והגוי והנדה למפרע ורואה כתם למפרע ומי שלא בדקה בשעת וסתה למפרע ויולדת איבר ומשכבן ומרכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם טמאה דרבנן ובועל טמאה וזובו של גוי ועבודה זרה ומשמשי עבודה זרה ותקרובת עבודה זרה ויין שנתנסך לעבודה זרה ושחיטת נכרי ונבלת העוף הטהור. הנה כבר השלמנו אבות הטומאות במספר ובארנו זה השם על כמה מינים מן הטומאות יפול ומה מהם מדברי תורה ומה מהם מדברי סופרים.",
+ "ודע כי כל מה שיטמא באחד מאבות הטומאות בין אדם בין כלים בין אוכלים בין משקין יקרא ראשון לטומאה ומה שיגע בראשון יקרא שני ומה שיגע בשני יקרא לו שלישי ומה שיגע בשלישי יאמר לו רביעי וזהו המדרגה האחרונה בטומאה. ובשני (מ\"ג) מטהרות אמרו הראשון בחולין טמא ומטמא השני פסול ואינו מטמא הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין השלישי פסול ולא מטמא הראשון והשני והשלישי שבקודש טמאין ומטמאין הרביעי פסול ולא מטמא. הנה כבר מבואר לך שהרביעי הוא תכלית הטומאה ושכל מה שיאמרו עליו פסול ענינו שלא יטמא זולתו לפי שכל מה שהגיעה אליו הטומאה ויִטמא אבל לא יטמא זולתו יקרא פסול. ולזה יאמר לאשר אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין נפסלה גויתו (עיין מקואות פ\"י מ\"ז) לפי שהוא לא יטמא זולתו. ויקראו גם כן הראשון ולד הטומאה והשני ולד ולד הטומאה והמשנה תקרא כל מה שאינו אב ולד הטומאה בין שהוא ראשון או שני. ומבואר הוא שכמו שתאמר זה אב מדאוריתא וזה אב מדרבנן כן תאמר זה ולד מדאוריתא וזה ולד מדרבנן. ומהעקרים גם כן אשר ראוי להיותן שמורים אצלך אמרם בתוספת טהרות (פ\"ה הל' י') כשם שראשון עושה שני ושני עושה שלישי כך ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עושה ספק שלישי. ועוד יש דברים רבים שהם גם כן מדרבנן אבל אינם אבות אלא בתחלה תיקון רבנן עשו אותם ולד הטומאה. כאמרם (שבת י\"ד ב') תלמידי שמאי והלל גזרו טומאה על הידים ועשו אותן שניות לעולם כמו שנבאר במסכת ידים (פ\"ג מ\"א) וכמו כן גזרו על האדם אשר יאכל אוכל ראשון או אוכל שני או ישתה משקין טמאין ושאר מה שמנו באחרון מזבים (מי\"ב) שיהיה שני לטומאה כמו שנבאר שם. ומדרבנן גם כן הטמאות אוכלין לאוכלין לפי שמן התורה אין אוכל מטמא אוכל. אמר יתברך (ויקרא י\"א ל\"ז ל\"ח) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טמא הוא אמרו (פסחים י\"ח ע\"ב) הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו. ובטומאת משקין מחלוקת (שם ט\"ו ע\"ב) שיש מן החכמים אומרים שטומאת משקין מדרבנן ויש מי שאמרו טומאתן בעצמן והיותן מקבלין טומאה הוא מן התורה אבל היות משקין טמאין מטמאין אוכלין הוא מדרבנן ויש מי שאמרו שאפילו מה שיטמאו את האוכלין הוא מדאוריתא אבל היות משקין טמאין מטמאין הכלים עד שיהיה הכלי שני הנה זה מדרבנן לדברי הכל. והנני עתיד לבאר טעמי זאת המחלוקת ברביעי מטהרות (מ\"י) ובאחרון מזבים (מי\"כ). ולשון גמר נדה (ז' ע\"ב) מדאוריתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור גזרה משום משקה זב וזבה משקה דעלולין לקבל טומאה גזרו בהן רבנן אוכלין דאין עלולין לקבל טומאה ולא גזרו בהן. וענין עלולין אשר להן סיבות מוכנות לקבל טומאה (מלשון עילה) וזה אמרם (פסחים י\"ח ב') דלא בעו הכשר. הנה כבר התבאר לך שיש דברים רבים שהם ולד הטומאה מדרבנן אף על פי שהאב אשר הוא לו ולד הוא דאוריתא וזהו הענין אשר רצינו להעיר עליו בזה הדיבור. ודמיון זה שאם יגע שרץ בככר הככר הזה ראשון מדאוריתא על מה שבארנו ואם נגע על דרך משל זה הככר בבשר זה הבשר שני מדרבנן לפי שמן התורה אין אוכל מטמא אוכל. וכמו זה אם אכל אדם זה הככר הטמא יהיה שני מדרבנן ועל זה תקיש ותבין שאר מה שזכרנו. והדין אשר יכלול אבות הטומאה שלא יטמא לא אדם ולא כלים ושלא יטמאו אלא אוכלין ומשקין לבד. ולשון הגמר בראשון דקמא (ב' ע\"א) דאב מטמא אדם וכלים וולד אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא. ועל אחת כמה וכמה הוא ראוי ונכון שהאב מטמא אוכלין ומשקין. אבל משקין טמאין לבד מטמאין הכלים לא האדם אף על פי שהם ולד הטומאה. ובמסכת פרה (פ\"ח מ\"ה) מזה הסדר יתבאר זה ושם נאמר כל ולד הטומאה אינו מטמא כלים אלא משקין. ודע שזה משפט מהופך (בההעתקה הנדפסת הוסיפו מלת בשיווי; ראה מלות ההגיון להר\"מ ז\"ל פרק ה') והוא שכל אב הטומאה מטמא אדם ובגדים וכל מה שמטמא אדם ובגדים הוא אב הטומאה. ושמור זה שהוא עיקר גדול אשר יצא לנו אחר שחזרנו על כל מיני הטומאות. ואחר שכבר הוא ברור ומבואר שכל ולד הטומאה לא יטמא כלים חוץ מן המשקה שהוא יטמא כלים וזה מדרבנן כמו שבארנו ושכמו זה גם כן מן התורה אין אוכל מטמא אוכל הנה הוא שמוכרח לעולם לא יהיה שלישי אלא מדרבנן. לפי שהאב אם יטמא הכלי או האדם יעשה זה הכלי או האדם ראשון וזה הראשון יטמא אוכלין ומשקין לבד כמו שקדם ויהיה האוכל שני דאוריתא גם כן ולא יטמא זה האוכל זולתו עד שיחזירהו שלישי אלא מדרבנן כמו שהשרשנו. ובתנאי שתהיה תרומה לא חולין לפי שאין בחולין כי אם שני לבד כמו שקדם על מה שבארנו בחמישי (מ\"ב) מסוטה. הנה כבר התבאר שראשון ושני פעם יהיו מדאוריתא ופעם יהיו מדרבנן על מה שבארנו אבל שלשי ורביעי הם לעולם מדרבנן אף על פי שהאב שהם מיוחסים אליו דאוריתא כמו שבארנו. ולזה אמרו (שם במשנת א\"י ובירושלמי חסרה מלת עיקר ובמשנתנו הגירסא מקרא) עתיד דור אחר לטהר את הככר השלישי שאין לו עיקר מן התורה. ומכלל מה ששמוהו גם כן ולד הטומאה משרש הגזרה הוא בשר תאוה שכבר התבאר בתוספת נדה (פ\"ט הל' י\"ח) שבשר תאוה שמוהו לעולם שלישי לטומאה אף על פי שלא נטמא כלל. ושם נאמר גזרו עליו שיטמא את הידים וחזרו וגזרו עליו שיטמא במגע וחזרו וגזרו עליו שיהא כנבלה עצמה מטמא במשא עוד אמרו שבאחרונה אמרו עליו שהוא טהור לתרומה רצונם לומר שלא יטמא תרומה ויטמא הקודש וזהו דין שלישי לטומאה כמו שזכרנו.",
+ "ובטומאת משקין עיקר גדול ראוי שאזכרהו בכאן אחר שאקדים שהמשקין אשר יקבלו טומאה ויטמאו בעצמן הן שבעה משקין לבד והן המכשירין אוכל לטומאה. והן המים והטל והשמן והיין ודבש דבורים בפרט והחלב והדם ומה שאינו מאלו הלחים כמו יין הרימונים והאגסים ומי הלימוני והדלעת ודבש הקנים ושמן אגוזים ושומשומין וזולתן מי המימות והדבשים והשמנים לא יקבלו טומאה בשום פנים ואפילו מדברי סופרים כמו שבא לשון המשנה באחד עשר (מ\"ב) מתרומות לפי מה שבארנו שם. ואם נטמא אחד מאלו באב הטומאה או בולד הטומאה זה המשקה יהיה ראשון לטומאה ולא שני ואף על פי שהוא נטמא בולד הטומאה. וכן אפילו נגע המשקה הזה במשקה אחר זה המשקה השני יהיה ראשון גם כן. המשל בזה שאם כבר נגע אדם בשרץ הנה הוא ראשון לטומאה בלא ספק ואם נגע זה האדם למשל בשמן יטמאהו ואם נגע השמן בדבש דבורים יטמאהו ואף על פי שזה השמן לא נתערב בו ואם נגע זה הדבש במים יטמאהו ויהיו השמן והדבש והמים כל אחד ראשון לטומאה. וכן אם נתגלגל הדבר עד אלף משקין הכל ראשון כמו שיגע השמן בדבש והדבש בשמן אחר והשמן השני בחלב והחלב בדבש אחר עד אין תכלית הכל ראשון. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ג') אמרו אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי זה תחלה לעולם מטמא את חברו וחברו את חברו אפילו הן מאה חוץ ממשקה טבול יום שהן פסולים ואינן מטמאין. וכבר קדם לנו שהדבר אשר לא יטמא זולתו יקרא פסול.",
+ "ואני עתיד לבאר במסכת טבול יום (פ\"ב) שטבול יום הוא האיש אשר נטמא וטבל קודם שיעריב שמשו הוא בזה היום אשר יצפה בו הערב שמשו כמו השני ואם נגע באוכל תרומה יפסול אותה ותהיה שלישי ושלישי בתרומה פסול כמו שקדם. וכן אם נגע טבול יום במשקה תרומה יפסול זה המשקה שיהיה שלישי כמו שהתבאר בראשון מפסחים (מ\"ו) באמרם שמן שנפסל בטבול יום. אבל משקה חולין לא יטמאהו טבול יום כלל לפי ששלישי שבחולין טהור לגמרי. והנה יבוא במסכת טבול יום (פ\"ב מ\"ב) מזה הסדר מאמר זה לשונו קדרה מלאה משקין שנגע בה טבול יום אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדרה טהורה ואם היה משקה חולין הכל טהור. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ח') אמרו טבול יום אינו מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה. ושם (פ\"ב הל' י\"ד) נאמר גם כן עריבה שהיא טבולת יום לשין בה עיסה וקוצין ממנה חלה מפני שהיא שלישי והשלישי טהור בחולין. וזה הדין אינו אלא בטבול יום לבד והוא העושה משקה תרומה שלישי לפי שאינו שני על האמת מפני שהוא כבר נטהר ולזה יפסול משקה תרומה. ובתוספת טהרות (פ\"א הל' ד') אמרו בטבול יום כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה כך הוא פוסל משקה הקודש ואוכלי הקודש. ושם (הל' ג') נאמר אחד טבול יום מטומאה חמורה ואחד טבול יום מטומאה קלה ואפילו טבול יום מזב וזבה ושאר טומאות שבתורה הרי הוא כטבול יום מן השרץ. וזה הוא דין טבול יום.",
+ "אבל השני באמת אם נגע במשקין יעשה אותן ראשון לטומאה וזה ענין אמרם במסכת פרה (פרה פ\"ח מ\"ז) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום שהוא אף על פי שהוא פוסל את התרומה לא יעשה אותן תחלה כמו שבארנו. ובגמר פסחים (פסחים י\"ד ע\"ב) אמרו במשקין שנטמאו מאי איריא באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי תחלה הוו. ואילו היה זה השני שני בחולין והמשקה משקה חולין נהיה תחלה כמו שהתבאר בשני (מ\"ו) מטהרות באמרם השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה והשלישי שבתרומה משקה קודש. וזה לפי שהשלישי לא ימצא כי אם בתרומה כמו שבארנו ואחר שכבר התבאר ששלישי בתרומה פסול ואינו מטמא הנה זה לא יטמא משקה תרומה אבל שלשי בקודש הוא טמא ומטמא ולכן אם נגע זה האוכל שלישי של תרומה במשקה קודש יטמאהו ולא יעשה זה המשקה רביעי שיהיה פסול לבד אבל הוא יהיה תחלה לפי מה שיתבאר שם. היוצא מכל זה בטומאת משקין שאב הטומאה והראשון והשני יעשו המשקין תחלה ואפילו משקה חולין. ושהשלישי של תרומה או של קודש שנגע במשקין של קודש יטמאם ויהיו גם כן תחלה לקודש. וזה האוכל שלישי לא יפסול משקה תרומה וכל שכן שלא יטמא משקה חולין. ואוכל רביעי של קודש לא יפסול משקה קודש וכל שכן מה שזולתו. ושטבול יום לבדו יעשה משקה תרומה שלישי לטומאה וכמו זה יעשה משקה קודש פסולין כרביעי לטומאה. ולא תמצא לעולם משקה במדרגת שלישי או במדרגת רביעי כי אם באלו הפנים לבד. וברור אצלי שמחוסר כפורים גם כן יעשה כן וזה שהוא פוסל את הקודש בנגיעה כמו טבול יום כפי מה שבארנו בשנים עשר (מ\"א. עי' פסחים י\"ח, ע\"ב ושם נסמן) מזבחים.",
+ "וכבר התבאר לך שאוכל טמא מטמא אוכל אחר מדרבנן כמו שאמרנו וכן אוכלין טמאין יטמאו משקין ויעשו אותן תחלה לטומאה על מה שבארנו. ואמרם תחלה או ראשון שוה ולא יאמרו תחלה אלא לפי שדינה כדין הראשון ואינה ראשון באמת ומה שיקראו ראשון הוא ראשון בהתיחסו לאב במספר כאלו יאמרו שאלו המשקין יטמאו טומאה ראשונה אף על פי שאינה ראשונה במספר מהאב. וכן משקין טמאין יטמאו האוכלין אף על פי שהמשקין כבר נטמאו בשני ואחר זה נגעו באוכל חולין זה האוכל יהיה שני לטומאה לפי שהמשקין הן תחלה. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ה') אמרו אוכלין מטמאין את המשקין לעשותן תחלה והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים. ובתוספת פרה (עי' תוספתא טהרות פ\"ב הל' א') שהשני מטמא משקין לעשותן תחלה והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים. וכן המשקין טמאין יטמאו הכלים כולן אבל בתנאי שאלו המשקין נטמאו מחמת השרץ רצוני לומר שיהיו נשענים בטומאתן על אב הטומאה כמו שיטמאם האב או הראשון או השני כמו שקדם לא שנטמאו בידים טמאים לפי שהידים טמאים מטמאין גם כן את המשקין על מה שיתבאר במקומות מזבים (פ\"ה מי\"ב) וטבול יום (פ\"ב מ\"ב) וידים (פ\"ב). וזהו ענין מאמרם בתלמוד (שבת י\"ד ע\"ב ע\"ש) בכל מקום שאמרו דאיטמו מחמת שרץ רצונם לומר שאלו המשקין טמאין לא נטמאו בידים טמאין שהן שניות לעולם כמו שיתבאר במקומן. ובגמר חגיגה ירושלמי (פ\"ג הל' א') אמרו פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס. ולא יטמאו משקין שנטמאו מחמת ידים אלא אוכלין של תרומה לבד ויהיו אלו האוכלין שניים כמו שנבאר באחרון ממסכת זבים (מי\"ב). וכבר התבאר בתוספת פרה (פ\"ה הל' ב') שהמשקין שנטמאו באוכלין טמאין וכן המשקין שנטמאו בכלים ואפילו אם נטמאו אלו המשקין באחורי הכלים אלו המשקין יהיו תחלה ויטמאו כלים אחרים ודע זה. אבל אוכלין טמאין לא יטמאו כלים בשום פנים וכבר קדם לנו זכרו. ולשון גמר פסחים (פסחים י\"ט ע\"ב) אין אוכל מטמא כלי ואין כלי מטמא כלי. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ז') חומר במשקין שהמשקין מטמאין כלי חרס מאוירו מה שאין כן באוכלין. אולם אוכלין טמאין ומשקין טמאין לא יטמאו האדם כאשר נגע בהן אלא אם נגע בידיו לבד שידיו טמאין. אם משמש האוכלין או המשקין בשתי ידיו יחד נטמאו ידיו ואם היה נוגע בידו האחת נטמאה האחת לפי מה שהתבאר בחגיגה (חגיגה כ\"ד ע\"א, ע\"ב) וכמו שנבאר במקומו מפרה (פ\"י) ובמסכת ידים (פ\"ב מ\"ג). אולם אם אכל האדם אוכלין טמאים כחצי פרס או שתה מן המשקין טמאין רביעית אז נפסלה גויתו ויהיה כמו שני לטומאה ואם נגע בתרומה פוסל אותה.",
+ "וידוע ממה שקדם לנו שזובו של זה ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו כולן מאבות הטומאות וכולן משקין טמאין ויכללם שם משקין טמאין לפי שהם תולדות המים כמו שיתבאר באחרון ממכשירין (מ\"ו) וזה אשר יקראהו התלמוד (נדה נ\"ה ע\"ב) משקה הזב. והדומה לו מכל טומאה יקרא משקה טמא מת ואם היה ממצורע יקרא משקה מצורע וכן מן טבול יום יקראוהו משקה טבול יום (טבול יום פ\"ב מ\"א) וכמו זה גם כן דם הנדה ודם המת והן אבות הטומאות והן משקין לפי שהדם מכלל שבעה משקין. אולם הזב והזבה וזולתן מכל אבות הטומאות אם נגעו במשקין אלו המשקין יהיו ראשון לטומאה ולא אב ויקראו תחלה כמו שבא לשון הברייתא (טבול יום פ\"א הל' ג') באמרם אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי זה תחלה.",
+ "הנה כבר התבאר שיש חילוק בין משקה הזב ובין משקין שהוא נוגע בהן וזהו ענין מאמר המשנה בשני (מ\"א) מטבול יום כל הטמאין בין קלין ובין חמורים המשקין היוצאין מהן כמשקין שהוא נוגע בהן אלו ואלו תחלה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה. שיעורו חוץ מן הטמא שהמשקה שלו אב הטומאה לי שקצת משקין היוצאין ממנו והן רוקו ומימי רגליו ושכבת זרעו אינן כמשקין שהוא נוגע בהן מפני שאלו אב ואלו שנוגע בהן הם תחלה. ומאמר המשנה (שם) בין קלין ובין חמורין ירצה בו שאפילו מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ונטמא טומאה קלה שטומאת אוכלין ומשקין תקרא טומאה קלה כמו שבארנו הנה המשקין היוצאין ממנו והמשקין שהוא נוגע בהן אלו ואלו תחלה.",
+ "אולם מאמר התוספתא (טבול יום פ\"א הל' ז') חומר במים שאין במשקין שהמים נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים מה שאין כן במשקין אין ענינו שלא ימצא אב הטומאה במשקין כי אם במים לבדם לפי שהדם גם כן אב הטומאה כמו שבארנו אבל ענינו שלא ימצאו משקין שהיו טהורין ואחר זה יתחדש להן ענין לעשותן אב הטומאה אלא המים לבד רוצה לומר אם נעשו מי חטאת ולזה אמר שמים נעשים אב הטומאה אבל אוכלין טמאין לא יהיו אב הטומאה לעולם שאם נגעו באב נעשים ראשון. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ו' ע\"ש) אמרו חומר במשקין מה שאין כן באוכלין שהמשקין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ולטמא כלי שטף מאחוריו וכלי חרס מאוירו מה שאין כן באוכלין.",
+ "וכבר קדם לנו שכלי חרס לא יהיה אב הטומאה לעולם שהכלים אשר יהיו אב אינם אלא מה שיטמא מהם במת או במשכב ומושב או במרכב או בצרעת וכלי חרס אינו ראוי למרכב ומשכב כמו שיתבאר בזבים (פ\"ה מ\"א) ואינו ראוי לדיני טומאת מת כמו שאר הכלים על מה שקדם ביאורו. ומה שיצטרך לזכרו בכאן הוא אמרם בתוספת כלים (פ\"ג הל' א') אין כלי חרס מיטמא אלא באב הטומאה ומשקין. ולפי זה הוא ולד הטומאה לעולם. ואמרו גם כן (שם הל' ב') כל המטמא אדם מטמא כלי חרס וכל שאין מטמא אדם אין מטמא כלי חרס חוץ מהמשקין. שהמשקין טמאין מטמאין כלי חרס כמו שקדם זכרונו. אף על פי שלא יטמאו אדם במגע אבל אם שתה מהן יטמא מדרבנן כמו שקדם. ואמרו עוד (שם) אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהסיט הזב ואין מטמא אלא אוכלין ומשקין וידים. לפי שהוא ולד הטומאה לעולם והולד כמו שהקדמנו לא יטמא אלא אוכלין ומשקין לא אדם וכלים.",
+ "הנה מכל מה שקדם פירושו יתבאר שמשקין טמאין פעם יהיו אב הטומאה ופעם יהיו ראשון לטומאה ושימצא בהן מה שהוא במדרגת השלישי והרביעי והוא משקה שנגע בטבול יום לבדו לפי מה שקדם ביאורו ולא יהיה במשקין שני לעולם. וזה שהאב והראשון והשני יעשו אותן תחלה והשלישי לא יטמא המשקין כלל אם לא שיהיה משקה קודש וזה המשקה יהיה גם כן תחלה לקודש. ולשון תוספת טהרות (פ\"א הל' ז') אין לך משקה הנוגע בשלישי טמא אלא קודש בלבד ואם נטמא משקה הקודש נעשה תחלה לקודש. ולזה אמרה התוספתא (שם הל' ה') משקין מטמאין שנים ופוסלין אחד בקודש. מפני שהם תחלה ואם נגעו באוכל יהיה שני והשני יטמא השלישי והשלישי יפסול הרביעי לפי מה שהושרש שהראשון והשני והשלישי בקודש טמאים ומטמאים והרביעי פסול ואינו מטמא. ולפי זה כל משקה טמא הוא אב הטומאה או ראשון מפני שמשקה טבול יום לא יקרא טמא אלא יקרא פסול. וכן תקרא אותו המשנה בכל מקום שנפסל בטבול יום ולא תאמר שנטמא. הנה כבר ברור ומבואר שאין במשקה שנייות בשום מקום ואם יהיו שנייות במספר מן האב הם תחלה לפי הדין. ולא הארכתי בזה הענין אלא מפני שבא בגמר פסחים (פ\"א מ\"ז) על מאמר המשנה מדבריהם למדנו וכו' אמרו (ט\"ו ע\"ב) הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ. ובקצת נוסחאות שנטמאו במשקין שניות (ע\"ש ברש\"י) ובקצתן כתוב על מאמר הגמר מחמת שרץ פירוש משקין שניות. וזה כולו טעות כמו שבארנו והאומר זה חשב שמונים במשקין שני ושלישי כדרך שמונין באוכלין ואין הדבר כן אבל המשקין שנטמאו מחמת שרץ תחלה לעולם. ומה שהצריכו לומר שנטמאו מחמת שרץ ולא אמר משקין טמאין הוא שזה יכלול אב הטומאה ומשקין שנטמאו מחמת ידים על מה שקדם ועיון התלמוד הצריך שם שלא יהיו אלו המשקין אב ולא מחמת ידים אבל שיהיו שניות בהכרח לא יביא העיון במקום ההוא אל זה אלא מי שאינו יודע דבר מאלו השרשים הגדולים אשר קדם ביאורם. וכבר התבאר שלא יהיו משקין שניות אבל באוכלין טמאין ימצאו ראשון ושני ושלישי ורביעי ולא ימצא בהן אב כמו שקדם.",
+ "אולם כלי חרס יהיה ראשון ושני וזה כשנטמא במשקין טמאין שהם תחלה על מה שקדם. אבל שאר כלים רצונו לומר בגדים וכלי שטף אפשר שיהיו אב הטומאה וראשון לטומאה ושני לטומאה גם כן וזה לבד שיטמאו במשקין טמאין מפני שכל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה כמו שקדם ולא כל משקה יטמא כלים אלא מה שהוא נשען על אב כמו שקדם ולא ימצא כלי מכל הכלים לא שלישי ולא רביעי: ומה שהראוי שתדעהו שהכלים טמאים ואפילו אם נטמאו במשקים טמאים אלו הכלים יטמאו האוכלין ויהיה האוכל שלישי ויהיה פסול בתרומה לבד כמו שיתבאר באחרון מזבים (מי\"ב). אולם האדם יהיה אב הטומאה ויהיה ראשון ולא יהיה שני לעולם לא מן התורה ולא מדרבנן בטומאת מגע. לפי שכל ולד הטומאה אינו מטמא אדם ואפילו משקין טמאין לא יטמאו אדם שנגע בהן כמו שקדם ביאורו. אבל הוא יהיה שני אם אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין ושאר מה שנמנה באחרון מזבים (שם). וכל זה גזרה מדרבנן על מה שהתבאר בגמר שבת (י\"ד ע\"א) וכמו שנבאר באחרון מזבים (מ\"יב). אבל מה שנחשוב את האדם שני הוא לענין שיפסול את התרומה כמו שיתבאר עד שיטהר במקוה ואם טהר לא יצטרך להערב שמש לפי שטומאתו טומאה קלה מדרבנן. ולשון ספרא (פר' שמיני פ\"ז הל' ד') אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב. וכן כלים שנטמאו במשקין שהן תחלה אם נטהרו במי מקוה טהרו ולא יצטרך להן הערב שמש. ובספרא (שם פרשה ח' הל' ה') אמרו כלים שנטמאו במשקין עולין מידי טומאתן בו ביום לפי שהם טומאה מדרבנן על מה שהקדמנו.",
+ "אלו הם השרשים בכללם אשר ראינו להקדימם להדריכך אל מה שארצה לפרשו. ואני אראה להישירך כאן במה שאפשר שתפול בו השגיאות. וזה שאם ישיאך לבך לדעת הטומאות והטהרות ולהבין מה שיכילהו זה הסדר ראוי לך שתשמור בנפשך תחלה כל ההקדמות שהקדמנו בזאת הפתיחה עם הנאמר בפרק הראשון מכלים ומה שכתבנו בפירושו בזכרון טוב מאוד עד שיהיו כולם שגורים על לשונך בלתי שתבקש להעלותם על זכרונך ביגיעה. ולא יספיק לך בזה שתקראם ותעבור עליהם שאפילו אם קראת אותם אלף פעמים ולא תשמרם אין זה מספיק לך עד שיהיו רגילין בפיך כמו קריאת שמע ושתמצא בך כהוגן עם זכרון טוב ובינה ושכל הבנת כל מה שיכילהו זה הסדר לפי שיש בהם ענינים קשים מאוד בעצמם והספקות עצומות והחקירות עמוקות. והלא גדולי חכמי המשנה עליהם השלום נתקשו בהן וכל שכן אנחנו. הלא תראה (חגיגה י\"ד ע\"א) ר' אלעזר בן עזריה אומר לכמו רבי עקיבה על כולם השלום עקיבה מה לך אצל האגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות והוא לשון בראשית דרבי הושעיה (שמות רבה פרשה י'). וכמו זה מצאנו אצל חכמי התלמוד על כולם השלום שהיו נבוכים בקצת פרקים מהן כמו שנתקשה רבי יוחנן בפרק תינוקת ממסכת נדה (ס\"ה ע\"ב) והתקשות פרק האשה שהיתה כובשת ירק ממסכת טהרות עליהם השלום (ברכות כ' ע\"א) והוא הפרק אשר בו ידבר בראשון ושני ושלישי ורביעי איך הוא סדרן באוכלין ומשקין בחולין ובתרומה ובקודש. וכן ימשילו מסכת עוקצין על מה שהוא קשה הבנה (הוריות י\"ג ע\"ב) ובגמר שבת (שבת קל\"ח ע\"ב) אמרו כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשכח מישראל שנאמר (עמוס ח' י\"א) הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' ואומר (שם י\"ב) ונעו מים עד ים ומצפון עד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור על בתי כנסיות ובתי מדרשות לידע אם ראשונה היא אם שניה. וביארו שם מקום הספק הנופל עליהם הוא כשימצא שרץ באויר התנור והשרץ אינו נוגע בלחם ולא בגשם התנור גם כן הנה אין ספק שכבר נטמא התנור וכל מה שבו לאמרו יתברך (ויקרא י\"א כ\"ג) כל אשר בתוכו יטמא ונפל להם הספק אם הפת ראשון לפי שהשרץ טימאהו בהגעתו באויר התנור והתנור כמאן דמלא טומאה הוא או השרץ יטמא התנור לבד והתנור יטמא הפת בנגיעה ויהיה הפת שני ונסתפקו בזה ואמרו נשתכחה תורה מישראל. ואתה יודע שהיום בעונותינו שרבו אם תחזור על ראשי ישיבות ישראל וכל שכן על בתי כנסיות תמצא שיסתפק עליהן מאלו הפנים מה שבאו בו פסוקים רבים בתורה ונשנה במשנה ומה שהוא יותר ברור ומבואר מזה. ולא יפלא בעיניך דמיון המצב הזה בעת הגלות שנעלמו בו אלו הענינים לפי שנתמעטו העוסקים בהם אחר שנמצא בזמן המקדש ובהיות הנביאים נמצאים שנפלו ספיקות בעניני הטומאה והטהרה ובדין השלישי והרביעי אפילו על הכהנים המשמשים במקדש אשר הם יותר צריכים מכל אדם לשמור הלכות טומאה וטהרה כי רוב הדברים הנצרכים להם מאלו הדינים הם רק לענין מקדש וקדשיו. אמר (חגי ב' י\"א, י\"ב, י\"ג) כה אמר ה' צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר הן ישא איש את בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא. וכבר נחלקו חכמי התלמוד (פסחים ט\"ז ע\"ב, י\"ז ע\"א) בהבנת אלו השאלות. ואמרו קצתם אשתבוש כהני רביעי בקודש בעא מיניהו ואמרו ליה טהור והם טעו לפי שהוא פסול כמו שהקדמנו. ותשובתם בטמא מת יטמא אמת לפי שטמא מת רביעי ממנו בקודש טמא רצוני לומר שהוא נטמא ולא יטמא זולתו ואמרו בקיאים הם בטומאת מת ואין בקיאין בטומאת שרץ אבל חשבו שרביעי בשרץ טהור בקודש. וקצתן אמרו לא אשתבוש כהני שהשאלה הראשונה ששאל מהם היתה בחמישי בקודש ואמרו לו טהור. והשאלה השניה היתה ברביעי בקדש ואמרו טמא והתשובה אמיתית בשתי השאלות.",
+ "ואני אבאר זה המאמר אחר שזכרתיו כאן שהוא בתכלית הקושי גם כן במקומו והוא מאמר עמוק מאוד מאוד וביאורו מועיל בכאן למה שנרצה ועוזר למה שהקדמנו. ואומר שאמרו בכאן בשר קודש הוא לשון נקיה והכונה בשר שרץ וכן באמרו היקדש רצונו לומר היטמא כמו שיקראו העברית הריחוק מדבר וההנזר ממנו קדושה. אמר (ישעיה ס\"ה ה') אל תגע בי כי קדשתיך ואמר (דברים כ\"ב ט') פן תקדש המלאה הזרע וכו'. ואם אחז השרץ בכנף בגדו היה הבגד ראשון וכאשר נגע כנף זה הבגד בבשר היה הבשר שני ואם נגע הבשר בנזיד נעשה הנזיד שלישי ושאל להן על זה הנזיד שהוא שלישי כאשר נגע ביין ונגע בשמן ונגע במאכל מה דין זה המאכל וזה היין וזה השמן אם כל זה יטמא אם לא. ואין ספק שהיין והשמן והמאכל כל אחד מהן רביעי אבל יין ושמן יעשו תחלה כמו שהתבאר והמאכל פסול ואינו מטמא והכל נטמא. והיתה תשובתם בזה ואמרו לו לא ובזה טעו זהו דעת רב כאשר אמר אשתבוש כהני בזאת השאלה. עוד שאל להן ואמר אם היה טמא נפש מי שנגע הלחם בכנפו ונגע הלחם בנזיד והנזיד נגע ביין ובשמן ובמאכל מה דין זה היין והשמן והמאכל ואמרו יטמא וזה מאמר אמיתי. אבל שמואל אמר לא אשתבוש כהני וזה שהוא יאמר שמה שאמר חגי בשאלה הראשונה ונגע בכנפו לא ירצה בו שכנפו נגע בלחם אלא ירצה בו שנגע אוכל בכנפו ואחר זה נגע זה האוכל בלחם והלחם בנזיד. וזהו אמרם בגמר מי כתיב ונגע כנפו ונגע בכנפו כתיב במי שנגע בכנפו ירצה לומר שאמרו ונגע בכנפו אינו על האיש אשר נשא שרץ בכנפו אלא על הדבר אשר נגע בזה הכנף והיה חגי שואל להן על חמישי בקודש והוא טהור וזה שהכנף ראשון והאוכל אשר נגע בו שני והלחם אשר נגע בזה האוכל שלישי והנזיד רביעי והוא פסול ואינו מטמא כמו שקדם ואם נגע הנזיד ביין בשמן ובמאכל הכל טהור ולא יטמא המשקה שהוא יין ושמן ולא המאכל לפי שכל אחד מהן חמישי וחמישי בקודש טהור וכן השיבוהו ואמרו לו שזה החמישי לא יטמא. ועוד שאל להן אם היה טמא נפש מי שנגע בכנפו על זה הסדר מה יהיה דין היין והשמן והמאכל ואמרו לא יטמא וזה גם כן אמת לפי שאז יהיו רביעי ונעשו היין והשמן תחלה שזהו משקה קודש שנגע בשלישי והמאכל יהיה פסול בהיותו רביעי כמו שקדם. וביאור זה שכנף טמא מת אינו ראשון אבל כנפו הוא אב הטומאה כמו שכבר בארנו שאדם הנטמא במת אם נגע בבגדים או בכלי שטף יעשה אותם אב הטומאה ויהיה כנף בגד טמא מת אב והדבר הנוגע בו ראשון כמו שאמר שמואל והלחם שני והנזיד שלישי ויהיה השלישי הוא אשר נגע במשקה קדש ובאוכלין של קודש ויהיה הכל טמא. וזהו לשון התלמוד שם לשמואל לא הכא אשתבוש ולא הכא אשתבוש כהני לא הכא אשתבוש כהני רביעי בקדש בעא מיניהו ואמרו ליה טמא ולא הכא אשתבוש כהני חמישי בעא מיניהו ואמרו ליה טהור.",
+ "ובא רבינא בסברה שלישית ואמר שהם טעו בשתי התשובות. אולם בתשובה הראשונה כמו שאמר רב וזה שהכנף הוא אשר נגע בלחם ובתשובתן השנית אמר בטומאת מת נמי לא בקיאי הכא רביעי והכא שלישי. וביאור זה שרבינא אמר שאמרם יטמא ושיהיה היין והשמן והמאכל טמא כמו שזכרו שהיו טועים במדרגת הטומאה לפי שהן חשבו שזה אשר נגע בנזיד רביעי בין לטמא מת בין לשרץ אבל רביעי של שרץ טהור לקודש ורביעי של טמא מת טמא הנה הם טעו בשתי התשובות לפי שרביעי של שרץ פסול בקודש כמו רביעי של טמא מת וכן הרביעי מאיזה אב שיזדמן וזה אשר חשבו רביעי לטמא מת הוא שלישי לפי שהכנף הוא אב הטומאה כמו שהתבאר והלחם ראשון והנזיד שני והיין והשמן והמאכל כל אחד מהן נגע בשני ויהיה הכל טמא כמו שזכרו אבל המאכל טמא והוא שלישי לא רביעי כמו שחשבו בכנף טמא מת שהוא ולד הטומאה כמו כנף שרץ.",
+ "וזה מה שנפלה בו המחלוקת בין חכמי התלמוד באלו התשובות רב יאמר שטעו בתשובה הראשונה וצדקו בשניה ושמואל יאמר שצדקו בשתי התשובות ורבינא יאמר שתשובתן מוטעת בשתי השאלות. הנה כבר התבאר לך שהענין קשה בעצמו ואפילו בזמנים הקודמים והבן אמרם עתידה תורה שתשכח מישראל שזה שכחת דיני טומאה וטהרה. וכן מה שצוה השם יתברך את הנביא בשאלה שזה אמר לו שאל נא את הכהנים תורה הנה התורה בסתם הוא הלימוד בטומאה וטהרה וידיעת דינם. וכמו זה אמרו עוד בטומאות וטהרות (חגיגה פ\"א, מ\"ח) הן הן גופי הלכות. ואיך לא יהיה כן והם הסולם המביא רוח הקדש כמו שאמרו (עבודה זרה כ' ע\"ב) וטהרה מביאה לידי קדושה וכו'.",
+ "ולא אמרתי לך כל זה המאמר אלא כדי שלא תחשוב שהדיבור באלו הענינים הוא כמו הדיבור בסוכה או בלולב או בשבועת השומרים או בשבועת הדיינין עד שתעיין בו בתחלת מחשבתך ותאמר בלבך שכבר מצאת דעת איזה דבר. וכמו זה שלא תבוז מה שיגיע לך מהתועלת אחר ידיעתן ותתנהג בהן כמו במה שקדם ביאורנו לסדרים הקודמים. כי אלו השרשים גדולי הערך אשר הקדמתי לך בזאת הפתיחה אין בהם שורש שלא יגעתי בו ביגיעה גדולה להעמידו על בוריו ולבררו. ולקטתי השרשים אחד מעיר ושנים ממשפחה מכל פינות התלמוד וממסתרי הברייתות והתוספות עד שקבצתי מהן זאת הפתיחה למען תהיה מפתח לכל מה שארצה לבארו בזה הסדר ובלי ספק גם לרוב ההלכות הקשות שבתלמוד לפי שכל הלכה שידובר בטומאה וטהרה וראשון ושני וכיוצא בהן תקשה אפילו לגדולי הרבנים וכל שכן לתלמידים. וכל מאמר אשר תמצא בזה לאחד מהם תמצאהו רב הכמות ומעט האיכות ולא יגיע לך ממנו חפצך בשלמות לפי שאינם מתעסקים כלל בשרשי אלו הענינים. אבל מה שהקדמנוהו אנחנו בזאת הפתיחה הוא מספיק מאוד מאוד וצריך לשמרו כמו שזכרנו. ולא ידע שיעור התועלת בו על האמת אלא מי שיגע ביום התעורר בלילה על הלכה מאלו ההלכות הנמצאות בתחלת שבת ופסחים או חגיגה וזבחים וחולין וכיוצא להן ולא התברר לו השורש אשר ישען עליו ואחר זה קרא זאת הפתיחה ומה שאחריה ימצא כל אלו ההלכות בנויות על שרשיה ואז יכיר ערך מה שעשינו. ואין זה דומה אלא למי שיגע לקבץ חרובים וטרח לילך בדרכים עד שאסף בהן הון רב אשר בו יגיע אל כל חפצו. אם האיש אשר קנה זה הממון סיגף את עצמו ימים רבים ולא מצא את מזונו ידע את ערכו. וכמו זה אם הגיע זה הממון ליד איש נבון אף על פי שלא טרח בו ימלא בו חפצו ובראותו עניני שאר בני אדם ידע שיעור היגיעה אשר היה צריך לה אם לא מצאהו. ובכל מה שהגדלנו ערך זה הענין כוונתינו להעיר ולהזהיר שתשמור זאת הפתיחה בזכרונך תמיד כדי שלא אצטרך לזכור אלו העיקרים. בכל עת שאצטרך להם אבל ארמוז עליהם לבד לפי שהסדר בעצמו יש בו להאריך ולא נכפול עניניו במה שיש בו די.",
+ "ועתה אתחיל בפירושו אם ירצה השם יתברך. "
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2bf1b5e37d723439e635c89ed31a80eef1b46927
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam Introduction to Seder Tahorot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,63 @@
+{
+ "title": "Rambam Introduction to Seder Tahorot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_Introduction_to_Seder_Tahorot",
+ "text": [
+ "בשם יי אל עולם",
+ "ידוע שכבר קדמו לנו באלו החמשה סדרים אשר קדם ביאורם שרשים רבים מן הטומאות והטהרות ובפרט במסכת עדיות. וכל מה שבא מהם באיזה מקום שיהיה אין זה כי אם שהתגלגל בזולת מקומם לאיזה ענין ושרשיהן וענפיהן אינם אלא בזה הסדר. ולזה לא אסמך בזה הסדר על מה שכבר התבאר בסדר קדום מענין טומאה וטהרה אבל אדבר בזה הדבר באופן שיעמוד בפני עצמו שלא יצטרך לסדר אחר. ואני אקדים לך בכאן הקדמות שיהיו מפתח למה שיכללהו זה הסדר אחר שאומר שכל טומאה מהטומאות הנזכרות בתורה התחלתן וסמיכותן אל מין ממיני הבעלי חיים בהכרה חוץ מצרעת שהיא תטמא הבגדים והכתלים בלתי שיהיה אדם התחלת זאת הטומאה כמו שבא בתורה. ושאין בכל מיני הבעלי חיים מי שיְטמא בעודנו חי או יִטמא והוא חי זולת האדם לבדו אבל שאר מיני בעלי חיים כולם טהורים בעודם בחיותם לא יטמאו זולתם ולא יטמאו מן זולתם והאדם לבדו יְטמא והוא חי ויטמא והוא חי בטומאות אשר יבוא תארם.",
+ "וזה שחלקי הטומאות לפי מה שבא לשון התורה אחד עשר חלקים טומאת שרץ וטומאת נבילה וטומאת מת וטומאת שכבת זרע וטומאת מי חטאת וטומאת החטאות וטומאת זב וטומאת זבה וטומאת נדה וטומאת יולדת וטומאת צרעת. ומאלו הטומאות יש טומאה שבה אבות רבות ומהן מה שאין בה אלא אב אחד לבד וזה פירושן.",
+ "טומאת שרץ יש בה אב אחד לבד וזה שהשרץ עצמו הוא אב הטומאה. וזה השם רצוני לומר השרץ נופל על כל מין מהשמונה מינים הנזכרים בתורה והם החלד והעכבר והצב והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת (ויקרא י\"א כ\"ט). ודם השרץ ובשרו וחלבו שוין בטומאה וארבעה מהן עורן ובשרן גם כן בשוה והן האנקה והכח והלטאה והחמט ועצמות השרץ לבדן ומגורדין לא יטמאו ושאר השקצים והשרצים כצפרדע וטרטוק והאפעה והנחשים ודומיהן כולן טהורין לא יטמאו.",
+ "וטומאת נבלה בה אב אחד לבד וזה שהנבלה בעצמה אב הטומאה. וזה השם נופל על המתה מכל מיני הבהמה והחיה בין טהורה בין טמאה. ובין הטהורה והטמאה הפרש וזה שהטהורה אם נשחטה שחיטה כשירה לפי מה שהתבאר בחולין (חולין ע' ע\"ב) היא טהורה והטמאה אין חלוק בין שתשחט או שתנחר או שתמות במיתה טבעית. ועוד שנבלת בהמה טמאה וחיה בין טמאה ובין טהורה אין חלוק בין בשרה וחלבה לטומאה ובהמה טהורה איננה כן אבל חלבה כאשר מתה לא יטמא בשום פנים. ואני עתיד לבאר טעם זה במקומו מעוקצין (עוקצין פ\"ג מ\"ג). ודם נבלה לא יטמא טומאת נבלה לא מן הטהורה ולא מן הטמאה וכן העצמות המגורדין מהבשר והקרנים והטלפים והציפרנים אם הובדלו מן הגוף לא יטמאו. אולם המוח שבתוך העצמות הוא יטמא מהנבלה כבשרה וכן הוא מהשרץ כמו בשרה והוא מהמת כמו בשר המת. וכבר התבאר זה בתוספת אהלות (פ\"א הל' ה') ושם אמרו מוח הרי הוא כבשר לכל דבר.",
+ "וטומאת מת בה תשעה אבות. וזה שהמת עצמו אב הטומאה ואין רצוני באמרי בכאן המת כל מת אבל הדבר אשר יטמא טומאת מת ככזית מבשרו ונצל ותרוד רקב ועצמות ודם ושאר מה שיבוא מספרו בשני מאהלות (מ\"א). ואין חלוק בין שיהיה המת גוי או ישראלי זולת בטומאת אהל לבד שהגוים אינם מטמאין באהל ולשון הגמר (יבמות פ\"א א') ישראל מטמאין באהל ואין הגוים מטמאין באהל ונסמך זה לאמרו (במדבר י\"א יד\") זאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (יחזקאל ל\"ד ל\"א) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם. והקבר גם כן אב הטומאה. ואדם שנטמא במת הוא גם כן יקרא אב. וכלים הנוגעים בו הם אב הטומאה. וכן כלים הנוגעים במת ואדם הנוגע בהן וכלים שנגעו בזה האדם כל אחד מהשלשה אב הטומאה רצוני לומר הכלים הראשונים והאדם והכלים השניים. וכן כלים שנגעו בכלים שנטמאו במת הן גם כן אב הטומאה. ואני עתיד לבאר ראית כל אחד מהן בשני מאהלות. וזה כלו בתנאי שיהיה האדם ישראלי אבל גוי שנגע במת אינו טמא מת ולא יטמא כמו שיטמא טמא מת. ובתחילת תוספת אהלות אמרו (הל' ד') הגוי והבהמה ובן שמונה וכלי חרס והאוכלין והמשקין הנוגעים במת כלים הנוגעים בהן טהורים וענין אמרם טהורים שלא יהיה דינם כדין כלים הנוגעין בטמא מת ולא בארתי לך זה אלא כדי שלא תחשוב שמשקין הנוגעין במת אשר הן משקין טמאין בלא ספק לא יטמאו הכלים אבל הם יטמאו אותם טומאת משקין אשר אני עתיד לבארם ולא כטומאת האב לכלים. ומאבות הטומאות גם כן האוהל ודין האוהל אשר יטמא במת ודין כלים הנוגעים במת אחד לפי שהוא יטמא זולתו טומאת שבעה כמו כלים שנגעו במת. ולא מנינו אותו לבדו אלא לפי שהעור והבגד והשק אם נהיו אהל על המת יטמאו ושאר חומרי הכלים אינם כן לפי שאם היה האהל מעץ או מחרש או מעצם לא יטמא. האלוהים (ל' שבועה) הלא כלי עץ או כלי עצם המאהיל על המת דינם דין כלי שטף שנגעו במת. ואני עתיד לבאר זה בשבע ועשרים מזאת המסכת. ובתוספת נדה (פ\"ו הל' י') אמרו כל המיטמא באוהל מיטמא טומאת שבעה ויש מיטמא טומאת שבעה ואינו מיטמא באהל ירמזו אל כלי שטף כמו שבארנו. וממה שראוי שתדעהו הוא שאף על פי שאלו כולם מן המת אבות אין זה כי אם למנות מהן הראשון והשני לענין טומאת תרומה וטומאת קודש כמו שאני עתיד לזכרו בזאת הפתיחה ולא שיהיה מי שיטמא בדבר מהן חייב כרת אם נכנס למקדש או כשאכל קדשים. ולשון התוספתא (אהלות פ\"א הל' ב') במה דברים אמורים בתרומה וקדשים אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד. וכבר מנינו בשבעה מנזירות (מ\"ב) טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן.",
+ "וטומאת שכבת זרע בה אב אחד. וזה שהזרע אב הטומאה ומתנאיו שיצא מבן תשע שנים ויום אחד ולמעלה. ולשון ספרא (פרשה ו' הל' ד' (ע\"ז ד') איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד תלמוד לומר (ויקרא ט\"ו ט\"ז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע. וכבר בארנו פעמים שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה. ואין מתנאיו הקושי וההנאה כמו שהתבאר בגמר נדה (מ\"ג א'. ובקצת נוסחאות הערבי גרס יומא במקום נדה) אבל מתנאיו שיטמא הוא שיהיה מראהו לבן כמראה הזרע הידוע. ולשון תוספת זבים (פ\"ב ה\"ד וכצ\"ל) שכבת זרע אדומה טהורה. ורוב מה שיצא הזרע כן הוא שיכוף האדם עצמו לתשמיש הרבה פעמים זה אחר זה בזמן קרוב ואז יצא הדם קודם שישתנה בכלי הזרע.",
+ "וטומאת מי חטאת בה אב אחד. וזה שאפר פרה אדומה אם נתערב במי מעין כמו שיתבאר במסכת פרה (פ\"ט מ\"ח בפי' הר\"מ) אלו המים יטמאו לפעמים ופעמים לא יטמאו וכאשר יטמאו הם אב הטומאה ואני עתיד לבאר זה הענין בפרק ראשון מזאת המסכת (מ\"א).",
+ "וטומאת חטאות בה שלשה אבות אחת מהן פרה אדומה שהעוסק בשרפתה ושאר מעשיה מטמא בגדים כמי שנוגע באב הטומאה כמו שיתבאר במקומו במסכת פרה (פרה פ\"ד מ\"ד). והשנית פרים ושעירים שנכנס דמן לפנים שהשורפן גם כן מטמא בגדים וכבר זכרנו אלו הפרים והשעירים במקומות ממסכת זבחים (ראה פי\"ב במ\"ה) ולשון גמר זבחים (זבחים פ\"ג ע\"א והנוסחא משונה קצת) הא למדת על כל המכפרים שהשורפו מטמא בגדים. והשלישית שעיר המשתלח שהמשלח שעיר לעזאזל מטמא בגדים.",
+ "וטומאת זבה כוללת שבעה אבות. וזה שהזבה עצמה אב הטומאה ובועלה אב הטומאה ודם זיבתה אב הטומאה ורוקה ומימי רגליה ומרכבה ומשכבה כל אחד מהן אב. וידוע מכתובי התורה שטומאת נדה וטומאת יולדת דבר אחד. אמר השם יתברך (ויקרא י\"ב ב') כימי נדת דותה תטמא ואמר (שם ה') וטמאה שבועים כנדתה.",
+ "והנדה בה אלו השבע אבות בעצמם. וכן טומאת זב תכלול שבעה אבות והן הזב וזובו ושכבת זרעו ורוקו ומימי רגליו ומשכבו ומרכבו ואחר שכבר נודע שאין חלוק בטומאה בין בועל נדה או זבה או יולדת בתוך שבעה לזכר או ארבעה עשר לנקבה כמו שאמר השם יתברך (שם ט\"ו ל\"ג) ולאיש אשר ישכב עם טמאה נקרא אותו בועל טמאה והוא אשר נמנה מכלל אבות הטומאות בשם אחד ולא נמנה בועל נדה לבדו ובועל זבה לבדו ובועל יולדת לבדו לפי שהכל אחד. וממה שראוי שתדעהו שכל מה שלא תטהר הטמאה במי מקוה היא מטמאה את בועלה אפילו עמדה שנים אחר שנפסק הדם ולא תטהר בזמן בלא מי מקוה. וכן המרכב והמשכב כל אחד מהן אב ולא נמנה משכב הזב לבדו ומשכב מצורע לבדו ומשכב זבה לבדו ומשכב נדה לבדו לפי שדין הכל אחד אבל נמנה משכב לבד יטמאהו כל מי שיטמאהו. וכמו זה נמנה גם כן דם טמאה ויהיה זה כולל לדם נדה ודם זיבה ודם יולדת. וכך נאמר רוק הטמא ומימי רגליו ויכלול זה זב וזבה נדה ויולדת שדין הרוק ומימי רגלים מכל אחד ואחד מאלו הארבעה שוה בטומאה.",
+ "וטומאת צרעת בה ארבעה אבות. מצורע מוחלט והוא יקרא גם כן מצורע בימי גמרו ומצורע בימי ספרו ובגד מנוגע ובית מנוגע. וארצה באמרי כאן בגד כל מה שיקבל טומאת צרעת מן בגד צמר או פשתים או השתי או הערב או כל כלי עור. וכן רצוני באמרי בית מנוגע חומרי הבית בכללם והן אבניו ועציו ועפרו שכל חלק מהם מטמא בכזית כמו שיתבאר בשלשה עשר (מ\"ג) מנגעים מזה הסדר.",
+ "ויהיה מספר אבות הטומאות שלשים ושתים אבות ואלו הן השרץ והנבלה והמת והאדם שנטמא במת וכלים שנטמאו במת וכלים שנגעו באדם שנטמא במת וכלים שנגעו בכלים שנטמאו במת ואדם שנגע בכלים שנטמאו במת וכלים שנגעו באדם שנגע בכלים שנטמאו במת והאהל והקבר ושכבת זרע ומי חטאת ופרה אדומה ופרים ושעירים הנשרפים ושעיר המשתלח וזב וזבה ונדה ויולדת ומרכב ומשכב ובועל טמאה ודם טמאה ורוק טמא וממי רגליו וזובו של זב ושכבת זרעו ומצורע בימי ספרו ומצורע בימי חלוטו ובגד מנוגע ובית מנוגע. וכבר התבאר בראשון (מ\"ז) ממגלה שאין הפרש בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט לענין טומאה.",
+ "ודע ששם כלים נופל על שמנה מינים והם בגדים ושק וכלי חרס וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית וכלי מתכות וכלי עץ. אולם הקופות והדומה להן מהכלים הנעשים מנצרים והוצין וגמי וחריות דקלים וקנים וכיוצא בהן כולן בכלל כלי עץ כמו שיתבאר בזאת המסכתא (פט\"ו מ\"ב). והתורה אמרה שאלו המינים כולם מקבלים טומאה חוץ מכלי זכוכית לבד שהן לא יטמאו אלא מדרבנן. ולשון הגמר (שבת י\"ד ע\"ב) יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על כלי זכוכית. ובתוספת כלים אמרו (כלים. בבא בתרא פ\"ז הל' ז') כלי זכוכית מדברי סופרים. אבל שאר הכלים יטמאו מדאוריתא אמר השם יתברך (ויקרא י\"א ל\"ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. ושק הוא הנארג מן השער הדק והעב מאוד כמו מה שנעשה ממנו לשאת בו משא הכל יקרא שק. ובגד הנארג בזולת השער כמו הפשתן והצמר והמשי וצמר הגפן וזולתם. והלבדים נכנסים בכלל הבגדים. ולשון התוספתא (כלים ב\"ב פ\"ה ה\"ג) העושה חלוק מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא וזהו שיעור הבגד לטומאה לפי מה שיתבאר בשבעה ועשרים (מ\"א) מזאת המסכתא. ובספרא (שמיני פ\"ז הל' ח') או בגד לרבות את הלבדים. ואמר בטומאת כלי חרס (ויקרא י\"א ל\"ג) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו יטמא. ואמר בכלי מתכות (במדבר ל\"א כ\"ב) אך את הזהב ואת הכסף וגומר. אולם כלי עצם הם נכנסים תחת אמרו (שם כ') וכל מעשה עזים כמו שנבאר בשני (מ\"א) מזאת המסכתא. וכלי זכוכית נסמכין על כלי חרס כמו שיתבאר בשני (שם) מזאת המסכתא גם כן. ומיני אלו הכלים כולן חוץ מכלי חרס יש להן טהרה במקוה אבל כלי חרס אין לו טהרה כי אם בשברה ולא יטהר במקוה כלל והוא אמרו יתברך (ויקרא י\"א ל\"ג) ואותו תשברו. ואמר (שם ט\"ו י\"ב) וכל כלי עץ ישטף במים. וכמו זה יקראו גם כן כלי ההיתוך כלי מתכות ואין כלי זכוכית מכללם. ויקראו האריגות כולם כלים (וכן הגהתי בערבי במקום בגדים) ואפילו הנעשית מהשער וכלי חרס לא יכניסוהו בכלל הכלים על הרוב לפי שייחדו לו דינים פרטיים כמו שנזכור. ושאר הכלים והם כלי עץ וכלי עצם וכלי עור יקראו אותם כלי שטף לפי שיש להם טהרה במקוה. וכאשר תשמעם אומרים מטמא כלים או מטמא בגדים תדע שהוא מטמא אלו המינים כולן חוץ מכלי חרס שהוא לא יטמא כי אם באב הטומאה כמו שאבאר. ובטומאת מת בפרט אשר שמנו לכלים בה אלו הדינים הבדל. וזה שכלי חרס איך מה שיטמא במת יהיה ראשון לטומאה ולא יהיה אב ואפילו נגע במת עצמו או היה באהל המת. וכבר קדם לנו בזה לשון התוספתא (אהלות ט\"ו הל' י') אמר יתברך (במדבר י\"ט ט\"ו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא אמרו (ירושלמי פסחים פ\"א ה\"ז), הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא. וכבר התבאר בספרי (פיסקא קכ\"ו) שבכלי חרס הכתוב מדבר וזה יתבאר בעשירי (מ\"א) מזאת המסכתא. אבל שאר כלים ובגדים כשנגעו באדם שנטמא במת יהיו אב הטומאה. ובין אם נגע דבר מהן במת ואחר כך נגע בו אדם ונגע כלי באדם שלשתן יהיו אבות כמו שזכרנו וכמו שבארו בספרי לפי מה שאפרש בראשון (מ\"ב) מאהלות. ודע שהכלי חרס לבדו לא יהיה אב הטומאה לעולם לא בטומאת מת ולא בזולתה מהטומאות ויתבאר זה במקומות שונות מזה הסדר. ובכלי מתכות בפרט יש דין שאינו בשאר כלים. וזה שאם נטמאו באיזה מהטומאות שתהיה ואחר זה נשברו וכבר נטהרו בשבירתן אם התיכם וחזר ועשה מהם כלי שני ישובו לטומאתן הראשונה אשר היו בה וזה גם כן רק מדרבנן. ואני עתיד לבאר טעם זה באחד עשר מזאת המסכתא (מ\"א). אמרו (שבת ט\"ז ע\"ב) שמעון בן שטח גזר טומאה על כלי מתכות. רצונם לומר שגזר שישובו לטומאתן אחר שנטהרו בשבירתן עד שיטבלו במי מקוה. ולשון התלמוד (שם ועיין כלים פי\"א מ\"א) טומאה ישנה מדרבנן. ודע זה.",
+ "ואלו האבות כולן אשר קדם מספרם הם מן התורה ויקראו כל אב מהם אב הטומאה מדברי תורה. ויש עוד אבות הטומאות מדרבנן רבים זולת אלו ויקראו כל אב מהם אב הטומאה מדברי סופרים. והטומאות אשר ימצאו בהן אבות הטומאות מדברי סופרים ששה והן טומאת מת וטומאת זיבות וטומאת נדה וטומאת יולדת וטומאת עבודה זרה וטומאת נבלה.",
+ "אולם בטומאת מת נמצאו בה אחד עשר אבות הטומאה מדרבנן. וזה שעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא כמו שיתבאר בשני (מ\"ג) מאהלות. וכן ארץ העמים ובית הפרס יטמאו במגע ובמשא. ומדור העמים כמו שיתבאר בפרק אחרון (מ\"ז) מאהלות טמא כמו ארץ העמים עד שיבדק כמו שיתבאר. דם תבוסה מטמא במגע ובמשא ובאהל ובשני (מ\"ב ועיין פ\"ג מ\"ה) מאהלות יתבאר דם תבוסה מהו. וכן יתבאר בית הפרס באחרון מאהלות (מ\"א) ואלו כולן מדרבנן. אמרו בשביעי מנזירות (מ\"ב) עצם כשעורה הלכה וכבר בארנוהו שם. ובגמר נדה (ס\"ב ע\"ב) דם תבוסה מדרבנן. ובגמר שבת (י\"ד ע\"ב) גזרו טומאה על ארץ העמים. ובפסחים (צ\"ב ע\"א) בית הפרס מדרבנן הרי אלו ארבעה אבות. וכן האהל אשר יטמא בדם תבוסה. והאדם אשר נטמא באחד מאלו הארבעה. וכלים שנגעו בו. וכן כלים שנטמאו בהן. ואדם שנגע בהן. וכלים שנגעו באדם (ההעתקה העברית הוסיפה כאן וכלים שנגעו בכלים שנטמאו באדם) וכמו זה כלים שנגעו בכלים שנטמאו בהן (בדפוס: באדם. ועיין לקמן המנין הכולל כל אבות הטמאות דרבנן) כל אחד מהן אב מדברי סופרים.",
+ "וטומאת זיבות ימצאו בה תשעה אבות. וזה שמה שאמרנו במה שקדם שלא יְטמא ולא יִטמא והוא חי זולת האדם מן התורה עד שיהיה ישראלי והגוי לא יטמא ולא יטמא בטומאה מכל חלקי הטומאות. אבל מדרבנן עשו אותן כזבים לכל דבריהם. אמרו (נדה ל\"ד ע\"א) בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריהם זולת בדבר אחד לבד והוא שכבת זרע ששכבת זרעו של גוי טהורה לגמרי כמו שהתבאר בגמר נדה (שם). ולא דנו עליה שתהיה כמו שכבת זרעו של זב שהיא אב מטמא במגע ובמשא כמו שהתבאר. ושם נאמר (שם) עבדו ביה רבנן הכירא דלא נשרף עלייהו תרומה וקדשים אבל יודע שטומאתן מדרבנן ולזה לא תטמא שכבת זרעו לפי שאילו היה זה אמיתי מן התורה היתה שכבת זרעו מטמאה במגע ובמשא. הנה כבר התבאר שכל איש מהגויים זכרים ונקבות קטנים וגדולים הוא זב לכל דבר זולת לענין שכבת זרעו כמו שבארנו. ואין הפרש בין היותו זב אמיתי או מצורע או בריא מאלו החלאים הרי הוא זב מדרבנן. ורצוני לומר באמרי קטנים שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ולמעלה לא פחות מזה כמו שהתבאר בגמר עבודה זרה (ע\"ז ל\"ו ע\"ב ול\"ז ע\"א). ויהיה הגוי וזובו ורוקו ומימי רגליו ומרכבו ומשכבו ודם הגויה ובועל גויה כל אחד מאלו השמנה אב הטומאה מדברי סופרים. ועוד הנה הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע כל אחד מהן מטמא משכב ומושב מדאוריתא כמו שהקדמנו. אולם המת לא יטמא משכב ולשון ספרא (מס' זבים פ\"ב הל' י\"א) הזב עושה משכב ואין המת עושה משכב. אבל אמרו שאלו הנזכרים אם מתו מטמאים משכב ומושב כמו שהיו בעודן חיים. ואני עתיד לבאר זה בסוף נדה (פ\"י מ\"ד) מזה הסדר במאמרם הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו מטמאים במשא עד שימוק הבשר וזה אינו אלא מדרבנן. ובספרא (מס' זבים פ\"ב הל' י\"ג) הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר מדברי סופרים. ובתוספת נדה (פ\"ט הל' י\"ד) אמרו הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר ואין מטמאים אלא ברובן ואין מטמאין אלא מדברי סופרים. רצונו לומר טומאת משכבן מדברי סופרים שהם סמכוהו למשכב הזב. וענין אמרם במשא שאם נישא רובו על המשכב יטמא המשכב אפילו היה בין גוף זה הזב המת ובין המשכב אבן המבדלת כמו שיטמאהו בחייו לפי מה שיתבאר בזה הפרק (כלים פ\"א מ\"ג) ואין כל מת כמו זה. ונוסיף בזה הענין פירוש וביאור במקומו.",
+ "וטומאת נדה בה גם כן תשעה אבות דרבנן. וזה שיתבאר בנדה (פ\"א מ\"א) שדנו על הנדה שתהיה טמאה למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה על מה שיתבאר שם ואמרו (נדה ז' ע\"א) מעת לעת דרבנן. ואמרו גם כן שהיא מטמאה משכב ומושב למפרע ואינה מטמאה את בועלה וכן הכתמים הנעלמים (ר\"ל מאין בא הכתם) שמו אותן דם נדה מדרבנן לפי מה שהתבאר שם. ולשון הגמר (שם ו' ע\"א) הרואה כתם מטמא למפרע משכב ומושב ומטמא את בועלה להבא. וכן החלוק טמא וכבר הגבילו את הזמן הזה אשר תטמא בו למפרע ואמרו (שם נ\"ב ע\"ב) עד שתאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת כיבוס. וכן המאמר הנבחר בגמר נדה (נדה ט\"ז ע\"א. כלומר הנקבע להלכה בין התנאים והאמוראים שנחלקו בזה הענין) שוסתות דרבנן ושהאשה אם הגיעה שעת וסתה ולא בדקה עצמה ואחר זה לימים בדקה עצמה ומציאה עצמה טמאה היא בחזקת נדה משעת וסתה עד העת הזאת וזהו טומאה למפרע. ושם נאמר (נדה ל\"ט ע\"א. וזה לשון הברייתא; אבל בערבי צריך להגיה הנדה במקום הזב) הנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות מעת לעת. וידוע שזהו הזמן אשר תהיה בו טומאה מדרבנן למפרע. אולם כל נדה או רואה כתם או מי שלא בדקה בשעת וסתה המשכב והמושב אשר תטמא בזה הזמן הם אב מדרבנן. וכן בועל רואה כתם להבא וכן רוקה ומימי רגליה בזה הזמן ודם שעל החלוק אשר לא יתאמת שהוא דם נדה הכל אבות מדרבנן.",
+ "וטומאת יולדת בה מאבות דרבנן כמו בנדה רצונו לומר שדין היולדת והנדה אחד כמו שקדם. ובגמר נדה (נדה כ\"ח ע\"א) אמרו הוציא עובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה וביארו (שם) שזה דרבנן ולאו נמנה לה ימי טהרה עד שנאמר שאם ראתה דם הוא דם טוהר אבל נחייבה לחומרא מכל צד. אמרו (שם) חוששת וימי טהרה לא יהבינן לה. ותהיה טמאה ארבעה עשר יום כמו יולדת נקבה לחומרא מדרבנן. ואם ראתה דם אחר זה הזמן לא נחשבהו דם טוהר כי אין שם לידה אבל יהיה דם נדה או דם זיבה כפי זמן ראייתה כמו שיתבאר בנדה (שם). ונעשה כאן גם כן במספר אבות דרבנן כמו שעשינו במספר אבות דאורייתא וזה שנמנה המשכב טמא באחד ויכלול משכב גוי ומשכב זב שמת ומשכב נדה למפרע ומשכב רואה כתם למפרע ומשכב יולדת יד ומשכב שלא בדקה בשעת וסתה וכן נעשה במרכב ורוק ומימי רגלים על הדרך שעשינו במספר הקדום שמין הטומאה אחד ואלו הם כאישי זה המין והאב הוא רק משכב מדרבנן. וכן בועל טמאה דרבנן יכלול בועל גויה ובועל נדה ובועל רואה כתם ובועל יולדת יד.",
+ "וטומאת עבודה זרה בה ארבעה אבות והטומאה בכללה מדרבנן. ובגמר שבת (פ\"ג ע\"ב) אמרו טומאת עבודה זרה מדרבנן ולה רמז בלשון התורה והוא שאמר יעקב אבינו (בראשית ל\"ה ב') הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלתיכם. והראשון מאלו הארבעה אבות עבודה זרה עצמה וזו שעבודה זרה עצמה מטמאה כשרץ רצונו לומר שתטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ולא תטמא במשא. ובתנאי שיהיה בה כזית כמו שביארנו בשלישי מעבודה זרה (בפירוש הר\"מ מ\"ו) אולם אם היה הדבר הנעבד פחות מכזית לא יטמא. ואם תקח חתיכה מגשם עבודה זרה ואפילו היא גדולה מאוד לא תטמא לפי שעבודה זרה אינה מטמאה לאברים ולא תטמא אלא אם כולה היא מכזית ולמעלה. והאב השני משמשי עבודה זרה יטמא מהם כזית כטומאת שרץ ואפילו נשבר מהם דבר והיה בה כזית יטמא אדם וכלים במגע וזה חומרה במשמשיה. ולשון המשנה בבית עבודה זרה (פ\"ג מ\"ו) אומר בפירוש אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו (דברים ז' כ\"ו). ובתוספת זבים (פ\"ה הל' ז') המכניס ראשו ורובו לבית עבודה זרה טמא. כלי חרס שהכניס לאויר בית עבודה זרה טמא. ספסלין וקתדראות שהכניס רובן לבית עבודה זרה טמאין רצונו לומר בזה שזה האדם או הכלי יהיה בכניסתו לבית עבודה זרה כמגע שרץ. והאב השלישי תקרובת עבודה זרה וכבר התבאר בראשון מגמר חולין (חולין י\"ג ע\"א) שתקרובת עבודה זרה הוא הדבר אשר יקרב לפניה על דרך העבודה מטמא במגע ובמשא כנבלה כמו שבארנו בשלישי (מ\"ו) מעבודה זרה. וכבר התבאר בעבודה זרה (ל' ע\"א. תוספתא זבים פ\"ה הל' ח') שיין נסך טמא כמו תקרובת עבודה זרה והוא האב הרביעי. והביאו ראיה לזה מאמרו יתברך (דברים ל\"ב ל\"ח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם. ואמרו (עבודה זרה שם) שלשה יינות הן יין שנתנסך לעבודה זרה מטמא טומאה חמורה בכזית. וענין טומאה חמורה הוא שיטמא אדם וכלים וזה אשר יקראו טומאה חמורה בכל מקום. וכל מה שיטמא האוכלין והמשקין לבד יקראו טומאה קלה. ובאמרי שיין נסך הוא אב הטומאה ארצה בזה היין אשר התאמת לנו שנתנסך לעבודה זרה וזהו אשר יטמא כנבלה אבל סתם יינם יטמא טומאה קלה כמו שבארנו שם שהוא כמו משקין טמאין.",
+ "וטומאת נבלה בה שני אבות מדברי סופרים. אחד מהן שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא (חולין פ\"א מ\"א) אף על פי שאינה תקרובת עבודה זרה ולא תאסר בהנאה כמו תקרובת עבודה זרה לפי שהיא מושגת בה ואינה כמוה כמו שביארו בגמר חולין. ואמרו (י\"ג ע\"ב) גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מעשה אבותיהם בידיהם. ולזה שחיטת נכרי מותרת בהנאה. והאב השני נבלת העוף הטהור לבד וזה שנבלת העוף בין טמא ובין טהור אין לו טומאה מן התורה בפירוש ולכך מנינו אותו באלו האבות מדרבנן. ומה שהתאמת אצלי הוא שהיא אב של תורה אף על פי שלא באה בפירוש. וראיית זה היותו חייב עליה כרת על ביאת מקדש וסמכו זה (נדה מ\"ב ע\"ב. ספרא אחרי מות פ' י\"ב הל' ה'. ו') לאמרו יתברך (ויקרא כ\"ב ח') נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה על מה שנבאר במסכת טהרות (פ\"א מ\"א) והיא תטמא אדם וכלים על האופן שאספר. וזה שהיא לא תטמא במגע כלל ואפילו מדברי סופרים ולא תטמא כזית אלא בבית הבליעה ולפי זה בעת אשר יבלע ממנה כזית והוא בשעת הבליעה יִטמא ויְטמא בגדים כנוגע באב הטומאה. וכן יטמא שאר הכלים בנגיעה בעת בליעתה ולא יטמא אדם ולא כלי חרס אפילו בעת הבליעה כמו כל נוגע באב מאבות הטומאות אשר לא יטמא אדם וכלי חרס בשעת נגיעה כמו שיתבאר באחרון מזבים (מ\"ט). ולשון ספרא (פר' אחרי מות פי\"ב הל' י\"ב) בבולע נבלת העוף הטהור אמרו מטמא שאר כלים כבגדים יכול יטמא אדם וכלי חרס תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם ולא כלי חרס נמצאת אומר היה אוכל נבלת עוף הטהור וידו אחת על גבי תנור ואחת על גבי חברו שניהם טהורים. זהו דין הבולע. ומזה הצד תמנה אב הטומאה אבל לענין מגע תהיה כמו אוכלין טמאין לבד ובתנאי שיחשוב עליה לאכילה כמו שיתבאר בראשון (מ\"א) מטהרות ולא תטמא במגע אלא טומאת אוכלין טמאין אשר אבארם אחר זה. ואם נגע בכביצה מהאוכלין אלו האוכלין יהיו שני לטומאה ולא ראשון. וכבר התבאר בגמר זבחים (ק\"ה ע\"ב) שרבי מאיר אומר אף על פי שלא יבלעה מעת שלקחה בידו וחשב לבלעה הוא כאילו בלעה לפי שמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ועם זה לא תהיה אצלו אב עד שיהיה האוכל אשר יגע בו ראשון לפי שהיא לא תטמא טומאת אב בנגיעה אלא בבליעה. ושם נאמר נבלת העוף הטהור לרבי מאיר מונין בה ראשון ושני או אין מונין בה והיתה התשובה שלדברי הכל אפילו לרבי מאיר כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בה ראשון ושני וכל היכא דאינו מטמא אדם במגע אין מונין בה לא ראשון ולא שני. ירצה בזה שהדבר אשר יטמא אדם במגע הוא ראשון ואם נגע הראשון בדבר אחר ישוב זה שני ושמור זה העיקר גם כן.",
+ "הנה כבר התבאר שכלל אבות הטומאות דרבנן על הפנים אשר מנינו עשרים ותשע אבות והן עצם כשעורה ודם תבוסה וארץ העמים ובית הפרס ואהל שהאהיל על דם תבוסה ואדם שנטמא בהן וכלים שנגעו בו וכלים שנטמאו בהן ואדם שנגע בכלים וכלים שנגעו באדם וכלים שנגעו בכלים שנטמאו בהן והגוי והנדה למפרע ורואה כתם למפרע ומי שלא בדקה בשעת וסתה למפרע ויולדת איבר ומשכבן ומרכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם טמאה דרבנן ובועל טמאה וזובו של גוי ועבודה זרה ומשמשי עבודה זרה ותקרובת עבודה זרה ויין שנתנסך לעבודה זרה ושחיטת נכרי ונבלת העוף הטהור. הנה כבר השלמנו אבות הטומאות במספר ובארנו זה השם על כמה מינים מן הטומאות יפול ומה מהם מדברי תורה ומה מהם מדברי סופרים.",
+ "ודע כי כל מה שיטמא באחד מאבות הטומאות בין אדם בין כלים בין אוכלים בין משקין יקרא ראשון לטומאה ומה שיגע בראשון יקרא שני ומה שיגע בשני יקרא לו שלישי ומה שיגע בשלישי יאמר לו רביעי וזהו המדרגה האחרונה בטומאה. ובשני (מ\"ג) מטהרות אמרו הראשון בחולין טמא ומטמא השני פסול ואינו מטמא הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין השלישי פסול ולא מטמא הראשון והשני והשלישי שבקודש טמאין ומטמאין הרביעי פסול ולא מטמא. הנה כבר מבואר לך שהרביעי הוא תכלית הטומאה ושכל מה שיאמרו עליו פסול ענינו שלא יטמא זולתו לפי שכל מה שהגיעה אליו הטומאה ויִטמא אבל לא יטמא זולתו יקרא פסול. ולזה יאמר לאשר אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין נפסלה גויתו (עיין מקואות פ\"י מ\"ז) לפי שהוא לא יטמא זולתו. ויקראו גם כן הראשון ולד הטומאה והשני ולד ולד הטומאה והמשנה תקרא כל מה שאינו אב ולד הטומאה בין שהוא ראשון או שני. ומבואר הוא שכמו שתאמר זה אב מדאוריתא וזה אב מדרבנן כן תאמר זה ולד מדאוריתא וזה ולד מדרבנן. ומהעקרים גם כן אשר ראוי להיותן שמורים אצלך אמרם בתוספת טהרות (פ\"ה הל' י') כשם שראשון עושה שני ושני עושה שלישי כך ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עושה ספק שלישי. ועוד יש דברים רבים שהם גם כן מדרבנן אבל אינם אבות אלא בתחלה תיקון רבנן עשו אותם ולד הטומאה. כאמרם (שבת י\"ד ב') תלמידי שמאי והלל גזרו טומאה על הידים ועשו אותן שניות לעולם כמו שנבאר במסכת ידים (פ\"ג מ\"א) וכמו כן גזרו על האדם אשר יאכל אוכל ראשון או אוכל שני או ישתה משקין טמאין ושאר מה שמנו באחרון מזבים (מי\"ב) שיהיה שני לטומאה כמו שנבאר שם. ומדרבנן גם כן הטמאות אוכלין לאוכלין לפי שמן התורה אין אוכל מטמא אוכל. אמר יתברך (ויקרא י\"א ל\"ז ל\"ח) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טמא הוא אמרו (פסחים י\"ח ע\"ב) הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו. ובטומאת משקין מחלוקת (שם ט\"ו ע\"ב) שיש מן החכמים אומרים שטומאת משקין מדרבנן ויש מי שאמרו טומאתן בעצמן והיותן מקבלין טומאה הוא מן התורה אבל היות משקין טמאין מטמאין אוכלין הוא מדרבנן ויש מי שאמרו שאפילו מה שיטמאו את האוכלין הוא מדאוריתא אבל היות משקין טמאין מטמאין הכלים עד שיהיה הכלי שני הנה זה מדרבנן לדברי הכל. והנני עתיד לבאר טעמי זאת המחלוקת ברביעי מטהרות (מ\"י) ובאחרון מזבים (מי\"כ). ולשון גמר נדה (ז' ע\"ב) מדאוריתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור גזרה משום משקה זב וזבה משקה דעלולין לקבל טומאה גזרו בהן רבנן אוכלין דאין עלולין לקבל טומאה ולא גזרו בהן. וענין עלולין אשר להן סיבות מוכנות לקבל טומאה (מלשון עילה) וזה אמרם (פסחים י\"ח ב') דלא בעו הכשר. הנה כבר התבאר לך שיש דברים רבים שהם ולד הטומאה מדרבנן אף על פי שהאב אשר הוא לו ולד הוא דאוריתא וזהו הענין אשר רצינו להעיר עליו בזה הדיבור. ודמיון זה שאם יגע שרץ בככר הככר הזה ראשון מדאוריתא על מה שבארנו ואם נגע על דרך משל זה הככר בבשר זה הבשר שני מדרבנן לפי שמן התורה אין אוכל מטמא אוכל. וכמו זה אם אכל אדם זה הככר הטמא יהיה שני מדרבנן ועל זה תקיש ותבין שאר מה שזכרנו. והדין אשר יכלול אבות הטומאה שלא יטמא לא אדם ולא כלים ושלא יטמאו אלא אוכלין ומשקין לבד. ולשון הגמר בראשון דקמא (ב' ע\"א) דאב מטמא אדם וכלים וולד אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא. ועל אחת כמה וכמה הוא ראוי ונכון שהאב מטמא אוכלין ומשקין. אבל משקין טמאין לבד מטמאין הכלים לא האדם אף על פי שהם ולד הטומאה. ובמסכת פרה (פ\"ח מ\"ה) מזה הסדר יתבאר זה ושם נאמר כל ולד הטומאה אינו מטמא כלים אלא משקין. ודע שזה משפט מהופך (בההעתקה הנדפסת הוסיפו מלת בשיווי; ראה מלות ההגיון להר\"מ ז\"ל פרק ה') והוא שכל אב הטומאה מטמא אדם ובגדים וכל מה שמטמא אדם ובגדים הוא אב הטומאה. ושמור זה שהוא עיקר גדול אשר יצא לנו אחר שחזרנו על כל מיני הטומאות. ואחר שכבר הוא ברור ומבואר שכל ולד הטומאה לא יטמא כלים חוץ מן המשקה שהוא יטמא כלים וזה מדרבנן כמו שבארנו ושכמו זה גם כן מן התורה אין אוכל מטמא אוכל הנה הוא שמוכרח לעולם לא יהיה שלישי אלא מדרבנן. לפי שהאב אם יטמא הכלי או האדם יעשה זה הכלי או האדם ראשון וזה הראשון יטמא אוכלין ומשקין לבד כמו שקדם ויהיה האוכל שני דאוריתא גם כן ולא יטמא זה האוכל זולתו עד שיחזירהו שלישי אלא מדרבנן כמו שהשרשנו. ובתנאי שתהיה תרומה לא חולין לפי שאין בחולין כי אם שני לבד כמו שקדם על מה שבארנו בחמישי (מ\"ב) מסוטה. הנה כבר התבאר שראשון ושני פעם יהיו מדאוריתא ופעם יהיו מדרבנן על מה שבארנו אבל שלשי ורביעי הם לעולם מדרבנן אף על פי שהאב שהם מיוחסים אליו דאוריתא כמו שבארנו. ולזה אמרו (שם במשנת א\"י ובירושלמי חסרה מלת עיקר ובמשנתנו הגירסא מקרא) עתיד דור אחר לטהר את הככר השלישי שאין לו עיקר מן התורה. ומכלל מה ששמוהו גם כן ולד הטומאה משרש הגזרה הוא בשר תאוה שכבר התבאר בתוספת נדה (פ\"ט הל' י\"ח) שבשר תאוה שמוהו לעולם שלישי לטומאה אף על פי שלא נטמא כלל. ושם נאמר גזרו עליו שיטמא את הידים וחזרו וגזרו עליו שיטמא במגע וחזרו וגזרו עליו שיהא כנבלה עצמה מטמא במשא עוד אמרו שבאחרונה אמרו עליו שהוא טהור לתרומה רצונם לומר שלא יטמא תרומה ויטמא הקודש וזהו דין שלישי לטומאה כמו שזכרנו.",
+ "ובטומאת משקין עיקר גדול ראוי שאזכרהו בכאן אחר שאקדים שהמשקין אשר יקבלו טומאה ויטמאו בעצמן הן שבעה משקין לבד והן המכשירין אוכל לטומאה. והן המים והטל והשמן והיין ודבש דבורים בפרט והחלב והדם ומה שאינו מאלו הלחים כמו יין הרימונים והאגסים ומי הלימוני והדלעת ודבש הקנים ושמן אגוזים ושומשומין וזולתן מי המימות והדבשים והשמנים לא יקבלו טומאה בשום פנים ואפילו מדברי סופרים כמו שבא לשון המשנה באחד עשר (מ\"ב) מתרומות לפי מה שבארנו שם. ואם נטמא אחד מאלו באב הטומאה או בולד הטומאה זה המשקה יהיה ראשון לטומאה ולא שני ואף על פי שהוא נטמא בולד הטומאה. וכן אפילו נגע המשקה הזה במשקה אחר זה המשקה השני יהיה ראשון גם כן. המשל בזה שאם כבר נגע אדם בשרץ הנה הוא ראשון לטומאה בלא ספק ואם נגע זה האדם למשל בשמן יטמאהו ואם נגע השמן בדבש דבורים יטמאהו ואף על פי שזה השמן לא נתערב בו ואם נגע זה הדבש במים יטמאהו ויהיו השמן והדבש והמים כל אחד ראשון לטומאה. וכן אם נתגלגל הדבר עד אלף משקין הכל ראשון כמו שיגע השמן בדבש והדבש בשמן אחר והשמן השני בחלב והחלב בדבש אחר עד אין תכלית הכל ראשון. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ג') אמרו אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי זה תחלה לעולם מטמא את חברו וחברו את חברו אפילו הן מאה חוץ ממשקה טבול יום שהן פסולים ואינן מטמאין. וכבר קדם לנו שהדבר אשר לא יטמא זולתו יקרא פסול.",
+ "ואני עתיד לבאר במסכת טבול יום (פ\"ב) שטבול יום הוא האיש אשר נטמא וטבל קודם שיעריב שמשו הוא בזה היום אשר יצפה בו הערב שמשו כמו השני ואם נגע באוכל תרומה יפסול אותה ותהיה שלישי ושלישי בתרומה פסול כמו שקדם. וכן אם נגע טבול יום במשקה תרומה יפסול זה המשקה שיהיה שלישי כמו שהתבאר בראשון מפסחים (מ\"ו) באמרם שמן שנפסל בטבול יום. אבל משקה חולין לא יטמאהו טבול יום כלל לפי ששלישי שבחולין טהור לגמרי. והנה יבוא במסכת טבול יום (פ\"ב מ\"ב) מזה הסדר מאמר זה לשונו קדרה מלאה משקין שנגע בה טבול יום אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדרה טהורה ואם היה משקה חולין הכל טהור. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ח') אמרו טבול יום אינו מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה. ושם (פ\"ב הל' י\"ד) נאמר גם כן עריבה שהיא טבולת יום לשין בה עיסה וקוצין ממנה חלה מפני שהיא שלישי והשלישי טהור בחולין. וזה הדין אינו אלא בטבול יום לבד והוא העושה משקה תרומה שלישי לפי שאינו שני על האמת מפני שהוא כבר נטהר ולזה יפסול משקה תרומה. ובתוספת טהרות (פ\"א הל' ד') אמרו בטבול יום כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה כך הוא פוסל משקה הקודש ואוכלי הקודש. ושם (הל' ג') נאמר אחד טבול יום מטומאה חמורה ואחד טבול יום מטומאה קלה ואפילו טבול יום מזב וזבה ושאר טומאות שבתורה הרי הוא כטבול יום מן השרץ. וזה הוא דין טבול יום.",
+ "אבל השני באמת אם נגע במשקין יעשה אותן ראשון לטומאה וזה ענין אמרם במסכת פרה (פרה פ\"ח מ\"ז) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום שהוא אף על פי שהוא פוסל את התרומה לא יעשה אותן תחלה כמו שבארנו. ובגמר פסחים (פסחים י\"ד ע\"ב) אמרו במשקין שנטמאו מאי איריא באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי תחלה הוו. ואילו היה זה השני שני בחולין והמשקה משקה חולין נהיה תחלה כמו שהתבאר בשני (מ\"ו) מטהרות באמרם השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה והשלישי שבתרומה משקה קודש. וזה לפי שהשלישי לא ימצא כי אם בתרומה כמו שבארנו ואחר שכבר התבאר ששלישי בתרומה פסול ואינו מטמא הנה זה לא יטמא משקה תרומה אבל שלשי בקודש הוא טמא ומטמא ולכן אם נגע זה האוכל שלישי של תרומה במשקה קודש יטמאהו ולא יעשה זה המשקה רביעי שיהיה פסול לבד אבל הוא יהיה תחלה לפי מה שיתבאר שם. היוצא מכל זה בטומאת משקין שאב הטומאה והראשון והשני יעשו המשקין תחלה ואפילו משקה חולין. ושהשלישי של תרומה או של קודש שנגע במשקין של קודש יטמאם ויהיו גם כן תחלה לקודש. וזה האוכל שלישי לא יפסול משקה תרומה וכל שכן שלא יטמא משקה חולין. ואוכל רביעי של קודש לא יפסול משקה קודש וכל שכן מה שזולתו. ושטבול יום לבדו יעשה משקה תרומה שלישי לטומאה וכמו זה יעשה משקה קודש פסולין כרביעי לטומאה. ולא תמצא לעולם משקה במדרגת שלישי או במדרגת רביעי כי אם באלו הפנים לבד. וברור אצלי שמחוסר כפורים גם כן יעשה כן וזה שהוא פוסל את הקודש בנגיעה כמו טבול יום כפי מה שבארנו בשנים עשר (מ\"א. עי' פסחים י\"ח, ע\"ב ושם נסמן) מזבחים.",
+ "וכבר התבאר לך שאוכל טמא מטמא אוכל אחר מדרבנן כמו שאמרנו וכן אוכלין טמאין יטמאו משקין ויעשו אותן תחלה לטומאה על מה שבארנו. ואמרם תחלה או ראשון שוה ולא יאמרו תחלה אלא לפי שדינה כדין הראשון ואינה ראשון באמת ומה שיקראו ראשון הוא ראשון בהתיחסו לאב במספר כאלו יאמרו שאלו המשקין יטמאו טומאה ראשונה אף על פי שאינה ראשונה במספר מהאב. וכן משקין טמאין יטמאו האוכלין אף על פי שהמשקין כבר נטמאו בשני ואחר זה נגעו באוכל חולין זה האוכל יהיה שני לטומאה לפי שהמשקין הן תחלה. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ה') אמרו אוכלין מטמאין את המשקין לעשותן תחלה והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים. ובתוספת פרה (עי' תוספתא טהרות פ\"ב הל' א') שהשני מטמא משקין לעשותן תחלה והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים. וכן המשקין טמאין יטמאו הכלים כולן אבל בתנאי שאלו המשקין נטמאו מחמת השרץ רצוני לומר שיהיו נשענים בטומאתן על אב הטומאה כמו שיטמאם האב או הראשון או השני כמו שקדם לא שנטמאו בידים טמאים לפי שהידים טמאים מטמאין גם כן את המשקין על מה שיתבאר במקומות מזבים (פ\"ה מי\"ב) וטבול יום (פ\"ב מ\"ב) וידים (פ\"ב). וזהו ענין מאמרם בתלמוד (שבת י\"ד ע\"ב ע\"ש) בכל מקום שאמרו דאיטמו מחמת שרץ רצונם לומר שאלו המשקין טמאין לא נטמאו בידים טמאין שהן שניות לעולם כמו שיתבאר במקומן. ובגמר חגיגה ירושלמי (פ\"ג הל' א') אמרו פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס. ולא יטמאו משקין שנטמאו מחמת ידים אלא אוכלין של תרומה לבד ויהיו אלו האוכלין שניים כמו שנבאר באחרון ממסכת זבים (מי\"ב). וכבר התבאר בתוספת פרה (פ\"ה הל' ב') שהמשקין שנטמאו באוכלין טמאין וכן המשקין שנטמאו בכלים ואפילו אם נטמאו אלו המשקין באחורי הכלים אלו המשקין יהיו תחלה ויטמאו כלים אחרים ודע זה. אבל אוכלין טמאין לא יטמאו כלים בשום פנים וכבר קדם לנו זכרו. ולשון גמר פסחים (פסחים י\"ט ע\"ב) אין אוכל מטמא כלי ואין כלי מטמא כלי. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ז') חומר במשקין שהמשקין מטמאין כלי חרס מאוירו מה שאין כן באוכלין. אולם אוכלין טמאין ומשקין טמאין לא יטמאו האדם כאשר נגע בהן אלא אם נגע בידיו לבד שידיו טמאין. אם משמש האוכלין או המשקין בשתי ידיו יחד נטמאו ידיו ואם היה נוגע בידו האחת נטמאה האחת לפי מה שהתבאר בחגיגה (חגיגה כ\"ד ע\"א, ע\"ב) וכמו שנבאר במקומו מפרה (פ\"י) ובמסכת ידים (פ\"ב מ\"ג). אולם אם אכל האדם אוכלין טמאים כחצי פרס או שתה מן המשקין טמאין רביעית אז נפסלה גויתו ויהיה כמו שני לטומאה ואם נגע בתרומה פוסל אותה.",
+ "וידוע ממה שקדם לנו שזובו של זה ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו כולן מאבות הטומאות וכולן משקין טמאין ויכללם שם משקין טמאין לפי שהם תולדות המים כמו שיתבאר באחרון ממכשירין (מ\"ו) וזה אשר יקראהו התלמוד (נדה נ\"ה ע\"ב) משקה הזב. והדומה לו מכל טומאה יקרא משקה טמא מת ואם היה ממצורע יקרא משקה מצורע וכן מן טבול יום יקראוהו משקה טבול יום (טבול יום פ\"ב מ\"א) וכמו זה גם כן דם הנדה ודם המת והן אבות הטומאות והן משקין לפי שהדם מכלל שבעה משקין. אולם הזב והזבה וזולתן מכל אבות הטומאות אם נגעו במשקין אלו המשקין יהיו ראשון לטומאה ולא אב ויקראו תחלה כמו שבא לשון הברייתא (טבול יום פ\"א הל' ג') באמרם אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי זה תחלה.",
+ "הנה כבר התבאר שיש חילוק בין משקה הזב ובין משקין שהוא נוגע בהן וזהו ענין מאמר המשנה בשני (מ\"א) מטבול יום כל הטמאין בין קלין ובין חמורים המשקין היוצאין מהן כמשקין שהוא נוגע בהן אלו ואלו תחלה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה. שיעורו חוץ מן הטמא שהמשקה שלו אב הטומאה לי שקצת משקין היוצאין ממנו והן רוקו ומימי רגליו ושכבת זרעו אינן כמשקין שהוא נוגע בהן מפני שאלו אב ואלו שנוגע בהן הם תחלה. ומאמר המשנה (שם) בין קלין ובין חמורין ירצה בו שאפילו מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ונטמא טומאה קלה שטומאת אוכלין ומשקין תקרא טומאה קלה כמו שבארנו הנה המשקין היוצאין ממנו והמשקין שהוא נוגע בהן אלו ואלו תחלה.",
+ "אולם מאמר התוספתא (טבול יום פ\"א הל' ז') חומר במים שאין במשקין שהמים נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים מה שאין כן במשקין אין ענינו שלא ימצא אב הטומאה במשקין כי אם במים לבדם לפי שהדם גם כן אב הטומאה כמו שבארנו אבל ענינו שלא ימצאו משקין שהיו טהורין ואחר זה יתחדש להן ענין לעשותן אב הטומאה אלא המים לבד רוצה לומר אם נעשו מי חטאת ולזה אמר שמים נעשים אב הטומאה אבל אוכלין טמאין לא יהיו אב הטומאה לעולם שאם נגעו באב נעשים ראשון. ובתוספת טבול יום (פ\"א הל' ו' ע\"ש) אמרו חומר במשקין מה שאין כן באוכלין שהמשקין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ולטמא כלי שטף מאחוריו וכלי חרס מאוירו מה שאין כן באוכלין.",
+ "וכבר קדם לנו שכלי חרס לא יהיה אב הטומאה לעולם שהכלים אשר יהיו אב אינם אלא מה שיטמא מהם במת או במשכב ומושב או במרכב או בצרעת וכלי חרס אינו ראוי למרכב ומשכב כמו שיתבאר בזבים (פ\"ה מ\"א) ואינו ראוי לדיני טומאת מת כמו שאר הכלים על מה שקדם ביאורו. ומה שיצטרך לזכרו בכאן הוא אמרם בתוספת כלים (פ\"ג הל' א') אין כלי חרס מיטמא אלא באב הטומאה ומשקין. ולפי זה הוא ולד הטומאה לעולם. ואמרו גם כן (שם הל' ב') כל המטמא אדם מטמא כלי חרס וכל שאין מטמא אדם אין מטמא כלי חרס חוץ מהמשקין. שהמשקין טמאין מטמאין כלי חרס כמו שקדם זכרונו. אף על פי שלא יטמאו אדם במגע אבל אם שתה מהן יטמא מדרבנן כמו שקדם. ואמרו עוד (שם) אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהסיט הזב ואין מטמא אלא אוכלין ומשקין וידים. לפי שהוא ולד הטומאה לעולם והולד כמו שהקדמנו לא יטמא אלא אוכלין ומשקין לא אדם וכלים.",
+ "הנה מכל מה שקדם פירושו יתבאר שמשקין טמאין פעם יהיו אב הטומאה ופעם יהיו ראשון לטומאה ושימצא בהן מה שהוא במדרגת השלישי והרביעי והוא משקה שנגע בטבול יום לבדו לפי מה שקדם ביאורו ולא יהיה במשקין שני לעולם. וזה שהאב והראשון והשני יעשו אותן תחלה והשלישי לא יטמא המשקין כלל אם לא שיהיה משקה קודש וזה המשקה יהיה גם כן תחלה לקודש. ולשון תוספת טהרות (פ\"א הל' ז') אין לך משקה הנוגע בשלישי טמא אלא קודש בלבד ואם נטמא משקה הקודש נעשה תחלה לקודש. ולזה אמרה התוספתא (שם הל' ה') משקין מטמאין שנים ופוסלין אחד בקודש. מפני שהם תחלה ואם נגעו באוכל יהיה שני והשני יטמא השלישי והשלישי יפסול הרביעי לפי מה שהושרש שהראשון והשני והשלישי בקודש טמאים ומטמאים והרביעי פסול ואינו מטמא. ולפי זה כל משקה טמא הוא אב הטומאה או ראשון מפני שמשקה טבול יום לא יקרא טמא אלא יקרא פסול. וכן תקרא אותו המשנה בכל מקום שנפסל בטבול יום ולא תאמר שנטמא. הנה כבר ברור ומבואר שאין במשקה שנייות בשום מקום ואם יהיו שנייות במספר מן האב הם תחלה לפי הדין. ולא הארכתי בזה הענין אלא מפני שבא בגמר פסחים (פ\"א מ\"ז) על מאמר המשנה מדבריהם למדנו וכו' אמרו (ט\"ו ע\"ב) הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ. ובקצת נוסחאות שנטמאו במשקין שניות (ע\"ש ברש\"י) ובקצתן כתוב על מאמר הגמר מחמת שרץ פירוש משקין שניות. וזה כולו טעות כמו שבארנו והאומר זה חשב שמונים במשקין שני ושלישי כדרך שמונין באוכלין ואין הדבר כן אבל המשקין שנטמאו מחמת שרץ תחלה לעולם. ומה שהצריכו לומר שנטמאו מחמת שרץ ולא אמר משקין טמאין הוא שזה יכלול אב הטומאה ומשקין שנטמאו מחמת ידים על מה שקדם ועיון התלמוד הצריך שם שלא יהיו אלו המשקין אב ולא מחמת ידים אבל שיהיו שניות בהכרח לא יביא העיון במקום ההוא אל זה אלא מי שאינו יודע דבר מאלו השרשים הגדולים אשר קדם ביאורם. וכבר התבאר שלא יהיו משקין שניות אבל באוכלין טמאין ימצאו ראשון ושני ושלישי ורביעי ולא ימצא בהן אב כמו שקדם.",
+ "אולם כלי חרס יהיה ראשון ושני וזה כשנטמא במשקין טמאין שהם תחלה על מה שקדם. אבל שאר כלים רצונו לומר בגדים וכלי שטף אפשר שיהיו אב הטומאה וראשון לטומאה ושני לטומאה גם כן וזה לבד שיטמאו במשקין טמאין מפני שכל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה כמו שקדם ולא כל משקה יטמא כלים אלא מה שהוא נשען על אב כמו שקדם ולא ימצא כלי מכל הכלים לא שלישי ולא רביעי: ומה שהראוי שתדעהו שהכלים טמאים ואפילו אם נטמאו במשקים טמאים אלו הכלים יטמאו האוכלין ויהיה האוכל שלישי ויהיה פסול בתרומה לבד כמו שיתבאר באחרון מזבים (מי\"ב). אולם האדם יהיה אב הטומאה ויהיה ראשון ולא יהיה שני לעולם לא מן התורה ולא מדרבנן בטומאת מגע. לפי שכל ולד הטומאה אינו מטמא אדם ואפילו משקין טמאין לא יטמאו אדם שנגע בהן כמו שקדם ביאורו. אבל הוא יהיה שני אם אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין ושאר מה שנמנה באחרון מזבים (שם). וכל זה גזרה מדרבנן על מה שהתבאר בגמר שבת (י\"ד ע\"א) וכמו שנבאר באחרון מזבים (מ\"יב). אבל מה שנחשוב את האדם שני הוא לענין שיפסול את התרומה כמו שיתבאר עד שיטהר במקוה ואם טהר לא יצטרך להערב שמש לפי שטומאתו טומאה קלה מדרבנן. ולשון ספרא (פר' שמיני פ\"ז הל' ד') אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב. וכן כלים שנטמאו במשקין שהן תחלה אם נטהרו במי מקוה טהרו ולא יצטרך להן הערב שמש. ובספרא (שם פרשה ח' הל' ה') אמרו כלים שנטמאו במשקין עולין מידי טומאתן בו ביום לפי שהם טומאה מדרבנן על מה שהקדמנו.",
+ "אלו הם השרשים בכללם אשר ראינו להקדימם להדריכך אל מה שארצה לפרשו. ואני אראה להישירך כאן במה שאפשר שתפול בו השגיאות. וזה שאם ישיאך לבך לדעת הטומאות והטהרות ולהבין מה שיכילהו זה הסדר ראוי לך שתשמור בנפשך תחלה כל ההקדמות שהקדמנו בזאת הפתיחה עם הנאמר בפרק הראשון מכלים ומה שכתבנו בפירושו בזכרון טוב מאוד עד שיהיו כולם שגורים על לשונך בלתי שתבקש להעלותם על זכרונך ביגיעה. ולא יספיק לך בזה שתקראם ותעבור עליהם שאפילו אם קראת אותם אלף פעמים ולא תשמרם אין זה מספיק לך עד שיהיו רגילין בפיך כמו קריאת שמע ושתמצא בך כהוגן עם זכרון טוב ובינה ושכל הבנת כל מה שיכילהו זה הסדר לפי שיש בהם ענינים קשים מאוד בעצמם והספקות עצומות והחקירות עמוקות. והלא גדולי חכמי המשנה עליהם השלום נתקשו בהן וכל שכן אנחנו. הלא תראה (חגיגה י\"ד ע\"א) ר' אלעזר בן עזריה אומר לכמו רבי עקיבה על כולם השלום עקיבה מה לך אצל האגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות והוא לשון בראשית דרבי הושעיה (שמות רבה פרשה י'). וכמו זה מצאנו אצל חכמי התלמוד על כולם השלום שהיו נבוכים בקצת פרקים מהן כמו שנתקשה רבי יוחנן בפרק תינוקת ממסכת נדה (ס\"ה ע\"ב) והתקשות פרק האשה שהיתה כובשת ירק ממסכת טהרות עליהם השלום (ברכות כ' ע\"א) והוא הפרק אשר בו ידבר בראשון ושני ושלישי ורביעי איך הוא סדרן באוכלין ומשקין בחולין ובתרומה ובקודש. וכן ימשילו מסכת עוקצין על מה שהוא קשה הבנה (הוריות י\"ג ע\"ב) ובגמר שבת (שבת קל\"ח ע\"ב) אמרו כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשכח מישראל שנאמר (עמוס ח' י\"א) הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' ואומר (שם י\"ב) ונעו מים עד ים ומצפון עד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור על בתי כנסיות ובתי מדרשות לידע אם ראשונה היא אם שניה. וביארו שם מקום הספק הנופל עליהם הוא כשימצא שרץ באויר התנור והשרץ אינו נוגע בלחם ולא בגשם התנור גם כן הנה אין ספק שכבר נטמא התנור וכל מה שבו לאמרו יתברך (ויקרא י\"א כ\"ג) כל אשר בתוכו יטמא ונפל להם הספק אם הפת ראשון לפי שהשרץ טימאהו בהגעתו באויר התנור והתנור כמאן דמלא טומאה הוא או השרץ יטמא התנור לבד והתנור יטמא הפת בנגיעה ויהיה הפת שני ונסתפקו בזה ואמרו נשתכחה תורה מישראל. ואתה יודע שהיום בעונותינו שרבו אם תחזור על ראשי ישיבות ישראל וכל שכן על בתי כנסיות תמצא שיסתפק עליהן מאלו הפנים מה שבאו בו פסוקים רבים בתורה ונשנה במשנה ומה שהוא יותר ברור ומבואר מזה. ולא יפלא בעיניך דמיון המצב הזה בעת הגלות שנעלמו בו אלו הענינים לפי שנתמעטו העוסקים בהם אחר שנמצא בזמן המקדש ובהיות הנביאים נמצאים שנפלו ספיקות בעניני הטומאה והטהרה ובדין השלישי והרביעי אפילו על הכהנים המשמשים במקדש אשר הם יותר צריכים מכל אדם לשמור הלכות טומאה וטהרה כי רוב הדברים הנצרכים להם מאלו הדינים הם רק לענין מקדש וקדשיו. אמר (חגי ב' י\"א, י\"ב, י\"ג) כה אמר ה' צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר הן ישא איש את בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא. וכבר נחלקו חכמי התלמוד (פסחים ט\"ז ע\"ב, י\"ז ע\"א) בהבנת אלו השאלות. ואמרו קצתם אשתבוש כהני רביעי בקודש בעא מיניהו ואמרו ליה טהור והם טעו לפי שהוא פסול כמו שהקדמנו. ותשובתם בטמא מת יטמא אמת לפי שטמא מת רביעי ממנו בקודש טמא רצוני לומר שהוא נטמא ולא יטמא זולתו ואמרו בקיאים הם בטומאת מת ואין בקיאין בטומאת שרץ אבל חשבו שרביעי בשרץ טהור בקודש. וקצתן אמרו לא אשתבוש כהני שהשאלה הראשונה ששאל מהם היתה בחמישי בקודש ואמרו לו טהור. והשאלה השניה היתה ברביעי בקדש ואמרו טמא והתשובה אמיתית בשתי השאלות.",
+ "ואני אבאר זה המאמר אחר שזכרתיו כאן שהוא בתכלית הקושי גם כן במקומו והוא מאמר עמוק מאוד מאוד וביאורו מועיל בכאן למה שנרצה ועוזר למה שהקדמנו. ואומר שאמרו בכאן בשר קודש הוא לשון נקיה והכונה בשר שרץ וכן באמרו היקדש רצונו לומר היטמא כמו שיקראו העברית הריחוק מדבר וההנזר ממנו קדושה. אמר (ישעיה ס\"ה ה') אל תגע בי כי קדשתיך ואמר (דברים כ\"ב ט') פן תקדש המלאה הזרע וכו'. ואם אחז השרץ בכנף בגדו היה הבגד ראשון וכאשר נגע כנף זה הבגד בבשר היה הבשר שני ואם נגע הבשר בנזיד נעשה הנזיד שלישי ושאל להן על זה הנזיד שהוא שלישי כאשר נגע ביין ונגע בשמן ונגע במאכל מה דין זה המאכל וזה היין וזה השמן אם כל זה יטמא אם לא. ואין ספק שהיין והשמן והמאכל כל אחד מהן רביעי אבל יין ושמן יעשו תחלה כמו שהתבאר והמאכל פסול ואינו מטמא והכל נטמא. והיתה תשובתם בזה ואמרו לו לא ובזה טעו זהו דעת רב כאשר אמר אשתבוש כהני בזאת השאלה. עוד שאל להן ואמר אם היה טמא נפש מי שנגע הלחם בכנפו ונגע הלחם בנזיד והנזיד נגע ביין ובשמן ובמאכל מה דין זה היין והשמן והמאכל ואמרו יטמא וזה מאמר אמיתי. אבל שמואל אמר לא אשתבוש כהני וזה שהוא יאמר שמה שאמר חגי בשאלה הראשונה ונגע בכנפו לא ירצה בו שכנפו נגע בלחם אלא ירצה בו שנגע אוכל בכנפו ואחר זה נגע זה האוכל בלחם והלחם בנזיד. וזהו אמרם בגמר מי כתיב ונגע כנפו ונגע בכנפו כתיב במי שנגע בכנפו ירצה לומר שאמרו ונגע בכנפו אינו על האיש אשר נשא שרץ בכנפו אלא על הדבר אשר נגע בזה הכנף והיה חגי שואל להן על חמישי בקודש והוא טהור וזה שהכנף ראשון והאוכל אשר נגע בו שני והלחם אשר נגע בזה האוכל שלישי והנזיד רביעי והוא פסול ואינו מטמא כמו שקדם ואם נגע הנזיד ביין בשמן ובמאכל הכל טהור ולא יטמא המשקה שהוא יין ושמן ולא המאכל לפי שכל אחד מהן חמישי וחמישי בקודש טהור וכן השיבוהו ואמרו לו שזה החמישי לא יטמא. ועוד שאל להן אם היה טמא נפש מי שנגע בכנפו על זה הסדר מה יהיה דין היין והשמן והמאכל ואמרו לא יטמא וזה גם כן אמת לפי שאז יהיו רביעי ונעשו היין והשמן תחלה שזהו משקה קודש שנגע בשלישי והמאכל יהיה פסול בהיותו רביעי כמו שקדם. וביאור זה שכנף טמא מת אינו ראשון אבל כנפו הוא אב הטומאה כמו שכבר בארנו שאדם הנטמא במת אם נגע בבגדים או בכלי שטף יעשה אותם אב הטומאה ויהיה כנף בגד טמא מת אב והדבר הנוגע בו ראשון כמו שאמר שמואל והלחם שני והנזיד שלישי ויהיה השלישי הוא אשר נגע במשקה קדש ובאוכלין של קודש ויהיה הכל טמא. וזהו לשון התלמוד שם לשמואל לא הכא אשתבוש ולא הכא אשתבוש כהני לא הכא אשתבוש כהני רביעי בקדש בעא מיניהו ואמרו ליה טמא ולא הכא אשתבוש כהני חמישי בעא מיניהו ואמרו ליה טהור.",
+ "ובא רבינא בסברה שלישית ואמר שהם טעו בשתי התשובות. אולם בתשובה הראשונה כמו שאמר רב וזה שהכנף הוא אשר נגע בלחם ובתשובתן השנית אמר בטומאת מת נמי לא בקיאי הכא רביעי והכא שלישי. וביאור זה שרבינא אמר שאמרם יטמא ושיהיה היין והשמן והמאכל טמא כמו שזכרו שהיו טועים במדרגת הטומאה לפי שהן חשבו שזה אשר נגע בנזיד רביעי בין לטמא מת בין לשרץ אבל רביעי של שרץ טהור לקודש ורביעי של טמא מת טמא הנה הם טעו בשתי התשובות לפי שרביעי של שרץ פסול בקודש כמו רביעי של טמא מת וכן הרביעי מאיזה אב שיזדמן וזה אשר חשבו רביעי לטמא מת הוא שלישי לפי שהכנף הוא אב הטומאה כמו שהתבאר והלחם ראשון והנזיד שני והיין והשמן והמאכל כל אחד מהן נגע בשני ויהיה הכל טמא כמו שזכרו אבל המאכל טמא והוא שלישי לא רביעי כמו שחשבו בכנף טמא מת שהוא ולד הטומאה כמו כנף שרץ.",
+ "וזה מה שנפלה בו המחלוקת בין חכמי התלמוד באלו התשובות רב יאמר שטעו בתשובה הראשונה וצדקו בשניה ושמואל יאמר שצדקו בשתי התשובות ורבינא יאמר שתשובתן מוטעת בשתי השאלות. הנה כבר התבאר לך שהענין קשה בעצמו ואפילו בזמנים הקודמים והבן אמרם עתידה תורה שתשכח מישראל שזה שכחת דיני טומאה וטהרה. וכן מה שצוה השם יתברך את הנביא בשאלה שזה אמר לו שאל נא את הכהנים תורה הנה התורה בסתם הוא הלימוד בטומאה וטהרה וידיעת דינם. וכמו זה אמרו עוד בטומאות וטהרות (חגיגה פ\"א, מ\"ח) הן הן גופי הלכות. ואיך לא יהיה כן והם הסולם המביא רוח הקדש כמו שאמרו (עבודה זרה כ' ע\"ב) וטהרה מביאה לידי קדושה וכו'.",
+ "ולא אמרתי לך כל זה המאמר אלא כדי שלא תחשוב שהדיבור באלו הענינים הוא כמו הדיבור בסוכה או בלולב או בשבועת השומרים או בשבועת הדיינין עד שתעיין בו בתחלת מחשבתך ותאמר בלבך שכבר מצאת דעת איזה דבר. וכמו זה שלא תבוז מה שיגיע לך מהתועלת אחר ידיעתן ותתנהג בהן כמו במה שקדם ביאורנו לסדרים הקודמים. כי אלו השרשים גדולי הערך אשר הקדמתי לך בזאת הפתיחה אין בהם שורש שלא יגעתי בו ביגיעה גדולה להעמידו על בוריו ולבררו. ולקטתי השרשים אחד מעיר ושנים ממשפחה מכל פינות התלמוד וממסתרי הברייתות והתוספות עד שקבצתי מהן זאת הפתיחה למען תהיה מפתח לכל מה שארצה לבארו בזה הסדר ובלי ספק גם לרוב ההלכות הקשות שבתלמוד לפי שכל הלכה שידובר בטומאה וטהרה וראשון ושני וכיוצא בהן תקשה אפילו לגדולי הרבנים וכל שכן לתלמידים. וכל מאמר אשר תמצא בזה לאחד מהם תמצאהו רב הכמות ומעט האיכות ולא יגיע לך ממנו חפצך בשלמות לפי שאינם מתעסקים כלל בשרשי אלו הענינים. אבל מה שהקדמנוהו אנחנו בזאת הפתיחה הוא מספיק מאוד מאוד וצריך לשמרו כמו שזכרנו. ולא ידע שיעור התועלת בו על האמת אלא מי שיגע ביום התעורר בלילה על הלכה מאלו ההלכות הנמצאות בתחלת שבת ופסחים או חגיגה וזבחים וחולין וכיוצא להן ולא התברר לו השורש אשר ישען עליו ואחר זה קרא זאת הפתיחה ומה שאחריה ימצא כל אלו ההלכות בנויות על שרשיה ואז יכיר ערך מה שעשינו. ואין זה דומה אלא למי שיגע לקבץ חרובים וטרח לילך בדרכים עד שאסף בהן הון רב אשר בו יגיע אל כל חפצו. אם האיש אשר קנה זה הממון סיגף את עצמו ימים רבים ולא מצא את מזונו ידע את ערכו. וכמו זה אם הגיע זה הממון ליד איש נבון אף על פי שלא טרח בו ימלא בו חפצו ובראותו עניני שאר בני אדם ידע שיעור היגיעה אשר היה צריך לה אם לא מצאהו. ובכל מה שהגדלנו ערך זה הענין כוונתינו להעיר ולהזהיר שתשמור זאת הפתיחה בזכרונך תמיד כדי שלא אצטרך לזכור אלו העיקרים. בכל עת שאצטרך להם אבל ארמוז עליהם לבד לפי שהסדר בעצמו יש בו להאריך ולא נכפול עניניו במה שיש בו די.",
+ "ועתה אתחיל בפירושו אם ירצה השם יתברך. "
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Commentarie de Maimonide sur la Mischnah Seder Tohorot, Berlin 1889",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000521134"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם הקדמה לסדר טהרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Paragraph"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Kelim/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Kelim/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c5bdf2140b2a451edb63d34da76759d3352259e3
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Kelim/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,863 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Kelim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה כלים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "השיעור אשר יטמא מהשרץ הוא כעדשה. וטומאת שכבת זרע בכעדשה גם כן למי שנגע בה בין אדם בין כלים. אולם האיש אשר תצא ממנו שכבת זרע הנה הוא יטמא בכל שהוא ואין חילוק בין הטומאה אשר תצא ממנו או אשר יגע בה כולן ראשון. וכבר קדם לנו בפתיחה זו שבטומאת מת הבדלים רבים ואני עתיד לבאר ראיות כל מה שקדם באהלות והשלמת זה הדין שכל מה שיטמא מפני טומאת ערב יקרא ראשון וממנו ימנה שני ושלישי וזה אשר טימאהו הוא טמא מת הרמוז אליו בכאן. ודין המצורע כאשר נרפא מן הצרעת שיטהר בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושני צפרים (לפי מה שבאה ל' התורה (ויקרא י״ד:ד׳)) אחר יכנס לעיר ויעמוד ז' ימים חוץ לאהלו והוא אמרו (שם) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ובאלו שבעה ימים יקרא מצורע בימי ספירו להיותו מונה אלו הז' ימים. וכן הזייה מן מי חטאת כמו שבאר התוספתא וכמה יהי' במים ויהא בהן כדי הזייה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה חוץ מזה והיות אלו כולן יטמאו מי שיגע בהן הוא לשון התורה אמר בשרץ (שם יא) כל הנוגע בהם יטמא עד הערב ואמר בשכבת זרע (שם טו) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים. ואומר כאשר יגע בטמא מת (במדבר י״ט:כ״ב) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואמר במצורע אצל השלמת ימי ספירו (ויקרא י״ד:ט׳) וכבס [את] בגדיו ורחץ את בשרו וזה ראיה על היותו מטמא בגדים במגע בימי ספירו. אולם היותו מטמא אדם הנה תלמדהו בג\"ש וזה שהוא אמר במצורע אצל שלמות ימי חלוטו קודם שיתחיל במספר השבעה ימים (שם) וכבס המטהר את בגדיו ואמר בגמ' [בבא] בתרא (דף ע:) נאמר כבוס בגדים בימי חלוטו ונאמר כבוס בגדים בימי ספירו מה כבוס בגדים האמור בימי חלוטו מטמא אדם במגע ר\"ל שהוא קודם זה הכבוס והוא ימי צרעתו היה מטמא אדם כמו שבא הלשון וטמא טמא יקרא אף כבוס בגדים האמור בימי ספירו מטמא אדם ר\"ל שהוא גם כן קודם הכבוס השני והוא ימי ספירו יטמא אדם. ואמר במי חטאת (במדבר י״ט:כ״א) והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב והראיה על היות אין בהם כדי הזאה לפי שאם היה בהם כדי הזייה הדין בהם טומאת משא כמו שנבאר בהלכה אשר אחר זה. ודע שטומאת מגע הוא שיתחבר הדבר בדבר אשר יטמא אותו בלא אמצעי וכל מה שיאמר בו שהוא מטמא אדם במגע הוא שכאשר נגע בשטח גשם [צ\"ל השרץ] האדם טמאהו ואין הבדל בין שנגע בזה הדבר הטמא בידו או ברגלו או באיזה חלק מעור גופו וכן אילו נגע בלשונו טמאהו אולם אם לקח כעדשה מן השרץ והשליך בגרון האדם ובלע אותו הנה לא יטמא לפי שלא יקרא מגע אם לא שיגע באבריו הנגלים ודע זה. ואמרו וכלי חרס באויר לפי שכלי חרס לבד לא יטמאו במגע לבד אבל בהגעת הטומאה בתוך הכלי בין נגעה הטומאה או לא נגעה. המשל בזה אם לקח אדם שרץ ויכניסהו על פי הקדרה ולא נגע בקדרה אחר הוציאוהו ממנה הנה זאת הקדרה טמאה ואע\"פ שלא נגע בה הטומאה ואם לקח השרץ ושמהו ע\"ג הקדרה לא תהיה טמאה. אמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ג) וכל כלי חרס אשר יפול מהן אל תוכו יטמא ובא הקבלה מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו. ואמרו אין מטמאים במשא לפי שבאלו המנויין אמנם בא בהן הנוגע ולא אמר והנושא: "
+ ],
+ [
+ "ענין למעלה יותר עליון במדרגה מהקודמת בטומאה לפי שהן יטמאו טומאת הקודמים ויוסיפו זה התוספת וכן הוא אמרו למעלה מהן בשארית הפרק. ויצטרך שאבאר טומאת משא מה היא. וזה שכל מה שיאמר בו מטמא במשא ענינו שהאדם כאשר הגביה משקל זה הדבר הטמא יטמא ואע\"פ שהוא לא יגע גופו בעצם הדבר הנטמא אבל אפילו היה בינו לבינו אלף אמה באמצע הגוף שהגיע כבדותו עליו טמאהו. ואין הבדל בין שיעתיק זה הדבר הטמא על ראשו או יחזיק בידיו או יהיה על מקום מגופו ממעל. וכן אם תלה אותו בחוט והגביהו מהארץ בזה החוט הנה זה תקרא ג\"כ משא לפי שכבר הגביה משאו וכן ההיסט הוא מין מן המשא והוא שיניע זה הדבר שנטמא ויגביה משקלו ג\"כ אבל בהנטיה. דמיון זה שיהיה עץ מונח על ראש הכותל והטומאה על קצה העץ וכאשר נטה האדם על קצה השני הגביה הקצה אשר בו הטומאה ותתטמא זו בנטית העץ. וכבר התבאר בגמ' [בבא] בתרא (דף ט:) שהנבלה מטמאה בהיסט ואמנם (אין) זה להיותה מטמאה במשא. ובהיסט מין מן המשא. ודע שלא יטמא במשא זולת האדם לבדו ובספרא לכם הן מטמאין ואין מטמאין לא אוכלין ולא משקים ולא כלים במשא דמיון זה שאם לקח אדם ק' כלים דרך משל וישימם בידו אחת הראשון על השני עוד ישים כזית מהנבלה בכלי העליון הנה זה האדם אשר בידו הכלים כבר נטמא בהיותו נושא נבלה והוא ראשון לטומאה וכן הכלי היותר עליון נטמא להיותו נוגע בנבלה ושאר הכלים טהורים לא יטמאו כלל במשא הנבלה. הנה כבר בארנו טומאת משא על השלמות והושלם ענינו. אמר שנבלה מטמאה במשא לטמא בגדים. ר\"ל שמי שמעתיק אותם נטמאו בגדיו וזה לשון התורה. ואולם הנבלה הנה אמרו ית' (ויקרא י״א:מ׳) והנושא את נבלתה יכבס בגדיו. ובאה הקבלה (יומא דף יד.) שאשר יזה מי נדה לא יטמא ושהוא טהור מק\"ו שהוא מטהר הטמא ואיך יטמא הוא בעצמו והוציאו בלשון מזה להודיענו שהוא לא יטמא במשא עד שיהיה בו שיעור הזאה ובתנאי שישא שלא לצורך אולם כאשר נשא להזות והזה כמו שזכרנו הנה הוא טהור. ובתוספתא טהור שהזה על הטמא טהור המזה וטהור הטמא וזה וזה אומר טהרתי וטהרתיו לפי שאם לא יזה עליו יהיה המזה טמא ובלבד שיהיה נושא כדי הזייה. ובגמ' נדה (דף ט.) המזה ומזין עליו טהור ונוגע בהן טמא ר\"ל הנוגע ללא צורך. ודע שאמרו יתעלה וכבס בגדיו במקום שבא אין הכונה בו שהוא יטמא הבגדים אשר הוא לובש לבד. אבל הכונה שהוא יטמא איזה בגד. ילבוש אותו או לא וכן שאר הכלים. ולשון ספרא מטמא שאר הכלים כבגדים וזולת כלי חרש שהוא לא יטמאהו זולת האב כמו שקדם וזה אשר אמרנו שהוא מטמא בגדים וכלים בתנאי שיגע בהן והוא מחובר באב אשר טמאהו ויהיו אלו הכלים אז ראשון ולא שני. לפי שהוא לא יטמא מפני נגיעתו לבד אבל מפני נגיעתו והוא לא פירש מטומאתו. אולם כאשר פירש ממטמאין כמו שישליך הנבלה ממנו ויהיה אז ראשון והוא ולד הטומאה ולא יטמא בגדים אז כאשר נגע בהן לפי מה שבארנו בפתיחת דברנו. וכאשר הועתק מן הנבלה ונגע בכלים והוא מועתק ממנה יטמאו אלו הכלים והם ראשון וכן מי חטאת שיש בהן כדי הזיה. ופי' חשוכי בגדים מנועי בגדים כאמרו [בספרי תנ\"ך שלפנינו כתיב חשקת בקוף ואולי צ\"ל יחשך נפשי מי שחת (איוב ל״ג:כ״ח)] חשכת נפשי משחת (ישעיהו ל״ח:י״ז) ומטמאים במגע חשוכי בגדים והענין שהאדם כאשר נגע בנבלה יטמא ולא יטמא בגדים ואפילו בשעת מגעו וזה לשון התורה (ויקרא י״א:ל״ט) והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב ולא יודן במגע בטומאת בגדים. הנה יתבאר לך מזה שהנבלה מן העתקתה נטמא גופו ויטמא הבגדים ושאר כלים חוץ מכלי חרש בשעת נשיאותו לאמרו והנושא את נבלתה יכבס בגדיו. ומי שיטמא בה בלתי משא נטמא גופו לבד ולא נטמאו אפילו הבגדים אשר הוא לובש אותן בשעת מגע וכן מי נדה וזהו ענין אמרם נבלה חלק מגעה מן משאה: "
+ ],
+ [
+ "אמרי' בבועל הנדה (שם טו) ואם שכב [ישכב] איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא ז' ימים הנה מאמרו ותהי נדתה עליו ונודע שהוא יטמא משכב ומושב כמו שתטמא היא אבל אמר אחר זה וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא בא הקבלה (נדה דף לג.) שהוא יעשה תנאי לזה הדין ואמר שאשר אמרתי לך ותהי נדתה עליו הוא שיהיה גופו כמו גופה ר\"ל שיהיה אב מטמא במגע ובמשא כנדה לאדם ולכלי חרס כמו שאמרו בספרא מה היא מטמא אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס. אמנם משכבו הנה הוא לא יהיה אב כמו משכבה ואמנם יהיה משכבו ולד כמו כלים שנגע בהן ולזה אמר יטמא ר\"ל שהוא יטמא בעצמו ולא יטמא אדם וכלים כמו משכב זב וזבה ונדה ויולדת. אבל אמנם יטמא אוכלים ומשקים לבד כמו כל ולד הטומאה ולשון ספרא נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטמא אדם וכלים ותלאו לטומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. והנה יתבאר לך במס' זבים (פ\"ד) שהכלים אשר יגעו על הזב ואם לא יגעו בגופו אבל יהיה ביניהם הבדל הנה הן כמו כלים שנגע בהן ויהיו ראשון לטומאה ויטמאו אוכלים ומשקים. וכאשר שמעת משכב לא ילך במחשבתך שיגע זה הטמא במשכב. וא\"א. אבל אילו יהיה אלף בגדים זה למעלה מזה או אלף כסאות זו למעלה מזו וישב הטמא עליהן. הנה כל אלו הבגדים יקראו משכב ואין הפרש בין הכלי הדבוק או הכלי הדבוק לארץ ומה שביניהם הכל טומאת משכב ושמור זה. ויתבאר לך ממה שכתבנו שמשכב בועל נדה יטמא אוכלין ומשקין לבד כמו שיטמא הדבר אשר יהיה על הזב וזהו ענין אמרם מטמא משכב התחתון כעליון אמרו שיהיה תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב. ודע שאין הבדל בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה לענין טומאה. אמרו שכב ישכב לרבות שתי שכיבות ואם לרבות מערה כגומר ביאה. וכן מתנאי זה הבועל שיהיה בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה. ואמר הש\"י בזב זובו טמא הוא וזה ראיה על היות עצם הדבר הנגר טמא. ואמרו וזאת תהיה טומאתו בזובו ובאה הקבלה (נדה דף נה:) וזאת לרבות שכבת זרעו ומימי רגלו דא\"א בלי צחצוחי זיבה. אולם רוקו הנה הוא פסוק (ויקרא ט״ו:ח׳) וכי ירוק הזב בטהור וגו' ואמר בנדה (ויקרא שם) והדוה בנדתה ובא הביאור (נדה דף נד:) מדוה כמוה ר\"ל שדמה יטמא כמו טומאת גופה וזה כלו תטמא במגע ובמשא ותטמא בכל שהוא. וזהו החומרא הנוספת בו ולזה אמר בו אחר בועל נדה למעלה מהן. ואם היה בועל נדה כמו כן יטמא במגע ובמשא כנדה כמו שבארנו אבל כללו וזהו בכל שהוא. ובגמרת נדה זובו טמא הוא כי אצטריך קרא לטמויי [צ\"ל במשא] במת שהוא לנוגע ולנושא וכן שאריתו מושגת בזוב ואין בזה הפרש בין נוגע לטשא ר\"ל שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו כמו שיתבאר בסוף מס' זבין: ",
+ "עוד אמר למעלה מהן מרכב (ומושב) הוא כל מה שיכשר לרכיבה כמו הכסא והמרדעת והאוכף וזולתן כאשר יגיע כבדות הזב עליו ואפי' היה הבדל בין גשם הזב ובגוף המרכב אבן מושם שם הנה המרכב יטמא והיה מרכב הזב. ופירוש אבן מסמא כמו (דניאל ו׳:י״ח) ושומת על פום גובא וכבר בארנו שזב וזבה ונדה ויולדת באלו הפנים שוה ושהכל עושים מרכב ומשכב ורוקן ומימי רגליהם טמא: ",
+ "ומשכב. הוא כל מה שהוא מוכן לשכיבה עליו כאשר שכב עליו הזב או אחד מהנזכרים עמו יטמאו ג\"כ זה המשכב יהיה אב אפילו האבן גם כן הנה עקרו בין הזב והמשכב ולשון התורה שיהיו המשכב ומרכב מטמא אדם ובגדים. אמר במשכב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ואמר במרכב (ויקרא ט״ו:ט׳-י׳) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא נדין על אשר נגע במרכב בטומאת בגדים ואחר מה שבא הפסוק בנוגע במשכב שהוא מטמא בגדים ונוגע. במרכב שהוא טמא לבד ולא יטמא בגדים אח\"ז והנושא אותן יכבס בגדיו ודין נושא ומרכב ומושב הוא מטמא בגדים בשעה שנושאו. הנה יתבאר לך מזה שהמרכב חלוק מגעו ממשאו לפי שהנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת נגיעתו ונושאו מטמא בשעת נשיאותו כמו הנבלה ומי חטאת שיש בו כדי הזייה לפי מה שהתבאר אולם המשכב שוה מגעו ומשאו לפי שהוא יטמא בגדים הנוגע בו והנושאו ואמר הש\"י (שם) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ובספרא הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב אבל כאשר הגיע משכב הזב על כלי יהיה זה הכלי ראשון לטומאה ואין הפרש בין הכלי אשר יגע במשכבו או אשר ישא עליו המשכב ויגע בו לפי שכבר בארתי לך שאין שום מה שיטמא במשא זולת האדם: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שזבה ונדה דינן שוה בטומאה. וכאשר בעל האדם זבה הוא יטמא שבעת ימים כמו שקדם ממאמרו (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו וגו' אמנם זב כאשר בעל אשה הנה לא תהיה אב לטומאה אמנם תהיה ראשון כמו אם נגע בידו וכן מי שבעל זבה לא יהיה אב וכן באר בספרא אבל יהיה הבועל כמו שנגע באב לבד. והנה יתבאר לך בי\"ג מנגעים שהמצורע כאשר נכנס אל בית טמא כל מה שבתוכו ואף אם לא נגע בדבר. וזה לאמרו ית' (שם יג) מחוץ למחנה מושבו ובאה הקבלה מושבו טמא וזו היא ענין אמרו בביאה וזה הדין במצורע בימי גמרו לבד ר\"ל בזמן הצרעת לא בימי ספירו. וכן אבן מנוגע ובגד מנוגע כאשר נכנס אל בית יטמא כל מה שבו כמו שיתבאר בי\"ג מנגעים ומאמרו במצורע שהוא למעלה מהזבה תדע שהוא יטמא במשא כמוה ושהוא יעשה משכב כזב וזבה. ולשון ספרי בימי ספירו אין מטמא משכב ומושב ואין מטמא בביאה ובימי גמרו מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה ושם נאמר באמרו הש\"י שהמצורע מוחלט כאשר נרפא מהצרעת וכבס המטהר את בגדיו אמרו מה בא זה ללמדנו אם ללמד שמטמא בגדים במגע והלא ק\"ו הוא אם בימי ספירו שאינו מטמא בביאה מטמא בגדים במגע בימי גמרו שמטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע. א\"כ למה נאמר וכבס המטהר את בגדיו מלטמא משכב ומושב. וכאשר שמעת משכב ומושב בכל מקום הנה לא תחשוב שבין המשכב והמושב חלוק לטומאה כמו מה שבין המרכב והמשכב כמו שבארנו אבל דין המשכב והמושב אחד. אמנם תתחלף בתמונה ושעור לפי ששם מי שיכשר למשכב ושם מי שיכשר למושב לבד לא למשכב. ולשון ספרא משכב שהוא מיוחד לשכיבה ומושב שהוא מיוחד לישיבה. וכן לא יטמא מרכב אלא מה שיכשר לרכיבה. ואני עתיד לבאר אלו הדברים כולן בסוף המס': \n",
+ "ועצם כשעורה. הרמוז אליו באמרו וכל הנוגע בעצם או בחלל ויתבאר זה בתחלת אהלות ולא זכר אותו הנה לאבות הטומאות על דרך ההגעה למנינו. ואמנם זכר מדרגות אלו האבות קצתם על קצתם ולזה לא הזכיר פרה אדומה ושעיר המשתלח ושעירים הנשרפים לפי שאין בהם לא מגע ולא משא. ואמנם יטמאו בלקיחת דבר מיוחד לבד כמו שיתבאר במקומו ואין לו קשור עם אלו האבות ולא בסדר במדרגותם: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שעשר מדרגות תסודר במדרגות האדם בענין יותר חזק מהראשון והתחיל במספר ביותר קלה והוא שיהיה מחוסר כפורים וכבר קדם בשני מכריתות אמרו ארבעה מחוסרי כפרה הן ואלו הן זב וזבה ויולדת ומצורע. ולשון התורה בכל אחד מאלו הטמאים שהוא חייב קרבן כאשר נשלם טהרתו כמו שביארנו שם וכאשר טבל אחד מאלו והעריב שמשו יקרא מחוסר כפורים עד שיביא קרבנו. ואין מותר לו לאכול קדש עד שיביא קרבנו. וטבול יום הוא האיש אשר טבל במי מקוה קודם שהעריב שמשו אמר הי\"ת (ויקרא ט״ו:ט״ז) ורחץ (בשרו) במים [את כל בשרו] וטמא עד הערב ואינו מותר לאכול בתרומה כל זה היום אבל יטמא אותה ויחזירה שלישי כאשר נגע בה כמו שביארנו בפתיחה וכמו שיתבאר בסוף זבים: ",
+ "ובעל קרי הוא. אשר ראה ש\"ז קודם שיטהר והוא ראשון לטומאה כמו שאמרנו בעקרים והוא יטמא המעשר וישיבהו שני כמו החולין ולזה אסור בשלשתן ר\"ל בקדש ובתרומה ובמעשר כמו שיתבאר. וכבר קדם לנו ענין אמרו מטמא משכב התחתון כעליון. ושתי ראיות הוא שיצא ממנו הזרע שתי פעמים. ושלש שיצא ממנו שלש פעמים. וירצה הנה באמרו הזרע זובו של זב. והעיקר אצלינו שאין בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן והנה יתבאר כל זה במס' זבים וכאשר טהר בעל שתי ראיות וטבל במי מעיין נשלם טהרתו ובעל שלשה ראיות ישאר אחר הטבילה מחוסר כפורים עד שיקריב קרבנו. והזב לבדו יותר משאר הטמאין שלא יטהר במי מקוה אלא במי מעיין בהכרח והנה אמרו הנה ביאת מים חיים לפי שלשון התורה בו ורחץ בשרו במים חיים. וכבר ביארנו ג\"כ שהמוסגר והמוחלט לענין טומאה שוין. ואם יכנס בבית יטמא כל מה שבו והוא אמרו בביאה אבל בימי הסגר לא יחויב שיהיו בגדיו פרומים וראשו פרוע ובימי חלוטו יחויב לו זה. וכן כאשר טהר מתוך ההסגר לא יחויב לא גלוח כל שערו ולא ב' צפרים ושאר המלאכות. אולם כאשר טהר אחר החלט יחייבוהו זה וזה כלומר [צ\"ל כולם] פסוקי התורה. ובאה הקבלה (נזיר דף נג:) שאמרו ית' וכל הנוגע בעצם ר\"ל ג\"כ אבר שאין עליו בשר כראוי ואמרו בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ירצה בו אבר שיש עליו בשר כראוי שהוא יטמא במגע ובמשא ובאהל כמו שיטמא האדם זה הפרש בין אמרו בעצם ובין אמרו או בעצם אדם שאמרו בעצם אדם ירצה בו שיהיה זה העצם כמו האדם שיהיה בו בשר וגידים ועצמות והנה יתבארו כל אלו הדינים וראיותיהן בתחלת אהלות. וכאשר אמר בשר כראוי כפל אותו ואמר שענין כראוי בשר שהוא ראוי להעלות ממנו ארוכה ר\"ל שיתרבה ממנו הבשר על כלל זה האבר ויגן עליו. וכאשר היה על זה האבר אשר נחתך מהאדם שהבשר יהיה אפשר שיתלקח ממנו כלל בשר האבר אם ישאר מחובר באדם הנה זה האבר יטמא במשא ובמגע ובאהל כמו המת. וא\"ר יהודה שאפילו נשאר סביב האבר מבשר כעובי החוט של ערב אפשר התלקחו אם ישאר וחוט הערב יותר עבה מחוט השתי ואין הלכה כר' יהודה. אבל נראה בכל אבר כפי מזגו ותכונת בשרו לפי מה שישפוט אותו מלאכת הרפואה. ונשאר לנו בכאן הערה על ענין מה וזה כי כאשר אמרנו שהמצורע מטמא בביאה ומת מטמא באהל הנה לא תחשוב שהמצורע ג\"כ והמת דינם בזה שוה שהמת כאשר נכנס תחת האהל יטמא כל מה שבו וכן המצורע. אין הענין כן לפי שטומאת אהל תקבץ שלשה ענינים וזה שכל מה שיהיה עם המת תחת אהל אחד יטמא וכן האדם או הכלים כשהאהילו על מת יטמא המאהיל וכן כאשר האהיל המת עצמו על האדם ועל הכלים יטמא אותם כאשר התבאר במס' אהלות וזה דין כל מה שיטמא באהל. והמצורע אינו כן אבל אמנם יטמא מה שיגיע ממנו תחת אהל אחד ובתנאי שיעמוד המצורע תחת זה האהל עד שיהיה לו מושב כמו שנבאר בי\"ג מנגעים אולם כאשר היה המצורע עובר מתחת האהל הנה לא יטמא מה ששם. הנה כבר התבאר לך ההפרש בין אמרנו מטמא בביאה ואמרנו מטמא באהל: "
+ ],
+ [
+ "בעבור שזכר מדרגות הטומאה והתחיל ביותר קל מהן וסיים ביותר עליון לקח גם כן במדרגות המקומות הטהורים אשר הם גם כן מסיבות הסרת הטומאות והתחיל במדרגה ביותר קלה וביותר כוללת. אמר השם בעומר (ויקרא כ״ג:י׳) וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ואמר בשתי הלחם (שם) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. ואמר בבכורים (דברים כ״ו:ב׳) ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ולזה יצא מכל המדינה ור\"ל. עד שירצו אנשי המדינה בכלל או שבעה טובי העיר כמו שביארנו במגלה שאם רצו לקוברו במקום מהמדינה יוכלו לקוברו וכאשר יצא המת מהמדינה אין להם להחזירו למדינה לקוברו שם ואפילו ירצו כלן בזה לפי שהטומאות שרחקו מהמדינה ויצאו ממנה לא יכנסו אליה: \n"
+ ],
+ [
+ "לפנים מן החומה. ירמוז אל חומת ירושלים אמר השם בבכור והם קדשים קלים כמו שהתבאר בחמישי מזבחים לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ובמעשר שני כתיב ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם (דברים י״ד:כ״ו) ודע שישראל היו במדבר על שלשה סדרים. מחנה ישראל והם הארבע מחנות. מחנה לויה והוא מאמר השם וסביב למשכן יחנו (במדבר א׳:נ׳-נ״א). ומחנה שכינה והוא חצר אהל מועד ומה שבתוכו ובכמותם המדרגות לדורות. מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל. ומפתח הר הבית עד פתח העזרה ר\"ל שער נקנור מחנה לויה. ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. וכבר התבאר זה בתחלת ספרי. ולשון התוספתא כשם שהיו במדבר שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל כך היו בירושלים מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל. מפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה. משער נקנור ולפנים מחנה שכינה. והן הן קלעין שהיו במדבר. והנה נבאר הפסוק אמר (שם ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש היה עולה בדעתנו ששלשתן צרוע וזב וטמא נפש ירוחקו למקום אחד. לולי שמצאנו אמרו במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) בדד ישב וכאשר מצאנו המצורע אשר הוא יותר חזק הטומאה מהזב לפי שהוא מטמא בביאה כמו שקדם כבר הפריד לו מקום והרחיקו יותר משאר הטמאים ידענו שכל מי שהוא חזק בטומאתו יהיה מקומו יותר רחוק והוא אמרם שומע אני שלשתן במקום אחד ת\"ל במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל מה מצורע שטומאתו חמורה וחמור שילוחו משילוח חבירו אף כל שטומאתו חמורה חמור שילוחו משילוח חבירו הנה לזה השרש רחקנו המצורע חוץ לשלש מחנות ויצא מן ירושלים וזב וזבה ונדה ויולדת חוץ לב' מחנות יצאו מהר הבית. ולא נרחיק טמא מת זולת ממחנה שכינה והוא לפנים מהר הבית לפי שטומאת מת לא יטמא באבן מסמא וזב וזבה ונדה ויולדת מטמאים באבן מסמא כמו שקדם. ובתוספתא ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו [שנאמר] ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג:י״ט) עמו במחנה לויה. וע\"י ההקש יהיה טמא מת מותר ליכנס לחיל ולעזרת נשים שהכל בדמיון מחנה לויה כמו שהקדמנו להיותן שוין. כבר ביארו בתוספתא ואמרו החיל ועזרת נשים מעלה יתירה בבית העולמים והטמאים שנכנסו לשם פטורים ולא נרחיק טבול יום מן החיל כמו מה שהרחקנו טמא מת לפי שטבול יום כבר נטהר. בשלישי מטבול יום אמרו וחכ\"א אין טבול יום טמא והרחקנו מעזרת נשים טבול יום ולא נרחיק מחוסר כפורים לפי שטבול יום אסור בתרומה ומחוסר כפורים מותר בתרומה כמו שקדם וזה כולו על השרש הנזכר כל שטומאתו חמורה מטומאת חבירו חמור שילוחו משלוח חבירו וענין חייבין עליה חטאת שהטמא כאשר נכנס לעזרת ישראל ובמה שאחריו בשגגה הוא חייב חטאת לפי מה שהתבאר בשבועות (דף יד:) וזולתו וכבר ביארנו בזבחים ששחיטה כשרה בזרים ולזה כבר יכנס ישראל לעזרת כהנים וישחט שם הקרבן. ובתוספתא (פ\"א) נכנסו מצורעים לפנים מן החומה לוקין את הארבעים. זבים וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין פ' ואמרו הנה חומה ירצה בו חומת ירושלים. אמנם חומת איזה מדינה תהיה בארץ ישראל ואע\"פ שנוציא ממנה המצורע הנה אם נכנס בה לא יחייבהו מלקות. ושיעור זאת הברייתא אצלי שמצורע שנכנס להר הבית או זב שנכנס לחיל לוקין שמונים. וזהו אשר ביארנו על השרשים לפי שכל מקום מהן שמור עליו בגדרו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם יתברך לאשר במקדש (ויקרא י׳:ו׳) ראשיכם אל תפרעו ואמר (שם כא) כל איש אשר בו מום לא יקרב ועוד אמר (שמות ל׳:כ׳) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו ת\"ק סבר שהאזהרה מליכנס להיכל לבד בלתי קדוש ידים ורגלים. ורבי יוסי סבר שאין בין האולם והמזבח ג\"כ מותר למי שלא קדש ידיו ורגליו ליכנס לשם ואין הלכה כר' יוסי ואע\"פ שהתוספתא כבר ייחס מאמרו לחכמים והמאמר הקודם לרבי מאיר והדברים החמשה השוה בהן בין האולם ולמזבח להיכל בשעת הקטרת הקטורת בהיכל וכל יום פורשין כל העם מן ההיכל. ושבין האולם ולמזבח. אולם ביום צום כפור (שני עתים) יקטיר כה\"ג הקטרת בקדש הקדשים ולא תחייב הפרישה זולת מהיכל לבד ולדעת ר' יוסי אשר ישוה הקדושה בהיכל ובין האולם ולמזבח וישימה קדושה אחת היא אשר תהיה עשר קדושות כמו שזכר תחלה. ולשון התורה הוא ג\"כ באיסור הכנסת השיכור למקדש והוא אמרו (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת וכן אזהרת כה\"ג מהכנס לקדש קדשים זולת ביום הכפורים אמר (שם טז) ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' בזאת יבא אהרן וגו' והוא יכנס בזה המקום ביום צום כפור ד' פעמים הראשונה בקטרת ויקטיר שם בקדש הקדשים כמו שביארנו במסכת יומא. והפעם השנית בדם הפר. והפעם השלישי בדם השעיר. והפעם הרביעי יכנס להוציא את הכף ואת המחתה מקדש הקדשים כמו שהתבאר שם. ובתוספתא (פ\"א) כה\"ג נכנס לשם בכל שנה ושנה לעבודת יום הכיפורים ארבע פעמים ביום ואם נכנס חמשה חייב מיתה: וכבר התבאר במדות (פ\"ד) שעליה היתה על ההיכל. ובתוספתא אמר אין נכנסים לה אלא לשנים לידע מה היא צריכה רצה לומר לבית קדש הקדשים שעל עליה לפי שבית קדש הקדשים וכו' כמו שהתבאר שם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דע שפסוקי התורה בטומאת מיני הכלים כמו שקדם בפתיחת זה הסדר. אבל הפסוקים ההן באו מהן קצתן בטומאת מת וקצתן בטומאת שרץ ובטומאת זב ובטומאת נגעים ובטומאת שכבת זרע. ולמדנו קצתן מקצתן בפנים רבים מההקש משלשה עשר מדות וכבר ידעת שכונתנו בזה החבור הקצור במה שאפשר ועזיבת מה שיאריך בו ההקש ורבוי הענינים ואני אקח ביותר זך וביותר נקי מכל אלו המאמרים. וכאשר אקח הראיה לך בפסוק על טומאת מין ממיני כלים לא תטריד מחשבתך באיזה מין ממיני הטומאה באיזה הפסוק אם בטומאת שרץ או בטומאת מת או זב או זולתו לפי שהתלמוד כבר למד קצת מקצת באופני ההקש. אמר ית' (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. אמנם כלי עצם הנה למדנו אותו מפסוק (במדבר ל״א:כ׳) וכל מעשה עזים אמרו לרבות העשוי מן העזים אפי' מן הקרנים ומן הטלפים שאר בהמה וחיה מנין ת\"ל מעשה ר\"ל כל מה שיעשה ממנו מהכלים אפילו מעצמיהן וטלפיהן וקרניהן. ואמנם אמר מעשה עזים לא מה שיעשה מעצמי העוף או הדגים מן הכלים שלא יקבלו טומאה כ\"א מן החי ההולך לבד: וכלי זכוכית. והם כלי הזגג והם יקבלו טומאה מדרבנן הקישו אותו לכלי חרש לפי שיעשו מהעפר כמו כלי חרש אבל שמוהו חכמים יטמא בנגיעת אב הטומאה אפילו מגבו כמו כלי עץ וזולתו ואין בזה דין כלי חרש כמו שהתבאר שהוא לא יטמא אלא מתוכו אבל הזכוכית להיותו נראה מה שבתוכו כאילו הוא על שטחו שמו קרוב הטומאה משטחו מחוץ כהגעתו מתוכו והוא אמרם מפני שנראה תוכן כברן: ופשוטיהן. הפשוטין מהן אשר אין לו כפיפות ולא קערורית: ומקבליהן. מה אשר לו כפיפות או קערורית עד כי כאשר הושם בו הדבר הניגר יקבלהו ולא יתפשט על כללו ולקחו ראיה על היות פשוטיהם טהורים מפסוק (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק ואמרו דומיא דשק מה שק שיש לו קבול אף כל שיש לו קבול. וכבר אמרנו ששק הוא נעשה מן השיער ונלקח ממנו יעשו ממנו כלים לשאת בתוכו. אולם כלי זכוכית הנה הן דומים לכלי חרש כמו שאמרנו וכלי חרש ג\"כ לא יטמא עד שיהיה בו בית קבול דכתיב (שם) וכל כלי חרש אשר יפול מהן אל תוכו עד שיהיה לו תוך. ודע שפשוטי אלו הכלים כמו הכסא והלוח והעור והדומה להן שהן כולם יטמאו מן התורה במשכב הזב ומושבו ואע\"פ שאין לו בית קבול לפי שהוא ראוי למשכב ומושב כמו שיתבאר בזאת המסכת. אולם בשרץ ובמת וזולתו מאבות הטומאה הנה לא יטמאו אלא מקבליהן. אולם כלי עץ ועור ועצם הנה פשוטיהן יטמאו ג\"כ ואפילו בשאר טומאות וזה מדרבנן. ובגמ' בבא בתרא (דף סו.) אמרו פשוטי כלי עץ מדרבנן. ואמרו בכאן כלי עץ פשוטיהן טהורים ירצה בו מן התורה שאין הבדל בין כלי עץ או כלי עצם ועור ושמור זה השרש תמיד: עוד אמר נשברו טהרו. ענין זה כי כאשר נטמא כלי מאלו המינים הארבע ואחר טומאתו נשבר נטהר ותהי' החתיכה טהורה ואם תקח זאת החתיכה ותתקננה ותעשה ממנה כלי אחד הנה זה הכלי טהור ואמנם תטמא בעתיד כאשר יגע בו אחד מאבות הטומאה לפי מה שקדם באורו א] וזה ענין אמרם מקבלין טומאה מכאן ולהבא בכל מקום שאמרו זה אינו מן [כופרא במס' ע\"ז דף לג:] מאי כלי נתר כלי מחפורת של צריף. וכלי נתר הוא כלי הטפל והוא אבן רכה מאד בדקות המראה יותך במים במהירות ירחצו בו השיער והבגדים וכן מנוהו החכמים בכלל המנקים אמרו [שבת פט: נדה סא:] נתר ובורית קימוניא ואשלג. ועשיית אלו הכלים נמצא אצלנו בקצווי המערב ומלאכתו קשה מאד וזה שיולש הטפל ויעשו ממנו כלים לשתית המים לפי תמונה הנעשה מן החרש אבל הוא לא יסבול האש כמו שיסבול החרש אבל אם ישיגהו חום מעט מהאש יתבקע הכלי ויפסד אם לא הכהו החום ג\"כ בכלל חלקיו הנה אצל מה שיגיע הכלי במים יותך ונפסד ואלו הכלים אמנם יצטרכו לשתית המים מפני שהיא עריבה בה מאד וריחו טוב עושין אותם לחולים ולחלושי האסטומכא ולא יוכל לבשל זה הכלי אלא החריף מאד במלאכה עד שיצא הכלי ממורט המראה כמו הטפל הוא להיותו מגיע לו מהבשול מה שלא יתיכהו המים עמו ואי אפשר לעשות ג\"כ אלא רקיק דק מאד יהיה עבה דפנו קרוב מעלה לפי שאם היה עבה מה שיתהוה האש מתוכו לדקות האש ועל זאת המלאכה בעצמה יעשו אצלינו כלי אלא שמראהו אדום חזק האדמימות וכן כליו והוא ג\"כ יעשה לשתות המים והויית אלו הכלים לא יתעכבו באש. אולי בעבור שלא ישנו מראהו אבל מראה הכלי נא ומבושל מראה אחד והיה עולה במחשבתנו שהוא כלי אדמה ולא יקבל טומאה ולמדנו שהוא מאשר שרשו טיט וכבר נקלה באש ואף על פי שהוא מעט הנה הוא כמו כלי חרש אמר בסיפרא וכל כלי חרש לרבות כלי נתר ואמנם הארכתי בזה הענין זאת האריכות הרבה לבאר לך הענין ולפרש האמת לפי שכל מי שבאר המלות במה שהגיע אצלי יפרשו כלי נתר כלי האלום. ואני נפלא מאומר זה איזה דבר יחשב שפירש דבר לא מושכל ולא מקובל איך תעשה כלי מאלום ואין ספק שהאומר זה לא ראה אלום מימיו ואם אמרנו שהוא חפר במקור האלום אבן אלום גדולה ועושה ממנו כלי הנה לא יצלח לקבל כל דבר לענין מהענינים. ואם יהיה זה הנה לא יקבל טומאה לפי שהוא כלי אדמה אשר לא יקבלו טומאה כמו שיתבאר. ואשר ראוי שתבינהו שכל הטינים כאל טפל ואל אנגבר ואלטין אל ברמיני ואל מנטיות וזולתן מן הטינים כאשר נעשה מהן כלים כל זמן שהן נאים ולא נקלו באור הנה הן כלי אדמה ולא יקבלו טומאה וכאשר נקלו ואע\"פ שלא יסבלו האש עד שיבושל דפנותם כמו החרש הנה הן דומים לחרש והוא אשר יקרא כלי נתר ואשוב אל כוונת ההלכה אמר שהן יטמאו ויטמאו זולתן מאוירן אמנם היות כלי חרש מטמא מאוירו לבד כמאמרו יתברך וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו. אמרו מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו ובמקום אחר אמר מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מגבו. הנה כבר התבאר לך שאמרנו גבו או אחוריו דבר אחד. אולם שאר הכלים אינם כן אבל כאשר הגיע הטומאה באוירו ולא תגע בגופו הנה הוא טהור וכאשר נגע בו הטומאה ואפילו מגבו הנה כבר נטמא והוא מאמר המשנה בתחלת חולין הטהור בכלי חרש טמא בכל הכלים והטהור בכל הכלים טמא בכלי חרש. וכבר הקדמנו בפירוש מאמרינו ובארנו שכלי חרס לא יהיה אב הטומאה אמנם יהיה ולד הטומאה לעולם ושכל ולד הטומאה אמנם יטמא אוכלים ומשקין הנה אמרו הנה מכלי חרש שהוא מטמא זולתו מאוירו ענינו כי כאשר הגיעו אוכלין טהורים באויר כלי חרס הטמא נטמאו אף אם לא תגע בכלי. והנני עתיד להביא לך משלים מזו בזאת המסכתא. ובגמ' פסחים [דף יח:] אמרו מכל האוכל יטמא אוכל מטמא מאויר כלי חרש ואין כל הכלים מטמאים מאויר כלי חרש. עוד אמרו (בת\"כ) מטמאים מאחוריהן. שכלי חרש הן גבי כלים. מטמאים האוכלים והמשקים בגבן כאשר יהיו טמאין ויגעו אוכלים טהורים ומשקין טהורים באחורי הכלי הטמא נטמאו האוכלים והמשקים. עוד אמר ואינם מטמאים מגביהן ר\"ל טומאתו בעצמה הנה הוא אם נוגע שרץ בכלי חרש מגבו הנה לא יטמא. הנה כבר התבאר שכלי חרש טומאתו בעצמו יהיה מאוירו לא מגבו וטומאתו למה שיטמא יהיה מאוירו ומגבו ואמנם פעם יקרא גב הכלי אחוריים ופעם גב שלא יפול הספק בין טומאתו על זולתו וטומאתו לעצמו הנה שם בשמות הבדל להבין העניינים אצל טומאתו לזולתו אמר אחוריהן להיות השורש אצלנו שאחורי הכלי תטמאו אוכלין ומשקים ואצל טומאתה לעצמה אמר גביהן להיות השורש אצלנו כלי חרס אינו מטמא מגבו ושמור אלו השרשים כולם הקודמים בזה הבאור שהן ג\"כ יוכפלו בעתים. עוד אמר ושבירתן היא טהרתן לפי שכלי חרס כאשר נטמא לא יטהר במקוה ולא יועילהו זה והוא בטומאתו עד שישבר זה ל' התורה כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשברו. וכן כלי זכוכית ואין הבדל בין החרש או אל מד\"י ואל צר\"י הכל כלי חרס יקרא לענין טומאה: "
+ ],
+ [
+ "אמר ית' וכל כלי חרס ואמר בספרא מנין לרבות שברי כלי חרס ת\"ל וכל כלי חרס. הנה יגיע מזה השורש שכלי החרש כאשר נשברו ונשאר מהן שארית מקבל דבר הנה זאת השארית תטמא להיות בזה כלי קטן והנה יודיענו ההלכה כמה יהיה השיעור אשר ישאר ממנו ואמר שהכלים הקטנים מכלי חרש כאשר היו מקבלים כדי סיכת אדם קטן עד שתקבל לוג ומגדול שתקבל לוג עד שתקבל סאה שמן כאשר נשברו ונשאר מחרסים משולי קרקרותיו או מן דפנותיו שיעור כי כאשר ישב על שטח הארץ בלתי שיסמוך על צדדיו או יסמך יקבל רביעית אשר הוא [צ\"ל רובע] רוב הלוג הנה זה החרם יקבל טומאה וזה ענין אמרו קרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין. הנה יהיה הכלי בשרשו מן הגודל אשר תחזיק מן סאה עד סאתים הנה יצטרך שיהיה הנשאר מחרסים כאשר נשברו מה שיקבל חצי לוג ואז יטמא זה הנשאר ואם היה מן הגודל שתחזיק מסאתים עד ה' סאין הנה יצטרך שישאר ממנו ואז יטמא לוג שלם. וכבר בארנו פעמים שסאה ו' קבין וקב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות ושיעור הרביעית הם אצבעיים באורך ואצבעיים ברוחב והגובה אצבעיים וז' עשיריות אצבע והאצבע אשר בו יהיה המדה מהיד היא הגודל מהיד. וכן בארנו המדה אשר זה מדתה יחזיק מהמים כ\"ז דרה\"ם מצריים בקרוב ולא נצטרך לשוב זכרון אלו המדות ג\"כ כאשר יוכפלו בזה הסדר ואשוב אל שלימות ביאור ההלכה. וזה השיעור הוא דעת ר' ישמעאל אולם ר' עקיבא אומר שאני לא אשער הכלי במה שהיה מחזיק לא סאה ולא סאתים ואמנם נשערהו בתמונותיו המפורסמות. ומאמר ר\"ע מבואר על הפנים אשר בארנו ולא נשאר בזאת ההלכה בלתי באור רק השמות לבד ואמר קדרות הדקות הקדרות הקטנות. חביות לודיות החביות הנעשות בלוד שם ארץ מארץ ישראל מיוחסות אליה. וכן אמרו לחמיות מיוחסות לבית לחם: וחצבין גדולים. התוספת הגדולה והן היותר גדולים ממה שאפשר כמו אלו הכדים הבאים משבילי\"א בזמנינו זה: ופכין. קבוץ פך והוא פך השמן. ואמרו גלילים מיוחסים לגליל העליון וגליל התחתון היו נעשות במקומות ההן: ואביונות. חביות קטנות אמר שיעור קרקרותיהן כל שהוא לפי ששוליהן מחודדים כמו שולי קצת כלי הזכוכית. וכאשר נשאר מה שיקבל שיעור הנה הוא יטמא לפי שהוא ישאר תמונת כלי קטן יעשה מתחלת ענינו כזה ![](\"\")
: אמנם צדיהן הנה הן לא יקבלו טומאה ר\"ל השארית אשר ישאר מצידיהם לפי שלא יהיה בצדם קערורית כמו הכדים והקדירות אבל צידיהן שוה השטח כל מה שנשאר מהן נשאר דומה ללוח פשוט וזה תמונתו ![](\"\")
והלכה כר\"ע: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' בכלי חרס (ויקרא י״א:ל״ג) אשר יפול מהם אל תוכו יטמא ובאה הקבלה את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור ר\"ל שלא יקבל טומאה מהטומאות. ושרש אחד שכל שאינו עשוי לקבלה טהור ואע\"פ שהוא אפשר שיקבל הנה כל מה שימנה מכלי חרס שהוא לא יקבל טומאה הוא אם מה שאין לו בית קיבול או אם מה שיש לו בית קיבול אבל לא נעשה לקבלה. ונשאר באור השמות: טבלא שאין לה לזבז. לוח פשוט שאין לה שפה גבוהה על שטחה וזו השפה תקרא לזבז בלשון המשנה: ומחתה פרוצה. מוגמר הוסר מקיפו: אבוב של קלאין. כלי יעשה בו קליות הפולים והאפונים וזולתן מן הגרעינים הגסים והוא מנוקב השולים כמו הכברה כמו שבארנו במנחות (פרק ר' ישמעאל) ליכנס אש באלו הנקבים ולזה לא יקבל טומאה לפי שאין לו תוך: וסילונות. קבוץ סילון והוא כלי חרס ארוך אין לו שולים ורוכב האחד על השני עד שימשכו בו המים ממקום למקום וכן יעשו מושכי המים כלן. אמר אע\"פ שהן כפופים כזאת הצורה אשר אפשר שישאר מעט בשוליו או יהיה בו גם כן בית קבול על זאת הצורה והדומה לה שהם לא יטמאו לפי שלא נעשת לקבלה לפי שהכוונה מאלו הקנים החלולות שיגר עליהן המים לא שיתקבצו וינוחו בו: וכבכב כמו כפכף והוא כסוי מחרס עשוי לכסות בו סלי הפת שאינו לקבלה: וטפי הוא שם חסר והשלם הוא טפיח והוא כלי חרס חד השולים ושמו המפורסם בערבי קאדס. ואמר כי כשנעשה זה הקאדס בעת עשייתו לשום בו הענבים כדי שישארו קרים כמו עת לקיטן מן האילנות ורוב מה שיעשה זה הנה הן טהורים לפי שלא נעשה לקבלה: וחבית של שייטין השייטין יעשו חבית ויקשירו עליה בגד דק או עור וישוטו עליה על פני המים וזה ג\"כ לא נעשה לקבלה: וחבית דפונה בשולי המחץ. מחץ הוא כלי גדול מחרס והוא אשר תקרא במצרים אל מחגי\"ר ובמערב יקראו אותה קצרי\"ה ולו קצה דומה לו לדמיון בית יד והוא שולי מחץ ושולים הן הקצוות וזאת החבית היא חקוקה בקצה הזאת להטמין היד בו בעת הגבהת המחץ ולזה לא תטמא לפי שלא נעשת לקבלה. וידוע שמטה וכסא וספסל והוא אלמנכ\"ר ושלחן ומנורה כלן אין להן תוך. אמנם ספינה של חרס כבר התבאר בגמ' שבת (דף פג:) סבת היותה טהורה והוא מאמר המשנה מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים ובגמרא בארו שאפילו הספינה של חרס טהור כים מה ים טהור אף ספינה טהורה ואפילו היא של חרס: ואמרו כל שאין לו תוך אין לו אחוריים. ר\"ל שאחוריו לא יתטמאו במשקים כמו שזכרנו באשר אין לו תוך וזה שמשקים טמאים כאשר נגעו באחורי הכלי יתטמאו אחורי הכלי לבד. ואני עתיד לבאר זה בפרק כ\"ה מזאת המסכתא. ויהיה עולה על הדעת כי אחר שאין צריך בזה הדין מן הטומאה תוך יהיה פשוטי כלי חרם יטמאו במשקים טמאים על אלו הפנים לבד ואמר שאין הענין כן אבל הוא טהור מכל הצדדין: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו כלים מחרס כמו עששית יכנס בו הנר והוא מכוסה כדי שלא יכבהו הרוח ולו נקבים בצידיהם תצא מהן האורה וזה הכלי תקרא פנס: ומגופת היוצרים. אבני היוצרים מלשון (נחמיה ז׳:ג׳) יגיפו הדלתות והן מחרש ויעשו עליו הכלי' ואצל היוצרין מהן הרבה יעשו עליו אל גפ\"ן ואל צאר\"י והדומה להם מהכלים הגדולים אשר נבנין ביד ואשר ישליך עליהן הטיט תחלה מהן יעשו הכלים אשר אין להן שפה ולזה הן טהורים. ואשר יתקנו עליו הכלי ויעמידהו אחר שקבל תמונתו מן הטיט הנה לזה הכלי שפה ולזה הוא טמא. וענין פותח בה אשר יפתח הטיט ביד עליו עד שיקבל התמונה. ומשפך הוא בלשון ערבי אלקמ\"ע ותמונתו מפורס' והוא נמצא אצל [הרוכלים] העשרייר\"א יצטרכו אליו במכירת מי הוורד והשמנים בעלי הריח מריח בו הקונה מזה הבושם ויעזבו בצד המשפך מעט להריח בו הנה כבר שב כלי קבול ולזה הוא טמא והלכה כר' עקיבא: "
+ ],
+ [
+ "חביות ניירות. מיוחסות אל מקום. וכסוי הלפס. יצא מגב הכסוי ידמה לאבוב של קנה והוא בית יד הכסוי. ונקוב הוא שיהיה בזה הכסוי נקב ויצא ממנו העשן: מסננת לתוכו. הירק להגיר מימיו. ורונקי שם יוני והוא הירק השלוק כאשר נעצר ונדבק קצתו לקצתו ואמר שזה הכסוי כאשר לא יהיה מחודד שיוכל לעמוד על עצמו ולא יהיה נקוב ישימו בו הירק לזככו מהמים יהיה נא או מבושל ולזה יהיה טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "גסטרא. הוא כלי אין לו בית יד ולא בית קבול ואמנם הוא תושבת לכלים ישימו עליהם הכלים הגדולים המלאים מים לקבל טפטופן וכן בארנו במסכת שבת (דף צו.): וכבשן. הוא הכבשן אשר יבשלו החרס בו: וטיטרוס. הוא כלי חרס מושבו רחבה ולו צואר צר ארוך דק מאד ובתושב הכלי נקבים נקבים כאשר תמלא הכלי במים והושם האצבע על ראש הצואר הדק ימנע האויר מליכנס בכלי ולא יצאו המים אשר בו מאלו הנקבים וכאשר הוסר האצבע מראש הכלי יצאו המים מקרקעית הכלי ויקרא אצלנו זה הכלי מזה המים. ואמרו מפני שהוא כמוציא פרוטות ר\"ל כי המים כאשר יצאו מאלו הנקבים לא יצאו במהרה אבל יצאו מעט מעט באיחור גדול הנה כבר שב כלי קבול כי לזה נעשה. והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הקערות מעצם הטבלא והן כולן גשם אחד והרבה עושין מאלו במצרים וכל כלי ממנה כאשר יגיע השרץ באוירה נטמאה לבדה וישארו הכלים הדבקים בה טהורים ואם היה לזאת הטבלא אוגן גבוה מכל הכלים אשר בתוכה הנה כאשר יגיע השרץ באחת מאלו הכלים הקטנים כבר הגיע באויר זה האוגן הכולל ונטמאת הטבלא בכללה בהגעת הטומאה באוירה ואלו הקערות כולם הן מעצם הטבלא ונטמאות בכללה: בית תבלין של חרס. הוא כלי מחרס נחלק בעת עשייתו לרבועים רבים יעשו לשום בהן מיני התבלין כדי שלא יתערבו קצתם בקצתם: קלמרין המתואמות. הוא כלי נחלק באמצעו חלוקה אחת ואמר שדינן ודין הטבלא אשר בה הקערות אשר זכרנו אחד וזה שאם יהיה להן אוגן כולל תכלול הכלים והחלוקות אשר בתוכן הנה הכל נחשב כלי אחד ואם לא היה אוגן כולל הנה כל כלי וכל חלק וחלק נחשב יחידי ואע\"פ שיהיו כולן דבוקים קצתן בקצתן. עוד אמר שזה הדין בעצמו בבית תבלין של עץ כאשר נטמא אחד מחלקיו במשקים טמאים לא נטמא חבירו אא\"כ היה שם אוגן כולל הכל מחוץ אשר תשים אלו הרבועים כולן כלי אחד תכלול אותן וכאשר נטמא אחד מן הכלים נטמאו כולם וא\"ר יוחנן בן נורי שבית תבלין של עץ כאשר לא יהיה לו אוגן ונטמא אחד מן החלקים במשקים טמאים נחשוב שעובי החלוק כבר נחלק לחצאין וכל מה שימשך לטהור טהור ומה שימשך לטמא טמא ונשאר בכאן שנבאר לאיזה ענין תקנו בבית תבלין של עץ טומאת משקין ולא אמר שנטמא אחד מהן בשרץ כמו שאמר בשל חרס ובכאן תצטרך שתהיה זכור לעקרים הקודמים וזה שכבר נאמר בהקדמה שכלי חרס מטמא מאוירו ואינו מטמא מאחוריו ושאר הכלים מטמאים בנגיעת הטומאה איך שיהיה מאחוריו או מתוכן וכאשר לא יהיה שם אוגן עודף כמו שהנחנו ובא שרץ בחלק מאלו החלקים נטמא זה הבית לבדו ולא נטמא אשר ימשך אליו לפי שהטומאה נוגעת בו מאחוריו וכלי חרס לא יטמא מאחוריו וכאשר היתה של עץ נטמא הכל לפי שכלי עץ כאשר נגעה בו טומאה נטמא בין מתוכו בין מגבו אולם משקים טמאים כבר בארנו בפתיחה שהם יטמאו מדרבנן הכלים כולם וכן הקדמנו שכלי שנטמא אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו והנה יתבאר בזאת המס' (פ' כ\"ה מ\"ו) שכלי שנטמא תוכו במשקים טמאים נטמא כולו ולזה אם היה לזה הבית תבלין של עץ אוגן עודף אשר נחשב כאילו כלי אחד והגיעו משקים טמאים בתוכו נטמא הכל ואם לא יהיה שם אוגן גבוה אשר כל חלק נחשב לכלי והגיעו משקים טמאים באחד מהחלקים נטמא זה הבית ולא נטמא הבית הדבק בו לפי שמשקין טמאים נגעו בו מאחוריו ולא נטמא בזה כולו. אולם אם היה שרץ תמורת המשקים נטמא הכל והבן זה הנה כבר התבאר שדין השרץ בכלי חרס כדין משקים טמאים עם כלי עץ ועם זולתן מן הכלים וזה מבואר בתכלית: \n"
+ ],
+ [
+ "הלפיד. אור דולק הוא כלי מחרס דומה כקנה ובראשו אוזן קטנה דבקה עמו בעת עשייתו יושם בו חתיכת בגד השרוי באלקטרן או בשמן תדליק וילך בו ויעשה ג\"כ מחרס כלי בו מקום קערורית לישב בו הנר ויתקבץ בו כל מה שיגר מן השמן מפי הנר ותקיף על ראש האלמנר' כדי שלא יפסד הנחושת בשמן וזה הכלי נקרא בית שקעו של נר ויעשו כלי חרס באמצעיתו כסוי כגון שבכה עשוי בעת עשיית הכלי ורוב הכלים אשר ישתו בהם המים אצלנו כן וזה המין מן הקיתון הוא אשר יקרא צרצור כמו שיתבאר במקואות (פ\"ג מ\"ג) והן עושין סביב הקיתון אשר למעלה מהשבכה פגימות מעשה שושן דומין לשיני המסרק ולזה יקרא מסרק הצרצור וכן יקראו הפגימות אשר סביב צואר הרמון מסרק של רמון כמו שיתבאר בב' מעוקצים (מ\"ג) ואמר רבי אליעזר שהשרץ כאשר הגיע באויר הקיתון למעלה מהשבכה אשר יקיפו בו הפגימות הנה לא יטמא שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו מופגם מכל צד וחכמים מטמאין שזהו תוך של זה והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שיעור מה שיהיה הנקב אשר יתנקב כלי חרס ולא יטמא כאשר לא ישאר לו תוך הנה הוא יבאר השיעור אשר יהיה נקב כל כלי: וענין מטילין אותו לחומרו. שנדין עליו בחמור ולא יסור מלקבל טומאה ואע\"פ שהוא נקוב בכונס משקה עד שיתנקב נקב יצא ממנו הזית ואז לא יקבל טומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "טפי ופך. שניהם כלי שמן אבל טפי כלי צר הפה מאד לא יגר ממנו כי אם טפה טפה ולזה יקרא טפי ואמרו שלשתן בזרעונים ר\"ל הפך והטפי והצרצור שלשתן כאשר נקבו נקב יצא ממנו הזרע הממוצע בשיעור כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן הנה הוא אז לא יקבל טומאה: ופי הנר. הוא התוספת היוצא מן הנר אשר יחזיק הפתילה וכאשר היה הנר מטיט בלתי מבושל אשר לא יטמא כמו שיתבאר במה שאחר זה שכלי אדמה לא יקבלו טומאה אחר שבשלה פי הנר בפתילה ושבחרס הנה הוא ג\"כ לא יקבל טומאה לפי שלא נתבשל הנר בכללו. ואין הלכה כרבי אליעזר. והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפ' השני שכסוי כלי חרס תטמא כאשר היה הכסוי ממנו יקבל רביעית ואמר כי כאשר ניקבה החבית ונסתם מקום הנקב בזפת עוד נשברה החבית והיה מחרסיה חרס תקבל רביעית יושב שלא מסומך כמו שקדם הנה הוא יטמא ואע\"פ שזה החרס הוא אשר בו הנקב הסתום בזפת לפי שהחבית בכללה שם כלי היה עליה ואפילו אחר הנקב וזה החרס הוא שבר כלי ושבר חבית הוא ואע\"פ שהיה נקב אולם חרס חבית כאשר נקב אחר שבירתו אע\"פ שסתם פי הנקב הנה הוא לא יטמא לפי שמאז שניקב החרס בטל שם כלי מעליו: \n"
+ ],
+ [
+ "נתרועעה. נקרעו ונסדקו חרסיו אבל לא נפלו חרסיו ולא התפוררו מלשון (ישעיה כד) רוע התרועעה: וביאור וטפלה בגללים החליק עליה בגללי הבקר וטפלה מלת עברית ותטפול על עוני (איוב י״ד:י״ז). ר\"ל החזקת בו והחלקת עליו כדי שיתקיים וישאר על צד הדמיון וזה על דרך משל ולא נצטרך לכפול בכל זאת המסכתא כי כאשר אמר מכלי טמא אמנם ירצה בו שהוא יקבל טומאה וכאשר יאמר טהור ירצה בו שלא יקבל טומאה וכן כאשר בארנו מלה לא נכפיל ביאורה כדי שלא יארך המאמר. עוד נבאר שזה החבית המקובצת אשר אמר ממנה טהור כאשר היה בה חרס מחזיק רביעית הנה הן כולן תטמאו במגע רוצה לומר שאם יגע בו שרץ מתוכו הנה תטמאו כולן להתדבקם והתאחדם אולם שיטמא באויר כמו שיטמא כלי חרס זה לא יתבאר זולת בחרס החמת שיחזיק רביעית לבד שהוא כאשר הגיע שרץ בתוספת [נ\"א בתוך] זה החרס יטמא ואפי' לא יגע השרץ בו כדין טומאת כלי חרס שהוא כלי בפני עצמו כמו שהקדמנו בפרק השני: "
+ ],
+ [
+ "הבריא. החזק והשלם ואמרו רבי מאיר ורבי שמעון כי כאשר נטמא זה הכלי בנפול הטומאה באוירו הנה כל מה שנגע בזה הטפלה מהאוכלים והמשקים יטמא לפי שזאת הטפלה מכלל הכלי וכאילו היה מעצמו וזהו ענין אמרו מטמאים וחכמים אומרים אמנם שזה הדין יתחייב לטופל הכלי אשר כבר נסדק אשר הוא צריך לזאת הטפלה: וקירויה שם כלי חרס אשר ישתו בו המים מן הבארות כמו שעושין אצלנו בכלי הנחושת והברזל. וחידוק הוא כמו הידוק והוא החתום והקשור ואמר שזה המחלוקת בעצמו במי שיקשור זה הכלי בעור או בנייר והדומה לו שדעת ר' מאיר שאם נטמא הקרוי יטמא בעבורה זה הקשור גם כן ואפילו הוא שלם וחכמים אומרים אם היה קשור בעבור שנסדק אז יהיה הקשור חשוב כעצמה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "יבלית. עשב לח מאד ופטסין קבוץ פיטם והוא כלי על דמיון האצטומכא גדולה מאד ישימו בו המים בספינות ויקחו זה העשב ויטחו בו הפיטס מבחוץ עד שלא יטיפו ממנו המים בחוץ ואמר שאם זה הטיחה היא צריכה אליו הנה הוא יחשב מכלל הכלי עוד אמר שכסוי החבית ואע\"פ שהי' היטוחו סביבה בטיט כמו שהוא מפורסם אינה חיבור ולא נחשוב החבית וכסויה כלי אחד שהכסוי דבק בטיט ובעת שנטמא האחד לא נטמא האחר כאשר נגעו בו משקים טמאים וכמו שהקדמנו בפתיחת הסדר עוד אמר שהבנין אשר יבנה על חרס התנור היא מכלל התנור וכאשר נטמא התנור בהגיע הטומאה באוירו הנה האוכלים והמשקים הנוגעים בטפילתו טמאים: \n"
+ ],
+ [
+ "מיחם. הוא כלי עשוי לחמם בו המים: וחומר טיט עבה כמו (בראשית י״א:ג׳) והחמר היה להם לחומר: וחרסיתי דק כחרס וכאשר טחו המיחם בטיט העבה הנה יתאחד בו ויהיה מכללו וכאשר נטמא המיחם יהיה הנוגע בחומר טמא אמנם אם טחו אותו בחרסית הנה לא יתדבק בכלים ולא יחשב בכללו: וקומקומוס. הוא הקמקם וידוע שהזפת יותך במים החמין ולזה הוא אמרו שאינו יכול לקבל את החמין ואע\"פ שהוא מקבל המים הקרים וישארו בו ולא יצאו ממנו וכן אמר בכלי הזפת בעצמם שהן אינם מטמאים בעבור שלא יקבלו שום דבר חם: וכלי נחושת שזפתן טהורים. רצונו בזה שזה הכלי כאשר נטמא הנה אשר יגע בזה הזפת טהור שאין הזפת מכלל הכלי אם לא שיהיה כונתו שישים היין בזה הכלי שאז הוא צריך לזפת ויהיה נוגע בזפת טמא ולא קתני בכאן אוכלין ומשקין לפי שכבר יהיה כלי הנחושת אב הטומאה ויהיה נוגע בזפת טמא ואע\"פ שהוא אדם כמו שהתבאר בפתיחה: \n"
+ ],
+ [
+ "יותר מצרכה. הוא שהתעבה מהזפת על מקום הנקב יותר ממה שצריך עד שאם יסירו ממנו הרבה ישאר הנקב סתום ומחזיק המים שהיו בכלי ואמרו בכאן הנוגע ירצה אוכלים ומשקין: פקקן בזפת. הוא שיסתום קצות פיות המשפך בזפת עד שלא יצא ממנו דבר וישוב כלי קבול והלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שאינו יכול לעמוד. שלא ישב על השווי בסבת מונע שהאוזן יכבד עליו מצד אחד בכבדותו ויטהו על צדו וכן כאשר יהיה לו חידוד בולט בקרקעיתו וימנעהו לנוח בשוה וכאשר ישב על הארץ נוטה לצד אחד מפני חדודו טהור: מכריעו. מטה אותו: חבית שנפחתה. הוסר ממנה חלק וכאשר ישבה על תושבתה אי אפשר שתקבל דבר מתוך הדבר אשר סר ממנה וכאשר ישבה על צדה אפשר שתקבל בקרקעיתה וכן כאשר נסדקה ונחלקה על ארכה והיו ב' דפנות הנה כל חצי ממנה כאשר עומד על קרקעיתו לא יקבל דבר וכאשר ישב על קרקעית צדה אשר היא גבנונית החבית אפשר שתקבל. והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "גיסטרא. כמו שבארנו (לעיל פ\"ב) היא התושבת אשר יעשו תחת כלי המים לקבל הטפטוף וכאשר היא מטפטפת דבר בטל עניינה וזהו אמרם בש\"ס שבת (דף צו.) לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא ואל זה הענין אמר בכאן אין שירים לשירים וזאת הגיסטרא בעצמה כאשר היתה שלימה בדמיונה היא שארית הכלי לפי שהיא חתיכה מכלי וכאשר נסדקה חזרה שארית לשארית וכבר ידעת ששארית הדבר הוא שיריו: \n"
+ ],
+ [
+ "שנטלו אזניה. ר\"ל חבית שניתז ראשה ואזנה ונשאר קרקעיתה הנה היא גסטרא לפי שהיא תושבת לכלי ואם היה חוץ מצדי הגיסטרא קצוות בולטות ולהן חלל על זה הדמיון ![](\"\")
והיו לאלו הקצוות מרחב יחזיקו הזיתים כאשר ישימו זיתים בזאת הגיסטרא נגע השרץ בגיסטרא מתוכו אז יטמא החדוד או כאשר היה השרץ באויר הגיסטרא ויהא נוכח אוירה חדוד כמו שהתבאר מהצורה הנה החדוד אז יטמא עם הגיסטרא באויר: וקתדרא. הוא כמין כסא אשר ישבו [בו] הנשים בהליכתן בדרכים ויקרא ג\"כ אצלנו עמארי\"ה וכאשר יהא תמונת הגיסטרא על זאת התמונה הנה יאמר שהדין באלו החדודים שוה בין היות הגיסטרא על צדה או על קרקעיתה: וקורפיות. הוא כלי חד התושבת אי אפשר לישב על קרקעיתו: וקוסים הצדוניים. הם אבובי החרש חדי התושבות דומין לקוץ ולזה יקרתו קוסים ואע\"פ שנכתב בסמ\"ך וכבר נמצא בקצת הנוסחאות כוסין. וצדוניים המיוחסים אל צדון. ושבריהן ושאריתם ר\"ל קצוותיהם החדים אע\"פ שא\"א להן שישבו על הארץ ויחזיק מה שישימו בו אבל ישפוך מהן הנה הן מקבלין טומאה שעל דעת כן נעשו כל הכלים עצמן בעת עשייתן שלא יקבלו לעולם משקה אם לא יהיו לו סומכים והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים אמנם הוא בכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבין שלא מסומכין הנה יצטרך שיהיו שבריהן כן ואז יקבלו טומאה: "
+ ],
+ [
+ "דע ששפיות וזר ולזביז ודופן ענין כולן בזאת המס' שוה אמנם הן אוגנים גבוהים על שטח הכלי ר\"ל שטח הקיתון ויתחלפו שמותן בהתחלת תמונת הכלי כמו שתמצא שפת הכלי המרובע לזבז והעגול תמונת א\"א סטומכא שפה וזולתן מהתמונות דופן והשפה הקטנה בגובה זר וכבר ידעת שכלי חרס אמנם יטמא מאוירו ר\"ל מתוכו לא מגבו וכאשר היתה השפה הפנימית היא היותר גבוהה על זאת הצורה ![](\"\")
והגיע השרץ בתוכה הנה תטמא כל מה שבתוכה לבד וכל שהוא חוץ ממנה באלו ב' השפות טהור וזהו ענין אמרו הכל טהור ר\"ל כל מה שהוא חוץ ממנה ואם היתה השפה החיצונה היא היותר גבוהה על זאת הצורה![](\"\")
הנה כאשר יגיע השרץ באוירה נטמא כל מה שבין השפות כולן מן האוכלין והמשקין אם היתה האמצעית עודפת והגיע השרץ באוירה הנה כבר נטמא מה שבתוכה ולא נטמא מה שחוצה לה. ואמרו משיצרפו בכבשן ירצה בו מאז התבשל ויצא מתורת טיט אמנם קודם בישולם הנה הן כלי אדמה ואינן מקבלין טומאה כמו שיתבאר (שבת נח.) עוד אמר והוא גמר מלאכתן וזה שבשאר הכלים דברים הן גמר מלאכתן ולא יטמאו עד שישלימו אלו הענינים כדרך כלי מתכות וצחצוחן ובדיקותם אולם כלי חרס מיד שנתבשלו יקבלו טומאה ובו ישלם מלאכתו ואע\"פ שלאחר זה ימרחו אותה בחרס וישוו השפה בכלי ויסירו ממנו התוספת בכלי ברזל מה שיתלקח בו מן הטיט בעת הבשול ויהיה זה דומה לגרעון הנה זה כולו לא ימנעהו מלקבל טומאה כי כבר נגמרה מלאכתו בבשול לבד וכל מה שיעשה אחר זה תוספת לא יצטרך אליו ואין הלכה כר' יהודה אשר יאמר חולקין את האמצעית אלא כל שנטמא אוירה טמאה והשאר טהורה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התנורים והכירות וכל מוקדי האש הנבנים בארץ או על שטחה הנעשים לבשל או לאפות בהן או עליהן הן כולן מקבלין טומאה ולשון התורה (ויקרא י״א:ל״ה) תנור וכירים יותץ טמאים הם ודינן כטומאת דין כלי חרש כמו שיתבאר ואמר ר\"מ כי מאז שנבנה מהתנור גובה ד' טפחים יקבל טומאה וכן התנור השלם כאשר נפסד ונשאר ממנו ד' טפחים הנה הוא יקבל טומאה וחכ\"א שתנור קטן מעת שנבנה בו כל שהוא מקבל טומאה והתבאר בש\"ס (חולין דף קכד.) שאמרם כל שהוא טפח הנה מאז שנבנה ממנו טפח יקבל טומאה וכן התנור הקטן כאשר נפסד ונשאר ממנו רובו ר\"ל רוב גובהו יקבל טומאה ואם נשאר ממנו חציו לבד וממה שלמטה מזה אינו מקבל טומאה עוד סדרו על ב' המאמרים ואמרו משתגמר מלאכתו ר\"ל שמה שאמר ר\"מ שמעת שנבנה ממנו ד\"ט וכן חכמים שאומרים טפח בקטן וד' בגדול בתנאי שגמר מלאכתו ובאור זה שגמר מלאכתו הוא שיחממו אותו עד שיהיה בקרקעיתו מחוץ [צ\"ל מחום] שיעור מה שיאפו בו הסופגנים והוא הלחם הרך ונקרא בשם זה לפי שהוא כמו הספוג שהוא ממהר הבשול לקלות הלישה וידוע שהתנור החדש אשר לא נאפה בו עדיין יצטרך לחימום רב ואז יגיע לזה החום אולם התנור אשר כבר נאפה בו הרבה פעמים הנה יתחמם באש מעט ויגיע לאפות בו סופגנים בדבר מועט ואמר ר' יהודה שמשעה שהוסק התנור החדש באש כשיעור שאם היה ישן יהיה אפשר לאפות בו סופגנים הנה כבר נגמרה מלאכתו ויקבל טומאה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כירה. הוא מוקד נבנה לבשל עליה התבשיל והוא מקום שפיתת ב' קדרות כמו שבארו במס' שבת (דף לח:) וכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת לבד והוא קרוב מתמונת התנור וכבר נעשה לבשל התבשיל ותעמוד הקדרה עליה ממעל וישימו האש מתחת כמו הכירה והנה יסיקו אותה ויאפו בתוכה הלחם כמו התנור ואמרו שלש ירצה בו גובה ג' אצבעות. וביצה קלה שבביצים הממהרת הבשול בארו אותה בש\"ס (שם דף פ:) שהיא ביצת תרנגולת טרופה ונתונה באלפס מוכה בשמן מושלכת באלפס שהוא התבשיל היותר נמהר ובתנאי שיהיה האלפס כבר נתחמם חמום שוה לא שלא הוסק אלא בכללו. ואמר יתברך תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם ובא הקבלה (חולין דף קיח.) לכם לכל צרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו האבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה ג' אצבעות חבור וכוונת זה המאמר שכל מה שיתוקן לכם ויעזור לכם בשמוש זה הכלי הנה יטמא בטומאתו ואין ספק שהטפח היוצא מן התנור אם חסר יחלש התנור ויקורר אשו ויהיה התנור צריך לו ולזה יטמא בטומאתו וכאשר נטמא התנור נטמא הטפח הדבק בו ומה שיוסיף על זה הנה הוא טהור וכל מה שיפול בש\"ס (שבת דף מח:) מזו המסכתא בשעורים אשר יטמאו בהטמא הכלי ממה שנדבק בו או התנור או שאר המוקדים הנה אמנם העיקר מה שזכרתי לך והוא אמרם לכם לכל צרכיכם ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "עטרת הכירה. יעשה בנין עגול על ראש הכירה להניח בו הקדרה ולא יצאו מחום האש כלל וזה הבנין יקרא עטרת הכירה לפי שהוא עליו כמו עטרה על הראש. וכאשר נטמאת הכירה לא יטמא זה הבנין הנוסף עליו ממעל. ויעשה לפני התנור מקום מוקף בכתלים שיושם בו הלחם בעת יציאתו מהתנור יקרא זה המקום טירת התנור והוא כדמיון חצר נגזר מלשון בחצריהם ובטירותם (בראשית כ״ה:ט״ז) ואמר מטמא במגע ובאויר ר\"ל כי כאשר נטמא התנור אם בהגעת השרץ לו מתוכו או בהגעתו באוירו בלתי שימששהו הנה זאת הטירה תטמא לפי שהיא מצרכי התנור וחלק מחלקיו. ואם היתה פחותה בגובה מד' טפחים לא תטמא לפי שהיא בלתי ראויה לקבל הלחם בו וכאשר חברה לתנור הנה כבר נראה בעשייתה שהיא נעשה לצורך ושהוא רצה לדבקה בתנור ולזה תטמא בטומאתו באיזה שיעור שיהיה החבור חלוש כמו שאם סדר ג' אבנים בצד התנור והרכיבו על אלו האבנים. וכבר יעשה בצידי הכירה מקום יניחו בו פך השמן יקרא בית הפך. ומקום יניחו בו התבלין יקרא בית תבלין. ומקום יניחו בו הנר יקרא בית הנר. וכאשר נטמא הכירה במגע שרץ שיגע לה בפנים כבר נטמאו אלו המקומות כולן להתחברם בכירה. אולם אם נטמאה הכירה באויר לבד כשיגיע השרץ באוירה הנה נטמאת הכירה ולא נטמאו אלו המקומות. וכבר התבאר בש\"ס (שבת דף מח:) שר' מאיר שם אלו ההבדלין להיות מהכירה שטומאת אלו המקומות הם מדרבנן והם חשובות מחוברים ואין שורפין עליהן את התרומה לפי שאם היו מעצם הכירה מן התורה יטמאו בטומאת הכירה איך שתטמא בין במגע בין באויר והלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם המאמר שהתנור לא יטמא עד שיוסק וזהו גמר מלאכתו ואמרו כי כאשר הוסק מחוץ או בזולת כוונה או שהסיקו האומן אשר עשאו ואע\"פ שלא הסיק אותו לאפות בו הנה הוא יטמא הואיל והוסק מכל מקום והבאת המעשה מורה כי אם הוסק שלא לדעת טמא וזה מאמר אמתי: \n"
+ ],
+ [
+ "יוסיפו תוספת בגובה התנור על שפתו מלמעלה ויקרא מוסף התנור והוא דמיון עגולה ע\"פ התנור מלמעלה והנחתום סומך עליו את השפוד א\"כ הוא מצורך התנור: ויורה. קדרה נבנית בארץ יעשו רובן מנחושת וסביבו ג\"כ בנין נוסף על גבי הקדרה יתפשטו בו המים בעת רתיחתן וכן יעשו הצבעים ואשר יעשו הבורית או אשר יבשלו או אשר ישלקו הזיתים והדומה להן ושורש זה כולו מה שזכרתי לך לכם לכל שבצרכיכם ויצא מדברי ר' יוחנן הסנדלר שמה שאין בו תועלת זולת סמיכת השפוד עליו לא תטמא בהטמאת התנור ואין הלכה כר' יוחנן: \n"
+ ],
+ [
+ "מעפר ולמטה מטמא במגע. ר\"ל כי כאשר נגע שרץ בתנור מתוכו למעלה מן העפר אז יטמא ממנו החלק הנסתר בעפר אולם אם נטמא עליונו באויר הנה לא יטמא החלק הנסתר בעפר. ובור הוא סהר חפור בארץ. ודות הוא סהר בנוי על שטח הארץ: ואמרו ונתן שם אבן ר\"ל על פי הבור אשר בו האבן הוא קרקע התנור וא\"ר יהודה כי כאשר ידלק אש בבור או בדות תחת האבן ויסיק התנור ממעל לאבן הנה אז יטמא להיות זה התנור דבוק בארץ לפי שזה מתנאי התנור ואז יקבל טומאה אצלו לאומרו תנור וכירים יותץ את שיש לו נתיצה טמא את שאין לו נתיצה טהור וחכמים יוציאו זה לענין אחר ויאמרו שאמרו טמאים הם יכלול הכל ואיך שהוסק טמא ואע\"פ שלא יהיה דבוק בארץ וכבר התבאר בגמ' שבת (דף קכה.) שזה המחלוקת אמנם הוא בהסק ראשון אשר הוסק ואז יטמא שהוא גמר מלאכתו והוא אשר יאמר רבי יהודה שיהיה בינו ובין הארץ חבור בעת זה ההיסק אולם כאשר הוסק היסק ראשון ונגמר מלאכתו והיה אחר זה בלתי מחובר לארץ הנה אין בו מחלוקת שהוא יטמא וזהו אמרם בהיסק שני אפילו תלוי בצואר גמל וחכמים אומרים שאפילו בהיסק ראשון ואפילו תלוי בצואר גמל כבר נגמרה מלאכתו ואע\"פ שהוא אינו מחובר לארץ כלל והוא אמרם הואיל והוסק מ\"מ ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ה) תנור וכירים יותץ טמאים הם ואמרו בספרא אם שלם טמא ואם חתכו טהור ואמר בתואר חתוכו שיקרע על ארכו עד שישוב ג' חתוכים אחר שיגרר הטיט הנוסף אשר על גב התנור עד שישארו הג' חתיכות מעצם התנור מורכבין על שטח הארץ כמו שהושב שם ולא יהיה שם בנין דבוקה בארץ ואמר ר\"מ שלא יצטרך לדבר מזה אבל יעזוב ממנו ממה שימשך לארץ פחות מד' טפחים והוא ענין אמרו ממעטו. ויהיה ההכר מתוך התנור והוא אמרו מבפנים ויחתכהו מזה הגרר ויראה לפי מה שקדם ששיריו ד' אצל ר\"מ וא\"ר שמעון שמאמרו יתברך יותץ אי אפשר בלתי הסרתו מהארץ ואפילו אחר החתוך וגירור הטיט ואין הלכה כר\"מ ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "לרחבו. ששמהו חוליא חוליא יהיה גובה כל חוליא פחות מד' טפחים הנה כבר נטהרה החוליא כולה ואף על פי שהרכיב קצתה על קצתה עד שהשלים תמונת התנור כמו שהיה אחר טח אותו בטיט והוא אמרו מרחו בטיט ושב כמו מעשה התנור מתחלת הענין אשר נטמא בעתיד אבל אחר ההיסק אשר יהיה בו גמר מלאכתו לפי מה שקדם. הנה הוא אשר הרכיב זאת החוליא אחר בנה בנין עגול על זה התנור הנבדל רחוק ממנו ושם החול או האבן הדקה בין זה הבנין ובין התנור עד שנתקיים התנור ואפשר לאפות בו ואע\"פ שהוא נבדל הנה זאת הצורה לא תטמא לעולם ושאין עליה הטיט ידבק חלקיו הנפרדים ולזה הנדה וטהורה אופות בו והוא טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "למודים. הן קשורין ודברים יכבידוהו ויחברו חלקיו קצתם עם קצתם עד שאפשר לאפות בו ואומר כי כאשר שמו אלו הקשורים והוא טהור עוד נטמא אחר זה הנה הקשורים אשר יחברו חלקיו שמוהו מוכן לטומאה וכאשר יסיר הקשורים ויתפרדו חלקיו יטהר בלא ספק שזה כבר נשבר מחבורו פעם שניה ואם החזיר לו קשוריו הנה ישאר על ענין טהרה ולא יהיו לו הקשורים מקום הבנין וכמו שלא נאמר שהוא חזר לטומאתו כאשר חבר חלקיו כן לא יקבל טומאה במה שאח\"כ. אם לא שימרחנו בטיט ואז יקרא תנור שלם ויטמא בעתיד ולא יצטרך היסק לגמר מלאכתו לפי שהוא כבר הוסק והוא בעל קשורים הנה כבר התבאר שלא יעמדו לו הקשורים מקום הבנין זולת פעם אחת הראשונה בלבד והוא כאשר יבא מבית האומן זו היא כוונתו בזאת ההלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "נתן חול בין חוליא לחוליא. שיעשה חוליא ואח\"כ שם חול סביב והרכיב חוליא שניה על זה החול ולא סר לעשות זה עד שהשלים תמונת התנור וגבהו עוד טח אותו בטיט מחוץ עד שהשלימו אמר רבי אליעזר שהחול מבדיל בין החוליות והוא כשנשבר ונחלק לעולם ולזה הוא טהור וחכמים אומרים שהטיט הנוגע בכל החוליות מחוץ כבר חברו ושם אותו תנור שלם ונפל בין ר' אליעזר וחכמים מחלוקת רב ועצום וראיות רבות עד ששרף בזה היום רבן גמליאל ובית דינו כל טהרות שטיהר ר' אליעזר וברכוהו ולזה נקרא תנור של עכנאי מיוחס אל עכנא והוא תנין גדול ואמרו שהקיפוהו תשובות כעכנא: וכן נפלו דברים רבים ביורות הערביים והוא החפירה אשר יחפרו בקרקע לאפות בו והיו אחר זה חבורות והסכימו על הדין שנזכר בכאן ולזה תקרא זאת התמונה תנורו של בן דינאי מיוחס אל דין ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ה) תנור וכירים יותץ את שיש לו נתיצה טמא אולם אם יהיה מאבן או ממיני המתכות הנה לא יטמא מאשר הוא תנור לדברי הכל וזה הענין אשר יוציאו אליו חכמים אמרו יותץ אבל הוא יטמא אם היה של מתכת משום כלי מתכות ותהיה טומאתו כדין טומאת כלי מתכות רצה לומר שלא יטמא מאוירו ויטמא מגבו ויהיה אב הטומאה כאשר נגע בו כזית מן המת לפי מה שהתבאר בתוספתא והוא אומרם בתנור של מתכות נגע בו כזית מן המת מאחוריו כולו מטמא שנים ופוסל אחד מפני שנעשה אב הטומאה לפי שהראשון והשני טמאים ומטמאים בתרומה והשלישי פסול לפי מה שהתבאר בשרשים בפתיחת זה הסדר וכל מה שיבא אליך בזה הסדר מאמרם מטמא שנים ופוסל אחד הכונה בו בתרומה ודע זה: ואשוב בביאור זאת ההלכה ולזה אם היה זה התנור של מתכת בנוי על הארץ לא יטמא כלל לפי שהכלים הבנוים בארץ טהורים זולת תנור וכירים אשר ביארם הפסוק אולם מחוץ מזה הנה השורש אצלנו כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזהו אמרו טהור וטמאים משום כלי מתכות אולם אם היה מאבן הנה לא יטמא כלל לפי שכלי אבנים אינם מטמאים כלל כמו שיתבאר אחר זה ואם ניקב או נסדק או נפגם וסתם זה המקום בטיט או שמרח עליו הטיט מחוץ או הוסיף בגבהו שפה מטיט ולמעלה והוא אשר יקרא מוסף כמו שהתבאר הנה לו דין התנור לכל הדברים. ואמרו וכן בכירה ר\"ל וזה הגדר אשר גדרנו הנקב מעת יצא ממנו האורה הוא גדר נקב הכירה גם כן. ופטפוטין קצוות מטיט שעומדת עליהן הקדרה כמו היסודות והאחד פטפוט ואין הלכה כרבי יהודה שהמרוח לא יועיל לכירה בשום פנים שהיא אמנם תעשה לאפות עליה לא בה כמו שקדם והיא סובלת האש שהיא של מתכת ואין עזר לה במרוח אולם מרוח התנור של מתכת ושל אבן והיא הטפלה הנה [צ\"ל יש] (אין) תועלת לה בו לפי שהן יאפו בו מבפנים הלחם וזה המרוח ישאיר חומו וימנע ממנו האויר אשר יקרר גשם התנור: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כאשר הושם ג' מסמרים מברזל בארץ הנה לא תטמא כמו שלא תטמא כירה של מתכת משרש אשר זכרנו וכן כאשר היא מאבן בלתי טיט לא תטמא לפי שהאבנים לא יטמאו ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו עליה ועל האבן ירצו בו על שתי האבנים בלתי שיהיה שם טיט והם לא יטמאו לפי שהאבנים טהורים כמו שקדם עוד אמר שכירת הנזירים היתה מאלו התוארים הנזכרים. שכנגד הסלע רוצה לומר אבן כנגד הסלע ובהר ההוא היו הנזירים מבשלים עליהן השלמים ושורפין שם שערותיהם בלשכת הנזירים אשר היתה בעזרת נשים כמו שהתבאר במדות (פ\"ב מ\"ה) ואמר נטמאת אחד מהן לא נטמאו כולן בתנאי שיהיו האבנים כולן מורחות בטיט כמו שקדם בראש הפרק אולם האבנים בלתי מרוחות הנה לא יטמאו: \n"
+ ],
+ [
+ "הוחלטה. התקיים דינה תרגום לצמיתות לחלוטין (ויקרא כה) ולזה נקרא האיש אשר נדין עליו בצרעת וקיים הכהן בו דינו מצורע מוחלט. ושפיתה המורגל בכל המשנה היא מלה עברית שפות הסיר שפות (יחזקאל כ״ד:ג׳) ואמרו אם יכול לשפות עליה הוא כינוי הכירה ההוה מן האבנים הנשארים. עוד אומר החזירה טהורה לפי שמעת שהסירה מהארץ כבר נהרסה וטיהרה ולא בחזירתה אל מקומה תטמא אבל אם חברה בארץ בטיט והוא אמרו מרחה בטיט הנה היא תטמא בעתיד ורוצה לומר כירה ההיא מן האבן הראשונה והאבן המוחזרת וכל אלו הדינים מבוארים על השרשים הקודמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שתי אבנים. זה מבואר וזה שהוא בעבור ששם בצדה אחת טהורה היא חציה אשר ימשך לטהורה טהורה והחצי אשר ימשך לטמאה טמאה כמו שקדם וכן ענין האבן האחרת מפני הטהורה אשר הורכב בצדה ואלו האבנים כולן מורחים בטיט כמו שקדם בראש הפרק באמרו אחת בטיט ואחת שלא בטיט טהורה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קלתות הן תושבות בנויות עגולות ויעשו תחת הפורני ואמר שאם נהרס זה הבנין אשר תחת תושבת הכירה והיה בעומק הנהרס פחות משלשה טפחים הנה הכירה העומדת על זה הבנין תטמא לפי שאפשר בכמו זה הגובה שידליקו בו אש מלמטה ר\"ל במקום הפחת ותתבשל הקדרה אשר על הכירה מלמעלה אולם אם היה הנחת הפחת בזה הבנין יותר משלשה טפחים הנה נטהרה הכירה לפי שיהיה רחוק מקום האש מהקדרה המיוחסת יותר משלשה טפחים ולא יגיע חום האש לקדרה כמו שראוי שיגיע וכן [צ\"ל אם] לא הושם אבן על מקום ההריסה עד שתהיה זאת האבן כאילו היא קרקע הכירה הנה נשארה הכירה על הטהרה אם לא שיטוחו אותה בטיט ואז תשוב האבן קרקע הכירה ותקבל טומאה במה שאחר זה ולא יגיע מההריסה אשר תחת האבן שהיא בלתי סמוכה לכירה וזה צורתה ![](\"\")
ובזאת הצורה יתבאר הענין ומה שאמרו חכמים שזאת האבן אשר הושמה על פי הפחת לא תהיה לכירה כמו קרקע עד שנמרחה בטיט הנה זה טענה עליהם במחלוקתם על רבי יהודה שהאבן אשר תהיה על פי הבור לא תהיה לתנור מקום קרקעיתו ונחשב כמחובר בארץ שהענין אחד ובזה השיב עליהם ר' יהודה וכבר קדם מאמר ר' יהודה בפ\"ה וביארנו ענינו ואינה הלכה: "
+ ],
+ [
+ "היו עושים מחרס תמונה מרובע ארוך לו אורך ורוחב וגובה והוא חלול מתוכו ושטחו העליוני נקוב נקבים עגולים אחד לפני השני ![](\"\")
וימלא מתוכו באפר החם וירכיב בכללו בראשו ויקרא דכון. ודכון ודוכן א' לפי שתמונתו תמונת הדוכן והוא האיצטבא וההפרש בין היותו טמא משום כירה או משום כלי קבול כי כאשר יהיה טומאתו משום שהוא כלי מקבל הנה לא יטמא אם היה נבנה בארץ וכן כאשר נקב עד שיצא ממנו מה שהוא עשוי לקבלו לא יטמא כמו שהתבאר בפ' שלישי והכירה אינה כן. אמר וכן מי שכפה סל ועשה על גבו כירה וכבר ידעת שהסל מכלל כלי עץ הנה הוא יטמא משם כלי עץ לא משום כירה ואם היה הכירה צריכה אליו והרחב שלו הוא שטח יותר רחב ממנו מחובר אליו ישבו בו בעת הבשול וכן כאשר נטמא זה הדכון ונגעו האוכלים והמשקים בו מבחוץ ותדין בו מאשר הוא כלי קבול כאשר ניקב השיעור הידוע טהור ולא יטמא ולא תדין בו מאשר הוא כירה ואשר יטמא כל מה שיכשר שיבשלו עליו לפי מה שהתבאר (שבת לח:) והל' כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "כבר אמרנו שכירה מקום שפיתת שתי קדרות ולזה כאשר נחלקה לרחבה טמאה לפי שכל חצי ממנה ראוי לשפות עליו קדרה אחת אולם כופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת ולזה באיזה פנים שתחלק טהור וחצר הכירה מקום בנוי כנגד פני המוקד כמו טירת התנור והוא דמיון חצר ולזה תקרא חצר הכירה ואמרו מטמא במגע ובאויר ר\"ל כי כאשר נטמאת הכירה במגע או באויר נטמאת עמה חצר הכירה וכן כאשר נטמאה החצר במגע או באויר נטמאת הכירה ואם היה פחות משלש אצבעות הנה לא יטמא אחד מהן בהטמאות האחר זולת במגע אולם אם נטמאת הכירה באויר הנה לא יטמא החצר אשר לפניה אא\"כ הגיע שרץ באויר הכירה נוכח אויר החצר וכן אם נטמאת חצר הכירה ג\"כ באויר הנה לא תטמא הכירה אא\"כ היה השרץ נכחי לכירה והיות חצר הכירה נגד הכירה אמר איך נדע מה מהאויר מא' מהן נכחי לאחר ואמר כי כאשר יצא קו ישר מעליוני חצר הכירה אל שפלותה ויעשה זה בשפוד או בדומה לו עוד יעמיד זה המקיש [צ\"ל וימוד] ויעמוד בו משפל הכירה עד שיחתוך מעליונה הנה זה הגובה בכללו מאויר הכירה הוא הנכחי לאויר חצר הכירה ואין הלכה כר\"א בן יעקב: "
+ ],
+ [
+ "חלקה. ר\"ל שאין לה שפה אבל כמו לוח פשוט ופטפוטי כירה כבר ביארנו שהם הקצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה: ואמר פחות מכאן כל שכן הם טמאים ר\"ל ביותר ראוי שהם יתטמאו במגע ובאויר כאשר היה בגופו פחות משלש אצבעות לפי שהוא נחשב מעצם הכירה איך שיהיה קצר הפטפוט ואיך שיהיה ארוך שהכל נבדל מהכירה כמו שיתבאר בהלכה שיבוא אחר זה: אמר אפילו הם ארבעה ואע\"פ שהיו ארבעה פטפוטים כולם יתטמאו במגע ובאויר והלכה כר' מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "משוכים מן השפה. הוא שיהיה הפטפוט חוץ מעובי השפה (כזה) ואם היה אחריהם שלש אצבעות הנה כל מה שיוסיף הנה הוא נבדל מן הכירה ולא תעלים עיניך באלו ההבדלים כולם מה שקדם לנו זכרו הרבה פעמים וזה שאמרו במגע ובאויר רוצה בו כאשר נטמא הכירה במגע או באויר נטמאו הענינים הפלוניים: ואמרו מטמאים במגע ואין מטמאים באויר ירצה בו שהם נטמאו אם נטמאת הכירה במגע ולא יטמאו אם נטמאת הכירה באויר ואמנם עשוי זה להיות אלו הפטפוטים חבור מדרבנן ועשו לזו היכירא שלא ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי מה שהתבאר בפ' החמישי ודע כי כאשר המשלנו בשרץ בביאורינו הוא ההקש לשאר אבות הטומאות וזה מבואר ולא אצטריך להחזירו פעם אחר פעם והלכה כר\"מ: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותחובר אלוה כמו שאמרנו או בינה ובין שפת הכירה מרחק רב ולא תחשב עמה ולא יטמאו בהטמאות הכירה באויר אצל ר' מאיר או תהיה טהורה עכ\"פ לפי דעת ר\"ש ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה והיא באין ספק מותר על רחב אויר הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גבהו על שטח גובה הפטפוטים קו אחד אז יהיו הפטפוטין בתוך הבסיס הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על אי זה פנים שיהיה ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה הנה לא יתטמאו בהתטמאות הכירה אלא א\"כ נטמאת הכירה במגע לפי דעת ר\"מ במה שקדם ונקרא הבסיס כנה והוא שם עברית את הכיור ואת כנו (שמות ל״ה:ט״ז): \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פחותה שכבר חסר ממנה חלק ונשאר בדמיון חלון עוד מילא זה הנקב בקש הנה אינו כלי שלם לפי שזה הסתום בקש לא יחשב סתום ולזה לא יהיה הדבר אשר בו כנבדל מהתנור אבל כל מה שיהיה בו כאילו הוא באויר ואני עתיד לבאר בתשיעי מאהלות שכוורת תהיה על זה התואר חוצצת בפני הטומאה ואמר רבי אליעזר אם הצילה במת החמור אשר יטמא כל מה שהוא באהל טומאת ז' לא תציל בכלי חרס הקל אשר תטמא כל מה שבתוכו מהאוכלין והמשקין לבד לפי שלא יטמא אלא טומאה קלה כמו שביארנו פעמים. ואמרו לו אשר יתחייב להציל באהל המת אינו מאשר הוא כלי אלא להיותו מותר זה המקום והיה מחיצה שכן חולקים אהלים ר\"ל שכבר יחלקו האהלים לענין טומאת מת ויהיה הבית או האהל נחלק בהבדלו ויטמא אחד מן החלקים אם היה בו המת ולא יטמא החלק האחר ואין כלי חרש כזה אבל כשנחלק בחלוקה והגיע שרץ באחד החלקים נטמא כלל הכלים לפי שאין מדרך האדם שיחלקו הכלים כמו שאמר בתחלת ההלכה תנור שחצצו בנסרים או ביריעות ונמצא השרץ במקום אחד הכל טמא אולם בטומאת מת הנה אמר בט\"ו מאהלות [ע\"ד] בית שחצצו בנסרין או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות טומאה בבית כלים שבחוץ טהורים ולזה תציל הכוורת במת לפי שהיא כמחיצה ואין הלכה כר\"א: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היה כלי באויר התנור והיה השרץ בתוך הכלי הנה לא יתטמא התנור בהתטמאות זה הכלי ואם היה השרץ בתנור הנה לא יטמא ג\"כ זה הכלי בהטמאות התנור אמר יתברך וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו ובאה הקבלה (נדה דף מג.) ואמר כל אשר בתוכו ולא מה שבתוך תוכו ומבואר הוא שזה כולו בתנאי שיהיה פי הכלי יוצא מפי התנור אולם אם היה השרץ בכלי וזה הכלי פתוח הפה באויר התנור הנה כבר נטמא כל מה שבתנור בהגעת השרץ באוירו ואם היה הכלי אשר פיו חוץ מפי התנור כמו שקדם נקוב נקב תטהר בו הכלי והוא אשר והגבלנוהו בראש הפרק הג' הנה כבר נפסד מהיותו כלי ולא הבדיל הדבר אשר יהיה בו מן התנור ולזה אם היה בו שרץ נטמא התנור וכל מה שבתוכו מהאוכלים והמשקים ואם היה בתנור שרץ נטמא גם כן כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים. ואמר שם בראש הפרק הג' מטילין אותו לחומרו בזיתים ואמר הנה מטילין אותו לחומרו בכונס משקה וזה מבואר לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אף על פי שלא יהיה בו נקב כ\"א בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהטמאות התנור וכן יטמא התנור בהגעת השרץ בזה הכלי ואע\"פ שנקב נקב קטן כמו בכונס משקה ואופן החומרא שם שנאמר (שהוא) יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה וענין כונס משקה שנשים זה הכלי מצד הנקב על המים ויכנסו בזה הנקב וזה הנקב הנגבל ככונס משקה גדול מן מוציא משקה בלא ספק: \n"
+ ],
+ [
+ "סרידה. סבכה תרגום מעשה רשת נחושת (שמות ל״ח:ד׳) עובד סרדה דנחשא: גפיים. זר שאין לה בית קבול תהיה כלי עגולה ותשימה כלי וכאשר לא תהיה על זאת התמונה הנה אינה כלי ולזה לא תבדיל הדבר אשר יהיה בו מאויר התנור והיא שוקעת בתוכו ואינה כלי וביאר הסבה בזה ואמר שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים על האופן הקדום בהלכה אשר לפני זאת. וביאור נחושתו של תנור קרקעיתו מלשון (יחזקאל ט״ז:ל״ו) השפך נחושתך ואמר כי כאשר היתה החפירה בקרקע התנור וחבית מלאה משקין בזאת החפירה שפי החבית אינו בתוך אויר התנור אלא למטה ממנו הנה לא תטמא לא היא ולא המשקין מפני חבור אויר התנור באויר החבית שאף על פי שאויר התנור טמא בהגעת השרץ בו הנה תכלית מה שיטמא כל מה שיגיעו בתוך גרם התנור לא מה שכנגד אוירו ולא מה שיהיה נוכח אוירו לא למטה ולא למעלה גם כן והוא אמרו היתה כפויה ופיה לאויר התנור והוא שתהיה החבית כפויה על פי התנור אשר יבא פי החבית עם פי התנור והוא החבית מחובר באויר התנור מלמעלה וזה הפך ההנחה הראשונה. עוד היה השרץ בתוך התנור הנה כבר נטמא אויר התנור בלי ספק אבל אויר החבית לא יטמא ואע\"פ שהוא מחובר לא נטמא באויר התנור ולזה אמר שהמשקה אשר בקרקע החבית טהור והוא אמרו משקה טופח ר\"ל המימיות אשר בו כדי לטפוח בו היד וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין והיא כפויה על פיה: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהשרץ כאשר הגיע באויר כלי חרס נטמא כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים לבד ואע\"פ שלא נגע בהן השרץ וכבר קדם זכרון זה. אמנם הכלים הנה לא יטמאו באויר כלי חרס וזהו לאמרו יתברך (ויקרא יא) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל הנה לא ייחד בטומאה זולת אוכלין ומשקין ואמר בתורת כהנים יכול אף הכלים מטמאין באויר כלי חרס ת\"ל מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס וכו' מאיזה מין שהיו ממיני הכלים וכבר ביארנו בפתיחת זה המסכת שמשקין טמאים יטמאו הכלים כאשר יהיו נוגעים בו מתוכו כמו שקדם ביאורו וכאשר הבנת אלו השרשים כבר התבאר לך ביאור זאת ההלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל עת שהתרנגול הוא חי הנה לא יטמא השרץ אשר בגופו וכאשר מת והשרץ בגופו והיה השרץ עצמו בלתי [צ\"ל מסך] משך יגיע באויר התנור ובסיפרי אשר יפול מהם אל תוכו יש מהם לטמא ויש מהם שלא לטמא פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור טהור ואם מת תטמא ומזה יתבאר לך שהמשנה כבר תקרא הראשון תחלה לפי שהשרץ אב הטומאה והתנור ראשון והפת הדבק בו שני וכבר ביארנו טעם זה המאמר בפתיחת דברינו לפי שכבר יעלה על הלב שהפת ראשון כמו שזכרנו שם: "
+ ],
+ [
+ "יצטרך שנקדים בכאן שרשים עצומים ואז תבין זאת ההלכה וזה כי כאשר יהיה כלי חרס בתוכו אוכלים טהורים והיה מוקף צמיד פתיל על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכתא והיה זה הכלי המוקף צמיד פתיל תוך כלי חרס אחר עוד הגיע שרץ בזה הכלי חרס הגדול שהאוכלין והמשקין אשר תחת הצמיד פתיל טהורים ואע\"פ שהן באויר כלי חרס הגדול כי כל כלי חרס המקיף לו היקף צמיד פתיל כבר הציל כל מה שיש בתוכו משיטמא באויר כלי חרס הכולל לו והוא אמרם בתורת כהנים יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהיה טמא ת\"ל מכל האוכל ולא כל אוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור ושם התבאר כי כאשר היה כלי שטף מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך כלי חרס והיו בתוך הכלי שטף אוכלים ומשקים והגיע השרץ באויר כלי חרס הגדול הנה האוכלים והמשקים טמאים והוא אמרם כל האוכל להביא מוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור שאינו מציל מיד כלי חרס בצמיד פתיל אלא מה שיציל באהל המת וידוע שכלי שטף אינו מציל באהל המת בצמיד פתיל כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא ושמור זה השרש. והשרש השני כי כאשר היה כלי חרס מוקף צמיד פתיל והיה בו כזית מן המת או כעדשה מן השרץ ונכנס זה הכלי המוקף באויר כלי חרס או בבית הנה הוא יטמא כמו שיטמא השרץ והמת לא יועיל הקפת צמיד פתיל בכמו זה אבל דין הטומאה תחת צמיד פתיל או חוץ ממנו שוה ואמנם יציל צמיד פתיל מה שיגיע בו מהדבר הטהור עד שלא יטמא לבד ובתוספ' דכלים (פ\"ו) אמרו צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהרות מליטמא ואין מצילין על הטומאות מלטמא ושם נאמר ג\"כ שאין צמיד פתיל לטומאה ושמור זה השרש גם כן. ובית שאור כלי נחלק בתחלת עשייתו לב' חלקים מחרס וישימו השאור באחד מן החלקים והקמח או המלח בחלק האחר וזה הדופן המבדיל בין החלקים יקרא קרץ מלשון (איוב ל״ג:ו׳) מחומר קורצתי גם אני ר\"ל הבדלתי ונחתכתי. ואמר כי כאשר היתה השאור באחד מן החלקים והשרץ בחלק האחד והדופן מבדיל בין השרץ והשאור והוא אמרו והקרץ בינתים עוד הי' הכלי כולו מוקף צמיד פתיל והוא בתוך התנור הנה התנור כבר נטמא בהגעת השרץ לתוכו כאשר הקדמנו בשרשים והשאור טהור לפי שהוא תחת צמיד פתיל והוא הדין בעצמו אם הי' כזית מן המת במקום השרץ תחת צמיד פתיל ג\"כ הנה התנור והבית אשר בו התנור טמא בהגעת כזית מן המת תוך הבית ואע\"פ שהוא תחת צמיד פתיל כמו שהתבאר בס\"פ ח' מאהלות והשאור ג\"כ טהור להיותו תחת צמיד פתיל שצמיד פתיל ג\"כ מציל במת כמו שיתבאר ואם הי' בין החלק אשר בו כזית מן המת ובין השאור פותח טפח על טפח הנה השאור ג\"כ טמא לפי שהשורש בטומאת מת טפח על טפח מביא את הטומאה כמו שהתבאר שורש זה ופירושו במסכת אהלות: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו נקב בשפל התנור והכירה והכופח ממה שימשך לארץ יכנסו ממנו העצים ויכנס ממנו האויר ג\"כ וכאשר נתחמם התנור יסתמו זה הנקב עד שלא יצא מהחום כלל ויהיה זה הנקב פעם סתום ופעם פתוח ויקרא עין כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד ואין ספק שעצם התנור והכירה לו קצת עובי ואמר כי כאשר היה השרץ הזה בנקב תחת עובי כותל התנור או הכירה הנה התנור טהור בשלא יהיה זה השרץ באויר התנור אבל באויר זה הנקב לבד ואם היה בעובי משקוף זה הנקב ר\"ל במשקוף התנור בבניינו טפח על טפח והיה כזית מן המת תחת זה הטפח על טפח ר\"ל בתוך עין של תנור הנה עין התנור כבר נטמא וכן כלל התנור לפי שטפח על טפח מביא את הטומאה לפי שהוא אהל כמו שהתבאר באהלות (פ\"ג מ\"ז) יהיה כזית מן המת תחת אהל המת וזה האהל פתוח לאויר התנור נטמא התנור והוא ענין אמרו הכל טמא וזה הדין עצמו בכירה ובכופח: \n"
+ ],
+ [
+ "הדבר בזו ההלכה הוא בכירה ואמר כי כאשר נמצא השרץ במקום הנחת העצים והוא מקום אשר ישליכו ממנו האש משפל המוקד מן השפה החיצונה אל תוך הכירה טמא ויהיה דין עובי הכירה אצל ר' יהודה כדין תוכה וחכ\"א מן השפה הפנימית ולחוץ טהור לפי שעובי הכירה אצלם כדין החוץ. ישיבת הבלן המקום אשר ישב בו המחמם המים ואמר אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים ר\"ל בנין הנקב העגול בקדרה הנכנסת בו אולם השטח הנראה כמו המקום אשר ישב בו האומן הצבע והמבשל באלו הקדרות כאשר ימצא שם שרץ הנה לא יטמא המוקד והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כור. הוא המקום אשר יעשה להתיך בו המתכות כמו הזהב והכסף והבדיל וזולתם והיא מלת עברית כור הברזל (מלכים א ח׳:נ״א) בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳) ופורנא פורן מחרש והוא תנור קרו\"ל בלע\"ז: אסטיגיות. נקבים ר\"ל שיהיו עליו נקבים על דמיון הפורנה הבנוייה. ושפיות שפה דקה ואין הלכה כר' יהודה ולא כר\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הקדמנו בפתיחת זה הסדר ובארנו שכל ולד הטומאה אינו מטמא כלי אלא משקה נטמא משקין טמאין הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני ואני עתיד לבאר זה בע\"ה בפ\"ח מפרה וכבר ידעת שטמא מת הוא אב הטומאה והאדם אשר יגע בטמא מת והוא אשר יקרא מגע טמא מת הוא ולד הטומאה ולא יטמא הכלים ולא זולתו מהכלים בהגעתו בו אבל הוא יטמא המשקין ואלו המשקין יטמאו הכלים כמו שהקדמנו בשרשים וכבר הקדמנו בשני מזאת המסכתא שכלי חרס יטמא מאוירו לבד ויטמאו האוכלים והמשקים בהגעתם באוירו ג\"כ ואם לא יגע בהן ולזה אם היו המשקין בפי זה אשר הוא ראשון לטומאה והכניס ראשו לאויר התנור טמאוהו בהגעת המשקין שבפיו אשר הן משקין טמאין באויר התנור וקפיצת פיו לא תציל לפי שאפילו הטומאה תחת צמיד פתיל והגיע באויר התנור טמאוהו כמו שקדם בזה הפ'. וכן אם היה התנור טמא והכניס ראש אדם טהור לאוירו ובפיו אוכלים ומשקים טהורים נטמאו בהגעתם לאויר כלי חרס הטמא ולא להיותם בפיו יעמוד לנו מקום צמיד פתיל ותציל שלא יטמאו. ובתוס' דכלים (פ\"ו) אמרו הכל מצילים מיד כלי חרס אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה חוץ מהאדם. כיצד טהור שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור נטמא ודע שאמרו [ר\"ל ברישא]. בפ' הראשון אוכלין ומשקין אין עניינו אוכלין או משקין לפי שאוכלין (ומשקין) לא יטמאו הכלים כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר. אמנם תנא רישא משום סיפא לפי שאמרו ר\"ל בסיפא. בפרק השני אוכלין ומשקין ירצה בו אוכלין או משקין לפי שכלי טמא יטמא האוכלין ויטמא המשקין כמו שקדם ביאורו וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר ג\"כ שידים טמאות יטמאו המשקין ואלו המשקין יטמאו האוכלין של תרומה שלא יטמאו ויטמאו משאר משקים הנגרים לבד ז' המשקין ותולדותיהם ושהכיח והרוק מתולדות המים והנה אבאר כל זה במקומו במס' מכשירין (פ\"א מ\"א) ושם יתבאר שמשקים טמאין יכשירו ויטמאו יחד ושההכשר מתנאיו שיהיה ברצון בעל פירות. אמנם אם נטבלו האוכלין בבלתי כוונה הנה אינן מוכשרין לטומאה ולפי אלו השרשין כולן אמר כי אם היה אוכל תאנים של תרומה בהכרח כמו שהשרשנו ונטה ידו להסיר אבן או הדומה לזה מפיו הנה כבר נטמא הרוק אשר בפיו הגובר אצל הלעיסה בידים מסואבות ונטמאת הדבלה של תרומה בזה הרוק זאת סברת ר' מאיר. ורבי יהודה אומר אחר שאין כוונתו שיגע ברוק אלא ביציאת האבן לבד הנה לא יטמא הדבילה לפי שהוא כמו הכשר שלא לרצונו ורבי יוסי אומר שאם היפך אצבעו בפיו כבר נטמא הרוק ונטמאת הדבילה ואם לא עשה רק להוציא האבן לבד הדבילה טהורה וכן אם היה פונדיון והוא חצי דרהם בפיו ומשך ידו להוציאו והיה בפיו אוכלין ומשקין של תרומה אם היה בפיו זה הפונדיון להסיר הצמא הנה כבר נטמא האוכל בזה הרוק לפי שבכוונה התרבה הרוק לפי שסבתו היות הדרהם בפי האדם למעט הצמא ולרבות הרוק בפה והלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחת זה הסדר אמרו במסכת טבול יום (פ\"ב מ\"א) ושאר כל הטמאים המשקים היוצאים מהן כמשקין אשר הוא נוגע בהן וביארנו שמשקין טמאין יטמאו כלים וכן נבאר בראש מכשירין שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון ר\"ל שלא יצטרך שיגע בדבר אשר תטמאו בכונה ורצון כמו ההכשר ולזה אם היתה אשה נדה או זבה או זולת זה מהטומאות ונטף חלב מדדיה בתנור אע\"פ שהיה זה בלתי כונה בלא ספק הנה התנור יתטמא להגעת המשקין טמאין בו. עוד הפך הדבר והוא שיהיה התנור טמא והאשה טהורה הנה בעת שהוציאה אפר התנור הטמא הוכה אצבעה וכאשר הגיר דמה הנה כבר נטמא הדם והיו משקין טמאין בהיותם באויר התנור הטמא ובעת שיצא זה הדם יטמאהו טומאת משקין טמאין והוא ענין אמרו נטמאה ר\"ל שהיא תטמא התרומה אשר בפיה וכן כאשר נכוית ידה ומכתה לפי שידיה יטמאו באויר התנור כמו שהתבאר בג' ממסכת ידים והיו ידיה ידים מסואבות ובעת שהכניסה בפיה תטמא רוקה ויהיו משקין טמאין ויטמאו שלא נגע לרצון כמו שקדם וזהו כוונתו באמרו נטמאת שלא נגע האדם כולו במשקין טמאין בנגיעה כמו שבארנו ופירשנו בפתיחת זה הסדר ועוד אוסיף בזה באור: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כאשר היה המחט או הטבעת טמאים במת אשר הוא מאבות הטומאות כמו שהקדמנו והוא יטמא כלי חרס כמו שביארנו בפתיחה עוד נמצא זה הטבעת או המחט בקרקע התנור ויראו שם להיותן בלתי בולטות ולא גבוהין באויר התנור לפי שאם היו בולטים ומוגבהין על שטח הקרקע יטמאוהו ואם היו נראים כאשר ידביק בזה המקום בצק שזה הבצק לא רכה שיגור במקומות העמוקים ולא קשה שידבק בעצם התנור אבל ירחק ממנו ונגע זה הבצק בזה הדבר הטמא מהמחט או הטבעת הנה התנור כבר נטמא בהגעת מחט טמאה מטמא מת בתוכה. עוד לקח דין אחר והוא שתהיה הטבעת או המחט טהור ויהיה בעצם הטפילה שיטפילו על קרקע התנור והטיט עליו ותחתיו והיה התנור מוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת [עי' כ\"מ פ\"כ מהל' ט\"מ הל\"ה] הנה נטמא התנור בכללו ונטמאת הטבעת או המחט אשר בתוכה ואם היה התנור טהור לא יטמא אבל יצילהו זה הצמיד פתיל אם היה לפי מה שראוי הנה הטבעת או המחט ג\"כ טהורין ולא יטמא באהל המת שהיא בגוף הבנין וזה הבנין כולו טהור להיות התנור צמיד פתיל וכן גם כן אם חבית באהל המת ופיו סגור בטיט אשר הוא צמיד פתיל כמו שיתבאר והיה מחט טהור או טבעת בזה הטיט אשר נסתם בו פי החבית אם היה נמשך לצדדי החבית הנה הן טמאים שצידי החבית לא יצטרכו לטיט וזה בדמיון מי ששם המחט בקרקע החבית והדביק עליו טיט אשר יטמא כמו שיתבאר ואם הי' נמשך כנגד פי החבית הנה היא טהורה ובתנאי שתהיה בגוף הטיט אולם אם היתה נראית על שטח הכסוי עד שיהיה באויר החבית ממה שימשך תוך החבית הנה ראוי שתהיה בולטת גם על שטח הכסוי עד שיהיה באויר החבית אולם אם היתה נוקבת אל תוך החבית מגעת באוירה הנה היא טמאה ר\"ל המחט או הטבעת אם לא שיהיה עליה מסך מטיט יבדיל בינה ובין אויר החבית ואע\"פ שתהיה בתכלית הדקות כמו קליפת השום וטעם היותן טמאין כאשר היו שוקעין בתוכו לפי שהיו בתוך החבית והחבית מוקפת צמיד פתיל ואני אבאר לך בפרק שאחר זה שכלים המוקפים צמיד פתיל באהל המת לא יצילו מה שבתוכן מהכלים אבל יטמא כל מה שבתוכו מהכלים זולת כלי חרס לבד וכבר ביארנו סבת זה בעדיות ואבאר אותו ג\"כ בפרק שאחר זה: "
+ ],
+ [
+ "מניקת. כלי המציצה וזה שיעשו נקב בצד החבית ויכניסו בזה הנקב קצת זה הכלי וימוץ בפיו הקצה האחד וימשכו המים אשר בחבית וכבר יעשה זה הכלי מקנה או מחרש או מזכוכית והוא הנה מחרס והמאמר כולו מבואר. \n"
+ ],
+ [
+ "חי נפל ועכשיו מת. אחר הגעתו למטה מנחושתו של תנור והנה אינו באויר התנור וכבר ידעת שהתנורים והמוקדין שלהם אמנם יטמאו מאוירן לפי שהן וכלי חרס דבר אחד שהוא טיט מבושל ואם היה זו הטבעת או המחט הטמאה במת בארץ ואח\"כ הורכב התנור על זה המקום הנה התנור טהור שאולי לא הגיע באוירו אולם אם נמצאת זה הטבעת הטמא או המחט באפר אשר יצא מן המוקד והנה בלא ספק שהתנור טמא לפי שאי אפשר על אחת מהפנים שלא הגיע זה הטבעת או זה המחט באויר התנור וטמא אותו וזהו אמרם שאין לו במה יתלה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו ספוג. שהוא אספוגנא וכבר בארנו שמשקין טמאין יטמאו הכלים וכן יטמאו כלי חרס והתנור בהגעתם באוירו ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "גפת. הוא פסולת הזיתים אחר יציאת השמן ממנו והמאמר כולו מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "זגין. קבוץ זג והוא קליפת הענבים. וכוש הפלך ובקצותיו ברזל מעוות הקצוות והיא אשר תקרא צינורא: וענין אמרו שבלע הוא שיכנס הברזל אשר בקצה הפלך בכללו בגוף העץ ויתקבץ העץ עליו מלמעלה עד שיהיה הברזל כולו מספיק מוכנם בעצם הפלך: ומלמד הוא כלי עץ ובסופו ג\"כ מסמר של ברזל ינקו בו המחרישה בעת החרישה מהעפר אשר יתעכב בה ולזה תקרא מלמד הבקר לפי שהיא תלך בו על הדרך הישר עד שלא ילך השור בזולת דרכו ולזה תקרא מלמד וזה הברזל אשר בקצתו יקרא דרבן וקבוצו דרבונות דברי חכמים כדרבונות (קהלת יב): ולבינה שבלעה את הטבעת. הוא שיגיע הטבעת בטיט ויתבשל והטבעת בתוכה ואמר שאלו הכלים אע\"פ שהן טמונים בתוך העץ או הטיט כמו שספרנו הנה הן מטמאו באהל המת אם היו טהורים ותטמא כלי חרס אם הגיעו באוירו והן טמאין ויטמאו ג\"כ בהיסט הזב כמו שנבאר בזבים שכל הדברים אשר יטה אותן הזב אע\"פ שלא יגע בהן הנה הוא יטמאם: עוד אמר כי כאשר נגע ככר של תרומה באלו העצים או הכלים אשר בתוכם כלים טמאים הנה לא תטמא לפי שלא תטמא בתרומה אלא כשיגע בה דבר אשר יטמא אותה עצם בעצם. ואמרו של תרומה הוא רבותא בהיותו לא תטמא אפילו ככר של תרומה אשר יטמא בשני לטומאה שאנחנו לא נוריד זה העץ המקיף בברזל הטמא מדרגת ראשון לטומאה ולא שני ועם היות כל אחד מאלו הברזלים אב לטומאה והן טמונים כמו שהנחנו ואמנם יטמאו התנור להיותו מטמא מאויר ואע\"פ שהיתה הטומאה נסתרת כמו שהתבאר בפרק אשר לפני זה: \n"
+ ],
+ [
+ "נסדק מן התנור לסרידה. שנסדק מעצם התנור בגבהו עד השבכה אשר על פיו ולא תחשוב באמרנו בסרידה סבכה שהוא רשת חוטין אמנם הוא לוח פשוט מחרש מנוקב והנני עתיד לבאר לך שמלא פי המרדע הוא טפח. המרדע הוא העץ אשר יקרא ג\"כ מלמד וירכבו אלו העצים בשני קצותיו ![](\"\")
בקצה האחד ברזל חד הקצוות וזהו אשר יקראו דרבן ובקצה השני ברזל יכנס קצה העץ בו כמו הרומח והוא נקרא חרחור. וענין שלא נכנס הוא שידבק בשווי המרדע על הסדק ויהי' כמותו בשוה ונכנס שיהי' גדול מזה ממה שיכנס המרדע בזה הסדק ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "אלו השעורים הם לענין שלא יועיל צמיד פתיל אשר יהיה על זה התנור או החבית או החצב הגדול ואם היה הנקב פחות מזה הנה לא יצא ממנו וינצל הדבר אשר בו בצמיד פתיל וכבר בארנו ענין אמרו נכנס ואינו נכנס: עוד אמר ואם נעשו בידי אדם אפילו כל שהן טמאים ר\"ל אם באו לאלו החצבים הגדולים המוקפים צמיד פתיל ונקבו בהן איזה שיעור שיהיה הנה הן טמאים באהל המת ולא יועיל להן זה הצמיד פתיל בעבור שנקבו בכונס משקה אחר שב אל הכלים ואמר כי כאשר נקבו והן מוקפין צמיד פתיל העשוי לאוכלים כאשר נקבו במוציא זית יטמא כל מה שבתוכן ואף על פי שהוא מוקף והעשוי למשקים כאשר ניקב בכונס משקה ואם היה עשוי לאוכלים ומשקין מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה ר\"ל שכאשר ינקב בכונס משקה יטמא ואף על פי שהוא מוקף צמיד פתיל ולא יציל כל מה שבתוכו וזה המאמר לא יסתור השרש אשר התבאר בגמ' שבת והוא שכלי חרס יציל בצמיד פתיל עד אשר יפחת רובו לפי שאין הכונה מזה המאמר ולא המובן ממנו שכלי חרס המוקף צמיד פתיל כאשר נפחת בפחות מרובו לא יטמא מה שבתוכו ואמנם ירצה בו שהוא אם נפחת הכלי בפחות מרובו עד היקף הפחת ופי הכלי ג\"כ בצמיד פתיל שהוא יציל מה שבתוכו ואע\"פ שהוא אינו כלי לענין טומאה ולא יקבל טומאה נחשבהו כלי לענין שיציל מה שבתוכו אולם כאשר נפחת רובו הנה אינו כלי כלל ולא יציל מה שבתוכו ואע\"פ שמקום הפחת מוקף צמיד פתיל והבן זה שהוא עיון דק ומקום הטעאה: וביאור מיצה שניה הקשר השני: ושיפון הוא הנקרא וייל\"ה והוא מין ממיני השעורה כמו שביארנו פעמים וירצה בו הנה קנה שיבולת השיפון וכבר יקרא שיפה והוא קנה דק לח וכן מיצה של קנה קשר הקנה: וענין אמרו שניה הוא מה שאומר לך וזה שהקנה מאיזה מין שיהיה הן כולן קשרים קשרים ושרש הקנה עבה ממנו וכל שירחק מהארץ יהיה יותר דק ותחלת הקשר מהקנה ממה שימשך לארץ לו עובי מה והקשר השני אשר למעלה ממנו יותר דק ממנו ואמר שבקשר השני ישער ורבי שמעון אומר בכל התנורים והחביות והחצבים מן האמצע נכנס ומן הצד אינו נכנס ואין הלכה לא כר\"ש ולא כר\"י ומבואר הוא שאמרו בתנור ניקב מעינו ירצה בו שתהיה עינו סתום בטיט ונקב בזה הטיט: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יאמר שכלי גללין והן כלי השיש והמרמר מאומרו אבן גלל וזה מאמר בטל לפי שהן נכנסין תחת כלי אבנים וכן השהם והספיר וכל האבנים כולן ואמנם כלי גללים הן כלים עשוין מרפת בקר והעפר ורבים מהן יעשו אצלנו בארץ מערב וכבר התבאר בפ' השני [מ\"א] שכלי חרס וכלי נתר דינם אחד . ואמרו וכל כלי חרש לרבות כלי נתר ובארנו שם ג\"כ שאלו הכלים העשוין מעצמות הדגים לא יטמאו מפני שאמנם למדנו כלי העצמות מאמרו מעשה עזים וכן עור הדג לא יטמא מאמרו או בגד או עור ובאה הקבלה לומר מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מהגדל בארץ אמנם כלי גללין וכלי אבנים וכלי אדמה הנה לא ידין בתורה בו טומאה בשום פנים. ואני אבאר לך אמרם בזה אינן מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ואלו הכלים אשר יאמר שהן יצילו מה שיגיע בהן בצמיד פתיל אמנם הם כל הכלים אשר לא יטמאו בשום פנים וג\"כ כלי חרש ומה שיתואר אליהן ר\"ל כלי נתר וסבת זה אמרו יתברך באהל המת (במדבר י״ט:ט״ו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא והורה זה כי כאשר היה זה הכלי מוקף צמיד פתיל הנה הוא מציל בכל מה שבתוכו והוא אמרם הא יש צמיד פתיל עליו טהור ובאה הקבלה (שבת דף פד:) לומר שזה הכלי הנאמר הוא כלי חרש לבד והוא אמרו כלי שמקבל טומאה דרך פתחו ואי זה זה כלי חרש וכבר בארנו (ריש פ\"ב) שכלי חרש וכלי נתר טומאתן שוה ומטמאין מאוירן והנה כבר התבאר שכלי חרש וכלי נתר מצילין ולמדנו שאר הכלים הנמנין בזאת ההלכה מק\"ו והוא אמרו אין לי אלא כלי חרש כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה מנין ודין הוא ומה כלי חרש שהן עלולין לקבל טומאה הרי הן מצילין בצמיד פתיל באהל המת כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיצילו בצמיד פתיל וביאור עלולין מוכנים ומזומנים וראוי לך שתדע שזה אשר אמרנו שהן מצילין בצמיד פתיל באהל המת כן תציל בשרץ כמו שבארנו בפרק הח' והוא אמרם טמא הוא שאין ת\"ל הוא אלא הוא שיציל על עצמו בצמיד פתיל באהל המת יציל על עצמו בצ\"פ באהל השרץ ירצה לומר באויר כלי חרש כמו שבארנו בפרק הח'. ואמרו כלי עץ הטהורין ירצה כי פשוטי כלי עץ אשר קדם שהן לא יקבלו טומאת השרץ דאורייתא או כלי עץ הגדולים שהן מקבלין מ' סאה בלח אשר לא יקבלו טומאה גם כן כמו כלי קבול כמו שיתבאר בט\"ו מזאת המסכת ואפשר שתציל פשוטי כלי עץ לפי מה שאפשר וזה כשנקח לוח פשוט מעץ ונשימהו על פי כלי מאלו הכלים עוד יקיפו בו צמיד פתיל הנה יציל כל מה שבתוך החבית: ואמרו בין מצידיהן בין מפיהם ירצה בו בין שיהיה ההקפה מפי הכלי לבד ובין שיהיה מצדו כמו שיהיה לו פתח מצדו בין שיהיה זה הכלי יושב על קרקעיתו או מוטה על צדדיו הכל בשוה הנה אם כפה א' מאלו הכלים על פיהן באהל המת הצילו כל מה שתחתיהן וזה שהם יחזרו כמו אהל באהל המת ואם היה אהל באהל ונטמא האהל החיצון הנה לא יטמא מה שבאהל הפנימי וזה אצלנו אי אפשר בכלי חרש שהוא אם כפה כלי חרש על פיו לא יציל מה שתחתיו לפי שהוא יטמא דרך פתחו באמת ואפילו ידביקהו עם הארץ בטיט והדומה לזה לא יציל שאינו לא אהל ולא מוקף צמיד פתיל. ונוסחת סיפרא חבית שכפאה על פיה ומרחה בטיט מן הצדדין טמאה שנאמר (במדבר י״ט:ט״ו) צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו וזה נכנס תחת אמרם בסיפרא בטומאת כלי חרש אמר וכלי חרש לרבות האהלים שאהל של חרש יטמא ולא יציל מה שתחתיו כמו שיצילו האהלים לפי מה שהתבאר שם באהלות ובתוספתא כלים [פ\"ז] בעצמות הדג והדומה להן אם יש בהן טפח על טפח מצילין בכסוי לפי שהאהל יציל בכיסוי על כל מה שתחתיו הנה לא יטמא כמו שיתבאר: עוד אמר על הכל מצילים חוץ מכלי חרש ר\"ל שאלו הכלים העשוים מאלו המינים המנויים יצילו כל מה שיגיע בתוכם תחת צמיד פתיל מן הכלי מתכות ומן כלי שטף ובגדים ואוכלים ומשקים וכלי חריש והוא אמרו על הכל זולת כלי חרש לבד שהוא לא יציל בצמיד פתיל זולת מה שיהיה בתוכו מאוכלין ומשקין וכלי חרש לבד ומה שיהיה בו משאר כלים ובגדים הנה הוא יטמא ואע\"פ שהן תחת צמיד פתיל וסבת זה לפי מה שאומר לך וזה שהשרש אצלנו כלי טמא אינו חוצץ ואם לקח אחד כלי חרש טמא ושם בו כלים והקיפן צמיד פתיל ושם באהל המת הנה אלו הכלים תטמאו ולא יציל אותם זה הכלי לפי שהוא טמא ואצלנו שורש ג\"כ שכלי עם הארץ כולן ובגדיהן ומאכליהן ומשתיהן בחזקת טומאה ואני עתיד לבאר לך זה במסכת טהרות הנה התבאר מאלו השרשים שכלי חרש של עם הארץ אינו מציל בצמיד פתיל וכל מה שבתוכו יטמא במת זולת שאנחנו אם אמרנו לעם הארץ כלי חרש שלך לא יציל לפי שכליך טמאים אמנם אנחנו הנה יציל אצלנו כל מה שבתוכו הנה לא יקבל ממנו בזה לפי שהוא יחשוב עצמו טהור ושומר והוא לא ידע הטהרה ודינה וישוה הדין אצלו ואצלנו ואמרנו בכלי חרש שהוא לא יציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרש וזה שעם הארץ כאשר היה אצלו אוכלין ומשקים וכלי חרש כבר הציל במחשבתו בצמיד פתיל שלו והוא לא מציל שאנחנו לא נאמר יבא תלמיד חכם ויבקש מעם הארץ אוכלים ומשקין או כלי חרש לפי שהן כלים טמאין אגב עם הארץ ואין להן טהרה במקוה אולם שאר כלים הנה כבר יבקש אותן תלמיד חכם מעם הארץ וכאשר ירצה להשתמש בו בעסק קדש או תרומה יטהרהו במקוה ויעריב שמשו הכלי וישתמש בו כמו שיבקש התלמיד [חכם] מע\"ה כלי מתכות וכלי שטף או בגדים וישאל עם הארץ זה טהור מכל הטומאות ויאמר לו כן ואפשר שיהיו אלו הכלים כבר הגיעו והן אצל עם הארץ ככלי חרש שלו תחת צמיד פתיל באהל המת והוא כבר נטמא טומאת מת למה שהשרשנו שכלי עם הארץ אינו חוצץ ויחשוב עם הארץ שהוא הציל בצמיד פתיל ולזה יאמר לו טהור הוא ויקח זה הדין בזה הבגד או הכלי ויטביל וישמש בו בקדשים אחר הערב השמש לבד שיחשוב שאין על זה הכלי טומאה זולת מגע עם הארץ והוא טמא טומאת מת ויצטרך הזאה ג' וז' ובעבור זה החשש אמרנו שכלי חרש לבד הן טמאין במגע עם הארץ לא תציל בצמיד פתיל בלתי אוכלין ומשקין וכלי חרש אשר לא תבקש מעם הארץ לפי שאין לו טהרה במקוה והשוינו הדין בזה בין האנשים כלם לסבה אשר זכרנו וכאשר היה זה השרש אצל הכל לא נמנע בבקשת כלי או בגד מעם הארץ אבל כאשר יאמר שהוא לא נטמא במת נאמין לו שלא נאמר אולי בצמיד פתיל של כלי חרש היה באהל המת שאנחנו כבר התרנו הדין שכלי חרס לא יציל על דבר זולת על אוכלים ומשקין ועל כלי חרס: וממה שראוי שתדעהו עד שלא תטעה במה שזכרנו שעם הארץ לא נחשבהו במה ששפטנו עליו טומאה בשקר שאנחנו נאמר יבא לדבר טומאה ויאמר ממנו טהור ואמנם שפטנו בזה למיעוט ידיעתו שהוא יטעה ויחשוב בדבר הטמא שהוא טהור ולא ישמור ג\"כ מן הטומאות ולא ידע חלוקן ומנינם כמו שנבאר בטהרות ושמור כל מה שזכרנו בזאת ההלכה שהיא רב הספקות רחוקה הידיעה וכבר הקדמתי לך אלו השרשים וביאורם בפ' הראשון ממסכת עדיות ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין מקיפין. שיסתום פי הכלי באלו הנזכרים או ידביק הכסוי על הכלי באלו הדברים: וסיד ידוע: וגפסים הוא סגיף: וזפת ושעוה ידועים. וצואה הוא מיני הלכלוכין כולם: וחמר. הטיט המדביק: וחרסית. כתישת החרס כאשר יולש יקרא חרסים. ובכל דבר המתמרח כל מה שימרח ביד ויתפשט על מקום הדבק בו מהכלים כמו מיני החמר ומיני השרף והלעיסות כאשר יולשו במים. ובעץ הוא הבדיל ואמרו שהוא פתיל ואינו צמיד. פתיל שהוא סתום וחזק הכסוי על הכלי ויחברהו אבל לא ידבק בקרקעית הכלי: אחר כן אמר שדביילה שמינה ובצק שנילוש במי פירות אין מקיפין בו ואע\"פ שהוא לא יקבל טומאה להיותו בלתי מוכשר שהוא יכינהו לטומאה ואם הוכשר באחד מן הז' משקים יטמא זה הצמיד פתיל ויטמא כל מה שבכלי לפי שדבר טמא אינו חוצץ כמו שקדם ולזה נזהיר להתדבק באוכלים ואע\"פ שהן לא יטמאו אבל אולי יבא לידי הכשר ויטמא האוכל. וזה כולו משנה ראשונה אשר אמר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל והשורש האמתי הוא משנה אחרונה מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל כמו שבארנו בסוף [פ\"ד ממסכת] ע\"ז ולזה יהיה הדין מקיפין בדבילה שמינה ובצק שאינו מוכשר והדומה להן מן האוכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "מחולחלת ואינה נשמטת. ר\"ל רפה אבל היא לא תתפרד מפי החבית עוד חזר אל דין אחר ואמר כי כאשר היה המקום אשר יכנס בו האצבע מן הטיט אשר על פי החבית והוא יקרא בית אצבע והוא כמו הבית יד יגביהו בו הכסוי ואם היה זה המקום עמוק מאד עד שמגיע בתוך אויר החבית הנה הוא כדבוק מזה באויר החבית כמו שזכר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כדור. ידוע: ופקעת. הוא קופה של גמי שהוא בלקא לא יציל עד שימרח הכדור או הפקע עם שפתי החבית בדבר אשר ימרחו בו ויכסה אותו בלבוש וכן אם כסה פי הכלי בבגד או בעור הנה אי אפשר בלתי שימרח המטלת כולו אולם אם כפה פי הכלי בנייר לח או עור וקשר השפתות לא יצטרך מירוח זולת על צידי הכלים סביב וענין זה כולו מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "קבותים. הן כלים על תמונת הקופות ולזה יקראוהו קבוצים ויתקבץ ג\"כ בצדדיו כמו הזפת ויאמר כי כאשר נקלף חרש החבית וכן קצה המורייס מעליונו ונשאר הזפת על תמונה אשר סר מהחבית עד שבא התמונה מזה כאילו הן שתי חביות השפלה מחרס והעליונ' מזפת וכסה הכלי בעליונו על הזפת וחיבר הכסוי עם קצוות החבית אשר הוא הזפת והוא אמרו שגפתן עם השפה וא\"ר יהודה אחר שאין זה הכסוי מושם על חרס החבית והזפת עומד ביניהן לא תציל וחכמים אומרים [הואיל והזפת חבור דק עם] החבית והכסוי בזפת הציל ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "פקקה בזמורה. כאשר סתם אותה בעץ הגפן הנה יצטרך שימרח בזפת והדומה לו סביב הזמורה עם עצם החבית ואם סתם הנקב בשתי זמורות הנה יצטרך שימרח בזפת הנקב ובין שתי הזמורות ומבואר הוא שהנסר הוא הלוח מפשוטי כלי עץ ולזה יציל כמו שבארנו בתחלת הפרק: וסינין. הוא שיקוב בעובי שני העצים שני נקבים נכחיים ויקח עץ דק קטן ויכניס קצתו בזה העץ והקצה השני בעץ האחר ויכה בו בקורנס עד שיפגשו שני העצים ויהיו לעץ אחד ויקראו הנגרין זה המעשה אצלנו אלפנ\"ן ומזה הענין יאמר עשאן בסינין: ושוגמין. הוא ענין אחר ר\"ל כאשר יחבר שני העצים עד שיהיו לאחדים הנה לא יצטרך לחבר ביניהן: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה יתבאר בפרק י\"ב מאהלות שתנור חדש נעשה אהל בפני הטומאה ואולם תנור ישן הנה דינו כדין שאר הכלים שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין כמו שיתבאר שם ושם יתבאר שהאהל מציל מה שתחתיו ולא יצטרך לצמיד פתיל אבל מציל בכיסוי ועל אלו השרשין אמר בכאן כי כאשר היה תנור ישן בתוך חדש שאם היתה הסרידה והוא כסוי התנור נסמך על הישן הכל טמא לפי שהתנור הישן הוא כלי ולא יציל מה שבו בכסוי לבד אלא בצמיד פתיל אולם אם היה נסמך הכסוי על החדש הנה יהיה לחדש אהל ויציל כל מה שתחתיו ואם יתהפך הענין ויהיה חדש בתוך ישן וכסוי על הישן הנה [צ\"ל אם לא יהיה] יהיה בקו הכסוי ובין החדש אהל מגובה טפח ונחשוב הכסוי על החדש וכל שבחדש טהור בזה הכסוי וזה בלתי צמיד פתיל כמו שיתבאר: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו במה שקדם אמרם בכלי חרש אל תוכו ולא תוך תוכו. ולזה כאשר היה כלי בכלי והיה השרץ בכלי העליון הנה לא יטמא הכלי השפל וכן אמר בטומאת כלי חרס למה שיהיה בו כל אשר בתוכו יטמא ואמרו אשר בתוכו ולא בתוך תוכו: וכאשר נפל השרץ בכלי השפל לא יטמא מה שיהיה בכלי העליון. וזה כאשר היו שפתי הכלים כולם שוין או היה העליון יותר גבוה השפה מאשר הוא תחתיו ואם היו אלו הלפסין כולן אשר על התחתונה נקובין בכונס משקה אשר חזרו שלא יקבלו טומאה לפי מה שקדם הנה הן לא יצילו מה שיהיה בתוכן כמו שהתבאר בפרק השמיני ואם היה השרץ בעליונה הנה כאילו הוא יגיע באויר כל אחד מהן כי הן כולן ר\"ל אלו הלפסין האמצעיים נקובים בכונס משקה ויטמא מה שבתוך כל אחד מהן מהאוכלין והמשקין להקפת התחתונה עליו וזה כולו מבואר מפני הנקב וזהו ענין אמרם כולן טמאות ירמוז אל טומאת מה שבתוכן ואם היה השרץ בתחתונה הנה לא יטמא מה שלמעלה כאשר לא יגיע השרץ באוירו ואינו ג\"כ שפה התחתונה יותר עליונה ויטמא כל מה שבתוכו מהאוכלין והמשקין הנה כל מה שבאלו הכלים העליונים טהורין והוא ענין אמרם היא טמאה וכולן טהורות עוד שב אל הנחה אחרת ואמר שאם היה השרץ בעליונה והתחתונה עודפת הנה יטמא העליונה בלא ספק בהגעת השרץ בה וכן יטמא התחתונה בהיותה יותר גבוהה השפה וכבר הגיע זה השרץ באוירה אולם שאר הכלים אשר בין העליונה והתחתונה השווה שפתה בשפת העליונה הנה היא כולה טהורה ואע\"פ שהיא בתוך התחתונה וכבר נטמאת התחתונה וזהו השרש אשר בארתי בפרק הח' והוא שכלי חרס לא יטמא הכלי באוירו ואם היה באחד מאלו הכלים אשר בין התחתונה והעליונה משקה טופח יטפיח היד כאשר יגע בה הנה זה הכלי טמא לשרש אשר התבאר בפרק הח' וזה שיטמא בכונס באויר התחתונה העודפת אשר כבר נטמאת וזה שהמשקה יטמא הכלי אשר הוא בו כאשר בארנו שם וזהו ענין אמרו בעליונה והתחתונה עודפת כל שיש בה משקה טופח טמאה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעבור שדבר בדיני כלי חרס ובדומה להן בחלק הראשון והן העשרה פרקים הקודמים התחיל בזה החלק בדיני כלי מתכות ובעבור שאמר יתברך בכלי מתכות (במדבר ל״א:כ״ג) כל דבר אשר יבא באש למדנו מאמרו כל דבר בין פשוטין בין מקבלים ולזה יטמאו פשוטיהן כמו הסכינין והשפודין והדומה להן והיותן חוזרים לטומאתן אחר שבירתן כאשר התיכן ועשה מהן כלים שניים ולא נטהרו במקוה וזהו גזרה מדרבנן אולי יטמא כלי מכלי מתכות ויתיכו ויעשה ממנו כלי אחר בזה היום בעצמו והוא טהור מן התורה בלי ספק לפי שבהפסד הכלי הוסרה הטומאה ממנו וישמשו בזה הכלי בזה היום בתרומה וקדשים וזה מותר ויחשוב החושב ויאמר ששבר הכלי יטהרהו והטבילה ג\"כ יטהרהו שאנחנו נראה הכלי כאשר נשבר ונעשה כלי אחר הנה הוא טהור בזה היום בעצמו וג\"כ כאשר נטהר כלי במקוה טהור בזה היום בעצמו וישתמש בו בתרומה וקדשים והוא לא ידע שהכלי יצטרך הערב שמש כמו כל טמא כאשר נטהר במקוה וזהו ענין אמרם גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה ורשב\"ג לא יגזור זאת הגזירה זולת בכלים אשר נטמאו בטומאת מת לבד להיותה מצטרכת הזאת ג' וז' ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "שיש לו שם בפ\"ע יוחד בשם עד שנקרא בשם פלוני הנה הוא טמא וכל מה שיעשה מן המתכות בין שהיה לו אוגן גבוה או היה שטוח הנה הוא מקבל טומאה כמו שבארנו זולת אלו המנויין אם נעשו מאחד מהמתכות הנה הם לא יטמאו להיותם קיימים בארץ ונגר הוא עמוד יבריח השער מן הקצה אל הקצה ומנעול שם נופל על הנועל הקיים בשער לפי חלוף תמונתו וביאור מנעול נועל והוא שם עברי (שיר השירים ה׳:ה׳) על כפות המנעול: והפותה תמונת כוס מברזל יעשה ויקבר בארץ ויורכב בו הציר וציר הוא ציר השער אשר יסובב בעצם הפותה והוא יהיה מברזל בשערי המדינות והשערים הגדולי' מאד והן ג\"כ שמות בעברי (מלכים א ז׳:נ׳) והפותות לדלתות הבית ואמר (משלי כ״ו:י״ד) הדלת תסוב על צירה: וצנור הוא הנקרא בלעז קנאלי ושרש זה אצלנו אמרם כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזה כאשר יגיע עשייתו להיותו דבק בארץ הנה היא לא תקבל טומאה ואפילו קבל הרכבה ואל זה הענין כוון בזאת ההלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "נוסחת התוספתא [ב\"מ דכלים פ\"ב.] גולמי כלי מתכות טהורין ואלו הן גולמי כלי מתכות כל מה שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב ולהקיש בקורנס מחוסר אוגן או אוזן טהור ואני אבאר זאת הברייתא. וקודם ביאורי לזאת ההלכה צריך לשמור זה השרש ולזכור אותו וזה שכל מי שיעשה כלי מאחד מהמתכות בין שיהיה זה הכלי מקבל כמו הקדרות או יהיו פשוטים כמו הסכינים והשפודים הנה אלו הכלים לא יטמאו עד שיושלם עשייתן על שלמות אופני תקונם אמנם אם נשאר בו דבר מועט לשוף והוא אמרו כל שעתיד לשוף או יחסר הסרת הקליפה אשר יתרועע אצל השיפה והוא אמרו לשבץ או יחסר גרידה כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה והוא אמרו לגרד או יחסר הלימא\"ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה והוא אמרו לכרכב או יחסר ההכאה אם היה צריך להכות עוד והוא אמרו להקיש בקורנס או שישלם הכלי על אלה הפנים כולן והיה זה הכלי ממה שיצטרך אל אוגן או אוזן ולא יעשה לו עדיין הנה לא יטמא ואוגן הוא ענק הכלי שבכלי המתכות יעשו להם ענקים מורכבים עליו כמו הקומקמין ואוזן הוא הבית יד ועל זה השרש אמר בזאת המשנה שמי שעשה כלים מאלו הדברים אשר בארנו ומנינו שמותם הנה הן לא יקבלו טומאה שהן גולמי כלי מתכות להיותם בלתי שלמים המלאכה וגם כן בלתי מתוקנים. ועשת הוא חתיכת ברזל אצל יציאתו ממקור העפר וממנה עשיית הברזל קודם התיכותו שהנה יותך הרבה פעמים ויזכך עד שיתפרד גשמים רבים יהיו נתלים בו מהמקור כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וכן שאר המתכות כאשר יצאו ממקור העפר הם עכורין וכאשר שב עליהן ההיתוך והזכוך תתיפה מראהו ומי שיעשה מחתיכה ממנו כלי קודם שיתיך אותה שנית ויזכך אותו הנה לא יטמא שהנה יחסר ממנה מה שסיפרנו מהגרידה והשריטה והלטישה ואי אפשר זה בזה הכלי למה שיתערב בו מהגשמים הזרים והעפר וכן יותך מברזל והנחשת ויעשו ממנו עגולין גדולים כדמיון הפת והוא אשר יקרא חררה בדמיון העוגה אשר יקרא חררה כמו שיתבאר בשבת (דף קכג.) וקמא (דף כא:). וסובב זה גלגל מקיף של מוכני וזה שאלו המוכנים יעשו מעץ ויעשו עליהם מחוץ לוח של נחושת. וטסים הלוחות הדקים תרגום פחי זהב טסי דדהבא (שמות לט). וציפויין הן החפויין שיטוחו הכלים בלוחות זהב וכסף ודומיהן. ומכני כלים תושבות הכלים. ואוגני כלים צואריהן. ואזני כלים בית יד שלהן. ושחולת תוספת הכלים והקצוות הנוספין אשר ישוו מהכלים אצל העשיה מאמרם במומי הבכור (בכורות דף מ.) השחול והוא רפה הרגל. וגרודות אלגראד\"ה ואין הכוונה שיותך זה הגרידה או אלו הקצוות ויעשה מהן כלים שזה יקבל טומאה בלא ספק אמנם הכוונה שכל אלו הקצוות והלוחות עד שנעשה מהן דמיון כלי הנה הוא לא יקבל טומאה מן הסבה אשר זכרנו עוד א\"ר יוחנן בן נורי שמי שחתך כלי ועשה כלי אחר מכל אלו החתוכין לא יקבלו טומאה והוא אמרו ואף מן הקצוצה ואינה הלכה עוד אמרה המשנה שמי שעשה כלי משברי כלים או מן הגרוטין והוא השברים אשר נשארו מהכלים ישאר מהכלים אחר תכלית הזמן עד שתודק ותשבר ויכלה ויעלה חלודה על רובו או מי שעשה כלי מן המסמרין אשר יאומת שאלו המסמרין יעשו מכלים כאילו הן משברי כלים ולזה יהיה זה הכלי הנעשה מאלו הג' דברים מקבל טומאה אולם מי שעשה כלים ממסמרין ולא יוודע אמתו אם אלו המסמרים נעשו מהכלים הנה יהיה דינו דין עושה כלי משברי כלים ויקבל טומאה או אלו המסמרין נעשו מן החררה או מן העשת ויהיה זה הכלי כמו גולמי כלי מתכות הנה בזה מחלוקת ב\"ש וב\"ה ולשון התוספ' פ\"א שם. א\"ר אליעזר בר' יוסי לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים שהן טמאין ועל המסמרין שלא נעשו מהכלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שבית שמאי מטמאין וב\"ה מטהרין ואמנם עשיית כלי מהמסמרין הנה זה מבואר כמו שנשימהו מרצע או שפוד או דמיון זה לפי מה שאפשר בדרך המסמר ועביו: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שהברזל הטמא לא יטהר אותו ההיתוך ולזה כאשר נתערב ברזל טהור וטמא בהיתוך ונעשה מן הכל כלים אם רוב מן הטמא יהיה זה הכלי טמא. וכבר זכרנו ג\"כ שכלי גללים לא יטמאו. וחלמא טיט דבק לדמיון לובן ביצה ולזה יקרא חלמא כמו אם יש טעם בריר חלמות וכאשר נתערב הטיט בגלל ונעשה מקבוצן כלי מבושל והוא מעורב מכלי חרס וכלי גללים: וקלוסטרא כלי מקשיי על דמיון הרמון בצואר ארוך וזה צורתו יורכב זה הקצה בשתי טבעות קיימות בשני השערים טבעת בזה השער האחד וטבעת בזה השער האחר ואצל קבוץ שני השערים יורכב הטבעת האחת על הטבעת השנית ויכנס זה הקלוסטרא ביניהם וינעל השער בזה ואם היה זאת הקלוסטרא מאחד מאלו המתכות הנה היא תקבל טומאה לפי שהיא יש לה שם בפני עצמה ואם היה מעץ והיא מחופה מברזל או זולתו מן המתכות הנה היא טהורה והוא אמרו ומצופה טהורה לפי שכלי עץ כאשר היה מחופה בכלי מתכות לא יקבל טומאה ואפי' היה לו בית קבול כמו שהתבאר בסוף חגיגה (דף כו:) כמאמר חכמים שמזבח הזהב והנחשת לא יקבל טומאה ושמו הסבה בזה מפני שהם מצופין ושרש זה אמרו כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וגו' ואמרו בספרא יכול שאני מרבה את חפויי הכלים ת\"ל בהם פרט לחפוי הכלים ר\"ל שזה הכלי לא יגיע השמוש בו בעצמו אבל באמצעות הכסוי אשר עליו אמנם טמא מהכלים אשר יעשה מלאכה בהן בעצמן וזהו ענין אמרם בחגיגה (שם) שהוא כאשר חפה אותן ביטל אותן ושמור זה השרש בכל זאת המס': והפין. הן השינים הקבועין בפותחת: והפורנא. הוא המקום עצמו אשר תכנס בו הפין. ועניני הטלטול בשבת כבר נתבארו במסכת שבת בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.): \n"
+ ],
+ [
+ "הברזל אשר ידמה לכלכל אשר תסובב על פי הבהמה היא אשר תקרא פרומביא והאומנים אצלנו קורין אותו אלומם ועקרב שלו הוא קצה הברזל אשר יכנס בפי הבהמה ויכה בחניכין שלה ולו קצה דומה לעקרב ויקראוהו האומנין הלשון: ולחיים. הן הברזילין אשר ימשכו על לחיי הבהמה וזה כלל כאשר יתקבץ הוא הרסן והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "פיקה. דמיון חצי כדור נקוב יעשה בראש הכוש יכבד אצל הטוייה ויארך החוט בו ושמו במצרים הכובדי וחכמים אומרים שאין לה שם בפני עצמה ואפילו אמר האדם הפיקה לא ידע לאיזה דבר כיון שזה השם נופל על כל פלכה עגולה או קרובת העגול עד שיאמר פיקה של כוש הנה להיות לה שם לויי לא תטמא אולם אם היתה של עץ מחופה הנה היא טהורה לדברי הכל לשרש אשר זכרנו: וכוש. הוא מטוה: ואימה. הכלי אשר יתחבר עליו הפשתן או הקיטו\"ן אצל הטוייה ושמו המפורסם אצלנו פילודא בלע\"ז: וסימפונין וחליל. שתי תמונות מתמונות כלי הזמר: ובית קבול כנפים. מקום ירכב בו כלים בדמיון כנף להשמיע הנגון ואם היה באלו כלי הזמר של עץ מקומות עשויות לרכוב בהן אלו הקצוות הנה הוא בית קבול ולזה תטמא ואפי' היה מצופה מפני זה הבית קבול אשר הוא בלתי מצופה לפי שאלו המקומות אי אפשר שיחופו ואמנם החפוי מחוץ הכלי והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "קרן ירצה בו החצוצרות לא קרן הבהמה וזה החצוצרות אצלן ב' תמונות האחת יקראו אותה קרן עגולה והאחרת יקראוה קרן פשוטה כולן הם בעלות פרקים יורכבו מחתיכות רבות אבל הרכבת קרן עגולה קשה לא יכשר להרכיבה כי אם אומן ולזה אמר [שבת מז.] המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת וקצה החצוצרות אשר ימשך לפי התוקע יקרא מצופית שלה והקצה האחר הרחב יקרא הקו שלה ומבואר הוא שזה הקרן כבר יעשו קצת מחלקיו מעץ וקצתן ממתכת ולזה אמר אם היתה מצופית שלה של מתכת: וידוע שהרבה מנורות יעשו מפרקים והוא אשר יקראוהו החכמים מנורה של חוליות ואלו הפרקים כאשר יתחברו יהיו ממנו קני המנורה והוא אשר יקראו בכאן קני מנורה לא יטמאו כל עת שהיא נפרקת לפי שלא יקראו אלא בשם חבור על השרש אשר הקדמנו: והפרח היא העגולה אשר עליה תהיה הנר: והבסיס התושבת אשר בו הרגלים תרגום כנו בסיסיה: בשעת חבורן. לכולם בשם אחד יקרא ר\"ל מנורה וכן קרן עגולה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "קסידא. כובע הברזל אשר יושם בראש בעת המלחמה: ולחיים לוחות ברזל יכסו החזה: וכידון. הרומח הקטן אשר הוא ביד המלכים ברוב העתים: והניקון אל קנה והוא הפוך ומשקל קנו והוא הברזל הנכנס בתוך הרומח: ומגפיים נעל מברזל יכסה הרגלים כדי שלא יורו על רגליו: ושריון. ידוע: תכשיטי אשה. חלי הנשים והביא מהן קצתן על צד המשל כמו שעשה בכלי החרב: ועיר של זהב. עטרה של זהב על צורת ירושלים ישימום בראש ולזה נקרא עיר: וקטלאות. הן חוטי זהב ישימו בצואר והוא הנקרא בלשון התורה רביד וכבר יעשו חוליות זהב נקובות כדמיון גרעינים ויכניס בחוטים וישימו אותן על הצואר וזה יקרא מחנק וכבר יקרא גרעיני אדם פטדה וברקת וירכיבו אותן בחוט זהב או כסף ויעשו ממנו כבלים סובב סביב הצואר גם כן וכל זה יקראו קטלאות: ונזמים. שני מינים מהן שיתלו באזן כמו שעושין היום ומהן יתלו באף כמו שהיו עושין כן בזמן ההוא: וחותם כמו שיעשו בקצה החותמות מספיר או מנפך ומה שדומה להן מן האבנים ואין הלכה כר\"א: \n"
+ ],
+ [
+ "כקדירה מלמטה. שיהיה לו בנין חלול כמו הקדרה ועל ראשו גרעין אחד מקשיי דומה לעדשה על זאת ![](\"\")
הצורה וכאשר תתפרד זאת העדשה מהקדרה תהיה הקדרה כלי שבה בית קבול בלא ספק והיא טמאה משום כלי לא מפני שהיא מתכשיטי נשים ותהיה גם עדשה טמאה לפי שיש לה שם בפני עצמה וצינורא הוא קצה קנה הנזם הנכנס בנקב האזן או האף ולפי שהוא מעוות קורא אותו צינורא תרגום מזלגותיו צינורותיה. ואמר העשוי כמו אשכול ירצה נזם העשוי כמין אשכול והוא שיהיו גרעיני זהב מקובצים על דמיון אשכול ענבים וכאשר יתפרדו אלו הגרעינין לא יטמאו שאינן אז מתכשיטי נשים ולא לכל גרעין מהן שם בפני עצמו ואין בו ג\"כ בית קבול שיטמא בעבורו ולא תטמא שום כלי מתכות אם לא בתנאים קדם זכרם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "טבעת אדם. טבעת נעשה לתכשיט אדם כמו בעלת חותם וצורה וכבלי הרגלים ורבידי זהב אשר יעשו אותן המלכים בצואריהם וטבעת בהמה הטבעות העשויות לבהמות כמו שיעשו המלכים טבעות זהב וכסף בצוארי הסוסים וברגליהם וכן יעשו טבעות בבית ידן של כלים על דרך הקישוט והוא אשר יקרא טבעת הכלים הנה זאת הטבעת לא נטמא בהפרדה. וקורת החצים עץ יכניסו בו החץ יהיה תמונתו אצלם כשידבק בו קצה הברזל ולזה זכרו בכאן: ושל אסירין. ברגל יושם ברגל האסורין: והקולר העול של ברזל אשר ישימו בצוארי האסורים לכפות בו האדם וזולתו ר\"ל שיקשור בו ג\"כ כלל חבילי עצים והדומה לזה ממה שנהוג ליקשר כדי שיתקיימו מקובצין: של סיטונות. מוכרי הלחם והקמח להן שלשלאות יסגירו בהן החנויות והן מכלל ההסגר אולם של בעלי בתים הנה לא יעשו אותן לשם הסגר אבל היא דמיון השלשלת העשוי בשערים לנוי ולזה אינה מקבלת טומאה וא\"ר יוסי אם היה בשני קצותיה שתי תוספת יוצאין בדמיון מפתח כאילו ינעילו ג\"כ בזה המין או אם קשר בזה השלשלת חלזון והוא דמיון רמש מברזל ינעלו בו הדלתות וזה הרמש הוא שרץ המים הנקרא חלזון ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "של סרוקות. מהסורקים צמר ופשתן והוא מעץ וברזל ובקצתו משקלים תלויים ולזה יטמא והוא אמרו מפני האונקיות והן האונקליות ואונקלי קנה וכבר ביארנו זה בתמיד וזולתו ולכתפים אונקלי גדול מברזל ולו נצב מעץ ויחזיקו בנצב בידיהם וקנה האונקלי' במשא אשר על כתפיהן כדי שלא יפול המשאוי וכתפים הן הנושאים המשאוי על כתפן וכן הסובבין בעיר והן הרוכלים המחזירין על העיירות להן אונקלי על זאת הצורה ![](\"\")
יעזרו בו עזר מעט בהעתקת משאם: ודרגש הוא ערש קטן לו ג\"כ אונקליות יתלו בו אצל העלייה אליו וכן בעמודי המטה אונקלות ועמודים והן נקליטי המטה כמו שיתבאר בספרי: ושידה. היא תיבה: ואקון. היא תיבת הציידים ותמונתה מפורסמת אצלן והיא תיבה מעץ בו אונקליות יתלו בים יכנס הדג בו ולא יוכל לצאת ממנו וכבר התבאר לך שמנורת העץ טהורה לפי שאין לה בית קבול עוד הביא כלל זה והוא שכל אונקלי תהיה בכלי שתקבל טומאה הנה זה האונקלי ג\"כ יטמא בטומאת זה הכלי וכל אונקלי יהיה בכלי שלא תקבל טומאה הנה הוא לא יטמא לפי שהוא חלק ממנו וכאשר היה האונקלי לבדו קודם שידבק בכלי אשר נעשה אליו הנה הוא טהור ולא יקבל טומאה מהטעם אשר הקדמנו בראש פי\"א לפי שהוא סמוך אל זולתו ואין לו שם בפני עצמו והנה הוא כאילו חלק מכלי לא כלי שלם והבן זה ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "טני. הוא כלי מחזיק חצי סאה יהיה ברוב מברזל או נחשת ולו כסוי ממתכת ג\"כ ישתמשו בזה הכלי ב\"ב לגרוטאות והרופאים למרקחים וזה הכסוי ישתמשו בו הרופאים לשום הסממנין בו ולזה הוא מקבל טומאה לדברי הכל: ומגדל. הוא האוצר והוא שנקרא בלשון ערב אלמנשא\"ם: הייתוכין. ברזלים יחזיקו בהן הקדרה: והפרכין. ברזלים קבועין במוקד לשמור אותו מן השרפה במהירות זמן ובתוספ' [ב\"מ פ\"ב] אלו הן הייתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה והפרכין הקבועים בכירים ושם נאמר מפני מה דלת מגדל של רופאין טמאה מפני שהוא נותן עליה אספלנית ותולה בה את המספרים: ועקרב בית הבד. עץ שדורכין בו את הזיתים ויש ברזל בנקיבת העץ כצורת עקרב ואונקלי שבכותלים הקרסים אשר ישימו בכתלים לתלות בהן הכלים היפים ואין הלכה כר\"ג וראוי שנאמר הנה מאמר קצר מפתח למה שקדם ומה שיבא מזאת הכונה וזה שכל מה שתשמע בזאת המסכתא דין בדבר מכלי המתכות ויאמר בו טמא הנה זה מבואר לפי שכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאי' ואולם כשתשמע שיאמר טהורים הנה זה לאחד מג' סבות אם זה הדבר מגולמי כלי מתכות אשר קדם ביאורו בפ' י\"א או שהוא בלתי נפרד בשם כמו שאמר כל מי שיש לו שם בפ\"ע טמא או שיהיה סמוך כמו אמרם אונקלי הכותל או כסוי הכלי הפלוני שהוא לא יטמא אלא אם היה כלי ולא נצטרך אל ידיעתי וזולתו ואמנם זה תוספת ידיעה או יהיה מורכב על כלי לא יקבל טומאה כמו שאמר כל המחובר לטהור טהור ומבואר הוא ג\"כ כי כאשר היה דבר מהמתכות אין עליו תורת כלי הנה הוא ג\"כ טהור ולזה יצטרך אחר זה השרש בלתי ביאור השם לבד והנה יגיעו לך הענינים אשר תדון בהן בדבר שהוא טמא ובדבר שהוא טהור ומאמרו טמא וטהור תקח ראיה על תמונת זה הכלי ודע זה: \n"
+ ],
+ [
+ "מסמר הגרע. סכין ההקזה: אבן השעות. אבן תבנה בארץ וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות והיא עגולה ובמרכז זאת העגולה מסמר נצב על זוית נצבת כל מה [צ\"ל שינטה] שיתדבק בשווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים ידע כמה שעות עברו מהיום ושם זה הכלי המפורס' אצל בעלי הכוכבים בלשון ערב א\"ל בלאט\"ה: ומסמר הגרדי. חץ הגרדי והוא דמיון מטוה ברזל ארוך מרובע יכנס בקנה דק ויחובר על זה הקנה המטוה: וארון של גרוסות. ארון של עץ ימלאו אותו מגריסין וגריסין שם הפולים הטחונים והמוכרים אותן יקראו גרוסות וזאת התיבה בלתי שלימות המלאכה והיה ספק אצלם ויחלקו עליה אם יש עליה תורת כלי אם לאו ואם היתה תחתיו עגלה של מתכת הנה היא תטמא ואין הלכה כר\"צ: "
+ ],
+ [
+ "העשוי לשמירה. נשאר לסימן כגון שעשאו בשער או במקום שירצה ואם מצא אותו נעתק ממקומו אשר הוא עליו ידע שכבר נכנס אדם בבית או במקום ההוא: עד שיצרפנו. עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקבת וצורף שם לאומן המתכות ושלחנים ישמשו במסמרים באוצרותם יסגרו ויפתחו בהן והלכה כחכמים בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "מגרדות. הן מגרדות של מתכת יגרדו בהן במרחצאות ויתלו שם וכל מי שיכנס לשם יקח מגרדתו ויתגרד בה רגליו ושוקיו: גולמי כלי מתכות. כבר ביארנו בתכלית הביאור בפרק שלפני זה: וטבלא שנחלקה לשנים. היא טבלא של חרס שיש לה לבזבזים כמו שקדם והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "בצואר קטנה. על המנהג המפורסם שתולין המעות והדינרים בצואר הנערות הקטנות וסלע הוא ד' דינרים ושקל הוא חצי סלע והוא שני דינרים ואם נשאר מהסלע פחות משני דינרים הנה אין מותר לו שיעזבהו על צורתו אבל יחתכהו שאולי יטעה בו אדם שאינו מכירו ויקחהו בשקל והוא פחות משקל ובכאן אומר אותו דין כאשר יצא לנו הדבור אל זאת הכוונה וזה שהמקום אשר ישתמשו בו בדינרים ובמעות במספר הנה אינו מותר לאדם שיקיים דינר או מעה יחסר ממנו השתות אלא שיחתוך אותו כ\"ש שלא ישתמש בה או יטעה בה את עובד כוכבים וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת מהיחידים שזאת ההטעאה מותרת עם עובד כוכבים היא טעות ודעת בלתי אמתי אמר הי\"ת בדין קנינו במוכר עצמו לעובד כוכבים או לעבודת כוכבים עצמה כמו שבא בפי' אמרו וחשב עם קונהו ואז\"ל (ב\"ק דף קיג:) יכול יגלום עליו ת\"ל וחשב ידקדק עמו בחשבון וענין יגלום יערים עליו ויטעהו ואמרו א\"כ דברה תורה בעובד כוכבים שתחת ידך ק\"ו בעובד כוכבים שאינו תחת ידך אם החמירה תורה על גזלו של עובד כוכבים ק\"ו על גזלו של ישראל וכן אינו מותר הבדוי והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העובד כוכבי' אמרו (חולין צד.) (ע\"ה) אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים וכ\"ש בדבר שיוכל לבא לידי חלול השם שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות ואלו הרעות כולן אשר ביאר הש\"י שהוא יתעב אותם ויתעב עושם אמר (דברים כ״ה:ט״ז) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול וכבר יצאנו מכוונתינו הנה אבל נעיר שאינו ראוי ההשמטה ממנו ואשוב לכונת המס': \n"
+ ],
+ [
+ "אולר. הוא סכין קטן והוא כלי יחתכו בו קצה הקולמוס. ואמרו הנה קולמוס. ירצה בו קולמוס של מתכת והרבה מבני אדם עושים קולמוסים מברזל ונחשת: ומטולטלת ומשקולת. שני מינים ממאזני הבנאים והוא חתיכה מברזל או מעופרת יעשה על הרוב מעופרת תמונה ותנקב ותתלה בחוט יעמידו בו הכתלים והעמודים בעת הבנין: והכירין. הוא כלי מברזל יתקעו בו הזיתים במעצד: והכן. הוא המסטר אשר יקוו בו השורות: והכנה. היא המסטרא: וגולמי כלי עץ. מבואר בתוספ' [ב\"מ פ\"ב] אמרו אלו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב לטוח בטונס מחוסר כן או אוגן או אוזן טמא וכבר קדם ביאור אלו השמות בפ' אשר לפני זה זולת אמרו לטוח בטונס וביאורו להחליקו במחלקת הוא הברזל אשר יחליקו בו העצים ושמו טונס. ומבואר שכן הוא תושבת ואוגן הוא צואר הכלי: ואמרו משל אשכרוע. ר\"ל בכלי הבקר וקורין אותו אלשמש\"ר והאמת שהוא מין ממיני הארז תרגום תאשור אשכרועים ואמרו שזה המין לא יטמאו הכלים הנעשים ממנו עד שיגרדו וימרקו לפי שהן קודם זה לא יצליחו למלאכה לרוב קליפת העצים: וגרופית של זית. ירצו הכלים הנעשים מעקרי הזיתים הם רוב השמנים לא יוכשרו להשתמש בהן עד שיושלקו באש ואין הל' כר\"י: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פגיון. סכין מעוות דומה למגל קטן ישתמשו בו התגרים והסופרים: מגל יד. ומגל קטן יקיימו אותו לצרכי הבתים: והשחור. מספרים קטנים. וזוג של ספרים מספרי הספרים בעלי ההקזה והוא גדול עגול הקצוות: ומספורת. הברזל אשר יגלחו בו השיער איך שיהיה תמונתו נקראת מפעלתו על שם הגלוח תספורת תרגום ויגלח וספר ואין הלכה לא כר' יוסי ולא כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "קוליגריפון. כלי מברזל ארוך קצתו הא' דומה לעגולה שטוחה יגרפו בו האפר מהכירה והתנור והקצה האחר בו שיני ברזל דקות יתקעו בדבר העומד על האש ויוציאו ממנו בשר או לחם ויקרא הקצה השטוח העגול כף והשינים אשר בקצה האחר שינים: ומכחול. הנאמר כאן הוא מאחד ממיני המתכות קצהו האחד עגול לחתוך בו כמו סכין. והקצה האחר בו כף קטן להוציא בו הכחול או לנקות בו האוזן וזולת זה והקצה אשר הוא עגול יקרא זכר והאחר יקרא הכף: ומכתב. חרט מן מתכת קצהו האחד יכתבו ויחקקו בו ויקרא הכותב והקצה האחר רחב חד דומה לסכין יגררו בו מה שיצטרך לגררו אצל הכתיבה ויקרא מוחק: וזומא ליסטרון. כלי ברזל עשוי לצלות בו בשר הקצה האחד שכפה פשוטה דומה לרשת יושם עליו הבשר או העוף ויעמידהו אותו על מרחק קטן מהאש עד שיצלה מה שעליו וזה הקצה יקרא כף והקצה האחר בו ג' קני ברזל דקין יכנס הבשר בו ויצלה על האש וזה הקצה יקרא מזלג: ושן של חרישה. לה ב' קצווים הקצה הא' יהפכו בו הארץ והאחר יחדדו בה הכלים אשר יחרשו בה קצתם אל קצתם והיו אלו כולן וכל מה שדומה להן כאילו הן שנים התחברו וכאשר נעדר האחד ונשאר האחר הנה הנשאר יקבל טומאה כאשר נאות בתשמישו ויהיה אפשר שיעשה בו מלאכה אפילו בחלוף כמו שנזכר דמיון זה שיהיה בין הכף והמזלג בארך הקנה ב' אמות וכאשר הוסר המזלג עם רוב הקנה עד שנשאר הכף מן הקנה המחובר בו שעור אמה הנה זה הכף אז לא תטמא לפי שלא יוכל האדם אז שיחזיק בזה הקצה הקצר וידו בזה הכף ישרוף ידו עליו מחמת קצורו על זה הדרך תקח הקישא בנשארים: \n"
+ ],
+ [
+ "חרחור. שם כלי מין מן שיני הקנים והקצה החלול ממנו אשר יכנס בו קצה הקנה יקרא קובו: וקורדום. הוא שעושין הבקעת ולה שני קצוות האחד רחב ישמשו בו הנגרים והוא אשר יקרא עושפו תרגום מחרשתו עושפיה ובית בקועו הקצה הנוטה לעגול והוא אשר יבדילו בו העץ והוא אשר יקרא בית בקועו והעץ אשר יכנס בו הקורדום יקרא מקופו: \n"
+ ],
+ [
+ " מגריפה. הוא אשר יניעו בו התבשיל בקדירה אצל בשולו ויקרא הרחת אשר יערכו בו הבנאים הטיט מגריפה על דרך הדמיון וידוע מצורת זאת הרחת כאשר הוסרה כפה ישאר הבית יד שלה דומה לקורנס הוא מאמר ר\"מ מפני שהיא כקורנס: ומגירה הוא [צ\"ל משור]. משוך וכאשר ניטל מכל בין שני שינים שן אחד יפסד ולא אפשר לגרד בו בשום פנים ואם נשאר מן שיניו ויהיה הנשאר שלם שיעור הסיט במקום אחד מדובק הנה יטמא בכללו לפי שאפשר לנסור העץ על זה השיעור וכבר נאמר שמלא הסיט ארבע אצבעות בגודל ונראה לרוב הקדמונים שרוחב הסיט מקצה הגודל אל קצה האצבע כאשר יפתחהו האדם בתכלית מה שאפשר וכן פירש לי אבא מורי ז\"ל והוא אצלי הבדל בין אמרם מלא הסיט ובין אמרם רחב הסיט כמו שנזכר בפ' י\"ג של מס' שבת (דף קה:) והלכה כר\"מ: המעצד והאזמל. מעצד הוא כלי ברזל יורכב על עץ ותמונתו מפורסם אצל הנגרים והוא המכונה בל' לעז איישוד\"ה ואיזמל ברזל אצל הנגרין בארכו יותר מאמה ולו קצה פשוט חד ברחבו כמו שתי אצבעות יחזיקו אותו בשתי הידים יחד וינסרו בו מה שירצו לנסר בו ותרגום חרבות צורים אזמלין חריפים: והמפסלת המחלקה. וצורתה מפורסמת והיא ברזל דומה לסכין שקבע בתוך עץ והיא תלך ותבא ולא יצא ממנה על שטח העץ בלתי שעור מעט ובו יחליקו העץ: ומקדח. שם המקבת: ובאור נפגמו נתבקעו והיו בו בקיעות לפי שאלו הכלים כולן קצותם כמו הסכינים ואלו הכלים והדומה להם מכלי הברזל הגדולים כלל גוף הכלי מברזל וקצה הכלי לבד אשר בו יחתכו או יקבו או יחליקו הוא מברזל נקרא אצייר\"י בלע\"ז והוא הברזל הטוב במלאכה עד שיתוקן שהוא יותר חזק ויותר קשה מהברזל האחר והוא אשר יכונה אצל רז\"ל פרזלא הנדוואה וזאת המלאכה יקראוהו הנפחים קבסיי\"ר בלע\"ז ר\"ל דביקת שני מיני הברזל וזה הקצה אשר ידביקו בו האסיי\"ר הוא יותר חד וישחיזו אותו במים כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וזאת הדבקה הנקרא חיסום להיות ע\"פ כלי המחזיק בו ומונע אותו מהחזרה והבקיעה מלשון (דברים כ״ה:ד׳) לא תחסום שור בדישו ושמור זה השם ועניינו ולא נצטרך לחזור ביאורו: ואמרו ניטל חיסומו. ירצה בו שיסור זה הקצה החזק מהברזל הטוב: ורוקני. לא נשיג שמו אבל ביאור הענין שהוא כלי מכלי הנגרים יתרכב עם זולתו ואז יהיה כלי וכאשר יהיה נפרד אין לו שם בעצמו ולזה היא טהורה כמו שהשרשנו: "
+ ],
+ [
+ "חרירה. הקצה הנקוב אשר יכנס בו החוט והוא לקוח מלשון חור: ועוקצה. הקצה הדק אשר ינקבו בו הבגדים. ועוקץ. הוא קצה כל דבר שיהיה חד ודק: ומחט של סקאין. הוא מחט גדול יתפרו בו הבגדים הגסים אשר הם משיער העזים ומה שדומה להן מהבגדים העבים ולאשר ירקמו הבגדים בעת אריגתם במחט יחברו עליו חוטי המשי כמו שיחבר האורג חוט הפשתן על הקנה הדק ויקל להן הכנסת זה המחט בין חוטי האריג בעת הריקום וזה דבר מפורסם לא יצטרך באור וזה המחט יקרא אל מיתון לכפול החוטים עליו מלשון לכתא ומיתנא בגמרת שבת (דף קב.) וירצו בו היות הדבר מחובר בחוט בזה המחט ואם נטל חררה או עוקצה הנה היא טמאה לפי שלא ירצו ממנה לא חררה ולא עוקצה ואמנם הכוונה קנה דק הוא מברזל יחברו עליו החוט ולזה אמר אם התקינה למיתא טמאה ר\"ל למיתנא כמו שבארנו ואמר מפני שהוא כותב בה ר\"ל ירשום בה: מחט שהעלתה חלודה. עלה עליה סיתום עד שלא יוכלו להכניס בה החוט לתפור בה: וצינורא. ידוע שהיא מעוותת על זאת הצורה וכאשר פשט העוות עד ששב כמו מחט שנטל חררה ועוקצה הנה היא טהורה לפי שהיא לא תכשר אז לשום דבר: \n"
+ ],
+ [
+ "חפין. הן שיני המפתח אשר יפתחו בו הדלת ותמונתה מפורסמת: והאלמוג. הוא הקור\"ל והוא צומח בקרקעית הים לא יסתפק אלא מי שלא ראהו בעת יציאתו מן הים והוא רך מאד קודם שיקפיאהו האויר וישיבהו דומה לאבן והוא נגזר מעצי אלמוגין: והשן שבטס. השן אשר תהיה בלוח או בחתיכת העץ אשר יתירו בו אצלנו לפי שזו השן היא נפרדת וכאשר היא של מתכת הוא כלי בפני עצמו: \n"
+ ],
+ [
+ "כדומים. הן אונקליות יוציאו בו הכלי כאשר נפל בבור ותמונתו מפורסם וזה שהיא עגולה מברזל שלשלאות ואונקליות הרבה תלויות על הכף העגולה אורך כל אחד מהן כמו אמה ובקצה כל אחד מהשלשלאות אונקלי: האשקלונין. מיוחסות לאשקלון: והמעבר והמזרה והמגוב. ג' מיני כלי הגורן כדמיון כף האדם יבורו בו החטים והשעורים מהתבן ויתחלפו שמותם לפי התחלפות תמונתם כי מהן רוב השינים יבוררו בו החטים בסוף הענין וממנו מעט השינים אין לה כ\"א שלש שינים לבד יבוררו בו החטים בתחלת הענין מהתבן הגס והוא המעבר ורבת שינים ממנה המזרה והיותר רב השינים מהן נקרא מגוב: ומסרק. ידוע: ואין לי מה אשיב. ר\"ל שלא אוכל להשיב על זה המאמר ולא לקבלו כפשוטו אבל הוא מסופק: \n"
+ ],
+ [
+ "מסרק של פשתן. הוא מברזל תמונתו מפורסם אצל האנשים כולם והם כלל מחטי ברזל נעוצים בעץ: וכולן אחת אחת. ר\"ל כל מחט מאלו המחטים ומסרק הצמר הוא גם כן כזה: ואמרו היתה החיצונה אחת מהן. ענינו מה שאספר לך וזה שאלו המסרקים יש להם בראשיהם מחטים גדולים לפי מה שהן מהגסות והן מכלל שיני המסרק ואמר כי כאשר אלו ג' השינים שנשארו שנים לבד משיני המסרק וזאת החיצונה היא השלישית הנה המסרק בכללו טהור לפי שלא יאות בו עוד הסריקה: ועשאן למלקטת. הוא שילקוט בהן השער מהגוף: והתקינה לנר. להוציא בה את הפתילה ויטיב בה את הנר: למיתוח. כבר בארנו עניינו במה שקדם: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דלי. ידוע: ומיחם. כלי יחממו בו המים והוא יותר גדול מהקומקום: הלפס. הוא כלי גדול תמלא במים ותיחם וישימו בתוכו הקיתונות והן כלים קטנים להדיחן ולנקותן וענין אמרו כמה שיעורן אי זה שיעור ישאר ממנו כאשר נשברו ויהיה טמא שיהיה הנשאר משמש מעין מלאכתו ואין הלכה כרבי אליעזר. עוד אמר רבי עקיבא שהכלי שהוא ממתכת כאשר לא ימנעהו מתשמישו כ\"א המירוק והבהירות בלבד הנה הוא טמא וכאשר הוא חסר מעשה אומן כמו הגרידה והלטישה הוא טהור לפי שהוא מגלמי כלי מתכות ולטישה מלשון (בראשי' ד) לוטש כל חורש נחשת וברזל: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשה בראשי המקלות חתיכת ברזל עגולה דומה לרמון והיא אשר תקרא חזיינא וזאת התמונה מפורסמת במצרים ויקראו אותה אלרמו\"ם וכן ינעצו מסמרים בראשי המקלות להיות ההכאה בהן יותר חזקה ואמר ר\"ש שלא יטמא ולא יהיה מדין כלי מתכות עד שיתחברו בראשו ג' שורות ממסמרים. ועשאן לנוי שיעשה ליפות בו המקל ורוב מה שיעשו זה במסמרים דקים מצויירים בשיעור על צד היופי וזה לא יטמא לפי השרש הקדום והוא אמרו המתכת המשמש את העץ טהור אולם אם כוון באלו המסמרים שיכה בו ויגוף בו הנה יהיה אז העץ משמש את המתכת. ומינקת אבוב והרבה שימסמרו שיעשו אבוב מברזל או מנחושת בחלונות ובשערים לנוי ויהיה ג\"כ זה מתכת המשמש את העץ ואם היה זה האבוב כלי בפני עצמו ולא ישמשו ליפות בו את הדלת אבל יהיה כלי לשאוף בו את היין והדומה לזה אחר התחיבה בזה המקל הנה זאת המינקת תקבל טומאה כמו שהיתה קודם לפי שהוא כלי אחר. חזר לדין אחר ואמר כי כאשר היתה זאת המינקת כלי והיה זה כלי טמא מתי תהיה טהורה ואמרו ב\"ש משיחבל ירצה שיכה אותה בקורנס עד שיפסד תמונתו וב\"ה אומרים לא אבל משיחבר במסמרים בשער או במקל וישקיענה בגוף העץ עד שתהיה מחוברת עמו להתנאות בו הנה כבר נטהר אז זה הכלי והוא אמרם בביאור זה בתוספתא היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת טמאה עד שתטהר ומאימתי טהרתה ב\"ש אומרים משיתחבל וב\"ה אומרים משיתחבר ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "קנטר. הוא הנקרא בלשון ערב אלעתל\"ה והדקור אלמנקא\"ר ויקראו אותה הנגרים אלמרבו\"ע והוא קנה מברזל מרובע בארכו כמו אמה ולו בית יד מעץ יפסלו בו העץ מה שירצו לפסול ממנו ואצל הנגרים ממנו כלים רבים גדולים וקטנים: ומשוחות המהנדסין אשר ימשחו הארץ להן שלשלאות ישערו בו לפי שהחבל תקצר בקיץ ותאריך בסתיו ולהם ג\"כ יתידות ונועצין אותן בארץ כאשר תכלה המדה הזה והעשויה לעצים הוא שיעשה שלשלת לקשור בו העצים והיא טהורה לפי השרש שאין לה שם בפני עצמה אבל היא סמוכה לשם אחר. ושלשלת דלי גדול ארבעה טפחים. ר\"ל שד' טפחים ממנו מה שימשך ליד יהיה טמא לפי שהוא מצורך הכלי ואי אפשר לדלות ממנו בפחות מזה: וחמור של נפחים. הוא ברזל על תמונת חמור יורכב בעץ וירכב האומן על ראשו האחד ויכה על ראשו האחרת ואמנם יכו עליו כלי הנחשת אשר להן שפה גדולה גבוה למאד ויקראו האומנים זה הכלי אלקר\"ב: ומגירה הוא המסר ואמרו עשה שיניה לתוך החור שהרכיבה שינים בנקבים לא שיהיו השינים מעצם הברזל וענין מלמטה למעלה שפתחן בהפך מה שישורו בו ואי אפשר שינסרו בה בשום פנים וזה לא יהיה זולת במסר קטן אשר לו בית יד מעץ יחזיקו בו ביד וינסרו בו כמו משור אומנים בעלי המסרקים והיא אשר תקרא מגירה אולם משור הנגרים הגדול והוא אשר שמה מסר הגדול כמו שבארנו במס' שבת (דף קכג:) הנה לא יאמר בה אם פתח שיניה בהפך וזה מבואר מתמונתה וצורתה. ואמרו כל הכסויין טהורין ר\"ל כסויות של מתכת לסבה הקודמת לפי שאין להם שם בפני עצמו זולת כיסוי המיחם לפי שהוא היה אצלם כסוי בפני עצמו כמו כסוי טני של רופאים כמו שבארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "תמונת העגלה אשר יטענו עליה האבנים והדומה להן ידוע ומפורסם והעץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול והוא מדובק בעגלה ואם היה ממתכת הנה הוא טמא שפשוטי כלי מתכות טמאים ואם היה של עץ מצופה הנה הוא טהור לפי שהכלים המחופים לא יקבלו טומאה כמו שבארנו : והקטרב. הוא העץ הנמשך על שני צוארי הבהמות והעול באמצעו וזו צורתו ![](\"\")
ובקצה הקטרב ב' קצוות ברזל יקראו כנפים וכנף הוא הקצה וזה מבואר בלשון העברי (במדבר ט״ו:ל״ח) על כנפי בגדיהם ואם נעשות אלו הקצוות להכניס בהן הרצועות ותסתם על ראשי הבהמות הנה הן מקבלים טומאה שהן כלים ואם נעשו לנוי טהורים כמו שבארנו לפי שהוא מתכת המשמשת את העץ. וברזל שתחת צוארי הבהמה הוא ברזל יקשר על הצואר מפני שלא יחנק בחבל אשר יקשרו בו הקטרב אולם העופרת אשר ישתמשו מצדדי הצואר הנה הוא טהור מפני שהוא לנוי: והסומך. הוא יתד מברזל יעשה בקצה העגלה ממה שיסמך לזנבי הבהמות להסמך בו העגלה: והמחגר הוא ג\"כ יתד מברזל יהיה בקצה העול מפני שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול: והתמחויות. הן מקום הקערורי אשר ישימו בו האבנים וזולתן: הענבל. הזוג והצינורה הוא האונקלי אשר יתקעו במשא אשר על העגלה כדי שלא יפול: ומסמר המחברת כולן. ירצה בו כל מסמר שיחבר חלקי העגלה עד שתשוב אחד הנה הוא יטמא ושאר המסמרים אשר בעגלה אשר לא יעשו לחבר החלקים כי אם לנוי הנה הן טהורים: "
+ ],
+ [
+ "סובב של גלגל. הוא ברזל המקיף בגלגל: והטסין והצפויים. הטסים הן הלוחות הדקות והצפויים הן החפויין כי יש מקומות מהן מחופות באותן הלוחות לנוי והעיקר מכל זה כבר התבאר: ושעם הוא גמי: משישופנו. משימרח בשמן אחר הלטישה כמו שיעשו בסייף תרגום וירחץ ויסך וימשח ושף: משישחיזנה. משיחדדנה והאבן אשר יחדדו בו הסכין נקרא משחזת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שכסוי טני של בעלי בתים לא יטמא ואם מירק אותו עד ששב מראה הנה הוא יטמא לפי שהוא אז כלי בפני עצמו ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא שהמאמר הוא בטומאת מת וכבר קדם לנו שכלי מתכות חוזרים לטומאתן הישנה ומאמר ר\"א הזה עליהן ונשברו בו ביום ר\"ל ביום הג' מטומאתו ומאמר ר' יהושע אין הזאה פחות מג' וז' ירצה בו שאחר התוכו יזה על זה הדבר הנתך ג' וז' ואז יהיה טהור ואם עשה ממנו כלים אחר זה יהיו טהורים אולם שתתחבר ההזאה אשר הזה בעודו כלי אל ההזאה אשר היא אחר שבירתו הנה לא תתחבר ואפילו יהיה הזאה השניה בשביעי אבל יצטרך ההזאה ג' וז' על הכלי או הזאה שלישי ושביעי על הנתך וזה ענין אמרו אין הזאה פחותה משלישי ושביעי והלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "של ארכובה. היא שתהיה לה ארכובה ותהיה צורתה ![](\"\")
כן ושל גם תהיה צורתה על צורת גימל ורוב מפתחות המנעולים יהיו תמונתן כן והוא על זאת הצורה: ואמרו מתוך גומו ומתוך ארכובתו ירצה בו מעצם התוספת אשר בה וכבר ביארנו חפין שהן שיני המפתח וכן יהיה בקצה המפתחות נקבים הן הסבה בפתיחת המנעול כאשר יהיו בתוך המנעול קצוות בולטות יכנסו באלו הנקבים ואז יפתחו הדלת: ומסננת של חרדל. הוא ממתכת ואמר כי כאשר נפרצו ג' נקבים בקרקע המסננת והתחברו קצתן לקצתן הנה נפסדה המסננת שהיא לא תסנן כלל ולזה היא טהורה: ואפרכס. הוא כלי הרחים והיא תעשה משעם ברוב בצד העליון רחב וכל מה שילך יהיה צר. תמונתו כמו מחודד האצטוונה ישליכו החטה מצד הרחב והקצה הצר על עץ הרחים ויפול ממנו החטה אצל הטחינה ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנה זאת ההלכה כבר קדם לשונה וביאורה בתחלת הפרק הב' מזאת המסכתא: ושידה תיבה. מעץ כארון והדומה לו: ותיבה. תיבת השולחנים: ומגדל האוצר. וכוורת הקש הן קופות יעשו מקש או ערבה או מכפות תמרים והדומה להן הכונה בזה שהוא ממה שיצמח מהארץ עד שיהיה כמין כלי עץ והוא גם כן נקרא בלשון ערב ככוראלנה\"ר ותמונתו תמונת סלים ויעשו בספינות הגדולות אוגן מעץ ימלאו אותו מים לשתות בו אנשי הספינה והוא אשר יקרא בור ספינה ותמצא איתו בספינות אלכסנדריא שהספינות אשר ילכו בהן מארץ ישראל לאכסנדריא הן הספינות הגדולות שהן יכנסו בתוך ים המלח ואינן כמו הספינות הקטנות אשר ילכו בהן העומדים על שפת ים ארץ ישראל מעיר לעיר: ודרדור עגלה. חבית מעץ בתמונת קורה ותחתית העגלה תוליך החבית ותעתק ממקום אל מקום והיא מלאה מים: וקוסטות המלכים. קיבוץ המלכים והיא כמו עריבה מעץ גדול בה חדרים יהיו בה מיני המאכל והמשתה והיא ג\"כ על עגלה ילכו בה המלכים: ועריבת העבדנים. היא מעץ ישרו בה העורות ואמר יתברך בטומאת הכלים (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק ושק הוא אלמשח הארוג משיער יעשו ממנו המרדעות העשוים מצמר ובאה הקבלה שלא יטמא מכלי עץ אלא מה שאפשר שיטלטל והוא מלא כמו השק אמרו מה שק שהוא מטלטל במילואו אף אני מרבה דרדור העגלה וקוסטות המלכים שהן מטלטלים במלואם ומוציא את השידה ואת התיבה ואת המגדל שאינם מטלטלים ולזה השרש אמרו שהכלים העשויין מעץ אשר יחזיקו מ' סאה בלח רצה לומר הדבר הנגר אשר יחזיק ס' סאה מן הדבר היבש כמו הקטנית והזרעים לפי שהן יתעבו על פי הכלי ויוסיפו שליש ובור שהוא מחזיק שלשים סאים הנה הוא לא יטמא ואע\"פ שהוא רק ואין בו כלום לטעם מה שזכרנו והתנה על גודל גופו שיהיה לו תושבת בשרש עשייתו יעמוד בו על הארץ עד שאי אפשר שיתנועע והוא אמרו שיש להן שולים וביאור מלת שולים הקצוות ואמר רבי מאיר שזה אשר מנו חכמים מן הכלים ואמרו כי כאשר יחזיק מ' סאה בלח שהן טהורים והוא שיהיה בתשבורת שלהן אמה על אמה ברום ג' אמות לפי שזה התשבורת מ' סאה לבד אשר נרצה בהן כמה שיחזיקו. אולם שאר כלי עץ בין שהיו מחזיקים מ' סאה או יותר מזה הרי הן יטמאו וזהו ענין אמרם בכאן בין מקבלים בין שאינן מקבלים ר\"ל כאשר יחזיקו מ' סאה או יותר הנה הן כמו הכלים אשר לא יחזיקו מ' סאה והכל טמא והוא אמרו בסיפרא כל שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא אולם רבי יהודה הנה מנה הכלים אשר אמרו חכמים שהן טמאים ואע\"פ שהן מחזיקים יותר ממ' סאה לפי שהסכימו עליהן בעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים אם בהיות אפשר להן שיתנועעו או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למשכם או שיהיו עומדים על עגלה והדומה לזה ואמר ששאר כלי עץ זולת אלו כל מה שיהיו מחזיקים ארבעים סאה ולמעלה הנה אינן טמאים ומה שיחזיק פחות ממ' סאה שיטמאו והוא אמרו בכאן ושאר כל הכלים המקבלים טהורים ושאינן מקבלים טמאין ואל זה רמז בסיפרא באמרו כל שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור הנה אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה בכל מה שזכרו מהכלים בלתי עריבת של ב\"ב כאשר תחזיק מ' סאה בלח שחכמים לא ימנוהו עם הכלים שיטמאו אע\"פ שאין מקבלים מ' סאה כמו דרדור עגלה וקוסטות המלכים ולא עם הכלים אשר לא יטמאו ואפילו מחזיקים מ' סאה כמו שידה תיבה ומגדל לפי מה שקדם הנה לדעת רבי מאיר שאמר כל מה שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא הנה עריבת בעל הבית טמאה ואפילו מחזקת מ' סאה בלח אחר שלא נמנית עם הכלים הטהורים ועל דעת ר' יהודה שאמר כל מה שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור הנה לא תטמא כאשר תחזיק מ' סאה בלח שהרי לא נמנית עם הכלים הטמאים אע\"פ שמחזיקים מ' סאה והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ארובות של נחתומים. לוחות הנחתום אשר יסדיר עליהן הלישה והיה עליהן צורת כלים ושל בעלי בתים אין להן צורת כלים ולזה לא יטמאו אלא אם כן צבען וקשטן וייפן ומשחן בששר או כרכמן בכרכום ואז יהיה בה צורת כלי ויהיה טמא לפי שפשוטי כלי עץ טהור כמו שביארתי אמנם יטמאו בגזרה דרבנן: ודף של נחתומים. לוח פשוט יקטפו עליו הבצק וכבר אמרו בש\"ס (ב\"ב דף סו:) בדף של מתכת מחלוקת אשר פשוטי כלי מתכות מקבלים טומאה כמו שיתבאר אולם דף של עץ אע\"פ שהוא מקבל טומאה מדרבנן כאשר קבעו בכותל הנה הוא טהור לדברי הכל: סרוד. הוא כלי מעץ ישתמשו בהן בעת הלישה לרחוץ את הידים. ויטוחו ממנה פני הלחם זה ממה שיצטרך אליהן ותרגום בגדי השרד לבושי שימושא (שמות ל״א:י׳): גיפפו. עשה לו מסגרת סביב תרגום ויחבק (בראשית ט) וגפיף והוא הקפת הזרוע בצואר: קורץ. יחתוך עליו הבצק: והמערוך. הלוח אשר יעריכו עליו הלחם העשוי ב' מערכות ותמונת אלו הכלים מפורסמים אצלם והיה ראוי שיאמר בקצתן טמא ובקצתן טהור ושלימות הדין יהיה מגיע בידך שכל כלי עץ שעליו צורת כלי אם היה פשוט הנה הוא אינו מקבל טומאה מדאורייתא אולם כלי מתכות הנה פשוטיהם ומקבליהם טמאין מדאורייתא וכן כלי עץ לענין משכב ומושב לבד הנה פשוטיהן טמאין במשכב הזב ומושב מדאורייתא כמו שהתבאר במקומות מזאת המסכתא ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו סהר מרובע מעץ יניפו בו הקמח יקרא ים נפה ונפה שם הכברה וים יקרא כל כלי או חפירה או בנין יעשה לקבץ בו כל דבר לח ויקרא ג\"כ ים זה אשר יתקבצו הקמחים לדקות חלקיו ואין ספק שתמונה זה אשר לבעלי בתים הנה ראוי לומר שיהיה טהור: ושל גדלת. האשה המסלסלת יש לה ג\"כ כלי של עץ תשב בו הנערה בעת שהיא מטיבה ראשה כדי שיתקבץ בכלי ההיא כל מה שיפול מראשה אצל הסלסול והסריקה. וענין אמרו טמא מושב שהוא יטמא כאשר ישב עליו הזב והיה מושב והוא ראוי למושב לישיבת הבנות בה וכבר יעשה זה הים משער ארוג או ערבה דזה הרבה והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כברה. הוא הקרבל ובו נקבים גדולים מהנפה:",
+ "ומקל הבלשין. מקל המחפשים תרגום ויחפש ובלש יחפשו בזה המקל בתבן אם יסתירו בזה התבן החטה מפני עשור המלך:",
+ "ומסייעין בשעת מלאכה. יעזרו בעת המלאכה לפי שהוא יכניס ידו בזה התלוי ויחזיק הכלי ויעזור בזה בעת שמושו והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "הרחת. מרה יקראו גם כן בערבי אלאראח\"ה ובלשון לע\"ז פל\"א:",
+ "ושל גרוסית. יניפו בה הפולים מקליפתן כאשר יטחנו:",
+ "ושל אוצרות. ללקט בו החטה מהצדדין וינקהו עד שתשוב באוצר וכבר ספרם בשרש זה:",
+ "כלי העשוי לקבלה טמא לכינוס. לקבל בו לא לקבץ בתוכו טהור: "
+ ],
+ [
+ "נבלי השרה. הן כלי השיר והנגון: ונבלי בני לוי. הכלים אשר יאמרו בו הלוים השיר במקדש בכל יום כמו שהוא מבואר במסכת תמיד (דף לג:). ואמרו כל המשקין ירצה בו כל אחד מז' המשקים יקבל טומאה כמו שביארנו בפתיחה זולת המשקים אשר בבית המטבחים מהעזרה והן המים והדם אשר שם לא יקבלו טומאה וכן לא יכשירו אמרו משקה בית המטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין ואמר משקה בית מטבחיא הילכתא גמירי לה וכבר ביארנו בסוף עדיות: וטעם היות הספרים מטמאים את הידים הוא גזרה כדי שלא ישימו התרומה אצלם כמו שהתבאר בסוף זבים ולא יחייבו זאת הגזרה לספר העזרה לפי שבכבודו המפורסם ממנו לא ישימו אצלו תרומה: ומרכוף. סוס מעץ ירכיבו בו המשחקים וישחקו בו והוא מפורסם אצל אנשי הלעז: ובטנון. הוא כלי מכלי הנגון אשר יקרא אלקיתר\"א ונקרא בזה השם לפי שהמכה בו יסמכנו בבטנו בעת שיכה בו: והנקטמון. הוא רגל מעץ יעשה אותו מי שנחתך רגלו לילך בו והוא ירצה בכאן עץ הנגון המפורסם הצורה הנקרא בשם האיש הידוע חתוך הרגל: ואירוס. עגולה דומה לגרבל ויכה עליה מצד האחד ביד ושמו המפורסם אצלנו אלתא\"ר ובלע\"ז טבור\"י וכבר יקוננו בזה הכלי על המת וזה אצלנו הרבה והוא ענין אמרו מפני שהאלית יושבת עליו ירצה בו הספדנית מלשון (יואל א׳:ח׳) אלי כבתולה חגורת שק והיא תשב עליה בעת ההספד: ואמרו מצודת החולדה טמאה ושל עכברים טהורה. זה כבר נשלמה צורתה בזה הזמן וכבר ביארתי לך העניינים כולם אשר בהן ירצו על כלי עץ או כלי מתכות שהן טמאים או טהורים ואין הלכה כר' יהודה לפי שזה הכלי לא יעשה לישב עליו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלחן הכפול. שלחן של פרקים והוא שני חלקים ולו צירים יכפילו אותו ויפשטו אותו ולזה כאשר נחלק לשנים טמאים לפי שכל חלק ממנו כלי בפני עצמו ולזה יסכימו בו בעת עשייתו ותעשה שלחן גדול מעץ כמו זה אשר יקראהו במצרים מעתצמ\"י ותוכו כלים קטנים מנוסרים מגוף הכלי גדול ישימו בו מין ממיני המאכל בכל כלי מאלו הכלים הקטנים ושם זה הכלי תמחוי המזנון להיותן משימים בו מיני תבשילין רבים תרגום למינהו לזנוהי וכאשר נחלק זה הכלי לשני חלקים ישאר בכל חלק ממנו כלים שלמים ולזה יקבלו טומאה: אפיפורין. כסא של פרקים: ומגס. קערה תרגום מגיסתא ותמונתה אשר יושב בה היא קערה קטנה וכאשר נחלקה ישאר חציו ויהיה כלי ולזה יקבל טומאה וכן קוד הבבלי היא קערה מעץ גם כן אמר במאמר שלמה וזה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו ירצה בו המקל אשר ילך בו וח\"א קודו ירמוז בו אל כלי עץ אשר יאכל בו בעת שנגרש ממלכותו לפי מה שהתפרסם: ור\"ל משישופם. משיכסכסס בעור הדג והוא עור דג ידוע החביב יקרא אלספן ימרקו בו הכלים וימרקם ויבהיקם: גמר שלא לשוף. ר\"ל גמר בלבו שלא לשוף שיהא מוסכם בעת עשיית הכלים שלא ימרקנו בו הנה הוא יקבל טומאה כאשר נשלם: ומטה. הוא אלסרו\"ד ועריסה אלמה\"ר ועשייתן לפי מה שאספר וזה כשיעמידו ד' עמודים מעץ וירכיבו עליהן קורות מעץ ויארגו בהן החבלים ורוב מה שיעשה אצלנו כסא לטוחנים ולמוכרי הקמח כן ?ולזאת המטה יאמר רבי מאיר משיארגו בו ג' בתים תטמא ואף על פי שלא תשלם אריגתה ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "משיחסום. הוא מאשר יעשה השפה אשר תחבר האריגה כולה ותמנענה מלהפסיד ולהתפרד והוא מענין (דברים כה) לא תחסום שור אשר הוא קשירת פיו ומדרך הכלים אשר יטמאו יהיו מן גומא או תבן או גמי והדומה להן כמו הקופות והשאר ישאירו קצת זה הדבר אשר יארגו ממנו הכלי חוץ על שטחו מתוך הכלי או מחוץ וכאשר השלים האומן לעשות זה הכלי יחתכו אלו הקצוות כלן בברזל וחתוך אלו הקצוות יקרא קניבה וכאשר אמר יקנב או קנב ומה שישתמשו מאלו הדמיונות אמנם ירצה חתוך קצוות הערבה והגומא אחר שלימות הכלי ולא נצטרך להתעסק שנית בביאור ענין אלו המלות ודע שהסל וכלכלה וכוורת תמונת כלן אחד הן אשר נקראם אנחנו הסל ואמנם יתחלפו בחלוף החומר אשר יעשה ממנו ובגודל ובקטנות: ושל תמרה. ירצה בו אשר יעשה מכפות התמרים וענין שכן מקיימין שדרך האדם להניחן כן ואין מדרך האנשים שיחתכו אותן מאלו הקצוות: ובית הלגינין. כעין זהו אשר יקראו במצרים הקנונים ולגינין קבוץ לגין ובית הכוסות בסיס כוסות: \n"
+ ],
+ [
+ "קנונים וקלתות. כלים יעשו מערבה דקה על תמונת קערות אשר יאכל האדם בהן והם מכונות אצלינו במערב באלסי נאג: וסוגין הגדולים. הן הקופות הגדולות מאד אשר יניחו בהן הקמח ומלאכת אריגת אלו הכלים הגדולים יקחו תחלה הגמי או הערבה או הדבר אשר יארגו ממנו ויחברו אותן בידיהם חבל ארוך עד שיהיה ארכו ק' אמות או יותר אז יחזרו זה אצל זה ויתפרו מזה החבל או החוט איזו תמונה שירצו וזה דבר מפורסם בכל מקום אין צריך בו אריכות: ודורים. קבוץ דור והוא העגול אשר ישימו בו [צ\"ל הבשר] הבקר ויאמר שאלו הכלים הגדולים כאשר יתפרו רחב קרקעיתו עוד יגביהו לו שפה שני דורין שהן ב' עגולין וזהו ענין אמרו שני דורים לרחב שלהן ר\"ל על עגולן לפי שיעור רחב הכלי כולו אשר יסכים שיהיה רחבו כן וכן ים נפה וכברה אשר בארנוהו שיעשו כן מגמי או מערבה הנה כאשר יגביה שפה העליונה עגול אחד מקבל טומאה ושתי צפירות שני עגולים מעגולי זה הארוך והוא מענין אמרו באה הצפירה ר\"ל הגעת סבוב (סביב) האדנות לאלה הפקידים: וערק. כלי משעם ג\"כ כדמיון קופה לו שפה מעט הגובה וזה הכלי מעט הרחב ארוך דומה לתיבת האושכפים ולזה יקרא ערק תרגום (בראשית י״ד:כ״ג) שרוך נעל ערק מסאנא וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר שהכלים הנעשים מהשעם ומהגמי והדומה להן ממה שיצמיחו בארץ הן כולן מכלל כלי עץ ולזה זכר אלו המינים מהכלים בזכרו כלי עץ: "
+ ],
+ [
+ "תורמל. הוא כלי מעור יתלו אותו הרועים בצואריהם ישימו בו מזונות ובהש\"ס ולא הרועה בתרמילו: וענין יחסום בכלי העור שיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי: ויקנב. שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ והן קצוות קטנות דומות לשיער: וקיחותיו. שנצים אשר יקבצו בו פי הכלי כמו שהוא מפורסם: סקורטיא. הוא כלי מעור אשר יאכלו עליו: וציצית. היא העגולה מהעור אשר יעשו באמצעה ותופרן אותה עמה לנוי והיא מקשיי כמו שהוא מפורסם מלשון (שמות ל״ט:ל׳) ציץ נזר הקדש: טבעותיה. טבעת נחשת או ברזל אשר יהיה בקצה הסקורטיא: וקטבליא. [צ\"ל המצע אשר יציעו בעגול. יעב\"ץ] הנטע אשר יטעו בהעגול לרקד עליו והיותו מגביל אלו הכלים אשר הן פשוטי כלי עור ויאמר שהן מקבלין טומאה ואנחנו כבר קדם לנו שכלי עור פשוטיהם טהורים אפשר בזה ב' פנים האחד מהם שיהיו פשוטי כלי עור יקבלו טומאה מדרבנן ג\"כ כמו פשוטי כלי עץ שדין הכל אחד ויהיה אמרו בהש\"ס (חולין דף כה.) מדרבנן ירצה בו כלי עץ ושאר המנוים עמו שלא יקבלו פשוטיהם טומאה מדאורייתא והפנים האחרים שתהיה זאת הטומאה המשכב ומושב לבד לא לשאר טומאות וזה האופן יותר חזק אצלי. וכבר יפרשו קצת המפרשים פקח קוח ענין העדי ר\"ל הסרת העיגול וישימוהו ב' מלות פקח קוח ויהיה קוח עדי מאמרו קיחותיו וקיחותיה: וכר של עור. היא כסא של העור העגול וכסא הארון וצורתם מפורסמת ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "פטילייה. דומה לקופה מערבה גובהה קרוב לאמה ולה פה קטן ישימו בו התאנים היבשים כאשר ירצו להצניעם או להעתיקם ושמו מפורסם אצלנו: וחסינה. היא קופה גדולה דומה לבית יעשה מערבה ברוב ימלאו אותה מחטה כאשר ירצו לאצור אותה תרגום נהרסו ממגורות איפחתו חוסנייא (יואל א׳:י״ז). ונהגו לקבץ הפירות הלחים כתאנים וענבים שיחפו אותן בדמיון אריגה מעלי ערבה או קנים וזה הארג יקרא סגנין באורו גדר מלשון (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים: וחותל. כלי משעם או מגומא ישימו בו הפירות הלחים בעת המכירה כדי שלא ימשמשו ביד כמו אלו אשר ימכרו בו הפירות הלחים במצרים אשר יקראו אותו אל דובלה והוא מלשון (יחזקאל ט״ז:ד׳) והחתל לא חתלת: \n"
+ ],
+ [
+ "קסייה. עור תפור יכנס בו היד והוא על דמיון כף האדם ואם היה הכונה בו שיביא לו בו הידים כדי שלא יכנס בידו הקוץ או העצים וינגעהו טמא ואם הכונה בו שלא יזיע ויפסיד מה שבידו מפני הזיעה או יציקהו הזיעה מהחזיק הכלי אשר יתעסק בו הנה לא תטמא לפי שהוא דמיון פשוטי כלי עור ואע\"פ שהוא חלול לא נעשה לקבול: \n"
+ ],
+ [
+ "מלקוט. כלי מעור יקבצו בו רפתי הבקר כדי שלא יפסיד החטה בעת הדישה: והחסום שלו. הזמם אשר יקשרו על פיו כדי שלא יאכל מן החטה שהזהירנו התורה (דברים כה) מלשום אותו על פיו בעת הדישה: ומדף. הוא כלי פשוט משימין בו אש וגללי בקר יגרשו בו הדבורים כדי שיעופו ויוכל אדם ליקח הדבש והוא מלשון (ויקרא כו) עלה נדף: והמנפה. מה שיניפו בו יקרא בלשון זה לפי שמוליך ומביא האויר: כיסוי קופסא. כיסוי התיבה יכניסו בו הבגדים ויניחו עליו הכסוי ובהש\"ס (מנחות דף מא.) כלי קופסא ירצו בו הבגדים המוצנעין בתיבות ובארגזין וכן קמטרא היא אשר נקרא אותה באנדלי אלעתיר\"ה ובמצרים אלקמטר\"א תרגום המלתחה קמטרא: והמכבש של חרש. כלי הנגרים אשר יישירו בו עצים המעוותים: והקמרון שלה. הקובה אשר עליה והוא הכסוי של תיבה שהוא עשוי כמין קופה שש עגלות צב אמרו בספרי קמורות ר\"ל קערורות: והאנגלין של ספר. דפוס מעור מקשיי על דמיון ספר תורה יעשו עליו נרתק של ס\"ת כאשר יעשו לה נרתק מעור: ובית הנגר. הוא נרתק מעור יכנס בו המנעול אשר ינעלו בו השערים וכן בית המנעול ובית המזוזה בית מעץ כמין קנה יכניסו בו המזוזה וישימו אותו בשער: ותיק. הוא הנרתק שיעשו אותו לכלי הנבלים והכנורות ודמיונו מפורסם כמו תיק של ס\"ת והאמום של גודלי מצנפות לפי שיש להן דפוס כמו ראש האדם וגודלין עליו המצנפת: והמרכוף. כבר בארנו שהוא סוס מעץ אשר ישחקו בו: ורביעית של אליית. הם שני עצים אורך כל אחד מהן יותר מאמה יהיו שני העצים ביד המצחק יכה אחד מהן באחד לפי הנגון ושמו מפורסם במערב אלשג ותרגום ובמנענעים וברביעין וייחס אותו למקוננת לפי שיקוננו בו המתים אצלן: וגנוגנית העני. אהל האומן והוא נגזר מאמרו גנון והציל וירצה בו הצל אשר יעשה האומן על ראשו כשיעשה מלאכה בשמש יעשה אצלנו מגומא על הראש ועני שם האומן אמר יתברך (דברים כד) כי עני הוא: וסמוכות המטה. ידוע: וטפוס. והוא כדפוס של עץ אשר יעשו עליו תפילין של ראש: וסותות. הוא הבגד ובדם ענבים סותו (בראשית מט) ואמרו אמום של עושה סותות ירצה הדפוס אשר יארגו עליו וצורתו מפורסמת: וזה הכלל אשר זכר רבי יוסי אמת וביאורו שכל כלי עץ אשר יצטרך צורך קרוב כמו השלחן והטבלא והמטה והדומה להן יקראו משמשי אדם וכל מה שהוא כלי לכלי אחר יצטרך אליו האדם ויהיה זה הכלי הראשון עובד לכלי השני הנה הוא יקרא משמשי אדם ומה שהיה ממנו אשר הוא משמשי אדם יצטרך אליו תמיד לא יפרד הכלי הראשון מהשני כמו כסוי קופסא אשר לא יתפרד ממנו: ומשמשי אדם. הוא הקופסא לבד ואולם כסויה הוא משמש המשמש הנה הוא יטמא. ומה שהיה ממנו לא יצטרך אליו בלתי בשעת מלאכה כמו הדפוסים הנזכרים שהן לא יצטרכו אליו בלתי בשעת מלאכה הרי הן לא יטמאו הנה זה חלוק ר' יוסי בכלים אשר הן משמשי משמשים לבד וזהו שרש אמתי ולא התבאר בסיפרא ונשאר מהחלוקה שתי חלוקות והוא שיהיה כלי משמש את האדם ואינו משמש את משמשיו או יהיה משמש את האדם ואת משמשי משמשיו והנה כבר התבאר בסיפרא שכל מה שהוא משמש את האדם לבד שהוא לא יטמא ר\"ל שהוא לא יצרפהו האדם בדברים אשר ירצה שכל מי שיאכלהו או ישתהו או ילבשהו הנה ג\"כ משמש את האדם וכאשר היה כלי לא יצלח למשמשי אדם אבל לאדם עצמו כמו שלא יסתלק עליו לא יטמא ואם היה דבר יצלח לאדם ולמשמשי אדם הנה זהו אשר יטמא מן כלי עץ אולם אשר הוא למשמשי אדם לבד הנה חלק אותו רבי יוסי כמו שקדם ותדע זה מן השק שהוא משמש את האדם שכבר ישב בו או ילבשהו או יתכסה בו וכן משמש את משמשי אדם לפי שישימו בו הדברים אשר הן משמשי אדם והגיע זה הענין שהוא עמידת הדין בטומאת כלי עץ וזה לשון ספרא מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מרבה הסולם והקולב והנחותא והמנורה ת\"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השלחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת\"ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחרי שריבה הכתוב ומיעט ר\"ל שהלשון בהם כמו הרבוי והמיעוט לאיזה טעם ייחד אלו ברבוי לטומאה וזה במיעוט מן הטומאה והיה התשובה ת\"ל שק מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם אף אני מרבה את השלחן ואת הטבלא שהן משמשין את האדם ואת משמשי אדם ומוציא את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש את משמשי האדם ואת הקולב ואת המנורה ואת הנחותא שהן משמשים משמשי האדם ואינן משמשים את האדם. ונחותא היא חתיכת עץ תושם תחת הכלים תושבות להן ונחותא המנורה משמשי משמשים לפי שהמנורה עצמה היא משמשת את האדם ובתוספתא דכלים אמרינן רבי יהודה נותן בהן שלש מדות משום ר\"ע העשוי לשמש את האדם כגון הסולם ואת הכלים כגון הקולב והמנורה והנחותא טהורה העשוי לשמש את האדם ואת משמשי אדם כגון הטבלא והשלחן והדולבקי טמאין והוסיף ר' יוסי דין וביאר שהחלק האחד והוא העשוי לשמש את הכלים והוא אשר יקראהו בסיפרא משמשי משמשים של אדם ממנו מה שהוא טהור וממנו מה שהוא טמא כמו שביארנו ושמור זה השרש והבינהו מאד: \n"
+ ],
+ [
+ "תיק. הוא נרתק: וכבר קדם לנו שפגיון סכין מעוות: ומספרת. ר\"ל מה שיגלחו בו ותער ומספרים ידועים: ובית הכותל. הכלים שמשימין בו הכחול: ומכתב. קולמוס ברזל או נחשת וכבר קדם ביאורו: ותרונתק. הוא שיעשו מעור בסיסים מקובצים לגשם אחד ובו מקומות לקולמוס ולסכין ולמספרים והוא שאנו קורים פינ\"ארו ור\"ל שלכך נקרא תרונתק תרין תיק ושמו מפורסם אצלנו: ובית החיצים. בני אשפה: ובית הפגושות. תיק מעור ישימו בו החצים הרחבים תרגום ומחי קבלו ומחת פגשוהי: סומפנין וחליל. מיני זמר כמו שכבר ביארנו ואמרו ז\"ל חפוי טהור לפי שהחפוין כולן כמו שמחפין בטס של זהב או כמו מהחפוין של מתכת והן כלים רבים יחופו בעור וכל החפויין לא יטמאו לשרש אשר קדם זכרו והוא אמרו יכול שאני מרבה חפוי הכלים תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה בהם פרט לחפוי כלים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שיעורן כרמונים כאשר נקבו כמוציא רמון נטהרו ולא יקבלו טומאה וענין במה שהן ישערו בדבר אשר ישתמשו בו וכאשר נקבו עד שלא יצלח לזה הדבר הנה הוא טהור כמו שיהיה שמושו לתאנים שיעורו כאשר נקב במוציא תאינה ואם היה שמושו לזיתים נקובתו במוציא זית: עוד אמר ת\"ק שקופות הגננים כאשר ינקבו נקב תצא ממנו אגודת ירק הנה הן טהורים וקופות בעלי בתים כאשר ינקבו נקב עד שיצא ממנו התבן הנה הם טהורים וקופות הבלנים כאשר ינקבו נקב תצא ממנו הגבבא טהורות והגבבא הוא תבן מעורבב בזבל ישרפו אותה במרחץ תרגום לקושש קש לגבבא גילי (שמות ה׳:י״ב) וחלק רבי יהושע על זה ההבדל השני ג\"כ ואמר שאלו הקופות כולן שעורן כרמונים כמו שאר כלי בעלי בתים ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "פקעיות של שתי. הן לשונות של מטוה אשר יהיה ממנו השתי והן קטנות מלשונות הערב: ובית הרעי. כלי יעשו בו הנערים צרכיהן ורעי שם הצואה והנה באלו הפרקים לשון אע\"פ שענינו יהיו אלו הכלים יקבלו השעורים הגדולים ולא יקבלו הקטנים שהן יטמאו וכולן בראוי להן עד שיהי' הנקב הגדול שלא תקבל השיעור הגדול ויהיה סדר המשנה כן החמת שיעורה בפקעיות של ערב אע\"פ שאינה מקבלת של שתי הואיל ומקבלת של ערב טמאה וכן שיעור הנשאר מן הפרק ואין הלכה כרבן גמליאל: \n"
+ ],
+ [
+ "פיפיירות. הוא כלי ארוג מקנים ישימו בו קלחי הכרמים כמו שבארנו בכלאים (פ\"ו מ\"ג) והוא אשר יקרא במצרים אלמנע\"ב ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "ואמר כי כאשר נקבה הקופה נקב כאשר השליך בזאת הקופה ג' רמונים והשליך הקופה לאחוריו ונתלה הקופה לא יפלו אלו הרמונים מזה הנקב הנה היא תטמא לפי שהיה כלי עד עתה. והרובע היא המדה המפורסמת שהיא רובע קב הקטנית. נפרצו שנפחת והוסר ממנו חלק. נגממו חסרון הדפנות וחתוכן וישאר קרקעיתו כאשר נשאר שיקבל אי זה שיעור שיהיה יטמא והלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "שיהיו מקדשין כל שהן. ר\"ל כאשר נתערבו מרמוני זה המקום והוא בדאן רמון אחד של ערלה ואפילו במאה אלף רמונים דרך משל נאסרו כולן וזהו ענין מקדשים כל שהן וכבר ביארנו זה בתכלית הביאור בסוף ערלה ואמר ר\"ע שזה הרמון נזכר לשני ענינים יחד ששיערו בו את הכלים כמו שקדם ומקדשים כל שהן כמו שזכרנו: וחצירי גבע. כרתי של מקום פלוני תרגום חציר כרתי ובדאן וגבע שני מקומות של כותיים ואמר רבי יוסי שכל מי שיקנה מאלו הרמונים או מאלו הכרתי אמנם יוציא ממנו מעשר דמאי לפי שהן טבל באמת ויוציא ממנו מעשר ראשון ושני מאחר תרומה גדולה כי הכותיים לא יוציאו מעשר כמו שכבר ביארנו ממקומות ממסכת דמאי והלכה כרבי עקיבא ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שיש מן השיעורים של הענינים התוריים מה שנשערהו בכביצה כמו שאמרו שכביצה מטמא טומאת אוכלין ואומר שכל שיאמר בו כביצה הנה היא ביצה שממנה השיעור מביצת התרנגולת. וענין מאמר ר' יהודה כפי מה שאבאר לך אמר תקח כלי ותמלא אותו בתכלית מה שאפשר עד שילך על כל גדותיו ויושם בכלי אחר ריקן עוד ישליכו שם ביצה היותר גדולה שתהיה ויצא ממנו שיעור גוף הביצה בלא ספק ויקבץ זה המים עוד ימלא כלי אחר במים פעם שנית בזה הכלי בעצמו או בכלי אחר זולתו הענין אחד עוד ישליך באותו הכלי ביצה היותר קטנה שתהיה ויקבץ ג\"כ מה שישפך ויקבלו שתי המימות ויקח חצי המקובץ וישער בו וכן אם תקח שתי הביצות הגדולה והקטנה ותשליך בכלי אחד בפ\"א ותקח חצי מה שישפך מן המים יהיה הענין אחד וא\"ר יוסי וכי מי מודיעני כאשר תקח הביצה היותר גדולה שלא תמצא יותר גדולה ממנה וכן כאשר לקחנו היותר קטנה שלא תמצא יותר קטנה ממנה אבל הענין שב אל אומד האדם שזאת הביצה תהיה שוה לא קטנה ולא גדולה והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "גרוגרת. היא התאנה היבשה ששיערנו בה הוצאת שבת וערובי מבואות לפי מה שהתבאר בערובין (דף פ:) ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שאיסורי מאכלות כנבלות וטרפות ודם והדומה להן יהיה איסור אכילתן בכזית וכן כזית מן המת ומן הנבילה הוא אשר יטמא ורוב השיעורים הן בכזית ולשון הש\"ס (סוכה ו.) ארץ שרוב שעוריה בכזית ואני עתיד לבאר ג\"כ שעצם כשעורה מן המת מטמא במגע ובמשא וכבר ביארנו שכעדשה מן השרץ מטמא במגע ובמשא וכבר ביארנו בפ' י\"ז מאהלות שכל המטלטלין מביאים את הטומאה בעובי המרדע: \n"
+ ],
+ [
+ "השיעור באמה בתורה הרבה כמו שהתבאר בשבת (דף ה.) ועירובין (דף ג:) וסוכה (דף ג.) ומדות (פ\"ג) ובינונית היא אמה בת ו' טפחים וכל טפח ד' אצבעות בגודל והיא אמה של משה ר\"ל אשר בה ישער המשכן וכבר ביארנו במדות שבשער מזרחית משערי הר הבית היתה צורת שושן הבירה ולזה יקראו שער שושן הבירה ועשו זה בעבור שעלו משושן כדי שיזכירו עמידתם בו ויהיה אימת מלכות עליהן ומזה השער יאמרו ושתי אמות היו בשושן הבירה וכאשר יסכימו עם האומן שיארגו מאה אמות דרך משל במאה דינרין או יבנו ק' אמות בק' דינר וישמרו אותם מן הגזל ויתנו להן מה שיבנו במאה אמות הקטנות וכאשר יקח מהן ההקדש מה שעשו יבקשו מהן מאה אמות מאמות הגדולות עד שלא יהנו מן ההקדש ויתחייבו מעילה לפי מה שיתבאר במסכת מעילה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו מדות המזבח על התכלית בג' ממדות והלכה כר' מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת דברינו במסכת מנחות שמדות הלח גם כן כמו ההין והלוג והרביעית הן חלקים מהסאה אשר היא מדה יבשה וכן הקב והאיפה והעשרון שהן מדות היבש ג\"כ הן כולם מיוחסים לסאה כמו שביארנו בז' ממנחות (דף עז.) ושם התבאר שבסאה המדברית הוא השיעור והסאה מדברית היא ה' ששיות מסאה ירושלמית ושיעור אלו המדות אשר קדמו לנו בכל המשנה אמנם הן בסאה מדברית: ואמרו וכמזון שתי סעודות לעירוב ר\"ל עירובי תחומין אשר לא תהיה אלא כמזון שתי סעודות לכל המערבין כמו שהתבאר בח' מעירובין (דף פב.) ואמר ר\"מ שבשבת יאכל האדם מהמאכל יותר מפני הלפתן והוא עוזר לו על אכילת הפת יותר ור' יהודה אומר שבשבת יאכל פחות מפני מציאות המשתה והיין וירפה האסטומכא וימעיט האכילה וזהו ענין אמרו וזה וזה מתכוונין להקל מפני שכל אחד מהן אמנם כיון למעט שיעור העירוב וכבר ביארנו הרבה פעמים שהסאה ו' קבין ושהסלע ד' דינרין ושש מעה כסף דינר ומעה שני פונדיונין והפונדיון חלק ממ\"ח בסלע וכאשר יהיה הסך ד' סאין בסלע יהיה חצי קב בפונדיון הנה המגיע מזה השיעור אשר נתן אותו ר' יוחנן בן ברוקה שהשתי סעודות והוא חצי קב יהיה הקב ד' סעודות ור\"ש אומר שהשתי סעודות הן שתי שלישי חלות יהיה ג' מהן בקב הנה לדעת ר\"ש יהיה בקב ט' סעודות וביאר בהש\"ס (שם) מאמר ר' יוחנן בן ברוקה ד' סעודות בקב אמנם הוא בשכירות האופה אשר ילוש ויאפה והעצים שמשים מעצמו והיה לו אצלם מהשכירות חצי מה שיאפו וכאשר נתן לו ד' סעודות ויקח הוא ארבעה ושנים מאלו הד' הוא ב' סעודות אשר רמז אליהן רבי יוחנן בן ברוקה וזהו רביעית הקב ור\"ש אשר יאמר שהשתי סעודות הן שתי תשיעיות מן הקב לא יחשב השכירות ושני השיעורים קרובים ודע שהקב שיעורו בכ\"ד ביצים וב' סעודות אם כן על דעת רבי יוחנן בן ברוקה הוא שיעור ששה ביצים ועל דעת ר\"ש יהיו השתי סעודות שיעור ה' ביצים ושליש ושם התבאר שהלכה כר\"י בן ברוקה: \n"
+ ],
+ [
+ "בפרק שני מאהלות יבאר שעפר המת והוא אשר ישאר מעצמיו אחר אורך השנים דמיון אשר יטמא באהל ממנו שיעור מלא תרוד ואמר שזה התרוד הנזכר הוא תרוד הרופאים הגדולים אשר יוציאו בו העשבים אשר יבשלו אותן וזה השיעור הוא מלא תרוד כמו שהתבאר בשני מאהלות. והנגעים כולן אמנם יטמאו בכגריס והוא חצי פול ואמרו שזה הפול מהמקום הנקרא קילקי לגודל זה ושיעור מרובע בארכו שלשה גרעיני עדשים וכן ברחבו כמו שהתבאר בששי מנגעים. וכן מי שיאכל ביום הכפורים שיעור תמרה יתחייב כרת והתנה בזאת התמרה שתהיה גדולה מאד ואמרו כמוה וכגרעינתה הוא שיקבץ בשרה וגופה לפי שבין עצמה וגרעינתה מרחק רב ולו ישוער בכללה יהיה שעורה יותר רב והוא אמרם בירושלמי וצריך למעך חללה וכבר התבאר בהש\"ס (יומא דף עט:) שזה השיעור הוא פחות מכביצה: כפיקה גדולה שלהן. כמו הפלך הגדול אשר יקשרו בו לפי שבזה יקשרו פלך בקצה הנוד וכאשר ינקב נקב רחב יכניס ממנו הפלך ההוא יטהר: ומאור. הוא נקב יהיה בכותל ליכנס בו האורה וכאשר לא יעשה זה הנקב האדם בכוונה ליכנס בו האורה אבל יקוב אותו אחד מהבעלי חיים או ישחת מעצמו הנה לא יביא את הטומאה והוא שיכנס טומאת מת מזה הנקב לבית אלא אם היה בו זה השעור: ואגרוף. ידוע: ובן בטיח. איש ידוע והיה אגרופו גדול. אולם כאשר נעשה זה המאור על ידי אדם אם יהיה בו מלא מקדח של לשכה יביא את הטומאה והנה אבאר זה בי\"ג מאהלות וכבר בארנו שהפונדיון חצי דרהם ומשקלו י\"ח גרעיני שעורה והוא שעור הנקב אשר ינקב בזה המקדח אשר היה בלשכה שיעור הפונדיון: וסלע הנרונית. מיוחסת אל נירון קיסר והוא ממלכי הרומיים ואמר כי כאשר נקב זה הנקב שיעור הפונדיון והוא הסלע הפלונית והוא שיעור הנקב אשר בעול רצה לבאר שעורו בענינים מפורסמים אצל ההמון וראיתי לזכור לך בכאן שרש גדול התועלת והוא אמרם בתוספתא מקואות (פ\"ה) כזית מן המת וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק איי בהן ספקו טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושעורו מדברי סופרים ספקו טמא ושמור זה השרש שבו תדע כאשר יפול לך ספק באיזה שעור שיהיה אם תקח בו לקולא או לחומרא ולא יטעך אמרו שיעורו מדברי סופרים עם השרש אשר בידינו שכל השיעורים הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע\"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני לפי שמאמר מדברי סופרים יכלול שיהיה הדבר דעת סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני או תקון סופרים כמו התקנות והגזרות ושמור כלל זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לנו בעשירי מזאת המסכתא שעצמי רמשי המים ועורם כאשר יעשה מהם כלים לא יטמאו וכן כל בעל חיים מימיי שלא יטמא כאשר מת ואפילו השרץ ממנו לפי שלא חייב השם טומאה על דבר מימיי אמר ה' ית' (ויקרא יא) או בגד או עור או שק ובאה הקבלה [בתורת כהנים פרשה ויהי ביום השמיני] לומר מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ ואמר במקום אחר (שם יג) או בעור או בכל מלאכת עור ואמרו או בעור להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו בדרך חבורו לטומאה ר\"ל שיהיה חבור שלם עד שאילו יהיו שני בגדים או שני עורות מהגדל בארץ מדובק כמו זה החבור יטמא הא' בהטמאות האחר וזהו ענין חבור הטומאה. אמרו בכאן דבר שהוא מקבל טומאה טמא ירצה בו שאשר חובר בו מן הגדל בארץ הוא אשר יטמא: ומשיחה. היא השפה אשר יוציא החייט בעת הבדל הבגד והלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע הוא שנבראו ביום הראשון דברים רבים כמו שאמרו עשרה דברים נבראו ביום הראשון ומכללן המים והן מקבלין טומאה כמו שהתבאר בטומאת משקים ביום השני נברא הרקיע וביום השלישי נבראת הארץ והצמחים וקצת הצמחים יטמאו והן הנאותים לאכילה בלבד לפי מה שהתבאר בטהרות [פ\"א] ולזה אמר בשלישי יש בו טומאה ר\"ל בקצת מה שנברא בו יש בו טומאה אולם בד' נבראו מאורות ובחמישי בעלי חיים מימיים והעוף וכבר הקדמתי לך שבעל חיים השוחה והעוף לא יטמאו ולא הכלים הנעשים מהן יטמאו ולא יטעך ענין נבלת עוף טהור לפי שהוא חדוש ר\"ל שהוא לא יטמא במגע כמו שאר הטומאות כמו שהתבאר בראש טהרות: וכנף העוז, כנף עוף והיא העזניה הנזכרת בתורה כאשר יעשו ממנו כלי וכן ביצת הנעמה כאשר יעשה ממנה כלי ואמנם אמרנו שזה תטמא להדמותה בכלי העצם אשר אמרו שהוא יטמא מן התורה מאמרו וכל מעשה עזים כמו שבארנו בפרק השני אולם ביום הששי נברא האדם והבעלי החיים ההולך והכל יטמא כמו שקדם ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: "
+ ],
+ [
+ "מה שאמר העושה כלי קבול מ\"מ טמא יתבאר זה במשלים והוא שיעשה כיס מעור החלק אשר אינו מליח ועפיץ או מן הבגד או מי שיעשה כלי קבול מקליפת הרמון או האלון או האגוז ומדרך הילדים שעושין כמו כף מאזנים מקליפת האגוז והאלון והדומה להן וכאשר יעשה התינוק כלי קבול הנה הוא יטמא לפי שיש להן מעשה: וענין ואין להן מחשבה שלא נעשה כמו מעשיהם כגון שדעת התינוק שיעשה זה הקליפה כלי בלתי שיעשה בה דבר הנה היא לא תטמא כי אין להן מחשבה: \n"
+ ],
+ [
+ "הערומים מהאנשים ישימו קנה המאזנים חלולה וישימו מתכת בתוך זה החלול כדי שיכבד זה הצד מהמאזנים ויקחו בצד הקל וימכרו בצד אשר בו המתכת. ומחק הוא כלי ימחקו בו ע\"פ המדה להפיל התוספת ויערימו בו לתת בתוך זה הלוח מתכת עד שיהיה לה כבידות וירד במדה בכבידות ויפול ממנה הרבה: ואסל. עץ יעשה על הכתף ויתלו בו הדבר אשר ימכור ויערים החנוני יעשה בתוכו בית קבול מעות עד שישים שם מה שיגנוב מכסף הסחורה ולא יודע: וקנה של עני. יעשה אותה חלולה וישים בתוכו מים לשתות ממנו ויאמר לאנשים שהוא בתענית כדי שיחמלו עליו וכן ישימו בראש המקל בית קבול מרגלית להסתיר ממכס והדומה לאלה הנה אלו כולן אע\"פ שהן פשוטי כלי עץ אשר לא יקבלו טומאה מדאורייתא כמו שהשרשנו כיון שנעשה להן בית קבול מ\"מ הנה הם טמאים: ואמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר. אלו הדברים שילמדו ממני התחבולה והזיוף ואוי לי אם לא אומר שיח. שבו אלו הרעים שאנחנו בלתי מכירים בתחבולותם וכבר אמרו בהש\"ס (ב\"ב דף פט:) שהוא אמרם ואמר כי ישרים דרכי ה' ולא יחלוק אחר שהוא יטמא ואמנם ר' יוחנן חזק מהדבור בו פנים לפי מה שזכרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "תחתית הצורפין. החתיכה מעץ אשר ירכב בה הסומך והוא אשר יקרא אותו במערב זברה הברזל ואנחנו קורין תחתית ויאמר שזה העץ אשר בו שני סמוכין מקבלת טומאה לפי שהוא ממקבלי כלי עץ וזה שיפילו שם גדודי המתכות ויקחו ממנו מה שיתקבץ שם מגרוטות הזהב והכסף הנה החפירה אשר בעץ היא לקבלה. והעץ אשר בו שני סמוכי הנפחין טהור לפי שלא נעשת לקבלה וידוע שהיא לא תטמא אפילו מדרבנן לפי שתכלית מה שיטמא מדרבנן הוא פשוטי כלי עץ וזה עץ אשר [צ\"ל יסמכו]. ימשכו עליו הנפחין אין עליה תורת כלי אמנם העץ אם לא בענין היות סמוכות הברזל מורכב בו הנה הכלל תטמא לשרש אשר קדם בפ' י\"ג באמרם עץ המשמש את המתכת טמא: משחזת. ידועה ואינה משחזת של אבן לפי שכלי אבנים לא יטמאו כלל ואינה ג\"כ משחזת ברזל לפי שכלי מתכות פשוטיהן טמאים והנה לא יצטרך שיהיה בה בית קבול ואמנם דברו הנה בחתיכת עץ יחליקו עליה את הסכין וייטב חדודו כמו שיחליקו המקיזין התער בעור ולזה אם היה בה בית קבול שמן טמאה לפי השרש הקדום ובהש\"ס (שבת דף יב:) אמרו כתוב אפינקסיה דפלוני ר\"ל בלוחותיו ויהיה על הלוח קבוץ לוחות שנים יקבצו כמו פנקס ואם היה באחד מאלו הלוחות חפירה יהיה בו השעוה להמצא בעת הכתיבה יחוקו בו הכתב הנה הוא כלי קבול: ומחצלת. הוא הנקרא בערבי אלהצי\"ר: ושפופרת הקש. קנה התבן הוא גם כן כלי קבול ואע\"פ שהוא קטן הנה כבר התבאר לך שכלי קבול אין לו שיעור אבל כאשר תקבל אי זה שיעור שיהיה הנה יקרא כלי קבול: ופקועות צמח לו קנה חלול גם כן פקועות שדה: ושל חילף הוא אלחלפ\"ר: וכל הככיי. ר\"ל כל מה שבתוכו מהמוח הלבן אשר תמצאו בתוך הקנה וכאשר יחתכו אותה לשום בה כחול או הדומה לו והוציאו כל מה שבתוכו הוא מכלל כלי עץ המקבלים ויטמאו ויטהר במקוה ודע שהקנה בכללו קודם שיעשה בו דבר מזה לא יטמא אפילו מדרבנן לפי שאינה כלי וזה אשר אמר מחצלת הקנים ושל חילף טהורה רוצה לומר טהורה מטומאת שרץ והדומה לו אולם במשכב הזב וחביריו אשר מטמאין משכב ומושב הנה הן יטמאו בלא ספק מדאורייתא כמו שקדם אם לא שעשאה להגן עליו ולא לשבת עליו לפי מה שנתבאר בסוכה (דף כ.) שהיא אז טהורה לגמרי והלכה כר\"ע: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם לנו בפט\"ו ששידה תיבה ומגדל אשר היו מחזיקים מ' סאה מהלח הנה היא לא תטמא ובארנו שהתמונה אשר תחזיק אותה היא אמה על אמה ברום שלש אמות היא אשר יחזיק מ' סאה מהלח ואמרו ב\"ש שזה הכלי נמדד אותו מבפנים ואם היה בתוכו אמה על אמה ברום שלש אמות הנה הוא לא יטמא ואם היה קבוצי שבריו פחות מזה הנה הוא יטמא וב\"ה אומרים שאנחנו נמדוד אותו מבחוץ וכאשר היה בשטחו החיצון אמה על אמה ברום ג' אמות אע\"פ שאין בתוכו אלא פחות מזה השיעור לפי שיחסר ממנו עובי העץ הנה טהורה: ולבזבז. הקנה הסובב למעלה מהשפה והוא זר: ואמרו וביניהן אינו נמדד. ר\"ל האויר אשר בין הרגלים שהוא לא יכנס במדידה ואמר ר\"ש שזורי שאם היה גבוה הרגלים פחות מטפח הנה נמדוד כל מה שביניהן מלא וכאילו הוא מקשי ואין הלכה כרבי יוסי ולא כר\"ש שזורי: \n"
+ ],
+ [
+ "מוכני. ירצה בו האופן אשר יהיה בו לפי שרוב מה שיעשו זה בתיבות הגדולים וברוב האוצרות כדי שיהיו מהלכים מהן ממה שיצאו ויובדלו מהתיבות ומהן מה שלא יובדלו מהן אבל יצאו לעת ידוע ויוצקו מהיציאה ואם היה זה המעבר נבדל ויוצא מהתיבה הנה לא יטמא בטומאת התיבות אם היתה מקבלת טומאה וזהו ענין אמרו אינה חבור לה וכן לא יטמאו התיבות בהטמאות האופן לפי שאינו חלק ממנה ואמנם הוא כלי אחר אמנם אם היתה זה האופן לא יובדל ממנו הנה נמדוד אותה עם מדידת התיבה ואם היה בין שניהן יחד אמה על אמה ברום שלש אמות הנה הן לא יטמאו כי זה המוכני הוא חלק מהשידה וכן תבדיל באהל המת בין הטומאה והכלים ותהיה בדמיון כותל ולא תטמא היא בעצמה ולא יטמא מה שהוא חוצה לה והוא ענין אמרו מצלת כמו שיתבאר בשמיני מאהלות אולם אם היה זה האופן יובדל ממנו הנה לא יחשב מכללה בדבר מאלו הדינים ומותר לגרר זה האופן בשבת אע\"פ שבו מעות ואינם ראויין ליטלטל להיות זה האופן בלתי מתנועע בעצמו וכאשר טלטל האופן ובו המעות לא יכול להוציאו ויבדיל אותו מהשידה הנה הוא לא יטלטל המעות אם לא שיסור ויגביה השידה בכללה או יעתיקה ממקום למקום שהוא אז כבר טלטל המעות: והקמרון. הוא המכסה הקבוב אשר יהיה על קצת התיבות כמו כסוי הארגזים וכבר בארתי לך ואמרנו שהן פירשו שש עגלות צב קמורות ואמר התרגום בו כד מחפין ר\"ל שעליהם מכסה יגן עליהם ואמר כי כאשר היה זה הכסוי הקבוב תקוע עמו ולא תהיה מורכב ונבדל הנה הוא גם כן יחשב עמו ואם היה במדידת הקובה עם חלל התיבה אמה על אמה ברום שלש הנה היא לא תטמא ואמר איך נדע מדת זאת הקובה ואמר שאמנם נמדדנה כמו שנמדוד המשולשים: וראש תור. יקרא הזוית המשולש כמו שבארנו בכלאים (פ\"ג מ\"ג) ואמר שאנחנו נמדוד המשולש שוה השוקים מתחדש בזה הקבוב לבד והוא אשר נתיחד תארהו אל מדידת השידה וזה צורתו ![](\"\")
ואשר התבאר לי שהן אמנם נסמכו על מדידת המשולש לבד להיות הקבוב יתחלפו תמונותיו פעם יהיה חתוכות מן קו העגלה ופעם יהיה מהתמונות המתחדשות מהקוים המתחדשים ומדידת אלו התמונות דקה מאד ודרכה רחוקה ועם זה כולו לא יתחבר במדידתו באמת לעולם רצה לומר שהן לא יוציאו קוטרו כמו שהוא ידוע אצל בעלי הלמודים ולזה נסמכו על מדידת חלל המחודד אשר ראשו אמצע הקבוב ותושבתו תושבת הכסוי וזה מבואר ממה שציירנו אצל בעלי התשבורת בהכרח ואמר רבי יהודה אם זאת השידה כאשר היה לה כסוי קבוב יעתקהו ויטה אותו לבד עד שלא יוכל להשען בפני עצמו אם לא שתתפשט הנה הוא טהור ואף על פי שהיא קטנה ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר הוסר רגל מרגליו הנה הן לא יטמאו ואע\"פ שזאת השידה או התיבה לא ינקבו בנטילת זה הרגל אבל ישארו מקבלים להיותן כבר נפסד תמונתן. עוד אמר ר' יוסי שאלו הכלים כאשר לא יחזיקו מ' סאה אם לא בהשתנות מצבם כשיתפשטו או ינטו על אחד מצידיהן הנה הן יטמאו כאשר לא יקבלו מ' סאה על מצבן הראשון וחכ\"א הואיל ומקבלים מ\"מ טהור כמו שקדם: ונקליטי המטה. הן שתי נצבים על שני קצוות המטה ישליכו עליהן הסדין בעת השינה ויהיה על המטה כמו קובה כדי שלא יכנסו בו הזבובים בעת שישן בתוכו: וחמור. יקרא כל דבר יסמכו עליו והוא בכאן חתיכת עץ תכנס תחת המטה להתקיים עליו ולהתפשט עליו המטה: וחפוי. הן המכסאות אשר יקשטו בו המטה בכסף וזהב וזולתו: ומלבן. הוא עץ מרובע ארוך על ארך המטה יורכב על אופן המטה ממה שימשך הענין ובו נקבים ויכנסו באלו הנקבים לקיים עמידתן במטה וחשוב זה העץ מכלל המטה: ומלבני בני לוי. עץ מרובע ארוך מורכב על שני נצבים (על זאת הצורה) יתלו בו הלוים מיני הכלים אשר יאמר עליהן השיר בכל יום ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה נבאר בהלכה שאחר זה אי זה חלק המטה הן אשר יקראו לשונות ובכלל הן ארבע קצוות בד' זויות המטה גבוהים על ריבוע המטה והם כמו אמה או יותר ואמר שאם נרכיב זה המלבן על שתי הלשונות נכחיות לפני המטה ונשאר גבוה על המטה הנה לא יטמא בהטמאות המטה לפי שאין חלוק בין זה המלבן ומלבני בני לוי אשר הקדמנו צורתם ואמרנו שהן טהורין והלכה כר' יוסי ור\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר לך בפתיחת דברינו שזב וזבה ונדה ויולדת ומצורע מטמאין כאשר תשמע במשנה או בפירושנו משכב הזב תדע שהכונה בו כל מה שיעשה משכב ואמנם לקחנו הזב דרך משל ואחר זה אומר שהזב יטמא המשכב על כל פנים כאשר ישב עליו או יתפשט עליו או יעמוד עליו או יסמוך עליו או יתלה בו עד שיהיה זה הבגד נושא לכבדות הזב באיזה פנים שיהיה ואע\"פ שיהיה בין הזב ובין זה הכלי בכל מין מאלו הה' צורך מה שנתבאר בראש זאת המסכתא שהוא מטמא תחת אבן מסמא וכאשר טמא הזב הכלי באחד מאלו החמשה דברים יקרא זה הכלי משכב ומושב שדין המשכב והמושב אחד כמו שהתבאר שאין הפרש בין שישב על הדבר או שישכב עליו וכן אמרו אפילו ישב על המשכב או שכב על המושב יהיה אב מאבות הטומאה לפי מה שהקדמנו בו. ומלת מדרס תכלול אלו הה' פנים עד כי כאשר אמרו דרס עליו הזב יהיה עניינו שהוא ישב או שכב או עמד [או סמך] או נתלה בו וכאשר תשמע טמא מדרס או טומאת מדרס תדע שהנרצה בו לשוב זה הדבר משכב הזב וחבריו באי זה פנים שיהיה מאלו הפנים ואני עתיד לבאר זה בסוף פ\"ב מזבים וכבר בארנו בפתיחה שהמשכב יטמא אדם ובגדים באשר הוא אב. והנה הכלי אשר יגע במדרס הזב יקרא מגע מדרס ר\"ל שהוא נגע בדבר אשר דרס עליו הזב והוא ראשון בלא ספק כמו שבארנו שאשר יגע באב הוא ראשון ושמור אלו הענינים בכל מה שעתיד לבאר מהביאור ולא נצטרך להחזיר אותו ודע שהמטה הנבדלת והוא אשר נקראהו אנחנו והוא אשר ידבר עליה בכאן מצורתה לפי מה שאספר לך וזה שארכה רב מרחבה הנה שני העצים העומדים ברחב אשר אחד מהן ממה שימשך לראש האדם השוכב במטה והאחרת ממה שימשוך להרגלים תקרא כל אחד מהן קצרה והב' העצים הארוכים אשר הן משני צדדים יקראו להן ארוכות המטה וכל אחד מהן תקרא ארוכה עוד יעשה ארבע נצבים מרובעים ארך כל אחד מהן כמו ג' טפחים ויעשו בכל אחד מהן שני חריצין עד שיתרכבו בהן קצה העץ הקצרה וקצה העץ הארוכה ואלו הד' נצבים הם אשר יחברו המטה עד שיעמידו לה צורת הרבוע וישימו נצב אחד קיים בכל זוית וזוית מזוית המטה הארבע וישארו מקצות זה הנצב מעט וגבה למעלה מן המטה כמו טפח או יותר ואלו הנצבים הן אשר יקראו לשונות עוד יקחו עץ מרובע מקשי על ארך הארוכות ותתרכב בין ב' לשונות לא עליהן עד שתהיה דבוקה בארוכה האחת ויהיה זה פני המטה וזה העץ תקרא עוד יעשו ד' רגלים מעץ ויתקעו אותן בד' זוית המטה מתחת הד' לשונות עד שתגבה המטה מן הארץ וכל רגל מהן יקרא כרע ושמור זאת הצורה ואלו השמות ולא נצטרך להחזירם כאשר נזכור המטה או חלק מחלקיה. ואלכסון הוא הקוטר וכבר ציירנו אותו פעמים. ואמר כי כאשר היתה המטה טמאה מדרס ואחר ניטל ממנה הקצרה ההולכת ברחב ושתי הרגלים אשר תחתיה הנה נשארה המטה טמאה מדרס כמו שהיתה תחלה שתמונת המטה נשארת לפי מה שהיתה ואם חסר אחת מהארוכות ושתי הרגלים אשר תחתיה. הנה הנשאר מהמטה טהורה לפי שכבר נפסדה תמונתה וצורתה על השרש אשר אצלנו בכל הכלים נשברו טהרו ולמטה גם כן ד' נצבים כמו שבארנו והן הלשונות וכאשר נחתכו שתי לשונות מאלו הלשונות והן אשר הן על אחד משני הקטרים עד שתתפרק המטה וישוב ארוכה וקצרה מצד (כמו זו הצורה) וארוכה וקצרה מצד או שנחתכו גם כן שתי הרגלי' המקבילים על הקוטר עד שיחזירם פחות מטפח או נחתכו הרגלים הארבעה עד ששב גובה כל אחד מהם פחות מטפח ושבה המטה על שטח הארץ כאשר נחתכו רגליה הנה המטה כבר טהרה מטומאתה באחד מאלו ההפסדים כי כבר נפסד תמונתה ואלו הדברים הן שבירתה ואין הלכה כרבי נחמיה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו אבל טמאה מגע מדרס. ר\"ל שהיא שבה בדמיון מטה שנגעה במדרס אשר הוא ראשון לטומאה והנה שבה ראשון אחר שהיתה אב לסבת השתנות אולם אם נשברו השתי קצרות או השתי ארוכות יחד כבר נטהרו טהרה שלימה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הכרע אשר זכר שהוא טמא מדרס הוא שנטמאת לבדה כשדרס הזב עליה אולם אם היתה המטה טמאה מדרס ונשבר רגל מרגליה הנה היא טהורה. וכבר בארנו בפתיחת דברינו שכלי שטף כאשר נטמא במת טומאת שבעה הנה הוא יהיה אב הטומאה ויטמא אדם וכלים טומאת ערב ולזה כאשר נטל זה הכרע אחר הרכבתם ישאר טמא טומאת ז' כמו שהיה והמטה טמאה טומאת ערב להיותה נוגעת בכרע שהוא אב ואם היה כרע טמא טומאת ערב והוא שיהיה ולד הטומאה ר\"ל שהיא נטמא בטומאת מת הנה אצל חבורן במטה יהיה הכל ראשון וכאשר ניטל נשארה המטה טהורה אבל הכרע ולד הטומאה והוא לא יטמא כלים לפי השרש שעשינו בתחלת דברינו. אמר וכן השן של מעדר ר\"ל כאשר היה השן טמא ונרכב במחרישה הנה דינה כדין הכרע בשוה וזה כי איזו טומאה שהיתה בשן בעת הרכבתה ונדבקה במחרישה הנה תהיה המחרישה טמאה כמוה וכאשר נבדלה השן ממנו תשאר השן בטומאה שהיתה בה בין קלה בין חמורה ונדון על המחרישה דין כלי שנגע בזה השן וזה כולו מבואר ממה שהשרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "תפילין של ראש בו ד' בתים יכנס בכל בית ממנו פרשה מן הד' פרשיות וכל בית ממנו כלי קבול בפני עצמה ושם כל הבית ובית יקרא קציצה ואמרו שתפילין של ראש כאשר נטמאו והיה זה העור אב הטומאה בלא ספק עוד אחר זה התיר קציצה הראשונה ותקנה הנה נשארה אב הטומאה כמו שהיתה וכן כאשר התיר שניה אחר זה ותקנה שלישית אחר זה ותקנה עד שהיו השלשה בתים כבר נחתכו ונתפרו ונשארה הבית ד' הנה היא נשארה כמו שהיתה ואם נחתכה הרביעית גם כן ותקנה והיו הד' בתים כולן כבר נטלו וחזרו הנה לא תשאר אב אבל חשוב כמו כלי שנגע באב והוא אמרו אבל טמאה מגע טמא מת לפי שכל קציצה ממנה נטמאה אצל הרכבתה בנשארת אשר היתה אב עד אל הד' הנה היא אצל מה שנרכבה היתה כמו השלשה וחזר הכל ולד הטומאה ר\"ל ראשון ואם חזר אחר זה אחר חזרתה מגע טמא מת ר\"ל ולד הטומאה ונחתך הבית הראשון פעם שניה עוד נרכבת הנה היא נשארה מגע טמא מת כמו שהיתה וכן אם התיר השניה אבל אם התיר השלישית וחזרה הנה לא יטמאו מפני הד' לפי שהד' כבר חזרה ולד הטומאה ולא יטמא כלים כמו שהשרשנו והוא ענין אמרו ואין מגע עושה מגע הנה כבר נטהרו כולן לפי שלא ישאר בו דבר יטמא זולתו וכאשר נבדלו השלשה בתים הנה כאילו הוא כלי אחד נגע בזאת הד' אשר לא טמאוהו: \n"
+ ],
+ [
+ "אומרו מקבלת טומאה מכאן ולהבא. על השרש אשר זכרנו בפרק ט\"ו מזו המסכתא והוא אמרו נשברו טהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא: ואמר מטמאת חבילה שהיא לא תטמא אלא כולה מחוברת וכן לא תטהר אלא כשהיא מחוברת וכן מטבילין אותה. ומאמר חכמים מטמאה אברים ביאר הש\"ס ענינו שתהיה ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים שהיא תטמא אז ואם היה היא חלק מטה לפי שתקונה שתשים בצד מקום גבוה ונמשך העץ עליהן וישכב עליו וכן אמר שהיא כאשר היתה שלמה ונטמאה ונטהרה ונחתכה חתיכה הנה אמנם היא טהורה והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדמנו צורת המטה שאמרנו שאריגת החבלים בין הד' עצים לשכב עליו ואמר כי כאשר תסתר המטה תהיה טהורה (אחר) נגע אחד באלו החבלים הארוגים אחר סתירתה הנה לא תטמא ומבואר הוא שהמאמר בכאן בטומאת המת או במשכב הזב עוד חזר אל פרק אחר ואמר החבל מאימתי הוא חבור רצה לומר מתי נחשבהו מחובר במטה ויטמא בטומאתו ואם נגע בזה החבל כאילו נגע במטה ואמר כי כאשר נארגה ממנה משלשה בתים ולמעלה הנה כאשר נטמא המטה כל מה שנגע במה שנארג מן החבל מהקשר האחרון אל מה שימשך לאריגה הנה הוא טמא ומי שיגע בה מהקשר לחוץ הנה הוא טהור ומדרך כל קושר קשר שיעזוב מהחבל מעט חוץ מהקשר כדי שלא יותר הקשר ויקרא זה הקצה נימי הקשרים ונימי הן חוטים הנה ענין אמרו צרכו הוא השיעור אשר אם חתך החבל על יותר קצר ממנו יותר הקשר והוא בחבל המטה אשר היה עביו ידוע אצלם ג' אצבעות לפי שמה שיהיה החבל יותר עבה יצטרך להשאיר ממנו יותר אחר הקשר ומאמר רבי יהודה אמת: \n"
+ ],
+ [
+ "עד ה' טפחים טהור. לפי שהוא לא לעזר ולא להועיל בו ואם היה יותר מה' טפחים עד עשרה יטמא לפי שהוא יעזור בו בתלות המטה והוא אומרו ומשלשלין את המטות אמנם אמרו קושרים את הפסחים ירצה בו כאשר הוא חי כמו שמדרך הקצבים שיקשרו הכבשים בבתיהן וכל מה שהוא מעשרה טפחים ולמעלה לא יטמא לפי שהוא אינו מצרכי המטה ובסיפרא אמרו הנוגע במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יותר על עשרה במשכבו ולא בנימין היוצאין חוץ לקשר שלש אצבעות: \n"
+ ],
+ [
+ "מיזרן. הוא אזור ארוג יהיה מצמר או פשתן או שער או זולת זה בכלל שהוא אריג וכן יתבאר מתוספתא דכלים וזה האזור כבר מקיפים בו המטה על ריבוע חלקיו וישאר מזה קצתו תלוי מן המטה כמו חבל היוצא מהמטה ואמר רבי מאיר כי (את) כאשר נטמאה המטה באיזו טומאה שתהיה יטמא קצת זה הבגד היוצא מן המטה ואפילו היה ארוך כל שהוא ורבי יוסי אמר שי' טפחים לבד ממנו ממה שימשך מן המטה הוא אשר יטמא בהטמאות המטה ויהיה כמוה: וענין אמרו שירי המיזרן ר\"ל אם היה בלוי ונחתך קצתו איזה שיעור ישאר ממנו יהיה נחשב כלי ויטמא ואמר ז' טפחים ומה שהוא פחות מזה הנה לא יטמא: וחבק. הוא אשר ישימו אותו לחמור על המרדעת כדי שיעמוד על גבו וזה החבק ברחבו כמו טפח וארכו יותר מזה השיעור ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי והל' כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בפתיחה שמשכב הזב מאבות הטומאות וכל אב הטומאה מטמא ב' ופוסל א' וענין זה שזה האב כאשר נגע בו דבר יהיה טמא והיה זה הדבר ראשון לטומאה ואשר נגע בראשון שני ואשר נגע בשני שלישי והשרש אצלינו הראשון והשני טמאים ומטמאים והשלישי פסול וזה כולו באוכלי תרומה לפי מה שהשרשנו בפתיחה וכאשר תשמע במשנה מטמא שנים ופוסל אחד דע שזה הדבר ראשון שהוא יטמא השני ויפסול השלישי וכבר ביארנו אלו השרשים בפתיחת דברינו וחזרנו ביאורו במסכת זבים (פ\"ה) ואשוב אל ביאור ההלכה אמרו בכאן ועל המיזרן ענינו שהוא נישא על המטה והמיזרן כרוך עליה ואמר שקצה זה המיזרן היוצא מן המטה הוא גם כן אב הטומאה כמו המטה לפי שהוא חלק מהמשכב ואע\"פ שהיה בו מה שהוא וזהו דעת ר\"מ הקדום ורבי יוסי ג\"כ הלך בשטתו ואמר שי' טפחים ממה שימשך מן המטה הוא אשר יחשב כמטה ויהיה חלק מהמשכב ויטמא ב' ויפסול אחד ומי' ולמעלה הוא כמו כלים אשר נגעו במשכב אשר הוא ראשון ולזה יטמא אחד ויפסול אחד כמו שהקדמנו וזה כאשר נישא הזב על המטה שהמיזרן כרוך עליה ויהיה זה אז י' טפחים היוצא מן המטה אב להיות זה השיעור מצרכי המטה ויהיה זה מה שהוא למעלה מי' טפחים כאילו הוא כבר נגע באלו העשרה אשר הוא אב אולם אם נישא הזב על המיזרן לבדו בלתי שיהיה מחובר במטה הנה כל מה שיש עליו ממנו הוא משכב וכן י' טפחים ממה שימשך עליו מן המקום אשר ישב עליו והוא אמרו מי' ולפנים טמא וחוץ מאלו היה טהור לפי שהעשרה עצמם לא הגיע לו מכח אב הטומאה כדי שתטמא כל מה שמחובר בו כי אין שם מטה שיהיו לו העשרה אבל מפני היותן מצרכי המטה ויטמאו זולתו מהכלים והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הדברים כולן מבוארים והולכין על דמיון המאמר הקודם ביאורו בהלכה השביעי מהפרק אשר לפני זה וכאשר תסדיר הביאור ההוא בזה המאמר תמצא הענין אחד זולת שבכאן הערה נעריך עליו וזה שזאת המטה היא נלקחת ממי שנטמא טומאת ז' מן המת והמיזרן מן הבגדים וכאשר היתה המטה אב במת והוא סוף אב לא תשים הבגדים והוא המיזרן הנוגע בה אב ג\"כ אבל ראשון כמו שאמר פירשה היא טמאה טומאת ז' כמו שהיתה והמיזרן טמא טומאת ערב ר\"ל שהוא ראשון לא אב וזה השרש כבר התבאר והארכנו בביאורו בפתיחת דברינו ותזכרהו ותעיר עליו: \n"
+ ],
+ [
+ "למדנו בזאת ההלכה שהמטה והמיזרן כאשר יחוברו הנה הן בדמיון כלי אחד ויטמא אחד מהן בהטמא חבירו וכאשר יתפרדו ישאר כל אחד מהן טמא כמו שהיו בעת חבורן ולא יהיה פירודן כמו שבירת כלים שכל אחד כלי בפני עצמו בין בטומאת מת חמורה בין בטומאת שרץ: ואמרו מטה שניטלו שתי ארוכות שלה רצה לומר שאחר שנטמאה המטה נטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה שתי ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבי' לטהרה לפי מה שקדם בפ' שלפני זה כי כאשר נשתברו שתי ארוכות טהורה ובעבור שלא שינה נקביהם והחזיר לה חדשות לא [נטהר כצ\"ל] נטמא אותה בדמיון שנשתברו שתי הארוכות אבל תשאר טמאה וכאשר נשתברו החדשות הנה היא גם כן נשארת בטומאתה מפני הישנות ואם נשתברו הישנות הנה היא טהורה לפי ששרש טומאתה היא ישנה ולזה כאשר נשתברו הארוכות הישנות טהורה על זה השרש והוא אמרו שהכל הולך אחר הישנות: "
+ ],
+ [
+ "טמאה טומאת מת. היא תטמא במת ואע\"פ שנשברה פתחה אשר יפתח מגגה עד שלא נשארה בעלת גג היא טמאה אולם כאשר נשבר קרקעיתה הנה היא לא תטמא ומגורות שבה הם החדרים אשר בה במקומות ממנה: \n"
+ ],
+ [
+ "תורמל. הוא מעור ובתוכו כיס מעור ג\"כ והחמת הוא הנוד וכאשר יפשטו הכבש או העז ישארו מקומות הביצים ממנו כמו שני נודים קטנים וכאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל ר\"ל מצד פיה אשר תמשך לתוך הנוד: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי כי כאשר היתה גבוהה י' טפחים או היה לה שפה הנה היא לא תטמא במדרס הזב שהיא אינה ראויה לישב עליה וכבר ידעת שלא תטמא במשכב הזב אלא הראויה למשכב עוד אמר כי כאשר נפחתה למטה והוא שנפחת קרקעיתה הנה תשאר מקבלת טומאת מדרס לפי שהוא ראוי למושב וחכמים אומרים כי העיקר בו אמנם הוא קרקעיתו ובו הוא כלי עד שתטמא במת ובזב וכאשר בטל העיקר החזירה שלא תטמא במת ונשארו הלוחות אשר בצדה ובעליונה אשר יעשה להחזיק מה שבה ונאמר שהיא תטמא במדרס וזה לא יתאמת והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "משפלת. הקופה אשר יוליכו בה הזבל אל השדות ודמיונה מפורסמת ואנחנו נקרא אותו זנביל וכאשר נפחתה מלקבל רמונים לפי מה שקדם הנה כבר נטהרה רצה לומר שחזרה בלתי מקבלת טומאה ורבי מאיר אומר שאע\"פ שלא תטמא במת היא תטמא במדרס לפי שראויה למשכב וחכמים אומרים שטומאת מדרס דמיון ההריסה לזה הכלי אמנם היה כלי בכונה טמא מת והשיגה טומאת מדרס רצה לומר שהוא גם כן יטמא במדרס וכאשר בטל העיקר ואמרנו שהוא לא יטמא במת כי לא נשאר כלי הנה לא יטמא ג\"כ במדרס וזה הולך על השרש אשר יתבאר בששי מנדה והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת ויש שטמא טמא מת ואינו טמא מדרס הנה כבר התבאר שטומאת מת עיקר והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם ביאורנו שהכרים מעור והשקין מהשיער יעשו ממנו ומרצופין הן הכלים אשר ישימו בו הסחורות במדינות וצורתן מפורסמות ואמר שאלו הכלים אשר ישבו עליהן והן שלימים בלתי שנקבו הנה הוא כאילו נעשו מתחלת ענינם לשני דברים יחד להיותן מכלי קבול ולישב עליהן ולזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כלי קבול ונטהרו מטומאת שרץ הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס. עוד זכר מין אחד מהכלים של עור שהן נעשין לקבול ונתן בה שיעור ואמר כי כאשר היה הכלי ממנו מחזיק כך הנה הוא ראוי למשכב ואפשר לישב עליו ולזה יהיה טמא מדרס אבל כל מה שהוא שלם ומקבל אולם אם נפחת הנה לא יטמא במדרס הזב והטעם בזה ששורש עשייתו אמנם הוא לקבול וקרא אותו לגדלו שהוא נאות למושב ולזה יהיה טמא מדרס וכאשר ניקב בטל העיקר וחזר שלא יקרא כלי קבול וג\"כ הוסר מה שהשיגהו מטומאת מדרס לפי מה שהתבאר בפרק קודם זה הנה כבר התבאר כונת ההלכה ולא נשאר זולת ביאור השמות: קלוסטור. סל יתלה בראש הבהמה בו השעורים הניזון ממנו: ותורמיל. תרגום ילקוט והוא אשר ישים בו הרועה מזונותיו ויתלה אותו בצוארו: כריסית. שק קטן: והחמת. הנוד: ומזודה. הוא כלי של עור ישימו בו הולכי דרכים מזונותיהן ותרגום צידה זוודין: והרבצל. מזה המין ג\"כ ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "חמת חלילין. הוא נוד המזמרים ואין ראוי לישב עליו ולזה לא יטמא במדרס הזב כמו שהשרשנו פעמים: עריבת הפיסונות. היא עריבת הבנאים ילושו בו הגיפסיון בש\"א שכבר נעשה לקבל ויכוננוהו לישיבה א\"כ הוא ראוי למשכב ולזה יטמא במדרס הזב וב\"ה אומרים שאינו ראוי לישיבה א\"כ לא יטמא במדרס הזב ואמנם יטמא בטומאת מת להיותו כלי מעשה ויחזור אב הטומאה במת לפי מה שהשרשנו בפתיחה עוד חזר אל הבדל אחר ואמר שהעריבה ר\"ל עריבת העץ כאשר היתה מחזקת משני לוגין עד ט' קבין והן ל\"ו לוגים ואחר ניקבה הנה היא אז אינה ראויה ללוש בה וראויה לכפותה ולישב עליה ולזה טמאה במדרס הנה שהיא ראויה למשכב לבד ולא תטמא במת מפני שהיא כבר נפסדה מדין הכלים ואם עזבוה במים עד שנסתם הנקב כמו שיקרה לקצת מיני העצים שיתפחו במים הנה כבר שבה כלי ותטמא אז טומאת מת ולא תטמא אז במשכב הזב לפי שהיא אז עריבת הלישה ולא תעשה עריבת הלישה לישב עליה ולא תהיה משכב והוא אמרם בהש\"ס (שבת דף נט.) אומרים במדרס עמוד ונעשה מלאכתנו כלומר כי כאשר ישב הזב על כלי לא יעשה לישיבה אלא לשימוש אחר עד שנאמר לו קום מזאת העריבה ונלוש בה הנה היא לא תחזור משכב אבל אם נגע בה גופו יהיה דינה דין כלים שנגע בהן הזב אשר הן ראשון לא אב ושמור אלו הענינים ואני אבאר זה השרש בהלכה של אחר זה עוד אמר שאם שם זאת העריבה במקום שנושב רוח מזרחית ואבד אותה ופתח הסדיקה חזרה כמו שהיתה שתטמא במדרס הזב ולא תטמא במת מפנים אשר זכרנו והשמיענו זאת ההלכה כי כאשר נסתם הסדק במים כאשר נתפח העץ נחשבהו סתום וישוב כלי קבול וכאשר הסכימו בזה השרש אשר זכרנו והוא שכלי עץ המקבלין כאשר היו שלימים ויוכשרו למה שנעשו לו לא יטמאו משום משכב והנה כאשר נשברו וחזרו שלא הוכשרו למה שנעשו לו ויטהרו מטומאת מת וחזרו אז ראוין למשכב יטמאו במדרס הזב אמר על זה השרש זה חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן הביא במשל אלו הענינים כלי נצרים לפי שבתחלת עשייתן לא יקבלו טומאה עד שתשלם שפת הכלי ובסופן כאשר נשרו שפתותיהן אע\"פ שלא נשאר מהן אלא שיעור מועט הנה הן יקבלו טומאה והוא אומרו כל שהן הנה גם זה חמור בסופו מבתחלתו: וכלי נצרים. הן הכלים אשר יעשו מהקנים הדקים כמו הסלים וכיוצא בהן וכבר קדם לך בפ' ט\"ז שסלים של עץ משיחסם ואז יקבלו טומאה וביארנו שם שענין יחסם עשיית שפת הכלים העגולה בפי הכלי: \n"
+ ],
+ [
+ "חבור לטומאה בשעת מלאכה. ר\"ל כאשר יבקע בזה הקורדום יהיה זה המקל חבור ואם נגע אז שרץ במקל כבר נטמא הקורדום כולו אולם שלא בשעת המלאכה הנה אינו חבור ואם נגע שרץ במקל לא נטמא הקורדום כי איננו ידו כ\"א ע\"ד השמוש: ודיוסטר. היא מלה מורכבת פירוש דיו סטר וכבר ביארנו פעמים שדיו שנים וסטר צד מאמרו ולסטר משכנא וביאור חבור המלה בעל שני צדדים והן שני כלים אשר יעשו מעץ יתחבר אחד מהן בשני בעת המלאכה לבד ואשר יחברם הוא מסמר ארוך וירכב בנקב שלהן בעת חבורן וזה הכלי היה אצלם מן כלי האורגין ועל זה המסמר הארוך היו משימים השתי או הערב ובתוספ' [שם פ\"א] אמרו מסמר שנתנו בדיוסטר להיות מיסך עליו עוד אמר שאם קבע זה הדיוסטר בחתיכת עץ והוא אמרו קבעו בכלונס הוא נס גדול כמו שקדם במדות (פ\"ג) באמרם כלונסות של ארז הנה כאשר נתחבר נטמא הדיוסטר בכללו כאשר נגעה באחד מחלקיו אחר שקבעו בעץ שב בדמיון כלי אחר אבל אין זה הדיוסטר בכללו חבור לזה העץ אשר תקע איתו בו עד אשר נאמר כי כאשר נגע שרץ בקצה זה העץ נטמא הדיוסטר אשר בחלק השני כי זה העץ לא יטמא לפי שאינו כלי כלל וזהו ענין אמרו אינו חבור לו ר\"ל שהדיוסטר הקבוע חבור לזולתה אשר נקבע בו ואם נמצא בקצה זה הכלונס דיוסטר אשר הוא כלי בקצה העץ ומעצם העץ הנה לא יטמא מן העץ זולת מה שקרב מן הכלי ממה שיצטרך אליו הכלי ויעמוד צורתו אם נחתך מן העץ. עוד חזר אל כסא אשר יטמא במשכב הזב בלא ספק לפי שהוא נעשה לישיבה ואמר כסא שקבעו בכלונס טמא ר\"ל שהוא יטמא במדרס כמו שהיה קודם ואינו חבור ר\"ל כי כאשר ישב הזב על העץ לא יטמא הכסא לפי שהכלונס לא יטמא כמו שזכרנו איך שתגיע אליו הטומאה ואם שם בקצה העץ כסא מעצם הכסא הנה לא יטמא ג\"כ רק הכסא לבד כאשר דרס עליו הזב ואם תקע כסא בקצה המעצר אשר יעצרו בו הזיתים והוא אשר תקרא קורת בית הבד הנה הכסא טמא גם כן ואינו חבור אולם אם נעשה מקצה זה העץ כסא והיה הכסא מעצם קורת בית הבד הנה זה הכסא כאשר דרס עליו הזב לא ישוב משכב וזה שהשרש אצלנו כמו שקדם שהזב כאשר ישב על דבר שהוא ראוי למושב אבל זה הדבר הוא כלי לשמוש אחר כגון שיקח מדה מן המדות או עריבת עץ והדומה לזה ויהפכה וישב עליה הנה אין ספק שזה הכלי אשר ישב עליו הוא ראוי לישיבה אבל לא נעשה לזה כלל כי לא נעשה המדה כ\"א למוד בה והעריבה כ\"א ללוש בה ולזה אפשר שנאמר לזב כאשר ישב על כלי מאלו הכלים קום מזאת המדה ונמוד בה או קום מזאת העריבה ונלוש בה וכן ג\"כ נאמר לו בכאן קום מזה העץ ונעצור בו הזיתים ואם היה הכסא אשר בקצהו אמנם נעשה לישיבה אבל להיותו מעצם העץ והעץ עצמו אפשר שנאמר לו בו עמוד ונעשה מלאכתנו הנה זה הכסא לא יטמא משום מושב ואל זה הענין כיון ביאור זאת ההלכה. ואשוב אל שלימות ביאור זה השורש והוא שכל מה שלא נעשה מתחלת ענינו לישיבה אם ישב עליו הזב נוכל לומר לו קום מזה הכלי ונעשה בו זה השימוש הפלוני בלתי הישיבה עליו הנה הוא לא יטמא משום משכב ומושב והשרש אצלנו אומרים בזב עמוד ונעשה מלאכתנו ואמר בזב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא ואמר בת\"כ אשר ישב עליו יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה ת\"ל כלי לא אבן ולא קורה אוציא את אלו ולא אוציא כלי גללים ושל אבנים ושל אדמה ת\"ל הכלי כלי המיוחד ר\"ל המיוחד לקבל טומאה והכלים אשר יעשו מאלו הג' מינים לא יטמאו כלל כמו שקדם ביאורו. עוד אמר שם אין לי אלא כסא וספסל וקתדרא המיוחדים מנין תיבת הבלנים תיבה שפתחה מצדה עריבה משני לוגין ועד ט' קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת ת\"ל וכל הכלי ריבה יכול אפילו כפה סאה וישב עליה תרקב וישב עליו ת\"ל אשר ישב המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו ושמור זה השרש ולא נצטרך לכפלו במה שעתיד שכבר הפלגנו בביאורו ובפירושו: \n"
+ ],
+ [
+ "עד שיקצע. עד שיחתוך קצוותיה וישוה אותם לישיבה ויהיה שם מעשה. אולם מחשבה לבד הנה לא תועיל בה ואחר זה השווי תהיה ראוי למושב: אע\"פ שקבעה בכותל טמאה. ר\"ל בטומאת שרץ לפי שהכלי אשר יקבל טומאה כפי צורתו כאשר נקבע בכותל או בארץ הנה הוא יקבל טומאה כמו שהוא לפי דעת חכמים כמו שהתבאר מדעתם בט\"ו מזאת המסכתא גבי דף של נחתומים וכן בסוף חגיגה (דף כז.) והלכה כחכמים ואמנם יהיה המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה אצל חכמים כאשר נעשה זה הדבר מתחלתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "נבאר אמתת שם הנדבך כי כבר נפל בו רעיון רב לרבים וזה כי לבנאים שני לוחות באורך כל [צ\"ל לוח] רוח כמו ו' אמות ובגבהם קרוב משני אמות ויעמידו לוח בכאן ולוח בכאן וביניהם מן המרחק שיעור אשר ירצו שישימו עובי הכותל עוד ימשכו ביניהן שני עצים ויקשרו אותן בקישורים עוד ישפכו העפר בין שתי הלוחות ויכו בכשילין עד שיגבה הכותל ויקראו זה הבנאין אלטפיא\"ה וכל אחד מאלו הלוחות יקרא נדבך. ובזבים (פ\"ה מ\"ב) אמרו אצבעו של זב תחת הנדבך ר\"ל תחת זה הלוח ואמרם (ברכות דף טז.) האומנים קורין בראש הנדבך ר\"ל על הכותל שבין שני הנדבכין כאשר ידביקוהו כמו שבארנו וכופת הוא חתיכת עץ בלתי חלקה יקבעו בכותל וידביקו עליה הטאפיא לקשור שני הכותלים קצתה בקצתה ויקראו זה העץ אשר יקבעו בכותלים הבנאים הקשר להיותו קושר הכתלים ויתקיימו קצתם בקצתם ולו שני קשתות והוא דומה לכסא ואמר כי כאשר קבעו בראש הכותל ולא בנה עליו וישב עליו הזב טימא אותם על השרש אשר בארנו בכאן בזה הפרק באמרו אע\"פ שקבעה בכותל וכן אם בנה למעלה ולא קבעה וישב הזב על הבנין נטמא הכסא לפי מה שבארתי לך בראש זאת המסכתא שהזב מטמא המשכב ואע\"פ שהיה המשכב תחת אבן מסמא ואם קבעה ובנה עליה והגיע בין שני הכותלים הנה כבר חזר מכלל הכותל וחלק מחלקיו ולא יטמא וזה הדין בעצמו במפץ והוא מן גמי או קנה והדומה לו מן המחצלאות אשר יעשו מהן עליה או תקרה כאשר נתנו אותו על הקורות וקבעוהו ולא השליכו עליו הטיט והאבנים והוא אשר יקרא מעזיבה או נתנו עליו הטיט והאבנים והשלימו השטח ולא קבעוהו עם הקורות הנה הוא גם כן יטמא מן תחת השטח כאשר ישב על השטח כמו שהשרשנו ודע שהאריגות אשר יארגו מהקנים והאמרינש והדומה להן ויעשה מהן מחצלת ושטחים הן אשר יקראו מפץ ולזה המפץ דין ייחד בו ביאורו הש\"ס והנני עתיד לבאר זה במקומו בפ' (צ\"ל בפ' כ\"ד מ\"י) כ\"ג מזאת המסכתא: אם כדרך קבלתה. שקבעה בקרקעית התיבה או המגדל ושלא כדרך קבלתה שקבעה באחד מן הצדדים או קבע צד הכלי בקרקע התיבה אשר אין ראוי שיושם בו דבר ויקבלהו כאשר ימלא המגדל או התיבה: "
+ ],
+ [
+ "סדין. הוא הרדיד הקטן אשר יקנחו בו האנשים ושמו המפורסם במערב אחר\"ס ובמצרים ערצ\"י: וילוך. המסך ומבואר שהמסך תטמא במת לפי שהוא מכלל הבגדים ולא יטמא במדרס הזב ושיהיה משכב לפי שהוא לא נעשה לשכיבה כמו שהתבאר בזה הפרק: עוד שאל ואמר מאימתי היא טהרתו רוצה לומר מתי תסור ממנה טומאת מדרס ולא ישאר אב הטומאה ויהיה מוכן לטומאת מת והדומה לה כדין כל מסך ואמרו בית שמאי משיתבר רוצה לומר כאשר ישברוהו בחוט באורך ורוחב כמו שיעשו במסך ובית הלל אומרים כאשר יקשרו בו לולאות אשר יתלה בהן ורבי עקיבא אומר מעת שיתלו אותו על השער או על המטה והלכה כבית הלל וכבר יראה מן התוספתא שאמרו בכאן טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת ענינו שזה הוילון לא ישאר אב הטומאה כמו שהיה ר\"ל משכב אבל ישוב כמו כלי שנטמא בטמא מת שהוא ראשון ויהיה זה המאמר כמו המאמר אשר נבאר בכ\"ז מזאת המסכת והוא אמרם וסדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ר\"ל שהוא ירד מדרגה וישוב ראשון כמו כלי שנגע במדרס וכן בכאן אמר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו במת כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון לפי מה שהשרשנו וזהו לשון התוספתא בזה סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס ושני המאמרים יחד אמתיים לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד והוא ג\"כ בדמיון כלים שנגעו במדרס כמו שהתבאר במקומו ואשר יתוקן על זה השרש הוא שיהיה אמרו סדין שהוא טמא מדרס שיעורו שהוא ראוי להיות מדרס עשאו וילון טהור מלעשות מדרס ועדיין הוא ראוי ליטמא במת וזה השיעור הוא האמת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמחצלת היא המחצלת העשויה בקנים וחבלים והדומה להן ויטמאו במשכב הזב לפי מה שבארנו בסוף י\"ז מזו המסכת ואמר בכאן כי כאשר משך הקנים על אורך המחצלת שהיא אינה ראויה אז למשכב והוא אמרו טהורה וחכ\"א עד שימשוך הקנים עליו משלשה צדדים על דמיון הכ\"ף והוא אמרו כמין כי ואז תהיה טהורה ולא תטמא במשכב הזב ורוצה בכאן באמרו כמין כי כמין כ\"ף יונית כמו שבארנו במנחות [צ\"ל דף עד ע\"ב ושם בפי' המשנה באר כמין כף יונות שהיא כן ותחסר הצורה.]. (כד) וכאשר משך הקנה על רחבה והיו הקנים קרובים אין בין האחד והשני ד' טפחים אשר הוא שיעור מקום ואין ראוי לישב בין כל שני קנים מהן הנה היא טהורה שאלו הקנים ימנעו הישיבה עליהן ויוציאוה מגדר המשכב וכאשר נחלקה לרחבה אמר רבי יהודה שהיא אז לא תטמא במשכב הזב כאשר נשברו הקנים שלה בחצי: ראשי מעדנים. הן קצות הקשרים הגדולים אשר יקשרו בקצות החבל אשר יארגו בם המחצלאות ויחבר הקנים או האמרינש שלה קצתם עם קצתם וכן הוא פירוש פסוק (שמואל א ט״ו:ל״ב) וילך אליו אגג מעדנות פי' מקושר הידים וזה נגזר מאמרו (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה וכאשר התירו קצות החבל הנה כבר נשרו כולן ושבו בדמיון קנים מפורדים ולזה לא תטמא במדרס הזב: ואם נחלקה על ארכה. ושבה חלקה אם נשאר ממנה ברחבה ששה טפחים ויהיה עליה שלשה החבלים מקושרים הקצוות (כזה) הנה כן יטמאו במדרס הזב ואם נשאר ממנו פחות הנה הן לא יטמאו ובתוספתא אמר ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאות ואמנם זה השיעור הנזכר בכאן הוא בשירי מחצלת וכבר בארנו שהקנוב הוא חתוך הקצוות היוצאין מהאריגה והנה היא תטמא במשכב הזב ואין הלכה כר\"י והלכה כחכמים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נבאר השמות מזאת ההלכה ואחר נגיד עניניה ונאמר כי האורגים יעמידו להן שתי קורות אחד ממעל להן ועליה כרוך השתי והשניה קרובה לארץ וכל מה שיארגו מן הבגד כרוך עליה והשתי נמשך בין שתי הקורות שם הקורה העליונה נקרא כובד העליון ושם השפלה כובד התחתון: ונירים. הן חוטין הארוגים על הקנה אשר בעבירה יגבהו קצת החוטין ויעשו דרך ילך בו האריג בחוט: וקירוס. הוא כמו מסרק אשר יכו בו האריגה ויחברו בו החוטין: וחוט שהעבירו על גבי הארגמן. הוא החוט הנדבק ביריעה כונת הרוקם להעזר בו בהתכנס רקם היריעה בארגמן וכאשר השליך האורג החוט והכה במסרק ונשאר קצת החוט היוצא משפת היריעה וזה החוט יקרא עירה מענין תלייה לפי שהעירה הוא הנתלה הדבק ואם היה כונת האורג שיעזוב זה החוט יוצא משפת הבגד וישליך חוט אחר זולתה הוא עירה שאינו עתיד להחזירה ואם היה כונתו שישוב זה החוט בעצמו באריגת הבגד מהצד האחר כמו שיעשה האורג תמיד שהוא ישוב החוט מיד ליד הנה זה החוט יקרא עירה שהוא עתיד להחזירה: ונפש המסכת. הוא חוט הערב אשר ילך בתוך האריגה בין חוט השתי קודם שיכה במסרק ויחבר אותו אל הארוג מהבגד: ובשתי העומד. הוא השתי הנמשך בין שתי הקורות: וכפול שהעבירו על גבי ארגמן. הוא חוט המוכפל המחובר ביריעה אשר ירקם בו הרוקם עם הארגמן: ואימה. הארג אשר בארך המסרק אשר עליה המטוה כפול ולזה תקרא אלריב\"ה אימה לכפילת הפשתן עליה ועם זה המטוה אשר על המסרק יאמר צמר שעל האימה ובתנאי שיהיה ג\"כ מחובר בארג: ואשוויה. הכוש אשר עליו המטוה אשר ירקמו בו והוא מחובר בבגד: ופיקה. כוש קטן יוכפל עליו המטוה עד שישוב כמין כדור וכל זמן שנשאר מהמטוה כפול על הפיקה הוא אמרו עד שלא פירעה וכאשר הוסר המטוה ממנה עד שנתגלה ונראה הוא אמרו משפירעה ופירעה הוא הגלוי כי פרעה אהרן וזהו באור אלו השמות ואמנם ענין זאת ההלכה הוא מה שאפרש וזה שהשרש אצלנו שלא יטמא בשאר טומאות זולת הצרעת אם לא הארוג לבד למאמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ב) או בגד או עור עד שיהיה בגד ואמרו מה בגד טווי ואריג אף כל טווי ואריג ואם היה הבגד בעת אריגתו ונטמא ממנו במת כבר נטמא וכבר בארנו דין בגד שנטמא במת מהו בפתיחת דברינו ואמרנו כי כאשר יגע באחד מכלי הטומאה או בחוטין הנדבקים באריגה כדין אשר יגע בדבר המחובר חבור חזק נטמאה וכאילו כבר נגע בבגד שנטמא ודין כאשר נגע במה שהוא חוץ לבגד הארוג ואינו מחובר בו כמו העץ והנייר והמסרק או במה שהוא מחובר אבל הוא בלתי נאות עליו כמו עירה שאינה עתיד להחזירה שהוא כמי שלא נגעו בבגד שנטמא במת: \n"
+ ],
+ [
+ "הכונה בזאת ההלכה כמו כונת אשר לפניה ולזה שהוא יאמר כי כאשר נטמאה העגלה או המחרישה או הדברים המחוברים בהן יחשב כמו הדבר אשר נטמא וכבר בארנו בפרק י\"ד מזאת המסכתא העול והקטרב שהן מכלי העגלות וציירנו זה. ועין הוא הטבעת אשר תעשה מהבגד הנכנס בצואר הבהמה כדי שלא תתנגע בקצות הקטרב: ועבות. הדבר אשר ימשיכו בו העגלה ותתקשר בהן: וחרב. עץ דמיון סייף ניתן בעץ המחרישה מחובר בו והוא אשר בו יחזיק המחרשת בידו: וכורך. הוא עץ המעוות אשר ירכיבו בו והוא דומה למרכב האדם והוא אשר יתפשט עם שטח הארץ ולזה תקרא כורך: וביצול. הוא בית יד המרכב במחרישה אשר יטה בה המחרישה כאשר ירצה והוא נגזר מתרגום (שמות כג) לא תטה אשר הוא לא תצלי: ועין של מתכת. טבעת ברזל: ולחיים. שני עצים בקצה העול: ועריים. אלתא אקאת ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "תמונת המגירה מפורסמת ממה שאבאר שני עצים הנצבים אשר יחזיקו היד בכל אחד מהן בעת שינסרו יקרא כל אחד מהן יד מגירה וחוט השיער אשר יקשרו בו המגירה בעליונו שני העצים הנצבי' הוא אשר יקרא חוט ומשיחה לפי שהוא כבר היה חוט וכבר יהיה משיחה והעץ הארוך אשר באמצע אלו שני העצים והוא על ארך ברזל המגירה הוא אשר יקרא אמה וכן בקצות הברזל שני עצים נמשכים קטנים יקראו סניפין והן יסבבו בשני העצים הנצבים בעץ שלישי וגם כן מחודד יפתולו בו החוט אשר ממעל שני העצים עד שתתקיים ותתחזק קצתו בעץ האמצעי הנקרא אמה וזה כולו מבואר מצורת המגירה: ומכבש של חרש. הוא כלי אשר יעמידו בו הנגרים העצים העקומים. וקשתנית קשת המקבת שאוחז ידו עליו בעת שנוקב: ומסר גדול. צורתו ג\"כ ידועה וזה שיעשה מרובע ארוך מעץ דק והמגירה באמצע וזה המרובע יקרא מלבן של מסר הגדול: ואמרו ביתר ובקשת. ירצה בו אם נטמא החץ והוא על הקשת הנה אשר יגע ביתר או בקשת טהור והוא אמרו אף על פי שמתוחה טהורה ואע\"פ שהיתה הקשת והחץ בו: ואישות. מין מהחגב והיא בריה שאין לה עינים כמו שביארנו במו\"ק (דף ו:) ותהיה גם כן בקשת ויתר ובו חץ ברזל ואמר כי כאשר נטמא חץ הברזל הנה המצודה טהור לפי שלא יתחבר בין החץ והקשת ור' יהודה אומר שכל מה שתהיה בקשת מיתר הנה הציידין כולן תטמאו בהטמאות החץ ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דלופקי. הוא שולחן מוכן לשתיה והוא ארוך ובו מקומות לכלי היין ולכלי הפירות ותקרא אצלנו מנקלה: ושיש. אבן גלל והמבואר שאם חיפן כולן בשיש ולא יניחו ממנו מקום שהן טהורים לפי שהכלים המכוסים לא יקבלו טומאה כמו שביארנו ואין הל' כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר הוסר מהשלחן אחד מן השלש רגלים אשר לו הנה הוא אינו ראוי לאכול עליו ואם נטלו כולן הנה ראוי לאכול עליו כמו טבלא כשחישב עליו והוא יקבל טומאה ור\"י אומר שלא תצטרך למחשבה כל זמן שתכשר לאכול עליו הנה הוא יקבל טומאה וכן הדין בדלופקי: \n"
+ ],
+ [
+ "כסא וספסל ודרגש ושרפרף. כולן מינים מהכסא התחלפו שמותם לפי התחלף תמונתן וגדולתן וקטנותן: וקתדרא. תיבה מעץ ישבו בתוכה הנשים שמותם טמאריי\"ה ואמר ניטל אחד מראשיו רוצה לומר אחד מהצדדין אשר אצל ראש הכסא: \n"
+ ],
+ [
+ "כסא הכלה. הוא המחופה באבנים ודומיהן והוא אשר יקראוהו חפוי וכאשר הוסר ממנו הרי הוא כאילו נשבר ולזה לא יטמא מדרס וב\"ש אומרים שהוא כסא עץ וראוי לישב עליו ולזה טמא מדרס ואע\"פ שהוסר החפוי: מלבן של כסא. הוא מרובע יורכב על הכסא וישב למעלה ואמרו [צ\"ל ואמר שמאי] ב\"ש שהוא יטמא מדרס כשישב עליו ואם לא ישב עליו לבדו הנה אם קבעו כסא בעריבה הוא טהור ולא יטמא במדרס לחבורו בעריבה אשר לא תטמא במדרס כמו שביארנו בפרק עשרים ואמר שמאי שאפילו היה הכסא מעריבה ר\"ל שנמצא עם העריבה מעץ אחד הנה הוא טמא מדרס אם ישב עליו ואין הלכה כשמאי: "
+ ],
+ [
+ "כאשר לא יהיו חפויו בולטים על שטח הכסא אבל שוין עמו הנה הוא טמא מדרס ואפילו הוסרו קצת החפוים לפי שיהפכוהו על פניו וישבו עליו הפוך כמו שהראתי לך קודם כאשר לא היו חפויו בולטין עד שימנעו מלהפוך אותו על פניו: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת התמונה מהחפוי מפורסם אצלם והיה להן יוצא ובא הוא בתוך החפוי וחפוים רבים יוצאים מזה והן חפוייו החצונים ומתמונתו הוא מבואר כי כאשר ישאר אחד מן החפויין הנה נשאר בתמונתו ולזה יטמא מדרס ור\"ש יתנה כשישאר מן החפוי הפנימי והוא רחב טפח ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהכסא אמנם נעשה לישב עליו והוא העיקר ואמנם יטמא במדרס הזב וכאשר בטל ממנו זה הענין יטהר מן המדרס בהסרת החפויין ואע\"פ שנשאר בו בית קבול שהוא לא יטמא משום כלי קבול כשלא נעשה להיות כלי קבול הנה כבר בטל ממנו עיקר הדבר אשר נעשה בעבורו והוא המושב ואיך ישאר בו דין המתחדש בו והיותו כלי קבול ואין הלכה כרבי עקיבא והלכה כר' יהודה לפי שהכל הולך על השרשים אשר קדמו לחכמים בפ' י\"ט: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת השידה היא המוכנת לה בית קבול בעליונה ובו בית קבול בשפלותה: והדפין. הן הדפין אשר בצדדין: וישיבת הסתת. המקום אשר ישב בו המסתת והוא יכין לו מקום ישב בו בקצה העץ ואבן על הקצה האחר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו כופת שהיא חתיכת עץ ואמר כי כאשר יוקח זה העץ וסרקו או כרכמו לעשות ממנו פני הכותל הנה הוא כאשר היה לו צורת כלי ויטמא כמו שיטמא כלי עץ וחכמים אומרים שהוא לא יהיה מכלל הכלים בעבור הכרכום לבדו עד שיחוק בו מעט שישתמש בו ואז תהיה כלי וכבר ביארנו בפרק כ' שהסל והכלכלה והדומה אליה לא תטמא משום מושב ואמר כי כאשר מלאוהו מוכין והן חתיכות צמר ופשתן ותיקנן והאחד ממנו מוך עוד ארג סבכה ע\"פ זה הסל או הכלכלה אז יהיה ראוי למושב ויטמא מדרס ותרגום סבכה סרדא והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אסלה. כדור מברזל ובו מקום ישבו עליו בעת הצורך לבית הכסא ועליו כסוי מעור יכוסה בו: וטרסקל. סל קטן ולו חפוי מעור ג\"כ מחובר וכאשר הוסר הכסוי ישאר בלתי אינו ראוי לדבר לא שישב עליו לקטנותו ולא לשום בו דבר להעדר הצדדין: וכסא המרחצאות. הם משיש ואמר שהוא אם היה לוח משיש ולו שני רגלים מעץ וישב הזב על זה הכסא שהוא יטמא ר\"ל שרגליו יהיו משכב עם היות השיש עצמו לא יטמא ואם היה אחד משני הרגלים של שיש ג\"כ הנה הכל טהור לפי שהוא כסא של אבן: ואמרו ששיגמן כמו מאמר ששעמן ושעם הוא הגמי והכונה בזה כי כאשר נמשכו עד שש?ו לוח אחד והבלנין ישבו עליהן והמים ילכו תחתיהן אומרי' חכמים שהן לא יטמאו במדרס הזב באשר עשייתם הוא לילך המים תחתיהן ויעשה מן הקני' והקני' יגביהן ויעשו ג\"כ מן גמי ישליכו עליו הבגדים וידליקו האש בקטורים עד שיתקטרו הבגדים ושמו בל' ערב קנקלין ושמו המפורסם במצרים אלמיש\"ן ואם היו בו שני מקומות יקבלו הבגדים ישוב ככלי קבול ואם היה עשוי ככוורת והוא שתהיה עוברת משני הצדדין הנה הוא לא יטמא והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כדור. הוא הכדור ישחקו בוי ואימום. הוא דפוס של מנעל: וקמיע ותפילין ידועים. ואלו המנויין כולן חיצוניהן מעור ובתוך הכדור סובין או מוכין וכן האימום ובתוך הקמיע והתפילין בתים הכתובות בו. ואמר כי כאשר הכלי נגע במת והיה זה הכלי אב הטומאה אחר נקרע העור הנה אשר יגע בדבר אשר הוא תוך העור טהור לפי שאינו מעצם הכלי ולא מחובר אליו: ואוכף. הוא דמיון המרדע מפורסם הצורה וירכבו עליו: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון התורה בזב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא (ויקרא ט״ו:ט׳) הנה הוא ימנה הדברים אשר ירכב עליו הזב ואע\"פ שיש בינו ובינם מסכים הרבה הנה הוא יטמאם ויתחייב להן דיני המרכב כאשר הן נעשים לרכיבה: וזריז האשקלוני. הוא חגורה רחבה תרגום ויחבש וזריז: ועביט. עגלה יעשו על גב הגמל וירכבו עליו תרגום (בראשית ל״א:ל״ד) בכר הגמל בעביטא דגמלא: וטפיטן של סוס. סרג אלפרס ואמר ר' יוסי שהטפיטן לא יהיה מרכב הזב אבל אמנם יהיה מושב שלא נעשה לרכיבה אלא לעמוד עליו וכבר ביארנו בפ\"ק שמנה עשר שהזב כאשר עומד על דבר אשר יטמא במדרס הזב הנה ישימהו מושב: וקומפון. שדה ששוחקים בו המלכים שמו בלשון יון קומפון ובלשון לעז קמפי אולם אוכף הנאקה. הנה הוא יטמא משום מושב והוא ענין אמרו טמא לפי שהוא ישב עליו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שקדם מחלוקת בין ר' יוסי וחכמים בטפיטן של סוס אם הוא מרכב או מושב וכן אמרנו באוכף של נאקה שהוא מושב לא מרכב שאל ואמר מה בין מרכב למושב שזה אב הטומאה וזה אב הטומאה ואמר שהמרכב חלק מגעו ממשאו לפי שהאדם אשר יגע במרכב הזב יטמא ולא יטמא בגדים בשעת מגעו ואשר ישאהו הוא טמא ומטמא בגדים בשעת נשיאותו אולם המושב שוה בו הנגיעה והמשא שהוא מטמא בגדים וכבר הקדמתי אלו השרשים כולן וביארנו ראייתם בפתיחת דברינו בזאת המסכתא עם הפרק הראשון ממנו ואנחנו נבאר זה ג\"כ בזבין: והתפית. הן עצים ישימו אותן על גבי החמור ויעתקו עליהן המשואות ואי אפשר לאדם לרכוב עליו אם לא בשנוי נקביו או בהסרת העצים אשר בין הנקבים ושם זאת התמונה האוכף הפרסי: \n"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו טמאים מדרס. ואע\"פ שלא נעשו לישב עליהן ואמנם נעשו בחק המת אשר אין לו משכב ומושב כמו שביארנו בפתיחת דברינו: ומשבר של חיה. הוא הכסא אשר יעשה לאשה ההרה לישב עליו אצל הלידה כמו (ישעיהו ל״ז:ג׳) כי באו בנים עד משבר: שהוא כורם עליו. ישים עליו הבגדים עד שיהו מקופלים ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "חרם. שם השבכה אשר יצודו בו הדגים וכן רשתות ומכמרות שם סבכות הציידים והן כולן מל' עברית. אמר (חבקוק א׳:ט״ו) יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו ואמר (איכה א׳:י״ג) פרש רשת: וזוטו. הוא שפת הסבכה והוא מקום דומה לכלי צר הפה מאד והוא בדמיון בגד ולזה הוא טמא: ומדף. הוא לוח מסובך מעץ ובזה העץ מסובך דבר יחזיק בה הצייד מרחוק וכאשר ינוח העוף בזה הכלי ינתק החוט ויפול עליו זה הלוח: פלצור. הוא מעץ ג\"כ יצודו בו העופות: ומצודות הסכרים. מצודות יפסיקו המים בימים עד שיתקבצו שם הדגים ואחר יוציאו המים וישארו שם הדגים וזאת המצודה צורות מפורסמות אצלן ויקראו סכרים להיות חותכים דרך המים וסוכרין מעבריהן כמו (בראשית ח׳:ב׳) ויסכרו מעינות תהום: והאקון. הוא הסל אשר יצודו בו הדגים והוא מפורסם אצל הכל: והרטוב. מכלי ציידי העופות והוא מכלי עץ: והכלוב. הוא גאביא\"ה בלע\"ז מלשון ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה׳:כ״ז): \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יעלם ממך בכל זה הפרק השרש אשר קדם זכרו והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת וכן כאשר תשמע תמיד מדבר מהדברים שהוא טמא מת אין הכונה שהדבר לא יטמא בטומאה מן הטומאות זולת טמא מת אמנם הכונה שזה הדבר לא יטמא במדרס הזב ויהיה מושב אבל הוא מטמא במת ובשאר טומאות ובמגע הזב ויהיה ראשון לטומאה לא אב לפי השרשים הקודמים בפתיחה ואחר שתשמור זה הענין לא ישאר בזה בלתי ביאור השמות עם ההערה על קצת ענינים. וכאשר היה התריס כפוף ר\"ל הפוך השפה הנה ראוי למושב וזה טמא מדרס: וקונפון. הוא שדה. ודיצת הערביים הוא תריס קטן יקרא אלאגפ\"ה אין ראוי לדבר זולת ללעג ולשחוק: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר וכבר הקדמתי שרשו וביאור אלו השמות כבר קדמו גם כן: \n"
+ ],
+ [
+ "הבאה במדה. היא אשר תחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש שהיא לא תטמא באופן מאופני הטומאה כלל כמו שביארנו בפרק י\"ב [צ\"ל ט\"ו] מזאת המסכתא וכבר הקדמתי ביאור שרשי שארית ההלכה בפרק כ': "
+ ],
+ [
+ "הבאה במדה. אשר תחזיק מ' סאה כמו שהתבאר למעלה וביאור שארית זאת ההלכה בי\"ט מזאת המס'. \n"
+ ],
+ [
+ "תרבוס. כלי מעור ואשר היא אצל המקיזים יעשו לישב עליה או לסמוך עליה ולזה טמאה מדרס ושרש זה כבר התבאר בפרק כ' והעור אשר יעשה להשיר עליו הזיתים אינו כלי ולזה אין בו טומאה כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "בסיס. היא תושבת תרגום כנו בסיסיה ואלו הדינים ראוין להן לפי תמונתן ומה שנעשו אליו ובעבורו שכל מה שנעשה למושב טמא מדרס וכל מה שיהיה מן הכלים לא נעשו למושב הנה הוא טמא טמא מת ושאר הטומאות כמו שהשרשנו בראש זה הפרק וכל מה שאין עליו צורת כלי בשום פנים הנה הוא טהור מכל טומאה ר\"ל שלא יקבל טומאה כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "פנקסיות. הן כל שתי לוחות מזדווגות יהיו לסופר או לזולתן ושם פנקס על האמת אמנם הוא לסופר ואפיפורין הוא כסא של פרקים כאשר יתפשט יהיו שתי לוחות וישב הסופר עליו וכאשר יתקבץ ישוב לוח אחד וצורתו מפורסמת אצל האנשים כולן וכבר בארתיו לך בפ' ט\"ז: בית קבול שעוה. מקום ישימו בו השעוה וכבר בארתיו לך בפ' י\"ז: וחלקה. הוא לוח פשוט אין לו בית קיבול ולא כלי קיבול ולא תורת כלי עליו יהיה מפשוטי כלי עץ לקטנותו ולזה טהור מכלום: \n"
+ ],
+ [
+ "זגגין. בעלי הזכוכית שהם יסדרו עליו כלי זכוכית כאשר נעשו: ושל סרגין. אשר ישימו עליו השבכין תרגום שבכין סריגין: \n"
+ ],
+ [
+ "משפלות. הוא כלי הנקרא שדריא\"ש: והפוחלץ. ידמה שבכה מחבלים יעתקו אותו על הגמלים ומפורסמת היא אצלן וידונו עליה שלא תטמא כלל לפי שהיא אינה צרת הנקבים כמו משפלת של תבן ויהיה כלי קבול ואינן ראוין לישב עליהן לעובי חבליהן ולזה לא תטמא במדרס ולזה היא טהורה מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר יעדנו בפ\"כ בביאור המפץ ומשפטו בזה המקום ואומר שהאריגות הפשוטות אשר יארגו מהאמרינ\"ש והקנים והגמי והגומא וכפות התמרים והחריות והדומה לזה הוא אשר יקראו מפץ ושמור התנאי אשר התנינו באמרנו פשוטות שהן בדמיון המחצלאות וידוע שכבר יעשו מאלו האריגות כלים כמו הקופות והסלים והדומה להן והן מכלל כלי עץ כמו שביארנו פעמים לפי שיש להן בית קבול אולם זה המפץ כבר התבאר בהש\"ס בגמרת שבת (דף פד.) שהוא טמא במדרס וטמא טמא מת ר\"ל בשאר הטומאות אבל אין לו טהרה במקוה כלל ואמנם טהרתו כשיחתך עד שישאר ממנו פחות משיעור טומאתו שהוא ששה על ששה כמו שהתבאר בכ\"ז מזאת המסכתא וזה הדין אשר יחד בו המפץ ושמע לשונם בזה וזה שהוא אמרו שם מדרס כלי חרס מנא לן דטהור ר\"ל מאיזו ראיה נלמד שכלי חרס לא יהיה לו משכב הזב שכאשר ישב עליו הזב לא יהיה אב כמו שביארנו בפתיחת זאת המסכתא ולקחו ראיה על זה מאמרו הש\"י (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא יש לו טהרה במקוה אף משכבו יש לו טהרה במקוה לאפוקי כלי חרס שאין לו טהרה במקוה כפי מה שהתבאר בתורה שאין לו טהרה אלא שבירה והקשו בעלי הש\"ס ואמרו (שם) מותיב רבי אלעי מפץ במת מנין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב ר\"ל שטהורים במשכב הזב לפי שהן אינן ראוין למשכב טמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת ור\"ל המפץ אשר יטמא במשכב הזב שהוא ראוי למשכב והש\"י אמר כל משכב הנה התבאר בזאת הברייתא שהמפץ טמא במשכב הזב ואמרו אמאי והא לית ליה טהרה במקוה הנה כמו שיטמא המפץ במשכב הזב אע\"פ שאין לו טהרה במקוה כך אפשר שנאמר שכלי חרס יהיה טמא במשכב הזב אע\"פ שאין לו טהרה במקוה ותירצו שם על זאת הקושיא ואמרו תרי קראי כתיבי כתיב ואיש אשר יגע במשכבו וכתיב (שם) וכל המשכב אשר ישכב עליו הא כיצד יש במינו אע\"ג דלית ליה טהרה במקוה אין במינו מקיש משכבו לו ופירש רבי יוסי הלוי גאון ז\"ל זה המאמר שהמפץ כאשר יש במינו מה שיטהר במקוה והן הכלים הנעשים מזאת האריגה בסלים ובקופות הנה הוא יטמא במשכב הזב ואע\"פ שאין לו טהרה במקוה וזהו ענין אמרו יש במינו אע\"ג דלית ליה טהרה במקוה אולם החרש אשר אין במינו מה שיעשה ממנו דבר שיש לו טהרה במקוה הנה הוא לא יטמא במשכב אבל נאמר מקיש משכבו לו וביאר גם כן טעם אשר התחייב שיהו הכלים הנעשים מהמפץ יש להן טהרה במקוה והמפץ עצמו אין לו טהרה ואמר שהטעם בזה שהקופות והסלים והדומה להן נכנסות במאמר הש\"י באמרו (במדבר י״ט:ט״ו) כל כלי ומאשר כלל בו הטומאה בכלל הכלים ג\"כ תטהר במקוה כי בכל מה שגזר בו הטומאה אמר במים יובא זולת כלי חרס אולם המפץ הנה אינו בכלל כלים ואמנם חייבנוהו טומאת מדרס ברבוי מאומרו כל המשכב אשר משמעו כל מה שראוי למשכב וזאת המחצלת ראויה למשכב כמו שביארנו עוד חייבנוהו ג\"כ טומאת מת מק\"ו כמו שקדם מפני מה שאמרנו כי דבר אשר לא יטמא במדרס יטמא במת וזה המפץ אשר יטמא במדרס כ\"ש שהוא יטמא במת וכאשר נתרבה לטמא אמרנו נהי דאיתרבי לטומאה אבל לטהרה לא דלא אשכחן בזה קרא כלל לא לטומאה ולא לטהרה וזה הטעם אצלי יותר טוב ממה שנאמר עליו. הנה כבר התבאר לך מכל מה שקדם שהמפץ אין לו טהרה במקוה כמו שבא לשון הש\"ס ושמור זה השרש הגדול ויתבאר לך ג\"כ מהמפץ על אמתתו ולא אצטרך בביאור אלו השמות במה שעתיד: ושל צבעין. אשר ישימו עליו הצבעים הבגדים: ושל גתות. אשר ישתמשו בו בשעת הגתות לכסות הענבים והזיתים או לאוספן עליהם: \n"
+ ],
+ [
+ "המקבלים כשיעור. אם תקבל החמת ד' קבין והתורמיל ה' קבין כמו שהתבאר בראש פרק כ' וכבר ביארנו בפרק העשירי שכל מה שיעשה מעור הדג לא יקבל טומאה וכבר הקדמתי לך בי\"ז כי כל שבים טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "לשטיח. לפרוש אותו על הארץ ולישב עליו: לתכריך כלים. יכרכו בו כלים כגון סכינים או מחטין או מספרים: ושל רצועות. שהוא מוכן לחתוך ממנו רצועות ומנעלים ומה שדומה לזה: \n"
+ ],
+ [
+ "סדינים. ידועים: וילון. מסך: ושל צורות. שיש בו צורות והונחו לעיין בהן הרוקם ויעשה כמותן: \n"
+ ],
+ [
+ "מטפחת. מנטיל. ואמרו בכאן של ידים רצה לומר העשוי לקנח בה את הידים: \n"
+ ],
+ [
+ "פרקלינין. יעשו צורת יד מעור ילבשהו האדם הצייד על ידו וישאו ביד ההוא העופות בעלי הצדה ושמותם מפורסם בערבי אלקסא\"ט: וקייצים. הם המיבשים הפירות הלחים כתאנים וענבים וכבר התבאר וידעת שם הקייץ: \n"
+ ],
+ [
+ "סבכה. היא כפה ישאוהו הנשים על ראשן והיא סבכה דקת הנקבים מאד ולזה נקרא סבכה עד שיראה השער מתחתיה וכאשר היא של ילדה ראויה לישב עליה ולזה נאמר בה שהיא טמאה מדרס ושל זקנות אינה ראויה למושב לגודל נקביה או לתכונת מלאכתן ושל יוצאת החוץ שהיא מוכנת כאשר תצא מבית לבית ישאו אותה על ראשן וכבר פירשו יוצאת החוץ מענין הפרסום תרגום (בראשית לד) הכזונה הכנפקת ברא הכוונה בזה שזאת הסבכה אינה כלי: \n"
+ ],
+ [
+ "מהוהה. בלויה: בריאה חזקה. וענין הולכים אחר הבריאה ואחר הגדולה ואחר הפנימית שאם היתה זאת אשר הולכים אחריה כבר נקבה כמוציא רמון כבר נטהרה ואע\"פ שהאחרת הדביקה בהשלמה ואמר ר' שמעון בדמיון זה כי כאשר נקב קרקע המיחם באש ולקח כף מאזנים של נחשת והדביקו בקרקע המיחם לחזק אותו אם הדביקה מבפנים הנה המיחם נשאר בדין שלו ויקבל טומאה ואם הדביקו מבחוץ הנה יראה בו הדביקה והוא טהור ואם הדביקו מצד המיחם להיות צדו ג\"כ כבר נקב וחלש הנה הוא טהור על כל פנים ואין הלכה כר' שמעון. ושרשי זה הפרק כולו כבר הקדמתי לך וזה שכל מה שאינו ראוי למשכב או אפילו ראוי אבל לא נעשה למשכב הנה הוא טהור מן המדרס ויטמא במת ובשאר טומאות מפני שהוא כלי כמו שהשרשנו בפרק כ' מזאת המסכת וכל מה שאמר בו בזה הפרק טהור מכלום הנה הוא אם להיותו מחמר לא יקבל טומאה כמו כלי אבנים וכל מה שבים כמו שהתבאר בעשירי או להיותו מכלי עץ מחזיק ארבעים סאה כמו שהקדמנו בחמשה עשר בזה או להיותו אין תורת כלי עליו או היות זה הדבר אינו ממשמשי אדם לפי מה שהשרשנו בפרק שביעי ובזה השרש היה תרבוס של זיתים ומפץ של גתות וסדין של צורות והדומה להם לא יקבלו טומאה כלל והבן אלו הענינים שהן העיקר אשר בו תשפוט כל טומאה וטהרה על הכלים אשר תדע אמתת שמו במשנה או לא תדע: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זאת המסכתא שמשקין טמאים יטמאו הכלים מדרבנן ואמר בכאן שיש להם אחוריים ותוך ר\"ל דין אחוריים ותוך וזה כי כאשר נטמאו אחורי הכלים במשקין טמאים לא נטמא תוכו אבל יהיו אחוריו טמאים ותוכו טהור וכבר זכרנו זה פעמים במה שקדם בביאור המשנה ופירושה בחגיגה (דף כב:) אולם כלים שנטמאו במשקין טמאים מתוכו הנה הוא טמא כולו וא\"ר מאיר שזה הדין לא יהיה אלא במה שיש מבואר על אופן מהפרסום ואז נאמר כי כאשר נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו אולם אם לא היה לו בית יד יורה על אופן מהפרסום כאשר נטמא במשקין בין מתוכו בין מאחוריו נטמא כולו ותרגום שבר תבר ולזה נקרא תובר להיותו נשבר והקבוץ תוברות ואין הלכה כרבי מאיר. ענין אין לו אחורים רוצה לומר שאין לו אחוריהם חלוק מתוכן אבל כאשר נטמאו אחוריהן במשקין נטמאו כולן והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "חרחור. הוא הברזל הדומה לרומח יהיה בקצה המרדע ודרבן ברזל הוא בקצה השני ![](\"\")
וכלל הכלי בעצו וברזליו יקראו מרדע ואמר ששבעה טפחים מעץ המרדע ממה שימשך לברזל אשר בקצה האחד אשר שמו חרחור וכן ד' טפחים מזה העץ שימשך לקצה הדרבן הנה הוא כמו תוך הכלי ומה שהיה חוץ מאלו השעורים הנה הוא כמו אחורי הכלי וכאשר נפלו משקין טמאים חוץ משבעה לחרחור וארבעה לדרבן יהיה המקום אשר נטמא ומה שיתחבר בו מחוץ טמא והשבעה אשר ימשך לחרחור או ארבעה לדרבן טהור כדין כלי שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו ור\"מ אומר שאפילו נפלו משקים טמאים על קצה תכלית המלמד נטמא כולו ואמנם נזכרו אלו השעורים לשירים ר\"ל כאשר נשברו אם נשאר ממנו אלו השעורין הרי הן יקבלו טומאה שאפשר שיעשו בהן מעין מלאכתם ואם נשאר ממנו פחות מזה השיעור הנה הוא שברי כלים ולא יטמאו והלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "זומא ליסטרא. כלי ברזל בקצה האחד צורה והקצה השני שפוד בעל שלשה טפחים ור\"ש דומה למכריע וזה שהוא יאמר שאלו הכלים כאשר נטמאו אחוריהם במשקין הנה הדבר אשר יהיה בתוכו טהור אבל הכלי כולו יצטרך טבילה כאילו נטמא כולו הנה לענין שנטמא הכלי בעצמו אמרו [צ\"ל אמר] אין להם אחורים כר' יהודה ולזה יטבילו את הכלי לפי שכאשר נטמאו אחוריהן נטמאו כולן ולענין טומאה מה שבתוכם ישים להם דין אחורים וכאשר נטמאו אחוריהם לא נטמא מה שבתוכם והלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "הרובע וחצי הרובע. הוא שיעשו שני כלים חקוקים מעץ אחד או משני עצים מחוברין על דמיון זאת הצורה ![](\"\")
ואמרו לפני ר' עקיבא שזאת המדה הקטנה כאילו היא אחורים למדה הגדולה והשרש בו כלי שנטמא תוכו נטמאו אחוריו כמו שבארנו בתחלת הפרק וכאשר נטמא הרובע במשקין טמאין הנה ההקש שיטמא חצי הרובע אמר להן ר' עקיבא שיחס אחד מהם לשני יחס אחד ושהוא כמו שאמר שחצי הרובע אחורים לרובע כן הרובע אחורים לחצי הרובע שלא יקדם אחד מהן לשני בדבר מהדברים וזהו ענין אמרו של כת קודמים ענין זה הספור אשר אפשר בו שישים הקודם אי זה מהן שירצה והאחר נמשך אליו וכל מה שיתקיים בו קודם אפשר שיאמר בו שהוא מאוחר ודברי רבי עקיבא אמתיים: "
+ ],
+ [
+ "אמרו נטמא הרובע. רצה לומר כאשר נטמא תוכו וכן אמרו נטמא חצי הרובע אין חולקין את הגביין לא נעמיד הצדדין עד שנאמר קצת זה השטח טהור וקצתו טמא אבל טהור הרובע והחצי רובע טמא ואע\"פ שהוא שטח אחד. עוד חזר על אלו הפרקים הקודמים כולן והוא אמרו הרובע טמא וחצי הרובע טהור או הרובע טהור וחצי הרובע טמא ואמר כשהוא מטביל מטביל את כולו ואע\"פ שאינו כי אם אחד משני החלקים אותו שנטמא לפי שהוא עצם אחד ואין הלכה כר\"מ: \n"
+ ],
+ [
+ "כני כלים. מושבותם: ואוגניהם. צואריהם: ואזניהם. האזנים אשר יצאו מעצם הכלי וירכיבו בהן הבית יד כמו שיעשו בקיתונות ובקדרות של נחשת: וידות הכלים. הבית יד שלהן ומבואר הוא שאמרו בכאן שנפלו עליהן משקין ירצה בו משקין טמאין וכבר ידעת שטומאת משקין לכלים מדרבנן כמו שבארנו ותכלית מה שחייבו הטומאה לכלי עצמו אולם כאשר נפלו משקין טמאין על פיו או על אוגנו מבחוץ או על אזנו הנה לא יטמא שאלו הדברים כולן הן נבדלים מהכלי וכן הבית יד ואפילו היה לו בית קבול לפי שתכלית מה שגזרו שיטמאו כלים לא שיטמאו ידות הכלים והמאמר כולו מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "בית הצביעה. מקום בעובי ראש הכלי כדי שלא יכניס ידו בשפלות הכלי וא\"ר טרפון שבעריבה גדולה לבד אשר יהיה בו דין בית הצביעה ר\"ל כי כאשר נטמא גב הכלי לא נטמא בית צביעתו ור' עקיבא אומר בכוסות לבד זה הדין כי כאשר נטמא גב הכוס לא נטמא בית צביעתו ור' מאיר אומר כי היות בית הצביעה נבדל הדין מן גב הכוס אמנם זה הענין היות היד טמאה או טהורה ר\"ל כי כאשר היתה ידו טמאה והחזיקו בכלי בבית צביעתו נטמאו משקים שבבית צביעתו ונטמאת בית צביעתו בלא ספק מפני אלו המשקין הנה אחורי הכלי לא תטמא ומשקין הבאים מחמת ידים טומאה קלה מאד כמו שבארנו בפתיחה וכן אם היה גב הכלי טמא וידיו טהורות והחזיק הכלי בבית צביעתו הנה ידו לא תטמא ור' יוסי אומר שהיות בית הצביעה כנבדל מאחורי הכלי אמנם זה בידים טהורים לבד כאשר החזיק הכלים בבית צביעתו הנה ידיו כפי מה שהיו עליו מן הטהרה ואע\"פ שאחורי הכלי טמאים וכל מה שתראה בזה הפרק ממה שיראה לך שהידים יטמאו מאחורי הכלי שנטמא במשקין זה הנה דעת ר' יהושע כמו שהתבאר בשלישי ממס' ידים אבל חכמים אומרים שכלי שנטמא באב הטומאה לבד הוא אשר יטמא את הידים כמו שהתבאר שם והלכה כתנא קמא אשר אמר כל הכלים יש להם בית הצביעה ואמר רבי יוסי שזה אמנם הוא שלא יטמאו ידיו בבית הצביעה אע\"פ שאחורי הכוס טמאים והוא המשיל בזה משל ואמר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ממה שקדם ביאורו: \n"
+ ],
+ [
+ "ביאור בזאת ההלכה שכל מה שנזכר בזה הפרק והוא אמרו כלים שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו ואם נטמא אחוריו לא נטמא בית צביעתו אמנם זה לתרומה לבד אולם לקדש כלי שנטמא אחוריו נטמא כולו והוא אמרו כלי הקדש אין להם אחורים ותוך ואין להם בית הצביעה וכן ג\"כ אינו מותר להטביל כלים בתוך כלים לקדש כמו שישימו כלים קטנים לתוך גדולים ויכניס הכל במקוה אבל אמנם יטבילו הכלים אחד אחד זהו הענין הצריך באלו הכלים בקדשים ואולם לתרומה מטבילים כלים לתוך כלים וזהו כולו למעלת הקדש ולגדלו וכבר נמנו אלו הדברים בכלל מעלות הקדש כמו שהתבאר בשלישי מחגיגה (דף כ:) ואמר יורדין לידי טומאתן במחשבה המשל בזה שהנה כבר הקדמתי לך שטבעת אדם מקבלת טומאה וטבעת בהמה אינה מקבלת טומאה ואם היה אצלו טבעת בהמה וחשב עליה לשומה טבעת אדם הנה היא מקבלת טומאה בזאת המחשבה והוא אמרו יורדים לידי טומאתן במחשבה וכאשר חזר אחר זה וחשב עליה להחזירה לבהמה כמו שהיתה הנה היא לא תנצל מהטומאה בזאת המחשבה והוא אמרו והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה אולם אם היתה טבעת אדם אשר היא מקבלת טומאה וחשב עליה להחזירה לבהמה הנה זאת המחשבה בלתי מועילה עד שיעשה מעשה אם כשישוף אותה או שישנה תמונתה ואז תשוב שלא תקבל טומאה והוא אמרו אין עולין מידי טומאתן אלא בשנוי מעשה וכבר התבאר ענין הכלל בכללות והוא כלל אמתי לא יפול בו דבר מן התנאי והספק ושמור אותו שהוא גדול התועלת: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר הקדמתי לך שכלי עור וכלי עץ אמנם יטמאו מן התורה בשאר טומאות מקבלים לבד ואלו הכלים אשר נמנו בכאן הן יתפשטו ויחזרו ויתקבצו ויחזירו מקבלים לפי שיש להן לולאות וקרסין יכנסו בלולאות ויחברו הכלי: וסנדל עמקי. הוא שילך בו בארץ הלחה [העמוקה] והיתה תמונתו מפורסמת כמו שזכרנו: והלדיקי. מיוחס על הארץ המפורסמת היום בלדיקין: וענין אמרו מטמאים ומטהרים שלא באומן כי כאשר הורכבו קרסים בלולאות ואפילו [בלי אומן כצ\"ל] כלי אומן ויחבר הכיס עד שיחזרהו כלי קבול הנה הוא יטמא וכן אם היה מעשה אומן ואחר בא הדיוט ומתח הפתילים העוברים בלולאות והסיר קשורו ופשט אותו הנה הוא כבר נטהר ואמר ר' יוסי שהכלים כולם ג\"כ לא יצרכו לאומן אבל כל ששם לכלי צורה יקבל בו הטומאה הנה הוא יטמאהו ואע\"פ שהוא הדיוט וכן אם הפסיד ממנו זאת הצורה ואפילו הוא הדיוט הנה כבר טהר זה הכלי מטומאתו ואמנם אלו הכלים הנזכרים בכאן לפי שהן ואע\"פ שהן חלולים ואין להם צורה תקבל בו הטומאה הנה הוא יקבל טומאה בזה הענין כי אפילו בלתי אומן יכול לתת אליו זאת הצורה בקלות וזה כשיתחבר לבד כאילו הן שלימין לא יעדרו צורה ולא נתלה במעשה אומן בלתי כפיפה מצרית לבד אשר היא טמאה [צ\"ל טהורה] מיד שחותך עוביה והפסיד צורתה כי האומן לא יכול להשלימה ואיך ההדיוט והלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "דע כי שנצות שם הפתיל אשר יכנס בלולאות הכיס ויחברהו וענין נפשט שיתפשט וישוב עור פשוט ויסור ממנו הקשה: וצרור המרגלית. הוא שעצמותו בעור ויהיה מקומו כמו כיס קטן אולם כאשר כיס מעות בעור הנה מקומו א) בית קבול אין עליו אין עליו פירוד המעות כצ\"ל. (ואע\"פ שאין עליו תמונה לפרוד המעות) והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו כף מעור ישאו אותו אשר ילקטו הקוצים בידיהם שלא יזיקו אותו: הזון. אזור מעור מפורסם הצורה יקשרו אותו כמו חגורה ומזה הענין והזונות רחצו (מלכים א כ״ב:ל״ח): והבור כייר. דמיון שני לוחות מעור ישימו על הארכובות כדי שלא יזוקו בארץ העושין בעבודת האדמה כאשר יכרעו על ברכיהן: והשרולים. כמין בית יד של עור חזק יכניסהו האומן בזרועותיו כדי שיחזקו בגדי זרועותיו ולא יבטלו אותו ממלאכתו ונאמר שענין זאת המלה בלשון רומי הכנסת היד: וכבר קדם שפרקלימין הקאנש וירמוז בכאן אשר היא של קייצים כמו שהתבאר בכ\"ד: ובית אצבעות. אזני' יכניסו בו האצבעות הקייצין אשר ישירו הפירות: ואוג. אלסימא\"ק וכבר קדם שכלי עור אמנם יטמא מהן מקבליהן מן התורה ואלו הנזכרים לא גזרו עליהן: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר נקב החמת והיה טהור מפני הנקב כמו שהתבאר בפ' כ' עוד קשר זה הנקב וסתם אותו הנה הוא טהור ולא יקבל טומאה מפני הנקב וזה הקשר אינו כלום ולא יתקיים עליו אא\"כ הוא חמת הערביים שמדרכן לקשור החמת שלהן בקיום ובגמ' מנחות (דף לז:) אמרו האי מאן דצרייה לגלימיה לא עבד ולא כלום כמאן דשרי דמי דתנן כל חמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביים ואמר ר' מאיר אם היה קשורו קשור מקרי כפי העת ואחר התיר אותו יחשב כאילו הוא מותר ויהיה טהור ואולם אם קשרהו והתקיים עליו שיהיה צרור עולם הנה הנקב כבר נסתם ומקבל טומאה ואמר ר' יוסי שכל החמתות ואפילו של ערביים צרורות טהורות בין צרור שעה בין צרור עולם והלכה כתנא קמא: \n"
+ ],
+ [
+ "לשטיח. לשטח: סקורטיא וקטבוליא. הוא עשוי לשכב עליך: עור החמור. העור אשר יקשרו באמצעיתו הדבר אשר יעתקו על החמור: עור הכתן. העור אשר יחגור אותו הפשתני בעת נפצו הפשתן תרגום פשתן כיתנא: עור הכתף. העור שמשים הכתף על כתפו: ועור הרופא. העור שמשים הרופא תחת המכה על ארכובותיו כאשר ירפא המכה: עור העריסה. עור ישימו תחת הקטן קודם שמשימים אותו בעריסה כדי שלא ילכלך מה שתחתיו מהבגדים ויתלו גם כן בצוארי הילדים עור כאשר יתחיל לישב יכסה גופו כדי שלא יטנף בגדיו בקיץ מפני השרב והוא הנקרא עור הלב של קטן: עור הסרוק. ישימו בו מוכרי הצמר הצמר הסרוק: עור הסורק. העור אשר יקשור סורק הצמר על ארכובותיו ויסרוק עליו ואלו כולן ידוע מתחלת עשייתן שהוא כבר ישב עליהן ולזה טמאים מדרס והלכה כחכמי': \n"
+ ],
+ [
+ "עב כסות. מכסה עור יעשה כמו תיבה שמניחין בו הבגדים ושמו מפורסם ציבה. וכן תכריך כסות הוא העור אשר יחברו בו הבגדי' ואמר שהוא ג\"כ טמא מדרס. וכן תכריך ארגמן העור אשר יחברו לו הארגמן הוא טמא מדרס לפי דעת בית שמאי. עוד אמר שהעור שעשוי חפוי לכלים טהור מכל טומאה לפי שחפויי הכלים טהורים כמו שביארתי לך ואמנם חפוי המשקלות טמא לפי שהוא כלי קבול עשוי לקבלה והמשקלות עצמם אינם כלי ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היה הכלי שלם הצורה איננו חסר דבר הנה כאשר יחשב עליו שישים זה העור לשטיח או לכר או לכסת או לתכריך כסות ומה שדומה לזה הנה הוא ישוב מקבל טומאה כמו שקדם אולם אם היה חסר דבר מהמלאכות ואז יהיה ראוי לזה הדבר אשר חשב עליו הנה זאת המחשבה בלתי מועילה ולא יטמא בזאת המחשבה זולת חפוי העור אשר יהיה על המרכב והוא אשר יקרא עוצבא והוא כאשר חישב עליו לשום אותו חפוי ולרכב עליו יטמא עם היותו בלתי שלם מלאכה: \n"
+ ],
+ [
+ "המחשבה מטמאתן. הוא כאשר חשב עליה לישיבה יהיו ראוין ליטמא מדרס. אולם עורות העבדן כאשר ישאר בו בכונה וזה [בס\"י איתא שאין] שהן מוכנים למכור הנה לא ישובו לטומאה במחשבה עד שיעשה בו מעשה ויכין אותו למדרס: ושל גנב. הוא כאשר גנב עור וחשב עליו למשכב הנה כבר קנהו שהוא יורד לטומאה במחשבתו: ושל גזלן אין המחשבה מטמאתן. ר\"ל מחשבת הגוזל לפי שבעליו ישתדלו לבקשת הגזלה ולהוציאה מתחת ידו ולזה לא יקנהו קנין להוריד אותה לטמאה במחשבתו כאשר חשב עליו לשכיבה ורבי שמעון יהפך הענין ואמר כי כאשר יהיה גזל הנגזל יתיאש מזאת הגזילה ולזה יקנהו הגוזל ואשר יגנוב לא יתיאש בעליו ממנו לפי שלא ידע לו ענין ויאמר אולי יחזירהו וגם לא ידע אם הוא במקום מהבית עדיין ולא יתיאשו ממנו ולזה לא יתיאש הגנב ואין הלכה כר' שמעון אבל כאשר נתיאשו הבעלים הנה הגנב או הגזלן יקנה ביאוש ויוריד לו טומאה זה במחשבתו: "
+ ],
+ [
+ "אזמל. שם הברזל אשר יבדילו בו את העורות והנני עתיד לבאר בפרק שאחר זה ששיעור העור לטומאה חמשה טפחים ולזה אמרו חכמי' שלא ירד מטומאתו עד שישאר ממנו פחות מחמשה טפחים ואמר רבי אליעזר להקשות על מי שאמר שמעת שנבדל העור נטהר עורות הטמאות שיעשה בהן מטפחת הנה הוא טהור כי כבר נבדלו את אלה הכסתות והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבגד. אפשר טומאתו מחמשה פנים ויתחלף שעורו בהתחלפות הצד אשר בעבורו יטמא וזה שהוא יטמא במת ובנגעים כמו שביאר בו הפסוק ושעור מה שיטמא ממנו בזה הצד הוא ג' אצבעות על ג' אצבעות והשעור הזה היותר פחות ממה שיקרא בגד והאופן השני שכל דבר ממט טמא כמו האבנטים והחגורות ואע\"פ שאין ברחבם ג' אצבעות לפי שהן אע\"פ שאינם בגד ולא תפול עליו זה השם הנה הוא ארוג וזה ענין אמרו משום ארוג לפי שכל ארוג טמא כאשר היה כלי כמו שקדם לנו מאמרם מה שק טווי ואריג וכו' והשלישית שהוא יטמא משום אהל ר\"ל כי כאשר יעשה ממנו אהל על המת יטמא האהל עצמו והוא אמרו (במדבר י״ט:י״ח) והזה על האהל אמרו למדנו מכאן שהאהל מטמא וכאשר נטמא מאלו הפנים הנה הוא יטמא בטפח על טפח כמו שהתבאר במקומו והרביעי כאשר היה ממנו מה שראוי למושב הנה הוא יטמא במדרס הזב ויהיה משכב וכאשר נטמא מאלו הפנים מזה האופן הנה הוא יטמא בג' טפחים על ג' טפחים והחמישי אם היה ממנו כלי קבול הנה הוא מטמא מאשר הוא כלי קבול כמו שהתבאר בשבעה עשר באמרו העושה כלי קבול מכל מקום טמא וכאשר יטמא (נטמא) מזה האופן הנה הוא יטמא ביותר קטן מה שיהיה לפי שכל מקבל לא נתנו בו שעור אבל מאשר הוא מקבל יטמא ואע\"פ שהיה קבולו שעור כחרדל כמו שהתבאר בשבעה עשר באמרו בית קבול שמן ובית קבול שעוה ולא באר שעור וכן צרור מרגלית לא יהיה בו שעור אבל בכל שהואי אולם ארוג השער אשר יקרא שק הנה הוא יטמא מכל הפנים אשר זכרנו זולת שלא יטמא בשלש על שלש לא במת ולא בזולתו ואמנם יטמא מן השק ארבע על ארבע או הכלים הארוגים יהיו קטנים או גדולים והוא אמרו בספרא שק אין לי אלא שק מנין לרבות את הקילקי ואת החבק תלמוד לומר שק אי שק יכול יטמא חבלים ומשיחות תלמוד לומר שק מה שק מיוחד טווי ואריג אף כל טווי ואריג וזהו ענין אמרו משום אריג כמו שהתבאר לפי שכל מה שהוא אריג משער ואפילו הוא דק הנה הוא יטמא מפני שהוא ארוג הנה השק יטמא מארבעה פנים והעור משום ג' לפי שכל שהוא אינו ארוג יחסר מן המנויין בשק משום ארוג לפי שאין אריגות בו והעץ יחסר מן העור אופן אחד וזהו שלא יטמא משום אהל שמי שעשה גת מעץ או בית כולו עץ והיה תחתיו מת הנה זה העץ לא יטמא ויהיה אהל שנטמא במת וזה שהאהל אשר שפט בו הפסוק טומאה למדנו אותו מהמשכן אשר קראו השם אהל שנאמר (שמות מ׳:י״ט) ויפרוש את האהל על המשכן וזה אמנם היה ארוג ועור לבד כמו שהתבאר בפסוק וכבר התבאר זה בשבת (דף כח.) אולם כלי חרס הנה יחסר מכלי עץ אחד וזהו שלא יטמא במדרס הזב ולא יהיה משכב כמו שבארנו פעמים לאמרו הי\"ת (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא יש לו טהרה במקוה אף משכבו יש לו טהרה במקוה יצא כלי חרס שאין לו טהרה במקוה הנה לא ישאר מכלי חרס אופן יטמא בעבורו זולת מאשר הוא כלי קבול לבד אמר הי\"ת (ויקרא י״א:ל״ג) וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואם אין לו תוך לא יטמא חיצונו במשקין טמאים כמו שיטמאו אחורי הכלים לפי מה שקדם באורו בפ' שני מזאת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "שלשה על שלשה. הם שלשה טפחים לפי מה שיהיה פחות מזה אינו ראוי למושב אולם ארוג השער כאשר היה ממנו פחות מארבעה על ארבעה הנה לא יטמא לא במדרס ולא בשאר טומאות: והמפץ. כבר בארנוהו על השלמות בפרק [צ\"ל כ\"ד מ\"י] רביעי מזאת המסכתא ולא יטמא ממנו בין במת בין במדרס פחות [צ\"ל מששה על ששה] משלשה טפחים על ג' טפחים ור' מאיר אומר כי כאשר נחתך השק ונשאר ממנו מארבעה על ארבעה ומעלה הנה הוא טמא במת ובמדרס אולם אם הותחלה האריגה ולא נשלמה אפילו היה כאשר נארג ממנו אמות רבות הנה לא יטמא עד שתשלם אריגתו והוא אמרו ותחלתו משיגמר ואין הלכה כר' מאיר ולא תעלים עיניך ממה שהעירותיך עליו בראש פ' עשרים וארבעה שהדבר אשר יאמר בו טמא טמא מת כמו כן יטמא בשאר טומאות כמו טומאת שכבת זרע ושרץ וזולתם ואולם ייוחד בטמא מת ר\"ל שלא יטמא במדרס ולקח היותר חזקה מהטומאות והיא טומאת מת דרך משל ודע זה וזכרהו: "
+ ],
+ [
+ "העושה שנים מן הבגד ואחד מן השק. אמר כי מי שיחבר חתיכה מבגד וחתיכה משק והיה בכללו שלשה על ג' והיה בתשבורת חתיכת הבגד ממנו ב' טפחים על ב' טפחים ובתשבורת השק טפח על טפח הנה זה המחובר לא יטמא במשכב הזב כי [אם] ג' על ג' אמנם הוא שעור הבגד וזה השעור לא ישלם אלא בשק אשר שעורו ארבעה על ארבעה אמנם אם נהפך הענין והיה הנתפר שלשה מן השק ואחד מן הבגד אשר היה המחובר שעור השק שהוא ארבעה ונשלם השיעור בבגד אשר שעורו שלשה על שלשה הנה הוא נטמא במשכב הזב וכן בשאר טומאות לפי מה שהשרשנו וזהו מה שאמר כל מה שחבר מן החמור ממנו טמא וחמור ממנו הוא אשר יהיה שעור מה שיקבל טומאה פחות משיעורו וקל ממנו הוא יהיה שעורו יותר גדול ממנו כמו המפץ ואשר ראוי שיהיו אלו המינים כולן מצטרפין ואע\"פ שלא שוו בשעוריהן לפי שיש להן ענין יכללם כולן והוא שכולן ראויין ליטמא משכב כמו שהתבאר בסוף רביעי ממעילה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בזאת ההלכה אשר קדם זכרה מהשיעורים שהבגד שלשה על שלשה והשק ארבעה על ארבעה והעור חמשה על חמשה והמפץ ששה על ששה אמנם זהו כאשר יזדמן שתהיה חתיכה מאחת מאלו ארבעה מינים על אחת מאלו השעורים הנזכרים ואם היה פחות מאלו השעורים אז לא תטמא במדרס אולם אם לקח האדם בגד מהבגדים או עור או שק או מפץ וחתך ממנו טפח במקצוע ושווי על המדה והוא ענין מקצוע הנה זה הטפח יטמא ואפילו במושב לפי שנחתך ממנו באומדנא והוא חשוב אצלו ואמרו בהש\"ס מעילה [דף יח.] במאמר על זאת ההלכה אמרו קצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב ג' למושב טפח הנה כבר התבאר לך שאמרו בכאן טפח על טפח שהוא טמא זהו במושב הזב ולא במשכבו לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו ואי אפשר לישכב עליו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "נפה וכברה. הן מעור וכבר עשוי גם כן משער ודינו כדין שק וכברה יעשה מחבל דק ויהיה דינו כדין המפץ ומאמר חכמים עד שיקצע רצו בו עד שיחתוך קצותיו וישווהו ואז יהיה חשוב למשכב: חלוק של קטן. בגד הנער הקטן בעת שנולד הנער ואמרם כשעור ירצו בו שעור הבגד לטומאת מדרס אשר הוא שלשה על שלשה ובתנאי שיהיה בו שלשה על שלשה והוא כפול רצה לומר שאם יפשטו אותו שיהיה ארכו כפול רחבו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שענין נמדדין כפולין שיתפשט על ענינו ולא נאמר שתתיר התפירה או שיחתוך האריגה ותשוב נפרד ואז תמנהו [תמדדהו יעב\"ץ]: ואמפליא. אלגור\"ב: ופומלניא. אלשאשי\"א. והיו עושין בגד ילבשהו האדם תחת בגדיו דבק בבשרו והיא אשר תקרא אפונדא ובו כיסין קטנים ישימו מעות בתוכן והצרכים הקטנים וכל אחד ממנו יקרא כיס של פונדא: ומטלית שטלייה. ר\"ל החתיכה אשר תפרה על שפת הבגד ועשה ממנו טלאי אם תפרו כפול תמדד כפול ואם תפרו פשוט תמדד פשוט וזאת המדידה אם שלש על שלש לטומאת מת או שלשה על שלשה לטומאת מדרס: "
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר ארג הבגד שלשה על שלשה מצומצמות אשר הוא שיעור טומאת מדרס כמו שקדם ונטמא זה הבגד הארוג במדרס ואחר הטמאותו השלים הבגד כולו באריגה הנה הבגד בכללו טמא מדרס והוא אב הטומאה כמו שבארנו בי\"ט ואם נטל חוט אחד מראש הבגד והוא סוף השלשה על שלשה אשר נטמא במדרס אשר חסר השיעור וחזרה זאת החתיכה כאילו נחתכת אחר הטומאה הנה הבגד כאילו חזר בדמיון בגד נגע במדרס אשר הוא ראשון לא אב כמו שביארנו פעמים ואם נטל החוט מהשלשה על שלשה מצומצמות אשר ארג תחלה לאחר הטמאותה במדרס ונשארה פחות משלשה על שלשה ואחר זה נשלם הבגד כולו באריגה הנה הבגד כולו טמא מגע מדרס ר\"ל ראשון וזה תכלית הביאור: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר במה שקדם שהבגד שהוא [פחות משלש כצ\"ל]. משלש על ג' לא יטמא בטומאה מן הטומאות ואשר הוא [צ\"ל יתר]. פחות משלש על ג' הנה הוא תכלית מה שיציל מטומאת מדרס לבד והוא יטמא בשאר טומאות כמו המת ושכבת זרע והשרץ והצרעת ושאר מה שמנינו בראש המסכתא והנה כמו ששלש על שלש שנגע במדרס נטמא מגע מדרס כן שלשה על שלשה שנטמא [בט\"מ כצ\"ל]. (במדרס) וחסר שעורו הנה הנשאר ממנו הוא טמא מגע [ט\"מ כצ\"ל]. (מדרס) אלא אם כן נשאר ממנו פחות משלש אצבעות אשר הוא טהור לגמרי כמו שהתבאר ושמור אלו השרשים שהם גדולי ההספקה בזה האופן: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק כ' שהמכסה לא תטמא מדרס אבל יטמא בשאר טומאות וכאשר לקח הסדין אחרי הטמאתו במדרס ושמהו וילון נחשבהו כאילו סתרו נגע במדרס והנה יהיה ראשון ור' יוסי אמר כי כאשר נטהר לא נשאר בו טומאה כלל ואם שמהו מכסה כמו שבר כלי אחר הטמאותו אשר טהר בלא ספק והוא אמרו וכי באיזה מדרס נגע זה אלא אם כן נגע בו אחר ששמהו וילון וטמא אותו ישוב אותו ראשון. וכן אם נגע בו המשכב או אחד מאבות הטומאות כדין שאר הכלים ואין הלכה כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו שנחלק. רוצה בו אחר שנטמא במדרס והמאמר מבואר ממה שקדם ביאורו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר נמצאת חתיכה מבגד באשפה יהיה בה שלשה על שלשה אם היתה שלימה והיה בה מן הכח מה שאפשר לצרור בה מלח ולא תקרע בעת שיצורו בה המלח ויהדקו אותו כמו שיעשו בבגד השלם הנה היא תטמא במדרס לפי שהיא חשובה אולם אם היתה בבית הנה לא יצטרך בה אלא אחד משני הדברים אם שתהיה בריאה אע\"פ שאינה חזקה או ראויה לצור בה אע\"פ שאינה בריאה וזהו ענין אמרו בבית או בריא או צורר מלח לפי שאחר שלא השליכה באשפה הנה היא חשובה אצלו. עוד חזר לבאר שעור מה שאפשר לצור בה מן המלח אם היתה באשפה ואז תטמא ואמרו שזהו רובע קב. עוד חזר לבאר תאר המלח אשר אפשר לקשור בו ואמר רבי יהודה שהיא מלח דקה וחכמים אומרים בגסה ושניהן מתכוונים להקל ר\"ל שהם מקילים על זאת החתיכה שלא תטמא שר' יהודה אומר שהמלח הדקה לא יחזיקה כ\"א בגד חזק לכבדותה ואמר שאחר שאינה חזקה לדקה אע\"פ שהיא חזקה לגסה הנה היא טהורה וחכ\"א שהגסה יחתוך הבגד יותר מהדקה לרוב חידודה וקרניה ואמרו שאם אינה ראויה לצור בזאת החתיכה המלח הגסה אע\"פ שהיא ראויה לדקה הנה היא טהורה ור\"ש אומר ששלשה על שלשה באשפה ואפילו היא בתכלית הכח והבריאות הנה דינה כדין שלש על שלש בבית אשר יטמא במת ולא יטמא במדרס שאחר שהושלכה באשפה ירדה ממדרגתה והלכה כחכמים לבד: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו שלשה על שלשה שנקרע ולא הובדלו הקרעים והיה הקרע אשר נקרע מזאת החתיכה מהגודל שכאשר תושם זאת החתיכה על הכסא וישב עליה יגע בשרו בעצם הכסא הנה אז לא תטמא במדרס הזב. ושני חוטין המתאימין שיגע חוט אל חוט וישאר ביניהן ורוב מה שיקרא מתכונת הבגד: זהורית טובה. המשי הצבוע בכרמיז ויהיה בגד הארגמן ובגד המשי הנכבד חשוב מאד ויטמא הימנו ג' על ג' אפילו מושלך באשפה לפי שהוא חשוב ור\"א סבר שכל בגד חדש ג\"כ חשוב ויטמא ממנו ג' על ג' בכל מקום ור\"ש סבר כי אפילו בגד המשי והארגמן אם היה ממנו ג' על ג' באשפה לא יטמא ואמנם הושם חילוק בין בגד ארגמן ובין שאר הבגדים לענין השבת אבידה לבעלים כי מי שימצא ג' על ג' משאר הבגדים באשפה והדומה לה לא יתחייב שיכריז עליו לפי שאין חשיבות לו ואם היה מבגד משי או ארגמן צריך שיכריז עליו ויחזירהו לבעליו לפי שהוא חשוב ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם לך ששלש על שלש לא יטמא במדרס ואמנם יטמא במת ובשאר טומאות לפי שהוא חשוב אבל אם שם אותו בתוך הכדור או הקיפו על הכדור הנה כבר בטלו ועל זה טהור אולם שלשה על שלשה שנתנו בתוך כדור וישב הזב על הכדור הנה הוא טמא מדרס אבל לא אם נתנו על הכדור לפי שכבר נתמעט בחבור החוט בעת התפירה וכבר ביארו בהש\"ס ששלש על שלש לא חזי אלא לעניים ושלשה על שלשה חזי בין לעניים בין לעשירים: \n"
+ ],
+ [
+ "לפוק בו את המרחץ. לסתום בו נקב המרחץ כדי שלא יצא העשן ויקרר המרחץ: לנער בו את הקדירה. לטלטלה בעודה חמה: לקנח בו את הרחים. לנקותה מהאבק אשר יטחן בהן ואין מחלוקת בין ר\"א ור' יהושע שזאת החתיכה שבה פחות משלשה על שלשה אשר הכינה למה שזכר שאם השליכה באשפה שהיא טהורה ולא תטמא בטומאה מן הטומאות ואם הניחה באוצר או בתיבה שהיא טמאה לדברי הכל ואמנם המחלוקת הוא כשתלאה ביתד או ששם אותה אחורי הדלת כי סברת ר\"א אחר שלא השליכה לאשפה הנה היא תטמא כי כבר חשבה למלאכה מן המלאכות והוא ענין אמרו בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן ר\"ל בין הניחה בקופסא או שתלאה ביתד הנה היא תטמא ר' יהושע סבר אחר שלא הניחה בקופסא כבר עזב תשמישה והניחה אותה ולזה לא תטמא וענין אמרו בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן ר\"ל בין שנמצאת באשפה בין שהיא אחורי הדלת או התלויה במגוד הנה היא לא תטמא ור' עקיבא סבר כ\"א היתה תלויה ביתד הנה היא מוכנת כמו שאם הניחה בקופסא ואם הניחה אחורי הדלת הנה אינו מן המוכן ולא תטמא כמו אם השליכה באשפה וכבר התבאר בגמרא שבת שר' עקיבא חזר לדעת ר' יהושע ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אספלנית. התחבושות הנעשות משמן או שעוה או חמאה ושומן והדומה להן נקראין אספלנית וכאשר ישטחהו על העור או על הבגד כבר הם נמאסים ואינן ראוין עוד לישב עליהן ולא לדבר אחר: ומלוגמא. תחבושות הנעשות מקמח וזולתו ממה שהאדם ילעסהו כמו הלחם והתאנים והדומה לזה ומה שזה דרכו כאשר נגב יסור ממנו וישאר הבגד או העור אשר שטחו עליו זה התחבושת יבש כמו שהיה והוא אומרו מפני שהיא ננערת ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "אמנם היות המטפחות המרוקמות המצויירות הנעשים לספר לא יטמאו לפי שהן מיוחדים לספרים וציורן יעיד עליהן שאינן ממשמשי אדם כמו שביארנו בכ\"ז אולם אם היו בלתי מצוירין הנה לא יוחדו לספרים לבד לפי שהן ראוין לשאר דברים וב\"ש אומרים שלרוב לקיחתן בספר הנה הוא ממשמשי אדם ואין הלכה [צ\"ל כר\"ג] כרשב\"ג: "
+ ],
+ [
+ "כפה. שמניחים הנשים על ראשן ואמרו שהוא טמא מדרס אינו רוצה בזה שהוא יטמא במדרס ואמנם ביאורו שהכפה אשר דינה שיטמא במדרס כמו שהתבאר ברביעי מזבים אם שם אותה מטפחת ספרים הנה כבר הציל משיטמא במדרס ויטמא בשאר טומאות: וחמת. הוא הנוד: ושטיח. עור שטוח כשאר העורות וענין אמרו לשמו אם היו השני כלים אשר ישתנו ואשר היה לו השנוי אשר יחברם ענין אחד כמו החמת והתורמל אשר הן כלי קבול והכר והסדין אשר הן יחד טמאים במדרס לפי שהן יחד ראוין למשכב וכן הכסת והמטפחת ולא יטעך אמרו סדין ומטפחת ונחשבת מעור לפי שהכר והכסת כבר יהיו של עור וכבר יהיו של בגד ורוב מה שישולח שם כר וכסת הוא על הבגד ולשם אחר הוא כמו עור של שטיח אשר הוא פשוט ואמנם יטמא במדרס לבד כמו שקדם והחמת אשר תטמא בשאר טומאות ונוסחת התוספתא [ב\"ב דכלים פ\"ו] המשנה בכלי העור מן הפשוט לפשוט טמא מן הפשוט למקבל ומן המקבל לפשוט [עי' תוי\"ט]. ומן הקבול לקבול טהור ובבגד הכל טמא וכאשר נטמא עור השטיח ושמהו חמת כבר נטהר והוא חמת טהור וכן כאשר נטמא החמת ועשה ממנו שטיח כבר נטהר והיה עור טהור אולם כאשר נטמא הסדין במדרס ושמהו כר או נטמא הכר במדרס והתיר תפירתו ושמהו סדין הנה ישאר טמא מדרס כמו שהיה ולא בכמו זה השינוי הוסר טומאתו: "
+ ],
+ [
+ "היה זכור למה שביארנו בפתיחה כי האב מטמא שנים ופוסל אחד בתרומה ויהיה מטמא אחד ופוסל אחד [בחולין] ושהמדרס מאבות הטומאות לפי זאת ההלכה כ\"א היתה מטלית כבר נטמא במדרס והיא אב בלא ספק עוד לקח אותו ותפרו על הקופה להשליכה בזאת הקופה הנה הקופה עם המטלית תהיה המדרגה ראשון לטומאה לבד לפי שהיא ירדה בששם לו חפוי הנה הפריש המטלית מן הקופה אחר הכסוי [ואז] ואם הקופה נשארת ראשון לטומאה לפי שהיא נגעה במדרס והמטלית טהורה לפי שהיא בטלה אצל הקופה ובא הסרתה מן הקופה כמו החתוך וההפסד לה להיות הקופה מן זולת מינה ואם תפר זה המטלית על הבגד הנה הבגד כולו ישוב במדרגת המשכב בשוה הוא והמטלית כמו שהתבאר בפ' אשר לפני זה וכאשר הוסר המטלית מן הבגד אחר תפירתו הנה הבגד ישוב ראשון על חבורו במדרס והמטלית תשאר אב כמו שהיה לפי שהיא לא יבטל אצל הבגד שהוא ממינה ואמר ר\"מ כן הדין בזה המטלית כי כאשר טלאו על השק או על העור כמו שטלאו על הבגד ור\"ש סבר שדינו על השק ועל העור כמו היותו על הקופה כי כאשר הפריש המטלית תהיה טהורה לפי שהיא בטלה ור' יוסי סבר שאם טלאה על העור הנה יהיה דינה כדין על הקופה וכאשר טלאה על השק הנה יהיה לכל אב כמו הבגד לפי שהשק אריג כמו הבגד הנה הוא מן מינה ולא בטלה אצלו כאשר תפרה עליו והלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "טלייה על הבגד מרוח אחת. שבה זאת החתיכה המרובעת אשר כבר נטמאת ויתפור ממנו שפה אחד כמו בגד והשאר תלאה תלויה והנה היא בלתי מחוברת בבגד חבור יהיה כמותו בטומאה שוה כמו שקדם באמרו טלאה על הבגד מטמא שנים ופוסל אחד וזהו ענין אמרו בכאן חבור ודע זה ואם היתה החתיכה על הבגד משתי השפות המקבילות אשר הן מחוברות בבגד בלתי תלויה ממנה ועל שהיד יכנס ממנה ביניהן ובין הבגד משני הצדדים הנשארים שהן כבר נתחברו בבגד וישובו הוא והוא דבר אחד ואם תפר מזאת החתיכה על הבגד שתי השפות המקיפות בזוית מזוית החתיכה על זאת הצורה",
+ "![](\"\")
",
+ "ועזב שתי הזויות המומרות שהן על תמונת ג\"ם הנה בזה מחלוקת [צ\"ל רבי עקיבא] ר' יהודה וחכמים רבי יהודה אומר שזה אשר אמרנו שלא תהיה חבור עד שיתפור שתי השפות המקבילות אמנם זה כאשר טלאה על טלית אשר יכרוך אותו אבל תפרה על הבגד אשר ילבשהו הנה היא תהיה חבור [עי' תוי\"ט]. אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהי' אז יתלה הפוכה והלכה כחכמים בכל ואין הלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "בגדי עניים. הוא מחובר מחתיכות רבות ואם לא יהיה בכל חתיכה ממנו שלש על שלש כאשר היה בבגד המחובר ממנו משלשה על שלשה ולמעלה הנה יטמא במדרס הזב וכן הטלית כאשר נטמא במדרס ונבדל ממנו שהתחיל לחותכו הנה כאשר יחתוך רוב ארך הבגד הנה לא תשאר היא והבגד דבר אחד אבל טהור זה הקצה: העבים. הבגדים הקשים מאד כגון הנעשה מן נמטין והלבדין והשמיכה והדומה להן: והרכין. הבגד הדק מאד כגון בגדי פשתן והמצנפות הנה מה שהוא דק מאד או גס מאד לא יטמא ממנו שלש על שלש בטומאה מן הטומאות לפי שאינו ראוי לדבר ואמנם יטמא מג' טפחים ומעלה: \n"
+ ],
+ [
+ "כסת הסבלין. הוא כמו כסת קטנה ישימוה הסבלין על ראשם בנושאם משא וסבל שם נושא המשא מלשון כשל כח הסבל (נחמיה ד׳:ד׳): סבכה של זקנה. הוא ארוג יארגו בדמיון סבכה יסתירו בה השער וכבר קדם [בפ' כ\"ד כצ\"ל]. (בד' ובב') שסבכה של זקנה טמאה טומאת מת לא מדרס והוא יאמר בכאן שהיא טמאה מושב וזה הוראה שהן ב' מינים מהסבכות לזקנה אחד מהן ראוי למושב והיה מדרכן לישב עליו כמו שהשרשנו בפ' כ' אולי זאת הסבכה משום מושב לבד לא בכל צדדי המדרס אשר הן ה' כמו שביארנו בי\"ח ותהיה זאת הסבכה כמו המקצע טפח על טפח אשר יטמא משום מושב לא משום משכב כמו שביארנו בפרק שלפני זה: ושל יוצאת החוץ. אשר יצאו לצחוק הנה הן ילבשו זה המלבוש: מן החרם. מן הרשת: ומן הזוטו. מן הרשת דומה לבגד וכבר ביארנו זה בפ' כ\"ג וכאשר יכפלו את הרשת לכפלים ויעשו ממנו בגד אמר ר' אליעזר בן יעקב שהוא חשוב כמו ארוג הבגד ברשת קצתו בקצתו ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב: "
+ ],
+ [
+ "פי' הסבכה הוא אשר יחזיק הכלי בעליונו וראשו: וקורקורתה. הן השולים אשר יהיו בעליוני הראש ובאמצעיתו: ושביס. הוא כלי מחובר בו למעלה לנוי והוא נגזר מהשביסים והשהרונים (ישעיה ג) והוא דומה למראה הזהב והשרש אצלנו תכשיט כל שהוא טמא כמו שהתבאר בי\"א: והחוטין שלה. החוטים אשר יקשרו בו השבכה על השער כאשר נטמא הרשת נטמאו אלו החוטים וזהו ענין אמרו משום חבור אמנם אם נטמאו החוטים בפני עצמן לא. ורוב השער עם שער הראש: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נומי. יקרא החוט והקבוץ נימין וזהו שם משותף לפי שהן יקראו השער האחד נימא ויקראו הרבות נימי ומדרך האריג שישאר בקצות הבגד חוטים יוצאין והוא השפה אשר תקרא מלל כמו שקדם וכבר ישארו ג\"כ חוטים יוצאים מצדדי האריג זולת המלל וחוטים יוצאין על שטח האריג ומלת אמרו בכאן נימין נופל על אלו החוטים כולן אשר יצאו מן הצדדים ואשר יוצאין על השטח אשר ישארו בקצוות הנה הוא ירצה בו שיעור בכל מין מן מיני הבגד והכונה בזה שהבגד כאשר נטמא יטמאו אלו החוטים היוצאין ממנו אשר זכר שהוא (לא) יטמא בהטמאות הבגד וכן ג\"כ כאשר נטמאו אלו החוטים היוצאין בשיעורים הנזכרים הנה הבגד יטמא הנה כלל שהשיעורין אשר זכר הן חבור לזה הארוג לטמא בטומאתו ומה שיוסיף על זה אינו חבור הנה כבר נתבאר ענין זאת ההלכה ולא נשאר לבאר זולת השמות וזה ביאורן: סדין. ידוע: וסודר. הוא הצעיף: וטרטין. היא פליון של ראש הוא המטפחת אשר ישימו הנשים על ראשן: אפקרסין. חלוק צר מקום הראש ממנו והכתפים פתוחות ואחר לבישתו יתחברו הכתפים בלולאות ויתחבר עם טבעת כמו זה אשר ילבשו במצרים: וסגוס והרדיד וחלוק וטלית וכיפה. ידועים וכיפה שמו בשם כיפה של זקנה ושל ילדות אין בו שם: וגומדין. הוא מסוה שמשימים על הפנים ונקרא בזה השם להיותו ארוך אמה על הרוב מלשון (שופטים ג׳:ט״ז) גומד ארכה ותרגום גרמידא אורכיה והוא שם האמה בלשון הש\"ס (ב\"מ דף סד.): וקולקין. ארוג משער והיא החגורה יחזקו בו הבגדים: ופונדא. הוא לבוש דבק בגוף למנוע הבגדים שלא יפסדו בזיעה: המעפורת. תרגום ויתחפש באפר ואשתני במעפרא (מלכים א כ׳:ל״ח): פרגוד. הוא מסך יתלה על שערי הבתים ולו שני כנפים והן נחלקים באמצע יגביה הקצה האחד על זה השער והקצה השני על השער השני וכאשר ירצו להסך על הבית יטו אותן ויתחברו שני כנפים לאחד ויהיה מסך אחד לכלל הבית ועל צד המשל אמרו (ב\"מ דף נט.) אין הפרגוד ננעל בפניהם: \n"
+ ],
+ [
+ "הכונה מזאת ההלכה כי כאשר נחבר בגדים קצתן אל קצתן בתפירה הנה אם יהיו יותר מן המספר אשר זכר הנה הוא חבור לטומאה וכאשר יגע מאבות הטומאות באחד מהן נטמאו כולן ואפילו אלף: ואינו חבור להזייה. שאם הזה מי חטאת על בגד א' מהן הנה יטהרו כלן אם היה זה המספר המנוי או פחות ואז יהיו כמו בגד אחד להזאה ומה שהוא יותר על המספר הנה יצטרך הזאה בפני עצמו ולא נשאר בכאן לבאר זולת השמות: כסתות ומטפחות וסדינים וטלית ידועים. אולם סוברקין הוא מין ממיני החלוק ואמנם התחלפות שמותיו לפי התחלפות תמונותיו בהבדל ובתפירה: וקלובקרים. הוא הבגד אשר ילבשו אותו בזמן הסתיו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין זאת ההלכה מבואר וזה שהוא יספר בארך החוט אשר יטמאו בהתטמאות המשקולות במה שצריך למשקל ומה שיוסיף על זה הארך הנה הוא טהור ואפי' היה רוצה בקיומו וירצה בהשארותו זמן ארוך: משקולת. הוא המשקל אשר בו ישוו הכתלים אצל הבנאין והעצים אצל הנגרים והוא מעופרת ברוב וצורתה מפורסמת ואמר שחוט המאזנים י\"ב טפחים ומאזני הנגרים י\"ח וסיידין הן אשר יסיידו שטחי הכתלים בסיד ועפר והן ישוו אותו ג\"כ במשקולת: וציירים. המציירים והן אשר יחוקקו. הצורות בגוף הכותל ואלו ג\"כ יצטרכו למאזנים: \n"
+ ],
+ [
+ "יד קורדום מאחריו. הוא אשר יצא מלהב הקורדום חוץ מן הנקב וא\"ר יוסי שמה שיותיר על טפח הוא טהור וטפח הסמוך לברזל טמא ות\"ק אומר ג' אצבעות לבד הוא אשר יטמא ממנו ואין הל' כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "פרגול. הוא המחוגה אשר יעשו בו העיגולים ויד הפרגול הוא שוק המחוגה: ויד מקבת של מפתחי אבנים. הוא עץ עם ברזל אשר יעשו בו פתוחי אברם: \n"
+ ],
+ [
+ "צמרים. מוכרי צמר: והמקור. הוא הכלי אשר ינקרו בו הרחים: ומעצד של לגיונות. הוא כלי מכלי הרוצחים על תמונת קופיץ ולו נצב מעץ וראשו עגול ושמו המפורסם אצלנו טבריזי\"ן וכל מה שקדם מן הגדרים בחוטי המאזנים הן החוטים אשר יתלו בהן המאזנים אשר יחזיק בהן האדם בידו בעת שישקול אולם החוטים אשר יתלו בהן הכוסות כל אחד מהן באיזהו ארך שיהיה הם חבור: \n"
+ ],
+ [
+ "כל היד אשר בזאת ההלכה הוא הנצב אשר יחזיקו ביד בשעה שיכו או שיפסלו. וידוע שקורנס של זהבים אטום משני צדדיו ושל נגרין פתוח מצדו האחד: ודרבן. שם הברזל אשר בקצה העץ ששמו מלמד הבקר. ואמרו שירי דרבן שארית העץ אשר יקרא מלמד וכבר ביארנוהו במקום אחר: ובדידי הוא אשר יחפרו בו סביבות האילן לקבץ המים בעת ההשקאה ושם היחיד הוא הבדיד: ונכוש. הוא הפטיש אשר ישברו בו האבנים ובן פטיש הוא הפטיש הקטן: וקורדום. של ביקוע הוא אשר יבקעו בו העצים: ושל עדיר. אשר יחפרו בו הארץ לזריעה: ומסתת. אשר ישוו בו האבנים ויבדילו אותן: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שחרחור שם הברזל אשר בקצה המרדע: ומגריפה של בעלי בתים. הוא המגרף אשר יניעו בו המאכל: ושל סיידים. יש להן מגריפה יניעו בה הסיד ואמרו אם רצה לקיים טמא רצה בו אם ירצה להיות זה הבית יד יותר ארוך מזה הגדר הנה הוא מכלל מה שיעזרו בה ויטמא בהטמאות הכלי וכן יטמא הכלי בהטמאותו: ומשמש. האור. כגון יד שפוד ואסכלאות הנה הם ואפילו היה הבית יד שלהן בתכלית האריכות הנה הן יטמאו כי האדם צריך להם להתרחק בו מן האש. והשרש בזה כולו שכל מה שיעזרו בו בשימוש הכלי הנה הוא יטמא בהטמאות הכלי מאומרו ית' בתנור אשר הוא בכלל הכלים וטמאים יהיו לכם ובאה הקבלה לכם לכל שבצרכיכם לפי מה שהתבאר בפרק ה' מזאת המסכתא: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בתחלת מאמרנו ובפרק השני מזאת המסכתא שרש טומאת כלי זכוכית ושהוא מדרבנן: ואסקטולא. הוא כמין קערה ובלע\"ז שקודיל\"א והוא מן הלוח אשר יעשו בו מיני המתיקות וכבר אמרו אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ומדרך כלי הזכוכית והחרס יעשו בשולי הכלי שפה עגולה יהיה גבהה כמו אצבע לישב הכלי ישיבה מתוקנת והוא דומה למזרק קטן והן שולי הקערה וכאשר נשבר כלי זכוכית ונשארה זאת השפה עם השולים אם הכינו להשתמש בהן וגרר במגירה מה שהוא סביב השפה עד שהסיר ממנו תורת שבר כלי אז תטמא ושם המגירה שופין תרגום ואכות אותו טחון ושפית יתיה בשופינא (דברים ט׳:כ״א): \n"
+ ],
+ [
+ "אספקלריא. הוא המכסה אשר יעשה לראות מאחוריו והוא אצלי מלה מורכבת ספק ראיה וזה שיראה אחורי המכסה שהוא מזכוכית או מן בלא\"ר או מן דבר ספירי לא יראה במקומו האמתי כמו שהתבאר בחכמת המבטים וכן לא יראה על שיעורו האמתי ויקראו החכמים המכסה הבהיר מאד אשר לא יסתיר דבר מאחוריו אספקלריא המאירה ואמר על צד המשל בהשגת מרע\"ה לאלהות שהוא השיג הבורא ית' על תכלית מה שאפשר האדם מאשר הוא בחמר ההשגה שישיגהו כמו שאמר ית' מזה כי לא יראני האדם וחי לפי מה שהתבאר בפרקי אבות אמרו כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה וכבר יצאנו מכוונת ההלכה אבל ביארנו ענין זה: ותמחוי. הוא שם הכלי אשר יאכלו בו: ותרווד. הוא כף ותמונת הכף שגבה גבנוני וכאשר יניחו אותו על דבר פשוט כמו השלחן יתגלגל לצדדין והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "שליש ברובו. שהוסר מן המקיף עצמו ויהיה שליש הגובה [ברוב היקף]: ובעץ. הוא הבדיל ואין הלכה לא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "צלוחית. כלי גבוה השפה ולו צואר צר וזה הצואר הוא אשר אמר בכאן פיה ואחר שהוסר הצואר ישאר הכלי בשפה גבוהה ואם היתה צלוחית זאת של פלייטון הוא המושק\"ו או משאר מיני הבושם הנה היא טהורה לפי שאינה ראויה לדבר כי כאשר ישים האדם ידו להריח בו ישרטו ידיו ואמרו מפני שהיא סורחת את היד החי\"ת היא תמורת הכ\"ף כאילו אומר סורכת: לגינין. קבוץ לגין: כבשים. לשום בו הדברים הכובשים כמו החומץ והיין שלא יצטרכו לו בכל עת: וכבר בארנו אפרכס בסוף י\"ד מזאת המסכתא שהוא כלי ישימו בו החטים ויצא מתחתיו מעט מעט ירצה באמרו אפרכס של זכוכית שהוא כלי על זו התמונה וצר מלמעלה ורחב מלמטה וכאשר ישימו בו דבר לח יצא ממנו ולזה הוא טהור לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלים כמו שנזכר וממה שהתבאר בתוספ' דכלים ששידה תיבה ומגדל של זכוכית כאשר היו מחזיקים מ' סאה בלח הנה הן טהורין ולא יקבלו טומאה כמו שאם היו של עץ ומה שזולת אלו שלשה המינים מן מקבלי כלי זכוכית הנה הן טמאים ואפילו היו בתכלית הגודל ודע זה: אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה. אמרו נכנסת בטומאה ויצאת בטהרה שתחלתו אבות הטומאות וסוף דברו ממנו טהורה דאמרו ואפרכס של זכוכית טהורה: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..11533bebe45a88bd7d0fb8edfe0c9ab889c27aac
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,859 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Kelim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Kelim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "השיעור אשר יטמא מהשרץ הוא כעדשה. וטומאת שכבת זרע בכעדשה גם כן למי שנגע בה בין אדם בין כלים. אולם האיש אשר תצא ממנו שכבת זרע הנה הוא יטמא בכל שהוא ואין חילוק בין הטומאה אשר תצא ממנו או אשר יגע בה כולן ראשון. וכבר קדם לנו בפתיחה זו שבטומאת מת הבדלים רבים ואני עתיד לבאר ראיות כל מה שקדם באהלות והשלמת זה הדין שכל מה שיטמא מפני טומאת ערב יקרא ראשון וממנו ימנה שני ושלישי וזה אשר טימאהו הוא טמא מת הרמוז אליו בכאן. ודין המצורע כאשר נרפא מן הצרעת שיטהר בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושני צפרים (לפי מה שבאה ל' התורה (ויקרא י״ד:ד׳)) אחר יכנס לעיר ויעמוד ז' ימים חוץ לאהלו והוא אמרו (שם) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ובאלו שבעה ימים יקרא מצורע בימי ספירו להיותו מונה אלו הז' ימים. וכן הזייה מן מי חטאת כמו שבאר התוספתא וכמה יהי' במים ויהא בהן כדי הזייה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה חוץ מזה והיות אלו כולן יטמאו מי שיגע בהן הוא לשון התורה אמר בשרץ (שם יא) כל הנוגע בהם יטמא עד הערב ואמר בשכבת זרע (שם טו) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים. ואומר כאשר יגע בטמא מת (במדבר י״ט:כ״ב) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואמר במצורע אצל השלמת ימי ספירו (ויקרא י״ד:ט׳) וכבס [את] בגדיו ורחץ את בשרו וזה ראיה על היותו מטמא בגדים במגע בימי ספירו. אולם היותו מטמא אדם הנה תלמדהו בג\"ש וזה שהוא אמר במצורע אצל שלמות ימי חלוטו קודם שיתחיל במספר השבעה ימים (שם) וכבס המטהר את בגדיו ואמר בגמ' [בבא] בתרא (דף ע:) נאמר כבוס בגדים בימי חלוטו ונאמר כבוס בגדים בימי ספירו מה כבוס בגדים האמור בימי חלוטו מטמא אדם במגע ר\"ל שהוא קודם זה הכבוס והוא ימי צרעתו היה מטמא אדם כמו שבא הלשון וטמא טמא יקרא אף כבוס בגדים האמור בימי ספירו מטמא אדם ר\"ל שהוא גם כן קודם הכבוס השני והוא ימי ספירו יטמא אדם. ואמר במי חטאת (במדבר י״ט:כ״א) והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב והראיה על היות אין בהם כדי הזאה לפי שאם היה בהם כדי הזייה הדין בהם טומאת משא כמו שנבאר בהלכה אשר אחר זה. ודע שטומאת מגע הוא שיתחבר הדבר בדבר אשר יטמא אותו בלא אמצעי וכל מה שיאמר בו שהוא מטמא אדם במגע הוא שכאשר נגע בשטח גשם [צ\"ל השרץ] האדם טמאהו ואין הבדל בין שנגע בזה הדבר הטמא בידו או ברגלו או באיזה חלק מעור גופו וכן אילו נגע בלשונו טמאהו אולם אם לקח כעדשה מן השרץ והשליך בגרון האדם ובלע אותו הנה לא יטמא לפי שלא יקרא מגע אם לא שיגע באבריו הנגלים ודע זה. ואמרו וכלי חרס באויר לפי שכלי חרס לבד לא יטמאו במגע לבד אבל בהגעת הטומאה בתוך הכלי בין נגעה הטומאה או לא נגעה. המשל בזה אם לקח אדם שרץ ויכניסהו על פי הקדרה ולא נגע בקדרה אחר הוציאוהו ממנה הנה זאת הקדרה טמאה ואע\"פ שלא נגע בה הטומאה ואם לקח השרץ ושמהו ע\"ג הקדרה לא תהיה טמאה. אמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ג) וכל כלי חרס אשר יפול מהן אל תוכו יטמא ובא הקבלה מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו. ואמרו אין מטמאים במשא לפי שבאלו המנויין אמנם בא בהן הנוגע ולא אמר והנושא: "
+ ],
+ [
+ "ענין למעלה יותר עליון במדרגה מהקודמת בטומאה לפי שהן יטמאו טומאת הקודמים ויוסיפו זה התוספת וכן הוא אמרו למעלה מהן בשארית הפרק. ויצטרך שאבאר טומאת משא מה היא. וזה שכל מה שיאמר בו מטמא במשא ענינו שהאדם כאשר הגביה משקל זה הדבר הטמא יטמא ואע\"פ שהוא לא יגע גופו בעצם הדבר הנטמא אבל אפילו היה בינו לבינו אלף אמה באמצע הגוף שהגיע כבדותו עליו טמאהו. ואין הבדל בין שיעתיק זה הדבר הטמא על ראשו או יחזיק בידיו או יהיה על מקום מגופו ממעל. וכן אם תלה אותו בחוט והגביהו מהארץ בזה החוט הנה זה תקרא ג\"כ משא לפי שכבר הגביה משאו וכן ההיסט הוא מין מן המשא והוא שיניע זה הדבר שנטמא ויגביה משקלו ג\"כ אבל בהנטיה. דמיון זה שיהיה עץ מונח על ראש הכותל והטומאה על קצה העץ וכאשר נטה האדם על קצה השני הגביה הקצה אשר בו הטומאה ותתטמא זו בנטית העץ. וכבר התבאר בגמ' [בבא] בתרא (דף ט:) שהנבלה מטמאה בהיסט ואמנם (אין) זה להיותה מטמאה במשא. ובהיסט מין מן המשא. ודע שלא יטמא במשא זולת האדם לבדו ובספרא לכם הן מטמאין ואין מטמאין לא אוכלין ולא משקים ולא כלים במשא דמיון זה שאם לקח אדם ק' כלים דרך משל וישימם בידו אחת הראשון על השני עוד ישים כזית מהנבלה בכלי העליון הנה זה האדם אשר בידו הכלים כבר נטמא בהיותו נושא נבלה והוא ראשון לטומאה וכן הכלי היותר עליון נטמא להיותו נוגע בנבלה ושאר הכלים טהורים לא יטמאו כלל במשא הנבלה. הנה כבר בארנו טומאת משא על השלמות והושלם ענינו. אמר שנבלה מטמאה במשא לטמא בגדים. ר\"ל שמי שמעתיק אותם נטמאו בגדיו וזה לשון התורה. ואולם הנבלה הנה אמרו ית' (ויקרא י״א:מ׳) והנושא את נבלתה יכבס בגדיו. ובאה הקבלה (יומא דף יד.) שאשר יזה מי נדה לא יטמא ושהוא טהור מק\"ו שהוא מטהר הטמא ואיך יטמא הוא בעצמו והוציאו בלשון מזה להודיענו שהוא לא יטמא במשא עד שיהיה בו שיעור הזאה ובתנאי שישא שלא לצורך אולם כאשר נשא להזות והזה כמו שזכרנו הנה הוא טהור. ובתוספתא טהור שהזה על הטמא טהור המזה וטהור הטמא וזה וזה אומר טהרתי וטהרתיו לפי שאם לא יזה עליו יהיה המזה טמא ובלבד שיהיה נושא כדי הזייה. ובגמ' נדה (דף ט.) המזה ומזין עליו טהור ונוגע בהן טמא ר\"ל הנוגע ללא צורך. ודע שאמרו יתעלה וכבס בגדיו במקום שבא אין הכונה בו שהוא יטמא הבגדים אשר הוא לובש לבד. אבל הכונה שהוא יטמא איזה בגד. ילבוש אותו או לא וכן שאר הכלים. ולשון ספרא מטמא שאר הכלים כבגדים וזולת כלי חרש שהוא לא יטמאהו זולת האב כמו שקדם וזה אשר אמרנו שהוא מטמא בגדים וכלים בתנאי שיגע בהן והוא מחובר באב אשר טמאהו ויהיו אלו הכלים אז ראשון ולא שני. לפי שהוא לא יטמא מפני נגיעתו לבד אבל מפני נגיעתו והוא לא פירש מטומאתו. אולם כאשר פירש ממטמאין כמו שישליך הנבלה ממנו ויהיה אז ראשון והוא ולד הטומאה ולא יטמא בגדים אז כאשר נגע בהן לפי מה שבארנו בפתיחת דברנו. וכאשר הועתק מן הנבלה ונגע בכלים והוא מועתק ממנה יטמאו אלו הכלים והם ראשון וכן מי חטאת שיש בהן כדי הזיה. ופי' חשוכי בגדים מנועי בגדים כאמרו [בספרי תנ\"ך שלפנינו כתיב חשקת בקוף ואולי צ\"ל יחשך נפשי מי שחת (איוב ל״ג:כ״ח)] חשכת נפשי משחת (ישעיהו ל״ח:י״ז) ומטמאים במגע חשוכי בגדים והענין שהאדם כאשר נגע בנבלה יטמא ולא יטמא בגדים ואפילו בשעת מגעו וזה לשון התורה (ויקרא י״א:ל״ט) והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב ולא יודן במגע בטומאת בגדים. הנה יתבאר לך מזה שהנבלה מן העתקתה נטמא גופו ויטמא הבגדים ושאר כלים חוץ מכלי חרש בשעת נשיאותו לאמרו והנושא את נבלתה יכבס בגדיו. ומי שיטמא בה בלתי משא נטמא גופו לבד ולא נטמאו אפילו הבגדים אשר הוא לובש אותן בשעת מגע וכן מי נדה וזהו ענין אמרם נבלה חלק מגעה מן משאה: "
+ ],
+ [
+ "אמרי' בבועל הנדה (שם טו) ואם שכב [ישכב] איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא ז' ימים הנה מאמרו ותהי נדתה עליו ונודע שהוא יטמא משכב ומושב כמו שתטמא היא אבל אמר אחר זה וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא בא הקבלה (נדה דף לג.) שהוא יעשה תנאי לזה הדין ואמר שאשר אמרתי לך ותהי נדתה עליו הוא שיהיה גופו כמו גופה ר\"ל שיהיה אב מטמא במגע ובמשא כנדה לאדם ולכלי חרס כמו שאמרו בספרא מה היא מטמא אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס. אמנם משכבו הנה הוא לא יהיה אב כמו משכבה ואמנם יהיה משכבו ולד כמו כלים שנגע בהן ולזה אמר יטמא ר\"ל שהוא יטמא בעצמו ולא יטמא אדם וכלים כמו משכב זב וזבה ונדה ויולדת. אבל אמנם יטמא אוכלים ומשקים לבד כמו כל ולד הטומאה ולשון ספרא נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטמא אדם וכלים ותלאו לטומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין. והנה יתבאר לך במס' זבים (פ\"ד) שהכלים אשר יגעו על הזב ואם לא יגעו בגופו אבל יהיה ביניהם הבדל הנה הן כמו כלים שנגע בהן ויהיו ראשון לטומאה ויטמאו אוכלים ומשקים. וכאשר שמעת משכב לא ילך במחשבתך שיגע זה הטמא במשכב. וא\"א. אבל אילו יהיה אלף בגדים זה למעלה מזה או אלף כסאות זו למעלה מזו וישב הטמא עליהן. הנה כל אלו הבגדים יקראו משכב ואין הפרש בין הכלי הדבוק או הכלי הדבוק לארץ ומה שביניהם הכל טומאת משכב ושמור זה. ויתבאר לך ממה שכתבנו שמשכב בועל נדה יטמא אוכלין ומשקין לבד כמו שיטמא הדבר אשר יהיה על הזב וזהו ענין אמרם מטמא משכב התחתון כעליון אמרו שיהיה תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב. ודע שאין הבדל בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה לענין טומאה. אמרו שכב ישכב לרבות שתי שכיבות ואם לרבות מערה כגומר ביאה. וכן מתנאי זה הבועל שיהיה בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה. ואמר הש\"י בזב זובו טמא הוא וזה ראיה על היות עצם הדבר הנגר טמא. ואמרו וזאת תהיה טומאתו בזובו ובאה הקבלה (נדה דף נה:) וזאת לרבות שכבת זרעו ומימי רגלו דא\"א בלי צחצוחי זיבה. אולם רוקו הנה הוא פסוק (ויקרא ט״ו:ח׳) וכי ירוק הזב בטהור וגו' ואמר בנדה (ויקרא שם) והדוה בנדתה ובא הביאור (נדה דף נד:) מדוה כמוה ר\"ל שדמה יטמא כמו טומאת גופה וזה כלו תטמא במגע ובמשא ותטמא בכל שהוא. וזהו החומרא הנוספת בו ולזה אמר בו אחר בועל נדה למעלה מהן. ואם היה בועל נדה כמו כן יטמא במגע ובמשא כנדה כמו שבארנו אבל כללו וזהו בכל שהוא. ובגמרת נדה זובו טמא הוא כי אצטריך קרא לטמויי [צ\"ל במשא] במת שהוא לנוגע ולנושא וכן שאריתו מושגת בזוב ואין בזה הפרש בין נוגע לטשא ר\"ל שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו כמו שיתבאר בסוף מס' זבין: ",
+ "עוד אמר למעלה מהן מרכב (ומושב) הוא כל מה שיכשר לרכיבה כמו הכסא והמרדעת והאוכף וזולתן כאשר יגיע כבדות הזב עליו ואפי' היה הבדל בין גשם הזב ובגוף המרכב אבן מושם שם הנה המרכב יטמא והיה מרכב הזב. ופירוש אבן מסמא כמו (דניאל ו׳:י״ח) ושומת על פום גובא וכבר בארנו שזב וזבה ונדה ויולדת באלו הפנים שוה ושהכל עושים מרכב ומשכב ורוקן ומימי רגליהם טמא: ",
+ "ומשכב. הוא כל מה שהוא מוכן לשכיבה עליו כאשר שכב עליו הזב או אחד מהנזכרים עמו יטמאו ג\"כ זה המשכב יהיה אב אפילו האבן גם כן הנה עקרו בין הזב והמשכב ולשון התורה שיהיו המשכב ומרכב מטמא אדם ובגדים. אמר במשכב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ואמר במרכב (ויקרא ט״ו:ט׳-י׳) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא נדין על אשר נגע במרכב בטומאת בגדים ואחר מה שבא הפסוק בנוגע במשכב שהוא מטמא בגדים ונוגע. במרכב שהוא טמא לבד ולא יטמא בגדים אח\"ז והנושא אותן יכבס בגדיו ודין נושא ומרכב ומושב הוא מטמא בגדים בשעה שנושאו. הנה יתבאר לך מזה שהמרכב חלוק מגעו ממשאו לפי שהנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת נגיעתו ונושאו מטמא בשעת נשיאותו כמו הנבלה ומי חטאת שיש בו כדי הזייה לפי מה שהתבאר אולם המשכב שוה מגעו ומשאו לפי שהוא יטמא בגדים הנוגע בו והנושאו ואמר הש\"י (שם) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ובספרא הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב אבל כאשר הגיע משכב הזב על כלי יהיה זה הכלי ראשון לטומאה ואין הפרש בין הכלי אשר יגע במשכבו או אשר ישא עליו המשכב ויגע בו לפי שכבר בארתי לך שאין שום מה שיטמא במשא זולת האדם: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שזבה ונדה דינן שוה בטומאה. וכאשר בעל האדם זבה הוא יטמא שבעת ימים כמו שקדם ממאמרו (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו וגו' אמנם זב כאשר בעל אשה הנה לא תהיה אב לטומאה אמנם תהיה ראשון כמו אם נגע בידו וכן מי שבעל זבה לא יהיה אב וכן באר בספרא אבל יהיה הבועל כמו שנגע באב לבד. והנה יתבאר לך בי\"ג מנגעים שהמצורע כאשר נכנס אל בית טמא כל מה שבתוכו ואף אם לא נגע בדבר. וזה לאמרו ית' (שם יג) מחוץ למחנה מושבו ובאה הקבלה מושבו טמא וזו היא ענין אמרו בביאה וזה הדין במצורע בימי גמרו לבד ר\"ל בזמן הצרעת לא בימי ספירו. וכן אבן מנוגע ובגד מנוגע כאשר נכנס אל בית יטמא כל מה שבו כמו שיתבאר בי\"ג מנגעים ומאמרו במצורע שהוא למעלה מהזבה תדע שהוא יטמא במשא כמוה ושהוא יעשה משכב כזב וזבה. ולשון ספרי בימי ספירו אין מטמא משכב ומושב ואין מטמא בביאה ובימי גמרו מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה ושם נאמר באמרו הש\"י שהמצורע מוחלט כאשר נרפא מהצרעת וכבס המטהר את בגדיו אמרו מה בא זה ללמדנו אם ללמד שמטמא בגדים במגע והלא ק\"ו הוא אם בימי ספירו שאינו מטמא בביאה מטמא בגדים במגע בימי גמרו שמטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע. א\"כ למה נאמר וכבס המטהר את בגדיו מלטמא משכב ומושב. וכאשר שמעת משכב ומושב בכל מקום הנה לא תחשוב שבין המשכב והמושב חלוק לטומאה כמו מה שבין המרכב והמשכב כמו שבארנו אבל דין המשכב והמושב אחד. אמנם תתחלף בתמונה ושעור לפי ששם מי שיכשר למשכב ושם מי שיכשר למושב לבד לא למשכב. ולשון ספרא משכב שהוא מיוחד לשכיבה ומושב שהוא מיוחד לישיבה. וכן לא יטמא מרכב אלא מה שיכשר לרכיבה. ואני עתיד לבאר אלו הדברים כולן בסוף המס': \n",
+ "ועצם כשעורה. הרמוז אליו באמרו וכל הנוגע בעצם או בחלל ויתבאר זה בתחלת אהלות ולא זכר אותו הנה לאבות הטומאות על דרך ההגעה למנינו. ואמנם זכר מדרגות אלו האבות קצתם על קצתם ולזה לא הזכיר פרה אדומה ושעיר המשתלח ושעירים הנשרפים לפי שאין בהם לא מגע ולא משא. ואמנם יטמאו בלקיחת דבר מיוחד לבד כמו שיתבאר במקומו ואין לו קשור עם אלו האבות ולא בסדר במדרגותם: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שעשר מדרגות תסודר במדרגות האדם בענין יותר חזק מהראשון והתחיל במספר ביותר קלה והוא שיהיה מחוסר כפורים וכבר קדם בשני מכריתות אמרו ארבעה מחוסרי כפרה הן ואלו הן זב וזבה ויולדת ומצורע. ולשון התורה בכל אחד מאלו הטמאים שהוא חייב קרבן כאשר נשלם טהרתו כמו שביארנו שם וכאשר טבל אחד מאלו והעריב שמשו יקרא מחוסר כפורים עד שיביא קרבנו. ואין מותר לו לאכול קדש עד שיביא קרבנו. וטבול יום הוא האיש אשר טבל במי מקוה קודם שהעריב שמשו אמר הי\"ת (ויקרא ט״ו:ט״ז) ורחץ (בשרו) במים [את כל בשרו] וטמא עד הערב ואינו מותר לאכול בתרומה כל זה היום אבל יטמא אותה ויחזירה שלישי כאשר נגע בה כמו שביארנו בפתיחה וכמו שיתבאר בסוף זבים: ",
+ "ובעל קרי הוא. אשר ראה ש\"ז קודם שיטהר והוא ראשון לטומאה כמו שאמרנו בעקרים והוא יטמא המעשר וישיבהו שני כמו החולין ולזה אסור בשלשתן ר\"ל בקדש ובתרומה ובמעשר כמו שיתבאר. וכבר קדם לנו ענין אמרו מטמא משכב התחתון כעליון. ושתי ראיות הוא שיצא ממנו הזרע שתי פעמים. ושלש שיצא ממנו שלש פעמים. וירצה הנה באמרו הזרע זובו של זב. והעיקר אצלינו שאין בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן והנה יתבאר כל זה במס' זבים וכאשר טהר בעל שתי ראיות וטבל במי מעיין נשלם טהרתו ובעל שלשה ראיות ישאר אחר הטבילה מחוסר כפורים עד שיקריב קרבנו. והזב לבדו יותר משאר הטמאין שלא יטהר במי מקוה אלא במי מעיין בהכרח והנה אמרו הנה ביאת מים חיים לפי שלשון התורה בו ורחץ בשרו במים חיים. וכבר ביארנו ג\"כ שהמוסגר והמוחלט לענין טומאה שוין. ואם יכנס בבית יטמא כל מה שבו והוא אמרו בביאה אבל בימי הסגר לא יחויב שיהיו בגדיו פרומים וראשו פרוע ובימי חלוטו יחויב לו זה. וכן כאשר טהר מתוך ההסגר לא יחויב לא גלוח כל שערו ולא ב' צפרים ושאר המלאכות. אולם כאשר טהר אחר החלט יחייבוהו זה וזה כלומר [צ\"ל כולם] פסוקי התורה. ובאה הקבלה (נזיר דף נג:) שאמרו ית' וכל הנוגע בעצם ר\"ל ג\"כ אבר שאין עליו בשר כראוי ואמרו בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ירצה בו אבר שיש עליו בשר כראוי שהוא יטמא במגע ובמשא ובאהל כמו שיטמא האדם זה הפרש בין אמרו בעצם ובין אמרו או בעצם אדם שאמרו בעצם אדם ירצה בו שיהיה זה העצם כמו האדם שיהיה בו בשר וגידים ועצמות והנה יתבארו כל אלו הדינים וראיותיהן בתחלת אהלות. וכאשר אמר בשר כראוי כפל אותו ואמר שענין כראוי בשר שהוא ראוי להעלות ממנו ארוכה ר\"ל שיתרבה ממנו הבשר על כלל זה האבר ויגן עליו. וכאשר היה על זה האבר אשר נחתך מהאדם שהבשר יהיה אפשר שיתלקח ממנו כלל בשר האבר אם ישאר מחובר באדם הנה זה האבר יטמא במשא ובמגע ובאהל כמו המת. וא\"ר יהודה שאפילו נשאר סביב האבר מבשר כעובי החוט של ערב אפשר התלקחו אם ישאר וחוט הערב יותר עבה מחוט השתי ואין הלכה כר' יהודה. אבל נראה בכל אבר כפי מזגו ותכונת בשרו לפי מה שישפוט אותו מלאכת הרפואה. ונשאר לנו בכאן הערה על ענין מה וזה כי כאשר אמרנו שהמצורע מטמא בביאה ומת מטמא באהל הנה לא תחשוב שהמצורע ג\"כ והמת דינם בזה שוה שהמת כאשר נכנס תחת האהל יטמא כל מה שבו וכן המצורע. אין הענין כן לפי שטומאת אהל תקבץ שלשה ענינים וזה שכל מה שיהיה עם המת תחת אהל אחד יטמא וכן האדם או הכלים כשהאהילו על מת יטמא המאהיל וכן כאשר האהיל המת עצמו על האדם ועל הכלים יטמא אותם כאשר התבאר במס' אהלות וזה דין כל מה שיטמא באהל. והמצורע אינו כן אבל אמנם יטמא מה שיגיע ממנו תחת אהל אחד ובתנאי שיעמוד המצורע תחת זה האהל עד שיהיה לו מושב כמו שנבאר בי\"ג מנגעים אולם כאשר היה המצורע עובר מתחת האהל הנה לא יטמא מה ששם. הנה כבר התבאר לך ההפרש בין אמרנו מטמא בביאה ואמרנו מטמא באהל: "
+ ],
+ [
+ "בעבור שזכר מדרגות הטומאה והתחיל ביותר קל מהן וסיים ביותר עליון לקח גם כן במדרגות המקומות הטהורים אשר הם גם כן מסיבות הסרת הטומאות והתחיל במדרגה ביותר קלה וביותר כוללת. אמר השם בעומר (ויקרא כ״ג:י׳) וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ואמר בשתי הלחם (שם) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. ואמר בבכורים (דברים כ״ו:ב׳) ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ולזה יצא מכל המדינה ור\"ל. עד שירצו אנשי המדינה בכלל או שבעה טובי העיר כמו שביארנו במגלה שאם רצו לקוברו במקום מהמדינה יוכלו לקוברו וכאשר יצא המת מהמדינה אין להם להחזירו למדינה לקוברו שם ואפילו ירצו כלן בזה לפי שהטומאות שרחקו מהמדינה ויצאו ממנה לא יכנסו אליה: \n"
+ ],
+ [
+ "לפנים מן החומה. ירמוז אל חומת ירושלים אמר השם בבכור והם קדשים קלים כמו שהתבאר בחמישי מזבחים לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ובמעשר שני כתיב ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם (דברים י״ד:כ״ו) ודע שישראל היו במדבר על שלשה סדרים. מחנה ישראל והם הארבע מחנות. מחנה לויה והוא מאמר השם וסביב למשכן יחנו (במדבר א׳:נ׳-נ״א). ומחנה שכינה והוא חצר אהל מועד ומה שבתוכו ובכמותם המדרגות לדורות. מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל. ומפתח הר הבית עד פתח העזרה ר\"ל שער נקנור מחנה לויה. ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. וכבר התבאר זה בתחלת ספרי. ולשון התוספתא כשם שהיו במדבר שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל כך היו בירושלים מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל. מפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה. משער נקנור ולפנים מחנה שכינה. והן הן קלעין שהיו במדבר. והנה נבאר הפסוק אמר (שם ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש היה עולה בדעתנו ששלשתן צרוע וזב וטמא נפש ירוחקו למקום אחד. לולי שמצאנו אמרו במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) בדד ישב וכאשר מצאנו המצורע אשר הוא יותר חזק הטומאה מהזב לפי שהוא מטמא בביאה כמו שקדם כבר הפריד לו מקום והרחיקו יותר משאר הטמאים ידענו שכל מי שהוא חזק בטומאתו יהיה מקומו יותר רחוק והוא אמרם שומע אני שלשתן במקום אחד ת\"ל במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל מה מצורע שטומאתו חמורה וחמור שילוחו משילוח חבירו אף כל שטומאתו חמורה חמור שילוחו משילוח חבירו הנה לזה השרש רחקנו המצורע חוץ לשלש מחנות ויצא מן ירושלים וזב וזבה ונדה ויולדת חוץ לב' מחנות יצאו מהר הבית. ולא נרחיק טמא מת זולת ממחנה שכינה והוא לפנים מהר הבית לפי שטומאת מת לא יטמא באבן מסמא וזב וזבה ונדה ויולדת מטמאים באבן מסמא כמו שקדם. ובתוספתא ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו [שנאמר] ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג:י״ט) עמו במחנה לויה. וע\"י ההקש יהיה טמא מת מותר ליכנס לחיל ולעזרת נשים שהכל בדמיון מחנה לויה כמו שהקדמנו להיותן שוין. כבר ביארו בתוספתא ואמרו החיל ועזרת נשים מעלה יתירה בבית העולמים והטמאים שנכנסו לשם פטורים ולא נרחיק טבול יום מן החיל כמו מה שהרחקנו טמא מת לפי שטבול יום כבר נטהר. בשלישי מטבול יום אמרו וחכ\"א אין טבול יום טמא והרחקנו מעזרת נשים טבול יום ולא נרחיק מחוסר כפורים לפי שטבול יום אסור בתרומה ומחוסר כפורים מותר בתרומה כמו שקדם וזה כולו על השרש הנזכר כל שטומאתו חמורה מטומאת חבירו חמור שילוחו משלוח חבירו וענין חייבין עליה חטאת שהטמא כאשר נכנס לעזרת ישראל ובמה שאחריו בשגגה הוא חייב חטאת לפי מה שהתבאר בשבועות (דף יד:) וזולתו וכבר ביארנו בזבחים ששחיטה כשרה בזרים ולזה כבר יכנס ישראל לעזרת כהנים וישחט שם הקרבן. ובתוספתא (פ\"א) נכנסו מצורעים לפנים מן החומה לוקין את הארבעים. זבים וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין פ' ואמרו הנה חומה ירצה בו חומת ירושלים. אמנם חומת איזה מדינה תהיה בארץ ישראל ואע\"פ שנוציא ממנה המצורע הנה אם נכנס בה לא יחייבהו מלקות. ושיעור זאת הברייתא אצלי שמצורע שנכנס להר הבית או זב שנכנס לחיל לוקין שמונים. וזהו אשר ביארנו על השרשים לפי שכל מקום מהן שמור עליו בגדרו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם יתברך לאשר במקדש (ויקרא י׳:ו׳) ראשיכם אל תפרעו ואמר (שם כא) כל איש אשר בו מום לא יקרב ועוד אמר (שמות ל׳:כ׳) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו ת\"ק סבר שהאזהרה מליכנס להיכל לבד בלתי קדוש ידים ורגלים. ורבי יוסי סבר שאין בין האולם והמזבח ג\"כ מותר למי שלא קדש ידיו ורגליו ליכנס לשם ואין הלכה כר' יוסי ואע\"פ שהתוספתא כבר ייחס מאמרו לחכמים והמאמר הקודם לרבי מאיר והדברים החמשה השוה בהן בין האולם ולמזבח להיכל בשעת הקטרת הקטורת בהיכל וכל יום פורשין כל העם מן ההיכל. ושבין האולם ולמזבח. אולם ביום צום כפור (שני עתים) יקטיר כה\"ג הקטרת בקדש הקדשים ולא תחייב הפרישה זולת מהיכל לבד ולדעת ר' יוסי אשר ישוה הקדושה בהיכל ובין האולם ולמזבח וישימה קדושה אחת היא אשר תהיה עשר קדושות כמו שזכר תחלה. ולשון התורה הוא ג\"כ באיסור הכנסת השיכור למקדש והוא אמרו (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת וכן אזהרת כה\"ג מהכנס לקדש קדשים זולת ביום הכפורים אמר (שם טז) ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' בזאת יבא אהרן וגו' והוא יכנס בזה המקום ביום צום כפור ד' פעמים הראשונה בקטרת ויקטיר שם בקדש הקדשים כמו שביארנו במסכת יומא. והפעם השנית בדם הפר. והפעם השלישי בדם השעיר. והפעם הרביעי יכנס להוציא את הכף ואת המחתה מקדש הקדשים כמו שהתבאר שם. ובתוספתא (פ\"א) כה\"ג נכנס לשם בכל שנה ושנה לעבודת יום הכיפורים ארבע פעמים ביום ואם נכנס חמשה חייב מיתה: וכבר התבאר במדות (פ\"ד) שעליה היתה על ההיכל. ובתוספתא אמר אין נכנסים לה אלא לשנים לידע מה היא צריכה רצה לומר לבית קדש הקדשים שעל עליה לפי שבית קדש הקדשים וכו' כמו שהתבאר שם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דע שפסוקי התורה בטומאת מיני הכלים כמו שקדם בפתיחת זה הסדר. אבל הפסוקים ההן באו מהן קצתן בטומאת מת וקצתן בטומאת שרץ ובטומאת זב ובטומאת נגעים ובטומאת שכבת זרע. ולמדנו קצתן מקצתן בפנים רבים מההקש משלשה עשר מדות וכבר ידעת שכונתנו בזה החבור הקצור במה שאפשר ועזיבת מה שיאריך בו ההקש ורבוי הענינים ואני אקח ביותר זך וביותר נקי מכל אלו המאמרים. וכאשר אקח הראיה לך בפסוק על טומאת מין ממיני כלים לא תטריד מחשבתך באיזה מין ממיני הטומאה באיזה הפסוק אם בטומאת שרץ או בטומאת מת או זב או זולתו לפי שהתלמוד כבר למד קצת מקצת באופני ההקש. אמר ית' (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. אמנם כלי עצם הנה למדנו אותו מפסוק (במדבר ל״א:כ׳) וכל מעשה עזים אמרו לרבות העשוי מן העזים אפי' מן הקרנים ומן הטלפים שאר בהמה וחיה מנין ת\"ל מעשה ר\"ל כל מה שיעשה ממנו מהכלים אפילו מעצמיהן וטלפיהן וקרניהן. ואמנם אמר מעשה עזים לא מה שיעשה מעצמי העוף או הדגים מן הכלים שלא יקבלו טומאה כ\"א מן החי ההולך לבד: וכלי זכוכית. והם כלי הזגג והם יקבלו טומאה מדרבנן הקישו אותו לכלי חרש לפי שיעשו מהעפר כמו כלי חרש אבל שמוהו חכמים יטמא בנגיעת אב הטומאה אפילו מגבו כמו כלי עץ וזולתו ואין בזה דין כלי חרש כמו שהתבאר שהוא לא יטמא אלא מתוכו אבל הזכוכית להיותו נראה מה שבתוכו כאילו הוא על שטחו שמו קרוב הטומאה משטחו מחוץ כהגעתו מתוכו והוא אמרם מפני שנראה תוכן כברן: ופשוטיהן. הפשוטין מהן אשר אין לו כפיפות ולא קערורית: ומקבליהן. מה אשר לו כפיפות או קערורית עד כי כאשר הושם בו הדבר הניגר יקבלהו ולא יתפשט על כללו ולקחו ראיה על היות פשוטיהם טהורים מפסוק (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק ואמרו דומיא דשק מה שק שיש לו קבול אף כל שיש לו קבול. וכבר אמרנו ששק הוא נעשה מן השיער ונלקח ממנו יעשו ממנו כלים לשאת בתוכו. אולם כלי זכוכית הנה הן דומים לכלי חרש כמו שאמרנו וכלי חרש ג\"כ לא יטמא עד שיהיה בו בית קבול דכתיב (שם) וכל כלי חרש אשר יפול מהן אל תוכו עד שיהיה לו תוך. ודע שפשוטי אלו הכלים כמו הכסא והלוח והעור והדומה להן שהן כולם יטמאו מן התורה במשכב הזב ומושבו ואע\"פ שאין לו בית קבול לפי שהוא ראוי למשכב ומושב כמו שיתבאר בזאת המסכת. אולם בשרץ ובמת וזולתו מאבות הטומאה הנה לא יטמאו אלא מקבליהן. אולם כלי עץ ועור ועצם הנה פשוטיהן יטמאו ג\"כ ואפילו בשאר טומאות וזה מדרבנן. ובגמ' בבא בתרא (דף סו.) אמרו פשוטי כלי עץ מדרבנן. ואמרו בכאן כלי עץ פשוטיהן טהורים ירצה בו מן התורה שאין הבדל בין כלי עץ או כלי עצם ועור ושמור זה השרש תמיד: עוד אמר נשברו טהרו. ענין זה כי כאשר נטמא כלי מאלו המינים הארבע ואחר טומאתו נשבר נטהר ותהי' החתיכה טהורה ואם תקח זאת החתיכה ותתקננה ותעשה ממנה כלי אחד הנה זה הכלי טהור ואמנם תטמא בעתיד כאשר יגע בו אחד מאבות הטומאה לפי מה שקדם באורו א] וזה ענין אמרם מקבלין טומאה מכאן ולהבא בכל מקום שאמרו זה אינו מן [כופרא במס' ע\"ז דף לג:] מאי כלי נתר כלי מחפורת של צריף. וכלי נתר הוא כלי הטפל והוא אבן רכה מאד בדקות המראה יותך במים במהירות ירחצו בו השיער והבגדים וכן מנוהו החכמים בכלל המנקים אמרו [שבת פט: נדה סא:] נתר ובורית קימוניא ואשלג. ועשיית אלו הכלים נמצא אצלנו בקצווי המערב ומלאכתו קשה מאד וזה שיולש הטפל ויעשו ממנו כלים לשתית המים לפי תמונה הנעשה מן החרש אבל הוא לא יסבול האש כמו שיסבול החרש אבל אם ישיגהו חום מעט מהאש יתבקע הכלי ויפסד אם לא הכהו החום ג\"כ בכלל חלקיו הנה אצל מה שיגיע הכלי במים יותך ונפסד ואלו הכלים אמנם יצטרכו לשתית המים מפני שהיא עריבה בה מאד וריחו טוב עושין אותם לחולים ולחלושי האסטומכא ולא יוכל לבשל זה הכלי אלא החריף מאד במלאכה עד שיצא הכלי ממורט המראה כמו הטפל הוא להיותו מגיע לו מהבשול מה שלא יתיכהו המים עמו ואי אפשר לעשות ג\"כ אלא רקיק דק מאד יהיה עבה דפנו קרוב מעלה לפי שאם היה עבה מה שיתהוה האש מתוכו לדקות האש ועל זאת המלאכה בעצמה יעשו אצלינו כלי אלא שמראהו אדום חזק האדמימות וכן כליו והוא ג\"כ יעשה לשתות המים והויית אלו הכלים לא יתעכבו באש. אולי בעבור שלא ישנו מראהו אבל מראה הכלי נא ומבושל מראה אחד והיה עולה במחשבתנו שהוא כלי אדמה ולא יקבל טומאה ולמדנו שהוא מאשר שרשו טיט וכבר נקלה באש ואף על פי שהוא מעט הנה הוא כמו כלי חרש אמר בסיפרא וכל כלי חרש לרבות כלי נתר ואמנם הארכתי בזה הענין זאת האריכות הרבה לבאר לך הענין ולפרש האמת לפי שכל מי שבאר המלות במה שהגיע אצלי יפרשו כלי נתר כלי האלום. ואני נפלא מאומר זה איזה דבר יחשב שפירש דבר לא מושכל ולא מקובל איך תעשה כלי מאלום ואין ספק שהאומר זה לא ראה אלום מימיו ואם אמרנו שהוא חפר במקור האלום אבן אלום גדולה ועושה ממנו כלי הנה לא יצלח לקבל כל דבר לענין מהענינים. ואם יהיה זה הנה לא יקבל טומאה לפי שהוא כלי אדמה אשר לא יקבלו טומאה כמו שיתבאר. ואשר ראוי שתבינהו שכל הטינים כאל טפל ואל אנגבר ואלטין אל ברמיני ואל מנטיות וזולתן מן הטינים כאשר נעשה מהן כלים כל זמן שהן נאים ולא נקלו באור הנה הן כלי אדמה ולא יקבלו טומאה וכאשר נקלו ואע\"פ שלא יסבלו האש עד שיבושל דפנותם כמו החרש הנה הן דומים לחרש והוא אשר יקרא כלי נתר ואשוב אל כוונת ההלכה אמר שהן יטמאו ויטמאו זולתן מאוירן אמנם היות כלי חרש מטמא מאוירו לבד כמאמרו יתברך וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו. אמרו מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו ובמקום אחר אמר מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מגבו. הנה כבר התבאר לך שאמרנו גבו או אחוריו דבר אחד. אולם שאר הכלים אינם כן אבל כאשר הגיע הטומאה באוירו ולא תגע בגופו הנה הוא טהור וכאשר נגע בו הטומאה ואפילו מגבו הנה כבר נטמא והוא מאמר המשנה בתחלת חולין הטהור בכלי חרש טמא בכל הכלים והטהור בכל הכלים טמא בכלי חרש. וכבר הקדמנו בפירוש מאמרינו ובארנו שכלי חרס לא יהיה אב הטומאה אמנם יהיה ולד הטומאה לעולם ושכל ולד הטומאה אמנם יטמא אוכלים ומשקין הנה אמרו הנה מכלי חרש שהוא מטמא זולתו מאוירו ענינו כי כאשר הגיעו אוכלין טהורים באויר כלי חרס הטמא נטמאו אף אם לא תגע בכלי. והנני עתיד להביא לך משלים מזו בזאת המסכתא. ובגמ' פסחים [דף יח:] אמרו מכל האוכל יטמא אוכל מטמא מאויר כלי חרש ואין כל הכלים מטמאים מאויר כלי חרש. עוד אמרו (בת\"כ) מטמאים מאחוריהן. שכלי חרש הן גבי כלים. מטמאים האוכלים והמשקים בגבן כאשר יהיו טמאין ויגעו אוכלים טהורים ומשקין טהורים באחורי הכלי הטמא נטמאו האוכלים והמשקים. עוד אמר ואינם מטמאים מגביהן ר\"ל טומאתו בעצמה הנה הוא אם נוגע שרץ בכלי חרש מגבו הנה לא יטמא. הנה כבר התבאר שכלי חרש טומאתו בעצמו יהיה מאוירו לא מגבו וטומאתו למה שיטמא יהיה מאוירו ומגבו ואמנם פעם יקרא גב הכלי אחוריים ופעם גב שלא יפול הספק בין טומאתו על זולתו וטומאתו לעצמו הנה שם בשמות הבדל להבין העניינים אצל טומאתו לזולתו אמר אחוריהן להיות השורש אצלנו שאחורי הכלי תטמאו אוכלין ומשקים ואצל טומאתה לעצמה אמר גביהן להיות השורש אצלנו כלי חרס אינו מטמא מגבו ושמור אלו השרשים כולם הקודמים בזה הבאור שהן ג\"כ יוכפלו בעתים. עוד אמר ושבירתן היא טהרתן לפי שכלי חרס כאשר נטמא לא יטהר במקוה ולא יועילהו זה והוא בטומאתו עד שישבר זה ל' התורה כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשברו. וכן כלי זכוכית ואין הבדל בין החרש או אל מד\"י ואל צר\"י הכל כלי חרס יקרא לענין טומאה: "
+ ],
+ [
+ "אמר ית' וכל כלי חרס ואמר בספרא מנין לרבות שברי כלי חרס ת\"ל וכל כלי חרס. הנה יגיע מזה השורש שכלי החרש כאשר נשברו ונשאר מהן שארית מקבל דבר הנה זאת השארית תטמא להיות בזה כלי קטן והנה יודיענו ההלכה כמה יהיה השיעור אשר ישאר ממנו ואמר שהכלים הקטנים מכלי חרש כאשר היו מקבלים כדי סיכת אדם קטן עד שתקבל לוג ומגדול שתקבל לוג עד שתקבל סאה שמן כאשר נשברו ונשאר מחרסים משולי קרקרותיו או מן דפנותיו שיעור כי כאשר ישב על שטח הארץ בלתי שיסמוך על צדדיו או יסמך יקבל רביעית אשר הוא [צ\"ל רובע] רוב הלוג הנה זה החרם יקבל טומאה וזה ענין אמרו קרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין. הנה יהיה הכלי בשרשו מן הגודל אשר תחזיק מן סאה עד סאתים הנה יצטרך שיהיה הנשאר מחרסים כאשר נשברו מה שיקבל חצי לוג ואז יטמא זה הנשאר ואם היה מן הגודל שתחזיק מסאתים עד ה' סאין הנה יצטרך שישאר ממנו ואז יטמא לוג שלם. וכבר בארנו פעמים שסאה ו' קבין וקב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות ושיעור הרביעית הם אצבעיים באורך ואצבעיים ברוחב והגובה אצבעיים וז' עשיריות אצבע והאצבע אשר בו יהיה המדה מהיד היא הגודל מהיד. וכן בארנו המדה אשר זה מדתה יחזיק מהמים כ\"ז דרה\"ם מצריים בקרוב ולא נצטרך לשוב זכרון אלו המדות ג\"כ כאשר יוכפלו בזה הסדר ואשוב אל שלימות ביאור ההלכה. וזה השיעור הוא דעת ר' ישמעאל אולם ר' עקיבא אומר שאני לא אשער הכלי במה שהיה מחזיק לא סאה ולא סאתים ואמנם נשערהו בתמונותיו המפורסמות. ומאמר ר\"ע מבואר על הפנים אשר בארנו ולא נשאר בזאת ההלכה בלתי באור רק השמות לבד ואמר קדרות הדקות הקדרות הקטנות. חביות לודיות החביות הנעשות בלוד שם ארץ מארץ ישראל מיוחסות אליה. וכן אמרו לחמיות מיוחסות לבית לחם: וחצבין גדולים. התוספת הגדולה והן היותר גדולים ממה שאפשר כמו אלו הכדים הבאים משבילי\"א בזמנינו זה: ופכין. קבוץ פך והוא פך השמן. ואמרו גלילים מיוחסים לגליל העליון וגליל התחתון היו נעשות במקומות ההן: ואביונות. חביות קטנות אמר שיעור קרקרותיהן כל שהוא לפי ששוליהן מחודדים כמו שולי קצת כלי הזכוכית. וכאשר נשאר מה שיקבל שיעור הנה הוא יטמא לפי שהוא ישאר תמונת כלי קטן יעשה מתחלת ענינו כזה : אמנם צדיהן הנה הן לא יקבלו טומאה ר\"ל השארית אשר ישאר מצידיהם לפי שלא יהיה בצדם קערורית כמו הכדים והקדירות אבל צידיהן שוה השטח כל מה שנשאר מהן נשאר דומה ללוח פשוט וזה תמונתו והלכה כר\"ע: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' בכלי חרס (ויקרא י״א:ל״ג) אשר יפול מהם אל תוכו יטמא ובאה הקבלה את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור ר\"ל שלא יקבל טומאה מהטומאות. ושרש אחד שכל שאינו עשוי לקבלה טהור ואע\"פ שהוא אפשר שיקבל הנה כל מה שימנה מכלי חרס שהוא לא יקבל טומאה הוא אם מה שאין לו בית קיבול או אם מה שיש לו בית קיבול אבל לא נעשה לקבלה. ונשאר באור השמות: טבלא שאין לה לזבז. לוח פשוט שאין לה שפה גבוהה על שטחה וזו השפה תקרא לזבז בלשון המשנה: ומחתה פרוצה. מוגמר הוסר מקיפו: אבוב של קלאין. כלי יעשה בו קליות הפולים והאפונים וזולתן מן הגרעינים הגסים והוא מנוקב השולים כמו הכברה כמו שבארנו במנחות (פרק ר' ישמעאל) ליכנס אש באלו הנקבים ולזה לא יקבל טומאה לפי שאין לו תוך: וסילונות. קבוץ סילון והוא כלי חרס ארוך אין לו שולים ורוכב האחד על השני עד שימשכו בו המים ממקום למקום וכן יעשו מושכי המים כלן. אמר אע\"פ שהן כפופים כזאת הצורה אשר אפשר שישאר מעט בשוליו או יהיה בו גם כן בית קבול על זאת הצורה והדומה לה שהם לא יטמאו לפי שלא נעשת לקבלה לפי שהכוונה מאלו הקנים החלולות שיגר עליהן המים לא שיתקבצו וינוחו בו: וכבכב כמו כפכף והוא כסוי מחרס עשוי לכסות בו סלי הפת שאינו לקבלה: וטפי הוא שם חסר והשלם הוא טפיח והוא כלי חרס חד השולים ושמו המפורסם בערבי קאדס. ואמר כי כשנעשה זה הקאדס בעת עשייתו לשום בו הענבים כדי שישארו קרים כמו עת לקיטן מן האילנות ורוב מה שיעשה זה הנה הן טהורים לפי שלא נעשה לקבלה: וחבית של שייטין השייטין יעשו חבית ויקשירו עליה בגד דק או עור וישוטו עליה על פני המים וזה ג\"כ לא נעשה לקבלה: וחבית דפונה בשולי המחץ. מחץ הוא כלי גדול מחרס והוא אשר תקרא במצרים אל מחגי\"ר ובמערב יקראו אותה קצרי\"ה ולו קצה דומה לו לדמיון בית יד והוא שולי מחץ ושולים הן הקצוות וזאת החבית היא חקוקה בקצה הזאת להטמין היד בו בעת הגבהת המחץ ולזה לא תטמא לפי שלא נעשת לקבלה. וידוע שמטה וכסא וספסל והוא אלמנכ\"ר ושלחן ומנורה כלן אין להן תוך. אמנם ספינה של חרס כבר התבאר בגמ' שבת (דף פג:) סבת היותה טהורה והוא מאמר המשנה מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים ובגמרא בארו שאפילו הספינה של חרס טהור כים מה ים טהור אף ספינה טהורה ואפילו היא של חרס: ואמרו כל שאין לו תוך אין לו אחוריים. ר\"ל שאחוריו לא יתטמאו במשקים כמו שזכרנו באשר אין לו תוך וזה שמשקים טמאים כאשר נגעו באחורי הכלי יתטמאו אחורי הכלי לבד. ואני עתיד לבאר זה בפרק כ\"ה מזאת המסכתא. ויהיה עולה על הדעת כי אחר שאין צריך בזה הדין מן הטומאה תוך יהיה פשוטי כלי חרם יטמאו במשקים טמאים על אלו הפנים לבד ואמר שאין הענין כן אבל הוא טהור מכל הצדדין: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו כלים מחרס כמו עששית יכנס בו הנר והוא מכוסה כדי שלא יכבהו הרוח ולו נקבים בצידיהם תצא מהן האורה וזה הכלי תקרא פנס: ומגופת היוצרים. אבני היוצרים מלשון (נחמיה ז׳:ג׳) יגיפו הדלתות והן מחרש ויעשו עליו הכלי' ואצל היוצרין מהן הרבה יעשו עליו אל גפ\"ן ואל צאר\"י והדומה להם מהכלים הגדולים אשר נבנין ביד ואשר ישליך עליהן הטיט תחלה מהן יעשו הכלים אשר אין להן שפה ולזה הן טהורים. ואשר יתקנו עליו הכלי ויעמידהו אחר שקבל תמונתו מן הטיט הנה לזה הכלי שפה ולזה הוא טמא. וענין פותח בה אשר יפתח הטיט ביד עליו עד שיקבל התמונה. ומשפך הוא בלשון ערבי אלקמ\"ע ותמונתו מפורס' והוא נמצא אצל [הרוכלים] העשרייר\"א יצטרכו אליו במכירת מי הוורד והשמנים בעלי הריח מריח בו הקונה מזה הבושם ויעזבו בצד המשפך מעט להריח בו הנה כבר שב כלי קבול ולזה הוא טמא והלכה כר' עקיבא: "
+ ],
+ [
+ "חביות ניירות. מיוחסות אל מקום. וכסוי הלפס. יצא מגב הכסוי ידמה לאבוב של קנה והוא בית יד הכסוי. ונקוב הוא שיהיה בזה הכסוי נקב ויצא ממנו העשן: מסננת לתוכו. הירק להגיר מימיו. ורונקי שם יוני והוא הירק השלוק כאשר נעצר ונדבק קצתו לקצתו ואמר שזה הכסוי כאשר לא יהיה מחודד שיוכל לעמוד על עצמו ולא יהיה נקוב ישימו בו הירק לזככו מהמים יהיה נא או מבושל ולזה יהיה טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "גסטרא. הוא כלי אין לו בית יד ולא בית קבול ואמנם הוא תושבת לכלים ישימו עליהם הכלים הגדולים המלאים מים לקבל טפטופן וכן בארנו במסכת שבת (דף צו.): וכבשן. הוא הכבשן אשר יבשלו החרס בו: וטיטרוס. הוא כלי חרס מושבו רחבה ולו צואר צר ארוך דק מאד ובתושב הכלי נקבים נקבים כאשר תמלא הכלי במים והושם האצבע על ראש הצואר הדק ימנע האויר מליכנס בכלי ולא יצאו המים אשר בו מאלו הנקבים וכאשר הוסר האצבע מראש הכלי יצאו המים מקרקעית הכלי ויקרא אצלנו זה הכלי מזה המים. ואמרו מפני שהוא כמוציא פרוטות ר\"ל כי המים כאשר יצאו מאלו הנקבים לא יצאו במהרה אבל יצאו מעט מעט באיחור גדול הנה כבר שב כלי קבול כי לזה נעשה. והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הקערות מעצם הטבלא והן כולן גשם אחד והרבה עושין מאלו במצרים וכל כלי ממנה כאשר יגיע השרץ באוירה נטמאה לבדה וישארו הכלים הדבקים בה טהורים ואם היה לזאת הטבלא אוגן גבוה מכל הכלים אשר בתוכה הנה כאשר יגיע השרץ באחת מאלו הכלים הקטנים כבר הגיע באויר זה האוגן הכולל ונטמאת הטבלא בכללה בהגעת הטומאה באוירה ואלו הקערות כולם הן מעצם הטבלא ונטמאות בכללה: בית תבלין של חרס. הוא כלי מחרס נחלק בעת עשייתו לרבועים רבים יעשו לשום בהן מיני התבלין כדי שלא יתערבו קצתם בקצתם: קלמרין המתואמות. הוא כלי נחלק באמצעו חלוקה אחת ואמר שדינן ודין הטבלא אשר בה הקערות אשר זכרנו אחד וזה שאם יהיה להן אוגן כולל תכלול הכלים והחלוקות אשר בתוכן הנה הכל נחשב כלי אחד ואם לא היה אוגן כולל הנה כל כלי וכל חלק וחלק נחשב יחידי ואע\"פ שיהיו כולן דבוקים קצתן בקצתן. עוד אמר שזה הדין בעצמו בבית תבלין של עץ כאשר נטמא אחד מחלקיו במשקים טמאים לא נטמא חבירו אא\"כ היה שם אוגן כולל הכל מחוץ אשר תשים אלו הרבועים כולן כלי אחד תכלול אותן וכאשר נטמא אחד מן הכלים נטמאו כולם וא\"ר יוחנן בן נורי שבית תבלין של עץ כאשר לא יהיה לו אוגן ונטמא אחד מן החלקים במשקים טמאים נחשוב שעובי החלוק כבר נחלק לחצאין וכל מה שימשך לטהור טהור ומה שימשך לטמא טמא ונשאר בכאן שנבאר לאיזה ענין תקנו בבית תבלין של עץ טומאת משקין ולא אמר שנטמא אחד מהן בשרץ כמו שאמר בשל חרס ובכאן תצטרך שתהיה זכור לעקרים הקודמים וזה שכבר נאמר בהקדמה שכלי חרס מטמא מאוירו ואינו מטמא מאחוריו ושאר הכלים מטמאים בנגיעת הטומאה איך שיהיה מאחוריו או מתוכן וכאשר לא יהיה שם אוגן עודף כמו שהנחנו ובא שרץ בחלק מאלו החלקים נטמא זה הבית לבדו ולא נטמא אשר ימשך אליו לפי שהטומאה נוגעת בו מאחוריו וכלי חרס לא יטמא מאחוריו וכאשר היתה של עץ נטמא הכל לפי שכלי עץ כאשר נגעה בו טומאה נטמא בין מתוכו בין מגבו אולם משקים טמאים כבר בארנו בפתיחה שהם יטמאו מדרבנן הכלים כולם וכן הקדמנו שכלי שנטמא אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו והנה יתבאר בזאת המס' (פ' כ\"ה מ\"ו) שכלי שנטמא תוכו במשקים טמאים נטמא כולו ולזה אם היה לזה הבית תבלין של עץ אוגן עודף אשר נחשב כאילו כלי אחד והגיעו משקים טמאים בתוכו נטמא הכל ואם לא יהיה שם אוגן גבוה אשר כל חלק נחשב לכלי והגיעו משקים טמאים באחד מהחלקים נטמא זה הבית ולא נטמא הבית הדבק בו לפי שמשקין טמאים נגעו בו מאחוריו ולא נטמא בזה כולו. אולם אם היה שרץ תמורת המשקים נטמא הכל והבן זה הנה כבר התבאר שדין השרץ בכלי חרס כדין משקים טמאים עם כלי עץ ועם זולתן מן הכלים וזה מבואר בתכלית: \n"
+ ],
+ [
+ "הלפיד. אור דולק הוא כלי מחרס דומה כקנה ובראשו אוזן קטנה דבקה עמו בעת עשייתו יושם בו חתיכת בגד השרוי באלקטרן או בשמן תדליק וילך בו ויעשה ג\"כ מחרס כלי בו מקום קערורית לישב בו הנר ויתקבץ בו כל מה שיגר מן השמן מפי הנר ותקיף על ראש האלמנר' כדי שלא יפסד הנחושת בשמן וזה הכלי נקרא בית שקעו של נר ויעשו כלי חרס באמצעיתו כסוי כגון שבכה עשוי בעת עשיית הכלי ורוב הכלים אשר ישתו בהם המים אצלנו כן וזה המין מן הקיתון הוא אשר יקרא צרצור כמו שיתבאר במקואות (פ\"ג מ\"ג) והן עושין סביב הקיתון אשר למעלה מהשבכה פגימות מעשה שושן דומין לשיני המסרק ולזה יקרא מסרק הצרצור וכן יקראו הפגימות אשר סביב צואר הרמון מסרק של רמון כמו שיתבאר בב' מעוקצים (מ\"ג) ואמר רבי אליעזר שהשרץ כאשר הגיע באויר הקיתון למעלה מהשבכה אשר יקיפו בו הפגימות הנה לא יטמא שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו מופגם מכל צד וחכמים מטמאין שזהו תוך של זה והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שיעור מה שיהיה הנקב אשר יתנקב כלי חרס ולא יטמא כאשר לא ישאר לו תוך הנה הוא יבאר השיעור אשר יהיה נקב כל כלי: וענין מטילין אותו לחומרו. שנדין עליו בחמור ולא יסור מלקבל טומאה ואע\"פ שהוא נקוב בכונס משקה עד שיתנקב נקב יצא ממנו הזית ואז לא יקבל טומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "טפי ופך. שניהם כלי שמן אבל טפי כלי צר הפה מאד לא יגר ממנו כי אם טפה טפה ולזה יקרא טפי ואמרו שלשתן בזרעונים ר\"ל הפך והטפי והצרצור שלשתן כאשר נקבו נקב יצא ממנו הזרע הממוצע בשיעור כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן הנה הוא אז לא יקבל טומאה: ופי הנר. הוא התוספת היוצא מן הנר אשר יחזיק הפתילה וכאשר היה הנר מטיט בלתי מבושל אשר לא יטמא כמו שיתבאר במה שאחר זה שכלי אדמה לא יקבלו טומאה אחר שבשלה פי הנר בפתילה ושבחרס הנה הוא ג\"כ לא יקבל טומאה לפי שלא נתבשל הנר בכללו. ואין הלכה כרבי אליעזר. והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפ' השני שכסוי כלי חרס תטמא כאשר היה הכסוי ממנו יקבל רביעית ואמר כי כאשר ניקבה החבית ונסתם מקום הנקב בזפת עוד נשברה החבית והיה מחרסיה חרס תקבל רביעית יושב שלא מסומך כמו שקדם הנה הוא יטמא ואע\"פ שזה החרס הוא אשר בו הנקב הסתום בזפת לפי שהחבית בכללה שם כלי היה עליה ואפילו אחר הנקב וזה החרס הוא שבר כלי ושבר חבית הוא ואע\"פ שהיה נקב אולם חרס חבית כאשר נקב אחר שבירתו אע\"פ שסתם פי הנקב הנה הוא לא יטמא לפי שמאז שניקב החרס בטל שם כלי מעליו: \n"
+ ],
+ [
+ "נתרועעה. נקרעו ונסדקו חרסיו אבל לא נפלו חרסיו ולא התפוררו מלשון (ישעיה כד) רוע התרועעה: וביאור וטפלה בגללים החליק עליה בגללי הבקר וטפלה מלת עברית ותטפול על עוני (איוב י״ד:י״ז). ר\"ל החזקת בו והחלקת עליו כדי שיתקיים וישאר על צד הדמיון וזה על דרך משל ולא נצטרך לכפול בכל זאת המסכתא כי כאשר אמר מכלי טמא אמנם ירצה בו שהוא יקבל טומאה וכאשר יאמר טהור ירצה בו שלא יקבל טומאה וכן כאשר בארנו מלה לא נכפיל ביאורה כדי שלא יארך המאמר. עוד נבאר שזה החבית המקובצת אשר אמר ממנה טהור כאשר היה בה חרס מחזיק רביעית הנה הן כולן תטמאו במגע רוצה לומר שאם יגע בו שרץ מתוכו הנה תטמאו כולן להתדבקם והתאחדם אולם שיטמא באויר כמו שיטמא כלי חרס זה לא יתבאר זולת בחרס החמת שיחזיק רביעית לבד שהוא כאשר הגיע שרץ בתוספת [נ\"א בתוך] זה החרס יטמא ואפי' לא יגע השרץ בו כדין טומאת כלי חרס שהוא כלי בפני עצמו כמו שהקדמנו בפרק השני: "
+ ],
+ [
+ "הבריא. החזק והשלם ואמרו רבי מאיר ורבי שמעון כי כאשר נטמא זה הכלי בנפול הטומאה באוירו הנה כל מה שנגע בזה הטפלה מהאוכלים והמשקים יטמא לפי שזאת הטפלה מכלל הכלי וכאילו היה מעצמו וזהו ענין אמרו מטמאים וחכמים אומרים אמנם שזה הדין יתחייב לטופל הכלי אשר כבר נסדק אשר הוא צריך לזאת הטפלה: וקירויה שם כלי חרס אשר ישתו בו המים מן הבארות כמו שעושין אצלנו בכלי הנחושת והברזל. וחידוק הוא כמו הידוק והוא החתום והקשור ואמר שזה המחלוקת בעצמו במי שיקשור זה הכלי בעור או בנייר והדומה לו שדעת ר' מאיר שאם נטמא הקרוי יטמא בעבורה זה הקשור גם כן ואפילו הוא שלם וחכמים אומרים אם היה קשור בעבור שנסדק אז יהיה הקשור חשוב כעצמה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "יבלית. עשב לח מאד ופטסין קבוץ פיטם והוא כלי על דמיון האצטומכא גדולה מאד ישימו בו המים בספינות ויקחו זה העשב ויטחו בו הפיטס מבחוץ עד שלא יטיפו ממנו המים בחוץ ואמר שאם זה הטיחה היא צריכה אליו הנה הוא יחשב מכלל הכלי עוד אמר שכסוי החבית ואע\"פ שהי' היטוחו סביבה בטיט כמו שהוא מפורסם אינה חיבור ולא נחשוב החבית וכסויה כלי אחד שהכסוי דבק בטיט ובעת שנטמא האחד לא נטמא האחר כאשר נגעו בו משקים טמאים וכמו שהקדמנו בפתיחת הסדר עוד אמר שהבנין אשר יבנה על חרס התנור היא מכלל התנור וכאשר נטמא התנור בהגיע הטומאה באוירו הנה האוכלים והמשקים הנוגעים בטפילתו טמאים: \n"
+ ],
+ [
+ "מיחם. הוא כלי עשוי לחמם בו המים: וחומר טיט עבה כמו (בראשית י״א:ג׳) והחמר היה להם לחומר: וחרסיתי דק כחרס וכאשר טחו המיחם בטיט העבה הנה יתאחד בו ויהיה מכללו וכאשר נטמא המיחם יהיה הנוגע בחומר טמא אמנם אם טחו אותו בחרסית הנה לא יתדבק בכלים ולא יחשב בכללו: וקומקומוס. הוא הקמקם וידוע שהזפת יותך במים החמין ולזה הוא אמרו שאינו יכול לקבל את החמין ואע\"פ שהוא מקבל המים הקרים וישארו בו ולא יצאו ממנו וכן אמר בכלי הזפת בעצמם שהן אינם מטמאים בעבור שלא יקבלו שום דבר חם: וכלי נחושת שזפתן טהורים. רצונו בזה שזה הכלי כאשר נטמא הנה אשר יגע בזה הזפת טהור שאין הזפת מכלל הכלי אם לא שיהיה כונתו שישים היין בזה הכלי שאז הוא צריך לזפת ויהיה נוגע בזפת טמא ולא קתני בכאן אוכלין ומשקין לפי שכבר יהיה כלי הנחושת אב הטומאה ויהיה נוגע בזפת טמא ואע\"פ שהוא אדם כמו שהתבאר בפתיחה: \n"
+ ],
+ [
+ "יותר מצרכה. הוא שהתעבה מהזפת על מקום הנקב יותר ממה שצריך עד שאם יסירו ממנו הרבה ישאר הנקב סתום ומחזיק המים שהיו בכלי ואמרו בכאן הנוגע ירצה אוכלים ומשקין: פקקן בזפת. הוא שיסתום קצות פיות המשפך בזפת עד שלא יצא ממנו דבר וישוב כלי קבול והלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שאינו יכול לעמוד. שלא ישב על השווי בסבת מונע שהאוזן יכבד עליו מצד אחד בכבדותו ויטהו על צדו וכן כאשר יהיה לו חידוד בולט בקרקעיתו וימנעהו לנוח בשוה וכאשר ישב על הארץ נוטה לצד אחד מפני חדודו טהור: מכריעו. מטה אותו: חבית שנפחתה. הוסר ממנה חלק וכאשר ישבה על תושבתה אי אפשר שתקבל דבר מתוך הדבר אשר סר ממנה וכאשר ישבה על צדה אפשר שתקבל בקרקעיתה וכן כאשר נסדקה ונחלקה על ארכה והיו ב' דפנות הנה כל חצי ממנה כאשר עומד על קרקעיתו לא יקבל דבר וכאשר ישב על קרקעית צדה אשר היא גבנונית החבית אפשר שתקבל. והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "גיסטרא. כמו שבארנו (לעיל פ\"ב) היא התושבת אשר יעשו תחת כלי המים לקבל הטפטוף וכאשר היא מטפטפת דבר בטל עניינה וזהו אמרם בש\"ס שבת (דף צו.) לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא ואל זה הענין אמר בכאן אין שירים לשירים וזאת הגיסטרא בעצמה כאשר היתה שלימה בדמיונה היא שארית הכלי לפי שהיא חתיכה מכלי וכאשר נסדקה חזרה שארית לשארית וכבר ידעת ששארית הדבר הוא שיריו: \n"
+ ],
+ [
+ "שנטלו אזניה. ר\"ל חבית שניתז ראשה ואזנה ונשאר קרקעיתה הנה היא גסטרא לפי שהיא תושבת לכלי ואם היה חוץ מצדי הגיסטרא קצוות בולטות ולהן חלל על זה הדמיון והיו לאלו הקצוות מרחב יחזיקו הזיתים כאשר ישימו זיתים בזאת הגיסטרא נגע השרץ בגיסטרא מתוכו אז יטמא החדוד או כאשר היה השרץ באויר הגיסטרא ויהא נוכח אוירה חדוד כמו שהתבאר מהצורה הנה החדוד אז יטמא עם הגיסטרא באויר: וקתדרא. הוא כמין כסא אשר ישבו [בו] הנשים בהליכתן בדרכים ויקרא ג\"כ אצלנו עמארי\"ה וכאשר יהא תמונת הגיסטרא על זאת התמונה הנה יאמר שהדין באלו החדודים שוה בין היות הגיסטרא על צדה או על קרקעיתה: וקורפיות. הוא כלי חד התושבת אי אפשר לישב על קרקעיתו: וקוסים הצדוניים. הם אבובי החרש חדי התושבות דומין לקוץ ולזה יקרתו קוסים ואע\"פ שנכתב בסמ\"ך וכבר נמצא בקצת הנוסחאות כוסין. וצדוניים המיוחסים אל צדון. ושבריהן ושאריתם ר\"ל קצוותיהם החדים אע\"פ שא\"א להן שישבו על הארץ ויחזיק מה שישימו בו אבל ישפוך מהן הנה הן מקבלין טומאה שעל דעת כן נעשו כל הכלים עצמן בעת עשייתן שלא יקבלו לעולם משקה אם לא יהיו לו סומכים והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים אמנם הוא בכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבין שלא מסומכין הנה יצטרך שיהיו שבריהן כן ואז יקבלו טומאה: "
+ ],
+ [
+ "דע ששפיות וזר ולזביז ודופן ענין כולן בזאת המס' שוה אמנם הן אוגנים גבוהים על שטח הכלי ר\"ל שטח הקיתון ויתחלפו שמותן בהתחלת תמונת הכלי כמו שתמצא שפת הכלי המרובע לזבז והעגול תמונת א\"א סטומכא שפה וזולתן מהתמונות דופן והשפה הקטנה בגובה זר וכבר ידעת שכלי חרס אמנם יטמא מאוירו ר\"ל מתוכו לא מגבו וכאשר היתה השפה הפנימית היא היותר גבוהה על זאת הצורה והגיע השרץ בתוכה הנה תטמא כל מה שבתוכה לבד וכל שהוא חוץ ממנה באלו ב' השפות טהור וזהו ענין אמרו הכל טהור ר\"ל כל מה שהוא חוץ ממנה ואם היתה השפה החיצונה היא היותר גבוהה על זאת הצורה הנה כאשר יגיע השרץ באוירה נטמא כל מה שבין השפות כולן מן האוכלין והמשקין אם היתה האמצעית עודפת והגיע השרץ באוירה הנה כבר נטמא מה שבתוכה ולא נטמא מה שחוצה לה. ואמרו משיצרפו בכבשן ירצה בו מאז התבשל ויצא מתורת טיט אמנם קודם בישולם הנה הן כלי אדמה ואינן מקבלין טומאה כמו שיתבאר (שבת נח.) עוד אמר והוא גמר מלאכתן וזה שבשאר הכלים דברים הן גמר מלאכתן ולא יטמאו עד שישלימו אלו הענינים כדרך כלי מתכות וצחצוחן ובדיקותם אולם כלי חרס מיד שנתבשלו יקבלו טומאה ובו ישלם מלאכתו ואע\"פ שלאחר זה ימרחו אותה בחרס וישוו השפה בכלי ויסירו ממנו התוספת בכלי ברזל מה שיתלקח בו מן הטיט בעת הבשול ויהיה זה דומה לגרעון הנה זה כולו לא ימנעהו מלקבל טומאה כי כבר נגמרה מלאכתו בבשול לבד וכל מה שיעשה אחר זה תוספת לא יצטרך אליו ואין הלכה כר' יהודה אשר יאמר חולקין את האמצעית אלא כל שנטמא אוירה טמאה והשאר טהורה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התנורים והכירות וכל מוקדי האש הנבנים בארץ או על שטחה הנעשים לבשל או לאפות בהן או עליהן הן כולן מקבלין טומאה ולשון התורה (ויקרא י״א:ל״ה) תנור וכירים יותץ טמאים הם ודינן כטומאת דין כלי חרש כמו שיתבאר ואמר ר\"מ כי מאז שנבנה מהתנור גובה ד' טפחים יקבל טומאה וכן התנור השלם כאשר נפסד ונשאר ממנו ד' טפחים הנה הוא יקבל טומאה וחכ\"א שתנור קטן מעת שנבנה בו כל שהוא מקבל טומאה והתבאר בש\"ס (חולין דף קכד.) שאמרם כל שהוא טפח הנה מאז שנבנה ממנו טפח יקבל טומאה וכן התנור הקטן כאשר נפסד ונשאר ממנו רובו ר\"ל רוב גובהו יקבל טומאה ואם נשאר ממנו חציו לבד וממה שלמטה מזה אינו מקבל טומאה עוד סדרו על ב' המאמרים ואמרו משתגמר מלאכתו ר\"ל שמה שאמר ר\"מ שמעת שנבנה ממנו ד\"ט וכן חכמים שאומרים טפח בקטן וד' בגדול בתנאי שגמר מלאכתו ובאור זה שגמר מלאכתו הוא שיחממו אותו עד שיהיה בקרקעיתו מחוץ [צ\"ל מחום] שיעור מה שיאפו בו הסופגנים והוא הלחם הרך ונקרא בשם זה לפי שהוא כמו הספוג שהוא ממהר הבשול לקלות הלישה וידוע שהתנור החדש אשר לא נאפה בו עדיין יצטרך לחימום רב ואז יגיע לזה החום אולם התנור אשר כבר נאפה בו הרבה פעמים הנה יתחמם באש מעט ויגיע לאפות בו סופגנים בדבר מועט ואמר ר' יהודה שמשעה שהוסק התנור החדש באש כשיעור שאם היה ישן יהיה אפשר לאפות בו סופגנים הנה כבר נגמרה מלאכתו ויקבל טומאה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כירה. הוא מוקד נבנה לבשל עליה התבשיל והוא מקום שפיתת ב' קדרות כמו שבארו במס' שבת (דף לח:) וכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת לבד והוא קרוב מתמונת התנור וכבר נעשה לבשל התבשיל ותעמוד הקדרה עליה ממעל וישימו האש מתחת כמו הכירה והנה יסיקו אותה ויאפו בתוכה הלחם כמו התנור ואמרו שלש ירצה בו גובה ג' אצבעות. וביצה קלה שבביצים הממהרת הבשול בארו אותה בש\"ס (שם דף פ:) שהיא ביצת תרנגולת טרופה ונתונה באלפס מוכה בשמן מושלכת באלפס שהוא התבשיל היותר נמהר ובתנאי שיהיה האלפס כבר נתחמם חמום שוה לא שלא הוסק אלא בכללו. ואמר יתברך תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם ובא הקבלה (חולין דף קיח.) לכם לכל צרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו האבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה ג' אצבעות חבור וכוונת זה המאמר שכל מה שיתוקן לכם ויעזור לכם בשמוש זה הכלי הנה יטמא בטומאתו ואין ספק שהטפח היוצא מן התנור אם חסר יחלש התנור ויקורר אשו ויהיה התנור צריך לו ולזה יטמא בטומאתו וכאשר נטמא התנור נטמא הטפח הדבק בו ומה שיוסיף על זה הנה הוא טהור וכל מה שיפול בש\"ס (שבת דף מח:) מזו המסכתא בשעורים אשר יטמאו בהטמא הכלי ממה שנדבק בו או התנור או שאר המוקדים הנה אמנם העיקר מה שזכרתי לך והוא אמרם לכם לכל צרכיכם ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "עטרת הכירה. יעשה בנין עגול על ראש הכירה להניח בו הקדרה ולא יצאו מחום האש כלל וזה הבנין יקרא עטרת הכירה לפי שהוא עליו כמו עטרה על הראש. וכאשר נטמאת הכירה לא יטמא זה הבנין הנוסף עליו ממעל. ויעשה לפני התנור מקום מוקף בכתלים שיושם בו הלחם בעת יציאתו מהתנור יקרא זה המקום טירת התנור והוא כדמיון חצר נגזר מלשון בחצריהם ובטירותם (בראשית כ״ה:ט״ז) ואמר מטמא במגע ובאויר ר\"ל כי כאשר נטמא התנור אם בהגעת השרץ לו מתוכו או בהגעתו באוירו בלתי שימששהו הנה זאת הטירה תטמא לפי שהיא מצרכי התנור וחלק מחלקיו. ואם היתה פחותה בגובה מד' טפחים לא תטמא לפי שהיא בלתי ראויה לקבל הלחם בו וכאשר חברה לתנור הנה כבר נראה בעשייתה שהיא נעשה לצורך ושהוא רצה לדבקה בתנור ולזה תטמא בטומאתו באיזה שיעור שיהיה החבור חלוש כמו שאם סדר ג' אבנים בצד התנור והרכיבו על אלו האבנים. וכבר יעשה בצידי הכירה מקום יניחו בו פך השמן יקרא בית הפך. ומקום יניחו בו התבלין יקרא בית תבלין. ומקום יניחו בו הנר יקרא בית הנר. וכאשר נטמא הכירה במגע שרץ שיגע לה בפנים כבר נטמאו אלו המקומות כולן להתחברם בכירה. אולם אם נטמאה הכירה באויר לבד כשיגיע השרץ באוירה הנה נטמאת הכירה ולא נטמאו אלו המקומות. וכבר התבאר בש\"ס (שבת דף מח:) שר' מאיר שם אלו ההבדלין להיות מהכירה שטומאת אלו המקומות הם מדרבנן והם חשובות מחוברים ואין שורפין עליהן את התרומה לפי שאם היו מעצם הכירה מן התורה יטמאו בטומאת הכירה איך שתטמא בין במגע בין באויר והלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם המאמר שהתנור לא יטמא עד שיוסק וזהו גמר מלאכתו ואמרו כי כאשר הוסק מחוץ או בזולת כוונה או שהסיקו האומן אשר עשאו ואע\"פ שלא הסיק אותו לאפות בו הנה הוא יטמא הואיל והוסק מכל מקום והבאת המעשה מורה כי אם הוסק שלא לדעת טמא וזה מאמר אמתי: \n"
+ ],
+ [
+ "יוסיפו תוספת בגובה התנור על שפתו מלמעלה ויקרא מוסף התנור והוא דמיון עגולה ע\"פ התנור מלמעלה והנחתום סומך עליו את השפוד א\"כ הוא מצורך התנור: ויורה. קדרה נבנית בארץ יעשו רובן מנחושת וסביבו ג\"כ בנין נוסף על גבי הקדרה יתפשטו בו המים בעת רתיחתן וכן יעשו הצבעים ואשר יעשו הבורית או אשר יבשלו או אשר ישלקו הזיתים והדומה להן ושורש זה כולו מה שזכרתי לך לכם לכל שבצרכיכם ויצא מדברי ר' יוחנן הסנדלר שמה שאין בו תועלת זולת סמיכת השפוד עליו לא תטמא בהטמאת התנור ואין הלכה כר' יוחנן: \n"
+ ],
+ [
+ "מעפר ולמטה מטמא במגע. ר\"ל כי כאשר נגע שרץ בתנור מתוכו למעלה מן העפר אז יטמא ממנו החלק הנסתר בעפר אולם אם נטמא עליונו באויר הנה לא יטמא החלק הנסתר בעפר. ובור הוא סהר חפור בארץ. ודות הוא סהר בנוי על שטח הארץ: ואמרו ונתן שם אבן ר\"ל על פי הבור אשר בו האבן הוא קרקע התנור וא\"ר יהודה כי כאשר ידלק אש בבור או בדות תחת האבן ויסיק התנור ממעל לאבן הנה אז יטמא להיות זה התנור דבוק בארץ לפי שזה מתנאי התנור ואז יקבל טומאה אצלו לאומרו תנור וכירים יותץ את שיש לו נתיצה טמא את שאין לו נתיצה טהור וחכמים יוציאו זה לענין אחר ויאמרו שאמרו טמאים הם יכלול הכל ואיך שהוסק טמא ואע\"פ שלא יהיה דבוק בארץ וכבר התבאר בגמ' שבת (דף קכה.) שזה המחלוקת אמנם הוא בהסק ראשון אשר הוסק ואז יטמא שהוא גמר מלאכתו והוא אשר יאמר רבי יהודה שיהיה בינו ובין הארץ חבור בעת זה ההיסק אולם כאשר הוסק היסק ראשון ונגמר מלאכתו והיה אחר זה בלתי מחובר לארץ הנה אין בו מחלוקת שהוא יטמא וזהו אמרם בהיסק שני אפילו תלוי בצואר גמל וחכמים אומרים שאפילו בהיסק ראשון ואפילו תלוי בצואר גמל כבר נגמרה מלאכתו ואע\"פ שהוא אינו מחובר לארץ כלל והוא אמרם הואיל והוסק מ\"מ ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ה) תנור וכירים יותץ טמאים הם ואמרו בספרא אם שלם טמא ואם חתכו טהור ואמר בתואר חתוכו שיקרע על ארכו עד שישוב ג' חתוכים אחר שיגרר הטיט הנוסף אשר על גב התנור עד שישארו הג' חתיכות מעצם התנור מורכבין על שטח הארץ כמו שהושב שם ולא יהיה שם בנין דבוקה בארץ ואמר ר\"מ שלא יצטרך לדבר מזה אבל יעזוב ממנו ממה שימשך לארץ פחות מד' טפחים והוא ענין אמרו ממעטו. ויהיה ההכר מתוך התנור והוא אמרו מבפנים ויחתכהו מזה הגרר ויראה לפי מה שקדם ששיריו ד' אצל ר\"מ וא\"ר שמעון שמאמרו יתברך יותץ אי אפשר בלתי הסרתו מהארץ ואפילו אחר החתוך וגירור הטיט ואין הלכה כר\"מ ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "לרחבו. ששמהו חוליא חוליא יהיה גובה כל חוליא פחות מד' טפחים הנה כבר נטהרה החוליא כולה ואף על פי שהרכיב קצתה על קצתה עד שהשלים תמונת התנור כמו שהיה אחר טח אותו בטיט והוא אמרו מרחו בטיט ושב כמו מעשה התנור מתחלת הענין אשר נטמא בעתיד אבל אחר ההיסק אשר יהיה בו גמר מלאכתו לפי מה שקדם. הנה הוא אשר הרכיב זאת החוליא אחר בנה בנין עגול על זה התנור הנבדל רחוק ממנו ושם החול או האבן הדקה בין זה הבנין ובין התנור עד שנתקיים התנור ואפשר לאפות בו ואע\"פ שהוא נבדל הנה זאת הצורה לא תטמא לעולם ושאין עליה הטיט ידבק חלקיו הנפרדים ולזה הנדה וטהורה אופות בו והוא טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "למודים. הן קשורין ודברים יכבידוהו ויחברו חלקיו קצתם עם קצתם עד שאפשר לאפות בו ואומר כי כאשר שמו אלו הקשורים והוא טהור עוד נטמא אחר זה הנה הקשורים אשר יחברו חלקיו שמוהו מוכן לטומאה וכאשר יסיר הקשורים ויתפרדו חלקיו יטהר בלא ספק שזה כבר נשבר מחבורו פעם שניה ואם החזיר לו קשוריו הנה ישאר על ענין טהרה ולא יהיו לו הקשורים מקום הבנין וכמו שלא נאמר שהוא חזר לטומאתו כאשר חבר חלקיו כן לא יקבל טומאה במה שאח\"כ. אם לא שימרחנו בטיט ואז יקרא תנור שלם ויטמא בעתיד ולא יצטרך היסק לגמר מלאכתו לפי שהוא כבר הוסק והוא בעל קשורים הנה כבר התבאר שלא יעמדו לו הקשורים מקום הבנין זולת פעם אחת הראשונה בלבד והוא כאשר יבא מבית האומן זו היא כוונתו בזאת ההלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "נתן חול בין חוליא לחוליא. שיעשה חוליא ואח\"כ שם חול סביב והרכיב חוליא שניה על זה החול ולא סר לעשות זה עד שהשלים תמונת התנור וגבהו עוד טח אותו בטיט מחוץ עד שהשלימו אמר רבי אליעזר שהחול מבדיל בין החוליות והוא כשנשבר ונחלק לעולם ולזה הוא טהור וחכמים אומרים שהטיט הנוגע בכל החוליות מחוץ כבר חברו ושם אותו תנור שלם ונפל בין ר' אליעזר וחכמים מחלוקת רב ועצום וראיות רבות עד ששרף בזה היום רבן גמליאל ובית דינו כל טהרות שטיהר ר' אליעזר וברכוהו ולזה נקרא תנור של עכנאי מיוחס אל עכנא והוא תנין גדול ואמרו שהקיפוהו תשובות כעכנא: וכן נפלו דברים רבים ביורות הערביים והוא החפירה אשר יחפרו בקרקע לאפות בו והיו אחר זה חבורות והסכימו על הדין שנזכר בכאן ולזה תקרא זאת התמונה תנורו של בן דינאי מיוחס אל דין ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ה) תנור וכירים יותץ את שיש לו נתיצה טמא אולם אם יהיה מאבן או ממיני המתכות הנה לא יטמא מאשר הוא תנור לדברי הכל וזה הענין אשר יוציאו אליו חכמים אמרו יותץ אבל הוא יטמא אם היה של מתכת משום כלי מתכות ותהיה טומאתו כדין טומאת כלי מתכות רצה לומר שלא יטמא מאוירו ויטמא מגבו ויהיה אב הטומאה כאשר נגע בו כזית מן המת לפי מה שהתבאר בתוספתא והוא אומרם בתנור של מתכות נגע בו כזית מן המת מאחוריו כולו מטמא שנים ופוסל אחד מפני שנעשה אב הטומאה לפי שהראשון והשני טמאים ומטמאים בתרומה והשלישי פסול לפי מה שהתבאר בשרשים בפתיחת זה הסדר וכל מה שיבא אליך בזה הסדר מאמרם מטמא שנים ופוסל אחד הכונה בו בתרומה ודע זה: ואשוב בביאור זאת ההלכה ולזה אם היה זה התנור של מתכת בנוי על הארץ לא יטמא כלל לפי שהכלים הבנוים בארץ טהורים זולת תנור וכירים אשר ביארם הפסוק אולם מחוץ מזה הנה השורש אצלנו כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזהו אמרו טהור וטמאים משום כלי מתכות אולם אם היה מאבן הנה לא יטמא כלל לפי שכלי אבנים אינם מטמאים כלל כמו שיתבאר אחר זה ואם ניקב או נסדק או נפגם וסתם זה המקום בטיט או שמרח עליו הטיט מחוץ או הוסיף בגבהו שפה מטיט ולמעלה והוא אשר יקרא מוסף כמו שהתבאר הנה לו דין התנור לכל הדברים. ואמרו וכן בכירה ר\"ל וזה הגדר אשר גדרנו הנקב מעת יצא ממנו האורה הוא גדר נקב הכירה גם כן. ופטפוטין קצוות מטיט שעומדת עליהן הקדרה כמו היסודות והאחד פטפוט ואין הלכה כרבי יהודה שהמרוח לא יועיל לכירה בשום פנים שהיא אמנם תעשה לאפות עליה לא בה כמו שקדם והיא סובלת האש שהיא של מתכת ואין עזר לה במרוח אולם מרוח התנור של מתכת ושל אבן והיא הטפלה הנה [צ\"ל יש] (אין) תועלת לה בו לפי שהן יאפו בו מבפנים הלחם וזה המרוח ישאיר חומו וימנע ממנו האויר אשר יקרר גשם התנור: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כאשר הושם ג' מסמרים מברזל בארץ הנה לא תטמא כמו שלא תטמא כירה של מתכת משרש אשר זכרנו וכן כאשר היא מאבן בלתי טיט לא תטמא לפי שהאבנים לא יטמאו ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו עליה ועל האבן ירצו בו על שתי האבנים בלתי שיהיה שם טיט והם לא יטמאו לפי שהאבנים טהורים כמו שקדם עוד אמר שכירת הנזירים היתה מאלו התוארים הנזכרים. שכנגד הסלע רוצה לומר אבן כנגד הסלע ובהר ההוא היו הנזירים מבשלים עליהן השלמים ושורפין שם שערותיהם בלשכת הנזירים אשר היתה בעזרת נשים כמו שהתבאר במדות (פ\"ב מ\"ה) ואמר נטמאת אחד מהן לא נטמאו כולן בתנאי שיהיו האבנים כולן מורחות בטיט כמו שקדם בראש הפרק אולם האבנים בלתי מרוחות הנה לא יטמאו: \n"
+ ],
+ [
+ "הוחלטה. התקיים דינה תרגום לצמיתות לחלוטין (ויקרא כה) ולזה נקרא האיש אשר נדין עליו בצרעת וקיים הכהן בו דינו מצורע מוחלט. ושפיתה המורגל בכל המשנה היא מלה עברית שפות הסיר שפות (יחזקאל כ״ד:ג׳) ואמרו אם יכול לשפות עליה הוא כינוי הכירה ההוה מן האבנים הנשארים. עוד אומר החזירה טהורה לפי שמעת שהסירה מהארץ כבר נהרסה וטיהרה ולא בחזירתה אל מקומה תטמא אבל אם חברה בארץ בטיט והוא אמרו מרחה בטיט הנה היא תטמא בעתיד ורוצה לומר כירה ההיא מן האבן הראשונה והאבן המוחזרת וכל אלו הדינים מבוארים על השרשים הקודמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שתי אבנים. זה מבואר וזה שהוא בעבור ששם בצדה אחת טהורה היא חציה אשר ימשך לטהורה טהורה והחצי אשר ימשך לטמאה טמאה כמו שקדם וכן ענין האבן האחרת מפני הטהורה אשר הורכב בצדה ואלו האבנים כולן מורחים בטיט כמו שקדם בראש הפרק באמרו אחת בטיט ואחת שלא בטיט טהורה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קלתות הן תושבות בנויות עגולות ויעשו תחת הפורני ואמר שאם נהרס זה הבנין אשר תחת תושבת הכירה והיה בעומק הנהרס פחות משלשה טפחים הנה הכירה העומדת על זה הבנין תטמא לפי שאפשר בכמו זה הגובה שידליקו בו אש מלמטה ר\"ל במקום הפחת ותתבשל הקדרה אשר על הכירה מלמעלה אולם אם היה הנחת הפחת בזה הבנין יותר משלשה טפחים הנה נטהרה הכירה לפי שיהיה רחוק מקום האש מהקדרה המיוחסת יותר משלשה טפחים ולא יגיע חום האש לקדרה כמו שראוי שיגיע וכן [צ\"ל אם] לא הושם אבן על מקום ההריסה עד שתהיה זאת האבן כאילו היא קרקע הכירה הנה נשארה הכירה על הטהרה אם לא שיטוחו אותה בטיט ואז תשוב האבן קרקע הכירה ותקבל טומאה במה שאחר זה ולא יגיע מההריסה אשר תחת האבן שהיא בלתי סמוכה לכירה וזה צורתה ובזאת הצורה יתבאר הענין ומה שאמרו חכמים שזאת האבן אשר הושמה על פי הפחת לא תהיה לכירה כמו קרקע עד שנמרחה בטיט הנה זה טענה עליהם במחלוקתם על רבי יהודה שהאבן אשר תהיה על פי הבור לא תהיה לתנור מקום קרקעיתו ונחשב כמחובר בארץ שהענין אחד ובזה השיב עליהם ר' יהודה וכבר קדם מאמר ר' יהודה בפ\"ה וביארנו ענינו ואינה הלכה: "
+ ],
+ [
+ "היו עושים מחרס תמונה מרובע ארוך לו אורך ורוחב וגובה והוא חלול מתוכו ושטחו העליוני נקוב נקבים עגולים אחד לפני השני וימלא מתוכו באפר החם וירכיב בכללו בראשו ויקרא דכון. ודכון ודוכן א' לפי שתמונתו תמונת הדוכן והוא האיצטבא וההפרש בין היותו טמא משום כירה או משום כלי קבול כי כאשר יהיה טומאתו משום שהוא כלי מקבל הנה לא יטמא אם היה נבנה בארץ וכן כאשר נקב עד שיצא ממנו מה שהוא עשוי לקבלו לא יטמא כמו שהתבאר בפ' שלישי והכירה אינה כן. אמר וכן מי שכפה סל ועשה על גבו כירה וכבר ידעת שהסל מכלל כלי עץ הנה הוא יטמא משם כלי עץ לא משום כירה ואם היה הכירה צריכה אליו והרחב שלו הוא שטח יותר רחב ממנו מחובר אליו ישבו בו בעת הבשול וכן כאשר נטמא זה הדכון ונגעו האוכלים והמשקים בו מבחוץ ותדין בו מאשר הוא כלי קבול כאשר ניקב השיעור הידוע טהור ולא יטמא ולא תדין בו מאשר הוא כירה ואשר יטמא כל מה שיכשר שיבשלו עליו לפי מה שהתבאר (שבת לח:) והל' כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "כבר אמרנו שכירה מקום שפיתת שתי קדרות ולזה כאשר נחלקה לרחבה טמאה לפי שכל חצי ממנה ראוי לשפות עליו קדרה אחת אולם כופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת ולזה באיזה פנים שתחלק טהור וחצר הכירה מקום בנוי כנגד פני המוקד כמו טירת התנור והוא דמיון חצר ולזה תקרא חצר הכירה ואמרו מטמא במגע ובאויר ר\"ל כי כאשר נטמאת הכירה במגע או באויר נטמאת עמה חצר הכירה וכן כאשר נטמאה החצר במגע או באויר נטמאת הכירה ואם היה פחות משלש אצבעות הנה לא יטמא אחד מהן בהטמאות האחר זולת במגע אולם אם נטמאת הכירה באויר הנה לא יטמא החצר אשר לפניה אא\"כ הגיע שרץ באויר הכירה נוכח אויר החצר וכן אם נטמאת חצר הכירה ג\"כ באויר הנה לא תטמא הכירה אא\"כ היה השרץ נכחי לכירה והיות חצר הכירה נגד הכירה אמר איך נדע מה מהאויר מא' מהן נכחי לאחר ואמר כי כאשר יצא קו ישר מעליוני חצר הכירה אל שפלותה ויעשה זה בשפוד או בדומה לו עוד יעמיד זה המקיש [צ\"ל וימוד] ויעמוד בו משפל הכירה עד שיחתוך מעליונה הנה זה הגובה בכללו מאויר הכירה הוא הנכחי לאויר חצר הכירה ואין הלכה כר\"א בן יעקב: "
+ ],
+ [
+ "חלקה. ר\"ל שאין לה שפה אבל כמו לוח פשוט ופטפוטי כירה כבר ביארנו שהם הקצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה: ואמר פחות מכאן כל שכן הם טמאים ר\"ל ביותר ראוי שהם יתטמאו במגע ובאויר כאשר היה בגופו פחות משלש אצבעות לפי שהוא נחשב מעצם הכירה איך שיהיה קצר הפטפוט ואיך שיהיה ארוך שהכל נבדל מהכירה כמו שיתבאר בהלכה שיבוא אחר זה: אמר אפילו הם ארבעה ואע\"פ שהיו ארבעה פטפוטים כולם יתטמאו במגע ובאויר והלכה כר' מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "משוכים מן השפה. הוא שיהיה הפטפוט חוץ מעובי השפה (כזה) ואם היה אחריהם שלש אצבעות הנה כל מה שיוסיף הנה הוא נבדל מן הכירה ולא תעלים עיניך באלו ההבדלים כולם מה שקדם לנו זכרו הרבה פעמים וזה שאמרו במגע ובאויר רוצה בו כאשר נטמא הכירה במגע או באויר נטמאו הענינים הפלוניים: ואמרו מטמאים במגע ואין מטמאים באויר ירצה בו שהם נטמאו אם נטמאת הכירה במגע ולא יטמאו אם נטמאת הכירה באויר ואמנם עשוי זה להיות אלו הפטפוטים חבור מדרבנן ועשו לזו היכירא שלא ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי מה שהתבאר בפ' החמישי ודע כי כאשר המשלנו בשרץ בביאורינו הוא ההקש לשאר אבות הטומאות וזה מבואר ולא אצטריך להחזירו פעם אחר פעם והלכה כר\"מ: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותחובר אלוה כמו שאמרנו או בינה ובין שפת הכירה מרחק רב ולא תחשב עמה ולא יטמאו בהטמאות הכירה באויר אצל ר' מאיר או תהיה טהורה עכ\"פ לפי דעת ר\"ש ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה והיא באין ספק מותר על רחב אויר הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גבהו על שטח גובה הפטפוטים קו אחד אז יהיו הפטפוטין בתוך הבסיס הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על אי זה פנים שיהיה ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה הנה לא יתטמאו בהתטמאות הכירה אלא א\"כ נטמאת הכירה במגע לפי דעת ר\"מ במה שקדם ונקרא הבסיס כנה והוא שם עברית את הכיור ואת כנו (שמות ל״ה:ט״ז): \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פחותה שכבר חסר ממנה חלק ונשאר בדמיון חלון עוד מילא זה הנקב בקש הנה אינו כלי שלם לפי שזה הסתום בקש לא יחשב סתום ולזה לא יהיה הדבר אשר בו כנבדל מהתנור אבל כל מה שיהיה בו כאילו הוא באויר ואני עתיד לבאר בתשיעי מאהלות שכוורת תהיה על זה התואר חוצצת בפני הטומאה ואמר רבי אליעזר אם הצילה במת החמור אשר יטמא כל מה שהוא באהל טומאת ז' לא תציל בכלי חרס הקל אשר תטמא כל מה שבתוכו מהאוכלין והמשקין לבד לפי שלא יטמא אלא טומאה קלה כמו שביארנו פעמים. ואמרו לו אשר יתחייב להציל באהל המת אינו מאשר הוא כלי אלא להיותו מותר זה המקום והיה מחיצה שכן חולקים אהלים ר\"ל שכבר יחלקו האהלים לענין טומאת מת ויהיה הבית או האהל נחלק בהבדלו ויטמא אחד מן החלקים אם היה בו המת ולא יטמא החלק האחר ואין כלי חרש כזה אבל כשנחלק בחלוקה והגיע שרץ באחד החלקים נטמא כלל הכלים לפי שאין מדרך האדם שיחלקו הכלים כמו שאמר בתחלת ההלכה תנור שחצצו בנסרים או ביריעות ונמצא השרץ במקום אחד הכל טמא אולם בטומאת מת הנה אמר בט\"ו מאהלות [ע\"ד] בית שחצצו בנסרין או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות טומאה בבית כלים שבחוץ טהורים ולזה תציל הכוורת במת לפי שהיא כמחיצה ואין הלכה כר\"א: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היה כלי באויר התנור והיה השרץ בתוך הכלי הנה לא יתטמא התנור בהתטמאות זה הכלי ואם היה השרץ בתנור הנה לא יטמא ג\"כ זה הכלי בהטמאות התנור אמר יתברך וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו ובאה הקבלה (נדה דף מג.) ואמר כל אשר בתוכו ולא מה שבתוך תוכו ומבואר הוא שזה כולו בתנאי שיהיה פי הכלי יוצא מפי התנור אולם אם היה השרץ בכלי וזה הכלי פתוח הפה באויר התנור הנה כבר נטמא כל מה שבתנור בהגעת השרץ באוירו ואם היה הכלי אשר פיו חוץ מפי התנור כמו שקדם נקוב נקב תטהר בו הכלי והוא אשר והגבלנוהו בראש הפרק הג' הנה כבר נפסד מהיותו כלי ולא הבדיל הדבר אשר יהיה בו מן התנור ולזה אם היה בו שרץ נטמא התנור וכל מה שבתוכו מהאוכלים והמשקים ואם היה בתנור שרץ נטמא גם כן כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים. ואמר שם בראש הפרק הג' מטילין אותו לחומרו בזיתים ואמר הנה מטילין אותו לחומרו בכונס משקה וזה מבואר לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אף על פי שלא יהיה בו נקב כ\"א בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהטמאות התנור וכן יטמא התנור בהגעת השרץ בזה הכלי ואע\"פ שנקב נקב קטן כמו בכונס משקה ואופן החומרא שם שנאמר (שהוא) יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה וענין כונס משקה שנשים זה הכלי מצד הנקב על המים ויכנסו בזה הנקב וזה הנקב הנגבל ככונס משקה גדול מן מוציא משקה בלא ספק: \n"
+ ],
+ [
+ "סרידה. סבכה תרגום מעשה רשת נחושת (שמות ל״ח:ד׳) עובד סרדה דנחשא: גפיים. זר שאין לה בית קבול תהיה כלי עגולה ותשימה כלי וכאשר לא תהיה על זאת התמונה הנה אינה כלי ולזה לא תבדיל הדבר אשר יהיה בו מאויר התנור והיא שוקעת בתוכו ואינה כלי וביאר הסבה בזה ואמר שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים על האופן הקדום בהלכה אשר לפני זאת. וביאור נחושתו של תנור קרקעיתו מלשון (יחזקאל ט״ז:ל״ו) השפך נחושתך ואמר כי כאשר היתה החפירה בקרקע התנור וחבית מלאה משקין בזאת החפירה שפי החבית אינו בתוך אויר התנור אלא למטה ממנו הנה לא תטמא לא היא ולא המשקין מפני חבור אויר התנור באויר החבית שאף על פי שאויר התנור טמא בהגעת השרץ בו הנה תכלית מה שיטמא כל מה שיגיעו בתוך גרם התנור לא מה שכנגד אוירו ולא מה שיהיה נוכח אוירו לא למטה ולא למעלה גם כן והוא אמרו היתה כפויה ופיה לאויר התנור והוא שתהיה החבית כפויה על פי התנור אשר יבא פי החבית עם פי התנור והוא החבית מחובר באויר התנור מלמעלה וזה הפך ההנחה הראשונה. עוד היה השרץ בתוך התנור הנה כבר נטמא אויר התנור בלי ספק אבל אויר החבית לא יטמא ואע\"פ שהוא מחובר לא נטמא באויר התנור ולזה אמר שהמשקה אשר בקרקע החבית טהור והוא אמרו משקה טופח ר\"ל המימיות אשר בו כדי לטפוח בו היד וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין והיא כפויה על פיה: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהשרץ כאשר הגיע באויר כלי חרס נטמא כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים לבד ואע\"פ שלא נגע בהן השרץ וכבר קדם זכרון זה. אמנם הכלים הנה לא יטמאו באויר כלי חרס וזהו לאמרו יתברך (ויקרא יא) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל הנה לא ייחד בטומאה זולת אוכלין ומשקין ואמר בתורת כהנים יכול אף הכלים מטמאין באויר כלי חרס ת\"ל מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס וכו' מאיזה מין שהיו ממיני הכלים וכבר ביארנו בפתיחת זה המסכת שמשקין טמאים יטמאו הכלים כאשר יהיו נוגעים בו מתוכו כמו שקדם ביאורו וכאשר הבנת אלו השרשים כבר התבאר לך ביאור זאת ההלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל עת שהתרנגול הוא חי הנה לא יטמא השרץ אשר בגופו וכאשר מת והשרץ בגופו והיה השרץ עצמו בלתי [צ\"ל מסך] משך יגיע באויר התנור ובסיפרי אשר יפול מהם אל תוכו יש מהם לטמא ויש מהם שלא לטמא פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור טהור ואם מת תטמא ומזה יתבאר לך שהמשנה כבר תקרא הראשון תחלה לפי שהשרץ אב הטומאה והתנור ראשון והפת הדבק בו שני וכבר ביארנו טעם זה המאמר בפתיחת דברינו לפי שכבר יעלה על הלב שהפת ראשון כמו שזכרנו שם: "
+ ],
+ [
+ "יצטרך שנקדים בכאן שרשים עצומים ואז תבין זאת ההלכה וזה כי כאשר יהיה כלי חרס בתוכו אוכלים טהורים והיה מוקף צמיד פתיל על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכתא והיה זה הכלי המוקף צמיד פתיל תוך כלי חרס אחר עוד הגיע שרץ בזה הכלי חרס הגדול שהאוכלין והמשקין אשר תחת הצמיד פתיל טהורים ואע\"פ שהן באויר כלי חרס הגדול כי כל כלי חרס המקיף לו היקף צמיד פתיל כבר הציל כל מה שיש בתוכו משיטמא באויר כלי חרס הכולל לו והוא אמרם בתורת כהנים יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהיה טמא ת\"ל מכל האוכל ולא כל אוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור ושם התבאר כי כאשר היה כלי שטף מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך כלי חרס והיו בתוך הכלי שטף אוכלים ומשקים והגיע השרץ באויר כלי חרס הגדול הנה האוכלים והמשקים טמאים והוא אמרם כל האוכל להביא מוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור שאינו מציל מיד כלי חרס בצמיד פתיל אלא מה שיציל באהל המת וידוע שכלי שטף אינו מציל באהל המת בצמיד פתיל כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא ושמור זה השרש. והשרש השני כי כאשר היה כלי חרס מוקף צמיד פתיל והיה בו כזית מן המת או כעדשה מן השרץ ונכנס זה הכלי המוקף באויר כלי חרס או בבית הנה הוא יטמא כמו שיטמא השרץ והמת לא יועיל הקפת צמיד פתיל בכמו זה אבל דין הטומאה תחת צמיד פתיל או חוץ ממנו שוה ואמנם יציל צמיד פתיל מה שיגיע בו מהדבר הטהור עד שלא יטמא לבד ובתוספ' דכלים (פ\"ו) אמרו צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהרות מליטמא ואין מצילין על הטומאות מלטמא ושם נאמר ג\"כ שאין צמיד פתיל לטומאה ושמור זה השרש גם כן. ובית שאור כלי נחלק בתחלת עשייתו לב' חלקים מחרס וישימו השאור באחד מן החלקים והקמח או המלח בחלק האחר וזה הדופן המבדיל בין החלקים יקרא קרץ מלשון (איוב ל״ג:ו׳) מחומר קורצתי גם אני ר\"ל הבדלתי ונחתכתי. ואמר כי כאשר היתה השאור באחד מן החלקים והשרץ בחלק האחד והדופן מבדיל בין השרץ והשאור והוא אמרו והקרץ בינתים עוד הי' הכלי כולו מוקף צמיד פתיל והוא בתוך התנור הנה התנור כבר נטמא בהגעת השרץ לתוכו כאשר הקדמנו בשרשים והשאור טהור לפי שהוא תחת צמיד פתיל והוא הדין בעצמו אם הי' כזית מן המת במקום השרץ תחת צמיד פתיל ג\"כ הנה התנור והבית אשר בו התנור טמא בהגעת כזית מן המת תוך הבית ואע\"פ שהוא תחת צמיד פתיל כמו שהתבאר בס\"פ ח' מאהלות והשאור ג\"כ טהור להיותו תחת צמיד פתיל שצמיד פתיל ג\"כ מציל במת כמו שיתבאר ואם הי' בין החלק אשר בו כזית מן המת ובין השאור פותח טפח על טפח הנה השאור ג\"כ טמא לפי שהשורש בטומאת מת טפח על טפח מביא את הטומאה כמו שהתבאר שורש זה ופירושו במסכת אהלות: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו נקב בשפל התנור והכירה והכופח ממה שימשך לארץ יכנסו ממנו העצים ויכנס ממנו האויר ג\"כ וכאשר נתחמם התנור יסתמו זה הנקב עד שלא יצא מהחום כלל ויהיה זה הנקב פעם סתום ופעם פתוח ויקרא עין כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד ואין ספק שעצם התנור והכירה לו קצת עובי ואמר כי כאשר היה השרץ הזה בנקב תחת עובי כותל התנור או הכירה הנה התנור טהור בשלא יהיה זה השרץ באויר התנור אבל באויר זה הנקב לבד ואם היה בעובי משקוף זה הנקב ר\"ל במשקוף התנור בבניינו טפח על טפח והיה כזית מן המת תחת זה הטפח על טפח ר\"ל בתוך עין של תנור הנה עין התנור כבר נטמא וכן כלל התנור לפי שטפח על טפח מביא את הטומאה לפי שהוא אהל כמו שהתבאר באהלות (פ\"ג מ\"ז) יהיה כזית מן המת תחת אהל המת וזה האהל פתוח לאויר התנור נטמא התנור והוא ענין אמרו הכל טמא וזה הדין עצמו בכירה ובכופח: \n"
+ ],
+ [
+ "הדבר בזו ההלכה הוא בכירה ואמר כי כאשר נמצא השרץ במקום הנחת העצים והוא מקום אשר ישליכו ממנו האש משפל המוקד מן השפה החיצונה אל תוך הכירה טמא ויהיה דין עובי הכירה אצל ר' יהודה כדין תוכה וחכ\"א מן השפה הפנימית ולחוץ טהור לפי שעובי הכירה אצלם כדין החוץ. ישיבת הבלן המקום אשר ישב בו המחמם המים ואמר אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים ר\"ל בנין הנקב העגול בקדרה הנכנסת בו אולם השטח הנראה כמו המקום אשר ישב בו האומן הצבע והמבשל באלו הקדרות כאשר ימצא שם שרץ הנה לא יטמא המוקד והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כור. הוא המקום אשר יעשה להתיך בו המתכות כמו הזהב והכסף והבדיל וזולתם והיא מלת עברית כור הברזל (מלכים א ח׳:נ״א) בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳) ופורנא פורן מחרש והוא תנור קרו\"ל בלע\"ז: אסטיגיות. נקבים ר\"ל שיהיו עליו נקבים על דמיון הפורנה הבנוייה. ושפיות שפה דקה ואין הלכה כר' יהודה ולא כר\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הקדמנו בפתיחת זה הסדר ובארנו שכל ולד הטומאה אינו מטמא כלי אלא משקה נטמא משקין טמאין הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני ואני עתיד לבאר זה בע\"ה בפ\"ח מפרה וכבר ידעת שטמא מת הוא אב הטומאה והאדם אשר יגע בטמא מת והוא אשר יקרא מגע טמא מת הוא ולד הטומאה ולא יטמא הכלים ולא זולתו מהכלים בהגעתו בו אבל הוא יטמא המשקין ואלו המשקין יטמאו הכלים כמו שהקדמנו בשרשים וכבר הקדמנו בשני מזאת המסכתא שכלי חרס יטמא מאוירו לבד ויטמאו האוכלים והמשקים בהגעתם באוירו ג\"כ ואם לא יגע בהן ולזה אם היו המשקין בפי זה אשר הוא ראשון לטומאה והכניס ראשו לאויר התנור טמאוהו בהגעת המשקין שבפיו אשר הן משקין טמאין באויר התנור וקפיצת פיו לא תציל לפי שאפילו הטומאה תחת צמיד פתיל והגיע באויר התנור טמאוהו כמו שקדם בזה הפ'. וכן אם היה התנור טמא והכניס ראש אדם טהור לאוירו ובפיו אוכלים ומשקים טהורים נטמאו בהגעתם לאויר כלי חרס הטמא ולא להיותם בפיו יעמוד לנו מקום צמיד פתיל ותציל שלא יטמאו. ובתוס' דכלים (פ\"ו) אמרו הכל מצילים מיד כלי חרס אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה חוץ מהאדם. כיצד טהור שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור נטמא ודע שאמרו [ר\"ל ברישא]. בפ' הראשון אוכלין ומשקין אין עניינו אוכלין או משקין לפי שאוכלין (ומשקין) לא יטמאו הכלים כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר. אמנם תנא רישא משום סיפא לפי שאמרו ר\"ל בסיפא. בפרק השני אוכלין ומשקין ירצה בו אוכלין או משקין לפי שכלי טמא יטמא האוכלין ויטמא המשקין כמו שקדם ביאורו וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר ג\"כ שידים טמאות יטמאו המשקין ואלו המשקין יטמאו האוכלין של תרומה שלא יטמאו ויטמאו משאר משקים הנגרים לבד ז' המשקין ותולדותיהם ושהכיח והרוק מתולדות המים והנה אבאר כל זה במקומו במס' מכשירין (פ\"א מ\"א) ושם יתבאר שמשקים טמאין יכשירו ויטמאו יחד ושההכשר מתנאיו שיהיה ברצון בעל פירות. אמנם אם נטבלו האוכלין בבלתי כוונה הנה אינן מוכשרין לטומאה ולפי אלו השרשין כולן אמר כי אם היה אוכל תאנים של תרומה בהכרח כמו שהשרשנו ונטה ידו להסיר אבן או הדומה לזה מפיו הנה כבר נטמא הרוק אשר בפיו הגובר אצל הלעיסה בידים מסואבות ונטמאת הדבלה של תרומה בזה הרוק זאת סברת ר' מאיר. ורבי יהודה אומר אחר שאין כוונתו שיגע ברוק אלא ביציאת האבן לבד הנה לא יטמא הדבילה לפי שהוא כמו הכשר שלא לרצונו ורבי יוסי אומר שאם היפך אצבעו בפיו כבר נטמא הרוק ונטמאת הדבילה ואם לא עשה רק להוציא האבן לבד הדבילה טהורה וכן אם היה פונדיון והוא חצי דרהם בפיו ומשך ידו להוציאו והיה בפיו אוכלין ומשקין של תרומה אם היה בפיו זה הפונדיון להסיר הצמא הנה כבר נטמא האוכל בזה הרוק לפי שבכוונה התרבה הרוק לפי שסבתו היות הדרהם בפי האדם למעט הצמא ולרבות הרוק בפה והלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחת זה הסדר אמרו במסכת טבול יום (פ\"ב מ\"א) ושאר כל הטמאים המשקים היוצאים מהן כמשקין אשר הוא נוגע בהן וביארנו שמשקין טמאין יטמאו כלים וכן נבאר בראש מכשירין שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון ר\"ל שלא יצטרך שיגע בדבר אשר תטמאו בכונה ורצון כמו ההכשר ולזה אם היתה אשה נדה או זבה או זולת זה מהטומאות ונטף חלב מדדיה בתנור אע\"פ שהיה זה בלתי כונה בלא ספק הנה התנור יתטמא להגעת המשקין טמאין בו. עוד הפך הדבר והוא שיהיה התנור טמא והאשה טהורה הנה בעת שהוציאה אפר התנור הטמא הוכה אצבעה וכאשר הגיר דמה הנה כבר נטמא הדם והיו משקין טמאין בהיותם באויר התנור הטמא ובעת שיצא זה הדם יטמאהו טומאת משקין טמאין והוא ענין אמרו נטמאה ר\"ל שהיא תטמא התרומה אשר בפיה וכן כאשר נכוית ידה ומכתה לפי שידיה יטמאו באויר התנור כמו שהתבאר בג' ממסכת ידים והיו ידיה ידים מסואבות ובעת שהכניסה בפיה תטמא רוקה ויהיו משקין טמאין ויטמאו שלא נגע לרצון כמו שקדם וזהו כוונתו באמרו נטמאת שלא נגע האדם כולו במשקין טמאין בנגיעה כמו שבארנו ופירשנו בפתיחת זה הסדר ועוד אוסיף בזה באור: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כאשר היה המחט או הטבעת טמאים במת אשר הוא מאבות הטומאות כמו שהקדמנו והוא יטמא כלי חרס כמו שביארנו בפתיחה עוד נמצא זה הטבעת או המחט בקרקע התנור ויראו שם להיותן בלתי בולטות ולא גבוהין באויר התנור לפי שאם היו בולטים ומוגבהין על שטח הקרקע יטמאוהו ואם היו נראים כאשר ידביק בזה המקום בצק שזה הבצק לא רכה שיגור במקומות העמוקים ולא קשה שידבק בעצם התנור אבל ירחק ממנו ונגע זה הבצק בזה הדבר הטמא מהמחט או הטבעת הנה התנור כבר נטמא בהגעת מחט טמאה מטמא מת בתוכה. עוד לקח דין אחר והוא שתהיה הטבעת או המחט טהור ויהיה בעצם הטפילה שיטפילו על קרקע התנור והטיט עליו ותחתיו והיה התנור מוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת [עי' כ\"מ פ\"כ מהל' ט\"מ הל\"ה] הנה נטמא התנור בכללו ונטמאת הטבעת או המחט אשר בתוכה ואם היה התנור טהור לא יטמא אבל יצילהו זה הצמיד פתיל אם היה לפי מה שראוי הנה הטבעת או המחט ג\"כ טהורין ולא יטמא באהל המת שהיא בגוף הבנין וזה הבנין כולו טהור להיות התנור צמיד פתיל וכן גם כן אם חבית באהל המת ופיו סגור בטיט אשר הוא צמיד פתיל כמו שיתבאר והיה מחט טהור או טבעת בזה הטיט אשר נסתם בו פי החבית אם היה נמשך לצדדי החבית הנה הן טמאים שצידי החבית לא יצטרכו לטיט וזה בדמיון מי ששם המחט בקרקע החבית והדביק עליו טיט אשר יטמא כמו שיתבאר ואם הי' נמשך כנגד פי החבית הנה היא טהורה ובתנאי שתהיה בגוף הטיט אולם אם היתה נראית על שטח הכסוי עד שיהיה באויר החבית ממה שימשך תוך החבית הנה ראוי שתהיה בולטת גם על שטח הכסוי עד שיהיה באויר החבית אולם אם היתה נוקבת אל תוך החבית מגעת באוירה הנה היא טמאה ר\"ל המחט או הטבעת אם לא שיהיה עליה מסך מטיט יבדיל בינה ובין אויר החבית ואע\"פ שתהיה בתכלית הדקות כמו קליפת השום וטעם היותן טמאין כאשר היו שוקעין בתוכו לפי שהיו בתוך החבית והחבית מוקפת צמיד פתיל ואני אבאר לך בפרק שאחר זה שכלים המוקפים צמיד פתיל באהל המת לא יצילו מה שבתוכן מהכלים אבל יטמא כל מה שבתוכו מהכלים זולת כלי חרס לבד וכבר ביארנו סבת זה בעדיות ואבאר אותו ג\"כ בפרק שאחר זה: "
+ ],
+ [
+ "מניקת. כלי המציצה וזה שיעשו נקב בצד החבית ויכניסו בזה הנקב קצת זה הכלי וימוץ בפיו הקצה האחד וימשכו המים אשר בחבית וכבר יעשה זה הכלי מקנה או מחרש או מזכוכית והוא הנה מחרס והמאמר כולו מבואר. \n"
+ ],
+ [
+ "חי נפל ועכשיו מת. אחר הגעתו למטה מנחושתו של תנור והנה אינו באויר התנור וכבר ידעת שהתנורים והמוקדין שלהם אמנם יטמאו מאוירן לפי שהן וכלי חרס דבר אחד שהוא טיט מבושל ואם היה זו הטבעת או המחט הטמאה במת בארץ ואח\"כ הורכב התנור על זה המקום הנה התנור טהור שאולי לא הגיע באוירו אולם אם נמצאת זה הטבעת הטמא או המחט באפר אשר יצא מן המוקד והנה בלא ספק שהתנור טמא לפי שאי אפשר על אחת מהפנים שלא הגיע זה הטבעת או זה המחט באויר התנור וטמא אותו וזהו אמרם שאין לו במה יתלה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו ספוג. שהוא אספוגנא וכבר בארנו שמשקין טמאין יטמאו הכלים וכן יטמאו כלי חרס והתנור בהגעתם באוירו ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "גפת. הוא פסולת הזיתים אחר יציאת השמן ממנו והמאמר כולו מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "זגין. קבוץ זג והוא קליפת הענבים. וכוש הפלך ובקצותיו ברזל מעוות הקצוות והיא אשר תקרא צינורא: וענין אמרו שבלע הוא שיכנס הברזל אשר בקצה הפלך בכללו בגוף העץ ויתקבץ העץ עליו מלמעלה עד שיהיה הברזל כולו מספיק מוכנם בעצם הפלך: ומלמד הוא כלי עץ ובסופו ג\"כ מסמר של ברזל ינקו בו המחרישה בעת החרישה מהעפר אשר יתעכב בה ולזה תקרא מלמד הבקר לפי שהיא תלך בו על הדרך הישר עד שלא ילך השור בזולת דרכו ולזה תקרא מלמד וזה הברזל אשר בקצתו יקרא דרבן וקבוצו דרבונות דברי חכמים כדרבונות (קהלת יב): ולבינה שבלעה את הטבעת. הוא שיגיע הטבעת בטיט ויתבשל והטבעת בתוכה ואמר שאלו הכלים אע\"פ שהן טמונים בתוך העץ או הטיט כמו שספרנו הנה הן מטמאו באהל המת אם היו טהורים ותטמא כלי חרס אם הגיעו באוירו והן טמאין ויטמאו ג\"כ בהיסט הזב כמו שנבאר בזבים שכל הדברים אשר יטה אותן הזב אע\"פ שלא יגע בהן הנה הוא יטמאם: עוד אמר כי כאשר נגע ככר של תרומה באלו העצים או הכלים אשר בתוכם כלים טמאים הנה לא תטמא לפי שלא תטמא בתרומה אלא כשיגע בה דבר אשר יטמא אותה עצם בעצם. ואמרו של תרומה הוא רבותא בהיותו לא תטמא אפילו ככר של תרומה אשר יטמא בשני לטומאה שאנחנו לא נוריד זה העץ המקיף בברזל הטמא מדרגת ראשון לטומאה ולא שני ועם היות כל אחד מאלו הברזלים אב לטומאה והן טמונים כמו שהנחנו ואמנם יטמאו התנור להיותו מטמא מאויר ואע\"פ שהיתה הטומאה נסתרת כמו שהתבאר בפרק אשר לפני זה: \n"
+ ],
+ [
+ "נסדק מן התנור לסרידה. שנסדק מעצם התנור בגבהו עד השבכה אשר על פיו ולא תחשוב באמרנו בסרידה סבכה שהוא רשת חוטין אמנם הוא לוח פשוט מחרש מנוקב והנני עתיד לבאר לך שמלא פי המרדע הוא טפח. המרדע הוא העץ אשר יקרא ג\"כ מלמד וירכבו אלו העצים בשני קצותיו בקצה האחד ברזל חד הקצוות וזהו אשר יקראו דרבן ובקצה השני ברזל יכנס קצה העץ בו כמו הרומח והוא נקרא חרחור. וענין שלא נכנס הוא שידבק בשווי המרדע על הסדק ויהי' כמותו בשוה ונכנס שיהי' גדול מזה ממה שיכנס המרדע בזה הסדק ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "אלו השעורים הם לענין שלא יועיל צמיד פתיל אשר יהיה על זה התנור או החבית או החצב הגדול ואם היה הנקב פחות מזה הנה לא יצא ממנו וינצל הדבר אשר בו בצמיד פתיל וכבר בארנו ענין אמרו נכנס ואינו נכנס: עוד אמר ואם נעשו בידי אדם אפילו כל שהן טמאים ר\"ל אם באו לאלו החצבים הגדולים המוקפים צמיד פתיל ונקבו בהן איזה שיעור שיהיה הנה הן טמאים באהל המת ולא יועיל להן זה הצמיד פתיל בעבור שנקבו בכונס משקה אחר שב אל הכלים ואמר כי כאשר נקבו והן מוקפין צמיד פתיל העשוי לאוכלים כאשר נקבו במוציא זית יטמא כל מה שבתוכן ואף על פי שהוא מוקף והעשוי למשקים כאשר ניקב בכונס משקה ואם היה עשוי לאוכלים ומשקין מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה ר\"ל שכאשר ינקב בכונס משקה יטמא ואף על פי שהוא מוקף צמיד פתיל ולא יציל כל מה שבתוכו וזה המאמר לא יסתור השרש אשר התבאר בגמ' שבת והוא שכלי חרס יציל בצמיד פתיל עד אשר יפחת רובו לפי שאין הכונה מזה המאמר ולא המובן ממנו שכלי חרס המוקף צמיד פתיל כאשר נפחת בפחות מרובו לא יטמא מה שבתוכו ואמנם ירצה בו שהוא אם נפחת הכלי בפחות מרובו עד היקף הפחת ופי הכלי ג\"כ בצמיד פתיל שהוא יציל מה שבתוכו ואע\"פ שהוא אינו כלי לענין טומאה ולא יקבל טומאה נחשבהו כלי לענין שיציל מה שבתוכו אולם כאשר נפחת רובו הנה אינו כלי כלל ולא יציל מה שבתוכו ואע\"פ שמקום הפחת מוקף צמיד פתיל והבן זה שהוא עיון דק ומקום הטעאה: וביאור מיצה שניה הקשר השני: ושיפון הוא הנקרא וייל\"ה והוא מין ממיני השעורה כמו שביארנו פעמים וירצה בו הנה קנה שיבולת השיפון וכבר יקרא שיפה והוא קנה דק לח וכן מיצה של קנה קשר הקנה: וענין אמרו שניה הוא מה שאומר לך וזה שהקנה מאיזה מין שיהיה הן כולן קשרים קשרים ושרש הקנה עבה ממנו וכל שירחק מהארץ יהיה יותר דק ותחלת הקשר מהקנה ממה שימשך לארץ לו עובי מה והקשר השני אשר למעלה ממנו יותר דק ממנו ואמר שבקשר השני ישער ורבי שמעון אומר בכל התנורים והחביות והחצבים מן האמצע נכנס ומן הצד אינו נכנס ואין הלכה לא כר\"ש ולא כר\"י ומבואר הוא שאמרו בתנור ניקב מעינו ירצה בו שתהיה עינו סתום בטיט ונקב בזה הטיט: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יאמר שכלי גללין והן כלי השיש והמרמר מאומרו אבן גלל וזה מאמר בטל לפי שהן נכנסין תחת כלי אבנים וכן השהם והספיר וכל האבנים כולן ואמנם כלי גללים הן כלים עשוין מרפת בקר והעפר ורבים מהן יעשו אצלנו בארץ מערב וכבר התבאר בפ' השני [מ\"א] שכלי חרס וכלי נתר דינם אחד . ואמרו וכל כלי חרש לרבות כלי נתר ובארנו שם ג\"כ שאלו הכלים העשוין מעצמות הדגים לא יטמאו מפני שאמנם למדנו כלי העצמות מאמרו מעשה עזים וכן עור הדג לא יטמא מאמרו או בגד או עור ובאה הקבלה לומר מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מהגדל בארץ אמנם כלי גללין וכלי אבנים וכלי אדמה הנה לא ידין בתורה בו טומאה בשום פנים. ואני אבאר לך אמרם בזה אינן מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ואלו הכלים אשר יאמר שהן יצילו מה שיגיע בהן בצמיד פתיל אמנם הם כל הכלים אשר לא יטמאו בשום פנים וג\"כ כלי חרש ומה שיתואר אליהן ר\"ל כלי נתר וסבת זה אמרו יתברך באהל המת (במדבר י״ט:ט״ו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא והורה זה כי כאשר היה זה הכלי מוקף צמיד פתיל הנה הוא מציל בכל מה שבתוכו והוא אמרם הא יש צמיד פתיל עליו טהור ובאה הקבלה (שבת דף פד:) לומר שזה הכלי הנאמר הוא כלי חרש לבד והוא אמרו כלי שמקבל טומאה דרך פתחו ואי זה זה כלי חרש וכבר בארנו (ריש פ\"ב) שכלי חרש וכלי נתר טומאתן שוה ומטמאין מאוירן והנה כבר התבאר שכלי חרש וכלי נתר מצילין ולמדנו שאר הכלים הנמנין בזאת ההלכה מק\"ו והוא אמרו אין לי אלא כלי חרש כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה מנין ודין הוא ומה כלי חרש שהן עלולין לקבל טומאה הרי הן מצילין בצמיד פתיל באהל המת כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיצילו בצמיד פתיל וביאור עלולין מוכנים ומזומנים וראוי לך שתדע שזה אשר אמרנו שהן מצילין בצמיד פתיל באהל המת כן תציל בשרץ כמו שבארנו בפרק הח' והוא אמרם טמא הוא שאין ת\"ל הוא אלא הוא שיציל על עצמו בצמיד פתיל באהל המת יציל על עצמו בצ\"פ באהל השרץ ירצה לומר באויר כלי חרש כמו שבארנו בפרק הח'. ואמרו כלי עץ הטהורין ירצה כי פשוטי כלי עץ אשר קדם שהן לא יקבלו טומאת השרץ דאורייתא או כלי עץ הגדולים שהן מקבלין מ' סאה בלח אשר לא יקבלו טומאה גם כן כמו כלי קבול כמו שיתבאר בט\"ו מזאת המסכת ואפשר שתציל פשוטי כלי עץ לפי מה שאפשר וזה כשנקח לוח פשוט מעץ ונשימהו על פי כלי מאלו הכלים עוד יקיפו בו צמיד פתיל הנה יציל כל מה שבתוך החבית: ואמרו בין מצידיהן בין מפיהם ירצה בו בין שיהיה ההקפה מפי הכלי לבד ובין שיהיה מצדו כמו שיהיה לו פתח מצדו בין שיהיה זה הכלי יושב על קרקעיתו או מוטה על צדדיו הכל בשוה הנה אם כפה א' מאלו הכלים על פיהן באהל המת הצילו כל מה שתחתיהן וזה שהם יחזרו כמו אהל באהל המת ואם היה אהל באהל ונטמא האהל החיצון הנה לא יטמא מה שבאהל הפנימי וזה אצלנו אי אפשר בכלי חרש שהוא אם כפה כלי חרש על פיו לא יציל מה שתחתיו לפי שהוא יטמא דרך פתחו באמת ואפילו ידביקהו עם הארץ בטיט והדומה לזה לא יציל שאינו לא אהל ולא מוקף צמיד פתיל. ונוסחת סיפרא חבית שכפאה על פיה ומרחה בטיט מן הצדדין טמאה שנאמר (במדבר י״ט:ט״ו) צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו וזה נכנס תחת אמרם בסיפרא בטומאת כלי חרש אמר וכלי חרש לרבות האהלים שאהל של חרש יטמא ולא יציל מה שתחתיו כמו שיצילו האהלים לפי מה שהתבאר שם באהלות ובתוספתא כלים [פ\"ז] בעצמות הדג והדומה להן אם יש בהן טפח על טפח מצילין בכסוי לפי שהאהל יציל בכיסוי על כל מה שתחתיו הנה לא יטמא כמו שיתבאר: עוד אמר על הכל מצילים חוץ מכלי חרש ר\"ל שאלו הכלים העשוים מאלו המינים המנויים יצילו כל מה שיגיע בתוכם תחת צמיד פתיל מן הכלי מתכות ומן כלי שטף ובגדים ואוכלים ומשקים וכלי חריש והוא אמרו על הכל זולת כלי חרש לבד שהוא לא יציל בצמיד פתיל זולת מה שיהיה בתוכו מאוכלין ומשקין וכלי חרש לבד ומה שיהיה בו משאר כלים ובגדים הנה הוא יטמא ואע\"פ שהן תחת צמיד פתיל וסבת זה לפי מה שאומר לך וזה שהשרש אצלנו כלי טמא אינו חוצץ ואם לקח אחד כלי חרש טמא ושם בו כלים והקיפן צמיד פתיל ושם באהל המת הנה אלו הכלים תטמאו ולא יציל אותם זה הכלי לפי שהוא טמא ואצלנו שורש ג\"כ שכלי עם הארץ כולן ובגדיהן ומאכליהן ומשתיהן בחזקת טומאה ואני עתיד לבאר לך זה במסכת טהרות הנה התבאר מאלו השרשים שכלי חרש של עם הארץ אינו מציל בצמיד פתיל וכל מה שבתוכו יטמא במת זולת שאנחנו אם אמרנו לעם הארץ כלי חרש שלך לא יציל לפי שכליך טמאים אמנם אנחנו הנה יציל אצלנו כל מה שבתוכו הנה לא יקבל ממנו בזה לפי שהוא יחשוב עצמו טהור ושומר והוא לא ידע הטהרה ודינה וישוה הדין אצלו ואצלנו ואמרנו בכלי חרש שהוא לא יציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרש וזה שעם הארץ כאשר היה אצלו אוכלין ומשקים וכלי חרש כבר הציל במחשבתו בצמיד פתיל שלו והוא לא מציל שאנחנו לא נאמר יבא תלמיד חכם ויבקש מעם הארץ אוכלים ומשקין או כלי חרש לפי שהן כלים טמאין אגב עם הארץ ואין להן טהרה במקוה אולם שאר כלים הנה כבר יבקש אותן תלמיד חכם מעם הארץ וכאשר ירצה להשתמש בו בעסק קדש או תרומה יטהרהו במקוה ויעריב שמשו הכלי וישתמש בו כמו שיבקש התלמיד [חכם] מע\"ה כלי מתכות וכלי שטף או בגדים וישאל עם הארץ זה טהור מכל הטומאות ויאמר לו כן ואפשר שיהיו אלו הכלים כבר הגיעו והן אצל עם הארץ ככלי חרש שלו תחת צמיד פתיל באהל המת והוא כבר נטמא טומאת מת למה שהשרשנו שכלי עם הארץ אינו חוצץ ויחשוב עם הארץ שהוא הציל בצמיד פתיל ולזה יאמר לו טהור הוא ויקח זה הדין בזה הבגד או הכלי ויטביל וישמש בו בקדשים אחר הערב השמש לבד שיחשוב שאין על זה הכלי טומאה זולת מגע עם הארץ והוא טמא טומאת מת ויצטרך הזאה ג' וז' ובעבור זה החשש אמרנו שכלי חרש לבד הן טמאין במגע עם הארץ לא תציל בצמיד פתיל בלתי אוכלין ומשקין וכלי חרש אשר לא תבקש מעם הארץ לפי שאין לו טהרה במקוה והשוינו הדין בזה בין האנשים כלם לסבה אשר זכרנו וכאשר היה זה השרש אצל הכל לא נמנע בבקשת כלי או בגד מעם הארץ אבל כאשר יאמר שהוא לא נטמא במת נאמין לו שלא נאמר אולי בצמיד פתיל של כלי חרש היה באהל המת שאנחנו כבר התרנו הדין שכלי חרס לא יציל על דבר זולת על אוכלים ומשקין ועל כלי חרס: וממה שראוי שתדעהו עד שלא תטעה במה שזכרנו שעם הארץ לא נחשבהו במה ששפטנו עליו טומאה בשקר שאנחנו נאמר יבא לדבר טומאה ויאמר ממנו טהור ואמנם שפטנו בזה למיעוט ידיעתו שהוא יטעה ויחשוב בדבר הטמא שהוא טהור ולא ישמור ג\"כ מן הטומאות ולא ידע חלוקן ומנינם כמו שנבאר בטהרות ושמור כל מה שזכרנו בזאת ההלכה שהיא רב הספקות רחוקה הידיעה וכבר הקדמתי לך אלו השרשים וביאורם בפ' הראשון ממסכת עדיות ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין מקיפין. שיסתום פי הכלי באלו הנזכרים או ידביק הכסוי על הכלי באלו הדברים: וסיד ידוע: וגפסים הוא סגיף: וזפת ושעוה ידועים. וצואה הוא מיני הלכלוכין כולם: וחמר. הטיט המדביק: וחרסית. כתישת החרס כאשר יולש יקרא חרסים. ובכל דבר המתמרח כל מה שימרח ביד ויתפשט על מקום הדבק בו מהכלים כמו מיני החמר ומיני השרף והלעיסות כאשר יולשו במים. ובעץ הוא הבדיל ואמרו שהוא פתיל ואינו צמיד. פתיל שהוא סתום וחזק הכסוי על הכלי ויחברהו אבל לא ידבק בקרקעית הכלי: אחר כן אמר שדביילה שמינה ובצק שנילוש במי פירות אין מקיפין בו ואע\"פ שהוא לא יקבל טומאה להיותו בלתי מוכשר שהוא יכינהו לטומאה ואם הוכשר באחד מן הז' משקים יטמא זה הצמיד פתיל ויטמא כל מה שבכלי לפי שדבר טמא אינו חוצץ כמו שקדם ולזה נזהיר להתדבק באוכלים ואע\"פ שהן לא יטמאו אבל אולי יבא לידי הכשר ויטמא האוכל. וזה כולו משנה ראשונה אשר אמר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל והשורש האמתי הוא משנה אחרונה מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל כמו שבארנו בסוף [פ\"ד ממסכת] ע\"ז ולזה יהיה הדין מקיפין בדבילה שמינה ובצק שאינו מוכשר והדומה להן מן האוכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "מחולחלת ואינה נשמטת. ר\"ל רפה אבל היא לא תתפרד מפי החבית עוד חזר אל דין אחר ואמר כי כאשר היה המקום אשר יכנס בו האצבע מן הטיט אשר על פי החבית והוא יקרא בית אצבע והוא כמו הבית יד יגביהו בו הכסוי ואם היה זה המקום עמוק מאד עד שמגיע בתוך אויר החבית הנה הוא כדבוק מזה באויר החבית כמו שזכר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כדור. ידוע: ופקעת. הוא קופה של גמי שהוא בלקא לא יציל עד שימרח הכדור או הפקע עם שפתי החבית בדבר אשר ימרחו בו ויכסה אותו בלבוש וכן אם כסה פי הכלי בבגד או בעור הנה אי אפשר בלתי שימרח המטלת כולו אולם אם כפה פי הכלי בנייר לח או עור וקשר השפתות לא יצטרך מירוח זולת על צידי הכלים סביב וענין זה כולו מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "קבותים. הן כלים על תמונת הקופות ולזה יקראוהו קבוצים ויתקבץ ג\"כ בצדדיו כמו הזפת ויאמר כי כאשר נקלף חרש החבית וכן קצה המורייס מעליונו ונשאר הזפת על תמונה אשר סר מהחבית עד שבא התמונה מזה כאילו הן שתי חביות השפלה מחרס והעליונ' מזפת וכסה הכלי בעליונו על הזפת וחיבר הכסוי עם קצוות החבית אשר הוא הזפת והוא אמרו שגפתן עם השפה וא\"ר יהודה אחר שאין זה הכסוי מושם על חרס החבית והזפת עומד ביניהן לא תציל וחכמים אומרים [הואיל והזפת חבור דק עם] החבית והכסוי בזפת הציל ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "פקקה בזמורה. כאשר סתם אותה בעץ הגפן הנה יצטרך שימרח בזפת והדומה לו סביב הזמורה עם עצם החבית ואם סתם הנקב בשתי זמורות הנה יצטרך שימרח בזפת הנקב ובין שתי הזמורות ומבואר הוא שהנסר הוא הלוח מפשוטי כלי עץ ולזה יציל כמו שבארנו בתחלת הפרק: וסינין. הוא שיקוב בעובי שני העצים שני נקבים נכחיים ויקח עץ דק קטן ויכניס קצתו בזה העץ והקצה השני בעץ האחר ויכה בו בקורנס עד שיפגשו שני העצים ויהיו לעץ אחד ויקראו הנגרין זה המעשה אצלנו אלפנ\"ן ומזה הענין יאמר עשאן בסינין: ושוגמין. הוא ענין אחר ר\"ל כאשר יחבר שני העצים עד שיהיו לאחדים הנה לא יצטרך לחבר ביניהן: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה יתבאר בפרק י\"ב מאהלות שתנור חדש נעשה אהל בפני הטומאה ואולם תנור ישן הנה דינו כדין שאר הכלים שמביאין את הטומאה ואינן חוצצין כמו שיתבאר שם ושם יתבאר שהאהל מציל מה שתחתיו ולא יצטרך לצמיד פתיל אבל מציל בכיסוי ועל אלו השרשין אמר בכאן כי כאשר היה תנור ישן בתוך חדש שאם היתה הסרידה והוא כסוי התנור נסמך על הישן הכל טמא לפי שהתנור הישן הוא כלי ולא יציל מה שבו בכסוי לבד אלא בצמיד פתיל אולם אם היה נסמך הכסוי על החדש הנה יהיה לחדש אהל ויציל כל מה שתחתיו ואם יתהפך הענין ויהיה חדש בתוך ישן וכסוי על הישן הנה [צ\"ל אם לא יהיה] יהיה בקו הכסוי ובין החדש אהל מגובה טפח ונחשוב הכסוי על החדש וכל שבחדש טהור בזה הכסוי וזה בלתי צמיד פתיל כמו שיתבאר: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו במה שקדם אמרם בכלי חרש אל תוכו ולא תוך תוכו. ולזה כאשר היה כלי בכלי והיה השרץ בכלי העליון הנה לא יטמא הכלי השפל וכן אמר בטומאת כלי חרס למה שיהיה בו כל אשר בתוכו יטמא ואמרו אשר בתוכו ולא בתוך תוכו: וכאשר נפל השרץ בכלי השפל לא יטמא מה שיהיה בכלי העליון. וזה כאשר היו שפתי הכלים כולם שוין או היה העליון יותר גבוה השפה מאשר הוא תחתיו ואם היו אלו הלפסין כולן אשר על התחתונה נקובין בכונס משקה אשר חזרו שלא יקבלו טומאה לפי מה שקדם הנה הן לא יצילו מה שיהיה בתוכן כמו שהתבאר בפרק השמיני ואם היה השרץ בעליונה הנה כאילו הוא יגיע באויר כל אחד מהן כי הן כולן ר\"ל אלו הלפסין האמצעיים נקובים בכונס משקה ויטמא מה שבתוך כל אחד מהן מהאוכלין והמשקין להקפת התחתונה עליו וזה כולו מבואר מפני הנקב וזהו ענין אמרם כולן טמאות ירמוז אל טומאת מה שבתוכן ואם היה השרץ בתחתונה הנה לא יטמא מה שלמעלה כאשר לא יגיע השרץ באוירו ואינו ג\"כ שפה התחתונה יותר עליונה ויטמא כל מה שבתוכו מהאוכלין והמשקין הנה כל מה שבאלו הכלים העליונים טהורין והוא ענין אמרם היא טמאה וכולן טהורות עוד שב אל הנחה אחרת ואמר שאם היה השרץ בעליונה והתחתונה עודפת הנה יטמא העליונה בלא ספק בהגעת השרץ בה וכן יטמא התחתונה בהיותה יותר גבוהה השפה וכבר הגיע זה השרץ באוירה אולם שאר הכלים אשר בין העליונה והתחתונה השווה שפתה בשפת העליונה הנה היא כולה טהורה ואע\"פ שהיא בתוך התחתונה וכבר נטמאת התחתונה וזהו השרש אשר בארתי בפרק הח' והוא שכלי חרס לא יטמא הכלי באוירו ואם היה באחד מאלו הכלים אשר בין התחתונה והעליונה משקה טופח יטפיח היד כאשר יגע בה הנה זה הכלי טמא לשרש אשר התבאר בפרק הח' וזה שיטמא בכונס באויר התחתונה העודפת אשר כבר נטמאת וזה שהמשקה יטמא הכלי אשר הוא בו כאשר בארנו שם וזהו ענין אמרו בעליונה והתחתונה עודפת כל שיש בה משקה טופח טמאה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעבור שדבר בדיני כלי חרס ובדומה להן בחלק הראשון והן העשרה פרקים הקודמים התחיל בזה החלק בדיני כלי מתכות ובעבור שאמר יתברך בכלי מתכות (במדבר ל״א:כ״ג) כל דבר אשר יבא באש למדנו מאמרו כל דבר בין פשוטין בין מקבלים ולזה יטמאו פשוטיהן כמו הסכינין והשפודין והדומה להן והיותן חוזרים לטומאתן אחר שבירתן כאשר התיכן ועשה מהן כלים שניים ולא נטהרו במקוה וזהו גזרה מדרבנן אולי יטמא כלי מכלי מתכות ויתיכו ויעשה ממנו כלי אחר בזה היום בעצמו והוא טהור מן התורה בלי ספק לפי שבהפסד הכלי הוסרה הטומאה ממנו וישמשו בזה הכלי בזה היום בתרומה וקדשים וזה מותר ויחשוב החושב ויאמר ששבר הכלי יטהרהו והטבילה ג\"כ יטהרהו שאנחנו נראה הכלי כאשר נשבר ונעשה כלי אחר הנה הוא טהור בזה היום בעצמו וג\"כ כאשר נטהר כלי במקוה טהור בזה היום בעצמו וישתמש בו בתרומה וקדשים והוא לא ידע שהכלי יצטרך הערב שמש כמו כל טמא כאשר נטהר במקוה וזהו ענין אמרם גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה ורשב\"ג לא יגזור זאת הגזירה זולת בכלים אשר נטמאו בטומאת מת לבד להיותה מצטרכת הזאת ג' וז' ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "שיש לו שם בפ\"ע יוחד בשם עד שנקרא בשם פלוני הנה הוא טמא וכל מה שיעשה מן המתכות בין שהיה לו אוגן גבוה או היה שטוח הנה הוא מקבל טומאה כמו שבארנו זולת אלו המנויין אם נעשו מאחד מהמתכות הנה הם לא יטמאו להיותם קיימים בארץ ונגר הוא עמוד יבריח השער מן הקצה אל הקצה ומנעול שם נופל על הנועל הקיים בשער לפי חלוף תמונתו וביאור מנעול נועל והוא שם עברי (שיר השירים ה׳:ה׳) על כפות המנעול: והפותה תמונת כוס מברזל יעשה ויקבר בארץ ויורכב בו הציר וציר הוא ציר השער אשר יסובב בעצם הפותה והוא יהיה מברזל בשערי המדינות והשערים הגדולי' מאד והן ג\"כ שמות בעברי (מלכים א ז׳:נ׳) והפותות לדלתות הבית ואמר (משלי כ״ו:י״ד) הדלת תסוב על צירה: וצנור הוא הנקרא בלעז קנאלי ושרש זה אצלנו אמרם כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזה כאשר יגיע עשייתו להיותו דבק בארץ הנה היא לא תקבל טומאה ואפילו קבל הרכבה ואל זה הענין כוון בזאת ההלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "נוסחת התוספתא [ב\"מ דכלים פ\"ב.] גולמי כלי מתכות טהורין ואלו הן גולמי כלי מתכות כל מה שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב ולהקיש בקורנס מחוסר אוגן או אוזן טהור ואני אבאר זאת הברייתא. וקודם ביאורי לזאת ההלכה צריך לשמור זה השרש ולזכור אותו וזה שכל מי שיעשה כלי מאחד מהמתכות בין שיהיה זה הכלי מקבל כמו הקדרות או יהיו פשוטים כמו הסכינים והשפודים הנה אלו הכלים לא יטמאו עד שיושלם עשייתן על שלמות אופני תקונם אמנם אם נשאר בו דבר מועט לשוף והוא אמרו כל שעתיד לשוף או יחסר הסרת הקליפה אשר יתרועע אצל השיפה והוא אמרו לשבץ או יחסר גרידה כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה והוא אמרו לגרד או יחסר הלימא\"ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה והוא אמרו לכרכב או יחסר ההכאה אם היה צריך להכות עוד והוא אמרו להקיש בקורנס או שישלם הכלי על אלה הפנים כולן והיה זה הכלי ממה שיצטרך אל אוגן או אוזן ולא יעשה לו עדיין הנה לא יטמא ואוגן הוא ענק הכלי שבכלי המתכות יעשו להם ענקים מורכבים עליו כמו הקומקמין ואוזן הוא הבית יד ועל זה השרש אמר בזאת המשנה שמי שעשה כלים מאלו הדברים אשר בארנו ומנינו שמותם הנה הן לא יקבלו טומאה שהן גולמי כלי מתכות להיותם בלתי שלמים המלאכה וגם כן בלתי מתוקנים. ועשת הוא חתיכת ברזל אצל יציאתו ממקור העפר וממנה עשיית הברזל קודם התיכותו שהנה יותך הרבה פעמים ויזכך עד שיתפרד גשמים רבים יהיו נתלים בו מהמקור כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וכן שאר המתכות כאשר יצאו ממקור העפר הם עכורין וכאשר שב עליהן ההיתוך והזכוך תתיפה מראהו ומי שיעשה מחתיכה ממנו כלי קודם שיתיך אותה שנית ויזכך אותו הנה לא יטמא שהנה יחסר ממנה מה שסיפרנו מהגרידה והשריטה והלטישה ואי אפשר זה בזה הכלי למה שיתערב בו מהגשמים הזרים והעפר וכן יותך מברזל והנחשת ויעשו ממנו עגולין גדולים כדמיון הפת והוא אשר יקרא חררה בדמיון העוגה אשר יקרא חררה כמו שיתבאר בשבת (דף קכג.) וקמא (דף כא:). וסובב זה גלגל מקיף של מוכני וזה שאלו המוכנים יעשו מעץ ויעשו עליהם מחוץ לוח של נחושת. וטסים הלוחות הדקים תרגום פחי זהב טסי דדהבא (שמות לט). וציפויין הן החפויין שיטוחו הכלים בלוחות זהב וכסף ודומיהן. ומכני כלים תושבות הכלים. ואוגני כלים צואריהן. ואזני כלים בית יד שלהן. ושחולת תוספת הכלים והקצוות הנוספין אשר ישוו מהכלים אצל העשיה מאמרם במומי הבכור (בכורות דף מ.) השחול והוא רפה הרגל. וגרודות אלגראד\"ה ואין הכוונה שיותך זה הגרידה או אלו הקצוות ויעשה מהן כלים שזה יקבל טומאה בלא ספק אמנם הכוונה שכל אלו הקצוות והלוחות עד שנעשה מהן דמיון כלי הנה הוא לא יקבל טומאה מן הסבה אשר זכרנו עוד א\"ר יוחנן בן נורי שמי שחתך כלי ועשה כלי אחר מכל אלו החתוכין לא יקבלו טומאה והוא אמרו ואף מן הקצוצה ואינה הלכה עוד אמרה המשנה שמי שעשה כלי משברי כלים או מן הגרוטין והוא השברים אשר נשארו מהכלים ישאר מהכלים אחר תכלית הזמן עד שתודק ותשבר ויכלה ויעלה חלודה על רובו או מי שעשה כלי מן המסמרין אשר יאומת שאלו המסמרין יעשו מכלים כאילו הן משברי כלים ולזה יהיה זה הכלי הנעשה מאלו הג' דברים מקבל טומאה אולם מי שעשה כלים ממסמרין ולא יוודע אמתו אם אלו המסמרים נעשו מהכלים הנה יהיה דינו דין עושה כלי משברי כלים ויקבל טומאה או אלו המסמרין נעשו מן החררה או מן העשת ויהיה זה הכלי כמו גולמי כלי מתכות הנה בזה מחלוקת ב\"ש וב\"ה ולשון התוספ' פ\"א שם. א\"ר אליעזר בר' יוסי לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים שהן טמאין ועל המסמרין שלא נעשו מהכלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שבית שמאי מטמאין וב\"ה מטהרין ואמנם עשיית כלי מהמסמרין הנה זה מבואר כמו שנשימהו מרצע או שפוד או דמיון זה לפי מה שאפשר בדרך המסמר ועביו: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שהברזל הטמא לא יטהר אותו ההיתוך ולזה כאשר נתערב ברזל טהור וטמא בהיתוך ונעשה מן הכל כלים אם רוב מן הטמא יהיה זה הכלי טמא. וכבר זכרנו ג\"כ שכלי גללים לא יטמאו. וחלמא טיט דבק לדמיון לובן ביצה ולזה יקרא חלמא כמו אם יש טעם בריר חלמות וכאשר נתערב הטיט בגלל ונעשה מקבוצן כלי מבושל והוא מעורב מכלי חרס וכלי גללים: וקלוסטרא כלי מקשיי על דמיון הרמון בצואר ארוך וזה צורתו יורכב זה הקצה בשתי טבעות קיימות בשני השערים טבעת בזה השער האחד וטבעת בזה השער האחר ואצל קבוץ שני השערים יורכב הטבעת האחת על הטבעת השנית ויכנס זה הקלוסטרא ביניהם וינעל השער בזה ואם היה זאת הקלוסטרא מאחד מאלו המתכות הנה היא תקבל טומאה לפי שהיא יש לה שם בפני עצמה ואם היה מעץ והיא מחופה מברזל או זולתו מן המתכות הנה היא טהורה והוא אמרו ומצופה טהורה לפי שכלי עץ כאשר היה מחופה בכלי מתכות לא יקבל טומאה ואפי' היה לו בית קבול כמו שהתבאר בסוף חגיגה (דף כו:) כמאמר חכמים שמזבח הזהב והנחשת לא יקבל טומאה ושמו הסבה בזה מפני שהם מצופין ושרש זה אמרו כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וגו' ואמרו בספרא יכול שאני מרבה את חפויי הכלים ת\"ל בהם פרט לחפוי הכלים ר\"ל שזה הכלי לא יגיע השמוש בו בעצמו אבל באמצעות הכסוי אשר עליו אמנם טמא מהכלים אשר יעשה מלאכה בהן בעצמן וזהו ענין אמרם בחגיגה (שם) שהוא כאשר חפה אותן ביטל אותן ושמור זה השרש בכל זאת המס': והפין. הן השינים הקבועין בפותחת: והפורנא. הוא המקום עצמו אשר תכנס בו הפין. ועניני הטלטול בשבת כבר נתבארו במסכת שבת בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.): \n"
+ ],
+ [
+ "הברזל אשר ידמה לכלכל אשר תסובב על פי הבהמה היא אשר תקרא פרומביא והאומנים אצלנו קורין אותו אלומם ועקרב שלו הוא קצה הברזל אשר יכנס בפי הבהמה ויכה בחניכין שלה ולו קצה דומה לעקרב ויקראוהו האומנין הלשון: ולחיים. הן הברזילין אשר ימשכו על לחיי הבהמה וזה כלל כאשר יתקבץ הוא הרסן והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "פיקה. דמיון חצי כדור נקוב יעשה בראש הכוש יכבד אצל הטוייה ויארך החוט בו ושמו במצרים הכובדי וחכמים אומרים שאין לה שם בפני עצמה ואפילו אמר האדם הפיקה לא ידע לאיזה דבר כיון שזה השם נופל על כל פלכה עגולה או קרובת העגול עד שיאמר פיקה של כוש הנה להיות לה שם לויי לא תטמא אולם אם היתה של עץ מחופה הנה היא טהורה לדברי הכל לשרש אשר זכרנו: וכוש. הוא מטוה: ואימה. הכלי אשר יתחבר עליו הפשתן או הקיטו\"ן אצל הטוייה ושמו המפורסם אצלנו פילודא בלע\"ז: וסימפונין וחליל. שתי תמונות מתמונות כלי הזמר: ובית קבול כנפים. מקום ירכב בו כלים בדמיון כנף להשמיע הנגון ואם היה באלו כלי הזמר של עץ מקומות עשויות לרכוב בהן אלו הקצוות הנה הוא בית קבול ולזה תטמא ואפי' היה מצופה מפני זה הבית קבול אשר הוא בלתי מצופה לפי שאלו המקומות אי אפשר שיחופו ואמנם החפוי מחוץ הכלי והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "קרן ירצה בו החצוצרות לא קרן הבהמה וזה החצוצרות אצלן ב' תמונות האחת יקראו אותה קרן עגולה והאחרת יקראוה קרן פשוטה כולן הם בעלות פרקים יורכבו מחתיכות רבות אבל הרכבת קרן עגולה קשה לא יכשר להרכיבה כי אם אומן ולזה אמר [שבת מז.] המחזיר קרן עגולה בשבת חייב חטאת וקצה החצוצרות אשר ימשך לפי התוקע יקרא מצופית שלה והקצה האחר הרחב יקרא הקו שלה ומבואר הוא שזה הקרן כבר יעשו קצת מחלקיו מעץ וקצתן ממתכת ולזה אמר אם היתה מצופית שלה של מתכת: וידוע שהרבה מנורות יעשו מפרקים והוא אשר יקראוהו החכמים מנורה של חוליות ואלו הפרקים כאשר יתחברו יהיו ממנו קני המנורה והוא אשר יקראו בכאן קני מנורה לא יטמאו כל עת שהיא נפרקת לפי שלא יקראו אלא בשם חבור על השרש אשר הקדמנו: והפרח היא העגולה אשר עליה תהיה הנר: והבסיס התושבת אשר בו הרגלים תרגום כנו בסיסיה: בשעת חבורן. לכולם בשם אחד יקרא ר\"ל מנורה וכן קרן עגולה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "קסידא. כובע הברזל אשר יושם בראש בעת המלחמה: ולחיים לוחות ברזל יכסו החזה: וכידון. הרומח הקטן אשר הוא ביד המלכים ברוב העתים: והניקון אל קנה והוא הפוך ומשקל קנו והוא הברזל הנכנס בתוך הרומח: ומגפיים נעל מברזל יכסה הרגלים כדי שלא יורו על רגליו: ושריון. ידוע: תכשיטי אשה. חלי הנשים והביא מהן קצתן על צד המשל כמו שעשה בכלי החרב: ועיר של זהב. עטרה של זהב על צורת ירושלים ישימום בראש ולזה נקרא עיר: וקטלאות. הן חוטי זהב ישימו בצואר והוא הנקרא בלשון התורה רביד וכבר יעשו חוליות זהב נקובות כדמיון גרעינים ויכניס בחוטים וישימו אותן על הצואר וזה יקרא מחנק וכבר יקרא גרעיני אדם פטדה וברקת וירכיבו אותן בחוט זהב או כסף ויעשו ממנו כבלים סובב סביב הצואר גם כן וכל זה יקראו קטלאות: ונזמים. שני מינים מהן שיתלו באזן כמו שעושין היום ומהן יתלו באף כמו שהיו עושין כן בזמן ההוא: וחותם כמו שיעשו בקצה החותמות מספיר או מנפך ומה שדומה להן מן האבנים ואין הלכה כר\"א: \n"
+ ],
+ [
+ "כקדירה מלמטה. שיהיה לו בנין חלול כמו הקדרה ועל ראשו גרעין אחד מקשיי דומה לעדשה על זאת הצורה וכאשר תתפרד זאת העדשה מהקדרה תהיה הקדרה כלי שבה בית קבול בלא ספק והיא טמאה משום כלי לא מפני שהיא מתכשיטי נשים ותהיה גם עדשה טמאה לפי שיש לה שם בפני עצמה וצינורא הוא קצה קנה הנזם הנכנס בנקב האזן או האף ולפי שהוא מעוות קורא אותו צינורא תרגום מזלגותיו צינורותיה. ואמר העשוי כמו אשכול ירצה נזם העשוי כמין אשכול והוא שיהיו גרעיני זהב מקובצים על דמיון אשכול ענבים וכאשר יתפרדו אלו הגרעינין לא יטמאו שאינן אז מתכשיטי נשים ולא לכל גרעין מהן שם בפני עצמו ואין בו ג\"כ בית קבול שיטמא בעבורו ולא תטמא שום כלי מתכות אם לא בתנאים קדם זכרם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "טבעת אדם. טבעת נעשה לתכשיט אדם כמו בעלת חותם וצורה וכבלי הרגלים ורבידי זהב אשר יעשו אותן המלכים בצואריהם וטבעת בהמה הטבעות העשויות לבהמות כמו שיעשו המלכים טבעות זהב וכסף בצוארי הסוסים וברגליהם וכן יעשו טבעות בבית ידן של כלים על דרך הקישוט והוא אשר יקרא טבעת הכלים הנה זאת הטבעת לא נטמא בהפרדה. וקורת החצים עץ יכניסו בו החץ יהיה תמונתו אצלם כשידבק בו קצה הברזל ולזה זכרו בכאן: ושל אסירין. ברגל יושם ברגל האסורין: והקולר העול של ברזל אשר ישימו בצוארי האסורים לכפות בו האדם וזולתו ר\"ל שיקשור בו ג\"כ כלל חבילי עצים והדומה לזה ממה שנהוג ליקשר כדי שיתקיימו מקובצין: של סיטונות. מוכרי הלחם והקמח להן שלשלאות יסגירו בהן החנויות והן מכלל ההסגר אולם של בעלי בתים הנה לא יעשו אותן לשם הסגר אבל היא דמיון השלשלת העשוי בשערים לנוי ולזה אינה מקבלת טומאה וא\"ר יוסי אם היה בשני קצותיה שתי תוספת יוצאין בדמיון מפתח כאילו ינעילו ג\"כ בזה המין או אם קשר בזה השלשלת חלזון והוא דמיון רמש מברזל ינעלו בו הדלתות וזה הרמש הוא שרץ המים הנקרא חלזון ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "של סרוקות. מהסורקים צמר ופשתן והוא מעץ וברזל ובקצתו משקלים תלויים ולזה יטמא והוא אמרו מפני האונקיות והן האונקליות ואונקלי קנה וכבר ביארנו זה בתמיד וזולתו ולכתפים אונקלי גדול מברזל ולו נצב מעץ ויחזיקו בנצב בידיהם וקנה האונקלי' במשא אשר על כתפיהן כדי שלא יפול המשאוי וכתפים הן הנושאים המשאוי על כתפן וכן הסובבין בעיר והן הרוכלים המחזירין על העיירות להן אונקלי על זאת הצורה יעזרו בו עזר מעט בהעתקת משאם: ודרגש הוא ערש קטן לו ג\"כ אונקליות יתלו בו אצל העלייה אליו וכן בעמודי המטה אונקלות ועמודים והן נקליטי המטה כמו שיתבאר בספרי: ושידה. היא תיבה: ואקון. היא תיבת הציידים ותמונתה מפורסמת אצלן והיא תיבה מעץ בו אונקליות יתלו בים יכנס הדג בו ולא יוכל לצאת ממנו וכבר התבאר לך שמנורת העץ טהורה לפי שאין לה בית קבול עוד הביא כלל זה והוא שכל אונקלי תהיה בכלי שתקבל טומאה הנה זה האונקלי ג\"כ יטמא בטומאת זה הכלי וכל אונקלי יהיה בכלי שלא תקבל טומאה הנה הוא לא יטמא לפי שהוא חלק ממנו וכאשר היה האונקלי לבדו קודם שידבק בכלי אשר נעשה אליו הנה הוא טהור ולא יקבל טומאה מהטעם אשר הקדמנו בראש פי\"א לפי שהוא סמוך אל זולתו ואין לו שם בפני עצמו והנה הוא כאילו חלק מכלי לא כלי שלם והבן זה ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "טני. הוא כלי מחזיק חצי סאה יהיה ברוב מברזל או נחשת ולו כסוי ממתכת ג\"כ ישתמשו בזה הכלי ב\"ב לגרוטאות והרופאים למרקחים וזה הכסוי ישתמשו בו הרופאים לשום הסממנין בו ולזה הוא מקבל טומאה לדברי הכל: ומגדל. הוא האוצר והוא שנקרא בלשון ערב אלמנשא\"ם: הייתוכין. ברזלים יחזיקו בהן הקדרה: והפרכין. ברזלים קבועין במוקד לשמור אותו מן השרפה במהירות זמן ובתוספ' [ב\"מ פ\"ב] אלו הן הייתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה והפרכין הקבועים בכירים ושם נאמר מפני מה דלת מגדל של רופאין טמאה מפני שהוא נותן עליה אספלנית ותולה בה את המספרים: ועקרב בית הבד. עץ שדורכין בו את הזיתים ויש ברזל בנקיבת העץ כצורת עקרב ואונקלי שבכותלים הקרסים אשר ישימו בכתלים לתלות בהן הכלים היפים ואין הלכה כר\"ג וראוי שנאמר הנה מאמר קצר מפתח למה שקדם ומה שיבא מזאת הכונה וזה שכל מה שתשמע בזאת המסכתא דין בדבר מכלי המתכות ויאמר בו טמא הנה זה מבואר לפי שכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאי' ואולם כשתשמע שיאמר טהורים הנה זה לאחד מג' סבות אם זה הדבר מגולמי כלי מתכות אשר קדם ביאורו בפ' י\"א או שהוא בלתי נפרד בשם כמו שאמר כל מי שיש לו שם בפ\"ע טמא או שיהיה סמוך כמו אמרם אונקלי הכותל או כסוי הכלי הפלוני שהוא לא יטמא אלא אם היה כלי ולא נצטרך אל ידיעתי וזולתו ואמנם זה תוספת ידיעה או יהיה מורכב על כלי לא יקבל טומאה כמו שאמר כל המחובר לטהור טהור ומבואר הוא ג\"כ כי כאשר היה דבר מהמתכות אין עליו תורת כלי הנה הוא ג\"כ טהור ולזה יצטרך אחר זה השרש בלתי ביאור השם לבד והנה יגיעו לך הענינים אשר תדון בהן בדבר שהוא טמא ובדבר שהוא טהור ומאמרו טמא וטהור תקח ראיה על תמונת זה הכלי ודע זה: \n"
+ ],
+ [
+ "מסמר הגרע. סכין ההקזה: אבן השעות. אבן תבנה בארץ וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות והיא עגולה ובמרכז זאת העגולה מסמר נצב על זוית נצבת כל מה [צ\"ל שינטה] שיתדבק בשווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים ידע כמה שעות עברו מהיום ושם זה הכלי המפורס' אצל בעלי הכוכבים בלשון ערב א\"ל בלאט\"ה: ומסמר הגרדי. חץ הגרדי והוא דמיון מטוה ברזל ארוך מרובע יכנס בקנה דק ויחובר על זה הקנה המטוה: וארון של גרוסות. ארון של עץ ימלאו אותו מגריסין וגריסין שם הפולים הטחונים והמוכרים אותן יקראו גרוסות וזאת התיבה בלתי שלימות המלאכה והיה ספק אצלם ויחלקו עליה אם יש עליה תורת כלי אם לאו ואם היתה תחתיו עגלה של מתכת הנה היא תטמא ואין הלכה כר\"צ: "
+ ],
+ [
+ "העשוי לשמירה. נשאר לסימן כגון שעשאו בשער או במקום שירצה ואם מצא אותו נעתק ממקומו אשר הוא עליו ידע שכבר נכנס אדם בבית או במקום ההוא: עד שיצרפנו. עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקבת וצורף שם לאומן המתכות ושלחנים ישמשו במסמרים באוצרותם יסגרו ויפתחו בהן והלכה כחכמים בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "מגרדות. הן מגרדות של מתכת יגרדו בהן במרחצאות ויתלו שם וכל מי שיכנס לשם יקח מגרדתו ויתגרד בה רגליו ושוקיו: גולמי כלי מתכות. כבר ביארנו בתכלית הביאור בפרק שלפני זה: וטבלא שנחלקה לשנים. היא טבלא של חרס שיש לה לבזבזים כמו שקדם והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "בצואר קטנה. על המנהג המפורסם שתולין המעות והדינרים בצואר הנערות הקטנות וסלע הוא ד' דינרים ושקל הוא חצי סלע והוא שני דינרים ואם נשאר מהסלע פחות משני דינרים הנה אין מותר לו שיעזבהו על צורתו אבל יחתכהו שאולי יטעה בו אדם שאינו מכירו ויקחהו בשקל והוא פחות משקל ובכאן אומר אותו דין כאשר יצא לנו הדבור אל זאת הכוונה וזה שהמקום אשר ישתמשו בו בדינרים ובמעות במספר הנה אינו מותר לאדם שיקיים דינר או מעה יחסר ממנו השתות אלא שיחתוך אותו כ\"ש שלא ישתמש בה או יטעה בה את עובד כוכבים וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת מהיחידים שזאת ההטעאה מותרת עם עובד כוכבים היא טעות ודעת בלתי אמתי אמר הי\"ת בדין קנינו במוכר עצמו לעובד כוכבים או לעבודת כוכבים עצמה כמו שבא בפי' אמרו וחשב עם קונהו ואז\"ל (ב\"ק דף קיג:) יכול יגלום עליו ת\"ל וחשב ידקדק עמו בחשבון וענין יגלום יערים עליו ויטעהו ואמרו א\"כ דברה תורה בעובד כוכבים שתחת ידך ק\"ו בעובד כוכבים שאינו תחת ידך אם החמירה תורה על גזלו של עובד כוכבים ק\"ו על גזלו של ישראל וכן אינו מותר הבדוי והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העובד כוכבי' אמרו (חולין צד.) (ע\"ה) אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים וכ\"ש בדבר שיוכל לבא לידי חלול השם שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות ואלו הרעות כולן אשר ביאר הש\"י שהוא יתעב אותם ויתעב עושם אמר (דברים כ״ה:ט״ז) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול וכבר יצאנו מכוונתינו הנה אבל נעיר שאינו ראוי ההשמטה ממנו ואשוב לכונת המס': \n"
+ ],
+ [
+ "אולר. הוא סכין קטן והוא כלי יחתכו בו קצה הקולמוס. ואמרו הנה קולמוס. ירצה בו קולמוס של מתכת והרבה מבני אדם עושים קולמוסים מברזל ונחשת: ומטולטלת ומשקולת. שני מינים ממאזני הבנאים והוא חתיכה מברזל או מעופרת יעשה על הרוב מעופרת תמונה ותנקב ותתלה בחוט יעמידו בו הכתלים והעמודים בעת הבנין: והכירין. הוא כלי מברזל יתקעו בו הזיתים במעצד: והכן. הוא המסטר אשר יקוו בו השורות: והכנה. היא המסטרא: וגולמי כלי עץ. מבואר בתוספ' [ב\"מ פ\"ב] אמרו אלו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב לטוח בטונס מחוסר כן או אוגן או אוזן טמא וכבר קדם ביאור אלו השמות בפ' אשר לפני זה זולת אמרו לטוח בטונס וביאורו להחליקו במחלקת הוא הברזל אשר יחליקו בו העצים ושמו טונס. ומבואר שכן הוא תושבת ואוגן הוא צואר הכלי: ואמרו משל אשכרוע. ר\"ל בכלי הבקר וקורין אותו אלשמש\"ר והאמת שהוא מין ממיני הארז תרגום תאשור אשכרועים ואמרו שזה המין לא יטמאו הכלים הנעשים ממנו עד שיגרדו וימרקו לפי שהן קודם זה לא יצליחו למלאכה לרוב קליפת העצים: וגרופית של זית. ירצו הכלים הנעשים מעקרי הזיתים הם רוב השמנים לא יוכשרו להשתמש בהן עד שיושלקו באש ואין הל' כר\"י: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פגיון. סכין מעוות דומה למגל קטן ישתמשו בו התגרים והסופרים: מגל יד. ומגל קטן יקיימו אותו לצרכי הבתים: והשחור. מספרים קטנים. וזוג של ספרים מספרי הספרים בעלי ההקזה והוא גדול עגול הקצוות: ומספורת. הברזל אשר יגלחו בו השיער איך שיהיה תמונתו נקראת מפעלתו על שם הגלוח תספורת תרגום ויגלח וספר ואין הלכה לא כר' יוסי ולא כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "קוליגריפון. כלי מברזל ארוך קצתו הא' דומה לעגולה שטוחה יגרפו בו האפר מהכירה והתנור והקצה האחר בו שיני ברזל דקות יתקעו בדבר העומד על האש ויוציאו ממנו בשר או לחם ויקרא הקצה השטוח העגול כף והשינים אשר בקצה האחר שינים: ומכחול. הנאמר כאן הוא מאחד ממיני המתכות קצהו האחד עגול לחתוך בו כמו סכין. והקצה האחר בו כף קטן להוציא בו הכחול או לנקות בו האוזן וזולת זה והקצה אשר הוא עגול יקרא זכר והאחר יקרא הכף: ומכתב. חרט מן מתכת קצהו האחד יכתבו ויחקקו בו ויקרא הכותב והקצה האחר רחב חד דומה לסכין יגררו בו מה שיצטרך לגררו אצל הכתיבה ויקרא מוחק: וזומא ליסטרון. כלי ברזל עשוי לצלות בו בשר הקצה האחד שכפה פשוטה דומה לרשת יושם עליו הבשר או העוף ויעמידהו אותו על מרחק קטן מהאש עד שיצלה מה שעליו וזה הקצה יקרא כף והקצה האחר בו ג' קני ברזל דקין יכנס הבשר בו ויצלה על האש וזה הקצה יקרא מזלג: ושן של חרישה. לה ב' קצווים הקצה הא' יהפכו בו הארץ והאחר יחדדו בה הכלים אשר יחרשו בה קצתם אל קצתם והיו אלו כולן וכל מה שדומה להן כאילו הן שנים התחברו וכאשר נעדר האחד ונשאר האחר הנה הנשאר יקבל טומאה כאשר נאות בתשמישו ויהיה אפשר שיעשה בו מלאכה אפילו בחלוף כמו שנזכר דמיון זה שיהיה בין הכף והמזלג בארך הקנה ב' אמות וכאשר הוסר המזלג עם רוב הקנה עד שנשאר הכף מן הקנה המחובר בו שעור אמה הנה זה הכף אז לא תטמא לפי שלא יוכל האדם אז שיחזיק בזה הקצה הקצר וידו בזה הכף ישרוף ידו עליו מחמת קצורו על זה הדרך תקח הקישא בנשארים: \n"
+ ],
+ [
+ "חרחור. שם כלי מין מן שיני הקנים והקצה החלול ממנו אשר יכנס בו קצה הקנה יקרא קובו: וקורדום. הוא שעושין הבקעת ולה שני קצוות האחד רחב ישמשו בו הנגרים והוא אשר יקרא עושפו תרגום מחרשתו עושפיה ובית בקועו הקצה הנוטה לעגול והוא אשר יבדילו בו העץ והוא אשר יקרא בית בקועו והעץ אשר יכנס בו הקורדום יקרא מקופו: \n"
+ ],
+ [
+ " מגריפה. הוא אשר יניעו בו התבשיל בקדירה אצל בשולו ויקרא הרחת אשר יערכו בו הבנאים הטיט מגריפה על דרך הדמיון וידוע מצורת זאת הרחת כאשר הוסרה כפה ישאר הבית יד שלה דומה לקורנס הוא מאמר ר\"מ מפני שהיא כקורנס: ומגירה הוא [צ\"ל משור]. משוך וכאשר ניטל מכל בין שני שינים שן אחד יפסד ולא אפשר לגרד בו בשום פנים ואם נשאר מן שיניו ויהיה הנשאר שלם שיעור הסיט במקום אחד מדובק הנה יטמא בכללו לפי שאפשר לנסור העץ על זה השיעור וכבר נאמר שמלא הסיט ארבע אצבעות בגודל ונראה לרוב הקדמונים שרוחב הסיט מקצה הגודל אל קצה האצבע כאשר יפתחהו האדם בתכלית מה שאפשר וכן פירש לי אבא מורי ז\"ל והוא אצלי הבדל בין אמרם מלא הסיט ובין אמרם רחב הסיט כמו שנזכר בפ' י\"ג של מס' שבת (דף קה:) והלכה כר\"מ: המעצד והאזמל. מעצד הוא כלי ברזל יורכב על עץ ותמונתו מפורסם אצל הנגרים והוא המכונה בל' לעז איישוד\"ה ואיזמל ברזל אצל הנגרין בארכו יותר מאמה ולו קצה פשוט חד ברחבו כמו שתי אצבעות יחזיקו אותו בשתי הידים יחד וינסרו בו מה שירצו לנסר בו ותרגום חרבות צורים אזמלין חריפים: והמפסלת המחלקה. וצורתה מפורסמת והיא ברזל דומה לסכין שקבע בתוך עץ והיא תלך ותבא ולא יצא ממנה על שטח העץ בלתי שעור מעט ובו יחליקו העץ: ומקדח. שם המקבת: ובאור נפגמו נתבקעו והיו בו בקיעות לפי שאלו הכלים כולן קצותם כמו הסכינים ואלו הכלים והדומה להם מכלי הברזל הגדולים כלל גוף הכלי מברזל וקצה הכלי לבד אשר בו יחתכו או יקבו או יחליקו הוא מברזל נקרא אצייר\"י בלע\"ז והוא הברזל הטוב במלאכה עד שיתוקן שהוא יותר חזק ויותר קשה מהברזל האחר והוא אשר יכונה אצל רז\"ל פרזלא הנדוואה וזאת המלאכה יקראוהו הנפחים קבסיי\"ר בלע\"ז ר\"ל דביקת שני מיני הברזל וזה הקצה אשר ידביקו בו האסיי\"ר הוא יותר חד וישחיזו אותו במים כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וזאת הדבקה הנקרא חיסום להיות ע\"פ כלי המחזיק בו ומונע אותו מהחזרה והבקיעה מלשון (דברים כ״ה:ד׳) לא תחסום שור בדישו ושמור זה השם ועניינו ולא נצטרך לחזור ביאורו: ואמרו ניטל חיסומו. ירצה בו שיסור זה הקצה החזק מהברזל הטוב: ורוקני. לא נשיג שמו אבל ביאור הענין שהוא כלי מכלי הנגרים יתרכב עם זולתו ואז יהיה כלי וכאשר יהיה נפרד אין לו שם בעצמו ולזה היא טהורה כמו שהשרשנו: "
+ ],
+ [
+ "חרירה. הקצה הנקוב אשר יכנס בו החוט והוא לקוח מלשון חור: ועוקצה. הקצה הדק אשר ינקבו בו הבגדים. ועוקץ. הוא קצה כל דבר שיהיה חד ודק: ומחט של סקאין. הוא מחט גדול יתפרו בו הבגדים הגסים אשר הם משיער העזים ומה שדומה להן מהבגדים העבים ולאשר ירקמו הבגדים בעת אריגתם במחט יחברו עליו חוטי המשי כמו שיחבר האורג חוט הפשתן על הקנה הדק ויקל להן הכנסת זה המחט בין חוטי האריג בעת הריקום וזה דבר מפורסם לא יצטרך באור וזה המחט יקרא אל מיתון לכפול החוטים עליו מלשון לכתא ומיתנא בגמרת שבת (דף קב.) וירצו בו היות הדבר מחובר בחוט בזה המחט ואם נטל חררה או עוקצה הנה היא טמאה לפי שלא ירצו ממנה לא חררה ולא עוקצה ואמנם הכוונה קנה דק הוא מברזל יחברו עליו החוט ולזה אמר אם התקינה למיתא טמאה ר\"ל למיתנא כמו שבארנו ואמר מפני שהוא כותב בה ר\"ל ירשום בה: מחט שהעלתה חלודה. עלה עליה סיתום עד שלא יוכלו להכניס בה החוט לתפור בה: וצינורא. ידוע שהיא מעוותת על זאת הצורה וכאשר פשט העוות עד ששב כמו מחט שנטל חררה ועוקצה הנה היא טהורה לפי שהיא לא תכשר אז לשום דבר: \n"
+ ],
+ [
+ "חפין. הן שיני המפתח אשר יפתחו בו הדלת ותמונתה מפורסמת: והאלמוג. הוא הקור\"ל והוא צומח בקרקעית הים לא יסתפק אלא מי שלא ראהו בעת יציאתו מן הים והוא רך מאד קודם שיקפיאהו האויר וישיבהו דומה לאבן והוא נגזר מעצי אלמוגין: והשן שבטס. השן אשר תהיה בלוח או בחתיכת העץ אשר יתירו בו אצלנו לפי שזו השן היא נפרדת וכאשר היא של מתכת הוא כלי בפני עצמו: \n"
+ ],
+ [
+ "כדומים. הן אונקליות יוציאו בו הכלי כאשר נפל בבור ותמונתו מפורסם וזה שהיא עגולה מברזל שלשלאות ואונקליות הרבה תלויות על הכף העגולה אורך כל אחד מהן כמו אמה ובקצה כל אחד מהשלשלאות אונקלי: האשקלונין. מיוחסות לאשקלון: והמעבר והמזרה והמגוב. ג' מיני כלי הגורן כדמיון כף האדם יבורו בו החטים והשעורים מהתבן ויתחלפו שמותם לפי התחלפות תמונתם כי מהן רוב השינים יבוררו בו החטים בסוף הענין וממנו מעט השינים אין לה כ\"א שלש שינים לבד יבוררו בו החטים בתחלת הענין מהתבן הגס והוא המעבר ורבת שינים ממנה המזרה והיותר רב השינים מהן נקרא מגוב: ומסרק. ידוע: ואין לי מה אשיב. ר\"ל שלא אוכל להשיב על זה המאמר ולא לקבלו כפשוטו אבל הוא מסופק: \n"
+ ],
+ [
+ "מסרק של פשתן. הוא מברזל תמונתו מפורסם אצל האנשים כולם והם כלל מחטי ברזל נעוצים בעץ: וכולן אחת אחת. ר\"ל כל מחט מאלו המחטים ומסרק הצמר הוא גם כן כזה: ואמרו היתה החיצונה אחת מהן. ענינו מה שאספר לך וזה שאלו המסרקים יש להם בראשיהם מחטים גדולים לפי מה שהן מהגסות והן מכלל שיני המסרק ואמר כי כאשר אלו ג' השינים שנשארו שנים לבד משיני המסרק וזאת החיצונה היא השלישית הנה המסרק בכללו טהור לפי שלא יאות בו עוד הסריקה: ועשאן למלקטת. הוא שילקוט בהן השער מהגוף: והתקינה לנר. להוציא בה את הפתילה ויטיב בה את הנר: למיתוח. כבר בארנו עניינו במה שקדם: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דלי. ידוע: ומיחם. כלי יחממו בו המים והוא יותר גדול מהקומקום: הלפס. הוא כלי גדול תמלא במים ותיחם וישימו בתוכו הקיתונות והן כלים קטנים להדיחן ולנקותן וענין אמרו כמה שיעורן אי זה שיעור ישאר ממנו כאשר נשברו ויהיה טמא שיהיה הנשאר משמש מעין מלאכתו ואין הלכה כרבי אליעזר. עוד אמר רבי עקיבא שהכלי שהוא ממתכת כאשר לא ימנעהו מתשמישו כ\"א המירוק והבהירות בלבד הנה הוא טמא וכאשר הוא חסר מעשה אומן כמו הגרידה והלטישה הוא טהור לפי שהוא מגלמי כלי מתכות ולטישה מלשון (בראשי' ד) לוטש כל חורש נחשת וברזל: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשה בראשי המקלות חתיכת ברזל עגולה דומה לרמון והיא אשר תקרא חזיינא וזאת התמונה מפורסמת במצרים ויקראו אותה אלרמו\"ם וכן ינעצו מסמרים בראשי המקלות להיות ההכאה בהן יותר חזקה ואמר ר\"ש שלא יטמא ולא יהיה מדין כלי מתכות עד שיתחברו בראשו ג' שורות ממסמרים. ועשאן לנוי שיעשה ליפות בו המקל ורוב מה שיעשו זה במסמרים דקים מצויירים בשיעור על צד היופי וזה לא יטמא לפי השרש הקדום והוא אמרו המתכת המשמש את העץ טהור אולם אם כוון באלו המסמרים שיכה בו ויגוף בו הנה יהיה אז העץ משמש את המתכת. ומינקת אבוב והרבה שימסמרו שיעשו אבוב מברזל או מנחושת בחלונות ובשערים לנוי ויהיה ג\"כ זה מתכת המשמש את העץ ואם היה זה האבוב כלי בפני עצמו ולא ישמשו ליפות בו את הדלת אבל יהיה כלי לשאוף בו את היין והדומה לזה אחר התחיבה בזה המקל הנה זאת המינקת תקבל טומאה כמו שהיתה קודם לפי שהוא כלי אחר. חזר לדין אחר ואמר כי כאשר היתה זאת המינקת כלי והיה זה כלי טמא מתי תהיה טהורה ואמרו ב\"ש משיחבל ירצה שיכה אותה בקורנס עד שיפסד תמונתו וב\"ה אומרים לא אבל משיחבר במסמרים בשער או במקל וישקיענה בגוף העץ עד שתהיה מחוברת עמו להתנאות בו הנה כבר נטהר אז זה הכלי והוא אמרם בביאור זה בתוספתא היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת טמאה עד שתטהר ומאימתי טהרתה ב\"ש אומרים משיתחבל וב\"ה אומרים משיתחבר ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "קנטר. הוא הנקרא בלשון ערב אלעתל\"ה והדקור אלמנקא\"ר ויקראו אותה הנגרים אלמרבו\"ע והוא קנה מברזל מרובע בארכו כמו אמה ולו בית יד מעץ יפסלו בו העץ מה שירצו לפסול ממנו ואצל הנגרים ממנו כלים רבים גדולים וקטנים: ומשוחות המהנדסין אשר ימשחו הארץ להן שלשלאות ישערו בו לפי שהחבל תקצר בקיץ ותאריך בסתיו ולהם ג\"כ יתידות ונועצין אותן בארץ כאשר תכלה המדה הזה והעשויה לעצים הוא שיעשה שלשלת לקשור בו העצים והיא טהורה לפי השרש שאין לה שם בפני עצמה אבל היא סמוכה לשם אחר. ושלשלת דלי גדול ארבעה טפחים. ר\"ל שד' טפחים ממנו מה שימשך ליד יהיה טמא לפי שהוא מצורך הכלי ואי אפשר לדלות ממנו בפחות מזה: וחמור של נפחים. הוא ברזל על תמונת חמור יורכב בעץ וירכב האומן על ראשו האחד ויכה על ראשו האחרת ואמנם יכו עליו כלי הנחשת אשר להן שפה גדולה גבוה למאד ויקראו האומנים זה הכלי אלקר\"ב: ומגירה הוא המסר ואמרו עשה שיניה לתוך החור שהרכיבה שינים בנקבים לא שיהיו השינים מעצם הברזל וענין מלמטה למעלה שפתחן בהפך מה שישורו בו ואי אפשר שינסרו בה בשום פנים וזה לא יהיה זולת במסר קטן אשר לו בית יד מעץ יחזיקו בו ביד וינסרו בו כמו משור אומנים בעלי המסרקים והיא אשר תקרא מגירה אולם משור הנגרים הגדול והוא אשר שמה מסר הגדול כמו שבארנו במס' שבת (דף קכג:) הנה לא יאמר בה אם פתח שיניה בהפך וזה מבואר מתמונתה וצורתה. ואמרו כל הכסויין טהורין ר\"ל כסויות של מתכת לסבה הקודמת לפי שאין להם שם בפני עצמו זולת כיסוי המיחם לפי שהוא היה אצלם כסוי בפני עצמו כמו כסוי טני של רופאים כמו שבארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "תמונת העגלה אשר יטענו עליה האבנים והדומה להן ידוע ומפורסם והעץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול והוא מדובק בעגלה ואם היה ממתכת הנה הוא טמא שפשוטי כלי מתכות טמאים ואם היה של עץ מצופה הנה הוא טהור לפי שהכלים המחופים לא יקבלו טומאה כמו שבארנו : והקטרב. הוא העץ הנמשך על שני צוארי הבהמות והעול באמצעו וזו צורתו ובקצה הקטרב ב' קצוות ברזל יקראו כנפים וכנף הוא הקצה וזה מבואר בלשון העברי (במדבר ט״ו:ל״ח) על כנפי בגדיהם ואם נעשות אלו הקצוות להכניס בהן הרצועות ותסתם על ראשי הבהמות הנה הן מקבלים טומאה שהן כלים ואם נעשו לנוי טהורים כמו שבארנו לפי שהוא מתכת המשמשת את העץ. וברזל שתחת צוארי הבהמה הוא ברזל יקשר על הצואר מפני שלא יחנק בחבל אשר יקשרו בו הקטרב אולם העופרת אשר ישתמשו מצדדי הצואר הנה הוא טהור מפני שהוא לנוי: והסומך. הוא יתד מברזל יעשה בקצה העגלה ממה שיסמך לזנבי הבהמות להסמך בו העגלה: והמחגר הוא ג\"כ יתד מברזל יהיה בקצה העול מפני שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול: והתמחויות. הן מקום הקערורי אשר ישימו בו האבנים וזולתן: הענבל. הזוג והצינורה הוא האונקלי אשר יתקעו במשא אשר על העגלה כדי שלא יפול: ומסמר המחברת כולן. ירצה בו כל מסמר שיחבר חלקי העגלה עד שתשוב אחד הנה הוא יטמא ושאר המסמרים אשר בעגלה אשר לא יעשו לחבר החלקים כי אם לנוי הנה הן טהורים: "
+ ],
+ [
+ "סובב של גלגל. הוא ברזל המקיף בגלגל: והטסין והצפויים. הטסים הן הלוחות הדקות והצפויים הן החפויין כי יש מקומות מהן מחופות באותן הלוחות לנוי והעיקר מכל זה כבר התבאר: ושעם הוא גמי: משישופנו. משימרח בשמן אחר הלטישה כמו שיעשו בסייף תרגום וירחץ ויסך וימשח ושף: משישחיזנה. משיחדדנה והאבן אשר יחדדו בו הסכין נקרא משחזת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שכסוי טני של בעלי בתים לא יטמא ואם מירק אותו עד ששב מראה הנה הוא יטמא לפי שהוא אז כלי בפני עצמו ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא שהמאמר הוא בטומאת מת וכבר קדם לנו שכלי מתכות חוזרים לטומאתן הישנה ומאמר ר\"א הזה עליהן ונשברו בו ביום ר\"ל ביום הג' מטומאתו ומאמר ר' יהושע אין הזאה פחות מג' וז' ירצה בו שאחר התוכו יזה על זה הדבר הנתך ג' וז' ואז יהיה טהור ואם עשה ממנו כלים אחר זה יהיו טהורים אולם שתתחבר ההזאה אשר הזה בעודו כלי אל ההזאה אשר היא אחר שבירתו הנה לא תתחבר ואפילו יהיה הזאה השניה בשביעי אבל יצטרך ההזאה ג' וז' על הכלי או הזאה שלישי ושביעי על הנתך וזה ענין אמרו אין הזאה פחותה משלישי ושביעי והלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "של ארכובה. היא שתהיה לה ארכובה ותהיה צורתה כן ושל גם תהיה צורתה על צורת גימל ורוב מפתחות המנעולים יהיו תמונתן כן והוא על זאת הצורה: ואמרו מתוך גומו ומתוך ארכובתו ירצה בו מעצם התוספת אשר בה וכבר ביארנו חפין שהן שיני המפתח וכן יהיה בקצה המפתחות נקבים הן הסבה בפתיחת המנעול כאשר יהיו בתוך המנעול קצוות בולטות יכנסו באלו הנקבים ואז יפתחו הדלת: ומסננת של חרדל. הוא ממתכת ואמר כי כאשר נפרצו ג' נקבים בקרקע המסננת והתחברו קצתן לקצתן הנה נפסדה המסננת שהיא לא תסנן כלל ולזה היא טהורה: ואפרכס. הוא כלי הרחים והיא תעשה משעם ברוב בצד העליון רחב וכל מה שילך יהיה צר. תמונתו כמו מחודד האצטוונה ישליכו החטה מצד הרחב והקצה הצר על עץ הרחים ויפול ממנו החטה אצל הטחינה ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנה זאת ההלכה כבר קדם לשונה וביאורה בתחלת הפרק הב' מזאת המסכתא: ושידה תיבה. מעץ כארון והדומה לו: ותיבה. תיבת השולחנים: ומגדל האוצר. וכוורת הקש הן קופות יעשו מקש או ערבה או מכפות תמרים והדומה להן הכונה בזה שהוא ממה שיצמח מהארץ עד שיהיה כמין כלי עץ והוא גם כן נקרא בלשון ערב ככוראלנה\"ר ותמונתו תמונת סלים ויעשו בספינות הגדולות אוגן מעץ ימלאו אותו מים לשתות בו אנשי הספינה והוא אשר יקרא בור ספינה ותמצא איתו בספינות אלכסנדריא שהספינות אשר ילכו בהן מארץ ישראל לאכסנדריא הן הספינות הגדולות שהן יכנסו בתוך ים המלח ואינן כמו הספינות הקטנות אשר ילכו בהן העומדים על שפת ים ארץ ישראל מעיר לעיר: ודרדור עגלה. חבית מעץ בתמונת קורה ותחתית העגלה תוליך החבית ותעתק ממקום אל מקום והיא מלאה מים: וקוסטות המלכים. קיבוץ המלכים והיא כמו עריבה מעץ גדול בה חדרים יהיו בה מיני המאכל והמשתה והיא ג\"כ על עגלה ילכו בה המלכים: ועריבת העבדנים. היא מעץ ישרו בה העורות ואמר יתברך בטומאת הכלים (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק ושק הוא אלמשח הארוג משיער יעשו ממנו המרדעות העשוים מצמר ובאה הקבלה שלא יטמא מכלי עץ אלא מה שאפשר שיטלטל והוא מלא כמו השק אמרו מה שק שהוא מטלטל במילואו אף אני מרבה דרדור העגלה וקוסטות המלכים שהן מטלטלים במלואם ומוציא את השידה ואת התיבה ואת המגדל שאינם מטלטלים ולזה השרש אמרו שהכלים העשויין מעץ אשר יחזיקו מ' סאה בלח רצה לומר הדבר הנגר אשר יחזיק ס' סאה מן הדבר היבש כמו הקטנית והזרעים לפי שהן יתעבו על פי הכלי ויוסיפו שליש ובור שהוא מחזיק שלשים סאים הנה הוא לא יטמא ואע\"פ שהוא רק ואין בו כלום לטעם מה שזכרנו והתנה על גודל גופו שיהיה לו תושבת בשרש עשייתו יעמוד בו על הארץ עד שאי אפשר שיתנועע והוא אמרו שיש להן שולים וביאור מלת שולים הקצוות ואמר רבי מאיר שזה אשר מנו חכמים מן הכלים ואמרו כי כאשר יחזיק מ' סאה בלח שהן טהורים והוא שיהיה בתשבורת שלהן אמה על אמה ברום ג' אמות לפי שזה התשבורת מ' סאה לבד אשר נרצה בהן כמה שיחזיקו. אולם שאר כלי עץ בין שהיו מחזיקים מ' סאה או יותר מזה הרי הן יטמאו וזהו ענין אמרם בכאן בין מקבלים בין שאינן מקבלים ר\"ל כאשר יחזיקו מ' סאה או יותר הנה הן כמו הכלים אשר לא יחזיקו מ' סאה והכל טמא והוא אמרו בסיפרא כל שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא אולם רבי יהודה הנה מנה הכלים אשר אמרו חכמים שהן טמאים ואע\"פ שהן מחזיקים יותר ממ' סאה לפי שהסכימו עליהן בעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים אם בהיות אפשר להן שיתנועעו או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למשכם או שיהיו עומדים על עגלה והדומה לזה ואמר ששאר כלי עץ זולת אלו כל מה שיהיו מחזיקים ארבעים סאה ולמעלה הנה אינן טמאים ומה שיחזיק פחות ממ' סאה שיטמאו והוא אמרו בכאן ושאר כל הכלים המקבלים טהורים ושאינן מקבלים טמאין ואל זה רמז בסיפרא באמרו כל שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור הנה אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה בכל מה שזכרו מהכלים בלתי עריבת של ב\"ב כאשר תחזיק מ' סאה בלח שחכמים לא ימנוהו עם הכלים שיטמאו אע\"פ שאין מקבלים מ' סאה כמו דרדור עגלה וקוסטות המלכים ולא עם הכלים אשר לא יטמאו ואפילו מחזיקים מ' סאה כמו שידה תיבה ומגדל לפי מה שקדם הנה לדעת רבי מאיר שאמר כל מה שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא הנה עריבת בעל הבית טמאה ואפילו מחזקת מ' סאה בלח אחר שלא נמנית עם הכלים הטהורים ועל דעת ר' יהודה שאמר כל מה שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור הנה לא תטמא כאשר תחזיק מ' סאה בלח שהרי לא נמנית עם הכלים הטמאים אע\"פ שמחזיקים מ' סאה והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ארובות של נחתומים. לוחות הנחתום אשר יסדיר עליהן הלישה והיה עליהן צורת כלים ושל בעלי בתים אין להן צורת כלים ולזה לא יטמאו אלא אם כן צבען וקשטן וייפן ומשחן בששר או כרכמן בכרכום ואז יהיה בה צורת כלי ויהיה טמא לפי שפשוטי כלי עץ טהור כמו שביארתי אמנם יטמאו בגזרה דרבנן: ודף של נחתומים. לוח פשוט יקטפו עליו הבצק וכבר אמרו בש\"ס (ב\"ב דף סו:) בדף של מתכת מחלוקת אשר פשוטי כלי מתכות מקבלים טומאה כמו שיתבאר אולם דף של עץ אע\"פ שהוא מקבל טומאה מדרבנן כאשר קבעו בכותל הנה הוא טהור לדברי הכל: סרוד. הוא כלי מעץ ישתמשו בהן בעת הלישה לרחוץ את הידים. ויטוחו ממנה פני הלחם זה ממה שיצטרך אליהן ותרגום בגדי השרד לבושי שימושא (שמות ל״א:י׳): גיפפו. עשה לו מסגרת סביב תרגום ויחבק (בראשית ט) וגפיף והוא הקפת הזרוע בצואר: קורץ. יחתוך עליו הבצק: והמערוך. הלוח אשר יעריכו עליו הלחם העשוי ב' מערכות ותמונת אלו הכלים מפורסמים אצלם והיה ראוי שיאמר בקצתן טמא ובקצתן טהור ושלימות הדין יהיה מגיע בידך שכל כלי עץ שעליו צורת כלי אם היה פשוט הנה הוא אינו מקבל טומאה מדאורייתא אולם כלי מתכות הנה פשוטיהם ומקבליהם טמאין מדאורייתא וכן כלי עץ לענין משכב ומושב לבד הנה פשוטיהן טמאין במשכב הזב ומושב מדאורייתא כמו שהתבאר במקומות מזאת המסכתא ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו סהר מרובע מעץ יניפו בו הקמח יקרא ים נפה ונפה שם הכברה וים יקרא כל כלי או חפירה או בנין יעשה לקבץ בו כל דבר לח ויקרא ג\"כ ים זה אשר יתקבצו הקמחים לדקות חלקיו ואין ספק שתמונה זה אשר לבעלי בתים הנה ראוי לומר שיהיה טהור: ושל גדלת. האשה המסלסלת יש לה ג\"כ כלי של עץ תשב בו הנערה בעת שהיא מטיבה ראשה כדי שיתקבץ בכלי ההיא כל מה שיפול מראשה אצל הסלסול והסריקה. וענין אמרו טמא מושב שהוא יטמא כאשר ישב עליו הזב והיה מושב והוא ראוי למושב לישיבת הבנות בה וכבר יעשה זה הים משער ארוג או ערבה דזה הרבה והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כברה. הוא הקרבל ובו נקבים גדולים מהנפה:",
+ "ומקל הבלשין. מקל המחפשים תרגום ויחפש ובלש יחפשו בזה המקל בתבן אם יסתירו בזה התבן החטה מפני עשור המלך:",
+ "ומסייעין בשעת מלאכה. יעזרו בעת המלאכה לפי שהוא יכניס ידו בזה התלוי ויחזיק הכלי ויעזור בזה בעת שמושו והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "הרחת. מרה יקראו גם כן בערבי אלאראח\"ה ובלשון לע\"ז פל\"א:",
+ "ושל גרוסית. יניפו בה הפולים מקליפתן כאשר יטחנו:",
+ "ושל אוצרות. ללקט בו החטה מהצדדין וינקהו עד שתשוב באוצר וכבר ספרם בשרש זה:",
+ "כלי העשוי לקבלה טמא לכינוס. לקבל בו לא לקבץ בתוכו טהור: "
+ ],
+ [
+ "נבלי השרה. הן כלי השיר והנגון: ונבלי בני לוי. הכלים אשר יאמרו בו הלוים השיר במקדש בכל יום כמו שהוא מבואר במסכת תמיד (דף לג:). ואמרו כל המשקין ירצה בו כל אחד מז' המשקים יקבל טומאה כמו שביארנו בפתיחה זולת המשקים אשר בבית המטבחים מהעזרה והן המים והדם אשר שם לא יקבלו טומאה וכן לא יכשירו אמרו משקה בית המטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין ואמר משקה בית מטבחיא הילכתא גמירי לה וכבר ביארנו בסוף עדיות: וטעם היות הספרים מטמאים את הידים הוא גזרה כדי שלא ישימו התרומה אצלם כמו שהתבאר בסוף זבים ולא יחייבו זאת הגזרה לספר העזרה לפי שבכבודו המפורסם ממנו לא ישימו אצלו תרומה: ומרכוף. סוס מעץ ירכיבו בו המשחקים וישחקו בו והוא מפורסם אצל אנשי הלעז: ובטנון. הוא כלי מכלי הנגון אשר יקרא אלקיתר\"א ונקרא בזה השם לפי שהמכה בו יסמכנו בבטנו בעת שיכה בו: והנקטמון. הוא רגל מעץ יעשה אותו מי שנחתך רגלו לילך בו והוא ירצה בכאן עץ הנגון המפורסם הצורה הנקרא בשם האיש הידוע חתוך הרגל: ואירוס. עגולה דומה לגרבל ויכה עליה מצד האחד ביד ושמו המפורסם אצלנו אלתא\"ר ובלע\"ז טבור\"י וכבר יקוננו בזה הכלי על המת וזה אצלנו הרבה והוא ענין אמרו מפני שהאלית יושבת עליו ירצה בו הספדנית מלשון (יואל א׳:ח׳) אלי כבתולה חגורת שק והיא תשב עליה בעת ההספד: ואמרו מצודת החולדה טמאה ושל עכברים טהורה. זה כבר נשלמה צורתה בזה הזמן וכבר ביארתי לך העניינים כולם אשר בהן ירצו על כלי עץ או כלי מתכות שהן טמאים או טהורים ואין הלכה כר' יהודה לפי שזה הכלי לא יעשה לישב עליו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלחן הכפול. שלחן של פרקים והוא שני חלקים ולו צירים יכפילו אותו ויפשטו אותו ולזה כאשר נחלק לשנים טמאים לפי שכל חלק ממנו כלי בפני עצמו ולזה יסכימו בו בעת עשייתו ותעשה שלחן גדול מעץ כמו זה אשר יקראהו במצרים מעתצמ\"י ותוכו כלים קטנים מנוסרים מגוף הכלי גדול ישימו בו מין ממיני המאכל בכל כלי מאלו הכלים הקטנים ושם זה הכלי תמחוי המזנון להיותן משימים בו מיני תבשילין רבים תרגום למינהו לזנוהי וכאשר נחלק זה הכלי לשני חלקים ישאר בכל חלק ממנו כלים שלמים ולזה יקבלו טומאה: אפיפורין. כסא של פרקים: ומגס. קערה תרגום מגיסתא ותמונתה אשר יושב בה היא קערה קטנה וכאשר נחלקה ישאר חציו ויהיה כלי ולזה יקבל טומאה וכן קוד הבבלי היא קערה מעץ גם כן אמר במאמר שלמה וזה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו ירצה בו המקל אשר ילך בו וח\"א קודו ירמוז בו אל כלי עץ אשר יאכל בו בעת שנגרש ממלכותו לפי מה שהתפרסם: ור\"ל משישופם. משיכסכסס בעור הדג והוא עור דג ידוע החביב יקרא אלספן ימרקו בו הכלים וימרקם ויבהיקם: גמר שלא לשוף. ר\"ל גמר בלבו שלא לשוף שיהא מוסכם בעת עשיית הכלים שלא ימרקנו בו הנה הוא יקבל טומאה כאשר נשלם: ומטה. הוא אלסרו\"ד ועריסה אלמה\"ר ועשייתן לפי מה שאספר וזה כשיעמידו ד' עמודים מעץ וירכיבו עליהן קורות מעץ ויארגו בהן החבלים ורוב מה שיעשה אצלנו כסא לטוחנים ולמוכרי הקמח כן ?ולזאת המטה יאמר רבי מאיר משיארגו בו ג' בתים תטמא ואף על פי שלא תשלם אריגתה ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "משיחסום. הוא מאשר יעשה השפה אשר תחבר האריגה כולה ותמנענה מלהפסיד ולהתפרד והוא מענין (דברים כה) לא תחסום שור אשר הוא קשירת פיו ומדרך הכלים אשר יטמאו יהיו מן גומא או תבן או גמי והדומה להן כמו הקופות והשאר ישאירו קצת זה הדבר אשר יארגו ממנו הכלי חוץ על שטחו מתוך הכלי או מחוץ וכאשר השלים האומן לעשות זה הכלי יחתכו אלו הקצוות כלן בברזל וחתוך אלו הקצוות יקרא קניבה וכאשר אמר יקנב או קנב ומה שישתמשו מאלו הדמיונות אמנם ירצה חתוך קצוות הערבה והגומא אחר שלימות הכלי ולא נצטרך להתעסק שנית בביאור ענין אלו המלות ודע שהסל וכלכלה וכוורת תמונת כלן אחד הן אשר נקראם אנחנו הסל ואמנם יתחלפו בחלוף החומר אשר יעשה ממנו ובגודל ובקטנות: ושל תמרה. ירצה בו אשר יעשה מכפות התמרים וענין שכן מקיימין שדרך האדם להניחן כן ואין מדרך האנשים שיחתכו אותן מאלו הקצוות: ובית הלגינין. כעין זהו אשר יקראו במצרים הקנונים ולגינין קבוץ לגין ובית הכוסות בסיס כוסות: \n"
+ ],
+ [
+ "קנונים וקלתות. כלים יעשו מערבה דקה על תמונת קערות אשר יאכל האדם בהן והם מכונות אצלינו במערב באלסי נאג: וסוגין הגדולים. הן הקופות הגדולות מאד אשר יניחו בהן הקמח ומלאכת אריגת אלו הכלים הגדולים יקחו תחלה הגמי או הערבה או הדבר אשר יארגו ממנו ויחברו אותן בידיהם חבל ארוך עד שיהיה ארכו ק' אמות או יותר אז יחזרו זה אצל זה ויתפרו מזה החבל או החוט איזו תמונה שירצו וזה דבר מפורסם בכל מקום אין צריך בו אריכות: ודורים. קבוץ דור והוא העגול אשר ישימו בו [צ\"ל הבשר] הבקר ויאמר שאלו הכלים הגדולים כאשר יתפרו רחב קרקעיתו עוד יגביהו לו שפה שני דורין שהן ב' עגולין וזהו ענין אמרו שני דורים לרחב שלהן ר\"ל על עגולן לפי שיעור רחב הכלי כולו אשר יסכים שיהיה רחבו כן וכן ים נפה וכברה אשר בארנוהו שיעשו כן מגמי או מערבה הנה כאשר יגביה שפה העליונה עגול אחד מקבל טומאה ושתי צפירות שני עגולים מעגולי זה הארוך והוא מענין אמרו באה הצפירה ר\"ל הגעת סבוב (סביב) האדנות לאלה הפקידים: וערק. כלי משעם ג\"כ כדמיון קופה לו שפה מעט הגובה וזה הכלי מעט הרחב ארוך דומה לתיבת האושכפים ולזה יקרא ערק תרגום (בראשית י״ד:כ״ג) שרוך נעל ערק מסאנא וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר שהכלים הנעשים מהשעם ומהגמי והדומה להן ממה שיצמיחו בארץ הן כולן מכלל כלי עץ ולזה זכר אלו המינים מהכלים בזכרו כלי עץ: "
+ ],
+ [
+ "תורמל. הוא כלי מעור יתלו אותו הרועים בצואריהם ישימו בו מזונות ובהש\"ס ולא הרועה בתרמילו: וענין יחסום בכלי העור שיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי: ויקנב. שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ והן קצוות קטנות דומות לשיער: וקיחותיו. שנצים אשר יקבצו בו פי הכלי כמו שהוא מפורסם: סקורטיא. הוא כלי מעור אשר יאכלו עליו: וציצית. היא העגולה מהעור אשר יעשו באמצעה ותופרן אותה עמה לנוי והיא מקשיי כמו שהוא מפורסם מלשון (שמות ל״ט:ל׳) ציץ נזר הקדש: טבעותיה. טבעת נחשת או ברזל אשר יהיה בקצה הסקורטיא: וקטבליא. [צ\"ל המצע אשר יציעו בעגול. יעב\"ץ] הנטע אשר יטעו בהעגול לרקד עליו והיותו מגביל אלו הכלים אשר הן פשוטי כלי עור ויאמר שהן מקבלין טומאה ואנחנו כבר קדם לנו שכלי עור פשוטיהם טהורים אפשר בזה ב' פנים האחד מהם שיהיו פשוטי כלי עור יקבלו טומאה מדרבנן ג\"כ כמו פשוטי כלי עץ שדין הכל אחד ויהיה אמרו בהש\"ס (חולין דף כה.) מדרבנן ירצה בו כלי עץ ושאר המנוים עמו שלא יקבלו פשוטיהם טומאה מדאורייתא והפנים האחרים שתהיה זאת הטומאה המשכב ומושב לבד לא לשאר טומאות וזה האופן יותר חזק אצלי. וכבר יפרשו קצת המפרשים פקח קוח ענין העדי ר\"ל הסרת העיגול וישימוהו ב' מלות פקח קוח ויהיה קוח עדי מאמרו קיחותיו וקיחותיה: וכר של עור. היא כסא של העור העגול וכסא הארון וצורתם מפורסמת ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "פטילייה. דומה לקופה מערבה גובהה קרוב לאמה ולה פה קטן ישימו בו התאנים היבשים כאשר ירצו להצניעם או להעתיקם ושמו מפורסם אצלנו: וחסינה. היא קופה גדולה דומה לבית יעשה מערבה ברוב ימלאו אותה מחטה כאשר ירצו לאצור אותה תרגום נהרסו ממגורות איפחתו חוסנייא (יואל א׳:י״ז). ונהגו לקבץ הפירות הלחים כתאנים וענבים שיחפו אותן בדמיון אריגה מעלי ערבה או קנים וזה הארג יקרא סגנין באורו גדר מלשון (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים: וחותל. כלי משעם או מגומא ישימו בו הפירות הלחים בעת המכירה כדי שלא ימשמשו ביד כמו אלו אשר ימכרו בו הפירות הלחים במצרים אשר יקראו אותו אל דובלה והוא מלשון (יחזקאל ט״ז:ד׳) והחתל לא חתלת: \n"
+ ],
+ [
+ "קסייה. עור תפור יכנס בו היד והוא על דמיון כף האדם ואם היה הכונה בו שיביא לו בו הידים כדי שלא יכנס בידו הקוץ או העצים וינגעהו טמא ואם הכונה בו שלא יזיע ויפסיד מה שבידו מפני הזיעה או יציקהו הזיעה מהחזיק הכלי אשר יתעסק בו הנה לא תטמא לפי שהוא דמיון פשוטי כלי עור ואע\"פ שהוא חלול לא נעשה לקבול: \n"
+ ],
+ [
+ "מלקוט. כלי מעור יקבצו בו רפתי הבקר כדי שלא יפסיד החטה בעת הדישה: והחסום שלו. הזמם אשר יקשרו על פיו כדי שלא יאכל מן החטה שהזהירנו התורה (דברים כה) מלשום אותו על פיו בעת הדישה: ומדף. הוא כלי פשוט משימין בו אש וגללי בקר יגרשו בו הדבורים כדי שיעופו ויוכל אדם ליקח הדבש והוא מלשון (ויקרא כו) עלה נדף: והמנפה. מה שיניפו בו יקרא בלשון זה לפי שמוליך ומביא האויר: כיסוי קופסא. כיסוי התיבה יכניסו בו הבגדים ויניחו עליו הכסוי ובהש\"ס (מנחות דף מא.) כלי קופסא ירצו בו הבגדים המוצנעין בתיבות ובארגזין וכן קמטרא היא אשר נקרא אותה באנדלי אלעתיר\"ה ובמצרים אלקמטר\"א תרגום המלתחה קמטרא: והמכבש של חרש. כלי הנגרים אשר יישירו בו עצים המעוותים: והקמרון שלה. הקובה אשר עליה והוא הכסוי של תיבה שהוא עשוי כמין קופה שש עגלות צב אמרו בספרי קמורות ר\"ל קערורות: והאנגלין של ספר. דפוס מעור מקשיי על דמיון ספר תורה יעשו עליו נרתק של ס\"ת כאשר יעשו לה נרתק מעור: ובית הנגר. הוא נרתק מעור יכנס בו המנעול אשר ינעלו בו השערים וכן בית המנעול ובית המזוזה בית מעץ כמין קנה יכניסו בו המזוזה וישימו אותו בשער: ותיק. הוא הנרתק שיעשו אותו לכלי הנבלים והכנורות ודמיונו מפורסם כמו תיק של ס\"ת והאמום של גודלי מצנפות לפי שיש להן דפוס כמו ראש האדם וגודלין עליו המצנפת: והמרכוף. כבר בארנו שהוא סוס מעץ אשר ישחקו בו: ורביעית של אליית. הם שני עצים אורך כל אחד מהן יותר מאמה יהיו שני העצים ביד המצחק יכה אחד מהן באחד לפי הנגון ושמו מפורסם במערב אלשג ותרגום ובמנענעים וברביעין וייחס אותו למקוננת לפי שיקוננו בו המתים אצלן: וגנוגנית העני. אהל האומן והוא נגזר מאמרו גנון והציל וירצה בו הצל אשר יעשה האומן על ראשו כשיעשה מלאכה בשמש יעשה אצלנו מגומא על הראש ועני שם האומן אמר יתברך (דברים כד) כי עני הוא: וסמוכות המטה. ידוע: וטפוס. והוא כדפוס של עץ אשר יעשו עליו תפילין של ראש: וסותות. הוא הבגד ובדם ענבים סותו (בראשית מט) ואמרו אמום של עושה סותות ירצה הדפוס אשר יארגו עליו וצורתו מפורסמת: וזה הכלל אשר זכר רבי יוסי אמת וביאורו שכל כלי עץ אשר יצטרך צורך קרוב כמו השלחן והטבלא והמטה והדומה להן יקראו משמשי אדם וכל מה שהוא כלי לכלי אחר יצטרך אליו האדם ויהיה זה הכלי הראשון עובד לכלי השני הנה הוא יקרא משמשי אדם ומה שהיה ממנו אשר הוא משמשי אדם יצטרך אליו תמיד לא יפרד הכלי הראשון מהשני כמו כסוי קופסא אשר לא יתפרד ממנו: ומשמשי אדם. הוא הקופסא לבד ואולם כסויה הוא משמש המשמש הנה הוא יטמא. ומה שהיה ממנו לא יצטרך אליו בלתי בשעת מלאכה כמו הדפוסים הנזכרים שהן לא יצטרכו אליו בלתי בשעת מלאכה הרי הן לא יטמאו הנה זה חלוק ר' יוסי בכלים אשר הן משמשי משמשים לבד וזהו שרש אמתי ולא התבאר בסיפרא ונשאר מהחלוקה שתי חלוקות והוא שיהיה כלי משמש את האדם ואינו משמש את משמשיו או יהיה משמש את האדם ואת משמשי משמשיו והנה כבר התבאר בסיפרא שכל מה שהוא משמש את האדם לבד שהוא לא יטמא ר\"ל שהוא לא יצרפהו האדם בדברים אשר ירצה שכל מי שיאכלהו או ישתהו או ילבשהו הנה ג\"כ משמש את האדם וכאשר היה כלי לא יצלח למשמשי אדם אבל לאדם עצמו כמו שלא יסתלק עליו לא יטמא ואם היה דבר יצלח לאדם ולמשמשי אדם הנה זהו אשר יטמא מן כלי עץ אולם אשר הוא למשמשי אדם לבד הנה חלק אותו רבי יוסי כמו שקדם ותדע זה מן השק שהוא משמש את האדם שכבר ישב בו או ילבשהו או יתכסה בו וכן משמש את משמשי אדם לפי שישימו בו הדברים אשר הן משמשי אדם והגיע זה הענין שהוא עמידת הדין בטומאת כלי עץ וזה לשון ספרא מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מרבה הסולם והקולב והנחותא והמנורה ת\"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השלחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת\"ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחרי שריבה הכתוב ומיעט ר\"ל שהלשון בהם כמו הרבוי והמיעוט לאיזה טעם ייחד אלו ברבוי לטומאה וזה במיעוט מן הטומאה והיה התשובה ת\"ל שק מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם אף אני מרבה את השלחן ואת הטבלא שהן משמשין את האדם ואת משמשי אדם ומוציא את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש את משמשי האדם ואת הקולב ואת המנורה ואת הנחותא שהן משמשים משמשי האדם ואינן משמשים את האדם. ונחותא היא חתיכת עץ תושם תחת הכלים תושבות להן ונחותא המנורה משמשי משמשים לפי שהמנורה עצמה היא משמשת את האדם ובתוספתא דכלים אמרינן רבי יהודה נותן בהן שלש מדות משום ר\"ע העשוי לשמש את האדם כגון הסולם ואת הכלים כגון הקולב והמנורה והנחותא טהורה העשוי לשמש את האדם ואת משמשי אדם כגון הטבלא והשלחן והדולבקי טמאין והוסיף ר' יוסי דין וביאר שהחלק האחד והוא העשוי לשמש את הכלים והוא אשר יקראהו בסיפרא משמשי משמשים של אדם ממנו מה שהוא טהור וממנו מה שהוא טמא כמו שביארנו ושמור זה השרש והבינהו מאד: \n"
+ ],
+ [
+ "תיק. הוא נרתק: וכבר קדם לנו שפגיון סכין מעוות: ומספרת. ר\"ל מה שיגלחו בו ותער ומספרים ידועים: ובית הכותל. הכלים שמשימין בו הכחול: ומכתב. קולמוס ברזל או נחשת וכבר קדם ביאורו: ותרונתק. הוא שיעשו מעור בסיסים מקובצים לגשם אחד ובו מקומות לקולמוס ולסכין ולמספרים והוא שאנו קורים פינ\"ארו ור\"ל שלכך נקרא תרונתק תרין תיק ושמו מפורסם אצלנו: ובית החיצים. בני אשפה: ובית הפגושות. תיק מעור ישימו בו החצים הרחבים תרגום ומחי קבלו ומחת פגשוהי: סומפנין וחליל. מיני זמר כמו שכבר ביארנו ואמרו ז\"ל חפוי טהור לפי שהחפוין כולן כמו שמחפין בטס של זהב או כמו מהחפוין של מתכת והן כלים רבים יחופו בעור וכל החפויין לא יטמאו לשרש אשר קדם זכרו והוא אמרו יכול שאני מרבה חפוי הכלים תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה בהם פרט לחפוי כלים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שיעורן כרמונים כאשר נקבו כמוציא רמון נטהרו ולא יקבלו טומאה וענין במה שהן ישערו בדבר אשר ישתמשו בו וכאשר נקבו עד שלא יצלח לזה הדבר הנה הוא טהור כמו שיהיה שמושו לתאנים שיעורו כאשר נקב במוציא תאינה ואם היה שמושו לזיתים נקובתו במוציא זית: עוד אמר ת\"ק שקופות הגננים כאשר ינקבו נקב תצא ממנו אגודת ירק הנה הן טהורים וקופות בעלי בתים כאשר ינקבו נקב עד שיצא ממנו התבן הנה הם טהורים וקופות הבלנים כאשר ינקבו נקב תצא ממנו הגבבא טהורות והגבבא הוא תבן מעורבב בזבל ישרפו אותה במרחץ תרגום לקושש קש לגבבא גילי (שמות ה׳:י״ב) וחלק רבי יהושע על זה ההבדל השני ג\"כ ואמר שאלו הקופות כולן שעורן כרמונים כמו שאר כלי בעלי בתים ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "פקעיות של שתי. הן לשונות של מטוה אשר יהיה ממנו השתי והן קטנות מלשונות הערב: ובית הרעי. כלי יעשו בו הנערים צרכיהן ורעי שם הצואה והנה באלו הפרקים לשון אע\"פ שענינו יהיו אלו הכלים יקבלו השעורים הגדולים ולא יקבלו הקטנים שהן יטמאו וכולן בראוי להן עד שיהי' הנקב הגדול שלא תקבל השיעור הגדול ויהיה סדר המשנה כן החמת שיעורה בפקעיות של ערב אע\"פ שאינה מקבלת של שתי הואיל ומקבלת של ערב טמאה וכן שיעור הנשאר מן הפרק ואין הלכה כרבן גמליאל: \n"
+ ],
+ [
+ "פיפיירות. הוא כלי ארוג מקנים ישימו בו קלחי הכרמים כמו שבארנו בכלאים (פ\"ו מ\"ג) והוא אשר יקרא במצרים אלמנע\"ב ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "ואמר כי כאשר נקבה הקופה נקב כאשר השליך בזאת הקופה ג' רמונים והשליך הקופה לאחוריו ונתלה הקופה לא יפלו אלו הרמונים מזה הנקב הנה היא תטמא לפי שהיה כלי עד עתה. והרובע היא המדה המפורסמת שהיא רובע קב הקטנית. נפרצו שנפחת והוסר ממנו חלק. נגממו חסרון הדפנות וחתוכן וישאר קרקעיתו כאשר נשאר שיקבל אי זה שיעור שיהיה יטמא והלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "שיהיו מקדשין כל שהן. ר\"ל כאשר נתערבו מרמוני זה המקום והוא בדאן רמון אחד של ערלה ואפילו במאה אלף רמונים דרך משל נאסרו כולן וזהו ענין מקדשים כל שהן וכבר ביארנו זה בתכלית הביאור בסוף ערלה ואמר ר\"ע שזה הרמון נזכר לשני ענינים יחד ששיערו בו את הכלים כמו שקדם ומקדשים כל שהן כמו שזכרנו: וחצירי גבע. כרתי של מקום פלוני תרגום חציר כרתי ובדאן וגבע שני מקומות של כותיים ואמר רבי יוסי שכל מי שיקנה מאלו הרמונים או מאלו הכרתי אמנם יוציא ממנו מעשר דמאי לפי שהן טבל באמת ויוציא ממנו מעשר ראשון ושני מאחר תרומה גדולה כי הכותיים לא יוציאו מעשר כמו שכבר ביארנו ממקומות ממסכת דמאי והלכה כרבי עקיבא ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שיש מן השיעורים של הענינים התוריים מה שנשערהו בכביצה כמו שאמרו שכביצה מטמא טומאת אוכלין ואומר שכל שיאמר בו כביצה הנה היא ביצה שממנה השיעור מביצת התרנגולת. וענין מאמר ר' יהודה כפי מה שאבאר לך אמר תקח כלי ותמלא אותו בתכלית מה שאפשר עד שילך על כל גדותיו ויושם בכלי אחר ריקן עוד ישליכו שם ביצה היותר גדולה שתהיה ויצא ממנו שיעור גוף הביצה בלא ספק ויקבץ זה המים עוד ימלא כלי אחר במים פעם שנית בזה הכלי בעצמו או בכלי אחר זולתו הענין אחד עוד ישליך באותו הכלי ביצה היותר קטנה שתהיה ויקבץ ג\"כ מה שישפך ויקבלו שתי המימות ויקח חצי המקובץ וישער בו וכן אם תקח שתי הביצות הגדולה והקטנה ותשליך בכלי אחד בפ\"א ותקח חצי מה שישפך מן המים יהיה הענין אחד וא\"ר יוסי וכי מי מודיעני כאשר תקח הביצה היותר גדולה שלא תמצא יותר גדולה ממנה וכן כאשר לקחנו היותר קטנה שלא תמצא יותר קטנה ממנה אבל הענין שב אל אומד האדם שזאת הביצה תהיה שוה לא קטנה ולא גדולה והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "גרוגרת. היא התאנה היבשה ששיערנו בה הוצאת שבת וערובי מבואות לפי מה שהתבאר בערובין (דף פ:) ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שאיסורי מאכלות כנבלות וטרפות ודם והדומה להן יהיה איסור אכילתן בכזית וכן כזית מן המת ומן הנבילה הוא אשר יטמא ורוב השיעורים הן בכזית ולשון הש\"ס (סוכה ו.) ארץ שרוב שעוריה בכזית ואני עתיד לבאר ג\"כ שעצם כשעורה מן המת מטמא במגע ובמשא וכבר ביארנו שכעדשה מן השרץ מטמא במגע ובמשא וכבר ביארנו בפ' י\"ז מאהלות שכל המטלטלין מביאים את הטומאה בעובי המרדע: \n"
+ ],
+ [
+ "השיעור באמה בתורה הרבה כמו שהתבאר בשבת (דף ה.) ועירובין (דף ג:) וסוכה (דף ג.) ומדות (פ\"ג) ובינונית היא אמה בת ו' טפחים וכל טפח ד' אצבעות בגודל והיא אמה של משה ר\"ל אשר בה ישער המשכן וכבר ביארנו במדות שבשער מזרחית משערי הר הבית היתה צורת שושן הבירה ולזה יקראו שער שושן הבירה ועשו זה בעבור שעלו משושן כדי שיזכירו עמידתם בו ויהיה אימת מלכות עליהן ומזה השער יאמרו ושתי אמות היו בשושן הבירה וכאשר יסכימו עם האומן שיארגו מאה אמות דרך משל במאה דינרין או יבנו ק' אמות בק' דינר וישמרו אותם מן הגזל ויתנו להן מה שיבנו במאה אמות הקטנות וכאשר יקח מהן ההקדש מה שעשו יבקשו מהן מאה אמות מאמות הגדולות עד שלא יהנו מן ההקדש ויתחייבו מעילה לפי מה שיתבאר במסכת מעילה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו מדות המזבח על התכלית בג' ממדות והלכה כר' מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת דברינו במסכת מנחות שמדות הלח גם כן כמו ההין והלוג והרביעית הן חלקים מהסאה אשר היא מדה יבשה וכן הקב והאיפה והעשרון שהן מדות היבש ג\"כ הן כולם מיוחסים לסאה כמו שביארנו בז' ממנחות (דף עז.) ושם התבאר שבסאה המדברית הוא השיעור והסאה מדברית היא ה' ששיות מסאה ירושלמית ושיעור אלו המדות אשר קדמו לנו בכל המשנה אמנם הן בסאה מדברית: ואמרו וכמזון שתי סעודות לעירוב ר\"ל עירובי תחומין אשר לא תהיה אלא כמזון שתי סעודות לכל המערבין כמו שהתבאר בח' מעירובין (דף פב.) ואמר ר\"מ שבשבת יאכל האדם מהמאכל יותר מפני הלפתן והוא עוזר לו על אכילת הפת יותר ור' יהודה אומר שבשבת יאכל פחות מפני מציאות המשתה והיין וירפה האסטומכא וימעיט האכילה וזהו ענין אמרו וזה וזה מתכוונין להקל מפני שכל אחד מהן אמנם כיון למעט שיעור העירוב וכבר ביארנו הרבה פעמים שהסאה ו' קבין ושהסלע ד' דינרין ושש מעה כסף דינר ומעה שני פונדיונין והפונדיון חלק ממ\"ח בסלע וכאשר יהיה הסך ד' סאין בסלע יהיה חצי קב בפונדיון הנה המגיע מזה השיעור אשר נתן אותו ר' יוחנן בן ברוקה שהשתי סעודות והוא חצי קב יהיה הקב ד' סעודות ור\"ש אומר שהשתי סעודות הן שתי שלישי חלות יהיה ג' מהן בקב הנה לדעת ר\"ש יהיה בקב ט' סעודות וביאר בהש\"ס (שם) מאמר ר' יוחנן בן ברוקה ד' סעודות בקב אמנם הוא בשכירות האופה אשר ילוש ויאפה והעצים שמשים מעצמו והיה לו אצלם מהשכירות חצי מה שיאפו וכאשר נתן לו ד' סעודות ויקח הוא ארבעה ושנים מאלו הד' הוא ב' סעודות אשר רמז אליהן רבי יוחנן בן ברוקה וזהו רביעית הקב ור\"ש אשר יאמר שהשתי סעודות הן שתי תשיעיות מן הקב לא יחשב השכירות ושני השיעורים קרובים ודע שהקב שיעורו בכ\"ד ביצים וב' סעודות אם כן על דעת רבי יוחנן בן ברוקה הוא שיעור ששה ביצים ועל דעת ר\"ש יהיו השתי סעודות שיעור ה' ביצים ושליש ושם התבאר שהלכה כר\"י בן ברוקה: \n"
+ ],
+ [
+ "בפרק שני מאהלות יבאר שעפר המת והוא אשר ישאר מעצמיו אחר אורך השנים דמיון אשר יטמא באהל ממנו שיעור מלא תרוד ואמר שזה התרוד הנזכר הוא תרוד הרופאים הגדולים אשר יוציאו בו העשבים אשר יבשלו אותן וזה השיעור הוא מלא תרוד כמו שהתבאר בשני מאהלות. והנגעים כולן אמנם יטמאו בכגריס והוא חצי פול ואמרו שזה הפול מהמקום הנקרא קילקי לגודל זה ושיעור מרובע בארכו שלשה גרעיני עדשים וכן ברחבו כמו שהתבאר בששי מנגעים. וכן מי שיאכל ביום הכפורים שיעור תמרה יתחייב כרת והתנה בזאת התמרה שתהיה גדולה מאד ואמרו כמוה וכגרעינתה הוא שיקבץ בשרה וגופה לפי שבין עצמה וגרעינתה מרחק רב ולו ישוער בכללה יהיה שעורה יותר רב והוא אמרם בירושלמי וצריך למעך חללה וכבר התבאר בהש\"ס (יומא דף עט:) שזה השיעור הוא פחות מכביצה: כפיקה גדולה שלהן. כמו הפלך הגדול אשר יקשרו בו לפי שבזה יקשרו פלך בקצה הנוד וכאשר ינקב נקב רחב יכניס ממנו הפלך ההוא יטהר: ומאור. הוא נקב יהיה בכותל ליכנס בו האורה וכאשר לא יעשה זה הנקב האדם בכוונה ליכנס בו האורה אבל יקוב אותו אחד מהבעלי חיים או ישחת מעצמו הנה לא יביא את הטומאה והוא שיכנס טומאת מת מזה הנקב לבית אלא אם היה בו זה השעור: ואגרוף. ידוע: ובן בטיח. איש ידוע והיה אגרופו גדול. אולם כאשר נעשה זה המאור על ידי אדם אם יהיה בו מלא מקדח של לשכה יביא את הטומאה והנה אבאר זה בי\"ג מאהלות וכבר בארנו שהפונדיון חצי דרהם ומשקלו י\"ח גרעיני שעורה והוא שעור הנקב אשר ינקב בזה המקדח אשר היה בלשכה שיעור הפונדיון: וסלע הנרונית. מיוחסת אל נירון קיסר והוא ממלכי הרומיים ואמר כי כאשר נקב זה הנקב שיעור הפונדיון והוא הסלע הפלונית והוא שיעור הנקב אשר בעול רצה לבאר שעורו בענינים מפורסמים אצל ההמון וראיתי לזכור לך בכאן שרש גדול התועלת והוא אמרם בתוספתא מקואות (פ\"ה) כזית מן המת וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק איי בהן ספקו טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושעורו מדברי סופרים ספקו טמא ושמור זה השרש שבו תדע כאשר יפול לך ספק באיזה שעור שיהיה אם תקח בו לקולא או לחומרא ולא יטעך אמרו שיעורו מדברי סופרים עם השרש אשר בידינו שכל השיעורים הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע\"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני לפי שמאמר מדברי סופרים יכלול שיהיה הדבר דעת סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני או תקון סופרים כמו התקנות והגזרות ושמור כלל זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לנו בעשירי מזאת המסכתא שעצמי רמשי המים ועורם כאשר יעשה מהם כלים לא יטמאו וכן כל בעל חיים מימיי שלא יטמא כאשר מת ואפילו השרץ ממנו לפי שלא חייב השם טומאה על דבר מימיי אמר ה' ית' (ויקרא יא) או בגד או עור או שק ובאה הקבלה [בתורת כהנים פרשה ויהי ביום השמיני] לומר מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ ואמר במקום אחר (שם יג) או בעור או בכל מלאכת עור ואמרו או בעור להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו בדרך חבורו לטומאה ר\"ל שיהיה חבור שלם עד שאילו יהיו שני בגדים או שני עורות מהגדל בארץ מדובק כמו זה החבור יטמא הא' בהטמאות האחר וזהו ענין חבור הטומאה. אמרו בכאן דבר שהוא מקבל טומאה טמא ירצה בו שאשר חובר בו מן הגדל בארץ הוא אשר יטמא: ומשיחה. היא השפה אשר יוציא החייט בעת הבדל הבגד והלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע הוא שנבראו ביום הראשון דברים רבים כמו שאמרו עשרה דברים נבראו ביום הראשון ומכללן המים והן מקבלין טומאה כמו שהתבאר בטומאת משקים ביום השני נברא הרקיע וביום השלישי נבראת הארץ והצמחים וקצת הצמחים יטמאו והן הנאותים לאכילה בלבד לפי מה שהתבאר בטהרות [פ\"א] ולזה אמר בשלישי יש בו טומאה ר\"ל בקצת מה שנברא בו יש בו טומאה אולם בד' נבראו מאורות ובחמישי בעלי חיים מימיים והעוף וכבר הקדמתי לך שבעל חיים השוחה והעוף לא יטמאו ולא הכלים הנעשים מהן יטמאו ולא יטעך ענין נבלת עוף טהור לפי שהוא חדוש ר\"ל שהוא לא יטמא במגע כמו שאר הטומאות כמו שהתבאר בראש טהרות: וכנף העוז, כנף עוף והיא העזניה הנזכרת בתורה כאשר יעשו ממנו כלי וכן ביצת הנעמה כאשר יעשה ממנה כלי ואמנם אמרנו שזה תטמא להדמותה בכלי העצם אשר אמרו שהוא יטמא מן התורה מאמרו וכל מעשה עזים כמו שבארנו בפרק השני אולם ביום הששי נברא האדם והבעלי החיים ההולך והכל יטמא כמו שקדם ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: "
+ ],
+ [
+ "מה שאמר העושה כלי קבול מ\"מ טמא יתבאר זה במשלים והוא שיעשה כיס מעור החלק אשר אינו מליח ועפיץ או מן הבגד או מי שיעשה כלי קבול מקליפת הרמון או האלון או האגוז ומדרך הילדים שעושין כמו כף מאזנים מקליפת האגוז והאלון והדומה להן וכאשר יעשה התינוק כלי קבול הנה הוא יטמא לפי שיש להן מעשה: וענין ואין להן מחשבה שלא נעשה כמו מעשיהם כגון שדעת התינוק שיעשה זה הקליפה כלי בלתי שיעשה בה דבר הנה היא לא תטמא כי אין להן מחשבה: \n"
+ ],
+ [
+ "הערומים מהאנשים ישימו קנה המאזנים חלולה וישימו מתכת בתוך זה החלול כדי שיכבד זה הצד מהמאזנים ויקחו בצד הקל וימכרו בצד אשר בו המתכת. ומחק הוא כלי ימחקו בו ע\"פ המדה להפיל התוספת ויערימו בו לתת בתוך זה הלוח מתכת עד שיהיה לה כבידות וירד במדה בכבידות ויפול ממנה הרבה: ואסל. עץ יעשה על הכתף ויתלו בו הדבר אשר ימכור ויערים החנוני יעשה בתוכו בית קבול מעות עד שישים שם מה שיגנוב מכסף הסחורה ולא יודע: וקנה של עני. יעשה אותה חלולה וישים בתוכו מים לשתות ממנו ויאמר לאנשים שהוא בתענית כדי שיחמלו עליו וכן ישימו בראש המקל בית קבול מרגלית להסתיר ממכס והדומה לאלה הנה אלו כולן אע\"פ שהן פשוטי כלי עץ אשר לא יקבלו טומאה מדאורייתא כמו שהשרשנו כיון שנעשה להן בית קבול מ\"מ הנה הם טמאים: ואמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר. אלו הדברים שילמדו ממני התחבולה והזיוף ואוי לי אם לא אומר שיח. שבו אלו הרעים שאנחנו בלתי מכירים בתחבולותם וכבר אמרו בהש\"ס (ב\"ב דף פט:) שהוא אמרם ואמר כי ישרים דרכי ה' ולא יחלוק אחר שהוא יטמא ואמנם ר' יוחנן חזק מהדבור בו פנים לפי מה שזכרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "תחתית הצורפין. החתיכה מעץ אשר ירכב בה הסומך והוא אשר יקרא אותו במערב זברה הברזל ואנחנו קורין תחתית ויאמר שזה העץ אשר בו שני סמוכין מקבלת טומאה לפי שהוא ממקבלי כלי עץ וזה שיפילו שם גדודי המתכות ויקחו ממנו מה שיתקבץ שם מגרוטות הזהב והכסף הנה החפירה אשר בעץ היא לקבלה. והעץ אשר בו שני סמוכי הנפחין טהור לפי שלא נעשת לקבלה וידוע שהיא לא תטמא אפילו מדרבנן לפי שתכלית מה שיטמא מדרבנן הוא פשוטי כלי עץ וזה עץ אשר [צ\"ל יסמכו]. ימשכו עליו הנפחין אין עליה תורת כלי אמנם העץ אם לא בענין היות סמוכות הברזל מורכב בו הנה הכלל תטמא לשרש אשר קדם בפ' י\"ג באמרם עץ המשמש את המתכת טמא: משחזת. ידועה ואינה משחזת של אבן לפי שכלי אבנים לא יטמאו כלל ואינה ג\"כ משחזת ברזל לפי שכלי מתכות פשוטיהן טמאים והנה לא יצטרך שיהיה בה בית קבול ואמנם דברו הנה בחתיכת עץ יחליקו עליה את הסכין וייטב חדודו כמו שיחליקו המקיזין התער בעור ולזה אם היה בה בית קבול שמן טמאה לפי השרש הקדום ובהש\"ס (שבת דף יב:) אמרו כתוב אפינקסיה דפלוני ר\"ל בלוחותיו ויהיה על הלוח קבוץ לוחות שנים יקבצו כמו פנקס ואם היה באחד מאלו הלוחות חפירה יהיה בו השעוה להמצא בעת הכתיבה יחוקו בו הכתב הנה הוא כלי קבול: ומחצלת. הוא הנקרא בערבי אלהצי\"ר: ושפופרת הקש. קנה התבן הוא גם כן כלי קבול ואע\"פ שהוא קטן הנה כבר התבאר לך שכלי קבול אין לו שיעור אבל כאשר תקבל אי זה שיעור שיהיה הנה יקרא כלי קבול: ופקועות צמח לו קנה חלול גם כן פקועות שדה: ושל חילף הוא אלחלפ\"ר: וכל הככיי. ר\"ל כל מה שבתוכו מהמוח הלבן אשר תמצאו בתוך הקנה וכאשר יחתכו אותה לשום בה כחול או הדומה לו והוציאו כל מה שבתוכו הוא מכלל כלי עץ המקבלים ויטמאו ויטהר במקוה ודע שהקנה בכללו קודם שיעשה בו דבר מזה לא יטמא אפילו מדרבנן לפי שאינה כלי וזה אשר אמר מחצלת הקנים ושל חילף טהורה רוצה לומר טהורה מטומאת שרץ והדומה לו אולם במשכב הזב וחביריו אשר מטמאין משכב ומושב הנה הן יטמאו בלא ספק מדאורייתא כמו שקדם אם לא שעשאה להגן עליו ולא לשבת עליו לפי מה שנתבאר בסוכה (דף כ.) שהיא אז טהורה לגמרי והלכה כר\"ע: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם לנו בפט\"ו ששידה תיבה ומגדל אשר היו מחזיקים מ' סאה מהלח הנה היא לא תטמא ובארנו שהתמונה אשר תחזיק אותה היא אמה על אמה ברום שלש אמות היא אשר יחזיק מ' סאה מהלח ואמרו ב\"ש שזה הכלי נמדד אותו מבפנים ואם היה בתוכו אמה על אמה ברום שלש אמות הנה הוא לא יטמא ואם היה קבוצי שבריו פחות מזה הנה הוא יטמא וב\"ה אומרים שאנחנו נמדוד אותו מבחוץ וכאשר היה בשטחו החיצון אמה על אמה ברום ג' אמות אע\"פ שאין בתוכו אלא פחות מזה השיעור לפי שיחסר ממנו עובי העץ הנה טהורה: ולבזבז. הקנה הסובב למעלה מהשפה והוא זר: ואמרו וביניהן אינו נמדד. ר\"ל האויר אשר בין הרגלים שהוא לא יכנס במדידה ואמר ר\"ש שזורי שאם היה גבוה הרגלים פחות מטפח הנה נמדוד כל מה שביניהן מלא וכאילו הוא מקשי ואין הלכה כרבי יוסי ולא כר\"ש שזורי: \n"
+ ],
+ [
+ "מוכני. ירצה בו האופן אשר יהיה בו לפי שרוב מה שיעשו זה בתיבות הגדולים וברוב האוצרות כדי שיהיו מהלכים מהן ממה שיצאו ויובדלו מהתיבות ומהן מה שלא יובדלו מהן אבל יצאו לעת ידוע ויוצקו מהיציאה ואם היה זה המעבר נבדל ויוצא מהתיבה הנה לא יטמא בטומאת התיבות אם היתה מקבלת טומאה וזהו ענין אמרו אינה חבור לה וכן לא יטמאו התיבות בהטמאות האופן לפי שאינו חלק ממנה ואמנם הוא כלי אחר אמנם אם היתה זה האופן לא יובדל ממנו הנה נמדוד אותה עם מדידת התיבה ואם היה בין שניהן יחד אמה על אמה ברום שלש אמות הנה הן לא יטמאו כי זה המוכני הוא חלק מהשידה וכן תבדיל באהל המת בין הטומאה והכלים ותהיה בדמיון כותל ולא תטמא היא בעצמה ולא יטמא מה שהוא חוצה לה והוא ענין אמרו מצלת כמו שיתבאר בשמיני מאהלות אולם אם היה זה האופן יובדל ממנו הנה לא יחשב מכללה בדבר מאלו הדינים ומותר לגרר זה האופן בשבת אע\"פ שבו מעות ואינם ראויין ליטלטל להיות זה האופן בלתי מתנועע בעצמו וכאשר טלטל האופן ובו המעות לא יכול להוציאו ויבדיל אותו מהשידה הנה הוא לא יטלטל המעות אם לא שיסור ויגביה השידה בכללה או יעתיקה ממקום למקום שהוא אז כבר טלטל המעות: והקמרון. הוא המכסה הקבוב אשר יהיה על קצת התיבות כמו כסוי הארגזים וכבר בארתי לך ואמרנו שהן פירשו שש עגלות צב קמורות ואמר התרגום בו כד מחפין ר\"ל שעליהם מכסה יגן עליהם ואמר כי כאשר היה זה הכסוי הקבוב תקוע עמו ולא תהיה מורכב ונבדל הנה הוא גם כן יחשב עמו ואם היה במדידת הקובה עם חלל התיבה אמה על אמה ברום שלש הנה היא לא תטמא ואמר איך נדע מדת זאת הקובה ואמר שאמנם נמדדנה כמו שנמדוד המשולשים: וראש תור. יקרא הזוית המשולש כמו שבארנו בכלאים (פ\"ג מ\"ג) ואמר שאנחנו נמדוד המשולש שוה השוקים מתחדש בזה הקבוב לבד והוא אשר נתיחד תארהו אל מדידת השידה וזה צורתו ואשר התבאר לי שהן אמנם נסמכו על מדידת המשולש לבד להיות הקבוב יתחלפו תמונותיו פעם יהיה חתוכות מן קו העגלה ופעם יהיה מהתמונות המתחדשות מהקוים המתחדשים ומדידת אלו התמונות דקה מאד ודרכה רחוקה ועם זה כולו לא יתחבר במדידתו באמת לעולם רצה לומר שהן לא יוציאו קוטרו כמו שהוא ידוע אצל בעלי הלמודים ולזה נסמכו על מדידת חלל המחודד אשר ראשו אמצע הקבוב ותושבתו תושבת הכסוי וזה מבואר ממה שציירנו אצל בעלי התשבורת בהכרח ואמר רבי יהודה אם זאת השידה כאשר היה לה כסוי קבוב יעתקהו ויטה אותו לבד עד שלא יוכל להשען בפני עצמו אם לא שתתפשט הנה הוא טהור ואף על פי שהיא קטנה ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר הוסר רגל מרגליו הנה הן לא יטמאו ואע\"פ שזאת השידה או התיבה לא ינקבו בנטילת זה הרגל אבל ישארו מקבלים להיותן כבר נפסד תמונתן. עוד אמר ר' יוסי שאלו הכלים כאשר לא יחזיקו מ' סאה אם לא בהשתנות מצבם כשיתפשטו או ינטו על אחד מצידיהן הנה הן יטמאו כאשר לא יקבלו מ' סאה על מצבן הראשון וחכ\"א הואיל ומקבלים מ\"מ טהור כמו שקדם: ונקליטי המטה. הן שתי נצבים על שני קצוות המטה ישליכו עליהן הסדין בעת השינה ויהיה על המטה כמו קובה כדי שלא יכנסו בו הזבובים בעת שישן בתוכו: וחמור. יקרא כל דבר יסמכו עליו והוא בכאן חתיכת עץ תכנס תחת המטה להתקיים עליו ולהתפשט עליו המטה: וחפוי. הן המכסאות אשר יקשטו בו המטה בכסף וזהב וזולתו: ומלבן. הוא עץ מרובע ארוך על ארך המטה יורכב על אופן המטה ממה שימשך הענין ובו נקבים ויכנסו באלו הנקבים לקיים עמידתן במטה וחשוב זה העץ מכלל המטה: ומלבני בני לוי. עץ מרובע ארוך מורכב על שני נצבים (על זאת הצורה) יתלו בו הלוים מיני הכלים אשר יאמר עליהן השיר בכל יום ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה נבאר בהלכה שאחר זה אי זה חלק המטה הן אשר יקראו לשונות ובכלל הן ארבע קצוות בד' זויות המטה גבוהים על ריבוע המטה והם כמו אמה או יותר ואמר שאם נרכיב זה המלבן על שתי הלשונות נכחיות לפני המטה ונשאר גבוה על המטה הנה לא יטמא בהטמאות המטה לפי שאין חלוק בין זה המלבן ומלבני בני לוי אשר הקדמנו צורתם ואמרנו שהן טהורין והלכה כר' יוסי ור\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר לך בפתיחת דברינו שזב וזבה ונדה ויולדת ומצורע מטמאין כאשר תשמע במשנה או בפירושנו משכב הזב תדע שהכונה בו כל מה שיעשה משכב ואמנם לקחנו הזב דרך משל ואחר זה אומר שהזב יטמא המשכב על כל פנים כאשר ישב עליו או יתפשט עליו או יעמוד עליו או יסמוך עליו או יתלה בו עד שיהיה זה הבגד נושא לכבדות הזב באיזה פנים שיהיה ואע\"פ שיהיה בין הזב ובין זה הכלי בכל מין מאלו הה' צורך מה שנתבאר בראש זאת המסכתא שהוא מטמא תחת אבן מסמא וכאשר טמא הזב הכלי באחד מאלו החמשה דברים יקרא זה הכלי משכב ומושב שדין המשכב והמושב אחד כמו שהתבאר שאין הפרש בין שישב על הדבר או שישכב עליו וכן אמרו אפילו ישב על המשכב או שכב על המושב יהיה אב מאבות הטומאה לפי מה שהקדמנו בו. ומלת מדרס תכלול אלו הה' פנים עד כי כאשר אמרו דרס עליו הזב יהיה עניינו שהוא ישב או שכב או עמד [או סמך] או נתלה בו וכאשר תשמע טמא מדרס או טומאת מדרס תדע שהנרצה בו לשוב זה הדבר משכב הזב וחבריו באי זה פנים שיהיה מאלו הפנים ואני עתיד לבאר זה בסוף פ\"ב מזבים וכבר בארנו בפתיחה שהמשכב יטמא אדם ובגדים באשר הוא אב. והנה הכלי אשר יגע במדרס הזב יקרא מגע מדרס ר\"ל שהוא נגע בדבר אשר דרס עליו הזב והוא ראשון בלא ספק כמו שבארנו שאשר יגע באב הוא ראשון ושמור אלו הענינים בכל מה שעתיד לבאר מהביאור ולא נצטרך להחזיר אותו ודע שהמטה הנבדלת והוא אשר נקראהו אנחנו והוא אשר ידבר עליה בכאן מצורתה לפי מה שאספר לך וזה שארכה רב מרחבה הנה שני העצים העומדים ברחב אשר אחד מהן ממה שימשך לראש האדם השוכב במטה והאחרת ממה שימשוך להרגלים תקרא כל אחד מהן קצרה והב' העצים הארוכים אשר הן משני צדדים יקראו להן ארוכות המטה וכל אחד מהן תקרא ארוכה עוד יעשה ארבע נצבים מרובעים ארך כל אחד מהן כמו ג' טפחים ויעשו בכל אחד מהן שני חריצין עד שיתרכבו בהן קצה העץ הקצרה וקצה העץ הארוכה ואלו הד' נצבים הם אשר יחברו המטה עד שיעמידו לה צורת הרבוע וישימו נצב אחד קיים בכל זוית וזוית מזוית המטה הארבע וישארו מקצות זה הנצב מעט וגבה למעלה מן המטה כמו טפח או יותר ואלו הנצבים הן אשר יקראו לשונות עוד יקחו עץ מרובע מקשי על ארך הארוכות ותתרכב בין ב' לשונות לא עליהן עד שתהיה דבוקה בארוכה האחת ויהיה זה פני המטה וזה העץ תקרא עוד יעשו ד' רגלים מעץ ויתקעו אותן בד' זוית המטה מתחת הד' לשונות עד שתגבה המטה מן הארץ וכל רגל מהן יקרא כרע ושמור זאת הצורה ואלו השמות ולא נצטרך להחזירם כאשר נזכור המטה או חלק מחלקיה. ואלכסון הוא הקוטר וכבר ציירנו אותו פעמים. ואמר כי כאשר היתה המטה טמאה מדרס ואחר ניטל ממנה הקצרה ההולכת ברחב ושתי הרגלים אשר תחתיה הנה נשארה המטה טמאה מדרס כמו שהיתה תחלה שתמונת המטה נשארת לפי מה שהיתה ואם חסר אחת מהארוכות ושתי הרגלים אשר תחתיה. הנה הנשאר מהמטה טהורה לפי שכבר נפסדה תמונתה וצורתה על השרש אשר אצלנו בכל הכלים נשברו טהרו ולמטה גם כן ד' נצבים כמו שבארנו והן הלשונות וכאשר נחתכו שתי לשונות מאלו הלשונות והן אשר הן על אחד משני הקטרים עד שתתפרק המטה וישוב ארוכה וקצרה מצד (כמו זו הצורה) וארוכה וקצרה מצד או שנחתכו גם כן שתי הרגלי' המקבילים על הקוטר עד שיחזירם פחות מטפח או נחתכו הרגלים הארבעה עד ששב גובה כל אחד מהם פחות מטפח ושבה המטה על שטח הארץ כאשר נחתכו רגליה הנה המטה כבר טהרה מטומאתה באחד מאלו ההפסדים כי כבר נפסד תמונתה ואלו הדברים הן שבירתה ואין הלכה כרבי נחמיה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו אבל טמאה מגע מדרס. ר\"ל שהיא שבה בדמיון מטה שנגעה במדרס אשר הוא ראשון לטומאה והנה שבה ראשון אחר שהיתה אב לסבת השתנות אולם אם נשברו השתי קצרות או השתי ארוכות יחד כבר נטהרו טהרה שלימה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הכרע אשר זכר שהוא טמא מדרס הוא שנטמאת לבדה כשדרס הזב עליה אולם אם היתה המטה טמאה מדרס ונשבר רגל מרגליה הנה היא טהורה. וכבר בארנו בפתיחת דברינו שכלי שטף כאשר נטמא במת טומאת שבעה הנה הוא יהיה אב הטומאה ויטמא אדם וכלים טומאת ערב ולזה כאשר נטל זה הכרע אחר הרכבתם ישאר טמא טומאת ז' כמו שהיה והמטה טמאה טומאת ערב להיותה נוגעת בכרע שהוא אב ואם היה כרע טמא טומאת ערב והוא שיהיה ולד הטומאה ר\"ל שהיא נטמא בטומאת מת הנה אצל חבורן במטה יהיה הכל ראשון וכאשר ניטל נשארה המטה טהורה אבל הכרע ולד הטומאה והוא לא יטמא כלים לפי השרש שעשינו בתחלת דברינו. אמר וכן השן של מעדר ר\"ל כאשר היה השן טמא ונרכב במחרישה הנה דינה כדין הכרע בשוה וזה כי איזו טומאה שהיתה בשן בעת הרכבתה ונדבקה במחרישה הנה תהיה המחרישה טמאה כמוה וכאשר נבדלה השן ממנו תשאר השן בטומאה שהיתה בה בין קלה בין חמורה ונדון על המחרישה דין כלי שנגע בזה השן וזה כולו מבואר ממה שהשרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "תפילין של ראש בו ד' בתים יכנס בכל בית ממנו פרשה מן הד' פרשיות וכל בית ממנו כלי קבול בפני עצמה ושם כל הבית ובית יקרא קציצה ואמרו שתפילין של ראש כאשר נטמאו והיה זה העור אב הטומאה בלא ספק עוד אחר זה התיר קציצה הראשונה ותקנה הנה נשארה אב הטומאה כמו שהיתה וכן כאשר התיר שניה אחר זה ותקנה שלישית אחר זה ותקנה עד שהיו השלשה בתים כבר נחתכו ונתפרו ונשארה הבית ד' הנה היא נשארה כמו שהיתה ואם נחתכה הרביעית גם כן ותקנה והיו הד' בתים כולן כבר נטלו וחזרו הנה לא תשאר אב אבל חשוב כמו כלי שנגע באב והוא אמרו אבל טמאה מגע טמא מת לפי שכל קציצה ממנה נטמאה אצל הרכבתה בנשארת אשר היתה אב עד אל הד' הנה היא אצל מה שנרכבה היתה כמו השלשה וחזר הכל ולד הטומאה ר\"ל ראשון ואם חזר אחר זה אחר חזרתה מגע טמא מת ר\"ל ולד הטומאה ונחתך הבית הראשון פעם שניה עוד נרכבת הנה היא נשארה מגע טמא מת כמו שהיתה וכן אם התיר השניה אבל אם התיר השלישית וחזרה הנה לא יטמאו מפני הד' לפי שהד' כבר חזרה ולד הטומאה ולא יטמא כלים כמו שהשרשנו והוא ענין אמרו ואין מגע עושה מגע הנה כבר נטהרו כולן לפי שלא ישאר בו דבר יטמא זולתו וכאשר נבדלו השלשה בתים הנה כאילו הוא כלי אחד נגע בזאת הד' אשר לא טמאוהו: \n"
+ ],
+ [
+ "אומרו מקבלת טומאה מכאן ולהבא. על השרש אשר זכרנו בפרק ט\"ו מזו המסכתא והוא אמרו נשברו טהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא: ואמר מטמאת חבילה שהיא לא תטמא אלא כולה מחוברת וכן לא תטהר אלא כשהיא מחוברת וכן מטבילין אותה. ומאמר חכמים מטמאה אברים ביאר הש\"ס ענינו שתהיה ארוכה ושתי כרעים או קצרה ושתי כרעים שהיא תטמא אז ואם היה היא חלק מטה לפי שתקונה שתשים בצד מקום גבוה ונמשך העץ עליהן וישכב עליו וכן אמר שהיא כאשר היתה שלמה ונטמאה ונטהרה ונחתכה חתיכה הנה אמנם היא טהורה והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדמנו צורת המטה שאמרנו שאריגת החבלים בין הד' עצים לשכב עליו ואמר כי כאשר תסתר המטה תהיה טהורה (אחר) נגע אחד באלו החבלים הארוגים אחר סתירתה הנה לא תטמא ומבואר הוא שהמאמר בכאן בטומאת המת או במשכב הזב עוד חזר אל פרק אחר ואמר החבל מאימתי הוא חבור רצה לומר מתי נחשבהו מחובר במטה ויטמא בטומאתו ואם נגע בזה החבל כאילו נגע במטה ואמר כי כאשר נארגה ממנה משלשה בתים ולמעלה הנה כאשר נטמא המטה כל מה שנגע במה שנארג מן החבל מהקשר האחרון אל מה שימשך לאריגה הנה הוא טמא ומי שיגע בה מהקשר לחוץ הנה הוא טהור ומדרך כל קושר קשר שיעזוב מהחבל מעט חוץ מהקשר כדי שלא יותר הקשר ויקרא זה הקצה נימי הקשרים ונימי הן חוטים הנה ענין אמרו צרכו הוא השיעור אשר אם חתך החבל על יותר קצר ממנו יותר הקשר והוא בחבל המטה אשר היה עביו ידוע אצלם ג' אצבעות לפי שמה שיהיה החבל יותר עבה יצטרך להשאיר ממנו יותר אחר הקשר ומאמר רבי יהודה אמת: \n"
+ ],
+ [
+ "עד ה' טפחים טהור. לפי שהוא לא לעזר ולא להועיל בו ואם היה יותר מה' טפחים עד עשרה יטמא לפי שהוא יעזור בו בתלות המטה והוא אומרו ומשלשלין את המטות אמנם אמרו קושרים את הפסחים ירצה בו כאשר הוא חי כמו שמדרך הקצבים שיקשרו הכבשים בבתיהן וכל מה שהוא מעשרה טפחים ולמעלה לא יטמא לפי שהוא אינו מצרכי המטה ובסיפרא אמרו הנוגע במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יותר על עשרה במשכבו ולא בנימין היוצאין חוץ לקשר שלש אצבעות: \n"
+ ],
+ [
+ "מיזרן. הוא אזור ארוג יהיה מצמר או פשתן או שער או זולת זה בכלל שהוא אריג וכן יתבאר מתוספתא דכלים וזה האזור כבר מקיפים בו המטה על ריבוע חלקיו וישאר מזה קצתו תלוי מן המטה כמו חבל היוצא מהמטה ואמר רבי מאיר כי (את) כאשר נטמאה המטה באיזו טומאה שתהיה יטמא קצת זה הבגד היוצא מן המטה ואפילו היה ארוך כל שהוא ורבי יוסי אמר שי' טפחים לבד ממנו ממה שימשך מן המטה הוא אשר יטמא בהטמאות המטה ויהיה כמוה: וענין אמרו שירי המיזרן ר\"ל אם היה בלוי ונחתך קצתו איזה שיעור ישאר ממנו יהיה נחשב כלי ויטמא ואמר ז' טפחים ומה שהוא פחות מזה הנה לא יטמא: וחבק. הוא אשר ישימו אותו לחמור על המרדעת כדי שיעמוד על גבו וזה החבק ברחבו כמו טפח וארכו יותר מזה השיעור ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי והל' כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בפתיחה שמשכב הזב מאבות הטומאות וכל אב הטומאה מטמא ב' ופוסל א' וענין זה שזה האב כאשר נגע בו דבר יהיה טמא והיה זה הדבר ראשון לטומאה ואשר נגע בראשון שני ואשר נגע בשני שלישי והשרש אצלינו הראשון והשני טמאים ומטמאים והשלישי פסול וזה כולו באוכלי תרומה לפי מה שהשרשנו בפתיחה וכאשר תשמע במשנה מטמא שנים ופוסל אחד דע שזה הדבר ראשון שהוא יטמא השני ויפסול השלישי וכבר ביארנו אלו השרשים בפתיחת דברינו וחזרנו ביאורו במסכת זבים (פ\"ה) ואשוב אל ביאור ההלכה אמרו בכאן ועל המיזרן ענינו שהוא נישא על המטה והמיזרן כרוך עליה ואמר שקצה זה המיזרן היוצא מן המטה הוא גם כן אב הטומאה כמו המטה לפי שהוא חלק מהמשכב ואע\"פ שהיה בו מה שהוא וזהו דעת ר\"מ הקדום ורבי יוסי ג\"כ הלך בשטתו ואמר שי' טפחים ממה שימשך מן המטה הוא אשר יחשב כמטה ויהיה חלק מהמשכב ויטמא ב' ויפסול אחד ומי' ולמעלה הוא כמו כלים אשר נגעו במשכב אשר הוא ראשון ולזה יטמא אחד ויפסול אחד כמו שהקדמנו וזה כאשר נישא הזב על המטה שהמיזרן כרוך עליה ויהיה זה אז י' טפחים היוצא מן המטה אב להיות זה השיעור מצרכי המטה ויהיה זה מה שהוא למעלה מי' טפחים כאילו הוא כבר נגע באלו העשרה אשר הוא אב אולם אם נישא הזב על המיזרן לבדו בלתי שיהיה מחובר במטה הנה כל מה שיש עליו ממנו הוא משכב וכן י' טפחים ממה שימשך עליו מן המקום אשר ישב עליו והוא אמרו מי' ולפנים טמא וחוץ מאלו היה טהור לפי שהעשרה עצמם לא הגיע לו מכח אב הטומאה כדי שתטמא כל מה שמחובר בו כי אין שם מטה שיהיו לו העשרה אבל מפני היותן מצרכי המטה ויטמאו זולתו מהכלים והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הדברים כולן מבוארים והולכין על דמיון המאמר הקודם ביאורו בהלכה השביעי מהפרק אשר לפני זה וכאשר תסדיר הביאור ההוא בזה המאמר תמצא הענין אחד זולת שבכאן הערה נעריך עליו וזה שזאת המטה היא נלקחת ממי שנטמא טומאת ז' מן המת והמיזרן מן הבגדים וכאשר היתה המטה אב במת והוא סוף אב לא תשים הבגדים והוא המיזרן הנוגע בה אב ג\"כ אבל ראשון כמו שאמר פירשה היא טמאה טומאת ז' כמו שהיתה והמיזרן טמא טומאת ערב ר\"ל שהוא ראשון לא אב וזה השרש כבר התבאר והארכנו בביאורו בפתיחת דברינו ותזכרהו ותעיר עליו: \n"
+ ],
+ [
+ "למדנו בזאת ההלכה שהמטה והמיזרן כאשר יחוברו הנה הן בדמיון כלי אחד ויטמא אחד מהן בהטמא חבירו וכאשר יתפרדו ישאר כל אחד מהן טמא כמו שהיו בעת חבורן ולא יהיה פירודן כמו שבירת כלים שכל אחד כלי בפני עצמו בין בטומאת מת חמורה בין בטומאת שרץ: ואמרו מטה שניטלו שתי ארוכות שלה רצה לומר שאחר שנטמאה המטה נטלו שתי ארוכות שלה ועשה לה שתי ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבי' לטהרה לפי מה שקדם בפ' שלפני זה כי כאשר נשתברו שתי ארוכות טהורה ובעבור שלא שינה נקביהם והחזיר לה חדשות לא [נטהר כצ\"ל] נטמא אותה בדמיון שנשתברו שתי הארוכות אבל תשאר טמאה וכאשר נשתברו החדשות הנה היא גם כן נשארת בטומאתה מפני הישנות ואם נשתברו הישנות הנה היא טהורה לפי ששרש טומאתה היא ישנה ולזה כאשר נשתברו הארוכות הישנות טהורה על זה השרש והוא אמרו שהכל הולך אחר הישנות: "
+ ],
+ [
+ "טמאה טומאת מת. היא תטמא במת ואע\"פ שנשברה פתחה אשר יפתח מגגה עד שלא נשארה בעלת גג היא טמאה אולם כאשר נשבר קרקעיתה הנה היא לא תטמא ומגורות שבה הם החדרים אשר בה במקומות ממנה: \n"
+ ],
+ [
+ "תורמל. הוא מעור ובתוכו כיס מעור ג\"כ והחמת הוא הנוד וכאשר יפשטו הכבש או העז ישארו מקומות הביצים ממנו כמו שני נודים קטנים וכאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל ר\"ל מצד פיה אשר תמשך לתוך הנוד: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי כי כאשר היתה גבוהה י' טפחים או היה לה שפה הנה היא לא תטמא במדרס הזב שהיא אינה ראויה לישב עליה וכבר ידעת שלא תטמא במשכב הזב אלא הראויה למשכב עוד אמר כי כאשר נפחתה למטה והוא שנפחת קרקעיתה הנה תשאר מקבלת טומאת מדרס לפי שהוא ראוי למושב וחכמים אומרים כי העיקר בו אמנם הוא קרקעיתו ובו הוא כלי עד שתטמא במת ובזב וכאשר בטל העיקר החזירה שלא תטמא במת ונשארו הלוחות אשר בצדה ובעליונה אשר יעשה להחזיק מה שבה ונאמר שהיא תטמא במדרס וזה לא יתאמת והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "משפלת. הקופה אשר יוליכו בה הזבל אל השדות ודמיונה מפורסמת ואנחנו נקרא אותו זנביל וכאשר נפחתה מלקבל רמונים לפי מה שקדם הנה כבר נטהרה רצה לומר שחזרה בלתי מקבלת טומאה ורבי מאיר אומר שאע\"פ שלא תטמא במת היא תטמא במדרס לפי שראויה למשכב וחכמים אומרים שטומאת מדרס דמיון ההריסה לזה הכלי אמנם היה כלי בכונה טמא מת והשיגה טומאת מדרס רצה לומר שהוא גם כן יטמא במדרס וכאשר בטל העיקר ואמרנו שהוא לא יטמא במת כי לא נשאר כלי הנה לא יטמא ג\"כ במדרס וזה הולך על השרש אשר יתבאר בששי מנדה והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת ויש שטמא טמא מת ואינו טמא מדרס הנה כבר התבאר שטומאת מת עיקר והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם ביאורנו שהכרים מעור והשקין מהשיער יעשו ממנו ומרצופין הן הכלים אשר ישימו בו הסחורות במדינות וצורתן מפורסמות ואמר שאלו הכלים אשר ישבו עליהן והן שלימים בלתי שנקבו הנה הוא כאילו נעשו מתחלת ענינם לשני דברים יחד להיותן מכלי קבול ולישב עליהן ולזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כלי קבול ונטהרו מטומאת שרץ הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס. עוד זכר מין אחד מהכלים של עור שהן נעשין לקבול ונתן בה שיעור ואמר כי כאשר היה הכלי ממנו מחזיק כך הנה הוא ראוי למשכב ואפשר לישב עליו ולזה יהיה טמא מדרס אבל כל מה שהוא שלם ומקבל אולם אם נפחת הנה לא יטמא במדרס הזב והטעם בזה ששורש עשייתו אמנם הוא לקבול וקרא אותו לגדלו שהוא נאות למושב ולזה יהיה טמא מדרס וכאשר ניקב בטל העיקר וחזר שלא יקרא כלי קבול וג\"כ הוסר מה שהשיגהו מטומאת מדרס לפי מה שהתבאר בפרק קודם זה הנה כבר התבאר כונת ההלכה ולא נשאר זולת ביאור השמות: קלוסטור. סל יתלה בראש הבהמה בו השעורים הניזון ממנו: ותורמיל. תרגום ילקוט והוא אשר ישים בו הרועה מזונותיו ויתלה אותו בצוארו: כריסית. שק קטן: והחמת. הנוד: ומזודה. הוא כלי של עור ישימו בו הולכי דרכים מזונותיהן ותרגום צידה זוודין: והרבצל. מזה המין ג\"כ ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "חמת חלילין. הוא נוד המזמרים ואין ראוי לישב עליו ולזה לא יטמא במדרס הזב כמו שהשרשנו פעמים: עריבת הפיסונות. היא עריבת הבנאים ילושו בו הגיפסיון בש\"א שכבר נעשה לקבל ויכוננוהו לישיבה א\"כ הוא ראוי למשכב ולזה יטמא במדרס הזב וב\"ה אומרים שאינו ראוי לישיבה א\"כ לא יטמא במדרס הזב ואמנם יטמא בטומאת מת להיותו כלי מעשה ויחזור אב הטומאה במת לפי מה שהשרשנו בפתיחה עוד חזר אל הבדל אחר ואמר שהעריבה ר\"ל עריבת העץ כאשר היתה מחזקת משני לוגין עד ט' קבין והן ל\"ו לוגים ואחר ניקבה הנה היא אז אינה ראויה ללוש בה וראויה לכפותה ולישב עליה ולזה טמאה במדרס הנה שהיא ראויה למשכב לבד ולא תטמא במת מפני שהיא כבר נפסדה מדין הכלים ואם עזבוה במים עד שנסתם הנקב כמו שיקרה לקצת מיני העצים שיתפחו במים הנה כבר שבה כלי ותטמא אז טומאת מת ולא תטמא אז במשכב הזב לפי שהיא אז עריבת הלישה ולא תעשה עריבת הלישה לישב עליה ולא תהיה משכב והוא אמרם בהש\"ס (שבת דף נט.) אומרים במדרס עמוד ונעשה מלאכתנו כלומר כי כאשר ישב הזב על כלי לא יעשה לישיבה אלא לשימוש אחר עד שנאמר לו קום מזאת העריבה ונלוש בה הנה היא לא תחזור משכב אבל אם נגע בה גופו יהיה דינה דין כלים שנגע בהן הזב אשר הן ראשון לא אב ושמור אלו הענינים ואני אבאר זה השרש בהלכה של אחר זה עוד אמר שאם שם זאת העריבה במקום שנושב רוח מזרחית ואבד אותה ופתח הסדיקה חזרה כמו שהיתה שתטמא במדרס הזב ולא תטמא במת מפנים אשר זכרנו והשמיענו זאת ההלכה כי כאשר נסתם הסדק במים כאשר נתפח העץ נחשבהו סתום וישוב כלי קבול וכאשר הסכימו בזה השרש אשר זכרנו והוא שכלי עץ המקבלין כאשר היו שלימים ויוכשרו למה שנעשו לו לא יטמאו משום משכב והנה כאשר נשברו וחזרו שלא הוכשרו למה שנעשו לו ויטהרו מטומאת מת וחזרו אז ראוין למשכב יטמאו במדרס הזב אמר על זה השרש זה חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן הביא במשל אלו הענינים כלי נצרים לפי שבתחלת עשייתן לא יקבלו טומאה עד שתשלם שפת הכלי ובסופן כאשר נשרו שפתותיהן אע\"פ שלא נשאר מהן אלא שיעור מועט הנה הן יקבלו טומאה והוא אומרו כל שהן הנה גם זה חמור בסופו מבתחלתו: וכלי נצרים. הן הכלים אשר יעשו מהקנים הדקים כמו הסלים וכיוצא בהן וכבר קדם לך בפ' ט\"ז שסלים של עץ משיחסם ואז יקבלו טומאה וביארנו שם שענין יחסם עשיית שפת הכלים העגולה בפי הכלי: \n"
+ ],
+ [
+ "חבור לטומאה בשעת מלאכה. ר\"ל כאשר יבקע בזה הקורדום יהיה זה המקל חבור ואם נגע אז שרץ במקל כבר נטמא הקורדום כולו אולם שלא בשעת המלאכה הנה אינו חבור ואם נגע שרץ במקל לא נטמא הקורדום כי איננו ידו כ\"א ע\"ד השמוש: ודיוסטר. היא מלה מורכבת פירוש דיו סטר וכבר ביארנו פעמים שדיו שנים וסטר צד מאמרו ולסטר משכנא וביאור חבור המלה בעל שני צדדים והן שני כלים אשר יעשו מעץ יתחבר אחד מהן בשני בעת המלאכה לבד ואשר יחברם הוא מסמר ארוך וירכב בנקב שלהן בעת חבורן וזה הכלי היה אצלם מן כלי האורגין ועל זה המסמר הארוך היו משימים השתי או הערב ובתוספ' [שם פ\"א] אמרו מסמר שנתנו בדיוסטר להיות מיסך עליו עוד אמר שאם קבע זה הדיוסטר בחתיכת עץ והוא אמרו קבעו בכלונס הוא נס גדול כמו שקדם במדות (פ\"ג) באמרם כלונסות של ארז הנה כאשר נתחבר נטמא הדיוסטר בכללו כאשר נגעה באחד מחלקיו אחר שקבעו בעץ שב בדמיון כלי אחר אבל אין זה הדיוסטר בכללו חבור לזה העץ אשר תקע איתו בו עד אשר נאמר כי כאשר נגע שרץ בקצה זה העץ נטמא הדיוסטר אשר בחלק השני כי זה העץ לא יטמא לפי שאינו כלי כלל וזהו ענין אמרו אינו חבור לו ר\"ל שהדיוסטר הקבוע חבור לזולתה אשר נקבע בו ואם נמצא בקצה זה הכלונס דיוסטר אשר הוא כלי בקצה העץ ומעצם העץ הנה לא יטמא מן העץ זולת מה שקרב מן הכלי ממה שיצטרך אליו הכלי ויעמוד צורתו אם נחתך מן העץ. עוד חזר אל כסא אשר יטמא במשכב הזב בלא ספק לפי שהוא נעשה לישיבה ואמר כסא שקבעו בכלונס טמא ר\"ל שהוא יטמא במדרס כמו שהיה קודם ואינו חבור ר\"ל כי כאשר ישב הזב על העץ לא יטמא הכסא לפי שהכלונס לא יטמא כמו שזכרנו איך שתגיע אליו הטומאה ואם שם בקצה העץ כסא מעצם הכסא הנה לא יטמא ג\"כ רק הכסא לבד כאשר דרס עליו הזב ואם תקע כסא בקצה המעצר אשר יעצרו בו הזיתים והוא אשר תקרא קורת בית הבד הנה הכסא טמא גם כן ואינו חבור אולם אם נעשה מקצה זה העץ כסא והיה הכסא מעצם קורת בית הבד הנה זה הכסא כאשר דרס עליו הזב לא ישוב משכב וזה שהשרש אצלנו כמו שקדם שהזב כאשר ישב על דבר שהוא ראוי למושב אבל זה הדבר הוא כלי לשמוש אחר כגון שיקח מדה מן המדות או עריבת עץ והדומה לזה ויהפכה וישב עליה הנה אין ספק שזה הכלי אשר ישב עליו הוא ראוי לישיבה אבל לא נעשה לזה כלל כי לא נעשה המדה כ\"א למוד בה והעריבה כ\"א ללוש בה ולזה אפשר שנאמר לזב כאשר ישב על כלי מאלו הכלים קום מזאת המדה ונמוד בה או קום מזאת העריבה ונלוש בה וכן ג\"כ נאמר לו בכאן קום מזה העץ ונעצור בו הזיתים ואם היה הכסא אשר בקצהו אמנם נעשה לישיבה אבל להיותו מעצם העץ והעץ עצמו אפשר שנאמר לו בו עמוד ונעשה מלאכתנו הנה זה הכסא לא יטמא משום מושב ואל זה הענין כיון ביאור זאת ההלכה. ואשוב אל שלימות ביאור זה השורש והוא שכל מה שלא נעשה מתחלת ענינו לישיבה אם ישב עליו הזב נוכל לומר לו קום מזה הכלי ונעשה בו זה השימוש הפלוני בלתי הישיבה עליו הנה הוא לא יטמא משום משכב ומושב והשרש אצלנו אומרים בזב עמוד ונעשה מלאכתנו ואמר בזב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא ואמר בת\"כ אשר ישב עליו יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה ת\"ל כלי לא אבן ולא קורה אוציא את אלו ולא אוציא כלי גללים ושל אבנים ושל אדמה ת\"ל הכלי כלי המיוחד ר\"ל המיוחד לקבל טומאה והכלים אשר יעשו מאלו הג' מינים לא יטמאו כלל כמו שקדם ביאורו. עוד אמר שם אין לי אלא כסא וספסל וקתדרא המיוחדים מנין תיבת הבלנים תיבה שפתחה מצדה עריבה משני לוגין ועד ט' קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת ת\"ל וכל הכלי ריבה יכול אפילו כפה סאה וישב עליה תרקב וישב עליו ת\"ל אשר ישב המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו ושמור זה השרש ולא נצטרך לכפלו במה שעתיד שכבר הפלגנו בביאורו ובפירושו: \n"
+ ],
+ [
+ "עד שיקצע. עד שיחתוך קצוותיה וישוה אותם לישיבה ויהיה שם מעשה. אולם מחשבה לבד הנה לא תועיל בה ואחר זה השווי תהיה ראוי למושב: אע\"פ שקבעה בכותל טמאה. ר\"ל בטומאת שרץ לפי שהכלי אשר יקבל טומאה כפי צורתו כאשר נקבע בכותל או בארץ הנה הוא יקבל טומאה כמו שהוא לפי דעת חכמים כמו שהתבאר מדעתם בט\"ו מזאת המסכתא גבי דף של נחתומים וכן בסוף חגיגה (דף כז.) והלכה כחכמים ואמנם יהיה המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה אצל חכמים כאשר נעשה זה הדבר מתחלתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "נבאר אמתת שם הנדבך כי כבר נפל בו רעיון רב לרבים וזה כי לבנאים שני לוחות באורך כל [צ\"ל לוח] רוח כמו ו' אמות ובגבהם קרוב משני אמות ויעמידו לוח בכאן ולוח בכאן וביניהם מן המרחק שיעור אשר ירצו שישימו עובי הכותל עוד ימשכו ביניהן שני עצים ויקשרו אותן בקישורים עוד ישפכו העפר בין שתי הלוחות ויכו בכשילין עד שיגבה הכותל ויקראו זה הבנאין אלטפיא\"ה וכל אחד מאלו הלוחות יקרא נדבך. ובזבים (פ\"ה מ\"ב) אמרו אצבעו של זב תחת הנדבך ר\"ל תחת זה הלוח ואמרם (ברכות דף טז.) האומנים קורין בראש הנדבך ר\"ל על הכותל שבין שני הנדבכין כאשר ידביקוהו כמו שבארנו וכופת הוא חתיכת עץ בלתי חלקה יקבעו בכותל וידביקו עליה הטאפיא לקשור שני הכותלים קצתה בקצתה ויקראו זה העץ אשר יקבעו בכותלים הבנאים הקשר להיותו קושר הכתלים ויתקיימו קצתם בקצתם ולו שני קשתות והוא דומה לכסא ואמר כי כאשר קבעו בראש הכותל ולא בנה עליו וישב עליו הזב טימא אותם על השרש אשר בארנו בכאן בזה הפרק באמרו אע\"פ שקבעה בכותל וכן אם בנה למעלה ולא קבעה וישב הזב על הבנין נטמא הכסא לפי מה שבארתי לך בראש זאת המסכתא שהזב מטמא המשכב ואע\"פ שהיה המשכב תחת אבן מסמא ואם קבעה ובנה עליה והגיע בין שני הכותלים הנה כבר חזר מכלל הכותל וחלק מחלקיו ולא יטמא וזה הדין בעצמו במפץ והוא מן גמי או קנה והדומה לו מן המחצלאות אשר יעשו מהן עליה או תקרה כאשר נתנו אותו על הקורות וקבעוהו ולא השליכו עליו הטיט והאבנים והוא אשר יקרא מעזיבה או נתנו עליו הטיט והאבנים והשלימו השטח ולא קבעוהו עם הקורות הנה הוא גם כן יטמא מן תחת השטח כאשר ישב על השטח כמו שהשרשנו ודע שהאריגות אשר יארגו מהקנים והאמרינש והדומה להן ויעשה מהן מחצלת ושטחים הן אשר יקראו מפץ ולזה המפץ דין ייחד בו ביאורו הש\"ס והנני עתיד לבאר זה במקומו בפ' (צ\"ל בפ' כ\"ד מ\"י) כ\"ג מזאת המסכתא: אם כדרך קבלתה. שקבעה בקרקעית התיבה או המגדל ושלא כדרך קבלתה שקבעה באחד מן הצדדים או קבע צד הכלי בקרקע התיבה אשר אין ראוי שיושם בו דבר ויקבלהו כאשר ימלא המגדל או התיבה: "
+ ],
+ [
+ "סדין. הוא הרדיד הקטן אשר יקנחו בו האנשים ושמו המפורסם במערב אחר\"ס ובמצרים ערצ\"י: וילוך. המסך ומבואר שהמסך תטמא במת לפי שהוא מכלל הבגדים ולא יטמא במדרס הזב ושיהיה משכב לפי שהוא לא נעשה לשכיבה כמו שהתבאר בזה הפרק: עוד שאל ואמר מאימתי היא טהרתו רוצה לומר מתי תסור ממנה טומאת מדרס ולא ישאר אב הטומאה ויהיה מוכן לטומאת מת והדומה לה כדין כל מסך ואמרו בית שמאי משיתבר רוצה לומר כאשר ישברוהו בחוט באורך ורוחב כמו שיעשו במסך ובית הלל אומרים כאשר יקשרו בו לולאות אשר יתלה בהן ורבי עקיבא אומר מעת שיתלו אותו על השער או על המטה והלכה כבית הלל וכבר יראה מן התוספתא שאמרו בכאן טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת ענינו שזה הוילון לא ישאר אב הטומאה כמו שהיה ר\"ל משכב אבל ישוב כמו כלי שנטמא בטמא מת שהוא ראשון ויהיה זה המאמר כמו המאמר אשר נבאר בכ\"ז מזאת המסכת והוא אמרם וסדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ר\"ל שהוא ירד מדרגה וישוב ראשון כמו כלי שנגע במדרס וכן בכאן אמר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו במת כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון לפי מה שהשרשנו וזהו לשון התוספתא בזה סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס ושני המאמרים יחד אמתיים לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד והוא ג\"כ בדמיון כלים שנגעו במדרס כמו שהתבאר במקומו ואשר יתוקן על זה השרש הוא שיהיה אמרו סדין שהוא טמא מדרס שיעורו שהוא ראוי להיות מדרס עשאו וילון טהור מלעשות מדרס ועדיין הוא ראוי ליטמא במת וזה השיעור הוא האמת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמחצלת היא המחצלת העשויה בקנים וחבלים והדומה להן ויטמאו במשכב הזב לפי מה שבארנו בסוף י\"ז מזו המסכת ואמר בכאן כי כאשר משך הקנים על אורך המחצלת שהיא אינה ראויה אז למשכב והוא אמרו טהורה וחכ\"א עד שימשוך הקנים עליו משלשה צדדים על דמיון הכ\"ף והוא אמרו כמין כי ואז תהיה טהורה ולא תטמא במשכב הזב ורוצה בכאן באמרו כמין כי כמין כ\"ף יונית כמו שבארנו במנחות [צ\"ל דף עד ע\"ב ושם בפי' המשנה באר כמין כף יונות שהיא כן ותחסר הצורה.]. (כד) וכאשר משך הקנה על רחבה והיו הקנים קרובים אין בין האחד והשני ד' טפחים אשר הוא שיעור מקום ואין ראוי לישב בין כל שני קנים מהן הנה היא טהורה שאלו הקנים ימנעו הישיבה עליהן ויוציאוה מגדר המשכב וכאשר נחלקה לרחבה אמר רבי יהודה שהיא אז לא תטמא במשכב הזב כאשר נשברו הקנים שלה בחצי: ראשי מעדנים. הן קצות הקשרים הגדולים אשר יקשרו בקצות החבל אשר יארגו בם המחצלאות ויחבר הקנים או האמרינש שלה קצתם עם קצתם וכן הוא פירוש פסוק (שמואל א ט״ו:ל״ב) וילך אליו אגג מעדנות פי' מקושר הידים וזה נגזר מאמרו (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה וכאשר התירו קצות החבל הנה כבר נשרו כולן ושבו בדמיון קנים מפורדים ולזה לא תטמא במדרס הזב: ואם נחלקה על ארכה. ושבה חלקה אם נשאר ממנה ברחבה ששה טפחים ויהיה עליה שלשה החבלים מקושרים הקצוות (כזה) הנה כן יטמאו במדרס הזב ואם נשאר ממנו פחות הנה הן לא יטמאו ובתוספתא אמר ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאות ואמנם זה השיעור הנזכר בכאן הוא בשירי מחצלת וכבר בארנו שהקנוב הוא חתוך הקצוות היוצאין מהאריגה והנה היא תטמא במשכב הזב ואין הלכה כר\"י והלכה כחכמים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נבאר השמות מזאת ההלכה ואחר נגיד עניניה ונאמר כי האורגים יעמידו להן שתי קורות אחד ממעל להן ועליה כרוך השתי והשניה קרובה לארץ וכל מה שיארגו מן הבגד כרוך עליה והשתי נמשך בין שתי הקורות שם הקורה העליונה נקרא כובד העליון ושם השפלה כובד התחתון: ונירים. הן חוטין הארוגים על הקנה אשר בעבירה יגבהו קצת החוטין ויעשו דרך ילך בו האריג בחוט: וקירוס. הוא כמו מסרק אשר יכו בו האריגה ויחברו בו החוטין: וחוט שהעבירו על גבי הארגמן. הוא החוט הנדבק ביריעה כונת הרוקם להעזר בו בהתכנס רקם היריעה בארגמן וכאשר השליך האורג החוט והכה במסרק ונשאר קצת החוט היוצא משפת היריעה וזה החוט יקרא עירה מענין תלייה לפי שהעירה הוא הנתלה הדבק ואם היה כונת האורג שיעזוב זה החוט יוצא משפת הבגד וישליך חוט אחר זולתה הוא עירה שאינו עתיד להחזירה ואם היה כונתו שישוב זה החוט בעצמו באריגת הבגד מהצד האחר כמו שיעשה האורג תמיד שהוא ישוב החוט מיד ליד הנה זה החוט יקרא עירה שהוא עתיד להחזירה: ונפש המסכת. הוא חוט הערב אשר ילך בתוך האריגה בין חוט השתי קודם שיכה במסרק ויחבר אותו אל הארוג מהבגד: ובשתי העומד. הוא השתי הנמשך בין שתי הקורות: וכפול שהעבירו על גבי ארגמן. הוא חוט המוכפל המחובר ביריעה אשר ירקם בו הרוקם עם הארגמן: ואימה. הארג אשר בארך המסרק אשר עליה המטוה כפול ולזה תקרא אלריב\"ה אימה לכפילת הפשתן עליה ועם זה המטוה אשר על המסרק יאמר צמר שעל האימה ובתנאי שיהיה ג\"כ מחובר בארג: ואשוויה. הכוש אשר עליו המטוה אשר ירקמו בו והוא מחובר בבגד: ופיקה. כוש קטן יוכפל עליו המטוה עד שישוב כמין כדור וכל זמן שנשאר מהמטוה כפול על הפיקה הוא אמרו עד שלא פירעה וכאשר הוסר המטוה ממנה עד שנתגלה ונראה הוא אמרו משפירעה ופירעה הוא הגלוי כי פרעה אהרן וזהו באור אלו השמות ואמנם ענין זאת ההלכה הוא מה שאפרש וזה שהשרש אצלנו שלא יטמא בשאר טומאות זולת הצרעת אם לא הארוג לבד למאמר יתברך (ויקרא י״א:ל״ב) או בגד או עור עד שיהיה בגד ואמרו מה בגד טווי ואריג אף כל טווי ואריג ואם היה הבגד בעת אריגתו ונטמא ממנו במת כבר נטמא וכבר בארנו דין בגד שנטמא במת מהו בפתיחת דברינו ואמרנו כי כאשר יגע באחד מכלי הטומאה או בחוטין הנדבקים באריגה כדין אשר יגע בדבר המחובר חבור חזק נטמאה וכאילו כבר נגע בבגד שנטמא ודין כאשר נגע במה שהוא חוץ לבגד הארוג ואינו מחובר בו כמו העץ והנייר והמסרק או במה שהוא מחובר אבל הוא בלתי נאות עליו כמו עירה שאינה עתיד להחזירה שהוא כמי שלא נגעו בבגד שנטמא במת: \n"
+ ],
+ [
+ "הכונה בזאת ההלכה כמו כונת אשר לפניה ולזה שהוא יאמר כי כאשר נטמאה העגלה או המחרישה או הדברים המחוברים בהן יחשב כמו הדבר אשר נטמא וכבר בארנו בפרק י\"ד מזאת המסכתא העול והקטרב שהן מכלי העגלות וציירנו זה. ועין הוא הטבעת אשר תעשה מהבגד הנכנס בצואר הבהמה כדי שלא תתנגע בקצות הקטרב: ועבות. הדבר אשר ימשיכו בו העגלה ותתקשר בהן: וחרב. עץ דמיון סייף ניתן בעץ המחרישה מחובר בו והוא אשר בו יחזיק המחרשת בידו: וכורך. הוא עץ המעוות אשר ירכיבו בו והוא דומה למרכב האדם והוא אשר יתפשט עם שטח הארץ ולזה תקרא כורך: וביצול. הוא בית יד המרכב במחרישה אשר יטה בה המחרישה כאשר ירצה והוא נגזר מתרגום (שמות כג) לא תטה אשר הוא לא תצלי: ועין של מתכת. טבעת ברזל: ולחיים. שני עצים בקצה העול: ועריים. אלתא אקאת ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "תמונת המגירה מפורסמת ממה שאבאר שני עצים הנצבים אשר יחזיקו היד בכל אחד מהן בעת שינסרו יקרא כל אחד מהן יד מגירה וחוט השיער אשר יקשרו בו המגירה בעליונו שני העצים הנצבי' הוא אשר יקרא חוט ומשיחה לפי שהוא כבר היה חוט וכבר יהיה משיחה והעץ הארוך אשר באמצע אלו שני העצים והוא על ארך ברזל המגירה הוא אשר יקרא אמה וכן בקצות הברזל שני עצים נמשכים קטנים יקראו סניפין והן יסבבו בשני העצים הנצבים בעץ שלישי וגם כן מחודד יפתולו בו החוט אשר ממעל שני העצים עד שתתקיים ותתחזק קצתו בעץ האמצעי הנקרא אמה וזה כולו מבואר מצורת המגירה: ומכבש של חרש. הוא כלי אשר יעמידו בו הנגרים העצים העקומים. וקשתנית קשת המקבת שאוחז ידו עליו בעת שנוקב: ומסר גדול. צורתו ג\"כ ידועה וזה שיעשה מרובע ארוך מעץ דק והמגירה באמצע וזה המרובע יקרא מלבן של מסר הגדול: ואמרו ביתר ובקשת. ירצה בו אם נטמא החץ והוא על הקשת הנה אשר יגע ביתר או בקשת טהור והוא אמרו אף על פי שמתוחה טהורה ואע\"פ שהיתה הקשת והחץ בו: ואישות. מין מהחגב והיא בריה שאין לה עינים כמו שביארנו במו\"ק (דף ו:) ותהיה גם כן בקשת ויתר ובו חץ ברזל ואמר כי כאשר נטמא חץ הברזל הנה המצודה טהור לפי שלא יתחבר בין החץ והקשת ור' יהודה אומר שכל מה שתהיה בקשת מיתר הנה הציידין כולן תטמאו בהטמאות החץ ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דלופקי. הוא שולחן מוכן לשתיה והוא ארוך ובו מקומות לכלי היין ולכלי הפירות ותקרא אצלנו מנקלה: ושיש. אבן גלל והמבואר שאם חיפן כולן בשיש ולא יניחו ממנו מקום שהן טהורים לפי שהכלים המכוסים לא יקבלו טומאה כמו שביארנו ואין הל' כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר הוסר מהשלחן אחד מן השלש רגלים אשר לו הנה הוא אינו ראוי לאכול עליו ואם נטלו כולן הנה ראוי לאכול עליו כמו טבלא כשחישב עליו והוא יקבל טומאה ור\"י אומר שלא תצטרך למחשבה כל זמן שתכשר לאכול עליו הנה הוא יקבל טומאה וכן הדין בדלופקי: \n"
+ ],
+ [
+ "כסא וספסל ודרגש ושרפרף. כולן מינים מהכסא התחלפו שמותם לפי התחלף תמונתן וגדולתן וקטנותן: וקתדרא. תיבה מעץ ישבו בתוכה הנשים שמותם טמאריי\"ה ואמר ניטל אחד מראשיו רוצה לומר אחד מהצדדין אשר אצל ראש הכסא: \n"
+ ],
+ [
+ "כסא הכלה. הוא המחופה באבנים ודומיהן והוא אשר יקראוהו חפוי וכאשר הוסר ממנו הרי הוא כאילו נשבר ולזה לא יטמא מדרס וב\"ש אומרים שהוא כסא עץ וראוי לישב עליו ולזה טמא מדרס ואע\"פ שהוסר החפוי: מלבן של כסא. הוא מרובע יורכב על הכסא וישב למעלה ואמרו [צ\"ל ואמר שמאי] ב\"ש שהוא יטמא מדרס כשישב עליו ואם לא ישב עליו לבדו הנה אם קבעו כסא בעריבה הוא טהור ולא יטמא במדרס לחבורו בעריבה אשר לא תטמא במדרס כמו שביארנו בפרק עשרים ואמר שמאי שאפילו היה הכסא מעריבה ר\"ל שנמצא עם העריבה מעץ אחד הנה הוא טמא מדרס אם ישב עליו ואין הלכה כשמאי: "
+ ],
+ [
+ "כאשר לא יהיו חפויו בולטים על שטח הכסא אבל שוין עמו הנה הוא טמא מדרס ואפילו הוסרו קצת החפוים לפי שיהפכוהו על פניו וישבו עליו הפוך כמו שהראתי לך קודם כאשר לא היו חפויו בולטין עד שימנעו מלהפוך אותו על פניו: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת התמונה מהחפוי מפורסם אצלם והיה להן יוצא ובא הוא בתוך החפוי וחפוים רבים יוצאים מזה והן חפוייו החצונים ומתמונתו הוא מבואר כי כאשר ישאר אחד מן החפויין הנה נשאר בתמונתו ולזה יטמא מדרס ור\"ש יתנה כשישאר מן החפוי הפנימי והוא רחב טפח ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהכסא אמנם נעשה לישב עליו והוא העיקר ואמנם יטמא במדרס הזב וכאשר בטל ממנו זה הענין יטהר מן המדרס בהסרת החפויין ואע\"פ שנשאר בו בית קבול שהוא לא יטמא משום כלי קבול כשלא נעשה להיות כלי קבול הנה כבר בטל ממנו עיקר הדבר אשר נעשה בעבורו והוא המושב ואיך ישאר בו דין המתחדש בו והיותו כלי קבול ואין הלכה כרבי עקיבא והלכה כר' יהודה לפי שהכל הולך על השרשים אשר קדמו לחכמים בפ' י\"ט: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת השידה היא המוכנת לה בית קבול בעליונה ובו בית קבול בשפלותה: והדפין. הן הדפין אשר בצדדין: וישיבת הסתת. המקום אשר ישב בו המסתת והוא יכין לו מקום ישב בו בקצה העץ ואבן על הקצה האחר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו כופת שהיא חתיכת עץ ואמר כי כאשר יוקח זה העץ וסרקו או כרכמו לעשות ממנו פני הכותל הנה הוא כאשר היה לו צורת כלי ויטמא כמו שיטמא כלי עץ וחכמים אומרים שהוא לא יהיה מכלל הכלים בעבור הכרכום לבדו עד שיחוק בו מעט שישתמש בו ואז תהיה כלי וכבר ביארנו בפרק כ' שהסל והכלכלה והדומה אליה לא תטמא משום מושב ואמר כי כאשר מלאוהו מוכין והן חתיכות צמר ופשתן ותיקנן והאחד ממנו מוך עוד ארג סבכה ע\"פ זה הסל או הכלכלה אז יהיה ראוי למושב ויטמא מדרס ותרגום סבכה סרדא והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אסלה. כדור מברזל ובו מקום ישבו עליו בעת הצורך לבית הכסא ועליו כסוי מעור יכוסה בו: וטרסקל. סל קטן ולו חפוי מעור ג\"כ מחובר וכאשר הוסר הכסוי ישאר בלתי אינו ראוי לדבר לא שישב עליו לקטנותו ולא לשום בו דבר להעדר הצדדין: וכסא המרחצאות. הם משיש ואמר שהוא אם היה לוח משיש ולו שני רגלים מעץ וישב הזב על זה הכסא שהוא יטמא ר\"ל שרגליו יהיו משכב עם היות השיש עצמו לא יטמא ואם היה אחד משני הרגלים של שיש ג\"כ הנה הכל טהור לפי שהוא כסא של אבן: ואמרו ששיגמן כמו מאמר ששעמן ושעם הוא הגמי והכונה בזה כי כאשר נמשכו עד שש?ו לוח אחד והבלנין ישבו עליהן והמים ילכו תחתיהן אומרי' חכמים שהן לא יטמאו במדרס הזב באשר עשייתם הוא לילך המים תחתיהן ויעשה מן הקני' והקני' יגביהן ויעשו ג\"כ מן גמי ישליכו עליו הבגדים וידליקו האש בקטורים עד שיתקטרו הבגדים ושמו בל' ערב קנקלין ושמו המפורסם במצרים אלמיש\"ן ואם היו בו שני מקומות יקבלו הבגדים ישוב ככלי קבול ואם היה עשוי ככוורת והוא שתהיה עוברת משני הצדדין הנה הוא לא יטמא והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כדור. הוא הכדור ישחקו בוי ואימום. הוא דפוס של מנעל: וקמיע ותפילין ידועים. ואלו המנויין כולן חיצוניהן מעור ובתוך הכדור סובין או מוכין וכן האימום ובתוך הקמיע והתפילין בתים הכתובות בו. ואמר כי כאשר הכלי נגע במת והיה זה הכלי אב הטומאה אחר נקרע העור הנה אשר יגע בדבר אשר הוא תוך העור טהור לפי שאינו מעצם הכלי ולא מחובר אליו: ואוכף. הוא דמיון המרדע מפורסם הצורה וירכבו עליו: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון התורה בזב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא (ויקרא ט״ו:ט׳) הנה הוא ימנה הדברים אשר ירכב עליו הזב ואע\"פ שיש בינו ובינם מסכים הרבה הנה הוא יטמאם ויתחייב להן דיני המרכב כאשר הן נעשים לרכיבה: וזריז האשקלוני. הוא חגורה רחבה תרגום ויחבש וזריז: ועביט. עגלה יעשו על גב הגמל וירכבו עליו תרגום (בראשית ל״א:ל״ד) בכר הגמל בעביטא דגמלא: וטפיטן של סוס. סרג אלפרס ואמר ר' יוסי שהטפיטן לא יהיה מרכב הזב אבל אמנם יהיה מושב שלא נעשה לרכיבה אלא לעמוד עליו וכבר ביארנו בפ\"ק שמנה עשר שהזב כאשר עומד על דבר אשר יטמא במדרס הזב הנה ישימהו מושב: וקומפון. שדה ששוחקים בו המלכים שמו בלשון יון קומפון ובלשון לעז קמפי אולם אוכף הנאקה. הנה הוא יטמא משום מושב והוא ענין אמרו טמא לפי שהוא ישב עליו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שקדם מחלוקת בין ר' יוסי וחכמים בטפיטן של סוס אם הוא מרכב או מושב וכן אמרנו באוכף של נאקה שהוא מושב לא מרכב שאל ואמר מה בין מרכב למושב שזה אב הטומאה וזה אב הטומאה ואמר שהמרכב חלק מגעו ממשאו לפי שהאדם אשר יגע במרכב הזב יטמא ולא יטמא בגדים בשעת מגעו ואשר ישאהו הוא טמא ומטמא בגדים בשעת נשיאותו אולם המושב שוה בו הנגיעה והמשא שהוא מטמא בגדים וכבר הקדמתי אלו השרשים כולן וביארנו ראייתם בפתיחת דברינו בזאת המסכתא עם הפרק הראשון ממנו ואנחנו נבאר זה ג\"כ בזבין: והתפית. הן עצים ישימו אותן על גבי החמור ויעתקו עליהן המשואות ואי אפשר לאדם לרכוב עליו אם לא בשנוי נקביו או בהסרת העצים אשר בין הנקבים ושם זאת התמונה האוכף הפרסי: \n"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו טמאים מדרס. ואע\"פ שלא נעשו לישב עליהן ואמנם נעשו בחק המת אשר אין לו משכב ומושב כמו שביארנו בפתיחת דברינו: ומשבר של חיה. הוא הכסא אשר יעשה לאשה ההרה לישב עליו אצל הלידה כמו (ישעיהו ל״ז:ג׳) כי באו בנים עד משבר: שהוא כורם עליו. ישים עליו הבגדים עד שיהו מקופלים ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "חרם. שם השבכה אשר יצודו בו הדגים וכן רשתות ומכמרות שם סבכות הציידים והן כולן מל' עברית. אמר (חבקוק א׳:ט״ו) יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו ואמר (איכה א׳:י״ג) פרש רשת: וזוטו. הוא שפת הסבכה והוא מקום דומה לכלי צר הפה מאד והוא בדמיון בגד ולזה הוא טמא: ומדף. הוא לוח מסובך מעץ ובזה העץ מסובך דבר יחזיק בה הצייד מרחוק וכאשר ינוח העוף בזה הכלי ינתק החוט ויפול עליו זה הלוח: פלצור. הוא מעץ ג\"כ יצודו בו העופות: ומצודות הסכרים. מצודות יפסיקו המים בימים עד שיתקבצו שם הדגים ואחר יוציאו המים וישארו שם הדגים וזאת המצודה צורות מפורסמות אצלן ויקראו סכרים להיות חותכים דרך המים וסוכרין מעבריהן כמו (בראשית ח׳:ב׳) ויסכרו מעינות תהום: והאקון. הוא הסל אשר יצודו בו הדגים והוא מפורסם אצל הכל: והרטוב. מכלי ציידי העופות והוא מכלי עץ: והכלוב. הוא גאביא\"ה בלע\"ז מלשון ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה׳:כ״ז): \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יעלם ממך בכל זה הפרק השרש אשר קדם זכרו והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת וכן כאשר תשמע תמיד מדבר מהדברים שהוא טמא מת אין הכונה שהדבר לא יטמא בטומאה מן הטומאות זולת טמא מת אמנם הכונה שזה הדבר לא יטמא במדרס הזב ויהיה מושב אבל הוא מטמא במת ובשאר טומאות ובמגע הזב ויהיה ראשון לטומאה לא אב לפי השרשים הקודמים בפתיחה ואחר שתשמור זה הענין לא ישאר בזה בלתי ביאור השמות עם ההערה על קצת ענינים. וכאשר היה התריס כפוף ר\"ל הפוך השפה הנה ראוי למושב וזה טמא מדרס: וקונפון. הוא שדה. ודיצת הערביים הוא תריס קטן יקרא אלאגפ\"ה אין ראוי לדבר זולת ללעג ולשחוק: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר וכבר הקדמתי שרשו וביאור אלו השמות כבר קדמו גם כן: \n"
+ ],
+ [
+ "הבאה במדה. היא אשר תחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש שהיא לא תטמא באופן מאופני הטומאה כלל כמו שביארנו בפרק י\"ב [צ\"ל ט\"ו] מזאת המסכתא וכבר הקדמתי ביאור שרשי שארית ההלכה בפרק כ': "
+ ],
+ [
+ "הבאה במדה. אשר תחזיק מ' סאה כמו שהתבאר למעלה וביאור שארית זאת ההלכה בי\"ט מזאת המס'. \n"
+ ],
+ [
+ "תרבוס. כלי מעור ואשר היא אצל המקיזים יעשו לישב עליה או לסמוך עליה ולזה טמאה מדרס ושרש זה כבר התבאר בפרק כ' והעור אשר יעשה להשיר עליו הזיתים אינו כלי ולזה אין בו טומאה כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "בסיס. היא תושבת תרגום כנו בסיסיה ואלו הדינים ראוין להן לפי תמונתן ומה שנעשו אליו ובעבורו שכל מה שנעשה למושב טמא מדרס וכל מה שיהיה מן הכלים לא נעשו למושב הנה הוא טמא טמא מת ושאר הטומאות כמו שהשרשנו בראש זה הפרק וכל מה שאין עליו צורת כלי בשום פנים הנה הוא טהור מכל טומאה ר\"ל שלא יקבל טומאה כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "פנקסיות. הן כל שתי לוחות מזדווגות יהיו לסופר או לזולתן ושם פנקס על האמת אמנם הוא לסופר ואפיפורין הוא כסא של פרקים כאשר יתפשט יהיו שתי לוחות וישב הסופר עליו וכאשר יתקבץ ישוב לוח אחד וצורתו מפורסמת אצל האנשים כולן וכבר בארתיו לך בפ' ט\"ז: בית קבול שעוה. מקום ישימו בו השעוה וכבר בארתיו לך בפ' י\"ז: וחלקה. הוא לוח פשוט אין לו בית קיבול ולא כלי קיבול ולא תורת כלי עליו יהיה מפשוטי כלי עץ לקטנותו ולזה טהור מכלום: \n"
+ ],
+ [
+ "זגגין. בעלי הזכוכית שהם יסדרו עליו כלי זכוכית כאשר נעשו: ושל סרגין. אשר ישימו עליו השבכין תרגום שבכין סריגין: \n"
+ ],
+ [
+ "משפלות. הוא כלי הנקרא שדריא\"ש: והפוחלץ. ידמה שבכה מחבלים יעתקו אותו על הגמלים ומפורסמת היא אצלן וידונו עליה שלא תטמא כלל לפי שהיא אינה צרת הנקבים כמו משפלת של תבן ויהיה כלי קבול ואינן ראוין לישב עליהן לעובי חבליהן ולזה לא תטמא במדרס ולזה היא טהורה מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר יעדנו בפ\"כ בביאור המפץ ומשפטו בזה המקום ואומר שהאריגות הפשוטות אשר יארגו מהאמרינ\"ש והקנים והגמי והגומא וכפות התמרים והחריות והדומה לזה הוא אשר יקראו מפץ ושמור התנאי אשר התנינו באמרנו פשוטות שהן בדמיון המחצלאות וידוע שכבר יעשו מאלו האריגות כלים כמו הקופות והסלים והדומה להן והן מכלל כלי עץ כמו שביארנו פעמים לפי שיש להן בית קבול אולם זה המפץ כבר התבאר בהש\"ס בגמרת שבת (דף פד.) שהוא טמא במדרס וטמא טמא מת ר\"ל בשאר הטומאות אבל אין לו טהרה במקוה כלל ואמנם טהרתו כשיחתך עד שישאר ממנו פחות משיעור טומאתו שהוא ששה על ששה כמו שהתבאר בכ\"ז מזאת המסכתא וזה הדין אשר יחד בו המפץ ושמע לשונם בזה וזה שהוא אמרו שם מדרס כלי חרס מנא לן דטהור ר\"ל מאיזו ראיה נלמד שכלי חרס לא יהיה לו משכב הזב שכאשר ישב עליו הזב לא יהיה אב כמו שביארנו בפתיחת זאת המסכתא ולקחו ראיה על זה מאמרו הש\"י (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא יש לו טהרה במקוה אף משכבו יש לו טהרה במקוה לאפוקי כלי חרס שאין לו טהרה במקוה כפי מה שהתבאר בתורה שאין לו טהרה אלא שבירה והקשו בעלי הש\"ס ואמרו (שם) מותיב רבי אלעי מפץ במת מנין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב ר\"ל שטהורים במשכב הזב לפי שהן אינן ראוין למשכב טמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת ור\"ל המפץ אשר יטמא במשכב הזב שהוא ראוי למשכב והש\"י אמר כל משכב הנה התבאר בזאת הברייתא שהמפץ טמא במשכב הזב ואמרו אמאי והא לית ליה טהרה במקוה הנה כמו שיטמא המפץ במשכב הזב אע\"פ שאין לו טהרה במקוה כך אפשר שנאמר שכלי חרס יהיה טמא במשכב הזב אע\"פ שאין לו טהרה במקוה ותירצו שם על זאת הקושיא ואמרו תרי קראי כתיבי כתיב ואיש אשר יגע במשכבו וכתיב (שם) וכל המשכב אשר ישכב עליו הא כיצד יש במינו אע\"ג דלית ליה טהרה במקוה אין במינו מקיש משכבו לו ופירש רבי יוסי הלוי גאון ז\"ל זה המאמר שהמפץ כאשר יש במינו מה שיטהר במקוה והן הכלים הנעשים מזאת האריגה בסלים ובקופות הנה הוא יטמא במשכב הזב ואע\"פ שאין לו טהרה במקוה וזהו ענין אמרו יש במינו אע\"ג דלית ליה טהרה במקוה אולם החרש אשר אין במינו מה שיעשה ממנו דבר שיש לו טהרה במקוה הנה הוא לא יטמא במשכב אבל נאמר מקיש משכבו לו וביאר גם כן טעם אשר התחייב שיהו הכלים הנעשים מהמפץ יש להן טהרה במקוה והמפץ עצמו אין לו טהרה ואמר שהטעם בזה שהקופות והסלים והדומה להן נכנסות במאמר הש\"י באמרו (במדבר י״ט:ט״ו) כל כלי ומאשר כלל בו הטומאה בכלל הכלים ג\"כ תטהר במקוה כי בכל מה שגזר בו הטומאה אמר במים יובא זולת כלי חרס אולם המפץ הנה אינו בכלל כלים ואמנם חייבנוהו טומאת מדרס ברבוי מאומרו כל המשכב אשר משמעו כל מה שראוי למשכב וזאת המחצלת ראויה למשכב כמו שביארנו עוד חייבנוהו ג\"כ טומאת מת מק\"ו כמו שקדם מפני מה שאמרנו כי דבר אשר לא יטמא במדרס יטמא במת וזה המפץ אשר יטמא במדרס כ\"ש שהוא יטמא במת וכאשר נתרבה לטמא אמרנו נהי דאיתרבי לטומאה אבל לטהרה לא דלא אשכחן בזה קרא כלל לא לטומאה ולא לטהרה וזה הטעם אצלי יותר טוב ממה שנאמר עליו. הנה כבר התבאר לך מכל מה שקדם שהמפץ אין לו טהרה במקוה כמו שבא לשון הש\"ס ושמור זה השרש הגדול ויתבאר לך ג\"כ מהמפץ על אמתתו ולא אצטרך בביאור אלו השמות במה שעתיד: ושל צבעין. אשר ישימו עליו הצבעים הבגדים: ושל גתות. אשר ישתמשו בו בשעת הגתות לכסות הענבים והזיתים או לאוספן עליהם: \n"
+ ],
+ [
+ "המקבלים כשיעור. אם תקבל החמת ד' קבין והתורמיל ה' קבין כמו שהתבאר בראש פרק כ' וכבר ביארנו בפרק העשירי שכל מה שיעשה מעור הדג לא יקבל טומאה וכבר הקדמתי לך בי\"ז כי כל שבים טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "לשטיח. לפרוש אותו על הארץ ולישב עליו: לתכריך כלים. יכרכו בו כלים כגון סכינים או מחטין או מספרים: ושל רצועות. שהוא מוכן לחתוך ממנו רצועות ומנעלים ומה שדומה לזה: \n"
+ ],
+ [
+ "סדינים. ידועים: וילון. מסך: ושל צורות. שיש בו צורות והונחו לעיין בהן הרוקם ויעשה כמותן: \n"
+ ],
+ [
+ "מטפחת. מנטיל. ואמרו בכאן של ידים רצה לומר העשוי לקנח בה את הידים: \n"
+ ],
+ [
+ "פרקלינין. יעשו צורת יד מעור ילבשהו האדם הצייד על ידו וישאו ביד ההוא העופות בעלי הצדה ושמותם מפורסם בערבי אלקסא\"ט: וקייצים. הם המיבשים הפירות הלחים כתאנים וענבים וכבר התבאר וידעת שם הקייץ: \n"
+ ],
+ [
+ "סבכה. היא כפה ישאוהו הנשים על ראשן והיא סבכה דקת הנקבים מאד ולזה נקרא סבכה עד שיראה השער מתחתיה וכאשר היא של ילדה ראויה לישב עליה ולזה נאמר בה שהיא טמאה מדרס ושל זקנות אינה ראויה למושב לגודל נקביה או לתכונת מלאכתן ושל יוצאת החוץ שהיא מוכנת כאשר תצא מבית לבית ישאו אותה על ראשן וכבר פירשו יוצאת החוץ מענין הפרסום תרגום (בראשית לד) הכזונה הכנפקת ברא הכוונה בזה שזאת הסבכה אינה כלי: \n"
+ ],
+ [
+ "מהוהה. בלויה: בריאה חזקה. וענין הולכים אחר הבריאה ואחר הגדולה ואחר הפנימית שאם היתה זאת אשר הולכים אחריה כבר נקבה כמוציא רמון כבר נטהרה ואע\"פ שהאחרת הדביקה בהשלמה ואמר ר' שמעון בדמיון זה כי כאשר נקב קרקע המיחם באש ולקח כף מאזנים של נחשת והדביקו בקרקע המיחם לחזק אותו אם הדביקה מבפנים הנה המיחם נשאר בדין שלו ויקבל טומאה ואם הדביקו מבחוץ הנה יראה בו הדביקה והוא טהור ואם הדביקו מצד המיחם להיות צדו ג\"כ כבר נקב וחלש הנה הוא טהור על כל פנים ואין הלכה כר' שמעון. ושרשי זה הפרק כולו כבר הקדמתי לך וזה שכל מה שאינו ראוי למשכב או אפילו ראוי אבל לא נעשה למשכב הנה הוא טהור מן המדרס ויטמא במת ובשאר טומאות מפני שהוא כלי כמו שהשרשנו בפרק כ' מזאת המסכת וכל מה שאמר בו בזה הפרק טהור מכלום הנה הוא אם להיותו מחמר לא יקבל טומאה כמו כלי אבנים וכל מה שבים כמו שהתבאר בעשירי או להיותו מכלי עץ מחזיק ארבעים סאה כמו שהקדמנו בחמשה עשר בזה או להיותו אין תורת כלי עליו או היות זה הדבר אינו ממשמשי אדם לפי מה שהשרשנו בפרק שביעי ובזה השרש היה תרבוס של זיתים ומפץ של גתות וסדין של צורות והדומה להם לא יקבלו טומאה כלל והבן אלו הענינים שהן העיקר אשר בו תשפוט כל טומאה וטהרה על הכלים אשר תדע אמתת שמו במשנה או לא תדע: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זאת המסכתא שמשקין טמאים יטמאו הכלים מדרבנן ואמר בכאן שיש להם אחוריים ותוך ר\"ל דין אחוריים ותוך וזה כי כאשר נטמאו אחורי הכלים במשקין טמאים לא נטמא תוכו אבל יהיו אחוריו טמאים ותוכו טהור וכבר זכרנו זה פעמים במה שקדם בביאור המשנה ופירושה בחגיגה (דף כב:) אולם כלים שנטמאו במשקין טמאים מתוכו הנה הוא טמא כולו וא\"ר מאיר שזה הדין לא יהיה אלא במה שיש מבואר על אופן מהפרסום ואז נאמר כי כאשר נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו אולם אם לא היה לו בית יד יורה על אופן מהפרסום כאשר נטמא במשקין בין מתוכו בין מאחוריו נטמא כולו ותרגום שבר תבר ולזה נקרא תובר להיותו נשבר והקבוץ תוברות ואין הלכה כרבי מאיר. ענין אין לו אחורים רוצה לומר שאין לו אחוריהם חלוק מתוכן אבל כאשר נטמאו אחוריהן במשקין נטמאו כולן והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "חרחור. הוא הברזל הדומה לרומח יהיה בקצה המרדע ודרבן ברזל הוא בקצה השני וכלל הכלי בעצו וברזליו יקראו מרדע ואמר ששבעה טפחים מעץ המרדע ממה שימשך לברזל אשר בקצה האחד אשר שמו חרחור וכן ד' טפחים מזה העץ שימשך לקצה הדרבן הנה הוא כמו תוך הכלי ומה שהיה חוץ מאלו השעורים הנה הוא כמו אחורי הכלי וכאשר נפלו משקין טמאים חוץ משבעה לחרחור וארבעה לדרבן יהיה המקום אשר נטמא ומה שיתחבר בו מחוץ טמא והשבעה אשר ימשך לחרחור או ארבעה לדרבן טהור כדין כלי שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו ור\"מ אומר שאפילו נפלו משקים טמאים על קצה תכלית המלמד נטמא כולו ואמנם נזכרו אלו השעורים לשירים ר\"ל כאשר נשברו אם נשאר ממנו אלו השעורין הרי הן יקבלו טומאה שאפשר שיעשו בהן מעין מלאכתם ואם נשאר ממנו פחות מזה השיעור הנה הוא שברי כלים ולא יטמאו והלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "זומא ליסטרא. כלי ברזל בקצה האחד צורה והקצה השני שפוד בעל שלשה טפחים ור\"ש דומה למכריע וזה שהוא יאמר שאלו הכלים כאשר נטמאו אחוריהם במשקין הנה הדבר אשר יהיה בתוכו טהור אבל הכלי כולו יצטרך טבילה כאילו נטמא כולו הנה לענין שנטמא הכלי בעצמו אמרו [צ\"ל אמר] אין להם אחורים כר' יהודה ולזה יטבילו את הכלי לפי שכאשר נטמאו אחוריהן נטמאו כולן ולענין טומאה מה שבתוכם ישים להם דין אחורים וכאשר נטמאו אחוריהם לא נטמא מה שבתוכם והלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "הרובע וחצי הרובע. הוא שיעשו שני כלים חקוקים מעץ אחד או משני עצים מחוברין על דמיון זאת הצורה ואמרו לפני ר' עקיבא שזאת המדה הקטנה כאילו היא אחורים למדה הגדולה והשרש בו כלי שנטמא תוכו נטמאו אחוריו כמו שבארנו בתחלת הפרק וכאשר נטמא הרובע במשקין טמאין הנה ההקש שיטמא חצי הרובע אמר להן ר' עקיבא שיחס אחד מהם לשני יחס אחד ושהוא כמו שאמר שחצי הרובע אחורים לרובע כן הרובע אחורים לחצי הרובע שלא יקדם אחד מהן לשני בדבר מהדברים וזהו ענין אמרו של כת קודמים ענין זה הספור אשר אפשר בו שישים הקודם אי זה מהן שירצה והאחר נמשך אליו וכל מה שיתקיים בו קודם אפשר שיאמר בו שהוא מאוחר ודברי רבי עקיבא אמתיים: "
+ ],
+ [
+ "אמרו נטמא הרובע. רצה לומר כאשר נטמא תוכו וכן אמרו נטמא חצי הרובע אין חולקין את הגביין לא נעמיד הצדדין עד שנאמר קצת זה השטח טהור וקצתו טמא אבל טהור הרובע והחצי רובע טמא ואע\"פ שהוא שטח אחד. עוד חזר על אלו הפרקים הקודמים כולן והוא אמרו הרובע טמא וחצי הרובע טהור או הרובע טהור וחצי הרובע טמא ואמר כשהוא מטביל מטביל את כולו ואע\"פ שאינו כי אם אחד משני החלקים אותו שנטמא לפי שהוא עצם אחד ואין הלכה כר\"מ: \n"
+ ],
+ [
+ "כני כלים. מושבותם: ואוגניהם. צואריהם: ואזניהם. האזנים אשר יצאו מעצם הכלי וירכיבו בהן הבית יד כמו שיעשו בקיתונות ובקדרות של נחשת: וידות הכלים. הבית יד שלהן ומבואר הוא שאמרו בכאן שנפלו עליהן משקין ירצה בו משקין טמאין וכבר ידעת שטומאת משקין לכלים מדרבנן כמו שבארנו ותכלית מה שחייבו הטומאה לכלי עצמו אולם כאשר נפלו משקין טמאין על פיו או על אוגנו מבחוץ או על אזנו הנה לא יטמא שאלו הדברים כולן הן נבדלים מהכלי וכן הבית יד ואפילו היה לו בית קבול לפי שתכלית מה שגזרו שיטמאו כלים לא שיטמאו ידות הכלים והמאמר כולו מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "בית הצביעה. מקום בעובי ראש הכלי כדי שלא יכניס ידו בשפלות הכלי וא\"ר טרפון שבעריבה גדולה לבד אשר יהיה בו דין בית הצביעה ר\"ל כי כאשר נטמא גב הכלי לא נטמא בית צביעתו ור' עקיבא אומר בכוסות לבד זה הדין כי כאשר נטמא גב הכוס לא נטמא בית צביעתו ור' מאיר אומר כי היות בית הצביעה נבדל הדין מן גב הכוס אמנם זה הענין היות היד טמאה או טהורה ר\"ל כי כאשר היתה ידו טמאה והחזיקו בכלי בבית צביעתו נטמאו משקים שבבית צביעתו ונטמאת בית צביעתו בלא ספק מפני אלו המשקין הנה אחורי הכלי לא תטמא ומשקין הבאים מחמת ידים טומאה קלה מאד כמו שבארנו בפתיחה וכן אם היה גב הכלי טמא וידיו טהורות והחזיק הכלי בבית צביעתו הנה ידו לא תטמא ור' יוסי אומר שהיות בית הצביעה כנבדל מאחורי הכלי אמנם זה בידים טהורים לבד כאשר החזיק הכלים בבית צביעתו הנה ידיו כפי מה שהיו עליו מן הטהרה ואע\"פ שאחורי הכלי טמאים וכל מה שתראה בזה הפרק ממה שיראה לך שהידים יטמאו מאחורי הכלי שנטמא במשקין זה הנה דעת ר' יהושע כמו שהתבאר בשלישי ממס' ידים אבל חכמים אומרים שכלי שנטמא באב הטומאה לבד הוא אשר יטמא את הידים כמו שהתבאר שם והלכה כתנא קמא אשר אמר כל הכלים יש להם בית הצביעה ואמר רבי יוסי שזה אמנם הוא שלא יטמאו ידיו בבית הצביעה אע\"פ שאחורי הכוס טמאים והוא המשיל בזה משל ואמר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ממה שקדם ביאורו: \n"
+ ],
+ [
+ "ביאור בזאת ההלכה שכל מה שנזכר בזה הפרק והוא אמרו כלים שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו ואם נטמא אחוריו לא נטמא בית צביעתו אמנם זה לתרומה לבד אולם לקדש כלי שנטמא אחוריו נטמא כולו והוא אמרו כלי הקדש אין להם אחורים ותוך ואין להם בית הצביעה וכן ג\"כ אינו מותר להטביל כלים בתוך כלים לקדש כמו שישימו כלים קטנים לתוך גדולים ויכניס הכל במקוה אבל אמנם יטבילו הכלים אחד אחד זהו הענין הצריך באלו הכלים בקדשים ואולם לתרומה מטבילים כלים לתוך כלים וזהו כולו למעלת הקדש ולגדלו וכבר נמנו אלו הדברים בכלל מעלות הקדש כמו שהתבאר בשלישי מחגיגה (דף כ:) ואמר יורדין לידי טומאתן במחשבה המשל בזה שהנה כבר הקדמתי לך שטבעת אדם מקבלת טומאה וטבעת בהמה אינה מקבלת טומאה ואם היה אצלו טבעת בהמה וחשב עליה לשומה טבעת אדם הנה היא מקבלת טומאה בזאת המחשבה והוא אמרו יורדים לידי טומאתן במחשבה וכאשר חזר אחר זה וחשב עליה להחזירה לבהמה כמו שהיתה הנה היא לא תנצל מהטומאה בזאת המחשבה והוא אמרו והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה אולם אם היתה טבעת אדם אשר היא מקבלת טומאה וחשב עליה להחזירה לבהמה הנה זאת המחשבה בלתי מועילה עד שיעשה מעשה אם כשישוף אותה או שישנה תמונתה ואז תשוב שלא תקבל טומאה והוא אמרו אין עולין מידי טומאתן אלא בשנוי מעשה וכבר התבאר ענין הכלל בכללות והוא כלל אמתי לא יפול בו דבר מן התנאי והספק ושמור אותו שהוא גדול התועלת: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר הקדמתי לך שכלי עור וכלי עץ אמנם יטמאו מן התורה בשאר טומאות מקבלים לבד ואלו הכלים אשר נמנו בכאן הן יתפשטו ויחזרו ויתקבצו ויחזירו מקבלים לפי שיש להן לולאות וקרסין יכנסו בלולאות ויחברו הכלי: וסנדל עמקי. הוא שילך בו בארץ הלחה [העמוקה] והיתה תמונתו מפורסמת כמו שזכרנו: והלדיקי. מיוחס על הארץ המפורסמת היום בלדיקין: וענין אמרו מטמאים ומטהרים שלא באומן כי כאשר הורכבו קרסים בלולאות ואפילו [בלי אומן כצ\"ל] כלי אומן ויחבר הכיס עד שיחזרהו כלי קבול הנה הוא יטמא וכן אם היה מעשה אומן ואחר בא הדיוט ומתח הפתילים העוברים בלולאות והסיר קשורו ופשט אותו הנה הוא כבר נטהר ואמר ר' יוסי שהכלים כולם ג\"כ לא יצרכו לאומן אבל כל ששם לכלי צורה יקבל בו הטומאה הנה הוא יטמאהו ואע\"פ שהוא הדיוט וכן אם הפסיד ממנו זאת הצורה ואפילו הוא הדיוט הנה כבר טהר זה הכלי מטומאתו ואמנם אלו הכלים הנזכרים בכאן לפי שהן ואע\"פ שהן חלולים ואין להם צורה תקבל בו הטומאה הנה הוא יקבל טומאה בזה הענין כי אפילו בלתי אומן יכול לתת אליו זאת הצורה בקלות וזה כשיתחבר לבד כאילו הן שלימין לא יעדרו צורה ולא נתלה במעשה אומן בלתי כפיפה מצרית לבד אשר היא טמאה [צ\"ל טהורה] מיד שחותך עוביה והפסיד צורתה כי האומן לא יכול להשלימה ואיך ההדיוט והלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "דע כי שנצות שם הפתיל אשר יכנס בלולאות הכיס ויחברהו וענין נפשט שיתפשט וישוב עור פשוט ויסור ממנו הקשה: וצרור המרגלית. הוא שעצמותו בעור ויהיה מקומו כמו כיס קטן אולם כאשר כיס מעות בעור הנה מקומו א) בית קבול אין עליו אין עליו פירוד המעות כצ\"ל. (ואע\"פ שאין עליו תמונה לפרוד המעות) והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "יעשו כף מעור ישאו אותו אשר ילקטו הקוצים בידיהם שלא יזיקו אותו: הזון. אזור מעור מפורסם הצורה יקשרו אותו כמו חגורה ומזה הענין והזונות רחצו (מלכים א כ״ב:ל״ח): והבור כייר. דמיון שני לוחות מעור ישימו על הארכובות כדי שלא יזוקו בארץ העושין בעבודת האדמה כאשר יכרעו על ברכיהן: והשרולים. כמין בית יד של עור חזק יכניסהו האומן בזרועותיו כדי שיחזקו בגדי זרועותיו ולא יבטלו אותו ממלאכתו ונאמר שענין זאת המלה בלשון רומי הכנסת היד: וכבר קדם שפרקלימין הקאנש וירמוז בכאן אשר היא של קייצים כמו שהתבאר בכ\"ד: ובית אצבעות. אזני' יכניסו בו האצבעות הקייצין אשר ישירו הפירות: ואוג. אלסימא\"ק וכבר קדם שכלי עור אמנם יטמא מהן מקבליהן מן התורה ואלו הנזכרים לא גזרו עליהן: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר נקב החמת והיה טהור מפני הנקב כמו שהתבאר בפ' כ' עוד קשר זה הנקב וסתם אותו הנה הוא טהור ולא יקבל טומאה מפני הנקב וזה הקשר אינו כלום ולא יתקיים עליו אא\"כ הוא חמת הערביים שמדרכן לקשור החמת שלהן בקיום ובגמ' מנחות (דף לז:) אמרו האי מאן דצרייה לגלימיה לא עבד ולא כלום כמאן דשרי דמי דתנן כל חמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביים ואמר ר' מאיר אם היה קשורו קשור מקרי כפי העת ואחר התיר אותו יחשב כאילו הוא מותר ויהיה טהור ואולם אם קשרהו והתקיים עליו שיהיה צרור עולם הנה הנקב כבר נסתם ומקבל טומאה ואמר ר' יוסי שכל החמתות ואפילו של ערביים צרורות טהורות בין צרור שעה בין צרור עולם והלכה כתנא קמא: \n"
+ ],
+ [
+ "לשטיח. לשטח: סקורטיא וקטבוליא. הוא עשוי לשכב עליך: עור החמור. העור אשר יקשרו באמצעיתו הדבר אשר יעתקו על החמור: עור הכתן. העור אשר יחגור אותו הפשתני בעת נפצו הפשתן תרגום פשתן כיתנא: עור הכתף. העור שמשים הכתף על כתפו: ועור הרופא. העור שמשים הרופא תחת המכה על ארכובותיו כאשר ירפא המכה: עור העריסה. עור ישימו תחת הקטן קודם שמשימים אותו בעריסה כדי שלא ילכלך מה שתחתיו מהבגדים ויתלו גם כן בצוארי הילדים עור כאשר יתחיל לישב יכסה גופו כדי שלא יטנף בגדיו בקיץ מפני השרב והוא הנקרא עור הלב של קטן: עור הסרוק. ישימו בו מוכרי הצמר הצמר הסרוק: עור הסורק. העור אשר יקשור סורק הצמר על ארכובותיו ויסרוק עליו ואלו כולן ידוע מתחלת עשייתן שהוא כבר ישב עליהן ולזה טמאים מדרס והלכה כחכמי': \n"
+ ],
+ [
+ "עב כסות. מכסה עור יעשה כמו תיבה שמניחין בו הבגדים ושמו מפורסם ציבה. וכן תכריך כסות הוא העור אשר יחברו בו הבגדי' ואמר שהוא ג\"כ טמא מדרס. וכן תכריך ארגמן העור אשר יחברו לו הארגמן הוא טמא מדרס לפי דעת בית שמאי. עוד אמר שהעור שעשוי חפוי לכלים טהור מכל טומאה לפי שחפויי הכלים טהורים כמו שביארתי לך ואמנם חפוי המשקלות טמא לפי שהוא כלי קבול עשוי לקבלה והמשקלות עצמם אינם כלי ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היה הכלי שלם הצורה איננו חסר דבר הנה כאשר יחשב עליו שישים זה העור לשטיח או לכר או לכסת או לתכריך כסות ומה שדומה לזה הנה הוא ישוב מקבל טומאה כמו שקדם אולם אם היה חסר דבר מהמלאכות ואז יהיה ראוי לזה הדבר אשר חשב עליו הנה זאת המחשבה בלתי מועילה ולא יטמא בזאת המחשבה זולת חפוי העור אשר יהיה על המרכב והוא אשר יקרא עוצבא והוא כאשר חישב עליו לשום אותו חפוי ולרכב עליו יטמא עם היותו בלתי שלם מלאכה: \n"
+ ],
+ [
+ "המחשבה מטמאתן. הוא כאשר חשב עליה לישיבה יהיו ראוין ליטמא מדרס. אולם עורות העבדן כאשר ישאר בו בכונה וזה [בס\"י איתא שאין] שהן מוכנים למכור הנה לא ישובו לטומאה במחשבה עד שיעשה בו מעשה ויכין אותו למדרס: ושל גנב. הוא כאשר גנב עור וחשב עליו למשכב הנה כבר קנהו שהוא יורד לטומאה במחשבתו: ושל גזלן אין המחשבה מטמאתן. ר\"ל מחשבת הגוזל לפי שבעליו ישתדלו לבקשת הגזלה ולהוציאה מתחת ידו ולזה לא יקנהו קנין להוריד אותה לטמאה במחשבתו כאשר חשב עליו לשכיבה ורבי שמעון יהפך הענין ואמר כי כאשר יהיה גזל הנגזל יתיאש מזאת הגזילה ולזה יקנהו הגוזל ואשר יגנוב לא יתיאש בעליו ממנו לפי שלא ידע לו ענין ויאמר אולי יחזירהו וגם לא ידע אם הוא במקום מהבית עדיין ולא יתיאשו ממנו ולזה לא יתיאש הגנב ואין הלכה כר' שמעון אבל כאשר נתיאשו הבעלים הנה הגנב או הגזלן יקנה ביאוש ויוריד לו טומאה זה במחשבתו: "
+ ],
+ [
+ "אזמל. שם הברזל אשר יבדילו בו את העורות והנני עתיד לבאר בפרק שאחר זה ששיעור העור לטומאה חמשה טפחים ולזה אמרו חכמי' שלא ירד מטומאתו עד שישאר ממנו פחות מחמשה טפחים ואמר רבי אליעזר להקשות על מי שאמר שמעת שנבדל העור נטהר עורות הטמאות שיעשה בהן מטפחת הנה הוא טהור כי כבר נבדלו את אלה הכסתות והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבגד. אפשר טומאתו מחמשה פנים ויתחלף שעורו בהתחלפות הצד אשר בעבורו יטמא וזה שהוא יטמא במת ובנגעים כמו שביאר בו הפסוק ושעור מה שיטמא ממנו בזה הצד הוא ג' אצבעות על ג' אצבעות והשעור הזה היותר פחות ממה שיקרא בגד והאופן השני שכל דבר ממט טמא כמו האבנטים והחגורות ואע\"פ שאין ברחבם ג' אצבעות לפי שהן אע\"פ שאינם בגד ולא תפול עליו זה השם הנה הוא ארוג וזה ענין אמרו משום ארוג לפי שכל ארוג טמא כאשר היה כלי כמו שקדם לנו מאמרם מה שק טווי ואריג וכו' והשלישית שהוא יטמא משום אהל ר\"ל כי כאשר יעשה ממנו אהל על המת יטמא האהל עצמו והוא אמרו (במדבר י״ט:י״ח) והזה על האהל אמרו למדנו מכאן שהאהל מטמא וכאשר נטמא מאלו הפנים הנה הוא יטמא בטפח על טפח כמו שהתבאר במקומו והרביעי כאשר היה ממנו מה שראוי למושב הנה הוא יטמא במדרס הזב ויהיה משכב וכאשר נטמא מאלו הפנים מזה האופן הנה הוא יטמא בג' טפחים על ג' טפחים והחמישי אם היה ממנו כלי קבול הנה הוא מטמא מאשר הוא כלי קבול כמו שהתבאר בשבעה עשר באמרו העושה כלי קבול מכל מקום טמא וכאשר יטמא (נטמא) מזה האופן הנה הוא יטמא ביותר קטן מה שיהיה לפי שכל מקבל לא נתנו בו שעור אבל מאשר הוא מקבל יטמא ואע\"פ שהיה קבולו שעור כחרדל כמו שהתבאר בשבעה עשר באמרו בית קבול שמן ובית קבול שעוה ולא באר שעור וכן צרור מרגלית לא יהיה בו שעור אבל בכל שהואי אולם ארוג השער אשר יקרא שק הנה הוא יטמא מכל הפנים אשר זכרנו זולת שלא יטמא בשלש על שלש לא במת ולא בזולתו ואמנם יטמא מן השק ארבע על ארבע או הכלים הארוגים יהיו קטנים או גדולים והוא אמרו בספרא שק אין לי אלא שק מנין לרבות את הקילקי ואת החבק תלמוד לומר שק אי שק יכול יטמא חבלים ומשיחות תלמוד לומר שק מה שק מיוחד טווי ואריג אף כל טווי ואריג וזהו ענין אמרו משום אריג כמו שהתבאר לפי שכל מה שהוא אריג משער ואפילו הוא דק הנה הוא יטמא מפני שהוא ארוג הנה השק יטמא מארבעה פנים והעור משום ג' לפי שכל שהוא אינו ארוג יחסר מן המנויין בשק משום ארוג לפי שאין אריגות בו והעץ יחסר מן העור אופן אחד וזהו שלא יטמא משום אהל שמי שעשה גת מעץ או בית כולו עץ והיה תחתיו מת הנה זה העץ לא יטמא ויהיה אהל שנטמא במת וזה שהאהל אשר שפט בו הפסוק טומאה למדנו אותו מהמשכן אשר קראו השם אהל שנאמר (שמות מ׳:י״ט) ויפרוש את האהל על המשכן וזה אמנם היה ארוג ועור לבד כמו שהתבאר בפסוק וכבר התבאר זה בשבת (דף כח.) אולם כלי חרס הנה יחסר מכלי עץ אחד וזהו שלא יטמא במדרס הזב ולא יהיה משכב כמו שבארנו פעמים לאמרו הי\"ת (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא יש לו טהרה במקוה אף משכבו יש לו טהרה במקוה יצא כלי חרס שאין לו טהרה במקוה הנה לא ישאר מכלי חרס אופן יטמא בעבורו זולת מאשר הוא כלי קבול לבד אמר הי\"ת (ויקרא י״א:ל״ג) וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואם אין לו תוך לא יטמא חיצונו במשקין טמאים כמו שיטמאו אחורי הכלים לפי מה שקדם באורו בפ' שני מזאת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "שלשה על שלשה. הם שלשה טפחים לפי מה שיהיה פחות מזה אינו ראוי למושב אולם ארוג השער כאשר היה ממנו פחות מארבעה על ארבעה הנה לא יטמא לא במדרס ולא בשאר טומאות: והמפץ. כבר בארנוהו על השלמות בפרק [צ\"ל כ\"ד מ\"י] רביעי מזאת המסכתא ולא יטמא ממנו בין במת בין במדרס פחות [צ\"ל מששה על ששה] משלשה טפחים על ג' טפחים ור' מאיר אומר כי כאשר נחתך השק ונשאר ממנו מארבעה על ארבעה ומעלה הנה הוא טמא במת ובמדרס אולם אם הותחלה האריגה ולא נשלמה אפילו היה כאשר נארג ממנו אמות רבות הנה לא יטמא עד שתשלם אריגתו והוא אמרו ותחלתו משיגמר ואין הלכה כר' מאיר ולא תעלים עיניך ממה שהעירותיך עליו בראש פ' עשרים וארבעה שהדבר אשר יאמר בו טמא טמא מת כמו כן יטמא בשאר טומאות כמו טומאת שכבת זרע ושרץ וזולתם ואולם ייוחד בטמא מת ר\"ל שלא יטמא במדרס ולקח היותר חזקה מהטומאות והיא טומאת מת דרך משל ודע זה וזכרהו: "
+ ],
+ [
+ "העושה שנים מן הבגד ואחד מן השק. אמר כי מי שיחבר חתיכה מבגד וחתיכה משק והיה בכללו שלשה על ג' והיה בתשבורת חתיכת הבגד ממנו ב' טפחים על ב' טפחים ובתשבורת השק טפח על טפח הנה זה המחובר לא יטמא במשכב הזב כי [אם] ג' על ג' אמנם הוא שעור הבגד וזה השעור לא ישלם אלא בשק אשר שעורו ארבעה על ארבעה אמנם אם נהפך הענין והיה הנתפר שלשה מן השק ואחד מן הבגד אשר היה המחובר שעור השק שהוא ארבעה ונשלם השיעור בבגד אשר שעורו שלשה על שלשה הנה הוא נטמא במשכב הזב וכן בשאר טומאות לפי מה שהשרשנו וזהו מה שאמר כל מה שחבר מן החמור ממנו טמא וחמור ממנו הוא אשר יהיה שעור מה שיקבל טומאה פחות משיעורו וקל ממנו הוא יהיה שעורו יותר גדול ממנו כמו המפץ ואשר ראוי שיהיו אלו המינים כולן מצטרפין ואע\"פ שלא שוו בשעוריהן לפי שיש להן ענין יכללם כולן והוא שכולן ראויין ליטמא משכב כמו שהתבאר בסוף רביעי ממעילה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בזאת ההלכה אשר קדם זכרה מהשיעורים שהבגד שלשה על שלשה והשק ארבעה על ארבעה והעור חמשה על חמשה והמפץ ששה על ששה אמנם זהו כאשר יזדמן שתהיה חתיכה מאחת מאלו ארבעה מינים על אחת מאלו השעורים הנזכרים ואם היה פחות מאלו השעורים אז לא תטמא במדרס אולם אם לקח האדם בגד מהבגדים או עור או שק או מפץ וחתך ממנו טפח במקצוע ושווי על המדה והוא ענין מקצוע הנה זה הטפח יטמא ואפילו במושב לפי שנחתך ממנו באומדנא והוא חשוב אצלו ואמרו בהש\"ס מעילה [דף יח.] במאמר על זאת ההלכה אמרו קצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב ג' למושב טפח הנה כבר התבאר לך שאמרו בכאן טפח על טפח שהוא טמא זהו במושב הזב ולא במשכבו לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו ואי אפשר לישכב עליו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "נפה וכברה. הן מעור וכבר עשוי גם כן משער ודינו כדין שק וכברה יעשה מחבל דק ויהיה דינו כדין המפץ ומאמר חכמים עד שיקצע רצו בו עד שיחתוך קצותיו וישווהו ואז יהיה חשוב למשכב: חלוק של קטן. בגד הנער הקטן בעת שנולד הנער ואמרם כשעור ירצו בו שעור הבגד לטומאת מדרס אשר הוא שלשה על שלשה ובתנאי שיהיה בו שלשה על שלשה והוא כפול רצה לומר שאם יפשטו אותו שיהיה ארכו כפול רחבו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שענין נמדדין כפולין שיתפשט על ענינו ולא נאמר שתתיר התפירה או שיחתוך האריגה ותשוב נפרד ואז תמנהו [תמדדהו יעב\"ץ]: ואמפליא. אלגור\"ב: ופומלניא. אלשאשי\"א. והיו עושין בגד ילבשהו האדם תחת בגדיו דבק בבשרו והיא אשר תקרא אפונדא ובו כיסין קטנים ישימו מעות בתוכן והצרכים הקטנים וכל אחד ממנו יקרא כיס של פונדא: ומטלית שטלייה. ר\"ל החתיכה אשר תפרה על שפת הבגד ועשה ממנו טלאי אם תפרו כפול תמדד כפול ואם תפרו פשוט תמדד פשוט וזאת המדידה אם שלש על שלש לטומאת מת או שלשה על שלשה לטומאת מדרס: "
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר ארג הבגד שלשה על שלשה מצומצמות אשר הוא שיעור טומאת מדרס כמו שקדם ונטמא זה הבגד הארוג במדרס ואחר הטמאותו השלים הבגד כולו באריגה הנה הבגד בכללו טמא מדרס והוא אב הטומאה כמו שבארנו בי\"ט ואם נטל חוט אחד מראש הבגד והוא סוף השלשה על שלשה אשר נטמא במדרס אשר חסר השיעור וחזרה זאת החתיכה כאילו נחתכת אחר הטומאה הנה הבגד כאילו חזר בדמיון בגד נגע במדרס אשר הוא ראשון לא אב כמו שביארנו פעמים ואם נטל החוט מהשלשה על שלשה מצומצמות אשר ארג תחלה לאחר הטמאותה במדרס ונשארה פחות משלשה על שלשה ואחר זה נשלם הבגד כולו באריגה הנה הבגד כולו טמא מגע מדרס ר\"ל ראשון וזה תכלית הביאור: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר במה שקדם שהבגד שהוא [פחות משלש כצ\"ל]. משלש על ג' לא יטמא בטומאה מן הטומאות ואשר הוא [צ\"ל יתר]. פחות משלש על ג' הנה הוא תכלית מה שיציל מטומאת מדרס לבד והוא יטמא בשאר טומאות כמו המת ושכבת זרע והשרץ והצרעת ושאר מה שמנינו בראש המסכתא והנה כמו ששלש על שלש שנגע במדרס נטמא מגע מדרס כן שלשה על שלשה שנטמא [בט\"מ כצ\"ל]. (במדרס) וחסר שעורו הנה הנשאר ממנו הוא טמא מגע [ט\"מ כצ\"ל]. (מדרס) אלא אם כן נשאר ממנו פחות משלש אצבעות אשר הוא טהור לגמרי כמו שהתבאר ושמור אלו השרשים שהם גדולי ההספקה בזה האופן: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק כ' שהמכסה לא תטמא מדרס אבל יטמא בשאר טומאות וכאשר לקח הסדין אחרי הטמאתו במדרס ושמהו וילון נחשבהו כאילו סתרו נגע במדרס והנה יהיה ראשון ור' יוסי אמר כי כאשר נטהר לא נשאר בו טומאה כלל ואם שמהו מכסה כמו שבר כלי אחר הטמאותו אשר טהר בלא ספק והוא אמרו וכי באיזה מדרס נגע זה אלא אם כן נגע בו אחר ששמהו וילון וטמא אותו ישוב אותו ראשון. וכן אם נגע בו המשכב או אחד מאבות הטומאות כדין שאר הכלים ואין הלכה כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו שנחלק. רוצה בו אחר שנטמא במדרס והמאמר מבואר ממה שקדם ביאורו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר נמצאת חתיכה מבגד באשפה יהיה בה שלשה על שלשה אם היתה שלימה והיה בה מן הכח מה שאפשר לצרור בה מלח ולא תקרע בעת שיצורו בה המלח ויהדקו אותו כמו שיעשו בבגד השלם הנה היא תטמא במדרס לפי שהיא חשובה אולם אם היתה בבית הנה לא יצטרך בה אלא אחד משני הדברים אם שתהיה בריאה אע\"פ שאינה חזקה או ראויה לצור בה אע\"פ שאינה בריאה וזהו ענין אמרו בבית או בריא או צורר מלח לפי שאחר שלא השליכה באשפה הנה היא חשובה אצלו. עוד חזר לבאר שעור מה שאפשר לצור בה מן המלח אם היתה באשפה ואז תטמא ואמרו שזהו רובע קב. עוד חזר לבאר תאר המלח אשר אפשר לקשור בו ואמר רבי יהודה שהיא מלח דקה וחכמים אומרים בגסה ושניהן מתכוונים להקל ר\"ל שהם מקילים על זאת החתיכה שלא תטמא שר' יהודה אומר שהמלח הדקה לא יחזיקה כ\"א בגד חזק לכבדותה ואמר שאחר שאינה חזקה לדקה אע\"פ שהיא חזקה לגסה הנה היא טהורה וחכ\"א שהגסה יחתוך הבגד יותר מהדקה לרוב חידודה וקרניה ואמרו שאם אינה ראויה לצור בזאת החתיכה המלח הגסה אע\"פ שהיא ראויה לדקה הנה היא טהורה ור\"ש אומר ששלשה על שלשה באשפה ואפילו היא בתכלית הכח והבריאות הנה דינה כדין שלש על שלש בבית אשר יטמא במת ולא יטמא במדרס שאחר שהושלכה באשפה ירדה ממדרגתה והלכה כחכמים לבד: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו שלשה על שלשה שנקרע ולא הובדלו הקרעים והיה הקרע אשר נקרע מזאת החתיכה מהגודל שכאשר תושם זאת החתיכה על הכסא וישב עליה יגע בשרו בעצם הכסא הנה אז לא תטמא במדרס הזב. ושני חוטין המתאימין שיגע חוט אל חוט וישאר ביניהן ורוב מה שיקרא מתכונת הבגד: זהורית טובה. המשי הצבוע בכרמיז ויהיה בגד הארגמן ובגד המשי הנכבד חשוב מאד ויטמא הימנו ג' על ג' אפילו מושלך באשפה לפי שהוא חשוב ור\"א סבר שכל בגד חדש ג\"כ חשוב ויטמא ממנו ג' על ג' בכל מקום ור\"ש סבר כי אפילו בגד המשי והארגמן אם היה ממנו ג' על ג' באשפה לא יטמא ואמנם הושם חילוק בין בגד ארגמן ובין שאר הבגדים לענין השבת אבידה לבעלים כי מי שימצא ג' על ג' משאר הבגדים באשפה והדומה לה לא יתחייב שיכריז עליו לפי שאין חשיבות לו ואם היה מבגד משי או ארגמן צריך שיכריז עליו ויחזירהו לבעליו לפי שהוא חשוב ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם לך ששלש על שלש לא יטמא במדרס ואמנם יטמא במת ובשאר טומאות לפי שהוא חשוב אבל אם שם אותו בתוך הכדור או הקיפו על הכדור הנה כבר בטלו ועל זה טהור אולם שלשה על שלשה שנתנו בתוך כדור וישב הזב על הכדור הנה הוא טמא מדרס אבל לא אם נתנו על הכדור לפי שכבר נתמעט בחבור החוט בעת התפירה וכבר ביארו בהש\"ס ששלש על שלש לא חזי אלא לעניים ושלשה על שלשה חזי בין לעניים בין לעשירים: \n"
+ ],
+ [
+ "לפוק בו את המרחץ. לסתום בו נקב המרחץ כדי שלא יצא העשן ויקרר המרחץ: לנער בו את הקדירה. לטלטלה בעודה חמה: לקנח בו את הרחים. לנקותה מהאבק אשר יטחן בהן ואין מחלוקת בין ר\"א ור' יהושע שזאת החתיכה שבה פחות משלשה על שלשה אשר הכינה למה שזכר שאם השליכה באשפה שהיא טהורה ולא תטמא בטומאה מן הטומאות ואם הניחה באוצר או בתיבה שהיא טמאה לדברי הכל ואמנם המחלוקת הוא כשתלאה ביתד או ששם אותה אחורי הדלת כי סברת ר\"א אחר שלא השליכה לאשפה הנה היא תטמא כי כבר חשבה למלאכה מן המלאכות והוא ענין אמרו בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן ר\"ל בין הניחה בקופסא או שתלאה ביתד הנה היא תטמא ר' יהושע סבר אחר שלא הניחה בקופסא כבר עזב תשמישה והניחה אותה ולזה לא תטמא וענין אמרו בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן ר\"ל בין שנמצאת באשפה בין שהיא אחורי הדלת או התלויה במגוד הנה היא לא תטמא ור' עקיבא סבר כ\"א היתה תלויה ביתד הנה היא מוכנת כמו שאם הניחה בקופסא ואם הניחה אחורי הדלת הנה אינו מן המוכן ולא תטמא כמו אם השליכה באשפה וכבר התבאר בגמרא שבת שר' עקיבא חזר לדעת ר' יהושע ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אספלנית. התחבושות הנעשות משמן או שעוה או חמאה ושומן והדומה להן נקראין אספלנית וכאשר ישטחהו על העור או על הבגד כבר הם נמאסים ואינן ראוין עוד לישב עליהן ולא לדבר אחר: ומלוגמא. תחבושות הנעשות מקמח וזולתו ממה שהאדם ילעסהו כמו הלחם והתאנים והדומה לזה ומה שזה דרכו כאשר נגב יסור ממנו וישאר הבגד או העור אשר שטחו עליו זה התחבושת יבש כמו שהיה והוא אומרו מפני שהיא ננערת ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+ ],
+ [
+ "אמנם היות המטפחות המרוקמות המצויירות הנעשים לספר לא יטמאו לפי שהן מיוחדים לספרים וציורן יעיד עליהן שאינן ממשמשי אדם כמו שביארנו בכ\"ז אולם אם היו בלתי מצוירין הנה לא יוחדו לספרים לבד לפי שהן ראוין לשאר דברים וב\"ש אומרים שלרוב לקיחתן בספר הנה הוא ממשמשי אדם ואין הלכה [צ\"ל כר\"ג] כרשב\"ג: "
+ ],
+ [
+ "כפה. שמניחים הנשים על ראשן ואמרו שהוא טמא מדרס אינו רוצה בזה שהוא יטמא במדרס ואמנם ביאורו שהכפה אשר דינה שיטמא במדרס כמו שהתבאר ברביעי מזבים אם שם אותה מטפחת ספרים הנה כבר הציל משיטמא במדרס ויטמא בשאר טומאות: וחמת. הוא הנוד: ושטיח. עור שטוח כשאר העורות וענין אמרו לשמו אם היו השני כלים אשר ישתנו ואשר היה לו השנוי אשר יחברם ענין אחד כמו החמת והתורמל אשר הן כלי קבול והכר והסדין אשר הן יחד טמאים במדרס לפי שהן יחד ראוין למשכב וכן הכסת והמטפחת ולא יטעך אמרו סדין ומטפחת ונחשבת מעור לפי שהכר והכסת כבר יהיו של עור וכבר יהיו של בגד ורוב מה שישולח שם כר וכסת הוא על הבגד ולשם אחר הוא כמו עור של שטיח אשר הוא פשוט ואמנם יטמא במדרס לבד כמו שקדם והחמת אשר תטמא בשאר טומאות ונוסחת התוספתא [ב\"ב דכלים פ\"ו] המשנה בכלי העור מן הפשוט לפשוט טמא מן הפשוט למקבל ומן המקבל לפשוט [עי' תוי\"ט]. ומן הקבול לקבול טהור ובבגד הכל טמא וכאשר נטמא עור השטיח ושמהו חמת כבר נטהר והוא חמת טהור וכן כאשר נטמא החמת ועשה ממנו שטיח כבר נטהר והיה עור טהור אולם כאשר נטמא הסדין במדרס ושמהו כר או נטמא הכר במדרס והתיר תפירתו ושמהו סדין הנה ישאר טמא מדרס כמו שהיה ולא בכמו זה השינוי הוסר טומאתו: "
+ ],
+ [
+ "היה זכור למה שביארנו בפתיחה כי האב מטמא שנים ופוסל אחד בתרומה ויהיה מטמא אחד ופוסל אחד [בחולין] ושהמדרס מאבות הטומאות לפי זאת ההלכה כ\"א היתה מטלית כבר נטמא במדרס והיא אב בלא ספק עוד לקח אותו ותפרו על הקופה להשליכה בזאת הקופה הנה הקופה עם המטלית תהיה המדרגה ראשון לטומאה לבד לפי שהיא ירדה בששם לו חפוי הנה הפריש המטלית מן הקופה אחר הכסוי [ואז] ואם הקופה נשארת ראשון לטומאה לפי שהיא נגעה במדרס והמטלית טהורה לפי שהיא בטלה אצל הקופה ובא הסרתה מן הקופה כמו החתוך וההפסד לה להיות הקופה מן זולת מינה ואם תפר זה המטלית על הבגד הנה הבגד כולו ישוב במדרגת המשכב בשוה הוא והמטלית כמו שהתבאר בפ' אשר לפני זה וכאשר הוסר המטלית מן הבגד אחר תפירתו הנה הבגד ישוב ראשון על חבורו במדרס והמטלית תשאר אב כמו שהיה לפי שהיא לא יבטל אצל הבגד שהוא ממינה ואמר ר\"מ כן הדין בזה המטלית כי כאשר טלאו על השק או על העור כמו שטלאו על הבגד ור\"ש סבר שדינו על השק ועל העור כמו היותו על הקופה כי כאשר הפריש המטלית תהיה טהורה לפי שהיא בטלה ור' יוסי סבר שאם טלאה על העור הנה יהיה דינה כדין על הקופה וכאשר טלאה על השק הנה יהיה לכל אב כמו הבגד לפי שהשק אריג כמו הבגד הנה הוא מן מינה ולא בטלה אצלו כאשר תפרה עליו והלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "טלייה על הבגד מרוח אחת. שבה זאת החתיכה המרובעת אשר כבר נטמאת ויתפור ממנו שפה אחד כמו בגד והשאר תלאה תלויה והנה היא בלתי מחוברת בבגד חבור יהיה כמותו בטומאה שוה כמו שקדם באמרו טלאה על הבגד מטמא שנים ופוסל אחד וזהו ענין אמרו בכאן חבור ודע זה ואם היתה החתיכה על הבגד משתי השפות המקבילות אשר הן מחוברות בבגד בלתי תלויה ממנה ועל שהיד יכנס ממנה ביניהן ובין הבגד משני הצדדים הנשארים שהן כבר נתחברו בבגד וישובו הוא והוא דבר אחד ואם תפר מזאת החתיכה על הבגד שתי השפות המקיפות בזוית מזוית החתיכה על זאת הצורה",
+ "",
+ "ועזב שתי הזויות המומרות שהן על תמונת ג\"ם הנה בזה מחלוקת [צ\"ל רבי עקיבא] ר' יהודה וחכמים רבי יהודה אומר שזה אשר אמרנו שלא תהיה חבור עד שיתפור שתי השפות המקבילות אמנם זה כאשר טלאה על טלית אשר יכרוך אותו אבל תפרה על הבגד אשר ילבשהו הנה היא תהיה חבור [עי' תוי\"ט]. אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהי' אז יתלה הפוכה והלכה כחכמים בכל ואין הלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "בגדי עניים. הוא מחובר מחתיכות רבות ואם לא יהיה בכל חתיכה ממנו שלש על שלש כאשר היה בבגד המחובר ממנו משלשה על שלשה ולמעלה הנה יטמא במדרס הזב וכן הטלית כאשר נטמא במדרס ונבדל ממנו שהתחיל לחותכו הנה כאשר יחתוך רוב ארך הבגד הנה לא תשאר היא והבגד דבר אחד אבל טהור זה הקצה: העבים. הבגדים הקשים מאד כגון הנעשה מן נמטין והלבדין והשמיכה והדומה להן: והרכין. הבגד הדק מאד כגון בגדי פשתן והמצנפות הנה מה שהוא דק מאד או גס מאד לא יטמא ממנו שלש על שלש בטומאה מן הטומאות לפי שאינו ראוי לדבר ואמנם יטמא מג' טפחים ומעלה: \n"
+ ],
+ [
+ "כסת הסבלין. הוא כמו כסת קטנה ישימוה הסבלין על ראשם בנושאם משא וסבל שם נושא המשא מלשון כשל כח הסבל (נחמיה ד׳:ד׳): סבכה של זקנה. הוא ארוג יארגו בדמיון סבכה יסתירו בה השער וכבר קדם [בפ' כ\"ד כצ\"ל]. (בד' ובב') שסבכה של זקנה טמאה טומאת מת לא מדרס והוא יאמר בכאן שהיא טמאה מושב וזה הוראה שהן ב' מינים מהסבכות לזקנה אחד מהן ראוי למושב והיה מדרכן לישב עליו כמו שהשרשנו בפ' כ' אולי זאת הסבכה משום מושב לבד לא בכל צדדי המדרס אשר הן ה' כמו שביארנו בי\"ח ותהיה זאת הסבכה כמו המקצע טפח על טפח אשר יטמא משום מושב לא משום משכב כמו שביארנו בפרק שלפני זה: ושל יוצאת החוץ. אשר יצאו לצחוק הנה הן ילבשו זה המלבוש: מן החרם. מן הרשת: ומן הזוטו. מן הרשת דומה לבגד וכבר ביארנו זה בפ' כ\"ג וכאשר יכפלו את הרשת לכפלים ויעשו ממנו בגד אמר ר' אליעזר בן יעקב שהוא חשוב כמו ארוג הבגד ברשת קצתו בקצתו ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב: "
+ ],
+ [
+ "פי' הסבכה הוא אשר יחזיק הכלי בעליונו וראשו: וקורקורתה. הן השולים אשר יהיו בעליוני הראש ובאמצעיתו: ושביס. הוא כלי מחובר בו למעלה לנוי והוא נגזר מהשביסים והשהרונים (ישעיה ג) והוא דומה למראה הזהב והשרש אצלנו תכשיט כל שהוא טמא כמו שהתבאר בי\"א: והחוטין שלה. החוטים אשר יקשרו בו השבכה על השער כאשר נטמא הרשת נטמאו אלו החוטים וזהו ענין אמרו משום חבור אמנם אם נטמאו החוטים בפני עצמן לא. ורוב השער עם שער הראש: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נומי. יקרא החוט והקבוץ נימין וזהו שם משותף לפי שהן יקראו השער האחד נימא ויקראו הרבות נימי ומדרך האריג שישאר בקצות הבגד חוטים יוצאין והוא השפה אשר תקרא מלל כמו שקדם וכבר ישארו ג\"כ חוטים יוצאים מצדדי האריג זולת המלל וחוטים יוצאין על שטח האריג ומלת אמרו בכאן נימין נופל על אלו החוטים כולן אשר יצאו מן הצדדים ואשר יוצאין על השטח אשר ישארו בקצוות הנה הוא ירצה בו שיעור בכל מין מן מיני הבגד והכונה בזה שהבגד כאשר נטמא יטמאו אלו החוטים היוצאין ממנו אשר זכר שהוא (לא) יטמא בהטמאות הבגד וכן ג\"כ כאשר נטמאו אלו החוטים היוצאין בשיעורים הנזכרים הנה הבגד יטמא הנה כלל שהשיעורין אשר זכר הן חבור לזה הארוג לטמא בטומאתו ומה שיוסיף על זה אינו חבור הנה כבר נתבאר ענין זאת ההלכה ולא נשאר לבאר זולת השמות וזה ביאורן: סדין. ידוע: וסודר. הוא הצעיף: וטרטין. היא פליון של ראש הוא המטפחת אשר ישימו הנשים על ראשן: אפקרסין. חלוק צר מקום הראש ממנו והכתפים פתוחות ואחר לבישתו יתחברו הכתפים בלולאות ויתחבר עם טבעת כמו זה אשר ילבשו במצרים: וסגוס והרדיד וחלוק וטלית וכיפה. ידועים וכיפה שמו בשם כיפה של זקנה ושל ילדות אין בו שם: וגומדין. הוא מסוה שמשימים על הפנים ונקרא בזה השם להיותו ארוך אמה על הרוב מלשון (שופטים ג׳:ט״ז) גומד ארכה ותרגום גרמידא אורכיה והוא שם האמה בלשון הש\"ס (ב\"מ דף סד.): וקולקין. ארוג משער והיא החגורה יחזקו בו הבגדים: ופונדא. הוא לבוש דבק בגוף למנוע הבגדים שלא יפסדו בזיעה: המעפורת. תרגום ויתחפש באפר ואשתני במעפרא (מלכים א כ׳:ל״ח): פרגוד. הוא מסך יתלה על שערי הבתים ולו שני כנפים והן נחלקים באמצע יגביה הקצה האחד על זה השער והקצה השני על השער השני וכאשר ירצו להסך על הבית יטו אותן ויתחברו שני כנפים לאחד ויהיה מסך אחד לכלל הבית ועל צד המשל אמרו (ב\"מ דף נט.) אין הפרגוד ננעל בפניהם: \n"
+ ],
+ [
+ "הכונה מזאת ההלכה כי כאשר נחבר בגדים קצתן אל קצתן בתפירה הנה אם יהיו יותר מן המספר אשר זכר הנה הוא חבור לטומאה וכאשר יגע מאבות הטומאות באחד מהן נטמאו כולן ואפילו אלף: ואינו חבור להזייה. שאם הזה מי חטאת על בגד א' מהן הנה יטהרו כלן אם היה זה המספר המנוי או פחות ואז יהיו כמו בגד אחד להזאה ומה שהוא יותר על המספר הנה יצטרך הזאה בפני עצמו ולא נשאר בכאן לבאר זולת השמות: כסתות ומטפחות וסדינים וטלית ידועים. אולם סוברקין הוא מין ממיני החלוק ואמנם התחלפות שמותיו לפי התחלפות תמונותיו בהבדל ובתפירה: וקלובקרים. הוא הבגד אשר ילבשו אותו בזמן הסתיו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין זאת ההלכה מבואר וזה שהוא יספר בארך החוט אשר יטמאו בהתטמאות המשקולות במה שצריך למשקל ומה שיוסיף על זה הארך הנה הוא טהור ואפי' היה רוצה בקיומו וירצה בהשארותו זמן ארוך: משקולת. הוא המשקל אשר בו ישוו הכתלים אצל הבנאין והעצים אצל הנגרים והוא מעופרת ברוב וצורתה מפורסמת ואמר שחוט המאזנים י\"ב טפחים ומאזני הנגרים י\"ח וסיידין הן אשר יסיידו שטחי הכתלים בסיד ועפר והן ישוו אותו ג\"כ במשקולת: וציירים. המציירים והן אשר יחוקקו. הצורות בגוף הכותל ואלו ג\"כ יצטרכו למאזנים: \n"
+ ],
+ [
+ "יד קורדום מאחריו. הוא אשר יצא מלהב הקורדום חוץ מן הנקב וא\"ר יוסי שמה שיותיר על טפח הוא טהור וטפח הסמוך לברזל טמא ות\"ק אומר ג' אצבעות לבד הוא אשר יטמא ממנו ואין הל' כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "פרגול. הוא המחוגה אשר יעשו בו העיגולים ויד הפרגול הוא שוק המחוגה: ויד מקבת של מפתחי אבנים. הוא עץ עם ברזל אשר יעשו בו פתוחי אברם: \n"
+ ],
+ [
+ "צמרים. מוכרי צמר: והמקור. הוא הכלי אשר ינקרו בו הרחים: ומעצד של לגיונות. הוא כלי מכלי הרוצחים על תמונת קופיץ ולו נצב מעץ וראשו עגול ושמו המפורסם אצלנו טבריזי\"ן וכל מה שקדם מן הגדרים בחוטי המאזנים הן החוטים אשר יתלו בהן המאזנים אשר יחזיק בהן האדם בידו בעת שישקול אולם החוטים אשר יתלו בהן הכוסות כל אחד מהן באיזהו ארך שיהיה הם חבור: \n"
+ ],
+ [
+ "כל היד אשר בזאת ההלכה הוא הנצב אשר יחזיקו ביד בשעה שיכו או שיפסלו. וידוע שקורנס של זהבים אטום משני צדדיו ושל נגרין פתוח מצדו האחד: ודרבן. שם הברזל אשר בקצה העץ ששמו מלמד הבקר. ואמרו שירי דרבן שארית העץ אשר יקרא מלמד וכבר ביארנוהו במקום אחר: ובדידי הוא אשר יחפרו בו סביבות האילן לקבץ המים בעת ההשקאה ושם היחיד הוא הבדיד: ונכוש. הוא הפטיש אשר ישברו בו האבנים ובן פטיש הוא הפטיש הקטן: וקורדום. של ביקוע הוא אשר יבקעו בו העצים: ושל עדיר. אשר יחפרו בו הארץ לזריעה: ומסתת. אשר ישוו בו האבנים ויבדילו אותן: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שחרחור שם הברזל אשר בקצה המרדע: ומגריפה של בעלי בתים. הוא המגרף אשר יניעו בו המאכל: ושל סיידים. יש להן מגריפה יניעו בה הסיד ואמרו אם רצה לקיים טמא רצה בו אם ירצה להיות זה הבית יד יותר ארוך מזה הגדר הנה הוא מכלל מה שיעזרו בה ויטמא בהטמאות הכלי וכן יטמא הכלי בהטמאותו: ומשמש. האור. כגון יד שפוד ואסכלאות הנה הם ואפילו היה הבית יד שלהן בתכלית האריכות הנה הן יטמאו כי האדם צריך להם להתרחק בו מן האש. והשרש בזה כולו שכל מה שיעזרו בו בשימוש הכלי הנה הוא יטמא בהטמאות הכלי מאומרו ית' בתנור אשר הוא בכלל הכלים וטמאים יהיו לכם ובאה הקבלה לכם לכל שבצרכיכם לפי מה שהתבאר בפרק ה' מזאת המסכתא: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בתחלת מאמרנו ובפרק השני מזאת המסכתא שרש טומאת כלי זכוכית ושהוא מדרבנן: ואסקטולא. הוא כמין קערה ובלע\"ז שקודיל\"א והוא מן הלוח אשר יעשו בו מיני המתיקות וכבר אמרו אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ומדרך כלי הזכוכית והחרס יעשו בשולי הכלי שפה עגולה יהיה גבהה כמו אצבע לישב הכלי ישיבה מתוקנת והוא דומה למזרק קטן והן שולי הקערה וכאשר נשבר כלי זכוכית ונשארה זאת השפה עם השולים אם הכינו להשתמש בהן וגרר במגירה מה שהוא סביב השפה עד שהסיר ממנו תורת שבר כלי אז תטמא ושם המגירה שופין תרגום ואכות אותו טחון ושפית יתיה בשופינא (דברים ט׳:כ״א): \n"
+ ],
+ [
+ "אספקלריא. הוא המכסה אשר יעשה לראות מאחוריו והוא אצלי מלה מורכבת ספק ראיה וזה שיראה אחורי המכסה שהוא מזכוכית או מן בלא\"ר או מן דבר ספירי לא יראה במקומו האמתי כמו שהתבאר בחכמת המבטים וכן לא יראה על שיעורו האמתי ויקראו החכמים המכסה הבהיר מאד אשר לא יסתיר דבר מאחוריו אספקלריא המאירה ואמר על צד המשל בהשגת מרע\"ה לאלהות שהוא השיג הבורא ית' על תכלית מה שאפשר האדם מאשר הוא בחמר ההשגה שישיגהו כמו שאמר ית' מזה כי לא יראני האדם וחי לפי מה שהתבאר בפרקי אבות אמרו כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה וכבר יצאנו מכוונת ההלכה אבל ביארנו ענין זה: ותמחוי. הוא שם הכלי אשר יאכלו בו: ותרווד. הוא כף ותמונת הכף שגבה גבנוני וכאשר יניחו אותו על דבר פשוט כמו השלחן יתגלגל לצדדין והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "שליש ברובו. שהוסר מן המקיף עצמו ויהיה שליש הגובה [ברוב היקף]: ובעץ. הוא הבדיל ואין הלכה לא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "צלוחית. כלי גבוה השפה ולו צואר צר וזה הצואר הוא אשר אמר בכאן פיה ואחר שהוסר הצואר ישאר הכלי בשפה גבוהה ואם היתה צלוחית זאת של פלייטון הוא המושק\"ו או משאר מיני הבושם הנה היא טהורה לפי שאינה ראויה לדבר כי כאשר ישים האדם ידו להריח בו ישרטו ידיו ואמרו מפני שהיא סורחת את היד החי\"ת היא תמורת הכ\"ף כאילו אומר סורכת: לגינין. קבוץ לגין: כבשים. לשום בו הדברים הכובשים כמו החומץ והיין שלא יצטרכו לו בכל עת: וכבר בארנו אפרכס בסוף י\"ד מזאת המסכתא שהוא כלי ישימו בו החטים ויצא מתחתיו מעט מעט ירצה באמרו אפרכס של זכוכית שהוא כלי על זו התמונה וצר מלמעלה ורחב מלמטה וכאשר ישימו בו דבר לח יצא ממנו ולזה הוא טהור לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלים כמו שנזכר וממה שהתבאר בתוספ' דכלים ששידה תיבה ומגדל של זכוכית כאשר היו מחזיקים מ' סאה בלח הנה הן טהורין ולא יקבלו טומאה כמו שאם היו של עץ ומה שזולת אלו שלשה המינים מן מקבלי כלי זכוכית הנה הן טמאים ואפילו היו בתכלית הגודל ודע זה: אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה. אמרו נכנסת בטומאה ויצאת בטהרה שתחלתו אבות הטומאות וסוף דברו ממנו טהורה דאמרו ואפרכס של זכוכית טהורה: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה כלים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..536458051e7ec0b839a03fb4af9db3d873f67fdf
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,249 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Makhshirin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה מכשירין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": {
+ "Introduction": [],
+ "": [
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים שהאוכלין כולן לא יטמא מהן דבר אלא אחר בלילתו באחד משבעה משקין ולזה שני תנאים האחד שיבלול אחר עקירתן מן הקרקע והאחר שיבלול ברצון לא שיבלל בלא כוונה ואם נבלל בלא כוונה ונתרצה לו תהיה מוכנת לטומאה וזה שאמרו (ב\"מ דף כב:) יותן דומיא דכי יתן מה יתן לרצונו אף יותן לרצונו ולכן בלילתו אחר עקירתו הכרחי משום אמרו (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על וגו' ולמדנו מזה כי שום זרע לא יטמא כשאינו בלול וידוע כי כל צמח אי אפשר לו שלא יבלל בעת צמחו וכשיבללו האוכלין על התנאים שהתנינו נקראי' מוכשרי' רוצה לומר שהם מוכנים לטומאה והמשקה אשר יבלול אותם יקרא מכשיר ומכניס עוד במשנה על הענין הזה ר\"ל שהמשקה הזה כבר הכשיר הזרעים או יכשיר אותם כשיפול עליהם שהוא כל זה תחת דיבור השם יתברך וכי יותן מים על זרע באמרו הרי זה בכי יותן ר\"ל שהוא מכשיר ומבואר הוא כי הדבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון לפי שהטומאה עם ההכשר באין כאחת אמנם אנו מצריכים המשקה לרצון כשקדם לבדו להכין הזרעים לטומאה ואחר כך יבא הדבר המטמא והוא אמרו וכי יותן וכו' ואח\"כ ונפל מנבלתם עליו וכו': \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו ב\"ש שכיון שכוונתו שיפול מה שיש בה מן המשקין כל מה שיפול ממנו בענין זה הוא מכשיר את האוכלין ומהמשקה הנשאר באילן מכשיר ג\"כ וב\"ה אומרים כי הנשאר באילן אינו מכשיר את הזרעים כשיגע בהן בעת הרעדת האילן לפי שבעת שהרעיד האילן היתה כוונתו שלא ישאר בו דבר מן המשקים הילכך מה שנשאר שם אינו לרצונו וזהו ענין אמרו מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו: \n"
+ ],
+ [
+ "אין ספק כי הירקות והזרעים טופחין במים היורד עליהן וג\"כ במים אשר ישקום תמיד וכשהם הזרעים והירקות תחת האילן או תחת הסוכה והרעיד האילן ההוא להפיל פירותיו או הסוכה ההיא להפיל הפירות שעל גבה ונפלו אותן משקין על אותם זרעים וירקות ונבללו אין מחלוקת בין ב\"ש ובין ב\"ה שכבר הוכשרו לפי שהוא ידוע כי בללו והורצה לו בלילתם אמנם חלקו במרעיד אילן על אילן שני שתחתיו זרעים וירקות ונפל מן האילן השני אוכלים בזרעים ובירקות ההם ובא רבי יוסי ואמר טעם ב\"ה כמו שאתה רואה: \n",
+ "וחלי קופרי. כנוי: \n",
+ "וטבעון. שם מקום: \n"
+ ],
+ [
+ "דברי ב\"ה חוששין אנו. בתמיהה. פי' שהם אמרו לב\"ש לטעמיכם מי שנער קלח אחד יוכשר הקלח ההוא ונאמר שמא יצא מן העלה לעלה. והשיבום ב\"ש שהקלח אחד על כן לא נחוש לו ואגודה קלחים הרבה ואמרו להם ב\"ה והרי המעלה שק מלא פירות שהם חלקים נפרדים ואין אנו אומרים שמא ירדו המים מצד העליון לתחתון ויהיה הפירות התחתונים נבללין ברצון עם היות השק הכולל הפירות בהיות האגודה כוללת הקלחים ומאמר ר' יוסי התחתון טהור ר\"ל אינו מוכשר כי הרבה אומרים במסכת הזאת טמא בעבור מוכשר וטהור על הדבר שאינו מוכשר: \n",
+ "וטעם ר' יוסי שאומר שלא נתכוין שיבלל השק התחתון אבל נתכוין להגן בו השק העליון שלא יבלל ונמצא בלילת התחתון שלא לרצון והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "הממחק את הכרישה. מי שמקנח הכרתי מבלילה שעליה והוא מחובר לקרקע או נפל עליו שלא לרצון או מי שסוחט שערו בבגדיו לנגבו כל מה שיהיה שותת מן המים בעת הסחיטה או הניגוב מכשיר לפי שהוא נתכוין לירידת המים ההם וכל מה שנשאר שם בשער או בכרתי וכיוצא בו אינו מכשיר לפי שלא היתה כוונתו שתשאר בו בלילה והלכה כר' יוסי לפי שהוא לטעמייהו דב\"ה הקודם: \n"
+ ],
+ [
+ "הרבה שעושין אצלנו בבחינת הפולין הטחונין רואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחין בו נודע שיתבשל מהר כי היותו מקבל הלחות במהרה אות על פתיחת נקביבותו: ורבי שמעון אומר כי הלחות ההוא הוא מזיעת האדם. ועוד יבאר כי הזיעה אינה מכשרת וחכ\"א כי הלחות ההוא הוא מהבל הפה וכל מה שיצא מן הפה מכשיר לפי שהוא מתולדות המים כמו שעתיד לבאר ואין הלכה כרבי שמעון: ",
+ "סיקרין. מציקין ומתגברין וכבר הקדמנו העיקר כי מתנאי ההכשר שיבלל הדבר בכוונת בעליו לבלול אותו ולא שיבלול אותו באונס והוא אינו רוצה בעצם הבלילה אבל אם איפשר להשלים כוונתו בלא בלילה היה עושה כן: ",
+ "ושיבולת הנהר הוא שפיכת המים הידוע אצל העם עד\"ף אלוא\"ד מלשון (תהילים ס״ט:ט״ז) אל תשטפני שבולת מים וגו'. זה מאמר כולו מבואר: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבתים אשר הם במקומות השפלים מן הקרקע וג\"כ המערות ונקרות הצור הם עשויין להזיע ואפי' אין שם מים. והודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה ואפי' אם היה משקה הבית טמא הזיעה ההיא טהורה ואינה מכשרת וכן זיעת האדם אינה משקה ועל כן היא טהורה ואפילו שתה משקין לפי שאינם אותם המשקים שיצאו מגופו: וכבר ביארנו פעמים כי הבא ראשו ורובו במים שאובין טמא ופוסל את התרומה ועוד נבאר טעמו בסוף זבין ועל כן כשבא במים שאובים ונטמא כמו שזכרנו להתערבות הזיעה עם המים שאובין אשר על שטח גופו על כן כשיתנגב מן המים שאובין ואח\"כ יזיע זיעתו טהורה: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא כי הדלף הדולף מן המרחץ שהוא מימי המרחץ על כן כשיהיו המים טמאין יהיה הדלף טמא וכשנכנס בדבר למרחץ ונבלל זה ברצונו הוא וכבר הוכשר כי מן הידוע יבלל בהכרח ושאר המאמר פשוט הוא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בי\"א של כלים שכלי מתכות שנטמאו ואפילו התיכן פעמים רבות כשיחזור ויעשה מהם כלים חזרו לטומאתן הישנה עד שיטהרו בהזאות שלישי ושביעי ובטבילה ופירוש בללו ערבו בהתוך: \n",
+ "גסטריות. הן כמין קדרות ושוליהן שטוחין ויתקבץ בהן שתן העובדי כוכבים ושתן ישראל או המימות ששופכים העובדי כוכבים והישראלים וידוע שהעובדי כוכבים כזבים לכל דבריהם ועל כן המימות אשר הם שופכין הן טמאים ומי שפיכות הן המים אשר שופכין אחר שנשתמשו בהן והן בחזקת טומאה לפי שהן מים מזוהמין ומים טמאין ואמר כי כשקדמו מי גשמים ונתקבצו במקום ואחר כך נשפך בהן איזה שיעור שיהיה ממי שפיכות הכל טמא לפי כשיפלו ממים טמאים אלו משקל טיפת חרדל בחבית של מים נטמא הכל ואמנם הולכין אחר הרוב כשקדמו מי שפיכות ורבו עליהן מי גשמים: \n"
+ ],
+ [
+ "הטורף גגו. הרוחץ גגו וידוע שהמי' הנוטפין מן הגג אחר רחיצתו או מן הבגד שהן מי שפיכות ורצה להודיענו איך נדע כי רבו מי גשמים על מי שפיכות וכבר ביארה בתוספתא איכות זה מקום מחלוקת ר' יהודה וזה כי ת\"ק אומר כשתהיינה הטיפות הנוטפות קטנות ואח\"כ ירדו גשמים וגדל שיעור הנוטפות כבר רבו מי גשמים ור' יהודה אומר כי אפי' אינם גדולות אלא שיש בין הנוטפת האחת וירידת הנוטפת השנית זמן ואח\"כ ירדו גשמים ונעשו הנוטפות תכופות אז רבו מי גשמים ואין הל' כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמבטי קטנה. הוא צנור קטן בלשון ערבי אל אבון שיורד בו המים במרחץ וכשהוא קטן ויש שם מלך שבעבור המלך יחמו אותו בכל יום מותר לרחוץ בו מיד ואע\"פ שרוב העיר ישראל ואין הלכה כר' יהודה וכבר ביארנו באבות (פ\"א) ששם המלוכה רשות: \n"
+ ],
+ [
+ "רוצה לומר כשימצא ירק נמכר במוצאי שבת והעיקר אצלינו כי כל מה שיעשה בשביל ישראל ואין בו פרסום גדול כשנעשה בשבת כגון חפרו לו קבר והביאו לו ארון כמו שנתבאר במסכת שבת (דף קנא.) מותר למוצאי שבת אמנם אחר שימתין בכדי שיעשו ועל כן ימתין בכאן לירק הזה כדי שיבואו ממקום קרוב אחר מוצאי שבת ואז תהיה מותר באכילה וטעם הדין הזה הנשרש אצלינו והוא ימתין בכדי שיעשו הוא מה שאספר לך וזה כי כשראינו או ידענו כי הדבר הזה אשר עשה העובד כוכבים בשבת עשה אותו בשביל ישראל אסרנוהו שיהנה בו עד אחר מוצאי שבת ושימתין בכדי שיעשו בו אחר השבת שיעור מה שנעשה בשבת לפי שאנו חוששין שמא הישראל רמז לעובד כוכבים ועוררו לעשות הדבר הזה בשבת כדי שימצא אותו מזומן למוצאי שבת וכאשר נאמר שאי אפשר לו שלא ימתין בכדי שיעשו לא ירמוז אליו שיעשה בשבת בשבילו בלבד לפי שאין לו תועלת בזה כיון שאי אפשר לו שלא ימתין וכיון שכן ימתין הוא עד מוצאי שבת וירחיק המעשה ההיא מתחילתו וזה כולו מנוסה באמירה לעובד כוכבים שהיא אסורה משום שבות והבן התעודה הזאת שהיא טובה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים. לענין שמותר לו לאכול נבלות ומותר לנו להאכילו שאר איסורין: \n",
+ "ואם רוב ישראל ישראל. לענין שמחזירין לו אבדה כישראל: \n",
+ "מחצה על מחצה ישראל. לענין נזקין כי אם הזיק שורו ישלם חצי נזק כישראל אבל לשאר דברים הוא ספק בשלשה פנים ונדון בו להחמיר מי שהרגו אינו נהרג ואם קדש אשה היא אשת איש וצריכה גט מספק ואם בא עליה פסלה לכהונה ולא יהיה כישראל לכל דבר להקל ולהחמיר עד שיטבול לשם גירות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר לך בב' מבבא מציעא (דף כא.) שהמוצא מציאה חייב להכריז: \n",
+ "פת עיסה. עיסת הבית ר' יהודה סובר ערוב טוב הקמח ורעתו וקיבר הוא המורסן: \n",
+ "וענין אמרו הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה במה שנודע מעניינה אם הם אלה הרוב חברים יהיה פתם טהור או עם הארץ יהיה פתם טמא ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל כשהם רוב הטבחים ישראל הבשר הוא בשר שחוטה וכשהם עובדי כוכבים הוא בשר נבלה ומטמא כי הדברים האלה הם לענין טומאה וטהרה לבד אמנם לענין האכילה אסור לאכלו באיזה ענין שיהיה לפי שהעיקר אצלינו בשר הנעלם מן העין אסור אלא אם היה לו בו טביעות עינו ויכירהו ואז יהיה מותר לאכלו אחר ההעלמ': "
+ ],
+ [
+ "כשרוב העם מכניסין לבתיהם הפירות אינם מביאין אותן עד שיוציאו מהן המעשרות משום שכיון שיכנסו לבית נקבעו למעשרות ואין מותר לו שיאכל מהן עד שיעשר כמו שביארנו במס' מעשרות (פ\"א מ\"ה) ועל כן יוציא מהן מעשרות ואז יכניסם לביתם ומה שיפול מהם בדרך פטור מן המעשר לפי שהוא בחזקת מעושרות אבל אם הביאם למכור בשוק מביאם טבל לפי שאוכל מהן עראי על כן הן בחזקת טבל וחייבין במעשרות וכבר ביארנו במס' דמאי (פ\"ג) שהדמאי הוא הדבר המסופק חייב בתרומת מעשר ומעשר שני לבד וזכרנו סיבת זה וכבר ביארנו פעמים בסדר זרעים שרבי מאיר לבדו הוא שאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות על כן הפירות אשר ביד העובד כוכבים הן טבלין וחייבין במעשר ודאי וחכ\"א דנין אותו דמאי בעבור הישראל לבד שפירותיו חייבין במעשר ואנחנו מסופקים אם עשר אם לא עשר אבל אילו היה כל האוצר של עובד כוכבי' היה פטור מן המעשרות כמו שביארנו במקומו מן הסדר הזה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים בספר זה בסדרים הקודמין כי מה שמוציאין בשנה ראשונה של שמיטה ובשנית ובד' ובה' הוא מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני ובשנה השלישית והששית מוציאין מעשר עני תחת מעשר שני והוא אמרו ית' (דברים כ״ו:י״ב) כי תכלה לעשר וגו' ודיני פירות שנת ז' ידועים ורובם לשון משנה וכבר ביארנו במקומן ואמרו מחצה למחצה להחמיר ר\"ל שאם היה העירוב בין פירות השנה הג' והב' אשר לפניה או לאחריה או בין הפירות הו' והה' ראוי שיוציא מן הפירות ההם מעשר ראשון התמידי ואחר כך מעשר שני כי מעשר עני אין בו קדושה ומעשר שני קדוש וטעון הבאת מקום כמו שביארנו במקומו ואם היה העירוב מחצה למחצה בין הפירות שביעית והשנה אשר לפניה או לאחריה התערובות ההוא ידונו בו דין פירות שביעית ויאכל בקדושת שביעית: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמרו שק מלא פירות. ר\"ל זרעים כי רוב הזרעים מושכין המים וכ\"ש החטה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "הג' משקין אלו דקי העצם שוקעין בחרס הכלי. ושאר כל המשקים ר\"ל שאר שבעה משקים עבי העצם ועל כן אין להם הכשר בפליטתם: קטניות כגון פולין ואפונים וכיוצא בהן ואין הלכה כרבי נחמיה: \n"
+ ],
+ [
+ "הדבור הזה הוא ביין טמא וכן הדין לענין ההכשר שיהיה הפת נילוש בא' מן המשקין אשר אינן מכשירין והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "טננו. מטפיחין והטמנה יטמין בחול כדי שיטפיח הדבר ההוא הטמון וזה לשון בלי מפורסם אצלנו וענין אמרו מחמת הסלע מחמת (העריבה) [הקרקע] שיתלחלחו מן הלחלוחית אשר בעצם הקרקע ובעצם החרס: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים שענין משקה טופח באיזה מקום שנא' הוא שיהיה באותו דבר לחלוחית בענין שכשיגע בו האדם ילחלח ידו. ומרבץ גרנו ירבץ הגורן במים וישים בו החטה וטעם היות בעל החטה הזאת שמח בבלילתו לפי שיסורו האבנים ממנו ויהיה קמחו לבן והלכה כרבי שמעון ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "פקק את הצנור. סותם הצינור כדי שלא יצאו המים מן הגג אלא שיתקבצו וירחצו הזיתים ופירוש אם חלחל שינענעם בידו ויחבטם במים וכבר קדם לך דבורם ברביעי ממקואות היו צרורות מתחלחלים בתוכו פירוש מתגלגלין בו והענין אחד ועיקר דעת רבי יהודה כי השמחה בדבר בלי כוונה אינו במקום כוונה עד שיהיה שם מעשה לרצון עוזר השמחה ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אם הפכו שקיהם במים אז יהיו המים אשר בתוך השקים בכי יותן ואם יגיעו בהן פירות הוכשרו לפי שהמים ההם היו ברצון וכן הדין במים שברגליו וברגלי בהמתו כששמח ור' יהודה הוא אשר אומר כי המים העולים ברגלי בהמה טמאה לעולם מכשירין וכן מבואר בתוספתא ואין הלכה כרבי (עקיבא) [יהודה]: \n"
+ ],
+ [
+ "גלגלים הם המסבבים אשר בעגלה אשר דשין בה ונושאין עליה משא וכלי הבקר המחרשות וכיוצא בהם: \n",
+ "בשעת הקדים. בזמן החמה: \n",
+ "בשביל שיחוצו. כדי שיסתמו סדקיה לפי שעץ בימות החמה יסדק וכששורין אותו במים נסתמין אותן בקעים ופי' הרי זה בכי יותן לפי שהמים ההם הנתלים בהם הם ברצונו וכשנוגעים בהם פירות ברצונו ג\"כ הוכשרו ועיקר הענין הזה בכל המסכת הזאת הוא שהכלי כשנבלל שלא ברצון אע\"פ שנגעו בפירות ברצון אינן מכשירין כיון שהבלילה הזאת מעיקרא לא היתה ברצון אבל אם נבלל הכלי ברצונו גם הם מוכשרים וכדין בלילת הכלים כך דין בלילת האדם עצמו או הבהמה גם כן כשהיתה ברצון אז היא מכשרת: \n",
+ "ופי' אמרו בשעת היחף כשיגעה הבהמה מן ההליכה והשיגה עיפות ויגיעה וזה החולי מחולי הבהמות נקרא בערב אל (חס\"א) [חכ\"א] ופירוש יחפות ובשעת הדישה עד שתיגע הבהמה מהדישה והיא ג\"כ אז כואבת מרגליה וכשהיא הבהמה בענין זה אינה צריכה מחשבה שיודחו רגליה אלא לעולם מים שברגליה ברצון הוא לפי שהיא בשעה זו יועיל לה תערובת המים כדי שתסור יגיעתה ובעבור היות הדבר על הרוב בכוונה על כן נאמר לעולם טמא אפי' לא חשב וכבר ביארנו בתחלת המס' הזאת שהוא אומר טמא וטהור בעבור מכשיר ואינו מכשיר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מכונן. מלופף ותנא קמא סבר שצריכה לפי שיעור גדלה וקטנה וכששם החבית תחת צנור אין ספק שהוא נתכוין שיזולו המים בתוכה ואפשר שיזולו בתוכה לבד ולא תבלל מבחוץ ועל כן מים שבאחריה ובחבל אינן בכי יותן: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שמשקין טמאים מטמאים לרצון ושלא לרצון על כן אמר אפי' היה האדם הזה אב הטומאה כי המים השותתין מגופו אינן מכשירין כיון שירידת הגשמים הם שלא לרצון אמנם אם נער גופו שיסיר מה שעליו מן המים ההם הנתזין ממנו מכשירין כיון שכוונתו שיסירהו כמו שקדם ודוגמת זה בתחלת המס' באילן: ",
+ "ולהקר. לקרר גופו: ",
+ "ולידוח. לרחוץ אם היה האדם ההוא טמא המים הנשפכים עליו משקין טמאים ואם הוא טהור הן מכשירין כשיגעו בהן פירות ברצון כמו שביארנו: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ממה שהקדמנו: \n"
+ ],
+ [
+ "החבית הזאת היא מלאה פירות וב\"ש אומרים שצריך לשבור החבית ואז יהיו הפירות בלתי מוכשרין בעבור היות המים שנפלו עליהם בלי רצון וכיון שידע סלקם בבת אחת ביותר מהירות שאפשר לו אבל אם הוציא ממנה המים ראשון ראשון כבר עברה בלילה ברצון וב\"ה אומרים יוציא ממנה המים בלבד ואמרו והם טהורים ר\"ל בלי מוכשרים: \n"
+ ],
+ [
+ "הניתזין. הניצוצות אשר ניתזין מהן בירידת הנוטפין והצפין המים אשר ירבו וישפכו על פניה אחר שנתמלאת מן הנוטפין אמנם המים נכנסו בתוך הכלי ב\"ש אומרים כיון שלא שפכה במקומה כשמצא בה הנוטפים אבל נשאה במימיה כבר נרצה לו היות המים בה אותו הזמן ועל כן הרי הוא בכי יותן וכשישים פירות בעריבה ההיא אחר ששפך המים מתוכה או קודם לכן הוכשרו וב\"ה אומרים כיון שנשאה במימיה לשפכן ולא להניחן שם אינן בכי יותן אבל כשהניח העריבה הזאת בכוונה כדי שיתרבצו בה הנוטפין הרי המים הנאספים בה בכי יותן ואפילו נטלה לשפכה (לדברי הכל) [לר\"ה]: \n"
+ ],
+ [
+ "שמור עיקר זה והוא שהפירות שנבללות במבוע מים או במקוה מים לא הוכשרו לטומאה בעוד שהם במים ההם עד שיצאו המים ממקום קבוצם או ממבועם ויפלו בהם הפירות או יפלו עליהם בכוונה ואז הן מוכשרין וזה לשונו בסיפרי יכול אפילו הן הפירות בבורות שיחין ומערות יהיו מוכשרין תלמוד לומר בכל כלי יטמא ואמרו עוד מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף אני ארבה את שמלאן לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים שהן תלושין מן הקרקע ומוציא את שבבורות ושבשיחין ושבמערות שאינן תלושין מן הקרקע ומשום זה העיקר אמרו בכאן כי צנון שבמערה נדה מדיחתו והוא טהור לפי שלא הוכשר כל זמן שהוא בתוך מי המערה עד שיצא ואפילו משהו ממי המערה ואז יהיה הקצה שיצא ממנו מוכשר בבלילה אשר עליו לפי שהמים שעל הצנון נתלש מן הקרקע ואז יטמא הצנון ההוא בנגיעת הנדה וזה הטעם עצמו בתורמוסים שבקופה לפי שהאיש הזה הטמא כשמעלה הקופה הוכשרו התורמוסין ונטמא מהם כל מה שנגע בקופה בעבור היות הקופה טמאה והיא הראשון לטומאה במגע הטמא הזה אשר נשאה מן המקוה ושאר כל התורמוסין טהורין לפי שהן תורמוסין של חולין ולא נמצאו בחולין שלישי כמו שביארנו בשני של טהרות: \n"
+ ],
+ [
+ "יתחיל מן ההלכה הזאת שטבילת ידים אינה צריכה כוונה וכבר העמיד הש\"ס ההלכה הזאת בפירות חולין אמנם אם היו פירות מעשר או מה שהוא יותר קדוש מן המעשר אינו אפשר לו בלתי שיתכוין לטהר ידיו או ישארו בטומאה ואע\"פ שהטבילן במים כיון שלא נתכוין דומיא דטבילת כל גופו שהיא צריכה כוונה כמו שביארנו בחגיגה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בתחלת הסדר שכלי חרס אין מקבל טומאה אלא מאב הטומאה בלבד או במשקין טמאין ושמגע טומאה נקרא כלי ראשון לטומאה בעבור היותו נוגע באב מאבות הטומאה וידוע ממה שביארנו שם כי אפילו המשקים אשר מטמאים בשני יטמאו הכלים ואמר בהלכה הזאת כי כשפשט האיש הזה אשר הוא אב הטומאה את ידו ונגע בקדרה הזאת שהיא טמאה ואע\"פ שהיא בתוך המקוה לפי שנטמאה במגעו ולא נטהרה בעמדה במקוה מחמת המים אשר בתוכה כי הוא חוצץ כמו שנתבאר בעשירי של מקואות ואם היה זה שפשט ידיו ונגע בקדרה הזאת בתוכה מגע טומאות ר\"ל ראשון אז היא טהורה והסבה בזה כי הוא אינו מטמא אותו במגעו כמו שהוא עיקרנו אכן יטמא משקין שבתוכה ואותן משקין יטמאו הקדרה כמו שנתבאר בח' של פרה וזהו אילו לא היתה בתוך המקוה אבל בעבור היותה בתוך המקוה לא יטמאו מים שבתוך הקדרה ואפילו נגעה בה הטומאה לפי שהמים הטמאים שנכנסו לתוך המקוה נטהרו ואע\"פ שלא נתערבו בו כי המקוה מנען מלהטמא והוא בתוך המקוה והוא אמרו בסבת היותה טהורה ושאר כל המשקין טמאים [שאין] המים מטהרין את שאר המשקין ר\"ל אילו היתה הקדרה הזאת מלאה שאר ז' משקים כגון השמן או הדבש ודכוותהון ופשט מגע טומאות ידו לתוכה אותן משקין הן טמאין והיו מטמאין הקדרה ואע\"פ שהיא בתוך המקוה אמנם בהיותה מלאה מים לא יטמא המים בתוך המקוה לפי שהמקוה מטהר מים טמאים ובמסכת טבול יום (פ\"א) אמרו חומר במשקין משא\"כ במים שהמשקין אין להן טהרה מטומאתן ואין טהורין בגוף ופוסלין את המקוה בשנוי מראה משא\"כ במים וכבר ביארנו העיקר הזה בסוף מקיאות: "
+ ],
+ [
+ "מי שדולה שממלא מים בתעלת עץ או חרס וכיוצא בהם כי המים הנשארים בקילון ההוא אשר מלא בו מכשיר את הפירות לפי שברצון נכנס המים בקילון והוא זה בתוך ג' ימים אחר הדליה אמנם אחר ג' ימים הדבר הנשאר בו אינו מכשיר לפי שאין רצונו שישארו המים באותו כלי יותר מן הזמן הזה ולא היתה כונתו אלא שהקילוח הוא ינגב אחר הזמן הזה ור\"ע אומר כיון שלא נגבו כל לחלוחית שימצא בו ואפילו אחר ל' יום הוא ברצון ואין הלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "המשקין האלו הן שאר ז' משקין כיון שיפול עליהן שמן או דבש ברצון ואח\"כ ירדו עליהן מי גשמים שלא ברצון ורבו מי גשמים על המשקין אותן משקין אינם מכשירין ואע\"פ ששקעו משקים טמאים בגוף העצים אותן עצים טהורין והמשקין טמאים ג\"כ הנכנסים בתוך העצים טהרו ואפילו ירד עליהם מי גשמים במתכוין אותן מי גשמים טהורין ולא נאמר מי גשמים אלו אשר על גבי העצים נתערב בהן המשקין טמאין שבלעו ויהיה הכלי טמא שלא ישרף אלו העצים הבלולין במי גשמים אלא בידים טהורות כדי שלא יטמא מי גשמים שעל גבן ויטמאו אותן משקים התנור בעת ההסק כמו שנתבאר במס' כלים [פ\"ט מ\"ה] וחלק ר\"ש על ת\"ק ואמר כשאנו אומרים שמשקין שבלעו העצים טהרו ואינם מטמאין התנור דוקא כשהיו העצים לחים ותצא לחלוחית מן העץ עצמו בשעת שריפה יותר ממשקין טמאים שבלע אבל אם לא יהיה הדבר כן אז מטמאים אותן העצים התנור בשעת ההסק בעבור יציאת משקין שבלעו מתוכן ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר וכו' בכי יותן. אשר יטבול בו אין ספק כי המים אשר על שטח גופו הוא בכי יותן לפי שהוא ברצונו וכונתו ומי שעבר בנהר המים אשר נבלל בהם אינן בכי יותן כמו שקדם לנו ע\"כ אמר כי כשטבל בנהר ויצאו המים ההם על שטח גופו הן מכשירין ואם עבר אחר כך בנהר אחר המים אשר על שטח גופו אינן בכי יותן וזהו ענין אמרם טיהרו שניים את הראשונים וכן אם דחייהו חבירו אחר הטבילה ונפל במים אותם המים שעל גופו אינן בכי יותן אבל כשחבירו מצחק עמו אז הוא נפילתו למים ובלילתו לרצונו ואינו אנוס בזה וע\"כ מים שעל בשרו בכי יותן:"
+ ],
+ [
+ "העושה צפור. שהוא מנתז מים בזריקתו והם העושים זה הנערים אצלנו מקנים לצחוק ואין הכוונה מהם שיבללו בהם אותו דבר שיבלל בה בעת הצחוק וכן המים אשר ישארו בה עד שנשאר אינו בכי יותן לפי שאין בכוונה השארתו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "שיגובו. בעבור שיגבהו בהתפזרות המים בבללן והלכתא כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "פי' לרחבו. שידע כמה רחבו. ועמקו שידע כמה עמקו ואין ספק כי כשישער הרום בידו או במדה שהוא מתכוין בלילת המדה ההיא או ידו וע\"כ המים הנתנין בידו או במדה מכשיר כשנגעו בהן בפירות בכוונה כמו שקדם ביאורו והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו את שבאבן טהורים שהמים אשר על האבן ההיא אשר בתוך הבור דינו כדין מי הבור שהוא טהור לא יתטמא ולא יכשיר כמו שביארנו אע\"פ שהאבן נראה למעלה משטח המים והדבר הנראה ממנו בלול אין דין המים אשר על החלק היוצא ממנו דין מים תלושים: \n"
+ ],
+ [
+ "שלח. העור בצמרו כמו שמפשיטים אותו כאשר יחבט אותו במטה והוא חוץ למים כונתו בלי ספק הוצאת המים והוא כמו מרעיד את האילן להשיר ממנו משקין שהוא מכשיר כמו שנקדם אמנם כשנחבט והוא בתוך המים אין כונתו יציאת המים מן העור כיון שהוא שקוע במים וא\"ר יוסי כי אז ג\"כ הוא מתכוין שיצא המים הנכנס בגופו עם מה שנתלה בו מן הצואה וע\"כ מכשיר הדבר שיצא ממנו ונתז ואפי' בתוך המים ואין הלכה כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "עקל. הוא מקים בתוך הספינות אשר מתקבץ בו המים שמזדלגין מבקיעות הספינה ויתקבצו בהם מים תמיד ומשוטות בערבי מגאר\"ף ומצודות ורשתות ומכמורות כולן מיני השבכות שצדין בהן החיות ואמרו אם נער בכי יותן ר\"ל כי נעירת השבכה במים מה שינער ממנה הוא בכי יותן לפי שכונתו אז הוצאת מים ממנה וענין אמרו בספינה לצרפה כדי שתתחסם ויסגר בקיעתה לפי שהספינה שהיתה ביבשה תבקע: \n",
+ "ואמרו מסמר לצרפו שיקשהו בעבור כי ברזל כשהלבינוהו באש וכבוהו במים הוא מתחזק ומתחסם והנפחים קורין לזה מקשה וחכמים קורין אותו צריפה וקורין לו ג\"כ חסום: \n",
+ "ואוד. ידוע שהוא אוד של אש: \n"
+ ],
+ [
+ "קסיא של שולחנות. הכסוי שכופין על שולחני המזון כדי שלא יפול במזון אשר על השולחן מים או כיוצא בהן ושיפא של לבנים כסוי שעושין ללבנים שמכסים אותן שלא יפול עליהן מים קודם בשולם ויפסדו: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין ההלכה הזאת כי כשיהיה הכלי טהור ובו משקין טהורים והריק מהם בכלי אחר טמא כל מה שנכנס מהמשקים בכלי התחתון הטמא הוא טמא בלי ספק ואשר ישאר מן המשקים בכלי הטהור אשר יריק ממנו הרי הן טהורין ולא נאמר הרי נתחברו משקים אשר בכלי העליון לדבר השותת אשר הוא עמוד מכלי אל כלי ואותו עמוד הוא נקרא נצוק וזה הטעם אמרו בכאן כל הנצוק טהור: \n",
+ "וזיפים וצפחת. שני מקומות בארץ ישראל שהיה דבשם בתכלית העובי וע\"כ יחבר נצוק שלהן בין המשקין אשר בין שני הכלים וישובו מה שבתוכם יחדיו משקים טמאים: \n",
+ "ומקפה של גריסין ושל פול תבשיל של פולים הטחונין ובלתי טחונין וטעם זה מה שזכר מפני שהיא סולדת לאחוריה פירוש כי כשנפסק הקלוח והריק ידו חזר אותו עמוד השותת אשר היה קצתו במשקין טמאים למשקין אשר בכלי העליון הטהור ויטמא המשקין אשר היה הערוי מהן וזה משום עובי עצמה ר\"ל עובי עצם המקפה הזאת של פולין: \n"
+ ],
+ [
+ "השמר בביאור המשנה הזאת מה שזכרתי לך בהלכה אשר לפניה והוא כי הכלי אשר יריק ממנו טהור ואשר יריק אליו טמא וטעם אמרו מצונן לחם טמא לפי שעמוד המשקה אשר יקרא נצוק יתחמם בהיות קצהו בכלי החם ויעלה ההבל עם הנצוק מתוך הכלי החם הטמא ויחמם המשקה אשר בכלי העליון וע\"כ שב טמא לפי שההבל החם חבר ביניהם והוא עולה מן הטמא אל הטהור ור\"ש אומר כי הענין הזה עצמו חייבנו לומר במי ששפך משקה חם טהור בכלי שיש בה משקה טמא יותר חם ממנו לפי שמן הטמא הזה שהוא יותר חם יעלה הבל רותח עם הנצוק ויוסיף בחמימות המשקה הטהור וזהו פי' אמרו כחו של תחתון יפה משל עליון טמא ואין הלכה כר\"ש לפי שכיון ששניהן חמין ואע\"פ שהתחתון יותר חם מן העליון לא יראה לו פעולה ברורה במשקה אשר שופך ממנו: \n"
+ ],
+ [
+ "לפי שזכר בהלכה אשר לפניה כי ההבל העולה מן הכלי הטמא הוא כמו המשקים טמאים ויטמאנו שנה מה שדומה לזה ואמר כי כשתגיס האשה הטהורה הקדרה טמאה בכף והזיעו ידיה מן ההבל העולה מן הקדרה שידיה טמאות לפי שנגעה במשקין טמאין לפי שההבל אשר בלל ידיה הוא ממשקין טמאין וחלופו כשהיו ידיה טמאות והקדרה טהורה והזיעו ידיה בהבל אותה זיעה היו משקין טמאים לפי שנטמאו בידה ויטמאו כל מה שבקדרה לפי שההבל מחובר בין המשקה ההוא אשר על ידיה ובין מה שבקדרה ורבי יוסי אומר עד שנטף מזיעת ידיה בקדרה ואז תהיה טמאה ואמרו בכאן קדרה טמאה ר\"ל הדבר אשר בקדרה לפי שכבר ביארנו בתחלת המסכתא שמשקין שנטמאו מחמת ידים לא יטמאו כלים אא\"כ תחשוב זיעת היד הנה בהבל כאילו הן משקים טמאים היוצאים מן הטמא ויחושו לו ופירוש אמרו היין שבכף טהור כי אינו מכשיר עד שישימו בכלי ואז יהיה משקה ויכשיר ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כנימה. התולעים הנולדים בזרעים ובפירות ופירוש יש להן מעשה לפי שאם שפכו עליהם המים בכוונה היו מכשירין:"
+ ],
+ [
+ "אגודות. כמשמען. קציעות דבילה של תאנים. השום כמשמעו: \n",
+ "בשביל שימתינו. שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו ואמרו אינן בכי יותן ר\"ל אם ירד עליהן טל אינם בכי יותן ואע\"פ שהוא ידע כי א\"א שלא ירד עליהם טל כל הלילה. ואגודות של שווקים טמאין לפי שהמוכרין מנתזין עליהם מים תמיד והן מוכשרין והידים ממשמשין בהן טמאין וטהורין וע\"כ הן בחזקת טומאה ורבי יהודה אומר כי כשהן לחים אין מנתזין עליהם מים לפי שאין מנתזין מים על הירקות אלא אם עמדו ימים כדי שיראו לחין וכיון שהן לחין אין מתיזין עליהן מים ע\"כ הן טהורין כיון שאינן מוכשרים ואמר ר\"מ כי אע\"פ שהן לחין ואינן צריכין בלילה אעפ\"כ מנתזין עליהן במשקה פה כדי שיסור האבק וע\"כ הן מוכשרין והמחלוקת שבין ת\"ק ור\"מ כי ר\"מ אשר נותן הטעם מפני המשקה הפה אם היה מנהגם שלא יעשו כן הן טהורים ות\"ק אמר כי כולן מוכשרין ועל כן הן בחזקת טומאה באיזה ענין שיהא והלכה כתנא קמא: \n",
+ "והקמחין. הקמח שנבללו חטיו קודם הטחינה וסלתות הוא אשר יוסרו סוביו בהכרח ואז יעשה סולת ובעבור היותו מוכשר והוא בשווקים וכל הידים מחפשין בו וקונים אותו על כן הוא בחזקת טומאה: \n",
+ "וחליקה. חטה טחונה כל גרעין לשנים: \n",
+ "וטרגיס. כל גרעין לשלשה: \n",
+ "וטסני. גרעין חלוק לארבע וזה המין ג\"כ בגריס הנטחן אחר השרייה במים ועושין ממנו הריפות וכיוצא בהם ממעשה קדרה ואמרו בכל מקום שוה הוא אם הם בבתים או בשווקים לפי שגם הם ממשמשין בהן הידים בבלילתן ובטחינתן: \n"
+ ],
+ [
+ "כשהן הביצים אצל מוכרי משקה יגעו בהם וידיהם בלולות במשקה לפי שהן סומכין על קליפתן וכשנגע בהן טמא טימא המשקה אשר עליה והוא מטמא אותה בקליפתה כמו שנתבאר בפ' ראשון של עוקצין ואם הם מוכרין עם המשקה והביצים פירות יבשים אז הן מנגבין ידיהן בעבור הפירות וע\"כ ישארו הביצים בחזקת טהרה. \n",
+ "וכל הדגים בחזקת טומאה לפי שהוא אוכל מוכשר במים והידים ממשמשין בו הטמא והטהור: \n",
+ "ואלתית. הוא מין דגים יחתכו אותו לחתיכות ודג המצרי הבא בקופה דג קטן מאד משימין אותו בקופות והוא מפורסם במצרים וקורין לו אל נחצ\"א וקוליס האספנים מין דגים ועורו רך מאד ונודע אצלנו במערב וקורין לו אל שבוטא וא\"ר יהודה כי אלו הג' מיני דגים הן בחזקת טהרה לפי שאינן מוכשרין כי המים מפסידין אותן והן חיין זמן מרובה אחר צידתן ואז מתים ואינם הווים אוכל עד שהן מנוגבין והן אינן מתיזין עליהם מים וכל הציר בחזקת טומאה לפי שהוא מוכשר לפי שעשיית הציר הוא ע\"י משקה ודגה שם ממין דגים היה מפורסם אצלם בשם הזה ואמרו על כולם ר\"ל כל מה שנאמר בו שהוא בחזקת טומאה לפי שהוא מוכשר נאמן עם הארץ לומר שהוא טהור וזה לעיקר אשר ביארנו בפ' שני של דמאי והיה עם הארץ נאמן לומר פירות האלו לא הוכשרו ור\"א בן יעקב אומר כי הציר אשר נתאמת לנו שהוא טהור ונפל לתוכו מים כבר הוכשר במים ההם המעטים וחוזר חזקתו טמא כמו כל ציר אמנם יהיה הציר טהור כשמוציאין הציר על ידי מלח או על ידי מי פירות שאינן מוכשרין ואין הלכה כר' יהודה והלכה כרבי אליעזר בן יעקב: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הקב\"ה בטומאת משקין (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא ואמרו בסיפרא אין לי אלא מים הטל ויין והשמן והדם והדבש והחלב מנין ת\"ל (שם) וכל משקה אי וכל משקה יכול מי תותים מי רימונים ושאר כל מי פירות ת\"ל מים מה מים מיוחדין שאין להן שם לווי אף אני ארבה הטל והיין והשמן והדם והדבש וחלב שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי תותים ומי רימונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי ואמר אח\"כ בהכשר זרעים לטומאה (שם) וכי יותן מים על זרע ואמרו בסיפרא אין לי אלא לאחר הכשר מים מנין לעשות שאר משקין כמים נאמרו מים למעלה ר\"ל בטומאת משקין ונאמרו מים למטה מה מים האמורין למעלה עשה בהן שאר משקין כמים אף מים האמורים למטה נעשה בהם שאר המשקים כמים הרי שנתבאר לך מכאן כי כל משקה שאין לו שם לווי מכשיר ומיטמא והם אלה הז' משקין לבד אשר מנה ואל תחשוב כי דבש דבורים הוא ג\"כ שם לווי לפי שדבש גרידא שמו ואין צריך לווי אמנם לווי בכאן של דבורים לחלוק בינו ובין דבש צרעים והוא דבש הצרעות וטעם היותו טהור לפי שאינו מיטמא ואינו מכשיר ואמרו מותר באכילה כדי שלא תחשוב שהוא כמו חלב בהמה טמאה שאינו מותר באכילה כיון שהצרעה היא משרץ העוף וההפרש בין זה לזה פשוט לפי שהדבש אינו נולד בגוף הדבורה והצרעה אבל הוא טל ירד על הצמח ומתערב בו כח הצמח ההוא ולחלוחתו יחזור דבש ואוכלין אותו הדבורים ונכנס לאצטומכתם ומה שיותר מובחר תקיא אותו לכוורת ותצפינהו כדי שתמצא אותו עת כריתות הצמחים ואפיסתן במדברות ולא הוצרך לבאר בדבש דבורים שהוא מותר באכילה לפי שכבר נתבאר זה בפסוקים ובתוספתא דשבת (פ\"ט) אמרו מנין לדם שהוא משקה שנאמר (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה מנין ליין שהוא משקה שנאמר (דברים ל״ב:י״ד) ודם ענב תשתה חמר מנין לדבש שהוא משקה שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע מנין לשמן שהוא משקה שנאמר (ישעיהו כ״ה:ו׳) משתה שמנים מנין לחלב שהוא משקה שנא' (שופטים ד׳:י״ט) ותפתח [את] נאד החלב ותשקהו מנין לטל שהוא משקה שנאמר (שם ו) וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים מנין לדמעות העין שהוא משקה שנאמר (תהילים פ׳:ו׳) ותשקמו בדמעות שליש מנין למי האף שהוא משקה שנאמר (ירמיהו ט׳:י״ז) ועפעפינו יזלו מים ואלו כולן אסמכתות והעיקר הלכה למשה מסיני כמו שבארנו פעמים רבות בכוונתי הזאת: "
+ ],
+ [
+ "דם הקזה לשתיה. שיתכוין בדם ההקזה להשקותו לחיות או לאדם שנהג לשתות ומי החלב מי הגבינה הנפרד מן החלב בעת שמשליכין בו הקיבה ושאר הדברים שמעמידין החלב והוא אשר אנו קורין לו בלשון ערבי אלמי\"ק. ומוחל המים השחורים השותתים מן הזיתים וכבר ביארנו בט' של טהרות שר\"ש אומר כי מוחל מי פירות הוא ועל כן לא יטמא ולא יכשיר אלא מפני שיורי שמן שבו ואמרנו שאין הלכה כר\"ש אבל המוחל משקה כמו שאמר ר\"מ והוא כדעת חכמים לפי שהוא כשמן. ואמר השם יתעלה בח' שרצים (ויקרא א) וזה לכם הטמא להביא דמו שיטמא כבשרו ואמרו יכול יכשיר את הזרעים ת\"ל לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר את זרעים: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו מטמאין ומכשירין. ר\"ל שהן משקין והן עצמן טמאין וע\"כ אין צריכין שיקדם להם הכשר וביאר הקב\"ה בזוב הזב שהוא טמא ואמר (ויקרא ט״ו:ב׳) זובו טמא ורוקו בפסוק (שם) וכי ירוק הזב וגו' ומימי רגליו קבלה (נדה דף נה:) נסמך לאמרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טומאתו וגו' אמרו וזאת לרבות מימי רגליו. וש\"ז היא של בריא וכ\"ש של זב. וטומאת דם המת ביארנו בב' מאהלות ודם הנדה בז' של נדה (דף נד:) ור\"א אומר כי ש\"ז אינה מכשרת לפי שהפסוק כבר שללה שם המשקה ושמה לוויה וראב\"ע אומר שדם הנדה אינו מכשיר כמו שאינו מכשיר דם היוצא מן התחתוניות ור\"ש אומר כיון שמת המת יצא דמו מתורת משקה ואין הלכה כשלשתן: \n"
+ ],
+ [
+ "זיעה. בלשון ערב ער\"ק. \n",
+ "ליחה סרוחה בלשון ערב אלקי\"ח ושוה היא אם שותת משטח הגוף או אם יצא ברקיקה: \n",
+ "והראי. צואה: \n",
+ "והדם היוצא עמהם. ר\"ל הדם היוצא עם הליחה הסרוחה או עם הצואה: \n",
+ "ומשקה בן שמונה. ר\"ל שנולד מח' חדשים כל משקה שיצא ממנו מן המשקין הן מכשירין בשלם מן האנשים ואינן מכשירין בילוד הזה לפי שהעיקר אצלנו בן שמונה חי הרי הוא כאבן: \n",
+ "ומי טבריא. הן מים שיש בהן איכות שמשתלשלים בהן כששותין אותם יוצאים המים זכים כמו שנשתו אמנם בעבור יציאתן מבית הרעי אינם משקה וענין אמרו לא מטמאין ואפי' יצאו אלו הליחות מן הזב. ואמרו בזב יכול זיעה וליחה סרוחה והרעי יהיו טמאין ת\"ל זובו טמא הוא הוא טמא ואין אלו טמאין ור\"א אומר כי דם שחיטה בבהמה וחיה ועופות טמאים: \n",
+ "ודם הקזה לרפואה. מטמא ומכשיר והן משקין ואין הלכה כר\"א ולא כרבי יוסי והלכה כרשב\"א שאמר חלב הזכר אינו משקה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאתה שומע בכאן מטמא ואינו מטמא. ר\"ל אם הוא משקה או אינו משקה וכשהוא משקה דינו כדין המשקין מהיותו מכשיר ומטמא עצמו ויטמא כשיצא מגוף טמא וכאשר אינו משקה הוא טהור בכל ענין וטעם לרצון שחולבין אותו בכוונה ומכוונין עליו שיהיה משקה ושלא לרצון שיצא מעצמו בלא חליבה או שנחלב בלא כוונה אבל על דרך שחוק וכיוצא בו ואמרו בזב דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין רצה לומר שהן בתורת משקין שנטמאו בזב בלבד ואינם אבות הטומאות כמו זובו ורוקו כמו שזכרנו בפ\"ק דכלים וכמו שנבאר במסכת זבין (פ\"ה מ\"ז) וכבר נקדם לך בפרק אשר לפני זה כי הדבר אשר שותת מן הענבים והזיתים בלא כוונת סחיטה אינו משקה עד שיתכוין בעליו לאסיפת השתיתה ההיא וישים אותה בכלי ואז תהיה משקה ולפי שאמר ר\"ע בויכוחו זה כי החלבים כולם משקה יצאו בכוונה או בלא כוונה ושם ראייתו בזה כן אין חילוק בין חולב לרפואה או חולב לשתיה ע\"כ אמרו לו זיתים וענבים יוכיחו אשר אין לחלוק ג\"כ בין מי שיוציא מיציהם לשתיה או לרפואה ואעפ\"כ אין מיציהם משקה אלא כשיוצא ברצון והמאמר כולו מבואר ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה מכשירין",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Makhshirin",
+ "key": "Rambam on Mishnah Makhshirin",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8dd997135b665407dc550b3bce7bf141ad06155f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,245 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Makhshirin",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Makhshirin",
+ "text": {
+ "Introduction": [],
+ "": [
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים שהאוכלין כולן לא יטמא מהן דבר אלא אחר בלילתו באחד משבעה משקין ולזה שני תנאים האחד שיבלול אחר עקירתן מן הקרקע והאחר שיבלול ברצון לא שיבלל בלא כוונה ואם נבלל בלא כוונה ונתרצה לו תהיה מוכנת לטומאה וזה שאמרו (ב\"מ דף כב:) יותן דומיא דכי יתן מה יתן לרצונו אף יותן לרצונו ולכן בלילתו אחר עקירתו הכרחי משום אמרו (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על וגו' ולמדנו מזה כי שום זרע לא יטמא כשאינו בלול וידוע כי כל צמח אי אפשר לו שלא יבלל בעת צמחו וכשיבללו האוכלין על התנאים שהתנינו נקראי' מוכשרי' רוצה לומר שהם מוכנים לטומאה והמשקה אשר יבלול אותם יקרא מכשיר ומכניס עוד במשנה על הענין הזה ר\"ל שהמשקה הזה כבר הכשיר הזרעים או יכשיר אותם כשיפול עליהם שהוא כל זה תחת דיבור השם יתברך וכי יותן מים על זרע באמרו הרי זה בכי יותן ר\"ל שהוא מכשיר ומבואר הוא כי הדבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון לפי שהטומאה עם ההכשר באין כאחת אמנם אנו מצריכים המשקה לרצון כשקדם לבדו להכין הזרעים לטומאה ואחר כך יבא הדבר המטמא והוא אמרו וכי יותן וכו' ואח\"כ ונפל מנבלתם עליו וכו': \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו ב\"ש שכיון שכוונתו שיפול מה שיש בה מן המשקין כל מה שיפול ממנו בענין זה הוא מכשיר את האוכלין ומהמשקה הנשאר באילן מכשיר ג\"כ וב\"ה אומרים כי הנשאר באילן אינו מכשיר את הזרעים כשיגע בהן בעת הרעדת האילן לפי שבעת שהרעיד האילן היתה כוונתו שלא ישאר בו דבר מן המשקים הילכך מה שנשאר שם אינו לרצונו וזהו ענין אמרו מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו: \n"
+ ],
+ [
+ "אין ספק כי הירקות והזרעים טופחין במים היורד עליהן וג\"כ במים אשר ישקום תמיד וכשהם הזרעים והירקות תחת האילן או תחת הסוכה והרעיד האילן ההוא להפיל פירותיו או הסוכה ההיא להפיל הפירות שעל גבה ונפלו אותן משקין על אותם זרעים וירקות ונבללו אין מחלוקת בין ב\"ש ובין ב\"ה שכבר הוכשרו לפי שהוא ידוע כי בללו והורצה לו בלילתם אמנם חלקו במרעיד אילן על אילן שני שתחתיו זרעים וירקות ונפל מן האילן השני אוכלים בזרעים ובירקות ההם ובא רבי יוסי ואמר טעם ב\"ה כמו שאתה רואה: \n",
+ "וחלי קופרי. כנוי: \n",
+ "וטבעון. שם מקום: \n"
+ ],
+ [
+ "דברי ב\"ה חוששין אנו. בתמיהה. פי' שהם אמרו לב\"ש לטעמיכם מי שנער קלח אחד יוכשר הקלח ההוא ונאמר שמא יצא מן העלה לעלה. והשיבום ב\"ש שהקלח אחד על כן לא נחוש לו ואגודה קלחים הרבה ואמרו להם ב\"ה והרי המעלה שק מלא פירות שהם חלקים נפרדים ואין אנו אומרים שמא ירדו המים מצד העליון לתחתון ויהיה הפירות התחתונים נבללין ברצון עם היות השק הכולל הפירות בהיות האגודה כוללת הקלחים ומאמר ר' יוסי התחתון טהור ר\"ל אינו מוכשר כי הרבה אומרים במסכת הזאת טמא בעבור מוכשר וטהור על הדבר שאינו מוכשר: \n",
+ "וטעם ר' יוסי שאומר שלא נתכוין שיבלל השק התחתון אבל נתכוין להגן בו השק העליון שלא יבלל ונמצא בלילת התחתון שלא לרצון והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "הממחק את הכרישה. מי שמקנח הכרתי מבלילה שעליה והוא מחובר לקרקע או נפל עליו שלא לרצון או מי שסוחט שערו בבגדיו לנגבו כל מה שיהיה שותת מן המים בעת הסחיטה או הניגוב מכשיר לפי שהוא נתכוין לירידת המים ההם וכל מה שנשאר שם בשער או בכרתי וכיוצא בו אינו מכשיר לפי שלא היתה כוונתו שתשאר בו בלילה והלכה כר' יוסי לפי שהוא לטעמייהו דב\"ה הקודם: \n"
+ ],
+ [
+ "הרבה שעושין אצלנו בבחינת הפולין הטחונין רואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחין בו נודע שיתבשל מהר כי היותו מקבל הלחות במהרה אות על פתיחת נקביבותו: ורבי שמעון אומר כי הלחות ההוא הוא מזיעת האדם. ועוד יבאר כי הזיעה אינה מכשרת וחכ\"א כי הלחות ההוא הוא מהבל הפה וכל מה שיצא מן הפה מכשיר לפי שהוא מתולדות המים כמו שעתיד לבאר ואין הלכה כרבי שמעון: ",
+ "סיקרין. מציקין ומתגברין וכבר הקדמנו העיקר כי מתנאי ההכשר שיבלל הדבר בכוונת בעליו לבלול אותו ולא שיבלול אותו באונס והוא אינו רוצה בעצם הבלילה אבל אם איפשר להשלים כוונתו בלא בלילה היה עושה כן: ",
+ "ושיבולת הנהר הוא שפיכת המים הידוע אצל העם עד\"ף אלוא\"ד מלשון (תהילים ס״ט:ט״ז) אל תשטפני שבולת מים וגו'. זה מאמר כולו מבואר: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבתים אשר הם במקומות השפלים מן הקרקע וג\"כ המערות ונקרות הצור הם עשויין להזיע ואפי' אין שם מים. והודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה ואפי' אם היה משקה הבית טמא הזיעה ההיא טהורה ואינה מכשרת וכן זיעת האדם אינה משקה ועל כן היא טהורה ואפילו שתה משקין לפי שאינם אותם המשקים שיצאו מגופו: וכבר ביארנו פעמים כי הבא ראשו ורובו במים שאובין טמא ופוסל את התרומה ועוד נבאר טעמו בסוף זבין ועל כן כשבא במים שאובים ונטמא כמו שזכרנו להתערבות הזיעה עם המים שאובין אשר על שטח גופו על כן כשיתנגב מן המים שאובין ואח\"כ יזיע זיעתו טהורה: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא כי הדלף הדולף מן המרחץ שהוא מימי המרחץ על כן כשיהיו המים טמאין יהיה הדלף טמא וכשנכנס בדבר למרחץ ונבלל זה ברצונו הוא וכבר הוכשר כי מן הידוע יבלל בהכרח ושאר המאמר פשוט הוא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בי\"א של כלים שכלי מתכות שנטמאו ואפילו התיכן פעמים רבות כשיחזור ויעשה מהם כלים חזרו לטומאתן הישנה עד שיטהרו בהזאות שלישי ושביעי ובטבילה ופירוש בללו ערבו בהתוך: \n",
+ "גסטריות. הן כמין קדרות ושוליהן שטוחין ויתקבץ בהן שתן העובדי כוכבים ושתן ישראל או המימות ששופכים העובדי כוכבים והישראלים וידוע שהעובדי כוכבים כזבים לכל דבריהם ועל כן המימות אשר הם שופכין הן טמאים ומי שפיכות הן המים אשר שופכין אחר שנשתמשו בהן והן בחזקת טומאה לפי שהן מים מזוהמין ומים טמאין ואמר כי כשקדמו מי גשמים ונתקבצו במקום ואחר כך נשפך בהן איזה שיעור שיהיה ממי שפיכות הכל טמא לפי כשיפלו ממים טמאים אלו משקל טיפת חרדל בחבית של מים נטמא הכל ואמנם הולכין אחר הרוב כשקדמו מי שפיכות ורבו עליהן מי גשמים: \n"
+ ],
+ [
+ "הטורף גגו. הרוחץ גגו וידוע שהמי' הנוטפין מן הגג אחר רחיצתו או מן הבגד שהן מי שפיכות ורצה להודיענו איך נדע כי רבו מי גשמים על מי שפיכות וכבר ביארה בתוספתא איכות זה מקום מחלוקת ר' יהודה וזה כי ת\"ק אומר כשתהיינה הטיפות הנוטפות קטנות ואח\"כ ירדו גשמים וגדל שיעור הנוטפות כבר רבו מי גשמים ור' יהודה אומר כי אפי' אינם גדולות אלא שיש בין הנוטפת האחת וירידת הנוטפת השנית זמן ואח\"כ ירדו גשמים ונעשו הנוטפות תכופות אז רבו מי גשמים ואין הל' כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמבטי קטנה. הוא צנור קטן בלשון ערבי אל אבון שיורד בו המים במרחץ וכשהוא קטן ויש שם מלך שבעבור המלך יחמו אותו בכל יום מותר לרחוץ בו מיד ואע\"פ שרוב העיר ישראל ואין הלכה כר' יהודה וכבר ביארנו באבות (פ\"א) ששם המלוכה רשות: \n"
+ ],
+ [
+ "רוצה לומר כשימצא ירק נמכר במוצאי שבת והעיקר אצלינו כי כל מה שיעשה בשביל ישראל ואין בו פרסום גדול כשנעשה בשבת כגון חפרו לו קבר והביאו לו ארון כמו שנתבאר במסכת שבת (דף קנא.) מותר למוצאי שבת אמנם אחר שימתין בכדי שיעשו ועל כן ימתין בכאן לירק הזה כדי שיבואו ממקום קרוב אחר מוצאי שבת ואז תהיה מותר באכילה וטעם הדין הזה הנשרש אצלינו והוא ימתין בכדי שיעשו הוא מה שאספר לך וזה כי כשראינו או ידענו כי הדבר הזה אשר עשה העובד כוכבים בשבת עשה אותו בשביל ישראל אסרנוהו שיהנה בו עד אחר מוצאי שבת ושימתין בכדי שיעשו בו אחר השבת שיעור מה שנעשה בשבת לפי שאנו חוששין שמא הישראל רמז לעובד כוכבים ועוררו לעשות הדבר הזה בשבת כדי שימצא אותו מזומן למוצאי שבת וכאשר נאמר שאי אפשר לו שלא ימתין בכדי שיעשו לא ירמוז אליו שיעשה בשבת בשבילו בלבד לפי שאין לו תועלת בזה כיון שאי אפשר לו שלא ימתין וכיון שכן ימתין הוא עד מוצאי שבת וירחיק המעשה ההיא מתחילתו וזה כולו מנוסה באמירה לעובד כוכבים שהיא אסורה משום שבות והבן התעודה הזאת שהיא טובה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים. לענין שמותר לו לאכול נבלות ומותר לנו להאכילו שאר איסורין: \n",
+ "ואם רוב ישראל ישראל. לענין שמחזירין לו אבדה כישראל: \n",
+ "מחצה על מחצה ישראל. לענין נזקין כי אם הזיק שורו ישלם חצי נזק כישראל אבל לשאר דברים הוא ספק בשלשה פנים ונדון בו להחמיר מי שהרגו אינו נהרג ואם קדש אשה היא אשת איש וצריכה גט מספק ואם בא עליה פסלה לכהונה ולא יהיה כישראל לכל דבר להקל ולהחמיר עד שיטבול לשם גירות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר לך בב' מבבא מציעא (דף כא.) שהמוצא מציאה חייב להכריז: \n",
+ "פת עיסה. עיסת הבית ר' יהודה סובר ערוב טוב הקמח ורעתו וקיבר הוא המורסן: \n",
+ "וענין אמרו הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה במה שנודע מעניינה אם הם אלה הרוב חברים יהיה פתם טהור או עם הארץ יהיה פתם טמא ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל כשהם רוב הטבחים ישראל הבשר הוא בשר שחוטה וכשהם עובדי כוכבים הוא בשר נבלה ומטמא כי הדברים האלה הם לענין טומאה וטהרה לבד אמנם לענין האכילה אסור לאכלו באיזה ענין שיהיה לפי שהעיקר אצלינו בשר הנעלם מן העין אסור אלא אם היה לו בו טביעות עינו ויכירהו ואז יהיה מותר לאכלו אחר ההעלמ': "
+ ],
+ [
+ "כשרוב העם מכניסין לבתיהם הפירות אינם מביאין אותן עד שיוציאו מהן המעשרות משום שכיון שיכנסו לבית נקבעו למעשרות ואין מותר לו שיאכל מהן עד שיעשר כמו שביארנו במס' מעשרות (פ\"א מ\"ה) ועל כן יוציא מהן מעשרות ואז יכניסם לביתם ומה שיפול מהם בדרך פטור מן המעשר לפי שהוא בחזקת מעושרות אבל אם הביאם למכור בשוק מביאם טבל לפי שאוכל מהן עראי על כן הן בחזקת טבל וחייבין במעשרות וכבר ביארנו במס' דמאי (פ\"ג) שהדמאי הוא הדבר המסופק חייב בתרומת מעשר ומעשר שני לבד וזכרנו סיבת זה וכבר ביארנו פעמים בסדר זרעים שרבי מאיר לבדו הוא שאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות על כן הפירות אשר ביד העובד כוכבים הן טבלין וחייבין במעשר ודאי וחכ\"א דנין אותו דמאי בעבור הישראל לבד שפירותיו חייבין במעשר ואנחנו מסופקים אם עשר אם לא עשר אבל אילו היה כל האוצר של עובד כוכבי' היה פטור מן המעשרות כמו שביארנו במקומו מן הסדר הזה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים בספר זה בסדרים הקודמין כי מה שמוציאין בשנה ראשונה של שמיטה ובשנית ובד' ובה' הוא מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני ובשנה השלישית והששית מוציאין מעשר עני תחת מעשר שני והוא אמרו ית' (דברים כ״ו:י״ב) כי תכלה לעשר וגו' ודיני פירות שנת ז' ידועים ורובם לשון משנה וכבר ביארנו במקומן ואמרו מחצה למחצה להחמיר ר\"ל שאם היה העירוב בין פירות השנה הג' והב' אשר לפניה או לאחריה או בין הפירות הו' והה' ראוי שיוציא מן הפירות ההם מעשר ראשון התמידי ואחר כך מעשר שני כי מעשר עני אין בו קדושה ומעשר שני קדוש וטעון הבאת מקום כמו שביארנו במקומו ואם היה העירוב מחצה למחצה בין הפירות שביעית והשנה אשר לפניה או לאחריה התערובות ההוא ידונו בו דין פירות שביעית ויאכל בקדושת שביעית: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמרו שק מלא פירות. ר\"ל זרעים כי רוב הזרעים מושכין המים וכ\"ש החטה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "הג' משקין אלו דקי העצם שוקעין בחרס הכלי. ושאר כל המשקים ר\"ל שאר שבעה משקים עבי העצם ועל כן אין להם הכשר בפליטתם: קטניות כגון פולין ואפונים וכיוצא בהן ואין הלכה כרבי נחמיה: \n"
+ ],
+ [
+ "הדבור הזה הוא ביין טמא וכן הדין לענין ההכשר שיהיה הפת נילוש בא' מן המשקין אשר אינן מכשירין והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "טננו. מטפיחין והטמנה יטמין בחול כדי שיטפיח הדבר ההוא הטמון וזה לשון בלי מפורסם אצלנו וענין אמרו מחמת הסלע מחמת (העריבה) [הקרקע] שיתלחלחו מן הלחלוחית אשר בעצם הקרקע ובעצם החרס: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים שענין משקה טופח באיזה מקום שנא' הוא שיהיה באותו דבר לחלוחית בענין שכשיגע בו האדם ילחלח ידו. ומרבץ גרנו ירבץ הגורן במים וישים בו החטה וטעם היות בעל החטה הזאת שמח בבלילתו לפי שיסורו האבנים ממנו ויהיה קמחו לבן והלכה כרבי שמעון ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "פקק את הצנור. סותם הצינור כדי שלא יצאו המים מן הגג אלא שיתקבצו וירחצו הזיתים ופירוש אם חלחל שינענעם בידו ויחבטם במים וכבר קדם לך דבורם ברביעי ממקואות היו צרורות מתחלחלים בתוכו פירוש מתגלגלין בו והענין אחד ועיקר דעת רבי יהודה כי השמחה בדבר בלי כוונה אינו במקום כוונה עד שיהיה שם מעשה לרצון עוזר השמחה ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אם הפכו שקיהם במים אז יהיו המים אשר בתוך השקים בכי יותן ואם יגיעו בהן פירות הוכשרו לפי שהמים ההם היו ברצון וכן הדין במים שברגליו וברגלי בהמתו כששמח ור' יהודה הוא אשר אומר כי המים העולים ברגלי בהמה טמאה לעולם מכשירין וכן מבואר בתוספתא ואין הלכה כרבי (עקיבא) [יהודה]: \n"
+ ],
+ [
+ "גלגלים הם המסבבים אשר בעגלה אשר דשין בה ונושאין עליה משא וכלי הבקר המחרשות וכיוצא בהם: \n",
+ "בשעת הקדים. בזמן החמה: \n",
+ "בשביל שיחוצו. כדי שיסתמו סדקיה לפי שעץ בימות החמה יסדק וכששורין אותו במים נסתמין אותן בקעים ופי' הרי זה בכי יותן לפי שהמים ההם הנתלים בהם הם ברצונו וכשנוגעים בהם פירות ברצונו ג\"כ הוכשרו ועיקר הענין הזה בכל המסכת הזאת הוא שהכלי כשנבלל שלא ברצון אע\"פ שנגעו בפירות ברצון אינן מכשירין כיון שהבלילה הזאת מעיקרא לא היתה ברצון אבל אם נבלל הכלי ברצונו גם הם מוכשרים וכדין בלילת הכלים כך דין בלילת האדם עצמו או הבהמה גם כן כשהיתה ברצון אז היא מכשרת: \n",
+ "ופי' אמרו בשעת היחף כשיגעה הבהמה מן ההליכה והשיגה עיפות ויגיעה וזה החולי מחולי הבהמות נקרא בערב אל (חס\"א) [חכ\"א] ופירוש יחפות ובשעת הדישה עד שתיגע הבהמה מהדישה והיא ג\"כ אז כואבת מרגליה וכשהיא הבהמה בענין זה אינה צריכה מחשבה שיודחו רגליה אלא לעולם מים שברגליה ברצון הוא לפי שהיא בשעה זו יועיל לה תערובת המים כדי שתסור יגיעתה ובעבור היות הדבר על הרוב בכוונה על כן נאמר לעולם טמא אפי' לא חשב וכבר ביארנו בתחלת המס' הזאת שהוא אומר טמא וטהור בעבור מכשיר ואינו מכשיר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מכונן. מלופף ותנא קמא סבר שצריכה לפי שיעור גדלה וקטנה וכששם החבית תחת צנור אין ספק שהוא נתכוין שיזולו המים בתוכה ואפשר שיזולו בתוכה לבד ולא תבלל מבחוץ ועל כן מים שבאחריה ובחבל אינן בכי יותן: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שמשקין טמאים מטמאים לרצון ושלא לרצון על כן אמר אפי' היה האדם הזה אב הטומאה כי המים השותתין מגופו אינן מכשירין כיון שירידת הגשמים הם שלא לרצון אמנם אם נער גופו שיסיר מה שעליו מן המים ההם הנתזין ממנו מכשירין כיון שכוונתו שיסירהו כמו שקדם ודוגמת זה בתחלת המס' באילן: ",
+ "ולהקר. לקרר גופו: ",
+ "ולידוח. לרחוץ אם היה האדם ההוא טמא המים הנשפכים עליו משקין טמאים ואם הוא טהור הן מכשירין כשיגעו בהן פירות ברצון כמו שביארנו: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ממה שהקדמנו: \n"
+ ],
+ [
+ "החבית הזאת היא מלאה פירות וב\"ש אומרים שצריך לשבור החבית ואז יהיו הפירות בלתי מוכשרין בעבור היות המים שנפלו עליהם בלי רצון וכיון שידע סלקם בבת אחת ביותר מהירות שאפשר לו אבל אם הוציא ממנה המים ראשון ראשון כבר עברה בלילה ברצון וב\"ה אומרים יוציא ממנה המים בלבד ואמרו והם טהורים ר\"ל בלי מוכשרים: \n"
+ ],
+ [
+ "הניתזין. הניצוצות אשר ניתזין מהן בירידת הנוטפין והצפין המים אשר ירבו וישפכו על פניה אחר שנתמלאת מן הנוטפין אמנם המים נכנסו בתוך הכלי ב\"ש אומרים כיון שלא שפכה במקומה כשמצא בה הנוטפים אבל נשאה במימיה כבר נרצה לו היות המים בה אותו הזמן ועל כן הרי הוא בכי יותן וכשישים פירות בעריבה ההיא אחר ששפך המים מתוכה או קודם לכן הוכשרו וב\"ה אומרים כיון שנשאה במימיה לשפכן ולא להניחן שם אינן בכי יותן אבל כשהניח העריבה הזאת בכוונה כדי שיתרבצו בה הנוטפין הרי המים הנאספים בה בכי יותן ואפילו נטלה לשפכה (לדברי הכל) [לר\"ה]: \n"
+ ],
+ [
+ "שמור עיקר זה והוא שהפירות שנבללות במבוע מים או במקוה מים לא הוכשרו לטומאה בעוד שהם במים ההם עד שיצאו המים ממקום קבוצם או ממבועם ויפלו בהם הפירות או יפלו עליהם בכוונה ואז הן מוכשרין וזה לשונו בסיפרי יכול אפילו הן הפירות בבורות שיחין ומערות יהיו מוכשרין תלמוד לומר בכל כלי יטמא ואמרו עוד מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף אני ארבה את שמלאן לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים שהן תלושין מן הקרקע ומוציא את שבבורות ושבשיחין ושבמערות שאינן תלושין מן הקרקע ומשום זה העיקר אמרו בכאן כי צנון שבמערה נדה מדיחתו והוא טהור לפי שלא הוכשר כל זמן שהוא בתוך מי המערה עד שיצא ואפילו משהו ממי המערה ואז יהיה הקצה שיצא ממנו מוכשר בבלילה אשר עליו לפי שהמים שעל הצנון נתלש מן הקרקע ואז יטמא הצנון ההוא בנגיעת הנדה וזה הטעם עצמו בתורמוסים שבקופה לפי שהאיש הזה הטמא כשמעלה הקופה הוכשרו התורמוסין ונטמא מהם כל מה שנגע בקופה בעבור היות הקופה טמאה והיא הראשון לטומאה במגע הטמא הזה אשר נשאה מן המקוה ושאר כל התורמוסין טהורין לפי שהן תורמוסין של חולין ולא נמצאו בחולין שלישי כמו שביארנו בשני של טהרות: \n"
+ ],
+ [
+ "יתחיל מן ההלכה הזאת שטבילת ידים אינה צריכה כוונה וכבר העמיד הש\"ס ההלכה הזאת בפירות חולין אמנם אם היו פירות מעשר או מה שהוא יותר קדוש מן המעשר אינו אפשר לו בלתי שיתכוין לטהר ידיו או ישארו בטומאה ואע\"פ שהטבילן במים כיון שלא נתכוין דומיא דטבילת כל גופו שהיא צריכה כוונה כמו שביארנו בחגיגה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בתחלת הסדר שכלי חרס אין מקבל טומאה אלא מאב הטומאה בלבד או במשקין טמאין ושמגע טומאה נקרא כלי ראשון לטומאה בעבור היותו נוגע באב מאבות הטומאה וידוע ממה שביארנו שם כי אפילו המשקים אשר מטמאים בשני יטמאו הכלים ואמר בהלכה הזאת כי כשפשט האיש הזה אשר הוא אב הטומאה את ידו ונגע בקדרה הזאת שהיא טמאה ואע\"פ שהיא בתוך המקוה לפי שנטמאה במגעו ולא נטהרה בעמדה במקוה מחמת המים אשר בתוכה כי הוא חוצץ כמו שנתבאר בעשירי של מקואות ואם היה זה שפשט ידיו ונגע בקדרה הזאת בתוכה מגע טומאות ר\"ל ראשון אז היא טהורה והסבה בזה כי הוא אינו מטמא אותו במגעו כמו שהוא עיקרנו אכן יטמא משקין שבתוכה ואותן משקין יטמאו הקדרה כמו שנתבאר בח' של פרה וזהו אילו לא היתה בתוך המקוה אבל בעבור היותה בתוך המקוה לא יטמאו מים שבתוך הקדרה ואפילו נגעה בה הטומאה לפי שהמים הטמאים שנכנסו לתוך המקוה נטהרו ואע\"פ שלא נתערבו בו כי המקוה מנען מלהטמא והוא בתוך המקוה והוא אמרו בסבת היותה טהורה ושאר כל המשקין טמאים [שאין] המים מטהרין את שאר המשקין ר\"ל אילו היתה הקדרה הזאת מלאה שאר ז' משקים כגון השמן או הדבש ודכוותהון ופשט מגע טומאות ידו לתוכה אותן משקין הן טמאין והיו מטמאין הקדרה ואע\"פ שהיא בתוך המקוה אמנם בהיותה מלאה מים לא יטמא המים בתוך המקוה לפי שהמקוה מטהר מים טמאים ובמסכת טבול יום (פ\"א) אמרו חומר במשקין משא\"כ במים שהמשקין אין להן טהרה מטומאתן ואין טהורין בגוף ופוסלין את המקוה בשנוי מראה משא\"כ במים וכבר ביארנו העיקר הזה בסוף מקיאות: "
+ ],
+ [
+ "מי שדולה שממלא מים בתעלת עץ או חרס וכיוצא בהם כי המים הנשארים בקילון ההוא אשר מלא בו מכשיר את הפירות לפי שברצון נכנס המים בקילון והוא זה בתוך ג' ימים אחר הדליה אמנם אחר ג' ימים הדבר הנשאר בו אינו מכשיר לפי שאין רצונו שישארו המים באותו כלי יותר מן הזמן הזה ולא היתה כונתו אלא שהקילוח הוא ינגב אחר הזמן הזה ור\"ע אומר כיון שלא נגבו כל לחלוחית שימצא בו ואפילו אחר ל' יום הוא ברצון ואין הלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "המשקין האלו הן שאר ז' משקין כיון שיפול עליהן שמן או דבש ברצון ואח\"כ ירדו עליהן מי גשמים שלא ברצון ורבו מי גשמים על המשקין אותן משקין אינם מכשירין ואע\"פ ששקעו משקים טמאים בגוף העצים אותן עצים טהורין והמשקין טמאים ג\"כ הנכנסים בתוך העצים טהרו ואפילו ירד עליהם מי גשמים במתכוין אותן מי גשמים טהורין ולא נאמר מי גשמים אלו אשר על גבי העצים נתערב בהן המשקין טמאין שבלעו ויהיה הכלי טמא שלא ישרף אלו העצים הבלולין במי גשמים אלא בידים טהורות כדי שלא יטמא מי גשמים שעל גבן ויטמאו אותן משקים התנור בעת ההסק כמו שנתבאר במס' כלים [פ\"ט מ\"ה] וחלק ר\"ש על ת\"ק ואמר כשאנו אומרים שמשקין שבלעו העצים טהרו ואינם מטמאין התנור דוקא כשהיו העצים לחים ותצא לחלוחית מן העץ עצמו בשעת שריפה יותר ממשקין טמאים שבלע אבל אם לא יהיה הדבר כן אז מטמאים אותן העצים התנור בשעת ההסק בעבור יציאת משקין שבלעו מתוכן ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר וכו' בכי יותן. אשר יטבול בו אין ספק כי המים אשר על שטח גופו הוא בכי יותן לפי שהוא ברצונו וכונתו ומי שעבר בנהר המים אשר נבלל בהם אינן בכי יותן כמו שקדם לנו ע\"כ אמר כי כשטבל בנהר ויצאו המים ההם על שטח גופו הן מכשירין ואם עבר אחר כך בנהר אחר המים אשר על שטח גופו אינן בכי יותן וזהו ענין אמרם טיהרו שניים את הראשונים וכן אם דחייהו חבירו אחר הטבילה ונפל במים אותם המים שעל גופו אינן בכי יותן אבל כשחבירו מצחק עמו אז הוא נפילתו למים ובלילתו לרצונו ואינו אנוס בזה וע\"כ מים שעל בשרו בכי יותן:"
+ ],
+ [
+ "העושה צפור. שהוא מנתז מים בזריקתו והם העושים זה הנערים אצלנו מקנים לצחוק ואין הכוונה מהם שיבללו בהם אותו דבר שיבלל בה בעת הצחוק וכן המים אשר ישארו בה עד שנשאר אינו בכי יותן לפי שאין בכוונה השארתו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "שיגובו. בעבור שיגבהו בהתפזרות המים בבללן והלכתא כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "פי' לרחבו. שידע כמה רחבו. ועמקו שידע כמה עמקו ואין ספק כי כשישער הרום בידו או במדה שהוא מתכוין בלילת המדה ההיא או ידו וע\"כ המים הנתנין בידו או במדה מכשיר כשנגעו בהן בפירות בכוונה כמו שקדם ביאורו והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו את שבאבן טהורים שהמים אשר על האבן ההיא אשר בתוך הבור דינו כדין מי הבור שהוא טהור לא יתטמא ולא יכשיר כמו שביארנו אע\"פ שהאבן נראה למעלה משטח המים והדבר הנראה ממנו בלול אין דין המים אשר על החלק היוצא ממנו דין מים תלושים: \n"
+ ],
+ [
+ "שלח. העור בצמרו כמו שמפשיטים אותו כאשר יחבט אותו במטה והוא חוץ למים כונתו בלי ספק הוצאת המים והוא כמו מרעיד את האילן להשיר ממנו משקין שהוא מכשיר כמו שנקדם אמנם כשנחבט והוא בתוך המים אין כונתו יציאת המים מן העור כיון שהוא שקוע במים וא\"ר יוסי כי אז ג\"כ הוא מתכוין שיצא המים הנכנס בגופו עם מה שנתלה בו מן הצואה וע\"כ מכשיר הדבר שיצא ממנו ונתז ואפי' בתוך המים ואין הלכה כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "עקל. הוא מקים בתוך הספינות אשר מתקבץ בו המים שמזדלגין מבקיעות הספינה ויתקבצו בהם מים תמיד ומשוטות בערבי מגאר\"ף ומצודות ורשתות ומכמורות כולן מיני השבכות שצדין בהן החיות ואמרו אם נער בכי יותן ר\"ל כי נעירת השבכה במים מה שינער ממנה הוא בכי יותן לפי שכונתו אז הוצאת מים ממנה וענין אמרו בספינה לצרפה כדי שתתחסם ויסגר בקיעתה לפי שהספינה שהיתה ביבשה תבקע: \n",
+ "ואמרו מסמר לצרפו שיקשהו בעבור כי ברזל כשהלבינוהו באש וכבוהו במים הוא מתחזק ומתחסם והנפחים קורין לזה מקשה וחכמים קורין אותו צריפה וקורין לו ג\"כ חסום: \n",
+ "ואוד. ידוע שהוא אוד של אש: \n"
+ ],
+ [
+ "קסיא של שולחנות. הכסוי שכופין על שולחני המזון כדי שלא יפול במזון אשר על השולחן מים או כיוצא בהן ושיפא של לבנים כסוי שעושין ללבנים שמכסים אותן שלא יפול עליהן מים קודם בשולם ויפסדו: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין ההלכה הזאת כי כשיהיה הכלי טהור ובו משקין טהורים והריק מהם בכלי אחר טמא כל מה שנכנס מהמשקים בכלי התחתון הטמא הוא טמא בלי ספק ואשר ישאר מן המשקים בכלי הטהור אשר יריק ממנו הרי הן טהורין ולא נאמר הרי נתחברו משקים אשר בכלי העליון לדבר השותת אשר הוא עמוד מכלי אל כלי ואותו עמוד הוא נקרא נצוק וזה הטעם אמרו בכאן כל הנצוק טהור: \n",
+ "וזיפים וצפחת. שני מקומות בארץ ישראל שהיה דבשם בתכלית העובי וע\"כ יחבר נצוק שלהן בין המשקין אשר בין שני הכלים וישובו מה שבתוכם יחדיו משקים טמאים: \n",
+ "ומקפה של גריסין ושל פול תבשיל של פולים הטחונין ובלתי טחונין וטעם זה מה שזכר מפני שהיא סולדת לאחוריה פירוש כי כשנפסק הקלוח והריק ידו חזר אותו עמוד השותת אשר היה קצתו במשקין טמאים למשקין אשר בכלי העליון הטהור ויטמא המשקין אשר היה הערוי מהן וזה משום עובי עצמה ר\"ל עובי עצם המקפה הזאת של פולין: \n"
+ ],
+ [
+ "השמר בביאור המשנה הזאת מה שזכרתי לך בהלכה אשר לפניה והוא כי הכלי אשר יריק ממנו טהור ואשר יריק אליו טמא וטעם אמרו מצונן לחם טמא לפי שעמוד המשקה אשר יקרא נצוק יתחמם בהיות קצהו בכלי החם ויעלה ההבל עם הנצוק מתוך הכלי החם הטמא ויחמם המשקה אשר בכלי העליון וע\"כ שב טמא לפי שההבל החם חבר ביניהם והוא עולה מן הטמא אל הטהור ור\"ש אומר כי הענין הזה עצמו חייבנו לומר במי ששפך משקה חם טהור בכלי שיש בה משקה טמא יותר חם ממנו לפי שמן הטמא הזה שהוא יותר חם יעלה הבל רותח עם הנצוק ויוסיף בחמימות המשקה הטהור וזהו פי' אמרו כחו של תחתון יפה משל עליון טמא ואין הלכה כר\"ש לפי שכיון ששניהן חמין ואע\"פ שהתחתון יותר חם מן העליון לא יראה לו פעולה ברורה במשקה אשר שופך ממנו: \n"
+ ],
+ [
+ "לפי שזכר בהלכה אשר לפניה כי ההבל העולה מן הכלי הטמא הוא כמו המשקים טמאים ויטמאנו שנה מה שדומה לזה ואמר כי כשתגיס האשה הטהורה הקדרה טמאה בכף והזיעו ידיה מן ההבל העולה מן הקדרה שידיה טמאות לפי שנגעה במשקין טמאין לפי שההבל אשר בלל ידיה הוא ממשקין טמאין וחלופו כשהיו ידיה טמאות והקדרה טהורה והזיעו ידיה בהבל אותה זיעה היו משקין טמאים לפי שנטמאו בידה ויטמאו כל מה שבקדרה לפי שההבל מחובר בין המשקה ההוא אשר על ידיה ובין מה שבקדרה ורבי יוסי אומר עד שנטף מזיעת ידיה בקדרה ואז תהיה טמאה ואמרו בכאן קדרה טמאה ר\"ל הדבר אשר בקדרה לפי שכבר ביארנו בתחלת המסכתא שמשקין שנטמאו מחמת ידים לא יטמאו כלים אא\"כ תחשוב זיעת היד הנה בהבל כאילו הן משקים טמאים היוצאים מן הטמא ויחושו לו ופירוש אמרו היין שבכף טהור כי אינו מכשיר עד שישימו בכלי ואז יהיה משקה ויכשיר ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כנימה. התולעים הנולדים בזרעים ובפירות ופירוש יש להן מעשה לפי שאם שפכו עליהם המים בכוונה היו מכשירין:"
+ ],
+ [
+ "אגודות. כמשמען. קציעות דבילה של תאנים. השום כמשמעו: \n",
+ "בשביל שימתינו. שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו ואמרו אינן בכי יותן ר\"ל אם ירד עליהן טל אינם בכי יותן ואע\"פ שהוא ידע כי א\"א שלא ירד עליהם טל כל הלילה. ואגודות של שווקים טמאין לפי שהמוכרין מנתזין עליהם מים תמיד והן מוכשרין והידים ממשמשין בהן טמאין וטהורין וע\"כ הן בחזקת טומאה ורבי יהודה אומר כי כשהן לחים אין מנתזין עליהם מים לפי שאין מנתזין מים על הירקות אלא אם עמדו ימים כדי שיראו לחין וכיון שהן לחין אין מתיזין עליהן מים ע\"כ הן טהורין כיון שאינן מוכשרים ואמר ר\"מ כי אע\"פ שהן לחין ואינן צריכין בלילה אעפ\"כ מנתזין עליהן במשקה פה כדי שיסור האבק וע\"כ הן מוכשרין והמחלוקת שבין ת\"ק ור\"מ כי ר\"מ אשר נותן הטעם מפני המשקה הפה אם היה מנהגם שלא יעשו כן הן טהורים ות\"ק אמר כי כולן מוכשרין ועל כן הן בחזקת טומאה באיזה ענין שיהא והלכה כתנא קמא: \n",
+ "והקמחין. הקמח שנבללו חטיו קודם הטחינה וסלתות הוא אשר יוסרו סוביו בהכרח ואז יעשה סולת ובעבור היותו מוכשר והוא בשווקים וכל הידים מחפשין בו וקונים אותו על כן הוא בחזקת טומאה: \n",
+ "וחליקה. חטה טחונה כל גרעין לשנים: \n",
+ "וטרגיס. כל גרעין לשלשה: \n",
+ "וטסני. גרעין חלוק לארבע וזה המין ג\"כ בגריס הנטחן אחר השרייה במים ועושין ממנו הריפות וכיוצא בהם ממעשה קדרה ואמרו בכל מקום שוה הוא אם הם בבתים או בשווקים לפי שגם הם ממשמשין בהן הידים בבלילתן ובטחינתן: \n"
+ ],
+ [
+ "כשהן הביצים אצל מוכרי משקה יגעו בהם וידיהם בלולות במשקה לפי שהן סומכין על קליפתן וכשנגע בהן טמא טימא המשקה אשר עליה והוא מטמא אותה בקליפתה כמו שנתבאר בפ' ראשון של עוקצין ואם הם מוכרין עם המשקה והביצים פירות יבשים אז הן מנגבין ידיהן בעבור הפירות וע\"כ ישארו הביצים בחזקת טהרה. \n",
+ "וכל הדגים בחזקת טומאה לפי שהוא אוכל מוכשר במים והידים ממשמשין בו הטמא והטהור: \n",
+ "ואלתית. הוא מין דגים יחתכו אותו לחתיכות ודג המצרי הבא בקופה דג קטן מאד משימין אותו בקופות והוא מפורסם במצרים וקורין לו אל נחצ\"א וקוליס האספנים מין דגים ועורו רך מאד ונודע אצלנו במערב וקורין לו אל שבוטא וא\"ר יהודה כי אלו הג' מיני דגים הן בחזקת טהרה לפי שאינן מוכשרין כי המים מפסידין אותן והן חיין זמן מרובה אחר צידתן ואז מתים ואינם הווים אוכל עד שהן מנוגבין והן אינן מתיזין עליהם מים וכל הציר בחזקת טומאה לפי שהוא מוכשר לפי שעשיית הציר הוא ע\"י משקה ודגה שם ממין דגים היה מפורסם אצלם בשם הזה ואמרו על כולם ר\"ל כל מה שנאמר בו שהוא בחזקת טומאה לפי שהוא מוכשר נאמן עם הארץ לומר שהוא טהור וזה לעיקר אשר ביארנו בפ' שני של דמאי והיה עם הארץ נאמן לומר פירות האלו לא הוכשרו ור\"א בן יעקב אומר כי הציר אשר נתאמת לנו שהוא טהור ונפל לתוכו מים כבר הוכשר במים ההם המעטים וחוזר חזקתו טמא כמו כל ציר אמנם יהיה הציר טהור כשמוציאין הציר על ידי מלח או על ידי מי פירות שאינן מוכשרין ואין הלכה כר' יהודה והלכה כרבי אליעזר בן יעקב: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הקב\"ה בטומאת משקין (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא ואמרו בסיפרא אין לי אלא מים הטל ויין והשמן והדם והדבש והחלב מנין ת\"ל (שם) וכל משקה אי וכל משקה יכול מי תותים מי רימונים ושאר כל מי פירות ת\"ל מים מה מים מיוחדין שאין להן שם לווי אף אני ארבה הטל והיין והשמן והדם והדבש וחלב שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי תותים ומי רימונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי ואמר אח\"כ בהכשר זרעים לטומאה (שם) וכי יותן מים על זרע ואמרו בסיפרא אין לי אלא לאחר הכשר מים מנין לעשות שאר משקין כמים נאמרו מים למעלה ר\"ל בטומאת משקין ונאמרו מים למטה מה מים האמורין למעלה עשה בהן שאר משקין כמים אף מים האמורים למטה נעשה בהם שאר המשקים כמים הרי שנתבאר לך מכאן כי כל משקה שאין לו שם לווי מכשיר ומיטמא והם אלה הז' משקין לבד אשר מנה ואל תחשוב כי דבש דבורים הוא ג\"כ שם לווי לפי שדבש גרידא שמו ואין צריך לווי אמנם לווי בכאן של דבורים לחלוק בינו ובין דבש צרעים והוא דבש הצרעות וטעם היותו טהור לפי שאינו מיטמא ואינו מכשיר ואמרו מותר באכילה כדי שלא תחשוב שהוא כמו חלב בהמה טמאה שאינו מותר באכילה כיון שהצרעה היא משרץ העוף וההפרש בין זה לזה פשוט לפי שהדבש אינו נולד בגוף הדבורה והצרעה אבל הוא טל ירד על הצמח ומתערב בו כח הצמח ההוא ולחלוחתו יחזור דבש ואוכלין אותו הדבורים ונכנס לאצטומכתם ומה שיותר מובחר תקיא אותו לכוורת ותצפינהו כדי שתמצא אותו עת כריתות הצמחים ואפיסתן במדברות ולא הוצרך לבאר בדבש דבורים שהוא מותר באכילה לפי שכבר נתבאר זה בפסוקים ובתוספתא דשבת (פ\"ט) אמרו מנין לדם שהוא משקה שנאמר (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה מנין ליין שהוא משקה שנאמר (דברים ל״ב:י״ד) ודם ענב תשתה חמר מנין לדבש שהוא משקה שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע מנין לשמן שהוא משקה שנאמר (ישעיהו כ״ה:ו׳) משתה שמנים מנין לחלב שהוא משקה שנא' (שופטים ד׳:י״ט) ותפתח [את] נאד החלב ותשקהו מנין לטל שהוא משקה שנאמר (שם ו) וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים מנין לדמעות העין שהוא משקה שנאמר (תהילים פ׳:ו׳) ותשקמו בדמעות שליש מנין למי האף שהוא משקה שנאמר (ירמיהו ט׳:י״ז) ועפעפינו יזלו מים ואלו כולן אסמכתות והעיקר הלכה למשה מסיני כמו שבארנו פעמים רבות בכוונתי הזאת: "
+ ],
+ [
+ "דם הקזה לשתיה. שיתכוין בדם ההקזה להשקותו לחיות או לאדם שנהג לשתות ומי החלב מי הגבינה הנפרד מן החלב בעת שמשליכין בו הקיבה ושאר הדברים שמעמידין החלב והוא אשר אנו קורין לו בלשון ערבי אלמי\"ק. ומוחל המים השחורים השותתים מן הזיתים וכבר ביארנו בט' של טהרות שר\"ש אומר כי מוחל מי פירות הוא ועל כן לא יטמא ולא יכשיר אלא מפני שיורי שמן שבו ואמרנו שאין הלכה כר\"ש אבל המוחל משקה כמו שאמר ר\"מ והוא כדעת חכמים לפי שהוא כשמן. ואמר השם יתעלה בח' שרצים (ויקרא א) וזה לכם הטמא להביא דמו שיטמא כבשרו ואמרו יכול יכשיר את הזרעים ת\"ל לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר את זרעים: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו מטמאין ומכשירין. ר\"ל שהן משקין והן עצמן טמאין וע\"כ אין צריכין שיקדם להם הכשר וביאר הקב\"ה בזוב הזב שהוא טמא ואמר (ויקרא ט״ו:ב׳) זובו טמא ורוקו בפסוק (שם) וכי ירוק הזב וגו' ומימי רגליו קבלה (נדה דף נה:) נסמך לאמרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טומאתו וגו' אמרו וזאת לרבות מימי רגליו. וש\"ז היא של בריא וכ\"ש של זב. וטומאת דם המת ביארנו בב' מאהלות ודם הנדה בז' של נדה (דף נד:) ור\"א אומר כי ש\"ז אינה מכשרת לפי שהפסוק כבר שללה שם המשקה ושמה לוויה וראב\"ע אומר שדם הנדה אינו מכשיר כמו שאינו מכשיר דם היוצא מן התחתוניות ור\"ש אומר כיון שמת המת יצא דמו מתורת משקה ואין הלכה כשלשתן: \n"
+ ],
+ [
+ "זיעה. בלשון ערב ער\"ק. \n",
+ "ליחה סרוחה בלשון ערב אלקי\"ח ושוה היא אם שותת משטח הגוף או אם יצא ברקיקה: \n",
+ "והראי. צואה: \n",
+ "והדם היוצא עמהם. ר\"ל הדם היוצא עם הליחה הסרוחה או עם הצואה: \n",
+ "ומשקה בן שמונה. ר\"ל שנולד מח' חדשים כל משקה שיצא ממנו מן המשקין הן מכשירין בשלם מן האנשים ואינן מכשירין בילוד הזה לפי שהעיקר אצלנו בן שמונה חי הרי הוא כאבן: \n",
+ "ומי טבריא. הן מים שיש בהן איכות שמשתלשלים בהן כששותין אותם יוצאים המים זכים כמו שנשתו אמנם בעבור יציאתן מבית הרעי אינם משקה וענין אמרו לא מטמאין ואפי' יצאו אלו הליחות מן הזב. ואמרו בזב יכול זיעה וליחה סרוחה והרעי יהיו טמאין ת\"ל זובו טמא הוא הוא טמא ואין אלו טמאין ור\"א אומר כי דם שחיטה בבהמה וחיה ועופות טמאים: \n",
+ "ודם הקזה לרפואה. מטמא ומכשיר והן משקין ואין הלכה כר\"א ולא כרבי יוסי והלכה כרשב\"א שאמר חלב הזכר אינו משקה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאתה שומע בכאן מטמא ואינו מטמא. ר\"ל אם הוא משקה או אינו משקה וכשהוא משקה דינו כדין המשקין מהיותו מכשיר ומטמא עצמו ויטמא כשיצא מגוף טמא וכאשר אינו משקה הוא טהור בכל ענין וטעם לרצון שחולבין אותו בכוונה ומכוונין עליו שיהיה משקה ושלא לרצון שיצא מעצמו בלא חליבה או שנחלב בלא כוונה אבל על דרך שחוק וכיוצא בו ואמרו בזב דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין רצה לומר שהן בתורת משקין שנטמאו בזב בלבד ואינם אבות הטומאות כמו זובו ורוקו כמו שזכרנו בפ\"ק דכלים וכמו שנבאר במסכת זבין (פ\"ה מ\"ז) וכבר נקדם לך בפרק אשר לפני זה כי הדבר אשר שותת מן הענבים והזיתים בלא כוונת סחיטה אינו משקה עד שיתכוין בעליו לאסיפת השתיתה ההיא וישים אותה בכלי ואז תהיה משקה ולפי שאמר ר\"ע בויכוחו זה כי החלבים כולם משקה יצאו בכוונה או בלא כוונה ושם ראייתו בזה כן אין חילוק בין חולב לרפואה או חולב לשתיה ע\"כ אמרו לו זיתים וענבים יוכיחו אשר אין לחלוק ג\"כ בין מי שיוציא מיציהם לשתיה או לרפואה ואעפ\"כ אין מיציהם משקה אלא כשיוצא ברצון והמאמר כולו מבואר ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה מכשירין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה מכשירין",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Makhshirin",
+ "key": "Rambam on Mishnah Makhshirin",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9b9eef9638c39aef8a612907c908065e2a70a5af
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,314 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Mikvaot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה מקואות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "אמר קבוץ המימות הם שש מדרגות כל קבוץ מהם יש לו מדרגה מן הטהרה והאחת יותר גדולה מן השניה אשר למטה הימנה והתחיל בזכרון הקפת מדרגה והוא שיהיו המים מקובצים נחים שוקטים ולא שיהיו שאובין והם אשר יקראו מי גבאים ולא יהיו באלה המימיות מ' סאה אלא פחות מזה ואפי' סאה אחת הנה אלו המימות אשר בזה הגבא יטמאו כמו שיטמאו שאר המשקין אשר בכלים ויטמאו אחרי הטמאם כמו שיטמאו משקין הטמאים אלא בדבר אחד וזה שמשקין טמאים אשר בכלים יטמאו ברצון ושלא ברצון כמו שיתבאר ואלה מי הגבאים לא יטמאו האוכלין אלא לרצון ובזה תתחלף ממשקין שבכלים ובעבור זה אמר שאם שתה מזה הגבא איש טמא ואיש טהור הנה הטהור נטמא בשתייתו משקין טמאים לפי שאלה המים נטמאו ביד הטמא בעת שתייתו וכן אם שאב מזה הגבא בכלי טהור נטמא כמו שידעת שמשקין טמאים יטמאו הכלים ואם נפל באלה המים ככר של תרומה אחרי הטמא המים בשתיית הטמא מהם הנה לא יטמא להיותו נופל בלי כוונה ואם רחצוה באלה המים אשר היה הטבלתו בהם בכוונה הנה נטמא הככר כי הוא נגע במשקין טמאים ובתוספ' (רפ\"א) מפני מה אמרו ואם לא הדיח טהור שאין המים שבגבא עלולין לקבל טומא' עד שיתלשו ומפני מה אמרו אם הדיח טמא הוכשרו המים שבידיו ונטמאו הככר ר\"ל המים אשר בידו נתלשו ושבו מוכנים לקבל טומאה והוא יטמא מפני שהמים כבר הגיעו בגדר מה מן הטומאה ולזה נטמא הככר: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שכלי טמא יטמא משקין ואלה המשקין יטמאו כלים טהורים וכבר באה זאת ההלכה להודיענו שאלה המים כמו שיטמאו מאדם טמא כן יטמאו מכלים טמאים זאת הטומאה בפני עצמו: \n"
+ ],
+ [
+ "הודיענו גם כן שיטמאו אלה המים אשר אין בהם ארבעים סאה במשקין טמאין אם נפלו בהם כמו שיטמאו באדם טמא ובכלים טמאים ועיקר אחד מקובץ עמהם שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון עד אלה המים שבקרקע כמו שביארנו ויאמר ר' שמעון אחר שיטמאו אלה המים אמנם יהיו כמשקין טמאין אשר יטמאו לרצון ושלא לרצון וישובו מי הגבא כולן כן ויטמאו לרצון ושלא לרצון ולכן בין הדיח ובין שלא הדיח טמא ובתוספתא נתן סבה למאמרו ר' שמעון כשאמר שאני אומר לסוף שטיפת המים טמאים נוגעים בככר וחכמים ימשכו סברתם ויאמרו שאלה המים אשר בקרקע לא יטמאו אלא לרצון ויהיו הטמאים כמו שיהיה במשקין או בזולתם ואין הלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "הודיענו בזאת ההלכה שאלה מי הגבאים כמו שלא יטמאו אלא בכונס כן לא יטמאו אלא לדעת ולכן אם נפל בהם ואפילו המת אשר אין דבר יותר טמא ממנו או בא איש טמא בהם כוונתו לעבור ולהלוך לא יטמאו אלה המים ואם שתה מהם אחר זה אדם טהור הנה הוא טהור כמו שזכר ואחר אמר שזה הדין אשר זכר במי גבאים שהם לא יטמאו ולא יטמאו אלא לדעת כן הדין במי בורות ומי שיחין ומי מערות ומים המטפיחין אשר התקבצו ממה שיתרת וממה שיטפח אם נפסקו עם המשיכה והוא אמרו שפסקו וכן מקוואות שאין בהם מ' סאה ובכלל כל (מה שזכר) [מים שוקעים ונחים בארץ] שלא היה לו (זמן) [עיקר] ימשיכהו ולא יהיה בו מ' סאה ויהיה (טהור) [נח בארץ] ואפי' היו שאובים והורה על זה אמרו מי בורות כי משפט הכל אחד ואחר אמר שבזמן הגשמים הנה הם כולם בחזקת טהרה ולא נאמר לך נטמאו בכלי טמא או באדם טמא או במשקין טמאים כי הגשמים ימשיכם ויוציא מים ויבוא מים אחרים ואם נפסקו הגשמים הנה כל מה שהיה מהם קרוב מן המדינה טמא כי אנחנו נאמר לך אדם טמא או כלי טמא נגע באלה המים ומה שהיה באלה הגבאים ומה שדומה להן רחוק מהעיר טהור לרוחק ההמון מהם עד שיתחילו האנשים להלוך בדרכים וישובו בחזקת טומאה להעברת השיירות עליהן וישארו ג\"כ אלו הגבאים כולם בחזקת טומאה אחר הפסק המטר לאורך ימי הקיץ עד שיסור המטר והתחיל לגרור מה שיגיע מהם ממי המטר וישובו בחזקת טהרה. ואמר המשנה הבאה: \n"
+ ],
+ [
+ "כוונת ישטופו שיפוצו המים על פני הגבא ויגבר חוצה לה בית שמאי אומרים צריך שיהא הגבא עמוק וירד בו ממי המטר יותר מן המים אשר היו בו ויפוצו ג\"כ חוצה והמשל בזה כמו שהתבאר בתוספתא שיהיה הגבא מכילה כ' סאה היה בו ט' סאין ונטמאו באדם טמא או בכלי טמא כפי מה שקדם ואחר ירד ממי המטר בזה הגבא עשר סאין כפי סברת בית הלל הנה נטהר לפי שרבו מי הגשמי' וכפי סברת ב\"ש לא נטהר עד שימלא ויגיע לי\"א סאה ואם היו בו תשע עשרה סאה מי גבאין ונטמאו כמו שקדם ואחר הגיע בו סאה מי גשמים כפי סברת רבי שמעון טהור לפי ששטפו מי הגשמים ונתפשטו על הארץ על שפתה וכפי סברת ב\"ש לא טהר עדיין בגבא אע\"פ ששטפו מי הגשמים לא רבו וכאשר השלים משפטי אלה הגבאים בהטמאם ובטמאם ומתי יהיו בחזקת טהרה ומתי בחזקת טומאה ואיך ישובו טהורין אחר הטמאם התחיל בזכרון מה שיאות לו זה מקוה המים ואמר שאלה מי הגבאים כשרין לחלה ר\"ל להשתמש בה בבשול החלה וללוש בצקה ולרחוץ כליה וכיוצא בזה ומותר גם כן מאלה המים נטילת הידים לדברים אשר יצטרכו נטילת ידים וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שנוטלין לידים לחולין ולתרומה ולמעשר וזו היא המדרגה הראשונה: "
+ ],
+ [
+ "זו היא מדרגה שניה וכבר התבאר גדולה על הראשונה שאלה המים לא יטמאו לא באדם טמא ולא בכלי טמא ולא במשקין טמאין ואפי' בכוונה שמותר להשתמש מהם בתרומה מה שאין כן במי גבאין ומה שדומה להם ואלה המים ג\"כ אין בו ארבעים סאה ואינם שאובין: \n"
+ ],
+ [
+ "מעלה שלישית שיהיו המים מכונסין נתקבצו בלי שאיבה ויש בו מ' סאה הנה הוא כשר לטהר בו הטמאים ולטהר בו הכלים הטמאים והוא אמרו טובלין ומטבילין וכן מטבילין בו את הידים לדברים אשר יצטרכו נטילת ידים וכבר התבאר בחגיגה (שם) שלקודש מטבילין את הידים ואינן ראוים לנטילה ולשון התוספתא (פ\"א) זה הכלל כ\"מ שאדם טובל ידים וכלים טובלין אין אדם טובל אין ידים וכלים טובלין: ומעלה רביעית שתהיה עין מים מעטת המים ושאבו המים ונשפך בה עד שרבו המים וגברו הנה אלה המים משותפי המשפט בין משפט המקוה והמעין ידמה למעין בדבר ולמקוה בדבר וראוי לנו שנבאר קודם זה משפטי המעין והמקוה ונאמר שהמעין והוא המים הנובעין מטהרין בכל שהוא ואפי' היה הפחות מעט השיעור מה שטהר בו טהור ודין שני שהמים הנוזלים מן המעין היוצאין ממנו יטהרו בו ג\"כ וכל מי שטבל בו טהור הנה שני אלה המשפטים במעין אחד מהם שהוא מטהר בכל שהוא והשני שהוא מטהר בזוחלין. ובמקוה והוא קיבוץ המים בלתי נובעים שני משפטים אחד מהם שהוא אינו מטהר הטמאים אלא במ' סאה א) לגבורות ומה שיהיה פחות מזה אינו מטהר הטמאים והשני המים הנוזלין ממנו חוצה לה והנה אותה אשר יקרא זוחלין לא יטהרו ואמנם יטהרו במקום מקוער ינוחו המים בו ויעמדו הוא אשר יקרא אשבורן ואמר שאין המים מעטת המימות אם הוצק בו מים שאובין והיה המקובץ מזה מטהר בכל שהוא כמו המעין אשר אין בו מים שאובין ואינו מטהר אלא באשבורן כמו המקוה אשר אין מעין בו: "
+ ],
+ [
+ "מעלה חמישית הוא שיהיו מים נובעים אך שהם מוכים רצה לומר מלוחים או מרים או חמים או זולת זה מן הטעמים הרעים הנמצאים בקצת המימות כמו שיתבאר בשמיני מפרה ואלה המים נוספים על הקודמין שהוא מטהר בזוחלין מצד שהוא מעין ולא יערבם דבר ומלת זוחלין עברית (דברים ל״ב:כ״ד) עם חמת זוחלי עפר רצה לומר הנחשים הנגרים בארץ: ומעלה ששית הוא שיהיה מים נובעים ערבים והם אותם אשר יקראו מים חיים ולא יאות טבילה לזב לבד אלא בהם רצה לומר איש זב אם השלים ימי טהרתו וכן טהרת מצורע רצה לומר המים אשר ישחטו עליו צפרים וקדוש מי חטאת לא היה דבר מזה אלא מאלה המים כי לאלה השלשה דברים אמר האל בהם מים חיים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו ומעת שיתאמת לנו טומאה לא יתאמת לו טהרה עד שיתאמת לנו גם כן: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר (טהרות פ\"ד) שספק טומאה ברשות הרבים טהור ולזה יצטרך שאבאר בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה ולזה אמר העמד טמא על חזקתו שאם היה זה הטמא טומאה קלה דרבנן ונפל הספק בטהרה אם טהר טהרה שלימה אם לא הנה הוא טהור כפי מה שקדם בשביעי מטהרות שפסק דברי סופרים מכלל הספקות שטהרו חכמים ור' יוסי אומר שאפי' טומאה דרבנן העמד טמא על חזקתו ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים הוא שיפול הספק בהטמאו או בטמא זולתו ואז יהיה ספקו טהור כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספקו טהור או יסופק גם כן אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בככר של תרומה אם לא נגע כי הככר טהור והראהו ענין אמרו אבל ספקו ליטמא ולטמא טהור: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בד' מטהרות שמכלל הספקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין ועוד יתבאר לך בזאת המסכת שמקוה שיש בו מ' סאה לא יפסלוהו מים שאובין אם נפלו בו ואפי' נפלו בו אלף סאה מים שאובין ואמנם יפסלו מים שאובין למקוה שאין בו מ' סאה ואחר השלים המ' סאה במים שאובין ושמור זה העיקר. ואמרו שיש לו במה יתלה כי אנחנו נאמר אולי אלו המים שאובין למקוה שיש לו מ' סאה נפלו אשר לא יפסלוהו כמו שהקדמנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כוונת אמרו בתחלה שישאב רביעית מים וישימהו במקוה ואח\"כ ירד מטר או יגרו מים לזה המקום עד שישוב מקוה וכבר בארנו שיעור לוג פעמים רבות וידוע שהלוג ד' רביעיות והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת העיקר והוא שמ' סאה מים כשרים לא יפסלם מים שהם שאובין אמנם אם נתערבו השלשה גומות ובללם מים כשרים פחות מארבעים סאה שב הכל פסול והתערב ג' לוגין שאובין עם פחות ממ' סאה כשרים ר\"ש מכשיר לפי שמחשב המים אשר בגומא כאילו נתבטל מן המקוה וכאילו הוא מקוה כשר למקוה פסול ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "מסנק ומסלק שוים הם בכוונה ואמר שמי שגרף הטיט מקרקעית המקוה ושמהו לצדדים ואחר נטפח מזה הטיט שלשה לוגין מים ושבו אל המקוה לא פסלוהו לפי שאינם מים שאובים כאשר לא הסיר הטיט ולא הזיזו מן המקוה ואם סלק הטיט והבדילו מן המקוה והוציא על פני המקוה והוא אמרו היה תלוש הנה המים אשר יטפחו ממנו מים שאובין וכל עוד שיגר מהם ג' לוגין לתוך המקוה פסלוהו כי הוא מעת שהגביה הטיט בידו והוציאו מן המקוה שבו המים אשר בו שאובין ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם (ויקרא יא) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור והנה הוציא מזה הפסוק שרש ואף על פי שהיה זה השרש מקובל אך אני אסמכנו אליו ואבארהו וזה שהמעין אינו מפעל האדם ואמנם הוא מפעל הטבע ובור הוא הסהר והוא מפעל האדם ר\"ל קבוץ המים בו ואחר אמר מקוה מים יהיה טהור והוא קבוץ המים ונאמר שאם שאב אדם מים בכלי וכנסם במקום עד ששב מקוה הנה זה המקוה פסול לקריאת הספר מקוה למעיין אשר אינו מפעל אדם והנה לנו לומר גם כן שאם שיתף אדם בעשות מקוה באיזה שתוף שיהיה כמו אלו הקנקנים אשר ספרנו הנה הוא פסול כאשר לא ידמו למעיין לולי מה שמצאנו הפסוק שקרא מקוה גם כן לבור אשר הוא מפעל אדם ושב המקוה שיהיה מותר בו שתוף אדם מצד ואסור עליו מצד כמו שיובדל בזאת המסכת וזה לשון הספרי בעיקר יכול ימלא בכתפו ויעשה מקוה בתחלה ויהיה טהור תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו ת\"ל בור ומן העיקר הסמוך לזה הפסוק שאמרו אך מעין התנה שיהיה אך לעולם תנאי והוא אמרם אך חלק ואמרו אך התנה בו משפטים והם מעין מטהר בכל שהוא ומטהר בזוחלין ואין המקוה מטהר בכל שהוא ואין מטהר בזוחלין כמו שבארנו בעקרים הקודמים ואמר שאם העלה קנקנין לגג לנגבן ואחר ירד המטר עליהן ונתמלאו ושברם ונגרו אלו המים ונתקבצו בבור הנה הוא מקוה כשר ואפילו לא יהיה שם בזה הבור דבר מן המים ואפילו לא יהיה לעת הגשמים כפי סברת רבי יהושע ואמר יכפה שיהפכה על פיהם אבל לא יערה אלא יסלק הכדים וישפכם על הארץ והלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "סייד. הפועל מן הסיד אומר ר' א) (שמעון) שלא ישבר העציץ לפי שהמים אשר הגיעו בתוך העציץ אצלנו שאובין ואם היה בהן ג' לוגין ושברו יפסלו כמו שיפסלו המים שאובין והלכה כרבי (שמעון): "
+ ],
+ [
+ "אם היה הבור מלא מים וסידר בו קנקנין לשתות המים ואחר נתמלאו ונתנגב כל מה שבבור ולא ישאר בו מים זולת מה שנשאר בקנקנים ישברו אלו הקנקנים ויזרקו המים ויתקבצו במקומם וישוב מקוה: \n"
+ ],
+ [
+ "שהקנה יורד מאליו. שיהיה רקיק העצם שאם הושם עליו קנה ישקע בו מבלי שישקעהו ביד ורבי יהודה אומר שהוא אפילו יותר עב העצם הזה עד שאם נתקע בו קנה המדה אשר ימודו בו אנשי המדות יטה ולא יוכל לעמוד ואבא אלעזר בן דולעאי היה אומר ואפילו היה יותר עב מזה כל עוד שהי' בגדר שאם הניח עליו בדיל הבנאים ישקע הנה הוא ימדד בהם המקוה ור' אליעזר אומר אפילו היה יותר עב העצם מזה כל עוד שיהיה בגדר שישפך בפי הכלי צר הפה אשר היה אצלם ויקראוהו חבית אשר בו ימודו ור\"ש אומר אפילו היה יותר עב העצם מזה כל עוד שישפך בשפופרת אשר בפי הנוד ושיעורה הקף קשרי אצבעות ימדד עם המקוה ור' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוד שימדד בלוג וכבר ביארתי מדתו באחרית פאה והלכה כרבי יהושע והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קורטוב. הוא מדה קטנה חלק מד' וס' מלוג מכיל משקל דרהם וחצי מצרי על צד הקירוב ואמרו ונחלק לשנים פסול ואפי' שבכל חלק מקוה שהוסיפו עליהם מים כשרים עד שישוב מ' סאה ואין הלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "מלואו ועוד. כגון שהיה בו עשרים סאה וחיבר אליהם שלשה לוגין שאובין הנה הוא פסול ואפי' חסרו ויגר אליהן מים אחרים כשרי' עד שיצא ממנו העודף על כ' סאה אשר נתאמת לנו שחסרו השלשה לוגין שאם יצא ממנו זה השיעור אז יהי' כשר או יעשה למעלה ממנו מקוה מ' סאה וכבר הודעתיך שמים שאובין לא פסלי מקוה שיש בו מ' סאה בין המים אשר במקוה אשר בו מ' סאה בין המים שבתוך הבור וישוב הכל כשר ור' אלעזר בן עזריה אומר שזה הבור פסול ואפילו עשה מקוה למעלה ממנו ונקבו אליו לפי שהוא כמו שני מקואות זה בצד זה אחד כשר ואחד פסול אלא אם כן סגר על המקוה העליון אשר עשה בחצר הבית עד שלא יגע אחד באלה המים אלא מן הבור ואז יהיה הבור טהור ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה: \n"
+ ],
+ [
+ "אם רחץ אדם בגדיו במקוה ואחר עלה הבגד בידיו הנה שבו המי' אשר בבגד מים שאובין והוא מטיל ממקומות רבים: \n",
+ "וצרצור. הוא כלי יש עליו שבכה עשוי מחרש בעיקר מלאכתו ואם יוצק מהם במקוה ירד המים ממקומות רבים. רבי עקיבא מכשיר לפי שהוא אומר מטיל אמרו עד שיהיה הרקה אחת ואמרו חכמים שלשון המאמר אמנם הוא שנפלו איך שתהיה נפילתן ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בברכות (דף כב:) שבעל קרי אם היה חולה וראה קרי לרצונו או הבריא אם ראה קרי הנה הוא יספיק לו מן הטהרה לענין התפלה שישפוך על עצמו ט' קבין וזה סאה וחצי וכבר קדם לך גם כן שהאיש הטהור אם נפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין שב פוסל התרומה ועוד יתבאר סבת זה באחרית זבין ואמרו שם שאלה ט' קבין אשר יטהר בהם בעל קרי לתפלה כמו שספרנו כפי מה שהיה צריך אז או הג' לוגין אשר יטמאו הטהור לתרומה שיהיה שפיכתן מג' כלים לפחות ויהיה בזה אחר זה ולא יפסק שפיכת אחת מהן עד שיתחיל הבא אחריו ואז יצטרפו ויטהר הבעל קרי ויטמא הטהור ואם היו מארבע' לגבורות אין מצטרפין לא לטהר ולא לפסול ואחר אמר שהמקוה כל עוד שכוון להוסיף במי המקוה ואפילו שפך שיעור קרטוב כל השנה יצטרף לג' לוגין ותפסול המקוה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "צנור. הוא גולה שקורין קנא\"ל ובתחלה אקדים לך שדבר המשנה כלה הוא בגולה שלא יפסול את המקוה וזה כמו שהתבאר בתוספתא (פ\"ד) בזאת ההלכה צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ואח\"כ חקקו אינו פוסל את המקוה וכבר התבאר בש\"ס (שבת טז. ב\"ק סז.) סבת זה והוא שהעיקר אצלנו שאובה דרבנן ר\"ל שמקוה עשוי ממים שאובין אמנם הוא פוסל מדרבנן ולזה נסתפקו אם היה עומד העץ בקרקע ובנאה ואח\"כ חקק בה גולה ולא יסתפקו בזה אם חקקו ולבסוף קבעו לסבה אשר הביאו הואיל ותורת כלי עליו בתלוש שכל מה שיוזל עליו הנה הוא שאוב והבן אמרם תורת כלי ולא שמוהו כלי לפי שאינו כלי קבול אך להיותו של עץ שמוהו פסול לעיקר אשר אצלנו והוא שפשוטי כלי עץ מקבלין טומאה מאחר שהקדמתי לך זה העיקר אמר שמי שישים כלים תחת הגולה לקבץ בהם המים הנה המים המגיע בהם הם מים שאובין ופוסל את המקוה ואפי' היו אלה הכלים כלי אבנים אשר לא יקבלו טומאה כמו שהתבאר ואמרו בית שמאי שמעת ששם אלה הכלים תחת הגולה אשר היא ידוע ביציקת המים שבו המים שאובין ואפילו שכח אלה הכלים תחת הגולה אשר יהיה כמניח בלי כונה גזרינן שוכח אטו מניח ובית הילל לא גזרי זאת הגזרה וכבר ביארו בש\"ס במס' שבת בפרק קמא (דף טז:) ואמרו הניחן בשעת קשור העבים דברי הכל אלו ואלו טמאין רצה לומר שוכח ומניח הכל פוסל את המקוה בשעת פזור דברי הכל אלו ואלו טהורין לפי שירידת המטר אינם מפעלו וכאילו נתמלאת שלא בידי אדם בין שהיה שוכח ומניח לא נחלקו אלא שהניחו בשעת קשור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו דמר סבר בטלה לה מחשבתו והוא ר' מאיר ולזה אמר שהכל מודים שהוא טהור ומר סבר לא בטלה מחשבתו והוא ר' יוסי ולכן אמר עדיין המחלוקת במקומה עומדת: ובית הלל מטהרין בשוכח וב\"ש גזרו שוכח אטו מניח לפי שמשפט החצר בשעת קשור עבים כמו משפט הצנור כפי התמדתה לפי שכמו שהגולה ידוע בשפיכת המים תמיד כן העבים בעת התקשרם ידוע שהם ישפכו בחצר: וזה אשר אמרנו שאלה המים פוסלין את המקוה אין כוונתו שהוא יקח אלה הכלים בידו ויציקם במקו' שיתפסלו לפי שאין מחלוקת בזה ולא דבור שהוא מים שאובין ואמנם הדבור בו אם נשימהו כמו המניח כלים בראש הגג לנגבם ונתמלאו אם לא ואם שבר אלו הכלים או הפכם על פניהם וקבץ מימיהם בבור אם יהיה מקוה כשר אם לא וזה הוא העולה בזה המשפט כפי סברת בית שמאי כמו שיראה רבי יוסי וכפי מה שהתבאר בש\"ס (שם) שאחד השוכח ואחד המניח בין בחצר בין תחת צנור שהכל פוסל את המקוה זולת מניח בחצר בשעת פזור עבים שהוא אינו פוסל והלכתא כב\"ש כפי מה שיחדנו לפי שהוא משמונה עשר דברים שגזרו כמו שזכרנו במסכת שבת (שם): \n"
+ ],
+ [
+ "ליזבז. מסגרת גבוהה כמו שביארנו פעמים שהוא אם תהיה בעלת מסגרת שבה כלי כמו שקדם בכלים (פ\"ב מ\"ג) וענין זקפה לידוח ששמה על צדה להדיח: \n"
+ ],
+ [
+ "חוטט. הוא אשר יחפור כמו שביארנו בסוכה (דף טו:) ואמר שאם לקח צנור של עץ וחקק בו ואפילו היה קבוע מקום יתחברו בו אבנים קטנות ויגרו המים הזבים הנה כל מה שיגר על זה הצנור הם מים שאובין לפי שזה המקום החקוק כלי הוא ואם היה זה הצנור של חרס תכף שיחקוק בו כדי שיעור רביעית אז ישוב כלי: ",
+ "ואמר ר' יוסי שלא יאמר שכלי חרס יצטרך שיכיל רביעית ואז יחשב כלי אלא אם נשתברו וכי מכיתתו לא יחשב כלי אלא אם יהיה המכתת מקבלת רביעית כפי מה שהתבאר בשני מכלים אמנם זולת זה לא: ",
+ "ואחר אמר היו צרורות מתחלחלים לתוכו ר\"ל שאם היה בצנור בית קבול אשר הוא פסול כמו שספרנו ואחר נתמלא זה הבית קבול באבנים יתחלחלו אליהם והסבה מתחלחלין הנה הוא בפסולו ואם נתמלא בעפר והדק קצתה בקצתה עד שנתקשה ושב כחרסית הנה הוא כשר לפי שכבר סר הבית קבול אשר היה בו אשר שמו כלי וזה הוא כוונת אמרו ונכבש וגבסית שם הגבות וסלון הוא הגולה אשר תעשה להלוך בהם המים אם רצונו להביא המים ממקום למקום והנה תעשה מחרש והנה תעשה מעופרת ברוב להלוך המים בתוכם ולא יבלעו בארץ ואמר שזה הסלון צר הפיות ולו חללות (וברוב יעשה כפי זאת הצורה). והיו המים הולכין עליו למקוה והנה הוא כשר אע\"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהיה כלי קבול ואמנם היה הכונה שיצאו המים מן המקוה הצר בחוזק ואמנם אמרנו בצנור הקודם שהוא אם יהיה בו מקום מקוער פוסל את המקוה להיותו עשוי לקבלה ר\"ל לקבל צרורות וכבר קדם בשני מכלים שמכלל הטהורין בכלי חרס הסילונות כפופין אע\"פ שמקבלין וסבת זה מה שזכרנו שהם לא נעשו לקבלה והנה יצא לך עיקר גדול מאד והוא שאין כל המקבלין פוסלין את המקוה וישובו המים ההולכין בהם מים שאובין אלא כל מה שעשו לקבלה והבן זה העיקר ועוד יתבאר לך שסלון של מתכת (ג\"כ) אינו פוסל את המקוה כפי העיקר אשר זכרנו והוא שיהיה עשוי לקבלה אמנם הבלתי מקבל הנה אין בו דבר שהוא (אינו) פוסל וכבר יתבאר לך ג\"כ מזאת ההלכה שצנור של חרס כשר ואינו פוסל את המקוה לפי שהוא מדבר כאשר יחזקו בו האם יפסול ואיך יפסול זה החקק וכאשר אמת זה כמו שהוא אמת הנה לקח בנחושת וכיוצא בהם מהצינורות אשר יושלכו בהם המים וכן טבעי העופרת וכדים אשר ילך עליהם המים למרחצאות וכיוצא בהם כולן כשרין לפי שהם לא נעשו לקבלה אבל ילך המים עליהם כמו שילכו בסילונות ועמוד על זה ואל יבהלך המחשבה בזה ולא יטעך המפורסם אצל הנתלים בקצוות הש\"ס באמרם שהמימות אשר ילכו על הגולות הנעשית בסבוב מחרש הנקראים קרמי\"ד ועל הסילונות מזולתם כולם מים שאובים הנה זאת המשנה לא תהיה או נסחא לאין ספק בו או פחות כרצונם ואמנם טעותם בזה כולו מאמר התוספתא צנור שחקקו ולבסוף קבעו אשר הוא צנור של עץ וסבת זה כמו שביארנו לפי שתורת כלי עליו בתלוש כמו שבא לשון הש\"ס ויצלח קודם שיושם צנור לכל מה שיצלח פשוטי כלי עץ ואין הצנור של חרס כן לעקרים אשר נתבארו בכלים (פ\"ב) שפשוטי כלי חרס טהורין לגמרי ולא יוכלו הכלים לפסול את המקוה בשום פנים ולא ג\"כ הסלונות בין שיהיו מחרס או ממתכות לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפי' היה בהם בית קיבול כמו שזכרנו ואיך לא יהיה כן אחר שהם כמו קנה חלול מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין ועוד נוסיף בזה העיקר ביאור בו מזאת המסכתא ולא ישולל ממנו זאת הכונה אלא מי שלא יבין כלל ואפילו הדבר הקל או מי שהוא ריק מאלו העקרים כולם וזה העיקר תשטחהו בכל המשנה והש\"ס כי אתה לא תוסיף בו אלא תועלת לפי שהוא דבר דבור על אפניו: "
+ ],
+ [
+ "אמרו על מעלות המערה הבדל שלישי ר\"ל שאם נפל המעורב בחצר הבית או בבור שיש שם או על מעלות המערה ואחר נגרו המים המעורבין וירדו אל תוך המערה ונקוה שם מקום מקוה הנה ישאל שיהיה בו רוב כמו שזכר או תהיה המשנה מדברת משני משלים והוא שיתערבו בחצר ויתערבו לעוקה וימשכו לעוקה או יתערבו על מעלות המערה אמנם אם לא תהיה שם המשכה אלא המים הכשרים ומים שאובין יורדין על ישרן בבור אחד והוא אמרו ה\"ז מקלחים בתוך המים וקלוח הוא הזלת המים ואנחנו נבחין בעיקר וזה שהוא מקוה מ' סאה מים כשרין בתוך המקוה קודם שיגיע עמהם שלשת לוגין מים שאובין הנה הוא מקוה כשר ולא נקפיד במה שיגיע שם אחר זה ממים שאובין כי מ' סאה לא יפסדם מים שאובין. כמו שביארנו וכבר התבאר לך ג\"כ שאמרנו ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אמנם הוא אם יפלו בעצם המקוה אמנם אם נשפכו המים חוץ למקוה וירדו אל המקוה הנה הוא כשר בתנאי שיהיה רוב המים מן הכשרים מגיעים במקוה והוא אמרם בש\"ס (תמורה דף יב:) שאובה שהמשיכוה כשרה אך יצטרך שיהיו השאובין מעוט המקוה כמו שבא עליה לשון המשנה ואולם תאמר איזה דבר השמיענו הש\"ס באמרם שאובה שהמשיכוה כשרה וזאת המשנה באה בזה הלשון מתני' אתא לאשמועינן להודיע שהוא הוסיף לנו ביאור לפי שאילו נשארו עם זאת המשנה באמרם עד שיפול התערובות המים שאובין ומים כשרין חוץ למקוה ויתערב הכל וימשך למקוה אמנם אם היו המים כשרים בתוך המקוה ומים שאובין נמשכין ויורדין לתוך המקוה פוסלין בג' לוגין והשמיענו הש\"ס שאפי' היה השאוב לבדו נמשך כשר ובתוספתא (פ\"ד) ר' אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בראשו כ\"א סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו י\"ט סאה ופותקן ויתערבו בחצר ואמרו הוא נותן לתוכו ר\"ל לתוך הגג ואחר יתיר אלה המים ואלה המים ירדו מצנור הגג ויתערבו המים בחצר כבר התבאר לך שזאת השאובה שהמשיכוה יצטרך שיהיה הרוב מן הכשר והשאובין משוכין ואל זה הכונה רמזו בתחלת שקלים באמרם מתקנין את המקואות כמו שזכרנו שם וכבר חשב איש גדול מאד רב העיון בארץ המערב ששאובה שהמשיכוה כשרה ואפי' היה המקוה כולו שאוב ונמשך ונהרג על זה באמה ובזרוע ודבריו בזה מפורסם בספרו בהיותו בלתי מבין זאת המשנה כלל ואפי' היה זה בזה למה שאמר המשנה אם רוב מן הפסול פוסל ואפילו לא היו מי גשמים כלל אלא מים שאובין בלבד ויהיו נמשכין ויורדין על מעלות המערה יהיה הנקוה מהן מקוה כשר ואשר יחייב זה הטעות כולו הוא מעוט שמירת המשנה והחקירה למה שבא ומה נפלא מאמרם אם ראית ת\"ח שלמודו קהה עליו כברזל על משנתו שאינה סדורה בפיו: \n"
+ ],
+ [
+ "שוקת שבסלע. גולה שבהר וכבר קדם פי' זאת ההל' בה' מפרה (מ\"ז) וחפשה שם: \n",
+ "עד שיפחת רובה. עד שתשבר ויחסר מגדלה ואז יהיו המים הנוזלים אליה כשרים ולא יהיו שאובין לפי שהיא אז לא תשאר כלי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם יהיו מי מעין נוזלין אל השוקת ויעבור ממנה ויצאו למקום אחר הנה אלה המים המגיעים בתוך השוקת אינם כמו מי מעין וכל מה שיצא מן השוקת אע\"פ שעקרו מן המעין הנה הוא פסול זה אם יהיו מי המעין כולו נשפך בתוך השוקת אמנם אם יהיה שופע על השוקת וקצתם ילך לתוך השוקת וקצתם על גבי שפת השוקת הנה המים היוצאים מן השוקת כשרין והם מי מעין ואף על פי שילך מהם על גבי השפה דבר מועט מאד כי המעין מטהר בכל שהוא ואם העביר אלה מי המעין על גבי בריכה והפסיקו וזה כאשר שם המים ירדו לתוך הבריכה ויתקבצו בה ולא יצאו ממנה הנה דין זאת הבריכה והמקוה שוה ואם יהיו מי המעין המגיעים לבריכה נכנסין מצד זה ויצאו מצד אחר הנה מקום הבריכה פסול עתה לזבין ולטהרת מצורע ולקדש מי חטאת כאשר אינם מים חיים להתערבם עם המים אשר היו בבריכה ואם נתאמת שהיו בבריכה כבר יצאו וכלו שזה המקובץ הוא ממי המעין הנוזלין אליו הנה הוא כשר ומשפטו משפט המקוה: \n"
+ ],
+ [
+ "על גבי הכלים. על חיצוני הכלים כדי שלא ישוב שאוב: \n",
+ "ספסל. כסא קטן: \n",
+ "הרי הוא כמו שהיה. רוצה לומר שאלה המים הנוזלים הם כמעין עם היותן עוברין על אלה הכלים והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "נדל. הוא בעלי חיים רב רגלים דקים אם יהיה מעין מים ויפרדו ממנה גולות דקות ושפך מים שאובין בעיקר המעין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה הגרתן הנה משפט אלה הגולות כמעין הואיל ומי מעין הולך בהן אמנם אם היה מי המעין שוקטין נחים ואחר שפך עליהם מים שאובין עד שגברו ויגרו מהם אפיקים הנה אלה אפיקים משותפין בדיניהם כמו המעיין בדבר וכמו המקוה כמו שביארנו בתחלת זאת המסכת וזאת היא מעלה ד' שבמקוה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם זאת ההלכה וביאורה בשמיני מפרה ושם פסקנו הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שהמימות הנוזלים מן המעין בנהרות הגדולים והנחלים משפטן ומשפט המעיין אחד אמנם המימות אשר יטפו טפות טפות ממעינות המים בעת נזלם מן המקומות הגבוהים הנה המימות הנקוים מאלה הטפות כמקוה ולא יטהרו אלא במ' סאה והם פסולים לזבים ולטהרת מצורע ולמי חטאת עם היות טפות המים הנוטפות מן המעין פוסלת הנפילה בה והעיד ר' צדוק שאם יתערב הנוזל עם הנוטף והיה הנוזל יותר רב הנה הנקוה מהם כשר לזבין ולטהרת מצורע ולמי חטאת כמו מעין ועדות רבי צדוק נעשה בה כמו שביארנו בעדיות (פ\"ז) ואחר אמר שאם יוכל להתחבל שיהיה משיב הנוטפים וחלין הנה זה מותר ואופני התחבולה כשישים בה במקום אשר יטפו בו אלה הטפות קנה או מקל להזיל עליהם אלה הטפות וישובו זוחלין ויהיו המים המקובצים כמו המעין ובתנאי שיהיו הנוזלים נשארים על גבי אלה הקנים או המקל: ",
+ "ואמרו אפילו זבה אין כוונתו שהזבה תצטרך ביאת מים חיים ואמנם כוונתו הוא שהיא טבילה שלימה וזכר הזבה מפני הזב וכבר התבאר בראש מגילה (דף ח.) שהזבה לא תצטרך מים חיים אלא מי מקוה יספיקו אליה ואולם השמיענו ר' יהודה שלא לכוונת טומאה וטהרה לבד נשים זה ההכשר אלא אפי' לענין איסור לפי שהזבה אשר היא ערוה שתכף שתטהר תטבול בו ותהיה מותרת לבעלה וכבר ידעת אתה שהמקל מקבל טומאה מדרבנן לפי שהוא פשוטי כלי עץ וחלק ר' יוסי ואמר לא יסמוך מקל או כל מה שיקרה כמו שאמר רבי יהודה [אלא] כל דבר שאין מקבל טומאה אפי' מדרבנן והוא אשר יגרו עליו אלה הטפות שבו זוחלין והלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "גל הוא משאוני הים ויראה לך מזאת ההלכה שהטבילה לא תצטרך כוונה וזה אמנם הוא לחולין אמנם למעשר ומה שהוא יותר גבוה במדרגה ממנו הנה בלי ספק יחוייב לו שיכון בטבילה או ישאר טמא ויטהר כמו שביארנו בחגיגה (דף יט.): ",
+ "חריצין. חפירות ונעיצין כמו כן אלא שהאדם אם עקר עץ או יתד וכיוצא בהם מן הקרקע ונשאר זה המקום חלול נקרא נעוץ ותרגום (שמואל א כ״ו:ז׳) וחניתו מעוכה בארץ נעוצה בארעא: ",
+ "ופרסת חמור המעורבת בבקעה הוא שנחפר בארץ בטלפי החמור חפירות ונתערבו קצתם בקצתם וכוונתו בזה הדבור כבר נתבאר בתוספתא וזה כאשר תהיה זאת החפירה קטנה מלאה מים ותהיה מחוברת במקוה ויהיו מי המקוה ומי זאת החפירה מעורבים ואפילו היו עליונות המים אשר נשתתף ביניהם כקליפת השום כי הוא מותר לו שיטבול כלים בזאת החפירה לפי שהוא מכלל המקוה ולשון התוספתא (פ\"ה) גממיות על פי המקוה וכל מקום פרסת רגלי הבהמה אם היו מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהם: ",
+ "וחרדלית. ומר בו החי\"ת במקום ה\"א והוא שם מורכב ביאורו הרדלית ר\"ל הר תלוש וכוונתו בזה המאמר שמי המטר נוזלים ממקום גבוה כמו ראש ההר או גבעה הנשאה אומרים ב\"ש שמטבילין באלה המימות בעת רדתן אם היה שיעורה אם נקוו ונחו מ' סאה אע\"פ שהם אינם נגרים ממעין אלא מן המטר וב\"ה אומרים עד שיתקבצו וישוב מקוה שהמקוה לא תטהר אלא באשבורן ואז מטבילין בו ובתוספתא (פ\"ד) איזה חרדלית מי גשמים הבאים מן המדרון רואים אם יש מתחלתן ועד סופן מ' סאה מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהם דברי ב\"ש וב\"ה אומרים אין מטבילין בהם עד שיהיה לפניו ענן מ' סאה רצה לומר באמרו ענן שתהיה נחה מקובצת ונקוה ואחר אמר שכל המקובצין אם עשה בהם היקף בכלים סביב זאת השוקת החלולה עד שנתקבצו המים תוך אלו הכלים אשר הקיף וקבץ המים ושב המקוה כותליו כלים הנה הוא כשר לטבילה ואלה הכלים אשר העמידו מקום כותל לא יכון להם טבילה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידוע הוא שבעת שיאמר בזאת הכוונה מערה ר\"ל מקוה שבמערה וכונת אמרו כמה שהוא אע\"פ שיהי' החבור בין זה המקום ובין המקוה היותר מעט שבדברים ואפי' היו המים אשר בין זה המקום ובין המקוה ובין המים אשר בסדק כחוט השערה ואפילו היו המים ג\"כ אשר בהם כל שהוא לפי שהוא מכלל המקוה יחשב ועוקת (יחשב) המערה היא החפירה תחת שטח המקוה בקבוב ולכן יצטרך שיהיה פי זה המחב' כשפופרת הנוד ואז ימשוכו המי' אשר תוכן עם המים אשר למעלה מהם אשר הם מי מערה וכבר באר ר' יהודה שזה אמנם הוא אם תהיה מעמדת זאת העוקה מוחזקת מצד שתמנע עצמה מההתחברות במקוה אמנם אם היה ההבדל בין המקוה והעוקה גשם דק מן העפר עד שאילו טבל בו נפל ונתחברו המים במים הנה הוא יחשב מכלל המקוה ולא תצטרך התחברות כשפופרת הנוד ודברי רבי יהודה אמת: "
+ ],
+ [
+ "אמר שהוא אם הטביל הדלי ובו כלים נטהרו הכלים ואפילו היה פי הדלי בתכלית הצרות זה אם היה הדלי ג\"כ טמא לפי שאנחנו נאמר מגו דסלקא טבילה לדלי סלקא נמי למה שבתוכו אמנם אם היה הדלי טהור הנה לא תועיל טבילה לכלים אשר בתוכו עד שיהיה פי הדלי כרוחב שפופרת הנוד והוא אמרם אם לא טבל ר\"ל אם אינו צריך הדלי טבילה אלא שהיה טהור ואין הכנסה באלה המים על צד הטבילה אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד זה כולו לתרומה אבל לקדש הנה העיקר אצלנו שאין מטבילין כלי בתוך כלים לקדש כמו שביארנו בסוף חגיגה (דף כא:): \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שמים שאובין לא יפסלו מקוה שיש בו מ' סאה ולכן אם היה השאוב מן הצד בעת בואם אל ג' המימות וגברו המים ונתערבו הב' מקואות אשר כל אחד מהם כ' סאה כשרין ושב מקוה ממ' סאה ונתערב עמו הכ' סאה מים שאובין ושב הכל מקוה טהור ולכן הטובלין טהורין והמקואות טהורין אמנם אם היה השאוב באמצע הנה ישוב תגבורת המים אשר נתערבו במקוה אשר בו כ' סאה עם מים שאובין אשר בצדו והפסיד הכל וכן המקוה אשר בצד האחר ולכן הטובלין כמו שהיו ר\"ל טמאין: \n"
+ ],
+ [
+ "ספוג. הוא ספוג הים והוא אשר ישאר המים שאובין בתוכו ולא יתערבו במי המקוה וזה אפשר בצרות פי הכלי ולזה אמר שלא אמרו אלא שלשה לוגין שנפלו רצה לומר שיהיו המימות עצמם הנשפכים במקוה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו מטבילין בהם כמה שהם ר\"ל שאנחנו לא נצריך שיהיה הקופה נקובה כשפופרת הנוד לפי שהמים אשר בהם מתערב במים אשר במקוה להתרחבות אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס מהם המים וגודלן וכן ג\"כ אם תהיה תחת הצנור והיו המים נוזלין תוך קופה ויצאו למקוה ולא יפסלו לפי שאינם מים שאובין וכן מי שהטביל שק או קופה יטביל כדרכו ויעלהו אע\"פ שיעלם מלאים מים וירדו מהם במקוה ואינם מים שאובין להתרחבות נקביהם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ועוד יתבאר לך במסכת (עוקצין) [ידים] (פ\"ג) שמי שהכניס ידיו בחלל תנור טמא שנטמאו ידיו וכן יתבאר פעמים רבות שכלי חרס הטמא יטמא משקין ויטמאו אלה המשקין כלים וזאת הגסטרא הוא כלי חרס תעשה לזלח המים כמו שביארנו בכלים אם תהיה הגסטרא טמאה בתוך המקוה והיא כבר נתמלאה מים ממושכה מתחת ותהיה חיצונה נותרת על המים חוצה מן המקוה והטביל כלים בתוכה בעת מה שיעלה הכלים והיא מטפחת ותגע בחיצוני זאת הגסטרא היוצאת והיו אלו הכלים טמאים על גב כלי חרס וכן אם טבל במעיין אשר בקערורות התנור בעת צאתו והגיע ידיו באויר התנור הטמא ויטמאו ידיו ואם המים גוברין על התנור עד שיהיו עולות אליו כשיעור העלות הידים מצד שאם הגיע ידו למעלה מהתנור יצאו ממנו והם טבולות במים ותהיינה ידיו טהורות: \n"
+ ],
+ [
+ "כעוביה וכחללה. כמו עובי גשמה ונקבה ושיעורה אמר שיעור נקבה קוטב ב' אצבעות ואם תהיה בין שני המקואות נקב שיעורי זה השיעור נתערבו שני מקוואות ושבו מקוה אחד ואמר שהיא מן התורה רוצה לומר חיוב הטבילה במקוה מים ולשון התוספתא כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהם כשיעור ספקן טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא וכבר ביארנו שזה לא יחסר מאמרם שיעורין הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים: \n",
+ "ומבריית המים כמו עדשי המים והבעלי חיים הם מתילדים במים אמר שהם אם יהיו בזה המקוה אשר היא כשפופרת הנוד לא יצר אותו ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שהסלון לא יפסול את המקוה ולא ישוב המים ההולכין עליו מים שאובין לפי שאינו מקבל היטב ואפילו היה מקבל כפי מה שקדם שהוא לא נעשה לקבלה: \n",
+ "ואמר של חרס ושל אבר והוא העופרת כפי הידוע ובתוספתא אמר בזאת ההלכה מביא סלון של עץ ושל עצם ושל זכוכית ומניח ידו תחתיו הנה כבר התבאר לך שהכוונה סלון מ\"מ ואם הושם קצה הסלון במקוה התחתון כשר וילחוץ המים בידיו עד שימלא הסלון ואחר יגביההו עד שיגיע קצהו האחרון למקוה השני הנה מעת שיפגוש קצה הסלון במים אשר בו למים אשר במקוה נתחברו המים במים ונשלם השיעור: \n",
+ "ואמר ממלא בכתף ונותן לעליון כפי עיקר הידוע שמקוה שיש בו מ' סאה לא יפסלוהו מים שאובים: \n"
+ ],
+ [
+ "שתי. הוא האורך וכמוהו בכותל מלמעלה למטה וערב הרוחב וכמוהו בכותל מימין לשמאל: ",
+ "וכוונת מצטרף שנצטרפו השני מקואות וישלם השיעור יחד ורבי יהודה מהפך ואומר לערב מצטרף לשתי אינו מצטרף: ",
+ "ואמר נפרצו זה לתוך זה שנהרסה המבדלת העליונה הנה מעת שיעבור המים למעלה מן המבדלת ואפי' בעובי קליפת השום ברוחב ב' אצבעו' ונתערבו המי' בזה השיעור שבמקוה אחד ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "אמבטי. הוא רהט המרחץ ואביק הוא אלנביק והמים אשר יגרו לתוך האמבטי ולתוך האביק הם מים כשרין אך כל מה שיגיע מהם בתוך האביק הם פסולין לפי שהם ישובו שאובין לפי שהאביק הוא כלי להיותו נתך לארץ וזהו אמרם ממנו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ומצורת בנינם ותבנית זה האביק יהיה מובן זה המחלוקת והעיקר כבר ידעת אשר בהם התקון והוא שמים שאובין בצד מים כשרים לא יפסלום ואע\"פ שימששו מים למים ובאמצע פוסל לפי שכבר הגיעו המים שאובין לתוך המקוה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "ג' לוגין שנפלו. מטהרת המטהרת היה תבניתה אצלם שהוא שני רהטים האחד יותר גבוהה מן השנית ובמחיצה ובמסך המבדיל בין שני הרהטים נקב כפי זאת הצורה ![](\"\")
ואם תהיה התחתונה מים שאובין הנה נחשב כל מה שבחלל זה הנקב מים שאובין שמגיע במקוה כשר אשר למעלה והוא בצדו: ",
+ "ואחר אמר כמה יהי' שיעור הנקב שיכללוהו ג' לוגין מים שאובין ואמר שאם יהיה כשיעור שיעבור בזה הנקב חלק משלש מאות ועשרים מכל המים שאובין אשר במקוה התחתון אשר הוא כולו מים שאובין וזאת החלוקה אמנם זכרתיה לפי שזה המקוה התחתון אשר בו מים שאובין יש בו שיעור מ' סאה לבד ג' לוגין יהיה חלק מאלו השלש מאות ועשרים וזה שהסאה ו' קבין והקב ד' לוגין ובמ' סאה יש תשע מאות וששים לוגין ושלשה לוגין מט' מאות וס' הרי חלק מג' מאות וכ' ואם היו המים השאובין יותר ממ' סאה או פחות הנה ראוי שישוער הנקב ויחלוק חלקים יהיה בחללות הנקב שלש לוגין משל בזה אומר אילו היו המים אשר בתחתונה עשרים סאה יחוייב שיהיה הנקב שיעור יכלל החלק מו' מאות ומ' וזה כולו מבואר וזאת הסברא לר' יוסי אמנם סברת רבי אלעזר יאמר שאפי' היות העליונה אשר בהם מים שאובין אשר היה אומר שאם יגרו אל התחתון יגרו מלמעלה למטה ואפילו היה בנקב די שיכללהו שלשת לוגין מים שאובין לא שתמששם לאמרם שלשת לוגין מים שנפלו והלכה כרבי יוסי אשר אמר בהיות זאת הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו לתוך המקוה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כפור. הוא מה שיקפא מן המים בעת צאתו וירד דק: ",
+ "וגליד מה שיקפא מן המים על פני הארץ ועל פני המים. וטיט הנרוק טיט הרקיק הרבה כמו הרוק ואשר העידו בו אנשי מידבא אמת ואמנם היה מעיד ר\"ע מצד השם העשוי לפנים לא שהוא יחשוב זה: "
+ ],
+ [
+ "המים בין טמאים בין טהורים. ר\"ל מים שאובין: \n",
+ "מי כבשים. המימות אשר יכבשו בהן המכובשין כמו המים אשר יכבוש בהם הזיתים והקפרי': \n",
+ "ומי שלקות. המים אשר ישלקו בהם השלקות: \n",
+ "והתמד. שמרי יין אם יושם עליהם מים ויחומץ ממנו או מהשתנות הענבים קודם שיתחמצו לפי שהם אם יתחמצו אחר זמן ישוב כמו מי פירות וכבר בארנו שקרטוב חלק מד' וששים מלוג ושג' לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה אם היה פחות ממ' סאה: \n",
+ "ומורייס. הוא המור ואמרו שהוא כעין מים. אין מעלין דומה לאמרו בתחלת הפרק שיש שם דברים שאין מעלין ולא פוסלין: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים רבות שמוחל הוא המים השחורים אשר יגרו מן הזיתים וכבר קדם שמי פירות לא יפסלו את המקוה בג' לוגין וכן שאר המשקין ולכן לא יפסול היין ומי הזיתים המקוה אלא בשנוי מראה ואפי' היה במקוה מאה סאין עד\"מ ונפל בו מעט מיין או מי פירות ושנה מראהו נפסל עד שישוב אל מראהו ואפילו היה המקוה מכ' סאה ונפל בו יין או מי פירות ולא נשתנה מראהו הנה נשאר מראהו בענינו שלא נפסל ולא יחשוב גם כן באחד ועשרים סאה אבל בכ' סאה כמו שהיה כפי מה שקדם שהם לא מעלין ולא פוסלין ושמור זה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר לא יצטרך ביאור: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן אומר כאשר מראה הכל מראה המים והם ג' לוגין הנה יפסלו את המקוה ואע\"פ שבקצת ג' לוגין יש חלב אשר לא יפסול בג' לוגין להיותו משאר המשקין כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא שאם היה במקוה מ' סאה מכוונות וטבל בו איש הנה מ' סאה יחסרו להתלחלח גופו במים ולכן אותו אשר יטבול אחריו איננו טהור ר' יהודה אומר שאם היו רגליו עומדות במים הנה יהיו המים אשר עליו מחוברות במקוה וכבר ביארו בגמ' (חגיגה דף יט.) ואמרו מחלוקת במעלות דרבנן אבל לענין טומאה וטהרה דברי הכל טמא ומעלות דרבנן הם הנזכרות בחגיגה (שם) באמרם שהטהור לחולין יצטרך טבילה למעשר וכן הטהור למעשר יצטרך טבילה לתרומה: \n",
+ "וסגוס אל בריגוס ויתלו בו מים רבים ואם הטבילו באלו המ' סאה המצומצמות ונשאר קצהו במים הנה נחשוב המים אשר בו כמחוברות לאשר במקוה והאיש אשר יטבול בו אחר זה טהור כל עוד שיעמוד קצת הבורגוס במים וכן אם הטבילו כר וכסת של עור בזה המקוה ויצטרך שיעלו בזויותיהם ופיהם למטה עד שלא ישאר בהם מים שאובין ויפסלו את המקוה להיותו ממ' סאה מכוונות שאם הגיע ממנו שלשה לוגין לגבורות בזה הכר או הכסת ואחר העלהו ושפכם במקוה נפסל כפי מה שהתבאר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "המטה היא רבת הגובה וזה המקוה קטן לפי שהוא ארבעים סאה מכוונות בהיות בלתי אפשר שיכלול המים למטה ויצופו עליה עד שיטבעו רגליה בבוץ הנקפא אשר במקוה הנה הוא טהור לפי שאלה הרגלים אשר יטבעו בבוץ לא יגיעו בבוץ עד שיטהרם המים והוא אמרו מפני שהמים מקדמין וביאור מרודדין שטוחים על פני ארץ תרגום וירקעו ורדידו (שמות לט): \n",
+ "כדי שיתפחו. שיגבהו ויעלו ר\"ל שהוא ילחוץ המים מכל צד בחבילי עצים וקנים אשר יקבצו המים במקום א' ויתהוו וישוב אליו גובה ויטבול בו ואחר אמר שאם הניע המים בידו עד שישאו גלים ועבר מהם גל על זה המחט ועד\"מ אשר על מעלות המקוה הנה נטהרה זאת המחט וכפי זה תקיש: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו שדבורינו פה בבעל קרי אינו לענין טומאה וטהרה אלא לענין טבילה כפי מה שהיה המעשה בזה הזמן שבעל קרי אם היה בריא שיטבול במ' סאה ואז יתפלל ויקרא כמו שהתבאר בברכות (דף כב.) ואפילו היו אלה המ' סאה מים שאובין הנה הם כשרים לבעל קרי ר\"ל שהוא אם ירד בהם מותר לו להתפלל ולקרא ואע\"פ שלא טהר לענין טומאות וטהרות והבן זה הכונה ולא יסור ממך ודע שאין הבדל יעשהו האדם כפי מה שראוי בארץ ישראל ובחוצה לארץ ואמנם דברינו פה במקוואות הנמצאות אשר לא נדע אלה המים הנקוים אם הם שאובין או כשרים ואמר שהנמצא בארץ ישראל בחזקת טהרה ובזה ההבדל נזכירהו עדיין ואשר בחוצה לארץ אינם בחזקת כשרים ואמנם הם כשרים לבעלי קריין לבד להיות מים שאובין כשרים לבעלי קריין כמו שביארנו והוא אמרו ואפילו נתמלאו בקילון אשר הם מים שאובים ודאי ואין בענין ספק שהם כשרים לבעלי קריין ואחר אמר שהמקוואות הנמצאות בא\"י מה שיהיה מהן חוץ משער העיר הנה הוא בחזקת כשר ואפי' הנדה טובלת בהם ותהיה מותרת לבעלה ולא נאמר מאחר שזה איסור כרת לא תטבול אלא במקוה שנתאמת ענינו ונודע שהוא כשר וכל מקו' שיהיה בתוך המדינה ותסגר עליו שער המדינה אינו בחזקת טהרה להשתמש האנשים בו כי לפעמים ירחצו בגדיהם וכליהם וישיבוהו מים שאובים או הם בעיקר הקואתם מים שאובין ואינם ראוים אלא לבעלי קריין כמו שביארנו ורבי אליעזר אומר ואפילו אותו שהוא חוץ לעיר אם יהיה קרוב לעיר הנה הוא בחזקת שאוב להשתמש האנשי' בו ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "חלוקין. חלקות שלשלת ההזלה או עכורין אם יהיה בתחלת השתן ואמר שמהעצ' השתן קרה לו זה אם היה השתן כולו תאר אחד הנה הוא ג\"כ טהור ואפילו היה כולו עכור וכוונת נמשכין שיהיה השתן מתדבק קצתו בקצתו וזה כאשר יהיה בו קצת דבקות הנה הוא טמא ואפי' היה הדבקות נראה באמצע או בסוף או בתחלה רבי יוסי אומר שאם היו לבנים נמשכים בתחלה טהור כמו משפט העכורים ואין הלכה כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "טפין עבות. נקודות עבות: ",
+ "והמהרהר בלילה. מי שחשב בלילה ענינים הכרחיים להגיר הזרע ואחר מצא גופו חם הנה הוא טמא אע\"פ שלא מצא זרע וביאור הש\"ס שזה בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ואחר שנעור משנתו ולא מצא חמר זרע אך שימצא גופו חם הנה זה הוא אשר הוא טמא לפי שמעת שבעל בשנתו הנה הזריע אך שנתנגב או היה מעט השיעור ונבלע בבגדים. והעיקר אצלנו אשר יקרא שכבת זרע הוא אחר הגיע ברחם אם תפלטנו ולא תשתנה הנה הוא כמו רואה שכבת זרע וטמא ונפל המחלוקת אחר כמה מן הזמן תצא ממנה שכבת זרע ותהיה טהורה ויהיה זה הזרע כבר נפסדה צורתו ויצא מגדר הזרע: ",
+ "ודע שעונה הוא עת מן הזמן אם יום שלם או לילה שלמה וכן אמרו עונה או יום או לילה. ראב\"ע יסבור שמי שפלטה שכבת זרע אחר ג' עונות שלמות שהיא טהורה וזה אפשר שיהא ביום ג' משל בזה שאם נבעלה בא' בשבת ונשארה ליל שני ויום ב' וליל ג' וזה ג' עונות הנה אם פלטה שכבת זרע יום ג' תהיה טהורה לפי שפלטה אחר ג' עונות ונהיתה פולטת ביום הג' טהורה וחכמים ג\"כ יחשבו כמו שבא בש\"ס במס' שבת (דף פו.) אבל חכמים אומרים ג' עונות שלמות בעינן ור' ישמעאל מחשב שהיא טהורה אם פלטה אחר ב' ימים שלמים ויהיה התחלת ב' ימים קודם עלות השמש ואחריתם שקיעת השמש וקצת היום הג' והנה אפשר בב' אלו הימים ובקצת מהג' שיהיה ד' עונות או ה' או ו' משל בזה שאם נבעלה בסוף ליל ה' ופלטה ביום שבעה בבקר הנה היא טהורה לפי שכבר עברו עליה ב' ימים הה' והו' וקצת הג' והוא ליל שבת וכל מה שיש בזה הזמן ד' עונות יום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת ותהיה אחר ד' עונות טהורה. והנה תהיה אחר ה' עונות אם נבעלה בסוף יום ד' קודם שקיעת השמש ויהיה עמהם ה' עונות ליל ה' ויום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת וזה בב' ימים אחר הג' הה' והששי וליל שבת והנה תהיה אחר ו' עונות כגון שנבעלה ביום הד' אחר עלות השמש ותהיה עמה ו' עונות עם ליל שבת ואם פלטה ביום השבת תהיה טהורה ואלו הו' עונות אמנם תהיינה בב' ימים וקצת הג' והה' והששי וליל שבת ולא נחשוב יום הד' לפי שהיא נבעלה ביום ד' אחר עלות השמש ועיקר סברת ר' ישמעאל שיהיו ב' ימים קודם עלות השמש ור' עקיבא יכריע חמשה עונות לעולם כמו שאמר לעולם חמש ואם נבעלה במקצת היום או במקצת הלילה ישלימו הה' עונות מזה העת משל בזה שאם נבעלה ביום ד' בחצי היום הנה נשאר אצלנו חצי יום ד' וזה חצי עונה וליל ה' ויום חמישי וליל ו' ויום ו' כאשר נהיה ליל שבת בחצי הלילה נשלמו ה' עונות ואם פלטה אחר חצות לילה תהיה טהורה והוראת כלם אמנם הוא מאמרו הי\"ת (שמות י״ט:ט״ו) היו נכונים לשלשת ימים וגו' ונפל המחלוקת מתי היה זה הצווי וקבל הוראת כל א' מהם למה שדומה בעיון הש\"ס ממנו בזה המקום והלכה כראב\"ע: "
+ ],
+ [
+ "אמרו טמאה וטהורה ר\"ל השכבת זרע עצמה כפי מה שביארנו בפתיחה ששכבת זרע של עובד כוכבים טהורה: ואמר כבדה את הבית כנוי לקנוח אבר מאבריה אחר המשגל עד שלא ישאר לשכבת זרע רושם האחוז בגוף וכל בעל קרי אם לא השתין קודם הטהרה הנה בעת שישתין יטמא כי אז תצא השארת הזרע הנשאר בחלל האמה ור' יוסי אומר שתכלית מה שישאר משכבת זרע השארית תוך הגוף לאיש חולה או זקן לפי שהם לא ידחום בחוזק אמנם איש בריא או ילד ואפילו היה חולה הנה הוא טהור לפי שתצא בכח שלא תשאר לו רושם תוך הגוף והלכה כר\"י: \n"
+ ],
+ [
+ "טמאה ע\"ג רוקה. שהוא כמו איש טהור שנגע ברוק הנדה אשר ישוב ראשון לטומאה כמו שביארנו בפתיחה ותהיה מותרת לבעלה: \n",
+ "ואמר כאילו לא טבלה הוא שתשאר אב הטומאה ותהיה אסורה לבעלה ולר\"ש שירפה את ידיו ויכנסו המים לידיו ולאלה הכלים ות\"ק אמר שהם טמאים גזירה שמא לא ירפה: \n",
+ "ובית הסתרים פנימי הגוף כמו פנים האף והאוזן ופנים הפה: \n",
+ "ובית הקמטים. היא הערוה וקבל הוראה על זה מאמרו (ויקרא ט״ו:י״א) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וידוע שהזב לא יועילהו רחיצת הידים בעודו טמא ואמנם ירצה באמרו וידיו לא שטף במים שהוא לא טהר ואמר ידיו להודיעך שלא יחויב טהרה זולת מה שיראה מן הגוף טהרה בעת שיטהר הגוף והוא אמרם (שם) ורחץ בשרו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר וידיו לא שטף במים מה ידיו בנראה אף כל בשר בנראה פרט לבית הסתרים ואמרו לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה בשעת טבילה מדיחה קמטיה ואע\"ג דתנן (נדה דף סו:) בית הקמטים ובית הסתרים אין צריכין שיבואו בהן המים נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא במים בעינן ר\"ל שהיא תהיה מכינה אלה הקמטים שיבואו מים בהם וממה שימנעו ממנו בעת הטבילה שלא יקפוץ במקוה ולשון התוספתא (פ\"ה) הקופץ למקוה הרי זה מגונה והטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה וממה שראוי שתדעהו ששיעור מקוה הוא מ' סאה הוא מלא מקו' יהיה בארכו וברוחב אמה ברום ג' אמות וכן כל מקום תהיה שבירה גדולה חללו זה השבר על איזה תבנית שיהיה וכבר ידעת שאמה כ\"ד אצבעות האצבע רוחב גודל מאצבעות היד וכבר הכפלתי ענין אלו המדות פעמים רבות ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כוונת חוצצין שמבדילין בין המים והגוף או השער המחובר בגוף כי שער הגוף יחוייב שיכללוהו המים כמו שיכללו הגוף: \n",
+ "והרצועות. שבראשי הבנות יקשרוהו על השער ועל הגבות יחד והלכה כר' יהודה בחוטי שער ואפילו קשרן על ראשו תכלית הקשר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בכ\"ט מכלים קלקין שהן ארוגי שער כמו שרשרות הנגבלות מן השער לקשור הבהמות וכיוצא בהן ואמר ששער גב החזה ושער גב הערוה אם נתאבך ונתקבץ בכוונה ונאבק ושב כמו שרשרת הנה הוא חוצץ ולכן כלי משגל באשה אם לא תתקין עצמה בחפיפה קודם הטבילה הנה במה שיש שם מן הזיעה ומן הזוהמה תהיה חציצה כי לזה המקום ישפכו המותרים תמיד וכבר הוסיפה התוספתא (פ\"ו) בזה ביאור ואמר ר\"ש שזורי אומר בית סתרים באשה בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ וסיבת זה כי הפנויה לא תחוש מזה ולא תקפיד על היותם בלתי נקיים ולזה לא תחוץ החלאה הזאת פירוש זה הלכלוך כפי מה שיתבאר מענין ההקפדה: \n",
+ "ולפלוף שבעין הליחה אשר תתקבץ בעפעפיה ובקצת העין הנקרא מאק: \n",
+ "והגליד שע\"ג המכה הקליפה אשר תעלה על החבורה: \n",
+ "והרטיה היא משיחה: \n",
+ "שרף היבש. משרפים היבשים: \n",
+ "וגלדי צואה. קליפות הזוהמא אשר יתהדקו על הגוף: \n",
+ "ומלמולין הם הגרגרים אשר יתעגלו על הידים כשילוש אדם בצק או חומר ואח\"כ יחכך ידיו זה בזה להסיר מעליהם הבצק או החומר: \n",
+ "וטיט של מרקה הוא טיט יותר עב מטיט של יוצרין יחככו בהם הכלים הנסדקין לסתום סדיקתם ונתבאר בתוספ' (פ\"ז) שיתדות הדרכים הוא הטיט אשר יתהוה בדרכים ואפילו בזמן הקיץ ילכלכו בהן הבגדים הנה זה הטיט חוצץ ולא יתאמת טהרה למי שיהיה על גופו ואין ראוי ג\"כ טבילה בו אם היה בכלל המקוה כפי מה שקדם והוא אמרו שאין טובלין בהן ולא מטבילין וקומקומוס הקומקום אשר יהיה בהן המים ויכבו בהן הגחלים וישארו מכובים אלא אם שפשף שיחכך פנימי בידו ויניח הפחם בידו עד שלא יתעכבו במקום אחד ויחוצו המים ממנו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "קלקי הראש ובית השחי. הפנימיות אשר יסתלסל השער וישוב כמו לבד אמנם שער הראש או שער האורבים ובית הסתרים באיש ר\"ל קלקי בית הסתרים באיש לפי שהוא לא יקפיד על זה וכונת מקפיד שישתדל על זה הדבר ויחוש וירצה סורו. ואינו מקפיד שלא יחוש על זה הדבר ולא יקפיד אם ישאר על גופו או לא ישאר ודע שעיקר זאת השאלה שאם יהיה הדבר החוצץ על גופו כמו טיט ובצק ומה שדומה להם מן הענינים המבדילים וכללו גודל שטח הגוף והוא חושש ומקפיד על השארותו וחפץ בסורו מגופו הנה הוא חוצץ ולא יעלה לו טבילה עד שינוקה גופו ממנו ויטבול אחר זה אמנם אם לא היה מקפיד עליו אין חוצץ אע\"פ שיכלול רוב הגוף וכן אם היה הדבר החוצץ על מיעוט גופו אינו חוצץ ואפילו אם היה חפץ בסורו ומקפיד עליו זהו דין תורה אך מדרבנן כל המקפיד עליו חוצץ ואפי' היה מיעוט גופו גזירה משום רובו וכן גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד והוא אמרם דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ומיעוטו ואע\"פ שמקפיד אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד ולא חייבוהו החציצה ג\"כ למעוטו שאינו מקפיד משום מעוטו המקפיד באשר מעוטו המקפיד עצמו גזירה ולא גזרינן גזירה לגזירה הנה התבאר לך מזה כולו שכל מה שיחפוץ על סורו מגופו וירצה זה חוצץ ואפי' הי' הפחות שבשעורים והוא אמרו שם כל המקפיד עליו חוצץ וכל מה שלא יקפיד ממנו אם סר אם נשאר אינו חוצץ ובתנאי שלא יהיה זה על רוב גופו ושמור זה העיקר תמיד כי הוא ענין החציצה ואין הלכה כר\"א בהשוותו איש ואשה: \n"
+ ],
+ [
+ "לפלוף שבעין. הליחה אשר תהיה בתוך העין אם תחלה: \n",
+ "ולכלוכי צואה. חלאת הזוהמא והיא לחות: \n",
+ "וצואה שתחת הצפורן. זוהמת הצפרנים: \n",
+ "כשות של קטן. הוא השעיריות אשר יהי' על גופות הנערים הקטנים והוא דומה לשער דק מאד [ובפ\"ב] מעוקצין אמר כשות של קישות ר\"ל שעיריות הפיקוס. אמרו שהוא מן האדם לא יטמא אם נגעה טומאה בזה השעיריות ולא יטמא ג\"כ ר\"ל שאם היה נער טמא באחד מאבות הטומאה ונגע מי שנגע בשערת גופו הנה זה אשר נגע לא יטמא. והקרום אשר יקשור על החבורה בהפך זה שהיא תיטמא ותטמא אמנם זכר זה הדבור הנה ואע\"פ שאינו מכוונת החציצה לפי שזוכר משפטי קרומי החבורה בחציצה: \n"
+ ],
+ [
+ "בקצת הנוסחאות יש המור. והוא המוסק ובקצתם חומר והוא עפר דבק דומה לזפת. ",
+ "ודרגש כסא קטן יעלו בו לכסא יותר גדול הימנו: ",
+ "ונקיים. נקיים: ",
+ "ובלוסין. מלוכלכין וסבת זה שאם היו נקיים הנה הוא יחפוץ בסור זה הלכלוך ממנו ואם היו מלוכלכים לא ישאל מזה אם יסור או ישאר וזה לפי העיקר הקודם כל המקפיד עליו חוצץ והוא הסבה באומרו על מטה של בע\"ה חוצץ ועל של עני אינו חוצץ: ",
+ "ואוכף. הוא האוכף והוא העור יעשה להשים על החמורים בעת נושאים המשא: ",
+ "וזקקין. אותם שיעשו הזקק וישאום על אלו האוכפות ולא יקפיד כלל בלכלוכם: ",
+ "ומרדעת. הברד\"ו ואמר רשב\"ג שאילו לא יהי' על זה הברד\"ו אלא כאיסר האיטלקי אשר משקלו ד' גרגרין שיעור חוצץ ואם יהיה פחות אינו חוצץ ות\"ק לא יתן בזה גדר אלא איזה שיעור שיהיה חוצץ והלכתא כת\"ק: "
+ ],
+ [
+ "בנאים. הם ת\"ח ונקראו בנאים מפני שהם עוסקים בבנינו של עולם. ובור הוא אשר אין לו ידיעה ולא מדה מעולה כמו שביארנו באבות (פ\"ב) ומחוייב אצלנו ת\"ח שיהיו בתכלית מן הזכות ונקיות הבגדים ישימו ההשתדלות בבגדים הנקיים ובש\"ס (שבת דף קיד.) על זה ציווין רבים ושם נאמר שכל ת\"ח שנמצא רבב בבגדו הנה הוא מחוייב מות ומן החיוב הזה נהיה שת\"ח יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד והלכתא כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "קייצין. אותם אשר ייבשו הפירות כי אלה כולם ללכלוך מלאכתם וגעלם בה יהיו מטפחותיהם כן ולא יקפידו על לכלוכן אם תסור או תשאר ולכן אין בה משפט החציצה אם יהיה עליהם זפת או מה שדומה לה וזה הכלל אמתי וכבר קדם ביאורו על השלימות ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמרו פה שלא מרקן הוא לקוח מן ומורק ושוטף במים (ויקרא ו׳:כ״א) והכונה שהוא יניח ידו ביד הכלי עד שיכניס המים בו כי רוב הידות הם חלולות ואמרו או שמרקן ונשתברו רומז אל כלי המתכות לבד אם תשבר היד ולא יבנה אבל נתמעך קצתו אשר אי אפשר למים להכנס לאלה המקומות המגולים וכן ביאר בתוספתא שהדיבור בידות החלולות וכאשר אפשר בהם שיתגלו. הטבילו דרך פיו שישים פי הכלי למטה על פני המים ומושבו מלמעלה כי המים לא יגיעו אל תוך הכלי כולו כי האויר ישאר בו מוחש וידחה המים: ",
+ "וזיבורית. הוא הדבר החסר שאין המים נכנסים ואשר ירצה בו פה הוא אשר הטביל את הכלי ולא ישקיע קצותיו בטבילה אם יהיה לו זויות ותוספות ואולי היה בקצת הכלים תוספות מה היו קורין אותו זיבורית אי אפשר שיכנסו בה המים עד שיטה על צדה. פי השקוע לתוכה שתהיינה השפתות כפופות לתוך הכלי כזאת וברוב לא יעשה כזה: ",
+ "וקלמרין הדיוטות. בלעז קלמ\"ר וזאת תעשה מעופרת כפופה לתוכה עד שאם תתהפך לא ישפך מה שיש בה מהדיו והוא ברוב נעשה אצלנו והנה בלי ספק תצטרך שינקב בצדה עד שיבאו המים לזאת הכפיפה וזו היא צורתו: ![](\"\")
"
+ ],
+ [
+ "כסת עגולה. עשויה מעור בהיקף ורוב מה שיעשו אותה הם הסוחרין ובעלי הרכיבה תחת מרכבם בעת שבתם לקנות ולמכור והיא תפורה מכל צד ואין לה פה יצא ממנה המלוי ויושם כשאר הלקוחים ואמנם תתפר על מלואה כשאר המשכבות: \n",
+ "וכדור. כדור אשר ישחקו בו אנשי הצחוק: \n",
+ "והאמום והקמיע השמירה. ותפילה הוא תפילין של ראש או של יד אע\"פ שלאלה כולם יש חללות אחר שלא נעשו למלאת ולהריק אבל להשאר בענינם המלאים עד שיחתכו הנה משפטן כמשפט הגוף הבלתי חלול כמו שהתבאר בכללים אשר זכרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "קשרי העני. הקשר אשר יקשרו בגדיו אם יקרעו ואשר אין כונתו להתירן וכן קשרי הנימין והם הקשרים אשר יקשרו קצוות פתילין היוצאין מן הבגד ואל ביאניס וכיוצא בהן: \n",
+ "וחבט של סנדל. לולאות האזנים: \n",
+ "תפילה של ראש בזמן שהיא חוצה. אם תהיה רחוקה מן הקציצה רוצה לומר שתהיה הלולאות אשר יבא בה רצועות התפילין כבר נתפר עליה עור עד שתתערב הקציצה עם הרצועה. ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת רוצה לומר שלא תהיה ממעדת ברצועה אבל נלחצת על המקום שלא ימעד ממנו. וכבר ביארנו פעמים שחמת הוא הנוד ותרמיל כלי עור ישאוהו הרועים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בכ\"א מכלים פרקסין שהן חלוקין אשר להם קשרים ולולאות ואמרו שבכתף רוצה לומר קשרי הלולאות שבכתף בקצת הבגדים. ורצועות של סנדל אשר יכניסום בלולאות האישכפים לקבצם ולקשרם וכונת שצריך למתח שימשוך הקמטים במים ויסירו קמטיו כי הוא דבר רחב יקמט ויכויץ וכ\"ש העליון מהם. ומדרך הבגד שאם יושלך במים יתבעבע על פני המים ויעלה מקום ממנו וישפל אחר בסיבת האויר אשר תחתיו וזהו ענין אמרו עד שיתבעבע רוצה לומר שישטחהו במים עד שיבעבע ומזו הכונה שחין פורח אבעבועות (שמות ט) וכאשר יאריך לעמוד הבגד במים ויטפח יסור זה הבעבוע לפי שהוא אם הפשיטו פעם אחר פעם יצא האויר כולו והוא אמרו וינוחו מבעבוען: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע הוא ששלשלת מחוברת מטבעות וכאשר יגיע אל י' טפחים או אל ארבעה אל קצת טבעות מטבעותיו אמר תנא קמא שהוא יטביל עד מקום המדה לבד ור' טרפון אומר שהוא יטביל הטבעות כולן אשר תגיע המדה לקצתן ואין הלכה כר' טרפון ולא כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר זכרנו שהמים אם יטמאו יטהרו במי המקוה וזה כשיושמו בכלי ותשים זה הכלי במקוה עד שיצופו המים אשר במקוה על פני המים אשר בכלי ואז יטהרו אלה המים כמו שהתבאר במסכת ביצה (דף יח:) וכן יטהר הכלי גם עם המים אשר בו יחד ואם היה הכלי טמא רוצה לומר שיקבל טומאה וזה במים לבד אמנם שאר המשקים הנה לא יטהרו לעולם אחרי הטמאם ועוד נבאר זה בד' ממכשירין שאמרו ב\"ש שבעת טהרת המים הטמאים לא יטהרו אלא במקוה ממינו שאם היו מים חמים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימיו חמים ואם היו המים מרים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימיו מרים כי הכונה בטהרת המים שהוא ישוב עם מי המקוה כדבר אחד ויראה זה במים כמו שביארנו אמנם אם היה זה הכלי טמא מלא משקים זולת המים והטבילו כאילו לא טבל כי אלו המשקים לא יטהרו במי מקוה ואם יהיה בזה הכלי מי חטאת אשר הוא מים ואפר הנה לא יצטרך שיהיה הכלי מלא אבל קצתו ורובו רק מצד שתכנס מי המקוה לתוך הכלי ויגברו על מי חטאת שבכלי ואז יטהר הכלי וא\"ר יוסי שאפילו יהיה זה הכלי מכיל שלשים סאה והיה בו רביעית ממי חטאת והטביל הכלי כולו במקוה הנה הוא ישאר בטומאתו כאילו לא טבל עד שיסור מה שבו ממי החטאת ויטבילו ריקן ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "לא אצטרך שאבאר כל פעם שהוא אמנם רצה לומר במשקים שבעה משקים וכבר ביארנו בראש טהרות שחצי פרס כביצה ומחצה וביארנו מדת הרביעית פעמים רבות והיות האוכלים כולן מצטרפים קצתן לקצתן וכן המשקים להשלים מהם השיעור מאמרו (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל ואמר (שם) וכל משקה אשר ישתה וגו' אמנם המקוה לא ישלם שיעורו בשאר משקים אמנם צריך שיהיו מ' סאה כולם מים לאמרו השם יתעלה (שם) מקוה מים ולשון ספרי מקוה מים לא מקוה כל המשקין כולם ולזה יפסלו המשקין כולן המקוה אם נשתנה מראהו כמו שקדם ולא יוסיף בשיעורו כמו שביארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שהמים לבדם בלתי שאר המשקין הם אשר יטהרו אם נשאם בתוך זה המקוה ולכן אם טבל זה האיש ויש מים טמאים באסטומכא יטהרו להגיעם בתוך המקוה והוא אמרו מפני שהם טהורים בגוף לפי שנטהרו והם בתוך האצטומכא להגיען בתוך המקוה ולכן אם הקיאן שמה יהיו טהורים וזה אשר בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת לא תטמא הטבעת לפי שהוא מציל עליה וכן אילו אכל בשר המת ונכנס לאהל לא יטמא האהל כמו שהתבאר באחד עשר מאהלות והיא בתוספתא כלים הבלועין מצילין על הטהורין מליטמא והחץ אשר הוא תחוב בגוף הנה יתראה קצהו בשטח הגוף ואז יהיה חוצץ כמו אילו היה על שטח הגוף והנה ישקע בבשר וישוב תוך הגוף ולא יקפיד בו אז ואפילו היה חץ טמא: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Negaim/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Negaim/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d004e6af38a78311d2ec7d31e5dcedff7ef7fa0e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Negaim/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,467 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Negaim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה נגעים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "התחיל בחלוקת מראות נגעי בשר כמו שעשה הכתוב והם שני מראות בהרת ושאת ויחלקו לארבעה מראות בהרת ושניה לה. שאת ושניה לה והוא אמרו יתברך (ויקרא י״ג:ב׳) אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וספחת אינה ממראות נגעים עומדת בעצמה והוא אמרם מה לשון ספחת טפילה שנאמר (שמואל א ב׳:ל״ו) ספחני נא אל אחת הכהונות ענין זה שהוא סמוך וזכרו הפסוק בין שאת ובהרת להודיענו שהוא סמוך לשניהם ותהיה השאת והסמוך לה ובהרת והסמוך לה ואלו שני מראות רוצה לומר שאת ובהרת הם מראה הלובן אמר יתברך (ויקרא י״ג:י״ט) שאת לבנה או בהרת לבנה כן בלא ספק השני מראות הסמוכין להן. ואלו ארבע מינים כולן מיוחסין למראה הלובן יתחלפו בחוזק וחולשה והיותר חזק מהן לובן הבהרת וענין עזה כשלג שהלובן עז וחזק כשלג והוא אמרו (שם) ואם בהרת לבנה היא ובא בפירוש היא לבנה ואין למעלה ממנה כלומר שתבא לבנה כשלג ולמטה ממנה כלובן סיד ההיכל ואלו השנים מראה הבהרת. ומראה השאת כצמר לבן והוא כצמר נקי בן יומו ר\"ל יום הולדת השה כאשר נרחץ זה הצמר ונתלבן ברחיצה וזה המראה חזק הלובן מסיד ההיכל ולמטה ממנו בלובן כקרום ביצה והם שני מראות השאת ודעת (ר\"ע) [ר\"מ] שאמר קרום ביצה מראה אחד והוא שני של שאת ואם הוא יותר חלוש הלובן מקרום ביצה אינו ממראות נגעים והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "פתוך. הוא המראה המעורב מן הלובן והאדמימות והוא גם כן ממראות נגעים ואם לא יתבאר זה בשאת אבל אמר שאת לבנה לבד אבל התבאר בבהרת אמר אם בהרת לבנה אדמדמת ובסיפרא מנין ליתן את האמור בבהרת בשאת ואת האמור בשאת בבהרת ת\"ל צרעת היא לפי שבא בבהרת צרעת היא וכן בשאת והבן מזה שאלו המראות כולן כאשר נתערב כל אחד מהן לאדמימות מעט עד שיהיה בו לובן מעורב עם אדמימות שהוא ג\"כ נגע צרעת ואמר שנחשוב כל מראה מהם כבר נתערב ביין ויעמוד עליו מראה הצרעת וזכר ממנו השני מראות ר\"ל שלג וסיד והוא ההיקש לשאר מראות וכן שמו דרך משל בהש\"ס לזה ד' כוסות מלאים חלב כזה השיעור ובא' הפילו בו שני טיפי דם ובשני ד' טיפי דם ובשלישי ח' טיפי דם ובד' ט\"ז טיפי דם ועל זה היחס מהעירוב יקישו ד' המראו' המורכבי' מהלובן והאדמימות לפי שמה שיהי' הלובן חלוש יהיה מעט האדמימו' כאשר יערבו בו יותר נראה אודם חזק ולזה יהיה מעט האדמימות עם מראה קרום ביצה כמו ט\"ז טיפות מדם בזה השיעור מהחלב יהיה זה האודם מבואר והבן זה: \n",
+ "וביאור דיהה עכור מעט הבהירות והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה. לכל הדינים עוד ביאר איך יתחברו ונחשבים כמראה א' בזה אחד מהג' דינין אם הם אחד וזה מהשלשה דינים אם לפטור אם להחליט אם להסגיר וכאשר חייב חבורם והיותם במראה אחד שיאמר לו טהור אתה וזהו לפטור או יעכב ענינו וזהו להסגיר או יאמר לו טמא אתה וזהו להחליט בזה המעשה והתחיל בביאור דין ודין ואמר להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון וזהו שהנה יתבאר ברביעי מזאת המסכת שמי שהי' בגופו בהרת כחצי גריס ואין בו מחי' ולא שער לבן עד התחדש לו אחר זה בהרת כחצי גריס דבוקה בראשונה ובו שער אחד לבן שהוא יצטרך הסגר שבעת ימים וכאשר היה איש מוסגר ובגופו בהרת ג\"כ כחצי גריס ובסוף השבוע נתחדש לו כחצי גריס ובו שער אחד לבן דבק בבהרת אשר היה בו שהוא ג\"כ יסגיר כמו לו בהרת ובהרת: \n",
+ "עוד אמר לפטור את העומד בסוף שבוע שני כמו שיהיה רושם צרעת אשר הקיפו שבוע שני אשר קצתה מראה בהרת ובה כגריס ובצידה דבקה בו מראה שאת כגריס עוד הוסרה קצת מראה שאת ונשאר מראה בהרת על שיעורו הנה הוא טהור שכבר הוסרה הצרעת ונחשבה יחד כמראה אחד ובהתאמת זה כולו בעתיד. עוד אמר להחליט את שנולד לו מחיה וזה שהנה יתבאר לך בג' מזו המסכת שרושם הטומאה בצרעת העור שלשה סימנים מחיה או שער לבן או פסיון והמחיה שתהיה שיעור עדשה מרובעת מן בשר חי בתוך מקום הצרעת ושער לבן הוא שיהיה במקום הנגע ב' שערות לבנות ופסיון שירבה הנגע ויוסיף להמשך בגוף ואפילו מעט מזער אולם המחיה או שער לבן הנה הם אותות טומאה לעולם בין שיהיה בתחלת ביאת כהן והוא ענין בתחלה או התחדש אחד מהן בשבוע ראשון או בשבוע שני או אחר שאמר לו הכהן טהור אתה וזהו ענין אמרו לאחר הפטור והוא אמרו יתב' (ויקרא יג) אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן ר\"ל שיתחדש עליו חדוש אחר שדן עליו בטהרה ושב אל הכהן שנית וכאשר היה באיש רושם צרעת בו שני מראות קצתו מראה בהרת וקצתו מראה שאת עוד התחדש בא' מהמראות מחיה או שער לבן הנה הוא מוחלט לטומאה לפי שהן התקבצו בדמיון מראה א' בין שיהיה זה השער לבן או המחיה בתחלה והוא כאשר בא אל הכהן בתחלה או שהתחדש בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר שטיהר לו הכהן ואמר לו טהור אתה וכן ג\"כ ספרו להחליט את שנולד לו פסיון ומבואר הוא שאינו טמא בפסיון אלא אחר שבוע ראשון לפי שהפסיון אמנם יודע בעמיד' בין מה שיהיה לנגע בתחלת עמדו לפני הכהן ובין מה שהוא לאחר השבוע וכאשר היה בנגע תוספת בשבוע ראשון או השני או לאחר הפטור הנה הוא טמא ואם היה באיש רושם נגע ובקצתו מרא' בהרת ובמקצתו מראה שאת ונמשך אחד מהמראות בשטח הגוף או היה הרושם אשר עמד בו מראה בהרת ויהיה התוספת אשר נמשך בסוף שבוע מראה שאת הנה הוא מוחלט לטומאה בכל זה כאשר התחדש התוספת לפי ששני מראים יחד בדמיון מדריגת מראה אחד ואמר וכן גם כן יתחברו מראות נגעים להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור. וענין זה המאמר אמנם יתבאר בח' מזאת המס' שהאיש אשר יראה בו רושם צרעת יאמר לו פטור אתה כאשר לא יהיה שם מחיה ולא שער לבן עוד אחר זה תכלול הצרעת כל גופו הנה הוא טמא ושמאמר השם יתברך (שם) כלו הפך לבן טהור הוא אמנם הוא במוחלט לטומאה כאשר כלל אותו הנגע אחר שהיה טמא וכאשר היה איש בגופו בהרת ופטרו הכהן עוד כלל גופו מראה שאת הנה הוא יתחבר עם הבהרת הראשון ויהיה מוחלט לפי מה שהשרשנו וזהו ענין אמרו להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור: \n",
+ "וכן כאשר היה מוחלט בבהרת טומאה ר\"ל שיהיה בו שער לבן או מחיה או פשתה בעור זמן אחר החלט כולל גופו כולו מראה שאת שהוא כמראה אחד אמר כולו הפך לבן טהור הוא וזהו ענין אמרו לפטור את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר לפי שהוא כאשר כלל גופו הצרעת והוא מוסגר הנה הוא ג\"כ טהור לפי שהמוסגר הוא טמא כמו המוחלט כמו שהתבאר בתחילת כלים. ואלו המשלי' כלן אשר המשלנו בביאור זאת ההלכה מראה הבהרת והשאת ההיקש בעצמו אם היה הנגע בג' מראות או בשאר מראות מהמראים המנויי' שהן כלם במדרגת מראה אחד לכל הדינים לפטור ולהסגיר ולהחליט: \n",
+ "וכל מה שאמרנו באלה המשלים רושם נגע או מקום נגע אמנם נרצה בו השיעור אשר יטמא בנגעים והוא כגריס ואני עתיד לבאר זה: \n",
+ "וכבר שאל רבי יהושע בנו של ר\"ע לר\"ע מד' מראות מה תועלת לחלק אותן במספר אחר שכלן במדרגת מראה אחד ומצטרפים לכל הדינים והיה ראוי שיאמר כל לבן שהוא כמו קרום ביצה או יותר לבן ממנו הוא נגע צרעת והוא אמרו בתוספתא ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא וזה עם זה מצטרפים אמר לו מלמד שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים רוצה לומר שאילו נמנו להיותו רגיל בהבדל המראים והכרתם עד שיאמר זה המראה בהרת וזה שאת זה שני לבהרת וזה שני לשאת וממה שראוי שתדעהו שדעת ר\"ע שתולדת הבהרת תוקף הלובן מן השאת וחכמי' אומרי' שהשאת יותר לבן מסיד ההיכל אשר הוא תולדת הבהרת כמו שזכרנו ושסיד ההיכל יותר לבן מקרום הביצה ויהיה סדר המראים לפי דעת החכמים כן בהרת אחריו השאת אחריו תולדת הבהרת ואחריו תולדת השאת לפי מה שהתבאר בגמרת שבועות (דף ו:): \n",
+ "ואמרו הרי אלו מראות נגעי' ירמוז אל הארבעה הפשוטי' ואל הארבעה המורכבים מהן מהאדמימות כמו שהתבאר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בהלכה אשר לפני זאת שסבת מנין אלו המראות היא ההרגל וההכרה במראות ולזה אמר ר' דוסא שאי אפשר להרגיל במראות אם לא ידע ויכיר בהן שהן ל\"ו וביאור זה שהנגעים ששה מינים נגעי עור בשר תחלה והשני נגעי שחין ומכוה והשלישי נגעי קרחת וגבחת והד' נגעי ראש וזקן והוא אשר יקראו נתקים והה' נגעי בגדי' והו' נגעי בתים. ולשון התוספתא (פ\"ג) השחין והמכוה שניהם סימן אחד ושניהם טומאה אחת ולמה נחלקו שאין מצטרפין זה עם זה ושם נאמר ג\"כ הקרחת והגבחת שניהם סימן אחד ולמה נחלקו שאין מצטרפין זה עם זה ואני אבאר לך כל זה במה שיבא וכבר קדם לך שמראות נגעים בעור הבשר ח' ד' פשוטי' וד' אשר תתערב אתם האדמימות כמו שהתבאר והוא אשר יאמר ממנו ד' בחלוק וארבע בפתוך ובתוספתא (פ\"א) אמרו מראות שעור הבשר מטמא בהן השחין והמכוה והקרחת והגבחת טמאים ושם נאמר גם כן הנתקים מטמאים בכל מראה וכאשר יגיעו לך ההקדמות כולן יהיו ל\"ב נגעים ח' בעור הבשר וח' בשחין ומכוה וח' בקרחת וח' בגבחת והן בעצמם בנתקים ובנגעי בגדים שני מראים ירקרק ואדמדם ובנגעי בתים ג\"כ שני מראים ירקרק ואדמדם הנה אלו ל\"ו מראים בחלוף המראים והמקום אשר יהיה בו המראים: \n",
+ "ואמר עקביא בן מהללאל שאם היה הענין כן על אופן ההרגל הנה הן ע\"ב לפי שאלו המראות כולן בהתחלפות המראים והתחלף מקום המראים יהיו בתחלה ויהיה אחר ראייה קודמת ויצטרך הקישא בין עתה ובין מה שהיה עליו קודם אם בשבוע ראשון שני ושלישי כמו שיתבאר הנה אלו ע\"ב מראין. ל\"ו בתחלה כמו שמנינו והן בעצמן בסוף אחר ההסגר אי זה זמן יהיה ההסגר או שבוע א' או ב' שבועות או ג' איך שיתחייב הדין ואל זה הענין רמז בתוספתא כל כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקים בנתקים ולא בקרחות באדם ולא בבגדים בבגדים ולא בבתים במראה ראשון ולא במראה שני במראה שני ולא במראה שלישי לא יראה את הנגעים עד שיהיה בקי בהן ובשמותיהן שנאמר (ויקרא י״ד:נ״ד-נ״ו) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת להורות ביום הטמא וביום הטהור וגו' רוצה לומר שהוא אל יורה עד שיהיה בקי באלו המראים כולן ובשמירת הענינים ובידיעת השם המורה על כל ענין מהן ושמור אלו הענינים שהן נפלאים מאד: \n",
+ "וכבר יסופק זה המספר על כל מי ששמעתי דבריו או ראיתי פירושו והנה עזרני ה' בהבנתו: \n",
+ "ואשוב אל שלימות ביאור ההלכה אמר ולא בשני שהשבוע השני שלו חל להיות בשבת וזה יתחיל מספרו מהיום השביעי מהשבוע ראשון עד שיהיה היום הז' משותף לב' השבועות יחד וכן השלש' שבועו' של נגעי בתים יהיה היום השביעי משותף לסוף שבוע שני והתחלת השלישי ויהיה מספר השני שבועות י\"ג יום ומספר הג' שבועות י\"ט יום ולזה אם התחיל בראיה ביום שני יבוא היום י\"ג בשבת ואם התחיל בראיה בשלישי יבוא יום י\"ט בשבת והנה יתבאר זה בשלישי מזאת המסכתא: \n",
+ "ואמר ר\"ע שהוא יתחיל לראות באיזה שיזדמן מאשר יבא יום סוף שבוע מהשבועות ביום שבת אשר אין ראוי לראות הנגע בו להיות זה דומה לדין מהדינים יתאחר הראיה עד אחר השבת וכבר יהיה בזה האיחור חומרא לבעל הצרעת או קולא והוא יבאר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שמור אלו השרשים והוא שכל נגע שיעורו אינו פחות מכגריס שנגעי עור בשר נטמאו בשלשה סימנין איזה שיהיו והוא שער לבן או מחיה או פסיון וכבר קדם לנו זכרון זה ודע שמתנאי שער לבן שיהיה בנגע ולא יהיה בשחין או במכוה או במחית השחין והמכוה או בתוך הבוהק ואם היה זה השחין אשר בו שער לבן בתוך הנגע וכן המחיה אם היתה בשחין שבתוך הנגע אינה סימן טומאה וכן הפסיון לא יהיה מעור הבשר לתוך השחין או למחית השחין או לתוך המכוה ולמחית המכוה או לבוהק והנה יתבארו כל אלו השרשים וראיותיהם כאשר יתחדש לנגע מה ינצל מאחד מאלו הסימנים השלשה עד שלא יהיה סימן טומאה והוא קולא לבעל הנגע ומתנאי נגעי הבשר שתהיה עגולה מכל צד עור הבשר עד שיהי' אפשר הפסיון באיזה צד שיהיה ולשון סיפרא בעור הבשר עד שיהיה כל החוצה לו סמוך לעור הבשר ראוי לפסיון שאם יהיה סמוך לראש או לזקן ולשחין ולמכוה ולקרחת אינו טמא וכן אלו השתי שערות לבנות אשר הוא סימן טומאה כאשר היו שתיהן או אחד מהן קצרות פחות מהשיעור אשר יתבאר אחר זה או היו שחורות או היו בצד השחין או מחית השחין בשחין או מכוה או מחית המכוה הנה אינו טמא וכן אם התחדש בין צמיחת השתי שערות שחין או מחית השחין או מכוה או מחית המכוה או בוהק הנה אינו טמא וכבר התבאר שרש כל אלו והנגע הראשון אשר היה בגשם בעת עמידה בתחלה לפני הכהן יקרא אום וכאשר יוסיף עליו שיתרבה אחר זה יקרא פסיון וכאשר לא הוסיף הנגע או שהוסיף הנגע והוסר השרש וישאר התוספת או נשאר קצת השורש עם התוספת וכל מה שנשאר עם התוספת פחות מכגריס הנה אינו טמא וכן אם נתחדש בין השרש והתוספת אחד מן הדברים אשר לא יהיה בהם פסיון כמו שיהיה בין השורש והתוספת שחין או מכוה או מחית השחין או מחית המכוה או התחדש בין האום והתוספת שחין או מכוה או מחית השחין או מחית המכוה או בוהק והבדילה הנה כבר ינצל מהיות מוחלט בפסיון מפני החדוש שנתחדש וזכרתי לך בזאת ההלכה כל אלו הדברים אשר חדושיהם ידחו סימני טומאה שהוא אפשר שיהיה יום שבת אשר הוא שביעי שלו טמא או קרוב להחליט לו ותחדש לו א' מאלו החדושים להציל לו בשארית היום עם ליל אחד בשבת ובבקר ימצא על ענין אחר הנה כבר היה לו האיחור קולא: ",
+ "וכבר יהיה יום השבת בלתי מוחלט ויתחייב לו האיחור שיהיה יום אחד בשבת מוחלט כמו שיזכור אחר זה: ",
+ "ומתנאי המחי' כאשר היתה כעדשה מצומצמת שתהי' מרובעת כמו שנבאר וכן מתנאי כל מחיה שתהיה מגעת בעובי הנגע והנגע יקיף בה ואז יהיה סימן טומא' והוא אמרו מבוצרת אולם אם הית' בצד הנגע (כזה) הנה לא יהיה סימן טומאה ומתנאי המחי' ג\"כ שתהי' שיעור כעדשה ממנו מדובקת כולה גוף אחד אולם אם היתה מפוזרת בתוך הנגע זעיר שם זעיר שם אע\"פ שבין כולן כעדשה ואף על פי שכל חלק ממנו נראה בתוך הנגע הנה אינו סימן טומא' וכן כאשר חלקה השחין או הקיפה או מיעטה הנה אינו סימן טומאה עד שתהיה כולה מקובצת נראית בעצם הנגע לא בתוך הבהק או שחין או מכוה שבתוך הנגע לאמרו הי\"ת (ויקרא י״ג:י׳) ומחית בשר חי בשאת וכן בשאר מראות נגעים לא תהיה סימן טומאה עד שיהיה בתוך הנגע לא מן הצד ואז יהיה סימן טומאה כמו שהקדמנו והנה יתבאר זה בזאת המסכתא: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כולה מבוארת כאשר הבנת מה שקדם מהמאמר לפי שהכונה שיהיה נראה יום השביעי שהוא שבת ויתחדש לו בבקר א' בשבת מה שיחייב לו הטומאה כמו חדוש מחיה ושער לבן ופסיון או יעדר אחד מאלו הדברים כאשר היו מצילין אותו כמו שיהיה ענין יום שבת כמו שנזכר שיהיה השחין סמוך לבהרת ושאר הדברים אשר ביארנו שהן יצילו ואחר נעדרו אלו ההצלות והוא ענין אמרו והלכו להן ר\"ל שהן הוסרו בנשאר מיום השבת ויהיה הסבה להיות בקר אחד בשבת טמא וזה להחמיר. וכבר התבאר לך מזאת ההלכה ומאשר לפניה ששער לבן לא יהיה סימן טומאה אם לא שיהיה בעצם הנגע אולם כאשר היה שחין או מכוה בתוך הנגע ושער לבן בזה השחין או המכוה הנה אינו סימן טומאה ולזה יאמר נסמך השחין לשתיהן או לאחד מהן וכו': \n",
+ "ומה שראוי שתדעהו שהמחיה לא תהיה סימן טומאה עד שתהיה נראית בתוך הבהרת והנגע יקיף בה מכל צד ושתהיה גם כן מחוברת אולם אם היתה המחיה מן הצד והוא שתהיה כמו רצועה מבשר חי כבר נמשכה ונכנסת בתוך הנגע ולא יקיף הנגע בה מכל צד הנה אינו סימן טומאה והנה יתבאר כל זה וכן המחיה כאשר הית' מפוזרת בתוך הנגע הנה אינו סימן טומא' ואשר היה זה כן הנה כבר התבאר שאומרו מבוצרת ונעשית מן הצד מכונס ונתפזרה כולן הן תנאים מן המחיה וכן כל מה שנמשך בזה מן המאמר באמרו הקיפה השחין חלקה או מיעטה וזולת זה הכל תנאי המחיה כמו שהתבאר בהלכה הקודמת לזו וזה כלל כל השרשים אשר יבנה עליה המאמר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גרמני. שם חוזק הלובן ומיוחס אל העצם אשר שמו גרמא. ובהרת תראה בגוף חזק הלובן חלושת הלובן וכן הבהרת חלושת הלובן תראה בגוף השחור חזקת הלובן: ",
+ "וענין אני כפרתן שיושם פדיונן והוא מאמר יאמר אותו האומר לרוב אהבתו כאשר זכר שווי מראיתם הגדיל חסדו להן ואמר אני כפרתן: ",
+ "כאשכרוע. מין ממיני הארז ממוצע המראה בין הלובן והשחרות ואמר שהוא הנקרא אלבקס תרגום (ישעיהו מ״א:י״ט) ברוש תדהר ותאשור ברון מוריגים ואשכרוע. ובא לשון מראות נגעים בסמיכותם לגוף אשר בו הנגע והוא אמרו (ויקרא י״ג:ב׳) בעור בשרו ובא לשון אחר שהוא בבלתי סמיכות והוא אמרו בעור הבשר: ",
+ "רבי יהודה אומר מראות נגעים בתחלה להקל כמו שיבאר שהוא נסמך אליו ר\"ל אל בעור בשרו לפי שבזה קולא ולא יסמך לגופו אם היה בזה חומרא ואמרו מראה הגרמני כבשרו ובזה קולא: ",
+ "והכושי כבינוני ובזה קולא. וחכמים אומרים של כל אדם בבינוני ואמנם בעור בשרו הוא כבינוני והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "בין הערבים. שם הערב והצהרים כמו חצי היום לפניו ולאחריו מעט ואולם היות מראות נגעים ביום ולא בלילה הנה זה בפסוק לפי שכל מה שבא בנגעים אמנם בא בלשון יום ובסיפרא יכול כל מראה היום יהא כשר ת\"ל (שם) לכל מראה עיני הכהן מה [עיני] כהן פרט לכשחשך מאור עיניו אף היום פרט לשחשך מאור היום מכאן אמרו אין רואין את הנגעים בשחרית וכו' והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר או שכהה מאור עיניו. שחלש ראותו עד שלא יראה ראייה אמתית ואמר השם יתברך (שם) בנגעי בתים כנגע נראה לי בבית שיהא נראה מעצמו כאשר יביטו בו וכן אמרו לי ולא לאורי מכאן אמרו (חולין דף י:) בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר במראות נגעים לכל מראה עיני הכהן. ולא נתחייב שיתפשט גופו ואיבריו עד שיראה שם הנגע או בשר חי אבל כאשר יהיה ערום ועומד לפני הכהן הנה כל מקום שיראה ממנו והוא על המצב המתואר והוא אשר יטמא בנגעים. והתחיל לבאר המצב ואומר שהאיש יעמוד כמו שיהיה חורש והוא אשר יקרא עודר או כחובט זתים והוא יקרא מוסק והנה כל מה שיראה ממנו והוא על אלה שני המצבים יתטמא בנגעים. והאשה תהיה ערומה ותשב על הארץ תתפשט איבריה על דרך לישה או על דרך שתהיה מניקה את בנה ומצב שתהא אורגת תמשוך ידה הימנית עד שיגלה שחיה כי אי אפשר לאורגת שלא תמשוך ידה הימנית על זה השיעור ורבי יהודה אומר שהיא גם כן תשב על תכונת שתטווה פשתן ומושכת ידה השמאלית עד שיתגלה שחיה כי אי אפשר לטווה שלא תמשוך ידה השמאלית על זה ההשתנות ג\"כ וכל מה שיראה מגוף האיש על ב' המצבים או מגוף האשה על אלו המצבים הוא אשר יובט בנגעים והוא אמרו יתברך (ויקרא י״ג:י״ב-י״ג) לכל מראה עיני הכהן וכן בעת התגלחת נאמר בו (שם יד) וגלח את [כל] שערו שהוא ג\"כ לא יתחייב שיתגלח מה שלא יראה מגופו כאשר הוא על אלו המצבים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בבכורות (דף לז.) המומין כאשר יתחדשו בבכור יאכל במומו ולא יהיה קרב והתבארו כל התנאים בזה. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' מאיר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכל. ואפי' עבדים ואפי' קטן בן יומו מיטמא בנגעים ואתה תמצא לשון התורה בכל הנגעים (ויקרא י״ג:מ״ד) והסגירו הכהן טמא יטמאנו הכהן (שם) וטהרו הכהן (שם) ושם חתוך הדין בהסגר ובהחלט ובפטור לכהן ודע שהכהן החלל פסול לראות את הנגעים לאמרו (שם) או לאחד מבניו הכהנים וידוע שבני אהרן כהנים אמנם רצה בו שיהיו בכהונתם להוציא חללים ואמרו (שם) וראהו הכהן רמז שלא יראה בלתי נגע אחד וכאשר ראה אותו ודן בו במה שדן ישוב ויראה נגע אחר וכן אם היו שני נגעים באיש אחד לא יראה אותן יחד לאמרו יתברך וראה הכהן את הנגע: ",
+ "ואמרו בתחלה ובסוף שבוע ענינו שאלו הדינים כולן לא יהיו נאותים אלא בתחלה מה שיעמיד לפני הכהן שהוא אז יפטור או יסגיר או יחליט או בסוף שבוע או סוף שבוע הראשון או סוף השני אם היה ממי שמחייבהו הסגר שני אולם אם יסגיר או יחליט או יפטור קודם שלמות השבוע או אחריו הנה אין דרך אל זה לפי שהפסוק אמנם שפט שיהיה הראיה בתחלת הענין או בסוף השבועות: ",
+ "ואמרו אין מסגירין את המוחלט ירצה בו שהוא כאשר התחדש לו הנגע ימצא בו הסגר בתוך ימי חלוטו לא יסגירו כי אסור זה לאמרו לא יסגירנו כי טמא הוא וכן אין מחליטין בתוך ימי החלט כאשר התחדש לו נגע אחר יתחייב להחליט ג\"כ ולא יחליט מה שראוי להחליט בתוך ימי הסגר ולא יסגיר בתוך ימי הסגר בנגע אח' וכבר התבאר בספרי (יכול שיאמר לו) בעת אחת אם בתחלה אם בסוף שבוע הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה או אחר שיתחדש ענין א' מהדינים וכמו שראוי לנגע האחר לא ישוב וידון עליו במה שראוי לנגע השני והוא בתוך הסגרו של נגע ראשון או בתוך חלוטו: ",
+ "ואמרו מסגיר ופוטר ענינו שהוא בתחלה או בסוף שבוע יאמר לו הרי אתה מוסגר בנגע זה ופטור מזה וכן ג\"כ שיאמר לו הרי אתה מוחלט בנגע זה ופטור מזה וכבר התבאר בתוספתא שהכהן אשר יראה הנגע בתחלת הענין הוא אשר יראה אותו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני והוא (אשר) בעצמו אשר יסגיר או יחליט או יפטור ואם מת הכהן הראשון רואהו כהן שני וכאשר ראה הכהן את הנגע והסגירו ומת הכהן הנה דין הפסיון כבר הוסר בזה לפי שהפסיון יודע בהיקש למה שקדם וכבר הקדמנו שלא יראה את הנגעים אלא מי שהרגיל בכל מיניהם כמו שביארו בתוספתא (פ\"א) באמרם עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן ובסיפרא להורות ביום הטמא וגו' אמרו מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו: "
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך וצוה הכהן ופנו את הבית הנה כבר המתין הפסוק מדה מן הזמן עד שיפנה כל שבבית ואחר כך יראה וידון עליו אמרו בסיפרא אם ממתינים לו לדבר הרשות לא ימתינו לו לדבר מצוה ולזה חתן שהוא עוסק במצות פריה ורביה או האדם במועד אשר הוא מתעסק במצות הרגל ימתין עד שיעבור הרגל או החופה וכן בביתו ובבגדיו כאשר התחדש בהן צרעת לא יראה עד אחר הרגל או החופה כדי שלא יעצב באופן מאופני העצבון: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו בשני שבועו' רצה בו שהוא כאשר יעמידהו שבוע אחר שבוע נגע בקצת נגע עור בשר אשר יתחייב בהן זה לשון התורה והסגירו הכהן שבעת ימים שנית אולם אלו סימנים כלן בפסוק אומר ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו אמר והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן אמר ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא ואם אינו מבואר בפסוק בבהרת מחית בשר חי אבל כל מה שהוא מבואר בבהרת הוא מחויב בשאת וכל מה שהוא בשאת הוא מחויב בבהרת כמו שביארנו בראש המסכת וכן בשאר מראות נגעים ויתבארו זה מזה שכל אחד מהד' מראות הוא לבן או שיתערב בו מעט אדמימות כמו שקדם בראש המסכת כאשר יהיה באיזה מראה מהן יתחדשו בגוף א' מאלו הג' דברים והוא שער לבן או מחיה או פסיון בעור הנה הוא טמא בין שיראה זה הסימן בתחלה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור וכבר ביארנו שהפסיון לא יצוייר היותו בתחלה וביארנו ג\"כ שהשני שבועות י\"ג יום וזה שיום ז' של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כמו שביארנו בפרק הראשון: "
+ ],
+ [
+ "הפסוק לא ידין בשחין ובמכוה כאשר התחדש בהן צרעת בהסגר שני ואמנם בא בהם ההסגר שבעה ימים לבד במה שיצטרך הסגר ואחר השבוע יחליט או יפטור ולא נזכר בהן מחיה ואמנם אמר בנגע השחין (ויקרא י״ג:כ״ב) ושערה הפך לבן ואמר בו גם כן (שם) ואם פשה תפשה בעור ואמר במכות אש (שם) והנה נהפך שער לבן בבהרת ואמר בו ג\"כ (שם) ואם פשה תפשה בעור ולא יצטרך שאשוב בכל מקום לפרש שהפסיון אי אפשר אלא אחר זמן לא פחות משבוע כמו שהשרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "נתקים הם נגעי הראש והוא אשר אמר יתברך בהם (שם) נתק הוא וזכר בו ג\"כ (שם:) והסגירו שבעת ימים שנית וזכר בסי' הטומאה (שם) ובו שער צהוב דק ואמר בו ג\"כ (שם) והנה פשה הנגע בעור: \n"
+ ],
+ [
+ "ירצה בזה הנגעים אשר יתחדשו בקרחת ובגבחת אמר הש\"י בהן (שם) כמראה צרעת עור בשר הנה כמו שצרעת עור בשר תטמא במחיה ובפסיון ובשני שבועות כן גם כן זאת הצרעת אשר יהיה בקרחת ובגבחת ולא יצויר בכאן שער לבן לפי שהקרחת וגבחת הוא מקום שאין בו שער: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בנגעי בגדים (שם) ירקרק או אדמדם ואמר גם כן (שם) כי פשה הנגע בבגד והסגירו (הכהן) ז' ימים שנית: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בנגעי בתים (שם יד) שקערורות ירקרקות או אדמדמות ואמר בהן ג\"כ (שם) והנה פשה הנגע בקירות הבית אולם השלשה שבועות הנה אין בו פסוק מבואר אבל הוא מן הפסוק והפי' [המקובל] וזה שהוא אמר (שם) והסגיר את הבית שבעת ימים אחר כך צוה שאם ימצא הנגע בתוספת שיקלוף אלו האבנים ויסיר הטיט ויטוח הבית פעם שנית והוא אמרו (שם) ועפר אחר יקח וטח את הבית עוד בא הפסוק אחר זה ואמר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית ובאה הקבלה שזה הפסוק לא בא בצרעת שתשוב בבית אחר הטיח לפי שהוא אז לא יצטרך לפסיון אבל כאשר יראה בה צרעת יהרוס הבית והוא אמרו צרעת ממארת (האמורה) לג\"ש מה צרעת ממארת האמורה בבגדים יטמא את החוזר אע\"פ שאינו פושה אף צרעת ממארת האמורה בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר והנה פשה הנגע בבית [בעומד בראשון ופשה בשני] וזה שהצרעת כאשר תראה בבית ועמדה שבעת ימים ולא פשתה עוד תעמוד שבעת ימים שנית ונוסף הנה הוא אז יקלוף האבנים ויבנה באבנים אחרים ויטיח הבית ותעמוד שבוע שלישי ואם (פשה) [חזר] הנגע אחר זה יהרס (הבית וע\"ז בא והנה פשה הנגע בבית) והנה אוסיף לך ביאור במקומו בזו המסכתא הנה כבר התבאר לך שאין אצלנו הסגר בכל מיני הנגעים פחות משבוע אחד והן שחין והמכוה ולא יותר על ג' שבועות והן נגעי בתים וכבר התבאר לך שכל מיני הנגעים ו' מינים נגעי עור בשר ונגעי שחין ומכוה ונגעי ראש וזקן ונגעי קרחת וגבחת ונגעי בגדים ונגעי בתים ושכל מין מהם כאשר יראה יטמא וסימן אחד יכלול כולם והוא הפסיון כאשר יראה יטמא שהוא לא יהיה כ\"א אחד שבוע אחד ומעלה וזה כולו מבואר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעבור שזכר במה שקדם הסימנין אשר יהיה בהן הטומאה התחיל בספור הדינים אשר יוסדו בכל א' ואמר ששער לבן יותר חזק מהפסיון בדברים והפסיון יותר חזק ממנו בדברים אחרים וזה ששער לבן יטמא בתחלה כמה שקדם ולא יהיה פסיון כ\"א אחר שבוע כמו שקדם ושער לבן יטמא בכל מראה לובן ואין זה בפסיון כי כאשר היה נגע צרעת בעור הבשר ופשה בעור והיה זה התוספת לבן אבל לובן חלוש למטה מקרום ביצה הנה הוא טהור והוא אמרו (שם יג) בהק הוא פרח בעור טהור הוא יכול לא יטמא משום בהק אבל יטמא משום פסיון תלמוד לומר פרח בעור טהור הוא הנה כבר תמצא בפסיון מראה לובן ולא יטמא וכן שער לבן לא יהיה לעולם סימן טהרה והפסיון כבר יהיה סימן טהרה כאשר כולל הגוף כולו ונתרבה בו והוא אמרו (שם) כולו הפך לבן טהור הוא והפסיון ג\"כ חומרא יותר משער לבן וזה ששער לבן יש לו שיעור והוא שני שערות לא פחות מזה והפסיון בכל שהוא ושער לבן לא יטמא עד שיהיה בתוך הנגע כמו שיתבאר והפסיון אמנם הוא חוץ מן הנגע אשר יראה תחלה והפסיון סימן טומאה בכל המינים ושער לבן הוא סימן טומאה לבד בנגעי עור ובנגעי שחין ומכוה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר זכרנו שהמחיה לא תטמא מן הצד כ\"א בתוך הנגע כמו שהתבאר וששיעורו אינו פחות מארבע שערות והוא סימן טומאה בנגעים לבד בנגעי עור בשר ובנגעי קרחת וגבחת והמחיה באיזה מראה שיהיה זה הבשר החי הוא טמא ואין זה בפסיון וכאשר הבנת מה שקדם ובהלכה אשר לפני זאת יתבאר לך כל מה שאמרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך ששער לבן סימן טומאה בשחין ובמכוה ואין בשחין ומכוה בשר חי לפי שזה העור כבר נשתנה לפי שהוא מכח נגע כמו שיתבאר אחר זה: \n",
+ "במבוצר ושלא במבוצר. ר\"ל ששער לבן בין שהי' בהיקף הבהרת בצדדין בין שיהיה נראה בתוך הנגע ואין המחיה כן אבל מתנאיה שיהיה תוך הנגע נראה בה ולא מן הצד ושתהיה מחוברת לא שיהי' חלוק בשר חי חלק במקום אחד וחלק במקום אחר ובין שני החלקים כעדשה ואע\"פ שהיו שני החלקים בתוך הנגע והמחיה ג\"כ סימן טומאה בקרחת ובגבחת ואין שם שער כלל. וענין אמרו הפוכה ושלא הפוכה כמו שאבאר לך וזה ששער לבן לא יהיה סימן טומאה כאשר קדם לנגע כמו שיתלבן לובן השער והגוף בזולת צרעת ואחר זה התחדש נגע צרעת בזה המקום שהוא אז אינו סימן טומאה אם לא שקדם הצרעת והוא אשר תשנה השער ותחזירהו לבן אמר והיא הפכה שער לבן והנה יתבאר זה במה שאחר זה תכלית הביאור אולם המחיה אינה כן אבל כאשר התחדש נגע עגול במקום מהגוף ונשאר בתוכו בשר חי הנה היא מחיה שאינה הפוכה וכאשר יתחדש נגע בגוף והלבין המקום ואחר זה נהפך בתוך זה הנגע חלק ושב בשר חי הוא מחיה הפוכה וכולן סימן טומאה וההופך כולו לבן כאשר נשאר בו מחית בשר חי הנה הוא טמא עד שתהיה המחיה נעדרת ושער לבן לא יזיקהו וכבר התבאר שהמחיה מטמאה בכל מראה אולם השער הוא במראה הלובן לבד חזק או חלוש: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (ויקרא י״ג:ג׳) ושער בנגע הפך לבן שיהיה לבניות השער ממה שימשך לנגע כדי לקרוץ בזוג מהם מה שיוכל ללוקטו במספרים ובאה הקבלה (נדה דף נב:) מיעוט שער שתים וכבר הודעתיך שכל נגע שיהיה פחות מכגריס הוא טהור וכאשר היתה הבהרת כגריס מצומצם ובה שער שחור ושער לבן הנה הוא יטמא לפי ששיעור הנקב אשר יצא ממנו השער מעט מזער ואין לו שיעור מוחש עד שימעט השיעור והלכה כר' מאיר באמרו שהלבניות בכל שהוא אמנם שיעור השתי שערות בכללם ר\"ל לבנותם ושחרותם או שיהיו השערות כולן לבנים הנה יצטרך שתהיה ארכם כדי שתהא ניטלת בזוג כמו שיתבאר בששי מנדה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ומובן ואשר ראוי שתשמרהו תמיד ולא אצטרך לכפלו שבכל מקום שאומר בהרת הוא על צד המשל ואין הפרש בכל הדינים בין הבהרת ובין השאר ח' מראים ד' בחלוק וד' בפתוך אשר קדם תארם ודע זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם ששער לבן לבדו סימן טומאה וכן המחיה. וכאשר היתה הבהרת כגריס ובה מחיה כעדשה נוספת על שיעור הגריס ושער לבן בתוך המחיה עוד הוסרה המחיה ונשאר שער לבן בתוך הבהרת אומר ר\"ש שהוא אז אינו סימן טומאה לפי שזה השער לבן אין לבהרת שלא הפכתו הבהרת למראה לבן לפי שבשר החי יראה צמיחתו והשם אמר (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן עד שתהיה היא אשר שינתה השער וחכ\"א שמאז שיהיה שער לבן בתוך הנגע הנה הוא טמא שאמר ושער בנגע הפך לבן ואמר והיא הפכה שער לבן כדי שיתקדם שער לבן לנגע כמו שיתבאר וכן כאשר יהי' קיבוץ הבהרת עם המחיה כגריס ושער לבן בבהרת אשר הוא פחות מכגריס והוסרה המחיה ונשאר המקום כולו לבן והוא בהרת כגריס אמר ר\"ש שזה השער לבן לא הפכתו הבהרת כגריס לפי שאצל מה שיהיה זה השער לבן פחות מכגריס היתה הבהרת והוא כבר אמר והיא הפכה שער לבן ואין הלכה כר\"ש בשני המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "הלכה. הבהרת בסוף השבוע אשר הוא מוסגר עוד שב כשיעור אשר היה ולא נאמר שזה פסיון הוא וכבר נוסף לפי מה שהוא שהקיש הפסיון אמנם הוא לפי מה שהיה בתחלת השבוע ולזה אמר הרי היא כמות שהיתה ואם חזרה ג\"כ אחר שנעדרה הבהרת לגמרי ושפט עליו שהוא טהור תראה בתחלה. ולא נקיש אל הראשונה ונחשוב זה פסיון כי כבר הוסר האום כולו והדבר המתחדש הוא נגע אחר אולם אם נשאר ממנו מעט ונוסף אחר ששפט עליו שהוא טהור הנה הוא טמא מוחלט ממה שקדם לך בפרק אשר לפני זה שהפסיון סימן טומאה אחר הפטור בכל מיני הששה נגעים. וכן אם יתחזק לובן הנגע או חסר הנה הוא כמו שהיה תחלה ובתנאי שלא יהיה פחות לובן מקרום ביצה אשר הוא סוף מראות נגעים הד' ואם חסר שיעור הנגע ממה שהיה עוד נוסף כמו מה שחסר וחזר אל השיעור אשר היה ר\"ע חושב שזה כולו פסיון ואז יטמא שהנגע כבר נמשך בגוף וחכ\"א שאין זה פסיון לפי שהוא בסוף השבוע או אחר הפטור כמו שהיה תחלה ולא נחוש במה שהתחדש הדבר באמצע בזמן מן התוספת והחסרון והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שרש שני הדעות שר\"ע סבר כי כאשר הגיע תוספת על איזה פנים שיהיה הנה הוא פסיון וחכ\"א שהפסיון הוא שיוסיף על הנגע אשר היה תחלה וכאשר הלך מן האום כחצי גריס הנה הוא לא ישאר נגע שלם ואפי' היה אשר נשאר מן האום עם הפסיון יותר מכגריס הנה הוא טהור ואין הלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין תראה בתחלה שיסגיר ז' ימים כמו אם באתה קודם שתקדם ראייתה ואין הלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא מצד הפסיון ולזה הוא אצלו טמא איך שיהיה השער לבן או המחיה [ועל דעת חכמים יסתכל הכהן בשער לבן ובמחי'] ואם היה בשיעור המתואר ועל התואר הקודם זכרו הנה יהיה טמא לפי ששער לבן ומחיה מטמאים בתחלה לדברי הכל לפי מה שקדם ביאורו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שהשתי שערות צריך שיתלבנו בנגעי (בגדים) ולא יסגיר באלו עד שיראה מה שיתחדש ממה שיחייב פטור או החלט וכבר הגדתי לך השרש הזה כלו והוא אמרו מפני שאמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא וכבר הודעתיך שראיה זו כולו והיא הפכה שער לבן עד שתהיה הבהרת היא אשר שנתה השתי שערות ואם לא יתחדשו אלו השתי שערות אלא אחר שלימות הבהרת כגריס הנה הוא טמא. ופי' קיהה מניעת זה הדעת והריחוק ממנו והוא מאמרו תקהינה שיניו ונקרא ענין הבוסר בזה השם להיותו מרחיק האדם מלעיסה ואמרו מאי קיהה (נדה דף יט.) קיהה וטהר ר\"ל הרחיק זה הדעת וטיהר את הספק ואין הלכה כר' יהושע: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חוץ מזה. ירמז אל הספק הקודם והוא אם בהרת קדמה לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת וזה ספק השני אשר זכר לפי שלא התאמת שזו הבהרת אשר היתה כגריס נוספה עד שהיתה כסלע אבל היה טמא בפסיון ולא אמרנו ג\"כ שזאת הבהרת הראשונה כבר הוסרה וזו אשר נראית עתה היא אחרת גדולה ממנה התחדשה במקומה היה הדין שתראה בתחלה לפי מה שקדם בפ' אשר לפני זה וכאשר נפל הספק הנה אלו שני האישי' לבד יטמאו בנגעי' [מספק]: \n"
+ ],
+ [
+ "השרש אשר יתבאר בו והוא שמצורע כאשר הוחלט באחד מסימני טומאה והוסר זה הסימן אשר הוחלט בו ושב סימן טומאה אחר הנה הוא טמא שסימן טומאה נשאר בו ולא יטהר עד שיסורו סימני טומאה כולן לאומרו (ויקרא י״ד:ג׳) והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע ולשון ספרא נרפא שהלך לו נגעו נגע שהלך לו שער לבן הצרעת שהלכה לה מחיה ואמר כי כאשר החליטו בשער לבן והלך שער לבן וחזר שער לבן אחר או הלך שער לבן בכלל ונולדה בו מחיה או הלך שער לבן לגמרי ונולד לו פסיון וזהו ענין אמרו וכן במחיה ובפסיון הנה אין הבדל בין היות זה החלט אשר החליט בשער לבן או יהי' בתחלה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או יהיה לאחר הפטור מאשר הוחלט הנה הוא טמא כל עוד שתמצא בו סימן טומאה והוא אמרו הרי היא כמות שהיתה וכן אם החליטו במחיה ונעדרה המחיה ונתחדשה אחר זה מחי' אחרת או נעדרה המחי' לגמרי ונתחדש פסיון או שער לבן הנה הוא טמא כמו שהיה בין שהיה החלט במחיה ההיא בתחלה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור וכן כאשר החליטו בפסיון אשר אי אפשר זה זולת בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור עוד הוסר זה הפסיון וחודש שער לבן הנה הוא טמא ולזה א) יאמר בזה ההיקש שהוסר הפסיון וחודשה המחיה לפי שלא כאשר הוסר הפסיון וחודשה המחיה בתוך האום יהיה טמא לפי שכבר אפשר להסרת הפסיון וחידוש המחיה שיתמעט הנגע מכגריס ויהיה טהור לפי מה שיתבאר בפרק שאחר זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך השרש הזה והוא אמרו ית' (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן שהפכתו הבהרת ואמר עקביא בן מהללאל שהכונה שישנה זה השער לבן כדין הבהרת וכאשר השתנה הבהרת והוסרה ובאה שנית הנה הוא טמא לפי שזה השער לבן אשר בזאת הבהרת בהרת גם כן היתה ונשתנה וחכמים אומרים שהכונה שישנה זה השער לבן אשר בזאת הבהרת ועד שתהא זאת הבהרת בעינה היא אשר נשתנה לא זולתה והוא אמרו בספרא והיא הפכה שהפכתו היא לא שהפכתו חבירתה ורבי עקיבא יקח מן הזמן באור כמו שתראה ואמנם יקרא זה שער פקודה על דמיון היות הבהרת הפקידה אותו במקומו והלכה לה עד שתחזור ותמצא אותו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אם היתה זאת הבהרת אשר נפל בה הספק בעור הבשר ונפל זה הספק בסוף שבוע ראשון הנה השנים מוסגרין בהכרח לפי שכאשר היה בו כסלע ונשאר כסלע יצטרך הסגר שבוע שני לפי שהעומד בראשון יסגיר בשני כמו שביאר הכתוב (שם) והסגירו שבעת ימים שנית ואם נפל זה הספק בסוף השבוע שני הנה אז יהיו שניהם טהורים כמו שבא הכתוב בעומד בשני (שם) וטהרו הכהן אבל אמר בכאן שניהם טהורין ואפילו בשבוע ראשון אשר כל אחד מהם טמא ממה נפשך לפי שהוא אם מוסגר או מוחלט כמו שהתבאר וסבת זה היותו לא יתאמת אם זה הנגע אשר בזה להסגיר או להחליט וכן אילו היו השתי בהרות באיש אחד אשר הוא ג\"כ טמא ממה נפשך אם לא תאמת הנגע אשר שפט עליו בטומאה בעבורו הנה הוא טהור לאמרו וטמא אותו מלת אותו שב על הנגע והוא אמרו את הודאי מטמא אבל אינו מטמא את הספק ור' עקיבא יאמר מכל מקום כבר פשה הנגע ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שכאשר סר הפסיון אשר הוחלט בו שהוא טהור וכאשר הוחלטו שניהם בפסיון אשר הותקו בהם יחד ואחר זה שב בזה כסלע ובזה כסלע לו אמרנו אשר היה תחלת בהרתו כסלע היה טהור לפי שהלך הפסיון וכאשר נפל הספק שניהם טמאין לפי שכבר הוחלטו ומספק לא יצא מחזקתו והוא אמרם וטהרו את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק וכאשר שב בזה כגריס ובזה כגריס הנה כבר התאמת בודאי שהלך הפסיון משניהם אשר בו הוחלטו ולזה שניהם טהורים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גריס הוא חצי גרעין פול וקלקי מיוחס אל מקום שהיה פול זה המקום גדול. עוד התנה וביאר עד שיהיה הנגע מרובע שאם היה מצומצם על זה השיעור הנה יטמא על אי זו תמונה שתהיה וכן המחיה אשר שיעורה כעדשה ובתנאי שתהיה מרובעת גם כן כמו שזכרנו וכבר ביארנו זה בתוספתא במקואות אמנם נתנה הרבוע בה כאשר היתה עדשה מצומצמת עד שתהיה העדשה בו כמו עגולה ברבוע שלמות צלעות המקיף זאת העגולה אולם כאשר נוספת המחיה על זה השיעור עד שיהא מרובע כעדשה ישקע בתוכה הנה היא תטמא על איזה פנים שתהיה ושמור אלו השרשי' ואמר יתברך בשאת (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת ואמר בספרא יכול לא תהיה טמאה עד שיהא בה שער לבן ומחיה ת\"ל (שם) צרעת נושנת היא היא טמאה ואינה צריכה דבר אחר עמה הנה התבאר שהיא תטמא באחד מהם כמו שהקדמנו פעמים ואמנם אמרו בשר חי ושער לבן ליתן לנו השיעורים שהיא לא תהיה נגע עד שיהיה בה כדי לקבל שער לבן ומחיה וכבר אמרנו שהפחות שיהיו שנים באמרו שער לבן פחות מה שיהיו שני שערות ומאשר אמר בשר חי ושער לבן ולא אמר בבשר החי שיעור הנה יצטרך שיהיה הבשר החי צמיחת השתי שערות ובעבור זאת אמר שרוחב זה הנגע יהיה צמיחת ד' שערות להיות אפשר בה בשר חי בצמיחת שתי שערות ושער לבן בשתי שערות הנשארות אבל לאמרו בשר חי בשאת התחייב שיהיה הבשר החי ממוצע בנגע לא שיהיה מצדו לפי מה שהתבאר שהמחיה אמנם היא סימן טומאה כאשר היתה מבוצרת בתוך הנגע לא שתהיה מן הצד שיהיה על זה רחב הנגע צמיחת שתי שערות עד שיהיה אפשר להיות באמצעו מחיה צמיחת שתי שערות וישאר צמיחת שתי שערות מימין המחיה ושתי שערות משמאל המחיה וכאשר היה הנגע מרובע יהיה שיעורו צמיחת ל\"ו שערות והוא כגריס הקלקי לפי שרחבו ו' בארך ו' ויהיה ג\"כ ארך ג' עדשים ברוחב ג' עדשים לפי שהעדשה אורכה צמיחת שתי שערות ורחבה צמיחת שתי שערות ר\"ל המרובע המקיף כעדשה אשר הוא שיעור המחיה כמו שקדם וכלל אומר לך שהשיעור הלכה למשה מסיני ורמיזות רמז בו הפסוק וכבר כפלנו אלו השרשים ב' פעמים וכבר הודעתיך שאמרו צרעת צרעת לג\"ש לפי שכל נגע צרעת לא יהיה שיעורה פחות מזה והוא אמרם בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר על השרשים אשר הקדמנו והוא שהבהרת אמנם תטמא כאשר היתה כגריס ולמעלה והמחיה מכעדשה ולמעלה וכאשר נתמעטה המחיה מכעדשה הרי כבר טהר לפי שסר סימן הטומאה וכן כאשר רבתה המחיה טהור לפי שבהרת נתמעטה מכגריס לפי שכן הונחה הבהרת כגריס מצומצם ולזה לא תטמא אלא בכעדשה מצומצמת: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר רבתה הבהרת הנה הוא טמאה מדרך הפסיון וכאשר נתמעטה המחיה סבר ר\"מ שזה ג\"כ פסיון לפי שבהרת כבר נמשכה בבשר חי אשר היה בתוכה וחכמים אומרים שהפסיון אמנם יהיה חוץ לנגע לפי שאם יפשה לתוך המחיה שבתוכה [טהורה] וראיית זה אמר נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נתק אינו פושה לתוכו כמו שיתבאר אף הנגע אינו פושה לתוכו: \n",
+ "ואמר רבתה המחיה טמאה הוא שתהיה כעדשה לבד אמנם אם נוספת על זה הנה היא טהור' כמו שקדם בהלכה אשר לפני זה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שלא יתמעטו מכשיעור. שלא תשוב להיות הבהרת פחות מכגריס ולא תשוב המחיה פחותה מכעדשה ושורש זה הענין כאשר אבארהו לך עתה וזה כי כאשר היתה בהרת גדולה רצה לומר יתירה מכגריס ובתוכה מחיה גדולה אם היתה תוספת הבהרת על המחי' שיעור צמיחת שתי שערות מכל צד ומעלה הנה היא טמאה ואם היתה פחותה מזה הנה היא טהורה לפי שבהרת נתמעטה במחיה לפי מה שקדם וזה מבואר כאשר הבנת כל מה שביארנו בזה הפרק: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המין אשר יסכים בו והוא שתהיה בהרת בתוכו בשר חי ובתוך הבשר חי בהרת שנית על זאת הצורה הנה יהיה בשר חי בתוך הבהרת החיצונה היה מוחלט בחיצונה אולם בבהרת הפנימית הנה הוא מוסגר מתחלתו עד שיראה אם יתחדש בו סימן טומאה ויהא טמא או ישאר על ענינו ויהיה פטור מזאת הבהרת ור' יוסי אומר שזאת המחיה אשר על זה התואר אינה מחיה ובתוך זאת המחיה בהרת ולא תהיה המחיה סימן טומאה עד שתהיה כולה בשר חי ולא יהיה בתוכה דבר. עוד אמר שאם נעדר הבשר החי לא תהיה דבר בין שתי הבהרות ותחזור בהרת אחת ורבן גמליאל אומר נעיין אם היתה הבהרת הפנימית היא אשר נתרבתה בה הנה היא טמאה בפנימית לפי שהיא פשתה בעור והחיצונה טהורה לפי שהלכה המחיה או נתמעטה מכשיעור אם נשאר ממנה פחות מרוחב שתי שערות ואם היתה הבהרת החיצונה היא אשר נתרבתה בבשר החי אשר בתוכה ומיעטה המחיה או נעדרה בכללה הנה החיצונה טהורה שהפשיון לא יהיה למחיה שבתוך הנגע כמו שקדם אמרם שאין הנגע פושה לתוכה ורבי עקיבא אומר כמו שלא נחשוב זה הפסיון למחיה שבתוכה ולזה החיצונה טהורה כן לא נחשבה פסיון למחיה שבתוך חבירתה ולזה כאשר נמשכה הפנימית למחיה שבתוך הבהרת החיצונה אינו פסיון ואין הלכה כר\"י והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "כעדשה. מבואר ענינו מכוונת השיעור כמו אמרם בש\"ס מצומצם כאילו הוא לקח (שוה כעדשה) [עדשה בצומצים] ושם אותו שם ואין הלכה כר\"ש אלא הפסיון בבשר אשר בין שתי הבהרות לפי הצורה הקודמת בפנים ואף על פי שיהיה זה הבשר בעל רוחב גדול ואם היה זה הדבר המותר בין שתי בהרות בהק פחות מכעדשה הנה הפנימית כאשר נמשכה בה וחזר לזה הבהק מראה מד' מראות הנה הוא פסיון לפי שהבהרת פושה לבהק ולא יטעך אמרם בספרא צרעת הוא (ויקרא יג) פרט לשפשתה לבהק לפי שענין זה המאמר שיהיה הפסיון מראה הבהק וכל המאמר הנאמר שם מורה על זה. ואשוב על שלימות ביאור ההלכה אולם החיצונה הנה היא לא פשתה לתוכה ותראה בפחות מכעדשה לפי שאם היתה כעדשה הנה היא מחיה לפי שכבר קדם לך שהמחיה מטמאה בכל מראה: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' בנגעים (ויקרא יג) וראהו הכהן וטמא אותו ובאה הקבלה שיהא רואהו כאחת שאם היתה בהרת בחוטמו ושופע הילך והילך בראש אצבעו ושופע הילך והילך אינו טמא מכאן אמרו כ\"ד ראשי איברים אינן מטמאין משום מחיה וענין זה המאמר שהנגע יצטרך שיהיה בא בשטח א' עד שיכללהו הכהן כלו בעיון א' וכאשר היה הנגע בא' מאלו הקצוות ומחיה בקצה האבר הנה יתחלף בשני שטחים להיות אלו הקצוות כדמות עגול ולזה אם היה נגע אחד על אחד מאלו האברים ומחיה בקצתו הנה הוא לא יטמא ואע\"פ שהמחיה בתוך הנגע שלא יראה הנגע בכללו וגם המחיה בשטח אחד: ",
+ "ויבלות ידועות: ",
+ "ודלדולין. הבשר הנמשך כמו המורסות הרכות: ",
+ " וראש הגווייה. ראש האמה והוא ימנה ראשי אזנים באחד וכן ראשי הדדין ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי אלעזר: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' במראות נגעים (שם) עור בשר ר\"ל הבהרת ומה שלמטה הימנה והיה בעור בשרו ולזה לא יהיה תוך העין ותוך האזן ותוך הפה ותוך החוטם ובקמטים והם אלו בשר הצואר ולא בבית השחי והם השחיים וכן הרגל והוא קערורית הרגל והצפרנים לפי שאלו כולן אינן עור בשר נראה לעין וכן הראש והזקן לא יטמאו בנגעי עור בשר ולשון ספרא יכול תהיה הבהרת מטמאה בראש ובזקן ת\"ל (שם) נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקין בלבד והיא גרירת השער הטבעי וצמיחת השער צהוב שם כמו שיתבאר במקומו: ",
+ "ושחין הוא הכאה בכל מה שיוכה באבן ועץ וברזל וזולת זה. מכוה הכאה באש או דבר שנתחמם באש כמו אבן וברזל חם ודומה: ",
+ "וקדח. הנגע ההוה מליחה נשרפה בלהבה בגוף כמורסית והיציאות אשר ינקבו העור ויקרצוהו והוא נגזר מאמרו (דברים ל״ב:כ״ב) כי אש קדחה באפי ר\"ל ההתלהבות ויקראו לאבר העלול מורד ואמרו עין שמרדה. וענין אמרו בכאן המורדין שתהיה הנגע לחה לא יקח הבשר קישוי ולא בישול אבל יהיה בשר לח ויכאיב אותו ולזה הושאל לו שם מורד שיזיק לו המשוש ולא יסתיר אותו לפי שאין לו עור והוא אמרו (ויקרא י״ג:י״ב) את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת ולקדח המורד ואמרו אין מצטרפין בנגעים ר\"ל כי כאשר היה הנגע קצתו בעור הבשר וקצתו באלו מקומות הנזכרים. ואין הנגע פושה לתוכן כי כאשר היה הנגע בצד אחד מאלו המקומות הנה הוא טהור כמו שביארנו בראש המסכתא וכן כאשר היה הדבר אשר בתוך הנגע אחד מאלו לא נחשוב אותה מחיה וכאשר נהפך כולו לבן ונשארו ממנו אלו המקומות על ענינו הנה הוא טהור למאמר השם את כל עור הנגע ואלו המקומות אינן ראויות. אם הוסר נגע הראש והזקן משרשו והיה קרחת בכלל מקום אחד הנה הוא אז יטמא בנגעים וזה לשון התורה (שם) וכי יהיה בקרחת או בגבחת וזה אמרו חזר הראש והזקן ונקרחו או כאשר התבשל זה הנגע והתחיל בקושי הנה הוא אז יטמא בנגעים וזה דין תורה והיה במקום השחין שאת לבנה והיתה מחית המכוה בהרת והוא אמרם ונעשה צרבת מאמרו צרבת השחין ר\"ל רושם וסימן ואני אבאר לך במקומו' מזאת המס' (ראית) [צרבת] השחין והמכוה הנזכר בתור' שהיא אשר התחיל' להתרפא ולא הושלמה רפואתה ונתקשה בתכלית הקושי אבל עם היותה מטמאה בנגעים הנה היא לא תצטרף בנגעים אבל הוא כאשר הנגע משותף בין השחין והמכוה או בין ראש וזקן לא יתחבר וישלים השיעור מהן יחד אמר (שם) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בו מכות אש מלמד שאין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה להיות הכתוב מבדילן וכאשר היה כחצי גריס בשחין וכחצי גריס במכוה אין מצטרפים וכן ראש וזקן ואמר בראש או בזקן מלמד שאין מצטרפים זה עם זה ואין הנגע פושה לתוכן ואע\"פ שנצרבו בו כמו שביארנו ואמרו בספרא כשם שאין מצטרפים זה עם זה כן אין פושין מזה לזה: ",
+ "ואמרו אין מטמאין משום מחיה כמו שביארנו והוא שיהא שחין או מכוה בתוך הבהרת ואע\"פ שהוא נעשה צרבת הנה לא נחשוב אותו מחיה אבל מעכב את ההופך כולו לבן לפי שהוא ראוי לנגעים ר\"ל קרחת וגבחת ושחין ומכוה שנצרבו כמו שביארנו וכבר אמרנו שכל מה שהוא ראוי לנגעים מעכב כאשר נהפך כלו לבן וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לנגע והראש והזקן שלא העלו שער קודם שיצמח בהן שער אולם בזקן הנה זה ידוע ובראש לפי שהוא כבר יולד למעלה משער הראש ויצמח אחר זה או לא יצמח: ",
+ "והדלדולים שבראש ושבזקן כאשר יתלו מהן יבלת ומורסה (רבה) [רכה] ומראה דמות הבשר בלתי שער עליה ובלתי ספק (הנה) שדיניהן כדין עור הבשר שמטמא בנגעי עור בשר ומעכב את ההופך כלו לבן: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר יתברך אדם כי יהיה בעור בשרו מן הדבור ואילך לאומרו יהיה בלשון עתיד: \n",
+ "בקמט ונגלה. שהאדם כאשר היה שמן הגוף עוד נכחש בשרו ונתגלו ממנו הנגעים אשר היו נסתרים וכבר ביארנו במה שקדמנו שראש והזקן כאשר היו בלתי שער אולם אם לא יצמח שער כלל הנה היא תטמא בנגעי קרחת וגבחת והשחין והמכוה והקדח כאשר היתה לחה והיא אשר תקרא מורסא כמו שביארנו שהיא אז לא תטמא במין ממיני הנגעים וכאשר נעשו צרבת שהתחיל בקושי הנה אז תטמא בסימני שחין ומכוה כמו שקדם וכאשר (חיו והוא) נתרפאו רפואה שלימה ר\"ל השחין והמכוה הנה הם יחזרו כעור הבשר ויטמאו בסימני עור בשר והוא ענין אמרו וחיו ואני אבאר זה כולו במה שאחר זה ואמר עד שלא נעשו צרבת ענינו שהתחדש הנגע בו בהיותו כדין עור הבשר קודם שיתפשט בעור ותהיה בהרת טמאה בלי ספק ואחר זה נולד צרבת אשר טהר זאת הנגע אשר היה בעור הבשר בחדוש השחין או המכוה בה כמו שהתבאר בסוף הפרק הראשון מזאת המסכת עוד חיו השחין והמכוה ר\"ל שחזרו לדין עור הבשר וחזר זה הנגע טמא וחכמים מטהרין לפי שהם אומרים מאשר נדחה ואמנם יטמא הנגע כאשר לא יחדש לו מה שיחייב דחייתו ויציאתו ממה שיהיה נגע מאשר טהור בגוף עד עתה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המאמר דבק באשר לפניו וזה שזאת הבהרת אשר מנה ואמר שהן טהורין מפני זמן מה או ענין מה כאשר משתנה מראיה והתחזק לבנות' או החסיר אחר זה הזמן או אחר הסרת הענין כמו שישתנה מראה הבהרת אשר היתה בה והוא עובד כוכבים או קודם מתן תורה אחר הכנסו באמונה או אחר נתינת התורה או שנשתנה מראה הבהרת אשר היה בקמט אחר שנגלה ראב\"ע אומר שהוא טהור כאשר הגיע לנגע טהור ור\"א חסמא אומר שהיא כאשר התחזקה לבנותה אז יהיה טמא ונאמר שהנגע אשר התחיל חדושה ור\"ע אומר תראה כתחלה: \n",
+ "ואמרו הנה כסיד ההיכל וכצמר לבן אין הכונה בזה שהיא תהיה כסיד ההיכל ותחסר לבנותה ותחזור כצמר לבן או לפי שכבר ביארנו בראש המס' שצמר לבן אצל חכמים יותר חזק הלובן מסיד ההיכל וביארנו ענין זה ואמנם ירצה בזה שהבהרת עזה אשר היה מראה כשלג חזרה למראה סיד ההיכל או מראה השאת אשר היא צמר לבן או כקרום ביצה וכאילו הוא יאמר שאין הפרש בין חזרת מראה חבירתה אשר היא שאת או מראה תולדתה או מראה תולדת חבירתה והוא אמרו ונעשית מספחת שאת או מספחת עזה וזה שהמראה אשר חלש לבנותה קרא השם מספחת והוא אמרו (ויקרא י״ג:ו׳) והנה כהה הנגע מספחת היא ובא אלינו הפירוש שאמרו בכאן כהה אינו רוצה בו שחסר לבנותה עד שחזרה יותר חלושה מקרום ביצה שהוא סוף מראות הנגעים לפי שכל מה שהוא פחות לובן מקרום ביצה הנה הוא בוהק כמו שכבר התבאר ואמנם ירצה בזה שהוא חסר ממה שהיה ולא יצא מד' מראות נגעי' והוא אמרם בספרא והנה כהה יכול למטה מד' מראות ת\"ל הנגע אי הנגע יכול במראיו ת\"ל כהה הא כיצד כהה מן הכהה לא למטה מד' מראות וכאילו הוא בזה הכלל ואמר בכאן נעשית המספחת שאת רוצה לומר ירד מלובן השאת והוא מראה אשר בין ראש מראה השלג עד ראש מראה השאת והבן זה והלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בג' מזאת המס' [מ\"ג] שסימני טומא' בנגעי עור בשר שער לבן או מחיה או פסיון ובנגעי שחין ומכוה שער לבן או פסיון ובנגעי קרחת וגבחת אשר בו שני שבועות כמו שקדם והוא ההיקש בשאר נגעים וכוונת זאת ההלכה שהוא יחשוב לטמא או לטהר וקודם שידבר בזה ולא התעכב התחדש בנגע (חלוף) [חדוש] מה שהי' חושב שיאמר שהוא ישפוט כפי הענין האחרון ולא יאמר כמו שהיה חושב לפי שאם דינו שיחליט לא יוכל להסגיר לפי שאין מסגירין את המוחלט כמו שקדם זה בשאר הענינים: \n"
+ ],
+ [
+ "התולש סימני טומא' הוא שיסיר שער לבן או יחתוך המחיה והדומה לזה וכבר השרשנו בשלישי ממכות (דף יג:) שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ואמר יתברך (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת הנה כל מי שיסיר נגעי צרעת מגופו או מגוף חבירו או מן הבגד ילקה מלקות. זה הענין עמידת הגדרים כמו שיתלה באיסור והיתר ויצטרכו בזה תנאי עמידת הגדרים כולן ר\"ל עדי' והתראה והדיינין כמו שהתבאר במקומו אולם ענין הטומא' והטהרה הוא כמו שנזכיר שאם הוסר הנגע קודם שיראהו הכהן הנה הוא טהור ואם היה הסרתו אחר החלט הנה הוא טמא ואם הסיר אותו בתוך ימי הסגר הנה זה שאל ר\"ע לר\"ג ור\"י הולכי' למקום שהוא ולא היה אצלם בזה תשובה וענה עליו בתשובה מורה שהוא טהור וכבר ביארה התוספתא ענין ראיות ר\"ע והוא אמרם בכאן ענין מה עד שלא בא אצל כהן טהור לא מפני שלא ראה כהן סימני טומאה אף תוך הסגר טהור עד שיראה כהן סימני טומאה אמרו לו יפה אמרת ולא יטעך אמרו אף תוך הסגר טהור שתחשוב שזה יסתיר השרשים אשר התבארו בתחלת הסדר [אבל משנה שלמה היא בפ' דלקמן מ\"ח ובפ\"ק דמגילה (משנה ז)] שהמצורע מוסגר טמא לפי ששיעור המאמר כן אף תולש סימני טומאה תוך הסגר טהור יהיה אחר שלימות ימי ההסגר אי לא ימצא בו הכהן סימן טומאה ולא תקדים לו ג\"כ ראיות סימן עוד חזר והסכים עמו ת\"ק כאשר הוסרו סימני טומאה אחרי החלט ואמר מאימתי הוא טהרתו והלכה כחכמים וכר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שדבר בתולש סימני טומאה מהנגע דבר במי שיחתוך הנגע בכללו וכבר ביארה התוספתא כי כאשר חתך הבהרת בכללה עם קצת בשר חי המקיף בה משטח הגוף הנה אין לו טהרה עולמית לדברי הכל ושהוא כאשר חתך קצת הבהרת ונשאר ממנה כל שהוא הנה הוא יטהר כשתפרח בכולו לדברי הכל אמנם חלקו במשנה כאשר חתך בצמצום והלכה כחכמים עוד אמר כי כאשר היה נגע בעור הערלה ימול ואע\"פ שהוא יחתוך הנגע ואין המאמר על יום שמיני לפי שזה מבואר כי כאשר היתה מילה בזמנה שהיא דוחה שבת אשר הוא איסור סקילה ואיך לא תדחה הצרעת שהוא איסור לאו כמו שזכרנו ואמנם המאמר בכאן במילה שלא בזמנה שהיא תדחה צרעת לפי שהמילה מצות עשה וחתוך הצרעת מצות לא תעשה ומן השרשים אצלנו כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דע שהמצורע כאשר היה מוחלט באי זה סימן מן הסימנים היה להחליט או כאשר היה מוסגר עד פרחה הצרעת ונהפך לבן בכולו הנה הוא טהור כמו שבא הכתוב ואמנם כאשר נפטר ויצא טהור כאשר היתה הבהרת אין בה סימן טומאה ואח\"ז פרחה בכולו הנה הוא טמא וכן כאשר בא בתחלה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה הוא טמא ג\"כ לפי שהפסוק לא ישפוט בו בטהרה אלא אחר הקדמת הטומאה ולשון ספרא יכול הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת\"ל (ויקרא י״ג:י״ג) הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא וזהו ענין אמרו הפורח מן הטהור טמא וכבר התבאר בספרא הפורח מתוך הסגר טהור להיו' המוסגר טמא כמו שהשרשנו הנה כבר הקדימו הטומא' [וז\"ש הפורח מן הטמא טהור]: \n",
+ "ואמרו חזרו בו ראשי אברים טמא ר\"ל זה אשר נהפך כולו לבן אחר הטומאה אשר הוא טהור כאשר חזר ואפי' בא' מראשי אברים בשר חי הנה הוא טמא ואע\"פ שראשי איברים לא יתטמאו במחי' במה שקדם וזה למאמר השם (שם) וביום הראו' בו בשר חי יטמא כאשר לא נראה ובתנאי שיהי' מכעדשה ולמעלה כמו שאמרו נאמר כאן בשר חי ונאמר להלן בשר חי ר\"ל במחיה מה בשר חי האמור להלן בכעדשה כמו שביארנו בששי [מ\"ב] אף כאן בכעדשה ואם פרח כל העור מאיש טהור ר\"ל אחר שנפטר אשר הוא טמא כמו שביארנו עוד נתגלה ג\"כ ממנו ראשי אברי' הנה הוא נשאר בטומאתו ואיך מה שיתגלה בשר חי הנה הוא טמא עד שיתגלה כולו וישוב לבהרת אשר נפטר בה כמו שהיה קודם הצמיחה שהוא אז טהור להסרת הפסיון: \n"
+ ],
+ [
+ "נולדה בו מחיה טמא כמו שבא הפסוק וביום הראות בו בשר חי יטמא ור\"י אומר מחיה סימן טומאה ושער לבן סימן טומאה וכמו שהוא יטמא בחדוש מחיה כן יטמא בחדוש שער לבן וחכמי' יביאו ראי' מאמרו (או כי ישוב הבשר החי) [וביום הראות בו בשר החי] אמרו בשר חי מטמא [כשיחזו'] ואין שער לבן מטמא ירצה להפוך כולו לבן והלכה כחכמי': \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כיכאשר היה שער לבן במקומו הנה הוא טהור ואפי' אצל ר' יהושע וכבר ביארנו שענין שחזרו ראשי אברי' שישוב בשר חי ואפי' כעדשה בראש אבר א' מהן ואמר פרחה במקצתו טמא פרחה בכלו טהור להודיעך שאין מתנאי אמרו יתברך (ויקרא יג) כולו הפך לבן שיחזור ברגע אחד אבל אע\"פ שפרח בו מעט מעט בעת שיכללהו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "שבפריחתן טהרו טמא. הוא אשר אמרנו שהוא היה טמא עוד פרחה בכולו והיה טהור ואם פרח לראשי אברים אשר בכלל הצרעת להחזיר טהור כאשר נתגלה ממנו הנגע וחזר בה בשר חי כעדשה הנה יחזור טמא וכן אמרו כשחזרו טמאים וכן ג\"כ הוא אשר היה טהור כאשר תכלול אותו וחזרה וכסתה שנית הנה הוא יחזור טהו' ואם תתגלה אחר זה יחזור טמא וכן תמיד אפילו מאה פעמים כאשר יתגלה ממנו אבר יטמא וכאשר יכללהו בצרעת טהור וזה לשון התורה אמר (שם) וראה הכהן את הבשר החי וטמאו ואמר אחר זה או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן וטהר הכהן את הנגע: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כולה כבר השרשנו אותה בפרק הששי מזאת המסכתא ואמרו אע\"פ שנעשה מקום המחיה בהרת ירצה בו זה החלק אשר היה נשאר מן הגוף והוא כחצי עדשה סמוך לראש או למחיה אשר נשארת מהגוף קודם שישובו אלו המקומות הראויין לבהרת הנה הוא טמא עד שתכלול הצרעת לראש או לזקן או יקרחו וכן השחין והמכוה כאשר נעשו צרבת הנה כבר היו ראויין לנגעי הבהרת ולזה מעכבין: \n"
+ ],
+ [
+ "בהרת טמאה היא אשר תהיה לה שער לבן או מחיה או פסיון ואודיעך בכאן כי כאשר היו באדם ב' בהרות אחת טמאה ואחת טהורה ופרחה הצרעת בכולו מן הטהורה הנה הוא טהור ולא נשימהו כמו פרח מן הטהור שהוא טמא כמו שקדם: ",
+ "אע\"פ שמדובקים זה בזה והן נראין כאחת טהור. הענין בזה המאמר כי כאשר פרחה הצרעת בכל גופו וכללה ב' אברים מתדבקים הנה התדבקותם לא יועיל אלא משירבה הלובן יכלול אותן יחד כמו שיכללהו האבר האחד ואם היו שתי אצבעות דרך משל כאשר יתפרקו יראה במה שביניהם בשר חי וכאשר חוברות ויראה כא' יראה הלובן כולל להן הנה הוא טהור וזהו ענין אמרו אע\"פ שמדובקים זה לזה ר\"ל אע\"פ שלא יראה כולו לבן אלא אצל חבורם קצת לקצת הנה הוא טהור ואמר יתעלה כאשר יתלבן כולה (ויקרא י״ג:י״ג) והנה כסתה הצרעת ולזה יצטרך שיהיה למראה הלובן אשר יכלול כל גופו צרעת לא בהק וכאשר כלל גופו אחת מד' מראות או כולן הנה הוא הטהור כמו שהתבאר בראש המסכתא שהן מצטרפין לפטור את ההופך כולו לבן אולם אם כללו הלבן וקצת זה הלובן צרעת וקצתו בוהק הנה הוא טמא עד שישוב זה הבהק לא' מד' מראות ואם כללה הצרעת יהיה טהור כמו שאמרנו עוד נתגלה ממנו ראשי אברים אם להם לא תשוב בשר חי אבל יתנגד הלובן ממנו עד שישוב בהק הנה הוא טהור כמו שהיה לאומרו (שם) וביום הראות בו בשר חי יטמא לא מקום לבן ואמר יתעלה (שם) או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ולא אמר ונהפך לצרעת כמו שאמר תחלה וכסתה הצרעת הנה יתבאר מכל זה שאצל פריחת. הצרעת לא יטהר ונאמר בו כולו הפך לבן עד שיחזור מקום הבוהק צרעת ואצל הראות בשר חי אחר זה לא יטמא בו עד שיחזור ממנו הלובן לגמרי והבוהק לא ישאר הבשר בזה הבשר החי. חזרו בו ראשי איברים פחות מכעדשה ר\"ל כי אשר היה בשר כעדשה ופחות מכעדשה מזה העדשה בהק ר\"מ אומר שזה הבשר החי אינו כולו בהק אבל אשר בו מן הבהק פחות מכעדשה וכל פחות מכעדשה לא יתחבר אליו הנה הוא טמא זה המאמר אמר אותו ר\"מ לדברי רבי יוסי אשר יאמר כי כאשר יראה בשר חי בראשי אברים לא יטמא עד שיהיה כעדשה ואמר לו ר' מאיר לפי זה הדעת ואפילו היה קצת העדשה ההיא בוהק אמנם אצל ר\"מ הנה יאמר שבשר חי כאשר יראה כאשר נהפך כולו לבן הנה הוא טמא בכל שהוא כמו שהתבאר בספרא וחכ\"א שאצל פריחת הצרעת בגופו כאשר כללתו כולו זולת פחות מכעדש' בשר חי וישלם שלמות השיעור כעדשה בהק הנה הוא נשאר בטומאתו ונאמר שכעדש' בכללו בשר חי יחשב לאמרו והנה כסתה הצרעת וזה בהק כמו שקדם אמנם כאשר כללה הצרעת וטהר ונתגלה ממנו בשר חי כעדשה וממנו קצתו בהק ר\"ל קצת זאת העדשה הנה אינו סימן טומאה ולא נחשוב אותה כולה בשר חי עד שיתגלה בשר חי מן בהק כעדשה כמו שהשרשנו ואין הלכה כר\"מ: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו כי כאשר יבא בתחלה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה יקרא הבא בכולו לבן ושהוא טמא וכן אמר בכאן יסגיר וכבר ידעת שהמוסגר טמא ואם התחדש לו שער לבן יחליט ואם התחדש לזה השער לבן אשר החליטו בו מה שאמרו בו שהוא רושם טומאה ואלו הדברים אשר מנו אפשר איזה מהן שיזדמן עוד חידש לו סימן טומאה אחר אם מחיה או שער לבן הנה הוא טמא ואם לא יתחדש לו שער לבן אחר ולא מחיה אבל הציל מן השער הראשון אשר החליטו בו מא' מאלו ההצלות ולא יתחדש סימן טומאה הנה הוא טהור ואמרו וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו כמו שהיו הוא לפי מה שאספר לך וזה שאשר ישפוט עליו בטומאה עוד תכללהו הצרעת הנה הוא טהור לפי מה שהתבאר וכן מה שיכללהו הצרעת קודם שיגיע לכהן והסגירו וטהר אחר ההסגר כגון שלא התחדש לו סימן טומאה או שבא כולו לבן אחר החלטו והוסר הדבר אשר החליטו בו וחזר טהור כמו שהתבאר בזאת ההלכה הנה כל אחד מאלו השלשה אישים אשר זכרנו כולן טהורים הראשון מפני כלל הצרעת אשר התחדש בהן הכללות אחר הטומאה והשני כלל אותו קודם הגעתו לפני הכהן עוד נסגר ונפטר והשלישי כללתו קודם בואו לפני כהן עוד הוסגר והוחלט ונפטר אחר החלט בסור סימן הטומאה הנה כל אחד מהן כאשר נתגלה ממנו ראשי אברים לפי מה שספרנו שנתגלה ממנו בשר חי כעדשה שהוא יחזור כמו שהיה קודם. אם היה לבן ונתגלה בשר חי חזר טמא כמו שהיה קודם שיכללהו הצרעת ואם כללהו הצרעת אחר זה וכסה אלו המקומות אשר נתגלו חזר טהור וכבר ביארנו בזה מפרק שענין אמרו פרחה מקצתו טמא בכולו טהור שהוא אפילו תוסיף בתחלה עד שיכללהו הנה הוא טהור ולא נאמר עד שיכללהו ברגע אחד ואז יהיה טהור אמנם כפל אלו הדינים בכאן ואע\"פ שכבר זכר זה הדין בעצמו בזה הפרק וכן זכר חזרת ראשי אברים ואמר נתכסו טהור נתגלו טמא אפי' מאה פעמים כדי שלא תחשוב שזה אמנם הוא סימן הופך כלו לבן אחר החלט אולם מי שיכללהו קודם שיבא אל הכהן הנה א\"צ ללמדך שהן כולן שוין באלו הדינים כמו שאבאר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר וכבר הקדמתי לך שרשו וכבר ביארנו דין המוסגר והמוחלט בתגלחת ובצפרים בפרק ראשון מכלים. ושהענין מטמאין בביאה כאשר יכנס באהל נטמא כל מה שבו על התנאים אשר נתבארו בי\"ג מזאת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא\"ר ישמעאל כאשר נתגלה כעדשה בראשי אברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהפך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים לא תטמא משום מחיה בבהרת קטנה כמו שכבר השרשנו פרק הששי והלכה כר' ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "בהלכה ראשונה אם ראה הכהן כאשר הלכו סימני טומאה היה פוטר אותו וכאשר תפרח הצרעת בכל גופו אחר זה יהיה טמא לפי מה שהשרשתי לך שהופך כולו לבן מתוך הפטור טמא ובהלכה השנית בעת שהיה בו בהרת ואין בה כלום לא ראהו הכהן היה מסגירו לפי מה שקדם בזה וכאשר תפרח בגופו אחר זה יהיה טהור לפי מה שהתבאר שהופך כולו לבן מתוך הסגר טהור וכאשר עזב עצמו עד שפרחה בכולו יהיה טמא לפי מה שקדם שהבא בכולו לבן יסגיר וידוע שכל מוסגר טמא: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידוע שבטברי' מים חמים ואמרו שמימיו חמים הוא מאשר עוברי' על מקור גפרית ודומיהם ואין דינם דין חמי האור וכבר קדם בפרק הג' באור כל הסימנים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם ביאור ההלכה הזאת וזכר שרשה בסוף הפרק הששי ולא נשאר לנו תוספת ביאור בסיפור השחין והמכוה וזה שהגשם כאשר יתנגע ונבקע העור ונתפשט באי זו סבה שיהיה אם בסבת האש או בסבה אחרת הנה זה המקום הנפשט לא יטמא בנגעים כל מה שהוא הבשר מגולה והוא אשר יקרא מורד וכאשר בושל הנגע ונתכסה הבשר והעור ולא נשאר בו רושם לבד כמו שישאר בשאר הנגעים והמורסות הנראות שהוא אז דינו כדין העור הבריא אשר לא נוגע ויטמא בנגעי עור ובשר וכאשר בישל והתחיל להתקשות ונתלקח בעליונו קרום דק אז יקרא שחין או מכוה או קדח כפי סבתו ואז יטמא בנגעי שחין ומכוה הנזכרים בתורה והרושם אשר ישאר בגוף אחר שלימות רפואתו והתכסותו ותדמה שטוחה בעור יקרא צלקת ולשון ספרא (ויקרא י״ג:י״ח) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין יכול למורד ת\"ל ונרפא אי נרפא יכול עד שיהיה צלקת ת\"ל שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא וכן הוא אומר צרבת השחין עד שתקרום כקליפת השום ודין הקדח והשחין דבר א' לפי שהן שני מינין מן השחין אם הית' סבתו מליחה שורפת יקרא קדח מכוה ואם היתה בסבת הכאה באבן או בעץ יקרא שחין ובספרא אין לי אלא שחין שעלה מאליו מניין לקה בעץ ובאבן ת\"ל שחין שחין ריבה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שהשחין והמכוה לא יתטמאו במחיה ואמנם סימן הטומאה בהן שער לבן או פסיון וכבר קדם ששחין ומכוה אין פושין לעור הבשר ולא עור הבשר פושה לתוכן ואמנם יהיה הפסיון בשחין עצמו. וידוע שכף האדם לא יצמח בו שער והניחו לרבי אליעזר זאת ההנחה והוא שיהיה בכף שחין על התאר המותנה בו ובהרת בכלל זה השחין כבר כללהו ואשר יסגיר והקשו לו מה יהיה זה סוף ההסגר ששער לבן לא יצמח בזאת הבהרת ולא מחיה תטמא בה ואין לה מקום שתפשה לפי שבתוך השחין ועור הבשר יוסיף ואין השחין פושה לעור הבשר ואמר להם תועלת ההסגר שמא תכנס ביום ז' עד שתשוב כגריס ויפטור אותו הכהן ואחר זה תפשה בשארית השחין אשר כנסה ממנו ויהיה הפסיון ויהיה מוחלט לפי שהפסיון מטמא אחר הפטור כמו שקדם בג' ואמרו לו אפשר כאשר היתה הבהרת כסלע כמו שהנחנו שהיא אפשר שתכנס ותעמוד על כגריס ואם היה מקומו כגריס מה תועלת ההסגר רוצה לומר אם היה בתוך הכף שחין ובהרת כגריס בתוך השחין: \n",
+ "ואמר לא שמעתי. ר\"ל לא (נשמע) [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית וא\"ל רבי יהודה בן בתירה שאנחנו (נאמר) *[נחקור] בזאת השאלה מעט ואמר לו רבי אליעזר אם תמצא פנים יחייב בו הסגר ותראה תועלת ההסגר *(הנה הוא טהור) ואם תקיים הטענה שלא יהיה צריך הסגר לא אקבל ממך דבר שאני קבלתי שהוא צריך הסגר ולא אדע איזה דבר אפשר להתחדש בזה ההסגר ממה שיחייב טומאה ממה שהוא תכלית ההסגר ולמדנו מר' יהודה בתועלת ההסגר כמו שתראה ואמר שמא יולד לו שחין שהשחין פושה לשחין כמו שהשרשנו וזה מאמר אמתי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שהנתקים הם נגעי ראש או זקן וידוע שהראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה וידעת שאלו הנגעים אשר יהיו באלו שני המינים הוא שיעדר השער הטבעי ויצמח בו שער צהוב דק או הפסיון והוא המשך הנתק ונפילת השער וזה אמרו בזה שער צהוב וצהוב הוא מראה הזהובה והוא מראה מעורב מאדמימות וירקות אמרו למה הוא דומה לתבנית הזהב וזה ענין לקוי לפי שלקה אמרו למי שהוכה באיזה פנים מן ההכאה ויקראהו הפסד מראה השער לקוי ונשאר אמרו יתעלה דק אמר ר\"ע עניינו קצר ואמר שאמרו צהוב דק הוא לקוי קצר ור' יוחנן בן נורי אומר שענין דק רקיק אם קצר אם ארוך והביא ראיה ממאמר שאומר קנה דק ומקל דק ואע\"פ שהוא ארוך וזהו ענין אמרו דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך ר\"ל שהוא טמא ודק יקרא בין שתהיה לקוי ארוך או לקוי קצר כאשר יהיה רקיק ור' עקיבא יקח ראיה מאמרם דק שערו של פלוני ר\"ל קצר לא עבה ולזה לא יטמא אצלו לא דק ולא ארוך ואינו סימן טומאה וזה אמרו לא דק לקוי ארוך והלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "מבוצר. שהיה זה השער באמצע הנתק והנתק מיותר עליו מכל צד ושלא מבוצר שיהיה זה השער בצד הנתק: ",
+ "הפוך ושלא הפוך. בין שיתחדש השער הצהוב בנתק וזהו הפוך או תקדם חדוש השער הצהוב לחדוש הנתק וזהו שלא הפוך לפי מה שהתבאר במחיה בפרק הד' ור' שמעון אומר שאינו סימן טומאה אלא אם היתה הנתק הוא אשר הפכו וחזרו צהוב דק כמו שער לבן בבהרת לפי מה שקדם ביאורו וזה אשר דן רבי שמעון מבואר כאשר הבנת שני שרשים אחת מהם שבבהרת כאשר היה בתוכה שער צהוב ושער לבן הנה היא טמאה מאשר בא ב' שערות לבנות בתנאי והשרש השני שהנתק כאשר היה בו שער צהוב דק לבדו הוא טמא אולם אם יצמח שער (צהוב) בזה הנתק עם השער צהוב הנה הוא טהור וזה למאמר השם ושער שחור אין בו וזו ראיה שאם היה בו שער שחור עם השער צהוב הוא טהור ורבי יהודה אומר שכל מי שנתנה בו שיחדש השער אחר הנגע לאומרו יתברך (ויקרא י״ג:י׳) בו הפך כמו שנאמר בצרעת עור בשר והיא הפכה שער לבן והנתק אשר נאמר בו ולא היה בו שער צהוב ולא אמר ולא הפך שער *לבן והכונה כי כאשר היה שם שער צהוב הנה הוא טמא בין שקדם שער צהוב לנתק או שקדם נתק לשער צהוב והלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שהנתק הוא הסרת השער מקצת הראש וקצת הזקן ואם היה בזה המקום שתי שערות מן שער צהוב דק הנה הוא טמא וכן אם נמשך הנתק בראש או בזקן הנה אם היה עם זה השער צהוב ב' שערות שחורות הנה הוא (טמא) ואם היה זה השער צהוב צמיחה בנתק הנה יקרא הצומח ואם היה נשאר בנתק עם הב' שערות השחורות ולא עלה עם השער הצהוב הנה יקרא המשואר וכולן מצילין וענין מצילים כי כאשר היה עם השער צהוב הנה זה הנתק טהור וההפרש שביניה' שהצומח כאשר יצמח יציל והמשואר כאשר נשאר תוך הנתק עד שיהיה מבוצר הנה הוא יציל ואם היה מצד הנתק הנה הוא לא יציל לפי שזהו כמו תבנית הנתק שיקרח מקום וישאר השער בו סביב ואם היה זה (הצהוב) [שחור] אשר בצד הנתק רחוק מכלל שער הראש או הזקן הנה הוא ג\"כ יציל וזהו אמרו עד שיהיה רחוק מן הקמה שתי שערות עוד ביאר שאמרו בשער שחור צמח בו יצטרך שיהיו משתי שערות ולמעלה ושתיהן שחורות אולם אם האחת לבנה או צהובה ואחרת שחורה אינן מצילין: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך דעת רבי מאיר שהוא יסבור בשער צהוב שקדם שהוא אינו סימן טומאה והוא יאמר בכאן שכל מה שאינו סימן טומאה הנה הוא יציל ויהיה דינו דין שער (צהוב) וכבר אמרנו שהלכה כרבי יהודה. "
+ ],
+ [
+ "פסוקי התורה בנתק כי כאשר לא יהיה בו לא שער שחור ולא שער צהוב שהוא יעמוד ז' ימים ואם נשאר על ענינו ולא יתחדש לו לא שער שחור ולא צהוב ולא שער פשה הנה דינו שיגלח סביב ויעמוד ז' ימים שנית והוא אמרו (ויקרא י״ג:ל״ג) והתגלח ואת הנתק לא יגלח ולימד אותנו איך יהיה הגילוח סביב הנתק בסוף שבוע ראשון וממה שראוי שאזכור אותו בכאן שהנתק מטמא במראה עמוק ושלא במראה עמוק ואמנם זכר השם בנתקים מראה עמוק למה שהתבאר בקבלה והוא אמרם יכול אם נתקו אדם יהא טמא ת\"ל מראה עמוק מה מראה עמוק בידי שמים אף אני אין לי אלא בידי שמים אולם נגעי עור הבשר לבד הנה לא יקרא נגע ולא יטמא בפסיון אלא אם (לא) היה מראהו עמוק כמו שהיה בא בהפסוק ואמרו מראהו עמוק ולא ממשו עמוק כמראה חמה עמוקה מן הצל לפי שזה יראה לראות עין הצל ממעל השטח המאיר. ואשוב אל שלמות ביאור ההלכה אמר וחזר שער צהוב וכן בפסיון ר\"ל אם הלך שער צהוב שהוחלט בו ונולד לו פסיון שהוא נשאר בטומאתו בין הסגירו בזה השער הצהוב בתחלה או בסוף שבוע א' או בסוף שבוע שני או אחר הפטור לפי מה שביארנוהו בנגעי עור בשר בפ\"ה [מזאת המסכת] וכאשר הבנת מה שאמרנוהו תהיה אצלך זאת ההלכה פשוטה לא תצטרך ביאור: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך ששער שחור הנשאר בתוך הנתק יציל ובתנאי שהוא מבוצר וזה לאמרו ושער שחור אין בו ובאה הקבלה עד שיהא בתוכו ולזה השרש כאשר יהיו ב' נתקים זה בצד זה ושטה של שער שחור ביניהן וחבר הנתק בנתק משני צדדי' וישימם יחד נתק א' ושער שחור בתוכו ולזה אמר משני מקומו' טהור וזאת היא הצורה ![](\"\")
ודע ששיעור הנתק כגריס למאמר השם נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס אף נתק כגריס ולזה לאשר היתה אחת מאלו הב' הלכות אשר הונחו בין שתי הנתקים כגריס הנה הוא טמא לפי שהבאת שער שחור מצד זה הנתק אשר הוא כגריס ר\"ל מקום הפרצה לפי שכבר היה מקום הפרצה נתק לרבויו והיותו שיעור נתק וכן אמרו בסיפרא בסבת זה אמרו מפני שלא כנס שער שחור לתוכו: "
+ ],
+ [
+ "נתק לפנים מנתק. הוא שיהיה אחד בתוך שני וכאשר יהיה אחד הונח ממקום אחד יהיה נתק הפנימי טמא לפי ששער שחור מצדו וכאשר נפרצה השטה של שער משני מקומות חזר הכל נתק אחד ושער שחור בתוכו וזה צורת זה. ![](\"\")
וכן כאשר נפרצה השטה ממקום אחד והיתה זאת הצורה כגריס הנה הפנימי ג\"כ ישוב טהור לפי שחרות הפנימי והחיצון נגע א' ושער שחור בתוכו ולא בא שער שחור מן הצד כמו מה שבא בנתק וזה מבואר מהבנת שתי הצורות אשר ציירנו: "
+ ],
+ [
+ "על דעת ת\"ק הנתק טהור ואפילו הלך ממנו השער השחור ונשאר השער צהוב והוא טהור אולם אם צמח בו שער צהוב אחר שהלך השער השחור שיהיה בו או אם פשה בעור הנה הוא טמא ור\"ש בן יהודה יאמר שזה הנתק אם טהר לא יטמא לעולם ואפי' פשה בעור אחר שהוסר השער השחור ואפילו נולד בו שער צהוב אחר זה ור' שמעון יאמר שאם פשה בעור אחר סור השער שחור הנה הוא טמא אולם אם התחדש בו שער צהוב אחר זה הנה הוא טהור זה השער צהוב הנמצא בו אינו סימן טומאה מפני שער שחור אשר היה בו וכן כל שער צהוב יחודש לא ישאר שיהיה סימן טומאה בזה הנתק וראיות שלשתם מאמרו (ויקרא יג) נרפא הנתק טהור הוא והלכה כת\"ק: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר ניתק כל הראש הנה לא יקרא אז נתק ואמנם הוא קרחה וכן כאשר שער הזקן הוסר בכללו הנה לא יהיה נתק ואמנם ישוב כדין ראש קרח ויטמא אז בנגעי קרחת וגבחת כמו שהתבאר במה שקדמנו ולמדנו זה מאמרו (שם יג) ואיש כי ימרט ראשו לפי שזה דין שוה לאנשים ולנשים ואמנם אמר איש לידע אם האיש כאשר הוסר ממנו השער המיוחד בו בכללו והוא שער הזקן או שהוסר שער הראש מכל אדם הנה הכל טהור ואז יקרא קרח וזהו ענין אמרו ואיש להביא את הזקן עוד אמר הראש והזקן אין מעכבין זה את זה וכאשר ניתק זקנו ונשאר ראשו לפי מה שהם נבדלים לכל הדינים כמו שביארנו פעמים ומאמר רבי שמעון עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחד מפסיק ביניהם ר\"ל שער הזקן מעכבים רומז אל הופך כולו לבן. ופרק של לחי הבדל לחי העליון ובתוספתא מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ומעלה זהו ראש ומן החוט ולמטה זהו זקן: \n",
+ "ופיקה של גרגרת. ראש השיפוי כובע ומבשר המקיף בשיפוי כובע מחוץ יקרא פיקה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו תחלה איזה קרחת הוא שאלה באיכות הסרת השער באיזו סיבה שיסור ויקרא קרחת אולם אם היה סבת זה בסבת ליחה רעה בגוף או תגבורת יובש הנה זה מבואר והוסיף כאן שני דברים אחד מהן שיהיה סבה בתחלה כמו מכה שאינה ראויה לגדל שער והשני שאכל דבר יפול השער משרשו ואף על פי שיהיה אפשר שיצמח אחר זה הנה הוא עתה בעת העדרו נדין בו דין הקרחת והגבחת: \n",
+ "ונשם שם צמח ואולם הוא מין ממיני הידועים אשר זה פעולתו והוא אמרם אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראוי' לגדל שער מניין אכל נשם או סך נשם ת\"ל קרחת קרחת ריבה עוד לקח לגדור המקום אשר סר ממנו השער ויקרא קרחת או גבחת ולשון התורה שהסרת השער ממה שימשך לפנים יקרא גבחת וממה שימשך לעורף יקרא קרחת וקדקד העליון גבנוני הראש ופיקה של צואר החוליא הראשונה מחוליות הראש ואמר ית' (שם) בקרחתו או בגבחתו אמרו מלמד שאין הקרחת והגבחת מצטרפין כמו שאם היה נגע כגריס משותף ביניהן קצתו בגבחת וקצתו בקרחת וכן אם היה הנגע באחת מהן עד סוף הגדר ופשה עד סופו אינו פסיון כמו שביארנו פעמים ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ירצה באמרו כל הבגדים בגד כל אדם בין גדולים בין קטנים בין עבדי' בין נשים ולזה התנה בבגדי עובדי כוכבים אולם אמרם הבגד אשר יטמא בנגעים ידוע שהוא הצמר והפשתים אמר יתעלה (ויקרא י״ג:מ״ז) והבגד כי יהיה [בו] נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים אולם בגד המשי והקיטון וזולתן הנה הן לא יטמאו בנגעים: \n",
+ "וכלי העור גם כן יטמאו בנגעים אמר ית' (שם) או בעור או בכל מלאכת עור ובתנאי שיהיה זה העור מבעל חי ההולך לא בעל חי השוחה וזה לאמרו לפשתים ולצמר או בעור אמרו מה פשתים וצמר מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ ולא יקשה לך אמרו בצמר שהוא אינו מן הגדל בארץ לפי שהבעלי חיים אמנם (יתהוו) [הם חיים] מן הצמחי'. וכבר בארנו בי\"ז מכלים (מי\"ג) שכל שבים טהור ואם תחבר חתיכת פשתן דרך משל אל עור בעלי חיים ימיי ויהיה זה החבור מחובר ישימם יחד חיבור לטומא' ר\"ל כי כאשר נטמא זה יטמא זה וזה שיהיה חיבורם בשתי תכיפות ולמעלה כמו שבארנו בסוף (כלים) [כלאים] ואם זה העור (שלם) [של ים] אז יטמא בנגעים לאומרו או בעור איזה עור שיהי' וזהו ענין אמרו דבר שהוא מקבל טומאה כאשר נגעה טומאה בזה הדבר הגדל בארץ הנה זה העור אז יטמא בנגעים ואע\"פ שהוא ימיי והוא אמרו בספרא או בעור להביא את שחיבר לו כל שהוא מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו בטומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "קנבוס הוא לקנבא בל' ערבי והוא עשב יצא ממנו שער דומה לפשתן מפורסם אצל ההמון והבגדי' הנעשים ממנו ידועים וכבר ידעת השרש שלא יטמא בנגעים זולת צמר ופשתים: \n"
+ ],
+ [
+ "סברת ר' יהודה שעורות צבועין מטמאין בנגעים כמו הבתים ופסק ההלכה שבגדי' צבועי' לא יטמאו בנגעי' אם לא שיהי' המראה אשר הוא בלתי לבן טבעי או מלאכותי עד שיהיה לבן והוא אמרם מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו אוציא את הצבועים בידי אדם ולא אוציא את הצבועים בידי שמים תלמוד לומר (שם) לפשתים ולצמר מה פשתים לבן אף צמר לבן אולם העורות אם מצבע אדם לא יטמאו בנגעים כמו שאמר רבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "אמר הש\"י בטומאת בגדים ירקרק או אדמדם ושרש משרשי הלשון שלא יהיה אותו דרך בלא ענין מן התוספת מה שיוסיף לרבוי ולהפלגה וכאשר אמר ירקרק או אדמדם ולא אמר ירוק או אדום רצה בזה חזק הירקות וחזק האדמימות וכן אמרו בנגעי אדם לבן אדמדם ולבנה אדמדמת ענינו ג\"כ החזק באדמימות ר\"ל שיהיה זה המראה המעורב עם הלבן חזק האדמימות ויהיה ממנו המראה אשר נקראהו פתוך כמו שביארנו בראש המסכת. ודע כי נגעי בגד ג\"כ כגריס כמו שכבר בארנו בפ' הששי באמרם בנין אב לכל הצרעת שיהיה כגריס: ",
+ "נשתנה ופשה. הוא שיחסר המראה מחזקו אבל התפשט בשטח הבגד. נשתנה ולא פשה. הוא שתתחזק המראה והוסיף כח ולא פשה בגוף דינו כדין מה שלא נשתנה בשום פנים אבל כאילו הוא עומד בעיניו ויסגיר שבעת ימים שנית אחר רחיצתו כמו שהתבאר בפסוקים ורבי יהודה אומר יראה כתחלה ודינו כדין מה שנסתר בתחלת הפעם קודם ההסגר ואין הלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "עומד. הוא אשר לא יוסיף שיעורו ולא יתחזק מראהו וכהה הוא אשר יחסר מראהו מחזקו ואלו כולם פסוקי' אמר יתברך (ויקרא י״ג:נ״ז) וקרע אותו מן הבגד ואמר באש תשרפנו את אשר בו הנגע וכל מה שבו נגע צוה לשרוף אותו וחלקו ר' נחמיה ותנא קמא בקריעת המקום אשר יחתוך ממנו הנגע ואין הלכה כר' נחמיה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתעלה ואם תראה עוד בבגד ובאה הקבלה שעוד לא במקומו או שתראה כאשר נראה בראשונ' ולזה אם יראה נגע בקריעת חתוכה אשר נעשה במקום הנגע הראשון אשר נשרף ישרף הבגד כולו כמו שבא הפסוק פורחת היא באש תשרפנו ואולם אם נראה הנגע במקום אחר מן הבגד ישפוט בו כמו ששפט בבגד אשר לא נראה קודם זה בו נגע ולא שתשרף הבגד ולא נאמר כבר היה נגע בזה המקום וכבר חזר וזה אמרו מציל על המטלית: ",
+ "הטולה מן המוסגר בטהור. הוא שיקח קרע מבגד מוסגר ויטלו בו בבגד טהו' עוד נראה נגע בזה הבגד הראשון הנה ישרוף זאת החתיכה אשר לקח מבגד המוסגר אשר נראה הנגע בו ואם תראה נגע בזאת החתיכה הנה (לא) ישרוף הבגד המוסגר אשר נקרע ממנו עוד תראה בזה הבגד אשר נראה בו כמו שאם תתחדש בבגד משאר הבגדים ואם היה בו סימן טומאה ישרוף הבגד בכללו וזהו ענין אמרו והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים: "
+ ],
+ [
+ "מלבוש בגד ארוך מחתיכו' קטנו' (מרובעו') חתיכה מכל מראה תקרא בלשון ישמעאל שטרנג\"ש לפי שדומה לשטרנג ילבשו אותה הנערים והנשים והיו לובשין אותו בזמן הקיץ ולזה נקרא קייטא והוא תרגום קיץ ושם החתיכה אחד מאלו החתיכות נקרא פספס נגזר מן פס ידא בעבור שהיא קטנה שיעור כף וקבוץ פספסים ואמר כי כאשר היו פספסים לבנים וחידש נגע בפספס אח' לבן הנה יסגיר הבגד כולו ואם התחדש לנגע בפספס לבן אחר הנה הוא מוחלט להיות כבר פשה לפי זה השרש שהפסיון יהיה מפספס לפספס והוא אמרו פושין מזה לזה ונחשוב אותו כולן בדמיון בגד אחד ואע\"פ שהיו ביניהם פספסים צבועים אשר לא יטמאו בנגעים כמו שהשרשנו ולא נאמר שכל פספס ממנו בגד בפני עצמו ולזה לא נצטרך שיהי' (כל הנגע בתוך) [בכל] פספס לבן ממנו ג' על ג' לפי שהם כולם כמו בגד א' וכבר אמר ר' נחמיה בתוספתא (פ\"ה) לעולם אינו מטמא בנגעים עד שיהיה בלבן שלה ג' על ג' ואין הלכה אלא כר' אליעזר. כאשר היה פספס אחד לבן לבד בזה הבגד ונשארים צבועים וחדש נגע בזה הלבן אמר להן יסגיר אמרו לו ומה תועלת ההסגר בכאן ואין שם דבר אחר לבן יהיה בו פסיון אמר להן איני יודע מה תועלת בזה ההסגר לפי מה שקדם בפרק הט' וביאר רבי יהודה בן בתירא ואמר תועלתו לפי שאם נשאר הנגע על ענינו בזה הפספס יחידי שני שבועות הנה יהיה מוחלט וישרף הבגד בכללו כמו שבא לשון התורה בזה (ויקרא י״ג:נ״ה) והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו וזהו מאמר אמתי. ועוד חזר לדיני הפסיון בבגדים ואמר שהפסיון בכל שהוא לאומרו כי פשה איזה שיעור שיהיה ואם היה שלא נמשך זה הנגע בבגד לבן אך חדש נגע במקום אחר מזה הבגד הנה הוא יצטרך שיהיה כגריס הוא שיעור הנגע למאמר השם כי פשה הנגע בבגד עד שיהיה התוספת שיעור נגע והחוזר כגריס כאשר חזר נגע בבגד אחר שיראה וזה לשון התורה (שם) ואם תרא' עוד בבגד וגו' את אשר בו הנגע יצטרך שיהיה בו שיעור הנגע בעת השרפה: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון התורה (ויקרא י״ג:מ״ח) או בשתי או בערב וההפרש בין השתי והערב בצמר הוא מבואר לפי שהשתי הוא דק מאד והערב עב החוט אולם בבגד פשתים השתי והערב הם דבר אחד אין ביניהם הפרש ניכר ור' יהודה יקח ראייה מאמרו בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב מה בגד משתגמר מלאכתו אף אלו משתגמר מלאכתן ולזה לא יטמא אצלו אפי' שתי הצמר עד שנשרה במים חמים שישים אותו רך ונמשך והוא אמרו משישלק ומטוה הפשתן עד שיבושל ויתלבן ואונין של פשתן הן מטוה הפשתן וחכמים אומרים בשתי או בערב הבדילו מן הבגדים ושהן כלן יטמאו מיד וכבר ביארנו שהשיעור הפחות שיטמא בנגעי בגדים הוא ג' על ג': \n",
+ "ופקעת. הוא אשר יקראו אותו רובא ואם היה בזה המטוה שיעור מה שיעשה ממנו ג' על ג' שתי וערב יטמא בנגעים: \n",
+ "היתה פסיקות. הוא שתהיה זאת הפקעת מקובצת מחוטין נפרדין יחובר חוט על חוט ואמר ר' יהודה אפילו היה החיבור קשור עד שתהיה הפקעת כולה כחוט א' אינה מטמאה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר זכרנו שפקעת הוא המטוה ויעשה כמו קנה מעץ נקוב ויחבר עליה המטוה והוא אשר נקרא סליל: ",
+ "וכובד העליון וכובד התחתון הן שני עצים אשר השתי נמשך ביניהם וכבר ביארנו זה בראשון מכלים וכאשר נעתיק הטוויה בסיבוב מפקעת לפקעת או ממסרק למסרק והיו ב' הפקעיות או ב' המסרקות מחוברות בחוט ונתחדש נגע באחד מהן הנה האחרת טהורה וכן כאשר חברנו הטוויה מהעץ העליון אצל התחתון והוא אשר נקרא אלחאיך ונתחדש נגע במטוה המחובר על אחד מאלו הב' עצים הנה המטוה המחובר על העץ המחובר טהור וכן ב' דפי חלוק הוא בעת ההבדל בגד או חלוק כאשר ישארו שתי חתיכות בחוט מן השתי ומן הערב ונראה נגע באחד מהן הנה האחרת טהורה: ",
+ "ואמרו בנפש המסכת ובשתי העומד. ר\"ל כי כאשר נראה נגע באלו החוטין הערב אשר הושלך בזה הבגד אשר בשתי ובעומד הנדבק בו אשר לא יטמא וזהו שתי העומד הנה הכל כבר נטמא לפי שהן יחד כדבר אחד ר\"ל כל מה שמן הכובד העליון לכובד התחתון לא מה שמטמא ממנו ולא מה שנראה עומד ור' שמעון יאמר שהעומד כאשר היה רצוף ומתוקן כמו שיעשה הגרדי בעת האריגה הנה אז יטמא בנגע אשר נראה בנפש המסכת אולם אם לא היה רצוף ולא מתוקן הנה הוא כמובדל מנפש המסכת ואין הלכה כרבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "סדין. הצעיף הקטן ונימין הן החוטין שבתחלת היריעה ושבסופה ואומריות המצנפות והראיה על זה מאמרו ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים הנה מאמרו בצמר או בפשתים יורה שבהם מה שישרוף ומה שיעזוב ובאה הקבלה שיעזוב ממנו האומריות שבו ואפילו היו מארגמן אשר הוא צמר שלא תחשוב שהן לא יצילו מן השרפה אם לא שיהיו ממשי או מזהב והדומה לו לא שיהיו מצמר או פשתים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו במקומות מכלים שיש דברים רבים יטמאו במת ולא יטמאו במדרס הזב להיותם דברים אינן עשוין למשכב ומכללם קלע הספינה והמסך ומגדל בכ\"ד מכלים ושם ביארנו הסבכות אשר לא יטמאו במדרס ויטמאו במת. והתנה רוחב גריס ומבואר מאד לפי שלא יהיה נגע פחות מכגריס מרובע כמו (שהשרשנו) [שפרשנו]: ",
+ "וגלגלון. הוא אבנט אשר יחגור בו האדם ואולם הוא נגזר מן (ישעיה ג) והגליונים: ",
+ "סגוס. והדומה להן מבגדי הצמר השעירים: ",
+ "ושרש זה שהשם אמר בנגעי בגדים (ויקרא י״ג:נ״ה) פחתת היא בקרחתו או בגבחתו ואמרו בספרא בקרחתו אלו השחקים ר\"ל הבגד הישן אשר נשתוו שטחיו בגבחתו אלו החדשי' ר\"ל הבגד החדש אשר להן פתילו' ובגד הצמר כאשר הוא חדש וכ\"ש העצי' הגסים כמו גמדא דנרש *והסגוסים כאשר הם חדשים יהיו על שטח האריגה כמו גרגרים מצמר בולטים נקראים מוכין לדמותם כמוכין והוא הצמר אשר ימלאו בו הכרים וזולתן ואמר ר' אליעזר שהנגע כאשר יראה בסמיכה והדומה לה יצטרך שיהיו הנגעים בעצם האריגה ובגרגרים הבולטים שעל שטחה והלכה כרבי אליעזר בן יעקב וכבר ביארנו בכ\"ד מכלים שחמת ותורמל הם כלי עור וענין נראין שלא נחייב שיטמאו עד שנראה מה שיתחדש בתוכו ולא נחקור בין הכפלים: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר לפי שבגד המנוגע אסור בהנאה לאומרו יתעלה (שם) באש ישרף: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר יתעלה (ויקרא יד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובאה הקבלה (גיטין דף פב.) אחוזתכם מטמאה בנגעי' ואין אחוזת עובדי כוכבים מטמאה בנגעים וכשם שאין אחוזתם מטמאה בנגעים כך אין בגדיהן מטמאין בנגעים. ונכפל מלת קירות בנגעי בתים שתי פעמים ומיעוט קירות שתים הנה לא יטמאו בנגעים עד שיהיה בעל ד' כתלים: ",
+ "ואסקריא מין מן הבנינים בלתי מחובר לארץ אלא חוץ באויר ולזה לא יטמא סביב וכן בית שבספינה לאמרו בבית ארץ אחוזתכם עד שיהיה מחובר בארץ ואמר אפילו על ד' עמודים ר\"ל אפילו יהיו בלתי על ד' עמודים בארץ ועליהן גג הנה יטמא בנגעים אף על פי שהוא פתוח מארבעה צדדין: "
+ ],
+ [
+ "שיש. הוא המרמר והכונה בזה שלא יטמא בנגעים עד שיהו קירותיו מאבנים ועפר ומסיד לא באבן לבד והבית הנבנה מהן יטמא בנגעים אמר יתברך (שם) ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית הורה בזה שהוא נבנה מאבנים ועצים ועפר ואז יטמא: \n"
+ ],
+ [
+ "ממה שיתחייב שתדעהו ששיעור נגעי בתים שני גריסין לאמרו (שם) וראה את הנגע והנה הנגע מלמד שאין הנגע מטמא אלא כשני גריסין ועל דעת רבי ישמעאל אשר אמר כי כאשר נראה כשני גריסין על אבן אחת טמא לפחות מה שיהיה בבית צריך ד' אבנים אבן אחת בכל כותל עד שיהיה כל כותל מכתלי הבית ראוי לנגעים ולפי דעת רבי עקיבא אשר אמר שהשני גריסין על שתי אבנים אי אפשר פחות משמנה אבנים ור' אלעזר ברבי שמעון אומר שמאמר השם בקירות הבית כגריס הנה כל כותל מהכתלים אשר יעשה מהן זוית ויהיה זה הנגע אשר רחבו כגריס וארכו כשני גריסין משותפת בין ב' כתלים עד שיהיה בקירות וזה אי אפשר עד שתהיה בזוית כזו והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר השרשנו שצריך שיהו ב' עצים: \n",
+ "ושקוף הוא המשקוף העליון מהשער ואמר שאפילו חתיכה מהעץ אשר יתקעו בו הנגרין אצל הרכבת המשקוף זה השיעור הוא אשר יטמא הבית: \n",
+ "וסנדל הוא רפידה יעשו מאחורי המשקוף עד שישתוה לשטחו ואין אלו השיעורים מההגעה עד שנאמר בו הלכה כפלוני: \n",
+ "פצים. הוא חצי נדבך האבן או נדבך חצי העץ וכאשר הושמו בין שני הצדדים ישאר ביניהם חלל ימלאו בו עפר: \n",
+ "וקירות המחיצה. הוא תקרה לא נעשה לחמם ואמנם נעשה להיות צל לאשר תחתיו מהבהמות מהשמש ואמנם היות בתי חוץ לארץ לא יטמאו בנגעים הנה זה לשון התורה לפי שהתחלת הפרשה כי תבאו אל ארץ כנען וגו' והיות ירושלים לא תטמא בנגעים אמרו (שם) ארץ אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואולם הוא בית תפלה יקרא לכל העמים: \n"
+ ],
+ [
+ "עסק הוא לפנוי. רצה לומר לשמוש ועמל שאין צריך לו כי אם מן הכלים ועסק הוא נגזר מכי התעשקו עמו (בראשית כ״ו:כ׳) וכבר ידעת שכלי חרס אין להם טהרה במקוה וזכר מכלי חרס היותו פחות בדמים והוא פך השמן: ",
+ "וטפיו. הוא כלי קטן מאד לא יצא ממנו דבר כי אם טיף טיף כמו שהתבאר בכלים (פ\"ג מ\"ב): ",
+ "ואמר אחר כן אם על של רשע כך על השרש אשר אומר אותו שראיית הצרעת הנזכרת בתורה אמרו שהוא עונש בעבור לשון הרע כי יפרד מן האנשים וירחיקו אותו מהיזק לשונו ויתחילו בביתו ואם חזר בו מוטב ואם לא יבא במצעות והוא אמרו בכל מלאכת עור חזר בו מוטב ואם לאו יבא בבגד ואם לא חזר בו עדיין יבא לגופו ועל עור בשרו וזה על דרך המוסר והתוכחה הלא תרא' שהם דברים בלתי טבעיים ואינן חלאים טבעיים בשום פנים לפי שהבגדים והבתים הם חומר דומם שלא יקרה בהן צרעת אלא בקריאת התורה על הדמיון אשר זכרנו וכן נגעי אדם תראה שישים הנתקים צרעת והוא חולי הנקרא חולי השועל ויטהר הצרעת כאשר הפך כולו לבן והוא תכלית הצרעת והיותר גדולה והיותר חזקה ואמנם הם עניינים תוריים לפי מה שזכרנו ולזה השרש נקרא רשע: "
+ ],
+ [
+ "אמר יתעלה (ויקרא י״ד:מ׳) וחלצו את האבנים ולקחו אבנים אחרות ולזה אין חולצין פחות משלשה ואינן מביאים פחות משנים: ",
+ "ואמרו ולא סיד מכל מקום לאמרו ועפר אחר יקח והסיד אינו עפר אלא אבן נשרפת. וזה הקבוץ אשר בא לאמרו וחלצו ולקחו והביאו בעל הבית המנוגע ואחר כאשר היה הכותל משותף בין שני בתים והוא אמרו בכאן אוי לרשע אוי לשכנו: "
+ ],
+ [
+ "זה כמו שקדם בנגעי בגדים וזה שבא בנגעי בתים גם כן והנה פשה הנגע בקירות הבית וכאשר היה הפסיון בקירות הבית לא סמוך לנגע הראשון יצטרך שיהיה נגע והוא כגריס כמו שביארנו ואמר גם כן בנגע חוזר (ויקרא י״ד:מ״ג) ואם ישוב הנגע ופרח בבית *שימשך שיעור נגעי בתים אשר הוא ב' גריסים באורך וברוחב גריס אחד לפי מה שהשרשנו בזה הפרק: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יאמר שעשרה ענינים הן לבית ולהן דינין מתחילתן ועד סופן כמו שיתבארו הראשון שיחלש מראה הנגע בשבוע ראשון והענין השני שיעדר הנגע לגמרי בשבוע ראשון והמשפט באלו שני הענינים שיקלוף מקו' הנגע וישאר הבית טהור והענין השלישי שיחלש מראה הנגע בשבוע שני והענין הרביעי שיעדר הנגע לגמרי בשבוע שני והדין באלו שני הענינים שיקלוף הבית ויצטרך לטהרת צפרים כמו שנבאר ואם יוסיף הנגע בשבוע ראשון הנה הדין בזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר הנגע אחר זה יתוץ את הבית כולו וזה ענין החמישי ואם לא חזר הנגע הנה יצטרך צפרי' וזהו ענין הששי ואם עמד הנגע בעיניו בשבוע ראשון והוסיף בשבוע שני וזהו ענין השביעי הנה הדין בזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר הנגע אחר זה יתוץ את הבית כולו ואם לא חזר הנגע הנה הוא טעון צפרים וזהו ענין השמיני ואם בעיניו עמד הנגע בשבוע ראשון ובשבוע שני והוא הענין התשיעי הנה דינו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר הנגע יתוץ ואם לאו טעון צפרים וזהו הענין העשירי ואלו המשפטים אשר ספרנו באלו הענינים מהם פסוקי התורה מבוארים ומהם קבלה מסמיכו' ורמזי' מהתורה ואולם פסוקי התור' הם המשפטי' אשר זכר הפושה בשבוע ראשון אשר נאמר בו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר יתוץ לא חזר טעון צפרים ואמר יתעלה בזאת הפרשה (ויקרא י״ד:מ״ד) ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית ואמר אחר זה ונתץ את הבית אמרו במה הוא מדבר אם בפושה הראשון הרי אמור הא אינו מדבר אלא על שבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה שידין בו כדין פושה בראשון בעצמו לפי שנא' (שם) בפושה בראשון ושב הכהן ובא בזה המאמר אשר בא הפירוש שהוא בפושה בשני ובא הכהן ואמרו זו היא שיבה זו היא ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואמר יתעלה בזאת הפרשה גם כן (שם) ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אמרו במה הכתוב מדבר אם בפושה בראשון הנה אמור אם בפושה בשני הנה אמור הא אינו מדבר אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה ושמו גם כן דין העומד בראשון ובשני כדין פשה בשני לאמרו בכאן בעומד בראשון ובשני ואם בא יבא ואמר בפושה בשני ובא הכהן וראה כמו שביארנו ואמרו ג\"כ נאמר צרעת ממארת בבתים (שם) ונאמר צרעת ממארת בבגדים (שם יג) מה צרעת ממארת האמורה בבגדים עשה את העומד בשני כפושה בשני אף צרעת ממארת האמורה בבתים עשה את העומד בשני כפושה בשני וכבר קדם שדין פושה בראשון הנה הדין ג\"כ בפושה בראשון ובפושה בשני ובעומד בראשון ובשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע: \n",
+ "חזר יתוץ לא חזר טעון צפרי' כמו שביארנו בסוף משנה ואמר בזה (המסכתא) וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע ולקח לחטא את הבית וכו' והיה לו לומר לחטא אותו וכאשר אמר לחטא את הבית הרי חטא כאן בית אחר מכאן לכוהה בשני וההולך לו שהוא קולפו וטעון צפרים וכאשר הגיע הדין בעומד בראשון וכוהה בשני או הלך הנגע בשני שהוא טעון צפרים שמענו כוהה בראשון וההולך לו בראשון אינו טעון צפרים וזה כלל הסמיכות והרמיזות על אלו הדינין המקובלים: \n"
+ ],
+ [
+ "האבן שבזוית. רצה לומר אם תהיה בזוית המשותפת בינו ובין חבירו: \n",
+ "ראש ופתין מין מלבני' היה מפורסם התמונה בזמן ההוא אצלם כמו הנדבך והקשרים אשר יחברו בם הכתלים ומזאת התמונה יתבאר זה הדין: \n"
+ ],
+ [
+ "מלבנין אשר יהיו ממעל על שטח הקורה: \n",
+ "וסריגי החלונות הסבכות אשר בחלון יהיו מעץ וממתכות גם כן ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי אלעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הש\"י בבית המוסגר (ויקרא י״ד:מ״ו) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב הנה לא יטמא זולת מתוכו ואמר במוחלט (ויקרא י״ד:מ״ו) צרעת ממארת היא בבית טמא הוא אמרו טמא הוא הוסיף לו טומא' שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו ומי שיגע בו מאחוריו יטמא וכבר ידעת שענין מטמאין בביאה שיטמא כל מה שיכנס בה לפי מה שיתבאר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה דומה למה שהתבאר בפי\"א (מ\"ו) באמרו הטול' מן המוסגר בטהור והענין בשתי ההלכות אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "אבן אחת מטמא בביאה כאשר היתה תוך האהל יטמא כל מה ששם כמו שיתבאר וכל שכן הבית בכללו כאשר יגיע תחת אהל והלכה כרבי אלעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם במצורע (שם יג) מחוץ למחנה מושבו ובאה הקבלה שמושבו טמא ולזה כאשר ישב תחת האילן כבר שב זה המקום טמא ואם נכנס אדם תחת זה הצל יטמא אולם אם היה אדם טהור יושב תחת הצל ועבר המצורע תחת זה האהל והוא הולך לא נטמא הטהור אלא אם כן עמד המצורע שם ואז ישוב זה מושבו שם ויהיה טמא וכן אבן המנוגעת וכלים המנוגעי' כאשר ינוחו באהל יטמאו וכל מי שיכנס שם עמהן תחת האהל יטמא ואני עתיד לבאר ראיה זו: \n"
+ ],
+ [
+ "השרש שכל הבא ראשו ורובו כבא כולו וכמו שהבגד לא יטמא בהתחדש הנגע בו אא\"כ היה ג' על ג' ומעלה כן לא יטמא ג\"כ בבית המנוגע אלא א\"כ היה מה שיכנס ממנו בבית המנוגע מג' על ג' ומעלה ואז יטמא הבגד כולו אולם אם היה הבגד עצמו מנוגע הנה בעת שיגיע ממנו כזית בבית טהור טמאוה לפי שהבגדים המנוגעים ואבני בית המנוגע ועציו ועפרו מטמאין בכזית בביאה ולשון סיפרא ולצרעת הבגד ולבית (שם יד) מקיש בגד לבית מה בית מטמא בביאה אף בגד מטמא בביאה אין לי אלא בגד מניין לרבות את כולן ת\"ל (שם יג) זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר מקישן לבגד מה בגד מטמא בביאה אף כולן מטמאים בביאה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם יתברך (שם) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב הנה כבר למדנו שכל מה שיגיע בבית המנוגע יטמא ואמר השם (שם) והאוכל בבית יכבס את בגדיו והשוכב בבית יכבס את בגדיו ואין הפרש בין אוכל או שוכב שלא באכילה יטמא ואמנם כוונת הכתוב מה שזכרוהו ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה וכאשר עמד בבית המנוגע שיעור יהיה אפשר לאדם בו שיסב ויאכל חצי ככר מלחם חטין בלפתן הנה כבר נטמאו בגדיו אשר עליו בין שיאכל או לא יאכל יהיה שוכב או עומד או איך שיהיה הכונה בו שיתאחר זה השיעור ואמרו פת חטים ובלפתן מפני שהוא זמן מועט לפי שהלחם הטוב בלפתן ימהרו באכילתו ולא יצטרך ללעוס אותו שיעור רב ושיעור זה הפרס אשר יאכל ר\"ל שישהה שם שיעור אכילתו ויטמאו בגדיו הן ג' ביצים בינונית מביצת התרנגולת כמו שביארנו בשמיני מעירובין (דף פב:): \n"
+ ],
+ [
+ "דעת ר' יהודה מה שאומר לך וזה שלדברי הכל שהעובד כוכבים כאשר נכנס לבית המנוגע יטמאו הבגדים אשר עליו מיד להיותו הוא בעצמו לא יטמא לפי מה שהשרשנו בפתיחה וכאשר מצאנו האיש אשר יטמא יציל כלים שעליו מלטמא ולא יטמאם עד שישהה בכדי אכילת פרס והאיש אשר לא יטמא הוא עצמו לא יציל כלים שעליו אבל יטמא ג\"כ אשר יכניס ידו לבית המנוגע כאשר לא יטמא הוא עצמו יטמאו כלים שעליו מיד: \n"
+ ],
+ [
+ "אין הלכה כרבי שמעון ולא כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "על רוחב ד' אמות רצה לומר שהמקום אשר יבא שם יהיה ד' אמות על ארבע אמות עד שיהיה לו מושב בפני עצמו ויכנס קודם שיכנס אדם אחר בבית הכנסת ויצא אחר יציאת כל אדם עד שלא יטמא שום אדם בעברו ביניהם כי אולי יעמוד בעודנו הולך ויטמא כל מי שהאהילו כמו שקדם ור\"מ סבר [מאחר] שבית המנוגע יטמא כל מה שבו וכן אהל המת נעשה דינם שוה ור' יוסי סבר שטומאת מת חמורה לפי שהיא טומאת שבעה וטומאת בית המנוגע טומאת ערב ולזה יורידוהו מדרגה כמו שתראה ואולם דיני צמיד פתיל ודיני הכלים אשר יצילו באהל המת הנה כבר הקדמנו אותן בכלים (פי\"א) ואהלות (פ\"ה) וביארנו כל הכלים אשר יצילו בצמיד פתיל ואיכותם בכ\"ד מכלים ובארנו שהאהל יציל כל מה שבו בכסוי לבד ובצמיד פתיל ויתבאר זה בחמישי מאהלות ושם אמרו בסיפרא כלים מצילין באהל המת ואהלים בכסוי וביארנו ענין זה ותבקשנו משם ובתוספת' הבור והדות שבבית המנוגע אע\"פ שהן מגולין כלים שבתוכן טהורים וכבר ביארנו בחמישי מכלים שהם לא יהיו טהורים באהל המת אם לא שיהיו מכוסים וזה סתם לדעת רבי יוסי והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה הסדר כולו בפסוק והיותו כלי חרס קבלה ותרגום יונתן (עמוס ו) מזרק פיילי והיות המים רביעית קבלה אמרו מים שדם הצפור ניכר בהן ושיערו חכמים רביעית וכן דם צפור שחוטה וקבלה: \n",
+ "ושיור הלשון רצה לומר קצות לשון זהורית והוא שני תולעת והוא צמר צבוע בכרמיז והוא אמרו שני תולעת ושעורו משקל שקל לאחר ידו של מצורע על גב ידו וי\"א הוא רבי נתן ואין הלכה כר\"נ: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר והוא לשון התורה למי שהוא טהרת צפרים (ויקרא י״ד:ח׳) וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (ויקרא י״ד:ח׳) וענין אמרו טהור שהוא טהור מלטמא בביאה כמו שהיה ולא יטמא משכב ומושב כמו שהיה קודם לפי מה שהרחיקוהו זמן אחר זמן וטהור וענין אמרם כשרץ שהוא יטמא במגע ולא במשא אדם וכלים וכבר ביארנו ראיות זה בכלים (פ\"א) ואמרו חוץ לאהלו ראיה שאסור בתשמיש המטה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה ג\"כ מבואר בפסוק אמר השם יתברך (שם) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר: \n",
+ "שלש טהרות במצורע. כבר התבארו: \n",
+ "וג' של יולדת אחד מהן אחר שבעה לזכר וי\"ד לנקבה אשר היא בה בנדתה וכאשר תשלי' זה הזמן טובלת וטהורה מלטמ' משכב ומושב עוד ישאר שלשים ושלשה ימים לזכר וס\"ו לנקבה בדמי טהרה בכל קדש לא תגע והיא בזה הזמן מגעה טמא לקדשים כמו שהתבאר בסוף נדה (דף עא:) ותהיה ראשון לטומאה בזה הזמן וכאשר נשלמו כבר תטהר טהרה שנייה ותטבול ותהיה טבולת יום עוד תביא קרבן ותשלם טהרתה לאכול בקדשים והיא טהרה שלישית כמו שבא הפסוק (שם יב) וכפר עליה הכהן וטהרה וכבר ביארנו במס' ברכו' (פ\"א) שטבול יום אסור בתרומה ומותר במעשר ויתבאר שמחוסר כפורי' אסור בקדש ומותר בתרומה ובכריתות (דף ח:) יתבאר שמצורע ויולדת מכלל מחוסרי כפרה וזה כולו מבואר לפי שהן פסוקי התורה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר בפסוק ובלוים אמר בעת שבחר השם יתעלה בהם במדבר לעבודתו (במדבר ח׳:ז׳) והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו וזאת התגלחת אמנם היתה במדבר לבד ואינה נוהגת לדורות: \n"
+ ],
+ [
+ "אילו אמר השם ולקח צפרים לבד היינו לוקחים שנים לפי שמיעוט צפרים שנים ואמרו שתי צפרים ירצה בו ההשויה ביניהם בכל הענינים עוד אמר (ויקרא י״ד:ה׳) את הצפור האחת את הצפור החיה הבדילה במעשה שעשה הנה מצוה מן המובחר שיהיו שוים בכל הענינים ואם אי אפשר זה הנה מותר: \n",
+ "וענין תמות המשתלחת שתעזבנה עד שתמות כמו שהתבאר בשני שעירי יום הכפורים (דף סב.) ומאמרו חיה למדנו שלא יהיה טריפה: \n"
+ ],
+ [
+ "אחד לשנים וב' לד'. ר\"ל שאם יחלוק איש כרע המטה לשנים עוד יחלוק כל חצי מהן בב' חצאין ויהיו ד' אמנם יצטרך אל זה ולא יחלקהו אמרו כרביע כרע המטה שלא תחשוב שאינו בצמצום ואם היה יותר דק או עב אין לחוש ולמדנו שיהיה כרביע כרע המטה לא פחות. ואזוב הוא הארנגי' אשר ירגילו אותו האנשים במאכליה'. וענין שם לווי שם מחובר למקום כמו שנאמר במיני העשבים הנהרי והפרדסי והמדברי או יתייחס אל מדינה או אל הר אבל יאמר לו אזוב בסתם וכבר התבאר בש\"ס שבזה האזוב לא יהיה ארכו פחות מטפח: "
+ ],
+ [
+ "לשון התורה (ויקרא י״ד:י׳) וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' ואם דל הוא וגו' וב' תורים וגו': \n"
+ ],
+ [
+ "הדם אשר יזה על המצורע יקחהו בידו לא בכלי לאמרו (שם) ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן המטהר ואמרה מה נתינה בעצמו של כהן אף קבלה בעצמו של כהן וראוי שיהיה המצורע כבר טבל בזה היום השמיני ואז יזה עליו הדם. ור' יהודה אומר שאינו טובל בזה יום השמיני כי כבר טבל בערב יום שביעי שקדם לך מאמרו ביום השביעי יגלח וגו' וחכמים אומרים שהמצורע כיון שנכנס בטומאה בימי חלוטו והוא עלול שלא ישמר ואולי יטמא בשביעי אחר טבילתו חייבוהו טביל' מספק ואע\"פ שלא הסיח דעתו לא יצטרך טבילה [ולא] נאמר אולי להכנסתו לטומאה נטמא והוא לא ידע ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "מן צורת המקדש אשר ציירנו במדות יתבאר לך ששער ניקנור הוא בין עזרת נשים ועזרת ישראל וכבר התבאר בפ\"א מכלי' (מ\"ח) שעזרת ישראל לא יכנס בה מחוסר כפורים ודם האשם ג\"כ אינו מותר להוציאו חוץ לעזרה ולזה יעמוד המצורע חוץ לשער ויכנס ראשו בעזרת ישראל להזות עליו הדם: ",
+ "אמנם בהן יד ורגל ידוע מה הם הבהונות: ",
+ "ואולם תנוך אזן הוא אשר נרשום לך עתה וזה שגשם יצא על שטח האוזן ממה שימשך לפנים כאשר יגע בו האדם ימצאהו חזק דומה לעצם ומחוץ הוא בשר רך מקיף בסביב האוזן כולה והפנימי הוא תוך האוזן ולזה הגשם אשר מחוץ יהיה תכלית האזן הקערורה וזהו תנוך אזן אשר על איזה החלק שיזדמן ממנו או על כולו יזה השמן והדם והוא אמרם תנוך אוזן זה גדר האמצעי ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר\"ש ולא כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר כולו ואמרו על כל הזאה טבילה ר\"ל שהוא יטבול אצבעו בשמן אשר בכפו אבל לא שיטבול אצבעו פעם אחת ויזה ממנו שתי הזאות או שלשה ואין הלכה כר\"י ב\"נ ולא כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון יכוון עניינו בעת הקרבת החטאת לפי שבו יובדל העני מן העשיר שאם קרב חטאת עוף והיה עני והעשיר אחר זה ישלים קרבן עני ולא נצריכהו לחייב אותו קרבן עשיר וכן אם מקריב קרבן בהמה לפי שהיה עשיר והעני ישלים קרבן עשיר ורבי יהודה יעשה העיקר אצל הקרבן האשם אשר בו ישתוו העני והעשיר כמו שהוא בפסוק והוא המיוחד בטהרת מצורע והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא שהקרבן עני אצל מיעוט היכולת ואמרו מביא אדם ע\"י בנו ע\"י בתו קרבן עני רצה לומר בשביל בנו או בשביל בתו אע\"פ שהוא עשיר מביא בעבורם קרבן עני לפי שאין הקרבן מעצמו ואמנם יעשה קרבן מזולתו ובתנאי שבנו ובתו עניים אולם אשתו להיותה כמוהו הנה לא יקריב בעבורה אלא קרבן עשיר לפי שהיא כגופו ואמר רבי יהודה כי כמו שיקריב מאשתו קרבן עשיר כן כל קרבן שתתחייב רצה לומר קרבן זבות ויולדות הנה הוא מחוייב אליו ולא יקריבהו קרבן עני בעבורה אם היה עשיר והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביאר בתוספתא נזרק דם על אחד מהם ומת אחד מהמצורעים רצה לומר דם מאחת משתי חטאות שנתערבו זו שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע ואמר להם להביא חטאת בהמה אינו יכול שאין חטאת בהמה באה על הספק ולהביא חטאת העוף אינו יכול שהעשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני ונמצא עני ומביא חטאת העוף אמר להן ר' יהושע עכשיו שאלתם דבר חכמה וממה שיתבאר אותו בכאן עד שישלים כוונת המסכתא שטהרת מצורע הראשון ר\"ל אשר תעשה בעת הסרת נגע הצרעת בשתי צפרים ועץ ארז ואזוב שהיא נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית בארץ ובחוצה לארץ לפי שאין לה קשר בדבר מזה ויטהר המצורע בו וישאר מחוסר כפורים כמו הזבים והזבות והיולדות אשר בזמננו ליום אשר טהרו הם מחוסרי כפרה ולשון התוספתא שטהרת מצורע בארץ ובחו\"ל ושם גם כן אמרו הכל כשרים לטהר את המצורע אפילו זב אפי' טמא מת וכשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו וכהן שטמאו מצוה עליו לטהרו שנאמר לטהרו או לטמאו ושם נאמר ג\"כ שמצורע מטהר ושהוא כאשר יעמוד בתגלחת שניה לפי שהוא דוחה בו מצות לא תעשה אשר הוא גילוח הראש בכללו והזקן ולא הגיע לנו תכלית לפי שא\"א בזמננו זה הבאת כפרה עד שיטהר מטומאת צרעת הטהרה השלמה אשר היא מפני תגלחת שניה ותכלית מה שנאמר יבוא עשה וידחה את לא תעשה כאשר (יקדים) [יקיים] העשה על השלימות וזה מקום ספק ועיון ובספרא אמר רבי יהודה שבתי היה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדליי ונתתי לו ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל ואמר לי יהודה בני בזו טהרתי שלשה מצורעים ולמדתי בו שבעה הלכות שהוא של בירות ובראשה טרף וארכה אמה ועביה כרביע כרע המטה אחד לשנים ושנים לד' ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרים בגבולין והנה לך ראיה בזה שרבי טרפון היה אחר החרבן והיה זה המעשה בחוצה לארץ לפי מה שהורה ספור המעשה: "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..61a94fb36070ac32af481bfeb2a9ed459df6d8c9
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,463 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Negaim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Negaim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "התחיל בחלוקת מראות נגעי בשר כמו שעשה הכתוב והם שני מראות בהרת ושאת ויחלקו לארבעה מראות בהרת ושניה לה. שאת ושניה לה והוא אמרו יתברך (ויקרא י״ג:ב׳) אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וספחת אינה ממראות נגעים עומדת בעצמה והוא אמרם מה לשון ספחת טפילה שנאמר (שמואל א ב׳:ל״ו) ספחני נא אל אחת הכהונות ענין זה שהוא סמוך וזכרו הפסוק בין שאת ובהרת להודיענו שהוא סמוך לשניהם ותהיה השאת והסמוך לה ובהרת והסמוך לה ואלו שני מראות רוצה לומר שאת ובהרת הם מראה הלובן אמר יתברך (ויקרא י״ג:י״ט) שאת לבנה או בהרת לבנה כן בלא ספק השני מראות הסמוכין להן. ואלו ארבע מינים כולן מיוחסין למראה הלובן יתחלפו בחוזק וחולשה והיותר חזק מהן לובן הבהרת וענין עזה כשלג שהלובן עז וחזק כשלג והוא אמרו (שם) ואם בהרת לבנה היא ובא בפירוש היא לבנה ואין למעלה ממנה כלומר שתבא לבנה כשלג ולמטה ממנה כלובן סיד ההיכל ואלו השנים מראה הבהרת. ומראה השאת כצמר לבן והוא כצמר נקי בן יומו ר\"ל יום הולדת השה כאשר נרחץ זה הצמר ונתלבן ברחיצה וזה המראה חזק הלובן מסיד ההיכל ולמטה ממנו בלובן כקרום ביצה והם שני מראות השאת ודעת (ר\"ע) [ר\"מ] שאמר קרום ביצה מראה אחד והוא שני של שאת ואם הוא יותר חלוש הלובן מקרום ביצה אינו ממראות נגעים והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "פתוך. הוא המראה המעורב מן הלובן והאדמימות והוא גם כן ממראות נגעים ואם לא יתבאר זה בשאת אבל אמר שאת לבנה לבד אבל התבאר בבהרת אמר אם בהרת לבנה אדמדמת ובסיפרא מנין ליתן את האמור בבהרת בשאת ואת האמור בשאת בבהרת ת\"ל צרעת היא לפי שבא בבהרת צרעת היא וכן בשאת והבן מזה שאלו המראות כולן כאשר נתערב כל אחד מהן לאדמימות מעט עד שיהיה בו לובן מעורב עם אדמימות שהוא ג\"כ נגע צרעת ואמר שנחשוב כל מראה מהם כבר נתערב ביין ויעמוד עליו מראה הצרעת וזכר ממנו השני מראות ר\"ל שלג וסיד והוא ההיקש לשאר מראות וכן שמו דרך משל בהש\"ס לזה ד' כוסות מלאים חלב כזה השיעור ובא' הפילו בו שני טיפי דם ובשני ד' טיפי דם ובשלישי ח' טיפי דם ובד' ט\"ז טיפי דם ועל זה היחס מהעירוב יקישו ד' המראו' המורכבי' מהלובן והאדמימות לפי שמה שיהי' הלובן חלוש יהיה מעט האדמימו' כאשר יערבו בו יותר נראה אודם חזק ולזה יהיה מעט האדמימות עם מראה קרום ביצה כמו ט\"ז טיפות מדם בזה השיעור מהחלב יהיה זה האודם מבואר והבן זה: \n",
+ "וביאור דיהה עכור מעט הבהירות והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה. לכל הדינים עוד ביאר איך יתחברו ונחשבים כמראה א' בזה אחד מהג' דינין אם הם אחד וזה מהשלשה דינים אם לפטור אם להחליט אם להסגיר וכאשר חייב חבורם והיותם במראה אחד שיאמר לו טהור אתה וזהו לפטור או יעכב ענינו וזהו להסגיר או יאמר לו טמא אתה וזהו להחליט בזה המעשה והתחיל בביאור דין ודין ואמר להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון וזהו שהנה יתבאר ברביעי מזאת המסכת שמי שהי' בגופו בהרת כחצי גריס ואין בו מחי' ולא שער לבן עד התחדש לו אחר זה בהרת כחצי גריס דבוקה בראשונה ובו שער אחד לבן שהוא יצטרך הסגר שבעת ימים וכאשר היה איש מוסגר ובגופו בהרת ג\"כ כחצי גריס ובסוף השבוע נתחדש לו כחצי גריס ובו שער אחד לבן דבק בבהרת אשר היה בו שהוא ג\"כ יסגיר כמו לו בהרת ובהרת: \n",
+ "עוד אמר לפטור את העומד בסוף שבוע שני כמו שיהיה רושם צרעת אשר הקיפו שבוע שני אשר קצתה מראה בהרת ובה כגריס ובצידה דבקה בו מראה שאת כגריס עוד הוסרה קצת מראה שאת ונשאר מראה בהרת על שיעורו הנה הוא טהור שכבר הוסרה הצרעת ונחשבה יחד כמראה אחד ובהתאמת זה כולו בעתיד. עוד אמר להחליט את שנולד לו מחיה וזה שהנה יתבאר לך בג' מזו המסכת שרושם הטומאה בצרעת העור שלשה סימנים מחיה או שער לבן או פסיון והמחיה שתהיה שיעור עדשה מרובעת מן בשר חי בתוך מקום הצרעת ושער לבן הוא שיהיה במקום הנגע ב' שערות לבנות ופסיון שירבה הנגע ויוסיף להמשך בגוף ואפילו מעט מזער אולם המחיה או שער לבן הנה הם אותות טומאה לעולם בין שיהיה בתחלת ביאת כהן והוא ענין בתחלה או התחדש אחד מהן בשבוע ראשון או בשבוע שני או אחר שאמר לו הכהן טהור אתה וזהו ענין אמרו לאחר הפטור והוא אמרו יתב' (ויקרא יג) אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן ר\"ל שיתחדש עליו חדוש אחר שדן עליו בטהרה ושב אל הכהן שנית וכאשר היה באיש רושם צרעת בו שני מראות קצתו מראה בהרת וקצתו מראה שאת עוד התחדש בא' מהמראות מחיה או שער לבן הנה הוא מוחלט לטומאה לפי שהן התקבצו בדמיון מראה א' בין שיהיה זה השער לבן או המחיה בתחלה והוא כאשר בא אל הכהן בתחלה או שהתחדש בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר שטיהר לו הכהן ואמר לו טהור אתה וכן ג\"כ ספרו להחליט את שנולד לו פסיון ומבואר הוא שאינו טמא בפסיון אלא אחר שבוע ראשון לפי שהפסיון אמנם יודע בעמיד' בין מה שיהיה לנגע בתחלת עמדו לפני הכהן ובין מה שהוא לאחר השבוע וכאשר היה בנגע תוספת בשבוע ראשון או השני או לאחר הפטור הנה הוא טמא ואם היה באיש רושם נגע ובקצתו מרא' בהרת ובמקצתו מראה שאת ונמשך אחד מהמראות בשטח הגוף או היה הרושם אשר עמד בו מראה בהרת ויהיה התוספת אשר נמשך בסוף שבוע מראה שאת הנה הוא מוחלט לטומאה בכל זה כאשר התחדש התוספת לפי ששני מראים יחד בדמיון מדריגת מראה אחד ואמר וכן גם כן יתחברו מראות נגעים להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור. וענין זה המאמר אמנם יתבאר בח' מזאת המס' שהאיש אשר יראה בו רושם צרעת יאמר לו פטור אתה כאשר לא יהיה שם מחיה ולא שער לבן עוד אחר זה תכלול הצרעת כל גופו הנה הוא טמא ושמאמר השם יתברך (שם) כלו הפך לבן טהור הוא אמנם הוא במוחלט לטומאה כאשר כלל אותו הנגע אחר שהיה טמא וכאשר היה איש בגופו בהרת ופטרו הכהן עוד כלל גופו מראה שאת הנה הוא יתחבר עם הבהרת הראשון ויהיה מוחלט לפי מה שהשרשנו וזהו ענין אמרו להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור: \n",
+ "וכן כאשר היה מוחלט בבהרת טומאה ר\"ל שיהיה בו שער לבן או מחיה או פשתה בעור זמן אחר החלט כולל גופו כולו מראה שאת שהוא כמראה אחד אמר כולו הפך לבן טהור הוא וזהו ענין אמרו לפטור את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר לפי שהוא כאשר כלל גופו הצרעת והוא מוסגר הנה הוא ג\"כ טהור לפי שהמוסגר הוא טמא כמו המוחלט כמו שהתבאר בתחילת כלים. ואלו המשלי' כלן אשר המשלנו בביאור זאת ההלכה מראה הבהרת והשאת ההיקש בעצמו אם היה הנגע בג' מראות או בשאר מראות מהמראים המנויי' שהן כלם במדרגת מראה אחד לכל הדינים לפטור ולהסגיר ולהחליט: \n",
+ "וכל מה שאמרנו באלה המשלים רושם נגע או מקום נגע אמנם נרצה בו השיעור אשר יטמא בנגעים והוא כגריס ואני עתיד לבאר זה: \n",
+ "וכבר שאל רבי יהושע בנו של ר\"ע לר\"ע מד' מראות מה תועלת לחלק אותן במספר אחר שכלן במדרגת מראה אחד ומצטרפים לכל הדינים והיה ראוי שיאמר כל לבן שהוא כמו קרום ביצה או יותר לבן ממנו הוא נגע צרעת והוא אמרו בתוספתא ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא וזה עם זה מצטרפים אמר לו מלמד שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים רוצה לומר שאילו נמנו להיותו רגיל בהבדל המראים והכרתם עד שיאמר זה המראה בהרת וזה שאת זה שני לבהרת וזה שני לשאת וממה שראוי שתדעהו שדעת ר\"ע שתולדת הבהרת תוקף הלובן מן השאת וחכמי' אומרי' שהשאת יותר לבן מסיד ההיכל אשר הוא תולדת הבהרת כמו שזכרנו ושסיד ההיכל יותר לבן מקרום הביצה ויהיה סדר המראים לפי דעת החכמים כן בהרת אחריו השאת אחריו תולדת הבהרת ואחריו תולדת השאת לפי מה שהתבאר בגמרת שבועות (דף ו:): \n",
+ "ואמרו הרי אלו מראות נגעי' ירמוז אל הארבעה הפשוטי' ואל הארבעה המורכבים מהן מהאדמימות כמו שהתבאר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בהלכה אשר לפני זאת שסבת מנין אלו המראות היא ההרגל וההכרה במראות ולזה אמר ר' דוסא שאי אפשר להרגיל במראות אם לא ידע ויכיר בהן שהן ל\"ו וביאור זה שהנגעים ששה מינים נגעי עור בשר תחלה והשני נגעי שחין ומכוה והשלישי נגעי קרחת וגבחת והד' נגעי ראש וזקן והוא אשר יקראו נתקים והה' נגעי בגדי' והו' נגעי בתים. ולשון התוספתא (פ\"ג) השחין והמכוה שניהם סימן אחד ושניהם טומאה אחת ולמה נחלקו שאין מצטרפין זה עם זה ושם נאמר ג\"כ הקרחת והגבחת שניהם סימן אחד ולמה נחלקו שאין מצטרפין זה עם זה ואני אבאר לך כל זה במה שיבא וכבר קדם לך שמראות נגעים בעור הבשר ח' ד' פשוטי' וד' אשר תתערב אתם האדמימות כמו שהתבאר והוא אשר יאמר ממנו ד' בחלוק וארבע בפתוך ובתוספתא (פ\"א) אמרו מראות שעור הבשר מטמא בהן השחין והמכוה והקרחת והגבחת טמאים ושם נאמר גם כן הנתקים מטמאים בכל מראה וכאשר יגיעו לך ההקדמות כולן יהיו ל\"ב נגעים ח' בעור הבשר וח' בשחין ומכוה וח' בקרחת וח' בגבחת והן בעצמם בנתקים ובנגעי בגדים שני מראים ירקרק ואדמדם ובנגעי בתים ג\"כ שני מראים ירקרק ואדמדם הנה אלו ל\"ו מראים בחלוף המראים והמקום אשר יהיה בו המראים: \n",
+ "ואמר עקביא בן מהללאל שאם היה הענין כן על אופן ההרגל הנה הן ע\"ב לפי שאלו המראות כולן בהתחלפות המראים והתחלף מקום המראים יהיו בתחלה ויהיה אחר ראייה קודמת ויצטרך הקישא בין עתה ובין מה שהיה עליו קודם אם בשבוע ראשון שני ושלישי כמו שיתבאר הנה אלו ע\"ב מראין. ל\"ו בתחלה כמו שמנינו והן בעצמן בסוף אחר ההסגר אי זה זמן יהיה ההסגר או שבוע א' או ב' שבועות או ג' איך שיתחייב הדין ואל זה הענין רמז בתוספתא כל כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקים בנתקים ולא בקרחות באדם ולא בבגדים בבגדים ולא בבתים במראה ראשון ולא במראה שני במראה שני ולא במראה שלישי לא יראה את הנגעים עד שיהיה בקי בהן ובשמותיהן שנאמר (ויקרא י״ד:נ״ד-נ״ו) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת להורות ביום הטמא וביום הטהור וגו' רוצה לומר שהוא אל יורה עד שיהיה בקי באלו המראים כולן ובשמירת הענינים ובידיעת השם המורה על כל ענין מהן ושמור אלו הענינים שהן נפלאים מאד: \n",
+ "וכבר יסופק זה המספר על כל מי ששמעתי דבריו או ראיתי פירושו והנה עזרני ה' בהבנתו: \n",
+ "ואשוב אל שלימות ביאור ההלכה אמר ולא בשני שהשבוע השני שלו חל להיות בשבת וזה יתחיל מספרו מהיום השביעי מהשבוע ראשון עד שיהיה היום הז' משותף לב' השבועות יחד וכן השלש' שבועו' של נגעי בתים יהיה היום השביעי משותף לסוף שבוע שני והתחלת השלישי ויהיה מספר השני שבועות י\"ג יום ומספר הג' שבועות י\"ט יום ולזה אם התחיל בראיה ביום שני יבוא היום י\"ג בשבת ואם התחיל בראיה בשלישי יבוא יום י\"ט בשבת והנה יתבאר זה בשלישי מזאת המסכתא: \n",
+ "ואמר ר\"ע שהוא יתחיל לראות באיזה שיזדמן מאשר יבא יום סוף שבוע מהשבועות ביום שבת אשר אין ראוי לראות הנגע בו להיות זה דומה לדין מהדינים יתאחר הראיה עד אחר השבת וכבר יהיה בזה האיחור חומרא לבעל הצרעת או קולא והוא יבאר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שמור אלו השרשים והוא שכל נגע שיעורו אינו פחות מכגריס שנגעי עור בשר נטמאו בשלשה סימנין איזה שיהיו והוא שער לבן או מחיה או פסיון וכבר קדם לנו זכרון זה ודע שמתנאי שער לבן שיהיה בנגע ולא יהיה בשחין או במכוה או במחית השחין והמכוה או בתוך הבוהק ואם היה זה השחין אשר בו שער לבן בתוך הנגע וכן המחיה אם היתה בשחין שבתוך הנגע אינה סימן טומאה וכן הפסיון לא יהיה מעור הבשר לתוך השחין או למחית השחין או לתוך המכוה ולמחית המכוה או לבוהק והנה יתבארו כל אלו השרשים וראיותיהם כאשר יתחדש לנגע מה ינצל מאחד מאלו הסימנים השלשה עד שלא יהיה סימן טומאה והוא קולא לבעל הנגע ומתנאי נגעי הבשר שתהיה עגולה מכל צד עור הבשר עד שיהי' אפשר הפסיון באיזה צד שיהיה ולשון סיפרא בעור הבשר עד שיהיה כל החוצה לו סמוך לעור הבשר ראוי לפסיון שאם יהיה סמוך לראש או לזקן ולשחין ולמכוה ולקרחת אינו טמא וכן אלו השתי שערות לבנות אשר הוא סימן טומאה כאשר היו שתיהן או אחד מהן קצרות פחות מהשיעור אשר יתבאר אחר זה או היו שחורות או היו בצד השחין או מחית השחין בשחין או מכוה או מחית המכוה הנה אינו טמא וכן אם התחדש בין צמיחת השתי שערות שחין או מחית השחין או מכוה או מחית המכוה או בוהק הנה אינו טמא וכבר התבאר שרש כל אלו והנגע הראשון אשר היה בגשם בעת עמידה בתחלה לפני הכהן יקרא אום וכאשר יוסיף עליו שיתרבה אחר זה יקרא פסיון וכאשר לא הוסיף הנגע או שהוסיף הנגע והוסר השרש וישאר התוספת או נשאר קצת השורש עם התוספת וכל מה שנשאר עם התוספת פחות מכגריס הנה אינו טמא וכן אם נתחדש בין השרש והתוספת אחד מן הדברים אשר לא יהיה בהם פסיון כמו שיהיה בין השורש והתוספת שחין או מכוה או מחית השחין או מחית המכוה או התחדש בין האום והתוספת שחין או מכוה או מחית השחין או מחית המכוה או בוהק והבדילה הנה כבר ינצל מהיות מוחלט בפסיון מפני החדוש שנתחדש וזכרתי לך בזאת ההלכה כל אלו הדברים אשר חדושיהם ידחו סימני טומאה שהוא אפשר שיהיה יום שבת אשר הוא שביעי שלו טמא או קרוב להחליט לו ותחדש לו א' מאלו החדושים להציל לו בשארית היום עם ליל אחד בשבת ובבקר ימצא על ענין אחר הנה כבר היה לו האיחור קולא: ",
+ "וכבר יהיה יום השבת בלתי מוחלט ויתחייב לו האיחור שיהיה יום אחד בשבת מוחלט כמו שיזכור אחר זה: ",
+ "ומתנאי המחי' כאשר היתה כעדשה מצומצמת שתהי' מרובעת כמו שנבאר וכן מתנאי כל מחיה שתהיה מגעת בעובי הנגע והנגע יקיף בה ואז יהיה סימן טומא' והוא אמרו מבוצרת אולם אם הית' בצד הנגע (כזה) הנה לא יהיה סימן טומאה ומתנאי המחי' ג\"כ שתהי' שיעור כעדשה ממנו מדובקת כולה גוף אחד אולם אם היתה מפוזרת בתוך הנגע זעיר שם זעיר שם אע\"פ שבין כולן כעדשה ואף על פי שכל חלק ממנו נראה בתוך הנגע הנה אינו סימן טומא' וכן כאשר חלקה השחין או הקיפה או מיעטה הנה אינו סימן טומאה עד שתהיה כולה מקובצת נראית בעצם הנגע לא בתוך הבהק או שחין או מכוה שבתוך הנגע לאמרו הי\"ת (ויקרא י״ג:י׳) ומחית בשר חי בשאת וכן בשאר מראות נגעים לא תהיה סימן טומאה עד שיהיה בתוך הנגע לא מן הצד ואז יהיה סימן טומאה כמו שהקדמנו והנה יתבאר זה בזאת המסכתא: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כולה מבוארת כאשר הבנת מה שקדם מהמאמר לפי שהכונה שיהיה נראה יום השביעי שהוא שבת ויתחדש לו בבקר א' בשבת מה שיחייב לו הטומאה כמו חדוש מחיה ושער לבן ופסיון או יעדר אחד מאלו הדברים כאשר היו מצילין אותו כמו שיהיה ענין יום שבת כמו שנזכר שיהיה השחין סמוך לבהרת ושאר הדברים אשר ביארנו שהן יצילו ואחר נעדרו אלו ההצלות והוא ענין אמרו והלכו להן ר\"ל שהן הוסרו בנשאר מיום השבת ויהיה הסבה להיות בקר אחד בשבת טמא וזה להחמיר. וכבר התבאר לך מזאת ההלכה ומאשר לפניה ששער לבן לא יהיה סימן טומאה אם לא שיהיה בעצם הנגע אולם כאשר היה שחין או מכוה בתוך הנגע ושער לבן בזה השחין או המכוה הנה אינו סימן טומאה ולזה יאמר נסמך השחין לשתיהן או לאחד מהן וכו': \n",
+ "ומה שראוי שתדעהו שהמחיה לא תהיה סימן טומאה עד שתהיה נראית בתוך הבהרת והנגע יקיף בה מכל צד ושתהיה גם כן מחוברת אולם אם היתה המחיה מן הצד והוא שתהיה כמו רצועה מבשר חי כבר נמשכה ונכנסת בתוך הנגע ולא יקיף הנגע בה מכל צד הנה אינו סימן טומאה והנה יתבאר כל זה וכן המחיה כאשר הית' מפוזרת בתוך הנגע הנה אינו סימן טומא' ואשר היה זה כן הנה כבר התבאר שאומרו מבוצרת ונעשית מן הצד מכונס ונתפזרה כולן הן תנאים מן המחיה וכן כל מה שנמשך בזה מן המאמר באמרו הקיפה השחין חלקה או מיעטה וזולת זה הכל תנאי המחיה כמו שהתבאר בהלכה הקודמת לזו וזה כלל כל השרשים אשר יבנה עליה המאמר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גרמני. שם חוזק הלובן ומיוחס אל העצם אשר שמו גרמא. ובהרת תראה בגוף חזק הלובן חלושת הלובן וכן הבהרת חלושת הלובן תראה בגוף השחור חזקת הלובן: ",
+ "וענין אני כפרתן שיושם פדיונן והוא מאמר יאמר אותו האומר לרוב אהבתו כאשר זכר שווי מראיתם הגדיל חסדו להן ואמר אני כפרתן: ",
+ "כאשכרוע. מין ממיני הארז ממוצע המראה בין הלובן והשחרות ואמר שהוא הנקרא אלבקס תרגום (ישעיהו מ״א:י״ט) ברוש תדהר ותאשור ברון מוריגים ואשכרוע. ובא לשון מראות נגעים בסמיכותם לגוף אשר בו הנגע והוא אמרו (ויקרא י״ג:ב׳) בעור בשרו ובא לשון אחר שהוא בבלתי סמיכות והוא אמרו בעור הבשר: ",
+ "רבי יהודה אומר מראות נגעים בתחלה להקל כמו שיבאר שהוא נסמך אליו ר\"ל אל בעור בשרו לפי שבזה קולא ולא יסמך לגופו אם היה בזה חומרא ואמרו מראה הגרמני כבשרו ובזה קולא: ",
+ "והכושי כבינוני ובזה קולא. וחכמים אומרים של כל אדם בבינוני ואמנם בעור בשרו הוא כבינוני והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "בין הערבים. שם הערב והצהרים כמו חצי היום לפניו ולאחריו מעט ואולם היות מראות נגעים ביום ולא בלילה הנה זה בפסוק לפי שכל מה שבא בנגעים אמנם בא בלשון יום ובסיפרא יכול כל מראה היום יהא כשר ת\"ל (שם) לכל מראה עיני הכהן מה [עיני] כהן פרט לכשחשך מאור עיניו אף היום פרט לשחשך מאור היום מכאן אמרו אין רואין את הנגעים בשחרית וכו' והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר או שכהה מאור עיניו. שחלש ראותו עד שלא יראה ראייה אמתית ואמר השם יתברך (שם) בנגעי בתים כנגע נראה לי בבית שיהא נראה מעצמו כאשר יביטו בו וכן אמרו לי ולא לאורי מכאן אמרו (חולין דף י:) בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר במראות נגעים לכל מראה עיני הכהן. ולא נתחייב שיתפשט גופו ואיבריו עד שיראה שם הנגע או בשר חי אבל כאשר יהיה ערום ועומד לפני הכהן הנה כל מקום שיראה ממנו והוא על המצב המתואר והוא אשר יטמא בנגעים. והתחיל לבאר המצב ואומר שהאיש יעמוד כמו שיהיה חורש והוא אשר יקרא עודר או כחובט זתים והוא יקרא מוסק והנה כל מה שיראה ממנו והוא על אלה שני המצבים יתטמא בנגעים. והאשה תהיה ערומה ותשב על הארץ תתפשט איבריה על דרך לישה או על דרך שתהיה מניקה את בנה ומצב שתהא אורגת תמשוך ידה הימנית עד שיגלה שחיה כי אי אפשר לאורגת שלא תמשוך ידה הימנית על זה השיעור ורבי יהודה אומר שהיא גם כן תשב על תכונת שתטווה פשתן ומושכת ידה השמאלית עד שיתגלה שחיה כי אי אפשר לטווה שלא תמשוך ידה השמאלית על זה ההשתנות ג\"כ וכל מה שיראה מגוף האיש על ב' המצבים או מגוף האשה על אלו המצבים הוא אשר יובט בנגעים והוא אמרו יתברך (ויקרא י״ג:י״ב-י״ג) לכל מראה עיני הכהן וכן בעת התגלחת נאמר בו (שם יד) וגלח את [כל] שערו שהוא ג\"כ לא יתחייב שיתגלח מה שלא יראה מגופו כאשר הוא על אלו המצבים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בבכורות (דף לז.) המומין כאשר יתחדשו בבכור יאכל במומו ולא יהיה קרב והתבארו כל התנאים בזה. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' מאיר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכל. ואפי' עבדים ואפי' קטן בן יומו מיטמא בנגעים ואתה תמצא לשון התורה בכל הנגעים (ויקרא י״ג:מ״ד) והסגירו הכהן טמא יטמאנו הכהן (שם) וטהרו הכהן (שם) ושם חתוך הדין בהסגר ובהחלט ובפטור לכהן ודע שהכהן החלל פסול לראות את הנגעים לאמרו (שם) או לאחד מבניו הכהנים וידוע שבני אהרן כהנים אמנם רצה בו שיהיו בכהונתם להוציא חללים ואמרו (שם) וראהו הכהן רמז שלא יראה בלתי נגע אחד וכאשר ראה אותו ודן בו במה שדן ישוב ויראה נגע אחר וכן אם היו שני נגעים באיש אחד לא יראה אותן יחד לאמרו יתברך וראה הכהן את הנגע: ",
+ "ואמרו בתחלה ובסוף שבוע ענינו שאלו הדינים כולן לא יהיו נאותים אלא בתחלה מה שיעמיד לפני הכהן שהוא אז יפטור או יסגיר או יחליט או בסוף שבוע או סוף שבוע הראשון או סוף השני אם היה ממי שמחייבהו הסגר שני אולם אם יסגיר או יחליט או יפטור קודם שלמות השבוע או אחריו הנה אין דרך אל זה לפי שהפסוק אמנם שפט שיהיה הראיה בתחלת הענין או בסוף השבועות: ",
+ "ואמרו אין מסגירין את המוחלט ירצה בו שהוא כאשר התחדש לו הנגע ימצא בו הסגר בתוך ימי חלוטו לא יסגירו כי אסור זה לאמרו לא יסגירנו כי טמא הוא וכן אין מחליטין בתוך ימי החלט כאשר התחדש לו נגע אחר יתחייב להחליט ג\"כ ולא יחליט מה שראוי להחליט בתוך ימי הסגר ולא יסגיר בתוך ימי הסגר בנגע אח' וכבר התבאר בספרי (יכול שיאמר לו) בעת אחת אם בתחלה אם בסוף שבוע הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה או אחר שיתחדש ענין א' מהדינים וכמו שראוי לנגע האחר לא ישוב וידון עליו במה שראוי לנגע השני והוא בתוך הסגרו של נגע ראשון או בתוך חלוטו: ",
+ "ואמרו מסגיר ופוטר ענינו שהוא בתחלה או בסוף שבוע יאמר לו הרי אתה מוסגר בנגע זה ופטור מזה וכן ג\"כ שיאמר לו הרי אתה מוחלט בנגע זה ופטור מזה וכבר התבאר בתוספתא שהכהן אשר יראה הנגע בתחלת הענין הוא אשר יראה אותו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני והוא (אשר) בעצמו אשר יסגיר או יחליט או יפטור ואם מת הכהן הראשון רואהו כהן שני וכאשר ראה הכהן את הנגע והסגירו ומת הכהן הנה דין הפסיון כבר הוסר בזה לפי שהפסיון יודע בהיקש למה שקדם וכבר הקדמנו שלא יראה את הנגעים אלא מי שהרגיל בכל מיניהם כמו שביארו בתוספתא (פ\"א) באמרם עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן ובסיפרא להורות ביום הטמא וגו' אמרו מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו: "
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך וצוה הכהן ופנו את הבית הנה כבר המתין הפסוק מדה מן הזמן עד שיפנה כל שבבית ואחר כך יראה וידון עליו אמרו בסיפרא אם ממתינים לו לדבר הרשות לא ימתינו לו לדבר מצוה ולזה חתן שהוא עוסק במצות פריה ורביה או האדם במועד אשר הוא מתעסק במצות הרגל ימתין עד שיעבור הרגל או החופה וכן בביתו ובבגדיו כאשר התחדש בהן צרעת לא יראה עד אחר הרגל או החופה כדי שלא יעצב באופן מאופני העצבון: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו בשני שבועו' רצה בו שהוא כאשר יעמידהו שבוע אחר שבוע נגע בקצת נגע עור בשר אשר יתחייב בהן זה לשון התורה והסגירו הכהן שבעת ימים שנית אולם אלו סימנים כלן בפסוק אומר ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו אמר והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן אמר ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא ואם אינו מבואר בפסוק בבהרת מחית בשר חי אבל כל מה שהוא מבואר בבהרת הוא מחויב בשאת וכל מה שהוא בשאת הוא מחויב בבהרת כמו שביארנו בראש המסכת וכן בשאר מראות נגעים ויתבארו זה מזה שכל אחד מהד' מראות הוא לבן או שיתערב בו מעט אדמימות כמו שקדם בראש המסכת כאשר יהיה באיזה מראה מהן יתחדשו בגוף א' מאלו הג' דברים והוא שער לבן או מחיה או פסיון בעור הנה הוא טמא בין שיראה זה הסימן בתחלה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור וכבר ביארנו שהפסיון לא יצוייר היותו בתחלה וביארנו ג\"כ שהשני שבועות י\"ג יום וזה שיום ז' של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כמו שביארנו בפרק הראשון: "
+ ],
+ [
+ "הפסוק לא ידין בשחין ובמכוה כאשר התחדש בהן צרעת בהסגר שני ואמנם בא בהם ההסגר שבעה ימים לבד במה שיצטרך הסגר ואחר השבוע יחליט או יפטור ולא נזכר בהן מחיה ואמנם אמר בנגע השחין (ויקרא י״ג:כ״ב) ושערה הפך לבן ואמר בו גם כן (שם) ואם פשה תפשה בעור ואמר במכות אש (שם) והנה נהפך שער לבן בבהרת ואמר בו ג\"כ (שם) ואם פשה תפשה בעור ולא יצטרך שאשוב בכל מקום לפרש שהפסיון אי אפשר אלא אחר זמן לא פחות משבוע כמו שהשרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "נתקים הם נגעי הראש והוא אשר אמר יתברך בהם (שם) נתק הוא וזכר בו ג\"כ (שם:) והסגירו שבעת ימים שנית וזכר בסי' הטומאה (שם) ובו שער צהוב דק ואמר בו ג\"כ (שם) והנה פשה הנגע בעור: \n"
+ ],
+ [
+ "ירצה בזה הנגעים אשר יתחדשו בקרחת ובגבחת אמר הש\"י בהן (שם) כמראה צרעת עור בשר הנה כמו שצרעת עור בשר תטמא במחיה ובפסיון ובשני שבועות כן גם כן זאת הצרעת אשר יהיה בקרחת ובגבחת ולא יצויר בכאן שער לבן לפי שהקרחת וגבחת הוא מקום שאין בו שער: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בנגעי בגדים (שם) ירקרק או אדמדם ואמר גם כן (שם) כי פשה הנגע בבגד והסגירו (הכהן) ז' ימים שנית: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בנגעי בתים (שם יד) שקערורות ירקרקות או אדמדמות ואמר בהן ג\"כ (שם) והנה פשה הנגע בקירות הבית אולם השלשה שבועות הנה אין בו פסוק מבואר אבל הוא מן הפסוק והפי' [המקובל] וזה שהוא אמר (שם) והסגיר את הבית שבעת ימים אחר כך צוה שאם ימצא הנגע בתוספת שיקלוף אלו האבנים ויסיר הטיט ויטוח הבית פעם שנית והוא אמרו (שם) ועפר אחר יקח וטח את הבית עוד בא הפסוק אחר זה ואמר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית ובאה הקבלה שזה הפסוק לא בא בצרעת שתשוב בבית אחר הטיח לפי שהוא אז לא יצטרך לפסיון אבל כאשר יראה בה צרעת יהרוס הבית והוא אמרו צרעת ממארת (האמורה) לג\"ש מה צרעת ממארת האמורה בבגדים יטמא את החוזר אע\"פ שאינו פושה אף צרעת ממארת האמורה בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר והנה פשה הנגע בבית [בעומד בראשון ופשה בשני] וזה שהצרעת כאשר תראה בבית ועמדה שבעת ימים ולא פשתה עוד תעמוד שבעת ימים שנית ונוסף הנה הוא אז יקלוף האבנים ויבנה באבנים אחרים ויטיח הבית ותעמוד שבוע שלישי ואם (פשה) [חזר] הנגע אחר זה יהרס (הבית וע\"ז בא והנה פשה הנגע בבית) והנה אוסיף לך ביאור במקומו בזו המסכתא הנה כבר התבאר לך שאין אצלנו הסגר בכל מיני הנגעים פחות משבוע אחד והן שחין והמכוה ולא יותר על ג' שבועות והן נגעי בתים וכבר התבאר לך שכל מיני הנגעים ו' מינים נגעי עור בשר ונגעי שחין ומכוה ונגעי ראש וזקן ונגעי קרחת וגבחת ונגעי בגדים ונגעי בתים ושכל מין מהם כאשר יראה יטמא וסימן אחד יכלול כולם והוא הפסיון כאשר יראה יטמא שהוא לא יהיה כ\"א אחד שבוע אחד ומעלה וזה כולו מבואר: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעבור שזכר במה שקדם הסימנין אשר יהיה בהן הטומאה התחיל בספור הדינים אשר יוסדו בכל א' ואמר ששער לבן יותר חזק מהפסיון בדברים והפסיון יותר חזק ממנו בדברים אחרים וזה ששער לבן יטמא בתחלה כמה שקדם ולא יהיה פסיון כ\"א אחר שבוע כמו שקדם ושער לבן יטמא בכל מראה לובן ואין זה בפסיון כי כאשר היה נגע צרעת בעור הבשר ופשה בעור והיה זה התוספת לבן אבל לובן חלוש למטה מקרום ביצה הנה הוא טהור והוא אמרו (שם יג) בהק הוא פרח בעור טהור הוא יכול לא יטמא משום בהק אבל יטמא משום פסיון תלמוד לומר פרח בעור טהור הוא הנה כבר תמצא בפסיון מראה לובן ולא יטמא וכן שער לבן לא יהיה לעולם סימן טהרה והפסיון כבר יהיה סימן טהרה כאשר כולל הגוף כולו ונתרבה בו והוא אמרו (שם) כולו הפך לבן טהור הוא והפסיון ג\"כ חומרא יותר משער לבן וזה ששער לבן יש לו שיעור והוא שני שערות לא פחות מזה והפסיון בכל שהוא ושער לבן לא יטמא עד שיהיה בתוך הנגע כמו שיתבאר והפסיון אמנם הוא חוץ מן הנגע אשר יראה תחלה והפסיון סימן טומאה בכל המינים ושער לבן הוא סימן טומאה לבד בנגעי עור ובנגעי שחין ומכוה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר זכרנו שהמחיה לא תטמא מן הצד כ\"א בתוך הנגע כמו שהתבאר וששיעורו אינו פחות מארבע שערות והוא סימן טומאה בנגעים לבד בנגעי עור בשר ובנגעי קרחת וגבחת והמחיה באיזה מראה שיהיה זה הבשר החי הוא טמא ואין זה בפסיון וכאשר הבנת מה שקדם ובהלכה אשר לפני זאת יתבאר לך כל מה שאמרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך ששער לבן סימן טומאה בשחין ובמכוה ואין בשחין ומכוה בשר חי לפי שזה העור כבר נשתנה לפי שהוא מכח נגע כמו שיתבאר אחר זה: \n",
+ "במבוצר ושלא במבוצר. ר\"ל ששער לבן בין שהי' בהיקף הבהרת בצדדין בין שיהיה נראה בתוך הנגע ואין המחיה כן אבל מתנאיה שיהיה תוך הנגע נראה בה ולא מן הצד ושתהיה מחוברת לא שיהי' חלוק בשר חי חלק במקום אחד וחלק במקום אחר ובין שני החלקים כעדשה ואע\"פ שהיו שני החלקים בתוך הנגע והמחיה ג\"כ סימן טומאה בקרחת ובגבחת ואין שם שער כלל. וענין אמרו הפוכה ושלא הפוכה כמו שאבאר לך וזה ששער לבן לא יהיה סימן טומאה כאשר קדם לנגע כמו שיתלבן לובן השער והגוף בזולת צרעת ואחר זה התחדש נגע צרעת בזה המקום שהוא אז אינו סימן טומאה אם לא שקדם הצרעת והוא אשר תשנה השער ותחזירהו לבן אמר והיא הפכה שער לבן והנה יתבאר זה במה שאחר זה תכלית הביאור אולם המחיה אינה כן אבל כאשר התחדש נגע עגול במקום מהגוף ונשאר בתוכו בשר חי הנה היא מחיה שאינה הפוכה וכאשר יתחדש נגע בגוף והלבין המקום ואחר זה נהפך בתוך זה הנגע חלק ושב בשר חי הוא מחיה הפוכה וכולן סימן טומאה וההופך כולו לבן כאשר נשאר בו מחית בשר חי הנה הוא טמא עד שתהיה המחיה נעדרת ושער לבן לא יזיקהו וכבר התבאר שהמחיה מטמאה בכל מראה אולם השער הוא במראה הלובן לבד חזק או חלוש: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (ויקרא י״ג:ג׳) ושער בנגע הפך לבן שיהיה לבניות השער ממה שימשך לנגע כדי לקרוץ בזוג מהם מה שיוכל ללוקטו במספרים ובאה הקבלה (נדה דף נב:) מיעוט שער שתים וכבר הודעתיך שכל נגע שיהיה פחות מכגריס הוא טהור וכאשר היתה הבהרת כגריס מצומצם ובה שער שחור ושער לבן הנה הוא יטמא לפי ששיעור הנקב אשר יצא ממנו השער מעט מזער ואין לו שיעור מוחש עד שימעט השיעור והלכה כר' מאיר באמרו שהלבניות בכל שהוא אמנם שיעור השתי שערות בכללם ר\"ל לבנותם ושחרותם או שיהיו השערות כולן לבנים הנה יצטרך שתהיה ארכם כדי שתהא ניטלת בזוג כמו שיתבאר בששי מנדה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ומובן ואשר ראוי שתשמרהו תמיד ולא אצטרך לכפלו שבכל מקום שאומר בהרת הוא על צד המשל ואין הפרש בכל הדינים בין הבהרת ובין השאר ח' מראים ד' בחלוק וד' בפתוך אשר קדם תארם ודע זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם ששער לבן לבדו סימן טומאה וכן המחיה. וכאשר היתה הבהרת כגריס ובה מחיה כעדשה נוספת על שיעור הגריס ושער לבן בתוך המחיה עוד הוסרה המחיה ונשאר שער לבן בתוך הבהרת אומר ר\"ש שהוא אז אינו סימן טומאה לפי שזה השער לבן אין לבהרת שלא הפכתו הבהרת למראה לבן לפי שבשר החי יראה צמיחתו והשם אמר (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן עד שתהיה היא אשר שינתה השער וחכ\"א שמאז שיהיה שער לבן בתוך הנגע הנה הוא טמא שאמר ושער בנגע הפך לבן ואמר והיא הפכה שער לבן כדי שיתקדם שער לבן לנגע כמו שיתבאר וכן כאשר יהי' קיבוץ הבהרת עם המחיה כגריס ושער לבן בבהרת אשר הוא פחות מכגריס והוסרה המחיה ונשאר המקום כולו לבן והוא בהרת כגריס אמר ר\"ש שזה השער לבן לא הפכתו הבהרת כגריס לפי שאצל מה שיהיה זה השער לבן פחות מכגריס היתה הבהרת והוא כבר אמר והיא הפכה שער לבן ואין הלכה כר\"ש בשני המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "הלכה. הבהרת בסוף השבוע אשר הוא מוסגר עוד שב כשיעור אשר היה ולא נאמר שזה פסיון הוא וכבר נוסף לפי מה שהוא שהקיש הפסיון אמנם הוא לפי מה שהיה בתחלת השבוע ולזה אמר הרי היא כמות שהיתה ואם חזרה ג\"כ אחר שנעדרה הבהרת לגמרי ושפט עליו שהוא טהור תראה בתחלה. ולא נקיש אל הראשונה ונחשוב זה פסיון כי כבר הוסר האום כולו והדבר המתחדש הוא נגע אחר אולם אם נשאר ממנו מעט ונוסף אחר ששפט עליו שהוא טהור הנה הוא טמא מוחלט ממה שקדם לך בפרק אשר לפני זה שהפסיון סימן טומאה אחר הפטור בכל מיני הששה נגעים. וכן אם יתחזק לובן הנגע או חסר הנה הוא כמו שהיה תחלה ובתנאי שלא יהיה פחות לובן מקרום ביצה אשר הוא סוף מראות נגעים הד' ואם חסר שיעור הנגע ממה שהיה עוד נוסף כמו מה שחסר וחזר אל השיעור אשר היה ר\"ע חושב שזה כולו פסיון ואז יטמא שהנגע כבר נמשך בגוף וחכ\"א שאין זה פסיון לפי שהוא בסוף השבוע או אחר הפטור כמו שהיה תחלה ולא נחוש במה שהתחדש הדבר באמצע בזמן מן התוספת והחסרון והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שרש שני הדעות שר\"ע סבר כי כאשר הגיע תוספת על איזה פנים שיהיה הנה הוא פסיון וחכ\"א שהפסיון הוא שיוסיף על הנגע אשר היה תחלה וכאשר הלך מן האום כחצי גריס הנה הוא לא ישאר נגע שלם ואפי' היה אשר נשאר מן האום עם הפסיון יותר מכגריס הנה הוא טהור ואין הלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין תראה בתחלה שיסגיר ז' ימים כמו אם באתה קודם שתקדם ראייתה ואין הלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא מצד הפסיון ולזה הוא אצלו טמא איך שיהיה השער לבן או המחיה [ועל דעת חכמים יסתכל הכהן בשער לבן ובמחי'] ואם היה בשיעור המתואר ועל התואר הקודם זכרו הנה יהיה טמא לפי ששער לבן ומחיה מטמאים בתחלה לדברי הכל לפי מה שקדם ביאורו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שהשתי שערות צריך שיתלבנו בנגעי (בגדים) ולא יסגיר באלו עד שיראה מה שיתחדש ממה שיחייב פטור או החלט וכבר הגדתי לך השרש הזה כלו והוא אמרו מפני שאמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא וכבר הודעתיך שראיה זו כולו והיא הפכה שער לבן עד שתהיה הבהרת היא אשר שנתה השתי שערות ואם לא יתחדשו אלו השתי שערות אלא אחר שלימות הבהרת כגריס הנה הוא טמא. ופי' קיהה מניעת זה הדעת והריחוק ממנו והוא מאמרו תקהינה שיניו ונקרא ענין הבוסר בזה השם להיותו מרחיק האדם מלעיסה ואמרו מאי קיהה (נדה דף יט.) קיהה וטהר ר\"ל הרחיק זה הדעת וטיהר את הספק ואין הלכה כר' יהושע: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חוץ מזה. ירמז אל הספק הקודם והוא אם בהרת קדמה לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת וזה ספק השני אשר זכר לפי שלא התאמת שזו הבהרת אשר היתה כגריס נוספה עד שהיתה כסלע אבל היה טמא בפסיון ולא אמרנו ג\"כ שזאת הבהרת הראשונה כבר הוסרה וזו אשר נראית עתה היא אחרת גדולה ממנה התחדשה במקומה היה הדין שתראה בתחלה לפי מה שקדם בפ' אשר לפני זה וכאשר נפל הספק הנה אלו שני האישי' לבד יטמאו בנגעי' [מספק]: \n"
+ ],
+ [
+ "השרש אשר יתבאר בו והוא שמצורע כאשר הוחלט באחד מסימני טומאה והוסר זה הסימן אשר הוחלט בו ושב סימן טומאה אחר הנה הוא טמא שסימן טומאה נשאר בו ולא יטהר עד שיסורו סימני טומאה כולן לאומרו (ויקרא י״ד:ג׳) והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע ולשון ספרא נרפא שהלך לו נגעו נגע שהלך לו שער לבן הצרעת שהלכה לה מחיה ואמר כי כאשר החליטו בשער לבן והלך שער לבן וחזר שער לבן אחר או הלך שער לבן בכלל ונולדה בו מחיה או הלך שער לבן לגמרי ונולד לו פסיון וזהו ענין אמרו וכן במחיה ובפסיון הנה אין הבדל בין היות זה החלט אשר החליט בשער לבן או יהי' בתחלה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או יהיה לאחר הפטור מאשר הוחלט הנה הוא טמא כל עוד שתמצא בו סימן טומאה והוא אמרו הרי היא כמות שהיתה וכן אם החליטו במחיה ונעדרה המחיה ונתחדשה אחר זה מחי' אחרת או נעדרה המחי' לגמרי ונתחדש פסיון או שער לבן הנה הוא טמא כמו שהיה בין שהיה החלט במחיה ההיא בתחלה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור וכן כאשר החליטו בפסיון אשר אי אפשר זה זולת בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור עוד הוסר זה הפסיון וחודש שער לבן הנה הוא טמא ולזה א) יאמר בזה ההיקש שהוסר הפסיון וחודשה המחיה לפי שלא כאשר הוסר הפסיון וחודשה המחיה בתוך האום יהיה טמא לפי שכבר אפשר להסרת הפסיון וחידוש המחיה שיתמעט הנגע מכגריס ויהיה טהור לפי מה שיתבאר בפרק שאחר זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך השרש הזה והוא אמרו ית' (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן שהפכתו הבהרת ואמר עקביא בן מהללאל שהכונה שישנה זה השער לבן כדין הבהרת וכאשר השתנה הבהרת והוסרה ובאה שנית הנה הוא טמא לפי שזה השער לבן אשר בזאת הבהרת בהרת גם כן היתה ונשתנה וחכמים אומרים שהכונה שישנה זה השער לבן אשר בזאת הבהרת ועד שתהא זאת הבהרת בעינה היא אשר נשתנה לא זולתה והוא אמרו בספרא והיא הפכה שהפכתו היא לא שהפכתו חבירתה ורבי עקיבא יקח מן הזמן באור כמו שתראה ואמנם יקרא זה שער פקודה על דמיון היות הבהרת הפקידה אותו במקומו והלכה לה עד שתחזור ותמצא אותו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אם היתה זאת הבהרת אשר נפל בה הספק בעור הבשר ונפל זה הספק בסוף שבוע ראשון הנה השנים מוסגרין בהכרח לפי שכאשר היה בו כסלע ונשאר כסלע יצטרך הסגר שבוע שני לפי שהעומד בראשון יסגיר בשני כמו שביאר הכתוב (שם) והסגירו שבעת ימים שנית ואם נפל זה הספק בסוף השבוע שני הנה אז יהיו שניהם טהורים כמו שבא הכתוב בעומד בשני (שם) וטהרו הכהן אבל אמר בכאן שניהם טהורין ואפילו בשבוע ראשון אשר כל אחד מהם טמא ממה נפשך לפי שהוא אם מוסגר או מוחלט כמו שהתבאר וסבת זה היותו לא יתאמת אם זה הנגע אשר בזה להסגיר או להחליט וכן אילו היו השתי בהרות באיש אחד אשר הוא ג\"כ טמא ממה נפשך אם לא תאמת הנגע אשר שפט עליו בטומאה בעבורו הנה הוא טהור לאמרו וטמא אותו מלת אותו שב על הנגע והוא אמרו את הודאי מטמא אבל אינו מטמא את הספק ור' עקיבא יאמר מכל מקום כבר פשה הנגע ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שכאשר סר הפסיון אשר הוחלט בו שהוא טהור וכאשר הוחלטו שניהם בפסיון אשר הותקו בהם יחד ואחר זה שב בזה כסלע ובזה כסלע לו אמרנו אשר היה תחלת בהרתו כסלע היה טהור לפי שהלך הפסיון וכאשר נפל הספק שניהם טמאין לפי שכבר הוחלטו ומספק לא יצא מחזקתו והוא אמרם וטהרו את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק וכאשר שב בזה כגריס ובזה כגריס הנה כבר התאמת בודאי שהלך הפסיון משניהם אשר בו הוחלטו ולזה שניהם טהורים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גריס הוא חצי גרעין פול וקלקי מיוחס אל מקום שהיה פול זה המקום גדול. עוד התנה וביאר עד שיהיה הנגע מרובע שאם היה מצומצם על זה השיעור הנה יטמא על אי זו תמונה שתהיה וכן המחיה אשר שיעורה כעדשה ובתנאי שתהיה מרובעת גם כן כמו שזכרנו וכבר ביארנו זה בתוספתא במקואות אמנם נתנה הרבוע בה כאשר היתה עדשה מצומצמת עד שתהיה העדשה בו כמו עגולה ברבוע שלמות צלעות המקיף זאת העגולה אולם כאשר נוספת המחיה על זה השיעור עד שיהא מרובע כעדשה ישקע בתוכה הנה היא תטמא על איזה פנים שתהיה ושמור אלו השרשי' ואמר יתברך בשאת (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת ואמר בספרא יכול לא תהיה טמאה עד שיהא בה שער לבן ומחיה ת\"ל (שם) צרעת נושנת היא היא טמאה ואינה צריכה דבר אחר עמה הנה התבאר שהיא תטמא באחד מהם כמו שהקדמנו פעמים ואמנם אמרו בשר חי ושער לבן ליתן לנו השיעורים שהיא לא תהיה נגע עד שיהיה בה כדי לקבל שער לבן ומחיה וכבר אמרנו שהפחות שיהיו שנים באמרו שער לבן פחות מה שיהיו שני שערות ומאשר אמר בשר חי ושער לבן ולא אמר בבשר החי שיעור הנה יצטרך שיהיה הבשר החי צמיחת השתי שערות ובעבור זאת אמר שרוחב זה הנגע יהיה צמיחת ד' שערות להיות אפשר בה בשר חי בצמיחת שתי שערות ושער לבן בשתי שערות הנשארות אבל לאמרו בשר חי בשאת התחייב שיהיה הבשר החי ממוצע בנגע לא שיהיה מצדו לפי מה שהתבאר שהמחיה אמנם היא סימן טומאה כאשר היתה מבוצרת בתוך הנגע לא שתהיה מן הצד שיהיה על זה רחב הנגע צמיחת שתי שערות עד שיהיה אפשר להיות באמצעו מחיה צמיחת שתי שערות וישאר צמיחת שתי שערות מימין המחיה ושתי שערות משמאל המחיה וכאשר היה הנגע מרובע יהיה שיעורו צמיחת ל\"ו שערות והוא כגריס הקלקי לפי שרחבו ו' בארך ו' ויהיה ג\"כ ארך ג' עדשים ברוחב ג' עדשים לפי שהעדשה אורכה צמיחת שתי שערות ורחבה צמיחת שתי שערות ר\"ל המרובע המקיף כעדשה אשר הוא שיעור המחיה כמו שקדם וכלל אומר לך שהשיעור הלכה למשה מסיני ורמיזות רמז בו הפסוק וכבר כפלנו אלו השרשים ב' פעמים וכבר הודעתיך שאמרו צרעת צרעת לג\"ש לפי שכל נגע צרעת לא יהיה שיעורה פחות מזה והוא אמרם בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר על השרשים אשר הקדמנו והוא שהבהרת אמנם תטמא כאשר היתה כגריס ולמעלה והמחיה מכעדשה ולמעלה וכאשר נתמעטה המחיה מכעדשה הרי כבר טהר לפי שסר סימן הטומאה וכן כאשר רבתה המחיה טהור לפי שבהרת נתמעטה מכגריס לפי שכן הונחה הבהרת כגריס מצומצם ולזה לא תטמא אלא בכעדשה מצומצמת: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר רבתה הבהרת הנה הוא טמאה מדרך הפסיון וכאשר נתמעטה המחיה סבר ר\"מ שזה ג\"כ פסיון לפי שבהרת כבר נמשכה בבשר חי אשר היה בתוכה וחכמים אומרים שהפסיון אמנם יהיה חוץ לנגע לפי שאם יפשה לתוך המחיה שבתוכה [טהורה] וראיית זה אמר נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נתק אינו פושה לתוכו כמו שיתבאר אף הנגע אינו פושה לתוכו: \n",
+ "ואמר רבתה המחיה טמאה הוא שתהיה כעדשה לבד אמנם אם נוספת על זה הנה היא טהור' כמו שקדם בהלכה אשר לפני זה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שלא יתמעטו מכשיעור. שלא תשוב להיות הבהרת פחות מכגריס ולא תשוב המחיה פחותה מכעדשה ושורש זה הענין כאשר אבארהו לך עתה וזה כי כאשר היתה בהרת גדולה רצה לומר יתירה מכגריס ובתוכה מחיה גדולה אם היתה תוספת הבהרת על המחי' שיעור צמיחת שתי שערות מכל צד ומעלה הנה היא טמאה ואם היתה פחותה מזה הנה היא טהורה לפי שבהרת נתמעטה במחיה לפי מה שקדם וזה מבואר כאשר הבנת כל מה שביארנו בזה הפרק: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המין אשר יסכים בו והוא שתהיה בהרת בתוכו בשר חי ובתוך הבשר חי בהרת שנית על זאת הצורה הנה יהיה בשר חי בתוך הבהרת החיצונה היה מוחלט בחיצונה אולם בבהרת הפנימית הנה הוא מוסגר מתחלתו עד שיראה אם יתחדש בו סימן טומאה ויהא טמא או ישאר על ענינו ויהיה פטור מזאת הבהרת ור' יוסי אומר שזאת המחיה אשר על זה התואר אינה מחיה ובתוך זאת המחיה בהרת ולא תהיה המחיה סימן טומאה עד שתהיה כולה בשר חי ולא יהיה בתוכה דבר. עוד אמר שאם נעדר הבשר החי לא תהיה דבר בין שתי הבהרות ותחזור בהרת אחת ורבן גמליאל אומר נעיין אם היתה הבהרת הפנימית היא אשר נתרבתה בה הנה היא טמאה בפנימית לפי שהיא פשתה בעור והחיצונה טהורה לפי שהלכה המחיה או נתמעטה מכשיעור אם נשאר ממנה פחות מרוחב שתי שערות ואם היתה הבהרת החיצונה היא אשר נתרבתה בבשר החי אשר בתוכה ומיעטה המחיה או נעדרה בכללה הנה החיצונה טהורה שהפשיון לא יהיה למחיה שבתוך הנגע כמו שקדם אמרם שאין הנגע פושה לתוכה ורבי עקיבא אומר כמו שלא נחשוב זה הפסיון למחיה שבתוכה ולזה החיצונה טהורה כן לא נחשבה פסיון למחיה שבתוך חבירתה ולזה כאשר נמשכה הפנימית למחיה שבתוך הבהרת החיצונה אינו פסיון ואין הלכה כר\"י והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "כעדשה. מבואר ענינו מכוונת השיעור כמו אמרם בש\"ס מצומצם כאילו הוא לקח (שוה כעדשה) [עדשה בצומצים] ושם אותו שם ואין הלכה כר\"ש אלא הפסיון בבשר אשר בין שתי הבהרות לפי הצורה הקודמת בפנים ואף על פי שיהיה זה הבשר בעל רוחב גדול ואם היה זה הדבר המותר בין שתי בהרות בהק פחות מכעדשה הנה הפנימית כאשר נמשכה בה וחזר לזה הבהק מראה מד' מראות הנה הוא פסיון לפי שהבהרת פושה לבהק ולא יטעך אמרם בספרא צרעת הוא (ויקרא יג) פרט לשפשתה לבהק לפי שענין זה המאמר שיהיה הפסיון מראה הבהק וכל המאמר הנאמר שם מורה על זה. ואשוב על שלימות ביאור ההלכה אולם החיצונה הנה היא לא פשתה לתוכה ותראה בפחות מכעדשה לפי שאם היתה כעדשה הנה היא מחיה לפי שכבר קדם לך שהמחיה מטמאה בכל מראה: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' בנגעים (ויקרא יג) וראהו הכהן וטמא אותו ובאה הקבלה שיהא רואהו כאחת שאם היתה בהרת בחוטמו ושופע הילך והילך בראש אצבעו ושופע הילך והילך אינו טמא מכאן אמרו כ\"ד ראשי איברים אינן מטמאין משום מחיה וענין זה המאמר שהנגע יצטרך שיהיה בא בשטח א' עד שיכללהו הכהן כלו בעיון א' וכאשר היה הנגע בא' מאלו הקצוות ומחיה בקצה האבר הנה יתחלף בשני שטחים להיות אלו הקצוות כדמות עגול ולזה אם היה נגע אחד על אחד מאלו האברים ומחיה בקצתו הנה הוא לא יטמא ואע\"פ שהמחיה בתוך הנגע שלא יראה הנגע בכללו וגם המחיה בשטח אחד: ",
+ "ויבלות ידועות: ",
+ "ודלדולין. הבשר הנמשך כמו המורסות הרכות: ",
+ " וראש הגווייה. ראש האמה והוא ימנה ראשי אזנים באחד וכן ראשי הדדין ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי אלעזר: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' במראות נגעים (שם) עור בשר ר\"ל הבהרת ומה שלמטה הימנה והיה בעור בשרו ולזה לא יהיה תוך העין ותוך האזן ותוך הפה ותוך החוטם ובקמטים והם אלו בשר הצואר ולא בבית השחי והם השחיים וכן הרגל והוא קערורית הרגל והצפרנים לפי שאלו כולן אינן עור בשר נראה לעין וכן הראש והזקן לא יטמאו בנגעי עור בשר ולשון ספרא יכול תהיה הבהרת מטמאה בראש ובזקן ת\"ל (שם) נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקין בלבד והיא גרירת השער הטבעי וצמיחת השער צהוב שם כמו שיתבאר במקומו: ",
+ "ושחין הוא הכאה בכל מה שיוכה באבן ועץ וברזל וזולת זה. מכוה הכאה באש או דבר שנתחמם באש כמו אבן וברזל חם ודומה: ",
+ "וקדח. הנגע ההוה מליחה נשרפה בלהבה בגוף כמורסית והיציאות אשר ינקבו העור ויקרצוהו והוא נגזר מאמרו (דברים ל״ב:כ״ב) כי אש קדחה באפי ר\"ל ההתלהבות ויקראו לאבר העלול מורד ואמרו עין שמרדה. וענין אמרו בכאן המורדין שתהיה הנגע לחה לא יקח הבשר קישוי ולא בישול אבל יהיה בשר לח ויכאיב אותו ולזה הושאל לו שם מורד שיזיק לו המשוש ולא יסתיר אותו לפי שאין לו עור והוא אמרו (ויקרא י״ג:י״ב) את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת ולקדח המורד ואמרו אין מצטרפין בנגעים ר\"ל כי כאשר היה הנגע קצתו בעור הבשר וקצתו באלו מקומות הנזכרים. ואין הנגע פושה לתוכן כי כאשר היה הנגע בצד אחד מאלו המקומות הנה הוא טהור כמו שביארנו בראש המסכתא וכן כאשר היה הדבר אשר בתוך הנגע אחד מאלו לא נחשוב אותה מחיה וכאשר נהפך כולו לבן ונשארו ממנו אלו המקומות על ענינו הנה הוא טהור למאמר השם את כל עור הנגע ואלו המקומות אינן ראויות. אם הוסר נגע הראש והזקן משרשו והיה קרחת בכלל מקום אחד הנה הוא אז יטמא בנגעים וזה לשון התורה (שם) וכי יהיה בקרחת או בגבחת וזה אמרו חזר הראש והזקן ונקרחו או כאשר התבשל זה הנגע והתחיל בקושי הנה הוא אז יטמא בנגעים וזה דין תורה והיה במקום השחין שאת לבנה והיתה מחית המכוה בהרת והוא אמרם ונעשה צרבת מאמרו צרבת השחין ר\"ל רושם וסימן ואני אבאר לך במקומו' מזאת המס' (ראית) [צרבת] השחין והמכוה הנזכר בתור' שהיא אשר התחיל' להתרפא ולא הושלמה רפואתה ונתקשה בתכלית הקושי אבל עם היותה מטמאה בנגעים הנה היא לא תצטרף בנגעים אבל הוא כאשר הנגע משותף בין השחין והמכוה או בין ראש וזקן לא יתחבר וישלים השיעור מהן יחד אמר (שם) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בו מכות אש מלמד שאין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה להיות הכתוב מבדילן וכאשר היה כחצי גריס בשחין וכחצי גריס במכוה אין מצטרפים וכן ראש וזקן ואמר בראש או בזקן מלמד שאין מצטרפים זה עם זה ואין הנגע פושה לתוכן ואע\"פ שנצרבו בו כמו שביארנו ואמרו בספרא כשם שאין מצטרפים זה עם זה כן אין פושין מזה לזה: ",
+ "ואמרו אין מטמאין משום מחיה כמו שביארנו והוא שיהא שחין או מכוה בתוך הבהרת ואע\"פ שהוא נעשה צרבת הנה לא נחשוב אותו מחיה אבל מעכב את ההופך כולו לבן לפי שהוא ראוי לנגעים ר\"ל קרחת וגבחת ושחין ומכוה שנצרבו כמו שביארנו וכבר אמרנו שכל מה שהוא ראוי לנגעים מעכב כאשר נהפך כלו לבן וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לנגע והראש והזקן שלא העלו שער קודם שיצמח בהן שער אולם בזקן הנה זה ידוע ובראש לפי שהוא כבר יולד למעלה משער הראש ויצמח אחר זה או לא יצמח: ",
+ "והדלדולים שבראש ושבזקן כאשר יתלו מהן יבלת ומורסה (רבה) [רכה] ומראה דמות הבשר בלתי שער עליה ובלתי ספק (הנה) שדיניהן כדין עור הבשר שמטמא בנגעי עור בשר ומעכב את ההופך כלו לבן: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר יתברך אדם כי יהיה בעור בשרו מן הדבור ואילך לאומרו יהיה בלשון עתיד: \n",
+ "בקמט ונגלה. שהאדם כאשר היה שמן הגוף עוד נכחש בשרו ונתגלו ממנו הנגעים אשר היו נסתרים וכבר ביארנו במה שקדמנו שראש והזקן כאשר היו בלתי שער אולם אם לא יצמח שער כלל הנה היא תטמא בנגעי קרחת וגבחת והשחין והמכוה והקדח כאשר היתה לחה והיא אשר תקרא מורסא כמו שביארנו שהיא אז לא תטמא במין ממיני הנגעים וכאשר נעשו צרבת שהתחיל בקושי הנה אז תטמא בסימני שחין ומכוה כמו שקדם וכאשר (חיו והוא) נתרפאו רפואה שלימה ר\"ל השחין והמכוה הנה הם יחזרו כעור הבשר ויטמאו בסימני עור בשר והוא ענין אמרו וחיו ואני אבאר זה כולו במה שאחר זה ואמר עד שלא נעשו צרבת ענינו שהתחדש הנגע בו בהיותו כדין עור הבשר קודם שיתפשט בעור ותהיה בהרת טמאה בלי ספק ואחר זה נולד צרבת אשר טהר זאת הנגע אשר היה בעור הבשר בחדוש השחין או המכוה בה כמו שהתבאר בסוף הפרק הראשון מזאת המסכת עוד חיו השחין והמכוה ר\"ל שחזרו לדין עור הבשר וחזר זה הנגע טמא וחכמים מטהרין לפי שהם אומרים מאשר נדחה ואמנם יטמא הנגע כאשר לא יחדש לו מה שיחייב דחייתו ויציאתו ממה שיהיה נגע מאשר טהור בגוף עד עתה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "זה המאמר דבק באשר לפניו וזה שזאת הבהרת אשר מנה ואמר שהן טהורין מפני זמן מה או ענין מה כאשר משתנה מראיה והתחזק לבנות' או החסיר אחר זה הזמן או אחר הסרת הענין כמו שישתנה מראה הבהרת אשר היתה בה והוא עובד כוכבים או קודם מתן תורה אחר הכנסו באמונה או אחר נתינת התורה או שנשתנה מראה הבהרת אשר היה בקמט אחר שנגלה ראב\"ע אומר שהוא טהור כאשר הגיע לנגע טהור ור\"א חסמא אומר שהיא כאשר התחזקה לבנותה אז יהיה טמא ונאמר שהנגע אשר התחיל חדושה ור\"ע אומר תראה כתחלה: \n",
+ "ואמרו הנה כסיד ההיכל וכצמר לבן אין הכונה בזה שהיא תהיה כסיד ההיכל ותחסר לבנותה ותחזור כצמר לבן או לפי שכבר ביארנו בראש המס' שצמר לבן אצל חכמים יותר חזק הלובן מסיד ההיכל וביארנו ענין זה ואמנם ירצה בזה שהבהרת עזה אשר היה מראה כשלג חזרה למראה סיד ההיכל או מראה השאת אשר היא צמר לבן או כקרום ביצה וכאילו הוא יאמר שאין הפרש בין חזרת מראה חבירתה אשר היא שאת או מראה תולדתה או מראה תולדת חבירתה והוא אמרו ונעשית מספחת שאת או מספחת עזה וזה שהמראה אשר חלש לבנותה קרא השם מספחת והוא אמרו (ויקרא י״ג:ו׳) והנה כהה הנגע מספחת היא ובא אלינו הפירוש שאמרו בכאן כהה אינו רוצה בו שחסר לבנותה עד שחזרה יותר חלושה מקרום ביצה שהוא סוף מראות הנגעים לפי שכל מה שהוא פחות לובן מקרום ביצה הנה הוא בוהק כמו שכבר התבאר ואמנם ירצה בזה שהוא חסר ממה שהיה ולא יצא מד' מראות נגעי' והוא אמרם בספרא והנה כהה יכול למטה מד' מראות ת\"ל הנגע אי הנגע יכול במראיו ת\"ל כהה הא כיצד כהה מן הכהה לא למטה מד' מראות וכאילו הוא בזה הכלל ואמר בכאן נעשית המספחת שאת רוצה לומר ירד מלובן השאת והוא מראה אשר בין ראש מראה השלג עד ראש מראה השאת והבן זה והלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בג' מזאת המס' [מ\"ג] שסימני טומא' בנגעי עור בשר שער לבן או מחיה או פסיון ובנגעי שחין ומכוה שער לבן או פסיון ובנגעי קרחת וגבחת אשר בו שני שבועות כמו שקדם והוא ההיקש בשאר נגעים וכוונת זאת ההלכה שהוא יחשוב לטמא או לטהר וקודם שידבר בזה ולא התעכב התחדש בנגע (חלוף) [חדוש] מה שהי' חושב שיאמר שהוא ישפוט כפי הענין האחרון ולא יאמר כמו שהיה חושב לפי שאם דינו שיחליט לא יוכל להסגיר לפי שאין מסגירין את המוחלט כמו שקדם זה בשאר הענינים: \n"
+ ],
+ [
+ "התולש סימני טומא' הוא שיסיר שער לבן או יחתוך המחיה והדומה לזה וכבר השרשנו בשלישי ממכות (דף יג:) שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ואמר יתברך (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת הנה כל מי שיסיר נגעי צרעת מגופו או מגוף חבירו או מן הבגד ילקה מלקות. זה הענין עמידת הגדרים כמו שיתלה באיסור והיתר ויצטרכו בזה תנאי עמידת הגדרים כולן ר\"ל עדי' והתראה והדיינין כמו שהתבאר במקומו אולם ענין הטומא' והטהרה הוא כמו שנזכיר שאם הוסר הנגע קודם שיראהו הכהן הנה הוא טהור ואם היה הסרתו אחר החלט הנה הוא טמא ואם הסיר אותו בתוך ימי הסגר הנה זה שאל ר\"ע לר\"ג ור\"י הולכי' למקום שהוא ולא היה אצלם בזה תשובה וענה עליו בתשובה מורה שהוא טהור וכבר ביארה התוספתא ענין ראיות ר\"ע והוא אמרם בכאן ענין מה עד שלא בא אצל כהן טהור לא מפני שלא ראה כהן סימני טומאה אף תוך הסגר טהור עד שיראה כהן סימני טומאה אמרו לו יפה אמרת ולא יטעך אמרו אף תוך הסגר טהור שתחשוב שזה יסתיר השרשים אשר התבארו בתחלת הסדר [אבל משנה שלמה היא בפ' דלקמן מ\"ח ובפ\"ק דמגילה (משנה ז)] שהמצורע מוסגר טמא לפי ששיעור המאמר כן אף תולש סימני טומאה תוך הסגר טהור יהיה אחר שלימות ימי ההסגר אי לא ימצא בו הכהן סימן טומאה ולא תקדים לו ג\"כ ראיות סימן עוד חזר והסכים עמו ת\"ק כאשר הוסרו סימני טומאה אחרי החלט ואמר מאימתי הוא טהרתו והלכה כחכמים וכר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שדבר בתולש סימני טומאה מהנגע דבר במי שיחתוך הנגע בכללו וכבר ביארה התוספתא כי כאשר חתך הבהרת בכללה עם קצת בשר חי המקיף בה משטח הגוף הנה אין לו טהרה עולמית לדברי הכל ושהוא כאשר חתך קצת הבהרת ונשאר ממנה כל שהוא הנה הוא יטהר כשתפרח בכולו לדברי הכל אמנם חלקו במשנה כאשר חתך בצמצום והלכה כחכמים עוד אמר כי כאשר היה נגע בעור הערלה ימול ואע\"פ שהוא יחתוך הנגע ואין המאמר על יום שמיני לפי שזה מבואר כי כאשר היתה מילה בזמנה שהיא דוחה שבת אשר הוא איסור סקילה ואיך לא תדחה הצרעת שהוא איסור לאו כמו שזכרנו ואמנם המאמר בכאן במילה שלא בזמנה שהיא תדחה צרעת לפי שהמילה מצות עשה וחתוך הצרעת מצות לא תעשה ומן השרשים אצלנו כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דע שהמצורע כאשר היה מוחלט באי זה סימן מן הסימנים היה להחליט או כאשר היה מוסגר עד פרחה הצרעת ונהפך לבן בכולו הנה הוא טהור כמו שבא הכתוב ואמנם כאשר נפטר ויצא טהור כאשר היתה הבהרת אין בה סימן טומאה ואח\"ז פרחה בכולו הנה הוא טמא וכן כאשר בא בתחלה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה הוא טמא ג\"כ לפי שהפסוק לא ישפוט בו בטהרה אלא אחר הקדמת הטומאה ולשון ספרא יכול הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת\"ל (ויקרא י״ג:י״ג) הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא וזהו ענין אמרו הפורח מן הטהור טמא וכבר התבאר בספרא הפורח מתוך הסגר טהור להיו' המוסגר טמא כמו שהשרשנו הנה כבר הקדימו הטומא' [וז\"ש הפורח מן הטמא טהור]: \n",
+ "ואמרו חזרו בו ראשי אברים טמא ר\"ל זה אשר נהפך כולו לבן אחר הטומאה אשר הוא טהור כאשר חזר ואפי' בא' מראשי אברים בשר חי הנה הוא טמא ואע\"פ שראשי איברים לא יתטמאו במחי' במה שקדם וזה למאמר השם (שם) וביום הראו' בו בשר חי יטמא כאשר לא נראה ובתנאי שיהי' מכעדשה ולמעלה כמו שאמרו נאמר כאן בשר חי ונאמר להלן בשר חי ר\"ל במחיה מה בשר חי האמור להלן בכעדשה כמו שביארנו בששי [מ\"ב] אף כאן בכעדשה ואם פרח כל העור מאיש טהור ר\"ל אחר שנפטר אשר הוא טמא כמו שביארנו עוד נתגלה ג\"כ ממנו ראשי אברי' הנה הוא נשאר בטומאתו ואיך מה שיתגלה בשר חי הנה הוא טמא עד שיתגלה כולו וישוב לבהרת אשר נפטר בה כמו שהיה קודם הצמיחה שהוא אז טהור להסרת הפסיון: \n"
+ ],
+ [
+ "נולדה בו מחיה טמא כמו שבא הפסוק וביום הראות בו בשר חי יטמא ור\"י אומר מחיה סימן טומאה ושער לבן סימן טומאה וכמו שהוא יטמא בחדוש מחיה כן יטמא בחדוש שער לבן וחכמי' יביאו ראי' מאמרו (או כי ישוב הבשר החי) [וביום הראות בו בשר החי] אמרו בשר חי מטמא [כשיחזו'] ואין שער לבן מטמא ירצה להפוך כולו לבן והלכה כחכמי': \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כיכאשר היה שער לבן במקומו הנה הוא טהור ואפי' אצל ר' יהושע וכבר ביארנו שענין שחזרו ראשי אברי' שישוב בשר חי ואפי' כעדשה בראש אבר א' מהן ואמר פרחה במקצתו טמא פרחה בכלו טהור להודיעך שאין מתנאי אמרו יתברך (ויקרא יג) כולו הפך לבן שיחזור ברגע אחד אבל אע\"פ שפרח בו מעט מעט בעת שיכללהו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "שבפריחתן טהרו טמא. הוא אשר אמרנו שהוא היה טמא עוד פרחה בכולו והיה טהור ואם פרח לראשי אברים אשר בכלל הצרעת להחזיר טהור כאשר נתגלה ממנו הנגע וחזר בה בשר חי כעדשה הנה יחזור טמא וכן אמרו כשחזרו טמאים וכן ג\"כ הוא אשר היה טהור כאשר תכלול אותו וחזרה וכסתה שנית הנה הוא יחזור טהו' ואם תתגלה אחר זה יחזור טמא וכן תמיד אפילו מאה פעמים כאשר יתגלה ממנו אבר יטמא וכאשר יכללהו בצרעת טהור וזה לשון התורה אמר (שם) וראה הכהן את הבשר החי וטמאו ואמר אחר זה או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן וטהר הכהן את הנגע: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כולה כבר השרשנו אותה בפרק הששי מזאת המסכתא ואמרו אע\"פ שנעשה מקום המחיה בהרת ירצה בו זה החלק אשר היה נשאר מן הגוף והוא כחצי עדשה סמוך לראש או למחיה אשר נשארת מהגוף קודם שישובו אלו המקומות הראויין לבהרת הנה הוא טמא עד שתכלול הצרעת לראש או לזקן או יקרחו וכן השחין והמכוה כאשר נעשו צרבת הנה כבר היו ראויין לנגעי הבהרת ולזה מעכבין: \n"
+ ],
+ [
+ "בהרת טמאה היא אשר תהיה לה שער לבן או מחיה או פסיון ואודיעך בכאן כי כאשר היו באדם ב' בהרות אחת טמאה ואחת טהורה ופרחה הצרעת בכולו מן הטהורה הנה הוא טהור ולא נשימהו כמו פרח מן הטהור שהוא טמא כמו שקדם: ",
+ "אע\"פ שמדובקים זה בזה והן נראין כאחת טהור. הענין בזה המאמר כי כאשר פרחה הצרעת בכל גופו וכללה ב' אברים מתדבקים הנה התדבקותם לא יועיל אלא משירבה הלובן יכלול אותן יחד כמו שיכללהו האבר האחד ואם היו שתי אצבעות דרך משל כאשר יתפרקו יראה במה שביניהם בשר חי וכאשר חוברות ויראה כא' יראה הלובן כולל להן הנה הוא טהור וזהו ענין אמרו אע\"פ שמדובקים זה לזה ר\"ל אע\"פ שלא יראה כולו לבן אלא אצל חבורם קצת לקצת הנה הוא טהור ואמר יתעלה כאשר יתלבן כולה (ויקרא י״ג:י״ג) והנה כסתה הצרעת ולזה יצטרך שיהיה למראה הלובן אשר יכלול כל גופו צרעת לא בהק וכאשר כלל גופו אחת מד' מראות או כולן הנה הוא הטהור כמו שהתבאר בראש המסכתא שהן מצטרפין לפטור את ההופך כולו לבן אולם אם כללו הלבן וקצת זה הלובן צרעת וקצתו בוהק הנה הוא טמא עד שישוב זה הבהק לא' מד' מראות ואם כללה הצרעת יהיה טהור כמו שאמרנו עוד נתגלה ממנו ראשי אברים אם להם לא תשוב בשר חי אבל יתנגד הלובן ממנו עד שישוב בהק הנה הוא טהור כמו שהיה לאומרו (שם) וביום הראות בו בשר חי יטמא לא מקום לבן ואמר יתעלה (שם) או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ולא אמר ונהפך לצרעת כמו שאמר תחלה וכסתה הצרעת הנה יתבאר מכל זה שאצל פריחת. הצרעת לא יטהר ונאמר בו כולו הפך לבן עד שיחזור מקום הבוהק צרעת ואצל הראות בשר חי אחר זה לא יטמא בו עד שיחזור ממנו הלובן לגמרי והבוהק לא ישאר הבשר בזה הבשר החי. חזרו בו ראשי איברים פחות מכעדשה ר\"ל כי אשר היה בשר כעדשה ופחות מכעדשה מזה העדשה בהק ר\"מ אומר שזה הבשר החי אינו כולו בהק אבל אשר בו מן הבהק פחות מכעדשה וכל פחות מכעדשה לא יתחבר אליו הנה הוא טמא זה המאמר אמר אותו ר\"מ לדברי רבי יוסי אשר יאמר כי כאשר יראה בשר חי בראשי אברים לא יטמא עד שיהיה כעדשה ואמר לו ר' מאיר לפי זה הדעת ואפילו היה קצת העדשה ההיא בוהק אמנם אצל ר\"מ הנה יאמר שבשר חי כאשר יראה כאשר נהפך כולו לבן הנה הוא טמא בכל שהוא כמו שהתבאר בספרא וחכ\"א שאצל פריחת הצרעת בגופו כאשר כללתו כולו זולת פחות מכעדש' בשר חי וישלם שלמות השיעור כעדשה בהק הנה הוא נשאר בטומאתו ונאמר שכעדש' בכללו בשר חי יחשב לאמרו והנה כסתה הצרעת וזה בהק כמו שקדם אמנם כאשר כללה הצרעת וטהר ונתגלה ממנו בשר חי כעדשה וממנו קצתו בהק ר\"ל קצת זאת העדשה הנה אינו סימן טומאה ולא נחשוב אותה כולה בשר חי עד שיתגלה בשר חי מן בהק כעדשה כמו שהשרשנו ואין הלכה כר\"מ: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו כי כאשר יבא בתחלה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה יקרא הבא בכולו לבן ושהוא טמא וכן אמר בכאן יסגיר וכבר ידעת שהמוסגר טמא ואם התחדש לו שער לבן יחליט ואם התחדש לזה השער לבן אשר החליטו בו מה שאמרו בו שהוא רושם טומאה ואלו הדברים אשר מנו אפשר איזה מהן שיזדמן עוד חידש לו סימן טומאה אחר אם מחיה או שער לבן הנה הוא טמא ואם לא יתחדש לו שער לבן אחר ולא מחיה אבל הציל מן השער הראשון אשר החליטו בו מא' מאלו ההצלות ולא יתחדש סימן טומאה הנה הוא טהור ואמרו וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו כמו שהיו הוא לפי מה שאספר לך וזה שאשר ישפוט עליו בטומאה עוד תכללהו הצרעת הנה הוא טהור לפי מה שהתבאר וכן מה שיכללהו הצרעת קודם שיגיע לכהן והסגירו וטהר אחר ההסגר כגון שלא התחדש לו סימן טומאה או שבא כולו לבן אחר החלטו והוסר הדבר אשר החליטו בו וחזר טהור כמו שהתבאר בזאת ההלכה הנה כל אחד מאלו השלשה אישים אשר זכרנו כולן טהורים הראשון מפני כלל הצרעת אשר התחדש בהן הכללות אחר הטומאה והשני כלל אותו קודם הגעתו לפני הכהן עוד נסגר ונפטר והשלישי כללתו קודם בואו לפני כהן עוד הוסגר והוחלט ונפטר אחר החלט בסור סימן הטומאה הנה כל אחד מהן כאשר נתגלה ממנו ראשי אברים לפי מה שספרנו שנתגלה ממנו בשר חי כעדשה שהוא יחזור כמו שהיה קודם. אם היה לבן ונתגלה בשר חי חזר טמא כמו שהיה קודם שיכללהו הצרעת ואם כללהו הצרעת אחר זה וכסה אלו המקומות אשר נתגלו חזר טהור וכבר ביארנו בזה מפרק שענין אמרו פרחה מקצתו טמא בכולו טהור שהוא אפילו תוסיף בתחלה עד שיכללהו הנה הוא טהור ולא נאמר עד שיכללהו ברגע אחד ואז יהיה טהור אמנם כפל אלו הדינים בכאן ואע\"פ שכבר זכר זה הדין בעצמו בזה הפרק וכן זכר חזרת ראשי אברים ואמר נתכסו טהור נתגלו טמא אפי' מאה פעמים כדי שלא תחשוב שזה אמנם הוא סימן הופך כלו לבן אחר החלט אולם מי שיכללהו קודם שיבא אל הכהן הנה א\"צ ללמדך שהן כולן שוין באלו הדינים כמו שאבאר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר וכבר הקדמתי לך שרשו וכבר ביארנו דין המוסגר והמוחלט בתגלחת ובצפרים בפרק ראשון מכלים. ושהענין מטמאין בביאה כאשר יכנס באהל נטמא כל מה שבו על התנאים אשר נתבארו בי\"ג מזאת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא\"ר ישמעאל כאשר נתגלה כעדשה בראשי אברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהפך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים לא תטמא משום מחיה בבהרת קטנה כמו שכבר השרשנו פרק הששי והלכה כר' ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "בהלכה ראשונה אם ראה הכהן כאשר הלכו סימני טומאה היה פוטר אותו וכאשר תפרח הצרעת בכל גופו אחר זה יהיה טמא לפי מה שהשרשתי לך שהופך כולו לבן מתוך הפטור טמא ובהלכה השנית בעת שהיה בו בהרת ואין בה כלום לא ראהו הכהן היה מסגירו לפי מה שקדם בזה וכאשר תפרח בגופו אחר זה יהיה טהור לפי מה שהתבאר שהופך כולו לבן מתוך הסגר טהור וכאשר עזב עצמו עד שפרחה בכולו יהיה טמא לפי מה שקדם שהבא בכולו לבן יסגיר וידוע שכל מוסגר טמא: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידוע שבטברי' מים חמים ואמרו שמימיו חמים הוא מאשר עוברי' על מקור גפרית ודומיהם ואין דינם דין חמי האור וכבר קדם בפרק הג' באור כל הסימנים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם ביאור ההלכה הזאת וזכר שרשה בסוף הפרק הששי ולא נשאר לנו תוספת ביאור בסיפור השחין והמכוה וזה שהגשם כאשר יתנגע ונבקע העור ונתפשט באי זו סבה שיהיה אם בסבת האש או בסבה אחרת הנה זה המקום הנפשט לא יטמא בנגעים כל מה שהוא הבשר מגולה והוא אשר יקרא מורד וכאשר בושל הנגע ונתכסה הבשר והעור ולא נשאר בו רושם לבד כמו שישאר בשאר הנגעים והמורסות הנראות שהוא אז דינו כדין העור הבריא אשר לא נוגע ויטמא בנגעי עור ובשר וכאשר בישל והתחיל להתקשות ונתלקח בעליונו קרום דק אז יקרא שחין או מכוה או קדח כפי סבתו ואז יטמא בנגעי שחין ומכוה הנזכרים בתורה והרושם אשר ישאר בגוף אחר שלימות רפואתו והתכסותו ותדמה שטוחה בעור יקרא צלקת ולשון ספרא (ויקרא י״ג:י״ח) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין יכול למורד ת\"ל ונרפא אי נרפא יכול עד שיהיה צלקת ת\"ל שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא וכן הוא אומר צרבת השחין עד שתקרום כקליפת השום ודין הקדח והשחין דבר א' לפי שהן שני מינין מן השחין אם הית' סבתו מליחה שורפת יקרא קדח מכוה ואם היתה בסבת הכאה באבן או בעץ יקרא שחין ובספרא אין לי אלא שחין שעלה מאליו מניין לקה בעץ ובאבן ת\"ל שחין שחין ריבה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שהשחין והמכוה לא יתטמאו במחיה ואמנם סימן הטומאה בהן שער לבן או פסיון וכבר קדם ששחין ומכוה אין פושין לעור הבשר ולא עור הבשר פושה לתוכן ואמנם יהיה הפסיון בשחין עצמו. וידוע שכף האדם לא יצמח בו שער והניחו לרבי אליעזר זאת ההנחה והוא שיהיה בכף שחין על התאר המותנה בו ובהרת בכלל זה השחין כבר כללהו ואשר יסגיר והקשו לו מה יהיה זה סוף ההסגר ששער לבן לא יצמח בזאת הבהרת ולא מחיה תטמא בה ואין לה מקום שתפשה לפי שבתוך השחין ועור הבשר יוסיף ואין השחין פושה לעור הבשר ואמר להם תועלת ההסגר שמא תכנס ביום ז' עד שתשוב כגריס ויפטור אותו הכהן ואחר זה תפשה בשארית השחין אשר כנסה ממנו ויהיה הפסיון ויהיה מוחלט לפי שהפסיון מטמא אחר הפטור כמו שקדם בג' ואמרו לו אפשר כאשר היתה הבהרת כסלע כמו שהנחנו שהיא אפשר שתכנס ותעמוד על כגריס ואם היה מקומו כגריס מה תועלת ההסגר רוצה לומר אם היה בתוך הכף שחין ובהרת כגריס בתוך השחין: \n",
+ "ואמר לא שמעתי. ר\"ל לא (נשמע) [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית וא\"ל רבי יהודה בן בתירה שאנחנו (נאמר) *[נחקור] בזאת השאלה מעט ואמר לו רבי אליעזר אם תמצא פנים יחייב בו הסגר ותראה תועלת ההסגר *(הנה הוא טהור) ואם תקיים הטענה שלא יהיה צריך הסגר לא אקבל ממך דבר שאני קבלתי שהוא צריך הסגר ולא אדע איזה דבר אפשר להתחדש בזה ההסגר ממה שיחייב טומאה ממה שהוא תכלית ההסגר ולמדנו מר' יהודה בתועלת ההסגר כמו שתראה ואמר שמא יולד לו שחין שהשחין פושה לשחין כמו שהשרשנו וזה מאמר אמתי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שהנתקים הם נגעי ראש או זקן וידוע שהראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה וידעת שאלו הנגעים אשר יהיו באלו שני המינים הוא שיעדר השער הטבעי ויצמח בו שער צהוב דק או הפסיון והוא המשך הנתק ונפילת השער וזה אמרו בזה שער צהוב וצהוב הוא מראה הזהובה והוא מראה מעורב מאדמימות וירקות אמרו למה הוא דומה לתבנית הזהב וזה ענין לקוי לפי שלקה אמרו למי שהוכה באיזה פנים מן ההכאה ויקראהו הפסד מראה השער לקוי ונשאר אמרו יתעלה דק אמר ר\"ע עניינו קצר ואמר שאמרו צהוב דק הוא לקוי קצר ור' יוחנן בן נורי אומר שענין דק רקיק אם קצר אם ארוך והביא ראיה ממאמר שאומר קנה דק ומקל דק ואע\"פ שהוא ארוך וזהו ענין אמרו דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך ר\"ל שהוא טמא ודק יקרא בין שתהיה לקוי ארוך או לקוי קצר כאשר יהיה רקיק ור' עקיבא יקח ראיה מאמרם דק שערו של פלוני ר\"ל קצר לא עבה ולזה לא יטמא אצלו לא דק ולא ארוך ואינו סימן טומאה וזה אמרו לא דק לקוי ארוך והלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "מבוצר. שהיה זה השער באמצע הנתק והנתק מיותר עליו מכל צד ושלא מבוצר שיהיה זה השער בצד הנתק: ",
+ "הפוך ושלא הפוך. בין שיתחדש השער הצהוב בנתק וזהו הפוך או תקדם חדוש השער הצהוב לחדוש הנתק וזהו שלא הפוך לפי מה שהתבאר במחיה בפרק הד' ור' שמעון אומר שאינו סימן טומאה אלא אם היתה הנתק הוא אשר הפכו וחזרו צהוב דק כמו שער לבן בבהרת לפי מה שקדם ביאורו וזה אשר דן רבי שמעון מבואר כאשר הבנת שני שרשים אחת מהם שבבהרת כאשר היה בתוכה שער צהוב ושער לבן הנה היא טמאה מאשר בא ב' שערות לבנות בתנאי והשרש השני שהנתק כאשר היה בו שער צהוב דק לבדו הוא טמא אולם אם יצמח שער (צהוב) בזה הנתק עם השער צהוב הנה הוא טהור וזה למאמר השם ושער שחור אין בו וזו ראיה שאם היה בו שער שחור עם השער צהוב הוא טהור ורבי יהודה אומר שכל מי שנתנה בו שיחדש השער אחר הנגע לאומרו יתברך (ויקרא י״ג:י׳) בו הפך כמו שנאמר בצרעת עור בשר והיא הפכה שער לבן והנתק אשר נאמר בו ולא היה בו שער צהוב ולא אמר ולא הפך שער *לבן והכונה כי כאשר היה שם שער צהוב הנה הוא טמא בין שקדם שער צהוב לנתק או שקדם נתק לשער צהוב והלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שהנתק הוא הסרת השער מקצת הראש וקצת הזקן ואם היה בזה המקום שתי שערות מן שער צהוב דק הנה הוא טמא וכן אם נמשך הנתק בראש או בזקן הנה אם היה עם זה השער צהוב ב' שערות שחורות הנה הוא (טמא) ואם היה זה השער צהוב צמיחה בנתק הנה יקרא הצומח ואם היה נשאר בנתק עם הב' שערות השחורות ולא עלה עם השער הצהוב הנה יקרא המשואר וכולן מצילין וענין מצילים כי כאשר היה עם השער צהוב הנה זה הנתק טהור וההפרש שביניה' שהצומח כאשר יצמח יציל והמשואר כאשר נשאר תוך הנתק עד שיהיה מבוצר הנה הוא יציל ואם היה מצד הנתק הנה הוא לא יציל לפי שזהו כמו תבנית הנתק שיקרח מקום וישאר השער בו סביב ואם היה זה (הצהוב) [שחור] אשר בצד הנתק רחוק מכלל שער הראש או הזקן הנה הוא ג\"כ יציל וזהו אמרו עד שיהיה רחוק מן הקמה שתי שערות עוד ביאר שאמרו בשער שחור צמח בו יצטרך שיהיו משתי שערות ולמעלה ושתיהן שחורות אולם אם האחת לבנה או צהובה ואחרת שחורה אינן מצילין: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך דעת רבי מאיר שהוא יסבור בשער צהוב שקדם שהוא אינו סימן טומאה והוא יאמר בכאן שכל מה שאינו סימן טומאה הנה הוא יציל ויהיה דינו דין שער (צהוב) וכבר אמרנו שהלכה כרבי יהודה. "
+ ],
+ [
+ "פסוקי התורה בנתק כי כאשר לא יהיה בו לא שער שחור ולא שער צהוב שהוא יעמוד ז' ימים ואם נשאר על ענינו ולא יתחדש לו לא שער שחור ולא צהוב ולא שער פשה הנה דינו שיגלח סביב ויעמוד ז' ימים שנית והוא אמרו (ויקרא י״ג:ל״ג) והתגלח ואת הנתק לא יגלח ולימד אותנו איך יהיה הגילוח סביב הנתק בסוף שבוע ראשון וממה שראוי שאזכור אותו בכאן שהנתק מטמא במראה עמוק ושלא במראה עמוק ואמנם זכר השם בנתקים מראה עמוק למה שהתבאר בקבלה והוא אמרם יכול אם נתקו אדם יהא טמא ת\"ל מראה עמוק מה מראה עמוק בידי שמים אף אני אין לי אלא בידי שמים אולם נגעי עור הבשר לבד הנה לא יקרא נגע ולא יטמא בפסיון אלא אם (לא) היה מראהו עמוק כמו שהיה בא בהפסוק ואמרו מראהו עמוק ולא ממשו עמוק כמראה חמה עמוקה מן הצל לפי שזה יראה לראות עין הצל ממעל השטח המאיר. ואשוב אל שלמות ביאור ההלכה אמר וחזר שער צהוב וכן בפסיון ר\"ל אם הלך שער צהוב שהוחלט בו ונולד לו פסיון שהוא נשאר בטומאתו בין הסגירו בזה השער הצהוב בתחלה או בסוף שבוע א' או בסוף שבוע שני או אחר הפטור לפי מה שביארנוהו בנגעי עור בשר בפ\"ה [מזאת המסכת] וכאשר הבנת מה שאמרנוהו תהיה אצלך זאת ההלכה פשוטה לא תצטרך ביאור: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך ששער שחור הנשאר בתוך הנתק יציל ובתנאי שהוא מבוצר וזה לאמרו ושער שחור אין בו ובאה הקבלה עד שיהא בתוכו ולזה השרש כאשר יהיו ב' נתקים זה בצד זה ושטה של שער שחור ביניהן וחבר הנתק בנתק משני צדדי' וישימם יחד נתק א' ושער שחור בתוכו ולזה אמר משני מקומו' טהור וזאת היא הצורה ודע ששיעור הנתק כגריס למאמר השם נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס אף נתק כגריס ולזה לאשר היתה אחת מאלו הב' הלכות אשר הונחו בין שתי הנתקים כגריס הנה הוא טמא לפי שהבאת שער שחור מצד זה הנתק אשר הוא כגריס ר\"ל מקום הפרצה לפי שכבר היה מקום הפרצה נתק לרבויו והיותו שיעור נתק וכן אמרו בסיפרא בסבת זה אמרו מפני שלא כנס שער שחור לתוכו: "
+ ],
+ [
+ "נתק לפנים מנתק. הוא שיהיה אחד בתוך שני וכאשר יהיה אחד הונח ממקום אחד יהיה נתק הפנימי טמא לפי ששער שחור מצדו וכאשר נפרצה השטה של שער משני מקומות חזר הכל נתק אחד ושער שחור בתוכו וזה צורת זה. וכן כאשר נפרצה השטה ממקום אחד והיתה זאת הצורה כגריס הנה הפנימי ג\"כ ישוב טהור לפי שחרות הפנימי והחיצון נגע א' ושער שחור בתוכו ולא בא שער שחור מן הצד כמו מה שבא בנתק וזה מבואר מהבנת שתי הצורות אשר ציירנו: "
+ ],
+ [
+ "על דעת ת\"ק הנתק טהור ואפילו הלך ממנו השער השחור ונשאר השער צהוב והוא טהור אולם אם צמח בו שער צהוב אחר שהלך השער השחור שיהיה בו או אם פשה בעור הנה הוא טמא ור\"ש בן יהודה יאמר שזה הנתק אם טהר לא יטמא לעולם ואפי' פשה בעור אחר שהוסר השער השחור ואפילו נולד בו שער צהוב אחר זה ור' שמעון יאמר שאם פשה בעור אחר סור השער שחור הנה הוא טמא אולם אם התחדש בו שער צהוב אחר זה הנה הוא טהור זה השער צהוב הנמצא בו אינו סימן טומאה מפני שער שחור אשר היה בו וכן כל שער צהוב יחודש לא ישאר שיהיה סימן טומאה בזה הנתק וראיות שלשתם מאמרו (ויקרא יג) נרפא הנתק טהור הוא והלכה כת\"ק: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר ניתק כל הראש הנה לא יקרא אז נתק ואמנם הוא קרחה וכן כאשר שער הזקן הוסר בכללו הנה לא יהיה נתק ואמנם ישוב כדין ראש קרח ויטמא אז בנגעי קרחת וגבחת כמו שהתבאר במה שקדמנו ולמדנו זה מאמרו (שם יג) ואיש כי ימרט ראשו לפי שזה דין שוה לאנשים ולנשים ואמנם אמר איש לידע אם האיש כאשר הוסר ממנו השער המיוחד בו בכללו והוא שער הזקן או שהוסר שער הראש מכל אדם הנה הכל טהור ואז יקרא קרח וזהו ענין אמרו ואיש להביא את הזקן עוד אמר הראש והזקן אין מעכבין זה את זה וכאשר ניתק זקנו ונשאר ראשו לפי מה שהם נבדלים לכל הדינים כמו שביארנו פעמים ומאמר רבי שמעון עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחד מפסיק ביניהם ר\"ל שער הזקן מעכבים רומז אל הופך כולו לבן. ופרק של לחי הבדל לחי העליון ובתוספתא מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ומעלה זהו ראש ומן החוט ולמטה זהו זקן: \n",
+ "ופיקה של גרגרת. ראש השיפוי כובע ומבשר המקיף בשיפוי כובע מחוץ יקרא פיקה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו תחלה איזה קרחת הוא שאלה באיכות הסרת השער באיזו סיבה שיסור ויקרא קרחת אולם אם היה סבת זה בסבת ליחה רעה בגוף או תגבורת יובש הנה זה מבואר והוסיף כאן שני דברים אחד מהן שיהיה סבה בתחלה כמו מכה שאינה ראויה לגדל שער והשני שאכל דבר יפול השער משרשו ואף על פי שיהיה אפשר שיצמח אחר זה הנה הוא עתה בעת העדרו נדין בו דין הקרחת והגבחת: \n",
+ "ונשם שם צמח ואולם הוא מין ממיני הידועים אשר זה פעולתו והוא אמרם אי מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראוי' לגדל שער מניין אכל נשם או סך נשם ת\"ל קרחת קרחת ריבה עוד לקח לגדור המקום אשר סר ממנו השער ויקרא קרחת או גבחת ולשון התורה שהסרת השער ממה שימשך לפנים יקרא גבחת וממה שימשך לעורף יקרא קרחת וקדקד העליון גבנוני הראש ופיקה של צואר החוליא הראשונה מחוליות הראש ואמר ית' (שם) בקרחתו או בגבחתו אמרו מלמד שאין הקרחת והגבחת מצטרפין כמו שאם היה נגע כגריס משותף ביניהן קצתו בגבחת וקצתו בקרחת וכן אם היה הנגע באחת מהן עד סוף הגדר ופשה עד סופו אינו פסיון כמו שביארנו פעמים ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ירצה באמרו כל הבגדים בגד כל אדם בין גדולים בין קטנים בין עבדי' בין נשים ולזה התנה בבגדי עובדי כוכבים אולם אמרם הבגד אשר יטמא בנגעים ידוע שהוא הצמר והפשתים אמר יתעלה (ויקרא י״ג:מ״ז) והבגד כי יהיה [בו] נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים אולם בגד המשי והקיטון וזולתן הנה הן לא יטמאו בנגעים: \n",
+ "וכלי העור גם כן יטמאו בנגעים אמר ית' (שם) או בעור או בכל מלאכת עור ובתנאי שיהיה זה העור מבעל חי ההולך לא בעל חי השוחה וזה לאמרו לפשתים ולצמר או בעור אמרו מה פשתים וצמר מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ ולא יקשה לך אמרו בצמר שהוא אינו מן הגדל בארץ לפי שהבעלי חיים אמנם (יתהוו) [הם חיים] מן הצמחי'. וכבר בארנו בי\"ז מכלים (מי\"ג) שכל שבים טהור ואם תחבר חתיכת פשתן דרך משל אל עור בעלי חיים ימיי ויהיה זה החבור מחובר ישימם יחד חיבור לטומא' ר\"ל כי כאשר נטמא זה יטמא זה וזה שיהיה חיבורם בשתי תכיפות ולמעלה כמו שבארנו בסוף (כלים) [כלאים] ואם זה העור (שלם) [של ים] אז יטמא בנגעים לאומרו או בעור איזה עור שיהי' וזהו ענין אמרו דבר שהוא מקבל טומאה כאשר נגעה טומאה בזה הדבר הגדל בארץ הנה זה העור אז יטמא בנגעים ואע\"פ שהוא ימיי והוא אמרו בספרא או בעור להביא את שחיבר לו כל שהוא מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו בטומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "קנבוס הוא לקנבא בל' ערבי והוא עשב יצא ממנו שער דומה לפשתן מפורסם אצל ההמון והבגדי' הנעשים ממנו ידועים וכבר ידעת השרש שלא יטמא בנגעים זולת צמר ופשתים: \n"
+ ],
+ [
+ "סברת ר' יהודה שעורות צבועין מטמאין בנגעים כמו הבתים ופסק ההלכה שבגדי' צבועי' לא יטמאו בנגעי' אם לא שיהי' המראה אשר הוא בלתי לבן טבעי או מלאכותי עד שיהיה לבן והוא אמרם מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו אוציא את הצבועים בידי אדם ולא אוציא את הצבועים בידי שמים תלמוד לומר (שם) לפשתים ולצמר מה פשתים לבן אף צמר לבן אולם העורות אם מצבע אדם לא יטמאו בנגעים כמו שאמר רבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "אמר הש\"י בטומאת בגדים ירקרק או אדמדם ושרש משרשי הלשון שלא יהיה אותו דרך בלא ענין מן התוספת מה שיוסיף לרבוי ולהפלגה וכאשר אמר ירקרק או אדמדם ולא אמר ירוק או אדום רצה בזה חזק הירקות וחזק האדמימות וכן אמרו בנגעי אדם לבן אדמדם ולבנה אדמדמת ענינו ג\"כ החזק באדמימות ר\"ל שיהיה זה המראה המעורב עם הלבן חזק האדמימות ויהיה ממנו המראה אשר נקראהו פתוך כמו שביארנו בראש המסכת. ודע כי נגעי בגד ג\"כ כגריס כמו שכבר בארנו בפ' הששי באמרם בנין אב לכל הצרעת שיהיה כגריס: ",
+ "נשתנה ופשה. הוא שיחסר המראה מחזקו אבל התפשט בשטח הבגד. נשתנה ולא פשה. הוא שתתחזק המראה והוסיף כח ולא פשה בגוף דינו כדין מה שלא נשתנה בשום פנים אבל כאילו הוא עומד בעיניו ויסגיר שבעת ימים שנית אחר רחיצתו כמו שהתבאר בפסוקים ורבי יהודה אומר יראה כתחלה ודינו כדין מה שנסתר בתחלת הפעם קודם ההסגר ואין הלכה כר\"י: "
+ ],
+ [
+ "עומד. הוא אשר לא יוסיף שיעורו ולא יתחזק מראהו וכהה הוא אשר יחסר מראהו מחזקו ואלו כולם פסוקי' אמר יתברך (ויקרא י״ג:נ״ז) וקרע אותו מן הבגד ואמר באש תשרפנו את אשר בו הנגע וכל מה שבו נגע צוה לשרוף אותו וחלקו ר' נחמיה ותנא קמא בקריעת המקום אשר יחתוך ממנו הנגע ואין הלכה כר' נחמיה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתעלה ואם תראה עוד בבגד ובאה הקבלה שעוד לא במקומו או שתראה כאשר נראה בראשונ' ולזה אם יראה נגע בקריעת חתוכה אשר נעשה במקום הנגע הראשון אשר נשרף ישרף הבגד כולו כמו שבא הפסוק פורחת היא באש תשרפנו ואולם אם נראה הנגע במקום אחר מן הבגד ישפוט בו כמו ששפט בבגד אשר לא נראה קודם זה בו נגע ולא שתשרף הבגד ולא נאמר כבר היה נגע בזה המקום וכבר חזר וזה אמרו מציל על המטלית: ",
+ "הטולה מן המוסגר בטהור. הוא שיקח קרע מבגד מוסגר ויטלו בו בבגד טהו' עוד נראה נגע בזה הבגד הראשון הנה ישרוף זאת החתיכה אשר לקח מבגד המוסגר אשר נראה הנגע בו ואם תראה נגע בזאת החתיכה הנה (לא) ישרוף הבגד המוסגר אשר נקרע ממנו עוד תראה בזה הבגד אשר נראה בו כמו שאם תתחדש בבגד משאר הבגדים ואם היה בו סימן טומאה ישרוף הבגד בכללו וזהו ענין אמרו והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים: "
+ ],
+ [
+ "מלבוש בגד ארוך מחתיכו' קטנו' (מרובעו') חתיכה מכל מראה תקרא בלשון ישמעאל שטרנג\"ש לפי שדומה לשטרנג ילבשו אותה הנערים והנשים והיו לובשין אותו בזמן הקיץ ולזה נקרא קייטא והוא תרגום קיץ ושם החתיכה אחד מאלו החתיכות נקרא פספס נגזר מן פס ידא בעבור שהיא קטנה שיעור כף וקבוץ פספסים ואמר כי כאשר היו פספסים לבנים וחידש נגע בפספס אח' לבן הנה יסגיר הבגד כולו ואם התחדש לנגע בפספס לבן אחר הנה הוא מוחלט להיות כבר פשה לפי זה השרש שהפסיון יהיה מפספס לפספס והוא אמרו פושין מזה לזה ונחשוב אותו כולן בדמיון בגד אחד ואע\"פ שהיו ביניהם פספסים צבועים אשר לא יטמאו בנגעים כמו שהשרשנו ולא נאמר שכל פספס ממנו בגד בפני עצמו ולזה לא נצטרך שיהי' (כל הנגע בתוך) [בכל] פספס לבן ממנו ג' על ג' לפי שהם כולם כמו בגד א' וכבר אמר ר' נחמיה בתוספתא (פ\"ה) לעולם אינו מטמא בנגעים עד שיהיה בלבן שלה ג' על ג' ואין הלכה אלא כר' אליעזר. כאשר היה פספס אחד לבן לבד בזה הבגד ונשארים צבועים וחדש נגע בזה הלבן אמר להן יסגיר אמרו לו ומה תועלת ההסגר בכאן ואין שם דבר אחר לבן יהיה בו פסיון אמר להן איני יודע מה תועלת בזה ההסגר לפי מה שקדם בפרק הט' וביאר רבי יהודה בן בתירא ואמר תועלתו לפי שאם נשאר הנגע על ענינו בזה הפספס יחידי שני שבועות הנה יהיה מוחלט וישרף הבגד בכללו כמו שבא לשון התורה בזה (ויקרא י״ג:נ״ה) והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו וזהו מאמר אמתי. ועוד חזר לדיני הפסיון בבגדים ואמר שהפסיון בכל שהוא לאומרו כי פשה איזה שיעור שיהיה ואם היה שלא נמשך זה הנגע בבגד לבן אך חדש נגע במקום אחר מזה הבגד הנה הוא יצטרך שיהיה כגריס הוא שיעור הנגע למאמר השם כי פשה הנגע בבגד עד שיהיה התוספת שיעור נגע והחוזר כגריס כאשר חזר נגע בבגד אחר שיראה וזה לשון התורה (שם) ואם תרא' עוד בבגד וגו' את אשר בו הנגע יצטרך שיהיה בו שיעור הנגע בעת השרפה: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון התורה (ויקרא י״ג:מ״ח) או בשתי או בערב וההפרש בין השתי והערב בצמר הוא מבואר לפי שהשתי הוא דק מאד והערב עב החוט אולם בבגד פשתים השתי והערב הם דבר אחד אין ביניהם הפרש ניכר ור' יהודה יקח ראייה מאמרו בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב מה בגד משתגמר מלאכתו אף אלו משתגמר מלאכתן ולזה לא יטמא אצלו אפי' שתי הצמר עד שנשרה במים חמים שישים אותו רך ונמשך והוא אמרו משישלק ומטוה הפשתן עד שיבושל ויתלבן ואונין של פשתן הן מטוה הפשתן וחכמים אומרים בשתי או בערב הבדילו מן הבגדים ושהן כלן יטמאו מיד וכבר ביארנו שהשיעור הפחות שיטמא בנגעי בגדים הוא ג' על ג': \n",
+ "ופקעת. הוא אשר יקראו אותו רובא ואם היה בזה המטוה שיעור מה שיעשה ממנו ג' על ג' שתי וערב יטמא בנגעים: \n",
+ "היתה פסיקות. הוא שתהיה זאת הפקעת מקובצת מחוטין נפרדין יחובר חוט על חוט ואמר ר' יהודה אפילו היה החיבור קשור עד שתהיה הפקעת כולה כחוט א' אינה מטמאה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר זכרנו שפקעת הוא המטוה ויעשה כמו קנה מעץ נקוב ויחבר עליה המטוה והוא אשר נקרא סליל: ",
+ "וכובד העליון וכובד התחתון הן שני עצים אשר השתי נמשך ביניהם וכבר ביארנו זה בראשון מכלים וכאשר נעתיק הטוויה בסיבוב מפקעת לפקעת או ממסרק למסרק והיו ב' הפקעיות או ב' המסרקות מחוברות בחוט ונתחדש נגע באחד מהן הנה האחרת טהורה וכן כאשר חברנו הטוויה מהעץ העליון אצל התחתון והוא אשר נקרא אלחאיך ונתחדש נגע במטוה המחובר על אחד מאלו הב' עצים הנה המטוה המחובר על העץ המחובר טהור וכן ב' דפי חלוק הוא בעת ההבדל בגד או חלוק כאשר ישארו שתי חתיכות בחוט מן השתי ומן הערב ונראה נגע באחד מהן הנה האחרת טהורה: ",
+ "ואמרו בנפש המסכת ובשתי העומד. ר\"ל כי כאשר נראה נגע באלו החוטין הערב אשר הושלך בזה הבגד אשר בשתי ובעומד הנדבק בו אשר לא יטמא וזהו שתי העומד הנה הכל כבר נטמא לפי שהן יחד כדבר אחד ר\"ל כל מה שמן הכובד העליון לכובד התחתון לא מה שמטמא ממנו ולא מה שנראה עומד ור' שמעון יאמר שהעומד כאשר היה רצוף ומתוקן כמו שיעשה הגרדי בעת האריגה הנה אז יטמא בנגע אשר נראה בנפש המסכת אולם אם לא היה רצוף ולא מתוקן הנה הוא כמובדל מנפש המסכת ואין הלכה כרבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "סדין. הצעיף הקטן ונימין הן החוטין שבתחלת היריעה ושבסופה ואומריות המצנפות והראיה על זה מאמרו ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים הנה מאמרו בצמר או בפשתים יורה שבהם מה שישרוף ומה שיעזוב ובאה הקבלה שיעזוב ממנו האומריות שבו ואפילו היו מארגמן אשר הוא צמר שלא תחשוב שהן לא יצילו מן השרפה אם לא שיהיו ממשי או מזהב והדומה לו לא שיהיו מצמר או פשתים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו במקומות מכלים שיש דברים רבים יטמאו במת ולא יטמאו במדרס הזב להיותם דברים אינן עשוין למשכב ומכללם קלע הספינה והמסך ומגדל בכ\"ד מכלים ושם ביארנו הסבכות אשר לא יטמאו במדרס ויטמאו במת. והתנה רוחב גריס ומבואר מאד לפי שלא יהיה נגע פחות מכגריס מרובע כמו (שהשרשנו) [שפרשנו]: ",
+ "וגלגלון. הוא אבנט אשר יחגור בו האדם ואולם הוא נגזר מן (ישעיה ג) והגליונים: ",
+ "סגוס. והדומה להן מבגדי הצמר השעירים: ",
+ "ושרש זה שהשם אמר בנגעי בגדים (ויקרא י״ג:נ״ה) פחתת היא בקרחתו או בגבחתו ואמרו בספרא בקרחתו אלו השחקים ר\"ל הבגד הישן אשר נשתוו שטחיו בגבחתו אלו החדשי' ר\"ל הבגד החדש אשר להן פתילו' ובגד הצמר כאשר הוא חדש וכ\"ש העצי' הגסים כמו גמדא דנרש *והסגוסים כאשר הם חדשים יהיו על שטח האריגה כמו גרגרים מצמר בולטים נקראים מוכין לדמותם כמוכין והוא הצמר אשר ימלאו בו הכרים וזולתן ואמר ר' אליעזר שהנגע כאשר יראה בסמיכה והדומה לה יצטרך שיהיו הנגעים בעצם האריגה ובגרגרים הבולטים שעל שטחה והלכה כרבי אליעזר בן יעקב וכבר ביארנו בכ\"ד מכלים שחמת ותורמל הם כלי עור וענין נראין שלא נחייב שיטמאו עד שנראה מה שיתחדש בתוכו ולא נחקור בין הכפלים: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר לפי שבגד המנוגע אסור בהנאה לאומרו יתעלה (שם) באש ישרף: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר יתעלה (ויקרא יד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובאה הקבלה (גיטין דף פב.) אחוזתכם מטמאה בנגעי' ואין אחוזת עובדי כוכבים מטמאה בנגעים וכשם שאין אחוזתם מטמאה בנגעים כך אין בגדיהן מטמאין בנגעים. ונכפל מלת קירות בנגעי בתים שתי פעמים ומיעוט קירות שתים הנה לא יטמאו בנגעים עד שיהיה בעל ד' כתלים: ",
+ "ואסקריא מין מן הבנינים בלתי מחובר לארץ אלא חוץ באויר ולזה לא יטמא סביב וכן בית שבספינה לאמרו בבית ארץ אחוזתכם עד שיהיה מחובר בארץ ואמר אפילו על ד' עמודים ר\"ל אפילו יהיו בלתי על ד' עמודים בארץ ועליהן גג הנה יטמא בנגעים אף על פי שהוא פתוח מארבעה צדדין: "
+ ],
+ [
+ "שיש. הוא המרמר והכונה בזה שלא יטמא בנגעים עד שיהו קירותיו מאבנים ועפר ומסיד לא באבן לבד והבית הנבנה מהן יטמא בנגעים אמר יתברך (שם) ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית הורה בזה שהוא נבנה מאבנים ועצים ועפר ואז יטמא: \n"
+ ],
+ [
+ "ממה שיתחייב שתדעהו ששיעור נגעי בתים שני גריסין לאמרו (שם) וראה את הנגע והנה הנגע מלמד שאין הנגע מטמא אלא כשני גריסין ועל דעת רבי ישמעאל אשר אמר כי כאשר נראה כשני גריסין על אבן אחת טמא לפחות מה שיהיה בבית צריך ד' אבנים אבן אחת בכל כותל עד שיהיה כל כותל מכתלי הבית ראוי לנגעים ולפי דעת רבי עקיבא אשר אמר שהשני גריסין על שתי אבנים אי אפשר פחות משמנה אבנים ור' אלעזר ברבי שמעון אומר שמאמר השם בקירות הבית כגריס הנה כל כותל מהכתלים אשר יעשה מהן זוית ויהיה זה הנגע אשר רחבו כגריס וארכו כשני גריסין משותפת בין ב' כתלים עד שיהיה בקירות וזה אי אפשר עד שתהיה בזוית כזו והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר השרשנו שצריך שיהו ב' עצים: \n",
+ "ושקוף הוא המשקוף העליון מהשער ואמר שאפילו חתיכה מהעץ אשר יתקעו בו הנגרין אצל הרכבת המשקוף זה השיעור הוא אשר יטמא הבית: \n",
+ "וסנדל הוא רפידה יעשו מאחורי המשקוף עד שישתוה לשטחו ואין אלו השיעורים מההגעה עד שנאמר בו הלכה כפלוני: \n",
+ "פצים. הוא חצי נדבך האבן או נדבך חצי העץ וכאשר הושמו בין שני הצדדים ישאר ביניהם חלל ימלאו בו עפר: \n",
+ "וקירות המחיצה. הוא תקרה לא נעשה לחמם ואמנם נעשה להיות צל לאשר תחתיו מהבהמות מהשמש ואמנם היות בתי חוץ לארץ לא יטמאו בנגעים הנה זה לשון התורה לפי שהתחלת הפרשה כי תבאו אל ארץ כנען וגו' והיות ירושלים לא תטמא בנגעים אמרו (שם) ארץ אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואולם הוא בית תפלה יקרא לכל העמים: \n"
+ ],
+ [
+ "עסק הוא לפנוי. רצה לומר לשמוש ועמל שאין צריך לו כי אם מן הכלים ועסק הוא נגזר מכי התעשקו עמו (בראשית כ״ו:כ׳) וכבר ידעת שכלי חרס אין להם טהרה במקוה וזכר מכלי חרס היותו פחות בדמים והוא פך השמן: ",
+ "וטפיו. הוא כלי קטן מאד לא יצא ממנו דבר כי אם טיף טיף כמו שהתבאר בכלים (פ\"ג מ\"ב): ",
+ "ואמר אחר כן אם על של רשע כך על השרש אשר אומר אותו שראיית הצרעת הנזכרת בתורה אמרו שהוא עונש בעבור לשון הרע כי יפרד מן האנשים וירחיקו אותו מהיזק לשונו ויתחילו בביתו ואם חזר בו מוטב ואם לא יבא במצעות והוא אמרו בכל מלאכת עור חזר בו מוטב ואם לאו יבא בבגד ואם לא חזר בו עדיין יבא לגופו ועל עור בשרו וזה על דרך המוסר והתוכחה הלא תרא' שהם דברים בלתי טבעיים ואינן חלאים טבעיים בשום פנים לפי שהבגדים והבתים הם חומר דומם שלא יקרה בהן צרעת אלא בקריאת התורה על הדמיון אשר זכרנו וכן נגעי אדם תראה שישים הנתקים צרעת והוא חולי הנקרא חולי השועל ויטהר הצרעת כאשר הפך כולו לבן והוא תכלית הצרעת והיותר גדולה והיותר חזקה ואמנם הם עניינים תוריים לפי מה שזכרנו ולזה השרש נקרא רשע: "
+ ],
+ [
+ "אמר יתעלה (ויקרא י״ד:מ׳) וחלצו את האבנים ולקחו אבנים אחרות ולזה אין חולצין פחות משלשה ואינן מביאים פחות משנים: ",
+ "ואמרו ולא סיד מכל מקום לאמרו ועפר אחר יקח והסיד אינו עפר אלא אבן נשרפת. וזה הקבוץ אשר בא לאמרו וחלצו ולקחו והביאו בעל הבית המנוגע ואחר כאשר היה הכותל משותף בין שני בתים והוא אמרו בכאן אוי לרשע אוי לשכנו: "
+ ],
+ [
+ "זה כמו שקדם בנגעי בגדים וזה שבא בנגעי בתים גם כן והנה פשה הנגע בקירות הבית וכאשר היה הפסיון בקירות הבית לא סמוך לנגע הראשון יצטרך שיהיה נגע והוא כגריס כמו שביארנו ואמר גם כן בנגע חוזר (ויקרא י״ד:מ״ג) ואם ישוב הנגע ופרח בבית *שימשך שיעור נגעי בתים אשר הוא ב' גריסים באורך וברוחב גריס אחד לפי מה שהשרשנו בזה הפרק: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יאמר שעשרה ענינים הן לבית ולהן דינין מתחילתן ועד סופן כמו שיתבארו הראשון שיחלש מראה הנגע בשבוע ראשון והענין השני שיעדר הנגע לגמרי בשבוע ראשון והמשפט באלו שני הענינים שיקלוף מקו' הנגע וישאר הבית טהור והענין השלישי שיחלש מראה הנגע בשבוע שני והענין הרביעי שיעדר הנגע לגמרי בשבוע שני והדין באלו שני הענינים שיקלוף הבית ויצטרך לטהרת צפרים כמו שנבאר ואם יוסיף הנגע בשבוע ראשון הנה הדין בזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר הנגע אחר זה יתוץ את הבית כולו וזה ענין החמישי ואם לא חזר הנגע הנה יצטרך צפרי' וזהו ענין הששי ואם עמד הנגע בעיניו בשבוע ראשון והוסיף בשבוע שני וזהו ענין השביעי הנה הדין בזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר הנגע אחר זה יתוץ את הבית כולו ואם לא חזר הנגע הנה הוא טעון צפרים וזהו ענין השמיני ואם בעיניו עמד הנגע בשבוע ראשון ובשבוע שני והוא הענין התשיעי הנה דינו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר הנגע יתוץ ואם לאו טעון צפרים וזהו הענין העשירי ואלו המשפטים אשר ספרנו באלו הענינים מהם פסוקי התורה מבוארים ומהם קבלה מסמיכו' ורמזי' מהתורה ואולם פסוקי התור' הם המשפטי' אשר זכר הפושה בשבוע ראשון אשר נאמר בו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר יתוץ לא חזר טעון צפרים ואמר יתעלה בזאת הפרשה (ויקרא י״ד:מ״ד) ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית ואמר אחר זה ונתץ את הבית אמרו במה הוא מדבר אם בפושה הראשון הרי אמור הא אינו מדבר אלא על שבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה שידין בו כדין פושה בראשון בעצמו לפי שנא' (שם) בפושה בראשון ושב הכהן ובא בזה המאמר אשר בא הפירוש שהוא בפושה בשני ובא הכהן ואמרו זו היא שיבה זו היא ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואמר יתעלה בזאת הפרשה גם כן (שם) ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אמרו במה הכתוב מדבר אם בפושה בראשון הנה אמור אם בפושה בשני הנה אמור הא אינו מדבר אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה ושמו גם כן דין העומד בראשון ובשני כדין פשה בשני לאמרו בכאן בעומד בראשון ובשני ואם בא יבא ואמר בפושה בשני ובא הכהן וראה כמו שביארנו ואמרו ג\"כ נאמר צרעת ממארת בבתים (שם) ונאמר צרעת ממארת בבגדים (שם יג) מה צרעת ממארת האמורה בבגדים עשה את העומד בשני כפושה בשני אף צרעת ממארת האמורה בבתים עשה את העומד בשני כפושה בשני וכבר קדם שדין פושה בראשון הנה הדין ג\"כ בפושה בראשון ובפושה בשני ובעומד בראשון ובשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע: \n",
+ "חזר יתוץ לא חזר טעון צפרי' כמו שביארנו בסוף משנה ואמר בזה (המסכתא) וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע ולקח לחטא את הבית וכו' והיה לו לומר לחטא אותו וכאשר אמר לחטא את הבית הרי חטא כאן בית אחר מכאן לכוהה בשני וההולך לו שהוא קולפו וטעון צפרים וכאשר הגיע הדין בעומד בראשון וכוהה בשני או הלך הנגע בשני שהוא טעון צפרים שמענו כוהה בראשון וההולך לו בראשון אינו טעון צפרים וזה כלל הסמיכות והרמיזות על אלו הדינין המקובלים: \n"
+ ],
+ [
+ "האבן שבזוית. רצה לומר אם תהיה בזוית המשותפת בינו ובין חבירו: \n",
+ "ראש ופתין מין מלבני' היה מפורסם התמונה בזמן ההוא אצלם כמו הנדבך והקשרים אשר יחברו בם הכתלים ומזאת התמונה יתבאר זה הדין: \n"
+ ],
+ [
+ "מלבנין אשר יהיו ממעל על שטח הקורה: \n",
+ "וסריגי החלונות הסבכות אשר בחלון יהיו מעץ וממתכות גם כן ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי אלעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הש\"י בבית המוסגר (ויקרא י״ד:מ״ו) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב הנה לא יטמא זולת מתוכו ואמר במוחלט (ויקרא י״ד:מ״ו) צרעת ממארת היא בבית טמא הוא אמרו טמא הוא הוסיף לו טומא' שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו ומי שיגע בו מאחוריו יטמא וכבר ידעת שענין מטמאין בביאה שיטמא כל מה שיכנס בה לפי מה שיתבאר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה דומה למה שהתבאר בפי\"א (מ\"ו) באמרו הטול' מן המוסגר בטהור והענין בשתי ההלכות אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "אבן אחת מטמא בביאה כאשר היתה תוך האהל יטמא כל מה ששם כמו שיתבאר וכל שכן הבית בכללו כאשר יגיע תחת אהל והלכה כרבי אלעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם במצורע (שם יג) מחוץ למחנה מושבו ובאה הקבלה שמושבו טמא ולזה כאשר ישב תחת האילן כבר שב זה המקום טמא ואם נכנס אדם תחת זה הצל יטמא אולם אם היה אדם טהור יושב תחת הצל ועבר המצורע תחת זה האהל והוא הולך לא נטמא הטהור אלא אם כן עמד המצורע שם ואז ישוב זה מושבו שם ויהיה טמא וכן אבן המנוגעת וכלים המנוגעי' כאשר ינוחו באהל יטמאו וכל מי שיכנס שם עמהן תחת האהל יטמא ואני עתיד לבאר ראיה זו: \n"
+ ],
+ [
+ "השרש שכל הבא ראשו ורובו כבא כולו וכמו שהבגד לא יטמא בהתחדש הנגע בו אא\"כ היה ג' על ג' ומעלה כן לא יטמא ג\"כ בבית המנוגע אלא א\"כ היה מה שיכנס ממנו בבית המנוגע מג' על ג' ומעלה ואז יטמא הבגד כולו אולם אם היה הבגד עצמו מנוגע הנה בעת שיגיע ממנו כזית בבית טהור טמאוה לפי שהבגדים המנוגעים ואבני בית המנוגע ועציו ועפרו מטמאין בכזית בביאה ולשון סיפרא ולצרעת הבגד ולבית (שם יד) מקיש בגד לבית מה בית מטמא בביאה אף בגד מטמא בביאה אין לי אלא בגד מניין לרבות את כולן ת\"ל (שם יג) זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר מקישן לבגד מה בגד מטמא בביאה אף כולן מטמאים בביאה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השם יתברך (שם) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב הנה כבר למדנו שכל מה שיגיע בבית המנוגע יטמא ואמר השם (שם) והאוכל בבית יכבס את בגדיו והשוכב בבית יכבס את בגדיו ואין הפרש בין אוכל או שוכב שלא באכילה יטמא ואמנם כוונת הכתוב מה שזכרוהו ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה וכאשר עמד בבית המנוגע שיעור יהיה אפשר לאדם בו שיסב ויאכל חצי ככר מלחם חטין בלפתן הנה כבר נטמאו בגדיו אשר עליו בין שיאכל או לא יאכל יהיה שוכב או עומד או איך שיהיה הכונה בו שיתאחר זה השיעור ואמרו פת חטים ובלפתן מפני שהוא זמן מועט לפי שהלחם הטוב בלפתן ימהרו באכילתו ולא יצטרך ללעוס אותו שיעור רב ושיעור זה הפרס אשר יאכל ר\"ל שישהה שם שיעור אכילתו ויטמאו בגדיו הן ג' ביצים בינונית מביצת התרנגולת כמו שביארנו בשמיני מעירובין (דף פב:): \n"
+ ],
+ [
+ "דעת ר' יהודה מה שאומר לך וזה שלדברי הכל שהעובד כוכבים כאשר נכנס לבית המנוגע יטמאו הבגדים אשר עליו מיד להיותו הוא בעצמו לא יטמא לפי מה שהשרשנו בפתיחה וכאשר מצאנו האיש אשר יטמא יציל כלים שעליו מלטמא ולא יטמאם עד שישהה בכדי אכילת פרס והאיש אשר לא יטמא הוא עצמו לא יציל כלים שעליו אבל יטמא ג\"כ אשר יכניס ידו לבית המנוגע כאשר לא יטמא הוא עצמו יטמאו כלים שעליו מיד: \n"
+ ],
+ [
+ "אין הלכה כרבי שמעון ולא כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "על רוחב ד' אמות רצה לומר שהמקום אשר יבא שם יהיה ד' אמות על ארבע אמות עד שיהיה לו מושב בפני עצמו ויכנס קודם שיכנס אדם אחר בבית הכנסת ויצא אחר יציאת כל אדם עד שלא יטמא שום אדם בעברו ביניהם כי אולי יעמוד בעודנו הולך ויטמא כל מי שהאהילו כמו שקדם ור\"מ סבר [מאחר] שבית המנוגע יטמא כל מה שבו וכן אהל המת נעשה דינם שוה ור' יוסי סבר שטומאת מת חמורה לפי שהיא טומאת שבעה וטומאת בית המנוגע טומאת ערב ולזה יורידוהו מדרגה כמו שתראה ואולם דיני צמיד פתיל ודיני הכלים אשר יצילו באהל המת הנה כבר הקדמנו אותן בכלים (פי\"א) ואהלות (פ\"ה) וביארנו כל הכלים אשר יצילו בצמיד פתיל ואיכותם בכ\"ד מכלים ובארנו שהאהל יציל כל מה שבו בכסוי לבד ובצמיד פתיל ויתבאר זה בחמישי מאהלות ושם אמרו בסיפרא כלים מצילין באהל המת ואהלים בכסוי וביארנו ענין זה ותבקשנו משם ובתוספת' הבור והדות שבבית המנוגע אע\"פ שהן מגולין כלים שבתוכן טהורים וכבר ביארנו בחמישי מכלים שהם לא יהיו טהורים באהל המת אם לא שיהיו מכוסים וזה סתם לדעת רבי יוסי והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה הסדר כולו בפסוק והיותו כלי חרס קבלה ותרגום יונתן (עמוס ו) מזרק פיילי והיות המים רביעית קבלה אמרו מים שדם הצפור ניכר בהן ושיערו חכמים רביעית וכן דם צפור שחוטה וקבלה: \n",
+ "ושיור הלשון רצה לומר קצות לשון זהורית והוא שני תולעת והוא צמר צבוע בכרמיז והוא אמרו שני תולעת ושעורו משקל שקל לאחר ידו של מצורע על גב ידו וי\"א הוא רבי נתן ואין הלכה כר\"נ: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר והוא לשון התורה למי שהוא טהרת צפרים (ויקרא י״ד:ח׳) וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (ויקרא י״ד:ח׳) וענין אמרו טהור שהוא טהור מלטמא בביאה כמו שהיה ולא יטמא משכב ומושב כמו שהיה קודם לפי מה שהרחיקוהו זמן אחר זמן וטהור וענין אמרם כשרץ שהוא יטמא במגע ולא במשא אדם וכלים וכבר ביארנו ראיות זה בכלים (פ\"א) ואמרו חוץ לאהלו ראיה שאסור בתשמיש המטה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה ג\"כ מבואר בפסוק אמר השם יתברך (שם) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר: \n",
+ "שלש טהרות במצורע. כבר התבארו: \n",
+ "וג' של יולדת אחד מהן אחר שבעה לזכר וי\"ד לנקבה אשר היא בה בנדתה וכאשר תשלי' זה הזמן טובלת וטהורה מלטמ' משכב ומושב עוד ישאר שלשים ושלשה ימים לזכר וס\"ו לנקבה בדמי טהרה בכל קדש לא תגע והיא בזה הזמן מגעה טמא לקדשים כמו שהתבאר בסוף נדה (דף עא:) ותהיה ראשון לטומאה בזה הזמן וכאשר נשלמו כבר תטהר טהרה שנייה ותטבול ותהיה טבולת יום עוד תביא קרבן ותשלם טהרתה לאכול בקדשים והיא טהרה שלישית כמו שבא הפסוק (שם יב) וכפר עליה הכהן וטהרה וכבר ביארנו במס' ברכו' (פ\"א) שטבול יום אסור בתרומה ומותר במעשר ויתבאר שמחוסר כפורי' אסור בקדש ומותר בתרומה ובכריתות (דף ח:) יתבאר שמצורע ויולדת מכלל מחוסרי כפרה וזה כולו מבואר לפי שהן פסוקי התורה: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר בפסוק ובלוים אמר בעת שבחר השם יתעלה בהם במדבר לעבודתו (במדבר ח׳:ז׳) והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו וזאת התגלחת אמנם היתה במדבר לבד ואינה נוהגת לדורות: \n"
+ ],
+ [
+ "אילו אמר השם ולקח צפרים לבד היינו לוקחים שנים לפי שמיעוט צפרים שנים ואמרו שתי צפרים ירצה בו ההשויה ביניהם בכל הענינים עוד אמר (ויקרא י״ד:ה׳) את הצפור האחת את הצפור החיה הבדילה במעשה שעשה הנה מצוה מן המובחר שיהיו שוים בכל הענינים ואם אי אפשר זה הנה מותר: \n",
+ "וענין תמות המשתלחת שתעזבנה עד שתמות כמו שהתבאר בשני שעירי יום הכפורים (דף סב.) ומאמרו חיה למדנו שלא יהיה טריפה: \n"
+ ],
+ [
+ "אחד לשנים וב' לד'. ר\"ל שאם יחלוק איש כרע המטה לשנים עוד יחלוק כל חצי מהן בב' חצאין ויהיו ד' אמנם יצטרך אל זה ולא יחלקהו אמרו כרביע כרע המטה שלא תחשוב שאינו בצמצום ואם היה יותר דק או עב אין לחוש ולמדנו שיהיה כרביע כרע המטה לא פחות. ואזוב הוא הארנגי' אשר ירגילו אותו האנשים במאכליה'. וענין שם לווי שם מחובר למקום כמו שנאמר במיני העשבים הנהרי והפרדסי והמדברי או יתייחס אל מדינה או אל הר אבל יאמר לו אזוב בסתם וכבר התבאר בש\"ס שבזה האזוב לא יהיה ארכו פחות מטפח: "
+ ],
+ [
+ "לשון התורה (ויקרא י״ד:י׳) וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' ואם דל הוא וגו' וב' תורים וגו': \n"
+ ],
+ [
+ "הדם אשר יזה על המצורע יקחהו בידו לא בכלי לאמרו (שם) ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן המטהר ואמרה מה נתינה בעצמו של כהן אף קבלה בעצמו של כהן וראוי שיהיה המצורע כבר טבל בזה היום השמיני ואז יזה עליו הדם. ור' יהודה אומר שאינו טובל בזה יום השמיני כי כבר טבל בערב יום שביעי שקדם לך מאמרו ביום השביעי יגלח וגו' וחכמים אומרים שהמצורע כיון שנכנס בטומאה בימי חלוטו והוא עלול שלא ישמר ואולי יטמא בשביעי אחר טבילתו חייבוהו טביל' מספק ואע\"פ שלא הסיח דעתו לא יצטרך טבילה [ולא] נאמר אולי להכנסתו לטומאה נטמא והוא לא ידע ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "מן צורת המקדש אשר ציירנו במדות יתבאר לך ששער ניקנור הוא בין עזרת נשים ועזרת ישראל וכבר התבאר בפ\"א מכלי' (מ\"ח) שעזרת ישראל לא יכנס בה מחוסר כפורים ודם האשם ג\"כ אינו מותר להוציאו חוץ לעזרה ולזה יעמוד המצורע חוץ לשער ויכנס ראשו בעזרת ישראל להזות עליו הדם: ",
+ "אמנם בהן יד ורגל ידוע מה הם הבהונות: ",
+ "ואולם תנוך אזן הוא אשר נרשום לך עתה וזה שגשם יצא על שטח האוזן ממה שימשך לפנים כאשר יגע בו האדם ימצאהו חזק דומה לעצם ומחוץ הוא בשר רך מקיף בסביב האוזן כולה והפנימי הוא תוך האוזן ולזה הגשם אשר מחוץ יהיה תכלית האזן הקערורה וזהו תנוך אזן אשר על איזה החלק שיזדמן ממנו או על כולו יזה השמן והדם והוא אמרם תנוך אוזן זה גדר האמצעי ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר\"ש ולא כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר כולו ואמרו על כל הזאה טבילה ר\"ל שהוא יטבול אצבעו בשמן אשר בכפו אבל לא שיטבול אצבעו פעם אחת ויזה ממנו שתי הזאות או שלשה ואין הלכה כר\"י ב\"נ ולא כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון יכוון עניינו בעת הקרבת החטאת לפי שבו יובדל העני מן העשיר שאם קרב חטאת עוף והיה עני והעשיר אחר זה ישלים קרבן עני ולא נצריכהו לחייב אותו קרבן עשיר וכן אם מקריב קרבן בהמה לפי שהיה עשיר והעני ישלים קרבן עשיר ורבי יהודה יעשה העיקר אצל הקרבן האשם אשר בו ישתוו העני והעשיר כמו שהוא בפסוק והוא המיוחד בטהרת מצורע והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא שהקרבן עני אצל מיעוט היכולת ואמרו מביא אדם ע\"י בנו ע\"י בתו קרבן עני רצה לומר בשביל בנו או בשביל בתו אע\"פ שהוא עשיר מביא בעבורם קרבן עני לפי שאין הקרבן מעצמו ואמנם יעשה קרבן מזולתו ובתנאי שבנו ובתו עניים אולם אשתו להיותה כמוהו הנה לא יקריב בעבורה אלא קרבן עשיר לפי שהיא כגופו ואמר רבי יהודה כי כמו שיקריב מאשתו קרבן עשיר כן כל קרבן שתתחייב רצה לומר קרבן זבות ויולדות הנה הוא מחוייב אליו ולא יקריבהו קרבן עני בעבורה אם היה עשיר והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביאר בתוספתא נזרק דם על אחד מהם ומת אחד מהמצורעים רצה לומר דם מאחת משתי חטאות שנתערבו זו שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע ואמר להם להביא חטאת בהמה אינו יכול שאין חטאת בהמה באה על הספק ולהביא חטאת העוף אינו יכול שהעשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני ונמצא עני ומביא חטאת העוף אמר להן ר' יהושע עכשיו שאלתם דבר חכמה וממה שיתבאר אותו בכאן עד שישלים כוונת המסכתא שטהרת מצורע הראשון ר\"ל אשר תעשה בעת הסרת נגע הצרעת בשתי צפרים ועץ ארז ואזוב שהיא נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית בארץ ובחוצה לארץ לפי שאין לה קשר בדבר מזה ויטהר המצורע בו וישאר מחוסר כפורים כמו הזבים והזבות והיולדות אשר בזמננו ליום אשר טהרו הם מחוסרי כפרה ולשון התוספתא שטהרת מצורע בארץ ובחו\"ל ושם גם כן אמרו הכל כשרים לטהר את המצורע אפילו זב אפי' טמא מת וכשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו וכהן שטמאו מצוה עליו לטהרו שנאמר לטהרו או לטמאו ושם נאמר ג\"כ שמצורע מטהר ושהוא כאשר יעמוד בתגלחת שניה לפי שהוא דוחה בו מצות לא תעשה אשר הוא גילוח הראש בכללו והזקן ולא הגיע לנו תכלית לפי שא\"א בזמננו זה הבאת כפרה עד שיטהר מטומאת צרעת הטהרה השלמה אשר היא מפני תגלחת שניה ותכלית מה שנאמר יבוא עשה וידחה את לא תעשה כאשר (יקדים) [יקיים] העשה על השלימות וזה מקום ספק ועיון ובספרא אמר רבי יהודה שבתי היה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדליי ונתתי לו ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל ואמר לי יהודה בני בזו טהרתי שלשה מצורעים ולמדתי בו שבעה הלכות שהוא של בירות ובראשה טרף וארכה אמה ועביה כרביע כרע המטה אחד לשנים ושנים לד' ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרים בגבולין והנה לך ראיה בזה שרבי טרפון היה אחר החרבן והיה זה המעשה בחוצה לארץ לפי מה שהורה ספור המעשה: "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה נגעים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6f3bd94f51a4d38608139f7297d665d606717877
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Mishnah Niddah",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה נדה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [
+ "A newborn baby girl, from the day of her birth, imparts ritual impurity. ",
+ "If a baby boy is born and his mother becomes ritually impure due to postpartum bleeding, and it is possible that she may also experience continuous bleeding for ten days, such as if she sees three consecutive days of bleeding after the seven days of menstrual impurity, then during the entire seven days of her menstrual cycle, she will not be considered a zavah (a woman with abnormal bleeding) according to what we have explained. And she will only be considered a zavah during times when she is not experiencing her menstrual impurity. All these laws are accepted, and there is no exception to them except in cases where no precedence has been established, such as when a baby boy is born on the first day, in which case, according to Rabbi Yosei, his mother is exempt from the laws of yibum (levirate marriage).",
+ "They also said, \"and exempt from the terumah (priestly offering),\" meaning that a kohen's wife who gives birth to a baby boy from a Yisrael (non-priest) is prohibited from consuming terumah (priestly offerings) because she has already given birth to a child who is considered a chalal (a person with a blemished lineage). However, in the case where a kohen has two wives, one of whom is eligible for the priesthood and has children, and the other is ineligible for the priesthood but has a baby boy, who is a chalal and dies, the kohen is still permitted to consume terumah because the baby boy does not affect his status as a kohen. This is an example where a kohen's wife who has a baby boy from a Yisrael is prohibited from consuming terumah due to the baby's status as a chalal.",
+ "They also said, \"and divorced or widowed,\" which means that if a woman converted while pregnant and then gave birth, or if she was released from her marriage during pregnancy and then gave birth, or if she was already divorced and then gave birth, or if she is a woman who has not yet given birth and is a kohenet (a female descendant of Aaron) or a leviyah (a female descendant of Levi), or a woman who has already given birth, she is not obligated to observe the laws of yibum. ",
+ "They also said, \"and inherits and can be inherited,\" which means that a child inherits from his mother, and siblings inherit from their father. This is exemplified by the case where if the mother dies on the day of her child's birth, the child inherits her possessions, and if the child dies afterward on the same day, his siblings inherit from their father. In this way, inheritance can be transferred from the youngest child to his siblings in one day.",
+ "They also said, \"and they said, like a complete groom,\" which means that a person is obligated to mourn for his child who died before reaching the age of thirty days. However, this only applies if the child lived for a full nine months. If the child did not live for a full nine months, the parents are not obligated to mourn for him until they complete thirty days, as the primary criterion is that a person is not considered viable unless he completes thirty days, even if his full term was not completed. Thus, even if the child dies on his thirtieth day, the parents are not obligated to mourn for him."
+ ]
+ ],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "All types of blemishes found on a person are considered pure in every situation.",
+ "We have already explained that blemishes found, even within the cities of Israel, are considered pure because they do not emit impure blemishes. However, if the garment on which the bloodstain is found is within the cities of Israel, in rooms or in places of impurity, it is subject to scrutiny as menstrual blemishes. Nevertheless, it is concealed there, as previously mentioned, by asking modest individuals discreetly. The Samaritans, however, used to think that an individual who has no share or inheritance in the land should be buried anywhere. This is incorrect. Therefore, the places that are impure due to their origin are impure in a tent, as they are considered akin to a burial place. The halacha does not follow Rabbi Yehuda in this matter. This has been the case from that time onwards. However, as for the Samaritan himself, if he dies, he does not cause impurity in a tent, as they are idolaters, and idolaters do not cause impurity in a tent."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9464d8c83d6a579cf9435573c83c7c97e8595736
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/English/merged.json
@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Niddah",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Niddah",
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [
+ "A newborn baby girl, from the day of her birth, imparts ritual impurity. ",
+ "If a baby boy is born and his mother becomes ritually impure due to postpartum bleeding, and it is possible that she may also experience continuous bleeding for ten days, such as if she sees three consecutive days of bleeding after the seven days of menstrual impurity, then during the entire seven days of her menstrual cycle, she will not be considered a zavah (a woman with abnormal bleeding) according to what we have explained. And she will only be considered a zavah during times when she is not experiencing her menstrual impurity. All these laws are accepted, and there is no exception to them except in cases where no precedence has been established, such as when a baby boy is born on the first day, in which case, according to Rabbi Yosei, his mother is exempt from the laws of yibum (levirate marriage).",
+ "They also said, \"and exempt from the terumah (priestly offering),\" meaning that a kohen's wife who gives birth to a baby boy from a Yisrael (non-priest) is prohibited from consuming terumah (priestly offerings) because she has already given birth to a child who is considered a chalal (a person with a blemished lineage). However, in the case where a kohen has two wives, one of whom is eligible for the priesthood and has children, and the other is ineligible for the priesthood but has a baby boy, who is a chalal and dies, the kohen is still permitted to consume terumah because the baby boy does not affect his status as a kohen. This is an example where a kohen's wife who has a baby boy from a Yisrael is prohibited from consuming terumah due to the baby's status as a chalal.",
+ "They also said, \"and divorced or widowed,\" which means that if a woman converted while pregnant and then gave birth, or if she was released from her marriage during pregnancy and then gave birth, or if she was already divorced and then gave birth, or if she is a woman who has not yet given birth and is a kohenet (a female descendant of Aaron) or a leviyah (a female descendant of Levi), or a woman who has already given birth, she is not obligated to observe the laws of yibum. ",
+ "They also said, \"and inherits and can be inherited,\" which means that a child inherits from his mother, and siblings inherit from their father. This is exemplified by the case where if the mother dies on the day of her child's birth, the child inherits her possessions, and if the child dies afterward on the same day, his siblings inherit from their father. In this way, inheritance can be transferred from the youngest child to his siblings in one day.",
+ "They also said, \"and they said, like a complete groom,\" which means that a person is obligated to mourn for his child who died before reaching the age of thirty days. However, this only applies if the child lived for a full nine months. If the child did not live for a full nine months, the parents are not obligated to mourn for him until they complete thirty days, as the primary criterion is that a person is not considered viable unless he completes thirty days, even if his full term was not completed. Thus, even if the child dies on his thirtieth day, the parents are not obligated to mourn for him."
+ ]
+ ],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "All types of blemishes found on a person are considered pure in every situation.",
+ "We have already explained that blemishes found, even within the cities of Israel, are considered pure because they do not emit impure blemishes. However, if the garment on which the bloodstain is found is within the cities of Israel, in rooms or in places of impurity, it is subject to scrutiny as menstrual blemishes. Nevertheless, it is concealed there, as previously mentioned, by asking modest individuals discreetly. The Samaritans, however, used to think that an individual who has no share or inheritance in the land should be buried anywhere. This is incorrect. Therefore, the places that are impure due to their origin are impure in a tent, as they are considered akin to a burial place. The halacha does not follow Rabbi Yehuda in this matter. This has been the case from that time onwards. However, as for the Samaritan himself, if he dies, he does not cause impurity in a tent, as they are idolaters, and idolaters do not cause impurity in a tent."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה נדה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/Hebrew/Vilna edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9d8841b508cd2b2e183d24608e17626d49d98864
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/Hebrew/Vilna edition.json
@@ -0,0 +1,289 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Niddah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה נדה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן כו': בא מלת כל לחלוק על סברת רבי אליעזר אשר אמר ארבע נשים לבד דיין שעתן ואמר שמאי כל הנשים דיין שעתן ר\"ל שאם היתה מתעסקת בטהרות ואחר ראתה דם לא נאמר יש לה זמן רב שנטמאה ותהיינה הטהרות אשר היתה מתעסקת טמאות שזהו דין תורה אך הלל עשה סייג לדבריו ואמר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה שאם בדקה עצמה יום ראשון על דרך משל ומצאה עצמה טהורה ונשארת עד יום ה' ובדקה עצמה ונמצאת טמאה כל מה שהתעסקה מן הטהרות מיום הראשון מעת הפקידה עד זמן הפקידה השניה הנה הם טמאות כלם כפי סברת הלל וזו החומרא אשר החמיר ובית [שמאי] אינם רוצים בזאת החומרא מפני ביטול פריה ורביה שאם תאמר שהיא טמאה מפקידה לפקידה תהיה אצל בעלה לעולם ספק טמאה ורחוקה מבעלה ברוב העתים וחכ\"א מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה וכוונת זה שאם בדקה עצמה ומצאה טהורה ועמדה ימים רבים שלא בדקה עצמה ואח\"כ בדקה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה עצמה ונמצאת טמאה עד כ\"ד שעות קודם זה הנה היא בחזקת טמאה וכוונת ממעטת שתשוב אחור. ואחר אמר מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת המשל בזה שאם בדקה עצמה בתחילת היום ומצאה עצמה טהורה ואח\"כ בדקה אחר זה בעשר שעות ומצאה עצמה טמאה הנה כל הטהרות אשר נתעסקה בין פקידה ראשונה לשניה יטמאו ובתנאי שתהיינה שתי פקידות באמצע הכ\"ד שעות ותהיה כוונת הדבור (בין) אם היה בין פקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד אלא מעת לעת ואם היה בין פקידה לפקידה פחות מכ\"ד שעות ממעטת על יד מפקידה לפקידה והלכה כחכמים ובאור וסת עת ידוע לנדות כמו שתהיה מנהגה שתראה משלשים יום לשלשים יום או משני חדשים לשני חדשים והוא אם ראתה דם ביום הידוע אינה ממעטת על יד כלל. ואמרו המשמשת בעדים לא תבין ממנו שהאשה תשמש בלא עדים אמנם ירצה בו שאם שמשה אשה ביתה אין מותר [לבוא] עליה אלא בעדים והרי היא כפקידה: ועדים כנוי לבגדים אשר תקנח את עצמה בהם אחר המשגל והיא אם מצאה אלו הבגדים טהורים הרי זו כפקידה ולא נאמר לך דם מועט ראתה ונתערב בזרע ולא נראה והודיענו שאנחנו לא נאמין זאת האמונה אמנם הבגד אשר תקנח בו קודם המשגל כמו שיתבאר שזה מחיובתה הנה לא יעמוד מקודם פקידה לפי שנאמר לך דם מועט נזל ממנה ובהשתוקקה למשגל לא תפליג בשימת המוך אשר תקנח בו והעיקר אצלינו שהאשה אם יצא ממנה דם מן המקור אע\"פ שלא יצא לחוץ הגוף אבל נשאר תוך גופה הנה היא טמאה לאמרו דם יהיה זובה בבשרה ואע\"פ שהוא בבשרה ועוד יבא ביאור בזה ופירושו במה שאחר זה. ואמר על יד גם כן בעדי תשמיש הוא סברת חכמים כמו שביארנו: "
+ ],
+ [
+ "כיצד דיה שעתה היתה יושבת כו': שם משלו יושבת במטה ולא אמר היתה עסוקה בטהרות להודיעך שאפי' למי שאמר דיה שעתה אמנם יאמר זה לטהרות לבד אבל לענין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעת לעת האות על זה אמרו היא טמאה וכולן טהורות ולא אמרו והמטה טהורה וכן העיקר אצלינו כמו שביארנו בפתיחה ולשון התוספתא הרואה דם מטמאה מעת לעת אוכלין ומשקין ומשכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואינה מקולקלת ואינה מטמאה את בועלה ואינה מונה אלא משעה שראתה וירצה באמרו אינה מקולקלת שלא נתקלקלה בוסתה וכן הוא המשפט גם כן מפקידה לפקידה אם תהיינה שתי פקידות בעשרים וארבע שעות כמו שביארנו: "
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן כו': אלו הד' נשים אינן רואות דם ברוב העתים וכבר פסק הש\"ס הלכה כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא בתולה כל שלא כו': מעוברת משיוודע עוברה מאחר שלשה חדשים מהריונה עד שתגמול את בנה עד שישלם לולד כ\"ד חדשים ואם נשלמו כ\"ד חדש הנה משפטה כמשפט כל הנשים מעת לעת ומפקידה לפקידה ואם נמשכו בהנקה שנים רבות לא נשמור זה והלכה כדברי חכמים: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא קטנה שעברו עליה שלשה עונות סמוך לזקנתה כו': עונה הנזכרת כאן היא עונה בינונית והיא שלשים יום וגדר הזקנה הנזכרת פה מעת שיקראו אליה הנשים אמה פלונית ולא תכעוס על זה ולא תקפיד ר' אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה שלשה עונות דיין שעתן ואפילו היתה קטנה בשנים רבי יוסי אומר מעוברת ומניקה הן אותן שאם עברו עליהן שלשה עונות דיין שעתן ואע\"פ שלא תהיה זקנה ואין הלכה כרבי אליעזר ולא כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "ובמה אמרו דיה שעתה כו': אמר אבל בשניה מטמאה מעת לעת שב אל כל אחת מהד' נשים המסופרות בתולה ומעוברת ומניקה וזקנה. ואמר ראתה מאונס אם תחרד או תפחד או תקפוץ ממקום גבוה או שתאכל דבר ממגיר הנדות בחוזק זה כולו אונס: "
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמרו דיה שעתה כו': הנדה היושבת על דם טוהר לא תצטרך בדיקה תמיד לפי שהדם יורד ממנה ולא תועיל בבדיקה ואחר אמר שהאשה אם שמשה מטתה אשר תצטרך עדים כמו שקדם אם היתה יושבת על דם טוהר או היתה בתולה שדמיה טהורה כי היא לא תצטרך עדים לפי שדם טוהר יגר ממנה ובתולה שדמיה טהורים היא בתולה קטנה שנשאת ועוד יבא הבדל זה במה שאחר זה ויהיה לשון המשנה כן וכל משמשת משמשת בעדים חוץ מן היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים. ואחר התחיל בהבדל אחר ואמר שכל אשה שתהא עסוקה בטהרות תצטרך שתבדוק עצמה באלה השלשה עתים והם בשחרית ובין השמשות וקודם התשמיש אמנם אם לא תהיה עסוקה בטהרות לא יחוייב אליה שתבדק עצמה קודם שתשמש ביתה לפי שהעיקר אצלינו כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו תהיה אשה שלא קבעה לה וסת לא תצטרך בדיקה לפני תשמיש ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל היד המרבה לבדוק כו': למה שאמר במה שקדם אע\"פ שאמרו דיין שעתן צריכה להיות בודקת והודיעך שזה בנשים משובח שיבדקו עצמן תמיד ובאנשים מגונה שישלח ידו אל אמתו אלא בעת הצורך להתקשות וזה מגונה בתורתנו הקדושה בתכלית הגנאי כמו שביארנו בתשיעי מסנהדרין ולזה הניח לפעל הזה בקציצת היד ירמוז אל תיעוב הנאת התאוה אלא בעת ההכרח הנהוג הטבעי ואומר שהסומא לא תבדוק עצמה הוא דבור דחוי אבל תבדוק ותראה לזולתה והוא אמרו סומא אינה משנה. ומי שנטרפה דעתה רוצה לומר החולה אשר נתערבב שכלה מחוזק החולי כמו שיקרה בחלאים החדים. ואחד להתקין את הבית הוא העד שלפני תשמיש וכבר ביארנו במה שקדם שלא יחויב זה אליה אלא מדרך הצניעות: "
+ ],
+ [
+ "נמצא על שלה אות יום טמאים כו': בקצת הנסחאות אותיום וענינו תכף וגדר זה כמו שאמרנו הוא שתבדוק עצמה תכף הפרד בעלה ממנה מבלי זמן מוחש ואז אם ימצא על אלה הבגדים דם יהיו טמאים וחייבין חטאת: ואמרו ופטורין מן הקרבן ר\"ל מקרבן חטאת אשר ממנו אמרו בפרק הקודם חייבין בקרבן אמנם אשם תלוי הנה יחוייב לכל אחד מהם כפי העקרים הקודמים במסכת כריתות: "
+ ],
+ [
+ "איזהו לאחר זמן כרי שתרד מן המטה כו': מטמאה את בועלה זאת המשנה נכפלת בש\"ס בלשונות רבים ואמרו תוך זמן וגדר זמן אין מחלוקת בו וזמן נחלקו בו ר' עקיבא וחכמים וחסרו הגדרת הזמן הראשון ולשון המאמר מבלי חסרון איזהו אחר זמן כדי שתושיט ידה לתחח הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה מחלוקת רבי עקיבא וחכמים חכמים אומרים מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה ורבי עקיבא אומר מטמאה את בועלה. ואמרו מודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם ר\"ל אם בא עליה אחר ראיית הכתם וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהיות נדה מטמאה מעת לעת למפרע מדרבנן וטומאת כתמים מדרבנן ואולי היה עולה במחשבתנו שכמו שיאמרו חכמים שמעת לעת שבנדה אינה מטמאה את בועלה כן ג\"כ ראתה דם ונבעלה אחר זה אינה מטמאה ובא להודיענו שאין הענין כן אבל תטמא: וכונת פניה הוא לשון נקיה וזאת ההשאלה מפורסמת ברוב דבריהם והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כל הנשים בחזקת טהרה כו': בחזקת טהרה לבעליהן ולכן לא יחוייב עליהם שישאלו את פיה אם היא טהורה אם לא אם עזבה טהורה אמנם אם עזבה נדה לא תותר לבעלה עד שישאלוה אם היא טהורה אם לא. ואמנם כוונת הבאים מן הדרך כי אולי יעלה במחשבתנו שאם יהיה בעלה עמה בעיר היא אותה אשר תהיה בחזקת טהרה לפי שהיא תבדוק עצמה להיותה מוכנת למשגל אמנם אם היה בעלה בדרך מרחוק לא תבדוק עצמה וגם לפעמים אילו בדקה עצמה נמצאת טמאה ולכן לא תהיה בחזקת טהרה הנה הודיענו שלא נאמין בה זאת ההאמנה: "
+ ],
+ [
+ "משל משלו חכמים באשה כו': חדר הוא חלל הרחם איזה שיהיה מן החללים כי לרחם שני חללים ופרוזדור צואר הרחם ועליו שתי תוספות דומות לשני קרנים אשר על צואר הרחם ואמנם מה הם זה [יעב\"ץ: אשכול] הביצים וזאת הצורה התבאר בספר הניתוח ויחובר בקערירות הרחם והוא הנקרא חדר עורק בו ילך דם הנדות ויזול ברחם ויצא על צואר הרחם הנקרא פרוזדור ותתחבר באלה התוס' והביצים והיא הנקרא עליה עורק אחר יזונה כשאר עורקי הגוף ואינו מעבר למותרים ואם ישוסע מזה העורק מעט יזול ג\"כ ממנו על צואר הרחם והוא דם טהור לפי שהוא כדם רעיפת הנחירים או דם הטחורין ונתאמת מזה שדם החדר טמא ודם העליה טהור ואם נמצא דם בצואר הרחם והוא הפרוזדור אם יהיה בין המקום אשר בו אלה התוספות ובין חלל הרחם הנה הוא טמא ולא נאמר לך אולי מן העליה ירד לשם זה אמר פה ספקו טמא שחזקתו מן המקור לפי שברוב הענינים לא ימצא שם זולת דם הנדות ולהיות זה ברוב שמוהו חזקה וכן אמרו בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי אחד מהם שזכרנוהו ואם נמצא דם בפרוזדור והוא צואר הרחם בין המקום אשר בו אלה התוספות ובין פה הרחם אשר יטה לחיצוני הגוף הנה יש בזה הבדל גדול וזה שאם נמצא בעליונות ר\"ל ממה שיטה אל הראש אם תהיה עומדת והוא הנקרא אצלם גג פרוזדור הנה הוא דם טהור לפי שהוא מעורק ששסע וחזקתו מן העליה ואם נמצא הדם בתחתיתו ר\"ל ממה שיטה אל הרגלים והוא קרקע פרוזדור הנה הוא טמא מספק לפי שלפעמים יהיה מן החדר ולפעמים מן העליה והתוס' אשר זכרתי לך המבדילות לצואר הרחם אשר הושם מהם נוטה לתוך הגוף בחזקת טמא ומה שיטה לחוץ עליונו בחזקת טהרה ותחתיתו טמא מספק ואין התוספות בכללם כי יש להם רוחב ואמנם נרצה מהם קצותיהן הם החדרים לפי שראש כל תוספות מהם דומה לפטמת השד ויבוא מחבור אלה הקצות יחבר הביצים דומה לנקב בעליון הפרוזדור והוא אשר יקראוהו לול שבעליה וממנו אמר מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספקו טמא כמו שביארתי לך אמיתתו ומי שהורגל בחכמה הנתוח מעט יתבאר לו כל מה שזכרנו וגם כי יהיה ציור מה שזכרנו קרוב מאד לפי שאנחנו הפלגנו בביאור זה: "
+ ],
+ [
+ "חמשה דמים טמאים באשה כו': עיקר מראה הדם אשר יטמאו האדום וכקרן כרכום וכמימי האדמה וכמזוג והרמז על זה באמרו בטומאת אשה בדם דמיה דמיה שתי פעמים אמר והיא גלתה את מקור דמיה ואמרה וטהרה ממקור דמיה: והשחור הוא השחור האמיתי באודם לפי שהאודם אם נראה כדת ישוב מראיהן שחור והוא אמרם האי שחור אדום הוא אלא שלקה ובית שמאי סוברין שמימי תלתן ומימי בשר צלי הוא המראה האדום אלא שהוא חסר הלקות כמו שהאמיתי במראה האדום השחור להיותו אדום הלקוי מפורסם המראה כן ואמר בזה חלוש באודם והוא כמימי תלתן והוא משרת התלתן ומימי בשר צלי ומחלוקת אשר בין בית הלל ותנא קמא שת\"ק אומר מי תלתן ומימי בשר צלי אע\"פ שהן לא יטמאו בדם נדה תולין עליו את הקדש ר\"ל שהאשה אשר תראה כמראה התלתן וכמימי בשר צלי אם נגעה בטהרות לא אוכלין ולא שורפין אלא תולין ובית הלל מטהרין ויתירו לאכול אותם הטהרות ועקביא בן מהללאל אמר שהמראה אשר הוא כקרן כרכום אם ילקה ישוב ירוק ולכן יטמא הירוק אצלו ות\"ק אמר תולין עליו וחכמים החולקין על עקביא האומר טהור אמרו שאין תולין אלא מטהרין ורבי מאיר אומר שדם הירוק אע\"פ שלא נחשב דם לענין טומאת דמים הנה נחשבהו דם להיות מכלל ז' משקין ויכשיר את הזרעים ורבי יוסי אמר שהוא לא יטמא ולא יכשיר ורבי יוסי הוא תנא קמא המדבר בזאת המשנה ופירוש קרן כרכום הזך שבכרכום נגזר מן קרן עור פניו והכרכום הוא גידים כרכומיות יכירו אותו הרופאים ויעשו ממנו מרקחות ומי משרת מראה הדם הנוזל והלכה כת\"ק לבדו בכל אלה המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "איזהו האדום כדם המכה כו': לקח מאמר בש\"ס כדם המכה הנזכרת פה שהוא דם ההקזה: וחרת הדיו היבש וכן ביאר בש\"ס. ודיהה יותר חלוש השחרות ופחות מבריק והוא שיהיה כמראה הזיתים השחורים או כמראה הזפת או כמראה העורבין הנה הוא טהור וכן שאר חמשה המראות אם יהיה מראה מהם יותר חזק מן המראה הנגדר פה הנה הוא טמא ואם היה יותר חלוש ממנו הנה הוא טהור זולת המראה אשר גדרנוהו במזוג כי הוא אם היה יותר חזק ממנו או יותר חלוש טהור ואמנם זכר דיהה מהן במראה השחור לבדו בסבת מה שזכרנוהו מן השחור אמנם יהא טמא לפי שהוא אדום לקוי והיה עולה במחשבתינו שחור אע\"פ שהיה יותר חלש השחרות מן הדין יהיה טמא לפי שהוא קרוב אל האדום והודיענו שאין הענין כך. ואמר כברור שיש בו שיקח מן העורקין האמצעיים והוא רטוב ויוקש עליו: ובקעת בית כרם מקום בארץ כנען עפרו אדום ישפך עליו מים ויוקש כמראהו ובתוספתא אמרו מביא אדמה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים משערין אותן עכורין ואין משערין אותן צלולין ושם נאמר שאין שעור למים ולעפר: ויין השרוני יין גפנות הנטועות בשרון ארץ כנען. ודע שאין ראית דם בזמנינו זה אבל כל דם שתראה האשה טמא וכן לא נבחין לו מקום אבל בין שימצא הדם מן הלול ולפנים בין מן הלול ולחוץ הכל טמא זה כלו להחמיר: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חתיכה אם יש עמה כו': סבת מחלוקת רבי יהודה ותנא קמא שרבי יהודה אומר שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מעת שיצא מהרחם דבר אי אפשר מבלי שיצא דם בהכרח ולמיעוט שיעורו לא יתראה ות\"ק אמר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולכן הפילה חתיכה איזה מראה שתהיה ולא יהיה עמה דם הנה היא טהורה ואפילו שסענו אותה חתיכה ומצאנו בה דם אינה טמאה לפי שהוא דם חתיכה לא דם נדה אם הפילה חתיכה ושסעוה ונמצא בה עצם הנה היא טמאה לידה ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "המפלת כמין קליפה כמין שערה כו': אם תצא ממנה זאת הקליפה אפשר שהם מדם הנדות שנתקרש בחום נתחדש שם ויהי אפשר שהן קליפות שחין ולכך צוה שישרו במים וביאר הש\"ס שיהיו המים פושרין ויעמדו בה כ\"ד שעות: ואמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה היא סברת חכמים החולקים על רבי יהודה כמו שקדם: וכבר נתבאר בש\"ס שאם ילדה מה שגופו גוף בהמה או חיה וצורת פניו צורת אדם הנה לא יחלוק אחד שהוא ולד ואמו טמאה לידה כמו כל יולדת ואם היתה צורת פניו צורת פני בהמה או חיה ושאר גופו גוף אדם הנה אין חולק ג\"כ שהוא אינו ולד ואמנם מחלוקת רבי מאיר וחכמים במי שתהיה צורת פניו מסופקת קצתה נוטה לצורת פני אדם וקצתה דמות פני בהמה או חיה רבי מאיר אומר אינו ולד עד שתהיה כל פניו פני אדם וחכ\"א מאחר שתהיה מפניו קצת תואר בני אדם הרי זה ולד והוא כוונת אמרם כל שאין בו מצורת האדם אינו ולד אע\"פ שהיה נראה מזאת המשנה שרבי מאיר הוא מחמיר וחכמים המקילים אך אמנם נתבאר מסברתם בתוספתא (פ\"ד) ומה שזכרתי לך. ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע שילד אדם כל מה שזכרתי פה אבל זה אפשר וכבר העידו יותר מזה וכתבו הפלוסופים מה שהוא זר יותר מכל אלה הענינים הטבעיים כלם הולכין על הרוב ויפול בהם הזרות והפליאה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "המפלת שפיר מלא מים כו': כבר ביארנו פעמים רבות ששפיר כולו מבשר. וגנונים הוא מין התולעת כאילו הוא בשר חתוך בתבנית התולעת ומרוקם הוא שיתבאר בו צורת האדם אם יבדוק כפי מה שאפשר. ואמרו אינה חוששת לולד וכן לא תטמא משום נדה ואע\"פ שהוא מלא דם כמו שהתבאר בתחילת הפרק: וכוונת תשב לזכר ולנקבה כפי מה שאספר לך וזה שהיא תשאר טמאה י\"ד יום כמו יולדת נקבה ואחר זה תטהר ומותרת לבעלה ואם ראתה דם אחר מ' יום לא נחשבהו דם טהור כמו יולדת נקבה אשר כל דם שתראה אחר המ' טמא כמו יולדת זכר אמנם לחומרא מכל צד שמוה כיולדת נקבה לאסרה על בעלה י\"ד יום ושמוה כיולדת זכר לבלתי יהיה דם טהור (זולת) אחר השלמת מ' יום ושמור הענין ולא נצטרך שנשיבהו בכל מקום וזה הולך על העיקר שספיקא דאורייתא לחומרא: "
+ ],
+ [
+ "המפלת סנדל או שליא כו': סנדל צורת לשון שור מבשר וידמה כסנדל ולכן נקרא סנדל והוא מתהוה עם העובר בקרום אחד ממותרי הנדות הנוספים על בנין העובר ושליא הוא הקרום אשר יהיה מזרע האיש ובתוכו הוא העובר ורבי שמעון אומר שכבר נמוק העובר קודם צאת השליא ואין הלכה כרבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "המפלת טומטום ואנדרוגינוס כו': ידוע הוא שהטומטום והאנדרוגינוס ספק לא ידענו אם הם זכר או נקבה ולכן תשב לזכר ולנקבה וכן אם ילדה תאומים אחד מהם זכר ודאי והאחד טומטום או אנדרוגינוס הנה הוא ג\"כ ספק ולא נקבל הוראה באחד אשר הוא זכר ודאי ונאמר מאחר שזה זכר (כן) גם זה כן הטומטום או האנדרוגינוס זכר לפי שהיולדת תאומים הנה לפעמים תלד שני זכרים ולפעמים זכר ונקבה ואם ילדה נקבה ודאית וטומטום תשב לנקבה בלבד על איזה פנים שיהא הטומטום או האנדרוגינוס נקבה היא כאילו ילדה שתי נקבות ואם ילדה זכר הנה ילדה עמו נקבה ודאית יש לה דם טוהר מפני הנקבה עד מלאת פ' יום. ואמרו מחותך או מסורס לשונו או שלם מסורס וכוונה זה שאם נחתכו אבריו בתוך הגוף ויצאו אבריו בלי סדר שיצא היד ואחר הרגל ואחר הזרוע וזה מסורס או יצא כפי הסדר וזה מחותך הנה לא יהיה בו תורת יולדת עד שיצא רובו וראשו כרובו ולכן אם יצא הראש מזה המחותך הרי זו כילוד. ופדחתו מצחו: "
+ ],
+ [
+ "המפלת ואין ידוע מה הוא כו': לשון זה המאמר על צד הביאור הוא כן המפלת ואין ידוע אם וולד היה מה שהפילה או לא היה ולד תשב לזכר ולנקבה ולנדה ותאר זה שהיא תשאר שבעת ימים בנדתה כדין כל נדה או יולדת זכר ולא תותר לבעלה עד מלאת לה י\"ד יום כדין יולדת נקבה ואם ראתה אחר י\"ד יום לא יהיה דם טהור אבל דם טמא כמו אילו לא היתה יולדת אלא נדה לבד ויהיה כל דם שתראה באותם הפ' ימים דם טמא אם דם נדה ואם דם זיבה כפי זמן ראייתה כפי מה שהתבאר וזהו כוונת תשב לנדה שלא יהיה לה דם טוהר כלל ובמלאת המ' יום תטבול כאילו יולדת זכר ולא תגע בקדשים כל זה הזמן כמו היולדת ואע\"פ שלא ראתה דם ובמלאת פ' תטבול ותביא קרבן יולדת ואז תטהר לאכול בקדשים ואמנם טבלה ביום מ' להיות טבילה בזמנה אם היתה יולדת זכר וזהו כוונת תשב לזכר ולנקבה ולנדה בעת מה שזכר ושמור זה הענין: "
+ ],
+ [
+ "המפלת יום ארבעים כו': אמר שאם הפילה יום מ' מעת בעילה אינה חוששת לולד לפי שלא נגמר צורת העובר בזה הזמן אמנם אם הפילה יום מ\"א אשר הוא זמן אפשר שיגמור בו צורת העובר והפילה ולא ידעה אם ולד הפילה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה ורבי ישמעאל אומר שזאת המפלת למ\"א יום אי אפשר שיהיה מה שהפילה נקבה לפי שתבנית הנקבה לא תשלם ותגמר עד שיהיו לה פ' יום ולכן תשב לזכר ולנדה לבד אמנם אם הפילה ליום פ\"א מעת בעילתה אז תשב לזכר ולנקבה ולנדה אם לא ידעה מה הפילה אם הוא דם או עובר ואין הלכה כר' ישמעאל: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בנות כותים נדות מעריסתן כו': כבר בארנו פעמים רבות שכל מה שבא במשנה מהדינים המיוחדים בבנות כותים היא משנה ראשונה ואמנם היום הזה הם כעובדי כוכבים לכל דבריהם וידוע הוא שהם מקבלים התורה כפי פשוטה ולזה אמרו שהנקבה לא תהיה נדה עד שתבגר לאמרו אשה והקבלה אצלינו שהאשה תטמא בנדה בת יום אחד כמו שיתבאר ולזה הן נדות מעריסתן ועריסה הוא הכלי אשר יבדלו בו הקטנים הנקראין בערב מה\"ר וכבר בארנו מראשון מכלים (מ\"ג) שכוונת באורו כבועל נדה שמטמא משכב תחתון כעליון ויהיה תחתונו של בועל כעליונו של זב אשר לא יטמא אדם וכלים כמו שבארנו שם וזה אשר פסק על כל כותי שהוא בועל נדה בתנאי שיהיה נשוא כי הנשים יושבות על כל דם וביאר הש\"ס שכוונת זה המאמר שהן יושבות בין הדם הטהור והטמא ויטהרו הכל וכבר התבאר ברביעי מטהרות (מ\"ה) שהתרומה נשרפת על ספק ואמרו מפני מה אין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתה ספק ביאר זה בהש\"ס והעמידוהו בכותי ערום שטבל בפנינו ודרס על בגדי חבר שאם נגעה התרומה באלה בגדים לא תשרף לפי שהם תרתי ספיקות הספק הראשון אם בעל אשתו בקרוב אם לא ואם תמצא לומר בקרוב ספק שהיא יושבת על דם טמא או על דם טהור והעיקר אצלינו על ספק ספיקא לא שרפינן את התרומה ואמנם התנינו בו שיהיה טובל בפנינו ודורס על הכלים והוא ערום לפי ששורפין את התרומה על טומאת עם הארץ לפי שהם מדרס כמו שבארנו בחגיגה ובטהרות ואילו לא יטבול בפנינו יחוייב שתשרף תרומה על מגעו דלא יהא אלא עם הארץ: "
+ ],
+ [
+ "בנות הצדוקין בזמן שנהגו ללכת כו': רבי יוסי סובר שסתם צדוקית כישראלית ותנא קמא אומר סתמן ככותיות ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "דם נכרית ודם טהרה של מצורעת כו': כבר בארנו בפתיחת זה הספר שהעובדי כוכבים לא יטמאו בשום פנים מאופני הטומאה מן התורה ומדרבנן גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהן שהן זבין מדרבנן: בית שמאי מטהרין דם העובדת כוכבים בדין תורה וישימו הגזירה כרוקה וכמימי רגליה אשר הם נמצאים תמיד ועשו זה להודיע שטומאתן מדרבנן ולזה דמן טהור ובית הלל אומרים שאם שמנו דמה ר\"ל דם נדותה כרוקה ומימי רגליה נודע שהכל מדרבנן. וכוונת כרוקה שיטמא לח ולא יטמא יבש ואין דם נדה האמתי אבל יטמא לח ויבש כמו שיתבאר בששי מזאת המסכתא דם טהרה של מצורעת הוא הדם אשר תראהו האשה היולדת אחר שבעה לזכר וי\"ד לנקבה אם תהיה מצורעת וסבת מחלוקת ב\"ש וב\"ה בדם טהרה של מצורעת יאריך ביאורן וזה יותר דומה בעיון הש\"ס מלזכור זה בחיבורינו: ודם יולדת שלא טבלה הוא הדם שתראה אחר ז' לזכר ואחר י\"ד לנקבה אם לא טבלה ליל שמיני או ליל ט\"ו לפי שהיא אילו טבלה היה דם טהור כמו שבא בפסוק שקראה דמי טהרה ואם לא טבלה אמר ב\"ה שלא תפרד מטומאת נדה בשום פנים לכן תטמא לח ויבש כדם נדה ובית שמאי אומרים אמנם תועלת הטבילה להתירה לבעלה ומעת שנשלם זמן הנדה נתפרקה מן הנדות ואפילו לא תטבול ולא תהיה דם נדה אבל יהיה דינו כדין רוק נדה ומימי רגליה אשר מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ודע שאם ילדה והיא זבה ר\"ל ששבה זבה ואז תלד וזאת היא הנקראת יולדות בזוב והשלימה ז' לזכר וי\"ד לנקבה וספרה ז' נקיים אחר זה כדין כל זבה ואחר ראתה דם אחר זה והיא לא תטהר ליל ח' מהימים הנקיים הנה ב\"ש וב\"ה נשארים בה על מחלוקתם ב\"ש אומרים שנשלמו ז' נקיים ואע\"ג שלא טבלה נבדלת מן הזיבה וב\"ה אומרים שלא תפרד אם לא טבלה ואמנם הסכימו ביולדת בזוב שלא ספרה ז' נקיים ולא טבלה וכן התבאר בהש\"ס: "
+ ],
+ [
+ "המקשה נדה קשתה שלשה ימים כו': תצטרך זאת ההלכה אל העיקרים כבר נתבאר קצתם פעמים רבות אך אבארם כולם פה וזה שאשה אם ראתה דם ג' ימים רצופים בלא עת נדתה הנה היא תהיה זבה והוא אמרו יתברך ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה ואמרו מיעוט ימים שנים רבים שלשה אמנם אם ראתה האשה דם בעת נדתה בין שתראה יום אחד או ז' כולם הנה היא נדה לבד ולא תהיה טמאה זולת (אורך) [יעב\"ץ: אותן] השבעה והוא אמרו יתברך ז' ימים תהיה בנדתה ובליל השמיני תטבול ותותר לבעלה ותטהר ואמר יתברך או כי תזוב על נדתה הוא שתחבר הזיבה בנדות ולא תהיה ביניהם טהרה כגון שהתחיל הזיבה ביום השמיני מתחלת הנדות וימשוך ג' ימים וזהו אשר יקראוהו סמוך לנדתה ובאה הקבלה שפחות זמן שתהיה בין ווסת לווסת י\"א יום והוא אמרו בכל מקום י\"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ואם השלימה האשה ז' ימי נדה וראתה בי\"א יום אשר אחריהן ג' ימים רצופים והיתה זבה ומן העיקר אצלינו ג\"כ שאם ראתה דם ג' ימים או יותר רצופים מחמת ולד הנה היא טהורה ואע\"פ שראתה באלה הי\"א יום וכן בא הקבלה בזה מחמת עצמה ולא מחמת ולד: ומקשה היא היולדת אם אחזה החבלים והזלת הדם ויש מן הנשים שיתחיל הקושי קודם הלידה ימים רבים ומהם מי שיאחזם שעות לבד קודם הלידה: וביאור שפתה מנוחה ושלום מאלה המקרים: ואמר בזאת המשנה שההרה אם אחזוה צירים ויגר דמה תהיה נדה מפני זה הדם ובתנאי שיהיה הגרת זה הדם בעת נדתה ר\"ל בעת המורגל אצלה שתהיה נדה בו אמנם אם היה הגרת זה הדם אשר הוא מחמת קושי בלא עת נדתה הנה היא טהורה וכן התבאר בהש\"ס ואם התמיד הגרת דמה שלשה ימים רצופין ויהיה זה בלא עת נדתה כמו שזכרנו ר\"ל באמצע הי\"א יום ואחר נסתלק ממנה הקושי כ\"ד שעות תהיה נדה לפי שבהסתלקות הקושי ידענו שזה הדם אשר ירד ממנה הוא דם נדה שאינו מחמת ולד לפי שאילו היה מחמת ולד לא נסתלקו ממנה החבלים עד שתלד ואם שבו אליה הצירים והחבלים אחר כ\"ד שעות ותלד הרי זו כיולדת בזוב ור' יהושע אומר עד שיסתלקו ממנה החבלים. לילה ויום כליל שבת ויומו ר\"ל שיקדם הלילה ליום שאם נסתלקו ממנה החבלים בתחלת השעה מן היום האחד על דרך משל אצל רבי אליעזר אם תעמוד בריאה עד תחלת שעה ראשונה מן היום תשוב זבה ואצל רבי יהושע עד שתתמיד בריאותה עד תחלת ליל ג' ואז תשוב זבה: ואמרו ששפתה מן הצער ולא מן הדם כונתו היא אע\"פ ששפתה מן הצער לבד ונשאר הדם ילקה שהיא זבה (ואחר) ולא נאמר מעת שנשאר הדם היורד עד עת הלידה זה הדם כולו מחמת ולד הוא וזה אשר לא תרגיש בציריה ושפתה מן הצער אמנם הוא לחולשת הכח ולא תהיה זבה הודיענו שאין הענין כך אבל מעת שנסתלקו החבלים הזמן הנזכר ידענו שזה הדם הקודם מחמת עצמה ולא מחמת ולד אמנם אם ראתה ג' ימים בתוך י\"א יום כמו שזכרנו ואחר שנסתלקו החבלים ונפסק הדם הזמן הנזכר והוא מעת לעת לרבי אליעזר (אומר) ולילה ויום לרבי יהושע אל זה רמז מפני שהיא זבה והוא מבואר לא יצטרך דבור וכך אם קשתה ב' ימים וביום הג' שפתה מן הצער מעת לעת ונסתלקו הצירים ונשאר הדם שזבה בזה היום מהמנוחה מהצירים הנה היא ג\"כ זבה ואע\"פ שהדם נתחבר שתיתתו עד הלידה והלכה כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "כמה הוא קישוייה ר' מאיר אומר כו': אמרו כמה הוא קישויה ירצה בו ואם יתמיד הגרת הדם והחבלים זמן ארוך והגיע זה עד הלידה כמה זה הזמן אשר אם יתמיד בו הגרת הדם עם החבלים יחשב זה מחמת ולד ולא תהיה נדה אחר שהשיגו הכאבים הלידה ולא שפתה א\"ר יוסי שרוב מה שיהיה שניחסהו אל הלידה י\"ד יום קודם הלידה אמנם אם אחזה הגרת דם והחבלים קודם הלידה בב' יום על דרך משל ונשארו הכאבים כל השני ימים ולא שפתה כלל הנה היא זבה והיא יולדת בזוב לפי שכל מה שראתה מן הדם כל הששה ימים אשר לפני שתי שבתות הסמוכין ללידה אינו מחמת ולד והלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "המקשה בתוך שמונים לנקבה כו': כבר ידעת שיולדת נקבה מותרת לבעלה אחר י\"ד יום ואפשר שתהר ותפיל באמצע פ' יום. מקום שהחמיר בדם השופי הוא י\"א יום שבין נדה לנדה אשר קדם ביאורו לפי שהיא אם ראתה בהם דם נדה שלא מחמת ולד ג' ימים תהיה זבה ואם ראתה בהם דם הקושי תהיה טהורה כפי מה שקדם ביאורו. מקום שהקל בדם השופי הוא ששים יום וששה ימים של נקבה אשר כל דם שתראה בהם טהור אע\"פ שהוא מחמת עצמה אינו דין שנקל בדם הקושי ויהיה ג\"כ טהור וכבר בארנו שדם השופי הוא אשר ירד מבלי ציר וחבל ודם הקושי הוא אותו אשר ירד עם צירים וחבלים א\"ר אליעזר דיו לבא מן הדין להיות כנדון כמו שהמקשה בזולת ימי טוהר נדה ודם נדה יחשב זה דם הקושי ג\"כ מקשה בתוך ימי טוהר וכבר בארנו בשני מבבא קמא שאין אחד חולק בזה העיקר אשר הוא דיו לבא מן הדין להיות כנדון אך תאמר רבי אליעזר שהמקשה נדה אינה בכלל עליו לפי שכבר בארנו במה שקדם שהמקשה בעת נדתה לבד הוא אשר תהיה נדה אמנם אם קשתה בתוך י\"א יום הנה היא טהורה ואפי' טומאת נדה אין עליה ולכן תהיה ג\"כ טהורה ודמיה טהורין אם קשתה בימי טהרה של נקבה ויהיה הבא מן הדין כנדון לפי שסברת רבי אליעזר שאמר היא נדה אם קשתה בתוך י\"א יום יחוייב שתהא טמאה טומאת נדה אם קשתה בתוך פ' יום של נקבה כמו שזכר פה ואין הלכה כר' אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "כל אחד עשר יום בחזקת טהרה כו': אלו הי\"א יום הם אותם אשר בין נדה לנדה אשר הם הלכה למשה מסיני כמו שזכרנו ואמרנו שהיא בהן בחזקת טהרה כוונתם שהיא אינה קובעת וסת באלה הי\"א יום בשום פנים לפי שהוא הזמן היותר קצר שיהיה בין נדה לנדה אמנם אחר י\"א הנה אפשר שתקבע לה וסת ולכן יחוייב (אלה) [ד\"נ אליה] שתבדוק את עצמה תמיד אחר הי\"א יום אע\"פ שזה בזולת עתה הידוע כמו שאמרנו במה שקדם אע\"פ שאמרו דיין שעתן צריכה להיות בודקת ואם ישבה ולא בדקה אחר הי\"א יום בין שהיא בטלה הבדיקה באונס או בשגגה או בזדון הנה היא טהורה ואם הגיע שעת ווסתה ולא בדקה ואחר זה בדקה ואפי' מצאה עצמה טהורה הנה היא טמאה ובחזקת נדה מאשר לא בדקה עצמה בשעת ווסתה וכבר ידעת שהזב והזבה סופרים שבעת ימי נקיים ואחר יטהרו ואלו שבעת ימים הם אותם אשר יקראו ימי הזב והזבה וכבר בארנו שהאשה לא תהיה זבה ותצטרך ספירת ז' ימים נקיים עד שתראה דם ג' ימים רצופין בלא עת נדתה והיא אשר תקרא זבה גדולה ואם ראתה דם בלא עת נדתה בתחלת היום היא בזה היום טמאה ותשאר שומרת ליום השני ואם לא תראה דם ביום ב' תטבול ותותר לבעלה ותטהר ואם ראתה דם ביום הב' ג\"כ תשמור ביום הג' ואם נשלמה (פירוש מגזרת שלם) ולא תראה דם תטהר ומותרת לבעלה ואם ראתה דם בזה היום הג' תהיה זבה גדולה ותצטרך ספירת שבעת ימים והיא באלה הימים תקרא שומרת יום כנגד יום ותקרא ג\"כ זבה קטנה וכבר בארנו פעמים רבות שזאת השומרת יום כנגד יום אסורה לבעלה ומטמאה משכב ומושב כזכה אלא שהיא לא תצטרך ספירת ז' כזבה גדולה ולא קרבן. ואמר שהזב והזבה אם לא בדקו עצמם בכל יום מאלו ז' ימים אע\"פ שבדקו אחריהם ונמצאו טהורין וכן שומרת יום כנגד יום אם לא בדקה עצמה ביום השני אם היתה רואה בראשון לבד או לא בדקה בג' אם היתה רואה גם כן בב' אע\"פ שבדקה עצמה אחר זה ונמצאת טהורה הנה הם בחזקת טומאתן לפי שכבר הוחזקו לטומאה ולא יצאתה ממנה אלא. בהתאמתות ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה כו': חכמים אומרים אשה כי תזריע וילדה זכר עד שילדה ממקום שמזרעת רבי שמעון אומר שאמרו תלד לרבות יוצא דופן והוא שישוסע חלצי האשה אם תקשה עליה הלידה ויצא העובר משם: ובית החיצון כנוי מן המקום אשר הוא יוצא מצואר הרחם והוא המקום שיכנס בו האמה בעת המשגל אם יצא דם מן המקום אשר יגע ראש האמה הנה היא טמאה ואע\"פ שהדם לא יפלוט ולא יצא חוץ לגוף והוא אמרם בגדר בית החיצון מקום שהשמש דש ובא בזב כי יהיה זב מבשרו עד שתצא טומאתו מבשרו ובא בבעל קרי ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע עד שתפרד מגופו ואז יטמאנו והלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו כו': התירו לו פה לאחוז באמה לפי שהוא כבר הזריע ולא יוסיף בזה הרהור ואמרו ומטמאין בכל שהוא רומז אל שכבת זרע ואל הזוב לפי שזב ובעל קרי אם ראו איזה שיעור שיהיה נטמאו אמנם מי שיגע בשכבת זרע עד שיגיע בכעדשה אז יטמא כמו שבארנו: "
+ ],
+ [
+ "תינוקת בת יום אחד מטמאה כו': אם תהיה בת יום אחד ותשוב נדה אם יצא ממנה דם ביום הלידה ואפשר שתהיה בת עשרה ימים זבה כגון שתראה שלשה ימים רצופים אחר שבעת ימים מנדה לפי שהיא כל שבעת ימי ראיותה לא תהיה בה זבה כפי מה שבארנו ושלא תהיה הזבה זבה אלא בלא עת נדתה ואלה המשפטים כלם קבלה ואין מופת עליהם זולת סמכים: ואמרו ופוטר מן היבום לפי שהיא אם תשלים שלשים יום כפי מה שיתבאר ביבמות הנה נפטרה אמו מן החליצה ומן היבום אמנם אם מת בתוך שלשים יום הנה היא חולצת ולא מתיבמת וכבר נתאמת שאפילו מיום אחד פוטר אמו מן היבום ואמרו ופוסל מן התרומה אינו רוצה בו שתהיה כהנת שיש לה בן מישראל בן יום אחד הנה היא אסורה בעבורו לאכול בתרומה לפי שכבר התבאר ביבמות שהעובר פוסל וכ\"ש בן יום אחד ואמנם ירצה בו שהוא פוסל עבדי אביו מלאכול בתרומה המשל בזה כגון שיהיה לכהן שתי נשים אחת מהן כשרה לכהונה ויש לה ממנה בנים והשניה פסולה לכהונה ויש לה ממנה בן יום אחד והוא חלל ומת זה הכהן ויש לו עבדים ונתערב זה החלל עם אחיו הכשרים ולכן נפסלו הבגדים מלאכול בתרומה מפני חלקו של חלל אשר אינו מאכיל זה להיותו בן יום אחד אמנם אם היה עובר היה מותר לעבדים שיאכלו מפני הבנים הכשרים עד שיולד זה החלל לפי שהעיקר אצלינו שאין קנין לעובר. ואמרו ונוחל ומנחיל ר\"ל נוחל מן האם ומנחיל לאחים מן האב משל בזה שאם תמות אמו ביום לידתה הנה הוא ירש נכסיה ואם ימות הוא אחר זה ביום הולדו הנה ירשוהו אחיו מאביו ותסוב נחלה מזה הקטן לאחיו מאביו ביום אחד: ואמרו כחתן שלם ר\"ל שיחוייב להתאבל עליו ובתנאי שיהיה אצלם התאמתות שנולד לתשעה חדשים שלמים אמנם אם לא יתאמת לאביו ולאמו זה הנה לא יחוייבו להתאבל עליו עד שישלמו לו שלשים יום לפי שהעיקר אצלינו כל שלא שהה שלשים יום באדם הרי זה נפל אם כלו חדשיו כמו שבארנו אפילו מת ביום שלשים עצמו אינו מחוייב להתאבל עליו: "
+ ],
+ [
+ "בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת כו': זה כולו מבואר לפי שהעיקר אשר יכלול זה הוא אמרנו בת שלש שנים ויום אחד ביאתה ביאה וזה הדבר הלכה למשה מסיני ופחותה משלש שנים ויום אחד אין ביאתה ביאה וכבר נכפל זה במקומות רבים וכוונה כנותן האצבע בעין אשר תדמע רגע ואחר ישוב לעניינו כן אם נבעלה היא פחותה מאלה השנים תשוב בתולה כאילו לא נבעלה כלל: "
+ ],
+ [
+ "בן תשע שנים ויום אחד כו': זה העיקר כולו גם כן אמרו בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ואמרו עד שיגדיל ר\"ל עד שיגדיל ויבעול אחר שהביא שתי שערות ואז יתן גט ויפטור ואמנם לא בא עליה משהגדיל הנה היא תצטרך גט וחליצה כפי מה שבארנו בעשירי מיבמות ואם בעל נדה יהיה כבועל נדה ויטמא משכב התחתון כעליון כמו שבארנו בראש כלים ופוסל מן התרומה אם היה זה פסול לכהונה ובעל כהנת הנה הוא ישיבה חללה ותפסל מלאכול בתרומה ואם היה כהן בן תשע שנים ויום אחד ונשא ישראלית אינו מאכיל אותה לפי שאין קנינו קנין גמור כמו שזכרנו בשביעי מיבמות ואם רבע את הבהמה פסלה מעל גבי המזבח כמו שהתבאר בששי מתמורה וכל העריות מתות על ידו והוא פטור כמו שהתבאר בשני מכריתות וכבר בארנו זה תכלית הביאור בז' מסנהדרין: "
+ ],
+ [
+ "בת אחת עשרה שנה ויום וכו': זה אשר אמרנו בת י\"ב שנים ויום אחד ובן י\"ג שנה ויום אחד נדריהן קיימין ואפי' אמרו אין אנו יודעין. בתנאי הבאת שתי שערות למטה בגוף כמו שבארנו במקומות ביבמות וכתובות ואז לוקין על המראתן אם מרו אמנם אם לא יביאו שתי שערות עדיין קטנים הם וכוונת נבדקים שישאלום אם הם יודעים כוונת הנדרים ולמי הם ואם לא יאמרו נבדקים כל י\"ב וכן כל י\"ג לתינוק לפי שכבר נאמר ששלשים יום בשנה חשובין שנה היה עולה במחשבתינו של בעל זה המאמר אם ישאלום שלשים יום ומצאם שלא יבינו נסתלקה חקירתם אמר אין הענין כן אבל לדברי הכל בודקין כל שנת י\"ב חדש לנקבה וי\"ג לזכר וכל עוד שנמצאום יודע נדריו קיימין ואע\"פ שהם קטנים וזה היא עונת נדרים הרמוז אליה בכל מקום ושני הנקבה לעונת נדרים פחות משני הזכר להיות חייהן קצרים מחיי האיש ברוב: "
+ ],
+ [
+ "משל משלו חכמים באשה כו': פגה הוא הפרי הפג בוחל הוא הפירות אשר הקריבו להתבשל וצמל שם פירות נתמלא בשולם והוא מלה מורכבת מן ויצאה מלאה וכבר בארנו גדר הקטנות והנערות והבגרות בשלישי מכתובות: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא סימניה רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט כו': איזו היא סימניה ר\"ל איזה האות הוא אות הבגרות ואלה הסימנים הם הסימנים אשר נתנו חכמים מלמעלה והם אשר יורו על הסימנים שלמטה וזה שאנחנו כבר בארנו פעמים רבות שאם הביאה שתי שערות אחר י\"ב שנה ויום אחד הנה היא תקרא נערה ומן ששה חדשים אחר הבאת ב' שערות תהיה בוגרת ואין לאביה רשות בה והנה אצלינו הסימנים אשר נקבל מהן מופת על הבגרות אם הם כמו סימנים של מטה ואמרו פה תחת הדד ר\"ל במקום הדד וגדרו זה כשתשיב ידיה אל אחוריה ומשתשחיר את הפיטומות ועד שישחיר ראש השד של העוקץ ר\"ל על קצת השד והלכה כדברי כולן להחמיר ולכן כל עוד שיתראה אחד מאלה הסימנים ולא יתראה האחר נשימה כבוגרת להחמיר ולא להקל ואם קדשה עצמה בפני אביה צריכה גט כבוגרת ואם קדשה אביה ג\"כ צריכה גט כנערה אע\"פ שלא יתראו בה סימני בגרות וכן כל מי שיתראה אחד מאלה הסימנים שאביה מפר נדריה לחומרא ולא תנשא לכהן גדול: "
+ ],
+ [
+ "בת עשרים שנה שלא הביאה כו': אמר והיא איילונית ולא אמר הרי זו איילונית הרי מהשלמת התנאי שתהיה בת עשרים שלא הביאה שתי שערות ויתראה בה סימני האיילונית ואז נדון עליה בדין האיילונית וכן הבן עשרים שלא הביא שתי שערות עד שיתראו בו סימני סריס ואז יהיה סריס חמה וכבר בארנו סימני איילונית בראשון מיבמות וסימני סריס חמה בעשירי מיבמות אמנם אם לא יתראו סימני איילונית וסימני סריס ולא הביאו שתי שערות הנה כמלאת לכל אחד מהם ל\"ה שנה ואז יהיה סריס או איילונית כמו שבארנו במקומות רבים מיבמות ואין הלכה כרבי אליעזר ודע שאלו העשרים שנה לא נצטרך שיהיו מיום ליום וכן לא אמר בהן עשרים שנה ויום אחד ולזה אם לא הביאו שתי שערות ונראו סימני סריס וסימני איילונית והם בני עשרים שנה פחות שלשים יום הנה נדון בהם כאילו הם עשרים שלמות ויהיה סריס או איילונית: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בא סימן התחתון עד שלא בא העליון כו': עד שלא בא התחתון אמרו אע\"פ שאי אפשר הוא סברת חכמים אמנם לרבי מאיר אפשר שיבא העליון ולא יבא התחתון ולכן לא חולצת לפי שהסמיכה היא על הסימן התחתון וכבר ידעת שהאשה לא תחלוץ עד שתביא ב' שערות ומותר היבום בקטנה זולת לרבי מאיר שהוא מקיש אשה לאיש ולא יהיה אצלו יבום כשר אלא לגדולה ולכן אמר פה לא חולצת ולא מתייבמת ואל החכמים האומרים שלא יתראה סימן העליון אלא אחר שנראה הסימן התחתון ואפילו בדקנו ולא מצאנו נאמר הנה נפל וסימן התחתון הוא הבאת ב' שערות וסימן העליון סימני השדים אשר קדמו וכבר התבאר לך שלדברי הכל על סימן תחתון סמכינן ולזה אמרו כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין על העליון ומבואר שאין אצלינו סימן עליון אלא באשה לבד כי אין לאיש סימן עליון ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו כל כלי חרש כו': מכניס הוא שיהיה נקוב נקב אפשר שיכנס המים ממנו לכלי אם תשים זה הכלי על פני המים ובלי ספק שכל נקב הוא בזה השיעור אם מלא זה הכלי במים יוזל ממנו וזה אשר יקראהו מוציא משקה וכבר בארנו זה במסכת כלים שכל כלי חרס ינקב בכונס משקה אשר יפסל ולא יאות שיהיה גיסטרא ר\"ל יושב לקבול ההטפחה ואז לא יקבל טומאה כן ג\"כ אם ינקב כמוציא משקה הנה הוא פסול לגסטרא ולא יאות אליה ולכן לא יקבל טומאה לסיבת זה מה שזכרנו לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא לפי שגיסטרא עצמה אמנם נעשתה לקבל ההטפחה ואם תהיה מטפחת נצטרך אליה לנושא אחד ואמר יש שהוא מוציא ואינו מכניס ר\"ל שיש קצת כלי חרס לקצת העניינים שאם ינקב במוציא משקה לבד ואינו מכניס משקה יהיה כשר וזה לקדש בו מי חטאת לפי שמכניס ואינו מוציא כשר למי חטאת ויהיה לשון המאמר ממה שבארנו כל כלי חרס שפסול למי חטאת פסול לגיסטרא ויש שפסול לגיסטרא ואינו פסול למי חטאת: וכבר התבאר בשני מאהלות שאבר שיש בו עצם מטמא במגע ובאהל ואם לא יהיה בו עצם אינו מטמא באהל וזאת היא התועלת בידיעתינו מזה האבר אם יש לו עצם אם לא וכבר התבאר בהש\"ס שאלה הפרקים אשר בהם הצפורנים אם נעדר הציפורן אע\"פ שהאבר נשאר בגדלו ובבשרו הנה הוא מטמא במגע. ובמשא ואינו מטמא באהל: "
+ ],
+ [
+ "כל המטמא במדרס מטמא טמא מת כו': אמר השם יתברך בזב והיושב על הכלי אשר ישב עליו וגו' ובאה הקבלה יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליה יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאינו מיוחד לישיבה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו כבר התבאר שהכלים אשר לא יאותו למשכב ומושב לא יטמאו במדרס הזב והם מטמאין טומאת מת וזהו כונת אמרם בזב עמוד ונעשה מלאכתינו ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתינו וכבר התבאר זאת הכוונה בפרק שני מכלים וכן בארנו ענין המדרס בי\"ח מכלים: "
+ ],
+ [
+ "כל הראוי לדון דיני נפשות כו': כמו שמבואר בסנהדרין זאת המשנה לרבי מאיר שמחשב שסומא באחת מעיניו פסול לדון ויקבל מופת מאמרו יתברך על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים שלא בסומין דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין ולכן סומא באחד מעיניו פסול לדון וכשר להעיד אצל רבי מאיר אמנם אצל חכמים הנה הוא כשר לדון מאחר שהעיקר אצלינו שגמר דין כשר בלילה כמו שהתבאר בסנהדרין ואע\"פ שראית נגעים לא תהיה בלילה כמו שבארנו בנגעים כן גם כן סומא באחד מעיניו ידין ואע\"פ שיהיה פסול לראות רגעים ואין הלכה כר' מאיר: ואשר חייב שלא שם הש\"ס זאת המשנה באוהב ושונא אשר הוא כשר להעיד כפי סברת חכמים ופסול לדין כמו שהתבאר במקומות מן הש\"ס להיותו ענין נעתק במהרה והוא שישוב השונא אוהב וישוב תכף על ענין האמצעית ואין בכחו אלא שיאמר ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון: "
+ ],
+ [
+ "כל שהוא חייב במעשרות כו': מבואר הוא שמיני הבשריים והגידים והביצים כולן טמאין טומאת אוכלין ואין בהם מעשרות לפי שהם אינם מגידולי קרקע: "
+ ],
+ [
+ "כל שהוא חייב בפאה כו': גדר הדברים אשר יחייבו במעשר אינם מגדר הדברים אשר יחייבו בפאה שבגדר הפאה נאמר כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום חייב בפאה ואמר בגדר המעשר כלל אמרו במעשר כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ חייב במעשר וכבר בארנו אלו הכללות במקומם והצורך אליהם מהם כבר הובן: "
+ ],
+ [
+ "כל שהוא חייב בראשית הגז כו': כבר בארנו בי\"א מחולין שראשית הגז יחוייב למין הצאן לבד והמתנות והם הזרוע והלחיים והקיבה יחוייב לצאן ולבקר ולעזים זכריהן ונקביהן: "
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו ביעור יש לו שביעית כו': אמר השם יתברך בשביעית ולבהמתך ולחיה אשר בארצך וגו' ואמרו בספרי כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית וזה הוא כוונת הביעור רוצה לומר שיסיר אלה הצמחים מביתו אם כלו מן השדה וכבר התבאר זה כולו ונתאמת במסכת שביעית ושם דברים לא יעקר שרשם בשום פנים מן הארץ כמו עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה והם עלי הלוף והנענע שקורין מינט\"ה ואלה וכיוצא בהם יחוייב להם משפט השביעית ולא יחייבו בם הביעור לפי שהיא לא תכלה מן השדה: "
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כו': קשקשת הם הקשקשים וסנפיר הם הכנפים וזה מגיע לידיעת מיני בעלי חיים ותועלתו בידיעת הטמא והטהור מן הדג ולידיעת הבהמה מן החיה כפי מה שיתבאר בחולין: "
+ ],
+ [
+ "כל הטעון ברכה לאחריו כו': ידוע הוא שהמצות כלם מברך עליהם עובר לעשייתן כמו הציצית והתפילין והמזוזה והסוכה והלולב וזולתם ואין חיוב ברכה אחרי העשותם: "
+ ],
+ [
+ "תינוקת שהביאה שתי שערות כו': כבר בארנו פעמים רבות שאלה ב' שערות לא יועילו ולא יהיו סימני הבגרות אלא אם ימצאו בפגישת זמן המורגל והוא י\"ב שנה ויום אחד לתינוקת וי\"ג שנה ויום אחד לתינוק וכל עוד שיהיה פחות מאלה השנים וימצא להם הב' שערות הנה הוא שומא ואינם סימני הבגרות ולשון נקיה הוא בקראן לשער גב הערוה זקן ופסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ואם תביא ב' שערות והיה לה י\"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת ואם לא נמצאו לה ב' שערות תמאן ואפילו היתה מכ' שנה אלא אם יתאמת שהיא איילונית כפי מה שהתנינו כי היא אז לא תמאן וזה אם לא בא עליה אחר י\"ב שנה ויום אחד אמנם אם בא עליה בזמן הזה היתה מקודשת בביאה שהיא דאורייתא ואינה יכולה למאן ואע\"פ שלא נמצאו לה ב' שערות כי אנחנו נאמר שמא נשרו מאחר שהגיעה לכלל שנותיה וזהו המשל המבואר בזה הדין וכבר זכרנו זה ביבמות וזו היא הסברא האמתית אשר יתראה מעיון הש\"ס: "
+ ],
+ [
+ "שתי שערות האמורות בפרה כו': אמרו בש\"ס הלכה כדברי כולן להחמיר ויהיה כפי מה שאספר אם יהיו שתי שערות כדי שיהו נטלות בזוג אשר הוא הפחות שבשיעורים אינה ממאנת ואינה חולצת עד שיהיו כדי לכוף ראשן לעיקרן: "
+ ],
+ [
+ "הרואה כתם הרי זו מקולקלת כו': מבואר הוא שזה הכתם הוא שתמצא טפת דם בבגדה כפי מה שיתבאר אמנם מצאה בלא עת נדתה: וכונת אמרו מקולקלת אם נפסד העת הידוע לנדתה ונתקלקל וסתה וחוששת משום זוב אמנם אם שתהיה ספק זבה ותביא קרבן זבה אינו נאכל כמו שבארנו בערכין וכבר התבאר בהש\"ס שאם יהי' הכתם שיעור ג' גריסין ושיעור הגריס כבר בארנו בנגעים הנה היא חוששת משום זוב ונאמר כגריס בא בכל יום וזה הכתם מראותה ג' ימים ולכך תחוש לזוב וזו היא סברת חכמים ורבי חנינא בן אנטיגנוס הוא האומר פה שאין בכתמים משום זוב וכן אוקים הש\"ס זה הדבר ביחיד ואמר מאן חכמים רבי חנינא בן אנטיגנוס שאמר שכתם אחד לא תחוש לו משום זוב ואפילו היה בתכלית הגודל אלא אם לבשה ג' בגדים בדוקים ונמצא כתם על כל בגד מהם או שנמצאו ג' כתמים בבגד אחד בתנאי שיעמוד עליה זה הבגד שני ימים ותמצא ביום הג' כתמים ואז תהיה ספק זבה ותחוש לזבה והלכה כחכמים שאומרים חוששת משום זוב ואפילו בכתם אחד אם יהיה גדול השיעור כמו שבארנו: "
+ ],
+ [
+ "הרואה יום י\"א בין השמשות כו': זה הי\"א יום כבר קדם לנו ביאורו ולשון זאת המשנה כמו שביאר הש\"ס הוא כן הרואה יום י\"א בין השמשות תחלת נדה וסוף זיבה ובשביעי לנדתה סוף נדה ותחלת זיבה וכן יום מ' לזכר יום פ' לנקבה בין השמשות וביאור זה שאם ראתה דם יום מ' או יום פ' בין השמשות וזה ספק אם ביום היתה הראיה ויהיה דם טהור או בלילה ויהיה דם טמא ואם ראתה ב' ימים רצופים והם הט' והיו\"ד מן י\"א אשר הם ימים הראוים לזיבה כמו שבארנו ויום הי\"א אם ראתה דם בין השמשות הנה זה ספק אם ראתה הדם ביום ותהיה הראיה סוף זיבה לפי שהיא ראתה ג' ימים רצופים או תהיה זאת הראיה בלילה בליל י\"ב ותהיה זאת הראיה תחלת נדה ולא תהיה זבה או אם ראתה דם יום ז' לנדתה בין השמשות וזה ספק גם כן אם ביום היתה הראיה ותהיה הראיה סוף נדה בהיותה השבעת הימים כולם בנדתה כמו שבארנו או ליל השמיני היתה הראיה ותהיה זאת הראיה תחלת זיבה ואם ראתה אחר זה יום התשיעי והיה מתחלת הנדה אשר הם ימי זובה ותהיה זבה הנה אלה כולן טועות והזיבה שלהן ספק ומביאות קרבן ואינו נאכל כמו שבארנו בערכין שכל הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל ואמר ר' יהושע שוטות אמרו תני טועות וכונת מאמר ר' יהושע אשר אמר להאמת דבריו והועירנו בטועות הערה בבלתי טועות איך משפטו כי (אל) ירמוז אל זה המין מן ההערה אשר אנחנו בטבילה אשר היא קשה מאד ורבת משפטים ואני איני יכול להאריך בתכלית לבאר הפרצות הרבות הנופלות קרובות האפשרות וכל שכן שיפרצו פרצות רחוקות האפשרות כמו אלה שתראינה בין השמשות לבד וביום ידוע עוזר וזה רחוק הנפילה ואם לקחנו בהערה כפי מה שיחוייב מזה ירחיב עלינו המאמר והשתדלנו באמתיים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין כו': אמר יתברך והדוה בנדתה ובאה הקבלה מדוה כמוה ר\"ל שדמה יטמא כמו שתטמא היא והוא אב הטומאה כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר ואמר דם יהיה זובה ובאה הקבלה בהוייתו יהא ואפילו יבש ולמה שמצאנו הפסוק כבר דן על עצם המת בטומאה והוא באמרו או בעצם אדם ממנו בשרו יטמא אפילו יבש תכלית היובש כעצם ובא בזב רר בשרו עד שיהיה לח בעת שיוזל ואז יטמא וניעו הריר והרוק הוא הרוק שלא יטמא אלא לח ואמרו וכי ירוק ובעת שירוק אמנם יהיה לח: ובשרץ אמר כל הנוגע מהם במותם ובאה הקבלה כעין מותם ר\"ל כמו שהם לחים בעת מותם ובנבלה אמר וכי ימות מן הבהמה כעין מותם ושכבת זרע אמרו בראויה להזריע ואם נתיבש השרץ תכלית היובש אם שדרתו נראית והעצמות מחוברות בחוליות שדרתו הנה הוא ג\"כ מטמא לקיום צורת תבניתו ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "השרץ שנמצא במבוי מטמא כו': עד שעה שיכול להיות לח עד שעת הכבוד עד העת אשר יכנוס בו זה העפר ולא נמצא בו שרץ אמר מפני שחזקת בני ישראל שבודקין מבואותיהן בשעת כבודם וחזקת בנות ישראל שבודקות חלוקותיהם בשעת כבוסן וזה ההבדל אשר שם רבי שמעון בין לח בין יבש הוא בשרץ לפי שאם ימצאנו לח אז נאמר על דרך משל אפשר שיהיה לח זה השרץ מעת שמת שני ימים ויהיה מטמא ב' ימים למפרע לבד ואמנם הכתם אפי' לח מטמא למפרע ואפילו לאחר ימים לפי שאנחנו נאמר אם היה יבש הנה יש לו ימים רבים שהוא בזה הבגד ונגעו בעוד שהיה מטפיח ולח וכבר התבאר בטהרות שמבוי כרשות היחיד וספקו טמא ולכן היו הטהרות שנעשו במבוי זה טמאים למפרע מפנ זה השרץ ואין הלכה כרבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "כל הכתמים הבאים מרקם טהורים כו': כבר הודעתיך פעמים רבות שהכותים אינם מטמאים בזוב ולא בנדה ואמנם גזרו עליהם אך לא גזרו על כתמיהם לפי שהאמתית דם נדה שלהם מטמא מדרבנן ואיך יטמאו ספק: רקם מקום בצד ארץ ישראל והוא קדש הנזכר בתורה ויהיה בזה המקום כותים ובשכונתם ישראל והלכו ברוב דרכיהם כמו שיעשו הגרים הבלתי תוריים אם יהיה שכן לו גר תוריים: ותצטרך זאת המשנה אל תקון ותקונה הוא זה מבין ישראל ומבין הכותיים טמאים. הנמצאים בערי ישראל טהורים שלא נחשדו על כתמיהם ומצניעין אותן הנמצאים בערי הכותיים רבי מאיר מטמא מפני שאין מצניעין את כתמיהן [נראה דחסר כאן וצ\"ל: וחכמים מטמאים דלא נחשדו על כתמיהם.] והצנע מצניע אותן ר\"ל שהם בלתי מורגלים מלהשליך בשוקים בגדים אם יש בהם כתם אבל יגנזוהו ויצניעוהו עד שירחץ וזה הכתם הנמצא אמנם הוא דם חיה ודם בהמה וכיוצא בהם ולכן הניחוהו שם ואין הלכה כרבי מאיר וזה כפי זה הזמן אמנם היום כותיים כעובדי כוכבים וכתמיהם טהורים כמו שבארנו פעמים רבות: "
+ ],
+ [
+ "כל הכתמים הנמצאים ככל מקום טהורים כו': כבר בארנו שהכתמים הנמצאים ואפילו בערי ישראל טהורים לפי שהם לא ישליכו כתם טמא ואם נמצא זה הבגד אשר עליו הדם בערי ישראל בחדרים ובמקום ממקומות הטומאה והנה נדון עליהם שהם כתמי נדה ואמנם הצניעוהו שם כמו שקדם שישאל אצנועי מצנעי להו והיו הכותיים מחשבים שהנפל אחד שאין לו חלק ונחלה בארץ תותר לקוברו בכל מקום ואין זה נכון לכן המקומות אשר בהם טומאה מארצם יטמאו באהל לפי שהם בחזקת בית הקברות ואין הלכה כרבי יהודה וזה מאז אמנם היום הנה הכותי עצמו אם מת לא יטמא באהל לפי שהם עובדי כוכבים ואין מטמאין באהל: "
+ ],
+ [
+ "נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים כו': מה שהם נאמנים באמרם לא קברנו עד שיהיה כהן עומד בזה המקום ותרומה בידו ואוכלה והנה אי אפשר שנאמר אולי היא תרומה טמאה להיותו אוכלה וכן מה שהם נאמנים באמרם שזאת הבהמה בכרה עד שיהיה מותרין ולדותיה או יעבוד בה אשר בא בו הפסוק אילו היה בכור לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך: וכן נאמנים במקום שהוא טהור מאחר שאין בו ציון לפי שהם היו עושין ציון על הקברות אמנם אם היה אילן מיסך על הארץ או אבנים פרועות יוצאות מן הגדר ואמרו שתחתיהן טהור אין נאמנים לפי שלפעמים תחתיהם טומאה והם לא יאמינו שזה אהל שלא יטמא מה שבתחת זה הצל וכן בית הפרס אין נאמנים באמרם שזה הוא טהור וכבר יתבאר באהלות משפטי בית הפרס ואיך יטהר ואמרו זה הכלל להביא תחומין ויין נסך שאינן נאמנין עליהם לפי שהם אינן מאמינין איסור תחומים ולא איסוך יין נסך ולא אצטרך להשיב שמשפטם היום כעובדי כוכבים לכל דבריהם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הרואה כתם על בשרה כו': למה שאמר כנגד בית התורפה טמאה ביאר המקום אשר הוא כנגד בית התורפה אמנם עקבה הנה אפשר שיקרב באבר ממנה אמנם גודלה הוא אצבע מאצבעות רגליה הנה אי אפשר בו זה אמנם אמרו על ראש גודלה טמא לפי שאנחנו נאמר שלפעמים יוטף עליו הדם בעת לכתה וזה אפשר וכן מתבאר בהש\"ס: ומבפנים הוא המקום המדובק בעת האסף הרגלים והשוקים אחד מהן לאחרת והאדם עומד: ואמרו על הצדדים מכאן ומכאן ר\"ל מה שיטה אל הפנים או מה שיטה אל השדרה מן היריכים והשוקים בעת התחברם כמו שספרנו ובית יד של חלוק מבואר והאנפליון הוא האזור אשר יחגרו בו: "
+ ],
+ [
+ "ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות כו': ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע\"פ שאם לא הרגה ונמצאת כגריס של פול הנה פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד והרגה בפרעושים ובכינים וכיוצא בהם ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת הרי זו תולה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפילו היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעל החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא ותולה בבנה ובבעלה אם הלכו בדם או היה בהם מכה ואע\"פ שהוא לא תאמת שהיה מהם לפי שהם הנה יגיעו בה והיא לא תדע לא תשים כוונתה בזה: ופירוש להתגלע להתקלף והיא מלה עברית ולפני התגלע הריב פירוש קודם התגלות והתפרסמו כמו שבארנו [בחיבורו פ\"ט מהלכות איסורי ביאה פסק להדיא אפי' לא הרגה, גם התי\"ט התעורר זה.] ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס: "
+ ],
+ [
+ "מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא כו': כבר בארנו בפתיחת זה הסדר שטומאת כתמים מדרבנן וזאת ההלכה כולה מבוארת: "
+ ],
+ [
+ "עד שהוא נתון תחת הכר כו': כבר ידעת שעד הוא הבגד אשר תקנח בו את עצמה ואם נמצאת בו טיפת דם משוכה נאמר שהוא ממנה ובעת שקנחה את עצמה נתלה בו זה הדם ותהיה כגון רואה כתם אמנם אם היה מקום הדם עגול אין זה מקנוחה אבל מכנה שנהרג שם תחת הכר וכיוצא בזה ות\"ק אומר ואולי הוטף על העד טפה לבד והלכה כרבי אליעזר בר' צדוק: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שהיא עושה צרכיה כו': כונת אמרו עושה צרכיה משתנת מים ואם תהיה עומדת אמר רבי מאיר שהשתן ישוב אל המקור ויצא הדם ואמרו ואם יושבת טהורה בתנאי שתהא יושבת על שפת הספל והיא תשליך השתן בחוזק בתוך הספל ונמצא דם בתוך הכלי ואמר רבי מאיר שאילו היה זה הדם מן המקור היה נמצא בדפני הכלי בעת השלמת ההשתנה היה נוזל מן המקור ומאחר שלא נמצא בתוך הכלי הנה הוא יצא עם השתן משתין במקור או בזולתה מן האברים אשר ילך עליהן השתן והלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "איש ואשה שעשו צרכיהן כו': אם השתינו איש ואשה בכלי אחד ונמצא בזה השתן דם הנה הוא ב' ספקות ספק מן האיש ספק מן האשה ואת\"ל שהוא מן האשה ספק שהוא מן המקור והמים חזרו למקור והוציא דם ספק שאינו ואע\"פ שיש בענין ספק ספקא מטמא רבי שמעון ואפי' היתה יושבת אשר היא אין שם שיטמא מאחר שנאמר שחזרו המים למקור מטמא רבי שמעון ואין הלכה כרבי שמעון אבל הלכה כרבי יוסי אשר אמר שהיא אילו היתה עומדת (לטומאה) [יעב\"ץ להשתין] ונמצא דם בשתנה טהורה כמו שקדם: "
+ ],
+ [
+ "השאילה חלוקה לנכרית או לנדה כו': הנכרית רואה דם כמו הנדה ואז תולה בה ומופת ר' נחמיה מאמרו ונקתה לארץ תשב כיון דישבה לארץ אשר אינה מקבלת טומאה נקתה. וכבר בארנו בכלים שכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אינם מקבלין טומאה וכן אמרו שאם נמצא דם על כלי חרס מגבו הנה היא טהורה אצל רבי נחמיה מאחר שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שהתבאר וכן אם היה הכתם על בגד שאין בו שלש על שלש אינו מקבל טומאה כמו שהתבאר בכ\"ז מכלים והלכה כרבי נחמיה: "
+ ],
+ [
+ "שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת כו': אמרו שאשה מצאתה עצמה נדה היא לבד טמאה בתנאי שתבדוק עצמה בעת רדתה מן המטה בלא עיכוב מן הזמן ותמצא עצמה טמאה ואז תולין בה ויאמר שזה הדם ממנה וכבר בארנו כונת אמרו תולות זו בזו ואמר כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה זקנה ושאינו זקנה תולה זקנה בשאינה זקנה בתולה ושאינה בתולה תולה בתולה בשאינה בתולה היו שתיהן עוברות שתיהן וכו' ותהיה כל אחת מהן בתורת רואה כתם: ",
+ "שלש נשים שהיו ישנות כו': בדקה אחת מהן כו': ר\"מ למד דין הכתמים לטעמו בגל טמא שנתערב בשני גלים טמאים ואמר לחכמים למה לא תאמרו בגל טמא שנתערב בגלים טהורים שיהיו כולם בחזקת טומאה לעולם עד שתמצא הטומאה כמו שאמרתם בשלש נשים שנפל בהם הספק שאמרתם כי שלשתן טמאות וחכ\"א כי בשלש נשים ידוע בהכרח כי אחת היא רואה הכתם אלא שאין אנו יודעין מי היא אבל בגלים האלו יתכן שהטומאה אינה שם שאכלוה חיה או שטפוה המים על כן כשיחפור עד שיגיע קרקע בתולה או עד שיגיע לסלע הותרו המקומות כולם אשר נתחפשו החפוש הזה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כל דבר שהוא בחזקת טומאה כו': ר\"מ למד דין הכתמים לטעמו בגל טמא שנתערב בשני גלים טמאים ואמר לחכמים למה לא תאמרו בגל טמא שנתערב בגלים טהורים שיהיו כולם בחזקת טומאה לעולם עד שתמצא הטומאה כמו שאמרתם בשלש נשים שנפל בהם הספק שאמרתם כי שלשתן טמאות וחכ\"א כי בשלש נשים ידוע בהכרח כי אחת היא רואה הכתם אלא שאין אנו יודעין מי היא אבל בגלים האלו יתכן שהטומאה אינה שם שאכלוה חיה או שטפוה המים על כן כשיחפור עד שיגיע קרקע בתולה או עד שיגיע לסלע הותרו המקומות כולם אשר נתחפשו החפוש הזה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "שבעה סמנים מעבירין על הכתם כו': רוק תפל רוק הצם ועוד יבאר אותו: ונתר הוא אל פוע\"ל וכבר בארנוהו בב' של כלים: ובורית היא צמח והוא מפורסם באל גאסו\"ל ובתוספתא דשביעית אמרו הבורית והאהל יש להם שביעית ולדמיהם שביעית: קמוניא מלח אלקל\"י: ואשלג אלצעדו\"ן ואלה כולם כביסות וכשהיה הכתם דם יסור או יחסר עינו והוא אמרו עבר או שדיהה הרי זה כתם: "
+ ],
+ [
+ "איזהו רוק תפל כל שלא טעם כו': כשלא יאכל אדם דבר מבערב ויישן חצי הלילה האחרון כלו וישכים וצם אז יהיה רוקו מכבס ויקרא אז רוק תפל לפי שהוא משולל מתערובת המזונות וישאר כן עד שתעבור שעה שלישית ופירוש אמרו לעיסת גריסין של פול וחלוקת נפש שילעוס הפולים וימזוג עם לעיסתם רוק הרבה מפיו: ומי רגלים שהחמיצו הוא השתן שעברו עליו ג' ימים ולכסכס שיחכך הבגד בין ידיו בשעתו כמו שעושים הכובסין ואמרו לא עשו כלום ר\"ל כשלא יעשה אותן על הסדר וישאר הכתם כמו שהוא עדיין לא נדע בזה שהוא צבע אבל אפשר שהוא כתם וכשירחצו אותו בסמנים על הסדר ישתנה והנה ישאר דבר ספק כמות שהוא ולא יועיל בו הכבוס בלתי מסודר: "
+ ],
+ [
+ "וכל אשה שיש לה וסת דיה שעתה כו': מפהקת פיהוק: ומעטשת עטוש: וחוששת כריסה ושיפולי מעיה שתמצא כבדות והמשכה בשיפולי גופה: וצמרמורות כשערורה והיא כפול מן צמור בשר ואמרו וכן כיוצא בהן ר\"ל איזה מן המקרה שמנהגם ימצוא אותה בעת לדתה אם ארעו לה ג' פעמים חזרו לה אותה מקרים אות על וסת כמו שנמצא מהן מי שימצא היפוך האצטומכא לבד ואחרת כאב הראש ואחרת התנודדות והפוך נפש ואחרת דפוקת הלב והדומה לזה: "
+ ],
+ [
+ "היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות כו': וסתה לדעת ת\"ק הוא היום אשר נהגה לראות בו נדות והלילה ואם היה מנהגה שתראה כל ל' יום אמר ר' יהודה שהוא מבואר טעם ת\"ק ביום ל' כלו אסורה לשמש ואפילו לא תראה דם מתחלת היום עד סופו וזה טעם אמרו כל היום שלה רבי יוסי אומר שהיא מותרת לשמש עד שש שעות שהיה מנהגה שתראה בו ואם הגיע חצי היום ולא תראה דם תשאר מסופקת ותהיה אסורה לביתה עד המנחה ואם הגיע זמן המנחה ולא ראתה דם תהיה מותרת לבעלה בשארית היום והלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר כו': זה כולו מבואר אין צריך פירוש: "
+ ],
+ [
+ "נשים בבתוליהם כגפנים כו': נשים בבתולים כגפנים וכו' הדברים הללו הם מועילים לנו בדיני הטוען לא נמצאו בתולים לנערה ור' יהודה אומר כי יש נשים שאין להן דם כלל לא דם נדה ולא דם בתולים אמנם לא תוליד וזהו ענין דורקטי שהוא מורכב מב' שמות דור קטוע והלכה כרבי יהודה. "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות כו': עד שתחיה המכה עד שתתרפא המכה ויסור הדם בתולים והגבילו זה כשיהיה הדם שותת ממנה כשעמדה וכשיושבת אינו שותת וכל זמן שישתנה ענינה השנוי הזה הדם שתראה בקצת הענינים האלה כבר נתרפאה המכה ואם ראתה דם אחר כך תהיה אסורה לבעלה ואם ראתה גם כן דם בכל עניינים האלה בין עמדה בין יושבת על הקרקע בין יושבת על הכלים הדם ההוא הוא דם נדה לא דם בתולים והיא טמאה ודברי ב\"ה עד מוצאי שבת ד' לילות ופירוש נותנין לה ד' לילות ותהיה מותרת לבעלה כל ד' לילות שהם עד מוצאי שבת לפי הידוע שבתולה נשאת בד' כמו שבארנו בתחלת כתובות והודיענו (שמותר) שהיה בכלל הד' ימים יום השבת ושמותר לבעול הבתולה לכתחלה בשבת ואמרו על זאת לילה ולילות ולא זכר ימים לפי שידוע מתורתנו שבעילת היום נתעב מאוד ונמנעו ממנה וכבר ידעתה פסק ההלכה שבידינו שהיות בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה ז' נקיים וכן פסק הלכה בכל בתולה ואפי' היתה בתכלית הקטנות בועל בעילת מצוה ופורש הלכך היה דין כל הנושא בתולה ואפילו שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה דם מימיה שיבעול בעילה אחת ויפרוש ממנה עד שתספור ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ותטבול ליל שמיני ואז תהיה מותרת לבעלה כדין כל נדה בזמנינו זה: "
+ ],
+ [
+ "נדה שבדקה עצמה ביום השביעי כו': לא הפרישה לא בדקה עצמה לפרוש מטומאת נדה ואמרו נדה ואמרו סוף הרי זו בחזקת טמאה ר\"ל שהיא ספק זבה ומביאה קרבן ואינו נאכל: ומאמרו ומטמאה מעת לעת תדע כי כשתראה דם בתוך ימי זיבתה ר\"ל בי\"א יום שבין נדה לנדה שתטמא למפרע מעת לעת ומאמרו עוד ואם יש לה וסת דיה שעתה תדע כי האשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה בענין שתהיה טמאה בעת הוסת לבד ותהיה דיה שעתה ולא תצטרך בזה ג' פעמים לקבעו כדין כל וסת כמו שנזכר לעיל לפי שבעת הזה ר\"ל בי\"א יום דמיה מסולקין וחלק רבי יהודה על רישא ואמר שאם בדקה עצמה יום שביעי לנדתה בשחרית ומצאתה טהור ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמאה היא בחזקת טמאה ואמנם תהיה בחזקת טהורה כשבדקה יום שביעי אחר המנחה ומצאתה טהור ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא וזה טעם אמרו כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה וחכמים אומרים שאפילו אם בדקה עצמה ביום הב' בנדתה בשחרית ומצאה טהור ולא בדקה עצמה יותר מזה והגיע יום שביעי בין השמשות ולא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא הרי זו בחזקת טהרה ר\"ל באותן הימים שעברו שמאחר נדה עד היום ההוא ולא נאמר שהדם נשאר תמיד שותת מעת הנדה עד היום כיון שכבר בדקה עצמה בתוך ימי נדה ולא מצאה דבר הואיל ופסק פסק אבל כשבדקה עצמה ביום הראשון ומצאת טהורה ולא בדקה אח\"כ אינו מועיל לפי שביום הראשון הוחזקה מעין פתוח ועל כן התנה סתם משנה ואפילו בשני בנדתה אע\"פ שיש בגמ' ספק בבדיקה בראשון אמנם פסקנו לחומרא לפי שאמרה המשנה ואפילו בשני ולא אמרה אפילו בראשון והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון כו': כבר ידעת החוקים שבאו בזב וזבה שהם צריכין שבעת ימים נקיים ואם יראו בהם טומאה הימים הראשונים יפלו ויתחיל למנות מכאן ואילך והימים האלה אשר בין הא' והז' מז' ימי נקיים הם לדעת רבי יהושע ורבי עקיבא בחזקת טומאה כי אפשר שראו בה טומאה כיון שלא בדקו עצמו אלא שרבי יהושע מקל בדבר שהוא ספק וסופר היום הא' והז' ואם אינם רצופים הצריכום אחר היום הזה ה' ימים בלבד ורבי עקיבא אינו מקל בכך וסופר הז' בלבד ומצריך אותו לחשוב אחר כך ששת ימים עד שיהיו ז' ימי נקיים רצופין והלכה כר' אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע כו': ידוע כי כל מת מטמא במשא אמנם רצונו לומר בכאן מטמאים במשא כי כשנשאו המתים עצמם על הכלים יטמאו כולם ואפילו הבגד תחתון ואף אם היה ביניהם ובין הכלים אבן מסמא מטמאין הם משכב ומושב ואף תחת אבן מסמא כמו שהיו מטמאין בעודם בחיים כמו שבארנו בתחלת זה הסדר והטעם בזה לפי שאנו אומרים על אחד מהם שאינו מת והטומאה הזאת שמטמאים (לו) [ר\"ל] משכב ומושב והם מתים הוא מדרבנן שהמת אינו מטמא משכב ומושב ולשון סיפרא הזב עושה משכב ואין המת עושה משכב וזה שאמרו הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר מדברי סופרים וכבר הודעתיך פעמים שהעובדי כוכבים כולם כזבים הלכך העובד כוכבים מטמא משכב תחת אבן מסמא והוא חי ככל הזבים וכשמת טהור מלטמא ושב ככל מת שאינו עושה משכב ואין דינו כדין זב מישראל משום שטומאתו משום זיבות מדרבנן ובית שמאי (שאין) [צ\"ל וב\"ש סבר שאין] כל אשה שמתה בתורת נדה שמתה בעבור שלא תהא מיוחדת הנדה שמתה לבדה בטבילת כליה ויתביישו הנשים הנדות החיות הרואות זה וזה שאמרו בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי נשים נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות מהן התקינו שיהיו מטבילין על כל הנשים מפני כבודן של נדות וזהו דעת בית שמאי ובית הלל לא הסכימו בענין זה:"
+ ],
+ [
+ "האשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם מטמא כו': דם נדה הוא אשר יטמא משום כתם דם המתים מטמא באהל כשיש בו רביעית דם כמו שבארנו בשני של אהלות (מ\"ב) ותפשו בדם הזה לחומרא ודנוהו בתורת דם המת ודם החי ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר: העיקר אצלנו היושבת על דם טהרה דינו כטבול יום ולשון התורה כשישבה על דם טוהר בכל קודש לא תגע ואל המקדש וגו' ואמר התנא בזה שבראשונה היו סבורין שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו ומש\"ה היו אוסרין אותה ליגע בחולין שנעשו על טהרת הפסח ולא היו מתירין לה רק עירוי המים לעיסה בלבד וחזרו לומר שחולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש והתירו לה שתגע בחולין שנעשו על טהרת הקדש ושמוה כמגע טמא מת עצמו וזה אמרו לקדשים כלומר לקדשים ולא לחולין שנעשו על טהרת הקדש וההפרש שיש בין מגע טמא מת ובין טמא מת מבואר שמגע טמא מת ראשון לטומאה וטומאת מת אב הטומאה וכבר נתבארו אלה העקרים בתחילת זה הסדר ובמקומות שקדמו: "
+ ],
+ [
+ "ומודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלתה כו': לפי שהיא כמו טבול יום לענין מעשר והעיקר אצלנו טבל ועלה אוכל במעשר וקוצה לה חלה לפי שהעיקר אצלנו חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ומותר לטבול יום ליגע בהם על כן היא קוצה מן העיסה כשיעור חלה ולא תאמר והרי זו חלה לפי שתטמא אותה בידיה כמו שנתבאר בטבול יום פוסל בתרומה ודין התרומה והחלה אחת כמו שבארנו בטהרות אבל קוצה אותה והיא חולין ותשים אותה בכלי בצד העיסה חוץ ממנה ואח\"כ תקיף דבר סביב העיסה והחלה עד שיהיה הכל כאילו הוא בכלי אחד ואז תאמר הרי זו חלה ולא תגע בה אח\"כ ואמנם כי הוצרכנו לזה העיקר לפי מה שבארנו במסכת תרומות שמצוה לתרום מן המוקף והודיענו שלא נאמר אם נתיר לה שתקיף ותקרא לה שם תגע בה ותטמא: אח\"כ אמר אם נפל מרוקה ומדמה על ככר של תרומה שהוא טהור לפי שמשקה טבול יום כמשקה שהוא נוגע בהם אלו ואלו אין מטמאין שהתבאר בשני של טבול יום (מ\"ב) ואמנם טבול יום עצמו הוא אשר יגע במשקה תרומה פסלו וזה כי המשקה הפסול לא יטמא אוכלי תרומה כמו שפירשנו וביארנו בתחילת זה הסדר: בית שמאי סוברין שהיושבת על דם טוהר במלאת ימי טהרה צריכה טבילה ואע\"פ שטבלה כבר לסוף שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה והיא טבולת יום כיון שארך עניינה ימים צריכה שתחזור ותטבול וזהו אמרו טבולת יום ארוך בעי טבילה ובית הלל שמין כל אותן הימים בתורת יום אחד וכבר טבלה וכששלמו אותן הימים היא כמי שהעריב שמשו שאינו צריך טבילה: "
+ ],
+ [
+ "הרואה יום י\"א וטבלה לערב ומשמשת כו': כבר קדם לנו הדבור באלו הי\"א יום פעמים ואמרנו שהם הימים אשר הם ראוים לזיבה וכאשר תראה דם בתוך אלו האחד עשר יום דינה שתמתין אותו היום והלילה הסמוכה לו באיסור תשמיש והבא עליה בזמן הזה חייב קרבן ומטמאין משכב ומושב היא ובועלה וחייבין חטאת על הבעילה ההיא וזו היא זבה קטנה וממחרת היום אשר ראתה בו תטבול כעלות החמה כמו שנתבאר במס' מגילה וממתנת כל אותו היום חוששת שמא תראה דם ואם לא תראה דם תהיה מותרת לבעלה בערב ואם ראתה בו דם תהיה היום ההוא והלילה הסמוכה לו גם כן טמאה והיא זבה קטנה וביום השלישי תטבול אחר עלות החמה ותמתין אותו היום כולו ואם לא תראה תהיה מותרת לבעלה וזו היא שומרת יום כנגד יום וזהו דינה כשראתה לתוך אחד עשר וזו אין בו מחלוקת אמנם המחלוקת הוא במי שראתה דם ביום אחד עשר עצמו וטבלה לערב שהוא י\"ב ושמשה ביתה שאין חלוק לבית שמאי בין רואה ביום אחד עשר או רואה בשמיני או בתשיעי שבתוך אחד עשר שהם מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן היא ובועלה וב\"ה פוטרין מן הקרבן שהם אינם חושבין יום האחד עשר בתורת שמיני או תשיעי לפי שהרואה יום אחד עשר לא תהיה לעולם זבה גדולה בראיה הזאת לפי שאם תראה למחר מימי הנדה יחשב ואינו ראוי להצטרף ליום של אחריו כמו התשיעי ומה שלפניו מן האחד עשר יום ואם טבלה ביום שלאחריו אשר הוא יום י\"ב שהוא תחלת ימי הנדה ושמשה את ביתה ואח\"כ ראתה אומר ב\"ה הרי זה גרגרן וגרגרן הוא הנוהם באכילה לפי שהיה ראוי לו להמתין אותו היום כולו שלא יבא עליה ואם בא עליה פטור מכלום אלא שנמהר לבד וב\"ש אומרים שהיא ובועלה מטמאין משכב ומושב כמו שבעל שומרת יום כנגד יום. ואמר הרי זו תרבות רעה לפי שזה היה ראוי שתמתין יום שלאחריו כולו אשר היא משמרתו ולא תבעל עד ליל שלישי ואם בעלה יום השמור אחר הטבילה הרי שניהן חייבין אשם תלוי והטהרות שתגע בהן היא ובועלה ביום הזה תלויות והוא אמרו ומגען ובעילתן תלוים רומז לתרבות הרעה הזאת ודע כי הרואה בעשירי צריכה שמור ואע\"פ שאינה זבה גדולה כלל בראיה הזאת וזה מבואר ממה שבארנו במסכת הזאת: ",
+ "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת נדה "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..865b6eecf12791793a8386097b5b88c68d043a22
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,285 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Niddah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Niddah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן כו': בא מלת כל לחלוק על סברת רבי אליעזר אשר אמר ארבע נשים לבד דיין שעתן ואמר שמאי כל הנשים דיין שעתן ר\"ל שאם היתה מתעסקת בטהרות ואחר ראתה דם לא נאמר יש לה זמן רב שנטמאה ותהיינה הטהרות אשר היתה מתעסקת טמאות שזהו דין תורה אך הלל עשה סייג לדבריו ואמר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה שאם בדקה עצמה יום ראשון על דרך משל ומצאה עצמה טהורה ונשארת עד יום ה' ובדקה עצמה ונמצאת טמאה כל מה שהתעסקה מן הטהרות מיום הראשון מעת הפקידה עד זמן הפקידה השניה הנה הם טמאות כלם כפי סברת הלל וזו החומרא אשר החמיר ובית [שמאי] אינם רוצים בזאת החומרא מפני ביטול פריה ורביה שאם תאמר שהיא טמאה מפקידה לפקידה תהיה אצל בעלה לעולם ספק טמאה ורחוקה מבעלה ברוב העתים וחכ\"א מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה וכוונת זה שאם בדקה עצמה ומצאה טהורה ועמדה ימים רבים שלא בדקה עצמה ואח\"כ בדקה ומצאה עצמה טמאה כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה עצמה ונמצאת טמאה עד כ\"ד שעות קודם זה הנה היא בחזקת טמאה וכוונת ממעטת שתשוב אחור. ואחר אמר מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת המשל בזה שאם בדקה עצמה בתחילת היום ומצאה עצמה טהורה ואח\"כ בדקה אחר זה בעשר שעות ומצאה עצמה טמאה הנה כל הטהרות אשר נתעסקה בין פקידה ראשונה לשניה יטמאו ובתנאי שתהיינה שתי פקידות באמצע הכ\"ד שעות ותהיה כוונת הדבור (בין) אם היה בין פקידה לפקידה ימים הרבה אינה ממעטת על יד אלא מעת לעת ואם היה בין פקידה לפקידה פחות מכ\"ד שעות ממעטת על יד מפקידה לפקידה והלכה כחכמים ובאור וסת עת ידוע לנדות כמו שתהיה מנהגה שתראה משלשים יום לשלשים יום או משני חדשים לשני חדשים והוא אם ראתה דם ביום הידוע אינה ממעטת על יד כלל. ואמרו המשמשת בעדים לא תבין ממנו שהאשה תשמש בלא עדים אמנם ירצה בו שאם שמשה אשה ביתה אין מותר [לבוא] עליה אלא בעדים והרי היא כפקידה: ועדים כנוי לבגדים אשר תקנח את עצמה בהם אחר המשגל והיא אם מצאה אלו הבגדים טהורים הרי זו כפקידה ולא נאמר לך דם מועט ראתה ונתערב בזרע ולא נראה והודיענו שאנחנו לא נאמין זאת האמונה אמנם הבגד אשר תקנח בו קודם המשגל כמו שיתבאר שזה מחיובתה הנה לא יעמוד מקודם פקידה לפי שנאמר לך דם מועט נזל ממנה ובהשתוקקה למשגל לא תפליג בשימת המוך אשר תקנח בו והעיקר אצלינו שהאשה אם יצא ממנה דם מן המקור אע\"פ שלא יצא לחוץ הגוף אבל נשאר תוך גופה הנה היא טמאה לאמרו דם יהיה זובה בבשרה ואע\"פ שהוא בבשרה ועוד יבא ביאור בזה ופירושו במה שאחר זה. ואמר על יד גם כן בעדי תשמיש הוא סברת חכמים כמו שביארנו: "
+ ],
+ [
+ "כיצד דיה שעתה היתה יושבת כו': שם משלו יושבת במטה ולא אמר היתה עסוקה בטהרות להודיעך שאפי' למי שאמר דיה שעתה אמנם יאמר זה לטהרות לבד אבל לענין משכב ומושב הנה היא מטמאה מעת לעת האות על זה אמרו היא טמאה וכולן טהורות ולא אמרו והמטה טהורה וכן העיקר אצלינו כמו שביארנו בפתיחה ולשון התוספתא הרואה דם מטמאה מעת לעת אוכלין ומשקין ומשכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל ואינה מקולקלת ואינה מטמאה את בועלה ואינה מונה אלא משעה שראתה וירצה באמרו אינה מקולקלת שלא נתקלקלה בוסתה וכן הוא המשפט גם כן מפקידה לפקידה אם תהיינה שתי פקידות בעשרים וארבע שעות כמו שביארנו: "
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן כו': אלו הד' נשים אינן רואות דם ברוב העתים וכבר פסק הש\"ס הלכה כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא בתולה כל שלא כו': מעוברת משיוודע עוברה מאחר שלשה חדשים מהריונה עד שתגמול את בנה עד שישלם לולד כ\"ד חדשים ואם נשלמו כ\"ד חדש הנה משפטה כמשפט כל הנשים מעת לעת ומפקידה לפקידה ואם נמשכו בהנקה שנים רבות לא נשמור זה והלכה כדברי חכמים: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא קטנה שעברו עליה שלשה עונות סמוך לזקנתה כו': עונה הנזכרת כאן היא עונה בינונית והיא שלשים יום וגדר הזקנה הנזכרת פה מעת שיקראו אליה הנשים אמה פלונית ולא תכעוס על זה ולא תקפיד ר' אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה שלשה עונות דיין שעתן ואפילו היתה קטנה בשנים רבי יוסי אומר מעוברת ומניקה הן אותן שאם עברו עליהן שלשה עונות דיין שעתן ואע\"פ שלא תהיה זקנה ואין הלכה כרבי אליעזר ולא כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "ובמה אמרו דיה שעתה כו': אמר אבל בשניה מטמאה מעת לעת שב אל כל אחת מהד' נשים המסופרות בתולה ומעוברת ומניקה וזקנה. ואמר ראתה מאונס אם תחרד או תפחד או תקפוץ ממקום גבוה או שתאכל דבר ממגיר הנדות בחוזק זה כולו אונס: "
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמרו דיה שעתה כו': הנדה היושבת על דם טוהר לא תצטרך בדיקה תמיד לפי שהדם יורד ממנה ולא תועיל בבדיקה ואחר אמר שהאשה אם שמשה מטתה אשר תצטרך עדים כמו שקדם אם היתה יושבת על דם טוהר או היתה בתולה שדמיה טהורה כי היא לא תצטרך עדים לפי שדם טוהר יגר ממנה ובתולה שדמיה טהורים היא בתולה קטנה שנשאת ועוד יבא הבדל זה במה שאחר זה ויהיה לשון המשנה כן וכל משמשת משמשת בעדים חוץ מן היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים. ואחר התחיל בהבדל אחר ואמר שכל אשה שתהא עסוקה בטהרות תצטרך שתבדוק עצמה באלה השלשה עתים והם בשחרית ובין השמשות וקודם התשמיש אמנם אם לא תהיה עסוקה בטהרות לא יחוייב אליה שתבדק עצמה קודם שתשמש ביתה לפי שהעיקר אצלינו כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו תהיה אשה שלא קבעה לה וסת לא תצטרך בדיקה לפני תשמיש ואין הלכה כרבי יהודה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל היד המרבה לבדוק כו': למה שאמר במה שקדם אע\"פ שאמרו דיין שעתן צריכה להיות בודקת והודיעך שזה בנשים משובח שיבדקו עצמן תמיד ובאנשים מגונה שישלח ידו אל אמתו אלא בעת הצורך להתקשות וזה מגונה בתורתנו הקדושה בתכלית הגנאי כמו שביארנו בתשיעי מסנהדרין ולזה הניח לפעל הזה בקציצת היד ירמוז אל תיעוב הנאת התאוה אלא בעת ההכרח הנהוג הטבעי ואומר שהסומא לא תבדוק עצמה הוא דבור דחוי אבל תבדוק ותראה לזולתה והוא אמרו סומא אינה משנה. ומי שנטרפה דעתה רוצה לומר החולה אשר נתערבב שכלה מחוזק החולי כמו שיקרה בחלאים החדים. ואחד להתקין את הבית הוא העד שלפני תשמיש וכבר ביארנו במה שקדם שלא יחויב זה אליה אלא מדרך הצניעות: "
+ ],
+ [
+ "נמצא על שלה אות יום טמאים כו': בקצת הנסחאות אותיום וענינו תכף וגדר זה כמו שאמרנו הוא שתבדוק עצמה תכף הפרד בעלה ממנה מבלי זמן מוחש ואז אם ימצא על אלה הבגדים דם יהיו טמאים וחייבין חטאת: ואמרו ופטורין מן הקרבן ר\"ל מקרבן חטאת אשר ממנו אמרו בפרק הקודם חייבין בקרבן אמנם אשם תלוי הנה יחוייב לכל אחד מהם כפי העקרים הקודמים במסכת כריתות: "
+ ],
+ [
+ "איזהו לאחר זמן כרי שתרד מן המטה כו': מטמאה את בועלה זאת המשנה נכפלת בש\"ס בלשונות רבים ואמרו תוך זמן וגדר זמן אין מחלוקת בו וזמן נחלקו בו ר' עקיבא וחכמים וחסרו הגדרת הזמן הראשון ולשון המאמר מבלי חסרון איזהו אחר זמן כדי שתושיט ידה לתחח הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה מחלוקת רבי עקיבא וחכמים חכמים אומרים מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה ורבי עקיבא אומר מטמאה את בועלה. ואמרו מודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם ר\"ל אם בא עליה אחר ראיית הכתם וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהיות נדה מטמאה מעת לעת למפרע מדרבנן וטומאת כתמים מדרבנן ואולי היה עולה במחשבתנו שכמו שיאמרו חכמים שמעת לעת שבנדה אינה מטמאה את בועלה כן ג\"כ ראתה דם ונבעלה אחר זה אינה מטמאה ובא להודיענו שאין הענין כן אבל תטמא: וכונת פניה הוא לשון נקיה וזאת ההשאלה מפורסמת ברוב דבריהם והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כל הנשים בחזקת טהרה כו': בחזקת טהרה לבעליהן ולכן לא יחוייב עליהם שישאלו את פיה אם היא טהורה אם לא אם עזבה טהורה אמנם אם עזבה נדה לא תותר לבעלה עד שישאלוה אם היא טהורה אם לא. ואמנם כוונת הבאים מן הדרך כי אולי יעלה במחשבתנו שאם יהיה בעלה עמה בעיר היא אותה אשר תהיה בחזקת טהרה לפי שהיא תבדוק עצמה להיותה מוכנת למשגל אמנם אם היה בעלה בדרך מרחוק לא תבדוק עצמה וגם לפעמים אילו בדקה עצמה נמצאת טמאה ולכן לא תהיה בחזקת טהרה הנה הודיענו שלא נאמין בה זאת ההאמנה: "
+ ],
+ [
+ "משל משלו חכמים באשה כו': חדר הוא חלל הרחם איזה שיהיה מן החללים כי לרחם שני חללים ופרוזדור צואר הרחם ועליו שתי תוספות דומות לשני קרנים אשר על צואר הרחם ואמנם מה הם זה [יעב\"ץ: אשכול] הביצים וזאת הצורה התבאר בספר הניתוח ויחובר בקערירות הרחם והוא הנקרא חדר עורק בו ילך דם הנדות ויזול ברחם ויצא על צואר הרחם הנקרא פרוזדור ותתחבר באלה התוס' והביצים והיא הנקרא עליה עורק אחר יזונה כשאר עורקי הגוף ואינו מעבר למותרים ואם ישוסע מזה העורק מעט יזול ג\"כ ממנו על צואר הרחם והוא דם טהור לפי שהוא כדם רעיפת הנחירים או דם הטחורין ונתאמת מזה שדם החדר טמא ודם העליה טהור ואם נמצא דם בצואר הרחם והוא הפרוזדור אם יהיה בין המקום אשר בו אלה התוספות ובין חלל הרחם הנה הוא טמא ולא נאמר לך אולי מן העליה ירד לשם זה אמר פה ספקו טמא שחזקתו מן המקור לפי שברוב הענינים לא ימצא שם זולת דם הנדות ולהיות זה ברוב שמוהו חזקה וכן אמרו בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי אחד מהם שזכרנוהו ואם נמצא דם בפרוזדור והוא צואר הרחם בין המקום אשר בו אלה התוספות ובין פה הרחם אשר יטה לחיצוני הגוף הנה יש בזה הבדל גדול וזה שאם נמצא בעליונות ר\"ל ממה שיטה אל הראש אם תהיה עומדת והוא הנקרא אצלם גג פרוזדור הנה הוא דם טהור לפי שהוא מעורק ששסע וחזקתו מן העליה ואם נמצא הדם בתחתיתו ר\"ל ממה שיטה אל הרגלים והוא קרקע פרוזדור הנה הוא טמא מספק לפי שלפעמים יהיה מן החדר ולפעמים מן העליה והתוס' אשר זכרתי לך המבדילות לצואר הרחם אשר הושם מהם נוטה לתוך הגוף בחזקת טמא ומה שיטה לחוץ עליונו בחזקת טהרה ותחתיתו טמא מספק ואין התוספות בכללם כי יש להם רוחב ואמנם נרצה מהם קצותיהן הם החדרים לפי שראש כל תוספות מהם דומה לפטמת השד ויבוא מחבור אלה הקצות יחבר הביצים דומה לנקב בעליון הפרוזדור והוא אשר יקראוהו לול שבעליה וממנו אמר מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספקו טמא כמו שביארתי לך אמיתתו ומי שהורגל בחכמה הנתוח מעט יתבאר לו כל מה שזכרנו וגם כי יהיה ציור מה שזכרנו קרוב מאד לפי שאנחנו הפלגנו בביאור זה: "
+ ],
+ [
+ "חמשה דמים טמאים באשה כו': עיקר מראה הדם אשר יטמאו האדום וכקרן כרכום וכמימי האדמה וכמזוג והרמז על זה באמרו בטומאת אשה בדם דמיה דמיה שתי פעמים אמר והיא גלתה את מקור דמיה ואמרה וטהרה ממקור דמיה: והשחור הוא השחור האמיתי באודם לפי שהאודם אם נראה כדת ישוב מראיהן שחור והוא אמרם האי שחור אדום הוא אלא שלקה ובית שמאי סוברין שמימי תלתן ומימי בשר צלי הוא המראה האדום אלא שהוא חסר הלקות כמו שהאמיתי במראה האדום השחור להיותו אדום הלקוי מפורסם המראה כן ואמר בזה חלוש באודם והוא כמימי תלתן והוא משרת התלתן ומימי בשר צלי ומחלוקת אשר בין בית הלל ותנא קמא שת\"ק אומר מי תלתן ומימי בשר צלי אע\"פ שהן לא יטמאו בדם נדה תולין עליו את הקדש ר\"ל שהאשה אשר תראה כמראה התלתן וכמימי בשר צלי אם נגעה בטהרות לא אוכלין ולא שורפין אלא תולין ובית הלל מטהרין ויתירו לאכול אותם הטהרות ועקביא בן מהללאל אמר שהמראה אשר הוא כקרן כרכום אם ילקה ישוב ירוק ולכן יטמא הירוק אצלו ות\"ק אמר תולין עליו וחכמים החולקין על עקביא האומר טהור אמרו שאין תולין אלא מטהרין ורבי מאיר אומר שדם הירוק אע\"פ שלא נחשב דם לענין טומאת דמים הנה נחשבהו דם להיות מכלל ז' משקין ויכשיר את הזרעים ורבי יוסי אמר שהוא לא יטמא ולא יכשיר ורבי יוסי הוא תנא קמא המדבר בזאת המשנה ופירוש קרן כרכום הזך שבכרכום נגזר מן קרן עור פניו והכרכום הוא גידים כרכומיות יכירו אותו הרופאים ויעשו ממנו מרקחות ומי משרת מראה הדם הנוזל והלכה כת\"ק לבדו בכל אלה המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "איזהו האדום כדם המכה כו': לקח מאמר בש\"ס כדם המכה הנזכרת פה שהוא דם ההקזה: וחרת הדיו היבש וכן ביאר בש\"ס. ודיהה יותר חלוש השחרות ופחות מבריק והוא שיהיה כמראה הזיתים השחורים או כמראה הזפת או כמראה העורבין הנה הוא טהור וכן שאר חמשה המראות אם יהיה מראה מהם יותר חזק מן המראה הנגדר פה הנה הוא טמא ואם היה יותר חלוש ממנו הנה הוא טהור זולת המראה אשר גדרנוהו במזוג כי הוא אם היה יותר חזק ממנו או יותר חלוש טהור ואמנם זכר דיהה מהן במראה השחור לבדו בסבת מה שזכרנוהו מן השחור אמנם יהא טמא לפי שהוא אדום לקוי והיה עולה במחשבתינו שחור אע\"פ שהיה יותר חלש השחרות מן הדין יהיה טמא לפי שהוא קרוב אל האדום והודיענו שאין הענין כך. ואמר כברור שיש בו שיקח מן העורקין האמצעיים והוא רטוב ויוקש עליו: ובקעת בית כרם מקום בארץ כנען עפרו אדום ישפך עליו מים ויוקש כמראהו ובתוספתא אמרו מביא אדמה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים משערין אותן עכורין ואין משערין אותן צלולין ושם נאמר שאין שעור למים ולעפר: ויין השרוני יין גפנות הנטועות בשרון ארץ כנען. ודע שאין ראית דם בזמנינו זה אבל כל דם שתראה האשה טמא וכן לא נבחין לו מקום אבל בין שימצא הדם מן הלול ולפנים בין מן הלול ולחוץ הכל טמא זה כלו להחמיר: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חתיכה אם יש עמה כו': סבת מחלוקת רבי יהודה ותנא קמא שרבי יהודה אומר שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מעת שיצא מהרחם דבר אי אפשר מבלי שיצא דם בהכרח ולמיעוט שיעורו לא יתראה ות\"ק אמר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולכן הפילה חתיכה איזה מראה שתהיה ולא יהיה עמה דם הנה היא טהורה ואפילו שסענו אותה חתיכה ומצאנו בה דם אינה טמאה לפי שהוא דם חתיכה לא דם נדה אם הפילה חתיכה ושסעוה ונמצא בה עצם הנה היא טמאה לידה ואין הלכה כר' יהודה: "
+ ],
+ [
+ "המפלת כמין קליפה כמין שערה כו': אם תצא ממנה זאת הקליפה אפשר שהם מדם הנדות שנתקרש בחום נתחדש שם ויהי אפשר שהן קליפות שחין ולכך צוה שישרו במים וביאר הש\"ס שיהיו המים פושרין ויעמדו בה כ\"ד שעות: ואמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה היא סברת חכמים החולקים על רבי יהודה כמו שקדם: וכבר נתבאר בש\"ס שאם ילדה מה שגופו גוף בהמה או חיה וצורת פניו צורת אדם הנה לא יחלוק אחד שהוא ולד ואמו טמאה לידה כמו כל יולדת ואם היתה צורת פניו צורת פני בהמה או חיה ושאר גופו גוף אדם הנה אין חולק ג\"כ שהוא אינו ולד ואמנם מחלוקת רבי מאיר וחכמים במי שתהיה צורת פניו מסופקת קצתה נוטה לצורת פני אדם וקצתה דמות פני בהמה או חיה רבי מאיר אומר אינו ולד עד שתהיה כל פניו פני אדם וחכ\"א מאחר שתהיה מפניו קצת תואר בני אדם הרי זה ולד והוא כוונת אמרם כל שאין בו מצורת האדם אינו ולד אע\"פ שהיה נראה מזאת המשנה שרבי מאיר הוא מחמיר וחכמים המקילים אך אמנם נתבאר מסברתם בתוספתא (פ\"ד) ומה שזכרתי לך. ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע שילד אדם כל מה שזכרתי פה אבל זה אפשר וכבר העידו יותר מזה וכתבו הפלוסופים מה שהוא זר יותר מכל אלה הענינים הטבעיים כלם הולכין על הרוב ויפול בהם הזרות והפליאה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "המפלת שפיר מלא מים כו': כבר ביארנו פעמים רבות ששפיר כולו מבשר. וגנונים הוא מין התולעת כאילו הוא בשר חתוך בתבנית התולעת ומרוקם הוא שיתבאר בו צורת האדם אם יבדוק כפי מה שאפשר. ואמרו אינה חוששת לולד וכן לא תטמא משום נדה ואע\"פ שהוא מלא דם כמו שהתבאר בתחילת הפרק: וכוונת תשב לזכר ולנקבה כפי מה שאספר לך וזה שהיא תשאר טמאה י\"ד יום כמו יולדת נקבה ואחר זה תטהר ומותרת לבעלה ואם ראתה דם אחר מ' יום לא נחשבהו דם טהור כמו יולדת נקבה אשר כל דם שתראה אחר המ' טמא כמו יולדת זכר אמנם לחומרא מכל צד שמוה כיולדת נקבה לאסרה על בעלה י\"ד יום ושמוה כיולדת זכר לבלתי יהיה דם טהור (זולת) אחר השלמת מ' יום ושמור הענין ולא נצטרך שנשיבהו בכל מקום וזה הולך על העיקר שספיקא דאורייתא לחומרא: "
+ ],
+ [
+ "המפלת סנדל או שליא כו': סנדל צורת לשון שור מבשר וידמה כסנדל ולכן נקרא סנדל והוא מתהוה עם העובר בקרום אחד ממותרי הנדות הנוספים על בנין העובר ושליא הוא הקרום אשר יהיה מזרע האיש ובתוכו הוא העובר ורבי שמעון אומר שכבר נמוק העובר קודם צאת השליא ואין הלכה כרבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "המפלת טומטום ואנדרוגינוס כו': ידוע הוא שהטומטום והאנדרוגינוס ספק לא ידענו אם הם זכר או נקבה ולכן תשב לזכר ולנקבה וכן אם ילדה תאומים אחד מהם זכר ודאי והאחד טומטום או אנדרוגינוס הנה הוא ג\"כ ספק ולא נקבל הוראה באחד אשר הוא זכר ודאי ונאמר מאחר שזה זכר (כן) גם זה כן הטומטום או האנדרוגינוס זכר לפי שהיולדת תאומים הנה לפעמים תלד שני זכרים ולפעמים זכר ונקבה ואם ילדה נקבה ודאית וטומטום תשב לנקבה בלבד על איזה פנים שיהא הטומטום או האנדרוגינוס נקבה היא כאילו ילדה שתי נקבות ואם ילדה זכר הנה ילדה עמו נקבה ודאית יש לה דם טוהר מפני הנקבה עד מלאת פ' יום. ואמרו מחותך או מסורס לשונו או שלם מסורס וכוונה זה שאם נחתכו אבריו בתוך הגוף ויצאו אבריו בלי סדר שיצא היד ואחר הרגל ואחר הזרוע וזה מסורס או יצא כפי הסדר וזה מחותך הנה לא יהיה בו תורת יולדת עד שיצא רובו וראשו כרובו ולכן אם יצא הראש מזה המחותך הרי זו כילוד. ופדחתו מצחו: "
+ ],
+ [
+ "המפלת ואין ידוע מה הוא כו': לשון זה המאמר על צד הביאור הוא כן המפלת ואין ידוע אם וולד היה מה שהפילה או לא היה ולד תשב לזכר ולנקבה ולנדה ותאר זה שהיא תשאר שבעת ימים בנדתה כדין כל נדה או יולדת זכר ולא תותר לבעלה עד מלאת לה י\"ד יום כדין יולדת נקבה ואם ראתה אחר י\"ד יום לא יהיה דם טהור אבל דם טמא כמו אילו לא היתה יולדת אלא נדה לבד ויהיה כל דם שתראה באותם הפ' ימים דם טמא אם דם נדה ואם דם זיבה כפי זמן ראייתה כפי מה שהתבאר וזהו כוונת תשב לנדה שלא יהיה לה דם טוהר כלל ובמלאת המ' יום תטבול כאילו יולדת זכר ולא תגע בקדשים כל זה הזמן כמו היולדת ואע\"פ שלא ראתה דם ובמלאת פ' תטבול ותביא קרבן יולדת ואז תטהר לאכול בקדשים ואמנם טבלה ביום מ' להיות טבילה בזמנה אם היתה יולדת זכר וזהו כוונת תשב לזכר ולנקבה ולנדה בעת מה שזכר ושמור זה הענין: "
+ ],
+ [
+ "המפלת יום ארבעים כו': אמר שאם הפילה יום מ' מעת בעילה אינה חוששת לולד לפי שלא נגמר צורת העובר בזה הזמן אמנם אם הפילה יום מ\"א אשר הוא זמן אפשר שיגמור בו צורת העובר והפילה ולא ידעה אם ולד הפילה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה ורבי ישמעאל אומר שזאת המפלת למ\"א יום אי אפשר שיהיה מה שהפילה נקבה לפי שתבנית הנקבה לא תשלם ותגמר עד שיהיו לה פ' יום ולכן תשב לזכר ולנדה לבד אמנם אם הפילה ליום פ\"א מעת בעילתה אז תשב לזכר ולנקבה ולנדה אם לא ידעה מה הפילה אם הוא דם או עובר ואין הלכה כר' ישמעאל: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בנות כותים נדות מעריסתן כו': כבר בארנו פעמים רבות שכל מה שבא במשנה מהדינים המיוחדים בבנות כותים היא משנה ראשונה ואמנם היום הזה הם כעובדי כוכבים לכל דבריהם וידוע הוא שהם מקבלים התורה כפי פשוטה ולזה אמרו שהנקבה לא תהיה נדה עד שתבגר לאמרו אשה והקבלה אצלינו שהאשה תטמא בנדה בת יום אחד כמו שיתבאר ולזה הן נדות מעריסתן ועריסה הוא הכלי אשר יבדלו בו הקטנים הנקראין בערב מה\"ר וכבר בארנו מראשון מכלים (מ\"ג) שכוונת באורו כבועל נדה שמטמא משכב תחתון כעליון ויהיה תחתונו של בועל כעליונו של זב אשר לא יטמא אדם וכלים כמו שבארנו שם וזה אשר פסק על כל כותי שהוא בועל נדה בתנאי שיהיה נשוא כי הנשים יושבות על כל דם וביאר הש\"ס שכוונת זה המאמר שהן יושבות בין הדם הטהור והטמא ויטהרו הכל וכבר התבאר ברביעי מטהרות (מ\"ה) שהתרומה נשרפת על ספק ואמרו מפני מה אין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתה ספק ביאר זה בהש\"ס והעמידוהו בכותי ערום שטבל בפנינו ודרס על בגדי חבר שאם נגעה התרומה באלה בגדים לא תשרף לפי שהם תרתי ספיקות הספק הראשון אם בעל אשתו בקרוב אם לא ואם תמצא לומר בקרוב ספק שהיא יושבת על דם טמא או על דם טהור והעיקר אצלינו על ספק ספיקא לא שרפינן את התרומה ואמנם התנינו בו שיהיה טובל בפנינו ודורס על הכלים והוא ערום לפי ששורפין את התרומה על טומאת עם הארץ לפי שהם מדרס כמו שבארנו בחגיגה ובטהרות ואילו לא יטבול בפנינו יחוייב שתשרף תרומה על מגעו דלא יהא אלא עם הארץ: "
+ ],
+ [
+ "בנות הצדוקין בזמן שנהגו ללכת כו': רבי יוסי סובר שסתם צדוקית כישראלית ותנא קמא אומר סתמן ככותיות ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "דם נכרית ודם טהרה של מצורעת כו': כבר בארנו בפתיחת זה הספר שהעובדי כוכבים לא יטמאו בשום פנים מאופני הטומאה מן התורה ומדרבנן גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהן שהן זבין מדרבנן: בית שמאי מטהרין דם העובדת כוכבים בדין תורה וישימו הגזירה כרוקה וכמימי רגליה אשר הם נמצאים תמיד ועשו זה להודיע שטומאתן מדרבנן ולזה דמן טהור ובית הלל אומרים שאם שמנו דמה ר\"ל דם נדותה כרוקה ומימי רגליה נודע שהכל מדרבנן. וכוונת כרוקה שיטמא לח ולא יטמא יבש ואין דם נדה האמתי אבל יטמא לח ויבש כמו שיתבאר בששי מזאת המסכתא דם טהרה של מצורעת הוא הדם אשר תראהו האשה היולדת אחר שבעה לזכר וי\"ד לנקבה אם תהיה מצורעת וסבת מחלוקת ב\"ש וב\"ה בדם טהרה של מצורעת יאריך ביאורן וזה יותר דומה בעיון הש\"ס מלזכור זה בחיבורינו: ודם יולדת שלא טבלה הוא הדם שתראה אחר ז' לזכר ואחר י\"ד לנקבה אם לא טבלה ליל שמיני או ליל ט\"ו לפי שהיא אילו טבלה היה דם טהור כמו שבא בפסוק שקראה דמי טהרה ואם לא טבלה אמר ב\"ה שלא תפרד מטומאת נדה בשום פנים לכן תטמא לח ויבש כדם נדה ובית שמאי אומרים אמנם תועלת הטבילה להתירה לבעלה ומעת שנשלם זמן הנדה נתפרקה מן הנדות ואפילו לא תטבול ולא תהיה דם נדה אבל יהיה דינו כדין רוק נדה ומימי רגליה אשר מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ודע שאם ילדה והיא זבה ר\"ל ששבה זבה ואז תלד וזאת היא הנקראת יולדות בזוב והשלימה ז' לזכר וי\"ד לנקבה וספרה ז' נקיים אחר זה כדין כל זבה ואחר ראתה דם אחר זה והיא לא תטהר ליל ח' מהימים הנקיים הנה ב\"ש וב\"ה נשארים בה על מחלוקתם ב\"ש אומרים שנשלמו ז' נקיים ואע\"ג שלא טבלה נבדלת מן הזיבה וב\"ה אומרים שלא תפרד אם לא טבלה ואמנם הסכימו ביולדת בזוב שלא ספרה ז' נקיים ולא טבלה וכן התבאר בהש\"ס: "
+ ],
+ [
+ "המקשה נדה קשתה שלשה ימים כו': תצטרך זאת ההלכה אל העיקרים כבר נתבאר קצתם פעמים רבות אך אבארם כולם פה וזה שאשה אם ראתה דם ג' ימים רצופים בלא עת נדתה הנה היא תהיה זבה והוא אמרו יתברך ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה ואמרו מיעוט ימים שנים רבים שלשה אמנם אם ראתה האשה דם בעת נדתה בין שתראה יום אחד או ז' כולם הנה היא נדה לבד ולא תהיה טמאה זולת (אורך) [יעב\"ץ: אותן] השבעה והוא אמרו יתברך ז' ימים תהיה בנדתה ובליל השמיני תטבול ותותר לבעלה ותטהר ואמר יתברך או כי תזוב על נדתה הוא שתחבר הזיבה בנדות ולא תהיה ביניהם טהרה כגון שהתחיל הזיבה ביום השמיני מתחלת הנדות וימשוך ג' ימים וזהו אשר יקראוהו סמוך לנדתה ובאה הקבלה שפחות זמן שתהיה בין ווסת לווסת י\"א יום והוא אמרו בכל מקום י\"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ואם השלימה האשה ז' ימי נדה וראתה בי\"א יום אשר אחריהן ג' ימים רצופים והיתה זבה ומן העיקר אצלינו ג\"כ שאם ראתה דם ג' ימים או יותר רצופים מחמת ולד הנה היא טהורה ואע\"פ שראתה באלה הי\"א יום וכן בא הקבלה בזה מחמת עצמה ולא מחמת ולד: ומקשה היא היולדת אם אחזה החבלים והזלת הדם ויש מן הנשים שיתחיל הקושי קודם הלידה ימים רבים ומהם מי שיאחזם שעות לבד קודם הלידה: וביאור שפתה מנוחה ושלום מאלה המקרים: ואמר בזאת המשנה שההרה אם אחזוה צירים ויגר דמה תהיה נדה מפני זה הדם ובתנאי שיהיה הגרת זה הדם בעת נדתה ר\"ל בעת המורגל אצלה שתהיה נדה בו אמנם אם היה הגרת זה הדם אשר הוא מחמת קושי בלא עת נדתה הנה היא טהורה וכן התבאר בהש\"ס ואם התמיד הגרת דמה שלשה ימים רצופין ויהיה זה בלא עת נדתה כמו שזכרנו ר\"ל באמצע הי\"א יום ואחר נסתלק ממנה הקושי כ\"ד שעות תהיה נדה לפי שבהסתלקות הקושי ידענו שזה הדם אשר ירד ממנה הוא דם נדה שאינו מחמת ולד לפי שאילו היה מחמת ולד לא נסתלקו ממנה החבלים עד שתלד ואם שבו אליה הצירים והחבלים אחר כ\"ד שעות ותלד הרי זו כיולדת בזוב ור' יהושע אומר עד שיסתלקו ממנה החבלים. לילה ויום כליל שבת ויומו ר\"ל שיקדם הלילה ליום שאם נסתלקו ממנה החבלים בתחלת השעה מן היום האחד על דרך משל אצל רבי אליעזר אם תעמוד בריאה עד תחלת שעה ראשונה מן היום תשוב זבה ואצל רבי יהושע עד שתתמיד בריאותה עד תחלת ליל ג' ואז תשוב זבה: ואמרו ששפתה מן הצער ולא מן הדם כונתו היא אע\"פ ששפתה מן הצער לבד ונשאר הדם ילקה שהיא זבה (ואחר) ולא נאמר מעת שנשאר הדם היורד עד עת הלידה זה הדם כולו מחמת ולד הוא וזה אשר לא תרגיש בציריה ושפתה מן הצער אמנם הוא לחולשת הכח ולא תהיה זבה הודיענו שאין הענין כך אבל מעת שנסתלקו החבלים הזמן הנזכר ידענו שזה הדם הקודם מחמת עצמה ולא מחמת ולד אמנם אם ראתה ג' ימים בתוך י\"א יום כמו שזכרנו ואחר שנסתלקו החבלים ונפסק הדם הזמן הנזכר והוא מעת לעת לרבי אליעזר (אומר) ולילה ויום לרבי יהושע אל זה רמז מפני שהיא זבה והוא מבואר לא יצטרך דבור וכך אם קשתה ב' ימים וביום הג' שפתה מן הצער מעת לעת ונסתלקו הצירים ונשאר הדם שזבה בזה היום מהמנוחה מהצירים הנה היא ג\"כ זבה ואע\"פ שהדם נתחבר שתיתתו עד הלידה והלכה כרבי אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "כמה הוא קישוייה ר' מאיר אומר כו': אמרו כמה הוא קישויה ירצה בו ואם יתמיד הגרת הדם והחבלים זמן ארוך והגיע זה עד הלידה כמה זה הזמן אשר אם יתמיד בו הגרת הדם עם החבלים יחשב זה מחמת ולד ולא תהיה נדה אחר שהשיגו הכאבים הלידה ולא שפתה א\"ר יוסי שרוב מה שיהיה שניחסהו אל הלידה י\"ד יום קודם הלידה אמנם אם אחזה הגרת דם והחבלים קודם הלידה בב' יום על דרך משל ונשארו הכאבים כל השני ימים ולא שפתה כלל הנה היא זבה והיא יולדת בזוב לפי שכל מה שראתה מן הדם כל הששה ימים אשר לפני שתי שבתות הסמוכין ללידה אינו מחמת ולד והלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "המקשה בתוך שמונים לנקבה כו': כבר ידעת שיולדת נקבה מותרת לבעלה אחר י\"ד יום ואפשר שתהר ותפיל באמצע פ' יום. מקום שהחמיר בדם השופי הוא י\"א יום שבין נדה לנדה אשר קדם ביאורו לפי שהיא אם ראתה בהם דם נדה שלא מחמת ולד ג' ימים תהיה זבה ואם ראתה בהם דם הקושי תהיה טהורה כפי מה שקדם ביאורו. מקום שהקל בדם השופי הוא ששים יום וששה ימים של נקבה אשר כל דם שתראה בהם טהור אע\"פ שהוא מחמת עצמה אינו דין שנקל בדם הקושי ויהיה ג\"כ טהור וכבר בארנו שדם השופי הוא אשר ירד מבלי ציר וחבל ודם הקושי הוא אותו אשר ירד עם צירים וחבלים א\"ר אליעזר דיו לבא מן הדין להיות כנדון כמו שהמקשה בזולת ימי טוהר נדה ודם נדה יחשב זה דם הקושי ג\"כ מקשה בתוך ימי טוהר וכבר בארנו בשני מבבא קמא שאין אחד חולק בזה העיקר אשר הוא דיו לבא מן הדין להיות כנדון אך תאמר רבי אליעזר שהמקשה נדה אינה בכלל עליו לפי שכבר בארנו במה שקדם שהמקשה בעת נדתה לבד הוא אשר תהיה נדה אמנם אם קשתה בתוך י\"א יום הנה היא טהורה ואפי' טומאת נדה אין עליה ולכן תהיה ג\"כ טהורה ודמיה טהורין אם קשתה בימי טהרה של נקבה ויהיה הבא מן הדין כנדון לפי שסברת רבי אליעזר שאמר היא נדה אם קשתה בתוך י\"א יום יחוייב שתהא טמאה טומאת נדה אם קשתה בתוך פ' יום של נקבה כמו שזכר פה ואין הלכה כר' אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "כל אחד עשר יום בחזקת טהרה כו': אלו הי\"א יום הם אותם אשר בין נדה לנדה אשר הם הלכה למשה מסיני כמו שזכרנו ואמרנו שהיא בהן בחזקת טהרה כוונתם שהיא אינה קובעת וסת באלה הי\"א יום בשום פנים לפי שהוא הזמן היותר קצר שיהיה בין נדה לנדה אמנם אחר י\"א הנה אפשר שתקבע לה וסת ולכן יחוייב (אלה) [ד\"נ אליה] שתבדוק את עצמה תמיד אחר הי\"א יום אע\"פ שזה בזולת עתה הידוע כמו שאמרנו במה שקדם אע\"פ שאמרו דיין שעתן צריכה להיות בודקת ואם ישבה ולא בדקה אחר הי\"א יום בין שהיא בטלה הבדיקה באונס או בשגגה או בזדון הנה היא טהורה ואם הגיע שעת ווסתה ולא בדקה ואחר זה בדקה ואפי' מצאה עצמה טהורה הנה היא טמאה ובחזקת נדה מאשר לא בדקה עצמה בשעת ווסתה וכבר ידעת שהזב והזבה סופרים שבעת ימי נקיים ואחר יטהרו ואלו שבעת ימים הם אותם אשר יקראו ימי הזב והזבה וכבר בארנו שהאשה לא תהיה זבה ותצטרך ספירת ז' ימים נקיים עד שתראה דם ג' ימים רצופין בלא עת נדתה והיא אשר תקרא זבה גדולה ואם ראתה דם בלא עת נדתה בתחלת היום היא בזה היום טמאה ותשאר שומרת ליום השני ואם לא תראה דם ביום ב' תטבול ותותר לבעלה ותטהר ואם ראתה דם ביום הב' ג\"כ תשמור ביום הג' ואם נשלמה (פירוש מגזרת שלם) ולא תראה דם תטהר ומותרת לבעלה ואם ראתה דם בזה היום הג' תהיה זבה גדולה ותצטרך ספירת שבעת ימים והיא באלה הימים תקרא שומרת יום כנגד יום ותקרא ג\"כ זבה קטנה וכבר בארנו פעמים רבות שזאת השומרת יום כנגד יום אסורה לבעלה ומטמאה משכב ומושב כזכה אלא שהיא לא תצטרך ספירת ז' כזבה גדולה ולא קרבן. ואמר שהזב והזבה אם לא בדקו עצמם בכל יום מאלו ז' ימים אע\"פ שבדקו אחריהם ונמצאו טהורין וכן שומרת יום כנגד יום אם לא בדקה עצמה ביום השני אם היתה רואה בראשון לבד או לא בדקה בג' אם היתה רואה גם כן בב' אע\"פ שבדקה עצמה אחר זה ונמצאת טהורה הנה הם בחזקת טומאתן לפי שכבר הוחזקו לטומאה ולא יצאתה ממנה אלא. בהתאמתות ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה כו': חכמים אומרים אשה כי תזריע וילדה זכר עד שילדה ממקום שמזרעת רבי שמעון אומר שאמרו תלד לרבות יוצא דופן והוא שישוסע חלצי האשה אם תקשה עליה הלידה ויצא העובר משם: ובית החיצון כנוי מן המקום אשר הוא יוצא מצואר הרחם והוא המקום שיכנס בו האמה בעת המשגל אם יצא דם מן המקום אשר יגע ראש האמה הנה היא טמאה ואע\"פ שהדם לא יפלוט ולא יצא חוץ לגוף והוא אמרם בגדר בית החיצון מקום שהשמש דש ובא בזב כי יהיה זב מבשרו עד שתצא טומאתו מבשרו ובא בבעל קרי ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע עד שתפרד מגופו ואז יטמאנו והלכה כר' שמעון: "
+ ],
+ [
+ "היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו כו': התירו לו פה לאחוז באמה לפי שהוא כבר הזריע ולא יוסיף בזה הרהור ואמרו ומטמאין בכל שהוא רומז אל שכבת זרע ואל הזוב לפי שזב ובעל קרי אם ראו איזה שיעור שיהיה נטמאו אמנם מי שיגע בשכבת זרע עד שיגיע בכעדשה אז יטמא כמו שבארנו: "
+ ],
+ [
+ "תינוקת בת יום אחד מטמאה כו': אם תהיה בת יום אחד ותשוב נדה אם יצא ממנה דם ביום הלידה ואפשר שתהיה בת עשרה ימים זבה כגון שתראה שלשה ימים רצופים אחר שבעת ימים מנדה לפי שהיא כל שבעת ימי ראיותה לא תהיה בה זבה כפי מה שבארנו ושלא תהיה הזבה זבה אלא בלא עת נדתה ואלה המשפטים כלם קבלה ואין מופת עליהם זולת סמכים: ואמרו ופוטר מן היבום לפי שהיא אם תשלים שלשים יום כפי מה שיתבאר ביבמות הנה נפטרה אמו מן החליצה ומן היבום אמנם אם מת בתוך שלשים יום הנה היא חולצת ולא מתיבמת וכבר נתאמת שאפילו מיום אחד פוטר אמו מן היבום ואמרו ופוסל מן התרומה אינו רוצה בו שתהיה כהנת שיש לה בן מישראל בן יום אחד הנה היא אסורה בעבורו לאכול בתרומה לפי שכבר התבאר ביבמות שהעובר פוסל וכ\"ש בן יום אחד ואמנם ירצה בו שהוא פוסל עבדי אביו מלאכול בתרומה המשל בזה כגון שיהיה לכהן שתי נשים אחת מהן כשרה לכהונה ויש לה ממנה בנים והשניה פסולה לכהונה ויש לה ממנה בן יום אחד והוא חלל ומת זה הכהן ויש לו עבדים ונתערב זה החלל עם אחיו הכשרים ולכן נפסלו הבגדים מלאכול בתרומה מפני חלקו של חלל אשר אינו מאכיל זה להיותו בן יום אחד אמנם אם היה עובר היה מותר לעבדים שיאכלו מפני הבנים הכשרים עד שיולד זה החלל לפי שהעיקר אצלינו שאין קנין לעובר. ואמרו ונוחל ומנחיל ר\"ל נוחל מן האם ומנחיל לאחים מן האב משל בזה שאם תמות אמו ביום לידתה הנה הוא ירש נכסיה ואם ימות הוא אחר זה ביום הולדו הנה ירשוהו אחיו מאביו ותסוב נחלה מזה הקטן לאחיו מאביו ביום אחד: ואמרו כחתן שלם ר\"ל שיחוייב להתאבל עליו ובתנאי שיהיה אצלם התאמתות שנולד לתשעה חדשים שלמים אמנם אם לא יתאמת לאביו ולאמו זה הנה לא יחוייבו להתאבל עליו עד שישלמו לו שלשים יום לפי שהעיקר אצלינו כל שלא שהה שלשים יום באדם הרי זה נפל אם כלו חדשיו כמו שבארנו אפילו מת ביום שלשים עצמו אינו מחוייב להתאבל עליו: "
+ ],
+ [
+ "בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת כו': זה כולו מבואר לפי שהעיקר אשר יכלול זה הוא אמרנו בת שלש שנים ויום אחד ביאתה ביאה וזה הדבר הלכה למשה מסיני ופחותה משלש שנים ויום אחד אין ביאתה ביאה וכבר נכפל זה במקומות רבים וכוונה כנותן האצבע בעין אשר תדמע רגע ואחר ישוב לעניינו כן אם נבעלה היא פחותה מאלה השנים תשוב בתולה כאילו לא נבעלה כלל: "
+ ],
+ [
+ "בן תשע שנים ויום אחד כו': זה העיקר כולו גם כן אמרו בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ואמרו עד שיגדיל ר\"ל עד שיגדיל ויבעול אחר שהביא שתי שערות ואז יתן גט ויפטור ואמנם לא בא עליה משהגדיל הנה היא תצטרך גט וחליצה כפי מה שבארנו בעשירי מיבמות ואם בעל נדה יהיה כבועל נדה ויטמא משכב התחתון כעליון כמו שבארנו בראש כלים ופוסל מן התרומה אם היה זה פסול לכהונה ובעל כהנת הנה הוא ישיבה חללה ותפסל מלאכול בתרומה ואם היה כהן בן תשע שנים ויום אחד ונשא ישראלית אינו מאכיל אותה לפי שאין קנינו קנין גמור כמו שזכרנו בשביעי מיבמות ואם רבע את הבהמה פסלה מעל גבי המזבח כמו שהתבאר בששי מתמורה וכל העריות מתות על ידו והוא פטור כמו שהתבאר בשני מכריתות וכבר בארנו זה תכלית הביאור בז' מסנהדרין: "
+ ],
+ [
+ "בת אחת עשרה שנה ויום וכו': זה אשר אמרנו בת י\"ב שנים ויום אחד ובן י\"ג שנה ויום אחד נדריהן קיימין ואפי' אמרו אין אנו יודעין. בתנאי הבאת שתי שערות למטה בגוף כמו שבארנו במקומות ביבמות וכתובות ואז לוקין על המראתן אם מרו אמנם אם לא יביאו שתי שערות עדיין קטנים הם וכוונת נבדקים שישאלום אם הם יודעים כוונת הנדרים ולמי הם ואם לא יאמרו נבדקים כל י\"ב וכן כל י\"ג לתינוק לפי שכבר נאמר ששלשים יום בשנה חשובין שנה היה עולה במחשבתינו של בעל זה המאמר אם ישאלום שלשים יום ומצאם שלא יבינו נסתלקה חקירתם אמר אין הענין כן אבל לדברי הכל בודקין כל שנת י\"ב חדש לנקבה וי\"ג לזכר וכל עוד שנמצאום יודע נדריו קיימין ואע\"פ שהם קטנים וזה היא עונת נדרים הרמוז אליה בכל מקום ושני הנקבה לעונת נדרים פחות משני הזכר להיות חייהן קצרים מחיי האיש ברוב: "
+ ],
+ [
+ "משל משלו חכמים באשה כו': פגה הוא הפרי הפג בוחל הוא הפירות אשר הקריבו להתבשל וצמל שם פירות נתמלא בשולם והוא מלה מורכבת מן ויצאה מלאה וכבר בארנו גדר הקטנות והנערות והבגרות בשלישי מכתובות: "
+ ],
+ [
+ "איזו היא סימניה רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט כו': איזו היא סימניה ר\"ל איזה האות הוא אות הבגרות ואלה הסימנים הם הסימנים אשר נתנו חכמים מלמעלה והם אשר יורו על הסימנים שלמטה וזה שאנחנו כבר בארנו פעמים רבות שאם הביאה שתי שערות אחר י\"ב שנה ויום אחד הנה היא תקרא נערה ומן ששה חדשים אחר הבאת ב' שערות תהיה בוגרת ואין לאביה רשות בה והנה אצלינו הסימנים אשר נקבל מהן מופת על הבגרות אם הם כמו סימנים של מטה ואמרו פה תחת הדד ר\"ל במקום הדד וגדרו זה כשתשיב ידיה אל אחוריה ומשתשחיר את הפיטומות ועד שישחיר ראש השד של העוקץ ר\"ל על קצת השד והלכה כדברי כולן להחמיר ולכן כל עוד שיתראה אחד מאלה הסימנים ולא יתראה האחר נשימה כבוגרת להחמיר ולא להקל ואם קדשה עצמה בפני אביה צריכה גט כבוגרת ואם קדשה אביה ג\"כ צריכה גט כנערה אע\"פ שלא יתראו בה סימני בגרות וכן כל מי שיתראה אחד מאלה הסימנים שאביה מפר נדריה לחומרא ולא תנשא לכהן גדול: "
+ ],
+ [
+ "בת עשרים שנה שלא הביאה כו': אמר והיא איילונית ולא אמר הרי זו איילונית הרי מהשלמת התנאי שתהיה בת עשרים שלא הביאה שתי שערות ויתראה בה סימני האיילונית ואז נדון עליה בדין האיילונית וכן הבן עשרים שלא הביא שתי שערות עד שיתראו בו סימני סריס ואז יהיה סריס חמה וכבר בארנו סימני איילונית בראשון מיבמות וסימני סריס חמה בעשירי מיבמות אמנם אם לא יתראו סימני איילונית וסימני סריס ולא הביאו שתי שערות הנה כמלאת לכל אחד מהם ל\"ה שנה ואז יהיה סריס או איילונית כמו שבארנו במקומות רבים מיבמות ואין הלכה כרבי אליעזר ודע שאלו העשרים שנה לא נצטרך שיהיו מיום ליום וכן לא אמר בהן עשרים שנה ויום אחד ולזה אם לא הביאו שתי שערות ונראו סימני סריס וסימני איילונית והם בני עשרים שנה פחות שלשים יום הנה נדון בהם כאילו הם עשרים שלמות ויהיה סריס או איילונית: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בא סימן התחתון עד שלא בא העליון כו': עד שלא בא התחתון אמרו אע\"פ שאי אפשר הוא סברת חכמים אמנם לרבי מאיר אפשר שיבא העליון ולא יבא התחתון ולכן לא חולצת לפי שהסמיכה היא על הסימן התחתון וכבר ידעת שהאשה לא תחלוץ עד שתביא ב' שערות ומותר היבום בקטנה זולת לרבי מאיר שהוא מקיש אשה לאיש ולא יהיה אצלו יבום כשר אלא לגדולה ולכן אמר פה לא חולצת ולא מתייבמת ואל החכמים האומרים שלא יתראה סימן העליון אלא אחר שנראה הסימן התחתון ואפילו בדקנו ולא מצאנו נאמר הנה נפל וסימן התחתון הוא הבאת ב' שערות וסימן העליון סימני השדים אשר קדמו וכבר התבאר לך שלדברי הכל על סימן תחתון סמכינן ולזה אמרו כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין על העליון ומבואר שאין אצלינו סימן עליון אלא באשה לבד כי אין לאיש סימן עליון ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו כל כלי חרש כו': מכניס הוא שיהיה נקוב נקב אפשר שיכנס המים ממנו לכלי אם תשים זה הכלי על פני המים ובלי ספק שכל נקב הוא בזה השיעור אם מלא זה הכלי במים יוזל ממנו וזה אשר יקראהו מוציא משקה וכבר בארנו זה במסכת כלים שכל כלי חרס ינקב בכונס משקה אשר יפסל ולא יאות שיהיה גיסטרא ר\"ל יושב לקבול ההטפחה ואז לא יקבל טומאה כן ג\"כ אם ינקב כמוציא משקה הנה הוא פסול לגסטרא ולא יאות אליה ולכן לא יקבל טומאה לסיבת זה מה שזכרנו לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא לפי שגיסטרא עצמה אמנם נעשתה לקבל ההטפחה ואם תהיה מטפחת נצטרך אליה לנושא אחד ואמר יש שהוא מוציא ואינו מכניס ר\"ל שיש קצת כלי חרס לקצת העניינים שאם ינקב במוציא משקה לבד ואינו מכניס משקה יהיה כשר וזה לקדש בו מי חטאת לפי שמכניס ואינו מוציא כשר למי חטאת ויהיה לשון המאמר ממה שבארנו כל כלי חרס שפסול למי חטאת פסול לגיסטרא ויש שפסול לגיסטרא ואינו פסול למי חטאת: וכבר התבאר בשני מאהלות שאבר שיש בו עצם מטמא במגע ובאהל ואם לא יהיה בו עצם אינו מטמא באהל וזאת היא התועלת בידיעתינו מזה האבר אם יש לו עצם אם לא וכבר התבאר בהש\"ס שאלה הפרקים אשר בהם הצפורנים אם נעדר הציפורן אע\"פ שהאבר נשאר בגדלו ובבשרו הנה הוא מטמא במגע. ובמשא ואינו מטמא באהל: "
+ ],
+ [
+ "כל המטמא במדרס מטמא טמא מת כו': אמר השם יתברך בזב והיושב על הכלי אשר ישב עליו וגו' ובאה הקבלה יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליה יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאינו מיוחד לישיבה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו כבר התבאר שהכלים אשר לא יאותו למשכב ומושב לא יטמאו במדרס הזב והם מטמאין טומאת מת וזהו כונת אמרם בזב עמוד ונעשה מלאכתינו ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתינו וכבר התבאר זאת הכוונה בפרק שני מכלים וכן בארנו ענין המדרס בי\"ח מכלים: "
+ ],
+ [
+ "כל הראוי לדון דיני נפשות כו': כמו שמבואר בסנהדרין זאת המשנה לרבי מאיר שמחשב שסומא באחת מעיניו פסול לדון ויקבל מופת מאמרו יתברך על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים שלא בסומין דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין ולכן סומא באחד מעיניו פסול לדון וכשר להעיד אצל רבי מאיר אמנם אצל חכמים הנה הוא כשר לדון מאחר שהעיקר אצלינו שגמר דין כשר בלילה כמו שהתבאר בסנהדרין ואע\"פ שראית נגעים לא תהיה בלילה כמו שבארנו בנגעים כן גם כן סומא באחד מעיניו ידין ואע\"פ שיהיה פסול לראות רגעים ואין הלכה כר' מאיר: ואשר חייב שלא שם הש\"ס זאת המשנה באוהב ושונא אשר הוא כשר להעיד כפי סברת חכמים ופסול לדין כמו שהתבאר במקומות מן הש\"ס להיותו ענין נעתק במהרה והוא שישוב השונא אוהב וישוב תכף על ענין האמצעית ואין בכחו אלא שיאמר ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון: "
+ ],
+ [
+ "כל שהוא חייב במעשרות כו': מבואר הוא שמיני הבשריים והגידים והביצים כולן טמאין טומאת אוכלין ואין בהם מעשרות לפי שהם אינם מגידולי קרקע: "
+ ],
+ [
+ "כל שהוא חייב בפאה כו': גדר הדברים אשר יחייבו במעשר אינם מגדר הדברים אשר יחייבו בפאה שבגדר הפאה נאמר כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום חייב בפאה ואמר בגדר המעשר כלל אמרו במעשר כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ חייב במעשר וכבר בארנו אלו הכללות במקומם והצורך אליהם מהם כבר הובן: "
+ ],
+ [
+ "כל שהוא חייב בראשית הגז כו': כבר בארנו בי\"א מחולין שראשית הגז יחוייב למין הצאן לבד והמתנות והם הזרוע והלחיים והקיבה יחוייב לצאן ולבקר ולעזים זכריהן ונקביהן: "
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו ביעור יש לו שביעית כו': אמר השם יתברך בשביעית ולבהמתך ולחיה אשר בארצך וגו' ואמרו בספרי כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית וזה הוא כוונת הביעור רוצה לומר שיסיר אלה הצמחים מביתו אם כלו מן השדה וכבר התבאר זה כולו ונתאמת במסכת שביעית ושם דברים לא יעקר שרשם בשום פנים מן הארץ כמו עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה והם עלי הלוף והנענע שקורין מינט\"ה ואלה וכיוצא בהם יחוייב להם משפט השביעית ולא יחייבו בם הביעור לפי שהיא לא תכלה מן השדה: "
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כו': קשקשת הם הקשקשים וסנפיר הם הכנפים וזה מגיע לידיעת מיני בעלי חיים ותועלתו בידיעת הטמא והטהור מן הדג ולידיעת הבהמה מן החיה כפי מה שיתבאר בחולין: "
+ ],
+ [
+ "כל הטעון ברכה לאחריו כו': ידוע הוא שהמצות כלם מברך עליהם עובר לעשייתן כמו הציצית והתפילין והמזוזה והסוכה והלולב וזולתם ואין חיוב ברכה אחרי העשותם: "
+ ],
+ [
+ "תינוקת שהביאה שתי שערות כו': כבר בארנו פעמים רבות שאלה ב' שערות לא יועילו ולא יהיו סימני הבגרות אלא אם ימצאו בפגישת זמן המורגל והוא י\"ב שנה ויום אחד לתינוקת וי\"ג שנה ויום אחד לתינוק וכל עוד שיהיה פחות מאלה השנים וימצא להם הב' שערות הנה הוא שומא ואינם סימני הבגרות ולשון נקיה הוא בקראן לשער גב הערוה זקן ופסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ואם תביא ב' שערות והיה לה י\"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת ואם לא נמצאו לה ב' שערות תמאן ואפילו היתה מכ' שנה אלא אם יתאמת שהיא איילונית כפי מה שהתנינו כי היא אז לא תמאן וזה אם לא בא עליה אחר י\"ב שנה ויום אחד אמנם אם בא עליה בזמן הזה היתה מקודשת בביאה שהיא דאורייתא ואינה יכולה למאן ואע\"פ שלא נמצאו לה ב' שערות כי אנחנו נאמר שמא נשרו מאחר שהגיעה לכלל שנותיה וזהו המשל המבואר בזה הדין וכבר זכרנו זה ביבמות וזו היא הסברא האמתית אשר יתראה מעיון הש\"ס: "
+ ],
+ [
+ "שתי שערות האמורות בפרה כו': אמרו בש\"ס הלכה כדברי כולן להחמיר ויהיה כפי מה שאספר אם יהיו שתי שערות כדי שיהו נטלות בזוג אשר הוא הפחות שבשיעורים אינה ממאנת ואינה חולצת עד שיהיו כדי לכוף ראשן לעיקרן: "
+ ],
+ [
+ "הרואה כתם הרי זו מקולקלת כו': מבואר הוא שזה הכתם הוא שתמצא טפת דם בבגדה כפי מה שיתבאר אמנם מצאה בלא עת נדתה: וכונת אמרו מקולקלת אם נפסד העת הידוע לנדתה ונתקלקל וסתה וחוששת משום זוב אמנם אם שתהיה ספק זבה ותביא קרבן זבה אינו נאכל כמו שבארנו בערכין וכבר התבאר בהש\"ס שאם יהי' הכתם שיעור ג' גריסין ושיעור הגריס כבר בארנו בנגעים הנה היא חוששת משום זוב ונאמר כגריס בא בכל יום וזה הכתם מראותה ג' ימים ולכך תחוש לזוב וזו היא סברת חכמים ורבי חנינא בן אנטיגנוס הוא האומר פה שאין בכתמים משום זוב וכן אוקים הש\"ס זה הדבר ביחיד ואמר מאן חכמים רבי חנינא בן אנטיגנוס שאמר שכתם אחד לא תחוש לו משום זוב ואפילו היה בתכלית הגודל אלא אם לבשה ג' בגדים בדוקים ונמצא כתם על כל בגד מהם או שנמצאו ג' כתמים בבגד אחד בתנאי שיעמוד עליה זה הבגד שני ימים ותמצא ביום הג' כתמים ואז תהיה ספק זבה ותחוש לזבה והלכה כחכמים שאומרים חוששת משום זוב ואפילו בכתם אחד אם יהיה גדול השיעור כמו שבארנו: "
+ ],
+ [
+ "הרואה יום י\"א בין השמשות כו': זה הי\"א יום כבר קדם לנו ביאורו ולשון זאת המשנה כמו שביאר הש\"ס הוא כן הרואה יום י\"א בין השמשות תחלת נדה וסוף זיבה ובשביעי לנדתה סוף נדה ותחלת זיבה וכן יום מ' לזכר יום פ' לנקבה בין השמשות וביאור זה שאם ראתה דם יום מ' או יום פ' בין השמשות וזה ספק אם ביום היתה הראיה ויהיה דם טהור או בלילה ויהיה דם טמא ואם ראתה ב' ימים רצופים והם הט' והיו\"ד מן י\"א אשר הם ימים הראוים לזיבה כמו שבארנו ויום הי\"א אם ראתה דם בין השמשות הנה זה ספק אם ראתה הדם ביום ותהיה הראיה סוף זיבה לפי שהיא ראתה ג' ימים רצופים או תהיה זאת הראיה בלילה בליל י\"ב ותהיה זאת הראיה תחלת נדה ולא תהיה זבה או אם ראתה דם יום ז' לנדתה בין השמשות וזה ספק גם כן אם ביום היתה הראיה ותהיה הראיה סוף נדה בהיותה השבעת הימים כולם בנדתה כמו שבארנו או ליל השמיני היתה הראיה ותהיה זאת הראיה תחלת זיבה ואם ראתה אחר זה יום התשיעי והיה מתחלת הנדה אשר הם ימי זובה ותהיה זבה הנה אלה כולן טועות והזיבה שלהן ספק ומביאות קרבן ואינו נאכל כמו שבארנו בערכין שכל הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל ואמר ר' יהושע שוטות אמרו תני טועות וכונת מאמר ר' יהושע אשר אמר להאמת דבריו והועירנו בטועות הערה בבלתי טועות איך משפטו כי (אל) ירמוז אל זה המין מן ההערה אשר אנחנו בטבילה אשר היא קשה מאד ורבת משפטים ואני איני יכול להאריך בתכלית לבאר הפרצות הרבות הנופלות קרובות האפשרות וכל שכן שיפרצו פרצות רחוקות האפשרות כמו אלה שתראינה בין השמשות לבד וביום ידוע עוזר וזה רחוק הנפילה ואם לקחנו בהערה כפי מה שיחוייב מזה ירחיב עלינו המאמר והשתדלנו באמתיים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין כו': אמר יתברך והדוה בנדתה ובאה הקבלה מדוה כמוה ר\"ל שדמה יטמא כמו שתטמא היא והוא אב הטומאה כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר ואמר דם יהיה זובה ובאה הקבלה בהוייתו יהא ואפילו יבש ולמה שמצאנו הפסוק כבר דן על עצם המת בטומאה והוא באמרו או בעצם אדם ממנו בשרו יטמא אפילו יבש תכלית היובש כעצם ובא בזב רר בשרו עד שיהיה לח בעת שיוזל ואז יטמא וניעו הריר והרוק הוא הרוק שלא יטמא אלא לח ואמרו וכי ירוק ובעת שירוק אמנם יהיה לח: ובשרץ אמר כל הנוגע מהם במותם ובאה הקבלה כעין מותם ר\"ל כמו שהם לחים בעת מותם ובנבלה אמר וכי ימות מן הבהמה כעין מותם ושכבת זרע אמרו בראויה להזריע ואם נתיבש השרץ תכלית היובש אם שדרתו נראית והעצמות מחוברות בחוליות שדרתו הנה הוא ג\"כ מטמא לקיום צורת תבניתו ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "השרץ שנמצא במבוי מטמא כו': עד שעה שיכול להיות לח עד שעת הכבוד עד העת אשר יכנוס בו זה העפר ולא נמצא בו שרץ אמר מפני שחזקת בני ישראל שבודקין מבואותיהן בשעת כבודם וחזקת בנות ישראל שבודקות חלוקותיהם בשעת כבוסן וזה ההבדל אשר שם רבי שמעון בין לח בין יבש הוא בשרץ לפי שאם ימצאנו לח אז נאמר על דרך משל אפשר שיהיה לח זה השרץ מעת שמת שני ימים ויהיה מטמא ב' ימים למפרע לבד ואמנם הכתם אפי' לח מטמא למפרע ואפילו לאחר ימים לפי שאנחנו נאמר אם היה יבש הנה יש לו ימים רבים שהוא בזה הבגד ונגעו בעוד שהיה מטפיח ולח וכבר התבאר בטהרות שמבוי כרשות היחיד וספקו טמא ולכן היו הטהרות שנעשו במבוי זה טמאים למפרע מפנ זה השרץ ואין הלכה כרבי שמעון: "
+ ],
+ [
+ "כל הכתמים הבאים מרקם טהורים כו': כבר הודעתיך פעמים רבות שהכותים אינם מטמאים בזוב ולא בנדה ואמנם גזרו עליהם אך לא גזרו על כתמיהם לפי שהאמתית דם נדה שלהם מטמא מדרבנן ואיך יטמאו ספק: רקם מקום בצד ארץ ישראל והוא קדש הנזכר בתורה ויהיה בזה המקום כותים ובשכונתם ישראל והלכו ברוב דרכיהם כמו שיעשו הגרים הבלתי תוריים אם יהיה שכן לו גר תוריים: ותצטרך זאת המשנה אל תקון ותקונה הוא זה מבין ישראל ומבין הכותיים טמאים. הנמצאים בערי ישראל טהורים שלא נחשדו על כתמיהם ומצניעין אותן הנמצאים בערי הכותיים רבי מאיר מטמא מפני שאין מצניעין את כתמיהן [נראה דחסר כאן וצ\"ל: וחכמים מטמאים דלא נחשדו על כתמיהם.] והצנע מצניע אותן ר\"ל שהם בלתי מורגלים מלהשליך בשוקים בגדים אם יש בהם כתם אבל יגנזוהו ויצניעוהו עד שירחץ וזה הכתם הנמצא אמנם הוא דם חיה ודם בהמה וכיוצא בהם ולכן הניחוהו שם ואין הלכה כרבי מאיר וזה כפי זה הזמן אמנם היום כותיים כעובדי כוכבים וכתמיהם טהורים כמו שבארנו פעמים רבות: "
+ ],
+ [
+ "כל הכתמים הנמצאים ככל מקום טהורים כו': כבר בארנו שהכתמים הנמצאים ואפילו בערי ישראל טהורים לפי שהם לא ישליכו כתם טמא ואם נמצא זה הבגד אשר עליו הדם בערי ישראל בחדרים ובמקום ממקומות הטומאה והנה נדון עליהם שהם כתמי נדה ואמנם הצניעוהו שם כמו שקדם שישאל אצנועי מצנעי להו והיו הכותיים מחשבים שהנפל אחד שאין לו חלק ונחלה בארץ תותר לקוברו בכל מקום ואין זה נכון לכן המקומות אשר בהם טומאה מארצם יטמאו באהל לפי שהם בחזקת בית הקברות ואין הלכה כרבי יהודה וזה מאז אמנם היום הנה הכותי עצמו אם מת לא יטמא באהל לפי שהם עובדי כוכבים ואין מטמאין באהל: "
+ ],
+ [
+ "נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים כו': מה שהם נאמנים באמרם לא קברנו עד שיהיה כהן עומד בזה המקום ותרומה בידו ואוכלה והנה אי אפשר שנאמר אולי היא תרומה טמאה להיותו אוכלה וכן מה שהם נאמנים באמרם שזאת הבהמה בכרה עד שיהיה מותרין ולדותיה או יעבוד בה אשר בא בו הפסוק אילו היה בכור לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך: וכן נאמנים במקום שהוא טהור מאחר שאין בו ציון לפי שהם היו עושין ציון על הקברות אמנם אם היה אילן מיסך על הארץ או אבנים פרועות יוצאות מן הגדר ואמרו שתחתיהן טהור אין נאמנים לפי שלפעמים תחתיהם טומאה והם לא יאמינו שזה אהל שלא יטמא מה שבתחת זה הצל וכן בית הפרס אין נאמנים באמרם שזה הוא טהור וכבר יתבאר באהלות משפטי בית הפרס ואיך יטהר ואמרו זה הכלל להביא תחומין ויין נסך שאינן נאמנין עליהם לפי שהם אינן מאמינין איסור תחומים ולא איסוך יין נסך ולא אצטרך להשיב שמשפטם היום כעובדי כוכבים לכל דבריהם: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הרואה כתם על בשרה כו': למה שאמר כנגד בית התורפה טמאה ביאר המקום אשר הוא כנגד בית התורפה אמנם עקבה הנה אפשר שיקרב באבר ממנה אמנם גודלה הוא אצבע מאצבעות רגליה הנה אי אפשר בו זה אמנם אמרו על ראש גודלה טמא לפי שאנחנו נאמר שלפעמים יוטף עליו הדם בעת לכתה וזה אפשר וכן מתבאר בהש\"ס: ומבפנים הוא המקום המדובק בעת האסף הרגלים והשוקים אחד מהן לאחרת והאדם עומד: ואמרו על הצדדים מכאן ומכאן ר\"ל מה שיטה אל הפנים או מה שיטה אל השדרה מן היריכים והשוקים בעת התחברם כמו שספרנו ובית יד של חלוק מבואר והאנפליון הוא האזור אשר יחגרו בו: "
+ ],
+ [
+ "ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות כו': ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע\"פ שאם לא הרגה ונמצאת כגריס של פול הנה פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד והרגה בפרעושים ובכינים וכיוצא בהם ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת הרי זו תולה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפילו היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעל החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא ותולה בבנה ובבעלה אם הלכו בדם או היה בהם מכה ואע\"פ שהוא לא תאמת שהיה מהם לפי שהם הנה יגיעו בה והיא לא תדע לא תשים כוונתה בזה: ופירוש להתגלע להתקלף והיא מלה עברית ולפני התגלע הריב פירוש קודם התגלות והתפרסמו כמו שבארנו [בחיבורו פ\"ט מהלכות איסורי ביאה פסק להדיא אפי' לא הרגה, גם התי\"ט התעורר זה.] ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס: "
+ ],
+ [
+ "מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא כו': כבר בארנו בפתיחת זה הסדר שטומאת כתמים מדרבנן וזאת ההלכה כולה מבוארת: "
+ ],
+ [
+ "עד שהוא נתון תחת הכר כו': כבר ידעת שעד הוא הבגד אשר תקנח בו את עצמה ואם נמצאת בו טיפת דם משוכה נאמר שהוא ממנה ובעת שקנחה את עצמה נתלה בו זה הדם ותהיה כגון רואה כתם אמנם אם היה מקום הדם עגול אין זה מקנוחה אבל מכנה שנהרג שם תחת הכר וכיוצא בזה ות\"ק אומר ואולי הוטף על העד טפה לבד והלכה כרבי אליעזר בר' צדוק: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שהיא עושה צרכיה כו': כונת אמרו עושה צרכיה משתנת מים ואם תהיה עומדת אמר רבי מאיר שהשתן ישוב אל המקור ויצא הדם ואמרו ואם יושבת טהורה בתנאי שתהא יושבת על שפת הספל והיא תשליך השתן בחוזק בתוך הספל ונמצא דם בתוך הכלי ואמר רבי מאיר שאילו היה זה הדם מן המקור היה נמצא בדפני הכלי בעת השלמת ההשתנה היה נוזל מן המקור ומאחר שלא נמצא בתוך הכלי הנה הוא יצא עם השתן משתין במקור או בזולתה מן האברים אשר ילך עליהן השתן והלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "איש ואשה שעשו צרכיהן כו': אם השתינו איש ואשה בכלי אחד ונמצא בזה השתן דם הנה הוא ב' ספקות ספק מן האיש ספק מן האשה ואת\"ל שהוא מן האשה ספק שהוא מן המקור והמים חזרו למקור והוציא דם ספק שאינו ואע\"פ שיש בענין ספק ספקא מטמא רבי שמעון ואפי' היתה יושבת אשר היא אין שם שיטמא מאחר שנאמר שחזרו המים למקור מטמא רבי שמעון ואין הלכה כרבי שמעון אבל הלכה כרבי יוסי אשר אמר שהיא אילו היתה עומדת (לטומאה) [יעב\"ץ להשתין] ונמצא דם בשתנה טהורה כמו שקדם: "
+ ],
+ [
+ "השאילה חלוקה לנכרית או לנדה כו': הנכרית רואה דם כמו הנדה ואז תולה בה ומופת ר' נחמיה מאמרו ונקתה לארץ תשב כיון דישבה לארץ אשר אינה מקבלת טומאה נקתה. וכבר בארנו בכלים שכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אינם מקבלין טומאה וכן אמרו שאם נמצא דם על כלי חרס מגבו הנה היא טהורה אצל רבי נחמיה מאחר שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שהתבאר וכן אם היה הכתם על בגד שאין בו שלש על שלש אינו מקבל טומאה כמו שהתבאר בכ\"ז מכלים והלכה כרבי נחמיה: "
+ ],
+ [
+ "שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת כו': אמרו שאשה מצאתה עצמה נדה היא לבד טמאה בתנאי שתבדוק עצמה בעת רדתה מן המטה בלא עיכוב מן הזמן ותמצא עצמה טמאה ואז תולין בה ויאמר שזה הדם ממנה וכבר בארנו כונת אמרו תולות זו בזו ואמר כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה זקנה ושאינו זקנה תולה זקנה בשאינה זקנה בתולה ושאינה בתולה תולה בתולה בשאינה בתולה היו שתיהן עוברות שתיהן וכו' ותהיה כל אחת מהן בתורת רואה כתם: ",
+ "שלש נשים שהיו ישנות כו': בדקה אחת מהן כו': ר\"מ למד דין הכתמים לטעמו בגל טמא שנתערב בשני גלים טמאים ואמר לחכמים למה לא תאמרו בגל טמא שנתערב בגלים טהורים שיהיו כולם בחזקת טומאה לעולם עד שתמצא הטומאה כמו שאמרתם בשלש נשים שנפל בהם הספק שאמרתם כי שלשתן טמאות וחכ\"א כי בשלש נשים ידוע בהכרח כי אחת היא רואה הכתם אלא שאין אנו יודעין מי היא אבל בגלים האלו יתכן שהטומאה אינה שם שאכלוה חיה או שטפוה המים על כן כשיחפור עד שיגיע קרקע בתולה או עד שיגיע לסלע הותרו המקומות כולם אשר נתחפשו החפוש הזה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כל דבר שהוא בחזקת טומאה כו': ר\"מ למד דין הכתמים לטעמו בגל טמא שנתערב בשני גלים טמאים ואמר לחכמים למה לא תאמרו בגל טמא שנתערב בגלים טהורים שיהיו כולם בחזקת טומאה לעולם עד שתמצא הטומאה כמו שאמרתם בשלש נשים שנפל בהם הספק שאמרתם כי שלשתן טמאות וחכ\"א כי בשלש נשים ידוע בהכרח כי אחת היא רואה הכתם אלא שאין אנו יודעין מי היא אבל בגלים האלו יתכן שהטומאה אינה שם שאכלוה חיה או שטפוה המים על כן כשיחפור עד שיגיע קרקע בתולה או עד שיגיע לסלע הותרו המקומות כולם אשר נתחפשו החפוש הזה והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "שבעה סמנים מעבירין על הכתם כו': רוק תפל רוק הצם ועוד יבאר אותו: ונתר הוא אל פוע\"ל וכבר בארנוהו בב' של כלים: ובורית היא צמח והוא מפורסם באל גאסו\"ל ובתוספתא דשביעית אמרו הבורית והאהל יש להם שביעית ולדמיהם שביעית: קמוניא מלח אלקל\"י: ואשלג אלצעדו\"ן ואלה כולם כביסות וכשהיה הכתם דם יסור או יחסר עינו והוא אמרו עבר או שדיהה הרי זה כתם: "
+ ],
+ [
+ "איזהו רוק תפל כל שלא טעם כו': כשלא יאכל אדם דבר מבערב ויישן חצי הלילה האחרון כלו וישכים וצם אז יהיה רוקו מכבס ויקרא אז רוק תפל לפי שהוא משולל מתערובת המזונות וישאר כן עד שתעבור שעה שלישית ופירוש אמרו לעיסת גריסין של פול וחלוקת נפש שילעוס הפולים וימזוג עם לעיסתם רוק הרבה מפיו: ומי רגלים שהחמיצו הוא השתן שעברו עליו ג' ימים ולכסכס שיחכך הבגד בין ידיו בשעתו כמו שעושים הכובסין ואמרו לא עשו כלום ר\"ל כשלא יעשה אותן על הסדר וישאר הכתם כמו שהוא עדיין לא נדע בזה שהוא צבע אבל אפשר שהוא כתם וכשירחצו אותו בסמנים על הסדר ישתנה והנה ישאר דבר ספק כמות שהוא ולא יועיל בו הכבוס בלתי מסודר: "
+ ],
+ [
+ "וכל אשה שיש לה וסת דיה שעתה כו': מפהקת פיהוק: ומעטשת עטוש: וחוששת כריסה ושיפולי מעיה שתמצא כבדות והמשכה בשיפולי גופה: וצמרמורות כשערורה והיא כפול מן צמור בשר ואמרו וכן כיוצא בהן ר\"ל איזה מן המקרה שמנהגם ימצוא אותה בעת לדתה אם ארעו לה ג' פעמים חזרו לה אותה מקרים אות על וסת כמו שנמצא מהן מי שימצא היפוך האצטומכא לבד ואחרת כאב הראש ואחרת התנודדות והפוך נפש ואחרת דפוקת הלב והדומה לזה: "
+ ],
+ [
+ "היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות כו': וסתה לדעת ת\"ק הוא היום אשר נהגה לראות בו נדות והלילה ואם היה מנהגה שתראה כל ל' יום אמר ר' יהודה שהוא מבואר טעם ת\"ק ביום ל' כלו אסורה לשמש ואפילו לא תראה דם מתחלת היום עד סופו וזה טעם אמרו כל היום שלה רבי יוסי אומר שהיא מותרת לשמש עד שש שעות שהיה מנהגה שתראה בו ואם הגיע חצי היום ולא תראה דם תשאר מסופקת ותהיה אסורה לביתה עד המנחה ואם הגיע זמן המנחה ולא ראתה דם תהיה מותרת לבעלה בשארית היום והלכה כרבי יהודה: "
+ ],
+ [
+ "היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר כו': זה כולו מבואר אין צריך פירוש: "
+ ],
+ [
+ "נשים בבתוליהם כגפנים כו': נשים בבתולים כגפנים וכו' הדברים הללו הם מועילים לנו בדיני הטוען לא נמצאו בתולים לנערה ור' יהודה אומר כי יש נשים שאין להן דם כלל לא דם נדה ולא דם בתולים אמנם לא תוליד וזהו ענין דורקטי שהוא מורכב מב' שמות דור קטוע והלכה כרבי יהודה. "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות כו': עד שתחיה המכה עד שתתרפא המכה ויסור הדם בתולים והגבילו זה כשיהיה הדם שותת ממנה כשעמדה וכשיושבת אינו שותת וכל זמן שישתנה ענינה השנוי הזה הדם שתראה בקצת הענינים האלה כבר נתרפאה המכה ואם ראתה דם אחר כך תהיה אסורה לבעלה ואם ראתה גם כן דם בכל עניינים האלה בין עמדה בין יושבת על הקרקע בין יושבת על הכלים הדם ההוא הוא דם נדה לא דם בתולים והיא טמאה ודברי ב\"ה עד מוצאי שבת ד' לילות ופירוש נותנין לה ד' לילות ותהיה מותרת לבעלה כל ד' לילות שהם עד מוצאי שבת לפי הידוע שבתולה נשאת בד' כמו שבארנו בתחלת כתובות והודיענו (שמותר) שהיה בכלל הד' ימים יום השבת ושמותר לבעול הבתולה לכתחלה בשבת ואמרו על זאת לילה ולילות ולא זכר ימים לפי שידוע מתורתנו שבעילת היום נתעב מאוד ונמנעו ממנה וכבר ידעתה פסק ההלכה שבידינו שהיות בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה ז' נקיים וכן פסק הלכה בכל בתולה ואפי' היתה בתכלית הקטנות בועל בעילת מצוה ופורש הלכך היה דין כל הנושא בתולה ואפילו שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה דם מימיה שיבעול בעילה אחת ויפרוש ממנה עד שתספור ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ותטבול ליל שמיני ואז תהיה מותרת לבעלה כדין כל נדה בזמנינו זה: "
+ ],
+ [
+ "נדה שבדקה עצמה ביום השביעי כו': לא הפרישה לא בדקה עצמה לפרוש מטומאת נדה ואמרו נדה ואמרו סוף הרי זו בחזקת טמאה ר\"ל שהיא ספק זבה ומביאה קרבן ואינו נאכל: ומאמרו ומטמאה מעת לעת תדע כי כשתראה דם בתוך ימי זיבתה ר\"ל בי\"א יום שבין נדה לנדה שתטמא למפרע מעת לעת ומאמרו עוד ואם יש לה וסת דיה שעתה תדע כי האשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה בענין שתהיה טמאה בעת הוסת לבד ותהיה דיה שעתה ולא תצטרך בזה ג' פעמים לקבעו כדין כל וסת כמו שנזכר לעיל לפי שבעת הזה ר\"ל בי\"א יום דמיה מסולקין וחלק רבי יהודה על רישא ואמר שאם בדקה עצמה יום שביעי לנדתה בשחרית ומצאתה טהור ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמאה היא בחזקת טמאה ואמנם תהיה בחזקת טהורה כשבדקה יום שביעי אחר המנחה ומצאתה טהור ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא וזה טעם אמרו כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה וחכמים אומרים שאפילו אם בדקה עצמה ביום הב' בנדתה בשחרית ומצאה טהור ולא בדקה עצמה יותר מזה והגיע יום שביעי בין השמשות ולא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא הרי זו בחזקת טהרה ר\"ל באותן הימים שעברו שמאחר נדה עד היום ההוא ולא נאמר שהדם נשאר תמיד שותת מעת הנדה עד היום כיון שכבר בדקה עצמה בתוך ימי נדה ולא מצאה דבר הואיל ופסק פסק אבל כשבדקה עצמה ביום הראשון ומצאת טהורה ולא בדקה אח\"כ אינו מועיל לפי שביום הראשון הוחזקה מעין פתוח ועל כן התנה סתם משנה ואפילו בשני בנדתה אע\"פ שיש בגמ' ספק בבדיקה בראשון אמנם פסקנו לחומרא לפי שאמרה המשנה ואפילו בשני ולא אמרה אפילו בראשון והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון כו': כבר ידעת החוקים שבאו בזב וזבה שהם צריכין שבעת ימים נקיים ואם יראו בהם טומאה הימים הראשונים יפלו ויתחיל למנות מכאן ואילך והימים האלה אשר בין הא' והז' מז' ימי נקיים הם לדעת רבי יהושע ורבי עקיבא בחזקת טומאה כי אפשר שראו בה טומאה כיון שלא בדקו עצמו אלא שרבי יהושע מקל בדבר שהוא ספק וסופר היום הא' והז' ואם אינם רצופים הצריכום אחר היום הזה ה' ימים בלבד ורבי עקיבא אינו מקל בכך וסופר הז' בלבד ומצריך אותו לחשוב אחר כך ששת ימים עד שיהיו ז' ימי נקיים רצופין והלכה כר' אליעזר: "
+ ],
+ [
+ "הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע כו': ידוע כי כל מת מטמא במשא אמנם רצונו לומר בכאן מטמאים במשא כי כשנשאו המתים עצמם על הכלים יטמאו כולם ואפילו הבגד תחתון ואף אם היה ביניהם ובין הכלים אבן מסמא מטמאין הם משכב ומושב ואף תחת אבן מסמא כמו שהיו מטמאין בעודם בחיים כמו שבארנו בתחלת זה הסדר והטעם בזה לפי שאנו אומרים על אחד מהם שאינו מת והטומאה הזאת שמטמאים (לו) [ר\"ל] משכב ומושב והם מתים הוא מדרבנן שהמת אינו מטמא משכב ומושב ולשון סיפרא הזב עושה משכב ואין המת עושה משכב וזה שאמרו הזב שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר מדברי סופרים וכבר הודעתיך פעמים שהעובדי כוכבים כולם כזבים הלכך העובד כוכבים מטמא משכב תחת אבן מסמא והוא חי ככל הזבים וכשמת טהור מלטמא ושב ככל מת שאינו עושה משכב ואין דינו כדין זב מישראל משום שטומאתו משום זיבות מדרבנן ובית שמאי (שאין) [צ\"ל וב\"ש סבר שאין] כל אשה שמתה בתורת נדה שמתה בעבור שלא תהא מיוחדת הנדה שמתה לבדה בטבילת כליה ויתביישו הנשים הנדות החיות הרואות זה וזה שאמרו בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי נשים נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות מהן התקינו שיהיו מטבילין על כל הנשים מפני כבודן של נדות וזהו דעת בית שמאי ובית הלל לא הסכימו בענין זה:"
+ ],
+ [
+ "האשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם מטמא כו': דם נדה הוא אשר יטמא משום כתם דם המתים מטמא באהל כשיש בו רביעית דם כמו שבארנו בשני של אהלות (מ\"ב) ותפשו בדם הזה לחומרא ודנוהו בתורת דם המת ודם החי ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר: העיקר אצלנו היושבת על דם טהרה דינו כטבול יום ולשון התורה כשישבה על דם טוהר בכל קודש לא תגע ואל המקדש וגו' ואמר התנא בזה שבראשונה היו סבורין שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו ומש\"ה היו אוסרין אותה ליגע בחולין שנעשו על טהרת הפסח ולא היו מתירין לה רק עירוי המים לעיסה בלבד וחזרו לומר שחולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש והתירו לה שתגע בחולין שנעשו על טהרת הקדש ושמוה כמגע טמא מת עצמו וזה אמרו לקדשים כלומר לקדשים ולא לחולין שנעשו על טהרת הקדש וההפרש שיש בין מגע טמא מת ובין טמא מת מבואר שמגע טמא מת ראשון לטומאה וטומאת מת אב הטומאה וכבר נתבארו אלה העקרים בתחילת זה הסדר ובמקומות שקדמו: "
+ ],
+ [
+ "ומודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלתה כו': לפי שהיא כמו טבול יום לענין מעשר והעיקר אצלנו טבל ועלה אוכל במעשר וקוצה לה חלה לפי שהעיקר אצלנו חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ומותר לטבול יום ליגע בהם על כן היא קוצה מן העיסה כשיעור חלה ולא תאמר והרי זו חלה לפי שתטמא אותה בידיה כמו שנתבאר בטבול יום פוסל בתרומה ודין התרומה והחלה אחת כמו שבארנו בטהרות אבל קוצה אותה והיא חולין ותשים אותה בכלי בצד העיסה חוץ ממנה ואח\"כ תקיף דבר סביב העיסה והחלה עד שיהיה הכל כאילו הוא בכלי אחד ואז תאמר הרי זו חלה ולא תגע בה אח\"כ ואמנם כי הוצרכנו לזה העיקר לפי מה שבארנו במסכת תרומות שמצוה לתרום מן המוקף והודיענו שלא נאמר אם נתיר לה שתקיף ותקרא לה שם תגע בה ותטמא: אח\"כ אמר אם נפל מרוקה ומדמה על ככר של תרומה שהוא טהור לפי שמשקה טבול יום כמשקה שהוא נוגע בהם אלו ואלו אין מטמאין שהתבאר בשני של טבול יום (מ\"ב) ואמנם טבול יום עצמו הוא אשר יגע במשקה תרומה פסלו וזה כי המשקה הפסול לא יטמא אוכלי תרומה כמו שפירשנו וביארנו בתחילת זה הסדר: בית שמאי סוברין שהיושבת על דם טוהר במלאת ימי טהרה צריכה טבילה ואע\"פ שטבלה כבר לסוף שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה והיא טבולת יום כיון שארך עניינה ימים צריכה שתחזור ותטבול וזהו אמרו טבולת יום ארוך בעי טבילה ובית הלל שמין כל אותן הימים בתורת יום אחד וכבר טבלה וכששלמו אותן הימים היא כמי שהעריב שמשו שאינו צריך טבילה: "
+ ],
+ [
+ "הרואה יום י\"א וטבלה לערב ומשמשת כו': כבר קדם לנו הדבור באלו הי\"א יום פעמים ואמרנו שהם הימים אשר הם ראוים לזיבה וכאשר תראה דם בתוך אלו האחד עשר יום דינה שתמתין אותו היום והלילה הסמוכה לו באיסור תשמיש והבא עליה בזמן הזה חייב קרבן ומטמאין משכב ומושב היא ובועלה וחייבין חטאת על הבעילה ההיא וזו היא זבה קטנה וממחרת היום אשר ראתה בו תטבול כעלות החמה כמו שנתבאר במס' מגילה וממתנת כל אותו היום חוששת שמא תראה דם ואם לא תראה דם תהיה מותרת לבעלה בערב ואם ראתה בו דם תהיה היום ההוא והלילה הסמוכה לו גם כן טמאה והיא זבה קטנה וביום השלישי תטבול אחר עלות החמה ותמתין אותו היום כולו ואם לא תראה תהיה מותרת לבעלה וזו היא שומרת יום כנגד יום וזהו דינה כשראתה לתוך אחד עשר וזו אין בו מחלוקת אמנם המחלוקת הוא במי שראתה דם ביום אחד עשר עצמו וטבלה לערב שהוא י\"ב ושמשה ביתה שאין חלוק לבית שמאי בין רואה ביום אחד עשר או רואה בשמיני או בתשיעי שבתוך אחד עשר שהם מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן היא ובועלה וב\"ה פוטרין מן הקרבן שהם אינם חושבין יום האחד עשר בתורת שמיני או תשיעי לפי שהרואה יום אחד עשר לא תהיה לעולם זבה גדולה בראיה הזאת לפי שאם תראה למחר מימי הנדה יחשב ואינו ראוי להצטרף ליום של אחריו כמו התשיעי ומה שלפניו מן האחד עשר יום ואם טבלה ביום שלאחריו אשר הוא יום י\"ב שהוא תחלת ימי הנדה ושמשה את ביתה ואח\"כ ראתה אומר ב\"ה הרי זה גרגרן וגרגרן הוא הנוהם באכילה לפי שהיה ראוי לו להמתין אותו היום כולו שלא יבא עליה ואם בא עליה פטור מכלום אלא שנמהר לבד וב\"ש אומרים שהיא ובועלה מטמאין משכב ומושב כמו שבעל שומרת יום כנגד יום. ואמר הרי זו תרבות רעה לפי שזה היה ראוי שתמתין יום שלאחריו כולו אשר היא משמרתו ולא תבעל עד ליל שלישי ואם בעלה יום השמור אחר הטבילה הרי שניהן חייבין אשם תלוי והטהרות שתגע בהן היא ובועלה ביום הזה תלויות והוא אמרו ומגען ובעילתן תלוים רומז לתרבות הרעה הזאת ודע כי הרואה בעשירי צריכה שמור ואע\"פ שאינה זבה גדולה כלל בראיה הזאת וזה מבואר ממה שבארנו במסכת הזאת: ",
+ "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת נדה "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם על משנה נדה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oholot/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oholot/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bf252fc7aa823a795b2064ec6bc39d54e2e43801
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oholot/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,518 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Oholot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אהלות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "אמר ה' בטומאת מת (במדבר י״ט:כ״ב) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואמרו בספרי [צ\"ל או יהיה] (איזה) אדם מקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת ז' ת\"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב אולם האדם אשר יגע במת שהוא טמא טומאת ז' הנה זה לשונו (שם) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וזה הדין הוא דין תורה ומדברי סופרים שהוא כאשר נגע במת ונגע באדם אחר קודם הבדלו מן המת הנה השני ג\"כ טמא ז' ימים מדבריהן ודע זה: "
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך בטומאת מת (שם) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימי' ובאה הקבלה (נזיר דף נג:) שאמרו בחלל חרב הכונה בו שהחרב והחלל שוה שאין הבדל בין חלל חרב או חלל אבן או חלל עץ ואמנם ירצה בזה שכל מה שיגע בחרב אשר נהרג בו המת יטמא ז' ימים וכן שאר כלי מתכות וכלי שטף בהיקש אל החרב לפי מה שביארנו בפתיחת זה הסדר והתבאר מזה שהכלים הנזכרים אשר נגעו במת והכלים השניים אשר יגעו באלו הכלים טמאים טומאת ז' וכבר ביארנו בהלכה אשר לפני זאת שכל מה שהוא טמא טומאת ז' הפחות מה שיעשה מן הטומאות שישים כל מה שיגע בו טמא טומאת ערב והוא אמרו (במדבר יט) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ולזה אמר השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שהכלי' הנוגעי' במת וכל מה שנגע באלו הכלים טמאים טומאת ז' ואם היה אשר נגע בכלים הנוגעים במת אדם הנה זה האדם ג\"כ יטמא הכלים טומאת ז' ומופת זה שהכלים הנוגעים במת למדנו מן החרב לפי שהפסוק חייב הנוגע בחלל או בחרב לפי מה שבאה בו הקבלה (במדבר י״ט:ח׳) טמא טומאת ז' שיכבס בגדיו ביום הז' וזה ראיה שהוא מטמא בגדים טומאת ז' ונבין מזה שהחרב והאדם אשר נגע בחרב והבגדים אשר נגעו באדם שלשתן טמאים טומאת ז' וזהו ענין אמרו בספרי הא למדנו לכלים ואדם ר\"ל כבר למדנו שהכלים הנוגעי' במת ואדם בכלים טמאין טומאת ז' מאמרו בחלל חרב כמו שבארנו כלים ואדם וכלים מנין ת\"ל (שם לא) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי. אולם אמרו הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וזה הולך על השרש הקדום מאמרו והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ומבואר הוא שאמרו בכאן השלישי והרביעי האיש השלישי והאיש הרביעי מהאישי' אשר יביאו להם הטומאה מן המת אם מאיזה איש מהם יתחיל המספר (לפני) [לפי] המדרגה ויקרא ראשון לטומאה ושני ושלישי ורביעי ויחייב כל מדרגה ממנו מהדיני' (מה) [מהם] שיבא ביאורו במס' טהרות וזולתו כמו שבארנו ופירשנו בפתיחת זה הספר ובפ\"א מכלים. ויורה הענין שכל מה שיטמא במת טומאת ז' הנה הוא אב הטומאה וכל מה שיטמא מן המת טומאת ערב הוא ולד הטומאה והוא הנקרא ראשון וממנו יתחיל המספר בשני ושלישי ורביעי וכבר בארנו זה כולו בפתיחה הנזכרת אולם ר\"ע יש לו חמישי השפוד התחוב באהל האהל והשפוד אדם הנוגע בשפוד וכלים באדם טמאים טומאת ז'. והחמישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. אמרו לו הנה אין האהל מתחשב. ביאור המלה תחוב תקוע קיים. ושפוד התקוע באהל הוא המרכז אשר באמצע האהל דומה לעמוד אם היה של מתכת ומנהו ר' עקיבא שני לאהל והיה האהל נטמא במת והיו כלים הנוגעים במת לפי מה שביארנו בפתיחה וזה השפוד כאילו הוא נגע באהל וחכמים אומרים שהוא מכלל האהל וחלק מחלקיו והוא אמרם בברייתא האהל והשפוד שם אחד הוא והוא ענין אמרם בכאן אין אהל מתחשב אבל השפוד עצמו הוא אשר יהיה כלים הנוגעים במת ואין האהל הוא אשר טמאתו אבל הוא והוא דבר אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר הבנת המאמר בזאת המשנה היא מבוארת לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת ז' והשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב הנה כבר הכינה הטומאה אלו ג' כפלים בכלים ובאדם שנים לבד כמו שביארנו תחלה ואם נגעו כלים במת ואדם באותם הכלים וכלים שניים באותו האדם אשר היה האדם אמצעי בין הכלים הנה השלשה כפלים טמאים טומאת ז' והמדרגה הרביעית טמאה טומאת ערב וכבר זכרנו אלו השרשים כולן. ומה שראוי שנעיר עליו בכאן שהאדם אשר יגע במת כאשר נגע בכלים הנה הוא (יטמאהו) [יטמאם] טומאת ז' ולמדנו זה בק\"ו לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעי' באדם שנגע בכלים שנגעו במת טמאים טומאת שבעה ר\"ל הכלים השניים וכאשר היה זה כן הנה היותר ראוי והיותר נראה שיהיו הכלים הנוגעים באדם שנגע במת בלא אמצעי טמאים טומאת ז' וכן התבאר בסיפרי אבל יהיה לך זה השרש והוא שהאדם שנטמא במת יטמא הכלים טומאת ז' ויטמא חבירו טומאת ערב וכבר הפלגנו בביאור זה השרש וזולתו בפתיחת זה הסדר ושם התבאר שהכלים הרמוז להן באלו הדינים בטומאת מת לבד הוא כלי מתכות ובגדים וכן שאר כלי שטף כמו שיראה למבין מאלו הפסוקים הנזכרים בסיפרי: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהזב אב הטומאה והאדם אשר יגע בו הוא ראשון לטומאה אבל הוא בשעת מגעו מטמא בגדים לפי מה שהתבאר בפ' אחרון מזבין והוא אמרו יתברך (ויקרא ט״ו:ז׳) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ירצה בזה שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו כמו שהתבאר בפ\"א מכלים אולם כלים הנוגעים בזב הנה הוא ראשון ולא יטמא בגדים אלא כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים כמו שביארנו בפתיחה אולם כלים הנושאים את הזב הנה הן אב הטומאה לפי שהן משכב או מושב וכולן מטמאין אדם כמו שביארנו בפתיחה ולשון התורה (שם) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב אולם אדם הנושא את הזב הנה הוא לא יטמא אדם בשום פנים לפי שהוא ולד הטומאה כמו שהשרשנו בראש זה הסדר ואפילו בשעת נשיאתו קודם שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס ואמנם שאר כלים יטמא והנה נבאר זה בסוף זבים: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (במדבר יט) הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות הנה ביאר בזה הפסוק שהוא לא יטמא עד שימות ואם היה [אולי צ\"ל בענייננו. ור\"ל מגוייד או גוסס] בענינו לא יטמא בו בחיותו וכאשר היה המת אשר טומאתו חמורה לא יטמא עד שימות כל שכן הנבלה והשרץ: ",
+ "ומגוייד. חתוך או נדקר. וגוסס הוא אשר הוא בפרק המות: ",
+ "זוקק ליבום. אם היה מת האדם ועזב אח בזה הענין הנה אשת המת זקוקה ליבם ויחייב עליה כל דיני זקוקה ליבם וכן אם עזב ולד בזה הענין הנה אשת המת פטורה מן היבום ומן החליצה והאשה ישראלית אשר לה ולד מכהן והיה הולד על זה הענין הנה אוכלת בתרומה בשבילו עד שימות וכן הכהנת אשר לה ולד מישראל והוא בזה הענין הנה אין ראוי לה לאכול בתרומה עד שימות: ",
+ "וביאור הותזו ראשיהן נבדלו ראשיהן: ",
+ "מפרכסין. מתנועעים והתנועה אשר ינועו האברים אחר המות יקרא פרכוס: ",
+ "הלטאה. הוא שם השרץ וזה הבעל חי יתנועע זנבו מאד מאד אחר חתוכו ואמנם יקרה זה לקצת מיני בעלי חיים כאשר לא יהיה הכח המתנועע מתפשט בכלל האיברים משורש והתחלה אחת אבל תהיה מתפרדת בכל הגוף: "
+ ],
+ [
+ "אמר שזה השיעור לא ירצה באבר האחד בכללו כי יטמא ואפילו פחות מכשיעור כשיהיה אבר שלם הנה הוא יטמא וזהו אמת ודעהו: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שקדם לנו הדין שהאבר יטמא ואפילו בפחות מכשיעור הנה ראוי שיודיענו אלו האברים מה הם. פיסת היד ופיסת הרגל מפרק היד ומפרק הרגל וכאשר היה ברגל שלשים פרקים הנה בכל אצבע ו' פרקים וקורסל העקוב תרגום כרעים קרסולים: ",
+ "ושוק וארכובה וירך. ידועים: ",
+ "וקטלית. הוא כף הירך ומה שידבקו בו למעלה: צלעות. הצדדין: ",
+ "ואסרו שנים בקנה. בקנה הזרוע: ",
+ "ומרפק. הוא הקובדו: ",
+ "וחוליות השדרה. הן חוליות הגב ושם הבנין בכללו השדרה: ",
+ "ומפתח הלב הוא החזה לפי שבתנועת החזה ינשב הריאה על הלב והנה הוא לו כמו מפתח שיפתח דרך יכנס ממנו האויר ויצא העשן. ונקבים הן הן כלי ההולדה והאמה. ומה שיתחייב שתבינהו שהמת בעצמו יטמא במגע ובמשא ובאהל אולם טומאת מגע ואהל הנה הוא בפסוק כמו שאמר (במדבר י״ט:י״ד) הנוגע במת ואמר (שם) כל הבא אל האהל יטמא וטומאת משא הוציא אותם הקבלה מטומאת נבלה אשר היא טומאה קלה והיא מטמאה במשא כמו שבא הכתוב (ויקרא י״א:מ׳) והנושא את נבלתה וכ\"ש המת שמטמא במשא וכמו שהנבלה אשר מגעה בטומאת ערב משאה בטומאת ערב כן המת אשר מגעו טומאת ז' משאו ג\"כ טומאת ז' וזה מבואר בספרי ואמר יתברך (במדבר י״ט:ט״ז) בחלל חרב או במת ואין ספק שחלל חרב הוא [בד\"י הגי' הוא המת] כמת ובא הקבלה (נזיר דף נג:) שענין זה שמה שהבדילתו הסייף הוא כמו המת וזהו אבר מן החי וכן אבר מן המת כמו שהתבאר והוא אמרם לעשות את הפורש ממנו כמוהו. ואם היה אשר הובדל מן המת או מן החי אבר עליו מהבשר והעצמות והגידים מה שאפשר שיחיה כלל הבשר ויבריא אם היה מחובר באדם והוא חי הנה האבר אשר הוא באותו ענין יטמא כמו שיטמא המת בכללו וזה מאמר השם (שם) או בעצם אדם ייחס העצם לאדם עד שיהיה בו עצם ובשר כמו כלל גשם האדם ואז יהיה דינו כדין המת בכללו אולם אם לא יהיה עליו בשר או היה עצם כשעורה ואפי' לא יהיה מן הפרקים המנויים הנה הוא יטמא במגע לאמרו ית' צ\"ל ועל. וכל הנוגע בעצם [גי' יעב\"ץ או בעצם] (או עצם) וכן ג\"כ יטמא במשא על הפנים אשר זכרנו מנבלה ולא יטמא באהל לפי שטומאת אהל אמנם באה באדם לבד כמו שאמר (שם) אדם כי ימות באהל או באבר מן האדם דומה לאדם לאמרו בעצם אדם אמרו מה המת בשר ועצמות וגידים אף אבר מן החי כברייתו בשר וגידים ועצמות ואמרו (שם) ג\"כ שני עצמות נאמרו בענין או בעצם אדם זה אבר מן החי צ\"ל ועל. וכל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה ושמור אלו השרשים כלם ולא תבקש ממני לכופלם בעתיד: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר הודעתיך הרבה פעמים כי שיעורין הלכה למשה מסיני: \n",
+ "ונצל הוא הבשר שנמוח ונעשה ליחה סרוחה כאשר התחיל הבשר להתעפש: \n",
+ "ותרווד הוא הכף וכבר ביארנו בי\"ז מכלים שהוא מלא חפני: \n",
+ "ורקב הוא העפר אשר ישאר מגוף המת כאשר יכלה לחותו יתרקבו העצמות והוא דומה לעפר ומתנאיו ואז יטמא בזה השיעור שיהיה המת נקבר ערום בלי בגד בתיבת אבן קשה או שיש והדומה להם והושם עליו כסוי שיש עד שלא יתערב בו דבר מהעפר ולא מן העצים ולא מן הבגדים וכן אמרו נקבר בכסותו או בארון של עץ ע\"ג עפר אין לו רקב וכן אם נקבר המת והיה חסר ממנו אבר מאיבריו אמרו מת שחסר אין לו רקב וכבר ביארנו זה בנזירות (פ\"ז מ\"ב) והשדרה תטמא ואע\"פ שאין עליה בשר כלום וכן הגולגולת אע\"פ שאין עליה בשר הנה כל אחד מהן יטמא באהל להיות בשני אלו נראית תמונת אדם והוא מושג באמרו עצם אדם: \n",
+ "ורובע הוא רובע הקב: \n",
+ "ורוב הבנין גודל הגוף: \n",
+ "ורוב המנין רוב מנין האיברים והם קכ\"ה פרקים ואלו העצמות ג\"כ אין עליהן בשר בשום פנים הנה אלו שלשה שיעורים בעצמות הערומין מן הבשר אחד מהן שיהיו אלו העצמות בו עם האדם אשר הוא עצמו ויהיה מרובע ומעלה והב' שיהיה בו רוב המנין והוא קכ\"ה פרקים ויהיה בו מרובע ולמעלה והג' שיהיו הקכ\"ה אברים ולמעלה יהיה בהן רוב בנין ויתקבצו בו שני הענינים יחד רוב בנין ורוב מנין הנה אלו העצמות נטמאו באהל ואם לאו לא ואפשר זה בנפל וכבר ביארנו ששרש זה כולו אמר' יתברך (במדבר יט) בעצם אדם ואלו השיעורין הג' יראו בכל אחד מהן שהוא עצם אדם [ואם אין] זה בו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (שם) כל הנוגע במת בנפש האדם ונפש האדם הוא הדם כאומרו כי הדם הוא הנפש ועם היות אלו השיעורים ג\"כ הם מן השיעורים שהם הלכה למשה מסיני ושמו זה כמו טעם אמרו שהמעט שיהיה באדם מדם בתחלת ברייתו רביעית ובגמרא אמרו (שבת דף ל:) רביעית דם נתתי לכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ור' עקיבא אמר שאע\"פ שבא משני מתים והוציא זה מאמרו ועל כל נפשות מת שתי נפשות ושיעור אחד (סנהדרין דף ד.) שלא אמר נפשות מתים: \n",
+ "ודם תבוסה הוא דם ההכאה והערבוב אשר יגיר מההרוג בין החיים והמות כמו שיתבאר בפרק אשר אחר זה נגזר מאמרו מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז.) ורבי עקיבא יעמיד דם הקטן לפי עצמו ואמר כי כמו שיטמא רוב בנינו ורוב מניינו ואפילו לא יהיה בו השיעור המוגבל לעצמות ג\"כ כלל דמו יטמא ואפילו לא יהיה בו שיעור הדם והוא רביעית: \n",
+ "ורמה. הוא התולעת המתילד בבשר המת כאשר יתחיל להתעפש וירום תולעים: \n",
+ "ואפר שרופין. האפר אשר ישרפו מהאדם כאשר לא התערב בו מאפר העצים וחכמים שמו זה האפר במדרגת הגוף כי כאשר נשרף יצא מדין המתים: \n",
+ "ועפר קברות הנזכר בכאן הנמצא בקבר עפר בו לחות המת ודמו נראית ואינו יודע אם הוא הרקב הנזכר שהוא מטמא באהל שהוא עפר שנתערב בו הליחה והדם והוא אמרם בתוספתא מלא תרווד רקב ועוד תבוסה שנמצאת בקבר ואין ידוע מה טיבה זו עפר קברות: \n",
+ "ואמרו אינו חבור לטומאה. ענינו כי כאשר יולש זה הרקב לא יהיה כולו מתדבק להיות גשם אחד עד שיהיה מטמא מי שנגע בקצה זאת הלישה אבל מי שנגע בזאת העיסה טהור לפי שחלקיו נבדלין קצתן מקצתן והלישה לא יועילהו ולא ישימהו גוף אחד וזהו כמו שאמר בש\"ס (שבת דף יח.) אפר לאו בר גיבול הוא ולזה לא יחשב עירובו לישה ובכאן יתבאר לך שמלא תרווד רקב לא יטמא במגע האדם לעולם לפי שאי אפשר לו ליגע בכולו לפי שחלקיו מפורדים אי אפשר חבורם ואמנם יטמא במשא ובאהל לבד וכן התבאר בש\"ס (בנזירות) [חולין] (דף קכו:) ואין הלכה לא כר\"ע ולא כר\"א ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ונתנו טעם בזה וכן כל עצם שאין עליו דמיון אנושי בזאת הסבה בעצמה: ",
+ "וארץ העמים. כל הארצות חוץ מא\"י שהם להתרשלותם עם המתים וקוברין אותן בכל מקום [צ\"ל שפטנו] שפשטו על ארצותם בזאת הטומאה וזה בגזירה מדרבנן לפי מה שבארנו בפתיחה לפי שאנו נאמר שיהיה בכל חלק מעפרה עצם כשעורה: ",
+ "ובית הפרס הנזכר בכאן הוא המקום היה בו קבר ונחרש ונשברו עצמות ונתפזרו במקום ההוא ונאמר ג\"כ שכבר יהיה בכל חלק ממנו עצם כשעורה ויקרא בית הפרס בעבור שנידש ונתפשטו העצמות על כל הארץ ההוא ורוב בלשון חכמים פורשים שענינו התפשטות: ",
+ "ומקדח הוא המקבת: ",
+ "קטן של רופאין. הוא מקבת קטנה יפתחו בה הנגעים והמורסות: ",
+ "וגדול. של לשכה כבר התבאר בכלים (פי\"ז מי\"ב) ששיעור הנקב אשר ינקוב הוא כפונדיון: ",
+ "וכדי שינטל מן החי וימות. כבר התבאר בש\"ס (בכורות דף לז:) שהוא כסלע וכבר בארנו שיעור הסלע והפונדיון בריש קדושין (דף יב:) ומחלוקת ר\"מ וחכמים אמנם הוא לדעת ב\"ש הנדחה: "
+ ],
+ [
+ "גולל. הוא הכסוי אשר יכסו בו המתים יהיה מאבן או מעץ אי מזולת זה: ",
+ "ודופק הוא צדדי הקברות אשר עליהן יהיה הכסוי יהיה גם כן מעץ או מאבן או זולתו: ",
+ "ודופק דופקים. הוא שיסמכו עליהם אלו הצדדין והם כמו יסודות הקיר הנבנית בארץ והם בהתיחסם אל הכסוי יקרא ג\"כ דופק דופקים ואולם היות הגולל והדופק מטמאים במגע הנה זה לשון התורה (במדבר יט) [צ\"ל ועל הנוגע] וכל נוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר ושם דין הקבר כדין המת כמו שהמת עצמו מטמא במגע ובאהל כן הקבר בכללו עליונו והקפו מטמא במגע ובאהל ולא יטמא במשא לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק\"ו [מנבלה] כמו שביארנו [בס\"פ שלמעלה מזה] הנה תכלית כל מה שבארנו הקבר יש בו מהטומאה מה שהוא במת עצמו והועתק אליו זה הדין לסבת ההיקש ור\"א יעתיק אליו כל דיני טומאת מת. ור' יהושע יאמר כי צדדי הקבר בלתי מדובקי בארץ הנראית אבל יהיו תחת הצדדין עפר קברו' הנה זה הקבר יטמא במשא ויקראו צדדי הקבר דופקים להיותן דוחקים המת לשון (בראשית לג) ודפקום יום אחד ויקרא כסוי הקבר גולל להיותו אצלו מאבן מתגלגלת על פי הקבר מאמרו אבן גלל ענינו מתגלגלת: "
+ ],
+ [
+ "זה כלו מבואר והתנו באבר מן החי שיחסר עצמו לא אמר ג\"כ שחסר בשרו לפי שאם חסר בשרו ונשאר עליו כדי לעלות ארוכה הוא מטמא לפי מה שקדם בזה הפרק אולם אם נחסרו קצת העצמות מזה האבר ואע\"פ שנשאר בשרו בכללו ובזה הבשר יותר מכזית הנה הוא לא יטמא מין ממיני הטומאה ואפילו הנשאר מן עצם האבר [אולי צ\"ל יש בו כשעורה אין לדמהו לעצם כו'] לדמותו עצם כשעורה מן המת וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת לפי שאבר מן המת כזית בשר הפורש ממנו טמא ועצם כשעורה הפורש ממנו טמא לפי מה שהשרשנו בששי מעדיות וכבר ביארנוהו שם על התכלית: "
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא שאלו השעורין משני מתים כמו שיהיו קצת חוליות משדרה אחת וקצת חוליות משדרה אחרת ויושלמו בהן כל חוליות השדרה וכן אבר מן המת ואבר מן החי יהיה קצתו מאבר איש אחד וישלם זה מאבר איש אחר וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו שמאמר החכמים באבר מב' מתים טהור בתנאי שלא יהיה בו עצם כשעורה ולא כזית בשר לפי שכבר קדם לך שהאברים אין להן שיעור אולם כאשר היה כזית בשר מן המת או עצם כשעורה ממנו הנה הוא טמא בלא ספק ואע\"פ שזה קצת האבר וכבר בארנו שראיית ר' עקיבא בדם מאמרו נפשות מת (סנהדרין דף ד.) ולמוד ממנו שאר השעורין שהוא כאשר הושלם ואפילו מב' מתים הנה הוא יטמא טומאתו ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "ניטל חצאים. הוא שיחתוך מהאדם קצת זה האבר ונבדל ממנו עוד נחתך הנשאר מזה האבר ג\"כ יהיה האבר כלו נבדל הנה הוא לא יטמא לדברי הכל ואין הלכה לא כרבי יוחנן בן נורי ולא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעבור שקדם מאמר רבי דוסא שלא יתחברו אצלו החלקים הנבדלים להשלים בהן שיעור לטמא בטומאת אהל התחייב דרך משל שילמדך בו שזהו סברתו גם כן בכל מיני הטומאות ר\"ל טומאת מגע וטומאת משא במת ונבלה ודע שהאדם החי כאשר האהיל על המת כבר נטמא כמו שהתבאר בזאת המסכתא ובזאת המשנה בתחלת הענין וזה שאמר שאם נגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית או נגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו או יהיה עמו באהל כמו שיהיה האדם וחצי זית תחת האהל ויוציא אבר מאיבריו חוץ מן האהל ונגע בחצי זית הנה זה הוא טמא אצל חכמי' ויורה זה שנוגע ומאהיל הוא דבר אחד אצלם שאלו שני מינים משם אחד הוא. עוד אמר אחר זה אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור וזה יורה שנוגע ומאהיל אינו משם אחד וביאורו בש\"ס זה והבדילו הדין בו וזה שנוגע ומאהיל שני שמות כמו שאמר אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אמנם אמרו תחלה ובמת נוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית שהוא טמא וזה בתנאי זכרנו שם והוא שיהיה טמון על גבו חצי זית מן המת והטמנה שניה למעלה וביניהם פחות מגובה טפח וההטמנה העליונה מאהיל על זאת החצי זית עוד נגע חצי זית אחד מן המת וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת בזאת ההטמנה העליונה שהוא יטמא לפי שיתחבר חצי זית שנגע בו לחצי זית שהאהיל עליו וכאילו נגע בו כזית מן המת ואמנם היה זה להיותו גבוה על זה החצי זית בפחות מטפח אשר הוא פחות משיעור האהל כמו שהתבאר לך וחשבנו ששני חצאי זיתים נגעו בו אולם אם היה בין שני אלו ההטמנות פותח טפח אשר הוא שיעור האהל לא יהיה טמא לפי שנוגע ומאהיל שני שמות וכן אמרו בש\"ס (חולין דף קכה:) בטומאה רצוצה בין ב' מגדלין עסקינן ואין בהן פותח טפח וכן אם נגע ג\"כ חצי זית בהטמנה השפלה ויהיה חצי זית אחר למעלה ממנו ר\"ל תקועה בקרקעית המגדל העליון וביניהן פחות מטפח הנה הוא גם כן תטמא על אלו הפנים אשר זכרנו בהיותנו חושבים הכל נגיעה בקורבתה פחות מטפח לחצי זית אחד מהדבר אשר האהיל או הוא איהל עליו אולם מאהיל ונוגע הנה לא יצטרף אצל החכמים כמו שעשו דמיון ואמרו אבל הנוגע בכחצי זית וכו' וחלק רבי מאיר על תנא קמא ואמר שחכמים ג\"כ יסברו שאהל ונגיעה מצטרפים ואין הלכה כרבי מאיר והבן מכל זה שנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית טהור ואם היה בין הטומאה והדבר אשר האהיל עליו פחות מטפח הנה הוא כאילו נגעה בו ונחשבה נגיעה להתחברו עם זולתו לפי מה שקדם ביאורו אצל החכמים אולם ר' דוסא שאומר הנה הוא טהור ידמה אותו בדמיון נוגע ומאהיל ואצל החכמים כנוגע בשני חצאי זיתים בבת אחת והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בפ' השני שמלא תרווד רקב ורביעית דם מטמאין באהל ואופן בחינת הבגד לידע אם יצא ממנו רביעית דם ויטמא באהל אשר יהיה בו תחלה כמו שביארו בתוספתא וזה שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח כזה השיעור ממים יחובר אליו רביעית דם הנה אם היה מראיהן אחד באדמימות או יהיה מה שהורחץ בו הבגד טמא יותר אדום הנה נדע שיצא ממנו רביעית דם ויהיה זה הבגד מטמא באהל ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו באויר ירצה בו בתוך הבית ואמרו והאהיל רמז אל הבית ר\"ל כאשר האהיל הבית למקצתו הבית טהור וידוע כי כאשר אמרנו הבית טהור הכונה בו שלא יטמא מה שבתוכו מהאדם וכלים: ",
+ "וקטפרס הוא מקום משופע אשר לא ינוח בו הדבר אבל יתגלגל וירד: ",
+ "ואשבורן המקום אשר יהיה בו קרקע כאשר ירד בו דבר יעמוד וינוח: ",
+ "ושקרש. נקפה: ",
+ "ואסקופה היא כמו מצבה קטנה לפני הבתים בין המזוזו' ואמר שאם היתה האסקופה [אולי צ\"ל משופעת לפנים] מיוחסת לפנים מהבית או לחוץ והיו [מזוזות] הבית מסודרות על זאת האסקופה ונשפך עליה רביעית דם הנה זה הבית טהור ואע\"פ שהוא מאהיל על המקום אשר נשפך עליו רביעית דם כי גם שם לא ינוח לו והוא כמו שנבלע בתוך הבית אשר הבית טהור ואם היה באסקופה קרקעית ועמד הדם בו ולא היה יורד נראה דצ\"ל או שנקפה. אבל נקפה הדם עליו אצל שפיכותו כל הבית טמא: "
+ ],
+ [
+ "תחובים בידי אדם. שיהי' זה הבשר תחבו אדם בעצם כמו שיקח חצי זית מבשר המת ונקב אותו בעצם ג\"כ מן המת כמו שיתחב הבשר בשפוד אם לא שיהיה הבשר מתחבר בעצם חבור טבעי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בפ' השני דם תבוסה מטמא באהל. ושמינית חצי הרביעית וכבר ביארנו שיעור רביעית. ודע שהדם אשר יגיר מהאדם והוא כמו דם ההקזה והנגע והדומה לו הנה הוא טהור לדברי הכל והוא כמים. ואשר יגיר מן המת הוא כמו המת עצמו ובתנאי שיהיה רביעית כמו שהתבאר וכאשר הגיר קצת מרביעית והוא חי וקצתו והוא מת ולא נדע אם רוב הרביעית נגר אחר המות או לפניו או היה חצי בחיים וחצי אחר המות זהו דם תבוסה והוא יותר קל בדיני הטומאה מדם המת לפי מה שהתבאר [צ\"ל בפ\"י דנדה דף עא] בז' מנזירות: ",
+ "וניטל מזה ומזה רביעית. ירצה בו שרביעית מאלו השני רביעיות המעורבות הוא אשר יטמא באהל ור' אלעזר בן יהודה אמר שזה שאמר ר' ישמעאל עם מה שאמר ר' עקיבא לא יטמא אחד מהן ואמנם הוא כמים ואמנם דם תבוסה אצלו מה שיגיע מהתלוי אצל תלייתו: ",
+ "ושותת. הוא הדבר אשר נגר והוא הדם שהנפש יוצאה בו: ",
+ "ומנטף. הוא הדם הנוטף טפה טפה כמו שיקרה אחר יציאת רוב הדם מהעורקים הנה הדם יוצא טפה אחר טפה ור' יהודה עיין עיון אחר ואמר שהדם הנגר הוא באדם חי אצל יציאתו ולזה לא יטמא והדם המנטף אמנם יצא כן אצל יציאתו ובעת המות והלכה כר\"ע: "
+ ],
+ [
+ "השרש אצלנו אם היה המת בבית ולזה הבית שערים רבים מכל הצדדים והיה משקוף הבית יוצא על השערי' כמו המשקופו' היוצאין חוץ מהבתים הנה כל מי שישב חוץ מהבית תחת זה המשקוף היוצא מן הבית הנה הוא טמא מפני השער ואע\"פ שהשער נעול ר\"ל כל שערי הבית ואם היו כולן נעולו' הנה הבית מטמא כל סביביו ואם פתח פתח אחד מהן שיצא ממנו הנה הפתח לבד טמא וישאר הבית כולו מחוץ טהור ואפי' היושבים תחת המשקופים היוצאים מחוץ מכל הפתחים טהורים כאשר הפתחים נעולים וזהו ענין מציל על הפתחים ואם היה המת בכללו בבית הנה יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים ארבעה טפחים ואם מה שבבית הוא כזית מן המת יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים טפח וזה כולו אשר אמר על הפתחים אם היו אלו הפתחים כולן נעולים אולם אם היו פתוחים אע\"פ שהוא יחשוב על אחד מהן לבד שיצא ממנו המת הנה כל מי שישב תחת המשקוף המחובר בבית הוא טמא אע\"פ שלא יהיה בזה הפתח הפתוח זולת טפח על טפח וזהו ענין אמרו אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח: \n",
+ "ואמר גדול מכזית כמת ר\"ל שיצטרך פתח מד' ואז יציל על הפתחים וכן סברת רבי יוסי בשדרה וגולגולת ואינו הלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "ביב. היא החפירה אשר יעשו ביסודות הבתים והדירות להגרת המים וילך תחת הארץ ויצא למקום אחר: \n",
+ "וקמור מכוסה וכבר בארנו זה בעירובין [בפ\"ח]: \n",
+ "ואמר יש בו פותח טפח. ירצה בו בזאת החפירה אשר תקרא ביב ויציאתו הוא פתח זה הביב אשר יצאו ממנו המים הנגרים בו ויתבאר מזה כי כאשר היה בפתח הביב פותח טפח וביציאתו פותח טפח והיתה הטומאה בזה הביב הבית טהור לפי שהטומאה תצא דרך יציאת הביב אשר בו טפח ולא תכנס לבית וכן אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא מה שבביב לפי שהטומאה לא תכנס מפתח הביב כאשר בו טפח וכבר השרשנו לך שטפח על טפח חוצץ בפני הטומאה ודרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס אולם אם היה בפתח הביב טפח ולא תהיה ביציאה טפח ותהיה טומאה בתוך הביב הנה היא תצא מפתח הביב לבית אם לא אפשר יציאתו מיציאת הביב לפי שאין בו טפח והטומאה לא תצא בפחות מטפח כמו שהשרשנו שם באמרו טפח על טפח מביא את הטומאה ואם היתה טומאה בבית הנה הדבר אשר בביב לא יטמא לפי שהטומאה לא תכנס לביב מקערורית הבית אחר שבמקום הטומאה יש בו טפח על טפח וכבר חצץ בפני הטומאה וחלק לה מקום אולם אם היה בפתח הביב אשר בקרקע הבית פחות מטפח על טפח הנה הוא כמו מקום קערורית בקרקע הבית אשר דינו ודין הבית שוה לפי שכל מה שבקרקעית הבית טמא אם לא יהיה בזה המקום טפח על טפח הנה הוא יטמא אמרו (במדבר י״ט:י״ד) וכל אשר באהל לעשות קרקעיתו של בית כמוהו עד התהום כמו שהתבאר: \n",
+ "ואמרו טפח על טפח מרובע. כדי שלא תטעה ותחשוב שפתח הוא במדידת טפח על טפח איך שתהיה תמונתו כמו אמרם בשיעור מקוה אמה על אמה ומה שדומה לזה ולזה התנה באמרו מרובע אולם אם היה פתח ברחבו דרך משל חצי טפח ובארכו שלשה טפחים או ארבעה הנה זה הפתח אינו מביא את הטומאה אף על פי שיש בשיעורו יותר מטפח על טפח וזהו ענין אמרו מרובע והבן זה: \n",
+ "ואמרו אחד חור שחררוהו מים. ר\"ל כל בקיעה בו טפח על טפח הנה הוא אהל ומביא את הטומאה בין נעשה ע\"י אדם או חררו אותו מים אי אחד מבעלי חיים או שנתבקעה הארץ מעצמה עד שהשאיר שם חפירה וזה מה שיתחדש תמיד: \n",
+ "ומרבך של אבנים. אבנים מסודרין קצתן על קצתן וכן תרגום ג\"כ מורבכת תביאנה (ויקרא ו׳:י״ד) שהוא מענין הסדור: \n",
+ "וסואר של קורו'. (כמו) [פירוש] חבילות קורות ונקרא סואר של קורות. ואמר שכל טפח על טפח בזאת התכונה והדומה לה אהל הוא ואע\"פ שלא יכוין בו לעשות אהל ור' יהודה אומר שלא נשים טפח על טפח אהל אא\"כ עשאו אדם בכוונת אהל אולם אם היה נעשה על ידי אחד משאר בעלי חיים או עשאו אדם בבלתי כונה כמו שיקרה במרבך של אבנים וסואר של קורות הנה הוא אינו אהל אצל ר' יהודה אא\"כ היה שיעורו מלא אגרוף וכן התבאר בש\"ס ולזה הוא מודה בשקיפין ובסלעים אשר הם גדולי הסכוך והסככות היוצאות מן הבנין והדומה להן תרגום (ישעיה ב) ובסעיפי הסלעי' ובשקיפי (סלעיא) [כיפא] והוא מענין הנקיבה והוציאה מן הנשקפה וכן אמרו סלעים ירצו בו האבנים הבולטין היוצאי' מעצם הקורו' ואין הלכה כר\"י: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ענין אמרו עומד באויר שלא יהיה המגדל תחת אהל אבל מגולה לשמים והיו בו חדרים עוברים בעוביו בין שני לוחות האלו וא\"ר יוסי מחצה למחצה עניני אם היתה טומאה בעוביו כלי שבתוך הבית אשר ימשך לחצי אשר בו הטומאה טמאים ואשר ימשך לחצי האחר טהורין וכן אם היתה טומאה בתוכו הנה חצי עוביו טמא ממה שימשך לתוכו: \n",
+ "עוד אמר כי כאשר היה זה המגדל בתוך הבית הנה הוא כמו בית בבית וכלים שבינו לבין הכותל לא יטמאו אם לא היה שם פותח טפח וכן בינו לבין הקורו'. ונוסחת התוספתא שאנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. דבר אחר אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה ממנו אם לא בפותח טפח. ואמרו טומאה שם ר\"ל בין הכותל ואחורי המגדל או בין גג הבית וגג המגדל או בין קרקעות המגדל ובין הארץ הנה הבית כלו טמא על אי זה פנים שיהיה לפי שהטומאה ההיא בתוך הבית ולא יציל האהל על הטומאה שתחתיו לפי שהשרש אצלינו אם היה אהל לתוך אהל והיתה הטומאה תחת אהל הפנימי הנה אהל החיצון טמא וכבר קדם לנו זכרון זה השרש בשמיני מכלים והוא מאמר התוספתא צ\"פ ואהלים מצילין על הטהורים מלטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה השורש שהוא עיקר גדול ובעבור שאומר בכאן אם היתה הטומאה ואפילו תחת המגדל או אחוריו נטמא כל הבית ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "תיבת המגדל. הוא ארון ישימו אותן במגדל וזה צורתה ![](\"\")
. א\"ר יוסי שאפי' היתה הטומאה בתוך זה הארון הנה הבית טהור ולא נאמר תצא טומאה דרך פתחו אשר בו טפח שכבר אפשר שתצא הטומאה מזאת התיבה מבלתי זה הפתח אשר בו טפח אשר תצא ממנו הטומאה וזה כשיוציאה חלקים חלקים מדרך יציאתה אשר אין בו טפח ולא תצא ממנו טומאה או ישרוף אותו תוך הארון ולעולם לא תצא טומאה מפתח זאת התיבה לבית ואין הלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "בעבור שאמר שאם היתה טומאה בתוך המגדל והוא על זה המצב הבית טהור אמר אם היתה הטומאה ג\"כ בגלגל אשר בזאת המגדל הוא יקרא מוכני כמו שביארנו בי\"ח מכלים והנה זה המוכני חוץ מאחורי המגדל בתוך הבית ג' אצבעות אשר תביא הטומאה וזה תחת קורות הבית הנה הבית טהור שזאת הטומאה אמנם תצא בטפח וזה ג' אצבעות לבד והתנה בזה ג' תנאים. אחד מהם שיהיה בגובה חלל המוכני טפח לפי שאנחנו לא נצטרך פותח טפח ליציאת הטומאה אא\"כ היה בתוך חלל טפח אמנם אם היה בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאה ומונחת ושמור זה שכבר הרחבנו בביאורו. והתנאי הב' שיהיה זה המוכני אי אפשר יציאתו מאחר המגדל בכללו עד שיהיה נטמא מאחוריו אבל יהיה לו בעיקר עשייתו מה שעקרו מהיציאה אלא פחות מטפח כמו שביארנו. והתנאי הג' שיהיה המגדל בא במדה ר\"ל שיחזיק מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש כמו שביארנו בי\"ח מכלים ולזה יהיה חוצץ בפני הטומאה זה המוכני הנדבק בו כמו שנזכר אולם כאשר היה פחות מזה הנה הוא יטמא כשאר הכלים המקבלים טומאה וכאשר היתה טומאה בתוך הבית טמא וכן כל מה שנזכר מגדל בזה הענין מזו המסכת אין הדיבור אלא באהל מגדל הבא במדה ואע\"פ שכל מה שביארט הוא מבואר עשינו צורה זו ![](\"\")
להוסיף ביאורו: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו שעין התנור הוא הנקב אשר בשפלות מהארץ אשר ישליכו ממנו האש ומוציאין ממנו האפר: וקמורה מקובבת והוא שיהי' התנור כלו תוך הבית והנקב הקמור בולט חוץ לבית עוד האהילו נושאי המת במת על זה הקבוב ואמרו ב\"ש כבר נדבק האהל בזאת הקבוב ונכנסה הטומא' לבית מעליוני התנור כמו אם הית' טומאה תחת זה הקבוב ובה\"א שהתנור לבד הוא אשר יטמא כי האהיל המת על מקצתו ור\"ע אומר שהתנור טהור שאין האהל על עצם התנור אבל על הקבוב היוצא ממנו ואין הל' כר\"ע ודע כי כאשר תמצא האהילו עליו קוברי המת הנה הכונה בזה שתהיה הטומאה מאהלת על זה הדבר לפי שטומאת אהל תכלול ג' עניינים כמו שהתבאר בראש פ\"ק מכלים והוא שיהיה הדבר אשר האהיל על הטומאה או האהילה הטומאה עליו ושמור זה ולא יצטרך לכופלו בזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפ\"ח מכלים שכונס משקה הוא שתשים הכלי על המשקה ויכנס המשקה בתוכו מזה הנקב ולא יצטרך בכאן להיות נקב הקדרה טפח על טפח להיות הארובה עצמה בה טפח על טפח והקדרה לא יתחבר לה להיותה בכונס משקה והיתה הארובה פתוחה ולזה כאשר היתה טומאה בבית נטמאה עליה והוא ענין אמרם הכל טמא ור\"ע סבר שהקדרה כבר סתמה הנקב ומנעה הטומאה מעבור שנקב הקדרה קטן ואין בו פותח טפח ופי הקדרה ממה שימשך משקוף העליה ולזה הקדרה טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שהשרשנו ובית הלל אומרים שזאת הקדרה תטמא מזה הנקב ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "מצלת על הכל. ר\"ל כל מה שבעליה ההיא הוא טהור לפי שהקדרה השלימה חצצה בפני הטומאה וב\"ש אומרים שכל מה שבעליה הוא כמו הדבר שיהיה בכלי המוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת ותהיה זאת הקדרה וכל מה שבעליה בדמיון דברים אשר הם בכלי חרס מוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת שהוא אינו מציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס ולזה אם יהיה בעליה ההיא אוכלין ומשקין וכלי חרס הנה הם טהורים ומה שהוא זולת זה הוא טמא לפי זאת סברת ב\"ש בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת שהוא אינו מציל אלא על אוכלים ומשקים ועל כלי חרס ובית הלל אומרים מציל על הכל ולזה אמר בכאן בקדרה שהיא מצלת על כל מה שבעליה וכבר חזרו בית הלל לדעת ב\"ש בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ולזה חזרו בכאן לענין כל מה שבעליה והיות זאת הקדרה תציל כל מה שבעליה בהיותה סותמת הנקב לבד ואע\"פ שאין שם צמיד פתיל סביבה להיותה חוצצת בין אהל לאהל וזה השרש הוא מבואר בסיפרי באמרם כלים מצילין בצמיד פתיל באהל המת ואהלים בכיסוי ושמור זה השרש בכל מה שיבא לך בזה הפרק וזולתו וכבר בארנו טעם מחלוקת בית שמאי ובית הלל בזה הכלי חרס בהלכה האחרונה מהפרק הראשון מעדיות ובעשירי מכלים וביארנו כל זה השרש: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה דומה דרך משל לדין הקודם וזה שכבר קדם שכל מה שבעליה הוא כמו הדברים אשר הם בתוך צמיד פתיל באהל המת וכאשר היתה הקדרה אשר היא כלי חרס בזאת הארובה והיו בעליה כלי נחשת או כסף או הדומה לו מכלי מתכות ובזה הכלי משקין טהורין הנה המשקים טהורים לפי שהקדרה מצלת עליהם והלגין עצמו טמא לפי שהקדרה אינה מצלת עליו להיותה של חרס לפי מה שהשרשנו זה לפי דעת בית שמאי אולם לדעת ב\"ה המשקים והלגים טהורים ואם נריק אלו המשקים מזה הכלי [בדפו\"י שהן בו] (שאין בו) לכלי אחר מהכלים אשר היו בזאת העליה הנה המשקים יטמאו בהגעתן בכלי טמא לפי שכל הכלים אשר בעליה לבד כלי חרס יטמאו לפי השרש ולא נאמר שהכלי אשר היו בו בעצמו יטמאם לפי שאם היה כן אי אפשר שהצילו המשקים שכבר השרשנו שהוא מציל על האוכלים ועל המשקין וזה הדין בעצמו באשה שהיתה לשה בעריבה של עץ בתוך העליה שהקדרה בארובה שלה שהאשה והעריבה טמאין טומאת ז' שהקדרה של חרס אינה מצלת עליהן והבצק טהור מפני שהוא אוכל והקדרה מצלת על האוכלים כבר ביארו בתוספתא שהבצק טהור כ\"ז שהיא עוסקת בבצק ולא נפרדת ממנו ועזבה אותו אולם אם תגביה שתי ידיה יחד מהבצק וחזרה ולשה הנה היא תטמא הבצק בהיותה נוגעת בו והיא טמאה וזה כולו לדעת ב\"ש ואולם ב\"ה אומרים שהאשה והעריבה והבצק טהורים: "
+ ],
+ [
+ "אמר שאם היה בזאת הארובה שבין בית לעליה כלי גללים או כלי אבנים וכלי אדמה הנה הם יצילו על כל מה שבעליה בין אדם בין כלים בין אוכלין ומשקין וכלי חרס לפי שאלו אינן מקבלין טומאה כלל כמו שהתבאר בעשירי מכלים ולזה תציל בצמיד פתיל על הכלים ואולם אמרנו בכלי חרס שהוא אינו מציל בצמיד פתיל אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס לבד מהיותו טמא ע\"ג עם הארץ כמו שבארנו שם בי' מכלים ולזה נאמר בכאן כי כאשר היתה בזאת הארובה כלי שהוא טהור לקדש או לחטאת הנה מציל על כל מה שבעליה ואע\"פ שהוא כלי חרס לפי שהסבה אשר בעבורה אמרנו שכלי חרס אינו מציל על הכל כבר הוסרה וביאר הסרת הסבה ואמר שהכל נאמנים על החטאת ר\"ל על טהרת פרה אדומה שייחדו זה הכלי לחטאת הנה הוא אמרו בו שהוא טהור ואע\"פ שהוא עם הארץ הוא נאמן וסמכו בזה לאמרו יתברך (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא אמרו הכל נאמנים על שמירתה וכן אם היה זה הכלי חרס טהור לקדש הנה מעלת הקדש לא ימנע בזה שלא יהיה נאמן בו אפילו עם הארץ כמו שהתבאר בסוף חגיגה (דף כד:) באמרם הכל נאמנים על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה וכאשר אמרנו או כלי קדש או חטאת אפי' היה של חרס הנה הוא טהור אצל עם הארץ אמרנו שהוא הציל בזאת העליה לפי שהוא כלי טהור וזה מה שאמרנו כלי טמא אינו חוצץ ואמר בכאן מפני שכלי חרס טהורים שיעור זה על צד הביאור כן מפני מה מצילין על הכל מפני שהכלים של אבן ושל אדמה ושל גללים טהורי' וכן כלי חרס טהורי' לקדש ולחטאת בחזקת טהורים ואפי' מעם הארץ. עוד חזר לדין אחר ואמר ומצילין עם דפנות אהלים ר\"ל שכמו שיצילו הכלים בעליוני האהל בכסוי לבד כמו שביאר במשנה בארובה שבין בית לעליה כן ג\"כ יצילו הכלים כאשר היו פיות אלו הכלי' מכוסי' בדפנות אהלי' ולקח המשל בזה ואמר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמי' שבור בחפירה ודות בבנין ואין הבדל בין הדות והכוורת השלימה כי כאשר תניח כוורת שלימה בשטח הבית הנה הוא כמו סהר בנוי וידוע ומבואר שהמאמר אמנם הוא בכורת המקבל מ' סאה בלח שהיא טהורה ואינה מקבלת טומאה כמו שהתבאר בט\"ו (מ\"א) מכלים: ",
+ "וחלק הוא בסיס שאין לו דפנות: ",
+ "וסרידה שאין לה גפיים הוא נסר בלתי אוגניים כמו שהתבאר בכלים (פ\"ח מ\"ג): ",
+ "וכפישה הוא כלי אשר לו שפה נצבת על השטח שהוא אמר בזאת המשנה שאם היה זה הסהר החפור בבית אשה בו הטומאה לו צדדין גבוהים על שטח הבית כמו שבונים סביב הבארות זר וכפו ע\"ז הזר כלי לו צדדין הנה הוא יציל על כל מה שבסהר החפור או הבנוי כאשר לו צדדין גבוהים על הארץ ומבואר הוא שזה הכלי אשר כפו אותו שהוא יציל על מה שתחתיו אמנם יהי' כלי טהור מכלי גללים ואבני' ואדמה לפי מה שהשרשנו בעשירי מכלים וכמו שזכרנו בזה הפ' ואם לא יהיה לסהר החפור צדדין גבוהים אצל חפירה בארץ לבד וכפו על פי זאת החפירה כלי לו אוגנים הנה כל מה שבזה הסהר טמא ולא יציל זה הכלי באהל המת מה שיהיה תחתיו והוא אמרו אם היתה באר חלקה. וכוורת פתוחה ר\"ל שלא תהיה פקוקה וכפישה נתונה עליו טמא ואם כסה זה הסהר אשר אין לו אוגן גבוה על הארץ או הכוורת החלולה בכסוי פשוט אין לו צד הנה יציל על כל מה שבתוכו כאשר לא יכסהו בכלי ואין כלי מציל והוא אמרו אם היה נסר חלק וכו' לפי שהנסר אינו כלי והראה סבות זה ואומר שאין הכלים מצילין וכו' ר\"ל שהכלי אשר הוא כלי בהיותו בעל דופן לא יציל אלא אם דבק לדופן אהל כמו אוגן הסהר או הבור או [צ\"ל הגת] הגב אולם אם לא יהיה לאהל דופן גבוה לא יציל הכלי בסמיכתו לזה ואמרו חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן הוא שוהא בגובה אוגן הסהר על הסהר ועל הארץ חצי טפח וגובה שפת הכלי אשר כפו עליו חצי טפח הנה לא יציל ואמרו שיהיה לה טפח מורה שאם היה בגובה דופן הכלי טפח יציל כאשר (אמר) כפו אותו על פי הבור ואע\"פ שלא יהיה לבור אוגן גבוה ויהיה אמרו שהכפישה לא תציל באשר הושמה ע\"פ הבאר חלקה בתנאי שלא יהיה בגובה דופן כפישה טפח וכן בארו בתוספתא (פ\"ו) ואמרו כשם שהכלים מצילין על אהלים שיש להן דפנות כן מצילין על אהלים שאין להן דפנות בד\"א בכלי שיש בו טפח אבל בכלי שאין בו טפח אינו מציל ונדע מזה כי כאשר היה צד הכלי טפח הנה הוא יציל עכ\"פ וכאשר היה בגובה צד הבית ג\"כ טפח הנה הוא יציל על כל מה שבנסר חוץ מכפית הכלי ואם לא היה בגבהו טפח ר\"ל בגובה צדדיו אם כסהו בנסר ומה שדומה לו הציל ואם כסהו בכלי לא הציל אלא אם היה בו גובה טפח ר\"ל בשפת הכלי ולא יתנגד זה שאמרנו בעשירי מכלים היו כפויים על פיהן מצילין כל שתחתיהם לפי שזה יהיה בכלי שיש בו טפח ר\"ל בגבהו לפי שהוא יהיה בדמיון אהל כמו שבארנו שם: "
+ ],
+ [
+ "מבחוץ. ר\"ל חוץ לאהל ודמיון זה כשנעמיד יתדות בארץ בצד האהל וירכיב הכלי אשר לו צד בגובה טפח על אלו היתדות ויתדבק בשווי פיו עם צדדי הבית או האהל הנה היא תציל על כל מה שבתוכו ואפי' הית' טומאה תחתיה על זו הצורה ![](\"\")
אולם אם התדבק פי זה הכלי עם שטח החצר או הגינה אשר הוא מגולה לשמים ואין הכותל אהל ולא יקיף בבית הנה זה הכלי לא יציל אבל יהיו הכלים אשר בו וכל מה שבתוכו כבר האהילו על הטומאה לפי שזה הכותל לא יעשה לחוץ בפני הטומאה כמו כותל הבית ואמנם נעשה בזאת הקדרה התלויה מהקורה כאשר התבאר בתוספתא שאם היתה קורה דבוקה ע\"פ הקדרה הנה אין לחלוק שהיא מצלת על כל מה שבתוכה ואם היה בין פי הקדרה והקורה פותח טפח הנה אין מחלוקת ג\"כ שכל מה שתחת הקדרה טמאה בעבור הטומא' אשר תחתי' והיות הקדרה תחת אהל לפי שהיא תחת הקור' ואם היה בין הקדרה והקירה פחות מטפח הנה בזה יאמר ר\"ע שאין שם פותח טפח מצלת וחכמים אומרים שאם לא יתדבק עם הקורה אינה מצלת והלכה כחכמים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידוע שהאהל כמו שיביא הטומאה ויטמא כל מה שבתוכו כן יחוץ בפני הטומאה ולא יטמא כל מה שחוץ ממנו ולא יטמא גם כן מה שיהיה בתוכו מן הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן אשר הוא חוצה לו והמשל בזה בית ועליה הנה אם היתה טומאה בבית תחת משקוף הבית הגיע הטומאה ויטמא כל מה שתחתיו כן חוצץ בפני הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן מה שבבית אם היתה טומאה בעליה על משקוף הבית. ואמר בכאן שאדם וכלים מביאין ואין חוצצין ואפילו היו כלי גללים ואבנים ואדמה אשר הם כלים טהורים ואינם מקבלין טומאה כלל הנה האהל אשר יעשה מהם לא נחשבהו להציל מה שהוא חוץ ממנו ולא יציל גם כן כלים שתחתיו: ונדבך. הוא הלוח והמשל כלו מבואר: וזה שאמרנו כלים שתחתיו טמאים. מורה זה שהוא חשוב כאהל שאם לא יהיה חשוב כאהל לא יטמא מכלים שתחתיו אלא מה שיגבילהו טומאה שעל גביו לבד ואמר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים מורה זה שאינו חשוב כאהל לפי שאם היה אהל יהיו כלים שעל גביו טהורין כמו בית ועליה הנה שם אותו אהל לטמא אבל לא לטהר: ואמרו דבר שיש בו רוח חיים. ר\"ל חוץ מהאדם איזה מין שיהיה ממיני הבעלי חיים ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הקדמנו שאכסדרה הוא כבית שער לבית ואמר כי כאשר נכנסו קוברי המת ר\"ל נושאי המת תחת האכסדרה והיה שער הבית קצתו (פתוח) [נעול] והחזיק א' מהנושאים לנעול שער הבית במפתח אשר בו כדי שלא יפתח ותכנס הטומאה בבית [כיון] שהמשקוף יוצא [ר\"ל שהתקרה יוצא ובהרבה מקומות בנוסחת א\"י מוגה הגג במקום המשקוף] אם היה הפתח אפשר להתקיים נעול על ענינו ולא יפתח ואפי' הסיר זה המחזיק ידו מן המפתח הנה הבית טהור וכבר נבדל מהאכסדרה בזה השער הנעול ואם כאשר יסיר זה ידו יפתח השער הנה הוא טמא לפי שכבר היה זה האדם הנושא למת הוא אשר חצץ בפני הטומאה ואדם אינו חוצץ יהיה מי שיהיה ואמנם אמר בכאן אחד מהם על הידוע והוא ההקש אפי' היה אדם מתוך הבית ומחזיק הפתח ודע זה: וכן אם היה חלון בין שני הבתים יהיה בו טפח על טפח ומעלה והטומאה באחד משני הבתים הנה הבית האחר יהיה טמא בלא ספק לפי השרש הנזכר לפי שטפח על טפח מביא את הטומא' ואם היה זה החלון נעול בכלים הנה לא תחוץ בפני הטומאה ואם היה בזה החלון חבית מלאה מתאנים הנה לא תהיה חוצצת להיותה כלי הנה היא תטמא וכל מה שיטמא אינו חוצץ בפני הטומאה כמו שהתבאר וזה אם היה פי החבית ממה שימשך לבית אשר בו הטומאה לפי שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו פעמים ולזה אם היה שולי החבית ממה שימשך לבית טמא הנה זאת החבית חוצצת לפי שלא תטמא מגבה כמו שקדם בקדירה שבארובה וכן ביאר הש\"ס בזה בבתרא (דף יט:) ושם התבאר שאמרו בכאן שהתאנים חוצצים בתנאי שיהיו בלתי מוכשרים ואף על פי שכבר נפסלו ואינן נאותות לאכילה אשר אין דעתו לפנותן ולזה יחוץ בפני הטומאה וכן התבן גם כן שיהיה מתנאי שתהיה נפסד אינו נאות לאכילת הבהמה עד שלא יהיה ראוי [אולי צ\"ל אפילו לטיט ועי' שם ובדברירבינו בחיבורו פט\"ו מ\"ה טו\"מ הל\"ב]. אלא לטיט ענינו שאלו שני התנאים מחוייבים בכל מה שיבדיל בין המקום הטהור ובין הטומאה והוא שיהיה זה הדבר אינו מקבל טומאה ואין דעתו לפנותו ואם היה אפשר חזרת החבית והקופה ישארו אלו התאנים או זה התבן עומדים בעצמם סותמין כל החלון ותשען עליו ויחוץ בפני הטומאה ואם לא אפשר זה הנה זה השרש והנשען על הקופה ועל החבית והם כלים יטמאו ולא יחוץ ויהיה הבית השני טמא וזה הדין בעצמו בבית נחלק בחלוקה בקנקני חרש הונחו קצתן על קצתן והוטח עליו הטיח וכבר גי' יעב\"ץ נזכר. נעשה שהקנקנים כלים ואינן חוצצין ובתוספתא (פ\"ז) בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אינן מצילות טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל: "
+ ],
+ [
+ "כותל שהוא לאויר. שיהיה עובי הכותל פתוח לשמים והמשקוף מורכב בקיר לא עליו (כזה) הנה אם היתה הטומאה [נראה דצ\"ל בתוכו בחציו שלפנים כל מה שבבית יטמא וכל כו'] בבית יטמא הנה כל מה שזולת זה טהור לפי שנחשוב הטומאה שהיה תוך הבית ולזה אשר עמד על ראש הכותל טהור כמו מי שיעמוד על משקוף הבית ואם הית' הטומאה בחצי היוצא הנה לא יראה פועל הטומא' בבית ויהיה הכותל כלו בדמיון קבר. ר' יהודה אומר שהכותל כולו מהבית יחשב ואע\"פ שהטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא והעומד על הכותל טהור ואין הלכה כר' יהודה. והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כולה מבוארת הענין ולא תצטרך לפירוש ואל תתמה היות הכלים יתטמאו בבית טמא ואף על פי שהן בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה ואמנם יצילם מן הטומאה היות' תחת צמיד פתיל או באהל אחר לפי מה שקדם אולם היותן בלועין בבנין הנה לא יצילם וכבר קדם לך זה השרש בתשיעי מכלים וביארנוהו שם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "תחת הקורות. הוא שתהיה הטומאה בעצם הקורה לא בעצם הבנין ואמרו כקליפת השום הוא הפלגה והכונה שאפילו המחיצה דקה מאד ימנע בינה ובין הבית כאשר לא יהיה בעמידתו טע\"ט ולא תטמא הבית אבל נחשוב הטומא' כאילו הוא במקו' סתום אשר לא תטמא זולת מה שירא' לבד בעליונו' ושפלות כמו שיתבאר עתה ואמנם התחייב זה הדין להיות הטומאה בתוך אמנם אם הית' בעצם הבנין הדין בו מחצה על מחצה כמו שקדם בהלכה אשר לפני זאת וכן (לא) היתה הטומאה בתוך האבן יהיה הדין בה כמו היותה בתוך הקורה ואע\"פ שהמשקוף אשר בין הבית והעלייה הוא סלע או הדומה לו מן האבנים ובתוספת' (פ\"ז) אמרו של בנין ידון מחצה על מחצה ושל סלע כקליפת השום. וענין נראין שיהי' זאת המחיצה אשר על הטומאה ספיריים כמו הזכוכית והשוהם והדומה להם כל הבית טמא ואפי' לא יהיה במקום הטומאה טפח על טפח: \n"
+ ],
+ [
+ "יחפרו בארץ מקום גדול לקבור בו מתים רבים ויחפרו בתוך זאת החפירה לקבור לפי שיעור האיש אשר יקברו בו איש בכל קבר והקבר אשר הוא על שיעור האיש יקרא כוך והמקום הגדול והמקבץ הכוכין יקרא מערה וכבר ביארנו זה בב\"ב (סוף פ\"ו) וההפרש אשר בין בית המשמש את הכותל וכותל המשמש את הבית הוא כמו שאספר וזה שהכותלי' אם היו עומדי' על שטח הארץ הנה יקרא הכותל ממנו כותל המשמש את הבית לפי שזה הכותל שם הבית בית אולם אם חפר בארץ שתי חפירות אחד בצד השני הנה הכותל אשר ישאר ביניהם לא יקראו לו כותל המשמש את הבית לפי שאין זאת החפירה שם אותו בית כאשר נעשה בו דבר אבל החפירה שם אותו כותל ויאמר שזאת החפירה בית המשמש את הכותל: ואמרו תחת העמוד הוא שתהיה הטומא' תחת המחיצה זו אשר חוצצת בין שני הכוכין או בין שתי מערות ותהיה הטומאה נראית שם ויהיה טמא כל מה שכנגדו עד הרקיע וכל מה שכנגדה עד התהום וזהו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שתשמעהו וזה השרש בכל המסכתא כי כאשר תהיה הטומאה אטומה ר\"ל שהוא במקום מקיף בו דבק ואין שם חלל טפח הנה כל מה שיהי' נכחיי לטומא' בין למעלה בין למטה טמא ולא יועיל בזה גובה הבנין עליו וכן אפי' הוא עמוד בתוך הבית והטומא' בתוך העמוד יהי' הדין כמו שזכרנו ולשון התוספתא עמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקו' הטומאה טע\"ט על רום טפח הרי הוא כקבר התהום ומטמא כל סביביו ושמור זה השרש ולא אצטרך שאכפלהו: \n"
+ ],
+ [
+ "פרח. הוא הדבר הבולט מהקירות והעמודי' בעת העשיה כמו מה שהוא בבנין הגבוה מטיחו' הטיח והסיד [צ\"ל והכיורות] והכאות והוא מאמרו פרח שושן ואומר כי כאשר היה עמוד וטומאה בתוכו כמו שהתבאר והיה מזה העמוד פרח יוצא והיו כלים תחת זה הפרח והאהיל הפרח עליהם הנה אלו הכלים טהורים לפי שטומאה בוקעת ועולה כמו שהתבאר לא תטמא אלא מה שיהיה נכחי אליו לבד וכן התבאר בתוספתא שפרח הנאמר בכאן שאם היתה טומאה באחד מאלו הכלים אשר תחת הפרח והיו הכלים אחרים תחת זה הפרח אם היה גבוה הפרח אשר תחתיו הטומאה והכלים טפח או יותר הנה כבר האהיל על הכל ונטמאו הכלים כולם באהל המת ואם היתה פחות מטפח הנה אינו אהל כמו שקדם ואמנם יטמא מה שנגעה בו הטומאה ממנו לבד: ופרדסקין הוא מחבא החפירה בתוך קיר הבית כמו אוצר קטן ולו מנעול ופותחת ואם היה באחד מקירות הבתים שני חדרים זו ע\"ג זו והיתה טומאה באחד מהן ונפתח ונשאר החדר השני נעול השערים הנה זה החדר אשר בו הטומאה עם כל הבית טמא והחדר הסגור טהור אם היתה טומאה שומה בחדר אולם אם היתה טמונה בתוך קמורת החדר או בעליונו או בשפלתו או בצדדיו הנה נחשוב החדר כאילו סתום והוא אמרו כאילו הוא אוטם והיתה הטומאה בתוך הקיר מקשיי אין חלל בו ונעיין אם הטומאה בעביי' אשר ימשך לבית או בחצי האחר ויהיה הבית טהור לפי מה שהשרשנו בזה הפרק והמשל בזה שיהיה בעובי הקיר ארבעה זרתות ובעמק החדר ב' זרתות ישאר מעובי הקיר שני זרתות תהיה הטומאה טמונה בו על מרחק וכאשר עיינו מרחק הטומאה מחלל הבית שני זרתות וטפח וזה מחצי הכותל הנה יהיה הבית טהור זה התועלת כאשר חשבנו החדרים אטומים לענין הבאת הטומאה לבית אמנם לענין הטמאות אחד מהם מהאחר הנה כאשר חשבנום אטומים כולן הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ותטמא כל מה שיהיה נכחו לחדר האחר וזה כולו יתבאר בתוספתא שם אמרו פרדסקין שהוא פתוח לבית הטומאה בקרקעו או בכותל שלפנים ממנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקין כאילו הוא אטום מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע\"ג זה וטומאה תחתיהם או ביניהן או על גביהם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקים כאילו הם אטומים ונדונים מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית וזה כולו מבואר במה שכבר ביארנוהו מכאן בזאת ההלכה ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השרש אשר ראוי שיהיה נזכר תמיד שהטומאה אם היתה בלתי אטומה בתוך הבנין אבל יהיה על גבה חלל טפח הנה זהו קבר ויטמא כל מה שיגיע וכל מה שעליו יטמא כל מה שיוסיף בגובה בנין זה הקבר ואפי' היה גבוה זה הבנין תכלית מה שאפשר ולזה כל העליות שעל גבה טמאות אם היו זו למעלה מזו ולזה הכותל אשר בו הטומאה משותפת לכל כזאת הצורה ![](\"\")
ואם לא יהי' על הטומאה חלל והיה הכותל על גוף הטומאה הנה היא תטמא מה שלמעלה ממנו ומה שלמטה הנכחי אליו לבד ולא תטמא צדדי הקיר ולא מה שאינו נכחי לטומאה למעלה או למטה: ואמרו היתה עליה על גבי שני בתים הוא שתהיה הטומאה בתוך כותל שבין שני הבתים עד שתהיה העליה מאהלת על הכותל שבו הטומאה ועל זאת העליה עליה אחרת הנה הכותל שבין שני הבתים הוא קבר כמו שהשרשנו והעליה אשר עליה טמאה להיות הקבר בה ואשר למעלה ממנה טהורה או המעזיבה חוצצת כמו שקדם שהאהל מציל גם כן מן הטומאה ואם היה זה כולו מבואר בצורה הקודמת הנה אוסיף צורה אחרת ![](\"\")
לבאר זה. וכותל שנית יקרא כותל שנתנוהו סמוך לכותל אחר והיו שם כתלים קרובים מאד והיתה הטומאה ביניהן דחוקה. ונפש הוא הבנין הבונים על הקבר גבוה על שטח הארץ ושמו מפורסם במצרים שוכ\"ה אל קבר וכבר ביארנו שאוטם הוא הדבר המקשיי אשר אין חלל בתוכו ולא פתח: ואמרו נפש [צ\"ל אטומה] הטומאה ירצה בו שיהיה זה הבנין על עצם הטומאה ולא יהיה המת בארון עד שיהיה שם חלל טפח: ואמרו סמך לה סוכות חוזר על נפש אטומה אמר כי כאשר שם הבנין כותל ושם עליו המשקוף לסוכה הנה זאת הסוכה טמאה ודומה לאהל המת. ורבי יהודה מטהר שהנוגע בצדדים טהור לפי מה שקדם ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו מתוכו ומאחוריו הוא כנוי השיפוע לא האהל: וכן אמרו מקצתו מרודד ירצה בו מקצת השיפוע והוא שיהיה קצת הבימה שטוחה על הארץ תרגום וירקעו ורדידו כאשר היתה הטומאה שטוחה על הארץ ממעל מקצה הבימה או נתונה בין הארץ ומקצת הבימה הנה טומאה בוקעת ועולה לפי מה שהשרשנו ובתוספתא זכרו זו החלוקה אשר יהיה בו הטומאה תחת השיפוע או מאחוריו לאמרו כחצי זית מתוכו כחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב ואמר על כל זה והאהל עצמו טמא טומאת ז' ולימדך בכאן שהדבור אמנם הוא על השיפוע והוא ענין שופע ויורד שיתחדד מן גג הקובה נופל על זוית לרחבה ולא תסור זאת הרחבה להוסיף עד שיהיה הזוית החדה. מקצת הבימה על הארץ בתכלית החדוד והוא כונתו באמרו וכלה עד כאצבע וזהו צורתו ![](\"\")
ואע\"פ שהוא בעצמו: [אהל] שהוא נטוי בעלייה וכו'. רבי יוסי אומר שאחר שזאת המחיצה כבר נסתמה בכסוי האהל השטוח עליו והיה חלל האהל מקיף בארובה העליה טהורה. רבי שמעון אומר שהעליה טמאה בסבות הארובה ואין הבדל בין האהל שטוח עליו או נסתם בבגד אינו חוצץ כמו שקדם ואמנם תהיה העליה טהורה כאשר היתה תחת גג האהל (כזה): "
+ ],
+ [
+ "כאשר היו הפתחים כולם נעולים הנה יהיה הבית כולו כקבר וזה יטמא כל מה שיגע בו וזה לשונם בית סתום מטמא כל סביביו וכאשר נפתח אחד מן הפתחים או חשב להוציא את המת מפתח ידוע ואף על פי שלא נפתח עדיין או שהיה בכלל הפתחים פתח בנוי יכול להוציא בו את המת לאברים ואף על פי שהוא אסור הנה הציל על כל הפתחים כולן וכאשר היה בהן פתח נעול הנה אשר ישב תחת המשקוף היוצא על זה הפתח לא יטמא וזהו ענין היות הפתח כבר הציל מן הטומאה כמו שכבר ביארנו בפרק הג' וסבות זה היות הבית היוצא מדין קבר ונשאר בית ואינו מטמא כל סביביו והבן זה מאד: וענין פותח בתחלה לפתוח פתח באחד הכתלים במקום שלא היה שם פתח ויחשוב להוציא בו וכבר קדם בפרק הג' שהמת פתחו בארבעה: \n"
+ ],
+ [
+ "מקשה לילד קושי ההולדה וזה הדין הוא במי שמת הולד בגופה והתחילה להתקשות מהבית אשר היתה שם והעתיקוה לבית שני וילדה שם הולד המת הנה הבית אשר התחיל לה בו הקושי טמא בספק לפי שנאמר אולי נפתח הרחם שם ויצא הולד מת ונטמא הבית: ואמר ר' יהודה אם היתה בה ההעתקה בעת החולשה עד שלא יכלה לילך עד שסמכו אותה בארבות ידיה הנה כבר אפשר שנפתח הרחם ויצא הולד: ואמרו נפתח הקבר כנוי לפתיחת הרחם וכן הכנוי מזה הענין בכל הגמרא ואומר שמאז שנפתח לא יכלה לילך ואם הלכה ברגליה הנה הבית הראשון טהור: ואמר שאין לנפלים פתיחת הקבר עד שיתעגל ראשם כמו הפלך וכבר התבאר בתוספתא שאמרו בכאן פיקה הוא כוש הטויה אמרו כפיקה של שתי וכאשר נתקשית בבית אחת ויצאה ונתקשה עוד בבית שני והפילה בו נפל ואין לו ראש כפיק' אלא פחו' מזה הנה הבית הראשון טמא בספק ואע\"פ שהיא הלכה על רגליה מבית לבית לפי שאנחנו נאמר אולי יצא הולד בבית הראשון ולקטנות ראשו אפשר שהלכה אחר יציאתו וזה ענין אמרו אין לנפלים פתיחת קבר אשר נאמר שיעכב לה ההליכה כאשר נפתחו והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו טהור וטמא ירצה בו הנולד חי וההפרש בין יציאת החי תחלה או יציאת המת תחלה הוא מה שאספר לך אחר שתדע תחלה כי כאשר נגע בו בתוך הגוף לא יטמאהו אא\"כ נגע בו משיצא לאויר העולם וזה שהולד החי ידחה עצמו ויחזור ביציאתו וקודם זה יחזיקהו הטבע עד שישלם והמת כבר עזב אותו הטבע ולא החזיקהו אבל ידחהו כאשר יכבד עליו ויצירהו וכאשר יצא הולד הראשון מת הנה נאמר הטבע דחהו ולא ידחה החי ליציאה ולא נגע במת בענין יציאתו ואם קדם החי ביציאה הנה זה המת ימשכהו בלי ספק לפי שהכח לא יחזיקהו אמנם יצא אצל פתיחת הרחם נמשך לחי ודבק אליו ולזה יטמאהו אצל היציאה. והנה אבאר לך בנדה (פ\"ה) אמרם תינוק בן יום א' מטמא במת. ושפיר שם השליא אשר יהי' בה הולד ואין הלכה כר\"מ: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו פשוט אין צריך ביאור: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבאת הטומאה הוא שיאהיל דבר ממה שנזכר על הטומאה ועל אדם וכלים וחציצה בפני הטומאה הוא שיחוץ אחד מן הדברים בין המקום אשר בו הטומאה ובין מקום אחר עד שלא תעבור לה הטומאה וכבר התבאר ג\"כ שהאהל מציל מן הטומאה לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה להוצאתו ממנו ויציל כל מה שתחתיו מכלים ואדם מאלו הכלים אשר התנו בהם שהם מחזיקים מ' סאה כבר קדם זכרונם אחד אחד והתבאר סבת היותם שלא יקבלו טומאה בט\"ו מכלים: וכבר התבאר סקורטיא שהיא כסוי עור אשר ישכבו בה: וקטבליא. העור אשר יאכלו עליו. וביאור מפץ ומה הוא ומה דינו בעשרים וארבעה מכלים. ואמר שהן עשויין אהלים לפי מה שביארנו פעמים שהאהל מביא את הטומאה למה שתחתיו עם הטומאה וחוצץ בפני הטומאה למה שהוא יוצא ממנה וכן אם היתה טומאה בבית והלכה בתוך הבית הנה כל מה שבתוך האהל טהור שהאהל חוצץ בפני הטומאה ודע זה וזהו ענין אמרו עשויין אהלים לפי שהן אם לא יהיו אהלין הרי הן ככלים ויטמאו ולא יחוצו בפני הטומאה כמו שקדם: ועדר בהמה. הוא שיהיה ראש כל בהמה בין רגלי האחרת ויתחברו כולם ויהיו עומדות לא הולכות וכן יתבאר בתוספתא: ומכונות חיה. קבוץ החיות המדבריות וכמו שיאמר לכלל בעלי חיים הבייתות עדר כן יאמר לכלל החיות [המדבריות] מכונות ובתנאי ג\"כ שיהיו אלו החיות עומדות דבוקות: והעוף ששכן. שיהיה קשור על כותל או על אילן: והעושה מקום לבנה בשבלים. שיחפה לשבלים מקום דומה לבית: ואירוס. הסנבר. וקיסוס אלבלב: וירקות חמור. אמרו שהם קתא אלחמאר והוא אלתקם ואמרו שהוא יאכלו אותו החמורים והכונה בזה שהוא עשב לא יאכלנו האדם למזון: ואוכלים טהורים. לפי שהטמאים לא יחוצו בפני הטומאה וידוע שהאוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר כמו שהתבאר פעמים: ועגול של דבילה. תאנים מדובקים כדמיון עוגה ואין הלכה כר\"י ב\"נ. \n"
+ ],
+ [
+ "זיזין וגזריות. הם [גי' יעב\"ץ אריחים] הבריחים או אבנים הבולטים היוצאים מן הכותל ותרגום יציע זיזא וגזיריות מאמר הבנין והגזרה והזיז לה תוספת ממה שימשך לארץ כזה ![](\"\")
והגזרה ממה שימשך לשמים כזה ![](\"\")
ושובכות. קיני היונים היוצאי' מן הכותל: ושקיפים. תוספת ההרים ותרגום (ישעיהו ב׳:כ״א) סעיפי הסלעים שקיפי (סלעיא) [כפיא]. והסלעים. האבנים הבולטות מכתלים: והגהרים. הוא תוספת הכותל מן ויגהר ארצה (מלכים א י״ח:מ״ב): והשננים. קבוץ שן הסלע והוא קצה ההר: וסככות ופרעות. כבר בארנוה וסככות לקוח מן סוככים בכנפיהם ופרעות מן גדל פרע שער ראשו: והתנה בזה כולו שיהיה לו מן הכח והאפשרות שיוכל לסבול גג ומעזיבה כאשר ישימו עליו קצות נסרי הגג ולא תפול ואז תחוץ בפני הטומאה ותביא את הטומאה כמו שקדם אולם אם היה הדבר הזה הבולט חלוש עד שכאשר ישימו עליו מעזיבה לא יסבלוהו אבל תפול הנה לא יחוץ בפני הטומאה: והמעזיבה. תתחלף כי יש גג שעושין אותו מנסרים עבים אפילו הכתלים לא תסבול אותם וכבר יעשו גג מדקי הערבה או מקנים וישימו עליו טיט מעט וזה קל המשא ואמר רבי מאיר כי כאשר תסבול זה המשא הקל תביא את הטומאה וחכמים אומרים עד שתסבול מעזיבה ממוצעת בין כבדות לקלות ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ],
+ [
+ "אמרו שאין להם שולים ואין מחזיקים. אין ענינן שיהיו שוות הקצוות יחד אבל שתהיה עודפת האחת על האחרת לפי מה שהשרשנו בחמשה עשר מכלים: ואמר שאין עשויין אהלים. כמו שיהיו שטוחין על חלון שבין בית לעליה או בין גגה הוא דקיימא לן שיריעה וסדין שפרוסה בין שני בתים [אינה] חוצצת. ועשויים כאהלים היא שנויה לקמן בהלכה חמישית בפט\"ו שהם אז (לא) יחוצו. וכן אם נתפשטו על הטומאה ועל הכלים שם יטמאו הכלים ולא יחוצו למה שלמעלה מהם אפילו היה אהל בשווי ממנו על הארץ: ובהמה וחיה שמתו ואוכלים טמאים. כולן טמאים וכבר ביארנו שהשרש אצלנו שדבר טמא אינו חוצץ ואין רצונו באמרו אוכלים טמאים שכבר נטמאו קודם אבל אם היו מוכשרים הנה הם מביאין ואינם חוצצין לפי שכאשר היו בחלון או נעשה מהן מחיצה יתטמאו במת וטמא אינו חוצץ כמו שקדם: ואמרו מוסף עליהן הרחים של אדם. ר\"ל שהן נוספים על הפך הדברים אשר נאמר בהן מביאין וחוצצין לפי שהוא [בד\"י הגי' הפכיים] הפסד להן להשתנות הענין בו והוא מביא ולא חוצץ ונוסף רחים של אדם ר\"ל של יד שהוא ג\"כ אם היה על ארובה שבין בית לעליה או בחלון שבין שני בתים שהוא אינו חוצץ אם לא שם אותו כמו אבן מהאבנים שהן חוצצין לפי שמתנאי הדברים החוצצים שלא יהיה דעתו לפנותו כמו שביארנו בששי מזאת המסכתא: "
+ ],
+ [
+ "מסכת פרוסה. היא מחצלת הפשוטה: וחבילי המטה. כמו אריגת חבלים נמשכים מארובה לארובה: ומשפלת. היא הקופה אשר ישאו בה הבהמות הזבלים והוא כמו סבכה מחבלים אבל אין בכל נקב ונקב כי אם פחות מטפח: והסריגות שבחלונות. הסבכות אשר בחלונות תרגום שבכה סריגה ובתנאי שלא יהיה בנקבי הסבכות נקב טפח על טפח ואז יחוץ ודע זה: \n"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הירקות שמנו. ר\"ל המנויות למעלה והם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יונית שאלו המנויות אין להם השארות וקיום בזמן הקיץ וישיגם מה שכבר קדם הדין בהן שהן מביאין וחוצצין ואע\"פ שהן מחוברי' כמו שאמר (מו\"ק דף ה:). הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ. וכיפה של ברד ושלג וכפור וגליד ומלח. אם נעשה אהל מאחד מאלו הדברים הנה אלו אינם אהל לפי שאלו כולן אין קיום להן והן במהירות ההתכה: וכפור הוא מה שיקפה מהמים היורדים כטל ולזה יהיה דק: וגליד. הוא מה שיקפה מהמימות בנהרות ויתקבצו המים מחוזק הקור: ודולג. הוא שיהיה רגלו אחת קיימת בארץ וידלג בשניה למקום אחר: וקופץ. הוא שיסיר ב' רגליו יחד מהארץ ויקפוץ למקום אחר: וטלית המנפנפת. [בד\"י הגי' שתחזירה] שתחזיקה הרוח באויר כמו קובה: כבש את האבן על גבי הטלית. הוא שתהיה האבן על קצת הטלית עוד תנשב הרוח שם ותגביה אמציעתו ותהיה אהל: ובית הספינה. הוא אשר יקרא אהל הספינה ואמר רבי יוסי שהיות כלל הספינה בלתי מחובר בארץ אבל עוברת במים יהיה דינה כדין טלית המנפנפת וזאת הספינה אשר על המים אין קיום לה ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שחצי שיעור לא יטמא וכבר קדם לך כי כאשר יהיה בבית כזית מן המת בין שיהיה נחתך לחתיכות או יהיה הגוף אחד הנה הבית טמא ויטמא כל מה שבו אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל לפי תנאו וכבר ביארנו בשמיני מכלים כי כאשר היתה הטומא' תחת צמיד פתיל הנה היא תטמא הבית ואף על פי שהוא צמיד פתיל לטומאה ואם תהיה זכור אלו השרשים הנה דברו בשתי חביות מבואר. ואולם אומרו בשני חדרים והוא מקום ספוק לפי מה שאבאר לך וזה שאמר כמו שבאלו שתי חביות יצטרף חצי זית אשר בזה החבית לחצי זית אשר בחבית האחרת לטמא מה שהוא חוץ מהן לא לטמא הכלי אשר בו חצי זית כן הדין בחדר שבבית אם היה חצי שיעור בחדר וחצי שיעור בבית יתחבר חצי שיעור אשר בחדר לחצי שיעור אשר בבית לטמא הבית אשר הוא חוץ מהחדר לא לטמא החדר כמו שאמרנו כאן הבית טמא והחבית טהורה ולשון התוספתא בזה הענין הוא שאם היו שלשה בתים זה לפנים מזה וזה לפנים מזה כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורים כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאים. הנה כבר התבאר כל מה שזכרנו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תחלת מה שתבין בזה הפרק שהדבור הוא בכוורת גדולה המחזקת מ' סאה או יותר אשר כבר קדם המאמר בה שהיא לא תטמא ושהיא חוצצת בפני הטומאה וכאשר (תטמא) יאמר הנה תוכה טמא או גבה טמא או הכל טמא לא תחשוב שענין זה הטמאותה בעצמה אמנם ענין זה הטמאות הכלים אשר בתוכה או על גבה ולא נצטרך להשיב זה הענין בכל הלכה והלכה והוא שיאמר שכל מה שיהיה נכחי לטומאה הנה הוא טמא וכן כל מה שתחתיה וכל מה שעל גבה הנה הוא טמא לפי שעל גבה הוא ע\"ג הטומאה וכל מה שלא יהיה נכחי לטומאה מכלל חללה טהור לפי מה שבתוכה כולה טהור אם לא מה שיהיה נכחי לטומאה וכן הבית כולו טהור לפי שהטומאה מבחוץ אולם אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא תוך הכוורת לפי שפיה לחוץ ואם היתה הטומאה תוך הכוורת הנה יטמא הבית וכל מה שבכוורת כי הכוורת חללה בתוך הבית והטומאה מגעת בחלל הבית ולא ימנענה הכוורת שיטמא הבית לפי מה שהשרשנו וכמו שביארנו מרביעי מזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא כי כאשר היתה גבוה מן הארץ טפח תהיה אהל ותאהיל על הטומאה ותביא טומאה לבית וכן אם היתה טומאה על גבה הנה כאילו היא תחת מקצת האהל כי היתה היא והבית דבר אחד אולם תוכה הנה הוא טהור לפי שפיה לחוץ ואמרו הכל טמא ר\"ל כל מה שיהיה בבית וכל מה שיהיה בתוכו הנה היא תטמא: \n"
+ ],
+ [
+ "כלי מחולחלת. ירצה חלול בכלי שלם הצדדין תרגום נבוב לוחות חליל לוחין (שמות כ״ז:ח׳) אולם אם היתה פחותה וסתם זה המקום בקש או אפוצה והוא שתהיה שלמה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח הנה היא אז בדמיון חתיכה מן הארץ והיות הטומאה תחתיה או בתוכו כמו אם היתה קבורה בארץ ולזה לא תביא את הטומאה לבית: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הדין בכוורת פקוקה או אפוצה אשר אינה כלי ואינה אהל כמו שזכרנו להיותה כאשר האהילה על הטומאה תביא טומאה לבית ואם היתה הטומאה על גבה לא יטמא הבית כי הטומאה מבחוץ ואינה חלולה ונחשוב הטומאה כאילו הגיע תחת קצה האהל כמו שהקדמנו ואמנם היות הטומאה על גבה כמו היותה על שטח הארץ כמו שביארנו ולזה כנגדו עד הרקיע טמא ולא יטמא זולת זה: \n"
+ ],
+ [
+ "אם היה פיה לפנים הנה יתחבר חללה בחלל הבית ותכלול הטומא' לכל מה שיהיה להן יחד וזה הדין גם כן בכוורת מחולחלת כמו שהתנה אחר זה: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין הכל טמא כל מה שיהיה בבית או בכוורת ומה שתחתיה ומה שלמעלה ממנה אולם הכוורת עצמה הנה לא תטמא כמו שהשרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שתוכה ותוך הבית דינם אחד מפני היות פיה בתוך הבית וענין אמרו שאין לה טפח ממקום אחד מצד אחד ובתוספתא כל שאין לה טפח מרוח אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שהיא כאשר היתה אפוצה הנה היא כמו חתיכה מן הארץ ולזה כנגדו עד לרקיע טמא וכאשר היתה טומאה בתוכה הבית טמא להיות פיה לפנים וגבה טהור לפי שיצא בה הטומאה דרך פיה לבית ולזה יטמא הבית ונשאר גבה טהור לפי מה שהשרשנו בפ' הששי שהטומאה כאשר תראה במקום מה שחוץ מזה טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה אמנם הוא בתוך הבית ופיה לצד הגג ובינה ובין הגג פחות מטפח אשר הוא שיעור הבאת הטומאה כמו שהתבאר לך: \n",
+ "בין אחת בין שתים. ירצה בו בין שהיתה כוורת או אחת או שתים זו ע\"ג זו והעליונה אין בינה לבין הקורות פותח טפח כן ביאר בתוספתא. \n"
+ ],
+ [
+ "שקוף. הוא המשקוף העליון אשר קראו הכתוב משקוף היתה הטומאה תוך הכוורת תחת המשקוף פותח טפח הנה הטומאה תצא חוץ לבית לפי שאין בינה לבין המשקוף טפח אולם אם היתה טומאה בבית הנה כל מה שתוך הכוורת טמא לפי שהטומאה תצא מן הבית דרך פתחו ותטמא מה שבכוורת וטעמו לפי שדרך הטומאה לצאת: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד נעתיק מהיות זאת הכוורת בבית על חלוף מצב והוא היותה באויר והוא שתהיה מגולה לשמים. ואמר שהיא אם היתה מוטה על צדה והוא שתהיה דבוקה בארץ והיא מגולה הנה דינה בזה ובזה וזה הדין בעצמו כבר נקדם בהלכה ראשונה מזה הפרק לבד שבראש זה הפרק דן בו סמוך אל הבית ובכאן דן בו והוא באויר: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת החלוקה היא אשר הקדים בתחילת הפרק זולת שהיא הפרידה מן הבית ולזה כפל זכרה ולא אמר בכאן כלי מחולחלת ואפוצה ולזה לא יאמר בכאן ג\"כ אם אפוצה והתנה בהיותה מחזקת ארבעים סאה לפי דעת חכמים ואע\"פ שהיא פחותה לפי שהדין אחד ומבואר הוא ההבדל בין אמרו תחתיה ובין אמרו כנגדו עד התהום טמא שאמרו כנגדו עד תהום טמא ירצה בו שהוא יטמא מה שהוא נכחי לבד וטומאה בוקעת ויורדת ואמרו תחתיה טמא ירצה בו שהיא תהיה כאהל ויטמא כל מה שיהיה תחתיה ושמור זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל מה שקדם מהמאמר בזאת הכוורת אשר הנחנוה באויר הוא שתהיה מצבה מוטה על צדה שיהי' פיה אל אחד מארבע רוחות העולם והשוליי' לצד המת נגד לו בעוד הניחה על מצב אחד והוא שתהיה יושבת על שוליה ופיה ממה שימשך לשמים ואמר שדין הטומאה שכאשר היתה ממנה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ולא תטמא מצדדים שיהיה נכחי אליה בצד העליון והשפל כמו שהשרשתי לך בהנחת הטומאה שזהו ענין בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שתעבור למעלה ולמטה ולא תתפשט בכל הצדדין אולם אם היתה גבוהה מהארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה או היתה יושבת על הארץ וטומא' בתוכה אבל הית' מכוסה על פיה אשר היא כקבר סתום אשר יטמא מכל צד או שהיתה הטומאה בארץ והכוורת הפוכה על פיה על הארץ ושוליה לשמים הנה היא ג\"כ כבר היתה לפי משפט הטומאה כקבר סתום ותטמא מצדדין ממעלה וממטה וזהו אמרו הכל טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים כי כאשר היתה פחותה ופקוקה בקש שהיא כמו חתיכה מן הארץ והדבור כולו מבואר אחר הבנת כל מה שקדם: וענין אמרם שאין טומאה עולה לה כי כאשר היתה הטומאה תחתיה לא נטמא לא תוכה ולא למעלה ממנה לפי שהיא בהיותה יושבת על שוליה חצצה בפני הטומאה בתוכה לא יטמא מה שתחתיה וזה כולו אם לא יהיה בינה לבין הארץ טפח אולם אם היה שם חלל טפח הנה כבר יהיה אהל ולזה יטמא כל מה שתחתיו יהיה הטומאה תחתיה אולם אם היתה הטומאה בתוכה או על גבה הנה היא כמו אם היתה קבורה בתוך הארץ או על הארץ אשר תטמא עד לרקיע כל מה שיהיה נכחי אליה לפי מה שקדם להיותה אינה ככלי ואין הלכה כרבי אלעזר ורבי שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בתוספתא שהמאמר בכאן אמנם הוא. בארון חקוק בסלע אשר הוא כאילו הוא ארון של אבן שיש חקוק בסלע ומכוסה הנוגע בו בכל מקום טהור ואינו טמא אלא כנגד כסוי בלבד הא למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו ולזה השרש אמרנו כי כאשר היתה רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כזה ",
+ "כמין קמטרא. כבר קדם לנו ביאור קמטרא שהוא מפורסמות אצלנו ר\"ל במצרים באלקמטרא ותרגום (מ\"ב י) המלתחה קמטרא והוא אשר יהדקו בו הבגדים בארון: ואמר גלוסקוס הוא כמו נגר וצורתו מפורסמת אצלנו אבל אשר יתאמת אצלי לפי הענין שזאת התמונה היא כמו תיבה ופתח מן הצד כאילו הוא נקב בעצם האבן מקום יכנס ממנו המת ונועל זה השער ולזה כנגד פתיחת' טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה וזה צורתו ![](\"\")
: "
+ ],
+ [
+ "אמרו כנגד קורקרותה ירצה בו שתהיה הטומאה תחתיה ממה שימשך לחללה לא שתהיה תחת עובי השפתות אף על פי שזה הענין מבואר אעשה צורתו וכבר ביארנו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואף על פי שזה לא יהיה אלא אצל צרות הטומאה בפחות מטפח ואמר [עי' העתקת הכ\"מ] היתה טומאה כנגד קורקורתה אין לפי מה שהשרשנו שיהיה כל מה שיהיה נכחי לטומאה מאויר החבית טמא להיותה כלי חרס (לא) לפי שכלי חרס [לא] יטמא מגבו אבל להיותו מטמא מאוירו וזו החבית כבר נטמאה אוירה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נכחי אליו והבן זה כי הוא מדקות הענין וחמור לא יפול עליו השכל אולם אם היתה הטומאה בתוכה הנה זה מבואר שהחבית טמאה ואם היתה הטומאה (בתוכה) תחת דפנה מבחוץ והוא שתהיה תחת עובי הגג ולא יהיה ממנו כלל תחת שוליה ממה שימשך לאוירה הנה החבית טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו בשני מכלים והטומאה בעת שעברה בעליונה לא תכנס באוירה לפי שהיא תחת הדופן ואמרו בתוכה ותחת דפנה הוא שתהיה מקצת הטומאה תחת דפנה ומקצתה תחת קוקורתה לשון התוספתא [פ\"י] כזית מן המת מקצתו נתין תחת דפנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה [טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ\"ל וכ\"א לפנינו וכן הביאה הר\"ש]. (טהור) ואם יש בדפנה פותח טפח הכל טמא וענין הכל טמא שיהיה כל מה שיגע בחבית טמא ואפילו מה שלא יהיה נכחי לטומאה אבל בהיות עובי גגה ממנו כבר התפשטה הטומאה בכולה ר\"ל כל מקיפה ולזה היה כנגד פיה טהור ר\"ל ממה שימשך לאוירה לפי שהטומאה כבר התפשטה והראה פעולתה ברוב כמו שהשרשנו בפרק שביעי עוד שב וביאר שזה כולו אם היתה החבית טהורה דבוקה בארץ אולם אם היתה כבר נטמאה מקודם באחת הטומאות שיהיה כלי טמא וכלי טמא אינו חוצץ כמו שהשרשנו בעשירי מכלים או יהיה גבוה על הארץ טפח שהוא אהל או יהיה הטומאה תוכה ועליה כסוי שיהיה כמו קבר סתום או תהיה כפויה על המטה הנה כל מה שיגע באיזה חלק שיגע ממנו באחד מאלו הענינים טמא והוא אמרו הכל טמא ר\"ל תוכה וגבה ודפנה ובכלל כל מי שיגע בו הטומאה הוא טמא לאופן אשר זכרנו והבן זה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמרו ארובה שהיא בתוך הבית ר\"ל בגג הבית ממה שימשך לשמים כמו שתהיה זאת הארובה מגולה לא יהיה עליה צל וכאשר היתה הטומאה תחת גג הבית הנה הבית כולו טמא מפני הגג אשר יכללהו לבד המקום מהבית אשר יהיה נכחו לארובה המגולה לשמים שהוא טהור וכן אם היתה הטומאה תחת הארובה הנה כל הבית כולו טהור לפי שאין הטומאה תחת אהל ואם שם אחד ידו או רגלו על זאת הארובה הנה כבר הגיע לגג וכאילו אין שם ארובה שאדם נעשה אהל לטמא לפי מה שהשרשנו בפרק ששי מזאת המסכתא ולזה כאשר היתה הטומא' הבית כולו טמא וזה האיש ג\"כ טמא וזהו ענין אמרו עירב את הטומאה. ואמרו מקצתה בבית מקצתה כנגד ארובה שיהיה קצת השיעור אשר יטמא תחת הגג וקצתו תחת הארובה יטמא הבית כולו ר\"ל כל מה שתחת הגג ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית וכן כל מה שיהי' נכחו לחצי שיעור אשר תחת הארובה מחלל לארובה טמא ולא נחשוב זה ג\"כ בדמיון חצי שיעור מונח באויר אשר לא יטמא ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כלו להיותו גשם אחד על דמיון מה שהתבאר בג' [מ\"ד] מזאת המס': \n"
+ ],
+ [
+ "אמנם יתחייב זה שיהיה האיש אשר נתן רגלו מלמעלה טהור לפי שהארובה פחות מטפח על טפח ולא תצא טומאה מן הבית פחות מטפח כמו שכפלנו פעמים ול' התוספתא אין הטומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפותח טפח: אחר זה אמר אם טומאה קדמה את רגלו הוא טמא לפי שהטומא' תטמא כל מה שיגבילהו כמו שקדם ובעת שנתן רגלו האהיל על הטומא' ואם רגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם לפי שאין שם פותח טפח תצא ממנו הטומאה ולא האהיל על הטומאה בעת שהאהיל: והפליג ר\"ש בזה הדין ואמר שאם באו שני אנשים ושם הראשון מהם רגלו בארובה ושם השני רגלו על רגל הראשון ואח\"כ נכנסה טומאה תחת ארובה אחר (סר) [כן הסיר] הראשון רגלו והיה (רגלו) [רגל] השני על הטומאה והיה קודם הטומאה נכחו לזה המקום ואע\"פ שהוא אמנם האהיל על הטומאה אחר הגעת הטומאה שם הוא טהור ואין הלכה לא כר\"מ ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כדי שתחלק הוא שאם תחלק והוא על מצבו יהיה מגיע ממנו תחת גג הבית כשיעור ומגיע תחת הארובה אשר אין בו פותח טפח כשיעור והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הארובות הוא כשתהיה בית ועליה ותהיה ארובה בגג הבית וארובה בגג העליה זו כנגד זו עד כי כאשר היתה הטומאה תחת הארובות הבית תהי' מגולה לשמים. וכבר קדם שכלי טמא אינו חוצץ וכאשר היתה הטומאה ובגגה פותח טפח הנה העליה טמאה להוציא הטומאה לה ולזה כאשר נתן הדבר שהוא מקבל טומאה על ארובה אשר בגג הבית הנה כבר נטמא זה הכלי ונטמא הבית וכאשר הבית כולו טמא ובגגה פותח טפח יצאה הטומאה מן זאת הארובה ונטמאה העליה גם כן לפי שזה הכלי לא יחוץ בין הבית והעליה להיותו כלי טמא אולם אם שם זה הכלי על הארובה העליונה אשר בגג העליה הנה הוא מבואר שהוא יטמא העליה והבית ואם היה כלי שאינו מקבל טומאה הנה הוא חוצץ בפני הטומאה ולזה אם שמהו על הארובה אשר בגג הבית יהיה הבית טמא והעליה טהורה ואם שמהו על הארובה אשר בעליה הנה הבית והעליה טמאים וכל מה שיהיה נכחי לזאת הארובה ממעל עד לשמים טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ממה שקדם ביאורו כאשר הבנת השרש והוא שאין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפותח טפח: \n"
+ ],
+ [
+ "שאם תעלה ואין שפתיה נוגעות בארובה ענינו שיהיה הכלי נכחי לארובה ותהיה הארובה גדולה מעצם הקדרה עד חשבנו שהכלי יעלה על עמוד נצב יצא מן הארובה ולא יגע בצדדים בשום פנים וכאשר היתה הקדרה על זה המצב והיתה הטומאה באיזה שיהיה מן הקדרה הנה תטמא כל מה שיהיה נכחי אליה לבד ולמעלה או למטה להיות הטומאה רצוצה ואינה תחת אהל אחד או מגולה לשמים ולא [בד\"ן הגי' יתפשט] יתפשנה מעשיה ולא יראה כמו שביארנו בענין בוקעת ועולה ואם היה גובה הקדירה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה הנה כבר האהיל על הטומאה ויטמא הבית בכללו וכבר קדם לך בזה הפרק בהיות הטומאה תחת הארובה שהוא אם נתן רגלו מלמעלה עירב את הטומאה וכל מה שיהיה בתוכה או על גבה הנה הוא טהור לפי שאינו תחת אהל מגולה מפני שהוא כנגד ארובה ואם היתה הטומאה בתוכו או על גבה והיתה זאת הקדירה גבוהה טפח כמו שזכרנו הכל טהור ר\"ל הבית כלו טהור לפי שהטומאה כנגד הארובה וכן תחת הקדירה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוהה טפח לפי מה שהשרשנו ואמנם יטמא כנגד הטומאה לבד עד לרקיע: "
+ ],
+ [
+ "הכל מבואר וא\"צ פי': \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר נכפל פעמים שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס וכאשר נסדק הבית וזה כשנסדק הגג כולו והכתלים הנושאין הגג עד הארץ והיתה הטומאה בחצי הפנימי משני חלקי הבית והוא החלק אשר כנגד לפתח והכלים בחלק האחר אשר ימשך לחוץ בית שמאי אומרים עד שיהיה רחב הסדיקה ארבעה טפחים ואז לא יטמאו אלו הכלים שאנחנו לא נצטרך בפותח טפח לבד בכאן להיות הטומאה בפנים וכלים בחלק החיצוני שדרך טומאה לצאת וב\"ה אומרים שלא יצטרך לפותח טפח להיות הגג בכלל הבית וכבר התבאר בתוספתא באמרם כל שהוא הוא שיהיה הסדק שיעור חוט המשקולת ור' יוסי אומר פותח טפח על השרש והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הסדק אמנם הוא בגג האכסדרה והוא אלפרנד\"ל וכבר ידעת צורת' ושהיא לשער הבית וכאשר נקרע הגג שלה על הארץ כולו הנה היו שני חצאי ימין ושמאל וכבר קדם לך בפרק אשר לפני זה עירוב הטומאה מלמעלה אצל הסדיקה או מלמטה שיהיה נכחי כאשר היה בדבר אשר יקבילהו הסדק גבוה טפח מהארץ או יותר כמו שהתבאר בארובה שבתוך הבית: \n"
+ ],
+ [
+ "סגוס וכופת הם כלים כמו שבארנו בכ' מכלים (מ\"ב): ועבה הוא שיהיה גבוה מטפח ולמעלה: וקפולין בגד מקופל קצתו על קצתו ואמר שאם היתה הטומאה באחד מצדדי האכסדרה הנחלקת והיה בגד עבה או בגד כרוך תחת הסדק הנה לא נאמר כי כאשר יהיה גבוה ובגבהותו טפח נחשוב בכל מה שתחת בגד העליון או השטח העליון והדומה לו עד הארץ ונחשוב שיהיה אהל תחת הסדק גבוה טפח אבל נדון אותו כאילו נתן את הקנה בהארץ ולא עירב את הטומאה עד שיהיה תחת הסדק אהל בו חלול כמו שהתנה כמו שביארנו שרש זה כולו: ואמרו עד שתהיה העליונה גבוהה מהארץ טפח ענינו שיהיה תחתיו חלל טפח ואם היה אדם נתון תחת סדק של אכסדרה בית שמאי אומרים שהוא לא עירב את הטומאה ואף על פי שגובה גשמו יותר מטפח כדין סגוס וכופה ובית הלל אומרים הסגוס והכופה מקשיים והאדם חלול והצד העליון ממנו כולו הוא אהל על הארץ ויביא את הטומאה לצד שני של אסקופה: \n"
+ ],
+ [
+ "לא יצטרך לבאר כאשר אמרו קוברי המת ר\"ל נושאי המת עד שיהיה המת עצמו הוא אשר האהיל על הדבר אהל וענין מביא את הטומאה בכאן שיביא לבית ויטמא הבית אשר ישקיף ממנו וטעם זה אצל ב\"ה היות האדם חלול והצד העליון מביא את הטומא' לפי שהוא כמו אהל קצתו על המת וקצתו תוך הבית וזה האהל בינו ובין גופו גובה טפח ויותר לפי שהאדם חלול: \n"
+ ],
+ [
+ "היה מוטל על האסקופה קצתו בבית וקצתו על האסקופה ב\"ה סומכין על דעתן באמרם אדם חלול הוא ולזה יביא את הטומאה לבית לפי מה שקדם בקדרה כאשר היתה גבוהה טפח ונוגעת בשקוף הפותח טפח הנה הטומאה כאשר היתה על גבה הבית טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר היתה הטומאה בבית ואדם מוטל על האסקופה וקצתו בבית והאהילו טהורים על קצת זה האדם אשר באסקופה הנה למי שיאמר אדם חלול יביא את הטומאה כאילו הם האהילו על הטומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון הברייתא כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור ואמר יטמא כמו כן מה שהגיע בגופו בעבור שמת הכלב והיה זה הדבר במעיו: ואמרו מוטל על האסקופה הוא גם כן שיהיה קצתו בבית ורבי יוסי מדקדק מקום הטומאה ר\"ל איצטומכת הבעלי חיים אם היה מקום האצטומכא תוך הבית הנה הבית טמא להגעת הטומאה. וזה אשר תראה הטומא' כבר הגיע אצלם מאיחור עיכול הטומאה באצטומכת הכלב אולי זה בבשר המת לבד וזה לא יתאמת והלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יהודה בן בתירא באמרו בעופות ובדגים מעת לעת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק החמישי מזאת המסכתא כי כאשר יכפה כפישה ע\"פ החדות שהיא תציל כל מה שיש שם ואמר כי כאשר היתה מנורה בזה הסהר והפרח אשר עליו תשים הנר על שפתו עם הסהר וזה יקרא פרח כמו שבארנו בכ\"א מכלים והיתה הכפישה כפויה על הפרח עד שתשים שפת הפרח בין הכפישה והחדות הנה בזה מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם תציל המנורה בכללה מה שבתוך הסהר אם לא: \n"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם הבית טמא. ר\"ל כאשר היתה הטומאה בין שפת החדות לשפתי הכפישה הבית טמא לפי שכבר ביארנו פעמים במה שקדם שכל מה שיציל באהל המת על דברים הטהורים עד שלא יטמא הנה הם לא יצילו על הטמאי' מלטמא. וכבר ידעת שהדות בבנין והוא סהר גבוה על הארץ וכאשר היו כלים בצדדיו והיה מקומו טפח על טפח נפרד מהבית והיה בדין הדות כמו שיציל לכל מה שבתוכה ג\"כ יציל מה שבצדדיו אולם אם היו צדדיו יותר רחבים מכתלי הבית הנה הכלים אשר יהיו בתוך כתלי הדות טהורים ואפילו לא יהיו מקומו טפח על טפח ולא נדון בו מחצה על מחצה לפי מה שהתבאר בששי מזאת המס' ובתוספתא (פי\"ב) אמרו שבכתלי הדות טהורי' ושבכתלי הבית נדון מחצה על מחצה זה להיות כתלי הדות יותר רחבים כאילו לא יכנס בדין כתלי הבית כלל אבל הוא כלי בעצמו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם בששי מזאת המס' שהכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר וביארנו זה היטב: ותנור ישן הוא כדמיון כלי ולזה כאשר היתה טומאה תחת הנסר וכלים על גביו או טומאה ע\"ג וכלים תחתיו הכל טמא כאשר היה התנור ישן כמו שהתבאר בזה הפרק אולם אם היה תנור חדש הנה הוא ישים הנסר אהל ויבדיל מה שלמעלה ממנו ממה שתחתיו ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בתוספתא (פי\"ג) שזאת הסרידה עודפת ע\"פ התנור כל שהוא ובתנאי שיהי' לה שפה עגולה עד שיהיה לה בית קיבול וכן התנה בתוספת' שיהיה לה בית קבול ואמר שם ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח ואז תבדיל אשר על גבה מאשר תחתיו: ואמר כנגד אוירו של תנור הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור לא על אויר העגול היוצא מפי התנור ומבואר שזאת הסרידה היא של חרס וכבר ביארנו זה בח' מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "בטח הוא בנין יוצא מהכותל לפני החלון כי כאשר יעלה העולה מהארובה יסמך ע\"ז הבנין ולזה יקרא בטח ואמר כי כאשר היתה טומאה תחתיו לא יטמא הבית לפי שלא יגיע הטומאה תחת אהל מחובר בזה הבית ואם היה שם זיז יוצא מזה הבנין בתוך הבית הנה הבית ג\"כ טהור אצל ר\"א להיות הטומאה תחת הבטח לא תחת הזיז ורבי יהושע אומר שאנחנו נחשוב הבטח נפרד ויהי' הזיז העליוני המחובר באויר הבית בלא שפה והנני עתיד לבאר לך דיני הזיזין בהבאת הטומאה איך היא ואיך צורת הזיזין והלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בכאן בתוך הבית בגג הבית כמו שאמר במה שקדם ארובה שהיא בתוך הבית וכן התבאר בתוספת' ושם נאמר סנדל של עריסה שפוחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף וערס הוא המטה הנה ערשו ערש ברזל (דברים ג׳:י״א) וסנדל של עריסה הוא דומה לעטרה של פתח אשר יעשה מברזל וזה שיעשה מברזל טבעת יכנס בו רגל המטה והוא יקרא סנדל ואמר כי כאשר היה מטה בעלי' ונקב בגג הבית עד שיעבור אל אויר הבית נקב ונכנס בו סנדל של עריס' ר\"ל כי כאשר הרכיב שם רגל המטה עד שתהי' זאת הסנדל אשר תחת רגל המטה נראה בגג הבית ויהי' זה הסנדל מאהיל על הטומאה הנה אם היה זה הנקב אשר נעל אותו הסנדל טע\"ט הכל טמא ר\"ל העליה וכל מה ששם מכלי' לפי מה שקדם בפ\"י ואם לא יהי' בו טע\"ט העליה טהורה וזה הסנדל לבדו הוא אשר יטמא ככופה המאהיל על הטומאה וכבר היה חלק מהאהל ויקרא אב הטומאה והמטה הסמוכה עליה ראשון לטומאה והדבר אשר יגע למטה שני לפי מה שהשרשנו וביארנו בפתיחת זה הסדר והוא ענין אומרו מונין בו כדרך שמונין במת וכן כל כלי מתכות כזה הסנדל או בגדים שהם שמים אותו אב על דין טומאת הכלים כמת כמו שהתבאר בראש מס' זו: \n"
+ ],
+ [
+ "מכוונות. שתהיה אחת נכח השנית והעליונות כבין התחתונות הוא שתהיה כל קורה מהעליונות נגד החלל אשר בין כל שתי הקורות התחתונות וכבר קדם לך בשבת (דף קא.) וסוכה (דף ד:) ועירובין (דף פז.) שמן השרשים שנאמ' גוד אחית מחיצה וגוד אסיק מחיצה ושזה הלכה למשה מסיני וענין זה שנחשוב המחיצות יורדות מלמעלה למטה ועולו' מלמטה למעלה וכבר התבאר בתוספת' שזה כולו בשני תנאין שיהי' ברוחב כל קורה פותח טפח וביניהן אויר גם כן פותח טפח ואז נחשוב הקורה העליונה שהיא כאילו ירדה למה שבין הקורה התחתונה וישים הכל גג א' וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה וישים הכל גג אחד ולזה כאשר היתה טומאה תחת קורות הבית הבית והעליה טמאין אולם כאשר היה ברוחב כל קורה פחות מטפח הנה הדין כמו שהתבאר בתוספתא וזה שבהלכה הראשונה אשר הוא שיהיו הקורות מכוונות אם היתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי מה שהשרשנו מהשרשין ובהלכה שניה ג\"כ אמנם אם היתה הטומאה הנה היא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם לא שתהיה הטומאה תחת אהל טפח שכל שהוא ממעל לאהל טהור כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר כפל הרבה זה השרש והוא שהטומאה כאשר לא יתפשט דינה תחת אהל הנה היא תטמא כל הנוכחי אליה למטה ולמעל' וכבר ביארנו ביחס המרובע לעיגול מה שיש בו די בריש עירובין ועיין אותו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהשטח אשר בו טפח על טפח יקיף בו ארבעה טפחים וכמו שקדם אמרו בזמן שהיא מרובעת ד' וידוע שהתמונה אשר בו טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומא' ושכל שיש בו רחב טפח יש בו בהיקפו ג\"ט וכל שיש בו טע\"ט יש באלכסונו טפח ושני חומשים וכאשר היו אלו השרשים כולן ידועין התחייב מהן כי כאשר היה עמוד עגול על תמונת (האסתומכ') [האסטוונא] ובהיקף כל עגולה משתי עגולות כ\"ד טפחים והיה עגול על שטח עד שיהיו שתי עגולות תושבות ושוכבות על הארץ ממשמשות לשטחי' על אורכה ומונחת על הארץ הנה זה החלל כולו אשר תחת דופן העמוד אשר בין שטח העמוד ובין שטח הממשמש לא יהיה בו טפח על טפח מרובע על שיעור אורך העמוד וזה לך הצורה מבוארת ולמדנו בכאן שאם היה טפח על טפח ברום טפח לא ימשך ברביעי על תכלית שטח העמוד הנה הוא יביא את הטומאה תחת כל העמוד וזה התועלת אשר למדנו בזה הדין ושמור אותו שהוא ענין נפלא מאד: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם במקומות מזו המסכת שהטומאה כאשר היתה גבוהה מן הארץ הנה היא כקבר סתום ומטמא כל סביביו והבית כולו טמא להיות מאהלת: ואמרו ידון מחצה למחצה שהוא כאשר נעיין מקום הטומאה אם היה בחצי רחב האסקופה אשר ימשך חוץ לבית הבית טהור כמו אם היתה הטומאה בתוך כתלי הבית לפי מה שהתבאר מזו המס' ומזו ההלכה יתבאר לך שמי שנכנס קצת גופו באהל המת נטמא ולשון ספרי (במדבר י״ט:י״ד) כל הבא אל האהל זה שבא מקצתו וכל אשר באהל (שם) זה שבא כולו והלכה כרבי יהושע ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר התבאר בי\"ז מכלים שמלא אגרוף כראש הגדול של אדם ושמלא מקדח גדול שבלשכה כפונדיון ומאור הוא ארובה אשר יכנס ממנה האורה ואמר שמי שפתח הארובה להכנס ממנ' אורה אם היה כפונדיון או יותר תביא את הטומאה אם לא שיהיה בה טפח על טפח לפי מה שקדם בהלכות מזו המסכת ואם זאת הארובה נפתחה מעצמה ר\"ל מבלי פועל אדם אבל בשאר מהסבות אשר זכר או זולתם הנה זאת הארובה תקרא מאור שלא נעשה בידי אדם הנה הוא לא תצא ממנו הטומאה ויכנס בבית אחר אלא א\"כ היה ממלא אגרוף ולמעלה וזה כאשר לא כוון על זאת הארובה אשר נפתחה בלי כוונה לענין מן הענינים אבל אם ספק אם כוונו עליו לענין מה הנה הוא ישאר בשיעור הראשון ואע\"פ שלא נעשה בידי אדם ולזה אם חשב על זה החלון אשר פתח אותו המים או זולתו להשאר להשתמש בו שיעורו כפותח טפח ואם חשב עליו להשאר בעבור האור שיכנס בו שיעורו מלא מקדח כמו שאם פתחה מתחלה לכך הנה התבאר זאת ההלכה על השלימות והתאמת לך שלארובה ארבעה שעורים היותר קטן מלא מקדח והנמשך אליו אצבעיים על רוחב גודל ואשר ימשך אליו טפח על טפח והיותר גדול מלא אגרוף והתבאר הדין את אשר יצטרך בו לכל שיעור מהן: סריגות. הן השבכות הארוגות מקנים וזולתם ושם הקנה הדק סריג וכן רפפות מין מן השבכות ויעשו חלונות גדולות בהם להכנס בהם האורה: עוד יעשו על החלונות בכללה שבכה יעשה מעץ ערבה או מחריות של דקל או בנין או זולת זה ואומרים ב\"ש כי אם היתה בנקבי זאת השבכה מלא מקדח יביא את הטומאה כי האורה יכנס בו ולזה כוון: עוד חזר במאמר לפי כוונת ההלכה ואמר שזה אשר שמנו שיעור למאור מלא מקדח הוא להביא את הטומאה לבית שהיא תכנס מזה הנקב כאשר היתה שם טומאה או תחת אהל מחובר בזה המאור לפי מה שקדם ביאורו וכן הוציאה את הטומאה שכאשר היתה טומאה בבית תצא מזה המאור הקטן ויטמא כנגדו וחלק רבי שמעון ואמר ואפילו מן המאור לא תצא טומאה בפחות מטפח ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר בנה בית חוצה לה נעשה חלון בין שני בתים ואינו אז לאורה שהרי לא יכנס ממנו אור ואולם נשארה לשמוש לבד ולזה שעורה בפותח טפח ואם שם קורות זה הבית אשר בצד זה הבית אשר בנה חוץ לחלון בקצת גובה הארובה היה מה שממנו תחת הגג לשמוש ואשר למעלה מהגג לאורה לפי שהיא מגולה לשמים ויכנס ממנו האור: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר זה הנקב בפתח הבית אמר ר' עקיבא שהוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם שאע\"פ שלא יכוין להכנס בו האורה הנה יכנס ממנה האורה ולזה ישער אותו כמלא אגרוף ורבי טרפון אומר שהוא ישתמש ממנו להכניס איזה דבר להביא או להוציא ויהיה לתשמיש ולזה שיעורו בפותח טפח עוד אמר שאם היה שער זה יותר קצר מפתח השער עד שישאר חלל ויכנס ממנו אורה בעת שהפתח נעול אם מלמעלה ממה שימשך למשקוף אם מלמטה ממה שימשך לארץ או שסתם אדם הפתח ולא השלים סתימתו ונשאר סדק הבית פתוח בין שני שערים או בין שער אחד או היטיב סתימתו ופתחו הרוח שאלו הפתחים כולם הוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם לדברי הכל שיעורו מלא אגרוף ואז תצא טומאה מהבית או תכנוס לו מזה החלל והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "יאמר שמי שנקב בכותל נקב עובר להגביה בו קנה לענין מה או מסמר ינעול בו הפתח הוא אשר יקרא אספתי לכל השערים או לשום שם כלי ישימו עליו הנר או להשקיף ממנו מי שילך ויצא מביתו או לקרות ממנו מי שירצה הנה שיעור זה הנקב בפותח טפח: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין זה המאמר כי כאשר היה חלון בין שני בתים דרך משל בו טפח על טפח מצומצם אשר יביא את הטומאה כמו שקדם והיה באחד משני בתים טומאה מהטומאות אשר תטמא באהל המת וכבר קדם ממנו בזאת המסכת ובארנו שמכללם זית בשר ורובע עצמות והיה בזה החלון מעט דבר טהור אשר הוא כבר חסר שיעור החלון יהיה פחות מטפח ולא יטמא הבית השני והתנה בזה כשלא יהיה הדבר אשר מיעט החלון מין מן הטומאה אשר בבית כמו שיהיה בבית כזית בשר מן המת ובחלון פחות מכזית מבשר המת ואף על פי שפחות מכזית טהור או שיהיה בבית רובע עצמות ובחלון פחות מעצם כשעורה לפי שכאשר היה הדבר אשר בחלון מין מן הטומאה אשר בבית הנה הוא יצטרף עמו וכן כל מה שזכר מאלו התנאים וחזר למנות הדברים אשר ימעטו את הטפח כאשר יהיו לו התנאים וכבר ביארנו בששי מזאת המסכת שמתנאי הדברים שחוצצין בפני הטומאה שלא יהיה דעתו לפנותו וכבר ביארנו פעמים שטומאת אוכלין בכביצה ומה שיהיה פחות מכביצה לא יטמא טומאת אוכלין (טמאין) ולזה נחשבו כדבר טהור כמו שהתבאר בראש מסכת טהרות: והתבואה שבחלון כאשר תצמח שם וכל דבר מחובר בארץ הוא טהור וכבר התבאר בהש\"ס (ב\"ב דף כ.) שיהיה זה הצמח מהשרש רחוק מן הכותל ונכנס וסתם החלון בקצת לפי שאם היה בתוך הכותל יהיה דעתו לפנותו שאם יעזבהו יפסיד הכותל וכבר בארנו בה' מזאת המסכת שמתנאי הדבר החוצץ שלא יהיה דעתו לפנותו ומבואר הוא כי כאשר יהיה בחלון דרך משל כמו ד\"ט ותהיה זאת התבואה כבר סתמה ממנו יותר על ג' הנה הטפח נתמעט ולא תצא הטומאה מזה החלון: וכבר התבאר בי\"ז מכלים שהככי הוא האריג הדק הלבן אשר ימצא בתוך הקנה הגדול והוא כמו אריגת העכביש והוא יקרא ככי וממנו דבר דק מאד יותר דק מחוט המשי וזהו ככי שאין בו ממש וממנו אריג הוא דומה לבגד חזק הבהירות והלובן וזהו ככי שיש בו ממש והנה התבאר בראש מסכת טהרות שנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה ולא יצטרך הכשר ושנבלת עוף הטמא צריכה מחשבה והכשר ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה וענין המחשבה שיכוין עליה שתהיה מאכל אדם לפי מה שיתבאר בסוף עוקצין והכשר הוא שינתן עליה ברצון אחד מהז' משקין כמו שיתבאר במכשירין (פ\"ז מ\"ד) ואלו המנויים כולן טהורים ולזה ימעטו: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון התורה בין בשתי בין בערב שיטמא בצרעת אמר יתברך (ויקרא י״ג:מ״ח) או בשתי או בערב. ולבינ' מבית הפרס גוש מגוש עפר הנעש' מבית הפרס וידוע שבית הפרס טמא להיותם אומרים בתוספתא לא אמרו אלא גוש כברייתו והנה יתבאר כל דיניו בזאת המסכת ואמרו הטמא אינו ממעט וכלל הדבר אשר הוא טמא בעצמו כמו כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ או הדבר אשר יטמא בהיותו בחלון כמו כביצת אוכלים כשרים או הדומה להן והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה הזיז אשר יביא את הטומאה בכל שהוא כבר התבאר לך את צורתו ואת תנאו וזה שיהיה לו תוספת אל מה שימשך לארץ כזה ![](\"\")
יהיה בינו ובין הארץ גובה י\"ב טפחים והוא יוצא מצד פתח הבית ונחשוב זה הקצה הנוסף שהוא כבר הגיע לארץ וכל הטומאה אשר תחתיו לצד הבית ואלו השיעורים כולן הלכה למשה מסיני: ונדבכים. קבוץ מנדבך וכבר ביארנו בברכות (פ\"ב) זה השם על מה יורה: ועטרות. הכתרים ר\"ל היוצא מהבנין: והפתוחין. יהיו ג\"כ בולטין ורוב מה שיעשו זה בבניינו אבן או הגף: "
+ ],
+ [
+ "ע\"ג הפתח. ר\"ל שיהיה יוצא מהמשקוף ולהיותו למעלה מי\"ב טפחים יצטרך שיהיה בו פותח טפח ואז יביא את הטומאה לבית: עוד אמר שעל גבי החלון שאם הוא ע\"ג רום אצבעיים שאז יביא את הטומאה והתבאר בתוספתא שיצטרך שיהיה רחב זה הזיז רחב אגודל הזה אם החלון הוא עשוי לתשמיש אשר שיעורו טפח על טפח כמו שקדם אולם העשוי למאור אשר שיעורו מלא מקדח הנה באיזה שיעור שיהיה הזיז ובאיזה גובה שיהיה יביא את הטומאה וכאילו הוא יאמר שעל גבי החלון העשוי למאור ששיעורו מלא מקדח כל שהוא ור' יוסי אומר שיצטרך שיהיה גבוה זה הזיז גם כן מלא מקדח ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אומר רבי יהושע להיות הקנה משוך על ארכו ודבוק לכותל אע\"פ שהוא למעלה מי\"ב טפחים הנה הוא יביא את הטומאה לבית בכל שהוא ואמר רבי יוחנן בן נורי שלא תהיה זו חמורה מהזיז אשר לא יביא את הטומאה כאשר היה למעלה מי\"ב טפחים אלא בפותח טפח כמו שקדם והלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+ ],
+ [
+ "[זיז.] דמיון תא סיבב את כל הבית בד' כתליו ויצא ממנו בחלל הפתח ג' אצבעות: ואמרו וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה ירצה בו כי כאשר היה הבית מוקף באכסדרה והיתה טומאה בבית הנה כל מה שתחת אלו האכסדראו' טמא לפי שהטומאה תצא מהבית ותתפשט תחת המשקוף כולו אולם אם היתה טומאה בחצר הנה אין ספק שהכלים שבאכסדרה טהורים לפי שהטומאה מגולה לאויר ואם היתה הטומאה באה מאכסדרי הבית לדברי הכל טמא לפי שגג האכסדרה כבר כלל כל פתח הבית ואמנם חלקו להיות אוכל בשיעור ג' אצבעו' לבד ואמר רבי אליעזר שבזיז חומרא בהיותו טמא בכל שהוא כמו שקדם כן יביא טומאה לבית בג' אצבעות אולם אם היה אוכל מפתח הבית טפח יהיה הבית טמא לדברי הכל והלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "דע שכל מה שיאמר תחתיהן הנה ענין זה תחת התחתון כמו בינו ובין הארץ וכל מה שיאמר על גביהן עניינו על גב העליון וכאשר היה העליון עודף טפח אין הבדל בין היות הטומאה תחת הזיז התחתון או תחת הנוסף אשר יוסיף לעליון או ע\"ג זיז התחתון אשר יביא הטומאה ביניהן כל מה שתחת העליון טמא בכל אלו המצבות אשר תביא הטומאה ביניהן ושרש זה כבר הוכפל פעמים ולזה אמר תחתיהן וביניהן טמא והלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היתה טומאה ביניהן והיה ביניהן פחות מגובה טפח הנה אין זאת הטומאה באהל ואמנם היא דחוקה והיא אשר תקרא בש\"ס טומאה רצוצה ולזה כנגדו עד הרקיע טמא וכאילו היה על גביהן ואשר ראוי שלא תטמא ג\"כ תחתיהן להיות בתחתון פותח טפח והוא גבוה מן הארץ גובה רב לפי שהמאמר הוא בזיז והוא כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ממה שקדם ודין השתי יריעות זו על גב זו כדין שני זיזין: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בפי\"א (מ\"ג) ענין אמרו אין מביאין את הטומאה וביארנו שם סגוס ושם כופת. וטבלאות לוחות: וענין אמר בכאן עד שיהיו גבוהין מן הארץ פותח טפח לפי מה שאספר וזה כאשר היה סגוס או כופת או טבלא או בגד מושם אחד למעלה מהשני עד שיהיה בגבהו טפח עוד היתה הטומאה למעלה מזאת הטבלא דרך משל אשר היתה גבוה מן הארץ והיתה טבלא שניה ממעל לטומאה דבוקה בה הנה זאת הטבלא העליונה מביאה את הטומאה ותטמא כל הטבלאות ומה שביניהם מן הכלים וזה הדין בעצמו בסגוס ובדומה לו בזה הדבר נחלקו טבלאות של שיש לפי שהן נחשבות כארץ ואם היו שיש על שיש והיה בין השיש העליון אשר תחתיו הטומאה ובין הארץ גבוה אלף אמה לא נחשוב מהשיש כאילו הוא נעדר אבל נאמר שהיא תחתיו טומאה רצוצה ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת ולשון התוספתא בביאור אלו הענינים כן טבלאות של שיש חלקה זו על גבי זו וטומאה תחת אחת מהן אפי' גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: \n"
+ ],
+ [
+ "נוגעות בקרנותיהן. על זאת הצורה ![](\"\")
הנוגע בשניה טמא טומאת ז'. לפי שהוא חלק מאהל המת וכלים שתחתיה טהורין לפי שלא יגיע בינה ובין הטבלא אשר תחתיה הטומאה פותח טפח עד שתביא לה טומאה ואמנם ימשש זוית לזוית לבד כמו שביארנו והבן זה הענין והקש עליו ואמר עד שיהיה בו רבוע פותח טפח לפי שכבר יהיה מעט הגובה או מעט הרוחב הנה לא יביא טומאה תחתיו עד שיהא בו טפח על טפח על רום טפח: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת איך הוא תמונת החביות וזה שבטניהם בולטים ושוליהן וראשיהן מחודדים וכאשר יתחבר חבית מהחבית הנה כבר ימשש שטח זה לשטח זה טפח על טפח או יותר מטפח וכאשר תמשש אחת חבירתה והתחברו כולן אחת (תחת א') בין שהיו יושבות על שוליהן או על צידיהן והיו כולן גבוהות מן הארץ טפח הנה היו כולן אהל אחד ולזה כאשר טומאה תחת אחת מהן תחת כלן טמא. והוסיף בזה החביות דין ואמר כי כאשר התחברו כמו שספרנו בפותח טפח והם כבר נטמאו במין ממיני הטומאות והיתה טומאה תחת אחת מהן תחת כלן טמא אף על פי שאין שם חלל טפח ולזה להיותה בעלת בטן ולה חלל הרבה ואנחנו נאמר הצד עליון מביא את הטומאה לפי מה שקדם מאמר בטומאת אלו החביות כולן טמאות ואוירן טמא אולם אם היו טהורות למה שיתפשט זה המאמר לפי שהצד העליון לא תגיעהו הטומאה לפי שכלי חרס אינו מטמא מגבו כאשר השרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ. ר\"ל שיהיה בתוך המחיצה ואם היה במקומה חלל טפח על טפח הנה היא תטמא בין היתה טומאה בבית בין היתה טומאה אחורי המחיצה ואלו היריעות יחוצו בפני הטומאה לפי שהוא שם אהל לפי מה שהתבאר בח' מזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ. אין בהם הבדל בין בהיותן בתוך המחיצה או בתוך החצץ והארץ גובה טפח הנה זאת המחיצה נעדרת ויהיו הכלים טמונים בתוך הארץ אשר תטמא שארצו של בית כמוהו עד התהום ולשון ספרי כל אשר באהל (במדבר י״ט:י״ד) לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ובזה הענין מן הצדדין או כנגד הקורות לפי שלא יצטרך שם חלל טפח וכבר התבאר לך שאלו המחיצות מצילין על הטהורים מלהטמא ולא מצילין על הטומאה עד שלא תטמא כמו צמיד פתיל לפי מה שבארנו בח' מכלים ואל הענין הזה רמז בתוספתא באמרם צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה: \n"
+ ],
+ [
+ "טומאה מבפנים. בתוך הבית בין שיהיה בתוך התבן בין שיהיה בין התבן לקורות וכלים שכנגד היציאה ירצה בו הכלים אשר תוכן בפתח הבית בכלל הבית ול' התוספת' (פט\"ו) כלים שכנגד יציאת הטומא' במלואו של פתח טמא. ואמרו טומאה בחוץ ירצה בו חוץ לתבן במלואו של פתח ואשר יציל על הכלים ואע\"פ שמקומן טפח על טפח בתוך התבן כאשר היה בין התבן לקורות פותח טפח לפי שסתם תבן דעתו לפנותו ואינו חוצץ: \n"
+ ],
+ [
+ "בטלו. ר\"ל בטל דין הבית ואם היה בתוך זה העפר כלים ובמקום אחר ממנו טומאה הנה לא יטמאו אלו הכלים באהל שדין האהל כבר בטל להיות בית נהרס וכן כרי של תבואה וגל של אבנים ואע\"פ ששם טומאה בצד הכלים ולא תהיה שם נגיעת הכלים לפי שטומאה רצוצה לא תטמא אם לא בנכחיות כמו שהשרשנו ואם היתה טומאה בזה הכרי כולו הוא כמו קבר סתום ומטמא מכל סביביו ול' התוספתא (שם) כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר שזה החצר מקורה ופתח המערות אשר בם הקברות פתוח אצל זה החצר והוא אשר תקרא חצר הקבר ומי שעמד בה הוא טהור לפי שאם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות הנה הוא אז מתקרב אל פי המערה ויטמא ולפי דעת בית הלל הוא טהור עד שיהיה בחצר ד' על ד' ואם היה זה החצר מגולה הנכנס לתוכה טהור באי זה ענין אם לא שיגע בפתח המערה ובתוספתא בזמן שהיא פתוחה לאויר אפי' מרוחק מן השקוף כל שהוא הנכנס לתוכה טהור ובלבד שלא יגע בשקוף: ואמרו אין טמא אלא כנגד הפתח ר\"ל פתח הקבר: עוד אמר שאם העמיד הקורה נצבת על פי הקבר ושמוה כנגדו אם היה גבוה ארבעה טפחים לבד יטמא משום גולל ובלבד שיתכוין לחתוך הנוסף על ד' טפחים ורבי יהודה אומר אפי' כולה היא גולל: לגוד. לחתוך. מן גודו אילנא (דניאל ד׳:י״א) ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שכלי חרס המוקף צמיד פתיל לא יטמא בטומאת מת וכן הבהמות והחיות לא יטמאו במין ממיני הטומאות כמו שהשרשנו בפתיחה וכאשר עשה ממנו גולל לקבר הנה היא תטמא משום גולל לא שיהא תטמא בהיותה חלק מהקבר אשר יגע בה כאילו נגע בקבר אבל היא תטמא במגע כל זמן שהיא על הקבר (וכאשר נשארה טהורה הוסרה מן הקבר בעצמה) ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק הראשון מזאת המסכתא שהאדם כאשר נטמא במת ונגע בכלים יטמא אותן טומאת ז' ולזה כאשר נטמא אדם במת אם נגע בו או האהיל עליו ואחר נגע בכלים הנה אלו הכלים טמאים אבל אם נגע במת או האהיל עליו עוד האהיל על הכלים הנה לא יטמא אותן לפי שטמא מת אינו מטמא באהל אמנם יטמא במגע אם לא שהאהיל בידו אחת על הטומאה ובידו השנית על הכלי יחד ושיהא בידו פותח טפח אשר היא שיעור הבאת הטומאה ואז יהיו אלו הכלים טמאים להגעתן עם הטומאה תחת אהל אחד וכבר קדם לך בו' מזאת המסכתא שהאדם נעשה אהל לטומאה וכן אם היו שני בתים קרובים ובהן כשני חצאי זיתים ופשט (שם) [שתי] ידיו לשני הבתי' יחד הנה אם הי' פותח טפח בכל יד כבר הגיעה הטומאה ביניהן ונטמא הוא ושני הבתים והיה כבית אחד והיה כזית מן המת תחת אהל מחובר ולא תסתור אומרו פותח טפח לפי שכבר הקדמנו שקטן בן יומו מטמא טמא מתו יהיה נער קטן: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מרדע. הוא המחרישה וכבר קדם לך בט\"ז מכלים שמרדע בינוני הוא אשר הקיפו טפח הנה ברחבו אצבע ושליש וזה שליש הטפח בקירוב וכבר ביארנו בש\"ס (שבת דף יז.) שרבי טרפון חשב כאשר שמע זה המאמר שהמרדע או כל מה שהוא כעובי המרדע כאשר האהיל על הטומאה ועל הכלים נטמאו אלו הכלים ותביא להם טומאה ותמה על זה ואמר שיקפח את בניו אם לא תהיה בזה הדין טעות וזאת ההלכה נעדרת האמת והוא ענין אמרו ההלכה מקופחת היא ומזה אמרם (פסחים דף קיח.) אין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה שלא יעדיר אותו ממנו אבל ימציא תועלתו וכן אמרו (שם דף פז:) אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה אין לך כל נביא שלא קיפח ד' מלכים ר\"ל שהם נעדרו והוא נשאר אחריהם עוד ביאר מקום הטעות ואמר שנפילת הטעות בעבור ששמע השומע שהחורש כאשר הלך והמרדע על כתיפו והאהיל קצה זה העץ על הקבר הנה כבר נטמא המרדע ונטמא החורש הנושאו וחשב השומע שסיבת טומאת החורש הנושא המרדע אמנם הוא היותו אז עם המת או הקבר תחת צל אחד והוא צל המרדע וחתך ואמר שכל המטלטלים מביאין את הטומאה בעובי המרדע ואין הענין כן ואמנם סבת טומאתו היותו נוגע במרדע והמרדע כבר האהיל על הטומאה והנוגע בכלים המאהילים על המת כבר יטמא כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר ואולם הבאת הטומאה הנה לא תהיה בפחות מפותח טפח ולפי זה הדעת כאשר האהיל עובי המרדע על האדם ועל הטומאה ולא יגע האדם בזה המאהיל לא יטמא זה האדם. ותיקן ר\"ע מאמר ר\"ט ומה שחשב ר\"ט ממאמר המשנה כמו שתראה. והלכה כר\"ע לפי שמאמר המשנ' כל המטלטלין מביאין את הטומא' בעובי המרדע אמנם רצה בזה על האד' הנושאן לבד והוא מכלל י\"ח דבר שגזרו כמו שזכרנו בתחלת שבת: \n"
+ ],
+ [
+ "אסל. שם העץ אשר יעתיקו בו הכתפים המשא והדומה לו וכאשר היו הקדרות תלויות מקצה האסל אחורי גב הנושא והקצה האחר מאהיל על הטומאה והיה בעץ פותח טפח יטמאו אלו הקדרות אשר בקצה השני וזהו ענין אמרו ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח: ותלוליות קבוץ תל ושמו ג\"כ בערבי תלי וזאת העיר בתנאי שתהי' עיר קרובה לבית הקברות וזהו הדרך אשר זכר ג\"כ דרך ביה\"ק ואמנם נדין על אלו התלוליות מחשבה ביארה הש\"ס (כתובות דף כ:) שהנשים יקברו בהן הנפלים ובעלי המומין איבריהם כאשר יפרדו מהם ואמנם דנינו על התלוליות הישנות (הקדימה) [הטומאה] ואפילו היו רחוקות (השנים) [הטעם] לפי שהם פעמים יהיו קרובים מן המדינה והיו אנשי זאת המדינה יקברו שם מה שזכרנו ונחרבה המדינה ההיא והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בסוף נזירות (דף סה.) שאמרו מת לא הרוג מושכב לא יושב כדרכו לא ראשו בין יריכותיו לפי שהוא כאשר יהיה על אחד מאלו הענינים אינו עושה שכונת קברות וכן אמרו המוצא שמצאהו אחר חקירה ודרישה ושם התבאר ג\"כ שמת [שחסר] שאין לו תבוסה ולא שכונת קברות וכאשר תמצא מת באלו התנאים ונרצה שיראה זה המקום ובהסרתו יסיר העפר אשר התערב בו דמו ולחותו וזה העפר יקרא תבוסה להתערב חומרו שם כמו שביארנו בענין תבוסה כמו שקדם וזה כשיסיר כל מה שתחתיו מהעפר התיחוח עד שלא יצטרך חפירה ויחפור בארץ הקשה עומק שלש אצבעות וסמך זה למאמר יעקב אבינו ע\"ה (בראשית מ״ז:ל׳) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר לו טול עמי מעפר מצרים לפי שבו חומר למת וכאשר ימצא מתים רבים במקום אחד נפגשים קצתם על קצתם הנה הם דמיון איש אחד ונוטלן ואת תבוסתן ואם ימצא אותם על אלו התנאים ובקצתות הנזכרין הנה אלו המקומות בחזקת בית הקברות וכבר התבאר בפרק הששי מבתרא (דף קא.) שאצל החכמים כל מערה מהמערות אשר יקברו בה המתים אינה בפחות מו' אמות על ד' אמות וכל חצר אשר לפני המערה ו' על ו' ויהיה ארך שתי מערות וחצר שביניהן י\"ח אמות ואמנם הצריך הנה לומר עשרים אמה לפי שאם יחפרו פעמים על הקבר על ארך צלע שתי מערות והחצר ולזה השיב הש\"ס כאשר אמר תמני סרי הויין והשיבו אימר באלכסונה בדק והוא טעם ג\"כ באמרנו מד' אמות עד ח' לפי שהמערה אמנם היא ארבע על ששה אבל אלכסונה של מערה יותר משבע אמות ולכן לקח הוא ח' לחומרא וכאשר תמצאם בהם במת הח' אמות אולי זאת המערה וזאת בית הקברות. שאילו מתחלה ר\"ל זה אשר מצא בסוף עשרים אמה אם מצאו בתחלת הענין היה הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלו ואת תבוסתו בלבד שחזקתן עובד כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שאמר בודק ממנו ולהלן עשרים אמה ביאר לנו איך תהיה הבדיקה ופחות מה שיהיה בין קבר לקבר אמה אחת ולזה כאשר ימצא זה המת השלישי קבור כמו שספרנו [צ\"ל יעזוב] ועזב לפניו אמה לפי שהוא פחות מה שימצא בין שני קברות ויחפור באמה השניה לפי שפעמים יש שם קבר אחר ולא יצטרך לחפור על אורך הקבר אלא רוחב אמה כשיעור אורך אמה כ\"ה בתוי\"ט. (כשיעור אורך אמה אלא רוחב אמה) ג\"כ והוא אמרו אמה על אמה לפי שאם יהיה שם מת יראה ואז יצטרך שיגלה מגופו וכן עד עשרים אמה יעזוב רחב אמה ויחפור אמה על אמה עוד ביאר שיעור עומק החפירה כמה יהיה לפי שכבר יהיה הקבר בו בתכלית העומק ואמר עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה ובתולה ירצו בה ארץ אשר לא יראה בה אותות היישוב לא תיחוח ולא עפר ולא מה שדומה לזה אבל ארץ קשה נדמה כבתולת אדם: ואמר המוציא את העפר ירצה בו אשר יעתיק זה העפר ודומה לו מותר לו אכילת תרומה ובתנאי שלא יכנס במקום הטומאה אבל יוציא העפר וישליכהו וידוע ששם התרומה דמע מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כ״ב:כ״ח): ומפקח בגל הוא שיגלה ויחפש הבנין הנופל ויהרוס אותו ולא יודע אם שם מת ואם הוא עומד במקום טומאה או עומד במקום טהרה וזה אינו ידוע עד שיגלה המקום ובעבור זה אינו אוכל בתרומה: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בשני מפיאה ששלולית היא אמת המים אשר תצא מן הנהר להשקות בו הגנות והפרדסים ודרד הרבים לא יקבר אדם בו ולזה לא יצטרך בדיקה ולכן כאשר הגיע לזה כבר סיים שכונת קברות ולא יצטרך להשלים כ' אמה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר זכרנו בפתיחת דברינו בזה הסדר שבית הפרס טמא והוא מדרבנן ושהוא ב' מינים וזה אחד מהן והוא החורש את הקבר והוא אשר יקרא בית הפרס להתפשטות הקבר על כלו תרגום (שמות מ׳:י״ט) ויפרוש את האהל [על צ\"ל המשכן ופרס ית פרסא על משכנא] ופרסיה למשכנא ואמר שמי שחרש במקום שבו קבר הנה הוא ישים בית הפרס מזה המקום אשר בו הקבר בארך מאה אמה מזה הארץ אשר חרש והפכה וזהו אורך מענה ומענה הוא הקו אשר יקוה אותו המחרישה על ארך השדה אמר הנביא (תהילים קכ״ט:ג׳) על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם וכן ישים בית הפרס מאה אמות ברוחב ומקום בן מאה אמה על מאה אמה הוא בית ארבע סאין לפי שבית סאה נ' על נ' כמו שביארנו פעמים: ורבי יוסי אמר שאם היה זה המקום הנחרש בלתי שוה אבל בו מעלות ומורדות הנה הוא ישים בית הפרס בית חמש סאין וזה מאה וי\"א אמות וג' רביעי אמה בריבוע בקירוב ותנא קמא אמר בית ארבעה סאין היה מקום שוה או בלתי שוה עוד נתן אלינו תנא קמא אות נדע בו שיעור ארבע סאין כמה הוא כאשר היה המקום בלתי שוה השטחים אמר שישימו רובע קב כרשינין על תוספת המחרישה והוא אשר תקרא בורך המחרישה לפי שהוא דומה לארכובת האיש והיה המקום אשר בו אלו הגרעינים ינקבו שיעור שיצא ממנו גרעין א' מגרעיני אלו הכרשינין עוד ילך החורש עם המחרישה והגרעינין יפלו עד שיעברו אלו כולן ובלא ספק כי כאשר ישאר השארות מועט מאלו הגרעינים הנה הם לא יפלו בצד א' אלא אחר נענוע הרבה אבל יהו הגרעינים בסוף המחרישה רחוקים קצתן מקצתן ואמר כי כאשר יצמחו שלשה גרעינים זה בצד זה שם יכלה בית הפרס והוא שיעור ד' סאין וכבר ביארה התוספתא ענין מאמר ר' יוסי במורד אבל לא במעלה ואמר שר' יוסי יאמר כי כאשר נחרש הקבר עם מקום גבוה אינו עושה בית הפרס כמו שיהיה הקבר למטה ויתחיל בחרישה עם עליונות זה ההר או המדבר ואין הלכה כר' יוסי בשני המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "הטיח בסלע או בגדר או שניער המחרישה בסלע או בגדר או שנתש אותה מן העפר הנה שם יכלה הבדל בית הפרס אולם אם משך את המחרישה ולא הבדיל בה הנה תהיה בית הפרס עד מאה אמה והנשאר טהור כמו שהקדמנו לפי שבאותן מאה אמה יכלה כל עצמות המת ובשרו ויאבד שם רבי אליעזר אומר בית הפרס עושה בית הפרס ענינו כי כאשר חרש ג\"כ בית הפרס הנה הוא ישים מאה אמה מהמקום אשר התחיל בו החרישה בית הפרס כמו אם נחרש הקבר ור' יהושע יאמר שזה אמנם יהיה כאשר נחרש הקבר ולא ישלים מאה אמה עוד נחרש מקצה בית הפרס ונשלמו הק' אמות ויהיה לכולן דין בית הפרס אולם אם שם קו מן ק' אמה הוא מלא מענה המבואר בו שכבר יהיה שם דין בית הפרס ושחרישתו והארכת החרישה חוץ ממנו הנה לא יעשה בית הפרס ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "טימיא שם עצמות המת ומאמר החכמים [רש\"י בברכות נט. הביא זה בשם ב\"ר (פע\"ח) וכן כתב רש\"י פרשת במדבר ה' ב' בשם ב\"ר] (גיטין דף נ.) אנדרינוס שחיק טמיא ענינו שחיק עצמו' ומלטמיא מורכב מלא טמיא והכונה חפירה מלאה עצמות. שדה שאבד קבר בתוכה ולא התאמת מקומו או שדה שנמצא בו קבר הנה כבר אפשר שהי' שם קבר אחר ונחרש או לא היה או מי שחרש ארץ שאינה שלו או עובד כוכבי' שחרש הנה אלו כלן אין בהן דין משום בית הפרס לפי שבית הפרס הוא דרבנן ולא גזרו על אלו ואמנם היה שרש הגזרה על שדה שנחרש בה קבר ידוע ובתנאי' הקודמים: ואמרו שאין בית הפרס לעובדי כוכבים טעם לאמרו עובד כוכבים שחרש צ\"ל אינו עושה. או שעשה בית הפרס לפי שכאשר יהיה כותי אינו עושה בית הפרס כל שכן עובד כוכבים לפי שלא גזרו עליהן: "
+ ],
+ [
+ "על גבי טהורה. ר\"ל שהיתה עליונה ממנה וסבת זה מה שזכרנו לא אמרו אלא גוש כברייתו ג\"כ לא גזרו על זה הניגר עם המים: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היה פתח העליה על שיעור פתח הבית בשוה ונכחי אליו הנה העליה טהורה בהכרח לפי שאמנם היה הקבר כבר הגיע בדין הבית לפי שאם היה תוך הבית הנה העליה טהורה ואם היה תחת כותל מכתלי הבית הנה העליה ג\"כ טהורה לפי שהבית הוא אהל על הקבר והעליה אהל אחר למעלה מזה האהל ואם היה הקבר תחת פתת הבית הנה המשקוף אשר לבית יאהיל עליו ויהיה משקוף העליה אהל על אהל אולם אם לא יהיה הפתח על יושר פתח העליה הנה העליה טמאה לפי שכבר אפשר שיהיה הקבר תחת הכותל אשר עליונו פתח עליה ויהיה משקוף העליה מאהיל על הקבר ותהיה העליה טמאה וזה מבואר וכבר קדם לך שעפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ מטמאין במגע ובמשא או כאשר יתלה בקצה הירק כאשר ישרשו אותו מעפר בית הפרס והיה כשיעור חותם המרצופין יהיה טמא לדעת ר' אליעזר: ומרצופים הם כמו נודים מעור ישימו בו הולכי ארח בגדיהם וכליהם וינעלו אותם ויחתמו אותם בחותם מטיט וכבר יעשו חותם לכתבים גם כן מזה הטיט וכבר זכר בתוספתא שרבי אליעזר אמנם חלק עם חכמים בעפר חוצה לארץ לבד והשיב רבי יהודה דבר לחזק בו דעת חכמים ואמר שכבר נתקבץ מעפר חוצה לארץ כסאה וכסאתים ולא חשו להם משום טומאה אם אין בכל חותם מהם כחותם המרצופין והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שהאוכלים לא יטמאו אלא אחר שהוכשרו באחד מז' משקין וכבר הודעתיך בשבת (פרק א) שמכלל י\"ח דבר שגזרו הבוצר לגת הוכשר לטומאה והתבאר בגמרא שבת (יז.) סבת זה ובכלל הטעמים לפי שפעמים יבדוק אדם כרמו כאשר ירצה לבצור אותה ויקח אשכול אחד ויעצור אותו בידו לראות אם הוא מבושל אחר ישליך אותו על הענבים הנחתכים אולם בוצר לצמק אינו מוכשר וכאשר היה כרם בבית הפרס בזאת הגזרה להיות טומאת בית הפרס דרבנן כמו שהתבאר ויאמר שאם נטהרו האנשים והכלים בהזאת שלישי ושונין בשביעי עד שלא יהיה שם טומאת מת אמיתי כדי שלא יהיה חושב שהוא יבצור בזה הפרס עצמו טמא אחר יחתוך ויוציא הענבים חוץ לבית הפרס וישאו אותם אנשים אחרים טהורים לפי שהם יטמאו באהל בהכרח לפי שמעת שיכנסו לבית הפרס יטמאו ואמרו אלו הענבים בלתי מוכשרין כל זמן שיהיו בבית הפרס וכאשר יצאו חוץ לבית הפרס הוסר ההכרח ונשאר בהכשר כמו שגזרו על בוצר לגת ולזה כאשר יגעו הטהורים אשר ישאו הענבים לגת וכאשר יבצרו אשר הם יטמאו טומאת בית הפרס נטמאו ויטמאו הענבים שהן מוכשרין כמו שביארנו ובית שמאי אומרים שאין תקנת בצירה לגזירת בוצר לגת כלל אלא אם הבוצר לא יגע בכלי שלא יטמאהו ויטמא הכלי לענבים ואמנם יחבר חבור על המגל ואז יבצור בו בכלי טהור שלא יקבל טומאה או יבצור הענבים באבן אשר לא יקבל טומאה וישימהו בכפישה וכבר אמרנו שהוא כלי לו אוגן גבוה והאמת אצלי שהיא לא תקבל טומאה שהיא בלא ספק מכלי אבנים והדומה לזה ולזה תציל באהל המת כמו שהתבאר בה' מזאת המסכתא: ואמר רבי יוסי שזה הדין אשר זכר ב\"ה אמנם הוא בכרם נטוע בבית הפרס שאין תקנה בבצירה אבל כאשר יבצור לגת הנה הוא מוכשר להטמא אבל יבצור למכור לשוק לאכילה אשר אינו מוכשר ואין הלכה כר' יוסי: וכבר הקדמנו בפתיחת זה הספר שהאדם אשר יטמא בבית הפרס הוא אב הטומאה ולזה יטמא אדם וכלים כמו שהשרשנו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר נחרש הקבר הנה כבר נתפזר על פני כל הארץ ולזה יטעו בו האילן להמשך שרשו תחת הארץ ולא תזרע בו הזרע לפי שהיא תהיה מחוברת לעפר העליון אשר בו נתפזרו העצמו' וכאשר יתלש זה נתלש עמו מן העפר אשר בו העצמות ושארית הבשר ואם היה הדבר אשר זרע מה שאין דרכו שיתלש אשר לא יצא שרשו מן הארץ הנה זה מותר כמו החטה והשעורה ואם זרע מה שדרכו שיקצר ואח\"כ תלש אותו הנה העפר אשר נתלש עמו כמו שזכרנו בדין בית הפרס עצמו והוא ענין אמרו ואם עקרו צובר גרנו לתוכו אחר יכברהו בכברה פעם אחר פעם עד שלא ישאר שם עצם כשעורה: ותבואה היא חמשת המינים וקטניות הן הפולים והאפונים שיתחבר בהם עפר רב: וקש הוא התבן מחמשת המינים: ועצה הוא תבן הקטניות. עוד אמר שזה בית הפרס הנזכר מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל וזהו בית הפרס הנמנה בשני מזאת המסכתא והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "זהו בית הפרס השני בעבור שלא יודע מקום הקבר לא יטעו בו אילן מאכל לפי שאוכל על זה הקבר הנה זה האילן ימשך תחת הארץ ויתחבר במת אבל מותר לזרעה לפי שלא ימשכו שרשי הזרעים תחת הקבר וזה בית הפרס מטמא באהל לפי שאולי בזה הקבר האהיל כאשר לא נדע מקומו איה אבל ידענו באמת שבזה השדה קבר כבר היתה בו טומאה קבועה: ואמרו חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות ולא נבין מזה שיש אילן סרק עושה פירות לפי שהוא ביאר ואמר שהסבה בהתר נטיעת אילן סרק לפי שאינו עושה פירות ואין בו דבר שנחוש לו שמא יטמא: \n"
+ ],
+ [
+ "זהו בית הפרס השלישי הוא מקום רחוק מבית הקברות וקרוב למדינה יעברו בו המתים ויספדו בו ואינו מוחזק בטומאה והיה עפרו טהור ואמנם מנעו בו הנטיעה והזריעה כדי שלא ישתמשו בו האנשים שם בשביל ששם טומאה והוא אמרם שלא להרגיל רגל אדם להכנס לשם ולא נעשה זה הבית הפרס כראשון לפי שכל מי שיכנס לשם טמא לפי שהוא מטמא במגע ובמשא כמו שקדם מרוב השמוש אשר בו אולם זה השלישי אשר כל מי שיכנס בו טהור וכבר אפשר שיהיה בו טומאה מנעו להכנס בו ולהשתמש שם: ומודים שבודקים לעשות פסח. ענין זה שההולך לשחוט את פסחו ויצטרך שיעבור לבית הפרס יקח זה העפר אשר הלך עליו וינפחהו כמו שזכר ואם מצא בו עצם כשעורה הנה הוא טמא ואינו עושה פסח ואם לא ימצא שם טומאה הנה הוא טהור ועושה פסחו וכן אם נכנס לבית הפרס לענין מהענינים ואחר הפגשו פרק הפסח בודק ועושה פסחו ולא יעשה זה לתרומה אבל הנכנס לבית הפרס כבר נטמא לתרומה ואינו בודק כלל וסבת זה שטומאת בית הפרס דרבנן ופסח בזמנו בכרת ולא העמידו דבריהן במקום כרת בכל הדברים ואין בגזירה דרבנן ביטול קרבן במועדו אבל יעשה אותו כמו שנזכר בזה המקום אבל אכילת תרומה הנה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מצות עשה הוא ובמקום עשה העמידו דבריהם והנזיר כאשר נכנס לבית הפרס אם נטמא ולא יצטרך בדיקה או יבדוק בזה מה שיטמאהו אם לא זהו מחלוקת בית שמאי ובית הלל. ועפר שהוא יכול להסיטו כל מה שהוא יכול לדקותו ולהוציא בכברה יעשה: וממחה. הוא שיניח ידו בכברה כל מה שיוכל על התכלית: \n"
+ ],
+ [
+ "הרוצף. מן רצפה ענינו שירצפו באבנים אבן לצד אבן ויהיו האבנים גדולות שלא יוכל להניען ביד כאשר יתמידו ללכת בו: ועוזק. בלשון ערב אל תעזיק והוא שמסלק האבנים ומנקה אותו עד שיהיה שוה ובתוספתא פסקו אין לך בדיקה גדולה מזו והוא מאמר הפסוק (ישעיהו ה׳:ב׳) ויעזקהו ויסקלהו ואין הלכה כר\"ש בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בש\"ס (ב\"מ דף קה:) שאדם שכחו רע הוא שיהיה רגלו מתנועע ומתרעד בעת העתקו ובהמה שכחה רע שתהיה בהמה חלושה שכאשר ירכב עליה תטיל גללים וכאשר היה הנושא מתנועע הנה כאילו הוא עצמו הולך בבית הפרס וידענו שכח זאת הגזירה שגזרו על הארץ העמים טומאה אינו על הרריה ועל אבניה כי לא יקברו שם מת כלל אבל הוא טמא להשתפך בהן עפר ארץ העמים: וכבר התבאר ששונית הוא המקום אשר יעלה אליו הים אצל מלואה ובאלו גושה טהור לפי שהיא לא תתישב ואיך יקברו בו המתים ולזה לא יטמא ההולך שם בהיותו נוגע בארץ העמים אבל אלו המקומות כמו אויר שאר ארץ העמים ואחר גזרה זו גזרו על ארץ העמים שיטמא גושה ואמרו ענין זה שהיא תטמא במגע ובמשא כמו שקדם ויטמא מי שיעמוד באוירה ואפי' לא נגע בארץ ולשון התוספת' הכניס ראשו ורובו לארץ העמים טמא וכן בגמרא גיטין (דף ח.) שהימים אשר בארץ העמים והאויר הוא כמו ארץ העמים וכאשר היה זה כן אמר בכאן שהוא טהור להולך בים והדומה לו אמנם הוא לפי הגזרה הראשונה אשר גזרו על גושה לבד ולא על אוירה כמו שהתבאר בגמ' שבת (דף טו:) או יהיה הענין אמרו טהור שלא תחייבהו דיני טומאת מת ר\"ל הזאת שלישי וז' ואין שורפין תרומה וקדשים שנכנסו לשם לפי שזהו דין אוירה רצה לומר שהגזרה היא אגושה לשרוף ואאוירה לתלות ואינו צריך טביל' ולא הערב שמש וזהו האמת אצלי: \n"
+ ],
+ [
+ "סוריא. היא הארץ שכבש דוד חוץ מארץ ישראל והיא דמשק וחלופו. וכבר התבאר בפ\"ו (מי\"א) ממס' דמאי שהיא אינה כארץ ישראל בכל דיניה ולא כמו חו\"ל וביארנו שם סבת זה ובתוספתא דכלים (פ\"א) בשלשה שוה סוריא לא\"י ובשלשה לחוצה לארץ עפרה טמא כחוצה לארץ המביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ וג' כארץ ישראל הקונה בסוריא כקונה בפרווד שבירושלים וחייבת במעשרות ובשביעית ואם יכול להכנס לה בטהרה טהורה וכבר נכפל פעמים בזרעים שאשר יהיה לו קרקע לבד בסוריא הוא אשר יחייבהו שיוציא ממנו ר\"ל ממה שיצמח בזה הקרקע המעשר והוא ענין אמרם כקונה בפרווד שבירושלים כמו שביארנו בסוף חלה: וענין להכנס לה בטהרה. שתהי' דבוקה לא\"י גבול בגבול לא תבדיל ביניהם ארץ אחרת ולא מקום טמא. ובתוספתא כמה תהא סמוכה ויהא יכול להכנס לה בטהרה רבי שמעון בן גמליאל אומר תלם אחד מפסיק ר\"ל אפילו אם היה ביניהם מארץ העמים או מארץ טמאה כמו בית הקברות דומה לו רוחב תלם אחד וזהו טפח הנה הוא יבדילנה ולא תהיה טהורה כמו ארץ ישראל: ומדורות העובד כוכבים ר\"ל כאשר עמדו במקום מארץ ישראל אע\"פ שאין עמו אשה [שתשב עמו [טמאים] גזירה משום מדור שתהיה בו אשה כצ\"ל] (כשרה גזרה משום שתשב עמו) שאנחנו לא נכוין לפי טומאת הישובין רק בלבד לטומאת מת וכאשר היתה עמו אשה נאמר אולי הרתה והפילה וקברה הנפל בזה המקום ולא יהיה נפל בפחות מארבעים יום כמו שביארנו בכריתות (פ\"א) אולם אם אין עמו אשה הנה בהיקש יתחייב שאינו צריך בדיקה ואמנם יעשה זה כמו שביארנו ואם היה שם מי שישמרהו שלא יקברו שם דבר אינו צריך בדיקה: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שביב הוא הצנור שיגירו בו המימות וקבוצו ביבין: כל מקום שהחזיר וחולדה יכולין להלך בו אינו צריך בדיקה. לפי שאלו הבעלי חיים מחפשים על זה הדבר הנקבר ויאכלו אותו ועפר תיחוח הוא העפר הבלתי קשה שהקשה אי אפשר לבעלי חיים הנזכרים שיחפרו בידיהם ויוציאו מה שקברו בו: \n"
+ ],
+ [
+ "האצטווניות. הוא מקום [בד\"נ הגי' הוא מקום כרמלית ואין לו כותל] אבל הוא נוטה מרה\"ר ואין לו כותל והוא מין ממיני הכרמלית אמרו הים והבקעה והאצטווניות אינו לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים וכבר ביארנו זה בשבת (דף ו:): ואמרו עיר עובדי כוכבים שחרבה רוצה בו שתהיה מדינה מא\"י החזיקו בה עובד כוכבים ואחר כן נחרבה אמר רבן שמעון בן גמליאל שהבעלי חיים יחפרו בה תמיד ויוציאו מה שיש שם ולשון התוספתא אין מדור העובדי כוכבים ובית הפרס בחוצה לארץ לפי שחוצה לארץ נפרדה בטומאתה בגזירה דרבנן כמו שביארנו: אחר הודיענו מקומות בא\"י היו שם קברות ומקומות היו ספק עוד העידו שהוא טהור וטהרוהו חכמים: וקיני מקום היה ספק והיה נחשב בו טומאה אצל ההמון ובזמן רבינו הקדוש התאמת ענינו וטיהרוהו ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: "
+ ],
+ [
+ "צריפין. מין ממיני האהלים מיוחסים אל תמונתו והוא מחודד ואין לו גג ונקרא בלשון הדבר שהוא נעשה ממנו והוא ממין (הטמא) [הגומא] כן יקרא צריפא ובהש\"ס (סוכה דף יג:) צריפא דאורבני: בורגנים. סוכות והוא עשוי להצניע בו פירות והדומה להן: ואלקטיות. גג בלתי כתלים עומד על עמודים יכנס בו הרוח מכל צד ויעמדו בו בקיץ ושם הקיץ קייטא: ומקום החצים. המקומות אשר יעשו בו חצים וכלי מלחמה: ולגיונות. מרוצות הפרשים לפי שאלו המקומות אין בהן ישוב תמיד ולא יקברו בו ואמנם יעמדו בו בזמן מן הזמנים מעט ולזה לא גזרו עליהן ולא הצריכוהו בדיקה אלא הן בחזקתן: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b70b61cc0963cbad5631d4ab530ded6d69a51a5a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,514 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Oholot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Oholot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "אמר ה' בטומאת מת (במדבר י״ט:כ״ב) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואמרו בספרי [צ\"ל או יהיה] (איזה) אדם מקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת ז' ת\"ל והנפש הנוגעת תטמא עד הערב אולם האדם אשר יגע במת שהוא טמא טומאת ז' הנה זה לשונו (שם) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וזה הדין הוא דין תורה ומדברי סופרים שהוא כאשר נגע במת ונגע באדם אחר קודם הבדלו מן המת הנה השני ג\"כ טמא ז' ימים מדבריהן ודע זה: "
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך בטומאת מת (שם) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימי' ובאה הקבלה (נזיר דף נג:) שאמרו בחלל חרב הכונה בו שהחרב והחלל שוה שאין הבדל בין חלל חרב או חלל אבן או חלל עץ ואמנם ירצה בזה שכל מה שיגע בחרב אשר נהרג בו המת יטמא ז' ימים וכן שאר כלי מתכות וכלי שטף בהיקש אל החרב לפי מה שביארנו בפתיחת זה הסדר והתבאר מזה שהכלים הנזכרים אשר נגעו במת והכלים השניים אשר יגעו באלו הכלים טמאים טומאת ז' וכבר ביארנו בהלכה אשר לפני זאת שכל מה שהוא טמא טומאת ז' הפחות מה שיעשה מן הטומאות שישים כל מה שיגע בו טמא טומאת ערב והוא אמרו (במדבר יט) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ולזה אמר השלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שהכלי' הנוגעי' במת וכל מה שנגע באלו הכלים טמאים טומאת ז' ואם היה אשר נגע בכלים הנוגעים במת אדם הנה זה האדם ג\"כ יטמא הכלים טומאת ז' ומופת זה שהכלים הנוגעים במת למדנו מן החרב לפי שהפסוק חייב הנוגע בחלל או בחרב לפי מה שבאה בו הקבלה (במדבר י״ט:ח׳) טמא טומאת ז' שיכבס בגדיו ביום הז' וזה ראיה שהוא מטמא בגדים טומאת ז' ונבין מזה שהחרב והאדם אשר נגע בחרב והבגדים אשר נגעו באדם שלשתן טמאים טומאת ז' וזהו ענין אמרו בספרי הא למדנו לכלים ואדם ר\"ל כבר למדנו שהכלים הנוגעי' במת ואדם בכלים טמאין טומאת ז' מאמרו בחלל חרב כמו שבארנו כלים ואדם וכלים מנין ת\"ל (שם לא) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי. אולם אמרו הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וזה הולך על השרש הקדום מאמרו והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ומבואר הוא שאמרו בכאן השלישי והרביעי האיש השלישי והאיש הרביעי מהאישי' אשר יביאו להם הטומאה מן המת אם מאיזה איש מהם יתחיל המספר (לפני) [לפי] המדרגה ויקרא ראשון לטומאה ושני ושלישי ורביעי ויחייב כל מדרגה ממנו מהדיני' (מה) [מהם] שיבא ביאורו במס' טהרות וזולתו כמו שבארנו ופירשנו בפתיחת זה הספר ובפ\"א מכלים. ויורה הענין שכל מה שיטמא במת טומאת ז' הנה הוא אב הטומאה וכל מה שיטמא מן המת טומאת ערב הוא ולד הטומאה והוא הנקרא ראשון וממנו יתחיל המספר בשני ושלישי ורביעי וכבר בארנו זה כולו בפתיחה הנזכרת אולם ר\"ע יש לו חמישי השפוד התחוב באהל האהל והשפוד אדם הנוגע בשפוד וכלים באדם טמאים טומאת ז'. והחמישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב. אמרו לו הנה אין האהל מתחשב. ביאור המלה תחוב תקוע קיים. ושפוד התקוע באהל הוא המרכז אשר באמצע האהל דומה לעמוד אם היה של מתכת ומנהו ר' עקיבא שני לאהל והיה האהל נטמא במת והיו כלים הנוגעים במת לפי מה שביארנו בפתיחה וזה השפוד כאילו הוא נגע באהל וחכמים אומרים שהוא מכלל האהל וחלק מחלקיו והוא אמרם בברייתא האהל והשפוד שם אחד הוא והוא ענין אמרם בכאן אין אהל מתחשב אבל השפוד עצמו הוא אשר יהיה כלים הנוגעים במת ואין האהל הוא אשר טמאתו אבל הוא והוא דבר אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר הבנת המאמר בזאת המשנה היא מבוארת לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת ז' והשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב הנה כבר הכינה הטומאה אלו ג' כפלים בכלים ובאדם שנים לבד כמו שביארנו תחלה ואם נגעו כלים במת ואדם באותם הכלים וכלים שניים באותו האדם אשר היה האדם אמצעי בין הכלים הנה השלשה כפלים טמאים טומאת ז' והמדרגה הרביעית טמאה טומאת ערב וכבר זכרנו אלו השרשים כולן. ומה שראוי שנעיר עליו בכאן שהאדם אשר יגע במת כאשר נגע בכלים הנה הוא (יטמאהו) [יטמאם] טומאת ז' ולמדנו זה בק\"ו לפי שכבר ביארנו שכלים הנוגעי' באדם שנגע בכלים שנגעו במת טמאים טומאת שבעה ר\"ל הכלים השניים וכאשר היה זה כן הנה היותר ראוי והיותר נראה שיהיו הכלים הנוגעים באדם שנגע במת בלא אמצעי טמאים טומאת ז' וכן התבאר בסיפרי אבל יהיה לך זה השרש והוא שהאדם שנטמא במת יטמא הכלים טומאת ז' ויטמא חבירו טומאת ערב וכבר הפלגנו בביאור זה השרש וזולתו בפתיחת זה הסדר ושם התבאר שהכלים הרמוז להן באלו הדינים בטומאת מת לבד הוא כלי מתכות ובגדים וכן שאר כלי שטף כמו שיראה למבין מאלו הפסוקים הנזכרים בסיפרי: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהזב אב הטומאה והאדם אשר יגע בו הוא ראשון לטומאה אבל הוא בשעת מגעו מטמא בגדים לפי מה שהתבאר בפ' אחרון מזבין והוא אמרו יתברך (ויקרא ט״ו:ז׳) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ירצה בזה שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו כמו שהתבאר בפ\"א מכלים אולם כלים הנוגעים בזב הנה הוא ראשון ולא יטמא בגדים אלא כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים כמו שביארנו בפתיחה אולם כלים הנושאים את הזב הנה הן אב הטומאה לפי שהן משכב או מושב וכולן מטמאין אדם כמו שביארנו בפתיחה ולשון התורה (שם) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב אולם אדם הנושא את הזב הנה הוא לא יטמא אדם בשום פנים לפי שהוא ולד הטומאה כמו שהשרשנו בראש זה הסדר ואפילו בשעת נשיאתו קודם שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס ואמנם שאר כלים יטמא והנה נבאר זה בסוף זבים: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (במדבר יט) הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות הנה ביאר בזה הפסוק שהוא לא יטמא עד שימות ואם היה [אולי צ\"ל בענייננו. ור\"ל מגוייד או גוסס] בענינו לא יטמא בו בחיותו וכאשר היה המת אשר טומאתו חמורה לא יטמא עד שימות כל שכן הנבלה והשרץ: ",
+ "ומגוייד. חתוך או נדקר. וגוסס הוא אשר הוא בפרק המות: ",
+ "זוקק ליבום. אם היה מת האדם ועזב אח בזה הענין הנה אשת המת זקוקה ליבם ויחייב עליה כל דיני זקוקה ליבם וכן אם עזב ולד בזה הענין הנה אשת המת פטורה מן היבום ומן החליצה והאשה ישראלית אשר לה ולד מכהן והיה הולד על זה הענין הנה אוכלת בתרומה בשבילו עד שימות וכן הכהנת אשר לה ולד מישראל והוא בזה הענין הנה אין ראוי לה לאכול בתרומה עד שימות: ",
+ "וביאור הותזו ראשיהן נבדלו ראשיהן: ",
+ "מפרכסין. מתנועעים והתנועה אשר ינועו האברים אחר המות יקרא פרכוס: ",
+ "הלטאה. הוא שם השרץ וזה הבעל חי יתנועע זנבו מאד מאד אחר חתוכו ואמנם יקרה זה לקצת מיני בעלי חיים כאשר לא יהיה הכח המתנועע מתפשט בכלל האיברים משורש והתחלה אחת אבל תהיה מתפרדת בכל הגוף: "
+ ],
+ [
+ "אמר שזה השיעור לא ירצה באבר האחד בכללו כי יטמא ואפילו פחות מכשיעור כשיהיה אבר שלם הנה הוא יטמא וזהו אמת ודעהו: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שקדם לנו הדין שהאבר יטמא ואפילו בפחות מכשיעור הנה ראוי שיודיענו אלו האברים מה הם. פיסת היד ופיסת הרגל מפרק היד ומפרק הרגל וכאשר היה ברגל שלשים פרקים הנה בכל אצבע ו' פרקים וקורסל העקוב תרגום כרעים קרסולים: ",
+ "ושוק וארכובה וירך. ידועים: ",
+ "וקטלית. הוא כף הירך ומה שידבקו בו למעלה: צלעות. הצדדין: ",
+ "ואסרו שנים בקנה. בקנה הזרוע: ",
+ "ומרפק. הוא הקובדו: ",
+ "וחוליות השדרה. הן חוליות הגב ושם הבנין בכללו השדרה: ",
+ "ומפתח הלב הוא החזה לפי שבתנועת החזה ינשב הריאה על הלב והנה הוא לו כמו מפתח שיפתח דרך יכנס ממנו האויר ויצא העשן. ונקבים הן הן כלי ההולדה והאמה. ומה שיתחייב שתבינהו שהמת בעצמו יטמא במגע ובמשא ובאהל אולם טומאת מגע ואהל הנה הוא בפסוק כמו שאמר (במדבר י״ט:י״ד) הנוגע במת ואמר (שם) כל הבא אל האהל יטמא וטומאת משא הוציא אותם הקבלה מטומאת נבלה אשר היא טומאה קלה והיא מטמאה במשא כמו שבא הכתוב (ויקרא י״א:מ׳) והנושא את נבלתה וכ\"ש המת שמטמא במשא וכמו שהנבלה אשר מגעה בטומאת ערב משאה בטומאת ערב כן המת אשר מגעו טומאת ז' משאו ג\"כ טומאת ז' וזה מבואר בספרי ואמר יתברך (במדבר י״ט:ט״ז) בחלל חרב או במת ואין ספק שחלל חרב הוא [בד\"י הגי' הוא המת] כמת ובא הקבלה (נזיר דף נג:) שענין זה שמה שהבדילתו הסייף הוא כמו המת וזהו אבר מן החי וכן אבר מן המת כמו שהתבאר והוא אמרם לעשות את הפורש ממנו כמוהו. ואם היה אשר הובדל מן המת או מן החי אבר עליו מהבשר והעצמות והגידים מה שאפשר שיחיה כלל הבשר ויבריא אם היה מחובר באדם והוא חי הנה האבר אשר הוא באותו ענין יטמא כמו שיטמא המת בכללו וזה מאמר השם (שם) או בעצם אדם ייחס העצם לאדם עד שיהיה בו עצם ובשר כמו כלל גשם האדם ואז יהיה דינו כדין המת בכללו אולם אם לא יהיה עליו בשר או היה עצם כשעורה ואפי' לא יהיה מן הפרקים המנויים הנה הוא יטמא במגע לאמרו ית' צ\"ל ועל. וכל הנוגע בעצם [גי' יעב\"ץ או בעצם] (או עצם) וכן ג\"כ יטמא במשא על הפנים אשר זכרנו מנבלה ולא יטמא באהל לפי שטומאת אהל אמנם באה באדם לבד כמו שאמר (שם) אדם כי ימות באהל או באבר מן האדם דומה לאדם לאמרו בעצם אדם אמרו מה המת בשר ועצמות וגידים אף אבר מן החי כברייתו בשר וגידים ועצמות ואמרו (שם) ג\"כ שני עצמות נאמרו בענין או בעצם אדם זה אבר מן החי צ\"ל ועל. וכל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה ושמור אלו השרשים כלם ולא תבקש ממני לכופלם בעתיד: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר הודעתיך הרבה פעמים כי שיעורין הלכה למשה מסיני: \n",
+ "ונצל הוא הבשר שנמוח ונעשה ליחה סרוחה כאשר התחיל הבשר להתעפש: \n",
+ "ותרווד הוא הכף וכבר ביארנו בי\"ז מכלים שהוא מלא חפני: \n",
+ "ורקב הוא העפר אשר ישאר מגוף המת כאשר יכלה לחותו יתרקבו העצמות והוא דומה לעפר ומתנאיו ואז יטמא בזה השיעור שיהיה המת נקבר ערום בלי בגד בתיבת אבן קשה או שיש והדומה להם והושם עליו כסוי שיש עד שלא יתערב בו דבר מהעפר ולא מן העצים ולא מן הבגדים וכן אמרו נקבר בכסותו או בארון של עץ ע\"ג עפר אין לו רקב וכן אם נקבר המת והיה חסר ממנו אבר מאיבריו אמרו מת שחסר אין לו רקב וכבר ביארנו זה בנזירות (פ\"ז מ\"ב) והשדרה תטמא ואע\"פ שאין עליה בשר כלום וכן הגולגולת אע\"פ שאין עליה בשר הנה כל אחד מהן יטמא באהל להיות בשני אלו נראית תמונת אדם והוא מושג באמרו עצם אדם: \n",
+ "ורובע הוא רובע הקב: \n",
+ "ורוב הבנין גודל הגוף: \n",
+ "ורוב המנין רוב מנין האיברים והם קכ\"ה פרקים ואלו העצמות ג\"כ אין עליהן בשר בשום פנים הנה אלו שלשה שיעורים בעצמות הערומין מן הבשר אחד מהן שיהיו אלו העצמות בו עם האדם אשר הוא עצמו ויהיה מרובע ומעלה והב' שיהיה בו רוב המנין והוא קכ\"ה פרקים ויהיה בו מרובע ולמעלה והג' שיהיו הקכ\"ה אברים ולמעלה יהיה בהן רוב בנין ויתקבצו בו שני הענינים יחד רוב בנין ורוב מנין הנה אלו העצמות נטמאו באהל ואם לאו לא ואפשר זה בנפל וכבר ביארנו ששרש זה כולו אמר' יתברך (במדבר יט) בעצם אדם ואלו השיעורין הג' יראו בכל אחד מהן שהוא עצם אדם [ואם אין] זה בו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (שם) כל הנוגע במת בנפש האדם ונפש האדם הוא הדם כאומרו כי הדם הוא הנפש ועם היות אלו השיעורים ג\"כ הם מן השיעורים שהם הלכה למשה מסיני ושמו זה כמו טעם אמרו שהמעט שיהיה באדם מדם בתחלת ברייתו רביעית ובגמרא אמרו (שבת דף ל:) רביעית דם נתתי לכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ור' עקיבא אמר שאע\"פ שבא משני מתים והוציא זה מאמרו ועל כל נפשות מת שתי נפשות ושיעור אחד (סנהדרין דף ד.) שלא אמר נפשות מתים: \n",
+ "ודם תבוסה הוא דם ההכאה והערבוב אשר יגיר מההרוג בין החיים והמות כמו שיתבאר בפרק אשר אחר זה נגזר מאמרו מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז.) ורבי עקיבא יעמיד דם הקטן לפי עצמו ואמר כי כמו שיטמא רוב בנינו ורוב מניינו ואפילו לא יהיה בו השיעור המוגבל לעצמות ג\"כ כלל דמו יטמא ואפילו לא יהיה בו שיעור הדם והוא רביעית: \n",
+ "ורמה. הוא התולעת המתילד בבשר המת כאשר יתחיל להתעפש וירום תולעים: \n",
+ "ואפר שרופין. האפר אשר ישרפו מהאדם כאשר לא התערב בו מאפר העצים וחכמים שמו זה האפר במדרגת הגוף כי כאשר נשרף יצא מדין המתים: \n",
+ "ועפר קברות הנזכר בכאן הנמצא בקבר עפר בו לחות המת ודמו נראית ואינו יודע אם הוא הרקב הנזכר שהוא מטמא באהל שהוא עפר שנתערב בו הליחה והדם והוא אמרם בתוספתא מלא תרווד רקב ועוד תבוסה שנמצאת בקבר ואין ידוע מה טיבה זו עפר קברות: \n",
+ "ואמרו אינו חבור לטומאה. ענינו כי כאשר יולש זה הרקב לא יהיה כולו מתדבק להיות גשם אחד עד שיהיה מטמא מי שנגע בקצה זאת הלישה אבל מי שנגע בזאת העיסה טהור לפי שחלקיו נבדלין קצתן מקצתן והלישה לא יועילהו ולא ישימהו גוף אחד וזהו כמו שאמר בש\"ס (שבת דף יח.) אפר לאו בר גיבול הוא ולזה לא יחשב עירובו לישה ובכאן יתבאר לך שמלא תרווד רקב לא יטמא במגע האדם לעולם לפי שאי אפשר לו ליגע בכולו לפי שחלקיו מפורדים אי אפשר חבורם ואמנם יטמא במשא ובאהל לבד וכן התבאר בש\"ס (בנזירות) [חולין] (דף קכו:) ואין הלכה לא כר\"ע ולא כר\"א ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו שעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ונתנו טעם בזה וכן כל עצם שאין עליו דמיון אנושי בזאת הסבה בעצמה: ",
+ "וארץ העמים. כל הארצות חוץ מא\"י שהם להתרשלותם עם המתים וקוברין אותן בכל מקום [צ\"ל שפטנו] שפשטו על ארצותם בזאת הטומאה וזה בגזירה מדרבנן לפי מה שבארנו בפתיחה לפי שאנו נאמר שיהיה בכל חלק מעפרה עצם כשעורה: ",
+ "ובית הפרס הנזכר בכאן הוא המקום היה בו קבר ונחרש ונשברו עצמות ונתפזרו במקום ההוא ונאמר ג\"כ שכבר יהיה בכל חלק ממנו עצם כשעורה ויקרא בית הפרס בעבור שנידש ונתפשטו העצמות על כל הארץ ההוא ורוב בלשון חכמים פורשים שענינו התפשטות: ",
+ "ומקדח הוא המקבת: ",
+ "קטן של רופאין. הוא מקבת קטנה יפתחו בה הנגעים והמורסות: ",
+ "וגדול. של לשכה כבר התבאר בכלים (פי\"ז מי\"ב) ששיעור הנקב אשר ינקוב הוא כפונדיון: ",
+ "וכדי שינטל מן החי וימות. כבר התבאר בש\"ס (בכורות דף לז:) שהוא כסלע וכבר בארנו שיעור הסלע והפונדיון בריש קדושין (דף יב:) ומחלוקת ר\"מ וחכמים אמנם הוא לדעת ב\"ש הנדחה: "
+ ],
+ [
+ "גולל. הוא הכסוי אשר יכסו בו המתים יהיה מאבן או מעץ אי מזולת זה: ",
+ "ודופק הוא צדדי הקברות אשר עליהן יהיה הכסוי יהיה גם כן מעץ או מאבן או זולתו: ",
+ "ודופק דופקים. הוא שיסמכו עליהם אלו הצדדין והם כמו יסודות הקיר הנבנית בארץ והם בהתיחסם אל הכסוי יקרא ג\"כ דופק דופקים ואולם היות הגולל והדופק מטמאים במגע הנה זה לשון התורה (במדבר יט) [צ\"ל ועל הנוגע] וכל נוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר ושם דין הקבר כדין המת כמו שהמת עצמו מטמא במגע ובאהל כן הקבר בכללו עליונו והקפו מטמא במגע ובאהל ולא יטמא במשא לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק\"ו [מנבלה] כמו שביארנו [בס\"פ שלמעלה מזה] הנה תכלית כל מה שבארנו הקבר יש בו מהטומאה מה שהוא במת עצמו והועתק אליו זה הדין לסבת ההיקש ור\"א יעתיק אליו כל דיני טומאת מת. ור' יהושע יאמר כי צדדי הקבר בלתי מדובקי בארץ הנראית אבל יהיו תחת הצדדין עפר קברו' הנה זה הקבר יטמא במשא ויקראו צדדי הקבר דופקים להיותן דוחקים המת לשון (בראשית לג) ודפקום יום אחד ויקרא כסוי הקבר גולל להיותו אצלו מאבן מתגלגלת על פי הקבר מאמרו אבן גלל ענינו מתגלגלת: "
+ ],
+ [
+ "זה כלו מבואר והתנו באבר מן החי שיחסר עצמו לא אמר ג\"כ שחסר בשרו לפי שאם חסר בשרו ונשאר עליו כדי לעלות ארוכה הוא מטמא לפי מה שקדם בזה הפרק אולם אם נחסרו קצת העצמות מזה האבר ואע\"פ שנשאר בשרו בכללו ובזה הבשר יותר מכזית הנה הוא לא יטמא מין ממיני הטומאה ואפילו הנשאר מן עצם האבר [אולי צ\"ל יש בו כשעורה אין לדמהו לעצם כו'] לדמותו עצם כשעורה מן המת וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת לפי שאבר מן המת כזית בשר הפורש ממנו טמא ועצם כשעורה הפורש ממנו טמא לפי מה שהשרשנו בששי מעדיות וכבר ביארנוהו שם על התכלית: "
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא שאלו השעורין משני מתים כמו שיהיו קצת חוליות משדרה אחת וקצת חוליות משדרה אחרת ויושלמו בהן כל חוליות השדרה וכן אבר מן המת ואבר מן החי יהיה קצתו מאבר איש אחד וישלם זה מאבר איש אחר וממה שראוי שתדעהו ותתעורר עליו שמאמר החכמים באבר מב' מתים טהור בתנאי שלא יהיה בו עצם כשעורה ולא כזית בשר לפי שכבר קדם לך שהאברים אין להן שיעור אולם כאשר היה כזית בשר מן המת או עצם כשעורה ממנו הנה הוא טמא בלא ספק ואע\"פ שזה קצת האבר וכבר בארנו שראיית ר' עקיבא בדם מאמרו נפשות מת (סנהדרין דף ד.) ולמוד ממנו שאר השעורין שהוא כאשר הושלם ואפילו מב' מתים הנה הוא יטמא טומאתו ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "ניטל חצאים. הוא שיחתוך מהאדם קצת זה האבר ונבדל ממנו עוד נחתך הנשאר מזה האבר ג\"כ יהיה האבר כלו נבדל הנה הוא לא יטמא לדברי הכל ואין הלכה לא כרבי יוחנן בן נורי ולא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעבור שקדם מאמר רבי דוסא שלא יתחברו אצלו החלקים הנבדלים להשלים בהן שיעור לטמא בטומאת אהל התחייב דרך משל שילמדך בו שזהו סברתו גם כן בכל מיני הטומאות ר\"ל טומאת מגע וטומאת משא במת ונבלה ודע שהאדם החי כאשר האהיל על המת כבר נטמא כמו שהתבאר בזאת המסכתא ובזאת המשנה בתחלת הענין וזה שאמר שאם נגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית או נגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו או יהיה עמו באהל כמו שיהיה האדם וחצי זית תחת האהל ויוציא אבר מאיבריו חוץ מן האהל ונגע בחצי זית הנה זה הוא טמא אצל חכמי' ויורה זה שנוגע ומאהיל הוא דבר אחד אצלם שאלו שני מינים משם אחד הוא. עוד אמר אחר זה אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור וזה יורה שנוגע ומאהיל אינו משם אחד וביאורו בש\"ס זה והבדילו הדין בו וזה שנוגע ומאהיל שני שמות כמו שאמר אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אמנם אמרו תחלה ובמת נוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית שהוא טמא וזה בתנאי זכרנו שם והוא שיהיה טמון על גבו חצי זית מן המת והטמנה שניה למעלה וביניהם פחות מגובה טפח וההטמנה העליונה מאהיל על זאת החצי זית עוד נגע חצי זית אחד מן המת וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת בזאת ההטמנה העליונה שהוא יטמא לפי שיתחבר חצי זית שנגע בו לחצי זית שהאהיל עליו וכאילו נגע בו כזית מן המת ואמנם היה זה להיותו גבוה על זה החצי זית בפחות מטפח אשר הוא פחות משיעור האהל כמו שהתבאר לך וחשבנו ששני חצאי זיתים נגעו בו אולם אם היה בין שני אלו ההטמנות פותח טפח אשר הוא שיעור האהל לא יהיה טמא לפי שנוגע ומאהיל שני שמות וכן אמרו בש\"ס (חולין דף קכה:) בטומאה רצוצה בין ב' מגדלין עסקינן ואין בהן פותח טפח וכן אם נגע ג\"כ חצי זית בהטמנה השפלה ויהיה חצי זית אחר למעלה ממנו ר\"ל תקועה בקרקעית המגדל העליון וביניהן פחות מטפח הנה הוא גם כן תטמא על אלו הפנים אשר זכרנו בהיותנו חושבים הכל נגיעה בקורבתה פחות מטפח לחצי זית אחד מהדבר אשר האהיל או הוא איהל עליו אולם מאהיל ונוגע הנה לא יצטרף אצל החכמים כמו שעשו דמיון ואמרו אבל הנוגע בכחצי זית וכו' וחלק רבי מאיר על תנא קמא ואמר שחכמים ג\"כ יסברו שאהל ונגיעה מצטרפים ואין הלכה כרבי מאיר והבן מכל זה שנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית טהור ואם היה בין הטומאה והדבר אשר האהיל עליו פחות מטפח הנה הוא כאילו נגעה בו ונחשבה נגיעה להתחברו עם זולתו לפי מה שקדם ביאורו אצל החכמים אולם ר' דוסא שאומר הנה הוא טהור ידמה אותו בדמיון נוגע ומאהיל ואצל החכמים כנוגע בשני חצאי זיתים בבת אחת והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בפ' השני שמלא תרווד רקב ורביעית דם מטמאין באהל ואופן בחינת הבגד לידע אם יצא ממנו רביעית דם ויטמא באהל אשר יהיה בו תחלה כמו שביארו בתוספתא וזה שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח כזה השיעור ממים יחובר אליו רביעית דם הנה אם היה מראיהן אחד באדמימות או יהיה מה שהורחץ בו הבגד טמא יותר אדום הנה נדע שיצא ממנו רביעית דם ויהיה זה הבגד מטמא באהל ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו באויר ירצה בו בתוך הבית ואמרו והאהיל רמז אל הבית ר\"ל כאשר האהיל הבית למקצתו הבית טהור וידוע כי כאשר אמרנו הבית טהור הכונה בו שלא יטמא מה שבתוכו מהאדם וכלים: ",
+ "וקטפרס הוא מקום משופע אשר לא ינוח בו הדבר אבל יתגלגל וירד: ",
+ "ואשבורן המקום אשר יהיה בו קרקע כאשר ירד בו דבר יעמוד וינוח: ",
+ "ושקרש. נקפה: ",
+ "ואסקופה היא כמו מצבה קטנה לפני הבתים בין המזוזו' ואמר שאם היתה האסקופה [אולי צ\"ל משופעת לפנים] מיוחסת לפנים מהבית או לחוץ והיו [מזוזות] הבית מסודרות על זאת האסקופה ונשפך עליה רביעית דם הנה זה הבית טהור ואע\"פ שהוא מאהיל על המקום אשר נשפך עליו רביעית דם כי גם שם לא ינוח לו והוא כמו שנבלע בתוך הבית אשר הבית טהור ואם היה באסקופה קרקעית ועמד הדם בו ולא היה יורד נראה דצ\"ל או שנקפה. אבל נקפה הדם עליו אצל שפיכותו כל הבית טמא: "
+ ],
+ [
+ "תחובים בידי אדם. שיהי' זה הבשר תחבו אדם בעצם כמו שיקח חצי זית מבשר המת ונקב אותו בעצם ג\"כ מן המת כמו שיתחב הבשר בשפוד אם לא שיהיה הבשר מתחבר בעצם חבור טבעי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בפ' השני דם תבוסה מטמא באהל. ושמינית חצי הרביעית וכבר ביארנו שיעור רביעית. ודע שהדם אשר יגיר מהאדם והוא כמו דם ההקזה והנגע והדומה לו הנה הוא טהור לדברי הכל והוא כמים. ואשר יגיר מן המת הוא כמו המת עצמו ובתנאי שיהיה רביעית כמו שהתבאר וכאשר הגיר קצת מרביעית והוא חי וקצתו והוא מת ולא נדע אם רוב הרביעית נגר אחר המות או לפניו או היה חצי בחיים וחצי אחר המות זהו דם תבוסה והוא יותר קל בדיני הטומאה מדם המת לפי מה שהתבאר [צ\"ל בפ\"י דנדה דף עא] בז' מנזירות: ",
+ "וניטל מזה ומזה רביעית. ירצה בו שרביעית מאלו השני רביעיות המעורבות הוא אשר יטמא באהל ור' אלעזר בן יהודה אמר שזה שאמר ר' ישמעאל עם מה שאמר ר' עקיבא לא יטמא אחד מהן ואמנם הוא כמים ואמנם דם תבוסה אצלו מה שיגיע מהתלוי אצל תלייתו: ",
+ "ושותת. הוא הדבר אשר נגר והוא הדם שהנפש יוצאה בו: ",
+ "ומנטף. הוא הדם הנוטף טפה טפה כמו שיקרה אחר יציאת רוב הדם מהעורקים הנה הדם יוצא טפה אחר טפה ור' יהודה עיין עיון אחר ואמר שהדם הנגר הוא באדם חי אצל יציאתו ולזה לא יטמא והדם המנטף אמנם יצא כן אצל יציאתו ובעת המות והלכה כר\"ע: "
+ ],
+ [
+ "השרש אצלנו אם היה המת בבית ולזה הבית שערים רבים מכל הצדדים והיה משקוף הבית יוצא על השערי' כמו המשקופו' היוצאין חוץ מהבתים הנה כל מי שישב חוץ מהבית תחת זה המשקוף היוצא מן הבית הנה הוא טמא מפני השער ואע\"פ שהשער נעול ר\"ל כל שערי הבית ואם היו כולן נעולו' הנה הבית מטמא כל סביביו ואם פתח פתח אחד מהן שיצא ממנו הנה הפתח לבד טמא וישאר הבית כולו מחוץ טהור ואפי' היושבים תחת המשקופים היוצאים מחוץ מכל הפתחים טהורים כאשר הפתחים נעולים וזהו ענין מציל על הפתחים ואם היה המת בכללו בבית הנה יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים ארבעה טפחים ואם מה שבבית הוא כזית מן המת יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים טפח וזה כולו אשר אמר על הפתחים אם היו אלו הפתחים כולן נעולים אולם אם היו פתוחים אע\"פ שהוא יחשוב על אחד מהן לבד שיצא ממנו המת הנה כל מי שישב תחת המשקוף המחובר בבית הוא טמא אע\"פ שלא יהיה בזה הפתח הפתוח זולת טפח על טפח וזהו ענין אמרו אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח: \n",
+ "ואמר גדול מכזית כמת ר\"ל שיצטרך פתח מד' ואז יציל על הפתחים וכן סברת רבי יוסי בשדרה וגולגולת ואינו הלכה: \n"
+ ],
+ [
+ "ביב. היא החפירה אשר יעשו ביסודות הבתים והדירות להגרת המים וילך תחת הארץ ויצא למקום אחר: \n",
+ "וקמור מכוסה וכבר בארנו זה בעירובין [בפ\"ח]: \n",
+ "ואמר יש בו פותח טפח. ירצה בו בזאת החפירה אשר תקרא ביב ויציאתו הוא פתח זה הביב אשר יצאו ממנו המים הנגרים בו ויתבאר מזה כי כאשר היה בפתח הביב פותח טפח וביציאתו פותח טפח והיתה הטומאה בזה הביב הבית טהור לפי שהטומאה תצא דרך יציאת הביב אשר בו טפח ולא תכנס לבית וכן אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא מה שבביב לפי שהטומאה לא תכנס מפתח הביב כאשר בו טפח וכבר השרשנו לך שטפח על טפח חוצץ בפני הטומאה ודרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס אולם אם היה בפתח הביב טפח ולא תהיה ביציאה טפח ותהיה טומאה בתוך הביב הנה היא תצא מפתח הביב לבית אם לא אפשר יציאתו מיציאת הביב לפי שאין בו טפח והטומאה לא תצא בפחות מטפח כמו שהשרשנו שם באמרו טפח על טפח מביא את הטומאה ואם היתה טומאה בבית הנה הדבר אשר בביב לא יטמא לפי שהטומאה לא תכנס לביב מקערורית הבית אחר שבמקום הטומאה יש בו טפח על טפח וכבר חצץ בפני הטומאה וחלק לה מקום אולם אם היה בפתח הביב אשר בקרקע הבית פחות מטפח על טפח הנה הוא כמו מקום קערורית בקרקע הבית אשר דינו ודין הבית שוה לפי שכל מה שבקרקעית הבית טמא אם לא יהיה בזה המקום טפח על טפח הנה הוא יטמא אמרו (במדבר י״ט:י״ד) וכל אשר באהל לעשות קרקעיתו של בית כמוהו עד התהום כמו שהתבאר: \n",
+ "ואמרו טפח על טפח מרובע. כדי שלא תטעה ותחשוב שפתח הוא במדידת טפח על טפח איך שתהיה תמונתו כמו אמרם בשיעור מקוה אמה על אמה ומה שדומה לזה ולזה התנה באמרו מרובע אולם אם היה פתח ברחבו דרך משל חצי טפח ובארכו שלשה טפחים או ארבעה הנה זה הפתח אינו מביא את הטומאה אף על פי שיש בשיעורו יותר מטפח על טפח וזהו ענין אמרו מרובע והבן זה: \n",
+ "ואמרו אחד חור שחררוהו מים. ר\"ל כל בקיעה בו טפח על טפח הנה הוא אהל ומביא את הטומאה בין נעשה ע\"י אדם או חררו אותו מים אי אחד מבעלי חיים או שנתבקעה הארץ מעצמה עד שהשאיר שם חפירה וזה מה שיתחדש תמיד: \n",
+ "ומרבך של אבנים. אבנים מסודרין קצתן על קצתן וכן תרגום ג\"כ מורבכת תביאנה (ויקרא ו׳:י״ד) שהוא מענין הסדור: \n",
+ "וסואר של קורו'. (כמו) [פירוש] חבילות קורות ונקרא סואר של קורות. ואמר שכל טפח על טפח בזאת התכונה והדומה לה אהל הוא ואע\"פ שלא יכוין בו לעשות אהל ור' יהודה אומר שלא נשים טפח על טפח אהל אא\"כ עשאו אדם בכוונת אהל אולם אם היה נעשה על ידי אחד משאר בעלי חיים או עשאו אדם בבלתי כונה כמו שיקרה במרבך של אבנים וסואר של קורות הנה הוא אינו אהל אצל ר' יהודה אא\"כ היה שיעורו מלא אגרוף וכן התבאר בש\"ס ולזה הוא מודה בשקיפין ובסלעים אשר הם גדולי הסכוך והסככות היוצאות מן הבנין והדומה להן תרגום (ישעיה ב) ובסעיפי הסלעי' ובשקיפי (סלעיא) [כיפא] והוא מענין הנקיבה והוציאה מן הנשקפה וכן אמרו סלעים ירצו בו האבנים הבולטין היוצאי' מעצם הקורו' ואין הלכה כר\"י: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ענין אמרו עומד באויר שלא יהיה המגדל תחת אהל אבל מגולה לשמים והיו בו חדרים עוברים בעוביו בין שני לוחות האלו וא\"ר יוסי מחצה למחצה עניני אם היתה טומאה בעוביו כלי שבתוך הבית אשר ימשך לחצי אשר בו הטומאה טמאים ואשר ימשך לחצי האחר טהורין וכן אם היתה טומאה בתוכו הנה חצי עוביו טמא ממה שימשך לתוכו: \n",
+ "עוד אמר כי כאשר היה זה המגדל בתוך הבית הנה הוא כמו בית בבית וכלים שבינו לבין הכותל לא יטמאו אם לא היה שם פותח טפח וכן בינו לבין הקורו'. ונוסחת התוספתא שאנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. דבר אחר אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה ממנו אם לא בפותח טפח. ואמרו טומאה שם ר\"ל בין הכותל ואחורי המגדל או בין גג הבית וגג המגדל או בין קרקעות המגדל ובין הארץ הנה הבית כלו טמא על אי זה פנים שיהיה לפי שהטומאה ההיא בתוך הבית ולא יציל האהל על הטומאה שתחתיו לפי שהשרש אצלינו אם היה אהל לתוך אהל והיתה הטומאה תחת אהל הפנימי הנה אהל החיצון טמא וכבר קדם לנו זכרון זה השרש בשמיני מכלים והוא מאמר התוספתא צ\"פ ואהלים מצילין על הטהורים מלטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה השורש שהוא עיקר גדול ובעבור שאומר בכאן אם היתה הטומאה ואפילו תחת המגדל או אחוריו נטמא כל הבית ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "תיבת המגדל. הוא ארון ישימו אותן במגדל וזה צורתה . א\"ר יוסי שאפי' היתה הטומאה בתוך זה הארון הנה הבית טהור ולא נאמר תצא טומאה דרך פתחו אשר בו טפח שכבר אפשר שתצא הטומאה מזאת התיבה מבלתי זה הפתח אשר בו טפח אשר תצא ממנו הטומאה וזה כשיוציאה חלקים חלקים מדרך יציאתה אשר אין בו טפח ולא תצא ממנו טומאה או ישרוף אותו תוך הארון ולעולם לא תצא טומאה מפתח זאת התיבה לבית ואין הלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "בעבור שאמר שאם היתה טומאה בתוך המגדל והוא על זה המצב הבית טהור אמר אם היתה הטומאה ג\"כ בגלגל אשר בזאת המגדל הוא יקרא מוכני כמו שביארנו בי\"ח מכלים והנה זה המוכני חוץ מאחורי המגדל בתוך הבית ג' אצבעות אשר תביא הטומאה וזה תחת קורות הבית הנה הבית טהור שזאת הטומאה אמנם תצא בטפח וזה ג' אצבעות לבד והתנה בזה ג' תנאים. אחד מהם שיהיה בגובה חלל המוכני טפח לפי שאנחנו לא נצטרך פותח טפח ליציאת הטומאה אא\"כ היה בתוך חלל טפח אמנם אם היה בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאה ומונחת ושמור זה שכבר הרחבנו בביאורו. והתנאי הב' שיהיה זה המוכני אי אפשר יציאתו מאחר המגדל בכללו עד שיהיה נטמא מאחוריו אבל יהיה לו בעיקר עשייתו מה שעקרו מהיציאה אלא פחות מטפח כמו שביארנו. והתנאי הג' שיהיה המגדל בא במדה ר\"ל שיחזיק מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש כמו שביארנו בי\"ח מכלים ולזה יהיה חוצץ בפני הטומאה זה המוכני הנדבק בו כמו שנזכר אולם כאשר היה פחות מזה הנה הוא יטמא כשאר הכלים המקבלים טומאה וכאשר היתה טומאה בתוך הבית טמא וכן כל מה שנזכר מגדל בזה הענין מזו המסכת אין הדיבור אלא באהל מגדל הבא במדה ואע\"פ שכל מה שביארט הוא מבואר עשינו צורה זו להוסיף ביאורו: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו שעין התנור הוא הנקב אשר בשפלות מהארץ אשר ישליכו ממנו האש ומוציאין ממנו האפר: וקמורה מקובבת והוא שיהי' התנור כלו תוך הבית והנקב הקמור בולט חוץ לבית עוד האהילו נושאי המת במת על זה הקבוב ואמרו ב\"ש כבר נדבק האהל בזאת הקבוב ונכנסה הטומא' לבית מעליוני התנור כמו אם הית' טומאה תחת זה הקבוב ובה\"א שהתנור לבד הוא אשר יטמא כי האהיל המת על מקצתו ור\"ע אומר שהתנור טהור שאין האהל על עצם התנור אבל על הקבוב היוצא ממנו ואין הל' כר\"ע ודע כי כאשר תמצא האהילו עליו קוברי המת הנה הכונה בזה שתהיה הטומאה מאהלת על זה הדבר לפי שטומאת אהל תכלול ג' עניינים כמו שהתבאר בראש פ\"ק מכלים והוא שיהיה הדבר אשר האהיל על הטומאה או האהילה הטומאה עליו ושמור זה ולא יצטרך לכופלו בזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפ\"ח מכלים שכונס משקה הוא שתשים הכלי על המשקה ויכנס המשקה בתוכו מזה הנקב ולא יצטרך בכאן להיות נקב הקדרה טפח על טפח להיות הארובה עצמה בה טפח על טפח והקדרה לא יתחבר לה להיותה בכונס משקה והיתה הארובה פתוחה ולזה כאשר היתה טומאה בבית נטמאה עליה והוא ענין אמרם הכל טמא ור\"ע סבר שהקדרה כבר סתמה הנקב ומנעה הטומאה מעבור שנקב הקדרה קטן ואין בו פותח טפח ופי הקדרה ממה שימשך משקוף העליה ולזה הקדרה טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שהשרשנו ובית הלל אומרים שזאת הקדרה תטמא מזה הנקב ואין הלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "מצלת על הכל. ר\"ל כל מה שבעליה ההיא הוא טהור לפי שהקדרה השלימה חצצה בפני הטומאה וב\"ש אומרים שכל מה שבעליה הוא כמו הדבר שיהיה בכלי המוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת ותהיה זאת הקדרה וכל מה שבעליה בדמיון דברים אשר הם בכלי חרס מוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת שהוא אינו מציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס ולזה אם יהיה בעליה ההיא אוכלין ומשקין וכלי חרס הנה הם טהורים ומה שהוא זולת זה הוא טמא לפי זאת סברת ב\"ש בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת שהוא אינו מציל אלא על אוכלים ומשקים ועל כלי חרס ובית הלל אומרים מציל על הכל ולזה אמר בכאן בקדרה שהיא מצלת על כל מה שבעליה וכבר חזרו בית הלל לדעת ב\"ש בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ולזה חזרו בכאן לענין כל מה שבעליה והיות זאת הקדרה תציל כל מה שבעליה בהיותה סותמת הנקב לבד ואע\"פ שאין שם צמיד פתיל סביבה להיותה חוצצת בין אהל לאהל וזה השרש הוא מבואר בסיפרי באמרם כלים מצילין בצמיד פתיל באהל המת ואהלים בכיסוי ושמור זה השרש בכל מה שיבא לך בזה הפרק וזולתו וכבר בארנו טעם מחלוקת בית שמאי ובית הלל בזה הכלי חרס בהלכה האחרונה מהפרק הראשון מעדיות ובעשירי מכלים וביארנו כל זה השרש: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה דומה דרך משל לדין הקודם וזה שכבר קדם שכל מה שבעליה הוא כמו הדברים אשר הם בתוך צמיד פתיל באהל המת וכאשר היתה הקדרה אשר היא כלי חרס בזאת הארובה והיו בעליה כלי נחשת או כסף או הדומה לו מכלי מתכות ובזה הכלי משקין טהורין הנה המשקים טהורים לפי שהקדרה מצלת עליהם והלגין עצמו טמא לפי שהקדרה אינה מצלת עליו להיותה של חרס לפי מה שהשרשנו זה לפי דעת בית שמאי אולם לדעת ב\"ה המשקים והלגים טהורים ואם נריק אלו המשקים מזה הכלי [בדפו\"י שהן בו] (שאין בו) לכלי אחר מהכלים אשר היו בזאת העליה הנה המשקים יטמאו בהגעתן בכלי טמא לפי שכל הכלים אשר בעליה לבד כלי חרס יטמאו לפי השרש ולא נאמר שהכלי אשר היו בו בעצמו יטמאם לפי שאם היה כן אי אפשר שהצילו המשקים שכבר השרשנו שהוא מציל על האוכלים ועל המשקין וזה הדין בעצמו באשה שהיתה לשה בעריבה של עץ בתוך העליה שהקדרה בארובה שלה שהאשה והעריבה טמאין טומאת ז' שהקדרה של חרס אינה מצלת עליהן והבצק טהור מפני שהוא אוכל והקדרה מצלת על האוכלים כבר ביארו בתוספתא שהבצק טהור כ\"ז שהיא עוסקת בבצק ולא נפרדת ממנו ועזבה אותו אולם אם תגביה שתי ידיה יחד מהבצק וחזרה ולשה הנה היא תטמא הבצק בהיותה נוגעת בו והיא טמאה וזה כולו לדעת ב\"ש ואולם ב\"ה אומרים שהאשה והעריבה והבצק טהורים: "
+ ],
+ [
+ "אמר שאם היה בזאת הארובה שבין בית לעליה כלי גללים או כלי אבנים וכלי אדמה הנה הם יצילו על כל מה שבעליה בין אדם בין כלים בין אוכלין ומשקין וכלי חרס לפי שאלו אינן מקבלין טומאה כלל כמו שהתבאר בעשירי מכלים ולזה תציל בצמיד פתיל על הכלים ואולם אמרנו בכלי חרס שהוא אינו מציל בצמיד פתיל אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס לבד מהיותו טמא ע\"ג עם הארץ כמו שבארנו שם בי' מכלים ולזה נאמר בכאן כי כאשר היתה בזאת הארובה כלי שהוא טהור לקדש או לחטאת הנה מציל על כל מה שבעליה ואע\"פ שהוא כלי חרס לפי שהסבה אשר בעבורה אמרנו שכלי חרס אינו מציל על הכל כבר הוסרה וביאר הסרת הסבה ואמר שהכל נאמנים על החטאת ר\"ל על טהרת פרה אדומה שייחדו זה הכלי לחטאת הנה הוא אמרו בו שהוא טהור ואע\"פ שהוא עם הארץ הוא נאמן וסמכו בזה לאמרו יתברך (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא אמרו הכל נאמנים על שמירתה וכן אם היה זה הכלי חרס טהור לקדש הנה מעלת הקדש לא ימנע בזה שלא יהיה נאמן בו אפילו עם הארץ כמו שהתבאר בסוף חגיגה (דף כד:) באמרם הכל נאמנים על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה וכאשר אמרנו או כלי קדש או חטאת אפי' היה של חרס הנה הוא טהור אצל עם הארץ אמרנו שהוא הציל בזאת העליה לפי שהוא כלי טהור וזה מה שאמרנו כלי טמא אינו חוצץ ואמר בכאן מפני שכלי חרס טהורים שיעור זה על צד הביאור כן מפני מה מצילין על הכל מפני שהכלים של אבן ושל אדמה ושל גללים טהורי' וכן כלי חרס טהורי' לקדש ולחטאת בחזקת טהורים ואפי' מעם הארץ. עוד חזר לדין אחר ואמר ומצילין עם דפנות אהלים ר\"ל שכמו שיצילו הכלים בעליוני האהל בכסוי לבד כמו שביאר במשנה בארובה שבין בית לעליה כן ג\"כ יצילו הכלים כאשר היו פיות אלו הכלי' מכוסי' בדפנות אהלי' ולקח המשל בזה ואמר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמי' שבור בחפירה ודות בבנין ואין הבדל בין הדות והכוורת השלימה כי כאשר תניח כוורת שלימה בשטח הבית הנה הוא כמו סהר בנוי וידוע ומבואר שהמאמר אמנם הוא בכורת המקבל מ' סאה בלח שהיא טהורה ואינה מקבלת טומאה כמו שהתבאר בט\"ו (מ\"א) מכלים: ",
+ "וחלק הוא בסיס שאין לו דפנות: ",
+ "וסרידה שאין לה גפיים הוא נסר בלתי אוגניים כמו שהתבאר בכלים (פ\"ח מ\"ג): ",
+ "וכפישה הוא כלי אשר לו שפה נצבת על השטח שהוא אמר בזאת המשנה שאם היה זה הסהר החפור בבית אשה בו הטומאה לו צדדין גבוהים על שטח הבית כמו שבונים סביב הבארות זר וכפו ע\"ז הזר כלי לו צדדין הנה הוא יציל על כל מה שבסהר החפור או הבנוי כאשר לו צדדין גבוהים על הארץ ומבואר הוא שזה הכלי אשר כפו אותו שהוא יציל על מה שתחתיו אמנם יהי' כלי טהור מכלי גללים ואבני' ואדמה לפי מה שהשרשנו בעשירי מכלים וכמו שזכרנו בזה הפ' ואם לא יהיה לסהר החפור צדדין גבוהים אצל חפירה בארץ לבד וכפו על פי זאת החפירה כלי לו אוגנים הנה כל מה שבזה הסהר טמא ולא יציל זה הכלי באהל המת מה שיהיה תחתיו והוא אמרו אם היתה באר חלקה. וכוורת פתוחה ר\"ל שלא תהיה פקוקה וכפישה נתונה עליו טמא ואם כסה זה הסהר אשר אין לו אוגן גבוה על הארץ או הכוורת החלולה בכסוי פשוט אין לו צד הנה יציל על כל מה שבתוכו כאשר לא יכסהו בכלי ואין כלי מציל והוא אמרו אם היה נסר חלק וכו' לפי שהנסר אינו כלי והראה סבות זה ואומר שאין הכלים מצילין וכו' ר\"ל שהכלי אשר הוא כלי בהיותו בעל דופן לא יציל אלא אם דבק לדופן אהל כמו אוגן הסהר או הבור או [צ\"ל הגת] הגב אולם אם לא יהיה לאהל דופן גבוה לא יציל הכלי בסמיכתו לזה ואמרו חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן הוא שוהא בגובה אוגן הסהר על הסהר ועל הארץ חצי טפח וגובה שפת הכלי אשר כפו עליו חצי טפח הנה לא יציל ואמרו שיהיה לה טפח מורה שאם היה בגובה דופן הכלי טפח יציל כאשר (אמר) כפו אותו על פי הבור ואע\"פ שלא יהיה לבור אוגן גבוה ויהיה אמרו שהכפישה לא תציל באשר הושמה ע\"פ הבאר חלקה בתנאי שלא יהיה בגובה דופן כפישה טפח וכן בארו בתוספתא (פ\"ו) ואמרו כשם שהכלים מצילין על אהלים שיש להן דפנות כן מצילין על אהלים שאין להן דפנות בד\"א בכלי שיש בו טפח אבל בכלי שאין בו טפח אינו מציל ונדע מזה כי כאשר היה צד הכלי טפח הנה הוא יציל עכ\"פ וכאשר היה בגובה צד הבית ג\"כ טפח הנה הוא יציל על כל מה שבנסר חוץ מכפית הכלי ואם לא היה בגבהו טפח ר\"ל בגובה צדדיו אם כסהו בנסר ומה שדומה לו הציל ואם כסהו בכלי לא הציל אלא אם היה בו גובה טפח ר\"ל בשפת הכלי ולא יתנגד זה שאמרנו בעשירי מכלים היו כפויים על פיהן מצילין כל שתחתיהם לפי שזה יהיה בכלי שיש בו טפח ר\"ל בגבהו לפי שהוא יהיה בדמיון אהל כמו שבארנו שם: "
+ ],
+ [
+ "מבחוץ. ר\"ל חוץ לאהל ודמיון זה כשנעמיד יתדות בארץ בצד האהל וירכיב הכלי אשר לו צד בגובה טפח על אלו היתדות ויתדבק בשווי פיו עם צדדי הבית או האהל הנה היא תציל על כל מה שבתוכו ואפי' הית' טומאה תחתיה על זו הצורה אולם אם התדבק פי זה הכלי עם שטח החצר או הגינה אשר הוא מגולה לשמים ואין הכותל אהל ולא יקיף בבית הנה זה הכלי לא יציל אבל יהיו הכלים אשר בו וכל מה שבתוכו כבר האהילו על הטומאה לפי שזה הכותל לא יעשה לחוץ בפני הטומאה כמו כותל הבית ואמנם נעשה בזאת הקדרה התלויה מהקורה כאשר התבאר בתוספתא שאם היתה קורה דבוקה ע\"פ הקדרה הנה אין לחלוק שהיא מצלת על כל מה שבתוכה ואם היה בין פי הקדרה והקורה פותח טפח הנה אין מחלוקת ג\"כ שכל מה שתחת הקדרה טמאה בעבור הטומא' אשר תחתי' והיות הקדרה תחת אהל לפי שהיא תחת הקור' ואם היה בין הקדרה והקירה פחות מטפח הנה בזה יאמר ר\"ע שאין שם פותח טפח מצלת וחכמים אומרים שאם לא יתדבק עם הקורה אינה מצלת והלכה כחכמים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידוע שהאהל כמו שיביא הטומאה ויטמא כל מה שבתוכו כן יחוץ בפני הטומאה ולא יטמא כל מה שחוץ ממנו ולא יטמא גם כן מה שיהיה בתוכו מן הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן אשר הוא חוצה לו והמשל בזה בית ועליה הנה אם היתה טומאה בבית תחת משקוף הבית הגיע הטומאה ויטמא כל מה שתחתיו כן חוצץ בפני הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן מה שבבית אם היתה טומאה בעליה על משקוף הבית. ואמר בכאן שאדם וכלים מביאין ואין חוצצין ואפילו היו כלי גללים ואבנים ואדמה אשר הם כלים טהורים ואינם מקבלין טומאה כלל הנה האהל אשר יעשה מהם לא נחשבהו להציל מה שהוא חוץ ממנו ולא יציל גם כן כלים שתחתיו: ונדבך. הוא הלוח והמשל כלו מבואר: וזה שאמרנו כלים שתחתיו טמאים. מורה זה שהוא חשוב כאהל שאם לא יהיה חשוב כאהל לא יטמא מכלים שתחתיו אלא מה שיגבילהו טומאה שעל גביו לבד ואמר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים מורה זה שאינו חשוב כאהל לפי שאם היה אהל יהיו כלים שעל גביו טהורין כמו בית ועליה הנה שם אותו אהל לטמא אבל לא לטהר: ואמרו דבר שיש בו רוח חיים. ר\"ל חוץ מהאדם איזה מין שיהיה ממיני הבעלי חיים ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הקדמנו שאכסדרה הוא כבית שער לבית ואמר כי כאשר נכנסו קוברי המת ר\"ל נושאי המת תחת האכסדרה והיה שער הבית קצתו (פתוח) [נעול] והחזיק א' מהנושאים לנעול שער הבית במפתח אשר בו כדי שלא יפתח ותכנס הטומאה בבית [כיון] שהמשקוף יוצא [ר\"ל שהתקרה יוצא ובהרבה מקומות בנוסחת א\"י מוגה הגג במקום המשקוף] אם היה הפתח אפשר להתקיים נעול על ענינו ולא יפתח ואפי' הסיר זה המחזיק ידו מן המפתח הנה הבית טהור וכבר נבדל מהאכסדרה בזה השער הנעול ואם כאשר יסיר זה ידו יפתח השער הנה הוא טמא לפי שכבר היה זה האדם הנושא למת הוא אשר חצץ בפני הטומאה ואדם אינו חוצץ יהיה מי שיהיה ואמנם אמר בכאן אחד מהם על הידוע והוא ההקש אפי' היה אדם מתוך הבית ומחזיק הפתח ודע זה: וכן אם היה חלון בין שני הבתים יהיה בו טפח על טפח ומעלה והטומאה באחד משני הבתים הנה הבית האחר יהיה טמא בלא ספק לפי השרש הנזכר לפי שטפח על טפח מביא את הטומא' ואם היה זה החלון נעול בכלים הנה לא תחוץ בפני הטומאה ואם היה בזה החלון חבית מלאה מתאנים הנה לא תהיה חוצצת להיותה כלי הנה היא תטמא וכל מה שיטמא אינו חוצץ בפני הטומאה כמו שהתבאר וזה אם היה פי החבית ממה שימשך לבית אשר בו הטומאה לפי שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו פעמים ולזה אם היה שולי החבית ממה שימשך לבית טמא הנה זאת החבית חוצצת לפי שלא תטמא מגבה כמו שקדם בקדירה שבארובה וכן ביאר הש\"ס בזה בבתרא (דף יט:) ושם התבאר שאמרו בכאן שהתאנים חוצצים בתנאי שיהיו בלתי מוכשרים ואף על פי שכבר נפסלו ואינן נאותות לאכילה אשר אין דעתו לפנותן ולזה יחוץ בפני הטומאה וכן התבן גם כן שיהיה מתנאי שתהיה נפסד אינו נאות לאכילת הבהמה עד שלא יהיה ראוי [אולי צ\"ל אפילו לטיט ועי' שם ובדברירבינו בחיבורו פט\"ו מ\"ה טו\"מ הל\"ב]. אלא לטיט ענינו שאלו שני התנאים מחוייבים בכל מה שיבדיל בין המקום הטהור ובין הטומאה והוא שיהיה זה הדבר אינו מקבל טומאה ואין דעתו לפנותו ואם היה אפשר חזרת החבית והקופה ישארו אלו התאנים או זה התבן עומדים בעצמם סותמין כל החלון ותשען עליו ויחוץ בפני הטומאה ואם לא אפשר זה הנה זה השרש והנשען על הקופה ועל החבית והם כלים יטמאו ולא יחוץ ויהיה הבית השני טמא וזה הדין בעצמו בבית נחלק בחלוקה בקנקני חרש הונחו קצתן על קצתן והוטח עליו הטיח וכבר גי' יעב\"ץ נזכר. נעשה שהקנקנים כלים ואינן חוצצין ובתוספתא (פ\"ז) בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אינן מצילות טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל: "
+ ],
+ [
+ "כותל שהוא לאויר. שיהיה עובי הכותל פתוח לשמים והמשקוף מורכב בקיר לא עליו (כזה) הנה אם היתה הטומאה [נראה דצ\"ל בתוכו בחציו שלפנים כל מה שבבית יטמא וכל כו'] בבית יטמא הנה כל מה שזולת זה טהור לפי שנחשוב הטומאה שהיה תוך הבית ולזה אשר עמד על ראש הכותל טהור כמו מי שיעמוד על משקוף הבית ואם הית' הטומאה בחצי היוצא הנה לא יראה פועל הטומא' בבית ויהיה הכותל כלו בדמיון קבר. ר' יהודה אומר שהכותל כולו מהבית יחשב ואע\"פ שהטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא והעומד על הכותל טהור ואין הלכה כר' יהודה. והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כולה מבוארת הענין ולא תצטרך לפירוש ואל תתמה היות הכלים יתטמאו בבית טמא ואף על פי שהן בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה ואמנם יצילם מן הטומאה היות' תחת צמיד פתיל או באהל אחר לפי מה שקדם אולם היותן בלועין בבנין הנה לא יצילם וכבר קדם לך זה השרש בתשיעי מכלים וביארנוהו שם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "תחת הקורות. הוא שתהיה הטומאה בעצם הקורה לא בעצם הבנין ואמרו כקליפת השום הוא הפלגה והכונה שאפילו המחיצה דקה מאד ימנע בינה ובין הבית כאשר לא יהיה בעמידתו טע\"ט ולא תטמא הבית אבל נחשוב הטומא' כאילו הוא במקו' סתום אשר לא תטמא זולת מה שירא' לבד בעליונו' ושפלות כמו שיתבאר עתה ואמנם התחייב זה הדין להיות הטומאה בתוך אמנם אם הית' בעצם הבנין הדין בו מחצה על מחצה כמו שקדם בהלכה אשר לפני זאת וכן (לא) היתה הטומאה בתוך האבן יהיה הדין בה כמו היותה בתוך הקורה ואע\"פ שהמשקוף אשר בין הבית והעלייה הוא סלע או הדומה לו מן האבנים ובתוספת' (פ\"ז) אמרו של בנין ידון מחצה על מחצה ושל סלע כקליפת השום. וענין נראין שיהי' זאת המחיצה אשר על הטומאה ספיריים כמו הזכוכית והשוהם והדומה להם כל הבית טמא ואפי' לא יהיה במקום הטומאה טפח על טפח: \n"
+ ],
+ [
+ "יחפרו בארץ מקום גדול לקבור בו מתים רבים ויחפרו בתוך זאת החפירה לקבור לפי שיעור האיש אשר יקברו בו איש בכל קבר והקבר אשר הוא על שיעור האיש יקרא כוך והמקום הגדול והמקבץ הכוכין יקרא מערה וכבר ביארנו זה בב\"ב (סוף פ\"ו) וההפרש אשר בין בית המשמש את הכותל וכותל המשמש את הבית הוא כמו שאספר וזה שהכותלי' אם היו עומדי' על שטח הארץ הנה יקרא הכותל ממנו כותל המשמש את הבית לפי שזה הכותל שם הבית בית אולם אם חפר בארץ שתי חפירות אחד בצד השני הנה הכותל אשר ישאר ביניהם לא יקראו לו כותל המשמש את הבית לפי שאין זאת החפירה שם אותו בית כאשר נעשה בו דבר אבל החפירה שם אותו כותל ויאמר שזאת החפירה בית המשמש את הכותל: ואמרו תחת העמוד הוא שתהיה הטומא' תחת המחיצה זו אשר חוצצת בין שני הכוכין או בין שתי מערות ותהיה הטומאה נראית שם ויהיה טמא כל מה שכנגדו עד הרקיע וכל מה שכנגדה עד התהום וזהו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שתשמעהו וזה השרש בכל המסכתא כי כאשר תהיה הטומאה אטומה ר\"ל שהוא במקום מקיף בו דבק ואין שם חלל טפח הנה כל מה שיהי' נכחיי לטומא' בין למעלה בין למטה טמא ולא יועיל בזה גובה הבנין עליו וכן אפי' הוא עמוד בתוך הבית והטומא' בתוך העמוד יהי' הדין כמו שזכרנו ולשון התוספתא עמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקו' הטומאה טע\"ט על רום טפח הרי הוא כקבר התהום ומטמא כל סביביו ושמור זה השרש ולא אצטרך שאכפלהו: \n"
+ ],
+ [
+ "פרח. הוא הדבר הבולט מהקירות והעמודי' בעת העשיה כמו מה שהוא בבנין הגבוה מטיחו' הטיח והסיד [צ\"ל והכיורות] והכאות והוא מאמרו פרח שושן ואומר כי כאשר היה עמוד וטומאה בתוכו כמו שהתבאר והיה מזה העמוד פרח יוצא והיו כלים תחת זה הפרח והאהיל הפרח עליהם הנה אלו הכלים טהורים לפי שטומאה בוקעת ועולה כמו שהתבאר לא תטמא אלא מה שיהיה נכחי אליו לבד וכן התבאר בתוספתא שפרח הנאמר בכאן שאם היתה טומאה באחד מאלו הכלים אשר תחת הפרח והיו הכלים אחרים תחת זה הפרח אם היה גבוה הפרח אשר תחתיו הטומאה והכלים טפח או יותר הנה כבר האהיל על הכל ונטמאו הכלים כולם באהל המת ואם היתה פחות מטפח הנה אינו אהל כמו שקדם ואמנם יטמא מה שנגעה בו הטומאה ממנו לבד: ופרדסקין הוא מחבא החפירה בתוך קיר הבית כמו אוצר קטן ולו מנעול ופותחת ואם היה באחד מקירות הבתים שני חדרים זו ע\"ג זו והיתה טומאה באחד מהן ונפתח ונשאר החדר השני נעול השערים הנה זה החדר אשר בו הטומאה עם כל הבית טמא והחדר הסגור טהור אם היתה טומאה שומה בחדר אולם אם היתה טמונה בתוך קמורת החדר או בעליונו או בשפלתו או בצדדיו הנה נחשוב החדר כאילו סתום והוא אמרו כאילו הוא אוטם והיתה הטומאה בתוך הקיר מקשיי אין חלל בו ונעיין אם הטומאה בעביי' אשר ימשך לבית או בחצי האחר ויהיה הבית טהור לפי מה שהשרשנו בזה הפרק והמשל בזה שיהיה בעובי הקיר ארבעה זרתות ובעמק החדר ב' זרתות ישאר מעובי הקיר שני זרתות תהיה הטומאה טמונה בו על מרחק וכאשר עיינו מרחק הטומאה מחלל הבית שני זרתות וטפח וזה מחצי הכותל הנה יהיה הבית טהור זה התועלת כאשר חשבנו החדרים אטומים לענין הבאת הטומאה לבית אמנם לענין הטמאות אחד מהם מהאחר הנה כאשר חשבנום אטומים כולן הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ותטמא כל מה שיהיה נכחו לחדר האחר וזה כולו יתבאר בתוספתא שם אמרו פרדסקין שהוא פתוח לבית הטומאה בקרקעו או בכותל שלפנים ממנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקין כאילו הוא אטום מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע\"ג זה וטומאה תחתיהם או ביניהן או על גביהם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקים כאילו הם אטומים ונדונים מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית וזה כולו מבואר במה שכבר ביארנוהו מכאן בזאת ההלכה ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השרש אשר ראוי שיהיה נזכר תמיד שהטומאה אם היתה בלתי אטומה בתוך הבנין אבל יהיה על גבה חלל טפח הנה זהו קבר ויטמא כל מה שיגיע וכל מה שעליו יטמא כל מה שיוסיף בגובה בנין זה הקבר ואפי' היה גבוה זה הבנין תכלית מה שאפשר ולזה כל העליות שעל גבה טמאות אם היו זו למעלה מזו ולזה הכותל אשר בו הטומאה משותפת לכל כזאת הצורה ואם לא יהי' על הטומאה חלל והיה הכותל על גוף הטומאה הנה היא תטמא מה שלמעלה ממנו ומה שלמטה הנכחי אליו לבד ולא תטמא צדדי הקיר ולא מה שאינו נכחי לטומאה למעלה או למטה: ואמרו היתה עליה על גבי שני בתים הוא שתהיה הטומאה בתוך כותל שבין שני הבתים עד שתהיה העליה מאהלת על הכותל שבו הטומאה ועל זאת העליה עליה אחרת הנה הכותל שבין שני הבתים הוא קבר כמו שהשרשנו והעליה אשר עליה טמאה להיות הקבר בה ואשר למעלה ממנה טהורה או המעזיבה חוצצת כמו שקדם שהאהל מציל גם כן מן הטומאה ואם היה זה כולו מבואר בצורה הקודמת הנה אוסיף צורה אחרת לבאר זה. וכותל שנית יקרא כותל שנתנוהו סמוך לכותל אחר והיו שם כתלים קרובים מאד והיתה הטומאה ביניהן דחוקה. ונפש הוא הבנין הבונים על הקבר גבוה על שטח הארץ ושמו מפורסם במצרים שוכ\"ה אל קבר וכבר ביארנו שאוטם הוא הדבר המקשיי אשר אין חלל בתוכו ולא פתח: ואמרו נפש [צ\"ל אטומה] הטומאה ירצה בו שיהיה זה הבנין על עצם הטומאה ולא יהיה המת בארון עד שיהיה שם חלל טפח: ואמרו סמך לה סוכות חוזר על נפש אטומה אמר כי כאשר שם הבנין כותל ושם עליו המשקוף לסוכה הנה זאת הסוכה טמאה ודומה לאהל המת. ורבי יהודה מטהר שהנוגע בצדדים טהור לפי מה שקדם ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו מתוכו ומאחוריו הוא כנוי השיפוע לא האהל: וכן אמרו מקצתו מרודד ירצה בו מקצת השיפוע והוא שיהיה קצת הבימה שטוחה על הארץ תרגום וירקעו ורדידו כאשר היתה הטומאה שטוחה על הארץ ממעל מקצה הבימה או נתונה בין הארץ ומקצת הבימה הנה טומאה בוקעת ועולה לפי מה שהשרשנו ובתוספתא זכרו זו החלוקה אשר יהיה בו הטומאה תחת השיפוע או מאחוריו לאמרו כחצי זית מתוכו כחצי זית מאחוריו הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו טמא טומאת ערב ואמר על כל זה והאהל עצמו טמא טומאת ז' ולימדך בכאן שהדבור אמנם הוא על השיפוע והוא ענין שופע ויורד שיתחדד מן גג הקובה נופל על זוית לרחבה ולא תסור זאת הרחבה להוסיף עד שיהיה הזוית החדה. מקצת הבימה על הארץ בתכלית החדוד והוא כונתו באמרו וכלה עד כאצבע וזהו צורתו ואע\"פ שהוא בעצמו: [אהל] שהוא נטוי בעלייה וכו'. רבי יוסי אומר שאחר שזאת המחיצה כבר נסתמה בכסוי האהל השטוח עליו והיה חלל האהל מקיף בארובה העליה טהורה. רבי שמעון אומר שהעליה טמאה בסבות הארובה ואין הבדל בין האהל שטוח עליו או נסתם בבגד אינו חוצץ כמו שקדם ואמנם תהיה העליה טהורה כאשר היתה תחת גג האהל (כזה): "
+ ],
+ [
+ "כאשר היו הפתחים כולם נעולים הנה יהיה הבית כולו כקבר וזה יטמא כל מה שיגע בו וזה לשונם בית סתום מטמא כל סביביו וכאשר נפתח אחד מן הפתחים או חשב להוציא את המת מפתח ידוע ואף על פי שלא נפתח עדיין או שהיה בכלל הפתחים פתח בנוי יכול להוציא בו את המת לאברים ואף על פי שהוא אסור הנה הציל על כל הפתחים כולן וכאשר היה בהן פתח נעול הנה אשר ישב תחת המשקוף היוצא על זה הפתח לא יטמא וזהו ענין היות הפתח כבר הציל מן הטומאה כמו שכבר ביארנו בפרק הג' וסבות זה היות הבית היוצא מדין קבר ונשאר בית ואינו מטמא כל סביביו והבן זה מאד: וענין פותח בתחלה לפתוח פתח באחד הכתלים במקום שלא היה שם פתח ויחשוב להוציא בו וכבר קדם בפרק הג' שהמת פתחו בארבעה: \n"
+ ],
+ [
+ "מקשה לילד קושי ההולדה וזה הדין הוא במי שמת הולד בגופה והתחילה להתקשות מהבית אשר היתה שם והעתיקוה לבית שני וילדה שם הולד המת הנה הבית אשר התחיל לה בו הקושי טמא בספק לפי שנאמר אולי נפתח הרחם שם ויצא הולד מת ונטמא הבית: ואמר ר' יהודה אם היתה בה ההעתקה בעת החולשה עד שלא יכלה לילך עד שסמכו אותה בארבות ידיה הנה כבר אפשר שנפתח הרחם ויצא הולד: ואמרו נפתח הקבר כנוי לפתיחת הרחם וכן הכנוי מזה הענין בכל הגמרא ואומר שמאז שנפתח לא יכלה לילך ואם הלכה ברגליה הנה הבית הראשון טהור: ואמר שאין לנפלים פתיחת הקבר עד שיתעגל ראשם כמו הפלך וכבר התבאר בתוספתא שאמרו בכאן פיקה הוא כוש הטויה אמרו כפיקה של שתי וכאשר נתקשית בבית אחת ויצאה ונתקשה עוד בבית שני והפילה בו נפל ואין לו ראש כפיק' אלא פחו' מזה הנה הבית הראשון טמא בספק ואע\"פ שהיא הלכה על רגליה מבית לבית לפי שאנחנו נאמר אולי יצא הולד בבית הראשון ולקטנות ראשו אפשר שהלכה אחר יציאתו וזה ענין אמרו אין לנפלים פתיחת קבר אשר נאמר שיעכב לה ההליכה כאשר נפתחו והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו טהור וטמא ירצה בו הנולד חי וההפרש בין יציאת החי תחלה או יציאת המת תחלה הוא מה שאספר לך אחר שתדע תחלה כי כאשר נגע בו בתוך הגוף לא יטמאהו אא\"כ נגע בו משיצא לאויר העולם וזה שהולד החי ידחה עצמו ויחזור ביציאתו וקודם זה יחזיקהו הטבע עד שישלם והמת כבר עזב אותו הטבע ולא החזיקהו אבל ידחהו כאשר יכבד עליו ויצירהו וכאשר יצא הולד הראשון מת הנה נאמר הטבע דחהו ולא ידחה החי ליציאה ולא נגע במת בענין יציאתו ואם קדם החי ביציאה הנה זה המת ימשכהו בלי ספק לפי שהכח לא יחזיקהו אמנם יצא אצל פתיחת הרחם נמשך לחי ודבק אליו ולזה יטמאהו אצל היציאה. והנה אבאר לך בנדה (פ\"ה) אמרם תינוק בן יום א' מטמא במת. ושפיר שם השליא אשר יהי' בה הולד ואין הלכה כר\"מ: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו פשוט אין צריך ביאור: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבאת הטומאה הוא שיאהיל דבר ממה שנזכר על הטומאה ועל אדם וכלים וחציצה בפני הטומאה הוא שיחוץ אחד מן הדברים בין המקום אשר בו הטומאה ובין מקום אחר עד שלא תעבור לה הטומאה וכבר התבאר ג\"כ שהאהל מציל מן הטומאה לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה להוצאתו ממנו ויציל כל מה שתחתיו מכלים ואדם מאלו הכלים אשר התנו בהם שהם מחזיקים מ' סאה כבר קדם זכרונם אחד אחד והתבאר סבת היותם שלא יקבלו טומאה בט\"ו מכלים: וכבר התבאר סקורטיא שהיא כסוי עור אשר ישכבו בה: וקטבליא. העור אשר יאכלו עליו. וביאור מפץ ומה הוא ומה דינו בעשרים וארבעה מכלים. ואמר שהן עשויין אהלים לפי מה שביארנו פעמים שהאהל מביא את הטומאה למה שתחתיו עם הטומאה וחוצץ בפני הטומאה למה שהוא יוצא ממנה וכן אם היתה טומאה בבית והלכה בתוך הבית הנה כל מה שבתוך האהל טהור שהאהל חוצץ בפני הטומאה ודע זה וזהו ענין אמרו עשויין אהלים לפי שהן אם לא יהיו אהלין הרי הן ככלים ויטמאו ולא יחוצו בפני הטומאה כמו שקדם: ועדר בהמה. הוא שיהיה ראש כל בהמה בין רגלי האחרת ויתחברו כולם ויהיו עומדות לא הולכות וכן יתבאר בתוספתא: ומכונות חיה. קבוץ החיות המדבריות וכמו שיאמר לכלל בעלי חיים הבייתות עדר כן יאמר לכלל החיות [המדבריות] מכונות ובתנאי ג\"כ שיהיו אלו החיות עומדות דבוקות: והעוף ששכן. שיהיה קשור על כותל או על אילן: והעושה מקום לבנה בשבלים. שיחפה לשבלים מקום דומה לבית: ואירוס. הסנבר. וקיסוס אלבלב: וירקות חמור. אמרו שהם קתא אלחמאר והוא אלתקם ואמרו שהוא יאכלו אותו החמורים והכונה בזה שהוא עשב לא יאכלנו האדם למזון: ואוכלים טהורים. לפי שהטמאים לא יחוצו בפני הטומאה וידוע שהאוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר כמו שהתבאר פעמים: ועגול של דבילה. תאנים מדובקים כדמיון עוגה ואין הלכה כר\"י ב\"נ. \n"
+ ],
+ [
+ "זיזין וגזריות. הם [גי' יעב\"ץ אריחים] הבריחים או אבנים הבולטים היוצאים מן הכותל ותרגום יציע זיזא וגזיריות מאמר הבנין והגזרה והזיז לה תוספת ממה שימשך לארץ כזה והגזרה ממה שימשך לשמים כזה ושובכות. קיני היונים היוצאי' מן הכותל: ושקיפים. תוספת ההרים ותרגום (ישעיהו ב׳:כ״א) סעיפי הסלעים שקיפי (סלעיא) [כפיא]. והסלעים. האבנים הבולטות מכתלים: והגהרים. הוא תוספת הכותל מן ויגהר ארצה (מלכים א י״ח:מ״ב): והשננים. קבוץ שן הסלע והוא קצה ההר: וסככות ופרעות. כבר בארנוה וסככות לקוח מן סוככים בכנפיהם ופרעות מן גדל פרע שער ראשו: והתנה בזה כולו שיהיה לו מן הכח והאפשרות שיוכל לסבול גג ומעזיבה כאשר ישימו עליו קצות נסרי הגג ולא תפול ואז תחוץ בפני הטומאה ותביא את הטומאה כמו שקדם אולם אם היה הדבר הזה הבולט חלוש עד שכאשר ישימו עליו מעזיבה לא יסבלוהו אבל תפול הנה לא יחוץ בפני הטומאה: והמעזיבה. תתחלף כי יש גג שעושין אותו מנסרים עבים אפילו הכתלים לא תסבול אותם וכבר יעשו גג מדקי הערבה או מקנים וישימו עליו טיט מעט וזה קל המשא ואמר רבי מאיר כי כאשר תסבול זה המשא הקל תביא את הטומאה וחכמים אומרים עד שתסבול מעזיבה ממוצעת בין כבדות לקלות ואין הלכה כרבי מאיר: "
+ ],
+ [
+ "אמרו שאין להם שולים ואין מחזיקים. אין ענינן שיהיו שוות הקצוות יחד אבל שתהיה עודפת האחת על האחרת לפי מה שהשרשנו בחמשה עשר מכלים: ואמר שאין עשויין אהלים. כמו שיהיו שטוחין על חלון שבין בית לעליה או בין גגה הוא דקיימא לן שיריעה וסדין שפרוסה בין שני בתים [אינה] חוצצת. ועשויים כאהלים היא שנויה לקמן בהלכה חמישית בפט\"ו שהם אז (לא) יחוצו. וכן אם נתפשטו על הטומאה ועל הכלים שם יטמאו הכלים ולא יחוצו למה שלמעלה מהם אפילו היה אהל בשווי ממנו על הארץ: ובהמה וחיה שמתו ואוכלים טמאים. כולן טמאים וכבר ביארנו שהשרש אצלנו שדבר טמא אינו חוצץ ואין רצונו באמרו אוכלים טמאים שכבר נטמאו קודם אבל אם היו מוכשרים הנה הם מביאין ואינם חוצצין לפי שכאשר היו בחלון או נעשה מהן מחיצה יתטמאו במת וטמא אינו חוצץ כמו שקדם: ואמרו מוסף עליהן הרחים של אדם. ר\"ל שהן נוספים על הפך הדברים אשר נאמר בהן מביאין וחוצצין לפי שהוא [בד\"י הגי' הפכיים] הפסד להן להשתנות הענין בו והוא מביא ולא חוצץ ונוסף רחים של אדם ר\"ל של יד שהוא ג\"כ אם היה על ארובה שבין בית לעליה או בחלון שבין שני בתים שהוא אינו חוצץ אם לא שם אותו כמו אבן מהאבנים שהן חוצצין לפי שמתנאי הדברים החוצצים שלא יהיה דעתו לפנותו כמו שביארנו בששי מזאת המסכתא: "
+ ],
+ [
+ "מסכת פרוסה. היא מחצלת הפשוטה: וחבילי המטה. כמו אריגת חבלים נמשכים מארובה לארובה: ומשפלת. היא הקופה אשר ישאו בה הבהמות הזבלים והוא כמו סבכה מחבלים אבל אין בכל נקב ונקב כי אם פחות מטפח: והסריגות שבחלונות. הסבכות אשר בחלונות תרגום שבכה סריגה ובתנאי שלא יהיה בנקבי הסבכות נקב טפח על טפח ואז יחוץ ודע זה: \n"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הירקות שמנו. ר\"ל המנויות למעלה והם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יונית שאלו המנויות אין להם השארות וקיום בזמן הקיץ וישיגם מה שכבר קדם הדין בהן שהן מביאין וחוצצין ואע\"פ שהן מחוברי' כמו שאמר (מו\"ק דף ה:). הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ. וכיפה של ברד ושלג וכפור וגליד ומלח. אם נעשה אהל מאחד מאלו הדברים הנה אלו אינם אהל לפי שאלו כולן אין קיום להן והן במהירות ההתכה: וכפור הוא מה שיקפה מהמים היורדים כטל ולזה יהיה דק: וגליד. הוא מה שיקפה מהמימות בנהרות ויתקבצו המים מחוזק הקור: ודולג. הוא שיהיה רגלו אחת קיימת בארץ וידלג בשניה למקום אחר: וקופץ. הוא שיסיר ב' רגליו יחד מהארץ ויקפוץ למקום אחר: וטלית המנפנפת. [בד\"י הגי' שתחזירה] שתחזיקה הרוח באויר כמו קובה: כבש את האבן על גבי הטלית. הוא שתהיה האבן על קצת הטלית עוד תנשב הרוח שם ותגביה אמציעתו ותהיה אהל: ובית הספינה. הוא אשר יקרא אהל הספינה ואמר רבי יוסי שהיות כלל הספינה בלתי מחובר בארץ אבל עוברת במים יהיה דינה כדין טלית המנפנפת וזאת הספינה אשר על המים אין קיום לה ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שחצי שיעור לא יטמא וכבר קדם לך כי כאשר יהיה בבית כזית מן המת בין שיהיה נחתך לחתיכות או יהיה הגוף אחד הנה הבית טמא ויטמא כל מה שבו אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל לפי תנאו וכבר ביארנו בשמיני מכלים כי כאשר היתה הטומא' תחת צמיד פתיל הנה היא תטמא הבית ואף על פי שהוא צמיד פתיל לטומאה ואם תהיה זכור אלו השרשים הנה דברו בשתי חביות מבואר. ואולם אומרו בשני חדרים והוא מקום ספוק לפי מה שאבאר לך וזה שאמר כמו שבאלו שתי חביות יצטרף חצי זית אשר בזה החבית לחצי זית אשר בחבית האחרת לטמא מה שהוא חוץ מהן לא לטמא הכלי אשר בו חצי זית כן הדין בחדר שבבית אם היה חצי שיעור בחדר וחצי שיעור בבית יתחבר חצי שיעור אשר בחדר לחצי שיעור אשר בבית לטמא הבית אשר הוא חוץ מהחדר לא לטמא החדר כמו שאמרנו כאן הבית טמא והחבית טהורה ולשון התוספתא בזה הענין הוא שאם היו שלשה בתים זה לפנים מזה וזה לפנים מזה כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורים כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאים. הנה כבר התבאר כל מה שזכרנו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תחלת מה שתבין בזה הפרק שהדבור הוא בכוורת גדולה המחזקת מ' סאה או יותר אשר כבר קדם המאמר בה שהיא לא תטמא ושהיא חוצצת בפני הטומאה וכאשר (תטמא) יאמר הנה תוכה טמא או גבה טמא או הכל טמא לא תחשוב שענין זה הטמאותה בעצמה אמנם ענין זה הטמאות הכלים אשר בתוכה או על גבה ולא נצטרך להשיב זה הענין בכל הלכה והלכה והוא שיאמר שכל מה שיהיה נכחי לטומאה הנה הוא טמא וכן כל מה שתחתיה וכל מה שעל גבה הנה הוא טמא לפי שעל גבה הוא ע\"ג הטומאה וכל מה שלא יהיה נכחי לטומאה מכלל חללה טהור לפי מה שבתוכה כולה טהור אם לא מה שיהיה נכחי לטומאה וכן הבית כולו טהור לפי שהטומאה מבחוץ אולם אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא תוך הכוורת לפי שפיה לחוץ ואם היתה הטומאה תוך הכוורת הנה יטמא הבית וכל מה שבכוורת כי הכוורת חללה בתוך הבית והטומאה מגעת בחלל הבית ולא ימנענה הכוורת שיטמא הבית לפי מה שהשרשנו וכמו שביארנו מרביעי מזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "מבואר הוא כי כאשר היתה גבוה מן הארץ טפח תהיה אהל ותאהיל על הטומאה ותביא טומאה לבית וכן אם היתה טומאה על גבה הנה כאילו היא תחת מקצת האהל כי היתה היא והבית דבר אחד אולם תוכה הנה הוא טהור לפי שפיה לחוץ ואמרו הכל טמא ר\"ל כל מה שיהיה בבית וכל מה שיהיה בתוכו הנה היא תטמא: \n"
+ ],
+ [
+ "כלי מחולחלת. ירצה חלול בכלי שלם הצדדין תרגום נבוב לוחות חליל לוחין (שמות כ״ז:ח׳) אולם אם היתה פחותה וסתם זה המקום בקש או אפוצה והוא שתהיה שלמה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח הנה היא אז בדמיון חתיכה מן הארץ והיות הטומאה תחתיה או בתוכו כמו אם היתה קבורה בארץ ולזה לא תביא את הטומאה לבית: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הדין בכוורת פקוקה או אפוצה אשר אינה כלי ואינה אהל כמו שזכרנו להיותה כאשר האהילה על הטומאה תביא טומאה לבית ואם היתה הטומאה על גבה לא יטמא הבית כי הטומאה מבחוץ ואינה חלולה ונחשוב הטומאה כאילו הגיע תחת קצה האהל כמו שהקדמנו ואמנם היות הטומאה על גבה כמו היותה על שטח הארץ כמו שביארנו ולזה כנגדו עד הרקיע טמא ולא יטמא זולת זה: \n"
+ ],
+ [
+ "אם היה פיה לפנים הנה יתחבר חללה בחלל הבית ותכלול הטומא' לכל מה שיהיה להן יחד וזה הדין גם כן בכוורת מחולחלת כמו שהתנה אחר זה: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין הכל טמא כל מה שיהיה בבית או בכוורת ומה שתחתיה ומה שלמעלה ממנה אולם הכוורת עצמה הנה לא תטמא כמו שהשרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שתוכה ותוך הבית דינם אחד מפני היות פיה בתוך הבית וענין אמרו שאין לה טפח ממקום אחד מצד אחד ובתוספתא כל שאין לה טפח מרוח אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שהיא כאשר היתה אפוצה הנה היא כמו חתיכה מן הארץ ולזה כנגדו עד לרקיע טמא וכאשר היתה טומאה בתוכה הבית טמא להיות פיה לפנים וגבה טהור לפי שיצא בה הטומאה דרך פיה לבית ולזה יטמא הבית ונשאר גבה טהור לפי מה שהשרשנו בפ' הששי שהטומאה כאשר תראה במקום מה שחוץ מזה טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה אמנם הוא בתוך הבית ופיה לצד הגג ובינה ובין הגג פחות מטפח אשר הוא שיעור הבאת הטומאה כמו שהתבאר לך: \n",
+ "בין אחת בין שתים. ירצה בו בין שהיתה כוורת או אחת או שתים זו ע\"ג זו והעליונה אין בינה לבין הקורות פותח טפח כן ביאר בתוספתא. \n"
+ ],
+ [
+ "שקוף. הוא המשקוף העליון אשר קראו הכתוב משקוף היתה הטומאה תוך הכוורת תחת המשקוף פותח טפח הנה הטומאה תצא חוץ לבית לפי שאין בינה לבין המשקוף טפח אולם אם היתה טומאה בבית הנה כל מה שתוך הכוורת טמא לפי שהטומאה תצא מן הבית דרך פתחו ותטמא מה שבכוורת וטעמו לפי שדרך הטומאה לצאת: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד נעתיק מהיות זאת הכוורת בבית על חלוף מצב והוא היותה באויר והוא שתהיה מגולה לשמים. ואמר שהיא אם היתה מוטה על צדה והוא שתהיה דבוקה בארץ והיא מגולה הנה דינה בזה ובזה וזה הדין בעצמו כבר נקדם בהלכה ראשונה מזה הפרק לבד שבראש זה הפרק דן בו סמוך אל הבית ובכאן דן בו והוא באויר: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת החלוקה היא אשר הקדים בתחילת הפרק זולת שהיא הפרידה מן הבית ולזה כפל זכרה ולא אמר בכאן כלי מחולחלת ואפוצה ולזה לא יאמר בכאן ג\"כ אם אפוצה והתנה בהיותה מחזקת ארבעים סאה לפי דעת חכמים ואע\"פ שהיא פחותה לפי שהדין אחד ומבואר הוא ההבדל בין אמרו תחתיה ובין אמרו כנגדו עד התהום טמא שאמרו כנגדו עד תהום טמא ירצה בו שהוא יטמא מה שהוא נכחי לבד וטומאה בוקעת ויורדת ואמרו תחתיה טמא ירצה בו שהיא תהיה כאהל ויטמא כל מה שיהיה תחתיה ושמור זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל מה שקדם מהמאמר בזאת הכוורת אשר הנחנוה באויר הוא שתהיה מצבה מוטה על צדה שיהי' פיה אל אחד מארבע רוחות העולם והשוליי' לצד המת נגד לו בעוד הניחה על מצב אחד והוא שתהיה יושבת על שוליה ופיה ממה שימשך לשמים ואמר שדין הטומאה שכאשר היתה ממנה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ולא תטמא מצדדים שיהיה נכחי אליה בצד העליון והשפל כמו שהשרשתי לך בהנחת הטומאה שזהו ענין בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שתעבור למעלה ולמטה ולא תתפשט בכל הצדדין אולם אם היתה גבוהה מהארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה או היתה יושבת על הארץ וטומא' בתוכה אבל הית' מכוסה על פיה אשר היא כקבר סתום אשר יטמא מכל צד או שהיתה הטומאה בארץ והכוורת הפוכה על פיה על הארץ ושוליה לשמים הנה היא ג\"כ כבר היתה לפי משפט הטומאה כקבר סתום ותטמא מצדדין ממעלה וממטה וזהו אמרו הכל טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים כי כאשר היתה פחותה ופקוקה בקש שהיא כמו חתיכה מן הארץ והדבור כולו מבואר אחר הבנת כל מה שקדם: וענין אמרם שאין טומאה עולה לה כי כאשר היתה הטומאה תחתיה לא נטמא לא תוכה ולא למעלה ממנה לפי שהיא בהיותה יושבת על שוליה חצצה בפני הטומאה בתוכה לא יטמא מה שתחתיה וזה כולו אם לא יהיה בינה לבין הארץ טפח אולם אם היה שם חלל טפח הנה כבר יהיה אהל ולזה יטמא כל מה שתחתיו יהיה הטומאה תחתיה אולם אם היתה הטומאה בתוכה או על גבה הנה היא כמו אם היתה קבורה בתוך הארץ או על הארץ אשר תטמא עד לרקיע כל מה שיהיה נכחי אליה לפי מה שקדם להיותה אינה ככלי ואין הלכה כרבי אלעזר ורבי שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בתוספתא שהמאמר בכאן אמנם הוא. בארון חקוק בסלע אשר הוא כאילו הוא ארון של אבן שיש חקוק בסלע ומכוסה הנוגע בו בכל מקום טהור ואינו טמא אלא כנגד כסוי בלבד הא למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו ולזה השרש אמרנו כי כאשר היתה רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כזה ",
+ "כמין קמטרא. כבר קדם לנו ביאור קמטרא שהוא מפורסמות אצלנו ר\"ל במצרים באלקמטרא ותרגום (מ\"ב י) המלתחה קמטרא והוא אשר יהדקו בו הבגדים בארון: ואמר גלוסקוס הוא כמו נגר וצורתו מפורסמת אצלנו אבל אשר יתאמת אצלי לפי הענין שזאת התמונה היא כמו תיבה ופתח מן הצד כאילו הוא נקב בעצם האבן מקום יכנס ממנו המת ונועל זה השער ולזה כנגד פתיחת' טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה וזה צורתו : "
+ ],
+ [
+ "אמרו כנגד קורקרותה ירצה בו שתהיה הטומאה תחתיה ממה שימשך לחללה לא שתהיה תחת עובי השפתות אף על פי שזה הענין מבואר אעשה צורתו וכבר ביארנו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואף על פי שזה לא יהיה אלא אצל צרות הטומאה בפחות מטפח ואמר [עי' העתקת הכ\"מ] היתה טומאה כנגד קורקורתה אין לפי מה שהשרשנו שיהיה כל מה שיהיה נכחי לטומאה מאויר החבית טמא להיותה כלי חרס (לא) לפי שכלי חרס [לא] יטמא מגבו אבל להיותו מטמא מאוירו וזו החבית כבר נטמאה אוירה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נכחי אליו והבן זה כי הוא מדקות הענין וחמור לא יפול עליו השכל אולם אם היתה הטומאה בתוכה הנה זה מבואר שהחבית טמאה ואם היתה הטומאה (בתוכה) תחת דפנה מבחוץ והוא שתהיה תחת עובי הגג ולא יהיה ממנו כלל תחת שוליה ממה שימשך לאוירה הנה החבית טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו בשני מכלים והטומאה בעת שעברה בעליונה לא תכנס באוירה לפי שהיא תחת הדופן ואמרו בתוכה ותחת דפנה הוא שתהיה מקצת הטומאה תחת דפנה ומקצתה תחת קוקורתה לשון התוספתא [פ\"י] כזית מן המת מקצתו נתין תחת דפנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה [טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ\"ל וכ\"א לפנינו וכן הביאה הר\"ש]. (טהור) ואם יש בדפנה פותח טפח הכל טמא וענין הכל טמא שיהיה כל מה שיגע בחבית טמא ואפילו מה שלא יהיה נכחי לטומאה אבל בהיות עובי גגה ממנו כבר התפשטה הטומאה בכולה ר\"ל כל מקיפה ולזה היה כנגד פיה טהור ר\"ל ממה שימשך לאוירה לפי שהטומאה כבר התפשטה והראה פעולתה ברוב כמו שהשרשנו בפרק שביעי עוד שב וביאר שזה כולו אם היתה החבית טהורה דבוקה בארץ אולם אם היתה כבר נטמאה מקודם באחת הטומאות שיהיה כלי טמא וכלי טמא אינו חוצץ כמו שהשרשנו בעשירי מכלים או יהיה גבוה על הארץ טפח שהוא אהל או יהיה הטומאה תוכה ועליה כסוי שיהיה כמו קבר סתום או תהיה כפויה על המטה הנה כל מה שיגע באיזה חלק שיגע ממנו באחד מאלו הענינים טמא והוא אמרו הכל טמא ר\"ל תוכה וגבה ודפנה ובכלל כל מי שיגע בו הטומאה הוא טמא לאופן אשר זכרנו והבן זה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמרו ארובה שהיא בתוך הבית ר\"ל בגג הבית ממה שימשך לשמים כמו שתהיה זאת הארובה מגולה לא יהיה עליה צל וכאשר היתה הטומאה תחת גג הבית הנה הבית כולו טמא מפני הגג אשר יכללהו לבד המקום מהבית אשר יהיה נכחו לארובה המגולה לשמים שהוא טהור וכן אם היתה הטומאה תחת הארובה הנה כל הבית כולו טהור לפי שאין הטומאה תחת אהל ואם שם אחד ידו או רגלו על זאת הארובה הנה כבר הגיע לגג וכאילו אין שם ארובה שאדם נעשה אהל לטמא לפי מה שהשרשנו בפרק ששי מזאת המסכתא ולזה כאשר היתה הטומא' הבית כולו טמא וזה האיש ג\"כ טמא וזהו ענין אמרו עירב את הטומאה. ואמרו מקצתה בבית מקצתה כנגד ארובה שיהיה קצת השיעור אשר יטמא תחת הגג וקצתו תחת הארובה יטמא הבית כולו ר\"ל כל מה שתחת הגג ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית וכן כל מה שיהי' נכחו לחצי שיעור אשר תחת הארובה מחלל לארובה טמא ולא נחשוב זה ג\"כ בדמיון חצי שיעור מונח באויר אשר לא יטמא ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כלו להיותו גשם אחד על דמיון מה שהתבאר בג' [מ\"ד] מזאת המס': \n"
+ ],
+ [
+ "אמנם יתחייב זה שיהיה האיש אשר נתן רגלו מלמעלה טהור לפי שהארובה פחות מטפח על טפח ולא תצא טומאה מן הבית פחות מטפח כמו שכפלנו פעמים ול' התוספתא אין הטומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפותח טפח: אחר זה אמר אם טומאה קדמה את רגלו הוא טמא לפי שהטומא' תטמא כל מה שיגבילהו כמו שקדם ובעת שנתן רגלו האהיל על הטומא' ואם רגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם לפי שאין שם פותח טפח תצא ממנו הטומאה ולא האהיל על הטומאה בעת שהאהיל: והפליג ר\"ש בזה הדין ואמר שאם באו שני אנשים ושם הראשון מהם רגלו בארובה ושם השני רגלו על רגל הראשון ואח\"כ נכנסה טומאה תחת ארובה אחר (סר) [כן הסיר] הראשון רגלו והיה (רגלו) [רגל] השני על הטומאה והיה קודם הטומאה נכחו לזה המקום ואע\"פ שהוא אמנם האהיל על הטומאה אחר הגעת הטומאה שם הוא טהור ואין הלכה לא כר\"מ ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כדי שתחלק הוא שאם תחלק והוא על מצבו יהיה מגיע ממנו תחת גג הבית כשיעור ומגיע תחת הארובה אשר אין בו פותח טפח כשיעור והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו הארובות הוא כשתהיה בית ועליה ותהיה ארובה בגג הבית וארובה בגג העליה זו כנגד זו עד כי כאשר היתה הטומאה תחת הארובות הבית תהי' מגולה לשמים. וכבר קדם שכלי טמא אינו חוצץ וכאשר היתה הטומאה ובגגה פותח טפח הנה העליה טמאה להוציא הטומאה לה ולזה כאשר נתן הדבר שהוא מקבל טומאה על ארובה אשר בגג הבית הנה כבר נטמא זה הכלי ונטמא הבית וכאשר הבית כולו טמא ובגגה פותח טפח יצאה הטומאה מן זאת הארובה ונטמאה העליה גם כן לפי שזה הכלי לא יחוץ בין הבית והעליה להיותו כלי טמא אולם אם שם זה הכלי על הארובה העליונה אשר בגג העליה הנה הוא מבואר שהוא יטמא העליה והבית ואם היה כלי שאינו מקבל טומאה הנה הוא חוצץ בפני הטומאה ולזה אם שמהו על הארובה אשר בגג הבית יהיה הבית טמא והעליה טהורה ואם שמהו על הארובה אשר בעליה הנה הבית והעליה טמאים וכל מה שיהיה נכחי לזאת הארובה ממעל עד לשמים טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ממה שקדם ביאורו כאשר הבנת השרש והוא שאין טומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה ממנו אלא בפותח טפח: \n"
+ ],
+ [
+ "שאם תעלה ואין שפתיה נוגעות בארובה ענינו שיהיה הכלי נכחי לארובה ותהיה הארובה גדולה מעצם הקדרה עד חשבנו שהכלי יעלה על עמוד נצב יצא מן הארובה ולא יגע בצדדים בשום פנים וכאשר היתה הקדרה על זה המצב והיתה הטומאה באיזה שיהיה מן הקדרה הנה תטמא כל מה שיהיה נכחי אליה לבד ולמעלה או למטה להיות הטומאה רצוצה ואינה תחת אהל אחד או מגולה לשמים ולא [בד\"ן הגי' יתפשט] יתפשנה מעשיה ולא יראה כמו שביארנו בענין בוקעת ועולה ואם היה גובה הקדירה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה הנה כבר האהיל על הטומאה ויטמא הבית בכללו וכבר קדם לך בזה הפרק בהיות הטומאה תחת הארובה שהוא אם נתן רגלו מלמעלה עירב את הטומאה וכל מה שיהיה בתוכה או על גבה הנה הוא טהור לפי שאינו תחת אהל מגולה מפני שהוא כנגד ארובה ואם היתה הטומאה בתוכו או על גבה והיתה זאת הקדירה גבוהה טפח כמו שזכרנו הכל טהור ר\"ל הבית כלו טהור לפי שהטומאה כנגד הארובה וכן תחת הקדירה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוהה טפח לפי מה שהשרשנו ואמנם יטמא כנגד הטומאה לבד עד לרקיע: "
+ ],
+ [
+ "הכל מבואר וא\"צ פי': \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר נכפל פעמים שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס וכאשר נסדק הבית וזה כשנסדק הגג כולו והכתלים הנושאין הגג עד הארץ והיתה הטומאה בחצי הפנימי משני חלקי הבית והוא החלק אשר כנגד לפתח והכלים בחלק האחר אשר ימשך לחוץ בית שמאי אומרים עד שיהיה רחב הסדיקה ארבעה טפחים ואז לא יטמאו אלו הכלים שאנחנו לא נצטרך בפותח טפח לבד בכאן להיות הטומאה בפנים וכלים בחלק החיצוני שדרך טומאה לצאת וב\"ה אומרים שלא יצטרך לפותח טפח להיות הגג בכלל הבית וכבר התבאר בתוספתא באמרם כל שהוא הוא שיהיה הסדק שיעור חוט המשקולת ור' יוסי אומר פותח טפח על השרש והלכה כבית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "זה הסדק אמנם הוא בגג האכסדרה והוא אלפרנד\"ל וכבר ידעת צורת' ושהיא לשער הבית וכאשר נקרע הגג שלה על הארץ כולו הנה היו שני חצאי ימין ושמאל וכבר קדם לך בפרק אשר לפני זה עירוב הטומאה מלמעלה אצל הסדיקה או מלמטה שיהיה נכחי כאשר היה בדבר אשר יקבילהו הסדק גבוה טפח מהארץ או יותר כמו שהתבאר בארובה שבתוך הבית: \n"
+ ],
+ [
+ "סגוס וכופת הם כלים כמו שבארנו בכ' מכלים (מ\"ב): ועבה הוא שיהיה גבוה מטפח ולמעלה: וקפולין בגד מקופל קצתו על קצתו ואמר שאם היתה הטומאה באחד מצדדי האכסדרה הנחלקת והיה בגד עבה או בגד כרוך תחת הסדק הנה לא נאמר כי כאשר יהיה גבוה ובגבהותו טפח נחשוב בכל מה שתחת בגד העליון או השטח העליון והדומה לו עד הארץ ונחשוב שיהיה אהל תחת הסדק גבוה טפח אבל נדון אותו כאילו נתן את הקנה בהארץ ולא עירב את הטומאה עד שיהיה תחת הסדק אהל בו חלול כמו שהתנה כמו שביארנו שרש זה כולו: ואמרו עד שתהיה העליונה גבוהה מהארץ טפח ענינו שיהיה תחתיו חלל טפח ואם היה אדם נתון תחת סדק של אכסדרה בית שמאי אומרים שהוא לא עירב את הטומאה ואף על פי שגובה גשמו יותר מטפח כדין סגוס וכופה ובית הלל אומרים הסגוס והכופה מקשיים והאדם חלול והצד העליון ממנו כולו הוא אהל על הארץ ויביא את הטומאה לצד שני של אסקופה: \n"
+ ],
+ [
+ "לא יצטרך לבאר כאשר אמרו קוברי המת ר\"ל נושאי המת עד שיהיה המת עצמו הוא אשר האהיל על הדבר אהל וענין מביא את הטומאה בכאן שיביא לבית ויטמא הבית אשר ישקיף ממנו וטעם זה אצל ב\"ה היות האדם חלול והצד העליון מביא את הטומא' לפי שהוא כמו אהל קצתו על המת וקצתו תוך הבית וזה האהל בינו ובין גופו גובה טפח ויותר לפי שהאדם חלול: \n"
+ ],
+ [
+ "היה מוטל על האסקופה קצתו בבית וקצתו על האסקופה ב\"ה סומכין על דעתן באמרם אדם חלול הוא ולזה יביא את הטומאה לבית לפי מה שקדם בקדרה כאשר היתה גבוהה טפח ונוגעת בשקוף הפותח טפח הנה הטומאה כאשר היתה על גבה הבית טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר כי כאשר היתה הטומאה בבית ואדם מוטל על האסקופה וקצתו בבית והאהילו טהורים על קצת זה האדם אשר באסקופה הנה למי שיאמר אדם חלול יביא את הטומאה כאילו הם האהילו על הטומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון הברייתא כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור ואמר יטמא כמו כן מה שהגיע בגופו בעבור שמת הכלב והיה זה הדבר במעיו: ואמרו מוטל על האסקופה הוא גם כן שיהיה קצתו בבית ורבי יוסי מדקדק מקום הטומאה ר\"ל איצטומכת הבעלי חיים אם היה מקום האצטומכא תוך הבית הנה הבית טמא להגעת הטומאה. וזה אשר תראה הטומא' כבר הגיע אצלם מאיחור עיכול הטומאה באצטומכת הכלב אולי זה בבשר המת לבד וזה לא יתאמת והלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יהודה בן בתירא באמרו בעופות ובדגים מעת לעת: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק החמישי מזאת המסכתא כי כאשר יכפה כפישה ע\"פ החדות שהיא תציל כל מה שיש שם ואמר כי כאשר היתה מנורה בזה הסהר והפרח אשר עליו תשים הנר על שפתו עם הסהר וזה יקרא פרח כמו שבארנו בכ\"א מכלים והיתה הכפישה כפויה על הפרח עד שתשים שפת הפרח בין הכפישה והחדות הנה בזה מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם תציל המנורה בכללה מה שבתוך הסהר אם לא: \n"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם הבית טמא. ר\"ל כאשר היתה הטומאה בין שפת החדות לשפתי הכפישה הבית טמא לפי שכבר ביארנו פעמים במה שקדם שכל מה שיציל באהל המת על דברים הטהורים עד שלא יטמא הנה הם לא יצילו על הטמאי' מלטמא. וכבר ידעת שהדות בבנין והוא סהר גבוה על הארץ וכאשר היו כלים בצדדיו והיה מקומו טפח על טפח נפרד מהבית והיה בדין הדות כמו שיציל לכל מה שבתוכה ג\"כ יציל מה שבצדדיו אולם אם היו צדדיו יותר רחבים מכתלי הבית הנה הכלים אשר יהיו בתוך כתלי הדות טהורים ואפילו לא יהיו מקומו טפח על טפח ולא נדון בו מחצה על מחצה לפי מה שהתבאר בששי מזאת המס' ובתוספתא (פי\"ב) אמרו שבכתלי הדות טהורי' ושבכתלי הבית נדון מחצה על מחצה זה להיות כתלי הדות יותר רחבים כאילו לא יכנס בדין כתלי הבית כלל אבל הוא כלי בעצמו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר קדם בששי מזאת המס' שהכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר וביארנו זה היטב: ותנור ישן הוא כדמיון כלי ולזה כאשר היתה טומאה תחת הנסר וכלים על גביו או טומאה ע\"ג וכלים תחתיו הכל טמא כאשר היה התנור ישן כמו שהתבאר בזה הפרק אולם אם היה תנור חדש הנה הוא ישים הנסר אהל ויבדיל מה שלמעלה ממנו ממה שתחתיו ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בתוספתא (פי\"ג) שזאת הסרידה עודפת ע\"פ התנור כל שהוא ובתנאי שיהי' לה שפה עגולה עד שיהיה לה בית קיבול וכן התנה בתוספת' שיהיה לה בית קבול ואמר שם ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח ואז תבדיל אשר על גבה מאשר תחתיו: ואמר כנגד אוירו של תנור הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור לא על אויר העגול היוצא מפי התנור ומבואר שזאת הסרידה היא של חרס וכבר ביארנו זה בח' מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "בטח הוא בנין יוצא מהכותל לפני החלון כי כאשר יעלה העולה מהארובה יסמך ע\"ז הבנין ולזה יקרא בטח ואמר כי כאשר היתה טומאה תחתיו לא יטמא הבית לפי שלא יגיע הטומאה תחת אהל מחובר בזה הבית ואם היה שם זיז יוצא מזה הבנין בתוך הבית הנה הבית ג\"כ טהור אצל ר\"א להיות הטומאה תחת הבטח לא תחת הזיז ורבי יהושע אומר שאנחנו נחשוב הבטח נפרד ויהי' הזיז העליוני המחובר באויר הבית בלא שפה והנני עתיד לבאר לך דיני הזיזין בהבאת הטומאה איך היא ואיך צורת הזיזין והלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר בכאן בתוך הבית בגג הבית כמו שאמר במה שקדם ארובה שהיא בתוך הבית וכן התבאר בתוספת' ושם נאמר סנדל של עריסה שפוחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף וערס הוא המטה הנה ערשו ערש ברזל (דברים ג׳:י״א) וסנדל של עריסה הוא דומה לעטרה של פתח אשר יעשה מברזל וזה שיעשה מברזל טבעת יכנס בו רגל המטה והוא יקרא סנדל ואמר כי כאשר היה מטה בעלי' ונקב בגג הבית עד שיעבור אל אויר הבית נקב ונכנס בו סנדל של עריס' ר\"ל כי כאשר הרכיב שם רגל המטה עד שתהי' זאת הסנדל אשר תחת רגל המטה נראה בגג הבית ויהי' זה הסנדל מאהיל על הטומאה הנה אם היה זה הנקב אשר נעל אותו הסנדל טע\"ט הכל טמא ר\"ל העליה וכל מה ששם מכלי' לפי מה שקדם בפ\"י ואם לא יהי' בו טע\"ט העליה טהורה וזה הסנדל לבדו הוא אשר יטמא ככופה המאהיל על הטומאה וכבר היה חלק מהאהל ויקרא אב הטומאה והמטה הסמוכה עליה ראשון לטומאה והדבר אשר יגע למטה שני לפי מה שהשרשנו וביארנו בפתיחת זה הסדר והוא ענין אומרו מונין בו כדרך שמונין במת וכן כל כלי מתכות כזה הסנדל או בגדים שהם שמים אותו אב על דין טומאת הכלים כמת כמו שהתבאר בראש מס' זו: \n"
+ ],
+ [
+ "מכוונות. שתהיה אחת נכח השנית והעליונות כבין התחתונות הוא שתהיה כל קורה מהעליונות נגד החלל אשר בין כל שתי הקורות התחתונות וכבר קדם לך בשבת (דף קא.) וסוכה (דף ד:) ועירובין (דף פז.) שמן השרשים שנאמ' גוד אחית מחיצה וגוד אסיק מחיצה ושזה הלכה למשה מסיני וענין זה שנחשוב המחיצות יורדות מלמעלה למטה ועולו' מלמטה למעלה וכבר התבאר בתוספת' שזה כולו בשני תנאין שיהי' ברוחב כל קורה פותח טפח וביניהן אויר גם כן פותח טפח ואז נחשוב הקורה העליונה שהיא כאילו ירדה למה שבין הקורה התחתונה וישים הכל גג א' וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה וישים הכל גג אחד ולזה כאשר היתה טומאה תחת קורות הבית הבית והעליה טמאין אולם כאשר היה ברוחב כל קורה פחות מטפח הנה הדין כמו שהתבאר בתוספתא וזה שבהלכה הראשונה אשר הוא שיהיו הקורות מכוונות אם היתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לפי מה שהשרשנו מהשרשין ובהלכה שניה ג\"כ אמנם אם היתה הטומאה הנה היא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם לא שתהיה הטומאה תחת אהל טפח שכל שהוא ממעל לאהל טהור כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר כפל הרבה זה השרש והוא שהטומאה כאשר לא יתפשט דינה תחת אהל הנה היא תטמא כל הנוכחי אליה למטה ולמעל' וכבר ביארנו ביחס המרובע לעיגול מה שיש בו די בריש עירובין ועיין אותו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהשטח אשר בו טפח על טפח יקיף בו ארבעה טפחים וכמו שקדם אמרו בזמן שהיא מרובעת ד' וידוע שהתמונה אשר בו טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומא' ושכל שיש בו רחב טפח יש בו בהיקפו ג\"ט וכל שיש בו טע\"ט יש באלכסונו טפח ושני חומשים וכאשר היו אלו השרשים כולן ידועין התחייב מהן כי כאשר היה עמוד עגול על תמונת (האסתומכ') [האסטוונא] ובהיקף כל עגולה משתי עגולות כ\"ד טפחים והיה עגול על שטח עד שיהיו שתי עגולות תושבות ושוכבות על הארץ ממשמשות לשטחי' על אורכה ומונחת על הארץ הנה זה החלל כולו אשר תחת דופן העמוד אשר בין שטח העמוד ובין שטח הממשמש לא יהיה בו טפח על טפח מרובע על שיעור אורך העמוד וזה לך הצורה מבוארת ולמדנו בכאן שאם היה טפח על טפח ברום טפח לא ימשך ברביעי על תכלית שטח העמוד הנה הוא יביא את הטומאה תחת כל העמוד וזה התועלת אשר למדנו בזה הדין ושמור אותו שהוא ענין נפלא מאד: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם במקומות מזו המסכת שהטומאה כאשר היתה גבוהה מן הארץ הנה היא כקבר סתום ומטמא כל סביביו והבית כולו טמא להיות מאהלת: ואמרו ידון מחצה למחצה שהוא כאשר נעיין מקום הטומאה אם היה בחצי רחב האסקופה אשר ימשך חוץ לבית הבית טהור כמו אם היתה הטומאה בתוך כתלי הבית לפי מה שהתבאר מזו המס' ומזו ההלכה יתבאר לך שמי שנכנס קצת גופו באהל המת נטמא ולשון ספרי (במדבר י״ט:י״ד) כל הבא אל האהל זה שבא מקצתו וכל אשר באהל (שם) זה שבא כולו והלכה כרבי יהושע ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר התבאר בי\"ז מכלים שמלא אגרוף כראש הגדול של אדם ושמלא מקדח גדול שבלשכה כפונדיון ומאור הוא ארובה אשר יכנס ממנה האורה ואמר שמי שפתח הארובה להכנס ממנ' אורה אם היה כפונדיון או יותר תביא את הטומאה אם לא שיהיה בה טפח על טפח לפי מה שקדם בהלכות מזו המסכת ואם זאת הארובה נפתחה מעצמה ר\"ל מבלי פועל אדם אבל בשאר מהסבות אשר זכר או זולתם הנה זאת הארובה תקרא מאור שלא נעשה בידי אדם הנה הוא לא תצא ממנו הטומאה ויכנס בבית אחר אלא א\"כ היה ממלא אגרוף ולמעלה וזה כאשר לא כוון על זאת הארובה אשר נפתחה בלי כוונה לענין מן הענינים אבל אם ספק אם כוונו עליו לענין מה הנה הוא ישאר בשיעור הראשון ואע\"פ שלא נעשה בידי אדם ולזה אם חשב על זה החלון אשר פתח אותו המים או זולתו להשאר להשתמש בו שיעורו כפותח טפח ואם חשב עליו להשאר בעבור האור שיכנס בו שיעורו מלא מקדח כמו שאם פתחה מתחלה לכך הנה התבאר זאת ההלכה על השלימות והתאמת לך שלארובה ארבעה שעורים היותר קטן מלא מקדח והנמשך אליו אצבעיים על רוחב גודל ואשר ימשך אליו טפח על טפח והיותר גדול מלא אגרוף והתבאר הדין את אשר יצטרך בו לכל שיעור מהן: סריגות. הן השבכות הארוגות מקנים וזולתם ושם הקנה הדק סריג וכן רפפות מין מן השבכות ויעשו חלונות גדולות בהם להכנס בהם האורה: עוד יעשו על החלונות בכללה שבכה יעשה מעץ ערבה או מחריות של דקל או בנין או זולת זה ואומרים ב\"ש כי אם היתה בנקבי זאת השבכה מלא מקדח יביא את הטומאה כי האורה יכנס בו ולזה כוון: עוד חזר במאמר לפי כוונת ההלכה ואמר שזה אשר שמנו שיעור למאור מלא מקדח הוא להביא את הטומאה לבית שהיא תכנס מזה הנקב כאשר היתה שם טומאה או תחת אהל מחובר בזה המאור לפי מה שקדם ביאורו וכן הוציאה את הטומאה שכאשר היתה טומאה בבית תצא מזה המאור הקטן ויטמא כנגדו וחלק רבי שמעון ואמר ואפילו מן המאור לא תצא טומאה בפחות מטפח ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר בנה בית חוצה לה נעשה חלון בין שני בתים ואינו אז לאורה שהרי לא יכנס ממנו אור ואולם נשארה לשמוש לבד ולזה שעורה בפותח טפח ואם שם קורות זה הבית אשר בצד זה הבית אשר בנה חוץ לחלון בקצת גובה הארובה היה מה שממנו תחת הגג לשמוש ואשר למעלה מהגג לאורה לפי שהיא מגולה לשמים ויכנס ממנו האור: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר זה הנקב בפתח הבית אמר ר' עקיבא שהוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם שאע\"פ שלא יכוין להכנס בו האורה הנה יכנס ממנה האורה ולזה ישער אותו כמלא אגרוף ורבי טרפון אומר שהוא ישתמש ממנו להכניס איזה דבר להביא או להוציא ויהיה לתשמיש ולזה שיעורו בפותח טפח עוד אמר שאם היה שער זה יותר קצר מפתח השער עד שישאר חלל ויכנס ממנו אורה בעת שהפתח נעול אם מלמעלה ממה שימשך למשקוף אם מלמטה ממה שימשך לארץ או שסתם אדם הפתח ולא השלים סתימתו ונשאר סדק הבית פתוח בין שני שערים או בין שער אחד או היטיב סתימתו ופתחו הרוח שאלו הפתחים כולם הוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם לדברי הכל שיעורו מלא אגרוף ואז תצא טומאה מהבית או תכנוס לו מזה החלל והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "יאמר שמי שנקב בכותל נקב עובר להגביה בו קנה לענין מה או מסמר ינעול בו הפתח הוא אשר יקרא אספתי לכל השערים או לשום שם כלי ישימו עליו הנר או להשקיף ממנו מי שילך ויצא מביתו או לקרות ממנו מי שירצה הנה שיעור זה הנקב בפותח טפח: \n"
+ ],
+ [
+ "ענין זה המאמר כי כאשר היה חלון בין שני בתים דרך משל בו טפח על טפח מצומצם אשר יביא את הטומאה כמו שקדם והיה באחד משני בתים טומאה מהטומאות אשר תטמא באהל המת וכבר קדם ממנו בזאת המסכת ובארנו שמכללם זית בשר ורובע עצמות והיה בזה החלון מעט דבר טהור אשר הוא כבר חסר שיעור החלון יהיה פחות מטפח ולא יטמא הבית השני והתנה בזה כשלא יהיה הדבר אשר מיעט החלון מין מן הטומאה אשר בבית כמו שיהיה בבית כזית בשר מן המת ובחלון פחות מכזית מבשר המת ואף על פי שפחות מכזית טהור או שיהיה בבית רובע עצמות ובחלון פחות מעצם כשעורה לפי שכאשר היה הדבר אשר בחלון מין מן הטומאה אשר בבית הנה הוא יצטרף עמו וכן כל מה שזכר מאלו התנאים וחזר למנות הדברים אשר ימעטו את הטפח כאשר יהיו לו התנאים וכבר ביארנו בששי מזאת המסכת שמתנאי הדברים שחוצצין בפני הטומאה שלא יהיה דעתו לפנותו וכבר ביארנו פעמים שטומאת אוכלין בכביצה ומה שיהיה פחות מכביצה לא יטמא טומאת אוכלין (טמאין) ולזה נחשבו כדבר טהור כמו שהתבאר בראש מסכת טהרות: והתבואה שבחלון כאשר תצמח שם וכל דבר מחובר בארץ הוא טהור וכבר התבאר בהש\"ס (ב\"ב דף כ.) שיהיה זה הצמח מהשרש רחוק מן הכותל ונכנס וסתם החלון בקצת לפי שאם היה בתוך הכותל יהיה דעתו לפנותו שאם יעזבהו יפסיד הכותל וכבר בארנו בה' מזאת המסכת שמתנאי הדבר החוצץ שלא יהיה דעתו לפנותו ומבואר הוא כי כאשר יהיה בחלון דרך משל כמו ד\"ט ותהיה זאת התבואה כבר סתמה ממנו יותר על ג' הנה הטפח נתמעט ולא תצא הטומאה מזה החלון: וכבר התבאר בי\"ז מכלים שהככי הוא האריג הדק הלבן אשר ימצא בתוך הקנה הגדול והוא כמו אריגת העכביש והוא יקרא ככי וממנו דבר דק מאד יותר דק מחוט המשי וזהו ככי שאין בו ממש וממנו אריג הוא דומה לבגד חזק הבהירות והלובן וזהו ככי שיש בו ממש והנה התבאר בראש מסכת טהרות שנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה ולא יצטרך הכשר ושנבלת עוף הטמא צריכה מחשבה והכשר ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה וענין המחשבה שיכוין עליה שתהיה מאכל אדם לפי מה שיתבאר בסוף עוקצין והכשר הוא שינתן עליה ברצון אחד מהז' משקין כמו שיתבאר במכשירין (פ\"ז מ\"ד) ואלו המנויים כולן טהורים ולזה ימעטו: \n"
+ ],
+ [
+ "לשון התורה בין בשתי בין בערב שיטמא בצרעת אמר יתברך (ויקרא י״ג:מ״ח) או בשתי או בערב. ולבינ' מבית הפרס גוש מגוש עפר הנעש' מבית הפרס וידוע שבית הפרס טמא להיותם אומרים בתוספתא לא אמרו אלא גוש כברייתו והנה יתבאר כל דיניו בזאת המסכת ואמרו הטמא אינו ממעט וכלל הדבר אשר הוא טמא בעצמו כמו כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ או הדבר אשר יטמא בהיותו בחלון כמו כביצת אוכלים כשרים או הדומה להן והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה הזיז אשר יביא את הטומאה בכל שהוא כבר התבאר לך את צורתו ואת תנאו וזה שיהיה לו תוספת אל מה שימשך לארץ כזה יהיה בינו ובין הארץ גובה י\"ב טפחים והוא יוצא מצד פתח הבית ונחשוב זה הקצה הנוסף שהוא כבר הגיע לארץ וכל הטומאה אשר תחתיו לצד הבית ואלו השיעורים כולן הלכה למשה מסיני: ונדבכים. קבוץ מנדבך וכבר ביארנו בברכות (פ\"ב) זה השם על מה יורה: ועטרות. הכתרים ר\"ל היוצא מהבנין: והפתוחין. יהיו ג\"כ בולטין ורוב מה שיעשו זה בבניינו אבן או הגף: "
+ ],
+ [
+ "ע\"ג הפתח. ר\"ל שיהיה יוצא מהמשקוף ולהיותו למעלה מי\"ב טפחים יצטרך שיהיה בו פותח טפח ואז יביא את הטומאה לבית: עוד אמר שעל גבי החלון שאם הוא ע\"ג רום אצבעיים שאז יביא את הטומאה והתבאר בתוספתא שיצטרך שיהיה רחב זה הזיז רחב אגודל הזה אם החלון הוא עשוי לתשמיש אשר שיעורו טפח על טפח כמו שקדם אולם העשוי למאור אשר שיעורו מלא מקדח הנה באיזה שיעור שיהיה הזיז ובאיזה גובה שיהיה יביא את הטומאה וכאילו הוא יאמר שעל גבי החלון העשוי למאור ששיעורו מלא מקדח כל שהוא ור' יוסי אומר שיצטרך שיהיה גבוה זה הזיז גם כן מלא מקדח ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אומר רבי יהושע להיות הקנה משוך על ארכו ודבוק לכותל אע\"פ שהוא למעלה מי\"ב טפחים הנה הוא יביא את הטומאה לבית בכל שהוא ואמר רבי יוחנן בן נורי שלא תהיה זו חמורה מהזיז אשר לא יביא את הטומאה כאשר היה למעלה מי\"ב טפחים אלא בפותח טפח כמו שקדם והלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+ ],
+ [
+ "[זיז.] דמיון תא סיבב את כל הבית בד' כתליו ויצא ממנו בחלל הפתח ג' אצבעות: ואמרו וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה ירצה בו כי כאשר היה הבית מוקף באכסדרה והיתה טומאה בבית הנה כל מה שתחת אלו האכסדראו' טמא לפי שהטומאה תצא מהבית ותתפשט תחת המשקוף כולו אולם אם היתה טומאה בחצר הנה אין ספק שהכלים שבאכסדרה טהורים לפי שהטומאה מגולה לאויר ואם היתה הטומאה באה מאכסדרי הבית לדברי הכל טמא לפי שגג האכסדרה כבר כלל כל פתח הבית ואמנם חלקו להיות אוכל בשיעור ג' אצבעו' לבד ואמר רבי אליעזר שבזיז חומרא בהיותו טמא בכל שהוא כמו שקדם כן יביא טומאה לבית בג' אצבעות אולם אם היה אוכל מפתח הבית טפח יהיה הבית טמא לדברי הכל והלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "דע שכל מה שיאמר תחתיהן הנה ענין זה תחת התחתון כמו בינו ובין הארץ וכל מה שיאמר על גביהן עניינו על גב העליון וכאשר היה העליון עודף טפח אין הבדל בין היות הטומאה תחת הזיז התחתון או תחת הנוסף אשר יוסיף לעליון או ע\"ג זיז התחתון אשר יביא הטומאה ביניהן כל מה שתחת העליון טמא בכל אלו המצבות אשר תביא הטומאה ביניהן ושרש זה כבר הוכפל פעמים ולזה אמר תחתיהן וביניהן טמא והלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היתה טומאה ביניהן והיה ביניהן פחות מגובה טפח הנה אין זאת הטומאה באהל ואמנם היא דחוקה והיא אשר תקרא בש\"ס טומאה רצוצה ולזה כנגדו עד הרקיע טמא וכאילו היה על גביהן ואשר ראוי שלא תטמא ג\"כ תחתיהן להיות בתחתון פותח טפח והוא גבוה מן הארץ גובה רב לפי שהמאמר הוא בזיז והוא כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ממה שקדם ודין השתי יריעות זו על גב זו כדין שני זיזין: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בפי\"א (מ\"ג) ענין אמרו אין מביאין את הטומאה וביארנו שם סגוס ושם כופת. וטבלאות לוחות: וענין אמר בכאן עד שיהיו גבוהין מן הארץ פותח טפח לפי מה שאספר וזה כאשר היה סגוס או כופת או טבלא או בגד מושם אחד למעלה מהשני עד שיהיה בגבהו טפח עוד היתה הטומאה למעלה מזאת הטבלא דרך משל אשר היתה גבוה מן הארץ והיתה טבלא שניה ממעל לטומאה דבוקה בה הנה זאת הטבלא העליונה מביאה את הטומאה ותטמא כל הטבלאות ומה שביניהם מן הכלים וזה הדין בעצמו בסגוס ובדומה לו בזה הדבר נחלקו טבלאות של שיש לפי שהן נחשבות כארץ ואם היו שיש על שיש והיה בין השיש העליון אשר תחתיו הטומאה ובין הארץ גבוה אלף אמה לא נחשוב מהשיש כאילו הוא נעדר אבל נאמר שהיא תחתיו טומאה רצוצה ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת ולשון התוספתא בביאור אלו הענינים כן טבלאות של שיש חלקה זו על גבי זו וטומאה תחת אחת מהן אפי' גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: \n"
+ ],
+ [
+ "נוגעות בקרנותיהן. על זאת הצורה הנוגע בשניה טמא טומאת ז'. לפי שהוא חלק מאהל המת וכלים שתחתיה טהורין לפי שלא יגיע בינה ובין הטבלא אשר תחתיה הטומאה פותח טפח עד שתביא לה טומאה ואמנם ימשש זוית לזוית לבד כמו שביארנו והבן זה הענין והקש עליו ואמר עד שיהיה בו רבוע פותח טפח לפי שכבר יהיה מעט הגובה או מעט הרוחב הנה לא יביא טומאה תחתיו עד שיהא בו טפח על טפח על רום טפח: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת איך הוא תמונת החביות וזה שבטניהם בולטים ושוליהן וראשיהן מחודדים וכאשר יתחבר חבית מהחבית הנה כבר ימשש שטח זה לשטח זה טפח על טפח או יותר מטפח וכאשר תמשש אחת חבירתה והתחברו כולן אחת (תחת א') בין שהיו יושבות על שוליהן או על צידיהן והיו כולן גבוהות מן הארץ טפח הנה היו כולן אהל אחד ולזה כאשר טומאה תחת אחת מהן תחת כלן טמא. והוסיף בזה החביות דין ואמר כי כאשר התחברו כמו שספרנו בפותח טפח והם כבר נטמאו במין ממיני הטומאות והיתה טומאה תחת אחת מהן תחת כלן טמא אף על פי שאין שם חלל טפח ולזה להיותה בעלת בטן ולה חלל הרבה ואנחנו נאמר הצד עליון מביא את הטומאה לפי מה שקדם מאמר בטומאת אלו החביות כולן טמאות ואוירן טמא אולם אם היו טהורות למה שיתפשט זה המאמר לפי שהצד העליון לא תגיעהו הטומאה לפי שכלי חרס אינו מטמא מגבו כאשר השרשנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ. ר\"ל שיהיה בתוך המחיצה ואם היה במקומה חלל טפח על טפח הנה היא תטמא בין היתה טומאה בבית בין היתה טומאה אחורי המחיצה ואלו היריעות יחוצו בפני הטומאה לפי שהוא שם אהל לפי מה שהתבאר בח' מזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ. אין בהם הבדל בין בהיותן בתוך המחיצה או בתוך החצץ והארץ גובה טפח הנה זאת המחיצה נעדרת ויהיו הכלים טמונים בתוך הארץ אשר תטמא שארצו של בית כמוהו עד התהום ולשון ספרי כל אשר באהל (במדבר י״ט:י״ד) לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ובזה הענין מן הצדדין או כנגד הקורות לפי שלא יצטרך שם חלל טפח וכבר התבאר לך שאלו המחיצות מצילין על הטהורים מלהטמא ולא מצילין על הטומאה עד שלא תטמא כמו צמיד פתיל לפי מה שבארנו בח' מכלים ואל הענין הזה רמז בתוספתא באמרם צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה: \n"
+ ],
+ [
+ "טומאה מבפנים. בתוך הבית בין שיהיה בתוך התבן בין שיהיה בין התבן לקורות וכלים שכנגד היציאה ירצה בו הכלים אשר תוכן בפתח הבית בכלל הבית ול' התוספת' (פט\"ו) כלים שכנגד יציאת הטומא' במלואו של פתח טמא. ואמרו טומאה בחוץ ירצה בו חוץ לתבן במלואו של פתח ואשר יציל על הכלים ואע\"פ שמקומן טפח על טפח בתוך התבן כאשר היה בין התבן לקורות פותח טפח לפי שסתם תבן דעתו לפנותו ואינו חוצץ: \n"
+ ],
+ [
+ "בטלו. ר\"ל בטל דין הבית ואם היה בתוך זה העפר כלים ובמקום אחר ממנו טומאה הנה לא יטמאו אלו הכלים באהל שדין האהל כבר בטל להיות בית נהרס וכן כרי של תבואה וגל של אבנים ואע\"פ ששם טומאה בצד הכלים ולא תהיה שם נגיעת הכלים לפי שטומאה רצוצה לא תטמא אם לא בנכחיות כמו שהשרשנו ואם היתה טומאה בזה הכרי כולו הוא כמו קבר סתום ומטמא מכל סביביו ול' התוספתא (שם) כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר שזה החצר מקורה ופתח המערות אשר בם הקברות פתוח אצל זה החצר והוא אשר תקרא חצר הקבר ומי שעמד בה הוא טהור לפי שאם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות הנה הוא אז מתקרב אל פי המערה ויטמא ולפי דעת בית הלל הוא טהור עד שיהיה בחצר ד' על ד' ואם היה זה החצר מגולה הנכנס לתוכה טהור באי זה ענין אם לא שיגע בפתח המערה ובתוספתא בזמן שהיא פתוחה לאויר אפי' מרוחק מן השקוף כל שהוא הנכנס לתוכה טהור ובלבד שלא יגע בשקוף: ואמרו אין טמא אלא כנגד הפתח ר\"ל פתח הקבר: עוד אמר שאם העמיד הקורה נצבת על פי הקבר ושמוה כנגדו אם היה גבוה ארבעה טפחים לבד יטמא משום גולל ובלבד שיתכוין לחתוך הנוסף על ד' טפחים ורבי יהודה אומר אפי' כולה היא גולל: לגוד. לחתוך. מן גודו אילנא (דניאל ד׳:י״א) ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שכלי חרס המוקף צמיד פתיל לא יטמא בטומאת מת וכן הבהמות והחיות לא יטמאו במין ממיני הטומאות כמו שהשרשנו בפתיחה וכאשר עשה ממנו גולל לקבר הנה היא תטמא משום גולל לא שיהא תטמא בהיותה חלק מהקבר אשר יגע בה כאילו נגע בקבר אבל היא תטמא במגע כל זמן שהיא על הקבר (וכאשר נשארה טהורה הוסרה מן הקבר בעצמה) ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק הראשון מזאת המסכתא שהאדם כאשר נטמא במת ונגע בכלים יטמא אותן טומאת ז' ולזה כאשר נטמא אדם במת אם נגע בו או האהיל עליו ואחר נגע בכלים הנה אלו הכלים טמאים אבל אם נגע במת או האהיל עליו עוד האהיל על הכלים הנה לא יטמא אותן לפי שטמא מת אינו מטמא באהל אמנם יטמא במגע אם לא שהאהיל בידו אחת על הטומאה ובידו השנית על הכלי יחד ושיהא בידו פותח טפח אשר היא שיעור הבאת הטומאה ואז יהיו אלו הכלים טמאים להגעתן עם הטומאה תחת אהל אחד וכבר קדם לך בו' מזאת המסכתא שהאדם נעשה אהל לטומאה וכן אם היו שני בתים קרובים ובהן כשני חצאי זיתים ופשט (שם) [שתי] ידיו לשני הבתי' יחד הנה אם הי' פותח טפח בכל יד כבר הגיעה הטומאה ביניהן ונטמא הוא ושני הבתים והיה כבית אחד והיה כזית מן המת תחת אהל מחובר ולא תסתור אומרו פותח טפח לפי שכבר הקדמנו שקטן בן יומו מטמא טמא מתו יהיה נער קטן: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מרדע. הוא המחרישה וכבר קדם לך בט\"ז מכלים שמרדע בינוני הוא אשר הקיפו טפח הנה ברחבו אצבע ושליש וזה שליש הטפח בקירוב וכבר ביארנו בש\"ס (שבת דף יז.) שרבי טרפון חשב כאשר שמע זה המאמר שהמרדע או כל מה שהוא כעובי המרדע כאשר האהיל על הטומאה ועל הכלים נטמאו אלו הכלים ותביא להם טומאה ותמה על זה ואמר שיקפח את בניו אם לא תהיה בזה הדין טעות וזאת ההלכה נעדרת האמת והוא ענין אמרו ההלכה מקופחת היא ומזה אמרם (פסחים דף קיח.) אין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה שלא יעדיר אותו ממנו אבל ימציא תועלתו וכן אמרו (שם דף פז:) אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה אין לך כל נביא שלא קיפח ד' מלכים ר\"ל שהם נעדרו והוא נשאר אחריהם עוד ביאר מקום הטעות ואמר שנפילת הטעות בעבור ששמע השומע שהחורש כאשר הלך והמרדע על כתיפו והאהיל קצה זה העץ על הקבר הנה כבר נטמא המרדע ונטמא החורש הנושאו וחשב השומע שסיבת טומאת החורש הנושא המרדע אמנם הוא היותו אז עם המת או הקבר תחת צל אחד והוא צל המרדע וחתך ואמר שכל המטלטלים מביאין את הטומאה בעובי המרדע ואין הענין כן ואמנם סבת טומאתו היותו נוגע במרדע והמרדע כבר האהיל על הטומאה והנוגע בכלים המאהילים על המת כבר יטמא כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר ואולם הבאת הטומאה הנה לא תהיה בפחות מפותח טפח ולפי זה הדעת כאשר האהיל עובי המרדע על האדם ועל הטומאה ולא יגע האדם בזה המאהיל לא יטמא זה האדם. ותיקן ר\"ע מאמר ר\"ט ומה שחשב ר\"ט ממאמר המשנה כמו שתראה. והלכה כר\"ע לפי שמאמר המשנ' כל המטלטלין מביאין את הטומא' בעובי המרדע אמנם רצה בזה על האד' הנושאן לבד והוא מכלל י\"ח דבר שגזרו כמו שזכרנו בתחלת שבת: \n"
+ ],
+ [
+ "אסל. שם העץ אשר יעתיקו בו הכתפים המשא והדומה לו וכאשר היו הקדרות תלויות מקצה האסל אחורי גב הנושא והקצה האחר מאהיל על הטומאה והיה בעץ פותח טפח יטמאו אלו הקדרות אשר בקצה השני וזהו ענין אמרו ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח: ותלוליות קבוץ תל ושמו ג\"כ בערבי תלי וזאת העיר בתנאי שתהי' עיר קרובה לבית הקברות וזהו הדרך אשר זכר ג\"כ דרך ביה\"ק ואמנם נדין על אלו התלוליות מחשבה ביארה הש\"ס (כתובות דף כ:) שהנשים יקברו בהן הנפלים ובעלי המומין איבריהם כאשר יפרדו מהם ואמנם דנינו על התלוליות הישנות (הקדימה) [הטומאה] ואפילו היו רחוקות (השנים) [הטעם] לפי שהם פעמים יהיו קרובים מן המדינה והיו אנשי זאת המדינה יקברו שם מה שזכרנו ונחרבה המדינה ההיא והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בסוף נזירות (דף סה.) שאמרו מת לא הרוג מושכב לא יושב כדרכו לא ראשו בין יריכותיו לפי שהוא כאשר יהיה על אחד מאלו הענינים אינו עושה שכונת קברות וכן אמרו המוצא שמצאהו אחר חקירה ודרישה ושם התבאר ג\"כ שמת [שחסר] שאין לו תבוסה ולא שכונת קברות וכאשר תמצא מת באלו התנאים ונרצה שיראה זה המקום ובהסרתו יסיר העפר אשר התערב בו דמו ולחותו וזה העפר יקרא תבוסה להתערב חומרו שם כמו שביארנו בענין תבוסה כמו שקדם וזה כשיסיר כל מה שתחתיו מהעפר התיחוח עד שלא יצטרך חפירה ויחפור בארץ הקשה עומק שלש אצבעות וסמך זה למאמר יעקב אבינו ע\"ה (בראשית מ״ז:ל׳) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר לו טול עמי מעפר מצרים לפי שבו חומר למת וכאשר ימצא מתים רבים במקום אחד נפגשים קצתם על קצתם הנה הם דמיון איש אחד ונוטלן ואת תבוסתן ואם ימצא אותם על אלו התנאים ובקצתות הנזכרין הנה אלו המקומות בחזקת בית הקברות וכבר התבאר בפרק הששי מבתרא (דף קא.) שאצל החכמים כל מערה מהמערות אשר יקברו בה המתים אינה בפחות מו' אמות על ד' אמות וכל חצר אשר לפני המערה ו' על ו' ויהיה ארך שתי מערות וחצר שביניהן י\"ח אמות ואמנם הצריך הנה לומר עשרים אמה לפי שאם יחפרו פעמים על הקבר על ארך צלע שתי מערות והחצר ולזה השיב הש\"ס כאשר אמר תמני סרי הויין והשיבו אימר באלכסונה בדק והוא טעם ג\"כ באמרנו מד' אמות עד ח' לפי שהמערה אמנם היא ארבע על ששה אבל אלכסונה של מערה יותר משבע אמות ולכן לקח הוא ח' לחומרא וכאשר תמצאם בהם במת הח' אמות אולי זאת המערה וזאת בית הקברות. שאילו מתחלה ר\"ל זה אשר מצא בסוף עשרים אמה אם מצאו בתחלת הענין היה הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלו ואת תבוסתו בלבד שחזקתן עובד כוכבים: \n"
+ ],
+ [
+ "בעבור שאמר בודק ממנו ולהלן עשרים אמה ביאר לנו איך תהיה הבדיקה ופחות מה שיהיה בין קבר לקבר אמה אחת ולזה כאשר ימצא זה המת השלישי קבור כמו שספרנו [צ\"ל יעזוב] ועזב לפניו אמה לפי שהוא פחות מה שימצא בין שני קברות ויחפור באמה השניה לפי שפעמים יש שם קבר אחר ולא יצטרך לחפור על אורך הקבר אלא רוחב אמה כשיעור אורך אמה כ\"ה בתוי\"ט. (כשיעור אורך אמה אלא רוחב אמה) ג\"כ והוא אמרו אמה על אמה לפי שאם יהיה שם מת יראה ואז יצטרך שיגלה מגופו וכן עד עשרים אמה יעזוב רחב אמה ויחפור אמה על אמה עוד ביאר שיעור עומק החפירה כמה יהיה לפי שכבר יהיה הקבר בו בתכלית העומק ואמר עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה ובתולה ירצו בה ארץ אשר לא יראה בה אותות היישוב לא תיחוח ולא עפר ולא מה שדומה לזה אבל ארץ קשה נדמה כבתולת אדם: ואמר המוציא את העפר ירצה בו אשר יעתיק זה העפר ודומה לו מותר לו אכילת תרומה ובתנאי שלא יכנס במקום הטומאה אבל יוציא העפר וישליכהו וידוע ששם התרומה דמע מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כ״ב:כ״ח): ומפקח בגל הוא שיגלה ויחפש הבנין הנופל ויהרוס אותו ולא יודע אם שם מת ואם הוא עומד במקום טומאה או עומד במקום טהרה וזה אינו ידוע עד שיגלה המקום ובעבור זה אינו אוכל בתרומה: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בשני מפיאה ששלולית היא אמת המים אשר תצא מן הנהר להשקות בו הגנות והפרדסים ודרד הרבים לא יקבר אדם בו ולזה לא יצטרך בדיקה ולכן כאשר הגיע לזה כבר סיים שכונת קברות ולא יצטרך להשלים כ' אמה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר זכרנו בפתיחת דברינו בזה הסדר שבית הפרס טמא והוא מדרבנן ושהוא ב' מינים וזה אחד מהן והוא החורש את הקבר והוא אשר יקרא בית הפרס להתפשטות הקבר על כלו תרגום (שמות מ׳:י״ט) ויפרוש את האהל [על צ\"ל המשכן ופרס ית פרסא על משכנא] ופרסיה למשכנא ואמר שמי שחרש במקום שבו קבר הנה הוא ישים בית הפרס מזה המקום אשר בו הקבר בארך מאה אמה מזה הארץ אשר חרש והפכה וזהו אורך מענה ומענה הוא הקו אשר יקוה אותו המחרישה על ארך השדה אמר הנביא (תהילים קכ״ט:ג׳) על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם וכן ישים בית הפרס מאה אמות ברוחב ומקום בן מאה אמה על מאה אמה הוא בית ארבע סאין לפי שבית סאה נ' על נ' כמו שביארנו פעמים: ורבי יוסי אמר שאם היה זה המקום הנחרש בלתי שוה אבל בו מעלות ומורדות הנה הוא ישים בית הפרס בית חמש סאין וזה מאה וי\"א אמות וג' רביעי אמה בריבוע בקירוב ותנא קמא אמר בית ארבעה סאין היה מקום שוה או בלתי שוה עוד נתן אלינו תנא קמא אות נדע בו שיעור ארבע סאין כמה הוא כאשר היה המקום בלתי שוה השטחים אמר שישימו רובע קב כרשינין על תוספת המחרישה והוא אשר תקרא בורך המחרישה לפי שהוא דומה לארכובת האיש והיה המקום אשר בו אלו הגרעינים ינקבו שיעור שיצא ממנו גרעין א' מגרעיני אלו הכרשינין עוד ילך החורש עם המחרישה והגרעינין יפלו עד שיעברו אלו כולן ובלא ספק כי כאשר ישאר השארות מועט מאלו הגרעינים הנה הם לא יפלו בצד א' אלא אחר נענוע הרבה אבל יהו הגרעינים בסוף המחרישה רחוקים קצתן מקצתן ואמר כי כאשר יצמחו שלשה גרעינים זה בצד זה שם יכלה בית הפרס והוא שיעור ד' סאין וכבר ביארה התוספתא ענין מאמר ר' יוסי במורד אבל לא במעלה ואמר שר' יוסי יאמר כי כאשר נחרש הקבר עם מקום גבוה אינו עושה בית הפרס כמו שיהיה הקבר למטה ויתחיל בחרישה עם עליונות זה ההר או המדבר ואין הלכה כר' יוסי בשני המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "הטיח בסלע או בגדר או שניער המחרישה בסלע או בגדר או שנתש אותה מן העפר הנה שם יכלה הבדל בית הפרס אולם אם משך את המחרישה ולא הבדיל בה הנה תהיה בית הפרס עד מאה אמה והנשאר טהור כמו שהקדמנו לפי שבאותן מאה אמה יכלה כל עצמות המת ובשרו ויאבד שם רבי אליעזר אומר בית הפרס עושה בית הפרס ענינו כי כאשר חרש ג\"כ בית הפרס הנה הוא ישים מאה אמה מהמקום אשר התחיל בו החרישה בית הפרס כמו אם נחרש הקבר ור' יהושע יאמר שזה אמנם יהיה כאשר נחרש הקבר ולא ישלים מאה אמה עוד נחרש מקצה בית הפרס ונשלמו הק' אמות ויהיה לכולן דין בית הפרס אולם אם שם קו מן ק' אמה הוא מלא מענה המבואר בו שכבר יהיה שם דין בית הפרס ושחרישתו והארכת החרישה חוץ ממנו הנה לא יעשה בית הפרס ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "טימיא שם עצמות המת ומאמר החכמים [רש\"י בברכות נט. הביא זה בשם ב\"ר (פע\"ח) וכן כתב רש\"י פרשת במדבר ה' ב' בשם ב\"ר] (גיטין דף נ.) אנדרינוס שחיק טמיא ענינו שחיק עצמו' ומלטמיא מורכב מלא טמיא והכונה חפירה מלאה עצמות. שדה שאבד קבר בתוכה ולא התאמת מקומו או שדה שנמצא בו קבר הנה כבר אפשר שהי' שם קבר אחר ונחרש או לא היה או מי שחרש ארץ שאינה שלו או עובד כוכבי' שחרש הנה אלו כלן אין בהן דין משום בית הפרס לפי שבית הפרס הוא דרבנן ולא גזרו על אלו ואמנם היה שרש הגזרה על שדה שנחרש בה קבר ידוע ובתנאי' הקודמים: ואמרו שאין בית הפרס לעובדי כוכבים טעם לאמרו עובד כוכבים שחרש צ\"ל אינו עושה. או שעשה בית הפרס לפי שכאשר יהיה כותי אינו עושה בית הפרס כל שכן עובד כוכבים לפי שלא גזרו עליהן: "
+ ],
+ [
+ "על גבי טהורה. ר\"ל שהיתה עליונה ממנה וסבת זה מה שזכרנו לא אמרו אלא גוש כברייתו ג\"כ לא גזרו על זה הניגר עם המים: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר היה פתח העליה על שיעור פתח הבית בשוה ונכחי אליו הנה העליה טהורה בהכרח לפי שאמנם היה הקבר כבר הגיע בדין הבית לפי שאם היה תוך הבית הנה העליה טהורה ואם היה תחת כותל מכתלי הבית הנה העליה ג\"כ טהורה לפי שהבית הוא אהל על הקבר והעליה אהל אחר למעלה מזה האהל ואם היה הקבר תחת פתת הבית הנה המשקוף אשר לבית יאהיל עליו ויהיה משקוף העליה אהל על אהל אולם אם לא יהיה הפתח על יושר פתח העליה הנה העליה טמאה לפי שכבר אפשר שיהיה הקבר תחת הכותל אשר עליונו פתח עליה ויהיה משקוף העליה מאהיל על הקבר ותהיה העליה טמאה וזה מבואר וכבר קדם לך שעפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ מטמאין במגע ובמשא או כאשר יתלה בקצה הירק כאשר ישרשו אותו מעפר בית הפרס והיה כשיעור חותם המרצופין יהיה טמא לדעת ר' אליעזר: ומרצופים הם כמו נודים מעור ישימו בו הולכי ארח בגדיהם וכליהם וינעלו אותם ויחתמו אותם בחותם מטיט וכבר יעשו חותם לכתבים גם כן מזה הטיט וכבר זכר בתוספתא שרבי אליעזר אמנם חלק עם חכמים בעפר חוצה לארץ לבד והשיב רבי יהודה דבר לחזק בו דעת חכמים ואמר שכבר נתקבץ מעפר חוצה לארץ כסאה וכסאתים ולא חשו להם משום טומאה אם אין בכל חותם מהם כחותם המרצופין והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שהאוכלים לא יטמאו אלא אחר שהוכשרו באחד מז' משקין וכבר הודעתיך בשבת (פרק א) שמכלל י\"ח דבר שגזרו הבוצר לגת הוכשר לטומאה והתבאר בגמרא שבת (יז.) סבת זה ובכלל הטעמים לפי שפעמים יבדוק אדם כרמו כאשר ירצה לבצור אותה ויקח אשכול אחד ויעצור אותו בידו לראות אם הוא מבושל אחר ישליך אותו על הענבים הנחתכים אולם בוצר לצמק אינו מוכשר וכאשר היה כרם בבית הפרס בזאת הגזרה להיות טומאת בית הפרס דרבנן כמו שהתבאר ויאמר שאם נטהרו האנשים והכלים בהזאת שלישי ושונין בשביעי עד שלא יהיה שם טומאת מת אמיתי כדי שלא יהיה חושב שהוא יבצור בזה הפרס עצמו טמא אחר יחתוך ויוציא הענבים חוץ לבית הפרס וישאו אותם אנשים אחרים טהורים לפי שהם יטמאו באהל בהכרח לפי שמעת שיכנסו לבית הפרס יטמאו ואמרו אלו הענבים בלתי מוכשרין כל זמן שיהיו בבית הפרס וכאשר יצאו חוץ לבית הפרס הוסר ההכרח ונשאר בהכשר כמו שגזרו על בוצר לגת ולזה כאשר יגעו הטהורים אשר ישאו הענבים לגת וכאשר יבצרו אשר הם יטמאו טומאת בית הפרס נטמאו ויטמאו הענבים שהן מוכשרין כמו שביארנו ובית שמאי אומרים שאין תקנת בצירה לגזירת בוצר לגת כלל אלא אם הבוצר לא יגע בכלי שלא יטמאהו ויטמא הכלי לענבים ואמנם יחבר חבור על המגל ואז יבצור בו בכלי טהור שלא יקבל טומאה או יבצור הענבים באבן אשר לא יקבל טומאה וישימהו בכפישה וכבר אמרנו שהוא כלי לו אוגן גבוה והאמת אצלי שהיא לא תקבל טומאה שהיא בלא ספק מכלי אבנים והדומה לזה ולזה תציל באהל המת כמו שהתבאר בה' מזאת המסכתא: ואמר רבי יוסי שזה הדין אשר זכר ב\"ה אמנם הוא בכרם נטוע בבית הפרס שאין תקנה בבצירה אבל כאשר יבצור לגת הנה הוא מוכשר להטמא אבל יבצור למכור לשוק לאכילה אשר אינו מוכשר ואין הלכה כר' יוסי: וכבר הקדמנו בפתיחת זה הספר שהאדם אשר יטמא בבית הפרס הוא אב הטומאה ולזה יטמא אדם וכלים כמו שהשרשנו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "כאשר נחרש הקבר הנה כבר נתפזר על פני כל הארץ ולזה יטעו בו האילן להמשך שרשו תחת הארץ ולא תזרע בו הזרע לפי שהיא תהיה מחוברת לעפר העליון אשר בו נתפזרו העצמו' וכאשר יתלש זה נתלש עמו מן העפר אשר בו העצמות ושארית הבשר ואם היה הדבר אשר זרע מה שאין דרכו שיתלש אשר לא יצא שרשו מן הארץ הנה זה מותר כמו החטה והשעורה ואם זרע מה שדרכו שיקצר ואח\"כ תלש אותו הנה העפר אשר נתלש עמו כמו שזכרנו בדין בית הפרס עצמו והוא ענין אמרו ואם עקרו צובר גרנו לתוכו אחר יכברהו בכברה פעם אחר פעם עד שלא ישאר שם עצם כשעורה: ותבואה היא חמשת המינים וקטניות הן הפולים והאפונים שיתחבר בהם עפר רב: וקש הוא התבן מחמשת המינים: ועצה הוא תבן הקטניות. עוד אמר שזה בית הפרס הנזכר מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל וזהו בית הפרס הנמנה בשני מזאת המסכתא והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "זהו בית הפרס השני בעבור שלא יודע מקום הקבר לא יטעו בו אילן מאכל לפי שאוכל על זה הקבר הנה זה האילן ימשך תחת הארץ ויתחבר במת אבל מותר לזרעה לפי שלא ימשכו שרשי הזרעים תחת הקבר וזה בית הפרס מטמא באהל לפי שאולי בזה הקבר האהיל כאשר לא נדע מקומו איה אבל ידענו באמת שבזה השדה קבר כבר היתה בו טומאה קבועה: ואמרו חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות ולא נבין מזה שיש אילן סרק עושה פירות לפי שהוא ביאר ואמר שהסבה בהתר נטיעת אילן סרק לפי שאינו עושה פירות ואין בו דבר שנחוש לו שמא יטמא: \n"
+ ],
+ [
+ "זהו בית הפרס השלישי הוא מקום רחוק מבית הקברות וקרוב למדינה יעברו בו המתים ויספדו בו ואינו מוחזק בטומאה והיה עפרו טהור ואמנם מנעו בו הנטיעה והזריעה כדי שלא ישתמשו בו האנשים שם בשביל ששם טומאה והוא אמרם שלא להרגיל רגל אדם להכנס לשם ולא נעשה זה הבית הפרס כראשון לפי שכל מי שיכנס לשם טמא לפי שהוא מטמא במגע ובמשא כמו שקדם מרוב השמוש אשר בו אולם זה השלישי אשר כל מי שיכנס בו טהור וכבר אפשר שיהיה בו טומאה מנעו להכנס בו ולהשתמש שם: ומודים שבודקים לעשות פסח. ענין זה שההולך לשחוט את פסחו ויצטרך שיעבור לבית הפרס יקח זה העפר אשר הלך עליו וינפחהו כמו שזכר ואם מצא בו עצם כשעורה הנה הוא טמא ואינו עושה פסח ואם לא ימצא שם טומאה הנה הוא טהור ועושה פסחו וכן אם נכנס לבית הפרס לענין מהענינים ואחר הפגשו פרק הפסח בודק ועושה פסחו ולא יעשה זה לתרומה אבל הנכנס לבית הפרס כבר נטמא לתרומה ואינו בודק כלל וסבת זה שטומאת בית הפרס דרבנן ופסח בזמנו בכרת ולא העמידו דבריהן במקום כרת בכל הדברים ואין בגזירה דרבנן ביטול קרבן במועדו אבל יעשה אותו כמו שנזכר בזה המקום אבל אכילת תרומה הנה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מצות עשה הוא ובמקום עשה העמידו דבריהם והנזיר כאשר נכנס לבית הפרס אם נטמא ולא יצטרך בדיקה או יבדוק בזה מה שיטמאהו אם לא זהו מחלוקת בית שמאי ובית הלל. ועפר שהוא יכול להסיטו כל מה שהוא יכול לדקותו ולהוציא בכברה יעשה: וממחה. הוא שיניח ידו בכברה כל מה שיוכל על התכלית: \n"
+ ],
+ [
+ "הרוצף. מן רצפה ענינו שירצפו באבנים אבן לצד אבן ויהיו האבנים גדולות שלא יוכל להניען ביד כאשר יתמידו ללכת בו: ועוזק. בלשון ערב אל תעזיק והוא שמסלק האבנים ומנקה אותו עד שיהיה שוה ובתוספתא פסקו אין לך בדיקה גדולה מזו והוא מאמר הפסוק (ישעיהו ה׳:ב׳) ויעזקהו ויסקלהו ואין הלכה כר\"ש בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בש\"ס (ב\"מ דף קה:) שאדם שכחו רע הוא שיהיה רגלו מתנועע ומתרעד בעת העתקו ובהמה שכחה רע שתהיה בהמה חלושה שכאשר ירכב עליה תטיל גללים וכאשר היה הנושא מתנועע הנה כאילו הוא עצמו הולך בבית הפרס וידענו שכח זאת הגזירה שגזרו על הארץ העמים טומאה אינו על הרריה ועל אבניה כי לא יקברו שם מת כלל אבל הוא טמא להשתפך בהן עפר ארץ העמים: וכבר התבאר ששונית הוא המקום אשר יעלה אליו הים אצל מלואה ובאלו גושה טהור לפי שהיא לא תתישב ואיך יקברו בו המתים ולזה לא יטמא ההולך שם בהיותו נוגע בארץ העמים אבל אלו המקומות כמו אויר שאר ארץ העמים ואחר גזרה זו גזרו על ארץ העמים שיטמא גושה ואמרו ענין זה שהיא תטמא במגע ובמשא כמו שקדם ויטמא מי שיעמוד באוירה ואפי' לא נגע בארץ ולשון התוספת' הכניס ראשו ורובו לארץ העמים טמא וכן בגמרא גיטין (דף ח.) שהימים אשר בארץ העמים והאויר הוא כמו ארץ העמים וכאשר היה זה כן אמר בכאן שהוא טהור להולך בים והדומה לו אמנם הוא לפי הגזרה הראשונה אשר גזרו על גושה לבד ולא על אוירה כמו שהתבאר בגמ' שבת (דף טו:) או יהיה הענין אמרו טהור שלא תחייבהו דיני טומאת מת ר\"ל הזאת שלישי וז' ואין שורפין תרומה וקדשים שנכנסו לשם לפי שזהו דין אוירה רצה לומר שהגזרה היא אגושה לשרוף ואאוירה לתלות ואינו צריך טביל' ולא הערב שמש וזהו האמת אצלי: \n"
+ ],
+ [
+ "סוריא. היא הארץ שכבש דוד חוץ מארץ ישראל והיא דמשק וחלופו. וכבר התבאר בפ\"ו (מי\"א) ממס' דמאי שהיא אינה כארץ ישראל בכל דיניה ולא כמו חו\"ל וביארנו שם סבת זה ובתוספתא דכלים (פ\"א) בשלשה שוה סוריא לא\"י ובשלשה לחוצה לארץ עפרה טמא כחוצה לארץ המביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ וג' כארץ ישראל הקונה בסוריא כקונה בפרווד שבירושלים וחייבת במעשרות ובשביעית ואם יכול להכנס לה בטהרה טהורה וכבר נכפל פעמים בזרעים שאשר יהיה לו קרקע לבד בסוריא הוא אשר יחייבהו שיוציא ממנו ר\"ל ממה שיצמח בזה הקרקע המעשר והוא ענין אמרם כקונה בפרווד שבירושלים כמו שביארנו בסוף חלה: וענין להכנס לה בטהרה. שתהי' דבוקה לא\"י גבול בגבול לא תבדיל ביניהם ארץ אחרת ולא מקום טמא. ובתוספתא כמה תהא סמוכה ויהא יכול להכנס לה בטהרה רבי שמעון בן גמליאל אומר תלם אחד מפסיק ר\"ל אפילו אם היה ביניהם מארץ העמים או מארץ טמאה כמו בית הקברות דומה לו רוחב תלם אחד וזהו טפח הנה הוא יבדילנה ולא תהיה טהורה כמו ארץ ישראל: ומדורות העובד כוכבים ר\"ל כאשר עמדו במקום מארץ ישראל אע\"פ שאין עמו אשה [שתשב עמו [טמאים] גזירה משום מדור שתהיה בו אשה כצ\"ל] (כשרה גזרה משום שתשב עמו) שאנחנו לא נכוין לפי טומאת הישובין רק בלבד לטומאת מת וכאשר היתה עמו אשה נאמר אולי הרתה והפילה וקברה הנפל בזה המקום ולא יהיה נפל בפחות מארבעים יום כמו שביארנו בכריתות (פ\"א) אולם אם אין עמו אשה הנה בהיקש יתחייב שאינו צריך בדיקה ואמנם יעשה זה כמו שביארנו ואם היה שם מי שישמרהו שלא יקברו שם דבר אינו צריך בדיקה: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שביב הוא הצנור שיגירו בו המימות וקבוצו ביבין: כל מקום שהחזיר וחולדה יכולין להלך בו אינו צריך בדיקה. לפי שאלו הבעלי חיים מחפשים על זה הדבר הנקבר ויאכלו אותו ועפר תיחוח הוא העפר הבלתי קשה שהקשה אי אפשר לבעלי חיים הנזכרים שיחפרו בידיהם ויוציאו מה שקברו בו: \n"
+ ],
+ [
+ "האצטווניות. הוא מקום [בד\"נ הגי' הוא מקום כרמלית ואין לו כותל] אבל הוא נוטה מרה\"ר ואין לו כותל והוא מין ממיני הכרמלית אמרו הים והבקעה והאצטווניות אינו לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים וכבר ביארנו זה בשבת (דף ו:): ואמרו עיר עובדי כוכבים שחרבה רוצה בו שתהיה מדינה מא\"י החזיקו בה עובד כוכבים ואחר כן נחרבה אמר רבן שמעון בן גמליאל שהבעלי חיים יחפרו בה תמיד ויוציאו מה שיש שם ולשון התוספתא אין מדור העובדי כוכבים ובית הפרס בחוצה לארץ לפי שחוצה לארץ נפרדה בטומאתה בגזירה דרבנן כמו שביארנו: אחר הודיענו מקומות בא\"י היו שם קברות ומקומות היו ספק עוד העידו שהוא טהור וטהרוהו חכמים: וקיני מקום היה ספק והיה נחשב בו טומאה אצל ההמון ובזמן רבינו הקדוש התאמת ענינו וטיהרוהו ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: "
+ ],
+ [
+ "צריפין. מין ממיני האהלים מיוחסים אל תמונתו והוא מחודד ואין לו גג ונקרא בלשון הדבר שהוא נעשה ממנו והוא ממין (הטמא) [הגומא] כן יקרא צריפא ובהש\"ס (סוכה דף יג:) צריפא דאורבני: בורגנים. סוכות והוא עשוי להצניע בו פירות והדומה להן: ואלקטיות. גג בלתי כתלים עומד על עמודים יכנס בו הרוח מכל צד ויעמדו בו בקיץ ושם הקיץ קייטא: ומקום החצים. המקומות אשר יעשו בו חצים וכלי מלחמה: ולגיונות. מרוצות הפרשים לפי שאלו המקומות אין בהן ישוב תמיד ולא יקברו בו ואמנם יעמדו בו בזמן מן הזמנים מעט ולזה לא גזרו עליהן ולא הצריכוהו בדיקה אלא הן בחזקתן: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה אהלות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Parah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Parah/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e732d743d07ed1291dede7d3d7a7c54e146a8742
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Parah/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,342 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Parah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה פרה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כאשר אמר השם יתברך בעגלה ערופה (דברים כ״א:ו׳) עגלה אמר רבי אליעזר שהיא בת שנתה כפי העיקר המחובר עליו בעת שאמר השם יתברך (ויקרא ט׳:ג׳) ועגל וכבש בני שנה וחכמים אומרים אם אמר עגלת בקר יחסה אל הבקר ותהיה בת שנתים: שלישית לאחרות במנין. שתהיה שלישית במספר רצה לומר שנולדה בפעם שלישית כמו שיקראו בהש\"ס עגלה שלישיה עניניה שנולדה בלידה שלישית וכבר קדמוה שני ולדות ואז תהיה בשרה ערב שוה השומן וכן יהיה המאמר בכרם רבעי שהיא הנטיעה הרביעית מן הנטיעות אשר נטעו בזה הקרקע: וכבר התבאר בפ' י\"ג מנגעים שמי שהתאחר בבית המנוגע בכדי אכילת פרס טמאו בגדים שעליו והפרס הוא חצי חלה ואמר שזאת החלה תהיה כמוה שלשה חלות בכל קב ויהיה שיעור הפרס ששית קב ואמרו שהפרס הוא חצי חלה מן החלות אשר מהן י\"ח חלות בסאה וכבר ידעת שהסאה ששה קבין ואין ספק ששליש הקב הוא חלק מי\"ח מן הסאה ובמקום המחלקת אמר כך שמעתי ואין לי לפרש ואחר מצא בן עזאי בין שני המאמרים דבר וזה שהסאה תחוייב בחלה ומי שילוש קב אחת לא יחוייב בחלה האחת כמו שנתבאר במסכת חלה (פ\"א) ואם תלוש סאה ותוציא ממנה החלה מי\"ח מן הנשאר פחות משליש קב כשיעור חלק מי\"ח מן החלה וזאת היא כונת אמרו מיעטתו חלתו וכבר התבאר בעירובין (דף פב:) שהככר אשר חציו יקרא פרס והוא שיעור בית המנוגע יש ממנו ארבע ככרות בקב ושם בארנו ששיעור הקב כ\"ד ביצים ויהיה שיעור הפרס ג' ביצים וזהו שמינית הקב לא ששית קב כמו שאמר רבי יהושע והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "הלכה כחכמים והיות הזקנים מן הבהמות מתועבים בכל הקרבנות הנה הוא מאמר אמיתי וכאילו עניינו קרוב ממום ר\"ל הזוקן ותש כח וכבר קדם לך זה בסוף פרק ששי מבכורות (דף מא.): \n"
+ ],
+ [
+ "וכולן מיום ליום. רצה לומר י\"ב חדש והיא הסברא המשתמשת בה ולשון התוספתא (פ\"א) וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מט' באב לט' באב נתעברה שנה נתעברה לו וזאת היא הכונה מיום ליום. ואלה השמות אשר יקראו כל אחד מהן כולם ענין אחד והוא שיצא מגדר מה ולא הגיע לגדר שאחריו אבל נשאר בין שני הגדרים. ומאלה השמות יש מהן לשון יוונית ויש מהן ארמי פלגס מלה מורכבת פלג גס רצה לומר העדר הגדר: ונוקד רועה צאן וגזרתו אשר היה בנוקדים: פרכדיגמא מלה יונית כונתה דומה לשולטן חדש שחידש מטבע ופסל המטבע הראשון כן זה עד שיהיה כבש היה כשר מעתה יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא ונסכי איל הן שליש ההין כמו שבארנו פעמים רבות: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו חטאת הצבור ועולותיהם לא ירצה בזה כל חטאת צבור וכל עולות צבור כי יש מהן שהן פרים ואילים כמו שהתבאר בפסוק וכבר זכרנו זה בפתיחת סדר קדשים ואמנם ירמוז אל כבשי עולה ושעירי חטאת של צבור וכאשר תעיין כל הקרבנות אשר הם מסודרים בפתיחת קדשים תמצא כל חטאת יחיד הדיוט מן הבהמה כשבה או שעירה וכן אשם נזיר ואשם מצורע הם כבשים. ואמר אם הקריבם ביום השמיני יצא זה לשון התורה (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה ואמר בבכור (שמות כ״ב:כ״ט) ביום השמיני תתנו לי ואמרו אמו אמו לגזירה שוה מה אמו האמור בבכור כשר לשמיני עצמו אף אמו האמור כאן כשר לשמיני עצמו וזה שהתיר הקרבתו בדיעבד אבל לכתחלה לא תקרב אלא מיום שלשים לאמרו והלאה ירצה אמנם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים כמו שביארנו בחמישי מזבחים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר שמא רבעה עובד כוכבי' ותהיה פסולה וחכמים לא יחושו לרביעה לפי שהוא לא יפסיד בהמתו בזה הענין והמכוון שפרת חטאת שנרבעה פסולה למאמר השם יתברך (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם כל שמום פוסל בו דבר ערוה פוסל בו כי משחתם כוונתו דבר ערוה כמו אמרו בראשית ו) כי השחית כל בשר את דרכו כפי מה שביארנו בתמורה (פ\"ו) ויאמר ג\"כ רבי אליעזר שפרה אדומה ולא נתאמת לנו שלא נרבעה לא תלקח מן העובד כוכבים למאמר השם יתברך (במדבר י״ט:ב׳) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו' בני ישראל יקחו ולא העובדי כוכבים יקחו וחכ\"א שאם קנה אותה ישראל שהיא כשירה שהרי ישראל הן אותן שלקחוה וכן שאר קרבנות ר' אליעזר יאמר שלא לוקחין מן העובד כוכבים משום רביעה וחכמים אומרים שהעובד כוכבים לא יעשה זה בבהמתו מפני שיפסידה. וכוונת מן החדש ומן הישן ר\"ל המנחות שהן תבאנה מן החדש ומן הישן זולת עומר ושתי הלחם כפי מה שביארנו ואמרנו בפרק ח' ממנחות' עז.) ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "יגוד. יחתוך מאמרו (דניאל ד׳:י״א) גודו אילנא ותרגום פרסה טלפא: ננסת הקצרה שמאמר האל תמימה שלמה בכל הדברים והודיענו שענין תמימה שלמת האודם והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "חכמים יסברו שפרה קדשי מזבח היא ולזה יפסול בה כל מום יפסול בקדשים וכבר ביארנו המומים כולן בששי מבכורות והן כולן יפסלו בפרה אדומה באמרו (במדבר י״ט:ב׳) אשר אין בה מום ונוספת הפרה על הקדשים שהיא תפסל בעבודה כל עוד שישומש בה באופן מאופני השמוש לפי שבא בה (שם) אשר לא עלה עליה עול ואמר בעגלה ערופה (דברים כ״א:ג׳) אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור כאן עשה שאר עבוד' כעול (ופסולה) אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה כעול (ופסולה). עבר בה את הנהר שנעזר בה בעת עברו. קיפל עליה את המוסירה שיכרוך החבל אשר יקשור בה וישימה על שדרתה. בשביל שלא תחליק שלא תמעד ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שאנחנו ידענו משפטי פרה אדומה מעגלה ערופה לענין העבודה ואמר יתברך בעגלה ערופה (דברים כ״א:ג׳) אשר לא עובד בה והוא כתוב עבד חסר וי\"ו וכונת עבד שיעשה בה מלאכה בכונה אמנם אם נעשת מעצמה לא תיפסל וכוונת עובד שאם נעשת בה מלאכ' בלי כוונה שהיא פסולה וכאשר כתב עבד ונקרא עובד נתחבר בין שתי הכונות ואמרו עובד דומיא דעבד מה עבד לרצונו אף עובד לרצונו ואם נעשתה בה מלאכה או עלה עליה דבר מהדברים ויהיה זה מרצונו הנה כבר נפסלה ואם עלה עליה זכר הנה זה מרצונו ולכן פסולה ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (במדבר י״ט:ב׳) פרה אדומה תמימה ואמרו אם תמימה ממומין הרי כבר נאמר (שם) אשר אין בה מום אלא תמימה באדמימות ירצה לומר שלימת האדמימות. בתוך גומא אחת בתוך חפירה אחת ירצה שיהיה צמיחתו אחת רבי יהודה אומר אפי' בתוך כוס אחד וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד: והם מוכיחות זו את זו. תורה אחת על חבירתה והוא שיהיה האחת קרובה מן האחרת ונכחית אליה בשטח אחד. והנה יתבאר בפ' ששי מנדה (דף נב:) ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום כדי שיהו נטלות בזוג ואם יהי' בעיקרה המאדים יכול להנטל בזוג אם יחתך ראשן המשחיר הנה היא כשירה לדברי חכמים והלכה כחכמים וכתנא קמא אשר יאמר ששתי שערות לבד פוסלין בין שחורות בין לבנות: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מאמרו כהן השורף את הפרה תדע שכל כהן כשר לשריפתה אמר יתברך (במדבר י״ט:ג׳) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוא היה סגן הכהנים בעת ההיא ואמרו בסיפרא זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. לשון התורה בהפרשת אהרן ובניו ז' ימים במקדש והן ז' ימי המלואים אמר (ויקרא ח׳:ל״ג) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים ואמר אחר זה כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ואמרו (יומא דף ב.) צוה ה' לעשות זה מעשה פרה לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים ובאה אלינו הקבלה (שם) שכהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים יפרשו שבעה ימים קודם זה ויעצרו מאשה שמא תמצא נדה והעיקר אצלנו שמי שבועל נדה יטמא ז' ימים כמו שביארנו בפרק ראשון מכלים ועוד תראה אמרם בסוף זבים בועל נדה כטמא מת. ושם המקדש כולו בירה אמר הפסוק לבנות הבירה אשר הכינותי כונה שתהיה זאת הלשכה צפונה מזרחה להיות פרה אדומה נקראת חטאת וכל חטאת טעונה צפון ר\"ל שחיטתה וקבול דמה בצפון כמו שהתבאר בפרק חמישי מזבחים (נב:) והעידו שזה אשר צוה האל ית' בשחיטתה בחוץ א) היא מפני אשר תשחט בצפון וקראו זאת הלשכה בית אבן כי כל הכלים אשר היה משתמש בהן שם כל ז' הימים היו כלי אבנים וכיוצא בהן כדי שלא יקבלו טומאה כמו שביארנו בכלים וסבת זה שפרה אדומה מתעסקין בה טבולי יום כמו שיתבאר ואמרו שטבולי יום יקחהו שלא תצטרך לטהרה רבה ולזה נמנע מזה המקום הכלים אשר יקבלו טומאה: מזין עליו כל ז' מכל חטאות אשר היו שם. ירצה בו מאפר כל פרות אדומות אשר נעשו מימות משה ועד היום הזה כי השאר אשר ישאר מכל אחד מוצנע ויזה עליו כל יום מאפר פרה זולת מאפר אשר הזה עליו בכל יום אשר לפניו והכל מודים שטבילה בזמנה מצוה והמחלוקת בין תנא קמא ובין ר' יוסי ובין ר' חנינא אמנם היא בהזאה וכבר ידעת שטמא מת צריך הזאת ג' וז' תנא קמא יאמר שהזאה בזמנה מצוה כמו טבילה בזמנה ולזה מזה עליו כל יום מאלו ז' ימים כי לא נדע מתי נטמא ואולי היום הזה הוא יום ג' לטומאתו או בשביעי וכן נאמר ביום הב' ובג' אמנם ביום ב) (הרביעי) ומה שאחריו לא יתכן בו שיהיה אלא שביעי לטומאתו ור' יוסי אמר לא נקיש ההזאה לטבילה והזאה בזמנה אינה מצוה ולזה יאמר בג' ובז' לבד מזין עליו וכן יסבור ר' חנינא סגן הכהנים זולת שהוא יאמר שהכהן השורף את הפרה מזין עליו בכל יום לגודל מדרגת הפרה ולהראות לה קדושה נוספת כמו שיש לה מעלה יתירה בקודש כמו שביארנו בחגיגה (דף יח:) והוא אמרם בתת סבה לזה מעלה יתירה והלכה כר\"ח סגן הכהנים ובתוספ' (פ\"ב) סגן השורף את הפרה הפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעים בו זה כולו לגודל מעלתה לסבה אשר ספרנו והוא שלא יזלזלו בה: \n"
+ ],
+ [
+ "הלול. בעל חלל ירצה שיהיה בנוי בנקוב וכבר בארנו קבר התהום ותנאו בסוף נזירות (דף סג.) וידוע ממה שקדם באהלות (פט\"ו שאילו יהיו על המת אלף אמות עפר הנה הוא יטמא אלא אם יהיה עליו אהל יהיה מקיף עליו האהל יהיה טהור כפי מה שביארנו באהלות. ואמנם יבחרו השוורים להיותם עבי הבטן וכאשר יורכב עליהם הנער לא יתלו רגליו על הארץ כדי שלא יאהיל על קבר התהו' ברגליו ויטמא כמו שהתבאר באהלות (פי\"ח) ועם זה הם ישימו הלוחות על גביהם עד שישוב אהל והנער יושב מלמעלה ולזה ג\"כ יבחרו כוסות של אבן לפי שהם לא יקבלו טומאה ואפילו נגע בהן המת כמו שהתבאר בכלים: ושלוח. שם נהר נגר ולזה הותר אליהם הירידה שם לפי שאינו מקום שקט שנתלה שיש שם קבר התהום ור' יוסי יחוש ואמר שהוא ממלא והוא על גבי השוורים ואינה הלכה: "
+ ],
+ [
+ "קלל של חטאת. כד שיש בה אפר פרה ותרגום (בראשית כד) ותער כדה ונפצת קולתה והכונה שיקשור בראשו חבל ובקצה זה החבל מטה ויכניס קצה המטה בכלי אשר בו אפר הפרה ואחר יכה זה הכבש בענין ממיני ההכאה יתנער אפר הפרה ויפול לפניו ויקחהו וישליכהו במים וזהו כולו לבל יגע באפר הפרה כי שמא הוא טמא ויטמא לפי שאפר הפרה יטמא ויפסיד כמו שהתבאר ולא אפשר ג\"כ ללקחו בכלי לבל יהיה מסיטו והוא טמא: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות. נגזר ממאמר (שם א) וירדו בדגת הים והכונה שלא ימצאו מקום למשול עלינו בו ולהרחיב פה בדבר ובגנאי והלכה כרבי יוסי: ואשר ראוי שתדעהו שזה הענין אינו הכרחי בכל מקדש מי חטאת שלא יהיה אלא כן ואמנם הכונה מה שאספר לך וזה שכל טמא מת אין לו טהרה אלא בהזאת שלישי ושביעי כמו שבא בפסוק ואמר יתעלה (במדבר יט) וטבל במים איש טהור. ואם שיעדנו אנחנו שלא נמצא איש טהור אבל כולן טמאין טומאת מת כמו בזמננו זה איך יהיה אפשר שיטהר הכהן השורף את הפרה והאיש אשר יזה יצטרך שיהיה טהור ואין שם מי שיזה עליו הנה הגיע בטול זאת המצוה כי אפר הפרה אמנם יטהר הטמא אם יזה עליו איש טהור וזה האיש לא יהיה טהור אלא באפר הפרה ואומר אני שאפשר לנו התחבולה במציאות אנשים אין טומאת מת עליהן כלל ועם זה נרחיקם בכל יכלתנו מגעם באפר ויהיה הקדוש בכלים שאין מקבלין טומאה ויזה על זה הכהן השורף ויטהר אמנם כל עוד שיהיה אצלנו איש טהור ידוע הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח\"כ טבל והזה עליו ג' וז' אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול המדרגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור ולכן לא נקפיד לו בקבר התהום עד שנתאמת ולשון התוספתא (פ\"ב) מעשים אלו עשו כשעלו בני גולה ר\"ל שלא היה נמצא אצלם איש טהור ור' שמעון אימר עפרם ירד עמהם ועלה ירצה לומר שהם היו טהורים מטומאת מת ולא נעדר מהם איש טהור לפי שהכל מודים שלא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה: \n"
+ ],
+ [
+ "הכוונה שהם אם הוכנו בכלי טהרה לחטאת ממין או ממינים כטהרו לקיחתה מעסק זאת החטאת ולא יקחו לחטאת שניה בזאת הטהרה עד שיטהרו את הכלים ואע\"פ שיהיו טהורים לזאת החטאת השניה וכן התינוק אשר נטהר למילוי מי חטאת הנה לא ימלא זה הכלי תינוק אחר אע\"פ שהיה טהור עד שיטבול כחוק זה המילוי וזה סדר אמרם בי\"ט מטבילין מגב לגב כמו שבארנו שם אמנם היות התינוקות צריכין טבילה הנה זה ד\"ה וכן נתבאר בתוספתא ואע\"פ שהיינו שומרים אותם מטומאת מת הנה יטמאו טומאת ערב באחד מן הטומאות האחרות ואמנם המחלוקת בהזאה הנה ר' יוסי יצריכס עם היותנו שומרים אותה שמירה רבה והם אותן אשר יהיו מזין (קצת) [קצתם] על (קצת) [קצתם] כי אין אצלנו יותר [טהורים] מהן וזהו כולו להגדיל יכולתה ולהוסיף בגדולתה ור\"ע אומר שאין לזאת ההזאה מקום וכל מה שעשינו אמנם עשינו אותו עד שיהא אצלנו איש לא יצטרך להזאה כמו שבארנו והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "זה שב אל הדבור הנאמר בתחלת זה הפרק אשר אמר ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות אשר היו שם ואמר שאם לא יזדמן שיהיה שם שארית אלא מפרה אחת ממנה יזה עליו כל ז' ואמנם הכונה שיזה עליו מכל חטאות שיהיה שם ור\"מ לא יחשוב הב' אשר שרף שמעון הצדיק אלא כאחת וכן מן הב' אשר שרף יוחנן כהן גדול וחכמים יחשבום לד' וסבת זה לענין נתחדש בענין שרפתה או לענינים היו באלו הפרות ממה שיחייב זה אצל ר\"מ שהם פסולות ולא יחשבם ואצל חכמים כשרה בהיות (שמור) [אפר] כל אח' מהן שמור וכל מה שקרה בהן כפי מה שהתבאר בתוספתא מחדוש ישמעאל בן פיאבי שהוא שרף אח' במעורבי שמש וחשב שהוא כבר הפליג בטהרה ואמר גנאי מעשותה בטבולי יום ואין בזה מחלוקת ואם תעשה במעורבי שמש יהיה יותר גדול ויותר נכבד ועיון אנשי הכנסת על זה ארוך ואחרים אמרו אם מקיימים אנו זאת אנו מוצאים שם רע על הראשונות ויהיו אומרים טמאות היו גזרו עליה ושפכוה וחזרו ועשו אחרת בטבול יום: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו במקומות רבים שהכבש הוא ענין הנקרא דאלקה אשר יעלו ממנו למקום גבוה ואמר שזה הכבש היה בנוי בקיבוב על גבי קיבוב ואחר ביאר לאיזה דבר הוצרך זה הכבש כיפין על גבי כיפין ולא היה כיפה אחת ואמר שסבת זה היות הכיפה נגד האוטם מפני קבר התהום וזה שאילו היה הקיבוב הבנוי תחתיו כפי זאת הצורה ![](\"\")
הנה אם הגיע מקבר בין שני העמודים תחת הכיפה הנה אותו שיהיה ע\"ג הכיפה טהור בלי ספק ואם יזדמן שיהיה המת תחת אחת מן העמודים הנה אשר יהיה על גב הכיפה טמא לפי שהוא עומד על גבי המת כמו שנתבאר בשביעי מאהלות ולזה יצטרך שיהיו אלו העמודים תחת קיבוב אחר גם כן ואלו העמודם אשר יקראו אוטם כמו שבארנו פעמים שהאוטם הוא הדבר המקשי אשר אין לו חללים וזו היא צורתו ![](\"\")
והיה הבנין תחת מקום ההליכה כולה אשר מהר הבית להר המשחה עד שהיו עמודי הכיפה אשר היה הולך עליה הכהן מורכבת על גבנונית כיפות אחרות אשר תחתיהן כאשר התבאר לך מן הצורה: וביאור כל מסעדיה כל עוזריה ר\"ל כל עוזר בעסקה תרגום (בראשית מ״ח:י״ז) ויתמוך יד אביו וסעדוה לידא דאבוהי והוא לשון עברי גם כן ה' יסעדנו על ערש דוי (תהילים מ״א:ד׳): "
+ ],
+ [
+ "דע שכל העוסק בפרה בשרפתה וקיבוץ אפרה ומלוי המים והקידוש והוא נתינת האפר במים כולן מחוייבין שיהיו טבולי יום כמו שבא אלינו בפירוש שכל מה שאמר יתעלה בזאת הפרשה (במדבר י״ט:ט׳) איש טהור ר\"ל שהוא טהור למעשר והוא טבול יום כמו שביארנו ואותן שלא יאמינו בקבלה יחייבהו שיהו מעורבי שמש לאמרו איש טהור ובא השמש וטהר ולא יקרא טהור עד שיעריב שמשו והיו הם ע\"ה מטמאין המתעסקין בה באחד מן הטומאות אשר טומאתן טומאת ערב ואחר יטבול וישוב טבול יום ויתחיל להתעסק בזה היום עד שלא יפול מחשבה וספק שיתאמת מה שאמרו קצת הצדוקין שתצטרך מעורבי שמש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שהם יטמאוהו כמו לנוגע בשרץ או בנדה או מה שדומה לזה ואחר יצווהו בטבילה ואמרו אישי כהן גדול הוא ספור מה שהיה נעשה תמיד לפי שכהן גדול היה שורף אותה ואע\"פ שהיא כשרה בהדיוט כמו שספרנו. וארזים וארנים כולן מיני ארזים וכן ברוש כמו שאמרו (סוכה דף לז.) ז' מיני ארזים הם ועצי תאנה חלקה עץ תאנים חלקים ולא יותנה בחלקות במיני הארז לפי שהוא: כמין מגדל ר\"ל שיהיה תחתיהם רחב וכל אשר יעלה יצר. ומפתחין חלונות במקום עובי העצים שיכנס בהם האש להבעיר במהרה. וחזיתה מערבה. ר\"ל עיונה מצד המערב כלומר פני המערכה והוא המקום אשר יושלך ממנו האש לצד המערב אשר יהיה נכח קדשי הקדשים כי הר המשחה במזרח ירושלים נגד שער המזרחי של מקדש כמו שבארנו בשני ממדות: "
+ ],
+ [
+ "מגג. מין ממיני החילפין. ואומר ית' (שם) ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו ואמר מצותה מצות יד ולא מצות כלי והעיקר אצלנו נאמרו אצבעות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן ימנית אף כל ימנית והנה כל אצבע שבתורה סתם הוא אצבע היד הימני והוא (הנקראת שבכה) [אצבע השני] מן האצבעות והוא אמרם הרגילה שבאצבעות ר\"ל המוכנת שימשש בה: ועל כל הזאה טבילה. ר\"ל שיטבול אצבעו בדם לכל הזאה ולא יזה הזאות רבות בטבילה אחת בדם לאמרו וטבל והזה על כל הזאה טבילה: אליתות. חתיכות עץ קטן יבער בהן אש ויושמו תחת העצים הגדולי' להבעירם ובש\"ס (ביצה דף לג:) אמרו הוה מפשח [ויהיב] להו אלותא [אלותא]: וחריות. זמורות של דקל ור' יהודה ידריך הפרה מדרגת הקדשים כי כמו שדם הקדשים אם קבל בשמאל פסל כמו שבארנו בב' מזבחים כן הוא דם הפרה ואין הענין כן כי דם הקדשים יזה על גבי המזבח ודם הפרה לא יזרק ואין הלכה כר' יהודה ולא כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "אם נתלקח האש בה והובערו העצים וכלה האש זה העובי אשר היו העצים עבים. נקרא המקום גת להדמותה כגת אשר דורכין בה הענבים אשר יסור סדור [קצת גובה] הגרגרים ויסחטו קצת הגרגרים וישארו קצת. ובספרי והשליך אל תוך שרפת הפרה (במדבר יט) שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה אי הפרה שומע אני אע\"פ שלא נשרפה ת\"ל שרפת הא כיצד משיוצת האור ברובה וקבלו מופת ג\"כ באמרו אל תוך שיושלך בקרבה בעת הבקעה וכבר נתבאר בהש\"ס (יומא דף מב.) ששני תולעת אשר יושלך בה משקל עשר זוזים לא פחות מזה וכבר נתבאר בעשירי מתרומות שזה השיעור הוא ה' סלעים וכבר בארנו משקל הסלע בריש קידושין (דף יא.) ושיעור האזוב אין פחות מגבעול ארכו טפח ואמנם יכול להיות יותר ואמנם עץ ארז לא ימצא לו שיעור שאזכרהו עתה מדבריהם ואמנם כפלם עץ ארז ג' פעמים וכן האזוב ושני התולעת לאמת שהוא הוא אשר אמר האל יתעלה כי מיני הארז הם ז' כמו שזכרנו ואמר השם יתעלה (במדבר יט) ארז לתת סיבה אלינו שזה המין אשר רצה והוא המין המפורסם בארץ הערב אשר ישתמשו בו בכל מקומותיו ויקראוהו אלשאפ\"ן כל האנשים ואני לא אעיד על זה המין אשר ראיתיו שם בארץ כנען ולא בארץ מצרים כלל עד היום הזה והאזוב ג\"כ מינים כמו שהתבאר בנגעים (פי\"ד מ\"ו) ויביאנו זה שהוא הוא הנאמר בתורה והוא אשר ירגילוהו האנשים במאכל ונרקחהו אנחנו במערב בדבש: ושני תולעת. הוא צמר צבוע בצבע הנקרא בערבי כרמ\"ז והודיע שזה המראה המצווה הוא צבע הכרמ\"ז הנקרא גרנ\"ה או צבע לק\"א ולא ברז\"י או רויי\"א או זולת זה מן הענינים המאדמים: "
+ ],
+ [
+ "ירצה באמרו בשירי הלשון בקצה גיזי הצמר ושירים הם הקצוות ג\"כ ואמנם יקשרם לנושאם ולשומם בפרה לבל יאבדם הלהב ואם השליכם אחד אחד יהיה טוב: וכוברים אותה בכברה. יניפה בכברה הנקראת קריבי\"ל ור' ישמעאל אומר שבכלי אבנים לבד ישתמש בה אשר לא יקבלו טומאה לתוספת השמירה ואינה הלכה: שחור שיש בו אפר חתיכה שחורה שנשרפה או מן העצים או מבשרה אם יהיה נשחק וישוב אפר יודק ואם לא יגיע בה השרפה לזה הגדר אלא שנשארה אחוזת החלקים הנה תעזב ומן הראוי שתדע שאפר הפרה עם אפר העצים אשר נשרפה בהם הכל יקובץ והכל יקרא אפר הפרה ולשון ספרא (שרוף) ישרף שלא ימעיט לה עצים מרבה הוא לה חבילי (עצים) [אזוב] וחבילי אזוב יון כדי להרבות את האפר. וכבר קדם לך בתחילת מדות גבול הכ\"ד מקומות אשר היו בהן המשמרות הנה באותן הכ\"ד מקומות יחלק שלישיתה ולא יבא דבר מאפר הפרה בעזרה אלא חוץ לעזרה כמו שתראה זכרונו וזה לאמרו באפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור ובתוספתא (ספ\"ב) אמרו שזה של משמרת ליטול ממנו בני עיירות וזה שבהר המשחה לפרות אחרות וזה שנתון בחיל למשמרת מגזרת הכתוב (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת ירצה לומר שיוצנע ממנה מעט בחוק ההשארות: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר השם יתברך בפרה (שם) חטאת היא ומאשר קראה חטאת חייבת משפטי החטאת שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כמו שהתבאר בזבחים (דף ו) ושהיא תצטרך רחיצת ידים ורגלים כשאר קדשי מזבח ור' אלעזר אומר אחר שנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) ונתתם אותם אל אלעזר הכהן ר\"מ אומר זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכ\"ג וזהו המאמר פה ושלא בכ\"ג פסולה וכבר בארנו במה שקדם שהיא כשרה בכהן הדיוט וכלי לבן הם אותן שהי' לובש כ\"ג ביוה\"כ לעבודת היום כמו שהתבאר בפסוק ואמנם הם ד' כלים [ג\"כ] אשר היה לובש בהן [כל] כהן הדיוט לעבודה ולשון התוספתא מצותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט [כתונת מכנסים אבנט ומגבעת] ואם עשא' בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה וידענו זה בגזרה שוה אמר האל יתברך ביוה\"כ אשר ל' הפסוק בא באלה ד' בגדי' (ויקרא טז) והיתה זאת לכם לחוקת עולם ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם ואמרו מה חוקה האמורה כאן בבגדי לבן אף וכו' ואין הלכה כרבי אלעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "בשתי גיתות שחתכה ועשה גת לקצתה וגת לקצתה ואמרו או ששרף ה' בגת אחד אע\"פ שהיתה כל אחת יוצאת לבדה כפי מה שקדם. ואמר האל ית' (שם) והזה אל נכח פני אהל מועד ולזה יצטרך שיזה כנגד פתחו של היכל והוא יראהו ר\"ל ההיכל כמו שיתבאר בפ' שני ממדות: הזה מששית שביעית ר\"ל שהוא טבל אצבעו טבילה ששית והזה ממנה ששית ושביעית הנה פסלה לפי שמתנאה כפי מה שהודעתיך על כל הזאה טבילה ואע\"פ שהוא שב אחר זהו טבל טבילה שביעי' והזה ממנה הזאה שביעי' הנה זה לא יספיק לפי שהוא כבר פסלה אמנם אם הזה מטבילת שביעי ב' הזאות שביעית ושמינית הנה היא כשרה לפי שכבר נשלמו שבע הזאות כמצותה וכל מה שיבא אחר זה לא יפסידה וזה אפי' שב והזה שמינית או תשיעי' או עשירי' לא פסלה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך סברת ר' אליעזר בתחלת זה פרק שהוא לא (יטמא) דין שאר קדשים בפרה ואשר חייב (שנפסול) אותה אם חשב לאכול ממנה ואפי' אצל חכמים לפי שלא בא לריח ניחוח: "
+ ],
+ [
+ "בזאת ההלכה יש עקרים רבים והבינם אמר יתברך (במדבר י״ט:ג׳) ושחט אותה אמרו בא הכתוב ולימד על הפרה שתהיה מלאכה פוסלת בשחיטתה וזה מאמרו אותה שלא יתעסק בעסק אחר עם שחיטתה וג\"כ אמרו באומרו (שם) ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר ואמנם כולם מטמאין בגדים הנה הפסוק אמר (שם) כאשר ישחטנה ואשר ישליך בה עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואמר (שם) כאשר ישרפנה והשורף אותה יכבס בגדיו ואמר כאשר ישחקנה וינפה אותה ויקבוץ אפרה וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב ואמרו שמה שאמר האל יתברך שהמשליך את האזוב מטמא בגדים ק\"ו לאשר ישרפנה ואמר והשורף אותה יכבס בגדיו ללמד שכל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונים רחיצת גוף והערב שמש וכבר התבאר בתחלת זה הספר כוונת אמרנו מטמא בגדים זה שכל בגד או כלי יגע בו והוא באותו העת מתעסק בשרפה הנה יטמאנו: אמר יתעלה (שם) חטאת היא מלמד שמועלין בה ומי שנהנה ממנה בשוה פרוטה חייב מעילה כאשר יתחייב מי שנהנה בקדשי מזבח כפי מה שהתבאר בתחילת מסכת מעילה ואמר לעולם בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה מועלים בה עד שתעשה אפר ואז לא ישאר בזה האפר מעילה וכן מותר לקבצו בלילה ושלא בכהן ושלא יפסל אם יתעסק במלאכה בעת קבוץ האפר כמו שאמרנו לעולם מועלין בה עד שתעשה אפר: ומעשיה בכהן. עד שתעשה אפר ומרבין לה עצים עד שתעשה אפר אמר (במדבר ינו)ואסף איש טהור אמרו לפי שכל מעשה פרה בכהן שומע אני אף אסיפת האפר תהא בכהן ת\"ל איש טהור מגיד הכתוב שאסיפת האפר בכל אדם: אמר והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו האפר. אלו העיקרים שימם נכח עיניך כי עליהם סובבת זאת ההלכה ומלותיה וזה שהמים ישאבו ממים חיים כמו שהתבאר ויקחו אלו המים בכלי ויעורב עמהן מעט מאפר הפרה שיעור שיתראה על פני המים וזה המעורב הוא אשר קראו האל מי נדה והוא אשר קראו המשנה מי חטאת ויקראו ג\"כ מים מקודשים וכל מה שתראה ותשמע בזאת המסכתא מקודש ומה שישתמש ממנו ממקדש ומקדשים וזולת זה ר\"ל השלכת האפר במים השאובין וכל מה שתשמע ממלאין ומלא והממלא אמנם היא שאיבת אלו המים אשר יושלכו בהן האפר ולזה המים אשר יובאו לקדוש לא יותר לו שיתעסק בדבר אחר כל עוד שישאבם ולא בעת נשאם ולא בעת יציקתם מכלי אל כלי ובכלל כל עוד שלא יושם בו אפר הפרה המלאכה פוסלת בה ואם השליך בה האפר ושב מקודש הנה לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה בעת שיזה ממנו על הטמא לא יפסל בעשיית מלאכה ואמרו בספרי אין לי אלא מלאכה פוסלת בפרה במים מנין ת\"ל (שם) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה ר\"ל שמי נדה כמו פרה כמו שהפרה נפסלה במלאכה כמו שבארנו כן המים ואמרו שם או יכול אפי' קדשו ת\"ל למי נדה כבר הן מי נדה ר\"ל שהן יפסלו במלאכה כל עוד שיחשוב בהן להיות מי נדה אמנם אם שבו מי נדה הנה לא יפסלו במלאכה ושמור הכוונת האלו תמיד ר\"ל הקדוש והמלוי ושהמילוי נפסל במלאכה ומעת התקדש המים באפר אין המלאכה פוסלת בהן ולשון התוספתא כל מעשיה ביום חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש וכל מעשיה בכהנים חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש והזאה ולעולם אין מזין ואין מקדשין הימנה אלא בכלי כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלי חרס לחטאת. אם לקדש בו או למלאות בו. טובל ולן על הכבשן ילין על התנור שמבשלין בו הכלי חרס עד. שיפתח אותו לעיניו ויקח ממנו הכלי בטהרה. וכבר קדם לך באהלות (פ\"ה) שהכל נאמנים בכלי חטאת שהוא טהור לאומרו (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כל ישראל ראויין לשומרה ואפי' הביא ע\"ה כלי מביתו ואמר שזה טהור לחטאת יהיה נאמן והלכה כרבי יהודה. ובתרומת פותח את הכבשן ונוטל ר\"ל שיפתח הכבשן (ועליו) היוצר ויבא זה שירצה לקחת כלי טהור לתרומה מזה התנור הפתוח ויקח ממנו כלי והוא טהור לפי שכלי חרס אמנם יטמאהו ע\"ה אחרי התבשלו והוא עדיין במקומו בכבשן ולא יגע בו ולא יזיזהו ממקומו ואמר ר\"ש שהוא יקח מסדר השני לא מן השורה הראשונה אשר נכח פני הכבשן כי לפעמים יגע באלה הכלי חרס ע\"ה בעת שפתח הכבשן ואמר ר' יוסי מן הסדר השלישי לפי שהוא לפעמים יקח כלי להביטו ויגע בכלי אשר אחריו אשר יבא בסדר השני ואחר [כך] ישיב הכלי אשר לקח מהסדר הראשון למקומו ולכן לא יקח אלא מסדר השלישי ואין הלכה לא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי אלא כל מה שילקח מן הכבשן אף על פי שיהיה פתוח הנה הוא בחזקת טהרה: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה התבאר לך שראוי למלאת ולקדש בכל הכלים ואם היו כלי עץ או כלי מתכות טמאין ויוטבלו לקחת מהן מי חטאת וכבר הטבילוה במי מקוה במים שאין לקדש מאלו המים אלא ממי מעיין למאמר האל יתברך (במדבר יט) מים חיים ינגב אלו הכלים מלחות מי המקוה אשר בהן ואז יקדש באלו הכלים ואם הטביל אלו הכלים במים חיים לא יצטרך לנגבן ואם היה כוונתו שישי' באלו הכלים מים מקודשין לא שיקדש בהן עצמן הנה א\"א מבלי שינגבם לפי שאין מותר שיוסיף מים ואפילו נתמעט שעורן של מים המקודשים שלא יתערבו שאין מקודשין במקודשים כלל אבל מעת הגיע האפר במי מעיין שבכלי הנה משפטו שיזה ממנו עד שיכלו אלו המימות ולא יוסיף בהן מים אחרים אע\"פ שהאפר נשארת: \n"
+ ],
+ [
+ "קרויה. דלעת ששואבין בה מים מן הבורות ורוצים אנו לומר כאשר יוציא כל מה שבתוכה ישאר דומה לכלי עץ אך אם תתמיד לשאוב בה תשרה ותכנס בתוכה המים ותתלחלח ואמר שזאת הדלעת כשתשרה בהיות שואבין בה ממים שאין ראויים לקדש הנה ראוי הקדוש בה ולא נקפיד במים הנבלעים בתוכה שיצאו ויתערבו במי חטאת הנכנסים בתוך גרמה ואם נטמאת אע\"פ שיטבילוה במים הראוין לקידוש אין מקדשין בה לפי שבעת הטומאה שבו המשקין הנכנסים בתוכה משקין טמאין והן מתערבין עם מי החטאת ואמר ר' יהושע בהיות ראוי הקידוש בה קודם שנטמאה ולא נקפיד במשקין הנכנסין בגרמה הנה לא נקפיד בהן אחרי הטומאה לפי שכבר טהרה ואם היינו מקפידין אחר הטומאה ולא נקדש בה מפני המשקין כך לא נקדש בה קודם שנטמאה לרפיון עצמה לפי שיצאו ממנה משקין ונתערבו במי נדה ואמר ת\"ק בין כך ובין כך ר\"ל בין קודם שנטמאת בין אחר שנטמאת והטבילוה אפילו במים חיים אין אוספים לתוכה מים מקודשין לבל יתערבו בהן המים אשר יצאו ממנה כמו שקדם שאין מן הראוי להוסיף דבר במי נדה ואין הלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "העיקר אצלינו שהכלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה בקדש ואין ספק שהחטאת קדש וכבר התבאר זה בסוף חגיגה (דף כג.) וא\"ר אליעזר שהם עשו מדרגת זה הכלי ואע\"פ שנגמר בטהרה מדרגת כלי טמא והוא שצריך טבילה והערב שמש ואם הטביל מיד ושם בו מי חטאת או אפר חטאת יהיה מחלוקת הצדוקין בזה מבואר לפי שלא העריב שמש זה הכלי ואנחנו נאמר אליהן זה הכלי הוא במדרגת טמא וצריך טבילה ועם כל זה לא נצריכהו הערב שמש כפי מה שביארנו שהפרה וכל מה שתולה בה כשר בטבול יום ואמר ר' יהושע לא יספיקנו זה לפי שזאת השפופרת כלי טמא הוא בגזרה דרבנן כמו שהתבאר בחגיגה (שם) אבל בלי ספק יטמא הכלי טומאה אמתית ואז יטביל וישתמש בה בחטאת עד שיתאמת בה אל הצדוקים שאנחנו נשתמש בכל עניני החטאת כולן טבול יום כמו שביארנו ושפופרת הוא אבוב קנה כשיוציא מה שבפנים מהמוח הנקרא פלוס וכבר התבאר בסוף י\"ז מכלים שאבוב כשיוציא מה שבפנים מהמוח הלבן הנקרא פלוס נהיה כלי מקבל טומאה כשאר כלי עץ ואמר יתברך (במדבר י״ט:י״ז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי הנה כל מה שהוא פסול לאסיפת האפר פסול לקדש ואמר באסיפת האפר (שם) ואסף איש טהור ואמרו טהור להביא את האשה ורבי יהודה אומר שאמר ולקחו ולא אמר ולקח ירצה בו שראוי שיהיה גדול או קטן ויפסל באשה ובאנדרוגינוס לאומרו ונתן עליו ולא ונתנה. וזו מלה מורכבת ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר ית' (במדבר י״ט:י״ז) ונתן עליו מים חיים אל כלי ואמר מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס לאמרו אל כלי ר\"ל איזה כלי שיהיה ולא אמר הכלי: וכבר ביארנו בשני מכלים שמחץ ר\"ל כלי השוקע ואילו בתוכו קערוית והוא אשר יקרא שולי המחץ וכונת אמרו אין מזין אלא בכלים לפי שהמים המקודשין יצטרכו שיהיו בכלי גם כן בשעה שיזה מהן וכבר ביארנו בעשירי מכלים שהכלים לבד הם אשר יצילו בצמיד פתיל באהל המת ובשמיני מכלים ביארנו גם כן שהכלים לא יטמאו מאויר כלי חרס שאם נפל שרץ לאוירו נטמא כל מה שיהיה בו זולת הכלים לבד ואמר שאינה סבה למה שקדם מן המאמר אבל הוא יחשוב מה שיוחדו בו הכלים מעת שהם כלים: "
+ ],
+ [
+ "מדרך היוצרי' שיחתכו מן החמר וינגבוהו ויצנעוהו וכאשר יצטרך לעשיית הכלי' יקח א' מאלו הגולמים אשר נקראו ביצים ויבקעה ויעשה ממנה מה שירצה וזה הכלי הוא כמו כלי אדמה כי יש לו קערורית ולזה ממלאין בה ומקדשין בה ואין הלכה כרבי יוסי והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שוקת. מקום מקוער יתקבצו בו המים והקבוץ ממנו שקתות המים ואמר שבהר אם יהיה בו חפירה וישוב צורתו כזה הכלי וזה ימצא ברוב ההרים הנה לא נחשבה כמו כלי אבנים אבל משפטה משפט חפירה כעצם הארץ ולזה אין ממלאין בה ואין מקדשים בה ואין מזין ממנה ואם תהיה באהל המת לא תצטרך צמיד פתיל אבל תהיה כמו הבור והדות אשר בבית אשר בכסוי לבד ימלט כל מה שבה בלתי צמיד פתיל כמו שביארנו בחמישי מאהלות: ואינה פוסלת את המקוה. אם תהיינה המים נוזלים מזאת השוקת ויתקבץ בתוך המקוה כי הם ימלטו מהיות אלה המים מים שאובין כמו שהתבאר במקואות (פ\"ד) ואם לקח כלי מאבן או זולתו והדביקה בסיד ובחרסית בעצם הארץ או בהרים הנה משפטן באלה הדברים משפט הכלים שממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה ולא תציל מה שבתוכה אם תהיה באהל המת אלא בצמיד פתיל ואם ניקבו אלו הכלים בתחתיהם וסתם זה הנקב בבלויי הסחבות והוא אשר נקראו סמרטוטים הנה המים אשר בזה הכלי פסולים לקדש ולהזות מהם לפי שאלה המים אינן נחין על היקף כלי וזה כוונת אמרו עגולים כלים ואם יהיה הנקב בצד הכלי הנה אלו המים כשרים לקדש ולהזות לפי שהם נחין בהיקף כלי ואם נתעטר זה הכלי המחובר בסלע עטרה מטיט ומלא הכלי במים עד שעבר ע\"פ הכלי ושבו בהיקף זה הטיט הנוסף על עליונות הכלי הנה אין ראוי לקדש מאלה המים ולא להזות מהן אם היו מקודשין לפי שאינן בכלי לפי שהן שטוחין על הסלע ואם היה זה הטיט מחובר בפי הכלי חבור אפשר הסתלקותו עם הכלי אם יסתלק הנה שב מכלל הכלי והיא כלי אדמה וראוי לקדש ולהזות ממנו כמו שקדם לך: \n"
+ ],
+ [
+ "הבדל יש בין אמרו שוקת שבאבן לבין הסלע לפי שהסלע הוא קרו אבן קיים בארץ והנה דינו דין הרים ואבן הוא אבן מטלטלת והחפירה אשר יהיה בה הוא כלי בלי ספק וממלאין בה ומקדשין בה וכבר ידעת שהקדוש הוא השלכת האפר במים: ושפופרת הנוד הוא האבוב אשר יושם בפי הנוד לצוק ממנו היין או המים וכיוצא בהן ואם נתערבו המים אשר בזאת החפירה עם המים אשר בחפירה אחרת או בהיות הנקב בהבדל העובר בין שתי החפירות כשפופרת הנוד או בהיות המים צפין על זה ההבדל עד שיתחברו מים במים והשליך האפר באחד מב' השקתות כבר נתקדשו המים בכללן: "
+ ],
+ [
+ "סיד הוא קבא\"ץ בלע\"ז וגפסיס הוא חרסית הנקרא גיא\"ש בלע\"ז אם יתחברו הכלים חיבור שלם הנה שב הריקות אשר ביניהם כמו כלי אחד ומעת שישליך האפר במקום אחד מהן שבו כל המים מקודשים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר יתברך (במדבר י״ט:י״ז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת הנה יצטרך שיהיה הוא בעצמו אשר יקבץ בין המים והאפר אמנם אם שם האפר על ידו או על צד הכלי ואז נפל על המים או ששפך האפר מכליו במים הנה אין זה מים מקודשים והוא קדוש פסול ואם גלה השפופרת אשר בה האפר ולקח ממנו די שישלי' על אלה המי' ואחר פקק זאת השפופר' אשר בה האפר או סגר פתח הבית או זולת זה קודם שישליך האפר במים הנה זה האפר כשר וראוי שישליכנו במים אחרים ויקדש בו לפי שהמלאכה אינה פוסלת באפר כמו שקדם אמנם אלה המים אשר רצה להשליך בהן זה האפר כבר נפסלו לסבת התעסקו לשוב פקק השפופרת או סגירת הדלת קודם שישליך בהן האפר וכבר קדם לך ברביעי מזאת המסכתא שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר וכן אם העמיד זאת השפופרת בארץ ג\"כ כבר פסל אלו המים לפי ששומת השפופרת של אפר בארץ מלאכה ואם החזיקה בידו וכפפה עליה עד שלא יתפזר מה שבא מן האפר ואחר זה השליך האפר אשר לקח במים הנה הוא כשר לפי שאי אפשר בלתי זה לפי שאנחנו כבר אמרנו בעת מי שגלה השפופרת ולקח האפר שאם השיב פקק השפופרת פסל המים ואם שם השפופרת בארץ פסל המים ולא נשאר לו אלא שיאחזנה בידו עד שיטול את האפר ואחר זה ישיב פקקה ויניחנה מידו ויעשה מה שירצה וכבר התבאר לך ממה שאמר שם שאפר הפרה עצמו יקרא ג\"כ קדוש וזה ממה שראוי שתזכרהו תמיד בשארית זאת המסכתא: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארתי לך שאפר הפרה יקרא ג\"כ קדוש ואם היה אפר הפרה עומד על פני המים יאמרו ר\"מ ור\"ש שהוא יכול לקחת מזה האפר שעל פני המים ויקדש בו מים אחרים וכן אם קדש מים ואחר כלו אלה המים ונמצא אפר הפרה בקערורית הכלי ואמרו ר\"מ ור\"ש שהוא ינגב זה האפר ויקדש בו פעם שנית וחכמים לא יתירו זה והלכה כחכמים בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בכלים (פ\"ג מ\"ב) שהטפי הוא כלי צר הפה מאד יצא ממנו מה שבו טפות טפות ואם בכלי מים רבים ובה זה הכלי צר הפה והוא ג\"כ מלא מים והשליך אפר הפרה בכלי אשר המים רבים בו הנה שבו אלה המים מים מקודשים עם המים אשר בפי כלי צר הפה להתחברות מים במים ואע\"פ שפיו צר ולא יכנס בו דבר מאפר הפרה לא נחשוב המים אשר בתוך הטפי מובדל מהמים אשר בשוקת. אמנם הספוג והוא צמר הים הנה אינו כלי ולזה מים שבתוכו אינן מקודשים לפי שכבר קדם לך שאין מקדשים אלא בכלי ואופני התחבולה בזה שישפוך כל מה שבאלה המים ולא יגע בספוג כלל לפי שאם יגע בו יעשה זה שיצאו מן המים אשר בו אשר כבר התבאר שאינן מקודשין ויתערבו עם אלה המים המקודשין ויפסדו כל המים וכבר התבאר זה בפרק אשר קודם זה: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שעלי ירקות יטמאו טומאת אוכלין לפי שהן מכלל האוכל והוא יאמר שהממלא חבית מים חיים לקדש אותה מתנאי המלוי שיהא בכלי כמו שקדמנו ואם יעזור אל המים ליגר בכלי בידו או ברגלו או בדבר שמקבל טומאה מן האוכלים שהוא פסול לפי שלא נתמלאו בכלי וזה דומה למי שישאב בהן או בעלה מן המעיין וישים בחבית ובתוספתא הזולף בידיו וברגליו ובחרסית של שוקת פסול מפני שלא נתמלאו בכלי ואם עזר אל המים להגיעם לזה הכלי בדבר שאינו מקבל טומאה הנה אלו המים כשרים לפי שאלו הדברים אשר יעזרו אותם יהיו דומים לשוקת יגרו עליה המים המלוי אמנם יהיה בזאת החבית אשר הגיע בהן המים עתה בענין הגרת המים על דבר שאינו מקבל טומאה והם מים חיים כמי שיהיו במעיין ולא יקראו שאובין אז עד שיגעו בחבית כמו שהתבאר במקוואות: \n"
+ ],
+ [
+ "המשל בזה שיהיה אוגן חפור בצד עין המים או גת וישקיע האדם ידיו בזה המעיין ויעלו המים ממנה אל זה האוגן כדי שיגברו מי המעיין ויעלו וימלא זה האוגן הנה אלה המים אשר בזה האוגן אין ראוי בהן טבילה לזב כי אינן מים חיים והזב לא יטהר אלא במים חיים ואין ראוי ג\"כ שילקח מאלה המים לטהרת מצורע אשר בא בהן המאמר אל כלי חרש על מים חיים שיצטרך שיהיו אלה המים כבר נלקחו ממקורם בכלי חרש וכן אמר במי חטאת (במדבר י״ט:י״ז-י״ח) ונתן עליו מים חיים אל כלי ויצטרך שילקחו ממקורם בכלי כמו שקדם וזהו מפני שלא נתמלאו בכלי שב על היותם פסולים למצורעים ולקדש מי חטאת אמנם לזבים הנה הוא רמז להפסד אם נתמלא בכלי לפי ששבו מים שאובים ופסול לכל הטמאים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תהיה זוכר למה שקדם מהיות המלאכה פוסלת במלוי עד שיטיל את האפר וכבר התבאר בתוספתא שהיחיד אם מלא לאחרים ואפי' מלא להן אלף כלים לאלף קידושין הנה זה מותר ואם מלא לעצמו כלי אחר כלי הנה המלוי הראשון כבר נפסל לפי שכבר עשה מלאכה קודם שישליך בו האפר וזאת המלאכה הוא המלוי השני כאשר מלא זה בהיות שני קידושין אמנם אם מלא כלים רבים פעם אחר פעם לשומם כולן קדוש אחד הנה זה מותר לפי שהכל דומה כגון מי ששאב בפעם אח': וה' קדושין הוא שישליך האפר בכל חבית וחבית לבדה וקדוש אחד שיערב המימות כולן וישליך אפר הפרה בכולן בפעם אחת הנה על זה השרש אמר שאם היו רבים ומלא כל אחד מהן כליו לקדשו בפני עצמו אחר הוטב בעיניהן לשום הכל קדוש אחד או בהפך כולן כשרין לפי שלא הגיע בזה מה שיחייב פסלות אמנם אם יהיה יחיד ובא לקדש ה' קדושין ומילא אחד אחר אחד הנה הראשונה נפסלה מפני שאיבת השנית וכן הב' נפסלה מפני שאיבת הג' וכן כולן כפי מה שביארנו אלא חבית אחרונה אשר לא נעשה אחריה מלאכה היא כשרה לפי שלא נתמלא אחריה דבר וזה המשפט בעצמו לא נמלך לקדשן קדוש אחד כי זה לא יועילנו בעת המלוי אמנם מאשר מלאן לקדשן ה' קדושין ואם נהפך הענין ומלאן זו אחר זו לקדש קדוש אחד הנה הן כשרים אפי' קדשן קדוש אחד כמו שביארנו אך למה שהביא ושב וקדשן ה' קדושין הנה החבית אשר ישליך בה האפר תחלה כשרה בין השליכה בחבית שמלא ראשונה או באחרונה לפי שהמים כולן כשרים לפי שבמלוי לא נתחדש בה פסלות וכל מה שיקדש מאלה החביות פסול לפי שכל מה שנשאר מן המים נשארו פסולין לפי שהמלוי על קדוש אחד נתמלא ואם אמר לאחר קדש לך אלה החביות והוא יעמוד במקומו אין כשר אלא חבית שקדש בראשונה להיותה כולו מלוי אחד ואם א\"ל קדש לי את אלו כולן כשרין לפי שיקדש אדם לזולתו קדושין רבים זה אחר זה ולא יהי' בזה פסלות כמו שבארנו בתוספ' שמי שיקדש לחבירו זה אחר זה כולם כשרים לפי שאינו הוא אשר מלא: "
+ ],
+ [
+ "אמר בין לו בין לאחר ר\"ל שזה הוא אם מלא לעצמו או מלא לאחרים אם התחיל להתעסק במלאכה אחרת בעת המלוי הפסול והשאיבה עסקה מכלל העסקי' ולכן אם מלא לשני' כא' שאיבה לכל א' מן עסק השאיבה יפסול לאחר ולכן שניהן פסולין: \n"
+ ],
+ [
+ "אם לו פסול ביאור זה שאם קדש לעצמו פסול שבעת לוקחו ההשתדלו' בידו אחת נפסלו המים שלו קודם שישליך בהן האפר ולא השליך האפר אלא במים פסולין ואם היה מקדש לאחר ואין לו באלה המים דבר הנה הוא קדוש כשר לפי שאין בלקחו ההשתדלות לעצמו להפסיד מה שלזולתו וא\"ת שהוא כבר לקח ההשתדלות בעת הקדוש כבר ידעת שהקדוש לא יפסל בעשיית מלאכה ואמנם נפסל אם קדש לעצמו מדרך שהוא התחיל להתעסק קודם שישליך האפר באלה המים אשר נשאבו והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר ומזאת הסבה בעצמה המקדש לו ולאחר בזמן אחד שלו פסול לפי שהוא כבר התחיל להתעסק קודם שישליך האפר במים שלו ונפסלו בעשיית מלאכה ואם קדש לב' כאחת שניהן כשרין לפי העיקר אשר הודעתיך לפי שאין לו יכולת בלקחו להתעסק בפסול המים אשר שאב לזולתו ושמור זאת הכוונה והבינה: \n"
+ ],
+ [
+ "שמור אלו הג' עיקרי' שהמקדש או מזה בשכר שזה הקדוש וזאת ההזאה פסולין וכבר קדם לך זה בד' מבכורות (דף כט.) הנוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה והעיקר השני שהמלוי בשכר מותר והעיקר הג' וכבר נכפל פעמים רבות שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר ואם יהיו אלו העיקריי קיימין ואמר איש לאיש קדש לי ואקדש לך הנה אשר קדש בתחלה הוא קדוש כשר ואשר קדש באחרונה הוא קדוש פסול לפי שהוא מקדש בשכר וכאילו יוליך זה אשר לפניו ויעשה לו תמורה ממה שקדם לו אצלו מן האחת ואם אמר איש לאיש מלא לי ואמלא לך הנה אשר מלא בתחלה פסול בהיות כוונתו בעת המלוי שימלא לו הוא תמורה ממנו והוא כמו מלא לו ולאחר בבת אחת אשר קדם שזה פסול ואשר ימלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר ואם אמר איש לאיש קדש לי ואמלא לך שניהן כשרין ואמנם אשר קדש בתחלה הנה הוא קדוש כשר ואע\"פ שיהיה כעושה מלאכה בשעת קדוש כי זה בלתי מפסיד לקדוש ואשר מלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר וזה מותר והפך זה מבואר ממה שזכרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "הממלא לו ולחטאת. מי שימלא מה שיוחד לעצמו או לשתותו או לרחוץ בו או זולת זה וימלא אחר לקדוש ויצטרך שיקדש אשר ייחדו לעצמו עד שלא יפסל מי חטאת בעשיית מלאכה וכבר ביארנו באהלות (פט\"ז מ\"ב) שאסל הוא הקנה אשר יושם על הכתף ויתלה בו דבר אשר ינשא במשא ואמר יתברך (במדבר י״ט:ט׳) למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורים הן מי נדה ולכן ישימם נכחו עד שיהיו שמורים נכח עיניו ואם מלא שני כדים הנה אי אפשר לו אלא שישים אחד נכחו ואחד מאחוריו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארו בתוספתא ענין זאת ההלכה ואמרו המוליך את החבל לבעלים לדרכו כשר וענין זה שהוא אם מלא מים לחטאת והיה החבל מוכן אצלו ולקח החבל בידו בעת נושאו המים להשיבו לבעליו ואם היה הולך לדרכו ופגע באדון החבל מידי עברו יתננו לו וישלים דרכו וזה מותר ושלא לדרכו פסול לפי שהוא יצא מדרכו מפני החבל עד שישיבנו לבעליו אחר ישוב לדרכו ואלה המים פסולין לפי שכבר עשה מלאכה עם המלוי והנה הכשירו ביבנה הוראת שעה לזה שהוא כשר ואע\"פ שהוליך שלא לדרכו: \n"
+ ],
+ [
+ "אם שאב המים וקבץ החבל בידו בעת השאיבה שורות כמו שיעשו האנשים בעת השאיבה הנה זה כשר לפי שזה דרך השואבין לעשות ואם שאב והשליך החבל בארץ עד שהעלה הדלי ואח\"ז שב וקיבץ החבל בידו חלק חלק פסול שהוא לקח השתדלות שאינו מכונת השאיבה קודם שישליך האפר במים: \n"
+ ],
+ [
+ "דע שזאת הכוונה והוא שהשואב מים לקידוש הנה ישאב בכלי כפי מה שראוי ויקבץ המים במקום אחד והוא נקרא שוקת ויהיה כל מה שיש שם מן המים בשוקת כשר והנה יקודשו אלה המים והם בשוקת וישאב ממנה מעט מעט עד שיכלה והנה לא יסיר מקחת מזאת השוקת מעט מעט ויקדש אותו ויזה עד שישלם וישוב וימלא מן השוקת. ולקיחת מים מן השוקת יקרא זולף וכבר ידעת העיקר שכל מי שיעשה מלאכה שאינה ממה שיעזור בשאיבה ולא מכוונתה שהוא יפסול את המים ולכן אם הצניע את החבית אשר ירצה למלאות לבלתי תשבר או שכפאה על פיה לנגבה כשיעור מה שישאב לא יפסל לפי שזה מכוונת השאיבה וכן אם הסיר החרסים מתוך השוקת בעת השאיבה להתקבץ בה מים רבים הנה כל זה מצרכי המלוי ואם תיקן זאת החבית או הגביה לשאת בה אפר פרה או מים מקודשין או ניקב השוקת לבלתי יעכבוהו החרסים בעת שידלה המים מן השוקת כל זה אינו מכוונת המילוי וכבר עשה מלאכה במילוי ולכן פסול: \n"
+ ],
+ [
+ "הורה הוראה. שהבדיל בין המותר והאסור וכן אם דן דיני ממונות או חלצה ומיאנה בפניו כמו שהתבאר בתוספ' והיות האדם הולך והיה אוכל זה ממה שלא יפסיד המלוי. ודבור א\"ר יהודה מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהממלא כל עוד שיעשה מלאכה קודם הגיע האפר באלה המים הנה הוא פסול אך אם מסר המים לשומר שישמרם הנה שבו ברשות השומר וכל עוד שיעשה השומר מלאכה בעת שמרו אלה המים פסלן ואם עשה בעל המים מלאכה לא פסלן להיות המים ברשות שומר זה אם יהיה השומר טהור אמנם אם היה טמא המים פסולין לפי שהוא בחזקת טמא ואמר רבי אליעזר ואע\"פ שבא והגיע בהזייתו ברשות הטמא הנה הוא נשאר תחת שמירת הבעלים וכל עוד שעשו מלאכה נפסלו המים לפי שזה השומר לא הקפיד בשמירתו להיותו טמא ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "בקדוש אחד. שנתערבו המימות והשליך בהן אפר אחר כמו שביארנו הנה הן יחד כאיש א' ואע\"פ שכל אחד מהן מילא ונשא לעצמו והלך ג\"כ מה שיש לו להלוך שזה מותר כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אוכל על מנת לקצות. הוא שיחתוך הפירות כשהן פגים לייבשן וישירם ואחר יאכלם הנה הוא לא יפסול המים כמו אשר מענין הליכה מהלוך אם היה רצונו שיגדור הנה הוא לא יפסול בזה הרצון עד שיגדור וכן זה לא יפסול אע\"פ שנשרו מאלו הפירות ושכבר נשלמה מחשבתו ועשה מלאכה וזה כולו כפי מה שביארנו שאין בכל ענין המלוי פסול: ואמרו בשביל שלא יאבד הוא תנאי בפסלות לפי שהוא אם השליכ' שם משום שאין לו לצורך בהם ולא יקפיד אם ישארו או יאבדו הנה הוא לא פסל: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה כולו כבר קדם עיקרו בפרק אשר לפני זה וזה שאני כבר ביארתי ששוקת שם המקום אשר יקובץ בו המים מוכן לקדוש וכל עוד שיעמדו בשמירת טמא הנה הן בחזקת טומאה ושהשומר אשר ישמור המים הוא אשר יפסול אם יעשה מלאכה לא בעל המים לפי שכבר מסרן לשומר והוסיף בזאת ההלכה עיקר אחר והוא שאע\"פ שיהיו השומרים רבים למים יעשו כולם מלאכה זולת אחד מהן הנה המים כשרים לפי שזה האחד לבד נשימהו שומר ונחשוב השאר כמי שעזב השמירה והעבירה לזולתו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהמשקין טמאים יטמאו אוכלין ולא יטמאו אדם בהיות אלה המשקין ולד הטומאה כפי מה שביארנו שם ואמנם יטמאו אוכלין ומשקין הידים לבד וכבר התבאר בחגיגה (דף יח.) שהאיש הטהור לחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו ועוד יתבאר בעשירי מזאת המסכתא שהטהור לחטאת אם נגעו משקין טמאים בבשרו הנה הוא טהור כמו שהיה אלא אם נגעו בידיו לאשר ביארנו וכן ג\"כ הטהור לחטאת אם נגע בכלים טמאים כבר נטמא ואע\"פ שאלה הכלים אינן אבות הטומאה כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא וכפי זה העיקר אם נפלו משקין טמאים על בשר המקדש הנה הוא נשאר בטהרתו ואם נפלו על סנדל או בכסותו נטמאת וטמאהו להיותו נוגע בכלים טמאים והנוגע בכלים טמאים טמא לחטאת ואין לחשוב באמרנו משקין טמאים פה שהם טמאים באמת אבל אפי' היו טהורים לקדש הנה הן כמו משקין טמאים לגבי חטאת כמו שיתבאר (פ\"י) ושמור זאת הכוונה וזכרה: \n"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים הוא פר כהן משיח ופר העלם דבר ופר יוה\"כ וכן שעירי עובד כוכבים וכבר ביארנו בחמישי מזבחים מופת היות אלה כולן מטמאין בגדים והוא אמר בנין אב כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים אמנם פרה אדומה הנה זה בפסוק (במדבר י״ט:ח׳) והשורף אותה יכבס בגדיו וכן בא הפסוק בפר יום הכפורים וממנו ידענו זה הבנין אב כמו שביארנו בזבחים (פי\"ב) וכבר בארו בתוספתא [פ\"ו] שפרה ופרים הנשרפים מטמאים אוכלים ומשקין ושעיר המשתלח לא יטמא כלל אמרו מפני שהוא חי ואין חי מטמא כמו שביארנו בפתיחת זה הסדר: אמר והמשלח הוא לשון התורה כמו והמשלח וגו' ולכן יחדה המשנה ואמרה אין מטמאין בגדים לפי שהיא תטמא אוכלים ומשקים כמו שהגדתי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחה שנבלת עוף טהור אמנם תטמא האדם בבית הבליעה ואז יטמא בגדים בנגעו בהן וזה מדרבנן אמנם אם נגעה נבלת עוף טהור עצמו בבגדים לא תטמאה וכן לא תטמא אדם בנגיעה ועוד יתבארו הוראת זו בטהרות בתחלת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו זאת ההלכה תכלית הביאור בדברינו בפתיחת זה הסדר ואם תהיה שומר למה שביארנו שם לא תצטרך לתוספת ביאור: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו ג\"כ בפתיחת זה הסדר שכלי חרש לא יהיה אב הטומאה לעולם ושלא יטמא כלי חרש אלא באב הטומאה או במשקים טמאים ובהיות זה ג\"כ יחוייב שלא יטמא כלי חרש לכלי חרש בשום פנים אם נגע בו ומהעיקר המוקדם שכלי חרש יטמא משקים ואלה המשקים יטמאו כלי חרש להיותן משקים טמאים וכבר ביארנו אלה העקרים כולן תכלית הביאור בפתיחת זה הסדר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה ג\"כ עיקר כבר קדם ביאורו בפתיחת זה הסדר והוא שהראשון והשני אם נגעו במשקין יטמאם וישיבם תחלה וכל שני לטומאה פוסל את התרומה כמו שזכרנו שם וכמו שנבאר בטהרות (פ\"א) וכן טבול יום הוא מכלל מי שיפסול התרומה כי הוא לא יטמא משקין ואפילו משקה תרומה כי הוא לא יטמא אך יפסול אותן לבד וישובו משקין פסולין לא טמאין כמו שביארנו בפתיחה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל הימים דינן דין המקוה ר\"ל שאינן מים חיים כמו מי המעיין ואין ראוי בהן טבילה לזבים ולא ילקח מהם מים לטהרת מצורע ולמי חטאת רבי יהודה אומר שהים המקיף לבד הוא אשר דינו דין המקוה ולא יחשב כמעיין ואמנם שאר הימים הנה הם כמו מי מעיין וראויה בהן טבילה לזבים ולקדש בהן מי חטאת. ואמנם קרא האל הים המקיף ימים להיות בו מיני המימות כולם לא שכל ים יקרא מקוה כמו שיאמר רבי מאיר. וזוחלין המימות הניגרים הנוזלים ועוד יתבאר במקואות (פ\"ה) שהמעיין מטהר בזוחלין רוצה לומר שאילו היו מיני נוזלין אצל מעיין הנה באלה המים הנוזלין תכון בהן הטבילה ואפי' היה זה שיעור שיהיה כמו המעיין ואין כן במים הנגרין מן המקוה אבל לא יטהר עד שיהיה מקובץ שיעור מ' סאה ועוד יתבאר זה במקואות (שם) ואמר רבי יוסי ששאר הימים זולת הים הגדול נחשבם כמעיין לענין שיטהרו בזוחלין ושהמימות הניגרין הנוזלים מכלים מטהרו בכל שהוא כמעיין ונחשבם כמקוה לענין שהן פסולין למי חטאת ולטהרת מצורע ולטבילת הזב והלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "מוכים. מזיקין וביאר איך יהיו מזיקים אם שיהיו מלוחין או חמים ואע\"פ שהן נובעים אינן מים חיים וכן המעיינין אשר יבשו בקצת העתים והן אשר יקראו מכזבים אמר הפסוק (ישעיהו נ״ח:י״א) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ר\"ל שלא יפסקו וייבש ואחר אמר שאם לא יבשו אלא אחר זמן ארוך הנה הם כשרים ופולמוסיות המושל וכבר קדם לך בסוטה(דף מט.) בפולמוס של אספסיינוס ירצה שיהי' זה בימי הממשלה הפלונית או בזמן פלוני הרחוק הוא אשר ייבש זה המעיין או בשנים הרעים ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מי קרמיון ופיגה וירמוך שם נהרות בא\"י. מי ביצים מימות ההטפחה מאמרו בצותיו וגביו: שניהן כשרים. ונתערבו כמו שהיה מתערב מזה המעיין עם מי מעיין אחר אשר כל אחד מהן מהמימות כשירין ר' יהודה פוסל המעורב מהן יחד לקדש מעט מי חטאת ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא יצריך לזאת השוקת שומר בהיותה ידועה שהיא תבא ממי מעיין ומדרך בארות המים אשר יושלך בהן חרסית או זולתה יעכרו המים לפי שהוא יעורר האבק מקערורית הבאר וכן אם השליך טיט במים יעכור לשעתו ואם יעזב זמן ישקע הטיט למטה ויזקקו המים והם יקראו המים הזכים והדקים ומים צלולים ומזה אמרו עד שתצל מלשון צלול ר\"ל עד שיזוקק ויזוכך ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי ישמעאל: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כמו שיקרא הכלי אשר בו המים המוכנים לקדוש שוקת כך יקרא הכלי אשר בה מים מקודשין צלוחית ואם נפל באלה המים מים אחרים בלתי מקודשין אמר רבי אליעזר שהוא יזה שתי הזאות וישליכם חוץ לכלי ותשאר השאר מי חטאת כשרין וכן אם נפל טל במי חטאת יושם הכלי בשמש הנה זה הטל הוא מה שייבש תחלה וישאר שארית המים כשרים ויערה הוא שיריק הכלי וינגב הוא שינגב הכלי ואז יכניס בו מי חטאת ואם נפל בו דבר ירשום כמו הדיו והווטריאול\"ו והאורפומינט\"ו אשר זכר הנה לא יצטרך שינגב הכלי לפי שאם נשאר בו דבר הנה הוא נראה לפי שהוא ירושם ואם רחץ הכלי עד שלא נשאר בו רושם או בעת ששפך מי הנדה לא נשאר בזה הכלי זה המראה הרושם אינו צריך לנגב: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שאם נפלו שקצים ורמשים באלו המים מקודשין ונתבקעו אלה הבעלי חיים כמו שיקרה לבעלי חיים אם נשארו במים זמן מה אחר המות הנה אלו המים פסולין ואע\"פ שלא נשתנו מראיהן וכן אם נשתנו מראיהם אע\"פ שלא נתבקעו בתוכן הנה הן פסולין אמנם אם לא נתבקעו השרצים ולא נשתנה מראה המים הנה הן כשרים אלא אם נפלו בתוכה חפושית הן פסולין אע\"פ שלא נתבקעה ולא נשתנה מראה המים וסבת זה שהיא נקובה כמו גבעול הקנה ויכנסו המים מצד זה ויצאו מצד אחר ותתערב עמהם לחות קרבתם ולכן יפסלו המים: ודירה וכנה שבתבואה הם העש והתולעת אשר יולדו בקמח והם בעלי חיים יבשין אין לחות נראה בהם ואין הלכה כר' שמעון ולא כרבי אליעזר בן יעקב:"
+ ],
+ [
+ "שתה מהן בהמה פסולין. מפני שיגר ממה שהגיע בפיה ובשפתיה בכלי והוא כבר נתערב ברירה ויפסיד הכל: שהיא מלקת. תלוק בלשונה ותתערב הלחות אשר בלשונה באלו המים והלכה כר\"ג ואין הלכה כר\"א: "
+ ],
+ [
+ "כשיטה. אם הטה הכלי לשתות ממנו הנה הוציאן מהכנתם לקידוש. ר' יהושע אומר כשישתה שהוא כמו הנחש והבהמה ובעת שתותו יתערב לחות פיו בשארית מי חטאת ולכן אם שפך המים בפיו מבלי שיקריב פיו עם פי הכלי לא פסל וזהו כוונת גרגר לקוח מן הגרגרת והוא השיפוי כובע ר\"ל אם שפך בגרונו ואשר זכר ר' יוסי מחלקותו אמת לפי שהוא הולך על עקרים הקודמים והלכה כר' יהושע בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד יתבאר לך בזה הפרק שמי חטאת שנפסלו מטמאין ולזה אמר לא יגבלם בטיט לפי שזה מוכן למי שיגע בזה הטיט והוא לא ידע שיטמא ור' יהודה אומר מעת שנתערבו בטיט בטל דינם ולא יטמאו ואמרו בספרי חטאת היא (במדבר יט) מכאן אמרו פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת ר\"ל שאם נשחטה אחר זה בפחות מכ\"ד שעות בשרה טמא ואם נשחטה אחר כ\"ד שעות מעת שתותה בשרה טהור וקבל מופת על זה מאמרו כי דינה משפט החטאת ואפי' נשתנה בחלל הפרה או נתערב בעפר ואין הלכה כרבי יהודה בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה נזדמן פעם אחד בזמן מה ונשאו כלי במי חטאת בספינה ומצאו כזית מן המת בקערורית הספינה ונטמאו אלו להיותם במקום טמא כפי העיקר אשר יתבאר בפ' אשר אחר זה וגזר וגזירה שלא תנשא בספינה לעולם ולא יעביר ג\"כ הכלי אשר בו מי חטאת או אפר חטאת על גבי המים ולא יושלך מעבר לעבר ותעבור על הנהר לפי שזה כולן דומים להעברה בספינה וזאת היתה כלל הגזרה וראוי לו שיעביר מי חטאת בעצמו וזה שילך בנהר ויפסיקהו והם בידו לא שישוט והם בידו לפי שגזרו שלא ישוט באופן מן האופנים והוא אמרו אבל הוא עובר במים עד צוארו ואחר אמר עובר הוא הטהור לחטאת אם שט במים או עבר בספינה הנה הוא טהור וכן אם שט ובידו כלי ריקם טהור לחטאת או מים שאינן מקודשים שהן נשארו טהורין כמו שהיו לפי שלא גזרו אלא על האפר ועל המים המקודשין אמנם האנשים והכלים ומים שאינן מקודשין לא גזרו עליהן: \n"
+ ],
+ [
+ "אפר מקלה. אפר אלסועא\"י ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בראשון מכלים שמי חטאת יטמאו אדם וכלים וביארנו על איזה אופן יטמאו במגע ובמשא ובאיזה אופן לא יטמאו זה אם היו טהורין בעצמן אמנם אם נפסלו מי חטאת כגון שנתערבו עם מים אחרים או תשתה בהמה מהן כפי מה שהתבאר בזה הפרק או אם נטמאו מי חטאת כגון שנגע בהן טמא או שנטמאו באופן מאופני טומאת משקין אשר קדם ביאורם הנה מזה ידבר בזאת ההלכה וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שאין כל איש טהור טהור לכל הדברים אבל יהיה לדבר טהור וטמא למה שהוא יותר מעולה במדרגה וקדושה מזה הדבר אשר הוא טהור לו ואמר שם שאלה מי החטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומ' כל עוד שנגע בהן בין שנגע בידיו או נפל מהן מעט על גופו שאין ראוי לו לאכול תרומה לפי שהוא טמא אע\"פ שהוא טהור לחטאת ר\"ל לקחת המילוי ולקדש ולהזות הנה הוא נשאר בטהרתו ולא יטמאנו בין שנגע בידו או בגופו לפי שהוא ממין מה שהוא טהור לו ואם נטמאו אלה מי חטאת ונגע בהן טהור לחטאת בידיו הנה יטמאו וסבת זה שכל מי שיגע במשקין טמאים נטמאו ידיו כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר ואם נפלו משקין טמאים על שאר הגוף לא יטמא האדם כמו שביארנו שם וכבר נשרש אצלנו שרש והוא אמרם בחגיגה (שם) ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו כל זה אם נגע בידיו והוא טהור לחטאת נטמא כולו: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ממה שקדם בביאור ההלכה אשר קודם זה לפי שאלה המים אינן טמאין אלא לגבי טהור בתרומה אשר אינן ממין אשר הוא טהור לו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שאין כל אדם טהור או כל כלי טהור באמת הוא טהור לגבי חטאת אבל עד שיטהר לחטאת כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח:) ושם אמרו יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת ר\"ל לגבי חטאת כמו מדרס הזב בשוה ואף ע\"פ שהיתה בתכלית הטהרה והבן זה העיקר וג\"כ שהכלי שהוא טמא באמת או במדרס או במת אם הגיע אליו תנועה מפני האדם ולא תנועת היסט אבל תנועה יותר חלושה ממנו כמו שנבאר בזאת ההלכה הנה זה האדם נטמא וזאת היא טומאת מדף והיא טומאה קלה מדרבנן ובראש מסכ' נדה (דף ד:) אמרו בטומאת מדף דרבנן דכתיב קול עלה נדף ר\"ל תנועה חלושה הנה זה חלק אחד מחלקי טומאת מדף ונשאר חלק אחר והוא כל מה שיגיע על הזב מלמעלה מן הכלים ואפילו היה בינו ובינם מכסים רבים מאד הנה זה הכלי העליון יטמא והוא יקרא מדף לפי שהוא כלי הגיע אליו תנועה חלושה מן הזב אך זה הכלי יטמא טומאה קלה ר\"ל שלא יטמא אדם וכלים כמו המשכב אמנם יטמא אוכלים ומשקין לבד וזה המדף הוא ולד הטומאה לא אב הטומאה כפי העקרים אשר הקדמנו בפתיחת זה הסדר ועוד נבאר דין מדף בעקריו והוראותיו ומופתיו מן הפסוקים בפ' אחרון מזבחים וכבר קדם לך בכלים (פ\"א) זכרון הכלים אשר יטמאו במדרס ואחר מניתי לך אלו העקרים שים שכלך להבין זאת ההלכה אמר שכל כלי אפשר בו שיטמא במדרס וזה כשיהיה ראוי למשכב או למושב כפי מה שהתבאר בכלים ואין הבדל בין היותו טמא או היותו טהור כל עוד שהגיע זה אשר הוא טהור לחטאת בזה הכלי תנועת מדף הנה נטמא לפי שכל מה שיאות למדרס לגבי חטאת מדרס הזב נחשבהו לא לענין נוגע או נושא אלא לענין טומאת מדף לפי שאנחנו נשימהו במדרגת המדרס האמתי: ואדם כיוצא בו. ר\"ל כל האדם מן האדם ואף על פי שיהיה טהור הנה הוא כמו זה הכלי הראוי למדרס אשר אמרנו שהוא יטמא טהור לחטאת אפי' במדף ואמנם במגע לא דבר בו ואם היה זה הכלי ראוי לטמא טמא מת ואינו ראוי למדרס א\"ר יהושע שהוא כמו הראוי למדרס וכל עוד שהגיע אליו ממנו תטעה נטמא זה המניע ואפי' היה הכלי המונע טהור ר' אליעזר אימר אפי' היה הכלי המונע טמא מת מניעו אינו נטמא לחטאת לפי שלא נעשה זה זולת הדבר אשר הוא ראוי למדרס וחכמים יאמרו אם ידענו שהוא טמא טומאת מת לא זולתו מן הטומאה אז יהיה מדף לחטאת ושמע המשל הנזכר דתוספתא אשר יתבאר לך ממנו טומאת מדף ומחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע וחכמים והוא שאם סגר פתח מן הפתחים ומפתח תלוי בזה הפתח ויניע המפתח בעת סגירת הדלת א\"ר אליעזר שאפי' היה המפתח טמא טומאת מת הנה אשר סגר הבית טהור לחטאת ר\"ל למלאות ולקדש ולהזאה כמו שהיה בתחלה ור' יהושע אומר שאפי' היה המפתח טהור הנה זה האיש טמא למלאות ובתוספתא אמרו מעשה בר' ישמעאל שהיה מהלך אחר ר' יהושע אמר לו טהור לחטאת שהסיט את המפתח הטהור של תרומה מהו טמא או טהור אמר לו טמא. וחכ\"א שאם היה המפתח טמא מת אז יהיה סוגר הדלת טמא לחטאת ואם היה טהור סוגר הדלת טהור לחטאת ולמה שבא לשון המשנה ואמר בטמא מדף ובטהור אינו מדף והיה קם בלבול אם יהיה זה הכלי טמא באי זו טומאה היתה שהוא יטמא במדף הוצרכה התוספתא לביאור סברת חכמים ואמרה הטמא שנטמא טמא מת ולא טמא מדף ר\"ל שזה הכלי כבר נטמא במת לא שיהיה הכלי עצמו נטמא טומאת מדף כמו שזכרנו ר\"ל שהוא יהיה וולד הטומאה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארתי לך שהמדף שם הכלי שעל גבי הזב והוא ולד הטומאה ולא יטמא זולת אוכלים ומשקין אך לעליונות מדרגות החטאת כמו שיתבאר שמנו מדף שיטמא אדם וכלים הטהורין לחטאת וכאשר תשמע לגין של חטאת דע שהוא הכלי אשר בו מים מקודשים וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאין ומשקין טמאין לא יטמאו האדם במגע אלא אם נגע בידיו ביחוד נטמאו ידיו לבד וכבר ספרנו בעיקר של חטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו ולכך אם נגע הטהור לחטאת באוכלין ומשקין הטמאים לחטאת בידו נטמא כולו ושכל המשקין והאוכלין אף על פי שהיו טהורין לקדש הנה הן טמאין לגבי חטאת ורבי יהושע אומר שאם הסיטן בידו כאילו הוא נגע בידו ואין הלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "קלל. הוא הכד הנקראת קלת תרגום (בראשית כ״ד:כ׳) ותער כדה ונפצת קולתה והוא יקרא הכלי אשר בה אפר הפרה קלל של חטאת ודיבורו פה בכד של חרס שאינו מטמא מגבו או כלי אבן וכיוצא בו מן הכלים אשר לא יקבלו טומאה בשום פנים כפי מה שהתבאר בכלים (פ\"ב) וזה אם נגע בשרץ טהור ואמנם אמרו שאם הניח זה הכלי על גבי השרץ מטמא האפר לעיקר אבאר לך וזה שהאל ית' אמר באפר הפרה (במדבר י״ט:ט׳) והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואמרו חכמים שאם הגיע האפר בעצמו על גבי דבר טמא אין זה במקום טהור ורבי אליעזר אומר בהיות הכלי טהור מקום טהור הוא וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאים ומשקין טמאין אמנם יטמאו הכלי מדרבנן ועוד יתבאר בסוף מסכת זבים שכתבי הקודש פוסלים את התרומה כמו שני לטומאה ונתבאר סבת זה שם לפי שהיא גזירה מדרבנן ואמרו חכמים שכלי זה אשר לא יטמא אלא מדרבנן אם הגיע הכלי באפר הפרה על גביהן אין זה מקום טהור ונטמא האפר ור' יוסי לא ישמור זה בטומאה דרבנן והל' כחכמים בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "לא תחשוב שזה התנור נטמא בשרץ וכיוצא בהן מאבות הטומאה ואשר יגע בו נטמאו ידיו כמו שהתבאר בשלישי ממסכת ידים אבל הוא תנור טהור לפי שהכלי הטהור לקדש טמא הוא לחטאת כמו שיתבאר וכבר ידעת העיקר בחטאת שמי שנטמאו ידיו נטמא גופו: וכבר ביארנו שאסל קנה ינשא עליו משא ואם מתחו המקבל על תנור טמא ובקצותיו שני כדים בהן אפר הפרה הנה טמא האפר להיותה בזולת מקום טהור וכן האיש העומד על התנור טמא לחטאת עומד במקום טמא ומי חטאת בידו הנה נטמא האפר להיותה בידו והוא במקום טמא כי הנה הכלי במקום טמא ור\"ע אומר בהיות הכלים אינם על עצם התנור אלא יוצאין ממנו אינם במקום טמא ואין הלכה כר\"ע ואני מופלא בהיות נוגע לתנור יטמא לחטאת וברגלו טהור וכבר התבאר אצלינו שכל מי שיגע בכלי הטמא לחטאת לא נגע באי זה אבר שיהיה מגופו הנה נטמא לחטאת ואפי' נטמא זה הכלי במשקין כמו שביארנו בפרק שמיני והקרוב אצלי בסבת זה היות זה המין מן הכלים לא יהיה לעולם אב הטומאה עד שיטמא אדם ר\"ל כלי חרש אשר דין התנור ודינו דבר אחד כמו שביארנו במקומות ממסכ' כלים והשאירוהו לגבי חטאת ג\"כ על ענינו ר\"ל שיטמא את הידים לבד: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפרק י\"א ממסכת שבת (דף צז:) סברת ר\"ע שהוא מחשב קלוטה כמי שהונחה וכפל סברתו הנה ואמר שאם העביר זה הלגין על התנור טמא הנה כאילו הונח שם וחכ\"א כאשר לא הונח ע\"ג מקום טמא הנה הוא טהור ואחר ביאר שאם עמד טהור לחטאת ע\"ג תנור טמא ובידו כלי טהור לחטאת ריקם הנה זה הכלי טהור לחטאת נשאר על עניינו וכן אם היה בידו כלי ממים שאינן מקודשים הנה הן ג\"כ נשארות בכשרותם שאנחנו לא נצריך מקום טהור אלא לאפר הפרה כמו שביאר הפסוק או למים מקודשים מסבת האפר אשר בה: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה גדולה העומק מאד רבות הקושי ולכן אראה שאזכור בה שרשים אשר נבנו עליה אלה הפרצות אע\"פ שכבר הקדמתיך אלה ההקדמות מפוזרות במקומות מזאת המסכתא והן ז' שרשים הראשון שהכלים הטהורין לתרומה או לקודש טמאין הן לגבי חטאת כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח.) והשרש השני שכל אדם טהור לתרומה או לקדש טמא לחטאת והשרש השלישי שכל מה שאמרנוהו והצענוהו בפתיחת זה הסדר ממשפט ראשון וב' וג' וד' אמרנו שאב הטומאה לבד הוא אשר יטמא אדם וכלים ושולד הטומאה לא יטמא אדם וכלים ואין כלי מטמא כלי אמנם זה כלו לגבי טהרת הקדש וטהרת תרומה אמנם לגבי חטאת כל כלי טמא לחטאת מטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפי' הן מאה ועוד יתבאר זה בפ' אחרון מזאת המסכתא והשרש הד' שהטהור לחטאת אם נגע בכלי טמא לחטאת נטמאו ידיו והשרש הה' שהטהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו והשרש הו' שהדברים אשר יטמאו הידים הן במשוש ואם יהיה בין היד ובינה מסך כמו עלה נייר וכיוצא בהן הנה הן לא יטמאו הידים ואפי' הניעם ואחזם ושם כאגר הוא נייר. והשרש הז' שמי חטאת לא יטמאו האיש אשר הוא טהור לחטאת בלוקחו אותם כמו מה שיטמאו זולתו במגע ובמשא כפי מה שהתבאר בראשון מכלים ואם היה טמא לחטאת אשר לא יכוין לחטאת הנה מי חטאת יטמאוהו אז במגע ובמשא כמו שיתבאר מפירושינו בראשון מכלים ואחר מניתי אלה הז' שרשים שים שכלך להבין זאת ההלכה אמר שאם נגע לגין של מי חטאת בלגין של קדש או של תרומה הנה לגין של חטאת כבר נטמא לפי שלגין של קדש ושל תרומה טמא הוא לגבי חטאת אמנם לגין של קדש ושל תרומה הנה הוא נשאר בטהרתו אם החזיק הב' לגינין בשתי ידיו שהן רוצה לומר לגין של חטאת ושל קדש או של תרומה להיותו טמא לגבי חטאת כמו שהתבאר ואם ניטמא ידו ניטמא גופו וששב טמא לחטאת מפני החזיקו לגין של קדש בידו ניטמא לגין של חטאת אשר בידו האחרת ומפני היותו ג\"כ טמא לחטאת יטמא מי חטאת אשר נשא בידו כמו שביארנו בשרש הז' מאלו השרשים וישוב טמא לתרומה גם כן ולזה יטמא לגין של קדש ושל תרומה אשר בידו מפני מי חטאת אשר בידו האחרת וכמו זה המשפט בעצמו יחייב כאילו היה לגין של חטאת כרוך בנייר אשר בידו ולגין של קדש אשר בידו האחרת בלי מסך לפי שהגלות זה הלגין אשר הוא טמא לגבי חטאת הוא אשר יטמא גופו עד שיהיה מטמא החטאת ונושא החטאת יחייבוהו לטמא התרומה אשר בידו אחרת או הקדש כמו שביארנו ולזה אמרנו אם היה לגין של תרומה בנייר ושל חטאת בידו שניהם טהורין לפי שהוא לא יטמא בלגין של תרומה לפי שהנייר מבדיל ביניהן וישאר טהור לחטאת כמו שהיה ויהיה לגין של חטאת שבידו השנייה טהור ולא יטמאנו ג\"כ נשיאות מי חטאת לפי שהוא ראוי להזות ולזה ישאר לגין של תרומה טהור וכן אם היו שניהם בשני ניירות כי העיקר היות של קדש ושל תרומה בנייר כמו שביארנו וחלק ר' יהושע על זה ההבדל ואמר ואפי' היה של תרומה בנייר ושל חטאת בידו טמא בהעלותו שני לגינים בשתי ידיו לפי שזה הלגין שהוא טמא לגבי חטאת כמו שיטמא הטהור לחטאת אם נגע בו כן יטמאנו אם נשאו כפי מה שהתבאר מסברתו במסיט אוכלין ומשקין בידו בזה הפ' אשר אמר שהוא טמא לחטאת ואע\"פ שלא נגע ולשון התוספתא זה הכלל כל שמטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וזה הדבור אמנם אמרו שם בתת סבה למאמר ר' יהושע של חטאת טמא והבן זה ואחר אמר אם היו נתונים על הארץ ונגע בהן רוצה לומר אם היו לגין של קדש או של תרומה מונח על הארץ ולגין של חטאת ונגע טהור לקדש או לתרומה הנה של חטאת טמא לפי שזה הטהור טמא הוא לגבי חטאת ושל תרומה או של קדש טהור לפי שהוא אע\"פ שהיה טמא לחטאת וטימא את הלגין לא טימא מי חטאת אשר בתוך הלגין (עד שישוב טמא לתרומה) לפי שהוא לא נשא מי חטאת (ולא נגע בה אמנם) [אלא] נגע בלגין לבד והבן זה כי זה עיון דק שאם הסיט זה הטהור לקדש לגין של קדש ושל חטאת הנה שניהן טהורים אצל החכמים אחר שלא נגע ור' יהושע יטמא של חטאת כמו אם נגע שהמסיט אצלו בזה האופן כמו נוגע כמו שכבר נתבאר מסברתו בזה הפרק ואין הלכה כר' יהושע בשני המאמרים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם מצאה מכוסה בידוע שאדם הוא אשר כיסה אותה והיה ראוי להיות טהור לחטאת והנה לא יהיה לפי שרוב האנשים אינן טהורין לחטאת ולזה תפסל ואם מצאה מגולה הנה לא נאמר שאדם גילה אותה באמת אבל גילה אותה בעל חיים אשר לא יפסול מי חטאת בנגעו בה אלא בשתית קצת מימיו כפי מה שהתבאר בפ' התשיעי ושם התבאר שר\"ג אומר שנחש אם שתה מי חטאת פסלן. וכבר ידעת העיקר והוא שמי חטאת ואפר חטאת לא יהיו אלא במקום טהור ומים שאינן מקודשין לא נשמור בהם זה ולשון ספרי קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנאמר (במדבר י״ט:ט׳) במקום טהור ואין זה מקום טהור:"
+ ],
+ [
+ "עוד יתבאר לך במסכת אשר אחר זאת (טהרות פ\"ד מ\"ה) שיש שם ספק טומאה תשרף עליו תרומה ויש שם ספק טומאה לא תשרף ולא תאכל וזהו ענין תולין ויש שם ספק טומאה לא תטמא התרומה בשום פנים אבל תשאר טהורה כמו שהיתה ומותר לאכילה ולכן אמר שכל ספק טומאה שנתחדש בחטאת אילו נתחדש כמותה בתרומה היתה טהורה והותר לאכילה הנה הוא טהור גם כן לגבי חטאת וכל ספק טומאה שיתחדש בחטאת אילו נתחדש כמותה בתרומה היתה תלויה הנה זה החטאת תשפך ואם נעשו חולין על טהרת החטאת כמו שיתבאר במסכתא טהרות (שם) שיעשו חולין על טהרת הקדש ועל טהרת תרומה ונתחדש להן כמו זה הספק טומאה הנה הן ישארו תלויות ולא נאמר הואיל ונעשו על טהרת חטאת וכמו זה הספק בחטאת תשפך כן ג\"כ אלו הטהרות ישרפו ולא ידמה שפיכת החטאת לשרפת הטהרות שלא נעשה לאכילה ואלו נעשו לאכילה: והרפפות. הן שבכות מעץ כמו שביארנו בשלשה עשר מאהלות: ורעדות. עצים מחוברים חבור חלוש ולזה נקרא רעדות להתרעדם אם ינעו ואמר שהן אינן כלים שיקבלו טומאה ולזה לא יטמאו לא קדש ולא תרומה ולא חטאת לפי שהן אינן ראויין לטומאה. ורבי אליעזר אומר שהרעדות הנה לפעמים ישב אדם עליהן והן ראויות למשכב ולזה יהיו טמאות לחטאת וזה אצלי דומה בלתי אפשר שיאמר ברפפות וברעדות כי לא תמצא בתוספתא ובברייתא מה שיתאמת בו כוונת זה המאמר: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פעמים רבות שאוכלין טמאים לא יטמאו משקין או אוכלין אחרים אלא אם יהיו כביצה (לגבורות) [תרנגולת] וכבר בארנו שכל האוכלין טמאין הן לגבי חטאת ואפי' לקדש ולאלה השרשים אם נפל דבלה של תרומה כביצה לתוך מי חטאת נטמאו המים ואפי' היתה תרומה טהורה ומי שיאכלה אחר זה חייב מיתה לפי שהוא יטמא בעת אכילה כאשר נגעה במי נדה כפי מה שהתבאר בראשון מכלים ומי שאכל כזית מתרומה והוא טמא חייב כמו שבארנו בתשיעי מסנהדרין (דף פג.) ועוד בארנו שהטהור לחטאת לא יטמא במי חטאת בעת לוקחו אותם ועוד יתבאר בסוף זבים מי שהביא ראשו ורובו במים שאובין הנה הוא טמא מדרבנן ופוסל את התרומה וידוע הוא שמי חטאת מים שאובין הן ואם הכניס ראשו ורובו לתוך מי חטאת טמא לחטאת מצד מים שאובין ומעת שנטמא לחטאת יטמאוהו מי חטאת אשר נגע בהן וישוב ראשון לטומאה ואין הלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כשתעיין העקרים אשר הקדמנו בפתיחת זה הסדר תמצא שכל טעון טבילה מן התורה אמנם הוא אב הטומאה או ראשון לטומאה ושם בארנו שראשון עושה שני בחולין וכ\"ש במעשר ובתרומה ובקדש ועוד יתבאר זה בטהרות (פ\"ב). לאחר ביאתו במים אשר הוא טבול יום יאמר ר' מאיר שהוא יפסול את התרומה ויטמא את הקדש וחכמים אומרים שטבול יום כמו שיפסול את התרומה כן יפסול את הקדש ולא יטמא בשום פנים וכבר זכרנו זה בפתיחה בהתבארנו טומאת משקין וכן אומרים חכמים שטבול יום אם היה טעון ביאת מים מן התורה חייב על ביאת המקדש עד שיערב שמשו אף ע\"פ שטבל וכבר קדם לך בראשון מכלי' שטבול יום אסור להכנס לעזרת נשים אך אינו חייב אלא על עזרת ישראל כמו שבארנו שם והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. כמו אוכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאים ועוד יתבאר לך שהוא מטמא את הקדש ופוסל את התרומה וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר שהוא אינו טעון הערב שמש ולזה לאחר ביאתו מותר בכלן ורוצה לומר לאחר ביאתו במים ואינו חייב על ביאת מקדש לפי שהוא טומאה קלה מדרבנן והפסוק לא אסר ביאת מקדש אלא על מי שנטמא באב הטומאה מדאורייתא כמו שאמר בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שרץ טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "האזוב. מכלל האוכלים ולזה לא יטמא אלא אחר הכשר ואם נגע בו אפילו מי שאכל אוכלים טמאים הנה הוא יטמאהו ולא יזה בו מי חטאת וכן יטמא זה הטעון ביאת מים ואפי' מדברי סופרים למים שאינן מקודשין המוכנין לקדש ולכלי ריקם הטהור לחטאת ר\"ל כלי שטהור לגבי חטאת לשום בו אפר פרה או מים מקודשין וכיוצא בזה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שם לווי. שם מחובר: אזוב זה ירצה לומר שאם יראהו הרואה יאמר אזוב הוא זה מבלי שיודיעהו בדבר ואמנם יחוייב האזוב בתרומה אם נזרע בגנות כפי העקרים אשר בארנו בזרעים ואמרו אזוב תרומה טמאה פסול ותאמר איך אפשר בו ההזאה והוא יטמא מי חטאת ואפי' היתה תרומה טהורה כפי מה שקדם לפי שכבר התבאר שהתרומה לא תטמא מי חטאת אלא אם תהיה כביצה ואפילו אם היתה טמאה: ותמרה. פה יקראו הכיס אשר בו יהיה הזרע בקצות הענפים: ויונקות. הוא אשר בארץ: גבעולין. הוא הפרח קודם שיפתח כל עוד שהוא מקובץ בכיס אחד. ואחר אמרו ואין חייבין על היונקות על ביאת המקדש כוונת זה שאם היה טמא והוזה עליו ביונקות ובא אל המקדש הנה הוא פטור אע\"פ שלא ב) (יעבור) [יטהר] בזאת ההזאה כי אחר שהוזה עליו בזאת לא נאמר בו את מקדש ה' טמא ואין הלכה כר\"א: "
+ ],
+ [
+ "אלו המשקין לא תחשבם משקין טמאים אבל אפי' משקין טהורים מעת שהוכשר פסול להזות בו להיותו מוכן לטומאה ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "שלשה קלחים שלשה שרשים ובכל שרש גבעול אחד ויבא בשלשה הענפים שלשה גבעולין ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה בכל קלח שלשה גבעולין: מפסגו או מפסקו הכל אחד רוצה לומר שאם היה שרש אחד ובו שלשה ענפים יפשחם עד שישובו שלשה קלחים ואחר יקשרם וישיבם אגודה אחת לפי שבא הפסוק (במדבר יט) ולקח אזוב ואמר בפסח מצרים (שמות יב) ולקחתם אגודת אזוב הנה הצריך שתהיה אגודה ולא תהיה פחותה משלשה ענפים ובספרי נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה האמורה להלן שלשה אף לקיחה האמורה כאן שלשה: גרדומיו. שארית הגבעולין אם נשארו העלין ועבר עליו הזמן ואפילו לא נשאר מהן אלא שיעור מועט מכל גבעול והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מספקו. יקשרהו בחוט בקצה הכוש עד שישיג מי החטאת אשר בכלי ואחר יוציאהו ואין הלכה כר' יהודה ורבי שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "מיצה הזיל ויצק מל' (ויקרא א) ונמצה דמו: טובל ומעלה כדרכו. ולא נאמר אך אלה המים אשר עלו באזוב אבל אמנם הוא מן המי' אשר בפי הכלי לצרו' פיה והתחברות האזוב בה לא תצטרך טבילה ורבי יהודה אומר שהזאה זו ראשונה לבד הוא אשר יזה מזה הכלי הצר: ובלבד שלא יספג. לא ינגב הכלי בזה האזוב כמו שינגב טיט הנרוק בבגד לאמרו השי\"ת וטבל במים עד שיהיה שם טבילה והוא אמרם עד שיהיה במים כדי טבילה ואין הלכה כרבי יהודה: הזאתו פסולה. לפי שההזאה לא תצטרך כוונת המזה ואמרו אפילו הן מאה ירצה בו שהוא מזה על כל הזאה אחת תכלול הכל ולא נצטרך הזאה נפרדת על כל איש ואיש: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' ית' (במדבר י״ט:י״ט) והזה הטהור על הטמא יצטרך שהמזה יתכוין להזות על הטמא ולזה אם טבל האזוב והוא מכוין שיזה על דבר שהוא מקבל טומאה או על האדם שהוא ג\"כ טמא וראוי להזאה הנה היא טבילה כשרה ואם הזה מזאת הטבילה על דבר שאינו מקבל טומאה ונשאר באזוב שארית אפשר שיזה ממנה הזאה שנית הנה לא יצטרך שיטבול האזוב פעם שנית אבל יזה ממנו על דבר שצריך הזאה וזהו אמרם אם יש באזוב לא ישנה לפי שהוא הטביל את האזוב להזות על דבר המקבל טומאה ולא יצטרך לטבול פעם שנית אמנם אם הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ואחר הזה על דבר שהוא מקבל טומאה הנה היא הזאה פסולה לפי שהוא בעת שטבל את האזוב לא היתה טבילה כשרה ולכן אפילו נשאר באזוב שארית מן המים לא יזה ממנו הזאה שנית עד שיטבול את האזוב פעם שניה לכונה שיזה על הטמא והוא אמרו אם יש באזוב ישנה הפירוש הנכון שאע\"פ שיש מים באזוב להזות הזיה שניה ישנה ויטביל ובתוספתא אמרו בתתו סבה לזה ההבדל הואיל ותחילת טבילתו פסולה כך הזאתו פסולה: ואמרו מים המנטפין הוא שאם הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ונטפו המים מן האזוב טפות הנה אלה הטפות כשרות להזאה ר\"ל שיטבול בהן האזוב ויזה מהן ולכן יטמאו כמו שיטמאו מי חטאת כמו שהתבאר בראשון מכלים ולא נדריג אלה הטפות במדרגה מה שיוטף מדבר טמא בעת ההזאה עליו אשר לא יטמא כמו שהתבאר לפי שאלו לא עשו מצותן לפי שהטבילה טבילה פסולה לפי שהוא טבל לשם דבר שאינו מקבל טומאה וכן יתבאר מן התוספתא ביאור זאת ההלכה ותבינהו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שמזין על האדם לדעתו ושלא לדעתו ואם היה אחד מזה מחלון של רבים לטהר האיש והזה על איש טמא וחשב שהוא כבר נטהר ובא אל המקדש ואחר נמצאו אלה מי חטאת פסולין אשר לא הגיע אליו טהרה שלימה הנה הוא עם זה לא יחוייב קרבן להיותה בחלון של רבים דומה לספק טומאה ברשות הרבים אשר ספקו טהור כמו שיתבאר במסכת אשר אחר זאת ולא נאמר אליו לאיזה דבר לא חקרת על אלה המים ואז תבוא אל המקדש כי מן הידוע שלא יקרה לטהר הרבים אלא במים כשרים אמנם אם היה חלון של יחיד הנה יחייבהו שיחקור ואז יבא אל המקדש ולזה חייב קרבן לפי שדומה ג\"כ לספק טומאה ברה\"י אשר ספיקו טמא. וכ\"ג פטור מקרבן בשני העניינים יחד לפי שהוא לא יחוייב קרבן על טומאת מקדש וקדשיו כפי מה שביארנו בשני מהוריות (דף ט.): מחליקים. מעמידים ודורסים ידרסו כי הוא יאמר שחלון של רבים אשר נשרה הקרקע נגדו כאשר יפול עליה מי חטאת תמיד הנה האנשים היו מעמידים באלו המים ויגוללו שמלותם והיו ג\"כ דורסין [אותן] ברגליהם ולא היו נמנעים מלבא אל המקדש ומהתעסק בקדשים מפני שמי חטאת שכבר הוזה בהן לא יטמאו כמו שיטמאו מי חטאת כפי מה שביארנו בראשון מכלים והוא אמרו מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אינן מטמאין: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה יזכור בה ענין אחד מן הכוונה הקודמת והוא שמי חטאת שעשו מצותן אינן מטמאין ולכן אם לקח איש טהור קרדום שנטמא והחזיקו בכנפו והזה עליו המזה מי חטאת אע\"פ שעל זה הקורדום ממי חטאת כדי הזייה הנה הנושא הקורדום בידו טהור כמו שהיה ולא נאמר שהוא נשא מי חטאת לפי שכבר עשו מצותן וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מה שיטמא במת טומאת ז' הוא אב הטומאה וידוע הוא שלא יצטרך הזאה אלא מי שנטמא טומאת שבעה וכן ביארט שאב הטומאה הוא אשר יטמא אדם וולד הטומאה לא יטמאנו ולאלה העקרים אמר שהטהור יחזיק הקורדום הטמא בבגדו יהיה בגדו ולד הטומאה ולא יטמאנו ומבואר הוא שיצטרך שיהיה בקרדום ג\"כ לא הגיע אליו טומאה מן המת כי אז ישוב בזה הכנף אב כמו שביארנו שם ואחר ישוב לבאר כמה שיעור ההזאה אשר תטמא במשא ואמר כדי שיטביל ראשי גבעולין וכוונת מאמר רבי יהודה על אזוב של נחשת שלא ידובק בו דבר ולא ישאף מאלה המים אשר עליו דבר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שאוכלין טמאים לא יטמאו זולתן אלא כביצה ואחר אמר שזה האזוב הטמא אם היה בו כביצה הנה הוא יטמא אזוב שני ושני לשלישי וכן עד עולם לענין מי חטאת ביחוד לפי שלא אמר בהן לא ד' ולא עשירי אלא הכל טמא: דע שאמרו פה המזה באזוב טמא אמנם ירצה בו אזוב הטמא לחטאת אשר כבר אמרנו שהוא אפי' היה רחוק אלף מדרגות מן הטומאה הנה הוא טמא ולכן המים פסולים אמנם אילו היה האזוב הטמא לקדש או לתרומה היו המים טמאים כמו שביארנו בפ' אשר קודם זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שלענין חטאת אדם מטמא אדם וכלי מטמא כלי אל לא תכלית ולא יאמר לא שני ולא שלישי ולשון התוספתא אין אומרים בחטאת זה ראשון וזה שני אלא אפילו הן מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת. עיסה שנעשית על גבי חטאת ונגע שרץ באחד מהן אפי' מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת: \n"
+ ],
+ [
+ "תבנית הפעמון מפורסם והקיפו יקרא זוג והלשון אשר בפנים אשר ישמיע הקול בעת תנועתו יקרא ענבול והן מחוברים יחד וכאשר יזה מי חטאת על האחד מהן נטהר הכל והכוש אשר יטוו בה הוא מחובר מג' חלקים החלק הראשון העץ אשר עליו הדבר הטווי או המפותל והחלק הב' קצה הברזל או הנחשת אשר יהיה בקצה זה העץ והוא אשר יקרא צינורא והחלק השלישי המכביד והוא אשר יקרא פיקה והוא אשר יקרא במערב נולה ואמר שהכוש אשר יטוו בה החבלים הנעשים מן הגומא והוא כוש של רובן אם נטמא לא יזה מי חטאת לא על עצם העץ אשר יחובר עליו החבל ולא על המכביד אלא על קצה הברזל לבד לפי שהיא הכלי האמיתי ואם הזה על אחד מהן הנה הוזה וטהר הכוש בכללו אמנם כוש של פשתן הנה חלקיו כולן חבור לפי שהוא מתוקן ההתחברות וכלי עור שהזה על אחד מהן נטהרו כולן: והמלבן מרובע מעץ יתרכב למעלה מן המטה וכבר ביארנו זה בכלים פעמים רבות אמר אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה שאם נגע בו טומאה לא נטמא המטה ואם נגע טומאה במטה לא נטמא הוא וכן אם הוזה על המלבן לא טהרה המטה בזאת ההזאה ולא יטהר המלבן בהזאה אשר על המטה: וידות הכלים הקדוחות דפנות הכלי' הנקובות והוא שיהיה הנקב בנצב ויורכב קצת זה הכלי בזה הנקב כמו הסכינים ונקרא אל תדיר הנה הכלי אשר הן כן הם ומושבם כגשם אחד לטומאה וכן להזאה הזה על אחד מהן טהור כל הכלי: וחדוקות. בעלות הלשון והוא שיהיה קצה הנצב נכנס בכלי כמו הרכבת עץ הרומח בברזלו ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: "
+ ],
+ [
+ "סלים וקנתל כלים מחובר מקנים יתרכב בה אלה הסלים עד שינטל הכל בפעם אחת: ומטה של טרבל כלי מעץ דומה לעץ שדשים בה התבואה והוא כלי בעל חליות יתרכב קצת חלקים בקצת: וכליבה. נעשת מופרקת הרגלים ורגל מרגליה יקרא קרן של כליבה: וכן קרנים של יוצאי דרכים. כלים בעלי חליות יצאו בהן הולכי דרכים ישתו בהן המים: ושלשלת המפתחות שלשלת יתחברו בה המפתחות: ושלל הכובסין. תפירת הכובסין וזה שהכובסין יתפרו הבגדים כי יקל התלבנותם בעלותן יחד ואין התפירה מתוקנת אבל אלו החבורין התלושין כולן הן חבור לטומאה ואם נטמא אחד מן החבורים נטמא הכל ואין חבור להזאה אבל יצטרך שיזה על כל פרק: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הש\"י (במדבר יט) וטבל במים איש טהור ואמר טהור לרבות את הקטן שיש בו דעת ואחר אמר והאשה מסעדתו ומזה ר\"ל שאם היתה אשה שפסולה להזות ראוי היא שתעזור המזה ותחזיק אלה המים אשר יזה ממנו ר\"ל מי נדה אך לא תחזיק יד המזה כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השי\"ת (במדבר י״ט:י״ט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ולא תהיה ההזאה אלא ביום וכן טבילת האזוב במים אמנם טבילת האיש הטמא עצמו יחויב בלילה ויזה עליו מבקר היום זהו אם נזדמן שנתאחרה ההזאה לאחר יום השביעי אשר יזה באיזה יום שיהיה ולשון ספרי אין לי אלא ליום שביעי שמיני תשיעי עשירי מנין ת\"ל וחטאו מ\"מ אמנם אם לא נתאחרה הזאה והלך הענין כמצותו הנה מן הראוי שתקדם ההזאה ביום השביעי ואחר ההזאה יטבול במי מקוה ביום ההוא ויעריב שמשו וזה לשון התורה. אמר (שם) וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ולשון ספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא ת\"ל וחטאו ואח\"כ וכבס בגדיו: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f8daae1502afffc4d18ec63cb735029010f54f2f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,338 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Parah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Parah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כאשר אמר השם יתברך בעגלה ערופה (דברים כ״א:ו׳) עגלה אמר רבי אליעזר שהיא בת שנתה כפי העיקר המחובר עליו בעת שאמר השם יתברך (ויקרא ט׳:ג׳) ועגל וכבש בני שנה וחכמים אומרים אם אמר עגלת בקר יחסה אל הבקר ותהיה בת שנתים: שלישית לאחרות במנין. שתהיה שלישית במספר רצה לומר שנולדה בפעם שלישית כמו שיקראו בהש\"ס עגלה שלישיה עניניה שנולדה בלידה שלישית וכבר קדמוה שני ולדות ואז תהיה בשרה ערב שוה השומן וכן יהיה המאמר בכרם רבעי שהיא הנטיעה הרביעית מן הנטיעות אשר נטעו בזה הקרקע: וכבר התבאר בפ' י\"ג מנגעים שמי שהתאחר בבית המנוגע בכדי אכילת פרס טמאו בגדים שעליו והפרס הוא חצי חלה ואמר שזאת החלה תהיה כמוה שלשה חלות בכל קב ויהיה שיעור הפרס ששית קב ואמרו שהפרס הוא חצי חלה מן החלות אשר מהן י\"ח חלות בסאה וכבר ידעת שהסאה ששה קבין ואין ספק ששליש הקב הוא חלק מי\"ח מן הסאה ובמקום המחלקת אמר כך שמעתי ואין לי לפרש ואחר מצא בן עזאי בין שני המאמרים דבר וזה שהסאה תחוייב בחלה ומי שילוש קב אחת לא יחוייב בחלה האחת כמו שנתבאר במסכת חלה (פ\"א) ואם תלוש סאה ותוציא ממנה החלה מי\"ח מן הנשאר פחות משליש קב כשיעור חלק מי\"ח מן החלה וזאת היא כונת אמרו מיעטתו חלתו וכבר התבאר בעירובין (דף פב:) שהככר אשר חציו יקרא פרס והוא שיעור בית המנוגע יש ממנו ארבע ככרות בקב ושם בארנו ששיעור הקב כ\"ד ביצים ויהיה שיעור הפרס ג' ביצים וזהו שמינית הקב לא ששית קב כמו שאמר רבי יהושע והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "הלכה כחכמים והיות הזקנים מן הבהמות מתועבים בכל הקרבנות הנה הוא מאמר אמיתי וכאילו עניינו קרוב ממום ר\"ל הזוקן ותש כח וכבר קדם לך זה בסוף פרק ששי מבכורות (דף מא.): \n"
+ ],
+ [
+ "וכולן מיום ליום. רצה לומר י\"ב חדש והיא הסברא המשתמשת בה ולשון התוספתא (פ\"א) וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מט' באב לט' באב נתעברה שנה נתעברה לו וזאת היא הכונה מיום ליום. ואלה השמות אשר יקראו כל אחד מהן כולם ענין אחד והוא שיצא מגדר מה ולא הגיע לגדר שאחריו אבל נשאר בין שני הגדרים. ומאלה השמות יש מהן לשון יוונית ויש מהן ארמי פלגס מלה מורכבת פלג גס רצה לומר העדר הגדר: ונוקד רועה צאן וגזרתו אשר היה בנוקדים: פרכדיגמא מלה יונית כונתה דומה לשולטן חדש שחידש מטבע ופסל המטבע הראשון כן זה עד שיהיה כבש היה כשר מעתה יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא ונסכי איל הן שליש ההין כמו שבארנו פעמים רבות: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו חטאת הצבור ועולותיהם לא ירצה בזה כל חטאת צבור וכל עולות צבור כי יש מהן שהן פרים ואילים כמו שהתבאר בפסוק וכבר זכרנו זה בפתיחת סדר קדשים ואמנם ירמוז אל כבשי עולה ושעירי חטאת של צבור וכאשר תעיין כל הקרבנות אשר הם מסודרים בפתיחת קדשים תמצא כל חטאת יחיד הדיוט מן הבהמה כשבה או שעירה וכן אשם נזיר ואשם מצורע הם כבשים. ואמר אם הקריבם ביום השמיני יצא זה לשון התורה (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה ואמר בבכור (שמות כ״ב:כ״ט) ביום השמיני תתנו לי ואמרו אמו אמו לגזירה שוה מה אמו האמור בבכור כשר לשמיני עצמו אף אמו האמור כאן כשר לשמיני עצמו וזה שהתיר הקרבתו בדיעבד אבל לכתחלה לא תקרב אלא מיום שלשים לאמרו והלאה ירצה אמנם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים כמו שביארנו בחמישי מזבחים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר שמא רבעה עובד כוכבי' ותהיה פסולה וחכמים לא יחושו לרביעה לפי שהוא לא יפסיד בהמתו בזה הענין והמכוון שפרת חטאת שנרבעה פסולה למאמר השם יתברך (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם כל שמום פוסל בו דבר ערוה פוסל בו כי משחתם כוונתו דבר ערוה כמו אמרו בראשית ו) כי השחית כל בשר את דרכו כפי מה שביארנו בתמורה (פ\"ו) ויאמר ג\"כ רבי אליעזר שפרה אדומה ולא נתאמת לנו שלא נרבעה לא תלקח מן העובד כוכבים למאמר השם יתברך (במדבר י״ט:ב׳) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו' בני ישראל יקחו ולא העובדי כוכבים יקחו וחכ\"א שאם קנה אותה ישראל שהיא כשירה שהרי ישראל הן אותן שלקחוה וכן שאר קרבנות ר' אליעזר יאמר שלא לוקחין מן העובד כוכבים משום רביעה וחכמים אומרים שהעובד כוכבים לא יעשה זה בבהמתו מפני שיפסידה. וכוונת מן החדש ומן הישן ר\"ל המנחות שהן תבאנה מן החדש ומן הישן זולת עומר ושתי הלחם כפי מה שביארנו ואמרנו בפרק ח' ממנחות' עז.) ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "יגוד. יחתוך מאמרו (דניאל ד׳:י״א) גודו אילנא ותרגום פרסה טלפא: ננסת הקצרה שמאמר האל תמימה שלמה בכל הדברים והודיענו שענין תמימה שלמת האודם והלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "חכמים יסברו שפרה קדשי מזבח היא ולזה יפסול בה כל מום יפסול בקדשים וכבר ביארנו המומים כולן בששי מבכורות והן כולן יפסלו בפרה אדומה באמרו (במדבר י״ט:ב׳) אשר אין בה מום ונוספת הפרה על הקדשים שהיא תפסל בעבודה כל עוד שישומש בה באופן מאופני השמוש לפי שבא בה (שם) אשר לא עלה עליה עול ואמר בעגלה ערופה (דברים כ״א:ג׳) אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור כאן עשה שאר עבוד' כעול (ופסולה) אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה כעול (ופסולה). עבר בה את הנהר שנעזר בה בעת עברו. קיפל עליה את המוסירה שיכרוך החבל אשר יקשור בה וישימה על שדרתה. בשביל שלא תחליק שלא תמעד ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שאנחנו ידענו משפטי פרה אדומה מעגלה ערופה לענין העבודה ואמר יתברך בעגלה ערופה (דברים כ״א:ג׳) אשר לא עובד בה והוא כתוב עבד חסר וי\"ו וכונת עבד שיעשה בה מלאכה בכונה אמנם אם נעשת מעצמה לא תיפסל וכוונת עובד שאם נעשת בה מלאכ' בלי כוונה שהיא פסולה וכאשר כתב עבד ונקרא עובד נתחבר בין שתי הכונות ואמרו עובד דומיא דעבד מה עבד לרצונו אף עובד לרצונו ואם נעשתה בה מלאכה או עלה עליה דבר מהדברים ויהיה זה מרצונו הנה כבר נפסלה ואם עלה עליה זכר הנה זה מרצונו ולכן פסולה ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר יתברך (במדבר י״ט:ב׳) פרה אדומה תמימה ואמרו אם תמימה ממומין הרי כבר נאמר (שם) אשר אין בה מום אלא תמימה באדמימות ירצה לומר שלימת האדמימות. בתוך גומא אחת בתוך חפירה אחת ירצה שיהיה צמיחתו אחת רבי יהודה אומר אפי' בתוך כוס אחד וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד: והם מוכיחות זו את זו. תורה אחת על חבירתה והוא שיהיה האחת קרובה מן האחרת ונכחית אליה בשטח אחד. והנה יתבאר בפ' ששי מנדה (דף נב:) ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום כדי שיהו נטלות בזוג ואם יהי' בעיקרה המאדים יכול להנטל בזוג אם יחתך ראשן המשחיר הנה היא כשירה לדברי חכמים והלכה כחכמים וכתנא קמא אשר יאמר ששתי שערות לבד פוסלין בין שחורות בין לבנות: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מאמרו כהן השורף את הפרה תדע שכל כהן כשר לשריפתה אמר יתברך (במדבר י״ט:ג׳) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוא היה סגן הכהנים בעת ההיא ואמרו בסיפרא זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. לשון התורה בהפרשת אהרן ובניו ז' ימים במקדש והן ז' ימי המלואים אמר (ויקרא ח׳:ל״ג) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים ואמר אחר זה כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ואמרו (יומא דף ב.) צוה ה' לעשות זה מעשה פרה לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים ובאה אלינו הקבלה (שם) שכהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים יפרשו שבעה ימים קודם זה ויעצרו מאשה שמא תמצא נדה והעיקר אצלנו שמי שבועל נדה יטמא ז' ימים כמו שביארנו בפרק ראשון מכלים ועוד תראה אמרם בסוף זבים בועל נדה כטמא מת. ושם המקדש כולו בירה אמר הפסוק לבנות הבירה אשר הכינותי כונה שתהיה זאת הלשכה צפונה מזרחה להיות פרה אדומה נקראת חטאת וכל חטאת טעונה צפון ר\"ל שחיטתה וקבול דמה בצפון כמו שהתבאר בפרק חמישי מזבחים (נב:) והעידו שזה אשר צוה האל ית' בשחיטתה בחוץ א) היא מפני אשר תשחט בצפון וקראו זאת הלשכה בית אבן כי כל הכלים אשר היה משתמש בהן שם כל ז' הימים היו כלי אבנים וכיוצא בהן כדי שלא יקבלו טומאה כמו שביארנו בכלים וסבת זה שפרה אדומה מתעסקין בה טבולי יום כמו שיתבאר ואמרו שטבולי יום יקחהו שלא תצטרך לטהרה רבה ולזה נמנע מזה המקום הכלים אשר יקבלו טומאה: מזין עליו כל ז' מכל חטאות אשר היו שם. ירצה בו מאפר כל פרות אדומות אשר נעשו מימות משה ועד היום הזה כי השאר אשר ישאר מכל אחד מוצנע ויזה עליו כל יום מאפר פרה זולת מאפר אשר הזה עליו בכל יום אשר לפניו והכל מודים שטבילה בזמנה מצוה והמחלוקת בין תנא קמא ובין ר' יוסי ובין ר' חנינא אמנם היא בהזאה וכבר ידעת שטמא מת צריך הזאת ג' וז' תנא קמא יאמר שהזאה בזמנה מצוה כמו טבילה בזמנה ולזה מזה עליו כל יום מאלו ז' ימים כי לא נדע מתי נטמא ואולי היום הזה הוא יום ג' לטומאתו או בשביעי וכן נאמר ביום הב' ובג' אמנם ביום ב) (הרביעי) ומה שאחריו לא יתכן בו שיהיה אלא שביעי לטומאתו ור' יוסי אמר לא נקיש ההזאה לטבילה והזאה בזמנה אינה מצוה ולזה יאמר בג' ובז' לבד מזין עליו וכן יסבור ר' חנינא סגן הכהנים זולת שהוא יאמר שהכהן השורף את הפרה מזין עליו בכל יום לגודל מדרגת הפרה ולהראות לה קדושה נוספת כמו שיש לה מעלה יתירה בקודש כמו שביארנו בחגיגה (דף יח:) והוא אמרם בתת סבה לזה מעלה יתירה והלכה כר\"ח סגן הכהנים ובתוספ' (פ\"ב) סגן השורף את הפרה הפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעים בו זה כולו לגודל מעלתה לסבה אשר ספרנו והוא שלא יזלזלו בה: \n"
+ ],
+ [
+ "הלול. בעל חלל ירצה שיהיה בנוי בנקוב וכבר בארנו קבר התהום ותנאו בסוף נזירות (דף סג.) וידוע ממה שקדם באהלות (פט\"ו שאילו יהיו על המת אלף אמות עפר הנה הוא יטמא אלא אם יהיה עליו אהל יהיה מקיף עליו האהל יהיה טהור כפי מה שביארנו באהלות. ואמנם יבחרו השוורים להיותם עבי הבטן וכאשר יורכב עליהם הנער לא יתלו רגליו על הארץ כדי שלא יאהיל על קבר התהו' ברגליו ויטמא כמו שהתבאר באהלות (פי\"ח) ועם זה הם ישימו הלוחות על גביהם עד שישוב אהל והנער יושב מלמעלה ולזה ג\"כ יבחרו כוסות של אבן לפי שהם לא יקבלו טומאה ואפילו נגע בהן המת כמו שהתבאר בכלים: ושלוח. שם נהר נגר ולזה הותר אליהם הירידה שם לפי שאינו מקום שקט שנתלה שיש שם קבר התהום ור' יוסי יחוש ואמר שהוא ממלא והוא על גבי השוורים ואינה הלכה: "
+ ],
+ [
+ "קלל של חטאת. כד שיש בה אפר פרה ותרגום (בראשית כד) ותער כדה ונפצת קולתה והכונה שיקשור בראשו חבל ובקצה זה החבל מטה ויכניס קצה המטה בכלי אשר בו אפר הפרה ואחר יכה זה הכבש בענין ממיני ההכאה יתנער אפר הפרה ויפול לפניו ויקחהו וישליכהו במים וזהו כולו לבל יגע באפר הפרה כי שמא הוא טמא ויטמא לפי שאפר הפרה יטמא ויפסיד כמו שהתבאר ולא אפשר ג\"כ ללקחו בכלי לבל יהיה מסיטו והוא טמא: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות. נגזר ממאמר (שם א) וירדו בדגת הים והכונה שלא ימצאו מקום למשול עלינו בו ולהרחיב פה בדבר ובגנאי והלכה כרבי יוסי: ואשר ראוי שתדעהו שזה הענין אינו הכרחי בכל מקדש מי חטאת שלא יהיה אלא כן ואמנם הכונה מה שאספר לך וזה שכל טמא מת אין לו טהרה אלא בהזאת שלישי ושביעי כמו שבא בפסוק ואמר יתעלה (במדבר יט) וטבל במים איש טהור. ואם שיעדנו אנחנו שלא נמצא איש טהור אבל כולן טמאין טומאת מת כמו בזמננו זה איך יהיה אפשר שיטהר הכהן השורף את הפרה והאיש אשר יזה יצטרך שיהיה טהור ואין שם מי שיזה עליו הנה הגיע בטול זאת המצוה כי אפר הפרה אמנם יטהר הטמא אם יזה עליו איש טהור וזה האיש לא יהיה טהור אלא באפר הפרה ואומר אני שאפשר לנו התחבולה במציאות אנשים אין טומאת מת עליהן כלל ועם זה נרחיקם בכל יכלתנו מגעם באפר ויהיה הקדוש בכלים שאין מקבלין טומאה ויזה על זה הכהן השורף ויטהר אמנם כל עוד שיהיה אצלנו איש טהור ידוע הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח\"כ טבל והזה עליו ג' וז' אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול המדרגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור ולכן לא נקפיד לו בקבר התהום עד שנתאמת ולשון התוספתא (פ\"ב) מעשים אלו עשו כשעלו בני גולה ר\"ל שלא היה נמצא אצלם איש טהור ור' שמעון אימר עפרם ירד עמהם ועלה ירצה לומר שהם היו טהורים מטומאת מת ולא נעדר מהם איש טהור לפי שהכל מודים שלא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה: \n"
+ ],
+ [
+ "הכוונה שהם אם הוכנו בכלי טהרה לחטאת ממין או ממינים כטהרו לקיחתה מעסק זאת החטאת ולא יקחו לחטאת שניה בזאת הטהרה עד שיטהרו את הכלים ואע\"פ שיהיו טהורים לזאת החטאת השניה וכן התינוק אשר נטהר למילוי מי חטאת הנה לא ימלא זה הכלי תינוק אחר אע\"פ שהיה טהור עד שיטבול כחוק זה המילוי וזה סדר אמרם בי\"ט מטבילין מגב לגב כמו שבארנו שם אמנם היות התינוקות צריכין טבילה הנה זה ד\"ה וכן נתבאר בתוספתא ואע\"פ שהיינו שומרים אותם מטומאת מת הנה יטמאו טומאת ערב באחד מן הטומאות האחרות ואמנם המחלוקת בהזאה הנה ר' יוסי יצריכס עם היותנו שומרים אותה שמירה רבה והם אותן אשר יהיו מזין (קצת) [קצתם] על (קצת) [קצתם] כי אין אצלנו יותר [טהורים] מהן וזהו כולו להגדיל יכולתה ולהוסיף בגדולתה ור\"ע אומר שאין לזאת ההזאה מקום וכל מה שעשינו אמנם עשינו אותו עד שיהא אצלנו איש לא יצטרך להזאה כמו שבארנו והלכה כר\"ע: \n"
+ ],
+ [
+ "זה שב אל הדבור הנאמר בתחלת זה הפרק אשר אמר ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות אשר היו שם ואמר שאם לא יזדמן שיהיה שם שארית אלא מפרה אחת ממנה יזה עליו כל ז' ואמנם הכונה שיזה עליו מכל חטאות שיהיה שם ור\"מ לא יחשוב הב' אשר שרף שמעון הצדיק אלא כאחת וכן מן הב' אשר שרף יוחנן כהן גדול וחכמים יחשבום לד' וסבת זה לענין נתחדש בענין שרפתה או לענינים היו באלו הפרות ממה שיחייב זה אצל ר\"מ שהם פסולות ולא יחשבם ואצל חכמים כשרה בהיות (שמור) [אפר] כל אח' מהן שמור וכל מה שקרה בהן כפי מה שהתבאר בתוספתא מחדוש ישמעאל בן פיאבי שהוא שרף אח' במעורבי שמש וחשב שהוא כבר הפליג בטהרה ואמר גנאי מעשותה בטבולי יום ואין בזה מחלוקת ואם תעשה במעורבי שמש יהיה יותר גדול ויותר נכבד ועיון אנשי הכנסת על זה ארוך ואחרים אמרו אם מקיימים אנו זאת אנו מוצאים שם רע על הראשונות ויהיו אומרים טמאות היו גזרו עליה ושפכוה וחזרו ועשו אחרת בטבול יום: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו במקומות רבים שהכבש הוא ענין הנקרא דאלקה אשר יעלו ממנו למקום גבוה ואמר שזה הכבש היה בנוי בקיבוב על גבי קיבוב ואחר ביאר לאיזה דבר הוצרך זה הכבש כיפין על גבי כיפין ולא היה כיפה אחת ואמר שסבת זה היות הכיפה נגד האוטם מפני קבר התהום וזה שאילו היה הקיבוב הבנוי תחתיו כפי זאת הצורה הנה אם הגיע מקבר בין שני העמודים תחת הכיפה הנה אותו שיהיה ע\"ג הכיפה טהור בלי ספק ואם יזדמן שיהיה המת תחת אחת מן העמודים הנה אשר יהיה על גב הכיפה טמא לפי שהוא עומד על גבי המת כמו שנתבאר בשביעי מאהלות ולזה יצטרך שיהיו אלו העמודים תחת קיבוב אחר גם כן ואלו העמודם אשר יקראו אוטם כמו שבארנו פעמים שהאוטם הוא הדבר המקשי אשר אין לו חללים וזו היא צורתו והיה הבנין תחת מקום ההליכה כולה אשר מהר הבית להר המשחה עד שהיו עמודי הכיפה אשר היה הולך עליה הכהן מורכבת על גבנונית כיפות אחרות אשר תחתיהן כאשר התבאר לך מן הצורה: וביאור כל מסעדיה כל עוזריה ר\"ל כל עוזר בעסקה תרגום (בראשית מ״ח:י״ז) ויתמוך יד אביו וסעדוה לידא דאבוהי והוא לשון עברי גם כן ה' יסעדנו על ערש דוי (תהילים מ״א:ד׳): "
+ ],
+ [
+ "דע שכל העוסק בפרה בשרפתה וקיבוץ אפרה ומלוי המים והקידוש והוא נתינת האפר במים כולן מחוייבין שיהיו טבולי יום כמו שבא אלינו בפירוש שכל מה שאמר יתעלה בזאת הפרשה (במדבר י״ט:ט׳) איש טהור ר\"ל שהוא טהור למעשר והוא טבול יום כמו שביארנו ואותן שלא יאמינו בקבלה יחייבהו שיהו מעורבי שמש לאמרו איש טהור ובא השמש וטהר ולא יקרא טהור עד שיעריב שמשו והיו הם ע\"ה מטמאין המתעסקין בה באחד מן הטומאות אשר טומאתן טומאת ערב ואחר יטבול וישוב טבול יום ויתחיל להתעסק בזה היום עד שלא יפול מחשבה וספק שיתאמת מה שאמרו קצת הצדוקין שתצטרך מעורבי שמש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם שהם יטמאוהו כמו לנוגע בשרץ או בנדה או מה שדומה לזה ואחר יצווהו בטבילה ואמרו אישי כהן גדול הוא ספור מה שהיה נעשה תמיד לפי שכהן גדול היה שורף אותה ואע\"פ שהיא כשרה בהדיוט כמו שספרנו. וארזים וארנים כולן מיני ארזים וכן ברוש כמו שאמרו (סוכה דף לז.) ז' מיני ארזים הם ועצי תאנה חלקה עץ תאנים חלקים ולא יותנה בחלקות במיני הארז לפי שהוא: כמין מגדל ר\"ל שיהיה תחתיהם רחב וכל אשר יעלה יצר. ומפתחין חלונות במקום עובי העצים שיכנס בהם האש להבעיר במהרה. וחזיתה מערבה. ר\"ל עיונה מצד המערב כלומר פני המערכה והוא המקום אשר יושלך ממנו האש לצד המערב אשר יהיה נכח קדשי הקדשים כי הר המשחה במזרח ירושלים נגד שער המזרחי של מקדש כמו שבארנו בשני ממדות: "
+ ],
+ [
+ "מגג. מין ממיני החילפין. ואומר ית' (שם) ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו ואמר מצותה מצות יד ולא מצות כלי והעיקר אצלנו נאמרו אצבעות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן ימנית אף כל ימנית והנה כל אצבע שבתורה סתם הוא אצבע היד הימני והוא (הנקראת שבכה) [אצבע השני] מן האצבעות והוא אמרם הרגילה שבאצבעות ר\"ל המוכנת שימשש בה: ועל כל הזאה טבילה. ר\"ל שיטבול אצבעו בדם לכל הזאה ולא יזה הזאות רבות בטבילה אחת בדם לאמרו וטבל והזה על כל הזאה טבילה: אליתות. חתיכות עץ קטן יבער בהן אש ויושמו תחת העצים הגדולי' להבעירם ובש\"ס (ביצה דף לג:) אמרו הוה מפשח [ויהיב] להו אלותא [אלותא]: וחריות. זמורות של דקל ור' יהודה ידריך הפרה מדרגת הקדשים כי כמו שדם הקדשים אם קבל בשמאל פסל כמו שבארנו בב' מזבחים כן הוא דם הפרה ואין הענין כן כי דם הקדשים יזה על גבי המזבח ודם הפרה לא יזרק ואין הלכה כר' יהודה ולא כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "אם נתלקח האש בה והובערו העצים וכלה האש זה העובי אשר היו העצים עבים. נקרא המקום גת להדמותה כגת אשר דורכין בה הענבים אשר יסור סדור [קצת גובה] הגרגרים ויסחטו קצת הגרגרים וישארו קצת. ובספרי והשליך אל תוך שרפת הפרה (במדבר יט) שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה אי הפרה שומע אני אע\"פ שלא נשרפה ת\"ל שרפת הא כיצד משיוצת האור ברובה וקבלו מופת ג\"כ באמרו אל תוך שיושלך בקרבה בעת הבקעה וכבר נתבאר בהש\"ס (יומא דף מב.) ששני תולעת אשר יושלך בה משקל עשר זוזים לא פחות מזה וכבר נתבאר בעשירי מתרומות שזה השיעור הוא ה' סלעים וכבר בארנו משקל הסלע בריש קידושין (דף יא.) ושיעור האזוב אין פחות מגבעול ארכו טפח ואמנם יכול להיות יותר ואמנם עץ ארז לא ימצא לו שיעור שאזכרהו עתה מדבריהם ואמנם כפלם עץ ארז ג' פעמים וכן האזוב ושני התולעת לאמת שהוא הוא אשר אמר האל יתעלה כי מיני הארז הם ז' כמו שזכרנו ואמר השם יתעלה (במדבר יט) ארז לתת סיבה אלינו שזה המין אשר רצה והוא המין המפורסם בארץ הערב אשר ישתמשו בו בכל מקומותיו ויקראוהו אלשאפ\"ן כל האנשים ואני לא אעיד על זה המין אשר ראיתיו שם בארץ כנען ולא בארץ מצרים כלל עד היום הזה והאזוב ג\"כ מינים כמו שהתבאר בנגעים (פי\"ד מ\"ו) ויביאנו זה שהוא הוא הנאמר בתורה והוא אשר ירגילוהו האנשים במאכל ונרקחהו אנחנו במערב בדבש: ושני תולעת. הוא צמר צבוע בצבע הנקרא בערבי כרמ\"ז והודיע שזה המראה המצווה הוא צבע הכרמ\"ז הנקרא גרנ\"ה או צבע לק\"א ולא ברז\"י או רויי\"א או זולת זה מן הענינים המאדמים: "
+ ],
+ [
+ "ירצה באמרו בשירי הלשון בקצה גיזי הצמר ושירים הם הקצוות ג\"כ ואמנם יקשרם לנושאם ולשומם בפרה לבל יאבדם הלהב ואם השליכם אחד אחד יהיה טוב: וכוברים אותה בכברה. יניפה בכברה הנקראת קריבי\"ל ור' ישמעאל אומר שבכלי אבנים לבד ישתמש בה אשר לא יקבלו טומאה לתוספת השמירה ואינה הלכה: שחור שיש בו אפר חתיכה שחורה שנשרפה או מן העצים או מבשרה אם יהיה נשחק וישוב אפר יודק ואם לא יגיע בה השרפה לזה הגדר אלא שנשארה אחוזת החלקים הנה תעזב ומן הראוי שתדע שאפר הפרה עם אפר העצים אשר נשרפה בהם הכל יקובץ והכל יקרא אפר הפרה ולשון ספרא (שרוף) ישרף שלא ימעיט לה עצים מרבה הוא לה חבילי (עצים) [אזוב] וחבילי אזוב יון כדי להרבות את האפר. וכבר קדם לך בתחילת מדות גבול הכ\"ד מקומות אשר היו בהן המשמרות הנה באותן הכ\"ד מקומות יחלק שלישיתה ולא יבא דבר מאפר הפרה בעזרה אלא חוץ לעזרה כמו שתראה זכרונו וזה לאמרו באפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור ובתוספתא (ספ\"ב) אמרו שזה של משמרת ליטול ממנו בני עיירות וזה שבהר המשחה לפרות אחרות וזה שנתון בחיל למשמרת מגזרת הכתוב (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת ירצה לומר שיוצנע ממנה מעט בחוק ההשארות: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר השם יתברך בפרה (שם) חטאת היא ומאשר קראה חטאת חייבת משפטי החטאת שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כמו שהתבאר בזבחים (דף ו) ושהיא תצטרך רחיצת ידים ורגלים כשאר קדשי מזבח ור' אלעזר אומר אחר שנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) ונתתם אותם אל אלעזר הכהן ר\"מ אומר זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכ\"ג וזהו המאמר פה ושלא בכ\"ג פסולה וכבר בארנו במה שקדם שהיא כשרה בכהן הדיוט וכלי לבן הם אותן שהי' לובש כ\"ג ביוה\"כ לעבודת היום כמו שהתבאר בפסוק ואמנם הם ד' כלים [ג\"כ] אשר היה לובש בהן [כל] כהן הדיוט לעבודה ולשון התוספתא מצותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט [כתונת מכנסים אבנט ומגבעת] ואם עשא' בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה וידענו זה בגזרה שוה אמר האל יתברך ביוה\"כ אשר ל' הפסוק בא באלה ד' בגדי' (ויקרא טז) והיתה זאת לכם לחוקת עולם ואמר בפרה אדומה (במדבר יט) והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם ואמרו מה חוקה האמורה כאן בבגדי לבן אף וכו' ואין הלכה כרבי אלעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "בשתי גיתות שחתכה ועשה גת לקצתה וגת לקצתה ואמרו או ששרף ה' בגת אחד אע\"פ שהיתה כל אחת יוצאת לבדה כפי מה שקדם. ואמר האל ית' (שם) והזה אל נכח פני אהל מועד ולזה יצטרך שיזה כנגד פתחו של היכל והוא יראהו ר\"ל ההיכל כמו שיתבאר בפ' שני ממדות: הזה מששית שביעית ר\"ל שהוא טבל אצבעו טבילה ששית והזה ממנה ששית ושביעית הנה פסלה לפי שמתנאה כפי מה שהודעתיך על כל הזאה טבילה ואע\"פ שהוא שב אחר זהו טבל טבילה שביעי' והזה ממנה הזאה שביעי' הנה זה לא יספיק לפי שהוא כבר פסלה אמנם אם הזה מטבילת שביעי ב' הזאות שביעית ושמינית הנה היא כשרה לפי שכבר נשלמו שבע הזאות כמצותה וכל מה שיבא אחר זה לא יפסידה וזה אפי' שב והזה שמינית או תשיעי' או עשירי' לא פסלה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך סברת ר' אליעזר בתחלת זה פרק שהוא לא (יטמא) דין שאר קדשים בפרה ואשר חייב (שנפסול) אותה אם חשב לאכול ממנה ואפי' אצל חכמים לפי שלא בא לריח ניחוח: "
+ ],
+ [
+ "בזאת ההלכה יש עקרים רבים והבינם אמר יתברך (במדבר י״ט:ג׳) ושחט אותה אמרו בא הכתוב ולימד על הפרה שתהיה מלאכה פוסלת בשחיטתה וזה מאמרו אותה שלא יתעסק בעסק אחר עם שחיטתה וג\"כ אמרו באומרו (שם) ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר ואמנם כולם מטמאין בגדים הנה הפסוק אמר (שם) כאשר ישחטנה ואשר ישליך בה עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואמר (שם) כאשר ישרפנה והשורף אותה יכבס בגדיו ואמר כאשר ישחקנה וינפה אותה ויקבוץ אפרה וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב ואמרו שמה שאמר האל יתברך שהמשליך את האזוב מטמא בגדים ק\"ו לאשר ישרפנה ואמר והשורף אותה יכבס בגדיו ללמד שכל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונים רחיצת גוף והערב שמש וכבר התבאר בתחלת זה הספר כוונת אמרנו מטמא בגדים זה שכל בגד או כלי יגע בו והוא באותו העת מתעסק בשרפה הנה יטמאנו: אמר יתעלה (שם) חטאת היא מלמד שמועלין בה ומי שנהנה ממנה בשוה פרוטה חייב מעילה כאשר יתחייב מי שנהנה בקדשי מזבח כפי מה שהתבאר בתחילת מסכת מעילה ואמר לעולם בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה מועלים בה עד שתעשה אפר ואז לא ישאר בזה האפר מעילה וכן מותר לקבצו בלילה ושלא בכהן ושלא יפסל אם יתעסק במלאכה בעת קבוץ האפר כמו שאמרנו לעולם מועלין בה עד שתעשה אפר: ומעשיה בכהן. עד שתעשה אפר ומרבין לה עצים עד שתעשה אפר אמר (במדבר ינו)ואסף איש טהור אמרו לפי שכל מעשה פרה בכהן שומע אני אף אסיפת האפר תהא בכהן ת\"ל איש טהור מגיד הכתוב שאסיפת האפר בכל אדם: אמר והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו האפר. אלו העיקרים שימם נכח עיניך כי עליהם סובבת זאת ההלכה ומלותיה וזה שהמים ישאבו ממים חיים כמו שהתבאר ויקחו אלו המים בכלי ויעורב עמהן מעט מאפר הפרה שיעור שיתראה על פני המים וזה המעורב הוא אשר קראו האל מי נדה והוא אשר קראו המשנה מי חטאת ויקראו ג\"כ מים מקודשים וכל מה שתראה ותשמע בזאת המסכתא מקודש ומה שישתמש ממנו ממקדש ומקדשים וזולת זה ר\"ל השלכת האפר במים השאובין וכל מה שתשמע ממלאין ומלא והממלא אמנם היא שאיבת אלו המים אשר יושלכו בהן האפר ולזה המים אשר יובאו לקדוש לא יותר לו שיתעסק בדבר אחר כל עוד שישאבם ולא בעת נשאם ולא בעת יציקתם מכלי אל כלי ובכלל כל עוד שלא יושם בו אפר הפרה המלאכה פוסלת בה ואם השליך בה האפר ושב מקודש הנה לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה בעת שיזה ממנו על הטמא לא יפסל בעשיית מלאכה ואמרו בספרי אין לי אלא מלאכה פוסלת בפרה במים מנין ת\"ל (שם) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה ר\"ל שמי נדה כמו פרה כמו שהפרה נפסלה במלאכה כמו שבארנו כן המים ואמרו שם או יכול אפי' קדשו ת\"ל למי נדה כבר הן מי נדה ר\"ל שהן יפסלו במלאכה כל עוד שיחשוב בהן להיות מי נדה אמנם אם שבו מי נדה הנה לא יפסלו במלאכה ושמור הכוונת האלו תמיד ר\"ל הקדוש והמלוי ושהמילוי נפסל במלאכה ומעת התקדש המים באפר אין המלאכה פוסלת בהן ולשון התוספתא כל מעשיה ביום חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש וכל מעשיה בכהנים חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש והזאה ולעולם אין מזין ואין מקדשין הימנה אלא בכלי כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלי חרס לחטאת. אם לקדש בו או למלאות בו. טובל ולן על הכבשן ילין על התנור שמבשלין בו הכלי חרס עד. שיפתח אותו לעיניו ויקח ממנו הכלי בטהרה. וכבר קדם לך באהלות (פ\"ה) שהכל נאמנים בכלי חטאת שהוא טהור לאומרו (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כל ישראל ראויין לשומרה ואפי' הביא ע\"ה כלי מביתו ואמר שזה טהור לחטאת יהיה נאמן והלכה כרבי יהודה. ובתרומת פותח את הכבשן ונוטל ר\"ל שיפתח הכבשן (ועליו) היוצר ויבא זה שירצה לקחת כלי טהור לתרומה מזה התנור הפתוח ויקח ממנו כלי והוא טהור לפי שכלי חרס אמנם יטמאהו ע\"ה אחרי התבשלו והוא עדיין במקומו בכבשן ולא יגע בו ולא יזיזהו ממקומו ואמר ר\"ש שהוא יקח מסדר השני לא מן השורה הראשונה אשר נכח פני הכבשן כי לפעמים יגע באלה הכלי חרס ע\"ה בעת שפתח הכבשן ואמר ר' יוסי מן הסדר השלישי לפי שהוא לפעמים יקח כלי להביטו ויגע בכלי אשר אחריו אשר יבא בסדר השני ואחר [כך] ישיב הכלי אשר לקח מהסדר הראשון למקומו ולכן לא יקח אלא מסדר השלישי ואין הלכה לא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי אלא כל מה שילקח מן הכבשן אף על פי שיהיה פתוח הנה הוא בחזקת טהרה: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה התבאר לך שראוי למלאת ולקדש בכל הכלים ואם היו כלי עץ או כלי מתכות טמאין ויוטבלו לקחת מהן מי חטאת וכבר הטבילוה במי מקוה במים שאין לקדש מאלו המים אלא ממי מעיין למאמר האל יתברך (במדבר יט) מים חיים ינגב אלו הכלים מלחות מי המקוה אשר בהן ואז יקדש באלו הכלים ואם הטביל אלו הכלים במים חיים לא יצטרך לנגבן ואם היה כוונתו שישי' באלו הכלים מים מקודשין לא שיקדש בהן עצמן הנה א\"א מבלי שינגבם לפי שאין מותר שיוסיף מים ואפילו נתמעט שעורן של מים המקודשים שלא יתערבו שאין מקודשין במקודשים כלל אבל מעת הגיע האפר במי מעיין שבכלי הנה משפטו שיזה ממנו עד שיכלו אלו המימות ולא יוסיף בהן מים אחרים אע\"פ שהאפר נשארת: \n"
+ ],
+ [
+ "קרויה. דלעת ששואבין בה מים מן הבורות ורוצים אנו לומר כאשר יוציא כל מה שבתוכה ישאר דומה לכלי עץ אך אם תתמיד לשאוב בה תשרה ותכנס בתוכה המים ותתלחלח ואמר שזאת הדלעת כשתשרה בהיות שואבין בה ממים שאין ראויים לקדש הנה ראוי הקדוש בה ולא נקפיד במים הנבלעים בתוכה שיצאו ויתערבו במי חטאת הנכנסים בתוך גרמה ואם נטמאת אע\"פ שיטבילוה במים הראוין לקידוש אין מקדשין בה לפי שבעת הטומאה שבו המשקין הנכנסים בתוכה משקין טמאין והן מתערבין עם מי החטאת ואמר ר' יהושע בהיות ראוי הקידוש בה קודם שנטמאה ולא נקפיד במשקין הנכנסין בגרמה הנה לא נקפיד בהן אחרי הטומאה לפי שכבר טהרה ואם היינו מקפידין אחר הטומאה ולא נקדש בה מפני המשקין כך לא נקדש בה קודם שנטמאה לרפיון עצמה לפי שיצאו ממנה משקין ונתערבו במי נדה ואמר ת\"ק בין כך ובין כך ר\"ל בין קודם שנטמאת בין אחר שנטמאת והטבילוה אפילו במים חיים אין אוספים לתוכה מים מקודשין לבל יתערבו בהן המים אשר יצאו ממנה כמו שקדם שאין מן הראוי להוסיף דבר במי נדה ואין הלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "העיקר אצלינו שהכלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה בקדש ואין ספק שהחטאת קדש וכבר התבאר זה בסוף חגיגה (דף כג.) וא\"ר אליעזר שהם עשו מדרגת זה הכלי ואע\"פ שנגמר בטהרה מדרגת כלי טמא והוא שצריך טבילה והערב שמש ואם הטביל מיד ושם בו מי חטאת או אפר חטאת יהיה מחלוקת הצדוקין בזה מבואר לפי שלא העריב שמש זה הכלי ואנחנו נאמר אליהן זה הכלי הוא במדרגת טמא וצריך טבילה ועם כל זה לא נצריכהו הערב שמש כפי מה שביארנו שהפרה וכל מה שתולה בה כשר בטבול יום ואמר ר' יהושע לא יספיקנו זה לפי שזאת השפופרת כלי טמא הוא בגזרה דרבנן כמו שהתבאר בחגיגה (שם) אבל בלי ספק יטמא הכלי טומאה אמתית ואז יטביל וישתמש בה בחטאת עד שיתאמת בה אל הצדוקים שאנחנו נשתמש בכל עניני החטאת כולן טבול יום כמו שביארנו ושפופרת הוא אבוב קנה כשיוציא מה שבפנים מהמוח הנקרא פלוס וכבר התבאר בסוף י\"ז מכלים שאבוב כשיוציא מה שבפנים מהמוח הלבן הנקרא פלוס נהיה כלי מקבל טומאה כשאר כלי עץ ואמר יתברך (במדבר י״ט:י״ז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי הנה כל מה שהוא פסול לאסיפת האפר פסול לקדש ואמר באסיפת האפר (שם) ואסף איש טהור ואמרו טהור להביא את האשה ורבי יהודה אומר שאמר ולקחו ולא אמר ולקח ירצה בו שראוי שיהיה גדול או קטן ויפסל באשה ובאנדרוגינוס לאומרו ונתן עליו ולא ונתנה. וזו מלה מורכבת ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר ית' (במדבר י״ט:י״ז) ונתן עליו מים חיים אל כלי ואמר מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס לאמרו אל כלי ר\"ל איזה כלי שיהיה ולא אמר הכלי: וכבר ביארנו בשני מכלים שמחץ ר\"ל כלי השוקע ואילו בתוכו קערוית והוא אשר יקרא שולי המחץ וכונת אמרו אין מזין אלא בכלים לפי שהמים המקודשין יצטרכו שיהיו בכלי גם כן בשעה שיזה מהן וכבר ביארנו בעשירי מכלים שהכלים לבד הם אשר יצילו בצמיד פתיל באהל המת ובשמיני מכלים ביארנו גם כן שהכלים לא יטמאו מאויר כלי חרס שאם נפל שרץ לאוירו נטמא כל מה שיהיה בו זולת הכלים לבד ואמר שאינה סבה למה שקדם מן המאמר אבל הוא יחשוב מה שיוחדו בו הכלים מעת שהם כלים: "
+ ],
+ [
+ "מדרך היוצרי' שיחתכו מן החמר וינגבוהו ויצנעוהו וכאשר יצטרך לעשיית הכלי' יקח א' מאלו הגולמים אשר נקראו ביצים ויבקעה ויעשה ממנה מה שירצה וזה הכלי הוא כמו כלי אדמה כי יש לו קערורית ולזה ממלאין בה ומקדשין בה ואין הלכה כרבי יוסי והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שוקת. מקום מקוער יתקבצו בו המים והקבוץ ממנו שקתות המים ואמר שבהר אם יהיה בו חפירה וישוב צורתו כזה הכלי וזה ימצא ברוב ההרים הנה לא נחשבה כמו כלי אבנים אבל משפטה משפט חפירה כעצם הארץ ולזה אין ממלאין בה ואין מקדשים בה ואין מזין ממנה ואם תהיה באהל המת לא תצטרך צמיד פתיל אבל תהיה כמו הבור והדות אשר בבית אשר בכסוי לבד ימלט כל מה שבה בלתי צמיד פתיל כמו שביארנו בחמישי מאהלות: ואינה פוסלת את המקוה. אם תהיינה המים נוזלים מזאת השוקת ויתקבץ בתוך המקוה כי הם ימלטו מהיות אלה המים מים שאובין כמו שהתבאר במקואות (פ\"ד) ואם לקח כלי מאבן או זולתו והדביקה בסיד ובחרסית בעצם הארץ או בהרים הנה משפטן באלה הדברים משפט הכלים שממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה ולא תציל מה שבתוכה אם תהיה באהל המת אלא בצמיד פתיל ואם ניקבו אלו הכלים בתחתיהם וסתם זה הנקב בבלויי הסחבות והוא אשר נקראו סמרטוטים הנה המים אשר בזה הכלי פסולים לקדש ולהזות מהם לפי שאלה המים אינן נחין על היקף כלי וזה כוונת אמרו עגולים כלים ואם יהיה הנקב בצד הכלי הנה אלו המים כשרים לקדש ולהזות לפי שהם נחין בהיקף כלי ואם נתעטר זה הכלי המחובר בסלע עטרה מטיט ומלא הכלי במים עד שעבר ע\"פ הכלי ושבו בהיקף זה הטיט הנוסף על עליונות הכלי הנה אין ראוי לקדש מאלה המים ולא להזות מהן אם היו מקודשין לפי שאינן בכלי לפי שהן שטוחין על הסלע ואם היה זה הטיט מחובר בפי הכלי חבור אפשר הסתלקותו עם הכלי אם יסתלק הנה שב מכלל הכלי והיא כלי אדמה וראוי לקדש ולהזות ממנו כמו שקדם לך: \n"
+ ],
+ [
+ "הבדל יש בין אמרו שוקת שבאבן לבין הסלע לפי שהסלע הוא קרו אבן קיים בארץ והנה דינו דין הרים ואבן הוא אבן מטלטלת והחפירה אשר יהיה בה הוא כלי בלי ספק וממלאין בה ומקדשין בה וכבר ידעת שהקדוש הוא השלכת האפר במים: ושפופרת הנוד הוא האבוב אשר יושם בפי הנוד לצוק ממנו היין או המים וכיוצא בהן ואם נתערבו המים אשר בזאת החפירה עם המים אשר בחפירה אחרת או בהיות הנקב בהבדל העובר בין שתי החפירות כשפופרת הנוד או בהיות המים צפין על זה ההבדל עד שיתחברו מים במים והשליך האפר באחד מב' השקתות כבר נתקדשו המים בכללן: "
+ ],
+ [
+ "סיד הוא קבא\"ץ בלע\"ז וגפסיס הוא חרסית הנקרא גיא\"ש בלע\"ז אם יתחברו הכלים חיבור שלם הנה שב הריקות אשר ביניהם כמו כלי אחד ומעת שישליך האפר במקום אחד מהן שבו כל המים מקודשים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר יתברך (במדבר י״ט:י״ז) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת הנה יצטרך שיהיה הוא בעצמו אשר יקבץ בין המים והאפר אמנם אם שם האפר על ידו או על צד הכלי ואז נפל על המים או ששפך האפר מכליו במים הנה אין זה מים מקודשים והוא קדוש פסול ואם גלה השפופרת אשר בה האפר ולקח ממנו די שישלי' על אלה המי' ואחר פקק זאת השפופר' אשר בה האפר או סגר פתח הבית או זולת זה קודם שישליך האפר במים הנה זה האפר כשר וראוי שישליכנו במים אחרים ויקדש בו לפי שהמלאכה אינה פוסלת באפר כמו שקדם אמנם אלה המים אשר רצה להשליך בהן זה האפר כבר נפסלו לסבת התעסקו לשוב פקק השפופרת או סגירת הדלת קודם שישליך בהן האפר וכבר קדם לך ברביעי מזאת המסכתא שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר וכן אם העמיד זאת השפופרת בארץ ג\"כ כבר פסל אלו המים לפי ששומת השפופרת של אפר בארץ מלאכה ואם החזיקה בידו וכפפה עליה עד שלא יתפזר מה שבא מן האפר ואחר זה השליך האפר אשר לקח במים הנה הוא כשר לפי שאי אפשר בלתי זה לפי שאנחנו כבר אמרנו בעת מי שגלה השפופרת ולקח האפר שאם השיב פקק השפופרת פסל המים ואם שם השפופרת בארץ פסל המים ולא נשאר לו אלא שיאחזנה בידו עד שיטול את האפר ואחר זה ישיב פקקה ויניחנה מידו ויעשה מה שירצה וכבר התבאר לך ממה שאמר שם שאפר הפרה עצמו יקרא ג\"כ קדוש וזה ממה שראוי שתזכרהו תמיד בשארית זאת המסכתא: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארתי לך שאפר הפרה יקרא ג\"כ קדוש ואם היה אפר הפרה עומד על פני המים יאמרו ר\"מ ור\"ש שהוא יכול לקחת מזה האפר שעל פני המים ויקדש בו מים אחרים וכן אם קדש מים ואחר כלו אלה המים ונמצא אפר הפרה בקערורית הכלי ואמרו ר\"מ ור\"ש שהוא ינגב זה האפר ויקדש בו פעם שנית וחכמים לא יתירו זה והלכה כחכמים בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בכלים (פ\"ג מ\"ב) שהטפי הוא כלי צר הפה מאד יצא ממנו מה שבו טפות טפות ואם בכלי מים רבים ובה זה הכלי צר הפה והוא ג\"כ מלא מים והשליך אפר הפרה בכלי אשר המים רבים בו הנה שבו אלה המים מים מקודשים עם המים אשר בפי כלי צר הפה להתחברות מים במים ואע\"פ שפיו צר ולא יכנס בו דבר מאפר הפרה לא נחשוב המים אשר בתוך הטפי מובדל מהמים אשר בשוקת. אמנם הספוג והוא צמר הים הנה אינו כלי ולזה מים שבתוכו אינן מקודשים לפי שכבר קדם לך שאין מקדשים אלא בכלי ואופני התחבולה בזה שישפוך כל מה שבאלה המים ולא יגע בספוג כלל לפי שאם יגע בו יעשה זה שיצאו מן המים אשר בו אשר כבר התבאר שאינן מקודשין ויתערבו עם אלה המים המקודשין ויפסדו כל המים וכבר התבאר זה בפרק אשר קודם זה: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שעלי ירקות יטמאו טומאת אוכלין לפי שהן מכלל האוכל והוא יאמר שהממלא חבית מים חיים לקדש אותה מתנאי המלוי שיהא בכלי כמו שקדמנו ואם יעזור אל המים ליגר בכלי בידו או ברגלו או בדבר שמקבל טומאה מן האוכלים שהוא פסול לפי שלא נתמלאו בכלי וזה דומה למי שישאב בהן או בעלה מן המעיין וישים בחבית ובתוספתא הזולף בידיו וברגליו ובחרסית של שוקת פסול מפני שלא נתמלאו בכלי ואם עזר אל המים להגיעם לזה הכלי בדבר שאינו מקבל טומאה הנה אלו המים כשרים לפי שאלו הדברים אשר יעזרו אותם יהיו דומים לשוקת יגרו עליה המים המלוי אמנם יהיה בזאת החבית אשר הגיע בהן המים עתה בענין הגרת המים על דבר שאינו מקבל טומאה והם מים חיים כמי שיהיו במעיין ולא יקראו שאובין אז עד שיגעו בחבית כמו שהתבאר במקוואות: \n"
+ ],
+ [
+ "המשל בזה שיהיה אוגן חפור בצד עין המים או גת וישקיע האדם ידיו בזה המעיין ויעלו המים ממנה אל זה האוגן כדי שיגברו מי המעיין ויעלו וימלא זה האוגן הנה אלה המים אשר בזה האוגן אין ראוי בהן טבילה לזב כי אינן מים חיים והזב לא יטהר אלא במים חיים ואין ראוי ג\"כ שילקח מאלה המים לטהרת מצורע אשר בא בהן המאמר אל כלי חרש על מים חיים שיצטרך שיהיו אלה המים כבר נלקחו ממקורם בכלי חרש וכן אמר במי חטאת (במדבר י״ט:י״ז-י״ח) ונתן עליו מים חיים אל כלי ויצטרך שילקחו ממקורם בכלי כמו שקדם וזהו מפני שלא נתמלאו בכלי שב על היותם פסולים למצורעים ולקדש מי חטאת אמנם לזבים הנה הוא רמז להפסד אם נתמלא בכלי לפי ששבו מים שאובים ופסול לכל הטמאים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תהיה זוכר למה שקדם מהיות המלאכה פוסלת במלוי עד שיטיל את האפר וכבר התבאר בתוספתא שהיחיד אם מלא לאחרים ואפי' מלא להן אלף כלים לאלף קידושין הנה זה מותר ואם מלא לעצמו כלי אחר כלי הנה המלוי הראשון כבר נפסל לפי שכבר עשה מלאכה קודם שישליך בו האפר וזאת המלאכה הוא המלוי השני כאשר מלא זה בהיות שני קידושין אמנם אם מלא כלים רבים פעם אחר פעם לשומם כולן קדוש אחד הנה זה מותר לפי שהכל דומה כגון מי ששאב בפעם אח': וה' קדושין הוא שישליך האפר בכל חבית וחבית לבדה וקדוש אחד שיערב המימות כולן וישליך אפר הפרה בכולן בפעם אחת הנה על זה השרש אמר שאם היו רבים ומלא כל אחד מהן כליו לקדשו בפני עצמו אחר הוטב בעיניהן לשום הכל קדוש אחד או בהפך כולן כשרין לפי שלא הגיע בזה מה שיחייב פסלות אמנם אם יהיה יחיד ובא לקדש ה' קדושין ומילא אחד אחר אחד הנה הראשונה נפסלה מפני שאיבת השנית וכן הב' נפסלה מפני שאיבת הג' וכן כולן כפי מה שביארנו אלא חבית אחרונה אשר לא נעשה אחריה מלאכה היא כשרה לפי שלא נתמלא אחריה דבר וזה המשפט בעצמו לא נמלך לקדשן קדוש אחד כי זה לא יועילנו בעת המלוי אמנם מאשר מלאן לקדשן ה' קדושין ואם נהפך הענין ומלאן זו אחר זו לקדש קדוש אחד הנה הן כשרים אפי' קדשן קדוש אחד כמו שביארנו אך למה שהביא ושב וקדשן ה' קדושין הנה החבית אשר ישליך בה האפר תחלה כשרה בין השליכה בחבית שמלא ראשונה או באחרונה לפי שהמים כולן כשרים לפי שבמלוי לא נתחדש בה פסלות וכל מה שיקדש מאלה החביות פסול לפי שכל מה שנשאר מן המים נשארו פסולין לפי שהמלוי על קדוש אחד נתמלא ואם אמר לאחר קדש לך אלה החביות והוא יעמוד במקומו אין כשר אלא חבית שקדש בראשונה להיותה כולו מלוי אחד ואם א\"ל קדש לי את אלו כולן כשרין לפי שיקדש אדם לזולתו קדושין רבים זה אחר זה ולא יהי' בזה פסלות כמו שבארנו בתוספ' שמי שיקדש לחבירו זה אחר זה כולם כשרים לפי שאינו הוא אשר מלא: "
+ ],
+ [
+ "אמר בין לו בין לאחר ר\"ל שזה הוא אם מלא לעצמו או מלא לאחרים אם התחיל להתעסק במלאכה אחרת בעת המלוי הפסול והשאיבה עסקה מכלל העסקי' ולכן אם מלא לשני' כא' שאיבה לכל א' מן עסק השאיבה יפסול לאחר ולכן שניהן פסולין: \n"
+ ],
+ [
+ "אם לו פסול ביאור זה שאם קדש לעצמו פסול שבעת לוקחו ההשתדלו' בידו אחת נפסלו המים שלו קודם שישליך בהן האפר ולא השליך האפר אלא במים פסולין ואם היה מקדש לאחר ואין לו באלה המים דבר הנה הוא קדוש כשר לפי שאין בלקחו ההשתדלות לעצמו להפסיד מה שלזולתו וא\"ת שהוא כבר לקח ההשתדלות בעת הקדוש כבר ידעת שהקדוש לא יפסל בעשיית מלאכה ואמנם נפסל אם קדש לעצמו מדרך שהוא התחיל להתעסק קודם שישליך האפר באלה המים אשר נשאבו והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר ומזאת הסבה בעצמה המקדש לו ולאחר בזמן אחד שלו פסול לפי שהוא כבר התחיל להתעסק קודם שישליך האפר במים שלו ונפסלו בעשיית מלאכה ואם קדש לב' כאחת שניהן כשרין לפי העיקר אשר הודעתיך לפי שאין לו יכולת בלקחו להתעסק בפסול המים אשר שאב לזולתו ושמור זאת הכוונה והבינה: \n"
+ ],
+ [
+ "שמור אלו הג' עיקרי' שהמקדש או מזה בשכר שזה הקדוש וזאת ההזאה פסולין וכבר קדם לך זה בד' מבכורות (דף כט.) הנוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה והעיקר השני שהמלוי בשכר מותר והעיקר הג' וכבר נכפל פעמים רבות שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר ואם יהיו אלו העיקריי קיימין ואמר איש לאיש קדש לי ואקדש לך הנה אשר קדש בתחלה הוא קדוש כשר ואשר קדש באחרונה הוא קדוש פסול לפי שהוא מקדש בשכר וכאילו יוליך זה אשר לפניו ויעשה לו תמורה ממה שקדם לו אצלו מן האחת ואם אמר איש לאיש מלא לי ואמלא לך הנה אשר מלא בתחלה פסול בהיות כוונתו בעת המלוי שימלא לו הוא תמורה ממנו והוא כמו מלא לו ולאחר בבת אחת אשר קדם שזה פסול ואשר ימלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר ואם אמר איש לאיש קדש לי ואמלא לך שניהן כשרין ואמנם אשר קדש בתחלה הנה הוא קדוש כשר ואע\"פ שיהיה כעושה מלאכה בשעת קדוש כי זה בלתי מפסיד לקדוש ואשר מלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר וזה מותר והפך זה מבואר ממה שזכרנו: \n"
+ ],
+ [
+ "הממלא לו ולחטאת. מי שימלא מה שיוחד לעצמו או לשתותו או לרחוץ בו או זולת זה וימלא אחר לקדוש ויצטרך שיקדש אשר ייחדו לעצמו עד שלא יפסל מי חטאת בעשיית מלאכה וכבר ביארנו באהלות (פט\"ז מ\"ב) שאסל הוא הקנה אשר יושם על הכתף ויתלה בו דבר אשר ינשא במשא ואמר יתברך (במדבר י״ט:ט׳) למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורים הן מי נדה ולכן ישימם נכחו עד שיהיו שמורים נכח עיניו ואם מלא שני כדים הנה אי אפשר לו אלא שישים אחד נכחו ואחד מאחוריו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארו בתוספתא ענין זאת ההלכה ואמרו המוליך את החבל לבעלים לדרכו כשר וענין זה שהוא אם מלא מים לחטאת והיה החבל מוכן אצלו ולקח החבל בידו בעת נושאו המים להשיבו לבעליו ואם היה הולך לדרכו ופגע באדון החבל מידי עברו יתננו לו וישלים דרכו וזה מותר ושלא לדרכו פסול לפי שהוא יצא מדרכו מפני החבל עד שישיבנו לבעליו אחר ישוב לדרכו ואלה המים פסולין לפי שכבר עשה מלאכה עם המלוי והנה הכשירו ביבנה הוראת שעה לזה שהוא כשר ואע\"פ שהוליך שלא לדרכו: \n"
+ ],
+ [
+ "אם שאב המים וקבץ החבל בידו בעת השאיבה שורות כמו שיעשו האנשים בעת השאיבה הנה זה כשר לפי שזה דרך השואבין לעשות ואם שאב והשליך החבל בארץ עד שהעלה הדלי ואח\"ז שב וקיבץ החבל בידו חלק חלק פסול שהוא לקח השתדלות שאינו מכונת השאיבה קודם שישליך האפר במים: \n"
+ ],
+ [
+ "דע שזאת הכוונה והוא שהשואב מים לקידוש הנה ישאב בכלי כפי מה שראוי ויקבץ המים במקום אחד והוא נקרא שוקת ויהיה כל מה שיש שם מן המים בשוקת כשר והנה יקודשו אלה המים והם בשוקת וישאב ממנה מעט מעט עד שיכלה והנה לא יסיר מקחת מזאת השוקת מעט מעט ויקדש אותו ויזה עד שישלם וישוב וימלא מן השוקת. ולקיחת מים מן השוקת יקרא זולף וכבר ידעת העיקר שכל מי שיעשה מלאכה שאינה ממה שיעזור בשאיבה ולא מכוונתה שהוא יפסול את המים ולכן אם הצניע את החבית אשר ירצה למלאות לבלתי תשבר או שכפאה על פיה לנגבה כשיעור מה שישאב לא יפסל לפי שזה מכוונת השאיבה וכן אם הסיר החרסים מתוך השוקת בעת השאיבה להתקבץ בה מים רבים הנה כל זה מצרכי המלוי ואם תיקן זאת החבית או הגביה לשאת בה אפר פרה או מים מקודשין או ניקב השוקת לבלתי יעכבוהו החרסים בעת שידלה המים מן השוקת כל זה אינו מכוונת המילוי וכבר עשה מלאכה במילוי ולכן פסול: \n"
+ ],
+ [
+ "הורה הוראה. שהבדיל בין המותר והאסור וכן אם דן דיני ממונות או חלצה ומיאנה בפניו כמו שהתבאר בתוספ' והיות האדם הולך והיה אוכל זה ממה שלא יפסיד המלוי. ודבור א\"ר יהודה מבואר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהממלא כל עוד שיעשה מלאכה קודם הגיע האפר באלה המים הנה הוא פסול אך אם מסר המים לשומר שישמרם הנה שבו ברשות השומר וכל עוד שיעשה השומר מלאכה בעת שמרו אלה המים פסלן ואם עשה בעל המים מלאכה לא פסלן להיות המים ברשות שומר זה אם יהיה השומר טהור אמנם אם היה טמא המים פסולין לפי שהוא בחזקת טמא ואמר רבי אליעזר ואע\"פ שבא והגיע בהזייתו ברשות הטמא הנה הוא נשאר תחת שמירת הבעלים וכל עוד שעשו מלאכה נפסלו המים לפי שזה השומר לא הקפיד בשמירתו להיותו טמא ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "בקדוש אחד. שנתערבו המימות והשליך בהן אפר אחר כמו שביארנו הנה הן יחד כאיש א' ואע\"פ שכל אחד מהן מילא ונשא לעצמו והלך ג\"כ מה שיש לו להלוך שזה מותר כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אוכל על מנת לקצות. הוא שיחתוך הפירות כשהן פגים לייבשן וישירם ואחר יאכלם הנה הוא לא יפסול המים כמו אשר מענין הליכה מהלוך אם היה רצונו שיגדור הנה הוא לא יפסול בזה הרצון עד שיגדור וכן זה לא יפסול אע\"פ שנשרו מאלו הפירות ושכבר נשלמה מחשבתו ועשה מלאכה וזה כולו כפי מה שביארנו שאין בכל ענין המלוי פסול: ואמרו בשביל שלא יאבד הוא תנאי בפסלות לפי שהוא אם השליכ' שם משום שאין לו לצורך בהם ולא יקפיד אם ישארו או יאבדו הנה הוא לא פסל: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה כולו כבר קדם עיקרו בפרק אשר לפני זה וזה שאני כבר ביארתי ששוקת שם המקום אשר יקובץ בו המים מוכן לקדוש וכל עוד שיעמדו בשמירת טמא הנה הן בחזקת טומאה ושהשומר אשר ישמור המים הוא אשר יפסול אם יעשה מלאכה לא בעל המים לפי שכבר מסרן לשומר והוסיף בזאת ההלכה עיקר אחר והוא שאע\"פ שיהיו השומרים רבים למים יעשו כולם מלאכה זולת אחד מהן הנה המים כשרים לפי שזה האחד לבד נשימהו שומר ונחשוב השאר כמי שעזב השמירה והעבירה לזולתו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהמשקין טמאים יטמאו אוכלין ולא יטמאו אדם בהיות אלה המשקין ולד הטומאה כפי מה שביארנו שם ואמנם יטמאו אוכלין ומשקין הידים לבד וכבר התבאר בחגיגה (דף יח.) שהאיש הטהור לחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו ועוד יתבאר בעשירי מזאת המסכתא שהטהור לחטאת אם נגעו משקין טמאים בבשרו הנה הוא טהור כמו שהיה אלא אם נגעו בידיו לאשר ביארנו וכן ג\"כ הטהור לחטאת אם נגע בכלים טמאים כבר נטמא ואע\"פ שאלה הכלים אינן אבות הטומאה כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא וכפי זה העיקר אם נפלו משקין טמאים על בשר המקדש הנה הוא נשאר בטהרתו ואם נפלו על סנדל או בכסותו נטמאת וטמאהו להיותו נוגע בכלים טמאים והנוגע בכלים טמאים טמא לחטאת ואין לחשוב באמרנו משקין טמאים פה שהם טמאים באמת אבל אפי' היו טהורים לקדש הנה הן כמו משקין טמאים לגבי חטאת כמו שיתבאר (פ\"י) ושמור זאת הכוונה וזכרה: \n"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים הוא פר כהן משיח ופר העלם דבר ופר יוה\"כ וכן שעירי עובד כוכבים וכבר ביארנו בחמישי מזבחים מופת היות אלה כולן מטמאין בגדים והוא אמר בנין אב כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים אמנם פרה אדומה הנה זה בפסוק (במדבר י״ט:ח׳) והשורף אותה יכבס בגדיו וכן בא הפסוק בפר יום הכפורים וממנו ידענו זה הבנין אב כמו שביארנו בזבחים (פי\"ב) וכבר בארו בתוספתא [פ\"ו] שפרה ופרים הנשרפים מטמאים אוכלים ומשקין ושעיר המשתלח לא יטמא כלל אמרו מפני שהוא חי ואין חי מטמא כמו שביארנו בפתיחת זה הסדר: אמר והמשלח הוא לשון התורה כמו והמשלח וגו' ולכן יחדה המשנה ואמרה אין מטמאין בגדים לפי שהיא תטמא אוכלים ומשקים כמו שהגדתי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחה שנבלת עוף טהור אמנם תטמא האדם בבית הבליעה ואז יטמא בגדים בנגעו בהן וזה מדרבנן אמנם אם נגעה נבלת עוף טהור עצמו בבגדים לא תטמאה וכן לא תטמא אדם בנגיעה ועוד יתבארו הוראת זו בטהרות בתחלת המסכתא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו זאת ההלכה תכלית הביאור בדברינו בפתיחת זה הסדר ואם תהיה שומר למה שביארנו שם לא תצטרך לתוספת ביאור: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו ג\"כ בפתיחת זה הסדר שכלי חרש לא יהיה אב הטומאה לעולם ושלא יטמא כלי חרש אלא באב הטומאה או במשקים טמאים ובהיות זה ג\"כ יחוייב שלא יטמא כלי חרש לכלי חרש בשום פנים אם נגע בו ומהעיקר המוקדם שכלי חרש יטמא משקים ואלה המשקים יטמאו כלי חרש להיותן משקים טמאים וכבר ביארנו אלה העקרים כולן תכלית הביאור בפתיחת זה הסדר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה ג\"כ עיקר כבר קדם ביאורו בפתיחת זה הסדר והוא שהראשון והשני אם נגעו במשקין יטמאם וישיבם תחלה וכל שני לטומאה פוסל את התרומה כמו שזכרנו שם וכמו שנבאר בטהרות (פ\"א) וכן טבול יום הוא מכלל מי שיפסול התרומה כי הוא לא יטמא משקין ואפילו משקה תרומה כי הוא לא יטמא אך יפסול אותן לבד וישובו משקין פסולין לא טמאין כמו שביארנו בפתיחה: \n"
+ ],
+ [
+ "כל הימים דינן דין המקוה ר\"ל שאינן מים חיים כמו מי המעיין ואין ראוי בהן טבילה לזבים ולא ילקח מהם מים לטהרת מצורע ולמי חטאת רבי יהודה אומר שהים המקיף לבד הוא אשר דינו דין המקוה ולא יחשב כמעיין ואמנם שאר הימים הנה הם כמו מי מעיין וראויה בהן טבילה לזבים ולקדש בהן מי חטאת. ואמנם קרא האל הים המקיף ימים להיות בו מיני המימות כולם לא שכל ים יקרא מקוה כמו שיאמר רבי מאיר. וזוחלין המימות הניגרים הנוזלים ועוד יתבאר במקואות (פ\"ה) שהמעיין מטהר בזוחלין רוצה לומר שאילו היו מיני נוזלין אצל מעיין הנה באלה המים הנוזלין תכון בהן הטבילה ואפי' היה זה שיעור שיהיה כמו המעיין ואין כן במים הנגרין מן המקוה אבל לא יטהר עד שיהיה מקובץ שיעור מ' סאה ועוד יתבאר זה במקואות (שם) ואמר רבי יוסי ששאר הימים זולת הים הגדול נחשבם כמעיין לענין שיטהרו בזוחלין ושהמימות הניגרין הנוזלים מכלים מטהרו בכל שהוא כמעיין ונחשבם כמקוה לענין שהן פסולין למי חטאת ולטהרת מצורע ולטבילת הזב והלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "מוכים. מזיקין וביאר איך יהיו מזיקים אם שיהיו מלוחין או חמים ואע\"פ שהן נובעים אינן מים חיים וכן המעיינין אשר יבשו בקצת העתים והן אשר יקראו מכזבים אמר הפסוק (ישעיהו נ״ח:י״א) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ר\"ל שלא יפסקו וייבש ואחר אמר שאם לא יבשו אלא אחר זמן ארוך הנה הם כשרים ופולמוסיות המושל וכבר קדם לך בסוטה(דף מט.) בפולמוס של אספסיינוס ירצה שיהי' זה בימי הממשלה הפלונית או בזמן פלוני הרחוק הוא אשר ייבש זה המעיין או בשנים הרעים ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מי קרמיון ופיגה וירמוך שם נהרות בא\"י. מי ביצים מימות ההטפחה מאמרו בצותיו וגביו: שניהן כשרים. ונתערבו כמו שהיה מתערב מזה המעיין עם מי מעיין אחר אשר כל אחד מהן מהמימות כשירין ר' יהודה פוסל המעורב מהן יחד לקדש מעט מי חטאת ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא יצריך לזאת השוקת שומר בהיותה ידועה שהיא תבא ממי מעיין ומדרך בארות המים אשר יושלך בהן חרסית או זולתה יעכרו המים לפי שהוא יעורר האבק מקערורית הבאר וכן אם השליך טיט במים יעכור לשעתו ואם יעזב זמן ישקע הטיט למטה ויזקקו המים והם יקראו המים הזכים והדקים ומים צלולים ומזה אמרו עד שתצל מלשון צלול ר\"ל עד שיזוקק ויזוכך ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי ישמעאל: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כמו שיקרא הכלי אשר בו המים המוכנים לקדוש שוקת כך יקרא הכלי אשר בה מים מקודשין צלוחית ואם נפל באלה המים מים אחרים בלתי מקודשין אמר רבי אליעזר שהוא יזה שתי הזאות וישליכם חוץ לכלי ותשאר השאר מי חטאת כשרין וכן אם נפל טל במי חטאת יושם הכלי בשמש הנה זה הטל הוא מה שייבש תחלה וישאר שארית המים כשרים ויערה הוא שיריק הכלי וינגב הוא שינגב הכלי ואז יכניס בו מי חטאת ואם נפל בו דבר ירשום כמו הדיו והווטריאול\"ו והאורפומינט\"ו אשר זכר הנה לא יצטרך שינגב הכלי לפי שאם נשאר בו דבר הנה הוא נראה לפי שהוא ירושם ואם רחץ הכלי עד שלא נשאר בו רושם או בעת ששפך מי הנדה לא נשאר בזה הכלי זה המראה הרושם אינו צריך לנגב: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שאם נפלו שקצים ורמשים באלו המים מקודשין ונתבקעו אלה הבעלי חיים כמו שיקרה לבעלי חיים אם נשארו במים זמן מה אחר המות הנה אלו המים פסולין ואע\"פ שלא נשתנו מראיהן וכן אם נשתנו מראיהם אע\"פ שלא נתבקעו בתוכן הנה הן פסולין אמנם אם לא נתבקעו השרצים ולא נשתנה מראה המים הנה הן כשרים אלא אם נפלו בתוכה חפושית הן פסולין אע\"פ שלא נתבקעה ולא נשתנה מראה המים וסבת זה שהיא נקובה כמו גבעול הקנה ויכנסו המים מצד זה ויצאו מצד אחר ותתערב עמהם לחות קרבתם ולכן יפסלו המים: ודירה וכנה שבתבואה הם העש והתולעת אשר יולדו בקמח והם בעלי חיים יבשין אין לחות נראה בהם ואין הלכה כר' שמעון ולא כרבי אליעזר בן יעקב:"
+ ],
+ [
+ "שתה מהן בהמה פסולין. מפני שיגר ממה שהגיע בפיה ובשפתיה בכלי והוא כבר נתערב ברירה ויפסיד הכל: שהיא מלקת. תלוק בלשונה ותתערב הלחות אשר בלשונה באלו המים והלכה כר\"ג ואין הלכה כר\"א: "
+ ],
+ [
+ "כשיטה. אם הטה הכלי לשתות ממנו הנה הוציאן מהכנתם לקידוש. ר' יהושע אומר כשישתה שהוא כמו הנחש והבהמה ובעת שתותו יתערב לחות פיו בשארית מי חטאת ולכן אם שפך המים בפיו מבלי שיקריב פיו עם פי הכלי לא פסל וזהו כוונת גרגר לקוח מן הגרגרת והוא השיפוי כובע ר\"ל אם שפך בגרונו ואשר זכר ר' יוסי מחלקותו אמת לפי שהוא הולך על עקרים הקודמים והלכה כר' יהושע בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד יתבאר לך בזה הפרק שמי חטאת שנפסלו מטמאין ולזה אמר לא יגבלם בטיט לפי שזה מוכן למי שיגע בזה הטיט והוא לא ידע שיטמא ור' יהודה אומר מעת שנתערבו בטיט בטל דינם ולא יטמאו ואמרו בספרי חטאת היא (במדבר יט) מכאן אמרו פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת ר\"ל שאם נשחטה אחר זה בפחות מכ\"ד שעות בשרה טמא ואם נשחטה אחר כ\"ד שעות מעת שתותה בשרה טהור וקבל מופת על זה מאמרו כי דינה משפט החטאת ואפי' נשתנה בחלל הפרה או נתערב בעפר ואין הלכה כרבי יהודה בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "הנה נזדמן פעם אחד בזמן מה ונשאו כלי במי חטאת בספינה ומצאו כזית מן המת בקערורית הספינה ונטמאו אלו להיותם במקום טמא כפי העיקר אשר יתבאר בפ' אשר אחר זה וגזר וגזירה שלא תנשא בספינה לעולם ולא יעביר ג\"כ הכלי אשר בו מי חטאת או אפר חטאת על גבי המים ולא יושלך מעבר לעבר ותעבור על הנהר לפי שזה כולן דומים להעברה בספינה וזאת היתה כלל הגזרה וראוי לו שיעביר מי חטאת בעצמו וזה שילך בנהר ויפסיקהו והם בידו לא שישוט והם בידו לפי שגזרו שלא ישוט באופן מן האופנים והוא אמרו אבל הוא עובר במים עד צוארו ואחר אמר עובר הוא הטהור לחטאת אם שט במים או עבר בספינה הנה הוא טהור וכן אם שט ובידו כלי ריקם טהור לחטאת או מים שאינן מקודשים שהן נשארו טהורין כמו שהיו לפי שלא גזרו אלא על האפר ועל המים המקודשין אמנם האנשים והכלים ומים שאינן מקודשין לא גזרו עליהן: \n"
+ ],
+ [
+ "אפר מקלה. אפר אלסועא\"י ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בראשון מכלים שמי חטאת יטמאו אדם וכלים וביארנו על איזה אופן יטמאו במגע ובמשא ובאיזה אופן לא יטמאו זה אם היו טהורין בעצמן אמנם אם נפסלו מי חטאת כגון שנתערבו עם מים אחרים או תשתה בהמה מהן כפי מה שהתבאר בזה הפרק או אם נטמאו מי חטאת כגון שנגע בהן טמא או שנטמאו באופן מאופני טומאת משקין אשר קדם ביאורם הנה מזה ידבר בזאת ההלכה וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שאין כל איש טהור טהור לכל הדברים אבל יהיה לדבר טהור וטמא למה שהוא יותר מעולה במדרגה וקדושה מזה הדבר אשר הוא טהור לו ואמר שם שאלה מי החטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומ' כל עוד שנגע בהן בין שנגע בידיו או נפל מהן מעט על גופו שאין ראוי לו לאכול תרומה לפי שהוא טמא אע\"פ שהוא טהור לחטאת ר\"ל לקחת המילוי ולקדש ולהזות הנה הוא נשאר בטהרתו ולא יטמאנו בין שנגע בידו או בגופו לפי שהוא ממין מה שהוא טהור לו ואם נטמאו אלה מי חטאת ונגע בהן טהור לחטאת בידיו הנה יטמאו וסבת זה שכל מי שיגע במשקין טמאים נטמאו ידיו כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר ואם נפלו משקין טמאים על שאר הגוף לא יטמא האדם כמו שביארנו שם וכבר נשרש אצלנו שרש והוא אמרם בחגיגה (שם) ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו כל זה אם נגע בידיו והוא טהור לחטאת נטמא כולו: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר ממה שקדם בביאור ההלכה אשר קודם זה לפי שאלה המים אינן טמאין אלא לגבי טהור בתרומה אשר אינן ממין אשר הוא טהור לו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שאין כל אדם טהור או כל כלי טהור באמת הוא טהור לגבי חטאת אבל עד שיטהר לחטאת כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח:) ושם אמרו יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת ר\"ל לגבי חטאת כמו מדרס הזב בשוה ואף ע\"פ שהיתה בתכלית הטהרה והבן זה העיקר וג\"כ שהכלי שהוא טמא באמת או במדרס או במת אם הגיע אליו תנועה מפני האדם ולא תנועת היסט אבל תנועה יותר חלושה ממנו כמו שנבאר בזאת ההלכה הנה זה האדם נטמא וזאת היא טומאת מדף והיא טומאה קלה מדרבנן ובראש מסכ' נדה (דף ד:) אמרו בטומאת מדף דרבנן דכתיב קול עלה נדף ר\"ל תנועה חלושה הנה זה חלק אחד מחלקי טומאת מדף ונשאר חלק אחר והוא כל מה שיגיע על הזב מלמעלה מן הכלים ואפילו היה בינו ובינם מכסים רבים מאד הנה זה הכלי העליון יטמא והוא יקרא מדף לפי שהוא כלי הגיע אליו תנועה חלושה מן הזב אך זה הכלי יטמא טומאה קלה ר\"ל שלא יטמא אדם וכלים כמו המשכב אמנם יטמא אוכלים ומשקין לבד וזה המדף הוא ולד הטומאה לא אב הטומאה כפי העקרים אשר הקדמנו בפתיחת זה הסדר ועוד נבאר דין מדף בעקריו והוראותיו ומופתיו מן הפסוקים בפ' אחרון מזבחים וכבר קדם לך בכלים (פ\"א) זכרון הכלים אשר יטמאו במדרס ואחר מניתי לך אלו העקרים שים שכלך להבין זאת ההלכה אמר שכל כלי אפשר בו שיטמא במדרס וזה כשיהיה ראוי למשכב או למושב כפי מה שהתבאר בכלים ואין הבדל בין היותו טמא או היותו טהור כל עוד שהגיע זה אשר הוא טהור לחטאת בזה הכלי תנועת מדף הנה נטמא לפי שכל מה שיאות למדרס לגבי חטאת מדרס הזב נחשבהו לא לענין נוגע או נושא אלא לענין טומאת מדף לפי שאנחנו נשימהו במדרגת המדרס האמתי: ואדם כיוצא בו. ר\"ל כל האדם מן האדם ואף על פי שיהיה טהור הנה הוא כמו זה הכלי הראוי למדרס אשר אמרנו שהוא יטמא טהור לחטאת אפי' במדף ואמנם במגע לא דבר בו ואם היה זה הכלי ראוי לטמא טמא מת ואינו ראוי למדרס א\"ר יהושע שהוא כמו הראוי למדרס וכל עוד שהגיע אליו ממנו תטעה נטמא זה המניע ואפי' היה הכלי המונע טהור ר' אליעזר אימר אפי' היה הכלי המונע טמא מת מניעו אינו נטמא לחטאת לפי שלא נעשה זה זולת הדבר אשר הוא ראוי למדרס וחכמים יאמרו אם ידענו שהוא טמא טומאת מת לא זולתו מן הטומאה אז יהיה מדף לחטאת ושמע המשל הנזכר דתוספתא אשר יתבאר לך ממנו טומאת מדף ומחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע וחכמים והוא שאם סגר פתח מן הפתחים ומפתח תלוי בזה הפתח ויניע המפתח בעת סגירת הדלת א\"ר אליעזר שאפי' היה המפתח טמא טומאת מת הנה אשר סגר הבית טהור לחטאת ר\"ל למלאות ולקדש ולהזאה כמו שהיה בתחלה ור' יהושע אומר שאפי' היה המפתח טהור הנה זה האיש טמא למלאות ובתוספתא אמרו מעשה בר' ישמעאל שהיה מהלך אחר ר' יהושע אמר לו טהור לחטאת שהסיט את המפתח הטהור של תרומה מהו טמא או טהור אמר לו טמא. וחכ\"א שאם היה המפתח טמא מת אז יהיה סוגר הדלת טמא לחטאת ואם היה טהור סוגר הדלת טהור לחטאת ולמה שבא לשון המשנה ואמר בטמא מדף ובטהור אינו מדף והיה קם בלבול אם יהיה זה הכלי טמא באי זו טומאה היתה שהוא יטמא במדף הוצרכה התוספתא לביאור סברת חכמים ואמרה הטמא שנטמא טמא מת ולא טמא מדף ר\"ל שזה הכלי כבר נטמא במת לא שיהיה הכלי עצמו נטמא טומאת מדף כמו שזכרנו ר\"ל שהוא יהיה וולד הטומאה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארתי לך שהמדף שם הכלי שעל גבי הזב והוא ולד הטומאה ולא יטמא זולת אוכלים ומשקין אך לעליונות מדרגות החטאת כמו שיתבאר שמנו מדף שיטמא אדם וכלים הטהורין לחטאת וכאשר תשמע לגין של חטאת דע שהוא הכלי אשר בו מים מקודשים וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאין ומשקין טמאין לא יטמאו האדם במגע אלא אם נגע בידיו ביחוד נטמאו ידיו לבד וכבר ספרנו בעיקר של חטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו ולכך אם נגע הטהור לחטאת באוכלין ומשקין הטמאים לחטאת בידו נטמא כולו ושכל המשקין והאוכלין אף על פי שהיו טהורין לקדש הנה הן טמאין לגבי חטאת ורבי יהושע אומר שאם הסיטן בידו כאילו הוא נגע בידו ואין הלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "קלל. הוא הכד הנקראת קלת תרגום (בראשית כ״ד:כ׳) ותער כדה ונפצת קולתה והוא יקרא הכלי אשר בה אפר הפרה קלל של חטאת ודיבורו פה בכד של חרס שאינו מטמא מגבו או כלי אבן וכיוצא בו מן הכלים אשר לא יקבלו טומאה בשום פנים כפי מה שהתבאר בכלים (פ\"ב) וזה אם נגע בשרץ טהור ואמנם אמרו שאם הניח זה הכלי על גבי השרץ מטמא האפר לעיקר אבאר לך וזה שהאל ית' אמר באפר הפרה (במדבר י״ט:ט׳) והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואמרו חכמים שאם הגיע האפר בעצמו על גבי דבר טמא אין זה במקום טהור ורבי אליעזר אומר בהיות הכלי טהור מקום טהור הוא וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאים ומשקין טמאין אמנם יטמאו הכלי מדרבנן ועוד יתבאר בסוף מסכת זבים שכתבי הקודש פוסלים את התרומה כמו שני לטומאה ונתבאר סבת זה שם לפי שהיא גזירה מדרבנן ואמרו חכמים שכלי זה אשר לא יטמא אלא מדרבנן אם הגיע הכלי באפר הפרה על גביהן אין זה מקום טהור ונטמא האפר ור' יוסי לא ישמור זה בטומאה דרבנן והל' כחכמים בכל: \n"
+ ],
+ [
+ "לא תחשוב שזה התנור נטמא בשרץ וכיוצא בהן מאבות הטומאה ואשר יגע בו נטמאו ידיו כמו שהתבאר בשלישי ממסכת ידים אבל הוא תנור טהור לפי שהכלי הטהור לקדש טמא הוא לחטאת כמו שיתבאר וכבר ידעת העיקר בחטאת שמי שנטמאו ידיו נטמא גופו: וכבר ביארנו שאסל קנה ינשא עליו משא ואם מתחו המקבל על תנור טמא ובקצותיו שני כדים בהן אפר הפרה הנה טמא האפר להיותה בזולת מקום טהור וכן האיש העומד על התנור טמא לחטאת עומד במקום טמא ומי חטאת בידו הנה נטמא האפר להיותה בידו והוא במקום טמא כי הנה הכלי במקום טמא ור\"ע אומר בהיות הכלים אינם על עצם התנור אלא יוצאין ממנו אינם במקום טמא ואין הלכה כר\"ע ואני מופלא בהיות נוגע לתנור יטמא לחטאת וברגלו טהור וכבר התבאר אצלינו שכל מי שיגע בכלי הטמא לחטאת לא נגע באי זה אבר שיהיה מגופו הנה נטמא לחטאת ואפי' נטמא זה הכלי במשקין כמו שביארנו בפרק שמיני והקרוב אצלי בסבת זה היות זה המין מן הכלים לא יהיה לעולם אב הטומאה עד שיטמא אדם ר\"ל כלי חרש אשר דין התנור ודינו דבר אחד כמו שביארנו במקומות ממסכ' כלים והשאירוהו לגבי חטאת ג\"כ על ענינו ר\"ל שיטמא את הידים לבד: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפרק י\"א ממסכת שבת (דף צז:) סברת ר\"ע שהוא מחשב קלוטה כמי שהונחה וכפל סברתו הנה ואמר שאם העביר זה הלגין על התנור טמא הנה כאילו הונח שם וחכ\"א כאשר לא הונח ע\"ג מקום טמא הנה הוא טהור ואחר ביאר שאם עמד טהור לחטאת ע\"ג תנור טמא ובידו כלי טהור לחטאת ריקם הנה זה הכלי טהור לחטאת נשאר על עניינו וכן אם היה בידו כלי ממים שאינן מקודשים הנה הן ג\"כ נשארות בכשרותם שאנחנו לא נצריך מקום טהור אלא לאפר הפרה כמו שביאר הפסוק או למים מקודשים מסבת האפר אשר בה: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה גדולה העומק מאד רבות הקושי ולכן אראה שאזכור בה שרשים אשר נבנו עליה אלה הפרצות אע\"פ שכבר הקדמתיך אלה ההקדמות מפוזרות במקומות מזאת המסכתא והן ז' שרשים הראשון שהכלים הטהורין לתרומה או לקודש טמאין הן לגבי חטאת כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח.) והשרש השני שכל אדם טהור לתרומה או לקדש טמא לחטאת והשרש השלישי שכל מה שאמרנוהו והצענוהו בפתיחת זה הסדר ממשפט ראשון וב' וג' וד' אמרנו שאב הטומאה לבד הוא אשר יטמא אדם וכלים ושולד הטומאה לא יטמא אדם וכלים ואין כלי מטמא כלי אמנם זה כלו לגבי טהרת הקדש וטהרת תרומה אמנם לגבי חטאת כל כלי טמא לחטאת מטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפי' הן מאה ועוד יתבאר זה בפ' אחרון מזאת המסכתא והשרש הד' שהטהור לחטאת אם נגע בכלי טמא לחטאת נטמאו ידיו והשרש הה' שהטהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו והשרש הו' שהדברים אשר יטמאו הידים הן במשוש ואם יהיה בין היד ובינה מסך כמו עלה נייר וכיוצא בהן הנה הן לא יטמאו הידים ואפי' הניעם ואחזם ושם כאגר הוא נייר. והשרש הז' שמי חטאת לא יטמאו האיש אשר הוא טהור לחטאת בלוקחו אותם כמו מה שיטמאו זולתו במגע ובמשא כפי מה שהתבאר בראשון מכלים ואם היה טמא לחטאת אשר לא יכוין לחטאת הנה מי חטאת יטמאוהו אז במגע ובמשא כמו שיתבאר מפירושינו בראשון מכלים ואחר מניתי אלה הז' שרשים שים שכלך להבין זאת ההלכה אמר שאם נגע לגין של מי חטאת בלגין של קדש או של תרומה הנה לגין של חטאת כבר נטמא לפי שלגין של קדש ושל תרומה טמא הוא לגבי חטאת אמנם לגין של קדש ושל תרומה הנה הוא נשאר בטהרתו אם החזיק הב' לגינין בשתי ידיו שהן רוצה לומר לגין של חטאת ושל קדש או של תרומה להיותו טמא לגבי חטאת כמו שהתבאר ואם ניטמא ידו ניטמא גופו וששב טמא לחטאת מפני החזיקו לגין של קדש בידו ניטמא לגין של חטאת אשר בידו האחרת ומפני היותו ג\"כ טמא לחטאת יטמא מי חטאת אשר נשא בידו כמו שביארנו בשרש הז' מאלו השרשים וישוב טמא לתרומה גם כן ולזה יטמא לגין של קדש ושל תרומה אשר בידו מפני מי חטאת אשר בידו האחרת וכמו זה המשפט בעצמו יחייב כאילו היה לגין של חטאת כרוך בנייר אשר בידו ולגין של קדש אשר בידו האחרת בלי מסך לפי שהגלות זה הלגין אשר הוא טמא לגבי חטאת הוא אשר יטמא גופו עד שיהיה מטמא החטאת ונושא החטאת יחייבוהו לטמא התרומה אשר בידו אחרת או הקדש כמו שביארנו ולזה אמרנו אם היה לגין של תרומה בנייר ושל חטאת בידו שניהם טהורין לפי שהוא לא יטמא בלגין של תרומה לפי שהנייר מבדיל ביניהן וישאר טהור לחטאת כמו שהיה ויהיה לגין של חטאת שבידו השנייה טהור ולא יטמאנו ג\"כ נשיאות מי חטאת לפי שהוא ראוי להזות ולזה ישאר לגין של תרומה טהור וכן אם היו שניהם בשני ניירות כי העיקר היות של קדש ושל תרומה בנייר כמו שביארנו וחלק ר' יהושע על זה ההבדל ואמר ואפי' היה של תרומה בנייר ושל חטאת בידו טמא בהעלותו שני לגינים בשתי ידיו לפי שזה הלגין שהוא טמא לגבי חטאת כמו שיטמא הטהור לחטאת אם נגע בו כן יטמאנו אם נשאו כפי מה שהתבאר מסברתו במסיט אוכלין ומשקין בידו בזה הפ' אשר אמר שהוא טמא לחטאת ואע\"פ שלא נגע ולשון התוספתא זה הכלל כל שמטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וזה הדבור אמנם אמרו שם בתת סבה למאמר ר' יהושע של חטאת טמא והבן זה ואחר אמר אם היו נתונים על הארץ ונגע בהן רוצה לומר אם היו לגין של קדש או של תרומה מונח על הארץ ולגין של חטאת ונגע טהור לקדש או לתרומה הנה של חטאת טמא לפי שזה הטהור טמא הוא לגבי חטאת ושל תרומה או של קדש טהור לפי שהוא אע\"פ שהיה טמא לחטאת וטימא את הלגין לא טימא מי חטאת אשר בתוך הלגין (עד שישוב טמא לתרומה) לפי שהוא לא נשא מי חטאת (ולא נגע בה אמנם) [אלא] נגע בלגין לבד והבן זה כי זה עיון דק שאם הסיט זה הטהור לקדש לגין של קדש ושל חטאת הנה שניהן טהורים אצל החכמים אחר שלא נגע ור' יהושע יטמא של חטאת כמו אם נגע שהמסיט אצלו בזה האופן כמו נוגע כמו שכבר נתבאר מסברתו בזה הפרק ואין הלכה כר' יהושע בשני המאמרים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם מצאה מכוסה בידוע שאדם הוא אשר כיסה אותה והיה ראוי להיות טהור לחטאת והנה לא יהיה לפי שרוב האנשים אינן טהורין לחטאת ולזה תפסל ואם מצאה מגולה הנה לא נאמר שאדם גילה אותה באמת אבל גילה אותה בעל חיים אשר לא יפסול מי חטאת בנגעו בה אלא בשתית קצת מימיו כפי מה שהתבאר בפ' התשיעי ושם התבאר שר\"ג אומר שנחש אם שתה מי חטאת פסלן. וכבר ידעת העיקר והוא שמי חטאת ואפר חטאת לא יהיו אלא במקום טהור ומים שאינן מקודשין לא נשמור בהם זה ולשון ספרי קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנאמר (במדבר י״ט:ט׳) במקום טהור ואין זה מקום טהור:"
+ ],
+ [
+ "עוד יתבאר לך במסכת אשר אחר זאת (טהרות פ\"ד מ\"ה) שיש שם ספק טומאה תשרף עליו תרומה ויש שם ספק טומאה לא תשרף ולא תאכל וזהו ענין תולין ויש שם ספק טומאה לא תטמא התרומה בשום פנים אבל תשאר טהורה כמו שהיתה ומותר לאכילה ולכן אמר שכל ספק טומאה שנתחדש בחטאת אילו נתחדש כמותה בתרומה היתה טהורה והותר לאכילה הנה הוא טהור גם כן לגבי חטאת וכל ספק טומאה שיתחדש בחטאת אילו נתחדש כמותה בתרומה היתה תלויה הנה זה החטאת תשפך ואם נעשו חולין על טהרת החטאת כמו שיתבאר במסכתא טהרות (שם) שיעשו חולין על טהרת הקדש ועל טהרת תרומה ונתחדש להן כמו זה הספק טומאה הנה הן ישארו תלויות ולא נאמר הואיל ונעשו על טהרת חטאת וכמו זה הספק בחטאת תשפך כן ג\"כ אלו הטהרות ישרפו ולא ידמה שפיכת החטאת לשרפת הטהרות שלא נעשה לאכילה ואלו נעשו לאכילה: והרפפות. הן שבכות מעץ כמו שביארנו בשלשה עשר מאהלות: ורעדות. עצים מחוברים חבור חלוש ולזה נקרא רעדות להתרעדם אם ינעו ואמר שהן אינן כלים שיקבלו טומאה ולזה לא יטמאו לא קדש ולא תרומה ולא חטאת לפי שהן אינן ראויין לטומאה. ורבי אליעזר אומר שהרעדות הנה לפעמים ישב אדם עליהן והן ראויות למשכב ולזה יהיו טמאות לחטאת וזה אצלי דומה בלתי אפשר שיאמר ברפפות וברעדות כי לא תמצא בתוספתא ובברייתא מה שיתאמת בו כוונת זה המאמר: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פעמים רבות שאוכלין טמאים לא יטמאו משקין או אוכלין אחרים אלא אם יהיו כביצה (לגבורות) [תרנגולת] וכבר בארנו שכל האוכלין טמאין הן לגבי חטאת ואפי' לקדש ולאלה השרשים אם נפל דבלה של תרומה כביצה לתוך מי חטאת נטמאו המים ואפי' היתה תרומה טהורה ומי שיאכלה אחר זה חייב מיתה לפי שהוא יטמא בעת אכילה כאשר נגעה במי נדה כפי מה שהתבאר בראשון מכלים ומי שאכל כזית מתרומה והוא טמא חייב כמו שבארנו בתשיעי מסנהדרין (דף פג.) ועוד בארנו שהטהור לחטאת לא יטמא במי חטאת בעת לוקחו אותם ועוד יתבאר בסוף זבים מי שהביא ראשו ורובו במים שאובין הנה הוא טמא מדרבנן ופוסל את התרומה וידוע הוא שמי חטאת מים שאובין הן ואם הכניס ראשו ורובו לתוך מי חטאת טמא לחטאת מצד מים שאובין ומעת שנטמא לחטאת יטמאוהו מי חטאת אשר נגע בהן וישוב ראשון לטומאה ואין הלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כשתעיין העקרים אשר הקדמנו בפתיחת זה הסדר תמצא שכל טעון טבילה מן התורה אמנם הוא אב הטומאה או ראשון לטומאה ושם בארנו שראשון עושה שני בחולין וכ\"ש במעשר ובתרומה ובקדש ועוד יתבאר זה בטהרות (פ\"ב). לאחר ביאתו במים אשר הוא טבול יום יאמר ר' מאיר שהוא יפסול את התרומה ויטמא את הקדש וחכמים אומרים שטבול יום כמו שיפסול את התרומה כן יפסול את הקדש ולא יטמא בשום פנים וכבר זכרנו זה בפתיחה בהתבארנו טומאת משקין וכן אומרים חכמים שטבול יום אם היה טעון ביאת מים מן התורה חייב על ביאת המקדש עד שיערב שמשו אף ע\"פ שטבל וכבר קדם לך בראשון מכלי' שטבול יום אסור להכנס לעזרת נשים אך אינו חייב אלא על עזרת ישראל כמו שבארנו שם והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. כמו אוכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאים ועוד יתבאר לך שהוא מטמא את הקדש ופוסל את התרומה וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר שהוא אינו טעון הערב שמש ולזה לאחר ביאתו מותר בכלן ורוצה לומר לאחר ביאתו במים ואינו חייב על ביאת מקדש לפי שהוא טומאה קלה מדרבנן והפסוק לא אסר ביאת מקדש אלא על מי שנטמא באב הטומאה מדאורייתא כמו שאמר בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שרץ טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "האזוב. מכלל האוכלים ולזה לא יטמא אלא אחר הכשר ואם נגע בו אפילו מי שאכל אוכלים טמאים הנה הוא יטמאהו ולא יזה בו מי חטאת וכן יטמא זה הטעון ביאת מים ואפי' מדברי סופרים למים שאינן מקודשין המוכנין לקדש ולכלי ריקם הטהור לחטאת ר\"ל כלי שטהור לגבי חטאת לשום בו אפר פרה או מים מקודשין וכיוצא בזה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שם לווי. שם מחובר: אזוב זה ירצה לומר שאם יראהו הרואה יאמר אזוב הוא זה מבלי שיודיעהו בדבר ואמנם יחוייב האזוב בתרומה אם נזרע בגנות כפי העקרים אשר בארנו בזרעים ואמרו אזוב תרומה טמאה פסול ותאמר איך אפשר בו ההזאה והוא יטמא מי חטאת ואפי' היתה תרומה טהורה כפי מה שקדם לפי שכבר התבאר שהתרומה לא תטמא מי חטאת אלא אם תהיה כביצה ואפילו אם היתה טמאה: ותמרה. פה יקראו הכיס אשר בו יהיה הזרע בקצות הענפים: ויונקות. הוא אשר בארץ: גבעולין. הוא הפרח קודם שיפתח כל עוד שהוא מקובץ בכיס אחד. ואחר אמרו ואין חייבין על היונקות על ביאת המקדש כוונת זה שאם היה טמא והוזה עליו ביונקות ובא אל המקדש הנה הוא פטור אע\"פ שלא ב) (יעבור) [יטהר] בזאת ההזאה כי אחר שהוזה עליו בזאת לא נאמר בו את מקדש ה' טמא ואין הלכה כר\"א: "
+ ],
+ [
+ "אלו המשקין לא תחשבם משקין טמאים אבל אפי' משקין טהורים מעת שהוכשר פסול להזות בו להיותו מוכן לטומאה ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+ ],
+ [
+ "שלשה קלחים שלשה שרשים ובכל שרש גבעול אחד ויבא בשלשה הענפים שלשה גבעולין ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה בכל קלח שלשה גבעולין: מפסגו או מפסקו הכל אחד רוצה לומר שאם היה שרש אחד ובו שלשה ענפים יפשחם עד שישובו שלשה קלחים ואחר יקשרם וישיבם אגודה אחת לפי שבא הפסוק (במדבר יט) ולקח אזוב ואמר בפסח מצרים (שמות יב) ולקחתם אגודת אזוב הנה הצריך שתהיה אגודה ולא תהיה פחותה משלשה ענפים ובספרי נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה האמורה להלן שלשה אף לקיחה האמורה כאן שלשה: גרדומיו. שארית הגבעולין אם נשארו העלין ועבר עליו הזמן ואפילו לא נשאר מהן אלא שיעור מועט מכל גבעול והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מספקו. יקשרהו בחוט בקצה הכוש עד שישיג מי החטאת אשר בכלי ואחר יוציאהו ואין הלכה כר' יהודה ורבי שמעון: \n"
+ ],
+ [
+ "מיצה הזיל ויצק מל' (ויקרא א) ונמצה דמו: טובל ומעלה כדרכו. ולא נאמר אך אלה המים אשר עלו באזוב אבל אמנם הוא מן המי' אשר בפי הכלי לצרו' פיה והתחברות האזוב בה לא תצטרך טבילה ורבי יהודה אומר שהזאה זו ראשונה לבד הוא אשר יזה מזה הכלי הצר: ובלבד שלא יספג. לא ינגב הכלי בזה האזוב כמו שינגב טיט הנרוק בבגד לאמרו השי\"ת וטבל במים עד שיהיה שם טבילה והוא אמרם עד שיהיה במים כדי טבילה ואין הלכה כרבי יהודה: הזאתו פסולה. לפי שההזאה לא תצטרך כוונת המזה ואמרו אפילו הן מאה ירצה בו שהוא מזה על כל הזאה אחת תכלול הכל ולא נצטרך הזאה נפרדת על כל איש ואיש: "
+ ],
+ [
+ "אמר ה' ית' (במדבר י״ט:י״ט) והזה הטהור על הטמא יצטרך שהמזה יתכוין להזות על הטמא ולזה אם טבל האזוב והוא מכוין שיזה על דבר שהוא מקבל טומאה או על האדם שהוא ג\"כ טמא וראוי להזאה הנה היא טבילה כשרה ואם הזה מזאת הטבילה על דבר שאינו מקבל טומאה ונשאר באזוב שארית אפשר שיזה ממנה הזאה שנית הנה לא יצטרך שיטבול האזוב פעם שנית אבל יזה ממנו על דבר שצריך הזאה וזהו אמרם אם יש באזוב לא ישנה לפי שהוא הטביל את האזוב להזות על דבר המקבל טומאה ולא יצטרך לטבול פעם שנית אמנם אם הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ואחר הזה על דבר שהוא מקבל טומאה הנה היא הזאה פסולה לפי שהוא בעת שטבל את האזוב לא היתה טבילה כשרה ולכן אפילו נשאר באזוב שארית מן המים לא יזה ממנו הזאה שנית עד שיטבול את האזוב פעם שניה לכונה שיזה על הטמא והוא אמרו אם יש באזוב ישנה הפירוש הנכון שאע\"פ שיש מים באזוב להזות הזיה שניה ישנה ויטביל ובתוספתא אמרו בתתו סבה לזה ההבדל הואיל ותחילת טבילתו פסולה כך הזאתו פסולה: ואמרו מים המנטפין הוא שאם הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ונטפו המים מן האזוב טפות הנה אלה הטפות כשרות להזאה ר\"ל שיטבול בהן האזוב ויזה מהן ולכן יטמאו כמו שיטמאו מי חטאת כמו שהתבאר בראשון מכלים ולא נדריג אלה הטפות במדרגה מה שיוטף מדבר טמא בעת ההזאה עליו אשר לא יטמא כמו שהתבאר לפי שאלו לא עשו מצותן לפי שהטבילה טבילה פסולה לפי שהוא טבל לשם דבר שאינו מקבל טומאה וכן יתבאר מן התוספתא ביאור זאת ההלכה ותבינהו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך שמזין על האדם לדעתו ושלא לדעתו ואם היה אחד מזה מחלון של רבים לטהר האיש והזה על איש טמא וחשב שהוא כבר נטהר ובא אל המקדש ואחר נמצאו אלה מי חטאת פסולין אשר לא הגיע אליו טהרה שלימה הנה הוא עם זה לא יחוייב קרבן להיותה בחלון של רבים דומה לספק טומאה ברשות הרבים אשר ספקו טהור כמו שיתבאר במסכת אשר אחר זאת ולא נאמר אליו לאיזה דבר לא חקרת על אלה המים ואז תבוא אל המקדש כי מן הידוע שלא יקרה לטהר הרבים אלא במים כשרים אמנם אם היה חלון של יחיד הנה יחייבהו שיחקור ואז יבא אל המקדש ולזה חייב קרבן לפי שדומה ג\"כ לספק טומאה ברה\"י אשר ספיקו טמא. וכ\"ג פטור מקרבן בשני העניינים יחד לפי שהוא לא יחוייב קרבן על טומאת מקדש וקדשיו כפי מה שביארנו בשני מהוריות (דף ט.): מחליקים. מעמידים ודורסים ידרסו כי הוא יאמר שחלון של רבים אשר נשרה הקרקע נגדו כאשר יפול עליה מי חטאת תמיד הנה האנשים היו מעמידים באלו המים ויגוללו שמלותם והיו ג\"כ דורסין [אותן] ברגליהם ולא היו נמנעים מלבא אל המקדש ומהתעסק בקדשים מפני שמי חטאת שכבר הוזה בהן לא יטמאו כמו שיטמאו מי חטאת כפי מה שביארנו בראשון מכלים והוא אמרו מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אינן מטמאין: \n"
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה יזכור בה ענין אחד מן הכוונה הקודמת והוא שמי חטאת שעשו מצותן אינן מטמאין ולכן אם לקח איש טהור קרדום שנטמא והחזיקו בכנפו והזה עליו המזה מי חטאת אע\"פ שעל זה הקורדום ממי חטאת כדי הזייה הנה הנושא הקורדום בידו טהור כמו שהיה ולא נאמר שהוא נשא מי חטאת לפי שכבר עשו מצותן וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מה שיטמא במת טומאת ז' הוא אב הטומאה וידוע הוא שלא יצטרך הזאה אלא מי שנטמא טומאת שבעה וכן ביארט שאב הטומאה הוא אשר יטמא אדם וולד הטומאה לא יטמאנו ולאלה העקרים אמר שהטהור יחזיק הקורדום הטמא בבגדו יהיה בגדו ולד הטומאה ולא יטמאנו ומבואר הוא שיצטרך שיהיה בקרדום ג\"כ לא הגיע אליו טומאה מן המת כי אז ישוב בזה הכנף אב כמו שביארנו שם ואחר ישוב לבאר כמה שיעור ההזאה אשר תטמא במשא ואמר כדי שיטביל ראשי גבעולין וכוונת מאמר רבי יהודה על אזוב של נחשת שלא ידובק בו דבר ולא ישאף מאלה המים אשר עליו דבר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שאוכלין טמאים לא יטמאו זולתן אלא כביצה ואחר אמר שזה האזוב הטמא אם היה בו כביצה הנה הוא יטמא אזוב שני ושני לשלישי וכן עד עולם לענין מי חטאת ביחוד לפי שלא אמר בהן לא ד' ולא עשירי אלא הכל טמא: דע שאמרו פה המזה באזוב טמא אמנם ירצה בו אזוב הטמא לחטאת אשר כבר אמרנו שהוא אפי' היה רחוק אלף מדרגות מן הטומאה הנה הוא טמא ולכן המים פסולים אמנם אילו היה האזוב הטמא לקדש או לתרומה היו המים טמאים כמו שביארנו בפ' אשר קודם זה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שלענין חטאת אדם מטמא אדם וכלי מטמא כלי אל לא תכלית ולא יאמר לא שני ולא שלישי ולשון התוספתא אין אומרים בחטאת זה ראשון וזה שני אלא אפילו הן מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת. עיסה שנעשית על גבי חטאת ונגע שרץ באחד מהן אפי' מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת: \n"
+ ],
+ [
+ "תבנית הפעמון מפורסם והקיפו יקרא זוג והלשון אשר בפנים אשר ישמיע הקול בעת תנועתו יקרא ענבול והן מחוברים יחד וכאשר יזה מי חטאת על האחד מהן נטהר הכל והכוש אשר יטוו בה הוא מחובר מג' חלקים החלק הראשון העץ אשר עליו הדבר הטווי או המפותל והחלק הב' קצה הברזל או הנחשת אשר יהיה בקצה זה העץ והוא אשר יקרא צינורא והחלק השלישי המכביד והוא אשר יקרא פיקה והוא אשר יקרא במערב נולה ואמר שהכוש אשר יטוו בה החבלים הנעשים מן הגומא והוא כוש של רובן אם נטמא לא יזה מי חטאת לא על עצם העץ אשר יחובר עליו החבל ולא על המכביד אלא על קצה הברזל לבד לפי שהיא הכלי האמיתי ואם הזה על אחד מהן הנה הוזה וטהר הכוש בכללו אמנם כוש של פשתן הנה חלקיו כולן חבור לפי שהוא מתוקן ההתחברות וכלי עור שהזה על אחד מהן נטהרו כולן: והמלבן מרובע מעץ יתרכב למעלה מן המטה וכבר ביארנו זה בכלים פעמים רבות אמר אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה שאם נגע בו טומאה לא נטמא המטה ואם נגע טומאה במטה לא נטמא הוא וכן אם הוזה על המלבן לא טהרה המטה בזאת ההזאה ולא יטהר המלבן בהזאה אשר על המטה: וידות הכלים הקדוחות דפנות הכלי' הנקובות והוא שיהיה הנקב בנצב ויורכב קצת זה הכלי בזה הנקב כמו הסכינים ונקרא אל תדיר הנה הכלי אשר הן כן הם ומושבם כגשם אחד לטומאה וכן להזאה הזה על אחד מהן טהור כל הכלי: וחדוקות. בעלות הלשון והוא שיהיה קצה הנצב נכנס בכלי כמו הרכבת עץ הרומח בברזלו ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: "
+ ],
+ [
+ "סלים וקנתל כלים מחובר מקנים יתרכב בה אלה הסלים עד שינטל הכל בפעם אחת: ומטה של טרבל כלי מעץ דומה לעץ שדשים בה התבואה והוא כלי בעל חליות יתרכב קצת חלקים בקצת: וכליבה. נעשת מופרקת הרגלים ורגל מרגליה יקרא קרן של כליבה: וכן קרנים של יוצאי דרכים. כלים בעלי חליות יצאו בהן הולכי דרכים ישתו בהן המים: ושלשלת המפתחות שלשלת יתחברו בה המפתחות: ושלל הכובסין. תפירת הכובסין וזה שהכובסין יתפרו הבגדים כי יקל התלבנותם בעלותן יחד ואין התפירה מתוקנת אבל אלו החבורין התלושין כולן הן חבור לטומאה ואם נטמא אחד מן החבורים נטמא הכל ואין חבור להזאה אבל יצטרך שיזה על כל פרק: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הש\"י (במדבר יט) וטבל במים איש טהור ואמר טהור לרבות את הקטן שיש בו דעת ואחר אמר והאשה מסעדתו ומזה ר\"ל שאם היתה אשה שפסולה להזות ראוי היא שתעזור המזה ותחזיק אלה המים אשר יזה ממנו ר\"ל מי נדה אך לא תחזיק יד המזה כלל: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר השי\"ת (במדבר י״ט:י״ט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ולא תהיה ההזאה אלא ביום וכן טבילת האזוב במים אמנם טבילת האיש הטמא עצמו יחויב בלילה ויזה עליו מבקר היום זהו אם נזדמן שנתאחרה ההזאה לאחר יום השביעי אשר יזה באיזה יום שיהיה ולשון ספרי אין לי אלא ליום שביעי שמיני תשיעי עשירי מנין ת\"ל וחטאו מ\"מ אמנם אם לא נתאחרה הזאה והלך הענין כמצותו הנה מן הראוי שתקדם ההזאה ביום השביעי ואחר ההזאה יטבול במי מקוה ביום ההוא ויעריב שמשו וזה לשון התורה. אמר (שם) וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ולשון ספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא ת\"ל וחטאו ואח\"כ וכבס בגדיו: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה פרה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tahorot/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tahorot/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e16fce7e86842a42382a60398d3e7563e5ebcd50
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tahorot/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,348 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Tahorot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה טהרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "דע שנבלת עוף טהור אינה בביאור בלשון התורה וכבר ביארנו זה בפתיחה ואמנם היא נעתקה מסמיכות לאמרו יתברך (ויקרא י״ז:ט״ו) וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר ובא הקבלה (חולין דף ק:) שזה הפסוק בא בנבלת עוף טהור ביחוד אשר לא יאסר אלא משום נבלה וטרפה והוא אשר יטמא:",
+ " ואמרו צריכה מחשבה שיחשוב עליה לאוכלה ואז יטמא בעצמה טומאת אוכלין וזה שהדברים המותרין לנו אשר מדרך האנשים להזין בהן כמו התאנים והתמרים ובשר שחוטה וזולת זה כי הן לא יצטרכו מחשבה לפי שהן מוכנים לאכילה וכל עוד שנגע בהן טומאה אחר ההכשר נטמא אמנם מה שאינו מותר לאכול כמו נבלת עוף הנה אי אפשר מבלי שיחשוב עליה לאכילה ואז תשוב מכלל האוכלין ותטמא טומאת אוכלין:",
+ "ואמר ואינה צריכה הכשר.אבל היא עצמה ראשון לטומאה ותטמא כאוכלין טמאים ואף על פי שלא קדם לה הכשר וזה שההכשר אמנם בא באוכלין כמו שבא הפסוק (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע וגו' וטומאת אוכלין היא טומאה קלה לפי שהיא לא תטמא אדם וכלים כמו שביארנו בפתיחה ונבלת עוף טהור תטמא אדם וכלים בבית הבליעה כמו שיתבאר וזו היא טומאה חמורה כמו שביארנו בראשון מכלים ולהיותה מטמאה טומאה חמורה בעצמה נפל ממנה דין ההכשר והוא אמרם בספרי וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן להטמא טומאה חמורה צריך הכשר אף כל שאין סופו להטמא טומאה חמורה צריך הכשר ושם נאמר מפני מה אמרו נבלת עוף טהור אינה צריכ' הכשר מפני שסופה להטמא טומאה חמורה ודע שהיא בעצמה אע\"פ שלא נגע בה טומאה כלל הנה היא טמא' ותטמא טומאת אוכלין ובגמרא דנדה (דף נא.) אמרו מאי שנא הכשר שרץ דלא בעיא כדתנא דבי רבי ישמעאל הכשר מים נמי לא תבעי כדתנא דבי רבי ישמעאל והדבר אשר אמר תנא דבי רבי ישמעאל הוא דאמרי' כל שאין סופו להטמא טומאה חמורה בעיא הכשר ולפי זה העיקר נהיה כביצ' ממנה תטמא טומאת אוכלין ולא תטמא אדם ואפילו השליכו בפיו ואם בלע ממנו כזית מידי עוברה בבית הבליעה נטמא זה האדם ויטמאו בגדיו וכל בגד או כלי יאחזנו [צ\"ל והוא בבית] בבית הבליעה תטמאנו זולת כלי חרס כמו שביארנו בפתיחה ואם הגיע בחללו כבר נטמא אך אם נגע אז בכלים הנה לא יטמאם וקבל הוראה על זה מאמר והנפש אשר תאכל אמרו נפש מטמאה ואינה מטמאה לא בתוך הפה ולא בתוך המעים ואמרו תאכל אין אכילה פחותה מכזית:",
+ "וטעון הערב שמש. שנא' (ויקרא י״ז:ט״ו) ורחץ במים וטמא עד הערב ואם בא אל המקדש אחרי אכילה קודם שיטהר הרי הוא חייב קרבן אם היה שוגג או כרת אם היה מזיד כפי מה שביארנו בשבועות או בכריתות:",
+ "ובא בפסוק בטומאת מקדש וקדשיו לכל טומאתו אשר יטמא בה אמרו לרבות בולע נבלת עוף טהור וכן זה אשר בלע כזית אם נגע בתרומה אפי' אחר אכילה תשרף לפי שהוא יש בה שני ושני בתרומה טמא כפי העקרים אשר קדם ביאורם בפתיחה:",
+ "והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים. לפי שאיסור אבר מן החי מאמרו אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וכל מה שהותר לנו לאכול אחרי השחיטה מי שאכל ממנו אבר והוא חי סופג את הארבעים ואפי' היה זה האבר פחות מכזית לפי מה שקדם בראשון מאהלות באמרם האיברים אין להם שיעור ואם היה זה העוף טרפה וכבר קדם לך מנין טרפות העוף בחולין ואחר שחט והיא טרפה או נמלק בפנים עם היותו אסור לאכילה לא נחשבהו נבלה ולא יטמא בבית הבליעה ויקבל מופת ר\"מ על זה שהיה אומר שבהמה שנבלתה מטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טרפתה כ\"ש עוף שנבלתו לא מטמא במגע ובמשא שתהא שחיטתו מטהרתו ומליקה בפנים כמו שחיטה בחוץ כי מליקה תתיר לכהנים כמו שתתיר שחיטת חוץ לכל וכמו שתטהרתו שחיטתו תטהרתו מליקתו ורבי יהודה אומר בהיות דיניה רבים ויוצאת מדיני הבהמה שהיא טהורה למי שנגע בה ולא תטמאנו ולא יטמא אלא בעת האכילה הנה לא נתן אליה משפט הבהמה אבל לא תמלטנה שחיטתה אם תהיה טרפה מלהטמא הטומאות אשר ייחדוה",
+ "ר' יוסי אומר דייה כנבלת בהמה ששחיטתה מטהרת ולא מליקתה ואמנם נפל הקיבוץ על טרפה שנשחטה בבהמה טהורה לאמרו וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה ולא אמר וכי תמות אבל הובא בחסרון מהקצאה אמרו יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאינה מטמאה פרט לטרפה שנשחטה והלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "ירצה באמרו פה הכנפים הנוצה הדקה מאד אשר היו בכנפים וישאר אחר זה הנוצה הגדולה וכן הנוצה הקטנה אחרי סור הנוצה כולה ואמר שהן וטמאו כמו שיטמאו אוכלין ותטמא ג\"כ טומאת אוכלין ולא יצטרף [צ\"ל אל הבשר] הבשר להשלים כזית אם בלע אחד כזית בשר מצומצם וזאת הנוצה לא יטמא: ",
+ "והחרטום המנקרים והצפרנים הטלפים. והדבור פה אמנם הוא כפי המקומות הרכים מהן הקרובים מן הבשר אשר אם יחותכו מן העוף והוא חי יזול הדם ממקום החתיכה:",
+ "וראשי אגפים וראש הזנב. קצות הכנפים וקצות הזנב אחר מריטת הנוצה לפי שאלה המקומות בולטין יבשים והם יחותכו ויושלכו מן העופות אלא אם היו עופות שמנים מופלגי השומן כי אז יעזבו ויאותו לאכילה והוא מה שאמר ר' יוסי שכן מניחים בפטומות ותרגום (בראשית מ״א:י״ח) בריאות בשר פטימין בשר ואין הלכה כרבי יוסי ורבי ישמעאל ואלה הן מספר הי\"ג דינין אשר זכר בנבלת עוף טהור. המשפט הראשון שהיא צריכה מחשבה. המשפט הב' שהיא לא תצטרך הכשר. המשפט השלישי שהיא תטמא זולתה מן האוכלין בכביצה כמו מה שיטמאו אוכלין טמאין ושמור זה העיקר גם כן שכל מה שיבואר מזכרון טומאת אוכלין וזה שיהא טמאה בעצמה אע\"פ שיהיה הפחות שבשיעור ומטמאה לזולתן מאוכלין ומשקים שיהיה בכביצה ולשון ספרי אוכל טמא מלמד שהוא מטמא בכל שהוא יכול שיטמא אף לאחרים בכל שהוא ת\"ל אשר יאכל הא אינו מטמא אלא בכביצה. והרביעי שמי שבלע ממנו כזית טעון הערב שמש. והחמישי שמי שנטמא בבליעתה חייב על ביאת מקדש. והששי ששורפים עליה התרומה אם נגע בה. והשביעי שאבר מן החי ממנה יחוייב על אכלו מלקות. והשמיני שחיטתה מטהרתה. והט' מליקתה ג\"כ מטהרתה. והעשירי שהנוצה הנקראת גירטה שבכנפים יטמאו ויטמאו כמשפט שאר המאכלים. הי\"א שזאת הנוצה לא יצטרף אל הבשר להשלים ממנה שיעור כזית. והי\"ב שהמנקר והטלפים יטמאו ויטמאו כשאר אוכלין כפי מה שביארנו. והי\"ג שהם יצטרפו לכזית לטמא בבית הבליעה: "
+ ],
+ [
+ "מבאורינו להלכה הקודמת יתבאר שנבלת עוף טמא צריכה הכשר לפי שהיא לא תטמא טומאה חמורה ואמנם היא כשאר אוכלין טמאין תטמא זולתו בכביצה ומי שאוכל ממנה אחר המחשבה וההכשר כחצי פרס והוא כביצה ומחצה נפסל גוויתו כמו כל אוכל אוכלין טמאין זה השיעור ואם נגעה בתרומה טמאה והאיש אשר יאכל ממנה כחצי פרס לא יצטרך הערב שמש כפי מה שביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכל אוכלים טמאים אם טבל טהור תיכף ולא יחוייב כרת על ביאת המקדש ואפילו קודם טבילה כמו שהתבאר בי\"א מפרה. אמר הש\"י בטומאת מקדש (ויקרא ה׳:ב׳) או נפש אשר תגע בנבלת וגו' ואמרו יכול נגע [צ\"ל באוכלין] (בו אוכלין) ומשקין ובכלי חרס יהיה טמא ת\"ל בהמה טמאה מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינן אב הטומאה וכבר ביארנו שאין חיוב אבר מן החי אלא אם נחתך מבעלי חיים יותר לאכול אחר השחיטה וידוע הוא שהשחיטה לא תועיל בבעלי חיים אשר מינו אסור.",
+ "ואמרו פה מצטרפין להשלמת השיעור אם כביצה לטמא זולתו או כחצי פרס לפסול הגויה. וממה שראוי שתדעהו שאבר מן החי מעוף טמא או מעוף טהור לא יטמא באופן מן האופנים וזה שאמר יתעלה (שם יא) ולאלה תטמאו הגיענו הפי' שהוא אמנם ירמוז אל אבר מן החי ואמרו אחר זה לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ואמרו אוציא את העוף אשר אין לו פרסה אמנם אבר מן המת מן העוף הנה משפטו משפט זה העוף אם היה עוף טמא משפט עוף טמא הקוד' ואם היה עוף טהור משפט עוף טהור ותשמור בו השיעור ר\"ל שיהיה בזה האבר כזית ואז יטמא בבית הבליעה אם היה מעוף טהור ושיהיה ג\"כ כביצה ואז יטמא טומאת אוכלים או כחצי פרס ואז יפסול את הגוויה אם יהי' מעוף טמא ולא יודן בו כדין האיברים אשר אין להם שיעור כפי מה שהתבאר בראשון מאהלות ואלה הדברים נתבארו במופתיהם בספרי: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כבר קדם ביאורה בפ\"ט מחולין (דף קכ.) ואמנם אשיב' פה:",
+ "רוטב. הוא המרק:",
+ "קיפה התבלין:",
+ "והאלל חתיכת בשר אשר תפרד בעת הפשט הבהמה ותשאר בעור וגידים יקראו העורקים והעצבים והקשורים והמיתרים והקרומות וירצה בקרנים המקומות הרכים מהם אשר אם יחותכו מן החי ישולח הדם וכן הטלפים מה שהוא מן הטלפים על זה התאר שאם יהיה מאלה ומן הבשר כזית מן הנבלה הנה לא יטמאו שלא יטמא מן הנבילה אלא בשרה כפי מה שבארנו בפתיחה. ובהמה טמאה כל עוד שלא יכלה פרכוסה תטמא טומאת אוכלין לפי שהיא תאות לאכילה ולאכילה נשחטה ולא תטמא כמשפט הנבלה עד שתמות ויבטל הפרכוס או שיותז ראשה:",
+ "ואמרו ריבה לטמא טומאת אוכלים. ביאר שטומאת אוכלין יותר כוללת מטומאת נבלות לפי שכל מה שיטמא משום נבלה הנה הוא ג\"כ טמא טומאת אוכלין אע\"פ שלא יהיה נבלה אלא שחוטה: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחה שאשר יטמא באב מאבות הטומאה הוא ראשון ואשר יגע בראשון שני ואשר יגע בשני שלישי ושהראשון והשני והשלישי והרביעי כולן יקראו ולד הטומאה ושם ביארנו ג\"כ שהיות אוכל מטמא אוכל אמנם הוא מדרבנן אמנם מן התורה אין אוכל מטמא אוכל ועוד יתבאר בפ' אשר אחר זה ששלישי של תרומה הוא עצמו פסול אך לא יטמא זולתו ולכך יקרא פסול ואין שני של תרומה מטמא שלישי וכבר ביארנו זה בפתיחה ולא תסור ממך זאת הכונה ולא תצטרך לכופלה עתה ואם יהיה השיעור אשר יטמא טומאת אוכלין הוא כביצה מקובץ מאוכל ראשון ושני ושלישי או מאוכל שני ושלישי הנה יטמא כקל שבשניהן כמו שהתבאר אמנם אם היה כביצה מזה וכביצה מזה הנה המקובץ מהן יטמא כחמור שבשניהם וזה מבואר לפי שבזה הקבוץ מזה החמור השיעור אשר יטמא ואם נחלקו אחרי התערבם הנה יטמא כל אחד מהם כקל שבשניהם לפי שכבר שב זה השיעור המצומצם ר\"ל אשר הוא כביצה מעורב מקל וחמור ולכן יטמא כקל שבשניהן: ",
+ "אמרו נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה הנה ישיבוהו שני להיות המקובץ מהן ראשון ואם יהיה ככר של תרומה (שני) אינו [צ\"ל פסול] פוסל אמנם הוא טמא ויטמא ככר של תרומה אחר אם נגע בו וישיבהו שלישי וזה הככר האחרון אשר יהיה פסול כמו שבארנו ואמרו ועשאוהו שלישי ביאר ששני עושה שלישי בתרומה: "
+ ],
+ [
+ "אם חלק המעורב לשני חצאים נהיה כל חצי מהן ראשון כמו שביארנו בהלכה הקודמת אמנם אם חלק זה המעורב על ג' חלקים ובכל חלק מהן אין בו כביצה מאוכל ראשון הנה שב זה השיעור המקובץ מאוכל ראשון ושני ואין באחד מהן כביצה הנה יטמא כקל שבשניהם ואמנם תקבל תנאי באמרי במאמר אשר ילוה אליו במדרגה להשמר מאוכל ראשון שנתערב באוכל שלישי אשר אם לוקח מן המקובץ מהם חלק יהיה בו פחות מכביצה אוכל ראשון הנה זה החלק יטמא כמו שיטמא השני לעיקר אשר קדם שהראשון בעת מה שנגע בשלישי ישיבהו שני ואמרו במה שקדם בזה הפ' שאף זה שלישי שנגע בראשון נעשה שני: \n"
+ ],
+ [
+ "ביאור אמתת מלת מקרצות מחותכות מאמרו (איוב לג) מחומר קורצתי גם אני וזה שהנה יעשו עגות דומות ללוחות גדולות ויחתכו בכלי ברזל ולא יותזו בעת החתיכה לגמרי אבל יעזוב ביניהן דבקות מועט ותאפה הלוח בכללו והוא מחובר וכאשר יושלם אפייתה יתפרק זה החתך בעצמו מקצתו והיא תתפרק בפחותה שבתנועות וזאת היא מלאכת הנקודים אצלנו וכוונת נושכות זו בזו שתהיה האחת מחוברת בשנית הנה היא כולה כדמות לחם אחד. וידוע הוא שהשרץ אב הטומאה ואשר יגע בו ראשון והנה יקרא הראשון ג\"כ תחלה וזה באוכלין ומשקין לבד כמו שביארנו בפתיחה וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהמשקין יהיו לעולם תחלה ואפילו נטמאו בשני לטומאה ובהיות המשקין טמאים לעולם תחלה הנה הן ישימו הדבר אשר יטמאו שני ועוד יתבאר לך במס' ידים (פ\"ג) שהידים הן שניות לעולם ובסוף זבים נבאר שהידים פוסלים את התרומה שהנוגע בידו בתרומה פסלה והשיבה שלישית עד שירחץ ידיו כמו שיתבאר במה שאחר זה ולכן אמר בידים כולן שלישיות לפי שהן כולן גשם אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "הדבור פה באוכלין של תרומה וידוע ששלישי מתרומה לא יטמא לזולתו בשום פנים ושאין רביעי בתרומה וכבר ביארנו זה פעמים רבות והדבור כולו מבואר לא יצטרך ביאור אם הובן כל מה שסדרנו בפתיחת זה הסדר: \n"
+ ],
+ [
+ "גומותיהן. החפירות אשר ישארו בחיצוני הלחם בעת אפייתו ולא ירצה פה באמרו מים מקודשין מי חטאת ואמנם ירצה בהן מים יהיו על טהרת הקדש כמו ככרות הקדש עד שיהיו אלה המים משקה הקדש ואלה הככרות אוכלין של קדש ואם נגע השרץ בא' מאלה הככרות ונגעה הראשונ' בשני ושני בשלישי ושלישי ברביעי וכן אל לא תכלית הנה כולן טמאות מפני המשקה מועט אשר בכל ככר מהן כי זה המשקה תחלה ואע\"פ שהמשקה אינו אשר נגע בככר השני אך מפני חבת הקדש חשבנו היות המשקה שבתוך הגומא הוא אשר נגע בכל ככר מהן וישוב כל ככר מאלו הככרות שני לטומאה מפני המשקה אשר היא תחלה ואשר תהיינה אלו הככרות ככרות תרומה הנה השרץ מטמא שנים ופוסל אחד כפי העיקר אשר ביארנו ופירשנו בפתיחת זה הסדר לפי שהוא אם נגע בככר של תרומה שב ראשון ואם נגע ככר ראשון בככר שני טמאו ואלה השנים טמאים והככר השלישי פסול וכל מה שאחר השלישי טהור זה אם נגע ככר זה בככר לבד ולא נקפיד במשקה אשר בתוך הגומות בככרות תרומה אמנם אם היה בין כל ככר וככר לחות שיעור די שיטפיח היד והיא אשר תקרא משקה טופח כמו שביארנו פעמים רבות הנה כל אלה הככרות טמאות ואפי' היה אלף לפי שהוא תרומה וביאור זה שהשרץ בעת שנגע בזה הככר שמו ראשון וזה המשקה הטופח אשר בככר הוא תחלה ואם נגע הככר השני בזה המשקה הטופח אשר בככר הראשון שב הככר השני להיות תחלה ואם נגע הככר השלישי בזה המשקה אשר יתחבר ביניהן ישוב הככר שלישי ג\"כ שני לטומאה וכן ישובו הככרות כולן שני לטומאה אלא הככר הראשון אשר נגע בו השרץ שהוא ראשון וזה מפני המשקה אשר בין כל ככר וככר אשר הוא תחלה לעולם ואע\"פ שהוא נטמא בשני לטומאה וכבר ביארנו אלה השרשים כולן בפתיחת זה הסדר והיה זוכר לכל לשון זאת הפתיחה כמו שהודעתיך שמה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תחלת מה שראוי שתדעהו שזה הירק הוא חולין ואמרו תחלה האשה שהיתה כובשת ירק היא אשה נדה אשר היא אב ולא ירצה באמרו כובשת שהיתה מכבשת והיא נדה ואמנם הפי' כן קדרה שהיה בה ירק כבוש ונגעה נדה בעלה חוץ לקדרה אם נגעה בזה עלה הירק היוצאת מן הקדרה והיה זה העלה יבש אפילו היה במה שיוצא מן הירק חוץ מן הקדרה כביצה הנה הוא טמא ושאר הירקות אשר הם בקדרה טהורים וכן הקדרה והמשקה אשר נכבש בה הירק הזה הכל טהור לפי שזה העלה כמובדל מכל מה שבקדרה להיותו יוצא מן הקדרה ואע\"פ שקצתו תוך הקדרה ואם היה זה העלה אשר חוץ הקדרה בו משקה ונגעה בו והיה בו כביצה הנה להיותו כביצה יטמא המשקה אשר בו וזה המשקה מחובר במשקה אשר תוך הקדרה אשר בה נכבש זה הדבר הכבוש יטמא המשקה כולן אשר בתוך הקדרה ולזה יטמא כל הירק והקדרה כי משקין טמאין יטמאו הכלים והאוכלים כפי מה שהתבאר ואם לא היה בו כביצה הנה לא יטמא המשקה המחובר בה כפי מה שהתבאר ואחר [כך] אמר חזר לקדרה הכל טמא ר\"ל אם היה בו כביצה והוא נגוב ונגעה בו חוץ לקדרה אשר אמרנו שהוא טמא והכל טהור כל זה עוד (שיאריך להיות) [היותו] חוץ לקדרה אמנם אם חזר לקדרה הנה הוא יטמא המשקה אשר בתוך הקדרה אשר בה נכבש הירק ויטמא זה המשקה לקדרה ולכל מה שבה כמו שהתבאר ואחר [כך] אמר היתה מגע טמא מת אשר הוא ראשון לטומאה כפי מה שביארנו בשמיני מכלים נגעה בו ירצה בירק אשר בקדרה בין במקום המשקה בין במקום הנגוב אם יש בו כביצה הכל טמא וזה שזאת הביצה ישוב שני לטומאה ולהיותו בתוך הקדרה יהיה כל הירק הכבוש חבור ויטמא המשקה אשר בתוך הקדרה כפי מה שיתבאר בזה הפרק שהשני בחולין מטמא משקה חולין:",
+ "ואחר אמר היתה טבולת יום מנערת הקדרה בידים מסואבו'. לפי שטבול יום לא יטמא חולין ולזה הוצרך לומר ידים מסואבו' (ולהבדיל) [יעב\"ץ ולהודיע] שהיא טבולת יום להודיענו הכוונה אשר התבאר בתוספתא והוא אמרם (אחד) טהור שידיו טמאות מטמאה משקה חולין ר' אלעזר בר' שמעון אומר אין ידים לטבול יום ר\"ל אין הבדל בין היות ידיו טמאות או טהורות ואינה הלכה ואל זאת הכוונה כיון פה אמנם היות הירק פסול והקדרה טהורה לפי שהמשקין שנטמאו מחמת ידים לא יטמאו הכלי בשום פנים כמו שביארנו בפתיחת זה הסדר: "
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר. שאנחנו מצאנו דין מי שיאכל הדבר הטמא אשר יותר רע מהדבר הנאכל עצמו ההיא אשר טמאו וזה נבלת עוף טהור אשר יתבאר שהיא לא תטמא בעצמה אדם וכלים במגע ומי שאכלה נטמא הנה לא אומר מאין נשים אנחנו אשר יאכל אוכל ראשון ישיבהו ראשון לטומאה ומי שאכל השני שני ומי שיאכל השלישי שלישי. ר' יהושע אומר שאנחנו לא [גי' יעב\"ץ אמרנו] ידענו מנבלת עוף טהור לפי שדינה זר יוצא מן ההיקש וכן אמר חדוש הוא אבל יאמר שהוא ימצא דין האיש האוכל יותר קל מדין הדבר הטמא הנאכל שאוכלין טמאין יטמאו בכביצה ומי שיאכל כביצה מאוכלין טמאין הנה הוא טהור עד שיאכל כחצי פרס כמו שבארנו בזאת המסכתא ור' יהושע אומר שמי שאכל אוכל ראשון ישוב שני ואמנם סבת זה שמי שאכל אוכל שני ישוב שני ולא הורידו ממדרגתו שאנחנו נמצא משקין טמאין ישימו האוכלין שני לטומאה אם יקרבו בהן ואם יהיו אלו המשקין כבר נטמאו בשני לטומאה כמו שביארנו בפתיחה וזהו ענין אמרם בתת סבה לזה שהשני עושה שני ע\"י משקין ואמנם עשה ר' *צ\"ל ר' יהושע (יהודה) זה ושם אוכל אוכל שני שני והודיענו באמצעו' המשקין כמו שזכרנו לסבה אשר ביארנו בגמרא דשבת (דף יד.) וזה שאילו שמנו אוכל אוכל שני שלישי לכן לא יפסול את התרומה לפי שהשני הוא אשר יפסול כמו שבארנו פעמים רבות ואנחנו כבר שמנו מי\"ח דבר שגזרו שיהיה מי שאוכל אוכל שני שיפסול את התרומה ר\"ל שאם אכל אוכל שני ואחר שתה עליו משקה תרומה והוא עדיין בפיו הנה יטמא המשקה וישיבהו תחלה ולכן גזרו על אוכל אוכל שני שיפסול את התרומה ולא יפסול אלא אם היה שני כמו שהתבאר פעמים רבות ואחר אמר שמי שיאכל אוכל שלישי ישוב שני לענין הקדש לבד לפי שהוא אם נגע בקודש ישיבהו שלישי ולא נחשבהו שני לתרומה עד שנאמר שהוא אם נגע בתרומה פסלה כמו שיעשה השני אבל אם נגע בתרומה זה אשר אוכל אוכל שלישי לא פסלה כמו אילו נגע בו אוכל שלישי אשר אינו פוסל לזולתו כמו שהתבאר שם ביאורו ואמר שזה האוכל שלישי אשר אמרנו שמי שאכלו ישוב שני לקדש ושלישי לתרומה הוא שלישי לחולין שנעשו על טהרת התרומה לפי שהחולין עצמן לא ימצא בהן ג' בשום פנים כמו שיתבאר בזה הפרק. וכונת אמרם בכ\"מ שנעשו על טהרת הקודש ועל טהרת התרומה מה שאני מספר בהיות החברים הנכבדים רוצים להסבב הבטול מהמון עמי הארץ עד שלא יאכילום ולא ישקום למה שיהיה בזה מן הטוב כפי מה שיובן מדברינו באבות היו מחייבין עצמן שיהיו אוכלין חוליהן בטהרה ואם היה אוכל על טהרת התרומה הנה יהיו אלו החולין כאילו הן תרומה לענין הטומאה וההפסד ואם היה אוכל על טהרת הקדש הנה מדרגתה כאילו הוא קדש וכבר ביארנו זה *צ\"ל בפ\"ב בסוף מסכת חגיגה (דף כ.) וכן התבאר בסוף מסכת פרה שיעשו חולין ג\"כ על טהרת החטאת ר\"ל פרה אדומה וידוע הוא ששלישי של תרומה פסול ומי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת תרומה ישוב שני לקדש כי בין הקדש והתרומה מדרגות כמו שהתבאר ואם נגע בקדש ישיבהו שלישי ולא ישוב שני לתרומה אמנם זה האדם הוא כמו אוכל שלישי עצמו אשר הוא פסול ולא יפסול זולתו ויהיה לשון זו המשנה וביאורה כן האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה נעשה שני לקודש ואין שני לתרומה אלא שלישי וכבר נתבאר לך מדברי ר' יהושע שמי שאכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה שב פסול לתרומה ר\"ל שאין ראוי לאכילה אמנם אם נגע בתרומה אינו פוסל אותו וזה הענין בעצמו במי שיאכל שלישי של תרומה עצמה שהוא פסול לאכול את התרומה ואינו פוסל את התרומה במגע כמו שפסל אותה האוכל אוכל שני וזהו ביאור הש\"ס כלל זה המאמר במסכת חולין (דף לד:) ושמור אלה העקרים למה שיבא אחר זה והיה זוכר אותן והלכה כרבי יהושע: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מאכל טמא ושלא יטמא זולתו יקרא פסול ודע זה ודע גם כן שהטמא זה אשר יקרא פסול יאמר אליו פוסל ולא יסופקו אלו השמות עליך ולא יתחלף לך פסול בפוסל וידענו שהשני שבחולין טמא מאמרו (ויקרא י״א:ל״ג) וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא והשרץ אב הטומאה והכלי ראשון והדבר אשר יהיה בתוכו מן האוכלין שני ואמר הש\"י יטמא ולא יהיה בחולין שלישי לעולם ולשון הגמרא שאין שני עושה שלישי בחולין וכבר זכרנו זה בחמישי מסוטה (ד' ל.) ובאמרו הנה השלישי אמנם הוא בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכן יתבאר בגמרא חולין (ד' לה.). ונזיד הדמע הוא התבשיל אשר יהיה בו תרומה אשר נקרא דמע כמו שאמר (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר וכבר התנה בש\"ס (תמורה דף ד.) בזה התבשיל תנאי והוא שלא יהיה מן התרומה בזה התבשיל השיעור מה שיבא ממנו כזי' בכדי א\"פ ולזה מותר למעוט שיעור התרומה אמנם אם היתה התרומה יותר נראה מזה לא יותר לאכול זה המאכל באוכל שלישי לפי שאנחנו כבר ביארנו בהלכ' אשר קודם זאת שמי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת התרומ' אין ראוי לו לאכול התרומ' אע\"פ שלא יפסול אות' בנגיע' ובי\"ב מזבחי' (דף צט:) אמרו שלישי של תרומ' עצמה אסור לאכול ומותר ליגע באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיע' לא עבוד רבנן מעלה ושמור אלו העקרי': \n"
+ ],
+ [
+ "הנה שמו השני שיפסול השלישי בתרומ' במצאם הפסוק אוסר על טבול יום לאכול התרומה והוא אמרו (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וקראו האל יתברך (שם) טמא והוא אמרו (ויקרא י״א:ל״ב) במים יובא וטמא עד הערב וטהר וכבר ידעת ששכבת זרע מאבות הטומאות ובעל קרי ראשון כמו שביארנו בפתיחת הסדר ועוד יתבאר לך לשון זה הענין בסוף זבים בעל קרי כמגע שרץ ואם טבל ירד מדרגה אחת מן הטומאה ושב שני אך שהוא עם זה נקרא טמא ואסור עליו לאכול התרומה ויפסול התרומה וישיבה ג' בתרומה ולזה ג' בתרומה פסול אמנם הד' הנה הוא טהור ולכן מותר לאכלו בנזיד הקדש לפי שהוא אילו אכל ג' שבתרומה שב שני לקדש כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "מן העקרים אשר קדמו שמחוסר כפורים מותר לו לאכול תרומה ולא יאכל בקדשים עד שיביא כפרתו ולאמרו (שם יב) וכפר עליה הכהן וטהרה אמרו טהרה לאכול בזבחים וכבר ביארנו בתורה בביאור היות שני בחולין טמא והוא אמרו (שם יא) כל אשר בתוכו יטמא ואמר בבשר קדשים (שם ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ואמרו בכל טמא יכנס תחתיו שני לטומאה אשר לשון הכתוב בו שהוא טמא כמו שביארנו וזה הבשר אם יגע בשני ישוב שלישי וצוה השם בשריפתו בהיותו טמא וכבר מצאנו לשון התורה שיש שלישי בקדש ואמרנו ג\"כ שאם היה מחוסר כפורים שהוא מותר בתרומה ואסור בקדש כל שכן השלישי שהוא פסול בתרומה לא ימעט מלפסול רביעי בקדש וזהו אמנם למדנו שלישי בקדש מן התורה ורביעי מק\"ו וכמו שהאוכל שלישי של תרומה אסור לאכול תרומה ואע\"פ שלא יטמא שלישי בתרומה לזולתו בנגיעה כפי מה שביארנו כן ג\"כ אשר יאכל רביעי של קדש פסול ולא יותר לו לאכול הקדש ולכן לא יותר לאכול נזיד הקדש אלא בחמישי ולא ברביעי שהוא בעת אוכלו הרביעי יפסול גופו ולא יותר לו לאכול נזיד הקדש ולא נאמר כמו שאמרנו בתרומה שאם לא יהיה כזית בכדי אכילת פרס מותר לו זה לפי שלקדש מעלה יתרה על התרומה בדברים רבים כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח:) וזהו הקדש הנזכר פה בבשר קדש ולחם קדשים ובתוס' (פ\"א) באיזה קדש אמרו בקדשי מקדש כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הם כתרומה והשרץ מטמא שנים ופוסל באחד מהן ושם נאמר גם כן החלה והבכורים ותשלומי תרומה וחומשה הרי הן כתרומה והטבל והמדומע וגדולי תרומה ומעשר שני הרי הן כחולין אמנם מעשר ראשון כבר קדם לך מחלוקת בו בי\"א מפרה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בגמרת תרומה ובמסכת חולין (דף לג:). שהוא רוצה פה באמרו שנעשו על טהרת הקדש ואמר שזה האוכל שלישי נגע ברביעי של קדש פוסלו וישיבהו פסול כמו שקדם לך וכן אם נגע בחולין שנעשו על טהרת הקדש וזו היא משנה ראשונה אשר אמרו חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו בכל הדברים וכבר ביארנו בשני מחגיגה (דף כ.) של זה בשש מעלות הראשונות לבד ואמנם ה' האחרונות והיא הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש. הרביעי בקדש פסול [היד צ\"ל] היא מטמאה חבירתה בקדש צ\"ל אין בין אוכלים טמאים נגובים בידים מסואבות בקדש אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש כי הקדש לבדו נתייחד לא חולין שנעשו על טהרת הקדש וכבר נתבאר לך שהרביעי אינו פסול בהן וכן השלישי אמנם הן בענין מגע טומאות כחולין כמו שהתבאר בסוף נדה (דף עא.) וכל מה שתמצא במשנה מזכרון שלישי [בחולין] שנעשו על טהרת הקדש היא משנה ראשונה ואחר ביאר ואמר שזה אשר אמרנו ששלישי בתרומה עושה רביעי בקדש אמנם זה שלישי של תרומה עצמה אמנם שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה אמנם ימצא בה לעולם שנים טמאים ואחד פסול ואפי' בקדש ולא תעבור ממנה הטומאה לאוכל רביעי כלל וזה כוונת אמרם אבל אם נעשו לטהרת תרומה מטמא ב' ופוסל אחד משל בזה שיהיה אוכל ראשון של חולין שנעשו על טהרת תרומה שנגעו בו אוכלין של קדש הנה הוא ישימם שני ויהיו טמאים ואם נגעו אלו האוכלים באוכלי קדש ג\"כ הנה זה האוכל ישוב פסול ולא יטמא זולתו ואע\"פ שהוא קדש ומאשר הגיע בטומאתו אמנם מחולין שנעשו על טהרת הקדש לא תעבור הטומאה ממנו זולת אל השלישי ואפילו היה השני והשלישי אשר הוכנה להן הטומאה קדש והבן זאת הכוונה שהיא בתכלית העיון ויהיה לשון זה הדבר להוסיף הכוונה והביאור כן השלישי שבתרומה מטמא [משקה] קדש ופוסל אוכלין של קדש ושל חולין שנעשו על טהרת קדש בד\"א בתרומה עצמה אבל חולין שנעשו על טהרת התרומה שנים טמאים והשלישי פסול ואפי' היה השני והשלישי קדש אינו עושה רביעי בקדש הואיל והראשון של חולין נעשו על טהרת תרומה והבן זה והיה זוכר לדברינו בטומאת משקין בפתיחת זה הסדר: "
+ ],
+ [
+ "זה הדבור כולו מבואר ואמתי זולת פרק אחד ממנו והוא אשר חלק בו ר' אליעזר והוא אמרו שטומאת הקדש ואפי' היה התחלתה מן החולין הנה ימצא בה הרביעי כמו שביאר [בד\"נ הגי' פה] בו באמרו שהראשון שבחולין תעבור ממנו הטומאה אל הרביעי בקדש ושהוא יטמא השני והשלישי ויפסול הרביעי וכן אמר ששלישי של חולין יפסול גם כן רביעי של קדש ויטמא משקה הקדש וישיבם משקין טמאים וכבר קדם מאמר ת\"ק שלא יעשה זה אלא שלישי של תרומה עצמה אמנם חולין שנעשו על טהרת תרומה הנה לא ימצא בהן אלא שנים טמאים ואחד פסול ואפילו בקדש לא תעבור הטומאה אלא השלישי כמו שביארנו וכ\"ש אם היה עיקר הטומאה מן החולין עצמן ואין הלכה כר\"א: "
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר. שהאוכל אוכל שני ישוב שני לטומאה ושם התבאר ג\"כ שהשני לטומאה מטמא משקה חולין וכבר ביארנו פעמים רבות שאלה המשקין טמאין ישובו תחלה ולכן לא יעשה בבית הבד לבלתי יטמא השמן ולשון התוס' האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד מפני שהוא שני והשני מטמא המשקין לעשותו תחל' ואמרו על משקה הקדש ירצ' לומר על טהרת הקדש ואמר לטמא שנים ולפסול אחד כל עוד שתשמעהו בכל המשנה והש\"ס כונתו שיהיה הראשון והשני טמאים והשלישי פסול כמו שהתבאר במשפט טומאת תרומה ואשר אמר שהוא [צ\"ל כחולין] (באוכלין) יהיה הראשון טמא והשני פסול ואלה השלשה סברות בחולין שנעשו על טהרת הקדש וכקדש דמו ואין הראשון טמא והשני פסול לבד והשלישי טהור בחולין: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים רבות שהמשקין תחלה לעולם ואפי' נטמאו באוכל שני וכבר ביארנו שרוטב הוא מרק אשר אם יקפא ישוב דומה לדבק וגריסין נזיד הפולין ומדרכו ג\"כ שאם יקורר יקפא וכן החלב אם יעמוד זמן מה יקפא ואם היה אחד מאלו השרפים אשר מדרכן שיקפאו אם [צ\"ל יקוררו] ישארו וכבר התחילו להקפא ונשאר בהם מהלחות שיעור שיטפיח היד הנה היא במדרגת המשקין ואם נטמאו שבו תחלה ואם צ\"ל יקפאו נטמאו אחרי הטמאם ונשלם הקפאתה שבו שניים לפי שהם אז אוכל והוא כמו אוכל שנגע במשקה טמא אשר הוא שני כמו שהתבאר ואם נהפך הענין שנטמאו והן נקפין והיו שני ואחר לקחו להתיך אחר היותם שני לטמא הנה יש בו זאת החלוקה שאם היה הדבר הנקפה בכללו כביצה מכוונת ואחר הותך הנה זה הניתך טהור לפי שהן משקין ולא יטמאו בדבר כי האוכל אשר כבר נטמא כבר נשתנה צורתו ואם היה זה האוכל שני הנקפה יותר מכביצה הנה כל המשקה הניתך ממנו טמא ואם הותך הכל שבו המשקין טמאין לפי שבעת מה שלקח ההתכה תחלת נקודת ההתכה נטמא באוכל שני אשר הובדל ממנו לפי שנשאר ממנו נפרד כביצה בעת צאת זאת הטפה וכבר ביארנו שכביצה מאוכלין טמאין יטמא משקין אם נגע בהן וכל מה שיותך אחר זה יעורב באלה המשקין טמאים אשר יצאו ראשונה וזה היא כונת אמרו כיון שיצאה טיפה ראשונה נטמא בכביצה: "
+ ],
+ [
+ "כונת אמרו תחלה לעולם שאם נטמא ואחר נקפה (אחר זה) ואחר נמחה ואחר נקפה ואחר נמחה אפי' היה זה אלף פעמים הנה הוא תחלה לפי שהנקפין לא יקפאו באמת ומשקים יחשב ואפילו בעת ההקפאה:",
+ "ופירוש גוש. הגוף המדובק כמו גוש עפר והכונה פה שהיו כל הזיתים טמאים מקובצין מחוברין גשם אחד וכבר פירשנו וביארנו בפתיחה שאוכלין טמאין לא יטמאו הכלים ושמשקין טמאים יטמאו הכלים והתבאר גם כן בכלים שמשקין טמאין מטמאים התנור באויר אם היו יותר מכביצה בעת מה שיצא השמן בחום האש יטמא בכביצה הנשארת משאר הזיתים קודם שריפתן וישובו משקים טמאים ויטמאו התנור להגיעם באוירו וזה אם יהיו מקובצים אמנם אם יהיו הזיתים גרגרים מובדלים או חלוקים לא יהיה בכל כביצה ואפי' היה אי זה שיעור שיהיה הנה לא יטמא התנור לפי שהשמן אשר יצא יצטרך שיגיע בו כביצה אוכל טמא ושיהיה כולו מחובר ואז יטמא ואין הלכה כר\"ש שזורי: "
+ ],
+ [
+ "אם תהיה זוכר לעקרים הקודמים ביאורם והבנת מה שקדם מן הביאור הנה זה המאמר מבואר ואמנם יצטרך לידיעת עיקר אחד לבד והוא שהזב והדומה לו ר\"ל זבה ונדה ויולדת יטמא כל מה [צ\"ל שישא] שישאר ואע\"פ שלא יגע בהן אבל יטמאה במשא ושוין בזה האוכלים והמשקים כמו שנבאר בסוף זבים: "
+ ],
+ [
+ "ידוע שהשמש יכלה לחות הגוף וינגבנו ולכן יכמש והמים ילחלחם וירפם ויגדלם ויוסיף בגדלן ואודיעך הנה עיקר אחד והוא שהשיעורים כולן אמנם נשמור בהם שיעור הגודל ולא נביט לרפיון החלקים (וההתעכבות) [וההתאבכות] לא לענין הטומאה ולא לענין איסור והיתר וביאור נתפחו נפחו ר\"ל שנוספו וגדלו: \n"
+ ],
+ [
+ "ירצה בזה המאמר שמשפטי הטומאות והטהרות ילכו כפי הענין אשר ימצא עליה הדבר שאם יהיה בענין שיקבל טומאה הנה הוא טמא ואם יהיה בענין שלא יקבל טומאה הנה הוא טהור והמשל הנזכר הוא שאם ימצא מחט מליאה חלודה או שבורה אשר לא יטמא היא על זה הענין שהיא לא [צ\"ל לאתויי] תאמר לתפירה כמו שבארנו בי\"ג מכלים ולזה תהיה אצלנו בחזקת טהרה ולא נאמר אולי טמאה היתה בעוד שהיתה שלימה ואחרי הוטמאה נשברה וטהרה שלא נשאר בה טומאה כפי מה שהתבאר בכלי מתכות שהן חוזרים לטומאתן הישנה אבל נשימה כמו טהורה אם נמצא בענין הטהור: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פעמים רבות שספק טומאה ברה\"י ספיקו טמא וברה\"ר ספיקו טהור. וידענו זה מסוטה שאם נסתרה עם איש ברה\"י נאסרה לבעלה והענין ספק לפי שהוא לפעמים בועלה או לא והוא אמרו יתברך (במדבר ה׳:י״ג) ונסתרה והיא נטמאה הנה זה מלמד שכל ספק טומאה ברה\"י טמא. ובתנאי שיהיה זה אשר נתחדש לו הספק יש בו דעת להשאל וישיב במאמר אמנם מי שאין לו דעת להשאל אפי' יהיה ברה\"י ספיקו טהור לפי שאנחנו ידענו ספק טומאה ברה\"י ספיקו טמא מסוטה אשר יש לה שכל ואפשר לשאול פיה ויאמר אליה אם נבעלה ותענה מזה ואז נדין בספיקה שהוא טמא וכל מי שיש לו שכל ואפשר לשאלו אם נטמא אם לא הוא אשר ספיקו ברה\"י טמא ולזה העיקר אמר שחרש שוטה וקטן אם נמצאו במבוי שיש בו טומאה שהן טהורים ואע\"פ שהמבוי רה\"י ונחנו לא נדע אם נגעו בטומאה אם לא לפי שהן אין בהן דעת. אמנם הפקח ספיקו ברה\"י טמא. ולשון התוספתא [דטהרות פ\"ו] שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה\"י טמא אמר להן סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק אמר להן מצינו שהיא אסורה לבעלה ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה\"י אף להלן רה\"י מה כאן דבר שיש בו דעת להשאל אף להלן דבר שיש בו דעת להשאל מכאן אמרו דבר שיש בו דעת להשאל ברה\"י ספיקו טמא ברה\"ר ספיקו טהור. ומפני מה ספק רה\"ר טהור אמר להן מצינו שהצבור עושה הפסח בטומאה בזמן שרובן של צבור טמאים אם טומאה ודאית הותרה לצבור ק\"ו לספק טומאה רשב\"ג אומר מפני מה ספק רה\"י טמא וספק רה\"ר טהור שאפשר להשאל ליחיד ואי אפשר להשאל לרבי': \n"
+ ],
+ [
+ "כונת זה המאמר שעם היות השושנים במקום הטומאה לבד ולא אפשר להגיע אליהם אלא אחר הטמא לא נאמר כבר נסתלק הספק ובאמת שהוא בעצמו נכנס שם וכבר נטמא טומאת מת אבל הספק נשאר לפי שאפשר שזולתו לקטן אליו ובנפילת הספק הנה הוא טהור כמו שביארנו. וכן חמור בין הקברות הכלים שעל גבו ספק. מפני שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר הנה נטמאו הכלים ואם היה שלא נגע בקבר הנה הן טהורים מפני זה הספק הן טהורין לעיקר אשר הקדמנו שהוא אין בו דעת להשאל: \n"
+ ],
+ [
+ "זה התינוק הוא טמא והעיסה טהורה והוא ברה\"י ומצאנו חתיכה מזאת העיסה בידו ר' מאיר אומר ספק הוא אם חתכה בידו וטימא את העיסה או חתכה זולתו אליו ולכן ספיקו טהור ויהיה העיסה טהור לפי שאין בו דעת להשאל כמו שבארנו וחכמים אומרים אין שם ספק שחזקה שהתינוק מטפח ולכן יהיה העיסה טמא בחזקתה וכפי זה האופן ילך הדין בתרנגולין ומשקין טמאים וכן שאר ב\"ח אע\"פ שהיו אלה המינים אין בהן דעת להשאל לפי שחזקתם שהם ישתו ואז יאכלו מזאת העיסה ואם היה הקירוב בין העיסה והמשקה הטמא עד שישאר הטפחה בפיהם מאלה המשקים הנה טמאה העיסה בלי ספק ואין הלכה כר\"מ והלכה כר' אליעזר בן יעקב: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזורק טומאה. ר\"ל מי שישליך דבר טמא ואמר שבין שישליך ככר טהור בין מפתחות טמאים או השליך מפתח טמא בין ככרות ונמצא הככר בלתי נוגע במפתחות הנה הלחם טהור וזה הספק טהור ולא נאמר לך נגע הככר במפתחות בעת עברו עליהן אחר שהטומאה לא נחה על הדבר אבל עברה עליה העברה ורבי יהודה אומר שאם השליך ככר טהור בין מפתחות ועבר עליהן הנה הככר טמא לפי שהמפתחות הטומאות נחות והרי יש לטומאה מקום ואם השליך מפתח טמא בין ככרות טהורות הנה הוא טהור לפי שהטומאה בלתי נחה ולא תעצור לה מקום והמשל במפתחות והוא ההיקש לשאר טומאות אמנם הכוונה שאם השליך דבר טמא ולא יודע בעת עברו בזה המקום אם נגע או לא נגע והידוע ברוב שיושלך מפתח או ככר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ספקו טהור. ואע\"פ שהיא תרומה כאשר לא נחה הטומאה במקום ידוע ספקו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ואמר היו מנקרים בהן על הארץ רצה לומר שהניחו זה השרץ על הארץ וינקרו בו ויאכלו ובתנאי שיהיה זה ברה\"י ולזה אם נסתפק אם נגע אם לא נגע ספקו טמא כמו שביארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך באהלות (פ\"ב מ\"א) שכזית מן המת מטמא באהל וכן התבאר מה שנטמא באהל אם האהיל על האדם ועל הכלים טמאים אמנם שמנו ספק כלים טהור אע\"פ שהן ברה\"י לעיקר אשר זכרנו והוא שאין בו דעת לישאל ואף ע\"פ שהוא ספק כי לפעמים כל אחד מהכלים נגע בשרץ בעת השאיבה וכן לפעמים יהיה השרץ בכלי העליון אשר ישפך ממנו ובעת מה ששפך הגיע בכלי התחתון ועם כל זה טהרנו זה הספק ואמרנו שהעליון טהור והכלי' טהורין זולת אשר נמצא בו השרץ: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחה ששתני הטמאין הן משקין טמאין וידוע ששתני הבהמות טהורים וכבר התבאר בתוספת' שאם נתערבו מי רגלים טהורים עם מי רגלים טמאין אמרו רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטלו מראיהן טהורים ואם לאו טמאין ואמר שם שאם נתערבו מי רגלי אדם טמא עם מי רגלי בהמה בשוה חצי בחצי הנה זה המעורב ספק אם בטל מראיו ויהיה טהור או לא בטלו מי רגלי האדם ויהיה הכל טמא וזהו מכלל הספיקות אשר שורפים עליהם התרומה וכבר נתבאר באהלות (פי\"ח מ\"ו) שארץ העמים ובית הפרס מטמאים במגע ובמשא והיה ספק אם יש בה עצם כשעורה או אין בה וכן הרוק הנמצאות בשווקים הנה לפעמים הוא רוק איש טמא והוא משקין טמאים או הוא רוק איש טהור וכן הכלים הנמצאים אפשר שיהיה כלי טמא או כלי טהור ובגדי עם הארץ ג\"כ ספק אם הן טמאין או טהורים וכל עוד שנגעה תרומה באחד מאלו הדברים הטמאים אשר נטמאו בספק הנה היא תשרף לפי שנטמאה וזהו ענין אמרו על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן רצה לומר שהתרומה נגעה באחד מאלה באמת וזהו ספק טומאה ולפי שאלה בעצמן טמאין בספק כמו שביארנו ואמר ר' יוסי שספק מגען ג\"כ ברה\"י שורפין את התרומה וחכ\"א ברה\"י תולין לפי שהיא שתי ספיקות אחת מהן ספק נגע ספק לא נגע ואת\"ל נגע ספק טמא הוא זה הרוק או זה הכלי או טהור והעיקר אצלינו שעל ספק ספיקא אין שורפין את התרומה כמו שיתבאר בד' מנדה ולכן ברה\"י תולין וברה\"ר טהור כפי העיקר ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שרוק הזב מאבות הטומאה ועוד יתבאר בסוף זבים שהוא מטמא במגע ובמשא ובהסט ויתבאר לך בפ' ז' מנדה (דף נד:) שרוק הזב אמנם יטמא כל עוד שהוא לח אמנם אם יתייבש ונתנגב תכלית היובש הנה לא יטמא כמו שהתבאר שם ואם יהיה ברה\"י שני רוקין אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן ולא ידע באיזה מהן נגע ואמרו פה טמא אינו רוצה בו טמא ודאי אמנם ירצה בו אחד מן הרוקים הנמצאים אשר קדם המאמר בהן שהן טמאים ושורפים עליהן התרומה כאילו יאמר רוק אחד טהור ודאי וא' נמצא ונגע ונשא או הסיט לאחד מהן ברה\"י ולא ידע באיזה מהן נגע הנה זה האיש אם נגע אחר זה בתרומה תולין ואין שורפין לפי שהוא תרי ספקי וזהו ביאור אמרם בהלכה הקודמת שספק מגען ברה\"י תולין כי אין הבדל בין נפילת הספק בככר של תרומה עצמה אם לא נגע או בנפילת הספק באיש אשר נגע בתרומה באמת אם נגע ברוק טהור או ברוק הנמצא וכן בשאר הספקות ששורפים עליהן התרומה ואמר על מגען ברה\"ר (או ברוק הנמצא) תולין עליו את התרומה וסבת זה מה שהתבאר מן התוספתא והוא אמרם כיון שנתלש עליו נעשה רה\"י וכוונת זה שהרוק אם יהיה לח יתלה באבר אשר יגע בו וכבר ביארנו שהוא מטמא בכל שהוא ואם הגיע ממנו על גוף זה האיש אי זה שיעור שיהיה הנה הוא ספק ברה\"י לפי שגוף האדם אינו רה\"ר אמנם אם היה הרוק הנמצא יבש וכן הרוק הטהור ונגע בא' מהן ברה\"ר אשר לא נתלה בגופו דבר הנה הוא טהור לגמרי ולא יפסיד התרומה לעולם כמו שקדם בהלכה אשר קודם זאת שספק מגען ברה\"ר טהור אמנם אם נשאה ר\"ל נשא אחד מהן ולא ידע איזה מהן הנה הוא ג\"כ תולין עליו את התרומה אע\"פ שהם יבשים לפי שכבר נשא ויצא הספק מרה\"ר בהיות זה הרוק נשוא על זה האדם ותכלית מה שאמר שספק טומאה ברה\"ר טהור ואם ספק נגע או לא נגע אשר עצם הדברים אשר נפל בהן הספק ברה\"ר אמנם המשא הנה לא לעיקר אשר זכרנו והוא אמרם כיון שנתלש נעשה רה\"י אמר היה רוק יחידי ר\"ל רוק יחידי נמצא ונגע בו או הסיטו ואפי' ברה\"ר כי זה האיש שורפין עליו את התרומה כפי מה שהתבאר שעל ודאי מגען שהוא ספק טומאה שורפים ואפי' ברה\"ר כפי מה שביארנו בהלכה הקודמת ומבואר הוא שאמרו פה ברוקין היבשים לא ירצה בהן שהן יבשים בתכלית שהן אז לא יטמאו כמו שיתבאר בנדה (שם) ואפי' היה רוק הזב ודאי אמנם ירצה בהן ששבו מן הנגוב בגדר שלא יתלה ביד [אדם] אם לא ימששהו לכוונה אשר ביארנו ולזה אמרה התוספתא נגובים ולא אמר יבשים: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע הוא שג' לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה ואם נפל הספק אם נפלו המים שאובים לזה המקוה או לא נפל או נפל הספק ג\"כ היש בהן השיעור אשר יפסול אם לא הנה המקוה כשר כמו שיתבאר בשני ממסכתא מקוואות והוא מתחיל לבאר כל ספק מאלה י\"א ספיקות הנשארות: \n"
+ ],
+ [
+ "מאשר לא תנוח זאת הטומאה על גב הקרקע שמו ספיקו טהור כי ספק הוא אם נגע או לא נגע ור' שמעון אומר אם היו המים אשר הטומאה צפה על פניהם בכלים ספיקו טמא רבי יהודה אומר שאפי' היו בקרקע וספק הוא אם נגע או לא נגע כי המים אז נחו והטומאה אז נחה לפי שהוא ירצה פה בירידה רדתו לטבול באלה המים או לרחוץ בהן ואם טבל ועלה ונסתפק אם נגע או לא נגע בעת עלותו הנה הוא טהור כי [צ\"ל בעליתו מן המים] ברדתו אל המים תדחה הטומאה לצדדים ותרחק ממנו והוא אמרם בתוספתא (פ\"ה) מפני שהמים דוחפים אותה לצדדין ור' יוסי אומר אפילו היה המקום צר בגדר שתבא הטומאה וידביקהו כל עוד שלא יתאמת שהוא נגע ספיקו טהור להיותו צפה על פני המים ומבואר הוא שזה כולו אמנם ברה\"י אמנם ברה\"ר אפי' לא תהיה צפה ספיקו טהור כמו שיתבאר ועוד התבאר במסכת נזיר (דף סד.) שזה הדין אמנם הוא לענין שרץ בלבד. וזה שת\"ק אומר שאמרו בכל השרץ השורץ יורה שהוא מטמא בכל מקום ששורץ ואפי' על פני המים ואמרו על הארץ יורה שהוא לא יטמא אלא על הארץ ואמר אם לא יהיה השרץ על הארץ ונסתפק אם נגע או לא נגע ספקו טהור *צ\"ל ור' שמעון ור' יהושע יקבל מיפת מאומרו (ויקרא י״א:ל״ו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הנה זה מופת שהשרץ לא יטמא במים ואחר אמר ונוגע בנבלתה יטמא עד הערב הנה זה יורה שמי שנגע בשרץ וירד במים טמא ויגיע מזה אם נתאמת בנגע שהוא טמא ואם נסתפק אם נגע או לא נגע טהור זה במעין ובור אשר המים בקרקע אמנם אם יהיו המים בכלים ספיקו טמא והלכה כת\"ק והתבאר רבי יוסי והגעתו בענין אמתי: "
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר וזה שהוא אומר אם נפל הספק בטומאה בעצמה אם נטמא אם לא נטמא ספיקו טמא וישובו משקים טמאים ואם נפל הספק בטמא זולתו יהיה הזולת טהור כמו שהמשיל והביא המשל באיש טמא וכבר טמא להודיענו שאין הבדל בין היות הספק נופל במי שיש בו דעת לישאל או שאין בו דעת לישאל הנה ספק המשקים לענין אם נטמאו בעצמן טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר שהעיסה טמאה להיותה אוכלין והעריבה אשר שם נילושה בה זאת העיסה טהורה להיותה כלים ובטומאת משקין ג' סברות שיש אחד שאומר שאין טומאת משקים מן התורה כל עיקר ואפי' לטמא עצמם אמנם הוא מדרבנן ושאומרו ית' (שם) וכל משקה אשר ישתה בכלי יטמא אמנם ירצה בו שמשקין התלושין מן הקרקע מכשירין אע\"פ שהן בכלים וכוונת יטמא יכין לטומאה או יכשיר ושם מי שיחשוב שטומאת משקים בעצמן מן התורה כמו שנראה מלשון הפסוק וטומאת זולתן מדרבנן וזהו סברת ת\"ק ולזה אמר שאם נפל הספק בטומאת עצמן ספיקו טמא ואם נפל הספק בטומאת זולתן ספיקו טהור להיות זה מדרבנן ושם מי שיחשוב שאפילו לטמא משקים בזולתו מן התורה ושאמרו יתברך יטמא ירצה בו זולתן וזו היא סברת ר' יוסי ולזה אמר שאם נפל הספק בטמא המשקים לאוכלין הנה האוכלין טמאים אמנם אם נפל הספק בטמאם לכלים הנה אלה הכלים טהורים לפי שהמשקים טמאים שיטמאו הכלים הוא מדרבנן לדברי הכל כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר ואין הל' כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים רבות שמי שנגע באוכלים טמאים או במשקים טמאים או בכלים שיהיה ראשון לטומאה בידיו נטמאו ידיו וכן ביארנו שידים טמאים יטמאו משקים ובחגיגה (דף כ:) אמרו שהיד מטמאה חבירתה בקדש ואם נפל הספק אם נטמאו ידיו אם לא או שהיתה ידו טמאה ונפל אליו הספק אם נטמאה אחרת או לא נטמאת או טהר ידיו אחר אשר הטומאה ונפל אליו הספק אם נטהרה כפי מה שראוי או היא טהרה נפסדת וידו נשארה בטומאתה הנה נגביר הטהרה בכל הפנים מאלה הג' ויהיה ספיקו טהור כפי מה שנבאר בשני ממסכת ידים. ואמרו ספק רה\"ר טהור התחיל לבאר זה לפי שהוא הבדיל בו הבדלים רבים ויבארנו בפ' אשר אחר זה והתחיל לבאר ספק דברי סופרים וזכר אלה הד' מינים אשר כל אחד מהן טמא מדברי סופרים ר\"ל שהוא פוסל את התרומה וזהו מכלל י\"ח דבר שגזרו הנזכרים בראש שבת (דף יג:) וכבר זכרנו סבתם באוכל אוכלים טמאים ועוד נזכר סבת הכל בסוף זבים ולאיזה דבר שמוהו פוסל את התרומה ואם נפל עליו הספק אם אכל אוכלים טמאים או שתה משקי' טמאים או בא ראשו ורובו במים שאובים או נפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובים או שלא יהיה דבר מזה הנה הוא טהור ואינו פוסל את התרומה אמנם אם נסתפק האדם אם נטמא באב מאבות הטומאה אשר הם מדברי סופרים כי ספיקו טמא ושורפין עליו את התרומה וכבר ביארנו אבות הטומאה שהן מדברי סופרים בפתיחת זה הסדר ומנינו אותן כולן אלא אם יהיה האב עצמו ספק כמו בית הפרס שהוא ספק אם נגע או לא נגע אין שורפים עליו את התרומה לפי שהוא ספק ספיקא כפי מה שביארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בחגיגה (דף יח:) שפרושים הם אוכלים חוליהן בטהרה וזכרנו ג\"כ בזאת המס' (פ\"ב) שהחולין הנה יהיו על טהרת הקדש ועל טהרת התרומה ושם אמרנו בגדי ע\"ה מדרס לפרושים בגדי פרושיס מדרס לאוכלי תרומה ואם נסתפק זה הפרוש אם נגע בבגדי ע\"ה אם לא הנה הוא טהור וכן אם נסתפק אוכל תרומה ונתחדש לו ספק בבגדים זה הפרוש הנה הוא טהור ולזה אמרו זו טהרת פרישות לכלול שתי הכוונות יחד וספק שרצים הוא כמו שביארו בתוספ' והוא אמרם אי זהו ספק שרצים שטהרו חכמים זה ספק הנזרק כמו שישליך שרץ בין הככרות ונסתפק אם נגע או לא נגע כי הככרות טהורות כמו שהתבאר בתחלת זה הפרק מאשר לא ימצא השרץ נוגע בככר והוא אמרו כשעת מציאותן ולא נאמר לך שבשעת עברו על הככר נתחכך עמו אמנם ספק נגעים כבר ביארנוהו בה' מנגעים וכן אם נתחדש לו ספק נזירות כמו שביארנו בב' מנזיר (דף יג.) שהוא מותר לשתות יין וליטמא למתים:",
+ "וספק בכורות. סבתו מה שזכר שהמוציא מחבירו עליו הראיה ויאמר לכהן הביא ראיה שהוא בכור וקחנו לך:",
+ "ואמרו בין טמאה בין טהורה. ירמוז אל פטר חמור אשר אמר ה' יתברך (במדבר י״ח:ט״ו) אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכבר נתבארו דמיון הספקות הנופלות בבכורות במקומן: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר וכבר קדם זה הלשון בראש כריתות (דף ח.) [צ\"ל ויהי'] ויעוד זה הספק מכלל הטהרות כי מחוסר כפורים אינו בשלמות הטהרה ושהוא לא יאכל בקדשים עד שיביא קרבנו כמו שביארנו פעמים רבות: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בראש כלים שהשרץ מטמא במגע ולא במשא וידוע הוא שהצפרדע טהור כמו שביארנו בפתיחה וכזית מן המת מטמא באהל והנבלה לא תטמא באהל ועצם מן המת מטמא ועצמות הנבילה לא יטמאו כפי מה שביארנו בפתיחה ויהיה השביל טמא כגון שיהיה בבית הקברות וביארנו בשני מאהלות שבית הפרס עצמו וארץ העמים מטמא במגע ואמרו הסיט את אחד מהן שב אל גוש ארץ טהורה וגוש בית הפרס כי גוש בית הפרס וארץ העמים ג\"כ מטמאים במשא אמנם הנבלה והמת כל אחד מהן מטמא בהסט כמו שביארנו בראש כלים ועוד נוסיף בזה ביאור בזבים והשרץ לא יטמא בהסט ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו נגיעתו בזה ר\"ל באדם זה: ר' יוסי אומר א\"א לאדם מללכת ברה\"ר ולזה ספק שבילים טהור אמנם המגע אשר אינו הכרחי כל עוד שנסתפק אם נגע בו או לא נגע ספקו טמא ואין הלכה כר\"ע ולא כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שהשביל לא יהיה טמא אלא בטומאת מת ולזה אמר הזה ושנה וטבל. והשניות ישרפו ביאר שאינן ספק אחר שנכנס בשני השבילין יחד ואחד מהן ודאי טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר וזה הדין הוא כמו הדין הקודם ואמנם [משמיענו] (כוונת) [זה] הדין בטומאת השביל והמשפט בטומאת מגע שהכל משפט אחד ואפי' לר' יוסי שאומר דרכו של אדם להלוך ואין דרכו ליגע: \n"
+ ],
+ [
+ "אין מחלוקת אם באו זה אחר זה ששניהן טהורין לפי שכל מי שיבא מהן יאמרו אליו טהור אתה ואם נשאלו שניהן כאחת טמאים ואמנם מחלוקתם בימי ששאל עליו ועל חבירו כמו שביאר הגמרא וכן לשון התוס' (פ\"ו) שנים היינו ובשני שבילים הלכנו ושני טהרות עשינו רבי יהודה ישימם כאילו באו זה אחר זה ורבי יוסי ישימם כאילו באו בבת אחת והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק שקודם זה שספק דברי סופרים טהור ושאם נסתפק אם אכל אוכלים טמאים אם לא שהוא טהור ומחלוקתן ג\"כ פה בבא להשאל עליו ועל חבירו כמו שביארנו במה שקדם ודע שאין הבדל בין טומאה חמורה לטומאה קלה בכמו אלה הספיקות והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הקדמנו בפרק אשר לפני זה שהרוקין הנמצאי' שורפים עליה' את התרומה ואע\"פ שהן ספק ולכן אם נגע ברוק זה האיש הסכל נהיה טמא בספק ואם נגע בתרומה תשרף אמנם אם נגע בבגדיו ר\"ל בבגד זה האיש הסכל היושב ברה\"ר ונמשך בזה הרוב ר\"ל אם יהיו רוב אנשי העיר טמאים הנה הוא טמא ואם היו רובם טהורים הנה הוא טהור ואחר אמר שאם ישן ברה\"ר הנה כליו טמאים מדרס לפי שלפעמים דרס עליו הזב זו היא סברת ר\"מ אמנם חכמים אומרים שלא נחזיק טומאה בשום פנים כאשר אין שם להתלות ובתוספתא מודים חכמי' לר\"מ שאם ראהו חי מבערב אע\"פ שהוא בא בשחרית ומצאו מת הנה הוא טהור מפני שזה ספק רה\"ר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחה שהעובדי כוכבים כזבים לכל דבריהם ועוד יתבאר ברביעי מנדה (דף לא:) שהעובדת כוכבים בחזקת נדה לעולם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות ווסתה ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזרהו התורה ואמרו פה כל הרוקין טמאים לא ירצה בזה [שהן] טמאים בספק ויהיו כמו רוקים הנמצאים כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבוע' הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי וזהו כונת אמרו טמאים: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ועבר על העיקר הקודם שספק טומאה ברה\"י טמא וברה\"ר טהור ואין הלכה כר\"מ: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המסוכן. הוא המתעלף והוא ספק אם הוא חי או שהוא מת בעת שנגע בו ואמר רבי שמעון רה\"ר מפסקת כוונתו שזה המתעלף אשר ספקו ברה\"י טמא ואחר הוציאוהו לרה\"ר אותו אשר נגע בו שם טהור ואחר הכניסוהו לרה\"י פעם שנית הנה אשר נגע בו בזה ברה\"י טמא ואשר נגע בו ברה\"י הראשונה קודם שיצא לרה\"ר ישוב טהור מאחר שאמרנו שאשר שנגע בו ברה\"ר טהור לפי שהוא שם בחזקת חי הנה מן הראוי שיהי' טהור אשר נגע בו לפני זה והוא ברה\"י כי איך יאמר שהוא עתה ברה\"ר חי ולפני זה כשהיה ברה\"י היה מת זה יהיה שקר וזהו ענין אמרו רה\"ר מפסקת ר\"ל יסור משפט הספק הקודם ברה\"י ולשון התוספת' בביאור מאמר רבי שמעון כן הוא ור\"ש מטהר שהיה ר' שמעון אומר רה\"ר מפסקת למפרע שאינו יכול לומר מת היה ברה\"י וחי ברה\"ר ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "הספק הראשון שיהי' מצורע תחת אהל ועבר איש טהור לשם ונסתפק לו אם הגיע תחת אהל אחד עם המצורע ונטמא כפי מה שהתבאר בי\"ג מנגעים או לא נהיה עמו באהל אחד והספק השני שיהיה איש טהור תחת אהל ועבר איש מצורע תחת זה אהל ונסתפק לו אם עמד המצורע בעת עברו ונטמא האיש הטהור או לא עמד כפי מה שביארנו שם [צ\"ל ובזה] מזה הפרק אמר באחרית ההלכה ספק האהיל ספק לא האהיל והספק הג' שיהיה דבר טמא ברה\"י ודבר טהור ברה\"ר ונגע באחד מהן או הסיטו או האהיל עליו אם היה אחד מהן ממה שיטמא באהל ולא ידע אם נגע בדבר הטמא או בדבר הטהור והספק הרביעי שהדבר הטמא ברה\"ר ודבר הטהור ברה\"י ונפל הספק ג\"כ באיזה מהן נגע ורבי יהושע ידין בטומאה בכל ספק מהן ואין הלכה כר' יהושע: "
+ ],
+ [
+ "עוד יתבאר לך בזה הפרק שרשות היחיד לענין טומאה אין מתנאו שיהיה רה\"י גם כן לענין שבת ולכן לא יעלה בלבבך שזה האילן בו תנאי בהעלותו או בעביו וכן החור אבל אין תנאי בזה אלא אע\"פ שראש האילן והחור בהיות האדם אינו יכול להשתמש בהן אינו רגיל להלוך בהן הנה הן רה\"י לטומא' טמא וספקו טמא וידוע הוא שהחנו' רה\"י ואם היתה החנות טמא ופתחו ברה\"ר הנה כלל החנויות כמו דבר טמא ברה\"ר כמו שאילו השרץ ברה\"ר וספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ג\"כ זה החנות הטמא אשר הוא ברה\"ר אם נסתפק אם נכנס בו או לא נכנס ספיקו טהור אמנם אם נפל הספק באיזה חנות נכנס וכל אחד מהן רה\"י הנה הוא ספק טומאה ברה\"י אשר ספיקו טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהחצר רה\"י כמו הבית וכל זה דבור מבואר ואין הלכה כר\"א: \n"
+ ],
+ [
+ "הבקעה. השדות אשר יחרשו ויזרעו והם בימות הגשמים רה\"י לענין טומאה ושבת כמו שהתבאר בזה הפרק וסבת זה שבזה הזמן לא ילך בהן אדם לבלתי יפסידו ברגליהם ואם היה השדה מכלל השדות טמאה ואמר אני נכנסתי בזאת הבקעה אשר בה שדות הרבה ולא נודע אם הלך בזה השדה אם לא ר\"א מטהר לפי שהוא ספק ביאה וחכמים מטמאים כפי העיקר אשר קדם מסברתם שספק טומאה ברה\"י טמא בין שיהיה ספק ביאה או ספק נגיעה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שבילי בית גלגול. מקומות [מוכנים] [כ\"ה בד\"נ.] לא ילך בהן המון העם. וענין מפולשי' לשיחין שיהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע אם בור או שיח או מערה ויעמוד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש לפי שלא יוכל האדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר וכבר ביארנו בראש שבת (דף ו.) ובשארית מסכת שבת (דף קיז.) ועירובין (דף כב:) משפטי רשויות שבת מה הן ובאלה השרשים אשר ביארנו שם תדע אי זה מקום יהיה רה\"י ואיזה רה\"ר לענון שבת בתנאי המבוארים בכל רשות מהן כפי מה שבארנו שם: "
+ ],
+ [
+ "הבקעה בימות הקיץ ואע\"פ שלא ילכו בה ההמון אך ישתמשו בה הקוצרים ועושה הקציר והדישה וחרישת הקרקע להכינה לזריעה במה שיבא ולכן נהיתה רה\"ר לטומאה אמנם בימות הגשמים כאשר לא יכנס בה ולא ישתמש אדם אחר לפי שיפסידוה ברגליהן ולא לאחד מהן ג\"כ שום עסק בה לפי שכבר נחרשה ונזרעה והגשמים ירדו תמיד ולא נשאר זולת לענין צמיחת התבואה לבד וכבר נתבאר במסכת שבת (דף ו.) שאמרם שהבקעה היא רה\"י לענין שבת לומר שאינה רה\"ר ואמנם היא כרמלית כמו שביארנו שם אלא אם יהיה לו מחיצה מוקפת בה גבוה מי\"ט כי אז היא רה\"י לשבת כמו שבארנו בש\"ס ובתוספתא אמרו אלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה וכבר ביארנו זמן רביעה שניה פעמים רבות בפיאה ובנדרים ובזולתן: \n"
+ ],
+ [
+ "בסילקי. הוא בנין גדול מאד נמשך לרוחב הפתחים כמו המקומות אשר יבנו להקהיל העם והוא מבנין המלכים ולזה יאמרו בסילקי של מלכים ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בתוספתא שזה הבנין אשר יקראוהו פרן הוא דומה לבסילקי ויהיה לו שני פתחים מכוונים זה כנגד זה כזאת הצורה ![](\"\")
וחכמים אומרים שכולו רשות הרבים לטומאה כאשר ישתמש ובהן הרבי' ור\"מ אומר שהצדדין מהן אשר ישתמשו האנשי' הוא רשות היחיד לטומאה ובאמצע לבד רה\"ר לטומאה ואין הלכה כר\"מ: "
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בגמרת ושבת (שם) שהאיצטבא היא כרמלית ואמרנו פה רה\"י לשבת רוצה לומר שהוא אינה רה\"ר וכבר ביארנו תנאי כרמלית וגדרה בראש שבת: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ישובו החיצונות טמאות לפי שהאנשים יבאו שם ויגעו בהן ור' יוסי אומר שאם היו כולן בשבכה אחת הנה הכל טמא [ נ\"א שמא] שלפעמים יניע הזב הכל ויהיו טמאים בהיסט הזב ואפי' הקדרות אשר לא נגע בהם ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בחגיגה (דף כג.) שמגע עם הארץ טמא ושמא נגע בבגדים או בכלים (טמאים) ואמרו הבית טמא ר\"ל כל הכלים והבגדים אשר בבית וחכמים אומרים שכל מה שאפשר שיגיעהו אם ישלח ידו הוא אשר נטמא שאולי שלח ידו אליו בעת שהקיץ לראותו כאשר לא ראהו קודם זה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו האומנים הן עמי הארץ והיה עולה במחשבתנו שבהיותם משתמשים בכל הבית שיהיה כל מה שבבית טמא אצל החכמים והודיעונו שאפי' האומנים לא יטמאו אלא כל מה שאפשר שנגעו בו מבלי רדת אל הדבר ההוא או לעלות על דבר גבוה ואז ישיגהו וכן נתבאר בתוספתא והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "מעקרנו הוא שאשת חבר הרי היא כחבר ובניו ובני ביתו הרי הם כחבר ואשת עם הארץ ובניו ובני ביתו הרי הם כמוהו להיות בחזקת הטומאה וכבר ביארנו זה בזרעים והיה עולה בדעתנו שחכמים מודים לר\"מ באשה לפי שהיא רבת [ס\"א העסקים וממשמשת בדברים שאינם נונעים לה ושהיא כו'] המותרים והשמירה ממה שלא יוחד ושהיא תמשש על מה שלא תפקד ותחפש ותהפך והשמיענו שאין חולקין אפי' בנשים והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שאוכלין ומשקין טומאתן קלה וכן כלי חרס לא יהיה אב הטומאה ולכן גזרו שיטמא כל מה שבבית מאלה המינים מפני שמירת עם הארץ אמנם המשכבות והמושבות אשר הן אב הטומאה לא נדין עליהן שהם שבו משכב הזב אלא כשלא יהיה בעל הבית רואה מי שיכנס בבית ולא מי שיצא ממנו ונפרד עם הארץ בשמירה וכן כלי חרס המוקפין צמיד פתיל לא יטמאו במגע טומאה אלא במשא הזב כמו שהתבאר מדברינו בפתיחת זה הסדר וכבר ביארנו זה בעדיות ולזה לא נדין עליהם בטומאה עד שיפרד עם הארץ בו מבלי פחד ולא נשאר לו מי שיראו: ",
+ "והמובל. הוא חתוך הידים והרגלים עד שלא יכול להעתק עד שיקחום בריאים וישאום ולזה נקרא מובל מאמרו יובל שי (תהלים עו) וכבר נאמר שהמובל את המצורע אשר אבריו יפלו עד שלא יוכל לעמוד ולא להמשך ועם כל זה להיות הבית מגיע ברשות עם הארץ שב כמו ביתו של עם הארץ שהכל טמא: "
+ ],
+ [
+ "אלה הגבאים גם כן הן עמי הארץ *נראה דזה טעות המעתיק וצ\"ל כמו בר\"ש וברע\"ב (והעיקר אצלנו שהן ממשכנין על הצדקה ואפי' בע\"ש) ואם באו אל הבית לקחת המשכון טימאו לכל מה שבבית אלא אם יהיה עמהם עובד כוכבים וסבת זה מה שזכרו בתוספת' מפני שאימת עובד כוכבים עליהם ולא ישלחו ידיהן וכבר התבאר בתוספתא שהגבאים אם לא יהי' המשכון בידיהם ולא היה שם ביניהן מעיד שנכנסו לבית ואמרו הן נכנסנו ולא נגענו נאמנים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר [ואם היו אחרים מעידים שנכנסו אין נאמנים לומר לא נגענו] אמנם הגנבים אשר דרכם לבד הוא אשר בחזקת טומאה לפי שהן לא ירצו בלכתן בבית עדים: אם היה עובד כוכבי' עמהם אשר הוא כזב לכל דבריו ומטמא משכב ומושב או אשה הנה כל מה שבבית בחזקת טומאה אפילו המשכבות והמושבות: \n"
+ ],
+ [
+ "אודיארין. הבלנין שבמרחצאות חלונים ישימו כל איש לבושו בחלון מהן ויכנס אל המרחץ ולאלה החלונות פתחים ודלתות ואמר רבי אלעזר בן עזריה שהוא מעת שסגר הפתח על לבושו הנה הן בחזקתם לפי שלא ישלח איש ידו לפתוח חלון סגור וחכמים אומרים שהן טמאים לפי שכבר נגע בהן טמא אלא כשסגר עליו הדלת נשא המפתח לבלני לפי שהוא אע\"פ שהיה עם הארץ לא מסר לו אלא שמירת המפתח כמו שהתבאר בפרק ראשון או ישים חותם מטיט וכיוצא בו על הפתחים כמו שהתבאר בתוספתא או ירשום רשום יקבל ממנו מופת שלא נפתח החלון ולא נגע אדם בכלים. ואמרו המניח כליו מגת זו לגת הבאה הוא שיהיה הכהן לוקח תירוש של תרומה מזה עם הארץ ועזב כלי הבציר על טהרתם במקום מהגת הוא יבצור בהן בשנה הבאה אע\"פ שלא ידע אם נגע בהן שהנשים ג\"כ ישמרו מהן ואפי' נעלם מהן לידיעתם שהוא כהן וחזקת הדבר אשר הוא אצלו טהור הנה הוא ישראל כל עוד שנעלם מלשומרן והוא נטמא הוא אמרו עד שיאמר בלבי היה לשומרו ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה: \n"
+ ],
+ [
+ "רצה לומר כהן טהור לאכול בתרומה אם פנה ממחשבתו מהכין לאכול בתרומה ולא ישמור נפשו ולא ידע בנפשו ג\"כ טומאה רבי יהודה אומר הרי היא בחזקת טהרה לפי שהטמאים לא יגעו בו לדעתו שהוא טהור לאכול בתרומה וחכ\"א שהוא נטמא בהסח הדעת לענין תרומה וסבת זה מה שזכר שהידים עסקניות ר\"ל רבות ההתעסקות ולפעמים נגע בטומאה והוא לא ידע וזה מכלל י\"ח דבר שגזרו שהידים תפסול את התרומה ואף ע\"פ שלא ידע להן טומאה כמו שהתבאר בסוף זבים והל' כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "גרגרניות. הומות לאכול מן הגרגרת והוא השפוי כובע ותרגום (איכה א׳:י״א) כי הייתי זוללה בתרגום ירושלמי ארי הויתי גרגרנית והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שהחצר יקרא שלפני הבתים וכל השכנים משתמשים בו ואם היה התנור בנוי ולא היה אפשר בו היסט והוא גם כן מוקף צמיד פתיל ואינו מטמא מגבו הנה בהוראתו בבתים הנה יוסר הצמיד פתיל וישיבהו ור' יהודה אומר שאין בתנור דבר שיקח שיצטרך לכל זה ואין הלכה כרבי יהודה והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחת זה הסדר משפטי הכלים אם היו טמאין טומאת מת ולזה אמר שהן ג\"כ במדרגת טמא מת ובהיות זה העם הארץ יודע שזה אשר הפקיד אצלו אוכל תרומה הנה הוא כהן ישמרם מטומאת מת והוא נאמן באמרו לא נטמאו במת ואף על פי שהוא עם הארץ כמו שביארנו בעשירי מכלים אמנם נשארה בהן טומאת מדרס לפי שפעמים תשב עליהן אשתו נדה והוא לא ימחה בידה להיותו עם הארץ וכבר ביארנו שרוצצת רצה לומר נלחצת וענין זה ר' יהודה אומר אם היו אלה הבגדים מעוכים קצתם בקצתן בארון עד שילחצם כסוי הארון הנה אז אפשר שתשב עליהן אשתו נדה אמנם אם היתה בלתי מלאים בגדים אבל ישאר בין הכסוי ובין הבגדים ריקות לא תשב עליהם אמנם יטמא טומאת מדף לבד ר\"ל שהן ישובו כמו כלים שנישאו ע\"ג הזב אשר יטמאו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו בראשון מכלים וכמו שיתבאר בזבים (פ\"ב) ושם יתבאר לך שהכלים אשר ישא הזב יקרא מדף ואמר אע\"פ שהמפתח ביד הבעלים אשר היה אומר אף על פי שיהיה אפשר להן שיהיו טהורים הודיענו שהן טמאים ובתוספתא נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת ואין נאמנים על טבילת מדף רצה לומר אם אמרו טהרנו זה אשר היה טמא מדף ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "זה אשר נאבד לו דבר ומצאו אמנם הוא ברה\"ר ולזה אם עבר עליו הלילה טמא מדרס לפי שידרסיהו אנשים ולא יראוהו וכבר נתבאר בתוספתא שאם אבד לו דבר ומצאו ברשות היחיד אשר ספיקו טמא כמו שקדם ביאורו הנה אלה הכלים טמאים מדרס וטמא מת והיות הכלים הנופלים ברה\"ר טהורים מבואר לפי שהוא ספק ולא יסתפק עליך אמרו (בכלים) [בזה] טמא אע\"פ שהוא בתוך הבור לפי שהוא מעת שהגיע ברשות עם הארץ שנטמא במת כמו שבארנו ויצטרך הזאת שלישי ושביעי ואז יטהר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אם נכנסה שלא ברשות אלא להוציא הענין הפלוני ותצא הנה לא תשתדל להשתמש ולגעת לאשר אתה בבית כי אימת בעל הבית עליה ולא תשלח ידה לדבר: \n"
+ ],
+ [
+ "טומאת אוכלים [*נא\"י טומאת אוכלין] אינה אלא למאכל אדם בלבד ומה שאינו ידוע במאכל אדם הנה אי אפשר מבלי מחשבה והוא שיביאהו למאכל אדם. וזה הדבר הידוע למאכל אדם אם נפסד שאינו ראוי למאכל אדם אז לא תטמא לאמרו יתברך מכל האוכל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח לפי שהוא לא יאכל ואם נטמא האוכל ואח\"כ נפסד אחרי הטמאו הרי הוא נשאר בטומאתו עד שיפסל מלאכול הכלב ויהי' שיעור המאמר כל המיוחד למאכל אדם שנטמא טמא עד שיפסול מלאכול הכלב: רצה לומר למאכל אדם לבד ומה שאינו ידוע במאכל אדם הנה אי אפשר לו מבלי מחשבה והוא שיביאהו למאכל אדם וזה הדבר ידוע למאכל אדם אם נפסד עד שלא תצלח ואפי' לאכול הכלב אז לא יטמא ואמר יתברך (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל אמרו פרט לאוכל סרוח לפי שהוא לא יאכל ועוד יתבאר לך באחרית עוקצין שנבלת עוף טהור לא תצטרך מחשבה אמנם זה יצטרך מחשבה וזה הגוזל אם נפל ביין ומת לאשר הפסיד וליכלך במותו ביין נראה דצ\"ל שבכאלו שב כאילו הוא נמאס אם היה הגת בעיר ולכן צריך מחשבה ואז יטמא טומאת אוכלים והוא אמרם בגמ' נדה (דף נ:) לעולם בכרך וגתו מיאסתו ועשאתו ככפר ולזה אם בא עליו במחשבה והוא בתוך הבור שיאכלנו העובד כוכבים שמטמא טומאת אוכלין ואם חשב עליו להעלותו לכלב הנה לא יטמא טומאת אוכלין והוא ענין אמרו טהור הלא תראה הגוזל להיותו מאכל אדם עם היות שנפסד ושב [להיות] נאות למאכל הכלב לבד אם חשב עליו יקבל טומאה וזהו כונת אמרו שכל מאכל אדם לא יוסר מלקבל טומא' עד שיפסול מלאכול לכלב ורבי יוחנן בן נורי אומר שהוא יטמא טומאת אוכלין מבלי מחשבה בהיות הגת בעיר כמו שבארנו ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: "
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר במקומות רבים ממה שקדם שהמשקין יטמאו הכלים וישובו אלה הכלים שני לטומא' וזה מדרבנן ועוד יתבאר בט\"ו מכלים שמשקין טמאים שנגעו באחורי כלי נטמאו אחוריו ולא נטמאו תוכו לתרומה וביארנו בפתיחה זו שמשקים טמאים תחלה לעולם ואפי' נטמאו בשני לטומאה אם נטמא אחורי הכלי במשקים טמאים שבאחורי הכלי שני ואם נגעו אוכלין טהורים באחורי זה הכלי לא נפסלו והיה ההיקש שתפסל ותשוב שלישי אך רבי אליעזר יקל בזה להיותה טומאה קלה מדרבנן והוא אמרם מ\"ש אחורי כלי דנקט משום דקילא טומאתן (ופה) [ומשו\"ה] אמר מטמאי' את המשקים אפי' דחולין ואין פוסלין את האוכלין אפי' מתרומה ורבי יהושע אומר שאחורי זה הכלי ג\"כ פוסלי' את האוכלין כמו כל שני ק\"ו מטבול יום אשר פוסל את התרומה ואינו מטמא את המשקים כמו שביארנו בשמיני מפרה כ\"ש זה אשר יטמא משקים שהוא יפסול [צ\"ל ור\"א לא] לא יקיש ק\"ו בין טבול יום דאורייתא ואחורי הכלים דרבנן לפי שהוא אומר אין דנין דברי סופרים מדברי תורה ובא שמעון אחי עזריה ואמר שדברי רבי יהושע אשר אמר שאחורי הכלי פוסלין את התרומה איננו אמת בשום פנים וכן מאמר רבי אליעזר אשר אמר אין פוסלין איננו אמיתי אבל הוא אמיתי באלו הפנים וזה שאחורי הכלים אם נגעו במשקים שבו אלה המשקים תחלה והן מטמאים אוכל אחר וישוב שני וזה השני יפסול אוכל שלישי הנה עברה הטומאה מאחורי הכלי לאוכלין באמצעות המשקים ואם נגעו האוכלים עצמן באחורי הכלי לא יפסלו ולזה מאמר האוכלים לאלו המשקים אם נטמאו מאחורי הכלי וטמאה מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני ויהיה שמעון אחי עזריה על זה הפי' בלתי חולק על ר\"א אלא דומה למפרש למה שיובן מסברתו ובהיות אפשר שיהיה הפירוש הנוטה בזה המאמר שרבי אליעזר סובר שהמשקים שנטמאו מאחורי הכלי לא יטמאו אוכלים ואע\"פ שהן בעצמן משקין טמאין ויהיה ר' שמעון חולק על זה ויהיה מאמרו לא כך ולא כך לא כרבי אליעזר אשר יאמר לא תפסול משקים שנטמאו מאחורי הכלים לאוכלין לולי שאני מצאתי לשון התוספתא היות משקים שנטמאו מאחורי הכלים יטמאו כלים ויטמאו אלה הכלים אוכלים והש\"ס הנה פסק שם הל' כרבי אליעזר והנה אי אפשר שיפורשו דברי שמעון אחי עזריה אלא כמו שזכרנו: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו באהלות (פ\"ג) שקטפרס הוא השטח השוקע משופע לשטח הארץ אלא שקצהו האחד עולה והאחד יורד דומה לשפוע חלק ואם תהיה עריבה כפי זאת ההנחה ויהיו בה לחות משקים וג' חתיכות בצק טמא בזאת העריבה ובשלשתם כביצה הנה לא יצטרפו קצתן בקצתן מצד שיטמאו זה המשקה אשר תחתיהן ותטמא העריבה ואם תהיינה ב' חתיכות מצטרפות וכונת רוצצות משקה שיהיה משקה הזה בין שתי החתיכות וכאילו יחברם וכוונת משקה עומד שתהיה הלחות שוקעת תחת הבצק ולא יהיה מדרון וא\"ר דוסא אין אוכל מתפחת ואפי' היה כולו מקובץ מחובר קצתו לקצתו אינו מצטרף לכביצה ואין הלכה לא כר' יוסי ולא כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שקטפרס הוא השטח השוקע לשטח הארץ אלא שאם שופך עליו דבר ירד ויזול: ",
+ "ואשבורן. המקום המקוער אשר ינוח בו הדבר הנוזל ויתקבץ ואתן לך בזה בשכלך שרש אחד והוא שהמים לבדן זולת שאר המשקין טמאין טהרו במקוה ויטהרו כמו שזכרנו בביצה (דף יז:) באמרם משיקים את המים בכלי אבן לטהרם ועוד יתבאר זה ג\"כ בשביעי ממכשירים אמר בזאת ההלכה שאם הובא מקל במקוה יתחבר מים שבמקוה באלה המשקין הטמאין נטהרו כולן ר\"ל המשקין אשר במקל וכוונת השקה מגזירת (בראשית כז) ושקה לי בני על צד ההדמות בהיות קצה המטה מתדבק במי המקוה לבד ולא נצטרך שיכנס במקוה וחכמים אומרים עד שיגיעו המשקין כולן תוך המקוה ואז יטהרו ואחר מביא בזאת הכוונה בעצמה הניצוק והוא העמוד הנוזל מכלי אשר יורק ממנו הדבר הנוזל אל הארץ שזה העמוד כולו אינו בדמיון גוף אחד מצד שאם נטמא קצתה נטמא כולו המשל בזה אילו שופך אדם מים ממקום גבוה על השרץ והטיף אחד מעט מן המים ממה שבאויר מזה העמוד הנה אלה המים טהורים ר\"ל אשר הטיף וכן אינו חבור לטהרה משל בזה אילו שפכו משקין טמאים ממקום גבוה על המקוה הנה לא נאמר שכל העמוד כולו טהור להיות קצתו במקוה כמו שלא נאמר במקל וכן ג\"כ המשקין אשר היו בקטפרס יהיו המים כולן כבר נחו כולן במקום השפל ונשאר זה השטח הנשפך בו משקה טופח לבד כמו שקדם קודם זה באמרו משקה טופח מלמטן כי בהיות השיפוע חלקלק לא ינוח בו זולת זה השיעור מן ההטפחה ולא נחשוב גם כן כל המשקה טופח שעל גבי הקטפרס מחובר מעת שנטמא קצתו נטמא כל המשקה אשר על זה השטח או אם הגיע קצתו במקוה שטהרו המשקים כולן אמנם אם היה מקוה מקוער ובו משקים אמנם משקים טהורין או יותר מעת תתחבר טומאה בקצתו נטמא כולו וכן אם הגיע קצתו במקוה טהור כולו לפי שלא יטהרו המים כשיתערבו במי מקוה התערובת אלא כשיודבק במי מקוה בשטח משטחי אלו המים הטמאים לבד כמו שהתבאר בביצה (שם) ולזה אם היו אלו המים הטמאים באשבורן ומגיע קצתו בתוך המקוה הנה כל מי מקוה שטח משטחי אלה המים אשר בתוך הכלי כי אשבורן הוא כלי בלי ספק וזה מבואר אצל המאמינים והלכה כחכמים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תחפר בארץ חפירה יאצרו בה הזיתים ויתעפשו שם עד עת הסחיטה ובעת הסחיטה יוצאו ויסחטו וזה המקום יקרא מעטן של זיתים ואמר ב\"ש שאם הזיעו [צ\"ל זיעה] זה ונשרו בהכבדות קצתם אל קצתם הנה נשלם להן ההכשר והוכשרו לטומאה אמנם אם הובללו בזיעתם לקופה בעת הנשאם אין זה הכשר ואמרו בית הלל שאין בהיותן מזיעות בחפירה הוכשרו אלא אם רוצצו והולשו עד שיתחברו קצתם בקצתם ותעלנה ג' זיתים מדובקים וחכמים אומרים שכל זמן שתהיינה בענין האוצר וההכבדה לא יקבלו טומאה ואפי' תהיינה בזה הענין מן הבלילה אמנם אם נשלם השתדלותו ועזבם מוכנים לסחיטה הנה הוכשר לטומאה אז בלחותם וידוע הוא ששמן זית מכלל ז' משקין אשר יכשירו או יטמאו ולכן תהיינה הזיתים מוכשרות לטומאה מלחותן והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמסיקה תקרא קבוץ הזיתים ולקיטתן מן האילן יאמר שאם נקף כל הזתים אצלו ולקטן וקבצן במעטן אך שכוונתו שיקנה ויחבר אליהן או השלים ללקט ממה שאצלו ומה שעתיד ליקח ג\"כ אך רוצה ללוות זיתים אחרים ויחבר אליהם הנה לא נגמרה מלאכתם ולא הוכשר עד שלא ירצה להוסיף עליהם וכל עוד שקרהו מקרה מלהוסיף כמו אבל או משתה אפילו נתעפשו ונבלל ואינן מוכשרין כאשר ברצונו להוסיף עליהן ועדיין לא נגמרה מלאכתם ולכן אם הלכו עליהן זבים וזבות טהורים לפי שאינם מוכשרין ואם נפלו עליהן בזה העת משקין טמאים אשר יטמאו מבלי הכשר הנה לא תטמא מאלה הזתים אלא מה שנגעו בו מאלה המשקין לבד ועוד ספר לנו בדין אחר ואמר המוחל היוצא מהן טהור ומוחל הוא המים השחורין הנוזלים מן הזיתים ואמר שאלו הזיתים אשר לא נגמרה מלאכתן אלו המים אשר יזלו מהן אינן מז' משקין ולזה יהיה טהור ולא יטמא בעצמו ולא יכשר כמו שביארנו בפתיחה ובתוספתא ר\"מ אמר מוחל משקה הוא ומפני מה טהרו מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתן לפי שאינו רוצה בקיומו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שאלו הזתים אשר הן מוכשרין אם נפלו עליהן משקין רצה לומר משקין טמאין הנה הזיתים כולן ואפילו אותן אשר לא נגעו במשקין טמאין וסבת זה שהלחות אשר בכולן הוא אשר שמם מוכשרין לטומאה מחוברין באלה המשקין הטמאין שנפלו כי זה המשקה בעצמו אשר הכשיר אותן הוא אשר נטמא גם כן במשקין שנפלו וטימא כל הזיתים כולן ואחר שב למשפט אחר ואמר שהמים השחורים הנוזלים מן הזיתים שנגמרה מלאכתן ר' אליעזר לא יחשבהו משקה ולא יטמא כלל ולא יכשיר וחכמים ישימוהו מתולדות השמן ולכן יטמא עצמו ויכשיר זה דברי ת\"ק אמנם ר' שמעון אומר שהמוחל דברי הכל אינו משקה אמנם הוא מי פירות ומדרך שמן זית בעת סחיטתו שיערבהו מעט ממי הזיתים שאם נתקבץ שמן זית בתוך הבור ונצלל ימצא בתחתית הבור תחת שמן זית מים [בד\"נ הגי' עכורים] שחורי' ואלו המים הם אותן אשר יאמרו חכמים שהן משקה ויטמא מפני השארות שמן זית אשר בו ועוד יבואר מחלוקת ר' שמעון ור' מאיר בזה הענין באחרית מכשירין ובתוספתא ר' שמעון אומר מוחל מי פירות הוא ומפני מה טמאו מוחל היוצא משוקת בית הבד לפי שאי אפשר לו לצאת ידי צחצוחי שמן ואין הלכה כר' שמעון ואמנם הלכה כחכמים כפי מה שזכר ת\"ק: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כבר נתבארה במסכת חגיגה (דף כה.) וזה שהעיקר אצלנו שטהרת יין ושמן של תרומה לא יאמנו עליהן האנשים כולן אלא בשעת הגתות והבדים ואפי' עם הארץ נאמן אם אמר זה השמן או זה הפרי תרומה טהורה לפי שהאנשים כולן בשעת הגתות והבדים נזהרים ונשמרים לבצור בצירם בטהרה ואם נשלם שעת הגתות והבדים ולא נשאר מי שידרוך אלא אחדים ומעטים והדברים ג\"כ אשר ידרכו מעטי השיעור יזלזלו בהן ויפול ההתערבות וההמזגת בהשתמשות ויזלזלו בטהרה ולכן לא יאמנו אז עמי הארץ על טהרת יין ושמן של תרומה ואם הביאה אל הכהן לא יקבלנה מהן לפי שלפעמים היא תרומה ולכן אם נשלם שעת הגתות ונשאר לאדם שארית מן הזיתים אין רשאי לסוחטן ולהוציא מהן תרומת שמן לפי שאינו נאמן על טהרתה ולא תלקח ממנו כמו שנתבאר בחגיגה (שם) ואמנם יטול מהן תרומה בעודם זיתים (ואחר) וישאנה לכהן ואמרו לעני הכהן ולא אמר לכהן לפי שברוב [שהזיתי'] ינתנו לעני למיעוטה ושמן הזית ינתן אפי' לעשיר ואמר ר' יהוד' שהוא ישא את המפתח לכהן בעת השלמת הגתות והבדים ויתננו לו תכף כדי להשאיר כל מה שבזה הגת או בבית הבד בחזקת טהרה ויבא אל הכהן ויסחטם נגדו ויקח ממנו תרומת שמן בטהרה ור\"ש אומר שאם נשארו אחר השלמת הגתות מעת לעת ובעת ההיא נשא אליו המפתח בית הבד או הגת בחזקת טהרה והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כותש הוא המכתש שכותשין בו הזיתים ואם עזב הזיתים שם שישארו עד שיתרככו ויקל דריסתן הנה נגמרה מלאכתן אמנם אם הביאן שישארו מדת הזמן עד שיתרככו ואחר יוציאם למלחם הנה לא נגמרה מלאכתן ואינן מוכשרין לסברת בית הלל. ופוצע הוא אשר ישפשף הזיתים או יבקעם אם היו ידיו טמאות הנה טימאן אם היו תרומה כי הידים טמאות שניות לעולם כמו שיתבאר בשלישי ממסכת ידים: \n"
+ ],
+ [
+ "לגרגרם. לעשות מהן גרעינים הכוונה להתייבש ולהתנגב ואפילו היה גובהם אמה אשר נדע עתה שכבר נתייבשו העליונות הנה התחתונות יבללו לכן מאחר שכוונתו הניגוב אינן מוכשרין ואם שמם בבית להתעפש והוא כוונת אמרו שילקו ואפילו היה כוונתו שיעלם אחר זה לגג או אם שמם בגג ג\"כ להתעפש *נהא\"י ואפי' חשב אח\"כ שימתתו בגג ויתנגבו אחר התעפשם ולא רצה אחר זה שיפתחם בבית ויתנגבו אחר התעפשם הנה הן מוכשרין לטומאה מאחר שכוון לעפשם כי שרייתם במה שיצא מהן מן הלחות זה ממה שיעזור לעפשם ולזה יוכשרו אמנם אם שמם במקום אחד ונתעפשו ואין כוונתו ההתעפשות הנה הן בלתי מוכשרין וזה כפי העיקר אשר הוא אצלנו בהכשר שיצטרך שיהיה לרצונו כמו שיתבאר במקומו: \n"
+ ],
+ [
+ "אם אסף הזיתים קצתן עם קצתן במעטן הנה זה החבור יקרא בתוספתא אום של זיתים ואמרו בד או שני בדים כוונתו מלא גת או שני גתות כי גת של זיתים תקרא בד וכבר התבאר בתוספתא שאלה המחלוקת אמנם הוא בזיתים שלא נגמרה מלאכתן [נא\"י שלא הוכשרו] ולא הוכשרו ואם רצה לקחת מאלו הזתים שיעור מועט והוא אמרו בד או ב' בדים ואחר יכסה הנשאר ויעזבהו בעת מה שיחתוך מאום של זיתים בד או שני בדים מותר לו שיחתכנו בטומאה לפי שלא הוכשרו לטומאה ואם רצה לכסות מה שנשאר לא יכסה אלא בטהרה לפי שאז נגמרה מלאכתן והוכשרו לטומאה ולא יגע בהן אלא בטהרה וב\"ה אומרים שהן אפילו בעת כסוים לא נגמרה מלאכתן ולא הוכשרו ולכן יחפה ג\"כ בטומאה ור' יוסי אומר שהוא אפילו נשא זה האום כולו מעט אחר מעט בטומאה שמותר הוא באשר לא הוכשרו כי לא נגמרה מלאכתן ולא תאמר בד או שני בדים לבד אבל נאמר כל מה שנשאר באשר שכבר נגמרה מלאכתן אתה רואה שלא נשאר לו זולת הנשיאה אל הגת בהיות כונתו שהוסיף ועדיין לא נגמרה מלאכתן וכן התבאר בתוספתא שכן כוונת דברי רבי יוסי אמנם הכונה בקרדומות של מתכת ר\"ל טמאים לפי שהן יותר חזקים לקבל טומאת מת משאר הכלים כמו שביארנו בפתיחה וזה כמו אמרם קודם זה אפי' זבין וזבות מהלכין עליהם אשר הן בתכלית הטומאה ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "הזיתים יטחנו ברחיים וסביב הרחים שוקת יוזל בהן השמן ומשם ירד אל השרץ ואם היה המשקה כולל הזתים כולן ועבר בזה השוקת הנה נטמא המשקה בשרץ נטמאו הזתים כולן ואם נמצא השרץ למעלה מן העלין אשר יכוסו בהן הזתים ונשאלו הדורכים ואמרו לא נגענו הכל טהור וזה מבואר ואם היה נוגע השרץ אשר למעלה מהעלים בכל הזתים המקופלים אשר תקרא אום כמו שזכרנו הנה הזתים כולן נטמאו לפי שהן מוכשרין כמו שביארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "פרודין. זתים מפורדים ואמרו בגג ובמעטן בארתיהו ובתוספתא ביאר לא יצטרך עמו ביאור אחר וזה ל' התוס' (פי\"א) היה קוצה מן המעטן ומעלה לראש הגג ונמצא שרץ בגג המעטן טהור במעטן הגג טמא ומבואר הוא שכוונת אמרו הגג והמעטן ר\"ל זתים שבגג וזתים שבמעטן ודע ששרץ שרוף לא יטמא כמו שהתבאר בז' מנדה וכן הבגד הקרח אשר כבר נתיישן ובלה לא יטמא כמו שמבואר בכ\"ז מכלים ואם מצאנו זה השרץ השרוף לא נאמר אולי נגע בזיתים קודם שריפתו ואחר זה שרפוהו ע\"ג הזתים וכן לא נאמר אולי זו המטלית היתה טמאה והיא בריאה ואחרי הטמאה בלתה ויהיה דינן דין כלים הנמצאים לפי שעיקר כל הטומאות כשעת מציאותן כמו שקדם ביאורו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בדדין. הן אותן אשר ישרתו בבית הבד בגתות ואם היו עמי הארץ וטהרם בעל הגתות וסגר הגת עליהן והן מתחילין להתעסק במלאכתן בתוך הבית הנה כל מה שבבית הבד טהור בלא ספק ואם היה שם בבית הבד בגד טמא במדרס הזב ר' מאיר אומר בית הבד טמא לפי שלפעמים נגעו במדרס ר' יהודה אומר הרי הם בחזקתן ולכן בית הבד טהור לפי שהן יבדלו ממנו ולא יקרבו אליו ואם זה הבגד טהור בית הבד טמא כי כאשר חשבו שהן כלים טהורים נגעו בהן ורבי יוסי חולק לר' שמעון שזה אשר תחשוב שאם יחשבו שאלה הכלים טמאין מדרס בית הבד טהור היא סברא בלתי אמתית כי הן אע\"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאין הנה יטלום ויניעום ויעתיקום לפי שעמי הארץ אינן יודעין טומאת היסט ויחשבו שהיסט לא נטמא כאשר לא נגעו בדבר הטמא והן לא ידעו שהוא א' ממיני המשא כמו שיתבאר בזבים (פ\"ד) ובהיות הענין כן אין הפרש בין שיחשבו שהן כלים טהורים או שידעו שהן טמאין מדרס בית הבד טמא שמא נגעו והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמשקין טמאין יטמאו כלים ואוכלים ולא יטמאו אדם אם נגע בהן אלא אם נגע בידיו נטמאו ידיו לבד ולכן אם הטביל רגלו במים טמאין והניחו בארץ הנה אלו הזיתים טהורים כאשר לא נשאר ברגלו לחות יטמא בהן והאיש טהור וכן בתינוקות נאמנים לומר אלה הקטנים לא נגעו בשמן או בזיתי' וכיוצא בהן ואחר אמר שאם יצאו מבית הבד ואפילו באו אחורי הכותל הנה הן בחזקת טהרה כאשר כבר נטהרו והוא שומר אליהן אא\"כ הרחיקו ממנו עד שלא יראם כי אז יצאו מזאת החזקה ושבו בחזקת עם הארץ אשר הם בחזקת טומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שהאנשים כשרוצין לדרוך בטהרה יטהרו הפועלין ואז יביאם אל הכרם לבצור את בצירו לפי שלא יקטפו את הענבים לגת אלא בטהרה לפי שהן מוכשרים כמו שביארנו באחרית אהלות ואמר ר\"מ שהוא מעת שיביאם אל פי המערה אשר יטבלו בתוכה נדע שהן טבלו ולא נתחייבו להתעכב שם עד שיראה בואם אל המים ור' יוסי אומר שיצטרך שיעור בטבילה לפי שהן לפעמים יבאו ויאמרו הנה טבלנו והם הגיעו עד שפת המים ויזו ולא טבלו ור\"ש אומר שהם כאשר חשבו בעצמן שהן טהורין ולא יצטרכו טבילה הנה יחוייב אליו שיעמוד עד שיטבלו והלכה כרבי יוסי לפי שהן ג\"כ לא ידעו תכונת הטבילה כפי השלמות ויזלזלו בחציצה ומה שדומה לה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בסוף אהלות שהבוצר לגת הוכשר לטומאה וזה דעת ב\"ש וב\"ה אומרים לא הוכשר ואחר דבר שם בענבים שלא נבצרו לגת והיו במחצלאות שטוחות על הארץ לייבש ולהיות צמוקים ואחר לקח מהן והשליכם לגת אמרי בית שמאי שצריך שיקחם ויתנם לגת בידים טהורות לפי שהוכשרו לטומאה מעת לוקחו לגת ובית הלל אומרים נותן בידים טמאות לפי שהוא בלתי מוכשר לפי עיקר סברתם אך אף על פי שהוא בלתי מוכשר לעניין הפרשת תרומה לא יפרישנה אלא בידים טהורות:",
+ "ועביט. שם לחפירה אשר יקובצו בה הענבים כמו שיקרא חפירות הזתים מעטן ואם היו ענבים בעביט או שטוחים על גבי העלים הנה כולן מצויין שלא יקח מהם ויתן לגת אלא בידים טהורות לפי שהוא מוכשר במה שיצא מהן מן הלחות וכבר העיד בזה לדעתו בהיותם שטוחים על העלים עד שלא ישפך מה שיטפח מהן והלכה כבית שמאי: "
+ ],
+ [
+ "אמר מי שיאכל בידים מסואבות מן הסלים ועל אלו הענבים שנתבקעו ונטפו אינו מוכשר ולכן אם נפל לגת הגת טהור שהענבים אשר יחותכו לאכילה לא הוכשרו ואם היה אוכל מתוך העביט ומן המשטח של עלים בידים מסואבות ונפל ממנו גרגר יחידי לגת אם היה זה הגרגר בריא וקצה העץ אשר יתלה בו הגרגר קבוע בגרגר עד שלא תצא ממנה לחות הנה זה הגרגר טהור וזהו כונת אמרו יש לו חותם ואם היה מוסרך זה הקצה ונשאר הגרגר מגולה הראש הנה יטמא בידו הטמאה מפני המשקה אשר בזה הראש ובתוס' (פי\"א) אמר אין לו חותם טמא בד\"א אם נגע במקום חותם אבל לא נגע במקום חותם טהור ואחר שב ודבר בענבים טמאים שנטמאו בידו באמצעות המשקה אם נפלו לגת ודרכן הוא דבור מבואר ממה שקדם לנו פירושו בשלישי מזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל הטמא שהיה עומד על שפת הבור של גת וניתזה צינורא מפיו בעת דבריו ספיקו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זולף. הוא המריק בור של יין או של שמן בכלי ואם נמצא שרץ בכלי אשר נתמלא ראשון הנה הכלי' אשר נתמלאו אחריו טמאים לפי שנטמא כל מה שבבור ואם נמצא השרץ בכלי האחרון הוא לבדו נטמא כי אנחנו נאמר אחר שנתמלאו אלה הכלים המוקדמין כולן נפל השרץ לבור בשארית אשר נתמלא ממנה חבית אחרונה וזה אם הורק הבור בכלים עצמן וזה כשיכניס כל הכלים בבור וימלאם אחד אחד אמנם אם היה דולה מן הבור בדלי הנקרא מחץ ויריק בכל כלי עד שימלאנו ואחר נמצא שרץ באחד מן החביות בין שימצא כאשר נתמלאו תחלה או באחרונה לא תטמא זולת הכלי אשר נמצא בו השרץ שאנחנו נאמר שכל מה שהיה בבור טהור הוא ובזאת החבית לבדה נפל השרץ ונהיתה זאת החבית לבדה טמאה וכל מה שנתמלא לפניו או לאחריו טהור זהו אם היה בודק הכלים בעת מה שיריק בהן היין ולא יכסם שאפשר שנאמר בזאת החבית נפל השרץ אחר שנתמלא או אם מכסה כל כלי בעת התמלאו אך שלא יבדקם בעת שיריק היין בהן כי אנחנו נאמר גם כן אולי השרץ היה בחבית ויצק עליו היין אמנם אם בדק כל חבית ואז יצק בה היין במחץ ואחר כסם אחרי התמלאם ונמצא שרץ באחת מהן הנה כולן טמאין שאנחנו נאמר שבבור היה השרץ בהכרח וכן אם מצאו השרץ בבור הכל טמא לפי שאנחנו נאמר ששם היה מתחלת הענין וכן אם מצאנוהו במחץ שאנחנו נאמר ששם היה בתחלת הענין ומזה השרץ הוצק היין וכל מה שנתמלא ואפי' לפני המצאו הכל טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "עיגולין. הן לוגין הכלים אשר בהן הענבים מוכנים לגת והיו בעיגולי התבנית אצלם ולזה נקראו עיגולין והם אשר קוראים אנחנו אלמנסור. וזגין הפסולת והן הזגין אשר ישארו אחר הדריכה והוא גם כן שלפני בוצרים הוא אשר יעמוד נגד פניהן מן הכרם כשיבצרו ושלאחר הבוצרים מה שכבר נשלם בצירתו וכבר ידעת ענין היות מקום רשות היחיד או רשות הרבים לענין טומאה: ",
+ "עקל בית הבד. הוא הקף סביב הזתים בעת הדריכה לחברם ולקבצם ואמר שאלה הכלים אם היו טמאים הנה יכנס בחלקיהן משקין טמאין בלי ספק ואם היו מעץ ינגבם אם היו של גמי וכיוצא בהם אשר לא יתנגבו יעזבם שנה תמימה עד שינגבם האויר או ירחצם במים חמין עד שיצא מה שבלעו ממשקים טמאים ור' יוסי אומר שיתלם בשטף הנהר ויורחצו תכלית הרחיצה ואחר יטבילם בלי ספק ולשון התוספתא מי שהיו גתיו ובדיו טמאין ומבקש לטהרן הדפין והלולבין והעדשות מנגבן וכו' ואין הל' כר' יוסי: "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9560ee11fb7f2751d3dad59b2af9dada1cadb154
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,344 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Tahorot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Tahorot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "דע שנבלת עוף טהור אינה בביאור בלשון התורה וכבר ביארנו זה בפתיחה ואמנם היא נעתקה מסמיכות לאמרו יתברך (ויקרא י״ז:ט״ו) וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר ובא הקבלה (חולין דף ק:) שזה הפסוק בא בנבלת עוף טהור ביחוד אשר לא יאסר אלא משום נבלה וטרפה והוא אשר יטמא:",
+ " ואמרו צריכה מחשבה שיחשוב עליה לאוכלה ואז יטמא בעצמה טומאת אוכלין וזה שהדברים המותרין לנו אשר מדרך האנשים להזין בהן כמו התאנים והתמרים ובשר שחוטה וזולת זה כי הן לא יצטרכו מחשבה לפי שהן מוכנים לאכילה וכל עוד שנגע בהן טומאה אחר ההכשר נטמא אמנם מה שאינו מותר לאכול כמו נבלת עוף הנה אי אפשר מבלי שיחשוב עליה לאכילה ואז תשוב מכלל האוכלין ותטמא טומאת אוכלין:",
+ "ואמר ואינה צריכה הכשר.אבל היא עצמה ראשון לטומאה ותטמא כאוכלין טמאים ואף על פי שלא קדם לה הכשר וזה שההכשר אמנם בא באוכלין כמו שבא הפסוק (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע וגו' וטומאת אוכלין היא טומאה קלה לפי שהיא לא תטמא אדם וכלים כמו שביארנו בפתיחה ונבלת עוף טהור תטמא אדם וכלים בבית הבליעה כמו שיתבאר וזו היא טומאה חמורה כמו שביארנו בראשון מכלים ולהיותה מטמאה טומאה חמורה בעצמה נפל ממנה דין ההכשר והוא אמרם בספרי וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן להטמא טומאה חמורה צריך הכשר אף כל שאין סופו להטמא טומאה חמורה צריך הכשר ושם נאמר מפני מה אמרו נבלת עוף טהור אינה צריכ' הכשר מפני שסופה להטמא טומאה חמורה ודע שהיא בעצמה אע\"פ שלא נגע בה טומאה כלל הנה היא טמא' ותטמא טומאת אוכלין ובגמרא דנדה (דף נא.) אמרו מאי שנא הכשר שרץ דלא בעיא כדתנא דבי רבי ישמעאל הכשר מים נמי לא תבעי כדתנא דבי רבי ישמעאל והדבר אשר אמר תנא דבי רבי ישמעאל הוא דאמרי' כל שאין סופו להטמא טומאה חמורה בעיא הכשר ולפי זה העיקר נהיה כביצ' ממנה תטמא טומאת אוכלין ולא תטמא אדם ואפילו השליכו בפיו ואם בלע ממנו כזית מידי עוברה בבית הבליעה נטמא זה האדם ויטמאו בגדיו וכל בגד או כלי יאחזנו [צ\"ל והוא בבית] בבית הבליעה תטמאנו זולת כלי חרס כמו שביארנו בפתיחה ואם הגיע בחללו כבר נטמא אך אם נגע אז בכלים הנה לא יטמאם וקבל הוראה על זה מאמר והנפש אשר תאכל אמרו נפש מטמאה ואינה מטמאה לא בתוך הפה ולא בתוך המעים ואמרו תאכל אין אכילה פחותה מכזית:",
+ "וטעון הערב שמש. שנא' (ויקרא י״ז:ט״ו) ורחץ במים וטמא עד הערב ואם בא אל המקדש אחרי אכילה קודם שיטהר הרי הוא חייב קרבן אם היה שוגג או כרת אם היה מזיד כפי מה שביארנו בשבועות או בכריתות:",
+ "ובא בפסוק בטומאת מקדש וקדשיו לכל טומאתו אשר יטמא בה אמרו לרבות בולע נבלת עוף טהור וכן זה אשר בלע כזית אם נגע בתרומה אפי' אחר אכילה תשרף לפי שהוא יש בה שני ושני בתרומה טמא כפי העקרים אשר קדם ביאורם בפתיחה:",
+ "והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים. לפי שאיסור אבר מן החי מאמרו אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וכל מה שהותר לנו לאכול אחרי השחיטה מי שאכל ממנו אבר והוא חי סופג את הארבעים ואפי' היה זה האבר פחות מכזית לפי מה שקדם בראשון מאהלות באמרם האיברים אין להם שיעור ואם היה זה העוף טרפה וכבר קדם לך מנין טרפות העוף בחולין ואחר שחט והיא טרפה או נמלק בפנים עם היותו אסור לאכילה לא נחשבהו נבלה ולא יטמא בבית הבליעה ויקבל מופת ר\"מ על זה שהיה אומר שבהמה שנבלתה מטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טרפתה כ\"ש עוף שנבלתו לא מטמא במגע ובמשא שתהא שחיטתו מטהרתו ומליקה בפנים כמו שחיטה בחוץ כי מליקה תתיר לכהנים כמו שתתיר שחיטת חוץ לכל וכמו שתטהרתו שחיטתו תטהרתו מליקתו ורבי יהודה אומר בהיות דיניה רבים ויוצאת מדיני הבהמה שהיא טהורה למי שנגע בה ולא תטמאנו ולא יטמא אלא בעת האכילה הנה לא נתן אליה משפט הבהמה אבל לא תמלטנה שחיטתה אם תהיה טרפה מלהטמא הטומאות אשר ייחדוה",
+ "ר' יוסי אומר דייה כנבלת בהמה ששחיטתה מטהרת ולא מליקתה ואמנם נפל הקיבוץ על טרפה שנשחטה בבהמה טהורה לאמרו וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה ולא אמר וכי תמות אבל הובא בחסרון מהקצאה אמרו יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאינה מטמאה פרט לטרפה שנשחטה והלכה כר' יוסי: "
+ ],
+ [
+ "ירצה באמרו פה הכנפים הנוצה הדקה מאד אשר היו בכנפים וישאר אחר זה הנוצה הגדולה וכן הנוצה הקטנה אחרי סור הנוצה כולה ואמר שהן וטמאו כמו שיטמאו אוכלין ותטמא ג\"כ טומאת אוכלין ולא יצטרף [צ\"ל אל הבשר] הבשר להשלים כזית אם בלע אחד כזית בשר מצומצם וזאת הנוצה לא יטמא: ",
+ "והחרטום המנקרים והצפרנים הטלפים. והדבור פה אמנם הוא כפי המקומות הרכים מהן הקרובים מן הבשר אשר אם יחותכו מן העוף והוא חי יזול הדם ממקום החתיכה:",
+ "וראשי אגפים וראש הזנב. קצות הכנפים וקצות הזנב אחר מריטת הנוצה לפי שאלה המקומות בולטין יבשים והם יחותכו ויושלכו מן העופות אלא אם היו עופות שמנים מופלגי השומן כי אז יעזבו ויאותו לאכילה והוא מה שאמר ר' יוסי שכן מניחים בפטומות ותרגום (בראשית מ״א:י״ח) בריאות בשר פטימין בשר ואין הלכה כרבי יוסי ורבי ישמעאל ואלה הן מספר הי\"ג דינין אשר זכר בנבלת עוף טהור. המשפט הראשון שהיא צריכה מחשבה. המשפט הב' שהיא לא תצטרך הכשר. המשפט השלישי שהיא תטמא זולתה מן האוכלין בכביצה כמו מה שיטמאו אוכלין טמאין ושמור זה העיקר גם כן שכל מה שיבואר מזכרון טומאת אוכלין וזה שיהא טמאה בעצמה אע\"פ שיהיה הפחות שבשיעור ומטמאה לזולתן מאוכלין ומשקים שיהיה בכביצה ולשון ספרי אוכל טמא מלמד שהוא מטמא בכל שהוא יכול שיטמא אף לאחרים בכל שהוא ת\"ל אשר יאכל הא אינו מטמא אלא בכביצה. והרביעי שמי שבלע ממנו כזית טעון הערב שמש. והחמישי שמי שנטמא בבליעתה חייב על ביאת מקדש. והששי ששורפים עליה התרומה אם נגע בה. והשביעי שאבר מן החי ממנה יחוייב על אכלו מלקות. והשמיני שחיטתה מטהרתה. והט' מליקתה ג\"כ מטהרתה. והעשירי שהנוצה הנקראת גירטה שבכנפים יטמאו ויטמאו כמשפט שאר המאכלים. הי\"א שזאת הנוצה לא יצטרף אל הבשר להשלים ממנה שיעור כזית. והי\"ב שהמנקר והטלפים יטמאו ויטמאו כשאר אוכלין כפי מה שביארנו. והי\"ג שהם יצטרפו לכזית לטמא בבית הבליעה: "
+ ],
+ [
+ "מבאורינו להלכה הקודמת יתבאר שנבלת עוף טמא צריכה הכשר לפי שהיא לא תטמא טומאה חמורה ואמנם היא כשאר אוכלין טמאין תטמא זולתו בכביצה ומי שאוכל ממנה אחר המחשבה וההכשר כחצי פרס והוא כביצה ומחצה נפסל גוויתו כמו כל אוכל אוכלין טמאין זה השיעור ואם נגעה בתרומה טמאה והאיש אשר יאכל ממנה כחצי פרס לא יצטרך הערב שמש כפי מה שביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכל אוכלים טמאים אם טבל טהור תיכף ולא יחוייב כרת על ביאת המקדש ואפילו קודם טבילה כמו שהתבאר בי\"א מפרה. אמר הש\"י בטומאת מקדש (ויקרא ה׳:ב׳) או נפש אשר תגע בנבלת וגו' ואמרו יכול נגע [צ\"ל באוכלין] (בו אוכלין) ומשקין ובכלי חרס יהיה טמא ת\"ל בהמה טמאה מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינן אב הטומאה וכבר ביארנו שאין חיוב אבר מן החי אלא אם נחתך מבעלי חיים יותר לאכול אחר השחיטה וידוע הוא שהשחיטה לא תועיל בבעלי חיים אשר מינו אסור.",
+ "ואמרו פה מצטרפין להשלמת השיעור אם כביצה לטמא זולתו או כחצי פרס לפסול הגויה. וממה שראוי שתדעהו שאבר מן החי מעוף טמא או מעוף טהור לא יטמא באופן מן האופנים וזה שאמר יתעלה (שם יא) ולאלה תטמאו הגיענו הפי' שהוא אמנם ירמוז אל אבר מן החי ואמרו אחר זה לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ואמרו אוציא את העוף אשר אין לו פרסה אמנם אבר מן המת מן העוף הנה משפטו משפט זה העוף אם היה עוף טמא משפט עוף טמא הקוד' ואם היה עוף טהור משפט עוף טהור ותשמור בו השיעור ר\"ל שיהיה בזה האבר כזית ואז יטמא בבית הבליעה אם היה מעוף טהור ושיהיה ג\"כ כביצה ואז יטמא טומאת אוכלים או כחצי פרס ואז יפסול את הגוויה אם יהי' מעוף טמא ולא יודן בו כדין האיברים אשר אין להם שיעור כפי מה שהתבאר בראשון מאהלות ואלה הדברים נתבארו במופתיהם בספרי: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כבר קדם ביאורה בפ\"ט מחולין (דף קכ.) ואמנם אשיב' פה:",
+ "רוטב. הוא המרק:",
+ "קיפה התבלין:",
+ "והאלל חתיכת בשר אשר תפרד בעת הפשט הבהמה ותשאר בעור וגידים יקראו העורקים והעצבים והקשורים והמיתרים והקרומות וירצה בקרנים המקומות הרכים מהם אשר אם יחותכו מן החי ישולח הדם וכן הטלפים מה שהוא מן הטלפים על זה התאר שאם יהיה מאלה ומן הבשר כזית מן הנבלה הנה לא יטמאו שלא יטמא מן הנבילה אלא בשרה כפי מה שבארנו בפתיחה. ובהמה טמאה כל עוד שלא יכלה פרכוסה תטמא טומאת אוכלין לפי שהיא תאות לאכילה ולאכילה נשחטה ולא תטמא כמשפט הנבלה עד שתמות ויבטל הפרכוס או שיותז ראשה:",
+ "ואמרו ריבה לטמא טומאת אוכלים. ביאר שטומאת אוכלין יותר כוללת מטומאת נבלות לפי שכל מה שיטמא משום נבלה הנה הוא ג\"כ טמא טומאת אוכלין אע\"פ שלא יהיה נבלה אלא שחוטה: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחה שאשר יטמא באב מאבות הטומאה הוא ראשון ואשר יגע בראשון שני ואשר יגע בשני שלישי ושהראשון והשני והשלישי והרביעי כולן יקראו ולד הטומאה ושם ביארנו ג\"כ שהיות אוכל מטמא אוכל אמנם הוא מדרבנן אמנם מן התורה אין אוכל מטמא אוכל ועוד יתבאר בפ' אשר אחר זה ששלישי של תרומה הוא עצמו פסול אך לא יטמא זולתו ולכך יקרא פסול ואין שני של תרומה מטמא שלישי וכבר ביארנו זה בפתיחה ולא תסור ממך זאת הכונה ולא תצטרך לכופלה עתה ואם יהיה השיעור אשר יטמא טומאת אוכלין הוא כביצה מקובץ מאוכל ראשון ושני ושלישי או מאוכל שני ושלישי הנה יטמא כקל שבשניהן כמו שהתבאר אמנם אם היה כביצה מזה וכביצה מזה הנה המקובץ מהן יטמא כחמור שבשניהם וזה מבואר לפי שבזה הקבוץ מזה החמור השיעור אשר יטמא ואם נחלקו אחרי התערבם הנה יטמא כל אחד מהם כקל שבשניהם לפי שכבר שב זה השיעור המצומצם ר\"ל אשר הוא כביצה מעורב מקל וחמור ולכן יטמא כקל שבשניהן: ",
+ "אמרו נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה הנה ישיבוהו שני להיות המקובץ מהן ראשון ואם יהיה ככר של תרומה (שני) אינו [צ\"ל פסול] פוסל אמנם הוא טמא ויטמא ככר של תרומה אחר אם נגע בו וישיבהו שלישי וזה הככר האחרון אשר יהיה פסול כמו שבארנו ואמרו ועשאוהו שלישי ביאר ששני עושה שלישי בתרומה: "
+ ],
+ [
+ "אם חלק המעורב לשני חצאים נהיה כל חצי מהן ראשון כמו שביארנו בהלכה הקודמת אמנם אם חלק זה המעורב על ג' חלקים ובכל חלק מהן אין בו כביצה מאוכל ראשון הנה שב זה השיעור המקובץ מאוכל ראשון ושני ואין באחד מהן כביצה הנה יטמא כקל שבשניהם ואמנם תקבל תנאי באמרי במאמר אשר ילוה אליו במדרגה להשמר מאוכל ראשון שנתערב באוכל שלישי אשר אם לוקח מן המקובץ מהם חלק יהיה בו פחות מכביצה אוכל ראשון הנה זה החלק יטמא כמו שיטמא השני לעיקר אשר קדם שהראשון בעת מה שנגע בשלישי ישיבהו שני ואמרו במה שקדם בזה הפ' שאף זה שלישי שנגע בראשון נעשה שני: \n"
+ ],
+ [
+ "ביאור אמתת מלת מקרצות מחותכות מאמרו (איוב לג) מחומר קורצתי גם אני וזה שהנה יעשו עגות דומות ללוחות גדולות ויחתכו בכלי ברזל ולא יותזו בעת החתיכה לגמרי אבל יעזוב ביניהן דבקות מועט ותאפה הלוח בכללו והוא מחובר וכאשר יושלם אפייתה יתפרק זה החתך בעצמו מקצתו והיא תתפרק בפחותה שבתנועות וזאת היא מלאכת הנקודים אצלנו וכוונת נושכות זו בזו שתהיה האחת מחוברת בשנית הנה היא כולה כדמות לחם אחד. וידוע הוא שהשרץ אב הטומאה ואשר יגע בו ראשון והנה יקרא הראשון ג\"כ תחלה וזה באוכלין ומשקין לבד כמו שביארנו בפתיחה וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהמשקין יהיו לעולם תחלה ואפילו נטמאו בשני לטומאה ובהיות המשקין טמאים לעולם תחלה הנה הן ישימו הדבר אשר יטמאו שני ועוד יתבאר לך במס' ידים (פ\"ג) שהידים הן שניות לעולם ובסוף זבים נבאר שהידים פוסלים את התרומה שהנוגע בידו בתרומה פסלה והשיבה שלישית עד שירחץ ידיו כמו שיתבאר במה שאחר זה ולכן אמר בידים כולן שלישיות לפי שהן כולן גשם אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "הדבור פה באוכלין של תרומה וידוע ששלישי מתרומה לא יטמא לזולתו בשום פנים ושאין רביעי בתרומה וכבר ביארנו זה פעמים רבות והדבור כולו מבואר לא יצטרך ביאור אם הובן כל מה שסדרנו בפתיחת זה הסדר: \n"
+ ],
+ [
+ "גומותיהן. החפירות אשר ישארו בחיצוני הלחם בעת אפייתו ולא ירצה פה באמרו מים מקודשין מי חטאת ואמנם ירצה בהן מים יהיו על טהרת הקדש כמו ככרות הקדש עד שיהיו אלה המים משקה הקדש ואלה הככרות אוכלין של קדש ואם נגע השרץ בא' מאלה הככרות ונגעה הראשונ' בשני ושני בשלישי ושלישי ברביעי וכן אל לא תכלית הנה כולן טמאות מפני המשקה מועט אשר בכל ככר מהן כי זה המשקה תחלה ואע\"פ שהמשקה אינו אשר נגע בככר השני אך מפני חבת הקדש חשבנו היות המשקה שבתוך הגומא הוא אשר נגע בכל ככר מהן וישוב כל ככר מאלו הככרות שני לטומאה מפני המשקה אשר היא תחלה ואשר תהיינה אלו הככרות ככרות תרומה הנה השרץ מטמא שנים ופוסל אחד כפי העיקר אשר ביארנו ופירשנו בפתיחת זה הסדר לפי שהוא אם נגע בככר של תרומה שב ראשון ואם נגע ככר ראשון בככר שני טמאו ואלה השנים טמאים והככר השלישי פסול וכל מה שאחר השלישי טהור זה אם נגע ככר זה בככר לבד ולא נקפיד במשקה אשר בתוך הגומות בככרות תרומה אמנם אם היה בין כל ככר וככר לחות שיעור די שיטפיח היד והיא אשר תקרא משקה טופח כמו שביארנו פעמים רבות הנה כל אלה הככרות טמאות ואפי' היה אלף לפי שהוא תרומה וביאור זה שהשרץ בעת שנגע בזה הככר שמו ראשון וזה המשקה הטופח אשר בככר הוא תחלה ואם נגע הככר השני בזה המשקה הטופח אשר בככר הראשון שב הככר השני להיות תחלה ואם נגע הככר השלישי בזה המשקה אשר יתחבר ביניהן ישוב הככר שלישי ג\"כ שני לטומאה וכן ישובו הככרות כולן שני לטומאה אלא הככר הראשון אשר נגע בו השרץ שהוא ראשון וזה מפני המשקה אשר בין כל ככר וככר אשר הוא תחלה לעולם ואע\"פ שהוא נטמא בשני לטומאה וכבר ביארנו אלה השרשים כולן בפתיחת זה הסדר והיה זוכר לכל לשון זאת הפתיחה כמו שהודעתיך שמה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תחלת מה שראוי שתדעהו שזה הירק הוא חולין ואמרו תחלה האשה שהיתה כובשת ירק היא אשה נדה אשר היא אב ולא ירצה באמרו כובשת שהיתה מכבשת והיא נדה ואמנם הפי' כן קדרה שהיה בה ירק כבוש ונגעה נדה בעלה חוץ לקדרה אם נגעה בזה עלה הירק היוצאת מן הקדרה והיה זה העלה יבש אפילו היה במה שיוצא מן הירק חוץ מן הקדרה כביצה הנה הוא טמא ושאר הירקות אשר הם בקדרה טהורים וכן הקדרה והמשקה אשר נכבש בה הירק הזה הכל טהור לפי שזה העלה כמובדל מכל מה שבקדרה להיותו יוצא מן הקדרה ואע\"פ שקצתו תוך הקדרה ואם היה זה העלה אשר חוץ הקדרה בו משקה ונגעה בו והיה בו כביצה הנה להיותו כביצה יטמא המשקה אשר בו וזה המשקה מחובר במשקה אשר תוך הקדרה אשר בה נכבש זה הדבר הכבוש יטמא המשקה כולן אשר בתוך הקדרה ולזה יטמא כל הירק והקדרה כי משקין טמאין יטמאו הכלים והאוכלים כפי מה שהתבאר ואם לא היה בו כביצה הנה לא יטמא המשקה המחובר בה כפי מה שהתבאר ואחר [כך] אמר חזר לקדרה הכל טמא ר\"ל אם היה בו כביצה והוא נגוב ונגעה בו חוץ לקדרה אשר אמרנו שהוא טמא והכל טהור כל זה עוד (שיאריך להיות) [היותו] חוץ לקדרה אמנם אם חזר לקדרה הנה הוא יטמא המשקה אשר בתוך הקדרה אשר בה נכבש הירק ויטמא זה המשקה לקדרה ולכל מה שבה כמו שהתבאר ואחר [כך] אמר היתה מגע טמא מת אשר הוא ראשון לטומאה כפי מה שביארנו בשמיני מכלים נגעה בו ירצה בירק אשר בקדרה בין במקום המשקה בין במקום הנגוב אם יש בו כביצה הכל טמא וזה שזאת הביצה ישוב שני לטומאה ולהיותו בתוך הקדרה יהיה כל הירק הכבוש חבור ויטמא המשקה אשר בתוך הקדרה כפי מה שיתבאר בזה הפרק שהשני בחולין מטמא משקה חולין:",
+ "ואחר אמר היתה טבולת יום מנערת הקדרה בידים מסואבו'. לפי שטבול יום לא יטמא חולין ולזה הוצרך לומר ידים מסואבו' (ולהבדיל) [יעב\"ץ ולהודיע] שהיא טבולת יום להודיענו הכוונה אשר התבאר בתוספתא והוא אמרם (אחד) טהור שידיו טמאות מטמאה משקה חולין ר' אלעזר בר' שמעון אומר אין ידים לטבול יום ר\"ל אין הבדל בין היות ידיו טמאות או טהורות ואינה הלכה ואל זאת הכוונה כיון פה אמנם היות הירק פסול והקדרה טהורה לפי שהמשקין שנטמאו מחמת ידים לא יטמאו הכלי בשום פנים כמו שביארנו בפתיחת זה הסדר: "
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר. שאנחנו מצאנו דין מי שיאכל הדבר הטמא אשר יותר רע מהדבר הנאכל עצמו ההיא אשר טמאו וזה נבלת עוף טהור אשר יתבאר שהיא לא תטמא בעצמה אדם וכלים במגע ומי שאכלה נטמא הנה לא אומר מאין נשים אנחנו אשר יאכל אוכל ראשון ישיבהו ראשון לטומאה ומי שאכל השני שני ומי שיאכל השלישי שלישי. ר' יהושע אומר שאנחנו לא [גי' יעב\"ץ אמרנו] ידענו מנבלת עוף טהור לפי שדינה זר יוצא מן ההיקש וכן אמר חדוש הוא אבל יאמר שהוא ימצא דין האיש האוכל יותר קל מדין הדבר הטמא הנאכל שאוכלין טמאין יטמאו בכביצה ומי שיאכל כביצה מאוכלין טמאין הנה הוא טהור עד שיאכל כחצי פרס כמו שבארנו בזאת המסכתא ור' יהושע אומר שמי שאכל אוכל ראשון ישוב שני ואמנם סבת זה שמי שאכל אוכל שני ישוב שני ולא הורידו ממדרגתו שאנחנו נמצא משקין טמאין ישימו האוכלין שני לטומאה אם יקרבו בהן ואם יהיו אלו המשקין כבר נטמאו בשני לטומאה כמו שביארנו בפתיחה וזהו ענין אמרם בתת סבה לזה שהשני עושה שני ע\"י משקין ואמנם עשה ר' *צ\"ל ר' יהושע (יהודה) זה ושם אוכל אוכל שני שני והודיענו באמצעו' המשקין כמו שזכרנו לסבה אשר ביארנו בגמרא דשבת (דף יד.) וזה שאילו שמנו אוכל אוכל שני שלישי לכן לא יפסול את התרומה לפי שהשני הוא אשר יפסול כמו שבארנו פעמים רבות ואנחנו כבר שמנו מי\"ח דבר שגזרו שיהיה מי שאוכל אוכל שני שיפסול את התרומה ר\"ל שאם אכל אוכל שני ואחר שתה עליו משקה תרומה והוא עדיין בפיו הנה יטמא המשקה וישיבהו תחלה ולכן גזרו על אוכל אוכל שני שיפסול את התרומה ולא יפסול אלא אם היה שני כמו שהתבאר פעמים רבות ואחר אמר שמי שיאכל אוכל שלישי ישוב שני לענין הקדש לבד לפי שהוא אם נגע בקודש ישיבהו שלישי ולא נחשבהו שני לתרומה עד שנאמר שהוא אם נגע בתרומה פסלה כמו שיעשה השני אבל אם נגע בתרומה זה אשר אוכל אוכל שלישי לא פסלה כמו אילו נגע בו אוכל שלישי אשר אינו פוסל לזולתו כמו שהתבאר שם ביאורו ואמר שזה האוכל שלישי אשר אמרנו שמי שאכלו ישוב שני לקדש ושלישי לתרומה הוא שלישי לחולין שנעשו על טהרת התרומה לפי שהחולין עצמן לא ימצא בהן ג' בשום פנים כמו שיתבאר בזה הפרק. וכונת אמרם בכ\"מ שנעשו על טהרת הקודש ועל טהרת התרומה מה שאני מספר בהיות החברים הנכבדים רוצים להסבב הבטול מהמון עמי הארץ עד שלא יאכילום ולא ישקום למה שיהיה בזה מן הטוב כפי מה שיובן מדברינו באבות היו מחייבין עצמן שיהיו אוכלין חוליהן בטהרה ואם היה אוכל על טהרת התרומה הנה יהיו אלו החולין כאילו הן תרומה לענין הטומאה וההפסד ואם היה אוכל על טהרת הקדש הנה מדרגתה כאילו הוא קדש וכבר ביארנו זה *צ\"ל בפ\"ב בסוף מסכת חגיגה (דף כ.) וכן התבאר בסוף מסכת פרה שיעשו חולין ג\"כ על טהרת החטאת ר\"ל פרה אדומה וידוע הוא ששלישי של תרומה פסול ומי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת תרומה ישוב שני לקדש כי בין הקדש והתרומה מדרגות כמו שהתבאר ואם נגע בקדש ישיבהו שלישי ולא ישוב שני לתרומה אמנם זה האדם הוא כמו אוכל שלישי עצמו אשר הוא פסול ולא יפסול זולתו ויהיה לשון זו המשנה וביאורה כן האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשה על טהרת תרומה נעשה שני לקודש ואין שני לתרומה אלא שלישי וכבר נתבאר לך מדברי ר' יהושע שמי שאכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה שב פסול לתרומה ר\"ל שאין ראוי לאכילה אמנם אם נגע בתרומה אינו פוסל אותו וזה הענין בעצמו במי שיאכל שלישי של תרומה עצמה שהוא פסול לאכול את התרומה ואינו פוסל את התרומה במגע כמו שפסל אותה האוכל אוכל שני וזהו ביאור הש\"ס כלל זה המאמר במסכת חולין (דף לד:) ושמור אלה העקרים למה שיבא אחר זה והיה זוכר אותן והלכה כרבי יהושע: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שכל מאכל טמא ושלא יטמא זולתו יקרא פסול ודע זה ודע גם כן שהטמא זה אשר יקרא פסול יאמר אליו פוסל ולא יסופקו אלו השמות עליך ולא יתחלף לך פסול בפוסל וידענו שהשני שבחולין טמא מאמרו (ויקרא י״א:ל״ג) וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא והשרץ אב הטומאה והכלי ראשון והדבר אשר יהיה בתוכו מן האוכלין שני ואמר הש\"י יטמא ולא יהיה בחולין שלישי לעולם ולשון הגמרא שאין שני עושה שלישי בחולין וכבר זכרנו זה בחמישי מסוטה (ד' ל.) ובאמרו הנה השלישי אמנם הוא בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכן יתבאר בגמרא חולין (ד' לה.). ונזיד הדמע הוא התבשיל אשר יהיה בו תרומה אשר נקרא דמע כמו שאמר (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר וכבר התנה בש\"ס (תמורה דף ד.) בזה התבשיל תנאי והוא שלא יהיה מן התרומה בזה התבשיל השיעור מה שיבא ממנו כזי' בכדי א\"פ ולזה מותר למעוט שיעור התרומה אמנם אם היתה התרומה יותר נראה מזה לא יותר לאכול זה המאכל באוכל שלישי לפי שאנחנו כבר ביארנו בהלכ' אשר קודם זאת שמי שאכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת התרומ' אין ראוי לו לאכול התרומ' אע\"פ שלא יפסול אות' בנגיע' ובי\"ב מזבחי' (דף צט:) אמרו שלישי של תרומ' עצמה אסור לאכול ומותר ליגע באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיע' לא עבוד רבנן מעלה ושמור אלו העקרי': \n"
+ ],
+ [
+ "הנה שמו השני שיפסול השלישי בתרומ' במצאם הפסוק אוסר על טבול יום לאכול התרומה והוא אמרו (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וקראו האל יתברך (שם) טמא והוא אמרו (ויקרא י״א:ל״ב) במים יובא וטמא עד הערב וטהר וכבר ידעת ששכבת זרע מאבות הטומאות ובעל קרי ראשון כמו שביארנו בפתיחת הסדר ועוד יתבאר לך לשון זה הענין בסוף זבים בעל קרי כמגע שרץ ואם טבל ירד מדרגה אחת מן הטומאה ושב שני אך שהוא עם זה נקרא טמא ואסור עליו לאכול התרומה ויפסול התרומה וישיבה ג' בתרומה ולזה ג' בתרומה פסול אמנם הד' הנה הוא טהור ולכן מותר לאכלו בנזיד הקדש לפי שהוא אילו אכל ג' שבתרומה שב שני לקדש כמו שקדם: \n"
+ ],
+ [
+ "מן העקרים אשר קדמו שמחוסר כפורים מותר לו לאכול תרומה ולא יאכל בקדשים עד שיביא כפרתו ולאמרו (שם יב) וכפר עליה הכהן וטהרה אמרו טהרה לאכול בזבחים וכבר ביארנו בתורה בביאור היות שני בחולין טמא והוא אמרו (שם יא) כל אשר בתוכו יטמא ואמר בבשר קדשים (שם ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ואמרו בכל טמא יכנס תחתיו שני לטומאה אשר לשון הכתוב בו שהוא טמא כמו שביארנו וזה הבשר אם יגע בשני ישוב שלישי וצוה השם בשריפתו בהיותו טמא וכבר מצאנו לשון התורה שיש שלישי בקדש ואמרנו ג\"כ שאם היה מחוסר כפורים שהוא מותר בתרומה ואסור בקדש כל שכן השלישי שהוא פסול בתרומה לא ימעט מלפסול רביעי בקדש וזהו אמנם למדנו שלישי בקדש מן התורה ורביעי מק\"ו וכמו שהאוכל שלישי של תרומה אסור לאכול תרומה ואע\"פ שלא יטמא שלישי בתרומה לזולתו בנגיעה כפי מה שביארנו כן ג\"כ אשר יאכל רביעי של קדש פסול ולא יותר לו לאכול הקדש ולכן לא יותר לאכול נזיד הקדש אלא בחמישי ולא ברביעי שהוא בעת אוכלו הרביעי יפסול גופו ולא יותר לו לאכול נזיד הקדש ולא נאמר כמו שאמרנו בתרומה שאם לא יהיה כזית בכדי אכילת פרס מותר לו זה לפי שלקדש מעלה יתרה על התרומה בדברים רבים כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח:) וזהו הקדש הנזכר פה בבשר קדש ולחם קדשים ובתוס' (פ\"א) באיזה קדש אמרו בקדשי מקדש כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הם כתרומה והשרץ מטמא שנים ופוסל באחד מהן ושם נאמר גם כן החלה והבכורים ותשלומי תרומה וחומשה הרי הן כתרומה והטבל והמדומע וגדולי תרומה ומעשר שני הרי הן כחולין אמנם מעשר ראשון כבר קדם לך מחלוקת בו בי\"א מפרה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בגמרת תרומה ובמסכת חולין (דף לג:). שהוא רוצה פה באמרו שנעשו על טהרת הקדש ואמר שזה האוכל שלישי נגע ברביעי של קדש פוסלו וישיבהו פסול כמו שקדם לך וכן אם נגע בחולין שנעשו על טהרת הקדש וזו היא משנה ראשונה אשר אמרו חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו בכל הדברים וכבר ביארנו בשני מחגיגה (דף כ.) של זה בשש מעלות הראשונות לבד ואמנם ה' האחרונות והיא הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש. הרביעי בקדש פסול [היד צ\"ל] היא מטמאה חבירתה בקדש צ\"ל אין בין אוכלים טמאים נגובים בידים מסואבות בקדש אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש כי הקדש לבדו נתייחד לא חולין שנעשו על טהרת הקדש וכבר נתבאר לך שהרביעי אינו פסול בהן וכן השלישי אמנם הן בענין מגע טומאות כחולין כמו שהתבאר בסוף נדה (דף עא.) וכל מה שתמצא במשנה מזכרון שלישי [בחולין] שנעשו על טהרת הקדש היא משנה ראשונה ואחר ביאר ואמר שזה אשר אמרנו ששלישי בתרומה עושה רביעי בקדש אמנם זה שלישי של תרומה עצמה אמנם שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה אמנם ימצא בה לעולם שנים טמאים ואחד פסול ואפי' בקדש ולא תעבור ממנה הטומאה לאוכל רביעי כלל וזה כוונת אמרם אבל אם נעשו לטהרת תרומה מטמא ב' ופוסל אחד משל בזה שיהיה אוכל ראשון של חולין שנעשו על טהרת תרומה שנגעו בו אוכלין של קדש הנה הוא ישימם שני ויהיו טמאים ואם נגעו אלו האוכלים באוכלי קדש ג\"כ הנה זה האוכל ישוב פסול ולא יטמא זולתו ואע\"פ שהוא קדש ומאשר הגיע בטומאתו אמנם מחולין שנעשו על טהרת הקדש לא תעבור הטומאה ממנו זולת אל השלישי ואפילו היה השני והשלישי אשר הוכנה להן הטומאה קדש והבן זאת הכוונה שהיא בתכלית העיון ויהיה לשון זה הדבר להוסיף הכוונה והביאור כן השלישי שבתרומה מטמא [משקה] קדש ופוסל אוכלין של קדש ושל חולין שנעשו על טהרת קדש בד\"א בתרומה עצמה אבל חולין שנעשו על טהרת התרומה שנים טמאים והשלישי פסול ואפי' היה השני והשלישי קדש אינו עושה רביעי בקדש הואיל והראשון של חולין נעשו על טהרת תרומה והבן זה והיה זוכר לדברינו בטומאת משקין בפתיחת זה הסדר: "
+ ],
+ [
+ "זה הדבור כולו מבואר ואמתי זולת פרק אחד ממנו והוא אשר חלק בו ר' אליעזר והוא אמרו שטומאת הקדש ואפי' היה התחלתה מן החולין הנה ימצא בה הרביעי כמו שביאר [בד\"נ הגי' פה] בו באמרו שהראשון שבחולין תעבור ממנו הטומאה אל הרביעי בקדש ושהוא יטמא השני והשלישי ויפסול הרביעי וכן אמר ששלישי של חולין יפסול גם כן רביעי של קדש ויטמא משקה הקדש וישיבם משקין טמאים וכבר קדם מאמר ת\"ק שלא יעשה זה אלא שלישי של תרומה עצמה אמנם חולין שנעשו על טהרת תרומה הנה לא ימצא בהן אלא שנים טמאים ואחד פסול ואפילו בקדש לא תעבור הטומאה אלא השלישי כמו שביארנו וכ\"ש אם היה עיקר הטומאה מן החולין עצמן ואין הלכה כר\"א: "
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר. שהאוכל אוכל שני ישוב שני לטומאה ושם התבאר ג\"כ שהשני לטומאה מטמא משקה חולין וכבר ביארנו פעמים רבות שאלה המשקין טמאין ישובו תחלה ולכן לא יעשה בבית הבד לבלתי יטמא השמן ולשון התוס' האוכל אוכל שני לא יעשה בבית הבד מפני שהוא שני והשני מטמא המשקין לעשותו תחל' ואמרו על משקה הקדש ירצ' לומר על טהרת הקדש ואמר לטמא שנים ולפסול אחד כל עוד שתשמעהו בכל המשנה והש\"ס כונתו שיהיה הראשון והשני טמאים והשלישי פסול כמו שהתבאר במשפט טומאת תרומה ואשר אמר שהוא [צ\"ל כחולין] (באוכלין) יהיה הראשון טמא והשני פסול ואלה השלשה סברות בחולין שנעשו על טהרת הקדש וכקדש דמו ואין הראשון טמא והשני פסול לבד והשלישי טהור בחולין: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים רבות שהמשקין תחלה לעולם ואפי' נטמאו באוכל שני וכבר ביארנו שרוטב הוא מרק אשר אם יקפא ישוב דומה לדבק וגריסין נזיד הפולין ומדרכו ג\"כ שאם יקורר יקפא וכן החלב אם יעמוד זמן מה יקפא ואם היה אחד מאלו השרפים אשר מדרכן שיקפאו אם [צ\"ל יקוררו] ישארו וכבר התחילו להקפא ונשאר בהם מהלחות שיעור שיטפיח היד הנה היא במדרגת המשקין ואם נטמאו שבו תחלה ואם צ\"ל יקפאו נטמאו אחרי הטמאם ונשלם הקפאתה שבו שניים לפי שהם אז אוכל והוא כמו אוכל שנגע במשקה טמא אשר הוא שני כמו שהתבאר ואם נהפך הענין שנטמאו והן נקפין והיו שני ואחר לקחו להתיך אחר היותם שני לטמא הנה יש בו זאת החלוקה שאם היה הדבר הנקפה בכללו כביצה מכוונת ואחר הותך הנה זה הניתך טהור לפי שהן משקין ולא יטמאו בדבר כי האוכל אשר כבר נטמא כבר נשתנה צורתו ואם היה זה האוכל שני הנקפה יותר מכביצה הנה כל המשקה הניתך ממנו טמא ואם הותך הכל שבו המשקין טמאין לפי שבעת מה שלקח ההתכה תחלת נקודת ההתכה נטמא באוכל שני אשר הובדל ממנו לפי שנשאר ממנו נפרד כביצה בעת צאת זאת הטפה וכבר ביארנו שכביצה מאוכלין טמאין יטמא משקין אם נגע בהן וכל מה שיותך אחר זה יעורב באלה המשקין טמאים אשר יצאו ראשונה וזה היא כונת אמרו כיון שיצאה טיפה ראשונה נטמא בכביצה: "
+ ],
+ [
+ "כונת אמרו תחלה לעולם שאם נטמא ואחר נקפה (אחר זה) ואחר נמחה ואחר נקפה ואחר נמחה אפי' היה זה אלף פעמים הנה הוא תחלה לפי שהנקפין לא יקפאו באמת ומשקים יחשב ואפילו בעת ההקפאה:",
+ "ופירוש גוש. הגוף המדובק כמו גוש עפר והכונה פה שהיו כל הזיתים טמאים מקובצין מחוברין גשם אחד וכבר פירשנו וביארנו בפתיחה שאוכלין טמאין לא יטמאו הכלים ושמשקין טמאים יטמאו הכלים והתבאר גם כן בכלים שמשקין טמאין מטמאים התנור באויר אם היו יותר מכביצה בעת מה שיצא השמן בחום האש יטמא בכביצה הנשארת משאר הזיתים קודם שריפתן וישובו משקים טמאים ויטמאו התנור להגיעם באוירו וזה אם יהיו מקובצים אמנם אם יהיו הזיתים גרגרים מובדלים או חלוקים לא יהיה בכל כביצה ואפי' היה אי זה שיעור שיהיה הנה לא יטמא התנור לפי שהשמן אשר יצא יצטרך שיגיע בו כביצה אוכל טמא ושיהיה כולו מחובר ואז יטמא ואין הלכה כר\"ש שזורי: "
+ ],
+ [
+ "אם תהיה זוכר לעקרים הקודמים ביאורם והבנת מה שקדם מן הביאור הנה זה המאמר מבואר ואמנם יצטרך לידיעת עיקר אחד לבד והוא שהזב והדומה לו ר\"ל זבה ונדה ויולדת יטמא כל מה [צ\"ל שישא] שישאר ואע\"פ שלא יגע בהן אבל יטמאה במשא ושוין בזה האוכלים והמשקים כמו שנבאר בסוף זבים: "
+ ],
+ [
+ "ידוע שהשמש יכלה לחות הגוף וינגבנו ולכן יכמש והמים ילחלחם וירפם ויגדלם ויוסיף בגדלן ואודיעך הנה עיקר אחד והוא שהשיעורים כולן אמנם נשמור בהם שיעור הגודל ולא נביט לרפיון החלקים (וההתעכבות) [וההתאבכות] לא לענין הטומאה ולא לענין איסור והיתר וביאור נתפחו נפחו ר\"ל שנוספו וגדלו: \n"
+ ],
+ [
+ "ירצה בזה המאמר שמשפטי הטומאות והטהרות ילכו כפי הענין אשר ימצא עליה הדבר שאם יהיה בענין שיקבל טומאה הנה הוא טמא ואם יהיה בענין שלא יקבל טומאה הנה הוא טהור והמשל הנזכר הוא שאם ימצא מחט מליאה חלודה או שבורה אשר לא יטמא היא על זה הענין שהיא לא [צ\"ל לאתויי] תאמר לתפירה כמו שבארנו בי\"ג מכלים ולזה תהיה אצלנו בחזקת טהרה ולא נאמר אולי טמאה היתה בעוד שהיתה שלימה ואחרי הוטמאה נשברה וטהרה שלא נשאר בה טומאה כפי מה שהתבאר בכלי מתכות שהן חוזרים לטומאתן הישנה אבל נשימה כמו טהורה אם נמצא בענין הטהור: "
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו פעמים רבות שספק טומאה ברה\"י ספיקו טמא וברה\"ר ספיקו טהור. וידענו זה מסוטה שאם נסתרה עם איש ברה\"י נאסרה לבעלה והענין ספק לפי שהוא לפעמים בועלה או לא והוא אמרו יתברך (במדבר ה׳:י״ג) ונסתרה והיא נטמאה הנה זה מלמד שכל ספק טומאה ברה\"י טמא. ובתנאי שיהיה זה אשר נתחדש לו הספק יש בו דעת להשאל וישיב במאמר אמנם מי שאין לו דעת להשאל אפי' יהיה ברה\"י ספיקו טהור לפי שאנחנו ידענו ספק טומאה ברה\"י ספיקו טמא מסוטה אשר יש לה שכל ואפשר לשאול פיה ויאמר אליה אם נבעלה ותענה מזה ואז נדין בספיקה שהוא טמא וכל מי שיש לו שכל ואפשר לשאלו אם נטמא אם לא הוא אשר ספיקו ברה\"י טמא ולזה העיקר אמר שחרש שוטה וקטן אם נמצאו במבוי שיש בו טומאה שהן טהורים ואע\"פ שהמבוי רה\"י ונחנו לא נדע אם נגעו בטומאה אם לא לפי שהן אין בהן דעת. אמנם הפקח ספיקו ברה\"י טמא. ולשון התוספתא [דטהרות פ\"ו] שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה\"י טמא אמר להן סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק אמר להן מצינו שהיא אסורה לבעלה ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה\"י אף להלן רה\"י מה כאן דבר שיש בו דעת להשאל אף להלן דבר שיש בו דעת להשאל מכאן אמרו דבר שיש בו דעת להשאל ברה\"י ספיקו טמא ברה\"ר ספיקו טהור. ומפני מה ספק רה\"ר טהור אמר להן מצינו שהצבור עושה הפסח בטומאה בזמן שרובן של צבור טמאים אם טומאה ודאית הותרה לצבור ק\"ו לספק טומאה רשב\"ג אומר מפני מה ספק רה\"י טמא וספק רה\"ר טהור שאפשר להשאל ליחיד ואי אפשר להשאל לרבי': \n"
+ ],
+ [
+ "כונת זה המאמר שעם היות השושנים במקום הטומאה לבד ולא אפשר להגיע אליהם אלא אחר הטמא לא נאמר כבר נסתלק הספק ובאמת שהוא בעצמו נכנס שם וכבר נטמא טומאת מת אבל הספק נשאר לפי שאפשר שזולתו לקטן אליו ובנפילת הספק הנה הוא טהור כמו שביארנו. וכן חמור בין הקברות הכלים שעל גבו ספק. מפני שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר הנה נטמאו הכלים ואם היה שלא נגע בקבר הנה הן טהורים מפני זה הספק הן טהורין לעיקר אשר הקדמנו שהוא אין בו דעת להשאל: \n"
+ ],
+ [
+ "זה התינוק הוא טמא והעיסה טהורה והוא ברה\"י ומצאנו חתיכה מזאת העיסה בידו ר' מאיר אומר ספק הוא אם חתכה בידו וטימא את העיסה או חתכה זולתו אליו ולכן ספיקו טהור ויהיה העיסה טהור לפי שאין בו דעת להשאל כמו שבארנו וחכמים אומרים אין שם ספק שחזקה שהתינוק מטפח ולכן יהיה העיסה טמא בחזקתה וכפי זה האופן ילך הדין בתרנגולין ומשקין טמאים וכן שאר ב\"ח אע\"פ שהיו אלה המינים אין בהן דעת להשאל לפי שחזקתם שהם ישתו ואז יאכלו מזאת העיסה ואם היה הקירוב בין העיסה והמשקה הטמא עד שישאר הטפחה בפיהם מאלה המשקים הנה טמאה העיסה בלי ספק ואין הלכה כר\"מ והלכה כר' אליעזר בן יעקב: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזורק טומאה. ר\"ל מי שישליך דבר טמא ואמר שבין שישליך ככר טהור בין מפתחות טמאים או השליך מפתח טמא בין ככרות ונמצא הככר בלתי נוגע במפתחות הנה הלחם טהור וזה הספק טהור ולא נאמר לך נגע הככר במפתחות בעת עברו עליהן אחר שהטומאה לא נחה על הדבר אבל עברה עליה העברה ורבי יהודה אומר שאם השליך ככר טהור בין מפתחות ועבר עליהן הנה הככר טמא לפי שהמפתחות הטומאות נחות והרי יש לטומאה מקום ואם השליך מפתח טמא בין ככרות טהורות הנה הוא טהור לפי שהטומאה בלתי נחה ולא תעצור לה מקום והמשל במפתחות והוא ההיקש לשאר טומאות אמנם הכוונה שאם השליך דבר טמא ולא יודע בעת עברו בזה המקום אם נגע או לא נגע והידוע ברוב שיושלך מפתח או ככר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "ספקו טהור. ואע\"פ שהיא תרומה כאשר לא נחה הטומאה במקום ידוע ספקו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ואמר היו מנקרים בהן על הארץ רצה לומר שהניחו זה השרץ על הארץ וינקרו בו ויאכלו ובתנאי שיהיה זה ברה\"י ולזה אם נסתפק אם נגע אם לא נגע ספקו טמא כמו שביארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך באהלות (פ\"ב מ\"א) שכזית מן המת מטמא באהל וכן התבאר מה שנטמא באהל אם האהיל על האדם ועל הכלים טמאים אמנם שמנו ספק כלים טהור אע\"פ שהן ברה\"י לעיקר אשר זכרנו והוא שאין בו דעת לישאל ואף ע\"פ שהוא ספק כי לפעמים כל אחד מהכלים נגע בשרץ בעת השאיבה וכן לפעמים יהיה השרץ בכלי העליון אשר ישפך ממנו ובעת מה ששפך הגיע בכלי התחתון ועם כל זה טהרנו זה הספק ואמרנו שהעליון טהור והכלי' טהורין זולת אשר נמצא בו השרץ: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחה ששתני הטמאין הן משקין טמאין וידוע ששתני הבהמות טהורים וכבר התבאר בתוספת' שאם נתערבו מי רגלים טהורים עם מי רגלים טמאין אמרו רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטלו מראיהן טהורים ואם לאו טמאין ואמר שם שאם נתערבו מי רגלי אדם טמא עם מי רגלי בהמה בשוה חצי בחצי הנה זה המעורב ספק אם בטל מראיו ויהיה טהור או לא בטלו מי רגלי האדם ויהיה הכל טמא וזהו מכלל הספיקות אשר שורפים עליהם התרומה וכבר נתבאר באהלות (פי\"ח מ\"ו) שארץ העמים ובית הפרס מטמאים במגע ובמשא והיה ספק אם יש בה עצם כשעורה או אין בה וכן הרוק הנמצאות בשווקים הנה לפעמים הוא רוק איש טמא והוא משקין טמאים או הוא רוק איש טהור וכן הכלים הנמצאים אפשר שיהיה כלי טמא או כלי טהור ובגדי עם הארץ ג\"כ ספק אם הן טמאין או טהורים וכל עוד שנגעה תרומה באחד מאלו הדברים הטמאים אשר נטמאו בספק הנה היא תשרף לפי שנטמאה וזהו ענין אמרו על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן רצה לומר שהתרומה נגעה באחד מאלה באמת וזהו ספק טומאה ולפי שאלה בעצמן טמאין בספק כמו שביארנו ואמר ר' יוסי שספק מגען ג\"כ ברה\"י שורפין את התרומה וחכ\"א ברה\"י תולין לפי שהיא שתי ספיקות אחת מהן ספק נגע ספק לא נגע ואת\"ל נגע ספק טמא הוא זה הרוק או זה הכלי או טהור והעיקר אצלינו שעל ספק ספיקא אין שורפין את התרומה כמו שיתבאר בד' מנדה ולכן ברה\"י תולין וברה\"ר טהור כפי העיקר ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שרוק הזב מאבות הטומאה ועוד יתבאר בסוף זבים שהוא מטמא במגע ובמשא ובהסט ויתבאר לך בפ' ז' מנדה (דף נד:) שרוק הזב אמנם יטמא כל עוד שהוא לח אמנם אם יתייבש ונתנגב תכלית היובש הנה לא יטמא כמו שהתבאר שם ואם יהיה ברה\"י שני רוקין אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן ולא ידע באיזה מהן נגע ואמרו פה טמא אינו רוצה בו טמא ודאי אמנם ירצה בו אחד מן הרוקים הנמצאים אשר קדם המאמר בהן שהן טמאים ושורפים עליהן התרומה כאילו יאמר רוק אחד טהור ודאי וא' נמצא ונגע ונשא או הסיט לאחד מהן ברה\"י ולא ידע באיזה מהן נגע הנה זה האיש אם נגע אחר זה בתרומה תולין ואין שורפין לפי שהוא תרי ספקי וזהו ביאור אמרם בהלכה הקודמת שספק מגען ברה\"י תולין כי אין הבדל בין נפילת הספק בככר של תרומה עצמה אם לא נגע או בנפילת הספק באיש אשר נגע בתרומה באמת אם נגע ברוק טהור או ברוק הנמצא וכן בשאר הספקות ששורפים עליהן התרומה ואמר על מגען ברה\"ר (או ברוק הנמצא) תולין עליו את התרומה וסבת זה מה שהתבאר מן התוספתא והוא אמרם כיון שנתלש עליו נעשה רה\"י וכוונת זה שהרוק אם יהיה לח יתלה באבר אשר יגע בו וכבר ביארנו שהוא מטמא בכל שהוא ואם הגיע ממנו על גוף זה האיש אי זה שיעור שיהיה הנה הוא ספק ברה\"י לפי שגוף האדם אינו רה\"ר אמנם אם היה הרוק הנמצא יבש וכן הרוק הטהור ונגע בא' מהן ברה\"ר אשר לא נתלה בגופו דבר הנה הוא טהור לגמרי ולא יפסיד התרומה לעולם כמו שקדם בהלכה אשר קודם זאת שספק מגען ברה\"ר טהור אמנם אם נשאה ר\"ל נשא אחד מהן ולא ידע איזה מהן הנה הוא ג\"כ תולין עליו את התרומה אע\"פ שהם יבשים לפי שכבר נשא ויצא הספק מרה\"ר בהיות זה הרוק נשוא על זה האדם ותכלית מה שאמר שספק טומאה ברה\"ר טהור ואם ספק נגע או לא נגע אשר עצם הדברים אשר נפל בהן הספק ברה\"ר אמנם המשא הנה לא לעיקר אשר זכרנו והוא אמרם כיון שנתלש נעשה רה\"י אמר היה רוק יחידי ר\"ל רוק יחידי נמצא ונגע בו או הסיטו ואפי' ברה\"ר כי זה האיש שורפין עליו את התרומה כפי מה שהתבאר שעל ודאי מגען שהוא ספק טומאה שורפים ואפי' ברה\"ר כפי מה שביארנו בהלכה הקודמת ומבואר הוא שאמרו פה ברוקין היבשים לא ירצה בהן שהן יבשים בתכלית שהן אז לא יטמאו כמו שיתבאר בנדה (שם) ואפי' היה רוק הזב ודאי אמנם ירצה בהן ששבו מן הנגוב בגדר שלא יתלה ביד [אדם] אם לא ימששהו לכוונה אשר ביארנו ולזה אמרה התוספתא נגובים ולא אמר יבשים: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע הוא שג' לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה ואם נפל הספק אם נפלו המים שאובים לזה המקוה או לא נפל או נפל הספק ג\"כ היש בהן השיעור אשר יפסול אם לא הנה המקוה כשר כמו שיתבאר בשני ממסכתא מקוואות והוא מתחיל לבאר כל ספק מאלה י\"א ספיקות הנשארות: \n"
+ ],
+ [
+ "מאשר לא תנוח זאת הטומאה על גב הקרקע שמו ספיקו טהור כי ספק הוא אם נגע או לא נגע ור' שמעון אומר אם היו המים אשר הטומאה צפה על פניהם בכלים ספיקו טמא רבי יהודה אומר שאפי' היו בקרקע וספק הוא אם נגע או לא נגע כי המים אז נחו והטומאה אז נחה לפי שהוא ירצה פה בירידה רדתו לטבול באלה המים או לרחוץ בהן ואם טבל ועלה ונסתפק אם נגע או לא נגע בעת עלותו הנה הוא טהור כי [צ\"ל בעליתו מן המים] ברדתו אל המים תדחה הטומאה לצדדים ותרחק ממנו והוא אמרם בתוספתא (פ\"ה) מפני שהמים דוחפים אותה לצדדין ור' יוסי אומר אפילו היה המקום צר בגדר שתבא הטומאה וידביקהו כל עוד שלא יתאמת שהוא נגע ספיקו טהור להיותו צפה על פני המים ומבואר הוא שזה כולו אמנם ברה\"י אמנם ברה\"ר אפי' לא תהיה צפה ספיקו טהור כמו שיתבאר ועוד התבאר במסכת נזיר (דף סד.) שזה הדין אמנם הוא לענין שרץ בלבד. וזה שת\"ק אומר שאמרו בכל השרץ השורץ יורה שהוא מטמא בכל מקום ששורץ ואפי' על פני המים ואמרו על הארץ יורה שהוא לא יטמא אלא על הארץ ואמר אם לא יהיה השרץ על הארץ ונסתפק אם נגע או לא נגע ספקו טהור *צ\"ל ור' שמעון ור' יהושע יקבל מיפת מאומרו (ויקרא י״א:ל״ו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הנה זה מופת שהשרץ לא יטמא במים ואחר אמר ונוגע בנבלתה יטמא עד הערב הנה זה יורה שמי שנגע בשרץ וירד במים טמא ויגיע מזה אם נתאמת בנגע שהוא טמא ואם נסתפק אם נגע או לא נגע טהור זה במעין ובור אשר המים בקרקע אמנם אם יהיו המים בכלים ספיקו טמא והלכה כת\"ק והתבאר רבי יוסי והגעתו בענין אמתי: "
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר וזה שהוא אומר אם נפל הספק בטומאה בעצמה אם נטמא אם לא נטמא ספיקו טמא וישובו משקים טמאים ואם נפל הספק בטמא זולתו יהיה הזולת טהור כמו שהמשיל והביא המשל באיש טמא וכבר טמא להודיענו שאין הבדל בין היות הספק נופל במי שיש בו דעת לישאל או שאין בו דעת לישאל הנה ספק המשקים לענין אם נטמאו בעצמן טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר שהעיסה טמאה להיותה אוכלין והעריבה אשר שם נילושה בה זאת העיסה טהורה להיותה כלים ובטומאת משקין ג' סברות שיש אחד שאומר שאין טומאת משקים מן התורה כל עיקר ואפי' לטמא עצמם אמנם הוא מדרבנן ושאומרו ית' (שם) וכל משקה אשר ישתה בכלי יטמא אמנם ירצה בו שמשקין התלושין מן הקרקע מכשירין אע\"פ שהן בכלים וכוונת יטמא יכין לטומאה או יכשיר ושם מי שיחשוב שטומאת משקים בעצמן מן התורה כמו שנראה מלשון הפסוק וטומאת זולתן מדרבנן וזהו סברת ת\"ק ולזה אמר שאם נפל הספק בטומאת עצמן ספיקו טמא ואם נפל הספק בטומאת זולתן ספיקו טהור להיות זה מדרבנן ושם מי שיחשוב שאפילו לטמא משקים בזולתו מן התורה ושאמרו יתברך יטמא ירצה בו זולתן וזו היא סברת ר' יוסי ולזה אמר שאם נפל הספק בטמא המשקים לאוכלין הנה האוכלין טמאים אמנם אם נפל הספק בטמאם לכלים הנה אלה הכלים טהורים לפי שהמשקים טמאים שיטמאו הכלים הוא מדרבנן לדברי הכל כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר ואין הל' כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו פעמים רבות שמי שנגע באוכלים טמאים או במשקים טמאים או בכלים שיהיה ראשון לטומאה בידיו נטמאו ידיו וכן ביארנו שידים טמאים יטמאו משקים ובחגיגה (דף כ:) אמרו שהיד מטמאה חבירתה בקדש ואם נפל הספק אם נטמאו ידיו אם לא או שהיתה ידו טמאה ונפל אליו הספק אם נטמאה אחרת או לא נטמאת או טהר ידיו אחר אשר הטומאה ונפל אליו הספק אם נטהרה כפי מה שראוי או היא טהרה נפסדת וידו נשארה בטומאתה הנה נגביר הטהרה בכל הפנים מאלה הג' ויהיה ספיקו טהור כפי מה שנבאר בשני ממסכת ידים. ואמרו ספק רה\"ר טהור התחיל לבאר זה לפי שהוא הבדיל בו הבדלים רבים ויבארנו בפ' אשר אחר זה והתחיל לבאר ספק דברי סופרים וזכר אלה הד' מינים אשר כל אחד מהן טמא מדברי סופרים ר\"ל שהוא פוסל את התרומה וזהו מכלל י\"ח דבר שגזרו הנזכרים בראש שבת (דף יג:) וכבר זכרנו סבתם באוכל אוכלים טמאים ועוד נזכר סבת הכל בסוף זבים ולאיזה דבר שמוהו פוסל את התרומה ואם נפל עליו הספק אם אכל אוכלים טמאים או שתה משקי' טמאים או בא ראשו ורובו במים שאובים או נפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובים או שלא יהיה דבר מזה הנה הוא טהור ואינו פוסל את התרומה אמנם אם נסתפק האדם אם נטמא באב מאבות הטומאה אשר הם מדברי סופרים כי ספיקו טמא ושורפין עליו את התרומה וכבר ביארנו אבות הטומאה שהן מדברי סופרים בפתיחת זה הסדר ומנינו אותן כולן אלא אם יהיה האב עצמו ספק כמו בית הפרס שהוא ספק אם נגע או לא נגע אין שורפים עליו את התרומה לפי שהוא ספק ספיקא כפי מה שביארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בחגיגה (דף יח:) שפרושים הם אוכלים חוליהן בטהרה וזכרנו ג\"כ בזאת המס' (פ\"ב) שהחולין הנה יהיו על טהרת הקדש ועל טהרת התרומה ושם אמרנו בגדי ע\"ה מדרס לפרושים בגדי פרושיס מדרס לאוכלי תרומה ואם נסתפק זה הפרוש אם נגע בבגדי ע\"ה אם לא הנה הוא טהור וכן אם נסתפק אוכל תרומה ונתחדש לו ספק בבגדים זה הפרוש הנה הוא טהור ולזה אמרו זו טהרת פרישות לכלול שתי הכוונות יחד וספק שרצים הוא כמו שביארו בתוספ' והוא אמרם אי זהו ספק שרצים שטהרו חכמים זה ספק הנזרק כמו שישליך שרץ בין הככרות ונסתפק אם נגע או לא נגע כי הככרות טהורות כמו שהתבאר בתחלת זה הפרק מאשר לא ימצא השרץ נוגע בככר והוא אמרו כשעת מציאותן ולא נאמר לך שבשעת עברו על הככר נתחכך עמו אמנם ספק נגעים כבר ביארנוהו בה' מנגעים וכן אם נתחדש לו ספק נזירות כמו שביארנו בב' מנזיר (דף יג.) שהוא מותר לשתות יין וליטמא למתים:",
+ "וספק בכורות. סבתו מה שזכר שהמוציא מחבירו עליו הראיה ויאמר לכהן הביא ראיה שהוא בכור וקחנו לך:",
+ "ואמרו בין טמאה בין טהורה. ירמוז אל פטר חמור אשר אמר ה' יתברך (במדבר י״ח:ט״ו) אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכבר נתבארו דמיון הספקות הנופלות בבכורות במקומן: "
+ ],
+ [
+ "זה מבואר וכבר קדם זה הלשון בראש כריתות (דף ח.) [צ\"ל ויהי'] ויעוד זה הספק מכלל הטהרות כי מחוסר כפורים אינו בשלמות הטהרה ושהוא לא יאכל בקדשים עד שיביא קרבנו כמו שביארנו פעמים רבות: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו בראש כלים שהשרץ מטמא במגע ולא במשא וידוע הוא שהצפרדע טהור כמו שביארנו בפתיחה וכזית מן המת מטמא באהל והנבלה לא תטמא באהל ועצם מן המת מטמא ועצמות הנבילה לא יטמאו כפי מה שביארנו בפתיחה ויהיה השביל טמא כגון שיהיה בבית הקברות וביארנו בשני מאהלות שבית הפרס עצמו וארץ העמים מטמא במגע ואמרו הסיט את אחד מהן שב אל גוש ארץ טהורה וגוש בית הפרס כי גוש בית הפרס וארץ העמים ג\"כ מטמאים במשא אמנם הנבלה והמת כל אחד מהן מטמא בהסט כמו שביארנו בראש כלים ועוד נוסיף בזה ביאור בזבים והשרץ לא יטמא בהסט ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "אמרו נגיעתו בזה ר\"ל באדם זה: ר' יוסי אומר א\"א לאדם מללכת ברה\"ר ולזה ספק שבילים טהור אמנם המגע אשר אינו הכרחי כל עוד שנסתפק אם נגע בו או לא נגע ספקו טמא ואין הלכה כר\"ע ולא כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו שהשביל לא יהיה טמא אלא בטומאת מת ולזה אמר הזה ושנה וטבל. והשניות ישרפו ביאר שאינן ספק אחר שנכנס בשני השבילין יחד ואחד מהן ודאי טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר וזה הדין הוא כמו הדין הקודם ואמנם [משמיענו] (כוונת) [זה] הדין בטומאת השביל והמשפט בטומאת מגע שהכל משפט אחד ואפי' לר' יוסי שאומר דרכו של אדם להלוך ואין דרכו ליגע: \n"
+ ],
+ [
+ "אין מחלוקת אם באו זה אחר זה ששניהן טהורין לפי שכל מי שיבא מהן יאמרו אליו טהור אתה ואם נשאלו שניהן כאחת טמאים ואמנם מחלוקתם בימי ששאל עליו ועל חבירו כמו שביאר הגמרא וכן לשון התוס' (פ\"ו) שנים היינו ובשני שבילים הלכנו ושני טהרות עשינו רבי יהודה ישימם כאילו באו זה אחר זה ורבי יוסי ישימם כאילו באו בבת אחת והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בפרק שקודם זה שספק דברי סופרים טהור ושאם נסתפק אם אכל אוכלים טמאים אם לא שהוא טהור ומחלוקתן ג\"כ פה בבא להשאל עליו ועל חבירו כמו שביארנו במה שקדם ודע שאין הבדל בין טומאה חמורה לטומאה קלה בכמו אלה הספיקות והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הקדמנו בפרק אשר לפני זה שהרוקין הנמצאי' שורפים עליה' את התרומה ואע\"פ שהן ספק ולכן אם נגע ברוק זה האיש הסכל נהיה טמא בספק ואם נגע בתרומה תשרף אמנם אם נגע בבגדיו ר\"ל בבגד זה האיש הסכל היושב ברה\"ר ונמשך בזה הרוב ר\"ל אם יהיו רוב אנשי העיר טמאים הנה הוא טמא ואם היו רובם טהורים הנה הוא טהור ואחר אמר שאם ישן ברה\"ר הנה כליו טמאים מדרס לפי שלפעמים דרס עליו הזב זו היא סברת ר\"מ אמנם חכמים אומרים שלא נחזיק טומאה בשום פנים כאשר אין שם להתלות ובתוספתא מודים חכמי' לר\"מ שאם ראהו חי מבערב אע\"פ שהוא בא בשחרית ומצאו מת הנה הוא טהור מפני שזה ספק רה\"ר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בפתיחה שהעובדי כוכבים כזבים לכל דבריהם ועוד יתבאר ברביעי מנדה (דף לא:) שהעובדת כוכבים בחזקת נדה לעולם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות ווסתה ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזרהו התורה ואמרו פה כל הרוקין טמאים לא ירצה בזה [שהן] טמאים בספק ויהיו כמו רוקים הנמצאים כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבוע' הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי וזהו כונת אמרו טמאים: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ועבר על העיקר הקודם שספק טומאה ברה\"י טמא וברה\"ר טהור ואין הלכה כר\"מ: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המסוכן. הוא המתעלף והוא ספק אם הוא חי או שהוא מת בעת שנגע בו ואמר רבי שמעון רה\"ר מפסקת כוונתו שזה המתעלף אשר ספקו ברה\"י טמא ואחר הוציאוהו לרה\"ר אותו אשר נגע בו שם טהור ואחר הכניסוהו לרה\"י פעם שנית הנה אשר נגע בו בזה ברה\"י טמא ואשר נגע בו ברה\"י הראשונה קודם שיצא לרה\"ר ישוב טהור מאחר שאמרנו שאשר שנגע בו ברה\"ר טהור לפי שהוא שם בחזקת חי הנה מן הראוי שיהי' טהור אשר נגע בו לפני זה והוא ברה\"י כי איך יאמר שהוא עתה ברה\"ר חי ולפני זה כשהיה ברה\"י היה מת זה יהיה שקר וזהו ענין אמרו רה\"ר מפסקת ר\"ל יסור משפט הספק הקודם ברה\"י ולשון התוספת' בביאור מאמר רבי שמעון כן הוא ור\"ש מטהר שהיה ר' שמעון אומר רה\"ר מפסקת למפרע שאינו יכול לומר מת היה ברה\"י וחי ברה\"ר ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "הספק הראשון שיהי' מצורע תחת אהל ועבר איש טהור לשם ונסתפק לו אם הגיע תחת אהל אחד עם המצורע ונטמא כפי מה שהתבאר בי\"ג מנגעים או לא נהיה עמו באהל אחד והספק השני שיהיה איש טהור תחת אהל ועבר איש מצורע תחת זה אהל ונסתפק לו אם עמד המצורע בעת עברו ונטמא האיש הטהור או לא עמד כפי מה שביארנו שם [צ\"ל ובזה] מזה הפרק אמר באחרית ההלכה ספק האהיל ספק לא האהיל והספק הג' שיהיה דבר טמא ברה\"י ודבר טהור ברה\"ר ונגע באחד מהן או הסיטו או האהיל עליו אם היה אחד מהן ממה שיטמא באהל ולא ידע אם נגע בדבר הטמא או בדבר הטהור והספק הרביעי שהדבר הטמא ברה\"ר ודבר הטהור ברה\"י ונפל הספק ג\"כ באיזה מהן נגע ורבי יהושע ידין בטומאה בכל ספק מהן ואין הלכה כר' יהושע: "
+ ],
+ [
+ "עוד יתבאר לך בזה הפרק שרשות היחיד לענין טומאה אין מתנאו שיהיה רה\"י גם כן לענין שבת ולכן לא יעלה בלבבך שזה האילן בו תנאי בהעלותו או בעביו וכן החור אבל אין תנאי בזה אלא אע\"פ שראש האילן והחור בהיות האדם אינו יכול להשתמש בהן אינו רגיל להלוך בהן הנה הן רה\"י לטומא' טמא וספקו טמא וידוע הוא שהחנו' רה\"י ואם היתה החנות טמא ופתחו ברה\"ר הנה כלל החנויות כמו דבר טמא ברה\"ר כמו שאילו השרץ ברה\"ר וספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ג\"כ זה החנות הטמא אשר הוא ברה\"ר אם נסתפק אם נכנס בו או לא נכנס ספיקו טהור אמנם אם נפל הספק באיזה חנות נכנס וכל אחד מהן רה\"י הנה הוא ספק טומאה ברה\"י אשר ספיקו טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "ידוע שהחצר רה\"י כמו הבית וכל זה דבור מבואר ואין הלכה כר\"א: \n"
+ ],
+ [
+ "הבקעה. השדות אשר יחרשו ויזרעו והם בימות הגשמים רה\"י לענין טומאה ושבת כמו שהתבאר בזה הפרק וסבת זה שבזה הזמן לא ילך בהן אדם לבלתי יפסידו ברגליהם ואם היה השדה מכלל השדות טמאה ואמר אני נכנסתי בזאת הבקעה אשר בה שדות הרבה ולא נודע אם הלך בזה השדה אם לא ר\"א מטהר לפי שהוא ספק ביאה וחכמים מטמאים כפי העיקר אשר קדם מסברתם שספק טומאה ברה\"י טמא בין שיהיה ספק ביאה או ספק נגיעה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "שבילי בית גלגול. מקומות [מוכנים] [כ\"ה בד\"נ.] לא ילך בהן המון העם. וענין מפולשי' לשיחין שיהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע אם בור או שיח או מערה ויעמוד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש לפי שלא יוכל האדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר וכבר ביארנו בראש שבת (דף ו.) ובשארית מסכת שבת (דף קיז.) ועירובין (דף כב:) משפטי רשויות שבת מה הן ובאלה השרשים אשר ביארנו שם תדע אי זה מקום יהיה רה\"י ואיזה רה\"ר לענון שבת בתנאי המבוארים בכל רשות מהן כפי מה שבארנו שם: "
+ ],
+ [
+ "הבקעה בימות הקיץ ואע\"פ שלא ילכו בה ההמון אך ישתמשו בה הקוצרים ועושה הקציר והדישה וחרישת הקרקע להכינה לזריעה במה שיבא ולכן נהיתה רה\"ר לטומאה אמנם בימות הגשמים כאשר לא יכנס בה ולא ישתמש אדם אחר לפי שיפסידוה ברגליהן ולא לאחד מהן ג\"כ שום עסק בה לפי שכבר נחרשה ונזרעה והגשמים ירדו תמיד ולא נשאר זולת לענין צמיחת התבואה לבד וכבר נתבאר במסכת שבת (דף ו.) שאמרם שהבקעה היא רה\"י לענין שבת לומר שאינה רה\"ר ואמנם היא כרמלית כמו שביארנו שם אלא אם יהיה לו מחיצה מוקפת בה גבוה מי\"ט כי אז היא רה\"י לשבת כמו שבארנו בש\"ס ובתוספתא אמרו אלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה וכבר ביארנו זמן רביעה שניה פעמים רבות בפיאה ובנדרים ובזולתן: \n"
+ ],
+ [
+ "בסילקי. הוא בנין גדול מאד נמשך לרוחב הפתחים כמו המקומות אשר יבנו להקהיל העם והוא מבנין המלכים ולזה יאמרו בסילקי של מלכים ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בתוספתא שזה הבנין אשר יקראוהו פרן הוא דומה לבסילקי ויהיה לו שני פתחים מכוונים זה כנגד זה כזאת הצורה וחכמים אומרים שכולו רשות הרבים לטומאה כאשר ישתמש ובהן הרבי' ור\"מ אומר שהצדדין מהן אשר ישתמשו האנשי' הוא רשות היחיד לטומאה ובאמצע לבד רה\"ר לטומאה ואין הלכה כר\"מ: "
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר בגמרת ושבת (שם) שהאיצטבא היא כרמלית ואמרנו פה רה\"י לשבת רוצה לומר שהוא אינה רה\"ר וכבר ביארנו תנאי כרמלית וגדרה בראש שבת: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ישובו החיצונות טמאות לפי שהאנשים יבאו שם ויגעו בהן ור' יוסי אומר שאם היו כולן בשבכה אחת הנה הכל טמא [ נ\"א שמא] שלפעמים יניע הזב הכל ויהיו טמאים בהיסט הזב ואפי' הקדרות אשר לא נגע בהם ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר בחגיגה (דף כג.) שמגע עם הארץ טמא ושמא נגע בבגדים או בכלים (טמאים) ואמרו הבית טמא ר\"ל כל הכלים והבגדים אשר בבית וחכמים אומרים שכל מה שאפשר שיגיעהו אם ישלח ידו הוא אשר נטמא שאולי שלח ידו אליו בעת שהקיץ לראותו כאשר לא ראהו קודם זה והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו האומנים הן עמי הארץ והיה עולה במחשבתנו שבהיותם משתמשים בכל הבית שיהיה כל מה שבבית טמא אצל החכמים והודיעונו שאפי' האומנים לא יטמאו אלא כל מה שאפשר שנגעו בו מבלי רדת אל הדבר ההוא או לעלות על דבר גבוה ואז ישיגהו וכן נתבאר בתוספתא והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "מעקרנו הוא שאשת חבר הרי היא כחבר ובניו ובני ביתו הרי הם כחבר ואשת עם הארץ ובניו ובני ביתו הרי הם כמוהו להיות בחזקת הטומאה וכבר ביארנו זה בזרעים והיה עולה בדעתנו שחכמים מודים לר\"מ באשה לפי שהיא רבת [ס\"א העסקים וממשמשת בדברים שאינם נונעים לה ושהיא כו'] המותרים והשמירה ממה שלא יוחד ושהיא תמשש על מה שלא תפקד ותחפש ותהפך והשמיענו שאין חולקין אפי' בנשים והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שאוכלין ומשקין טומאתן קלה וכן כלי חרס לא יהיה אב הטומאה ולכן גזרו שיטמא כל מה שבבית מאלה המינים מפני שמירת עם הארץ אמנם המשכבות והמושבות אשר הן אב הטומאה לא נדין עליהן שהם שבו משכב הזב אלא כשלא יהיה בעל הבית רואה מי שיכנס בבית ולא מי שיצא ממנו ונפרד עם הארץ בשמירה וכן כלי חרס המוקפין צמיד פתיל לא יטמאו במגע טומאה אלא במשא הזב כמו שהתבאר מדברינו בפתיחת זה הסדר וכבר ביארנו זה בעדיות ולזה לא נדין עליהם בטומאה עד שיפרד עם הארץ בו מבלי פחד ולא נשאר לו מי שיראו: ",
+ "והמובל. הוא חתוך הידים והרגלים עד שלא יכול להעתק עד שיקחום בריאים וישאום ולזה נקרא מובל מאמרו יובל שי (תהלים עו) וכבר נאמר שהמובל את המצורע אשר אבריו יפלו עד שלא יוכל לעמוד ולא להמשך ועם כל זה להיות הבית מגיע ברשות עם הארץ שב כמו ביתו של עם הארץ שהכל טמא: "
+ ],
+ [
+ "אלה הגבאים גם כן הן עמי הארץ *נראה דזה טעות המעתיק וצ\"ל כמו בר\"ש וברע\"ב (והעיקר אצלנו שהן ממשכנין על הצדקה ואפי' בע\"ש) ואם באו אל הבית לקחת המשכון טימאו לכל מה שבבית אלא אם יהיה עמהם עובד כוכבים וסבת זה מה שזכרו בתוספת' מפני שאימת עובד כוכבים עליהם ולא ישלחו ידיהן וכבר התבאר בתוספתא שהגבאים אם לא יהי' המשכון בידיהם ולא היה שם ביניהן מעיד שנכנסו לבית ואמרו הן נכנסנו ולא נגענו נאמנים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר [ואם היו אחרים מעידים שנכנסו אין נאמנים לומר לא נגענו] אמנם הגנבים אשר דרכם לבד הוא אשר בחזקת טומאה לפי שהן לא ירצו בלכתן בבית עדים: אם היה עובד כוכבי' עמהם אשר הוא כזב לכל דבריו ומטמא משכב ומושב או אשה הנה כל מה שבבית בחזקת טומאה אפילו המשכבות והמושבות: \n"
+ ],
+ [
+ "אודיארין. הבלנין שבמרחצאות חלונים ישימו כל איש לבושו בחלון מהן ויכנס אל המרחץ ולאלה החלונות פתחים ודלתות ואמר רבי אלעזר בן עזריה שהוא מעת שסגר הפתח על לבושו הנה הן בחזקתם לפי שלא ישלח איש ידו לפתוח חלון סגור וחכמים אומרים שהן טמאים לפי שכבר נגע בהן טמא אלא כשסגר עליו הדלת נשא המפתח לבלני לפי שהוא אע\"פ שהיה עם הארץ לא מסר לו אלא שמירת המפתח כמו שהתבאר בפרק ראשון או ישים חותם מטיט וכיוצא בו על הפתחים כמו שהתבאר בתוספתא או ירשום רשום יקבל ממנו מופת שלא נפתח החלון ולא נגע אדם בכלים. ואמרו המניח כליו מגת זו לגת הבאה הוא שיהיה הכהן לוקח תירוש של תרומה מזה עם הארץ ועזב כלי הבציר על טהרתם במקום מהגת הוא יבצור בהן בשנה הבאה אע\"פ שלא ידע אם נגע בהן שהנשים ג\"כ ישמרו מהן ואפי' נעלם מהן לידיעתם שהוא כהן וחזקת הדבר אשר הוא אצלו טהור הנה הוא ישראל כל עוד שנעלם מלשומרן והוא נטמא הוא אמרו עד שיאמר בלבי היה לשומרו ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה: \n"
+ ],
+ [
+ "רצה לומר כהן טהור לאכול בתרומה אם פנה ממחשבתו מהכין לאכול בתרומה ולא ישמור נפשו ולא ידע בנפשו ג\"כ טומאה רבי יהודה אומר הרי היא בחזקת טהרה לפי שהטמאים לא יגעו בו לדעתו שהוא טהור לאכול בתרומה וחכ\"א שהוא נטמא בהסח הדעת לענין תרומה וסבת זה מה שזכר שהידים עסקניות ר\"ל רבות ההתעסקות ולפעמים נגע בטומאה והוא לא ידע וזה מכלל י\"ח דבר שגזרו שהידים תפסול את התרומה ואף ע\"פ שלא ידע להן טומאה כמו שהתבאר בסוף זבים והל' כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "גרגרניות. הומות לאכול מן הגרגרת והוא השפוי כובע ותרגום (איכה א׳:י״א) כי הייתי זוללה בתרגום ירושלמי ארי הויתי גרגרנית והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ידעת שהחצר יקרא שלפני הבתים וכל השכנים משתמשים בו ואם היה התנור בנוי ולא היה אפשר בו היסט והוא גם כן מוקף צמיד פתיל ואינו מטמא מגבו הנה בהוראתו בבתים הנה יוסר הצמיד פתיל וישיבהו ור' יהודה אומר שאין בתנור דבר שיקח שיצטרך לכל זה ואין הלכה כרבי יהודה והלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בפתיחת זה הסדר משפטי הכלים אם היו טמאין טומאת מת ולזה אמר שהן ג\"כ במדרגת טמא מת ובהיות זה העם הארץ יודע שזה אשר הפקיד אצלו אוכל תרומה הנה הוא כהן ישמרם מטומאת מת והוא נאמן באמרו לא נטמאו במת ואף על פי שהוא עם הארץ כמו שביארנו בעשירי מכלים אמנם נשארה בהן טומאת מדרס לפי שפעמים תשב עליהן אשתו נדה והוא לא ימחה בידה להיותו עם הארץ וכבר ביארנו שרוצצת רצה לומר נלחצת וענין זה ר' יהודה אומר אם היו אלה הבגדים מעוכים קצתם בקצתן בארון עד שילחצם כסוי הארון הנה אז אפשר שתשב עליהן אשתו נדה אמנם אם היתה בלתי מלאים בגדים אבל ישאר בין הכסוי ובין הבגדים ריקות לא תשב עליהם אמנם יטמא טומאת מדף לבד ר\"ל שהן ישובו כמו כלים שנישאו ע\"ג הזב אשר יטמאו טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו בראשון מכלים וכמו שיתבאר בזבים (פ\"ב) ושם יתבאר לך שהכלים אשר ישא הזב יקרא מדף ואמר אע\"פ שהמפתח ביד הבעלים אשר היה אומר אף על פי שיהיה אפשר להן שיהיו טהורים הודיענו שהן טמאים ובתוספתא נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת ואין נאמנים על טבילת מדף רצה לומר אם אמרו טהרנו זה אשר היה טמא מדף ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "זה אשר נאבד לו דבר ומצאו אמנם הוא ברה\"ר ולזה אם עבר עליו הלילה טמא מדרס לפי שידרסיהו אנשים ולא יראוהו וכבר נתבאר בתוספתא שאם אבד לו דבר ומצאו ברשות היחיד אשר ספיקו טמא כמו שקדם ביאורו הנה אלה הכלים טמאים מדרס וטמא מת והיות הכלים הנופלים ברה\"ר טהורים מבואר לפי שהוא ספק ולא יסתפק עליך אמרו (בכלים) [בזה] טמא אע\"פ שהוא בתוך הבור לפי שהוא מעת שהגיע ברשות עם הארץ שנטמא במת כמו שבארנו ויצטרך הזאת שלישי ושביעי ואז יטהר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה מבואר והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "אם נכנסה שלא ברשות אלא להוציא הענין הפלוני ותצא הנה לא תשתדל להשתמש ולגעת לאשר אתה בבית כי אימת בעל הבית עליה ולא תשלח ידה לדבר: \n"
+ ],
+ [
+ "טומאת אוכלים [*נא\"י טומאת אוכלין] אינה אלא למאכל אדם בלבד ומה שאינו ידוע במאכל אדם הנה אי אפשר מבלי מחשבה והוא שיביאהו למאכל אדם. וזה הדבר הידוע למאכל אדם אם נפסד שאינו ראוי למאכל אדם אז לא תטמא לאמרו יתברך מכל האוכל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח לפי שהוא לא יאכל ואם נטמא האוכל ואח\"כ נפסד אחרי הטמאו הרי הוא נשאר בטומאתו עד שיפסל מלאכול הכלב ויהי' שיעור המאמר כל המיוחד למאכל אדם שנטמא טמא עד שיפסול מלאכול הכלב: רצה לומר למאכל אדם לבד ומה שאינו ידוע במאכל אדם הנה אי אפשר לו מבלי מחשבה והוא שיביאהו למאכל אדם וזה הדבר ידוע למאכל אדם אם נפסד עד שלא תצלח ואפי' לאכול הכלב אז לא יטמא ואמר יתברך (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל אמרו פרט לאוכל סרוח לפי שהוא לא יאכל ועוד יתבאר לך באחרית עוקצין שנבלת עוף טהור לא תצטרך מחשבה אמנם זה יצטרך מחשבה וזה הגוזל אם נפל ביין ומת לאשר הפסיד וליכלך במותו ביין נראה דצ\"ל שבכאלו שב כאילו הוא נמאס אם היה הגת בעיר ולכן צריך מחשבה ואז יטמא טומאת אוכלים והוא אמרם בגמ' נדה (דף נ:) לעולם בכרך וגתו מיאסתו ועשאתו ככפר ולזה אם בא עליו במחשבה והוא בתוך הבור שיאכלנו העובד כוכבים שמטמא טומאת אוכלין ואם חשב עליו להעלותו לכלב הנה לא יטמא טומאת אוכלין והוא ענין אמרו טהור הלא תראה הגוזל להיותו מאכל אדם עם היות שנפסד ושב [להיות] נאות למאכל הכלב לבד אם חשב עליו יקבל טומאה וזהו כונת אמרו שכל מאכל אדם לא יוסר מלקבל טומא' עד שיפסול מלאכול לכלב ורבי יוחנן בן נורי אומר שהוא יטמא טומאת אוכלין מבלי מחשבה בהיות הגת בעיר כמו שבארנו ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: "
+ ],
+ [
+ "כבר התבאר במקומות רבים ממה שקדם שהמשקין יטמאו הכלים וישובו אלה הכלים שני לטומא' וזה מדרבנן ועוד יתבאר בט\"ו מכלים שמשקין טמאים שנגעו באחורי כלי נטמאו אחוריו ולא נטמאו תוכו לתרומה וביארנו בפתיחה זו שמשקים טמאים תחלה לעולם ואפי' נטמאו בשני לטומאה אם נטמא אחורי הכלי במשקים טמאים שבאחורי הכלי שני ואם נגעו אוכלין טהורים באחורי זה הכלי לא נפסלו והיה ההיקש שתפסל ותשוב שלישי אך רבי אליעזר יקל בזה להיותה טומאה קלה מדרבנן והוא אמרם מ\"ש אחורי כלי דנקט משום דקילא טומאתן (ופה) [ומשו\"ה] אמר מטמאי' את המשקים אפי' דחולין ואין פוסלין את האוכלין אפי' מתרומה ורבי יהושע אומר שאחורי זה הכלי ג\"כ פוסלי' את האוכלין כמו כל שני ק\"ו מטבול יום אשר פוסל את התרומה ואינו מטמא את המשקים כמו שביארנו בשמיני מפרה כ\"ש זה אשר יטמא משקים שהוא יפסול [צ\"ל ור\"א לא] לא יקיש ק\"ו בין טבול יום דאורייתא ואחורי הכלים דרבנן לפי שהוא אומר אין דנין דברי סופרים מדברי תורה ובא שמעון אחי עזריה ואמר שדברי רבי יהושע אשר אמר שאחורי הכלי פוסלין את התרומה איננו אמת בשום פנים וכן מאמר רבי אליעזר אשר אמר אין פוסלין איננו אמיתי אבל הוא אמיתי באלו הפנים וזה שאחורי הכלים אם נגעו במשקים שבו אלה המשקים תחלה והן מטמאים אוכל אחר וישוב שני וזה השני יפסול אוכל שלישי הנה עברה הטומאה מאחורי הכלי לאוכלין באמצעות המשקים ואם נגעו האוכלים עצמן באחורי הכלי לא יפסלו ולזה מאמר האוכלים לאלו המשקים אם נטמאו מאחורי הכלי וטמאה מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני ויהיה שמעון אחי עזריה על זה הפי' בלתי חולק על ר\"א אלא דומה למפרש למה שיובן מסברתו ובהיות אפשר שיהיה הפירוש הנוטה בזה המאמר שרבי אליעזר סובר שהמשקים שנטמאו מאחורי הכלי לא יטמאו אוכלים ואע\"פ שהן בעצמן משקין טמאין ויהיה ר' שמעון חולק על זה ויהיה מאמרו לא כך ולא כך לא כרבי אליעזר אשר יאמר לא תפסול משקים שנטמאו מאחורי הכלים לאוכלין לולי שאני מצאתי לשון התוספתא היות משקים שנטמאו מאחורי הכלים יטמאו כלים ויטמאו אלה הכלים אוכלים והש\"ס הנה פסק שם הל' כרבי אליעזר והנה אי אפשר שיפורשו דברי שמעון אחי עזריה אלא כמו שזכרנו: "
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו באהלות (פ\"ג) שקטפרס הוא השטח השוקע משופע לשטח הארץ אלא שקצהו האחד עולה והאחד יורד דומה לשפוע חלק ואם תהיה עריבה כפי זאת ההנחה ויהיו בה לחות משקים וג' חתיכות בצק טמא בזאת העריבה ובשלשתם כביצה הנה לא יצטרפו קצתן בקצתן מצד שיטמאו זה המשקה אשר תחתיהן ותטמא העריבה ואם תהיינה ב' חתיכות מצטרפות וכונת רוצצות משקה שיהיה משקה הזה בין שתי החתיכות וכאילו יחברם וכוונת משקה עומד שתהיה הלחות שוקעת תחת הבצק ולא יהיה מדרון וא\"ר דוסא אין אוכל מתפחת ואפי' היה כולו מקובץ מחובר קצתו לקצתו אינו מצטרף לכביצה ואין הלכה לא כר' יוסי ולא כר' דוסא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שקטפרס הוא השטח השוקע לשטח הארץ אלא שאם שופך עליו דבר ירד ויזול: ",
+ "ואשבורן. המקום המקוער אשר ינוח בו הדבר הנוזל ויתקבץ ואתן לך בזה בשכלך שרש אחד והוא שהמים לבדן זולת שאר המשקין טמאין טהרו במקוה ויטהרו כמו שזכרנו בביצה (דף יז:) באמרם משיקים את המים בכלי אבן לטהרם ועוד יתבאר זה ג\"כ בשביעי ממכשירים אמר בזאת ההלכה שאם הובא מקל במקוה יתחבר מים שבמקוה באלה המשקין הטמאין נטהרו כולן ר\"ל המשקין אשר במקל וכוונת השקה מגזירת (בראשית כז) ושקה לי בני על צד ההדמות בהיות קצה המטה מתדבק במי המקוה לבד ולא נצטרך שיכנס במקוה וחכמים אומרים עד שיגיעו המשקין כולן תוך המקוה ואז יטהרו ואחר מביא בזאת הכוונה בעצמה הניצוק והוא העמוד הנוזל מכלי אשר יורק ממנו הדבר הנוזל אל הארץ שזה העמוד כולו אינו בדמיון גוף אחד מצד שאם נטמא קצתה נטמא כולו המשל בזה אילו שופך אדם מים ממקום גבוה על השרץ והטיף אחד מעט מן המים ממה שבאויר מזה העמוד הנה אלה המים טהורים ר\"ל אשר הטיף וכן אינו חבור לטהרה משל בזה אילו שפכו משקין טמאים ממקום גבוה על המקוה הנה לא נאמר שכל העמוד כולו טהור להיות קצתו במקוה כמו שלא נאמר במקל וכן ג\"כ המשקין אשר היו בקטפרס יהיו המים כולן כבר נחו כולן במקום השפל ונשאר זה השטח הנשפך בו משקה טופח לבד כמו שקדם קודם זה באמרו משקה טופח מלמטן כי בהיות השיפוע חלקלק לא ינוח בו זולת זה השיעור מן ההטפחה ולא נחשוב גם כן כל המשקה טופח שעל גבי הקטפרס מחובר מעת שנטמא קצתו נטמא כל המשקה אשר על זה השטח או אם הגיע קצתו במקוה שטהרו המשקים כולן אמנם אם היה מקוה מקוער ובו משקים אמנם משקים טהורין או יותר מעת תתחבר טומאה בקצתו נטמא כולו וכן אם הגיע קצתו במקוה טהור כולו לפי שלא יטהרו המים כשיתערבו במי מקוה התערובת אלא כשיודבק במי מקוה בשטח משטחי אלו המים הטמאים לבד כמו שהתבאר בביצה (שם) ולזה אם היו אלו המים הטמאים באשבורן ומגיע קצתו בתוך המקוה הנה כל מי מקוה שטח משטחי אלה המים אשר בתוך הכלי כי אשבורן הוא כלי בלי ספק וזה מבואר אצל המאמינים והלכה כחכמים: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תחפר בארץ חפירה יאצרו בה הזיתים ויתעפשו שם עד עת הסחיטה ובעת הסחיטה יוצאו ויסחטו וזה המקום יקרא מעטן של זיתים ואמר ב\"ש שאם הזיעו [צ\"ל זיעה] זה ונשרו בהכבדות קצתם אל קצתם הנה נשלם להן ההכשר והוכשרו לטומאה אמנם אם הובללו בזיעתם לקופה בעת הנשאם אין זה הכשר ואמרו בית הלל שאין בהיותן מזיעות בחפירה הוכשרו אלא אם רוצצו והולשו עד שיתחברו קצתם בקצתם ותעלנה ג' זיתים מדובקים וחכמים אומרים שכל זמן שתהיינה בענין האוצר וההכבדה לא יקבלו טומאה ואפי' תהיינה בזה הענין מן הבלילה אמנם אם נשלם השתדלותו ועזבם מוכנים לסחיטה הנה הוכשר לטומאה אז בלחותם וידוע הוא ששמן זית מכלל ז' משקין אשר יכשירו או יטמאו ולכן תהיינה הזיתים מוכשרות לטומאה מלחותן והלכה כחכמים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמסיקה תקרא קבוץ הזיתים ולקיטתן מן האילן יאמר שאם נקף כל הזתים אצלו ולקטן וקבצן במעטן אך שכוונתו שיקנה ויחבר אליהן או השלים ללקט ממה שאצלו ומה שעתיד ליקח ג\"כ אך רוצה ללוות זיתים אחרים ויחבר אליהם הנה לא נגמרה מלאכתם ולא הוכשר עד שלא ירצה להוסיף עליהם וכל עוד שקרהו מקרה מלהוסיף כמו אבל או משתה אפילו נתעפשו ונבלל ואינן מוכשרין כאשר ברצונו להוסיף עליהן ועדיין לא נגמרה מלאכתם ולכן אם הלכו עליהן זבים וזבות טהורים לפי שאינם מוכשרין ואם נפלו עליהן בזה העת משקין טמאים אשר יטמאו מבלי הכשר הנה לא תטמא מאלה הזתים אלא מה שנגעו בו מאלה המשקין לבד ועוד ספר לנו בדין אחר ואמר המוחל היוצא מהן טהור ומוחל הוא המים השחורין הנוזלים מן הזיתים ואמר שאלו הזיתים אשר לא נגמרה מלאכתן אלו המים אשר יזלו מהן אינן מז' משקין ולזה יהיה טהור ולא יטמא בעצמו ולא יכשר כמו שביארנו בפתיחה ובתוספתא ר\"מ אמר מוחל משקה הוא ומפני מה טהרו מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתן לפי שאינו רוצה בקיומו: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר שאלו הזתים אשר הן מוכשרין אם נפלו עליהן משקין רצה לומר משקין טמאין הנה הזיתים כולן ואפילו אותן אשר לא נגעו במשקין טמאין וסבת זה שהלחות אשר בכולן הוא אשר שמם מוכשרין לטומאה מחוברין באלה המשקין הטמאין שנפלו כי זה המשקה בעצמו אשר הכשיר אותן הוא אשר נטמא גם כן במשקין שנפלו וטימא כל הזיתים כולן ואחר שב למשפט אחר ואמר שהמים השחורים הנוזלים מן הזיתים שנגמרה מלאכתן ר' אליעזר לא יחשבהו משקה ולא יטמא כלל ולא יכשיר וחכמים ישימוהו מתולדות השמן ולכן יטמא עצמו ויכשיר זה דברי ת\"ק אמנם ר' שמעון אומר שהמוחל דברי הכל אינו משקה אמנם הוא מי פירות ומדרך שמן זית בעת סחיטתו שיערבהו מעט ממי הזיתים שאם נתקבץ שמן זית בתוך הבור ונצלל ימצא בתחתית הבור תחת שמן זית מים [בד\"נ הגי' עכורים] שחורי' ואלו המים הם אותן אשר יאמרו חכמים שהן משקה ויטמא מפני השארות שמן זית אשר בו ועוד יבואר מחלוקת ר' שמעון ור' מאיר בזה הענין באחרית מכשירין ובתוספתא ר' שמעון אומר מוחל מי פירות הוא ומפני מה טמאו מוחל היוצא משוקת בית הבד לפי שאי אפשר לו לצאת ידי צחצוחי שמן ואין הלכה כר' שמעון ואמנם הלכה כחכמים כפי מה שזכר ת\"ק: "
+ ],
+ [
+ "זאת ההלכה כבר נתבארה במסכת חגיגה (דף כה.) וזה שהעיקר אצלנו שטהרת יין ושמן של תרומה לא יאמנו עליהן האנשים כולן אלא בשעת הגתות והבדים ואפי' עם הארץ נאמן אם אמר זה השמן או זה הפרי תרומה טהורה לפי שהאנשים כולן בשעת הגתות והבדים נזהרים ונשמרים לבצור בצירם בטהרה ואם נשלם שעת הגתות והבדים ולא נשאר מי שידרוך אלא אחדים ומעטים והדברים ג\"כ אשר ידרכו מעטי השיעור יזלזלו בהן ויפול ההתערבות וההמזגת בהשתמשות ויזלזלו בטהרה ולכן לא יאמנו אז עמי הארץ על טהרת יין ושמן של תרומה ואם הביאה אל הכהן לא יקבלנה מהן לפי שלפעמים היא תרומה ולכן אם נשלם שעת הגתות ונשאר לאדם שארית מן הזיתים אין רשאי לסוחטן ולהוציא מהן תרומת שמן לפי שאינו נאמן על טהרתה ולא תלקח ממנו כמו שנתבאר בחגיגה (שם) ואמנם יטול מהן תרומה בעודם זיתים (ואחר) וישאנה לכהן ואמרו לעני הכהן ולא אמר לכהן לפי שברוב [שהזיתי'] ינתנו לעני למיעוטה ושמן הזית ינתן אפי' לעשיר ואמר ר' יהוד' שהוא ישא את המפתח לכהן בעת השלמת הגתות והבדים ויתננו לו תכף כדי להשאיר כל מה שבזה הגת או בבית הבד בחזקת טהרה ויבא אל הכהן ויסחטם נגדו ויקח ממנו תרומת שמן בטהרה ור\"ש אומר שאם נשארו אחר השלמת הגתות מעת לעת ובעת ההיא נשא אליו המפתח בית הבד או הגת בחזקת טהרה והלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כותש הוא המכתש שכותשין בו הזיתים ואם עזב הזיתים שם שישארו עד שיתרככו ויקל דריסתן הנה נגמרה מלאכתן אמנם אם הביאן שישארו מדת הזמן עד שיתרככו ואחר יוציאם למלחם הנה לא נגמרה מלאכתן ואינן מוכשרין לסברת בית הלל. ופוצע הוא אשר ישפשף הזיתים או יבקעם אם היו ידיו טמאות הנה טימאן אם היו תרומה כי הידים טמאות שניות לעולם כמו שיתבאר בשלישי ממסכת ידים: \n"
+ ],
+ [
+ "לגרגרם. לעשות מהן גרעינים הכוונה להתייבש ולהתנגב ואפילו היה גובהם אמה אשר נדע עתה שכבר נתייבשו העליונות הנה התחתונות יבללו לכן מאחר שכוונתו הניגוב אינן מוכשרין ואם שמם בבית להתעפש והוא כוונת אמרו שילקו ואפילו היה כוונתו שיעלם אחר זה לגג או אם שמם בגג ג\"כ להתעפש *נהא\"י ואפי' חשב אח\"כ שימתתו בגג ויתנגבו אחר התעפשם ולא רצה אחר זה שיפתחם בבית ויתנגבו אחר התעפשם הנה הן מוכשרין לטומאה מאחר שכוון לעפשם כי שרייתם במה שיצא מהן מן הלחות זה ממה שיעזור לעפשם ולזה יוכשרו אמנם אם שמם במקום אחד ונתעפשו ואין כוונתו ההתעפשות הנה הן בלתי מוכשרין וזה כפי העיקר אשר הוא אצלנו בהכשר שיצטרך שיהיה לרצונו כמו שיתבאר במקומו: \n"
+ ],
+ [
+ "אם אסף הזיתים קצתן עם קצתן במעטן הנה זה החבור יקרא בתוספתא אום של זיתים ואמרו בד או שני בדים כוונתו מלא גת או שני גתות כי גת של זיתים תקרא בד וכבר התבאר בתוספתא שאלה המחלוקת אמנם הוא בזיתים שלא נגמרה מלאכתן [נא\"י שלא הוכשרו] ולא הוכשרו ואם רצה לקחת מאלו הזתים שיעור מועט והוא אמרו בד או ב' בדים ואחר יכסה הנשאר ויעזבהו בעת מה שיחתוך מאום של זיתים בד או שני בדים מותר לו שיחתכנו בטומאה לפי שלא הוכשרו לטומאה ואם רצה לכסות מה שנשאר לא יכסה אלא בטהרה לפי שאז נגמרה מלאכתן והוכשרו לטומאה ולא יגע בהן אלא בטהרה וב\"ה אומרים שהן אפילו בעת כסוים לא נגמרה מלאכתן ולא הוכשרו ולכן יחפה ג\"כ בטומאה ור' יוסי אומר שהוא אפילו נשא זה האום כולו מעט אחר מעט בטומאה שמותר הוא באשר לא הוכשרו כי לא נגמרה מלאכתן ולא תאמר בד או שני בדים לבד אבל נאמר כל מה שנשאר באשר שכבר נגמרה מלאכתן אתה רואה שלא נשאר לו זולת הנשיאה אל הגת בהיות כונתו שהוסיף ועדיין לא נגמרה מלאכתן וכן התבאר בתוספתא שכן כוונת דברי רבי יוסי אמנם הכונה בקרדומות של מתכת ר\"ל טמאים לפי שהן יותר חזקים לקבל טומאת מת משאר הכלים כמו שביארנו בפתיחה וזה כמו אמרם קודם זה אפי' זבין וזבות מהלכין עליהם אשר הן בתכלית הטומאה ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ],
+ [
+ "הזיתים יטחנו ברחיים וסביב הרחים שוקת יוזל בהן השמן ומשם ירד אל השרץ ואם היה המשקה כולל הזתים כולן ועבר בזה השוקת הנה נטמא המשקה בשרץ נטמאו הזתים כולן ואם נמצא השרץ למעלה מן העלין אשר יכוסו בהן הזתים ונשאלו הדורכים ואמרו לא נגענו הכל טהור וזה מבואר ואם היה נוגע השרץ אשר למעלה מהעלים בכל הזתים המקופלים אשר תקרא אום כמו שזכרנו הנה הזתים כולן נטמאו לפי שהן מוכשרין כמו שביארנו: \n"
+ ],
+ [
+ "פרודין. זתים מפורדים ואמרו בגג ובמעטן בארתיהו ובתוספתא ביאר לא יצטרך עמו ביאור אחר וזה ל' התוס' (פי\"א) היה קוצה מן המעטן ומעלה לראש הגג ונמצא שרץ בגג המעטן טהור במעטן הגג טמא ומבואר הוא שכוונת אמרו הגג והמעטן ר\"ל זתים שבגג וזתים שבמעטן ודע ששרץ שרוף לא יטמא כמו שהתבאר בז' מנדה וכן הבגד הקרח אשר כבר נתיישן ובלה לא יטמא כמו שמבואר בכ\"ז מכלים ואם מצאנו זה השרץ השרוף לא נאמר אולי נגע בזיתים קודם שריפתו ואחר זה שרפוהו ע\"ג הזתים וכן לא נאמר אולי זו המטלית היתה טמאה והיא בריאה ואחרי הטמאה בלתה ויהיה דינן דין כלים הנמצאים לפי שעיקר כל הטומאות כשעת מציאותן כמו שקדם ביאורו: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בדדין. הן אותן אשר ישרתו בבית הבד בגתות ואם היו עמי הארץ וטהרם בעל הגתות וסגר הגת עליהן והן מתחילין להתעסק במלאכתן בתוך הבית הנה כל מה שבבית הבד טהור בלא ספק ואם היה שם בבית הבד בגד טמא במדרס הזב ר' מאיר אומר בית הבד טמא לפי שלפעמים נגעו במדרס ר' יהודה אומר הרי הם בחזקתן ולכן בית הבד טהור לפי שהן יבדלו ממנו ולא יקרבו אליו ואם זה הבגד טהור בית הבד טמא כי כאשר חשבו שהן כלים טהורים נגעו בהן ורבי יוסי חולק לר' שמעון שזה אשר תחשוב שאם יחשבו שאלה הכלים טמאין מדרס בית הבד טהור היא סברא בלתי אמתית כי הן אע\"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאין הנה יטלום ויניעום ויעתיקום לפי שעמי הארץ אינן יודעין טומאת היסט ויחשבו שהיסט לא נטמא כאשר לא נגעו בדבר הטמא והן לא ידעו שהוא א' ממיני המשא כמו שיתבאר בזבים (פ\"ד) ובהיות הענין כן אין הפרש בין שיחשבו שהן כלים טהורים או שידעו שהן טמאין מדרס בית הבד טמא שמא נגעו והלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שהמשקין טמאין יטמאו כלים ואוכלים ולא יטמאו אדם אם נגע בהן אלא אם נגע בידיו נטמאו ידיו לבד ולכן אם הטביל רגלו במים טמאין והניחו בארץ הנה אלו הזיתים טהורים כאשר לא נשאר ברגלו לחות יטמא בהן והאיש טהור וכן בתינוקות נאמנים לומר אלה הקטנים לא נגעו בשמן או בזיתי' וכיוצא בהן ואחר אמר שאם יצאו מבית הבד ואפילו באו אחורי הכותל הנה הן בחזקת טהרה כאשר כבר נטהרו והוא שומר אליהן אא\"כ הרחיקו ממנו עד שלא יראם כי אז יצאו מזאת החזקה ושבו בחזקת עם הארץ אשר הם בחזקת טומאה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך שהאנשים כשרוצין לדרוך בטהרה יטהרו הפועלין ואז יביאם אל הכרם לבצור את בצירו לפי שלא יקטפו את הענבים לגת אלא בטהרה לפי שהן מוכשרים כמו שביארנו באחרית אהלות ואמר ר\"מ שהוא מעת שיביאם אל פי המערה אשר יטבלו בתוכה נדע שהן טבלו ולא נתחייבו להתעכב שם עד שיראה בואם אל המים ור' יוסי אומר שיצטרך שיעור בטבילה לפי שהן לפעמים יבאו ויאמרו הנה טבלנו והם הגיעו עד שפת המים ויזו ולא טבלו ור\"ש אומר שהם כאשר חשבו בעצמן שהן טהורין ולא יצטרכו טבילה הנה יחוייב אליו שיעמוד עד שיטבלו והלכה כרבי יוסי לפי שהן ג\"כ לא ידעו תכונת הטבילה כפי השלמות ויזלזלו בחציצה ומה שדומה לה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בסוף אהלות שהבוצר לגת הוכשר לטומאה וזה דעת ב\"ש וב\"ה אומרים לא הוכשר ואחר דבר שם בענבים שלא נבצרו לגת והיו במחצלאות שטוחות על הארץ לייבש ולהיות צמוקים ואחר לקח מהן והשליכם לגת אמרי בית שמאי שצריך שיקחם ויתנם לגת בידים טהורות לפי שהוכשרו לטומאה מעת לוקחו לגת ובית הלל אומרים נותן בידים טמאות לפי שהוא בלתי מוכשר לפי עיקר סברתם אך אף על פי שהוא בלתי מוכשר לעניין הפרשת תרומה לא יפרישנה אלא בידים טהורות:",
+ "ועביט. שם לחפירה אשר יקובצו בה הענבים כמו שיקרא חפירות הזתים מעטן ואם היו ענבים בעביט או שטוחים על גבי העלים הנה כולן מצויין שלא יקח מהם ויתן לגת אלא בידים טהורות לפי שהוא מוכשר במה שיצא מהן מן הלחות וכבר העיד בזה לדעתו בהיותם שטוחים על העלים עד שלא ישפך מה שיטפח מהן והלכה כבית שמאי: "
+ ],
+ [
+ "אמר מי שיאכל בידים מסואבות מן הסלים ועל אלו הענבים שנתבקעו ונטפו אינו מוכשר ולכן אם נפל לגת הגת טהור שהענבים אשר יחותכו לאכילה לא הוכשרו ואם היה אוכל מתוך העביט ומן המשטח של עלים בידים מסואבות ונפל ממנו גרגר יחידי לגת אם היה זה הגרגר בריא וקצה העץ אשר יתלה בו הגרגר קבוע בגרגר עד שלא תצא ממנה לחות הנה זה הגרגר טהור וזהו כונת אמרו יש לו חותם ואם היה מוסרך זה הקצה ונשאר הגרגר מגולה הראש הנה יטמא בידו הטמאה מפני המשקה אשר בזה הראש ובתוס' (פי\"א) אמר אין לו חותם טמא בד\"א אם נגע במקום חותם אבל לא נגע במקום חותם טהור ואחר שב ודבר בענבים טמאים שנטמאו בידו באמצעות המשקה אם נפלו לגת ודרכן הוא דבור מבואר ממה שקדם לנו פירושו בשלישי מזאת המסכת: \n"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל הטמא שהיה עומד על שפת הבור של גת וניתזה צינורא מפיו בעת דבריו ספיקו טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "זולף. הוא המריק בור של יין או של שמן בכלי ואם נמצא שרץ בכלי אשר נתמלא ראשון הנה הכלי' אשר נתמלאו אחריו טמאים לפי שנטמא כל מה שבבור ואם נמצא השרץ בכלי האחרון הוא לבדו נטמא כי אנחנו נאמר אחר שנתמלאו אלה הכלים המוקדמין כולן נפל השרץ לבור בשארית אשר נתמלא ממנה חבית אחרונה וזה אם הורק הבור בכלים עצמן וזה כשיכניס כל הכלים בבור וימלאם אחד אחד אמנם אם היה דולה מן הבור בדלי הנקרא מחץ ויריק בכל כלי עד שימלאנו ואחר נמצא שרץ באחד מן החביות בין שימצא כאשר נתמלאו תחלה או באחרונה לא תטמא זולת הכלי אשר נמצא בו השרץ שאנחנו נאמר שכל מה שהיה בבור טהור הוא ובזאת החבית לבדה נפל השרץ ונהיתה זאת החבית לבדה טמאה וכל מה שנתמלא לפניו או לאחריו טהור זהו אם היה בודק הכלים בעת מה שיריק בהן היין ולא יכסם שאפשר שנאמר בזאת החבית נפל השרץ אחר שנתמלא או אם מכסה כל כלי בעת התמלאו אך שלא יבדקם בעת שיריק היין בהן כי אנחנו נאמר גם כן אולי השרץ היה בחבית ויצק עליו היין אמנם אם בדק כל חבית ואז יצק בה היין במחץ ואחר כסם אחרי התמלאם ונמצא שרץ באחת מהן הנה כולן טמאין שאנחנו נאמר שבבור היה השרץ בהכרח וכן אם מצאו השרץ בבור הכל טמא לפי שאנחנו נאמר ששם היה מתחלת הענין וכן אם מצאנוהו במחץ שאנחנו נאמר ששם היה בתחלת הענין ומזה השרץ הוצק היין וכל מה שנתמלא ואפי' לפני המצאו הכל טמא: \n"
+ ],
+ [
+ "עיגולין. הן לוגין הכלים אשר בהן הענבים מוכנים לגת והיו בעיגולי התבנית אצלם ולזה נקראו עיגולין והם אשר קוראים אנחנו אלמנסור. וזגין הפסולת והן הזגין אשר ישארו אחר הדריכה והוא גם כן שלפני בוצרים הוא אשר יעמוד נגד פניהן מן הכרם כשיבצרו ושלאחר הבוצרים מה שכבר נשלם בצירתו וכבר ידעת ענין היות מקום רשות היחיד או רשות הרבים לענין טומאה: ",
+ "עקל בית הבד. הוא הקף סביב הזתים בעת הדריכה לחברם ולקבצם ואמר שאלה הכלים אם היו טמאים הנה יכנס בחלקיהן משקין טמאין בלי ספק ואם היו מעץ ינגבם אם היו של גמי וכיוצא בהם אשר לא יתנגבו יעזבם שנה תמימה עד שינגבם האויר או ירחצם במים חמין עד שיצא מה שבלעו ממשקים טמאים ור' יוסי אומר שיתלם בשטף הנהר ויורחצו תכלית הרחיצה ואחר יטבילם בלי ספק ולשון התוספתא מי שהיו גתיו ובדיו טמאין ומבקש לטהרן הדפין והלולבין והעדשות מנגבן וכו' ואין הל' כר' יוסי: "
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה טהרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a1e05ba731e89d27abced4b8e13511b9fb8746b5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,143 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Tevul Yom",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה טבול יום",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": {
+ "Introduction": [],
+ "": [
+ [
+ [
+ "כבר בארנו פעמים כי טבול יום פוסל את התרומה בין אם היו אוכלין של תרומה או משקין של תרומה פוסל ואינו מטמא וכבר בארנו בטהרות (פ\"ב) כי דין חלה ותרומה אחד לענין הטומאה \n",
+ "ודע זה אמר כי המקבץ חלות קצתן על קצתן ותהיה כונתו להפרידן אחר כן אמנם קבצן לכונה בחלה ההוא ודבקו העוגות קצתן בקצתן ונגע טבול יום באחד מהן אומרים ב\"ש שהוא פוסל את הכל וכן הדין במקרצות ובככרין וחמיטה על גבי חמיטה וכבר ביארנו בטהרות (פ\"א) מקרצות מחותכות עיסה דומה ללחם שאופים פעמים לספינה וחמיטה עוגה רקיקה. עד שלא קרמו קודם שיתהוה לה קליפה אבל נדבקה אחת אל אחת בתוך העיסה וזה בלי ספק אינו בכונתו לפי שהוא מפסיד צורתו ותבנית הלחם משתנה: \n",
+ "וקולית (המת). היא גלגלת הראש וכנה הקצף אשר יתהוה במים כשיכנס בהן האויר בגלגלת ואמרו קולית המים המחולחלת ר\"ל שיהיה תוכה ריקם וקצוותיה מחוברות בלחם של תרומה וכן רתיחת תבשיל פולין הרתיחה הראשונה ורתיחת היין אשר זמנו קרוב לדריכתו ב\"ש סוברין כי אלה כולן חבור בטבול יום ושאם נגע טבול יום בקצה קצף ההוא פסל היין או הלחם וכן אם נגע באחד המקרצות או החמיטות או הככרות פסל הכל וב\"ה אומרים כי לא פסל אלא במה שנגע בלבד ואלו *הכלים אינן חבור והכל מודים כי אלו כולן חבור בשאר טומאות בין קלות בין חמורות אמנם חלקו בטבול יום לפי שכבר טהור ואינו חסר אלא הערב השמש: \n"
+ ],
+ [
+ "על מנת שלא להפריד. ע\"מ שלא יפרידם וכן כשקיבץ הרקיקין אחר שנקרם בם קליפתם לפי שהוא מבואר כי כונתו לחברם ואמרו ושל שמן לעולם ר\"ל שוה הוא אם יהיה ישן או חדש לפי שהוא מעט הרתיחה ואינו צף הרבה וכבר ביארנו טופח והוא הנקרא בלשון ערבי קרטמ\"ן והוא ממין שעורין ופעולתו אצל הרופאים קרוב מפעולתן ואמר כי אלו כולן חבור בטבול יום זהו ענין אמרו טמאים בטבול יום לפי שטבול יום אינו מטמא לשום דבר מהדברים כמו שהשרשנו בפתיחת זה הסדר אמנם יפסול בלבד ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "עושים בגבי קצת העוגות מעט עיסה מבחוץ על שטח הפת: \n",
+ "וחרחור. פירוש בחוזק החום והיובש ואמר כי כשהן אלו פחות משיעור אצבע היא כדבוק בו וחבור בטבול יום וכשנגע טבול יום באותו גרגר מלח או קצה השרוף פסל הככר ואמר רבי יוסי כי אין אנו חוששים לאורך הקצוות האלו ולא לקיצורם אלא כל מה שאפשר לאכול עם אותו הפת הוא חבור בטבול יום ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "בעלי בתים רושמין פתם בסימנים כדי שלא יתערב בתנור עם זולתו ורושמין אותו בגרעין פול או בגרעין תורמוס ובחרחרת חרש וכיוצא בו אמר כי אלו כולן טהורין ואפי' באב הטומאה כשנגע אב הטומאה בחרש זה או בגרעין התורמוס וכיוצא בהן לא יטמא הככר ור' יוסי עזב כונתו והפך הוראתו הנקדמת ואמר כי כל מה שאינו נאכל עם הפת אבל הפרידם אותן ממנה ואז יאכל אינו חבור ואפי' באב הטומאה ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בטהרות (פ\"ח) שאין מיטמא מכל הצמחים אלא מה שראוי למאכל אדם וכשהם השעורים והכוסמים בלתי קלופין אינם מאכל אדם ואינם ראוים לאכילה וע\"כ אינן מטמאין אפי' באב הטומאה: ",
+ "וחלתית. בלשון ערב אל חתית: ",
+ "התיאה. נאמר שהוא שרש החלתית: ",
+ "והאלום. בלשון ערב אנגרב\"י והוא שרש מין מן החלתית ואינו מאכל ואמנם מצרפין אותו מעט במזון כמו שמצרפים המלח הנקרא אלבור\"ק ואמר ר' יהודה כי האפונין השחורין ג\"כ אינן מאכל אדם אמנם הוא במדרגת הרפואה לא במדרגת המזונות כל אלה דברי ר\"מ אבל חכמים אומרים כי כל אלה הנזכרים אינן נפסלים בטבול יום אבל כשנגעו בהן שאר טומאות הן מטמאין כשהן נכשרין על התנאים הידועין וקצח בלשון ערב שונ\"ז והוא הידוע במצרים בדמיון השחור והשומשום בלשון ערב אל סמס\"ם והוא המפורסם במערב באל גלגלי\"ן בלשון ערב ואין הלכה כר\"מ ולא כר' יהודה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר הפלגנו בביאור בהלכה הזאת ופירשנו אותה פירוש פשוט ומובן בפתיחה אשר כתבנו בסדר הזה ואינו צריך לחזרה ועיינהו:"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר פעמים שטבול יום פוסל את התרומה בלבד בין אוכלין של תרומה בין משקין של תרומה וכיון שאלו המשקין פסולין בלבד הן אינם מטמאין ואפי' אוכלין כ\"ש כלים לפי מה שהשרשנו בפתיחה וע\"כ הקדירה טהורה ועוד יתבאר לך כי כל הידים מסואבות הן שניות וכבר נתבאר לך בשני של טהרות כי אפילו שני לטומאה כשנגע במשקה חולין טמאם וחזרו משקין טמאין וע\"כ מטמאין הידים אלו למשקה חולין לפי מה שהשרשנו בפתיחה והוא ענין אמרו הכל טמא ר\"ל המשקין בין אם היה משקה תרומה בין אם היה משקה חולין וכבר שב דין טבול יום בענין הזה קל יותר מדין ידים מזוהמות וכבר נתבאר ברביעי של טהרות כי מכלל ספיקות שטהרו חכמים הוא ספק הידים: \n"
+ ],
+ [
+ "מקפה. שם התבשיל בכללו המרק והדבר המבושל במרק ודרך העם לדוך השום בשמן וייטב בו התבשיל ואמר כי כשיהיה זה התבשיל תרומה והשום הכתוש בשמן חולין יהיה הכל חבור וכאשר נגע ואפילו בחלק מן השמן אז השמן פסל כל המקפה ואם היה כל התבשיל חולין והשום הכתוש בשמן אשר מטיבין בו התבשיל תרומה ונגע בקצת השום לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום יותר מן המקפה יהיה דין הכל כדין תרומה וכאשר נגע במקצת פסל את הכל ומאמר ר' יהודה מבאר לדבר הקודם כי זה שאמרנו כי כשהיה השום מרובה ונגע במקצתו פסל הכל דוקא אם יהיה מכונס בקערה אחר שנכתש והוא גוף אחד אבל בעת שכותש השום בעלי אם נגע אז טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו כיון שכונתו בשעת הכתישה לפרד החלקים ולא היה שם חבור ואמר כי כן כל מה שדרכו להכתש בדבר הלח שיקבצנו כמו שהשרשנו מכתישת השום או השמן וכיוצא בו בעת כתישתו אינו חבור ואחר כתישתו כשקיבצו במשקין ושמו גוש בקערה הוא חבור בטבול יום אבל אם היה הדבר ההוא דרכו לכתש במשקין וכתשו הוא ושחקו ולא קיבצו במשקין אלא שקבצו כמות שהוא ושמו בקערה אינו חבור אע\"פ שהוא גוש בקערה לפי שהוא אז כמו עיגול של דבילה אשר אם נטמא מקצתו לא נטמא כולו כמו שנתבאר בשני של תרומה וביאור רבי יהודה קיים וכמוהו ראוי לעשות: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו כי חמיטה היא רקיקה והן קורין לישת הקמח בשמן חביץ קדירה וענין אמרו ואם חבץ ר\"ל שישימהו חבוץ וזה שילוש אותן רקיקות בשמן או יערב השמן ההוא במקפה עד שישוב הכל אחד מעורב כי הוא אז פסל כל מה שנתערב בו שמן של תרומה: \n"
+ ],
+ [
+ "קרם עליו הקיפה. קפאו עליו התבלין והמרק וחזר כמין קרום א\"ר יוחנן בן נורי כי הקרום הזה עם חתיכות הבשר חבור זה לזה וכשנגע בקיפה פסל הבשר וכבר ביארנו בפתיחה כי טבול יום יפסול הקדש ג\"כ כמו התרומה: \n",
+ "וקטניות שקרמו על גבי פרוסות. תבשיל של קטניות כשקפאו על פתיתי הפת ומעשה קדרה מה שמבשלין בקדרה מן החטין והקמח וכן שאר ה' המינין כגון הריפות וותיקא וקמח מבושל בקדרה וכיוצא בזה: \n",
+ "וענין אמרו אם היו גושין הרבה הרי אלו ימנו אם היו גושין הרבה אחד בצד השני וכל גוש מהן מחובר נאסף ונגע טמא באחד מהן מונין ממנו ראשון ושני ושלישי לפי העקרים אשר ביארנו בפתיחה ואם היה הגוש אשר נגע בו הטמא ראשון היה השני הדבק בו שני והדבק בשני שלישי והדבק בשלישי רביעי ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "אומר תנא קמא כי כשהכניס טבול יום ידו ביין אשר בתוך החבית ונכנסה ידו משפת החבית ולפנים נטמא כל היין אשר בתוך החבית ואם נגע ביין אשר למעלה מפי החבית בלבד לא פסל אלא יין שבבור וכל מה שבתוך החבית טהור וכאילו היה נפרד מן היין שבבור ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+ ],
+ [
+ "כשהיתה החבית הזאת מלאה ממשקין של תרומה וניקבה באיזה מקום שיהיה הנקב ונגע טבול יום במשקה בנקב ההוא לסותמו בידו הרי פסל כל החבית ור' יהודה אומר כי אם היה נקב בצד החבית ונגע בו אותו החלק בלבד הוא פסול ויעלה באחד ומאה וכן נתבאר בתוספתא. \n",
+ "וקילוח הוא הדבר השותת בעת השפיכה ואמר תנא קמא כי כשיהיה החלק אשר נגע בו טבול יום ופסלו בעת השפיכה חלק ממאה ואחת מכל המשקה טהור אשר נתערבו שהכל מותר כמו שנתבאר בה' של תרומות באמרם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה אשר אמר שם וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כשמבשלין כלי חרס עושים אבעבועות גדולות וכבר נתבאר בתוספתא כי ענין אמרו בכאן בין מבפנים בין מבחוץ שינקב לתוך החבית ולחוצה לה ב' נקבים מכוונים והיתה החבית מלאה משקין ואין ספק אותו אבעבוע אשר בצד החבית אשר היא מפולשת לתוך הכלי תתמלא ג\"כ מאותן משקים ואם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבוע מבחוץ ר\"ל שישים אצבעו בנקב שבחוץ הרי כבר נטמא המשקה אשר בחבית וכן אם היתה החבית מוקפת אל פיה צמיד פתיל ונתונה באהל המת מטמא מחמת הנקב אשר בצד האבעבוע אשר בצד החבית וזהו ענין אמרו טמא באב הטומאה וטמא באהל המת וכן הדין גם כן כשהם השני נקבים זה שלא כנגד זה אמנם כשיהיה הפנימי מלמטה אבל אם יהיה הפנימי מלמעלה (כמו הצורה הזאת) ![](\"\")
ונגע אב הטומאה במשקה שבתוך אבעבוע לא נטמא משקה שבחבית לפי שהדבר אשר נגע בו הוא נפרד בכלי בפני עצמו כמו שיתבאר מן הצורה אשר ציירנו והוא ענין אמרו טהור באב הטומאה ויוצא בעבוע מן שחין פרח אבעבועות (שמות ט): "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידות האוכלין. הן הקצוות אשר יחזיקו בהן הדבר בעת האכילה כמו העצים אשר בקצוות התאנים והזיתים והאתרוגים וכיוצא בהן וכבר ידעת כי ענין החבור הוא כשנגע באותו קצה כאילו נגע בגופן של אוכלין ועוד יתבאר זה בפרטיו בעוקצין (פ\"א) ואוכל שנפרס נסדק ומעורה מקצת ונשאר מחובר במקצתו ואמר ר\"מ כי אם היה כח אותו חבור אשר בין שני החלקים בענין שאם יגביה החלק הגדול יתלה בו הקטן המחובר בו ולא יפול הרי הן חבור זה לזה ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה כח החבור בענין שאם יגביה החלק הקטן יתלה בו הגדול לא יפול והלך רבי נחמיה על דרך אחרת ואמר כי כשיגע הטמא באחד החלקים מהקטן או הגדול הרי הוא טימא אותו החלק בלא ספק ואם היה כח החבור בינם בענין שאם יגביה אדם החלק הטהור הטמא עולה עמו יהיה הכל חבור וחכמים אומרים הפך זה אם אחז בטמא והטהור עולה עמו אז יהיה הכל טמא אח\"כ אמר כי שאר האוכלין אשר דרך בני אדם לתלותן בעליהן או בקלחיהן יבחנו בדרך הזאת שנתלה האוכל מעליו או מקלחו ואם ישאר תלוי ולא יפסוק ויפול הרי אותו עלה או הקלח חבור ומה שנגע בהן כאילו נגע באוכל עצמו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כמין כובע. כמו כובע המלחמה אשר נותנין בראש והכוונה בה שהיא חלולה ובתוכה דמות סוכה ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "קרם על דפנה של לפס. כפה על דופן האילפס והוא מחובר במה שבתוך האילפס מן האוכלין ואמר רבי יוסי כי כשנגע טבול יום באותו חוט ואפי' חוץ לאילפס כל מה שינשא עמו הוא חבור ואפי' מן (הבגד) אשר בתוך האילפס שאינו פוסל אלא מה שיעקור בעקירתו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת כי המדומע הוא הדבר המעורב מתרומה וחולין ואלו דינים כבר נתבארו במקומם במסכת תרומות (פ\"א) וכבר נתבאר במסכת ערלה (פ\"ב) כי עיסת חולין שנילושה בשאור של תרומה והחמיצה נעשה הכל אסור לזרים וחוזרת העיסה מדומעת ואפילו היה חלק מאלף מכל העיסה ואמנם עם כל זה אינה נפסלת בטבול יום כמו התרומה האמתית וכבר ביארנו כי מי פירות לא יטמאו בעצמן ולא מכשירין וע\"כ עיסה שנילושה במי פירות לא תטמא כלל לפי שלא הוכשרה ואם היו החטים או הקמח מוכשרין ונילושה העיסה במי פירות בזה נפל המחלוקת והלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר והלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר לך בסוף מכשירין כי ריר האדם יכשיר לטומאה וכבר ידעת כי הן משתמשין הרבה בלשון טמא וטהור בענין מוכשר ואינו מוכשר ואמר כי האדם הטהור כשנשך באוכל וירד רירו על בגדיו ועל ככר של תרומה כי הככר ההוא לא הוכשר בריר הזה כיון שהיתה שתיתתו שלא לרצונו וראיה על זה שתיתתו על בגדיו ואפילו אם עברו מעל בגדיו לככר של תרומה כפי מה שביארנו במכשירין וה\"ה עצמו בנפילת קצת המאכל והוא כבר נבלל ברירו וע\"כ כשאכל פרי או זיתים ונפלה גרעינתו על ככר של תרומה והיא בלולה ברירו הוא כחלוק הזה שזכר והוא שאם נתכוין למצוץ הגרעין אותו ריר מכשיר ואם לא נתכוין אינו מכשיר וכן אם היה האוכל הזה טבול יום רירו גם כן לא יכשיר אלא לרצונו ואף אם נתכוין למוץ את גרעינתו ואמר ר\"מ כי בטבול יום בלבד בין אכל תמרים רטובות או יבשות ונפל גרעינן על ככר של תרומה הוכשר שמשקין של טמא מכשירין לרצונו ושלא לרצונו כמו שנתבאר במכשירין ואין חולק בזה אמנם חכמים אומרים כי טבול יום אינו טמא בענין זה והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו כי מעשר ראשון מותר לזרים וכן מותר לטבול יום לאוכלו כמו החולין וכבר ביארנו פעמים כי טבול יום במדרגת שני לטומאה וכן כל ידים טמאות שני לעולם וכבר נתבאר במס' בכורים (פ\"ב) כי תרומת מעשר שהיא מעשר מן המעשר בינו ובין התרומה שוה והוא קדוש ואם היה אוכל מעשר מוכשר ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות חזר שלישי והשלישי בחולין טהור כמו שנתבאר בטהרות (פ\"א) ואע\"פ שהוא טבל מחמת תרומת מעשר (בטהרה) וכבר ביארנו בטהרות כי הטבל כחולין לענין השני והשלישי ועל כן מוציאים ממנו תרומת מעשר בטהרה ותהיה תרומה טהורה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בטהרות כי חלה כתרומה לענין הטומאה ואילו חתכה מן העיסה ואמרה זו חלה היתה פסולה לפי שהיא טבולת יום וע\"כ תשים אותה בכפישה והיא כלי אבן או בנחותה והוא כלי מכלי תשמיש העיסה ותשים הכלי עם העיסה בכלי אחד והוא ענין אמרו ומקפת ואז תאמר זו חלה כדי שתהיה תורמת אותו מן המוקף כמו שביארנו פעמים כי כך הראוי ולא תגע בו בידה אחר שתקרא לה שם: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ממה שקדם ובאה המשנה הזאת להודיעך כי אין חלוק בין אדם שלא העריב שמשו או כלי שלא העריב שמשו: \n"
+ ],
+ [
+ "מעשר טבל. הוא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו לפי שהוא טבל ואינו מותר באכילה עד שיוציאו ממנו מעשר מן המעשר ואם לקח לגין טבול יום ומלאהו מאותו חבית שהיה מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ואמר זה יהיה תרומת מעשר משתחשך שיטהר הלגין לפי שיעריב שמשו ולא יפסול את התרומה לפי שאם אמר עכשיו זה תרומת מעשר נפסל בכלי ההוא שהוא טבול יום וע\"כ אומר כי היא אינה תרומה עד שיעריב השמש וכשיעריב שמשו תהיה תרומה טהורה ומותרת לכהן ואם יזדמן שיהיה המעשה ההוא יום ששי אומר כי הלגין הזה כשחוזר תרומה משתחשך הוא עירוב לפי שהוא אז תרומה טהורה ויאכלנה הכהן ואין דבריו קיימין שאינו עירוב לפי שמן השרשים שבעירוב הוא שצריך סעודה ראויה מבעוד יום וזה הדבר אשר בו הלגין אינו הוה סעודה ראויה לאכילה עד שתחשך כמו שביארנו אמנם מבעוד יום הוא טבל ואינו מותר באכילה \n",
+ "אחר כן השלים ביאור ההלכה ואמר אם נשברה החבית קודם הערב שמש נשאר הלגין טבל וצריך שיוציא ממנו התרומה הראויה על הלגין ההוא לפי שהעת שהיה חוזר כולו תרומה נאבד הדבר אשר זה הלגין סומך עליו וכן אם נשבר הלגין קודם הערב שמש נשארה החבית טבל כמות שהיתה לפי שלא חזר כולה תרומה ולא נשאר החבית מתוקנת עד שיעריב השמש כמו שהתנה בעת שהוציאה: \n"
+ ],
+ [
+ "אחר שזכר קצת מענייני התרומות והמעשרות וההלכות שנתחדשו בה אמר בראשונה היו מתירין חלול מעשר שני על פירות ע\"ה בלבד ולא היינו חוששין לומר שמא הפירות האלו מעשר הוא ואין קדש פודה קדש אחר כך הוסיפו בהיתר ואמרו ראוי ג\"כ שיחלל פירות מעשר על מעות ע\"ה ולא נחוש לומר שמא מעות מעשר הוא: \n",
+ "והיוצא בקולר. אשר יצא מכובל ידיו עליו כשאמר כתבו ואע\"פ שלא אמר תנו כותבין ונותנין לפי שפשט הענין מורה שהוא רוצה לגרשה כדי שלא תשאר עגונה: \n",
+ "והמפרש. ההולך בספינה בים המלח: \n",
+ "ויוצא בשיירא. הולך במדבר תרגום (בראשית ל״ז:כ״ה) אורחת ישמעאלים שיירת ערבאי: \n",
+ "ומסוכן. החולה אשר הכביד עליו חוליו והלכה כרבי שמעון שזורי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לשון ההלכה הזאת בעניינה וביארנוה בפרק י\"ג ממסכת כלים ואמנם החזירה בכאן משום דבר חדש שבה כמו המאמר הקודם חזרו לומר: \n"
+ ],
+ [
+ "עד היכן תשבר ולא תדמע. פירוש עד כמה מניחה רחוק מן בור של יין וישלם התנאי ותהיה תרומה עד שאם היתה קרובה יותר מן המקום ההיא ותשבר אינה מדמעת לפי שלא נשלם עלייתה מן הבור שלימה כמו שהתנה ואמר כי כשהיתה קרובה מן הבור בענין כי כשתתגלגל תגיע לבור אשר בו היין או השמן היא עד עכשיו בגבול הבור ועדיין לא עלה ולא חזרה תרומה ועל כן אינה מדמעת ואין הלכה לא כר' שמעון ולא כר' יוסי: \n"
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה טבול יום",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Tevul Yom",
+ "key": "Rambam on Mishnah Tevul Yom",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..76ee21fdef0d6d07235633cb3025c431d32a71f3
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Tevul Yom",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+ "text": {
+ "Introduction": [],
+ "": [
+ [
+ [
+ "כבר בארנו פעמים כי טבול יום פוסל את התרומה בין אם היו אוכלין של תרומה או משקין של תרומה פוסל ואינו מטמא וכבר בארנו בטהרות (פ\"ב) כי דין חלה ותרומה אחד לענין הטומאה \n",
+ "ודע זה אמר כי המקבץ חלות קצתן על קצתן ותהיה כונתו להפרידן אחר כן אמנם קבצן לכונה בחלה ההוא ודבקו העוגות קצתן בקצתן ונגע טבול יום באחד מהן אומרים ב\"ש שהוא פוסל את הכל וכן הדין במקרצות ובככרין וחמיטה על גבי חמיטה וכבר ביארנו בטהרות (פ\"א) מקרצות מחותכות עיסה דומה ללחם שאופים פעמים לספינה וחמיטה עוגה רקיקה. עד שלא קרמו קודם שיתהוה לה קליפה אבל נדבקה אחת אל אחת בתוך העיסה וזה בלי ספק אינו בכונתו לפי שהוא מפסיד צורתו ותבנית הלחם משתנה: \n",
+ "וקולית (המת). היא גלגלת הראש וכנה הקצף אשר יתהוה במים כשיכנס בהן האויר בגלגלת ואמרו קולית המים המחולחלת ר\"ל שיהיה תוכה ריקם וקצוותיה מחוברות בלחם של תרומה וכן רתיחת תבשיל פולין הרתיחה הראשונה ורתיחת היין אשר זמנו קרוב לדריכתו ב\"ש סוברין כי אלה כולן חבור בטבול יום ושאם נגע טבול יום בקצה קצף ההוא פסל היין או הלחם וכן אם נגע באחד המקרצות או החמיטות או הככרות פסל הכל וב\"ה אומרים כי לא פסל אלא במה שנגע בלבד ואלו *הכלים אינן חבור והכל מודים כי אלו כולן חבור בשאר טומאות בין קלות בין חמורות אמנם חלקו בטבול יום לפי שכבר טהור ואינו חסר אלא הערב השמש: \n"
+ ],
+ [
+ "על מנת שלא להפריד. ע\"מ שלא יפרידם וכן כשקיבץ הרקיקין אחר שנקרם בם קליפתם לפי שהוא מבואר כי כונתו לחברם ואמרו ושל שמן לעולם ר\"ל שוה הוא אם יהיה ישן או חדש לפי שהוא מעט הרתיחה ואינו צף הרבה וכבר ביארנו טופח והוא הנקרא בלשון ערבי קרטמ\"ן והוא ממין שעורין ופעולתו אצל הרופאים קרוב מפעולתן ואמר כי אלו כולן חבור בטבול יום זהו ענין אמרו טמאים בטבול יום לפי שטבול יום אינו מטמא לשום דבר מהדברים כמו שהשרשנו בפתיחת זה הסדר אמנם יפסול בלבד ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "עושים בגבי קצת העוגות מעט עיסה מבחוץ על שטח הפת: \n",
+ "וחרחור. פירוש בחוזק החום והיובש ואמר כי כשהן אלו פחות משיעור אצבע היא כדבוק בו וחבור בטבול יום וכשנגע טבול יום באותו גרגר מלח או קצה השרוף פסל הככר ואמר רבי יוסי כי אין אנו חוששים לאורך הקצוות האלו ולא לקיצורם אלא כל מה שאפשר לאכול עם אותו הפת הוא חבור בטבול יום ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "בעלי בתים רושמין פתם בסימנים כדי שלא יתערב בתנור עם זולתו ורושמין אותו בגרעין פול או בגרעין תורמוס ובחרחרת חרש וכיוצא בו אמר כי אלו כולן טהורין ואפי' באב הטומאה כשנגע אב הטומאה בחרש זה או בגרעין התורמוס וכיוצא בהן לא יטמא הככר ור' יוסי עזב כונתו והפך הוראתו הנקדמת ואמר כי כל מה שאינו נאכל עם הפת אבל הפרידם אותן ממנה ואז יאכל אינו חבור ואפי' באב הטומאה ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לך בטהרות (פ\"ח) שאין מיטמא מכל הצמחים אלא מה שראוי למאכל אדם וכשהם השעורים והכוסמים בלתי קלופין אינם מאכל אדם ואינם ראוים לאכילה וע\"כ אינן מטמאין אפי' באב הטומאה: ",
+ "וחלתית. בלשון ערב אל חתית: ",
+ "התיאה. נאמר שהוא שרש החלתית: ",
+ "והאלום. בלשון ערב אנגרב\"י והוא שרש מין מן החלתית ואינו מאכל ואמנם מצרפין אותו מעט במזון כמו שמצרפים המלח הנקרא אלבור\"ק ואמר ר' יהודה כי האפונין השחורין ג\"כ אינן מאכל אדם אמנם הוא במדרגת הרפואה לא במדרגת המזונות כל אלה דברי ר\"מ אבל חכמים אומרים כי כל אלה הנזכרים אינן נפסלים בטבול יום אבל כשנגעו בהן שאר טומאות הן מטמאין כשהן נכשרין על התנאים הידועין וקצח בלשון ערב שונ\"ז והוא הידוע במצרים בדמיון השחור והשומשום בלשון ערב אל סמס\"ם והוא המפורסם במערב באל גלגלי\"ן בלשון ערב ואין הלכה כר\"מ ולא כר' יהודה: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר הפלגנו בביאור בהלכה הזאת ופירשנו אותה פירוש פשוט ומובן בפתיחה אשר כתבנו בסדר הזה ואינו צריך לחזרה ועיינהו:"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר פעמים שטבול יום פוסל את התרומה בלבד בין אוכלין של תרומה בין משקין של תרומה וכיון שאלו המשקין פסולין בלבד הן אינם מטמאין ואפי' אוכלין כ\"ש כלים לפי מה שהשרשנו בפתיחה וע\"כ הקדירה טהורה ועוד יתבאר לך כי כל הידים מסואבות הן שניות וכבר נתבאר לך בשני של טהרות כי אפילו שני לטומאה כשנגע במשקה חולין טמאם וחזרו משקין טמאין וע\"כ מטמאין הידים אלו למשקה חולין לפי מה שהשרשנו בפתיחה והוא ענין אמרו הכל טמא ר\"ל המשקין בין אם היה משקה תרומה בין אם היה משקה חולין וכבר שב דין טבול יום בענין הזה קל יותר מדין ידים מזוהמות וכבר נתבאר ברביעי של טהרות כי מכלל ספיקות שטהרו חכמים הוא ספק הידים: \n"
+ ],
+ [
+ "מקפה. שם התבשיל בכללו המרק והדבר המבושל במרק ודרך העם לדוך השום בשמן וייטב בו התבשיל ואמר כי כשיהיה זה התבשיל תרומה והשום הכתוש בשמן חולין יהיה הכל חבור וכאשר נגע ואפילו בחלק מן השמן אז השמן פסל כל המקפה ואם היה כל התבשיל חולין והשום הכתוש בשמן אשר מטיבין בו התבשיל תרומה ונגע בקצת השום לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום יותר מן המקפה יהיה דין הכל כדין תרומה וכאשר נגע במקצת פסל את הכל ומאמר ר' יהודה מבאר לדבר הקודם כי זה שאמרנו כי כשהיה השום מרובה ונגע במקצתו פסל הכל דוקא אם יהיה מכונס בקערה אחר שנכתש והוא גוף אחד אבל בעת שכותש השום בעלי אם נגע אז טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו כיון שכונתו בשעת הכתישה לפרד החלקים ולא היה שם חבור ואמר כי כן כל מה שדרכו להכתש בדבר הלח שיקבצנו כמו שהשרשנו מכתישת השום או השמן וכיוצא בו בעת כתישתו אינו חבור ואחר כתישתו כשקיבצו במשקין ושמו גוש בקערה הוא חבור בטבול יום אבל אם היה הדבר ההוא דרכו לכתש במשקין וכתשו הוא ושחקו ולא קיבצו במשקין אלא שקבצו כמות שהוא ושמו בקערה אינו חבור אע\"פ שהוא גוש בקערה לפי שהוא אז כמו עיגול של דבילה אשר אם נטמא מקצתו לא נטמא כולו כמו שנתבאר בשני של תרומה וביאור רבי יהודה קיים וכמוהו ראוי לעשות: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו כי חמיטה היא רקיקה והן קורין לישת הקמח בשמן חביץ קדירה וענין אמרו ואם חבץ ר\"ל שישימהו חבוץ וזה שילוש אותן רקיקות בשמן או יערב השמן ההוא במקפה עד שישוב הכל אחד מעורב כי הוא אז פסל כל מה שנתערב בו שמן של תרומה: \n"
+ ],
+ [
+ "קרם עליו הקיפה. קפאו עליו התבלין והמרק וחזר כמין קרום א\"ר יוחנן בן נורי כי הקרום הזה עם חתיכות הבשר חבור זה לזה וכשנגע בקיפה פסל הבשר וכבר ביארנו בפתיחה כי טבול יום יפסול הקדש ג\"כ כמו התרומה: \n",
+ "וקטניות שקרמו על גבי פרוסות. תבשיל של קטניות כשקפאו על פתיתי הפת ומעשה קדרה מה שמבשלין בקדרה מן החטין והקמח וכן שאר ה' המינין כגון הריפות וותיקא וקמח מבושל בקדרה וכיוצא בזה: \n",
+ "וענין אמרו אם היו גושין הרבה הרי אלו ימנו אם היו גושין הרבה אחד בצד השני וכל גוש מהן מחובר נאסף ונגע טמא באחד מהן מונין ממנו ראשון ושני ושלישי לפי העקרים אשר ביארנו בפתיחה ואם היה הגוש אשר נגע בו הטמא ראשון היה השני הדבק בו שני והדבק בשני שלישי והדבק בשלישי רביעי ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי בשני המאמרים: \n"
+ ],
+ [
+ "אומר תנא קמא כי כשהכניס טבול יום ידו ביין אשר בתוך החבית ונכנסה ידו משפת החבית ולפנים נטמא כל היין אשר בתוך החבית ואם נגע ביין אשר למעלה מפי החבית בלבד לא פסל אלא יין שבבור וכל מה שבתוך החבית טהור וכאילו היה נפרד מן היין שבבור ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n"
+ ],
+ [
+ "כשהיתה החבית הזאת מלאה ממשקין של תרומה וניקבה באיזה מקום שיהיה הנקב ונגע טבול יום במשקה בנקב ההוא לסותמו בידו הרי פסל כל החבית ור' יהודה אומר כי אם היה נקב בצד החבית ונגע בו אותו החלק בלבד הוא פסול ויעלה באחד ומאה וכן נתבאר בתוספתא. \n",
+ "וקילוח הוא הדבר השותת בעת השפיכה ואמר תנא קמא כי כשיהיה החלק אשר נגע בו טבול יום ופסלו בעת השפיכה חלק ממאה ואחת מכל המשקה טהור אשר נתערבו שהכל מותר כמו שנתבאר בה' של תרומות באמרם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה אשר אמר שם וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "כשמבשלין כלי חרס עושים אבעבועות גדולות וכבר נתבאר בתוספתא כי ענין אמרו בכאן בין מבפנים בין מבחוץ שינקב לתוך החבית ולחוצה לה ב' נקבים מכוונים והיתה החבית מלאה משקין ואין ספק אותו אבעבוע אשר בצד החבית אשר היא מפולשת לתוך הכלי תתמלא ג\"כ מאותן משקים ואם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבוע מבחוץ ר\"ל שישים אצבעו בנקב שבחוץ הרי כבר נטמא המשקה אשר בחבית וכן אם היתה החבית מוקפת אל פיה צמיד פתיל ונתונה באהל המת מטמא מחמת הנקב אשר בצד האבעבוע אשר בצד החבית וזהו ענין אמרו טמא באב הטומאה וטמא באהל המת וכן הדין גם כן כשהם השני נקבים זה שלא כנגד זה אמנם כשיהיה הפנימי מלמטה אבל אם יהיה הפנימי מלמעלה (כמו הצורה הזאת) ונגע אב הטומאה במשקה שבתוך אבעבוע לא נטמא משקה שבחבית לפי שהדבר אשר נגע בו הוא נפרד בכלי בפני עצמו כמו שיתבאר מן הצורה אשר ציירנו והוא ענין אמרו טהור באב הטומאה ויוצא בעבוע מן שחין פרח אבעבועות (שמות ט): "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ידות האוכלין. הן הקצוות אשר יחזיקו בהן הדבר בעת האכילה כמו העצים אשר בקצוות התאנים והזיתים והאתרוגים וכיוצא בהן וכבר ידעת כי ענין החבור הוא כשנגע באותו קצה כאילו נגע בגופן של אוכלין ועוד יתבאר זה בפרטיו בעוקצין (פ\"א) ואוכל שנפרס נסדק ומעורה מקצת ונשאר מחובר במקצתו ואמר ר\"מ כי אם היה כח אותו חבור אשר בין שני החלקים בענין שאם יגביה החלק הגדול יתלה בו הקטן המחובר בו ולא יפול הרי הן חבור זה לזה ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה כח החבור בענין שאם יגביה החלק הקטן יתלה בו הגדול לא יפול והלך רבי נחמיה על דרך אחרת ואמר כי כשיגע הטמא באחד החלקים מהקטן או הגדול הרי הוא טימא אותו החלק בלא ספק ואם היה כח החבור בינם בענין שאם יגביה אדם החלק הטהור הטמא עולה עמו יהיה הכל חבור וחכמים אומרים הפך זה אם אחז בטמא והטהור עולה עמו אז יהיה הכל טמא אח\"כ אמר כי שאר האוכלין אשר דרך בני אדם לתלותן בעליהן או בקלחיהן יבחנו בדרך הזאת שנתלה האוכל מעליו או מקלחו ואם ישאר תלוי ולא יפסוק ויפול הרי אותו עלה או הקלח חבור ומה שנגע בהן כאילו נגע באוכל עצמו והלכה כחכמים: \n"
+ ],
+ [
+ "כמין כובע. כמו כובע המלחמה אשר נותנין בראש והכוונה בה שהיא חלולה ובתוכה דמות סוכה ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "קרם על דפנה של לפס. כפה על דופן האילפס והוא מחובר במה שבתוך האילפס מן האוכלין ואמר רבי יוסי כי כשנגע טבול יום באותו חוט ואפי' חוץ לאילפס כל מה שינשא עמו הוא חבור ואפי' מן (הבגד) אשר בתוך האילפס שאינו פוסל אלא מה שיעקור בעקירתו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת כי המדומע הוא הדבר המעורב מתרומה וחולין ואלו דינים כבר נתבארו במקומם במסכת תרומות (פ\"א) וכבר נתבאר במסכת ערלה (פ\"ב) כי עיסת חולין שנילושה בשאור של תרומה והחמיצה נעשה הכל אסור לזרים וחוזרת העיסה מדומעת ואפילו היה חלק מאלף מכל העיסה ואמנם עם כל זה אינה נפסלת בטבול יום כמו התרומה האמתית וכבר ביארנו כי מי פירות לא יטמאו בעצמן ולא מכשירין וע\"כ עיסה שנילושה במי פירות לא תטמא כלל לפי שלא הוכשרה ואם היו החטים או הקמח מוכשרין ונילושה העיסה במי פירות בזה נפל המחלוקת והלכה כרבי עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר והלכה כר' עקיבא: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נתבאר לך בסוף מכשירין כי ריר האדם יכשיר לטומאה וכבר ידעת כי הן משתמשין הרבה בלשון טמא וטהור בענין מוכשר ואינו מוכשר ואמר כי האדם הטהור כשנשך באוכל וירד רירו על בגדיו ועל ככר של תרומה כי הככר ההוא לא הוכשר בריר הזה כיון שהיתה שתיתתו שלא לרצונו וראיה על זה שתיתתו על בגדיו ואפילו אם עברו מעל בגדיו לככר של תרומה כפי מה שביארנו במכשירין וה\"ה עצמו בנפילת קצת המאכל והוא כבר נבלל ברירו וע\"כ כשאכל פרי או זיתים ונפלה גרעינתו על ככר של תרומה והיא בלולה ברירו הוא כחלוק הזה שזכר והוא שאם נתכוין למצוץ הגרעין אותו ריר מכשיר ואם לא נתכוין אינו מכשיר וכן אם היה האוכל הזה טבול יום רירו גם כן לא יכשיר אלא לרצונו ואף אם נתכוין למוץ את גרעינתו ואמר ר\"מ כי בטבול יום בלבד בין אכל תמרים רטובות או יבשות ונפל גרעינן על ככר של תרומה הוכשר שמשקין של טמא מכשירין לרצונו ושלא לרצונו כמו שנתבאר במכשירין ואין חולק בזה אמנם חכמים אומרים כי טבול יום אינו טמא בענין זה והלכה כחכמים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר ביארנו כי מעשר ראשון מותר לזרים וכן מותר לטבול יום לאוכלו כמו החולין וכבר ביארנו פעמים כי טבול יום במדרגת שני לטומאה וכן כל ידים טמאות שני לעולם וכבר נתבאר במס' בכורים (פ\"ב) כי תרומת מעשר שהיא מעשר מן המעשר בינו ובין התרומה שוה והוא קדוש ואם היה אוכל מעשר מוכשר ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות חזר שלישי והשלישי בחולין טהור כמו שנתבאר בטהרות (פ\"א) ואע\"פ שהוא טבל מחמת תרומת מעשר (בטהרה) וכבר ביארנו בטהרות כי הטבל כחולין לענין השני והשלישי ועל כן מוציאים ממנו תרומת מעשר בטהרה ותהיה תרומה טהורה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בטהרות כי חלה כתרומה לענין הטומאה ואילו חתכה מן העיסה ואמרה זו חלה היתה פסולה לפי שהיא טבולת יום וע\"כ תשים אותה בכפישה והיא כלי אבן או בנחותה והוא כלי מכלי תשמיש העיסה ותשים הכלי עם העיסה בכלי אחד והוא ענין אמרו ומקפת ואז תאמר זו חלה כדי שתהיה תורמת אותו מן המוקף כמו שביארנו פעמים כי כך הראוי ולא תגע בו בידה אחר שתקרא לה שם: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר ממה שקדם ובאה המשנה הזאת להודיעך כי אין חלוק בין אדם שלא העריב שמשו או כלי שלא העריב שמשו: \n"
+ ],
+ [
+ "מעשר טבל. הוא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו לפי שהוא טבל ואינו מותר באכילה עד שיוציאו ממנו מעשר מן המעשר ואם לקח לגין טבול יום ומלאהו מאותו חבית שהיה מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ואמר זה יהיה תרומת מעשר משתחשך שיטהר הלגין לפי שיעריב שמשו ולא יפסול את התרומה לפי שאם אמר עכשיו זה תרומת מעשר נפסל בכלי ההוא שהוא טבול יום וע\"כ אומר כי היא אינה תרומה עד שיעריב השמש וכשיעריב שמשו תהיה תרומה טהורה ומותרת לכהן ואם יזדמן שיהיה המעשה ההוא יום ששי אומר כי הלגין הזה כשחוזר תרומה משתחשך הוא עירוב לפי שהוא אז תרומה טהורה ויאכלנה הכהן ואין דבריו קיימין שאינו עירוב לפי שמן השרשים שבעירוב הוא שצריך סעודה ראויה מבעוד יום וזה הדבר אשר בו הלגין אינו הוה סעודה ראויה לאכילה עד שתחשך כמו שביארנו אמנם מבעוד יום הוא טבל ואינו מותר באכילה \n",
+ "אחר כן השלים ביאור ההלכה ואמר אם נשברה החבית קודם הערב שמש נשאר הלגין טבל וצריך שיוציא ממנו התרומה הראויה על הלגין ההוא לפי שהעת שהיה חוזר כולו תרומה נאבד הדבר אשר זה הלגין סומך עליו וכן אם נשבר הלגין קודם הערב שמש נשארה החבית טבל כמות שהיתה לפי שלא חזר כולה תרומה ולא נשאר החבית מתוקנת עד שיעריב השמש כמו שהתנה בעת שהוציאה: \n"
+ ],
+ [
+ "אחר שזכר קצת מענייני התרומות והמעשרות וההלכות שנתחדשו בה אמר בראשונה היו מתירין חלול מעשר שני על פירות ע\"ה בלבד ולא היינו חוששין לומר שמא הפירות האלו מעשר הוא ואין קדש פודה קדש אחר כך הוסיפו בהיתר ואמרו ראוי ג\"כ שיחלל פירות מעשר על מעות ע\"ה ולא נחוש לומר שמא מעות מעשר הוא: \n",
+ "והיוצא בקולר. אשר יצא מכובל ידיו עליו כשאמר כתבו ואע\"פ שלא אמר תנו כותבין ונותנין לפי שפשט הענין מורה שהוא רוצה לגרשה כדי שלא תשאר עגונה: \n",
+ "והמפרש. ההולך בספינה בים המלח: \n",
+ "ויוצא בשיירא. הולך במדבר תרגום (בראשית ל״ז:כ״ה) אורחת ישמעאלים שיירת ערבאי: \n",
+ "ומסוכן. החולה אשר הכביד עליו חוליו והלכה כרבי שמעון שזורי: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לשון ההלכה הזאת בעניינה וביארנוה בפרק י\"ג ממסכת כלים ואמנם החזירה בכאן משום דבר חדש שבה כמו המאמר הקודם חזרו לומר: \n"
+ ],
+ [
+ "עד היכן תשבר ולא תדמע. פירוש עד כמה מניחה רחוק מן בור של יין וישלם התנאי ותהיה תרומה עד שאם היתה קרובה יותר מן המקום ההיא ותשבר אינה מדמעת לפי שלא נשלם עלייתה מן הבור שלימה כמו שהתנה ואמר כי כשהיתה קרובה מן הבור בענין כי כשתתגלגל תגיע לבור אשר בו היין או השמן היא עד עכשיו בגבול הבור ועדיין לא עלה ולא חזרה תרומה ועל כן אינה מדמעת ואין הלכה לא כר' שמעון ולא כר' יוסי: \n"
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה טבול יום",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה טבול יום",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Tevul Yom",
+ "key": "Rambam on Mishnah Tevul Yom",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..98320c6b0a855763db610163d1a2ae9c7659fd77
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": {
+ "Introduction": [],
+ "": [
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "In our hands lies the main explanation of the verses \"And it came to pass when the ark set out, etc.\" and \"And when it rested, etc.\" (Numbers 10). All these verses are an independent book in themselves. It is said in Proverbs 9:1, \"Wisdom has built her house; she has hewn out its seven pillars.\" These seven pillars are the seven books of the Torah. Indeed, they are seven, as they said that from the beginning of the book until \"And it came to pass when the ark set out\" is a book in itself, and \"And it came to pass when the ark set out\" is a book in itself, and from \"And it came to pass when the ark set out\" until the end of the book is a book in itself. And \"And it came to pass in the wilderness\" constitutes three books, and the remaining four books of the Torah make a total of seven. And they said that the Megillah (scroll) that is written on it, Rabbi Eliezer said, is considered sacred because once the numerical value of the letters is written on it, it becomes sanctified and belongs to the holy writings. Rabbi Yehuda says it is like Ben Azzai."
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "key": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8b41bdcd1d5958a0ec099c43c9119a1e75841a9d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/English/merged.json
@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Yadayim",
+ "text": {
+ "Introduction": [],
+ "": [
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "In our hands lies the main explanation of the verses \"And it came to pass when the ark set out, etc.\" and \"And when it rested, etc.\" (Numbers 10). All these verses are an independent book in themselves. It is said in Proverbs 9:1, \"Wisdom has built her house; she has hewn out its seven pillars.\" These seven pillars are the seven books of the Torah. Indeed, they are seven, as they said that from the beginning of the book until \"And it came to pass when the ark set out\" is a book in itself, and \"And it came to pass when the ark set out\" is a book in itself, and from \"And it came to pass when the ark set out\" until the end of the book is a book in itself. And \"And it came to pass in the wilderness\" constitutes three books, and the remaining four books of the Torah make a total of seven. And they said that the Megillah (scroll) that is written on it, Rabbi Eliezer said, is considered sacred because once the numerical value of the letters is written on it, it becomes sanctified and belongs to the holy writings. Rabbi Yehuda says it is like Ben Azzai."
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "key": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1656bee35de5624392740b4d8112486db46f4581
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": {
+ "Introduction": [
+ "נקדים למסכת הזאת הקדמה והוא כי נטילת ידים אינה טבילה ואכן נטילת ידים היא מחוייבת לאוכל פת ואפילו היה חולין אמרו כל שטבולו במשקה צריך נט״י אכן פירות של חולין אין חייבים נט״י אמרו הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ושוה הוא אם היו ידיו טמאות בא׳ מן הטומאות אשר יטמאו הידים או היה נעלם ממנו שלא ידע לה שנטמאת הרי הוא חייב נטילת ידים לחולין כמו שזכרנו אכן יש בזה חלוק וזה כי הוא אם לא ידע לידיו טומאה ונגע באוכלין ואפילו במשקה חולין הרי הוא טהור ואם היו ידיו טמאות ונגע באוכלין של חולין אינו מטמא אותם לפי שידים טמאות הם שניות לעולם כמו שיתבאר והשלישי בחולין טהור ואם נגע במשקה חולין טמא אותם וחזרו משקין טמאין כמו שנתבאר בשלישי של טבול יום אמנם התרומה אפילו לא ידע לידו טומאה כשנגע באוכלין של תרומה פסלן כמו שנתבאר בסוף זבין ועל כן צריך נטילת ידים לתרומה ואפילו לפירות בין ידע בודאי שהיו ידיו טמאות או לא ידע הוא צריך נטילת ידים לתרומה אמנם הקדש אין מספיק לו נטילת ידים אלא טבילת ידים בין ידע שידיו טמאות בין לא ידע חייב הוא להטביל כמו שנתבאר בב׳ של חגיגה (דף יח:) באמרם ולקדש מטבילין וההפרש בין הטבילה והנטילה כי נטילת ידים תהיה במים שאובים אכן מתנאיה הוא שישפכו מכלי עכ״פ אל הידים אבל אם היו מים שאובין שנתקבצו במקוה לא יותר נטילת ידים בהם וצריך שלא יהיה מראה המים משונה ותהיה רביעית או יותר לכל א׳ הוא אמרם על דרך השאלה (חולין קז.) קפדיתו אחזותא קפדיתו אמנא קפדיתו אשיעורא א״ל אין ואמנם טבילת ידים אינה ראויה בשיש שאובין אלא במי מקוה משאר המקוה והוא שיהיה בהם מ׳ סאה כמו שנתבאר במקואות (פ״ה) וטבילת ידים ונטילת ידים בין לחולין בין לתרומה עד הפרק ושמור ההקדמה הזאת. והקדמה אחרת כשיהיו הידים טמאות לשפוך עליהם מים לטהרם ושיעורו אינו פחות מרביעית כמו שביארנו ידיו הם טהורות אכן ירחצם אח״כ במים אחרים ואז יאכל בהם תרומה כי המים אשר רחץ בהם ידיו נטמאו בידיו וחזרו תחלה כמו שביארנו ועל כן צריכין רחיצה אחר כך במים אחרים כדי שיטהר מטומאת המים אשר נגעו בידיו כיון שנטמאו מחמת ידיו והמים האלו אשר רחץ בהם ידיו תחלה נקראים מים ראשונים והמים אשר ירחץ בהם אחר כך נקראין מים שניים וכבר נתבאר בתוספתא כי הנוטל ידיו צריך לשפשף ר״ל שיחכך קצתם בקצתם ושם נאמר שפשפה בחבירתה טמאה בראשו או בכותל טהורה:"
+ ],
+ "": [
+ [
+ [
+ "כבר ידעת כי לוג ד' רביעיות והנטילה הזאת אשר התירו בפחות מרביעי' לכל אחד אמנם הוא במים שניים אבל מים ראשונים לא יהיו פחות מרביעית לכל אחד וסבת מה שהקלנו במים שניים והיותם ראוים בפחות מרביעית לפי שהידים כבר נטהרו במים ראשונים והוא אמרם בסבת זה שאני התם דקא אתו משיורי טהרה ואין אנו צריכין אלא מה שימשח כל היד בלבד ואמר ר' יוסי כי אע\"פ שהם מים שניים אינם צריכין רביעית לכל אחד אלא שיעור מה שיכלול היד בלבד אכן צריך שיהיה במים אשר שפך ממנו השיעור הזה המיעוט רביעית והוא ענין אמרם ובלבד שלא יפחתו לאחרון שבהם מרביעית ר\"ל שיהיה בכלי בעת שישפך ממנו האחרון רביעית ואמרו מוסיפים על השניים ביארה זאת התוספתא וזה כי המים הראשונים כשרחץ קצת ידו היד כולה נשארה בטומאה ולא נאמר שירחץ החלק אשר לא תתרחץ ותשלם לה נטילה ראשונה אבל צריך שירחץ ידו כולה ובמים שניים אין הדבר כן אבל כשרחץ קצת ידיו ותמו המים או נפסק השפיכה חוזר ומשלים רחיצת ידו שישפוך מים על החלק אשר לא נתרחץ והוא אמרם כיצד נטל את הראשונים ושפשף וחזר ונטל את השניים ואין בהם במים שיגיע לפרק הרי זה מוסיף עליהן אחד הנוטל לידו אחת וא' הנוטל לשתי ידיו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "לא יתן לחבירו בחפניו. שלא ימלא ידיו וישפוך ע\"י חבירו אשר רוצה לטהר ידיו וכבר קדם פירוש ההלכה הזאת ונתבארו עניניה בה' של פרה דרשהו משם: \n"
+ ],
+ [
+ "שרה בהן פתו. ר\"ל אם ישרה במים ההוא פת כבר הפסיד ושמו מכלל השופכים ואין נוטלין מהם לידים וא\"ר שמעון כי אילו נתכוין לשרות במים ההוא פתו ונפל הפת במים אחרים הרי הוא כשר כיון שלא נתכוין לעשות בו מלאכה אמנם היה זה שלא לרצון: \n",
+ "ואמרו ואפי' נתכוין ר\"ל כמו אם או יהיה על דרך התבוננות כאילו אומר מפליא בתמיה ואפילו לא היה בכונה לא יפסיד אבל הם כשרים ואין הלכה כר\"ש התימני: \n"
+ ],
+ [
+ "מיחה בהם את המדות. שיכשך בהן את המדות עד שלא ישאר בהן ריח הדבר המדוד ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו גלוסקין כמו כעבין וכיוצא בהם שעושין מעיסה טובה עשויה בטוב ובש\"ס (פסחים דף ו:) שמא ימצא גלוסקין יפיפיה וכשמכניס העיסה הזאת במים כדי שימשח במים ההם פוסל לפי שהעיסה משנה אותם וגם כן נעשה בה מלאכה אמנם המים אשר רחץ בו ידו בעת שילוש העיסה ויקח בחפניו מן המים אינו פוסל לפי שידו לא תשנה המים והמלאכה אינה נעשת אלא במים אשר עלו בידו ולא במים אשר נשארו בכלי: ",
+ "והקוף. בערב קד\"ר והוא אשר קורין אותו במצרים אל נסנ\"א בלשון ערב אמר רבי יוסי שהוא פסול כששפך המים על היד וכן אינו ראוי שיטול הכלי וישפכו המים ממנו על הידים ויהיה האדם עצמו אשר הטה אותה עד שנשפכו המים על ידו אשר נטל ידיו ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר נתבאר בחגיגה (דף כד:) כשנטמאת ידו האחת לא תטמא האחרת וכן כשנטמאו הידים יחדיו מטהרין אחד אחד וזה מותר לתרומה וכאשר נטמאו ידיו שניהם ורחץ אותם בשפיכה אחת אמר רבי מאיר כי לא יצא ברחיצה הזאת לפי שהמים מטמאים בידו האחת ואז תרחץ האחרת וכאילו רוחץ השניה ברחיצה האחרת וע\"כ צריך שירחץ אותה אח\"כ ברביעית ואז תטהר והוא מצריך במים שניים רביעית כיון שמים ראשונים היו שטיפה אחת לב' ידים והלכתא כת\"ק אשר יאמר כי אפילו היו שתי ידיו משטיפה אחת יצא ורחץ מים ראשונים כמצותן: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך בהקדמה אשר קדמתי כי מים הראשונים תחלה וכשנגע בהן ככר של תרומה חזר שני כמו שנשתרש אמנם מים שניים הם טהורים וכאשר טהר ידיו במים ראשונים ומצא על ידיו עץ או אבן היא חציצה ואין ידיו טהורים והם נשארים בטומאתן ולא יהיו מים שניים אשר ירחץ בהם טהורים ולא יטהרו הידים לפי שאין כונתו במים שניים שיטהרו הידים ויסירו טומאתם ואמנם הכונה בהם שיסירו מה שנתלה ביד ממים הראשונים אשר הם משקין טמאים כמו שביארנו וזה ענין אמרו שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גב היד והבן זה ואמרו כל שהוא מבריית המים טהור רצה לומר שהוא אינו חוצץ ואם נפלו על ידיו במים ראשונים דבר מן הרמשים המתילדים במים העומדים ידיו טהורות ואין הלכה כרשב\"ג ובתוספת' (פ\"א) כל החוצצין בגוף חוצצין בידים ובקדוש ידים ורגלים בבהמ\"ק. וכבר ביארנו חציצת הגוף במקואות: \n"
+ ],
+ [
+ "כשנטל את הראשונים חוץ לפרק חזר מה שנכנס מן המים חוץ לפרק משקין טמאים כמו שהקדמנו וכן המים אשר על ידיו וכשנטל מים שניים הם מטהרים כל מה שנטל ידיו ממים ראשונים אמנם מה שנכנס מן המים הראשונים חוץ לפרק אין המים השניים מטהרין אותן לפי שאין מטהרין אלא עד הפרק ועל כן כשחזר מן המים אשר חוץ לפרק לידים טמאו אותם לפי שהם משקין טמאים כמו שבארנו ועל כן כשטהר ידו אחת ואח\"כ שפך מים שניים על ב' ידיו הרי נטמאו ידיו שניהם לפי שהמים השניים יטמאו בידו האחרת אשר לא נטהרה במים ראשונים וישובו המשקין טמאין ויטמאו היד האחרת אשר כבר טהרה וכן אם נטל ידו אחת במים ראשונים ונגב ידו הטהורה בידו האחרת או חכך אותה עם ידו האחרת טמאה לפי שהמים אשר עליהם הם משקין טמאין ומטמאים את הידים עד שישפוך עליהם מים שניים ואם חכך אותה בראשו ידו טהורה שכבר ביארנו שמשקין טמאין ואוכלין טמאין אמנם יטמאו הידים לא שאר אברי הגוף והתיר שירחצו אנשים רבים ידיהם קצתם על קצתם ואם היו טמאין ולא נאמר כי המים היורדין מידיו העליונים הם משקין טמאים לפי שהם מים ראשונים והידים אשר תחתיהן לא יטהרו במים ההם כיון שהוא טמא לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבין אותם ובתנאי שלא ידחקו ידיהם שלא יכנסו בהם המים כדי שלא תהיה חציצה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו ברביעי של טהרות כי ספק ידים מכלל ספקות שטהרו חכמים וכבר קדם לך במסכתא הזאת כי מים שנעשה בהם מלאכה פסולים לנטילת ידים וידוע הוא כי אוכלין טמאים מטמאין את הידים וכן ידים טמאין פוסלין את התרומה וזה הענין מבואר וזה כי הוא שם כל ספק שנפל בטומאות הידים או בטמאם לזולתם הכל טהור ונשאר הדבר בחזקתו שהיה והוא אמרם הידים כמות שהיו וכן מבואר כי כשיפול הספק אם טהרו את הידים הטמאים כראוי או לא טהרו הרי הן טהורות ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה מבואר וזה כי אי אפשר שיהיו תחלה אלא אם נגע באב מאבות הטומאות יכל אב הטומאה מטמא אדם וכשנגע בידו נטמא כולו ועל כן אמר להם אל תבקשו ממני שאמצא לכם ידים תחלה חוץ מזה והוא בית המנוגע שאם הכניס ידיו לא נטמא כולו ואדם שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו אשר הוא חשוב אב הטומאה בענין שהוא יטמא ראשון ושני והוא עם כל זה לא יטמא אדם כמו שביארנו בסוף זבים וכן ג\"כ כשנוגע בידים חוזרין תחלה וידוע כי אוכלין שנטמאו במשקין חוזרין שניות וכן הכלים וא\"ר יהושע כי ידים שנגעו באוכלים שניים או בכלי שני מטמאין וחוזרין שני וחכמים אומרים כי אוכל ראשון וכלי שני הוא אשר יטמאו את הידים ומחזירן שניות והלכה כחכמים בב' המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת כי השני הוא אשר הוא פוסל את התרומה וכבר ביארנו כי הידים טמאות הם שניות ולפי שאמר רבי יהושע כי מי שנגע בידו בדבר שהוא פוסל את התרומה אשר הוא שני נטמאו ידיו וחוזרין שניות וכן מי שהיתה ידו האחת טמאה ונגעה בידו האחרת טמאתה וחזרה שניה כמותה וחלקו עליו חכמים ואמרו לו אין שני עושה שני והביא להם ראיה מכתבי הקדש אשר הם במדרגת השני שהן פוסלין התרומה כמו שביארנו בסוף זבים ועם זה כשנגע אדם בכתבי הקדש חזרו ידיו שניות ופוסלין את התרומה כמו שנבאר אחר ההלכה הזאת והרי שני עושה שני והשיבוהו כי היות הספרים וידים הבאין מחמתם מטמאין את הידים הוא הדבר מדברי סופרים לפי שהם מי\"ח דבר שגזרו וכן טומאת ידים כולן כשאר הטומאות ג\"כ מדברי סופרי' כמו שכתבנו כי שלמה תקן ערובין וידים וכיון שהדבר כן אין למדין דברי סופרים מדברי סופרים עד שנאמר כמו שהספר פוסל את התרומה ומטמא את הידים כך כל פוסל מטמא את הידים אבל נאמר מאי דתקון תקון מאי דלא תקון לא תקון ולא נלמוד דבר מדבר ואין הלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בסוף זבים הסבה אשר בעבורם גזרו על כתבי הקדש שהן פוסלין את התרומה כשנגעה בהם ולפי שרצו לקיים ולהעמיד הגזרה גזרו ג\"כ שידים הבאים מחמת הספר פוסלין את התרומה ושהאדם כשיגע בכתבי הקדש יהיו ידיו שניות ופוסלין את התרומה ועל הגזרה הזאת מדבר בכל הפרק הזה באמרו מטמא את הידים ואינו מטמא את הידים ואחר הגזרה הזאת גזרו זו הגזרה יותר כוללת ממנה ועזבו הענין הזה כולו והוא שכל הידים שניות פוסלות את התרומה בין נגעו בספר בין לא נגעו וזאת היא הנמנית בסוף זבים באמרו והידים מכלל הדברים אשר פוסלין את התרומה והיא הנמנית בי\"ח דבר כמו שבארנו בסוף זבים וכן ביאר הש\"ס (שבת דף יג:) וטעמם בגזרה האחרונה מפני שהידים עסקניות ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "גליון הוא אשר ישאר בלא כתיבה על הכתיבה ותחתיה ובין הדפין ובתחלת הספר ובסופו ורבי יהודה אומר כי אשר ישאר בסוף כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר עדיין הוא חול לפי שאפשר שיחתוך מה שנשאר בלא כתיבה ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "בידינו עיקר כי פרשת ויהי בנסוע הארון וגו' ובנחה וגו' (במדבר יא) הפסוקים כולם הם ספר בפני עצמו אמרו (משלי ט׳:א׳) חכמות (נשים) בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה אלו הן ז' ספרי תורה אכן הם ז' באמרם כי מתחילת הספר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ומן ויהי בנסוע הארון עד סוף הספר ספר בפני עצמו ויהיה מדבר סיני שלשה ספרים וד' חומשים הנשארים הרי ז' ואמרו מגלה שכתוב בה ר\"ל כי היריעה של ספר כיון שנכתב בו זה המנין מן האותיות נתקדשה והיתה מכתבי הקדש רבי יהודה אומר כבן עזאי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר זכרנו כי בכל מקום שיאמר במשנה בו ביום רומז אל היום הזה אשר הושיבו את ר\"א בן עזריה ופירוש נמנו וגמרו שהם מנו על נפשם כדי שיסכימו על עצת הרוב ונמצא הרוב חולקין על ר\"ע ופסקו ההלכה כמו שזכר בכאן לא כמו שאמר רבי עקיבא וכבר נתבאר ההלכה הזאת בפ' (עשירי) של כלים תעיינה שם: "
+ ],
+ [
+ "בו ביום אמרו כל הזבחים וכו'. ההלכה הזאת כבר נתבאר בתחלת זבחים (דף ב.): \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת כי בשנה הראשונה מן השמיטה והב' והד' והה' מוציאין מעשר ראשון ואח\"כ מעשר שני וזה סדר השנים ובשנה הג' והו' חלק הכתוב בה וצוה שיוציאו מעשר עני במקום מעשר שני אכן השנה הז' הרי היא שמיטה ואין בו חיוב מעשרות וידוע כי השמיטה אינה נוהגת אלא בארץ ובסוריא גם כן כמו שאמרו בתוספתא בראשון של כלים וכמו שנתבאר במס' שביעית (פ\"ו) אבל בחוצה לארץ לא וראוי להוציא התרומות והמעשרות בחוצה לארץ מדרבנן כמו שנתבאר במקומות בתוספתא ובשנים אשר מוציאין בני א\"י מעשר שני יוציאו גם כן בני חוצה לארץ מעשר שני ופודין אותו ומעלים דמיו לירושלים כמו שנתבאר במקומו ובשנים אשר מוציאין בהם בני ארץ ישראל מעשר עני יוציאו הם ג\"כ מעשר עני ובשנת השמיטה אשר אין מוציאין בה בני ארץ ישראל מעשר לפי שהיא הפקר שכבר היה שתקנו הנביאים שיוציאו מבבל וסביבותיה מארץ בבל מעשר שני והזקנים והם האחרונים אחר עזרא כבר תקנו במצרים ושאר ארצות מצרים מעשר עני בשביעית ונפל המחלוקת בארץ עמון ומואב והם ערי סיחון ועוג איזה מעשר יוציאו בשנת השמיטה והיות רבי אלעזר מחמיר לפי שמעשר שני קדש ומעשר עני חול והביא ראיה ר' אלעזר מן המעשר והתרומה ר\"ל כי המעשר אשר הזהיר עליו וירא מהשבתתו הוא קדש כמו התרומה ואמר השיב רבי טרפון ולא אמר דבר כו' ר\"ל שהשיב תשובותיו הקודמות וכבר יצא רבי אליעזר מבית המדרש בעבור המחלוקת שנפל בינו ובין החכמים כמו שזכרנו בה' של כלים: "
+ ],
+ [
+ "לפי שנתבלבלו האומות בזמן סנחריב כמו שנתפרסם בספרי הנבואה לפי שהיה מעביר האומות מקצה זו לקצה זו על כן חזרו משפחות האומות אצלינו נעלמים ואין אנו יכולין ללמוד ראיה ממקומותיהם וידוע כי ע' לשון כולם מותרין לבא בקהל מיד חוץ מעמון ומואב ומצרי ואדומי והעיקר בידינו דכל דפריש מרובא פריש וע\"כ התירוהו לבא בקהל מיד והתבונן איך לא הניח ר\"ג מלהכנס [בבית] המדרש ביום ההוא והוא המורד מן הישיבה והשיבו את ראב\"ע כמו שנתפרסם לפי שהוא לא רצה בבטול התורה: \n"
+ ],
+ [
+ "עברית. הלשון העברית וכתב העברי כתב עבר והוא כתב אשר כותבין בו התורה העם הנקראים אל סמירה והכתב הזה אשר נכתב בו אנחנו התורה הוא כתב אשורי והכתב אשר כתב יתברך התורה נקראת אשורי מן הגדולה והתפארת כמו (בראשית ל׳:י״ג) באשרי כי אשרוני בנות והוא אמרם אשורי שהוא מאושר שבכתב לפי שאינו משתנה ולא יפול בו דמיון לעולם לפי שאותיותיו בלתי מתדמות ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו ואין כזה שאר הכתיבות: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בראשון של אבות ענין צדוק ובייתוס וחברתם והם היוצאים מתורתנו המכחישים אותנו בקבלתנו: \n",
+ "ופי' קובלין. מתרעמים: \n",
+ "וספרי מירם. הם ספרים שמשיבין על תורתנו וחולקין עליה ונקראו ספרי מירם כלומר ספרים ידחם האלהים ויסירם מן המציאות כענין תכלה כמו שקוראים לבית אשר מתקבצים בו לדברים האלו בית אבידן וענינו בית יכריתהו האלהים ותשובת רבן יוחנן להם תשובתו בענין הבזיון וליצנות בהם: \n",
+ "ותרוודות כפות. וכבר ביארנו כי הסבה אשר אנו אומרים כי כתבי הקדש מטמאין את הידים כדי שנשמרם ונרחיק מהם סבות הפסדם כמו שזכרנו בסוף זבים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בה' של מכשירין מאמר המשנה כל הנצוק טהור ואע\"פ שהעמוד שותת מחובר קצתו בכלי הטמא כמו שנאמר במים הבאים מבית הקברות שהם טהורים ואע\"פ שראשו מחובר במקום טמא וכבר ידעת כי מדינינו כי העבדים שהזיקו אין חייבין בדיניהן בתשלומין כלל כמו שנתבאר בב\"ק (דף פז.) נשים ועבדים וקטנים פגיעתן רעה הן שחבלו באחרים פטורים ואמנם היות האדם חייב כשהזיקה בהמתו הוא לשון התורה (שמות כ״א:כ״ח) כי יגח שור וגו' וכי יבער איש וגו' (שם כב): \n",
+ "שאם אקניטנו. אם אכעיסנו: \n"
+ ],
+ [
+ "אומר צדוקי שאתם מפחיתין שם משה רבינו בהיותכם כותבין אותו בשטרות עם שם המלך ר\"ל שאנו כותבין זמן לפלוני המלך ואנו כותבין בשטר ההוא כדת משה וישראל ואמרו להם חכמים כי אין זה גרעון לשמו אלא בזה גדולה לאותו המלך שאנו כותבין בתורה ה' עם פרעה ולא די בזה אלא שעוד נקדים שם פרעה כמו שנאמר (שם ה) ויאמר פרעה מי ה' ולפי שזכר הפסוק אינו מאושר שיחתום מסכתא מן המסכתות בהכחשת כופר לגבורה אבל באמונה בו על כן אמר וכשלקה מהו אומר ה' הצדיק: \n"
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "key": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..97e242a95f588922ff21693f1f8444f399107b28
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,121 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Yadayim",
+ "text": {
+ "Introduction": [
+ "נקדים למסכת הזאת הקדמה והוא כי נטילת ידים אינה טבילה ואכן נטילת ידים היא מחוייבת לאוכל פת ואפילו היה חולין אמרו כל שטבולו במשקה צריך נט״י אכן פירות של חולין אין חייבים נט״י אמרו הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ושוה הוא אם היו ידיו טמאות בא׳ מן הטומאות אשר יטמאו הידים או היה נעלם ממנו שלא ידע לה שנטמאת הרי הוא חייב נטילת ידים לחולין כמו שזכרנו אכן יש בזה חלוק וזה כי הוא אם לא ידע לידיו טומאה ונגע באוכלין ואפילו במשקה חולין הרי הוא טהור ואם היו ידיו טמאות ונגע באוכלין של חולין אינו מטמא אותם לפי שידים טמאות הם שניות לעולם כמו שיתבאר והשלישי בחולין טהור ואם נגע במשקה חולין טמא אותם וחזרו משקין טמאין כמו שנתבאר בשלישי של טבול יום אמנם התרומה אפילו לא ידע לידו טומאה כשנגע באוכלין של תרומה פסלן כמו שנתבאר בסוף זבין ועל כן צריך נטילת ידים לתרומה ואפילו לפירות בין ידע בודאי שהיו ידיו טמאות או לא ידע הוא צריך נטילת ידים לתרומה אמנם הקדש אין מספיק לו נטילת ידים אלא טבילת ידים בין ידע שידיו טמאות בין לא ידע חייב הוא להטביל כמו שנתבאר בב׳ של חגיגה (דף יח:) באמרם ולקדש מטבילין וההפרש בין הטבילה והנטילה כי נטילת ידים תהיה במים שאובים אכן מתנאיה הוא שישפכו מכלי עכ״פ אל הידים אבל אם היו מים שאובין שנתקבצו במקוה לא יותר נטילת ידים בהם וצריך שלא יהיה מראה המים משונה ותהיה רביעית או יותר לכל א׳ הוא אמרם על דרך השאלה (חולין קז.) קפדיתו אחזותא קפדיתו אמנא קפדיתו אשיעורא א״ל אין ואמנם טבילת ידים אינה ראויה בשיש שאובין אלא במי מקוה משאר המקוה והוא שיהיה בהם מ׳ סאה כמו שנתבאר במקואות (פ״ה) וטבילת ידים ונטילת ידים בין לחולין בין לתרומה עד הפרק ושמור ההקדמה הזאת. והקדמה אחרת כשיהיו הידים טמאות לשפוך עליהם מים לטהרם ושיעורו אינו פחות מרביעית כמו שביארנו ידיו הם טהורות אכן ירחצם אח״כ במים אחרים ואז יאכל בהם תרומה כי המים אשר רחץ בהם ידיו נטמאו בידיו וחזרו תחלה כמו שביארנו ועל כן צריכין רחיצה אחר כך במים אחרים כדי שיטהר מטומאת המים אשר נגעו בידיו כיון שנטמאו מחמת ידיו והמים האלו אשר רחץ בהם ידיו תחלה נקראים מים ראשונים והמים אשר ירחץ בהם אחר כך נקראין מים שניים וכבר נתבאר בתוספתא כי הנוטל ידיו צריך לשפשף ר״ל שיחכך קצתם בקצתם ושם נאמר שפשפה בחבירתה טמאה בראשו או בכותל טהורה:"
+ ],
+ "": [
+ [
+ [
+ "כבר ידעת כי לוג ד' רביעיות והנטילה הזאת אשר התירו בפחות מרביעי' לכל אחד אמנם הוא במים שניים אבל מים ראשונים לא יהיו פחות מרביעית לכל אחד וסבת מה שהקלנו במים שניים והיותם ראוים בפחות מרביעית לפי שהידים כבר נטהרו במים ראשונים והוא אמרם בסבת זה שאני התם דקא אתו משיורי טהרה ואין אנו צריכין אלא מה שימשח כל היד בלבד ואמר ר' יוסי כי אע\"פ שהם מים שניים אינם צריכין רביעית לכל אחד אלא שיעור מה שיכלול היד בלבד אכן צריך שיהיה במים אשר שפך ממנו השיעור הזה המיעוט רביעית והוא ענין אמרם ובלבד שלא יפחתו לאחרון שבהם מרביעית ר\"ל שיהיה בכלי בעת שישפך ממנו האחרון רביעית ואמרו מוסיפים על השניים ביארה זאת התוספתא וזה כי המים הראשונים כשרחץ קצת ידו היד כולה נשארה בטומאה ולא נאמר שירחץ החלק אשר לא תתרחץ ותשלם לה נטילה ראשונה אבל צריך שירחץ ידו כולה ובמים שניים אין הדבר כן אבל כשרחץ קצת ידיו ותמו המים או נפסק השפיכה חוזר ומשלים רחיצת ידו שישפוך מים על החלק אשר לא נתרחץ והוא אמרם כיצד נטל את הראשונים ושפשף וחזר ונטל את השניים ואין בהם במים שיגיע לפרק הרי זה מוסיף עליהן אחד הנוטל לידו אחת וא' הנוטל לשתי ידיו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "לא יתן לחבירו בחפניו. שלא ימלא ידיו וישפוך ע\"י חבירו אשר רוצה לטהר ידיו וכבר קדם פירוש ההלכה הזאת ונתבארו עניניה בה' של פרה דרשהו משם: \n"
+ ],
+ [
+ "שרה בהן פתו. ר\"ל אם ישרה במים ההוא פת כבר הפסיד ושמו מכלל השופכים ואין נוטלין מהם לידים וא\"ר שמעון כי אילו נתכוין לשרות במים ההוא פתו ונפל הפת במים אחרים הרי הוא כשר כיון שלא נתכוין לעשות בו מלאכה אמנם היה זה שלא לרצון: \n",
+ "ואמרו ואפי' נתכוין ר\"ל כמו אם או יהיה על דרך התבוננות כאילו אומר מפליא בתמיה ואפילו לא היה בכונה לא יפסיד אבל הם כשרים ואין הלכה כר\"ש התימני: \n"
+ ],
+ [
+ "מיחה בהם את המדות. שיכשך בהן את המדות עד שלא ישאר בהן ריח הדבר המדוד ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אלו גלוסקין כמו כעבין וכיוצא בהם שעושין מעיסה טובה עשויה בטוב ובש\"ס (פסחים דף ו:) שמא ימצא גלוסקין יפיפיה וכשמכניס העיסה הזאת במים כדי שימשח במים ההם פוסל לפי שהעיסה משנה אותם וגם כן נעשה בה מלאכה אמנם המים אשר רחץ בו ידו בעת שילוש העיסה ויקח בחפניו מן המים אינו פוסל לפי שידו לא תשנה המים והמלאכה אינה נעשת אלא במים אשר עלו בידו ולא במים אשר נשארו בכלי: ",
+ "והקוף. בערב קד\"ר והוא אשר קורין אותו במצרים אל נסנ\"א בלשון ערב אמר רבי יוסי שהוא פסול כששפך המים על היד וכן אינו ראוי שיטול הכלי וישפכו המים ממנו על הידים ויהיה האדם עצמו אשר הטה אותה עד שנשפכו המים על ידו אשר נטל ידיו ואין הלכה כרבי יוסי: "
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר נתבאר בחגיגה (דף כד:) כשנטמאת ידו האחת לא תטמא האחרת וכן כשנטמאו הידים יחדיו מטהרין אחד אחד וזה מותר לתרומה וכאשר נטמאו ידיו שניהם ורחץ אותם בשפיכה אחת אמר רבי מאיר כי לא יצא ברחיצה הזאת לפי שהמים מטמאים בידו האחת ואז תרחץ האחרת וכאילו רוחץ השניה ברחיצה האחרת וע\"כ צריך שירחץ אותה אח\"כ ברביעית ואז תטהר והוא מצריך במים שניים רביעית כיון שמים ראשונים היו שטיפה אחת לב' ידים והלכתא כת\"ק אשר יאמר כי אפילו היו שתי ידיו משטיפה אחת יצא ורחץ מים ראשונים כמצותן: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר הודעתיך בהקדמה אשר קדמתי כי מים הראשונים תחלה וכשנגע בהן ככר של תרומה חזר שני כמו שנשתרש אמנם מים שניים הם טהורים וכאשר טהר ידיו במים ראשונים ומצא על ידיו עץ או אבן היא חציצה ואין ידיו טהורים והם נשארים בטומאתן ולא יהיו מים שניים אשר ירחץ בהם טהורים ולא יטהרו הידים לפי שאין כונתו במים שניים שיטהרו הידים ויסירו טומאתם ואמנם הכונה בהם שיסירו מה שנתלה ביד ממים הראשונים אשר הם משקין טמאים כמו שביארנו וזה ענין אמרו שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גב היד והבן זה ואמרו כל שהוא מבריית המים טהור רצה לומר שהוא אינו חוצץ ואם נפלו על ידיו במים ראשונים דבר מן הרמשים המתילדים במים העומדים ידיו טהורות ואין הלכה כרשב\"ג ובתוספת' (פ\"א) כל החוצצין בגוף חוצצין בידים ובקדוש ידים ורגלים בבהמ\"ק. וכבר ביארנו חציצת הגוף במקואות: \n"
+ ],
+ [
+ "כשנטל את הראשונים חוץ לפרק חזר מה שנכנס מן המים חוץ לפרק משקין טמאים כמו שהקדמנו וכן המים אשר על ידיו וכשנטל מים שניים הם מטהרים כל מה שנטל ידיו ממים ראשונים אמנם מה שנכנס מן המים הראשונים חוץ לפרק אין המים השניים מטהרין אותן לפי שאין מטהרין אלא עד הפרק ועל כן כשחזר מן המים אשר חוץ לפרק לידים טמאו אותם לפי שהם משקין טמאים כמו שבארנו ועל כן כשטהר ידו אחת ואח\"כ שפך מים שניים על ב' ידיו הרי נטמאו ידיו שניהם לפי שהמים השניים יטמאו בידו האחרת אשר לא נטהרה במים ראשונים וישובו המשקין טמאין ויטמאו היד האחרת אשר כבר טהרה וכן אם נטל ידו אחת במים ראשונים ונגב ידו הטהורה בידו האחרת או חכך אותה עם ידו האחרת טמאה לפי שהמים אשר עליהם הם משקין טמאין ומטמאים את הידים עד שישפוך עליהם מים שניים ואם חכך אותה בראשו ידו טהורה שכבר ביארנו שמשקין טמאין ואוכלין טמאין אמנם יטמאו הידים לא שאר אברי הגוף והתיר שירחצו אנשים רבים ידיהם קצתם על קצתם ואם היו טמאין ולא נאמר כי המים היורדין מידיו העליונים הם משקין טמאים לפי שהם מים ראשונים והידים אשר תחתיהן לא יטהרו במים ההם כיון שהוא טמא לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבין אותם ובתנאי שלא ידחקו ידיהם שלא יכנסו בהם המים כדי שלא תהיה חציצה: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו ברביעי של טהרות כי ספק ידים מכלל ספקות שטהרו חכמים וכבר קדם לך במסכתא הזאת כי מים שנעשה בהם מלאכה פסולים לנטילת ידים וידוע הוא כי אוכלין טמאים מטמאין את הידים וכן ידים טמאין פוסלין את התרומה וזה הענין מבואר וזה כי הוא שם כל ספק שנפל בטומאות הידים או בטמאם לזולתם הכל טהור ונשאר הדבר בחזקתו שהיה והוא אמרם הידים כמות שהיו וכן מבואר כי כשיפול הספק אם טהרו את הידים הטמאים כראוי או לא טהרו הרי הן טהורות ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זה מבואר וזה כי אי אפשר שיהיו תחלה אלא אם נגע באב מאבות הטומאות יכל אב הטומאה מטמא אדם וכשנגע בידו נטמא כולו ועל כן אמר להם אל תבקשו ממני שאמצא לכם ידים תחלה חוץ מזה והוא בית המנוגע שאם הכניס ידיו לא נטמא כולו ואדם שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו אשר הוא חשוב אב הטומאה בענין שהוא יטמא ראשון ושני והוא עם כל זה לא יטמא אדם כמו שביארנו בסוף זבים וכן ג\"כ כשנוגע בידים חוזרין תחלה וידוע כי אוכלין שנטמאו במשקין חוזרין שניות וכן הכלים וא\"ר יהושע כי ידים שנגעו באוכלים שניים או בכלי שני מטמאין וחוזרין שני וחכמים אומרים כי אוכל ראשון וכלי שני הוא אשר יטמאו את הידים ומחזירן שניות והלכה כחכמים בב' המאמרים: "
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת כי השני הוא אשר הוא פוסל את התרומה וכבר ביארנו כי הידים טמאות הם שניות ולפי שאמר רבי יהושע כי מי שנגע בידו בדבר שהוא פוסל את התרומה אשר הוא שני נטמאו ידיו וחוזרין שניות וכן מי שהיתה ידו האחת טמאה ונגעה בידו האחרת טמאתה וחזרה שניה כמותה וחלקו עליו חכמים ואמרו לו אין שני עושה שני והביא להם ראיה מכתבי הקדש אשר הם במדרגת השני שהן פוסלין התרומה כמו שביארנו בסוף זבים ועם זה כשנגע אדם בכתבי הקדש חזרו ידיו שניות ופוסלין את התרומה כמו שנבאר אחר ההלכה הזאת והרי שני עושה שני והשיבוהו כי היות הספרים וידים הבאין מחמתם מטמאין את הידים הוא הדבר מדברי סופרים לפי שהם מי\"ח דבר שגזרו וכן טומאת ידים כולן כשאר הטומאות ג\"כ מדברי סופרי' כמו שכתבנו כי שלמה תקן ערובין וידים וכיון שהדבר כן אין למדין דברי סופרים מדברי סופרים עד שנאמר כמו שהספר פוסל את התרומה ומטמא את הידים כך כל פוסל מטמא את הידים אבל נאמר מאי דתקון תקון מאי דלא תקון לא תקון ולא נלמוד דבר מדבר ואין הלכה כר' יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בסוף זבים הסבה אשר בעבורם גזרו על כתבי הקדש שהן פוסלין את התרומה כשנגעה בהם ולפי שרצו לקיים ולהעמיד הגזרה גזרו ג\"כ שידים הבאים מחמת הספר פוסלין את התרומה ושהאדם כשיגע בכתבי הקדש יהיו ידיו שניות ופוסלין את התרומה ועל הגזרה הזאת מדבר בכל הפרק הזה באמרו מטמא את הידים ואינו מטמא את הידים ואחר הגזרה הזאת גזרו זו הגזרה יותר כוללת ממנה ועזבו הענין הזה כולו והוא שכל הידים שניות פוסלות את התרומה בין נגעו בספר בין לא נגעו וזאת היא הנמנית בסוף זבים באמרו והידים מכלל הדברים אשר פוסלין את התרומה והיא הנמנית בי\"ח דבר כמו שבארנו בסוף זבים וכן ביאר הש\"ס (שבת דף יג:) וטעמם בגזרה האחרונה מפני שהידים עסקניות ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "גליון הוא אשר ישאר בלא כתיבה על הכתיבה ותחתיה ובין הדפין ובתחלת הספר ובסופו ורבי יהודה אומר כי אשר ישאר בסוף כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר עדיין הוא חול לפי שאפשר שיחתוך מה שנשאר בלא כתיבה ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "בידינו עיקר כי פרשת ויהי בנסוע הארון וגו' ובנחה וגו' (במדבר יא) הפסוקים כולם הם ספר בפני עצמו אמרו (משלי ט׳:א׳) חכמות (נשים) בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה אלו הן ז' ספרי תורה אכן הם ז' באמרם כי מתחילת הספר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו ומן ויהי בנסוע הארון עד סוף הספר ספר בפני עצמו ויהיה מדבר סיני שלשה ספרים וד' חומשים הנשארים הרי ז' ואמרו מגלה שכתוב בה ר\"ל כי היריעה של ספר כיון שנכתב בו זה המנין מן האותיות נתקדשה והיתה מכתבי הקדש רבי יהודה אומר כבן עזאי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כבר זכרנו כי בכל מקום שיאמר במשנה בו ביום רומז אל היום הזה אשר הושיבו את ר\"א בן עזריה ופירוש נמנו וגמרו שהם מנו על נפשם כדי שיסכימו על עצת הרוב ונמצא הרוב חולקין על ר\"ע ופסקו ההלכה כמו שזכר בכאן לא כמו שאמר רבי עקיבא וכבר נתבאר ההלכה הזאת בפ' (עשירי) של כלים תעיינה שם: "
+ ],
+ [
+ "בו ביום אמרו כל הזבחים וכו'. ההלכה הזאת כבר נתבאר בתחלת זבחים (דף ב.): \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת כי בשנה הראשונה מן השמיטה והב' והד' והה' מוציאין מעשר ראשון ואח\"כ מעשר שני וזה סדר השנים ובשנה הג' והו' חלק הכתוב בה וצוה שיוציאו מעשר עני במקום מעשר שני אכן השנה הז' הרי היא שמיטה ואין בו חיוב מעשרות וידוע כי השמיטה אינה נוהגת אלא בארץ ובסוריא גם כן כמו שאמרו בתוספתא בראשון של כלים וכמו שנתבאר במס' שביעית (פ\"ו) אבל בחוצה לארץ לא וראוי להוציא התרומות והמעשרות בחוצה לארץ מדרבנן כמו שנתבאר במקומות בתוספתא ובשנים אשר מוציאין בני א\"י מעשר שני יוציאו גם כן בני חוצה לארץ מעשר שני ופודין אותו ומעלים דמיו לירושלים כמו שנתבאר במקומו ובשנים אשר מוציאין בהם בני ארץ ישראל מעשר עני יוציאו הם ג\"כ מעשר עני ובשנת השמיטה אשר אין מוציאין בה בני ארץ ישראל מעשר לפי שהיא הפקר שכבר היה שתקנו הנביאים שיוציאו מבבל וסביבותיה מארץ בבל מעשר שני והזקנים והם האחרונים אחר עזרא כבר תקנו במצרים ושאר ארצות מצרים מעשר עני בשביעית ונפל המחלוקת בארץ עמון ומואב והם ערי סיחון ועוג איזה מעשר יוציאו בשנת השמיטה והיות רבי אלעזר מחמיר לפי שמעשר שני קדש ומעשר עני חול והביא ראיה ר' אלעזר מן המעשר והתרומה ר\"ל כי המעשר אשר הזהיר עליו וירא מהשבתתו הוא קדש כמו התרומה ואמר השיב רבי טרפון ולא אמר דבר כו' ר\"ל שהשיב תשובותיו הקודמות וכבר יצא רבי אליעזר מבית המדרש בעבור המחלוקת שנפל בינו ובין החכמים כמו שזכרנו בה' של כלים: "
+ ],
+ [
+ "לפי שנתבלבלו האומות בזמן סנחריב כמו שנתפרסם בספרי הנבואה לפי שהיה מעביר האומות מקצה זו לקצה זו על כן חזרו משפחות האומות אצלינו נעלמים ואין אנו יכולין ללמוד ראיה ממקומותיהם וידוע כי ע' לשון כולם מותרין לבא בקהל מיד חוץ מעמון ומואב ומצרי ואדומי והעיקר בידינו דכל דפריש מרובא פריש וע\"כ התירוהו לבא בקהל מיד והתבונן איך לא הניח ר\"ג מלהכנס [בבית] המדרש ביום ההוא והוא המורד מן הישיבה והשיבו את ראב\"ע כמו שנתפרסם לפי שהוא לא רצה בבטול התורה: \n"
+ ],
+ [
+ "עברית. הלשון העברית וכתב העברי כתב עבר והוא כתב אשר כותבין בו התורה העם הנקראים אל סמירה והכתב הזה אשר נכתב בו אנחנו התורה הוא כתב אשורי והכתב אשר כתב יתברך התורה נקראת אשורי מן הגדולה והתפארת כמו (בראשית ל׳:י״ג) באשרי כי אשרוני בנות והוא אמרם אשורי שהוא מאושר שבכתב לפי שאינו משתנה ולא יפול בו דמיון לעולם לפי שאותיותיו בלתי מתדמות ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו ואין כזה שאר הכתיבות: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארנו בראשון של אבות ענין צדוק ובייתוס וחברתם והם היוצאים מתורתנו המכחישים אותנו בקבלתנו: \n",
+ "ופי' קובלין. מתרעמים: \n",
+ "וספרי מירם. הם ספרים שמשיבין על תורתנו וחולקין עליה ונקראו ספרי מירם כלומר ספרים ידחם האלהים ויסירם מן המציאות כענין תכלה כמו שקוראים לבית אשר מתקבצים בו לדברים האלו בית אבידן וענינו בית יכריתהו האלהים ותשובת רבן יוחנן להם תשובתו בענין הבזיון וליצנות בהם: \n",
+ "ותרוודות כפות. וכבר ביארנו כי הסבה אשר אנו אומרים כי כתבי הקדש מטמאין את הידים כדי שנשמרם ונרחיק מהם סבות הפסדם כמו שזכרנו בסוף זבים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם בה' של מכשירין מאמר המשנה כל הנצוק טהור ואע\"פ שהעמוד שותת מחובר קצתו בכלי הטמא כמו שנאמר במים הבאים מבית הקברות שהם טהורים ואע\"פ שראשו מחובר במקום טמא וכבר ידעת כי מדינינו כי העבדים שהזיקו אין חייבין בדיניהן בתשלומין כלל כמו שנתבאר בב\"ק (דף פז.) נשים ועבדים וקטנים פגיעתן רעה הן שחבלו באחרים פטורים ואמנם היות האדם חייב כשהזיקה בהמתו הוא לשון התורה (שמות כ״א:כ״ח) כי יגח שור וגו' וכי יבער איש וגו' (שם כב): \n",
+ "שאם אקניטנו. אם אכעיסנו: \n"
+ ],
+ [
+ "אומר צדוקי שאתם מפחיתין שם משה רבינו בהיותכם כותבין אותו בשטרות עם שם המלך ר\"ל שאנו כותבין זמן לפלוני המלך ואנו כותבין בשטר ההוא כדת משה וישראל ואמרו להם חכמים כי אין זה גרעון לשמו אלא בזה גדולה לאותו המלך שאנו כותבין בתורה ה' עם פרעה ולא די בזה אלא שעוד נקדים שם פרעה כמו שנאמר (שם ה) ויאמר פרעה מי ה' ולפי שזכר הפסוק אינו מאושר שיחתום מסכתא מן המסכתות בהכחשת כופר לגבורה אבל באמונה בו על כן אמר וכשלקה מהו אומר ה' הצדיק: \n"
+ ]
+ ]
+ ]
+ },
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "schema": {
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה ידים",
+ "enTitle": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "key": "Rambam on Mishnah Yadayim",
+ "nodes": [
+ {
+ "heTitle": "הקדמה",
+ "enTitle": "Introduction"
+ },
+ {
+ "heTitle": "",
+ "enTitle": ""
+ }
+ ]
+ }
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Zavim/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Zavim/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1c7debc13d1da7422ed42fd946f321fae996e9c2
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Zavim/Hebrew/Vilna Edition.json
@@ -0,0 +1,175 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Rambam on Mishnah Zavim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+ "versionTitle": "Vilna Edition",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה זבים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כבר נתקדם לנו עיקר רוב ממה שצריך אלינו במסכת הזאת בסדר הזה אמנם אזכיר קצתן בקצרה ומזה כי הזב כשראה שתי ראיות הוא טמא טומאת זב אכן כשטהר מזובו פטור מן הקרבן וכאשר ראה ג' ראיות נתחייב בקרבן כשיטהר אמר יתברך (ויקרא ט״ו:ב׳) אדם כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר לשון זיבות ב' פעמים ואמר טמא. אח\"כ זכר (שם) וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו זכר לשון זיבות שלש פעמים ואמר טומאתו היא אמרו מנה הכתוב שתים וקרא טמא ג' וקרא טמא הא כיצד שתים לטומאה וג' לקרבן ואילו ראה השלש כולן בשעה אחת הוא טמא וחייב קרבן אבל הזבה עד שתראה דם ג' ימים רצופים ואז תהיה זבה גמורה כמו שנאמר (שם) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים אמרו מיעוט ימים ב' רבים ג' ואמרו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים וכאשר ראתה דם יום אחד או ב' בלא עת נדתה היא אשר נקראת שומרת יום כנגד יום והיא מטמאה את בועלה ותטמא משכב ומושב כמו שביארנו בנדה ואמרו בסיפרא אין לי אלא ראתה ג' ימים שהיא זבה מנין לרואה שני ימים שתהא זבה ת\"ל זובה כימי נדתה מנין לרואה אחת שתהא זבה ת\"ל (שם) כל ימי זובה כימי נדתה מנין שתהא משמרת להן יום אחד ת\"ל (שם) טמא יהיה וכוונת ראייתו מאמרו כימי נדתה לפי שהנדה אפילו לא ראתה אלא ראיה אחת היא נדה ושמור העקרים האלה תמיד וב\"ש אומרים כי כאשר ראה ראיה אחת של זוב מטמא משכב ומושב כמו שומרת יום כנגד יום ור' אליעז' בן יהודה אומר כי תכלית מה שחולקין במי שהוא טמא כשראה ב' ראיות שאינם מצריכין בראיה השלישית אשר תביא אותו לידי קרבן שתהיה רצופה לב' ראיות אבל אפילו היה ביניהם הפסקה היא מצטרפת ועל כל שני הענינים הלכה כב\"ה: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד אבאר לך החילוק שיש בין הזיבות ושכבת זרע בעין ובעצם וכבר ידעת לשון התורה בזב שכל זמן שהוא רר ממנו הזוב שהוא טמא וכאשר יפסיק הזיבות ימנה ז' ימים נקיים ואחר יטהר זה דבר השם וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים ומתי שיראה ראיה של זוב בתוך הז' ימים ואפילו ברגע אחרון של יום שביעי צריך שיתחיל לספור אחר אותה ראיה לפי שאמר הקדוש ברוך הוא שבעת ימים לטהרתו עד שיהיו השבעה ימים כולן טהורין מן הזיבות ואמר יתברך (שם) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואמרו בסיפרא מה הזוב סותר בזב אף שכבת זרע סותרת וכבר ביארנו לך בנזירות שענין הסתירה אצלם נפילת הימים הקודמים ושלא יספרו אותן ואמרו שם אי מה הזב סותר את הכל אף שכבת זרע תסתור את הכל ת\"ל לטמאה בה אין לה אלא יום אחד ובית שמאי אומרים שכיון שלא נפסקה הזיבות בשלשה ימים טהורים שהם מספר הימים אשר בכמותם יהיה זב גמור לא יחשבו לו אותן הימים אלא אפילו שכבת זרע תפיל אותן ואין הלכה כרבי ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שענין זב גמור שיהיה חייב בקרבן ואמר ית' טומאתו בזובו ובא הפתרון טומאתו תלויה בזובו ואינה תלויה ביומו על כן אפילו ראה שלשה ראיות בשעה אחת הרי זה זב גמור וכן אם ראה ראייה בכל יום שלשה ימים רצופים אמנם כשהיתה הפסקה בין ראייה וראייה יום שלם אין מצטרפין אחת לשניה לא לענין טומאה ולא לחייב קרבן כמו שביארנו מדעת בית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "אם היה בין ראייה וראייה פחות מכדי טבילה וסיפוג אינה שתי ראיות אבל תחשב ראייה אחת וממה שראוי לידע כי ראייה אין לה שיעור אלא כל שהוא וזהו אמרו החתים בשרו ואפי' כל שהוא אמנם הגבול הזה אשר גבלוהו שהוא כדי טבילה וסיפוג הוא פחות מדה שתהיה בין שתי ראיות ונחשוב אותו ב' פעולות ויחשבו כשתי ראיות: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארתי לך שענין מרובה הוא המשכת הזוב זמן רב. וגדיון שם מקום. ושילוח הנהר המפורסם וכאשר יעמוד הזב שיעור שיהלוך אדם בינוני ההליכה שיעור הדרך ההוא כבר ראה שלשה ראיות בזמניהן ר\"ל בין כל אחד ואחד כדי טבילה וסיפוג והודיענו כי מרציפת הזוב אין משים הראיות לג' זמנים ראייה אחת. ולשון סיפרא וזאת תהיה וגו' מלמד שהוא מטמא בג' ראיות אין לי אלא גדולות קטנות מנין ת\"ל תהיה אפי' כל שהוא החתים אפילו כל שהוא בשרו אפילו כל שהוא אם נאמרו בגדולות למה נאמר בקטנות אלא ליתן שיעור לגדולות אם ראה אחד מרובה כג' הרי זה זב גמור ואמנם נקראו ראשונות גדולות מפני אמרו (ויקרא ט״ו:ג׳) רר בשרו אשר עניינו ההמשכה בשתיתת הזיבות ור' יוסי אומר כי כשראה אחת בלבד מרובה כב' ולא הקדימתה ראייה ולא נתאחרה אחריה ראייה אחת הרי זו נחשבת אחת אע\"פ שהיא כב' ולא נחשוב לעולם אחת גדולה בראיות אלא א\"כ היתה גדולה כג' ראיות אז נחשוב אותה כג' לפי שהפסוק אשר למדנו ממנו ענין הזה בזב בעל ג' ראיות מדבר והוא אמרו וזאת תהיה טומאתו בזובו כמו שביאר ולא משך ר' יוסי הדין מבעל ג' לבעל ב' ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "ההלכה הזאת מבוארת מאד אחר ידיעת ב' העיקרים האחת שהזב כשראה קצת ראיה בסוף היום וקצתה בלילה בתחלה יחשבו לו ב' ראיות לפי שנתחלקה הראייה בב' ימים ואפילו אם היו זמניהן שני רגעים מן הזמן רגע בסוף היום ורגע מתחילת הלילה והעיקר השני כי בין השמשות הוא ספק אם הוא מסוף היום או מתחלת הלילה ועל כן ידינו בו לחומרא ולשון התוספתא (פ\"א) מודה רבי יוסי בראייה אחת בין השמשות שאע\"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג שיש בה ב' ראיות מפני שב' ימים חולקים ואמרו עוד בתוספתא בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומרא לשני ימים ואמרו עוד בש\"ס (מגילה ח.) למאי הלכתא לראיות רצה לומר שנחשוב ראיית בין השמשות בספק שתי ראיות ומה שחייב שיהיה הרואה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן הוא מה שאספר לך כי אם ראה בין השמשות של ע\"ש ובין השמשות של שבת והדבר בין השמשות ספק כמו שביארנו והרי יתכן שהיתה הראייה הראשונה ביום ו' והשניה בליל ראשון והוא טהור לפי שיש הפסקה בין ב' ראיות יום שלם והוא יום שבת ויתכן עוד כי הראשונה היתה קצתה ביום הו' וקצתה ליל שבת וכן השניה היתה קצתה ביום השבת וקצתה ליל א' ויהיה לו ד' ראיות רצופו' ויהיה חייב בקרבן וכבר נתבאר איך הוא ספק לטומאה וספק לקרבן ועל כן מביא קרבן ואינו נאכל כמו שביארנו במקומו בקדשים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [],
+ [
+ "הזיבות. הוא חלי מחוליי כלי הזרע וזה כי כלי הזרע יחלשו כחם המחזיק והמעכל וכל כחות הגוף נשארים בעניינם הטבעי ואז ישתות הזרע בלתי מבושל ויצא בלא הנאה מאין תשמיש ויהיה עינו נוטה לאדמימות מעט ועצמו רקיק ולשון התוספתא (פ\"ב) מה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר מת ושכבת זרע באה מבשר חי זוב דומה ללובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת וכשתקרה לו השתיתה הזאת מסיבה מתחדשת בו מחלישות כוללת כחות הגוף כולן או מחמת כובד שהכבידן הרי זה אינו זב עד שתהיה סיבת השתיתה חולשת כלי הזרע לבד והוא אמרו יתעלה (ויקרא ט״ו:ב׳) כי יהיה זב מבשרו ואמרו בפירושו מבשרו טמא לא מדבר אחר מכאן אמרו בשבעה דברים בודקים את הזב. \n",
+ "וענין אמרו במאכל ובמשתה שיאכל הרבה או ישתה הרבה כי זה ממה שיחליש הכחות בהכבידו עליהן וכן אם אכל או שתה מאכלים ומשקין שמשתיתין הזרע ואפילו אם היה בכמות מועט. \n",
+ "ופירוש במראה שיראה בריה יפת הצורה ותערב לו לתשמיש ואע\"פ שלא קדמה לו לעולם מחשבה בתשמיש הבריה ההיא וכן אם קדמה מחשבתו בענייני התשמיש ואע\"פ שאין בדמיונו צורת בריה ידועה והוא אמרו בכאן בביאור הענין הזה הרהר עד שלא ראה או ראה עד שלא הרהר ור\"ע אומר אפילו אכל איזה שיעור שיהיה ומאיזה מאכל שיהיה נאמר כי מסבת התעסקו במה שנתעסק שתתה שכבת זרעו ולא יהיה זוב אלא אם ראה על ריקות האסטומכא והמנוחה לא שנתקדם לו יגיעה ולא ענין מן הענינים אשר קדם ספורם וכבר ביארנו כי הזב כשראה ראייה של זוב בשבעה ימים נקיים סתר את הכל ואם ראה שכבת זרע סתר יומו וכל הראיות אין צריכין בדיקה אבל אם היו באונס כגון שיוכה על גביו או יפחד ותשתות שכבת זרעו ואפי' אם היה בספק סותר והוא פירוש אמרו משנזקק לזיבה אין בודקים אותו ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כרבי עקיבא ולא כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "הרבה פעמים יצא מן הגיד זרע נימוק שאינו מבושל אחר יציאת השכבת זרע ורבים מתרעמים מזה אשר הם מרבים התשמיש ואומרים לרופאים כשעומדים מתשמיש יצא הזרע מהם רקיק העצם מאד אדום העין ועוקץ על כן מי שראה קרי ואח\"כ ראה זוב לא יטמא בזיבה כל הכ\"ד שעות אבל נאמר כי הזוב הזה הוא מחמת ש\"ז הקודמת ואמרו בתוספתא (פ\"ב) כשם שתולין לש\"ז מעת לעת כך למראה ולהרהור מעת לעת למאכל ולמשתה ולמשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער ונאמר כי הזוב הזה הוא מחמת הצער ולא מחמת בשרו ורבי יוסי אומר תשלום היום בלבד ואף אם ראה קרי ביום באיזה עת שיהיה אינו מטמא בזיבה שארית היום בלבד. \n",
+ "וכבר ביארנו פעמים כי העובדי כוכבים אינם מטמאים בזיבה מן התורה והעיקר אצלינו גר שנתגייר כקטן שנולד ואין משגיחים לדבר מעניניו הקודמות וע\"כ אין אנו חוששין לקרי שראה והוא עובד כוכבים עד שנאמר ישאר כ\"ד שעות מעת הקרי ואז יטמא בזיבה. וכבר קדם במסכת נדה (דף ב.) כי רואה דם תטמא למפרע מעת לעת וכן המקשה יש לה זמן מוגבל שכל דם שתראה בו הוא דם קשוי יהיה מחמת ולד והוא טהור ונחלקו בכמות זמן הקושי כמה הוא בפרק ד' של נדה (דף לז:) אמנם לדברי הכל כל זמן שלה הוא מעת לעת בכיון. וכן אמרו יתעלה במי שיהרוג עבד כנעני שלו בהכאה (שמות כא) אך אם יום או יומים שאמרו בקבלה שר\"ל יום שהוא כיומים פי' מעת לעת שהם ג\"כ ידקדקו בו דקות זמן וכן כלב שאכל בשר המת אשר קדם בפרק י\"א מאהלות כי כל ג' ימים נחשוב אותו בשר מת כברייתו ויטמא טומאת מת בעבור כי אינו מתעכל הרי כי באותם ג' ימים ידוקדק בהן הזמן מעת לעת מעת האכילה עד מות הכלב כמו שנתבאר שם ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הקב\"ה (ויקרא ט״ו:כ״ד) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואמר (שם) והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא ואמרו אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב שכב על המושב וישב על המשכב עמד נתלה ונשען מנין ת\"ל יטמא יטמא ריבה הלכך כשישב הזב וחביריו ר\"ל זבה ונדה יולדת ומצורע על דבר שמטמא משום משכב כמו שנתבאר בכלים (פ\"א מ\"ג) או ישן עליו או עמד עליו או נסמך בעצם ברוב גופו עליו או נתלה עליו אז יהיה אותו דבר משכב ודינו כדין משכב זב אשר דבר בו הכתוב רוצה לומר במשכב שהוא מטמא אדם וכלים והשם הכולל לאלו חמשה פנים הוא מדרס כמו שביארנו בפרק תשעה עשר דכלים אחר כך אמר כי המשכב כשנטמא והיה משכב זב שהוא מטמא אדם בשבעה פנים טומאה שיהיה האדם ההוא מטמא בה בגדים כשנגע בהן והוא מחובר במשכב באחת מז' פנים \n",
+ "וזהו פי' אמרו מטמא אדם בשבעה דרכים לטמא בגדים ר\"ל כי הוא בעת חבורו במשכב הטמא באחת מן הז' דרכים יטמא בגדים והז' דרכים זהו פירושן כי האדם הטהור כשעמד או שכב או נתלה או נשען ברובו על משכב הזב הרי נטמא והוא ראשון לטומאה ואפילו היה בינו ובין המשכב אלף אמצעים ואפילו תחת אבן מסמא כמו שביארנו בתחלת מסכת כלים והוא יטמא בגדים כשנגע בהן בעוד שהוא נסמך למשכב באחד מן הה' פנים ואפילו אם היה ביניהן אמצעי כמו שביארנו וכן אם נגע האדם הטהור במשכב הטמא שנגע באיזה אבר מאברי גופו הרי הוא טמא ומטמא בגדים כשנגע בהן בעוד שהוא נוגע במשכב ומתנאי המגע ההוא שלא יהיה בין שטח גופו ובין המשכב אמצעי וכן כשנשא האדם הזה הטהור משכב הזב מטמא בגדים בעוד שהוא נושאו ואפילו היה בינו ובין המשכב אמצעי ואין חלוק בין אם נשא משכב על גופו עד שיהיה כובד המשכב עליו או אם יתלה אותו בידו כיון שנשאו מן הקרקע ואפי' לא נגע בו יטמא וכן הוא הדין כל מה שמטמא במשא כמו שביארנו בתחלת כלים ושמור אלו העקרים כולם והבינם ואל תצריכני לחזור אותן כי כבר החזרתים פעמים בסדר הזה במקומות מפוזרים לפי שהן עקרי טומאה וטהרה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיון שהגיעה תנועה לכלים האלה מגוף הזב הרי כבר טימאם והויא מדרסו כיון שבכחו הניעם כאילו נתלה באלו הכלים או נשען עליהן וכן האדם עצמו שהניעו הזב נטמא אמר יתברך (ויקרא ט״ו:י״ב) וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר ואמרו (שם ו) וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר מה בו האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו ומשום שנתבאר לנו בקבלה המורה עליו בג\"ש שהזב לא יטמא כלי חרס אלא מאוירו אבל כשנגע בו מאחוריו אינו מטמא אמרו מאחר שלמדנו שאינו מטמא אותו אלא מאוירו מה ת\"ל אשר יגע בו מגע שהוא ככולו הוי אומר הסיטו ועל כן הוא העיקר אצלינו שהזב מטמא בהיסט והוא ההיסט אשר יסיט הזב לטהור כמו שיהיה האיש הטהור על קצה קורה יניע הזב הקצה האחר עד שיתחדש לטהור תנועה מחמת הזב הרי כבר נטמא ואם היו בגדים ראויים למדרס הוויין מדרס בתנאי שיהיו יושבים בספינה וכיוצא בה או רוכבים על גבי בהמה אשר אפשר שידרס עליהן אבל כשהן כלים שבאה להן תנועת ההיסט לבד הרי אלו טמאים כאילו נגע בהן אמנם כשהן יושבים או רוכבים אנו חוששים שמא דרס: \n",
+ "ואסדה. בלשון ערבי מערי\"ה והיא ספינה קטנה מאד עוברים בה הנהר: \n",
+ "וספסל. כסא: \n",
+ "וגשיש. עצים ששמים בארץ תחת לוחות המטה שלא יפסדו: \n",
+ "וכלונס. קורה: \n",
+ "מחגירין. לשון חגר ר\"ל כשיושבים עליהם בני אדם (נוטע) [נענע] בהם לכאן ולכאן. \n",
+ "ואילן שכחו רע ר\"ל חלוש בענין שיטה באנשים אשר עליו. \n",
+ "וכבש גשר של עץ ושמור העיקר והוא היסט הזב כי עליו נבנו חוקי המסכתא ודיניהן ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מגיפין. סוגרים השער יחדיו או פותחים אותו יחדיו: \n",
+ "מפשילין בחבלים. מותחין החבלים יחדיו: \n",
+ "פורקין. מורידין המשא מעל הבהמה וטוענין מגביהין המשא על הבהמה ואלה כולם מינים מן ההיסט ואמר וכולן ר\"ל כל מה שזכר מראש הפרק שהן כולן טמאים והן ראשון לטומאה לענין תרומה ומה שעליה בקדושה אמנם לענין שימנע מבית הכנסת עד שייחדו לו מקום כזבים וכמצורעים לא ואין הלכה כר' יהודה ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "להמיט בה אדם. שתטה בו כשעולה בה וכבר נתבאר לך כי אמרו בתחלת הפרק ספינה ולא ביארה היא ספינה קטנה שהיא מטה באדם והמאמר כולו מבואר ממה שקדם ביאורו בפרק זה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי יהושע חולק על הסתם הקודם אשר אין מטמא מדרס אלא כשהם יושבים בספינה או באסדה אבל לא בצדה וכן לא ישים ת\"ק כלים שבראש הנס והוא ראש התורן מדרס אחר כן אמר ר' יהושע כי הנדה הזאת כשנשאה עריבה מלאה בגדים וכבד עליה משאה ואע\"פ שלא נגעה בבגדים הרי אותן הבגדים מדרס וכאילו נסמכה על אותן בגדים: \n",
+ "הקיש על כצוצרא. כשהכה על כצוצרא הנקרא בל' ערבי כיבי\"ם והניע אותו והפיל ככר של תרומה בהנעת הכצוצרא הרי הוא טהור. ולא נאמר מכח הזב נתנענע ואין הלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "אני אבאר הענין ואחר אפרש השמות וזה שהוא אומר כשיהיה הדבר שיכה עליו הזב חזק וקיים מעט התנועה כפי כחו וקיומו בקרקע והפילה דבר שהניעו בתנועתו בהכאתו הרי הדבר ההוא הנופל או מתנדנד טהור לפי שהתנועה המגעת לו מן הזב חלושה מאד וכשיהיה הדבר אשר יכה עליו הזב מניע דבר אחר רעוע ממהר התנועה ממניע כל דהו הרי הדבר המתנועע על ידי הדבר הממהר התנועה טמא וכאילו הזב הניעו בידו ר\"ל בהיסטו וזה שאמרו בכאן טהור ר\"ל כי הדבר המתנועע כשיכה הזב על אחד מאלה טהור מפני קיומו ומיעוט תנועתו מחמת הזב ובתחלה זוכרם לפי שהוא תבניתם וקיומם בבנין בזמן ההוא והעיקר כבר הודעתיך אשר בו תדע היות איזה דבר יניע הזב ונפל בתנועתו דבר אחד אם יהיה הדבר הנופל טמא או טהור: \n",
+ "ומריש. היא קורה גדולה אשר משימים על העמודים וקצות קורות הגג סומכות עליה אשר אנו קורין אותו בלשון ערבי אל נש\"ף: \n",
+ "ומלבן. רבוע של קורות יהיו על הקרקע נטועות כדמות מעקה וצינור בלשון ערבי מסא\"ב וכן לוח אמר אפילו היה קשור בחבלים אשר תקל תנועתו יותר מאשר היה בנוי: \n",
+ "וים. סיבוב של עץ יתקבץ בה קמח כדמות חוק בלשון ערבי והוא ג\"כ קבוע קצתו בקרקע ואצטרובל סיבוב של עץ שהוא תחת הרחים כדי שינשאו מן הקרקע בעת טחינה והיא ג\"כ בנויה בקרקע: \n",
+ "וחמור של רחים. קורה שסומכים בה הרחים היו קורין לה חמור:\n",
+ "וסאה של רחים. מדה גדולה קבועה קצתה בקרקע ג\"כ: \n",
+ "וקורת הבלנים. קורה של בלנים שהיתה צורתה מפורסמת אצלם ולפי דמותה והנחתה בבנין נפל החילוק ביניהם אם תנועתה קלה אז יהיה הדבר הנופל בתנועתה טמא ואם תנועתה כבדה תהיה טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "נגר. הוא יתד ונקרא בלשון ערבי אל מתרא\"ה \n",
+ "ומנעול במה שסוגרין הפתח \n",
+ "ומשוט בלשון ערבי מגרא\"ף \n",
+ "וקלת סיבוב של עץ שעושים סביב הרחים כדי שלא יפרח האבק מן הדבר הנטחן כמו שבארנו ברביעי מבתרא (ב\"ב סה. בפיה\"מ) ואין הלכה כר' נחמיה ור\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "ספסלים. כסאות ארוכות: \n",
+ "פונדיות. כיסים ארוכים. \n",
+ "וכסיות כלי (חגורות של) עור נאותין למשכב ופי' לארכן טמאין הוא שיהיה אורך הזב על רוחב הפונדיות או הכסאות אשר יכלול אותו כולו כמו זה ועיקר ההלכה אמרו יתברך (ויקרא ט״ו:ט׳) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא ואמרו בסיפרא עד שינשא רובו עליו והעיקר אצלנו שאינו מטמא משכב עד שינשא רוב הזב עליו ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "טליות. קיבוץ טלית ואמרו עשרה לשון רבוי וכן אם היו אלף והאבן מלמעלה וישב הזב או הנדה על אותה האבן נטמא הבגד התחתון וחזרו כולן משכב כמו שבארנו בתחלת כלים כי המשכב מטמא מתחת אבן מסמא וכשכרע הכף אשר בה הזב אין המשכב ההוא והמושב מדרס והוא ענין אמרו טהורין לפי שהזב כשהסיט כלי או נשאו אינו משים אותו משכב כמו שבארנו וכשכרע הכף אשר בו המשכב ה\"ז חוזר טמא מדרס לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא וכבר קדם לנו כי הזב מטמא את המשכב בה' דרכים ומן כללם נתלה ואמר ר' שמעון כי כשהוא המשכב אשר הכביד הזב אחד וכרע בו אז יהיה טמא מדרס אבל כשהן שתי משכבות או יותר והכריעו את הזב אינה חוזרת משכב הזב כיון שכל אחד מכל המשכבות לבדו אינו מכריע הזב אלא כולן ואנו צריכין במשכב שישא רוב הזב כמו שזכרנו ועוד יבאר זה והנה כל משכב מהן נשא מיעוט הזב והוא אמרו שאין אחד נושא את רובו ר\"ל שאין המשכב הא' נושא את רוב הזב ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "אין חילוק בכאן בין כרע הזב או כרעו אוכלין טהורין שהרי הן אוכלין טמאין בהיסט הזב כמו שקדם מגע שהוא ככולו אמנם הצרכנו שם במשכב שיכרע כדי שישוב אב מאבות הטומאות כאילו ישב הזב עליו כמו שבארנו ואמרו ובמת הכל טהור ר\"ל כי המת שיהיה בכף מאזנים ואוכלין ומשקין או כלים או משכבות בכף שניה בין אם כרעו הן או כרע המת הכל טהור לפי שהמת אינו מטמאמשכב ומושב כמו שיתבאר והוא ג\"כ אינו מטמא כשהסיט ואחר כן אמר חוץ מן האדם כי כשיהיה המת בכף מאזנים והאדם בכף שניה וכרע החי נטמא בהיות נושא המת ופשוט הוא כי כ\"מ שנאמר מת הכונה בו הדבר המטמא מן המת והוא כזית מבשרו ואבר ממנו ושאר מה שנתבאר בשני של אהלות וכבר ביארנו טומאת משכב ואמרנו שעניינה כשישב הזב אפי' על הבגדים מרובין והאחד על השני חוזר התחתון משכב הזב ואע\"פ שלא נגע בו וזה בלבד בזב אמנם במת דין הכלים שתחתיו או הנוגע בהן שוין וכבר נתבארו דינים אלו בראשון של אהלות. אמר הקב\"ה (ויקרא ט״ו:כ״ד) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ולא אמר כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא והיה הענין חוזר על הזב קדם זכרו דקדקו מזה ואמרו הזב לא המת \n",
+ "וטומאת מדף הוא מה שאגיד לך וזה כי הזב וחביריו רוצה לומר זבה ונדה ויולדת כשהיה עליו למעלה ממנו אוכלין ומשקין נטמאו ואפילו אם היו בינו ובינם חציצות רבות וכן כשיש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואע\"פ שבינו ובין הזב חציצות רבות אמנם הכלי ההוא טמא טומאה קלה ר\"ל שאינו אב הטומאה אבל דינו כדין כלים שנגעו בזב אשר מטמאין אוכלין ומשקין בלבד לא אדם וכלים וכבר נתבאר לך כי כל הכלים הראויים למשכב שתחת הזב כולן אב הטומאה ואין חילוק בין המשכב התחתון הדבק בקרקע או המשכב הדבק לגופו וכל הכלים אשר על הזב כולן ראשון לטומאה ואין חילוק בין הבגד הדבק בגופו מלמעלה ובין הבגד העליון אשר כנגד הרקיע הכל טמא טומאת מדף ואין הדין הזה במת אבל דין כלים שעל גבו או כלים שתחתיו או כלים שנגעו בו דין אחד לכולן והוא מה שנתבאר בב' של אהלות ותלמוד הענין הזה בזב מאמרו בו וכל כלי עץ ישטף במים אמרו בספרא מה בא זה ללמדנו אם ללמד שיטמא כלי שטף במגע הרי כבר נאמר והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו אם הנוגע בו מטמא כלי שטף במגע הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע א\"כ למה נאמר וכל כלי עץ ישטף במים אלא אלו אוכלין ומשקין וכלים שעל גבי הזב ואמרו עוד וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהוא עושה על גבו מדף והלשון הזה של מדף משתמשין בו בענין אחר של טומאה כמו שביארנו בי' של פרה ועל אותן הענינים אמרו בש\"ס (נדה ד:) מאי מדף כדכתיב קול עלה נדף ר\"ל כי הוא מענין התנועה ופירוש הזה אינו מן הגמרא אלא שכתבוהו בגליון מן פירוש סבוראי וכתבן המעתיק בתוך הדברים ולא נזכרו עליהן אמנם הענין אשר אנחנו בו בכאן עיקרו מנדף והוא יוצא ממאמרם ריחו נודף ר\"ל יריח למרחוק הרבה והפליג הענין הזה על הזב אשר יטמא כלים שעל גביו ואפי' אם היה ביניהן חציצה רבה כאילו יעבור ריחו ויגיע אליהם ויטמאם על דרך הדמיון: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שהזב לא נישא רובו על כל אחד לפי מה שבארנו אותו בכף מאזנים ואמנם דברי הכל בבהמה כולן טהורות סיבת זה מה שביאר הש\"ס (שבת דף צג.) וזה כי העיקר אצלינו מסייע אין בו ממש וכאשר חשבו שאחד מאלה הד' רגלים של בהמה שכבר נשא הרי הטלית אשר תחתיו טהורה לפי שסמיכות הבהמה ההיא על ג' הנשארים וזה הרביעי אע\"פ שלא נשאתהו והוא עוזר אותן מסייע אין בו ממש וכן נאמר בכל רגל מד' שהוא מסייע וע\"כ כולן טהורות: \n",
+ "ועקל. הוא הקשר הסובב את הדבר הנסחט. \n",
+ "וקורת בית הבד הקצה האחד הוא למעלה מן העקל והיא סוחטתו ועל הקצה האחר היה יושב הזב: \n",
+ "ומכבש של כובס. מכבש שכובשין בו הכובסין הבגדים אחר שכבסן יכביד אותן תחת המכבש וכשישב הזב על קצה המכבש אשר הבגדים תחתיו הן טהורין וחיוב זה יודע מצורת מכבש של כובסין אצלם באותו זמן לפי שאין ספק כי כשישב הזב על אותו קצה לא יביא כובד על גבי הכלים שיהו משכב ור' נחמיה אומר כי הן שבין משכב כבר הוא מכביד עליהן ואין הלכה כר' נחמיה ולא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה זוכר לעיקרים אשר ביארנו בתחלת זה הסדר שאב הטומאה הוא אשר יטמא אדם וכלים ולד הטומאה לא יטמא אדם ולא כלים ושכל מה שנטמא באב הטומאה הוא ראשון ונקרא ג\"כ ולד: \n",
+ "ואמר בהלכה הזאת כאשר יטמא בזב בעוד שהוא מחובר בו הרי הוא מטמא כלים כשנגע בהן ואע\"פ שהוא ראשון לטומאה אמנם כל זמן שהוא מחובר באב יטמא כלים וזה מצינו בפסוק שאמר שהוא יטמא בגדים בשעת מגעו והוא אמרו (ויקרא ט״ו:ז׳) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ר\"ל כי כל זמן שהוא נוגע בבשרו והוא מחובר במטמאין כשנוגע בבגדים טמאים וחזרן ראשון לטומאה לא שני ובספרא אמרו ומטמא שאר כלים כבגדים אלא כלי חרס בלבד אין מטמא אותו אלא אב הטומאה או המשקין כמו שבארנו בתחלת הסדר \n",
+ "וענין אמרו אבל לא במשא הוא שאם נשא אוכלים ומשקין בשעת מגעו בזב אין מטמא אותן עד שיגע בהן וזה הכלל שאמר ר' יהושע הוא קיים הולך על העקרים הקודמין ואין חולק עליה וסמוך עליה: \n"
+ ],
+ [
+ "תחלה מה שראוי שתדעהו כי באיזה מקום שיאמר מטמא ב' ופוסל אחד שהוא רומז אל התרומה אשר כבר נתבאר בה כי הראשון והשני טמאים ומטמאים והשלישי פסול וכל אב הטומאה מן אבות הטומאות הוא מטמא ב' ופוסל אחד לפי שהאוכלין אשר יגע בו הוא ראשון ואשר נגע בראשון הוא שני והרי הם טמאין ואשר יגע בשני הוא שלישי והוא פסול כמו שבארנו וכל ראשון לטומאה הוא מטמא אחד והוא השני אשר יגע ופוסל אחד והוא השלישי אשר יגע בשני ושמור הענין הזה וג\"כ כי כל אב הטומאה אמרו בו שהוא מטמא אדם לטמא בגדים והאדם ההוא בעת שמיטמא בו או במגע או במשא אם הוא מטמא בגדים במשא דוקא בעת שהוא מחובר במטמאיו כי אז יחשב כמו הזב עצמו לענין שהוא מטמא שנים ופוסל אחד אלא שאינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס כמו שנתבאר בכלל רבי יהושע וכשפירש ממטמאיו נשאר ולד הטומאה וכמו שאינו מטמא כלים אחר פרישתו כך אינו מטמא שנים אבל מטמא אחד ופוסל אחד כדין כל ראשון לטומאה וכל ראשון לטומאה אמרנו בו כי הנוגע בו אינו מטמא בגדים ושהנוגע בו בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו מטמא אחד ופוסל אחד ושמור העיקר הזה ג\"כ שהוא מפתח הפרק הזה ואחר ההקדמות האלו שים דעתך להבין ההלכה הזאת \n",
+ "אמר שכל מה שינשא על גבי הזב ואפילו היה בינו ובין הזב אמצעיים הרי הוא טמא בין אם היה הדבר אשר על גבי הזב אדם או כלי שטף והם המדף כמו שבארנו או אוכלין ומשקין או משכב ומושב הכל טמא והוא מטמא שנים ופוסל אחד כל זמן שהוא על גביו וכשפירש נשאר ראשון לטומאה ומטמא אחד ופוסל אחד ובא המשל בזה אמרו אצבעו של זב תחת נדבך והוא הלוח אשר יבנה עליו את הכותל כמו שבארנו בברכות (דף טז) ואמרו גם כן האוכלין והמשקין והמשכב והמושב והמדף מלמעלן וחייב בכולן טומאה \n",
+ "ואחר כך אמר כי כל מה שינשא הזב על גביו ויהיה הטמא מלמעלה והדבר הוא מלמטה וביניהם אמצעי היה הדבר אשר מלמטה טהור כיון שבינו ובין הזב אמצעיים אלא אם יהיה אדם או משכב ומושב שהוא יטמא ואפילו תחת אבן מסמא [כמו] (כגון) שנתבאר פעמים אמנם אם היה תחת הזב אוכלין ומשקין או כלי שטף אשר נקרא מדף הרי הן טהורין ובא המשל בזה באמרו הטמא מלמעלה והטהור מלמטן ואמרו משכב ומושב מלמטן ואמרו האוכלין והמשקין והמדף מלמטן טהורין כיון שלא נגע בהן הזב ולמה שביניהן אינו מטמא מחיצות הרבה ולזה רמז באמרו וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב ואדם לפי שהעיקר אצלינו כי טומאת אוכלין ומשקין ושאר כלי שטף וזו היא טומאת מדף אמנם יטמאו ואפי' בלא אמצעיים מעל גבי הזב אבל לא מתחתיו ולשון סיפרא ק\"ו שיעשה על גביו משכב מה אם במקום שלא עשה תחתיו מדף עשה תחתיו משכב מקום שעשה על גביו מדף אינו דין שיעשה על גביו משכב ת\"ל (ויקרא ט״ו:י׳) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא תחתיו הוא עושה משכב ואין עושה על גביו משכב ואמר עוד מלמד שהוא עושה על גביו מדף ואמנם אמרו במשכב ובמושב כשנכנסו תחת כובד הזב שהן מטמאין ב' ופוסלין אחד ולא פירשו מתחת הזב וזה מבואר היטב לפי שהמשכב הוא מאבות הטומאות בין אם היה הזב יושב עליו או עמד ממנו אמר יתברך והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אמרו אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו הזב מנין לעשות ריקם כמלא ת\"ל כלי לעשות ריקם כמלא וכבר ביארנו בראשון מכלים שהנוגע במשכב מטמא בגדים בשעת מגעו לטמא ב' ופוסל אחד ואין צריך לומר שיהיה המשכב עצמו מטמא ב' ופוסל אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "לפי שאמר בהלכה הקודמת כי הכלים והמשקים וכלי שטף מלמטן טהורים ואפילו היו תחת משכב הזב אמר סבת זה אמרו כל הנושא ונישא וכו' ופשוט הוא וכבר החזרתי הענין הזה פעמים מיראתי הטעות בו שכל מה שתשמעהו אומר מלמעלן או מלמטן או נושא או נישא אין שם ענין נגיעה כלל אפי' היה החוצץ ביניהן אבנים ואחר זה שמע פירוש ההלכה אות באות אמרו כי כל מה שיהיה למעלה ממשכב הזב מאוכלין ומשקין וכלים הרי הוא טהור וכן אם היו אלו מלמטה והמשכב למעלה מהן הרי הן טהורין חוץ מן האדם לבדו כי הוא כשהוא המשכב עליו טמאו לפי שהמשכב מטמא במשא וכן אם הושמה אבן למעלה ממשכב הזב וישב אדם טהור על האבן נטמא כיון שנישא על גבי משכב כמו שאם ישב הזב על האבן נטמא המשכב אשר מלמטה כך כשישב הטהור על האבן מיטמא מן המשכב אשר מלמטה ולשון ספרא והיושב על הכלי אין לי אלא בזמן שהוא יושב ונוגע בו מנין לעשרה מושבות זה על גב זה אפילו על גבי אבן מסמא ת\"ל והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא אח\"כ אמר כי כל מה שיהיה ג\"כ על הנבילה או תהיה הנבילה עליו הרי הוא טהור אלא המסיט אמנם כשתהיה הנבלה מלמעלה הוא יטמא על כל פנים רוצה לומר האדם לפי שהנבילה מטמא במשא כמו שבארנו בראשון של כלים ואמנם דברו כשהיה האדם מלמעלה והנבילה מלמטה שהוא לא יטמא אלא בהיסט רוצה לומר אם הניע הנבילה בעת היותו נישא עליה לפי שהנבלה מטמאה בהיסט כמו שבארנו שם רוצה לומר כי הטהור כשהסיט את הנבילה ואע\"פ שלא נגע נטמא \n",
+ "ואמר ר\"א אף הנושא כבר ביאר לנו הש\"ס (חולין קכד:) ותקנו ואמרו כי ר\"ל והוא שנושא ר\"ל כי המסיט לא יטמא אלא אם היה נושא לא שתהיה מתחתיו והוא אמרם אימא והוא דנישא ואין הלכה כר' אליעזר ואח\"כ אמר כי כל הנושא ונישא על גבי המת טהור חוץ מן המאהיל שכל מה שמאהיל על המת או יאהיל המת עליו יטמא ע\"פ התנאים הנזכרים באהלות (פ\"ב) וכן האדם כי הוא כשנשא המת עליו הרי הוא טמא לפי שהמת מטמא במשא אמנם כשהיה האדם נישא על גבי המת ולא יהיה מאהיל וזה כשיהיה ביניהם חציצת הדבר המאהיל אז לא יטמא אלא אם הסיט לפי שכל מה שיטמא במשא כשהסיטו הטהור נטמא כמו שבארנו בראשון של כלים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נקדם בפרק הזה כי האדם כשיהיה נישא על גבי הזב או הזב נישא על גביו טמא ואמר בכאן כי כשיהיה הטהור נושא מקצת הזב או היה הזב נושא מקצת הטהור שהוא טמא לפי שלא נצטרך שינשא או ישא הרוב אלא במשכב לבד לא באדם כמו שנתבאר ור\"ש אומר כי אפי' באדם כשהטמא נושא את הטהור צריך שישא רובו ואז יטמא אותו וכן נתבאר בתוספתא וחבורי טמא וחבורי טהור כגון השיער והצפרנים ולשון התוספתא (פ\"ה) ואלו הן [חיבורין] השינים והצפרנים והשיער שלהן ואלו הן מקצתן ראשי אצבעות ידים ורגלים ר\"ל ואפילו ראשי אצבעות הן מקצת וכבר נקדם לך אמרו אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלן מטמא שנים ופוסל אחד ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לנו כי אשר יטמא משכב ומרכב לא יטמא אותו עד שינשא רובו עליו וכן האיש הטהור כשנישא על גבי משכב טמא צריך שינשא רובו ואז יטמא אמר יתעלה (ויקרא טו) באדם אשר ישב על משכב הזב ואם על המשכב הוא ובא הפירוש הוא עד שינשא רובו עליו ודע כי אנחנו לא נחוש על רוב המשכב ומיעוטו אמנם על רוב הנישא ואפילו היה על מיעוט המשכב הוא מטמא אותו ומטמא ממנו ולשון סיפרא או על הכלי אשר היא יושבת עליו או על מקצתו והנה יהיה ביאור המשנה כך רוב הטמא על קצת המשכב ורוב הטהור על מקצתו נטמא הטהור נמצא טומאה נכנסת למשכב ויוצא ממנו במיעוטו לפי שמקצתו נטמא וטימא זולתו \n",
+ "ונייר בלשון ערבי באג\"ד והודיענו כי אפילו אוכלים של תרומה לא יטמאו בהיותם על גבי משכב ואפילו היה החוצץ ביניהם דק ביותר על העיקר הנקדם והוא אמרו כל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם ואין הלכה כר' שמעון אשר אמר כי אבן המנוגעת לפי שהיא מקומה טמא כמו שביארנו בנגעים שהיא מטמאה את התרומה בהיותה עליה ואע\"פ שלא תגע: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בראשון של כלים כי אלו האבות הנמנים הנוגע בהן או נושאן מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת נשיאתו וכן בארנו כי כל שיטמא במשא יטמא בהיסט וכן נתבאר כי אדם טהור הנישא על גבי הזב או על גבי משכבו מטמא שנים ופוסל אחד והדבר כולו מבואר וכבר בארנו פעמים כי דין הזב והזבה והנדה והיולדת בטומאת משכב ומושב ושאר דברים אשר יטמאו אותן שוה וכן המצורע והנדה ולשון סיפרא בפירוש אמרו ית' זאת תורת הזב וגו' והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה אמרו לזכר לרבות את המצורע ולנקבה לרבות את היולדת: \n"
+ ],
+ [
+ "אלה הנמנין כולן הן מאבות הטומאה והנוגע בהן או נושאן מטמא בגדים כמו שבארנו בראשון של כלים \n",
+ "ודברי רבי אליעזר אף הנושא ר\"ל כי המסיט צריך שיהיה נושא ואז יטמא ב' ויפסול א' כמו שביאר הש\"ס (חולין דף קכד:) ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר כשאתה זוכר מה שקדם בפרק הראשון של כלים והבנת הכלל אשר אמר ר' יהושע בתחלת הפרק הזה וזה כי הנבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה והמרכב כל אחד מהן מטמא במשא לטומאת בגדים כמו שבארנו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בתחלת הסדר הזה ובתחלת מסכת טהרות כי בולע נבלת עוף טהור מטמא בגדים בשעת בליעתו והוא אז כמי שנגע באב מאבות טומאות דאורייתא וכאשר הקיאה אחר שבלעה או בלע אותה אחר שנכנסת באסטומכא יהיה כמו שפירש ממטמאיו וישאר ראשון לטומאה ולא יטמא בגדים אז וכל זמן שלא תכנס בבית בליעתו אלא שהה בפיו הוא טהור וכבר זכרנו ראיות זה כולו ואח\"כ אמר כי כשלקח נבלת העוף הטהור בפיו והכניס ראשו לאויר התנור כי האדם ההוא טהור כל זמן שלא יבלענו כי לא נאמר בהיותה נסתרת ונכנסת ומתחבא בתוך אויר התנור תהיה כמו בלועה \n",
+ "ואמרו וטהור התנור ר\"ל כי התנור טהור ואפילו אם בלעה וראשו בתוך אויר התנור ולא נאמר כיון שהתנור מטמא מאוירו וזאת מטמא אדם בתוך בית הבליעה שהיא גם כן תטמא התנור לפי שנכנסה באוירו בשעת הבליעה וכבר בארנו בפתיחה כי בולע נבלת עוף הטהור אינו מטמא אדם וכלי חרס בשעת הבליעה כמו שביאר ר' יהושע בכלל הקודם והתנור מכלל כלי חרס כמו שבארנו במקומות מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בראשון של כלים ראיית כל אב מאבות אלו הנימנין בכאן שהוא מטמא במגע ושהנוגע אינו מטמא בגדים בשעת מגעו וע\"כ הוא מטמא אחד ופוסל א' ואפי' בשעת מגעו לפי מה שקבענו בהלכה השניה מן הפרק הזה אמנם אמרו כי כל נוגע באב מאבות הטומאות שבתורה כשפירש מטמא א' ופוסל א' והוא כלל שלם וכולל לכל האב הטומאה כי הדבר אשר נגע בו בין אדם בין כלים בין אוכלין כשפירש יהיה ראשון והוא יטמא השני והשני יפסול השלישי כמו שבארנו בטהרות וזכרנו בכאן: ",
+ "ואמנם אמרו כי בשעת מגעו ג\"כ שהוא מטמא ופוסל אחד חוץ מאדם ביאור זה הכלל מה שאספר לך וזה כי הוא אומר כי כל נוגע באחד משאר אבות הטומאות שבתורה הוא מטמא אחד ופוסל אחד ואפילו בשעת מגעו כי אשר תטמא ב' ויפסול אחד בשעת מגעו כבר קדם מניינם ומספרם ואין שם זולתן ואמנם אמרו חוץ מן האדם לפי שהמת הוא כשאר אבות טומאות ונוגע מטמא ב' ופוסל אחד בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו לפי שהוא אב הטומאה והוא לא זכרו בכלל אשר מנה שהן מטמאין ב' ופוסלים אחד ועל כן שנאו בכאן ודע כי שורף פרה ופרים ומשלח שעיר מטמאין בגדים כמו שבארנו בפתיחה אמנם עם זה אינן מטמאין ב' ופוסלין אחד אבל מטמאין אחד ופוסלין אחד כמו כל ראשון לטומאה ואל תחשוב כי זה שזכר הכלל אשר אמר ר' יהושע לפי שהוא מבואר ואמר כל המטמא בגדים בשעת מגעו ולא אמר כל המטמא בגדים גרידא ואלה לא במגע יטמאו בגדים אבל בהתעסקם עסק מיוחד והבן זה: "
+ ],
+ [
+ "שכבת זרע מאבות הטומאות ושרץ מאבות הטומאות ואני מודיעך שהרואה קרי או נוגע בשכבת זרע שוה כי אמנם הוא ראשון לטומאה כמו נוגע בשרץ כמו שביארנו בתחלת כלים הראיה היות משכב בועל נדה מטמא אוכלין ומשקין בלבד ולא יטמא לא אדם ולא כלים וכבר ביארנו שהמת עצמו לא יטמא משכב ומושב לא טומאה קלה ולא טומאה חמורה ולשון ספרא אשר ישב עליו הזב לא טמא מת: \n"
+ ],
+ [
+ "אלה הנמנים כאן הם פוסלים את התרומה מדרבנן והם מכלל י\"ח דבר שגזרו כמו שזכרנו בתחלת שבת (דף יג:) אלא טבול יום לבדו כי הוא אינו מי\"ח דבר שגזרו לפי שטבול יום הוא טמא מן התורה כמו שאמר יתעלה (ויקרא י״א:ל״ב) במים יובא וטמא עד הערב והוא במדרגת שני לטומאה וכאשר יגע בתרומה פסלה וכן ביאר הש\"ס שהוא מן התורה ואמנם השאר כולן הן מדרבנן כי אוכל אוכל ראשון ואוכל שני גזרו עליו שיפסול את התרומה כשיגע בו מיראתנו שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ויטמא אותו משקה באוכל טמא שבפיו ותהיה תרומה טמאה אשר ראוי לשורפה וגזרו על כל שותה משקין טמאין מן הסבה הזאת גופה גזירה שמא יחבר בפיו בינו ובין אוכלין של תרומה ויטמא את התרומה כמו שבארנו בעקרים הגדולים אשר הקדמנו לסדר הזה. \n",
+ "והבא ראשו ורובו במים שאובים גזרו עליו גם כן שהוא טמא ופוסל את התרומה לפי שהיו טבולי יום בזמן ההוא טובלין במי מערות וכיוצא בהן והן מים מזוהמין סרוחים כבר נבאשו וזה אינו פוסל המקוה והיו רוחצים אחר כך במים שאובים משום נקיון ונתמד הדבר הרבה עד ששבו ההמון לחשוב כי המים שאובין אשר היו רוחצין בהן באחרונה הן העיקר והן אשר מטהרין והיו מקילין במי מקוה משום זוהמתו ולא היו מתכוונים בו טבילה לשמה ועל כן גזרו שכל הבא ראשו ורובו במים שאובין אחר הטבילה שיהיה נשאר בטומאתו ופוסל את התרומה עד שיתכוין למי מקוה וידע כי הן המטהרין ולקיום זה הענין וחיזוקו הפליגו בזה ואמרו כי אפי' האיש הטהור אשר אין טומאה עליו ואינו צריך טבילה כשנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובים הוא פוסל את התרומה כמו טבול יום בעבור הסיבה אשר זכרנו והוא כדי שלא ירחוץ במים שאובין אחר הטבילה. \n",
+ "והיו ג\"כ בזמן ההוא נותנין התרומה בצד ספרי תורות ואומרים זה קודש וזה קודש והיו באין עכברים לאכול את התרומה ומפסידים הספרים ועל כן גזרו על כתבי הקדש כולן שפוסלין את התרומה כשיגעו בה. \n",
+ "וגזרו על הידים שהן פוסלין את התרומה וכל מי שנגע בתרומה בידיו פסלה ואע\"פ שלא ידע שיש בידו טומאה עד שיטול ידיו לשם תרומה וישמור אותם והטעם בזה מפני שהידים עסקניות ואפשר שנטמאו ידיו והוא לא ידע. וכבר בארנו בפתיחת הסדר כי משקין טמאין הן תחלה לעולם ואפילו נטמאו בשני ושהאוכלין כשנטמאו במשקין טמאין חוזרין שני וכל שני פוסל את התרומה כמו שבארנו ואין בזה גזירה ואמנם ר\"ל בכאן באמרו האוכלין שנטמאו במשקין משקין שנטמאו מחמת הידים ובזה היתה הגזירה כי אף על פי שאלו המשקין הן טומאתן קלה כיון שלא נטמאו מחמת השרץ רוצה לומר שלא נסמכו בטומאתן לאב כמו שבארנו שם אפילו הכי מטמאין אוכלין ומחזירין אותן שני לתרומה בלבד לא לחולין וכן אמרו (שבת דף יד:) גזירה משקין הבאין מחמת ידים משום משקין הבאין מחמת השרץ ואמרו ג\"כ והכלים שנטמאו במשקין הן המשקין שנטמאו מחמת השרץ או שאר אבות הטומאה ומן התורה אין המשקין מטמאין כלים כמו שבארנו בפתיחה אבל מדרבנן גזרו שיטמאו כלים ושיהו אותן כלים שניים וכשנגעו בתרומה נפסלת וזה הגזירה משום משקה הזב אשר מטמא כלים מן התורה שנאמר וכי ירוק הזב בטהור ואמרו בקבלה (שם) מה שביד הטהור טמאתי לך בין אוכלין בין כלים בין משקין וע\"כ גזרו על כל משקין טמאין שיטמאו כלים משום משקה הזב אשר הוא אב כמו שבארנו בפתיחה: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..04431bc28ee31e2f9ea59a5f523f7b956c07edbb
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,171 @@
+{
+ "title": "Rambam on Mishnah Zavim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Zavim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כבר נתקדם לנו עיקר רוב ממה שצריך אלינו במסכת הזאת בסדר הזה אמנם אזכיר קצתן בקצרה ומזה כי הזב כשראה שתי ראיות הוא טמא טומאת זב אכן כשטהר מזובו פטור מן הקרבן וכאשר ראה ג' ראיות נתחייב בקרבן כשיטהר אמר יתברך (ויקרא ט״ו:ב׳) אדם כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר לשון זיבות ב' פעמים ואמר טמא. אח\"כ זכר (שם) וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו זכר לשון זיבות שלש פעמים ואמר טומאתו היא אמרו מנה הכתוב שתים וקרא טמא ג' וקרא טמא הא כיצד שתים לטומאה וג' לקרבן ואילו ראה השלש כולן בשעה אחת הוא טמא וחייב קרבן אבל הזבה עד שתראה דם ג' ימים רצופים ואז תהיה זבה גמורה כמו שנאמר (שם) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים אמרו מיעוט ימים ב' רבים ג' ואמרו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים וכאשר ראתה דם יום אחד או ב' בלא עת נדתה היא אשר נקראת שומרת יום כנגד יום והיא מטמאה את בועלה ותטמא משכב ומושב כמו שביארנו בנדה ואמרו בסיפרא אין לי אלא ראתה ג' ימים שהיא זבה מנין לרואה שני ימים שתהא זבה ת\"ל זובה כימי נדתה מנין לרואה אחת שתהא זבה ת\"ל (שם) כל ימי זובה כימי נדתה מנין שתהא משמרת להן יום אחד ת\"ל (שם) טמא יהיה וכוונת ראייתו מאמרו כימי נדתה לפי שהנדה אפילו לא ראתה אלא ראיה אחת היא נדה ושמור העקרים האלה תמיד וב\"ש אומרים כי כאשר ראה ראיה אחת של זוב מטמא משכב ומושב כמו שומרת יום כנגד יום ור' אליעז' בן יהודה אומר כי תכלית מה שחולקין במי שהוא טמא כשראה ב' ראיות שאינם מצריכין בראיה השלישית אשר תביא אותו לידי קרבן שתהיה רצופה לב' ראיות אבל אפילו היה ביניהם הפסקה היא מצטרפת ועל כל שני הענינים הלכה כב\"ה: \n"
+ ],
+ [
+ "עוד אבאר לך החילוק שיש בין הזיבות ושכבת זרע בעין ובעצם וכבר ידעת לשון התורה בזב שכל זמן שהוא רר ממנו הזוב שהוא טמא וכאשר יפסיק הזיבות ימנה ז' ימים נקיים ואחר יטהר זה דבר השם וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים ומתי שיראה ראיה של זוב בתוך הז' ימים ואפילו ברגע אחרון של יום שביעי צריך שיתחיל לספור אחר אותה ראיה לפי שאמר הקדוש ברוך הוא שבעת ימים לטהרתו עד שיהיו השבעה ימים כולן טהורין מן הזיבות ואמר יתברך (שם) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואמרו בסיפרא מה הזוב סותר בזב אף שכבת זרע סותרת וכבר ביארנו לך בנזירות שענין הסתירה אצלם נפילת הימים הקודמים ושלא יספרו אותן ואמרו שם אי מה הזב סותר את הכל אף שכבת זרע תסתור את הכל ת\"ל לטמאה בה אין לה אלא יום אחד ובית שמאי אומרים שכיון שלא נפסקה הזיבות בשלשה ימים טהורים שהם מספר הימים אשר בכמותם יהיה זב גמור לא יחשבו לו אותן הימים אלא אפילו שכבת זרע תפיל אותן ואין הלכה כרבי ישמעאל: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ידעת שענין זב גמור שיהיה חייב בקרבן ואמר ית' טומאתו בזובו ובא הפתרון טומאתו תלויה בזובו ואינה תלויה ביומו על כן אפילו ראה שלשה ראיות בשעה אחת הרי זה זב גמור וכן אם ראה ראייה בכל יום שלשה ימים רצופים אמנם כשהיתה הפסקה בין ראייה וראייה יום שלם אין מצטרפין אחת לשניה לא לענין טומאה ולא לחייב קרבן כמו שביארנו מדעת בית הלל: \n"
+ ],
+ [
+ "אם היה בין ראייה וראייה פחות מכדי טבילה וסיפוג אינה שתי ראיות אבל תחשב ראייה אחת וממה שראוי לידע כי ראייה אין לה שיעור אלא כל שהוא וזהו אמרו החתים בשרו ואפי' כל שהוא אמנם הגבול הזה אשר גבלוהו שהוא כדי טבילה וסיפוג הוא פחות מדה שתהיה בין שתי ראיות ונחשוב אותו ב' פעולות ויחשבו כשתי ראיות: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר ביארתי לך שענין מרובה הוא המשכת הזוב זמן רב. וגדיון שם מקום. ושילוח הנהר המפורסם וכאשר יעמוד הזב שיעור שיהלוך אדם בינוני ההליכה שיעור הדרך ההוא כבר ראה שלשה ראיות בזמניהן ר\"ל בין כל אחד ואחד כדי טבילה וסיפוג והודיענו כי מרציפת הזוב אין משים הראיות לג' זמנים ראייה אחת. ולשון סיפרא וזאת תהיה וגו' מלמד שהוא מטמא בג' ראיות אין לי אלא גדולות קטנות מנין ת\"ל תהיה אפי' כל שהוא החתים אפילו כל שהוא בשרו אפילו כל שהוא אם נאמרו בגדולות למה נאמר בקטנות אלא ליתן שיעור לגדולות אם ראה אחד מרובה כג' הרי זה זב גמור ואמנם נקראו ראשונות גדולות מפני אמרו (ויקרא ט״ו:ג׳) רר בשרו אשר עניינו ההמשכה בשתיתת הזיבות ור' יוסי אומר כי כשראה אחת בלבד מרובה כב' ולא הקדימתה ראייה ולא נתאחרה אחריה ראייה אחת הרי זו נחשבת אחת אע\"פ שהיא כב' ולא נחשוב לעולם אחת גדולה בראיות אלא א\"כ היתה גדולה כג' ראיות אז נחשוב אותה כג' לפי שהפסוק אשר למדנו ממנו ענין הזה בזב בעל ג' ראיות מדבר והוא אמרו וזאת תהיה טומאתו בזובו כמו שביאר ולא משך ר' יוסי הדין מבעל ג' לבעל ב' ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "ההלכה הזאת מבוארת מאד אחר ידיעת ב' העיקרים האחת שהזב כשראה קצת ראיה בסוף היום וקצתה בלילה בתחלה יחשבו לו ב' ראיות לפי שנתחלקה הראייה בב' ימים ואפילו אם היו זמניהן שני רגעים מן הזמן רגע בסוף היום ורגע מתחילת הלילה והעיקר השני כי בין השמשות הוא ספק אם הוא מסוף היום או מתחלת הלילה ועל כן ידינו בו לחומרא ולשון התוספתא (פ\"א) מודה רבי יוסי בראייה אחת בין השמשות שאע\"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג שיש בה ב' ראיות מפני שב' ימים חולקים ואמרו עוד בתוספתא בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומרא לשני ימים ואמרו עוד בש\"ס (מגילה ח.) למאי הלכתא לראיות רצה לומר שנחשוב ראיית בין השמשות בספק שתי ראיות ומה שחייב שיהיה הרואה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן הוא מה שאספר לך כי אם ראה בין השמשות של ע\"ש ובין השמשות של שבת והדבר בין השמשות ספק כמו שביארנו והרי יתכן שהיתה הראייה הראשונה ביום ו' והשניה בליל ראשון והוא טהור לפי שיש הפסקה בין ב' ראיות יום שלם והוא יום שבת ויתכן עוד כי הראשונה היתה קצתה ביום הו' וקצתה ליל שבת וכן השניה היתה קצתה ביום השבת וקצתה ליל א' ויהיה לו ד' ראיות רצופו' ויהיה חייב בקרבן וכבר נתבאר איך הוא ספק לטומאה וספק לקרבן ועל כן מביא קרבן ואינו נאכל כמו שביארנו במקומו בקדשים: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [],
+ [
+ "הזיבות. הוא חלי מחוליי כלי הזרע וזה כי כלי הזרע יחלשו כחם המחזיק והמעכל וכל כחות הגוף נשארים בעניינם הטבעי ואז ישתות הזרע בלתי מבושל ויצא בלא הנאה מאין תשמיש ויהיה עינו נוטה לאדמימות מעט ועצמו רקיק ולשון התוספתא (פ\"ב) מה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר מת ושכבת זרע באה מבשר חי זוב דומה ללובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת וכשתקרה לו השתיתה הזאת מסיבה מתחדשת בו מחלישות כוללת כחות הגוף כולן או מחמת כובד שהכבידן הרי זה אינו זב עד שתהיה סיבת השתיתה חולשת כלי הזרע לבד והוא אמרו יתעלה (ויקרא ט״ו:ב׳) כי יהיה זב מבשרו ואמרו בפירושו מבשרו טמא לא מדבר אחר מכאן אמרו בשבעה דברים בודקים את הזב. \n",
+ "וענין אמרו במאכל ובמשתה שיאכל הרבה או ישתה הרבה כי זה ממה שיחליש הכחות בהכבידו עליהן וכן אם אכל או שתה מאכלים ומשקין שמשתיתין הזרע ואפילו אם היה בכמות מועט. \n",
+ "ופירוש במראה שיראה בריה יפת הצורה ותערב לו לתשמיש ואע\"פ שלא קדמה לו לעולם מחשבה בתשמיש הבריה ההיא וכן אם קדמה מחשבתו בענייני התשמיש ואע\"פ שאין בדמיונו צורת בריה ידועה והוא אמרו בכאן בביאור הענין הזה הרהר עד שלא ראה או ראה עד שלא הרהר ור\"ע אומר אפילו אכל איזה שיעור שיהיה ומאיזה מאכל שיהיה נאמר כי מסבת התעסקו במה שנתעסק שתתה שכבת זרעו ולא יהיה זוב אלא אם ראה על ריקות האסטומכא והמנוחה לא שנתקדם לו יגיעה ולא ענין מן הענינים אשר קדם ספורם וכבר ביארנו כי הזב כשראה ראייה של זוב בשבעה ימים נקיים סתר את הכל ואם ראה שכבת זרע סתר יומו וכל הראיות אין צריכין בדיקה אבל אם היו באונס כגון שיוכה על גביו או יפחד ותשתות שכבת זרעו ואפי' אם היה בספק סותר והוא פירוש אמרו משנזקק לזיבה אין בודקים אותו ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כרבי עקיבא ולא כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "הרבה פעמים יצא מן הגיד זרע נימוק שאינו מבושל אחר יציאת השכבת זרע ורבים מתרעמים מזה אשר הם מרבים התשמיש ואומרים לרופאים כשעומדים מתשמיש יצא הזרע מהם רקיק העצם מאד אדום העין ועוקץ על כן מי שראה קרי ואח\"כ ראה זוב לא יטמא בזיבה כל הכ\"ד שעות אבל נאמר כי הזוב הזה הוא מחמת ש\"ז הקודמת ואמרו בתוספתא (פ\"ב) כשם שתולין לש\"ז מעת לעת כך למראה ולהרהור מעת לעת למאכל ולמשתה ולמשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער ונאמר כי הזוב הזה הוא מחמת הצער ולא מחמת בשרו ורבי יוסי אומר תשלום היום בלבד ואף אם ראה קרי ביום באיזה עת שיהיה אינו מטמא בזיבה שארית היום בלבד. \n",
+ "וכבר ביארנו פעמים כי העובדי כוכבים אינם מטמאים בזיבה מן התורה והעיקר אצלינו גר שנתגייר כקטן שנולד ואין משגיחים לדבר מעניניו הקודמות וע\"כ אין אנו חוששין לקרי שראה והוא עובד כוכבים עד שנאמר ישאר כ\"ד שעות מעת הקרי ואז יטמא בזיבה. וכבר קדם במסכת נדה (דף ב.) כי רואה דם תטמא למפרע מעת לעת וכן המקשה יש לה זמן מוגבל שכל דם שתראה בו הוא דם קשוי יהיה מחמת ולד והוא טהור ונחלקו בכמות זמן הקושי כמה הוא בפרק ד' של נדה (דף לז:) אמנם לדברי הכל כל זמן שלה הוא מעת לעת בכיון. וכן אמרו יתעלה במי שיהרוג עבד כנעני שלו בהכאה (שמות כא) אך אם יום או יומים שאמרו בקבלה שר\"ל יום שהוא כיומים פי' מעת לעת שהם ג\"כ ידקדקו בו דקות זמן וכן כלב שאכל בשר המת אשר קדם בפרק י\"א מאהלות כי כל ג' ימים נחשוב אותו בשר מת כברייתו ויטמא טומאת מת בעבור כי אינו מתעכל הרי כי באותם ג' ימים ידוקדק בהן הזמן מעת לעת מעת האכילה עד מות הכלב כמו שנתבאר שם ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+ ],
+ [
+ "אמר הקב\"ה (ויקרא ט״ו:כ״ד) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואמר (שם) והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא ואמרו אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב שכב על המושב וישב על המשכב עמד נתלה ונשען מנין ת\"ל יטמא יטמא ריבה הלכך כשישב הזב וחביריו ר\"ל זבה ונדה יולדת ומצורע על דבר שמטמא משום משכב כמו שנתבאר בכלים (פ\"א מ\"ג) או ישן עליו או עמד עליו או נסמך בעצם ברוב גופו עליו או נתלה עליו אז יהיה אותו דבר משכב ודינו כדין משכב זב אשר דבר בו הכתוב רוצה לומר במשכב שהוא מטמא אדם וכלים והשם הכולל לאלו חמשה פנים הוא מדרס כמו שביארנו בפרק תשעה עשר דכלים אחר כך אמר כי המשכב כשנטמא והיה משכב זב שהוא מטמא אדם בשבעה פנים טומאה שיהיה האדם ההוא מטמא בה בגדים כשנגע בהן והוא מחובר במשכב באחת מז' פנים \n",
+ "וזהו פי' אמרו מטמא אדם בשבעה דרכים לטמא בגדים ר\"ל כי הוא בעת חבורו במשכב הטמא באחת מן הז' דרכים יטמא בגדים והז' דרכים זהו פירושן כי האדם הטהור כשעמד או שכב או נתלה או נשען ברובו על משכב הזב הרי נטמא והוא ראשון לטומאה ואפילו היה בינו ובין המשכב אלף אמצעים ואפילו תחת אבן מסמא כמו שביארנו בתחלת מסכת כלים והוא יטמא בגדים כשנגע בהן בעוד שהוא נסמך למשכב באחד מן הה' פנים ואפילו אם היה ביניהן אמצעי כמו שביארנו וכן אם נגע האדם הטהור במשכב הטמא שנגע באיזה אבר מאברי גופו הרי הוא טמא ומטמא בגדים כשנגע בהן בעוד שהוא נוגע במשכב ומתנאי המגע ההוא שלא יהיה בין שטח גופו ובין המשכב אמצעי וכן כשנשא האדם הזה הטהור משכב הזב מטמא בגדים בעוד שהוא נושאו ואפילו היה בינו ובין המשכב אמצעי ואין חלוק בין אם נשא משכב על גופו עד שיהיה כובד המשכב עליו או אם יתלה אותו בידו כיון שנשאו מן הקרקע ואפי' לא נגע בו יטמא וכן הוא הדין כל מה שמטמא במשא כמו שביארנו בתחלת כלים ושמור אלו העקרים כולם והבינם ואל תצריכני לחזור אותן כי כבר החזרתים פעמים בסדר הזה במקומות מפוזרים לפי שהן עקרי טומאה וטהרה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיון שהגיעה תנועה לכלים האלה מגוף הזב הרי כבר טימאם והויא מדרסו כיון שבכחו הניעם כאילו נתלה באלו הכלים או נשען עליהן וכן האדם עצמו שהניעו הזב נטמא אמר יתברך (ויקרא ט״ו:י״ב) וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר ואמרו (שם ו) וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר מה בו האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו ומשום שנתבאר לנו בקבלה המורה עליו בג\"ש שהזב לא יטמא כלי חרס אלא מאוירו אבל כשנגע בו מאחוריו אינו מטמא אמרו מאחר שלמדנו שאינו מטמא אותו אלא מאוירו מה ת\"ל אשר יגע בו מגע שהוא ככולו הוי אומר הסיטו ועל כן הוא העיקר אצלינו שהזב מטמא בהיסט והוא ההיסט אשר יסיט הזב לטהור כמו שיהיה האיש הטהור על קצה קורה יניע הזב הקצה האחר עד שיתחדש לטהור תנועה מחמת הזב הרי כבר נטמא ואם היו בגדים ראויים למדרס הוויין מדרס בתנאי שיהיו יושבים בספינה וכיוצא בה או רוכבים על גבי בהמה אשר אפשר שידרס עליהן אבל כשהן כלים שבאה להן תנועת ההיסט לבד הרי אלו טמאים כאילו נגע בהן אמנם כשהן יושבים או רוכבים אנו חוששים שמא דרס: \n",
+ "ואסדה. בלשון ערבי מערי\"ה והיא ספינה קטנה מאד עוברים בה הנהר: \n",
+ "וספסל. כסא: \n",
+ "וגשיש. עצים ששמים בארץ תחת לוחות המטה שלא יפסדו: \n",
+ "וכלונס. קורה: \n",
+ "מחגירין. לשון חגר ר\"ל כשיושבים עליהם בני אדם (נוטע) [נענע] בהם לכאן ולכאן. \n",
+ "ואילן שכחו רע ר\"ל חלוש בענין שיטה באנשים אשר עליו. \n",
+ "וכבש גשר של עץ ושמור העיקר והוא היסט הזב כי עליו נבנו חוקי המסכתא ודיניהן ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+ ],
+ [
+ "מגיפין. סוגרים השער יחדיו או פותחים אותו יחדיו: \n",
+ "מפשילין בחבלים. מותחין החבלים יחדיו: \n",
+ "פורקין. מורידין המשא מעל הבהמה וטוענין מגביהין המשא על הבהמה ואלה כולם מינים מן ההיסט ואמר וכולן ר\"ל כל מה שזכר מראש הפרק שהן כולן טמאים והן ראשון לטומאה לענין תרומה ומה שעליה בקדושה אמנם לענין שימנע מבית הכנסת עד שייחדו לו מקום כזבים וכמצורעים לא ואין הלכה כר' יהודה ולא כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "להמיט בה אדם. שתטה בו כשעולה בה וכבר נתבאר לך כי אמרו בתחלת הפרק ספינה ולא ביארה היא ספינה קטנה שהיא מטה באדם והמאמר כולו מבואר ממה שקדם ביאורו בפרק זה: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי יהושע חולק על הסתם הקודם אשר אין מטמא מדרס אלא כשהם יושבים בספינה או באסדה אבל לא בצדה וכן לא ישים ת\"ק כלים שבראש הנס והוא ראש התורן מדרס אחר כן אמר ר' יהושע כי הנדה הזאת כשנשאה עריבה מלאה בגדים וכבד עליה משאה ואע\"פ שלא נגעה בבגדים הרי אותן הבגדים מדרס וכאילו נסמכה על אותן בגדים: \n",
+ "הקיש על כצוצרא. כשהכה על כצוצרא הנקרא בל' ערבי כיבי\"ם והניע אותו והפיל ככר של תרומה בהנעת הכצוצרא הרי הוא טהור. ולא נאמר מכח הזב נתנענע ואין הלכה כרבי יהושע: \n"
+ ],
+ [
+ "אני אבאר הענין ואחר אפרש השמות וזה שהוא אומר כשיהיה הדבר שיכה עליו הזב חזק וקיים מעט התנועה כפי כחו וקיומו בקרקע והפילה דבר שהניעו בתנועתו בהכאתו הרי הדבר ההוא הנופל או מתנדנד טהור לפי שהתנועה המגעת לו מן הזב חלושה מאד וכשיהיה הדבר אשר יכה עליו הזב מניע דבר אחר רעוע ממהר התנועה ממניע כל דהו הרי הדבר המתנועע על ידי הדבר הממהר התנועה טמא וכאילו הזב הניעו בידו ר\"ל בהיסטו וזה שאמרו בכאן טהור ר\"ל כי הדבר המתנועע כשיכה הזב על אחד מאלה טהור מפני קיומו ומיעוט תנועתו מחמת הזב ובתחלה זוכרם לפי שהוא תבניתם וקיומם בבנין בזמן ההוא והעיקר כבר הודעתיך אשר בו תדע היות איזה דבר יניע הזב ונפל בתנועתו דבר אחד אם יהיה הדבר הנופל טמא או טהור: \n",
+ "ומריש. היא קורה גדולה אשר משימים על העמודים וקצות קורות הגג סומכות עליה אשר אנו קורין אותו בלשון ערבי אל נש\"ף: \n",
+ "ומלבן. רבוע של קורות יהיו על הקרקע נטועות כדמות מעקה וצינור בלשון ערבי מסא\"ב וכן לוח אמר אפילו היה קשור בחבלים אשר תקל תנועתו יותר מאשר היה בנוי: \n",
+ "וים. סיבוב של עץ יתקבץ בה קמח כדמות חוק בלשון ערבי והוא ג\"כ קבוע קצתו בקרקע ואצטרובל סיבוב של עץ שהוא תחת הרחים כדי שינשאו מן הקרקע בעת טחינה והיא ג\"כ בנויה בקרקע: \n",
+ "וחמור של רחים. קורה שסומכים בה הרחים היו קורין לה חמור:\n",
+ "וסאה של רחים. מדה גדולה קבועה קצתה בקרקע ג\"כ: \n",
+ "וקורת הבלנים. קורה של בלנים שהיתה צורתה מפורסמת אצלם ולפי דמותה והנחתה בבנין נפל החילוק ביניהם אם תנועתה קלה אז יהיה הדבר הנופל בתנועתה טמא ואם תנועתה כבדה תהיה טהור: \n"
+ ],
+ [
+ "נגר. הוא יתד ונקרא בלשון ערבי אל מתרא\"ה \n",
+ "ומנעול במה שסוגרין הפתח \n",
+ "ומשוט בלשון ערבי מגרא\"ף \n",
+ "וקלת סיבוב של עץ שעושים סביב הרחים כדי שלא יפרח האבק מן הדבר הנטחן כמו שבארנו ברביעי מבתרא (ב\"ב סה. בפיה\"מ) ואין הלכה כר' נחמיה ור\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "ספסלים. כסאות ארוכות: \n",
+ "פונדיות. כיסים ארוכים. \n",
+ "וכסיות כלי (חגורות של) עור נאותין למשכב ופי' לארכן טמאין הוא שיהיה אורך הזב על רוחב הפונדיות או הכסאות אשר יכלול אותו כולו כמו זה ועיקר ההלכה אמרו יתברך (ויקרא ט״ו:ט׳) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא ואמרו בסיפרא עד שינשא רובו עליו והעיקר אצלנו שאינו מטמא משכב עד שינשא רוב הזב עליו ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "טליות. קיבוץ טלית ואמרו עשרה לשון רבוי וכן אם היו אלף והאבן מלמעלה וישב הזב או הנדה על אותה האבן נטמא הבגד התחתון וחזרו כולן משכב כמו שבארנו בתחלת כלים כי המשכב מטמא מתחת אבן מסמא וכשכרע הכף אשר בה הזב אין המשכב ההוא והמושב מדרס והוא ענין אמרו טהורין לפי שהזב כשהסיט כלי או נשאו אינו משים אותו משכב כמו שבארנו וכשכרע הכף אשר בו המשכב ה\"ז חוזר טמא מדרס לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא וכבר קדם לנו כי הזב מטמא את המשכב בה' דרכים ומן כללם נתלה ואמר ר' שמעון כי כשהוא המשכב אשר הכביד הזב אחד וכרע בו אז יהיה טמא מדרס אבל כשהן שתי משכבות או יותר והכריעו את הזב אינה חוזרת משכב הזב כיון שכל אחד מכל המשכבות לבדו אינו מכריע הזב אלא כולן ואנו צריכין במשכב שישא רוב הזב כמו שזכרנו ועוד יבאר זה והנה כל משכב מהן נשא מיעוט הזב והוא אמרו שאין אחד נושא את רובו ר\"ל שאין המשכב הא' נושא את רוב הזב ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "אין חילוק בכאן בין כרע הזב או כרעו אוכלין טהורין שהרי הן אוכלין טמאין בהיסט הזב כמו שקדם מגע שהוא ככולו אמנם הצרכנו שם במשכב שיכרע כדי שישוב אב מאבות הטומאות כאילו ישב הזב עליו כמו שבארנו ואמרו ובמת הכל טהור ר\"ל כי המת שיהיה בכף מאזנים ואוכלין ומשקין או כלים או משכבות בכף שניה בין אם כרעו הן או כרע המת הכל טהור לפי שהמת אינו מטמאמשכב ומושב כמו שיתבאר והוא ג\"כ אינו מטמא כשהסיט ואחר כן אמר חוץ מן האדם כי כשיהיה המת בכף מאזנים והאדם בכף שניה וכרע החי נטמא בהיות נושא המת ופשוט הוא כי כ\"מ שנאמר מת הכונה בו הדבר המטמא מן המת והוא כזית מבשרו ואבר ממנו ושאר מה שנתבאר בשני של אהלות וכבר ביארנו טומאת משכב ואמרנו שעניינה כשישב הזב אפי' על הבגדים מרובין והאחד על השני חוזר התחתון משכב הזב ואע\"פ שלא נגע בו וזה בלבד בזב אמנם במת דין הכלים שתחתיו או הנוגע בהן שוין וכבר נתבארו דינים אלו בראשון של אהלות. אמר הקב\"ה (ויקרא ט״ו:כ״ד) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ולא אמר כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא והיה הענין חוזר על הזב קדם זכרו דקדקו מזה ואמרו הזב לא המת \n",
+ "וטומאת מדף הוא מה שאגיד לך וזה כי הזב וחביריו רוצה לומר זבה ונדה ויולדת כשהיה עליו למעלה ממנו אוכלין ומשקין נטמאו ואפילו אם היו בינו ובינם חציצות רבות וכן כשיש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואע\"פ שבינו ובין הזב חציצות רבות אמנם הכלי ההוא טמא טומאה קלה ר\"ל שאינו אב הטומאה אבל דינו כדין כלים שנגעו בזב אשר מטמאין אוכלין ומשקין בלבד לא אדם וכלים וכבר נתבאר לך כי כל הכלים הראויים למשכב שתחת הזב כולן אב הטומאה ואין חילוק בין המשכב התחתון הדבק בקרקע או המשכב הדבק לגופו וכל הכלים אשר על הזב כולן ראשון לטומאה ואין חילוק בין הבגד הדבק בגופו מלמעלה ובין הבגד העליון אשר כנגד הרקיע הכל טמא טומאת מדף ואין הדין הזה במת אבל דין כלים שעל גבו או כלים שתחתיו או כלים שנגעו בו דין אחד לכולן והוא מה שנתבאר בב' של אהלות ותלמוד הענין הזה בזב מאמרו בו וכל כלי עץ ישטף במים אמרו בספרא מה בא זה ללמדנו אם ללמד שיטמא כלי שטף במגע הרי כבר נאמר והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו אם הנוגע בו מטמא כלי שטף במגע הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע א\"כ למה נאמר וכל כלי עץ ישטף במים אלא אלו אוכלין ומשקין וכלים שעל גבי הזב ואמרו עוד וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהוא עושה על גבו מדף והלשון הזה של מדף משתמשין בו בענין אחר של טומאה כמו שביארנו בי' של פרה ועל אותן הענינים אמרו בש\"ס (נדה ד:) מאי מדף כדכתיב קול עלה נדף ר\"ל כי הוא מענין התנועה ופירוש הזה אינו מן הגמרא אלא שכתבוהו בגליון מן פירוש סבוראי וכתבן המעתיק בתוך הדברים ולא נזכרו עליהן אמנם הענין אשר אנחנו בו בכאן עיקרו מנדף והוא יוצא ממאמרם ריחו נודף ר\"ל יריח למרחוק הרבה והפליג הענין הזה על הזב אשר יטמא כלים שעל גביו ואפי' אם היה ביניהן חציצה רבה כאילו יעבור ריחו ויגיע אליהם ויטמאם על דרך הדמיון: \n"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שהזב לא נישא רובו על כל אחד לפי מה שבארנו אותו בכף מאזנים ואמנם דברי הכל בבהמה כולן טהורות סיבת זה מה שביאר הש\"ס (שבת דף צג.) וזה כי העיקר אצלינו מסייע אין בו ממש וכאשר חשבו שאחד מאלה הד' רגלים של בהמה שכבר נשא הרי הטלית אשר תחתיו טהורה לפי שסמיכות הבהמה ההיא על ג' הנשארים וזה הרביעי אע\"פ שלא נשאתהו והוא עוזר אותן מסייע אין בו ממש וכן נאמר בכל רגל מד' שהוא מסייע וע\"כ כולן טהורות: \n",
+ "ועקל. הוא הקשר הסובב את הדבר הנסחט. \n",
+ "וקורת בית הבד הקצה האחד הוא למעלה מן העקל והיא סוחטתו ועל הקצה האחר היה יושב הזב: \n",
+ "ומכבש של כובס. מכבש שכובשין בו הכובסין הבגדים אחר שכבסן יכביד אותן תחת המכבש וכשישב הזב על קצה המכבש אשר הבגדים תחתיו הן טהורין וחיוב זה יודע מצורת מכבש של כובסין אצלם באותו זמן לפי שאין ספק כי כשישב הזב על אותו קצה לא יביא כובד על גבי הכלים שיהו משכב ור' נחמיה אומר כי הן שבין משכב כבר הוא מכביד עליהן ואין הלכה כר' נחמיה ולא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי: \n"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה זוכר לעיקרים אשר ביארנו בתחלת זה הסדר שאב הטומאה הוא אשר יטמא אדם וכלים ולד הטומאה לא יטמא אדם ולא כלים ושכל מה שנטמא באב הטומאה הוא ראשון ונקרא ג\"כ ולד: \n",
+ "ואמר בהלכה הזאת כאשר יטמא בזב בעוד שהוא מחובר בו הרי הוא מטמא כלים כשנגע בהן ואע\"פ שהוא ראשון לטומאה אמנם כל זמן שהוא מחובר באב יטמא כלים וזה מצינו בפסוק שאמר שהוא יטמא בגדים בשעת מגעו והוא אמרו (ויקרא ט״ו:ז׳) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ר\"ל כי כל זמן שהוא נוגע בבשרו והוא מחובר במטמאין כשנוגע בבגדים טמאים וחזרן ראשון לטומאה לא שני ובספרא אמרו ומטמא שאר כלים כבגדים אלא כלי חרס בלבד אין מטמא אותו אלא אב הטומאה או המשקין כמו שבארנו בתחלת הסדר \n",
+ "וענין אמרו אבל לא במשא הוא שאם נשא אוכלים ומשקין בשעת מגעו בזב אין מטמא אותן עד שיגע בהן וזה הכלל שאמר ר' יהושע הוא קיים הולך על העקרים הקודמין ואין חולק עליה וסמוך עליה: \n"
+ ],
+ [
+ "תחלה מה שראוי שתדעהו כי באיזה מקום שיאמר מטמא ב' ופוסל אחד שהוא רומז אל התרומה אשר כבר נתבאר בה כי הראשון והשני טמאים ומטמאים והשלישי פסול וכל אב הטומאה מן אבות הטומאות הוא מטמא ב' ופוסל אחד לפי שהאוכלין אשר יגע בו הוא ראשון ואשר נגע בראשון הוא שני והרי הם טמאין ואשר יגע בשני הוא שלישי והוא פסול כמו שבארנו וכל ראשון לטומאה הוא מטמא אחד והוא השני אשר יגע ופוסל אחד והוא השלישי אשר יגע בשני ושמור הענין הזה וג\"כ כי כל אב הטומאה אמרו בו שהוא מטמא אדם לטמא בגדים והאדם ההוא בעת שמיטמא בו או במגע או במשא אם הוא מטמא בגדים במשא דוקא בעת שהוא מחובר במטמאיו כי אז יחשב כמו הזב עצמו לענין שהוא מטמא שנים ופוסל אחד אלא שאינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס כמו שנתבאר בכלל רבי יהושע וכשפירש ממטמאיו נשאר ולד הטומאה וכמו שאינו מטמא כלים אחר פרישתו כך אינו מטמא שנים אבל מטמא אחד ופוסל אחד כדין כל ראשון לטומאה וכל ראשון לטומאה אמרנו בו כי הנוגע בו אינו מטמא בגדים ושהנוגע בו בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו מטמא אחד ופוסל אחד ושמור העיקר הזה ג\"כ שהוא מפתח הפרק הזה ואחר ההקדמות האלו שים דעתך להבין ההלכה הזאת \n",
+ "אמר שכל מה שינשא על גבי הזב ואפילו היה בינו ובין הזב אמצעיים הרי הוא טמא בין אם היה הדבר אשר על גבי הזב אדם או כלי שטף והם המדף כמו שבארנו או אוכלין ומשקין או משכב ומושב הכל טמא והוא מטמא שנים ופוסל אחד כל זמן שהוא על גביו וכשפירש נשאר ראשון לטומאה ומטמא אחד ופוסל אחד ובא המשל בזה אמרו אצבעו של זב תחת נדבך והוא הלוח אשר יבנה עליו את הכותל כמו שבארנו בברכות (דף טז) ואמרו גם כן האוכלין והמשקין והמשכב והמושב והמדף מלמעלן וחייב בכולן טומאה \n",
+ "ואחר כך אמר כי כל מה שינשא הזב על גביו ויהיה הטמא מלמעלה והדבר הוא מלמטה וביניהם אמצעי היה הדבר אשר מלמטה טהור כיון שבינו ובין הזב אמצעיים אלא אם יהיה אדם או משכב ומושב שהוא יטמא ואפילו תחת אבן מסמא [כמו] (כגון) שנתבאר פעמים אמנם אם היה תחת הזב אוכלין ומשקין או כלי שטף אשר נקרא מדף הרי הן טהורין ובא המשל בזה באמרו הטמא מלמעלה והטהור מלמטן ואמרו משכב ומושב מלמטן ואמרו האוכלין והמשקין והמדף מלמטן טהורין כיון שלא נגע בהן הזב ולמה שביניהן אינו מטמא מחיצות הרבה ולזה רמז באמרו וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב ואדם לפי שהעיקר אצלינו כי טומאת אוכלין ומשקין ושאר כלי שטף וזו היא טומאת מדף אמנם יטמאו ואפי' בלא אמצעיים מעל גבי הזב אבל לא מתחתיו ולשון סיפרא ק\"ו שיעשה על גביו משכב מה אם במקום שלא עשה תחתיו מדף עשה תחתיו משכב מקום שעשה על גביו מדף אינו דין שיעשה על גביו משכב ת\"ל (ויקרא ט״ו:י׳) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא תחתיו הוא עושה משכב ואין עושה על גביו משכב ואמר עוד מלמד שהוא עושה על גביו מדף ואמנם אמרו במשכב ובמושב כשנכנסו תחת כובד הזב שהן מטמאין ב' ופוסלין אחד ולא פירשו מתחת הזב וזה מבואר היטב לפי שהמשכב הוא מאבות הטומאות בין אם היה הזב יושב עליו או עמד ממנו אמר יתברך והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אמרו אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו הזב מנין לעשות ריקם כמלא ת\"ל כלי לעשות ריקם כמלא וכבר ביארנו בראשון מכלים שהנוגע במשכב מטמא בגדים בשעת מגעו לטמא ב' ופוסל אחד ואין צריך לומר שיהיה המשכב עצמו מטמא ב' ופוסל אחד: \n"
+ ],
+ [
+ "לפי שאמר בהלכה הקודמת כי הכלים והמשקים וכלי שטף מלמטן טהורים ואפילו היו תחת משכב הזב אמר סבת זה אמרו כל הנושא ונישא וכו' ופשוט הוא וכבר החזרתי הענין הזה פעמים מיראתי הטעות בו שכל מה שתשמעהו אומר מלמעלן או מלמטן או נושא או נישא אין שם ענין נגיעה כלל אפי' היה החוצץ ביניהן אבנים ואחר זה שמע פירוש ההלכה אות באות אמרו כי כל מה שיהיה למעלה ממשכב הזב מאוכלין ומשקין וכלים הרי הוא טהור וכן אם היו אלו מלמטה והמשכב למעלה מהן הרי הן טהורין חוץ מן האדם לבדו כי הוא כשהוא המשכב עליו טמאו לפי שהמשכב מטמא במשא וכן אם הושמה אבן למעלה ממשכב הזב וישב אדם טהור על האבן נטמא כיון שנישא על גבי משכב כמו שאם ישב הזב על האבן נטמא המשכב אשר מלמטה כך כשישב הטהור על האבן מיטמא מן המשכב אשר מלמטה ולשון ספרא והיושב על הכלי אין לי אלא בזמן שהוא יושב ונוגע בו מנין לעשרה מושבות זה על גב זה אפילו על גבי אבן מסמא ת\"ל והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא אח\"כ אמר כי כל מה שיהיה ג\"כ על הנבילה או תהיה הנבילה עליו הרי הוא טהור אלא המסיט אמנם כשתהיה הנבלה מלמעלה הוא יטמא על כל פנים רוצה לומר האדם לפי שהנבילה מטמא במשא כמו שבארנו בראשון של כלים ואמנם דברו כשהיה האדם מלמעלה והנבילה מלמטה שהוא לא יטמא אלא בהיסט רוצה לומר אם הניע הנבילה בעת היותו נישא עליה לפי שהנבלה מטמאה בהיסט כמו שבארנו שם רוצה לומר כי הטהור כשהסיט את הנבילה ואע\"פ שלא נגע נטמא \n",
+ "ואמר ר\"א אף הנושא כבר ביאר לנו הש\"ס (חולין קכד:) ותקנו ואמרו כי ר\"ל והוא שנושא ר\"ל כי המסיט לא יטמא אלא אם היה נושא לא שתהיה מתחתיו והוא אמרם אימא והוא דנישא ואין הלכה כר' אליעזר ואח\"כ אמר כי כל הנושא ונישא על גבי המת טהור חוץ מן המאהיל שכל מה שמאהיל על המת או יאהיל המת עליו יטמא ע\"פ התנאים הנזכרים באהלות (פ\"ב) וכן האדם כי הוא כשנשא המת עליו הרי הוא טמא לפי שהמת מטמא במשא אמנם כשהיה האדם נישא על גבי המת ולא יהיה מאהיל וזה כשיהיה ביניהם חציצת הדבר המאהיל אז לא יטמא אלא אם הסיט לפי שכל מה שיטמא במשא כשהסיטו הטהור נטמא כמו שבארנו בראשון של כלים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר נקדם בפרק הזה כי האדם כשיהיה נישא על גבי הזב או הזב נישא על גביו טמא ואמר בכאן כי כשיהיה הטהור נושא מקצת הזב או היה הזב נושא מקצת הטהור שהוא טמא לפי שלא נצטרך שינשא או ישא הרוב אלא במשכב לבד לא באדם כמו שנתבאר ור\"ש אומר כי אפי' באדם כשהטמא נושא את הטהור צריך שישא רובו ואז יטמא אותו וכן נתבאר בתוספתא וחבורי טמא וחבורי טהור כגון השיער והצפרנים ולשון התוספתא (פ\"ה) ואלו הן [חיבורין] השינים והצפרנים והשיער שלהן ואלו הן מקצתן ראשי אצבעות ידים ורגלים ר\"ל ואפילו ראשי אצבעות הן מקצת וכבר נקדם לך אמרו אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלן מטמא שנים ופוסל אחד ואין הלכה כר\"ש: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר קדם לנו כי אשר יטמא משכב ומרכב לא יטמא אותו עד שינשא רובו עליו וכן האיש הטהור כשנישא על גבי משכב טמא צריך שינשא רובו ואז יטמא אמר יתעלה (ויקרא טו) באדם אשר ישב על משכב הזב ואם על המשכב הוא ובא הפירוש הוא עד שינשא רובו עליו ודע כי אנחנו לא נחוש על רוב המשכב ומיעוטו אמנם על רוב הנישא ואפילו היה על מיעוט המשכב הוא מטמא אותו ומטמא ממנו ולשון סיפרא או על הכלי אשר היא יושבת עליו או על מקצתו והנה יהיה ביאור המשנה כך רוב הטמא על קצת המשכב ורוב הטהור על מקצתו נטמא הטהור נמצא טומאה נכנסת למשכב ויוצא ממנו במיעוטו לפי שמקצתו נטמא וטימא זולתו \n",
+ "ונייר בלשון ערבי באג\"ד והודיענו כי אפילו אוכלים של תרומה לא יטמאו בהיותם על גבי משכב ואפילו היה החוצץ ביניהם דק ביותר על העיקר הנקדם והוא אמרו כל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם ואין הלכה כר' שמעון אשר אמר כי אבן המנוגעת לפי שהיא מקומה טמא כמו שביארנו בנגעים שהיא מטמאה את התרומה בהיותה עליה ואע\"פ שלא תגע: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בראשון של כלים כי אלו האבות הנמנים הנוגע בהן או נושאן מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת נשיאתו וכן בארנו כי כל שיטמא במשא יטמא בהיסט וכן נתבאר כי אדם טהור הנישא על גבי הזב או על גבי משכבו מטמא שנים ופוסל אחד והדבר כולו מבואר וכבר בארנו פעמים כי דין הזב והזבה והנדה והיולדת בטומאת משכב ומושב ושאר דברים אשר יטמאו אותן שוה וכן המצורע והנדה ולשון סיפרא בפירוש אמרו ית' זאת תורת הזב וגו' והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה אמרו לזכר לרבות את המצורע ולנקבה לרבות את היולדת: \n"
+ ],
+ [
+ "אלה הנמנין כולן הן מאבות הטומאה והנוגע בהן או נושאן מטמא בגדים כמו שבארנו בראשון של כלים \n",
+ "ודברי רבי אליעזר אף הנושא ר\"ל כי המסיט צריך שיהיה נושא ואז יטמא ב' ויפסול א' כמו שביאר הש\"ס (חולין דף קכד:) ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+ ],
+ [
+ "זה כולו מבואר כשאתה זוכר מה שקדם בפרק הראשון של כלים והבנת הכלל אשר אמר ר' יהושע בתחלת הפרק הזה וזה כי הנבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה והמרכב כל אחד מהן מטמא במשא לטומאת בגדים כמו שבארנו שם: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בתחלת הסדר הזה ובתחלת מסכת טהרות כי בולע נבלת עוף טהור מטמא בגדים בשעת בליעתו והוא אז כמי שנגע באב מאבות טומאות דאורייתא וכאשר הקיאה אחר שבלעה או בלע אותה אחר שנכנסת באסטומכא יהיה כמו שפירש ממטמאיו וישאר ראשון לטומאה ולא יטמא בגדים אז וכל זמן שלא תכנס בבית בליעתו אלא שהה בפיו הוא טהור וכבר זכרנו ראיות זה כולו ואח\"כ אמר כי כשלקח נבלת העוף הטהור בפיו והכניס ראשו לאויר התנור כי האדם ההוא טהור כל זמן שלא יבלענו כי לא נאמר בהיותה נסתרת ונכנסת ומתחבא בתוך אויר התנור תהיה כמו בלועה \n",
+ "ואמרו וטהור התנור ר\"ל כי התנור טהור ואפילו אם בלעה וראשו בתוך אויר התנור ולא נאמר כיון שהתנור מטמא מאוירו וזאת מטמא אדם בתוך בית הבליעה שהיא גם כן תטמא התנור לפי שנכנסה באוירו בשעת הבליעה וכבר בארנו בפתיחה כי בולע נבלת עוף הטהור אינו מטמא אדם וכלי חרס בשעת הבליעה כמו שביאר ר' יהושע בכלל הקודם והתנור מכלל כלי חרס כמו שבארנו במקומות מכלים: \n"
+ ],
+ [
+ "כבר בארנו בראשון של כלים ראיית כל אב מאבות אלו הנימנין בכאן שהוא מטמא במגע ושהנוגע אינו מטמא בגדים בשעת מגעו וע\"כ הוא מטמא אחד ופוסל א' ואפי' בשעת מגעו לפי מה שקבענו בהלכה השניה מן הפרק הזה אמנם אמרו כי כל נוגע באב מאבות הטומאות שבתורה כשפירש מטמא א' ופוסל א' והוא כלל שלם וכולל לכל האב הטומאה כי הדבר אשר נגע בו בין אדם בין כלים בין אוכלין כשפירש יהיה ראשון והוא יטמא השני והשני יפסול השלישי כמו שבארנו בטהרות וזכרנו בכאן: ",
+ "ואמנם אמרו כי בשעת מגעו ג\"כ שהוא מטמא ופוסל אחד חוץ מאדם ביאור זה הכלל מה שאספר לך וזה כי הוא אומר כי כל נוגע באחד משאר אבות הטומאות שבתורה הוא מטמא אחד ופוסל אחד ואפילו בשעת מגעו כי אשר תטמא ב' ויפסול אחד בשעת מגעו כבר קדם מניינם ומספרם ואין שם זולתן ואמנם אמרו חוץ מן האדם לפי שהמת הוא כשאר אבות טומאות ונוגע מטמא ב' ופוסל אחד בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו לפי שהוא אב הטומאה והוא לא זכרו בכלל אשר מנה שהן מטמאין ב' ופוסלים אחד ועל כן שנאו בכאן ודע כי שורף פרה ופרים ומשלח שעיר מטמאין בגדים כמו שבארנו בפתיחה אמנם עם זה אינן מטמאין ב' ופוסלין אחד אבל מטמאין אחד ופוסלין אחד כמו כל ראשון לטומאה ואל תחשוב כי זה שזכר הכלל אשר אמר ר' יהושע לפי שהוא מבואר ואמר כל המטמא בגדים בשעת מגעו ולא אמר כל המטמא בגדים גרידא ואלה לא במגע יטמאו בגדים אבל בהתעסקם עסק מיוחד והבן זה: "
+ ],
+ [
+ "שכבת זרע מאבות הטומאות ושרץ מאבות הטומאות ואני מודיעך שהרואה קרי או נוגע בשכבת זרע שוה כי אמנם הוא ראשון לטומאה כמו נוגע בשרץ כמו שביארנו בתחלת כלים הראיה היות משכב בועל נדה מטמא אוכלין ומשקין בלבד ולא יטמא לא אדם ולא כלים וכבר ביארנו שהמת עצמו לא יטמא משכב ומושב לא טומאה קלה ולא טומאה חמורה ולשון ספרא אשר ישב עליו הזב לא טמא מת: \n"
+ ],
+ [
+ "אלה הנמנים כאן הם פוסלים את התרומה מדרבנן והם מכלל י\"ח דבר שגזרו כמו שזכרנו בתחלת שבת (דף יג:) אלא טבול יום לבדו כי הוא אינו מי\"ח דבר שגזרו לפי שטבול יום הוא טמא מן התורה כמו שאמר יתעלה (ויקרא י״א:ל״ב) במים יובא וטמא עד הערב והוא במדרגת שני לטומאה וכאשר יגע בתרומה פסלה וכן ביאר הש\"ס שהוא מן התורה ואמנם השאר כולן הן מדרבנן כי אוכל אוכל ראשון ואוכל שני גזרו עליו שיפסול את התרומה כשיגע בו מיראתנו שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ויטמא אותו משקה באוכל טמא שבפיו ותהיה תרומה טמאה אשר ראוי לשורפה וגזרו על כל שותה משקין טמאין מן הסבה הזאת גופה גזירה שמא יחבר בפיו בינו ובין אוכלין של תרומה ויטמא את התרומה כמו שבארנו בעקרים הגדולים אשר הקדמנו לסדר הזה. \n",
+ "והבא ראשו ורובו במים שאובים גזרו עליו גם כן שהוא טמא ופוסל את התרומה לפי שהיו טבולי יום בזמן ההוא טובלין במי מערות וכיוצא בהן והן מים מזוהמין סרוחים כבר נבאשו וזה אינו פוסל המקוה והיו רוחצים אחר כך במים שאובים משום נקיון ונתמד הדבר הרבה עד ששבו ההמון לחשוב כי המים שאובין אשר היו רוחצין בהן באחרונה הן העיקר והן אשר מטהרין והיו מקילין במי מקוה משום זוהמתו ולא היו מתכוונים בו טבילה לשמה ועל כן גזרו שכל הבא ראשו ורובו במים שאובין אחר הטבילה שיהיה נשאר בטומאתו ופוסל את התרומה עד שיתכוין למי מקוה וידע כי הן המטהרין ולקיום זה הענין וחיזוקו הפליגו בזה ואמרו כי אפי' האיש הטהור אשר אין טומאה עליו ואינו צריך טבילה כשנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובים הוא פוסל את התרומה כמו טבול יום בעבור הסיבה אשר זכרנו והוא כדי שלא ירחוץ במים שאובין אחר הטבילה. \n",
+ "והיו ג\"כ בזמן ההוא נותנין התרומה בצד ספרי תורות ואומרים זה קודש וזה קודש והיו באין עכברים לאכול את התרומה ומפסידים הספרים ועל כן גזרו על כתבי הקדש כולן שפוסלין את התרומה כשיגעו בה. \n",
+ "וגזרו על הידים שהן פוסלין את התרומה וכל מי שנגע בתרומה בידיו פסלה ואע\"פ שלא ידע שיש בידו טומאה עד שיטול ידיו לשם תרומה וישמור אותם והטעם בזה מפני שהידים עסקניות ואפשר שנטמאו ידיו והוא לא ידע. וכבר בארנו בפתיחת הסדר כי משקין טמאין הן תחלה לעולם ואפילו נטמאו בשני ושהאוכלין כשנטמאו במשקין טמאין חוזרין שני וכל שני פוסל את התרומה כמו שבארנו ואין בזה גזירה ואמנם ר\"ל בכאן באמרו האוכלין שנטמאו במשקין משקין שנטמאו מחמת הידים ובזה היתה הגזירה כי אף על פי שאלו המשקין הן טומאתן קלה כיון שלא נטמאו מחמת השרץ רוצה לומר שלא נסמכו בטומאתן לאב כמו שבארנו שם אפילו הכי מטמאין אוכלין ומחזירין אותן שני לתרומה בלבד לא לחולין וכן אמרו (שבת דף יד:) גזירה משקין הבאין מחמת ידים משום משקין הבאין מחמת השרץ ואמרו ג\"כ והכלים שנטמאו במשקין הן המשקין שנטמאו מחמת השרץ או שאר אבות הטומאה ומן התורה אין המשקין מטמאין כלים כמו שבארנו בפתיחה אבל מדרבנן גזרו שיטמאו כלים ושיהו אותן כלים שניים וכשנגעו בתרומה נפסלת וזה הגזירה משום משקה הזב אשר מטמא כלים מן התורה שנאמר וכי ירוק הזב בטהור ואמרו בקבלה (שם) מה שביד הטהור טמאתי לך בין אוכלין בין כלים בין משקין וע\"כ גזרו על כל משקין טמאין שיטמאו כלים משום משקה הזב אשר הוא אב כמו שבארנו בפתיחה: \n"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Vilna Edition",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "רמב\"ם משנה זבים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Rambam",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file