diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d29d4b28484808f53340c0a7b10b896d1b839819 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json @@ -0,0 +1,63 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Defilement of Foods", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864", + "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967", + "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/c37fb29bbb9e59bc0794f6ddedac989f.png", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "Any food designed for man, such as bread, meat, grapes, olives and the like, is susceptible to uncleanness; whatever is not used as food by man is clean, and is not susceptible to uncleanness unless one has assigned it as food for man. In either case it can contract uncleanness only if it is first mixed with one of seven liquids; this is what is called hekhsher (defilement fitness), as it is written: \"If water is put on the seed and such a carcass falls upon it, it shall be unclean for you\" (Leviticus 12:38).", + "The seven liquids which render foodstuffs susceptible to uncleanness are: water, dew, oil, wine, milk, blood, and honey.— —", + "", + "No liquid other than the seven liquids which we have enumerated contracts uncleanness; but other fruit juices do not contract any uncleanness at all, just as they do not render foodstuffs susceptible to uncleanness." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Whatever is written in the Torah and in traditional lore about the rules relating to things unclean or clean is only in connection with the Temple and its sacred objects, heave-offerings and second tithe. The Torah warns those who are unclean against entering the Temple or eating anything that is hallowed, or terumah or tithe, while in a state of uncleanness. But no such prohibition applies to common food; it is permissible to eat common food that is unclean and to drink liquids that are unclean. It is written in the Torah: \"Meat that touches anything unclean shall not be eaten\" (7:19), implying thereby that common food is permissible; the Torah speaks there only of the meat of sacred offerings. — —", + "", + "", + "", + "Although it is permissible to eat defiled food and to drink defiled liquids, the saintly men of early times used to eat their common food in a state of purity, and were cautious of any uncleanness throughout their lifetime. Hence they were called Perushim [the separated Pharisees]. This is extreme holiness and a way of saintliness, when a man separates himself from the rest of the people without either touching them or eating and drinking with them. Abstinence leads to physical purity from evil doings; physical purity leads to spiritual holiness; and spiritual holiness leads to being godlike, as it is written: \"You shall sanctify yourselves and be holy… I the Lord make you holy\" (20:7-8)." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c25c0c8a4a763bbf2e0d8150a2fed0b1e6e865e5 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,322 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Defilement of Foods", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 2.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "All foods that are designated for human consumption, e.g., bread, meat, grapes, olives, and the like, are susceptible to ritual impurity. All foods that are not designated for human consumption are pure and are not susceptible to ritual impurity unless one had a specific intent and set them aside for human consumption. No foods are susceptible to ritual impurity unless it was first dampened with one of the seven liquids. This dampening is referred to as hechsher. These concepts are derived from Leviticus 11:38 which states: \"When water will be placed on a seed....\"", + "These are the seven liquids that make foods susceptible to impurity: water, dew, oil, wine, milk, blood, and honey.
They do not make foods susceptible to impurity unless they fall upon them as desired by the owner. Nor may they be squalid, for squalid liquids do not make food fit to contract impurity.
Once food has been made susceptible to ritual impurity, it retains that status after it is dry, with no liquid on it.", + "When food has been dampened with fruit juice, e.g., berry juice or pomegranate juice, even though it is wet and was touched by a zav or the flesh of a corpse, it is pure, because it was not made susceptible to impurity by one of the seven liquids.", + "Only the seven liquids that we mentioned are considered liquids that are susceptible to ritual impurity. Other fruit juices, by contrast, neither make foods susceptible to ritual impurity, nor do they contract ritual impurity themselves at all.", + "When grapes and olives have not reached a third of their maturity, the liquids they produce do not make foods susceptible to ritual impurity, nor are these liquids themselves susceptible to ritual impurity. Instead, they are like other fruit juices and they are pure forever.", + "The following herbs are not susceptible to ritual impurity even though people eat them. The rationale is that they are not eaten to receive benefit from them as independent entities, but because they impart flavor, aroma, or appearance to other foods. They include: ginger, aldartzini, the primary spices, asafetida root, asafetida, pepper, or safflower. Similar laws apply with regard to all analogous substances.", + "Dill can be assumed to be used to be eaten itself like other vegetables of the field. If it is intended to flavor a cooked dish, it does not contract the impurity of foods. Once dill has imparted flavor to a cooked dish, it is considered as a waste product and it does not contract the impurity of foods.", + "Dates and dried figs that were placed in a cooked dish as spices still contract the impurity associated with foods until they become spoiled to the point that they are not fit for human consumption.", + "If vetch was designated for human consumption, it contracts the impurity associated with foods.", + "Hearts of palm are considered as wood in every way. If they were cooked and fried, they contract the impurity associated with foods.", + "Grape seeds and grape pomace, even though they were collected to serve as food, do not contract the impurity associated with foods.", + "Hard olives and grapes that slip out and emerge from under the beam of the press while the produce is being pressed are not susceptible to ritual impurity.
To what degree is this leniency granted? For four kabbin for every kor. If more than that amount emerge, they are susceptible to ritual impurity. If they were set aside to be eaten, even if there are less than four kabbin, they are susceptible to ritual impurity.", + "Budding dates, budding fruit, underdeveloped fruit, and black cumin are all considered as foods and they are susceptible to ritual impurity.", + "Budding leaves from branches, carob trees, pepperweed and wild onions are not susceptible to impurity until they are sweetened.", + "Mustard seeds, lupine beans, and other foods that are pickled are susceptible to the impurity associated with foods both after they have been sweetened and before they have been sweetened.", + "When olives have been pickled together with their leaves, the leaves are not susceptible to ritual impurity, for they have not been pickled to be eaten, only for the sake of their appearance.", + "The hairs of zucchini and its flower are not susceptible to ritual impurity, because they are not food.", + "When honey is in its beehive, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods, even if one does not designate it as food in his mind. When one begins removing the honey, when the honey combs are broken, the honey is susceptible to impurity as a liquid. When honey flows out of a beehive, it is susceptible to impurity as a liquid. If one considers it as a food, it is susceptible to impurity as a food.", + "Oil that has congealed is neither considered as food, nor a liquid in this context. Even if one thinks of it while it is congealed as a food or a liquid, his thought is of no consequence. Similarly, when blood has congealed, it is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods. If one thinks of it as a liquid, his thought is of no consequence.", + "When milk has congealed, it is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods. If one thinks of it as a liquid, his thought is of no consequence.", + "Date honey is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods. If one thinks of it as a liquid, his thought is of no consequence. All other fruit juices are neither considered as foods, nor liquids with regard to ritual impurity. If one thinks of one as a food or a liquid, his thought is of no consequence.", + "Snow is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, his thought is of no consequence. If one thinks of it as a liquid, it is susceptible to the ritual impurity associated with liquids. If a portion of it contracted impurity, the entire quantity is not considered as impure. If the snow was passed over an impure earthenware container, all of it becomes impure.", + "When one had in mind to use milk that is in the teats of a slaughtered animal, his thought is of no consequence and it is pure. If he had the intent to use congealed milk that is in the stomach of a slaughtered nursing animal, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods.", + "When grapes have been trodden upon, once one has crisscrossed over them, they are susceptible to the ritual impurity associated with liquids. If whole grapes remain, those grapes are susceptible to the ritual impurity associated with foods.
Similarly, when olives are loaded in an olive press, they are susceptible to the ritual impurity associated with liquids. If whole olives remain, those olives are susceptible to the ritual impurity associated with foods.", + "Although it is forbidden to benefit from any of the following: produce that is orlah, mixed species that grew in a vineyard, the meat of an ox sentenced to be stoned that was slaughtered, the meat of a calf designated to have its neck broken, whether it was slaughtered beforehand or whether its neck was broken, the birds used to purify a person afflicted with tzara'at, a firstling donkey, a mixture of milk and meat, the meat of the red heifer, and meat from a sacrifice that is piggul or notar are all susceptible to the ritual impurity associated with foods." + ], + [ + "All foods that grow from the earth are not susceptible to ritual impurity until they are uprooted from the ground. As long as they are connected to the earth - even by a small root, as long as they can sustain themselves from it - they are not susceptible to impurity.", + "When a branch of a fig tree was broken off, yet it is still connected by its bark, but it cannot sustain itself from it, all the fruit on it are susceptible to ritual impurity. There is an unresolved doubt with regard to this matter: Is the remainder of the tree considered as a handle to this broken branch or not?", + "When vegetables become dried out while budding, e.g., cabbage or squash that becomes dried out while budding, they are not susceptible to the impurity associated with foods. If produce was harvested with the intent of it being dried, it is considered as food until it becomes totally dry and hard like wood.", + "When the branches of a tree that contained fruit were broken off, the fruit is considered as having been harvested. Similarly, if a tree containing fruit dried out, the fruit is considered as having been harvested.", + "When figs dry out when budding, they contract impurity in their place.", + "All foods that come from living animals are not susceptible to ritual impurity until the animals die. If one slaughtered a domesticated animal, wild animal, or fowl, even though it is still in its death throes, it is susceptible to ritual impurity.
When do fish contract impurity? When they die. If a factor arose that caused a fish to be considered as tereifah and it contracted impurity when it is in its their death throes, there is an unresolved question: Is it considered as if it had died, because it already became tereifah? Or is it not susceptible to ritual impurity until it becomes inanimate like stone and does not move?
If a limb or meat that was loosely hanging from a domesticated or wild animal and could not rejuvenate itself was made fit to contract impurity, it is susceptible to impurity even when in its place attached to the animal, because it is already considered as food that has been separated. If the animal was slaughtered, the slaughter makes it fit to contract impurity, because the entire animal is considered as a \"handle,\" to this limb. And when a \"handle\" is made susceptible to ritual impurity, the entire organ becomes susceptible, as will be explained. There is an unresolved question if an animal can become a \"handle\" to a loosely hanging limb or flesh in the animal's lifetime.", + "When one slaughters a domesticated animal, wild animal, or fowl, all of its meat becomes susceptible to ritual impurity because of the blood that emerges at the time of ritual slaughter. Therefore, if no blood emerges at the time of ritual slaughter, all of the meat must be made susceptible to ritual impurity like all other foods that were not yet made susceptible to impurity.", + "When foods are made susceptible to impurity while they are attached to the earth or they were made susceptible with water that was attached to the ground, they are not susceptible to impurity. They receive this status only after coming in contact with water that is not in contact with the earth or with other liquids after the produce has been detached from the earth, as implied by Leviticus 11:34: \"in any container.\" It can be inferred that a liquid does not make food susceptible to impurity unless it was lifted from the ground, like water in a container. If one drew water with a container and then poured it on the ground, it does not make food susceptible to impurity.", + "When a zucchini was planted in a flowerpot and it grew, even though portions of it emerged outside the flowerpot, it is not susceptible to ritual impurity. The rationale is that when a flowerpot has a hole through which a small root can protrude, produce growing in it is considered as attached to the earth and anything planted in it is not susceptible to ritual impurity. Similarly, if there was water in it, the water does not make produce susceptible to impurity.", + "When a flowerpot does not have a hole, anything growing in it is susceptible to ritual impurity. If there is water in it, that water makes produce susceptible to impurity.", + "Vessels made from animal turds or earth from which roots can break through and protrude do not cause plants to become susceptible to impurity. Even though they do not have a hole, they are considered as if they have a hole.", + "When a flowerpot was filled with earth until its edge, it is no longer considered as a container. Instead, it is considered as a flat surface that does not have an edge, for it is no longer a receptacle.", + "When impure liquids fall on foods, the foods become impure even though they fell contrary to the desire of the owner. The rationale is that the food's contraction of impurity occurs at the same time as it became susceptible to impurity. This applies provided the liquids are not on the earth.", + "Whenever food has spoiled and rotted to the point that it is no longer fit for human consumption, it is not susceptible to ritual impurity. Similarly, a liquid that has spoiled and become foul to the point that it is no longer fit for human consumption is not susceptible to ritual impurity, just as it does not make foods susceptible to ritual impurity, as implied by Leviticus 11:34: \"which he shall drink.\"", + "When one cooked an animal's hide or thought of partaking of a placenta, they contract ritual impurity as an independent entity.", + "When one cooks the hide of a donkey, there is an unresolved question whether it contracts ritual impurity as an independent entity, because it was cooked or it does not contract impurity, because it is very disgusting.", + "Kernels of wheat that are found in cattle turds or barley that is found in animal turds that were collected are not susceptible to ritual impurity. If one thought of partaking of them, they contract the ritual impurity associated with foods.", + "When food became impure and after it became impure, it spoiled and rotted, if it became unfit for a dog to eat or it became dry like a shard, it is pure. If it became unfit for human consumption, but it is still fit for a dog, it remains impure as it was beforehand.
Whenever food becomes impure, it cannot regain purity by being immersed in a mikveh.", + "When one sows impure seeds, the plant that grows from them is pure, even if it is an entity whose seed does not decompose. The above applies provided the seeds sprout roots. If, however, they do not sprout roots, they remain impure even if the seed decomposes.", + "When food is attached to a utensil, it is no longer considered as food. If the utensil becomes impure, it contracts the impurity of the utensil. Since the food serves as wood, it is considered as wood.", + "Whenever a liquid contracts impurity and afterwards spoils and becomes foul, it remains impure forever. For the impurity of a liquid never departs, even if it becomes unfit for a dog to drink. Liquid that becomes impure can never regain purity. The only exception is water, i.e., if one immersed impure water in a mikveh, when the water of the mikveh covers the impure water, it regains purity.
Hot impure water can be immersed in a cold mikveh. Similarly, cold water can be immersed in hot water, foul water can be immersed in pleasant water, and pleasant water in foul water.", + "When a staff was thoroughly wet with impure liquids, if a portion of it was immersed, the water on the other portion is not purified until it is immersed in its entirety.", + "When snow becomes impure and a portion of it is joined to the waters of a mikveh, since a portion became pure, it becomes pure in its entirety.", + "Temed that became impure - whether it became impure after the water was mixed with the grape dregs or whether the grape dregs were mixed with impure water - until it becomes vinegary, it can be brought into contact with a mikveh and purified, for it is like water. Once it becomes vinegary, it's like wine and it cannot be purified in a mikveh.", + "When a pot was filled with liquids, e.g., honey, wine, or the like, and placed in a mikveh and then a person who was a primary derivative of impurity extended his hand outward and touched the liquids, the liquids become impure even though they are in the mikveh. And the pot contracts impurity from the liquids in it, even though it is in the mikveh.
If, by contrast, the pot contained water, the pot is pure, because a derivative of impurity never imparts impurity to an earthenware container. Nor does the water it contains contract impurity, for it is mixed with the water of the mikveh. If, however, a person who is considered a source of impurity extended his hand and touched it, the pot becomes impure, for a mikveh does not impart purity to an earthenware container.", + "Drainage water can be assumed to be impure. If rain water descended upon it to the extent that it became the majority, the mixture is pure. If they are of equal quantities, everything is impure, whether the water is found in a container or on the earth.
When does this apply? When the drainage water came first. If, however, the rain water came first and then even the slightest amount of drainage water fell upon them, everything is impure, for when impure liquids descend into pure liquids, even the slightest amount imparts impurity.", + "When a person spreads mud on the roof of his house or if he washes his clothes and water is dripping from them and then it rained and the dripping increased, we conclude that the majority is rain water and the water that drips is pure.", + "The following rules apply when a person applied ritually pure oil to his body and afterwards contracted impurity. If he immersed himself while the oil is still on his body, if merely the amount of oil to rub on a small finger was applied, the oil is pure as it was originally.
If a person applies impure oil to his body and immerses himself, the oil on his body does not regain purity. Instead, if there is moist oil on his body, the oil remains impure. If there is not enough that feels moist, it is nullified because of the small amount that is there." + ], + [ + "We have already explained that food does not contract impurity until it is made fit to do so and that all food that is not designated for human consumption does not contract ritual impurity until it is designated for human consumption.", + "The following rules apply when food is designated for human consumption in one locale, but is not designated for human consumption in another place. In a place where it is so designated, special intent is not necessary to designate it for human consumption. In a place where it is not so designated, one must have a special intent to designate it for human consumption and then it will be susceptible to ritual impurity. Any food that will ultimately impart impurity to a person or to keilim need not be exposed to liquids to become susceptible to ritual impurity.", + "There are foods that require exposure to liquids, but do not require a special intent. There are foods that require a special intent, but do not require exposure to liquids, foods that require special intent and exposure to liquids, and foods that require neither special intent, nor exposure to liquids.
What is implied? All foods that are designated for human consumption in any place require exposure to liquids, but do not require special intent. Kosher fish and kosher locusts in all places and non-kosher locusts and fish in rural areas are considered as designated for human consumption and require exposure to liquids, but do not require a special intent. Similarly, in all places, the fat of a kosher animal that died requires exposure to liquids, but does not require special intent.
The following require special intent and exposure to liquids: Meat that was separated from a living being, whether a human, animal, or fowl, the carcass of a non-kosher fowl, in rural areas, the fat of a kosher domesticated animal that was ritually slaughtered - even though it was exposed to liquids when slaughtered, it requires a second exposure after one had the intent to partake of it, and all wild vegetables, e.g., very pungent onions and mushrooms. Similarly, in rural areas, small locusts and fish require a special intent. When endives were sown for animal fodder and then the owner changed his mind and thought of using them for human consumption, they are not subject to ritual impurity unless he had such intent after they were picked. For an intent that one had while produce is connected to the earth is not significant. When one collected endives for an animal, washed them, and then thought to serve them to a human being, they must be exposed to liquids again after the change of mind. Similar laws apply in all analogous situations.
If one thought of partaking of the the allal, it can contract the impurity associated with foods. If not, it is considered as wood and it is not susceptible to ritual impurity. Similarly, bones that are joined to meat, the giddim, the soft portions of the horns and the hoofs, the thin feathers and the wooly hairs of a fowl, the soft portion of its nails and its beak that are embedded in its flesh require special intent and exposure to liquids.
The following require neither special intent, nor exposure to liquids: the carcass of an animal from a kosher species, the carcass of a fowl from a kosher species, and the fat of a domesticated animal in large cities. None of these require either special intent, or exposure to liquids. The rationale is that since they are designated for human consumption, there is no need for special intent. They do not require exposure to liquids for ultimately, an olive-sized portion of them can impart impurity to a person or to a k'li and any substance that imparts impurity of a more severe type does not require exposure to liquids.
The following require special intent, but not exposure to liquids: The carcass of a fowl from a kosher species in rural areas and the carcass of an animal from a non-kosher species in all places. The above applies when one has in mind to partake of less than an olive-sized portion. An olive-sized portion, by contrast, is a primary source of impurity.", + "When a Jew slaughters a non-kosher animal for a gentile and slits the two - or the majority of the two - signs of ritual slaughter, it becomes susceptible to the impurity associated with food as long as it is in its death-throes. It does not require a specific intent, for when a Jew slaughters an animal for a gentile to eat, there is no greater special intent. It does not require exposure to liquids, for ultimately, it will impart impurity of a more severe type.
If he only slit one of the signs of ritual slaughter or stabbed it in the throat, it does not contract the impurity associated with foods. Similarly, if a gentile slaughtered a kosher animal for a Jew, slitting the two - or the majority of the two - signs of ritual slaughter, it imparts the impurity associated with food as long as it is in its death-throes and it does not need to be exposed to liquids. If he only slit one of the signs of ritual slaughter or stabbed it in the throat, it does not contract the impurity associated with foods and is considered like other animal carcasses.", + "When a person cuts meat from a limb severed from a living animal and, afterwards, considered using it as food, it requires exposure to liquids to become susceptible to impurity. If he thought of using it as food and then severed it, it does not require exposure to liquids, because it imparts the severe impurity associated with an animal carcass. And whenever a substance imparts severe impurity, it need not be exposed to liquids.", + "When a person has in mind to partake of less than an olive-sized portion of the carcass of a non-kosher animal and combined it with other foods to complete the egg-sized portion of impure foods required to impart impurity, the entire amount need not be exposed to water. The rationale is that were one to increase the portion that is less than an olive-sized portion in the egg-sized portion until it was the size of an olive, it would impart severe impurity.
Similarly, when there is an olive-sized portion of meat from an animal that one had in mind to eat that was covered with dough until it reached the size of an egg, since it does not impart impurity when touched because of the dough, it is necessary that one have in mind to use it as food. The dough need not be exposed to liquids to contract impurity. The rationale is that the entire measure can impart impurity when carried, because of the olive-sized portion of the animal carcass it contains. Even though it does not impart impurity when touched, it is considered as if it is ultimately capable of imparting more severe impurity. Therefore it need not be exposed to liquids.", + "When there is less than an olive-sized portion of a human corpse to which other foods were added so that an egg-sized portion of food would be reached, one must have in mind partaking of the entire amount for it to become susceptible to impurity, since generally, the entire amount is considered of no importance by all people. The entire amount does not require to be exposed to water, because of the meat from the corpse that it contains.", + "When an olive-sized portion of a human corpse is covered with dough, the entire amount imparts the severe impurity associated with a human corpse.", + "When a person cuts flesh from a living human being to feed to an animal, if afterwards, he thinks of using it as food for humans, for it to impart the impurity associated with foods, he must have such an intent, but it need not be exposed to water.", + "When a chick falls into a vat of wine and dies, even though the vat is located in a city, it becomes repulsive in the vat. Therefore to become susceptible to ritual impurity, one must have a specific intent to partake of it.
If, when one lifted it out of the vat, he thought of feeding it to a gentile, it imparts impurity, for he thought of using it for human consumption. If he thought of feeding it to a dog, it does not contract the impurity associated with foods. If the person who thought of feeding it to a person was a deafmute, a mentally or emotionally compromised person, or a minor, it is pure. If such individuals lifted it out of the vat to feed it to a person, it is impure, for their deeds are significant, but not their intent." + ], + [ + "What is the minimum measure for the impurity of foods? For them to contract impurity, even the slightest amount. Even a sesame or mustard seed contracts impurity, as Leviticus 11:34 states: \"Any food that shall be eaten,\" including even the slightest amount.
Food does not impart impurity to other foods or liquids or a person's hands until it is the size of an egg without its shell. And a person who partakes of impure foods is not disqualified from partaking of terumah and sacrificial foods unless he partakes of a portion of impure food the size of an egg and a half. This is half a p'ras.", + "Even the slightest amount of liquid can contract ritual impurity and impart ritual impurity. Even a drop of an impure liquid the size of a mustard seed that touched foods, keilim, or other liquids causes them to become impure. Nevertheless, a person who drinks impure liquids does not become disqualified unless he drinks a revi'it, as we explained.", + "All liquids can be combined to comprise the minimum measure and disqualify a person's body if he drank a revi'it. All foods can be combined to comprise the minimum measure of an egg-sized portion that imparts the impurity associated with foods and to a half a pras to disqualify a person. Even wheat can be combined with flour, with dough, with figs, with meat and the like. Everything can be combined.", + "When an animal's hide is connected to its meat, the juice it secretes, the spices, the meat connected to the hide - although one had the intent to eat part of it and did not have the intent to eat the remainder, even though part of it was separated by a beast of prey and part of it was separated by a knife - the bones that are connected to the meat, the giddim, the soft portions of the horns and the hoofs, the thin feathers and the wooly hairs of a fowl, the soft portion of its nails and the beak that are embedded in its flesh: all of these contract impurity, impart impurity, and are included in an egg-sized portion or half a pras.", + "When an egg-sized portion of impure food was left in the sun and it shrank, it does not impart impurity. Similarly, an olive-sized portion from a human corpse or an animal carcass and a lentil-sized portion from a dead creeping animal that was left in the sun and shrank are pure.", + "When an olive-sized portion of fat, blood, notar, or piggul was left in the sun and it shrank, one is not liable for karet for partaking of them. If he left them in the rain and they swelled, returning to the specified volume, they return to their original status, whether that involves severe impurity, a lesser impurity, or a prohibition against partaking of the substance.", + "Onion leaves and onion shoots that are hollow which possess sap are measured according to their present size. If they are hollow and empty, their hollow should be compressed before their volume is measured.", + "A puffy bread is measured as it is. If it has a cavity, the cavity should be compressed.", + "When the meat of a calf expands or the meat of an older animal shrinks, its volume should be measured in its present state.", + "The volume of nuts, dates, and almonds that have dried are measured in their present state.", + "All entities whose type of impurity and minimum measures are similar can be combined with each other to reach that measure. If their impurity was similar, but not the minimum measures or the minimum measures, but not the impurity, they should not be combined, not even to impart the lesser type of impurity. What is meant by the type of its impurity, but not the minimum measure? E.g., the flesh of a corpse and the decomposed mass from it. What is meant by its minimum measure, but not its type? E.g., the flesh of a human corpse and the flesh of an animal carcass. Needless to say, impure entities that are not similar, neither in their measure and their type of impurity, e.g., the flesh of an animal carcass and the flesh of a dead crawling animal, are not combined.", + "The measure of all impure food is the same. For all impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present. And their impurity is of the same type, for all impure foods impart impurity only through touch and they do not impart impurity to humans or to keilim. Therefore, they can be combined to impart impurity according to the lesser level of impurity among them.
What is implied? When there was a half an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and a half of an egg-sized portion of food that was a secondary derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a secondary derivative. If the mixture touches food that was terumah, it disqualifies it.
When there was a half an egg-sized portion of food that was a secondary derivative of impurity and a half of an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a tertiary derivative. Similar laws apply in all analogous situations. Even when there was a half an egg-sized portion of food that was a primary derivative and a half of an egg-sized portion of sacrificial food that was a fourth degree derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a fourth degree derivative.", + "When an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a secondary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided, each portion is a secondary derivative.
If one of the portions of the mixture that was divided fell on a loaf of bread that was terumah and then the other fell upon it, they disqualify it. If the two fell at the same time, they cause it to be considered as a secondary derivative.", + "When an egg-sized portion of food that was a secondary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a secondary derivative. If the mixture was divided, each portion is a tertiary derivative. If one of the portions of the mixture that was divided fell on a loaf of bread that was terumah and then the other fell upon it, they do not disqualify it. If the two fell at the same time, they cause it to be considered as a tertiary derivative.", + "When an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided, each portion is a secondary derivative. The rationale is that when a tertiary derivative touches a primary derivative, it becomes a secondary derivative.", + "When two egg-sized portions of food that were primary derivatives of impurity and two egg-sized portions of food that were secondary derivatives were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided in half, each portion is a primary derivative. If they were divided into three or four portions, each one of them is considered a secondary derivative.
Similarly, when two egg-sized portions of food that were secondary derivatives of impurity and two egg-sized portions of food that were tertiary derivatives were mixed together, the entire mixture is considered as a secondary derivative. If the mixture was divided in half, each portion is a secondary derivative. If they were divided into three or four portions, each one of them is considered a tertiary derivative." + ], + [ + "The term yad when used in connection with food refers to the thin stems that are close to fruit from which the fruit hangs from the tree, e.g. the stems of figs and pears and the edges of a grape cluster. In a similar category are included seeds and other entities required by the foods and any shomrim for foods, i.e., the shell over the foods that protects it. Similar laws apply to all analogous substances.", + "Any substance that is a yad, but not a shomer is susceptible to impurity, imparts impurity, but is not considered as part of the food. Any substance that is a shomer, even though it is not a yad is susceptible to impurity, imparts impurity, and is combined together with the food. Any entity that is not a shomer, nor a yad, is neither susceptible to impurity, nor does it impart impurity. Needless to say, it is not considered as part of the food.
What is meant by saying \"it is susceptible to impurity, imparts impurity, but is not considered as part of the food\"? If impurity touched the yad, the food suspended from it becomes impure. If impurity touched the food, the yad becomes impure. The yad is not combined with the food to comprise an egg-sized portion or a half a pras. If, however, an entity is a shomer it is considered as part of an egg-sized portion or a half a pras.", + "Just as there is a concept of a yad with regard to contracting impurity, so too, there is a concept of a yad with regard to making foods susceptible to impurity through exposure to liquids. If the yad was exposed to a liquid, all of the food hanging from it is susceptible to impurity.
The concept of a yad applies even though the fruit is smaller than an olive-sized portion and the concept of a shomer applies even though the fruit is smaller than a bean. When a shomer is divided, it no longer is combined with the food.", + "What is the source that teaches that the shomerim of food contract impurity together with the food when they are connected to it? Leviticus 11:37 states: \"On any type of kernels of seed that will be sown.\" Implied is that the kernels are considered in the form which people use to sow, e.g., wheat in its coating, barley in its shell, lentils in their coverings. Similar laws apply to other shomerim.", + "What is the source that teaches that the yadot of food are susceptible to impurity and impart impurity when they are connected to foods? It is written ibid.: 38: \"They shall be impure for you,\" included is anything necessary for you so that the food can be eaten.", + "When a person harvests grapes for a winepress, there is no concept of yadot, for he has no need of the yad, because it absorbs the liquid.", + "When one harvests produce to use as a covering for his sukkah, there is no concept of yadot, for he has no need of the yad.", + "Whenever the yadot of food were crushed in the granary, they are pure.", + "When a sprig of a cluster is stripped of its grapes, it is pure. If one grape remained, it is considered as a yad for that grape and it is susceptible to impurity. Similarly, if a stalk from a date palm was stripped of its dates, it is pure. If one date remained, it is impure. Similarly, if a pod of legumes was emptied, it is pure. If one legume remained, it is susceptible to impurity.", + "There can never be a concept of a shomer for a shomer. Only the protective covering that is closest to the food is considered as part of it.", + "There are three peels to an onion: the inner peel, whether it is whole or cut, it is combined with the food. When the middle peel is whole, it is combined. If it is cut, it is not combined. The outer peel is pure in both instances.", + "All shells become susceptible to impurity, impart impurity, and are combined together with the food because they are shomerim. When the pods of beans and vetch are discarded, they do not become susceptible to impurity. If they were saved to be served as food, they do become susceptible to impurity. If food remains inside them, they are susceptible to impurity regardless.
Cucumber peels are susceptible to the impurity of foods, even though they are not connected to the cucumber at all. When barley kernels are dry, their shell is included with them. If the kernels are fresh, the shells are not included with them. The shells of wheat kernels are included with them in all instances.", + "All seeds become susceptible to impurity, impart impurity, but are not combined together with the food with the exception of a fresh date seed. The seed of a dried date, by contrast, is not combined with the food.", + "The covering of a fresh date seed is not combined with the fruit. The covering of a dry date seed, by contrast, is combined with the fruit. Since it cleaves to the fruit, it is considered as part of the fruit.", + "When a portion of a date seed projects outside the fruit, the portion that has food around it is combined with it. The portion that projects beyond it does not.
Similarly, when there is a bone with meat on it, any portion of the bone that has meat around it is combined with the meat. If it has meat on it only from one side, only the portion of bone under the meat is combined with it and only the upper portion of the bone until its cavity. If a bone does not have a cavity, we consider it as the thickness of a hyssop stem. Only that portion is combined with the meat; the remainder is not combined. The rationale is that the bones are considered like shomerim for the meat.", + "A thigh bone that has meat - even a mere bean-size portion - upon it causes the entire bone to be included in the reckoning for impurity.", + "Even if olive and date seeds were cooked to be eaten they are not susceptible to impurity.", + "Even though one collected carob seeds with the intent of eating them, they are not susceptible to impurity. If one cooked them with the intent of eating them, they are susceptible to impurity.", + "The following are susceptible to impurity, impart impurity, and are combined together with the food: the roots of garlic, onions, and leek, when they are fresh, their protuberance, whether fresh or dry, their stalk which is opposite the food, the roots of lettuce and Israeli radishes, and the main root of large radishes are combined with the food. The thin roots of large radishes, by contrast, are not combined. The roots of mint and rue and the roots of wild vegetables that were uprooted with the intent of replanting them, the center stalk of grain and the husks of its kernels, the stems of figs, dried figs, thin figs, and carobs are susceptible to impurity, impart impurity, and are combined together with the food.", + "The following are susceptible to impurity, impart impurity, but are not combined together with the food: the roots of garlic, onions, and leek, when they are dry, stalks growing from them that are not opposite their central portion, the mila'in of grain stalks, i.e., the dark hairs on top of a grain stalk that resemble the teeth of a saw, the stems of pears, small pears, quince, and crabapples, the handbreadth of the stem of squash that is closest to the vegetable itself, a handbreadth of the stem of an artichoke, and similarly, a handbreadth from either side of a branch from which a twig of a grape vine grows. From the twig of a grape vine grow many clusters. This same ruling is applied to the stem of a cluster regardless of its size. The yad of the tail end of the shoot of the cluster from which the grapes were removed and that of a branch of a date palm is four handbreadths long. The term branch refers to the red branch that the stalks hang from; the dates hang from the stalks. Three handbreadths of the stem of the grainstalk are considered as a yad. Similarly, three handbreadths of the stem of all plants that are reaped are considered as a yad. If plants are not reaped, their stems and roots are considered as yadot regardless of their length.
All of the aforementioned are susceptible to impurity, impart impurity, but are not combined together with the food, because they are yadot.", + "The following are not susceptible to impurity, do not impart impurity, and are not combined together with the food: other stems, the roots of cabbage heads, the roots of beets, the roots of turnips - this refers to the deep roots that remain when the cabbage and turnips are harvested from which the plants grow a second time - and all the roots that are cut off when they are uprooted together with the food.
The button of a pomegranate is combined together with the fruit. The buds that grow from it are not combined.", + "When part of a pomegranate or a watermelon decomposed, the remainder is not considered as joined to the part that decomposed. The remainder of the peel is not combined with the fruit, for its protection of the fruit is of no benefit. Similarly, if such fruit was intact on either side, but rotten in the center, the portions of fruit on the sides are not considered as joined to each other, nor is the peel combined with the food.
The green leaves of vegetables are combined with the foods. The white leaves are not, because they are of no benefit." + ], + [ + "When the shells of nuts and almonds are cracked, they are still considered as attached to the food until the shell is shattered.", + "Once a perforation has been made through which to suck out the contents of a soft-roasted egg, the remainder of the shell is not considered as connected to it. When an egg has been cooked, its shell is considered as connected to it until it is shattered. If the shell has been spiced, even if it is shattered entirely, it is still considered as connected.", + "When a bone contains marrow, the bone is considered as connected to the marrow until it is shattered. The wool on the heads of sheep and the hair on a goat's beard even when charred with fire are still considered as connected to the food until one begins removing them.", + "Even though one already passed a knife over the wings of locusts or the scales of fish, they are considered as connected until one begins actually peeling them off. When the seeds of a pomegranate have separated, they are still considered as connected until one strikes it with a reed.", + "The stalks of a date palm are not considered as connected to each other.", + "When one cut a cucumber and placed it on the table, the portions are considered as connected until one begins to separate one from the other. If one begins to separate, a piece and anything that ascends with it is considered as connected. The remainder is not considered as connected. The lower tip is considered as connected to itself and not to the other pieces.
When there were two or three cucumbers, one cut each one of them and placed them on the table and began eating one of them, the one he began eating is considered as connected and the others are not considered as connected. Even if he said: \"I am eating half in the morning and half in the evening,\" the half with which he began is considered as connected and the remainder is not considered as connected.", + "When a person cuts vegetables and the like to cook them, even though he did not finish cutting them to the extent that they were separated, they are no longer considered as connected. Instead, if one piece contracts impurity, the other does not contract impurity even though they remain attached.
If one cuts a vegetable to pickle, to cook lightly, or to serve on the table, the pieces are considered as connected, even if he begins to separate what he cut.", + "Any food that was still not separated is considered as connected. If part of it contracts impurity, it is impure in its entirety.", + "The following rules apply when food was divided, but the pieces were still partially attached and an impure person touched one piece. Were he to hold the piece that he touched, the other piece would ascend with it, they are considered as connected. If when one holds the impure piece and lifts it up, the other one would break off and fall, they are not considered as connected. Instead, the second piece is considered as touching the piece that contracted impurity.", + "The following laws apply whenever leaves or stems are connected to foods. Those that are usually held by their leaves, should be held by their leaves. If they are held by their stalks, they should be held by their stalks. If the food remains hanging from the leaves or the stems, it is considered as connected when touched by a person who immersed in a mikveh that day. Needless to say, this applies to other impurities.
Similarly, if a fruit has a part that could be considered as a handle, it should be held by the handle. If it has both leaves and a handle, it should be held by whichever one desires. If it has neither leaves nor a handle, concerning such a situation, our Sages said: If when one holds the impure piece and lifts it up, the other one ascends with it, they are considered connected. If not, they are not considered connected.", + "When one cut off nuts with their stems when they are soft and joined them together like a rope or joined onions together in a like manner, they are considered as joined. If he begins separating the nuts or cutting off the onions, the remainder are not considered as joined. Even if there were 100 kor left, they are all not considered as connected, because he has indicated that his intent is to undo all of them.", + "When there is a braided chain of garlic heads and liquids fell on one of them, it is impure, but those joined to it are pure. For articles joined together by humans are not considered as joined together for all matters. Similarly, when an esrog was separated into pieces and skewered by a weaving needle or a sliver of wood, the pieces are not considered as joined.", + "When a dough was kneaded with fruit juice, the portions of the dough are not considered as joined, for the only entities that join food are the seven liquids.", + "When one crushes foods together and amasses them, e.g., dried figs, dates, or raisins that were amassed and made into a single block, they are not considered as joined. Therefore, when impure liquids fell on a portion of a ring of dried figs, one may remove the portion on which the liquids fell and the remainder is pure.", + "If one cooked dates and dried figs together and made them a single mass, they are considered as joined.", + "When olives were stored and combined together in a single mass, they are considered as joined, since at the outset, they were placed in the pit with the intent that their fluids flow from one to another.
Therefore if the carcass of a creeping animal was found on a mound of olives, i.e., olives that have become a single mass, even if it touched only a barley-sized portion of the mass, the entire amount is impure, because it is all a single entity.
If a person had a mass of olives and he was planning to turn it over, once he inserts the spade into the mass, they are no longer considered as connected even though there are many lumps. If a mass is formed after they were turned over, they are not considered as joined.", + "When separate foods are all collected in the same place and are clinging to each other, even though they are not considered as joined with regard to the contraction of impurity, and they are not considered as a single mass, as explained, they are still combined to produce the measure of an egg-sized portion to impart impurity to other foods. If the foods were not collected as one mass, but instead were separate like cooked food and legumes, they are not considered as a combined entity even in that context until they are collected and formed into a single mass.
When there were many lumps of food, one next to another and a primary source of impurity touched one of them, that lump is considered as a primary derivative of impurity. The lump next to it is considered as a secondary derivative, the one next to the second, a tertiary derivative, and the one next to the third, a derivative of the fourth degree.", + "If a loaf that was terumah was a primary derivative of impurity became attached to others, they are all considered as primary derivatives. If it was separated, it is considered as a primary derivative and the others, as secondary derivatives. If it was a secondary derivative and it became attached to others, they are all considered as secondary derivatives. If it was separated, it is considered as a secondary derivative and the others, as tertiary derivatives. If it was a tertiary derivative and it became attached to others, it remains a tertiary derivative and they are all considered as pure, whether they were separated or not.", + "When loaves that are terumah are attached to each other and one of them contracted impurity from the carcass of a crawling animal, they are all considered as primary derivatives even if they are separated afterwards. If one of them contracted impurity from impure liquids, they are all considered as secondary derivatives even if they are separated afterwards. If one contracted impurity from impure hands, they are all considered as tertiary derivatives even if they are separated afterwards. The rationale for this law is that the loaves were a single entity at the time the impurity was contracted." + ], + [ + "A column of liquid being poured is not considered as joined, neither to an impure entity nor to one that is pure.
What is implied? If one was pouring pure liquids into an impure container or even on the carcass of a crawling animal itself, the column of liquid being poured is pure. If one would collect some of the liquids that are being poured while they are in the air, what he collects is pure. Needless to say, that the liquids in the container from which one is pouring are pure.", + "When does the above apply? When one is pouring cold liquids to cold liquids, hot liquids to hot liquids, or hot liquids to cold ones. If, however, one pours pure cold liquids into impure hot liquids, the column of liquids being poured is considered as joined. The liquids are considered as a primary derivative of impurity. They impart impurity to the container in which they are held.
Why did the Sages say that when one who pours cold liquids into hot liquids, the liquids are considered as joined? Because the vapors of the hot liquids ascend like a pillar of smoke. It becomes intermingled with the column of liquid being poured and the liquid in the upper container, causing it to become impure. For the vapor ascending from the hot liquid is also considered as liquid.", + "For this reason, when a woman whose hands were pure was stirring a hot pot that was impure and liquid collected on her hand because of the vapor of the pot, her hands contract impurity. It is as if they touched the liquids in the pot. Similarly, if her hands were impure, she stirred a hot pot, and liquid collected on her hand because of the vapor of the pot, all of the contents of the pot contract impurity, as if she touched the liquids in the pot.", + "When honey from Zif and Tzapachat is poured, the column of honey is considered as joined even if one is pouring from a cold container to a cold container. The rationale is that the honey remains attached to them and they are extended like glue. Therefore the column of all other foods which are poured are not considered as joined even if they are very thick, e.g., cooked groats, melted fat, or the like, because they do not remain attached. Similarly, with regard to other liquids, a column of poured liquid is not considered as joined unless one is pouring from cold to hot, as we explained.", + "Similarly, a column of liquid is not considered as joined to a pure entity.
What is implied? If one poured impure water from a stone container or the like into a mikveh, we do not say that when the edge of the column being poured reaches the water, it is purified. Instead, it is considered as impure until it is all connected to the mikveh from one side, as we explained.
Similarly, when there is an incline that has tangible moisture upon it, the moisture is not considered as joined to other liquids on that incline, neither to render them impure or pure. Liquids that are collected on the ground, by contrast, are all considered as joined, whether this renders them impure or pure.", + "When a kneading trough is on an incline, there is tangible moisture on it, and there are three impure pieces of food, together an egg-sized portion in size, positioned on it, one below the other, they are not combined. If there are two, they are combined. If there was standing liquid beneath the food, even if the pieces are all the size of mustard seeds, the liquid combines them all.", + "We have already explained that a person who immersed to purify himself on the same day does not impart impurity to ordinary foods at all. Instead, he disqualifies foods that are terumah and liquids that are terumah, making them all tertiary derivatives. Similarly, if he touches sacrificial foods or sacrificial liquids, he disqualifies them and causes them to be considered as fourth degree derivatives.", + "There are certain situations where articles are not considered as joined when one of them is touched by a person who immersed that day even though they are considered as joined with regard to all forms of impurity. Instead, if a person who immersed that day touched them, he disqualifies only the article he touched. If, instead of such a person, those articles had been touched by another impure person, he would have disqualified all of them. Even if the person who touched them merely partook of impure foods or drank impure liquids and thus his impurity is light, he disqualifies everything. In contrast, a person who immersed that day does not disqualify it. Needless, to say, if a person is a primary source of impurity or a primary derivative of impurity, he imparts impurity to everything.
Why was leniency granted to a person who immersed that day? Because he already purified himself and he is lacking only nightfall to attain purity.
A further leniency was granted with regard to a person who immersed that day. There are foods that are designated for human consumption and hence susceptible to all types of impurity, but they are pure if touched by a person who immersed that day. They are barley and spelt when they are not shelled. If, however, they are shelled, and, similarly, wheat, even if it is not shelled, black cumin, and sesame seeds are disqualified when touched by a person who immersed that day. Needless to say, they contract all forms of impurity.", + "All of the \"handles\" of food that are considered as joined to the food with regard to a primary source of impurity are also considered as joined with regard to a person who immersed that day. Similarly, whenever food has been sliced, but is still somewhat connected and thus is considered joined with regard to a primary source of impurity, it is also considered as joined with regard to a person who immersed that day. Whenever leniency is granted and objects are not considered as joined with regard to a person who immersed that day, they are considered as joined with regard to the impurity of hands. This is also a stringency that applies with regard to the impurity of hands that does not apply with regard to a person who immersed that day." + ], + [ + "The following rule applies when loaves or breads were inserted into an oven and were attached to each other - although one had the intent to separate them - or one baked one loaf over another in an oven and its surface did not yet harden. If a person who immersed that day touched one of them, he only disqualifies the loaf that he touched.
Similarly, in the following instances, water was boiled and made large bubbles, groats were boiled for the first time, fresh wine began to ferment, or rice was boiled, if a person who immersed that day touched the bubbles, he disqualifies only the bubbles. With regard to other impurity, by contrast, whether lenient or stringent, everything is considered as joined.
If, however, loaves were attached to each other and the person did not intend to separate them; he baked one loaf over another and they became attached after the surfaces hardened in the oven; water bubbled and the bubbles were not empty as large bubbles are; groats boiled for a second time; aged wine fermented and produced bubbles; oil - whether fresh or aged - bubbled; lentils bubbled - all these situations are considered as joined even when touched by a person who immersed that day. Needless to say, this applies with regard to other impurities.", + "The following rules apply if dough is taken out at the time of baking and left to harden, so there is a projection like a nail in the midst of a loaf or the end of the dough is extended and becomes burnt while the loaf is baking; it is called a chirchor. If they were smaller than a fingerbreadth in size and a person who immersed that day touched them, he disqualified the entire loaf. Similarly, if such a person touched a small granule of salt in the loaf, he disqualified the entire loaf. Needless to say, these laws apply with regard to other impurities.
If, however, there is a pebble in a loaf, a vetch bean, a large granule of salt, a chichor that is larger than a fingerbreadth, even if a primary source of impurity touches them, the loaf is pure. Needless to say, this applies with regard to a person who immersed that day.", + "When half of a roll is burnt and half remains edible, the two are not considered as joined. If the center of a roll became burnt, but the sides remain edible, they are not considered as joined to each other. This applies even with regard to a primary source of impurity. Needless to say, this applies with regard to a person who immersed that day.
If the sauce in which sacrificial meat was being cooked congealed around it and a person who immersed that day touched this gel, the meat is permitted. If he touched a piece of the meat, that piece and anything that ascends with it are considered joined. Similar laws apply if cooked legumes congeal on pieces of bread.
When oil is floating on wine and a person who immersed that day touches the oil, he disqualifies only the oil.", + "When there is an egg that is stirred placed on a vegetable that is terumah and a person who immersed that day touches the egg, he disqualifies only the stalk of the vegetable below the place he touched. If the egg bubbled like a helmet, it is not considered as joined to the vegetable.", + "The following laws apply when a strand from an egg congealed on the wall of a frying pan and a person who immersed that day touched it. If he touched a portion of the egg that was on the rim or further inward, it is considered as joined to the food. If the portion he touched was beyond the rim and to the outside, the egg is not considered as joined. The same laws apply with regard to cooked legumes whose broth congeals on the rim of a pot.", + "If there was a barrel that was perforated, whether from its base or from its side, and a person who immersed that day closed the hole with his hand, the contents of the entire barrel are disqualified.", + "When a person was pouring liquids from one container to another and a person who immersed that day touched the column of liquids, we estimate whether the liquids that he touched were less than a 101th portion of the entire amount. The rationale is that impure terumah that is mixed with 101 times its volume is considered insignificant because of its minimal size, as we explained in Hilchot Terumot.", + "The following laws apply when a person who had immersed that day was separating terumah from a cistern of wine. An open jug of wine that was terumah fell from his hand and became submerged in the cistern of wine. He sought to retrieve the jug and touched the jug of wine in the cistern. If his hand touched only from the rim of the jug and outward, the wine he touched is not considered as joined to the wine in the jug. If his hand extended beyond the rim of the jug inward, it is considered as joined.
If the cistern was a giant container, even an immense tank that holds 100 kor, all of the wine is considered as joined. If a person who immersed that day touched some of the wine, he disqualifies even the terumah in a jug in the bottom of the large container.", + "When a person who immersed that day touches some of the flour for the meal offerings, frankincense, the incense offering, or coals, he disqualifies the entire amount that are held together in a container.
To what does the above apply? To the coals that one collects in the firepan used on Yom Kippur, for the coals in that firepan are taken into the Sanctuary. It does not apply to the coals that are taken every day, for they do not posses holiness. This is evidenced by the fact that if some of the coals are scattered when he pours from the silver firepan to the golden firepan, they do not possess holiness and are swept into the drainage canal.", + "When oil that is terumah is resting upon a thick stew or an unbaked cake of ordinary food and a person who immersed that day touched the oil, he disqualifies only the oil. If he mixed the oil with the stew or the dough, any place the oil reached is disqualified.", + "If one cooked a vegetable that was ordinary food with terumah oil and a person who immersed that day touched it, he disqualifies only the place he touches.", + "When there is a thick stew that is terumah and garlic and oil that are ordinary food and a person who immersed that day touched part of the stew, the oil, or the garlic, he disqualifies everything.", + "If the stew was ordinary food and the garlic and oil were terumah and a person who immersed that day touched a portion, he disqualifies only the place he touched. If there was a majority of garlic, the ruling depends on the majority.
When does the above apply? When the garlic is a mass in a bowl. If, however, it was spread out in a pestle and one touched a portion of it, he disqualifies only the portion that he touched. It is not considered as joined, because he desires that it be dispersed.
With regard to other condiments that are crushed into liquids like garlic is crushed into oil, if they were crushed without liquids and collected, even though they are like a single entity in a bowl, he disqualifies only the place where he touches. For the condiments are considered like a roll of dried figs, in which instance, the ruling is that if a portion of it contracted impurity, the entire roll does not contract impurity.", + "When a portion in the northern or southern part of a dough is designated as challah and similarly, when a portion in the northern or southern part of a zucchini was designated as terumah, the terumah or the challah are considered as joined to the entire dough or zucchini. Thus if a person who immersed that day touched part of the dough, the challah is disqualified. If the challah was removed from the remainder of the dough and then returned to it, it is not considered as joined.", + "When a dough that was ordinary food became mixed with terumah or became leavened with yeast that is terumah, it is not disqualified when touched by a person who immersed that day.", + "If the grains from which the flour used to make a dough had been exposed to liquids and thus made susceptible to ritual impurity and then the flour was kneaded with fruit juice, should a person who immersed that day touch the dough, he disqualifies only the place he touches.", + "When food that is the first tithe was exposed to liquids and thus made susceptible to ritual impurity and a person who immersed that day or one with impure hands touched that food, terumat ma'aser should be separated from it in a state of purity. The rationale is that the first tithe is considered as ordinary food and neither a person who immersed that day nor one whose hands are impure disqualifies ordinary food, for ordinary food that is a tertiary derivative of impurity is pure, as we explained.
Similarly, a woman who immersed that day may knead dough, cut off a portion as challah, set it aside, place it in a container, put it together with the other dough in one container so that they are considered as one entity, so that it can be separated while the two are one entity. Afterwards, she designates it as challah, saying \"This is challah.\" Once she designates it, she should not touch it, lest she disqualify it. She should follow a similar pattern if she was kneading in a kneading trough that had been immersed that day.", + "When a person fills bottles that were immersed that day from a jug of wine that is from the tithes from which terumat ma'aser had not been separated and says: \"May this be terumat ma'aser for the wine in the jug at nightfall,\" it is pure terumah. The rationale is that the separated wine does not become terumat ma'aser until nightfall, as he stipulated. And at night, the day in which they were in an intermediate state will have ended for the bottles and they will become pure.
If the jug from which the wine was taken breaks before nightfall, the wine in the bottles is considered as tevel. If the bottles break, the wine in the jug is considered as tevel.", + "A person who immersed after purifying himself from the impurity associated with a human corpse or the impurity that results from relations with a nidah may work in an olive press.
Similarly, other impure people who immersed themselves to regain purity may work with ordinary food that is pure with the exception of a zav and a zavah on their seventh day. Even though these individuals immersed themselves, they should not work in an olive press or become involved with pure foods lest they experience a discharge. In such an instance, they are considered impure retroactively, for the discharge disqualifies all the seven pure days, as we explained." + ], + [ + "When oil or honey contract impurity, coagulate and become solid, and then return to a liquid state, they are considered as first degree derivatives of impurity forever, because they are liquids. This applies even if they solidify after contracting impurity.", + "When sauce, groats, or milk solidify, they are considered as foods and intent is required for them to become susceptible to ritual impurity. If food that was a primary derivative of impurity or an impure liquid touches them, they are considered as secondary derivatives. If there was moist liquid on them, they are considered as liquids and they are deemed primary derivatives.
If they contracted impurity while they were liquids and then froze and solidified, they are considered as secondary derivatives, like food that contracted impurity from impure liquids. Different laws apply if they contracted impurity when they were solid and then melted and became liquid. If they were exactly the size of an egg or less, the liquids are pure. If they are larger than an egg, the liquids are impure. The rationale is that when the first drop melted, it contracted impurity from the egg-sized portion of frozen liquid from which it melted. That drop will then impart impurity to all of the liquids that will melt afterwards.
Similar laws apply if a person who was impure due to contact with a human corpse squeezed a mass of olives or grapes that were made susceptible to ritual impurity. If the fruits were only the size of an egg, the liquids produced are pure, provided the person does not touch that place from which the liquids are dripping. The rationale for the leniency is that the liquids are set aside in the food; it is as if the food was a separate entity.
If the grapes or olives were larger than the size of an egg, the liquids that emerge from them are impure. For once the first drop emerged from them, it became impure due to contact with an egg-sized portion of impure food and it imparts impurity to all the liquids.
If the person squeezing the grapes was a zav, a zavah, or the like even if they squeezed only one grape which had not been made susceptible to ritual impurity, and they did not touch the liquid, the liquid is impure. The rationale is that when the first drop emerged, it became impure because it was carried by a zav. For a zav who carries food or liquids imparts impurity to them, as we explained. Similarly, when a zav milks a goat, the milk is impure. For when the first drop emerged, it became impure because it was carried by a zav.", + "The following laws apply when there was a pot filled with vegetables left to pickle, their leaves extended outside the pot, and a primary source or a primary derivative of impurity touched the leaf that was outside the pot in a dry place. Even though the leaf was the size of an egg, it is impure, but everything else is pure. If it is returned to the pot, it imparts impurity to all the liquids in it. As a result, the pot and all the vegetables contract impurity. More stringent rules apply if the impure person touched a leaf that was outside the pot that had liquid on it. If the leaf is the size of an egg, everything is impure. The rationale is that the leaf imparts impurity to the liquid on it. That liquid imparts impurity to all the liquids in the pot and they impart impurity to the pot.
A pot that was filled with pickled vegetables that were terumah was shaken by a person who immersed that day. He discovered liquids on his hand and was in doubt whether they were sprayed from the pot or whether a stalk from a moist vegetable in the pot touched his hand. The ruling is that the vegetables are disqualified, but the pot is pure.", + "The following laws apply when an impure person was partaking of grapes that had been made susceptible to ritual impurity and one grape fell into a wine press. If the grape was complete and its stem had not been removed from it, the grapes in the wine press are pure. If its stem was removed and the grapes from which he took the grape that fell were stored in a storage pit and prepared to be crushed - indicating that he desires the liquid that emerges from them - the grapes in the wine press contract impurity from the drop of liquid that emerges from the place of the stem.
Should grapes fall from the hands of the impure person and he crushed them in an open place, the liquids that emerge from them are pure if the grapes were exactly the size of an egg or less, as we explained. If there is more than an egg-sized portion, the liquid that emerges is impure. Once one drop emerges, it contracts impurity from an egg-sized portion of impure foods and then it imparts impurity to all the liquids that emerge afterwards.", + "The following laws apply when there was a mound of impure olives that were collected and pressed together until they were considered as joined which was thrown into an oven that was then kindled. If the olives were exactly the size of an egg or less, the oven is pure. The rationale is that impure food does not impart impurity to keilim and the oil that emerges from them is pure, as we explained. If the mound was larger than an egg, the oven contracts impurity. For when one drop emerges, it contracts impurity from an egg-sized portion of impure foods and then it imparts impurity to the oven. Therefore if the impure olives are separate and not in a mound, even if there are 100 of them, the oven is pure.", + "When wood that absorbed impure liquids was kindled as fuel for an oven, the oven is pure, because the liquids are considered insignificant while absorbed in the wood. Even if the person took the wood out so that rain would fall on it and thus it is considered as desirable for him that the rain fell on it, the oven is pure. The rain- water that is on the wood does not contract impurity from the liquids that are absorbed in it.
One should not kindle the oven with this wood unless one's hands are pure. This is a decree lest an impure person kindle the oven with such wood and thus the liquids on it would make the oven impure.", + "When the carcass of a creeping animal is found in an olive mill, only the portion which it touches contracts impurity. If there is liquid flowing, everything is impure, for once a little of the liquid becomes impure, the entire amount becomes impure and then, the oil will impart impurity to the olives.
If the carcass is found on the leaves above the olives, the workers should be questioned. If they say that they did not touch the carcass, their word is accepted. If the carcass was found on a compressed mass of olives, the entire mass becomes impure, as we explained.
If the carcass is found on separate olives, but it is touching a compressed mass the size of an egg, everything is impure. For food the size of an olive will impart impurity to liquid mixed with it. The liquid will then impart impurity to the other olives. If there were separate olives piled on other separate olives and the oil was below them, even if the carcass was touching a mass the size of an egg, only the place it touches contracts impurity.", + "When an unlearned person extended his hand to a winepress and touched the clusters of grapes, the clusters he touched and those around them are impure, but the clusters in the winepress as a whole are pure. For the clusters that are around the clusters that he touched separate it and the remainder of those in the winepress.", + "When impure people tread over the waste products of olives or grapes from which oil or wine was produced in a state of purity and afterwards, liquid emerged from them, this liquid is pure. The rationale is that originally, the oil or the wine was produced in a state of purity. If originally, the oil or the wine was produced in a state of impurity and afterwards, through the actions of these people, liquid emerged, it is impure.", + "The following laws apply when workers at an olive press would enter and depart and there was impure liquid on the floor of the olive press. If there is sufficient space between the liquids and the olives so that they could dry their feet on the ground, the olives are pure, because a person who touches impure liquids with limbs other than his hands is pure, even with regard to consecrated foods.
Stringency is required in the following instance. There were loaves that were consecrated. They had hollows and there were consecrated liquids in the hollows. The carcass of a creeping animal touched one of them and then the first loaf touched a second, the second, a third - even if this continues to 100, the loaves are considered as primary derivatives of impurity, because of the liquid in the hollows. Due to the cherished nature of consecrated food, they are all considered as liquids from which secondary and tertiary derivatives are not counted.
If, however, the loaves were terumah, only the third loaf is disqualified. From the third onward, the loaves are pure. If there was liquid that could be felt on all the loaves, even were the loaves terumah, they would all be impure. They are all secondary derivatives except for the first that was touched by the carcass of the creeping animal. It is a primary derivative.", + "The following laws apply when there is a bubble in the side of a jug and it is like another container at its side. When the bubble was perforated to the inner space of the jug and perforated on the other side outward with the two holes on the same level or the inner hole was lower than the outer hole, if both the bubble and the jug contained liquids and a primary source of impurity touched the liquids in the bubble, all of the liquids in the jug contract impurity. Also, when the jug has a sealed covering and it is located in a building where a corpse is located, it contracts impurity because of the hole in the bubble, since it reaches into its inner space.
Similarly, if the inner hole was higher than the outer hole, the jug is not protected from impurity by its sealed covering. If, however, a primary source of impurity touched the bubble, the liquids in the jug do not contract impurity and they are considered as separate from the liquids in the bubble." + ], + [ + "We already explained that there are only seven liquids that contract impurity and make foods susceptible to impurity. Other liquids are referred to as fruit juices and they neither contract impurity, nor make foods susceptible to impurity. The derivatives of the seven liquids that we mentioned are governed by the same laws as they are.", + "The derivatives of water are: fluids secreted by the eye, the ear, the nose, and the mouth, and human urine whether from adults or minors. Anything excreted by man is considered as a liquid whether it was excreted consciously or unconsciously. The urine of animals and salt that was liquefied are considered as fruit juices. They neither contract impurity, nor make substances susceptible to impurity.", + "The blood that is counted as a liquid is the blood that flows from a kosher domesticated or undomesticated animal or fowl at the end of its slaughter. Blood that flows at the beginning of the slaughter, by contrast, does not make food susceptible to ritual impurity, because the animal is still alive. It resembles the blood of a wound or blood that is let.
When a person slaughters an animal and its blood sputters on to food, but that blood is cleaned between the slitting of one of the signs and the other, there is a doubt concerning the matter. Therefore the ruling is held in abeyance. The food is neither eaten, nor is it burnt.
A derivative of blood is blood let by a human being that was released with the intent of it being drunk. If, however, it was released as a medical treatment, it is pure and it does not make foods susceptible to impurity. Similarly, the blood released during the slaughter of non-kosher domesticated or undomesticated animal or fowl, the blood that is released with mucous or with feces, or the blood of boils, blisters, and blood concentrated in flesh, all neither contract impurity, nor make substances susceptible to impurity. Instead, they are like other fruit juices.
The blood of a crawling animal is like its flesh, it imparts impurity, but does not make foods susceptible to impurity. There are no entities analogous to it.", + "Whey is considered like milk. Human milk that is not needed is not placed in the halachic category of a liquid. It does not make foods susceptible to impurity, nor does it contract impurity. Therefore, milk excreted by a male is not placed in the halachic category of a liquid. This also applies to the milk of a domesticated or undomesticated animal that was released without human intent, e.g., it flowed out from the animal's teats spontaneously or it was milked without intent. The milk of a woman, whether it was released intentionally or unintentionally, is generally placed in the halachic category of a liquid. It makes foods susceptible to impurity and it can contract impurity, because it is fit to be drunk by an infant.", + "Liquids released by those impure people whose impurity causes these liquids to be considered as a primary source of impurity, impart impurity even though the foods had not been made susceptible to ritual impurity beforehand. For the food's susceptibility to impurity and that impurity come simultaneously. They are: the secretion of a zav, his semen, and his urine, a revi'it of blood from a human corpse, and the blood of a nidah.
Similarly, the blood of the wound of a zav and others like him, the milk of such a woman, their tears and the other derivatives of water that they release impart impurity like impure liquids which impart impurity without any specific intent. For impure liquids impart impurity when they are brought into contact with food intentionally or when they come into contact unintentionally. Accordingly, if milk drips from the breast of a nidah or a zavah into the inner space of an oven, the oven and all its contents contract impurity.", + "We have already explained that the liquids released by a person who immersed that day do not impart impurity. Therefore, even if they fall on a loaf of bread that is terumah, it does not become susceptible to impurity unless they fall on it intentionally, as is the law regarding other pure liquids which do not make food susceptible to impurity unless they fall on it intentionally.", + "Sweat, pus or vomit, feces, the liquids released by a fetus born in the eighth month, the diarrhea of a person who drank the waters of the hot springs of Tiberias or the like, even if it is clear, are all not placed in the halachic category of liquids. They do not contract impurity, nor do they make foods susceptible to impurity.", + "When a person drinks other liquids and releases them, they are considered liquids as they were previously, for other liquids do not regain purity in a person's body.
What is implied? If one drank impure water and then regurgitated it, it is still impure. It did not become purified when released. If one drank impure water, immersed in a mikveh and then regurgitated it, or it became loathsome and then he regurgitated it, or it was released as urine, even if he did not immerse himself, it is pure.
If one drank other impure liquids or ate other impure foods, even though he immersed and then regurgitated them, they are still impure. They do not become purified in a person's body. If they became loathsome or were released as urine or as feces, they are pure.", + "We already explained that sweat is not placed in the halachic category of liquids. Even if a person drank impure liquids and excreted them by sweating, his sweat is pure. If, however, a person bathes in drawn water and then sweated, his sweat is impure. If he dried himself from the water and then sweated, his sweat is pure.", + "Moisture that collects on the walls of homes, trenches, caves, and cisterns is not placed in the halachic category of liquids. Even if the house is impure, the moisture that collects is pure. The moisture that collects in a bathhouse, by contrast, is considered as water. If water in the bathhouse was impure, the moisture that collects there is also impure. If one brought produce into such a house and moisture collects upon it, it becomes susceptible to impurity. If he brings containers there and moisture collects upon them, the moisture is considered as separated intentionally and it makes foods susceptible to impurity.", + "When there is a pool in a house and moisture collects on the walls of the house because of it, if the pool contains impure water, all the moisture that collects in the house because of it is impure.", + "When there are two pools in a house, one containing impure water and one containing pure water, if moisture collects close to the impure pool, it is impure. If it collects close to the pure one, it is pure. If it is equidistant from the two of them, it is impure.", + "The black liquid that flows from olives without their being pressed is considered like oil. The liquid that drips from the baskets of olives and grapes when they are harvested is not placed in the halachic category of liquids. It does not contract impurity, nor does it make foods susceptible to impurity unless it is collected in a container.", + "When a person weighs grapes in a weighing pan, the wine left in the weighing pan is not placed in the halachic category of liquids unless it is poured into a container. It resembles the liquid that drips from the baskets of olives and grapes mentioned in the previous halachah.", + "When a person pushes grapes that are terumah into a jug, even though the wine flows over his hands, everything is pure.", + "The liquids that flow in the butchering area in the Temple Courtyard, i.e., the blood of the sacrificial animals and the water used to clean them, are always considered as pure. They do not contract impurity, nor do they make foods susceptible to ritual impurity. This matter is a halachah conveyed by the Oral Tradition. Therefore all the blood of the sacrificial animals is not susceptible to ritual impurity, nor does it make foods susceptible to ritual impurity.
Since the blood of the sacrificial animals does not make food susceptible to ritual impurity, the sacrificial animals that were slaughtered in the Temple Courtyard were not made susceptible to ritual impurity through the blood of their slaughter. The meat of these sacrificial animals does not become susceptible to ritual impurity unless liquids other than those of the butchering area of the Temple come into contact with them.", + "When a cow that was consecrated as a sacrificial animal was made to cross a river and was then slaughtered while it still had tangible moisture on it, it has become susceptible to impurity. Therefore, if an impure pin was found in its flesh, the meat is impure.
Similarly, if the cow's mouth was sealed closed outside of Jerusalem, even though the status of the pin found in its meat is unknown, the meat is impure. The rationale is that it touched implements outside of Jerusalem. If the pin was found in its wastes, the meat is pure. In either instance, the hands of the people involved in cutting up the animal are pure, because the decree involving the impurity of hands does not apply in the Temple, as we explained. In which context does the above apply? For the meat to be considered impure according to Scriptural Law. To incur impurity of Rabbinic origin, by contrast, consecrated food does not require exposure to liquids to make it susceptible to ritual impurity. Instead, the cherished nature of consecrated foods itself makes the meat susceptible to impurity. If any impurity, whether minor or severe, touches it, it becomes disqualified, even though it was not exposed to liquids, as we explained." + ], + [ + "When one harvests grapes to sell in the marketplace or dry, they do not become susceptible to impurity unless they come into contact with liquids when the owner desires that they do, as other foods.
If, by contrast, one harvests grapes to crush them and make wine, they become susceptible to impurity even if they had no contact with liquids at all. If they were touched by an impure object, they contract impurity. This a decree of Rabbinic origin.
Why did the Sages decree that when one harvests grapes for the wine press, they become susceptible to impurity? For there are times when a person enters into his vineyard to see if the grapes are ready to harvest. He will squeeze a cluster of grapes to check them and then cast it on the grapes that have already been harvested, for all of the grapes are prepared to be crushed for their juice. Moreover, he is not careful regarding the cluster and will allow it to be pressed by the other grapes, causing its liquid to flow out. He is careful concerning the liquid, desiring that it not flow out on the ground. Thus all the grapes will become susceptible to impurity because of it. Therefore our Sages decreed that when anyone harvests grapes for the wine press, they become susceptible to ritual impurity.", + "When a person harvests grapes with the intent that, if he will not find purchasers for them, he will bring them back to the wine press, they do not become susceptible to ritual impurity until they are brought into the wine press. Similarly, olives that are brought into the olive press become susceptible to impurity, as will be explained.", + "When a person harvests grapes and places them in a storage pit or spreads them out on leaves, they become susceptible to impurity because of the liquids that are released by them, since he is concerned with the liquids. That is the reason he placed them on leaves or in a storage pit that is like a cistern. Therefore, if someone who was impure or merely whose hands were impure takes some of them, he imparts impurity to them.
If, however, he harvested the grapes and placed them in baskets or spread them out on the earth, they do not become susceptible to impurity, because he is not concerned with the liquid they release. Therefore an impure person may take them and partake of them. Even though they have split open and juice is dripping from them into the wine press, the grapes in the wine press are pure, because the grapes from which the liquid dripped were not made susceptible to impurity and were harvested for the purpose of consumption.
A similar ruling applies in the following instance. A person took the grapes from the baskets or from the earth where they were spread out and partook of them, leaving over a se'ah or two which he cast into the winepress. Even though the juice is sprinkled over the grapes in the wine press, they are not made susceptible to ritual impurity.", + "When one takes grapes that were in baskets or spread out on the earth to crush for wine, they become susceptible to ritual impurity. Hence they must be taken with pure hands, lest an impure person take from them and impart impurity to them.", + "When a vineyard grows in a beit hapras and one harvests the grapes for the wine press, they are not considered as susceptible to impurity as long as they are in the beit hapras. The rationale is that since the impurity of a beit hapras is a Rabbinic decree and the concept that when a person harvests grapes for the wine press they become susceptible to ritual impurity is a Rabbinic decree, the Sages were lenient regarding this decree in this instance and did not consider the grapes as susceptible to ritual impurity until they were taken out of the beit hapras.
Accordingly, a person who desires to harvest grapes growing in a beit hapras for the wine press in a state of ritual purity must do the following. He must purify the harvesters and the utensils, having the ashes of the red heifer sprinkled upon them on the third and seventh day. They must wait until nightfall of the seventh day so that it is obvious that leniency is being taken with the impurity of a beit hapras, only because it is a doubtful situation. Afterwards, they enter, harvest the grapes, and take them outside the beit hapras. Other pure porters receive the grapes from them and take them to the wine press. If the harvesters touch the porters, the porters contract ritual impurity and make the grapes impure. For the people in the beit hapras are impure and they impart impurity to those outside, causing them to be considered as primary derivatives of impurity. They then impart impurity to the grapes, for they became susceptible to ritual impurity when they were taken out of the beit hapras.", + "When a person harvests olives with the intent of pickling them or selling them on the market place, they do not become susceptible to ritual impurity unless they come into contact with liquids as desired by their owner, as is the law with regard to other foods. Similarly, when a person harvests olives to crush in an olive press, they do not become susceptible to ritual impurity until the work required to prepare them for pressing is complete.
Why are olives susceptible to ritual impurity when the work required to prepare them for pressing is complete? Because it can be assumed that they became susceptible to impurity because of contact with the fluid of the olives, for the owner desires it so that the olives will soften and be easier to crush. Before the work required to prepare them for pressing is complete, the fluid released by the olives does not make them susceptible to ritual impurity, because it is not desired.
Accordingly, when the work required to prepare olives for pressing has not been completed and impure liquids fall upon them, only the places touched by the liquids contract impurity, as is the law regarding all foods that have not become susceptible to impurity. When impure liquids fall upon them after the work required to prepare them for pressing has been completed, all the olives contract impurity. The rationale is that the impure liquids impart impurity to the fluid that flows from them and that fluid imparts impurity to all of them, for the fluid that is released by them after the work required to prepare them for pressing has been completed is considered as a liquid in the context of the laws of impurity and makes foods susceptible to impurity and imparts impurity to them.", + "When there is a jug of olives that are salted and pressed together, it is necessary to make a hole in the jug so that that fluid will drain off. If he does not make such a hole, the olives become susceptible to ritual impurity. If he made a hole for the liquid to drain off, but it became plugged by olive dregs and thus the olives became saturated with this fluid, they are not susceptible to impurity for their exposure to liquids was not desired by the owner, as indicated by his making the hole.", + "When is the work to prepare olives for pressing considered to be completed? When the entire harvest has been completed and they are deposited in one place, prepared to be pressed. Even though liquids did not fall upon them and liquids did not emerge from them, since the work necessary to prepare them was completed, they become susceptible to ritual impurity. Before the work necessary to prepare them was completed, by contrast, even though they were crushed, secreted liquids, and became stuck together because of the liquids, they do not become susceptible to impurity.
If one completed harvesting his olives, but intended to purchase other olives in the future and add them to them, even if only a kab or two kabbim, they are not susceptible to ritual impurity. If, however, he acts with guile, they become susceptible to ritual impurity.
If he completed his purchase of olives, but intended to borrow money and purchase more, but he was prevented by forces beyond his control or he became involved in a celebration and therefore did not add more, it is still considered as if the work necessary to prepare the olives for pressing was not completed and the olives are not susceptible to ritual impurity. Even though zavim and zavot tread upon them, they remain pure.", + "When a person stores his olives in two olive presses, when he completes loading one of them, the olives in that press become susceptible to ritual impurity.", + "When a person harvests his olives in the Upper Galilee and he has the intent to bring them to the Lower Galilee in the future, they do not become susceptible to ritual impurity until he brings them there. This applies provided he had this intent before he harvested them. If he does not have this intent until after he harvests them, his intent is of no consequence and they become susceptible to impurity. If he completed storing his olives, but had the intent of selling them in the future, they do not become susceptible to impurity. If he had the intent of covering them with leaves, they become susceptible to impurity.", + "The following law applies when a person purchases a storage vat of olives from a gentile. Even if there are olives to harvest on the earth, he should process the olives in a state of impurity, for it can be assumed that the gentile completed the harvest of that vat.
The word of an unlearned person is accepted when he says: \"I did not complete storing olives in this vat.\"", + "When a person wishes to take and crush for oil some olives from a storage vat that has not been completely filled, he may take them while ritually impure, bring them to the olive press in a state of ritual impurity, and cover the olives remaining in the storage vat in a state of ritual impurity, because the olives in the storage vat had not become susceptible to impurity.", + "When a person places his olives in an olive press, so that they will soften and be easy to crush, they become susceptible to ritual impurity. If he left them to soften, so that he will salt them after they soften, they do not become susceptible to ritual impurity, for his intent is to pickle them.", + "When a person rubs or breaks apart olives that are terumah with impure hands, he disqualifies them, because breaking them open completes the work associated with them. If, however, he broke open the olives with the intent of salting them, they do not become susceptible to impurity. Similarly, if he broke them open in order to check them to see whether they have oil and are ready to be harvested, they do not become susceptible to impurity.", + "When a person leaves olives on a roof for them to desiccate and dry out, they do not become susceptible to impurity even if they are cubit high. If he brought them into the house to spoil some even though he will take them to the roof in the future or he brought them to the roof in a mound to spoil, even though he will break it open and spread them out to dry in the future, they become susceptible to ritual impurity. If he brought them into his house until he will make his roof fit for them or until he takes them to another place, they do not become susceptible to ritual impurity, because the work involved in their preparation has not been completed.", + "When a person stores his olives in a domain belonging to an unlearned person, and locks and seals the door, he need not suspect that the unlearned person has another key and seal. Even if he discovers the seal broken and the lock open, the olives are pure. The seal mentioned could be even a stone or a sliver of wood.
If there were holes and cracks in the storeroom, he need not suspect that the unlearned person inserted a rod and moved the olives. If there are windows four handbreadths by four handbreadths, they are considered as an entrance.", + "How should a person who crushed his olives in a state of impurity and, afterwards, sought to purify the utensils in the olive-press and the borders from the impure liquids that were absorbed in them act?
Keilim made of wood or stone should be washed thoroughly. If they are from reeds or the like, they should be dried. If they are from resinous cane, they should be left for twelve months, exposed to hot water or water in which olives were cooked, or placed under a drainpipe of running water or into a stream of flowing water for 12 hours.
Afterwards, he should immerse in a mikveh those keilim that require immersion and use them in a state of purity." + ], + [ + "All the laws involving making foods susceptible to ritual impurity originate in the Oral Tradition. According to that tradition, it was taught that the verse Leviticus 11:38: \"When water will be placed on seeds,\" refers not only to water, but to all the other seven liquids as well. And it applies only when the crops were exposed to the liquids willfully by the owner after the crops were uprooted from the earth. This is logical, for it is well known that there are no crops that were not exposed to water while they were connected to the ground. \"When water will be placed...\" applies only after the crops were uprooted and the liquids also were displaced.", + "When a liquid fell on food and originally, it was desired by the owner, but ultimately, he was not pleased, or ultimately, he would be satisfied, even though initially, he was not, it becomes susceptible to impurity. If the food was exposed to liquids against his will, it does not make them susceptible to impurity. Even if the owner exposed his foods to liquids because of danger or out of necessity, but he does not desire that they become wet, they do not become susceptible to impurity.
What is implied? When a person hides his crops in water because of thieves or places them in a flowing river to transport them with him, they do not become susceptible to impurity.", + "When liquids were uprooted from the ground against a person's will, they do not impart impurity to foods. Therefore if a person, a k'li, or produce became wet with moisture and then was picked up from the ground against the person's will, even though foods came in contact with those liquids willfully, they do not become susceptible to ritual impurity. The rationale is that the water was uprooted from the ground against the person's will. Thus it is as if it is still on the ground and it does not make foods susceptible to impurity.
If there was water on a person, on a k'li, or foods that were uprooted willfully and foods touched them willfully, the foods become susceptible to impurity.
What is implied? If a person turns a bowl upside down on a wall so that it would be washed, the water it collects can make foods susceptible to impurity. If produce was placed in the water intentionally, it becomes susceptible to impurity, because the water was intentionally caused to enter the bowl. If he placed the bowl there so that the water would not damage the wall, the water the bowl contains is not considered to have been uprooted from the ground. Therefore if he placed foods in it, they do not become susceptible to impurity.
Different laws apply if he turned the bowl over with the intent that the wall be washed. If the wall was the wall of a house, the water makes foods susceptible to impurity. The rationale is that the walls of the house are considered as an independent entity, even though they are connected to the ground, because an entity that was separate and then connected to the ground, is considered as separate from the ground with regard to making foods susceptible to impurity. Thus the water on this wall is like water in containers. If it is the wall of a cave which was not built, but instead, it is part of the ground itself, the water on it is not considered as uprooted from the ground.", + "When a person bends down to drink, the water that ascends on his mustache and mouth is considered to have been uprooted willfully, for it is well known that one who drinks will raise up water on his mouth and mustache. Water that ascends on his nose, his beard, and his head, is not considered as having been uprooted willfully.", + "When a person fills a jug from a well, the water that ascends after it, on the rope that is wrapped around its opening, and on the portion of the rope that is required to lift it up is considered as having been uprooted willfully. The water on the portion of the rope that is not required to lift it up are not considered as having been uprooted willfully.
If a person placed a jug beneath a drainpipe, all of the water on its outside and on the rope are not considered as having been uprooted willfully. Therefore water found there does not make foods susceptible to impurity.", + "When rain falls upon a person, even if he is a primary source of impurity, the water on his body is pure, even though it runs down from the upper portion to the lower portion, provided he shakes it off immediately with all of his power. If, however, the water flows and runs down slowly, it does contract impurity at the time it is separated from him. If the water is pure, while it is on his body or clothes, it does not make foods susceptible to ritual impurity, for it did not flow on to him willfully. If he shakes the water off his clothes, it is considered as willful.
If he stood under a drainpipe to cool off or to wash himself, he is considered to have come into contact with water willfully. If he was impure, the water that is on his body is impure.", + "When a barrel was filled with produce and water from a drainpipe from a roof spilled into it, the owner should pour the water off the produce. It is not considered as susceptible to impurity even though he desired that the water be in the barrel until he pours it off.", + "When water from a drainpipe flows into a kneading trough, the drops that sputter off and the water that flows over the edge are not considered as having been uprooted willfully. Even if the owner picks up the kneading trough to pour out the water, the water it contains is not considered as having been uprooted willfully. If he left the trough for the water to drain into it, the drops that sputter off and the water that flows over the edge are not considered as having been uprooted willfully. If he picks up the kneading trough to pour out the water, it makes foods susceptible to impurity. The rationale is that since he did not overturn it and pour the water out in its place, it is considered as having been uprooted willfully.", + "When a person immerses his keilim in a mikveh or washes his clothes in a cave, the water that ascends on his hands is considered as drawn willfully. The water on his feet is not considered as having been uprooted willfully.", + "When fruits fell into water and one extended his hand and took them, they do not become susceptible to impurity. If he intended that his hand would be rinsed while picking them up, they become susceptible to impurity because of the water on his hand. For the water on his hand and on the produce are considered as having been uprooted willfully.", + "When a person willfully placed his produce in water, if the water is on the ground, the produce does not become susceptible to impurity as long as it is in the water. If he removed the produce, it becomes susceptible to impurity because of the water on it or on his hands, because it was uprooted willfully.
What is implied? If there were radishes or turnips in water in a cave, a woman who is a nidah, may wash it there and it is still pure. If she raised it out of the water at all, it became impure because of her touch.", + "When a container was filled with turmos beans and placed in a mikveh, a person who is impure may extend his hand and take beans from it and they are pure. The rationale is that they were not made susceptible to impurity inside of it and he does not desire the water that is upon them.
If he lifted the entire container from the water, the beans that are touching the container are impure, because they became susceptible to impurity due to the water in the container that was willfully raised from the mikveh. The remainder of the beans in the container are pure." + ], + [ + "When a person draws water with a cylinder, the water remaining in the cylinder is considered as having been willfully uprooted for three days. After being left for three days, however, it is not considered to have been uprooted willfully. Instead, if liquid remains there, it does not make foods subject to impurity.", + "When wood was exposed to liquids willfully, but rain fell upon it against the person's will, if there was more rain than liquid, all of the liquid on the wood is considered to have come against the person's will. If he brought wood out so that the rain would fall upon it, even though there is a majority of rainwater, all of the liquid is considered as having been poured on the wood willfully.
When a person's feet or the feet of his animal were filled with mud and he crossed a river and rinsed them, if he was happy, the water on his or their feet is considered to have been uprooted willfully. If he was not happy, they are not considered as uprooted willfully.", + "When a person brings wooden wheels and implements used for oxen into water during the summer when the east wind blows so that the cracks in the wood will seal, the water that ascends with them is considered as having been uprooted willfully.", + "When a person leads an animal down to a stream to drink, the water that ascend with its mouth is considered as having been uprooted willfully. The water that ascends on its feet are not considered as having been uprooted willfully, unless he had the intent that its feet be rinsed. When the animal's feet are diseased, and in the threshing season, even the water on its feet is considered as having been uprooted willfully.
If a deafmute, a mentally or emotionally compromised person, or a minor brought the animal to drink, even if he intended that its feet be washed, the water that ascends on its feet is not considered to have been uprooted willfully, because the deeds of such individuals are halachically significant, but their intent is not.", + "When a person immerses himself in water, the water on his body is considered to have been uprooted willfully. If, however, one passes through water, all of the water on his body is not considered to have been willfully uprooted.", + "When a person immerses himself in a river and there was another river before him and he crossed it, the second water nullifies the presence of the first water and the water on his body is not considered as having been uprooted willfully.
Similarly, if a person's friend pushed him or his animal into a pool, the presence of the first water is nullified. If, however, he pushed him in jest, the second water does not nullify the first and the water that is on his body is considered as having been uprooted willfully.
If a person immerses himself in a river and ascended and then, rain fell upon him, should there be more rainwater than river water on his body, the rainwater nullifies the presence of the first water and the water on his body is not considered as having been uprooted willfully.", + "When a person is swimming on the surface of water, the water he splashes is not considered as having been uprooted willfully. The water on his body, however, is considered as having been uprooted willfully. If he intended to splash water on a friend, the water he splashes is considered as uprooted willfully.", + "When a person makes a squirting spout in the water, the water squirted from it and within it are not considered as uprooted willfully.", + "When a person measures a cistern to find out how deep it is, the water that ascends on his hand and on the article with which he measures is considered as having been uprooted willfully. If he measures its width, the water that ascends on his hand and on the article with which he measures is not considered as having been uprooted willfully.
If a person extends his hand or foot into a cistern to see whether it contains water, the water that ascends on his hand or foot is not considered as having been uprooted willfully. If he extends them to see how much water is there, the water that ascends on his hand or foot is considered as having been uprooted willfully. If he casts a stone into a cistern to see if it contains water, the water that is splashed is not considered as uprooted willfully. Similarly, the water on the stone is not considered as uprooted willfully.", + "If a person beats a hide from which the wool has not been separated while it is outside the water, the water that is expelled from it is considered as having been uprooted willfully, for his desire is that the water be expelled. If, however, he beats it while it is in the water, the water is not considered as having been uprooted willfully.", + "The water that ascends on a ship, its reservoir, and its oars is not considered to have been uprooted willfully. Similarly, the water on the snares, nets, and meshes is not considered to have been uprooted willfully. If one shakes them out, it is considered to have been uprooted willfully.
Similarly, the water on the table-coverings or coverings for bricks is not considered to have been uprooted willfully. If one shakes them out, it is considered to have been uprooted willfully.", + "When a person takes a ship out to the Mediterranean Sea to strengthen it, takes a peg out to the rain to harden it, or takes a firebrand out to the rain to make it a coal, the water on them is considered to have been uprooted willfully. If, however, one takes a glowing peg or a firebrand out to the rain to quench their fire, the water on them is not considered to have been uprooted willfully.", + "When one lowers a chain with a hook into a cistern to lift up a container or a pitcher or one lowered a basket into a cistern so that a chicken would sit on it, the water on these objects is not considered to have been uprooted willfully.", + "When one smoothes out cress to remove the water on it or one squeezes the water on his hair into his garments, the water that emerges is considered to have been uprooted willfully. The water that remains is not considered to have been uprooted willfully, because he desired that all of the water be purged originally.
The cress itself becomes susceptible to impurity, because the water makes it susceptible to impurity when it departs. If he removed the water from it with all his power, it does not become susceptible to impurity.", + "When a person shakes a tree to cause food that had been placed there or an impure object to descend, the water which sputters from it is not considered to have been uprooted willfully. If he shook it to remove the liquids, the liquids that fall are considered to have been uprooted willfully. The liquids that remain inside it are not considered to have been uprooted willfully even though they moved from place to place, because his intent was that they be removed entirely. Similarly, if the liquids sputter on produce that is connected to the ground, they are not considered to have been uprooted willfully.", + "When a person shakes a tree and water from it falls on another tree or a branch and then the water fell on other branches under which there were plants and vegetables attached to the ground, the water on the plants or the vegetables are not considered to have been uprooted willfully.", + "As explained in Hilchot Terumot , when one poured water over wine dregs that were terumah, the first and second batches produced are forbidden to non-priests. If the dregs had come from grapes consecrated for improvements for the Temple, even the third batch is forbidden. And if the grapes were consecrated for use for the Altar, all mixtures are forbidden. If the grapes are definitely from the second tithe, only the first batch is forbidden.
Just as these groundrules were established with regard to prohibitions, so too, they are applied with regard to the mixture making foods susceptible to ritual impurity. For example, water became mixed with dregs on its own accord and an animal drank one mixture after another. An animal is mentioned, because if, by contrast, a person would remove the first water, even though the water fell on its own accord, since a person gave thought to it and objected to its presence, it is considered significant and imparts impurity." + ], + [ + "When water from a drainpipe descends into produce and the owner mixed the produce so that it would dry, the produce does not become susceptible to impurity.", + "When a person brings his produce to the roof so that it does not become worm-infested and dew descends upon it, it does not become susceptible to impurity. If he intended that the dew descend upon it, it becomes susceptible to impurity. Therefore, if a deafmute, a intellectually or emotionally compromised individual, or a minor brought the produce up to the roof, even if they had the intent that dew descend upon it, it does not become susceptible to impurity. The rationale is that their deeds are significant according to Scriptural Law, but their intent is not significant, even according to Rabbinic Law.
If minors turned the produce over on the roof, it becomes susceptible to impurity. For if the intent of a minor is obvious from his actions, his intent has an effect according to Rabbinic Law.", + "When a person brings bundles of vegetables, dried figs, or garlic to a roof so that they will be preserved and dew descended upon them, they do not become susceptible to ritual impurity. We do not say that since everyone knows that dew will descend, it is as if he willfully exposed them to water. The rationale is that he brought them up to the roof solely so that they should be preserved.", + "When a person brings wheat to be ground into flour and rain falls upon it, if he was happy, it becomes susceptible to impurity. When his olives had been placed on the roof and rain descended, if he was happy, they were made susceptible to impurity. When donkey-drivers were crossing a river and their sacks fell into the water, and they lifted them up, if they were happy that the produce became wet, the produce was made susceptible to impurity. The water that is on the sacks is considered as having been uprooted willfully, for they were happy that the sacks became wet.", + "When a sack that was filled with seeds and was placed on the edge of a river, at the opening to a cistern, or on the steps leading to a storage cavern of water, if they absorbed water, they become susceptible to impurity.", + "When an earthenware jug containing produce was placed in liquids or a jug containing liquids was placed among produce and the produce absorbed the liquids, it becomes susceptible to impurity.
With regard to which liquids was the above said: With regard to water, wine, and vinegar. Other liquids are not absorbed through the walls of earthenware containers causing produce to be made susceptible to ritual impurity.", + "The following rules apply when a person removes a hot loaf of bread from an oven and places it on the opening of a jug of wine: If the loaf was from wheat flour, it does not become susceptible to impurity. If it was from barley flour, it does become susceptible to impurity, because barley is absorbent. Similarly, if the wine was impure, if the loaf was from wheat, it is pure. If it was from barley, it becomes impure, because it absorbed impure liquids.", + "When a person sprinkles water on the floor of his house and then placed wheat upon it and it became moist, if it became moist because of the water, it becomes susceptible to impurity. If it became moist because of the stone, it does not become susceptible to impurity.
When a person washes his garment in a kneading trough and afterwards he placed wheat in it and it became moist, if it became moist because of the water, it becomes susceptible to impurity. If it became moist because of the kneading trough, it does not become susceptible to impurity.", + "When a person buries his produce in sand so that it will become moist, it becomes subject to impurity. When he buries it in dry mud, if the mud is moist enough that a hand that touches it will become wet, the produce becomes subject to impurity. If not, it does not.", + "When a person sprinkles water on his threshing floor, he need not worry that his wheat became susceptible to impurity if the kernels came in contact with water even though he is satisfied that this happened.", + "When a person gathers grasses upon which dew had descended to use for covering wheat, the wheat does not become susceptible to impurity. If this was his intent, it does become susceptible.", + "When a person sprinkles impure water on the floor of his house and then placed stalks of grain there and they become moist, they become impure if there is enough moisture upon them that the hand of one who touches them also becomes moist. If not, they are pure.", + "When a person shakes a bunch of vegetables that had liquid on them and the liquid descended from the upper ones to the lower ones, they do not become susceptible to impurity.", + "When a person lifts sacks full of produce from the river and places them one on top of the other, the lower one becomes susceptible to impurity because of the water descending from the upper one, for he willfully placed one on top of the other.", + "When a person blows on lentils to see if they are good for the purpose of cooking, if water collects on them, they become susceptible to impurity because of the moisture in his breath which is a derivative of water. Similarly, when a person eats sesame seeds with his finger, they become susceptible to impurity because of the moisture in his breath and on his finger.", + "When a person bites food and then it falls from his hand, the liquid on the food is not considered as having been placed there willfully. If a person was eating olives that had been broken open, moist dates, or any other produce whose pit he desired to suck, but it fell from his mouth, the liquid on it is considered as having been placed there willfully. If he was eating dry olives, dried dates, any other produce whose pit he does not desire to suck, and it fell from his mouth, the liquid on it is not considered as having been placed there willfully.", + "We have already explained that when a person gathered endives for an animal and washed them, but changed his mind afterwards and thought to use them for human consumption, they need to be exposed to water a second time to make foods susceptible to impurity. If, however, there was tangible moisture on them when he thought to use them for human consumption, they are susceptible to impurity." + ], + [ + "Water that is in a container contracts impurity, whether it entered the container willfully or against one's desires. It imparts impurity to foods and keilim whether it came in contact with them willfully or against one's will. Water collected on the earth, by contrast, e.g., water in a cistern, storage trench, or storage cavern or water in a pit that does not contain 40 se'ah, does not contract impurity unless it comes in contact with the source of impurity willfully, nor does it impart impurity unless it comes in contact with the food willfully.
What is implied? When there was less than 40 se'ah of water collected on the ground, whether it was drawn or it was not drawn, and a human corpse fell into this water or an impure person walked through it, it is pure. If, however, an impure person drank from this water, one filled an impure container with it, or impure liquids willfully fell into it, the water becomes impure even though it is still collected on the ground. If a pure person drank from this water after it became impure on the ground or one filled a pure container with it, the person who drank and the container with which the water was drawn becomes impure, because he drank or the container was filled intentionally.
If a loaf that was terumah fell into such water, it is pure as it was originally, because the water imparts impurity only when foods come in contact with it willfully. Therefore, if one washed his hand and removed a loaf, the loaf contracts impurity from the water on the person's hand, because it was removed willfully.", + "The following laws apply to water that is collected in a pit and other types of water collected on the ground, e.g., water in a cistern, storage trench, or storage cavern, rainwater that stopped flowing and collected in one place or mikveot that do not contain 40 se'ah that became impure. If rain then descended, causing there to be more rainwater than the water originally collected, even if the original water did not flow out, those bodies of water become pure. Therefore, during the rainy season, all water collected on the ground, e.g., water collected in a pit or the like, is assumed to be pure.", + "Different laws apply when the rains cease. When such bodies of water are close to a town or a thoroughfare, they are impure, because it can be assumed that an impure person drank from them and/or water was drawn from them in impure containers. Those that are distant are pure until the majority of people begin walking. Once they do, they are all assumed to impure, because those who journey on caravans drink from them.
When does the above apply? With regard to water in a pit from which it is possible to drink. If, however, there is water in a pit that it is impossible to drink from except through great effort, it is assumed to be pure unless the footprints of a person or large animal were evident. If, however, the footprints of a small animal were found, the water is pure, because it is possible that the animal descended on its own accord.", + "In the rainy season, it can be assumed that the mud and the water in the hollows at the entrance of stores in the public domain are pure. When the rains cease, they are considered as drainage water. The ruling concerning water in the marketplace depends on the majority. .
When wine, milk, or honey fall into a pit filled with water, the ruling depends on the majority. When oil falls into it, the mixture can contract and impart impurity without the owner's desire even when it congeals. The rationale is that it is impossible that droplets will not remain mixed with the water.", + "Oil and other liquids aside from water are governed by the same laws whether they are collected in the earth or in containers.", + "Streams of rainwater that are still flowing - even if they do not contain 40 se'ah, since they are on the earth and their water is flowing - do not contract ritual impurity. Even if an impure person drank from them, drew water from them with an impure container, or poured impure water into them, they are still pure with regard to all matters.", + "When a person was eating terumah with impure hands, e.g., a dried fig that had not come into contact with water, if he inserted his hand into his mouth to remove a pebble, were he to turn over his finger while doing so, the fig would become impure because of his saliva. For the saliva would become impure because of the person's hand, because he uprooted the saliva from its place. If, however, he did not turn over his finger, it is pure. The rationale is that, before he turns over his finger or sucks it, the liquid in his mouth is comparable to water on the earth that was not uprooted from its place, but instead, is on the ground. As explained, such water only contracts and imparts impurity due to willful actions. This person desired only to remove the pebble.
The following rules apply when, in addition to the dried fig, there was a pundiyon in his mouth and he extended his hand to remove it and the fig from his mouth. If he had placed the coin in his mouth because he was thirsty, the saliva on it is considered as removed from its place and the fig contracts impurity from the moisture in his mouth that contracted impurity because of his hand.", + "The following rules apply when a woman was partaking of food that is terumah which had not been made susceptible to impurity while she was removing the coals from an impure oven. If she was poked by a splinter that caused her to bleed and she was sucking her finger because of the blood or she burnt her finger and inserted it into her mouth, the terumah in her mouth contracted impurity, because she desired to remove the liquid from her mouth, taking it [from its place] by sucking her finger." + ], + [ + "All bundles of vegetables in the marketplaces and all the flour and fine flour in the marketplaces can be assumed to have been made susceptible to ritual impurity: the bundles of vegetables, because it is common practice to continually sprinkle water upon them and flour and fine flour, because the kernels of grain are washed and afterwards, they are ground. Similarly, when kernels of wheat are crushed in a mill into two or three pieces in order to be cooked as groats or the like, it can be assumed that they were made susceptible to ritual impurity in all places, whether they are from the marketplaces or from private homes, because they are washed to remove their shells.", + "All of the above that are assumed to have become susceptible to ritual impurity are also assumed to have contracted impurity, because everyone touches them and they have already become susceptible to impurity. In all such situations, the word of an unlearned person is accepted if he says: \"They were not made susceptible to impurity.\" Needless to say, with regard to other foods about which such assumptions are not made, the word of an unlearned person is accepted if he says: \"They were not made susceptible to impurity.\"", + "It is assumed that all fish have been made susceptible to ritual impurity. In this instance, if an unlearned person says that they were not made susceptible to impurity, his word is not accepted. For this reason, fish are always assumed to be impure.
Whether fish are caught in a large net, a small net, or a snare, if it was not turned over upon them, they do not become susceptible to impurity. If it is turned over upon them, they do become susceptible to impurity. The word of an unlearned person is not accepted if he says: \"I did not turn the snare over upon them.\" It is assumed that they are impure unless one had the intent to catch them in a state of purity.", + "It is assumed that all fish brine has been made susceptible to ritual impurity. When even the slightest amount of water falls into pure fish brine, the entire mixture is considered as a liquid. It makes substances susceptible to ritual impurity and it itself can contract the impurity that affects liquids. Therefore it is assumed to be impure.
If wine, honey, or milk fall into fish brine, the ruling is determined by the majority of the mixture. Similarly, if fruit juices become mixed with liquids that are susceptible to impurity aside from water, the ruling is determined by the majority of the mixture. If the fruit juice becomes mixed with even the slightest amount of water, the entire mixture is considered as a liquid that imparts impurity and it is susceptible to contracting impurity as liquids do and it makes other foods susceptible to impurity.
Brine from unkosher locusts does not make foods susceptible to impurity, but it does contract the impurity associated with liquids.", + "When a person purchases fish brine from an unlearned person, he can make it pure by connecting it to the water of a mikveh. The rationale is as follows: If the majority of the brine is water, the water regains purity because of the mikveh. If the majority is fish brine, it is not susceptible to impurity and the water within the mixture is considered as negligible because of the small amount that is present.
When does the above apply? When one seeks to dip bread in the mixture. If, however, one seeks to cook it in a pot containing water, one type finds its fellow and it becomes significant. Thus the majority of the water is impure, since the minimal amount that was in the brine was not purified in a mikveh.", + "Produce is always considered as pure, even if the seller is a gentile unless it is known that they became susceptible to impurity through contact with water or are from the types of produce that we can assume became susceptible to impurity.", + "In all places, sumach berries can be assumed to be impure. Similarly, all zucchini, squash, and other vegetables that are hung by reeds at the entrance to stores can be assumed to have been susceptible to impurity and to have contracted impurity.", + "All that is written in the Torah and the words of Scripture concerning the laws of ritual purity and impurity apply only with regard to the Sanctuary, sacrifices consecrated for it, terumah, and the second tithe. For individuals who are ritually impure were warned against entering the Sanctuary or partaking of sacrificial foods, terumah, or the second tithe while impure. There is no prohibition at all against partaking of ordinary foods while impure. Instead, it is permitted to eat ordinary foods that are impure and partake of ordinary beverages that are impure. Behold, it is written in the Torah Leviticus 7:19: \"The meat that will come in contact with any impurity should not be eaten.\" It can be inferred that that it is permissible to partake of ordinary foods while impure, because the verse is speaking only about sacrificial foods.
If so, what is the intent of the statement: Ordinary food that is a primary derivative of impurity is impure and that which is a secondary derivative is disqualified?. The intent is not that the food itself is forbidden to be eaten, instead, its status is important only when counting levels with regard to terumah and sacrificial foods. For if ordinary food that is a secondary derivative of impurity touches terumah, it disqualifies it and causes it to be considered as a tertiary derivative. Similarly, if it touches sacrificial food, it imparts impurity to it and causes it to be considered as a tertiary derivative, as we explained. Similarly, if a person who ate ordinary food that was a secondary derivative of impurity touches terumah, he disqualifies it.", + "Just as it is permitted to eat impure ordinary food and drink impure ordinary beverages, so too, it is permitted to impart impurity to ordinary food in Eretz Yisrael. Even as an initial preference, one may impart impurity to food from which terumah and the tithes were separated.
Similarly, it is permissible for a person to touch all sources of impurity and contract impurity from them. This is evident from the fact that the Torah warned a priest and a nazirite from becoming impure through contact with a human corpse. One can infer from this that all other members of the people are permitted. Moreover, even priests and nazirites are permitted to contract impurity from all other sources of impurity with the exception of a human corpse.", + "All Israelites are warned to be pure on every pilgrimage festival, because at that time, they are ready to enter the Sanctuary and partake of consecrated foods. The Torah's statement Leviticus 11:8: \"You shall not touch their carcasses,\" applies only on the festivals. Moreover, if a person does contract impurity, he is not liable for lashes. During the remainder of the year, one is not prohibited at all.", + "\"The impure and the pure may partake of it\" [Deuteronomy 12:22. According to the Oral Tradition, it was taught: an impure person and a pure person may eat from the same plate. Nevertheless, a husband may not eat from the same plate as his wife when she is in the nidah state, nor may he drink with her, nor may he pour her a cup of beverage for her, as we explained. Similarly, a zav should not eat with a zavah because familiarity may lead to sin, for perhaps they will engage in intimate relations.", + "Even though it is permitted to eat impure foods and drink impure beverages, the pious men of the early generations would partake of their ordinary food in a state of ritual purity and would avoid all of the sources of impurity throughout their lives. They are called perushim.
This is an extra measure of holiness and a path to piety: to be separate from people at large, to hold oneself apart from them, not to touch them, nor eat and drink with them. For setting oneself apart leads to the purification of the body from wicked actions. Purifying one's body leads to sanctifying one's soul from wicked character traits. And the holiness of the soul causes one to resemble the Divine presence, as Leviticus 11:44 states: \"And you shall make yourselves holy; and you shall be holy, because I, God, Who makes you holy, am holy.\"" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cbc44817a5cdbb11a012e82343814e33851fd718 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/merged.json @@ -0,0 +1,315 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Defilement of Foods", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Defilement_of_Foods", + "text": [ + [ + "All foods that are designated for human consumption, e.g., bread, meat, grapes, olives, and the like, are susceptible to ritual impurity. All foods that are not designated for human consumption are pure and are not susceptible to ritual impurity unless one had a specific intent and set them aside for human consumption. No foods are susceptible to ritual impurity unless it was first dampened with one of the seven liquids. This dampening is referred to as hechsher. These concepts are derived from Leviticus 11:38 which states: \"When water will be placed on a seed....\"", + "These are the seven liquids that make foods susceptible to impurity: water, dew, oil, wine, milk, blood, and honey.
They do not make foods susceptible to impurity unless they fall upon them as desired by the owner. Nor may they be squalid, for squalid liquids do not make food fit to contract impurity.
Once food has been made susceptible to ritual impurity, it retains that status after it is dry, with no liquid on it.", + "When food has been dampened with fruit juice, e.g., berry juice or pomegranate juice, even though it is wet and was touched by a zav or the flesh of a corpse, it is pure, because it was not made susceptible to impurity by one of the seven liquids.", + "Only the seven liquids that we mentioned are considered liquids that are susceptible to ritual impurity. Other fruit juices, by contrast, neither make foods susceptible to ritual impurity, nor do they contract ritual impurity themselves at all.", + "When grapes and olives have not reached a third of their maturity, the liquids they produce do not make foods susceptible to ritual impurity, nor are these liquids themselves susceptible to ritual impurity. Instead, they are like other fruit juices and they are pure forever.", + "The following herbs are not susceptible to ritual impurity even though people eat them. The rationale is that they are not eaten to receive benefit from them as independent entities, but because they impart flavor, aroma, or appearance to other foods. They include: ginger, aldartzini, the primary spices, asafetida root, asafetida, pepper, or safflower. Similar laws apply with regard to all analogous substances.", + "Dill can be assumed to be used to be eaten itself like other vegetables of the field. If it is intended to flavor a cooked dish, it does not contract the impurity of foods. Once dill has imparted flavor to a cooked dish, it is considered as a waste product and it does not contract the impurity of foods.", + "Dates and dried figs that were placed in a cooked dish as spices still contract the impurity associated with foods until they become spoiled to the point that they are not fit for human consumption.", + "If vetch was designated for human consumption, it contracts the impurity associated with foods.", + "Hearts of palm are considered as wood in every way. If they were cooked and fried, they contract the impurity associated with foods.", + "Grape seeds and grape pomace, even though they were collected to serve as food, do not contract the impurity associated with foods.", + "Hard olives and grapes that slip out and emerge from under the beam of the press while the produce is being pressed are not susceptible to ritual impurity.
To what degree is this leniency granted? For four kabbin for every kor. If more than that amount emerge, they are susceptible to ritual impurity. If they were set aside to be eaten, even if there are less than four kabbin, they are susceptible to ritual impurity.", + "Budding dates, budding fruit, underdeveloped fruit, and black cumin are all considered as foods and they are susceptible to ritual impurity.", + "Budding leaves from branches, carob trees, pepperweed and wild onions are not susceptible to impurity until they are sweetened.", + "Mustard seeds, lupine beans, and other foods that are pickled are susceptible to the impurity associated with foods both after they have been sweetened and before they have been sweetened.", + "When olives have been pickled together with their leaves, the leaves are not susceptible to ritual impurity, for they have not been pickled to be eaten, only for the sake of their appearance.", + "The hairs of zucchini and its flower are not susceptible to ritual impurity, because they are not food.", + "When honey is in its beehive, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods, even if one does not designate it as food in his mind. When one begins removing the honey, when the honey combs are broken, the honey is susceptible to impurity as a liquid. When honey flows out of a beehive, it is susceptible to impurity as a liquid. If one considers it as a food, it is susceptible to impurity as a food.", + "Oil that has congealed is neither considered as food, nor a liquid in this context. Even if one thinks of it while it is congealed as a food or a liquid, his thought is of no consequence. Similarly, when blood has congealed, it is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods. If one thinks of it as a liquid, his thought is of no consequence.", + "When milk has congealed, it is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods. If one thinks of it as a liquid, his thought is of no consequence.", + "Date honey is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods. If one thinks of it as a liquid, his thought is of no consequence. All other fruit juices are neither considered as foods, nor liquids with regard to ritual impurity. If one thinks of one as a food or a liquid, his thought is of no consequence.", + "Snow is neither considered as food, nor a liquid. If one thinks of it as a food, his thought is of no consequence. If one thinks of it as a liquid, it is susceptible to the ritual impurity associated with liquids. If a portion of it contracted impurity, the entire quantity is not considered as impure. If the snow was passed over an impure earthenware container, all of it becomes impure.", + "When one had in mind to use milk that is in the teats of a slaughtered animal, his thought is of no consequence and it is pure. If he had the intent to use congealed milk that is in the stomach of a slaughtered nursing animal, it is susceptible to the ritual impurity associated with foods.", + "When grapes have been trodden upon, once one has crisscrossed over them, they are susceptible to the ritual impurity associated with liquids. If whole grapes remain, those grapes are susceptible to the ritual impurity associated with foods.
Similarly, when olives are loaded in an olive press, they are susceptible to the ritual impurity associated with liquids. If whole olives remain, those olives are susceptible to the ritual impurity associated with foods.", + "Although it is forbidden to benefit from any of the following: produce that is orlah, mixed species that grew in a vineyard, the meat of an ox sentenced to be stoned that was slaughtered, the meat of a calf designated to have its neck broken, whether it was slaughtered beforehand or whether its neck was broken, the birds used to purify a person afflicted with tzara'at, a firstling donkey, a mixture of milk and meat, the meat of the red heifer, and meat from a sacrifice that is piggul or notar are all susceptible to the ritual impurity associated with foods." + ], + [ + "All foods that grow from the earth are not susceptible to ritual impurity until they are uprooted from the ground. As long as they are connected to the earth - even by a small root, as long as they can sustain themselves from it - they are not susceptible to impurity.", + "When a branch of a fig tree was broken off, yet it is still connected by its bark, but it cannot sustain itself from it, all the fruit on it are susceptible to ritual impurity. There is an unresolved doubt with regard to this matter: Is the remainder of the tree considered as a handle to this broken branch or not?", + "When vegetables become dried out while budding, e.g., cabbage or squash that becomes dried out while budding, they are not susceptible to the impurity associated with foods. If produce was harvested with the intent of it being dried, it is considered as food until it becomes totally dry and hard like wood.", + "When the branches of a tree that contained fruit were broken off, the fruit is considered as having been harvested. Similarly, if a tree containing fruit dried out, the fruit is considered as having been harvested.", + "When figs dry out when budding, they contract impurity in their place.", + "All foods that come from living animals are not susceptible to ritual impurity until the animals die. If one slaughtered a domesticated animal, wild animal, or fowl, even though it is still in its death throes, it is susceptible to ritual impurity.
When do fish contract impurity? When they die. If a factor arose that caused a fish to be considered as tereifah and it contracted impurity when it is in its their death throes, there is an unresolved question: Is it considered as if it had died, because it already became tereifah? Or is it not susceptible to ritual impurity until it becomes inanimate like stone and does not move?
If a limb or meat that was loosely hanging from a domesticated or wild animal and could not rejuvenate itself was made fit to contract impurity, it is susceptible to impurity even when in its place attached to the animal, because it is already considered as food that has been separated. If the animal was slaughtered, the slaughter makes it fit to contract impurity, because the entire animal is considered as a \"handle,\" to this limb. And when a \"handle\" is made susceptible to ritual impurity, the entire organ becomes susceptible, as will be explained. There is an unresolved question if an animal can become a \"handle\" to a loosely hanging limb or flesh in the animal's lifetime.", + "When one slaughters a domesticated animal, wild animal, or fowl, all of its meat becomes susceptible to ritual impurity because of the blood that emerges at the time of ritual slaughter. Therefore, if no blood emerges at the time of ritual slaughter, all of the meat must be made susceptible to ritual impurity like all other foods that were not yet made susceptible to impurity.", + "When foods are made susceptible to impurity while they are attached to the earth or they were made susceptible with water that was attached to the ground, they are not susceptible to impurity. They receive this status only after coming in contact with water that is not in contact with the earth or with other liquids after the produce has been detached from the earth, as implied by Leviticus 11:34: \"in any container.\" It can be inferred that a liquid does not make food susceptible to impurity unless it was lifted from the ground, like water in a container. If one drew water with a container and then poured it on the ground, it does not make food susceptible to impurity.", + "When a zucchini was planted in a flowerpot and it grew, even though portions of it emerged outside the flowerpot, it is not susceptible to ritual impurity. The rationale is that when a flowerpot has a hole through which a small root can protrude, produce growing in it is considered as attached to the earth and anything planted in it is not susceptible to ritual impurity. Similarly, if there was water in it, the water does not make produce susceptible to impurity.", + "When a flowerpot does not have a hole, anything growing in it is susceptible to ritual impurity. If there is water in it, that water makes produce susceptible to impurity.", + "Vessels made from animal turds or earth from which roots can break through and protrude do not cause plants to become susceptible to impurity. Even though they do not have a hole, they are considered as if they have a hole.", + "When a flowerpot was filled with earth until its edge, it is no longer considered as a container. Instead, it is considered as a flat surface that does not have an edge, for it is no longer a receptacle.", + "When impure liquids fall on foods, the foods become impure even though they fell contrary to the desire of the owner. The rationale is that the food's contraction of impurity occurs at the same time as it became susceptible to impurity. This applies provided the liquids are not on the earth.", + "Whenever food has spoiled and rotted to the point that it is no longer fit for human consumption, it is not susceptible to ritual impurity. Similarly, a liquid that has spoiled and become foul to the point that it is no longer fit for human consumption is not susceptible to ritual impurity, just as it does not make foods susceptible to ritual impurity, as implied by Leviticus 11:34: \"which he shall drink.\"", + "When one cooked an animal's hide or thought of partaking of a placenta, they contract ritual impurity as an independent entity.", + "When one cooks the hide of a donkey, there is an unresolved question whether it contracts ritual impurity as an independent entity, because it was cooked or it does not contract impurity, because it is very disgusting.", + "Kernels of wheat that are found in cattle turds or barley that is found in animal turds that were collected are not susceptible to ritual impurity. If one thought of partaking of them, they contract the ritual impurity associated with foods.", + "When food became impure and after it became impure, it spoiled and rotted, if it became unfit for a dog to eat or it became dry like a shard, it is pure. If it became unfit for human consumption, but it is still fit for a dog, it remains impure as it was beforehand.
Whenever food becomes impure, it cannot regain purity by being immersed in a mikveh.", + "When one sows impure seeds, the plant that grows from them is pure, even if it is an entity whose seed does not decompose. The above applies provided the seeds sprout roots. If, however, they do not sprout roots, they remain impure even if the seed decomposes.", + "When food is attached to a utensil, it is no longer considered as food. If the utensil becomes impure, it contracts the impurity of the utensil. Since the food serves as wood, it is considered as wood.", + "Whenever a liquid contracts impurity and afterwards spoils and becomes foul, it remains impure forever. For the impurity of a liquid never departs, even if it becomes unfit for a dog to drink. Liquid that becomes impure can never regain purity. The only exception is water, i.e., if one immersed impure water in a mikveh, when the water of the mikveh covers the impure water, it regains purity.
Hot impure water can be immersed in a cold mikveh. Similarly, cold water can be immersed in hot water, foul water can be immersed in pleasant water, and pleasant water in foul water.", + "When a staff was thoroughly wet with impure liquids, if a portion of it was immersed, the water on the other portion is not purified until it is immersed in its entirety.", + "When snow becomes impure and a portion of it is joined to the waters of a mikveh, since a portion became pure, it becomes pure in its entirety.", + "Temed that became impure - whether it became impure after the water was mixed with the grape dregs or whether the grape dregs were mixed with impure water - until it becomes vinegary, it can be brought into contact with a mikveh and purified, for it is like water. Once it becomes vinegary, it's like wine and it cannot be purified in a mikveh.", + "When a pot was filled with liquids, e.g., honey, wine, or the like, and placed in a mikveh and then a person who was a primary derivative of impurity extended his hand outward and touched the liquids, the liquids become impure even though they are in the mikveh. And the pot contracts impurity from the liquids in it, even though it is in the mikveh.
If, by contrast, the pot contained water, the pot is pure, because a derivative of impurity never imparts impurity to an earthenware container. Nor does the water it contains contract impurity, for it is mixed with the water of the mikveh. If, however, a person who is considered a source of impurity extended his hand and touched it, the pot becomes impure, for a mikveh does not impart purity to an earthenware container.", + "Drainage water can be assumed to be impure. If rain water descended upon it to the extent that it became the majority, the mixture is pure. If they are of equal quantities, everything is impure, whether the water is found in a container or on the earth.
When does this apply? When the drainage water came first. If, however, the rain water came first and then even the slightest amount of drainage water fell upon them, everything is impure, for when impure liquids descend into pure liquids, even the slightest amount imparts impurity.", + "When a person spreads mud on the roof of his house or if he washes his clothes and water is dripping from them and then it rained and the dripping increased, we conclude that the majority is rain water and the water that drips is pure.", + "The following rules apply when a person applied ritually pure oil to his body and afterwards contracted impurity. If he immersed himself while the oil is still on his body, if merely the amount of oil to rub on a small finger was applied, the oil is pure as it was originally.
If a person applies impure oil to his body and immerses himself, the oil on his body does not regain purity. Instead, if there is moist oil on his body, the oil remains impure. If there is not enough that feels moist, it is nullified because of the small amount that is there." + ], + [ + "We have already explained that food does not contract impurity until it is made fit to do so and that all food that is not designated for human consumption does not contract ritual impurity until it is designated for human consumption.", + "The following rules apply when food is designated for human consumption in one locale, but is not designated for human consumption in another place. In a place where it is so designated, special intent is not necessary to designate it for human consumption. In a place where it is not so designated, one must have a special intent to designate it for human consumption and then it will be susceptible to ritual impurity. Any food that will ultimately impart impurity to a person or to keilim need not be exposed to liquids to become susceptible to ritual impurity.", + "There are foods that require exposure to liquids, but do not require a special intent. There are foods that require a special intent, but do not require exposure to liquids, foods that require special intent and exposure to liquids, and foods that require neither special intent, nor exposure to liquids.
What is implied? All foods that are designated for human consumption in any place require exposure to liquids, but do not require special intent. Kosher fish and kosher locusts in all places and non-kosher locusts and fish in rural areas are considered as designated for human consumption and require exposure to liquids, but do not require a special intent. Similarly, in all places, the fat of a kosher animal that died requires exposure to liquids, but does not require special intent.
The following require special intent and exposure to liquids: Meat that was separated from a living being, whether a human, animal, or fowl, the carcass of a non-kosher fowl, in rural areas, the fat of a kosher domesticated animal that was ritually slaughtered - even though it was exposed to liquids when slaughtered, it requires a second exposure after one had the intent to partake of it, and all wild vegetables, e.g., very pungent onions and mushrooms. Similarly, in rural areas, small locusts and fish require a special intent. When endives were sown for animal fodder and then the owner changed his mind and thought of using them for human consumption, they are not subject to ritual impurity unless he had such intent after they were picked. For an intent that one had while produce is connected to the earth is not significant. When one collected endives for an animal, washed them, and then thought to serve them to a human being, they must be exposed to liquids again after the change of mind. Similar laws apply in all analogous situations.
If one thought of partaking of the the allal, it can contract the impurity associated with foods. If not, it is considered as wood and it is not susceptible to ritual impurity. Similarly, bones that are joined to meat, the giddim, the soft portions of the horns and the hoofs, the thin feathers and the wooly hairs of a fowl, the soft portion of its nails and its beak that are embedded in its flesh require special intent and exposure to liquids.
The following require neither special intent, nor exposure to liquids: the carcass of an animal from a kosher species, the carcass of a fowl from a kosher species, and the fat of a domesticated animal in large cities. None of these require either special intent, or exposure to liquids. The rationale is that since they are designated for human consumption, there is no need for special intent. They do not require exposure to liquids for ultimately, an olive-sized portion of them can impart impurity to a person or to a k'li and any substance that imparts impurity of a more severe type does not require exposure to liquids.
The following require special intent, but not exposure to liquids: The carcass of a fowl from a kosher species in rural areas and the carcass of an animal from a non-kosher species in all places. The above applies when one has in mind to partake of less than an olive-sized portion. An olive-sized portion, by contrast, is a primary source of impurity.", + "When a Jew slaughters a non-kosher animal for a gentile and slits the two - or the majority of the two - signs of ritual slaughter, it becomes susceptible to the impurity associated with food as long as it is in its death-throes. It does not require a specific intent, for when a Jew slaughters an animal for a gentile to eat, there is no greater special intent. It does not require exposure to liquids, for ultimately, it will impart impurity of a more severe type.
If he only slit one of the signs of ritual slaughter or stabbed it in the throat, it does not contract the impurity associated with foods. Similarly, if a gentile slaughtered a kosher animal for a Jew, slitting the two - or the majority of the two - signs of ritual slaughter, it imparts the impurity associated with food as long as it is in its death-throes and it does not need to be exposed to liquids. If he only slit one of the signs of ritual slaughter or stabbed it in the throat, it does not contract the impurity associated with foods and is considered like other animal carcasses.", + "When a person cuts meat from a limb severed from a living animal and, afterwards, considered using it as food, it requires exposure to liquids to become susceptible to impurity. If he thought of using it as food and then severed it, it does not require exposure to liquids, because it imparts the severe impurity associated with an animal carcass. And whenever a substance imparts severe impurity, it need not be exposed to liquids.", + "When a person has in mind to partake of less than an olive-sized portion of the carcass of a non-kosher animal and combined it with other foods to complete the egg-sized portion of impure foods required to impart impurity, the entire amount need not be exposed to water. The rationale is that were one to increase the portion that is less than an olive-sized portion in the egg-sized portion until it was the size of an olive, it would impart severe impurity.
Similarly, when there is an olive-sized portion of meat from an animal that one had in mind to eat that was covered with dough until it reached the size of an egg, since it does not impart impurity when touched because of the dough, it is necessary that one have in mind to use it as food. The dough need not be exposed to liquids to contract impurity. The rationale is that the entire measure can impart impurity when carried, because of the olive-sized portion of the animal carcass it contains. Even though it does not impart impurity when touched, it is considered as if it is ultimately capable of imparting more severe impurity. Therefore it need not be exposed to liquids.", + "When there is less than an olive-sized portion of a human corpse to which other foods were added so that an egg-sized portion of food would be reached, one must have in mind partaking of the entire amount for it to become susceptible to impurity, since generally, the entire amount is considered of no importance by all people. The entire amount does not require to be exposed to water, because of the meat from the corpse that it contains.", + "When an olive-sized portion of a human corpse is covered with dough, the entire amount imparts the severe impurity associated with a human corpse.", + "When a person cuts flesh from a living human being to feed to an animal, if afterwards, he thinks of using it as food for humans, for it to impart the impurity associated with foods, he must have such an intent, but it need not be exposed to water.", + "When a chick falls into a vat of wine and dies, even though the vat is located in a city, it becomes repulsive in the vat. Therefore to become susceptible to ritual impurity, one must have a specific intent to partake of it.
If, when one lifted it out of the vat, he thought of feeding it to a gentile, it imparts impurity, for he thought of using it for human consumption. If he thought of feeding it to a dog, it does not contract the impurity associated with foods. If the person who thought of feeding it to a person was a deafmute, a mentally or emotionally compromised person, or a minor, it is pure. If such individuals lifted it out of the vat to feed it to a person, it is impure, for their deeds are significant, but not their intent." + ], + [ + "What is the minimum measure for the impurity of foods? For them to contract impurity, even the slightest amount. Even a sesame or mustard seed contracts impurity, as Leviticus 11:34 states: \"Any food that shall be eaten,\" including even the slightest amount.
Food does not impart impurity to other foods or liquids or a person's hands until it is the size of an egg without its shell. And a person who partakes of impure foods is not disqualified from partaking of terumah and sacrificial foods unless he partakes of a portion of impure food the size of an egg and a half. This is half a p'ras.", + "Even the slightest amount of liquid can contract ritual impurity and impart ritual impurity. Even a drop of an impure liquid the size of a mustard seed that touched foods, keilim, or other liquids causes them to become impure. Nevertheless, a person who drinks impure liquids does not become disqualified unless he drinks a revi'it, as we explained.", + "All liquids can be combined to comprise the minimum measure and disqualify a person's body if he drank a revi'it. All foods can be combined to comprise the minimum measure of an egg-sized portion that imparts the impurity associated with foods and to a half a pras to disqualify a person. Even wheat can be combined with flour, with dough, with figs, with meat and the like. Everything can be combined.", + "When an animal's hide is connected to its meat, the juice it secretes, the spices, the meat connected to the hide - although one had the intent to eat part of it and did not have the intent to eat the remainder, even though part of it was separated by a beast of prey and part of it was separated by a knife - the bones that are connected to the meat, the giddim, the soft portions of the horns and the hoofs, the thin feathers and the wooly hairs of a fowl, the soft portion of its nails and the beak that are embedded in its flesh: all of these contract impurity, impart impurity, and are included in an egg-sized portion or half a pras.", + "When an egg-sized portion of impure food was left in the sun and it shrank, it does not impart impurity. Similarly, an olive-sized portion from a human corpse or an animal carcass and a lentil-sized portion from a dead creeping animal that was left in the sun and shrank are pure.", + "When an olive-sized portion of fat, blood, notar, or piggul was left in the sun and it shrank, one is not liable for karet for partaking of them. If he left them in the rain and they swelled, returning to the specified volume, they return to their original status, whether that involves severe impurity, a lesser impurity, or a prohibition against partaking of the substance.", + "Onion leaves and onion shoots that are hollow which possess sap are measured according to their present size. If they are hollow and empty, their hollow should be compressed before their volume is measured.", + "A puffy bread is measured as it is. If it has a cavity, the cavity should be compressed.", + "When the meat of a calf expands or the meat of an older animal shrinks, its volume should be measured in its present state.", + "The volume of nuts, dates, and almonds that have dried are measured in their present state.", + "All entities whose type of impurity and minimum measures are similar can be combined with each other to reach that measure. If their impurity was similar, but not the minimum measures or the minimum measures, but not the impurity, they should not be combined, not even to impart the lesser type of impurity. What is meant by the type of its impurity, but not the minimum measure? E.g., the flesh of a corpse and the decomposed mass from it. What is meant by its minimum measure, but not its type? E.g., the flesh of a human corpse and the flesh of an animal carcass. Needless to say, impure entities that are not similar, neither in their measure and their type of impurity, e.g., the flesh of an animal carcass and the flesh of a dead crawling animal, are not combined.", + "The measure of all impure food is the same. For all impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present. And their impurity is of the same type, for all impure foods impart impurity only through touch and they do not impart impurity to humans or to keilim. Therefore, they can be combined to impart impurity according to the lesser level of impurity among them.
What is implied? When there was a half an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and a half of an egg-sized portion of food that was a secondary derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a secondary derivative. If the mixture touches food that was terumah, it disqualifies it.
When there was a half an egg-sized portion of food that was a secondary derivative of impurity and a half of an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a tertiary derivative. Similar laws apply in all analogous situations. Even when there was a half an egg-sized portion of food that was a primary derivative and a half of an egg-sized portion of sacrificial food that was a fourth degree derivative that were mixed together, they are considered as an egg-sized portion that is a fourth degree derivative.", + "When an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a secondary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided, each portion is a secondary derivative.
If one of the portions of the mixture that was divided fell on a loaf of bread that was terumah and then the other fell upon it, they disqualify it. If the two fell at the same time, they cause it to be considered as a secondary derivative.", + "When an egg-sized portion of food that was a secondary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a secondary derivative. If the mixture was divided, each portion is a tertiary derivative. If one of the portions of the mixture that was divided fell on a loaf of bread that was terumah and then the other fell upon it, they do not disqualify it. If the two fell at the same time, they cause it to be considered as a tertiary derivative.", + "When an egg-sized portion of food that was a primary derivative of impurity and an egg-sized portion of food that was a tertiary derivative were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided, each portion is a secondary derivative. The rationale is that when a tertiary derivative touches a primary derivative, it becomes a secondary derivative.", + "When two egg-sized portions of food that were primary derivatives of impurity and two egg-sized portions of food that were secondary derivatives were mixed together, the entire mixture is considered as a primary derivative. If the mixture was divided in half, each portion is a primary derivative. If they were divided into three or four portions, each one of them is considered a secondary derivative.
Similarly, when two egg-sized portions of food that were secondary derivatives of impurity and two egg-sized portions of food that were tertiary derivatives were mixed together, the entire mixture is considered as a secondary derivative. If the mixture was divided in half, each portion is a secondary derivative. If they were divided into three or four portions, each one of them is considered a tertiary derivative." + ], + [ + "The term yad when used in connection with food refers to the thin stems that are close to fruit from which the fruit hangs from the tree, e.g. the stems of figs and pears and the edges of a grape cluster. In a similar category are included seeds and other entities required by the foods and any shomrim for foods, i.e., the shell over the foods that protects it. Similar laws apply to all analogous substances.", + "Any substance that is a yad, but not a shomer is susceptible to impurity, imparts impurity, but is not considered as part of the food. Any substance that is a shomer, even though it is not a yad is susceptible to impurity, imparts impurity, and is combined together with the food. Any entity that is not a shomer, nor a yad, is neither susceptible to impurity, nor does it impart impurity. Needless to say, it is not considered as part of the food.
What is meant by saying \"it is susceptible to impurity, imparts impurity, but is not considered as part of the food\"? If impurity touched the yad, the food suspended from it becomes impure. If impurity touched the food, the yad becomes impure. The yad is not combined with the food to comprise an egg-sized portion or a half a pras. If, however, an entity is a shomer it is considered as part of an egg-sized portion or a half a pras.", + "Just as there is a concept of a yad with regard to contracting impurity, so too, there is a concept of a yad with regard to making foods susceptible to impurity through exposure to liquids. If the yad was exposed to a liquid, all of the food hanging from it is susceptible to impurity.
The concept of a yad applies even though the fruit is smaller than an olive-sized portion and the concept of a shomer applies even though the fruit is smaller than a bean. When a shomer is divided, it no longer is combined with the food.", + "What is the source that teaches that the shomerim of food contract impurity together with the food when they are connected to it? Leviticus 11:37 states: \"On any type of kernels of seed that will be sown.\" Implied is that the kernels are considered in the form which people use to sow, e.g., wheat in its coating, barley in its shell, lentils in their coverings. Similar laws apply to other shomerim.", + "What is the source that teaches that the yadot of food are susceptible to impurity and impart impurity when they are connected to foods? It is written ibid.: 38: \"They shall be impure for you,\" included is anything necessary for you so that the food can be eaten.", + "When a person harvests grapes for a winepress, there is no concept of yadot, for he has no need of the yad, because it absorbs the liquid.", + "When one harvests produce to use as a covering for his sukkah, there is no concept of yadot, for he has no need of the yad.", + "Whenever the yadot of food were crushed in the granary, they are pure.", + "When a sprig of a cluster is stripped of its grapes, it is pure. If one grape remained, it is considered as a yad for that grape and it is susceptible to impurity. Similarly, if a stalk from a date palm was stripped of its dates, it is pure. If one date remained, it is impure. Similarly, if a pod of legumes was emptied, it is pure. If one legume remained, it is susceptible to impurity.", + "There can never be a concept of a shomer for a shomer. Only the protective covering that is closest to the food is considered as part of it.", + "There are three peels to an onion: the inner peel, whether it is whole or cut, it is combined with the food. When the middle peel is whole, it is combined. If it is cut, it is not combined. The outer peel is pure in both instances.", + "All shells become susceptible to impurity, impart impurity, and are combined together with the food because they are shomerim. When the pods of beans and vetch are discarded, they do not become susceptible to impurity. If they were saved to be served as food, they do become susceptible to impurity. If food remains inside them, they are susceptible to impurity regardless.
Cucumber peels are susceptible to the impurity of foods, even though they are not connected to the cucumber at all. When barley kernels are dry, their shell is included with them. If the kernels are fresh, the shells are not included with them. The shells of wheat kernels are included with them in all instances.", + "All seeds become susceptible to impurity, impart impurity, but are not combined together with the food with the exception of a fresh date seed. The seed of a dried date, by contrast, is not combined with the food.", + "The covering of a fresh date seed is not combined with the fruit. The covering of a dry date seed, by contrast, is combined with the fruit. Since it cleaves to the fruit, it is considered as part of the fruit.", + "When a portion of a date seed projects outside the fruit, the portion that has food around it is combined with it. The portion that projects beyond it does not.
Similarly, when there is a bone with meat on it, any portion of the bone that has meat around it is combined with the meat. If it has meat on it only from one side, only the portion of bone under the meat is combined with it and only the upper portion of the bone until its cavity. If a bone does not have a cavity, we consider it as the thickness of a hyssop stem. Only that portion is combined with the meat; the remainder is not combined. The rationale is that the bones are considered like shomerim for the meat.", + "A thigh bone that has meat - even a mere bean-size portion - upon it causes the entire bone to be included in the reckoning for impurity.", + "Even if olive and date seeds were cooked to be eaten they are not susceptible to impurity.", + "Even though one collected carob seeds with the intent of eating them, they are not susceptible to impurity. If one cooked them with the intent of eating them, they are susceptible to impurity.", + "The following are susceptible to impurity, impart impurity, and are combined together with the food: the roots of garlic, onions, and leek, when they are fresh, their protuberance, whether fresh or dry, their stalk which is opposite the food, the roots of lettuce and Israeli radishes, and the main root of large radishes are combined with the food. The thin roots of large radishes, by contrast, are not combined. The roots of mint and rue and the roots of wild vegetables that were uprooted with the intent of replanting them, the center stalk of grain and the husks of its kernels, the stems of figs, dried figs, thin figs, and carobs are susceptible to impurity, impart impurity, and are combined together with the food.", + "The following are susceptible to impurity, impart impurity, but are not combined together with the food: the roots of garlic, onions, and leek, when they are dry, stalks growing from them that are not opposite their central portion, the mila'in of grain stalks, i.e., the dark hairs on top of a grain stalk that resemble the teeth of a saw, the stems of pears, small pears, quince, and crabapples, the handbreadth of the stem of squash that is closest to the vegetable itself, a handbreadth of the stem of an artichoke, and similarly, a handbreadth from either side of a branch from which a twig of a grape vine grows. From the twig of a grape vine grow many clusters. This same ruling is applied to the stem of a cluster regardless of its size. The yad of the tail end of the shoot of the cluster from which the grapes were removed and that of a branch of a date palm is four handbreadths long. The term branch refers to the red branch that the stalks hang from; the dates hang from the stalks. Three handbreadths of the stem of the grainstalk are considered as a yad. Similarly, three handbreadths of the stem of all plants that are reaped are considered as a yad. If plants are not reaped, their stems and roots are considered as yadot regardless of their length.
All of the aforementioned are susceptible to impurity, impart impurity, but are not combined together with the food, because they are yadot.", + "The following are not susceptible to impurity, do not impart impurity, and are not combined together with the food: other stems, the roots of cabbage heads, the roots of beets, the roots of turnips - this refers to the deep roots that remain when the cabbage and turnips are harvested from which the plants grow a second time - and all the roots that are cut off when they are uprooted together with the food.
The button of a pomegranate is combined together with the fruit. The buds that grow from it are not combined.", + "When part of a pomegranate or a watermelon decomposed, the remainder is not considered as joined to the part that decomposed. The remainder of the peel is not combined with the fruit, for its protection of the fruit is of no benefit. Similarly, if such fruit was intact on either side, but rotten in the center, the portions of fruit on the sides are not considered as joined to each other, nor is the peel combined with the food.
The green leaves of vegetables are combined with the foods. The white leaves are not, because they are of no benefit." + ], + [ + "When the shells of nuts and almonds are cracked, they are still considered as attached to the food until the shell is shattered.", + "Once a perforation has been made through which to suck out the contents of a soft-roasted egg, the remainder of the shell is not considered as connected to it. When an egg has been cooked, its shell is considered as connected to it until it is shattered. If the shell has been spiced, even if it is shattered entirely, it is still considered as connected.", + "When a bone contains marrow, the bone is considered as connected to the marrow until it is shattered. The wool on the heads of sheep and the hair on a goat's beard even when charred with fire are still considered as connected to the food until one begins removing them.", + "Even though one already passed a knife over the wings of locusts or the scales of fish, they are considered as connected until one begins actually peeling them off. When the seeds of a pomegranate have separated, they are still considered as connected until one strikes it with a reed.", + "The stalks of a date palm are not considered as connected to each other.", + "When one cut a cucumber and placed it on the table, the portions are considered as connected until one begins to separate one from the other. If one begins to separate, a piece and anything that ascends with it is considered as connected. The remainder is not considered as connected. The lower tip is considered as connected to itself and not to the other pieces.
When there were two or three cucumbers, one cut each one of them and placed them on the table and began eating one of them, the one he began eating is considered as connected and the others are not considered as connected. Even if he said: \"I am eating half in the morning and half in the evening,\" the half with which he began is considered as connected and the remainder is not considered as connected.", + "When a person cuts vegetables and the like to cook them, even though he did not finish cutting them to the extent that they were separated, they are no longer considered as connected. Instead, if one piece contracts impurity, the other does not contract impurity even though they remain attached.
If one cuts a vegetable to pickle, to cook lightly, or to serve on the table, the pieces are considered as connected, even if he begins to separate what he cut.", + "Any food that was still not separated is considered as connected. If part of it contracts impurity, it is impure in its entirety.", + "The following rules apply when food was divided, but the pieces were still partially attached and an impure person touched one piece. Were he to hold the piece that he touched, the other piece would ascend with it, they are considered as connected. If when one holds the impure piece and lifts it up, the other one would break off and fall, they are not considered as connected. Instead, the second piece is considered as touching the piece that contracted impurity.", + "The following laws apply whenever leaves or stems are connected to foods. Those that are usually held by their leaves, should be held by their leaves. If they are held by their stalks, they should be held by their stalks. If the food remains hanging from the leaves or the stems, it is considered as connected when touched by a person who immersed in a mikveh that day. Needless to say, this applies to other impurities.
Similarly, if a fruit has a part that could be considered as a handle, it should be held by the handle. If it has both leaves and a handle, it should be held by whichever one desires. If it has neither leaves nor a handle, concerning such a situation, our Sages said: If when one holds the impure piece and lifts it up, the other one ascends with it, they are considered connected. If not, they are not considered connected.", + "When one cut off nuts with their stems when they are soft and joined them together like a rope or joined onions together in a like manner, they are considered as joined. If he begins separating the nuts or cutting off the onions, the remainder are not considered as joined. Even if there were 100 kor left, they are all not considered as connected, because he has indicated that his intent is to undo all of them.", + "When there is a braided chain of garlic heads and liquids fell on one of them, it is impure, but those joined to it are pure. For articles joined together by humans are not considered as joined together for all matters. Similarly, when an esrog was separated into pieces and skewered by a weaving needle or a sliver of wood, the pieces are not considered as joined.", + "When a dough was kneaded with fruit juice, the portions of the dough are not considered as joined, for the only entities that join food are the seven liquids.", + "When one crushes foods together and amasses them, e.g., dried figs, dates, or raisins that were amassed and made into a single block, they are not considered as joined. Therefore, when impure liquids fell on a portion of a ring of dried figs, one may remove the portion on which the liquids fell and the remainder is pure.", + "If one cooked dates and dried figs together and made them a single mass, they are considered as joined.", + "When olives were stored and combined together in a single mass, they are considered as joined, since at the outset, they were placed in the pit with the intent that their fluids flow from one to another.
Therefore if the carcass of a creeping animal was found on a mound of olives, i.e., olives that have become a single mass, even if it touched only a barley-sized portion of the mass, the entire amount is impure, because it is all a single entity.
If a person had a mass of olives and he was planning to turn it over, once he inserts the spade into the mass, they are no longer considered as connected even though there are many lumps. If a mass is formed after they were turned over, they are not considered as joined.", + "When separate foods are all collected in the same place and are clinging to each other, even though they are not considered as joined with regard to the contraction of impurity, and they are not considered as a single mass, as explained, they are still combined to produce the measure of an egg-sized portion to impart impurity to other foods. If the foods were not collected as one mass, but instead were separate like cooked food and legumes, they are not considered as a combined entity even in that context until they are collected and formed into a single mass.
When there were many lumps of food, one next to another and a primary source of impurity touched one of them, that lump is considered as a primary derivative of impurity. The lump next to it is considered as a secondary derivative, the one next to the second, a tertiary derivative, and the one next to the third, a derivative of the fourth degree.", + "If a loaf that was terumah was a primary derivative of impurity became attached to others, they are all considered as primary derivatives. If it was separated, it is considered as a primary derivative and the others, as secondary derivatives. If it was a secondary derivative and it became attached to others, they are all considered as secondary derivatives. If it was separated, it is considered as a secondary derivative and the others, as tertiary derivatives. If it was a tertiary derivative and it became attached to others, it remains a tertiary derivative and they are all considered as pure, whether they were separated or not.", + "When loaves that are terumah are attached to each other and one of them contracted impurity from the carcass of a crawling animal, they are all considered as primary derivatives even if they are separated afterwards. If one of them contracted impurity from impure liquids, they are all considered as secondary derivatives even if they are separated afterwards. If one contracted impurity from impure hands, they are all considered as tertiary derivatives even if they are separated afterwards. The rationale for this law is that the loaves were a single entity at the time the impurity was contracted." + ], + [ + "A column of liquid being poured is not considered as joined, neither to an impure entity nor to one that is pure.
What is implied? If one was pouring pure liquids into an impure container or even on the carcass of a crawling animal itself, the column of liquid being poured is pure. If one would collect some of the liquids that are being poured while they are in the air, what he collects is pure. Needless to say, that the liquids in the container from which one is pouring are pure.", + "When does the above apply? When one is pouring cold liquids to cold liquids, hot liquids to hot liquids, or hot liquids to cold ones. If, however, one pours pure cold liquids into impure hot liquids, the column of liquids being poured is considered as joined. The liquids are considered as a primary derivative of impurity. They impart impurity to the container in which they are held.
Why did the Sages say that when one who pours cold liquids into hot liquids, the liquids are considered as joined? Because the vapors of the hot liquids ascend like a pillar of smoke. It becomes intermingled with the column of liquid being poured and the liquid in the upper container, causing it to become impure. For the vapor ascending from the hot liquid is also considered as liquid.", + "For this reason, when a woman whose hands were pure was stirring a hot pot that was impure and liquid collected on her hand because of the vapor of the pot, her hands contract impurity. It is as if they touched the liquids in the pot. Similarly, if her hands were impure, she stirred a hot pot, and liquid collected on her hand because of the vapor of the pot, all of the contents of the pot contract impurity, as if she touched the liquids in the pot.", + "When honey from Zif and Tzapachat is poured, the column of honey is considered as joined even if one is pouring from a cold container to a cold container. The rationale is that the honey remains attached to them and they are extended like glue. Therefore the column of all other foods which are poured are not considered as joined even if they are very thick, e.g., cooked groats, melted fat, or the like, because they do not remain attached. Similarly, with regard to other liquids, a column of poured liquid is not considered as joined unless one is pouring from cold to hot, as we explained.", + "Similarly, a column of liquid is not considered as joined to a pure entity.
What is implied? If one poured impure water from a stone container or the like into a mikveh, we do not say that when the edge of the column being poured reaches the water, it is purified. Instead, it is considered as impure until it is all connected to the mikveh from one side, as we explained.
Similarly, when there is an incline that has tangible moisture upon it, the moisture is not considered as joined to other liquids on that incline, neither to render them impure or pure. Liquids that are collected on the ground, by contrast, are all considered as joined, whether this renders them impure or pure.", + "When a kneading trough is on an incline, there is tangible moisture on it, and there are three impure pieces of food, together an egg-sized portion in size, positioned on it, one below the other, they are not combined. If there are two, they are combined. If there was standing liquid beneath the food, even if the pieces are all the size of mustard seeds, the liquid combines them all.", + "We have already explained that a person who immersed to purify himself on the same day does not impart impurity to ordinary foods at all. Instead, he disqualifies foods that are terumah and liquids that are terumah, making them all tertiary derivatives. Similarly, if he touches sacrificial foods or sacrificial liquids, he disqualifies them and causes them to be considered as fourth degree derivatives.", + "There are certain situations where articles are not considered as joined when one of them is touched by a person who immersed that day even though they are considered as joined with regard to all forms of impurity. Instead, if a person who immersed that day touched them, he disqualifies only the article he touched. If, instead of such a person, those articles had been touched by another impure person, he would have disqualified all of them. Even if the person who touched them merely partook of impure foods or drank impure liquids and thus his impurity is light, he disqualifies everything. In contrast, a person who immersed that day does not disqualify it. Needless, to say, if a person is a primary source of impurity or a primary derivative of impurity, he imparts impurity to everything.
Why was leniency granted to a person who immersed that day? Because he already purified himself and he is lacking only nightfall to attain purity.
A further leniency was granted with regard to a person who immersed that day. There are foods that are designated for human consumption and hence susceptible to all types of impurity, but they are pure if touched by a person who immersed that day. They are barley and spelt when they are not shelled. If, however, they are shelled, and, similarly, wheat, even if it is not shelled, black cumin, and sesame seeds are disqualified when touched by a person who immersed that day. Needless to say, they contract all forms of impurity.", + "All of the \"handles\" of food that are considered as joined to the food with regard to a primary source of impurity are also considered as joined with regard to a person who immersed that day. Similarly, whenever food has been sliced, but is still somewhat connected and thus is considered joined with regard to a primary source of impurity, it is also considered as joined with regard to a person who immersed that day. Whenever leniency is granted and objects are not considered as joined with regard to a person who immersed that day, they are considered as joined with regard to the impurity of hands. This is also a stringency that applies with regard to the impurity of hands that does not apply with regard to a person who immersed that day." + ], + [ + "The following rule applies when loaves or breads were inserted into an oven and were attached to each other - although one had the intent to separate them - or one baked one loaf over another in an oven and its surface did not yet harden. If a person who immersed that day touched one of them, he only disqualifies the loaf that he touched.
Similarly, in the following instances, water was boiled and made large bubbles, groats were boiled for the first time, fresh wine began to ferment, or rice was boiled, if a person who immersed that day touched the bubbles, he disqualifies only the bubbles. With regard to other impurity, by contrast, whether lenient or stringent, everything is considered as joined.
If, however, loaves were attached to each other and the person did not intend to separate them; he baked one loaf over another and they became attached after the surfaces hardened in the oven; water bubbled and the bubbles were not empty as large bubbles are; groats boiled for a second time; aged wine fermented and produced bubbles; oil - whether fresh or aged - bubbled; lentils bubbled - all these situations are considered as joined even when touched by a person who immersed that day. Needless to say, this applies with regard to other impurities.", + "The following rules apply if dough is taken out at the time of baking and left to harden, so there is a projection like a nail in the midst of a loaf or the end of the dough is extended and becomes burnt while the loaf is baking; it is called a chirchor. If they were smaller than a fingerbreadth in size and a person who immersed that day touched them, he disqualified the entire loaf. Similarly, if such a person touched a small granule of salt in the loaf, he disqualified the entire loaf. Needless to say, these laws apply with regard to other impurities.
If, however, there is a pebble in a loaf, a vetch bean, a large granule of salt, a chichor that is larger than a fingerbreadth, even if a primary source of impurity touches them, the loaf is pure. Needless to say, this applies with regard to a person who immersed that day.", + "When half of a roll is burnt and half remains edible, the two are not considered as joined. If the center of a roll became burnt, but the sides remain edible, they are not considered as joined to each other. This applies even with regard to a primary source of impurity. Needless to say, this applies with regard to a person who immersed that day.
If the sauce in which sacrificial meat was being cooked congealed around it and a person who immersed that day touched this gel, the meat is permitted. If he touched a piece of the meat, that piece and anything that ascends with it are considered joined. Similar laws apply if cooked legumes congeal on pieces of bread.
When oil is floating on wine and a person who immersed that day touches the oil, he disqualifies only the oil.", + "When there is an egg that is stirred placed on a vegetable that is terumah and a person who immersed that day touches the egg, he disqualifies only the stalk of the vegetable below the place he touched. If the egg bubbled like a helmet, it is not considered as joined to the vegetable.", + "The following laws apply when a strand from an egg congealed on the wall of a frying pan and a person who immersed that day touched it. If he touched a portion of the egg that was on the rim or further inward, it is considered as joined to the food. If the portion he touched was beyond the rim and to the outside, the egg is not considered as joined. The same laws apply with regard to cooked legumes whose broth congeals on the rim of a pot.", + "If there was a barrel that was perforated, whether from its base or from its side, and a person who immersed that day closed the hole with his hand, the contents of the entire barrel are disqualified.", + "When a person was pouring liquids from one container to another and a person who immersed that day touched the column of liquids, we estimate whether the liquids that he touched were less than a 101th portion of the entire amount. The rationale is that impure terumah that is mixed with 101 times its volume is considered insignificant because of its minimal size, as we explained in Hilchot Terumot.", + "The following laws apply when a person who had immersed that day was separating terumah from a cistern of wine. An open jug of wine that was terumah fell from his hand and became submerged in the cistern of wine. He sought to retrieve the jug and touched the jug of wine in the cistern. If his hand touched only from the rim of the jug and outward, the wine he touched is not considered as joined to the wine in the jug. If his hand extended beyond the rim of the jug inward, it is considered as joined.
If the cistern was a giant container, even an immense tank that holds 100 kor, all of the wine is considered as joined. If a person who immersed that day touched some of the wine, he disqualifies even the terumah in a jug in the bottom of the large container.", + "When a person who immersed that day touches some of the flour for the meal offerings, frankincense, the incense offering, or coals, he disqualifies the entire amount that are held together in a container.
To what does the above apply? To the coals that one collects in the firepan used on Yom Kippur, for the coals in that firepan are taken into the Sanctuary. It does not apply to the coals that are taken every day, for they do not posses holiness. This is evidenced by the fact that if some of the coals are scattered when he pours from the silver firepan to the golden firepan, they do not possess holiness and are swept into the drainage canal.", + "When oil that is terumah is resting upon a thick stew or an unbaked cake of ordinary food and a person who immersed that day touched the oil, he disqualifies only the oil. If he mixed the oil with the stew or the dough, any place the oil reached is disqualified.", + "If one cooked a vegetable that was ordinary food with terumah oil and a person who immersed that day touched it, he disqualifies only the place he touches.", + "When there is a thick stew that is terumah and garlic and oil that are ordinary food and a person who immersed that day touched part of the stew, the oil, or the garlic, he disqualifies everything.", + "If the stew was ordinary food and the garlic and oil were terumah and a person who immersed that day touched a portion, he disqualifies only the place he touched. If there was a majority of garlic, the ruling depends on the majority.
When does the above apply? When the garlic is a mass in a bowl. If, however, it was spread out in a pestle and one touched a portion of it, he disqualifies only the portion that he touched. It is not considered as joined, because he desires that it be dispersed.
With regard to other condiments that are crushed into liquids like garlic is crushed into oil, if they were crushed without liquids and collected, even though they are like a single entity in a bowl, he disqualifies only the place where he touches. For the condiments are considered like a roll of dried figs, in which instance, the ruling is that if a portion of it contracted impurity, the entire roll does not contract impurity.", + "When a portion in the northern or southern part of a dough is designated as challah and similarly, when a portion in the northern or southern part of a zucchini was designated as terumah, the terumah or the challah are considered as joined to the entire dough or zucchini. Thus if a person who immersed that day touched part of the dough, the challah is disqualified. If the challah was removed from the remainder of the dough and then returned to it, it is not considered as joined.", + "When a dough that was ordinary food became mixed with terumah or became leavened with yeast that is terumah, it is not disqualified when touched by a person who immersed that day.", + "If the grains from which the flour used to make a dough had been exposed to liquids and thus made susceptible to ritual impurity and then the flour was kneaded with fruit juice, should a person who immersed that day touch the dough, he disqualifies only the place he touches.", + "When food that is the first tithe was exposed to liquids and thus made susceptible to ritual impurity and a person who immersed that day or one with impure hands touched that food, terumat ma'aser should be separated from it in a state of purity. The rationale is that the first tithe is considered as ordinary food and neither a person who immersed that day nor one whose hands are impure disqualifies ordinary food, for ordinary food that is a tertiary derivative of impurity is pure, as we explained.
Similarly, a woman who immersed that day may knead dough, cut off a portion as challah, set it aside, place it in a container, put it together with the other dough in one container so that they are considered as one entity, so that it can be separated while the two are one entity. Afterwards, she designates it as challah, saying \"This is challah.\" Once she designates it, she should not touch it, lest she disqualify it. She should follow a similar pattern if she was kneading in a kneading trough that had been immersed that day.", + "When a person fills bottles that were immersed that day from a jug of wine that is from the tithes from which terumat ma'aser had not been separated and says: \"May this be terumat ma'aser for the wine in the jug at nightfall,\" it is pure terumah. The rationale is that the separated wine does not become terumat ma'aser until nightfall, as he stipulated. And at night, the day in which they were in an intermediate state will have ended for the bottles and they will become pure.
If the jug from which the wine was taken breaks before nightfall, the wine in the bottles is considered as tevel. If the bottles break, the wine in the jug is considered as tevel.", + "A person who immersed after purifying himself from the impurity associated with a human corpse or the impurity that results from relations with a nidah may work in an olive press.
Similarly, other impure people who immersed themselves to regain purity may work with ordinary food that is pure with the exception of a zav and a zavah on their seventh day. Even though these individuals immersed themselves, they should not work in an olive press or become involved with pure foods lest they experience a discharge. In such an instance, they are considered impure retroactively, for the discharge disqualifies all the seven pure days, as we explained." + ], + [ + "When oil or honey contract impurity, coagulate and become solid, and then return to a liquid state, they are considered as first degree derivatives of impurity forever, because they are liquids. This applies even if they solidify after contracting impurity.", + "When sauce, groats, or milk solidify, they are considered as foods and intent is required for them to become susceptible to ritual impurity. If food that was a primary derivative of impurity or an impure liquid touches them, they are considered as secondary derivatives. If there was moist liquid on them, they are considered as liquids and they are deemed primary derivatives.
If they contracted impurity while they were liquids and then froze and solidified, they are considered as secondary derivatives, like food that contracted impurity from impure liquids. Different laws apply if they contracted impurity when they were solid and then melted and became liquid. If they were exactly the size of an egg or less, the liquids are pure. If they are larger than an egg, the liquids are impure. The rationale is that when the first drop melted, it contracted impurity from the egg-sized portion of frozen liquid from which it melted. That drop will then impart impurity to all of the liquids that will melt afterwards.
Similar laws apply if a person who was impure due to contact with a human corpse squeezed a mass of olives or grapes that were made susceptible to ritual impurity. If the fruits were only the size of an egg, the liquids produced are pure, provided the person does not touch that place from which the liquids are dripping. The rationale for the leniency is that the liquids are set aside in the food; it is as if the food was a separate entity.
If the grapes or olives were larger than the size of an egg, the liquids that emerge from them are impure. For once the first drop emerged from them, it became impure due to contact with an egg-sized portion of impure food and it imparts impurity to all the liquids.
If the person squeezing the grapes was a zav, a zavah, or the like even if they squeezed only one grape which had not been made susceptible to ritual impurity, and they did not touch the liquid, the liquid is impure. The rationale is that when the first drop emerged, it became impure because it was carried by a zav. For a zav who carries food or liquids imparts impurity to them, as we explained. Similarly, when a zav milks a goat, the milk is impure. For when the first drop emerged, it became impure because it was carried by a zav.", + "The following laws apply when there was a pot filled with vegetables left to pickle, their leaves extended outside the pot, and a primary source or a primary derivative of impurity touched the leaf that was outside the pot in a dry place. Even though the leaf was the size of an egg, it is impure, but everything else is pure. If it is returned to the pot, it imparts impurity to all the liquids in it. As a result, the pot and all the vegetables contract impurity. More stringent rules apply if the impure person touched a leaf that was outside the pot that had liquid on it. If the leaf is the size of an egg, everything is impure. The rationale is that the leaf imparts impurity to the liquid on it. That liquid imparts impurity to all the liquids in the pot and they impart impurity to the pot.
A pot that was filled with pickled vegetables that were terumah was shaken by a person who immersed that day. He discovered liquids on his hand and was in doubt whether they were sprayed from the pot or whether a stalk from a moist vegetable in the pot touched his hand. The ruling is that the vegetables are disqualified, but the pot is pure.", + "The following laws apply when an impure person was partaking of grapes that had been made susceptible to ritual impurity and one grape fell into a wine press. If the grape was complete and its stem had not been removed from it, the grapes in the wine press are pure. If its stem was removed and the grapes from which he took the grape that fell were stored in a storage pit and prepared to be crushed - indicating that he desires the liquid that emerges from them - the grapes in the wine press contract impurity from the drop of liquid that emerges from the place of the stem.
Should grapes fall from the hands of the impure person and he crushed them in an open place, the liquids that emerge from them are pure if the grapes were exactly the size of an egg or less, as we explained. If there is more than an egg-sized portion, the liquid that emerges is impure. Once one drop emerges, it contracts impurity from an egg-sized portion of impure foods and then it imparts impurity to all the liquids that emerge afterwards.", + "The following laws apply when there was a mound of impure olives that were collected and pressed together until they were considered as joined which was thrown into an oven that was then kindled. If the olives were exactly the size of an egg or less, the oven is pure. The rationale is that impure food does not impart impurity to keilim and the oil that emerges from them is pure, as we explained. If the mound was larger than an egg, the oven contracts impurity. For when one drop emerges, it contracts impurity from an egg-sized portion of impure foods and then it imparts impurity to the oven. Therefore if the impure olives are separate and not in a mound, even if there are 100 of them, the oven is pure.", + "When wood that absorbed impure liquids was kindled as fuel for an oven, the oven is pure, because the liquids are considered insignificant while absorbed in the wood. Even if the person took the wood out so that rain would fall on it and thus it is considered as desirable for him that the rain fell on it, the oven is pure. The rain- water that is on the wood does not contract impurity from the liquids that are absorbed in it.
One should not kindle the oven with this wood unless one's hands are pure. This is a decree lest an impure person kindle the oven with such wood and thus the liquids on it would make the oven impure.", + "When the carcass of a creeping animal is found in an olive mill, only the portion which it touches contracts impurity. If there is liquid flowing, everything is impure, for once a little of the liquid becomes impure, the entire amount becomes impure and then, the oil will impart impurity to the olives.
If the carcass is found on the leaves above the olives, the workers should be questioned. If they say that they did not touch the carcass, their word is accepted. If the carcass was found on a compressed mass of olives, the entire mass becomes impure, as we explained.
If the carcass is found on separate olives, but it is touching a compressed mass the size of an egg, everything is impure. For food the size of an olive will impart impurity to liquid mixed with it. The liquid will then impart impurity to the other olives. If there were separate olives piled on other separate olives and the oil was below them, even if the carcass was touching a mass the size of an egg, only the place it touches contracts impurity.", + "When an unlearned person extended his hand to a winepress and touched the clusters of grapes, the clusters he touched and those around them are impure, but the clusters in the winepress as a whole are pure. For the clusters that are around the clusters that he touched separate it and the remainder of those in the winepress.", + "When impure people tread over the waste products of olives or grapes from which oil or wine was produced in a state of purity and afterwards, liquid emerged from them, this liquid is pure. The rationale is that originally, the oil or the wine was produced in a state of purity. If originally, the oil or the wine was produced in a state of impurity and afterwards, through the actions of these people, liquid emerged, it is impure.", + "The following laws apply when workers at an olive press would enter and depart and there was impure liquid on the floor of the olive press. If there is sufficient space between the liquids and the olives so that they could dry their feet on the ground, the olives are pure, because a person who touches impure liquids with limbs other than his hands is pure, even with regard to consecrated foods.
Stringency is required in the following instance. There were loaves that were consecrated. They had hollows and there were consecrated liquids in the hollows. The carcass of a creeping animal touched one of them and then the first loaf touched a second, the second, a third - even if this continues to 100, the loaves are considered as primary derivatives of impurity, because of the liquid in the hollows. Due to the cherished nature of consecrated food, they are all considered as liquids from which secondary and tertiary derivatives are not counted.
If, however, the loaves were terumah, only the third loaf is disqualified. From the third onward, the loaves are pure. If there was liquid that could be felt on all the loaves, even were the loaves terumah, they would all be impure. They are all secondary derivatives except for the first that was touched by the carcass of the creeping animal. It is a primary derivative.", + "The following laws apply when there is a bubble in the side of a jug and it is like another container at its side. When the bubble was perforated to the inner space of the jug and perforated on the other side outward with the two holes on the same level or the inner hole was lower than the outer hole, if both the bubble and the jug contained liquids and a primary source of impurity touched the liquids in the bubble, all of the liquids in the jug contract impurity. Also, when the jug has a sealed covering and it is located in a building where a corpse is located, it contracts impurity because of the hole in the bubble, since it reaches into its inner space.
Similarly, if the inner hole was higher than the outer hole, the jug is not protected from impurity by its sealed covering. If, however, a primary source of impurity touched the bubble, the liquids in the jug do not contract impurity and they are considered as separate from the liquids in the bubble." + ], + [ + "We already explained that there are only seven liquids that contract impurity and make foods susceptible to impurity. Other liquids are referred to as fruit juices and they neither contract impurity, nor make foods susceptible to impurity. The derivatives of the seven liquids that we mentioned are governed by the same laws as they are.", + "The derivatives of water are: fluids secreted by the eye, the ear, the nose, and the mouth, and human urine whether from adults or minors. Anything excreted by man is considered as a liquid whether it was excreted consciously or unconsciously. The urine of animals and salt that was liquefied are considered as fruit juices. They neither contract impurity, nor make substances susceptible to impurity.", + "The blood that is counted as a liquid is the blood that flows from a kosher domesticated or undomesticated animal or fowl at the end of its slaughter. Blood that flows at the beginning of the slaughter, by contrast, does not make food susceptible to ritual impurity, because the animal is still alive. It resembles the blood of a wound or blood that is let.
When a person slaughters an animal and its blood sputters on to food, but that blood is cleaned between the slitting of one of the signs and the other, there is a doubt concerning the matter. Therefore the ruling is held in abeyance. The food is neither eaten, nor is it burnt.
A derivative of blood is blood let by a human being that was released with the intent of it being drunk. If, however, it was released as a medical treatment, it is pure and it does not make foods susceptible to impurity. Similarly, the blood released during the slaughter of non-kosher domesticated or undomesticated animal or fowl, the blood that is released with mucous or with feces, or the blood of boils, blisters, and blood concentrated in flesh, all neither contract impurity, nor make substances susceptible to impurity. Instead, they are like other fruit juices.
The blood of a crawling animal is like its flesh, it imparts impurity, but does not make foods susceptible to impurity. There are no entities analogous to it.", + "Whey is considered like milk. Human milk that is not needed is not placed in the halachic category of a liquid. It does not make foods susceptible to impurity, nor does it contract impurity. Therefore, milk excreted by a male is not placed in the halachic category of a liquid. This also applies to the milk of a domesticated or undomesticated animal that was released without human intent, e.g., it flowed out from the animal's teats spontaneously or it was milked without intent. The milk of a woman, whether it was released intentionally or unintentionally, is generally placed in the halachic category of a liquid. It makes foods susceptible to impurity and it can contract impurity, because it is fit to be drunk by an infant.", + "Liquids released by those impure people whose impurity causes these liquids to be considered as a primary source of impurity, impart impurity even though the foods had not been made susceptible to ritual impurity beforehand. For the food's susceptibility to impurity and that impurity come simultaneously. They are: the secretion of a zav, his semen, and his urine, a revi'it of blood from a human corpse, and the blood of a nidah.
Similarly, the blood of the wound of a zav and others like him, the milk of such a woman, their tears and the other derivatives of water that they release impart impurity like impure liquids which impart impurity without any specific intent. For impure liquids impart impurity when they are brought into contact with food intentionally or when they come into contact unintentionally. Accordingly, if milk drips from the breast of a nidah or a zavah into the inner space of an oven, the oven and all its contents contract impurity.", + "We have already explained that the liquids released by a person who immersed that day do not impart impurity. Therefore, even if they fall on a loaf of bread that is terumah, it does not become susceptible to impurity unless they fall on it intentionally, as is the law regarding other pure liquids which do not make food susceptible to impurity unless they fall on it intentionally.", + "Sweat, pus or vomit, feces, the liquids released by a fetus born in the eighth month, the diarrhea of a person who drank the waters of the hot springs of Tiberias or the like, even if it is clear, are all not placed in the halachic category of liquids. They do not contract impurity, nor do they make foods susceptible to impurity.", + "When a person drinks other liquids and releases them, they are considered liquids as they were previously, for other liquids do not regain purity in a person's body.
What is implied? If one drank impure water and then regurgitated it, it is still impure. It did not become purified when released. If one drank impure water, immersed in a mikveh and then regurgitated it, or it became loathsome and then he regurgitated it, or it was released as urine, even if he did not immerse himself, it is pure.
If one drank other impure liquids or ate other impure foods, even though he immersed and then regurgitated them, they are still impure. They do not become purified in a person's body. If they became loathsome or were released as urine or as feces, they are pure.", + "We already explained that sweat is not placed in the halachic category of liquids. Even if a person drank impure liquids and excreted them by sweating, his sweat is pure. If, however, a person bathes in drawn water and then sweated, his sweat is impure. If he dried himself from the water and then sweated, his sweat is pure.", + "Moisture that collects on the walls of homes, trenches, caves, and cisterns is not placed in the halachic category of liquids. Even if the house is impure, the moisture that collects is pure. The moisture that collects in a bathhouse, by contrast, is considered as water. If water in the bathhouse was impure, the moisture that collects there is also impure. If one brought produce into such a house and moisture collects upon it, it becomes susceptible to impurity. If he brings containers there and moisture collects upon them, the moisture is considered as separated intentionally and it makes foods susceptible to impurity.", + "When there is a pool in a house and moisture collects on the walls of the house because of it, if the pool contains impure water, all the moisture that collects in the house because of it is impure.", + "When there are two pools in a house, one containing impure water and one containing pure water, if moisture collects close to the impure pool, it is impure. If it collects close to the pure one, it is pure. If it is equidistant from the two of them, it is impure.", + "The black liquid that flows from olives without their being pressed is considered like oil. The liquid that drips from the baskets of olives and grapes when they are harvested is not placed in the halachic category of liquids. It does not contract impurity, nor does it make foods susceptible to impurity unless it is collected in a container.", + "When a person weighs grapes in a weighing pan, the wine left in the weighing pan is not placed in the halachic category of liquids unless it is poured into a container. It resembles the liquid that drips from the baskets of olives and grapes mentioned in the previous halachah.", + "When a person pushes grapes that are terumah into a jug, even though the wine flows over his hands, everything is pure.", + "The liquids that flow in the butchering area in the Temple Courtyard, i.e., the blood of the sacrificial animals and the water used to clean them, are always considered as pure. They do not contract impurity, nor do they make foods susceptible to ritual impurity. This matter is a halachah conveyed by the Oral Tradition. Therefore all the blood of the sacrificial animals is not susceptible to ritual impurity, nor does it make foods susceptible to ritual impurity.
Since the blood of the sacrificial animals does not make food susceptible to ritual impurity, the sacrificial animals that were slaughtered in the Temple Courtyard were not made susceptible to ritual impurity through the blood of their slaughter. The meat of these sacrificial animals does not become susceptible to ritual impurity unless liquids other than those of the butchering area of the Temple come into contact with them.", + "When a cow that was consecrated as a sacrificial animal was made to cross a river and was then slaughtered while it still had tangible moisture on it, it has become susceptible to impurity. Therefore, if an impure pin was found in its flesh, the meat is impure.
Similarly, if the cow's mouth was sealed closed outside of Jerusalem, even though the status of the pin found in its meat is unknown, the meat is impure. The rationale is that it touched implements outside of Jerusalem. If the pin was found in its wastes, the meat is pure. In either instance, the hands of the people involved in cutting up the animal are pure, because the decree involving the impurity of hands does not apply in the Temple, as we explained. In which context does the above apply? For the meat to be considered impure according to Scriptural Law. To incur impurity of Rabbinic origin, by contrast, consecrated food does not require exposure to liquids to make it susceptible to ritual impurity. Instead, the cherished nature of consecrated foods itself makes the meat susceptible to impurity. If any impurity, whether minor or severe, touches it, it becomes disqualified, even though it was not exposed to liquids, as we explained." + ], + [ + "When one harvests grapes to sell in the marketplace or dry, they do not become susceptible to impurity unless they come into contact with liquids when the owner desires that they do, as other foods.
If, by contrast, one harvests grapes to crush them and make wine, they become susceptible to impurity even if they had no contact with liquids at all. If they were touched by an impure object, they contract impurity. This a decree of Rabbinic origin.
Why did the Sages decree that when one harvests grapes for the wine press, they become susceptible to impurity? For there are times when a person enters into his vineyard to see if the grapes are ready to harvest. He will squeeze a cluster of grapes to check them and then cast it on the grapes that have already been harvested, for all of the grapes are prepared to be crushed for their juice. Moreover, he is not careful regarding the cluster and will allow it to be pressed by the other grapes, causing its liquid to flow out. He is careful concerning the liquid, desiring that it not flow out on the ground. Thus all the grapes will become susceptible to impurity because of it. Therefore our Sages decreed that when anyone harvests grapes for the wine press, they become susceptible to ritual impurity.", + "When a person harvests grapes with the intent that, if he will not find purchasers for them, he will bring them back to the wine press, they do not become susceptible to ritual impurity until they are brought into the wine press. Similarly, olives that are brought into the olive press become susceptible to impurity, as will be explained.", + "When a person harvests grapes and places them in a storage pit or spreads them out on leaves, they become susceptible to impurity because of the liquids that are released by them, since he is concerned with the liquids. That is the reason he placed them on leaves or in a storage pit that is like a cistern. Therefore, if someone who was impure or merely whose hands were impure takes some of them, he imparts impurity to them.
If, however, he harvested the grapes and placed them in baskets or spread them out on the earth, they do not become susceptible to impurity, because he is not concerned with the liquid they release. Therefore an impure person may take them and partake of them. Even though they have split open and juice is dripping from them into the wine press, the grapes in the wine press are pure, because the grapes from which the liquid dripped were not made susceptible to impurity and were harvested for the purpose of consumption.
A similar ruling applies in the following instance. A person took the grapes from the baskets or from the earth where they were spread out and partook of them, leaving over a se'ah or two which he cast into the winepress. Even though the juice is sprinkled over the grapes in the wine press, they are not made susceptible to ritual impurity.", + "When one takes grapes that were in baskets or spread out on the earth to crush for wine, they become susceptible to ritual impurity. Hence they must be taken with pure hands, lest an impure person take from them and impart impurity to them.", + "When a vineyard grows in a beit hapras and one harvests the grapes for the wine press, they are not considered as susceptible to impurity as long as they are in the beit hapras. The rationale is that since the impurity of a beit hapras is a Rabbinic decree and the concept that when a person harvests grapes for the wine press they become susceptible to ritual impurity is a Rabbinic decree, the Sages were lenient regarding this decree in this instance and did not consider the grapes as susceptible to ritual impurity until they were taken out of the beit hapras.
Accordingly, a person who desires to harvest grapes growing in a beit hapras for the wine press in a state of ritual purity must do the following. He must purify the harvesters and the utensils, having the ashes of the red heifer sprinkled upon them on the third and seventh day. They must wait until nightfall of the seventh day so that it is obvious that leniency is being taken with the impurity of a beit hapras, only because it is a doubtful situation. Afterwards, they enter, harvest the grapes, and take them outside the beit hapras. Other pure porters receive the grapes from them and take them to the wine press. If the harvesters touch the porters, the porters contract ritual impurity and make the grapes impure. For the people in the beit hapras are impure and they impart impurity to those outside, causing them to be considered as primary derivatives of impurity. They then impart impurity to the grapes, for they became susceptible to ritual impurity when they were taken out of the beit hapras.", + "When a person harvests olives with the intent of pickling them or selling them on the market place, they do not become susceptible to ritual impurity unless they come into contact with liquids as desired by their owner, as is the law with regard to other foods. Similarly, when a person harvests olives to crush in an olive press, they do not become susceptible to ritual impurity until the work required to prepare them for pressing is complete.
Why are olives susceptible to ritual impurity when the work required to prepare them for pressing is complete? Because it can be assumed that they became susceptible to impurity because of contact with the fluid of the olives, for the owner desires it so that the olives will soften and be easier to crush. Before the work required to prepare them for pressing is complete, the fluid released by the olives does not make them susceptible to ritual impurity, because it is not desired.
Accordingly, when the work required to prepare olives for pressing has not been completed and impure liquids fall upon them, only the places touched by the liquids contract impurity, as is the law regarding all foods that have not become susceptible to impurity. When impure liquids fall upon them after the work required to prepare them for pressing has been completed, all the olives contract impurity. The rationale is that the impure liquids impart impurity to the fluid that flows from them and that fluid imparts impurity to all of them, for the fluid that is released by them after the work required to prepare them for pressing has been completed is considered as a liquid in the context of the laws of impurity and makes foods susceptible to impurity and imparts impurity to them.", + "When there is a jug of olives that are salted and pressed together, it is necessary to make a hole in the jug so that that fluid will drain off. If he does not make such a hole, the olives become susceptible to ritual impurity. If he made a hole for the liquid to drain off, but it became plugged by olive dregs and thus the olives became saturated with this fluid, they are not susceptible to impurity for their exposure to liquids was not desired by the owner, as indicated by his making the hole.", + "When is the work to prepare olives for pressing considered to be completed? When the entire harvest has been completed and they are deposited in one place, prepared to be pressed. Even though liquids did not fall upon them and liquids did not emerge from them, since the work necessary to prepare them was completed, they become susceptible to ritual impurity. Before the work necessary to prepare them was completed, by contrast, even though they were crushed, secreted liquids, and became stuck together because of the liquids, they do not become susceptible to impurity.
If one completed harvesting his olives, but intended to purchase other olives in the future and add them to them, even if only a kab or two kabbim, they are not susceptible to ritual impurity. If, however, he acts with guile, they become susceptible to ritual impurity.
If he completed his purchase of olives, but intended to borrow money and purchase more, but he was prevented by forces beyond his control or he became involved in a celebration and therefore did not add more, it is still considered as if the work necessary to prepare the olives for pressing was not completed and the olives are not susceptible to ritual impurity. Even though zavim and zavot tread upon them, they remain pure.", + "When a person stores his olives in two olive presses, when he completes loading one of them, the olives in that press become susceptible to ritual impurity.", + "When a person harvests his olives in the Upper Galilee and he has the intent to bring them to the Lower Galilee in the future, they do not become susceptible to ritual impurity until he brings them there. This applies provided he had this intent before he harvested them. If he does not have this intent until after he harvests them, his intent is of no consequence and they become susceptible to impurity. If he completed storing his olives, but had the intent of selling them in the future, they do not become susceptible to impurity. If he had the intent of covering them with leaves, they become susceptible to impurity.", + "The following law applies when a person purchases a storage vat of olives from a gentile. Even if there are olives to harvest on the earth, he should process the olives in a state of impurity, for it can be assumed that the gentile completed the harvest of that vat.
The word of an unlearned person is accepted when he says: \"I did not complete storing olives in this vat.\"", + "When a person wishes to take and crush for oil some olives from a storage vat that has not been completely filled, he may take them while ritually impure, bring them to the olive press in a state of ritual impurity, and cover the olives remaining in the storage vat in a state of ritual impurity, because the olives in the storage vat had not become susceptible to impurity.", + "When a person places his olives in an olive press, so that they will soften and be easy to crush, they become susceptible to ritual impurity. If he left them to soften, so that he will salt them after they soften, they do not become susceptible to ritual impurity, for his intent is to pickle them.", + "When a person rubs or breaks apart olives that are terumah with impure hands, he disqualifies them, because breaking them open completes the work associated with them. If, however, he broke open the olives with the intent of salting them, they do not become susceptible to impurity. Similarly, if he broke them open in order to check them to see whether they have oil and are ready to be harvested, they do not become susceptible to impurity.", + "When a person leaves olives on a roof for them to desiccate and dry out, they do not become susceptible to impurity even if they are cubit high. If he brought them into the house to spoil some even though he will take them to the roof in the future or he brought them to the roof in a mound to spoil, even though he will break it open and spread them out to dry in the future, they become susceptible to ritual impurity. If he brought them into his house until he will make his roof fit for them or until he takes them to another place, they do not become susceptible to ritual impurity, because the work involved in their preparation has not been completed.", + "When a person stores his olives in a domain belonging to an unlearned person, and locks and seals the door, he need not suspect that the unlearned person has another key and seal. Even if he discovers the seal broken and the lock open, the olives are pure. The seal mentioned could be even a stone or a sliver of wood.
If there were holes and cracks in the storeroom, he need not suspect that the unlearned person inserted a rod and moved the olives. If there are windows four handbreadths by four handbreadths, they are considered as an entrance.", + "How should a person who crushed his olives in a state of impurity and, afterwards, sought to purify the utensils in the olive-press and the borders from the impure liquids that were absorbed in them act?
Keilim made of wood or stone should be washed thoroughly. If they are from reeds or the like, they should be dried. If they are from resinous cane, they should be left for twelve months, exposed to hot water or water in which olives were cooked, or placed under a drainpipe of running water or into a stream of flowing water for 12 hours.
Afterwards, he should immerse in a mikveh those keilim that require immersion and use them in a state of purity." + ], + [ + "All the laws involving making foods susceptible to ritual impurity originate in the Oral Tradition. According to that tradition, it was taught that the verse Leviticus 11:38: \"When water will be placed on seeds,\" refers not only to water, but to all the other seven liquids as well. And it applies only when the crops were exposed to the liquids willfully by the owner after the crops were uprooted from the earth. This is logical, for it is well known that there are no crops that were not exposed to water while they were connected to the ground. \"When water will be placed...\" applies only after the crops were uprooted and the liquids also were displaced.", + "When a liquid fell on food and originally, it was desired by the owner, but ultimately, he was not pleased, or ultimately, he would be satisfied, even though initially, he was not, it becomes susceptible to impurity. If the food was exposed to liquids against his will, it does not make them susceptible to impurity. Even if the owner exposed his foods to liquids because of danger or out of necessity, but he does not desire that they become wet, they do not become susceptible to impurity.
What is implied? When a person hides his crops in water because of thieves or places them in a flowing river to transport them with him, they do not become susceptible to impurity.", + "When liquids were uprooted from the ground against a person's will, they do not impart impurity to foods. Therefore if a person, a k'li, or produce became wet with moisture and then was picked up from the ground against the person's will, even though foods came in contact with those liquids willfully, they do not become susceptible to ritual impurity. The rationale is that the water was uprooted from the ground against the person's will. Thus it is as if it is still on the ground and it does not make foods susceptible to impurity.
If there was water on a person, on a k'li, or foods that were uprooted willfully and foods touched them willfully, the foods become susceptible to impurity.
What is implied? If a person turns a bowl upside down on a wall so that it would be washed, the water it collects can make foods susceptible to impurity. If produce was placed in the water intentionally, it becomes susceptible to impurity, because the water was intentionally caused to enter the bowl. If he placed the bowl there so that the water would not damage the wall, the water the bowl contains is not considered to have been uprooted from the ground. Therefore if he placed foods in it, they do not become susceptible to impurity.
Different laws apply if he turned the bowl over with the intent that the wall be washed. If the wall was the wall of a house, the water makes foods susceptible to impurity. The rationale is that the walls of the house are considered as an independent entity, even though they are connected to the ground, because an entity that was separate and then connected to the ground, is considered as separate from the ground with regard to making foods susceptible to impurity. Thus the water on this wall is like water in containers. If it is the wall of a cave which was not built, but instead, it is part of the ground itself, the water on it is not considered as uprooted from the ground.", + "When a person bends down to drink, the water that ascends on his mustache and mouth is considered to have been uprooted willfully, for it is well known that one who drinks will raise up water on his mouth and mustache. Water that ascends on his nose, his beard, and his head, is not considered as having been uprooted willfully.", + "When a person fills a jug from a well, the water that ascends after it, on the rope that is wrapped around its opening, and on the portion of the rope that is required to lift it up is considered as having been uprooted willfully. The water on the portion of the rope that is not required to lift it up are not considered as having been uprooted willfully.
If a person placed a jug beneath a drainpipe, all of the water on its outside and on the rope are not considered as having been uprooted willfully. Therefore water found there does not make foods susceptible to impurity.", + "When rain falls upon a person, even if he is a primary source of impurity, the water on his body is pure, even though it runs down from the upper portion to the lower portion, provided he shakes it off immediately with all of his power. If, however, the water flows and runs down slowly, it does contract impurity at the time it is separated from him. If the water is pure, while it is on his body or clothes, it does not make foods susceptible to ritual impurity, for it did not flow on to him willfully. If he shakes the water off his clothes, it is considered as willful.
If he stood under a drainpipe to cool off or to wash himself, he is considered to have come into contact with water willfully. If he was impure, the water that is on his body is impure.", + "When a barrel was filled with produce and water from a drainpipe from a roof spilled into it, the owner should pour the water off the produce. It is not considered as susceptible to impurity even though he desired that the water be in the barrel until he pours it off.", + "When water from a drainpipe flows into a kneading trough, the drops that sputter off and the water that flows over the edge are not considered as having been uprooted willfully. Even if the owner picks up the kneading trough to pour out the water, the water it contains is not considered as having been uprooted willfully. If he left the trough for the water to drain into it, the drops that sputter off and the water that flows over the edge are not considered as having been uprooted willfully. If he picks up the kneading trough to pour out the water, it makes foods susceptible to impurity. The rationale is that since he did not overturn it and pour the water out in its place, it is considered as having been uprooted willfully.", + "When a person immerses his keilim in a mikveh or washes his clothes in a cave, the water that ascends on his hands is considered as drawn willfully. The water on his feet is not considered as having been uprooted willfully.", + "When fruits fell into water and one extended his hand and took them, they do not become susceptible to impurity. If he intended that his hand would be rinsed while picking them up, they become susceptible to impurity because of the water on his hand. For the water on his hand and on the produce are considered as having been uprooted willfully.", + "When a person willfully placed his produce in water, if the water is on the ground, the produce does not become susceptible to impurity as long as it is in the water. If he removed the produce, it becomes susceptible to impurity because of the water on it or on his hands, because it was uprooted willfully.
What is implied? If there were radishes or turnips in water in a cave, a woman who is a nidah, may wash it there and it is still pure. If she raised it out of the water at all, it became impure because of her touch.", + "When a container was filled with turmos beans and placed in a mikveh, a person who is impure may extend his hand and take beans from it and they are pure. The rationale is that they were not made susceptible to impurity inside of it and he does not desire the water that is upon them.
If he lifted the entire container from the water, the beans that are touching the container are impure, because they became susceptible to impurity due to the water in the container that was willfully raised from the mikveh. The remainder of the beans in the container are pure." + ], + [ + "When a person draws water with a cylinder, the water remaining in the cylinder is considered as having been willfully uprooted for three days. After being left for three days, however, it is not considered to have been uprooted willfully. Instead, if liquid remains there, it does not make foods subject to impurity.", + "When wood was exposed to liquids willfully, but rain fell upon it against the person's will, if there was more rain than liquid, all of the liquid on the wood is considered to have come against the person's will. If he brought wood out so that the rain would fall upon it, even though there is a majority of rainwater, all of the liquid is considered as having been poured on the wood willfully.
When a person's feet or the feet of his animal were filled with mud and he crossed a river and rinsed them, if he was happy, the water on his or their feet is considered to have been uprooted willfully. If he was not happy, they are not considered as uprooted willfully.", + "When a person brings wooden wheels and implements used for oxen into water during the summer when the east wind blows so that the cracks in the wood will seal, the water that ascends with them is considered as having been uprooted willfully.", + "When a person leads an animal down to a stream to drink, the water that ascend with its mouth is considered as having been uprooted willfully. The water that ascends on its feet are not considered as having been uprooted willfully, unless he had the intent that its feet be rinsed. When the animal's feet are diseased, and in the threshing season, even the water on its feet is considered as having been uprooted willfully.
If a deafmute, a mentally or emotionally compromised person, or a minor brought the animal to drink, even if he intended that its feet be washed, the water that ascends on its feet is not considered to have been uprooted willfully, because the deeds of such individuals are halachically significant, but their intent is not.", + "When a person immerses himself in water, the water on his body is considered to have been uprooted willfully. If, however, one passes through water, all of the water on his body is not considered to have been willfully uprooted.", + "When a person immerses himself in a river and there was another river before him and he crossed it, the second water nullifies the presence of the first water and the water on his body is not considered as having been uprooted willfully.
Similarly, if a person's friend pushed him or his animal into a pool, the presence of the first water is nullified. If, however, he pushed him in jest, the second water does not nullify the first and the water that is on his body is considered as having been uprooted willfully.
If a person immerses himself in a river and ascended and then, rain fell upon him, should there be more rainwater than river water on his body, the rainwater nullifies the presence of the first water and the water on his body is not considered as having been uprooted willfully.", + "When a person is swimming on the surface of water, the water he splashes is not considered as having been uprooted willfully. The water on his body, however, is considered as having been uprooted willfully. If he intended to splash water on a friend, the water he splashes is considered as uprooted willfully.", + "When a person makes a squirting spout in the water, the water squirted from it and within it are not considered as uprooted willfully.", + "When a person measures a cistern to find out how deep it is, the water that ascends on his hand and on the article with which he measures is considered as having been uprooted willfully. If he measures its width, the water that ascends on his hand and on the article with which he measures is not considered as having been uprooted willfully.
If a person extends his hand or foot into a cistern to see whether it contains water, the water that ascends on his hand or foot is not considered as having been uprooted willfully. If he extends them to see how much water is there, the water that ascends on his hand or foot is considered as having been uprooted willfully. If he casts a stone into a cistern to see if it contains water, the water that is splashed is not considered as uprooted willfully. Similarly, the water on the stone is not considered as uprooted willfully.", + "If a person beats a hide from which the wool has not been separated while it is outside the water, the water that is expelled from it is considered as having been uprooted willfully, for his desire is that the water be expelled. If, however, he beats it while it is in the water, the water is not considered as having been uprooted willfully.", + "The water that ascends on a ship, its reservoir, and its oars is not considered to have been uprooted willfully. Similarly, the water on the snares, nets, and meshes is not considered to have been uprooted willfully. If one shakes them out, it is considered to have been uprooted willfully.
Similarly, the water on the table-coverings or coverings for bricks is not considered to have been uprooted willfully. If one shakes them out, it is considered to have been uprooted willfully.", + "When a person takes a ship out to the Mediterranean Sea to strengthen it, takes a peg out to the rain to harden it, or takes a firebrand out to the rain to make it a coal, the water on them is considered to have been uprooted willfully. If, however, one takes a glowing peg or a firebrand out to the rain to quench their fire, the water on them is not considered to have been uprooted willfully.", + "When one lowers a chain with a hook into a cistern to lift up a container or a pitcher or one lowered a basket into a cistern so that a chicken would sit on it, the water on these objects is not considered to have been uprooted willfully.", + "When one smoothes out cress to remove the water on it or one squeezes the water on his hair into his garments, the water that emerges is considered to have been uprooted willfully. The water that remains is not considered to have been uprooted willfully, because he desired that all of the water be purged originally.
The cress itself becomes susceptible to impurity, because the water makes it susceptible to impurity when it departs. If he removed the water from it with all his power, it does not become susceptible to impurity.", + "When a person shakes a tree to cause food that had been placed there or an impure object to descend, the water which sputters from it is not considered to have been uprooted willfully. If he shook it to remove the liquids, the liquids that fall are considered to have been uprooted willfully. The liquids that remain inside it are not considered to have been uprooted willfully even though they moved from place to place, because his intent was that they be removed entirely. Similarly, if the liquids sputter on produce that is connected to the ground, they are not considered to have been uprooted willfully.", + "When a person shakes a tree and water from it falls on another tree or a branch and then the water fell on other branches under which there were plants and vegetables attached to the ground, the water on the plants or the vegetables are not considered to have been uprooted willfully.", + "As explained in Hilchot Terumot , when one poured water over wine dregs that were terumah, the first and second batches produced are forbidden to non-priests. If the dregs had come from grapes consecrated for improvements for the Temple, even the third batch is forbidden. And if the grapes were consecrated for use for the Altar, all mixtures are forbidden. If the grapes are definitely from the second tithe, only the first batch is forbidden.
Just as these groundrules were established with regard to prohibitions, so too, they are applied with regard to the mixture making foods susceptible to ritual impurity. For example, water became mixed with dregs on its own accord and an animal drank one mixture after another. An animal is mentioned, because if, by contrast, a person would remove the first water, even though the water fell on its own accord, since a person gave thought to it and objected to its presence, it is considered significant and imparts impurity." + ], + [ + "When water from a drainpipe descends into produce and the owner mixed the produce so that it would dry, the produce does not become susceptible to impurity.", + "When a person brings his produce to the roof so that it does not become worm-infested and dew descends upon it, it does not become susceptible to impurity. If he intended that the dew descend upon it, it becomes susceptible to impurity. Therefore, if a deafmute, a intellectually or emotionally compromised individual, or a minor brought the produce up to the roof, even if they had the intent that dew descend upon it, it does not become susceptible to impurity. The rationale is that their deeds are significant according to Scriptural Law, but their intent is not significant, even according to Rabbinic Law.
If minors turned the produce over on the roof, it becomes susceptible to impurity. For if the intent of a minor is obvious from his actions, his intent has an effect according to Rabbinic Law.", + "When a person brings bundles of vegetables, dried figs, or garlic to a roof so that they will be preserved and dew descended upon them, they do not become susceptible to ritual impurity. We do not say that since everyone knows that dew will descend, it is as if he willfully exposed them to water. The rationale is that he brought them up to the roof solely so that they should be preserved.", + "When a person brings wheat to be ground into flour and rain falls upon it, if he was happy, it becomes susceptible to impurity. When his olives had been placed on the roof and rain descended, if he was happy, they were made susceptible to impurity. When donkey-drivers were crossing a river and their sacks fell into the water, and they lifted them up, if they were happy that the produce became wet, the produce was made susceptible to impurity. The water that is on the sacks is considered as having been uprooted willfully, for they were happy that the sacks became wet.", + "When a sack that was filled with seeds and was placed on the edge of a river, at the opening to a cistern, or on the steps leading to a storage cavern of water, if they absorbed water, they become susceptible to impurity.", + "When an earthenware jug containing produce was placed in liquids or a jug containing liquids was placed among produce and the produce absorbed the liquids, it becomes susceptible to impurity.
With regard to which liquids was the above said: With regard to water, wine, and vinegar. Other liquids are not absorbed through the walls of earthenware containers causing produce to be made susceptible to ritual impurity.", + "The following rules apply when a person removes a hot loaf of bread from an oven and places it on the opening of a jug of wine: If the loaf was from wheat flour, it does not become susceptible to impurity. If it was from barley flour, it does become susceptible to impurity, because barley is absorbent. Similarly, if the wine was impure, if the loaf was from wheat, it is pure. If it was from barley, it becomes impure, because it absorbed impure liquids.", + "When a person sprinkles water on the floor of his house and then placed wheat upon it and it became moist, if it became moist because of the water, it becomes susceptible to impurity. If it became moist because of the stone, it does not become susceptible to impurity.
When a person washes his garment in a kneading trough and afterwards he placed wheat in it and it became moist, if it became moist because of the water, it becomes susceptible to impurity. If it became moist because of the kneading trough, it does not become susceptible to impurity.", + "When a person buries his produce in sand so that it will become moist, it becomes subject to impurity. When he buries it in dry mud, if the mud is moist enough that a hand that touches it will become wet, the produce becomes subject to impurity. If not, it does not.", + "When a person sprinkles water on his threshing floor, he need not worry that his wheat became susceptible to impurity if the kernels came in contact with water even though he is satisfied that this happened.", + "When a person gathers grasses upon which dew had descended to use for covering wheat, the wheat does not become susceptible to impurity. If this was his intent, it does become susceptible.", + "When a person sprinkles impure water on the floor of his house and then placed stalks of grain there and they become moist, they become impure if there is enough moisture upon them that the hand of one who touches them also becomes moist. If not, they are pure.", + "When a person shakes a bunch of vegetables that had liquid on them and the liquid descended from the upper ones to the lower ones, they do not become susceptible to impurity.", + "When a person lifts sacks full of produce from the river and places them one on top of the other, the lower one becomes susceptible to impurity because of the water descending from the upper one, for he willfully placed one on top of the other.", + "When a person blows on lentils to see if they are good for the purpose of cooking, if water collects on them, they become susceptible to impurity because of the moisture in his breath which is a derivative of water. Similarly, when a person eats sesame seeds with his finger, they become susceptible to impurity because of the moisture in his breath and on his finger.", + "When a person bites food and then it falls from his hand, the liquid on the food is not considered as having been placed there willfully. If a person was eating olives that had been broken open, moist dates, or any other produce whose pit he desired to suck, but it fell from his mouth, the liquid on it is considered as having been placed there willfully. If he was eating dry olives, dried dates, any other produce whose pit he does not desire to suck, and it fell from his mouth, the liquid on it is not considered as having been placed there willfully.", + "We have already explained that when a person gathered endives for an animal and washed them, but changed his mind afterwards and thought to use them for human consumption, they need to be exposed to water a second time to make foods susceptible to impurity. If, however, there was tangible moisture on them when he thought to use them for human consumption, they are susceptible to impurity." + ], + [ + "Water that is in a container contracts impurity, whether it entered the container willfully or against one's desires. It imparts impurity to foods and keilim whether it came in contact with them willfully or against one's will. Water collected on the earth, by contrast, e.g., water in a cistern, storage trench, or storage cavern or water in a pit that does not contain 40 se'ah, does not contract impurity unless it comes in contact with the source of impurity willfully, nor does it impart impurity unless it comes in contact with the food willfully.
What is implied? When there was less than 40 se'ah of water collected on the ground, whether it was drawn or it was not drawn, and a human corpse fell into this water or an impure person walked through it, it is pure. If, however, an impure person drank from this water, one filled an impure container with it, or impure liquids willfully fell into it, the water becomes impure even though it is still collected on the ground. If a pure person drank from this water after it became impure on the ground or one filled a pure container with it, the person who drank and the container with which the water was drawn becomes impure, because he drank or the container was filled intentionally.
If a loaf that was terumah fell into such water, it is pure as it was originally, because the water imparts impurity only when foods come in contact with it willfully. Therefore, if one washed his hand and removed a loaf, the loaf contracts impurity from the water on the person's hand, because it was removed willfully.", + "The following laws apply to water that is collected in a pit and other types of water collected on the ground, e.g., water in a cistern, storage trench, or storage cavern, rainwater that stopped flowing and collected in one place or mikveot that do not contain 40 se'ah that became impure. If rain then descended, causing there to be more rainwater than the water originally collected, even if the original water did not flow out, those bodies of water become pure. Therefore, during the rainy season, all water collected on the ground, e.g., water collected in a pit or the like, is assumed to be pure.", + "Different laws apply when the rains cease. When such bodies of water are close to a town or a thoroughfare, they are impure, because it can be assumed that an impure person drank from them and/or water was drawn from them in impure containers. Those that are distant are pure until the majority of people begin walking. Once they do, they are all assumed to impure, because those who journey on caravans drink from them.
When does the above apply? With regard to water in a pit from which it is possible to drink. If, however, there is water in a pit that it is impossible to drink from except through great effort, it is assumed to be pure unless the footprints of a person or large animal were evident. If, however, the footprints of a small animal were found, the water is pure, because it is possible that the animal descended on its own accord.", + "In the rainy season, it can be assumed that the mud and the water in the hollows at the entrance of stores in the public domain are pure. When the rains cease, they are considered as drainage water. The ruling concerning water in the marketplace depends on the majority. .
When wine, milk, or honey fall into a pit filled with water, the ruling depends on the majority. When oil falls into it, the mixture can contract and impart impurity without the owner's desire even when it congeals. The rationale is that it is impossible that droplets will not remain mixed with the water.", + "Oil and other liquids aside from water are governed by the same laws whether they are collected in the earth or in containers.", + "Streams of rainwater that are still flowing - even if they do not contain 40 se'ah, since they are on the earth and their water is flowing - do not contract ritual impurity. Even if an impure person drank from them, drew water from them with an impure container, or poured impure water into them, they are still pure with regard to all matters.", + "When a person was eating terumah with impure hands, e.g., a dried fig that had not come into contact with water, if he inserted his hand into his mouth to remove a pebble, were he to turn over his finger while doing so, the fig would become impure because of his saliva. For the saliva would become impure because of the person's hand, because he uprooted the saliva from its place. If, however, he did not turn over his finger, it is pure. The rationale is that, before he turns over his finger or sucks it, the liquid in his mouth is comparable to water on the earth that was not uprooted from its place, but instead, is on the ground. As explained, such water only contracts and imparts impurity due to willful actions. This person desired only to remove the pebble.
The following rules apply when, in addition to the dried fig, there was a pundiyon in his mouth and he extended his hand to remove it and the fig from his mouth. If he had placed the coin in his mouth because he was thirsty, the saliva on it is considered as removed from its place and the fig contracts impurity from the moisture in his mouth that contracted impurity because of his hand.", + "The following rules apply when a woman was partaking of food that is terumah which had not been made susceptible to impurity while she was removing the coals from an impure oven. If she was poked by a splinter that caused her to bleed and she was sucking her finger because of the blood or she burnt her finger and inserted it into her mouth, the terumah in her mouth contracted impurity, because she desired to remove the liquid from her mouth, taking it [from its place] by sucking her finger." + ], + [ + "All bundles of vegetables in the marketplaces and all the flour and fine flour in the marketplaces can be assumed to have been made susceptible to ritual impurity: the bundles of vegetables, because it is common practice to continually sprinkle water upon them and flour and fine flour, because the kernels of grain are washed and afterwards, they are ground. Similarly, when kernels of wheat are crushed in a mill into two or three pieces in order to be cooked as groats or the like, it can be assumed that they were made susceptible to ritual impurity in all places, whether they are from the marketplaces or from private homes, because they are washed to remove their shells.", + "All of the above that are assumed to have become susceptible to ritual impurity are also assumed to have contracted impurity, because everyone touches them and they have already become susceptible to impurity. In all such situations, the word of an unlearned person is accepted if he says: \"They were not made susceptible to impurity.\" Needless to say, with regard to other foods about which such assumptions are not made, the word of an unlearned person is accepted if he says: \"They were not made susceptible to impurity.\"", + "It is assumed that all fish have been made susceptible to ritual impurity. In this instance, if an unlearned person says that they were not made susceptible to impurity, his word is not accepted. For this reason, fish are always assumed to be impure.
Whether fish are caught in a large net, a small net, or a snare, if it was not turned over upon them, they do not become susceptible to impurity. If it is turned over upon them, they do become susceptible to impurity. The word of an unlearned person is not accepted if he says: \"I did not turn the snare over upon them.\" It is assumed that they are impure unless one had the intent to catch them in a state of purity.", + "It is assumed that all fish brine has been made susceptible to ritual impurity. When even the slightest amount of water falls into pure fish brine, the entire mixture is considered as a liquid. It makes substances susceptible to ritual impurity and it itself can contract the impurity that affects liquids. Therefore it is assumed to be impure.
If wine, honey, or milk fall into fish brine, the ruling is determined by the majority of the mixture. Similarly, if fruit juices become mixed with liquids that are susceptible to impurity aside from water, the ruling is determined by the majority of the mixture. If the fruit juice becomes mixed with even the slightest amount of water, the entire mixture is considered as a liquid that imparts impurity and it is susceptible to contracting impurity as liquids do and it makes other foods susceptible to impurity.
Brine from unkosher locusts does not make foods susceptible to impurity, but it does contract the impurity associated with liquids.", + "When a person purchases fish brine from an unlearned person, he can make it pure by connecting it to the water of a mikveh. The rationale is as follows: If the majority of the brine is water, the water regains purity because of the mikveh. If the majority is fish brine, it is not susceptible to impurity and the water within the mixture is considered as negligible because of the small amount that is present.
When does the above apply? When one seeks to dip bread in the mixture. If, however, one seeks to cook it in a pot containing water, one type finds its fellow and it becomes significant. Thus the majority of the water is impure, since the minimal amount that was in the brine was not purified in a mikveh.", + "Produce is always considered as pure, even if the seller is a gentile unless it is known that they became susceptible to impurity through contact with water or are from the types of produce that we can assume became susceptible to impurity.", + "In all places, sumach berries can be assumed to be impure. Similarly, all zucchini, squash, and other vegetables that are hung by reeds at the entrance to stores can be assumed to have been susceptible to impurity and to have contracted impurity.", + "All that is written in the Torah and the words of Scripture concerning the laws of ritual purity and impurity apply only with regard to the Sanctuary, sacrifices consecrated for it, terumah, and the second tithe. For individuals who are ritually impure were warned against entering the Sanctuary or partaking of sacrificial foods, terumah, or the second tithe while impure. There is no prohibition at all against partaking of ordinary foods while impure. Instead, it is permitted to eat ordinary foods that are impure and partake of ordinary beverages that are impure. Behold, it is written in the Torah Leviticus 7:19: \"The meat that will come in contact with any impurity should not be eaten.\" It can be inferred that that it is permissible to partake of ordinary foods while impure, because the verse is speaking only about sacrificial foods.
If so, what is the intent of the statement: Ordinary food that is a primary derivative of impurity is impure and that which is a secondary derivative is disqualified?. The intent is not that the food itself is forbidden to be eaten, instead, its status is important only when counting levels with regard to terumah and sacrificial foods. For if ordinary food that is a secondary derivative of impurity touches terumah, it disqualifies it and causes it to be considered as a tertiary derivative. Similarly, if it touches sacrificial food, it imparts impurity to it and causes it to be considered as a tertiary derivative, as we explained. Similarly, if a person who ate ordinary food that was a secondary derivative of impurity touches terumah, he disqualifies it.", + "Just as it is permitted to eat impure ordinary food and drink impure ordinary beverages, so too, it is permitted to impart impurity to ordinary food in Eretz Yisrael. Even as an initial preference, one may impart impurity to food from which terumah and the tithes were separated.
Similarly, it is permissible for a person to touch all sources of impurity and contract impurity from them. This is evident from the fact that the Torah warned a priest and a nazirite from becoming impure through contact with a human corpse. One can infer from this that all other members of the people are permitted. Moreover, even priests and nazirites are permitted to contract impurity from all other sources of impurity with the exception of a human corpse.", + "All Israelites are warned to be pure on every pilgrimage festival, because at that time, they are ready to enter the Sanctuary and partake of consecrated foods. The Torah's statement Leviticus 11:8: \"You shall not touch their carcasses,\" applies only on the festivals. Moreover, if a person does contract impurity, he is not liable for lashes. During the remainder of the year, one is not prohibited at all.", + "\"The impure and the pure may partake of it\" [Deuteronomy 12:22. According to the Oral Tradition, it was taught: an impure person and a pure person may eat from the same plate. Nevertheless, a husband may not eat from the same plate as his wife when she is in the nidah state, nor may he drink with her, nor may he pour her a cup of beverage for her, as we explained. Similarly, a zav should not eat with a zavah because familiarity may lead to sin, for perhaps they will engage in intimate relations.", + "Even though it is permitted to eat impure foods and drink impure beverages, the pious men of the early generations would partake of their ordinary food in a state of ritual purity and would avoid all of the sources of impurity throughout their lives. They are called perushim.
This is an extra measure of holiness and a path to piety: to be separate from people at large, to hold oneself apart from them, not to touch them, nor eat and drink with them. For setting oneself apart leads to the purification of the body from wicked actions. Purifying one's body leads to sanctifying one's soul from wicked character traits. And the holiness of the soul causes one to resemble the Divine presence, as Leviticus 11:44 states: \"And you shall make yourselves holy; and you shall be holy, because I, God, Who makes you holy, am holy.\"" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cca4338cc8bd0e43e444d30d7227ad9356df50cb --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,319 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Defilement of Foods", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "כָּל אֹכֶל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם כְּגוֹן לֶחֶם וּבָשָׂר וַעֲנָבִים וְזֵיתִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן חִשֵּׁב עָלָיו וְיִחֲדוֹ לְמַאֲכַל אָדָם. וְזֶה וְזֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּבָּלֵל תְּחִלָּה בְּאֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִין וְזֶהוּ הַנִּקְרָא הֶכְשֵׁר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לח) \"וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע\": ", + "וְאֵלּוּ הֵן הַשִּׁבְעָה מַשְׁקִין שֶׁמַּכְשִׁירִין אֶת הָאֳכָלִין לְטֻמְאָה. הַמַּיִם וְהַטַּל וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב וְהַדָּם וְהַדְּבַשׁ. וְאֵינָן מַכְשִׁירִין עַד שֶׁיִּפְּלוּ עַל הָאֳכָלִין בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים. וְלֹא יִהְיוּ סְרוּחִין שֶׁהַמַּשְׁקֶה הַסָּרוּחַ אֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְכֵיוָן שֶׁהֻכְשַׁר הָאֹכֶל אַף עַל פִּי שֶׁיָּבַשׁ וַהֲרֵי הוּא נָגוּב הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "אֹכֶל שֶׁהָיָה בָּלוּל בְּמֵי פֵּרוֹת כְּגוֹן מֵי תּוּתִים וְרִמּוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּלוּל וְנָגַע בּוֹ הַזָּב אוֹ בְּשַׂר הַמֵּת הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר בְּאֶחָד מִשִּׁבְעָה הַמַּשְׁקִין: ", + "אֵין שָׁם מַשְׁקֶה שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא שִׁבְעַת הַמַּשְׁקִין שֶׁמָּנִינוּ בִּלְבַד אֲבָל שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַכְשִׁירִין כָּךְ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל: ", + "זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן אֵינָן מַכְשִׁירִין וְלֹא מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת שֶׁהֵן טְהוֹרִין לְעוֹלָם: ", + "אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם אוֹכְלִין אוֹתָן לְפִי שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לַהֲנָאַת גּוּפָן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶּׁנּוֹתְנִין טַעַם בְּמַאֲכָלוֹת אוֹ מִפְּנֵי הָרֵיחַ אוֹ הַמַּרְאֶה. וְאֵלּוּ הֵן. הַקֹּשְׁט וְהַחָמָס וְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים וְהַתִּיאָה וְהַחִלְתִּית וְהַפִּלְפְּלִין וְחַלּוֹת חָרִיעַ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: ", + "הַשֶּׁבֶת סְתָמוֹ לַאֲכִילַת גּוּפוֹ כִּשְׁאָר יַרְקוֹת שָׂדֶה וְאִם חָשַׁב עָלָיו לִקְדֵרָה אֵינוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. וְהַשֶׁבֶת מִשֶּׁנָּתְנָה טַעַם לִקְדֵרָה הֲרֵי זוֹ כְּזֶבֶל וְאֵינָהּ מִתְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁנָּתַן לִקְדֵרָה כְּתַבְלִין עֲדַיִן הֵן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין עַד שֶׁיִּפָּסְדוּ מִלֶּאֱכל אָדָם: ", + "הַכַּרְשִׁינִים אִם יִחֲדָן לְמַאֲכַל אָדָם מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַקּוֹר הֲרֵי הוּא כְּעֵץ לְכָל דָּבָר וְאִם שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַחַרְצַנִּין וְהַזַּגִּין אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָן לָאֳכָלִין אֵינָן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "זֵיתִים וַעֲנָבִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּפְרָצִין וְיוֹצְאִין מִתַּחַת הַקּוֹרָה בִּשְׁעַת הַדְּרִיכָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעַד כַּמָּה עַד אַרְבָּעָה קַבִּין לְכָל כּוֹר. הָיָה הַנִּפְרָץ יֶתֶר מִזֶּה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם כְּנָסָן לָאֳכָלִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּין מְקַבְּלִין טֻמְאָה: ", + "הַכַּפְנִיוֹת וְהַפַּגִּין וְהַבֹּסֶר וְהַקֶּצַח הֲרֵי הֵן כָּאֳכָלִין וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה: ", + "לוּלְבֵי זְרָדִים וְחָרוּבִין וְשֶׁל עֲדָל וַעֲלֵי הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְמַתְּקוּ: ", + "הַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמְסִין וּשְׁאָר כָּל הַנִּכְבָּשִׁין מִטַּמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין בֵּין מִשֶּׁהִמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא הִמְתִּיקוּ: ", + "זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּעָלִין שֶׁלָּהֶן אֵין הֶעָלִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּבָשָׁן לָאֳכָלִין אֶלָּא לְמַרְאֶה: ", + "כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל: ", + "דְּבַשׁ בְּכַוַּרְתּוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה. רָדָה הַדְּבַשׁ מִשֶּׁיְּרַסֵּק הַחַלּוֹת מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. דְּבַשׁ הַזָּב מִכַּוַּרְתּוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַשֶּׁמֶן הַקָּרוּשׁ אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו כְּשֶׁהוּא קָרוּשׁ בֵּין לָאֳכָלִין בֵּין לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. וְכֵן הַדָּם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. חָשַׁב עָלָיו לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ: ", + "חָלָב שֶׁקָּרַשׁ לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ: ", + "דְּבַשׁ תְּמָרִים לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵּרוֹת כֻּלָּן לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו בֵּין לָאֳכָלִין בֵּין לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ: ", + "הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. לְמַשְׁקִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין. נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא נִטְמָא כֻּלּוֹ: ", + "הֶחָלָב שֶׁבַּכְּחַל שֶׁחָשַׁב עָלָיו בָּטְלָה דַּעְתּוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. חָשַׁב עַל הֶחָלָב שֶׁבַּקֵּיבָה הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "עֲנָבִים שֶׁדְּרָכָן מִשֶּׁיְּהַלֵּךְ בָּהֶן הַדּוֹרֵךְ שְׁתִי וָעֵרֶב מִתְטַמְּאִין מַשְׁקִין. נִשְׁתַּיֵּר בָּהֶן גַּרְגְּרִין שְׁלֵמִים אוֹתָן גַּרְגְּרִין מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין. וְכֵן הַזֵּיתִים מִשֶּׁיִּטְעֲנוּם מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת מַשְׁקִין. נִשְׁתַּיְּרוּ בָּהֶן גַּרְגְּרִין שְׁלֵמִין מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הָעָרְלָה. וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. וְשׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁנִּשְׁחַט. וְעֶגְלָה עֲרוּפָה בֵּין שֶׁנִּשְׁחֲטָה בֵּין שֶׁנֶּעֶרְפָה. וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע. וּפֶטֶר חֲמוֹר. וּבָשָׂר בְּחָלָב. וּבְשַׂר פָּרָה אֲדֻמָּה. וְהַפִּגּוּל. וְהַנּוֹתָר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כֻּלָּן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: " + ], + [ + "כָּל הָאֳכָלִין הַגְּדֵלִין מִן הַקַּרְקַע אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיֵּעָקְרוּ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין אֲפִלּוּ כְּשֹׁרֶשׁ קָטָן שֶׁיְּכוֹלִין לִחְיוֹת מִמֶּנּוּ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה שֶׁנִּפְשַׁח וּמְעֹרֶה בִּקְלִפָּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת מִמֶּנָּה כָּל הָאֳכָלִין שֶׁבּוֹ מִתְטַמְּאִין. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם הָיָה שְׁאָר הָאִילָן כְּמוֹ יָד לְזֶה הַיִּחוּר שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ לָאו: \n", + "יְרָקוֹת שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן כְּגוֹן כְּרוּב וּדְלַעַת שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן אֵינָן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין. לִקְּטָן לְיַבְּשָׁן הֲרֵי הֵן אֳכָלִין כְּשֶׁהָיוּ עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ וְיֵעָשׂוּ כְּעֵץ: \n", + "אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח וּבוֹ פֵּרוֹת הֲרֵי הֵן כִּתְלוּשִׁין. וְכֵן אִם יָבַשׁ הָאִילָן וּבוֹ פֵּרוֹת הֲרֵי הֵן כִּתְלוּשִׁין: \n", + "תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן מִטַּמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן: \n", + "כָּל הָאֳכָלִין שֶׁהֵן מִבַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיָּמוּתוּ. שָׁחַט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֵן מְפַרְכְּסִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְדָגִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִשֶּׁיָּמוּתוּ. נוֹלַד בָּהֶן טְרֵפָה וְנִתְטַמְּאוּ כְּשֶׁהֵן מִתְנַדְנְדִין הֲרֵי יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם הֵן חֲשׁוּבִין כְּמֵתִים הוֹאִיל וְנִטְרְפוּ אוֹ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּדְמוּ כְּאֶבֶן וְלֹא יִתְנַדְנְדוּ. הָאֵיבָר אוֹ הַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִחְיוֹת אִם הֻכְשְׁרוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּבִין כְּאֹכֶל שֶׁפֵּרַשׁ. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה הֻכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה. שֶׁהַבְּהֵמָה כֻּלָּהּ כְּמוֹ יָד לְאֵיבָר זֶה וְיָד שֶׁהֻכְשַׁר הֻכְשַׁר הָאֵיבָר כֻּלּוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם תִּהְיֶה הַבְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ כְּמוֹ יָד לָאֵיבָר אוֹ בָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בָּהּ: \n", + "הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הֻכְשַׁר כָּל הַבָּשָׂר בַּדָּם שֶׁיָּצָא בַּשְּׁחִיטָה. לְפִיכָךְ אִם לֹא יָצָא מֵהֶן דָּם בַּשְּׁחִיטָה הֲרֵי כָּל בְּשָׂרָן צָרִיךְ הֶכְשֵׁר כְּכָל הָאֳכָלִין שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "אֳכָלִין שֶׁהֻכְשְׁרוּ כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע אוֹ שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּמַיִם הַמְחֻבָּרִים שֶׁבַּקַּרְקַע אֵינוֹ הֶכְשֵׁר עַד שֶׁיֻּכְשְׁרוּ אַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ בַּמַּיִם הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"בְכָל כְּלִי\" אֵינוֹ מַכְשִׁיר עַד שֶׁיִּתָּלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע כְּעֵין הַמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים. שָׁאַב הַמַּיִם בִּכְלִי וּנְתָנָן בַּקַּרְקַע אֵינָן מַכְשִׁירִין: \n", + "קִּשּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בֶּעָצִיץ וְהִגְדִּילָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָאת חוּץ לֶעָצִיץ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְעָצִיץ שֶׁהוּא נָקוּב כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ וְהַנָּטוּעַ בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן אִם הָיוּ בּוֹ מַיִם אֵינָן מַכְשִׁירִין: \n", + "עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב הֲרֵי הַנָּטוּעַ בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם הָיוּ מַיִם בְּתוֹכוֹ מַכְשִׁירִין: \n", + "כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִין לִבְקֹעַ בָּהֶן וְלָצֵאת אֵינָן מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נְקוּבִין הֲרֵי הֵן כִּנְקוּבִין: \n", + "עָצִיץ שֶׁמִּלְאָהוּ עָפָר עַד שְׂפָתוֹ אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ שָׂפָה שֶׁאֵינוֹ כְּלִי קִבּוּל: \n", + "מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁנָּפְלוּ עַל הָאֳכָלִין נִטְמְאוּ אַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים. שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה וְהַהֶכְשֵׁר בָּאִין כְּאַחַת. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּקַּרְקַע: \n", + "כָּל אֹכֶל שֶׁנִּפְסַד וְנִסְרַח עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן מַשְׁקֶה שֶׁנִּסְרַח וְנִפְסַד וְאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיַּת אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה\": \n", + "הָעוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ וְהַשִּׁלְיָא שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִים בִּפְנֵי עַצְמָן: \n", + "עוֹר הַחֲמוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלָקוֹ אוֹ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָאוּס הַרְבֵּה: \n", + "חִטִּים שֶׁבִּגְלָלֵי בָּקָר וּשְׂעוֹרִים שֶׁבִּגְלָלֵי הַבְּהֵמָה שֶׁלִּקְּטָן אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין: \n", + "כָּל אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר שֶׁנִּטְמָא נִפְסַל וְנִסְרַח. אִם נִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב אוֹ שֶׁיָּבַשׁ כְּחֶרֶשׂ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם נִפְסַל מִלֶּאֱכל אָדָם וַעֲדַיִן הוּא רָאוּי לְכֶלֶב הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה. וְכָל הָאֳכָלִין שֶׁנִּטְמְאוּ אֵין לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה: \n", + "זְרָעִים טְמֵאִים שֶׁזְּרָעָם הֲרֵי הַצּוֹמֵחַ מֵהֶן טָהוֹר. וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה. וְהוּא שֶׁהִשְׁרִישׁוּ. אֲבָל קֹדֶם הַשְׁרָשָׁה הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה: \n", + "אֳכָלִין שֶׁמְּחֻבָּרִין לְכֵלִים בָּטְלוּ מִתּוֹרַת אֹכֶל. וְאִם נִטְמָא הַכְּלִי הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּטֻמְאַת הַכְּלִי הוֹאִיל וְהֵן מְשַׁמְּשִׁין תַּשְׁמִישׁ עֵץ הֲרֵי הֵן כְּעֵץ: \n", + "כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר שֶׁנִּטְמָא נִפְסַד וְנִסְרַח הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ לְעוֹלָם שֶׁאֵין הַמַּשְׁקֶה יוֹצֵא עַל יְדֵי הַכֶּלֶב לְעוֹלָם. וְאֵין לְמַשְׁקֶה שֶׁנִּטְמָא טָהֳרָה חוּץ מִן הַמַּיִם בִּלְבַד שֶׁאִם הִטְבִּיל מַיִם טְמֵאִים בְּמִקְוֶה כֵּיוָן שֶׁצָּפוּ מֵי מִקְוֶה עֲלֵיהֶן טָהֲרוּ. וּמַטְבִּילִין חַמִּין בְּצוֹנֵן וְצוֹנֵן בְּחַמִּין וְרָעִים בְּיָפִים וְיָפִים בְּרָעִים: \n", + "מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְמֵאִים וְהִטְבִּיל מִקְּצָתָהּ בְּמִקְוֶה לֹא טָהֲרוּ הַמַּיִם שֶׁעַל מִקְּצָתָהּ עַד שֶׁיִּטְבּל אֶת כֻּלָּהּ: \n", + "שֶׁלֶג שֶׁנִּטְמָא וְהִשִּׁיק מִקְצָתוֹ לְמֵי מִקְוֶה הוֹאִיל וְטָהַר מִקְצָתוֹ טָהַר כֻּלּוֹ: \n", + "הַתֶּמֶד הַטָּמֵא בֵּין שֶׁנִּטְמָא אַחַר שֶׁתִּמְדּוֹ בֵּין שֶׁתִּמְדּוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ מַשִּׁיקוֹ בְּמִקְוֶה וְיִטְהַר שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמַיִם. מִשֶּׁהֶחְמִיץ הֲרֵי הוּא כְּיַיִן וְאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה: \n", + "קְדֵרָה שֶׁמִּלְאָהּ מַשְׁקִין כְּגוֹן דְּבַשׁ וְיַיִן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּנְתוּנָה בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וּפָשַׁט הָרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בָּהּ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה. הָיְתָה מְלֵאָה מַיִם הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כְּלִי חֶרֶס לְעוֹלָם וְאֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְעֹרָבִים בְּמֵי הַמִּקְוֶה. פָּשַׁט אַב הַטֻּמְאָה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בָּהּ נִטְמֵאת הַקְּדֵרָה שֶׁאֵין הַמִּקְוֶה מְטַהֵר כְּלֵי חֶרֶס: \n", + "מֵי שְׁפִיכוֹת הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. יָרְדוּ עֲלֵיהֶן מֵי גְּשָׁמִים אִם רַבּוּ עֲלֵיהֶן הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַכּל טָמֵא בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ מֵי שְׁפִיכָה אֲבָל קָדְמוּ מֵי גְּשָׁמִים וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי שְׁפִיכוֹת הַכּל טָמֵא שֶׁמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁיָּרְדוּ לִטְהוֹרִים מְטַמְּאִין בְּכָל שֶׁהוּא: \n", + "הַטּוֹרֵף אֶת גַּגּוֹ וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ וַהֲרֵי הֵן מְנַטְּפִים יָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְרַבּוּ הַנְּטִיפוֹת הֲרֵי רַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶן וְהַנּוֹטְפִים מֵהֶן טְהוֹרִין: \n", + "הַסָּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר וְנִטְמָא זֶה הָאָדָם וְטָבַל וַהֲרֵי הַשֶּׁמֶן עַל בְּשָׂרוֹ אִם הָיָה כְּדֵי סִיכַת אֵיבָר קָטָן הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. סָךְ שֶׁמֶן טָמֵא וְטָבַל לֹא טָהַר הַשֶּׁמֶן שֶׁעָלָיו אֶלָּא אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הַשֶּׁמֶן בְּטֻמְאָתוֹ וְאִם לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַטְפִּיחַ מִמֶּנּוּ בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיֻּכְשְׁרוּ. וְשֶׁכָּל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּיַחֲדוֹ לְאָדָם: \n", + "אֹכֶל שֶׁהוּא מְיֻחָד לָאָדָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאֵינוֹ מְיֻחָד לְאָדָם בְּמָקוֹם אַחֵר בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מְיֻחָד בּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה לְיַחֲדוֹ לְאָדָם וּבְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד בּוֹ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה לְיַחֲדוֹ לְאָדָם וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל אֹכֶל שֶׁסּוֹפוֹ לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "יֵשׁ אֳכָלִין שֶׁצְּרִיכִין הֶכְשֵׁר וְאֵינָן צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְיֵשׁ שֶׁצְּרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְיֵשׁ שֶׁצְּרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְהֶכְשֵׁר וְיֵשׁ שֶׁאֵין צְרִיכִין לֹא מַחֲשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. כֵּיצַד. כָּל הָאֳכָלִין הַמְיֻחָדִין לְאָדָם בְּכָל מָקוֹם צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְאֵין צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. דָּגִים טְהוֹרִים וַחֲגָבִים טְהוֹרִים בְּכָל מָקוֹם וַחֲגָבִים טְמֵאִים וְדָגִים טְמֵאִים בַּכְּפָרִים הֲרֵי הֵן מְיֻחָדִין לְאָדָם וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְלֹא מַחֲשָׁבָה. וְכֵן חֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁמֵּתָה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר וְלֹא מַחֲשָׁבָה בְּכָל מָקוֹם. וְאֵלּוּ צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְהֶכְשֵׁר. בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי בֵּין מִן הָאָדָם בֵּין מִן הַבְּהֵמָה בֵּין מִן הָעוֹף וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּמֵא וְחֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה שְׁחוּטָה בַּכְּפָרִים אַף עַל פִּי שֶׁהֻכְשַׁר בִּשְׁחִיטָה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר שֵׁנִי אַחַר הַמַּחְשָׁבָה. וּשְׁאָר כָּל יַרְקוֹת הַשָּׂדֶה כְּגוֹן הַבְּצָלִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר וְהַפִּטְרִיּוֹת וְכֵן חֲגָבִים וְדָגִים קְטַנִּים צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה בַּכְּפָרִים. עֻלְשִׁין שֶׁזְּרָעָן לִבְהֵמָה וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְאָדָם אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיַּחְשֹׁב עֲלֵיהֶן אַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ שֶׁמַּחְשֶׁבֶת חִבּוּר אֵינָהּ מַחֲשָׁבָה. עֵלְשִׁין שֶׁלִּקְּטָן לִבְהֶמְתּוֹ וֶהֱדִיחָן וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְאָדָם צְרִיכִין הֶכְשֵׁר שֵׁנִי אַחַר הַמַּחְשָׁבָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָאָלָל אִם חָשַׁב עָלָיו לַאֲכִילָה מְקַבֵּל טֻמְאַת אֳכָלִין. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא כְּעֵץ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן הָעֲצָמוֹת הַמְחֻבָּרִין בַּבָּשָׂר וְהַגִּידִים וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וְהַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַצִּפָּרְנַיִם וּמִן הַחַרְטֹם הַמֻּבְלָעִין בַּבָּשָׂר צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וּמַחְשָׁבָה. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין צְרִיכִין לֹא מַחֲשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכָל מָקוֹם וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְחֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּכְּרַכִּים לְפִי שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לְמַאֲכַל אָדָם אֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפָן לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בִּכְזַיִת וְכָל הַמְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. וְאֵלּוּ צְרִיכִים מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר. נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בַּכְּפָרִים וְנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּכָל מָקוֹם וְהוּא שֶׁחָשַׁב עַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת אֲבָל כְּזַיִת אַב טֻמְאָה הוּא: \n", + "יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁחַט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי וְשָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם [אוֹ רֹב שְׁנַיִם] הֲרֵי זוֹ מִתְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת וְאֵין צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל שְׁחָטָהּ לַאֲכִילַת הָעַכּוּ\"ם וְאֵין לְךָ מַחֲשָׁבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר לְפִי שֶׁסּוֹפָהּ לְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה. שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ שֶׁנְּחָרָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין. וְכֵן עַכּוּ\"ם שֶׁשָּׁחַט בְּהֵמָה טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְשָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר. שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ נְחָרָהּ אֵינָהּ מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הַנְּבֵלוֹת: \n", + "הַחוֹתֵךְ בָּשָׂר מֵאֵיבָר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ חִשֵּׁב עָלָיו צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. חִשֵּׁב עָלָיו וְאַחַר כָּךְ חֲתָכוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁמְּטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה כִּנְבֵלָה וְכָל הַמְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "פָּחוֹת מִכְּזַיִת מִנִּבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו וְהִשְׁלִים עָלָיו כְּבֵיצָה מֵאֳכָלִים אֲחֵרִים אֵין הַכּל צָרִיךְ הֶכְשֵׁר הוֹאִיל וּפָחוֹת מִכְּזַיִת שֶׁבְּכָל הַבֵּיצָה אִם הִשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת מְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה. וְכֵן כְּזַיִת מִנִּבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו וְהִנִּיחָהּ בַּבָּצֵק עַד שֶׁהִשְׁלִים לִכְבֵיצָה הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע מִפְּנֵי הַבָּצֵק הֲרֵי זֶה צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה וְאֵין הַבָּצֵק הַזֶּה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר הוֹאִיל וְכָל הַשִּׁעוּר הַזֶּה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא מִפְּנֵי כְּזַיִת נְבֵלָה שֶׁבְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע הֲרֵי סוֹפוֹ לְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה לְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "פָּחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת שֶׁהִשְׁלִים עָלָיו כְּבֵיצָה מִשְּׁאָר אֳכָלִין הַכּל צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁהֲרֵי בָּטֵל הַכּל אֵצֶל כָּל אָדָם. וְאֵין הַכּל צָרִיךְ הֶכְשֵׁר מִפְּנֵי בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁבִּכְלָלוֹ: \n", + "כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁחִפָּהוּ בְּבָצֵק הַכּל מִתְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה: \n", + "הַחוֹתֵךְ בָּשָׂר מֵאָדָם חַי לְהַאֲכִילוֹ לְכֶלֶב. אִם חִשֵּׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "גּוֹזָל שֶׁנָּפַל לַגַּת וּמֵת אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּת בַּמְּדִינָה הֲרֵי נִמְאַס בַּגַּת וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה. חִשֵּׁב עָלָיו כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ לְהַאֲכִילוֹ לְנָכְרִי הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי חִשֵּׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם. חִשֵּׁב עָלָיו לְהַאֲכִילוֹ לְכֶלֶב אֵינוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. הָיָה זֶה שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו לְהַאֲכִילוֹ לְאָדָם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הֶעֱלוּהוּ כְּדֵי לְהַאֲכִילוֹ לְאָדָם הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר אֳכָלִין לְטֻמְאָה. לְטֻמְאַת עַצְמָן כָּל שֶׁהֵן אֲפִלּוּ שֻׁמְשֹׁם אוֹ חַרְדָּל מִתְטַמֵּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל\", כָּל שֶׁהוּא. וְאֵין אֹכֶל טָמֵא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר אוֹ מַשְׁקִין אוֹ יָדַיִם עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה בְּלֹא קְלִפָּתָהּ. וְכֵן הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים אֵינוֹ נִפְסָל עַד שֶׁיֹּאכַל כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה וְזֶהוּ חֲצִי פְּרָס: ", + "הַמַּשְׁקִין מִתְטַמְּאִין כָּל שֶׁהֵן וּמְטַמְּאִין בְּכָל שֶׁהֵן. אֲפִלּוּ טִפַּת מַשְׁקִין טְמֵאִים כְּחַרְדָּל שֶׁנָּגְעָה בָּאֳכָלִין אוֹ בְּכֵלִים אוֹ בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים נִטְמְאוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין נִפְסָל עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסל אֶת הַגְּוִיָּה לִרְבִיעִית. וְכָל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִכְבֵיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. וּלְכַחֲצִי פְּרָס לִפְסל אֶת הַגְּוִיָּה. אֲפִלּוּ חִטָּה עִם קֶמַח עִם בָּצֵק עִם תְּאֵנָה וּבָשָׂר וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַכּל מִצְטָרֵף: ", + "הָעוֹר הַמְחֻבָּר בַּבָּשָׂר וְהַמָּרָק וְהַתַּבְלִין וְהָאָלָל אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ חָשַׁב עָלָיו וּמִקְצָתוֹ לֹא חָשַׁב עָלָיו. מִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ חַיָּה וּמִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ סַכִּין. וְהָעֲצָמוֹת הַמְחֻבָּרוֹת בַּבָּשָׂר. וְהַגִּידִים וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וְהַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה. וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַצִּפָּרְנַיִם וּמִן הַחַרְטֹם הַמֻּבְלָעִין בַּבָּשָׂר. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין לִכְבֵיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס: ", + "כְּבֵיצָה אֳכָלִין טְמֵאִים שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ אֵינָן מְטַמְּאִים. וְכֵן כְּזַיִת מִן הַמֵּת אוֹ מִן הַנְּבֵלָה וְכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ טְהוֹרִין: ", + "כְּזַיִת חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִנִּיחָן בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחוּ חָזְרוּ לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ. בֵּין לְטֻמְאָה חֲמוּרָה בֵּין לְטֻמְאָה קַלָּה בֵּין לְאִסּוּר: ", + "עֲלֵי בְּצָלִים וּבְנֵי בְּצָלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין אִם יֵשׁ בָּהֶם רִיר מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְאִם הָיוּ חֲלוּלִין וְרֵיקָנִים מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן: ", + "פַּת סֻפְגָּנִין מִשְׁתַּעֶרֶת כְּמוֹת שֶׁהִיא וְאִם יֵשׁ בָּהּ חָלָל מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ: ", + "בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֲטָה מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן: ", + "הָאֱגוֹז וְהַתְּמָרִים וְהַשָּׁקֵד הַמִּתְקַרְקְשִׁים מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן: ", + "כָּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. הָיוּ טֻמְאָתָן שָׁוִין אֲבָל לֹא שִׁעוּרָן. שִׁעוּרָן אֲבָל לֹא טֻמְאָתָן אֵין מִצְטָרְפִין וַאֲפִלּוּ לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. כֵּיצַד טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ. כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וְרֶקֶב שֶׁלּוֹ. שִׁעוּרוֹ וְלֹא טֻמְאָתוֹ כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וּבְשַׂר הַנְּבֵלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא הָיוּ שָׁוִים לֹא בְּשִׁעוּר וְלֹא בְּטֻמְאָה כְּגוֹן בְּשַׂר נְבֵלָה וּבְשַׂר הַשֶּׁרֶץ שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין: ", + "אֳכָלִין טְמֵאִים שִׁעוּרָם שָׁוֶה שֶׁכָּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כְּבֵיצָה. וְטֻמְאָתָם שָׁוָה שֶׁכָּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים. לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. כֵּיצַד. כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי זֶה שֵׁנִי וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ. כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן הֲרֵי זֶה שְׁלִישִׁי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אֲפִלּוּ חֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רְבִיעִי שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי הַכּל רְבִיעִי: ", + "כְּבֵיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הַכּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד עֲשָׂאוּהוּ שֵׁנִי: ", + "כְּבֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וּכְבֵיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי הַכּל שֵׁנִי. חִלְּקָן כָּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ [וְזֶה לְעַצְמוֹ] עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה לֹא פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד פְּסָלוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהוּ שְׁלִישִׁי: ", + "כְּבֵיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה רִאשׁוֹן. חִלְּקָן זֶה שֵׁנִי וְזֶה שֵׁנִי. שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה שֵׁנִי: ", + "כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן הַכּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם כָּל אֶחָד מֵהֶן רִאשׁוֹן. חִלְּקָן לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים אוֹ לְאַרְבָּעָה כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. וְכֵן כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן הַכּל שֵׁנִי. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי: " + ], + [ + "יְדוֹת הָאֳכָלִים הֵן הָעֵצִים הָרַכִּין הַסְּמוּכִין לָאֹכֶל שֶׁהָאֹכֶל נִתְלֶה בָּהֶן מִן הָאִילָן. כְּמוֹ עֵקְצֵי הַתְּאֵנִים וְהָאֲגַסִּים וּקְצָת הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן הַגַּרְעִינִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהָאֹכֶל צָרִיךְ לָהֶן. וְשׁוֹמְרֵי הָאֳכָלִין הֵן הַקְּלִפָּה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁהִיא שׁוֹמַרְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "כָּל שֶׁהוּא יָד וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְלֹא מִצְטָרֵף. וְכָל שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד מְטַמֵּא וּמִתְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד אֵינוֹ מִתְטַמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מִצְטָרֵף. כֵּיצַד מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף. שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּיָּד נִטְמָא הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ. וְאִם נָגְעָה טֻמְאָה בָּאֹכֶל נִטְמָא הַיָּד. וְאֵין הַיָּד מִצְטָרֶפֶת עִם הָאֹכֶל לְהַשְׁלִימוֹ לִכְבֵיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס. אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹמֵר הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לִכְבֵיצָה וְלִכַחֲצִי פְּרָס: ", + "כְּשֵׁם שֶׁיָּד לְטֻמְאָה כָּךְ יֵשׁ יָד לְהֶכְשֵׁר. שֶׁאִם הֻכְשַׁר הַיָּד הֻכְשַׁר כָּל הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ. וְיֵשׁ יָד לְפָחוֹת מִכְּזַיִת. וְיֵשׁ שׁוֹמֵר לְפָחוֹת מִכְּפוֹל. וְשׁוֹמֵר שֶׁחִלְּקוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִם הָאֹכֶל: ", + "וּמִנַּיִן לְשׁוֹמְרֵי אֳכָלִין שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין עִם הָאֹכֶל כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לז) \"עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ\" כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה. חִטִּים בְּשַׂעֲרֵיהֶן וּשְׂעוֹרִים בִּקְלִפֵּיהֶן וַעֲדָשִׁים בִּקְלִפֵּיהֶן. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין: ", + "וּמִנַּיִן לִידוֹת הָאֳכָלִין שֶׁהֵן מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין עִם הָאֳכָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לח) \"טָמֵא הוּא לָכֶם\" לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם: ", + "הַבּוֹצֵר לַגַּת אֵין לוֹ יָדוֹת שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּיָד מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֵץ אֶת הַמַּשְׁקֶה: ", + "הַקּוֹצֵר לְסִכּוּךְ אֵין לוֹ יָדוֹת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לַיָּד: ", + "כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִין שֶׁבִּסְּסָן בְּגֹרֶן טְהוֹרִין: ", + "פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ טְהוֹרָה. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ גַּרְגֵּר אֶחָד הֲרֵי זֶה יָד לְאוֹתוֹ גַּרְגֵּר וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן שַׁרְבִיט תְּמָרָה שֶׁרִקְּנוֹ טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת טָמֵא. וְכֵן שַׁרְבִיט קִטְנִיּוֹת שֶׁרִקְּנוֹ טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגֵּר אֶחָד מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "לְעוֹלָם אֵין שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר אֶלָּא שׁוֹמֵר אֶחָד בִּלְבַד הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל הוּא הַנֶּחְשָׁב עִמּוֹ: ", + "שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת בַּבָּצָל. פְּנִימִית בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה מִצְטָרֶפֶת. אֶמְצָעִית שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת קְדוּרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת. הַחִיצוֹנָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה: ", + "כָּל הַקְּלִפִּין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וּמִצְטָרְפוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹמֵר. קְלִפֵּי פּוֹלִין וְתוּרְמוּסִין זְרָקָן אֵינָן מִתְטַמְּאוֹת כְּנָסָן לָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין. וְאִם נִשְׁאַר בָּהֶן אֹכֶל בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְטַמְּאִין. קְלִפַּת מְלָפְפוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מִתּוֹךְ הַמְּלָפְפוֹן מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין. הַשְּׂעוֹרִים בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁין קְלִפָּתָן מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶן וּבִזְמַן שֶׁהֵן לַחִין אֵין מִצְטָרְפִין. אֲבָל הַחִטָּה בֵּין לֶחָה בֵּין יְבֵשָׁה קְלִפָּתָהּ מִצְטָרֶפֶת: ", + "כָּל הַגַּרְעִינִין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת חוּץ מִגַּרְעִינוֹת הָרֹטֶב. אֲבָל שֶׁל תְּמָרָה יָבֵשָׁה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת: ", + "הַחֹתֶל שֶׁעַל הַגַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת וְשֶׁעַל גַּרְעִינַת הַיְּבֵשָׁה מִצְטָרֶפֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבוּק בָּאֹכֶל נֶחְשָׁב כְּאֹכֶל: ", + "גַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב שֶׁיָּצָאת מִקְּצָתָהּ כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל מִצְטָרֵף וְהַיּוֹצֵא אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְכֵן עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר מִצְטָרֵף. הָיָה עָלָיו הַבָּשָׂר מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ מִצְטָרֵף מִמֶּנּוּ אֶלָּא הָעֶצֶם שֶׁתַּחַת הַבָּשָׂר עַד חֲלַל הָעֶצֶם. וְאִם לֹא הָיָה לָעֶצֶם חָלָל רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא כָּעֳבִי הָאֵזוֹב וּשְׁאָר הָעֶצֶם אֵין מִצְטָרֵף שֶׁהָעֲצָמוֹת לַבָּשָׂר כְּשׁוֹמֵר הֵן חֲשׁוּבִין: ", + "קוּלִית שֶׁהָיָה עָלֶיהָ בָּשָׂר אֲפִלּוּ כְּפוֹל גּוֹרֵר אֶת כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה: ", + "גַּרְעִינֵי זֵיתִים וּתְמָרָה אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלָקָן לָאֳכָלִין אֵין מִתְטַמְּאִין: ", + "גַּרְעִינֵי חָרוּבִין אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָן לָאֳכָלִין אֵין מִתְטַמְּאִין. שְׁלָקָן לָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין: ", + "וְאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. וְהַפִּטְמָה שֶׁלָּהֶן בֵּין לֶחָה בֵּין יְבֵשָׁה. וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. וְשָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִין וְהַנָּפוּס. וְשֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל מִצְטָרֵף. וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְשָׁרְשֵׁי הַמִּנְתָּא וְהַפֵּיגָם. וְשָׁרְשֵׁי יַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעִקָּרָן לִשְׁתָלִים. וְהַשִּׁ[זְ]רָה שֶׁל שִׁבּלֶת וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ. וְעֻקְצֵי תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת. וְהַכְּלֻסִּים וְהֶחָרוּבִין: ", + "וְאֵלּוּ מִתְטַמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁין. וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. וּמַלָעִין שֶׁל שִׁבֳּלִים וְהֵן הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁבְּרֹאשׁ הַשִּׁבּלֶת שֶׁדּוֹמִין כְּמוֹ מַסָּר. וְעֵקְצֵי הָאֲגַסִּים וְהַקְּרוּסְטְמָלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעוּזְרָדִין. וְעֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל. וְעֹקֶץ קֻנְדָּס טֶפַח. וְכֵן יַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן. וְהַפַּרְכִּיל הוּא הַשָּׂרִיג שֶׁהָאֶשְׁכְּלוֹת תְּלוּיִין בּוֹ. וְיַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא. וּזְנַב הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ. וְיַד הַמִּכְבָּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהַמִּכְבָּד הוּא הָעֵץ הָאָדֹם שֶׁהַשַּׁרְבִיטִין תְּלוּיִין בּוֹ וְהַתְּמָרִין דְּבוּקוֹת בַּשַּׁרְבִיטִין. וּקְנֵה הַשִּׁבּלֶת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְשֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִקָּצֵר יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶן כָּל שֶׁהֵן. כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְדוֹת אֳכָלִין: ", + "וְאֵלּוּ לֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שְׁאָר כָּל הָעֳקָצִים. וְשָׁרְשֵׁי קִלְחֵי הַכְּרוּב. וְחַלְפֵי תְּרָדִים וְחַלְפֵי הַלֶּפֶת וְהֵן הָעִקָּרִין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּקַּרְקַע כְּשֶׁלָּקְטוּ הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת וְחָזְרוּ וְהֶחְלִיפוּ. וְכָל הַשָּׁרָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לְהִגָּזֵז שֶׁנֶּעֶקְרוּ עִם הָאֹכֶל. הַפִּטְמָה שֶׁל רִמּוֹן מִצְטָרֶפֶת וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף: ", + "הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ אֵין הַנִּשְׁאָר חִבּוּר לְאוֹתוֹ שֶׁנִּמּוֹק. וְאֵין הַנִּשְׁאָר מִן הַקְּלִפָּה מִצְטָרֵף שֶׁהֲרֵי אֵין שְׁמִירָתוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם. וְכֵן אִם הָיָה שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִמּוֹק בָּאֶמְצַע אֵין הַצְּדָדִין חִבּוּר זֶה לָזֶה וְאֵין קְלִפָּתוֹ מִצְטָרֶפֶת. עֲלֵי יְרָקוֹת יְרֻקִּין מִצְטָרְפִין וּלְבָנִים אֵינָם מִצְטָרְפִין שֶׁהֲרֵי אֵינָן כְּלוּם: " + ], + [ + "הָאֱגוֹזִין וְהַשְּׁקֵדִים שֶׁנִּסְדְּקָה קְלִפָּתָן עֲדַיִן הוּא חִבּוּר לָאֹכֶל עַד שֶׁיְּרַצֵּץ אֶת הַקְּלִפָּה: \n", + "בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת מִשֶּׁיִּקֹּב בָּהּ מָקוֹם לְגָמְעָהּ מִמֶּנּוּ אֵין שְׁאָר קְלִפָּתָהּ חִבּוּר. וּשְׁלוּקָה קְלִפָּתָהּ חִבּוּר עַד שֶׁיְּרַצֵּץ אֶת הַקְּלִפָּה. וְאִם נִתְבַּלָּה בִּקְלִפָּתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁרִצְצָהּ כֻּלָּהּ חִבּוּר: \n", + "עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ חִבּוּר עַד שֶׁיְּרַצֵּץ. צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי הַכְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁחֲרָכָן בָּאוּר הֲרֵי הֵן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לִתְלֹשׁ: \n", + "כַּנְפֵי חֲגָבִים וְקַשְׂקַשֵּׂי דָּגִים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִיר סַכִּין עֲלֵיהֶן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְקַלֵּף. הָרִמּוֹן שֶׁפִּרְדּוֹ חִבּוּר עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בְּקָנֶה: \n", + "הַשַּׁרְבִיטִים שֶׁל תְּמָרִים אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה: \n", + "מְלָפְפוֹן שֶׁחֲתָכוֹ וּנְתָנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְפָרֵק. הִתְחִיל לְפָרֵק חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלֶה עִמָּהּ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינָהּ חִבּוּר. פִּיקָה הַתַּחְתּוֹנָה חִבּוּר לְעַצְמָהּ וְאֵינָהּ חִבּוּר לַחֲתִיכוֹת. הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְלָפְפוֹנוֹת וְחָתַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶן וְהִנִּיחָן עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִיל בְּאֶחָד מֵהֶן זֶה שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר. אֲפִלּוּ אָמַר חֶצְיוֹ אֲנִי אוֹכֵל שַׁחֲרִית וְחֶצְיוֹ עַרְבִית זֶה הַחֵצִי שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "הַמְחַתֵּךְ יְרָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְבַשֵּׁל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק וְהִבְדִּיל אֵינוֹ חִבּוּר. אֶלָּא אִם נִטְמָא זֶה לֹא נִטְמָא זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְעֹרֶה בּוֹ. חָתַךְ לִכְבּשׁ אוֹ לִשְׁלֹק אוֹ לְהָנִיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן הֲרֵי זֶה חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הִתְחִיל לְפָרֵק מַה שֶּׁחָתַךְ: \n", + "כָּל אֹכֶל שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרְקוֹ חִבּוּר וְאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ נִטְמָא כֻּלּוֹ: \n", + "אֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת וְנָגַע טָמֵא בְּאֶחָד מֵהֶן אִם אָחַז בְּזֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ הֲרֵי זֶה חִבּוּר. וְאִם כְּשֶׁאוֹחֵז בָּזֶה הַטָּמֵא וּמַגְבִּיהוֹ יִשָׁמֵט הָאַחֵר וְיִפּל אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא הֲרֵי זֶה הָאַחֵר כְּנוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא: \n", + "כָּל הָאֳכָלִין שֶׁהָיוּ עָלִין אוֹ קְלָחִין מְחֻבָּרִין בָּהֶן אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָחֵז בֶּעָלֶה אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בֶּעָלֶה. בַּקֶּלַח אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח. אִם נִתְלָה עִמּוֹ הֲרֵי זֶה חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ יָד אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּיָּד שֶׁלּוֹ. הָיְתָה לוֹ יָד וְעָלֶה אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. לֹא הָיְתָה לוֹ יָד וְלֹא עָלֶה, בָּזֶה אָמְרוּ אִם אוֹחֵז בַּטָּמֵא וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ חִבּוּר וְאִם לָאו אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "הָאֱגוֹזִין שֶׁקְּצָצָן בְּעֵקְצֵיהֶן כְּשֶׁהֵן רַכִּין וַאֲמָנָן כֻּלָּן כְּמוֹ חֶבֶל וְכֵן הַבְּצָלִים שֶׁחִבְּרָן בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר. הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִים וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים אֵין הַשְּׁאָר חִבּוּר. אֲפִלּוּ הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה כּוֹר אֵין כֻּלָּן חִבּוּר שֶׁהֲרֵי הוֹכִיחַ שֶׁדַּעְתּוֹ לְפָרֵק הַכּל: \n", + "קְלִיעָה שֶׁל שׁוּם שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין עַל אֶחָד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְחִבּוּרוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר לְכָל דָּבָר. וְכֵן אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְרַשׁ וּתְחָבוֹ בְּכוּשׁ אוֹ בְּקֵיסָם אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת אֵינָהּ חִבּוּר. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּחַבֵּר אֶת הָאֳכָלִין אֶלָּא שִׁבְעָה מַשְׁקִין בִּלְבַד: \n", + "הַמְמַעֵךְ אֳכָלִין זֶה בָּזֶה וְקִבְּצָן כְּגוֹן הַדְּבֵלָה וְהַתְּמָרִים וְהַצִּמּוּקִין שֶׁקִּבְּצָן וַעֲשָׂאָן גּוּף אֶחָד אֵינָן חִבּוּר. לְפִיכָךְ עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין עַל מִקְצָתוֹ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מְקוֹם הַמַּשְׁקִין בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: \n", + "הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן וְנַעֲשׂוּ אוֹם הֲרֵי זֶה חִבּוּר: \n", + "הַזֵּיתִים שֶׁעֲטָנָן וְנַעֲשׂוּ גּוּשׁ אֶחָד הֲרֵי זֶה חִבּוּר. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נְתָנָן לַמַּעֲטָן אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיִּינְקוּ זֶה מִזֶּה. לְפִיכָךְ שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא עַל אוֹם שֶׁל זֵיתִים וְהֵן הַזֵּיתִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּן גּוּף אֶחָד אֲפִלּוּ נָגַע בְּכִשְׂעוֹרָה הַכּל טָמֵא שֶׁהַכּל גּוּף אֶחָד. הָיְתָה לוֹ אוֹם שֶׁל זֵיתִים וְעָתִיד לְהָפְכָהּ כֵּיוָן שֶׁתָּקַע בָּהּ אֶת הַיָּתֵד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוּשִׁים הַרְבֵּה אֵינָן חִבּוּר. וְאִם מִשֶּׁהֲפָכָהּ נַעֲשׂוּ אוֹם אֵינָן חִבּוּר: \n", + "אֹכֶל פָּרוּד שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מְכֻנָּס וְדָבֵק זֶה בָּזֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר לְהִתְטַמֵּא וְאֵינוֹ כְּגוּף אֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הוּא מִצְטָרֵף לִכְבֵיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים אֲחֵרִים. וְאִם לֹא כְּנָסוֹ אֶלָּא הֲרֵי הוּא מְפֹרָד כְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה וְהַקִּטְנִית אֵינוֹ מִצְטָרֵף עַד שֶׁיְּקַבְּצֵם וְיַעֲשֵׂם גּוּשׁ אֶחָד. הָיוּ גּוּשִׁים הַרְבֵּה זֶה בְּצַד זֶה וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן וְהַגּוּשׁ שֶׁבְּצִדּוֹ שֵׁנִי וְשֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁי וְשֶׁבְּצַד הַשְּׁלִישִׁי רְבִיעִי: \n", + "כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁהָיְתָה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת כֻּלָּם רִאשׁוֹן. פֵּרְשָׁה הִיא רִאשׁוֹן וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת. הָיְתָה שְׁנִיָּה וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת. פֵּרְשָׁה הִיא שְׁנִיָּה וְכֻלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת. הָיְתָה שְׁלִישִׁית וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת הִיא שְׁלִישִׁית וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת בֵּין שֶׁפֵּרְשׁוּ בֵּין שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ: \n", + "כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּשֶׁרֶץ כֻּלָּן רִאשׁוֹן וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן. [נִטְמֵאת אַחַת בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן]. נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּיָדַיִם כֻּלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גּוּף אֶחָד בִּשְׁעַת טֻמְאָתָן: \n" + ], + [ + "הַנִּצוֹק אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְטָהֳרָה. כֵּיצַד. הָיָה מְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִין לְתוֹךְ כְּלִי טָמֵא וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ הֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק טָהוֹר. וְאִם קָלַט מִן הַמַּשְׁקִין הַנִּגָּרִין מִן הָאֲוִיר הֲרֵי זֶה שֶׁקָּלַט טָהוֹר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁמְּעָרֶה מֵהֶן טְהוֹרִין: \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעֵרָה מִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן אוֹ מֵחַם לְחַם אוֹ מֵחַם לְצוֹנֵן. אֲבָל הַמְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִין צוֹנֵן לְתוֹךְ מַשְׁקִין טְמֵאִין חַמִּין הֲרֵי הַנִּצּוֹק חִבּוּר וְנִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין הַצּוֹנֵן כֻּלָּן שֶׁהוּא מְעָרֶה מֵהֶן וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁמְּעָרֶה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַמְעָרֶה מַשְׁקִין צוֹנֵן לְחַמִּין חִבּוּר מִפְּנֵי שֶׁעֶשֶׁן הַחַמִּין עוֹלֶה כְּתִמְרוֹת עָשָׁן וּמִתְעָרֵב בַּנִּצּוֹק וּבַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן וּמְטַמֵּא הַכְּלִי שֶׁהֶעָשָׁן הָעוֹלֶה מִן הַחַמִּין מַשְׁקִין הוּא חָשׁוּב: \n", + "לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ יָדֶיהָ טְהוֹרוֹת וֶהֱגִיסָהּ בִּקְדֵרָה טְמֵאָה וְהִזִּיעוּ יָדֶיהָ מֵהֶבֶל הַקְּדֵרָה נִטְמְאוּ יָדֶיהָ כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּקְּדֵרָה. וְכֵן אִם הָיוּ יָדֶיהָ טְמֵאוֹת וֶהֱגִיסָהּ בִּקְדֵרָה וְהִזִּיעוּ יָדֶיהָ נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה: \n", + "נְחִיל דְּבַשׁ הַזִּיפִים וּדְבַשׁ הַצַּפַּחַת הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הָיָה מְעָרֶה מִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן רִיר וַהֲרֵי הֵן נִמְשָׁכִין כְּדֶבֶק. לְפִיכָךְ כָּל הָאֳכָלִין אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הָיוּ עָבִים הַרְבֵּה כְּגוֹן הַגְּרִיסִין וְהַחֵלֶב הַמֻּתָּךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רִיר. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן עֵרָה מִצּוֹנֵן לְחַם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "הַנִּצּוֹק אֵינוֹ חִבּוּר לְטָהֲרָה. כֵּיצַד. שֶׁאִם עֵרָה מַיִם טְמֵאִים מִכְּלִי אֶבֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה אֵין אוֹמְרִים מִשֶּׁהִגִּיעַ קְצָת הַנִּצּוֹק לַמִּקְוֶה טִהֲרוּ הַמַּיִם אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן עַד שֶׁיַּשִּׁיק הַמִּקְוֶה לְכֻלָּן מִצַּד אֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הַקְּטַפְרֵס שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ אֵינוֹ מְחַבְּרָן לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּמִּדְרוֹן לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְטָהֳרָה. אֲבָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּאֶשְׁבּוֹרֶן כֻּלָּן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְטָהֳרָה: \n", + "עֲרֵבָה שֶׁהִיא קְטַפְרֵס וְעָלֶיהָ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ וְשָׁלֹשׁ חֲתִיכוֹת אֳכָלִין טְמֵאִים בִּכְבֵיצָה מֻנָּחִין עָלֶיהָ זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. הָיוּ שְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאִם הָיָה תַּחְתֵּיהֶם מַשְׁקֶה עוֹמֵד אֲפִלּוּ כְּעֵין הַחַרְדָּל הֲרֵי זֶה מְצָרֵף אֶת כֻּלָּן: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁטְּבוּל יוֹם אֵינוֹ מְטַמֵּא חֻלִּין כְּלָל אֶלָּא פּוֹסֵל אָכְלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה וְעוֹשֶׂה הַכּל שְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי קֹדֶשׁ אוֹ מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ פְּסָלָן וַעֲשָׂאָן רְבִיעִי: \n", + "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן חִבּוּר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת. אֶלָּא אִם נָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ. וְאִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ בִּמְקוֹם טְבוּל יוֹם אָדָם אַחֵר הָיָה פּוֹסֵל הַכּל. אֲפִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ אָדָם שֶׁאָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהִיא טֻמְאָה קַלָּה הֲרֵי זֶה פָּסַל הַכּל שֶׁלֹּא פְּסָלוֹ טְבוּל יוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה הַנּוֹגֵעַ אַב טֻמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְטַמֵּא הַכּל. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בִּטְבוּל יוֹם מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר טָהַר וְאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְעוֹד הֵקֵלוּ בִּטְבוּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ אֳכָלִין שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לְאָדָם וּמִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת וְהֵן טְהוֹרוֹת בִּטְבוּל יוֹם. וְאֵלּוּ הֵן. הַשְּׂעוֹרָה וְהַכֻּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן קְלוּפִין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהֵן קְלוּפִין וְהַחִטָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה. וְהַקֶּצַח וְהַשּׁוּמְשׁוּם. נִפְסָלִין בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "כָּל יַד הָאֳכָלִין שֶׁהֵן חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכֵן כָּל הָאֹכֶל שֶׁנִּפְרָס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת שֶׁהוּא חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה כָּךְ הוּא חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכָל שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם הֲרֵי הוּא חִבּוּר בְּיָדַיִם וְגַם זֶה חֹמֶר בְּטֻמְאַת יָדַיִם מִטְּבוּל יוֹם: \n" + ], + [ + "חַלוֹת אוֹ כִּכָּרִים שֶׁכְּנָסָן וְהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ וְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישָׁן אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה בַּתַּנּוּר וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאַחַת מֵהֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַחַלָּה שֶׁנָּגַע בָּהּ. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁהִרְתִּיחוּ וְנַעֲשׂוּ כְּקוּבָּה. וְהַגְּרִיסִין שֶׁהִרְתִּיחוּ רְתִיחָה רִאשׁוֹנָה. וְיַיִן חָדָשׁ וְאֹרֶז שֶׁהִרְתִּיחוּ. וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּרְתִיחָה אֵינוֹ חִבּוּר וְלֹא פָּסַל אֶלָּא הָרְתִיחָה בִּלְבַד. וּבִשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת הַכּל חִבּוּר. אֲבָל חַלּוֹת שֶׁהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ. אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה וְנָשְׁכוּ וְקָרְמוּ בַּתַּנּוּר. וּרְתִיחַת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת כְּקוּבָּה. וּרְתִיחַת הַגְּרִיסִין שְׁנִיָּה. וּרְתִיחַת יַיִן יָשָׁן. וּרְתִיחַת הַשֶּׁמֶן בֵּין יָשָׁן בֵּין חָדָשׁ. וּרְתִיחַת עֲדָשִׁים. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "בָּצֵק שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת אֲפִיָּה וְנִמְצָא בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר כְּמוֹ מַסְמֵר יוֹצֵא. וְכֵן קְצָת הַבָּצֵק שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנֶחְרַךְ בְּעֵת אֲפִיָּה וְהוּא הַנִּקְרָא חַרְחוּר. אִם הָיוּ פְּחוּתִים מִכְּאֶצְבַּע וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּהֶן פָּסַל כָּל הַכִּכָּר. וְכֵן אִם נָגַע בְּגַרְגֵר מֶלַח קָטָן שֶׁבַּכִּכָּר נִפְסַל כָּל הַכִּכָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת. אֲבָל צְרוֹר שֶׁבַּכִּכָּר אוֹ תּוּרְמוּס וְגַרְגֵּר מֶלַח גָּדוֹל וְחַרְחוּר יֶתֶר מִכְּאֶצְבַּע שֶׁנָּגַע בָּהֶן אֲפִלּוּ אַב הַטֻּמְאָה הַכִּכָּר טָהוֹר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם: \n", + "רָקִיק שֶׁנֶּחְרַךְ חֶצְיָהּ וְחֶצְיָהּ קַיָּם הֲרֵי זוֹ אֵינוֹ חִבּוּר. נֶחְרַךְ הָאֶמְצַע וְהַצְּדָדִין קַיָּמִין אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה אֲפִלּוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם. בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַמָּרָק וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִיפָה הַחֲתִיכוֹת מֻתָּרוֹת. נָגַע בַּחֲתִיכָה הַחֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלִין עִמָּהּ חִבּוּר. וְכֵן בְּתַבְשִׁיל קִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרַם עַל גַּבֵּי פְּרוּסוֹת. שֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן: \n", + "יָרָק תְּרוּמָה וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה לֹא פָּסַל אֶלָּא קֶלַח שֶׁכְּנֶגְדוֹ. וְאִם הָיְתָה כְּמִין כּוֹבַע אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דָּפְנָהּ שֶׁל אִלְפָּס וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם. מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים חִבּוּר מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר. וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְׂפַת הַקְּדֵרָה: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ בֵּין מִצִּדֶּיהָ וְסָתַם טְבוּל יוֹם הַנֶּקֶב בְּיָדָיו נִפְסְלָה כֻּלָּהּ: \n", + "הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ מְשַׁעֲרִין זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ בְּאֶחָד וּמֵאָה. שֶׁתְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּאֶחָד וּמֵאָה בָּטְלָה בְּמִעוּטָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת: \n", + "טְבוּל יוֹם שֶׁהָיָה תּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְנָפְלָה מִמֶּנּוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה וְשָׁקְעָה בְּבוֹר שֶׁל יַיִן וְנָגַע בַּיַּיִן שֶׁבַּבּוֹר. מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים חִבּוּר. וְאִם הָיָה הַבּוֹר פִּיטַס אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמַּחְזִיק מֵאָה כּוֹר כֻּלּוֹ חִבּוּר וְאִם נָגַע בְּמִקְצָת הַיַּיִן פָּסַל הַתְּרוּמָה שֶּׁבֶּחָבִית שֶׁבְּקַרְקַע הַכְּלִי: \n", + "הַסּלֶת שֶׁל מְנָחוֹת וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת וְהַגֶּחָלִים שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כֻּלָּן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגֶחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּמַחְתָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁהַמַּחְתָּה שֶׁחוֹתֶה בָּהּ נִכְנָס לַהֵיכָל. אֲבָל גֶּחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהוּא מְעָרֶה בְּמַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף לְשֶׁל זָהָב אִם נִתְפַּזְּרוּ מִן הַגֶּחָלִים אֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה אֶלָּא מְכַבְּדָן לָאַמָּה: \n", + "מִקְפָּה שֶׁל חֻלִּין אוֹ רָקִיק שֶׁל חֻלִּין וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה צָף עַל גַּבֵּיהֶן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן בִּלְבַד. וְאִם חִבֵּץ כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ בּוֹ הַשֶּׁמֶן פָּסַל: \n", + "יָרָק שֶׁל חֻלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ: \n", + "הַמִּקְפָּה שֶׁל תְּרוּמָה וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל חֻלִּין שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כֻּלָּן: \n", + "הַמִּקְפָּה שֶׁל חֻלִּין וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה הַשּׁוּם מְרֻבֶּה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא גּוּשׁ בִּקְעָרָה אֲבָל אִם הָיָה מְפֻזָּר בִּמְדוֹכָה וְנָגַע בְּמִקְצָתוֹ לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִזּוּרוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַנִּדּוֹכִין שֶׁדַּרְכָּן לְדוּכָן בְּמַשְׁקִין כְּגוֹן הַשּׁוּם בְּשֶׁמֶן אִם דָּכָן שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין וְקִבְּצָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גּוּשׁ בִּקְעָרָה וְנָגַע בָּהֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שֶׁהֲרֵי הֵם כְּעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ: \n", + "עִסָּה שֶׁקָּרָא שֵׁם חַלָּתָהּ בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ. וְכֵן הַקִּשּׁוּת שֶׁקָּרָא שֵׁם תְּרוּמָה בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ הֲרֵי זֶה חִבּוּר. וְאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָת הָעִסָּה נִפְסְלָה הַחַלָּה. נִטְּלָה חַלָּתָהּ מִתּוֹכָהּ וְחָזְרָה לְתוֹכָהּ אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִּשְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם: \n", + "עִסָּה שֶׁהֻכְשְׁרָה בְּמַשְׁקִין וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ בִּלְבַד: \n", + "מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהֻכְשַׁר וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם אוֹ יָדַיִם מְסֹאָבוֹת מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּטָהֳרָה. מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּחֻלִּין וּטְבוּל יוֹם וְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת אֵינָם פּוֹסְלִין אֶת הַחֻלִּין שֶׁהַשְּׁלִישִׁי בְּחֻלִּין טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם לָשָׁה אֶת הָעִסָּה וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה וּמַפְרִישָׁתָהּ וּמַנִּיחָתָהּ בְּכֵלִים וְנוֹתַנְתּוֹ עִם שְׁאָר הָעִסָּה כְּאַחַת. וּמַקֶּפֶת עַל הַכּל כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף וְאַחַר כָּךְ קוֹרְאָה לָהּ שֵׁם וְאוֹמֶרֶת הֲרֵי זוֹ חַלָּה. וּמִשֶּׁתִּקְרָא לָהּ שֵׁם לֹא תִּגַּע בָּהּ שֶׁלֹּא תִּפְסְלֶנָּהּ. וְכָךְ הִיא עוֹשָׂה אִם לָשָׁה בַּעֲרֵבָה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם: \n", + "לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם שֶׁמִּלְּאָהוּ מֵחָבִית מַעֲשֵׂר שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מַה שֶּׁבֶּחָבִית אַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה טְהוֹרָה. לְפִי שֶׁאֵינָהּ נַעֲשֵׂית תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ כְּפִי תְּנָאוֹ וְאַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ יַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל לָגִין וְיִטְהַר. נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית קֹדֶם שֶׁתֶּחֱשַׁךְ הַלָּגִין בְּטִבְלוֹ. נִשְׁבַּר הַלָּגִין הֶחָבִית בְּטִבְלָהּ: \n", + "טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת מֵת וּמִבְּעִילַת נִדָּה עוֹשֶׂה בְּבֵית הַבַּד. וְכֵן שְׁאָר הַטְּמֵאִים שֶׁטָּבְלוּ עוֹשִׂין בְּטָהֳרוֹת. חוּץ מִזָּב וְזָבָה בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁטָּבְלוּ לֹא יַעֲשׂוּ בְּבֵית הַבַּד וְלֹא יִתְעַסְּקוּ בְּטָהֳרוֹת שֶׁמָּא יִרְאוּ וְנִמְצְאוּ טְמֵאִים לְמַפְרֵעַ שֶׁהֲרֵי סוֹתְרִין הַכּל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "הַשֶׁמֶן אוֹ הַדְּבַשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ וְאַחַר כָּךְ קָרְשׁוּ וְאַחַר כָּךְ נִמּוֹחוּ הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּפְאוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ: \n", + "הָרֹטֶב וְהַגְּרִיסִין וְהֶחָלָב שֶׁקָּרְשׁוּ הֲרֵי הֵן כָּאֳכָלִין וּצְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. וְאִם נָגַע בָּהֶן אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ מַשְׁקֶה נַעֲשׂוּ שְׁנִיִּים. הָיָה בָּהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הֵן כְּמַשְׁקִין וְהֵן תְּחִלָּה לְטֻמְאָה. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן מַשְׁקִין וְקָפְאוּ אַחַר כֵּן וְקָרְשׁוּ הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן קְפוּיִים וְנִמּוֹחוּ וְנַעֲשׂוּ מַשְׁקִין אִם הָיוּ כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיוּ יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁכְּשֶׁנִּמּוֹחָה טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה אֹכֶל טָמֵא שֶׁנִּמּוֹחָה מִמֶּנּוּ וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה תְּטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּמּוֹחוּ אַחֲרֶיהָ. וְכֵן טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁהֻכְשְׁרוּ אִם הָיוּ כְּבֵיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִין. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל וּכְאִלּוּ הִיא גּוּף אַחֵר. הָיוּ אוֹתָן זֵיתִים וַעֲנָבִים יֶתֶר מִכְּבֵיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְמֵאִין שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וְטִמְּאָה כָּל הַמַּשְׁקִין. וְאִם הָיָה הַסּוֹחֵט זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ סָחַט גַּרְגֵּר אֶחָד יְחִידִי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה הַמַּשְׁקֶה טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן זָב שֶׁחָלַב אֶת הָעֵז הֶחָלָב טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב: \n", + "קְדֵרָה שֶׁמְּלֵאָה כְּבָשִׁין שֶׁל חֻלִּין וְיָצְאוּ עֲלֵיהֶם חוּץ לַקְּדֵרָה וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה בִּמְקוֹם הַנָּגוּב אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֶּעָלֶה כְּבֵיצָה הוּא טָמֵא וְהַכּל טָהוֹר. חָזַר לַקְּדֵרָה טִמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּהּ וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה וְכָל הַכְּבָשִׁין. נָגַע בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה וְהָיָה בּוֹ מַשְׁקֶה אִם יֵשׁ בֶּעָלֶה כְּבֵיצָה הַכּל טָמֵא שֶׁהֶעָלֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֶה שֶׁעָלָיו וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְטַמֵּא אֶת הַקְּדֵרָה. הָיְתָה הַקְּדֵרָה מְלֵאָה כְּבָשִׁים שֶׁל תְּרוּמָה וְנִעֵר אוֹתָהּ טְבוּל יוֹם וְרָאָה מַשְׁקִין עַל יָדוֹ סָפֵק מִן הַקְּדֵרָה נִתְּזוּ סָפֵק שֶׁהַקֶּלַח נָגַע בְּיָדוֹ הַיָּרָק פָּסוּל וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה: \n", + "טָמֵא שֶׁהָיָה אוֹכֵל עֲנָבִים מֻכְשָׁרִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ גַּרְגֵּר יְחִידִי לַגַּת אִם הָיָה שָׁלֵם וְלֹא נִשְׁמַט מִמֶּנּוּ עֵקְצוֹ הַגַּת טָהוֹר. וְאִם נִטַּל עֵקְצוֹ וְהָיוּ עֲנָבִים מוּכָנִים בַּעֲבִיט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְדָרְכָן שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בַּמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן נִטְמָא הַגַּת בְּטִפַּת מַשְׁקֶה שֶׁבְּרֹאשׁ הַגַּרְגֵּר בִּמְקוֹם הָעֹקֶץ. נָפְלוּ מִמֶּנּוּ עֲנָבִים וּדְרָכָן בְּמָקוֹם מוּפְנֶה אִם הָיוּ כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיוּ יֶתֶר מִכְּבֵיצָה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא אַחֲרֶיהָ: \n", + "גּוּשׁ שֶׁל זֵיתִים טְמֵאִין שֶׁהָיָה מְקֻבָּץ וּמְחֻבָּר וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ תַּנּוּר וְהֻסַּק אִם הָיָה כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֵין הָאֳכָלִין מְטַמְּאִין כֵּלִים וְהַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיָה הַגּוּשׁ יֶתֶר מִכְּבֵיצָה נִטְמָא הַתַּנּוּר שֶׁכְּשֶׁיָּצְאָה טִפָּה אַחַת נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וְטִמְּאָה אֶת הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ אִם הַזֵּיתִים הַטְּמֵאִין פֵּרוּרִין וְאֵינָן גּוּשׁ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה הַתַּנּוּר טָהוֹר: \n", + "עֵצִים שֶׁנִּבְלְעוּ בָּהֶם מַשְׁקִין טְמֵאִין וְהִסִּיקָן הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁהֲרֵי בָּטְלוּ בָּעֵצִים. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיא הָעֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְנָפְלוּ לִרְצוֹנוֹ וְהִסִּיקָן הַתַּנּוּר טָהוֹר וְאֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מִתְטַמְּאִין מִן הַמַּשְׁקִין הַבְּלוּעִין בָּהֶם. וְלֹא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַסִּיקֵם הַטָּמֵא וְנִמְצְאוּ הַמַּשְׁקִין שֶׁעֲלֵיהֶם מְטַמְּאִין אֶת הַתַּנּוּר: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּרֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה מַשְׁקֶה מְהַלֵּךְ הַכּל טָמֵא. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּטְמָא מִקְצָת הַמַּשְׁקֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ וְהַשֶּׁמֶן מְטַמֵּא אֶת כָּל הַזֵּיתִים. נִמְצָא עַל גַּבֵּי הֶעָלִין לְמַעְלָה מִן הַזֵּיתִים יִשְׁאֲלוּ מִן הַבַּדָּדִין אִם אָמְרוּ לֹא נָגַעְנוּ נֶאֱמָנִין. נִמְצָא עַל אוֹם שֶׁל זֵיתִים נִטְמָא כָּל הַגּוּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִמְצָא עַל גַּבֵּי זֵיתִים פֵּרוּרִין וְהוּא נוֹגֵעַ בִּכְבֵיצָה הַכּל טָמֵא שֶׁהָאוֹכֵל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה מְטַמֵּא הַמַּשְׁקֶה הַמְעֹרָב בָּהֶן וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא שְׁאָר הַזֵּיתִים. הָיוּ פֵּרוּרִין עַל גַּבֵּי פֵּרוּרִין וְהַמַּשְׁקֶה מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁנָּגַע בִּכְבֵיצָה אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁהוֹשִׁיט יָדָיו לַגַּת וְנָגַע בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת אֶשְׁכּוֹל וְכָל סְבִיבוֹתָיו טְמֵאִין וְהַגַּת כֻּלָּהּ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיקִין הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁסְּבִיבוֹת זֶה הָאֶשְׁכּוֹל בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאָר הַגַּת: \n", + "הַגֶּפֶת וְהַזַּגִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה וְהָלְכוּ עֲלֵיהֶן טְמֵאִין וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין שֶׁמִּתְחִלָּה נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּה בְּטֻמְאָה וְיָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין: \n", + "הַבַּדָּדִין שֶׁנִּכְנָסִין וְיוֹצְאִין וּמַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ בֵּית הַבַּד אִם יֵשׁ בֵּין מַשְׁקִין לַזֵּיתִים כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת רַגְלֵיהֶן בָּאָרֶץ הֲרֵי הַזֵּיתִים טְהוֹרִין שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁלֹּא בְּיָדָיו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ לְקֹדֶשׁ. כִּכְּרוֹת הֶקְדֵּשׁ שֶׁהָיוּ בָּהֶן גּוּמוֹת וּבְתוֹךְ הַגּוּמוֹת הָיוּ מַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ וְנָגַע הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן וְנָגְעָה רִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה בַּשְּׁלִישִׁית אֲפִלּוּ מֵאָה כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. מִפְּנֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּגֻּמּוֹת וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הֵן כֻּלָּן כְּמַשְׁקִין שֶׁאֵין מוֹנִין בָּהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ כִּכְּרוֹת תְּרוּמָה הֲרֵי הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד פְּסוּלָה וּמִשְּׁלִישִׁית וָהָלְאָה טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל כָּל הַכִּכָּרוֹת אַף בִּתְרוּמָה הַכּל טְמֵאוֹת וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת חוּץ מִן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּגַע בָּהּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִיא רִאשׁוֹן: \n", + "אֲבַעְבּוּעַ הַנַּעֲשֶׂה בָּעֳבִי הֶחָבִית וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ כְּלִי אַחֵר בְּצִדָּהּ אִם נִקַּב הָאֲבַעְבּוּעַ לַאֲוִיר הֶחָבִית וְנִקַּב נֶקֶב אַחֵר לַחוּץ זֶה כְּנֶגֶד זֶה. אוֹ שֶׁהָיָה הַנֶּקֶב הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּה וְהַחִיצוֹן מִלְּמַעְלָה וְהָיָה הָאֲבַעְבּוּעַ וְהֶחָבִית מְלֵאִים מַשְׁקִין. אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעוֹת נִטְמְאוּ כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית. הָיְתָה הֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת נִטְמֵאת מִפְּנֵי הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ זֶה שֶׁהֲרֵי הוּא מְפֻלָּשׁ לַאֲוִירָהּ. וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ שֶׁבִּפְנִים מִלְּמַעְלָה וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּה הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בָּאֲבַעְבּוּעַ לֹא נִטְמְאוּ מַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית וְהִנָּם כְּמֻבְדָּלִין מֵהֶן: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַשִּׁבְעָה מַשְׁקִין בִּלְבַד הֵן שֶׁמִּתְטַמְּאִין אוֹ מַכְשִׁירִין וְהַשְּׁאָר קְרוּיִין מֵי פֵּרוֹת וְאֵינָם מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין. וְשִׁבְעָה מַשְׁקִין שֶׁמָּנִינוּ תּוֹלְדוֹתֵיהֶם כַּיּוֹצֵא בָּהֶם: \n", + "תּוֹלְדוֹת הַמַּיִם הֵם הַיּוֹצֵא מִן הָעַיִן וּמִן הָאֹזֶן וּמִן הַחֹטֶם וּמִן הַפֶּה וּמֵי רַגְלֵי בְּנֵי אָדָם בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים כָּל אֵלּוּ הַיּוֹצְאִין מִן הָאָדָם מַשְׁקִין הֵן בֵּין שֶׁיָּצְאוּ לְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם בֵּין שֶׁיָּצְאוּ שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. אֲבָל מֵי רַגְלֵי בְּהֵמָה וְהַמֶּלַח שֶׁנִּמְחָת הֲרֵי הֵן כְּמֵי פֵּרוֹת לֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין: \n", + "הַדָּם הַמָּנוּי מִן הַמַּשְׁקִין הוּא הַדָּם הַשּׁוֹתֵת בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה מִן הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִין. אֲבָל דַּם הַקִּלּוּחַ אֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁעֲדַיִן חַיִּים הֵן וַהֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְדַם מַכָּה אוֹ לְדַם הַקָּזָה. הַשּׁוֹחֵט וְנִתַּז דָּם עַל הָאֳכָלִין וְנִתְקַנֵּחַ הַדָּם בֵּין סִימָן לְסִימָן הֲרֵי זֶה סָפֵק. לְפִיכָךְ תּוֹלִין עָלָיו לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. תּוֹלְדוֹת הַדָּם דַּם הַקָּזָה שֶׁל אָדָם שֶׁהוֹצִיאוֹ לִשְׁתִיָּה אֲבָל אִם הוֹצִיאוֹ לִרְפוּאָה טָהוֹר וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְכֵן דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה וּבְעוֹפוֹת הַטְּמֵאִין וְהַדָּם הַיּוֹצֵא עִם הַלֵּחָה וְעִם הָרְעִי וְדַם הַשְּׁחִין וְהָאֲבַעְבּוּעוֹת וְתַמְצִית הַבָּשָׂר כָּל אֵלּוּ אֵינָן מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת. וְדַם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n", + "מֵי הֶחָלָב הֲרֵי הֵן כְּחָלָב. וַחֲלֵב הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ אֵינוֹ מַשְׁקֶה לֹא מַכְשִׁיר וְלֹא מִתְטַמֵּא. לְפִיכָךְ חֲלֵב הַזָּכָר אֵינוֹ מַשְׁקֶה. וְכֵן חֲלֵב בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְרָצוֹן כְּגוֹן שֶׁזָּב מֵהַדָּד מֵאֵלָיו אוֹ שֶׁחֲלָבוֹ כְּמִתְעַסֵּק. אֲבָל חֲלֵב הָאִשָּׁה בֵּין שֶׁיָּצָא לְרָצוֹן בֵּין שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְרָצוֹן סְתָמוֹ מַשְׁקֶה וּמִתְטַמֵּא אוֹ מַכְשִׁיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְתִינוֹק: \n", + "הַמַּשְׁקִין שֶׁיּוֹצְאִין מֵאוֹתָן הַטְּמֵאִין שֶׁאוֹתָן הַמַּשְׁקִין אֲבוֹת טֻמְאָה מְטַמְּאִים בְּלֹא הֶכְשֵׁר שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַהֶכְשֵׁר בָּאִין כְּאַחַת וְאֵלּוּ הֵן. זוֹב הַזָּב וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו. וּרְבִיעִית דָּם מִן הַמֵּת. וְדַם הַנִּדָּה. וְכֵן דַּם מַגַּפְתּוֹ שֶׁל זָב וַחֲבֵרָיו וְחָלָב שֶׁל אִשָּׁה וְדִמְעַת עֵינַיִם עִם שְׁאָר תּוֹלְדוֹת הַמַּיִם הַיּוֹצְאִין מֵהֶן מְטַמְּאִין כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁמְּטַמְּאִין בְּלֹא כַּוָּנָה שֶׁמַּשְׁקִין טְמֵאִין מְטַמְּאִין לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. לְפִיכָךְ נִדָּה אוֹ זָבָה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדָּדֶיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִטְּבוּל יוֹם אֵינָם טְמֵאִים. לְפִיכָךְ אִם נָפְלוּ אֲפִלּוּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה אֵינוֹ מֻכְשָׁר עַד שֶׁיִּפְּלוּ לְרָצוֹן כִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין הַטְּהוֹרִין שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין אֶלָּא לְרָצוֹן: \n", + "הַזֵּעָה וְהַלֵּחָה הַסְּרוּחָה וְהָרְעִי וְהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִבֶּן שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים וְהַשּׁוֹתֶה מֵי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצְאִין נְקִיִּים כָּל אֵלּוּ אֵינָן חֲשׁוּבִין מַשְׁקֶה וְלֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין: \n", + "הַשּׁוֹתֶה שְׁאָר מַשְׁקִין וְיָצְאוּ הֲרֵי הֵן מַשְׁקִין כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין שְׁאָר הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין בַּגּוּף. כֵּיצַד. שָׁתָה מַיִם טְמֵאִין וֶהֱקִיאָן הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא טִהֲרוּ בִּיצִיאָתָן. שָׁתָה מַיִם טְמֵאִים וְטָבַל וְאַחַר כָּךְ הֱקִיאָן [אוֹ שֶׁנִּסְרְחוּ וְאַחַר כָּךְ הֱקִיאָן] אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא טָבַל הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. שָׁתָה שְׁאָר מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ שְׁאָר אֳכָלִין טְמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל וְאַחַר כָּךְ הֱקִיאָן טְמֵאִין לְפִי שֶׁאֵינָן טְהוֹרִין בַּגּוּף. נִסְרְחוּ אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִלְּמַטָּה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזֵּעָה אֵינָהּ מַשְׁקֶה אֲפִלּוּ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין וְהִזִּיעַ זֵעָתוֹ טְהוֹרָה. אֲבָל הַבָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִין וְהִזִּיעַ זֵעָתוֹ טְמֵאָה. וְאִם נִסְתַּפֵּג מִן הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין וְאַחַר כָּךְ הִזִּיעַ זֵעָתוֹ טְהוֹרָה: \n", + "זֵעַת בָּתִּים שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּבוֹרוֹת אֵינָן מַשְׁקֶה וַאֲפִלּוּ הֵן טְמֵאִין זֵעָתָן טְהוֹרָה. אֲבָל זֵעַת הַמֶּרְחָץ בְּמַיִם אִם הָיְתָה הַמֶּרְחָץ טְמֵאָה זֵעָתָהּ טְמֵאָה. וְאִם הָיְתָה טְהוֹרָה וְהִכְנִיס בָּהּ פֵּרוֹת הֻכְשְׁרוּ. הִכְנִיסוּ לָהּ כֵּלִים הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן וּמַכְשִׁירִין: \n", + "הַבְּרֵכָה שֶׁבַּבַּיִת וְהַבַּיִת מַזִּיעַ מֵחֲמָתָהּ אִם הָיְתָה הַבְּרֵכָה טְמֵאָה זֵעַת כָּל הַבַּיִת שֶׁמֵּחֲמָתָהּ טְמֵאָה: \n", + "שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת בַּבַּיִת אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה. הַמַּזִּיעַ קָרוֹב לַטְּמֵאָה טָמֵא קָרוֹב לַטְּהוֹרָה טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה טָמֵא: \n", + "הַמֹּהַל כַּשֶּׁמֶן. מַשְׁקִין הַמְנַטְּפִין מִסַּלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵינוֹ מַשְׁקֶה וְלֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין עַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בִּכְלִי: \n", + "הַשּׁוֹקֵל עֲנָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם הַיַּיִן שֶׁבַּכַּף אֵינוֹ מַשְׁקֶה עַד שֶׁיְּעָרֶנּוּ לְתוֹךְ הַכְּלִי וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁמְּנַטְּפִין: \n", + "הַדּוֹרֵס עֲנָבִים שֶׁל תְּרוּמָה בְּחָבִית אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן צָף עַל גַּבֵּי יָדָיו הֲרֵי הַכּל טָהוֹר: \n", + "מַשְׁקֵה בֵּית מִטְבָּחַיִם שֶׁבָּעֲזָרָה וְהוּא דַּם הַקָּדָשִׁים וְהַמַּיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן שָׁם טְהוֹרִין לְעוֹלָם וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. לְפִיכָךְ כָּל דְּמֵי הַזְּבָחִים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְהוֹאִיל וְדַם הַקָּדָשִׁים אֵינוֹ מַכְשִׁיר קָדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה לֹא הֻכְשְׁרוּ בְּדַם שְׁחִיטָה וְאֵין לִבְשַׂר הַקָּדָשִׁים הֶכְשֵׁר אֶלָּא בְּמַשְׁקִין שֶׁיִּפְּלוּ עַל הַבָּשָׂר חוּץ מִמַּשְׁקֵה בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם: \n", + "פָּרַת קָדָשִׁים שֶׁהֶעֱבִירָהּ בַּנָּהָר וּשְׁחָטָהּ וַעֲדַיִן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ מֻכְשֶׁרֶת. לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת מַחַט טְמֵאָה בִּבְשָׂרָהּ הֲרֵי הַבָּשָׂר טָמֵא. וְכֵן אִם הָיְתָה הַפָּרָה חֲסוּמָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּחַט יְדוּעָה הֲרֵי הַבָּשָׂר טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים הַנִּמְצָאִין מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם. נִמְצֵאת הַמַּחַט בַּפֶּרֶשׁ הַבָּשָׂר טָהוֹר. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת שֶׁאֵין טֻמְאַת יָדַיִם בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִהְיוֹת הַבָּשָׂר טָמֵא בְּדִין תּוֹרָה. אֲבָל לְהִתְטַמֵּא מִדִּבְרֵיהֶן אֵין הֶקְדֵּשׁ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר אֶלָּא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשֶׁרֶת הַבָּשָׂר. וְאִם נָגַע בָּהּ טֻמְאָה בֵּין קַלָּה בֵּין חֲמוּרָה נִפְסְלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר בְּמַשְׁקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "הַבּוֹצֵר עֲנָבִים לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אוֹ לְיַבְּשָׁן לֹא הֻכְשְׁרוּ לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין לִרְצוֹנוֹ כִּשְׁאָר הָאֳכָלִין. אֲבָל הַבּוֹצֵר לִדְרֹךְ הֻכְשַׁר לְטֻמְאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַבָּצִיר כְּלָל וְאִם נָגְעָה בּוֹ טֻמְאָה נִטְמָא. וְדָבָר זֶה גְּזֵרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל הַבּוֹצֵר לַגַּת שֶׁהוּא מֻכְשָׁר שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם נִכְנַס לְכַרְמוֹ לֵידַע אִם הִגִּיעַ לְהִבָּצֵר וְסוֹחֵט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לִבְדֹּק בּוֹ וּמְזַלְּפוֹ עַל גַּבֵּי הָעֲנָבִים הַבְּצוּרוֹת שֶׁהֲרֵי הַכּל לִדְרִיכָה עוֹמֵד. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו הֲרֵי הוּא מִתְמַעֵךְ וְיֵצְאוּ מֵימָיו וַהֲרֵי הוּא מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יָזוּבוּ בַּקַּרְקַע וְנִמְצָא מֻכְשָׁר בָּהֶן. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁהַבּוֹצֵר לְגַת הֻכְשַׁר: \n", + "הַבּוֹצֵר עֲנָבִים שֶׁאִם לֹא מָצָא לָהֶם שׁוּק מַחֲזִירָן לַגַּת לֹא הֻכְשְׁרוּ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לִרְשׁוּת הַגַּת. וְכֵן הַזֵּיתִים שֶׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַבַּד הֻכְשְׁרוּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "הַבּוֹצֵר עֲנָבִים וּנְתָנָם בְּעָבִיט אוֹ שֶׁשְּׁטָחָן עַל גַּבֵּי הֶעָלִין הֻכְשְׁרוּ בְּמַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ עַל הַמַּשְׁקִין וּלְפִיכָךְ שָׁטַח עַל הֶעָלִין אוֹ נָתַן לְתוֹךְ הֶעָבִיט שֶׁהוּא כְּמוֹ בּוֹר לְפִיכָךְ אִם נָטַל מֵהֶן טָמֵא אוֹ מִי שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת טִמְּאָן. בָּצַר וְנָתַן לַסַּלִּים אוֹ בְּמַשְׁטִיחַ שֶׁל אֲדָמָה לֹא הֻכְשְׁרוּ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן לְפִיכָךְ נוֹטֵל הַטָּמֵא מֵהֶן וְאוֹכֵל וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְבֻקָּעוֹת וּמְנַטְּפות לַגַּת הֲרֵי הַגַּת טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ וַהֲרֵי נִבְצְרוּ לַאֲכִילָה. וְכֵן הַנּוֹטֵל מִן הַסַּלִּים וּמִן הַמַּשְׁטִיחַ שֶׁל אֲדָמָה וְאָכַל וְהוֹתִיר כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם וּזְרָקָן לַגַּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מְנַתֵּז עַל הָעֲנָבִים לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "עֲנָבִים שֶׁהָיוּ בְּסַלִּים אוֹ בְּמַשְׁטִיחַ שֶׁל אֲדָמָה וְלָקַח מֵהֶן לְדָרְכָן הֻכְשְׁרוּ לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִקַּח מֵהֶן בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקַּח מֵהֶן הַטָּמֵא וִיטַמְּאֵן: \n", + "כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּבֵית הַפְּרָס הַבּוֹצֵר אוֹתוֹ לַגַּת אֵינוֹ מֻכְשָׁר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵית הַפְּרָס הוֹאִיל וְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס מִדִּבְרֵיהֶם וְהַבּוֹצֵר לַגַּת הֻכְשַׁר מִדִּבְרֵיהֶם הֵקֵלּוּ בִּגְזֵרָה זוֹ וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מֻכְשָׁר עַד שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַפְּרָס. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לִבְצֹר בְּבֵית הַפְּרָס לַגַּת בְּטָהֳרָה מְטַהֵר אֶת הַבּוֹצְרִים וְאֶת הַכֵּלִים וּמַזֶּה עֲלֵיהֶם שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשָׁן כְּדֵי לְהַכִּיר שֶׁאֵין מְקִלִּין בְּטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין וּבוֹצְרִין וּמוֹצִיאִין חוּץ לְבֵית הַפְּרָס וַאֲחֵרִים טְהוֹרִים מְקַבְּלִין מֵהֶן וּמוֹלִיכִין לַגַּת וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ טְמֵאִין מְטַמְּאִין אֶת הָעֲנָבִים שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁבְּבֵית הַפְּרָס טְמֵאִין וּמְטַמְּאִין לְאוֹתָן שֶׁבַּחוּץ וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן וְהֵן מְטַמְּאִין אֶת הָעֲנָבִים שֶׁהֲרֵי הֻכְשְׁרוּ מִשֶּׁיָּצְאוּ חוּץ לְבֵית הַפְּרָס: \n", + "הַמּוֹסֵק אֶת זֵיתָיו לְכָבְשָׁן אוֹ לְמָכְרָן בַּשּׁוּק לֹא הֻכְשְׁרוּ עַד שֶׁיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן כִּשְׁאָר הָאֳכָלִין. וְכֵן הַמּוֹסֵק זֵיתָיו לִדְרֹךְ בְּבֵית הַבַּד לֹא הֻכְשְׁרוּ עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּמִפְּנֵי מָה יֻכְשְׁרוּ הַזֵּיתִים שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּמֹהַל שֶׁלָּהֶן שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹחִין לִדְרֹךְ. אֲבָל קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן אֵין הַמֹּהַל הַיּוֹצֵא מֵהֶן מַכְשִׁיר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ. לְפִיכָךְ זֵיתִים שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעָם כְּכָל הָאֳכָלִים שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ. נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן נִטְמְאוּ כֻּלָּן שֶׁהַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין מְטַמְּאִים אֶת הַמֹּהַל שֶׁבָּהֶן וְהַמֹּהַל מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּן. שֶׁהַמֹּהַל שֶׁיָּצָא מֵהֶן אַחַר גְּמַר מְלַאכְתָּן חָשׁוּב מַשְׁקֶה וּמִתְטַמֵּא וּמַכְשִׁיר: \n", + "חָבִית שֶׁל זֵיתִים מְגֻלְגָּלִים צָרִיךְ לִנְקֹב הֶחָבִית כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַמֹּהַל. וְאִם לֹא נִקֵּב הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין. נִקְּבָהּ וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים וְהִנָּם בְּלוּלִים בַּמֹּהַל אֵינָם מַכְשִׁירִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בִּרְצוֹנוֹ שֶׁהֲרֵי נִקְּבָהּ: \n", + "זֵיתִים שֶׁמְּסָקָן לִדְרִיכָה מֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּן מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְסִיקָתָן וְיִהְיוּ מֻנָּחִים וּמוּכָנִים לִדְרִיכָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין וְלֹא יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין הוֹאִיל וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן הֻכְשְׁרוּ. אֲבָל קֹדֶם שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַעֲכוּ וְהִזִּיעוּ וְנִתְחַבְּרוּ בְּמַשְׁקֵיהֶן אֵינָן מֻכְשָׁרִין. גָּמַר מִלִּמְסֹק זֵיתָיו אֲבָל עָתִיד לִקַּח זֵיתִים אֲחֵרִים לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ אֵינוֹ עָתִיד לְהוֹסִיף אֶלָּא אוֹ קַב אוֹ קַבַּיִם לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאִם הֶעֱרִים הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין. גָּמַר מִלִּקַּח אֲבָל עָתִיד לִלְווֹת וּלְהוֹסִיף וְאֵרְעוֹ אֹנֶס אוֹ נִתְעַסֵּק בְּמִשְׁתֶּה וְלֹא הוֹסִיף עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וַאֲפִלּוּ זָבִים וְזָבוֹת מְהַלְּכִין עֲלֵיהֶם טְהוֹרִים: \n", + "הָעוֹטֵן זֵיתָיו בִּשְׁנֵי בַּדִּים כֵּיוָן שֶׁגָּמַר אַחַת מֵהֶן הֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַמַּסִּיק זֵיתָיו בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְעָתִיד לְהוֹרִידָם לַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיּוֹרִידֵם לְשָׁם. וְהוּא שֶׁחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן קֹדֶם שֶׁיִּמְסֹק אֲבָל אַחַר שֶׁיִּמְסֹק אֵין הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא הֻכְשְׁרוּ. גָּמַר אֶת זֵיתָיו וְעָתִיד לְמָכְרָן לֹא הֻכְשְׁרוּ. עָתִיד לְחַפּוֹתָן בְּעָלִין הֻכְשְׁרוּ וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "הַלּוֹקֵחַ מַעֲטָן זֵיתִים מִן הָעַכּוּ\"ם אִם יֵשׁ מַסִּיק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יֵעָשׂוּ בְּטֻמְאָה שֶׁזֶּה בְּחֶזְקַת שֶׁגָּמַר. וְנֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר מַעֲטָן זֶה לֹא גְּמַרְתִּיו: \n", + "הָרוֹצֶה לִטּל מִזֵּיתִים שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְלִדְרֹךְ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מֵהֶן בְּטֻמְאָה וּמוֹלִיךְ לְבֵית הַבַּד בְּטֻמְאָה וּמְכַסֶּה הַשְּׁאָר בְּטֻמְאָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁהֲרֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ טֻמְאָה: \n", + "הַמַּנִּיחַ אֶת זֵיתָיו בְּכוֹתֵשׁ כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּינוּ וְיִהְיוּ נוֹחִים לְהִכָּתֵשׁ הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין. הִנִּיחָן שֶׁיַּמְתִּינוּ וְשֶׁיִּמְלָחֵם אַחַר שֶׁיַּמְתִּינוּ אֵינָן מֻכְשָׁרִין שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְכָבְשָׁן: \n", + "הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת פְּסָלָן שֶׁפְּצִיעָתָן הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן. פְּצָעָן לְסָפְגָן בְּמֶלַח לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְכֵן אִם פְּצָעָן לֵידַע אִם יֵשׁ בָּהֶן שֶׁמֶן וְהִגִּיעוּ לְהִמָּסֵק לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמַּנִּיחַ זֵיתִים בַּגַּת לְגַרְגְּרָן וּלְיַבְּשָׁן אֲפִלּוּ הֵם רוּם אַמָּה אֵינָן מֻכְשָׁרִין. נְתָנָן בַּבַּיִת שֶׁיִּלְקוּ אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְהַעֲלוֹתָן לַגַּג אוֹ שֶׁנְּתָנָן בַּגַּג שֶׁיִּלְקוּ אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְפָתְחָם וְיַפְרִיס אוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִים. נְתָנָן בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת גַּגּוֹ אוֹ עַד שֶׁיּוֹלִיכֵם לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָן מֻכְשָׁרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן: \n", + "הָעוֹטֵן זֵיתָיו בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ וְנָעַל וְחָתַם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ מַפְתֵּחַ אַחֵר וְחוֹתָם אַחֵר. אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא חוֹתָם מְקֻלְקָל וּמַפְתֵּחַ פָּתוּחַ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְחוֹתָם שֶׁאָמְרוּ אֲפִלּוּ צְרוֹר אוֹ קֵיסָם. הָיוּ שָׁם חוֹרִין וּסְדָקִין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מַכְנִיס קָנֶה וּמְסִיטָן. הָיוּ שָׁם חַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה טְפָחִים נִדּוֹנוֹת כִּפְתָחִין: \n", + "הַדּוֹרֵךְ בְּטֻמְאָה וְרָצָה לְטַהֵר כְּלֵי בֵּית הַבַּד וְהָעַקָּל מִן הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין שֶׁנִּבְלְעוּ בָּהֶן כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. כְּלִי שֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֲבָנִים מֵדִיחַ. וְשֶׁל נְסָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְנַגְּבָן. וְשֶׁל גֶּמִי מְיַשְּׁנָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹ חוֹלְטָן בְּחַמִּין אוֹ בְּמֵי זֵיתִים אוֹ מַנִּיחָן תַּחַת צִנּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקַלְּחִין אוֹ לְתוֹךְ מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו רוֹדְפִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל אֶת הַכֵּלִים שֶׁצְּרִיכִין טְבִילָה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּטָהֳרָה: \n" + ], + [ + "כָּל דִּבְרֵי הֶכְשֵׁר אֳכָלִין דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לח) \"וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע\" אֶחָד הַמַּיִם וְאֶחָד שְׁאָר שִׁבְעָה מַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁיִּנָּתֵן עֲלֵיהֶם בִּרְצוֹן בְּעָלִים וְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִן הַקַּרְקַע. שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹּא בָּא עָלָיו מַיִם כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר. לֹא נֶאֱמַר וְכִי יֻתַּן מַיִם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ הָאֳכָלִין וְנִתְלְשׁוּ הַמַּשְׁקִין: \n", + "כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנָּפַל עַל הָאֹכֶל בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹן בְּעָלִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ בְּרָצוֹן אוֹ שֶׁהָיָה סוֹפוֹ בְּרָצוֹן וְאֵין תְּחִלָּתוֹ בְּרָצוֹן הִכְשִׁיר. נָפַל שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֲפִלּוּ בָּלַל הוּא פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ וְהוּא אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּלוּלִין הֲרֵי אֵלּוּ לֹא הֻכְשְׁרוּ. כֵּיצַד. הַטּוֹמֵן פֵּרוֹתָיו בְּמַיִם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אוֹ הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו לְשִׁבּלֶת הַנָּהָר לַהֲבִיאָן עִמּוֹ אֵינָן מֻכְשָׁרִים: \n", + "מַשְׁקִין שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן אֵינָן מַכְשִׁירִין. לְפִיכָךְ אָדָם אוֹ כֵּלִים אוֹ פֵּרוֹת שֶׁנִּבְלְלוּ בְּמַשְׁקִין וְנִתְלְשׁוּ שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן אַף עַל פִּי שֶׁנָּגְעוּ אֳכָלִין בְּאוֹתָן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן לֹא הֻכְשְׁרוּ שֶׁהֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁלֹּא לְרָצוֹן נִתְלְשׁוּ וּכְאִלּוּ הֵן עֲדַיִן בַּקַּרְקַע שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין. הָיוּ הַמַּיִם שֶׁעַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים וְעַל הַפֵּרוֹת תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וְנָגְעוּ בָּהֶן אֳכָלִין בְּרָצוֹן הֻכְשְׁרוּ. כֵּיצַד. הַכּוֹפֶה קְעָרָה עַל הַכֹּתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁתּוּדַח הַמַּיִם שֶׁבָּהּ מַכְשִׁירִין. וְאִם הִנִּיחַ בָּהֶן פֵּרוֹת הֻכְשְׁרוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּשִׁין בַּכְּלִי לְדַעַת. כְּפָאָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִלְקֶה הַכֹּתֶל הַמַּיִם שֶׁבָּהּ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין וּלְפִיכָךְ אִם נָתַן בָּהּ אֳכָלִין לֹא הֻכְשְׁרוּ. נִתְכַּוֵּן שֶׁיּוּדַח הַכֹּתֶל אִם הָיָה כֹּתֶל בַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ מַכְשִׁירִין שֶׁהַתָּלוּשׁ שֶׁחִבְּרוֹ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁר הֲרֵי הוּא כְּתָלוּשׁ וְנִמְצְאוּ מַיִם שֶׁעַל כֹּתֶל בַּיִת זֶה כַּמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים. וְאִם הָיָה כֹּתֶל מְעָרָה שֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן אֶלָּא עַצְמָהּ שֶׁל קַרְקַע הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע: \n", + "הַשּׁוֹחֶה לִשְׁתּוֹת הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִים בִּשְׂפָמוֹ וּבְפִיו תְּלוּשִׁין בִּרְצוֹנוֹ. שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁהַשּׁוֹתֶה יַעֲלֶה הַמַּיִם בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו וְהוֹאִיל וְשָׁתָה בִּרְצוֹנוֹ הֲרֵי אֵלּוּ נִתְלְשׁוּ בְּרָצוֹן. אֲבָל הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּחָטְמוֹ וּבִזְקָנוֹ וּבְרֹאשׁוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: \n", + "הַמְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית הַמַּיִם הָעוֹלִים אַחֲרֶיהָ וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא מְכוֹנֵן עַל צַוָּארָהּ וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַמַּיִם שֶׁבַּחֶבֶל הַיָּתֵר עַל צָרְכָּהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. נְתָנָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּהּ וּבַחֶבֶל אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן לְפִיכָךְ אֵין מַכְשִׁירִין: \n", + "מִי שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים אֲפִלּוּ הָיָה אַב הַטֻּמְאָה. הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁיָּרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן טְהוֹרִין וְהוּא שֶׁיְּנַתְּקֵם מֵעָלָיו בְּכָל כֹּחוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִים בִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָם מִתְטַמְּאִין. וּבִזְמַן שֶׁהֵן טְהוֹרִין אֵינָן מַכְשִׁירִין שֶׁהֲרֵי אֵינָן תְּלוּשִׁין עָלָיו לִרְצוֹנוֹ. וְאִם נִעֵר הֲרֵי אֵלּוּ לְרָצוֹן. עָמַד תַּחַת הַצִּנּוֹר לְהָקֵר אוֹ לִידוֹחַ הֲרֵי זֶה לְרָצוֹן. וְאִם הָיָה טָמֵא הַמַּיִם שֶׁעָלָיו טְמֵאִין: \n", + "חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְיָרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ הֲרֵי זֶה יְעָרֶה הַמַּיִם מֵעֲלֵיהֶן וְאֵינָן מַכְשִׁירִין וְאַף עַל פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכָהּ עַד שֶׁיְּעָרֶה הַמַּיִם מֵעֲלֵיהֶן: \n", + "עֲרֵבָה שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ הַמַּיִם הַנִּתָּזִין וְהַצָּפִין מֵעָלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן בְּרָצוֹן. הִנִּיחָהּ שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ הַנִּתָּזִין וְהַצָּפִין שֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ הֲרֵי אֵלּוּ מַכְשִׁירִין שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא שְׁפָכָהּ בִּמְקוֹמָהּ הֲרֵי תְּלָשָׁן בִּרְצוֹנוֹ: \n", + "הַמַּטְבִּיל אֶת כֵּלָיו וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בִּמְעָרָה הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּיָדָיו בְּרָצוֹן וּבְרַגְלָיו אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן: \n", + "פֵּרוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם וּפָשַׁט יָדָיו וּנְטָלָן לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאִם חִשֵּׁב שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו וְשֶׁעַל הַפֵּרוֹת הֲרֵי הֵן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן: \n", + "הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם בִּרְצוֹנוֹ אִם הָיוּ מַיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת אֵינָן מֻכְשָׁרִין כָּל זְמַן שֶׁהֵן בַּמַּיִם. הוֹצִיאָן הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁעַל יָדָיו שֶׁהֲרֵי נִתְלְשׁוּ בְּרָצוֹן. כֵּיצַד. צְנוֹן אוֹ לֶפֶת שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה נִדָּה מְדִיחַתּוּ שָׁם וְהוּא טָהוֹר. הֶעֱלַתְהוּ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ: \n", + "קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תּוּרְמוּסִין וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה מוֹשִׁיט יָדוֹ הַטָּמֵא וְנוֹטֵל תּוּרְמוּסִין מִתּוֹכָהּ וְהֵן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ שֶׁהֲרֵי מִתּוֹכָהּ נָטַל וְאֵין רְצוֹנוֹ בַּמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן. הֶעֱלָם מִן הַמַּיִם הַנּוֹגְעִין בַּקֻּפָּה טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁבַּקֻּפָּה שֶׁנִּתְלְשׁוּ בִּרְצוֹנוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַתּוּרְמוּסִין שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפָּה טְהוֹרִין: \n" + ], + [ + "הַמְמַלֵא בַּקִּילוֹן הַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים בַּקִּילוֹן הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אֲבָל אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן אֶלָּא אִם נִשְׁאַר שָׁם מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַכְשִׁיר: ", + "עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא לְרָצוֹן אִם רַבּוּ הֲרֵי כֻּלָּן שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הוֹצִיאָן שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ הֲרֵי כֻּלָּן לְרָצוֹן. הָיוּ רַגְלָיו אוֹ רַגְלֵי בְּהֶמְתּוֹ מְלֵאוֹת טִיט וְעָבַר בַּנָּהָר וְרָחֲצוּ אִם שָׂמַח הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין עֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וְאִם לָאו אֵינָן בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹרִיד אֶת הַגַּלְגַּלִּים וְאֶת כְּלֵי הַבָּקָר בִּשְׁעַת הַקָּדִים לַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּסָּתְמוּ הַסְּדָקִין שֶׁבָּעֵץ הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹרִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִשְׁתּוֹת הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּפִיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וּבְרַגְלֶיהָ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן אֶלָּא אִם חִשֵּׁב שֶׁיּוּדְחוּ רַגְלֶיהָ. וּבִשְׁעַת הַחֹרֶף וְהַדַּיִשׁ אַף שֶׁבְּרַגְלֶיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הוֹרִידָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב שֶׁיּוּדְחוּ רַגְלֶיהָ הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּרַגְלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה: ", + "הַטּוֹבֵל בְּמַיִם הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הָעוֹבֵר בְּמַיִם כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "מִי שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר וְהָיָה לְפָנָיו נָהָר אַחֵר וְעָבַר בּוֹ בִּטְּלוּ הַשְּׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים וַהֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְכֵן אִם דָּחָהוּ חֲבֵרוֹ לִשַׁבְּרוֹ אוֹ לִשַׁבֵּר בְּהֶמְתּוֹ בָּטְלוּ הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם דָּחָהוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק לֹא בָּטְלוּ אֶלָּא הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו תְּלוּשִׁין לְרָצוֹן. טָבַל בַּנָּהָר וְעָלָה וְיָרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים אִם רַבּוּ עָלָיו גְּשָׁמִים הֲרֵי בָּטְלוּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים וַהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַשָּׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַמַּיִם הַנִּתָּזִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַמַּיִם הָעוֹלִין עָלָיו תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אִם נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיז עַל חֲבֵרוֹ אַף הַנִּתָּזִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הָעוֹשֶׂה צִפּוֹר בַּמַּיִם הַמַּיִם הַנִּתָּזִין וְאֶת שֶׁבָּהּ אֵינָם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹדֵד אֶת הַבּוֹר לֵידַע עָמְקוֹ מַיִם הָעוֹלִין בְּיָדוֹ וּבַדָּבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם מָדַד רָחְבּוֹ מַיִם הָעוֹלִין בְּיָדָיו אוֹ בְּדָבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. פָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. פְּשָׁטָן לֵידַע כַּמָּה מַיִם שָׁם הָעוֹלִין בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. זָרַק אֶבֶן לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם מַיִם הַנִּתָּזִין אֵינָן בְּרָצוֹן וְשֶׁעַל הָאֶבֶן אֵינָן כִּתְלוּשִׁין: ", + "הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח חוּץ לַמַּיִם הַנִּתָּזִין מִמֶּנּוּ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁהֲרֵי רְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ. חָבַט עָלָיו וְהוּא בְּתוֹךְ הַמַּיִם אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבָעֶקֶל וּבַמְּשׁוֹטוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וּבַמְּצוּדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמוֹרוֹת אֵינָם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם נִעֵר תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁעַל הַקַּסְיָה [שֶׁל] שֻׁלְחָנוֹת וְעַל הַשָּׂפָה שֶׁל לְבֵנִים אֵינָן בְּרָצוֹן. וְאִם נִעֵר הֲרֵי אֵלּוּ בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ. הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ. הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לַעֲשׂוֹתוֹ [פֶּחָם]. הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הַמּוֹצִיא אֶת הַמַּסְמֵר וְאֶת הָאוּד לַגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתָן אֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "שִׁלְשֵׁל אֶת הַמְּשׁוֹלֶת לַבּוֹר לְהַעֲלוֹת בָּהּ כְּלִי אוֹ קִיתוֹן. שִׁלְשֵׁל אֶת הַכַּלְכָּלָה לַבּוֹר כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב עָלֶיהָ (אֶת) הַתַּרְנְגלֶת. אֵין הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵישָׁה לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ וְהַסּוֹחֵט שְׂעָרוֹ בִּכְסוּתוֹ הַמַּיִם הַיּוֹצְאִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַנִּשְׁאָרִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן מִפְּנֵי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלָּן. וּכְרֵישָׁה עַצְמָהּ הֻכְשְׁרָה שֶׁבִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָהּ מַכְשִׁירִין. וְאִם נִתֵּק הַמַּיִם מֵעָלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ לֹא הֻכְשְׁרָה: ", + "הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ אֳכָלִין אוֹ לְהַשִּׁיר טֻמְאָה הַמַּיִם הַנִּתָּזִין מִמֶּנָּה אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הִרְעִידוֹ לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין. וְהַנִּשְׁאָרִין בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלּוֹ. וְכֵן אִם נִתְּזוּ עַל הַמְחֻבָּרִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ אוֹ סֻכָּה וְנָפְלָה עַל חֲבֶרְתָּהּ וְתַחְתֵּיהֶן זְרָעִים וִירָקוֹת מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע וְנָפְלוּ הַמַּיִם עַל הַפֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין שֶׁתַּחְתֵּיהֶן אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁבַּזְּרָעִים וְשֶׁבַּיְרָקוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר. וְשֶׁל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לְעוֹלָם אָסוּר. וְשֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַוַּדַּאי רִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן אִסּוּרָן כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁרָן. כְּגוֹן שֶׁנִּתְמְדוּ מֵאֲלֵיהֶן וְהָיְתָה בְּהֵמָה שׁוֹתָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. שֶׁאִם הָיָה הָאָדָם הוּא שֶׁמֵּסִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֲלֵיהֶן נָפְלוּ כֵּיוָן שֶׁחֲשָׁבָן וְהִקְפִּיד עֲלֵיהֶן מַכְשִׁירִין: " + ], + [ + "פֵּרוֹת שֶׁיָּרַד הַדֶּלף לתוֹכָן וְעֵרְבָן כְּדֵי שֶׁיִּתְנַגְּבוּ לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמַּעֲלֶה פֵּרוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה וְיָרַד עֲלֵיהֶן הַטַּל לֹא הֻכְשַׁר. וְאִם נִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל הֻכְשְׁרוּ. לְפִיכָךְ אִם הֶעֱלוּם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁחִשְּׁבוּ שֶׁיֵּרֵד הַטַּל עֲלֵיהֶן לֹא הֻכְשְׁרוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֵׂה דִּין תּוֹרָה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הָפְכוּ בָּהֶן קְטַנִּים עַל הַגַּג הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין שֶׁאִם הָיְתָה מַחֲשָׁבָה שֶׁל קָטָן נִכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו מַחְשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "הַמַּעֲלֶה אֶת הָאֲגֻדּוֹת וְאֶת הַקְּצִיעוֹת וְאֶת הַשּׁוּם לַגַּג בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּינוּ וְיֵרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְהַכּל יוֹדְעִין שֶׁהַטַּל יוֹרֵד הֲרֵי זֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא הֶעֱלָם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּינוּ: \n", + "הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לִטְחֹן וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים אִם שָׂמַח הֻכְשְׁרוּ. הָיוּ זֵיתָיו נְתוּנִין בַּגַּג וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים אִם שָׂמַח הֻכְשְׁרוּ. הַחַמָּרִים שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בַּנָּהָר וְנָפְלוּ שַׂקֵּיהֶן בַּמַּיִם וְהֶעֱלוּם אִם שָׂמְחוּ הֻכְשְׁרוּ הַפֵּרוֹת וְהַמַּיִם שֶׁעַל הַשַּׂקִּין הִנָּם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁהֲרֵי שָׂמְחוּ: \n", + "שַׂק שֶׁהוּא מָלֵא זֵרְעוֹנִים וְנָתוּן עַל גַּבֵּי הַנָּהָר אוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה וְשָׁאֲבוּ הֻכְשְׁרוּ: \n", + "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת שֶׁנְּתָנָהּ בְּתוֹךְ הַמַּשְׁקִין אוֹ מְלֵאָה מַשְׁקִין שֶׁנְּתָנָהּ בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת וְשָׁאֲבוּ הֻכְשְׁרוּ. בְּאֵלּוּ מַשְׁקִין אָמְרוּ בְּמַיִם וּבְיַיִן וּבְחֹמֶץ אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין אֵין מְשָׁאֲבִין מִן הַחֶרֶס כְּדֵי שֶׁיַּכְשִׁירוּ הַפֵּרוֹת שֶׁבְּצִדָּן: \n", + "הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן אִם הָיְתָה פַּת חִטִּין לֹא הֻכְשְׁרָה. וְאִם הָיְתָה שֶׁל שְׂעוֹרִים הֻכְשְׁרָה מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. וְכֵן אִם הָיָה הַיַּיִן טָמֵא וְהָיְתָה פַּת חִטִּים טְהוֹרָה וְאִם הָיְתָה שְׂעוֹרִים נִטְמְאָה מִפְּנֵי שֶׁשָּׁאֲבָה מַשְׁקִין טְמֵאִין: \n", + "הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ וְנָתַן בּוֹ חִטִּים וְטָנְנוּ. אִם מֵחֲמַת הַמַּיִם הֻכְשְׁרוּ. וְאִם מֵחֲמַת הַסֶּלַע לֹא הֻכְשְׁרוּ. הַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בַּעֲרֵבָה וְנָתַן בָּהּ חִטִּים וְטָנְנוּ אִם מֵחֲמַת הַמַּיִם הֻכְשְׁרוּ וְאִם מֵחֲמַת הָעֲרֵבָה לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַטּוֹמֵן פֵּרוֹת בַּחוֹל כְּדֵי שֶׁיַּרְטִיבוּ הֻכְשְׁרוּ. הַטּוֹמֵן בַּטִּיט הַנָּגוּב אִם יֵשׁ בּוֹ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֻכְשְׁרוּ וְאִם לָאו לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמְרַבֵּץ אֶת גָּרְנוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יֵכְשְׁרוּ חִטָּיו אִם טָנְנוּ בּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ: \n", + "הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים כְּשֶׁהַטַּל יוֹרֵד עֲלֵיהֶן לְחַפּוֹת בָּהֶן הַחִטִּין לֹא הֻכְשְׁרוּ וְאִם נִתְכַּוִּן לְכָךְ הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים וְנָתַן בּוֹ שִׁבֳּלִים וְטָנְנוּ אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאִם לָאו טְהוֹרִין: \n", + "הַנּוֹעֵר אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ מַשְׁקִין וְיָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַצַּד הַתַּחְתּוֹן לֹא הֻכְשַׁר: \n", + "הַמַּעֲלֶה שַׂקִּין מְלֵאִין פֵּרוֹת מִן הַנָּהָר וּנְתָנָן זֶה עַל גַּבֵּי זֶה הֻכְשַׁר הַתַּחְתּוֹן בַּמַּיִם שֶׁיָּרְדוּ לוֹ מִן הָעֶלְיוֹן שֶׁהֲרֵי בִּרְצוֹנוֹ הִנִּיחַ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה: \n", + "הַנּוֹפֵחַ בַּעֲדָשִׁים לְבָדְקָן אִם הֵן יָפוֹת וְהִזִּיעוּ הֻכְשְׁרוּ בְּהֶבֶל פִּיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתּוֹלְדוֹת הַמַּיִם. וְכֵן הָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בָּאֶצְבַּע הֻכְשְׁרוּ בְּמַשְׁקֵה פִּיו וְשֶׁעַל אֶצְבָּעוֹ: \n", + "נָשַׁךְ בָּאֹכֶל וְנָפַל הָאֹכֶל הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת וְכָל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל מִפִּיו הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעָלָיו בְּרָצוֹן. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת וְכָל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל מִפִּיו הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעָלָיו שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן: \n", + "עֻלְשִׁין שֶׁלִּקְּטָן לִבְהֵמָה וֶהֱדִיחָן וְחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאָדָם אַחַר כָּךְ כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן צְרִיכִים הֶכְשֵׁר שֵׁנִי. וְאִם הָיָה עֲלֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ כְּשֶׁחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאָדָם הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין: \n" + ], + [ + "מַיִם שֶׁבַּכֵּלִים מִתְטַמְּאִין בִּין לְרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן וּמְטַמְּאִין אֳכָלִים וְכֵלִים בֵּין שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶן בְּרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא נָפַל עֲלֵיהֶן בְּרָצוֹן. אֲבָל מַיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי גְּבָאִים שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן וְאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן. כֵּיצַד. מַיִם שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן הַמֵּת אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. אֲבָל אִם שָׁתָה מֵהֶן אָדָם טָמֵא אוֹ שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן בִּכְלִי טָמֵא אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּרָצוֹן הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּקַּרְקַע. שָׁתָה מֵהֶן הַטָּהוֹר אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ בַּקַּרְקַע אוֹ שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן בִּכְלִי טָהוֹר נִטְמָא הַשּׁוֹתֶה וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁהֲרֵי בְּרָצוֹן שָׁתָה אוֹ מִלֵּא. נָפַל לְתוֹכָן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן. לְפִיכָךְ אִם הֵדִיחַ יָדוֹ וְהוֹצִיא הַכִּכָּר נִטְמָא הַכִּכָּר בַּמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו שֶׁהֲרֵי הֵן בְּרָצוֹן: \n", + "מֵי גְּבָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי תַּמְצִית שֶׁפָּסְקוּ וּמִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנִּטְמְאוּ וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים וְרַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְפִיכָךְ כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי גְּבָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים הַכּל בְּחֶזְקַת טָהֳרָה: \n", + "פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים הַקְּרוֹבִים לָעִיר אוֹ לַדֶּרֶךְ טְמֵאִין שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא וְשֶׁמִּלְּאוּ מֵהֶן בְּכֵלִים טְמֵאִין. וְהָרְחוֹקִים טְהוֹרִים עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב הָאָדָם. הָלְכוּ הַכּל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁהַהוֹלְכִים בַּשַּׁיָּרוֹת מְמַלְּאִין וְשׁוֹתִין מֵהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגֶבֶא שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. אֲבָל בְּגֶבֶא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה אֶלָּא בְּדֹחַק גָּדוֹל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה (שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין) עַד שֶׁיִּמְצָא מְקוֹם פַּרְסוֹת רַגְלֵי אָדָם אוֹ פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה גַּסָּה נִכֶּרֶת בּוֹ אֲבָל מָצָא פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּרְדָה וְשָׁתַת: \n", + "חֶזְקַת טִיט וּגְמוּמִיּוֹת שֶׁבְּפִתְחֵי חֲנֻיּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים שֶׁהֵן טְהוֹרִין. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים הֲרֵי הֵן כְּמֵי שְׁפִיכוֹת. וְשֶׁבַּשְּׁוָקִין הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב. גֶּבֶא שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ חָלָב אוֹ דְּבַשׁ הוֹלְכִין בּוֹ אַחַר הָרֹב. נָפַל לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁהִקְפִּיאָהוּ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת יְדֵי צַחְצָחִית: \n", + "שֶׁמֶן וּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין חוּץ מִן הַמַּיִם הֲרֵי הֵן בַּקַּרְקַע כְּמוֹת שֶׁהֵן בְּכֵלִים דִּין אֶחָד הוּא: \n", + "מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הוֹאִיל וְהֵן בַּקַּרְקַע וַהֲרֵי הַמַּיִם נִמְשָׁכִין וּבָאִין לָהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא וּמִלֵּא מֵהֶן בִּכְלִי טָמֵא אוֹ נָתַן לְתוֹכָן מַיִם טְמֵאִים הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְכָל דָּבָר: \n", + "מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת כְּגוֹן דְּבֵלָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה וְהִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטּל צְרוֹר אִם הָפַךְ נִטְמֵאת הַדְּבֵלָה בְּרִירוֹ שֶׁהֲרֵי נִטְמָא בַּיָּד מִפְּנֵי שֶׁעֲקָרוֹ. וְאִם לֹא הָפַךְ טְהוֹרָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּפִיו קֹדֶם שֶׁיְּהַפְּכֶנּוּ אוֹ יְמוֹצְצֶנּוּ לְהוֹצִיאוֹ דּוֹמֶה לְמַיִם שֶׁלֹּא נִתְלְשׁוּ אֶלָּא הֵן עֲדַיִן בַּקַּרְקַע שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין וְאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה אֵין רְצוֹנוֹ אֶלָּא לִטּל הַצְּרוֹר. הָיָה פּוּנְדְיוֹן לְתוֹךְ פִּיו וּפָשַׁט יָדוֹ לִטְּלוֹ וְהַדְּבֵלָה בְּתוֹךְ פִּיו אִם הִנִּיחוֹ לִצְמָאוֹ הֲרֵי זֶה הָרֹק כְּעָקוּר וְנִטְמֵאת הַדְּבֵלָה מֵחֲמַת מַשְׁקֵה פִּיו שֶׁנִּטְמָא מֵחֲמַת יָדָיו: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת אֳכָלִין שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין וְהָיְתָה גּוֹרֶפֶת אֶת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא וְהִכָּה הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם וּמָצְצָה אֶצְבָּעָהּ מִפְּנֵי הַדָּם אוֹ שֶׁנִּכְוֵית וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ בְּפִיהָ נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה שֶׁבְּפִיהָ. שֶׁהֲרֵי רְצוֹנָהּ לְהוֹצִיא הַמַּשְׁקֶה מִפִּיהָ וּלְעָקְרוֹ בִּמְצִיצַת אֶצְבַּע: \n" + ], + [ + "כָּל הָאֲגֻדּוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים וְכָל הַקְּמָחִים וְכָל הַסְּלָתוֹת שֶׁבַּשְּׁוקִים בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין. הָאֲגֻדּוֹת מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְזַלֵּף הַמַּיִם עֲלֵיהֶן תָּמִיד וְהַקֶּמַח וְהַסּלֶת לוֹתְתִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתוֹ. וְכֵן חִטִּין שֶׁחוֹלְקִין אוֹתָן בְּרֵחַיִם אַחַת לִשְׁתַּיִם וְאַחַת לְשָׁלֹשׁ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מַעֲשֵׂה קְדֵרָה כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין בְּכָל מָקוֹם בֵּין שֶׁל שְׁוָקִין בֵּין שֶׁל בָּתִּים. מִפְּנֵי שֶׁלּוֹתְתִין אוֹתָן לְהָסִיר קְלִפָּתָן: ", + "כָּל אֵלּוּ שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַכּל מְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶן וְהֵן מֻכְשָׁרִין. וְעַל כֻּלָּן נֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר לֹא הֻכְשְׁרוּ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר אֳכָלִין שֶׁאֵין לָהֶן חֲזָקָה שֶׁעַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר לֹא הֻכְשְׁרוּ: ", + "כָּל הַדָּגִים בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין וְאֵין עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן עֲלֵיהֶן לוֹמַר לֹא הֻכְשְׁרוּ לְפִיכָךְ לְעוֹלָם הַדָּגִים בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. הַדָּגִים בֵּין שֶׁצָּדָן בְּחֶרֶם בֵּין בְּכָפוּף בֵּין בִּמְצוּדָה אִם לֹא נִעֵר אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאִם נִעֵר הֻכְשְׁרוּ. וְאֵין עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר לֹא נִעַרְתִּי אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן וַהֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְצוּדָן בְּטָהֳרָה: ", + "כָּל הַצִּיר בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁר וצִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהֵם הֲרֵי הַכּל מַשְׁקֶה וּמַכְשִׁיר וּמִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין לְפִיכָךְ חֶזְקָתוֹ טָמֵא. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן דְּבַשׁ וְחָלָב הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. וְכֵן מֵי פֵּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. נִתְעָרְבוּ בְּמַיִם כָּל שֶׁהֵן הֲרֵי הַכּל מַשְׁקֶה וּמִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין וּמַכְשִׁיר. וְצִיר חֲגָבִים טְמֵאִים אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֲבָל מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין: ", + "הַלּוֹקֵחַ צִיר מֵעַם הָאָרֶץ מַשִּׁיקוֹ בַּמַּיִם וְטָהוֹר שֶׁאִם הָיָה רֹב הַצִּיר מַיִם הֲרֵי הַמַּיִם מִטַהֲרִין בְּמִקְוֶה. וְאִם הָיָה רֻבּוֹ מֶלַח שֶׁל דָּגִים אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ בָּטְלוּ בְּמִעוּטָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִטְבּל בָּהֶן פַּת. אֲבָל לִקְדֵרָה מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר וְנִמְצְאוּ רֹב הַמַּיִם טְמֵאִים. שֶׁהַמִּעוּט שֶׁהָיָה בַּצִּיר לֹא טָהוֹר בְּמִקְוֶה: ", + "הַפֵּרוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּחֶזְקַת טָהֳרָה אֲפִלּוּ הָיָה הַמּוֹכֵר עַכּוּ\"ם עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֻכְשְׁרוּ אוֹ שֶׁיִּהְיוּ מִדְּבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן מֻכְשָׁרִין: ", + "הָאוֹג בְּכָל מָקוֹם בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. וְכֵן כָּל הַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהַתְּלוּיוֹת בְּגֶמִי עַל פִּתְחֵי חֲנֻיּוֹת בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין וּטְמֵאִין: ", + "כָּל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי קַבָּלָה מֵהִלְכוֹת הַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּתְרוּמוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבַד. שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר אֶת הַטְּמֵאִין מִלִּכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ לֶאֱכל קֹדֶשׁ אוֹ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר בְּטֻמְאָה. אֲבָל הַחֻלִּין אֵין בָּהֶן אִסּוּר כְּלָל אֶלָּא מֻתָּר לֶאֱכל חֻלִּין טְמֵאִין וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקִין טְמֵאִים. הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא ז יט) \"וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל\". מִכְּלָל שֶׁהַחֻלִּין מֻתָּרִין שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּבְשַׂר קָדָשִׁים. אִם כֵּן מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּחֻלִּין טָמֵא וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל לֹא שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה אֶלָּא לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ לִתְרוּמָה וּלְקֹדֶשׁ שֶׁאִם נָגַע שֵׁנִי שֶׁל חֻלִּין בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ וַעֲשָׂאָהּ שְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ טִמְּאָן וַעֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁל חֻלִּין אִם נָגַע בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ: ", + "כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל חֻלִּין טְמֵאִים וְלִשְׁתּוֹתָן כָּךְ מֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ לוֹ לְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין הַמְתֻקָּנִין לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן מֻתָּר לָאָדָם לִגַּע בְּכָל הַטֻּמְאוֹת וּלְהִתְטַמֵּא בָּהֶן. שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר הַכָּתוּב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת הַנָּזִיר מֵהִתְטַמֵּא בְּמֵת מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם מֻתָּרִין. וְשֶׁאַף כֹּהֲנִים וּנְזִירִים מֻתָּרִין לְהִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטְּמֵא מֵת: ", + "כָּל יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִין לִהְיוֹת טְהוֹרִים בְּכָל רֶגֶל מִפְּנֵי שֶׁהֵם נְכוֹנִים לִכָּנֵס בַּמִּקְדָּשׁ וְלֶאֱכל קָדָשִׁים. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא יא ח) \"וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ\" בָּרֶגֶל בִּלְבַד וְאִם נִטְמָא אֵינוֹ לוֹקֶה אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵינוֹ מֻזְהָר: ", + "(דברים יב כב) \"הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת אֲבָל לֹא יֹאכַל הַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ בַּקְּעָרָה כְּשֶׁתִּהְיֶה נִדָּה וְלֹא יִשְׁתֶּה עִמָּהּ וְלֹא תִּמְזֹג לוֹ אֶת הַכּוֹס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה שֶׁמָּא יִבְעל: ", + "אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל אֳכָלִין טְמֵאִין וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקִין טְמֵאִים חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹכְלִין חֻלִּין בְּטָהֳרָה וְנִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן כָּל יְמֵיהֶם וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים וְדָבָר זֶה קְדֻשָּׁה יְתֵרָה הִיא וְדֶרֶךְ חֲסִידוּת שֶׁיִּהְיֶה נִבְדָּל אָדָם וּפוֹרֵשׁ מִשְּׁאָר הָעָם וְלֹא יִגַּע בָּהֶם וְלֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמָּהֶם. שֶׁהַפְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרַת הַגּוּף מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים. וְטָהֳרַת הַגּוּף מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ מִן הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת. וּקְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ גּוֹרֶמֶת לְהִדָּמוֹת בַּשְּׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא מד, ויקרא כ, ו-ז) \"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם\": בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b46a4639f74da798efb6d1641a14a6755c88632d --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json @@ -0,0 +1,318 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Defilement of Foods", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D", + "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "כל אוכל המיוחד למאכל אדם כגון לחם ובשר וענבים וזיתים וכיוצא בהן מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד למאכל אדם ה\"ז טהור ואינו מקבל טומאה אא\"כ חישב עליו וייחדו למאכל אדם וזה וזה אינו מקבל טומאה עד שיבלל תחילה באחד משבעה משקין וזהו הנקרא הכשר שנאמר וכי יותן מים על זרע:", + "ואלו הן השבעה משקין שמכשירין את האוכלין לטומאה:המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש ואינן מכשירין עד שיפלו על האוכלין ברצון הבעלים ולא יהיו סרוחין שהמשקה הסרוח אינו מכשיר וכיון שהוכשר האוכל אע\"פ שיבש והרי הוא נגוב הרי זה מקבל טומאה:", + "אוכל שהיה בלול במי פירות כגון מי תותים ורמונים אף על פי שהוא בלול ונגע בו הזב או בשר המת הרי הוא טהור מפני שלא הוכשר באחד משבעה המשקין:", + "אין שם משקה שמקבל טומאה אלא שבעת המשקין שמנינו בלבד אבל שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל:", + "זיתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינן מכשירין ולא מקבלין טומאה אלא הרי הן כשאר מי פירות שהן טהורין לעולם:", + "אלו דברים שאינן מקבלין טומאה אע\"פ שבני אדם אוכלין אותן לפי שאינן נאכלין להנאת גופן אלא מפני שנותנין טעם במאכלות או מפני הריח או המראה ואלו הן:הקושט והחמס וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע וכן כל כיוצא בהן:", + "השבת סתמו לאכילת גופו כשאר ירקות שדה ואם חשב עליו לקדירה אינו מתטמא טומאת אוכלין והשבת משנתנה טעם לקדירה ה\"ז כזבל ואינה מתטמאה טומאת אוכלין:", + "התמרים והגרוגרות שנתן לקדירה כתבלין עדיין הן מתטמאין טומאת אוכלין עד שיפסדו מלאכול אדם:", + "הכרשינים אם ייחדן למאכל אדם מתטמאין טומאת אוכלין:", + "הקור הרי הוא כעץ לכל דבר ואם שלקו וטגנו מתטמא טומאת אוכלין:", + "החרצנין והזגין אף על פי שכנסן לאוכלין אינן מתטמאין טומאת אוכלין:", + "זיתים וענבים הקשים שנפרצין ויוצאין מתחת הקורה בשעת הדריכה אינן מקבלין טומאה ועד כמה עד ארבעה קבין לכל כור היה הנפרץ יתר מזה מקבלין טומאה ואם כנסן לאוכלין אע\"פשהן פחות מארבעה קבין מקבלין טומאה:", + "הכפניות והפגין והבוסר והקצח הרי הן כאוכלין ומקבלין טומאה:", + "לולבי זרדים וחרובין ושל ערל ועלי הלוף השוטה אינן מקבלות טומאה עד שיתמתקו:", + "החרדל והתורמסין ושאר כל הנכבשין מטמאין טומאת אוכלין בין משהמתיקו בין עד שלא המתיקו:", + "זיתים שכבשן בעלין שלהן אין העלין מקבלין טומאה שלא כבשן לאוכלין אלא למראה:", + "כשות של קישות והנץ שלה אין מקבלין טומאה מפני שאינו אוכל:", + "דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה רדה הדבש משירסק החלות מתטמא משום משקה דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת משקין חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין:", + "השמן הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו וכן הדם שקרש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין חשב עליו למשקין בטלה דעתו:", + "חלב שקרש לא אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו:", + "דבש תמרים לא אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין מתטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו ושאר כל מי פירות כולן לא אוכל ולא משקה חשב עליו בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו:", + "השלג אינו אוכל ולא משקה חשב עליו לאוכלין בטלה דעתו למשקין מתטמא טומאת משקין נטמא מקצתו לא נטמא כולו העבירו על גבי כלי חרס הטמא נטמא כולו:", + "החלב שבכחל שחישב עליו בטלה דעתו והרי הוא טהור חשב על החלב שבקיבה הרי זה מתטמא טומאת אוכלין:", + "ענבים שדרכן משיהלך בהן הדורך שתי וערב מתטמאין משקין נשתייר בהן גרגרין שלימים אותן גרגרין מתטמאין טומאת אוכלין וכן הזיתים משיטענום מתטמאין טומאת משקין נשתיירו בהן גרוגרות שלימין מתטמאין טומאת אוכלין:", + "הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין שנשחטה בין שנערפה וציפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ובשר פרה אדומה והפיגול והנותר אף ע\"פ שכל אלו אסורין בהנאה כולן מתטמאין טומאת אוכלין:" + ], + [ + "כל האוכלין הגדילין מן הקרקע אינן מקבלין טומאה עד שיעקרו אבל כל זמן שהן מחוברין אפילו כשורש קטן שיכולין לחיות ממנו אינן מקבלין טומאה:", + "ייחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה שאינו יכול לחיות ממנה כל האוכלין שבו מתטמאין ויש בדבר ספק אם היה שאר האילן כמו יד לזה הייחור שנשבר או לאו:", + "ירקות שיבשו באיביהן כגון כרוב ודלעת שיבשו באיביהן אינן מתטמאין טומאת אוכלין ליקטן לייבשן הרי הן אוכלין כשהיו עד שייבשו ויעשו כעץ:", + "אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין וכן אם יבש האילן ובו פירות הרי הן כתלושין:", + "תאנים שיבשו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין במקומן:", + "כל האוכלין שהן מבעלי חיים אינן מקבלין טומאה עד שימותו שחט בהמה חיה ועוף אף על פי שעדיין הן מפרכסין מקבלין טומאה ודגים מאימתי מקבלין טומאה משימותו נולד בהן טריפה ונתטמאו כשהן מתנדנדין הרי יש בדבר ספק אם הן חשובין כמתים הואיל ונטרפו או אינן מקבלין טומאה עד שידמו כאבן ולא יתנדנדו האבר או הבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינן יכולין לחיות אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן מפני שהן חשובין כאוכל שפירש נשחטה הבהמה הוכשרו בשחיטה שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה ויד שהוכשר הוכשר האבר כולו כמו שיתבאר ויש בדבר ספק אם תהיה הבהמה בחייה כמו יד לאבר או בשר המדולדלין בה:", + "השוחט בהמה חיה ועוף הוכשר כל הבשר בדם שיצא בשחיטה לפיכך אם לא יצא מהן דם בשחיטה הרי כל בשרן צריך הכשר ככל האוכלין שלא הוכשרו:", + "אוכלין שהוכשרו כשהן מחוברין לקרקע או שהוכשרו במים המחוברים שבקרקע אינו הכשר עד שיוכשרו אחר שנעקרו במים התלושין מן הקרקע או בשאר משקין שנאמר בכל כלי אינו מכשיר עד שיתלש מן הקרקע כעין המים שבכלים שאב המים בכלי ונתנן בקרקע אינן מכשירין:", + "קישות שנטעה בעציץ והגדילה אף על פי שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה ועציץ שהוא נקוב כדי שיצא בו שורש קטן הרי הוא כארץ והנטוע בו אינו מקבל טומאה וכן אם היו בו מים אינן מכשירין:", + "עציץ שאינו נקוב הרי הנטוע בו מקבל טומאה ואם היו מים בתוכו מכשירין:", + "כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לבקוע בהן ולצאת אינן מכשירין את הזרעים ואף על פי שאינן נקובין הרי הן כנקובין:", + "עציץ שמילאהו עפר עד שפתו אינו חשוב כלי אלא הרי הוא כטבלא שאין לה שפה שאינו כלי קיבול:", + "משקין טמאין שנפלו על האוכלין נטמאו אף על פי שנפלו שלא ברצון הבעלים שהרי הטומאה וההכשר באין כאחת והוא שלא יהיו בקרקע:", + "כל אוכל שנפסד ונסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה וכן משקה שנסרח ונפסד ואינו ראוי לשתיית אדם אינו מקבל טומאה כדרך שאינו מכשיר שנאמר אשר ישתה:", + "העור ששלקו והשליא שחישב עליה לאכילה מתטמאין טומאת אוכלים בפני עצמן:", + "עור החמור ששלקו הרי זה ספק אם מתטמא טומאת אוכלים בפני עצמו מפני ששלקו או אינו מתטמא מפני שהוא מאוס הרבה:", + "חטים שבגללי בקר ושעורים שבגללי הבהמה שליקטן אין מקבלין טומאה ואם חישב עליהן לאכילה מתטמאות טומאת אוכלין:", + "כל אוכל שנטמא ואחר שנטמא נפסל ונסרח אם נפסל מלאכול הכלב או שיבש כחרש ה\"ז טהור ואם נפסל מלאכול אדם ועדיין הוא ראוי לכלב ה\"ז טמא כשהיה וכל האוכלין שנטמאו אין להן טהרה במקוה:", + "זרעים טמאים שזרעם הרי הצומח מהן טהור ואפילו בדבר שאין זרעו כלה והוא שהשרישו אבל קודם השרשה הרי הן בטומאתן אפילו בדבר שזרעו כלה:", + "אוכלין שמחוברין לכלים בטלו מתורת אוכל ואם נטמא הכלי הרי הן מתטמאין בטומאת הכלי הואיל והן משמשין תשמיש עץ הרי הן כעץ:", + "כל משקה שנטמא ואחר שנטמא נפסד ונסרח הרי זה בטומאתו לעולם שאין המשקה יוצא על ידי הכלב לעולם ואין למשקה שנטמא טהרה חוץ מן המים בלבד שאם הטביל מים טמאים במקוה כיון שצפו מי מקוה עליהן טהרו ומטבילין חמין בצונן וצונן בחמין ורעים ביפים ויפים ברעים:", + "מקל שהיא מליאה משקין טמאים והטביל מקצתה במקוה לא טהרו המים שעל מקצתה עד שיטבול את כולה:", + "שלג שנטמא והשיק מקצתו למי מקוה הואיל וטהר מקצתו טהר כולו:", + "התמד הטמא בין שנטמא אחר שתמדו בין שתמדו במים טמאים עד שלא החמיץ משיקו במקוה ויטהר שהרי הוא כמים משהחמיץ הרי הוא כיין ואין לו טהרה במקוה:", + "קדירה שמליאה משקין כגון דבש ויין וכיוצא בהן ונתונה בתוך המקוה ופשט הראשון לטומאה את ידו ונגע בה הרי זה מטמא את המשקין אף על פי שהיא בתוך המקוה ונטמאת הקדירה מחמת המשקין שבתוכה אע\"פ שהיא בתוך המקוה היתה מליאה מים הקדירה טהורה שאין הראשון מטמא כלי חרס לעולם ואין המים שבתוכה טמאים מפני שהן מעורבים במי המקוה פשט אב הטומאה את ידו ונגע בה נטמאת הקדירה שאין המקוה מטהר כלי חרס:", + "מי שפיכות הרי הן בחזקת טומאה ירדו עליהן מי גשמים אם רבו עליהן הרי הן טהורים מחצה למחצה הכל טמא בין בכלים בין בקרקעות אימתי בזמן שקדמו מי שפיכה אבל קדמו מי גשמים וירדו עליהן כל שהוא ממי שפיכות הכל טמא שמשקין טמאין שירדו לטהורים מטמאין בכל שהוא:", + "הטורף את גגו והמכבס את כסותו והרי הן מנטפים ירדו עליהן גשמים ורבו הנטיפות הרי רבו מי גשמים עליהן והנוטפים מהן טהורין:", + "הסך שמן טהור ונטמא זה האדם וטבל והרי השמן על בשרו אם היה כדי סיכת אבר קטן הרי הוא טהור כשהיה מקודם סך שמן טמא וטבל לא טהר השמן שעליו אלא אם נשאר ממנו משקה טופח הרי השמן בטומאתו ואם לא נשאר ממנו כדי להטפיח ממנו בטל במיעוטו:" + ], + [ + "כבר ביארנו שאין האוכלין מתטמאין עד שיכשרו ושכל אוכל שאינו מיוחד למאכל אדם אינו מקבל טומאה עד שייחדו לאדם:", + "אוכל שהוא מיוחד לאדם במקום הזה ואינו מיוחד לאדם במקום אחר במקום שהוא מיוחד בו אינו צריך מחשבה לייחדו לאדם ובמקום שאינו מיוחד בו צריך מחשבה לייחדו לאדם ואח\"כ יקבל טומאה וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר:", + "יש אוכלין שצריכין הכשר ואינן צריכין מחשבה ויש שצריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר ויש שצריכין מחשבה והכשר ויש שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר כיצד כל האוכלין המיוחדין לאדם בכ\"מ צריכין הכשר ואין צריכין מחשבה דגים טהורים וחגבים טהורים בכל מקום וחגבים טמאים ודגים טמאים בכפרים הרי הן מיוחדין לאדם וצריך הכשר ולא מחשבה וכן חלב בהמה טהורה שמתה צריך הכשר ולא מחשבה בכ\"מ ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אע\"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אינן מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה וכן כל כיוצא בזה האלל אם חשב עליו לאכילה מקבל טומאת אוכלין ואם לאו הרי הוא כעץ ואינו מקבל טומאה וכן העצמות המחוברין בבשר והגידים והמקומות חרכים מן הקרנים ומן הטלפים והכנפים והנוצה והמקומות הרכים מן הצפרנים ומן החרטום המובלעין בבשר צריכין הכשר ומחשבה ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת העוף הטהור וחלב בהמה טהורה בכרכים לפי שהן מיוחדין למאכל אדם אין אחד מאלו צריך מחשבה ואינן צריכין הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ואלו צריכים מחשבה ואינן צריכין הכשר נבלת העוף הטהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכ\"מ והוא שחישב על פחות מכזית אבל כזית אב טומאה הוא:", + "ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי ושחט בה שנים [או רוב שנים] הרי זו מתטמאה טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת ואין צריכה מחשבה שהרי ישראל שחטה לאכילת העכו\"ם ואין לך מחשבה גדולה מזו ואינה צריכה הכשר לפי שסופה לטמא טומאה חמורה שחט בה אחד או שנחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין וכן עכו\"ם ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים מתטמא טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת ואינה צריכה הכשר שחט בה אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין והרי היא כשאר הנבילות:", + "החותך בשר מאבר מן החי של בהמה ואחר כך חישב עליו צריך הכשר חישב עליו ואח\"כ חתכו אינו צריך הכשר מפני שמטמא טומאה חמורה כנבילה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר:", + "פחות מכזית מנבלת בהמה טמאה שחישב עליו והשלים עליו כביצה מאוכלים אחרים אין הכל צריך הכשר הואיל ופחות מכזית שבכל הביצה אם השלימו לכזית מטמא טומאה חמורה וכן כזית מנבלת בהמה טמאה שחישב עליו והניחה בבצק עד שהשלים לכביצה הואיל ואינו מטמא במגע מפני הבצק ה\"ז צריך מחשבה ואין הבצק הזה צריך הכשר הואיל וכל השיעור הזה מטמא במשא מפני כזית נבילה שבתוכו אע\"פ שאינו מטמא במגע הרי סופו לטמא טומאה חמורה לפיכך אין צריך הכשר:", + "פחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה משאר אוכלין הכל צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שבכללו:", + "כזית מן המת שחפהו בבצק הכל מתטמא טומאה חמורה:", + "החותך בשר מאדם חי להאכילו לכלב אם חישב עליו למאכל אדם הרי זה צריך מחשבה ואינו צריך הכשר:", + "גוזל שנפל לגת ומת אף ע\"פ שהגת במדינה הרי נמאס בגת ולפיכך צריך מחשבה חישב עליו כשהעלהו להאכילו לנכרי ה\"ז מטמא שהרי חישב עליו למאכל אדם חישב עליו להאכילו לכלב אינו מתטמא טומאת אוכלים היה זה שחישב עליו להאכילו לאדם חרש שוטה וקטן ה\"ז טהור העלוהו כדי להאכילו לאדם הרי זה טמא שיש להן מעשה ואין להן מחשבה:" + ], + [ + "כמה שיעור אוכלין לטומאה לטומאת עצמן כל שהן אפילו שמשום או חרדל מתטמא שנאמר כל האוכל אשר יאכל כל שהוא ואין אוכל טמא מטמא אוכל אחר או משקין או ידים עד שיהיה בו כביצה בלא קליפתה וכן האוכל אוכלין טמאים אינו נפסל עד שיאכל כביצה ומחצה וזהו חצי פרס:", + "המשקין מתטמאין כל שהן ומטמאין בכל שהן אפילו טיפת משקין טמאים כחרדל שנגעה באוכלין או בכלים או במשקין אחרים נטמאו ואף על פי כן אין השותה משקין טמאין נפסל עד שישתה רביעית כמו שביארנו:", + "כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוויה לרביעית וכל האוכלין מצטרפין לכביצה לטמא טומאת אוכלים ולכחצי פרס לפסול את הגוויה אפילו חטה עם קמח עם בצק עם תאנה ובשר וכיוצא באלו הכל מצטרף:", + "העור המחובר בבשר והמרק והתבלין והאלל אף ע\"פ שמקצתו חישב עליו ומקצתו לא חישב עליו מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין והעצמות המחוברות בבשר והגידים והמקומות הרכים מן הקרניים ומן הטלפיים והכנפיים והנוצה והמקומות הרכים מן הציפרניים ומן החרטום המובלעין בבשר כל אחד מאלו מתטמאין ומטמאין ומצטרפין לכביצה או לכחצי פרס:", + "כביצה אוכלין טמאים שהניחן בחמה ונתמעטו אינן מטמאים וכן כזית מן המת או מן הנבילה וכעדשה מן השרץ שהניחן בחמה ונתמעטו טהורין:", + "כזית חלב ודם ונותר ופיגול שהניחן בחמה ונתמעטו אין חייבין עליהן כרת הניחן בגשמים ונתפחו חזרו לכמות שהיו בין לטומאה חמורה בין לטומאה קלה בין לאיסור:", + "עלי בצלים ובני בצלים שהן חלולין אם יש בהם ריר משתערין כמות שהן ואם היו חלולין וריקנים ממעך את חללן:", + "פת סופגנין משתערת כמות שהיא ואם יש בה הלל ממעך את חללה:", + "בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעטה משתערין כמות שהן:", + "האגוז והתמרי' והשקד המתקרקשי' משתערין כמות שהן:", + "כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה היו טומאתן שוין אבל לא שיעורן שיעורן אבל לא טומאתן אין מצטרפין ואפילו לטמא כקל שבשניהן כיצד טומאתו ולא שיעורו כגון בשר המת ורקב שלו שיעורו ולא טומאתו כגון בשר המת ובשר הנבילה ואין צריך לומר שאם לא היו שוים לא בשיעור ולא בטומאה כגון בשר נבילה ובשר השרץ שאין מצטרפין:", + "אוכלין טמאים שיעורם שוה שכל אוכל טמא אינו מטמא אלא כביצה וטומאתם שוה שכל אוכל טמא אינו מטמא אלא במגע ואינו מטמא לא אדם ולא כלים לפיכך מצטרפין לטמא כקל שבשניהן כיצד כחצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה הרי זה שני ואם נגע בתרומה פסלה כחצי ביצה אוכל שני וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן הרי זה שלישי וכן כל כיוצא בזה אפילו חצי ביצה אוכל ראשון וחצי ביצה אוכל רביעי של קודש שבללן זה בזה הרי הכל רביעי:", + "כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה הכל ראשון חלקן כל אחד מהן שני נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה פסלוהו נפלו שניהן כאחד עשאוהו שני:", + "כביצה אוכל שני וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה הרי הכל שני חלקן כל אחד מהן שלישי נפל זה לעצמו [וזה לעצמו] על ככר של תרומה לא פסלוהו נפלו שניהן כאחד פסלוהו מפני שעשאוהו שלישי:", + "כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה ראשון חלקן זה שני וזה שני שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני:", + "כשתי ביצים אוכל ראשון וכשתי ביצים אוכל שני שבללן הכל ראשון חלקן לשנים כל אחד מהן ראשון חלקן לשלשה חלקים או לארבעה כל אחד מהן שני וכן כשתי ביצים אוכל שני וכשתי ביצים אוכל שלישי שבללן הכל שני חלקן לשנים כל אחד מהן שני לשלשה ולארבעה הרי כל אחד מהן שלישי:" + ], + [ + "ידות האוכלים הן העצים הרכין והסמוכין לאוכל שהאוכל נתלה בהן מן האילן כמו עוקצי התאנים והאגסים וקצת האשכול וכן הגרעינים וכיוצא בהן מדברים שהאוכל צריך להן ושומרי האוכלין הן הקליפה שעל האוכל שהיא שומרתו וכן כל כיוצא בזה:", + "כל שהוא יד ואינו שומר מתטמא ומטמא ולא מצטרף וכל שהוא שומר אע\"פ שאינו יד מטמא ומתטמא ומצטרף וכל שאינו לא שומר ולא יד אינו מתטמא ולא מטמא ואין צריך לומר שאינו מצטרף כיצד מתטמא ומטמא ואינו מצטרף שאם נגעה טומאה ביד נטמא האוכל התלוי בו ואם נגעה טומאה באוכל נטמא היד ואין היד מצטרפת עם האוכל להשלימו לכביצה או לכחצי פרס אבל אם היה שומר הרי זה מצטרף לכביצה ולכחצי פרס:", + "כשם שיד לטומאה כך יש יד להכשר שאם הוכשר היד הוכשר כל האוכל התלוי בו ויש יד לפחות מכזית ויש שומר לפחות מכפול ושומר שחלקו אינו מצטרף עם האוכל:", + "ומנין לשמורי אוכלין שהן מתטמאין עם האוכל כשהן מחוברין בהן שנאמר על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטים בשעוריהן ושעורים בקליפיהן ועדשים בקליפיהן והוא הדין לשאר השומרין:", + "ומנין לידות האוכלין שהן מתטמאות ומטמאות כשהן מחוברין עם האוכלין שנאמר טמא הוא לכם לכל שבצרכיכם:", + "הבוצר לגת אין לו ידות שהרי אין לו צורך ביד מפני שמוצץ את המשקה:", + "הקוצר לסיכוך אין לו ידות שהרי אינו צריך ליד:", + "כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורין:", + "פסיגה של אשכול שריקנה טהורה ואם נשתייר בה גרגר אחד ה\"ז יד לאותו גרגר ומקבלת טומאה וכן שרביט תמרה שריקנו טהור שייר בו תמרה אחת טמא וכן שרביט קטניות שריקנו טהור שייר בו גרגר אחד מקבל טומאה:", + "לעולם אין שומר על גבי שומר אלא שומר אחד בלבד הסמוך לאוכל הוא הנחשב עמו:", + "שלש קליפות בבצל פנימית בין שלימה בין קדורה מצטרפת אמצעית שלימה מצטרפת קדורה אינה מצטרפת החיצונה בין כך ובין כך טהורה:", + "כל הקליפין מתטמאות ומטמאות ומצטרפות מפני שהן שומר קליפי פולין ותורמוסין זרקן אינן מתטמאות כנסן לאוכלין מתטמאין ואם נשאר בהן אוכל בין כך ובין כך מתטמאין קליפת מלפפון אף על פי שאין בהן מתוך המלפפון מתטמאות טומאת אוכלין השעורים בזמן שהן יבישין קליפתן מצטרפת עמהן ובזמן שהן לחין אין מצטרפין אבל החטה בין לחה בין יבישה קליפתה מצטרפת:", + "כל הגרעינין מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות חוץ מגרעינות הרוטב אבל של תמרה יבשה אינה מצטרפת:", + "החותל שעל הגרעינה של רוטב אינה מצטרפת ושעל גרעינת היבישה מצטרפת מפני שהוא דבוק באוכל נחשב כאוכל:", + "גרעינה של רוטב שיצאת מקצתה כל שכנגד האוכל מצטרף והיוצא אינו מצטרף וכן עצם שיש עליו בשר כל שכנגד הבשר מצטרף היה עליו הבשר מצד אחר אינו מצטרף ממנו אלא העצם שתחת הבשר עד חלל העצם ואם לא היה לעצם חלל רואין אותו כאילו הוא כעובי האזוב ושאר העצם אין מצטרף שהעצמות לבשר כשומר הן חשובין:", + "קולית שהיה עליה בשר אפילו כפול גורר את כולה לטומאה:", + "גרעיני זיתים ותמרה אע\"פ ששלקן לאוכלין אין מתטמאין:", + "גרעיני חרובין אף על פי שכנסן לאוכלין אין מתטמאין שלקן לאוכלין מתטמאין:", + "ואלו מתטמאין ומטמאין ומצטרפין שורשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן לחין והפטמה שלהן בין לחה בין יבישה והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל ושרשי החזרין והנפוס ושורש צנון גדול מצטרף והסיב שלו אינו מצטרף ושרשי המנתא והפיגם ושרשי ירקות שדה וירקות גינה שעיקרן לשתלים והשורה של שיבולת והלבוש שלה ועוקצי תאנים וגרוגרות והכלסים והחרובין:", + "ואלו מתטמאים ומטמאין ולא מצטרפין שורשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן יבשין והעמוד שאינו מכוון כנגד האוכל ומלעין של שבולים והן השערות השחורות שבראש השבולת שדומין כמו מסר ועוקצי האגסים והקרוסטמלין והפרישין והעוזרדין ועוקץ דלעת טפח הסמוך לאוכל ועוקץ קונדס טפח וכן יד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן והפרכיל הוא השריג שהאשכלות תלויין בו ויד האשכול כל שהוא וזנב האשכול שריקנו ויד המכבד של תמרה ארבעה טפחים והמכבד הוא העץ האדום שהשרביטין תלויין בו והתמרין דבוקות בשרביטין וקנה השבולת שלשה טפחים ויד כל הנקצרין שלשה טפחים ושאין דרכו להקצר ידיהם ושרשיהן כל שהן כל אלו מתטמאין ומטמאין ולא מצטרפין מפני שהן ידות אוכלין:", + "ואלו לא מתטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין שאר כל העוקצים ושרשי קלחי הכרוב וחלפי תרדים וחלפי הלפת והן העיקרין שנשארו בקרקע כשלקטו הכרוב והלפת וחזרו והחליפו וכל השרשין שדרכן להגזז שנעקרו עם האוכל הפטמה של רימון מצטרפת והנץ שלו אינו מצטרף:", + "הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו אין הנשאר חיבור לאותו שנימוק ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף שהרי אין שמירתו מועלת כלום וכן אם היה שלם מכאן ומכאן ונימוק באמצע אין הצדדין חיבור זה לזה ואין קליפתו מצטרפת עלי ירקות ירוקין מצטרפין ולבנים אינם מצטרפין שהרי אינן כלום:" + ], + [ + "האגוזין והשקדים שנסדקה קליפתן עדיין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ את הקליפה:", + "ביצה מגולגלת משיקוב בה מקום לגומעה ממנו אין שאר קליפתה חיבור ושלוקה קליפתה חיבור עד שירצץ את הקליפה ואם נתבלה בקליפתה אף על פי שרצצה כולה חיבור:", + "עצם שיש בו מוח חיבור עד שירצץ צמר שבראשי הכבשים ושיער שבזקן התיישים אע\"פ שחרכן באור הרי הן חיבור עד שיתחיל לתלוש:", + "כנפי חגבים וקשקשי דגים אף על פי שהעביר סכין עליהן חיבור עד שיתחיל לקלף הרימון שפרדו חיבור עד שיקיש עליו בקנה:", + "השרביטים של תמרים אינן חיבור זה לזה:", + "מלפפון שחתכו ונתנו על השולחן חיבור עד שיתחיל לפרק התחיל לפרק חתיכה וכל העולה עמה חיבור והשאר אינה חיבור פיקה התחתונה חיבור לעצמה ואינה חיבור לחתיכות היו שנים או שלשה מלפפונות וחתך כל אחד מהן והניחן על השולחן והתחיל באחד מהן זה שהתחיל בו חיבור והשאר אינו חיבור אפילו אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו ערבית זה החצי שהתחיל בו חיבור והשאר אינו חיבור:", + "המחתך ירקות וכיוצא בהן לבשל אע\"פ שלא מירק והבדיל אינו חיבור אלא אם נטמא זה לא נטמא זה אף על פי שהוא מעורה בו חתך לכבוש או לשלוק או להניח על השולחן הרי זה חיבור ואפילו התחיל לפרק מה שחתך:", + "כל אוכל שעדיין לא פרקו חיבור ואם נטמא מקצתו נטמא כולו:", + "אוכל שנפרס ומעורה במקצת ונגע טמא באחד מהן אם אחז בזה שנגע בו והשני עולה עמו הרי זה חיבור ואם כשאוחז בזה הטמא ומגביהו ישמט האחר ויפול אינו חיבור אלא ה\"ז האחר כנוגע בראשון שנטמא:", + "כל האוכלין שהיו עליו או קלחין מחוברין בהן את שדרכו להאחז בעלה אוחזין אותו בעלה בקלח אוחזין אותו בקלח אם נתלה עמו ה\"ז חיבור בטבול יום ואין צריך לומר בשאר טומאות וכן אם היה לו יד אוחזין אותו ביד שלו היתה לו יד ועלה אוחזין אותו באי זה מהן שירצה לא היתה לו יד ולא עלה בזה אמרו אם אוחז בטמא והשני עולה עמו חיבור ואם לאו אינו חיבור:", + "האגוזין שקצצן בעוקציהן כשהן רכין ואמנן כולן כמו חבל וכן הבצלים שחיברן בדרך הזאת הרי אלו חיבור התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אין השאר חיבור אפילו היו לפניו מאה כור אין כולן חיבור שהרי הוכיח שדעתו לפרק הכל:", + "קליעה של שום שנפלו משקין על אחד מהן הוא טמא וחיבורו טהור שאין חיבורי אדם חיבור לכל דבר וכן אתרוג שנפרש ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור:", + "עיסה שלשה במי פירות אינה חיבור שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד:", + "הממעך אוכלין זה בזה וקבצן כגון הדבילה והתמרים והצימוקין שקבצן ועשאן גוף אחד אינן חיבור לפיכך עיגול של דבילה שנפלו משקין טמאין על מקצתו הרי זה נוטל ממנו מקום המשקין בלבד והשאר טהור:", + "התמרים והגרוגרות ששלקן ונעשו אום הרי זה חיבור:", + "הזיתים שעטנן ונעשו גוש אחד הרי זה חיבור מפני שמתחילה לא נתנן למעטן אלא על מנת שיינקו זה מזה לפיכך שרץ שנמצא על אום של זיתים והן הזיתים שנעשו כולן גוף אחד אפילו נגע בכשעורה הכל טמא שהכל גוף אחד היתה לו אום של זיתים ועתיד להפכה כיון שתקע בה את היתד אף על פי שיש בה גושים הרבה אינן חיבור ואם משהפכה נעשו אום אינן חיבור:", + "אוכל פרוד שהוא כולו מכונס ודבק זה בזה אע\"פ שאינו חיבור להתטמא ואינו כגוף אחד כמו שביארנו הרי הוא מצטרף לכביצה לטמא טומאת אוכלים אחרים ואם לא כנסו אלא הרי הוא מפורד כמעשה קדירה והקטנית אינו מצטרף עד שיקבצם ויעשם גוש אחד היו גושים הרבה זה בצד זה ונגע אב הטומאה באחד מהן הרי הוא ראשון והגוש שבצדו שני ושבצד השני שלישי ושבצד השלישי רביעי:", + "ככר של תרומה שהיתה ראשון לטומאה והשיך לה אחרות כולם ראשון פירשה היא ראשון וכולן שניות היתה שנייה והשיך לה אחרות כולן שניות פירשה היא שנייה וכולן שלישיות היתה שלישית והשיך לה אחרות היא שלישית וכולן טהורות בין שפירשו בין שלא פירשו:", + "ככרות של תרומה נושכות זו בזו נטמאת אחת מהן בשרץ כולן ראשון ואף על פי שפירשו אחר מכאן [נטמאת אחת במשקין טמאין כולן שניות אע\"פ שפירשו אחר מכאן] נטמאת אחת מהן בידים כולן שלישיות ואף ע\"פ שפירשו מפני שהיו גוף אחד בשעת טומאתן:" + ], + [ + "הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה כיצד היה מערה משקין טהורין לתוך כלי טמא ואפילו על גבי השרץ הרי העמוד הניצוק טהור ואם קלט מן המשקין הניגרין מן האויר הרי זה שקלט טהור ואין צריך לומר שהמשקין שמערה מהן טהורין:", + "בד\"א בשעירה מצונן לצונן או מחם לחם או מחם לצונן אבל המערה משקין טהורין צונן לתוך משקין טמאין חמין הרי הנצוק חיבור ונטמאו המשקין הצונן כולן שהוא מערה מהן ונטמא הכלי שמערה ממנו מחמת המשקין שבתוכו שהרי נטמאו ומפני מה אמרו המערה משקין צונן לחמין חיבור מפני שעשן החמין עולה כתמרות עשן ומתערב בניצוק ובמים שבכלי העליון ומטמא הכלי שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב:", + "לפיכך האשה שהיו ידיה טהורות והגיסה בקדירה טמאה והזיעו ידיה מהבל הקדירה נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקה שבקדירה וכן אם היו ידיה טמאות והגיסה בקדירה והזיעו ידיה נטמא כל מה שבקדירה כאילו נגעה במשקין שבקדירה:", + "נחיל דבש הזיפים ודבש הצפחת הניצוק שלהן חיבור ואפילו היה מערה מצונן לצונן מפני שיש להן ריר והרי הן נמשכין כדבק לפיכך כל האוכלין אין הניצוק שלהן חיבור ואפילו היה עבים הרבה כגון הגריסין והחלב המותך וכיוצא בהן לפי שאין להן ריר וכן שאר כל המשקין אין הניצוק שלהן חיבור אא\"כ עירה מצונן לחם כמו שביארנו:", + "הניצוק אינו חיבור לטהרה כיצד שאם עירה מים טמאים מכלי אבן וכיוצא בהן לתוך המקוה אין אומרים משהגיע קצת הניצוק למקוה טהרו המים אלא הרי הן בטומאתן עד שישיק המקוה לכולן מצד אחד כמו שביארנו וכן הקטפרס שיש עליו משקה טופח אינו מחברן לשאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה אבל המשקין שבאשבורן כולן חיבור לטומאה ולטהרה:", + "עריבה שהיא קטפרס ועליה משקה טופח ושלש חתיכות אוכלין טמאים בכביצה מונחין עליה זו למטה מזו אינן מצטרפות היו שתים הרי אלו מצטרפות ואם היה תחתיהם משקה עומד אפילו כעין החרדל ה\"ז מצרף את כולן:", + "כבר ביארנו שטבול יום אינו מטמא חולין כלל אלא פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ועושה הכל שלישי וכן אם נגע באוכלי קדש או משקה קודש פסלן ועשאן רביעי:", + "יש דברים שאינם חיבור בטבול יום ואף על פי שהן חיבור בכל הטומאות אלא אם נגע בהן טבול יום לא פסל אלא זה שנגע בו ואילו היה הנוגע במקום טבול יום אדם אחר היה פוסל הכל אפילו היה הנוגע אדם שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין שהיא טומאה קלה הרי זה פסל הכל שלא פסלו טבול יום ואין צ\"ל שאם היה הנוגע אב טומאה או ראשון שהוא מטמא הכל ומפני מה הקילו בטבול יום מפני שכבר טהר ואינו מחוסר אלא הערב שמש ועוד הקילו בטבול יום שיש אוכלין שהן מיוחדין לאדם ומתטמאין בכל הטומאות והן טהורות בטבול יום ואלו הן:השעורה והכוסמת בזמן שאינן קלופין אבל בזמן שהן קלופין והחטה אע\"פ שאינה קלופה והקצח והשומשום נפסלין בטבול יום ואין צ\"ל שהן מתטמאין בכל הטומאות:", + "כל יד האוכלין שהן חיבור באב הטומאה הרי הן חיבור בטבול יום וכן כל האוכל שנפרס ומעורה במקצת שהוא חיבור באב הטומאה כך הוא חיבור בטבול יום וכל שאינו חיבור בטבול יום הרי הוא חיבור בידים וגם זה חומר בטומאת ידים מטבול יום:" + ], + [ + "חלות או ככרים שכנסו והיו נושכות זו בזו ודעתו להפרישן או שאפה חלה ע\"ג חלה בתנור ועדיין לא קרמו פניה ונגע טבול יום באחת מהן לא פסל אלא החלה שנגע בה וכן המים שהרתיחו ונעשו כקובה והגריסין שהרתיחו רתיחה ראשונה ויין חדש ואורז שהרתיחו ונגע טבול יום ברתיחה אינו חיבור ולא פסל אלא הרתיחה בלבד ובשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורו' הכל חיבור אבל חלות שהיו נושכות זו בזו ואין דעתו להפריש או שאפה חלה ע\"ג חלה ונשכו וקרמו בתנור ורתיחת המים שאינה מחולחלת כקובה ורתיחת הגריסין שנייה ורתיחת יין ישן ורתיחת השמן בין ישן בין חדש ורתיחת עדשים הרי אלו חיבור בטבול יום ואין צ\"ל בכל הטומאות:", + "בצק שיצא בשעת אפייה ונמצא באמצע הככר כמו מסמר יוצא וכן קצת הבצק שנמשך ונחרך בעת אפייה והוא הנקרא חרחור אם היו פחותים מכאצבע ונגע טבול יום בהן פסל כל הככר וכן אם נגע בגרגר מלח קטן שבככר נפסל כל הככר ואין צ\"ל בכל הטומאות אבל צרור שבככר או תורמוס וגרגר מלח גדול וחרחור יתר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צ\"ל בטבול יום:", + "רקיק שנחרך חצייה וחצייה קיים הרי זו אינו חיבור נחרך האמצע והצדדין קיימין אינן חיבור זה לזה אפילו באב הטומאה ואין צ\"ל בטבול יום בשר קדש שקרם עליו המרק ונגע טבול יום בקיפה החתיכות מותרות נגע בחתיכה החתיכה וכל העולין עמה חיבור וכן בתבשיל קטניות שקרם ע\"ג פרוסות שמן שצף ע\"ג יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן:", + "ירק תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה לא פסל אלא קלח שכנגדו ואם היתה כמין כובע אינו חיבור:", + "חוט של ביצה שקרם על דפנה של אילפס ונגע בו טבול יום מן השפה ולפנים חיבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור וכן בקטניות שקרמו על שפת הקדירה:", + "חבית שנקבה בין משוליה בין מצידיה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה כולה:", + "המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקילוח משערין זה שנגע בו באחד ומאה שתרומה טמאה שנתערבה באחד ומאה בטלה במיעוטה כמו שביארנו בהלכות תרומות:", + "טבול יום שהיה תורם את הבור ונפלה ממנו חבית של תרומה ושקעה בבור של יין ונגע ביין שבבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור מן השפה ולפנים חיבור ואם היה הבור פיטס אפילו היה כלי גדול שמחזיק מאה כור כולו חיבור ואם נגע במקצת היין פסל התרומה שבחבית שבקרקע הכלי:", + "הסולת של מנחות והלבונה והקטורת והגחלים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולו במה דברים אמורים בגחלים שחותה במחתה ביום הכפורים שהמחתה שחותה בה נכנס להיכל אבל גחלים שחותה בכל יום כשהוא מערה במחתה של כסף לשל זהב אם נתפזרו מן הגחלים אין בהן קדושה אלא מכבדן לאמה:", + "מקפה של חולין או רקיק של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן בלבד ואם חבץ כל מקום שהלך בו השמן פסל:", + "ירק של חולין שבישלו בשמן של תרומה ונגע בו טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו:", + "המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן:", + "המקפה של חולין והשמן של תרומה שנגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו אם היה השום מרובה הולכין אחר הרוב אימתי בזמן שהוא גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכה ונגע במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו מפני שהוא רוצה בפיזורו ושאר כל הנידוכין שדרכן לדוכן במשקין כגון השום בשמן אם דכן שלא במשקין וקבצן אף על פי שהן גוש בקערה ונגע בהן לא פסל אלא מקום מגעו שהרי הם כעיגול של דבילה שאם נטמא מקצתו לא נטמא כולו:", + "עיסה שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה וכן הקישות שקרא שם תרומה בצפונה או בדרומה הרי זה חיבור ואם נגע טבול יום במקצת העיסה נפסלה החלה ניטלה חלתה מתוכה וחזרה לתוכה אינו חיבור:", + "עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום:", + "עיסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו בלבד:", + "מעשר ראשון שהוכשר ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שמעשר ראשון כחולין וטבול יום וידים מסואבות אינם פוסלין את החולין שהשלישי בחולין טהור כמו שביארנו וכן האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה ומפרישתה ומניחתה בכלים ונותנתו עם שאר העיסה כאחת ומקפת על הכל כדי לתרום מן המוקף ואח\"כ קוראה לה שם ואומרת הרי זה חלה ומשתקרא לה שם לא תגע בה שלא תפסלנה וכך היא עושה אם לשה בעריבה שהיא טבולת יום:", + "לגין שהוא טבול יום שמילאהו מחבית מעשר שלא ניטלה תרומתו ואמר הרי זה תרומת מעשר על מה שבחבית אחר שתחשך הרי זו תרומה טהורה לפי שאינה נעשית תרומת מעשר עד שתחשך כפי תנאו ואחר שתחשך יעריב שמשו של לגין ויטהר נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלה:", + "טבול יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד וכן שאר הטמאים שטבלו עושין בטהרות חוץ מזב וזבה בשביעי שלהן שאף על פי שטבלו לא יעשו בבית הבד ולא יתעסקו בטהרות שמא יראו ונמצאו טמאים למפרע שהרי סותרין הכל כמו שביארנו:" + ], + [ + "השמן או הדבש שנטמאו ואחר כך קרשו ואח\"כ נימוחו הרי הן ראשון לטומאה לעולם מפני שהן כמשקין ואע\"פ שקפאו אחר שנטמאו:", + "הרוטב והגריסין והחלב שקרשו הרי הן כאוכלין וצריכין מחשבה ואם נגע בהן אוכל ראשון או משקה נעשו שניים היה בהן משקה טופח הרי הן כמשקין והן תחילה לטומאה נטמאו כשהן משקין וקפאו אחר כן וקרשו הרי הן שניים כמו אוכל שנטמא ממשקין טמאין נטמאו כשהן קפויים ונימוחו ונעשו משקין אם היו כביצה מכוון הרי המשקין טהורין היו יותר מכביצה המשקין טמאין שכשנימוחה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה אוכל טמא שנימוחה ממנו ואותה הטיפה תטמא כל המשקין שנימוחו אחריה וכן טמא מת שסחט זיתים וענבים שהוכשרו אם היו כביצה הרי המשקין היוצאין מהן טהורין ובלבד שלא יגע במקום המשקה שהמשקה כמופקד באוכל וכאילו היא גוף אחר היו אותן זיתים וענבים יתר מכביצה הרי המשקין היוצאין מהן טמאין שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת מכביצה וטימאה כל המשקין ואם היה הסוחט זב וזבה וכיוצא בהן אפילו סחט גרגר אחד יחידי שלא הוכשר ולא נגע במשקה המשקה טמא שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת במשא הזב שהזב שנשא אוכלין או משקין טמאין כמו שביארנו וכן זב שחלב את העז החלב טמא שכיון שיצאת טיפה הראשונה נטמאת במשא הזב:", + "קדירה שמלאה כבשין של חולין ויצאו עליהם חוץ לקדירה ונגע אב הטומאה או ראשון בעלה שחוץ לקדרה במקום הנגוב אף על פי שיש בעלה כביצה הוא טמא והכל טהור חזר לקדירה טימא את המשקין שבה ונטמאת הקדירה וכל הכבשין נגע בעלה שחוץ לקדירה והיה בו משקה אם יש בעלה כביצה הכל טמא שהעלה מטמא משקה שעליו והמשקה מטמא כל המשקין שבקדירה ומטמא את הקדירה היתה הקדירה מלאה כבשים של תרומה וניער אותה טבול יום וראה משקין על ידו ספק מן הקדירה ניתזו ספק שהקלח נגע בידו הירק פסול והקדירה טהורה:", + "טמא שהיה אוכל ענבים מוכשרים ונפל ממנו גרגר יחידי לגת אם היה שלם ולא נשמט ממנו עוקצו הגת טהור ואם ניטל עוקצו והיו ענבים מוכנים בעביט וכיוצא בו לדרכן שהרי רוצה במשקה היוצא מהן נטמא הגת בטיפת משקה שבראש הגרגר במקום העוקץ נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום מופנה אם היו כביצה מכוון הרי המשקין היוצאין מהן טהורין כמו שביארנו היו יתר מכביצה היוצא מהן טמא שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת בכביצה ומטמאת את כל המשקה היוצא אחריה:", + "גוש של זיתים טמאין שהיו מקובץ ומחובר והשליכו לתוך תנור והוסק אם היה כביצה מכוון התנור טהור שאין האוכלין מטמאין כלים והמשקה היוצא מהן טהור כמו שביארנו היה הגוש יתר מכביצה נטמא התנור שכשיצאה טיפה אחת נטמאת בכביצה וטימאה את התנור לפיכך אם הזיתים הטמאין פירורין ואינן גוש אפילו הן מאה התנור טהור:", + "עצים שנבלעו בהם משקין טמאין והסיקן התנור טהור שהרי בטלו בעצים ואפילו הוציא העצים שנפלו עליהן גשמים ונפלו לרצונו והסיקן התנור טהור ואין המים שעליהן מתטמאין מן המשקין הבלועין בהם ולא יסיקם אלא בידים טהורות גזירה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקין שעליהם מטמאין את התנור:", + "שרץ שנמצא בריחים של זיתים אין טמא אלא מקום מגעו אם היה משקה מהלך הכל טמא שכיון שנטמא מקצת המשקה נטמא כולו והשמן מטמא את כל הזיתים נמצא ע\"ג העלין למעלה מן הזיתים ישאלו מן הבדדין אם אמרו לא נגענו נאמנין נמצא על אום של זיתים נטמא כל הגוש כמו שביארנו נמצא ע\"ג זיתים פירורין והוא נוגע בכביצה הכל טמא שהאוכל שהוא כביצה מטמא המשקה המעורב בהן והמשקה מטמא שאר הזיתים היו פירורין ע\"ג פירורין והמשקה מלמטה אע\"פ שנגע בכביצה אין טמא אלא מקום מגעו:", + "עם הארץ שהושיט ידיו לגת ונגע באשכולות אשכול וכל סביבותיו טמאין והגת כולה טהורה מפני שמפסיקין האשכולות שסביבות זה האשכול בינו ובין שאר הגת:", + "הגפת והזגים שנעשו בטהרה והלכו עליהן טמאין ואחר כך יצאו מהן משקין הרי אלו טהורין שמתחלה נעשו בטהרה ואם נעשו מתחלה בטומאה ויצאו מהן משקין טמאין:", + "הבדדין שנכנסין ויוצאין ומשקין טמאין בתוך בית הבד אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהן בארץ הרי הזיתים טהורין שהנוגע במשקין טמאים שלא בידיו טהור ואפילו לקדש ככרות הקדש שהיו בהן גומות ובתוך הגומות היו משקין של קדש ונגע השרץ באחת מהן ונגעה ראשונה בשנייה ושנייה בשלישית אפילו מאה כולן ראשון לטומאה מפני המשקה שבגומות וחבת הקדש הרי הן כולן כמשקין שאין מונין בהן אבל אם היו ככרות תרומה הרי הככר השלישית בלבד פסולה ומשלישית והלאה טהור ואם היה משקה טופח על כל הככרות אף בתרומה הכל טמאות וכולן שניות חוץ מן הראשונה שנגע בה השרץ שהיא ראשון:", + "אבעבוע הנעשה בעובי החבית והרי הוא כמו כלי אחר בצידה אם נקב האבעבוע לאויר החבית ונקב נקב אחר לחוץ זה כנגד זה או שהיה הנקב הפנימי מלמטה והחיצון מלמעלה והיה האבעבוע והחבית מלאים משקין אם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבועות נטמאו כל המשקין שבחבי' היתה החבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת נטמאת מפני הנקב שבאבעבוע זה שהרי הוא מפולש לאוירה וכן אם היה הנקב שבאבעבוע שבפנים מלמעלה והחיצון מלמטה ה\"ז אינה ניצלת בצמיד פתיל אבל אם נגע אב הטומאה באבעבוע לא נטמאו משקין שבחבית והנם כמובדלין מהן:" + ], + [ + "כבר ביארנו שהשבעה משקין בלבד הן שמתטמאין או מכשירין והשאר קרויין מי פירות ואינם מתטמאין ולא מכשירין ושבעה משקין שמנינו תולדותיהם כיוצא בהם:", + "תולדות המים הם היוצא מן העין ומן האוזן ומן החוטם ומן הפה ומי רגלי בני אדם בין גדולים בין קטנים כל אלו היוצאין מן האדם משקין הן בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו אבל מי רגלי בהמה והמלח שנמחת הרי הן כמי פירות לא מתטמאין ולא מכשירין:", + "הדם המנוי מן המשקין הוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הבהמה והחיה והעופות הטהורין אבל דם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הן והרי הוא דומה לדם מכה או לדם הקזה השוחט ונתז דם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן הרי זה ספק לפיכך תולין עליו לא אוכלין ולא שורפין תולדות הדם דם הקזה של אדם שהוציאו לשתייה אבל אם הוציאו לרפואה טהור ואינו מכשיר וכן דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטמאין והדם היוצא עם הליחה ועם הרעי ודם השחין והאבעבועות ותמצית הבשר כל אלו אינן מתטמאין ולא מכשירין אלא הרי הן כשאר מי פירות ודם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו:", + "מי החלב הרי הן כחלב וחלב האדם שאינו צריך לו אינו משקה לא מכשיר ולא מתטמא לפיכך חלב הזכר אינו משקה וכן חלב בהמה וחיה שיצא שלא לרצון כגון שזב מהדד מאליו או שחלבו כמתעסק אבל חלב האשה בין שיצא לרצון בין שיצא שלא לרצון סתמו משקה ומתטמא או מכשיר מפני שהוא ראוי לתינוק:", + "המשקין שיוצאין מאותן הטמאין שאותן המשקין אבות טומאה מטמאים בלא הכשר שהטומאה וההכשר באין כאחת ואלו הן:זוב הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית דם מן המת ודם הנדה וכן דם מגפתו של זב וחביריו וחלב של אשה ודמעת עינים עם שאר תולדות המים היוצאין מהן מטמאין כמשקין טמאין שמטמאין בלא כוונה שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון לפיכך נדה או זבה שנטף חלב מדדיה לאויר התנור נטמא התנור וכל מה שבתוכו:", + "כבר ביארנו שהמשקין היוצאין מטבול יום אינם טמאים לפיכך אם נפלו אפילו על ככר של תרומה אינו מוכשר עד שיפלו לרצון כשאר המשקין הטהורין שאינן מכשירין אלא לרצון:", + "הזיעה והליחה הסרוחה והרעי והמשקין היוצאין מבן שמונה חדשים והשותה מי טבריה וכיוצא בהן אף על פי שיוצאין נקיים כל אלו אינן חשובין משקה ולא מתטמאין ולא מכשירין:", + "השותה שאר משקין ויצאו הרי הן משקין כשהיו שאין שאר המשקין טהורין בגוף כיצד שתה מים טמאין והקיאן הרי אלו טמאין מפני שלא טהרו ביציאתן שתה מים טמאים וטבל ואחר כך הקיאן [או שנסרחו ואח\"כ הקיאן] או שיצאו מלמטה אע\"פ שלא טבל הרי הן טהורין שתה שאר משקין טמאין או שאר אוכלין טמאין אף על פי שטבל ואחר כך הקיאן טמאין לפי שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה הרי הן טהורין:", + "כבר ביארנו שהזיעה אינה משקה אפילו שתה משקין טמאין והזיע זיעתו טהורה אבל הבא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה ואם נסתפג מן המים השאובין ואחר כך הזיע זיעתו טהורה:", + "זיעת בתים שיחין ומערות ובורות אינן משקה ואפילו הן טמאין זיעתן טהורה אבל זיעת המרחץ במים אם היתה המרחץ טמאה זיעתה טמאה ואם היתה טהורה והכניס בה פירות הוכשרו הכניסו לה כלים הרי המים שעליהן כתלושין ברצון ומכשירין:", + "הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם היתה הבריכה טמאה זיעת כל הבית שמחמתה טמאה:", + "שתי בריכות בבית אחת טמאה ואחת טהורה המזיע קרוב לטומאה טמא קרוב לטהורה טהור מחצה למחצה טמא:", + "המוהל כשמן משקין המנטפין מסלי זיתים וענבים אינו משקה ולא מתטמאין ולא מכשירין עד שיכניסם בכלי:", + "השוקל ענבים בכף מאזנים היין שבכף אינו משקה עד שיערנו לתוך הכלי וה\"ז דומה לסלי זיתים וענבים שמנטפין:", + "הדורס ענבים של תרומה בחבית אף על פי שהיין צף על גבי ידיו הרי הכל טהור:", + "משקה בית מטבחיים שבעזרה והוא דם הקדשים והמים שמשתמשין בהן שם טהורין לעולם ואינן מתטמאין ולא מכשירין ודבר זה הלכה מפי הקבלה לפיכך כל דמי הזבחים אינו מקבל טומאה ואינו מכשיר והואיל ודם הקדשים אינו מכשיר קדשים שנשחטו בעזרה לא הוכשרו בדם שחיטה ואין לבשר הקדשים הכשר אלא במשקין שיפלו על הבשר חוץ במשקה בית המטבחיים:", + "פרת קדשים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה ה\"ז מוכשרת לפיכך אם נמצאת מחט טמאה בבשרה הרי הבשר טמא וכן אם היתה הפרה חסומה מחוץ לירושלים אע\"פ שאין המחט ידועה הרי הבשר טמא מפני שנגע בכלים הנמצאין מחוץ לירושלים נמצאת המחט בפרש הבשר טהור ובין כך ובין כך הידים טהורות שאין טומאת ידים במקדש כמו שביארנו במה דברים אמורים להיות הבשר טמא בדין תורה אבל להתטמא מדבריהן אין הקדש צריך הכשר אלא חיבת הקדש מכשרת הבשר ואם נגע בה טומאה בין קלה בין חמורה נפסלה אף על פי שלא הוכשר במשקה כמו שביארנו:" + ], + [ + "הבוצר ענבים למכור בשוק או לייבשן לא הוכשרו לטומאה עד שיפלו עליהן משקין לרצונו כשאר האוכלין אבל הבוצר לדרוך הוכשר לטומאה ואע\"פ שלא נפלו משקין על הבציר כלל ואם נגעה בו טומאה נטמא ודבר זה גזירה מדברי סופרים ומפני מה גזרו על הבוצר לגת שהוא מוכשר שפעמים שאדם נכנס לכרמו לידע אם הגיע להבצר וסוחט אשכול של ענבים לבדוק בו ומזלפו ע\"ג הענבים הבצורות שהרי הכל לדריכה עומד ועוד מפני שאינו מקפיד עליו הרי הוא מתמעך ויצאו מימיו והרי הוא מקפיד עליהן שלא יזובו בקרקע ונמצא מוכשר בהן לפיכך גזרו שהבוצר לגת הוכשר:", + "הבוצר ענבים שאם לא מצא להם שוק מחזירן לגת לא הוכשרו עד שיבואו לרשות הגת וכן הזיתים שבאו לרשות הבד הוכשרו כמו שיתבאר:", + "הבוצר ענבים ונתנם בעביט או ששטחן על גבי העלין הוכשרו במשקין היוצאין מהן שהרי דעתו על המשקין ולפיכך שטח על העלין או נתן לתוך העביט שהוא כמו בור לפיכך אם נטל מהן טמא או מי שידיו טמאות טימאן בצר ונתן לסלים או במשטיח של אדמה לא הוכשרו שהרי אינו מקפיד על המשקה היוצא מהן לפיכך נוטל הטמא מהן ואוכל ואף ע\"פ שהן מבוקעות ומנטפות לגת הרי הגת טהורה שהרי לא הוכשרו והרי נבצרו לאכילה וכן הנוטל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה ואכל והותיר כסאה וכסאתים וזרקן לגת ואע\"פ שהיין מנתז על הענבים לא הוכשרו:", + "ענבים שהיו בסלים או במשטיח של אדמה ולקח מהן לדורכן הוכשרו לפיכך צריך ליקח מהן בידים טהורות כדי שלא יקח מהן הטמא ויטמאן:", + "כרם שהוא עומד בבית הפרס הבוצר אותו לגת אינו מוכשר כל זמן שהוא בבית הפרס הואיל וטומאת בית הפרס מדבריהם והבוצר לגת הוכשר מדבריהם הקלו בגזירה זו ולא גזרו עליו שיהיה מוכשר עד שיצא מבית הפרס לפיכך הרוצה לבצור בבית הפרס לגת בטהרה מטהר את הבוצרים ואת הכלים ומזה עליהם שלישי ושביעי ומעריב שמשן כדי להכיר שאין מקילין בטומאת בית הפרס אלא מפני שהוא ספק ואח\"כ נכנסין ובוצרין ומוציאין חוץ לבית הפרס ואחרים טהורים מקבלין מהן ומוליכין לגת ואם נגעו אלו באלו טמאין מטמאין את הענבים שהאנשים שבבית הפרס טמאין ומטמאין לאותן שבחוץ ועושין אותו ראשון והן מטמאין את הענבים שהרי הוכשרו משיצאו חוץ לבית הפרס:", + "המוסק את זיתיו לכבשן או למוכרן בשוק לא הוכשרו עד שיפלו עליהן משקין ברצון כשאר האוכלין וכן המוסק זיתיו לדרוך בבית הבד לא הוכשרו עד שתגמר מלאכתן ומפני מה יוכשרו הזיתים שנגמרה מלאכתן שחזקתן שהוכשרו במוהל שלהן שהרי רוצה בקיומו כדי שיהיו נוחין לדרוך אבל קודם שתגמר מלאכתן אין המוהל היוצא מהן מכשיר מפני שאינו רוצה בקיומו לפיכך זיתים שלא נגמרה מלאכתן שנפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגעם ככל האוכלים שלא הוכשרו נפלו עליהן משקין טמאין אחר שנגמרה מלאכתן נטמאו כולן שהמשקין הטמאין מטמאים את המוהל שבהן והמוהל מטמא את כולן שהמוהל שיצא מהן אחר גמר מלאכתן חשוב משקה ומתטמא ומכשיר:", + "חבית של זיתים מגולגלים צריך לנקוב החבית כדי שיצא המוהל ואם לא ניקב הרי אלו מוכשרין נקבה וסתמוה שמרים והנם בלולים במוהל אינם מכשירין מפני שאינן ברצונו שהרי נקבה:", + "זיתים שמסקן לדריכה מאימתי גמר מלאכתן משתגמר מסיקתן ויהיו מונחים ומוכנים לדריכה אף על פי שלא נפלו עליהן משקין ולא יצאו מהן משקין הואיל ונגמרה מלאכתן הוכשרו אבל קודם שנגמרה מלאכתן אע\"פ שנתמעכו והזיעו ונתחברו במשקיהן אינן מוכשרין גמר מלמסוק זיתיו אבל עתיד ליקח זיתים אחרים להוסיף עליהם אפילו אינו עתיד להוסיף אלא או קב או קביים לא הוכשרו ואם הערים הרי אלו מוכשרין גמר מליקח אבל עתיד ללוות ולהוסיף ואירעו אונס או נתעסק במשתה ולא הוסיף עדיין לא נגמרה מלאכתן ואינן מקבלין טומאה ואפילו זבים וזבות מהלכין עליהם טהורים:", + "העוטן זיתיו בשני בדים כיון שגמר אחת מהן הוכשרו לקבל טומאה:", + "המסיק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידם לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידם לשם והוא שחישב עליהן קודם שימסוק אבל אחר שימסוק אין המחשבה מועלת אלא הוכשרו גמר את זיתיו ועתיד למוכרן לא הוכשרו עתיד לחפותן בעלין הוכשרו ומקבלין טומאה:", + "הלוקח מעטן זיתים מן העכו\"ם אם יש מוסק על פני האדמה יעשו בטומאה שזה בחזקת שגמר ונאמן עם הארץ לומר מעטן זה לא גמרתיו:", + "הרוצה ליטול מזיתים שלא נגמר מלאכתן ולדרוך ה\"ז נוטל מהן בטומאה ומוליך לבית הבד בטומאה ומכסה השאר בטומאה ואינו חושש שהרי לא הוכשרו כדי שיקבלו טומאה:", + "המניח את זיתיו בכותש כדי שימתינו ויהיו נוחים להכתש הרי אלו מוכשרין הניחן שימתינו ושימלחם אחר שימתינו אינן מוכשרין שהרי דעתו עליהן לכבשן:", + "הפוצע זיתים של תרומה בידים טמאות פסלן שפציעתן היא גמר מלאכתן פצען לסופגן במלח לא הוכשרו וכן אם פצען לידע אם יש בהן שמן והגיעו להמסק לא הוכשרו:", + "המניח זיתים בגת לגרגרן ולייבשן אפילו הם רום אמה אינן מוכשרין נתנן בבית שילקו אף על פי שעתיד להעלותן לגג או שנתנן בגג שילקו אף ע\"פ שעתיד לפתחם ויפריס אותן הרי אלו מוכשרים נתנן בבית עד שישמור את גגו או עד שיוליכם למקום אחר אינן מוכשרים שעדיין לא נגמרה מלאכתן:", + "העוטן זיתיו ברשות ע\"ה ונעל וחתם אינו חושש שמא יש לו מפתח אחר וחותם אחר אע\"פ שמצא חותם מקולקל ומפתח פתוח הרי אלו טהורין וחותם שאמרו אפילו צרור או קיסם היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מכניס קנה ומסיטן היו שם חלונות של ארבעה טפחים נידונות כפתחין:", + "הדורך בטומאה ורצה לטהר כלי בית הבד והעקל מן המשקין הטמאין שנבלעו בהן כיצד יעשה כלי של עץ ושל אבנים מדיח ושל נסרים וכיוצא בהן מנגבן ושל גמי מיישנן כל י\"ב חדש או חולטן בחמין או במי זיתים או מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או לתוך מעיין שמימיו רודפין שתים עשרה שעות ואחר כך מטביל את הכלים שצריכין טבילה ומשתמש בהן בטהרה:" + ], + [ + "כל דברי הכשר אוכלין דברי קבלה הן מפי השמועה למדו שזה שנאמר וכי יותן מים על זרע אחד המים ואחד שאר שבעה משקין והוא שינתן עליהם ברצון בעלים ואחר שנעקרו מן הקרקע שדבר ידוע הוא שאין לך זרע שלא בא עליו מים כשהוא מחובר לא נאמר וכי יותן מים אלא לאחר שנעקרו האוכלין ונתלשו המשקין:", + "כל משקה שנפל על האוכל בתחילה ברצון בעלים אף על פי שאין סופו ברצון או שהיה סופו ברצון ואין תחלתו ברצון הכשיר נפל שלא ברצונו אינו מכשיר אפילו בלל הוא פירותיו מפני הסכנה או מפני הצורך והוא אין רצונו שיהיו בלולין הרי אלו לא הוכשרו כיצד הטומן פירותיו במים מפני הגנבים או הנותן פירותיו לשבולת הנהר להביאן עמו אינן מוכשרים:", + "משקין שנתלשו מן הקרקע שלא ברצון אינן מכשירין לפיכך אדם או כלים או פירות שנבללו במשקין ונתלשו שלא ברצון אף על פי שנגעו אוכלין באותן משקין ברצון לא הוכשרו שהרי אותן המים שלא לרצון נתלשו וכאילו הן עדיין בקרקע שאינן מכשירין היו המים שעל האדם ועל הכלים ועל הפירות תלושין ברצון ונגעו בהן אוכלין ברצון הוכשרו כיצד הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח המים שבה מכשירין ואם הניח בהן פירות הוכשרו מפני שהן תלושין בכלי לדעת כפאה בשביל שלא ילקה הכותל המים שבה אינן כתלושין ולפיכך אם נתן בה אוכלין לא הוכשרו נתכוון שיודח הכותל אם היה כותל בית הרי אלו מכשירין שהתלוש שחיברו לעניין הכשר הרי הוא כתלוש ונמצאו מים שעל כותל בית זה כמים שבכלים ואם היה כותל מערה שאינו בנין אלא עצמה של קרקע המים שעליה אינן כתלושין מן הקרקע:", + "השוחה לשתות הרי המים העולים בשפמו ובפיו תלושין ברצונו שדבר ידוע הוא שהשותה יעלה המים בפיו ובשפתיו והואיל ושתה ברצונו הרי אלו נתלשו ברצון אבל המים העולים בחוטמו ובזקנו ובראשו אינן תלושין ברצון:", + "הממלא את החבית המים העולים אחריה ובחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל שהוא לצורכה הרי הן תלושין ברצון והמים שבחבל היתר על צורכה אינן תלושין ברצון נתנה תחת הצינור כל המים שעל גבה ובחבל אינן תלושין ברצון לפיכך אין מכשירין:", + "מי שירדו עליו גשמים אפילו היה אב הטומאה המים שעליו אף ע\"פ שירדו מצד העליון לתחתון טהורין והוא שינתקם מעליו בכל כחו אבל אם היו שותתין ויורדים בשעת פרישתם מתטמאין ובזמן שהן טהורין אינן מכשירין שהרי אינן תלושין עליו לרצונו ואם ניער הרי אלו לרצון עמד תחת הצינור להקר או לידוח הרי זה לרצון ואם היה טמא המים שעליו טמאין:", + "חבית שהיתה מליאה פירות וירד הדלף לתוכה הרי זה יערה המים מעליהן ואינן מכשירין ואף ע\"פ שרצונו שיהיו בתוכה עד שיערה המים מעליהן:", + "עריבה שירד הדלף לתוכה המים הניתזין והצפין מעליה אינן תלושין ברצון נטלה לשפכה המים שבתוכה אינן ברצון הניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין שבתוכה אינן תלושין ברצון ואם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין שכיון שלא שפכה במקומה הרי תלשן ברצונו:", + "המטביל את כליו והמכבס את כסותו במערה המים העולין בידיו ברצון וברגליו אינן כתלושין ברצון:", + "פירות שנפלו לתוך המים ופשט ידיו ונטלן לא הוכשרו ואם חישב שיודחו ידיו הוכשרו במים שבידיו שהמים שבידיו ושעל הפירות הרי הן כתלושין ברצון:", + "הנותן פירותיו לתוך המים ברצונו אם היו מים שבקרקעות אינן מוכשרין כל זמן שהן במים הוציאן הוכשרו במים שעליהן או שעל ידיו שהרי נתלשו ברצון כיצד צנון או לפת שהוא בתוך המערה נדה מדיחתו שם והוא טהור העלתהו כל שהוא מן המים נטמא במגעה:", + "קופה שהיא מליאה תורמוסין ונתונה לתוך המקוה מושיט ידו הטמא ונוטל תורמוסין מתוכה והן טהורין מפני שלא הוכשרו שהרי מתוכה נטל ואין רצונו במים שעליהן העלם מן המים הנוגעין בקופה טמאין שהרי הוכשרו במים שבקופה שנתלשו ברצונו ושאר כל התורמוסין שבתוך הקופה טהורין:" + ], + [ + "הממלא בקילון המים הנשארים בקילון הרי הן תלושין ברצון עד שלשה ימים אבל אחר שלשה ימים אינן תלושין ברצון אלא אם נשאר שם משקה אינו מכשיר:", + "עצים שנפלו עליהן משקין ברצון וירדו עליהן גשמים שלא לרצון אם רבו הרי כולן שלא לרצון הוציאן שירדו עליהן גשמים אף על פי שרבו הרי כולן לרצון היו רגליו או רגלי בהמתו מלאות טיט ועבר בנהר ורחצו אם שמח הרי המים העולין עליהן תלושין ברצון ואם לאו אינן ברצון:", + "המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים כדי שיסתמו הסדקין שבעץ הרי המים העולין בהן תלושין ברצון:", + "המוריד את הבהמה לשתות המים העולין בפיה תלושין ברצון וברגליה אינן כתלושין ברצון אלא אם חישב שיודחו רגליה ובשעת החורף והדיש אף שברגליה תלושין ברצון הורידה חרש שוטה וקטן אע\"פ שחשב שיודחו רגליה המים העולין ברגליה אינן תלושין ברצון שיש להן מעשה ואין להן מחשבה:", + "הטובל במים הרי כל המים שעל בשרו תלושין ברצון אבל העובר במים כל המים שעל בשרו אינן תלושין ברצון:", + "מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר ועבר בו ביטלו השניים את הראשונים והרי המים שעליו אינן תלושין ברצון וכן אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו בטלו המים הראשונים אבל אם דחהו דרך שחוק לא בטלו אלא הרי המים שעליו תלושין לרצון טבל בנהר ועלה וירדו עליו גשמים אם רבו עליו גשמים הרי בטלו מים הראשונים והרי כל המים שעליו אינן תלושין ברצון:", + "השט על פני המים המים הניתזין אינן תלושין ברצון והמים העולין עליו תלושין ברצון אם נתכוון להתיז על חבירו אף הניתזין תלושין ברצון:", + "העושה צפור במים המים הניתזין ואת שבה אינם תלושין ברצון:", + "המודד את הבור לידע עומקו מים העולין בידו ובדבר שמדד בו תלושין ברצון ואם מדד רוחבו מים העולין בידיו או בדבר שמדד בו אינן תלושין ברצון פשט ידו או רגלו לבור לידע אם יש בו מים הרי המים העולין בידו או ברגלו אינן תלושין ברצון פשטן לידע כמה מים שם העולין בהן תלושין ברצון זרק אבן לבור לידע אם יש בו מים מים הניתזין אינן ברצון ושעל האבן אינן כתלושין:", + "החובט על השלח חוץ למים הנתזין ממנו תלושין ברצון שהרי רצונו שיצאו חבט עליו והוא בתוך המים אינן תלושין ברצון:", + "המים העולין בספינה ובעיקל ובמשוטות אינן תלושין ברצון ובמצודות וברשתות ובמכמורות אינם תלושין ברצון ואם ניער תלושין ברצון וכן המים שעל הקסיה [של] שלחנות ועל השפה של לבנים אינן ברצון ואם ניער הרי אלו ברצון:", + "המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה המוציא מסמר לגשמים לצרפו המניח את האוד בגשמים לעשותו [פחם] הרי המים שעליהן תלושין ברצון אבל המוציא את המסמר ואת האוד לגשמים לכבותן אין המים שעליהן תלושין ברצון:", + "שלשל את המשולת לבור להעלות בה כלי או קיתון שלשל את הכלכלה לבור כדי שתשב עליה (את) התרנגולת אין המים שעליה תלושין ברצון:", + "הממחק את הכרישה להסיר המים שעליה והסוחט שערו בכסותו המים היוצאין תלושין ברצון והנשארין אינן תלושין ברצון מפני שרצונו שיצאו מכולן וכרישה עצמה הוכשרה שבשעת פרישתה מכשירין ואם ניתק המים מעליה בכל כחו לא הוכשרה:", + "המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין או להשיר טומאה המים הניתזין ממנה אינן תלושין ברצון הרעידו להשיר ממנו משקין היוצאין הרי הן תלושין והנשארין בו אף על פי שנשרו ממקום למקום אינן תלושין ברצון מפני שהוא מתכוון שיצאו מכולו וכן אם נתזו על המחוברין אינן תלושין ברצון:", + "המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה על חבירתה ותחתיהן זרעים וירקות מחוברים לקרקע ונפלו המים על הפירות המחוברין שתחתיהן אותן המים שבזרעים ושבירקות אינן תלושין ברצון:", + "שמרים של תרומה שנתן עליהן מים כבר ביארנו בתרומות שהראשון והשני אסור לזרים ושל הקדש בדק הבית אף השלישי אסור ושל קדשי מזבח לעולם אסור ושל מעשר שני הודאי ראשון בלבד אסור כשם שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין הכשירן כגון שנתמדו מאליהן והיתה בהמה שותה ראשון ראשון שאם היה האדם הוא שמסיר המים הראשונים אע\"פ שמאליהן נפלו כיון שחשבן והקפיד עליהן מכשירין:" + ], + [ + "פירות שירד הדלף לתוכן ועירבן כדי שיתנגבו לא הוכשרו:", + "המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהן הטל לא הוכשר ואם נתכוון שירד עליהן הטל הוכשרו לפיכך אם העלום חרש שוטה וקטן אף על פי שחישבו שירד הטל עליהן לא הוכשרו שיש מעשה להן דין תורה ואין להן מחשבה אפילו מדברי סופרים הפכו בהן קטנים על הגג הרי אלו מוכשרין שאם היתה מחשבה של קטן ניכרת מתוך מעשיו מחשבתו מועלת מדבריהן:", + "המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו וירד עליהן הטל לא הוכשרו ואין אומרין הואיל והכל יודעין שהטל יורד הרי זה ברצונו שהרי לא העלם אלא כדי שימתינו:", + "המוליך חיטין לטחון וירדו עליהן גשמים אם שמח הוכשרו היו זיתיו נתונין בגג וירדו עליהן גשמים אם שמח הוכשרו החמרים שהיו עוברים בנהר ונפלו שקיהן במים והעלום אם שמחו הוכשרו הפירות והמים שעל השקין הנם תלושין ברצון שהרי שמחו:", + "שק שהוא מלא זרעונים ונתון על גבי הנהר או על פי הבור או על מעלות המערה ושאבו הוכשרו:", + "חבית שהיא מלאה פירות שנתנה בתוך המשקין או מלאה משקין שנתנה בתוך הפירות ושאבו הוכשרו באלו משקין אמרו במים וביין ובחומץ אבל שאר המשקין אין משאבין מן החרס כדי שיכשירו הפירות שבצידן:", + "הרודה פת חמה ונתנה ע\"פ חבית של יין אם היתה פת חיטין לא הוכשרה ואם היתה של שעורים הוכשרה מפני שהשעורים שואבות וכן אם היה היין טמא והיה פת חיטים טהורה ואם היתה שעורים נטמאה מפני ששאבה משקין טמאין:", + "המרבץ את ביתו ונתן בו חטים וטננו אם מחמת המים הוכשרו ואם מחמת הסלע לא הוכשרו המכבס את כסותו בעריבה ונתן בה חטים וטננו אם מחמת המים הוכשרו ואם מחמת העריבה לא הוכשרו:", + "הטומן פירות בחול כדי שירטיבו הוכשרו הטומן בטיט הנגוב אם יש בו משקה טופח הוכשרו ואם לאו לא הוכשרו:", + "המרבץ את גורנו אינו חושש שמא יוכשרו חטיו אם טננו בו ואף ע\"פ שהוא שמח:", + "המלקט עשבים כשהטל יורד עליהן לחפות בהן החיטין לא הוכשרו ואם נתכוון לכך הוכשרו:", + "המרבץ את ביתו במים טמאים ונתן בו שבולים וטננו אם יש עליהן משקה טופח הרי אלו טמאין ואם לאו טהורין:", + "הנוער אגודה של ירק שהיו עליה משקין וירדו מצד העליון לצד התחתון לא הוכשר:", + "המעלה שקין מלאין פירות מן הנהר ונתנן זה ע\"ג זה הוכשר התחתון במים שירדו לו מן העליון שהרי ברצונו הניח זה על גבי זה:", + "הנופח בעדשים לבודקן אם הן יפות והזיעו הוכשרו בהבל פיו מפני שהוא מתולדות המים וכן האוכל שומשמין באצבע הוכשרו במשקה פיו ושעל אצבעו:", + "נשך באוכל ונפל האוכל הרי המשקה שעל האוכל שלא לרצון היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות וכל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו ונפל מפיו הרי המשקה שעליו ברצון היה אוכל זיתים נגובין ותמרים יבישות וכל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו ונפל מפיו הרי המשקה שעליו שלא ברצון:", + "עולשין שליקטן לבהמה והדיחן וחישב עליהן לאדם אח\"כ כבר ביארנו שהן צריכים הכשר שני ואם היה עליהן משקה טופח כשחישב עליהן לאדם הרי אלו מוכשרין:" + ], + [ + "מים שבכלים מתטמאין בין לרצון בין שלא לרצון ומטמאין אוכלים וכלים בין שנפל עליהן ברצון בין שלא נפל עליהן ברצון אבל מים שבקרקעות כגון מי בורות שיחין ומערות ומי גבאים שאין בהם ארבעים סאה אין מתטמאין אלא לרצון ואין מטמאין אלא ברצון כיצד מים שבקרקע שאין בהן ארבעים סאה בין שהיו שאובין בין שאינן שאובין שנפל לתוכן המת או שהלך בהן הטמא הרי אלו טהורין אבל אם שתה מהן אדם טמא או שמילא בהן בכלי טמא או שנפלו לתוכן משקין טמאין ברצון הרי אלו טמאין ואף על פי שהן בקרקע שתה מהן הטהור אחר שנטמאו בקרקע או שמילא בהן בכלי טהור נטמא השותה ונטמא הכלי שהרי ברצון שתה או מילא נפל לתוכן ככר של תרומה הרי הוא טהור כשהיה שאין מתטמאין אלא לרצון לפיכך אם הדיח ידו והוציא הככר נטמא הככר במים שבידיו שהרי הן ברצון:", + "מי גבאים וכיוצא בהן ממים שבקרקעות כגון מי בורות שיחין ומערות ומי תמצית שפסקו ומקואות שאין בהן ארבעים סאה שנטמאו וירדו להם גשמים ורבו מי גשמים עליהם אע\"פ שלא שטפו הרי הן טהורין לפיכך כל המים שבקרקעות כגון מי גבאים וכיוצא בהן בשעת הגשמים הכל בחזקת טהרה:", + "פסקו הגשמים הקרובים לעיר או לדרך טמאין שהן בחזקת ששתה מהן הטמא ושמלאו מהן בכלים טמאין והרחוקים טהורים עד שיהלכו רוב האדם הלכו הכל בחזקת טומאה שההולכים בשיירות ממלאין ושותין מהן בד\"א בגבא שאפשר לשתות ממנה אבל בגבא שאי אפשר לשתות ממנה אלא בדוחק גדול ה\"ז בחזקת טהרה (שהן בחזקת טהורין) עד שימצא מקום פרסות רגלי אדם או פרסות רגלי בהמה גסה ניכרת בו אבל מצא פרסות רגלי בהמה דקה הרי זה טהור שאפשר שירדה ושתת:", + "חזקת טיט וגמומיות שבפתחי חנויות בר\"ה בשעת הגשמים שהן טהורין פסקו הגשמים הרי הן כמי שפיכות ושבשווקין הולכין בהן אחר הרוב גבא שנפל לתוכו יין או חלב או דבש הולכין בו אחר הרוב נפל לתוכו שמן אף על פי שהקפיאהו הרי זה מתטמא ומטמא שלא ברצון לפי שאי אפשר לו לצאת ידי צחצחית:", + "שמן ושאר המשקין חוץ מן המים הרי הן בקרקע כמות שהן בכלים דין אחד הוא:", + "מי תמצית שלא פסקו אף ע\"פ שאין בהן ארבעים סאה הואיל והן בקרקע והרי המים נמשכין ובאין להן אינן מקבלין טומאה ואע\"פ ששתה מהן הטמא ומילא מהן בכלי טמא או נתן לתוכן מים טמאים הרי הן טהורין לכל דבר:", + "מי שהיה אוכל תרומה בידים טמאות כגון דבילה שלא הוכשרה והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור אם הפך נטמאת הדבילה ברירו שהרי נטמא ביד מפני שעקרו ואם לא הפך טהורה שהמשקה שבפיו קודם שיהפכנו או ימוצצנו להוציאו דומה למים שלא נתלשו אלא הן עדיין בקרקע שאין מתטמאין ואין מטמאין אלא ברצון כמו שביארנו וזה אין רצונו אלא ליטול הצרור היה פונדיון לתוך פיו ופשט ידו ליטלו והדבילה בתוך פיו אם הניחו לצמאו הרי זה הרוק כעקור ונטמאת הדבילה מחמת משקה פיו שנטמא מחמת ידיו:", + "האשה שהיתה אוכלת אוכלין של תרומה שאינן מוכשרין והיתה גורפת את התנור הטמא והכה הקוץ ויצא ממנה דם ומצצה אצבעה מפני הדם או שנכוית ונתנה אצבעה בפיה נטמאת התרומה שבפיה שהרי רצונה להוציא המשקה מפיה ולעוקרו במציצת אצבע:" + ], + [ + "כל האגודות שבשווקים וכל הקמחים וכל הסלתות שבשווקים בחזקת מוכשרין האגודות מפני שדרכן לזלף המים עליהן תמיד והקמח והסלת לותתין אותו ואח\"כ טוחנין אותו וכן חטין שחולקין אותן ברחיים אחת לשתים ואחת לשלש כדי לעשות מהן מעשה קדירה כגון הריפות וכיוצא בהן הרי הן בחזקת מוכשרין בכ\"מ בין של שווקין בין של בתים מפני שלותתין אותן להסיר קליפתן:", + "כל אלו שהן בחזקת מוכשרין הרי הן בחזקת טומאה מפני שהכל ממשמשין בהן והן מוכשרין ועל כולן נאמן עם הארץ לומר לא הוכשרו ואין צריך לומר שאר אוכלין שאין להן חזקה שע\"ה נאמן לומר לא הוכשרו:", + "כל הדגים בחזקת מוכשרין ואין עם הארץ נאמן עליהן לומר לא הוכשרו לפיכך לעולם הדגים בחזקת טומאה הדגים בין שצדן בחרם בין בכפוף בין במצודה אם לא ניער את המצודה עליהן לא הוכשרו ואם ניער הוכשרו ואין עם הארץ נאמן לומר לא נערתי את המצודה עליהן והרי הן בחזקת טומאה עד שיתכוין לצודן בטהרה:", + "כל הציר בחזקת מוכשר וציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהם הרי הכל משקה ומכשיר ומתטמא טומאת משקין לפיכך חזקתו טמא נפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב וכן מי פירות שנתערבו בשאר המשקין הולכין אחר הרוב נתערבו במים כל שהן הרי הכל משקה ומתטמא טומאת משקין ומכשיר וציר חגבים טמאים אינו מכשיר אבל מתטמא טומאת משקין:", + "הלוקח ציר מע\"ה משיקו במים וטהור שאם היה רוב הציר מים הרי המים מטהרין במקוה ואם היה רובו מלח של דגים אינה מקבלת טומאה והמים שבה בטלו במיעוטן במה דברים אמורים לטבול בהן פת אבל לקדרה מצא מין את מינו וניעור ונמצאו רוב המים טמאים שהמיעוט שהיה בציר לא טהור במקוה:", + "הפירות בכל מקום בחזקת טהרה אפילו היה המוכר עכו\"ם עד שידע שהוכשרו או שיהיו מדברים שחזקתן מוכשרין:", + "האוג בכ\"מ בחזקת טומאה וכן כל הקישואין והדלועין והתלויות בגמי על פתחי חנויות בחזקת מוכשרין וטמאין:", + "כל הכתוב בתורה ובדברי קבלה מהלכות הטומאות והטהרות אינו אלא לענין מקדש וקדשיו ותרומות ומעשר שני בלבד שהרי הזהיר את הטמאין מליכנס למקדש או לאכול קודש או תרומה ומעשר בטומאה אבל החולין אין בהן איסור כלל אלא מותר לאכול חולין טמאין ולשתות משקין טמאים הרי נאמר בתורה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מכלל שהחולין מותרין שאינו מדבר אלא בבשר קדשים א\"כ מפני מה נאמר הראשון שבחולין טמא והשני פסול לא שיהיה אסור באכילה אלא למנות ממנו לתרומה ולקדש שאם נגע שני של חולין בתרומה פסלה ועשאה שלישי וכן אם נגע באוכלין של קדש טימאן ועשאן שלישי כמו שביארנו וכן האוכל אוכל שני של חולין אם נגע בתרומה פסלה:", + "כשם שמותר לאכול חולין טמאים ולשתותן כך מותר לגרום טומאה לחולין שבא\"י ויש לו לטמא את החולין המתוקנין לכתחלה וכן מותר לאדם ליגע בכל הטומאות ולהתטמא בהן שהרי הזהיר הכתוב את בני אהרן ואת הנזיר מהתטמא במת מכלל שכל העם מותרין ושאף כהנים ונזירים מותרין להתטמא בשאר טומאות חוץ מטמא מת:", + "כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה אבל בשאר ימות השנה אינו מוזהר:", + "הטמא והטהור יחדיו מפי השמועה למדו שהטמא והטהור אוכלין בקערה אחת אבל לא יאכל הבעל עם אשתו בקערה כשתהיה נדה ולא ישתה עמה ולא תמזוג לו את הכוס כמו שביארנו ולא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה שמא יבעול:", + "אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י\"י מקדשכם:בריך רחמנא דסייען:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5ff4adaddc1e385a069d633512c73d3e766f7572 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,315 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Defilement of Foods", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Defilement_of_Foods", + "text": [ + [ + "כָּל אֹכֶל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם כְּגוֹן לֶחֶם וּבָשָׂר וַעֲנָבִים וְזֵיתִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן חִשֵּׁב עָלָיו וְיִחֲדוֹ לְמַאֲכַל אָדָם. וְזֶה וְזֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּבָּלֵל תְּחִלָּה בְּאֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִין וְזֶהוּ הַנִּקְרָא הֶכְשֵׁר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לח) \"וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע\": ", + "וְאֵלּוּ הֵן הַשִּׁבְעָה מַשְׁקִין שֶׁמַּכְשִׁירִין אֶת הָאֳכָלִין לְטֻמְאָה. הַמַּיִם וְהַטַּל וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב וְהַדָּם וְהַדְּבַשׁ. וְאֵינָן מַכְשִׁירִין עַד שֶׁיִּפְּלוּ עַל הָאֳכָלִין בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים. וְלֹא יִהְיוּ סְרוּחִין שֶׁהַמַּשְׁקֶה הַסָּרוּחַ אֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְכֵיוָן שֶׁהֻכְשַׁר הָאֹכֶל אַף עַל פִּי שֶׁיָּבַשׁ וַהֲרֵי הוּא נָגוּב הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "אֹכֶל שֶׁהָיָה בָּלוּל בְּמֵי פֵּרוֹת כְּגוֹן מֵי תּוּתִים וְרִמּוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּלוּל וְנָגַע בּוֹ הַזָּב אוֹ בְּשַׂר הַמֵּת הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר בְּאֶחָד מִשִּׁבְעָה הַמַּשְׁקִין: ", + "אֵין שָׁם מַשְׁקֶה שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא שִׁבְעַת הַמַּשְׁקִין שֶׁמָּנִינוּ בִּלְבַד אֲבָל שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַכְשִׁירִין כָּךְ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל: ", + "זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן אֵינָן מַכְשִׁירִין וְלֹא מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת שֶׁהֵן טְהוֹרִין לְעוֹלָם: ", + "אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם אוֹכְלִין אוֹתָן לְפִי שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לַהֲנָאַת גּוּפָן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶּׁנּוֹתְנִין טַעַם בְּמַאֲכָלוֹת אוֹ מִפְּנֵי הָרֵיחַ אוֹ הַמַּרְאֶה. וְאֵלּוּ הֵן. הַקֹּשְׁט וְהַחָמָס וְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים וְהַתִּיאָה וְהַחִלְתִּית וְהַפִּלְפְּלִין וְחַלּוֹת חָרִיעַ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן: ", + "הַשֶּׁבֶת סְתָמוֹ לַאֲכִילַת גּוּפוֹ כִּשְׁאָר יַרְקוֹת שָׂדֶה וְאִם חָשַׁב עָלָיו לִקְדֵרָה אֵינוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. וְהַשֶׁבֶת מִשֶּׁנָּתְנָה טַעַם לִקְדֵרָה הֲרֵי זוֹ כְּזֶבֶל וְאֵינָהּ מִתְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁנָּתַן לִקְדֵרָה כְּתַבְלִין עֲדַיִן הֵן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין עַד שֶׁיִּפָּסְדוּ מִלֶּאֱכל אָדָם: ", + "הַכַּרְשִׁינִים אִם יִחֲדָן לְמַאֲכַל אָדָם מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַקּוֹר הֲרֵי הוּא כְּעֵץ לְכָל דָּבָר וְאִם שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַחַרְצַנִּין וְהַזַּגִּין אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָן לָאֳכָלִין אֵינָן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "זֵיתִים וַעֲנָבִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּפְרָצִין וְיוֹצְאִין מִתַּחַת הַקּוֹרָה בִּשְׁעַת הַדְּרִיכָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעַד כַּמָּה עַד אַרְבָּעָה קַבִּין לְכָל כּוֹר. הָיָה הַנִּפְרָץ יֶתֶר מִזֶּה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם כְּנָסָן לָאֳכָלִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּין מְקַבְּלִין טֻמְאָה: ", + "הַכַּפְנִיוֹת וְהַפַּגִּין וְהַבֹּסֶר וְהַקֶּצַח הֲרֵי הֵן כָּאֳכָלִין וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה: ", + "לוּלְבֵי זְרָדִים וְחָרוּבִין וְשֶׁל עֲדָל וַעֲלֵי הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְמַתְּקוּ: ", + "הַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמְסִין וּשְׁאָר כָּל הַנִּכְבָּשִׁין מִטַּמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין בֵּין מִשֶּׁהִמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא הִמְתִּיקוּ: ", + "זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּעָלִין שֶׁלָּהֶן אֵין הֶעָלִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּבָשָׁן לָאֳכָלִין אֶלָּא לְמַרְאֶה: ", + "כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל: ", + "דְּבַשׁ בְּכַוַּרְתּוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה. רָדָה הַדְּבַשׁ מִשֶּׁיְּרַסֵּק הַחַלּוֹת מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. דְּבַשׁ הַזָּב מִכַּוַּרְתּוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הַשֶּׁמֶן הַקָּרוּשׁ אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו כְּשֶׁהוּא קָרוּשׁ בֵּין לָאֳכָלִין בֵּין לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. וְכֵן הַדָּם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. חָשַׁב עָלָיו לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ: ", + "חָלָב שֶׁקָּרַשׁ לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ: ", + "דְּבַשׁ תְּמָרִים לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵּרוֹת כֻּלָּן לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו בֵּין לָאֳכָלִין בֵּין לְמַשְׁקִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ: ", + "הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. לְמַשְׁקִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין. נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא נִטְמָא כֻּלּוֹ: ", + "הֶחָלָב שֶׁבַּכְּחַל שֶׁחָשַׁב עָלָיו בָּטְלָה דַּעְתּוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. חָשַׁב עַל הֶחָלָב שֶׁבַּקֵּיבָה הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "עֲנָבִים שֶׁדְּרָכָן מִשֶּׁיְּהַלֵּךְ בָּהֶן הַדּוֹרֵךְ שְׁתִי וָעֵרֶב מִתְטַמְּאִין מַשְׁקִין. נִשְׁתַּיֵּר בָּהֶן גַּרְגְּרִין שְׁלֵמִים אוֹתָן גַּרְגְּרִין מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין. וְכֵן הַזֵּיתִים מִשֶּׁיִּטְעֲנוּם מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת מַשְׁקִין. נִשְׁתַּיְּרוּ בָּהֶן גַּרְגְּרִין שְׁלֵמִין מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: ", + "הָעָרְלָה. וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. וְשׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁנִּשְׁחַט. וְעֶגְלָה עֲרוּפָה בֵּין שֶׁנִּשְׁחֲטָה בֵּין שֶׁנֶּעֶרְפָה. וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע. וּפֶטֶר חֲמוֹר. וּבָשָׂר בְּחָלָב. וּבְשַׂר פָּרָה אֲדֻמָּה. וְהַפִּגּוּל. וְהַנּוֹתָר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כֻּלָּן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין: " + ], + [ + "כָּל הָאֳכָלִין הַגְּדֵלִין מִן הַקַּרְקַע אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיֵּעָקְרוּ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין אֲפִלּוּ כְּשֹׁרֶשׁ קָטָן שֶׁיְּכוֹלִין לִחְיוֹת מִמֶּנּוּ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה שֶׁנִּפְשַׁח וּמְעֹרֶה בִּקְלִפָּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת מִמֶּנָּה כָּל הָאֳכָלִין שֶׁבּוֹ מִתְטַמְּאִין. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם הָיָה שְׁאָר הָאִילָן כְּמוֹ יָד לְזֶה הַיִּחוּר שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ לָאו: \n", + "יְרָקוֹת שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן כְּגוֹן כְּרוּב וּדְלַעַת שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן אֵינָן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין. לִקְּטָן לְיַבְּשָׁן הֲרֵי הֵן אֳכָלִין כְּשֶׁהָיוּ עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ וְיֵעָשׂוּ כְּעֵץ: \n", + "אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח וּבוֹ פֵּרוֹת הֲרֵי הֵן כִּתְלוּשִׁין. וְכֵן אִם יָבַשׁ הָאִילָן וּבוֹ פֵּרוֹת הֲרֵי הֵן כִּתְלוּשִׁין: \n", + "תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן מִטַּמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן: \n", + "כָּל הָאֳכָלִין שֶׁהֵן מִבַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיָּמוּתוּ. שָׁחַט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֵן מְפַרְכְּסִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְדָגִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִשֶּׁיָּמוּתוּ. נוֹלַד בָּהֶן טְרֵפָה וְנִתְטַמְּאוּ כְּשֶׁהֵן מִתְנַדְנְדִין הֲרֵי יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם הֵן חֲשׁוּבִין כְּמֵתִים הוֹאִיל וְנִטְרְפוּ אוֹ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּדְמוּ כְּאֶבֶן וְלֹא יִתְנַדְנְדוּ. הָאֵיבָר אוֹ הַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִחְיוֹת אִם הֻכְשְׁרוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּבִין כְּאֹכֶל שֶׁפֵּרַשׁ. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה הֻכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה. שֶׁהַבְּהֵמָה כֻּלָּהּ כְּמוֹ יָד לְאֵיבָר זֶה וְיָד שֶׁהֻכְשַׁר הֻכְשַׁר הָאֵיבָר כֻּלּוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם תִּהְיֶה הַבְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ כְּמוֹ יָד לָאֵיבָר אוֹ בָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בָּהּ: \n", + "הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הֻכְשַׁר כָּל הַבָּשָׂר בַּדָּם שֶׁיָּצָא בַּשְּׁחִיטָה. לְפִיכָךְ אִם לֹא יָצָא מֵהֶן דָּם בַּשְּׁחִיטָה הֲרֵי כָּל בְּשָׂרָן צָרִיךְ הֶכְשֵׁר כְּכָל הָאֳכָלִין שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "אֳכָלִין שֶׁהֻכְשְׁרוּ כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע אוֹ שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּמַיִם הַמְחֻבָּרִים שֶׁבַּקַּרְקַע אֵינוֹ הֶכְשֵׁר עַד שֶׁיֻּכְשְׁרוּ אַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ בַּמַּיִם הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"בְכָל כְּלִי\" אֵינוֹ מַכְשִׁיר עַד שֶׁיִּתָּלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע כְּעֵין הַמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים. שָׁאַב הַמַּיִם בִּכְלִי וּנְתָנָן בַּקַּרְקַע אֵינָן מַכְשִׁירִין: \n", + "קִּשּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בֶּעָצִיץ וְהִגְדִּילָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָאת חוּץ לֶעָצִיץ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְעָצִיץ שֶׁהוּא נָקוּב כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ וְהַנָּטוּעַ בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן אִם הָיוּ בּוֹ מַיִם אֵינָן מַכְשִׁירִין: \n", + "עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב הֲרֵי הַנָּטוּעַ בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם הָיוּ מַיִם בְּתוֹכוֹ מַכְשִׁירִין: \n", + "כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִין לִבְקֹעַ בָּהֶן וְלָצֵאת אֵינָן מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נְקוּבִין הֲרֵי הֵן כִּנְקוּבִין: \n", + "עָצִיץ שֶׁמִּלְאָהוּ עָפָר עַד שְׂפָתוֹ אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ שָׂפָה שֶׁאֵינוֹ כְּלִי קִבּוּל: \n", + "מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁנָּפְלוּ עַל הָאֳכָלִין נִטְמְאוּ אַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים. שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה וְהַהֶכְשֵׁר בָּאִין כְּאַחַת. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּקַּרְקַע: \n", + "כָּל אֹכֶל שֶׁנִּפְסַד וְנִסְרַח עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן מַשְׁקֶה שֶׁנִּסְרַח וְנִפְסַד וְאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיַּת אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה\": \n", + "הָעוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ וְהַשִּׁלְיָא שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִים בִּפְנֵי עַצְמָן: \n", + "עוֹר הַחֲמוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלָקוֹ אוֹ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָאוּס הַרְבֵּה: \n", + "חִטִּים שֶׁבִּגְלָלֵי בָּקָר וּשְׂעוֹרִים שֶׁבִּגְלָלֵי הַבְּהֵמָה שֶׁלִּקְּטָן אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין: \n", + "כָּל אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר שֶׁנִּטְמָא נִפְסַל וְנִסְרַח. אִם נִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב אוֹ שֶׁיָּבַשׁ כְּחֶרֶשׂ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם נִפְסַל מִלֶּאֱכל אָדָם וַעֲדַיִן הוּא רָאוּי לְכֶלֶב הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה. וְכָל הָאֳכָלִין שֶׁנִּטְמְאוּ אֵין לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה: \n", + "זְרָעִים טְמֵאִים שֶׁזְּרָעָם הֲרֵי הַצּוֹמֵחַ מֵהֶן טָהוֹר. וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה. וְהוּא שֶׁהִשְׁרִישׁוּ. אֲבָל קֹדֶם הַשְׁרָשָׁה הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה: \n", + "אֳכָלִין שֶׁמְּחֻבָּרִין לְכֵלִים בָּטְלוּ מִתּוֹרַת אֹכֶל. וְאִם נִטְמָא הַכְּלִי הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּטֻמְאַת הַכְּלִי הוֹאִיל וְהֵן מְשַׁמְּשִׁין תַּשְׁמִישׁ עֵץ הֲרֵי הֵן כְּעֵץ: \n", + "כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר שֶׁנִּטְמָא נִפְסַד וְנִסְרַח הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ לְעוֹלָם שֶׁאֵין הַמַּשְׁקֶה יוֹצֵא עַל יְדֵי הַכֶּלֶב לְעוֹלָם. וְאֵין לְמַשְׁקֶה שֶׁנִּטְמָא טָהֳרָה חוּץ מִן הַמַּיִם בִּלְבַד שֶׁאִם הִטְבִּיל מַיִם טְמֵאִים בְּמִקְוֶה כֵּיוָן שֶׁצָּפוּ מֵי מִקְוֶה עֲלֵיהֶן טָהֲרוּ. וּמַטְבִּילִין חַמִּין בְּצוֹנֵן וְצוֹנֵן בְּחַמִּין וְרָעִים בְּיָפִים וְיָפִים בְּרָעִים: \n", + "מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְמֵאִים וְהִטְבִּיל מִקְּצָתָהּ בְּמִקְוֶה לֹא טָהֲרוּ הַמַּיִם שֶׁעַל מִקְּצָתָהּ עַד שֶׁיִּטְבּל אֶת כֻּלָּהּ: \n", + "שֶׁלֶג שֶׁנִּטְמָא וְהִשִּׁיק מִקְצָתוֹ לְמֵי מִקְוֶה הוֹאִיל וְטָהַר מִקְצָתוֹ טָהַר כֻּלּוֹ: \n", + "הַתֶּמֶד הַטָּמֵא בֵּין שֶׁנִּטְמָא אַחַר שֶׁתִּמְדּוֹ בֵּין שֶׁתִּמְדּוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ מַשִּׁיקוֹ בְּמִקְוֶה וְיִטְהַר שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמַיִם. מִשֶּׁהֶחְמִיץ הֲרֵי הוּא כְּיַיִן וְאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה: \n", + "קְדֵרָה שֶׁמִּלְאָהּ מַשְׁקִין כְּגוֹן דְּבַשׁ וְיַיִן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּנְתוּנָה בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וּפָשַׁט הָרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בָּהּ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה. הָיְתָה מְלֵאָה מַיִם הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כְּלִי חֶרֶס לְעוֹלָם וְאֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְעֹרָבִים בְּמֵי הַמִּקְוֶה. פָּשַׁט אַב הַטֻּמְאָה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בָּהּ נִטְמֵאת הַקְּדֵרָה שֶׁאֵין הַמִּקְוֶה מְטַהֵר כְּלֵי חֶרֶס: \n", + "מֵי שְׁפִיכוֹת הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. יָרְדוּ עֲלֵיהֶן מֵי גְּשָׁמִים אִם רַבּוּ עֲלֵיהֶן הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַכּל טָמֵא בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ מֵי שְׁפִיכָה אֲבָל קָדְמוּ מֵי גְּשָׁמִים וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי שְׁפִיכוֹת הַכּל טָמֵא שֶׁמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁיָּרְדוּ לִטְהוֹרִים מְטַמְּאִין בְּכָל שֶׁהוּא: \n", + "הַטּוֹרֵף אֶת גַּגּוֹ וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ וַהֲרֵי הֵן מְנַטְּפִים יָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְרַבּוּ הַנְּטִיפוֹת הֲרֵי רַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶן וְהַנּוֹטְפִים מֵהֶן טְהוֹרִין: \n", + "הַסָּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר וְנִטְמָא זֶה הָאָדָם וְטָבַל וַהֲרֵי הַשֶּׁמֶן עַל בְּשָׂרוֹ אִם הָיָה כְּדֵי סִיכַת אֵיבָר קָטָן הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. סָךְ שֶׁמֶן טָמֵא וְטָבַל לֹא טָהַר הַשֶּׁמֶן שֶׁעָלָיו אֶלָּא אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הַשֶּׁמֶן בְּטֻמְאָתוֹ וְאִם לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַטְפִּיחַ מִמֶּנּוּ בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיֻּכְשְׁרוּ. וְשֶׁכָּל אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּיַחֲדוֹ לְאָדָם: \n", + "אֹכֶל שֶׁהוּא מְיֻחָד לָאָדָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאֵינוֹ מְיֻחָד לְאָדָם בְּמָקוֹם אַחֵר בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מְיֻחָד בּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה לְיַחֲדוֹ לְאָדָם וּבְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד בּוֹ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה לְיַחֲדוֹ לְאָדָם וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל אֹכֶל שֶׁסּוֹפוֹ לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "יֵשׁ אֳכָלִין שֶׁצְּרִיכִין הֶכְשֵׁר וְאֵינָן צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְיֵשׁ שֶׁצְּרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְיֵשׁ שֶׁצְּרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְהֶכְשֵׁר וְיֵשׁ שֶׁאֵין צְרִיכִין לֹא מַחֲשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. כֵּיצַד. כָּל הָאֳכָלִין הַמְיֻחָדִין לְאָדָם בְּכָל מָקוֹם צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְאֵין צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. דָּגִים טְהוֹרִים וַחֲגָבִים טְהוֹרִים בְּכָל מָקוֹם וַחֲגָבִים טְמֵאִים וְדָגִים טְמֵאִים בַּכְּפָרִים הֲרֵי הֵן מְיֻחָדִין לְאָדָם וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר וְלֹא מַחֲשָׁבָה. וְכֵן חֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁמֵּתָה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר וְלֹא מַחֲשָׁבָה בְּכָל מָקוֹם. וְאֵלּוּ צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְהֶכְשֵׁר. בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי בֵּין מִן הָאָדָם בֵּין מִן הַבְּהֵמָה בֵּין מִן הָעוֹף וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּמֵא וְחֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה שְׁחוּטָה בַּכְּפָרִים אַף עַל פִּי שֶׁהֻכְשַׁר בִּשְׁחִיטָה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר שֵׁנִי אַחַר הַמַּחְשָׁבָה. וּשְׁאָר כָּל יַרְקוֹת הַשָּׂדֶה כְּגוֹן הַבְּצָלִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר וְהַפִּטְרִיּוֹת וְכֵן חֲגָבִים וְדָגִים קְטַנִּים צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה בַּכְּפָרִים. עֻלְשִׁין שֶׁזְּרָעָן לִבְהֵמָה וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְאָדָם אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיַּחְשֹׁב עֲלֵיהֶן אַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ שֶׁמַּחְשֶׁבֶת חִבּוּר אֵינָהּ מַחֲשָׁבָה. עֵלְשִׁין שֶׁלִּקְּטָן לִבְהֶמְתּוֹ וֶהֱדִיחָן וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְאָדָם צְרִיכִין הֶכְשֵׁר שֵׁנִי אַחַר הַמַּחְשָׁבָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָאָלָל אִם חָשַׁב עָלָיו לַאֲכִילָה מְקַבֵּל טֻמְאַת אֳכָלִין. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא כְּעֵץ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן הָעֲצָמוֹת הַמְחֻבָּרִין בַּבָּשָׂר וְהַגִּידִים וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וְהַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַצִּפָּרְנַיִם וּמִן הַחַרְטֹם הַמֻּבְלָעִין בַּבָּשָׂר צְרִיכִין הֶכְשֵׁר וּמַחְשָׁבָה. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין צְרִיכִין לֹא מַחֲשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכָל מָקוֹם וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְחֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּכְּרַכִּים לְפִי שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לְמַאֲכַל אָדָם אֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפָן לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בִּכְזַיִת וְכָל הַמְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. וְאֵלּוּ צְרִיכִים מַחֲשָׁבָה וְאֵינָן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר. נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בַּכְּפָרִים וְנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּכָל מָקוֹם וְהוּא שֶׁחָשַׁב עַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת אֲבָל כְּזַיִת אַב טֻמְאָה הוּא: \n", + "יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁחַט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי וְשָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם [אוֹ רֹב שְׁנַיִם] הֲרֵי זוֹ מִתְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת וְאֵין צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל שְׁחָטָהּ לַאֲכִילַת הָעַכּוּ\"ם וְאֵין לְךָ מַחֲשָׁבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר לְפִי שֶׁסּוֹפָהּ לְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה. שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ שֶׁנְּחָרָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין. וְכֵן עַכּוּ\"ם שֶׁשָּׁחַט בְּהֵמָה טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְשָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר. שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ נְחָרָהּ אֵינָהּ מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הַנְּבֵלוֹת: \n", + "הַחוֹתֵךְ בָּשָׂר מֵאֵיבָר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ חִשֵּׁב עָלָיו צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. חִשֵּׁב עָלָיו וְאַחַר כָּךְ חֲתָכוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁמְּטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה כִּנְבֵלָה וְכָל הַמְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "פָּחוֹת מִכְּזַיִת מִנִּבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו וְהִשְׁלִים עָלָיו כְּבֵיצָה מֵאֳכָלִים אֲחֵרִים אֵין הַכּל צָרִיךְ הֶכְשֵׁר הוֹאִיל וּפָחוֹת מִכְּזַיִת שֶׁבְּכָל הַבֵּיצָה אִם הִשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת מְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה. וְכֵן כְּזַיִת מִנִּבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו וְהִנִּיחָהּ בַּבָּצֵק עַד שֶׁהִשְׁלִים לִכְבֵיצָה הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע מִפְּנֵי הַבָּצֵק הֲרֵי זֶה צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה וְאֵין הַבָּצֵק הַזֶּה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר הוֹאִיל וְכָל הַשִּׁעוּר הַזֶּה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא מִפְּנֵי כְּזַיִת נְבֵלָה שֶׁבְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע הֲרֵי סוֹפוֹ לְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה לְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "פָּחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת שֶׁהִשְׁלִים עָלָיו כְּבֵיצָה מִשְּׁאָר אֳכָלִין הַכּל צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁהֲרֵי בָּטֵל הַכּל אֵצֶל כָּל אָדָם. וְאֵין הַכּל צָרִיךְ הֶכְשֵׁר מִפְּנֵי בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁבִּכְלָלוֹ: \n", + "כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁחִפָּהוּ בְּבָצֵק הַכּל מִתְטַמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה: \n", + "הַחוֹתֵךְ בָּשָׂר מֵאָדָם חַי לְהַאֲכִילוֹ לְכֶלֶב. אִם חִשֵּׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר: \n", + "גּוֹזָל שֶׁנָּפַל לַגַּת וּמֵת אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּת בַּמְּדִינָה הֲרֵי נִמְאַס בַּגַּת וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה. חִשֵּׁב עָלָיו כְּשֶׁהֶעֱלָהוּ לְהַאֲכִילוֹ לְנָכְרִי הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי חִשֵּׁב עָלָיו לְמַאֲכַל אָדָם. חִשֵּׁב עָלָיו לְהַאֲכִילוֹ לְכֶלֶב אֵינוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. הָיָה זֶה שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו לְהַאֲכִילוֹ לְאָדָם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הֶעֱלוּהוּ כְּדֵי לְהַאֲכִילוֹ לְאָדָם הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר אֳכָלִין לְטֻמְאָה. לְטֻמְאַת עַצְמָן כָּל שֶׁהֵן אֲפִלּוּ שֻׁמְשֹׁם אוֹ חַרְדָּל מִתְטַמֵּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל\", כָּל שֶׁהוּא. וְאֵין אֹכֶל טָמֵא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר אוֹ מַשְׁקִין אוֹ יָדַיִם עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה בְּלֹא קְלִפָּתָהּ. וְכֵן הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים אֵינוֹ נִפְסָל עַד שֶׁיֹּאכַל כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה וְזֶהוּ חֲצִי פְּרָס: ", + "הַמַּשְׁקִין מִתְטַמְּאִין כָּל שֶׁהֵן וּמְטַמְּאִין בְּכָל שֶׁהֵן. אֲפִלּוּ טִפַּת מַשְׁקִין טְמֵאִים כְּחַרְדָּל שֶׁנָּגְעָה בָּאֳכָלִין אוֹ בְּכֵלִים אוֹ בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים נִטְמְאוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין נִפְסָל עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסל אֶת הַגְּוִיָּה לִרְבִיעִית. וְכָל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לִכְבֵיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. וּלְכַחֲצִי פְּרָס לִפְסל אֶת הַגְּוִיָּה. אֲפִלּוּ חִטָּה עִם קֶמַח עִם בָּצֵק עִם תְּאֵנָה וּבָשָׂר וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַכּל מִצְטָרֵף: ", + "הָעוֹר הַמְחֻבָּר בַּבָּשָׂר וְהַמָּרָק וְהַתַּבְלִין וְהָאָלָל אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ חָשַׁב עָלָיו וּמִקְצָתוֹ לֹא חָשַׁב עָלָיו. מִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ חַיָּה וּמִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ סַכִּין. וְהָעֲצָמוֹת הַמְחֻבָּרוֹת בַּבָּשָׂר. וְהַגִּידִים וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וְהַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה. וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַצִּפָּרְנַיִם וּמִן הַחַרְטֹם הַמֻּבְלָעִין בַּבָּשָׂר. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין לִכְבֵיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס: ", + "כְּבֵיצָה אֳכָלִין טְמֵאִים שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ אֵינָן מְטַמְּאִים. וְכֵן כְּזַיִת מִן הַמֵּת אוֹ מִן הַנְּבֵלָה וְכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ טְהוֹרִין: ", + "כְּזַיִת חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִנִּיחָן בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחוּ חָזְרוּ לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ. בֵּין לְטֻמְאָה חֲמוּרָה בֵּין לְטֻמְאָה קַלָּה בֵּין לְאִסּוּר: ", + "עֲלֵי בְּצָלִים וּבְנֵי בְּצָלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין אִם יֵשׁ בָּהֶם רִיר מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְאִם הָיוּ חֲלוּלִין וְרֵיקָנִים מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן: ", + "פַּת סֻפְגָּנִין מִשְׁתַּעֶרֶת כְּמוֹת שֶׁהִיא וְאִם יֵשׁ בָּהּ חָלָל מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ: ", + "בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֲטָה מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן: ", + "הָאֱגוֹז וְהַתְּמָרִים וְהַשָּׁקֵד הַמִּתְקַרְקְשִׁים מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן: ", + "כָּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. הָיוּ טֻמְאָתָן שָׁוִין אֲבָל לֹא שִׁעוּרָן. שִׁעוּרָן אֲבָל לֹא טֻמְאָתָן אֵין מִצְטָרְפִין וַאֲפִלּוּ לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. כֵּיצַד טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ. כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וְרֶקֶב שֶׁלּוֹ. שִׁעוּרוֹ וְלֹא טֻמְאָתוֹ כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וּבְשַׂר הַנְּבֵלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא הָיוּ שָׁוִים לֹא בְּשִׁעוּר וְלֹא בְּטֻמְאָה כְּגוֹן בְּשַׂר נְבֵלָה וּבְשַׂר הַשֶּׁרֶץ שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין: ", + "אֳכָלִין טְמֵאִים שִׁעוּרָם שָׁוֶה שֶׁכָּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כְּבֵיצָה. וְטֻמְאָתָם שָׁוָה שֶׁכָּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים. לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. כֵּיצַד. כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי זֶה שֵׁנִי וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ. כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן הֲרֵי זֶה שְׁלִישִׁי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אֲפִלּוּ חֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רְבִיעִי שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי הַכּל רְבִיעִי: ", + "כְּבֵיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הַכּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד עֲשָׂאוּהוּ שֵׁנִי: ", + "כְּבֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וּכְבֵיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה הֲרֵי הַכּל שֵׁנִי. חִלְּקָן כָּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ [וְזֶה לְעַצְמוֹ] עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה לֹא פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד פְּסָלוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהוּ שְׁלִישִׁי: ", + "כְּבֵיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וּכְבֵיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה רִאשׁוֹן. חִלְּקָן זֶה שֵׁנִי וְזֶה שֵׁנִי. שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה שֵׁנִי: ", + "כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן הַכּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם כָּל אֶחָד מֵהֶן רִאשׁוֹן. חִלְּקָן לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים אוֹ לְאַרְבָּעָה כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. וְכֵן כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן הַכּל שֵׁנִי. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי: " + ], + [ + "יְדוֹת הָאֳכָלִים הֵן הָעֵצִים הָרַכִּין הַסְּמוּכִין לָאֹכֶל שֶׁהָאֹכֶל נִתְלֶה בָּהֶן מִן הָאִילָן. כְּמוֹ עֵקְצֵי הַתְּאֵנִים וְהָאֲגַסִּים וּקְצָת הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן הַגַּרְעִינִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהָאֹכֶל צָרִיךְ לָהֶן. וְשׁוֹמְרֵי הָאֳכָלִין הֵן הַקְּלִפָּה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁהִיא שׁוֹמַרְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "כָּל שֶׁהוּא יָד וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְלֹא מִצְטָרֵף. וְכָל שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד מְטַמֵּא וּמִתְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד אֵינוֹ מִתְטַמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מִצְטָרֵף. כֵּיצַד מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף. שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּיָּד נִטְמָא הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ. וְאִם נָגְעָה טֻמְאָה בָּאֹכֶל נִטְמָא הַיָּד. וְאֵין הַיָּד מִצְטָרֶפֶת עִם הָאֹכֶל לְהַשְׁלִימוֹ לִכְבֵיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס. אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹמֵר הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לִכְבֵיצָה וְלִכַחֲצִי פְּרָס: ", + "כְּשֵׁם שֶׁיָּד לְטֻמְאָה כָּךְ יֵשׁ יָד לְהֶכְשֵׁר. שֶׁאִם הֻכְשַׁר הַיָּד הֻכְשַׁר כָּל הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ. וְיֵשׁ יָד לְפָחוֹת מִכְּזַיִת. וְיֵשׁ שׁוֹמֵר לְפָחוֹת מִכְּפוֹל. וְשׁוֹמֵר שֶׁחִלְּקוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִם הָאֹכֶל: ", + "וּמִנַּיִן לְשׁוֹמְרֵי אֳכָלִין שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין עִם הָאֹכֶל כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לז) \"עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ\" כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה. חִטִּים בְּשַׂעֲרֵיהֶן וּשְׂעוֹרִים בִּקְלִפֵּיהֶן וַעֲדָשִׁים בִּקְלִפֵּיהֶן. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין: ", + "וּמִנַּיִן לִידוֹת הָאֳכָלִין שֶׁהֵן מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין עִם הָאֳכָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לח) \"טָמֵא הוּא לָכֶם\" לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם: ", + "הַבּוֹצֵר לַגַּת אֵין לוֹ יָדוֹת שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּיָד מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֵץ אֶת הַמַּשְׁקֶה: ", + "הַקּוֹצֵר לְסִכּוּךְ אֵין לוֹ יָדוֹת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לַיָּד: ", + "כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִין שֶׁבִּסְּסָן בְּגֹרֶן טְהוֹרִין: ", + "פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ טְהוֹרָה. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ גַּרְגֵּר אֶחָד הֲרֵי זֶה יָד לְאוֹתוֹ גַּרְגֵּר וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן שַׁרְבִיט תְּמָרָה שֶׁרִקְּנוֹ טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת טָמֵא. וְכֵן שַׁרְבִיט קִטְנִיּוֹת שֶׁרִקְּנוֹ טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגֵּר אֶחָד מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "לְעוֹלָם אֵין שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר אֶלָּא שׁוֹמֵר אֶחָד בִּלְבַד הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל הוּא הַנֶּחְשָׁב עִמּוֹ: ", + "שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת בַּבָּצָל. פְּנִימִית בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה מִצְטָרֶפֶת. אֶמְצָעִית שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת קְדוּרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת. הַחִיצוֹנָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה: ", + "כָּל הַקְּלִפִּין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וּמִצְטָרְפוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹמֵר. קְלִפֵּי פּוֹלִין וְתוּרְמוּסִין זְרָקָן אֵינָן מִתְטַמְּאוֹת כְּנָסָן לָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין. וְאִם נִשְׁאַר בָּהֶן אֹכֶל בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְטַמְּאִין. קְלִפַּת מְלָפְפוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מִתּוֹךְ הַמְּלָפְפוֹן מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין. הַשְּׂעוֹרִים בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁין קְלִפָּתָן מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶן וּבִזְמַן שֶׁהֵן לַחִין אֵין מִצְטָרְפִין. אֲבָל הַחִטָּה בֵּין לֶחָה בֵּין יְבֵשָׁה קְלִפָּתָהּ מִצְטָרֶפֶת: ", + "כָּל הַגַּרְעִינִין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת חוּץ מִגַּרְעִינוֹת הָרֹטֶב. אֲבָל שֶׁל תְּמָרָה יָבֵשָׁה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת: ", + "הַחֹתֶל שֶׁעַל הַגַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת וְשֶׁעַל גַּרְעִינַת הַיְּבֵשָׁה מִצְטָרֶפֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבוּק בָּאֹכֶל נֶחְשָׁב כְּאֹכֶל: ", + "גַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב שֶׁיָּצָאת מִקְּצָתָהּ כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל מִצְטָרֵף וְהַיּוֹצֵא אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְכֵן עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר מִצְטָרֵף. הָיָה עָלָיו הַבָּשָׂר מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ מִצְטָרֵף מִמֶּנּוּ אֶלָּא הָעֶצֶם שֶׁתַּחַת הַבָּשָׂר עַד חֲלַל הָעֶצֶם. וְאִם לֹא הָיָה לָעֶצֶם חָלָל רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא כָּעֳבִי הָאֵזוֹב וּשְׁאָר הָעֶצֶם אֵין מִצְטָרֵף שֶׁהָעֲצָמוֹת לַבָּשָׂר כְּשׁוֹמֵר הֵן חֲשׁוּבִין: ", + "קוּלִית שֶׁהָיָה עָלֶיהָ בָּשָׂר אֲפִלּוּ כְּפוֹל גּוֹרֵר אֶת כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה: ", + "גַּרְעִינֵי זֵיתִים וּתְמָרָה אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלָקָן לָאֳכָלִין אֵין מִתְטַמְּאִין: ", + "גַּרְעִינֵי חָרוּבִין אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָן לָאֳכָלִין אֵין מִתְטַמְּאִין. שְׁלָקָן לָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין: ", + "וְאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. וְהַפִּטְמָה שֶׁלָּהֶן בֵּין לֶחָה בֵּין יְבֵשָׁה. וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. וְשָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִין וְהַנָּפוּס. וְשֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל מִצְטָרֵף. וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְשָׁרְשֵׁי הַמִּנְתָּא וְהַפֵּיגָם. וְשָׁרְשֵׁי יַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעִקָּרָן לִשְׁתָלִים. וְהַשִּׁ[זְ]רָה שֶׁל שִׁבּלֶת וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ. וְעֻקְצֵי תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת. וְהַכְּלֻסִּים וְהֶחָרוּבִין: ", + "וְאֵלּוּ מִתְטַמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁין. וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. וּמַלָעִין שֶׁל שִׁבֳּלִים וְהֵן הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁבְּרֹאשׁ הַשִּׁבּלֶת שֶׁדּוֹמִין כְּמוֹ מַסָּר. וְעֵקְצֵי הָאֲגַסִּים וְהַקְּרוּסְטְמָלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעוּזְרָדִין. וְעֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל. וְעֹקֶץ קֻנְדָּס טֶפַח. וְכֵן יַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן. וְהַפַּרְכִּיל הוּא הַשָּׂרִיג שֶׁהָאֶשְׁכְּלוֹת תְּלוּיִין בּוֹ. וְיַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא. וּזְנַב הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ. וְיַד הַמִּכְבָּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהַמִּכְבָּד הוּא הָעֵץ הָאָדֹם שֶׁהַשַּׁרְבִיטִין תְּלוּיִין בּוֹ וְהַתְּמָרִין דְּבוּקוֹת בַּשַּׁרְבִיטִין. וּקְנֵה הַשִּׁבּלֶת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְשֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִקָּצֵר יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶן כָּל שֶׁהֵן. כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְדוֹת אֳכָלִין: ", + "וְאֵלּוּ לֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שְׁאָר כָּל הָעֳקָצִים. וְשָׁרְשֵׁי קִלְחֵי הַכְּרוּב. וְחַלְפֵי תְּרָדִים וְחַלְפֵי הַלֶּפֶת וְהֵן הָעִקָּרִין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּקַּרְקַע כְּשֶׁלָּקְטוּ הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת וְחָזְרוּ וְהֶחְלִיפוּ. וְכָל הַשָּׁרָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לְהִגָּזֵז שֶׁנֶּעֶקְרוּ עִם הָאֹכֶל. הַפִּטְמָה שֶׁל רִמּוֹן מִצְטָרֶפֶת וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף: ", + "הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ אֵין הַנִּשְׁאָר חִבּוּר לְאוֹתוֹ שֶׁנִּמּוֹק. וְאֵין הַנִּשְׁאָר מִן הַקְּלִפָּה מִצְטָרֵף שֶׁהֲרֵי אֵין שְׁמִירָתוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם. וְכֵן אִם הָיָה שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִמּוֹק בָּאֶמְצַע אֵין הַצְּדָדִין חִבּוּר זֶה לָזֶה וְאֵין קְלִפָּתוֹ מִצְטָרֶפֶת. עֲלֵי יְרָקוֹת יְרֻקִּין מִצְטָרְפִין וּלְבָנִים אֵינָם מִצְטָרְפִין שֶׁהֲרֵי אֵינָן כְּלוּם: " + ], + [ + "הָאֱגוֹזִין וְהַשְּׁקֵדִים שֶׁנִּסְדְּקָה קְלִפָּתָן עֲדַיִן הוּא חִבּוּר לָאֹכֶל עַד שֶׁיְּרַצֵּץ אֶת הַקְּלִפָּה: \n", + "בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת מִשֶּׁיִּקֹּב בָּהּ מָקוֹם לְגָמְעָהּ מִמֶּנּוּ אֵין שְׁאָר קְלִפָּתָהּ חִבּוּר. וּשְׁלוּקָה קְלִפָּתָהּ חִבּוּר עַד שֶׁיְּרַצֵּץ אֶת הַקְּלִפָּה. וְאִם נִתְבַּלָּה בִּקְלִפָּתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁרִצְצָהּ כֻּלָּהּ חִבּוּר: \n", + "עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ חִבּוּר עַד שֶׁיְּרַצֵּץ. צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי הַכְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁחֲרָכָן בָּאוּר הֲרֵי הֵן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לִתְלֹשׁ: \n", + "כַּנְפֵי חֲגָבִים וְקַשְׂקַשֵּׂי דָּגִים אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִיר סַכִּין עֲלֵיהֶן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְקַלֵּף. הָרִמּוֹן שֶׁפִּרְדּוֹ חִבּוּר עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בְּקָנֶה: \n", + "הַשַּׁרְבִיטִים שֶׁל תְּמָרִים אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה: \n", + "מְלָפְפוֹן שֶׁחֲתָכוֹ וּנְתָנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְפָרֵק. הִתְחִיל לְפָרֵק חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלֶה עִמָּהּ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינָהּ חִבּוּר. פִּיקָה הַתַּחְתּוֹנָה חִבּוּר לְעַצְמָהּ וְאֵינָהּ חִבּוּר לַחֲתִיכוֹת. הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְלָפְפוֹנוֹת וְחָתַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶן וְהִנִּיחָן עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִיל בְּאֶחָד מֵהֶן זֶה שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר. אֲפִלּוּ אָמַר חֶצְיוֹ אֲנִי אוֹכֵל שַׁחֲרִית וְחֶצְיוֹ עַרְבִית זֶה הַחֵצִי שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "הַמְחַתֵּךְ יְרָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְבַשֵּׁל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק וְהִבְדִּיל אֵינוֹ חִבּוּר. אֶלָּא אִם נִטְמָא זֶה לֹא נִטְמָא זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְעֹרֶה בּוֹ. חָתַךְ לִכְבּשׁ אוֹ לִשְׁלֹק אוֹ לְהָנִיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן הֲרֵי זֶה חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הִתְחִיל לְפָרֵק מַה שֶּׁחָתַךְ: \n", + "כָּל אֹכֶל שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרְקוֹ חִבּוּר וְאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ נִטְמָא כֻּלּוֹ: \n", + "אֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת וְנָגַע טָמֵא בְּאֶחָד מֵהֶן אִם אָחַז בְּזֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ הֲרֵי זֶה חִבּוּר. וְאִם כְּשֶׁאוֹחֵז בָּזֶה הַטָּמֵא וּמַגְבִּיהוֹ יִשָׁמֵט הָאַחֵר וְיִפּל אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא הֲרֵי זֶה הָאַחֵר כְּנוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא: \n", + "כָּל הָאֳכָלִין שֶׁהָיוּ עָלִין אוֹ קְלָחִין מְחֻבָּרִין בָּהֶן אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָחֵז בֶּעָלֶה אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בֶּעָלֶה. בַּקֶּלַח אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח. אִם נִתְלָה עִמּוֹ הֲרֵי זֶה חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ יָד אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּיָּד שֶׁלּוֹ. הָיְתָה לוֹ יָד וְעָלֶה אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. לֹא הָיְתָה לוֹ יָד וְלֹא עָלֶה, בָּזֶה אָמְרוּ אִם אוֹחֵז בַּטָּמֵא וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ חִבּוּר וְאִם לָאו אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "הָאֱגוֹזִין שֶׁקְּצָצָן בְּעֵקְצֵיהֶן כְּשֶׁהֵן רַכִּין וַאֲמָנָן כֻּלָּן כְּמוֹ חֶבֶל וְכֵן הַבְּצָלִים שֶׁחִבְּרָן בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר. הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִים וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים אֵין הַשְּׁאָר חִבּוּר. אֲפִלּוּ הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה כּוֹר אֵין כֻּלָּן חִבּוּר שֶׁהֲרֵי הוֹכִיחַ שֶׁדַּעְתּוֹ לְפָרֵק הַכּל: \n", + "קְלִיעָה שֶׁל שׁוּם שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין עַל אֶחָד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְחִבּוּרוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר לְכָל דָּבָר. וְכֵן אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְרַשׁ וּתְחָבוֹ בְּכוּשׁ אוֹ בְּקֵיסָם אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת אֵינָהּ חִבּוּר. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּחַבֵּר אֶת הָאֳכָלִין אֶלָּא שִׁבְעָה מַשְׁקִין בִּלְבַד: \n", + "הַמְמַעֵךְ אֳכָלִין זֶה בָּזֶה וְקִבְּצָן כְּגוֹן הַדְּבֵלָה וְהַתְּמָרִים וְהַצִּמּוּקִין שֶׁקִּבְּצָן וַעֲשָׂאָן גּוּף אֶחָד אֵינָן חִבּוּר. לְפִיכָךְ עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין עַל מִקְצָתוֹ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מְקוֹם הַמַּשְׁקִין בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: \n", + "הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן וְנַעֲשׂוּ אוֹם הֲרֵי זֶה חִבּוּר: \n", + "הַזֵּיתִים שֶׁעֲטָנָן וְנַעֲשׂוּ גּוּשׁ אֶחָד הֲרֵי זֶה חִבּוּר. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נְתָנָן לַמַּעֲטָן אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיִּינְקוּ זֶה מִזֶּה. לְפִיכָךְ שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא עַל אוֹם שֶׁל זֵיתִים וְהֵן הַזֵּיתִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּן גּוּף אֶחָד אֲפִלּוּ נָגַע בְּכִשְׂעוֹרָה הַכּל טָמֵא שֶׁהַכּל גּוּף אֶחָד. הָיְתָה לוֹ אוֹם שֶׁל זֵיתִים וְעָתִיד לְהָפְכָהּ כֵּיוָן שֶׁתָּקַע בָּהּ אֶת הַיָּתֵד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוּשִׁים הַרְבֵּה אֵינָן חִבּוּר. וְאִם מִשֶּׁהֲפָכָהּ נַעֲשׂוּ אוֹם אֵינָן חִבּוּר: \n", + "אֹכֶל פָּרוּד שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מְכֻנָּס וְדָבֵק זֶה בָּזֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר לְהִתְטַמֵּא וְאֵינוֹ כְּגוּף אֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הוּא מִצְטָרֵף לִכְבֵיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים אֲחֵרִים. וְאִם לֹא כְּנָסוֹ אֶלָּא הֲרֵי הוּא מְפֹרָד כְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה וְהַקִּטְנִית אֵינוֹ מִצְטָרֵף עַד שֶׁיְּקַבְּצֵם וְיַעֲשֵׂם גּוּשׁ אֶחָד. הָיוּ גּוּשִׁים הַרְבֵּה זֶה בְּצַד זֶה וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן וְהַגּוּשׁ שֶׁבְּצִדּוֹ שֵׁנִי וְשֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁי וְשֶׁבְּצַד הַשְּׁלִישִׁי רְבִיעִי: \n", + "כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁהָיְתָה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת כֻּלָּם רִאשׁוֹן. פֵּרְשָׁה הִיא רִאשׁוֹן וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת. הָיְתָה שְׁנִיָּה וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת. פֵּרְשָׁה הִיא שְׁנִיָּה וְכֻלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת. הָיְתָה שְׁלִישִׁית וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת הִיא שְׁלִישִׁית וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת בֵּין שֶׁפֵּרְשׁוּ בֵּין שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ: \n", + "כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּשֶׁרֶץ כֻּלָּן רִאשׁוֹן וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן. [נִטְמֵאת אַחַת בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן]. נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּיָדַיִם כֻּלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גּוּף אֶחָד בִּשְׁעַת טֻמְאָתָן: \n" + ], + [ + "הַנִּצוֹק אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְטָהֳרָה. כֵּיצַד. הָיָה מְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִין לְתוֹךְ כְּלִי טָמֵא וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ הֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק טָהוֹר. וְאִם קָלַט מִן הַמַּשְׁקִין הַנִּגָּרִין מִן הָאֲוִיר הֲרֵי זֶה שֶׁקָּלַט טָהוֹר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁמְּעָרֶה מֵהֶן טְהוֹרִין: \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעֵרָה מִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן אוֹ מֵחַם לְחַם אוֹ מֵחַם לְצוֹנֵן. אֲבָל הַמְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִין צוֹנֵן לְתוֹךְ מַשְׁקִין טְמֵאִין חַמִּין הֲרֵי הַנִּצּוֹק חִבּוּר וְנִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין הַצּוֹנֵן כֻּלָּן שֶׁהוּא מְעָרֶה מֵהֶן וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁמְּעָרֶה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַמְעָרֶה מַשְׁקִין צוֹנֵן לְחַמִּין חִבּוּר מִפְּנֵי שֶׁעֶשֶׁן הַחַמִּין עוֹלֶה כְּתִמְרוֹת עָשָׁן וּמִתְעָרֵב בַּנִּצּוֹק וּבַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן וּמְטַמֵּא הַכְּלִי שֶׁהֶעָשָׁן הָעוֹלֶה מִן הַחַמִּין מַשְׁקִין הוּא חָשׁוּב: \n", + "לְפִיכָךְ הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ יָדֶיהָ טְהוֹרוֹת וֶהֱגִיסָהּ בִּקְדֵרָה טְמֵאָה וְהִזִּיעוּ יָדֶיהָ מֵהֶבֶל הַקְּדֵרָה נִטְמְאוּ יָדֶיהָ כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּקְּדֵרָה. וְכֵן אִם הָיוּ יָדֶיהָ טְמֵאוֹת וֶהֱגִיסָהּ בִּקְדֵרָה וְהִזִּיעוּ יָדֶיהָ נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה: \n", + "נְחִיל דְּבַשׁ הַזִּיפִים וּדְבַשׁ הַצַּפַּחַת הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הָיָה מְעָרֶה מִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן רִיר וַהֲרֵי הֵן נִמְשָׁכִין כְּדֶבֶק. לְפִיכָךְ כָּל הָאֳכָלִין אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הָיוּ עָבִים הַרְבֵּה כְּגוֹן הַגְּרִיסִין וְהַחֵלֶב הַמֻּתָּךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רִיר. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן עֵרָה מִצּוֹנֵן לְחַם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "הַנִּצּוֹק אֵינוֹ חִבּוּר לְטָהֲרָה. כֵּיצַד. שֶׁאִם עֵרָה מַיִם טְמֵאִים מִכְּלִי אֶבֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה אֵין אוֹמְרִים מִשֶּׁהִגִּיעַ קְצָת הַנִּצּוֹק לַמִּקְוֶה טִהֲרוּ הַמַּיִם אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן עַד שֶׁיַּשִּׁיק הַמִּקְוֶה לְכֻלָּן מִצַּד אֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הַקְּטַפְרֵס שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ אֵינוֹ מְחַבְּרָן לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּמִּדְרוֹן לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְטָהֳרָה. אֲבָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּאֶשְׁבּוֹרֶן כֻּלָּן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְטָהֳרָה: \n", + "עֲרֵבָה שֶׁהִיא קְטַפְרֵס וְעָלֶיהָ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ וְשָׁלֹשׁ חֲתִיכוֹת אֳכָלִין טְמֵאִים בִּכְבֵיצָה מֻנָּחִין עָלֶיהָ זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. הָיוּ שְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאִם הָיָה תַּחְתֵּיהֶם מַשְׁקֶה עוֹמֵד אֲפִלּוּ כְּעֵין הַחַרְדָּל הֲרֵי זֶה מְצָרֵף אֶת כֻּלָּן: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁטְּבוּל יוֹם אֵינוֹ מְטַמֵּא חֻלִּין כְּלָל אֶלָּא פּוֹסֵל אָכְלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה וְעוֹשֶׂה הַכּל שְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי קֹדֶשׁ אוֹ מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ פְּסָלָן וַעֲשָׂאָן רְבִיעִי: \n", + "יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן חִבּוּר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת. אֶלָּא אִם נָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ. וְאִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ בִּמְקוֹם טְבוּל יוֹם אָדָם אַחֵר הָיָה פּוֹסֵל הַכּל. אֲפִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ אָדָם שֶׁאָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהִיא טֻמְאָה קַלָּה הֲרֵי זֶה פָּסַל הַכּל שֶׁלֹּא פְּסָלוֹ טְבוּל יוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה הַנּוֹגֵעַ אַב טֻמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְטַמֵּא הַכּל. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בִּטְבוּל יוֹם מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר טָהַר וְאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְעוֹד הֵקֵלוּ בִּטְבוּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ אֳכָלִין שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לְאָדָם וּמִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת וְהֵן טְהוֹרוֹת בִּטְבוּל יוֹם. וְאֵלּוּ הֵן. הַשְּׂעוֹרָה וְהַכֻּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן קְלוּפִין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהֵן קְלוּפִין וְהַחִטָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה. וְהַקֶּצַח וְהַשּׁוּמְשׁוּם. נִפְסָלִין בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "כָּל יַד הָאֳכָלִין שֶׁהֵן חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכֵן כָּל הָאֹכֶל שֶׁנִּפְרָס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת שֶׁהוּא חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה כָּךְ הוּא חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכָל שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם הֲרֵי הוּא חִבּוּר בְּיָדַיִם וְגַם זֶה חֹמֶר בְּטֻמְאַת יָדַיִם מִטְּבוּל יוֹם: \n" + ], + [ + "חַלוֹת אוֹ כִּכָּרִים שֶׁכְּנָסָן וְהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ וְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישָׁן אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה בַּתַּנּוּר וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאַחַת מֵהֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַחַלָּה שֶׁנָּגַע בָּהּ. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁהִרְתִּיחוּ וְנַעֲשׂוּ כְּקוּבָּה. וְהַגְּרִיסִין שֶׁהִרְתִּיחוּ רְתִיחָה רִאשׁוֹנָה. וְיַיִן חָדָשׁ וְאֹרֶז שֶׁהִרְתִּיחוּ. וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּרְתִיחָה אֵינוֹ חִבּוּר וְלֹא פָּסַל אֶלָּא הָרְתִיחָה בִּלְבַד. וּבִשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת הַכּל חִבּוּר. אֲבָל חַלּוֹת שֶׁהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ. אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה וְנָשְׁכוּ וְקָרְמוּ בַּתַּנּוּר. וּרְתִיחַת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת כְּקוּבָּה. וּרְתִיחַת הַגְּרִיסִין שְׁנִיָּה. וּרְתִיחַת יַיִן יָשָׁן. וּרְתִיחַת הַשֶּׁמֶן בֵּין יָשָׁן בֵּין חָדָשׁ. וּרְתִיחַת עֲדָשִׁים. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "בָּצֵק שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת אֲפִיָּה וְנִמְצָא בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר כְּמוֹ מַסְמֵר יוֹצֵא. וְכֵן קְצָת הַבָּצֵק שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנֶחְרַךְ בְּעֵת אֲפִיָּה וְהוּא הַנִּקְרָא חַרְחוּר. אִם הָיוּ פְּחוּתִים מִכְּאֶצְבַּע וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּהֶן פָּסַל כָּל הַכִּכָּר. וְכֵן אִם נָגַע בְּגַרְגֵר מֶלַח קָטָן שֶׁבַּכִּכָּר נִפְסַל כָּל הַכִּכָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת. אֲבָל צְרוֹר שֶׁבַּכִּכָּר אוֹ תּוּרְמוּס וְגַרְגֵּר מֶלַח גָּדוֹל וְחַרְחוּר יֶתֶר מִכְּאֶצְבַּע שֶׁנָּגַע בָּהֶן אֲפִלּוּ אַב הַטֻּמְאָה הַכִּכָּר טָהוֹר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם: \n", + "רָקִיק שֶׁנֶּחְרַךְ חֶצְיָהּ וְחֶצְיָהּ קַיָּם הֲרֵי זוֹ אֵינוֹ חִבּוּר. נֶחְרַךְ הָאֶמְצַע וְהַצְּדָדִין קַיָּמִין אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה אֲפִלּוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם. בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַמָּרָק וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִיפָה הַחֲתִיכוֹת מֻתָּרוֹת. נָגַע בַּחֲתִיכָה הַחֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלִין עִמָּהּ חִבּוּר. וְכֵן בְּתַבְשִׁיל קִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרַם עַל גַּבֵּי פְּרוּסוֹת. שֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן: \n", + "יָרָק תְּרוּמָה וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה לֹא פָּסַל אֶלָּא קֶלַח שֶׁכְּנֶגְדוֹ. וְאִם הָיְתָה כְּמִין כּוֹבַע אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דָּפְנָהּ שֶׁל אִלְפָּס וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם. מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים חִבּוּר מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר. וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְׂפַת הַקְּדֵרָה: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ בֵּין מִצִּדֶּיהָ וְסָתַם טְבוּל יוֹם הַנֶּקֶב בְּיָדָיו נִפְסְלָה כֻּלָּהּ: \n", + "הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ מְשַׁעֲרִין זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ בְּאֶחָד וּמֵאָה. שֶׁתְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּאֶחָד וּמֵאָה בָּטְלָה בְּמִעוּטָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת: \n", + "טְבוּל יוֹם שֶׁהָיָה תּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְנָפְלָה מִמֶּנּוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה וְשָׁקְעָה בְּבוֹר שֶׁל יַיִן וְנָגַע בַּיַּיִן שֶׁבַּבּוֹר. מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים חִבּוּר. וְאִם הָיָה הַבּוֹר פִּיטַס אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמַּחְזִיק מֵאָה כּוֹר כֻּלּוֹ חִבּוּר וְאִם נָגַע בְּמִקְצָת הַיַּיִן פָּסַל הַתְּרוּמָה שֶּׁבֶּחָבִית שֶׁבְּקַרְקַע הַכְּלִי: \n", + "הַסּלֶת שֶׁל מְנָחוֹת וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת וְהַגֶּחָלִים שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כֻּלָּן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגֶחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּמַחְתָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁהַמַּחְתָּה שֶׁחוֹתֶה בָּהּ נִכְנָס לַהֵיכָל. אֲבָל גֶּחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהוּא מְעָרֶה בְּמַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף לְשֶׁל זָהָב אִם נִתְפַּזְּרוּ מִן הַגֶּחָלִים אֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה אֶלָּא מְכַבְּדָן לָאַמָּה: \n", + "מִקְפָּה שֶׁל חֻלִּין אוֹ רָקִיק שֶׁל חֻלִּין וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה צָף עַל גַּבֵּיהֶן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן בִּלְבַד. וְאִם חִבֵּץ כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ בּוֹ הַשֶּׁמֶן פָּסַל: \n", + "יָרָק שֶׁל חֻלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ: \n", + "הַמִּקְפָּה שֶׁל תְּרוּמָה וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל חֻלִּין שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כֻּלָּן: \n", + "הַמִּקְפָּה שֶׁל חֻלִּין וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה הַשּׁוּם מְרֻבֶּה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא גּוּשׁ בִּקְעָרָה אֲבָל אִם הָיָה מְפֻזָּר בִּמְדוֹכָה וְנָגַע בְּמִקְצָתוֹ לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִזּוּרוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַנִּדּוֹכִין שֶׁדַּרְכָּן לְדוּכָן בְּמַשְׁקִין כְּגוֹן הַשּׁוּם בְּשֶׁמֶן אִם דָּכָן שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין וְקִבְּצָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גּוּשׁ בִּקְעָרָה וְנָגַע בָּהֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שֶׁהֲרֵי הֵם כְּעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ: \n", + "עִסָּה שֶׁקָּרָא שֵׁם חַלָּתָהּ בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ. וְכֵן הַקִּשּׁוּת שֶׁקָּרָא שֵׁם תְּרוּמָה בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ הֲרֵי זֶה חִבּוּר. וְאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָת הָעִסָּה נִפְסְלָה הַחַלָּה. נִטְּלָה חַלָּתָהּ מִתּוֹכָהּ וְחָזְרָה לְתוֹכָהּ אֵינוֹ חִבּוּר: \n", + "עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִּשְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם: \n", + "עִסָּה שֶׁהֻכְשְׁרָה בְּמַשְׁקִין וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ בִּלְבַד: \n", + "מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהֻכְשַׁר וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם אוֹ יָדַיִם מְסֹאָבוֹת מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּטָהֳרָה. מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּחֻלִּין וּטְבוּל יוֹם וְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת אֵינָם פּוֹסְלִין אֶת הַחֻלִּין שֶׁהַשְּׁלִישִׁי בְּחֻלִּין טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם לָשָׁה אֶת הָעִסָּה וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה וּמַפְרִישָׁתָהּ וּמַנִּיחָתָהּ בְּכֵלִים וְנוֹתַנְתּוֹ עִם שְׁאָר הָעִסָּה כְּאַחַת. וּמַקֶּפֶת עַל הַכּל כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף וְאַחַר כָּךְ קוֹרְאָה לָהּ שֵׁם וְאוֹמֶרֶת הֲרֵי זוֹ חַלָּה. וּמִשֶּׁתִּקְרָא לָהּ שֵׁם לֹא תִּגַּע בָּהּ שֶׁלֹּא תִּפְסְלֶנָּהּ. וְכָךְ הִיא עוֹשָׂה אִם לָשָׁה בַּעֲרֵבָה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם: \n", + "לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם שֶׁמִּלְּאָהוּ מֵחָבִית מַעֲשֵׂר שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מַה שֶּׁבֶּחָבִית אַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה טְהוֹרָה. לְפִי שֶׁאֵינָהּ נַעֲשֵׂית תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ כְּפִי תְּנָאוֹ וְאַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ יַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל לָגִין וְיִטְהַר. נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית קֹדֶם שֶׁתֶּחֱשַׁךְ הַלָּגִין בְּטִבְלוֹ. נִשְׁבַּר הַלָּגִין הֶחָבִית בְּטִבְלָהּ: \n", + "טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת מֵת וּמִבְּעִילַת נִדָּה עוֹשֶׂה בְּבֵית הַבַּד. וְכֵן שְׁאָר הַטְּמֵאִים שֶׁטָּבְלוּ עוֹשִׂין בְּטָהֳרוֹת. חוּץ מִזָּב וְזָבָה בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁטָּבְלוּ לֹא יַעֲשׂוּ בְּבֵית הַבַּד וְלֹא יִתְעַסְּקוּ בְּטָהֳרוֹת שֶׁמָּא יִרְאוּ וְנִמְצְאוּ טְמֵאִים לְמַפְרֵעַ שֶׁהֲרֵי סוֹתְרִין הַכּל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "הַשֶׁמֶן אוֹ הַדְּבַשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ וְאַחַר כָּךְ קָרְשׁוּ וְאַחַר כָּךְ נִמּוֹחוּ הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּפְאוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ: \n", + "הָרֹטֶב וְהַגְּרִיסִין וְהֶחָלָב שֶׁקָּרְשׁוּ הֲרֵי הֵן כָּאֳכָלִין וּצְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. וְאִם נָגַע בָּהֶן אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ מַשְׁקֶה נַעֲשׂוּ שְׁנִיִּים. הָיָה בָּהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הֵן כְּמַשְׁקִין וְהֵן תְּחִלָּה לְטֻמְאָה. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן מַשְׁקִין וְקָפְאוּ אַחַר כֵּן וְקָרְשׁוּ הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן קְפוּיִים וְנִמּוֹחוּ וְנַעֲשׂוּ מַשְׁקִין אִם הָיוּ כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיוּ יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁכְּשֶׁנִּמּוֹחָה טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה אֹכֶל טָמֵא שֶׁנִּמּוֹחָה מִמֶּנּוּ וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה תְּטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּמּוֹחוּ אַחֲרֶיהָ. וְכֵן טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁהֻכְשְׁרוּ אִם הָיוּ כְּבֵיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִין. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל וּכְאִלּוּ הִיא גּוּף אַחֵר. הָיוּ אוֹתָן זֵיתִים וַעֲנָבִים יֶתֶר מִכְּבֵיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְמֵאִין שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וְטִמְּאָה כָּל הַמַּשְׁקִין. וְאִם הָיָה הַסּוֹחֵט זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ סָחַט גַּרְגֵּר אֶחָד יְחִידִי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה הַמַּשְׁקֶה טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן זָב שֶׁחָלַב אֶת הָעֵז הֶחָלָב טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב: \n", + "קְדֵרָה שֶׁמְּלֵאָה כְּבָשִׁין שֶׁל חֻלִּין וְיָצְאוּ עֲלֵיהֶם חוּץ לַקְּדֵרָה וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה בִּמְקוֹם הַנָּגוּב אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֶּעָלֶה כְּבֵיצָה הוּא טָמֵא וְהַכּל טָהוֹר. חָזַר לַקְּדֵרָה טִמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּהּ וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה וְכָל הַכְּבָשִׁין. נָגַע בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה וְהָיָה בּוֹ מַשְׁקֶה אִם יֵשׁ בֶּעָלֶה כְּבֵיצָה הַכּל טָמֵא שֶׁהֶעָלֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֶה שֶׁעָלָיו וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְטַמֵּא אֶת הַקְּדֵרָה. הָיְתָה הַקְּדֵרָה מְלֵאָה כְּבָשִׁים שֶׁל תְּרוּמָה וְנִעֵר אוֹתָהּ טְבוּל יוֹם וְרָאָה מַשְׁקִין עַל יָדוֹ סָפֵק מִן הַקְּדֵרָה נִתְּזוּ סָפֵק שֶׁהַקֶּלַח נָגַע בְּיָדוֹ הַיָּרָק פָּסוּל וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה: \n", + "טָמֵא שֶׁהָיָה אוֹכֵל עֲנָבִים מֻכְשָׁרִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ גַּרְגֵּר יְחִידִי לַגַּת אִם הָיָה שָׁלֵם וְלֹא נִשְׁמַט מִמֶּנּוּ עֵקְצוֹ הַגַּת טָהוֹר. וְאִם נִטַּל עֵקְצוֹ וְהָיוּ עֲנָבִים מוּכָנִים בַּעֲבִיט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְדָרְכָן שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בַּמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן נִטְמָא הַגַּת בְּטִפַּת מַשְׁקֶה שֶׁבְּרֹאשׁ הַגַּרְגֵּר בִּמְקוֹם הָעֹקֶץ. נָפְלוּ מִמֶּנּוּ עֲנָבִים וּדְרָכָן בְּמָקוֹם מוּפְנֶה אִם הָיוּ כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיוּ יֶתֶר מִכְּבֵיצָה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא אַחֲרֶיהָ: \n", + "גּוּשׁ שֶׁל זֵיתִים טְמֵאִין שֶׁהָיָה מְקֻבָּץ וּמְחֻבָּר וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ תַּנּוּר וְהֻסַּק אִם הָיָה כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֵין הָאֳכָלִין מְטַמְּאִין כֵּלִים וְהַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיָה הַגּוּשׁ יֶתֶר מִכְּבֵיצָה נִטְמָא הַתַּנּוּר שֶׁכְּשֶׁיָּצְאָה טִפָּה אַחַת נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וְטִמְּאָה אֶת הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ אִם הַזֵּיתִים הַטְּמֵאִין פֵּרוּרִין וְאֵינָן גּוּשׁ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה הַתַּנּוּר טָהוֹר: \n", + "עֵצִים שֶׁנִּבְלְעוּ בָּהֶם מַשְׁקִין טְמֵאִין וְהִסִּיקָן הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁהֲרֵי בָּטְלוּ בָּעֵצִים. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיא הָעֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְנָפְלוּ לִרְצוֹנוֹ וְהִסִּיקָן הַתַּנּוּר טָהוֹר וְאֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מִתְטַמְּאִין מִן הַמַּשְׁקִין הַבְּלוּעִין בָּהֶם. וְלֹא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַסִּיקֵם הַטָּמֵא וְנִמְצְאוּ הַמַּשְׁקִין שֶׁעֲלֵיהֶם מְטַמְּאִין אֶת הַתַּנּוּר: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּרֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה מַשְׁקֶה מְהַלֵּךְ הַכּל טָמֵא. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּטְמָא מִקְצָת הַמַּשְׁקֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ וְהַשֶּׁמֶן מְטַמֵּא אֶת כָּל הַזֵּיתִים. נִמְצָא עַל גַּבֵּי הֶעָלִין לְמַעְלָה מִן הַזֵּיתִים יִשְׁאֲלוּ מִן הַבַּדָּדִין אִם אָמְרוּ לֹא נָגַעְנוּ נֶאֱמָנִין. נִמְצָא עַל אוֹם שֶׁל זֵיתִים נִטְמָא כָּל הַגּוּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִמְצָא עַל גַּבֵּי זֵיתִים פֵּרוּרִין וְהוּא נוֹגֵעַ בִּכְבֵיצָה הַכּל טָמֵא שֶׁהָאוֹכֵל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה מְטַמֵּא הַמַּשְׁקֶה הַמְעֹרָב בָּהֶן וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא שְׁאָר הַזֵּיתִים. הָיוּ פֵּרוּרִין עַל גַּבֵּי פֵּרוּרִין וְהַמַּשְׁקֶה מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁנָּגַע בִּכְבֵיצָה אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁהוֹשִׁיט יָדָיו לַגַּת וְנָגַע בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת אֶשְׁכּוֹל וְכָל סְבִיבוֹתָיו טְמֵאִין וְהַגַּת כֻּלָּהּ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיקִין הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁסְּבִיבוֹת זֶה הָאֶשְׁכּוֹל בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאָר הַגַּת: \n", + "הַגֶּפֶת וְהַזַּגִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה וְהָלְכוּ עֲלֵיהֶן טְמֵאִין וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין שֶׁמִּתְחִלָּה נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּה בְּטֻמְאָה וְיָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין: \n", + "הַבַּדָּדִין שֶׁנִּכְנָסִין וְיוֹצְאִין וּמַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ בֵּית הַבַּד אִם יֵשׁ בֵּין מַשְׁקִין לַזֵּיתִים כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת רַגְלֵיהֶן בָּאָרֶץ הֲרֵי הַזֵּיתִים טְהוֹרִין שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁלֹּא בְּיָדָיו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ לְקֹדֶשׁ. כִּכְּרוֹת הֶקְדֵּשׁ שֶׁהָיוּ בָּהֶן גּוּמוֹת וּבְתוֹךְ הַגּוּמוֹת הָיוּ מַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ וְנָגַע הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן וְנָגְעָה רִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה בַּשְּׁלִישִׁית אֲפִלּוּ מֵאָה כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. מִפְּנֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּגֻּמּוֹת וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הֵן כֻּלָּן כְּמַשְׁקִין שֶׁאֵין מוֹנִין בָּהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ כִּכְּרוֹת תְּרוּמָה הֲרֵי הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד פְּסוּלָה וּמִשְּׁלִישִׁית וָהָלְאָה טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל כָּל הַכִּכָּרוֹת אַף בִּתְרוּמָה הַכּל טְמֵאוֹת וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת חוּץ מִן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּגַע בָּהּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִיא רִאשׁוֹן: \n", + "אֲבַעְבּוּעַ הַנַּעֲשֶׂה בָּעֳבִי הֶחָבִית וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ כְּלִי אַחֵר בְּצִדָּהּ אִם נִקַּב הָאֲבַעְבּוּעַ לַאֲוִיר הֶחָבִית וְנִקַּב נֶקֶב אַחֵר לַחוּץ זֶה כְּנֶגֶד זֶה. אוֹ שֶׁהָיָה הַנֶּקֶב הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּה וְהַחִיצוֹן מִלְּמַעְלָה וְהָיָה הָאֲבַעְבּוּעַ וְהֶחָבִית מְלֵאִים מַשְׁקִין. אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעוֹת נִטְמְאוּ כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית. הָיְתָה הֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת נִטְמֵאת מִפְּנֵי הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ זֶה שֶׁהֲרֵי הוּא מְפֻלָּשׁ לַאֲוִירָהּ. וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ שֶׁבִּפְנִים מִלְּמַעְלָה וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּה הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בָּאֲבַעְבּוּעַ לֹא נִטְמְאוּ מַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית וְהִנָּם כְּמֻבְדָּלִין מֵהֶן: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַשִּׁבְעָה מַשְׁקִין בִּלְבַד הֵן שֶׁמִּתְטַמְּאִין אוֹ מַכְשִׁירִין וְהַשְּׁאָר קְרוּיִין מֵי פֵּרוֹת וְאֵינָם מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין. וְשִׁבְעָה מַשְׁקִין שֶׁמָּנִינוּ תּוֹלְדוֹתֵיהֶם כַּיּוֹצֵא בָּהֶם: \n", + "תּוֹלְדוֹת הַמַּיִם הֵם הַיּוֹצֵא מִן הָעַיִן וּמִן הָאֹזֶן וּמִן הַחֹטֶם וּמִן הַפֶּה וּמֵי רַגְלֵי בְּנֵי אָדָם בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים כָּל אֵלּוּ הַיּוֹצְאִין מִן הָאָדָם מַשְׁקִין הֵן בֵּין שֶׁיָּצְאוּ לְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם בֵּין שֶׁיָּצְאוּ שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. אֲבָל מֵי רַגְלֵי בְּהֵמָה וְהַמֶּלַח שֶׁנִּמְחָת הֲרֵי הֵן כְּמֵי פֵּרוֹת לֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין: \n", + "הַדָּם הַמָּנוּי מִן הַמַּשְׁקִין הוּא הַדָּם הַשּׁוֹתֵת בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה מִן הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִין. אֲבָל דַּם הַקִּלּוּחַ אֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁעֲדַיִן חַיִּים הֵן וַהֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְדַם מַכָּה אוֹ לְדַם הַקָּזָה. הַשּׁוֹחֵט וְנִתַּז דָּם עַל הָאֳכָלִין וְנִתְקַנֵּחַ הַדָּם בֵּין סִימָן לְסִימָן הֲרֵי זֶה סָפֵק. לְפִיכָךְ תּוֹלִין עָלָיו לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. תּוֹלְדוֹת הַדָּם דַּם הַקָּזָה שֶׁל אָדָם שֶׁהוֹצִיאוֹ לִשְׁתִיָּה אֲבָל אִם הוֹצִיאוֹ לִרְפוּאָה טָהוֹר וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְכֵן דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה וּבְעוֹפוֹת הַטְּמֵאִין וְהַדָּם הַיּוֹצֵא עִם הַלֵּחָה וְעִם הָרְעִי וְדַם הַשְּׁחִין וְהָאֲבַעְבּוּעוֹת וְתַמְצִית הַבָּשָׂר כָּל אֵלּוּ אֵינָן מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת. וְדַם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n", + "מֵי הֶחָלָב הֲרֵי הֵן כְּחָלָב. וַחֲלֵב הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ אֵינוֹ מַשְׁקֶה לֹא מַכְשִׁיר וְלֹא מִתְטַמֵּא. לְפִיכָךְ חֲלֵב הַזָּכָר אֵינוֹ מַשְׁקֶה. וְכֵן חֲלֵב בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְרָצוֹן כְּגוֹן שֶׁזָּב מֵהַדָּד מֵאֵלָיו אוֹ שֶׁחֲלָבוֹ כְּמִתְעַסֵּק. אֲבָל חֲלֵב הָאִשָּׁה בֵּין שֶׁיָּצָא לְרָצוֹן בֵּין שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְרָצוֹן סְתָמוֹ מַשְׁקֶה וּמִתְטַמֵּא אוֹ מַכְשִׁיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְתִינוֹק: \n", + "הַמַּשְׁקִין שֶׁיּוֹצְאִין מֵאוֹתָן הַטְּמֵאִין שֶׁאוֹתָן הַמַּשְׁקִין אֲבוֹת טֻמְאָה מְטַמְּאִים בְּלֹא הֶכְשֵׁר שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַהֶכְשֵׁר בָּאִין כְּאַחַת וְאֵלּוּ הֵן. זוֹב הַזָּב וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו. וּרְבִיעִית דָּם מִן הַמֵּת. וְדַם הַנִּדָּה. וְכֵן דַּם מַגַּפְתּוֹ שֶׁל זָב וַחֲבֵרָיו וְחָלָב שֶׁל אִשָּׁה וְדִמְעַת עֵינַיִם עִם שְׁאָר תּוֹלְדוֹת הַמַּיִם הַיּוֹצְאִין מֵהֶן מְטַמְּאִין כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁמְּטַמְּאִין בְּלֹא כַּוָּנָה שֶׁמַּשְׁקִין טְמֵאִין מְטַמְּאִין לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. לְפִיכָךְ נִדָּה אוֹ זָבָה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדָּדֶיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִטְּבוּל יוֹם אֵינָם טְמֵאִים. לְפִיכָךְ אִם נָפְלוּ אֲפִלּוּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה אֵינוֹ מֻכְשָׁר עַד שֶׁיִּפְּלוּ לְרָצוֹן כִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין הַטְּהוֹרִין שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין אֶלָּא לְרָצוֹן: \n", + "הַזֵּעָה וְהַלֵּחָה הַסְּרוּחָה וְהָרְעִי וְהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִבֶּן שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים וְהַשּׁוֹתֶה מֵי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצְאִין נְקִיִּים כָּל אֵלּוּ אֵינָן חֲשׁוּבִין מַשְׁקֶה וְלֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין: \n", + "הַשּׁוֹתֶה שְׁאָר מַשְׁקִין וְיָצְאוּ הֲרֵי הֵן מַשְׁקִין כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין שְׁאָר הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין בַּגּוּף. כֵּיצַד. שָׁתָה מַיִם טְמֵאִין וֶהֱקִיאָן הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא טִהֲרוּ בִּיצִיאָתָן. שָׁתָה מַיִם טְמֵאִים וְטָבַל וְאַחַר כָּךְ הֱקִיאָן [אוֹ שֶׁנִּסְרְחוּ וְאַחַר כָּךְ הֱקִיאָן] אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא טָבַל הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. שָׁתָה שְׁאָר מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ שְׁאָר אֳכָלִין טְמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל וְאַחַר כָּךְ הֱקִיאָן טְמֵאִין לְפִי שֶׁאֵינָן טְהוֹרִין בַּגּוּף. נִסְרְחוּ אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִלְּמַטָּה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזֵּעָה אֵינָהּ מַשְׁקֶה אֲפִלּוּ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין וְהִזִּיעַ זֵעָתוֹ טְהוֹרָה. אֲבָל הַבָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִין וְהִזִּיעַ זֵעָתוֹ טְמֵאָה. וְאִם נִסְתַּפֵּג מִן הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין וְאַחַר כָּךְ הִזִּיעַ זֵעָתוֹ טְהוֹרָה: \n", + "זֵעַת בָּתִּים שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּבוֹרוֹת אֵינָן מַשְׁקֶה וַאֲפִלּוּ הֵן טְמֵאִין זֵעָתָן טְהוֹרָה. אֲבָל זֵעַת הַמֶּרְחָץ בְּמַיִם אִם הָיְתָה הַמֶּרְחָץ טְמֵאָה זֵעָתָהּ טְמֵאָה. וְאִם הָיְתָה טְהוֹרָה וְהִכְנִיס בָּהּ פֵּרוֹת הֻכְשְׁרוּ. הִכְנִיסוּ לָהּ כֵּלִים הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן וּמַכְשִׁירִין: \n", + "הַבְּרֵכָה שֶׁבַּבַּיִת וְהַבַּיִת מַזִּיעַ מֵחֲמָתָהּ אִם הָיְתָה הַבְּרֵכָה טְמֵאָה זֵעַת כָּל הַבַּיִת שֶׁמֵּחֲמָתָהּ טְמֵאָה: \n", + "שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת בַּבַּיִת אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה. הַמַּזִּיעַ קָרוֹב לַטְּמֵאָה טָמֵא קָרוֹב לַטְּהוֹרָה טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה טָמֵא: \n", + "הַמֹּהַל כַּשֶּׁמֶן. מַשְׁקִין הַמְנַטְּפִין מִסַּלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵינוֹ מַשְׁקֶה וְלֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין עַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בִּכְלִי: \n", + "הַשּׁוֹקֵל עֲנָבִים בְּכַף מֹאזְנַיִם הַיַּיִן שֶׁבַּכַּף אֵינוֹ מַשְׁקֶה עַד שֶׁיְּעָרֶנּוּ לְתוֹךְ הַכְּלִי וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁמְּנַטְּפִין: \n", + "הַדּוֹרֵס עֲנָבִים שֶׁל תְּרוּמָה בְּחָבִית אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן צָף עַל גַּבֵּי יָדָיו הֲרֵי הַכּל טָהוֹר: \n", + "מַשְׁקֵה בֵּית מִטְבָּחַיִם שֶׁבָּעֲזָרָה וְהוּא דַּם הַקָּדָשִׁים וְהַמַּיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן שָׁם טְהוֹרִין לְעוֹלָם וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. לְפִיכָךְ כָּל דְּמֵי הַזְּבָחִים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְהוֹאִיל וְדַם הַקָּדָשִׁים אֵינוֹ מַכְשִׁיר קָדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה לֹא הֻכְשְׁרוּ בְּדַם שְׁחִיטָה וְאֵין לִבְשַׂר הַקָּדָשִׁים הֶכְשֵׁר אֶלָּא בְּמַשְׁקִין שֶׁיִּפְּלוּ עַל הַבָּשָׂר חוּץ מִמַּשְׁקֵה בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם: \n", + "פָּרַת קָדָשִׁים שֶׁהֶעֱבִירָהּ בַּנָּהָר וּשְׁחָטָהּ וַעֲדַיִן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ מֻכְשֶׁרֶת. לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת מַחַט טְמֵאָה בִּבְשָׂרָהּ הֲרֵי הַבָּשָׂר טָמֵא. וְכֵן אִם הָיְתָה הַפָּרָה חֲסוּמָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּחַט יְדוּעָה הֲרֵי הַבָּשָׂר טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים הַנִּמְצָאִין מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם. נִמְצֵאת הַמַּחַט בַּפֶּרֶשׁ הַבָּשָׂר טָהוֹר. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת שֶׁאֵין טֻמְאַת יָדַיִם בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִהְיוֹת הַבָּשָׂר טָמֵא בְּדִין תּוֹרָה. אֲבָל לְהִתְטַמֵּא מִדִּבְרֵיהֶן אֵין הֶקְדֵּשׁ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר אֶלָּא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשֶׁרֶת הַבָּשָׂר. וְאִם נָגַע בָּהּ טֻמְאָה בֵּין קַלָּה בֵּין חֲמוּרָה נִפְסְלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר בְּמַשְׁקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "הַבּוֹצֵר עֲנָבִים לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אוֹ לְיַבְּשָׁן לֹא הֻכְשְׁרוּ לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין לִרְצוֹנוֹ כִּשְׁאָר הָאֳכָלִין. אֲבָל הַבּוֹצֵר לִדְרֹךְ הֻכְשַׁר לְטֻמְאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַבָּצִיר כְּלָל וְאִם נָגְעָה בּוֹ טֻמְאָה נִטְמָא. וְדָבָר זֶה גְּזֵרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל הַבּוֹצֵר לַגַּת שֶׁהוּא מֻכְשָׁר שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם נִכְנַס לְכַרְמוֹ לֵידַע אִם הִגִּיעַ לְהִבָּצֵר וְסוֹחֵט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לִבְדֹּק בּוֹ וּמְזַלְּפוֹ עַל גַּבֵּי הָעֲנָבִים הַבְּצוּרוֹת שֶׁהֲרֵי הַכּל לִדְרִיכָה עוֹמֵד. וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו הֲרֵי הוּא מִתְמַעֵךְ וְיֵצְאוּ מֵימָיו וַהֲרֵי הוּא מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יָזוּבוּ בַּקַּרְקַע וְנִמְצָא מֻכְשָׁר בָּהֶן. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁהַבּוֹצֵר לְגַת הֻכְשַׁר: \n", + "הַבּוֹצֵר עֲנָבִים שֶׁאִם לֹא מָצָא לָהֶם שׁוּק מַחֲזִירָן לַגַּת לֹא הֻכְשְׁרוּ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לִרְשׁוּת הַגַּת. וְכֵן הַזֵּיתִים שֶׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַבַּד הֻכְשְׁרוּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "הַבּוֹצֵר עֲנָבִים וּנְתָנָם בְּעָבִיט אוֹ שֶׁשְּׁטָחָן עַל גַּבֵּי הֶעָלִין הֻכְשְׁרוּ בְּמַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ עַל הַמַּשְׁקִין וּלְפִיכָךְ שָׁטַח עַל הֶעָלִין אוֹ נָתַן לְתוֹךְ הֶעָבִיט שֶׁהוּא כְּמוֹ בּוֹר לְפִיכָךְ אִם נָטַל מֵהֶן טָמֵא אוֹ מִי שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת טִמְּאָן. בָּצַר וְנָתַן לַסַּלִּים אוֹ בְּמַשְׁטִיחַ שֶׁל אֲדָמָה לֹא הֻכְשְׁרוּ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן לְפִיכָךְ נוֹטֵל הַטָּמֵא מֵהֶן וְאוֹכֵל וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְבֻקָּעוֹת וּמְנַטְּפות לַגַּת הֲרֵי הַגַּת טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ וַהֲרֵי נִבְצְרוּ לַאֲכִילָה. וְכֵן הַנּוֹטֵל מִן הַסַּלִּים וּמִן הַמַּשְׁטִיחַ שֶׁל אֲדָמָה וְאָכַל וְהוֹתִיר כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם וּזְרָקָן לַגַּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מְנַתֵּז עַל הָעֲנָבִים לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "עֲנָבִים שֶׁהָיוּ בְּסַלִּים אוֹ בְּמַשְׁטִיחַ שֶׁל אֲדָמָה וְלָקַח מֵהֶן לְדָרְכָן הֻכְשְׁרוּ לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִקַּח מֵהֶן בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקַּח מֵהֶן הַטָּמֵא וִיטַמְּאֵן: \n", + "כֶּרֶם שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּבֵית הַפְּרָס הַבּוֹצֵר אוֹתוֹ לַגַּת אֵינוֹ מֻכְשָׁר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵית הַפְּרָס הוֹאִיל וְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס מִדִּבְרֵיהֶם וְהַבּוֹצֵר לַגַּת הֻכְשַׁר מִדִּבְרֵיהֶם הֵקֵלּוּ בִּגְזֵרָה זוֹ וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה מֻכְשָׁר עַד שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַפְּרָס. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לִבְצֹר בְּבֵית הַפְּרָס לַגַּת בְּטָהֳרָה מְטַהֵר אֶת הַבּוֹצְרִים וְאֶת הַכֵּלִים וּמַזֶּה עֲלֵיהֶם שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשָׁן כְּדֵי לְהַכִּיר שֶׁאֵין מְקִלִּין בְּטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין וּבוֹצְרִין וּמוֹצִיאִין חוּץ לְבֵית הַפְּרָס וַאֲחֵרִים טְהוֹרִים מְקַבְּלִין מֵהֶן וּמוֹלִיכִין לַגַּת וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ טְמֵאִין מְטַמְּאִין אֶת הָעֲנָבִים שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁבְּבֵית הַפְּרָס טְמֵאִין וּמְטַמְּאִין לְאוֹתָן שֶׁבַּחוּץ וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן וְהֵן מְטַמְּאִין אֶת הָעֲנָבִים שֶׁהֲרֵי הֻכְשְׁרוּ מִשֶּׁיָּצְאוּ חוּץ לְבֵית הַפְּרָס: \n", + "הַמּוֹסֵק אֶת זֵיתָיו לְכָבְשָׁן אוֹ לְמָכְרָן בַּשּׁוּק לֹא הֻכְשְׁרוּ עַד שֶׁיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן כִּשְׁאָר הָאֳכָלִין. וְכֵן הַמּוֹסֵק זֵיתָיו לִדְרֹךְ בְּבֵית הַבַּד לֹא הֻכְשְׁרוּ עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּמִפְּנֵי מָה יֻכְשְׁרוּ הַזֵּיתִים שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּמֹהַל שֶׁלָּהֶן שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹחִין לִדְרֹךְ. אֲבָל קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן אֵין הַמֹּהַל הַיּוֹצֵא מֵהֶן מַכְשִׁיר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ. לְפִיכָךְ זֵיתִים שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעָם כְּכָל הָאֳכָלִים שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ. נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן נִטְמְאוּ כֻּלָּן שֶׁהַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין מְטַמְּאִים אֶת הַמֹּהַל שֶׁבָּהֶן וְהַמֹּהַל מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּן. שֶׁהַמֹּהַל שֶׁיָּצָא מֵהֶן אַחַר גְּמַר מְלַאכְתָּן חָשׁוּב מַשְׁקֶה וּמִתְטַמֵּא וּמַכְשִׁיר: \n", + "חָבִית שֶׁל זֵיתִים מְגֻלְגָּלִים צָרִיךְ לִנְקֹב הֶחָבִית כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַמֹּהַל. וְאִם לֹא נִקֵּב הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין. נִקְּבָהּ וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים וְהִנָּם בְּלוּלִים בַּמֹּהַל אֵינָם מַכְשִׁירִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בִּרְצוֹנוֹ שֶׁהֲרֵי נִקְּבָהּ: \n", + "זֵיתִים שֶׁמְּסָקָן לִדְרִיכָה מֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּן מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְסִיקָתָן וְיִהְיוּ מֻנָּחִים וּמוּכָנִים לִדְרִיכָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין וְלֹא יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין הוֹאִיל וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן הֻכְשְׁרוּ. אֲבָל קֹדֶם שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַעֲכוּ וְהִזִּיעוּ וְנִתְחַבְּרוּ בְּמַשְׁקֵיהֶן אֵינָן מֻכְשָׁרִין. גָּמַר מִלִּמְסֹק זֵיתָיו אֲבָל עָתִיד לִקַּח זֵיתִים אֲחֵרִים לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ אֵינוֹ עָתִיד לְהוֹסִיף אֶלָּא אוֹ קַב אוֹ קַבַּיִם לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאִם הֶעֱרִים הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין. גָּמַר מִלִּקַּח אֲבָל עָתִיד לִלְווֹת וּלְהוֹסִיף וְאֵרְעוֹ אֹנֶס אוֹ נִתְעַסֵּק בְּמִשְׁתֶּה וְלֹא הוֹסִיף עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וַאֲפִלּוּ זָבִים וְזָבוֹת מְהַלְּכִין עֲלֵיהֶם טְהוֹרִים: \n", + "הָעוֹטֵן זֵיתָיו בִּשְׁנֵי בַּדִּים כֵּיוָן שֶׁגָּמַר אַחַת מֵהֶן הֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַמַּסִּיק זֵיתָיו בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְעָתִיד לְהוֹרִידָם לַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיּוֹרִידֵם לְשָׁם. וְהוּא שֶׁחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן קֹדֶם שֶׁיִּמְסֹק אֲבָל אַחַר שֶׁיִּמְסֹק אֵין הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא הֻכְשְׁרוּ. גָּמַר אֶת זֵיתָיו וְעָתִיד לְמָכְרָן לֹא הֻכְשְׁרוּ. עָתִיד לְחַפּוֹתָן בְּעָלִין הֻכְשְׁרוּ וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "הַלּוֹקֵחַ מַעֲטָן זֵיתִים מִן הָעַכּוּ\"ם אִם יֵשׁ מַסִּיק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יֵעָשׂוּ בְּטֻמְאָה שֶׁזֶּה בְּחֶזְקַת שֶׁגָּמַר. וְנֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר מַעֲטָן זֶה לֹא גְּמַרְתִּיו: \n", + "הָרוֹצֶה לִטּל מִזֵּיתִים שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְלִדְרֹךְ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מֵהֶן בְּטֻמְאָה וּמוֹלִיךְ לְבֵית הַבַּד בְּטֻמְאָה וּמְכַסֶּה הַשְּׁאָר בְּטֻמְאָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁהֲרֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ טֻמְאָה: \n", + "הַמַּנִּיחַ אֶת זֵיתָיו בְּכוֹתֵשׁ כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּינוּ וְיִהְיוּ נוֹחִים לְהִכָּתֵשׁ הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין. הִנִּיחָן שֶׁיַּמְתִּינוּ וְשֶׁיִּמְלָחֵם אַחַר שֶׁיַּמְתִּינוּ אֵינָן מֻכְשָׁרִין שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְכָבְשָׁן: \n", + "הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת פְּסָלָן שֶׁפְּצִיעָתָן הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן. פְּצָעָן לְסָפְגָן בְּמֶלַח לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְכֵן אִם פְּצָעָן לֵידַע אִם יֵשׁ בָּהֶן שֶׁמֶן וְהִגִּיעוּ לְהִמָּסֵק לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמַּנִּיחַ זֵיתִים בַּגַּת לְגַרְגְּרָן וּלְיַבְּשָׁן אֲפִלּוּ הֵם רוּם אַמָּה אֵינָן מֻכְשָׁרִין. נְתָנָן בַּבַּיִת שֶׁיִּלְקוּ אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְהַעֲלוֹתָן לַגַּג אוֹ שֶׁנְּתָנָן בַּגַּג שֶׁיִּלְקוּ אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְפָתְחָם וְיַפְרִיס אוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִים. נְתָנָן בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת גַּגּוֹ אוֹ עַד שֶׁיּוֹלִיכֵם לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָן מֻכְשָׁרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן: \n", + "הָעוֹטֵן זֵיתָיו בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ וְנָעַל וְחָתַם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ מַפְתֵּחַ אַחֵר וְחוֹתָם אַחֵר. אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא חוֹתָם מְקֻלְקָל וּמַפְתֵּחַ פָּתוּחַ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְחוֹתָם שֶׁאָמְרוּ אֲפִלּוּ צְרוֹר אוֹ קֵיסָם. הָיוּ שָׁם חוֹרִין וּסְדָקִין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מַכְנִיס קָנֶה וּמְסִיטָן. הָיוּ שָׁם חַלּוֹנוֹת שֶׁל אַרְבָּעָה טְפָחִים נִדּוֹנוֹת כִּפְתָחִין: \n", + "הַדּוֹרֵךְ בְּטֻמְאָה וְרָצָה לְטַהֵר כְּלֵי בֵּית הַבַּד וְהָעַקָּל מִן הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין שֶׁנִּבְלְעוּ בָּהֶן כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. כְּלִי שֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֲבָנִים מֵדִיחַ. וְשֶׁל נְסָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְנַגְּבָן. וְשֶׁל גֶּמִי מְיַשְּׁנָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹ חוֹלְטָן בְּחַמִּין אוֹ בְּמֵי זֵיתִים אוֹ מַנִּיחָן תַּחַת צִנּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקַלְּחִין אוֹ לְתוֹךְ מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו רוֹדְפִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל אֶת הַכֵּלִים שֶׁצְּרִיכִין טְבִילָה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּטָהֳרָה: \n" + ], + [ + "כָּל דִּבְרֵי הֶכְשֵׁר אֳכָלִין דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לח) \"וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע\" אֶחָד הַמַּיִם וְאֶחָד שְׁאָר שִׁבְעָה מַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁיִּנָּתֵן עֲלֵיהֶם בִּרְצוֹן בְּעָלִים וְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִן הַקַּרְקַע. שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹּא בָּא עָלָיו מַיִם כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר. לֹא נֶאֱמַר וְכִי יֻתַּן מַיִם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ הָאֳכָלִין וְנִתְלְשׁוּ הַמַּשְׁקִין: \n", + "כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנָּפַל עַל הָאֹכֶל בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹן בְּעָלִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפוֹ בְּרָצוֹן אוֹ שֶׁהָיָה סוֹפוֹ בְּרָצוֹן וְאֵין תְּחִלָּתוֹ בְּרָצוֹן הִכְשִׁיר. נָפַל שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֲפִלּוּ בָּלַל הוּא פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ וְהוּא אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּלוּלִין הֲרֵי אֵלּוּ לֹא הֻכְשְׁרוּ. כֵּיצַד. הַטּוֹמֵן פֵּרוֹתָיו בְּמַיִם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אוֹ הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו לְשִׁבּלֶת הַנָּהָר לַהֲבִיאָן עִמּוֹ אֵינָן מֻכְשָׁרִים: \n", + "מַשְׁקִין שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן אֵינָן מַכְשִׁירִין. לְפִיכָךְ אָדָם אוֹ כֵּלִים אוֹ פֵּרוֹת שֶׁנִּבְלְלוּ בְּמַשְׁקִין וְנִתְלְשׁוּ שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן אַף עַל פִּי שֶׁנָּגְעוּ אֳכָלִין בְּאוֹתָן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן לֹא הֻכְשְׁרוּ שֶׁהֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁלֹּא לְרָצוֹן נִתְלְשׁוּ וּכְאִלּוּ הֵן עֲדַיִן בַּקַּרְקַע שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין. הָיוּ הַמַּיִם שֶׁעַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים וְעַל הַפֵּרוֹת תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וְנָגְעוּ בָּהֶן אֳכָלִין בְּרָצוֹן הֻכְשְׁרוּ. כֵּיצַד. הַכּוֹפֶה קְעָרָה עַל הַכֹּתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁתּוּדַח הַמַּיִם שֶׁבָּהּ מַכְשִׁירִין. וְאִם הִנִּיחַ בָּהֶן פֵּרוֹת הֻכְשְׁרוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן תְּלוּשִׁין בַּכְּלִי לְדַעַת. כְּפָאָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִלְקֶה הַכֹּתֶל הַמַּיִם שֶׁבָּהּ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין וּלְפִיכָךְ אִם נָתַן בָּהּ אֳכָלִין לֹא הֻכְשְׁרוּ. נִתְכַּוֵּן שֶׁיּוּדַח הַכֹּתֶל אִם הָיָה כֹּתֶל בַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ מַכְשִׁירִין שֶׁהַתָּלוּשׁ שֶׁחִבְּרוֹ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁר הֲרֵי הוּא כְּתָלוּשׁ וְנִמְצְאוּ מַיִם שֶׁעַל כֹּתֶל בַּיִת זֶה כַּמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים. וְאִם הָיָה כֹּתֶל מְעָרָה שֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן אֶלָּא עַצְמָהּ שֶׁל קַרְקַע הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע: \n", + "הַשּׁוֹחֶה לִשְׁתּוֹת הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִים בִּשְׂפָמוֹ וּבְפִיו תְּלוּשִׁין בִּרְצוֹנוֹ. שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁהַשּׁוֹתֶה יַעֲלֶה הַמַּיִם בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו וְהוֹאִיל וְשָׁתָה בִּרְצוֹנוֹ הֲרֵי אֵלּוּ נִתְלְשׁוּ בְּרָצוֹן. אֲבָל הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּחָטְמוֹ וּבִזְקָנוֹ וּבְרֹאשׁוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: \n", + "הַמְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית הַמַּיִם הָעוֹלִים אַחֲרֶיהָ וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא מְכוֹנֵן עַל צַוָּארָהּ וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַמַּיִם שֶׁבַּחֶבֶל הַיָּתֵר עַל צָרְכָּהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. נְתָנָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּהּ וּבַחֶבֶל אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן לְפִיכָךְ אֵין מַכְשִׁירִין: \n", + "מִי שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים אֲפִלּוּ הָיָה אַב הַטֻּמְאָה. הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁיָּרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן טְהוֹרִין וְהוּא שֶׁיְּנַתְּקֵם מֵעָלָיו בְּכָל כֹּחוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִים בִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָם מִתְטַמְּאִין. וּבִזְמַן שֶׁהֵן טְהוֹרִין אֵינָן מַכְשִׁירִין שֶׁהֲרֵי אֵינָן תְּלוּשִׁין עָלָיו לִרְצוֹנוֹ. וְאִם נִעֵר הֲרֵי אֵלּוּ לְרָצוֹן. עָמַד תַּחַת הַצִּנּוֹר לְהָקֵר אוֹ לִידוֹחַ הֲרֵי זֶה לְרָצוֹן. וְאִם הָיָה טָמֵא הַמַּיִם שֶׁעָלָיו טְמֵאִין: \n", + "חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְיָרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ הֲרֵי זֶה יְעָרֶה הַמַּיִם מֵעֲלֵיהֶן וְאֵינָן מַכְשִׁירִין וְאַף עַל פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכָהּ עַד שֶׁיְּעָרֶה הַמַּיִם מֵעֲלֵיהֶן: \n", + "עֲרֵבָה שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ הַמַּיִם הַנִּתָּזִין וְהַצָּפִין מֵעָלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן בְּרָצוֹן. הִנִּיחָהּ שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ הַנִּתָּזִין וְהַצָּפִין שֶׁבְּתוֹכָהּ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ הֲרֵי אֵלּוּ מַכְשִׁירִין שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא שְׁפָכָהּ בִּמְקוֹמָהּ הֲרֵי תְּלָשָׁן בִּרְצוֹנוֹ: \n", + "הַמַּטְבִּיל אֶת כֵּלָיו וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בִּמְעָרָה הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּיָדָיו בְּרָצוֹן וּבְרַגְלָיו אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן: \n", + "פֵּרוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם וּפָשַׁט יָדָיו וּנְטָלָן לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאִם חִשֵּׁב שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו וְשֶׁעַל הַפֵּרוֹת הֲרֵי הֵן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן: \n", + "הַנּוֹתֵן פֵּרוֹתָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם בִּרְצוֹנוֹ אִם הָיוּ מַיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת אֵינָן מֻכְשָׁרִין כָּל זְמַן שֶׁהֵן בַּמַּיִם. הוֹצִיאָן הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁעַל יָדָיו שֶׁהֲרֵי נִתְלְשׁוּ בְּרָצוֹן. כֵּיצַד. צְנוֹן אוֹ לֶפֶת שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה נִדָּה מְדִיחַתּוּ שָׁם וְהוּא טָהוֹר. הֶעֱלַתְהוּ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ: \n", + "קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תּוּרְמוּסִין וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה מוֹשִׁיט יָדוֹ הַטָּמֵא וְנוֹטֵל תּוּרְמוּסִין מִתּוֹכָהּ וְהֵן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ שֶׁהֲרֵי מִתּוֹכָהּ נָטַל וְאֵין רְצוֹנוֹ בַּמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן. הֶעֱלָם מִן הַמַּיִם הַנּוֹגְעִין בַּקֻּפָּה טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי הֻכְשְׁרוּ בַּמַּיִם שֶׁבַּקֻּפָּה שֶׁנִּתְלְשׁוּ בִּרְצוֹנוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַתּוּרְמוּסִין שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפָּה טְהוֹרִין: \n" + ], + [ + "הַמְמַלֵא בַּקִּילוֹן הַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים בַּקִּילוֹן הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אֲבָל אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן אֶלָּא אִם נִשְׁאַר שָׁם מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַכְשִׁיר: ", + "עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא לְרָצוֹן אִם רַבּוּ הֲרֵי כֻּלָּן שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הוֹצִיאָן שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ הֲרֵי כֻּלָּן לְרָצוֹן. הָיוּ רַגְלָיו אוֹ רַגְלֵי בְּהֶמְתּוֹ מְלֵאוֹת טִיט וְעָבַר בַּנָּהָר וְרָחֲצוּ אִם שָׂמַח הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין עֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וְאִם לָאו אֵינָן בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹרִיד אֶת הַגַּלְגַּלִּים וְאֶת כְּלֵי הַבָּקָר בִּשְׁעַת הַקָּדִים לַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּסָּתְמוּ הַסְּדָקִין שֶׁבָּעֵץ הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹרִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִשְׁתּוֹת הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּפִיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וּבְרַגְלֶיהָ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן אֶלָּא אִם חִשֵּׁב שֶׁיּוּדְחוּ רַגְלֶיהָ. וּבִשְׁעַת הַחֹרֶף וְהַדַּיִשׁ אַף שֶׁבְּרַגְלֶיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הוֹרִידָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב שֶׁיּוּדְחוּ רַגְלֶיהָ הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּרַגְלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה: ", + "הַטּוֹבֵל בְּמַיִם הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הָעוֹבֵר בְּמַיִם כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "מִי שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר וְהָיָה לְפָנָיו נָהָר אַחֵר וְעָבַר בּוֹ בִּטְּלוּ הַשְּׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים וַהֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְכֵן אִם דָּחָהוּ חֲבֵרוֹ לִשַׁבְּרוֹ אוֹ לִשַׁבֵּר בְּהֶמְתּוֹ בָּטְלוּ הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם דָּחָהוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק לֹא בָּטְלוּ אֶלָּא הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו תְּלוּשִׁין לְרָצוֹן. טָבַל בַּנָּהָר וְעָלָה וְיָרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים אִם רַבּוּ עָלָיו גְּשָׁמִים הֲרֵי בָּטְלוּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים וַהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַשָּׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַמַּיִם הַנִּתָּזִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַמַּיִם הָעוֹלִין עָלָיו תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אִם נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיז עַל חֲבֵרוֹ אַף הַנִּתָּזִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הָעוֹשֶׂה צִפּוֹר בַּמַּיִם הַמַּיִם הַנִּתָּזִין וְאֶת שֶׁבָּהּ אֵינָם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹדֵד אֶת הַבּוֹר לֵידַע עָמְקוֹ מַיִם הָעוֹלִין בְּיָדוֹ וּבַדָּבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם מָדַד רָחְבּוֹ מַיִם הָעוֹלִין בְּיָדָיו אוֹ בְּדָבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. פָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. פְּשָׁטָן לֵידַע כַּמָּה מַיִם שָׁם הָעוֹלִין בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. זָרַק אֶבֶן לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם מַיִם הַנִּתָּזִין אֵינָן בְּרָצוֹן וְשֶׁעַל הָאֶבֶן אֵינָן כִּתְלוּשִׁין: ", + "הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח חוּץ לַמַּיִם הַנִּתָּזִין מִמֶּנּוּ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁהֲרֵי רְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ. חָבַט עָלָיו וְהוּא בְּתוֹךְ הַמַּיִם אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבָעֶקֶל וּבַמְּשׁוֹטוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וּבַמְּצוּדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמוֹרוֹת אֵינָם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם נִעֵר תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁעַל הַקַּסְיָה [שֶׁל] שֻׁלְחָנוֹת וְעַל הַשָּׂפָה שֶׁל לְבֵנִים אֵינָן בְּרָצוֹן. וְאִם נִעֵר הֲרֵי אֵלּוּ בְּרָצוֹן: ", + "הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ. הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ. הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לַעֲשׂוֹתוֹ [פֶּחָם]. הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הַמּוֹצִיא אֶת הַמַּסְמֵר וְאֶת הָאוּד לַגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתָן אֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "שִׁלְשֵׁל אֶת הַמְּשׁוֹלֶת לַבּוֹר לְהַעֲלוֹת בָּהּ כְּלִי אוֹ קִיתוֹן. שִׁלְשֵׁל אֶת הַכַּלְכָּלָה לַבּוֹר כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב עָלֶיהָ (אֶת) הַתַּרְנְגלֶת. אֵין הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵישָׁה לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ וְהַסּוֹחֵט שְׂעָרוֹ בִּכְסוּתוֹ הַמַּיִם הַיּוֹצְאִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַנִּשְׁאָרִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן מִפְּנֵי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלָּן. וּכְרֵישָׁה עַצְמָהּ הֻכְשְׁרָה שֶׁבִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָהּ מַכְשִׁירִין. וְאִם נִתֵּק הַמַּיִם מֵעָלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ לֹא הֻכְשְׁרָה: ", + "הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ אֳכָלִין אוֹ לְהַשִּׁיר טֻמְאָה הַמַּיִם הַנִּתָּזִין מִמֶּנָּה אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הִרְעִידוֹ לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין. וְהַנִּשְׁאָרִין בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלּוֹ. וְכֵן אִם נִתְּזוּ עַל הַמְחֻבָּרִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ אוֹ סֻכָּה וְנָפְלָה עַל חֲבֶרְתָּהּ וְתַחְתֵּיהֶן זְרָעִים וִירָקוֹת מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע וְנָפְלוּ הַמַּיִם עַל הַפֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין שֶׁתַּחְתֵּיהֶן אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁבַּזְּרָעִים וְשֶׁבַּיְרָקוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן: ", + "שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר. וְשֶׁל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לְעוֹלָם אָסוּר. וְשֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַוַּדַּאי רִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן אִסּוּרָן כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁרָן. כְּגוֹן שֶׁנִּתְמְדוּ מֵאֲלֵיהֶן וְהָיְתָה בְּהֵמָה שׁוֹתָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. שֶׁאִם הָיָה הָאָדָם הוּא שֶׁמֵּסִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֲלֵיהֶן נָפְלוּ כֵּיוָן שֶׁחֲשָׁבָן וְהִקְפִּיד עֲלֵיהֶן מַכְשִׁירִין: " + ], + [ + "פֵּרוֹת שֶׁיָּרַד הַדֶּלף לתוֹכָן וְעֵרְבָן כְּדֵי שֶׁיִּתְנַגְּבוּ לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמַּעֲלֶה פֵּרוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה וְיָרַד עֲלֵיהֶן הַטַּל לֹא הֻכְשַׁר. וְאִם נִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל הֻכְשְׁרוּ. לְפִיכָךְ אִם הֶעֱלוּם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁחִשְּׁבוּ שֶׁיֵּרֵד הַטַּל עֲלֵיהֶן לֹא הֻכְשְׁרוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֵׂה דִּין תּוֹרָה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הָפְכוּ בָּהֶן קְטַנִּים עַל הַגַּג הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין שֶׁאִם הָיְתָה מַחֲשָׁבָה שֶׁל קָטָן נִכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו מַחְשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "הַמַּעֲלֶה אֶת הָאֲגֻדּוֹת וְאֶת הַקְּצִיעוֹת וְאֶת הַשּׁוּם לַגַּג בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּינוּ וְיֵרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְהַכּל יוֹדְעִין שֶׁהַטַּל יוֹרֵד הֲרֵי זֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא הֶעֱלָם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּינוּ: \n", + "הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לִטְחֹן וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים אִם שָׂמַח הֻכְשְׁרוּ. הָיוּ זֵיתָיו נְתוּנִין בַּגַּג וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים אִם שָׂמַח הֻכְשְׁרוּ. הַחַמָּרִים שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בַּנָּהָר וְנָפְלוּ שַׂקֵּיהֶן בַּמַּיִם וְהֶעֱלוּם אִם שָׂמְחוּ הֻכְשְׁרוּ הַפֵּרוֹת וְהַמַּיִם שֶׁעַל הַשַּׂקִּין הִנָּם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁהֲרֵי שָׂמְחוּ: \n", + "שַׂק שֶׁהוּא מָלֵא זֵרְעוֹנִים וְנָתוּן עַל גַּבֵּי הַנָּהָר אוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה וְשָׁאֲבוּ הֻכְשְׁרוּ: \n", + "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת שֶׁנְּתָנָהּ בְּתוֹךְ הַמַּשְׁקִין אוֹ מְלֵאָה מַשְׁקִין שֶׁנְּתָנָהּ בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת וְשָׁאֲבוּ הֻכְשְׁרוּ. בְּאֵלּוּ מַשְׁקִין אָמְרוּ בְּמַיִם וּבְיַיִן וּבְחֹמֶץ אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין אֵין מְשָׁאֲבִין מִן הַחֶרֶס כְּדֵי שֶׁיַּכְשִׁירוּ הַפֵּרוֹת שֶׁבְּצִדָּן: \n", + "הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן אִם הָיְתָה פַּת חִטִּין לֹא הֻכְשְׁרָה. וְאִם הָיְתָה שֶׁל שְׂעוֹרִים הֻכְשְׁרָה מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. וְכֵן אִם הָיָה הַיַּיִן טָמֵא וְהָיְתָה פַּת חִטִּים טְהוֹרָה וְאִם הָיְתָה שְׂעוֹרִים נִטְמְאָה מִפְּנֵי שֶׁשָּׁאֲבָה מַשְׁקִין טְמֵאִין: \n", + "הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ וְנָתַן בּוֹ חִטִּים וְטָנְנוּ. אִם מֵחֲמַת הַמַּיִם הֻכְשְׁרוּ. וְאִם מֵחֲמַת הַסֶּלַע לֹא הֻכְשְׁרוּ. הַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בַּעֲרֵבָה וְנָתַן בָּהּ חִטִּים וְטָנְנוּ אִם מֵחֲמַת הַמַּיִם הֻכְשְׁרוּ וְאִם מֵחֲמַת הָעֲרֵבָה לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַטּוֹמֵן פֵּרוֹת בַּחוֹל כְּדֵי שֶׁיַּרְטִיבוּ הֻכְשְׁרוּ. הַטּוֹמֵן בַּטִּיט הַנָּגוּב אִם יֵשׁ בּוֹ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֻכְשְׁרוּ וְאִם לָאו לֹא הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמְרַבֵּץ אֶת גָּרְנוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יֵכְשְׁרוּ חִטָּיו אִם טָנְנוּ בּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ: \n", + "הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים כְּשֶׁהַטַּל יוֹרֵד עֲלֵיהֶן לְחַפּוֹת בָּהֶן הַחִטִּין לֹא הֻכְשְׁרוּ וְאִם נִתְכַּוִּן לְכָךְ הֻכְשְׁרוּ: \n", + "הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים וְנָתַן בּוֹ שִׁבֳּלִים וְטָנְנוּ אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאִם לָאו טְהוֹרִין: \n", + "הַנּוֹעֵר אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ מַשְׁקִין וְיָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַצַּד הַתַּחְתּוֹן לֹא הֻכְשַׁר: \n", + "הַמַּעֲלֶה שַׂקִּין מְלֵאִין פֵּרוֹת מִן הַנָּהָר וּנְתָנָן זֶה עַל גַּבֵּי זֶה הֻכְשַׁר הַתַּחְתּוֹן בַּמַּיִם שֶׁיָּרְדוּ לוֹ מִן הָעֶלְיוֹן שֶׁהֲרֵי בִּרְצוֹנוֹ הִנִּיחַ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה: \n", + "הַנּוֹפֵחַ בַּעֲדָשִׁים לְבָדְקָן אִם הֵן יָפוֹת וְהִזִּיעוּ הֻכְשְׁרוּ בְּהֶבֶל פִּיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתּוֹלְדוֹת הַמַּיִם. וְכֵן הָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בָּאֶצְבַּע הֻכְשְׁרוּ בְּמַשְׁקֵה פִּיו וְשֶׁעַל אֶצְבָּעוֹ: \n", + "נָשַׁךְ בָּאֹכֶל וְנָפַל הָאֹכֶל הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת וְכָל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל מִפִּיו הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעָלָיו בְּרָצוֹן. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת וְכָל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל מִפִּיו הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעָלָיו שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן: \n", + "עֻלְשִׁין שֶׁלִּקְּטָן לִבְהֵמָה וֶהֱדִיחָן וְחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאָדָם אַחַר כָּךְ כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן צְרִיכִים הֶכְשֵׁר שֵׁנִי. וְאִם הָיָה עֲלֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ כְּשֶׁחִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאָדָם הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין: \n" + ], + [ + "מַיִם שֶׁבַּכֵּלִים מִתְטַמְּאִין בִּין לְרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן וּמְטַמְּאִין אֳכָלִים וְכֵלִים בֵּין שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶן בְּרָצוֹן בֵּין שֶׁלֹּא נָפַל עֲלֵיהֶן בְּרָצוֹן. אֲבָל מַיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי גְּבָאִים שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן וְאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן. כֵּיצַד. מַיִם שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן הַמֵּת אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. אֲבָל אִם שָׁתָה מֵהֶן אָדָם טָמֵא אוֹ שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן בִּכְלִי טָמֵא אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּרָצוֹן הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּקַּרְקַע. שָׁתָה מֵהֶן הַטָּהוֹר אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ בַּקַּרְקַע אוֹ שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן בִּכְלִי טָהוֹר נִטְמָא הַשּׁוֹתֶה וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁהֲרֵי בְּרָצוֹן שָׁתָה אוֹ מִלֵּא. נָפַל לְתוֹכָן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן. לְפִיכָךְ אִם הֵדִיחַ יָדוֹ וְהוֹצִיא הַכִּכָּר נִטְמָא הַכִּכָּר בַּמַּיִם שֶׁבְּיָדָיו שֶׁהֲרֵי הֵן בְּרָצוֹן: \n", + "מֵי גְּבָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֵי תַּמְצִית שֶׁפָּסְקוּ וּמִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנִּטְמְאוּ וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים וְרַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְפִיכָךְ כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן מֵי גְּבָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים הַכּל בְּחֶזְקַת טָהֳרָה: \n", + "פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים הַקְּרוֹבִים לָעִיר אוֹ לַדֶּרֶךְ טְמֵאִין שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא וְשֶׁמִּלְּאוּ מֵהֶן בְּכֵלִים טְמֵאִין. וְהָרְחוֹקִים טְהוֹרִים עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב הָאָדָם. הָלְכוּ הַכּל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁהַהוֹלְכִים בַּשַּׁיָּרוֹת מְמַלְּאִין וְשׁוֹתִין מֵהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגֶבֶא שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. אֲבָל בְּגֶבֶא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה אֶלָּא בְּדֹחַק גָּדוֹל הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה (שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין) עַד שֶׁיִּמְצָא מְקוֹם פַּרְסוֹת רַגְלֵי אָדָם אוֹ פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה גַּסָּה נִכֶּרֶת בּוֹ אֲבָל מָצָא פַּרְסוֹת רַגְלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּרְדָה וְשָׁתַת: \n", + "חֶזְקַת טִיט וּגְמוּמִיּוֹת שֶׁבְּפִתְחֵי חֲנֻיּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים שֶׁהֵן טְהוֹרִין. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים הֲרֵי הֵן כְּמֵי שְׁפִיכוֹת. וְשֶׁבַּשְּׁוָקִין הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב. גֶּבֶא שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ חָלָב אוֹ דְּבַשׁ הוֹלְכִין בּוֹ אַחַר הָרֹב. נָפַל לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁהִקְפִּיאָהוּ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת יְדֵי צַחְצָחִית: \n", + "שֶׁמֶן וּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין חוּץ מִן הַמַּיִם הֲרֵי הֵן בַּקַּרְקַע כְּמוֹת שֶׁהֵן בְּכֵלִים דִּין אֶחָד הוּא: \n", + "מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הוֹאִיל וְהֵן בַּקַּרְקַע וַהֲרֵי הַמַּיִם נִמְשָׁכִין וּבָאִין לָהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן הַטָּמֵא וּמִלֵּא מֵהֶן בִּכְלִי טָמֵא אוֹ נָתַן לְתוֹכָן מַיִם טְמֵאִים הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְכָל דָּבָר: \n", + "מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת כְּגוֹן דְּבֵלָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה וְהִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטּל צְרוֹר אִם הָפַךְ נִטְמֵאת הַדְּבֵלָה בְּרִירוֹ שֶׁהֲרֵי נִטְמָא בַּיָּד מִפְּנֵי שֶׁעֲקָרוֹ. וְאִם לֹא הָפַךְ טְהוֹרָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּפִיו קֹדֶם שֶׁיְּהַפְּכֶנּוּ אוֹ יְמוֹצְצֶנּוּ לְהוֹצִיאוֹ דּוֹמֶה לְמַיִם שֶׁלֹּא נִתְלְשׁוּ אֶלָּא הֵן עֲדַיִן בַּקַּרְקַע שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין וְאֵין מְטַמְּאִין אֶלָּא בְּרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה אֵין רְצוֹנוֹ אֶלָּא לִטּל הַצְּרוֹר. הָיָה פּוּנְדְיוֹן לְתוֹךְ פִּיו וּפָשַׁט יָדוֹ לִטְּלוֹ וְהַדְּבֵלָה בְּתוֹךְ פִּיו אִם הִנִּיחוֹ לִצְמָאוֹ הֲרֵי זֶה הָרֹק כְּעָקוּר וְנִטְמֵאת הַדְּבֵלָה מֵחֲמַת מַשְׁקֵה פִּיו שֶׁנִּטְמָא מֵחֲמַת יָדָיו: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת אֳכָלִין שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין וְהָיְתָה גּוֹרֶפֶת אֶת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא וְהִכָּה הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם וּמָצְצָה אֶצְבָּעָהּ מִפְּנֵי הַדָּם אוֹ שֶׁנִּכְוֵית וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ בְּפִיהָ נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה שֶׁבְּפִיהָ. שֶׁהֲרֵי רְצוֹנָהּ לְהוֹצִיא הַמַּשְׁקֶה מִפִּיהָ וּלְעָקְרוֹ בִּמְצִיצַת אֶצְבַּע: \n" + ], + [ + "כָּל הָאֲגֻדּוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים וְכָל הַקְּמָחִים וְכָל הַסְּלָתוֹת שֶׁבַּשְּׁוקִים בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין. הָאֲגֻדּוֹת מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְזַלֵּף הַמַּיִם עֲלֵיהֶן תָּמִיד וְהַקֶּמַח וְהַסּלֶת לוֹתְתִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתוֹ. וְכֵן חִטִּין שֶׁחוֹלְקִין אוֹתָן בְּרֵחַיִם אַחַת לִשְׁתַּיִם וְאַחַת לְשָׁלֹשׁ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מַעֲשֵׂה קְדֵרָה כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין בְּכָל מָקוֹם בֵּין שֶׁל שְׁוָקִין בֵּין שֶׁל בָּתִּים. מִפְּנֵי שֶׁלּוֹתְתִין אוֹתָן לְהָסִיר קְלִפָּתָן: ", + "כָּל אֵלּוּ שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַכּל מְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶן וְהֵן מֻכְשָׁרִין. וְעַל כֻּלָּן נֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר לֹא הֻכְשְׁרוּ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר אֳכָלִין שֶׁאֵין לָהֶן חֲזָקָה שֶׁעַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר לֹא הֻכְשְׁרוּ: ", + "כָּל הַדָּגִים בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין וְאֵין עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן עֲלֵיהֶן לוֹמַר לֹא הֻכְשְׁרוּ לְפִיכָךְ לְעוֹלָם הַדָּגִים בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. הַדָּגִים בֵּין שֶׁצָּדָן בְּחֶרֶם בֵּין בְּכָפוּף בֵּין בִּמְצוּדָה אִם לֹא נִעֵר אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן לֹא הֻכְשְׁרוּ. וְאִם נִעֵר הֻכְשְׁרוּ. וְאֵין עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר לֹא נִעַרְתִּי אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן וַהֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְצוּדָן בְּטָהֳרָה: ", + "כָּל הַצִּיר בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁר וצִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהֵם הֲרֵי הַכּל מַשְׁקֶה וּמַכְשִׁיר וּמִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין לְפִיכָךְ חֶזְקָתוֹ טָמֵא. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן דְּבַשׁ וְחָלָב הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. וְכֵן מֵי פֵּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. נִתְעָרְבוּ בְּמַיִם כָּל שֶׁהֵן הֲרֵי הַכּל מַשְׁקֶה וּמִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין וּמַכְשִׁיר. וְצִיר חֲגָבִים טְמֵאִים אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֲבָל מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין: ", + "הַלּוֹקֵחַ צִיר מֵעַם הָאָרֶץ מַשִּׁיקוֹ בַּמַּיִם וְטָהוֹר שֶׁאִם הָיָה רֹב הַצִּיר מַיִם הֲרֵי הַמַּיִם מִטַהֲרִין בְּמִקְוֶה. וְאִם הָיָה רֻבּוֹ מֶלַח שֶׁל דָּגִים אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ בָּטְלוּ בְּמִעוּטָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִטְבּל בָּהֶן פַּת. אֲבָל לִקְדֵרָה מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר וְנִמְצְאוּ רֹב הַמַּיִם טְמֵאִים. שֶׁהַמִּעוּט שֶׁהָיָה בַּצִּיר לֹא טָהוֹר בְּמִקְוֶה: ", + "הַפֵּרוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּחֶזְקַת טָהֳרָה אֲפִלּוּ הָיָה הַמּוֹכֵר עַכּוּ\"ם עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֻכְשְׁרוּ אוֹ שֶׁיִּהְיוּ מִדְּבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן מֻכְשָׁרִין: ", + "הָאוֹג בְּכָל מָקוֹם בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. וְכֵן כָּל הַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהַתְּלוּיוֹת בְּגֶמִי עַל פִּתְחֵי חֲנֻיּוֹת בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין וּטְמֵאִין: ", + "כָּל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי קַבָּלָה מֵהִלְכוֹת הַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּתְרוּמוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבַד. שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר אֶת הַטְּמֵאִין מִלִּכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ לֶאֱכל קֹדֶשׁ אוֹ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר בְּטֻמְאָה. אֲבָל הַחֻלִּין אֵין בָּהֶן אִסּוּר כְּלָל אֶלָּא מֻתָּר לֶאֱכל חֻלִּין טְמֵאִין וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקִין טְמֵאִים. הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא ז יט) \"וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל\". מִכְּלָל שֶׁהַחֻלִּין מֻתָּרִין שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּבְשַׂר קָדָשִׁים. אִם כֵּן מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּחֻלִּין טָמֵא וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל לֹא שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה אֶלָּא לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ לִתְרוּמָה וּלְקֹדֶשׁ שֶׁאִם נָגַע שֵׁנִי שֶׁל חֻלִּין בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ וַעֲשָׂאָהּ שְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ טִמְּאָן וַעֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁל חֻלִּין אִם נָגַע בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ: ", + "כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל חֻלִּין טְמֵאִים וְלִשְׁתּוֹתָן כָּךְ מֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ לוֹ לְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין הַמְתֻקָּנִין לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן מֻתָּר לָאָדָם לִגַּע בְּכָל הַטֻּמְאוֹת וּלְהִתְטַמֵּא בָּהֶן. שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר הַכָּתוּב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת הַנָּזִיר מֵהִתְטַמֵּא בְּמֵת מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם מֻתָּרִין. וְשֶׁאַף כֹּהֲנִים וּנְזִירִים מֻתָּרִין לְהִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטְּמֵא מֵת: ", + "כָּל יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִין לִהְיוֹת טְהוֹרִים בְּכָל רֶגֶל מִפְּנֵי שֶׁהֵם נְכוֹנִים לִכָּנֵס בַּמִּקְדָּשׁ וְלֶאֱכל קָדָשִׁים. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא יא ח) \"וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ\" בָּרֶגֶל בִּלְבַד וְאִם נִטְמָא אֵינוֹ לוֹקֶה אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵינוֹ מֻזְהָר: ", + "(דברים יב כב) \"הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת אֲבָל לֹא יֹאכַל הַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ בַּקְּעָרָה כְּשֶׁתִּהְיֶה נִדָּה וְלֹא יִשְׁתֶּה עִמָּהּ וְלֹא תִּמְזֹג לוֹ אֶת הַכּוֹס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה שֶׁמָּא יִבְעל: ", + "אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל אֳכָלִין טְמֵאִין וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקִין טְמֵאִים חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹכְלִין חֻלִּין בְּטָהֳרָה וְנִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן כָּל יְמֵיהֶם וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים וְדָבָר זֶה קְדֻשָּׁה יְתֵרָה הִיא וְדֶרֶךְ חֲסִידוּת שֶׁיִּהְיֶה נִבְדָּל אָדָם וּפוֹרֵשׁ מִשְּׁאָר הָעָם וְלֹא יִגַּע בָּהֶם וְלֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמָּהֶם. שֶׁהַפְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרַת הַגּוּף מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים. וְטָהֳרַת הַגּוּף מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ מִן הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת. וּקְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ גּוֹרֶמֶת לְהִדָּמוֹת בַּשְּׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא מד, ויקרא כ, ו-ז) \"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם\": בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן " + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..831696d739c4c71533d3a5759965a012db716f14 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,210 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 2.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "All impure entities - whether humans or keilim, whether they contracted a severe impurity of Scriptural origin or whether they contracted Rabbinic impurity - regain purity only through immersion in water that is collected in a pool in the ground.", + "Whenever the Torah mentions washing one's flesh or laundering one's garments from impurity, the intent is solely the immersion of the entire body or article in a mikveh. The phrase, Leviticus 15:11: \"And he did not wash his hands in water,\" also refers to the immersion of the entire body. This also applies to other impure people. If one immersed himself entirely with the exception of the tip of his little finger, he is still ritually impure.
Although all of these matters have their source in the Oral Tradition, Leviticus 11:32 does state: \"He shall enter water; he remains impure until the evening and then he becomes pure.\" This rule is then applied with regard to all those impure: They must enter water.", + "All keilim that contract impurity can be purified through immersion in a mikveh with the exception of an earthenware container, a glass k'li, and a reed mat.
With regard to an earthenware container, Leviticus 11:33 states: \"You shall break it,\" implying that its purification comes only through breaking it. Even if it was joined to the earth, even affixed to it with a nail, and even if it was filled with lime or gypsum, it retains its impurity until it is broken. Our Sages considered glass keilim like earthenware containers in this respect.", + "A reed mat is not included among the keilim that are susceptible to other types of impurity. Since it does not have a receptacle, it is not in the category of the wooden keilim mentioned by the Torah. Nevertheless, since it is fit to lie upon, it was included among the keilim susceptible to midras impurity according to Scriptural Law. Now since there is no explicit mention of its association with purity and impurity in the Torah and yet, it was included among the articles that contract impurity, it was not included with regard to purification through immersion in a mikveh. For only keilim mentioned in the Torah can be purified in a mikveh. A reed mat can be purified only by being torn to the extent that there remain less than six handbreadths by six handbreadths.", + "A zav can be purified only through immersion in a stream, for Leviticus 15:13 states that he must immerse \"in living water.\" A zavah and other persons and keilim that are impure may immerse or be immersed in a mikveh.", + "All those obligated to immerse may immerse during the day with the exception of a nidah and a woman after childbirth. They must immerse at night, as we explained with regard to the laws of nidah. One who has a seminal emission may immerse throughout the entire day from the beginning of the night. This is derived from Deuteronomy 23:12 which states: \"And it shall be that toward evening, he shall immerse in water.\" This teaches that he may immerse and continue in his state from the beginning of the night until the night falls the following day.", + "All those who immerse should immerse their entire bodies while naked at one time. If the person has hair, all of his hair must be immersed; it is considered as part of his body according to Scriptural Law.
Whenever impure individuals immersed while wearing clothes, the immersion is acceptable, because the water passes through the clothes and they do not intervene. Similarly, if a nidah immerses in her clothes, she is permitted to resume relations with her husband.", + "All those who immerse must have the intent to purify themselves through immersion. If one did not have such an intent, the immersion is acceptable with regard to ordinary foods. Even a nidah who immerses without intent, e.g., she fell into water or descended into water to cool off, is permitted to her husband. Nevertheless, with regard to terumah and sacrificial food, she is not considered pure until she immerses with the proper intent.", + "When a person ties his hands and feet and is seated in an irrigation canal, if the water covers his body entirely, he is pure.
When a person jumps into a mikveh, it is reprehensible. When one immerses in a mikveh twice, it is reprehensible. When one tells a friend: \"Place your hand upon me in the mikveh,\" it is reprehensible.", + "Water from the mikveh need not seep into the non-visible portions or the creases of a person's body, as implied by the verse: \"And he did not wash his hands in water.\" It can be inferred that it is necessary only that visible portions of the body be in contact with the water. Nevertheless, the non-visible portions must be fit for water to reach them without there being any intervening substances upon them. Therefore, our Sages instructed: At home, a person should always teach that a woman should rinse between the folds of her body and then immerse.
A woman should immerse as she stands normally when weaving or when nursing her child.", + "A woman should not immerse in a harbor, because she will be embarrassed because of the inhabitants of the city and will not immerse properly. If mats were erected as a screen for the purpose of modesty, she may immerse in a harbor. A woman should not immerse while standing on an earthenware container, on a basket, or the like, because she will be afraid of falling and the immersion will not be acceptable.", + "When either a human or a k'li is immersed, there should not be any intervening substance between them and the water. If there is an any intervening substance between them and the water - for example, there was dough or mud clinging to the flesh of a person or the substance of a k'li - the person or the k'li is impure as it was originally and the immersion is invaild.
According to Scriptural Law, if there is an intervening substance covering the larger portion of the person's body or the larger portion of the k'li, the immersion is invalid, provided he objects to the intervening substance and would like to remove it. If, however, he does not object to it and does not pay attention whether it would be removed or not, it is not considered an intervening substance, even if it covers the major portion of the person or the k'li. Similarly, if it covers less than half a person's body, it is not considered as an intervening substance even if he objects to it. According to Rabbinic decree, any intervening substance that one objects to invalidates an immersion even if it covers only the lesser portion of the person's body. This is a decree, lest such a substance cover the greater portion of the person's body. And any intervening substance that covers the larger portion of the person's body disqualifies the immersion even if he does not object to it. This is a decree, lest a substance that one objects to cover the greater portion of his body.
Thus if even a drop the size of a mustard seed of an intervening substance, e.g., dough, tar, or the like, was on a person's flesh or on the substance of a k'li, and he objects to it, his immersion is disqualified. If he does not object to it, the immersion is acceptable unless the intervening substance covers the major portion of the k'li or the person, as explained." + ], + [ + "These are the substances that intervene for a person: the secretion outside the eye, the fluid outside a wound that crusts, dried blood over a wound, a bandage over a wound, crusts of filth on one's flesh, dough or mud under one's nails, particles of mud or dough that collect on one's flesh, thick mud, potters' clay, and mud that is found in the thoroughfares at all times, even in the summer. All of these substances intervene. Other mud does not intervene when wet, because it will dissolve in the water. When it is dry, it is considered as an intervening substance.", + "When the following: honey, ink, milk, blood, and the sap of berry bushes, fig trees, wild fig trees, and carob trees are dry, they are considered intervening substances. When they are moist, they are not. The sap of other fruits are considered as intervening substances whether moist or dry.
Blood that sticks to the flesh, even if it is moist, is considered an intervening substance. A loosely hanging limb or flesh is considered an intervening substance.", + "A woman's hidden area is considered to have intervening substances present unless she washes before her immersion, because that portion of the body is always sweaty and dust collects there and intervenes.
To whom does the above apply? To a married woman. Different rules apply for an unmarried woman. Since she is not concerned about the cleanliness of that area, it is not considered to have intervening substances present.", + "The following rules apply to bandages on a wound, metal plates on a broken bone, necklaces, noserings, choker necklaces, and rings. When they are firm and cling to the flesh, they are considered as intervening substances. If they are loose, they are not considered as intervening substances.", + "Strands of wool, strands of flax, and straps that women tie to their heads as adornments are intervening substances, because they separate between the body and the water. Strands of hair are not considered intervening substances, because water penetrates through them, even when they are not loose.", + "Strands tied around one's neck, even of flax, are not considered as intervening substances, because a woman does not strangle herself with them. Tight necklaces, e.g., choker necklaces and necklets, are intervening substances, because a woman chokes herself with them to look fat.", + "Hair over the heart that became tangled and matted and similarly, matted hairs of the beard are intervening substances.", + "When an arrow is stuck in a person's flesh, if it is visible, it is considered an intervening substance. If it is not visible, he may immerse in a mikveh and partake of terumah in the evening even though the arrow itself is impure. Similarly, if a person swallowed an impure ring and immersed, he is pure. If he vomited it out after immersing, he contracts impurity, because of contact with it. For, as we explained, any entities swallowed within the body of a living being, do not impart impurity or contract impurity.
If pebbles or splinters enter the cracks on the soles of a person's feet, they are considered as intervening substances.", + "When there is a bandage, a compress, or a dressing over the hidden parts of a person's body, they are considered as intervening substances. The rationale is that even though water need not enter these parts, they must be fit for water to enter them and not have any intervening substances upon them, as we explained.
If there was one or two hairs that were outside the wound, but their tips were stuck to the wound, there were two hairs with mud or filth stuck to their tips, or there were two hairs from one's upper eyelashes that were perforated and hairs from one's lower eyelashes were threaded through them, they are considered an intervening substance.", + "A person should not immerse with dust on his feet. If, however, he did, the dust is not an intervening substance.", + "When one holds another person or an implement and immerses them, they remain impure. This applies even if he loosens his hand and allows water to reach the person or the article being immersed. This is a decree, lest he not loosen his hand. If he rinses his hand in water first, the immersion is acceptable.", + "When a woman slings her infant son over her back and immerses, the immersion is not acceptable, for perhaps there was mud on the infant's feet or hands and it became attached to his mother at the time of her immersion and intervened between her body and the water, but it fell off after she emerged.", + "When a woman who was a nidah put her hair in her mouth, clenched her fists, pursed her lips, or a bone was discovered between her teeth, it is as if she did not immerse. This applies to other impure individuals as well.
If she placed coins in her mouth and descended and immersed, she is purified from nidah impurity, but she is impure because of her spittle. Thus she is a primary derivative of impurity, like one who touched the spittle of a nidah. The same laws apply with regard to a zav.", + "These are the substances that do not intervene for a human: the matted hair of the head, the arm pits, and the hidden parts of a man, the secretions of the eye, the scab above a wound, moist drops of filth on his skin, filth that is under a nail, a loose-hanging nail, and the thin hair that is on the skin of a child. All of these substances are not considered as intervening.", + "When two or more hairs are knotted in one knot, they are not considered as an intervening substance, because the water can penetrate through them. If one hair is knotted, it is considered an intervening substance, provided the person is particular about it. If, however, he is not particular about it, his immersion is acceptable unless the larger portion of his hair is tied individually hair by hair. This is the ruling of the Geonim.
It appears to me that a person's hair is considered like his body with regard to immersion and is not a separate entity to the extent that it is inappropriate to speak of \"the larger portion of his hair.\" Instead, even though all of a person's hair is tied hair by hair, if the person is not particular about the matter, his immersion is acceptable unless the hairs are combined with another intervening substance on his body and thus there are intervening substances covering the larger portion of his body, as we explained. The laws mentioned here apply equally to a woman in the nidah state and to other impure people who have hair on their heads.", + "Ezra ordained that a woman should comb out her hair and then immerse. If it is possible for her to comb out her hair at night and immerse immediately thereafter, it is praiseworthy. In a pressing situation or when there is a question of sickness, she may comb out her hair - say - on Friday and immerse Saturday night.", + "The following rules apply when a woman immersed and then an intervening substance was found upon her that disqualified her immersion. If she immersed on the same day that she prepared herself, she does not have to prepare herself again. Instead, she may remove the intervening substance and immerse again immediately. If not, she must prepare herself a second time and then immerse.", + "A woman should not comb out her hair with natron, because it causes the hairs to snap, nor with oak sap, because it snarls the hair. Instead, she should use hot water, even water heated in the sun, because it hardens the hair and enables it to be combed out. Cold water, by contrast, tangles the hair and causes it to contract and thus become intertwined.", + "When a nidah gave cooked food to her son and then immersed, the immersion is invalid because of the fatty substances on her hand.", + "The following laws apply if a woman scratched her skin to the extent that it bled and then immersed. If the immersion was within three days of the bleeding, the place of the scratches is not considered as intervening. After three days, it is considered as intervening because the blood coagulates there, like a scab on the wound.
Similar concepts apply with regard to secretion in the eye. If it is dry and has begun to change color, it is considered as an intervening substance for a nidah.", + "Blue ointment in the eye is not considered as an intervening substance. If it is outside the eye, it is considered as an intervening substance. If her eyes open and close frequently, even the ointment outside the eye, it is not considered as an intervening substance.", + "If, while immersing, a woman opened her eyes to a great extent or closed them very firmly, the immersion is not acceptable.
With regard to what does the above apply? With regard to immersion to partake or touch pure foods. With regard to permitting intimacy with her husband, by contrast, she is permitted even if she gave cooked food to her son, she had an old scratch, there was blue ointment above her eye, or she opened her eyes very widely or closed them tightly. The rationale is that all of these matters and other similar ones are considered as intervening only according to Rabbinic Law and the Sages ordained their decree with regard to pure foods, but not with regard to intimacy.
Whenever a substance is considered as intervening for a nidah with regard to pure foods, it is considered as intervening for other impure people with regard to pure foods and as intervening for a convert when immersing during conversion.", + "When a person immersed and after he ascended an intervening substance was found upon his body, even though he was involved with that substance for the entire day after the immersion, he is considered as impure unless he says: \"I know with certainty that this substance was not upon me before the immersion.\" The rationale is that since he was categorized as impure, he is presumed to remain in that state until it is known for certain that he regained purity." + ], + [ + "These are the substances that intervene with regard to the immersion of keilim: Pitch, mortar, and the like.
When tar is on a cup or a bottle, it is considered an intervening substance if it is on the inside. If it is on the outside, it is not an intervening substance. When does the above apply? To a k'li in a craftsman's shop. When one belongs to a homeowner, whether the tar is on the inside or on the outside, it is an intervening substance.
When there is tar on a large pot or on a bowl, whether it is on the inside or on the outside, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop, it is considered as intervening.", + "Musk and black earth are considered as intervening substances, whether in a cup, a bottle, a large pot, or a bowl, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop.
If pitch or mortar and the like are found on a counter-top, on a table, or on a small chair and they are clean, the foreign substances are considered as intervening, because the owner objects to their presence. If the surfaces are dirty, the foreign substances are not considered as intervening, because he does not object to their presence.", + "If such substances were on the bed of an ordinary homeowner, they are considered intervening. If they were found on the bed of a poor person, they are not considered as intervening. If they were found on the saddle placed on a donkey belonging to an ordinary homeowner, they are considered intervening. If found on the wineskins placed on a donkey, they are not considered as intervening; on both sides of its saddle-blanket, they are considered intervening.", + "If pitch, mortar, or the like were found on the clothes of Torah scholars, even on one side, they are considered as intervening substances, because they are careful to keep their clothes clean. If such substances are found on both sides of the clothes of unlearned people, they are considered as intervening. If they are only on one side, they are not considered as intervening.", + "If such substances were found on the handkerchiefs of men who work with tar, potters, or tree-pruners, they are not considered intervening substances.", + "When there is blood on the garments of a butcher, it is not considered as an intervening substance, because he does not object to its presence.", + "When oily substances are found on the garments of one who sells such substances, they are not considered as intervening. Similar laws apply in all analogous situations.
If a butcher also sold oily substances and both blood and oily substances were found on his clothes, there is an unresolved question whether they are considered as intervening, because there are two stains, or whether they are not considered as intervening, since this is his work and hence he does not object to their presence.", + "If tar, mortar, or the like were present on the inside of a sandal, on its upper surface, it is intervening; on its lower surface, it is not intervening. If they were found on a bench, on the upper surface or on the sides, they are intervening. On the lower surface, they are not intervening.", + "Spots of filth on a chair and a carriage top that have been laundered, whether in the inside or on the outside, whether below or on the sides, are not intervening, because the water will wash them away. Filth coming from dregs left in a cup and a bottle, cotton on the inside of a necklace or inside a bell, and mud or dough on the handle of a hatchet or a rake are not considered as intervening. Should they harden, they are considered as intervening.", + "It is clear that whenever we have said that tar, mortar, or the like do not intervene for keilim, the rationale is that the owner does not object to their presence. Therefore, if the larger portion of the k'li was covered with tar, mortar, or the like, its immersion is invalid, even though the owner does not object, as we explained. There is no difference in this context regarding any particular type of k'li. Instead, all keilim are the same in this regard.", + "Whenever the handles of a k'li are hollow and were inserted into a mikveh upside down, they were inserted in the ordinary manner, but they were not thoroughly washed out, or they were of metal and they were bent out of shape, their immersion is invalid.", + "When one turned the opening of a container upside down and immersed it, it is as if it was not immersed, because the water will not enter it entirely. If a utensil has a portion into which water will not enter unless it is tilted to its side, its immersion is not valid until it is tilted to its side.", + "When a utensil is narrow on either side and wide in the center, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.", + "When the rim of the opening of a bottle is turned over, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.", + "An inkwell does not regain purity until a hole was made at its side so that water can enter its curved portions.", + "When the collar of an animal was loose and it contracted impurity, it can be immersed in its place.", + "A person should not immerse a kettle with its coals unless he moves the coals with his hands.", + "When a container was filled with liquids and immersed in a mikveh, it is as if it was not immersed. If the container was filled with water and one immersed it in a mikveh, the water and the container regain purity simultaneously. The rationale is that water can be purified in a mikveh, as we explained in Hilchot Tum'at Ochalin.
If there was urine in the container, it is considered as if it were water. The following rules apply to a container holding water mixed with the ashes of the red heifer. If the greater portion of the container was empty, so that the quantity of mikveh water would be greater than that of the water mixed with the ashes of the red heifer, the container is pure. If not, it is impure, as if the water is another liquid that intervenes between the substance of the container and the water of the mikveh.", + "When the inside of a container was pure, but the outside was impure, it was filled with white wine or milk, and immersed in a mikveh, the ruling depends on which is the greater quantity. If the greater portion of the container was empty so that there would be more water than milk or wine, it is pure. This leniency is granted, because the impurity is of Rabbinic origin. If it contained red wine or other liquids, the immersion is not effective.", + "The following law applies to a container that is filled with impure water which had its opening closed with moist mud which was extending into the water of the container. If one immersed it, it is pure. If it was closed with thick mud, it is as if it was not immersed.
Similarly, if a ring was placed in a brick of moist mud and immersed, it is pure. If the brick is made from thick mud, it is as if it was not immersed.", + "Water need not penetrate through the following articles for their immersion to be effective:
a) knots in the clothes of poor people as a rule; if they are particular about them, they
are intervening; by contrast, as a rule, knots in the garments of homeowners, intervene;
if they are not particular about them, they do not intervene:
b) knots in the fringes of clothes that became tied unintentionally:
c) the loops of sandals:
d) the head tefilah when its cube is firmly attached to its strand;
e) the arm tefilah when it does not move up and down freely:
f) the handles of a leather drinking pouch or a satchel; and
g) any similar entity that is tied or sewed and will not be untied in the future.", + "Water must be able to penetrate the following articles for their immersion to be effective:
a) the knots in the openings of a cloak which are made like loops;
b) the knots that serve as loops on the shoulder;
c) the border of a sheet that must be extended:
d) the head tefilah when its cube is not attached to its strand:
e) the arm tefilah when it moves up and down freely:
f) the laces of a sandal; and knots in the fringes of clothes that were tied by humans; and
g) any similar entity that will be laid open or extended.
With regard to baskets used in winepresses and olivepresses, if the strands of material that make up the basket are firm, one must scratch out around them. If they are loose, one must shake them out. For their immersion to be effective, water must penetrate into leather pillows and cushions.", + "Water does not have to penetrate into the inner space of a round leather cushion, a ball, a mold, an amulet, and tefillin for their immersion to be valid. This is the general principle: Whenever it is not common to remove and insert entities in the inner space of an object, it may be immersed while closed.", + "When one immerses clothes that have been laundered, the water must penetrate through them to the extent that air bubbles arise. If they were immersed while dry, they must remain in the water until air bubbles arise and then cease arising.", + "Whenever the accessories of a k'li are longer than necessary and one will ultimately cut them off, one may immerse them to the extent necessary.
What is implied? For the chain of a large bucket, the measure is four handbreadths; for a small one, ten handbreadths. It is necessary to immerse only this much of the chain, the remainder is pure.", + "When one placed other keilim in an impure k'li and immersed them together, the immersion is effective for all of them, even if the opening of the k'li is very narrow. The rationale is that the water is able to enter it and since the immersion is acceptable for the larger k'li, it is also acceptable for the keilim inside of it. If he inclined it on its side and immersed it, the immersion is not acceptable for the keilim inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch. Similarly, if the larger k'li is pure and one placed impure keilim and immersed them together, the immersion is not acceptable for the keilim inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch.
When does the above apply? With regard to terumah, but with regard to consecrated food, keilim should not be immersed inside pure keilim at all, even if they were in a basket or a storage bin, as explained in its place." + ], + [ + "According to Scriptural Law, it is permissible to immerse in any collected body of water, as implied by Leviticus 11:36: \"a gathering of water,\" i.e., any gathering, provided it contains enough water for the entire body of a human being to immerse in it at one time. Our Sages measured this figure as a cubit by a cubit by a height of three cubits. This measure contains 40 se'ah of water. According to Scriptural Law, the water is acceptable whether drawn or not.", + "According to Rabbinic Law, water that is drawn is invalid for immersion. Moreover, if there was a body of water that was not drawn and three lugim of drawn water fell into it, the entire body of water is invalidated.
Although the disqualification of drawn water is a Rabbinic decree, our Sages explained it based on an association found in a Biblical verse. Leviticus, op. cit., states: \"Only a spring, a cistern, or a gathering of water shall be pure.\" Based on a comparison of the terms used in the verse, they explained: The water of \"a spring\" is not dependent on man's activity at all. The water of \"a cistern\" is entirely dependent on man's activity, for it contains drawn water entirely. Our Sages said: The \"gathering of water\" should not be entirely made up of drawn water like a cistern, nor need it come entirely from the hand of heaven. Instead, if it came into being partially through human effort, it is acceptable.", + "What is implied? When a person places barrels on top of a roof to dry, but it rained and they became filled with water, even though it is during the rainy season, he may break the barrels or turn them over and the water collected from them is acceptable for immersion. Even though all of this water had been contained in vessels, the mikveh is acceptable, because the person did not fill it up by hand. Therefore if he lifted up the barrels and overturned them, all of the water in them is considered as drawn.", + "When a person places containers under a drainage pipe at any time and any season, both small containers and large containers, even containers of stone and the like that are not susceptible to ritual impurity, if they became filled with rainwater, the water is not acceptable for a mikveh. Even if he turned them over or broke them, the water collected from them is considered as drawn in every respect. For the containers were filled as a result of his intent, since it can be assumed that a drainpipe will conduct water. Even if one forgot containers under a drainpipe, the water is unacceptable for a mikveh. Our Sages issued a decree against one who forgot, lest a person place them there intentionally.
Similarly, if one placed containers in a courtyard when the sky was densely cloudy and they became filled with rainwater afterwards, the water inside of them is unacceptable for a mikveh, since they were filled as a result of his intent. Moreover, our Sages issued a decree against one who forgot containers in a courtyard, lest a person place them there intentionally.
If one placed containers in a courtyard when the clouds were dispersed and then the sky became cloudy and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable for a mikveh, like that in containers left on top of a roof to dry. Similarly, when one left containers in a courtyard when the sky was densely cloudy, the clouds dispersed, and then became dense again and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable. If he breaks the containers or turns them over, the water collected from them is acceptable for a mikveh.", + "When one who applies lime forgot a large container in a mikveh and it became full with water, even if only a small quantity of water remained in the mikveh and the majority of the water of the mikveh is in the container, he may break the container in its place. Thus the entire mikveh will be acceptable.
Similarly, when one arranged containers in a mikveh to seal them and they became filled with water, even though the mikveh absorbed its water and no water remained except the water in the containers, one may break the containers. The water that collects from them forms an acceptable mikveh.", + "How do three lugim of drawn water invalidate a mikveh? If there were less than 40 se'ah of acceptable water in a mikveh and three lugim of water fell in, making the entire amount 40 se'ah, all of the water is disqualified for use. If, however, there are 40 se'ah of water that was not drawn in a mikveh and then one drew water with a pitcher and poured it into the mikveh throughout the entire day, it is acceptable. Furthermore, when there are two mikveot, one above the other, and the upper mikveh had 40 se'ah of acceptable water and one was drawing water by hand and pouring it into that mikveh until the amount of water increased to the extent that 40 se'ah overflowed and descended into the lower mikveh, the lower mikveh is acceptable.", + "When a mikveh contained exactly 40 se'ah and one added a se'ah of drawn water and then removed a se'ah of water from it, the mikveh is acceptable. Similarly, if he added a se'ah of drawn water and removed a se'ah of water from the mikveh, the mikveh is acceptable provided the greater portion of the original water remained.", + "Drawn water does not disqualify the water of a mikveh when three lugin fall in unless they fall into the mikveh from a container. If, by contrast, the drawn water flows on the ground outside the mikveh and continues streaming until it descends into the mikveh, it does not disqualify the mikveh unless it constitutes half or more of the original 40 seah of water. If, however, the majority of the original 40 se'ah of water was acceptable, the mikveh is acceptable.
What is implied? When a mikveh contains a little bit more than 20 se'ah of acceptable water, one drew water and poured it outside the mikveh, and then the water flowed and descended into the mikveh, it is acceptable, even if it reached a total of 1000 se'ah. This applies whether the water flowed on the ground or through a conduit or the like that does not disqualify a mikveh. The rationale is that drawn water that was caused to flow is acceptable if the majority of 40 se'ah water is acceptable.
Similarly, if there was a little more than 20 se'ah of rainwater on an enclosed roof and one drew water by hand and poured less than 20 se'ah of water into the water, the entire quantity is unacceptable. Nevertheless, if one opened the drainage pipe and caused all the water to flow into one place, it constitutes an acceptable mikveh. The rationale is that when an entire quantity of drawn water was caused to flow, it is acceptable, provided the majority of the water was acceptable.", + "Some of the scholars of the west ruled that since the Sages declared \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure,\" it is not necessary that the majority of the water be acceptable. Instead, the perspective that required both a majority of acceptable water and that it be caused to flow are the words of only one Sage and they were already rebutted, for the conclusion of the passage states: \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure.\"
According to the words of the scholars of the west, if one would fill a container with water and pour it out and the water would flow to one place where it collects, it would be an acceptable mikveh. Similarly, all the pools in our bathhouses would be kosher mikveot, for all the water they contain was drawn and then flowed through pipes. Never have we seen anyone who performed such a deed, i.e., ruling that such pools are acceptable for immersion.", + "The following laws apply when rainwater and drawn water were mixed together in a courtyard and flowed into a cavity or they were mixed together on the steps leading to an underground cavern and then descended into the cavern. If the majority of the water was acceptable, the mikveh is acceptable. If the majority of the water was unacceptable, it is unacceptable.
When does the above apply? When they became mixed together before they reached the mikveh, but instead, flowed and descended together. If, however, the acceptable water and the unacceptable water were descending directly into the mikveh, different rules apply. If it is known that 40 se'ah of acceptable water fell into the mikveh before three lugim of drawn water, the mikveh is acceptable. If not, it is unacceptable." + ], + [ + "When three lugim of drawn water fall into a mikveh - whether from one k'li or from two or three keilim - they can be combined to reach a quantity that disqualifies the mikveh, provided the water begins descending from the second before it concludes descending from the first. If descends from four keilim, the water from them is not combined.
When does the above apply? When one did not intend to increase the amount of water in the mikveh. If, however, one intended to increase the amount of water in the mikveh, even if a dinar-size measure was added each year, they are all combined to reach the sum of three lugim, whether the drawn water was present there before the acceptable water, the acceptable water was present there before the drawn water, or they both fell into the mikveh at the same time. Since three lugim of water fell into 40 se'ah combining with the acceptable water to reach that amount or into less than 40 se'ah of water, the entire amount is invalidated and considered as drawn.", + "When two people each poured a log and a half into a mikveh, or one wrung out his garment and lifted it up, causing the water it contained to fall from several places, it invalidates a mikveh. A similar ruling applies when one pours from a distributor that causes water to pour from several places at the same time.", + "When one immerses a pillow or a cushion of leather into a mikveh that has exactly 40 se'ah, when he lifts their edges out of the water, the water inside of them is considered as drawn water.
What should he do? He should immerse them and lift them up by their ends. With regard to a basket and a sack, he should immerse them and lift them up in the ordinary manner without showing any concern.", + "The following law applies to a mikveh that had three pockets of drawn water with a log in each of the pockets and then acceptable water fell into it. If it is known that 40 se'ah of acceptable water fell into it before the water reached the third pocket, it is acceptable, If not, it is disqualified.", + "When there are two mikveot, neither containing 40 se'ah, a log and a half fell into each one of them, and then the mikveot became mixed together, they are acceptable. The rationale is that neither one of them had been designated as unacceptable.
If, by contrast, three lugim of drawn water fell into a mikveh that does not contain 40 se'ah [of acceptable water and afterwards, it was divided into two, even though enough acceptable water was added to each one to constitute an acceptable mikveh, they are invalid. The rationale is that whenever a mikveh is disqualified, all of its contents are considered as drawn water. It is as if all of the water had been drawn with a container.", + "When a cistern is filled with drawn water and a canal of rainwater flows into it and out of it, it is still considered as unacceptable until it can be calculated that not even three lugim of the drawn water that originally was in the cistern remain.
When three lugim of unacceptable water fall into a mikveh containing less than 40 se'ah of acceptable water, all of its contents are disqualified. Even if afterwards, he added enough acceptable water until the measure of 40 se'ah is reached, the mikveh remains invalid until all the water that was contained within it flows out and less than three lugim of the drawn water remain.
What is implied? A mikveh contains 20 se'ah of rainwater and a se'ah of drawn water fell into it. Afterwards, more acceptable water was added to it. It remains unacceptable until one knows that the 20 se'ah it originally contained and more than five and a quarter kabbin of the added water flowed out and less than three lugim of the entire quantity remain. Similarly, if one made a mikveh that contains 40 se'ah of acceptable water and joined it to this invalid mikveh, the acceptable water purifies the unacceptable water.", + "If one was moving mud from the bottom of the mikveh to the sides and, as a result, three lugim of water flowed into the mikveh, it remains acceptable. If one was removing the mud and lifted it up by hand, separating it from the mikveh and placing it on the mikveh's sides and three lugim flowed into the mikveh from it, they disqualify it.", + "When a legion is passing from one place to another - or similarly, an animal is passing from one place to another - and three lugim of water was splashed into a mikveh by their hands and feet, it is acceptable. Moreover, even if they made a mikveh in this manner initially, it is acceptable.", + "When a mikveh does not contain 40 se'ah and less than three lugim of impure, drawn water fell into it, the water is acceptable with regard to challah and terumah and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable mikveh. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable to be used as the base for the collection of water for an acceptable mikveh.
When three lugim of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for challah and terumah. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable mikveh. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable with regard to challah and terumah and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable mikveh until all of the original water that became considered as drawn flowed out and less than three lugim of it remained.
Similarly, if there was a mikveh that contained only a dinar-size measure less than 40 se'ah and three lugim of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for challah and terumah. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable mikveh. If less than three lugim of water fell into it - even if the water was all impure - and then a dinar-size measure of rainwater fell into it, causing it to comprise a complete measure of 40 se'ah, it is acceptable. Just as it is considered as pure with regard to immersion, it is considered pure in every respect." + ], + [ + "Whenever water passes over keilim that contain a receptacle or water falls into them, it is considered as drawn water and disqualifies a mikveh, provided that the receptacle was made to serve that purpose. Even containers that are not susceptible to ritual impurity, e.g., stone containers and containers made from earth, disqualify water.", + "Whenever a k'li was not made with the intent that it serve as a receptacle, even though it does serve as a receptacle, the water it contains does not disqualify a mikveh, for example, large pipes through which water flows. Even though they are wide in the middle and serve as receptacles, the water they contain does not disqualify a mikveh. This applies whether they were made of metal or of earthenware.", + "The water contained in a trough in a stone does not disqualify a mikveh, because the trough is not a k'li. If, however, one joins a k'li to a stone, water contained in it disqualifies a mikveh, even if it was joined with cement. If one made a hole from below or one as wide as the mouthpiece of a drinking pouch in the trough from the side, it is acceptable and water contained within it does not disqualify a mikveh.", + "When a person takes a large barrel or a large kneading trough and makes a hole large enough to purify it from susceptibility to impurity, and then permanently affixes it within the ground, making it into a mikveh, it is acceptable. Similarly, if one plugged the hole with lime and with building materials, this does not disqualify the barrel and the water collected within forms an acceptable mikveh. If one plugged it with lime or with gypsum, the water it contains makes a mikveh unacceptable, unless it was permanently affixed to the earth or made part of a building. If it was taken and placed on the surface of the earth or on lime and mud was smeared on its sides, it is acceptable to use as a mikveh.", + "The following laws apply when one places a tablet under a drainage pipe and water flows over it into a mikveh. If the tablet had borders on its sides, this water would disqualify the mikveh. If not, it does not disqualify it. If one stood the tablet upright on its point, at an angle under the drainage pipe to wash it, even though it has borders, it does not disqualify the water, because in this position, it was not intended to serve as a receptacle.", + "The following laws apply when one carves a place in a pipe for pebbles that are carried with the water to collect so that they will not descend together with the water. If it was a wooden pipe and he carved out even the slightest hollow, it disqualifies the water, because all of the water passes through a utensil that was made to serve as a receptacle. This applies even if one permanently affixed the pipe to the earth after he carved out the hollow. The rationale is that the pipe had already been considered as a k'li when it was unattached. If, by contrast, it was permanently affixed to the earth and then he carved out the receptacle, it does not disqualify the water. If the pipe was made from earthenware, it does not disqualify the water unless the hollow is large enough to contain a revi'it.
Even though the hollow in the pipe becomes filled with the pebbles that dribble into it, it remains a disqualifying factor. It is not considered as having been stopped up. If earth or pebbles descended into the hollow and stopped it up, because they were compressed there, the water is acceptable.", + "When either a sponge or a bucket that contains three lugim of drawn water falls into a mikveh, it does not disqualify it. For it was said only that three lugim of water that fall into it disqualify it, not a container into which drawn water had fallen.", + "When there is a closet or a chest in the sea, one may not immerse in them unless they have a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If there was a sack or a basket in the sea, one may immerse in them. Similarly, if one places a sack or a basket under a drainage pipe, the water that flows through them does not disqualify a mikveh.", + "When one immersed keilim over an impure base for a container that was placed inside a mikveh, even though the edge of the base extends above the water, the keilim are purified from their impurity. If, however, one lifts them up from the water into the inner space of the base, the water that is on the keilim contracts impurity because it is within the inner space of the base. The water in turn imparts impurity to the keilim.
Similarly, if a spring emerges from under an earthenware oven and a person descended and immersed in it, he is pure, but his hands contract impurity from the inner space of the oven unless the water extends above the oven for at least the height of his hands. Thus when he immersed, his hands will be above the oven. The difficulties arise, because earthenware keilim do not regain purity through immersion in a mikveh, as we explained.", + "When a barrel full of water falls into a sea, even into the Mediterranean Sea, one who immerses there is not considered to have immersed. The rationale is that it is impossible that there will not be three lugim of water from the barrel in one place. If a loaf of terumah falls there, it becomes impure. It contracts impurity due to contact with drawn water, for the water is standing there. If such a situation would take place in a river or the like, one would be able to immerse there, since it flows.", + "When there was a pool of drawn water next to a mikveh that contains less than 40 seah, even though it is touching the water of the mikveh, it does not disqualify it, because it is like a mikveh next to a mikveh. If the pool of the drawn water was in the middle of the mikveh, it disqualifies it.", + "The following rule applies when there are two pools of water, one above the other, they are separated by a wall, and the upper one is filled with acceptable water, but the lower one is filled with drawn water, and there is a hole in the wall between the upper pool and the lower one. If there are three lugim of drawn water opposite the hole, the upper pool is disqualified. The rationale is that it is considered as if the hole was in the center of the upper pool, not at its side.", + "How large must the hole be for there to be three lugim there? Everything depends on the quantity of water contained in the pool. If the lower pool contains 40 se'ah, the hole must be 1/320th of the pool. If the pool contains 20 se'ah, the hole must be 1/160th of the pool. Continue calculating according to this ratio for other amounts. A se'ah is six kabbin, a kab is four lugim, and a log is the size of six eggs.", + "The following laws apply when there are three mikveot, each containing exactly 20 se'ah, next to each other, and one [of those on the side contained drawn water. If three people descended and immersed themselves, causing all the water to rise and mix on the floor outside the mikveot, both the mikveot and the people who immersed themselves are pure. The rationale is that the entire amount totaled 60 se'ah, of which 40 se'ah of acceptable water came from two pools located next to each other. And drawn water does not disqualify a mikveh that contains 40 se'ah, as we explained.
If the pool containing drawn water was in the middle and they descended and immersed themselves, causing the water to rise and the mikveot thus to become joined, the status of the mikveot is the same as it was previously and those who immersed themselves are impure as they were previously. The rationale is that 40 se'ah of acceptable water did not mix together, because their pools were not located next to each other, for the pool of drawn water separates between them." + ], + [ + "A mikveh is not disqualified, neither because of a change of its water's taste, nor a change of its smell, only because its color changes. Any substance that may not be used to constitute a mikveh initially disqualifies one, if it causes its color to change.
What is implied? Wine, milk, blood, or other liquids that are classified as fruit juices do not disqualify a mikveh if three lugim of them fall into it, because it was only said that three lugim of drawn water disqualify a mikveh. They do, however, disqualify it if they change the color of its water.
Even when a mikveh contains 100 se'ah and a log of wine or fruit juice falls into it and changes its color, it is unacceptable. Similarly, if a mikveh contains 20 se'ah or less of acceptable water and a se'ah of wine or fruit juice fell into it without changing its color, the water is acceptable as it was beforehand. The se'ah of wine or fruit juice, however, is not counted in the measure of the mikveh. If another 20 se'ah of acceptable water were added to the original 20, it is an acceptable mikveh.", + "There are substances that cause a mikveh to be considered acceptable and do not disqualify it; others that disqualify it and do not cause it to be considered acceptable, and others that neither cause it to be acceptable nor disqualify it.", + "These are the substances that cause a mikveh to be considered acceptable and do not disqualify it: snow, hail, sleet, ice, salt, and flowing mud. What is implied? When a mikveh contains 39 se'ah of water and a se'ah of one of these substances falls into it, the mikveh is acceptable and complete. Thus they cause a mikveh to be considered acceptable and do not disqualify it.
Even if one brought 40 se'ah of snow initially and placed them in a cavity and crushed it there, the mikveh is complete and acceptable.", + "These are the substances that disqualify a mikveh and never cause it to be considered acceptable: drawn water, whether pure or impure, water that was used for pickling, water that was used for cooking, a mixture of water and grape dregs before they become vinegar, and beer.
What is implied? When a mikveh contains 40 se'ah minus the weight of a dinar and the weight of a dinar of one of these liquids falls into it, it is not included in the measure of a mikveh and does not complete it. If three lugim of one of these liquids falls into a mikveh, it disqualifies it.", + "These are the substances that neither disqualify a mikveh, nor cause it to be considered acceptable: other liquids, fruit juice, fish brine, fish oil, and a mixture of water and grape dregs that became vinegar.
What is implied? If there was a mikveh that contained 39 se'ah and a se'ah of these liquids fell into it, it does not cause it to be acceptable. Nevertheless, the water the mikveh contains is acceptable as it was beforehand, for these liquids disqualify a mikveh only if they change its color, as explained.", + "There are times when the latter liquids cause a mikveh to be considered as acceptable. What is implied? A mikveh contained 40 se'ah, a se'ah of these liquids fell in, and then a se'ah was removed from the mikveh's waters. The 40 se'ah that remain still constitute an acceptable mikveh.", + "When one washed baskets used to collect olives or grapes in a mikveh, causing the water's color to change, it is acceptable.", + "Water of dyes disqualify a mikveh if three lugim fall in, but do not disqualify it because they changed its color.", + "When wine, black fluid from olives, or other fruit juices fall into a mikveh and change the color of its water, disqualifying it, how can it be rectified? If the mikveh contains less than 40 se'ah, one should wait until rain descends and changes its color back to water's natural color. If the mikveh contains 40 se'ah of acceptable water, one may fill buckets and pour water into it until its color reverts to water's natural color.
If wine, the black fluid from olives, or the like falls into a mikveh and changes the color of some of its water, if it does not have 40 se'ah of water whose color has not changed, one should not immerse in it. Even if it contains 40 se'ah, if one immerses in a place whose color has changed, his immersion is invalid. Even if a barrel of wine was broken and fell into the Mediterranean Sea and the color of the water in that place is the color of wine, one who immerses in that place is not considered to have immersed.", + "When even a dinar-sized portion of wine fell into three lugim of drawn water and change their color, so that they are all the color of wine and then they fell into a mikveh they do not disqualify it, unless they change its color.", + "When there are three lugim minus a dinar-sized portion of water and milk or fruit juice falls into the water, but its color remains that of water, it does not disqualify a mikveh if it falls into it. A mikveh is not disqualified unless three lugim of drawn water fall into it that were not mixed with any other liquid or with fruit juice.", + "When the color of a mikveh changes on its own accord without anything falling into it, it is acceptable. It is only disqualified if its color changed due to another liquid." + ], + [ + "Any body of water that is in contact with a mikveh, is considered as the mikveh itself and it can be used for immersion. When cavities that are next to the opening of a mikveh or the footprints left by animals share a point of contact with the water of the mikveh that is as large as the mouthpiece of a drinking pouch, they may be used for immersion.", + "Cavities at the side of the mikveh or crevices at the side of mikveh may be used for immersion even if they have only the slightest point of contact with the water of the mikveh.", + "When a needle was placed on the steps leading to a mikveh, one may move his hand back and forth in the water to create waves. Once the wave passes over the needle, it regains purity.", + "The following laws apply to a hidden reservoir in a mikveh: If the ground that separates between the mikveh and the reservoir is sturdy and capable of remaining over the course of time, one may not use the water in the reservoir for immersion unless it shares a point of contact with the mikveh as large as the mouthpiece of a drinking pouch. If it is not capable of remaining for an extended period, one may immerse in its water as long as it shares any contact whatsoever with the water of the mikveh.", + "When the wall between two mikveot is cracked in half, the two mikveot are considered as joined. If together they contain 40 se'ah, either of them may be used for immersion. If the wall is cracked horizontally, they are not considered as joined unless there is a point of contact the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If the water is joined above the wall, they are considered as joined provided there is a layer of water even as thin as a garlic peel connecting them over the width of a space the size of the mouthpiece of a drinking pouch.", + "How large is the measure of a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch? A circle with a diameter the width sufficient to enable two average-sized fingers of an ordinary person to rotate within it. The fingers mentioned do not refer to the thumb, but to the first two of the four on the palm of one's hand.
Any entity present in the hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch reduces that measure. This applies even to entities that were created from the water.
If there is a doubt whether a hole is the size of the mouthpiece of a drinking pouch or not, the mikveot are not considered as joined. The rationale is that the primary obligation to immerse is Scriptural. And whenever the primary obligation is Scriptural, even when the measure stated is conveyed by the Oral Tradition, we rule stringently when there is an unresolved doubt regarding its measure.", + "Mikveot may be purified from each other, an upper mikveh from a lower one and a far-away mikveh from one that is close.
What is implied? An earthenware or lead pipe - for pipes do not disqualify a mikveh - is brought and inserted into the acceptable mikveh. One places his hand under it until it becomes full and then takes it and connects it so that the water in the pipe will become intermingled with the water of the other mikveh. Even if the point where they become intermingled is only a hairsbreadth, it is sufficient. Then the two mikveot connected by the pipe are considered as one.", + "The following rules apply when there are three cavities in a wadi, the higher one and the lower one contain only 20 se'ah, the middle one contains 40 se'ah, and a current of rain water flows through the wadi. Although the current of water flows into the cavities and out of them, it does not join the cavities as one. Hence, only the middle one is acceptable for immersion. The rationale is that water that is flowing does not join mikveot unless it collects in one place.", + "Soft mud from which a cow drinks may be measured as part of a mikveh. If it is so thick that a cow would not drink from it, it should not be measured as part of it.", + "When a mikveh contains 40 se'ah of water and mud, one may immerse in both the mud and the water. In which mud may one immerse? In soft mud over which water collects. If the water was on one side and the soft mud on the other side, one may immerse in the water, but not in the mud.", + "Any substance that was created from the water, e.g., red worms, is acceptable for immersion. One may immerse in the eye of a giant fish.", + "When a mikveh contains exactly 40 se'ah of water and two people descended and immersed, one after the other, the first is pure and the second remains impure. The rationale is that some of the water contained in the original 40 se'ah was removed. This stringency applies even in the feet of the first person were still in the water when the second immerses.
If one immersed a thick sponge or the like in such a mikveh and lifted it up, as long as part of the sponge is touching the water, one who immerses afterwards is pure. The rationale is that all of the water is considered as intermingled.
When one immerses a bed or the like, even though he pushed its legs into the thick mud on the bottom of the mikveh until the water covers it from above, it is pure. The rationale is that it does not become sunk in the water until it becomes immersed in the water first.
When one immerses a large pot in a mikveh with a limited amount of water, it is impure, as it was beforehand, because the water will splash out of the mikveh. Thus the mikveh will be less than 40 se'ah. What should he do? He should lower it via its opening, turn it over in the mikveh, immerse it, and lift it up by its base, so that the water inside will not become \"drawn,\" and return to the mikveh and disqualify it.", + "When the water in a mikveh is dispersed, one may press even bundles of straw and bundles of reeds into the water from the sides until the water level will rise and one can descend and immerse within." + ], + [ + "There are six categories of mikveot, one superior to another. The first is the water of pit, cisterns, storage trenches, storage caverns, and the like, where water is collected on the earth. Even though the water was \"drawn\" and even though there were less than 40 se'ah, since the water only contracts impurity through willful activity, as we explained, the prevailing assumption is that it is pure. It is fit to use such water to make dough from which challah must be separated or to wash one's hands, provided he washes his hands with a container, as we explained.", + "On a superior level is rainwater that has not ceased flowing, i.e., the rain is still descending and the mountains are still gushing with water and that water flows down and collects on the ground. It is not \"drawn;\" however, there are not 40 se'ah. Such water is acceptable for terumah, for the washing of hands, and for the immersion of water that became impure.
If the rains ceased descending, but the water was still flowing from the mountains, such water is still considered in this category. If water is no longer flowing from mountains and they are not gushing, it is considered as water collected in a pit.", + "When one digs at the side of the sea, a river, or a swamp, and water from these bodies flows into the pit that was dug, the water is considered like water that has not ceased flowing.", + "When one digs at the side of a spring, as long as the water emerges because of the spring, even though at times, its flow is interrupted, but then it flows again, it is considered as a spring. If it ceased flowing entirely, it is considered as water collected in a pit.", + "On a superior level is a mikveh that contains 40 se'ah of water that was not drawn. Every person can immerse in such a mikveh to regain purity except a male zav. All impure keilim and hands that must be immersed to touch sacrificial foods are immersed in such a mikveh, as we explained.", + "On a superior level is a natural spring whose water is minimal and drawn water was added to it. The laws governing it resemble those governing a mikveh in that it does not impart purity through immersion in the water that flows from it, only in water that is collected and stationary in a reservoir. And they resemble those governing a natural spring in that even the smallest amount of its water imparts purity. For there is no minimum measure required for the water of a natural spring. Even the slightest amount can impart purity.", + "On a superior level is a natural spring in which drawn water was not mixed, but its water was spoiled; it was bitter or salty. It imparts purity when its water is flowing, i.e., the water emerges and streams forth from the spring.", + "On a superior level is a natural spring whose water is \"living water.\" In such springs alone may male zavim immerse and from them alone water may be taken for the purification of a person afflicted with tzara'at and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.
What are the differences between the laws governing a natural spring and a mikveh? A mikveh does not impart purity unless it contains 40 se'ah of water, while even the smallest amount of water from a natural spring imparts purity. And the water of a mikveh imparts purity only if it is collected in a reservoir. Any water flowing out from it does not impart purity. The water of a natural spring, by contrast, imparts purity when flowing. Also, immersion in a mikveh is not effective for zavim, while a zav may immerse in a natural spring of \"living water.\"", + "When the waters of a spring flow outward and into a receptacle in a stone and afterwards emerge from the receptacle and flow further, all of the water in the receptacle and all that flowed out of it is unacceptable for immersion. If some of the water from the spring - even the slightest amount - was flowing over the edge of the receptacle, the water outside the receptacle is acceptable for immersion. The rationale is that a natural spring purifies water as long as it shares even the slightest amount of contact with it.
When water from a natural spring was flowing into a pool that was filled with water and collects there, that pool is considered as a mikveh. If the water flows outside the pool, that water is not acceptable for the purification of zavim and those afflicted with tzara'at or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer until one is certain that all of the collected water that was originally in the pool has flowed out.", + "When the waters of a spring flow over articles that do not have a receptacle, e.g., a table, a bench, or the like, the water is considered as a mikveh, provided one does not immerse above the articles themselves.", + "When there was a natural spring with small irrigation ditches flowing out from it and one poured water into the spring so that the water in the ditches would increase and flow powerfully, the water is considered as a spring in all regards.
If the water of the spring was stationary and not flowing and one added water until it flowed into the irrigation ditches, the water that flows into those ditches is comparable to a mikveh in that it imparts purity only when collected in a reservoir and it is comparable to a spring in that even the slightest amount imparts purity.", + "All of the seas impart purity despite the fact that their water is flowing, but they are invalid for the purification of zavim and persons afflicted with tzara'at and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.", + "Water that flows from a natural spring is considered as an extension of the spring in all contexts. Water that drips from a spring, even though the dripping is continuous, is considered only as a mikveh and does not impart purity unless there are 40 se'ah standing in one place. Such water is not acceptable for the purification of zavim and those afflicted with tzara'at or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer.
If the water flowing from the spring becomes mixed with water dripping from it, it is considered like a stream in all respects. If, however, the amount of the water of the stream that was dripping was greater than that which was flowing, or if an amount of rainwater greater than the water in a river flowed into it, the water does not impart purity when flowing, only when in a reservoir. Therefore one must use a mat or the like to surround the portion of the river where the water is mixed until the water will be gathered in a single place so that one can immerse in it.", + "When one caused water that was dripping to flow, e.g., one placed a smooth earthenware tablet next to a mikveh whose water was dripping and thus the water was flowing as it descended down the tablet, it is acceptable. Any article that is susceptible to impurity, even by Rabbinic decree, should not be used as a conduit for water.", + "When one uses the external green shell of a nut to change the direction of the flow of water the water is acceptable as water from a spring, as it was before. It is not disqualified, because a fresh nut shell which imparts color is not considered as a container.", + "When rainwater is cascading down a hill, flowing as it descends, even though there are more than 40 se'ah of water from the beginning of the torrent to its end, it is not acceptable for immersion while it is flowing. It must be collected in a reservoir containing 40 se'ah. If one surrounded the water with containers, having them serve as partitions, i.e., walls for a body of water to collect, and 40 se'ah of rainwater flowed into it and collected there, it is acceptable for immersion. The containers with which one surrounded the water are not considered to have been immersed.", + "When a wave becomes separated from the sea and falls on a person or on keilim, they are pure for ordinary purposes, provided the wave contains 40 se'ah, for a person who immerses does not have to have a specific intent, as we explained in Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah. If the person focused his intent on purifying himself for a specific level of purity, and was waiting in anticipation of the wave falling upon him, he is considered to have purified himself for the activity for which he desired to purify himself.", + "One may not immerse in a wave when it is in the air before it falls on the earth even if it contains 40 se'ah of water. The rationale is that just as we do not immerse in water that is flowing, how much more so do we not immerse in water that is in the air. When the two ends of a wave are touching the earth, we can immerse in it. We do not, however, immerse in its crest, because that water is in the air." + ], + [ + "What is meant by an unresolved doubt regarding drawn water that our Sages ruled as pure? A mikveh about which one was unsure whether drawn water fell into it. Or even if one was certain that drawn water fell into it, but was in doubt whether there were three lugim or not. Or even when one was certain that there were three lugim of drawn water, but there was a doubt whether the mikveh into which the water fell contained 40 se'ah or not. In all instances, the mikveh is acceptable.", + "The following law applies when there are two mikveot, one containing 40 se'ah and one containing a lesser amount. Three lugim of drawn water fell into one of them, but it is not known into which they fell. Because of the doubt, we rule that the acceptable mikveh is pure, because there is a factor on which one can rely.
If they both contained less than 40 se'ah and three lugim fell into one of them, they are both disqualified, because there is no factor on which one can rely. If the drawn water fell into one, it would be disqualified and if it fell into the other, it would be disqualified.", + "When one left a mikveh empty, and returned and found it full, it is acceptable, for there is an unresolved doubt whether the water for this mikveh was drawn.", + "When a pipe carried water into a mikveh, but there is a mill next to it, if there is a doubt whether water flowed into the mikveh from the pipe or from the mill, it is unacceptable, because the disqualifying factor is evident. If, however, the mikveh contains a majority of acceptable water, it is acceptable because the doubt involves drawn water and there is an acceptable mikveh whose presence had been established.", + "All of the mikveot found in the lands of the nations are invalid for immersion, for we operate under the presumption that the water is drawn. All of the mikveot found in Eretz Yisrael, in the cities, within the gates are assumed to be invalid, because the inhabitants of the cities wash their garments in them and pour drawn water into them at all times. All of the mikveot found in Eretz Yisrael outside the gates of a city are presumed to be pure. For it is assumed that they came from rainwater.", + "In all the following situations, when an impure person descends to purify himself and:
a) there is a doubt whether he immersed or did not immerse,
b) even if it was known that he immersed, but there is a doubt whether the mikveh contained 40 se'ah or not, or
c) there were two mikveot, one containing 40 se'ah and one that did not contain 40 se'ah, he immersed in one of them and did not know in which one he immersed, he is impure because of the doubt. The rationale is that we presume that the impure person is impure until it is certain that he immersed in the proper manner.
Similarly, if a mikveh was measured and it was discovered that it did not contain the required amount of water, whether the mikveh was located in the public domain or a private domain, all of the pure articles that were immersed in it are considered as impure retroactively until a time when it was measured and it was complete.
When does the above apply? When the immersion was intended to purify the person or the article from severe impurity. When, however, the immersion was because of a light impurity, e.g., one ate impure foods or drank impure beverages, his head and the majority of his body entered drawn water, or three lugim of drawn water fell on his head and on the majority of his body, since the primary aspect of these types of impurity are Rabbinical in origin, he is pure despite the doubt, as we explained. Even though the person is in doubt whether he immersed or not, the mikveh in which he immersed was discovered to be lacking afterwards, or other doubts of this nature arise, he is pure.", + "When there were two mikveot, one kosher and one unacceptable, a person immersed in one to purify himself from a severe type of impurity, and touched pure foods, their status is questionable. If he immersed in the second mikveh as well and touched pure foods, the status of the first remains questionable as before and the second ones are pure. If these two batches of foods touch each other, the status of the first remain questionable and the second should be consigned to fire. This ruling also applies if in the interim he contracted impurity from a light source of impurity, as we explained, immersed in the second mikveh and touched pure foods.
If, however, he immersed in one of the mikveot because of a light impurity and then touched pure foods and then contracted a severe type of impurity, immersed in the second, and then touched pure foods, the first batch are pure and the status of the second is questionable. If these two batches of foods touch each other, the first should be consigned to fire and the status of the second remains the same as before.
The following rules apply if one of two mikveot contained 40 se'ah of acceptable water and the other was filled entirely with drawn water and two people immersed in them without knowing which one immersed in the acceptable mikveh and which immersed in the unacceptable one. One of the two had contracted a severe type of impurity and one had contracted a light type of impurity. They both touched pure foods. The status of the foods touched by the one who immersed because of a severe type of impurity is questionable, but those touched by the one who immersed because of the light type of impurity are pure.
In the situation described in the above clause, if one person was impure and descended to immerse and the other was pure and descended merely to cool off, pure foods touched by the one who descended to immerse in one of them are of questionable status, as we explained. And the one who descended to cool off is pure as he was previously. The rationale is that this is a doubt concerning drawn water, for the question is: perhaps he immersed in the pool of drawn water when he cooled off and thus contracted impurity.", + "The following rules apply when there are two mikveot, each containing 20 se'ah, one of drawn water and one of acceptable water. If a person cooled off in one of them and then touched pure foods, they are considered pure. If afterwards, he cooled off in the second and touched pure foods, they should be consigned to fire. For his head and the larger greater of his body certainly entered drawn water, as we explained." + ], + [ + "We already explained that washing one's hands and/or immersing them is a Rabbinic requirement. Hands that must be immersed may be immersed solely in an acceptable mikveh that contains 40 se'ah. For only in a place where a person immerses his body may he immerse keilim and hands. When, however, hands need only to be washed, if they were immersed in the water of a mikveh, they are pure. If they were immersed in drawn water, whether in a container or on the earth, the person's hands are not purified. Instead, drawn water poured from a container must fall upon his hands. For hands may only be washed from containers and using human effort, as we explained in Hilchot Berachot.", + "Any substance that intervenes for one's entire body when immersing also intervenes for one's hands, both when immersing them and when washing them. Any substance that is included in the measure of a mikveh, e.g., flowing mud, is also included in the measure of a revi'it required for the washing of hands. Everyone who washes his hands must rub them together.", + "When a person washes both of his hands to partake of terumah, he must wash them a second time with other water to remove the water that is on his hands. For the water with which he washed them first - it is called the first water - contracted impurity from his hands. Therefore if a loaf of bread that was terumah fell into the water with which one first washed his hands, it contracts impurity. If it fell into the water of the second washing, it does not contract impurity. If one poured the water of the first washing and the second washing into one place and a loaf that was terumah fell there, it contracts impurity.
If one washed one's hands with the first water, an intervening object was found on his hands, and he removed it and washed again, his hands are impure as they were before, because the second water imparts purity only to what remains of the first water on his hands.", + "Hands contract impurity and are purified until the joint.
What is implied? One washed his hands the first time until the joint. The second time, he washed them, the water poured beyond the joint, his hands are pure. The rationale is that the second water is pure.
If, when he washed his hands the first time and the second time, the water poured beyond the joint and it returned to his hand, his hand contracts impurity. The rationale is that the first water that poured beyond the wrist contracted impurity because of his hand. The second water does not purify the water outside the joint. Hence, since the water that was beyond the joint returned to his hand, it imparts impurity to it.", + "If the first time, he washed one hand and changed his mind and washed both his hands together the second time, they are impure. The rationale is that the second water contracts impurity because of the hand that was not washed the first time and then they impart impurity to the other hand.
If he washed both his hands the first time and washed only one hand the second time, that one is pure. If he washed one hand and then rubbed it against his other hand which was not washed at all, the water upon the washed hand contracts impurity because of the unwashed hand and then imparts impurity to the hand which was washed. If he rubs it on his head or against the wall, it is pure.", + "If one washes both hands with one washing, they are pure. We do not say that it is like washing one hand with the water that descended from the other hand. Moreover, even four or five people, one next to each other or one on top of the other, may wash in this manner, as long as they hold their hands open so that the water can flow over the entire hand.", + "If one washed a portion of his hand and then washed the rest of his hand, his hand is impure as it was originally. If there is enough water to impart moisture to another substance on the portion of the hand washed first [while the other part was being washed, the hand] is pure.
When does the above apply? To the water of the first washing. With regard to the second washing, one may wash a portion of his hand and then wash again, adding to the portion washed.", + "The minimum measure of water with which one may wash one's hands initially is a revi'it for each and every person for both their hands. No less than this measure is acceptable, as explained with regarding to washing before partaking of bread.
With regard to the second washing, by contrast, two people may wash their hands with a revi'it, and half a log may be used for three or four. And from a log, even 100 may wash. The rationale is that the second water does not come to purify, but merely to wash off the first water.", + "When there was a container that held a revi'it of water that was acceptable for the washing of hands and one added to it a small amount of water that is not acceptable for that purpose, the mixture is acceptable. If one removed the amount of water he added from the container and there remained only a revi'it as there was originally, it is unacceptable. The rationale is that water that is unacceptable made up the measure of the revi'it.", + "Any water that is deemed unacceptable for the first washing is unacceptable for the second washing. Any container that may not be used for the first washing is also unacceptable for the second washing. Just as the water of the first washing must be poured by human effort, so too, must the water of the second washing.", + "We already explained in Hilchot Berachot all of the factors that could disqualify water for the washing of hands and what makes them acceptable, all of the containers that may be used for the washing of the hands and those that may not be used, Just as any doubt regarding the washing of hands is considered as pure with regard to partaking of ordinary food, as explained there, so too, with regard to terumah, any doubt regarding the washing of hands is considered as pure.", + "It is a clear and apparent matter that the concepts of purity and impurity are Scriptural decrees and they are not matters determined by a person's understanding and they are included in the category of chukim. Similarly, immersion in a mikveh to ascend from impurity is included in the category of chukim, because impurity is not mud or filth that can be washed away with water. Instead, the immersion is a Scriptural decree and requires the focusing the intent of one's heart. Therefore our Sages said: \"When one immersed, but did not intend to purify himself,\" it is as if he did not immerse.
Although it is a Scriptural decree, there is an allusion involved: One who focuses his heart on purifying himself becomes purified once he immerses, even though there was no change in his body. Similarly, one who focuses his heart on purifying his soul from the impurities of the soul, which are wicked thoughts and bad character traits, becomes purified when he resolves within his heart to distance himself from such counsel and immerse his soul in the waters of knowledge. And Ezekiel 36:25 states: \"I will pour over you pure water and you will be purified from all your impurities and from all your false deities, I will purify you.\"" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d7754d22d8e6fec6e7e53248ddb64ca76192ad4f --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,50 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "If two or more hairs are knotted in a single knot, they are not considered to be an intervening substance, because the water can go through them. If one hair is knotted, it is considered an intervening substance if the person is meticulous about it. If he is not meticulous about it, he can immerse unless most of his hair is tied hair by hair individually. This is the teaching of the Geonim. It appears to me that a person's hair is like his body with regard to immersion and isn't a body of its own so that one could say \"most of the hair.\" Rather, even though all of a person's hair knotted hair by hair, if he is not meticulous regarding it, his immersion is acceptable unless [the hairs] are combined with another intervening substance on his body and they are found [to cover] most of his body, as we have explained. [The same rule applies] equally to a niddah or to other impure [people] who have hair on their heads." + ], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..418d802a646579dabbcf0347f897dbe10679e67a --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,207 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "כָּל הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ טֻמְאָה חֲמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶן אֵין לָהֶן טָהֳרָה אֶלָּא בִּטְבִילָה בְּמַיִם הַנִּקְוִין בְּקַרְקַע: ", + "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה רְחִיצַת בָּשָׂר וְכִבּוּס בְּגָדִים מִן הַטֻּמְאָה אֵינוֹ אֶלָּא טְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמִקְוֶה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּזָב (ויקרא טו יא) \"וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם\" כְּלוֹמַר שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַטְּמֵאִין שֶׁאִם טָבַל כֻּלּוֹ חוּץ מֵרֹאשׁ אֶצְבַּע הַקְּטַנָּה עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֲרֵי נֶאֱמַר (ויקרא יא לב) \"בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר\" בִּנְיַן אָב לְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁיָּבוֹאוּ בַּמַּיִם: ", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי זְכוּכִית וְכֵן הַמַּפָּץ. כְּלִי חֶרֶס נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא יא לג) \"וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ \"וְאֵין לוֹ טָהֳרָה אֶלָּא שְׁבִירָה. אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בְּקַרְקַע וַאֲפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר וַאֲפִלּוּ מִלְּאָהוּ סִיד אוֹ גְּפָסִים הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה עַד שֶׁיִּשָּׁבֵר. וּכְלֵי זְכוּכִית כִּכְלֵי חֶרֶס עֲשָׂאוּם בְּדָבָר זֶה: ", + "הַמַּפָּץ אֵינוֹ בִּכְלַל הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִים שְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת לְפִי שֶׁאֵינוֹ כְּלִי קִבּוּל אֵינוֹ מִכְּלַל כְּלֵי עֵץ הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְהוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לְמִשְׁכָּב נִתְרַבָּה לְטֻמְאַת מִדְרָס בִּלְבַד דִּין תּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹ טֻמְאָה וְטָהֲרָה בְּפֵרוּשׁ וְנִתְרַבָּה לַטֻּמְאָה לֹא יִתְרַבֶּה לְטַהֵר בְּמִקְוֶה שֶׁאֵין מִתְטַהֵר בְּמִקְוֶה אֶלָּא הַכֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאֵין לַמַּפָּץ טָהֳרָה אֶלָּא קְרִיעָתוֹ עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים: ", + "הַזָּב אֵין לוֹ טָהֳרָה אֶלָּא בְּמַעְיָן שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא טו יג) \"בְּמַיִם חַיִּים\" אֲבָל הַזָּבָה וּשְׁאָר הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טוֹבְלִין אַף בְּמִקְוֶה: ", + "כָּל חַיָּבֵי טְבִילוֹת טְבִילָתָן בַּיּוֹם חוּץ מִנִּדָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁטְּבִילָתָן בַּלַּיְלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה. וּבַעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג יב) \"וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם\" מְלַמֵּד שֶׁטּוֹבֵל וְהוֹלֵךְ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ: ", + "כָּל הַטּוֹבֵל צָרִיךְ שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ כְּשֶׁהוּא עָרוּם בְּבַת אַחַת. וְאִם הָיָה בַּעַל שֵׂעָר יַטְבִּיל כָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ וַהֲרֵי הוּא כְּגוּפוֹ דִּין תּוֹרָה. וְכָל הַטְּמֵאִין שֶׁטָּבְלוּ בְּבִגְדֵיהֶן עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִין. וְכֵן הַנִּדָּה שֶׁטָּבְלָה בִּבְגָדֶיהָ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ: ", + "כָּל הַטּוֹבֵל צָרִיךְ לְהִתְכַּוֵּן לִטְבִילָה וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לְחֻלִּין. אֲפִלּוּ נִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ יָרְדָה לְהָקֵר הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. אֲבָל לִתְרוּמָה וּלְקָדָשִׁים אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּטְבֹּל בְּכַוָּנָה: ", + "הַכּוֹפֵת יָדָיו וְרַגְלָיו וְיָשַׁב לוֹ בְּאַמַּת הַמַּיִם אִם נִכְנְסוּ מַיִם דֶּרֶךְ כֻּלּוֹ טָהוֹר. הַקּוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהַטּוֹבֵל פַּעֲמַיִם בַּמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כְּבשׁ יָדְךָ עָלַי בַּמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה: ", + "בֵּית הַסְּתָרִים וּבֵית הַקְּמָטִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יא) \"וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם\" אֵיבָרִים הַנִּרְאִים בִּלְבַד. וְאַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לִהְיוֹת רְאוּיִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם וְלֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים לְעוֹלָם יִלְמֹד אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מְדִיחָה בֵּין קְמָטֶיהָ בְּמַיִם וְאַחַר כָּךְ תִּטְבֹּל. וְהָאִשָּׁה טוֹבֶלֶת כְּדֶרֶךְ גְּדִילָתָהּ כְּאוֹרֶגֶת וּכְמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ: ", + "אִשָּׁה אֵינָהּ טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּיֶּשֶׁת מִבְּנֵי הָעִיר וְאֵינָהּ טוֹבֶלֶת כַּהֹגֶן. וְאִם הִקִּיף לָהּ מַפָּץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַצְנִיעָהּ טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל. וְלֹא תִּטְבֹּל עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס אוֹ סַל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁמְּפַחֶדֶת וְלֹא תַּעֲלֶה לָהּ טְבִילָה: ", + "אֶחָד הָאָדָם אוֹ הַכֵּלִים לֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַמַּיִם. וְאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַמַּיִם כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּצֵק אוֹ טִיט מֻדְבָּק עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה וְלֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה. דְּבַר תּוֹרָה אִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם אוֹ רֹב הַכְּלִי לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהַעֲבִירוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ עַל לֵב בֵּין עָבַר בֵּין לֹא עָבַר אֵינוֹ חוֹצֵץ וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה חוֹפֶה מִעוּטוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַל מִעוּטוֹ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ. וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ אִם הָיָה חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ הַמַּקְפִּיד עָלָיו. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאִם הָיָה עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי דָּבָר מִדְּבָרִים הַחוֹצְצִין כְּגוֹן בָּצֵק וְזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ טִפָּה כְּחַרְדָּל וְהוּא מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹפֶה רֹב הַכְּלִי אוֹ רֹב הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: " + ], + [ + "אֵלוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם. לִפְלוּף שֶׁחוּץ לָעַיִן. וְגֶלֶד שֶׁחוּץ לַמַּכָּה. וְהַדָּם יָבֵשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְהָרְטִיָּה שֶׁעָלֶיהָ. וְגִלְדֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. וּבָצֵק אוֹ טִיט שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן. וְהַמִּלְמוּלִין שֶׁעַל הַגּוּף. וְטִיט הַיָּוֵן וְטִיט הַיּוֹצְרִים וְטִיט שֶׁל דְּרָכִים הַנִּמְצָא שָׁם תָּמִיד אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה כָּל אֵלּוּ חוֹצְצִין. וּשְׁאָר כָּל הַטִּיט כְּשֶׁהוּא לַח אֵינוֹ חוֹצֵץ שֶׁהֲרֵי נִמְחָה בְּמַיִם וּכְשֶׁהוּא יָבֵשׁ חוֹצֵץ: ", + "הַדְּבַשׁ. וְהַדְּיוֹ. וְהֶחָלָב. וְהַדָּם. וּשְׂרַף הַתּוּת. וְהַתְּאֵנָה. וְהַשִּׁקְמָה. וְהֶחָרוּב. יְבֵשִׁין חוֹצְצִין לַחִין אֵינָן חוֹצְצִין. וּשְׁאָר כָּל הַשְּׂרָפִין בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין חוֹצְצִין. וְדָם שֶׁנִּסְרַךְ בַּבָּשָׂר אֲפִלּוּ לַח חוֹצֵץ. הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים חוֹצְצִין: ", + "בֵּית הַסְּתָרִים בְּאִשָּׁה חוֹצֵץ עַד שֶׁתָּדִיחַ תְּחִלָּה. שֶׁהַזֵּעָה שָׁם תָּמִיד וְהֶאָבָק מִתְקַבֵּץ וְחוֹצֵץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּנְשׂוּאָה. אֲבָל בִּפְנוּיָה הוֹאִיל וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת אֵינוֹ חוֹצֵץ: ", + "הָאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְהַקַּשְׂקַשִּׂין שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר. וְהַשֵּׁירִים וְהַנְּזָמִים וְהַקַּטְלָיוֹת וְהַטַּבָּעוֹת. בִּזְמַן שֶׁהֵן חֲזָקִים וּדְבוּקִים בַּבָּשָׂר חוֹצְצִים. רָפִים אֵינָם חוֹצְצִין: ", + "חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִּשְׁתָּן וְהָרְצוּעוֹת שֶׁקּוֹשְׁרוֹת הַנָּשִׁים בְּרָאשֵׁיהֶן לְנוֹי חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁמַּבְדִּילִין בֵּין הַגּוּף וּבֵין הַמַּיִם. אֲבָל חוּטֵי שֵׂעָר אֵין חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רָפִין: ", + "חוּטִין שֶׁבַּצַּוָּאר אֵינָן חוֹצְצִין אֲפִלּוּ שֶׁל פִּשְׁתָּן לְפִי שֶׁאֵין אִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן. אֲבָל חֲבָקִים שֶׁבַּצַּוָּאר כְּגוֹן קַטְלָיוֹת וַעֲנָקִים חוֹצְצִין לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה בַּעֲלַת בָּשָׂר: ", + "שֵׂעָר שֶׁעַל הַלֵּב שֶׁנִּתְקַשֵּׁר וְנַעֲשָׂה קִלְקִין. וְכֵן קִלְקֵי הַזָּקָן חוֹצְצִין: ", + "חֵץ הַתָּחוּב בְּאָדָם בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה חוֹצֵץ. וּבַזְּמַן שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ לָעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חֵץ טָמֵא. וְכֵן מִי שֶׁבָּלַע טַבַּעַת טָמֵא וְטָבַל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הֱקִיאָהּ אַחַר שֶׁטָּבַל נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַבְּלוּעִים בְּגוּף הַחַי לֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִתְטַמְּאִין. נִכְנְסוּ צְרוֹרוֹת וְקֵיסָמִין בְּסִדְקֵי רַגְלָיו מִלְּמַטָּה חוֹצְצִין: ", + "אִסְפְּלָנִית מְלוּגְמָא וּרְטִיָּה שֶׁעַל בֵּית הַסְּתָרִים חוֹצְצִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן הַמַּיִם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין וְלֹא יְהֵא בָּהֶן דָּבָר חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה בּוֹ שְׂעָרָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם חוּץ לַמַּכָּה וְרֹאשָׁהּ מֻדְבָּק לַמַּכָּה אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת רֹאשָׁם מֻדְבָּק בְּטִיט אוֹ בְּצוֹאָה אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּרִיסֵי עֵינָיו מִלְּמַטָּה וּנְקָבָן וְהוֹצִיאָן בְּרִיסֵי עֵינָיו מִלְּמַעְלָה הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין: ", + "לֹא יִטְבּל אָדָם בֶּעָפָר שֶׁעַל רַגְלָיו וְאִם טָבַל אֵינוֹ חוֹצֵץ: ", + "הָאוֹחֵז בְּאָדָם וּבְכֵלִים וְהִטְבִּילָן הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁרִפָּה יָדָיו עַד שֶׁבָּאוּ בָּהֶן הַמַּיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְפֶּה. וְאִם הֵדִיחַ יָדָיו בַּמַּיִם עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה: ", + "הַמַּפְשֶׁלֶת בְּנָהּ לַאֲחוֹרָהּ וְטָבְלָה לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה שֶׁמָּא הָיָה טִיט בְּרַגְלֵי הַתִּינוֹק אוֹ בְּיָדָיו וְנִדְבַּק בְּאִמּוֹ בִּשְׁעַת טְבִילָה וְחָצַץ וְאַחַר שֶׁעָלְתָה נָפַל: ", + "נִדָּה שֶׁנָּתְנָה שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ אוֹ שֶׁקָּפְצָה יָדָהּ אוֹ שֶׁקָּרְצָה בְּשִׂפְתוֹתֶיהָ אוֹ שֶׁנִּמְצָא עֶצֶם בֵּין שִׁנֶּיהָ כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַטְּמֵאִים. נָתְנָה מָעוֹת בְּפִיהָ וְיָרְדָה וְטָבְלָה טָהֲרָה מִטֻּמְאַת הַנִּדָּה וַהֲרֵי הִיא טְמֵאָה עַל גַּב רֻקָּה וְנִמְצֵאת רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּרֹק הַנִּדָּה. וְכֵן הַדִּין בְּזָב: ", + "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹצְצִין בְּאָדָם. קִלְקֵי הָרֹאשׁ וּבֵית הַשֶּׁחִי וּבֵית הַסְּתָרִים שֶׁבָּאִישׁ. וְלִפְלוּף שֶׁבָּעַיִן. וְגֶלֶד שֶׁהֶעֶלְתָה הַמַּכָּה. וְלִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. וְצוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן. וְצִפֹּרֶן הַמְדֻלְדֶּלֶת. וּכְשׁוּת הַקָּטָן וְהוּא הַשֵּׂעָר הַדַּק שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. כָּל אֵלּוּ אֵינָן חוֹצְצִין: ", + "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִין כְּאַחַת קֶשֶׁר אֶחָד אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן. וּשְׂעָרָה אַחַת שֶׁנִּקְשְׁרָה חוֹצֶצֶת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מַקְפִּיד עָלֶיהָ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁתִּהְיֶה רֹב שְׂעָרוֹ קָשׁוּר נִימָא נִימָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁשְּׂעָרוֹ שֶׁל אָדָם כְּגוּפוֹ הוּא חָשׁוּב לְעִנְיַן טְבִילָה וְאֵינוֹ כְּגוּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר רֹב הַשֵּׂעָר אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁכָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ קָשׁוּר נִימָא נִימָא אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אֶלָּא אִם כֵּן נִצְטָרֵף לְחוֹצֵץ אַחֵר עַל גּוּפוֹ וְנִמְצָא הַכּל רֹב גּוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד הַנִּדָּה וְאֶחָד שְׁאָר הַטְּמֵאִין שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשָׁן שֵׂעָר: ", + "תַּקָּנַת עֶזְרָא הִיא שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה חוֹפֶפֶת אֶת שְׂעָרָהּ וְאַחַר כָּךְ תִּטְבֹּל. וְאִם אֶפְשָׁר לָהּ לָחֹף בַּלַּיְלָה וְלִטְבּל מִיָּד תֵּכֶף לַחֲפִיפָה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק אוֹ מִפְּנֵי הַחלִי חוֹפֶפֶת אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְטוֹבֶלֶת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת: ", + "טָבְלָה וְעָלְתָה וְנִמְצָא עָלֶיהָ דָּבָר חוֹצֵץ אִם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁחָפְפָה טָבְלָה אֵינָהּ צְרִיכָה לָחֹף פַּעַם שְׁנִיָּה אֶלָּא חוֹזֶרֶת וְטוֹבֶלֶת מִיָּד בִּלְבַד. וְאִם לָאו צְרִיכָה לָחֹף פַּעַם שְׁנִיָּה וְלִטְבֹּל: ", + "לֹא תָּחֹף אִשָּׁה בְּנֶתֶר מִפְּנֵי שֶׁמְּקַטֵּף אֶת הַשֵּׂעָר. וְלֹא בְּאֹהֶל מִפְּנֵי שֶׁמַּסְרִיךְ אֶת הַשֵּׂעָר. אֶלָּא בְּחַמִּין וַאֲפִלּוּ בְּחַמֵּי חַמָּה מִפְּנֵי שֶׁהַחַמִּין מְיַשְּׁרִין אֶת הַשֵּׂעָר וּמְסַלְסְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל הַצּוֹנְנִין מְקַלְקְלִין וּמְקַבְּצִין אֶת הַשֵּׂעָר וּמִתְקַשֵּׁר: ", + "נִדָּה שֶׁנָּתְנָה תַּבְשִׁיל לִבְנָהּ וְטָבְלָה לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה מִפְּנֵי הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁעַל יָדֶיהָ: ", + "שָׂרְטָה בִּבְשָׂרָהּ וְהוֹצִיא דָּם וְטָבְלָה. בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵין מְקוֹם הַשְּׂרִיטוֹת חוֹצֵץ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁהַדָּם נִקְפֶּה שָׁם כְּגֶלֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְכֵן לִפְלוּף שֶׁבָּעַיִן אִם הָיָה יָבֵשׁ וְהוּא שֶׁהִתְחִיל לְהוֹרִיק חוֹצֵץ בְּנִדָּה: ", + "כֹּחַל שֶׁבָּעַיִן אֵינוֹ חוֹצֵץ. שֶׁעַל גַּב הָעַיִן חוֹצֵץ. וְאִם הָיוּ עֵינֶיהָ פּוֹרְחוֹת אַף עַל גַּבֵּי הָעַיִן אֵינוֹ חוֹצֵץ: ", + "פָּתְחָה עֵינֶיהָ בְּיוֹתֵר אוֹ עִצַּמְתָּן בְּיוֹתֵר לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְעִנְיַן טָהֳרוֹת. אֲבָל לְהַתִּירָהּ לְבַעֲלָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה תַּבְשִׁיל לִבְנָהּ אוֹ שֶׁהָיָה בָּהּ שֶׂרֶט יָשָׁן אוֹ שֶׁהָיָה עַל גַּב עֵינָהּ כֹּחַל. וּבֵין פָּתְחָה עֵינֶיהָ אוֹ עִצַּמְתָּן הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן חוֹצְצִין אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן וּלְעִנְיַן טָהֳרוֹת גָּזְרוּ לְעִנְיַן בִּיאָה לֹא גָּזְרוּ. וְכָל הַחוֹצֵץ בְּנִדָּה לְטָהֳרוֹת חוֹצֵץ בִּשְׁאָר הַטְּמֵאִין לְעִנְיַן טָהֳרוֹת. וְחוֹצֵץ בְּגֵר בִּשְׁעַת טְבִילָה: ", + "מִי שֶׁטָּבַל וְעָלָה וְנִמְצָא עָלָיו דָּבָר חוֹצֵץ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ הַמִּין כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר יוֹדֵעַ אֲנִי בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה זֶה עָלַי קֹדֶם הַטְּבִילָה הוֹאִיל וְהֻחְזַק טָמֵא הַעֲמֵד טָמֵא עַל טֻמְאָתוֹ עַד שֶׁתֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁטָּהַר: " + ], + [ + "וְאֵלוּ חוֹצְצִין בְּכֵלִים. הַזֶּפֶת וְהַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הַזֶּפֶת שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית מִתּוֹכָן חוֹצְצִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִבֵּית הָאֻמָּן. אֲבָל מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הַזֶּפֶת שֶׁבַּתַּמְחוּי וְשֶׁבַּקְּעָרָה בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן חוֹצְצִין: \n", + "הַמּוֹר וְהַקּוֹמוֹס בֵּין בְּכוֹס בֵּין בִּצְלוֹחִית בֵּין בְּתַמְחוּי וּקְעָרָה בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הָיָה זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַטַּבְלָא וְעַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַדַּרְגָּשׁ אִם הָיוּ נְקִיִּים חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. וְעַל הַבְּלוּסִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן: \n", + "הָיוּ עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת חוֹצְצִין עַל מִטּוֹת שֶׁל עָנִי אֵינָן חוֹצְצִין. עַל אֻכַּף בַּעַל הַבַּיִת חוֹצֵץ וְעַל זַקָּקִין אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַמִּרְדַּעַת מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ: \n", + "הָיוּ זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל בִּגְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּידִין עַל מַלְבּוּשָׁן לִהְיוֹת נָקִי. עַל בִּגְדֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ חוֹצֵץ: \n", + "הָיוּ עַל הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁל זַפָּתִים וְשֶׁל יוֹצְרִים וְשֶׁל מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת אֵינָן חוֹצְצִין: \n", + "טַבָּח שֶׁהָיָה דָּם עַל בְּגָדָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד: \n", + "מוֹכֵר רְבָב שֶׁהָיָה רְבָב עַל בִּגְדוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָיָה הַטַּבָּח מוֹכֵר רְבָב וְהָיָה עַל בִּגְדוֹ דָּם וּרְבָב הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנַיִם וּמַקְפִּיד אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ שֶׁהֲרֵי מְלַאכְתּוֹ הִיא וְאֵינוֹ מַקְפִּיד: \n", + "הָיָה הַזֶּפֶת אוֹ הַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַסַּנְדָּל מִתּוֹכוֹ. מִלְּמַעְלָה חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַסַּפְסָל מִלְּמַעְלָה אוֹ מִן הַצְּדָדִין חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ: \n", + "לִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁבַּכִּסֵּא וְשֶׁבַּקַּתֵּדְרָה הַמְכֻבָּשִׁין בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִן הַצְּדָדִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מַעֲבִירִין אוֹתָן. אֲבָל לִכְלוּכֵי שְׁמָרִים שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית וְהַמּוֹךְ שֶׁבַּשֵּׁיר וְשֶׁבַּזּוֹג. וְהַטִּיט וְהַבָּצֵק שֶׁעַל יַד הַקּוֹרְדוֹם וְשֶׁעַל יַד הַמַּגְרֵפָה [אֵינָן חוֹצְצִין. הִגְלִידוּ] חוֹצְצִין: \n", + "דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּזֶפֶת וּבְחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין בְּכֵלִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד הוּא לְפִיכָךְ אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד. אֵין בְּדָבָר זֶה הֶפְרֵשׁ בִּכְלִי מִן הַכֵּלִים אֶלָּא כָּל הַכֵּלִים שָׁוִין בְּדָבָר זֶה: \n", + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן. אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן. אוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְנִשְׁבְּרוּ. לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה: \n", + "כְּלִי שֶׁהָפַךְ פִּיו לְמַטָּה וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בְּכֻלּוֹ. הָיָה בּוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בּוֹ עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ: \n", + "כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב בָּאֶמְצַע אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ: \n", + "צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיַּטֶּנָּה עַל צִדָּהּ: \n", + "קַלְמָרִין אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיִּקָּבֶנָּה מִצִּדָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם לָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבָּהּ: \n", + "בְּהֵמָה שֶׁהָיָה הַשֵּׁיר שֶׁעָלֶיהָ רָפוּי וְנִטְמָא מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ: \n", + "לֹא יַטְבִּיל אָדָם אֶת הַקֻּמְקוּם בְּפֶחָמִין שֶׁבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף: \n", + "כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. הָיָה מָלֵא מַיִם וְהִטְבִּילוֹ הֲרֵי הַמַּיִם וְהַכְּלִי טְהוֹרִין כְּאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין. הָיָה הַכְּלִי מָלֵא מֵי רַגְלַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. הָיָה בּוֹ מֵי חַטָּאת אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ מֵי מִקְוֶה עַל מֵי חַטָּאת שֶׁבְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם לָאו עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ וּכְאִלּוּ הֵן שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁחוֹצְצִין בֵּין גּוּף הַכְּלִי וּבֵין מֵי הַמִּקְוֶה: \n", + "כְּלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא וְהָיָה מָלֵא יַיִן לָבָן אוֹ חָלָב וְהִטְבִּילוֹ. הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יַיִן אָדֹם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה: \n", + "לָגִין שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם טְמֵאִין וְהָיָה עַל פִּיו טִיט טוֹפֵחַ וְהָיָה הַטִּיט שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם וְהִטְבִּילוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה טִיט הַיָּוִן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. וְכֵן טַבַּעַת שֶׁנְּתָנָהּ בִּלְבֵנָה שֶׁל טִיט טוֹפֵחַ וְהִטְבִּילָהּ טְהוֹרָה. וְאִם הָיָה טִיט יָוֵן כְּאִלּוּ לֹא טְבָלָהּ: \n", + "אֵלּוּ שֶׁאֵין צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם בָּהֶן. סְתָם קִשְׁרֵי בִּגְדֵי עֲנִיִּים, וְאִם הִקְפִּיד עֲלֵיהֶן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי בִּגְדֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים סְתָמָן חוֹצְצִין, וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ מֵאֲלֵיהֶן. וְחֵבֶט הַסַּנְדָּל. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהַקְּצִיצָה דְּבוּקָה עִם הָרְצוּעָה שֶׁבָּהּ וַחֲזָקָה. וּתְפִלָּה שֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָזְנֵי הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמִיל. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִקְּשָׁרִים וּתְפָרִים שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַתִּירָם: \n", + "וְאֵלּוּ שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם. הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּפִתְחֵי הֶחָלוּק שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לוּלָאוֹת. וְכֵן קִשְׁרֵי לוּלָאוֹת שֶׁבַּכָּתֵף. וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה בִּרְצוּעָה. וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וּשְׁנָצִים שֶׁל סַנְדָּל. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁקְּשָׁרָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לְגַלּוֹתָן וּלְמָתְחָן. הַסַּלִּין שֶׁל גַּת וְשֶׁל בַּד אִם הָיוּ חֲזָקִים צָרִיךְ לְחַטֵּט וְאִם הָיוּ רָפִים צָרִיךְ לְנַעֵר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם: \n", + "כֶּסֶת עֲגֻלָּה. וְהַכַּדּוּר. וְהָאִמּוּם. וְהַקָּמֵעַ. וְהַתְּפִלָּה. אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם לַחֲלָלָן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס טוֹבֵל סָתוּם: \n", + "הַמַּטְבִּיל בְּגָדִים הַמְכֻבָּסִין צְרִיכִין שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן הַמַּיִם עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. הִטְבִּילָן נְגוּבִין עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעֲבּוּעָן: \n", + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכָּן וְעָתִיד לְקָצְצָן מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. כֵּיצַד. שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל אַרְבָּעָה טְפָחִים וְקָטָן עֲשָׂרָה. מַטְבִּיל מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת עַד מִדָּה זוֹ בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: \n", + "כְּלִי טָמֵא שֶׁנָּתַן בְּתוֹכוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים וְהִטְבִּיל הַכּל עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁפִּי הַכְּלִי צַר בְּיוֹתֵר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִכְנָסִין לוֹ וּמִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה טְבִילָה לַכְּלִי הַגָּדוֹל עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ וְהִטְבִּיל לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְכֵן אִם הָיָה הַכְּלִי טָהוֹר וְנָתַן לְתוֹכוֹ כֵּלִים טְמֵאִים וְהִטְבִּילָן לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ אֵין מַטְבִּילִין כֵּלִים לְתוֹךְ כֵּלִים טְהוֹרִין כְּלָל וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּסַל אוֹ בְּקֻפָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בִּמְקוֹמוֹ: \n" + ], + [ + "דִין תּוֹרָה שֶׁכָּל מַיִם מְכֻנָּסִין טוֹבְלִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לו) \"מִקְוֵה מַיִם\" מִכָּל מָקוֹם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בָּהֶן כְּדֵי טְבִילָה לְכָל גּוּף הָאָדָם בְּבַת אַחַת. שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁעוּר זֶה הוּא מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם בֵּין שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין: \n", + "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פְּסוּלִין לִטְבִילָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִקְוֵה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין פָּסְלוּ הַכּל. אַף עַל פִּי שֶׁפִּסּוּל מַיִם שְׁאוּבִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְמָדוּהוּ בְּהֶקֵּשׁ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יא לו) \"אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר\", הַמַּעְיָן אֵין בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם כְּלָל וְהַבּוֹר כֻּלּוֹ בִּידֵי אָדָם שֶׁהֲרֵי כֻּלּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין, אָמְרוּ חֲכָמִים הַמִּקְוֶה לֹא יִהְיֶה כֻּלּוֹ שָׁאוּב כְּבוֹר וְאֵין צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם כְּמַעְיָן אֶלָּא אִם יֵשׁ בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם כָּשֵׁר: \n", + "כֵּיצַד. הַמַּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָם וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים וְנִתְמַלְּאוּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עוֹנַת הַגְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הַקַּנְקַנִּים אוֹ יִכְפֵּם וְהַמַּיִם הַנִּקְוִים מֵהֶם כְּשֵׁרִים לִטְבּל וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמַּיִם הָאֵלּוּ הָיוּ בַּכֵּלִים שֶׁהֲרֵי לֹא מִלְּאָן בְּיָדוֹ. לְפִיכָךְ אִם הִגְבִּיהַּ אֶת הַקַּנְקַנִּים וְהֶעֱרָם הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶם שְׁאוּבִין: \n", + "הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן אֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים וְאֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְנִתְמַלְּאוּ מֵי גְּשָׁמִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְאִם כְּפָאָן עַל פִּיהֶן אוֹ שְׁבָרָן הַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן כִּשְׁאוּבִין לְכָל דָּבָר שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ נִתְמַלְּאוּ שֶׁחֶזְקַת הַצִּנּוֹר לְקַלֵּחַ מַיִם. וַאֲפִלּוּ שָׁכַח הַכֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר פְּסוּלִין גָּזְרוּ עַל הַשּׁוֹכֵחַ מִפְּנֵי הַמַּנִּיחַ. וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֶת הַכֵּלִים בֶּחָצֵר בְּעֵת קִשּׁוּר הֶעָבִים וְנִתְמַלְּאוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ נִתְמַלְּאוּ. וְכֵן גָּזְרוּ עַל הַשּׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר בִּשְׁעַת קִשּׁוּר עָבִים מִשּׁוּם מַנִּיחַ. הִנִּיחָן בֶּחָצֵר בְּעֵת פִּזּוּר עָבִים וּבָאוּ עָבִים וְנִתְמַלְּאוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין כְּמוֹ שֶׁמַּנִּיחָן בְּרֹאשׁ הַגָּג לְנַגְּבָן. וְכֵן אִם הִנִּיחָן בְּעֵת קִשּׁוּר הֶעָבִים וְנִתְפַּזְּרוּ וְחָזְרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ וְנִתְמַלְּאוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין. וְאִם שִׁבְּרָן אוֹ כְּפָאָן הַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן כְּשֵׁרִין: \n", + "הַסַּיָּד שֶׁשָּׁכַח עָצִיץ בַּמִּקְוֶה וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בַּמִּקְוֶה אֶלָּא מְעַט וַהֲרֵי הֶעָצִיץ יֵשׁ בּוֹ רֹב הַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הֶעָצִיץ בִּמְקוֹמוֹ וְנִמְצָא הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ כָּשֵׁר. וְכֵן הַמְסַדֵּר אֶת הַקַּנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה כְּדֵי לְחַסְּמָן וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַמִּקְוֶה אֶת מֵימָיו וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם מַיִם כְּלָל אֶלָּא מַיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַקַּנְקַנִּים הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הַקַּנְקַנִּים וְהַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן מִקְוֶה כָּשֵׁר: \n", + "כֵּיצַד פּוֹסְלִין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין. שֶׁאִם הָיָה בַּמִּקְוֶה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים סְאָה [וְנָפַל לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין וְהִשְׁלִימוּם לְאַרְבָּעִים סְאָה] הַכּל פָּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין וְשָׁאַב בְּכַד וְשָׁפַךְ לְתוֹכוֹ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ כָּשֵׁר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִקְוֶה עֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִין וְהָיָה מְמַלֵּא בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה הַתַּחְתּוֹן אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הַתַּחְתּוֹן כָּשֵׁר: \n", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת וְנָתַן לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין וְנָטַל אַחַר כָּךְ מִמֶּנּוּ סְאָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְכֵן נוֹתֵן סְאָה וְנוֹטֵל סְאָה וְהוּא כָּשֵׁר עַד רֻבּוֹ: \n", + "אֵין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין עַד שֶׁיִּפְּלוּ לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה מִן הַכְּלִי. אֲבָל אִם נִגְרְרוּ הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין חוּץ לַמִּקְוֶה וְנִמְשְׁכוּ וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה אֲבָל אִם הָיָה רֹב מִן הַכְּשֵׁרִים הֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה וּמַשֶּׁהוּ מַיִם כְּשֵׁרִין וְהָיָה מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב חוּץ לַמִּקְוֶה וְהַמַּיִם נִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין לַמִּקְוֶה בֵּין שֶׁהָיוּ נִמְשָׁכִין עַל הַקַּרְקַע אוֹ בְּתוֹךְ הַסִּילוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר וַאֲפִלּוּ הִשְׁלִימוֹ לְאֶלֶף סְאָה. שֶׁהַשְּׁאִיבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כְּשֵׁרָה אִם הָיָה שָׁם רֹב אַרְבָּעִים סְאָה מִן הַכָּשֵׁר. וְכֵן גַּג שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁוֹ עֶשְׂרִים סְאָה וּמַשֶּׁהוּ מֵי גְּשָׁמִים וּמִלֵּא בִּכְתֵפוֹ וְנָתַן לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים שֶׁנִּמְצָא הַכּל פָּסוּל וּפָתַח הַצִּנּוֹר וְנִמְשְׁכוּ הַכּל לְמָקוֹם אֶחָד הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר. שֶׁהַשְּׁאוּבִים שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה הוֹאִיל וְהָיָה שָׁם רֹב מִן הַכָּשֵׁר: \n", + "הוֹרוּ מִקְצָת חַכְמֵי מַעֲרָב וְאָמְרוּ הוֹאִיל וְאָמְרוּ חֲכָמִים שְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ טְהוֹרָה אֵין אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ שָׁם רֹב מַיִם כְּשֵׁרִין. וְזֶה שֶׁהִצְרִיךְ רֹב וְהַמְשָׁכָה דִּבְרֵי יָחִיד הֵן וּכְבָר נִדְּחוּ שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בַּסּוֹף שְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ טְהוֹרָה. לְפִי דִּבְרֵי זֶה אִם הָיָה מְמַלֵּא בִּכְלִי וְשׁוֹפֵךְ וְהַמַּיִם נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין לְמָקוֹם אֶחָד הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר. וְכֵן כָּל אַמְבְּטִי שֶׁבְּמֶרְחֲצָאוֹת שֶׁלָּנוּ מִקְוָאוֹת כְּשֵׁרִין. שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן שָׁאוּב וְשֶׁנִּמְשָׁךְ הוּא. וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ מִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה בְּעִנְיָן זֶה: \n", + "מֵי גְּשָׁמִים וּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁהָיוּ מִתְעָרְבִין בְּחָצֵר וְנִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין לַעֻקָּה שֶׁבֶּחָצֵר אוֹ שֶׁמִּתְעָרְבִין עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה וְיוֹרְדִין לַמְּעָרָה. אִם רֹב מִן הַכָּשֵׁר כָּשֵׁר וְאִם רֹב מִן הַפָּסוּל פָּסוּל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה פָּסוּל. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמִּתְעָרְבִין עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַמִּקְוֶה וְנִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין אֲבָל אִם הָיוּ הַכְּשֵׁרִים וְהַפְּסוּלִים מְקַלְּחִין לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִין עַד שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל: \n" + ], + [ + "מִקְוְה שֶׁנָּפְלוּ אֵלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין מִכְּלִי אֶחָד אוֹ מִשְּׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה כֵּלִים מִצְטָרְפִין וְהוּא שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הָרִאשׁוֹן. מֵאַרְבָּעָה כֵּלִים אֵין מִצְטָרְפִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת אֶת מֵי הַמִּקְוֶה אֲפִלּוּ נָפַל מִשְׁקַל דִּינָר בְּכָל שָׁנָה מִצְטָרֵף לִשְׁלֹשָׁה לוֹגִין בֵּין שֶׁקָּדְמוּ הַשְּׁאוּבִים אֶת הַכְּשֵׁרִים בֵּין שֶׁקָּדְמוּ הַכְּשֵׁרִים אֶת הַשְּׁאוּבִים אוֹ שֶׁנָּפְלוּ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. כֵּיוָן שֶׁנָּפְלוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין שְׁאוּבִין לְתוֹךְ אַרְבָּעִים סְאָה [קֹדֶם שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה אוֹ לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים] נִפְסַל הַכּל וְנַעֲשָׂה שָׁאוּב: ", + "שְׁנַיִם שֶׁהֵטִילוּ זֶה לוֹג וּמֶחֱצָה וְזֶה לוֹג וּמֶחֱצָה. וְהַסּוֹחֵט כְּסוּתוֹ וְהִגְבִּיהָהּ וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ נוֹפְלִין מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וְכֵן הַמְעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר שֶׁמֵּטִיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין: ", + "הַמַּטְבִּיל כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁל עוֹר בְּמִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן מִן הַמַּיִם נִמְצְאוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מַטְבִּילָן וּמַעֲלָן דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶן. אֲבָל הַקֻּפָּה וְהַשַּׂק מַטְבִּילָן וּמַעֲלָן כְּדַרְכָּן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: ", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ גּוּמוֹת מִמַּיִם שְׁאוּבִין לוֹג בְּכָל גּוּמָא וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַגּוּמָא הַשְּׁלִישִׁית כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל: ", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל לָזֶה לוֹג וּמֶחֱצָה וְלָזֶה לוֹג וּמֶחֱצָה וְנִתְעָרְבוּ שְׁנֵי הַמִּקְוָאוֹת הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עַל אֶחָד מֵהֶן שֵׁם פָּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין וְאַחַר כָּךְ נֶחְלָק לִשְׁנַיִם וְרִבָּה מַיִם כְּשֵׁרִים עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין שֶׁכָּל הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ שֶׁנִּפְסַל כְּמַיִם שְׁאוּבִין הוּא חָשׁוּב וּכְאִלּוּ כָּל מֵימָיו נִשְׁאֲבוּ בִּכְלִי: ", + "בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִים וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצֵאת מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם הוּא בְּפִסּוּלוֹ עַד שֶׁתְּחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁאוּבִין שֶׁהָיוּ בַּבּוֹר שְׁלֹשָׁה לוֹגִין. מִקְוֶה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִין וְנִפְסַל וְאַחַר כָּךְ רִבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַכְּשֵׁרִים אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הוּא בְּפִסּוּלוֹ עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּתוֹכוֹ וְיִפְחֲתוּ הַשְּׁאוּבִין מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מֵי גְּשָׁמִים וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִים וְאַחַר כָּךְ הִרְבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים. הֲרֵי זֶה בְּפִסּוּלוֹ עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים סְאָה שֶׁהָיוּ בּוֹ וַחֲמִשָּׁה קַבִּין וְיוֹתֵר מֵרְבִיעַ הַקַּב וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַכּל שֶׁנִּפְסַל חוּץ מִפָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְכֵן אִם עָשָׂה מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים וְעֵרְבוֹ עִם הַמִּקְוֶה הַזֶּה הַפָּסוּל טִהֲרוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ: ", + "הַמְסַלֵּק אֶת הַטִּיט לַצְּדָדִים וְנִמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִים לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. הָיָה תּוֹלֵשׁ הַטִּיט וּמַגְבִּיהוֹ בְּיָדוֹ וְהִבְדִּילוֹ מִן הַמִּקְוֶה לְצִדָּהּ וְנִמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין: ", + "גַּיִס הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכֵן בְּהֵמָה הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְזָלְפוּ בִּידֵיהֶן וּבְרַגְלֵיהֶם שְׁלֹשָׁה לוֹגִין לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עָשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: ", + "מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם טְמֵאִין שְׁאוּבִין הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. יָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶם. נָפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עָלָיו. יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּן כִּשְׁאוּבִין וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִין הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. נָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם אֲפִלּוּ כֻּלָּן טְמֵאִין וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ לְתוֹכוֹ מִשְׁקַל דִּינָר מֵי גְּשָׁמִים שֶׁהִשְׁלִימוּ כָּשֵׁר. כְּשֵׁם שֶׁטָּהוֹר לִטְבִילָה כָּךְ טָהוֹר לְכָל דָּבָר: " + ], + [ + "כָּל הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִין שֶׁהָלְכוּ הַמַּיִם עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁנָּפְלוּ מִתּוֹכָן הֲרֵי אֵלּוּ שְׁאוּבִין וּפוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. וְהוּא שֶׁיֵּעָשׂוּ לְקַבָּלָה. אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּגוֹן כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין: \n", + "כָּל כְּלִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. כְּגוֹן הַסִּילוֹנוֹת שֶׁהַמַּיִם נִמְשָׁכִין מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחָבִים בְּאֶמְצַע וּמְקַבְּלִין אֵין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ שֶׁל חֶרֶס: \n", + "הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה לְפִי שֶׁאֵינָהּ כְּלִי. אֲבָל כְּלִי שֶׁחִבְּרוֹ בַּסֶּלַע פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁחִבְּרוֹ בְּסִיד. נִקְּבָה מִלְּמַטָּה אוֹ מִן הַצַּד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד כְּשֵׁרָה וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "הַלּוֹקֵחַ כְּלִי גָּדוֹל כְּגוֹן חָבִית גְּדוֹלָה אוֹ עֲרֵבָה גְּדוֹלָה וְנִקְּבוֹ נֶקֶב הַמְטַהֲרוֹ וּקְבָעוֹ בָּאָרֶץ וַעֲשָׂאָהוּ מִקְוֶה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְכֵן אִם פָּקַק אֶת הַנֶּקֶב בְּסִיד וּבְבִנְיָן אֵינוֹ פּוֹסֵל וְהַמַּיִם הַנִּקְוִין בְּתוֹכוֹ מִקְוֶה כָּשֵׁר. סְתָמוֹ בְּסִיד אוֹ בְּגִפְּסִיס עֲדַיִן הוּא פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה עַד שֶׁיִּקְבָּעֶנּוּ בָּאָרֶץ אוֹ יִבְנֶה. וְאִם הוֹלִיכוֹ עַל גַּב הָאָרֶץ וְעַל גַּב הַסִּיד וּמֵרֵחַ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: \n", + "הַמַּנִּיחַ טַבְלָא תַּחַת הַצִּנּוֹר וַהֲרֵי הַמַּיִם נִמְשָׁכִין עַל הַטַּבְלָא וְיוֹרְדִין לַמִּקְוֶה אִם הָיָה לַטַּבְלָא דֹּפֶן הֲרֵי זוֹ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה וְאִם לָאו אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת. זְקָפָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר כְּדֵי לַהֲדִיחָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֹּפֶן אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת שֶׁהֲרֵי לֹא עֲשָׂאָהּ לְקַבֵּל: \n", + "הַחוֹטֵט בְּצִנּוֹר מָקוֹם לְקַבֵּל בּוֹ הַצְּרוֹרוֹת הַמִּתְגַּלְגְּלִין בַּמַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרְדוּ עִם הַמַּיִם אִם הָיָה הַצִּנּוֹר שֶׁל עֵץ וְחָפַר בּוֹ כָּל שֶׁהוּא פּוֹסֵל שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁיּוֹרְדִין בָּאִין מִתּוֹךְ כְּלִי שֶׁנַּעֲשָׂה לְקַבָּלָה. וַאֲפִלּוּ שֶׁקְּבָעוֹ אַחַר שֶׁחָקַק בּוֹ הוֹאִיל וְהָיָה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי כְּשֶׁהָיָה תָּלוּשׁ. אֲבָל אִם קְבָעוֹ בַּקַּרְקַע וְאַחַר כָּךְ חָקַק בּוֹ בֵּית קִבּוּל אֵינוֹ פּוֹסֵל. וְאִם הָיָה צִנּוֹר שֶׁל חֶרֶס אֵינוֹ פּוֹסֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּחֲקָק כְּדֵי לְקַבֵּל רְבִיעִית. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַלֵּא הַמָּקוֹם הֶחָקוּק שֶׁבַּצִּנּוֹר צְרוֹרוֹת הַמִּתְחַלְחֲלִין בְּתוֹכוֹ הֲרֵי הוּא בְּפִסּוּלוֹ וְאֵינוֹ כְּסָתוּם. יָרַד לְתוֹךְ הַמָּקוֹם שֶׁחָקַק עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת וּסְתָמוֹ וְנִכְבַּשׁ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: \n", + "הַסְּפוֹג וְהַדְּלִי שֶׁהָיוּ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁנָּפְלוּ לֹא כְּלִי שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין: \n", + "הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה שֶׁבַּיָּם אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נְקוּבִים כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְאִם הָיוּ שַׂק אוֹ קֻפָּה מַטְבִּילִין בָּהֶן. וְכֵן הַמַּנִּיחַ שַׂק אוֹ קֻפָּה תַּחַת הַצִּנּוֹר אֵין הַמַּיִם הַנִּמְשָׁכִין מֵהֶן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "גִּסְטְרָא טְמֵאָה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וּשְׂפָתָהּ לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם וְהִטְבִּיל בָּהּ הַכֵּלִים טִהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְבִּיהֵם מִן הַמַּיִם עַד שֶׁהֵן בָּאֲוִיר הַגִּסְטְרָא מִתְטַמֵּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּן מֵאֲוִיר הַגִּסְטְרָא וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא אוֹתָן. וְכֵן מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִתַּחַת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא וְיָרַד וְטָבַל בְּתוֹכוֹ הוּא טָהוֹר וְיָדָיו טְמֵאוֹת מֵאֲוִיר הַתַּנּוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר כְּרוּם יָדָיו שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁטָּבַל יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר שֶׁאֵין כְּלֵי חֶרֶס מִתְטַהֲרִין בְּמִקְוֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "חָבִית מְלֵאָה מַיִם שֶׁנָּפְלָה לַיָּם אֲפִלּוּ לַיָּם הַגָּדוֹל הַטּוֹבֵל שָׁם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹשָׁה לוֹגִין שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּמָקוֹם אֶחָד. וְכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפַל לְשָׁם נִטְמָא בַּמַּיִם הַשְּׁאוּבִין שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם עוֹמְדִין שָׁם. אֲבָל הַנְּהָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוֹאִיל וְהֵם נִמְשָׁכִין הֲרֵי זֶה טוֹבֵל שָׁם: \n", + "מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּקְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם נוֹגְעִין בְּמֵי הַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה. הָיוּ הַשְּׁאוּבִין בָּאֶמְצַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְכֹתֶל בֵּינֵיהֶן וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה מַיִם כְּשֵׁרִים וְהַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה מַיִם שְׁאוּבִין וְנֶקֶב בַּכֹּתֶל שֶׁבֵּין הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה. אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין נִפְסְלָה הָעֶלְיוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּקֶב כְּאִלּוּ הוּא בְּאֶמְצַע הָעֶלְיוֹנָה לֹא בְּצִדָּהּ: \n", + "כַּמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב וְיִהְיֶה בּוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין הַכּל לְפִי הַבְּרֵכָה. אִם הָיְתָה הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעִים סְאָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַנֶּקֶב אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים לַבְּרֵכָה. הָיְתָה עֶשְׂרִים סְאָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַנֶּקֶב אֶחָד מִמֵּאָה וְשִׁשִּׁים לַבְּרֵכָה. וְצֵא וַחֲשֹׁב לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. שֶׁהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין וְהַקַּב אַרְבָּעָה לוֹגִין וְהַלּוֹג שֵׁשׁ בֵּיצִים: \n", + "שְׁלֹשָׁה מִקְוָאוֹת זֶה בְּצַד זֶה בְּכָל אֶחָד מֵהֶן עֶשְׂרִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת וְאֶחָד מֵהֶן שָׁאוּב מִן הַצַּד וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה וְטָבְלוּ שְׁלָשְׁתָּן וְנֶעֶרְמוּ הַמַּיִם מִכֻּלָּן וְנִתְעָרְבוּ מִלְּמַעְלָה. הַמִּקְוָאוֹת כְּשֵׁרִים וְהַטּוֹבְלִים טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה הַכּל שִׁשִּׁים סְאָה מֵהֶן אַרְבָּעִים כְּשֵׁרִים זֶה בְּצַד זֶה וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִים פּוֹסְלִין מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיָה הַשָּׁאוּב בְּאֶמְצַע וְיָרְדוּ וְטָבְלוּ בָּהֶן וְנֶעֶרְמוּ הַמַּיִם וְנִתְעָרְבוּ הַמִּקְוָאוֹת. הֲרֵי הַמִּקְוָאוֹת כְּשֶׁהָיוּ וְהַטּוֹבְלִין טְמֵאִין כְּשֶׁהָיוּ שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעָרְבוּ אַרְבָּעִים סְאָה הַכְּשֵׁרִין לְפִי שֶׁאֵינָן זֶה בְּצַד זֶה שֶׁהַשָּׁאוּב מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶן: \n" + ], + [ + "אֵין הַמִּקְוֶה נִפְסָל לֹא בְּשִׁנּוּי הַטַּעַם וְלֹא בְּשִׁנּוּי הָרֵיחַ אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה בִּלְבַד. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מִקְוֶה לְכַתְּחִלָּה פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. כֵּיצַד. הַיַּיִן אוֹ הֶחָלָב וְהַדָּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמֵּי כָּל הַפֵּרוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא מַיִם שְׁאוּבִין. וּפוֹסְלִין בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה אֲפִלּוּ מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְאָה וְנָפַל לוֹ לוֹג יַיִן אוֹ מֵי פֵּרוֹת וְשִׁנָּה אֶת מַרְאָיו פָּסוּל. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה יַיִן אוֹ מֵי פֵּרוֹת וְלֹא שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ. וְאֵין הַסְּאָה שֶׁנָּפְלָה עוֹלָה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה. וְאִם נוֹסַף עַל הָעֶשְׂרִים עֶשְׂרִים אֲחֵרִים מַיִם כְּשֵׁרִים הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר: \n", + "יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פּוֹסְלִין פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין לֹא מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין: \n", + "וְאֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. הַשֶּׁלֶג. וְהַבָּרָד. וְהַכְּפוֹר. וְהַגְּלִיד. וְהַמֶּלַח. וְטִיט הַנֵּרוֹק. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לְמִדָּתוֹ וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר וְשָׁלֵם. נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. אֲפִלּוּ הֵבִיא אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁלֶג בַּתְּחִלָּה וְהִנִּיחָן בַּעֵקָּה וְרִסְּקוֹ שָׁם הֲרֵי זֶה מִקְוֶה שָׁלֵם וְכָשֵׁר: \n", + "וְאֵלּוּ פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. מַיִם שְׁאוּבִין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִים. וּמֵי כְּבָשִׁים. וּמֵי שְׁלָקוֹת. וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ. וְהַשֵּׁכָר. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר מִשְׁקַל דִּינָר וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר לְתוֹכָן אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה וְלֹא הִשְׁלִימוֹ. וְאִם נָפַל מֵאֶחָד מֵהֶן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מֵהֶן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "וְאֵלּוּ לֹא פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. שְׁאָר הַמַּשְׁקִין. וּמֵי פֵּרוֹת. וְהַצִּיר. וְהַמֻּרְיָס. וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחְמִיץ. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אֶחָד וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ סְאָה לְתוֹכָן לֹא הֶעֱלָהוּ וַהֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין אֵלּוּ פּוֹסְלִין אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "וּפְעָמִים שֶׁאֵלּוּ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ וְחָזַר וְלָקַח סְאָה מִמֶּנָּה הֲרֵי הָאַרְבָּעִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִקְוֶה כָּשֵׁר: \n", + "מִקְוֶה שֶׁהֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו כָּשֵׁר: \n", + "מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאָיו: \n", + "מִקְוֶה שֶׁנָּפַל יַיִן אוֹ מֹהַל אוֹ שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו וְנִפְסַל כֵּיצַד תַּקָּנָתוֹ. יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם. וְאִם הָיָה בַּמִּקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב לְתוֹכָן עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹהַל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְנִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מִקְצָתוֹ. אִם אֵין בָּהּ מַרְאֵה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה כְּדֵי אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבּל בּוֹ. וְהַטּוֹבֵל בְּמָקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אֲפִלּוּ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּיָּם הַגָּדוֹל וּמַרְאֵה אוֹתוֹ מָקוֹם כְּמַרְאֶה שֶׁל יַיִן הַטּוֹבֵל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה: \n", + "שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן אֲפִלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר יַיִן וְשִׁנָּה מַרְאֵיהֶן וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכּל מַרְאֵה יַיִן וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ אֶלָּא אִם שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו: \n", + "שְׁלֹשָׁה לוֹגִין חָסֵר דִּינָר מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן דִּינַר חָלָב אוֹ מֵי פֵּרוֹת וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכּל מַיִם וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ עַד שֶׁיִּפְּלוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁאֵין בָּהֶן תַּעֲרֹבֶת מַשְׁקֶה אַחֵר וְלֹא מֵי פֵּרוֹת: \n", + "מִקְוֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מֵימָיו מֵחֲמַת עַצְמוֹ וְלֹא נָפַל לוֹ דָּבָר הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מֵחֲמַת מַשְׁקֶה אַחֵר: \n" + ], + [ + "כָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה הֲרֵי הוּא כְּמִקְוֶה וּמַטְבִּילִין בּוֹ. גּוּמוֹת הַסְּמוּכוֹת לְפִי הַמִּקְוֶה וּמְקוֹם רַגְלֵי פַּרְסוֹת בְּהֵמָה שֶׁהָיוּ בָּהֶן מַיִם מְעֹרָבִין עִם מֵי הַמִּקְוֶה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מַטְבִּילִין בָּהֶן: \n", + "חוֹרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה מַטְבִּילִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן מְעֹרָבִין עִם מֵי הַמִּקְוֶה אֶלָּא בְּכָל שֶׁהוּא: \n", + "מַחַט שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמִּקְוֶה וְהָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַּמַּיִם כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל טְהוֹרָה: \n", + "עוּקָה שֶׁבְּתוֹךְ מִקְוֶה אִם הָיְתָה הַקַּרְקַע הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הָעוּקָה וְהַמִּקְוֶה בְּרִיאָה וִיכוֹלָה לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמָהּ אֵין מַטְבִּילִין בַּמַּיִם שֶׁבָּעוּקָה עַד שֶׁיִּהְיוּ מְעֹרָבִין עִם הַמִּקְוֶה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמָהּ אֲפִלּוּ אֵינָן מְעֹרָבִין אֶלָּא בְּכָל שֶׁהוּא מַטְבִּילִין בָּהֶן: \n", + "כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁנִּסְדַּק לִשְׁנַיִם מִצְטָרְפִין וְאִם הָיָה בִּשְׁנֵיהֶן אַרְבָּעִים סְאָה מַטְבִּילִין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן. וְאִם נִסְדַּק לָעֵרֶב אֵין מִצְטָרְפִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. נִפְרַץ הַכֹּתֶל מִלְּמַעְלָה אִם נִתְעָרְבוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה מִן הַכֹּתֶל כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם עַל רֹחַב שְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מִצְטָרְפִין: \n", + "כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁהוּא כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם וְחוֹזְרוֹת בּוֹ. וְאֵינָן בַּגּוּדָל אֶלָּא שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִן הָאַרְבַּע שֶׁבְּפַס הַיָּד. כָּל שֶׁיַּעֲמֹד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מְמַעֵט וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מִבְּרִיָּתוֹ שֶׁל מַיִם. סָפֵק יֵשׁ בַּנֶּקֶב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד סָפֵק אֵין בּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הַטְּבִילָה מִן הַתּוֹרָה וְכָל שֶׁעִקָּרוֹ מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁעוּרוֹ הֲלָכָה סְפֵק שִׁעוּרוֹ לְהַחְמִיר: \n", + "מְטַהֲרִין אֶת הַמִּקְוָאוֹת הָעֶלְיוֹן מִן הַתַּחְתּוֹן וְהָרָחוֹק מִן הַקָּרוֹב. כֵּיצַד. מְבִיאִין סִילוֹן שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵין הַסִּילוֹנוֹת פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה וּמַנִּיחַ אֶת יָדָיו תַּחְתָּיו עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא מַיִם וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשִּׁיקוֹ עַד שֶׁיִּתְעָרֵב הַמַּיִם שֶׁבַּסִּילוֹן עִם מֵי הַמִּקְוֶה כְּאֶחָד אֲפִלּוּ כְּשַׂעֲרָה דַּיּוֹ וַהֲרֵי שְׁנֵי הַמִּקְוָאוֹת שֶׁהַסִּילוֹן בֵּינֵיהֶן כְּמִקְוֶה אֶחָד: \n", + "שָׁלֹשׁ גֻּמּוֹת שֶׁבַּנַּחַל הַתַּחְתּוֹנָה וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁל עֶשְׂרִים סְאָה וְהָאֶמְצָעִית שֶׁל אַרְבָּעִים וְשֶׁטֶף שֶׁל גְּשָׁמִים עוֹבֵר בְּתוֹךְ הַנַּחַל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִכְנָס לְתוֹכָן וְיוֹצֵא מִתּוֹכָן אֵין זֶה עֵרוּב. וְאֵין מַטְבִּילִין אֶלָּא בָּאֶמְצָעִית שֶׁאֵין הַמַּיִם הַנִּזְחָלִין מְעָרְבִין אֶלָּא אִם כֵּן עָמְדוּ: \n", + "טִיט רַךְ שֶׁהַפָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה נִמְדָּד עִם הַמִּקְוֶה. הָיָה עָבֶה עַד שֶׁאֵין הַפָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה אֵינוֹ נִמְדָּד עִמּוֹ: \n", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם וְטִיט מַטְבִּילִין בַּטִּיט וּבַמַּיִם. בְּאֵי זֶה טִיט מַטְבִּילִין בַּטִּיט הָרַךְ שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו. הָיוּ הַמַּיִם מִצַּד אֶחָד וְהַטִּיט הָרַךְ מִצַּד אַחֵר מַטְבִּילִין בַּמַּיִם וְלֹא בַּטִּיט: \n", + "כָּל שֶׁתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ מִן הַמַּיִם כְּגוֹן יַבְחוּשִׁין אֲדֻמִּין מַטְבִּילִין בּוֹ. וּמַטְבִּילִין בְּעֵינוֹ שֶׁל דָּג: \n", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי בְּטֻמְאָתוֹ שֶׁהֲרֵי חָסְרוּ הַמַּיִם מֵאַרְבָּעִים סְאָה. הִטְבִּיל בּוֹ תְּחִלָּה סָגוֹס עָבֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהִגְבִּיהוֹ אִם הָיְתָה מִקְצָת הַסָּגוֹס נוֹגַעַת בַּמַּיִם הֲרֵי הַטּוֹבֵל בָּאַחֲרוֹנָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם כֻּלָּן מְעֹרָבִין. הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁדָּחַק רַגְלֵי הַמִּטָּה בְּטִיט עָבֶה שֶׁבְּקַרְקַע הַמִּקְוֶה עַד שֶׁצָּפוּ הַמַּיִם עָלֶיהָ לְמַעְלָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִטְבְּעוּ בַּטִּיט עַד שֶׁטָּבְלוּ בַּמַּיִם תְּחִלָּה. הִטְבִּיל בּוֹ יוֹרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם נִתָּזִין וְיוֹצְאִין חוּץ לַמִּקְוֶה וְנִמְצָא חָסֵר מֵאַרְבָּעִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מוֹרִידָהּ דֶּרֶךְ פִּיהָ וְהוֹפְכָהּ בַּמִּקְוֶה וּמַטְבִּילָהּ וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ שׁוּלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ שְׁאוּבִים וְיַחְזְרוּ לַמִּקְוֶה וְיִפְסְלוּהוּ: \n", + "מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרֻדָּדִין כּוֹבֵשׁ אֲפִלּוּ חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי קָנִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּמִן הַצְּדָדִין עַד שֶׁיֵּעָרְמוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל לְתוֹכָן: \n" + ], + [ + "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בְּמִקְוָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹן מֵי גְּבָאִים. וּמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם הַמְכֻנָּסִין בַּקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁאוּבִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הוֹאִיל וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לַעֲשׂוֹת מֵהֶן עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וְהוּא שֶׁיִּטּל מֵהֶן בִּכְלִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "לְמַעְלָה מֵהֶן מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ אֶלָּא עֲדַיִן הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהֶהָרִים בּוֹצְצִין וְהֵן נִמְשָׁכִין וְנִקְוִין וְאֵינָן שְׁאוּבִין אֲבָל אֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין לִתְרוּמָה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וּמַטְבִּיל בָּהֶן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּטְמְאוּ. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וְלֹא פָּסְקוּ הֶהָרִים מִלְּהַזְחִיל עֲדַיִן הֵן מֵי תַּמְצִית. פָּסְקוּ הֶהָרִים וְאֵינָן בּוֹצְצִין הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֵי גְּבָאִין: \n", + "הַחוֹפֵר בְּצַד הַיָּם וּבְצַד הַנָּהָר וּבִמְקוֹם הַבֵּצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ: \n", + "הַחוֹפֵר בְּצַד הַמַּעְיָן כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ בָּאִין מֵחֲמַת הַמַּעְיָן אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹסְקִין וְחוֹזְרִין וּמוֹשְׁכִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי מַעְיָן. פָּסְקוּ מִלִּהְיוֹת מוֹשְׁכִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי גְּבָאִין: \n", + "לְמַעְלָה מֵהֶן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם שֶׁאֵינָם שְׁאוּבִין שֶׁבּוֹ טוֹבֵל כָּל אָדָם טָמֵא חוּץ מִן הַזָּב הַזָּכָר וּבוֹ מַטְבִּילִין אֶת כָּל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים וְאֶת הַיָּדָיִם שֶׁמַּטְבִּילִין לְקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מוּעָטִין וְהִרְבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין שָׁוֶה לְמִקְוֶה שֶׁאֵין מְטַהֲרִין בְּמַיִם הַנִּמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּמַיִם הַנִּקְוִין וְעוֹמְדִין בְּאֶשְבּוֹרֶן וְשָׁוֶה לַמַּעְיָן שֶׁהוּא מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁהַמַּעְיָן אֵין לְמֵימָיו שִׁעוּר אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן מְטַהֲרִין: \n", + "לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין אֲבָל מֵימָיו מֻכִּים כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מֵימָיו מָרִים אוֹ מְלוּחִים שֶׁהֲרֵי הוּא מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִים וְהֵן הַמַּיִם הַנִּגְרָרִים וְנִמְשָׁכִין מִן הַמַּעְיָן: \n", + "לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מַיִם חַיִּים שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד טוֹבְלִים בּוֹ הַזָּבִים הַזְּכָרִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן לְטָהֳרַת הַמְצֹרָע וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת. מַה בֵּין מַעְיָן לְמִקְוֶה הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאֶשְבּוֹרֶן וְהַמַּיִם הַנִּזְחָלִים מִמֶּנּוּ אֵינָן מְטַהֲרִין וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִים. הַמִּקְוֶה לֹא תַּעֲלֶה בּוֹ טְבִילָה לְזָבִים וְהַמַּעְיָן אִם הָיוּ מֵימָיו מַיִם חַיִּים הַזָּב טוֹבֵל בָּהֶן: \n", + "מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו יוֹצְאִין וְנִמְשָׁכִין לְתוֹךְ הַשֹּׁקֶת וְאַחַר כָּךְ יוֹצְאִין מִן הַשֹּׁקֶת וְנִזְחָלִין הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּשֹּׁקֶת וְשֶׁחוּץ לוֹ פְּסוּלִין. הָיוּ מִקְצָתָן נִמְשָׁכִין עַל שְׂפַת הַשֹּׁקֶת אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַשֹּׁקֶת כְּשֵׁרִים שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הָיוּ מֵימָיו נִמְשָׁכִין לְתוֹךְ בְּרֵכָה שֶׁהִיא מַיִם וְנִקְוִין שָׁם הֲרֵי אוֹתָהּ הַבְּרֵכָה כְּמִקְוֶה. הָיָה יוֹצֵא חוּץ לַבְּרֵכָה הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ כָּל מֵי הַמִּקְוֶה שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַבְּרֵכָה: \n", + "מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו נִמְשָׁכִין עַל גַּבֵּי כֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶן בֵּית קִבּוּל כְּגוֹן שֻׁלְחָן וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה כְּמִקְוֶה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְבִּיל עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים: \n", + "מַעְיָן שֶׁהָיוּ אַמּוֹת קְטַנּוֹת נִמְשָׁכוֹת מִמֶּנּוּ וְרִבָּה עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין לְתוֹךְ הַמַּעְיָן עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם שֶׁבָּאַמּוֹת וְשָׁטְפוּ הֲרֵי הֵן כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. הָיוּ מֵימֵי הַמַּעְיָן עוֹמְדִים וְאֵינָן נִמְשָׁכִין וְרִבָּה עָלָיו מַיִם עַד שֶׁמָּשְׁכוּ מִמֶּנּוּ אַמּוֹת הַמַּיִם הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁמְּשׁוּכִין שָׁוִין לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בָּאֶשְבּוֹרֶן בִּלְבַד וְשָׁוִין לַמַּעְיָן לְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא: \n", + "כָּל הַיַּמִים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת: \n", + "הַמַּיִם הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן הֲרֵי הֵם כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. וְהַמְנַטְּפִין מִן הַמַּעְיָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טוֹרְדִין הֲרֵי הֵם כְּמִקְוֶה וְאֵין מְטַהֲרִין אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה עוֹמְדִין. וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת. הָיוּ הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן מִתְעָרְבִין עִם הַנּוֹטְפִין [מִמֶּנּוּ אִם רַבּוּ הַזּוֹחֲלִין עַל הַנּוֹטְפִין] הֲרֵי הַכּל כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. וְאִם רַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִין וְכֵן אִם רַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עַל מֵי הַנָּהָר אֵינָן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא בְּאֶשְבּוֹרֶן. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַקִּיף מַפָּץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר הַמְעֹרָב עַד שֶׁיִּקָּווּ הַמַּיִם וְיִטְבּל בָּהֶן: \n", + "נוֹטְפִין שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין כְּגוֹן שֶׁסָּמַךְ לְמִקְוֶה הַמְנַטֵּף טַבְלָא שֶׁל חֶרֶס חֲלָקָה וַהֲרֵי הַמַּיִם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין עָלֶיהָ הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין מַזְחִילִין בּוֹ: \n", + "זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹז כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין עֲלֵי הָאֱגוֹז הַלַּח שֶׁהוּא צוֹבֵעַ חָשׁוּב כְּכֵלִים: \n", + "מֵי גְּשָׁמִים הַבָּאִין מִן הַמִּדְרוֹן וְהִנָּם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּתָן וְעַד סוֹפָן אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן נִזְחָלִין עַד שֶׁיִּקָּווּ וְיָנוּחוּ בְּאֶשְבּוֹרֶן אַרְבָּעִים סְאָה. הֲרֵי שֶׁהִקִּיף כֵּלִים וְעָשָׂה מֵהֶן מְחִצּוֹת עַד שֶּׁנִּתְקַבֵּץ בֵּינֵיהֶן אַרְבָּעִים סְאָה מִמַּיִם הַנִּזְחָלִין מִן הַגְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה טוֹבֵל בָּהֶן. וְכֵלִים שֶׁעָשָׂה מֵהֶן הַגָּדֵר לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה: \n", + "גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַיָּם וְנָפַל עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין לְחֻלִּין שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין צָרִיךְ כַּוָּנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁאָר אָבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאִם נִתְכַּוֵּן וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה עַד שֶׁיִּפּל עָלָיו הַגַּל עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לְדָבָר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ: \n", + "אֵין מַטְבִּילִין בְּגַל כְּשֶׁהוּא בָּאֲוִיר קֹדֶם שֶׁיִּפּל עַל הָאָרֶץ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. לְפִי שֶׁאֵין מַטְבִּילִין בְּזוֹחֲלִים קַל וָחֹמֶר בָּאֲוִיר. הָיוּ שְׁנֵי רָאשֵׁי הַגַּל נוֹגְעִין בָּאָרֶץ מַטְבִּילִין בּוֹ וְאֵין מַטְבִּילִין בַּכִּפָּה שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲוִיר: \n" + ], + [ + "סָפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָפְלוּ לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִים אוֹ לֹא. וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנָּפְלוּ סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין סָפֵק אֵין בָּהֶן. וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין סָפֵק שֶׁהָיָה בַּמִּקְוֶה שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק לֹא הָיָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: \n", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ. נָפְלוּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפְלוּ סְפֵקוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמָה יִתְלֶה. הָיוּ שְׁנֵיהֶן פְּחוּתִין מֵאַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן פָּסוּל שֶׁאֵין לוֹ בְּמָה יִתְלֶה אִם לָזֶה נָפְלוּ נִפְסַל וְאִם לָזֶה נָפְלוּ נִפְסַל: \n", + "מִקְוֶה שֶׁהֱנִיחוֹ רֵיקָן וּבָא וּמְצָאוֹ מָלֵא כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לְמִקְוֶה זֶה: \n", + "צִנּוֹר שֶׁמְּקַלֵּחַ לַמִּקְוֶה וְהַמַּכְתֶּשֶׁת נְתוּנָה בְּצִדּוֹ סָפֵק מִן הַצִּנּוֹר לַמִּקְוֶה סָפֵק מִן הַמַּכְתֶּשֶׁת לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסוּל מוּכָח. וְאִם יֵשׁ בַּמִּקְוֶה רֻבּוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים הוּא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם מִקְוֶה כָּשֵׁר קָבוּעַ: \n", + "כָּל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ הָעַמִּים פְּסוּלִין שֶׁחֶזְקָתָן שְׁאוּבִין. וְכָל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּמְּדִינוֹת לְפָנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ בְּחֶזְקַת פְּסוּלִין שֶׁאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה מְכַבְּסִים בָּהֶן וּמְטִילִין לְתוֹכָן מַיִם שְׁאוּבִים תָּמִיד. וְכָל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצְאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוּץ לַמַּפְתֵּחַ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַגְּשָׁמִים: \n", + "הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּל סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל וַאֲפִלּוּ טָבַל סָפֵק יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל סְפֵקוֹ טָמֵא לְפִי שֶׁהַטָּמֵא בְּחֶזְקָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּבַל כָּרָאוּי. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר בֵּין שֶׁהָיָה הַמִּקְוֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ טְמֵאוֹת עַד שֶׁיִּוָּדַע זְמַן שֶׁנִּמְדַּד בּוֹ וְהָיָה שָׁלֵם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה הַטְּבִילָה מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל אִם טָבַל מִטֻּמְאָה קַלָּה כְּגוֹן שֶׁאָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין. הוֹאִיל וְעִקַּר דְּבָרִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶן הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם טָבַל אוֹ לֹא טָבַל אוֹ שֶׁנִּמְצָא הַמִּקְוֶה חָסֵר לְאַחַר זְמַן וְכַיּוֹצֵא בִּסְפֵקוֹת אֵלּוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ תְּלוּיוֹת. טָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ וְהַשְּׁנִיּוֹת טְהוֹרוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ רִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וּשְׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בָּאֶמְצַע טֻמְאָה קַלָּה שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת. אֲבָל אִם טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה קַלָּה וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנִטְמָא טֻמְאָה חֲמוּרָה וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת טְהוֹרוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ רִאשׁוֹנוֹת יִשָּׂרְפוּ וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ. הָיָה בְּאֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד כֻּלּוֹ שָׁאוּב וְטָבְלוּ בָּהֶן שְׁנַיִם אֶחָד מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְאֶחָד מִטֻּמְאָה קַלָּה וְעָשׂוּ טָהֳרוֹת הַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה טָהֳרוֹתָיו תְּלוּיוֹת וְהַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה קַלָּה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. הָיָה אֶחָד טָמֵא וְיָרַד לִטְבּל וְהַשֵּׁנִי יֵרֵד לְהָקֵר זֶה שֶׁיָּרַד לִטְבּל בְּאֶחָד מֵהֶן טָהֳרוֹתָיו תְּלוּיוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה שֶׁיָּרַד לְהָקֵר טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין הוּא שֶׁמָּא בַּשָּׁאוּב טָבַל כְּשֶׁהֵקֵר וְנִטְמָא: \n", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים סְאָה אֶחָד שָׁאוּב וְאֶחָד כָּשֵׁר. הֵקֵר בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הֵקֵר בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרְפוּ. שֶׁהֲרֵי וַדַּאי בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁנְּטִילַת יָדַיִם וּטְבִילָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְיָדַיִם שֶׁצְּרִיכוֹת טְבִילָה אֵין מַטְבִּילִין אוֹתָן אֶלָּא בְּמִקְוֶה כָּשֵׁר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהָאָדָם טוֹבֵל בּוֹ כֵּלִים יָדַיִם טוֹבְלִין. אֲבָל יָדַיִם שֶׁאֵין צְרִיכוֹת אֶלָּא נְטִילָה בִּלְבַד אִם הִטְבִּילָן בְּמֵי מִקְוֶה טְהוֹרִין. וְאִם הִטְבִּילָן בְּמַיִם שְׁאוּבִין בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת לֹא טָהֲרוּ יָדָיו עַד שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִים מִן הַכְּלִי עַל יָדָיו. שֶׁאֵין נוֹטְלִין לַיָּדַיִם אֶלָּא מִן הַכֵּלִים וּמִכֹּחַ נוֹתֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת: \n", + "כָּל הַחוֹצֵץ בִּטְבִילָה חוֹצֵץ בַּיָּדַיִם בֵּין בִּטְבִילָתָן בֵּין בִּנְטִילָתָן. וְכָל הָעוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה כְּטִיט הַנֵּרוֹק עוֹלֶה לְשִׁעוּר הָרְבִיעִית שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן הַיָּדָיִם. וְכָל הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף: \n", + "הַנּוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו לִתְרוּמָה צָרִיךְ לַחְזֹר וְלִטּל פַּעַם שְׁנִיָּה בְּמַיִם שְׁנִיִּים כְּדֵי לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעַל גַּב יָדָיו שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶן תְּחִלָּה וְהֵן הַנִּקְרָאִין מַיִם רִאשׁוֹנִים נִטְמְאוּ בְּיָדָיו. לְפִיכָךְ אִם נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ הַמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶן יָדָיו תְּחִלָּה נִטְמָא וְאִם נָפַל לְתוֹךְ הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים לֹא נִטְמָא. וְאִם נָטַל רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד וְנָפַל שָׁם כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה נִטְמָא. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו דָּבָר חוֹצֵץ וֶהֱסִירוֹ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים הֲרֵי יָדָיו טְמֵאוֹת כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִין אֶלָּא הַנִּשְׁאָר מִן הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים עַל גַּבֵּי יָדָיו: \n", + "הַיָּדָיִם מִתְטַמְּאוֹת וּמִתְטַהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק וְנָטַל הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ מִחוּץ לַפֶּרֶק לְיָדָיו הֲרֵי יָדָיו טְהוֹרוֹת שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים טְהוֹרִין הֵן. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְהַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לְיָדוֹ נִטְמֵאת יָדוֹ שֶׁהַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק נִטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדָיו וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים בַּמַּיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק. וּלְפִי שֶׁחָזְרוּ הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק לְיָדוֹ טִמְּאוּהָ: \n", + "נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו טְמֵאוֹת שֶׁהַשְּׁנִיִּים מִתְטַמְּאִין מֵחֲמַת הַיָּד שֶׁלֹּא נִטְּלָה בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת הָאַחַת טְהוֹרָה. נָטַל יָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ נִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ מֵחֲמַת חֲבֶרְתָּהּ שֶׁלֹּא נִטְּלָה וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד שֶׁנִּטְּלָה. שִׁפְשְׁפָהּ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכֹּתֶל הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: \n", + "נָטַל שְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין וְאֵין אוֹמְרִין הֲרֵי זֶה כְּנוֹטֵל יָדוֹ אַחַת בַּמַּיִם שֶׁיָּרְדוּ מֵעַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה. אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה זֶה בְּצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה. וּבִלְבַד שֶׁיַּרְפּוּ שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם: \n", + "נָטַל מִקְצָת יָדוֹ וְחָזַר וְהוֹסִיף וְנָטַל הַנִּשְׁאָר מִן יָדוֹ הֲרֵי יָדוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְאִם עֲדַיִן יֵשׁ עַל מִקְצָת שֶׁנָּטַל בַּתְּחִלָּה טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים. אֲבָל בִּשְׁנִיִּים נוֹטֵל מִקְצָת יָדָיו וְחוֹזֵר וּמוֹסִיף עַל מִקְצָתָן: \n", + "שִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן תְּחִלָּה רְבִיעִית לְכָל אָדָם וְאָדָם לִשְׁתֵּי הַיָדַיִם אֵין פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְטִילַת יָדַיִם לְפַת. אֲבָל מַיִם שְׁנִיִּים יֵשׁ לִשְׁנַיִם לִטּל יְדֵיהֶן מֵרְבִיעִית. וּמֵחֲצִי לוֹג נוֹתְנִין לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה. וּמִלּוֹג נוֹתְנִין אֲפִלּוּ לְמֵאָה שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים לְטַהֵר אֶלָּא לְהַעֲבִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים: \n", + "כְּלִי שֶׁהָיָה בּוֹ רְבִיעִית מַיִם כְּשֵׁרִים לִנְטִילַת יָדַיִם וְנָתַן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם פְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין. נָטַל מִן הַכְּלִי כַּשִּׁעוּר שֶׁנָּתַן וְנִשְׁאֲרָה רְבִיעִית בִּלְבַד כְּשֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם הַפְּסוּלִין הִשְׁלִימוּ שִׁעוּר הָרְבִיעִית: \n", + "כָּל הַמַּיִם הַפְּסוּלִין לִנְטִילָה בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים כָּךְ הֵן פְּסוּלִין בְּמַיִם שְׁנִיִּים. וְכָל כְּלִי שֶׁאֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים כָּךְ אֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ מַיִם שְׁנִיִּים. וּכְשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים מִכֹּחַ אָדָם כָּךְ הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת בְּרָכוֹת כָּל מִינֵי הַמַּיִם הַפְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם וְהֶכְשֵׁרָן. וְכָל הַכֵּלִים שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן לַיָּדַיִם וְשֶׁאֵין נוֹטְלִין. וְאֵי זוֹ נְתִינָה הִיא מִכֹּחַ נוֹתֵן וּכְשֵׁרָה וְאֵי זוֹ נְתִינָה אֵינָהּ מִכֹּחַ נוֹתֵן וּפְסוּלָה. וְכָל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם בִּנְטִילַת יָדַיִם לְפַת חֻלִּין כָּךְ הֵן לִתְרוּמָה. וּכְשֵׁם שֶׁכָּל סְפֵק יָדַיִם טְהוֹרוֹת לְחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם. כָּךְ הֵן לִתְרוּמָה כָּל סְפֵק יָדַיִם טָהוֹר: \n", + "דָּבָר בָּרוּר וְגָלוּי שֶׁהַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת גְּזֵרוֹת הַכָּתוּב הֵן. וְאֵינָן מִדְּבָרִים שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מַכְרָעָתוֹ. וַהֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַחֻקִּים. וְכֵן הַטְּבִילָה מִן הַטֻּמְאוֹת מִכְּלַל הַחֻקִּים הוּא שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה טִיט אוֹ צוֹאָה שֶׁתַּעֲבֹר בְּמַיִם אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא וְהַדָּבָר תָּלוּי בְּכַוָּנַת הַלֵּב. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים טָבַל וְלֹא הֻחְזַק כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. וְאַף עַל פִּי כֵן רֶמֶז יֵשׁ בַּדָּבָר כְּשֵׁם שֶׁהַמְכַוֵּן לִבּוֹ לְטַהֵר כֵּיוָן שֶׁטָּבַל טָהוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַדֵּשׁ בְּגוּפוֹ דָּבָר כָּךְ הַמְכַוֵּן לִבּוֹ לְטַהֵר נַפְשׁוֹ מִטֻּמְאוֹת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵן מַחְשְׁבוֹת הָאָוֶן וְדֵעוֹת הָרָעוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִסְכִּים בְּלִבּוֹ לִפְרשׁ מֵאוֹתָן הָעֵצוֹת וְהֵבִיא נַפְשׁוֹ בְּמֵי הַדַּעַת טָהוֹר. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (יחזקאל לו כה) \"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם\". הַשֵּׁם בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים מִכָּל חֵטְא עָוֹן וְאַשְׁמָה יְטַהֲרֵנוּ אָמֵן: \n" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7afea054e8cbae9124b5f6ab8615ae0cc2c9f6da --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json @@ -0,0 +1,206 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D", + "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "כל הטמאין בין אדם בין כלים בין שנטמאו טומאה חמורה של תורה בין שנטמאו בטומאה של דבריהן אין להן טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע.", + "כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטומאה אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה וזה שנאמר בזב וידיו לא שטף במים כלומר שיטבול כל גופו והוא הדין לשאר הטמאין שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו וכל הדברים האלה אף על פי שהן מפי השמועה הרי נאמר במים יובא וטמא עד הערב וטהר בניין אב לכל הטמאים שיבואו במים.", + "כל הכלים שנטמאו יש להן טהרה במקוה חוץ מכלי חרס וכלי זכוכית וכן המפץ כלי חרס נאמר בו ואותו תשבורו ואין לו טהרה אלא שבירה אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר ואפילו מלאהו סיד או גפסים הרי הוא כמו שהיה עד שישבר וכלי זכוכית ככלי חרס עשאום בדבר זה.", + "המפץ אינו בכלל הכלים המקבלים שאר כל הטומאות לפי שאינו כלי קיבול אינו מכלל כלי עץ האמורין בתורה והואיל והוא ראוי למשכב נתרבה לטומאת מדרס בלבד דין תורה וכיון שאין לו טומאה וטהרה בפירוש ונתרבה לטומאה לא יתרבה לטהר במקוה שאין מתטהר במקוה אלא הכלים האמורין בתורה ואין למפץ טהרה אלא קריעתו עד שישאר פחות מששה על ששה טפחים.", + "הזב אין לו טהרה אלא במעיין שהרי נאמר בו במים חיים אבל הזבה ושאר הטמאין בין אדם בין כלים טובלין אף במקוה.", + "כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה כמו שביארנו בעניין נדה ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש.", + "כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בבת אחת ואם היה בעל שיער יטביל כל שיער ראשו והרי הוא כגופו דין תורה וכל הטמאין שמטבלו בבגדיהן עלתה להן טבילה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין וכן הנדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה.", + "כל הטובל צריך להתכוין לטבילה ואם לא נתכוין עלתה לו טבילה לחולין אפילו נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או ירדה להקר הרי זו מותרת לבעלה אבל לתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתטבול בכוונה.", + "הכופת ידיו ורגליו וישב לו באמת המים אם נכנסו מים דרך כולו טהור הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה והטובל פעמיים במקוה הרי זה מגונה והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה.", + "בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן המים שנאמר וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ואף על פי כן צריכין להיות ראויין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ לפיכך אמרו חכמים לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו שתהיה אשה מדיחה בין קמטיה במים ואח\"כ תטבול והאשה טובלת כדרך גדילתה כאורגת וכמניקה את בנה.", + "אשה אינה טובלת בנמל מפני שמתביישת מבני העיר ואינה טובלת כהוגן ואם הקיף לה מפץ וכיוצא בו כדי להצניעה טובלת בנמל ולא תטבול על גבי כלים חרס או סל וכיוצא בהן מפני שמפחדת ולא תעלה לה טבילה.", + "אחד האדם או הכלים לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים ואם היה דבר חוצץ בינם ובין המים כגון שהיה בצק או טיט מודבק על בשר האדם או על גוף הכלי ה\"ז טמא כשהיה ולא עלתה להן טבילה דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ ואע\"פ שחופה את רובו וכן אם היה חופה מיעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אע\"פ שהוא על מיעוטו גזירה משום רובו וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רובו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו גזירה משום רובו המקפיד עליו נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אא\"א היה חופה רוב הכלי או רוב האדם כמו שביארנו." + ], + [ + "אלו חוצצין באדם:לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והדם יבש שעל גבי המכה והרטייה שעליה וגלדי צואה שעל בשרו ובצק או טיט שתחת הציפורן והמלמולין שעל הגוף וטיט היון וטיט היוצרים וטיט של דרכים הנמצא שם תמיד אפילו בימות החמה כל אלו חוצצין ושאר כל הטיט כשהוא לח אינו חוצץ שהרי נמחה במים וכשהוא יבש חוצץ:", + "הדבש והדיו והחרוב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין ושאר כל והחלב והדם ושרף התות והתאנה והשקמה השרפין בין לחין בין יבשין חוצצין ודם שנסרך בבשר אפילו לח חוצץ האבר והבשר המדולדלים חוצצין:", + "בית הסתרים באשה חוצץ עד שתדיח תחילה שהזיעה שם תמיד והאבק מתקבץ וחוצץ בד\"א בנשואה אבל בפנויה הואיל ואינה מקפדת אינו חוצץ:", + "האגד שעל גבי המכה והקשקשין שעל גבי השבר והשירים והנזמים והקטליות והטבעות בזמן שהן חזקים ודבוקים בבשר חוצצים רפים אינם חוצצין:", + "חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שקושרות הנשים בראשיהן לנוי חוצצין מפני שמבדילין בין הגוף ובין המים אבל חוטי שיער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן אע\"פ שאינן רפין:", + "חוטין שבצואר אינן חוצצין אפילו של פשתן לפי שאין אשה חונקת עצמה בהן אבל חבקים שבצואר כגון קטליות וענקים חוצצין לפי שהאשה חונקת עצמה בהן כדי שתראה בעלת בשר:", + "שיער שעל הלב שנתקשר ונעשה קלקלי וכן קלקלי הזקן חוצצין:", + "חץ התחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ ובזמן שאינו נראה טובל ואוכל בתרומתו לערב אף על פי שהוא חץ טמא וכן מי שבלע טבעת טמא וטבל הרי זה טהור ואם הקיאה אחר שטבל נטמא במגעה שכבר ביארנו שכל הבלועים בגוף החי לא מטמאין ולא מתטמאין נכנסו צרורות וקיסמין בסדקי רגליו מלמטה חוצצין:", + "אספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים חוצצין אע\"פשאינו צריך שיכנסו בהן המים צריכין שיהיו ראויין ולא יהא בהן דבר חוצץ כמו שביארנו היתה בו שערה אחת או שתים חוץ למכה וראשה מודבק למכה או שהיו שתי שערות ראשם מודבק בטיט או בצואה או שהיו שתי שערות בריסי עיניו מלמטה ונקבן והוציאן בריסי עיניו מלמעלה הרי אלו חוצצין:", + "לא יטבול אדם בעפר שעל רגליו ואם טבל אינו חוצץ:", + "האוחז באדם ובכלים והטבילן הרי הן בטומאתן ואע\"פ שרפה ידיו עד שבאו בהן המים גזירה שמא לא ירפה ואם הדיח ידיו במים עלתה להן טבילה:", + "המפשלת בנה לאחורה וטבלה לא עלתה לה טבילה שמא היה טיט ברגלי התינוק או בידיו ונדבק באמו בשעת טבילה וחצץ ואחר שעלתה נפל:", + "נדה שנתנה שערה בפיה או שקפצה ידה או שקרצה בשפתותיה או שנמצא עצם בין שיניה כאילו לא טבלה וכן שאר כל הטמאים נתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהרה מטומאת הנדה והרי היא טמאה על גב רוקה ונמצאת ראשון לטומאה כמי שנגע ברוק הנדה וכן הדין בזב:", + "ואלו שאין חוצצין באדם:קלקלי הראש ובית השחי ובית הסתרים שבאיש ולפלוף שבעין וגלד שהעלתה המכה ולכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הציפורן וציפורן המדולדלת וכשות הקטן והוא השיער הדק שעל בשרו כל אלו אינן חוצצין:", + "שתי שערות או יתר שהיו קשורין כאחת קשר אחד אינן חוצצין מפני שהמים באין בהן ושערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהיה מקפיד עליה אבל אם אינו מקפיד עליה עלתה לו טבילה עד שתהיה רוב שערו קשור נימא נימא בפ\"ע כזה הורו הגאונים ויראה לי ששערו של אדם כגופו הוא חשוב לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנאמר רוב השיער אלא אף על פי שכל שיער ראשו קשור נימא נימא אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אא\"כ נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו כמו שביארנו ואחד הנדה ואחד שאר הטמאין שיש בראשן שיער:", + "תקנת עזרא היא שתהיה אשה חופפת את שערה ואחר כך תטבול ואם אפשר לה לחוף בלילה ולטבול מיד תיכף לחפיפה ה\"ז משובח ובשעת הדחק או מפני החולי חופפת אפילו בע\"ש וטובלת למוצאי שבת:", + "טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו היום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף פעם שנייה אלא חוזרת וטובלת מיד בלבד ואם לאו צריכה לחוף פעם שנייה ולטבול:", + "לא תחוף אשה בנתר מפני שמקטף את השיער ולא באהל מפני שמסריך את השיער אלא בחמין ואפילו בחמי חמה מפני שהחמין משירין את השיע' ומסלסלין אותו אבל הצוננין מקלקלין ומקבצין את השיער ומתקשר:", + "נדה שנתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה מפני השמנונית שעל ידיה:", + "שרטה בבשרה והוציא דם וטבלה בתוך שלשה ימים אין מקום השריטות חוצץ לאחר שלשה ימים חוצץ מפני שהדם נקפה שם כגלד שע\"ג המכה וכן לפלוף שבעין אם היה יבש והוא שהתחיל להוריק חוצץ בנדה:", + "כוחל שבעין אינו חוצץ שעל גב העין חוצץ ואם היו עיניה פורחות אף על גבי העין אינו חוצץ:", + "פתחה עיניה ביותר או עיצמתן ביותר לא עלתה לה טבילה במה דברים אמורים לענין טהרות אבל להתירה לבעלה הרי זו מותרת אע\"פ שנתנה תבשיל לבנה או שהיה בה שרט ישן או שהיה על גב עינה כוחל ובין פתחה עיניה או עיצמתן הרי זו מותרת לבעלה שכל הדברים האלו וכיוצא בהן אינן חוצצין אלא מדבריהן ולענין טהרות גזרו לענין ביאה לא גזרו וכל החוצץ בנדה לטהרות חוצץ בשאר הטמאין לענין טהרות וחוצץ בגר בשעת טבילה:", + "מי שטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף ע\"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו הרי הוא בטומאתו עד שיאמר יודע אני בודאי שלא היה זה עלי קודם הטבילה הואיל והוחזק טמא העמד טמא על טומאתו עד שתדע בוודאי שטהר:" + ], + [ + "ואלו חוצצין בכלים:הזפת והחמר וכיוצא בהן הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכן חוצצין מאחוריהן אינן חוצצין בד\"א מבית האומן אבל מבעל הבית בין מתוכן בין מאחוריהן חוצצין הזפת שבתמחוי ושבקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבעל הבית בין מבית האומן חוצצין:", + "המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בתמחוי וקערה בין מבעל הבית בין מבית האומן בין מתוכן בין מאחוריהן חוצצין היה זפת או חמר וכיוצא בהן על הטבלא ועל השלחן ועל הדרגש אם היו נקיים חוצצין מפני שמקפיד עליהן ועל הבלוסין אינן חוצצין מפני שאינו מקפיד עליהן:", + "היו על מטות בעל הבית חוצצין על מטות של עני אינן חוצצין על אוכף בעל הבית חוצץ ועל זקקין אינו חוצץ על המרדעת משני צדדין חוצץ:", + "היו זפת או חמר וכיוצא בהן על בגדי תלמידי חכמים אפילו מצד אחד חוצץ מפני שמקפידין על מלבושן להיות נקי על בגדי עמי הארץ משני צדדין חוצץ מצד אחד אינו חוצץ:", + "היו על המטפחות של זפתים ושל יוצרים ושל ספסלי אילנות אינן חוצצין:", + "טבח שהיה דם על בגדיו אינו חוצץ מפני שאינו מקפיד:", + "מוכר רבב שהיה רבב על בגדו אינו חוצץ וכן כל כיוצא בזה היה הטבח מוכר רבב והיה על בגדו דם ורבב ה\"ז ספק אם חוצץ מפני שהן שנים ומקפיד או אינו חוצץ שהרי מלאכתו היא ואינו מקפיד:", + "היה הזפת או החמר וכיוצא בהן על הסנדל מתוכו מלמעלה חוצץ מלמטה אינו חוצץ על הספסל מלמעלה או מן הצדדין חוצץ מלמטה אינו חוצץ:", + "לכלוכי צואה שבכסא ושבקתדרה המכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטה בין מן הצדדין אינן חוצצין מפני שהמים מעבירין אותן אבל לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשיר ושבזוג והטיט והבצק שעל יד הקורדום ושעל יד המגריפה [אינן חוצצין הגלידו] חוצצין:", + "דבר ברור הוא שכ\"מ שאמרנו בזפת ובחמר וכיוצא בהן שאינן חוצצין בכלים מפני שאינו מקפיד הוא לפיכך אם היה רוב הכלי חפוי בזפת או בחמר וכיוצא בהן לא עלתה לו טבילה כמו שביארנו אף על פי שאינו מקפיד אין בדבר זה הפרש בכלי מן הכלים אלא כל הכלים שוין בדבר זה:", + "כל ידות הכלים שהן חלולין שהכניסן שלא כדרכן או שהכניסן כדרכן ולא מירקן או שהיו של מתכת ונשברו לא עלתה להן טבילה:", + "כלי שהפך פיו למטה והטבילו כאילו לא טבל מפני שאין המים נכנסין בכולו היה בו מקום שאין המים נכנסין בו עד שיטנו על צדו לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו:", + "כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו:", + "צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צדה:", + "קלמרין אינה טהורה עד שיקבנה מצדה כדי שיכנסו המים לעקמומיות שבה:", + "בהמה שהיה השיר שעליה רפוי ונטמא מטבילין אותו במקומו:", + "לא יטביל אדם את הקומקום בפחמין שבו אא\"כ שפשף:", + "כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל היה מלא מים והטבילו הרי המים והכלי טהורין כאחת מפני שהמים יש להן טהרה במקוה כמו שביארנו בטומאת אוכלין ומשקין היה הכלי מלא מי רגלים רואין אותו כאילו הוא מים היה בו מי חטאת אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה על מי חטאת שבתוכו ה\"ז טהור ואם לאו עדיין הוא בטומאתו וכאילו הן שאר משקין שחוצצין בין גוף הכלי ובין מי המקוה:", + "כלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה מלא יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו המים בתוכו טהור מפני שטומאתו מדבריהן אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין לא עלתה לו טבילה:", + "לגין שהוא מלא מים טמאין והיה על פיו טיט טופח והיה הטיט שוקע במים והטבילו טהור ואם היה טיט היון וכיוצא בו כאילו לא טבל וכן טבת שנתנה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון כאילו לא טבלה:", + "אלו שאין צריכין שיבואו המים בהן סתם קשרי בגדי עניים ואם הקפיד עליהן חוצצין וקשרי בגדי בעלי בתים סתמן חוצצין ואם אינו מקפיד עליהן אינן חוצצין וקשרי נימי הבגדים שנקשרו מאליהן וחבט הסנדל ותפילה של ראש בזמן שהקציצה דבוקה עם הרצועה שבה וחזקה ותפילה של זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת ואזני החמת והתורמיל וכל כיוצא באלו מקשרים ותפרים שאינו עתיד להתירם:", + "ואלו שצריכין שיבואו בהן המים:הקשרים שבפתחי החלוק שהן עשויין לולאות וכן קשרי לולאות שבכתף ושפה של סדין צריך למתח ותפילה של ראש בזמן שאינה קבועה ברצועה ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת ושנצים של סנדל וקשרי נימי הבגדים שקשרן וכן כל כיוצא באלו המקומות שהוא עתיד לגלותן ולמותחן הסלין של גת ושל בד אם היו חזקים צריך לחטט ואם היו רפים צריך לנער הכר והכסת של עור צריכים שיבואו בהן המים:", + "כסת עגולה והכדור והאימום והקמיע והתפילה אינן צריכין שיבואו המים לחללן זה הכלל כל שאין דרכו להוציא ולהכניס טובל סתום:", + "המטביל בגדים המכובסין צריכין שיכנסו בהן המים עד שיבעבעו הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען:", + "כל ידות הכלים שהן ארוכים יותר מכדי צורכן ועתיד לקוצצן מטבילן עד מקום המדה כיצד שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים וקטן עשרה מטביל מן השלשלת עד מדה זו בלבד והשאר טהור:", + "כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים והטביל הכל עלתה להן טבילה אע\"פ שפי הכלי צר ביותר שהרי המים נכנסין לו ומתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול עלתה טבילה לכלים שבתוכו ואם הטהו על צדו והטביל לא עלתה להן טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד וכן אם היה הכלי טהור ונתן לתוכו כלים טמאים והטבילן לא עלתה להן טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורין כלל ואפילו היו בסל או בקופה כמו שביארנו למעלה במקומו:" + ], + [ + "דין תורה שכל מים מכונסין טובלין בהן שנאמר מקוה מים מ\"מ והוא שיהיה בהן כדי להעלות בהן כדי טבילה לכל גוף האדם בבת אחת שיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש אמות ושיעור זה הוא מחזיק מ' סאה מים בין שאובין בין שאינן שאובין:", + "מד\"ס שהמים השאובין פסולין לטבילה ולא עוד אלא מקוה מים שאינן שאובין שנפל לתוכן שלשה לוגין מים שאובין פסלו הכל אף על פי שפיסול מים שאובין מד\"ס למדוהו בהיקש שהרי הוא אומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור המעין אין תפיסת יד אדם כלל והבור כולו בידי אדם שהרי כולו מים שאובין אמרו חכמים המקוה לא יהיה כולו שאוב כבור וא\"צ להיות כולו בידי שמים כמעין אלא אם יש בו תפיסת יד אדם כשר:", + "כיצד המניח קנקנים בראש הגג לנגבם וירדו להם גשמים ונתמלאו אע\"פ שהיא עונת הגשמים ה\"ז ישבור את הקנקנים או יכפם והמים הנקוים מהם כשרים לטבול ואף על פי שכל המים האלו היו בכלים שהרי לא מלאן בידו לפיכך אם הגביה את הקנקנים והערם הרי כל המים שבהם שאובין:", + "המניח כלים תחת הצינור תמיד בכל עת ובכל זמן אחד כלים קטנים ואחד כלים גדולים אפילו כלי אבנים וכיוצא בהן מכלים שאינן מקבלין טומאה ונתמלאו מי גשמים הרי אלו פסולין ואם כפאן על פיהן או שברן המים הנקוין מהן כשאובין לכל דבר שהרי לדעתו נתמלאו שחזקת הצינור לקלח מים ואפילו שכח הכלים תחת הצינור פסולין גזרו על השוכח מפני המניח וכן המניח את הכלים בחצר בעת קישור העבים ונתמלאו המים שבהן פסולין שהרי לדעתו נתמלאו וכן גזרו על השוכח בחצר בשעת קישור עבים משום מניח הניחן בחצר בעת פיזור עבים ובאו עבים ונתמלאו הרי אלו כשרין כמו שמניחן בראש הגג לנגבן וכן אם הניחן בעת קישור העבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ונתמלאו הרי אלו כשרין ואם שברן או כפאן המים הנקוין מהן כשרין:", + "הסייד ששכח עציץ במקוה ונתמלאו מים אע\"פ שלא נשאר במקוה אלא מעט והרי העציץ יש בו רוב המקוה ה\"ז ישבור את העציץ במקומו ונמצא המקוה כולו כשר וכן המסדר את הקנקנים בתוך המקוה כדי לחסמן ונתמלאו מים אף על פי שבלע המקוה את מימיו ולא נשאר שם מים כלל אלא מים שבתוך הקנקנים הרי זה ישבור את הקנקנים והמים הנקוין מהן מקוה כשר:", + "כיצד פוסלין המים השאובין את המקוה בשלשה לוגין שאם היה במקוה פחות ממ' סאה [ונפל לתוכן שלשה לוגין והשלימום לארבעים סאה] הכל פסול אבל מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרין והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למקוה התחתון מ' סאה הרי התחתון כשר:", + "מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובין ונטל אח\"כ ממנו סאה ה\"ז כשר וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו:", + "אין המים השאובין פוסלין את המקוה בשלשה לוגין עד שיפלו לתוך המקוה מן הכלי אבל אם נגררו המים השאובין חוץ למקוה ונמשכו וירדו למקוה אינן פוסלין את המקוה עד שיהיו מחצה למחצה אבל אם היה רוב מן הכשרים הרי המקוה כשר כיצד מקוה שיש בו כ' סאה ומשהו מים כשרין והיה ממלא ושואב חוץ למקוה והמים נמשכין ויורדין למקוה בין שהיו נמשכין על הקרקע או בתוך הסילון וכיוצא בו מדברים שאינן פוסלין את המקוה הרי הוא כשר ואפילו השלימו לאלף סאה שהשאיבה שהמשיכוה כשירה אם היה שם רוב מ' סאה מן הכשר וכן גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מי גשמים ומילא בכתיפו ונתן לתוכו פחות מכ' שנמצא הכל פסול ופתח הצינור ונמשכו הכל למקום אחד ה\"ז מקוה כשר שהשאובים שהמשיכוה כולה כשירה הואיל והיה שם רוב מן הכשר:", + "הורו מקצת חכמי מערב ואמרו הואיל ואמרו חכמים שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אין אנו צריכין שיהיו שם רוב מים כשרין וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הן וכבר נדחו שהרי אמרו בסוף שאובה שהמשיכוה כולה טהורה לפי דברי זה אם היה ממלא בכלי ושופך והמים נזחלין והולכין למקום אחד הרי זה מקוה כשר וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו מקואות כשרין שהרי כל המים שבהן שאוב ושנמשך הוא ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בעניין זה:", + "מי גשמים ומים שאובין שהיו מתערבין בחצר ונמשכין ויורדין לעוקה שבחצר או שמתערבין על מעלות המערה ויורדין למערה אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול פסול מחצה למחצה פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה ונמשכין ויורדין אבל אם היו הכשרים והפסולים מקלחין לתוך המקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרין עד שלא ירדו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין כשר ואם לאו פסול:" + ], + [ + "מקוה שנפלו אליו שלשה לוגין מים שאובין מכלי אחד או משנים ושלשה כלים מצטרפין והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון מד' כלים אין מצטרפין בד\"א בזמן שלא נתכוון לרבות אבל אם נתכוון לרבות את מי המקוה אפילו נפל משקל דינר בכל שנה מצטרף לשלשה לוגין בין שקדמו השאובים את הכשרים בין שקדמו הכשרים את השאובים או שנפלו שתיהן כאחת כיון שנפלו שלשה לוגין שאובין לתוך מ' סאה [קודם שנפלו בו מ' סאה או לפחות ממ'] נפסל הכל ונעשה שאוב:", + "שנים שהטילו זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה והסוחט כסותו והגביהה והמים שבה נופלין ממקומות הרבה וכן המערה מן הצרצור שמטיל ממקומות הרבה הרי אלו פוסלין:", + "המטביל כר או כסת של עור במקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות כיון שהגביה שפתותיהן מן המים נמצאו המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלן דרך שוליהן אבל הקופה והשק מטבילן ומעלן כדרכן ואינו חושש:", + "מקוה שיש בו שלש גומות ממים שאובין לוג בכל גומא ונפלו לתוכו מים כשרים אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא יגיעו לגומא השלישית כשר ואם לאו פסול:", + "ב' מקואות אין בכל אחד מהן מ' סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו ב' המקואות הרי אלו כשרין מפני שלא נקרא על אחד מהן שם פסול אבל מקוה שאין בו מ' סאה שנפל לתוכו שלשה לוגין מים שאובין ואחר כך נחלק לשנים וריבה מים כשרים על כל אחד מהן הרי אלו פסולין שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובין הוא חשוב וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי:", + "בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שתחשב שלא נשארו מן השאובין שהיו בבור שלשה לוגין מקוה שנפל לתוכו מים שאובין ונפסל ואחר כך ריבה עליו מים כשרים עד שנמצאו הכשרים ארבעים סאה הרי הוא בפיסולו עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו ויפחתו השאובין משלשה לוגין כיצד מקוה שיש בו כ' סאה מי גשמים ונפל לתוכו סאה מים שאובים ואח\"כ הרבה עליו מים כשרים הרי זה בפיסולו עד שידע שיצאו ממנו כ' סאה שהיו בו וחמשה קבין ויותר מרביע הקב ולא נשאר מן הכל שנפסל חוץ מפחות משלשה לוגין וכן אם עשה מקוה שיש בו מ' סאה מים כשרים ועירבו עם המקוה הזה הפסול טהרו אלו את אלו:", + "המסלק את הטיט לצדדים ונמשכו ממנו שלשה לוגים למקוה ה\"ז כשר היה תולש הטיט ומגביהו בידו והבדילו מן המקוה לצדה ונמשכו ממנו שלשה לוגין הרי אלו פוסלין:", + "גייס העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהן וברגליהם שלשה לוגין למקוה ה\"ז כשר ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחילה ה\"ז כשר:", + "מקוה שאין בו מ' סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים טמאין שאובין ה\"ז כשר לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן ירדו עליהן גשמים ורבו עליהן הרי אלו כשרים להקוות עליהם נפל לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאים ה\"ז פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים ופסולין להקוות עליו ירדו גשמים ורבו עליהן הרי הן כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן עד שיצאו כל המים הראשונים שנעשו כולן כשאובין ולא ישאר מהן אלא פחות משלשה לוגין וכן מקוה שיש בו מ' סאה חסר דינר ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאין ה\"ז פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים ופסולין להקוות עליהן נפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים אפילו כולן טמאין ואחר כך נפלו לתוכו משקל דינר מי גשמים שהשלימו כשר כשם שטהור לטבילה כך טהור לכל דבר:" + ], + [ + "כל הכלים המקבלין שהלכו המים עליהן או שנפלו מתוכן הרי אלו שאובין ופוסלין את המקוה והוא שיעשו לקבלה אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה כגון כלי אבנים וכלי אדמה הרי אלו פוסלין:", + "כל כלי שלא נעשה לקבלה אע\"פ שהוא מקבל אינו פוסל את המקוה כגון הסלונות שהמים נמשכין מהן אף ע\"פ שהן רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלין את המקוה בין שהיו של מתכת או של חרס:", + "השוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה לפי שאינה כלי אבל כלי שחיברו בסלע פוסל את המקוה אף ע\"פ שחיברו בסיד ניקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנוד כשירה ואינה פוסלת את המקוה:", + "הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאהו מקוה ה\"ז כשר וכן אם פקק את הנקב בסיד ובבנין אינו פוסל והמים הנקוין בתוכו מקוה כשר סתמו בסיד או בגפסיס עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה ואם הוליכו על גב הארץ ועל גב הסיד ומירח בטיט מן הצדדין הרי זה כשר:", + "המניח טבלא תחת הצינור והרי המים נמשכין על הטבלא ויורדין למקוה אם היה לטבלא דופן הרי זה פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת זקפה תחת הצינור כדי להדיחה אע\"פ שיש לה דופן אינה פוסלת שחרי לא עשאה לקבל:", + "החוטט בצינור מקום לקבל בו הצרורות המתגלגלין במים כדי שלא ירדו עם המים אם היה הצינור של עץ וחפר בו כל שהוא פוסל שהרי כל המים שיורדין באין מתוך כלי שנעשה לקבלה ואפילו שקבעו אחר שחקק בו הואיל והיה עליו תורת כלי שהיה תלוש אבל אם קבעו בקרקע ואח\"כ חקק בו בית קיבול אינו פוסל ואם היה צינור של חרס אינו פוסל עד שיהיה בחקק כדי לקבל רביעית אף על פי שנתמלא המקום החקוק שבצינור צרורות המתחלחלין בתוכו הרי הוא בפיסולו ואינו כסתום ירד לתוך המקום שחקק עפר או צרורות וסתמו ונכבש הרי זה כשר:", + "הספוג והדלי שהיו בהן שלשת לוגין מים ונפלו למקוה לא פסלוהו שלא אמרו אלא שלשת לוגין שנפלו לא כלי שנפלו בו מים שאובין:", + "השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אא\"כ היו נקובים כשפופרת הנוד ואם היה שק או קופה מטבילין בהן וכן המניח שק או קופה תחת הצינור אין המים הנמשכין מהן פוסלין את המקוה:", + "גיסטרא טמאה שהיא בתוך המקוה ושפתה למעלה מן המים והטביל בה הכלים טהרו מטומאתן אבל כשיגביהם מן המים עד שהן באויר הגיסטרא מתטמא המים שעל גבן מאויר הגיסטרא וחוזר ומטמא אותן וכן מעיין היוצא מתחת התנור הטמא וירד וטבל בתוכו הוא טהור וידיו טמאות מאויר התנור אלא א\"כ היו המים למעלה מן התנור כרום ידיו שנמצא כשטבל ידיו למעלה מן התנור שאין כלי חרס מתטהרין במקוה כמו שביארנו:", + "חבית מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לג' לוגין שלא יהיו במקום אחד וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדין שם אבל הנהרות וכיוצא בהן הואיל והם נמשכין ה\"ז טובל שם:", + "מים שאובין שהיו בצד המקוה אף ע\"פ שהמים נוגעין במי המקוה לא פסלוהו מפני שהן כמקוה סמוך למקוה היו השאובין באמצע פוסלין את המקוה:", + "שתי בריכות זו למעלה מזו וכותל ביניהן והעליונה מלאה מים כשירים והתחתונה מלאה מים שאובין ונקב בכותל שבין העליונה לתחתונה אם יש כנגד הנקב ג' לוגין מים שאובין נפסלה העליונה מפני שהנקב כאילו הוא באמצע העליונה לא בצדה:", + "כמה יהיה בנקב ויהיה בו שלשה לוגין הכל לפי הבריכה אם היתה הבריכה התחתונה מ' סאה צריך שיהיה הנקב אחד מג' מאות וכ' לבריכה היתה כ' סאה צריך להיות הנקב אחד מק\"ס לבריכה וצא וחשוב לפי חשבון זה שהסאה ו' קבין והקב ד' לוגין והלוג ו' ביצים:", + "ג' מקואות זה בצד זה בכל אחד מהן ב' סאה מכוונות ואחד מהן שאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו שלשתן ונערמו המים מכולן ונתערבו מלמעלה המקואות כשרים והטובלים טהורים שהרי נעשה הכל ס' סאה מהן מ' כשרים זה בצד זה ואין המים השאובים פוסלין מקוה שיש בו ארבעים סאה כמו שביארנו היה השאוב באמצע וירדו וטבלו בהן ונערמו המים ונתערבו המקואות הרי המקואות כשהיו והטובלין טמאין כשהיו שהרי לא נתערבו מ' סאה הכשרין לפי שאינן זה בצד זה שהשאוב מבדיל ביניהן:" + ], + [ + "אין המקוה נפסל לא בשינוי הטעם ולא בשינוי הריח אלא בשינוי מראה בלבד וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחילה פוסל את המקוה בשינוי מראה כיצד היין או החלב והדם וכיוצא בהן ממי כל הפירות אינן פוסלין את המקוה בג' לוגין שלא אמרו אלא מים שאובין ופוסלין בשינוי מראה אפילו מקוה שיש בו מאה סאה ונפל לו לוג יין או מי פירות ושינה את מראיו פסול וכן מקוה שיש בו כ' סאה מים כשרים או פחות מזה ונפל לתוכו סאה יין או מי פירות ולא שינו את מראיו הרי אלו כשירים כשהיו ואין הסאה שנפלה עולה למדת המקוה ואם נוסף על הכ' כ' אחרים מים כשירים הרי זה מקוה כשר:", + "יש מעלין את המקוה ולא פוסלין פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין:", + "ואלו מעלין ולא פוסלין:השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל לתוכו סאה מא' מאלו ה\"ז עולה למדתו והרי המקוה כשר ושלם נמצאו מעלין ולא פוסלין אפילו הביא מ' סאה שלג בתחילה והניחן בעוקה וריסקו שם ה\"ז מקוה שלם וכשר:", + "ואלו פוסלין ולא מעלין:מים שאובין בין טהורין בין טמאים ומי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ והשכר כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר משקל דינר ונפל מאחד מאלו משקל דינר לתוכן אינו עולה למדת המקוה ולא השלימו ואם נפל מאחד מהן שלשה לוגין מהן פוסלין את המקוה:", + "ואלו לא פוסלין ולא מעלין:שאר המשקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחד ונפל מאחד מאלו סאה לתוכן לא העלהו והרי המים כשרים כשהיו שאין אלו פוסלין אלא בשינוי מראה כמו שביארנו:", + "ופעמים שאלו מעלין את המקוה כיצד מקוה שיש בו מ' סאה ונפל לתוכו סאה מאחד מאלו וחזר ולקח סאה ממנה הרי המ' שנשארו מקוה כשר:", + "מקוה שהדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו את מראיו כשר:", + "מי הצבע פוסלין את המקוה בשלשה לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראיו:", + "מקוה שנפל יין או מוהל או שאר מי פירות ושינו את מראיו ונפסל כיצד תקנתו ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיו למראה מים ואם היה במקוה מ' סאה מים כשרים ממלא ושואב לתוכן עד שיחזרו מראיו למראה מים נפל לתוכו יין או מוהל וכיוצא בה ונשתנה מראה מקצתו אם אין בה מראה מים שלא נשתנה כדי מ' סאה ה\"ז לא יטבול בו והטובל במקום שנשתנה לא עלתה לו טבילה אפילו חבית של יין שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה של יין הטובל באותו מקום לא עלתה לו טבילה:", + "שלשה לוגין מים שאובין שנפל לתוכן אפילו משקל דינר יין ושינה מראיהן והרי מראה הכל מראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו אלא אם שינו את מראיו:", + "שלשה לוגין חסר דינר מים שאובין שנפל לתוכן דינר חלב או מי פירות והרי מראה הכל מים ונפלו למקוה לא פסלוהו עד שיפלו שלשה לוגין מים שאובין שאין בהן תערובת משקה אחר ולא מי פירות:", + "מקוה שנשתנה מראה מימיו מחמת עצמו ולא נפל לו דבר ה\"ז כשר לא אמרו אלא שנשתנה מחמת משקה אחר:" + ], + [ + "כל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילין בו גומות הסמוכות לפי המקוה ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהן מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד מטבילין בהן:", + "חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן אע\"פ שאין המים שבהן מעורבין עם מי המקוה אלא בכל שהוא:", + "מחט שהיתה נתונה על מעלות המקוה והיה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה:", + "עוקה שבתוך מקוה אם היתה הקרקע המבדלת בין העוקה והמקוה בריאה ויכולה להעמיד את עצמה אין מטבילין במים שבעוקה עד שיהיו מעורבין עם המקוה כשפופרת הנוד ואם אינה יכולה להעמיד את עצמה אפילו אינן מעורבין אלא בכל שהוא מטבילין בהן:", + "כותל שבין ב' מקואות שנסדק לשנים מצטרפין ואם היה בשניהן מ' סאה מטבילין בכל אחד מהן ואם נסדק לערב אין מצטרפין עד שיהיה במקום אחד כשפופרת הנוד נפרף הכותל מלמעלה אם נתערבו המים למעלה מן הכותל כקליפת השום על רוחב שפופרת הנוד מצטרפין:", + "כמה הוא שיעור הנקב שהוא כשפופרת הנוד ברוחב שתי אצבעות בינוניות של כל אדם וחוזרות בו ואינן בגודל אלא שתי אצבעות ראשונות מן הד' שבפס היד כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעט ואפילו בדברים שהן מברייתו של מים ספק יש בנקב כשפופרת הנוד ספק אין בו אין מצטרפין מפני שעיקר הטבילה מן התורה וכל שעיקרו מן התורה אף ע\"פ ששיעורו הלכה ספק שיעורו להחמיר:", + "מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביאין סילון של חרס או של אבר וכיוצא בהן שאין הסילונות פוסלין את המקוה ומניח את ידיו תחתיו עד שיתמלא מים ומושכו ומשיקו עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה כאחד אפילו כשערה דיו והרי שני המקואות שהסילון ביניהן כמקוה אחד:", + "ג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע\"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אלא אם כן עמדו:", + "טיט רך שהפרה שוחה ושותה ממנו ה\"ז נמדד עם המקוה היה עבה עד שאין הפרה שוחה ושותה אינו נמדד עמו:", + "מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט מטבילין בטיט ובמים כאי זה טיט מטבילין בטיט הרך שהמים צפין על גביו היו המים מצד אחד והטיט הרך מצד אחר מטבילין במים ולא בטיט:", + "כל שתחילת ברייתו מן המים כגון יבחושין אדומין מטבילין בו ומטבילין בעינו של דג:", + "מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה אף ע\"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני בטומאתו שהרי חסרו המים ממ' סאה הטביל בו תחילה סגוס עבה וכיוצא בו והגביהו אם היתה מקצת הסגוס נוגעת במים הרי הטובל באחרונה טהור שהרי המים כולן מעורבין הטביל בו את המטה וכיוצא בה אף על פי שדחק רגלי המטה בטיט עבה שבקרקע המקוה עד שצפו המים עליה למעלה הרי זו טהורה שהרי לא נטבעו בטיט עד שטבלו במים תחלה הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה כשהיתה מפני שהמים ניתזין ויוצאין חוץ למקוה ונמצא חסר ממ' כיצד יעשה מורידה דרך פיה והופכה במקוה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה כדי שלא יהיו המים שבתוכה שאובים ויחזרו למקוה ויפסלוהו:", + "מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי קש וחבילי קנים בתוך המים ומן הצדדין עד שיערמו המים למעלה ויורד וטובל לתוכן:" + ], + [ + "שש מעלות במקואות זו למעלה מזו הראשון מי גבאים ומי בורות שיחין ומערות וכיוצא בהן ממים המכונסין בקרקע אף ע\"פ שהן שאובין ואף ע\"פ שאין בהן מ' סאה הואיל ואינו מתטמא אלא לרצון כמו שביארנו הרי הן בחזקת טהורין וכשירין לעשות מהן עיסה הטבולה לחלה וליטול מהן לידים והוא שיטול מהן בכלי כמו שביארנו:", + "למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו אלא עדיין הגשמים יורדין וההרים בוצצין והן נמשכין ונקוין ואינן שאובין אבל אין בהן מ' סאה הרי הן כשרין לתרומה וליטול מהן לידים ומטביל בהן את המים שנטמאו פסקו הגשמים ולא פסקו ההרים מלהזחיל עדיין הן מי תמצית פסקו ההרים ואינן בוצצין הרי אלו כמי גבאין:", + "החופר בצד הים ובצד הנהר ובמקום הבצין הרי הן כמי תמצית שלא פסקו:", + "החופר בצד המעיין כל זמן שהיו באין מחמת המעיין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי גבאין:", + "למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינם שאובין שבו טובל כל אדם טמא חוץ מן הזב הזכר ובו מטבילין את כל הכלים הטמאים ואת הידים שמטביליו לקדש כמו שביארנו:", + "למעלה מזה המעיין שמימי מועטין והרבו עליו מים שאובין שוה למקוה שאין מטהרין במים הנמשכין ממנו אלא במים הנקוין ועומדין באשבורן ושוה למעיין שהוא מטהר בכל שהוא שהמעיין אין למימיו שיעור אפילו כל שהן מטהרין:", + "למעלה מזה המעיין שלא נתערב בו מים שאובין אבל מימיו מוכים כגון שהיו מימיו מרים או מלוחים שהרי הוא מטהר בזוחלים והן המים הנגררים ונמשכין מן המעיין:", + "למעלה מזה המעיין שמימיו מים חיים שבהן בלבד טובלים בו הזבים הזכרים ולוקחין מהן לטהרת המצורע ולקדש מי חטאת מה בין מעיין למקוה המקוה אינו מטהר אלא במ' סאה והמעיין מטהר בכל שהוא המקוה אינו מטהר אלא באשבורן והמים הנזחלים ממנו אינן מטהרין והמעיין מטהר בזוחלים המקוה לא תעלה בו טבילה לזבים והמעיין אם היו מימיו מים חיים הזב טובל בהן:", + "מעיין שמימיו יוצאין ונמשכין לתוך השוקת ואחר כך יוצאין מן השוקת ונזחלין הרי כל המים שבשוקת ושחוץ לו פסולין היו מקצתן נמשכין על שפת השוקת אפילו כל שהוא הרי המים שחוץ לשוקת כשרים שהמעיין מטהר בכל שהוא היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מים ונקוין שם הרי אותה הבריכה כמקוה היה יוצא חוץ לבריכה ה\"ז פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת עד שידע שיצאו כל מי המקוה שהיו בתוך הבריכה:", + "מעיין שמימיו נמשכין ע\"ג כלים שאין להן בית קיבול כגון שלחן וספסל וכיוצא בהן ה\"ז כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הכלים:", + "מעיין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעיין עד שגברו המים שבאמות ושטפו הרי הן כמעיין לכל דבר היו מימי המעיין עומדים ואינן נמשכין ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמות המים הרי המים שמשוכין שוין למקוה לטהר באשבורן בלבד ושוין למעיין לטהר בכל שהוא:", + "כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת:", + "המים הזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין לכל דבר והמנטפין מן המעיין אע\"פ שהן טורדין הרי הם כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין [ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין] הרי הכל כמעיין לכל דבר ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן:", + "נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקוה המנטף טבלא של חרס חלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי הן כשרין וכל דבר שמקבל טומאה ואפילו מד\"ס אין מזחילין בו:", + "זוחלין שקלחן בעלי אגוז כשרים כשהיו שאין עלי האגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים:", + "מי גשמים הבאין מן המדרון והנם נזחלין ויורדין אף על פי שהיו מתחילתן ועד סופן מ' סאה אין מטבילין בהן כשהן נזחלין עד שיקוו וינוחו באשבורן מ' סאה הרי שהקיף כלים ועשה מהן מחיצות עד שנתקבץ ביניהן מ' סאה ממים הנזחלין מן הגשמים ה\"ז טובל בהן וכלים שעשה מהן הגדר לא עלתה להן טבילה:", + "גל שנתלש מן הים ונפל על האדם או על הכלים אם יש בו מ' סאה הרי אלו טהורין לחולין שאין הטובל לחולין צריך כוונה כמו שביארנו בהלכות שאר אבות הטומאות ואם נתכוון והיה יושב ומצפה עד שיפול עליו הגל עלתה לו טבילה לדבר שנתכוון לו:", + "אין מטבילין בגל כשהוא באויר קודם שיפול על הארץ ואע\"פ שיש בו ארבעים סאה לפי שאין מטבילין בזוחלים קל וחומר באויר היו שני ראשי הגל נוגעין בארץ מטבילין בו ואין מטבילין בכיפה שלו מפני שהוא אויר:" + ], + [ + "ספק מים שאובין שטהרו חכמים כיצד מקוה שנסתפק לו אם נפלו לתוכו מים שאובים או לא ואפילו ידע בודאי שנפלו ספק יש בהן שלשת לוגין ספק אין בהן ואפילו ידע בודאי שיש בהן שלשת לוגין ספק שהיה במקוה שנפלו בו ארבעים סאה ספק לא היה הרי זה כשר:", + "שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו נפלו שלשת לוגין מים שאובין לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ספיקו טהור מפני שיש לו במה יתלה היו שניהן פחותין מארבעים סאה ונפלו לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן כל אחד משניהן פסול שאין לו במה יתלה אם לזה נפלו נפסל ואם לזה נפלו נפסל:", + "מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה זה:", + "צינור שמקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה הרי זה פסול מפני שהפסול מוכח ואם יש במקוה רובו מים כשרים הרי זה כשר שזה ספק מים שאובים הוא שהרי יש שם מקוה כשר קבוע:", + "כל המקואות הנמצאים בארץ העמים פסולין שחזקתן שאובין וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל במדינות לפנים מן המפתח בחזקת פסולין שאנשי המדינה מכבסים בהן ומטילין לתוכן מים שאובים תמיד וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל חוץ למפתח בחזקת טהרה שחזקתן מן הגשמים:", + "הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו וטבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל ספיקו טמא לפי שהטמא בחזקתו עד שיוודע שטבל כראוי וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר בין שהיה המקוה ברה\"ר בין שהיה ברה\"י כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם במה דברים אמורים כשהיתה הטבילה מטומאה חמורה אבל אם טבל מטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין הואיל ועיקר דברים אלו מדבריהן הרי ספיקו טהור כמו שביארנו ואף על פי שנסתפק לו אם טבל או לא טבל או שנמצא המקוה חסר לאחר זמן וכיוצא בספיקות אלו ה\"ז טהור:", + "שני מקואות אחד כשר ואחד פסול וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הרי אלו תלויות טבל בשני ועשה טהרות הראשונות תלויות כשהיו והשניות טהורות ואם נגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו וכן אם נטמא באמצע טומאה קלה שביארנו וטבל בשני ועשה טהרות אבל אם טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות ונטמא טומאה חמורה וטבל בשני ועשה טהרות הראשונות טהורות והשניות תלויות ואם נגעו אלו באלו ראשונות ישרפו והשניות תלויות כשהיו היה באחד מהן ארבעים סאה ואחד כולו שאוב וטבלו בהן שנים אחד מטומאה חמורה ואחד מטומאה קלה ועשו טהרות הטובל מטומאה חמורה טהרותיו תלויות והטובל מטומאה קלה טהרותיו טהורות היה אחד טמא וירד לטבול והשני ירד להקר זה שירד לטבול באחד מהן טהרותיו תלויות כמו שביארנו וזה שירד להקר טהור כשהיה שזה ספק מים שאובין הוא שמא בשאוב טבל כשהקר ונטמא:", + "שני מקואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר הקר באחד מהן ועשה טהרות הרי אלו טהורות הקר בשני ועשה טהרות הרי אלו ישרפו שהרי ודאי בא ראשו ורובו במים שאובין כמו שביארנו:" + ], + [ + "כבר ביארנו שנטילת ידים וטבילתן מדברי סופרים וידים שצריכות טבילה אין מטבילן אותן אלא במקוה כשר שיש בו ארבעים סאה שבמקום שהאדם טובל בו כלים ידים טובלין אבל ידים שאין צריכות אלא נטילה בלבד אם הטבילן במי מקוה טהורין ואם הטבילן במים שאובין בין בכלים בין בקרקעות לא טהרו ידיו עד שיפלו המים השאובים מן הכלי על ידיו שאין נוטלין לידים אלא מן הכלים ומכח נותן כמו שביארנו בהלכות ברכות:", + "כל החוצץ בטבילה חוצץ בידים בין בטבילתן בין בנטילתן וכל העולה למדת המקוה כטיט הנרוק עולה לשיעור הרביעית שנוטלין בהן הידים וכל הנוטל ידיו צריך לשפשף:", + "הנוטל שתי ידיו לתרומה צריך לחזור וליטול פעם שנייה במים שניים כדי להסיר המים שעל גב ידיו שהרי המים שנטל בהן תחילה והן הנקראין מים ראשונים נטמאו בידיו לפיכך אם נפל ככר של תרומה לתוך המים שנטל בהן ידיו תחילה נטמא ואם נפל לתוך המים השניים לא נטמא ואם נטל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל שם ככר של תרומה נטמא נטל את הראשונים ונמצא על ידיו דבר חוצץ והסירו ונטל את השניים הרי ידיו טמאות כשהיו שאין המים השניים מטהרין אלא הנשאר מן המים הראשונים ע\"ג ידיו:", + "הידים מתטמאות ומתטהרות עד הפרק כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ונטל המים השניים חוץ לפרק וחזרו מחוץ לפרק לידיו הרי ידיו טהורות שהמים השניים טהורין הן נטל את הראשונים והשניים חוץ לפרק וחזרו לידו נטמאת ידו שהמים הראשונים שחוץ לפרק נטמאו מחמת ידיו ואין המים השניים מטהרים במים שחוץ לפרק ולפי שחזרו המים שחוץ לפרק לידו טמאוה:", + "נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו טמאות שהשניים מתטמאין מחמת היד שלא ניטלה במים ראשונים וחוזרין ומטמאין את היד השנייה נטל את הראשונים לשתי ידיו ונטל את השניים לידו אחת האחת טהורה נטל ידו אחת ושפשפה בחבירתה נטמאו המים שעליה מחמת חבירתה שלא ניטלה וחוזרין ומטמאין את היד שנטלה שפשפה בראשו או בכותל הרי זו טהורה:", + "נטל שתי ידיו משטיפה אחת הרי אלו טהורין ואין אומרין הרי זה כנוטל ידו אחת במים שירדו מעל ידו השנייה אפילו ארבעה או חמשה זה בצד זה או זה על גב זה ובלבד שירפו שיבואו בהן המים:", + "נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מן ידו הרי ידו טמאה כשהיתה ואם עדיין יש על מקצת שנטל בתחילה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה בד\"א במים ראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן:", + "שיעור המים שנוטלין בהן תחילה רביעית לכל אדם ואדם לשתי הידים אין פחות משיעור זה כמו שביארנו בנטילת ידים לפת אבל מים שניים יש לשנים ליטול ידיהן מרביעית ומחצי לוג נותנין לשלשה ולארבעה ומלוג נותנין אפילו למאה שאין המים השניים לטהר אלא להעביר המים הראשונים:", + "כלי שהיה בו רביעית מים כשרים לנטילת ידים ונתן לתוכו מעט מים פסולין לנטילת ידים הרי אלו כשרין נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד כשהיתה הרי זו פסולה מפני שהמים הפסולין השלימו שיעור הרביעית:", + "כל המים הפסולין לנטילה במים ראשונים כך הן פסולין במים שניים וכל כלי שאין נוטלין ממנו במים ראשונים כך אין נוטלין ממנו מים שניים וכשם שצריך להיות המים הראשונים מכח אדם כך המים השניים:", + "כבר ביארנו בפרק ששי מהלכות ברכות כל מיני המים הפסולין לנטילת ידים והכשרן וכל הכלים שנוטלין בהן לידים ושאין נוטלין ואי זו נתינה היא מכח נותן וכשירה ואי זה נתינה אינה מכח נותן ופסולה וכל אותן הדברים שביארנו שם בנטילת ידים לפת חולין כך הן לתרומה וכשם שכל ספק ידים טהורות לחולין כמו שביארנו שם כך הן לתרומה כל ספק ידים טהור:", + "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ואעפ\"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן:סליקו להו הלכות מקואות בס\"ד:נגמר ספר עשירי והוא ספר טהרה הלכותיו שמונה ופרקיו מאה וארבעים וארבעה:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5856493cee44835f7e343176b2f7eb005b4e93f3 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,203 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Immersion_Pools", + "text": [ + [ + "כָּל הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ טֻמְאָה חֲמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶן אֵין לָהֶן טָהֳרָה אֶלָּא בִּטְבִילָה בְּמַיִם הַנִּקְוִין בְּקַרְקַע: ", + "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה רְחִיצַת בָּשָׂר וְכִבּוּס בְּגָדִים מִן הַטֻּמְאָה אֵינוֹ אֶלָּא טְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמִקְוֶה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּזָב (ויקרא טו יא) \"וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם\" כְּלוֹמַר שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַטְּמֵאִין שֶׁאִם טָבַל כֻּלּוֹ חוּץ מֵרֹאשׁ אֶצְבַּע הַקְּטַנָּה עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֲרֵי נֶאֱמַר (ויקרא יא לב) \"בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר\" בִּנְיַן אָב לְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁיָּבוֹאוּ בַּמַּיִם: ", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי זְכוּכִית וְכֵן הַמַּפָּץ. כְּלִי חֶרֶס נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא יא לג) \"וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ \"וְאֵין לוֹ טָהֳרָה אֶלָּא שְׁבִירָה. אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בְּקַרְקַע וַאֲפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר וַאֲפִלּוּ מִלְּאָהוּ סִיד אוֹ גְּפָסִים הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה עַד שֶׁיִּשָּׁבֵר. וּכְלֵי זְכוּכִית כִּכְלֵי חֶרֶס עֲשָׂאוּם בְּדָבָר זֶה: ", + "הַמַּפָּץ אֵינוֹ בִּכְלַל הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִים שְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת לְפִי שֶׁאֵינוֹ כְּלִי קִבּוּל אֵינוֹ מִכְּלַל כְּלֵי עֵץ הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְהוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לְמִשְׁכָּב נִתְרַבָּה לְטֻמְאַת מִדְרָס בִּלְבַד דִּין תּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹ טֻמְאָה וְטָהֲרָה בְּפֵרוּשׁ וְנִתְרַבָּה לַטֻּמְאָה לֹא יִתְרַבֶּה לְטַהֵר בְּמִקְוֶה שֶׁאֵין מִתְטַהֵר בְּמִקְוֶה אֶלָּא הַכֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאֵין לַמַּפָּץ טָהֳרָה אֶלָּא קְרִיעָתוֹ עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים: ", + "הַזָּב אֵין לוֹ טָהֳרָה אֶלָּא בְּמַעְיָן שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא טו יג) \"בְּמַיִם חַיִּים\" אֲבָל הַזָּבָה וּשְׁאָר הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טוֹבְלִין אַף בְּמִקְוֶה: ", + "כָּל חַיָּבֵי טְבִילוֹת טְבִילָתָן בַּיּוֹם חוּץ מִנִּדָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁטְּבִילָתָן בַּלַּיְלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה. וּבַעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג יב) \"וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם\" מְלַמֵּד שֶׁטּוֹבֵל וְהוֹלֵךְ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ: ", + "כָּל הַטּוֹבֵל צָרִיךְ שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ כְּשֶׁהוּא עָרוּם בְּבַת אַחַת. וְאִם הָיָה בַּעַל שֵׂעָר יַטְבִּיל כָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ וַהֲרֵי הוּא כְּגוּפוֹ דִּין תּוֹרָה. וְכָל הַטְּמֵאִין שֶׁטָּבְלוּ בְּבִגְדֵיהֶן עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִין. וְכֵן הַנִּדָּה שֶׁטָּבְלָה בִּבְגָדֶיהָ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ: ", + "כָּל הַטּוֹבֵל צָרִיךְ לְהִתְכַּוֵּן לִטְבִילָה וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לְחֻלִּין. אֲפִלּוּ נִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ יָרְדָה לְהָקֵר הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ. אֲבָל לִתְרוּמָה וּלְקָדָשִׁים אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּטְבֹּל בְּכַוָּנָה: ", + "הַכּוֹפֵת יָדָיו וְרַגְלָיו וְיָשַׁב לוֹ בְּאַמַּת הַמַּיִם אִם נִכְנְסוּ מַיִם דֶּרֶךְ כֻּלּוֹ טָהוֹר. הַקּוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהַטּוֹבֵל פַּעֲמַיִם בַּמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כְּבשׁ יָדְךָ עָלַי בַּמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה: ", + "בֵּית הַסְּתָרִים וּבֵית הַקְּמָטִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יא) \"וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם\" אֵיבָרִים הַנִּרְאִים בִּלְבַד. וְאַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לִהְיוֹת רְאוּיִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם וְלֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים לְעוֹלָם יִלְמֹד אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מְדִיחָה בֵּין קְמָטֶיהָ בְּמַיִם וְאַחַר כָּךְ תִּטְבֹּל. וְהָאִשָּׁה טוֹבֶלֶת כְּדֶרֶךְ גְּדִילָתָהּ כְּאוֹרֶגֶת וּכְמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ: ", + "אִשָּׁה אֵינָהּ טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּיֶּשֶׁת מִבְּנֵי הָעִיר וְאֵינָהּ טוֹבֶלֶת כַּהֹגֶן. וְאִם הִקִּיף לָהּ מַפָּץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַצְנִיעָהּ טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל. וְלֹא תִּטְבֹּל עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס אוֹ סַל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁמְּפַחֶדֶת וְלֹא תַּעֲלֶה לָהּ טְבִילָה: ", + "אֶחָד הָאָדָם אוֹ הַכֵּלִים לֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַמַּיִם. וְאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַמַּיִם כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּצֵק אוֹ טִיט מֻדְבָּק עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה וְלֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה. דְּבַר תּוֹרָה אִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם אוֹ רֹב הַכְּלִי לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהַעֲבִירוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ עַל לֵב בֵּין עָבַר בֵּין לֹא עָבַר אֵינוֹ חוֹצֵץ וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה חוֹפֶה מִעוּטוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַל מִעוּטוֹ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ. וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ אִם הָיָה חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ הַמַּקְפִּיד עָלָיו. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאִם הָיָה עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי דָּבָר מִדְּבָרִים הַחוֹצְצִין כְּגוֹן בָּצֵק וְזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ טִפָּה כְּחַרְדָּל וְהוּא מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹפֶה רֹב הַכְּלִי אוֹ רֹב הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: " + ], + [ + "אֵלוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם. לִפְלוּף שֶׁחוּץ לָעַיִן. וְגֶלֶד שֶׁחוּץ לַמַּכָּה. וְהַדָּם יָבֵשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְהָרְטִיָּה שֶׁעָלֶיהָ. וְגִלְדֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. וּבָצֵק אוֹ טִיט שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן. וְהַמִּלְמוּלִין שֶׁעַל הַגּוּף. וְטִיט הַיָּוֵן וְטִיט הַיּוֹצְרִים וְטִיט שֶׁל דְּרָכִים הַנִּמְצָא שָׁם תָּמִיד אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה כָּל אֵלּוּ חוֹצְצִין. וּשְׁאָר כָּל הַטִּיט כְּשֶׁהוּא לַח אֵינוֹ חוֹצֵץ שֶׁהֲרֵי נִמְחָה בְּמַיִם וּכְשֶׁהוּא יָבֵשׁ חוֹצֵץ: ", + "הַדְּבַשׁ. וְהַדְּיוֹ. וְהֶחָלָב. וְהַדָּם. וּשְׂרַף הַתּוּת. וְהַתְּאֵנָה. וְהַשִּׁקְמָה. וְהֶחָרוּב. יְבֵשִׁין חוֹצְצִין לַחִין אֵינָן חוֹצְצִין. וּשְׁאָר כָּל הַשְּׂרָפִין בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין חוֹצְצִין. וְדָם שֶׁנִּסְרַךְ בַּבָּשָׂר אֲפִלּוּ לַח חוֹצֵץ. הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים חוֹצְצִין: ", + "בֵּית הַסְּתָרִים בְּאִשָּׁה חוֹצֵץ עַד שֶׁתָּדִיחַ תְּחִלָּה. שֶׁהַזֵּעָה שָׁם תָּמִיד וְהֶאָבָק מִתְקַבֵּץ וְחוֹצֵץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּנְשׂוּאָה. אֲבָל בִּפְנוּיָה הוֹאִיל וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת אֵינוֹ חוֹצֵץ: ", + "הָאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְהַקַּשְׂקַשִּׂין שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר. וְהַשֵּׁירִים וְהַנְּזָמִים וְהַקַּטְלָיוֹת וְהַטַּבָּעוֹת. בִּזְמַן שֶׁהֵן חֲזָקִים וּדְבוּקִים בַּבָּשָׂר חוֹצְצִים. רָפִים אֵינָם חוֹצְצִין: ", + "חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִּשְׁתָּן וְהָרְצוּעוֹת שֶׁקּוֹשְׁרוֹת הַנָּשִׁים בְּרָאשֵׁיהֶן לְנוֹי חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁמַּבְדִּילִין בֵּין הַגּוּף וּבֵין הַמַּיִם. אֲבָל חוּטֵי שֵׂעָר אֵין חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רָפִין: ", + "חוּטִין שֶׁבַּצַּוָּאר אֵינָן חוֹצְצִין אֲפִלּוּ שֶׁל פִּשְׁתָּן לְפִי שֶׁאֵין אִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן. אֲבָל חֲבָקִים שֶׁבַּצַּוָּאר כְּגוֹן קַטְלָיוֹת וַעֲנָקִים חוֹצְצִין לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה בַּעֲלַת בָּשָׂר: ", + "שֵׂעָר שֶׁעַל הַלֵּב שֶׁנִּתְקַשֵּׁר וְנַעֲשָׂה קִלְקִין. וְכֵן קִלְקֵי הַזָּקָן חוֹצְצִין: ", + "חֵץ הַתָּחוּב בְּאָדָם בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה חוֹצֵץ. וּבַזְּמַן שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ לָעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חֵץ טָמֵא. וְכֵן מִי שֶׁבָּלַע טַבַּעַת טָמֵא וְטָבַל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הֱקִיאָהּ אַחַר שֶׁטָּבַל נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַבְּלוּעִים בְּגוּף הַחַי לֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִתְטַמְּאִין. נִכְנְסוּ צְרוֹרוֹת וְקֵיסָמִין בְּסִדְקֵי רַגְלָיו מִלְּמַטָּה חוֹצְצִין: ", + "אִסְפְּלָנִית מְלוּגְמָא וּרְטִיָּה שֶׁעַל בֵּית הַסְּתָרִים חוֹצְצִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן הַמַּיִם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין וְלֹא יְהֵא בָּהֶן דָּבָר חוֹצֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה בּוֹ שְׂעָרָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם חוּץ לַמַּכָּה וְרֹאשָׁהּ מֻדְבָּק לַמַּכָּה אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת רֹאשָׁם מֻדְבָּק בְּטִיט אוֹ בְּצוֹאָה אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּרִיסֵי עֵינָיו מִלְּמַטָּה וּנְקָבָן וְהוֹצִיאָן בְּרִיסֵי עֵינָיו מִלְּמַעְלָה הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין: ", + "לֹא יִטְבּל אָדָם בֶּעָפָר שֶׁעַל רַגְלָיו וְאִם טָבַל אֵינוֹ חוֹצֵץ: ", + "הָאוֹחֵז בְּאָדָם וּבְכֵלִים וְהִטְבִּילָן הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁרִפָּה יָדָיו עַד שֶׁבָּאוּ בָּהֶן הַמַּיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְפֶּה. וְאִם הֵדִיחַ יָדָיו בַּמַּיִם עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה: ", + "הַמַּפְשֶׁלֶת בְּנָהּ לַאֲחוֹרָהּ וְטָבְלָה לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה שֶׁמָּא הָיָה טִיט בְּרַגְלֵי הַתִּינוֹק אוֹ בְּיָדָיו וְנִדְבַּק בְּאִמּוֹ בִּשְׁעַת טְבִילָה וְחָצַץ וְאַחַר שֶׁעָלְתָה נָפַל: ", + "נִדָּה שֶׁנָּתְנָה שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ אוֹ שֶׁקָּפְצָה יָדָהּ אוֹ שֶׁקָּרְצָה בְּשִׂפְתוֹתֶיהָ אוֹ שֶׁנִּמְצָא עֶצֶם בֵּין שִׁנֶּיהָ כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַטְּמֵאִים. נָתְנָה מָעוֹת בְּפִיהָ וְיָרְדָה וְטָבְלָה טָהֲרָה מִטֻּמְאַת הַנִּדָּה וַהֲרֵי הִיא טְמֵאָה עַל גַּב רֻקָּה וְנִמְצֵאת רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּרֹק הַנִּדָּה. וְכֵן הַדִּין בְּזָב: ", + "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹצְצִין בְּאָדָם. קִלְקֵי הָרֹאשׁ וּבֵית הַשֶּׁחִי וּבֵית הַסְּתָרִים שֶׁבָּאִישׁ. וְלִפְלוּף שֶׁבָּעַיִן. וְגֶלֶד שֶׁהֶעֶלְתָה הַמַּכָּה. וְלִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. וְצוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן. וְצִפֹּרֶן הַמְדֻלְדֶּלֶת. וּכְשׁוּת הַקָּטָן וְהוּא הַשֵּׂעָר הַדַּק שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ. כָּל אֵלּוּ אֵינָן חוֹצְצִין: ", + "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִין כְּאַחַת קֶשֶׁר אֶחָד אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן. וּשְׂעָרָה אַחַת שֶׁנִּקְשְׁרָה חוֹצֶצֶת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מַקְפִּיד עָלֶיהָ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁתִּהְיֶה רֹב שְׂעָרוֹ קָשׁוּר נִימָא נִימָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁשְּׂעָרוֹ שֶׁל אָדָם כְּגוּפוֹ הוּא חָשׁוּב לְעִנְיַן טְבִילָה וְאֵינוֹ כְּגוּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר רֹב הַשֵּׂעָר אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁכָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ קָשׁוּר נִימָא נִימָא אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אֶלָּא אִם כֵּן נִצְטָרֵף לְחוֹצֵץ אַחֵר עַל גּוּפוֹ וְנִמְצָא הַכּל רֹב גּוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד הַנִּדָּה וְאֶחָד שְׁאָר הַטְּמֵאִין שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשָׁן שֵׂעָר: ", + "תַּקָּנַת עֶזְרָא הִיא שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה חוֹפֶפֶת אֶת שְׂעָרָהּ וְאַחַר כָּךְ תִּטְבֹּל. וְאִם אֶפְשָׁר לָהּ לָחֹף בַּלַּיְלָה וְלִטְבּל מִיָּד תֵּכֶף לַחֲפִיפָה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק אוֹ מִפְּנֵי הַחלִי חוֹפֶפֶת אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְטוֹבֶלֶת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת: ", + "טָבְלָה וְעָלְתָה וְנִמְצָא עָלֶיהָ דָּבָר חוֹצֵץ אִם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁחָפְפָה טָבְלָה אֵינָהּ צְרִיכָה לָחֹף פַּעַם שְׁנִיָּה אֶלָּא חוֹזֶרֶת וְטוֹבֶלֶת מִיָּד בִּלְבַד. וְאִם לָאו צְרִיכָה לָחֹף פַּעַם שְׁנִיָּה וְלִטְבֹּל: ", + "לֹא תָּחֹף אִשָּׁה בְּנֶתֶר מִפְּנֵי שֶׁמְּקַטֵּף אֶת הַשֵּׂעָר. וְלֹא בְּאֹהֶל מִפְּנֵי שֶׁמַּסְרִיךְ אֶת הַשֵּׂעָר. אֶלָּא בְּחַמִּין וַאֲפִלּוּ בְּחַמֵּי חַמָּה מִפְּנֵי שֶׁהַחַמִּין מְיַשְּׁרִין אֶת הַשֵּׂעָר וּמְסַלְסְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל הַצּוֹנְנִין מְקַלְקְלִין וּמְקַבְּצִין אֶת הַשֵּׂעָר וּמִתְקַשֵּׁר: ", + "נִדָּה שֶׁנָּתְנָה תַּבְשִׁיל לִבְנָהּ וְטָבְלָה לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה מִפְּנֵי הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁעַל יָדֶיהָ: ", + "שָׂרְטָה בִּבְשָׂרָהּ וְהוֹצִיא דָּם וְטָבְלָה. בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵין מְקוֹם הַשְּׂרִיטוֹת חוֹצֵץ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁהַדָּם נִקְפֶּה שָׁם כְּגֶלֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וְכֵן לִפְלוּף שֶׁבָּעַיִן אִם הָיָה יָבֵשׁ וְהוּא שֶׁהִתְחִיל לְהוֹרִיק חוֹצֵץ בְּנִדָּה: ", + "כֹּחַל שֶׁבָּעַיִן אֵינוֹ חוֹצֵץ. שֶׁעַל גַּב הָעַיִן חוֹצֵץ. וְאִם הָיוּ עֵינֶיהָ פּוֹרְחוֹת אַף עַל גַּבֵּי הָעַיִן אֵינוֹ חוֹצֵץ: ", + "פָּתְחָה עֵינֶיהָ בְּיוֹתֵר אוֹ עִצַּמְתָּן בְּיוֹתֵר לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְעִנְיַן טָהֳרוֹת. אֲבָל לְהַתִּירָהּ לְבַעֲלָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה תַּבְשִׁיל לִבְנָהּ אוֹ שֶׁהָיָה בָּהּ שֶׂרֶט יָשָׁן אוֹ שֶׁהָיָה עַל גַּב עֵינָהּ כֹּחַל. וּבֵין פָּתְחָה עֵינֶיהָ אוֹ עִצַּמְתָּן הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן חוֹצְצִין אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן וּלְעִנְיַן טָהֳרוֹת גָּזְרוּ לְעִנְיַן בִּיאָה לֹא גָּזְרוּ. וְכָל הַחוֹצֵץ בְּנִדָּה לְטָהֳרוֹת חוֹצֵץ בִּשְׁאָר הַטְּמֵאִין לְעִנְיַן טָהֳרוֹת. וְחוֹצֵץ בְּגֵר בִּשְׁעַת טְבִילָה: ", + "מִי שֶׁטָּבַל וְעָלָה וְנִמְצָא עָלָיו דָּבָר חוֹצֵץ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ הַמִּין כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר יוֹדֵעַ אֲנִי בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה זֶה עָלַי קֹדֶם הַטְּבִילָה הוֹאִיל וְהֻחְזַק טָמֵא הַעֲמֵד טָמֵא עַל טֻמְאָתוֹ עַד שֶׁתֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁטָּהַר: " + ], + [ + "וְאֵלוּ חוֹצְצִין בְּכֵלִים. הַזֶּפֶת וְהַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הַזֶּפֶת שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית מִתּוֹכָן חוֹצְצִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִבֵּית הָאֻמָּן. אֲבָל מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הַזֶּפֶת שֶׁבַּתַּמְחוּי וְשֶׁבַּקְּעָרָה בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן חוֹצְצִין: \n", + "הַמּוֹר וְהַקּוֹמוֹס בֵּין בְּכוֹס בֵּין בִּצְלוֹחִית בֵּין בְּתַמְחוּי וּקְעָרָה בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הָיָה זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַטַּבְלָא וְעַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַדַּרְגָּשׁ אִם הָיוּ נְקִיִּים חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. וְעַל הַבְּלוּסִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן: \n", + "הָיוּ עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת חוֹצְצִין עַל מִטּוֹת שֶׁל עָנִי אֵינָן חוֹצְצִין. עַל אֻכַּף בַּעַל הַבַּיִת חוֹצֵץ וְעַל זַקָּקִין אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַמִּרְדַּעַת מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ: \n", + "הָיוּ זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל בִּגְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּידִין עַל מַלְבּוּשָׁן לִהְיוֹת נָקִי. עַל בִּגְדֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ חוֹצֵץ: \n", + "הָיוּ עַל הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁל זַפָּתִים וְשֶׁל יוֹצְרִים וְשֶׁל מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת אֵינָן חוֹצְצִין: \n", + "טַבָּח שֶׁהָיָה דָּם עַל בְּגָדָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד: \n", + "מוֹכֵר רְבָב שֶׁהָיָה רְבָב עַל בִּגְדוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָיָה הַטַּבָּח מוֹכֵר רְבָב וְהָיָה עַל בִּגְדוֹ דָּם וּרְבָב הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנַיִם וּמַקְפִּיד אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ שֶׁהֲרֵי מְלַאכְתּוֹ הִיא וְאֵינוֹ מַקְפִּיד: \n", + "הָיָה הַזֶּפֶת אוֹ הַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַסַּנְדָּל מִתּוֹכוֹ. מִלְּמַעְלָה חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַסַּפְסָל מִלְּמַעְלָה אוֹ מִן הַצְּדָדִין חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ: \n", + "לִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁבַּכִּסֵּא וְשֶׁבַּקַּתֵּדְרָה הַמְכֻבָּשִׁין בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִן הַצְּדָדִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מַעֲבִירִין אוֹתָן. אֲבָל לִכְלוּכֵי שְׁמָרִים שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית וְהַמּוֹךְ שֶׁבַּשֵּׁיר וְשֶׁבַּזּוֹג. וְהַטִּיט וְהַבָּצֵק שֶׁעַל יַד הַקּוֹרְדוֹם וְשֶׁעַל יַד הַמַּגְרֵפָה [אֵינָן חוֹצְצִין. הִגְלִידוּ] חוֹצְצִין: \n", + "דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּזֶפֶת וּבְחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין בְּכֵלִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד הוּא לְפִיכָךְ אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד. אֵין בְּדָבָר זֶה הֶפְרֵשׁ בִּכְלִי מִן הַכֵּלִים אֶלָּא כָּל הַכֵּלִים שָׁוִין בְּדָבָר זֶה: \n", + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן. אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן. אוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְנִשְׁבְּרוּ. לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה: \n", + "כְּלִי שֶׁהָפַךְ פִּיו לְמַטָּה וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בְּכֻלּוֹ. הָיָה בּוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בּוֹ עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ: \n", + "כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב בָּאֶמְצַע אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ: \n", + "צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיַּטֶּנָּה עַל צִדָּהּ: \n", + "קַלְמָרִין אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיִּקָּבֶנָּה מִצִּדָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם לָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבָּהּ: \n", + "בְּהֵמָה שֶׁהָיָה הַשֵּׁיר שֶׁעָלֶיהָ רָפוּי וְנִטְמָא מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ: \n", + "לֹא יַטְבִּיל אָדָם אֶת הַקֻּמְקוּם בְּפֶחָמִין שֶׁבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף: \n", + "כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. הָיָה מָלֵא מַיִם וְהִטְבִּילוֹ הֲרֵי הַמַּיִם וְהַכְּלִי טְהוֹרִין כְּאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין. הָיָה הַכְּלִי מָלֵא מֵי רַגְלַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. הָיָה בּוֹ מֵי חַטָּאת אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ מֵי מִקְוֶה עַל מֵי חַטָּאת שֶׁבְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם לָאו עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ וּכְאִלּוּ הֵן שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁחוֹצְצִין בֵּין גּוּף הַכְּלִי וּבֵין מֵי הַמִּקְוֶה: \n", + "כְּלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא וְהָיָה מָלֵא יַיִן לָבָן אוֹ חָלָב וְהִטְבִּילוֹ. הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יַיִן אָדֹם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה: \n", + "לָגִין שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם טְמֵאִין וְהָיָה עַל פִּיו טִיט טוֹפֵחַ וְהָיָה הַטִּיט שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם וְהִטְבִּילוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה טִיט הַיָּוִן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. וְכֵן טַבַּעַת שֶׁנְּתָנָהּ בִּלְבֵנָה שֶׁל טִיט טוֹפֵחַ וְהִטְבִּילָהּ טְהוֹרָה. וְאִם הָיָה טִיט יָוֵן כְּאִלּוּ לֹא טְבָלָהּ: \n", + "אֵלּוּ שֶׁאֵין צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם בָּהֶן. סְתָם קִשְׁרֵי בִּגְדֵי עֲנִיִּים, וְאִם הִקְפִּיד עֲלֵיהֶן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי בִּגְדֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים סְתָמָן חוֹצְצִין, וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ מֵאֲלֵיהֶן. וְחֵבֶט הַסַּנְדָּל. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהַקְּצִיצָה דְּבוּקָה עִם הָרְצוּעָה שֶׁבָּהּ וַחֲזָקָה. וּתְפִלָּה שֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָזְנֵי הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמִיל. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִקְּשָׁרִים וּתְפָרִים שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַתִּירָם: \n", + "וְאֵלּוּ שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם. הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּפִתְחֵי הֶחָלוּק שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לוּלָאוֹת. וְכֵן קִשְׁרֵי לוּלָאוֹת שֶׁבַּכָּתֵף. וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה בִּרְצוּעָה. וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וּשְׁנָצִים שֶׁל סַנְדָּל. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁקְּשָׁרָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לְגַלּוֹתָן וּלְמָתְחָן. הַסַּלִּין שֶׁל גַּת וְשֶׁל בַּד אִם הָיוּ חֲזָקִים צָרִיךְ לְחַטֵּט וְאִם הָיוּ רָפִים צָרִיךְ לְנַעֵר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם: \n", + "כֶּסֶת עֲגֻלָּה. וְהַכַּדּוּר. וְהָאִמּוּם. וְהַקָּמֵעַ. וְהַתְּפִלָּה. אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם לַחֲלָלָן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס טוֹבֵל סָתוּם: \n", + "הַמַּטְבִּיל בְּגָדִים הַמְכֻבָּסִין צְרִיכִין שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן הַמַּיִם עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. הִטְבִּילָן נְגוּבִין עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעֲבּוּעָן: \n", + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכָּן וְעָתִיד לְקָצְצָן מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. כֵּיצַד. שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל אַרְבָּעָה טְפָחִים וְקָטָן עֲשָׂרָה. מַטְבִּיל מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת עַד מִדָּה זוֹ בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: \n", + "כְּלִי טָמֵא שֶׁנָּתַן בְּתוֹכוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים וְהִטְבִּיל הַכּל עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁפִּי הַכְּלִי צַר בְּיוֹתֵר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִכְנָסִין לוֹ וּמִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה טְבִילָה לַכְּלִי הַגָּדוֹל עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ וְהִטְבִּיל לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְכֵן אִם הָיָה הַכְּלִי טָהוֹר וְנָתַן לְתוֹכוֹ כֵּלִים טְמֵאִים וְהִטְבִּילָן לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ אֵין מַטְבִּילִין כֵּלִים לְתוֹךְ כֵּלִים טְהוֹרִין כְּלָל וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּסַל אוֹ בְּקֻפָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בִּמְקוֹמוֹ: \n" + ], + [ + "דִין תּוֹרָה שֶׁכָּל מַיִם מְכֻנָּסִין טוֹבְלִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לו) \"מִקְוֵה מַיִם\" מִכָּל מָקוֹם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בָּהֶן כְּדֵי טְבִילָה לְכָל גּוּף הָאָדָם בְּבַת אַחַת. שִׁעֲרוּ חֲכָמִים אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁעוּר זֶה הוּא מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם בֵּין שְׁאוּבִין בֵּין שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין: \n", + "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פְּסוּלִין לִטְבִילָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִקְוֵה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין פָּסְלוּ הַכּל. אַף עַל פִּי שֶׁפִּסּוּל מַיִם שְׁאוּבִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְמָדוּהוּ בְּהֶקֵּשׁ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יא לו) \"אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר\", הַמַּעְיָן אֵין בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם כְּלָל וְהַבּוֹר כֻּלּוֹ בִּידֵי אָדָם שֶׁהֲרֵי כֻּלּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין, אָמְרוּ חֲכָמִים הַמִּקְוֶה לֹא יִהְיֶה כֻּלּוֹ שָׁאוּב כְּבוֹר וְאֵין צָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם כְּמַעְיָן אֶלָּא אִם יֵשׁ בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם כָּשֵׁר: \n", + "כֵּיצַד. הַמַּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָם וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים וְנִתְמַלְּאוּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עוֹנַת הַגְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הַקַּנְקַנִּים אוֹ יִכְפֵּם וְהַמַּיִם הַנִּקְוִים מֵהֶם כְּשֵׁרִים לִטְבּל וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמַּיִם הָאֵלּוּ הָיוּ בַּכֵּלִים שֶׁהֲרֵי לֹא מִלְּאָן בְּיָדוֹ. לְפִיכָךְ אִם הִגְבִּיהַּ אֶת הַקַּנְקַנִּים וְהֶעֱרָם הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶם שְׁאוּבִין: \n", + "הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן אֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים וְאֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְנִתְמַלְּאוּ מֵי גְּשָׁמִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְאִם כְּפָאָן עַל פִּיהֶן אוֹ שְׁבָרָן הַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן כִּשְׁאוּבִין לְכָל דָּבָר שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ נִתְמַלְּאוּ שֶׁחֶזְקַת הַצִּנּוֹר לְקַלֵּחַ מַיִם. וַאֲפִלּוּ שָׁכַח הַכֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר פְּסוּלִין גָּזְרוּ עַל הַשּׁוֹכֵחַ מִפְּנֵי הַמַּנִּיחַ. וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֶת הַכֵּלִים בֶּחָצֵר בְּעֵת קִשּׁוּר הֶעָבִים וְנִתְמַלְּאוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ נִתְמַלְּאוּ. וְכֵן גָּזְרוּ עַל הַשּׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר בִּשְׁעַת קִשּׁוּר עָבִים מִשּׁוּם מַנִּיחַ. הִנִּיחָן בֶּחָצֵר בְּעֵת פִּזּוּר עָבִים וּבָאוּ עָבִים וְנִתְמַלְּאוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין כְּמוֹ שֶׁמַּנִּיחָן בְּרֹאשׁ הַגָּג לְנַגְּבָן. וְכֵן אִם הִנִּיחָן בְּעֵת קִשּׁוּר הֶעָבִים וְנִתְפַּזְּרוּ וְחָזְרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ וְנִתְמַלְּאוּ הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין. וְאִם שִׁבְּרָן אוֹ כְּפָאָן הַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן כְּשֵׁרִין: \n", + "הַסַּיָּד שֶׁשָּׁכַח עָצִיץ בַּמִּקְוֶה וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בַּמִּקְוֶה אֶלָּא מְעַט וַהֲרֵי הֶעָצִיץ יֵשׁ בּוֹ רֹב הַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הֶעָצִיץ בִּמְקוֹמוֹ וְנִמְצָא הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ כָּשֵׁר. וְכֵן הַמְסַדֵּר אֶת הַקַּנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה כְּדֵי לְחַסְּמָן וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַמִּקְוֶה אֶת מֵימָיו וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם מַיִם כְּלָל אֶלָּא מַיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַקַּנְקַנִּים הֲרֵי זֶה יִשְׁבֹּר אֶת הַקַּנְקַנִּים וְהַמַּיִם הַנִּקְוִין מֵהֶן מִקְוֶה כָּשֵׁר: \n", + "כֵּיצַד פּוֹסְלִין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין. שֶׁאִם הָיָה בַּמִּקְוֶה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים סְאָה [וְנָפַל לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין וְהִשְׁלִימוּם לְאַרְבָּעִים סְאָה] הַכּל פָּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין וְשָׁאַב בְּכַד וְשָׁפַךְ לְתוֹכוֹ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ כָּשֵׁר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִקְוֶה עֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִין וְהָיָה מְמַלֵּא בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה הַתַּחְתּוֹן אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הַתַּחְתּוֹן כָּשֵׁר: \n", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת וְנָתַן לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין וְנָטַל אַחַר כָּךְ מִמֶּנּוּ סְאָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְכֵן נוֹתֵן סְאָה וְנוֹטֵל סְאָה וְהוּא כָּשֵׁר עַד רֻבּוֹ: \n", + "אֵין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין עַד שֶׁיִּפְּלוּ לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה מִן הַכְּלִי. אֲבָל אִם נִגְרְרוּ הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין חוּץ לַמִּקְוֶה וְנִמְשְׁכוּ וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה אֲבָל אִם הָיָה רֹב מִן הַכְּשֵׁרִים הֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה וּמַשֶּׁהוּ מַיִם כְּשֵׁרִין וְהָיָה מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב חוּץ לַמִּקְוֶה וְהַמַּיִם נִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין לַמִּקְוֶה בֵּין שֶׁהָיוּ נִמְשָׁכִין עַל הַקַּרְקַע אוֹ בְּתוֹךְ הַסִּילוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר וַאֲפִלּוּ הִשְׁלִימוֹ לְאֶלֶף סְאָה. שֶׁהַשְּׁאִיבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כְּשֵׁרָה אִם הָיָה שָׁם רֹב אַרְבָּעִים סְאָה מִן הַכָּשֵׁר. וְכֵן גַּג שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁוֹ עֶשְׂרִים סְאָה וּמַשֶּׁהוּ מֵי גְּשָׁמִים וּמִלֵּא בִּכְתֵפוֹ וְנָתַן לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים שֶׁנִּמְצָא הַכּל פָּסוּל וּפָתַח הַצִּנּוֹר וְנִמְשְׁכוּ הַכּל לְמָקוֹם אֶחָד הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר. שֶׁהַשְּׁאוּבִים שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה הוֹאִיל וְהָיָה שָׁם רֹב מִן הַכָּשֵׁר: \n", + "הוֹרוּ מִקְצָת חַכְמֵי מַעֲרָב וְאָמְרוּ הוֹאִיל וְאָמְרוּ חֲכָמִים שְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ טְהוֹרָה אֵין אָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ שָׁם רֹב מַיִם כְּשֵׁרִין. וְזֶה שֶׁהִצְרִיךְ רֹב וְהַמְשָׁכָה דִּבְרֵי יָחִיד הֵן וּכְבָר נִדְּחוּ שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בַּסּוֹף שְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ טְהוֹרָה. לְפִי דִּבְרֵי זֶה אִם הָיָה מְמַלֵּא בִּכְלִי וְשׁוֹפֵךְ וְהַמַּיִם נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין לְמָקוֹם אֶחָד הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר. וְכֵן כָּל אַמְבְּטִי שֶׁבְּמֶרְחֲצָאוֹת שֶׁלָּנוּ מִקְוָאוֹת כְּשֵׁרִין. שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן שָׁאוּב וְשֶׁנִּמְשָׁךְ הוּא. וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ מִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה בְּעִנְיָן זֶה: \n", + "מֵי גְּשָׁמִים וּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁהָיוּ מִתְעָרְבִין בְּחָצֵר וְנִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין לַעֻקָּה שֶׁבֶּחָצֵר אוֹ שֶׁמִּתְעָרְבִין עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה וְיוֹרְדִין לַמְּעָרָה. אִם רֹב מִן הַכָּשֵׁר כָּשֵׁר וְאִם רֹב מִן הַפָּסוּל פָּסוּל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה פָּסוּל. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמִּתְעָרְבִין עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַמִּקְוֶה וְנִמְשָׁכִין וְיוֹרְדִין אֲבָל אִם הָיוּ הַכְּשֵׁרִים וְהַפְּסוּלִים מְקַלְּחִין לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִין עַד שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל: \n" + ], + [ + "מִקְוְה שֶׁנָּפְלוּ אֵלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין מִכְּלִי אֶחָד אוֹ מִשְּׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה כֵּלִים מִצְטָרְפִין וְהוּא שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הָרִאשׁוֹן. מֵאַרְבָּעָה כֵּלִים אֵין מִצְטָרְפִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת אֶת מֵי הַמִּקְוֶה אֲפִלּוּ נָפַל מִשְׁקַל דִּינָר בְּכָל שָׁנָה מִצְטָרֵף לִשְׁלֹשָׁה לוֹגִין בֵּין שֶׁקָּדְמוּ הַשְּׁאוּבִים אֶת הַכְּשֵׁרִים בֵּין שֶׁקָּדְמוּ הַכְּשֵׁרִים אֶת הַשְּׁאוּבִים אוֹ שֶׁנָּפְלוּ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. כֵּיוָן שֶׁנָּפְלוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין שְׁאוּבִין לְתוֹךְ אַרְבָּעִים סְאָה [קֹדֶם שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה אוֹ לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים] נִפְסַל הַכּל וְנַעֲשָׂה שָׁאוּב: ", + "שְׁנַיִם שֶׁהֵטִילוּ זֶה לוֹג וּמֶחֱצָה וְזֶה לוֹג וּמֶחֱצָה. וְהַסּוֹחֵט כְּסוּתוֹ וְהִגְבִּיהָהּ וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ נוֹפְלִין מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וְכֵן הַמְעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר שֶׁמֵּטִיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין: ", + "הַמַּטְבִּיל כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁל עוֹר בְּמִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן מִן הַמַּיִם נִמְצְאוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מַטְבִּילָן וּמַעֲלָן דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶן. אֲבָל הַקֻּפָּה וְהַשַּׂק מַטְבִּילָן וּמַעֲלָן כְּדַרְכָּן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: ", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ גּוּמוֹת מִמַּיִם שְׁאוּבִין לוֹג בְּכָל גּוּמָא וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַגּוּמָא הַשְּׁלִישִׁית כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל: ", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל לָזֶה לוֹג וּמֶחֱצָה וְלָזֶה לוֹג וּמֶחֱצָה וְנִתְעָרְבוּ שְׁנֵי הַמִּקְוָאוֹת הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עַל אֶחָד מֵהֶן שֵׁם פָּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין וְאַחַר כָּךְ נֶחְלָק לִשְׁנַיִם וְרִבָּה מַיִם כְּשֵׁרִים עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין שֶׁכָּל הַמִּקְוֶה כֻּלּוֹ שֶׁנִּפְסַל כְּמַיִם שְׁאוּבִין הוּא חָשׁוּב וּכְאִלּוּ כָּל מֵימָיו נִשְׁאֲבוּ בִּכְלִי: ", + "בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִים וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצֵאת מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם הוּא בְּפִסּוּלוֹ עַד שֶׁתְּחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁאוּבִין שֶׁהָיוּ בַּבּוֹר שְׁלֹשָׁה לוֹגִין. מִקְוֶה שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִין וְנִפְסַל וְאַחַר כָּךְ רִבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַכְּשֵׁרִים אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הוּא בְּפִסּוּלוֹ עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּתוֹכוֹ וְיִפְחֲתוּ הַשְּׁאוּבִין מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מֵי גְּשָׁמִים וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִים וְאַחַר כָּךְ הִרְבָּה עָלָיו מַיִם כְּשֵׁרִים. הֲרֵי זֶה בְּפִסּוּלוֹ עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים סְאָה שֶׁהָיוּ בּוֹ וַחֲמִשָּׁה קַבִּין וְיוֹתֵר מֵרְבִיעַ הַקַּב וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַכּל שֶׁנִּפְסַל חוּץ מִפָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְכֵן אִם עָשָׂה מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים וְעֵרְבוֹ עִם הַמִּקְוֶה הַזֶּה הַפָּסוּל טִהֲרוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ: ", + "הַמְסַלֵּק אֶת הַטִּיט לַצְּדָדִים וְנִמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִים לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. הָיָה תּוֹלֵשׁ הַטִּיט וּמַגְבִּיהוֹ בְּיָדוֹ וְהִבְדִּילוֹ מִן הַמִּקְוֶה לְצִדָּהּ וְנִמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין: ", + "גַּיִס הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכֵן בְּהֵמָה הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְזָלְפוּ בִּידֵיהֶן וּבְרַגְלֵיהֶם שְׁלֹשָׁה לוֹגִין לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עָשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: ", + "מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם טְמֵאִין שְׁאוּבִין הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. יָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶם. נָפַל לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִים הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם. וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עָלָיו. יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְרַבּוּ עֲלֵיהֶן הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּן כִּשְׁאוּבִין וְלֹא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר דִּינָר וְנָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין טְמֵאִין הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְחַלָּה וְלִתְרוּמָה וְלִטּל מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם וּפְסוּלִין לְהַקְווֹת עֲלֵיהֶן. נָפַל לְתוֹכוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם אֲפִלּוּ כֻּלָּן טְמֵאִין וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ לְתוֹכוֹ מִשְׁקַל דִּינָר מֵי גְּשָׁמִים שֶׁהִשְׁלִימוּ כָּשֵׁר. כְּשֵׁם שֶׁטָּהוֹר לִטְבִילָה כָּךְ טָהוֹר לְכָל דָּבָר: " + ], + [ + "כָּל הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִין שֶׁהָלְכוּ הַמַּיִם עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁנָּפְלוּ מִתּוֹכָן הֲרֵי אֵלּוּ שְׁאוּבִין וּפוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. וְהוּא שֶׁיֵּעָשׂוּ לְקַבָּלָה. אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּגוֹן כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין: \n", + "כָּל כְּלִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. כְּגוֹן הַסִּילוֹנוֹת שֶׁהַמַּיִם נִמְשָׁכִין מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחָבִים בְּאֶמְצַע וּמְקַבְּלִין אֵין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ שֶׁל חֶרֶס: \n", + "הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה לְפִי שֶׁאֵינָהּ כְּלִי. אֲבָל כְּלִי שֶׁחִבְּרוֹ בַּסֶּלַע פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁחִבְּרוֹ בְּסִיד. נִקְּבָה מִלְּמַטָּה אוֹ מִן הַצַּד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד כְּשֵׁרָה וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "הַלּוֹקֵחַ כְּלִי גָּדוֹל כְּגוֹן חָבִית גְּדוֹלָה אוֹ עֲרֵבָה גְּדוֹלָה וְנִקְּבוֹ נֶקֶב הַמְטַהֲרוֹ וּקְבָעוֹ בָּאָרֶץ וַעֲשָׂאָהוּ מִקְוֶה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. וְכֵן אִם פָּקַק אֶת הַנֶּקֶב בְּסִיד וּבְבִנְיָן אֵינוֹ פּוֹסֵל וְהַמַּיִם הַנִּקְוִין בְּתוֹכוֹ מִקְוֶה כָּשֵׁר. סְתָמוֹ בְּסִיד אוֹ בְּגִפְּסִיס עֲדַיִן הוּא פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה עַד שֶׁיִּקְבָּעֶנּוּ בָּאָרֶץ אוֹ יִבְנֶה. וְאִם הוֹלִיכוֹ עַל גַּב הָאָרֶץ וְעַל גַּב הַסִּיד וּמֵרֵחַ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: \n", + "הַמַּנִּיחַ טַבְלָא תַּחַת הַצִּנּוֹר וַהֲרֵי הַמַּיִם נִמְשָׁכִין עַל הַטַּבְלָא וְיוֹרְדִין לַמִּקְוֶה אִם הָיָה לַטַּבְלָא דֹּפֶן הֲרֵי זוֹ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה וְאִם לָאו אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת. זְקָפָהּ תַּחַת הַצִּנּוֹר כְּדֵי לַהֲדִיחָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֹּפֶן אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת שֶׁהֲרֵי לֹא עֲשָׂאָהּ לְקַבֵּל: \n", + "הַחוֹטֵט בְּצִנּוֹר מָקוֹם לְקַבֵּל בּוֹ הַצְּרוֹרוֹת הַמִּתְגַּלְגְּלִין בַּמַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרְדוּ עִם הַמַּיִם אִם הָיָה הַצִּנּוֹר שֶׁל עֵץ וְחָפַר בּוֹ כָּל שֶׁהוּא פּוֹסֵל שֶׁהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁיּוֹרְדִין בָּאִין מִתּוֹךְ כְּלִי שֶׁנַּעֲשָׂה לְקַבָּלָה. וַאֲפִלּוּ שֶׁקְּבָעוֹ אַחַר שֶׁחָקַק בּוֹ הוֹאִיל וְהָיָה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי כְּשֶׁהָיָה תָּלוּשׁ. אֲבָל אִם קְבָעוֹ בַּקַּרְקַע וְאַחַר כָּךְ חָקַק בּוֹ בֵּית קִבּוּל אֵינוֹ פּוֹסֵל. וְאִם הָיָה צִנּוֹר שֶׁל חֶרֶס אֵינוֹ פּוֹסֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּחֲקָק כְּדֵי לְקַבֵּל רְבִיעִית. אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַלֵּא הַמָּקוֹם הֶחָקוּק שֶׁבַּצִּנּוֹר צְרוֹרוֹת הַמִּתְחַלְחֲלִין בְּתוֹכוֹ הֲרֵי הוּא בְּפִסּוּלוֹ וְאֵינוֹ כְּסָתוּם. יָרַד לְתוֹךְ הַמָּקוֹם שֶׁחָקַק עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת וּסְתָמוֹ וְנִכְבַּשׁ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: \n", + "הַסְּפוֹג וְהַדְּלִי שֶׁהָיוּ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁנָּפְלוּ לֹא כְּלִי שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין: \n", + "הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה שֶׁבַּיָּם אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נְקוּבִים כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְאִם הָיוּ שַׂק אוֹ קֻפָּה מַטְבִּילִין בָּהֶן. וְכֵן הַמַּנִּיחַ שַׂק אוֹ קֻפָּה תַּחַת הַצִּנּוֹר אֵין הַמַּיִם הַנִּמְשָׁכִין מֵהֶן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "גִּסְטְרָא טְמֵאָה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וּשְׂפָתָהּ לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם וְהִטְבִּיל בָּהּ הַכֵּלִים טִהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְבִּיהֵם מִן הַמַּיִם עַד שֶׁהֵן בָּאֲוִיר הַגִּסְטְרָא מִתְטַמֵּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבָּן מֵאֲוִיר הַגִּסְטְרָא וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא אוֹתָן. וְכֵן מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִתַּחַת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא וְיָרַד וְטָבַל בְּתוֹכוֹ הוּא טָהוֹר וְיָדָיו טְמֵאוֹת מֵאֲוִיר הַתַּנּוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר כְּרוּם יָדָיו שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁטָּבַל יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַתַּנּוּר שֶׁאֵין כְּלֵי חֶרֶס מִתְטַהֲרִין בְּמִקְוֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "חָבִית מְלֵאָה מַיִם שֶׁנָּפְלָה לַיָּם אֲפִלּוּ לַיָּם הַגָּדוֹל הַטּוֹבֵל שָׁם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אִי אֶפְשָׁר לִשְׁלֹשָׁה לוֹגִין שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּמָקוֹם אֶחָד. וְכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפַל לְשָׁם נִטְמָא בַּמַּיִם הַשְּׁאוּבִין שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם עוֹמְדִין שָׁם. אֲבָל הַנְּהָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוֹאִיל וְהֵם נִמְשָׁכִין הֲרֵי זֶה טוֹבֵל שָׁם: \n", + "מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּקְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם נוֹגְעִין בְּמֵי הַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה. הָיוּ הַשְּׁאוּבִין בָּאֶמְצַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְכֹתֶל בֵּינֵיהֶן וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה מַיִם כְּשֵׁרִים וְהַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה מַיִם שְׁאוּבִין וְנֶקֶב בַּכֹּתֶל שֶׁבֵּין הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתּוֹנָה. אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין נִפְסְלָה הָעֶלְיוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּקֶב כְּאִלּוּ הוּא בְּאֶמְצַע הָעֶלְיוֹנָה לֹא בְּצִדָּהּ: \n", + "כַּמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב וְיִהְיֶה בּוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין הַכּל לְפִי הַבְּרֵכָה. אִם הָיְתָה הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעִים סְאָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַנֶּקֶב אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים לַבְּרֵכָה. הָיְתָה עֶשְׂרִים סְאָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַנֶּקֶב אֶחָד מִמֵּאָה וְשִׁשִּׁים לַבְּרֵכָה. וְצֵא וַחֲשֹׁב לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. שֶׁהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין וְהַקַּב אַרְבָּעָה לוֹגִין וְהַלּוֹג שֵׁשׁ בֵּיצִים: \n", + "שְׁלֹשָׁה מִקְוָאוֹת זֶה בְּצַד זֶה בְּכָל אֶחָד מֵהֶן עֶשְׂרִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת וְאֶחָד מֵהֶן שָׁאוּב מִן הַצַּד וְיָרְדוּ שְׁלֹשָׁה וְטָבְלוּ שְׁלָשְׁתָּן וְנֶעֶרְמוּ הַמַּיִם מִכֻּלָּן וְנִתְעָרְבוּ מִלְּמַעְלָה. הַמִּקְוָאוֹת כְּשֵׁרִים וְהַטּוֹבְלִים טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה הַכּל שִׁשִּׁים סְאָה מֵהֶן אַרְבָּעִים כְּשֵׁרִים זֶה בְּצַד זֶה וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִים פּוֹסְלִין מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיָה הַשָּׁאוּב בְּאֶמְצַע וְיָרְדוּ וְטָבְלוּ בָּהֶן וְנֶעֶרְמוּ הַמַּיִם וְנִתְעָרְבוּ הַמִּקְוָאוֹת. הֲרֵי הַמִּקְוָאוֹת כְּשֶׁהָיוּ וְהַטּוֹבְלִין טְמֵאִין כְּשֶׁהָיוּ שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעָרְבוּ אַרְבָּעִים סְאָה הַכְּשֵׁרִין לְפִי שֶׁאֵינָן זֶה בְּצַד זֶה שֶׁהַשָּׁאוּב מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶן: \n" + ], + [ + "אֵין הַמִּקְוֶה נִפְסָל לֹא בְּשִׁנּוּי הַטַּעַם וְלֹא בְּשִׁנּוּי הָרֵיחַ אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה בִּלְבַד. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מִקְוֶה לְכַתְּחִלָּה פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. כֵּיצַד. הַיַּיִן אוֹ הֶחָלָב וְהַדָּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמֵּי כָּל הַפֵּרוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא מַיִם שְׁאוּבִין. וּפוֹסְלִין בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה אֲפִלּוּ מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְאָה וְנָפַל לוֹ לוֹג יַיִן אוֹ מֵי פֵּרוֹת וְשִׁנָּה אֶת מַרְאָיו פָּסוּל. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה יַיִן אוֹ מֵי פֵּרוֹת וְלֹא שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ. וְאֵין הַסְּאָה שֶׁנָּפְלָה עוֹלָה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה. וְאִם נוֹסַף עַל הָעֶשְׂרִים עֶשְׂרִים אֲחֵרִים מַיִם כְּשֵׁרִים הֲרֵי זֶה מִקְוֶה כָּשֵׁר: \n", + "יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פּוֹסְלִין פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין לֹא מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין: \n", + "וְאֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. הַשֶּׁלֶג. וְהַבָּרָד. וְהַכְּפוֹר. וְהַגְּלִיד. וְהַמֶּלַח. וְטִיט הַנֵּרוֹק. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לְמִדָּתוֹ וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה כָּשֵׁר וְשָׁלֵם. נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. אֲפִלּוּ הֵבִיא אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁלֶג בַּתְּחִלָּה וְהִנִּיחָן בַּעֵקָּה וְרִסְּקוֹ שָׁם הֲרֵי זֶה מִקְוֶה שָׁלֵם וְכָשֵׁר: \n", + "וְאֵלּוּ פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. מַיִם שְׁאוּבִין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִים. וּמֵי כְּבָשִׁים. וּמֵי שְׁלָקוֹת. וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ. וְהַשֵּׁכָר. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר מִשְׁקַל דִּינָר וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר לְתוֹכָן אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה וְלֹא הִשְׁלִימוֹ. וְאִם נָפַל מֵאֶחָד מֵהֶן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מֵהֶן פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה: \n", + "וְאֵלּוּ לֹא פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. שְׁאָר הַמַּשְׁקִין. וּמֵי פֵּרוֹת. וְהַצִּיר. וְהַמֻּרְיָס. וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחְמִיץ. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אֶחָד וְנָפַל מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ סְאָה לְתוֹכָן לֹא הֶעֱלָהוּ וַהֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין אֵלּוּ פּוֹסְלִין אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "וּפְעָמִים שֶׁאֵלּוּ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵאֶחָד מֵאֵלּוּ וְחָזַר וְלָקַח סְאָה מִמֶּנָּה הֲרֵי הָאַרְבָּעִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִקְוֶה כָּשֵׁר: \n", + "מִקְוֶה שֶׁהֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו כָּשֵׁר: \n", + "מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאָיו: \n", + "מִקְוֶה שֶׁנָּפַל יַיִן אוֹ מֹהַל אוֹ שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו וְנִפְסַל כֵּיצַד תַּקָּנָתוֹ. יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם. וְאִם הָיָה בַּמִּקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים מְמַלֵּא וְשׁוֹאֵב לְתוֹכָן עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאָיו לְמַרְאֵה מַיִם. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹהַל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְנִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מִקְצָתוֹ. אִם אֵין בָּהּ מַרְאֵה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה כְּדֵי אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבּל בּוֹ. וְהַטּוֹבֵל בְּמָקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. אֲפִלּוּ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּיָּם הַגָּדוֹל וּמַרְאֵה אוֹתוֹ מָקוֹם כְּמַרְאֶה שֶׁל יַיִן הַטּוֹבֵל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה: \n", + "שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן אֲפִלּוּ מִשְׁקַל דִּינָר יַיִן וְשִׁנָּה מַרְאֵיהֶן וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכּל מַרְאֵה יַיִן וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ אֶלָּא אִם שִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו: \n", + "שְׁלֹשָׁה לוֹגִין חָסֵר דִּינָר מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן דִּינַר חָלָב אוֹ מֵי פֵּרוֹת וַהֲרֵי מַרְאֵה הַכּל מַיִם וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה לֹא פְּסָלוּהוּ עַד שֶׁיִּפְּלוּ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁאֵין בָּהֶן תַּעֲרֹבֶת מַשְׁקֶה אַחֵר וְלֹא מֵי פֵּרוֹת: \n", + "מִקְוֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַרְאֵה מֵימָיו מֵחֲמַת עַצְמוֹ וְלֹא נָפַל לוֹ דָּבָר הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מֵחֲמַת מַשְׁקֶה אַחֵר: \n" + ], + [ + "כָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה הֲרֵי הוּא כְּמִקְוֶה וּמַטְבִּילִין בּוֹ. גּוּמוֹת הַסְּמוּכוֹת לְפִי הַמִּקְוֶה וּמְקוֹם רַגְלֵי פַּרְסוֹת בְּהֵמָה שֶׁהָיוּ בָּהֶן מַיִם מְעֹרָבִין עִם מֵי הַמִּקְוֶה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מַטְבִּילִין בָּהֶן: \n", + "חוֹרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה מַטְבִּילִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן מְעֹרָבִין עִם מֵי הַמִּקְוֶה אֶלָּא בְּכָל שֶׁהוּא: \n", + "מַחַט שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמִּקְוֶה וְהָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַּמַּיִם כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל טְהוֹרָה: \n", + "עוּקָה שֶׁבְּתוֹךְ מִקְוֶה אִם הָיְתָה הַקַּרְקַע הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הָעוּקָה וְהַמִּקְוֶה בְּרִיאָה וִיכוֹלָה לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמָהּ אֵין מַטְבִּילִין בַּמַּיִם שֶׁבָּעוּקָה עַד שֶׁיִּהְיוּ מְעֹרָבִין עִם הַמִּקְוֶה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמָהּ אֲפִלּוּ אֵינָן מְעֹרָבִין אֶלָּא בְּכָל שֶׁהוּא מַטְבִּילִין בָּהֶן: \n", + "כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁנִּסְדַּק לִשְׁנַיִם מִצְטָרְפִין וְאִם הָיָה בִּשְׁנֵיהֶן אַרְבָּעִים סְאָה מַטְבִּילִין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן. וְאִם נִסְדַּק לָעֵרֶב אֵין מִצְטָרְפִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. נִפְרַץ הַכֹּתֶל מִלְּמַעְלָה אִם נִתְעָרְבוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה מִן הַכֹּתֶל כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם עַל רֹחַב שְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מִצְטָרְפִין: \n", + "כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁהוּא כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם וְחוֹזְרוֹת בּוֹ. וְאֵינָן בַּגּוּדָל אֶלָּא שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִן הָאַרְבַּע שֶׁבְּפַס הַיָּד. כָּל שֶׁיַּעֲמֹד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מְמַעֵט וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מִבְּרִיָּתוֹ שֶׁל מַיִם. סָפֵק יֵשׁ בַּנֶּקֶב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד סָפֵק אֵין בּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הַטְּבִילָה מִן הַתּוֹרָה וְכָל שֶׁעִקָּרוֹ מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁעוּרוֹ הֲלָכָה סְפֵק שִׁעוּרוֹ לְהַחְמִיר: \n", + "מְטַהֲרִין אֶת הַמִּקְוָאוֹת הָעֶלְיוֹן מִן הַתַּחְתּוֹן וְהָרָחוֹק מִן הַקָּרוֹב. כֵּיצַד. מְבִיאִין סִילוֹן שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵין הַסִּילוֹנוֹת פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה וּמַנִּיחַ אֶת יָדָיו תַּחְתָּיו עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא מַיִם וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשִּׁיקוֹ עַד שֶׁיִּתְעָרֵב הַמַּיִם שֶׁבַּסִּילוֹן עִם מֵי הַמִּקְוֶה כְּאֶחָד אֲפִלּוּ כְּשַׂעֲרָה דַּיּוֹ וַהֲרֵי שְׁנֵי הַמִּקְוָאוֹת שֶׁהַסִּילוֹן בֵּינֵיהֶן כְּמִקְוֶה אֶחָד: \n", + "שָׁלֹשׁ גֻּמּוֹת שֶׁבַּנַּחַל הַתַּחְתּוֹנָה וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁל עֶשְׂרִים סְאָה וְהָאֶמְצָעִית שֶׁל אַרְבָּעִים וְשֶׁטֶף שֶׁל גְּשָׁמִים עוֹבֵר בְּתוֹךְ הַנַּחַל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִכְנָס לְתוֹכָן וְיוֹצֵא מִתּוֹכָן אֵין זֶה עֵרוּב. וְאֵין מַטְבִּילִין אֶלָּא בָּאֶמְצָעִית שֶׁאֵין הַמַּיִם הַנִּזְחָלִין מְעָרְבִין אֶלָּא אִם כֵּן עָמְדוּ: \n", + "טִיט רַךְ שֶׁהַפָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה נִמְדָּד עִם הַמִּקְוֶה. הָיָה עָבֶה עַד שֶׁאֵין הַפָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה אֵינוֹ נִמְדָּד עִמּוֹ: \n", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם וְטִיט מַטְבִּילִין בַּטִּיט וּבַמַּיִם. בְּאֵי זֶה טִיט מַטְבִּילִין בַּטִּיט הָרַךְ שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו. הָיוּ הַמַּיִם מִצַּד אֶחָד וְהַטִּיט הָרַךְ מִצַּד אַחֵר מַטְבִּילִין בַּמַּיִם וְלֹא בַּטִּיט: \n", + "כָּל שֶׁתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ מִן הַמַּיִם כְּגוֹן יַבְחוּשִׁין אֲדֻמִּין מַטְבִּילִין בּוֹ. וּמַטְבִּילִין בְּעֵינוֹ שֶׁל דָּג: \n", + "מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי בְּטֻמְאָתוֹ שֶׁהֲרֵי חָסְרוּ הַמַּיִם מֵאַרְבָּעִים סְאָה. הִטְבִּיל בּוֹ תְּחִלָּה סָגוֹס עָבֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהִגְבִּיהוֹ אִם הָיְתָה מִקְצָת הַסָּגוֹס נוֹגַעַת בַּמַּיִם הֲרֵי הַטּוֹבֵל בָּאַחֲרוֹנָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם כֻּלָּן מְעֹרָבִין. הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁדָּחַק רַגְלֵי הַמִּטָּה בְּטִיט עָבֶה שֶׁבְּקַרְקַע הַמִּקְוֶה עַד שֶׁצָּפוּ הַמַּיִם עָלֶיהָ לְמַעְלָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִטְבְּעוּ בַּטִּיט עַד שֶׁטָּבְלוּ בַּמַּיִם תְּחִלָּה. הִטְבִּיל בּוֹ יוֹרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם נִתָּזִין וְיוֹצְאִין חוּץ לַמִּקְוֶה וְנִמְצָא חָסֵר מֵאַרְבָּעִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מוֹרִידָהּ דֶּרֶךְ פִּיהָ וְהוֹפְכָהּ בַּמִּקְוֶה וּמַטְבִּילָהּ וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ שׁוּלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ שְׁאוּבִים וְיַחְזְרוּ לַמִּקְוֶה וְיִפְסְלוּהוּ: \n", + "מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרֻדָּדִין כּוֹבֵשׁ אֲפִלּוּ חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי קָנִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּמִן הַצְּדָדִין עַד שֶׁיֵּעָרְמוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל לְתוֹכָן: \n" + ], + [ + "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בְּמִקְוָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹן מֵי גְּבָאִים. וּמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם הַמְכֻנָּסִין בַּקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁאוּבִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הוֹאִיל וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לַעֲשׂוֹת מֵהֶן עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וְהוּא שֶׁיִּטּל מֵהֶן בִּכְלִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "לְמַעְלָה מֵהֶן מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ אֶלָּא עֲדַיִן הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהֶהָרִים בּוֹצְצִין וְהֵן נִמְשָׁכִין וְנִקְוִין וְאֵינָן שְׁאוּבִין אֲבָל אֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין לִתְרוּמָה וְלִטּל מֵהֶן לַיָּדַיִם וּמַטְבִּיל בָּהֶן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּטְמְאוּ. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וְלֹא פָּסְקוּ הֶהָרִים מִלְּהַזְחִיל עֲדַיִן הֵן מֵי תַּמְצִית. פָּסְקוּ הֶהָרִים וְאֵינָן בּוֹצְצִין הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֵי גְּבָאִין: \n", + "הַחוֹפֵר בְּצַד הַיָּם וּבְצַד הַנָּהָר וּבִמְקוֹם הַבֵּצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ: \n", + "הַחוֹפֵר בְּצַד הַמַּעְיָן כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ בָּאִין מֵחֲמַת הַמַּעְיָן אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹסְקִין וְחוֹזְרִין וּמוֹשְׁכִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי מַעְיָן. פָּסְקוּ מִלִּהְיוֹת מוֹשְׁכִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי גְּבָאִין: \n", + "לְמַעְלָה מֵהֶן מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם שֶׁאֵינָם שְׁאוּבִין שֶׁבּוֹ טוֹבֵל כָּל אָדָם טָמֵא חוּץ מִן הַזָּב הַזָּכָר וּבוֹ מַטְבִּילִין אֶת כָּל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים וְאֶת הַיָּדָיִם שֶׁמַּטְבִּילִין לְקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מוּעָטִין וְהִרְבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין שָׁוֶה לְמִקְוֶה שֶׁאֵין מְטַהֲרִין בְּמַיִם הַנִּמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּמַיִם הַנִּקְוִין וְעוֹמְדִין בְּאֶשְבּוֹרֶן וְשָׁוֶה לַמַּעְיָן שֶׁהוּא מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁהַמַּעְיָן אֵין לְמֵימָיו שִׁעוּר אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן מְטַהֲרִין: \n", + "לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין אֲבָל מֵימָיו מֻכִּים כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מֵימָיו מָרִים אוֹ מְלוּחִים שֶׁהֲרֵי הוּא מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִים וְהֵן הַמַּיִם הַנִּגְרָרִים וְנִמְשָׁכִין מִן הַמַּעְיָן: \n", + "לְמַעְלָה מִזֶּה הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מַיִם חַיִּים שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד טוֹבְלִים בּוֹ הַזָּבִים הַזְּכָרִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן לְטָהֳרַת הַמְצֹרָע וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת. מַה בֵּין מַעְיָן לְמִקְוֶה הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאֶשְבּוֹרֶן וְהַמַּיִם הַנִּזְחָלִים מִמֶּנּוּ אֵינָן מְטַהֲרִין וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִים. הַמִּקְוֶה לֹא תַּעֲלֶה בּוֹ טְבִילָה לְזָבִים וְהַמַּעְיָן אִם הָיוּ מֵימָיו מַיִם חַיִּים הַזָּב טוֹבֵל בָּהֶן: \n", + "מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו יוֹצְאִין וְנִמְשָׁכִין לְתוֹךְ הַשֹּׁקֶת וְאַחַר כָּךְ יוֹצְאִין מִן הַשֹּׁקֶת וְנִזְחָלִין הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּשֹּׁקֶת וְשֶׁחוּץ לוֹ פְּסוּלִין. הָיוּ מִקְצָתָן נִמְשָׁכִין עַל שְׂפַת הַשֹּׁקֶת אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַשֹּׁקֶת כְּשֵׁרִים שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הָיוּ מֵימָיו נִמְשָׁכִין לְתוֹךְ בְּרֵכָה שֶׁהִיא מַיִם וְנִקְוִין שָׁם הֲרֵי אוֹתָהּ הַבְּרֵכָה כְּמִקְוֶה. הָיָה יוֹצֵא חוּץ לַבְּרֵכָה הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ כָּל מֵי הַמִּקְוֶה שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַבְּרֵכָה: \n", + "מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו נִמְשָׁכִין עַל גַּבֵּי כֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶן בֵּית קִבּוּל כְּגוֹן שֻׁלְחָן וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה כְּמִקְוֶה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְבִּיל עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים: \n", + "מַעְיָן שֶׁהָיוּ אַמּוֹת קְטַנּוֹת נִמְשָׁכוֹת מִמֶּנּוּ וְרִבָּה עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין לְתוֹךְ הַמַּעְיָן עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם שֶׁבָּאַמּוֹת וְשָׁטְפוּ הֲרֵי הֵן כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. הָיוּ מֵימֵי הַמַּעְיָן עוֹמְדִים וְאֵינָן נִמְשָׁכִין וְרִבָּה עָלָיו מַיִם עַד שֶׁמָּשְׁכוּ מִמֶּנּוּ אַמּוֹת הַמַּיִם הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁמְּשׁוּכִין שָׁוִין לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בָּאֶשְבּוֹרֶן בִּלְבַד וְשָׁוִין לַמַּעְיָן לְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא: \n", + "כָּל הַיַּמִים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת: \n", + "הַמַּיִם הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן הֲרֵי הֵם כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. וְהַמְנַטְּפִין מִן הַמַּעְיָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טוֹרְדִין הֲרֵי הֵם כְּמִקְוֶה וְאֵין מְטַהֲרִין אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה עוֹמְדִין. וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת. הָיוּ הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן מִתְעָרְבִין עִם הַנּוֹטְפִין [מִמֶּנּוּ אִם רַבּוּ הַזּוֹחֲלִין עַל הַנּוֹטְפִין] הֲרֵי הַכּל כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר. וְאִם רַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִין וְכֵן אִם רַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עַל מֵי הַנָּהָר אֵינָן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא בְּאֶשְבּוֹרֶן. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַקִּיף מַפָּץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר הַמְעֹרָב עַד שֶׁיִּקָּווּ הַמַּיִם וְיִטְבּל בָּהֶן: \n", + "נוֹטְפִין שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין כְּגוֹן שֶׁסָּמַךְ לְמִקְוֶה הַמְנַטֵּף טַבְלָא שֶׁל חֶרֶס חֲלָקָה וַהֲרֵי הַמַּיִם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין עָלֶיהָ הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין מַזְחִילִין בּוֹ: \n", + "זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹז כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין עֲלֵי הָאֱגוֹז הַלַּח שֶׁהוּא צוֹבֵעַ חָשׁוּב כְּכֵלִים: \n", + "מֵי גְּשָׁמִים הַבָּאִין מִן הַמִּדְרוֹן וְהִנָּם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּתָן וְעַד סוֹפָן אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן נִזְחָלִין עַד שֶׁיִּקָּווּ וְיָנוּחוּ בְּאֶשְבּוֹרֶן אַרְבָּעִים סְאָה. הֲרֵי שֶׁהִקִּיף כֵּלִים וְעָשָׂה מֵהֶן מְחִצּוֹת עַד שֶּׁנִּתְקַבֵּץ בֵּינֵיהֶן אַרְבָּעִים סְאָה מִמַּיִם הַנִּזְחָלִין מִן הַגְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה טוֹבֵל בָּהֶן. וְכֵלִים שֶׁעָשָׂה מֵהֶן הַגָּדֵר לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה: \n", + "גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַיָּם וְנָפַל עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין לְחֻלִּין שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין צָרִיךְ כַּוָּנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁאָר אָבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאִם נִתְכַּוֵּן וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה עַד שֶׁיִּפּל עָלָיו הַגַּל עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לְדָבָר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ: \n", + "אֵין מַטְבִּילִין בְּגַל כְּשֶׁהוּא בָּאֲוִיר קֹדֶם שֶׁיִּפּל עַל הָאָרֶץ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. לְפִי שֶׁאֵין מַטְבִּילִין בְּזוֹחֲלִים קַל וָחֹמֶר בָּאֲוִיר. הָיוּ שְׁנֵי רָאשֵׁי הַגַּל נוֹגְעִין בָּאָרֶץ מַטְבִּילִין בּוֹ וְאֵין מַטְבִּילִין בַּכִּפָּה שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲוִיר: \n" + ], + [ + "סָפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָפְלוּ לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִים אוֹ לֹא. וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנָּפְלוּ סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין סָפֵק אֵין בָּהֶן. וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין סָפֵק שֶׁהָיָה בַּמִּקְוֶה שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק לֹא הָיָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: \n", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ. נָפְלוּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפְלוּ סְפֵקוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמָה יִתְלֶה. הָיוּ שְׁנֵיהֶן פְּחוּתִין מֵאַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן פָּסוּל שֶׁאֵין לוֹ בְּמָה יִתְלֶה אִם לָזֶה נָפְלוּ נִפְסַל וְאִם לָזֶה נָפְלוּ נִפְסַל: \n", + "מִקְוֶה שֶׁהֱנִיחוֹ רֵיקָן וּבָא וּמְצָאוֹ מָלֵא כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לְמִקְוֶה זֶה: \n", + "צִנּוֹר שֶׁמְּקַלֵּחַ לַמִּקְוֶה וְהַמַּכְתֶּשֶׁת נְתוּנָה בְּצִדּוֹ סָפֵק מִן הַצִּנּוֹר לַמִּקְוֶה סָפֵק מִן הַמַּכְתֶּשֶׁת לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסוּל מוּכָח. וְאִם יֵשׁ בַּמִּקְוֶה רֻבּוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים הוּא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם מִקְוֶה כָּשֵׁר קָבוּעַ: \n", + "כָּל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ הָעַמִּים פְּסוּלִין שֶׁחֶזְקָתָן שְׁאוּבִין. וְכָל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּמְּדִינוֹת לְפָנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ בְּחֶזְקַת פְּסוּלִין שֶׁאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה מְכַבְּסִים בָּהֶן וּמְטִילִין לְתוֹכָן מַיִם שְׁאוּבִים תָּמִיד. וְכָל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצְאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוּץ לַמַּפְתֵּחַ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַגְּשָׁמִים: \n", + "הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּל סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל וַאֲפִלּוּ טָבַל סָפֵק יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל סְפֵקוֹ טָמֵא לְפִי שֶׁהַטָּמֵא בְּחֶזְקָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּבַל כָּרָאוּי. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר בֵּין שֶׁהָיָה הַמִּקְוֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ טְמֵאוֹת עַד שֶׁיִּוָּדַע זְמַן שֶׁנִּמְדַּד בּוֹ וְהָיָה שָׁלֵם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה הַטְּבִילָה מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל אִם טָבַל מִטֻּמְאָה קַלָּה כְּגוֹן שֶׁאָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין. הוֹאִיל וְעִקַּר דְּבָרִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶן הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם טָבַל אוֹ לֹא טָבַל אוֹ שֶׁנִּמְצָא הַמִּקְוֶה חָסֵר לְאַחַר זְמַן וְכַיּוֹצֵא בִּסְפֵקוֹת אֵלּוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ תְּלוּיוֹת. טָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ וְהַשְּׁנִיּוֹת טְהוֹרוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ רִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וּשְׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בָּאֶמְצַע טֻמְאָה קַלָּה שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת. אֲבָל אִם טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה קַלָּה וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנִטְמָא טֻמְאָה חֲמוּרָה וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת טְהוֹרוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ רִאשׁוֹנוֹת יִשָּׂרְפוּ וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ. הָיָה בְּאֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד כֻּלּוֹ שָׁאוּב וְטָבְלוּ בָּהֶן שְׁנַיִם אֶחָד מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְאֶחָד מִטֻּמְאָה קַלָּה וְעָשׂוּ טָהֳרוֹת הַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה טָהֳרוֹתָיו תְּלוּיוֹת וְהַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה קַלָּה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. הָיָה אֶחָד טָמֵא וְיָרַד לִטְבּל וְהַשֵּׁנִי יֵרֵד לְהָקֵר זֶה שֶׁיָּרַד לִטְבּל בְּאֶחָד מֵהֶן טָהֳרוֹתָיו תְּלוּיוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה שֶׁיָּרַד לְהָקֵר טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין הוּא שֶׁמָּא בַּשָּׁאוּב טָבַל כְּשֶׁהֵקֵר וְנִטְמָא: \n", + "שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים סְאָה אֶחָד שָׁאוּב וְאֶחָד כָּשֵׁר. הֵקֵר בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הֵקֵר בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרְפוּ. שֶׁהֲרֵי וַדַּאי בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁנְּטִילַת יָדַיִם וּטְבִילָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְיָדַיִם שֶׁצְּרִיכוֹת טְבִילָה אֵין מַטְבִּילִין אוֹתָן אֶלָּא בְּמִקְוֶה כָּשֵׁר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה. שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהָאָדָם טוֹבֵל בּוֹ כֵּלִים יָדַיִם טוֹבְלִין. אֲבָל יָדַיִם שֶׁאֵין צְרִיכוֹת אֶלָּא נְטִילָה בִּלְבַד אִם הִטְבִּילָן בְּמֵי מִקְוֶה טְהוֹרִין. וְאִם הִטְבִּילָן בְּמַיִם שְׁאוּבִין בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת לֹא טָהֲרוּ יָדָיו עַד שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּיִם הַשְּׁאוּבִים מִן הַכְּלִי עַל יָדָיו. שֶׁאֵין נוֹטְלִין לַיָּדַיִם אֶלָּא מִן הַכֵּלִים וּמִכֹּחַ נוֹתֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת: \n", + "כָּל הַחוֹצֵץ בִּטְבִילָה חוֹצֵץ בַּיָּדַיִם בֵּין בִּטְבִילָתָן בֵּין בִּנְטִילָתָן. וְכָל הָעוֹלֶה לְמִדַּת הַמִּקְוֶה כְּטִיט הַנֵּרוֹק עוֹלֶה לְשִׁעוּר הָרְבִיעִית שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן הַיָּדָיִם. וְכָל הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף: \n", + "הַנּוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו לִתְרוּמָה צָרִיךְ לַחְזֹר וְלִטּל פַּעַם שְׁנִיָּה בְּמַיִם שְׁנִיִּים כְּדֵי לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעַל גַּב יָדָיו שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶן תְּחִלָּה וְהֵן הַנִּקְרָאִין מַיִם רִאשׁוֹנִים נִטְמְאוּ בְּיָדָיו. לְפִיכָךְ אִם נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ הַמַּיִם שֶׁנָּטַל בָּהֶן יָדָיו תְּחִלָּה נִטְמָא וְאִם נָפַל לְתוֹךְ הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים לֹא נִטְמָא. וְאִם נָטַל רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד וְנָפַל שָׁם כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה נִטְמָא. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו דָּבָר חוֹצֵץ וֶהֱסִירוֹ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים הֲרֵי יָדָיו טְמֵאוֹת כְּשֶׁהָיוּ שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִין אֶלָּא הַנִּשְׁאָר מִן הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים עַל גַּבֵּי יָדָיו: \n", + "הַיָּדָיִם מִתְטַמְּאוֹת וּמִתְטַהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק וְנָטַל הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ מִחוּץ לַפֶּרֶק לְיָדָיו הֲרֵי יָדָיו טְהוֹרוֹת שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים טְהוֹרִין הֵן. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְהַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לְיָדוֹ נִטְמֵאת יָדוֹ שֶׁהַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק נִטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדָיו וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים בַּמַּיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק. וּלְפִי שֶׁחָזְרוּ הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק לְיָדוֹ טִמְּאוּהָ: \n", + "נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו טְמֵאוֹת שֶׁהַשְּׁנִיִּים מִתְטַמְּאִין מֵחֲמַת הַיָּד שֶׁלֹּא נִטְּלָה בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת הָאַחַת טְהוֹרָה. נָטַל יָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ נִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ מֵחֲמַת חֲבֶרְתָּהּ שֶׁלֹּא נִטְּלָה וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד שֶׁנִּטְּלָה. שִׁפְשְׁפָהּ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכֹּתֶל הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: \n", + "נָטַל שְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין וְאֵין אוֹמְרִין הֲרֵי זֶה כְּנוֹטֵל יָדוֹ אַחַת בַּמַּיִם שֶׁיָּרְדוּ מֵעַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה. אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה זֶה בְּצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה. וּבִלְבַד שֶׁיַּרְפּוּ שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם: \n", + "נָטַל מִקְצָת יָדוֹ וְחָזַר וְהוֹסִיף וְנָטַל הַנִּשְׁאָר מִן יָדוֹ הֲרֵי יָדוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְאִם עֲדַיִן יֵשׁ עַל מִקְצָת שֶׁנָּטַל בַּתְּחִלָּה טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים. אֲבָל בִּשְׁנִיִּים נוֹטֵל מִקְצָת יָדָיו וְחוֹזֵר וּמוֹסִיף עַל מִקְצָתָן: \n", + "שִׁעוּר הַמַּיִם שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן תְּחִלָּה רְבִיעִית לְכָל אָדָם וְאָדָם לִשְׁתֵּי הַיָדַיִם אֵין פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְטִילַת יָדַיִם לְפַת. אֲבָל מַיִם שְׁנִיִּים יֵשׁ לִשְׁנַיִם לִטּל יְדֵיהֶן מֵרְבִיעִית. וּמֵחֲצִי לוֹג נוֹתְנִין לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה. וּמִלּוֹג נוֹתְנִין אֲפִלּוּ לְמֵאָה שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים לְטַהֵר אֶלָּא לְהַעֲבִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים: \n", + "כְּלִי שֶׁהָיָה בּוֹ רְבִיעִית מַיִם כְּשֵׁרִים לִנְטִילַת יָדַיִם וְנָתַן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם פְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִין. נָטַל מִן הַכְּלִי כַּשִּׁעוּר שֶׁנָּתַן וְנִשְׁאֲרָה רְבִיעִית בִּלְבַד כְּשֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם הַפְּסוּלִין הִשְׁלִימוּ שִׁעוּר הָרְבִיעִית: \n", + "כָּל הַמַּיִם הַפְּסוּלִין לִנְטִילָה בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים כָּךְ הֵן פְּסוּלִין בְּמַיִם שְׁנִיִּים. וְכָל כְּלִי שֶׁאֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים כָּךְ אֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ מַיִם שְׁנִיִּים. וּכְשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים מִכֹּחַ אָדָם כָּךְ הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת בְּרָכוֹת כָּל מִינֵי הַמַּיִם הַפְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם וְהֶכְשֵׁרָן. וְכָל הַכֵּלִים שֶׁנּוֹטְלִין בָּהֶן לַיָּדַיִם וְשֶׁאֵין נוֹטְלִין. וְאֵי זוֹ נְתִינָה הִיא מִכֹּחַ נוֹתֵן וּכְשֵׁרָה וְאֵי זוֹ נְתִינָה אֵינָהּ מִכֹּחַ נוֹתֵן וּפְסוּלָה. וְכָל אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם בִּנְטִילַת יָדַיִם לְפַת חֻלִּין כָּךְ הֵן לִתְרוּמָה. וּכְשֵׁם שֶׁכָּל סְפֵק יָדַיִם טְהוֹרוֹת לְחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם. כָּךְ הֵן לִתְרוּמָה כָּל סְפֵק יָדַיִם טָהוֹר: \n", + "דָּבָר בָּרוּר וְגָלוּי שֶׁהַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת גְּזֵרוֹת הַכָּתוּב הֵן. וְאֵינָן מִדְּבָרִים שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מַכְרָעָתוֹ. וַהֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַחֻקִּים. וְכֵן הַטְּבִילָה מִן הַטֻּמְאוֹת מִכְּלַל הַחֻקִּים הוּא שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה טִיט אוֹ צוֹאָה שֶׁתַּעֲבֹר בְּמַיִם אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא וְהַדָּבָר תָּלוּי בְּכַוָּנַת הַלֵּב. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים טָבַל וְלֹא הֻחְזַק כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. וְאַף עַל פִּי כֵן רֶמֶז יֵשׁ בַּדָּבָר כְּשֵׁם שֶׁהַמְכַוֵּן לִבּוֹ לְטַהֵר כֵּיוָן שֶׁטָּבַל טָהוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַדֵּשׁ בְּגוּפוֹ דָּבָר כָּךְ הַמְכַוֵּן לִבּוֹ לְטַהֵר נַפְשׁוֹ מִטֻּמְאוֹת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵן מַחְשְׁבוֹת הָאָוֶן וְדֵעוֹת הָרָעוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִסְכִּים בְּלִבּוֹ לִפְרשׁ מֵאוֹתָן הָעֵצוֹת וְהֵבִיא נַפְשׁוֹ בְּמֵי הַדַּעַת טָהוֹר. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (יחזקאל לו כה) \"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם\". הַשֵּׁם בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים מִכָּל חֵטְא עָוֹן וְאַשְׁמָה יְטַהֲרֵנוּ אָמֵן: \n" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..4552f289c1412fdd897889ce822f7cd9320dcd84 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,325 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Other Sources of Defilement", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "The carcass of a dead animal is a primary source of impurity. An olive-sized portion of its meat imparts impurity to a person and keilim when touched and to an earthenware container when it enters its inner space. And it imparts impurity to a person when being carried to the extent that his clothes become impure, as is the law regarding a surface on which one rides that contracted impurity from a zav.
What is implied? When a person touches the carcass of a dead animal, he is considered as a primary derivative of impurity. If he touches keilim - even at the same time that he is touching the carcass - they are pure. Similarly, the clothes that he is wearing are pure, for he is a derivative of impurity and a derivative does not impart impurity to keilim.
When, by contrast, one carries the carcass of a dead animal, he imparts impurity to keilim while he is carrying it, as Leviticus 11:28 states: \"One who carries their carcasses must launder his garments.\" Those garments are considered as primary derivatives of impurity. He does not impart impurity to another person or to earthenware containers even when he is carrying the carcass, as we explained in Hilchot Metamei Mishkav UMoshav.", + "These laws apply regarding both the carcasses of a domesticated animal and a wild animal, whether of a species permitted to be eaten or one forbidden to be eaten. If any of these types of animals die, an olive-sized portion of their meat imparts impurity. The ritual slaughter of a kosher domesticated animal or a kosher wild animal purifies it in all circumstances. Even if one slaughtered an ordinary animal in the Temple Courtyard or a consecrated animal outside the Temple Courtyard, they are pure. If a disqualifying factor occurs in the process of ritual slaughter, the carcass is considered like that of an animal that died. It imparts impurity when carried, as stated in Hilchot Shechitah.", + "Ritual slaughter has no effect on the status of a non-kosher domesticated animal or a non-kosher wild animal. Whether one slaughters such an animal, stabs it in the throat, strangles it, or it dies naturally, it is considered as an animal carcass. Flesh from all carcasses - both from kosher species and from non-kosher species can be combined to reach the minimum measure of an olive-sized portion that imparts ritual impurity.", + "The marrow of a bone is considered like flesh. The blood of an animal carcass does not impart impurity like an animal carcass. Instead, it is considered as an impure liquid which does not impart impurity to a person or to utensils according to Scriptural Law.", + "The fat of a kosher animal that died without ritual slaughter is ritually pure, as implied by Leviticus 7:24: \"The fat of a domesticated animal that died or the fat of a domesticated animal that was torn to death may be used for any purpose.\" The license granted by this verse applies to an entity forbidden only because the animal had died or was torn to death. If such fat was made fit to contract impurity due to contact with liquids that convey that status, it is considered as impure food and not as the meat of a dead animal.
Nevertheless, when one touches the fat the surrounds the kidney of a kosher domesticated animal that died without ritual slaughter before it was separated from the kidney, he is impure like one who touches the kidney itself. The rationale is that several strands of flesh from the kidney itself extend into the fat.
With regard to a non-kosher domesticated animal and a wild animal, whether kosher or non-kosher, the same laws apply to both its meat and its fat with regard to ritual impurity. An olive-sized portion imparts impurity to a person and to keilim like the meat of a dead animal.", + "The fat of a ko'i imparts impurity like its meat does, but this impurity is of doubtful status. Therefore terumah and sacrificial foods are not burnt because of it, nor is one liable for karet for entering the Temple or partaking of sacrificial foods after touching it.", + "These are the parts of a carcass that do not impart impurity: the bones, the horns, and the hoofs; this includes even their soft portions that if cut off from a living animal would cause bleeding, the hide, even if has not been processed to use for other purposes, the pieces of flesh that remain attached to the hide when an animal is skinned, the sinews, sauce, and spices cooked with such meat.
When does the above apply? When they were separated from an animal's carcass. If, however, one touches any of these entities while they are still attached to the meat of a carcass, he contracts impurity, provided there is an olive-sized portion of meat. For none of these can be included as part of that required olive-sized portion.", + "The pieces of flesh that remain attached to the hide when an animal is skinned whether separated by a wild beast or by a knife should not be considered as part of an olive-sized portion. If the different pieces of flesh were collected and they comprised an olive-sized portion, they impart impurity.", + "These are the parts of animals for which the hide is considered as their meat: the hide of a domesticated pig, the soft hide of a camel hump, the skin of the genital area, the skin of a fetus, and the skin below the fat-tail. Such portions of an animal carcass impart impurity. If one processed them or trod upon them to the extent necessary to process them, they are pure. If one performed a deed that negated their use as meat, they are pure even though he did not trod upon them to the extent necessary to process them.
What is implied? If one used the ear of a donkey as the handle for his basket, it is pure. For how long must one tread on a hide in order to process it? For as long as it takes to walk four millin. What is meant by a soft camel hump? One that was never used for a burden. If a camel reached the age when it was fit to carry burdens, but one did not use it for that purpose or one used it for that purpose before it reached the appropriate age, it is questionable whether its status changes.", + "The following laws apply when one skins the carcass of a domesticated or a wild animal, whether from a kosher species or a non-kosher one, whether it is a small animal or a large animal. If he skins it to use as a mat, as soon as he skins a portion of the hide sufficient to hold onto, i.e., two handbreadths, one who touches the hide that was skinned is pure. Before it is skinned two handbreadths, one who touches the hide is like one who touches meat.
If one skins the animal in order to use its hide for a flask, the hide is considered as connected to the carcass until one skins the entire breast. If one skins an animal from its feet alone, the entire hide is considered as connected. One who touches the hide is like one who touches the meat until the hide is entirely separated from the meat. Similarly, when one skins the hide of crawling animals, the hide is considered as connected until it is skinned in its entirety. Similarly, the hide that is around an animal's neck is considered as connected until it is removed in its entirety.
Any hide that is considered as connected with regard to imparting ritual impurity is also considered as connected with regard to contracting ritual impurity, i.e., if an animal was slaughtered and impurity touched this hide that was connected to the meat, the meat contracts impurity.", + "When there is a hide that has an olive-sized portion of meat from a carcass on it, if one touches a strand of the hide that extends outward from the meat or the hair on the other side of the hide that is opposite the meat, he contracts impurity. The rationale is that the hide and its hair are considered as \"protecting\" the meat.
When does the above apply? When the meat was left over by an animal. When it was left over by a knife, it is considered insignificant with regard to the hide if it was thin.", + "When there are two pieces of meat, each half the size of an olive-sized portion on a hide, the hide causes them to be considered as insignificant. They do not impart impurity, neither when touched, nor when carried. The rationale is that any portion of a carcass that does not impart impurity when touched does not impart impurity when carried.
If, however, one skewered two pieces, each half the size of an olive-sized portion, one who carries them is impure because he carried an olive-sized portion of meat from a carcass. One who touches them, by contrast, is pure, because something joined by man is not considered as joined. The liability for carrying the pieces of meat applies provided both pieces are flattened and stuck together so that they are picked up together. If, however, the two half olive-sized portion were separate entities, but held on the same skewer, the person is pure even if he carries them back and forth the entire day.", + "When the meat of a carcass decomposes, becomes spoiled, and is no longer fit for a dog to eat, it is pure. Accordingly, there is an unresolved doubt whether the netzal of an animal carcass imparts impurity or not.
The following laws apply when the meat from a carcass dries out. If it would return to a moist state and be fit for a dog to eat when left to soak in lukewarm water for an entire day, it imparts impurity. If not, it is pure. It does not even impart impurity like impure foods do.", + "When the meat of an animal carcass was decomposed at the outset and was not fit for human consumption, it is pure, as can be inferred from Deuteronomy 14:21: \"Give it to the stranger in your gate and he will eat it.\" At the outset, it must be fit for a stranger to eat.", + "A placenta found in an animal carcass is considered as waste matter and feces. It does not impart impurity like a carcass. If the person had in mind to eat it, it is susceptible to the impurity associated with food. The dried milk in the stomach and the liquid milk in the stomach of a carcass are entirely pure.", + "When an animal discharges coagulated blood, even though such a discharge makes it exempt from the laws of the firstborn, it does not impart impurity, neither when touched, nor when carried unless there is the form of a fetus recognizable. The rationale is that it is nullified because there is a majority of other substances that are discharged with it. Therefore, it is pure even though it was initially fit for a stranger to eat together with its mother.", + "The following laws apply when the carcass of an animal that was not slaughtered became intermingled with that of a slaughtered animal. If the majority of the meat is from the ritually slaughtered animal, the meat from the carcass is considered as insignificant and none of the mixture imparts impurity when touched. If, however, one carries the entire mixture, he contracts impurity.
The reason why the meat of the carcass can be considered insignificant is that it is impossible for the ritually slaughtered meat to be considered as a carcass, but the carcass can become pure if it becomes putrefied. Therefore it can become nullified." + ], + [ + "When a non-kosher domesticated animal or wild animal was slaughtered, it does not impart the impurity of a carcass as long as it is in its death-throes unless its head is cut off. Instead, it is considered as impure food. If it is killed by being stabbed in the throat and it is in its death throes, as long as it makes convulsive movements, it is not even considered as impure food.
A limb that is separated from an animal that is making convulsive movements is forbidden to a Noachide, as if it were separated from a living animal. And meat that is separated from it is considered as having been separated from a living animal. Similarly, when a kosher animal is slaughtered in an unacceptable manner and it is still making convulsive movements or one of its signs or the majority of one was slit, it is not considered impure at all until it dies.
If one divides an animal in half or one removes its thigh and its inner cavity, it is considered as a carcass and it imparts impurity when carried and when touched, even though it shows signs of life. Similarly, if it was ripped apart from its back or its back bone was broken and the majority of the meat around it severed, it is considered as a carcass in all contexts.", + "When the fetus of an animal dies within its womb and a shepherd inserts his hand and touches it - whether it is a non-kosher species or a kosher species - the shepherd who touches it is considered pure until he removes the stillborn animal from the womb.", + "Meat that is separated from a domesticated or wild animal - whether from a kosher species or a non-kosher species - in their lifetime is ritually pure and does not impart impurity as a carcass does. When, however, an entire limb is separated from a living animal, it does impart impurity as a carcass does. This applies to a limb from a living animal itself or from a fetus in its womb.
There is no minimum measure to the size of a limb. Even if it is the size of a barley-corn or smaller, it imparts impurity provided it was intact as when it came into being with flesh, sinews, and bones. It must have enough flesh to regenerate and return to a state of wholeness. If the limb did not have enough flesh to return to a state of wholeness or the bone was lacking, it is pure.", + "A kidney, the tongue, the lips, and like - even though they are organs and will not regenerate - are considered as meat in this context, because they do not have bones.", + "The flesh or a limb of a domesticated or wild animal that could not regain its vitality and reconnect with the remainder of the body does not impart impurity as a carcass does as long as the animal is alive. Instead, they are considered as like other edible substances. If they were made fit to contract impurity, they can contract impurity while attached to the animal.
If the animal was slaughtered, the slaughter causes the flesh or the limb that had been maimed to be considered fit to contract impurity, but they do not impart impurity as a carcass does. For the slaughter of the animal does not cause them to be considered as if they were separated from the animal during its lifetime. If, by contrast, the animal died, the flesh that was hanging loosely from it during its lifetime must be made fit to contract ritual impurity and a limb that had been hanging loosely imparts impurity as a limb from a living animal and not as a limb from a carcass.
What is the difference between a limb from a living animal and a limb from a carcass? Meat that was cut from a limb separated from a living animal is pure, while meat cut from a carcass imparts impurity when touched or carried if an olive-sized portion is present. The same measure applies in both instances.", + "When an animal that was tereifah was slaughtered in a proper manner, even though it is forbidden to be eaten, it is pure. Similarly, when a person slaughters an animal and discovers a dead fetus, the slaughter of its mother purifies it from imparting the impurity associated with a carcass.
If one discovers a fetus that is in its eighth month and is alive, it is considered as a tereifah. Even if it is slaughtered after it was deemed tereifah, the slaughter does not prevent it from imparting the impurity associated with a carcass. The rationale is that there is no concept of ritual slaughter for an animal of this type.
Based on this logic, when the offspring of an animal was not kept for seven full days before it was slaughtered, the slaughter does not prevent it from imparting the impurity associated with a carcass, because such an animal is considered like a non-viable offspring.", + "As explained, when a person slaughters an animal and finds a living fetus that has been carried for nine months, ritual slaughter is not required before it steps on the ground, because the slaughter of its mother causes it to be considered as pure. Nevertheless, if its mother becomes impure before the fetus was removed, the fetus does not contract impurity. If the slaughter of its mother was not performed successfully and the mother became considered as a carcass, the living fetus remains pure. The rationale is that a living being does not contract impurity at all, not the impurity associated with foods, nor the impurity associated with a carcass, even though it is considered as one of the limbs of the mother. If it dies before it steps on the ground, it is pure, because the slaughter of its mother causes it to be deemed pure.", + "When an animal that is tereifah was slaughtered, even though its meat is pure according to Scriptural Law, if meat from a sacrificial animal touches it, the sacrificial meat contracts impurity according to Rabbinic Law. This is an added stringency applied with regard to consecrated foods.", + "The following laws apply when an animal had difficulty birthing its offspring. If, after the fetus stuck out its foot and it was cut off, the mother was then slaughtered, the limb that was cut off is considered as if it was from a carcass, but the remainder of the meat of the fetus is pure.
If the mother was slaughtered and then the limb was cut off, the limb is considered as the meat of a tereifah animal that was slaughtered. The remainder of the meat of the fetus is considered as meat that touched a tereifah animal that was slaughtered which imparts impurity to consecrated foods, but not to terumah.
If the fetus stuck out its foot between the slaughter of one sign and the other and it was cut off, the slitting of the second sign is joined to the slitting of the first to purify the limb from imparting impurity as a carcass does.", + "When a non-Jew slaughters an animal, it is considered as a carcass and imparts impurity when carried. This applies even when a Jew is supervising him and even if he slaughtered it properly with an acceptable knife. Whether the slaughterer is a gentile, a Samaritan, or a resident alien, his slaughter causes the animal to be considered as a carcass.
According to my estimation, this is also a Rabbinical decree, for the impurity imparted by false deities and objects offered to them is a Rabbinical decree, as will be explained. And it is because of their worship of false deities that the Samaritans were distanced and their slaughter forbidden. If you will ask: According to Scriptural Law, it is forbidden to partake of an animal which they slaughtered? In resolution, it can be said that not everything that is forbidden to be eaten imparts impurity. For an animal that is tereifah, but which was slaughtered properly, is forbidden to be eaten, but is ritually pure. It is impossible to obligate a person for karet for such impurity for entering the Temple or for partaking of sacrificial foods unless one can clearly prove his assertion that he contracted impurity.", + "When a person touches or carries the thigh bone of a dead animal, he is pure. The rationale is that any portion of an animal's carcass that does not impart impurity when touched, does not impart impurity when carried. If, however, it was perforated to the slightest degree, one who touches it or carries it contracts impurity.
When does the above apply? When the marrow in it rattles, for, in that state, it would not regenerate flesh were the animal to be alive. If, however, it is in its natural place and it has sufficient marrow that it could regenerate flesh on the outside of the bone, it imparts impurity when touched or carried like other limbs. We have already explained that a thigh-bone is closed on all sides.", + "When a person thought of perforating a thigh bone, but had not done so as of yet, one who touches it contracts impurity of a doubtful status. For there is an unresolved question whether the fact that he has not perforated the bone as of yet is considered as not having carried out a significant deed or not." + ], + [ + "The carcass of a kosher fowl that was not ritually slaughtered imparts impurity according to Scriptural Law. According to the Oral Tradition, it is taught that Leviticus 17:15: \"Any soul that will partake of the carcass of a fowl or one that is tereifah - whether a native or a convert - shall launder his garments and bathe in water\" is speaking only about one who partakes of the carcass of a fowl from a kosher species that is forbidden because it is a carcass or tereifah.
How is its impurity defined? It does not impart impurity when touched or when carried or when it is in one's mouth, only in one's gullet. This is implied by the phrase: \"Any soul that will partake...,\" i.e., it imparts impurity only when it has been ingested in \"the chamber of the soul.\" It uses the term \"partake\" to define that the minimum measure that imparts impurity is the measure to which the prohibition against eating applies, i.e., an olive-sized portion. Moreover, it is written: \"shall launder his garments;\" this teaches that one who contracts impurity from such a carcass imparts impurity to his garments until he separates himself from the object that imparted impurity to him, as we explained.
What is implied? When one swallows an olive-sized portion of the carcass of a fowl from a kosher species and touched keilim while swallowing it, they become impure and are considered a primary derivative of impurity. If he was touching a person or earthenware containers while swallowing it, he does not impart impurity to them, as we stated with regard to other primary categories of impurity. After he has ingested the meat from the fowl, he does not impart impurity to other keilim. He is like a k'li that is a primary derivative of impurity that has been separated from the substance that imparted impurity to him. For even though he must immerse himself and wait for nightfall to regain ritual purity, he does not impart impurity to keilim.", + "It is not necessary for one to have the intent to consider the carcass of a fowl from a kosher species as food to impart this severe type of impurity. Instead, whenever one swallows an olive-size portion of such a carcass, it imparts impurity when in the person's gullet.
If one thought to partake of it, it imparts the impurity of foods. It is considered as a primary derivative of impurity even though it did not touch another source of impurity, nor must it be made fit to contract impurity.", + "The above does not apply to a red heifer and goats that are to be burned. Even though they impart impurity to those involved in offering them, if one considers partaking of them, it is necessary for them to come in contact with a source of impurity. Only then, do they contract the impurity associated with food.", + "When a person skewered an olive-size portion of an animal carcass with a weaving needle and inserted it into the inner organs of a woman from below or inserted it into the gullet of a colleague in a place where the carcass of a fowl from a kosher species would impart impurity, the person contracts impurity, because he or she is carrying the impurity, not because he touches it, as we explained in the beginning of this book.", + "If a person wound an olive-sized portion of the carcass of a fowl from a kosher species in lettuce or the like and swallowed it, he is impure, even if it did not touch his throat. If he wound it with tree bast and swallowed it, he is pure.", + "If a person swallowed an olive-sized portion of the carcass of a fowl from a kosher species and, after swallowing it, vomited it before it was digested, he does not impart impurity to his garments when it passes his throat when vomiting it. For it imparts impurity in the gullet only when it is swallowed, but not when it is vomited.", + "The following rules apply when a person swallowed part of an intestine of a kosher species of fowl, part of it was in his gullet, and part was in his mouth. If there is an olive-sized portion in his gullet at one time, he is impure. If not, he remains pure.", + "When a person swallows an entire limb that is not as large as an olive-sized portion from such a carcass, it does not impart impurity. Even if he took an entire fowl and swallowed it, if it is as large as an olive, he becomes impure. If not, he remains pure.", + "Although the thin feathers and the wooly hairs on the carcass of a fowl are considered as food and contract and impart the impurity associated with food, they are not included when reckoning an olive-sized portion of the carcass of a kosher species of fowl.
In contrast, the soft portions of the beak and the nails that are close to the flesh are considered like meat and are included in the reckoning of an olive-sized portion. The tips of the wings, the tip of the tail, and the bones, even those which are soft, are not included.", + "When a person partakes of the soft bones, the sinews, underdeveloped eggs while in the mother's body, or the blood of the carcass of a fowl from a kosher species or meat cut from such a fowl while it was alive, he is pure. If, however, one partook of the meat to which the underdeveloped eggs were attached, the gizzard, or the intestines of such a fowl after it died, or he liquefied the fat in fire and drank it, he is impure like one who partakes of its meat. One who drinks is like who eats. If he liquefied it in the sun and partook of it, he is pure, for he has caused it to become rancid.", + "When the carcass of a fowl of a kosher species has decomposed to the extent that it is unfit to be eaten by a dog, it is pure. Similarly, if it becomes dry like a shard and would not return to its original state if left in lukewarm water for an entire day, it is pure. One who partakes of the netzel of the carcass of a fowl of a kosher species is pure.", + "When a fowl from a kosher species becomes tereifah, but was slaughtered in a kosher manner, the slaughter causes it to be considered pure. This applies even if it was slaughtered in the Temple Courtyard. If its head was snipped off through melikah and it was discovered to be tereifah, the melikah does not cause it to be considered as pure. Thus it can be inferred that when one slaughters a fowl from a kosher species, whether outside the Temple Courtyard or inside of it, whether the fowl is consecrated or not, it is pure. Whether one performs melikah on ordinary fowl within the Temple Courtyard or consecrated fowl outside the Temple Courtyard, they impart impurity to a person and his garments when in the gullet.", + "When one performs melikah on consecrated fowl in the Temple Courtyard, if they are fit for a sacrifice and do not have disqualifying blemishes, as explained in its place, they are pure. Similarly, when a calf that has its neck broken as required by law, it is pure, for \"atonement\" is mentioned with regard to it, as with regard to sacrificial offerings. Similarly, if it was slaughtered after it was taken down to the wadi, even though it is forbidden to benefit from it, the slaughter prevents it from being considered as an impure carcass.", + "The carcass of a fowl from a non-kosher species is pure and does not impart impurity in the gullet. If one thought to partake of it and it was made fit to contract impurity, it is considered as an impure food which is a primary derivative of impurity. The thin feathers, the wooly hairs, and the soft portions of its beak and its nails are considered as its meat.", + "When a limb is separated from a living fowl - whether from a kosher species or a non-kosher species - it is pure and does not impart impurity at all, as can be inferred from Leviticus 11:24-26: \"Because of these, you will contract impurity... because of all the animals.\" This excludes fowl, because it does not have a hoof. According to the Oral Tradition, it was taught that the verse comes solely to teach that a limb from a living domesticated or wild animal is impure.", + "A limb separated from the carcass of a fowl is considered like the carcass of the fowl from which it was separated. If it was from the carcass of a kosher fowl, an olive-sized portion of it imparts severe impurity in the gullet. If one thought of partaking of it, it contracts the impurity associated with impure foods. If the carcass was from a non-kosher fowl, it contracts the impurity associated with impure foods if one thought of partaking of it and it was made fit to contract impurity. It does not impart impurity to other foods unless it is the size of an egg. This is the measure required for all foods to contract impurity, as will be explained." + ], + [ + "The eight crawling animals that are mentioned in the Torah are: the weasel, the mouse, the ferret, the hedgehog, the chameleon, the lizard, the snail, and the mole. The impurity of them all is the same. They are each referred to as a sheretz with regard to impurity.", + "A sheretz is considered as a primary source of impurity and imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It does not impart impurity when carried and one who touches it does not impart impurity to his clothes when touching it. The minimum measure that imparts impurity is a lentil-sized portion. All the sh'ratzim can be combined to reach this measure.", + "There is no minimum measure for the limbs of a sheretz to impart impurity. To impart impurity a limb of a sheretz must be intact as when it came into being.", + "A limb from a sheretz that is intact with flesh, sinews, and bones that is less than a lentil-sized portion - whether it was separated from the sheretz while it is alive or after it died - imparts impurity. It must have enough flesh or marrow within the bone to regenerate and return to a state of wholeness.", + "When flesh is separated from a living sheretz, it is pure. Only a limb which is comparable to an entire sheretz imparts impurity. What is meant by comparable? Just as a sheretz possesses flesh, sinews, and bones, so too, a limb separated from it must possess flesh, sinews, and bones.", + "A kidney, a liver, the tongue, and the like, even though they are considered as organs and will not regenerate, are considered as flesh in this context. If they were separated from a living sheretz, they are pure.", + "The blood of a sheretz is considered as its flesh. It can be combined to reach the minimum measure of a lentil-sized portion, as long as it is connected to its flesh.", + "The bones of a sheretz, its sinews, and its nails are pure. The hides of the weasel, the mouse, the ferret, and the mole are pure. This applies even though it is still fresh and was not processed or trodden upon. The hides of the hedgehog, the chameleon, the lizard, and the snail, by contrast, are considered as their flesh and a lentil-sized portion of it imparts impurity. If it was processed or trodden upon to the extent that it is processed, it is pure. For how long must one tread on a hide in order to process it? For as long as it takes to walk four millin.", + "When a person touches the thigh bone of a sheretz, he is pure, even though it is filled with marrow, provided the marrow in it rattles, for then it could not regenerate flesh were the sheretz to have been alive. If, however, it is in its natural place and it has sufficient marrow that it could regenerate flesh on the outside of the bone, one who touches it is impure, as is true with regard to all the limbs that could regenerate flesh as we explained. If the thigh bone was perforated to even the slightest degree, one who touches any part of it is impure.", + "An egg of a sheretz in which the embryo has begun to take form is pure, even though the embryonic sheretz can be seen within it. If it is perforated to the slightest degree, one who touches it is impure.", + "The following laws apply with regard to the carcass of a sheretz that is half flesh and half earth. If one touched the flesh, he is impure. If he touched the earth, he is pure. If the form of the sheretz was already apparent over its entire length, even one who touches the earth that has not yet been formed into a sheretz is impure.", + "When the flesh of a sheretz has decomposed and become spoiled and is unfit to be eaten by a dog, it is pure.
The following laws apply if the carcass of a sheretz dries out like a shard. If it would return to a moist state and be fit for a dog to eat when left to soak in lukewarm water for an entire day, it imparts impurity. If not, it is pure. It does not even impart impurity like impure foods do.
When does the above apply? With regard to a portion of a sheretz. If, however, an entire sheretz has become dry and its skeleton remains intact or it was burned and its skeleton remains intact, since its entire form remains, it imparts impurity. In my eyes, this impurity is a Rabbinic decree.", + "An olive-sized portion of meat from an animal carcass or a lentil-sized portion from the carcass of a sheretz that shrank and was reduced in size is pure. If a piece of flesh from a sheretz that is less than a lentil or one from an animal carcass that was less than an olive swelled and increased to the size of the minimum measure, they impart impurity according to Rabbinic decree. If, originally, they were the size of the minimum measure and then shrank, but afterwards swelled until they regained the size of the minimum measure, according to Scriptural law, they impart impurity like they did previously. Similar laws apply with regard to an olive-sized portion from a human corpse.", + "A sheretz does not impart impurity until it dies. If it has been decapitated, even if the head is still connected to the skin of the body, and it is still in its death throes as happens with regard to the tail of a lizard, it imparts impurity.
All the other teeming and creeping animals, e.g., a frog, a snake, a scorpion, or the like, even though it is forbidden to partake of them, do not impart impurity at all. They are not even considered as impure foods. There are no teeming animals that impart impurity except the eight species mentioned in the Torah." + ], + [ + "Semen is a primary source of impurity and imparts impurity to persons and implements when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It does not impart impurity when carried and one who touches it does not impart impurity to his clothes even when touching it. It imparts impurity both to one who touches it and one who discharges it. They are both primary derivatives of impurity according to Scriptural Law.
What is the measure that imparts impurity? For one who touches it, an amount the size of a lentil. For one who discharges it, the slightest amount. A man who discharges it is not impure until it leaves his body, reaching the orifice of the male organ, as implied by Leviticus 22:4: \"From whom is discharged semen.\" Therefore even one who discharges semen through a reed, is impure because the semen reached the orifice of the male organ.
One is impure whether he discharges semen as a natural physical reaction or due to forces beyond his control.", + "The semen of a minor does not impart ritual impurity until he is nine years old.", + "Semen that is red is pure. It does not impart impurity unless it is white and viscous.", + "Whenever a person's body does not feel the discharge of semen, it does not impart impurity. Therefore if a person discharges semen without an erection and without desire, it does not impart the impurity associated with semen. If there was a sensation when the discharge began, he is impure even though when it departed from his body, there was no sensation.", + "When a person thinks about sexual matters at night and dreams that he had intercourse and awakes to find his organ warm, he is impure even though he did not find traces of semen. It is presumed that since, in his dreams, he had the sensation that he was involved in intercourse, he discharged semen with a physical sensation. That is why his organ was warm. The discharge, however, was small and it was absorbed on his flesh or on his clothes. Therefore, he did not find any moisture. If he had sexual thoughts, but did not find his organ warm or found his organ warm, but did not have sexual thoughts, he is pure.", + "If a person's urine was slippery or murky at the outset, he is pure. If the slipperiness or the murkiness was seen in the middle of his urination or at the end, he is impure. If, from the beginning to the end, the urine was slippery and murky, he is pure. If it was white and viscous, he is impure. One who releases thick drops from his male organ is pure.", + "When a man who experienced a seminal emission immerses himself and had not urinated before he immersed himself, he becomes impure when he urinates. For there are remnants of semen that are not discharged until he urinates.
To whom does the above apply? To one who is sick or elderly. A healthy youth, by contrast, is pure, for he ejaculates semen powerfully, like an arrow and it clears the orifice of the male organ entirely.
Until when is a male considered a youth in this context? As long as he can stand on one foot and put on or remove his other shoe. If he cannot do this because he is sick, he is considered as infirm in this context.", + "Any woman who engaged in physical intimacy and then went and immersed herself before she washed her vaginal area thoroughly remains impure.", + "Both a man and a woman who engage in physical intimacy are impure. Both of them are considered as primary derivatives of impurity according to Scriptural Law. The woman is not impure because she touched the semen, because the semen touched the inner part of her body, and touching the inner part of the body is not considered as touch. Instead, a woman who engages in intercourse is considered as a man who ejaculates.
The above applies provided the female is at least three years old, as implied by Leviticus 15:18: \"A woman with whom a man lies.\" If a minor is less than three, she does not become impure because of the physical intimacy itself. She can, however, become impure because she touched the semen if it touches the outer surface of her flesh. Based on this logic, when a man engages in anal intercourse with an adult woman, she is pure, for Scripture only dictated that a woman becomes impure although the impurity only touched her internal organs when intercourse was carried out in the ordinary manner.", + "When a man engages in intercourse with a woman and does not ejaculate, he is pure even though the corona entered the vagina. Similarly, the woman is pure until the man ejaculates.", + "The following rules apply when semen seeps from a woman after relations. If she discharges it within three twelve-hour periods after intercourse, she is impure like a man who has a seminal emission. Therefore, she misses one day if she is a zavah, like a man who had a seminal emission. Even the slightest amount of semen renders her impure even if it does not emerge outside her body, but is just discharged between the folds of her vagina, she is impure, for semen is like vaginal bleeding. Just as vaginal bleeding imparts impurity while inside the woman's body, so too, semen that she discharges makes her impure while it is within her body.", + "Semen itself that was discharged within three twelve-hour periods imparts impurity to others who touch it as it imparts impurity to the woman who discharges it.
If she discharged it after three twelve-hour periods, the woman is considered as pure. Similarly, the semen itself that was discharged after such a time is pure, for its substance has already putrefied.", + "What is meant by a twelve-hour period? A full day or a full night. The period in which relations took place is not counted.
What is implied? If relations took place on Friday night, the three twelve-hour periods are: the Sabbath day, Saturday night, and during the day on Sunday. If she discharged semen during this time, she is impure. If she discharged it from Sunday night onward, she is pure.
When a man was sodomized, the semen he discharges is impure, as long as it is moist, even after several twelve-hour periods. Similarly, the man who discharges it is impure.", + "Semen does not impart impurity unless it is moist. If it becomes dry like a shard it is pure. If it would return to its original state when left to soak in lukewarm water for an entire day, it imparts impurity.", + "In this chapter, we have already explained that a man who ejaculates, a woman who engages in relations with a man, and one who touches semen, are impure according to Scriptural law. Similarly, a woman who discharges semen within three twelve-hour periods after relations is impure according to Scriptural Law like one who has a seminal emission. All of the others about whom it was said in this chapter that they are impure, e.g., one who has sexual thoughts in his dreams or has questionable substances in his urine, are impure only due to Rabbinic decree. That decree applies only to terumah, but for ordinary foods, they are pure.", + "When a gentile woman discharges the semen of a Jew within three twelve-hour periods - or when an animal discharges the semen of a Jew within this time - the semen discharged is impure. If it was released after this time, there is an unresolved question whether it is considered to have putrefied or not.", + "In Hilchot Metamei Mishkav UMoshav, we already explained that the semen of a gentile is absolutely pure. Therefore if a Jewish woman discharges the semen of a gentile even within three twelve-hour periods, she is pure.", + "When a gentile felt the release of semen, converted and went to immerse himself and released the semen that he felt initially after he immersed, there is a question whether or not he is impure.", + "When a minor less than nine years old - or a gentile or an animal - engages in relations with a mature female, she is pure, as indicated by Leviticus 15:18: \"And a man who will lie with a woman.\" Implied is that the male must be a mature man and Jewish, as we explained." + ], + [ + "The impurity of false deities is of Rabbinic origin. There is an allusion to it in the Torah Genesis 35:2: \"Remove the foreign gods that are in your midst. Purify yourselves and change your garments.\"
There are four primary categories of ritual impurity associated with the worship of false deities: the false deities themselves, their accessories, something offered to it, and a wine libation offered to it. The impurity associated with all of these is of Rabbinic origin.", + "A false deity itself imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. Like the carcass of a teeming animal, it does not impart impurity when carried, as implied by Deuteronomy 7:26: \"You shall certainly regard it as disgusting.\" The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion; it should not be more stringent than a portion of a corpse. If an image is less than an olive in size, it is pure.", + "If one cut off a limb from it, even if it is as large as the steering rod of a plow, it is pure. The rationale is that a false deity does not impart impurity when separated into limbs, only when the entire image is intact, as can be inferred from Isaiah 30:22: \"Cast your idols away like someone impure.\" Just as the limbs of an impure person do not impart impurity, so too, the limbs of a false deity do not impart impurity.
Its impurity was established according to the leniencies applying to all the primary categories of impurity. Since its impurity is of Rabbinic origin, it was considered as the carcass of a teeming animal in that it does not impart impurity when carried, like a corpse in that an olive-sized portion is required, and like a nidah in that a limb of it does not impart impurity.", + "When a false deity was separated into parts, even though it could be reassembled by an ordinary person and all of its parts are present, it does not impart impurity.", + "All of the accessories of a false deity are like the carcass of a teeming animal. They impart impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when they enter its inner space. They do not impart impurity when carried. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion. Even if one cut off an olive-sized portion from an implement, it imparts impurity like the carcass of a teeming animal. In this context, the law applying to the accessories of a false deity is more stringent than that applying to the false deity itself.
With regard to a shrine in which a false deity is worshiped: Its stones, its beams, and its earth all impart impurity when an olive-sized portion of them is touched, as all of the other accessories of a false deity.", + "When a person inserts his head and the majority of his body into a shrine of a false deity, he becomes impure, as if he touched it. Similarly, if the inner space of an earthenware vessel was brought inside a shrine of a false deity, it becomes impure. When the greater portion of a bench or a couch was brought into a shrine of a false deity, it contracts impurity. They are considered as primary derivatives of impurity.", + "An offering brought to a false deity imparts impurity when touched and when carried like the carcass of a dead animal. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion.
Any entity offered to a false deity, whether meat or other foods or beverages, is considered like an animal carcass, for Scripture Psalms 106:28 refers to them as \"sacrifices of the dead.\" Although foods that were sacrificed to false deities may never be nullified in a manner that enables one to benefit from them, if their connection with the false deity was nullified, it is questionable whether or not they impart impurity. When, by contrast, the connection between an implement offered to a false deity and that deity was nullified, it is pure. Similarly, a false deity and its accessories that were nullified are pure.", + "When wine was poured as a libation to a false deity, it imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It imparts impurity to a person when carried, as an animal carcass does. The minimum measure for its impurity is an olive-sized portion, as can be inferred from Deuteronomy 32:38: \"Who eat the fat of its sacrifices, who drink the wine of its libations.\"
This impurity is imparted only by wine that was poured out by hand before a false deity. Ordinary wine belonging to a non-Jew imparts a lesser impurity like all other impure beverages.", + "From everything that we have explained from the beginning of this book until here, one may conclude that there are primary categories of impurity, some of Scriptural origin and some of Rabbinic origin.", + "Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Scriptural origin is considered as a derivative of impurity of Scriptural origin. Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Rabbinic origin is considered as a derivative of impurity of Rabbinic origin.", + "Any primary source of impurity – whether of Scriptural or Rabbinic origin – that imparts impurity [to a person] through touch, but does not impart impurity when carried,1E.g., the carcass of a teeming animal or a false deity (see Halachah 2).
Any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch, but does not impart impurity when carried, does not impart impurity to the clothes a person who touches it is wearing even while he is touching the source of impurity. does not impart impurity to the clothes a person who touches it is wearing. [This applies even] while he is touching [the source of impurity]. Nor does he impart impurity to another person or to earthenware utensils even though he has not yet separated himself from the source of impurity. Both after and before he separates himself from the source of impurity, his status is that of a derivative of impurity who imparts impurity to foods and makes them a secondary derivative of impurity, for he is a primary derivative.", + "When a person touches or carries any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch or when carried, that person imparts impurity to his clothes at the time he is touching the source of impurity or carrying it. He causes the garments to be considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if he touches foods, he makes them a primary derivative of impurity as long as he has not ceased contact with the source of his impurity. If he ceases contact with the source of his impurity, he is considered as a primary derivative of impurity in all contexts and he does not impart impurity to his garments. If he touches foods, they are deemed as secondary derivatives.
When does the above apply? With regard to all the primary sources of impurity with the exception of an animal carcass and a surface on which a zav rides. With regard to these two sources of impurity, even though they impart impurity when touched or when carried, a person who touches them does not impart impurity to his clothes when he is touching them. If he touches foods, they are secondary derivatives of impurity. One who carries such entities imparts impurity to his clothes when carrying them. If he touches foods before he separates from the source of his impurity, they are primary derivatives of impurity, as we explained.", + "When there is a sufficient amount of water upon which the ashes of the red heifer have been placed to sprinkle it, it is considered like an animal carcass and a surface on which a zav rides and only one who carries it imparts impurity to his garments. Nevertheless, one who touches such water imparts impurity to his garments while touching them, because it is as if he is carrying the water. For it is impossible to touch water without moving it and we have already explained that the laws that apply to carrying a source of impurity also apply when moving it.
Similarly, one who touches the wool of an animal carcass or who touches the strands protruding from a surface on which a zav rides imparts impurity to his clothes when he touches these entities because it is as if he is carrying them. For it is impossible to touch them without moving them. Therefore he imparts impurity to his garments until he separates himself from the source of impurity like one who carries.", + "When one swallows the carcass of a fowl from a kosher species, he imparts impurity to his garments at the time he swallows it as we explained. They are considered as primary derivatives of impurity. Similarly, if he touches foods at that time, they are primary derivatives of impurity. After he swallows it, he is considered to have separated from the entity that imparted impurity to him.", + "Although all of the following - one who burns the red heifer or the goats that are burnt and one who sends away the goat to Azazel - impart impurity to their garments while performing their tasks, as we explained, if they touched foods, even while performing their tasks, the foods are deemed a secondary derivative of impurity.", + "When a person touches a primary source of impurity that had been cast into a mikveh, e.g., an animal carcass, the carcass of a teeming animal, or a surface on which a zav rides was in a mikveh and a person touched it, he is impure, as can be inferred from Leviticus 11:36: \"But a spring and a cistern in which water collects will be pure. One who touches their carcasses contracts impurity.\" Implied is that even when they are in a mikveh, they impart impurity. When the person who touched the source of impurity immerses and ascends from the mikveh, he is pure.
Similarly, if a zav treads on a surface on which one rides that was pure while it was found in a mikveh, the surface contracts impurity. When the surface is lifted up from the mikveh, it regains purity, for it is considered as if it was immersed.
When an individual who touches an impure surface on which one rides while he was in a mikveh sticks his hand outside the mikveh and touches objects, he imparts impurity to garments. Needless to say, he imparts impurity to foods and beverages." + ], + [ + "It is explicitly stated in the Torah that foods and liquids contract ritual impurity, as Leviticus 11:34 states: \"Of all foods that will be eaten that were exposed to water will become impure and any beverage which one will drink in any vessel will become impure.\"
Food that contracted impurity does not impart impurity to other foods according to Scriptural Law. Nor do liquids that contracted impurity impart impurity to other entities according to Scriptural Law. Nevertheless, according to Rabbinic Law, it was decreed that impure food that touched other foods would impart impurity to them. Similarly, if impure foods touched liquids, the liquids are impure. Food does not, by contrast, ever impart impurity to a container that it touches even according to Rabbinic Law. Similarly, the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to foods, liquids, and keilim that they touch.", + "There are no derivatives of impurity that impart impurity to keilim other than impure liquids. This impurity is a Rabbinic decree. It applies provided the original source of the liquid's impurity is a primary category of impurity, whether of Scriptural or Rabbinic origin.
Why did they decree that impure liquids should impart impurity to keilim? Because of a similarity to the liquids that emanate from a zav, which are a primary source of impurity and impart impurity to keilim according to Scriptural Law, as ibid. 15:8 states: \"When a zav shall spit on a person who is pure,\" as we explained.", + "When the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to containers, they decreed that they should impart impurity from their inner surfaces.
What is implied? If impure liquids fell into the inner space of an earthenware container, it becomes impure in its entirety. It is considered as a secondary derivative. If they touch other containers on their inner surface, they become impure in their entirety and are considered as secondary derivatives of impurity. If, however, impure liquids touch the outer surface of a container, whether it be an earthenware container, a k'li that can be purified by immersion, or a metal k'li, only the outer surface becomes impure. The outer surface is considered as a secondary derivative, but its inner surface does not become impure.
In what context does the above apply? To terumah. For sacrificial foods, by contrast, when the outside of a container becomes impure, it becomes impure in its entirety and it is considered a secondary derivative of impurity in its entirety.", + "We already explained, that foods do not impart impurity to utensils, but that liquids do. Why did our Sages make the above distinction - that when the outer surface of a container was touched by impure liquids, its inner surface does not become impure for terumah? To make it known that the impurity of these keilim is a Rabbinic institution so that terumah and sacrificial foods will not be burnt as a result.", + "We already explained that foods and liquids that touch one of the primary sources of impurity become primary derivatives of impurity. Similarly, if food touched a person or a k'li that had contracted impurity from a source of impurity, that food becomes a second derivative of impurity. Food that touches this secondary derivative is considered a tertiary derivative of impurity and if the tertiary derivative touches a fourth food, it is considered a fourth degree derivative of impurity.
To what does the above apply? To foods. With regard to liquids, by contrast, whether a liquid touches a primary source of impurity, a primary derivative or a secondary derivative, that liquid is considered as a primary derivative. It imparts impurity to another liquid, which in turn can impart impurity to another liquid, even if there is a chain of a hundred. For there is no concept of degrees of impurity with regard to liquids.
What is implied? When wine touched a primary source of impurity or a primary or secondary derivative, the wine is considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if this wine touched oil, that oil touched milk, that milk touched honey, that honey touched water, and that water touched wine, in an endless chain, all the liquids are considered as primary derivatives. It is as if each one of them contracted impurity from a primary source. They all impart impurity to keilim. Similarly, if the outer surface of a container contracted impurity from a liquid and other liquids touched that impure outer surface, even if the other liquids are not sacred, the other liquids are considered as a primary derivative of impurity and impart impurity to other containers, making them secondary derivatives of impurity. Needless to say, they impart impurity to other foods and liquids.", + "When the outer surface of a container contracted impurity and then foods - even food that are terumah - touched this impure outer surface, the foods are pure. For when only the outer surface of a container contracts impurity, it does not impart impurity to foods with the exception of sacrificial foods. For when the outer surface of a container contracts impurity, it is considered as entirely impure with regard to sacrificial foods, as we explained. Therefore, it imparts impurity to sacrificial foods." + ], + [ + "Whenever one touches a primary derivative of impurity with his hands, whether that primary derivative was an impure person, k'li, food, or liquid, his hands - until his joints - alone become impure. Similarly, if a person inserts his hands into the inner space of an earthenware container that contracted impurity from a primary source of impurity or he inserted his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at, his hands become impure. The impurity of hands is a Rabbinic decree.", + "Hands that contracted impurity are always considered as a secondary derivative according to Rabbinic Law. For their impurity is a Rabbinic decree, and when it was decreed that they would be impure, it was decreed that their status would be that of a secondary derivative. Even when one inserts his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at or touches with his hands a person who imparts impurity to his garments before that person has separated himself from the source of his impurity, the person's hands are secondary derivatives.", + "Piggul, notar, and remnants of flour from the meal offerings are considered as primary derivatives of impurity. Primary and secondary derivatives are counted if other entities come in contact with them. Therefore, an egg-sized portion of them imparts impurity to hands.
Piggul and notar may not be combined to reach an egg-sized measure even though they both share that same measure. The rationale is that the impurity of hands is a Rabbinic safeguard. Other impure foods, by contrast, are combined to reach that measure. For impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present.", + "Even though the thigh bone of a sacrificial animal that was either piggul or notar is intact, when a person touches it with his hands, his hands contract ritual impurity. For the bones of sacrificial animals that became either piggul or notar impart impurity to hands, because they serve as the base for a forbidden entity.", + "When sacrificial meat is taken outside its appropriate place, there is an unresolved question whether it imparts impurity to hands or not. Therefore, it does not impart impurity, for if there is a doubt with regard to the impurity of hands, they are considered pure, as will be explained. If meat from a Paschal sacrifice was taken outside the home where it is being eaten, it is pure. We assume that the members of the company are vigilant.", + "The concept of impurity of hands does not apply in the Temple. At the time that Sages established their decree regarding the impurity of hands, they did not apply it to the Temple. Instead, if a person touches impure foods or the like - whether he touched them in the Temple or outside the Temple - and then touched sacrificial foods in the Temple, he does not impart impurity to them. If he touches sacrificial foods outside the Temple, he imparts impurity to them. Similarly, he disqualifies terumah, as will be explained.", + "When one of a person's hands become impure and he touches the other one, the other remains pure. It is sufficient for him to wash the impure hand.
When does the above apply? With regard to terumah. With regard to sacrificial foods, by contrast, if one of a person's hands become impure and he touches the other one, he imparts impurity to the other. Both of them must be immersed in a mikveh before touching sacrificial foods. For terumah, by contrast, it is sufficient to wash one's hands to purify them.", + "King Solomon and his court decreed that hands are always considered as secondary derivatives of impurity, even if one does not know with certainty that they contracted impurity, for \"hands are busy.\"
Solomon decreed that hands were impure only with regard to sacrificial foods. Afterwards, the later Sages extended the decree also with regard to terumah. Therefore it is necessary to wash one's hands before partaking of terumah. If one touched terumah before he washed his hands, the terumah is disqualified. It is burnt because of this impurity.", + "A person may wrap his hands in a napkin and partake of terumah without washing his hands. We do not suspect that he will touch the terumah. He should not do this when partaking of ordinary food that is being eaten under the stringencies that apply to the purity of sacrificial food or terumah, lest he touch it, for he is not that careful with regard to it.", + "Since a person's hands are considered second degree derivatives of impurity, if they touch liquids, they cause them to be considered as primary derivatives. If such liquids touch foods, they cause them to be considered as secondary derivatives. If such liquids touch other liquids, they cause them to be considered as primary derivatives, for liquids are always considered as primary derivatives, as we explained. Such liquids that contracted impurity due to contact with hands do not impart impurity to keilim, for the fundamental impurity of the hands is of Rabbinic origin.
Similarly, our Sages decreed that any person who partook of impure foods - whether the foods were primary or secondary derivatives of impurity - or who drank impure liquids should be considered as a secondary derivative of impurity until he immerses in a mikveh. If he touches foods, he causes them to be considered as a tertiary derivative. If he touches liquids, even ordinary liquids, he causes them to be considered as a primary derivative and they impart impurity to other foods and liquids. They do not impart impurity to keilim, because the impurity contracted by this person is fundamentally a Rabbinic decree.
Why was it decreed that a person who partakes of impure foods contracts impurity? For perhaps he will partake of food that is a primary or secondary derivative of impurity and, at the same time, drink a liquid that is terumah. The liquid that is terumah will contract impurity from the food in his mouth. Similarly, if a person is drinking impure liquids, there was concern that he might eat food that is terumah with them and impart impurity to it because of the liquids in his mouth. We have already explained in Hilchot Terumah that it is forbidden to partake of impure terumah.", + "A person who contracts impurity because he partook of impure foods does not contract impurity unless he partakes of a quarter of a loaf of bread which is the size of an egg and a half when judged generously. Similarly, one who contracts impurity from drinking does not contract impurity unless he drinks a revi'it of impure liquids. All types of foods can be combined to comprise the sum of a quarter of a loaf that disqualifies the body of a person who partakes of them. And all liquids can be combined to comprise the sum of a revi'it. If one eats or drinks less than these measures, he is pure.
The following rule applies if one ate a small amount, then waited, and then ate some more. If he ate the required measure within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined. Similarly, if he drank a small amount, then waited, and then drank some more, if he drank the required measure] within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined.
The following rule applies if one ate less than the minimum measure, immersed in a mikveh, ascended, and immediately ate more. If he did not wait between eating and there is less time than it usually takes to eat half a loaf between the eating that preceded the immersion and the eating that followed it, they can be combined.", + "When a woman who is a primary derivative of impurity nurses her son, her son is pure. The Sages did not decree that he would be impure. Even if one would say that the infant nursed a revi'it of milk, it is possible that from the beginning to the end, doing so took more time than it usually takes to eat half a loaf, for he does not nurse all at once.", + "Because of the danger, our Sages granted a pregnant woman license to partake of less than the minimum measure, even though ultimately, she will partake of a larger amount. She does not need to immerse herself. Instead, she is pure." + ], + [ + "When a person immerses his head and the majority of his body in drawn water or three lugim of drawn water fall on his head and the majority of his body, he is a secondary derivative of impurity until he immerses himself in a mikveh. If he touches foods, he causes them to be considered as a tertiary derivative. If he touches liquids, he imparts impurity to them, causing them to be considered as a primary derivative and they impart impurity to other foods and liquids. They do not, however, impart impurity to keilim.
Why did the Sages decree that such a person should be impure? Because people would immerse in caves where the water was foul and then they would wash with fresh drawn water for the sake of cleanliness. This became such a widespread practice that the majority of people got the impression that the drawn water in which the people would ultimately wash was the agent that conveyed ritual purity and not the immersion in the waters of the mikveh. Therefore, they would immerse themselves carelessly, without attention to details. Accordingly, our Sages decreed that when a person immerses his head and the majority of his body in drawn water or three lugim of drawn water fall on his head and the majority of his body, he becomes a secondary derivative of impurity. Even when three lugim of drawn water falls on the head and the majority of the body of a person who was pure or he immerses his head and the majority of his body in drawn water, he becomes a secondary derivative of impurity until he immerses himself.
After a person who contracted impurity in such a manner immerses himself, he need not wait until nightfall to regain purity, for the impurity contracted by this person is fundamentally a Rabbinic decree. Similarly, a person who contracted impurity because he ate impure foods or drank impure liquids and then immersed himself need not wait until nightfall to regain purity. Similarly, when keilim become impure due to contact with impure liquids, once they were immersed, they become pure. There is no need to wait until nightfall, because these impurities are fundamentally Rabbinic decrees.", + "The following laws apply when three lugim of drawn water fall on a person from two or three different containers. If water began to flow from the second before it concluded flowing from the first, they can be combined to reach the sum of three lugim. If water falls from four containers, it is not combined. Even if one began to flow before the other ceased flowing, the person is pure.
If the water fell on his head, but not on the majority of his body or fell on the majority of his body, but not on his head, or fell on his head from above and on the majority of his body from the side or from below, he is pure. To impart impurity, the water must fall on his head and the majority of his body that is close to his head in an ordinary manner. Similarly, if his head entered drawn water, but not his body or his body entered, but not his head, or his head was inserted in drawn water and then other drawn water engulfed his body from the side or from below, he is pure. To contract impurity, his head and the majority of his body close to his head must enter the water in an ordinary manner.", + "When a portion of a person's head and half the majority of his body were inserted in drawn water and drawn water falls on the other half of his head and the majority of his body, since water fell on half and half was inserted in water, he is pure.", + "When the three lugim of water which fell upon a person or into which he inserted his head and body were a combination of drawn water and natural water or they were mixed with wine, honey, or milk, he is pure. The three lugim must be entirely drawn water.
The status of these three lugim of water which fell on a pure person or in which he inserted his head and body and from which he contracted impurity also changes. Since the person became a secondary derivative of impurity, the water is also impure for it touched a secondary derivative. It is as if the water tells the pure person: \"I made you impure and you made me impure.\"", + "Initially, they would place loaves of terumah next to sacred scrolls, saying: \"These are holy and these are holy.\" Mice would come and tear the sacred scrolls. Therefore, the Sages decreed that any terumah that touches the Holy Scriptures would become impure. It is considered as a tertiary derivative of impurity, as if it touched a secondary derivative. Thus all the Holy Scriptures disqualify terumah like a secondary derivative.
Moreover, when anyone whose hands were pure touched one of the Holy Scriptures, his hands become secondary derivatives of impurity and impart impurity to terumah and to liquids. Although generally, hands only contract impurity from a primary derivative of impurity, as we explained, they contract impurity from a scroll.", + "Tefillin straps when connected to the tefillin, the blank parchment of the margins above or below the scroll and at its beginning or end when connected to the scroll, a scroll that was erased, but at least 85 letters remained, and a scroll on which at least 85 letters from the Torah are written, as in the passage Numbers 10:35-36: \"And when the ark set forth...,\" all impart impurity to hands. Not only the words of the Torah, but the words of all the Holy Scriptures, including the Song of Songs and Ecclesiastes which are words of wisdom, impart impurity to hands.", + "The Aramaic portions in the Books of Ezra and Daniel are considered as part of the Holy Scriptures. If, by contrast, one translated an Aramaic portion into Hebrew or a Hebrew portion into Aramaic, or wrote the Holy Scriptures in the Ivri script, they do not impart impurity to hands. That applies only when Scripture is written in the Ashuri script, on parchment, with ink.", + "Although it is forbidden to do so, if one writes Hallel or the Shema for a child to study, they impart impurity to hands.", + "Although it is forbidden to maintain them, as long as the strings and the straps sewed within a Torah scroll are attached to the scroll, they impart impurity to hands.", + "When the case of a scroll, an ark, or the mantle of a scroll are sewn to the scroll itself, they impart impurity to hands. By contrast, although passages of blessings, contain the letters of God's name and many Torah concepts, they do not impart impurity to hands.", + "Scrolls written by heretics do not impart impurity to hands. Since the passage of a sotah is intended to be blotted out, it does not impart impurity to hands." + ], + [ + "As we explained, every entity, whether a person or a k'li, that contracts impurity from a primary source of impurity is considered as a primary derivative of impurity until immersion in a mikveh. After immersion, he or it is considered like a secondary derivative of impurity until nightfall, as implied by Leviticus 11:32: \"It shall be inserted into water and it will be impure until evening, when it will become pure.\" Thus Scripture refers to an entity immersed that day as impure.", + "The same status applies both to one who immersed to purify himself from severe impurity, e.g., that of a zav, that connected with a human corpse, or tzara'at, and one who immersed to purify himself from the impurity stemming from the carcass of a teeming animal and the like. Any entity, whether a person or a k'li, that must wait until nightfall to regain purity, regardless of whether the impurity stems from Scriptural Law or the words of the Rabbis, is considered as a secondary derivative until nightfall.", + "Contact with a person who immersed himself that day disqualifies foods that are terumah, liquids that are terumah, sacrificial foods, and consecrated liquids. It disqualifies everything.
What is implied? If a person who immersed that day touches food that is terumah, he causes it to be considered a tertiary derivative of impurity, for he is a secondary derivative. Similarly, if he touches liquids that are terumah, he imparts impurity to them and they are considered tertiary derivatives of impurity. In the same vein, if such a person touches consecrated liquids, he imparts impurity to them and they are a fourth degree derivative of impurity. Similarly, if he touches consecrated food, he causes them to be considered a fourth degree derivative of impurity. If, however, he touches ordinary foods or ordinary liquids, they remain pure. The laws that apply to those who are lacking atonement and one who immersed himself are the same with regard to touching consecrated food.
From this entire discussion, one has learnt that liquids are never considered a secondary derivative. They are always considered as primary derivatives with the exception of liquids touched by a person who immersed himself that day which are considered as tertiary derivatives if they were terumah or a fourth degree derivative if they are consecrated foods.", + "Fluids, e.g., saliva or urine, produced by any of those who impart impurity - whether severe or light - are governed by the same laws as the liquids that they touch. They are all primary derivatives of impurity, as we explained, with the exception of those produced or touched by a zav and those like him. The fluids such individuals produce are primary sources of impurity, while the liquids they touch are primary derivatives of impurity. Even when a person contracts impurity by eating impure foods or drinking impure liquids, the fluids he produces are governed by the same laws as the liquids he touches, i.e., they are primary derivatives.
Similarly, the fluids produced by a person who immersed and is waiting for nightfall are governed by the same laws as the liquids he touches; they do not impart impurity to other entities at all. Instead, if such fluids touch ordinary liquids, they are pure. If they touch liquids that are terumah, they become tertiary derivatives of impurity. And if they touch consecrated liquids, they become fourth degree derivatives.", + "From the above, it should be clear that a tertiary derivative that is terumah or a fourth degree derivative that is consecrated does not impart impurity to other liquids or other foods. Needless to say, it does not impart impurity to keilim.
Therefore, the following rules apply when there was a pot full of liquids and a person who had immersed that day touches it. If they were ordinary liquids, everything is pure. If the liquids were terumah, the liquids are disqualified, but the pot is pure. If only the person's hands were impure, the liquids are impure, whether they are terumah or ordinary liquids. This is a stringency observed with regard to impure hands that does not apply to a person who immersed that day.
There is a stringency observed with regard to a person who immersed that day that does not apply to impure hands: If there is a question regarding the status of a person who immersed that day, he disqualifies foods and liquids he touches because of that question. If, by contrast, the status of a person's hands is in doubt, the entities he touches are pure, as will be explained.", + "Both a person who was pure, but his hands contracted impurity and a person who immersed that day whose hands contracted impurity, impart impurity to ordinary liquids to cause them to be considered as primary derivatives of impurity that impart impurity to foods and liquids, as we explained.
Since the fluids discharged by a person who immersed that day are governed by the same laws as the liquids he touches, if the saliva or the urine of a person who immersed that day falls on a loaf of bread that is terumah, it is pure, because the fluids are like the liquids that he touches.", + "From all the concepts that we have stated previously, it is possible to comprehend that a person may become a source of impurity and he may be a primary derivative of impurity according to Scriptural Law. A person will be considered as a secondary derivative only according to Rabbinic Law. This refers to one who partakes of impure foods or drinks impure beverages or one who inserts his head and the majority of his body into drawn water. In all of these instances, the person is a secondary derivative of impurity according to Rabbinic Law.
Similarly, all types of keilim with the exception of earthenware containers can become primary sources of impurity or primary derivatives of impurity according to Scriptural Law. A k'li will be considered as a secondary derivative only according to Rabbinic Law; i.e., if it contracted impurity from impure liquids, it will be a secondary derivative according to Rabbinic Law, as we explained.", + "We already explained, that an earthenware container will never become a primary source of impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. It may become a primary derivative of impurity according to Scriptural Law and a secondary derivative according to Rabbinic Law if it contracted impurity from liquids, like other keilim. Neither persons, nor keilim ever become a third degree or a fourth degree derivative of impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law.", + "Foods will never become a primary source of impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. They may become primary and secondary derivatives of impurity according to Scriptural Law. For if a person or k'li that is a primary derivative of impurity touches food, it causes it to be considered a secondary derivative.
According to the Sages alone, foods may become third degree derivatives or fourth degree derivatives.", + "Liquids, e.g., the water on which the ashes of the red heifer have been sprinkled or the saliva or urine of a zav, may become primary sources of impurity according to Scriptural Law. And they may become primary derivatives of impurity according to Scriptural Law, e.g., if they touched a primary source of impurity. Similarly, if liquids touched a derivative of impurity - whether a person or a k'li - they contract impurity according to Scriptural Law and are considered as primary derivatives to impart impurity to other entities according to Rabbinic decree. Similarly, if liquids touched a secondary derivative of impurity - whether a person, a k'li, or foods, they are considered as primary derivatives to impart impurity to other entities according to Rabbinic decree, as we explained.
Similarly, liquids can become third degree derivatives or fourth degree derivatives according to Rabbinic decree. What is implied? If a person who immersed that day touches a liquid that is terumah, he causes it to be considered a third degree derivative. If he touches a consecrated liquid, he causes it to be considered a fourth degree derivative. There is no concept of a liquid being considered as a secondary derivative or indeed, anything other than a primary derivative except liquids touched by or fluids discharged by a person who immersed that day or one who is lacking atonement with regard to consecrated liquids, in which instance, he disqualifies them, but does not make them impure, as we explained." + ], + [ + "Whenever the term \"disqualified\" is used with regard to foods, the intent is that the food itself is considered as impure, but it does not impart impurity to other similar foods. Instead, if it touches another food, it is pure.", + "With regard to ordinary foods, a primary derivative of impurity contracts impurity and imparts impurity to others. A secondary derivative is disqualified, but does not impart impurity, for a secondary derivative does not create a tertiary derivative with regard to ordinary food.
What is the source that teaches that ordinary food which is a secondary derivative is disqualified? Leviticus 11:33 states: \"Whenever one of them falls into its inner space, everything in its inner space contracts impurity.\" Now, a carcass of a crawling animal is a primary source of impurity. The earthenware container into whose inner space it falls is a primary derivative of impurity. Thus the food in the container is a secondary derivative and yet Scripture calls it impure.
Similarly, if the carcass of a crawling animal falls into an oven, bread in the oven is a secondary derivative, for the oven is a primary derivative.", + "With regard to terumah, primary and secondary derivatives of impurity contract impurity and impart impurity. A tertiary derivative is disqualified, but does not impart impurity, for a tertiary derivative does not create a derivative of the fourth degree with regard to terumah.
What is the source that teaches that food that is terumah which is a tertiary derivative is disqualified? Leviticus 22:7 states: \"And the sun will set and he will become pure. Afterwards, he shall partake of consecrated food.\" Thus a person who immersed that day is forbidden to partake of terumah until nightfall. If he touches it, he disqualifies it. A person who immerses is like a secondary derivative. Thus one can conclude a secondary derivative makes a tertiary derivative with regard to terumah.", + "With regard to consecrated food, primary, secondary, and tertiary derivatives contract impurity and impart impurity. A derivative to the fourth degree is disqualified, but does not impart impurity, for a derivative to the fourth degree does not ever create a derivative to the fifth degree.
What is the source that teaches that a tertiary derivative is impure with regard to consecrated foods? Leviticus 7:19 states: \"Meat that touches anything that is impure shall not be eaten.\" And Scripture has already referred to a secondary derivative of impurity as \"impure,\" as stated: \"Everything in its inner space contracts impurity.\" Thus one can conclude that consecrated meat that touches a secondary derivative contracts impurity and must be burnt.
What is the source that teaches that a fourth degree derivative disqualifies consecrated foods? It is derived through an inference from a more lenient matter to a more stringent one: A person who is lacking atonement is permitted to partake of terumah, but is forbidden to partake of sacrificial food until he brings the offerings that secure atonement for him. If so, should not a tertiary derivative of impurity which disqualifies terumah cause a derivative to the fourth degree to become impure? Nevertheless, a fifth degree derivative is pure.", + "Even though ordinary meat is pure, our Sages decreed that it should be considered as a tertiary derivative of impurity and convey impurity to sacrificial food. It does not impart impurity to terumah. It appears to me that the Sages enforced their decree against it solely so that ordinary meat not become mixed with sacrificial meat. Were that to happen, an error could be made and inadvertently, one might think that the meat is ordinary and eat it while he is impure, although in truth it is consecrated.", + "When foods are joined together by liquid, they are considered as joined with regard to contracting the impurity associated with foods. There is an unresolved question if they are considered as a single entity from which to count primary, secondary, and tertiary derivatives or the food that was touched by the impurity is a primary derivative and the food that is joined to it as a secondary derivative.", + "Impure food that is a secondary derivative disqualifies food that is terumah and causes it to be considered as a tertiary derivative. If it touches ordinary liquids, it imparts impurity to them. Needless to say, if it touches liquids that are terumah or consecrated, it imparts impurity to the entire quantity.", + "Terumah that is a tertiary derivative of impurity that touched consecrated food disqualifies it and causes it to be considered as a fourth degree derivative. If it touches consecrated liquids, it imparts impurity to them and causes them to be considered as primary derivatives. If, however, terumah that is a tertiary derivative touches a liquid that is terumah, it is pure. Similarly, if consecrated food that is a fourth degree derivative touches a consecrated liquid, it is pure.", + "When ordinary food is prepared with the stringencies of terumah, if it becomes a tertiary derivative, it is disqualified, as is true with regard to terumah. Nevertheless, if such food touches consecrated food, it does not cause it to be considered as a fourth degree derivative. It does not even disqualify consecrated liquids. When ordinary food is prepared with the stringencies of consecrated food, a tertiary derivative is pure like ordinary food.", + "A person who partakes of consecrated food that is a fourth degree derivative of impurity is forbidden to partake of other consecrated foods. He is permitted to touch consecrated foods and does not disqualify them. Even when there is cooked food in which consecrated food was mixed, but there is less than an olive-sized portion of consecrated food in a mixture the size of half a loaf of bread, a person who partook of consecrated food that was a fourth degree derivative of impurity should not partake of this mixture. It may be eaten only by one who partook of consecrated food that was removed from impurity by the fifth degree. For he is pure, as we explained.", + "When a person partakes of terumah or ordinary food prepared with the stringencies of terumah that was a tertiary derivative of impurity, he is forbidden to partake of terumah until he immerses himself in a mikveh. He is permitted to touch terumah, and if he does, it is ritually pure. The Sages imposed a stringency with regard to eating, not with regard to touching.
When does the above apply? To terumah itself. If, however, terumah was mixed into cooked food and there is less than an olive-sized portion of terumah in a mixture the size of half a loaf of bread, such a person is permitted to partake of the mixture, just as he is permitted to touch terumah.", + "Although a person who partakes of terumah or ordinary food prepared with the stringencies of terumah that was a tertiary derivative of impurity is considered as pure with regard to touching terumah, he is considered as a secondary derivative with regard to consecrated foods. For something that is pure with regard to terumah is impure with regard to consecrated food.
When, by contrast, one partakes of ordinary food prepared with the stringencies of consecrated food that was a tertiary derivative of impurity, he is pure. There is nothing that creates a fourth degree derivative of impurity with regard to consecrated foods except consecrated food itself.", + "The term \"consecrated food\" employed with regard to the impurity of foods and liquids refers to sacrificial foods, e.g., meat from sacrifices of the highest order of sanctity, meat from sacrifices of a lesser degree of sanctity, bread from a thanksgiving offering and cakes of a nazirite's offering for which their sacrifice was slaughtered, flour offerings that were sanctified in a consecrated vessel, the two loaves offered on Shavuot and the showbreads when their surface became hardened in the oven. By contrast, the loaves of the thanksgiving offerings and the cakes of nazirite's offering for which their sacrifice was not slaughtered and flour offerings that were not sanctified in a consecrated vessel are not considered as consecrated food, nor as ordinary food. Instead, their status is the same as terumah.", + "Challah, the first-fruits, restitution made for terumah and the additional fifth are considered as terumah.", + "Tevel, a mixture of ordinary produce and terumah, produce that grew from terumah that was planted, the second and first tithes, and a dough from which challah had not yet been separated are considered like ordinary produce. A primary derivative is impure. A secondary derivative is disqualified and there is no concept of a tertiary derivative.", + "Our Sages decreed that whenever an entity would impart impurity to ordinary food according to Scriptural Law if one was certain that they came into contact, when one is in doubt whether it came into contact with dough from which challah was taken, that dough should be prepared in a state of ritual purity. Challah is separated from it, but its status is held in abeyance. It is neither eaten, nor burnt." + ], + [ + "Our Sages established eleven stringencies applying to consecrated foods that do not apply to terumah. They are the following:
A person may immerse keilim inside other keilim to use for terumah, but not those to be used for consecrated foods. This is a decree lest the opening of the container be narrow and not be as wide as the mouthpiece of a drinking pouch. Thus the keilim inside of it would be considered as if they were immersed in the waters of the k'li and not in the waters of the mikveh. When does the above apply? When the large container in which the small impure keilim were placed was pure. If, however, it was impure, since the immersion is valid for it, it is also valid for the keilim inside of it, even though they were to be used for consecrated foods.", + "When the outer surface of a container contracted impurity because it touched liquids, its inner space does not become impure, nor does the fingerhold on its rim. Any liquids in its inner space or on its fingerhold are pure. One may drink from it. There is no need to worry that the liquids in his mouth will touch the outer surface of the container and then flow back in, causing its inner space to become impure.
With regard to what does the above apply? To containers used for terumah. If, by contrast, they are used for consecrated foods, when the outer surface becomes impure, the k'li becomes impure in its totality.", + "When a person carries an article on which a zav had been supported, he is permitted to carry terumah together with it. Since the person carrying the support is not touching the terumah and the terumah is not touching the support, the terumah is pure. This leniency does not apply to consecrated foods.
An incident occurred with a person who was carrying a jug of consecrated wine and he caused it to contract impurity because of an impure support he was carrying with it. At that time, the Sages decreed that one who carries such a support should not carry consecrated food. The decree was only instituted with regard to carrying such a support with consecrated food, as in the incident that occurred. If the person transgressed and carried the two together, since the support did not touch the consecrated food, the consecrated food is pure.", + "The clothes of people who partake of terumah, even though they are pure and they are careful not to contract impurity, are considered as the support of a zav with regard to consecrated foods.", + "When a k'li is made up of several component parts and its surfaces and beams are tied together, e.g., a bed or the like, if it contracts impurity and must be immersed for terumah, it may be immersed in its entirety, as one entity, while tied together. If it must be immersed for consecrated foods, he must untie all the component parts, wipe each of them down, lest there be an intervening substance upon them and immerse them one by one. Afterwards, he may retie them.", + "When the fashioning of utensils is completed in a state of purity, even if the one fashioning them is a Torah scholar who was scrupulous in keeping them pure, they must be immersed before they are used for consecrated food. It is not, however, necessary to wait until nightfall. For terumah, however, they may be used without being immersed, because they were fashioned in a state of purity.
Why did the Sages require that such a k'li be immersed before being used for consecrated food? This is a decree, lest the spittle of an unlearned person have touched it while it was being fashioned and was still moist when it was completed.", + "Everything inside of a container is considered as joined with regard to consecrated food, but not with regard to terumah.
What is implied? When there is a container filled with fruits that are separate from each other, e.g., raisins and dried figs, if a source of impurity touches one of them, everything that is in the container is impure with regard to consecrated foods, but not with regard to terumah.
All of these stringencies are Rabbinic in origin. There is, however, an allusion to this stringency in the Torah. Numbers 7:14 states: \"One golden ladle, weighing ten shekalim, filled with incense.\" Our Sages said: Everything that is in the ladle is considered as one entity. Even if a k'li does not have a hollow space, everything that is upon it is considered as joined together with regard to consecrated foods. For example, figs were collected on a board or on a hide; even though they are not touching each other, they are considered as a single entity.", + "The following rules apply when there were two masses within a container, another entity separating them from each other, and one of the masses becomes impure. If the entity between them is required by the container, everything is joined together and it all becomes impure. If it is not required by the container, only the mass that was touched by the impurity contracts impurity.", + "If there were two masses in a container and one mass was connected to water that was behind the container, should an impure person touch the second mass, they both contract impurity, because they are joined by the container. Moreover, even though it is behind the container, the water that is behind the container becomes impure, because of the food that is connected to it.
If an impure person touched the water that is behind the container, the food that is connected to it contracts impurity. There is an unresolved question whether the other mass of food becomes impure because it is considered joined by the container or it is not considered as impure although it is joined.", + "When consecrated food that became impure was placed in a container which also held other consecrated food that was pure, as long as they do not touch each other, the one that is pure remains pure and the one that is impure remains impure. If a person who immersed that day comes and touches the impure food, an unresolved doubt arises: Does the principle that a container joins the masses it holds cause the pure food to become disqualified because the impure food was touched by the person who immersed or is it not disqualified, because the person who immersed only touched food that had already been saturated with impurity and he did not add anything else to it.", + "Consecrated food that is a fourth degree derivative of impurity is disqualified, but if it were terumah it would be pure. Similarly, if terumah that was a tertiary derivative touched a consecrated liquid, it contracts impurity, as we explained. When, by contrast, terumah or consecrated food that is a tertiary derivative touched a liquid that is terumah, it is not disqualified.", + "When one of a person's hands contracted impurity and he then touched his other hand or the hand of another person, he disqualified the other hand and it is considered as a tertiary derivative. If his hand was moist with liquid, the other hand contracts impurity even if it was not touched. He must immerse both of them in a mikveh. Only afterwards may he touch consecrated food.
With regard to terumah, by contrast, if one of his hands contracts impurity, the other does not, even if he touched it, provided the first was dry. He need not immerse the hand that contracted impurity. It is sufficient to wash it in the ritual manner. He may then touch terumah.", + "Dry foods that have not become susceptible to contract impurity may be eaten with impure hands. With regard to what does the above apply? To terumah. With regard to consecrated food, by contrast, the cherished quality of consecrated food causes it to be considered as susceptible to impurity and it is forbidden for someone whose hands are impure to eat consecrated food even if it was not made susceptible to impurity by contact with liquids.
Even if the person with impure hands did not actually touch the consecrated food with his hands, only with a weaving needle or his friend inserted it into his mouth, this is forbidden. Needless to say, if a source of impurity touched consecrated food that was not made susceptible to impurity by contact with liquids, it becomes impure, because the cherished quality of consecrated food causes it to be considered as susceptible to impurity.", + "In which instances does the above principle apply? With regard to disqualifying the food itself and to cause it to become forbidden to be eaten. There is, however, an unresolved question with regard to counting primary or secondary derivatives if other entities come in contact with such consecrated food.
What is implied? If consecrated food contracted impurity without being made susceptible to impurity by contact with liquids with other food that was made susceptible to impurity by contact with liquids, there is an unresolved doubt, because the first food had not become susceptible to impurity because of contact with liquids.", + "Even after a mourner's period of acute mourning ends or after a person who was lacking atonement brings the sacrifices that bring him atonement, he must immerse in a mikveh before partaking of consecrated food, but not before partaking of terumah. For a person in a state of acute mourning and one who is lacking atonement may partake of terumah.
Why did the Sages require immersion before partaking of consecrated food? Because until this time, such individuals were forbidden to partake of consecrated food. Hence it is possible that they diverted their attention from their bodies and contracted impurity without knowing of it. This stringency was imposed only with regard to eating, but not with regard to touching. Such individuals may touch consecrated foods before immersion.", + "The first six stringencies were imposed both with regard to consecrated foods and with regard to ordinary foods prepared with the stringencies of consecrated foods. The last five stringencies, beginning with \"everything inside a utensil is considered as joined\" applies only to consecrated food alone, but not to ordinary foods prepared with the stringencies of consecrated foods. With regard to these five matters, such food is considered as ordinary food. Therefore, with regard to ordinary foods prepared with the stringencies of consecrated foods, a primary derivative is impure, a secondary derivative disqualified, and a tertiary derivative is pure with regard to ordinary foods, as we explained." + ], + [ + "Our Sages established five categories with regard to the ritual purity of clothes. They are the following:
a) The clothes of an unlearned person are considered as a midras, an article on which a zav had been supported, for people who partake of ordinary food in a state of purity. Similarly, the unlearned people themselves are considered as zavvim with regard to pure substances, as we explained.
b) The clothes of people who partake of ordinary food in a state of purity are considered as a midras for those who partake of the second tithe. The people who partake of ordinary food in a state of purity themselves - they are called perushim - are not considered as zavvim. Even with regard to terumah, a perush is considered pure, even if he touches terumah with his hands.
c) The clothes of people who partake of the second tithe are considered as a midras for those who partake of terumah.
d) The clothes of people who partake of terumah are considered as a midras for those who partake of consecrated food. The people who partake of terumah themselves are, however, not considered as zavvim with regard to consecrated articles.
e) The clothes of those who partake of consecrated foods are considered as a midras with regard to the offering of the red heifer, as explained in Hilchot Parah Adumah. A person who is pure with regard to consecrated foods is not considered as a zav with regard to the offering of the red heifer.", + "Similarly, our Sages established categories with regard to ritual immersion:
What is implied? If someone immersed himself without any intent, he is pure with regard to ordinary food, but he is forbidden to partake of the second tithe until he had the intent to immerse for the sake of the second tithe. If he immersed for the second tithe, he is assumed to be pure for the second tithe, but forbidden to partake of terumah. If he immersed for terumah, he is assumed to be pure for terumah, but forbidden to partake of consecrated foods. If he immersed for consecrated food, he is assumed to be pure for consecrated food, but forbidden to participate in the offering of the red heifer. If he immersed with the intent of participating in the offering of the red heifer, he is assumed to be pure for everything, for one who immerses for the sake of a more stringent circumstance is considered acceptable for a more lenient one.
If a person immersed without any intent, i.e., without thinking of any of these situations, he is pure only with regard to ordinary food and is considered impure as he was previously, even for the second tithe. Similarly, when a person washes his hands or immerses them, he must focus his attention, even if he desires only to partake of the second tithe. From that tithe and any level of sanctity higher, one must focus his intent. For ordinary food, however, it is not necessary for him to focus his intent.
All of these stringencies originate in Rabbinic Law. According to Scriptural Law, since the person immersed himself, he is pure with regard to all matters.", + "When a person who was pure with regard to terumah diverted his attention from partaking of it, the diversion of attention causes him to contract impurity. He is forbidden to partake of terumah until he immerses himself a second time. He need not, however, wait until nightfall.
If his hands were pure for terumah, but he diverted his attention from eating, even though he says: \"I know that my hands did not contract impurity,\" his hands are impure because of his diversion of attention, for hands are busy. If this applies with regard to terumah, it can be inferred that the same principles apply with regard to consecrated food. Anyone who diverts his attention must immerse himself.
When a person did not guard himself from the impurity associated with a human corpse, if he is not certain that he did not contract impurity, he must have the ashes of the red heifer sprinkled on him on the third and seventh days after the doubt arouse, because of his diversion of attention. If he is certain that he did not contract the impurity associated with a corpse, but diverted his attention from other forms of impurity, he must immerse himself and wait until nightfall even for terumah. It is clear that all these immersions are Rabbinic safeguards.", + "Similarly, our Sages decreed that keilim that are discovered in marketplaces and streets - even in deserts - should be assumed to be impure, lest they have contracted impurity from a corpse or a zav. Similarly, saliva found in such places is considered to be impure, lest it be the saliva of a zav or the like.", + "All of the keilim found in Jerusalem are pure even if they were found on the way descending to a place of immersion. For the Sages did not institute a decree concerning keilim found in Jerusalem with the exception of knives for the slaughter of sacrificial animals. This was instituted because of the severity involving sacrificial animals.
When does the above stringency apply? To knives found in Jerusalem throughout the year. If, however, one finds a knife in Jerusalem on the fourteenth of Nisan, one may slaughter sacrificial animals with it immediately. This applies even if the fourteenth of Nisan fell on the Sabbath, for no decree was made with regard to knives found on that day. Similarly, if a knife was found on a festival, one may slaughter with it immediately. For it is assumed that all keilim are pure on the festivals.", + "If one found a knife on the thirteenth of Nisan, the ashes of the red heifer should be sprinkled on it, it should be immersed, and one may slaughter with it on the following day. For, on this day, our Sages considered it as if the thirteenth of Nisan was the seventh day of its purification with the ashes of the red heifer.", + "If one finds a knife tied to a knife whose status he knows, whether on a festival or on other days, its status is the same as that knife. If the one is pure, it is pure; if it is impure, it is impure.", + "Our Sages decreed that any saliva of unknown origin found in the middle of the road in Jerusalem is impure like saliva of unknown origin found anywhere. Any saliva found on the side of the road in Jerusalem is pure, for the perushim walk on the sides so that they will not contract impurity through contact with unlearned people. During the festivals, the converse is true. Saliva in the middle of the road is pure, for all Israel are pure during the festivals. At the side of the road, it is impure. For there are few individuals who are impure during the festivals, and they move to the sides.", + "Just like a primary derivative of impurity creates a secondary derivative and a secondary derivative creates a tertiary derivative, when there is an unresolved doubt that an entity is a primary derivative it creates a secondary derivative of doubtful status, and a secondary derivative of doubtful status creates a tertiary derivative of doubtful status.", + "When there is a question whether terumah or consecrated food contracted impurity from a primary source of impurity of Scriptural origin - there is a question if the foods touched the impurity or not - they should be burnt because of this impurity.", + "There are situations where there is a question about a food's status for which the ruling is held in abeyance; they are not eaten, nor are they burnt. And there are other questionable situations that warrant the burning of terumah and, needless to say, consecrated foods.", + "If, however, there is a compounded doubt concerning the impurity of terumah - and needless to say, of consecrated food - they should not be burnt. Instead, the ruling concerning them is held in abeyance. They are not eaten, nor are they burnt.", + "There are six doubtful situations for which terumah is burnt. These are all Rabbinic decrees: a) a beit hapras, b) earth from the Diaspora, c) the clothes of unlearned people, d) keilim that are discovered, e) saliva of unknown origin that is discovered, and f) the urine of an impure person that became mixed with an equal amount of urine from an animal and it is not known whether the appearance of the mixture was that of a person's urine was nullified or whether that appearance was nullified.
What is implied? If terumah contracted impurity due to contact with one of these entities, even though the fundamental dimension of their impurity is doubtful, the terumah should be burnt. The rationale is that were one certain that any of these impurities were present, the impurity would be Scriptural in nature, for a corpse and a zav are Scriptural sources of impurity.
Whether terumah touched one of these six entities or contracted impurity due to one of these entities and thus it is a tertiary derivative from them, the terumah should be burnt. If, however, there is a question whether or not the entity touched the beit hapras, the earth of the nations, or if it touched the garments, the saliva, the keilim, or the urine, the ruling concerning the terumah is held in abeyance. The rationale is that a) the fundamental dimension of their impurity is doubtful, perhaps it is impure, perhaps it is pure; and
b) even if you say they are impure, it is possible that there was contact with the terumah, but it is possible that there was no contact. Thus two unresolved questions are involved. When there are two unresolved questions, terumah is not burnt, the ruling concerning it is held in abeyance, as explained." + ], + [ + "Our Sages deemed that twelve questionable situations are deemed as pure: They are:
a) A doubt concerning drawn water in a mikveh,
b) a doubt concerning impurity floating on water,
c) a doubt whether liquids imparted impurity to other entities; with regard to their own status, however, they are considered impure when a doubt arises,
d) a doubt concerning the impurity of hands whether regarding the impurity of the hands themselves, such hands imparting impurity to other substances, or a doubt regarding the purification of such hands from this impurity,
e) a doubt concerning impurity of Rabbinic origin,
f) a doubt concerning ordinary food prepared with the stringencies of consecrated food,
g) a doubt concerning sacrifices that are required to be brought,
h) a doubt concerning tzara'at blemishes,
i) a doubt when a person afflicted with tzara'at stood still or passed,
j) a doubt concerning the carcass of a creeping animal,
k) a doubt that arose in the public domain,
l) a doubt concerning two domains.", + "What is meant by the principle: a doubt concerning drawn water in a mikveh? Three lugim of drawn water that fall into a mikveh disqualify it. If there is a doubt whether or not such water fell into a mikveh or even if it is certain that the water fell, but there is a question whether the minimum measure was present or not, we consider an article immersed in the mikveh as pure and the mikveh as acceptable. Nevertheless, a person should not be instructed to immerse in such a mikveh and to be involved with pure substances as an initial preference. If he immersed and was involved with pure substances, they are considered to be pure.", + "What is meant by the principle: a doubt concerning impurity floating on water? There was a carcass of a creeping animal floating on water, whether the water was in a container or in a pool in the earth and a person descended into the water, unless he is certain that he touched the carcass, he is considered as pure. This applies even if there is no space for anything in the container or the pool but the person and the impurity.
The principle, a doubt concerning impurity floating on water is pure, was stated only concerning a carcass of creeping animal. If the carcass of a creeping animal is suspended from above and floating on water or is being dragged over water, it is considered as being placed down and not as floating.", + "When the carcass of a creeping animal is placed in a container and the container is floating on the surface of water or it was placed on a human corpse, an animal carcass - even if the carcass or the corpse below it has decomposed - or semen that is floating on the water, it is considered as if it was placed on the earth, in which instance, a doubtful situation that arises in a private domain is considered as impure, as will be explained.
If the carcass of one creeping animal was lying on that of another creeping animal that was floating on water, it is considered as thick impurity and a doubtful situation that arises is considered as pure. There is an unresolved doubt whether the carcass of a creeping animal that was floating on water on which the ashes of the red heifer had been sprinkled which in turn was floating on other water is considered as placed down on the earth or not. Therefore it appears to me that the doubtful situation is considered as pure.", + "Just as our Sages deemed a doubtful situation concerning impurity that was floating on water, whether in a container or on the earth, as pure, so too, they deemed as pure a situation involving something pure that was floating on water, whether in a container or on the earth.
What is implied? There was a kneading trough that was impure due to contact with a human corpse and there was a loaf of bread that was terumah wrapped in tree-bast or in paper placed inside of it. Water descended into the kneading trough and filled it. The paper spread out and thus the loaf was floating on the water with the paper separating between it and the water. If there is a question whether or not the loaf touched the side of the kneading trough, it is considered as pure, because it is floating.", + "The following laws apply when the carcass of a creeping animal was floating on a cistern in a winepress. With regard to terumah, when there is a doubt, it is deemed impure. With regard to the workers, when there is a doubt, it is deemed pure, because the impurity is floating.", + "When a doubt arises whether liquids imparted impurity to other entities, they are considered as pure. With regard to their own status, however, they are considered impure.
What is implied? A person was holding a staff that contained impure liquids on its top and he threw it among pure loaves of bread. If there is a doubt whether the liquids touched the loaves or not, they are deemed pure. Similarly, if a doubt arose whether impure liquids touched a given container or not, the container is pure. Similarly, if a doubt arose if these impure liquids touched other liquids or not, the other liquids are pure. If, however, an impure person extended his hand or his foot into a place where there are pure liquids and there is a doubt whether or not he touched the liquids, they are impure because of the doubt. Similar laws apply in all analogous situations.", + "The following rule applies when there was a jug that was filled with liquids and an impure person extended his hand into its inner space. If there is a doubt whether or not he touched the liquids, the liquids are impure, but the jug is pure, for liquids whose purity is of a doubtful status do not impart impurity.
Similarly, if liquids which are questionably impure enter into the inner space of a jug, the jug is pure and the liquids in it are pure, for they contract impurity only from the jug. If the liquids that were questionably impure became mixed with the liquids in the jug, all of the liquids are questionably impure, but the jug is pure. Similarly, if these liquids fall into an oven, any bread that is in the oven and the oven itself are pure.", + "When a person poured or sprinkled impure liquids in his house and there were ritually pure objects there, if there is a question whether some of the liquid sprayed on them or not, they are considered pure despite the doubt.", + "If one sprinkled both pure and impure liquids in a house and, afterwards, liquids were found on a loaf of bread that was terumah, should one take it and inquire about its status, it is deemed pure, for when there is a question whether liquids imparted impurity, the object is deemed pure. If, however, one left the bread until the water dried, it contracts impurity because of the doubt. For when there is a question concerning impurity in a private domain, the object is deemed impure, as will be explained. At the time the inquiry is being made, no liquids are present, only the loaf and there is a question whether it is pure or impure.", + "When there is a doubt concerning the impurity of hands whether regarding the impurity of the hands themselves, such hands imparting impurity to other substances, or a doubt regarding the purification of such hands from this impurity, the object in question is deemed pure.
What is implied? If a person's hands were pure and there were two impure loaves before him, should a question arise whether he touched the loaves or not, the status of his hands and the loaves is the same as it was previously. This same ruling applies if:
a) a person's hands were impure and there were two pure loaves before him and there is a question whether he touched the loaves or not;
b) one of the person's hands was pure, the other was impure; there were two pure loaves before him, he touched one of them and it was unknown whether he touched it with the impure hand or the pure hand;
c) both his hands were pure; there were two loaves before him, one pure and one impure; he touched one of them and he did not know whether he touched the one that was impure or the one that was pure;
d) one of his hands was pure and one was impure and there was both an impure and a pure loaf before him; he touched both of them and he is unsure whether the impure hand touched the impure loaf and the pure hand, the pure loaf or whether the impure hand touched the pure loaf and the pure hand, the impure loaf.
Similar concepts apply if a person's hands were impure and he immersed them in a mikveh or washed them in the ritual manner. If there is a doubt whether or not the water with which he purified them is acceptable for hands or unacceptable, whether or not the required measure of water was present, whether or not there was an intervening substance on his hands, his hands are considered as pure.", + "If one of a person's hands was impure and he did not know which one it was, he is instructed not to be involved with pure articles until he washes both his hands. If he touches pure objects with one hand before he washed them, the pure articles remain pure." + ], + [ + "What is meant by a doubt concerning a point of Rabbinic Law? For example, if there is a doubt whether or not a person ate impure foods or drank impure liquids, or there is a doubt whether or not a person inserted his head and the majority of his body in drawn water or three lugim of drawn water fell upon him, he is pure. Similarly, if a person ate impure foods or drank impure liquids or inserted his head and the majority of his body in drawn water or had three lugim of drawn water fall upon him and then a question arose whether or not he touched particular pure entities, those pure entities remain pure. Similarly, if he ate foods that are questionably impure or drank liquids that are questionably impure, he is deemed pure. Similarly, one who partakes of terumah whose status is held in abeyance, is pure. Similarly, in all analogous situations where there is a question regarding the status of derivatives of impurity, the person or the object is deemed pure.
If, however, there is a question regarding a source of impurity, even one of Rabbinic origin, the person or the object is deemed impure unless the source of impurity was itself of doubtful status, e.g., a beit hapras or the earth of the Diaspora. Terumah is not burned because of a doubt whether it touched such substances, as was explained.", + "What is meant by the principle: a doubt that arises regarding ordinary food, i.e., the purity of the food prepared by those who partake of ordinary foods in a state of purity, the people called perushim?
When a question arises regarding the purity of the ordinary food that is treated as pure by people who partake of ordinary foods in a state of purity, the objects are deemed pure. This applies with regard to all questions that arise. Only when impurity is definite is it of consequence in such instances.", + "What is meant by the principle: a doubt that arises concerning sacrifices? If a person lacking atonement was in doubt regarding an obligation to bring five sacrifices, e.g., a woman who was in doubt regarding five situations that could have rendered her impure due to zivah or due to childbirth, she may bring only one sacrifice. Afterwards, she is pure with regard to partaking of sacrificial foods. The remainder of the offerings are not considered as obligations that must be fulfilled, as explained in Hilchot Mechusrei Kapparah.", + "What is meant by a doubt concerning tzara'at blemishes? Until a person is categorized as impure, with regard to all questions concerning his status, he is considered as pure, as explained in Hilchot Negayim, ch. 6.", + "What is meant by a doubt when a person afflicted with tzara'at stood still or passed? When a person afflicted with tzara'at was sitting under a tree, a person who was ritually pure passed by, and there was a question whether or not he passed under the tree, he is pure. This ruling also applies if a person who was ritually pure was sitting under a tree, a person afflicted with tzara'at passed under the tree, and there was a question whether or not he stood still.", + "What is meant by a doubt concerning the carcass of a creeping animal, i.e., a creeping animal that was thrown? One threw the carcass of a creeping animal or another impure entity among loaves of bread and, in both instances, when there is a question whether or not the pure loaf was touched by impurity, they are considered as pure. The rationale is that the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered. We do not say: Maybe it touched the pure or impure object and then fell to its side? Instead, the ruling is given according to its state when it was discovered.", + "When there was a carcass of a creeping animal in the mouth of a mole that was walking over loaves of bread that were terumah and there was a question whether or not the carcass touched the loaves, it is pure, because the impurity did not come to rest. If the mole was walking on the loaves and touching them with the teeming animal, but there was a question whether or not it was alive, the loaves are pure.
When does the above apply? When the mole seized the creeping animal when it was alive and then departed. If, however, the creeping animal was discovered dead in the mole's mouth, the loaves are impure. If, however, it was seen to be alive while it was in the mole's mouth even though it was discovered dead in front of it afterwards, the loaves are pure.
Similarly, when there is a carcass of a creeping animal in the mouth of a mole and the carcass of an animal in the mouth of a dog and they passed between pure substances or pure substances passed between them, the status of the pure substances does not change despite the question. This leniency is granted, because the impurity does not have a fixed place. If they were pecking with them on the ground, they are considered to have been placed in a fixed position and they impart impurity retroactively because of the doubt if they were located in a private domain, as will be explained.", + "What is meant by a doubt that arose in the public domain? When impurity was located in the public domain and there is a doubt whether a person or a substance touched it or not, it is considered to be pure. If such a situation arose in a private domain and there is a doubt whether a person or a substance touched it or not, it is considered to be impure.
All of these questionable situations which the Sages ruled as pure are given that status even if the situation occurs in a private domain, because the objects involved do not have the knowledge to inquire regarding their status, as will be explained.", + "What is meant by a doubt involving two domains? An impure entity was located in a private domain and there was a pure entity in a public domain or vice versa and a person touched one of them, but did not know which one he touched, he is pure. The same ruling applies if he moved one of them and did not know which one he moved if the impure entity would impart impurity when carried or one of them would impart impurity when one holds a portion of his body over it and he held a portion of his body over one of them, but does not know which one. Even though this involves a doubt in the public domain, he is considered as pure.
When he inquires about his status, we tell him: \"If you immerse, you have not lost anything.\" If he immerses, it is praiseworthy. If he does not immerse and touches entities that are pure, they remain pure, because when there is a doubt in the public domain, the entity is considered as pure.", + "When the carcass of a creeping animal that was burnt was found on food, or a garment that was worn out or a needle that was broken or rusty was found among keilim, the keilim are pure. This applies whether they are found in a public domain or a private domain. We do not say, perhaps the carcass was burnt only after it came into contact with the foods or after the keilim contracted ritual impurity because of contact with the garment or the needle, the needle broke or became rusty and the garment became worn out. For we follow the principle: the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered.", + "The following rules apply when two witnesses tell a person: \"You contracted impurity,\" and he says: \"I am pure.' His word is accepted with regard to his own status. Nevertheless, we do not tell him to involve himself with pure articles, but if he did involve himself with pure articles, they are pure, but he should take his own precautions.
If one witness says: \"He became impure,\" and two witnesses state: \"He did not become impure,\" whether this occurred in a public domain or a private domain, he is pure. If two witnesses say: \"He became impure,\" and one witness states: \"He did not become impure,\" whether this occurred in a public domain or a private domain, he is impure. When one witness says: \"He became impure,\" and one witness states: \"He did not become impure,\" if this occurred in a private domain, he is impure. If this occurred in a public domain, he is pure." + ], + [ + "Why did the Sages rule that when there is a question of impurity in the public domain, the person should be considered pure? Because the community offers the Paschal sacrifice in a state of impurity when the majority of the people are impure. Now, if ritual impurity that was definitely established is superseded by the presence of the community, certainly this would apply to a mere question of the presence of impurity. For all stringencies observed because of doubt were instituted by the Sages, as we explained in Hilchot Bi'ot Assurot.
Why did they rule stringently concerning a doubt in a private domain? For in the instance of a sotah who entered into privacy with the person concerning whom she was warned, even though there is only a doubt that she committed adultery, she is considered as impure with regard to her husband until she drinks the sotah waters.", + "Just as a sotah and the person suspected of relations with her are two, so too, when there are questions of impurity that involve two individuals, it is assumed that the person or the article is not pure. If, however, there are three people in a private domain, when there is a question concerning impurity that occurs there, it is assumed that the person or the article is pure, as if the question arose in the public domain.
When does the above apply? When the person who could have contracted impurity has the knowledge to be asked and be examined regarding the details that occurred, as is true with regard to a sotah. When, however, there is a deafmute, an emotionally or intellectually compromised person, or a minor who does not know the details and is unable to respond to questions that are asked involved in a private domain, if a doubtful situation arises, it is assumed that the person or the article is pure.
What is implied? When a deafmute, an emotionally or intellectually compromised person, or a minor who does not know how to respond to questions are found in a courtyard or an alley where there is impurity and there is a question whether or not they came in contact with it, they are considered as pure. Similarly, in all instances where no one has the knowledge to respond to questions, even though the question arises in a private domain, they are considered as pure.", + "When a person is blind, sleeping, or walking at night, if there is a question whether or not they contracted impurity in a private domain, they are impure, because they have the knowledge to respond to questions.
When do we apply the principle that whenever there is a question involving one who does not have the knowledge to respond to questions, it is assumed that the person or the article is pure? When the possibilities are equally balanced and there is no established presumption regarding its status. If, however, it is known that, in a given situation, one could be assumed to have contracted impurity, he is considered impure.
What is implied? An impure child was standing next to some dough and there was also dough on his hand, the dough is deemed impure, for a child's habit is to pat dough and it can be assumed that he did so. Nevertheless, terumah should not be burnt because of this assumption.", + "When impure liquids, a pure dough that is terumah, and domesticated animals, beasts, or fowl were all located in the same place, and teeth marks were found in the dough, it is presumed that the animals drank the liquids and then bit the dough and thus imparted impurity to it. If a cow was there and the distance between the liquids and the dough was sufficient for the cow to wipe its tongue on its lips, the dough is pure. The same principle applies with regard to other animals if there was enough place for the animals to dry their mouths with their tongues. If there is less space than this, the dough is impure. If a dog was there, the dough is pure even if it is located next to the liquids, for it is not the habit of a dog to leave food and go to water.
The following laws apply if there are signs of chickens pecking at the dough. If there is enough space between the liquids and the dough for them to dry their mouths on the ground, the dough is pure. If not, it is not, for it can be assumed that they drank and pecked at the dough while the liquids were still in their mouths.
When does the above apply? When the water is clear enough for a child's shadow to be recognized in them. If, however, the water was murky, the dough is pure, because if the chickens pecked with the liquids, the marks of the liquid would be observable in the dough. If the liquid was clear, although the dough is assumed to be impure, it should not be burnt due to this assumption. Instead, the determination of its status is held in abeyance.", + "What is an example of a presumption due to which terumah is burnt when a question of impurity arises in a private domain? There is a dough in a house, both creeping animals and frogs are becoming stuck in it, and pieces of their flesh was found in the dough. If most of those becoming stuck in the dough are creeping animals, the dough is deemed impure and should be burnt. If the majority are frogs, it is deemed as pure.", + "The following rules apply when there were pure substances next to or above sources of impurity and when a person clothed himself in his garment, a question arose whether it touched the impurity and the pure substances or not. If this took place in a private domain, it is deemed impure because of the doubt, because when there is a question of impurity that arises due to human activity, they can be questioned concerning it. Even if there is a k'li placed on the ground, it is considered as if there is someone to be questioned about it. If the pure substances and the source of impurity were in a public domain and a question arises, the substances are deemed pure. If it is impossible that the garment did not touch both of them, even though there is some doubt, the substances are deemed impure.", + "When a loaf of bread that is terumah is positioned on a board and a support that contracted impurity from a zav is positioned below it in a manner in which it is impossible for the loaf to fall without touching the support, even though the support is inclined, should one find the loaf in another place, its status of purity remains unchanged, for it is possible to say that another person came, took it, and put it in that place. If one can say: \"I am certain that no person came here,\" it is impure, because it certainly fell and touched the support when it fell.", + "When a child is found standing next to a cemetery holding roses, even when there are roses only in the place of impurity, he is pure because there is a doubt; it is possible that another person gathered them and gave them to him.
Similarly, when a donkey is standing in a cemetery, the keilim on him are pure. We do not say that he pressed himself against them when lying on the ground and touched a grave while doing so. The rationale for both instances is that the child and the donkey do not have the knowledge to respond to questions. Hence, we follow the principle that all questions of impurity are judged according to the circumstances at the time that they were discovered.", + "When a child was holding his father's hand or was riding on his father's shoulders, he is deemed impure with regard to any question concerning ritual impurity that arises in a private domain, for his father could be asked with regard to his status.", + "There are four questionable situations that our Sages discussed with regard to a child:
a) When a child cannot walk and his mother placed him down in one place and found him as he was in that place, he is pure. We do not say that perhaps an impure woman came and kissed him and hugged him.
b) When the child matured to the extent that he began to leave one domain and enter others on his own, his clothes are pure. They are not considered as a midras as are the clothes of unlearned people. Nevertheless, as an initial preference, they should not be brought into contact with pure entities.
c) If he matured to the extent that he has the knowledge to answer questions, in a private domain, whenever there is a doubt whether he contracted impurity, he is considered as impure.
d) If he matured to the extent that he has the knowledge to guard his body from contracting impurity, one may partake of pure foods that touched his body. If he has the knowledge to guard his hands, pure foods that touched them may be eaten.
How do we check him? He is immersed and given ordinary food which he is told to treat as terumah. If he has the knowledge to guard his body, one may partake of pure foods that touched his body. If he has the knowledge to guard his hands, pure foods that touched them may be eaten." + ], + [ + "When there is an olive-sized portion of a human corpse in the mouth of a raven and there is a doubt whether or not it flew over a person or keilim in a private domain, the person is impure because of the doubt, provided he has the knowledge to respond to questions. The keilim are pure, because they do not have the capacity to respond to questions.
Similarly, when a person was drawing water with one container and pouring it into ten others and the carcass of a creeping animal was found in one of the ten, that container is impure and the others are pure. Although there is a question whether they are all impure, for perhaps the the carcass of the creeping animal had been in the container used to draw water, we rule leniently, because keilim are involved and they do not have the capacity to respond to questions. If the container with which he drew the water possessed a rim, since it is possible for the water to have been poured out, but for the carcass of the creeping animal to have remained, they are all impure.
Similarly, when one draws water with ten buckets, one after the other, and pours the water into ten containers, each bucket into a separate container, and it is not known which container was first and which was last, if the carcass of a creeping animal was found in one of them, the other nine containers and the ten buckets are pure, for one could say perhaps the carcass of the creeping animal was in the container originally. If the buckets have rims, all of the buckets and all of the containers are impure.
When one pours from one container to another and the carcass of a creeping animal is found in the lower container, the upper container is pure. We do not say that it fell from the upper container. Instead, it is possible that it had been in the lower container. The rationale for this leniency is that keilim are involved and they do not have the capacity of responding to questions. Similar laws apply in all analogous situations.", + "The following laws apply when there was a container that was used for pure substances and the carcass of a creeping animal was found in it. If it has a base or it has a rim, even if it does not have a base, all of the pure substances that were contained in it are impure. This applies even if it was checked before the substances were placed in it and covered afterwards, lest the the carcass of the creeping animal fell there when he lifted up his hand after checking.
Even if one used it for pure substances in one corner and then moved it to another corner and the carcass of the creeping animal was discovered inside, all the pure substances are impure. For the assumption that impurity was present in an article is not changed when that article is moved from place to place. All the above applies with regard to holding the status of the pure substances in abeyance, but not to burn them.", + "The following laws apply when a person draws liquids from a cistern and fills barrels from them. If he would immerse each and every barrel in the cistern to fill them and a carcass of a creeping animal was found in the first one, they are all impure. If it was found in the last one, it alone is impure and all the others are pure. The rationale is that we surmise that the creeping animal fell into the cistern after the first barrels were filled.
If he was drawing the liquids with one container and pouring them into barrels until they were full and a carcass of a creeping animal was found in one of them, it alone is impure and all the others and the cistern are pure. The rationale is that it can be said that the carcass of the creeping animal fell into this one alone or it was there before the liquid was poured into it. Accordingly, if the person checked all the barrels, then poured wine into them, and covered them afterwards and the carcass of a creeping animal was found in one of them, they are all impure. Similarly, if the carcass of a creeping animal was found in the cistern or the container used to draw from it, everything is impure.", + "When one would gather olives from the pit in which they were stored and bring them up to a roof to dry, if the carcass of a creeping animal was found on the roof, the olives in the pit are pure. If it was found in the pit, the pit and the olives contained there are impure. If the carcass was found in the pit between the wall and the olives, the olives are pure.
The following laws apply if the creeping animal was found in a mound of olives and the mound was on the roof. If this occurred within three days of the olives being placed there, the pit is also impure, for it can be said that the mound was taken from the pit with the creeping animal in it. If the creeping animal was found three days after the mound had been taken to the roof, the pit is pure, because maybe the olives became compressed and formed a mound within these three days.", + "When a person breaks off a piece of dough from a larger quantity and the carcass of a creeping animal was found on the smaller piece, that piece alone is impure. If the carcass was found in the larger dough, only that dough is impure. If it was found in the midst of the smaller portion of dough, even the larger portion is impure.", + "When the seed of an impure food was found in a loaf [of bread] or on hot food, [the loaf or the food] are impure, even if there is no liquid present on it. [The rationale is that] it can be said that the entire [piece of impure] food fell there, but was dissolved – in the loaf or the food because of the boiling – and only the seed remained.
If the seed was found on top of a loaf or in the midst of cold food, [the loaf or the food] are pure, even if there is liquid present. [The rationale is that] it can be said that the seed alone fell into [the loaf or the food] after the [impure food] was removed from it and [the seed] does not impart impurity.", + "If there was pure food and impure food in a home and a seed was found inside a loaf of bread or in boiling food, the determination of its status is made according to the majority. Similarly, if there was pure blood and impure blood in a home and blood was found on food, the determination of its status is made according to the majority. An incident occurred with a loaf of bread that was terumah upon which blood was found. The incident was brought before the Sages and they ruled that the loaf was pure. For even if it could be said that the blood was that of a creeping animal, it is possible to say that it was the blood of a living creeping animal which is pure.", + "When there are carcasses of both animals that died without ritual slaughter and slaughtered animals in a city, if meat is found in the streets of the city, the determination of its status is made according to the majority.
Similarly, if the carcass of an animal was found and there is a doubt whether it is a creeping animal or a frog, the determination of its status is made according to the majority of animals in that town at that time. This is the general principle: When a questionable entity is found, the determination of its status is made according to the majority.", + "When a woman was collecting fertilizer in a courtyard and the carcass of a creeping animal is found in the fertilizer, she is pure, because the carcass of a creeping animal does not impart impurity when carried. If it was found on top of the fertilizer, she is impure, for perhaps she touched it.
If she was sifting kernels of grain with a sieve and the carcass of a creeping animal was found in the kernels in the sieve, she is pure. If it is found on top of the sieve, she is considered impure because of the doubt, for perhaps she touched it. We follow the principle: whenever a question of impurity arises in a private domain, the person or object in question is deemed impure, as we explained." + ], + [ + "No matter to what degree doubts and compounded doubts are multiplied in a public domain, the person or object involved is pure. In a private domain, by contrast, he is impure.
What is implied? If one entered an alley and there was impurity in the courtyard to which the alley led. If there was a question whether or not he entered the courtyard, he is impure because of the doubt, because an alley is considered a private domain. This same ruling applies if:
a) there is impurity in a house and there is a doubt whether one entered the house or not, or
b) even if one entered, but there was a doubt whether there was impurity there or not, or
c) even if one would say that impurity was present when one entered, there is a doubt whether it comprises the required measure or not, or
d) even if the substance certainly comprises the required measure, there is a doubt whether it is impure or not, or
e) even if it is certainly impure, there is a doubt whether or not one touched it.", + "If there are nine carcasses of frogs and one carcass of a creeping animal in a private domain and a person touched one of the carcasses, but did not know which one, he is impure because of the doubt. If there are nine carcasses of creeping animals and one carcass of a frog in a public domain and a person touched one, he is pure despite the doubt.
This is the general principle: Any time there is a question concerning impurity in the public domain, the person is pure unless he says: \"I certainly contracted impurity.\" Any time there is such a question in a private domain, he is impure unless he says: \"It is certain that I did not contract impurity.\"
Accordingly, if there are bones from a human corpse and bones from an animal carcass in the public domain or clods of pure earth and clods of earth from a beit hapras or from the Diaspora and one touched or moved one of them, but does not know what he touched or moved, he is pure. This same ruling applies if there was an olive-sized portion from a human corpse and an olive-sized portion of an animal carcass and one held a portion of his body over one of them, but did not know over which one he held a portion of his body. And it applies if there are two paths, one pure and one impure, one walked down one of them, but did not know which one he walked down, he touched a person on the road, but did not know whether he was pure or impure, or there were two people, one impure and one pure, he touched one, but he did not know which one he touched.", + "The following laws apply when a person journeyed on a road and found a corpse lying across the width of the road. If it was intact and it extended from one side of the road to the other, he is impure with regard to terumah, for it can be assumed that he touched it. If he had space on either side to pass by or the corpse was dismembered and torn into pieces so that he could have passed between his hips and the other portions of his body, he is pure.
If a grave extended over the entire width of the road, the entire corpse is considered as a single entity because of the grave, and one who passes over it is impure. This instance does not resemble other questionable situations. Instead, it is assumed that he touched the grave.", + "When the carcass of a creeping animal is found in an alley, it imparts impurity retroactively to all those who passed through until the time that one said: \"I checked this alley on this and this day and there was no carcass of a creeping animal there.\" Even if the alley was swept, if it was not checked, it imparts impurity to those who passed through from before the time it was swept and afterwards.
When does the above apply? When the carcass that was discovered was dry. If it was fresh, it does not impart impurity retroactively for that length of time, only for the length of time in which the animal could have died and remained as fresh as it was found.", + "The following laws apply when there were two spots of saliva in a private domain. One was pure and one was of unknown origin when discovered and hence, was decreed to be impure, as explained previously. If one touched or moved one of them, but does not know which, the status of terumah which he touches is held in abeyance, because a compounded doubt is involved: Perhaps he touched the saliva that was known to be pure and perhaps he touched the one that was found whose status was unknown. Even if he touched the one that was found, perhaps it was impure, but perhaps it was pure.
Different laws apply if there were two spots of saliva in the public domain. If they were dry and deposited there and a person touched one of them, he is pure, despite the doubt. If he carried one of them, the status of articles he touches is held in abeyance. The rationale is that after he carried it up, it is no longer deposited in the public domain. Similarly, if one of them was moist and the moist saliva became attached to him, the status of articles he touches is held in abeyance, for since it is on his garment, we can no longer apply the principle: when something is deposited in the public domain, it is pure despite the doubt.
We already explained that, in all situations, if one touched, carried, or moved saliva of unknown origin that is discovered, terumah should be burnt because of it, like a beit hapras, and the like, in which instances, terumah is burnt in all situations when one has definitely made contact.", + "The following laws apply when a person was sitting in the public domain and another person whose status is unknown came and trod on his garments or spat and the saliva touched the person who was sitting. Terumah which he touches is burnt because of the saliva. With regard to the status of his clothes, the determination is made based on the status of the majority of the town's inhabitants. If most are impure, his clothes are considered to have contracted midras impurity. If most are pure, he is pure.", + "When a person lost a k'li and discovered it in a private domain, it is considered to have contracted midras impurity and the impurity connected with a human corpse. If he found it in the public domain, it is pure, provided he lost it during the day and found it that day. If he lost it during the day and found it at night, lost it at night and found it during the day, or lost it during the day and found it on the following day, it is presumed to be impure.
This is the general principle: Whenever the night - or a portion of it - passed while an article was lost, it is impure.", + "If a person deposited or forgot a k'li in the public domain, it is pure even when the night passed while it was there. If he deposited or forgot it in a private domain, it is considered to have contracted midras impurity, but not the impurity connected with a human corpse.
Why did the Sages not rule as stringently with regard to one who deposited or forgot an article as they did with regard to one who lost an article? Because depositing or forgetting an article in the public domain is not that common a circumstance. Hence, they did not institute a decree concerning it.", + "When a person loses an article and finds it at home, it is pure, because it can be assumed to be protected.", + "When a person spreads utensils out in the public domain, they are pure. In a private domain, they are impure, lest impure people have touched them. If he was watching them, they are pure. If they fell and he went to get them, they are impure, because they went out of his sight. Similarly, if one lost his utensils in a private domain and found them, even that day, they are considered to have contracted midras impurity and the impurity connected with a human corpse, as we explained.", + "If there is one intellectually or emotionally compromised woman or gentile woman in a town, all of the saliva of unknown origin discovered in any place in the town is always considered as impure.", + "The following laws apply when a woman trod on the clothes of a person or sat with him on a small boat: If she recognizes him and knows that he partakes of terumah, his clothes are pure. If not, he should ask her concerning her state.", + "When a person slept in the public domain and arose, his garments are pure.", + "When a person touched another person in the public domain at night and did not know if he was alive or dead, but when he arose in the morning, he found him dead, he is impure, for the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered. If he saw him alive in the evening and, in the morning, discovered that he died, this is considered to be a doubt in the public domain, and he is pure.", + "The following rules apply when a person in a private domain is dangerously ill, he fainted, and it was not known whether he died or was still living; he was taken to the public domain and then brought back into a private domain. When he is in a private domain, any questionable situations brought about by his condition are considered impure. When he is in a public domain, any questionable situations brought about by his condition are considered pure.
An incident occurred with a person who was sick and was carried from town to town in a bed. The people who carried him took turns. Ultimately, it was discovered that he had died, but the Sages ruled that only the last group of people who carried him was impure.", + "The following rules apply when an impure person was standing and speaking while at the edge of a cistern, a drop of saliva shot forth from his mouth, and there was a question whether or not it reached the cistern. If the cistern contained oil and was in a private domain, it is impure because of the doubt. If the cistern contained wine, it is pure in all places despite the doubt, because the border of the cistern will prevent it from entering." + ], + [ + "The following rules apply when there are two paths, one impure and one pure, and a person walked down one of them, but he did not know which one he walked down. Afterwards, he came in contact with pure foods and they were eaten. He then had the ashes of the red heifer sprinkled upon himself on the third and seventh days, and then, immersed to purify himself. He then walked down the other path and came in contact with pure foods. Those foods are considered as pure.
If the foods he touched first still exist, the status of both is held in abeyance. The rationale is that one of the sets of pure food is definitely impure. If the person did not purify himself in the interim, the status of the first set is held in abeyance, while the second set should be burnt. The rationale is that these foods are certainly impure, since the person is impure because he walked down both paths.
Similar laws apply if there was a carcass of both a creeping animal and a frog in the public domain and their form was no longer recognizable and it was impossible to determine which was the creeping animal. If one touched one of the carcasses and then came in contact with pure foods which were eaten, immersed himself, touched the other one and then came in contact with pure foods, they are pure. If the foods he touched first still exist, the status of both is held in abeyance. If he did not immerse himself, the status of the first set is held in abeyance, while the second set should be burnt.", + "Different rules apply when there are two paths, one impure and one pure, a person walked down one of them and came in contact with pure foods and another person walked down the other and came in contact with pure foods. If they came and inquired about their status one after the other, a ruling is given to each one that he is pure. If they both came together or one came and asked about his status and that of his friend, saying: \"We were two people. We walked down the two paths and we both came in contact with pure foods,\" they are both deemed impure and the pure foods with which they came in contact should be burnt.
Similar principles apply if they contracted impurity from a lesser source. What is implied? There were two loaves of bread, one pure and one impure. A person ate one of them and came in contact with pure foods. Another person came and ate the second and came in contact with pure foods. If they inquired about their status one after the other, they are both pure, because this is a doubt involving a question of Rabbinic Law which is one of the doubtful situations that our Sages ruled were pure, as we explained. If they both asked together or one asked about his status and that of his friend, they are both considered impure because of the doubt and the pure foods should be burnt, for certainly, one of them is impure. Even if there is one impure loaf mixed with 100 pure loaves, they are all impure and must be burnt.", + "When an impure loaf of bread became mixed with nine pure loaves and five people came and ate five loaves and five others came and ate the five remaining, the ones who came first are deemed impure, because they have no one else to hold accountable. The five last men are pure, because they can hold the first five accountable.", + "When there are two paths, one impure and one pure, and each of two people, one pure and one impure - or even one whose status was being held in abeyance - walked down one of these paths, the one who is pure can place the onus on the one who is impure or whose status is held in abeyance. We say: The person who was pure walked down the pure path and his status is still considered as pure and the one whose status was held in abeyance walked down the impure path. This applies even if they inquired about their status at the same time." + ], + [ + "Any place designated as a public domain with regard to the Sabbath is also considered as a public domain with regard to the laws of impurity.", + "The four cubits that are adjacent to the public domain are considered as a public domain with regard to the laws of impurity. Similarly, a karmelit, e.g., the sea or a covered walkway, is considered as a public domain with regard to the laws of impurity.", + "There are places which, though they are considered as private domains with regard to the Sabbath, are considered as public domains with regard to the laws of impurity. They are the paths leading to storage caverns, cisterns, and wine presses, an enclosed valley in the summer, a basilica of kings, i.e., a building that is very wide with space for the king's carriage drivers to stay; it has many openings to the public domain, and a poren, i.e., a large building with two openings, one opposite the other, and a courtyard to which many people would enter through one opening and depart through the other. Also, the lanes leading to a sea or a river, although they are fenced in from either side, are considered as a public domain with regard to the laws of impurity if people can climb over the fences. Pillars and bathhouses are also placed in this category. Similarly, the entire Temple Courtyard is considered as a public domain with regard to the laws of impurity.", + "Gardens in a city over which the thoroughfare of a city pass are considered as a public domain with regard to the concept of impurity.", + "When a garden is guarded, it is a private domain. When it is not protected, it is a public domain with regard to impurity. Similarly, a large basilica, when its gates are opened, is a public domain with regard to impurity. When it is closed, it is a private domain in all aspects.", + "When a valley is enclosed with a fence, in the winter, it is a private domain with regard to the Sabbath and ritual impurity. If it was not enclosed, it is a private domain with regard to impurity alone. When, however, the winter passed after a valley was fenced in, it is considered as a private domain with regard to impurity even in the summer.
This is what is meant by \"the summer\": When the grain is harvested from the valley. This is what is meant by \"the winter\": When the second rain begins.
The area between the round barrel of grapes and the pile of grape pomace is considered a public domain with regard to impurity.", + "With regard to ritual impurity, a vineyard in front of the harvesters is considered as a private domain; the portion behind the harvesters, as a public domain. When does the above apply? When many people enter from one direction and leave from the opposite direction.
The law pertaining to other places aside from those which we mentioned is: Just as they are a private domain with regard to the laws of the Sabbath, so too, they are a private domain with regard to the laws of impurity.", + "There are places that are not considered as a private domain with regard to the Sabbath laws, but are, nevertheless, considered as a private domain with regard to the laws of impurity, because the people do not use them. They are: trees and holes in the walls of the public domain even if they are not four handbreadths by four handbreadths.
What is implied? There was a tree standing in the public domain with impurity in it. One climbed to the top of the tree and he is in doubt whether or not he touched the impurity, he is impure because of the doubt. One inserted his hand into a hole in which impurity is situated and he is in doubt whether or not he touched it, he is impure because of the doubt.", + "When there is a store that is impure which is open to the public domain, and a person is in doubt whether or not he entered, he is pure despite the doubt. For the entire store is considered as the carcass of a creeping animal lying in the public domain in which instance, if a question arose whether one touched it, he is pure.
If there are two stores, one pure and one impure, in the public domain, and a person entered one, but he is in doubt whether or not he entered the impure store or the pure store, he is impure because of the doubt. This is considered as a doubt that arose in a private domain, because a store is considered as a private domain.
Similarly, if, in the winter, there is a valley that contains many fields, with at least one field known to be impure and one, pure, and a person said: \"I entered this valley and I do not know if I entered that field or not,\" he is impure because of the doubt. The rationale is that when a doubt arises in a private domain - even a doubt whether one entered - the person is impure.", + "When a place was considered a private domain, it then became a public domain, and then it became a private domain, the ruling depends on its immediate status. While it is a private domain, when there is a doubt, the person is impure. While it is a public domain, when there is a doubt, the person is pure.", + "Entities that are situated in the public domain are considered as the public domain.
What is implied? There was a container ten handbreadths high in the public domain in which was situated a source of impurity. If one is in doubt whether he touched the container, he is pure despite the doubt. If he inserted his hand into the container, but he was in doubt whether he touched the impurity, he is impure because of the doubt.
If there was a stone container resting on his shoulder and a loaf of bread that was terumah wrapped in tree bast or paper contained within it and there was a doubt whether or not another person touched it, it is impure because of the doubt.", + "When there is a donkey in the public domain that was ten handbreadths high, impurity was placed on it and a doubt arose whether a person touched the donkey's back, he is pure despite the doubt. If he extended his hand above the donkey and he was in doubt whether or not he touched the impurity, he is impure because of the doubt.
Similarly, if there was a rock that was ten handbreadths high placed in the public domain and impurity was placed on it, if there was a doubt whether or not one touched the top of the rock, he is pure despite the doubt. If he climbed on top of the rock, but he was in doubt whether or not he touched the impurity, he is impure because of the doubt.", + "In all off the following situations:
a) a zav was riding on his donkey; another person was riding on another donkey and they were riding on the way and the person was in doubt whether or not he touched the zav;
b) an impure child was being carried on his father's shoulder and a pure child was being carried on his father's shoulder, the fathers were walking next to each other and a doubt arose whether one child touched the other;
c) a person was carrying a package on his shoulder; there was unidentified saliva stuck to the wall and a doubt arose whether or not it touched it;
d) utensils were spread out on a surface more than ten handbreadths high in the public domain; an impure person passed by and a doubt arose whether he moved them or not. In all these instances, the person or the article is pure." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6b5ab62a8248296ba51722b73c4b6cda9b214c54 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,36 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Other Sources of Defilement", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "The bones of the swarming creature and its sinews and claws are pure. And the skin of the \"choled\" (rat, weasel, mole rat, or mongoose), of the mouse, of the \"tzav\" (toad or spiny-tailed lizard), and of the \"tinshemeth\" (mole rat, gecko, chameleon, or monitor) are pure even when still moist and not yet tanned nor trodden upon. However, the skin of the \"anakah\" (gecko, hedgehog, or glass lizard), of the \"koach\" (chameleon), of the \"letaah\" (lizard), and of the \"chomet\" (snail) are like their flesh and a lentil-sized portion of it imparts impurity. And if they were tanned, or trodden upon till tanned, they are pure. And how much [must one tread on a skin ] to tan it? As much as it takes to walk four \"millin\" (~3.7 miles)." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cac6945787776c2606858485e9a97e69ed8a85c4 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/merged.json @@ -0,0 +1,318 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Other Sources of Defilement", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Other_Sources_of_Defilement", + "text": [ + [ + "The carcass of a dead animal is a primary source of impurity. An olive-sized portion of its meat imparts impurity to a person and keilim when touched and to an earthenware container when it enters its inner space. And it imparts impurity to a person when being carried to the extent that his clothes become impure, as is the law regarding a surface on which one rides that contracted impurity from a zav.
What is implied? When a person touches the carcass of a dead animal, he is considered as a primary derivative of impurity. If he touches keilim - even at the same time that he is touching the carcass - they are pure. Similarly, the clothes that he is wearing are pure, for he is a derivative of impurity and a derivative does not impart impurity to keilim.
When, by contrast, one carries the carcass of a dead animal, he imparts impurity to keilim while he is carrying it, as Leviticus 11:28 states: \"One who carries their carcasses must launder his garments.\" Those garments are considered as primary derivatives of impurity. He does not impart impurity to another person or to earthenware containers even when he is carrying the carcass, as we explained in Hilchot Metamei Mishkav UMoshav.", + "These laws apply regarding both the carcasses of a domesticated animal and a wild animal, whether of a species permitted to be eaten or one forbidden to be eaten. If any of these types of animals die, an olive-sized portion of their meat imparts impurity. The ritual slaughter of a kosher domesticated animal or a kosher wild animal purifies it in all circumstances. Even if one slaughtered an ordinary animal in the Temple Courtyard or a consecrated animal outside the Temple Courtyard, they are pure. If a disqualifying factor occurs in the process of ritual slaughter, the carcass is considered like that of an animal that died. It imparts impurity when carried, as stated in Hilchot Shechitah.", + "Ritual slaughter has no effect on the status of a non-kosher domesticated animal or a non-kosher wild animal. Whether one slaughters such an animal, stabs it in the throat, strangles it, or it dies naturally, it is considered as an animal carcass. Flesh from all carcasses - both from kosher species and from non-kosher species can be combined to reach the minimum measure of an olive-sized portion that imparts ritual impurity.", + "The marrow of a bone is considered like flesh. The blood of an animal carcass does not impart impurity like an animal carcass. Instead, it is considered as an impure liquid which does not impart impurity to a person or to utensils according to Scriptural Law.", + "The fat of a kosher animal that died without ritual slaughter is ritually pure, as implied by Leviticus 7:24: \"The fat of a domesticated animal that died or the fat of a domesticated animal that was torn to death may be used for any purpose.\" The license granted by this verse applies to an entity forbidden only because the animal had died or was torn to death. If such fat was made fit to contract impurity due to contact with liquids that convey that status, it is considered as impure food and not as the meat of a dead animal.
Nevertheless, when one touches the fat the surrounds the kidney of a kosher domesticated animal that died without ritual slaughter before it was separated from the kidney, he is impure like one who touches the kidney itself. The rationale is that several strands of flesh from the kidney itself extend into the fat.
With regard to a non-kosher domesticated animal and a wild animal, whether kosher or non-kosher, the same laws apply to both its meat and its fat with regard to ritual impurity. An olive-sized portion imparts impurity to a person and to keilim like the meat of a dead animal.", + "The fat of a ko'i imparts impurity like its meat does, but this impurity is of doubtful status. Therefore terumah and sacrificial foods are not burnt because of it, nor is one liable for karet for entering the Temple or partaking of sacrificial foods after touching it.", + "These are the parts of a carcass that do not impart impurity: the bones, the horns, and the hoofs; this includes even their soft portions that if cut off from a living animal would cause bleeding, the hide, even if has not been processed to use for other purposes, the pieces of flesh that remain attached to the hide when an animal is skinned, the sinews, sauce, and spices cooked with such meat.
When does the above apply? When they were separated from an animal's carcass. If, however, one touches any of these entities while they are still attached to the meat of a carcass, he contracts impurity, provided there is an olive-sized portion of meat. For none of these can be included as part of that required olive-sized portion.", + "The pieces of flesh that remain attached to the hide when an animal is skinned whether separated by a wild beast or by a knife should not be considered as part of an olive-sized portion. If the different pieces of flesh were collected and they comprised an olive-sized portion, they impart impurity.", + "These are the parts of animals for which the hide is considered as their meat: the hide of a domesticated pig, the soft hide of a camel hump, the skin of the genital area, the skin of a fetus, and the skin below the fat-tail. Such portions of an animal carcass impart impurity. If one processed them or trod upon them to the extent necessary to process them, they are pure. If one performed a deed that negated their use as meat, they are pure even though he did not trod upon them to the extent necessary to process them.
What is implied? If one used the ear of a donkey as the handle for his basket, it is pure. For how long must one tread on a hide in order to process it? For as long as it takes to walk four millin. What is meant by a soft camel hump? One that was never used for a burden. If a camel reached the age when it was fit to carry burdens, but one did not use it for that purpose or one used it for that purpose before it reached the appropriate age, it is questionable whether its status changes.", + "The following laws apply when one skins the carcass of a domesticated or a wild animal, whether from a kosher species or a non-kosher one, whether it is a small animal or a large animal. If he skins it to use as a mat, as soon as he skins a portion of the hide sufficient to hold onto, i.e., two handbreadths, one who touches the hide that was skinned is pure. Before it is skinned two handbreadths, one who touches the hide is like one who touches meat.
If one skins the animal in order to use its hide for a flask, the hide is considered as connected to the carcass until one skins the entire breast. If one skins an animal from its feet alone, the entire hide is considered as connected. One who touches the hide is like one who touches the meat until the hide is entirely separated from the meat. Similarly, when one skins the hide of crawling animals, the hide is considered as connected until it is skinned in its entirety. Similarly, the hide that is around an animal's neck is considered as connected until it is removed in its entirety.
Any hide that is considered as connected with regard to imparting ritual impurity is also considered as connected with regard to contracting ritual impurity, i.e., if an animal was slaughtered and impurity touched this hide that was connected to the meat, the meat contracts impurity.", + "When there is a hide that has an olive-sized portion of meat from a carcass on it, if one touches a strand of the hide that extends outward from the meat or the hair on the other side of the hide that is opposite the meat, he contracts impurity. The rationale is that the hide and its hair are considered as \"protecting\" the meat.
When does the above apply? When the meat was left over by an animal. When it was left over by a knife, it is considered insignificant with regard to the hide if it was thin.", + "When there are two pieces of meat, each half the size of an olive-sized portion on a hide, the hide causes them to be considered as insignificant. They do not impart impurity, neither when touched, nor when carried. The rationale is that any portion of a carcass that does not impart impurity when touched does not impart impurity when carried.
If, however, one skewered two pieces, each half the size of an olive-sized portion, one who carries them is impure because he carried an olive-sized portion of meat from a carcass. One who touches them, by contrast, is pure, because something joined by man is not considered as joined. The liability for carrying the pieces of meat applies provided both pieces are flattened and stuck together so that they are picked up together. If, however, the two half olive-sized portion were separate entities, but held on the same skewer, the person is pure even if he carries them back and forth the entire day.", + "When the meat of a carcass decomposes, becomes spoiled, and is no longer fit for a dog to eat, it is pure. Accordingly, there is an unresolved doubt whether the netzal of an animal carcass imparts impurity or not.
The following laws apply when the meat from a carcass dries out. If it would return to a moist state and be fit for a dog to eat when left to soak in lukewarm water for an entire day, it imparts impurity. If not, it is pure. It does not even impart impurity like impure foods do.", + "When the meat of an animal carcass was decomposed at the outset and was not fit for human consumption, it is pure, as can be inferred from Deuteronomy 14:21: \"Give it to the stranger in your gate and he will eat it.\" At the outset, it must be fit for a stranger to eat.", + "A placenta found in an animal carcass is considered as waste matter and feces. It does not impart impurity like a carcass. If the person had in mind to eat it, it is susceptible to the impurity associated with food. The dried milk in the stomach and the liquid milk in the stomach of a carcass are entirely pure.", + "When an animal discharges coagulated blood, even though such a discharge makes it exempt from the laws of the firstborn, it does not impart impurity, neither when touched, nor when carried unless there is the form of a fetus recognizable. The rationale is that it is nullified because there is a majority of other substances that are discharged with it. Therefore, it is pure even though it was initially fit for a stranger to eat together with its mother.", + "The following laws apply when the carcass of an animal that was not slaughtered became intermingled with that of a slaughtered animal. If the majority of the meat is from the ritually slaughtered animal, the meat from the carcass is considered as insignificant and none of the mixture imparts impurity when touched. If, however, one carries the entire mixture, he contracts impurity.
The reason why the meat of the carcass can be considered insignificant is that it is impossible for the ritually slaughtered meat to be considered as a carcass, but the carcass can become pure if it becomes putrefied. Therefore it can become nullified." + ], + [ + "When a non-kosher domesticated animal or wild animal was slaughtered, it does not impart the impurity of a carcass as long as it is in its death-throes unless its head is cut off. Instead, it is considered as impure food. If it is killed by being stabbed in the throat and it is in its death throes, as long as it makes convulsive movements, it is not even considered as impure food.
A limb that is separated from an animal that is making convulsive movements is forbidden to a Noachide, as if it were separated from a living animal. And meat that is separated from it is considered as having been separated from a living animal. Similarly, when a kosher animal is slaughtered in an unacceptable manner and it is still making convulsive movements or one of its signs or the majority of one was slit, it is not considered impure at all until it dies.
If one divides an animal in half or one removes its thigh and its inner cavity, it is considered as a carcass and it imparts impurity when carried and when touched, even though it shows signs of life. Similarly, if it was ripped apart from its back or its back bone was broken and the majority of the meat around it severed, it is considered as a carcass in all contexts.", + "When the fetus of an animal dies within its womb and a shepherd inserts his hand and touches it - whether it is a non-kosher species or a kosher species - the shepherd who touches it is considered pure until he removes the stillborn animal from the womb.", + "Meat that is separated from a domesticated or wild animal - whether from a kosher species or a non-kosher species - in their lifetime is ritually pure and does not impart impurity as a carcass does. When, however, an entire limb is separated from a living animal, it does impart impurity as a carcass does. This applies to a limb from a living animal itself or from a fetus in its womb.
There is no minimum measure to the size of a limb. Even if it is the size of a barley-corn or smaller, it imparts impurity provided it was intact as when it came into being with flesh, sinews, and bones. It must have enough flesh to regenerate and return to a state of wholeness. If the limb did not have enough flesh to return to a state of wholeness or the bone was lacking, it is pure.", + "A kidney, the tongue, the lips, and like - even though they are organs and will not regenerate - are considered as meat in this context, because they do not have bones.", + "The flesh or a limb of a domesticated or wild animal that could not regain its vitality and reconnect with the remainder of the body does not impart impurity as a carcass does as long as the animal is alive. Instead, they are considered as like other edible substances. If they were made fit to contract impurity, they can contract impurity while attached to the animal.
If the animal was slaughtered, the slaughter causes the flesh or the limb that had been maimed to be considered fit to contract impurity, but they do not impart impurity as a carcass does. For the slaughter of the animal does not cause them to be considered as if they were separated from the animal during its lifetime. If, by contrast, the animal died, the flesh that was hanging loosely from it during its lifetime must be made fit to contract ritual impurity and a limb that had been hanging loosely imparts impurity as a limb from a living animal and not as a limb from a carcass.
What is the difference between a limb from a living animal and a limb from a carcass? Meat that was cut from a limb separated from a living animal is pure, while meat cut from a carcass imparts impurity when touched or carried if an olive-sized portion is present. The same measure applies in both instances.", + "When an animal that was tereifah was slaughtered in a proper manner, even though it is forbidden to be eaten, it is pure. Similarly, when a person slaughters an animal and discovers a dead fetus, the slaughter of its mother purifies it from imparting the impurity associated with a carcass.
If one discovers a fetus that is in its eighth month and is alive, it is considered as a tereifah. Even if it is slaughtered after it was deemed tereifah, the slaughter does not prevent it from imparting the impurity associated with a carcass. The rationale is that there is no concept of ritual slaughter for an animal of this type.
Based on this logic, when the offspring of an animal was not kept for seven full days before it was slaughtered, the slaughter does not prevent it from imparting the impurity associated with a carcass, because such an animal is considered like a non-viable offspring.", + "As explained, when a person slaughters an animal and finds a living fetus that has been carried for nine months, ritual slaughter is not required before it steps on the ground, because the slaughter of its mother causes it to be considered as pure. Nevertheless, if its mother becomes impure before the fetus was removed, the fetus does not contract impurity. If the slaughter of its mother was not performed successfully and the mother became considered as a carcass, the living fetus remains pure. The rationale is that a living being does not contract impurity at all, not the impurity associated with foods, nor the impurity associated with a carcass, even though it is considered as one of the limbs of the mother. If it dies before it steps on the ground, it is pure, because the slaughter of its mother causes it to be deemed pure.", + "When an animal that is tereifah was slaughtered, even though its meat is pure according to Scriptural Law, if meat from a sacrificial animal touches it, the sacrificial meat contracts impurity according to Rabbinic Law. This is an added stringency applied with regard to consecrated foods.", + "The following laws apply when an animal had difficulty birthing its offspring. If, after the fetus stuck out its foot and it was cut off, the mother was then slaughtered, the limb that was cut off is considered as if it was from a carcass, but the remainder of the meat of the fetus is pure.
If the mother was slaughtered and then the limb was cut off, the limb is considered as the meat of a tereifah animal that was slaughtered. The remainder of the meat of the fetus is considered as meat that touched a tereifah animal that was slaughtered which imparts impurity to consecrated foods, but not to terumah.
If the fetus stuck out its foot between the slaughter of one sign and the other and it was cut off, the slitting of the second sign is joined to the slitting of the first to purify the limb from imparting impurity as a carcass does.", + "When a non-Jew slaughters an animal, it is considered as a carcass and imparts impurity when carried. This applies even when a Jew is supervising him and even if he slaughtered it properly with an acceptable knife. Whether the slaughterer is a gentile, a Samaritan, or a resident alien, his slaughter causes the animal to be considered as a carcass.
According to my estimation, this is also a Rabbinical decree, for the impurity imparted by false deities and objects offered to them is a Rabbinical decree, as will be explained. And it is because of their worship of false deities that the Samaritans were distanced and their slaughter forbidden. If you will ask: According to Scriptural Law, it is forbidden to partake of an animal which they slaughtered? In resolution, it can be said that not everything that is forbidden to be eaten imparts impurity. For an animal that is tereifah, but which was slaughtered properly, is forbidden to be eaten, but is ritually pure. It is impossible to obligate a person for karet for such impurity for entering the Temple or for partaking of sacrificial foods unless one can clearly prove his assertion that he contracted impurity.", + "When a person touches or carries the thigh bone of a dead animal, he is pure. The rationale is that any portion of an animal's carcass that does not impart impurity when touched, does not impart impurity when carried. If, however, it was perforated to the slightest degree, one who touches it or carries it contracts impurity.
When does the above apply? When the marrow in it rattles, for, in that state, it would not regenerate flesh were the animal to be alive. If, however, it is in its natural place and it has sufficient marrow that it could regenerate flesh on the outside of the bone, it imparts impurity when touched or carried like other limbs. We have already explained that a thigh-bone is closed on all sides.", + "When a person thought of perforating a thigh bone, but had not done so as of yet, one who touches it contracts impurity of a doubtful status. For there is an unresolved question whether the fact that he has not perforated the bone as of yet is considered as not having carried out a significant deed or not." + ], + [ + "The carcass of a kosher fowl that was not ritually slaughtered imparts impurity according to Scriptural Law. According to the Oral Tradition, it is taught that Leviticus 17:15: \"Any soul that will partake of the carcass of a fowl or one that is tereifah - whether a native or a convert - shall launder his garments and bathe in water\" is speaking only about one who partakes of the carcass of a fowl from a kosher species that is forbidden because it is a carcass or tereifah.
How is its impurity defined? It does not impart impurity when touched or when carried or when it is in one's mouth, only in one's gullet. This is implied by the phrase: \"Any soul that will partake...,\" i.e., it imparts impurity only when it has been ingested in \"the chamber of the soul.\" It uses the term \"partake\" to define that the minimum measure that imparts impurity is the measure to which the prohibition against eating applies, i.e., an olive-sized portion. Moreover, it is written: \"shall launder his garments;\" this teaches that one who contracts impurity from such a carcass imparts impurity to his garments until he separates himself from the object that imparted impurity to him, as we explained.
What is implied? When one swallows an olive-sized portion of the carcass of a fowl from a kosher species and touched keilim while swallowing it, they become impure and are considered a primary derivative of impurity. If he was touching a person or earthenware containers while swallowing it, he does not impart impurity to them, as we stated with regard to other primary categories of impurity. After he has ingested the meat from the fowl, he does not impart impurity to other keilim. He is like a k'li that is a primary derivative of impurity that has been separated from the substance that imparted impurity to him. For even though he must immerse himself and wait for nightfall to regain ritual purity, he does not impart impurity to keilim.", + "It is not necessary for one to have the intent to consider the carcass of a fowl from a kosher species as food to impart this severe type of impurity. Instead, whenever one swallows an olive-size portion of such a carcass, it imparts impurity when in the person's gullet.
If one thought to partake of it, it imparts the impurity of foods. It is considered as a primary derivative of impurity even though it did not touch another source of impurity, nor must it be made fit to contract impurity.", + "The above does not apply to a red heifer and goats that are to be burned. Even though they impart impurity to those involved in offering them, if one considers partaking of them, it is necessary for them to come in contact with a source of impurity. Only then, do they contract the impurity associated with food.", + "When a person skewered an olive-size portion of an animal carcass with a weaving needle and inserted it into the inner organs of a woman from below or inserted it into the gullet of a colleague in a place where the carcass of a fowl from a kosher species would impart impurity, the person contracts impurity, because he or she is carrying the impurity, not because he touches it, as we explained in the beginning of this book.", + "If a person wound an olive-sized portion of the carcass of a fowl from a kosher species in lettuce or the like and swallowed it, he is impure, even if it did not touch his throat. If he wound it with tree bast and swallowed it, he is pure.", + "If a person swallowed an olive-sized portion of the carcass of a fowl from a kosher species and, after swallowing it, vomited it before it was digested, he does not impart impurity to his garments when it passes his throat when vomiting it. For it imparts impurity in the gullet only when it is swallowed, but not when it is vomited.", + "The following rules apply when a person swallowed part of an intestine of a kosher species of fowl, part of it was in his gullet, and part was in his mouth. If there is an olive-sized portion in his gullet at one time, he is impure. If not, he remains pure.", + "When a person swallows an entire limb that is not as large as an olive-sized portion from such a carcass, it does not impart impurity. Even if he took an entire fowl and swallowed it, if it is as large as an olive, he becomes impure. If not, he remains pure.", + "Although the thin feathers and the wooly hairs on the carcass of a fowl are considered as food and contract and impart the impurity associated with food, they are not included when reckoning an olive-sized portion of the carcass of a kosher species of fowl.
In contrast, the soft portions of the beak and the nails that are close to the flesh are considered like meat and are included in the reckoning of an olive-sized portion. The tips of the wings, the tip of the tail, and the bones, even those which are soft, are not included.", + "When a person partakes of the soft bones, the sinews, underdeveloped eggs while in the mother's body, or the blood of the carcass of a fowl from a kosher species or meat cut from such a fowl while it was alive, he is pure. If, however, one partook of the meat to which the underdeveloped eggs were attached, the gizzard, or the intestines of such a fowl after it died, or he liquefied the fat in fire and drank it, he is impure like one who partakes of its meat. One who drinks is like who eats. If he liquefied it in the sun and partook of it, he is pure, for he has caused it to become rancid.", + "When the carcass of a fowl of a kosher species has decomposed to the extent that it is unfit to be eaten by a dog, it is pure. Similarly, if it becomes dry like a shard and would not return to its original state if left in lukewarm water for an entire day, it is pure. One who partakes of the netzel of the carcass of a fowl of a kosher species is pure.", + "When a fowl from a kosher species becomes tereifah, but was slaughtered in a kosher manner, the slaughter causes it to be considered pure. This applies even if it was slaughtered in the Temple Courtyard. If its head was snipped off through melikah and it was discovered to be tereifah, the melikah does not cause it to be considered as pure. Thus it can be inferred that when one slaughters a fowl from a kosher species, whether outside the Temple Courtyard or inside of it, whether the fowl is consecrated or not, it is pure. Whether one performs melikah on ordinary fowl within the Temple Courtyard or consecrated fowl outside the Temple Courtyard, they impart impurity to a person and his garments when in the gullet.", + "When one performs melikah on consecrated fowl in the Temple Courtyard, if they are fit for a sacrifice and do not have disqualifying blemishes, as explained in its place, they are pure. Similarly, when a calf that has its neck broken as required by law, it is pure, for \"atonement\" is mentioned with regard to it, as with regard to sacrificial offerings. Similarly, if it was slaughtered after it was taken down to the wadi, even though it is forbidden to benefit from it, the slaughter prevents it from being considered as an impure carcass.", + "The carcass of a fowl from a non-kosher species is pure and does not impart impurity in the gullet. If one thought to partake of it and it was made fit to contract impurity, it is considered as an impure food which is a primary derivative of impurity. The thin feathers, the wooly hairs, and the soft portions of its beak and its nails are considered as its meat.", + "When a limb is separated from a living fowl - whether from a kosher species or a non-kosher species - it is pure and does not impart impurity at all, as can be inferred from Leviticus 11:24-26: \"Because of these, you will contract impurity... because of all the animals.\" This excludes fowl, because it does not have a hoof. According to the Oral Tradition, it was taught that the verse comes solely to teach that a limb from a living domesticated or wild animal is impure.", + "A limb separated from the carcass of a fowl is considered like the carcass of the fowl from which it was separated. If it was from the carcass of a kosher fowl, an olive-sized portion of it imparts severe impurity in the gullet. If one thought of partaking of it, it contracts the impurity associated with impure foods. If the carcass was from a non-kosher fowl, it contracts the impurity associated with impure foods if one thought of partaking of it and it was made fit to contract impurity. It does not impart impurity to other foods unless it is the size of an egg. This is the measure required for all foods to contract impurity, as will be explained." + ], + [ + "The eight crawling animals that are mentioned in the Torah are: the weasel, the mouse, the ferret, the hedgehog, the chameleon, the lizard, the snail, and the mole. The impurity of them all is the same. They are each referred to as a sheretz with regard to impurity.", + "A sheretz is considered as a primary source of impurity and imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It does not impart impurity when carried and one who touches it does not impart impurity to his clothes when touching it. The minimum measure that imparts impurity is a lentil-sized portion. All the sh'ratzim can be combined to reach this measure.", + "There is no minimum measure for the limbs of a sheretz to impart impurity. To impart impurity a limb of a sheretz must be intact as when it came into being.", + "A limb from a sheretz that is intact with flesh, sinews, and bones that is less than a lentil-sized portion - whether it was separated from the sheretz while it is alive or after it died - imparts impurity. It must have enough flesh or marrow within the bone to regenerate and return to a state of wholeness.", + "When flesh is separated from a living sheretz, it is pure. Only a limb which is comparable to an entire sheretz imparts impurity. What is meant by comparable? Just as a sheretz possesses flesh, sinews, and bones, so too, a limb separated from it must possess flesh, sinews, and bones.", + "A kidney, a liver, the tongue, and the like, even though they are considered as organs and will not regenerate, are considered as flesh in this context. If they were separated from a living sheretz, they are pure.", + "The blood of a sheretz is considered as its flesh. It can be combined to reach the minimum measure of a lentil-sized portion, as long as it is connected to its flesh.", + "The bones of a sheretz, its sinews, and its nails are pure. The hides of the weasel, the mouse, the ferret, and the mole are pure. This applies even though it is still fresh and was not processed or trodden upon. The hides of the hedgehog, the chameleon, the lizard, and the snail, by contrast, are considered as their flesh and a lentil-sized portion of it imparts impurity. If it was processed or trodden upon to the extent that it is processed, it is pure. For how long must one tread on a hide in order to process it? For as long as it takes to walk four millin.", + "When a person touches the thigh bone of a sheretz, he is pure, even though it is filled with marrow, provided the marrow in it rattles, for then it could not regenerate flesh were the sheretz to have been alive. If, however, it is in its natural place and it has sufficient marrow that it could regenerate flesh on the outside of the bone, one who touches it is impure, as is true with regard to all the limbs that could regenerate flesh as we explained. If the thigh bone was perforated to even the slightest degree, one who touches any part of it is impure.", + "An egg of a sheretz in which the embryo has begun to take form is pure, even though the embryonic sheretz can be seen within it. If it is perforated to the slightest degree, one who touches it is impure.", + "The following laws apply with regard to the carcass of a sheretz that is half flesh and half earth. If one touched the flesh, he is impure. If he touched the earth, he is pure. If the form of the sheretz was already apparent over its entire length, even one who touches the earth that has not yet been formed into a sheretz is impure.", + "When the flesh of a sheretz has decomposed and become spoiled and is unfit to be eaten by a dog, it is pure.
The following laws apply if the carcass of a sheretz dries out like a shard. If it would return to a moist state and be fit for a dog to eat when left to soak in lukewarm water for an entire day, it imparts impurity. If not, it is pure. It does not even impart impurity like impure foods do.
When does the above apply? With regard to a portion of a sheretz. If, however, an entire sheretz has become dry and its skeleton remains intact or it was burned and its skeleton remains intact, since its entire form remains, it imparts impurity. In my eyes, this impurity is a Rabbinic decree.", + "An olive-sized portion of meat from an animal carcass or a lentil-sized portion from the carcass of a sheretz that shrank and was reduced in size is pure. If a piece of flesh from a sheretz that is less than a lentil or one from an animal carcass that was less than an olive swelled and increased to the size of the minimum measure, they impart impurity according to Rabbinic decree. If, originally, they were the size of the minimum measure and then shrank, but afterwards swelled until they regained the size of the minimum measure, according to Scriptural law, they impart impurity like they did previously. Similar laws apply with regard to an olive-sized portion from a human corpse.", + "A sheretz does not impart impurity until it dies. If it has been decapitated, even if the head is still connected to the skin of the body, and it is still in its death throes as happens with regard to the tail of a lizard, it imparts impurity.
All the other teeming and creeping animals, e.g., a frog, a snake, a scorpion, or the like, even though it is forbidden to partake of them, do not impart impurity at all. They are not even considered as impure foods. There are no teeming animals that impart impurity except the eight species mentioned in the Torah." + ], + [ + "Semen is a primary source of impurity and imparts impurity to persons and implements when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It does not impart impurity when carried and one who touches it does not impart impurity to his clothes even when touching it. It imparts impurity both to one who touches it and one who discharges it. They are both primary derivatives of impurity according to Scriptural Law.
What is the measure that imparts impurity? For one who touches it, an amount the size of a lentil. For one who discharges it, the slightest amount. A man who discharges it is not impure until it leaves his body, reaching the orifice of the male organ, as implied by Leviticus 22:4: \"From whom is discharged semen.\" Therefore even one who discharges semen through a reed, is impure because the semen reached the orifice of the male organ.
One is impure whether he discharges semen as a natural physical reaction or due to forces beyond his control.", + "The semen of a minor does not impart ritual impurity until he is nine years old.", + "Semen that is red is pure. It does not impart impurity unless it is white and viscous.", + "Whenever a person's body does not feel the discharge of semen, it does not impart impurity. Therefore if a person discharges semen without an erection and without desire, it does not impart the impurity associated with semen. If there was a sensation when the discharge began, he is impure even though when it departed from his body, there was no sensation.", + "When a person thinks about sexual matters at night and dreams that he had intercourse and awakes to find his organ warm, he is impure even though he did not find traces of semen. It is presumed that since, in his dreams, he had the sensation that he was involved in intercourse, he discharged semen with a physical sensation. That is why his organ was warm. The discharge, however, was small and it was absorbed on his flesh or on his clothes. Therefore, he did not find any moisture. If he had sexual thoughts, but did not find his organ warm or found his organ warm, but did not have sexual thoughts, he is pure.", + "If a person's urine was slippery or murky at the outset, he is pure. If the slipperiness or the murkiness was seen in the middle of his urination or at the end, he is impure. If, from the beginning to the end, the urine was slippery and murky, he is pure. If it was white and viscous, he is impure. One who releases thick drops from his male organ is pure.", + "When a man who experienced a seminal emission immerses himself and had not urinated before he immersed himself, he becomes impure when he urinates. For there are remnants of semen that are not discharged until he urinates.
To whom does the above apply? To one who is sick or elderly. A healthy youth, by contrast, is pure, for he ejaculates semen powerfully, like an arrow and it clears the orifice of the male organ entirely.
Until when is a male considered a youth in this context? As long as he can stand on one foot and put on or remove his other shoe. If he cannot do this because he is sick, he is considered as infirm in this context.", + "Any woman who engaged in physical intimacy and then went and immersed herself before she washed her vaginal area thoroughly remains impure.", + "Both a man and a woman who engage in physical intimacy are impure. Both of them are considered as primary derivatives of impurity according to Scriptural Law. The woman is not impure because she touched the semen, because the semen touched the inner part of her body, and touching the inner part of the body is not considered as touch. Instead, a woman who engages in intercourse is considered as a man who ejaculates.
The above applies provided the female is at least three years old, as implied by Leviticus 15:18: \"A woman with whom a man lies.\" If a minor is less than three, she does not become impure because of the physical intimacy itself. She can, however, become impure because she touched the semen if it touches the outer surface of her flesh. Based on this logic, when a man engages in anal intercourse with an adult woman, she is pure, for Scripture only dictated that a woman becomes impure although the impurity only touched her internal organs when intercourse was carried out in the ordinary manner.", + "When a man engages in intercourse with a woman and does not ejaculate, he is pure even though the corona entered the vagina. Similarly, the woman is pure until the man ejaculates.", + "The following rules apply when semen seeps from a woman after relations. If she discharges it within three twelve-hour periods after intercourse, she is impure like a man who has a seminal emission. Therefore, she misses one day if she is a zavah, like a man who had a seminal emission. Even the slightest amount of semen renders her impure even if it does not emerge outside her body, but is just discharged between the folds of her vagina, she is impure, for semen is like vaginal bleeding. Just as vaginal bleeding imparts impurity while inside the woman's body, so too, semen that she discharges makes her impure while it is within her body.", + "Semen itself that was discharged within three twelve-hour periods imparts impurity to others who touch it as it imparts impurity to the woman who discharges it.
If she discharged it after three twelve-hour periods, the woman is considered as pure. Similarly, the semen itself that was discharged after such a time is pure, for its substance has already putrefied.", + "What is meant by a twelve-hour period? A full day or a full night. The period in which relations took place is not counted.
What is implied? If relations took place on Friday night, the three twelve-hour periods are: the Sabbath day, Saturday night, and during the day on Sunday. If she discharged semen during this time, she is impure. If she discharged it from Sunday night onward, she is pure.
When a man was sodomized, the semen he discharges is impure, as long as it is moist, even after several twelve-hour periods. Similarly, the man who discharges it is impure.", + "Semen does not impart impurity unless it is moist. If it becomes dry like a shard it is pure. If it would return to its original state when left to soak in lukewarm water for an entire day, it imparts impurity.", + "In this chapter, we have already explained that a man who ejaculates, a woman who engages in relations with a man, and one who touches semen, are impure according to Scriptural law. Similarly, a woman who discharges semen within three twelve-hour periods after relations is impure according to Scriptural Law like one who has a seminal emission. All of the others about whom it was said in this chapter that they are impure, e.g., one who has sexual thoughts in his dreams or has questionable substances in his urine, are impure only due to Rabbinic decree. That decree applies only to terumah, but for ordinary foods, they are pure.", + "When a gentile woman discharges the semen of a Jew within three twelve-hour periods - or when an animal discharges the semen of a Jew within this time - the semen discharged is impure. If it was released after this time, there is an unresolved question whether it is considered to have putrefied or not.", + "In Hilchot Metamei Mishkav UMoshav, we already explained that the semen of a gentile is absolutely pure. Therefore if a Jewish woman discharges the semen of a gentile even within three twelve-hour periods, she is pure.", + "When a gentile felt the release of semen, converted and went to immerse himself and released the semen that he felt initially after he immersed, there is a question whether or not he is impure.", + "When a minor less than nine years old - or a gentile or an animal - engages in relations with a mature female, she is pure, as indicated by Leviticus 15:18: \"And a man who will lie with a woman.\" Implied is that the male must be a mature man and Jewish, as we explained." + ], + [ + "The impurity of false deities is of Rabbinic origin. There is an allusion to it in the Torah Genesis 35:2: \"Remove the foreign gods that are in your midst. Purify yourselves and change your garments.\"
There are four primary categories of ritual impurity associated with the worship of false deities: the false deities themselves, their accessories, something offered to it, and a wine libation offered to it. The impurity associated with all of these is of Rabbinic origin.", + "A false deity itself imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. Like the carcass of a teeming animal, it does not impart impurity when carried, as implied by Deuteronomy 7:26: \"You shall certainly regard it as disgusting.\" The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion; it should not be more stringent than a portion of a corpse. If an image is less than an olive in size, it is pure.", + "If one cut off a limb from it, even if it is as large as the steering rod of a plow, it is pure. The rationale is that a false deity does not impart impurity when separated into limbs, only when the entire image is intact, as can be inferred from Isaiah 30:22: \"Cast your idols away like someone impure.\" Just as the limbs of an impure person do not impart impurity, so too, the limbs of a false deity do not impart impurity.
Its impurity was established according to the leniencies applying to all the primary categories of impurity. Since its impurity is of Rabbinic origin, it was considered as the carcass of a teeming animal in that it does not impart impurity when carried, like a corpse in that an olive-sized portion is required, and like a nidah in that a limb of it does not impart impurity.", + "When a false deity was separated into parts, even though it could be reassembled by an ordinary person and all of its parts are present, it does not impart impurity.", + "All of the accessories of a false deity are like the carcass of a teeming animal. They impart impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when they enter its inner space. They do not impart impurity when carried. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion. Even if one cut off an olive-sized portion from an implement, it imparts impurity like the carcass of a teeming animal. In this context, the law applying to the accessories of a false deity is more stringent than that applying to the false deity itself.
With regard to a shrine in which a false deity is worshiped: Its stones, its beams, and its earth all impart impurity when an olive-sized portion of them is touched, as all of the other accessories of a false deity.", + "When a person inserts his head and the majority of his body into a shrine of a false deity, he becomes impure, as if he touched it. Similarly, if the inner space of an earthenware vessel was brought inside a shrine of a false deity, it becomes impure. When the greater portion of a bench or a couch was brought into a shrine of a false deity, it contracts impurity. They are considered as primary derivatives of impurity.", + "An offering brought to a false deity imparts impurity when touched and when carried like the carcass of a dead animal. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion.
Any entity offered to a false deity, whether meat or other foods or beverages, is considered like an animal carcass, for Scripture Psalms 106:28 refers to them as \"sacrifices of the dead.\" Although foods that were sacrificed to false deities may never be nullified in a manner that enables one to benefit from them, if their connection with the false deity was nullified, it is questionable whether or not they impart impurity. When, by contrast, the connection between an implement offered to a false deity and that deity was nullified, it is pure. Similarly, a false deity and its accessories that were nullified are pure.", + "When wine was poured as a libation to a false deity, it imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It imparts impurity to a person when carried, as an animal carcass does. The minimum measure for its impurity is an olive-sized portion, as can be inferred from Deuteronomy 32:38: \"Who eat the fat of its sacrifices, who drink the wine of its libations.\"
This impurity is imparted only by wine that was poured out by hand before a false deity. Ordinary wine belonging to a non-Jew imparts a lesser impurity like all other impure beverages.", + "From everything that we have explained from the beginning of this book until here, one may conclude that there are primary categories of impurity, some of Scriptural origin and some of Rabbinic origin.", + "Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Scriptural origin is considered as a derivative of impurity of Scriptural origin. Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Rabbinic origin is considered as a derivative of impurity of Rabbinic origin.", + "Any primary source of impurity – whether of Scriptural or Rabbinic origin – that imparts impurity [to a person] through touch, but does not impart impurity when carried,1E.g., the carcass of a teeming animal or a false deity (see Halachah 2).
Any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch, but does not impart impurity when carried, does not impart impurity to the clothes a person who touches it is wearing even while he is touching the source of impurity. does not impart impurity to the clothes a person who touches it is wearing. [This applies even] while he is touching [the source of impurity]. Nor does he impart impurity to another person or to earthenware utensils even though he has not yet separated himself from the source of impurity. Both after and before he separates himself from the source of impurity, his status is that of a derivative of impurity who imparts impurity to foods and makes them a secondary derivative of impurity, for he is a primary derivative.", + "When a person touches or carries any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch or when carried, that person imparts impurity to his clothes at the time he is touching the source of impurity or carrying it. He causes the garments to be considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if he touches foods, he makes them a primary derivative of impurity as long as he has not ceased contact with the source of his impurity. If he ceases contact with the source of his impurity, he is considered as a primary derivative of impurity in all contexts and he does not impart impurity to his garments. If he touches foods, they are deemed as secondary derivatives.
When does the above apply? With regard to all the primary sources of impurity with the exception of an animal carcass and a surface on which a zav rides. With regard to these two sources of impurity, even though they impart impurity when touched or when carried, a person who touches them does not impart impurity to his clothes when he is touching them. If he touches foods, they are secondary derivatives of impurity. One who carries such entities imparts impurity to his clothes when carrying them. If he touches foods before he separates from the source of his impurity, they are primary derivatives of impurity, as we explained.", + "When there is a sufficient amount of water upon which the ashes of the red heifer have been placed to sprinkle it, it is considered like an animal carcass and a surface on which a zav rides and only one who carries it imparts impurity to his garments. Nevertheless, one who touches such water imparts impurity to his garments while touching them, because it is as if he is carrying the water. For it is impossible to touch water without moving it and we have already explained that the laws that apply to carrying a source of impurity also apply when moving it.
Similarly, one who touches the wool of an animal carcass or who touches the strands protruding from a surface on which a zav rides imparts impurity to his clothes when he touches these entities because it is as if he is carrying them. For it is impossible to touch them without moving them. Therefore he imparts impurity to his garments until he separates himself from the source of impurity like one who carries.", + "When one swallows the carcass of a fowl from a kosher species, he imparts impurity to his garments at the time he swallows it as we explained. They are considered as primary derivatives of impurity. Similarly, if he touches foods at that time, they are primary derivatives of impurity. After he swallows it, he is considered to have separated from the entity that imparted impurity to him.", + "Although all of the following - one who burns the red heifer or the goats that are burnt and one who sends away the goat to Azazel - impart impurity to their garments while performing their tasks, as we explained, if they touched foods, even while performing their tasks, the foods are deemed a secondary derivative of impurity.", + "When a person touches a primary source of impurity that had been cast into a mikveh, e.g., an animal carcass, the carcass of a teeming animal, or a surface on which a zav rides was in a mikveh and a person touched it, he is impure, as can be inferred from Leviticus 11:36: \"But a spring and a cistern in which water collects will be pure. One who touches their carcasses contracts impurity.\" Implied is that even when they are in a mikveh, they impart impurity. When the person who touched the source of impurity immerses and ascends from the mikveh, he is pure.
Similarly, if a zav treads on a surface on which one rides that was pure while it was found in a mikveh, the surface contracts impurity. When the surface is lifted up from the mikveh, it regains purity, for it is considered as if it was immersed.
When an individual who touches an impure surface on which one rides while he was in a mikveh sticks his hand outside the mikveh and touches objects, he imparts impurity to garments. Needless to say, he imparts impurity to foods and beverages." + ], + [ + "It is explicitly stated in the Torah that foods and liquids contract ritual impurity, as Leviticus 11:34 states: \"Of all foods that will be eaten that were exposed to water will become impure and any beverage which one will drink in any vessel will become impure.\"
Food that contracted impurity does not impart impurity to other foods according to Scriptural Law. Nor do liquids that contracted impurity impart impurity to other entities according to Scriptural Law. Nevertheless, according to Rabbinic Law, it was decreed that impure food that touched other foods would impart impurity to them. Similarly, if impure foods touched liquids, the liquids are impure. Food does not, by contrast, ever impart impurity to a container that it touches even according to Rabbinic Law. Similarly, the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to foods, liquids, and keilim that they touch.", + "There are no derivatives of impurity that impart impurity to keilim other than impure liquids. This impurity is a Rabbinic decree. It applies provided the original source of the liquid's impurity is a primary category of impurity, whether of Scriptural or Rabbinic origin.
Why did they decree that impure liquids should impart impurity to keilim? Because of a similarity to the liquids that emanate from a zav, which are a primary source of impurity and impart impurity to keilim according to Scriptural Law, as ibid. 15:8 states: \"When a zav shall spit on a person who is pure,\" as we explained.", + "When the Sages decreed that impure liquids should impart impurity to containers, they decreed that they should impart impurity from their inner surfaces.
What is implied? If impure liquids fell into the inner space of an earthenware container, it becomes impure in its entirety. It is considered as a secondary derivative. If they touch other containers on their inner surface, they become impure in their entirety and are considered as secondary derivatives of impurity. If, however, impure liquids touch the outer surface of a container, whether it be an earthenware container, a k'li that can be purified by immersion, or a metal k'li, only the outer surface becomes impure. The outer surface is considered as a secondary derivative, but its inner surface does not become impure.
In what context does the above apply? To terumah. For sacrificial foods, by contrast, when the outside of a container becomes impure, it becomes impure in its entirety and it is considered a secondary derivative of impurity in its entirety.", + "We already explained, that foods do not impart impurity to utensils, but that liquids do. Why did our Sages make the above distinction - that when the outer surface of a container was touched by impure liquids, its inner surface does not become impure for terumah? To make it known that the impurity of these keilim is a Rabbinic institution so that terumah and sacrificial foods will not be burnt as a result.", + "We already explained that foods and liquids that touch one of the primary sources of impurity become primary derivatives of impurity. Similarly, if food touched a person or a k'li that had contracted impurity from a source of impurity, that food becomes a second derivative of impurity. Food that touches this secondary derivative is considered a tertiary derivative of impurity and if the tertiary derivative touches a fourth food, it is considered a fourth degree derivative of impurity.
To what does the above apply? To foods. With regard to liquids, by contrast, whether a liquid touches a primary source of impurity, a primary derivative or a secondary derivative, that liquid is considered as a primary derivative. It imparts impurity to another liquid, which in turn can impart impurity to another liquid, even if there is a chain of a hundred. For there is no concept of degrees of impurity with regard to liquids.
What is implied? When wine touched a primary source of impurity or a primary or secondary derivative, the wine is considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if this wine touched oil, that oil touched milk, that milk touched honey, that honey touched water, and that water touched wine, in an endless chain, all the liquids are considered as primary derivatives. It is as if each one of them contracted impurity from a primary source. They all impart impurity to keilim. Similarly, if the outer surface of a container contracted impurity from a liquid and other liquids touched that impure outer surface, even if the other liquids are not sacred, the other liquids are considered as a primary derivative of impurity and impart impurity to other containers, making them secondary derivatives of impurity. Needless to say, they impart impurity to other foods and liquids.", + "When the outer surface of a container contracted impurity and then foods - even food that are terumah - touched this impure outer surface, the foods are pure. For when only the outer surface of a container contracts impurity, it does not impart impurity to foods with the exception of sacrificial foods. For when the outer surface of a container contracts impurity, it is considered as entirely impure with regard to sacrificial foods, as we explained. Therefore, it imparts impurity to sacrificial foods." + ], + [ + "Whenever one touches a primary derivative of impurity with his hands, whether that primary derivative was an impure person, k'li, food, or liquid, his hands - until his joints - alone become impure. Similarly, if a person inserts his hands into the inner space of an earthenware container that contracted impurity from a primary source of impurity or he inserted his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at, his hands become impure. The impurity of hands is a Rabbinic decree.", + "Hands that contracted impurity are always considered as a secondary derivative according to Rabbinic Law. For their impurity is a Rabbinic decree, and when it was decreed that they would be impure, it was decreed that their status would be that of a secondary derivative. Even when one inserts his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at or touches with his hands a person who imparts impurity to his garments before that person has separated himself from the source of his impurity, the person's hands are secondary derivatives.", + "Piggul, notar, and remnants of flour from the meal offerings are considered as primary derivatives of impurity. Primary and secondary derivatives are counted if other entities come in contact with them. Therefore, an egg-sized portion of them imparts impurity to hands.
Piggul and notar may not be combined to reach an egg-sized measure even though they both share that same measure. The rationale is that the impurity of hands is a Rabbinic safeguard. Other impure foods, by contrast, are combined to reach that measure. For impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present.", + "Even though the thigh bone of a sacrificial animal that was either piggul or notar is intact, when a person touches it with his hands, his hands contract ritual impurity. For the bones of sacrificial animals that became either piggul or notar impart impurity to hands, because they serve as the base for a forbidden entity.", + "When sacrificial meat is taken outside its appropriate place, there is an unresolved question whether it imparts impurity to hands or not. Therefore, it does not impart impurity, for if there is a doubt with regard to the impurity of hands, they are considered pure, as will be explained. If meat from a Paschal sacrifice was taken outside the home where it is being eaten, it is pure. We assume that the members of the company are vigilant.", + "The concept of impurity of hands does not apply in the Temple. At the time that Sages established their decree regarding the impurity of hands, they did not apply it to the Temple. Instead, if a person touches impure foods or the like - whether he touched them in the Temple or outside the Temple - and then touched sacrificial foods in the Temple, he does not impart impurity to them. If he touches sacrificial foods outside the Temple, he imparts impurity to them. Similarly, he disqualifies terumah, as will be explained.", + "When one of a person's hands become impure and he touches the other one, the other remains pure. It is sufficient for him to wash the impure hand.
When does the above apply? With regard to terumah. With regard to sacrificial foods, by contrast, if one of a person's hands become impure and he touches the other one, he imparts impurity to the other. Both of them must be immersed in a mikveh before touching sacrificial foods. For terumah, by contrast, it is sufficient to wash one's hands to purify them.", + "King Solomon and his court decreed that hands are always considered as secondary derivatives of impurity, even if one does not know with certainty that they contracted impurity, for \"hands are busy.\"
Solomon decreed that hands were impure only with regard to sacrificial foods. Afterwards, the later Sages extended the decree also with regard to terumah. Therefore it is necessary to wash one's hands before partaking of terumah. If one touched terumah before he washed his hands, the terumah is disqualified. It is burnt because of this impurity.", + "A person may wrap his hands in a napkin and partake of terumah without washing his hands. We do not suspect that he will touch the terumah. He should not do this when partaking of ordinary food that is being eaten under the stringencies that apply to the purity of sacrificial food or terumah, lest he touch it, for he is not that careful with regard to it.", + "Since a person's hands are considered second degree derivatives of impurity, if they touch liquids, they cause them to be considered as primary derivatives. If such liquids touch foods, they cause them to be considered as secondary derivatives. If such liquids touch other liquids, they cause them to be considered as primary derivatives, for liquids are always considered as primary derivatives, as we explained. Such liquids that contracted impurity due to contact with hands do not impart impurity to keilim, for the fundamental impurity of the hands is of Rabbinic origin.
Similarly, our Sages decreed that any person who partook of impure foods - whether the foods were primary or secondary derivatives of impurity - or who drank impure liquids should be considered as a secondary derivative of impurity until he immerses in a mikveh. If he touches foods, he causes them to be considered as a tertiary derivative. If he touches liquids, even ordinary liquids, he causes them to be considered as a primary derivative and they impart impurity to other foods and liquids. They do not impart impurity to keilim, because the impurity contracted by this person is fundamentally a Rabbinic decree.
Why was it decreed that a person who partakes of impure foods contracts impurity? For perhaps he will partake of food that is a primary or secondary derivative of impurity and, at the same time, drink a liquid that is terumah. The liquid that is terumah will contract impurity from the food in his mouth. Similarly, if a person is drinking impure liquids, there was concern that he might eat food that is terumah with them and impart impurity to it because of the liquids in his mouth. We have already explained in Hilchot Terumah that it is forbidden to partake of impure terumah.", + "A person who contracts impurity because he partook of impure foods does not contract impurity unless he partakes of a quarter of a loaf of bread which is the size of an egg and a half when judged generously. Similarly, one who contracts impurity from drinking does not contract impurity unless he drinks a revi'it of impure liquids. All types of foods can be combined to comprise the sum of a quarter of a loaf that disqualifies the body of a person who partakes of them. And all liquids can be combined to comprise the sum of a revi'it. If one eats or drinks less than these measures, he is pure.
The following rule applies if one ate a small amount, then waited, and then ate some more. If he ate the required measure within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined. Similarly, if he drank a small amount, then waited, and then drank some more, if he drank the required measure] within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined.
The following rule applies if one ate less than the minimum measure, immersed in a mikveh, ascended, and immediately ate more. If he did not wait between eating and there is less time than it usually takes to eat half a loaf between the eating that preceded the immersion and the eating that followed it, they can be combined.", + "When a woman who is a primary derivative of impurity nurses her son, her son is pure. The Sages did not decree that he would be impure. Even if one would say that the infant nursed a revi'it of milk, it is possible that from the beginning to the end, doing so took more time than it usually takes to eat half a loaf, for he does not nurse all at once.", + "Because of the danger, our Sages granted a pregnant woman license to partake of less than the minimum measure, even though ultimately, she will partake of a larger amount. She does not need to immerse herself. Instead, she is pure." + ], + [ + "When a person immerses his head and the majority of his body in drawn water or three lugim of drawn water fall on his head and the majority of his body, he is a secondary derivative of impurity until he immerses himself in a mikveh. If he touches foods, he causes them to be considered as a tertiary derivative. If he touches liquids, he imparts impurity to them, causing them to be considered as a primary derivative and they impart impurity to other foods and liquids. They do not, however, impart impurity to keilim.
Why did the Sages decree that such a person should be impure? Because people would immerse in caves where the water was foul and then they would wash with fresh drawn water for the sake of cleanliness. This became such a widespread practice that the majority of people got the impression that the drawn water in which the people would ultimately wash was the agent that conveyed ritual purity and not the immersion in the waters of the mikveh. Therefore, they would immerse themselves carelessly, without attention to details. Accordingly, our Sages decreed that when a person immerses his head and the majority of his body in drawn water or three lugim of drawn water fall on his head and the majority of his body, he becomes a secondary derivative of impurity. Even when three lugim of drawn water falls on the head and the majority of the body of a person who was pure or he immerses his head and the majority of his body in drawn water, he becomes a secondary derivative of impurity until he immerses himself.
After a person who contracted impurity in such a manner immerses himself, he need not wait until nightfall to regain purity, for the impurity contracted by this person is fundamentally a Rabbinic decree. Similarly, a person who contracted impurity because he ate impure foods or drank impure liquids and then immersed himself need not wait until nightfall to regain purity. Similarly, when keilim become impure due to contact with impure liquids, once they were immersed, they become pure. There is no need to wait until nightfall, because these impurities are fundamentally Rabbinic decrees.", + "The following laws apply when three lugim of drawn water fall on a person from two or three different containers. If water began to flow from the second before it concluded flowing from the first, they can be combined to reach the sum of three lugim. If water falls from four containers, it is not combined. Even if one began to flow before the other ceased flowing, the person is pure.
If the water fell on his head, but not on the majority of his body or fell on the majority of his body, but not on his head, or fell on his head from above and on the majority of his body from the side or from below, he is pure. To impart impurity, the water must fall on his head and the majority of his body that is close to his head in an ordinary manner. Similarly, if his head entered drawn water, but not his body or his body entered, but not his head, or his head was inserted in drawn water and then other drawn water engulfed his body from the side or from below, he is pure. To contract impurity, his head and the majority of his body close to his head must enter the water in an ordinary manner.", + "When a portion of a person's head and half the majority of his body were inserted in drawn water and drawn water falls on the other half of his head and the majority of his body, since water fell on half and half was inserted in water, he is pure.", + "When the three lugim of water which fell upon a person or into which he inserted his head and body were a combination of drawn water and natural water or they were mixed with wine, honey, or milk, he is pure. The three lugim must be entirely drawn water.
The status of these three lugim of water which fell on a pure person or in which he inserted his head and body and from which he contracted impurity also changes. Since the person became a secondary derivative of impurity, the water is also impure for it touched a secondary derivative. It is as if the water tells the pure person: \"I made you impure and you made me impure.\"", + "Initially, they would place loaves of terumah next to sacred scrolls, saying: \"These are holy and these are holy.\" Mice would come and tear the sacred scrolls. Therefore, the Sages decreed that any terumah that touches the Holy Scriptures would become impure. It is considered as a tertiary derivative of impurity, as if it touched a secondary derivative. Thus all the Holy Scriptures disqualify terumah like a secondary derivative.
Moreover, when anyone whose hands were pure touched one of the Holy Scriptures, his hands become secondary derivatives of impurity and impart impurity to terumah and to liquids. Although generally, hands only contract impurity from a primary derivative of impurity, as we explained, they contract impurity from a scroll.", + "Tefillin straps when connected to the tefillin, the blank parchment of the margins above or below the scroll and at its beginning or end when connected to the scroll, a scroll that was erased, but at least 85 letters remained, and a scroll on which at least 85 letters from the Torah are written, as in the passage Numbers 10:35-36: \"And when the ark set forth...,\" all impart impurity to hands. Not only the words of the Torah, but the words of all the Holy Scriptures, including the Song of Songs and Ecclesiastes which are words of wisdom, impart impurity to hands.", + "The Aramaic portions in the Books of Ezra and Daniel are considered as part of the Holy Scriptures. If, by contrast, one translated an Aramaic portion into Hebrew or a Hebrew portion into Aramaic, or wrote the Holy Scriptures in the Ivri script, they do not impart impurity to hands. That applies only when Scripture is written in the Ashuri script, on parchment, with ink.", + "Although it is forbidden to do so, if one writes Hallel or the Shema for a child to study, they impart impurity to hands.", + "Although it is forbidden to maintain them, as long as the strings and the straps sewed within a Torah scroll are attached to the scroll, they impart impurity to hands.", + "When the case of a scroll, an ark, or the mantle of a scroll are sewn to the scroll itself, they impart impurity to hands. By contrast, although passages of blessings, contain the letters of God's name and many Torah concepts, they do not impart impurity to hands.", + "Scrolls written by heretics do not impart impurity to hands. Since the passage of a sotah is intended to be blotted out, it does not impart impurity to hands." + ], + [ + "As we explained, every entity, whether a person or a k'li, that contracts impurity from a primary source of impurity is considered as a primary derivative of impurity until immersion in a mikveh. After immersion, he or it is considered like a secondary derivative of impurity until nightfall, as implied by Leviticus 11:32: \"It shall be inserted into water and it will be impure until evening, when it will become pure.\" Thus Scripture refers to an entity immersed that day as impure.", + "The same status applies both to one who immersed to purify himself from severe impurity, e.g., that of a zav, that connected with a human corpse, or tzara'at, and one who immersed to purify himself from the impurity stemming from the carcass of a teeming animal and the like. Any entity, whether a person or a k'li, that must wait until nightfall to regain purity, regardless of whether the impurity stems from Scriptural Law or the words of the Rabbis, is considered as a secondary derivative until nightfall.", + "Contact with a person who immersed himself that day disqualifies foods that are terumah, liquids that are terumah, sacrificial foods, and consecrated liquids. It disqualifies everything.
What is implied? If a person who immersed that day touches food that is terumah, he causes it to be considered a tertiary derivative of impurity, for he is a secondary derivative. Similarly, if he touches liquids that are terumah, he imparts impurity to them and they are considered tertiary derivatives of impurity. In the same vein, if such a person touches consecrated liquids, he imparts impurity to them and they are a fourth degree derivative of impurity. Similarly, if he touches consecrated food, he causes them to be considered a fourth degree derivative of impurity. If, however, he touches ordinary foods or ordinary liquids, they remain pure. The laws that apply to those who are lacking atonement and one who immersed himself are the same with regard to touching consecrated food.
From this entire discussion, one has learnt that liquids are never considered a secondary derivative. They are always considered as primary derivatives with the exception of liquids touched by a person who immersed himself that day which are considered as tertiary derivatives if they were terumah or a fourth degree derivative if they are consecrated foods.", + "Fluids, e.g., saliva or urine, produced by any of those who impart impurity - whether severe or light - are governed by the same laws as the liquids that they touch. They are all primary derivatives of impurity, as we explained, with the exception of those produced or touched by a zav and those like him. The fluids such individuals produce are primary sources of impurity, while the liquids they touch are primary derivatives of impurity. Even when a person contracts impurity by eating impure foods or drinking impure liquids, the fluids he produces are governed by the same laws as the liquids he touches, i.e., they are primary derivatives.
Similarly, the fluids produced by a person who immersed and is waiting for nightfall are governed by the same laws as the liquids he touches; they do not impart impurity to other entities at all. Instead, if such fluids touch ordinary liquids, they are pure. If they touch liquids that are terumah, they become tertiary derivatives of impurity. And if they touch consecrated liquids, they become fourth degree derivatives.", + "From the above, it should be clear that a tertiary derivative that is terumah or a fourth degree derivative that is consecrated does not impart impurity to other liquids or other foods. Needless to say, it does not impart impurity to keilim.
Therefore, the following rules apply when there was a pot full of liquids and a person who had immersed that day touches it. If they were ordinary liquids, everything is pure. If the liquids were terumah, the liquids are disqualified, but the pot is pure. If only the person's hands were impure, the liquids are impure, whether they are terumah or ordinary liquids. This is a stringency observed with regard to impure hands that does not apply to a person who immersed that day.
There is a stringency observed with regard to a person who immersed that day that does not apply to impure hands: If there is a question regarding the status of a person who immersed that day, he disqualifies foods and liquids he touches because of that question. If, by contrast, the status of a person's hands is in doubt, the entities he touches are pure, as will be explained.", + "Both a person who was pure, but his hands contracted impurity and a person who immersed that day whose hands contracted impurity, impart impurity to ordinary liquids to cause them to be considered as primary derivatives of impurity that impart impurity to foods and liquids, as we explained.
Since the fluids discharged by a person who immersed that day are governed by the same laws as the liquids he touches, if the saliva or the urine of a person who immersed that day falls on a loaf of bread that is terumah, it is pure, because the fluids are like the liquids that he touches.", + "From all the concepts that we have stated previously, it is possible to comprehend that a person may become a source of impurity and he may be a primary derivative of impurity according to Scriptural Law. A person will be considered as a secondary derivative only according to Rabbinic Law. This refers to one who partakes of impure foods or drinks impure beverages or one who inserts his head and the majority of his body into drawn water. In all of these instances, the person is a secondary derivative of impurity according to Rabbinic Law.
Similarly, all types of keilim with the exception of earthenware containers can become primary sources of impurity or primary derivatives of impurity according to Scriptural Law. A k'li will be considered as a secondary derivative only according to Rabbinic Law; i.e., if it contracted impurity from impure liquids, it will be a secondary derivative according to Rabbinic Law, as we explained.", + "We already explained, that an earthenware container will never become a primary source of impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. It may become a primary derivative of impurity according to Scriptural Law and a secondary derivative according to Rabbinic Law if it contracted impurity from liquids, like other keilim. Neither persons, nor keilim ever become a third degree or a fourth degree derivative of impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law.", + "Foods will never become a primary source of impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. They may become primary and secondary derivatives of impurity according to Scriptural Law. For if a person or k'li that is a primary derivative of impurity touches food, it causes it to be considered a secondary derivative.
According to the Sages alone, foods may become third degree derivatives or fourth degree derivatives.", + "Liquids, e.g., the water on which the ashes of the red heifer have been sprinkled or the saliva or urine of a zav, may become primary sources of impurity according to Scriptural Law. And they may become primary derivatives of impurity according to Scriptural Law, e.g., if they touched a primary source of impurity. Similarly, if liquids touched a derivative of impurity - whether a person or a k'li - they contract impurity according to Scriptural Law and are considered as primary derivatives to impart impurity to other entities according to Rabbinic decree. Similarly, if liquids touched a secondary derivative of impurity - whether a person, a k'li, or foods, they are considered as primary derivatives to impart impurity to other entities according to Rabbinic decree, as we explained.
Similarly, liquids can become third degree derivatives or fourth degree derivatives according to Rabbinic decree. What is implied? If a person who immersed that day touches a liquid that is terumah, he causes it to be considered a third degree derivative. If he touches a consecrated liquid, he causes it to be considered a fourth degree derivative. There is no concept of a liquid being considered as a secondary derivative or indeed, anything other than a primary derivative except liquids touched by or fluids discharged by a person who immersed that day or one who is lacking atonement with regard to consecrated liquids, in which instance, he disqualifies them, but does not make them impure, as we explained." + ], + [ + "Whenever the term \"disqualified\" is used with regard to foods, the intent is that the food itself is considered as impure, but it does not impart impurity to other similar foods. Instead, if it touches another food, it is pure.", + "With regard to ordinary foods, a primary derivative of impurity contracts impurity and imparts impurity to others. A secondary derivative is disqualified, but does not impart impurity, for a secondary derivative does not create a tertiary derivative with regard to ordinary food.
What is the source that teaches that ordinary food which is a secondary derivative is disqualified? Leviticus 11:33 states: \"Whenever one of them falls into its inner space, everything in its inner space contracts impurity.\" Now, a carcass of a crawling animal is a primary source of impurity. The earthenware container into whose inner space it falls is a primary derivative of impurity. Thus the food in the container is a secondary derivative and yet Scripture calls it impure.
Similarly, if the carcass of a crawling animal falls into an oven, bread in the oven is a secondary derivative, for the oven is a primary derivative.", + "With regard to terumah, primary and secondary derivatives of impurity contract impurity and impart impurity. A tertiary derivative is disqualified, but does not impart impurity, for a tertiary derivative does not create a derivative of the fourth degree with regard to terumah.
What is the source that teaches that food that is terumah which is a tertiary derivative is disqualified? Leviticus 22:7 states: \"And the sun will set and he will become pure. Afterwards, he shall partake of consecrated food.\" Thus a person who immersed that day is forbidden to partake of terumah until nightfall. If he touches it, he disqualifies it. A person who immerses is like a secondary derivative. Thus one can conclude a secondary derivative makes a tertiary derivative with regard to terumah.", + "With regard to consecrated food, primary, secondary, and tertiary derivatives contract impurity and impart impurity. A derivative to the fourth degree is disqualified, but does not impart impurity, for a derivative to the fourth degree does not ever create a derivative to the fifth degree.
What is the source that teaches that a tertiary derivative is impure with regard to consecrated foods? Leviticus 7:19 states: \"Meat that touches anything that is impure shall not be eaten.\" And Scripture has already referred to a secondary derivative of impurity as \"impure,\" as stated: \"Everything in its inner space contracts impurity.\" Thus one can conclude that consecrated meat that touches a secondary derivative contracts impurity and must be burnt.
What is the source that teaches that a fourth degree derivative disqualifies consecrated foods? It is derived through an inference from a more lenient matter to a more stringent one: A person who is lacking atonement is permitted to partake of terumah, but is forbidden to partake of sacrificial food until he brings the offerings that secure atonement for him. If so, should not a tertiary derivative of impurity which disqualifies terumah cause a derivative to the fourth degree to become impure? Nevertheless, a fifth degree derivative is pure.", + "Even though ordinary meat is pure, our Sages decreed that it should be considered as a tertiary derivative of impurity and convey impurity to sacrificial food. It does not impart impurity to terumah. It appears to me that the Sages enforced their decree against it solely so that ordinary meat not become mixed with sacrificial meat. Were that to happen, an error could be made and inadvertently, one might think that the meat is ordinary and eat it while he is impure, although in truth it is consecrated.", + "When foods are joined together by liquid, they are considered as joined with regard to contracting the impurity associated with foods. There is an unresolved question if they are considered as a single entity from which to count primary, secondary, and tertiary derivatives or the food that was touched by the impurity is a primary derivative and the food that is joined to it as a secondary derivative.", + "Impure food that is a secondary derivative disqualifies food that is terumah and causes it to be considered as a tertiary derivative. If it touches ordinary liquids, it imparts impurity to them. Needless to say, if it touches liquids that are terumah or consecrated, it imparts impurity to the entire quantity.", + "Terumah that is a tertiary derivative of impurity that touched consecrated food disqualifies it and causes it to be considered as a fourth degree derivative. If it touches consecrated liquids, it imparts impurity to them and causes them to be considered as primary derivatives. If, however, terumah that is a tertiary derivative touches a liquid that is terumah, it is pure. Similarly, if consecrated food that is a fourth degree derivative touches a consecrated liquid, it is pure.", + "When ordinary food is prepared with the stringencies of terumah, if it becomes a tertiary derivative, it is disqualified, as is true with regard to terumah. Nevertheless, if such food touches consecrated food, it does not cause it to be considered as a fourth degree derivative. It does not even disqualify consecrated liquids. When ordinary food is prepared with the stringencies of consecrated food, a tertiary derivative is pure like ordinary food.", + "A person who partakes of consecrated food that is a fourth degree derivative of impurity is forbidden to partake of other consecrated foods. He is permitted to touch consecrated foods and does not disqualify them. Even when there is cooked food in which consecrated food was mixed, but there is less than an olive-sized portion of consecrated food in a mixture the size of half a loaf of bread, a person who partook of consecrated food that was a fourth degree derivative of impurity should not partake of this mixture. It may be eaten only by one who partook of consecrated food that was removed from impurity by the fifth degree. For he is pure, as we explained.", + "When a person partakes of terumah or ordinary food prepared with the stringencies of terumah that was a tertiary derivative of impurity, he is forbidden to partake of terumah until he immerses himself in a mikveh. He is permitted to touch terumah, and if he does, it is ritually pure. The Sages imposed a stringency with regard to eating, not with regard to touching.
When does the above apply? To terumah itself. If, however, terumah was mixed into cooked food and there is less than an olive-sized portion of terumah in a mixture the size of half a loaf of bread, such a person is permitted to partake of the mixture, just as he is permitted to touch terumah.", + "Although a person who partakes of terumah or ordinary food prepared with the stringencies of terumah that was a tertiary derivative of impurity is considered as pure with regard to touching terumah, he is considered as a secondary derivative with regard to consecrated foods. For something that is pure with regard to terumah is impure with regard to consecrated food.
When, by contrast, one partakes of ordinary food prepared with the stringencies of consecrated food that was a tertiary derivative of impurity, he is pure. There is nothing that creates a fourth degree derivative of impurity with regard to consecrated foods except consecrated food itself.", + "The term \"consecrated food\" employed with regard to the impurity of foods and liquids refers to sacrificial foods, e.g., meat from sacrifices of the highest order of sanctity, meat from sacrifices of a lesser degree of sanctity, bread from a thanksgiving offering and cakes of a nazirite's offering for which their sacrifice was slaughtered, flour offerings that were sanctified in a consecrated vessel, the two loaves offered on Shavuot and the showbreads when their surface became hardened in the oven. By contrast, the loaves of the thanksgiving offerings and the cakes of nazirite's offering for which their sacrifice was not slaughtered and flour offerings that were not sanctified in a consecrated vessel are not considered as consecrated food, nor as ordinary food. Instead, their status is the same as terumah.", + "Challah, the first-fruits, restitution made for terumah and the additional fifth are considered as terumah.", + "Tevel, a mixture of ordinary produce and terumah, produce that grew from terumah that was planted, the second and first tithes, and a dough from which challah had not yet been separated are considered like ordinary produce. A primary derivative is impure. A secondary derivative is disqualified and there is no concept of a tertiary derivative.", + "Our Sages decreed that whenever an entity would impart impurity to ordinary food according to Scriptural Law if one was certain that they came into contact, when one is in doubt whether it came into contact with dough from which challah was taken, that dough should be prepared in a state of ritual purity. Challah is separated from it, but its status is held in abeyance. It is neither eaten, nor burnt." + ], + [ + "Our Sages established eleven stringencies applying to consecrated foods that do not apply to terumah. They are the following:
A person may immerse keilim inside other keilim to use for terumah, but not those to be used for consecrated foods. This is a decree lest the opening of the container be narrow and not be as wide as the mouthpiece of a drinking pouch. Thus the keilim inside of it would be considered as if they were immersed in the waters of the k'li and not in the waters of the mikveh. When does the above apply? When the large container in which the small impure keilim were placed was pure. If, however, it was impure, since the immersion is valid for it, it is also valid for the keilim inside of it, even though they were to be used for consecrated foods.", + "When the outer surface of a container contracted impurity because it touched liquids, its inner space does not become impure, nor does the fingerhold on its rim. Any liquids in its inner space or on its fingerhold are pure. One may drink from it. There is no need to worry that the liquids in his mouth will touch the outer surface of the container and then flow back in, causing its inner space to become impure.
With regard to what does the above apply? To containers used for terumah. If, by contrast, they are used for consecrated foods, when the outer surface becomes impure, the k'li becomes impure in its totality.", + "When a person carries an article on which a zav had been supported, he is permitted to carry terumah together with it. Since the person carrying the support is not touching the terumah and the terumah is not touching the support, the terumah is pure. This leniency does not apply to consecrated foods.
An incident occurred with a person who was carrying a jug of consecrated wine and he caused it to contract impurity because of an impure support he was carrying with it. At that time, the Sages decreed that one who carries such a support should not carry consecrated food. The decree was only instituted with regard to carrying such a support with consecrated food, as in the incident that occurred. If the person transgressed and carried the two together, since the support did not touch the consecrated food, the consecrated food is pure.", + "The clothes of people who partake of terumah, even though they are pure and they are careful not to contract impurity, are considered as the support of a zav with regard to consecrated foods.", + "When a k'li is made up of several component parts and its surfaces and beams are tied together, e.g., a bed or the like, if it contracts impurity and must be immersed for terumah, it may be immersed in its entirety, as one entity, while tied together. If it must be immersed for consecrated foods, he must untie all the component parts, wipe each of them down, lest there be an intervening substance upon them and immerse them one by one. Afterwards, he may retie them.", + "When the fashioning of utensils is completed in a state of purity, even if the one fashioning them is a Torah scholar who was scrupulous in keeping them pure, they must be immersed before they are used for consecrated food. It is not, however, necessary to wait until nightfall. For terumah, however, they may be used without being immersed, because they were fashioned in a state of purity.
Why did the Sages require that such a k'li be immersed before being used for consecrated food? This is a decree, lest the spittle of an unlearned person have touched it while it was being fashioned and was still moist when it was completed.", + "Everything inside of a container is considered as joined with regard to consecrated food, but not with regard to terumah.
What is implied? When there is a container filled with fruits that are separate from each other, e.g., raisins and dried figs, if a source of impurity touches one of them, everything that is in the container is impure with regard to consecrated foods, but not with regard to terumah.
All of these stringencies are Rabbinic in origin. There is, however, an allusion to this stringency in the Torah. Numbers 7:14 states: \"One golden ladle, weighing ten shekalim, filled with incense.\" Our Sages said: Everything that is in the ladle is considered as one entity. Even if a k'li does not have a hollow space, everything that is upon it is considered as joined together with regard to consecrated foods. For example, figs were collected on a board or on a hide; even though they are not touching each other, they are considered as a single entity.", + "The following rules apply when there were two masses within a container, another entity separating them from each other, and one of the masses becomes impure. If the entity between them is required by the container, everything is joined together and it all becomes impure. If it is not required by the container, only the mass that was touched by the impurity contracts impurity.", + "If there were two masses in a container and one mass was connected to water that was behind the container, should an impure person touch the second mass, they both contract impurity, because they are joined by the container. Moreover, even though it is behind the container, the water that is behind the container becomes impure, because of the food that is connected to it.
If an impure person touched the water that is behind the container, the food that is connected to it contracts impurity. There is an unresolved question whether the other mass of food becomes impure because it is considered joined by the container or it is not considered as impure although it is joined.", + "When consecrated food that became impure was placed in a container which also held other consecrated food that was pure, as long as they do not touch each other, the one that is pure remains pure and the one that is impure remains impure. If a person who immersed that day comes and touches the impure food, an unresolved doubt arises: Does the principle that a container joins the masses it holds cause the pure food to become disqualified because the impure food was touched by the person who immersed or is it not disqualified, because the person who immersed only touched food that had already been saturated with impurity and he did not add anything else to it.", + "Consecrated food that is a fourth degree derivative of impurity is disqualified, but if it were terumah it would be pure. Similarly, if terumah that was a tertiary derivative touched a consecrated liquid, it contracts impurity, as we explained. When, by contrast, terumah or consecrated food that is a tertiary derivative touched a liquid that is terumah, it is not disqualified.", + "When one of a person's hands contracted impurity and he then touched his other hand or the hand of another person, he disqualified the other hand and it is considered as a tertiary derivative. If his hand was moist with liquid, the other hand contracts impurity even if it was not touched. He must immerse both of them in a mikveh. Only afterwards may he touch consecrated food.
With regard to terumah, by contrast, if one of his hands contracts impurity, the other does not, even if he touched it, provided the first was dry. He need not immerse the hand that contracted impurity. It is sufficient to wash it in the ritual manner. He may then touch terumah.", + "Dry foods that have not become susceptible to contract impurity may be eaten with impure hands. With regard to what does the above apply? To terumah. With regard to consecrated food, by contrast, the cherished quality of consecrated food causes it to be considered as susceptible to impurity and it is forbidden for someone whose hands are impure to eat consecrated food even if it was not made susceptible to impurity by contact with liquids.
Even if the person with impure hands did not actually touch the consecrated food with his hands, only with a weaving needle or his friend inserted it into his mouth, this is forbidden. Needless to say, if a source of impurity touched consecrated food that was not made susceptible to impurity by contact with liquids, it becomes impure, because the cherished quality of consecrated food causes it to be considered as susceptible to impurity.", + "In which instances does the above principle apply? With regard to disqualifying the food itself and to cause it to become forbidden to be eaten. There is, however, an unresolved question with regard to counting primary or secondary derivatives if other entities come in contact with such consecrated food.
What is implied? If consecrated food contracted impurity without being made susceptible to impurity by contact with liquids with other food that was made susceptible to impurity by contact with liquids, there is an unresolved doubt, because the first food had not become susceptible to impurity because of contact with liquids.", + "Even after a mourner's period of acute mourning ends or after a person who was lacking atonement brings the sacrifices that bring him atonement, he must immerse in a mikveh before partaking of consecrated food, but not before partaking of terumah. For a person in a state of acute mourning and one who is lacking atonement may partake of terumah.
Why did the Sages require immersion before partaking of consecrated food? Because until this time, such individuals were forbidden to partake of consecrated food. Hence it is possible that they diverted their attention from their bodies and contracted impurity without knowing of it. This stringency was imposed only with regard to eating, but not with regard to touching. Such individuals may touch consecrated foods before immersion.", + "The first six stringencies were imposed both with regard to consecrated foods and with regard to ordinary foods prepared with the stringencies of consecrated foods. The last five stringencies, beginning with \"everything inside a utensil is considered as joined\" applies only to consecrated food alone, but not to ordinary foods prepared with the stringencies of consecrated foods. With regard to these five matters, such food is considered as ordinary food. Therefore, with regard to ordinary foods prepared with the stringencies of consecrated foods, a primary derivative is impure, a secondary derivative disqualified, and a tertiary derivative is pure with regard to ordinary foods, as we explained." + ], + [ + "Our Sages established five categories with regard to the ritual purity of clothes. They are the following:
a) The clothes of an unlearned person are considered as a midras, an article on which a zav had been supported, for people who partake of ordinary food in a state of purity. Similarly, the unlearned people themselves are considered as zavvim with regard to pure substances, as we explained.
b) The clothes of people who partake of ordinary food in a state of purity are considered as a midras for those who partake of the second tithe. The people who partake of ordinary food in a state of purity themselves - they are called perushim - are not considered as zavvim. Even with regard to terumah, a perush is considered pure, even if he touches terumah with his hands.
c) The clothes of people who partake of the second tithe are considered as a midras for those who partake of terumah.
d) The clothes of people who partake of terumah are considered as a midras for those who partake of consecrated food. The people who partake of terumah themselves are, however, not considered as zavvim with regard to consecrated articles.
e) The clothes of those who partake of consecrated foods are considered as a midras with regard to the offering of the red heifer, as explained in Hilchot Parah Adumah. A person who is pure with regard to consecrated foods is not considered as a zav with regard to the offering of the red heifer.", + "Similarly, our Sages established categories with regard to ritual immersion:
What is implied? If someone immersed himself without any intent, he is pure with regard to ordinary food, but he is forbidden to partake of the second tithe until he had the intent to immerse for the sake of the second tithe. If he immersed for the second tithe, he is assumed to be pure for the second tithe, but forbidden to partake of terumah. If he immersed for terumah, he is assumed to be pure for terumah, but forbidden to partake of consecrated foods. If he immersed for consecrated food, he is assumed to be pure for consecrated food, but forbidden to participate in the offering of the red heifer. If he immersed with the intent of participating in the offering of the red heifer, he is assumed to be pure for everything, for one who immerses for the sake of a more stringent circumstance is considered acceptable for a more lenient one.
If a person immersed without any intent, i.e., without thinking of any of these situations, he is pure only with regard to ordinary food and is considered impure as he was previously, even for the second tithe. Similarly, when a person washes his hands or immerses them, he must focus his attention, even if he desires only to partake of the second tithe. From that tithe and any level of sanctity higher, one must focus his intent. For ordinary food, however, it is not necessary for him to focus his intent.
All of these stringencies originate in Rabbinic Law. According to Scriptural Law, since the person immersed himself, he is pure with regard to all matters.", + "When a person who was pure with regard to terumah diverted his attention from partaking of it, the diversion of attention causes him to contract impurity. He is forbidden to partake of terumah until he immerses himself a second time. He need not, however, wait until nightfall.
If his hands were pure for terumah, but he diverted his attention from eating, even though he says: \"I know that my hands did not contract impurity,\" his hands are impure because of his diversion of attention, for hands are busy. If this applies with regard to terumah, it can be inferred that the same principles apply with regard to consecrated food. Anyone who diverts his attention must immerse himself.
When a person did not guard himself from the impurity associated with a human corpse, if he is not certain that he did not contract impurity, he must have the ashes of the red heifer sprinkled on him on the third and seventh days after the doubt arouse, because of his diversion of attention. If he is certain that he did not contract the impurity associated with a corpse, but diverted his attention from other forms of impurity, he must immerse himself and wait until nightfall even for terumah. It is clear that all these immersions are Rabbinic safeguards.", + "Similarly, our Sages decreed that keilim that are discovered in marketplaces and streets - even in deserts - should be assumed to be impure, lest they have contracted impurity from a corpse or a zav. Similarly, saliva found in such places is considered to be impure, lest it be the saliva of a zav or the like.", + "All of the keilim found in Jerusalem are pure even if they were found on the way descending to a place of immersion. For the Sages did not institute a decree concerning keilim found in Jerusalem with the exception of knives for the slaughter of sacrificial animals. This was instituted because of the severity involving sacrificial animals.
When does the above stringency apply? To knives found in Jerusalem throughout the year. If, however, one finds a knife in Jerusalem on the fourteenth of Nisan, one may slaughter sacrificial animals with it immediately. This applies even if the fourteenth of Nisan fell on the Sabbath, for no decree was made with regard to knives found on that day. Similarly, if a knife was found on a festival, one may slaughter with it immediately. For it is assumed that all keilim are pure on the festivals.", + "If one found a knife on the thirteenth of Nisan, the ashes of the red heifer should be sprinkled on it, it should be immersed, and one may slaughter with it on the following day. For, on this day, our Sages considered it as if the thirteenth of Nisan was the seventh day of its purification with the ashes of the red heifer.", + "If one finds a knife tied to a knife whose status he knows, whether on a festival or on other days, its status is the same as that knife. If the one is pure, it is pure; if it is impure, it is impure.", + "Our Sages decreed that any saliva of unknown origin found in the middle of the road in Jerusalem is impure like saliva of unknown origin found anywhere. Any saliva found on the side of the road in Jerusalem is pure, for the perushim walk on the sides so that they will not contract impurity through contact with unlearned people. During the festivals, the converse is true. Saliva in the middle of the road is pure, for all Israel are pure during the festivals. At the side of the road, it is impure. For there are few individuals who are impure during the festivals, and they move to the sides.", + "Just like a primary derivative of impurity creates a secondary derivative and a secondary derivative creates a tertiary derivative, when there is an unresolved doubt that an entity is a primary derivative it creates a secondary derivative of doubtful status, and a secondary derivative of doubtful status creates a tertiary derivative of doubtful status.", + "When there is a question whether terumah or consecrated food contracted impurity from a primary source of impurity of Scriptural origin - there is a question if the foods touched the impurity or not - they should be burnt because of this impurity.", + "There are situations where there is a question about a food's status for which the ruling is held in abeyance; they are not eaten, nor are they burnt. And there are other questionable situations that warrant the burning of terumah and, needless to say, consecrated foods.", + "If, however, there is a compounded doubt concerning the impurity of terumah - and needless to say, of consecrated food - they should not be burnt. Instead, the ruling concerning them is held in abeyance. They are not eaten, nor are they burnt.", + "There are six doubtful situations for which terumah is burnt. These are all Rabbinic decrees: a) a beit hapras, b) earth from the Diaspora, c) the clothes of unlearned people, d) keilim that are discovered, e) saliva of unknown origin that is discovered, and f) the urine of an impure person that became mixed with an equal amount of urine from an animal and it is not known whether the appearance of the mixture was that of a person's urine was nullified or whether that appearance was nullified.
What is implied? If terumah contracted impurity due to contact with one of these entities, even though the fundamental dimension of their impurity is doubtful, the terumah should be burnt. The rationale is that were one certain that any of these impurities were present, the impurity would be Scriptural in nature, for a corpse and a zav are Scriptural sources of impurity.
Whether terumah touched one of these six entities or contracted impurity due to one of these entities and thus it is a tertiary derivative from them, the terumah should be burnt. If, however, there is a question whether or not the entity touched the beit hapras, the earth of the nations, or if it touched the garments, the saliva, the keilim, or the urine, the ruling concerning the terumah is held in abeyance. The rationale is that a) the fundamental dimension of their impurity is doubtful, perhaps it is impure, perhaps it is pure; and
b) even if you say they are impure, it is possible that there was contact with the terumah, but it is possible that there was no contact. Thus two unresolved questions are involved. When there are two unresolved questions, terumah is not burnt, the ruling concerning it is held in abeyance, as explained." + ], + [ + "Our Sages deemed that twelve questionable situations are deemed as pure: They are:
a) A doubt concerning drawn water in a mikveh,
b) a doubt concerning impurity floating on water,
c) a doubt whether liquids imparted impurity to other entities; with regard to their own status, however, they are considered impure when a doubt arises,
d) a doubt concerning the impurity of hands whether regarding the impurity of the hands themselves, such hands imparting impurity to other substances, or a doubt regarding the purification of such hands from this impurity,
e) a doubt concerning impurity of Rabbinic origin,
f) a doubt concerning ordinary food prepared with the stringencies of consecrated food,
g) a doubt concerning sacrifices that are required to be brought,
h) a doubt concerning tzara'at blemishes,
i) a doubt when a person afflicted with tzara'at stood still or passed,
j) a doubt concerning the carcass of a creeping animal,
k) a doubt that arose in the public domain,
l) a doubt concerning two domains.", + "What is meant by the principle: a doubt concerning drawn water in a mikveh? Three lugim of drawn water that fall into a mikveh disqualify it. If there is a doubt whether or not such water fell into a mikveh or even if it is certain that the water fell, but there is a question whether the minimum measure was present or not, we consider an article immersed in the mikveh as pure and the mikveh as acceptable. Nevertheless, a person should not be instructed to immerse in such a mikveh and to be involved with pure substances as an initial preference. If he immersed and was involved with pure substances, they are considered to be pure.", + "What is meant by the principle: a doubt concerning impurity floating on water? There was a carcass of a creeping animal floating on water, whether the water was in a container or in a pool in the earth and a person descended into the water, unless he is certain that he touched the carcass, he is considered as pure. This applies even if there is no space for anything in the container or the pool but the person and the impurity.
The principle, a doubt concerning impurity floating on water is pure, was stated only concerning a carcass of creeping animal. If the carcass of a creeping animal is suspended from above and floating on water or is being dragged over water, it is considered as being placed down and not as floating.", + "When the carcass of a creeping animal is placed in a container and the container is floating on the surface of water or it was placed on a human corpse, an animal carcass - even if the carcass or the corpse below it has decomposed - or semen that is floating on the water, it is considered as if it was placed on the earth, in which instance, a doubtful situation that arises in a private domain is considered as impure, as will be explained.
If the carcass of one creeping animal was lying on that of another creeping animal that was floating on water, it is considered as thick impurity and a doubtful situation that arises is considered as pure. There is an unresolved doubt whether the carcass of a creeping animal that was floating on water on which the ashes of the red heifer had been sprinkled which in turn was floating on other water is considered as placed down on the earth or not. Therefore it appears to me that the doubtful situation is considered as pure.", + "Just as our Sages deemed a doubtful situation concerning impurity that was floating on water, whether in a container or on the earth, as pure, so too, they deemed as pure a situation involving something pure that was floating on water, whether in a container or on the earth.
What is implied? There was a kneading trough that was impure due to contact with a human corpse and there was a loaf of bread that was terumah wrapped in tree-bast or in paper placed inside of it. Water descended into the kneading trough and filled it. The paper spread out and thus the loaf was floating on the water with the paper separating between it and the water. If there is a question whether or not the loaf touched the side of the kneading trough, it is considered as pure, because it is floating.", + "The following laws apply when the carcass of a creeping animal was floating on a cistern in a winepress. With regard to terumah, when there is a doubt, it is deemed impure. With regard to the workers, when there is a doubt, it is deemed pure, because the impurity is floating.", + "When a doubt arises whether liquids imparted impurity to other entities, they are considered as pure. With regard to their own status, however, they are considered impure.
What is implied? A person was holding a staff that contained impure liquids on its top and he threw it among pure loaves of bread. If there is a doubt whether the liquids touched the loaves or not, they are deemed pure. Similarly, if a doubt arose whether impure liquids touched a given container or not, the container is pure. Similarly, if a doubt arose if these impure liquids touched other liquids or not, the other liquids are pure. If, however, an impure person extended his hand or his foot into a place where there are pure liquids and there is a doubt whether or not he touched the liquids, they are impure because of the doubt. Similar laws apply in all analogous situations.", + "The following rule applies when there was a jug that was filled with liquids and an impure person extended his hand into its inner space. If there is a doubt whether or not he touched the liquids, the liquids are impure, but the jug is pure, for liquids whose purity is of a doubtful status do not impart impurity.
Similarly, if liquids which are questionably impure enter into the inner space of a jug, the jug is pure and the liquids in it are pure, for they contract impurity only from the jug. If the liquids that were questionably impure became mixed with the liquids in the jug, all of the liquids are questionably impure, but the jug is pure. Similarly, if these liquids fall into an oven, any bread that is in the oven and the oven itself are pure.", + "When a person poured or sprinkled impure liquids in his house and there were ritually pure objects there, if there is a question whether some of the liquid sprayed on them or not, they are considered pure despite the doubt.", + "If one sprinkled both pure and impure liquids in a house and, afterwards, liquids were found on a loaf of bread that was terumah, should one take it and inquire about its status, it is deemed pure, for when there is a question whether liquids imparted impurity, the object is deemed pure. If, however, one left the bread until the water dried, it contracts impurity because of the doubt. For when there is a question concerning impurity in a private domain, the object is deemed impure, as will be explained. At the time the inquiry is being made, no liquids are present, only the loaf and there is a question whether it is pure or impure.", + "When there is a doubt concerning the impurity of hands whether regarding the impurity of the hands themselves, such hands imparting impurity to other substances, or a doubt regarding the purification of such hands from this impurity, the object in question is deemed pure.
What is implied? If a person's hands were pure and there were two impure loaves before him, should a question arise whether he touched the loaves or not, the status of his hands and the loaves is the same as it was previously. This same ruling applies if:
a) a person's hands were impure and there were two pure loaves before him and there is a question whether he touched the loaves or not;
b) one of the person's hands was pure, the other was impure; there were two pure loaves before him, he touched one of them and it was unknown whether he touched it with the impure hand or the pure hand;
c) both his hands were pure; there were two loaves before him, one pure and one impure; he touched one of them and he did not know whether he touched the one that was impure or the one that was pure;
d) one of his hands was pure and one was impure and there was both an impure and a pure loaf before him; he touched both of them and he is unsure whether the impure hand touched the impure loaf and the pure hand, the pure loaf or whether the impure hand touched the pure loaf and the pure hand, the impure loaf.
Similar concepts apply if a person's hands were impure and he immersed them in a mikveh or washed them in the ritual manner. If there is a doubt whether or not the water with which he purified them is acceptable for hands or unacceptable, whether or not the required measure of water was present, whether or not there was an intervening substance on his hands, his hands are considered as pure.", + "If one of a person's hands was impure and he did not know which one it was, he is instructed not to be involved with pure articles until he washes both his hands. If he touches pure objects with one hand before he washed them, the pure articles remain pure." + ], + [ + "What is meant by a doubt concerning a point of Rabbinic Law? For example, if there is a doubt whether or not a person ate impure foods or drank impure liquids, or there is a doubt whether or not a person inserted his head and the majority of his body in drawn water or three lugim of drawn water fell upon him, he is pure. Similarly, if a person ate impure foods or drank impure liquids or inserted his head and the majority of his body in drawn water or had three lugim of drawn water fall upon him and then a question arose whether or not he touched particular pure entities, those pure entities remain pure. Similarly, if he ate foods that are questionably impure or drank liquids that are questionably impure, he is deemed pure. Similarly, one who partakes of terumah whose status is held in abeyance, is pure. Similarly, in all analogous situations where there is a question regarding the status of derivatives of impurity, the person or the object is deemed pure.
If, however, there is a question regarding a source of impurity, even one of Rabbinic origin, the person or the object is deemed impure unless the source of impurity was itself of doubtful status, e.g., a beit hapras or the earth of the Diaspora. Terumah is not burned because of a doubt whether it touched such substances, as was explained.", + "What is meant by the principle: a doubt that arises regarding ordinary food, i.e., the purity of the food prepared by those who partake of ordinary foods in a state of purity, the people called perushim?
When a question arises regarding the purity of the ordinary food that is treated as pure by people who partake of ordinary foods in a state of purity, the objects are deemed pure. This applies with regard to all questions that arise. Only when impurity is definite is it of consequence in such instances.", + "What is meant by the principle: a doubt that arises concerning sacrifices? If a person lacking atonement was in doubt regarding an obligation to bring five sacrifices, e.g., a woman who was in doubt regarding five situations that could have rendered her impure due to zivah or due to childbirth, she may bring only one sacrifice. Afterwards, she is pure with regard to partaking of sacrificial foods. The remainder of the offerings are not considered as obligations that must be fulfilled, as explained in Hilchot Mechusrei Kapparah.", + "What is meant by a doubt concerning tzara'at blemishes? Until a person is categorized as impure, with regard to all questions concerning his status, he is considered as pure, as explained in Hilchot Negayim, ch. 6.", + "What is meant by a doubt when a person afflicted with tzara'at stood still or passed? When a person afflicted with tzara'at was sitting under a tree, a person who was ritually pure passed by, and there was a question whether or not he passed under the tree, he is pure. This ruling also applies if a person who was ritually pure was sitting under a tree, a person afflicted with tzara'at passed under the tree, and there was a question whether or not he stood still.", + "What is meant by a doubt concerning the carcass of a creeping animal, i.e., a creeping animal that was thrown? One threw the carcass of a creeping animal or another impure entity among loaves of bread and, in both instances, when there is a question whether or not the pure loaf was touched by impurity, they are considered as pure. The rationale is that the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered. We do not say: Maybe it touched the pure or impure object and then fell to its side? Instead, the ruling is given according to its state when it was discovered.", + "When there was a carcass of a creeping animal in the mouth of a mole that was walking over loaves of bread that were terumah and there was a question whether or not the carcass touched the loaves, it is pure, because the impurity did not come to rest. If the mole was walking on the loaves and touching them with the teeming animal, but there was a question whether or not it was alive, the loaves are pure.
When does the above apply? When the mole seized the creeping animal when it was alive and then departed. If, however, the creeping animal was discovered dead in the mole's mouth, the loaves are impure. If, however, it was seen to be alive while it was in the mole's mouth even though it was discovered dead in front of it afterwards, the loaves are pure.
Similarly, when there is a carcass of a creeping animal in the mouth of a mole and the carcass of an animal in the mouth of a dog and they passed between pure substances or pure substances passed between them, the status of the pure substances does not change despite the question. This leniency is granted, because the impurity does not have a fixed place. If they were pecking with them on the ground, they are considered to have been placed in a fixed position and they impart impurity retroactively because of the doubt if they were located in a private domain, as will be explained.", + "What is meant by a doubt that arose in the public domain? When impurity was located in the public domain and there is a doubt whether a person or a substance touched it or not, it is considered to be pure. If such a situation arose in a private domain and there is a doubt whether a person or a substance touched it or not, it is considered to be impure.
All of these questionable situations which the Sages ruled as pure are given that status even if the situation occurs in a private domain, because the objects involved do not have the knowledge to inquire regarding their status, as will be explained.", + "What is meant by a doubt involving two domains? An impure entity was located in a private domain and there was a pure entity in a public domain or vice versa and a person touched one of them, but did not know which one he touched, he is pure. The same ruling applies if he moved one of them and did not know which one he moved if the impure entity would impart impurity when carried or one of them would impart impurity when one holds a portion of his body over it and he held a portion of his body over one of them, but does not know which one. Even though this involves a doubt in the public domain, he is considered as pure.
When he inquires about his status, we tell him: \"If you immerse, you have not lost anything.\" If he immerses, it is praiseworthy. If he does not immerse and touches entities that are pure, they remain pure, because when there is a doubt in the public domain, the entity is considered as pure.", + "When the carcass of a creeping animal that was burnt was found on food, or a garment that was worn out or a needle that was broken or rusty was found among keilim, the keilim are pure. This applies whether they are found in a public domain or a private domain. We do not say, perhaps the carcass was burnt only after it came into contact with the foods or after the keilim contracted ritual impurity because of contact with the garment or the needle, the needle broke or became rusty and the garment became worn out. For we follow the principle: the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered.", + "The following rules apply when two witnesses tell a person: \"You contracted impurity,\" and he says: \"I am pure.' His word is accepted with regard to his own status. Nevertheless, we do not tell him to involve himself with pure articles, but if he did involve himself with pure articles, they are pure, but he should take his own precautions.
If one witness says: \"He became impure,\" and two witnesses state: \"He did not become impure,\" whether this occurred in a public domain or a private domain, he is pure. If two witnesses say: \"He became impure,\" and one witness states: \"He did not become impure,\" whether this occurred in a public domain or a private domain, he is impure. When one witness says: \"He became impure,\" and one witness states: \"He did not become impure,\" if this occurred in a private domain, he is impure. If this occurred in a public domain, he is pure." + ], + [ + "Why did the Sages rule that when there is a question of impurity in the public domain, the person should be considered pure? Because the community offers the Paschal sacrifice in a state of impurity when the majority of the people are impure. Now, if ritual impurity that was definitely established is superseded by the presence of the community, certainly this would apply to a mere question of the presence of impurity. For all stringencies observed because of doubt were instituted by the Sages, as we explained in Hilchot Bi'ot Assurot.
Why did they rule stringently concerning a doubt in a private domain? For in the instance of a sotah who entered into privacy with the person concerning whom she was warned, even though there is only a doubt that she committed adultery, she is considered as impure with regard to her husband until she drinks the sotah waters.", + "Just as a sotah and the person suspected of relations with her are two, so too, when there are questions of impurity that involve two individuals, it is assumed that the person or the article is not pure. If, however, there are three people in a private domain, when there is a question concerning impurity that occurs there, it is assumed that the person or the article is pure, as if the question arose in the public domain.
When does the above apply? When the person who could have contracted impurity has the knowledge to be asked and be examined regarding the details that occurred, as is true with regard to a sotah. When, however, there is a deafmute, an emotionally or intellectually compromised person, or a minor who does not know the details and is unable to respond to questions that are asked involved in a private domain, if a doubtful situation arises, it is assumed that the person or the article is pure.
What is implied? When a deafmute, an emotionally or intellectually compromised person, or a minor who does not know how to respond to questions are found in a courtyard or an alley where there is impurity and there is a question whether or not they came in contact with it, they are considered as pure. Similarly, in all instances where no one has the knowledge to respond to questions, even though the question arises in a private domain, they are considered as pure.", + "When a person is blind, sleeping, or walking at night, if there is a question whether or not they contracted impurity in a private domain, they are impure, because they have the knowledge to respond to questions.
When do we apply the principle that whenever there is a question involving one who does not have the knowledge to respond to questions, it is assumed that the person or the article is pure? When the possibilities are equally balanced and there is no established presumption regarding its status. If, however, it is known that, in a given situation, one could be assumed to have contracted impurity, he is considered impure.
What is implied? An impure child was standing next to some dough and there was also dough on his hand, the dough is deemed impure, for a child's habit is to pat dough and it can be assumed that he did so. Nevertheless, terumah should not be burnt because of this assumption.", + "When impure liquids, a pure dough that is terumah, and domesticated animals, beasts, or fowl were all located in the same place, and teeth marks were found in the dough, it is presumed that the animals drank the liquids and then bit the dough and thus imparted impurity to it. If a cow was there and the distance between the liquids and the dough was sufficient for the cow to wipe its tongue on its lips, the dough is pure. The same principle applies with regard to other animals if there was enough place for the animals to dry their mouths with their tongues. If there is less space than this, the dough is impure. If a dog was there, the dough is pure even if it is located next to the liquids, for it is not the habit of a dog to leave food and go to water.
The following laws apply if there are signs of chickens pecking at the dough. If there is enough space between the liquids and the dough for them to dry their mouths on the ground, the dough is pure. If not, it is not, for it can be assumed that they drank and pecked at the dough while the liquids were still in their mouths.
When does the above apply? When the water is clear enough for a child's shadow to be recognized in them. If, however, the water was murky, the dough is pure, because if the chickens pecked with the liquids, the marks of the liquid would be observable in the dough. If the liquid was clear, although the dough is assumed to be impure, it should not be burnt due to this assumption. Instead, the determination of its status is held in abeyance.", + "What is an example of a presumption due to which terumah is burnt when a question of impurity arises in a private domain? There is a dough in a house, both creeping animals and frogs are becoming stuck in it, and pieces of their flesh was found in the dough. If most of those becoming stuck in the dough are creeping animals, the dough is deemed impure and should be burnt. If the majority are frogs, it is deemed as pure.", + "The following rules apply when there were pure substances next to or above sources of impurity and when a person clothed himself in his garment, a question arose whether it touched the impurity and the pure substances or not. If this took place in a private domain, it is deemed impure because of the doubt, because when there is a question of impurity that arises due to human activity, they can be questioned concerning it. Even if there is a k'li placed on the ground, it is considered as if there is someone to be questioned about it. If the pure substances and the source of impurity were in a public domain and a question arises, the substances are deemed pure. If it is impossible that the garment did not touch both of them, even though there is some doubt, the substances are deemed impure.", + "When a loaf of bread that is terumah is positioned on a board and a support that contracted impurity from a zav is positioned below it in a manner in which it is impossible for the loaf to fall without touching the support, even though the support is inclined, should one find the loaf in another place, its status of purity remains unchanged, for it is possible to say that another person came, took it, and put it in that place. If one can say: \"I am certain that no person came here,\" it is impure, because it certainly fell and touched the support when it fell.", + "When a child is found standing next to a cemetery holding roses, even when there are roses only in the place of impurity, he is pure because there is a doubt; it is possible that another person gathered them and gave them to him.
Similarly, when a donkey is standing in a cemetery, the keilim on him are pure. We do not say that he pressed himself against them when lying on the ground and touched a grave while doing so. The rationale for both instances is that the child and the donkey do not have the knowledge to respond to questions. Hence, we follow the principle that all questions of impurity are judged according to the circumstances at the time that they were discovered.", + "When a child was holding his father's hand or was riding on his father's shoulders, he is deemed impure with regard to any question concerning ritual impurity that arises in a private domain, for his father could be asked with regard to his status.", + "There are four questionable situations that our Sages discussed with regard to a child:
a) When a child cannot walk and his mother placed him down in one place and found him as he was in that place, he is pure. We do not say that perhaps an impure woman came and kissed him and hugged him.
b) When the child matured to the extent that he began to leave one domain and enter others on his own, his clothes are pure. They are not considered as a midras as are the clothes of unlearned people. Nevertheless, as an initial preference, they should not be brought into contact with pure entities.
c) If he matured to the extent that he has the knowledge to answer questions, in a private domain, whenever there is a doubt whether he contracted impurity, he is considered as impure.
d) If he matured to the extent that he has the knowledge to guard his body from contracting impurity, one may partake of pure foods that touched his body. If he has the knowledge to guard his hands, pure foods that touched them may be eaten.
How do we check him? He is immersed and given ordinary food which he is told to treat as terumah. If he has the knowledge to guard his body, one may partake of pure foods that touched his body. If he has the knowledge to guard his hands, pure foods that touched them may be eaten." + ], + [ + "When there is an olive-sized portion of a human corpse in the mouth of a raven and there is a doubt whether or not it flew over a person or keilim in a private domain, the person is impure because of the doubt, provided he has the knowledge to respond to questions. The keilim are pure, because they do not have the capacity to respond to questions.
Similarly, when a person was drawing water with one container and pouring it into ten others and the carcass of a creeping animal was found in one of the ten, that container is impure and the others are pure. Although there is a question whether they are all impure, for perhaps the the carcass of the creeping animal had been in the container used to draw water, we rule leniently, because keilim are involved and they do not have the capacity to respond to questions. If the container with which he drew the water possessed a rim, since it is possible for the water to have been poured out, but for the carcass of the creeping animal to have remained, they are all impure.
Similarly, when one draws water with ten buckets, one after the other, and pours the water into ten containers, each bucket into a separate container, and it is not known which container was first and which was last, if the carcass of a creeping animal was found in one of them, the other nine containers and the ten buckets are pure, for one could say perhaps the carcass of the creeping animal was in the container originally. If the buckets have rims, all of the buckets and all of the containers are impure.
When one pours from one container to another and the carcass of a creeping animal is found in the lower container, the upper container is pure. We do not say that it fell from the upper container. Instead, it is possible that it had been in the lower container. The rationale for this leniency is that keilim are involved and they do not have the capacity of responding to questions. Similar laws apply in all analogous situations.", + "The following laws apply when there was a container that was used for pure substances and the carcass of a creeping animal was found in it. If it has a base or it has a rim, even if it does not have a base, all of the pure substances that were contained in it are impure. This applies even if it was checked before the substances were placed in it and covered afterwards, lest the the carcass of the creeping animal fell there when he lifted up his hand after checking.
Even if one used it for pure substances in one corner and then moved it to another corner and the carcass of the creeping animal was discovered inside, all the pure substances are impure. For the assumption that impurity was present in an article is not changed when that article is moved from place to place. All the above applies with regard to holding the status of the pure substances in abeyance, but not to burn them.", + "The following laws apply when a person draws liquids from a cistern and fills barrels from them. If he would immerse each and every barrel in the cistern to fill them and a carcass of a creeping animal was found in the first one, they are all impure. If it was found in the last one, it alone is impure and all the others are pure. The rationale is that we surmise that the creeping animal fell into the cistern after the first barrels were filled.
If he was drawing the liquids with one container and pouring them into barrels until they were full and a carcass of a creeping animal was found in one of them, it alone is impure and all the others and the cistern are pure. The rationale is that it can be said that the carcass of the creeping animal fell into this one alone or it was there before the liquid was poured into it. Accordingly, if the person checked all the barrels, then poured wine into them, and covered them afterwards and the carcass of a creeping animal was found in one of them, they are all impure. Similarly, if the carcass of a creeping animal was found in the cistern or the container used to draw from it, everything is impure.", + "When one would gather olives from the pit in which they were stored and bring them up to a roof to dry, if the carcass of a creeping animal was found on the roof, the olives in the pit are pure. If it was found in the pit, the pit and the olives contained there are impure. If the carcass was found in the pit between the wall and the olives, the olives are pure.
The following laws apply if the creeping animal was found in a mound of olives and the mound was on the roof. If this occurred within three days of the olives being placed there, the pit is also impure, for it can be said that the mound was taken from the pit with the creeping animal in it. If the creeping animal was found three days after the mound had been taken to the roof, the pit is pure, because maybe the olives became compressed and formed a mound within these three days.", + "When a person breaks off a piece of dough from a larger quantity and the carcass of a creeping animal was found on the smaller piece, that piece alone is impure. If the carcass was found in the larger dough, only that dough is impure. If it was found in the midst of the smaller portion of dough, even the larger portion is impure.", + "When the seed of an impure food was found in a loaf [of bread] or on hot food, [the loaf or the food] are impure, even if there is no liquid present on it. [The rationale is that] it can be said that the entire [piece of impure] food fell there, but was dissolved – in the loaf or the food because of the boiling – and only the seed remained.
If the seed was found on top of a loaf or in the midst of cold food, [the loaf or the food] are pure, even if there is liquid present. [The rationale is that] it can be said that the seed alone fell into [the loaf or the food] after the [impure food] was removed from it and [the seed] does not impart impurity.", + "If there was pure food and impure food in a home and a seed was found inside a loaf of bread or in boiling food, the determination of its status is made according to the majority. Similarly, if there was pure blood and impure blood in a home and blood was found on food, the determination of its status is made according to the majority. An incident occurred with a loaf of bread that was terumah upon which blood was found. The incident was brought before the Sages and they ruled that the loaf was pure. For even if it could be said that the blood was that of a creeping animal, it is possible to say that it was the blood of a living creeping animal which is pure.", + "When there are carcasses of both animals that died without ritual slaughter and slaughtered animals in a city, if meat is found in the streets of the city, the determination of its status is made according to the majority.
Similarly, if the carcass of an animal was found and there is a doubt whether it is a creeping animal or a frog, the determination of its status is made according to the majority of animals in that town at that time. This is the general principle: When a questionable entity is found, the determination of its status is made according to the majority.", + "When a woman was collecting fertilizer in a courtyard and the carcass of a creeping animal is found in the fertilizer, she is pure, because the carcass of a creeping animal does not impart impurity when carried. If it was found on top of the fertilizer, she is impure, for perhaps she touched it.
If she was sifting kernels of grain with a sieve and the carcass of a creeping animal was found in the kernels in the sieve, she is pure. If it is found on top of the sieve, she is considered impure because of the doubt, for perhaps she touched it. We follow the principle: whenever a question of impurity arises in a private domain, the person or object in question is deemed impure, as we explained." + ], + [ + "No matter to what degree doubts and compounded doubts are multiplied in a public domain, the person or object involved is pure. In a private domain, by contrast, he is impure.
What is implied? If one entered an alley and there was impurity in the courtyard to which the alley led. If there was a question whether or not he entered the courtyard, he is impure because of the doubt, because an alley is considered a private domain. This same ruling applies if:
a) there is impurity in a house and there is a doubt whether one entered the house or not, or
b) even if one entered, but there was a doubt whether there was impurity there or not, or
c) even if one would say that impurity was present when one entered, there is a doubt whether it comprises the required measure or not, or
d) even if the substance certainly comprises the required measure, there is a doubt whether it is impure or not, or
e) even if it is certainly impure, there is a doubt whether or not one touched it.", + "If there are nine carcasses of frogs and one carcass of a creeping animal in a private domain and a person touched one of the carcasses, but did not know which one, he is impure because of the doubt. If there are nine carcasses of creeping animals and one carcass of a frog in a public domain and a person touched one, he is pure despite the doubt.
This is the general principle: Any time there is a question concerning impurity in the public domain, the person is pure unless he says: \"I certainly contracted impurity.\" Any time there is such a question in a private domain, he is impure unless he says: \"It is certain that I did not contract impurity.\"
Accordingly, if there are bones from a human corpse and bones from an animal carcass in the public domain or clods of pure earth and clods of earth from a beit hapras or from the Diaspora and one touched or moved one of them, but does not know what he touched or moved, he is pure. This same ruling applies if there was an olive-sized portion from a human corpse and an olive-sized portion of an animal carcass and one held a portion of his body over one of them, but did not know over which one he held a portion of his body. And it applies if there are two paths, one pure and one impure, one walked down one of them, but did not know which one he walked down, he touched a person on the road, but did not know whether he was pure or impure, or there were two people, one impure and one pure, he touched one, but he did not know which one he touched.", + "The following laws apply when a person journeyed on a road and found a corpse lying across the width of the road. If it was intact and it extended from one side of the road to the other, he is impure with regard to terumah, for it can be assumed that he touched it. If he had space on either side to pass by or the corpse was dismembered and torn into pieces so that he could have passed between his hips and the other portions of his body, he is pure.
If a grave extended over the entire width of the road, the entire corpse is considered as a single entity because of the grave, and one who passes over it is impure. This instance does not resemble other questionable situations. Instead, it is assumed that he touched the grave.", + "When the carcass of a creeping animal is found in an alley, it imparts impurity retroactively to all those who passed through until the time that one said: \"I checked this alley on this and this day and there was no carcass of a creeping animal there.\" Even if the alley was swept, if it was not checked, it imparts impurity to those who passed through from before the time it was swept and afterwards.
When does the above apply? When the carcass that was discovered was dry. If it was fresh, it does not impart impurity retroactively for that length of time, only for the length of time in which the animal could have died and remained as fresh as it was found.", + "The following laws apply when there were two spots of saliva in a private domain. One was pure and one was of unknown origin when discovered and hence, was decreed to be impure, as explained previously. If one touched or moved one of them, but does not know which, the status of terumah which he touches is held in abeyance, because a compounded doubt is involved: Perhaps he touched the saliva that was known to be pure and perhaps he touched the one that was found whose status was unknown. Even if he touched the one that was found, perhaps it was impure, but perhaps it was pure.
Different laws apply if there were two spots of saliva in the public domain. If they were dry and deposited there and a person touched one of them, he is pure, despite the doubt. If he carried one of them, the status of articles he touches is held in abeyance. The rationale is that after he carried it up, it is no longer deposited in the public domain. Similarly, if one of them was moist and the moist saliva became attached to him, the status of articles he touches is held in abeyance, for since it is on his garment, we can no longer apply the principle: when something is deposited in the public domain, it is pure despite the doubt.
We already explained that, in all situations, if one touched, carried, or moved saliva of unknown origin that is discovered, terumah should be burnt because of it, like a beit hapras, and the like, in which instances, terumah is burnt in all situations when one has definitely made contact.", + "The following laws apply when a person was sitting in the public domain and another person whose status is unknown came and trod on his garments or spat and the saliva touched the person who was sitting. Terumah which he touches is burnt because of the saliva. With regard to the status of his clothes, the determination is made based on the status of the majority of the town's inhabitants. If most are impure, his clothes are considered to have contracted midras impurity. If most are pure, he is pure.", + "When a person lost a k'li and discovered it in a private domain, it is considered to have contracted midras impurity and the impurity connected with a human corpse. If he found it in the public domain, it is pure, provided he lost it during the day and found it that day. If he lost it during the day and found it at night, lost it at night and found it during the day, or lost it during the day and found it on the following day, it is presumed to be impure.
This is the general principle: Whenever the night - or a portion of it - passed while an article was lost, it is impure.", + "If a person deposited or forgot a k'li in the public domain, it is pure even when the night passed while it was there. If he deposited or forgot it in a private domain, it is considered to have contracted midras impurity, but not the impurity connected with a human corpse.
Why did the Sages not rule as stringently with regard to one who deposited or forgot an article as they did with regard to one who lost an article? Because depositing or forgetting an article in the public domain is not that common a circumstance. Hence, they did not institute a decree concerning it.", + "When a person loses an article and finds it at home, it is pure, because it can be assumed to be protected.", + "When a person spreads utensils out in the public domain, they are pure. In a private domain, they are impure, lest impure people have touched them. If he was watching them, they are pure. If they fell and he went to get them, they are impure, because they went out of his sight. Similarly, if one lost his utensils in a private domain and found them, even that day, they are considered to have contracted midras impurity and the impurity connected with a human corpse, as we explained.", + "If there is one intellectually or emotionally compromised woman or gentile woman in a town, all of the saliva of unknown origin discovered in any place in the town is always considered as impure.", + "The following laws apply when a woman trod on the clothes of a person or sat with him on a small boat: If she recognizes him and knows that he partakes of terumah, his clothes are pure. If not, he should ask her concerning her state.", + "When a person slept in the public domain and arose, his garments are pure.", + "When a person touched another person in the public domain at night and did not know if he was alive or dead, but when he arose in the morning, he found him dead, he is impure, for the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered. If he saw him alive in the evening and, in the morning, discovered that he died, this is considered to be a doubt in the public domain, and he is pure.", + "The following rules apply when a person in a private domain is dangerously ill, he fainted, and it was not known whether he died or was still living; he was taken to the public domain and then brought back into a private domain. When he is in a private domain, any questionable situations brought about by his condition are considered impure. When he is in a public domain, any questionable situations brought about by his condition are considered pure.
An incident occurred with a person who was sick and was carried from town to town in a bed. The people who carried him took turns. Ultimately, it was discovered that he had died, but the Sages ruled that only the last group of people who carried him was impure.", + "The following rules apply when an impure person was standing and speaking while at the edge of a cistern, a drop of saliva shot forth from his mouth, and there was a question whether or not it reached the cistern. If the cistern contained oil and was in a private domain, it is impure because of the doubt. If the cistern contained wine, it is pure in all places despite the doubt, because the border of the cistern will prevent it from entering." + ], + [ + "The following rules apply when there are two paths, one impure and one pure, and a person walked down one of them, but he did not know which one he walked down. Afterwards, he came in contact with pure foods and they were eaten. He then had the ashes of the red heifer sprinkled upon himself on the third and seventh days, and then, immersed to purify himself. He then walked down the other path and came in contact with pure foods. Those foods are considered as pure.
If the foods he touched first still exist, the status of both is held in abeyance. The rationale is that one of the sets of pure food is definitely impure. If the person did not purify himself in the interim, the status of the first set is held in abeyance, while the second set should be burnt. The rationale is that these foods are certainly impure, since the person is impure because he walked down both paths.
Similar laws apply if there was a carcass of both a creeping animal and a frog in the public domain and their form was no longer recognizable and it was impossible to determine which was the creeping animal. If one touched one of the carcasses and then came in contact with pure foods which were eaten, immersed himself, touched the other one and then came in contact with pure foods, they are pure. If the foods he touched first still exist, the status of both is held in abeyance. If he did not immerse himself, the status of the first set is held in abeyance, while the second set should be burnt.", + "Different rules apply when there are two paths, one impure and one pure, a person walked down one of them and came in contact with pure foods and another person walked down the other and came in contact with pure foods. If they came and inquired about their status one after the other, a ruling is given to each one that he is pure. If they both came together or one came and asked about his status and that of his friend, saying: \"We were two people. We walked down the two paths and we both came in contact with pure foods,\" they are both deemed impure and the pure foods with which they came in contact should be burnt.
Similar principles apply if they contracted impurity from a lesser source. What is implied? There were two loaves of bread, one pure and one impure. A person ate one of them and came in contact with pure foods. Another person came and ate the second and came in contact with pure foods. If they inquired about their status one after the other, they are both pure, because this is a doubt involving a question of Rabbinic Law which is one of the doubtful situations that our Sages ruled were pure, as we explained. If they both asked together or one asked about his status and that of his friend, they are both considered impure because of the doubt and the pure foods should be burnt, for certainly, one of them is impure. Even if there is one impure loaf mixed with 100 pure loaves, they are all impure and must be burnt.", + "When an impure loaf of bread became mixed with nine pure loaves and five people came and ate five loaves and five others came and ate the five remaining, the ones who came first are deemed impure, because they have no one else to hold accountable. The five last men are pure, because they can hold the first five accountable.", + "When there are two paths, one impure and one pure, and each of two people, one pure and one impure - or even one whose status was being held in abeyance - walked down one of these paths, the one who is pure can place the onus on the one who is impure or whose status is held in abeyance. We say: The person who was pure walked down the pure path and his status is still considered as pure and the one whose status was held in abeyance walked down the impure path. This applies even if they inquired about their status at the same time." + ], + [ + "Any place designated as a public domain with regard to the Sabbath is also considered as a public domain with regard to the laws of impurity.", + "The four cubits that are adjacent to the public domain are considered as a public domain with regard to the laws of impurity. Similarly, a karmelit, e.g., the sea or a covered walkway, is considered as a public domain with regard to the laws of impurity.", + "There are places which, though they are considered as private domains with regard to the Sabbath, are considered as public domains with regard to the laws of impurity. They are the paths leading to storage caverns, cisterns, and wine presses, an enclosed valley in the summer, a basilica of kings, i.e., a building that is very wide with space for the king's carriage drivers to stay; it has many openings to the public domain, and a poren, i.e., a large building with two openings, one opposite the other, and a courtyard to which many people would enter through one opening and depart through the other. Also, the lanes leading to a sea or a river, although they are fenced in from either side, are considered as a public domain with regard to the laws of impurity if people can climb over the fences. Pillars and bathhouses are also placed in this category. Similarly, the entire Temple Courtyard is considered as a public domain with regard to the laws of impurity.", + "Gardens in a city over which the thoroughfare of a city pass are considered as a public domain with regard to the concept of impurity.", + "When a garden is guarded, it is a private domain. When it is not protected, it is a public domain with regard to impurity. Similarly, a large basilica, when its gates are opened, is a public domain with regard to impurity. When it is closed, it is a private domain in all aspects.", + "When a valley is enclosed with a fence, in the winter, it is a private domain with regard to the Sabbath and ritual impurity. If it was not enclosed, it is a private domain with regard to impurity alone. When, however, the winter passed after a valley was fenced in, it is considered as a private domain with regard to impurity even in the summer.
This is what is meant by \"the summer\": When the grain is harvested from the valley. This is what is meant by \"the winter\": When the second rain begins.
The area between the round barrel of grapes and the pile of grape pomace is considered a public domain with regard to impurity.", + "With regard to ritual impurity, a vineyard in front of the harvesters is considered as a private domain; the portion behind the harvesters, as a public domain. When does the above apply? When many people enter from one direction and leave from the opposite direction.
The law pertaining to other places aside from those which we mentioned is: Just as they are a private domain with regard to the laws of the Sabbath, so too, they are a private domain with regard to the laws of impurity.", + "There are places that are not considered as a private domain with regard to the Sabbath laws, but are, nevertheless, considered as a private domain with regard to the laws of impurity, because the people do not use them. They are: trees and holes in the walls of the public domain even if they are not four handbreadths by four handbreadths.
What is implied? There was a tree standing in the public domain with impurity in it. One climbed to the top of the tree and he is in doubt whether or not he touched the impurity, he is impure because of the doubt. One inserted his hand into a hole in which impurity is situated and he is in doubt whether or not he touched it, he is impure because of the doubt.", + "When there is a store that is impure which is open to the public domain, and a person is in doubt whether or not he entered, he is pure despite the doubt. For the entire store is considered as the carcass of a creeping animal lying in the public domain in which instance, if a question arose whether one touched it, he is pure.
If there are two stores, one pure and one impure, in the public domain, and a person entered one, but he is in doubt whether or not he entered the impure store or the pure store, he is impure because of the doubt. This is considered as a doubt that arose in a private domain, because a store is considered as a private domain.
Similarly, if, in the winter, there is a valley that contains many fields, with at least one field known to be impure and one, pure, and a person said: \"I entered this valley and I do not know if I entered that field or not,\" he is impure because of the doubt. The rationale is that when a doubt arises in a private domain - even a doubt whether one entered - the person is impure.", + "When a place was considered a private domain, it then became a public domain, and then it became a private domain, the ruling depends on its immediate status. While it is a private domain, when there is a doubt, the person is impure. While it is a public domain, when there is a doubt, the person is pure.", + "Entities that are situated in the public domain are considered as the public domain.
What is implied? There was a container ten handbreadths high in the public domain in which was situated a source of impurity. If one is in doubt whether he touched the container, he is pure despite the doubt. If he inserted his hand into the container, but he was in doubt whether he touched the impurity, he is impure because of the doubt.
If there was a stone container resting on his shoulder and a loaf of bread that was terumah wrapped in tree bast or paper contained within it and there was a doubt whether or not another person touched it, it is impure because of the doubt.", + "When there is a donkey in the public domain that was ten handbreadths high, impurity was placed on it and a doubt arose whether a person touched the donkey's back, he is pure despite the doubt. If he extended his hand above the donkey and he was in doubt whether or not he touched the impurity, he is impure because of the doubt.
Similarly, if there was a rock that was ten handbreadths high placed in the public domain and impurity was placed on it, if there was a doubt whether or not one touched the top of the rock, he is pure despite the doubt. If he climbed on top of the rock, but he was in doubt whether or not he touched the impurity, he is impure because of the doubt.", + "In all off the following situations:
a) a zav was riding on his donkey; another person was riding on another donkey and they were riding on the way and the person was in doubt whether or not he touched the zav;
b) an impure child was being carried on his father's shoulder and a pure child was being carried on his father's shoulder, the fathers were walking next to each other and a doubt arose whether one child touched the other;
c) a person was carrying a package on his shoulder; there was unidentified saliva stuck to the wall and a doubt arose whether or not it touched it;
d) utensils were spread out on a surface more than ten handbreadths high in the public domain; an impure person passed by and a doubt arose whether he moved them or not. In all these instances, the person or the article is pure." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c24cf593c31ae89b9591b40110bcf721eceec68c --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,322 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Other Sources of Defilement", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "הַנְּבֵלָה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. כְּזַיִת מִבְּשָׂרָהּ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִיר. וּמְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא לְטַמֵּא בְּגָדִים כְּמֶרְכַּב הַזָּב. כֵּיצַד. אָדָם שֶׁנָּגַע בִּנְבֵלָה נִטְמָא וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאִם נָגַע בְּכֵלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ בִּנְבֵלָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. וְכֵן כֵּלִים שֶׁעָלָיו טְהוֹרִין לְפִי [שֶׁהוּא] וָלָד וְאֵין וָלָד מְטַמֵּא כֵּלִים. אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה מְטַמֵּא כֵּלִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא כח) \"וְהַנּשֵֹׁא אֶת נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו\". וְאוֹתָן הַבְּגָדִים רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶס וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב: ", + "אֶחָד בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין הַמֻּתָּרִין בַּאֲכִילָה בֵּין הָאֲסוּרִין אִם מֵתוּ כֻּלָּן בְּשָׂרָן מְטַמֵּא בִּכְזַיִת. וּשְׁחִיטַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְחַיָּה טְהוֹרָה מְטַהַרְתּוֹ בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ שָׁחַט חֻלִּין בַּעֲזָרָה וְקָדָשִׁים בַּחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְאִם אֵרַע פִּסּוּל בַּשְּׁחִיטָה הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה: ", + "בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה טְמֵאָה אֵין הַשְּׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהּ וְאֶחָד הַשּׁוֹחֲטָהּ אוֹ הַנּוֹחֲרָהּ אוֹ הַחוֹנְקָהּ אוֹ שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. וְכָל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפוֹת לְעִנְיַן טֻמְאָה לִכְזַיִת אֶחָד טְמֵאוֹת וְאֶחָד טְהוֹרוֹת: ", + "מֹחַ הֲרֵי הוּא כְּבָשָׂר. וְדַם הַנְּבֵלָה אֵינוֹ מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים מִן הַתּוֹרָה: ", + "חֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁמֵּתָה טָהוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז כד) \"וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכל לֹא תֹאכְלֻהוּ\" מִי שֶׁאִסּוּרוֹ מִשּׁוּם נְבֵלָה וּטְרֵפָה. וְאִם הֻכְשַׁר בְּמַשְׁקִין הַמַּכְשִׁירִין הֲרֵי הוּא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין וְאֵינוֹ כִּבְשַׂר נְבֵלָה. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֵלֶב הַחוֹפֶה אֶת הַכֻּלְיָא קֹדֶם הַפְרָשָׁה הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּנוֹגֵעַ בַּכֻּלְיָא עַצְמָהּ שֶׁהֲרֵי כַּמָּה חוּטִין נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בַּחֵלֶב. אֲבָל בְּהֵמָה טְמֵאָה וְהַחַיָּה בֵּין טְהוֹרָה בֵּין טְמֵאָה אֶחָד בְּשָׂרָהּ וְאֶחָד חֶלְבָּהּ לְטֻמְאָה. וּמְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בִּכְזַיִת כִּבְשַׂר הַנְּבֵלָה: ", + "הַכְּוִי חֶלְבּוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ וְטֻמְאָתוֹ בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת עַל טֻמְאָתוֹ וְעַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ אוֹ עַל אֲכִילַת קָדָשָׁיו: ", + "וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין מְטַמְּאִין מִן הַנְּבֵלוֹת. הָעֲצָמוֹת וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם אֲפִלּוּ עִקָּרָן הָרַךְ שֶׁאִם יַחְתֹּךְ מִן הַחַי יוֹצֵא דָּם. וְהָעוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד. וְהָאָלָל וְהַגִּידִים וְהַמָּרָק וְהַתַּבְלִין שֶׁמִּתְבַּשְּׁלִין עִמָּהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁפֵּרְשׁוּ מִן הַנְּבֵלָה. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בַּבָּשָׂר הֲרֵי זֶה טָמֵא. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּבָּשָׂר כְּזַיִת. שֶׁאֵין אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מִצְטָרֵף לִכְזַיִת: ", + "הָאָלָל בֵּין שֶׁפְּלָטַתּוּ חַיָּה בֵּין שֶׁפְּלָטַתּוּ סַכִּין אֵינוֹ מִצְטָרֵף לִכְזַיִת. וְאִם כְּנָסוֹ וְהָיָה בּוֹ כְּזַיִת מְטַמֵּא: ", + "וְאֵלּוּ בְּהֵמוֹת שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶם כִּבְשָׂרָם. עוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת הַגָּמָל הָרַכָּה וְעוֹר בֵּית הַבֹּשֶׁת וְעוֹר הַשְּׁלִיל וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין מִן הַנְּבֵלָה. וְאִם עִבְּדָן אוֹ הָלַךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. וְאִם עָשָׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּטְּלָן טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָלַךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה. כֵּיצַד. אֹזֶן חֲמוֹר שֶׁטְּלָאָהּ לִכְפִיפָתוֹ טְהוֹרָה. כַּמָּה הוּא כְּדֵי עֲבוֹדָה אַרְבָּעָה מִילִין. וְאֵי זוֹ הִיא חֲטוֹטֶרֶת רַכָּה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה. הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעֹן וְלֹא טָעֲנָה אוֹ שֶׁטָּעֲנָה קדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ הֲרֵי זֶה סָפֵק: ", + "הַמַּפְשִׁיט נִבְלַת בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה. אִם לִשְׁטִיחָה הִפְשִׁיט כֵּיוָן שֶׁהִפְשִׁיט מִן הָעוֹר כְּדֵי אֲחִיזָה וְהוּא שְׁנֵי טְפָחִים הַנּוֹגֵעַ בְּעוֹר זֶה שֶׁהֻפְשַׁט טָהוֹר. וְעַד שֶׁלֹּא הִפְשִׁיט שְׁנֵי טְפָחִים הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר כְּנוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר. הִפְשִׁיטָהּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִן הָעוֹר חֵמֶת הֲרֵי הָעוֹר חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כָּל הֶחָזֶה. וְאִם הִפְשִׁיטָהּ מֵרַגְלֶיהָ בִּלְבַד הֲרֵי הָעוֹר כֻּלּוֹ חִבּוּר וְהַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר כְּנוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיַּפְרִישׁ הָעוֹר כֻּלּוֹ מֵעַל הַבָּשָׂר. וְכֵן הַמַּפְשִׁיט בִּשְׁרָצִים חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט כֻּלּוֹ. עוֹר שֶׁעַל הַצַּוָּאר חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט כֻּלּוֹ. וְכָל עוֹר שֶׁהוּא חִבּוּר לְטַמֵּא כָּךְ הוּא חִבּוּר לְהִתְטַמֵּא. שֶׁאִם הָיְתָה שְׁחוּטָה וְנָגְעָה טֻמְאָה בְּעוֹר זֶה שֶׁהוּא חִבּוּר נִטְמָא הַבָּשָׂר: ", + "עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת נְבֵלָה הַנּוֹגֵעַ בַּצִּיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ וּבִשְׂעָרוֹ שֶׁכְּנֶגְדוֹ מֵאֲחוֹרֵי הָעוֹר נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר בִּשְׂעָרוֹ שׁוֹמֵר לַבָּשָׂר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁפְּלָטַתּוּ חַיָּה. אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין אִם הָיָה מְרֻדָּד בָּטֵל אַגַּב הָעוֹר: ", + "עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּשַׂר נְבֵלָה הָעוֹר מְבַטְּלָן וְאֵינָן מְטַמְּאִין לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא. שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא מִן הַנְּבֵלָה בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. אֲבָל שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם הַנּוֹשְׂאָן טָמֵא שֶׁהֲרֵי נָשָׂא כְּזַיִת וְהַנּוֹגֵעַ טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן מְרֻדָּדִין וּדְבוּקִין זֶה בָּזֶה עַד שֶׁיִּנָּטְלוּ כְּאֶחָד. אֲבָל אִם הָיָה חֲצִי זַיִת זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּקֵיסָם אֶחָד אֲפִלּוּ הוֹלִיךְ וְהֵבִיא כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ טָהוֹר: ", + "בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ וְנִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טָהוֹר. לְפִיכָךְ נֶצֶל הַנְּבֵלָה סָפֵק אִם מְטַמֵּא בִּכְזַיִת אִם לֹא. בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁיָּבַשׁ אִם יָכוֹל לִשְׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחֲזֹר לַח וְרָאוּי לַכֶּלֶב מְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ בָּאֳכָלִין טְמֵאִין אֵינוֹ מִטַּמֵא: ", + "בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁהָיָה סָרוּחַ מֵעִקָּרוֹ וְאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כא) \"לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ\" עַד שֶׁתִּהְיֶה תְּחִלָּתָהּ רְאוּיָה לְגֵר: ", + "שִׁלְיָא שֶׁל נְבֵלָה הֲרֵי הִיא כְּפֶרֶשׁ וּכְרֶעִי וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה כִּנְבֵלָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. הַקֵּבָה וְהֶחָלָב שֶׁל נְבֵלָה טְהוֹרִין מִכְּלוּם: ", + "בְּהֵמָה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ צוּרַת נֵפֶל לְפִי שֶׁהִיא בְּטֵלָה בָּרֹב הַיּוֹצֵא עִמָּהּ. לְפִיכָךְ הִיא טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לַגֵּר אַגַּב אִמָּהּ: ", + "נְבֵלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּשְׁחוּטָה אִם רֹב מִן הַשְּׁחוּטָה בְּטֵלָה הַנְּבֵלָה בַּשְּׁחוּטָה וְאֵין הַכּל מְטַמֵּא בְּמַגָּע. אֲבָל אִם נָשָׂא הַכּל נִטְמָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁחוּטָה שֶׁתַּחְזֹר נְבֵלָה אֲבָל הַנְּבֵלָה אֶפְשָׁר שֶׁתִּטְהַר כְּשֶׁתִּסְרַח לְפִיכָךְ תִּבָּטֵל: " + ], + [ + "בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְמֵאָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם נְבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ וַהֲרֵי הִיא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין. נְחָרָהּ וַהֲרֵי הִיא מְפַרְכֶּסֶת אֵין בָּהּ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אֳכָלִין כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. וְאֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמְפַרְכֶּסֶת אָסוּר לִבְנֵי נֹחַ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי. וְכֵן טְהוֹרָה שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ וַעֲדַיִן הִיא מְפַרְכֶּסֶת אוֹ שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ רֹב אֶחָד אֵין לָהּ טֻמְאָה כְּלָל עַד שֶׁתָּמוּת. חָלַק בְּהֵמָה לִשְׁנַיִם אוֹ שֶׁנִּטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָהּ בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲדַיִן בַּחַיִּים. וְכֵן אִם קְרָעָהּ מִגַּבָּהּ אוֹ שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עַמָּהּ הֲרֵי זוֹ כִּנְבֵלָה לְכָל דָּבָר: \n", + "בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה בֵּין בִּטְהוֹרָה הֲרֵי זֶה הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר עַד שֶׁיֵּצֵא הַנֵּפֶל לַאֲוִיר הָעוֹלָם: \n", + "בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִבְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשֶׁהֵן חַיִּין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִין טָהוֹר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה. אֲבָל אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה. אֶחָד אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ אוֹ אֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשָּׁלִיל שֶׁבְּבִטְנָהּ. וְהָאֵיבָרִים אֵין לָהֶן שִׁעוּר אֲפִלּוּ הָיָה כִּשְׂעוֹרָה אוֹ פָּחוֹת מְטַמֵּא וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֵיבָר כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְיִהְיֶה עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. הָיָה הַבָּשָׂר פָּחוֹת מֵהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בְּחַי אוֹ חָסַר עַצְמוֹ טָהוֹר: \n", + "הַכֻּלְיָא וְהַלָּשׁוֹן וְהַשָּׂפָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵיבָרִים וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶם עֶצֶם הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר: \n", + "הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵיבָר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִחְיוֹת וּלְהַדְבִּיק בִּשְׁאָר הַגּוּף אֵינָן מְטַמְּאִין כִּנְבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהַבְּהֵמָה בַּחַיִּים וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר אֳכָלִין אִם הֻכְשְׁרוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה הֻכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה וְאֵינָן מְטַמְּאִין כִּנְבֵלָה שֶׁאֵין הַשְּׁחִיטָה עוֹשָׂה אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ מֵחַיִּים. אֲבָל אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה הַבָּשָׂר שֶׁהָיָה מְדֻלְדָּל בָּהּ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. וְהָאֵיבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה. וּמַה בֵּין אֵיבָר מִן הַחַי לְאֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה. שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵיבָר מִן הַחַי טָהוֹר. וְהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה מְטַמֵּא בִּכְזַיִת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְזֶה וְזֶה שָׁוִין לְשִׁעוּר: \n", + "טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ עֵבָּר מֵת שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ מִידֵי נְבֵלָה. מָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמוֹנָה חַי נִטְרַף. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט אַחַר שֶׁנִּטְרַף אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִיָּדִי נְבֵלָה לְפִי שֶׁאֵין לְמִינוֹ שְׁחִיטָה. לְפִיכָךְ וְלַד בְּהֵמָה שֶׁלֹּא שָׁהָה שִׁבְעָה יָמִים גְּמוּרִין אִם שְׁחָטוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִידֵי נְבֵלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנֵפֶל: \n", + "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי קֹדֶם שֶׁיַּהֲלֹךְ עַל הַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ שְׁחִיטָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהֲרֵי שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ אִם נִטְמֵאת אִמּוֹ לֹא נִטְמָא הוּא. וְאִם נִתְנַבְּלָה אִמּוֹ הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁאֵין הַחַי מִתְטַמֵּא לֹא טֻמְאַת אֳכָלִין וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּאֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁשְּׁחִיטַת אִמּוֹ טִהֲרַתּוּ: \n", + "טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה מִן הַתּוֹרָה אִם נָגַע בָּהּ הֶקְדֵּשׁ נִטְמָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְזוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה שֶׁעָשׂוּ בְּקֹדֶשׁ: \n", + "בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ הָאֵיבָר שֶׁנֶּחְתַּךְ נְבֵלָה וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֵבָּר טָהוֹר. שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ הָאֵיבָר כִּטְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֵבָּר מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא אֶת הַתְּרוּמָה. הוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ בֵּין שְׁחִיטַת סִימָן לִשְׁחִיטַת סִימָן וַחֲתָכוֹ מִצְטָרֵף שְׁחִיטַת סִימָן לְסִימָן לְטַהֵר הָאֵיבָר מִידֵי נְבֵלָה: \n", + "שְׁחִיטַת עַכּוּ\"ם נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. וְאִם שָׁחַט בְּסַכִּין יָפָה שְׁחִיטָה כָּרָאוּי אֶחָד הָעַכּוּ\"ם וְאֶחָד הַכּוּתִי אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב שְׁחִיטָתָן נְבֵלָה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁאַף זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֲרֵי טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת תִּקְרָבְתָּהּ מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּבִגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְרַחֲקוּ הַכּוּתִים וְנֶאֶסְרָה שְׁחִיטָתָן. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה דִּין תּוֹרָה. לֹא כָּל הָאָסוּר בַּאֲכִילָה מְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי הַטְּרֵפָה אֲסוּרָה וּטְהוֹרָה. וְאִי אֶפְשָׁר לְחַיֵּב כָּרֵת עַל טֻמְאָה זוֹ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וַאֲכִילַת קָדָשָׁיו אֶלָּא בִּרְאִיָּה בְּרוּרָה: \n", + "קוּלְיַית הַנְּבֵלָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָהוֹר שֶׁכָּל דָּבָר מִן הַנְּבֵלָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָמֵא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמֹּחַ שֶׁבָּהּ מִתְקַשְׁקֵשׁ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מַעֲלָה אֲרוּכָה. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לָעֶצֶם מִבַּחוּץ הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּכָל הָאֵיבָרִים. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַקּוּלִית הִיא הָעֶצֶם הַסָּתוּם מִכָּל צְדָדָיו: \n", + "קוּלִית שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לְנַקְּבָהּ וַעֲדַיִן לֹא נִקְּבָהּ הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ סָפֵק טָמֵא. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִי מְחֻסַּר נְקִיבָה כִּמְחֻסַּר מַעֲשֶׂה אוֹ לֹא: \n" + ], + [ + "נִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מְטַמָּא מִן הַתּוֹרָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז טו) \"וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם\" אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאוֹכֵל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בִּלְבַד שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה וּטְרֵפָה. וְכֵיצַד הִיא טֻמְאָתָהּ. אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא וְלֹא כְּשֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַפֶּה אֶלָּא בְּתוֹךְ בֵּית הַבְּלִיעָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בְּבֵית הַנֶּפֶשׁ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר תֹּאכַל לָתֵת שִׁעוּר לְטֻמְאָתָהּ כְּשִׁעוּר אֲכִילָה שֶׁהוּא כְּזַיִת. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ וְכִבֶּס בְּגָדָיו מְלַמֵּד שֶׁהַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדָיו עַד שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. הַבּוֹלֵעַ כְּזַיִת מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְנָגַע בְּכֵלִים בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ טְמֵאִים וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הָיָה נוֹגֵעַ בְּאָדָם וּבִכְלֵי חֶרֶס בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ לֹא טִמְּאָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאַחַר שֶׁבָּלַע אֵינוֹ מְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים שֶׁהֲרֵי הוּא כִּכְלִי רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָעוּן טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵּלִים: \n", + "אֵין נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה לְטַמֵּא טֻמְאָה זוֹ הַחֲמוּרָה אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּלַע מִמֶּנָּה כְּזַיִת מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין וַהֲרֵי הִיא כְּאֹכֶל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ טֻמְאָה אַחֶרֶת וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר: \n", + "פָּרָה אֲדֻמָּה וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִים אֵינָן כֵּן. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְטַמְּאִין הַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה צְרִיכִין שֶׁתִּגַּע בָּהֶן טֻמְאָה וְאַחַר כָּךְ יִטַּמְּאוּ טֻמְאַת אֳכָלִין: \n", + "כְּזַיִת מִנִּבְלַת הַבְּהֵמָה שֶׁתְּחָבוֹ בְּכוּשׁ וְהִכְנִיס לְתוֹךְ מְעִי הָאִשָּׁה מִלְּמַטָּה. אוֹ שֶׁהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בְּלִיעָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מְטַמְּאָה. הֲרֵי זֶה טִמְּאוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא לֹא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר: \n", + "הַכּוֹרֵךְ כְּזַיִת מִבְּשַׂר נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בַּחֲזֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וּבְלָעוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בִּגְרוֹנוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. כְּרָכוֹ בְּסִיב וּבְלָעוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "הַבּוֹלֵעַ נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְאַחַר שֶׁבְּלָעָהּ הֱקִיאָהּ קֹדֶם שֶׁתִּתְעַכֵּל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים כְּשֶׁתֵּצֵא לִגְרוֹנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּקִיאָהּ. שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בִּשְׁעַת בְּלִיעָה לֹא בְּשָׁעָה שֶׁמְּקִיאָהּ: \n", + "מְעִי שֶׁל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁבְּלָעוֹ מִקְצָתוֹ בְּבֵית הַבְּלִיעָה וּמִקְצָתוֹ בַּחוּץ לְתוֹךְ פִּיו אִם יֵשׁ בְּבֵית הַבְּלִיעָה כְּזַיִת הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "בָּלַע מִמֶּנָּה אֵיבָר שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. אֲפִלּוּ נָטַל צִפּוֹר וַאֲכָלָהּ אִם יֵשׁ בָּהּ כְּזַיִת נִטְמָא וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כָּאֳכָלִים וּמִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין אֵינָן מִצְטָרְפִין בְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר לִכְזַיִת. אֲבָל הַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים הַקְּרוֹבִים לַבָּשָׂר מִן הַחַרְטוֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר וּמִצְטָרְפִין לִכְזַיִת. רָאשֵׁי אֲגַפַּיִים וְרֹאשׁ הַזָּנָב וְהָעֲצָמוֹת אֲפִלּוּ הָרַכּוֹת אֵינָן מִצְטָרְפִין: \n", + "הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מִן הָעֲצָמוֹת הָרַכִּין אוֹ מִן הַגִּידִין וּמִן הַשְּׁלַל שֶׁל בֵּיצִים וּמִן הַדָּם וּמִבָּשָׂר מִן הַחַי מִמֶּנּוּ טָהוֹר. אֲבָל הָאוֹכֵל מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים וּמִן הַקֻּרְקְבָן וּמִן בְּנֵי הַמֵּעַיִם אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב בְּאוּר וּגְמָעוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּאוֹכֵל מִבְּשָׂרָם שֶׁהַשּׁוֹתֶה בִּכְלַל אוֹכֵל. הִמְחָהוּ בַּחַמָּה וּגְמָעוֹ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הִסְרִיחוֹ: \n", + "נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁנִּפְסְדָה מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טְהוֹרָה. וְכֵן אִם יָבְשָׁה כְּחֶרֶס וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִשָּׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת לַחְזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וְהָאוֹכֵל נֶצֶל שֶׁל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "עוֹף טָהוֹר שֶׁנִּטְרַף וְנִשְׁחַט שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ וַאֲפִלּוּ נִשְׁחַט בָּעֲזָרָה. וְאִם נִמְלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה אֵין מְלִיקָתוֹ מְטַהֲרְתּוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַשּׁוֹחֵט עוֹף טָהוֹר בֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים בֵּין קָדָשִׁים בֵּין חֻלִּין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְהַמּוֹלֵק חֻלִּין בִּפְנִים אוֹ שֶׁמָּלַק קָדָשִׁים בַּחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה: \n", + "הַמּוֹלֵק קָדָשִׁים בִּפְנִים אִם הָיוּ רְאוּיִין לְקָרְבָּן וְלֹא נִמְצְאוּ בָּהֶן מוּמִין שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. כַּיּוֹצֵא בּוֹ עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁנֶּעֱרֶפֶת כְּהִלְכָתָהּ טְהוֹרָה כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים. וְכֵן אִם נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ לַנַּחַל אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה הִצִּילָה אוֹתָהּ שְׁחִיטָתָהּ מִידֵי נְבֵלָה: \n", + "נִבְלַת הָעוֹף הַטָּמֵא טְהוֹרָה וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה וְהֻכְשְׁרָה הֲרֵי הִיא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין שֶׁהֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וּכְנָפַיִם וְהַנּוֹצָה וְהַמְקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַחַרְטוֹם וּמִן הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלָּהּ הֲרֵי הֵן כִּבְשָׂרָהּ: \n", + "אֶחָד הָעוֹף הַטָּהוֹר וְאֶחָד הָעוֹף הַטָּמֵא אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶם טָהוֹר וְאֵין בּוֹ טֻמְאָה כְּלָל. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא כד) \"וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ\" (ויקרא יא כו) \"לְכָל הַבְּהֵמָה\" לְהוֹצִיא אֶת הָעוֹף שֶׁאֵין לוֹ פַּרְסָה. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְטַמֵּא אֵיבָר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה: \n", + "אֵיבָר מִן הַמֵּת מִן הָעוֹף הֲרֵי הוּא כְּנִבְלַת הָעוֹף שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ. אִם הָיְתָה נִבְלַת עוֹף טָהוֹר מְטַמְּאָה טֻמְאָה חֲמוּרָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה בִּכְזַיִת. וְאִם חָשַׁב עָלָיו לַאֲכִילָה מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. וְאִם הָיְתָה נִבְלַת עוֹף טָמֵא מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין אִם חָשַׁב עָלָיו וְהֻכְשַׁר. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֳכָלִין אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה כְּשִׁעוּר כָּל הָאֳכָלִין לְטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n" + ], + [ + "שְׁמוֹנָּה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. וְהֵן הַחלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב וְהָאֲנָקָה וְהַלְּטָאָה וְהַכֹּחַ וְהַתִּנְשֶׁמֶת וְהַחֹמֶט. טֻמְאַת כֻּלָּן שָׁוָה וְהֵן הַנִּקְרָאִין שֶׁרֶץ לְעִנְיַן טֻמְאָה: ", + "הַשֶּׁרֶץ אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְשִׁעוּר טֻמְאָתוֹ בְּכַעֲדָשָׁה וְכָל הַשְּׁרָצִים מִצְטָרְפִין לְכַעֲדָשָׁה: ", + "הָאֵיבָרִים אֵין לָהֶן שִׁעוּר. אֵיבָר מִן הַשֶּׁרֶץ כִּבְרִיָּתוֹ: ", + "בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת שֶׁהוּא פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה בֵּין שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַחַי בֵּין שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַמֵּת מְטַמֵּא טֻמְאָתוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּבָּשָׂר שֶׁעָלָיו אוֹ בַּמֹּחַ שֶׁבָּעֶצֶם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה: ", + "בָּשָׂר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשֶּׁרֶץ טָהוֹר שֶׁאֵין מְטַמֵּא אֶלָּא אֵיבָר הַדּוֹמֶה לַשֶּׁרֶץ כֻּלּוֹ. מַה שֶּׁרֶץ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת אַף אֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת: ", + "הַכֻּלְיָא וְהַכָּבֵד וְהַלָּשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵיבָר וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר. וְאִם פֵּרְשׁוּ מִן הַחַי טְהוֹרִין: ", + "דַּם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ וּמִצְטָרֵף לְכַעֲדָשָׁה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר בַּבָּשָׂר: ", + "עַצְמוֹת הַשֶּׁרֶץ וְגִידָיו וְצִפָּרְנָיו טְהוֹרִין. וְעוֹר הַחלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב וְהַתִּנְשֶׁמֶת טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַח וַעֲדַיִן לֹא עִבְּדוֹ וְלֹא הָלַךְ בּוֹ. אֲבָל עוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט כִּבְשָׂרָן וּמְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה. וְאִם עִבְּדָן אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה טְהוֹרִין. וְכַמָּה הִיא כְּדֵי עֲבוֹדָה כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבָּעָה מִילִין: ", + "קוּלְיַית הַשֶּׁרֶץ הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְלֵאָה מֹחַ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמֹּחַ מִתְקַשְׁקֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בָּהּ מִבַּחוּץ הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא כְּכָל הָאֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִקְּבָה הַקּוּלִית בְּכָל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא: ", + "בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרֻקֶּמֶת אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁרֶץ נִרְאֵית מִתּוֹכָהּ טְהוֹרָה. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא: ", + "שֶׁרֶץ שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר טָמֵא וּבָאֲדָמָה טָהוֹר. וְאִם הִשְׁרִיץ עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה צוּרָתוֹ טָמֵא: ", + "בְּשַׂר הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ וְנִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טָהוֹר. יָבַשׁ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כַּחֶרֶשׂ אִם יָכוֹל לְהַשְׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחֲזֹר לַח כְּשֶׁהָיָה מְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִין טְמֵאִים אֵינוֹ מְטַמֵּא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִקְצָת הַשֶּׁרֶץ. אֲבָל שֶׁרֶץ שֶׁיָּבַשׁ וְשִׁלְדּוֹ קַיָּם אוֹ שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיָּם הוֹאִיל וְתַבְנִית כֻּלּוֹ עוֹמֶדֶת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁטֻּמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם: ", + "כְּזַיִת מִן הַנְּבֵלָה אוֹ כַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ שֶׁצָּמְקוּ וְחָסְרוּ טְהוֹרִין. פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִן הַנְּבֵלָה שֶׁתָּפְחוּ וְעָמְדוּ עַל כַּשִּׁעוּר מְטַמְּאִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הָיוּ בַּתְּחִלָּה כַּשִּׁעוּר וְצָמְקוּ וְחָזְרוּ וְתָפְחוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשִׁעוּרָן הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין כְּשֶׁהָיוּ דִּין תּוֹרָה. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בִּכְזַיִת מִן הַמֵּת: ", + "הַשֶּׁרֶץ אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיָּמוּת. הֻתְּזוּ רָאשֵׁיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הָרֹאשׁ מְעֹרֶה בְּעוֹר הַגּוּף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְפַרְכְּסִין כִּזְנַב הַלְּטָאָה מְטַמְּאִין. שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים כֻּלָּן כְּגוֹן הַצְּפַרְדֵּעַ וְהַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין מִכְּלוּם וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִין טְמֵאִין אֵינָן. וְאֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁרָצִים מַה שֶּׁמְּטַמֵּא בְּמוֹתוֹ חוּץ מִשְּׁמוֹנַת הַמִּינִין הַמְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה: " + ], + [ + "שִׁכְבַת זֶרַע מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וְאֵין הַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בָּהּ וְאֶחָד הָרוֹאֶה אוֹתָהּ בִּבְשָׂרוֹ שְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ לְנוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה וְלָרוֹאֶה בְּכָל שֶׁהוּא. וְאֵין הָרוֹאֶה טָמֵא עַד שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ וְיַחְתֹּם מִמֶּנּוּ פִּי אַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו לב) (ויקרא כב ד) \"אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע\". לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ רָאָה בְּקֵיסָם הוֹאִיל וְהִגִּיעָה לְפִי אַמָּה נִטְמָא. וְאֶחָד הָרוֹאֶה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ אוֹ הָרוֹאֶה בְּאֹנֶס טָמֵא: \n", + "אֵין שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל קָטָן מְטַמְּאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד: \n", + "שִׁכְבַת זֶרַע אֲדֻמָּה טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה לְבָנָה וְנִמְשֶׁכֶת: \n", + "וְכָל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם מַרְגִּישׁ בָּהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. לְפִיכָךְ אִם רָאָה בְּלֹא קִשּׁוּי וּבְלֹא תַּאֲוָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע. נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְתָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה טָמֵא: \n", + "הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּה בַּחֲלוֹם וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצָא שִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי זֶה טָמֵא כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּחֲלוֹם כְּבָר רָאָה בְּהַרְגָּשָׁה וּלְפִיכָךְ מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְהָיְתָה מְעַט וְנִתְקַנְּחָה בִּבְשָׂרוֹ אוֹ בְּכֵלָיו וּלְפִיכָךְ לֹא מָצָא לַחְלוּחִית. הִרְהֵר וְלֹא מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אוֹ שֶׁמָּצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְלֹא הִרְהֵר טָהוֹר: \n", + "הַמֵּטִיל מַיִם וְרָאָה מַיִם חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים בַּתְּחִלָּה טָהוֹר. רָאָה אוֹתָם בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף הֲרֵי זֶה טָמֵא. הָיוּ הַמַּיִם שֶׁהֵטִיל כֻּלָּם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ לְבָנִים וְנִמְשָׁכִין טָמֵא. וְהַמֵּטִיל טִפִּים עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה טָהוֹר: \n", + "בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם טָמֵא מִפְּנֵי צִחְצוּחֵי שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹלֶה אוֹ בְּזָקֵן. אֲבָל יֶלֶד בָּרִיא טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע בְּחָזְקָה כְּחֵץ וְהִיא כֻּלָּהּ נִנְתֶּקֶת מִן הָאַמָּה. עַד כַּמָּה הוּא יֶלֶד כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְנוֹעֵל אוֹ חוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי חָלְיוֹ הֲרֵי זֶה חוֹלֶה לְעִנְיָן זֶה: \n", + "וְכָל אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְיָרְדָה וְטָבְלָה קֹדֶם שֶׁתְּקַנֵּחַ עַצְמָהּ יָפֶה יָפֶה הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ: \n", + "אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מִטָּתָן שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. וּשְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה מִשּׁוּם נוֹגַעַת בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנְּגִיעַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ נְגִיעָה. אֶלָּא הַמְשַׁמֶּשֶׁת הֲרֵי הִיא כְּרוֹאָה קֶרִי. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר [(ויקרא טו יח) \"וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ\"]. הָיְתָה קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בִּשְׁכִיבָה. אֲבָל מִתְטַמְּאָה בִּנְגִיעַת שִׁכְבַת זֶרַע אִם נָגַע בִּבְשָׂרָהּ מִבַּחוּץ. [לְפִיכָךְ הַבּוֹעֵל גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ טְהוֹרָה]. שֶׁלֹּא טִמֵּא אוֹתָהּ הַכָּתוּב בְּטֻמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ: \n", + "הַבּוֹעֵל אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיּוֹצִיא הָאִישׁ: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע אִם פָּלְטָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה כְּרוֹאָה קֶרִי. לְפִיכָךְ סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד אִם הָיְתָה זָבָה כְּאִישׁ שֶׁרָאָה קֶרִי. וּמִטַּמְּאָהּ בְּכָל שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָאת לַחוּץ אֶלָּא נֶעֶקְרָה וְהִגִּיעָה לְבֵין הַשִּׁנַּיִם נִטְמְאָה שֶׁהֲרֵי שִׁכְבַת זֶרַע כְּדָמָהּ מַה דָּמָהּ מְטַמֵּא בִּפְנִים אַף שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁתִּפְלֹט תְּטַמֵּא אוֹתָהּ בִּפְנִים: \n", + "שִׁכְבַת זֶרַע עַצְמָהּ שֶׁנִּפְלְטָה בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת מְטַמְּאָה אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּמְּאָה הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה אוֹתָהּ. וְאִם פָּלְטָה אַחַר שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה וְכֵן שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנִּפְלְטָה טְהוֹרָה שֶׁכְּבָר נִפְסְדָה צוּרָתָהּ: \n", + "וְכַמָּה הִיא עוֹנָה. יוֹם אוֹ לַיְלָה. וְאֵין הָעוֹנָה שֶׁנִּבְעֲלָה בָּהּ מִן הַמִּנְיָן. כֵּיצַד. נִבְעֲלָה בְּלֵיל הַשַּׁבָּת שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת שֶׁלָּהּ יוֹם הַשַּׁבָּת וְלֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּשַׁבָּת אִם פָּלְטָה בְּתוֹךְ זְמַן זֶה טְמֵאָה. פָּלְטָה מִלֵּיל שֵׁנִי וָהָלְאָה טְהוֹרָה. וְהָאִישׁ שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה עוֹנוֹת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא לֶחָה וְהַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא: \n", + "שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא לֶחָה. יָבְשָׁה כְּחֶרֶס טְהוֹרָה. וְאִם יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת מֵעֵת לְעֵת בְּפוֹשְׁרִין וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי וְהָאִשָּׁה שֶׁשָּׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְהַנּוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה כְּרוֹאָה קֶרִי. אֲבָל שְׁאָר הָאֲמוּרִין בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן טְמֵאִים כְּגוֹן מְהַרְהֵר וּמֵטִיל מַיִם אֵינָן טְמֵאִין אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וְלֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה אֶלָּא לִתְרוּמָה אֲבָל לְחֻלִּין טְהוֹרִין: \n", + "נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת. וְכֵן הַבְּהֵמָה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי אוֹתָהּ הַנִּפְלֶטֶת טְמֵאָה. פְּלָטַתּוּ לְאַחַר זְמַן זֶה הֲרֵי הִיא סָפֵק נִסְרְחָה אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְרְחָה: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁשִּׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִיכָךְ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל עַכּוּ\"ם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת טְהוֹרָה: \n", + "עַכּוּ\"ם שֶׁהִרְגִּישׁ וְנִתְגַּיֵּר וְיָרַד וְטָבַל וְיָצָא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהִרְגִּישׁ בָּהּ אַחַר שֶׁטָּבַל הֲרֵי זֶה סְפֵק טָמֵא: \n", + "גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע [אוֹ עַכּוּ\"ם אוֹ בְּהֵמָה] הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר [(ויקרא טו יח) \"וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ\"] עַד שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹכֵב אִישׁ וּמִיִּשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְיֵשׁ לָהּ רֶמֶז בַּתּוֹרָה (בראשית לה ב) \"הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם\". וְאַרְבָּעָה אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת יֵשׁ בָּהּ. עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ. וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ. וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ. וְטֻמְאַת כֻּלָּן מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא כְּשֶׁרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז כו) \"שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ\". וְשִׁעוּרָהּ כְּזַיִת לֹא תִּהְיֶה זוֹ חֲמוּרָה מִן הַמֵּת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַצּוּרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת טְהוֹרָה: \n", + "קָצַץ אֵיבָר מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ הָיָה כְּמַרְדֵּעַ הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים אֶלָּא הַצּוּרָה כֻּלָּהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל כב) \"תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה\" מָה דָּוָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים אַף עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים. כְּקֻלֵּי אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת דָּנוּ בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם עֲשָׂאוּהָ כְּשֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּכְמֵת שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בִּכְזַיִת וּכְנִדָּה שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים: \n", + "נִתְפָּרְקָה עֲבוֹדָה זָרָה אַף עַל פִּי שֶׁהַהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ וַהֲרֵי כָּל אֵיבָרֶיהָ קַיָּמִים אֵינָהּ מְטַמְּאָה: \n", + "כָּל מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִיר וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְשִׁעוּר טֻמְאָתָן בִּכְזַיִת וַאֲפִלּוּ קִצֵּץ מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ כְּזַיִת מִן הַכְּלִי מְטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ. זוֹ חֹמֶר בִּמְשַׁמְּשֶׁיהָ יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמוֹ אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בִּכְזַיִת בְּמַגָּע כְּכָל הַמְשַׁמְּשִׁין: \n", + "הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה נִטְמָא כְּנוֹגֵעַ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה נִטְמָא. סַפְסָלִים וְקָתֵדְרָאוֹת שֶׁהִכְנִיס רֻבָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה טְמֵאִים וְכֻלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה: \n", + "תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּנְבֵלָה וְשִׁעוּרָהּ בִּכְזַיִת. כָּל דָּבָר שֶׁמַּקְרִיבִין לָהּ בֵּין בָּשָׂר בֵּין שְׁאָר אֳכָלִים וּמַשְׁקִין הַכּל כִּנְבֵלָה שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָן (תהילים קו כח) \"זִבְחֵי מֵתִים\". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אֳכָלִין בְּטֵלִין לְעוֹלָם לְהַתִּירָהּ בַּהֲנָאָה אִם בִּטְּלָה הֲרֵי זוֹ סָפֵק לְטֻמְאָה. אֲבָל כְּלִי שֶׁהוּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבִּטְּלוֹ טָהוֹר וְכֵן עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ שֶׁבִּטְּלָן טְהוֹרִין: \n", + "יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִיר. וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא כִּנְבֵלָה וְטֻמְאָתוֹ בִּכְזַיִת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב לח) \"אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם\" הֲרֵי יֵין נְסִיכָם כְּחֵלֶב זְבָחֵימוֹ. וְאֵין מְטַמֵּא טֻמְאָה זוֹ אֶלָּא יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ בַּיָּד לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֲבָל סְתָם יֵינָן שֶׁל עַכּוּ\"ם מְטַמֵּא טֻמְאָה קַלָּה כִּשְׁאָר כָּל מַשְׁקִין טְמֵאִין: \n", + "מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר עַד כָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מֵהֶן אָבוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמֵהֶן אָבוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", + "כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי הוּא וְלַד טֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה וְכָל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל דִּבְרֵיהֶם: \n", + "כָּל אַב טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְלֹא אָדָם וְלֹא כְּלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו. וְהִנּוֹ אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּפְרשׁ וָלָד שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן שֵׁנִי לְטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן: \n", + "וְכָל אַב טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ הַנּוֹשְׂאוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וּבִשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין עֲשָׂאָן רִאשׁוֹן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו. פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְכָל דָּבָר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין הֲרֵי הֵן שֵׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר כָּל הָאָבוֹת חוּץ מִן הַנְּבֵלוֹת וְהַמֶּרְכָּב. אֲבָל הַנְּבֵלָה וְהַמֶּרְכָּב אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לְטֻמְאָה. וְהַנּוֹשֵׂא מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ הִנָּם רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּאָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כִּנְבֵלָה וּכְמֶרְכָּב שֶׁאֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אֶלָּא הַנּוֹשְׂאָן הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגַּע בַּמַּיִם שֶׁלֹּא יָסִיט אוֹתָן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְאֶחָד הַמֵּסִיט. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בְּצֶמֶר הַנְּבֵלָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּנִימֵי הַמֶּרְכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְגֹּעַ בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא יָסִיט אוֹתָן. וּלְפִיכָךְ מְטַמֵּא בְּגָדִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ כְּדִין הַנּוֹשֵׂא: \n", + "הַבּוֹלֵעַ נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְהֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאַחַר שֶׁבָּלַע הֲרֵי זֶה פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו: \n", + "הַשּׂוֹרֵף פָּרָה אֲדֻמָּה וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן מְטַמֵּא בְּגָדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אִם נָגְעוּ בָּאֳכָלִין אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לְטֻמְאָה: \n", + "הַנּוֹגֵעַ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת הַמֻּשְׁלָךְ בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה. כְּגוֹן נְבֵלָה אוֹ שֶׁרֶץ אוֹ מִשְׁכָּב שֶׁהוּא בְּמִקְוֶה וְנָגַע בּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לו) \"אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא\" אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה מְטַמְּאִין. וּכְשֶׁיַּעֲלֶה מִן הַמִּקְוֶה זֶה הַנּוֹגֵעַ יִטְהַר. [וְהַנּוֹשְׂאָן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתָן. וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ]. וְכֵן זָב שֶׁדָּרַס עַל הַמִּשְׁכָּב שֶׁהוּא מֻנָּח בַּמִּקְוֶה הֲרֵי הַמִּשְׁכָּב טָמֵא. וּכְשֶׁיַּעֲלֶה הַמִּשְׁכָּב מִן הַמִּקְוֶה יִטְהַר שֶׁהֲרֵי עָלְתָה לוֹ טְבִילָה וְזֶה הַנּוֹגֵעַ בַּמִּשְׁכָּב כְּשֶׁהוּא בַּמִּקְוֶה אִם פָּשַׁט יָדוֹ וְנוֹגֵעַ חוּץ לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין: \n" + ], + [ + "דָבָר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין מִתְטַמְּאִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא\". וְאֵין הָאֹכֶל שֶׁנִּטְמָא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר מִן הַתּוֹרָה. וְלֹא הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּטְמְאוּ מְטַמְּאִין דָּבָר אַחֵר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ עַל הָאֹכֶל הַטָּמֵא שֶׁאִם נָגַע בְּאֹכֶל אַחֵר טִמְּאָהוּ. וְכֵן אִם נָגַע אֹכֶל הַטָּמֵא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין. וְאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בּוֹ לְעוֹלָם וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִים שֶׁיְּטַמְּאוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין אוֹ כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן: \n", + "אֵין לְךָ וְלַד טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא כֵּלִים אֶלָּא מַשְׁקִין טְמֵאִים בִּלְבַד. וְטֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין מֵחֲמַת אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁיְּטַמְּאוּ כֵּלִים גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֵה הַזָּב שֶׁהוּא אָב וּמְטַמֵּא כֵּלִים דִּין תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ח) \"וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר\" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כְּשֶׁגָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין שֶׁיְּטַמְּאוּ אֶת הַכֵּלִים גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים מִתּוֹכָן. כֵּיצַד. אִם נָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס נִטְמָא כֻּלּוֹ וַהֲרֵי הוּא שֵׁנִי וְאִם נָגְעוּ בִּשְׁאָר כֵּלִים מִתּוֹכָן מְטַמֵּא כֻּלָּן וְנַעֲשׂוּ שְׁנִיִּים. אֲבָל אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ בֵּין בִּכְלִי חֶרֶס בֵּין בִּכְלִי שֶׁטֶף וּכְלִי מַתָּכוֹת נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד וַהֲרֵי אֲחוֹרָיו שֵׁנִי וְלֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו נִטְמָא כֻּלּוֹ וַהֲרֵי כֻּלּוֹ שֵׁנִי לְטֻמְאָה: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָאֳכָלִין אֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים וְהַמַּשְׁקִין מְטַמְּאִין. וְלָמָּה עָשׂוּ בְּטֻמְאַת מַשְׁקִין הֶכֵּר זֶה וְאָמְרוּ שֶׁהַכְּלִי שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בַּאֲחוֹרָיו לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ לִתְרוּמָה. לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאַת כֵּלִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁנָּגְעוּ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע אֹכֶל בְּאָדָם אוֹ בִּכְלִי שֶׁנִּטְמָא בְּאָב הֲרֵי אוֹתוֹ הָאֹכֶל שֵׁנִי לְטֻמְאָה. וְאֹכֶל שֶׁנָּגַע בְּזֶה הַשֵּׁנִי נִקְרָא שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה. וְאִם נָגַע הַשְּׁלִישִׁי בְּאֹכֶל (רְבִיעִי) הֲרֵי זֶה נִקְרָא רְבִיעִי לְטֻמְאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בָּאֳכָלִין. אֲבָל הַמַּשְׁקִין אֶחָד מַשְׁקֶה שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּרִאשׁוֹן אוֹ שֶׁנָּגַע בְּשֵׁנִי הֲרֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה תְּחִלָּה לְטֻמְאָה וּמְטַמֵּא אֶת חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה שֶׁאֵין מוֹנִין בְּמַשְׁקִין. כֵּיצַד. יַיִן שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ בְּרִאשׁוֹן אוֹ בְּשֵׁנִי הֲרֵי יַיִן זֶה כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע יַיִן זֶה בְּשֶׁמֶן וְשֶׁמֶן בְּחָלָב וְחָלָב בִּדְבַשׁ וּדְבַשׁ בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן אַחֵר וְכֵן עַד לְעוֹלָם כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּכְאִלּוּ כָּל אֶחָד מֵהֶן נִטְמָא בְּאָב תְּחִלָּה וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים. וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין וְנָגְעוּ מַשְׁקִין אֲחֵרִים בַּאֲחוֹרֵי הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקִין חֻלִּין נַעֲשׂוּ הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים תְּחִלָּה לְטֻמְאָה וּמְטַמְּאִין כֵּלִים אֲחֵרִים וְעוֹשִׂין אוֹתָן שְׁנִיִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים: \n", + "אֲחוֹרֵי הַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין וְנָגְעוּ אֳכָלִין בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי הַטָּמֵא אֲפִלּוּ אָכְלֵי תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁהַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הָאֳכָלִין אֶלָּא לְקֹדֶשׁ בִּלְבַד שֶׁהַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו הֲרֵי זֶה טָמֵא כֻּלּוֹ לְקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וּלְפִיכָךְ מְטַמֵּא אֹכֶל הַקֹּדֶשׁ: \n" + ], + [ + "כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּיָדָיו בְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה בֵּין שֶׁהָיָה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן אָדָם אוֹ כְּלִי אוֹ אֹכֶל אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין נִטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד עַד הַפֶּרֶק. וְכֵן הַמַּכְנִיס יָדָיו לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁהִכְנִיס יָדָיו לְבַיִת מְנֻגָּע נִטְמְאוּ יָדָיו. וְטֻמְאַת הַיָּדָיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", + "הַיָּדָיִם שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְעוֹלָם שֶׁאֵין טֻמְאָתָן אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וּכְשֶׁגָּזְרוּ טֻמְאָה עֲלֵיהֶן גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה. אֲפִלּוּ הִכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנֻגָּע אוֹ שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו בְּאָדָם שֶׁמְּטַמֵּא בְּגָדִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי יָדָיו שְׁנִיּוֹת: \n", + "הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר וְצָרִיד שֶׁל מְנָחוֹת הֲרֵי הֵן כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּמוֹנִין בָּהֶן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְפִיכָךְ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם בִּכְבֵיצָה. וְאֵין הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר מִצְטָרְפִין אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁעוּרָן שָׁוָה בִּכְבֵיצָה הוֹאִיל וְטֻמְאַת הַיָּדַיִם מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל שְׁאָר הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין שֶׁאֵין אֳכָלִים טְמֵאִין מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם עַד שֶׁיִּהְיוּ כְּבֵיצָה: \n", + "קוּלִית הַפִּגּוּל אוֹ הַנּוֹתָר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְתוּמָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ בְּיָדָיו נִטְמְאוּ יָדָיו שֶׁהָעֲצָמוֹת שֶׁל קָדָשִׁים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ נוֹתָר אוֹ פִּגּוּל מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר: \n", + "בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ הֲרֵי הוּא סָפֵק אִם מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם אוֹ לֹא. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְטַמֵּא שֶׁסְּפֵק טֻמְאַת הַיָּדַיִם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַבַּיִת הוּא הֲרֵי הוּא טָהוֹר, בְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן: \n", + "אֵין טֻמְאַת יָדַיִם בַּמִּקְדָּשׁ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁגָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַיָּדַיִם לֹא גָּזְרוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ בָּאֳכָלִין טְמֵאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין שֶׁנָּגַע בַּמִּקְדָּשׁ בֵּין שֶׁנָּגַע חוּץ לַמִּקְדָּשׁ וְנָגַע בְּקָדָשִׁים בַּמִּקְדָּשׁ לֹא טִמְּאָן. וְאִם נָגַע חוּץ לַמִּקְדָּשׁ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגְעָה בַּאֲחֶרֶת הָאַחֶרֶת טְהוֹרָה וְנוֹטֵל אֶת הַטְּמֵאָה וְדַיּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ אִם נִטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגַע בַּשְּׁנִיָּה טִמְּאָהּ. וּשְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת טְבִילָה לְקֹדֶשׁ אֲבָל לִתְרוּמָה בִּנְטִילַת יָדַיִם בִּלְבַד יִטָּהֲרוּ יָדָיו: \n", + "שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּבֵית דִּינוֹ גָּזְרוּ עַל כָּל הַיָּדַיִם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנִיּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּטְמְאוּ מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. וְלֹא גָּזַר שְׁלֹמֹה עַל הַיָּדַיִם טֻמְאָה אֶלָּא לְקֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁאַחֲרָיו אַף לִתְרוּמָה. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם לִתְרוּמָה וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה קֹדֶם שֶׁיִּטּל יָדָיו פְּסוּלָה וְנִשְׂרֶפֶת עַל טֻמְאָה זוֹ: \n", + "לָט אָדָם יָדָיו בְּמַפָּה וְאוֹכֵל תְּרוּמָה בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִגַּע אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ אוֹ עַל טָהֳרַת תְּרוּמָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגַּע לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן: \n", + "הוֹאִיל וְהַיָּדַיִם שְׁנִיּוֹת אִם נָגְעוּ בְּמַשְׁקֶה עֲשָׂאוּם תְּחִלָּה. וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ בָּאֳכָלִין עוֹשִׂין אוֹתָן שֵׁנִי. וְאִם נָגְעוּ בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים עוֹשִׂין אוֹתָן תְּחִלָּה שֶׁהַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין אֵלּוּ שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַיָּדַיִם מְטַמְּאִין כֵּלִים שֶׁעִקַּר טֻמְאַת הַיָּדַיִם מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים עַל כָּל אָדָם שֶׁיֹּאכַל אֳכָלִין טְמֵאִין בֵּין שֶׁאָכַל אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ אֹכֶל שֵׁנִי וְעַל כָּל הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁיִּהְיֶה שֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּטְבּל. וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקִין אֲפִלּוּ מַשְׁקֶה חֻלִּין עֲשָׂאָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים. אֲבָל לֹא לְטַמֵּא כֵּלִים הוֹאִיל וְעִקַּר טֻמְאַת אָדָם זֶה מִדִּבְרֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים. שֶׁמָּא יֹאכַל אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי וְיִשְׁתֶּה עָלָיו מַשְׁקֶה תְּרוּמָה וְנִמְצָא הַמַּשְׁקֶה תְּרוּמָה טָמֵא בָּאֹכֶל שֶׁבְּפִיו. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁמָּא יֹאכַל עִמָּהֶן אֹכֶל תְּרוּמָה וְנִמְצָא טָמֵא בְּמַשְׁקִין שֶׁבְּפִיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לֶאֱכל תְּרוּמָה טְמֵאָה: \n", + "אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיֹּאכַל מַאֲכָלִים טְמֵאִים כַּחֲצִי פְּרָס שֶׁהוּא כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה שׂוֹחֶקֶת. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין רְבִיעִית. וְכָל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לְכַחֲצִי פְּרָס לִפְסל אֶת הַגְּוִיָּה. וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִרְבִיעִית. וְאִם אָכַל אוֹ שָׁתָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה טָהוֹר. אָכַל מְעַט וְשָׁהָה וְאָכַל מְעַט אִם יֵשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. וְכֵן אִם שָׁתָה מְעַט וְשָׁהָה וְשָׁתָה מְעַט אִם יֵשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. אָכַל פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר וְטָבַל וְעָלָה וְאָכַל מְעַט מִיָּד אִם לֹא שָׁהָה בֵּינֵיהֶן וַהֲרֵי בֵּין אֲכִילָה שֶׁלִּפְנֵי טְבִילָה וְשֶׁלְּאַחַר טְבִילָה בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין: \n", + "אִשָּׁה שֶׁהִיא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ הֲרֵי הַבֵּן טָהוֹר וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו טֻמְאָה שֶׁאֲפִלּוּ תֹּאמַר שֶׁיָּנַק רְבִיעִית אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף יֶתֶר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹנֵק בְּבַת אַחַת: \n", + "הַמְעֻבֶּרֶת הִתִּירוּ לָהּ לֶאֱכל אֳכָלִין טְמֵאִין פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת הַרְבֵּה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וְאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אֶלָּא הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה: \n" + ], + [ + "הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּטְבּל. וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים עֲשָׂאָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים אֲבָל לֹא לְטַמֵּא כֵּלִים. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל אָדָם זֶה. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ טְבוּלֵי יוֹם טוֹבְלִין בִּמְעָרוֹת שֶׁמֵּימֵיהֶן רָעִים וְאַחַר כָּךְ הָיוּ רוֹחֲצִין בְּמַיִם שְׁאוּבִים יָפִים דֶּרֶךְ נְקִיּוּת וּפָשַׁט הַמִּנְהָג כָּךְ עַד שֶׁהָיוּ רֹב הָעָם מְדַמִּים שֶׁמַּיִם שְׁאוּבִים שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן בָּאַחֲרוֹנָה הֵן שֶׁמְּטַהֲרִין לֹא הַטְּבִילָה שֶׁבְּמֵי מִקְוֶה וְהָיוּ טוֹבְלִין בְּזִלְזוּל בְּלֹא כַּוָּנָה. וּלְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁכָּל שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִים אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ נִטְמָא וְנַעֲשָׂה כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה. אֲפִלּוּ טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ טְבוּל יוֹם אִם נָפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין הֲרֵי זֶה כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּטְבּל. טָבַל אֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר טֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. וְכֵן הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין וְטָבַל אֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין כֵּיוָן שֶׁמַּטְבִּילָן טִהֲרוּ וְאֵין צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאוֹת אֵלּוּ עִקָּרָן מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "מִי שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין מִשְּׁנֵי כֵּלִים אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה אִם הִתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הָרִאשׁוֹן מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. נָפְלוּ מֵאַרְבָּעָה כֵּלִים אֵין מִצְטָרְפִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל זֶה עַד שֶׁלֹּא פָּסַק זֶה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ אֲבָל לֹא עַל רֻבּוֹ אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֻבּוֹ וְלֹא עַל רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ בִּלְבַד מִלְּמַעְלָה וְעַל רֻבּוֹ נָפְלוּ מִן הַצַּד אוֹ מִלְּמַטָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּפְּלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ הַסָּמוּךְ לְרֹאשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ. וְכֵן אִם בָּא רֹאשׁוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין וְלֹא בָּא רֻבּוֹ אוֹ בָּא רֻבּוֹ וְלֹא בָּא רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ בִּלְבַד וּבָא מִשְּׁאָר גּוּפוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין מִלְּמַטָּה אוֹ מִן הַצַּד הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיָּבוֹא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ הַסָּמוּךְ לְרֹאשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ: \n", + "הַבָּא מֵרֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ הַחֵצִי בְּמַיִם שְׁאוּבִין וְנָפְלוּ עַל הַחֵצִי הָאַחֵר מַיִם שְׁאוּבִין הוֹאִיל וְחֶצְיוֹ בִּנְפִילָה וְחֶצְיוֹ בְּבִיאָה טָהוֹר: \n", + "הָיוּ שְׁלֹשֶׁת הַלּוֹגִין שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו אוֹ שֶׁבָּא בָּהֶן מִקְצָתָן שְׁאוּבִין וּמִקְצָתָן אֵינָן שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן יַיִן דְּבַשׁ וְחָלָב הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁלֹשָׁה כֻּלָּן מַיִם שְׁאוּבִין. שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין אֵלּוּ שֶׁנָּפְלוּ עַל הַטָּהוֹר אוֹ שֶׁבָּא בָּהֶן וְטִמְּאוּהוּ כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה הֲרֵי הַמַּיִם הָאֵלּוּ טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי נָגְעוּ בְּשֵׁנִי וַהֲרֵי אֵלּוּ הַמַּיִם אוֹמְרִין לָזֶה הַטָּהוֹר טִמֵּאנוּ אוֹתוֹ וְטִמְּאָנוּ: \n", + "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְּצַד הַסְּפָרִים וְאוֹמְרִים זֶה קֹדֶשׁ וְזֶה קֹדֶשׁ וּבָאִין הָעַכְבָּרִים וְקוֹרְעִין אֶת הַסְּפָרִים לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁכָּל תְּרוּמָה שֶׁתִּגַּע בְּאֶחָד מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נִטְמֵאת וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה כְּאִלּוּ נָגְעוּ בְּשֵׁנִי וְנִמְצְאוּ כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ פּוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה כְּשֵׁנִי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וְנָגַע בְּאֶחָד מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נַעֲשׂוּ יָדָיו שְׁנִיּוֹת וּמְטַמְּאִין אֶת הַתְּרוּמָה וְאֶת הַמַּשְׁקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם מִתְטַמְּאוֹת אֶלָּא מֵרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֵן מִתְטַמְּאוֹת מִן הַסֵּפֶר: \n", + "רְצוּעוֹת תְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין וְגִלָּיוֹן שֶׁבַּסֵּפֶר שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה שֶׁבַּתְּחִלָּה וְשֶׁבַּסּוֹף כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לְסֵפֶר. וְסֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת. וּמְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ מִן הַתּוֹרָה שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת (במדבר י לה) \"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן\". הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. וְלֹא דִּבְרֵי תּוֹרָה בִּלְבַד אֶלָּא כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֲפִלּוּ שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת שֶׁהֵן דִּבְרֵי חָכְמָה מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "תַּרְגּוּם שֶׁבְּעֶזְרָא וְשֶׁבְּדָנִיֵּאל הֲרֵי הוּא מִכְּלַל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם אוֹ שֶׁכָּתַב כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ בִּכְתָב עִבְרִי אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם עַד שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים אַשּׁוּרִית עַל הָעוֹר וּבִדְיוֹ: \n", + "הַכּוֹתֵב הַלֵּל וּשְׁמַע לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁתְּפָרָן לְסֵפֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָן כָּל זְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לַסֵּפֶר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "תִּיק שֶׁל סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת סְפָרִים בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרוֹת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. אֲבָל הַבְּרָכוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵאוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם וּמֵעִנְיָנִים הַרְבֵּה שֶׁל תּוֹרָה אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "סִפְרֵי הַמִּינִים אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. פָּרָשַׁת סוֹטָה הוֹאִיל וְלִמְחִיקָה עוֹמֶדֶת אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם: \n" + ], + [ + "כָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ עַד שֶׁיִּטְבּל. טָבַל הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר\" הַכָּתוּב קָרָא לִטְבוּל יוֹם טָמֵא: ", + "אֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה כְּגוֹן שֶׁטָּבַל מִזִּיבוּת מִטֻּמְאַת מֵת וְצָרַעַת וְאֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כָּל הַטָּעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ: ", + "טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל אָכֳלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה וְאָכֳלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַשְׁקֵה הֶקְדֵּשׁ פּוֹסֵל הַכּל. כֵּיצַד. טְבוּל יוֹם שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין שֶׁל תְּרוּמָה עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁנִי וְכֵן אִם נָגַע בְּמַשְׁקִין שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאִין וַהֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה. נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ טִמְּאָן וַהֲרֵי הֵן רְבִיעִי לְטֻמְאָה וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי הֶקְדֵּשׁ עֲשָׂאָן רְבִיעִי. אֲבָל אִם נָגַע בָּאֳכָלִין חֻלִּין וּמַשְׁקֵה חֻלִּין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. וְדִין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּטְבוּל יוֹם בִּנְגִיעַת הַקֹּדֶשׁ אֶחָד הוּא. הֲרֵי נִתְבָּאֵר לְךָ מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵין שֵׁם מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם אֶלָּא הַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם חוּץ מִמַּשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם שֶׁהֵן שְׁלִישִׁי אִם הָיוּ תְּרוּמָה אוֹ רְבִיעִי אִם הָיוּ קֹדֶשׁ: ", + "כָּל הַמְטַמְּאִין בֵּין חֲמוּרִין בֵּין קַלִּין מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּגוֹן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן הֲרֵי הֵן כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן אֵלּוּ וְאֵלּוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ חוּץ מִזָּב וַחֲבֵרָיו שֶׁמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן אַב טֻמְאָה וּמַשְׁקִין שֶׁהַזָּב וַחֲבֵרָיו נוֹגְעִין בָּהֶן תְּחִלָּה. אֲפִלּוּ אוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל כְּמוֹ הַמַּשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן שֶׁהֵן תְּחִלָּה. וְכֵן טְבוּל יוֹם מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ כְּמַשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אֲחֵרִים כְּלָל אֶלָּא אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה חֻלִּין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי הֵן רְבִיעִי: ", + "וְעַתָּה יִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁאֵין שְׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה וְלֹא רְבִיעִי שֶׁבְּקֹדֶשׁ מְטַמֵּא מַשְׁקֶה אַחֵר אוֹ אֹכֶל אַחֵר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים. לְפִיכָךְ קְדֵרָה שֶׁמְּלֵאָה מַשְׁקִין וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם אִם הָיָה מַשְׁקֵה חֻלִּין הַכּל טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֵה תְּרוּמָה הַמַּשְׁקִין פְּסוּלִין וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה. וְאִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת הַמַּשְׁקֶה טָמֵא בֵּין מַשְׁקֵה תְּרוּמָה בֵּין מַשְׁקֵה חֻלִּין. וְזֶה חֹמֶר בְּיָדַיִם מִבִּטְבוּל יוֹם. וְחֹמֶר בִּטְבוּל יוֹם מִבְּיָדַיִם טְמֵאוֹת שֶׁסָּפֵק טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל מִסָּפֵק וְסָפֵק הַיָּדַיִם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: ", + "אֶחָד טָהוֹר שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת אוֹ טְבוּל יוֹם שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֵה חֻלִּין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמֵאַחַר שֶׁמַּשְׁקֶה שֶׁיָּצָא מִטְּבוּל יוֹם כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן. טְבוּל יוֹם שֶׁנָּפַל מֵרֻקּוֹ אוֹ מֵימֵי רַגְלָיו עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן: ", + "מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְבָאֲרָם אַתָּה לָמֵד שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה אָב לְטֻמְאָה וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה הָאָדָם שֵׁנִי אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהוּא הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים אוֹ הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס יִהְיוּ אַב טֻמְאָה וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא יִהְיֶה הַכְּלִי לְעוֹלָם שֵׁנִי לְטֻמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאִם יִטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים יִהְיֶה שֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי חֶרֶס לֹא יִהְיֶה אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶן אִם נִטְמָא בְּמַשְׁקִין כִּשְׁאָר הַכֵּלִים. וְלֹא יִהְיֶה הָאָדָם וְלֹא הַכֵּלִים שְׁלִישִׁי וְלֹא רְבִיעִי לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: ", + "הָאֳכָלִים לֹא יִהְיוּ אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵיהֶם. וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהָאָדָם אוֹ הַכְּלִי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אִם נָגַע בְּאֹכֶל עֲשָׂאוּהוּ שֵׁנִי וְהָאֳכָלִין יִהְיוּ שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן בִּלְבַד: ", + "הַמַּשְׁקִין יִהְיוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. כְּגוֹן מֵי חַטָּאת וְרֹק הַזָּב וּמֵימֵי רַגְלָיו. וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה כְּגוֹן שֶׁנָּגְעוּ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְכֵן אִם נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים נִטְמְאוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וַהֲרֵי הֵן כָּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶן. וְכֵן אִם נָגְעוּ בְּשֵׁנִי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין בָּאֳכָלִין נַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְיִהְיוּ הַמַּשְׁקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי מִדִּבְרֵיהֶם. כֵּיצַד. אִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה עֲשָׂאָהוּ שְׁלִישִׁי וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ עֲשָׂאָהוּ רְבִיעִי. וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם וְלֹא מַשְׁקֶה שֶׁאֵינוֹ תְּחִלָּה חוּץ מִמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים בְּקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא פּוֹסֵל מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵינוֹ מְטַמֵּא: " + ], + [ + "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֳכָלִין פָּסוּל הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֹכֶל עַצְמוֹ טָמֵא וְלֹא יְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר. אֶלָּא אִם נָגַע בְּאֹכֶל אַחֵר הֲרֵי הוּא טָהוֹר: \n", + "הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּחֻלִּין טָמֵא וּמְטַמֵּא. הַשֵּׁנִי פָּסוּל וְלֹא מְטַמֵּא וְאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחֻלִּין. וּמִנַּיִן לְאֹכֶל שֵׁנִי שֶׁהוּא פָּסוּל בְּחֻלִּין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶן אֶל תּוֹכוֹ כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\". נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ אָב וּכְלִי חֶרֶס שֶׁנָּפַל הַשֶּׁרֶץ לַאֲוִירוֹ רִאשׁוֹן וְהָאֹכֶל שֶׁבַּכְּלִי שֵׁנִי וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר יִטְמָא. וְכֵן שֶׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַפַּת שְׁנִיָּה שֶׁהַתַּנּוּר רִאשׁוֹן: \n", + "הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּתְּרוּמָה טְמֵאִים וּמְטַמְּאִים. הַשְּׁלִישִׁי פָּסוּל וְלֹא מְטַמֵּא וְאֵין שְׁלִישִׁי עוֹשֶׂה רְבִיעִי בִּתְרוּמָה. מִנַּיִן לְאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב ז) \"וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳדָשִׁים\" נִמְצָא טְבוּל יוֹם אָסוּר בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וְאִם נָגַע בָּהּ פְּסָלָהּ וּטְבוּל יוֹם כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה הוּא. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בִּתְרוּמָה: \n", + "הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי בַּקֹּדֶשׁ טְמֵאִין וּמְטַמְּאִין. הָרְבִיעִי פָּסוּל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא וְאֵין רְבִיעִי עוֹשֶׂה חֲמִישִׁי לְעוֹלָם. וּמִנַּיִן לַשְּׁלִישִׁי בַּקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יט) \"וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל\" וּכְבָר קָרָא הַכָּתוּב לַשֵּׁנִי טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\" הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ שֶׁנָּגַע בְּשֵׁנִי נִטְמָא וְיִשָּׂרֵף. וּמִנַּיִן לָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא פָּסוּל מִקַּל וָחֹמֶר. וּמַה מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁהוּא מֻתָּר בִּתְרוּמָה אָסוּר בְּקֹדֶשׁ עַד שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא פָּסוּל בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה רְבִיעִי בְּקֹדֶשׁ. אֲבָל הַחֲמִישִׁי טָהוֹר: \n", + "בְּשַׂר תַּאֲוָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה כִּשְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עָלָיו אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעָרְבוּהוּ עִם בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ וְיָבוֹאוּ לִטְעוֹת וְלִשְׁגֹּג בּוֹ וִידַמּוּ שֶׁהַבָּשָׂר זֶה הוּא חֹל וְהוּא קֹדֶשׁ וְיֹאכְלֶנּוּ בְּטֻמְאָה: \n", + "חִבּוּרֵי אֳכָלִין עַל יְדֵי מַשְׁקִין הֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין וְהַדָּבָר סָפֵק אִם חֲשׁוּבִים כְּגוּף אֶחָד לִמְנוֹת בָּהֶן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי. אוֹ חוֹשְׁבִים זֶה הָאֹכֶל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה רִאשׁוֹן וְהָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לוֹ שֵׁנִי: \n", + "הַשֵּׁנִי שֶׁבְּחֻלִּין פּוֹסֵל אָכֳלֵי תְּרוּמָה וְעוֹשֶׂה אוֹתָן שְׁלִישִׁי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה חֻלִּין טִמְּאָן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה אוֹ בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הַכּל: \n", + "הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּתְּרוּמָה שֶׁנָּגַע בְּאָכֳלֵי קֹדֶשׁ פְּסָלָן וְנַעֲשׂוּ רְבִיעִי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה הַקֹּדֶשׁ טִמְּאָן וְנַעֲשׂוּ תְּחִלָּה. אֲבָל אִם נָגַע שְׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר. וְכֵן רְבִיעִי שֶׁבַּקֹּדֶשׁ אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת תְּרוּמָה הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּהֶן פָּסוּל כִּתְרוּמָה. וְאִם נָגַע בַּקֹּדֶשׁ אֵינוֹ עוֹשֵׂהוּ רְבִיעִי וַאֲפִלּוּ מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ אֵינוֹ פּוֹסֵל. וְחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּהֶן טָהוֹר כְּחֻלִּין: \n", + "הָאוֹכֵל רְבִיעִי שֶׁבַּקֹּדֶשׁ אָסוּר לוֹ לֶאֱכל אֶת הַקֹּדֶשׁ וּמֻתָּר לִגַּע בַּקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ פּוֹסְלוֹ. אֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ הַקֹּדֶשׁ וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי זֶה לֹא יֵאָכֵל בִּרְבִיעִי שֶׁל קֹדֶשׁ אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי שֶׁהוּא טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁבַּתְּרוּמָה עַצְמָהּ אוֹ שֶׁל חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכל אֶת הַתְּרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבּל. וּמֻתָּר לִגַּע בִּתְרוּמָה וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. בַּאֲכִילָה עָשׂוּ מַעֲלָה בִּנְגִיעָה לֹא עָשׂוּ מַעֲלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְרוּמָה עַצְמָהּ. אֲבָל תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְעָרְבָה בּוֹ תְּרוּמָה אִם אֵין שָׁם כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכל מֵאוֹתוֹ תַּבְשִׁיל כְּדֶרֶךְ שֶׁמֻּתָּר לִגַּע בִּתְרוּמָה: \n", + "הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה אוֹ שֶׁל חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַתְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לִנְגִיעַת תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְעִנְיַן קֹדֶשׁ שֶׁטָּהֳרַת תְּרוּמָה טֻמְאָה הִיא אֵצֶל הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה רְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ אֶלָּא קֹדֶשׁ מִקֹּדֶשׁ בִּלְבַד: \n", + "כָּל קֹדֶשׁ הָאָמוּר בְּעִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין הוּא קָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הַמְקֻדָּשִׁין כְּגוֹן בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים. וְחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁנִּשְׁחַט עֲלֵיהֶן הַזֶּבַח. וְהַמְּנָחוֹת שֶׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים מִשֶּׁקָּרְמוּ בַּתַּנּוּר. אֲבָל חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁלֹּא נִשְׁחַט עֲלֵיהֶן הַזֶּבַח. וְהַמְּנָחוֹת שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בִּכְלִי. אֵינָן לֹא כְּקֹדֶשׁ וְלֹא כְּחֻלִּין אֶלָּא כִּתְרוּמָה: \n", + "הַחַלָּה וְהַבִּכּוּרִים וְתַשְׁלוּמֵי תְּרוּמָה [וְחֻמְשָׁהּ] הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה: \n", + "הַטֶּבֶל. וְהַמְדֻמָּע. וְגִדּוּלֵי תְּרוּמָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְרִאשׁוֹן. וְעִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה. הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין וְהָרִאשׁוֹן טָמֵא בָּהֶן וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בָּהֶן שְׁלִישִׁי: \n", + "כָּל דָּבָר שֶׁוַּדָּאוֹ מְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ בְּחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה שֶׁתֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ הָעִסָּה בְּטָהֳרָה. וּמַפְרִישִׁים מִמֶּנָּה חַלָּה וְחַלָּתָהּ תְּלוּיָה לֹא נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נִשְׂרֶפֶת: \n" + ], + [ + "אַחַת עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עָשׂוּ חֲכָמִים לַקֹּדֶשׁ עַל הַתְּרוּמָה וְאֵלּוּ הֵן. יֵשׁ לְאָדָם לְהַטְבִּיל כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְרוּמָה אֲבָל לֹא לְקֹדֶשׁ. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה פִּי הַכְּלִי צַר וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד וְנִמְצְאוּ הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּאִלּוּ טָבְלוּ בְּמַיִם שֶׁבַּכְּלִי לֹא בַּמִּקְוֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַכְּלִי הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין טָהוֹר. אֲבָל אִם הָיָה טָמֵא מִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה לוֹ טְבִילָה עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בַּקֹּדֶשׁ: \n", + "כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ וְלֹא בֵּית אֶצְבַּע שֶׁבָּעֳבִי שְׂפָתוֹ. וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁבְּבֵית צְבִיעָתוֹ טְהוֹרִין. וְשׁוֹתֶה בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִגְּעוּ מַשְׁקִין שֶׁבְּפִיו בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ תּוֹכוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו נִטְמָא כֻּלּוֹ: \n", + "הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס מֻתָּר לוֹ לִשָּׂא עִמּוֹ תְּרוּמָה כְּאֶחָד וְהוֹאִיל וְאֵין הַנּוֹשֵׂא נוֹגֵעַ בַּתְּרוּמָה וְלֹא תְּרוּמָה נוֹגַעַת בְּמִדְרָס הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה אֲבָל לֹא הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. מַעֲשֵׂה הָיָה בְּאֶחָד שֶׁנָּשָׂא חָבִית שֶׁל קֹדֶשׁ טְמֵאָה בְּמִדְרָס שֶׁנָּשָׂא עִמָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ שֶׁהַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס לֹא יִשָּׂא אֶת הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּמִדְרָס עִם הַקֹּדֶשׁ כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וְאִם עָבַר וְנָשָׂא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בְּקֹדֶשׁ הֲרֵי הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר: \n", + "בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין וְנִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת הֲרֵי בִּגְדֵיהֶן מִדְרָס לְקֹדֶשׁ: \n", + "כְּלִי שֶׁהוּא מְפֻצָּל וְלוּחוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו מְקֻשָּׁרוֹת כְּגוֹן מִטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם נִטְמָא וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ לִתְרוּמָה יֵשׁ לוֹ לְהַטְבִּילוֹ כֻּלּוֹ כְּאֶחָד כְּשֶׁהוּא מְקֻשָּׁר. אֲבָל לְקֹדֶשׁ מַתִּיר וּמְנַגֵּב שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם דָּבָר הַחוֹצֵץ וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר: \n", + "כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטָהֳרָה אֲפִלּוּ הָיָה הָעוֹשֶׂה אוֹתָן תַּלְמִיד חָכָם וְנִזְהָר בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין טְבִילָה לְקֹדֶשׁ וְאֵינָן צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אֲבָל לִתְרוּמָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּלֹא טְבִילָה שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּם טְבִילָה לְקֹדֶשׁ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֹק עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּגַּע בָּהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה וַעֲדַיִן הוּא לַח: \n", + "אַחַר שֶׁנִּגְמַר הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת פְּרוּדִין זֶה מִזֶּה כְּגוֹן צִמּוּקִין וּגְרוֹגָרוֹת וְנָגְעָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן. נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּכְּלִי לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הֵם. וְרֶמֶז יֵשׁ לְמַעֲלָה זוֹ בַּתּוֹרָה (במדבר ז יד) \"כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת\" אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל מַה שֶּׁבַּכַּף הֲרֵי הוּא כְּגוּף אֶחָד. אֲפִלּוּ שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ מְצָרֵף מַה שֶּׁעָלָיו לְקֹדֶשׁ. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ צְבוּרִין עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ אוֹ עַל גַּבֵּי הָעוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַפֵּרוֹת נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה: \n", + "הָיוּ שְׁנֵי הַצִּבּוּרִין בְּתוֹךְ הַכְּלִי וְדָבָר אַחַר בֵּינֵיהֶן וְנִטְמָא אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן. אִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁבֵּינֵיהֶן צָרִיךְ לַכְּלִי הַכְּלִי מְצָרְפָן וְנִטְמָא הַכּל. וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַכְּלִי לֹא נִטְמָא אֶלָּא זֶה שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה בִּלְבַד: \n", + "הָיוּ שְׁנֵי צִבּוּרִין בִּכְלִי וְהַצִּבּוּר הָאֶחָד מְחֻבָּר לַמַּיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי וְנָגַע טָמֵא בַּצִּבּוּר הַשֵּׁנִי נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן בְּצֵרוּף הַכְּלִי וְנִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי מֵחֲמַת זֶה הָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲחוֹרֵי הַכְּלִי. נָגַע הַטָּמֵא בְּמַיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי נִטְמָא הָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לָהֶן. וְהַדָּבָר סָפֵק אִם נִטְמָא הָאֹכֶל הַשֵּׁנִי בְּצֵרוּף הַכְּלִי אוֹ לֹא נִטְמָא מֵחֲמַת הַצֵּרוּף: \n", + "אֹכֶל קדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא וְהִנִּיחוֹ בִּכְלִי וּבְתוֹךְ הַכְּלִי אֹכֶל קֹדֶשׁ אַחֵר טָהוֹר וְאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. הַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ וְהַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ. בָּא טְבוּל יוֹם וְנָגַע בָּאֹכֶל הַטָּמֵא יֵשׁ בְּדָבָר זֶה סָפֵק אִם נִפְסַל הַטָּהוֹר מֵחֲמַת מַגַּע טְבוּל יוֹם מִפְּנֵי צֵרוּף הַכְּלִי אוֹ לֹא נִפְסַל. שֶׁלֹּא נָגַע טְבוּל יוֹם אֶלָּא בָּאֹכֶל שֶׁשָּׂבַע מִן הַטֻּמְאָה וְלֹא הוֹסִיף לוֹ כְּלוּם: \n", + "הָרְבִיעִי בְּקֹדֶשׁ פָּסוּל אֲבָל בִּתְרוּמָה טָהוֹר. וְכֵן שְׁלִישִׁי בִּתְרוּמָה אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה נִטְמָא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה אוֹ שֶׁבְּקֹדֶשׁ אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה לֹא פְּסָלוֹ: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגַע בָּהּ בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה אוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ פָּסַל אֶת הַשְּׁנִיָּה וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁלִישִׁי. וְאִם הָיְתָה יָדוֹ בְּלוּלָה בַּמַּשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע נִטְמֵאת חֲבֶרְתָּהּ וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאַחַר כָּךְ יִגַּע בְּקֹדֶשׁ. אֲבָל בִּתְרוּמָה אִם נִטְמֵאת יָדוֹ הָאַחַת לֹא נִטְמֵאת חֲבֶרְתָּהּ. וַאֲפִלּוּ נָגַע בָּהּ כְּשֶׁהִיא נְגוּבָה. וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּיל יָדוֹ שֶׁנִּטְמֵאת אֶלָּא נוֹטְלָהּ וְנוֹגֵעַ בִּתְרוּמָה: \n", + "אֳכָלִין נְגוּבִין שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ אוֹכְלִין אוֹתָם בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְרוּמָה. אֲבָל בְּקֹדֶשׁ חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן וְאָסוּר לְמִי שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת לֶאֱכל קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר. וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בּוֹ אֶלָּא בְּכוּשׁ אוֹ שֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ פִּיו הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בָּאֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ שֶׁנִּטְמְאוּ מִפְּנֵי שֶׁחִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן: \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִפְסוֹל הָאוֹכֵל עַצְמוֹ וּלְאָסְרוֹ בַּאֲכִילָה. אֲבָל לִמְנוֹת בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הֲרֵי זֶה סָפֵק. כֵּיצַד. נָגַע אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּלֹא הֶכְשֵׁר בְּאֹכֶל שֵׁנִי שֶׁהֻכְשַׁר הֲרֵי זֶה הַשֵּׁנִי סָפֵק מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא הֻכְשַׁר: \n", + "הָאוֹנֵן אַחַר שֶׁתָּם זְמַן אֲנִינוּתוֹ וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים אַחַר שֶׁהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ צְרִיכִין טְבִילָה לַאֲכִילַת הַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה שֶׁהָאוֹנֵן וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים מֻתָּרִין לֶאֱכל אֶת הַתְּרוּמָה. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּם טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ שֶׁהֲרֵי עַד עַתָּה הָיוּ אֲסוּרִין לֶאֱכל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְהִסִּיחוּ דַּעְתָּן וְשֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהֵם לֹא יָדְעוּ. וְלֹא עָשׂוּ מַעֲלָה זוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה אֲבָל לִנְגִיעָה נוֹגְעִים בְּקָדָשִׁים קֹדֶם טְבִילָה: \n", + "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עֲשָׂאוּם בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וַחֲמֵשׁ אַחֲרוֹנוֹת שֶׁהֵן מִן הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וָהָלְאָה עֲשָׂאוּם בְּקֹדֶשׁ בִּלְבַד אֲבָל לֹא בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּחָמֵשׁ אֵלּוּ כְּחֻלִּין לְפִיכָךְ חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ הָרִאשׁוֹן טָמֵא בָּהֶן וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל. וְהַשְּׁלִישִׁי טָהוֹר בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "חָמֵשׁ מַעֲלוֹת עָשׂוּ חֲכָמִים בִּבְגָדִים וְאֵלּוּ הֵן. בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לְאוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְכֵן עַמֵּי הָאָרֶץ עַצְמָן כְּזָבִין לְטָהֳרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה מִדְרָס לְאוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֲבָל אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים אֵינָם כְּזָבִים אֲפִלּוּ לִתְרוּמָה הֲרֵי זֶה הַפָּרוּשׁ טָהוֹר אֲפִלּוּ אִם נָגַע בָּהּ בְּגוּפוֹ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לְקֹדֶשׁ אֲבָל אוֹכְלֵי תְּרוּמָה עַצְמָן אֵינָן כְּזָבִין בְּקֹדֶשׁ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי קֹדֶשׁ מִדְרָס לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה אֲבָל הַטָּהוֹר לְקֹדֶשׁ אֵינוֹ כְּזָב לְחַטָּאת: \n", + "וְכֵן עָשׂוּ חֲכָמִים מַעֲלוֹת בִּטְבִילָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁטָּבַל בְּלֹא כַּוָּנָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְחֻלִּין וְאָסוּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לִטְבּל לְמַעֲשֵׂר. טָבַל לְמַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְמַעֲשֵׂר וְאָסוּר בִּתְרוּמָה. טָבַל לִתְרוּמָה הֻחְזַק לִתְרוּמָה וְאָסוּר בְּקֹדֶשׁ. טָבַל לְקֹדֶשׁ הֻחְזַק לְקֹדֶשׁ וְאָסוּר לְחַטָּאת. טָבַל לְחַטָּאת הֻחְזַק לַכּל שֶׁהַטּוֹבֵל לְחָמוּר הֻחְזַק לְקַל. טָבַל סְתָם וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְחֻלִּין בִּלְבַד וְטָמֵא כְּשֶׁהָיָה אֲפִלּוּ לְמַעֲשֵׂר. וְכֵן הַנּוֹטֵל יָדָיו אוֹ הִטְבִּילָן צָרִיךְ כַּוָּנָה אֲפִלּוּ לְמַעֲשֵׂר. וּמִן הַמַּעֲשֵׂר וָמַעְלָה צָרִיךְ כַּוָּנָה אֲבָל לְחֻלִּין אֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה. וְכָל הַמַּעֲלוֹת הָאֵלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲבָל דִּין תּוֹרָה הוֹאִיל וְטָבַל מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוּא טָהוֹר לַכּל: \n", + "מִי שֶׁהָיָה טָהוֹר לִתְרוּמָה וְהִסִּיחַ אֶת לִבּוֹ מִלֶּאֱכל נִטְמָא בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת וְאָסוּר לֶאֱכל תְּרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת לִתְרוּמָה וְהִסִּיחַ לִבּוֹ מִלֶּאֱכל אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ יָדַי הֲרֵי יָדָיו טְמֵאוֹת בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. אִם לִתְרוּמָה כֵּן קַל וָחֹמֶר לְקֹדֶשׁ שֶׁכָּל הַמַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וְאִם לֹא שָׁמַר עַצְמוֹ מִטֻּמְאַת מֵת וְלֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמָא הֲרֵי זֶה צָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי מִפְּנֵי הֶסֵּחַ הַדַּעַת. וְאִם יָדַע שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁאָר טֻמְאוֹת הֲרֵי זֶה צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ אַף לִתְרוּמָה. וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטְּבִילוֹת מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "וְכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אֲפִלּוּ בַּמִּדְבָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. שֶׁמָּא בְּזָב אוֹ בְּמֵת נִטְמְאוּ. וְכֵן הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִין שָׁם בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁמָּא רֹק זָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הוּא הָרֹק הַזֶּה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין אֲפִלּוּ נִמְצְאוּ דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם חוּץ מִן הַסַּכִּינִים לִשְׁחִיטַת הַקָּדָשִׁים מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקָּדָשִׁים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסַכִּין הַנִּמְצֵאת בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם מָצָא סַכִּין בִּירוּשָׁלַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן שׁוֹחֵט בָּהּ הַקָּדָשִׁים מִיָּד וַאֲפִלּוּ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל הַסַּכִּינִין הַנִּמְצָאִים בַּיּוֹם הַזֶּה. וְכֵן אִם מְצָאָהּ בְּיוֹם טוֹב שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד שֶׁחֶזְקַת כָּל הַכֵּלִים בְּיוֹם טוֹב טְהוֹרִין: \n", + "מָצָא הַסַּכִּין בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מַזֶּה עָלֶיהָ וּמַטְבִּילָהּ וְשׁוֹחֵט בָּהּ לְמָחָר מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהוּ בְּיוֹם זֶה כְּאִלּוּ יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבִיעִי שֶׁלָּהּ: \n", + "מָצָא סַכִּין קְשׁוּרָה לַסַּכִּין הַיְדוּעָה אֶצְלוֹ בֵּין בְּיוֹם טוֹב בֵּין בִּשְׁאָר הַיָּמִים הֲרֵי הִיא כָּמוֹהָ אִם טְהוֹרָה טְהוֹרָה וְאִם טְמֵאָה טְמֵאָה: \n", + "כָּל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה כִּשְׁאָר הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם. וְכָל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בַּצְּדָדִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִים. שֶׁהַפְּרוּשִׁים הֵן שֶׁמְּהַלְּכִין בַּצְּדָדִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְטַמְּאוּ בְּמַגַּע עַמֵּי הָאָרֶץ. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ טְהוֹרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים בָּרֶגֶל. וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִים שֶׁהַטְּמֵאִים בָּרֶגֶל מְעַטִּים וְהֵן פּוֹרְשִׁים לְצִדֵּי הַדְּרָכִים: \n", + "כְּשֵׁם שֶׁהָרִאשׁוֹן עוֹשֶׂה שֵׁנִי וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי כֵּן סְפֵק רִאשׁוֹן עוֹשֶׂה סְפֵק שֵׁנִי וּסְפֵק שֵׁנִי עוֹשֶׂה סְפֵק שְׁלִישִׁי: \n", + "תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ בִּסְפֵק אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּטֻמְאָה זוֹ כְּגוֹן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגַע בְּאָב זֶה אוֹ לֹא נָגַע: \n", + "וְיֵשׁ שָׁם סְפֵקוֹת שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין אוֹכְלִין אוֹתָן אֳכָלִין שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ בָּהֶן אֶלָּא תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְיֵשׁ שָׁם סְפֵקוֹת שֶׁשּׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קָדָשִׁים: \n", + "אֲבָל עַל סְפֵק סְפֵק הַטֻּמְאָה אֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה לְעוֹלָם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קָדָשִׁים. אֶלָּא תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין: \n", + "עַל שִׁשָּׁה סְפֵקוֹת שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה וְכֻלָּם גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵלּוּ הֵן. עַל בֵּית הַפְּרָס. וְעַל עָפָר הַבָּא מֵאֶרֶץ הָעַמִּים. וְעַל בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ. וְעַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים. וְעַל הָרֻקִּים הַנִּמְצָאִים. וְעַל מֵי רַגְלֵי אָדָם טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵי רַגְלֵי בְּהֵמָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בָּטְלוּ מַרְאִיתָן אִם לֹא. כֵּיצַד. אִם נִטְמֵאת תְּרוּמָה מֵחֲמַת אֶחָד מִשִּׁשָּׁה אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן בְּסָפֵק הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף. הוֹאִיל וּוַדַּאי סְפֵקוֹת אֵלּוּ טֻמְאָתָן מִן הַתּוֹרָה שֶׁהַמֵּת וְהַזָּב טְמֵאִין מִן הַתּוֹרָה. וְאַחַת תְּרוּמָה שֶׁנָּגְעָה בְּאַחַת מִשֵּׁשׁ טֻמְאוֹת הָאֵלּוּ. אוֹ שֶׁנִּטְמֵאת מֵחֲמַת אַחַת מֵהֶן וַהֲרֵי הִיא שְׁלִישִׁי לְאַחַת מֵהֶן הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף. אֲבָל אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ בְּכָל מָקוֹם אִם נָגַע בְּבֵית הַפְּרָס וּבְאֶרֶץ הָעַמִּים אוֹ לֹא נָגַע. אִם נָגַע בִּבְגָדִים וְרֻקִּין וְכֵלִים וּמֵי רְגָלִים אוֹ לֹא נָגַע. הֲרֵי אֵלּוּ תּוֹלִין מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן מִפְּנֵי הַסָּפֵק שֶׁמָּא טְמֵאִין הֵן אוֹ טְהוֹרִים וְאִם תֹּאמַר טְמֵאִין שֶׁמָּא נָגַע שֶׁמָּא לֹא נָגַע וְנִמְצְאוּ שְׁנֵי סְפֵקוֹת וְאֵין שׂוֹרְפִין עַל שְׁנֵי סְפֵקוֹת אֶלָּא תּוֹלִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "שְׁנֵּים עָשָׂר סְפֵקוֹת טהֲרוּ חֲכָמִים וְאֵלּוּ הֵן. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים לְמִקְוֶה. סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. סְפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים. אֲבָל לְטֻמְאַת עַצְמָן טְמֵאִים מִסָּפֵק. סְפֵק הַיָּדַיִם בֵּין לְטֻמְאַת עַצְמָן בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרַת יָדַיִם מִטֻּמְאָתָן. סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים. סְפֵק הַחֻלִּין. סְפֵק קָרְבָּנוֹת. סְפֵק נְגָעִים. סָפֵק עוֹבֵר וְעוֹמֵד. סְפֵק שְׁרָצִים. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים. סְפֵק שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת: \n", + "סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לְמִקְוֶה כֵּיצַד. שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפְלוּ לַמִּקְוֶה פְּסָלוּהוּ. סָפֵק נָפְלוּ סָפֵק לֹא נָפְלוּ וַאֲפִלּוּ נָפְלוּ סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן שִׁעוּר אוֹ אֵין בָּהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה בְּכַשְׁרוּתוֹ. וְאֵין מוֹרִין לוֹ לִטְבּל בְּמִקְוֶה זֶה וְלַעֲשׂוֹת טָהֳרוֹת לְכַתְּחִלָּה. וְאִם טָבַל וְעָשָׂה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת: \n", + "סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם כֵּיצַד. שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. בֵּין שֶׁהָיוּ הַמַּיִם בְּכֵלִים אוֹ בְּקַרְקָעוֹת וְיָרַד לַמַּיִם אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא מְלֹא אָדָם וְטֻמְאָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּדַע וַדַּאי שֶׁנָּגַע. וְלֹא אָמְרוּ סְפֵק טֻמְאָה צָפָה טָהוֹר אֶלָּא לְשֶׁרֶץ בִּלְבַד. וְכָל הַנִּתְלִים וְהַנִּגְרָרִין הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה מֻנָּח בִּכְלִי וּכְלִי צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַמֵּת אוֹ עַל הַנְּבֵלָה וַאֲפִלּוּ נִמּוֹחַ הַנְּבֵלָה אוֹ בָּשָׂר מֵת שֶׁתַּחְתָּיו אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל שִׁכְבַת זֶרַע הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה כְּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ שֶׁסְּפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הָיָה שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי שֶׁרֶץ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה כְּטֻמְאָה עָבָה שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וּסְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי מֵי חַטָּאת וּמֵי חַטָּאת צָפִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא כְּמֻנָּח אוֹ אֵינוֹ כְּמֻנָּח. לְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁסְּפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּהֲרוּ סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת כָּךְ טִהֲרוּ סְפֵק טָהֳרָה הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת. כֵּיצַד. עֲרֵבָה שֶׁהִיא טְמֵא מֵת וְכִכַּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר וְנָתוּן בְּתוֹכָהּ וְיָרְדוּ לְתוֹכָהּ מֵי גְּשָׁמִים וְנִתְמַלֵּאת וְנִפְשַׁט הַנְּיָר וַהֲרֵי הַכִּכָּר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהַנְּיָר מַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּיִם וְסָפֵק נָגַע צִדּוֹ בַּעֲרֵבָה סָפֵק לֹא נָגַע. הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא צָף עַל גַּבֵּי בּוֹר בְּתוֹךְ הַגַּת לִתְרוּמָה סְפֵקוֹ טָמֵא. וְלַפּוֹעֲלִין סְפֵקָן טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא טֻמְאָה צָפָה: \n", + "סָפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים טָהוֹר. לְטֻמְאַת עַצְמָן טָמֵא. כֵּיצַד. הָיָה מַקֵּל בְּיָדוֹ וּבְרֹאשׁוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִים וּזְרָקָן לְתוֹךְ כִּכָּרוֹת טְהוֹרוֹת. סָפֵק נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בַּכִּכָּרוֹת סָפֵק לֹא נָגְעוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בִּכְלִי זֶה אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַכְּלִי טָהוֹר. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַטְּמֵאִין בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים טְהוֹרִין. אֲבָל טָמֵא שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין. אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר טָמֵא לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין בְּסָפֵק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n", + "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין וּפָשַׁט הַטָּמֵא אֶת יָדוֹ לַאֲוִירָהּ סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע בָּהֶן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין וְהֶחָבִית טְהוֹרָה שֶׁאֵין סְפֵק הַמַּשְׁקִין מְטַמֵּא. וְכֵן אִם נִכְנְסוּ מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִין מִסָּפֵק לַאֲוִיר הֶחָבִית הֲרֵי הֶחָבִית טְהוֹרָה וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין שֶׁאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא מִן הֶחָבִית. וְאִם נִתְעָרְבוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַסָּפֵק בְּמַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית הֲרֵי כָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין בְּסָפֵק וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. וְכֵן אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הַפַּת וְהַתַּנּוּר טְהוֹרִין: \n", + "הַמְרַבֵּץ בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים אוֹ שֶׁזִּלְּפָן וְהָיוּ שָׁם טָהֳרוֹת סָפֵק נִתְּזוּ עֲלֵיהֶן סָפֵק לֹא נִתְּזוּ סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "זִלֵּף מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּטְמֵאִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְנִמְצְאוּ אַחַר כָּךְ מַשְׁקִין עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. נְטָלָהּ וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁסְּפֵק הַמַּשְׁקִין לְטַמֵּא טָהוֹר. הִנִּיחַ הַכִּכָּר עַד שֶׁיִּנָּגְבוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בְּסָפֵק שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וַהֲרֵי אֵין כָּאן מַשְׁקִין אֶלָּא כִּכָּר שֶׁהִיא סָפֵק טְמֵאָה סָפֵק טְהוֹרָה: \n", + "סְפֵק יָדַיִם בֵּין לְהִתְטַמֵּא בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרָתָן טָהוֹר כֵּיצַד. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְמֵאִין סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְסָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וּלְפָנָיו כִּכָּר טָמֵא וְכִכָּר טָהוֹר וְנָגַע בִּשְׁנֵיהֶן סָפֵק טְמֵאָה בַּטָּמֵא וְהַטְּהוֹרָה בַּטָּהוֹר אוֹ טְמֵאָה בַּטָּהוֹר וְהַטְּהוֹרָה בַּטָּמֵא. הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. וְכֵן אִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וְהִטְבִּילָן אוֹ נְטָלָן סָפֵק שֶׁהַמַּיִם שֶׁטִּהֲרוּ בָּהֶן כְּשֵׁרִים לְיָדַיִם סָפֵק שֶׁהֵן פְּסוּלִין. סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן כְּשִׁעוּר סָפֵק אֵין בָּהֶן. סָפֵק שֶׁהָיָה דָּבָר חוֹצֵץ עַל יָדוֹ סָפֵק שֶׁלֹּא הָיָה. הֲרֵי יָדָיו טְהוֹרוֹת: \n", + "הָיְתָה יָדוֹ אַחַת טְמֵאָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ הִיא אוֹמְרִין לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה טָהֳרוֹת עַד שֶׁיִּטּל שְׁתֵּי יָדָיו. וְאִם נָגַע בְּאַחַת מֵהֶן בְּטָהֳרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת: \n" + ], + [ + "סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים כֵּיצַד. סָפֵק אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין סָפֵק שֶׁלֹּא אָכַל וְשֶׁלֹּא שָׁתָה. סָפֵק שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין סָפֵק שֶׁלֹּא בָּא וְשֶׁלֹּא נָפְלוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן אִם אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ בָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ נָפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין וְסָפֵק נָגַע בְּטָהֳרוֹת אֵלּוּ סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי טָהֳרוֹת אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן הָאוֹכֵל סְפֵק אֳכָלִין טְמֵאִים וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִים בְּסָפֵק הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה תְּלוּיָה טָהוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִוַּלְדֵי טֻמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקָן טָהוֹר. אֲבָל אַב [הַטֻּמְאָה] שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקוֹ טָמֵא אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הָאָב עַצְמוֹ טָמֵא בְּסָפֵק כְּגוֹן בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עַל סְפֵק מַגָּעָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "סְפֵק הַחֻלִּין הִיא טָהֳרַת אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים. כֵּיצַד. אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה שֶׁנּוֹלַד לָהֶן סְפֵק טֻמְאָה בְּטָהֳרוֹתֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים כְּכָל הַסְּפֵקוֹת כֻּלָּן. וְאֵין לָהֶן טֻמְאָה אֶלָּא טֻמְאָה וַדָּאִית: \n", + "סְפֵק הַקָּרְבָּנוֹת כֵּיצַד. מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו סְפֵק חֲמִשָּׁה קָרְבָּנוֹת. כְּגוֹן הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת. מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד וְטָהוֹר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלָיו חוֹבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה: \n", + "סְפֵק נְגָעִים כֵּיצַד. עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת נְגָעִים: \n", + "סָפֵק עוֹמֵד וְעוֹבֵר כֵּיצַד. מְצֹרָע שֶׁיּוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר סָפֵק הֶאֱהִיל עָלָיו הָאִילָן וְטָמֵא סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל עָלָיו וְכֵן אִם הָיָה הַטָּהוֹר יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן וְהַמְצֹרָע עוֹבֵר תַּחְתָּיו סָפֵק עָמַד הַמְצֹרָע וְנִטְמָא הַטָּהוֹר סָפֵק לֹא עָמַד סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "סְפֵק שְׁרָצִים זֶה סְפֵק הַנִּזְרָקִין. כֵּיצַד. זָרַק שֶׁרֶץ אוֹ דָּבָר טָמֵא לְבֵין הַכִּכָּרוֹת אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר לְבֵין הַטְּמֵאוֹת וְסָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי זֶה טָהוֹר הוֹאִיל וּמָצָא הַכִּכָּר הַטָּהוֹר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּטֻּמְאָה שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא נָגַע בּוֹ וְאַחַר כָּךְ נָפַל בְּצִדּוֹ אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן: \n", + "הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה וּמְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחָה הַטֻּמְאָה. הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בּוֹ וְנוֹגַעַת בְּכִכָּרוֹת סָפֵק חַי סָפֵק מֵת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנְּטָלַתּוּ וְהָלְכָה לָהּ. אֲבָל אִם נִמְצָא מֵת בְּפִיהָ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאוֹת. רָאוּהוּ חַי בְּפִיהָ אַף עַל פִּי שֶׁמְּצָאוּהוּ מֵת בְּפִיהָ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה וְהַנְּבֵלָה בְּפִי הַכֶּלֶב וְעָבְרוּ בֵּין הַטְּהוֹרִים אוֹ שֶׁעָבְרוּ טְהוֹרִים בֵּינֵיהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לַטֻּמְאָה מָקוֹם קָבוּעַ. הָיוּ מְנַקְּרִין בָּהֶן עַל הָאָרֶץ הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין וּמְטַמְּאִין לְמַפְרֵעַ מִסָּפֵק אִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "סָפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים כֵּיצַד. טֻמְאָה שֶׁמֻּנַּחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיְתָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְסָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְהִשָּׁאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "סָפֵק שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת כֵּיצַד. הָיָה דָּבָר טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְדָבָר טָהוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שֶׁהָיָה הַדָּבָר לְהֵפֶךְ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע. אוֹ שֶׁהֵסִיט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הֵסִיט. אִם הָיָה הַדָּבָר הַטָּמֵא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל הֲרֵי זֶה טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁסָּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר. כְּשֶׁיָּבוֹא לִשָּׁאֵל אוֹמְרִין לוֹ אִם טָבַלְתָּ אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד. אִם טָבַל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאִם לֹא טָבַל וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת שֶׁסְּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא שָׂרוּף וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי אֳכָלִין וְכֵן טַלִּית שֶׁנִּמְצֵאת בְּלוּיָה וּמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת שְׁבוּרָה אוֹ חֲלוּדָה בֵּין הַכֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא אַחַר שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין נִשְׂרַף וְאַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ הַכֵּלִים בְּמַגַּע הַטַּלִּית וְהַמַּחַט נִשְׁבְּרָה אוֹ הֶחְלִידָה וּבָלְתָה הַטַּלִּית עַד שֶׁטָּהֲרָה שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן: \n", + "שְׁנֵי עֵדִים אוֹמְרִין לוֹ נִטְמָא וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר אֲנִי הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין אוֹמְרִין לוֹ עֲסֹק בְּטָהֳרוֹת אֶלָּא אִם עָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת וְיָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמָא בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָהוֹר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמָא וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה נִטְמָא. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמָא וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמָא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר: \n" + ], + [ + "מִפְּנֵּי מָה טִהֲרוּ חֲכָמִים סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁהֲרֵי הַצִּבּוּר עוֹשִׂין פֶּסַח בְּטֻמְאָה בִּזְמַן שֶׁהַטְּמֵאִים מְרֻבִּין. אִם טֻמְאָה וַדָּאִית נִדְחֵית מִפְּנֵיהֶן קַל וָחֹמֶר לִסְפֵק טֻמְאָה שֶׁאִסּוּר כָּל הַסְּפֵקוֹת מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הֶחְמִירוּ בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁהֲרֵי סוֹטָה שֶׁנִּסְתְּרָה אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר סָפֵק הֲרֵי הִיא טְמֵאָה לְבַעְלָהּ עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה: \n", + "וּכְשֵׁם שֶׁהַסּוֹטָה וּבוֹעֲלָהּ שְׁנַיִם כָּךְ סְפֵק טֻמְאָה בִּשְׁנַיִם. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי סְפֵק טֻמְאָתָן שָׁם טָהוֹר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זֶה שֶׁנִּטְמָא בְּסָפֵק יֵשׁ בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל וְלִדְרשׁ מִמֶּנּוּ מָה אֵרַע לוֹ כְּסוֹטָה. אֲבָל אִם הָיָה חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עַל הָעִנְיָן כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר. כֵּיצַד. חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל שֶׁנִּמְצְאוּ בְּחָצֵר אוֹ בְּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ שָׁם טֻמְאָה וְסָפֵק נָגְעוּ וְסָפֵק לֹא נָגְעוּ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "הַסּוּמָא וְהַיָּשֵׁן וְהַמְהַלֵּךְ בַּלַּיְלָה סְפֵקָן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל סְפֵקוֹ טָהוֹר בְּשֶׁהָיָה הַדָּבָר שָׁקוּל וְאֵין שָׁם חֲזָקָה. אֲבָל אִם הָיָה הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי זֶה טָמֵא. כֵּיצַד. תִּינוֹק טָמֵא שֶׁנִּמְצָא בְּצַד הָעִסָּה וְהַבָּצֵק בְּיָדוֹ הֲרֵי הָעִסָּה טְמֵאָה שֶׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לְטַפֵּחַ וּבְכָךְ הִיא חֶזְקָתוֹ. וְאֵין שׂוֹרְפִין עַל חֲזָקָה זוֹ: \n", + "הָיוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין וּבָצֵק טָהוֹר וּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹפוֹת בַּבַּיִת וְנִמְצָא בַּבָּצֵק מְקוֹם נְשִׁיכָתָן. חֲזָקָה שֶׁשָּׁתוּ מַשְׁקִין וְנָשְׁכוּ בַּבָּצֵק וְטִמְּאוּהוּ. הָיְתָה שָׁם פָּרָה וּבֵין הַמַּשְׁקִין וְהַבָּצֵק כְּדֵי שֶׁתְּלַחֵךְ אֶת לְשׁוֹנָהּ הֲרֵי הַבָּצֵק טָהוֹר. וּבִשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁתְּנַגֵּב אֶת פִּיהָ. פָּחוֹת מִזֶּה הַבָּצֵק טָמֵא. וְאִם הָיָה כֶּלֶב אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקִין בְּצַד הַבָּצֵק הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל כֶּלֶב לְהַנִּיחַ הַמָּזוֹן וְלֵילֵךְ לוֹ אֶל הַמַּיִם. נִמְצָא בַּבָּצֵק נְקִירַת הַתַּרְנְגוֹלִין אִם יֵשׁ בֵּין הַמַּשְׁקִין וְהַבָּצֵק כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת פִּיהֶן בָּאָרֶץ הַבָּצֵק טָהוֹר. וְאִם לָאו טָמֵא שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁשָּׁתוּ וְנִקְּרוּ בַּבָּצֵק בַּמַּשְׁקִין שֶׁבְּפִיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ הַמַּשְׁקִין צְלוּלִין שֶׁבָּבוּאָה שֶׁל תִּינוֹק נִכֶּרֶת בָּהֶן. אֲבָל עֲכוּרִים הַבָּצֵק טָהוֹר. שֶׁאִלּוּ נִקְּרוּ בַּמַּשְׁקִין הָיָה מְקוֹם הַמַּשְׁקִין נִכָּר בַּבָּצֵק. אִם הָיוּ צְלוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁהַבָּצֵק בְּחֶזְקַת טֻמְאָה אֵין שׂוֹרְפִין עַל חֲזָקָה זוֹ אֶלָּא תּוֹלִין: \n", + "אֵיזוֹ הִיא חֲזָקָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. עִסָּה בַּבַּיִת וּשְׁרָצִים וּצְפַרְדְּעִים מְטַפְּלִין שָׁם וְנִמְצְאוּ חֲתִיכוֹת מִבְּשָׂרָן בָּעִסָּה אִם רֹב הַמְטַפְּלִים שְׁרָצִים הָעִסָּה טְמֵאָה וְתִשָּׂרֵף. וְאִם הָרֹב צְפַרְדְּעִים טְהוֹרָה: \n", + "הָיוּ טֻמְאוֹת וְטָהֳרוֹת בְּצִדּוֹ אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְסָפֵק נָגְעוּ סָפֵק לֹא נָגְעוּ בְּעֵת שֶׁנִּתְעַטֵּף אִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא. שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם נִשְׁאָלִין עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בִּכְלִי הַמֻּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְאִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר וְאִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתוּן עַל גַּבֵּי הַדַּף וּמִדְרָס נָתוּן תַּחְתָּיו וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּשֶׁיִּפּל שֶׁלֹּא יִגַּע בַּמִּדְרָס. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּמְקוֹם מִדְרוֹן וּבָא וּמָצָא הַכִּכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אָדָם בָּא וּנְטָלוֹ וּנְתָנוֹ בְּמָקוֹם זֶה. וְאִם אָמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא בָּא אָדָם לְכָאן טָמֵא שֶׁוַּדַּאי נָפַל וְנָגַע בַּמִּדְרָס כְּשֶׁנָּפַל: \n", + "תִּינוֹק שֶׁנִּמְצָא בְּצַד בֵּית הַקְּבָרוֹת וְהַשּׁוֹשַׁנִּים בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה סְפֵקוֹ טָהוֹר שֶׁמָּא אַחֵר לִקְּטָן וּנְתָנָם לוֹ. וְכֵן חֲמוֹר הָעוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת כֵּלָיו טְהוֹרִין וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא נִתְמַעֵךְ בָּהֶן וְנָגְעוּ בַּקֶּבֶר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל וּכְשֶׁנִּמְצְאוּ לֹא נִמְצְאוּ נוֹגְעִין וְכָל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן: \n", + "תִּינוֹק שֶׁהָיָה תּוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו אוֹ שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו סְפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁאָבִיו נִשְׁאָל עָלָיו: \n", + "וְאַרְבָּעָה סְפֵקוֹת אָמְרוּ חֲכָמִים בְּתִינוֹק. תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ שֶׁהִנִּיחַתּוּ אִמּוֹ וּבָאָה וּמְצָאַתּוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹ טָהוֹר וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא טֻמְאָה בָּאָה וּנְשָׁקַתּוּ וְגִפַּפְתּוֹ. הִתְחִיל הַתִּינוֹק לָצֵאת וּלְהַכְנִיס בְּגָדָיו טְהוֹרִין וְאֵינָן מִדְרָס כִּשְׁאָר בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין אֵין עוֹשִׂין עַל גַּבֵּיהֶן טָהֳרוֹת. הִגְדִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל סְפֵקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. הִגְדִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ אוֹכְלִין עַל גּוּפוֹ טָהֳרוֹת. יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו אוֹכְלִין עַל גַּבָּן טָהֳרוֹת. כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. מַטְבִּילִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ חֻלִּין לְשֵׁם תְּרוּמָה אִם יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ אוֹכְלִין אַגַּב גּוּפוֹ טָהֳרוֹת וְאִם יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו אוֹכְלִים אַגַּב יָדוֹ טָהֳרוֹת: \n" + ], + [ + "כְּזַיִת מִן הַמֵּת בְּפִי הָעוֹרֵב סָפֵק הֶאֱהִיל עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סָפֵק שֶׁלֹּא הֶאֱהִיל הֲרֵי הָאָדָם טָמֵא מִסָּפֵק וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל וְהַכֵּלִים טְהוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְכֵן הַמְמַלֵּא בִּכְלִי וְנָתַן בַּעֲשָׂרָה כֵּלִים וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּאֶחָד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְהַכֵּלִים טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן סָפֵק שֶׁמָּא הַשֶּׁרֶץ בַּכְּלִי שֶׁמִּלֵּא בּוֹ הָיָה תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כֵּלִים וְאֵין בָּהֶן דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְאִם הָיָה לַכְּלִי שֶׁמִּלֵּא בּוֹ אָזְנַיִם הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם וְיִתְאַחֵר בּוֹ הַשֶּׁרֶץ כֻּלָּן טְמֵאִים. וְכֵן הַמְמַלֵּא בַּעֲשָׂרָה דְּלָיִים זֶה אַחַר זֶה וְנָתַן בַּעֲשָׂרָה כֵּלִים מִדְּלִי אֶחָד לִכְלִי אַחֵר וְאֵין יָדוּעַ הָרִאשׁוֹן מִן הָאַחֲרוֹן וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בִּכְלִי אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הַתִּשְׁעָה כֵּלִים עִם עֲשֶׂרֶת הַדְּלָיִים טְהוֹרִין שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא בִּכְלִי זֶה הָיָה הַשֶּׁרֶץ מִתְּחִלָּתוֹ. וְאִם יֵשׁ לַדְּלָיִים אָזְנַיִם הֲרֵי כָּל הַדְּלָיִים עִם כָּל הַכֵּלִים טְמֵאִין. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בַּתַּחְתּוֹן הָעֶלְיוֹן טָהוֹר. וְאֵין אוֹמְרִין מֵהָעֶלְיוֹן נָפַל אֶלָּא שֶׁמָּא בַּתַּחְתּוֹן הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כֵּלִים וְאֵין לָהֶן דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n", + "קֻפָּה שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּטָהֳרוֹת וְנִמְצָא בָּהּ שֶׁרֶץ אִם יֵשׁ לָהּ שׁוּלַיִם אוֹ אָזְנַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ שׁוּלַיִם הֲרֵי כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ טְמֵאוֹת. אֲפִלּוּ הָיְתָה בְּדוּקָה וּמְכֻסָּה שֶׁמָּא עִם הַגְבָּהַת יָדוֹ מִן הַבְּדִיקָה נָפַל הַשֶּׁרֶץ. וַאֲפִלּוּ נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּטָהֳרוֹת בְּזָוִית זוֹ וְטִלְטְלָהּ לְזָוִית אַחֶרֶת וְנִמְצָא בָּהּ הַשֶּׁרֶץ כֻּלָּן טְמֵאוֹת לְפִי שֶׁמַּחֲזִיקִין טֻמְאָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִתְלוֹת אֲבָל לֹא לִשְׂרֹף: \n", + "הַזּוֹלֵף אֶת הַבּוֹר וּמְמַלֵּא מִמֶּנּוּ חָבִיּוֹת אִם הָיָה מַשְׁקִיעַ כָּל חָבִית וְחָבִית בַּבּוֹר וּמְמַלֵּא אוֹתָן וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בָּרִאשׁוֹנָה כֻּלָּן טְמֵאוֹת. נִמְצָא בָּאַחֲרוֹנָה הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אַחַר שֶׁמִּלֵּא אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת נָפַל שֶׁרֶץ לַבּוֹר. הָיָה זוֹלֵף בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הֶחָבִיּוֹת עַד שֶׁמִּלְּאָן וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן הִיא בִּלְבַד טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בְּזוֹ בִּלְבַד נָפַל הַשֶּׁרֶץ אוֹ הָיָה בָּהּ עַד שֶׁלֹּא זִלֵּף לְתוֹכָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בּוֹדֵק כָּל חָבִית מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן בָּהּ הַיַּיִן וּמְכַסֶּה אוֹתָהּ אַחַר שֶׁזּוֹלֵף לְתוֹכָהּ וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן כֻּלָּן טְמֵאוֹת. וְכֵן אִם נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בַּבּוֹר אוֹ בַּכְּלִי שֶׁזּוֹלֵף בּוֹ הַכּל טָמֵא: \n", + "הָיָה קוֹצֶה זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לַגַּג וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בַּגַּג זֵיתִים שֶׁבַּמַּעֲטָן טְהוֹרִים. נִמְצָא בַּמַּעֲטָן הַמַּעֲטָן טָמֵא. נִמְצָא בֵּין כֹּתֶל לַזֵּיתִים הַזֵּיתִים טְהוֹרִים. נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹךְ גּוּשׁ שֶׁל זֵיתִים וְהַגּוּשׁ בַּגַּג אִם בְּתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַף הַמַּעֲטָן טָמֵא. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר גּוּשׁ זֶה מִן הַמַּעֲטָן עָלָה וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ. וְאִם נִמְצָא אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים מִשֶּׁהֶעֱלָה זֵיתִים לַגַּג הֲרֵי הַמַּעֲטָן טָהוֹר שֶׁמָּא בַּגַּג נִתְקַבְּצוּ וְנַעֲשׂוּ גּוּשׁ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים: \n", + "הַקּוֹרֵץ מִקְרֶצֶת מִן הָעִסָּה וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בַּמִּקְרֶצֶת הַמִּקְרֶצֶת לְבַדָּהּ טְמֵאָה. נִמְצָא בָּעִסָּה הָעִסָּה לְבַדָּהּ טְמֵאָה. נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמִּקְרֶצֶת אַף הָעִסָּה טְמֵאָה: \n", + "אֹכֶל טָמֵא שֶׁנִּמְצָא גַּרְעִינָה שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַכִּכָּר אוֹ עַל גַּבֵּי תַּבְשִׁיל רוֹתֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הָאוֹכֵל כֻּלּוֹ נָפַל שָׁם וְנִמּוֹחַ בְּתוֹךְ הַכִּכָּר אוֹ מֵחֲמַת הָרְתִיחָה וְנִשְׁאֲרָה גַּרְעִינָתוֹ. נִמְצֵאת הַגַּרְעִינָה עַל גַּבֵּי הַכִּכָּר אוֹ בְּתוֹךְ תַּבְשִׁיל צוֹנֵן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַשְׁקֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר גַּרְעִינָה זוֹ לְבַדָּהּ נָפְלָה אַחַר שֶׁאָבַד הָאוֹכֵל מֵעָלֶיהָ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְטַמְּאָה: \n", + "הָיוּ בַּבַּיִת אֳכָלִין טְמֵאִין וָאֳכָלִין טְהוֹרִים וְנִמְצֵאת גַּרְעִינָה בַּבַּיִת הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. וְכֵן אִם הָיוּ דָּמִים טְהוֹרִים וְדָמִים טְמֵאִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְנִמְצָא דָּם עַל הָאֹכֶל הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּמְצָא עָלָיו דָּם וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִהֲרוּהוּ. שֶׁאֲפִלּוּ נֹאמַר דַּם שֶׁרֶץ הוּא הֲרֵינִי אוֹמֵר דַּם שֶׁרֶץ חַי הוּא שֶׁהוּא טָהוֹר: \n", + "עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְבֵלוֹת וּשְׁחוּטוֹת. בָּשָׂר הַנִּמְצָא בָּהּ הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב. וְכֵן אִם הָיָה הַנִּמְצָא בָּהּ סְפֵק שֶׁרֶץ סְפֵק צְפַרְדֵּעַ הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ הָעִיר בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. זֶה הַכְּלָל בְּנִמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרֹב: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁמְּגַבֶּבֶת גְּבָבָה בֶּחָצֵר וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּתוֹךְ גְּבָבָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. נִמְצָא עַל גַּבֵּי גְּבָבָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגְעָה בּוֹ. הָיְתָה כּוֹבֶרֶת בִּכְבָרָה וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת שֶׁבַּכְּבָרָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. נִמְצָא עַל גַּבֵּי הַכְּבָרָה הֲרֵי זוֹ סָפֵק טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגְעָה בּוֹ וְכָל סָפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵקֵי סְפֵקוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא. כֵּיצַד. נִכְנַס לְמָבוֹי וְהַטֻּמְאָה בְּחָצֵר סָפֵק נִכְנַס לֶחָצֵר סָפֵק לֹא נִכְנַס. טֻמְאָה בַּבַּיִת סָפֵק נִכְנַס לַבַּיִת סָפֵק לֹא נִכְנַס. וַאֲפִלּוּ נִכְנַס סָפֵק שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם סָפֵק הָיְתָה שָׁם. וְאִם תֹּאמַר הָיְתָה שָׁם בְּעֵת שֶׁנִּכְנַס סָפֵק יֵשׁ בָּהּ כְּשִׁעוּר סָפֵק אֵין בָּהּ. וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בָּהּ סָפֵק שֶׁהִיא טֻמְאָה סָפֵק אֵינָהּ טֻמְאָה. וַאֲפִלּוּ הִיא טֻמְאָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁהַמָּבוֹי רְשׁוּת הַיָּחִיד: \n", + "תִּשְׁעָה צְפַרְדְּעִים וְשֶׁרֶץ אֶחָד בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ סְפֵקוֹ טָמֵא. תִּשְׁעָה שְׁרָצִים וּצְפַרְדֵּעַ בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל כָּל סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר עַד שֶׁיֹּאמַר נִטְמֵאתִי בְּוַדַּאי. וְכָל סָפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא עַד שֶׁיֹּאמַר וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. לְפִיכָךְ עַצְמוֹת הַמֵּת וְעֶצֶם נְבֵלָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אוֹ גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשִׁים מִבֵּית הַפְּרָס אוֹ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ בְּמָה נָגַע מֵהֶן וּבְמָה הֵסִיט. כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵלָה וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵי זֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה הָלַךְ. אוֹ שֶׁנָּגַע בְּאָדָם זֶה בְּדֶרֶךְ וְאֵין יָדוּעַ אִם הוּא טָמֵא אוֹ טָהוֹר. אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע. בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת טָהוֹר: \n", + "הַמּוֹצֵא מֵת מֻשְׁכָּב לְרָחְבּוֹ שֶׁל דֶּרֶךְ אִם הָיָה שָׁלֵם וְהוּא מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה הֲרֵי זֶה טָמֵא לִתְרוּמָה שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע. הָיָה לוֹ מָקוֹם לַעֲבֹר אוֹ שֶׁהָיָה מְשֻׁבָּר וּמְפֹרָק שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁעָבַר בֵּין שׁוֹקָיו וּפְרָקָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הָיָה קֶבֶר לְכָל רֹחַב הַדֶּרֶךְ הַקֶּבֶר מְצָרְפוֹ וְהָעוֹבֵר שָׁם טָמֵא. שֶׁאֵין זֶה כִּשְׁאָר סְפֵקוֹת אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּמָבוֹי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד הַעֵת שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ אֲפִלּוּ כִּבְּדוֹ וְלֹא בְּדָקוֹ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ מִקֹּדֶם הַכִּבּוּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּצָאוֹ יָבֵשׁ. אֲבָל אִם מְצָאוֹ לַח אֵינוֹ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּת בָּהּ וְיִהְיֶה עַתָּה לַח בְּעֵת שֶׁנִּמְצָא: \n", + "שְׁנֵי רֻקִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד מִן הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ תּוֹלִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵקוֹת סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע סָפֵק בַּנִּמְצָא וְאִם תֹּאמַר בַּנִּמְצָא סָפֵק שֶׁהוּא טָמֵא סָפֵק שֶׁהוּא טָהוֹר. הָיוּ שְׁנֵי הָרֻקִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיוּ נְגוּבִין וּמֻנָּחִין שָׁם וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. נָשָׂא אֶחָד מֵהֶן תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁנְּשָׂאוֹ אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן לַח וְנִתְלָה בּוֹ הָרֹק הַלַּח תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סְפֵקוֹ טָהוֹר אֶלָּא הֲרֵי הוּא עַל בִּגְדוֹ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאִם נָגַע בָּרֹק הַנִּמְצָא אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֱסִיטוֹ בְּכָל מָקוֹם שׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה כְּבֵית הַפְּרָס וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁשּׂוֹרְפִין עַל וַדַּאי מַגָּעָן בְּכָל מָקוֹם: \n", + "מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אֶחָד וְדָרַס עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁרָקַק וְנָגַע בּוֹ הָרֹק. עַל רֻקּוֹ שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. וְעַל בְּגָדָיו הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אִם רֹב הָעִיר טְמֵאִין בְּגָדָיו מִדְרָס. וְאִם רֹב הָעִיר טְהוֹרִים הֲרֵי הוּא טָהוֹר: \n", + "מִי שֶׁאָבַד לוֹ כְּלִי וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס וְטָמֵא טְמֵא מֵת. אָבַד לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם אִבְּדוֹ בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בּוֹ בַּיּוֹם טָהוֹר. אָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם אוֹ שֶׁאָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָמֵא. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה אוֹ מִקְצָתוֹ טָמֵא: \n", + "הִנִּיחַ כְּלִי אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה טָהוֹר. הִנִּיחוֹ אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טְמֵא מִדְרָס וְטָהוֹר מִטְּמֵא מֵת. וּמִפְּנֵי מָה לֹא הֶחְמִירוּ בְּשׁוֹכֵחַ וּמַנִּיחַ כִּמְאַבֵּד מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ דָּבָר מָצוּי תָּמִיד לֹא גָּזְרוּ עָלָיו: \n", + "הַמְאַבֵּד וּמָצָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת שִׁמּוּר: \n", + "הַשּׁוֹטֵחַ כֵּלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וּבִרְשׁוּת הַיָּחִיד טְמֵאִים שֶׁמָּא נָגְעוּ בָּהֶן טְמֵאִים. וְאִם הָיָה מְשַׁמְּרָן טְהוֹרִים. נָפְלוּ וְהָלַךְ לַהֲבִיאָם טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֶלְמוּ מֵעֵינָיו. וְכֵן מִי שֶׁאָבְדוּ כֵּלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְצָאָן אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם הֲרֵי הֵן מִדְרָס וּטְמֵא מֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר אוֹ נָכְרִית כָּל הָרֻקִּין שֶׁבָּעִיר בְּחֶזְקַת טֻמְאָה לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם: \n", + "מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בִּסְפִינָה. אִם מַכִּירַתּוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה כֵּלָיו טְהוֹרִין וְאִם לָאו יִשְׁאָלֶנָּה: \n", + "מִי שֶׁיָּשַׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָמַד כֵּלָיו טְהוֹרִים: \n", + "נָגַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי אִם מֵת וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמְצָאוֹ מֵת הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאִם רָאוּהוּ חַי בָּעֶרֶב וּבַשַּׁחַר מָצְאוּ מֵת הֲרֵי זֶה סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְטָהוֹר: \n", + "הַמְסֻכָּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְעַלֵּף וְאֵין יָדוּעַ אִם מֵת אוֹ עֲדַיִן הוּא חַי וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְחָזְרוּ וְהִכְנִיסוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא וּכְשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מְסֻכָּן וְהוֹלִיכוּהוּ מֵעִיר לְעִיר בְּמִטָּה וְהָיוּ כִּתּוֹת מִתְחַלְּפוֹת תַּחְתָּיו וּבָאַחֲרוֹנָה נִמְצָא מֵת וְלֹא טִמְּאוּ חֲכָמִים אֶלָּא כַּת אַחֲרוֹנָה בִּלְבַד: \n", + "טָמֵא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר עַל הַבּוֹר וְנִתְּזָה צִינוֹרָא מִפִּיו סָפֵק הִגִּיעַ לַבּוֹר סָפֵק לֹא הִגִּיעַ. אִם הָיָה בּוֹר שֶׁל שֶׁמֶן סְפֵקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם הָיָה בּוֹר שֶׁל יַיִן סְפֵקוֹ טָהוֹר בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפַת הַבּוֹר קוֹלֶטֶת: \n" + ], + [ + "שְׁנֵּי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר הָלַךְ בְּאֶחָד מִהן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן הָלַךְ וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֶכְלוּ וְהִזָּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְטָבַל וְטָהַר וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵלּוּ וְאֵלּוּ תְּלוּיוֹת שֶׁבְּוַדַּאי שֶׁאֶחָד מִן הַטָּהֳרוֹת טָמֵא. וְאִם לֹא טָהַר בֵּינְתַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ שֶׁהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה טָמֵא הוּא מִפְּנֵי שֶׁהָלַךְ בִּשְׁנֵי הַשְּׁבִילִין. וְכֵן הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צוּרָתָן נִכֶּרֶת וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ הַשֶּׁרֶץ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֶכְלוּ וְטָבַל וְנָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְאִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵלּוּ וְאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. וְאִם לֹא טָבַל בֵּינְתַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ: \n", + "שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת אִם בָּאוּ וְנִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה מוֹרִין לְכָל אֶחָד מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר. בָּאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד אוֹ שֶׁבָּא הָאֶחָד וְשָׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ וְאָמַר שְׁנַיִם הָיִינוּ וּבִשְׁנֵי הַשְּׁבִילִים הָלַכְנוּ וּשְׁתֵּי טָהֳרוֹת עָשִׂינוּ הֲרֵי שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין וְטָהֳרוֹת שֶׁעָשׂוּ נִשְׂרָפוֹת. וְכֵן אִם נִטְמְאוּ בְּטֻמְאָה קַלָּה. כֵּיצַד. שְׁנֵי כִּכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וְאָכַל אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהוּא מִכְּלַל הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת אוֹ שֶׁנִּשְׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין מִסָּפֵק וְטָהֳרוֹתָם נִשְׂרָפוֹת שֶׁהֲרֵי וַדַּאי אַחַת מֵהֶן טְמֵאָה. וַאֲפִלּוּ כִּכָּר אֶחָד טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה כִּכָּרוֹת טְהוֹרִין כֻּלָּן טְמֵאִין וְיִשָּׂרְפוּ: \n", + "כִּכָּר טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּתִשְׁעָה כִּכָּרוֹת טְהוֹרִין וּבָאוּ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם וְאָכְלוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרוֹת מֵהֶן וּבָאוּ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים וְאָכְלוּ הַחֲמִשָּׁה הַנִּשְׁאָרִים הָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁיִּתְלוּ בָּהֶן וְהַחֲמִשָּׁה הָאֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן תּוֹלִין בָּרִאשׁוֹנִים: \n", + "שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְהָלְכוּ בָּהֶן שְׁנֵי אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד טָהוֹר וְאִישׁ אֶחָד טָמֵא אֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד תָּלוּי הֲרֵי זֶה הַטָּהוֹר תּוֹלֶה בַּתָּלוּי וְאוֹמְרִין זֶה הַטָּהוֹר הָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַטָּהוֹר וַהֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ וְזֶה הַתָּלוּי הָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַטָּמֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד: \n" + ], + [ + "כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן שַׁבָּת כָּךְ הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן טֻמְאָה: \n", + "אַרְבַּע אַמּוֹת הַסְּמוּכוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. וְכֵן הַכַּרְמְלִית כְּגוֹן הַיָּם וְהַאִצְטְוַונִית הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "יֵשׁ שָׁם מְקוֹמוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן טֻמְאָה וְאֵלּוּ הֵן. הַשְּׁבִילִין הַמְפֻלָּשִׁין לְשִׁיחִין וּלְבוֹרוֹת וּלְגִתּוֹת וְהַבִּקְעָה הַמֻּקֶּפֶת גָּדֵר בִּימוֹת הַחַמָּה וּבַסִילְקִי מְלָכִים שֶׁהוּא בִּנְיָן רָחָב הַרְבֵּה לַעֲמֹד בּוֹ אַנְשֵׁי הַמֶּרְכָּבָה וְיֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה פְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַפּוֹרָן וְהוּא הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְחָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין בְּפֶתַח זֶה וְיוֹצְאִין בְּפֶתַח אַחֵר. וְכֵן מְבוֹאוֹת הַיּוֹרְדִים לַיָּם אוֹ לַנָּהָר אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּדוּרִין מִכָּאן וּמִכָּאן וְרַבִּים מְטַפְּסִין וְעוֹלִין בָּהֶן וְהַבִּימוֹסוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. וְכֵן כָּל הָעֲזָרָה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "גִּנּוֹת הָעִיר שֶׁדֶּרֶךְ הָעִיר עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "הַגִּנָּה בִּזְמַן שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת רְשׁוּת הַיָּחִיד וּבִזְמַן שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. וְכֵן בַּסִילְקִי גְּדוֹלָה בִּזְמַן שֶׁפּוֹתְחִין אוֹתָהּ רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה וּבִזְמַן שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד לַכּל: \n", + "הַבִּקְעָה הַמֻּקֶּפֶת גָּדֵר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּלְטֻמְאָה וְאִם לֹא הָיְתָה מֻקֶּפֶת הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה בִּלְבַד. וּבִקְעָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה. וְאֵלּוּ הֵן יְמוֹת הַחַמָּה מִשֶּׁתֵּעָקֵר הַתְּבוּאָה מִתּוֹכָהּ. וְאֵלּוּ הֵן יְמוֹת הַגְּשָׁמִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. בֵּין הָעִגּוּלִים שֶׁל עֲנָבִים לַזּוֹגִין רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "כֶּרֶם שֶׁלִּפְנֵי הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הַיָּחִיד וּלְאַחַר הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִים בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִים בָּרוּחַ שֶׁכְּנֶגְדָהּ. שְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ דִּינָם כְּשֵׁם שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת כָּךְ הֵם רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה: \n", + "וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָעָם מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן וְאֵלּוּ הֵן. הָאִילָנוֹת וְחוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. כֵּיצַד. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ עָלָה לְרֹאשׁוֹ סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. הִכְנִיס יָדוֹ לְחוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֻמְאָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "חֲנוּת שֶׁהִיא טְמֵאָה וּפְתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס סְפֵקוֹ טָהוֹר שֶׁכָּל הַחֲנוּת כְּמוֹ שֶׁרֶץ הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁסְּפֵק מַגָּעוֹ טָהוֹר. הָיוּ שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וְנִכְנַס לְאַחַת מֵהֶן סָפֵק לְטָמֵא נִכְנַס סָפֵק לְטָהוֹר סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁזֶּה סָפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁהַחֲנוּת רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן בִּקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׂדוֹת הַרְבֵּה וּבָהּ שָׂדֶה אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וְאָמַר נִכְנַסְתִּי לְבִקְעָה זוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ שָׂדֶה אוֹ לֹא נִכְנַסְתִּי סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ סְפֵק בִּיאָה טָמֵא: \n", + "מָקוֹם שֶׁהָיָה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הָרַבִּים וְחָזַר וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא וּכְשֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "דְּבָרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. כֵּיצַד. קֻפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. הָיְתָה כְּפִישָׁה נְתוּנָה עַל כְּתֵפוֹ וְכִכַּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר וְנָתוּן לְתוֹכָהּ סָפֵק נָגַע בָּהּ אַחֵר סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "חֲמוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטֻמְאָה נְתוּנָה עָלָיו סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. פָּשַׁט יָדוֹ עַל גַּבָּיו סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכֵן סֶלַע הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטֻמְאָה נְתוּנָה עָלָיו סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. עָלָה בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "הָיָה זָב רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וְזֶה רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וּמְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ סָפֵק נָגַע בַּזָּב סָפֵק לֹא נָגַע. תִּינוֹק טָמֵא מֻרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו וְתִינוֹק טָהוֹר מֻרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו וְהָלְכוּ זֶה בְּצַד זֶה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. חֲבִילָה עַל כְּתֵפוֹ וְהָרֹק מֻדְבָּק בַּכֹּתֶל סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. כֵּלִים שְׁטוּחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְהַטָּמֵא עוֹבֵר סָפֵק הֵסִיט סָפֵק לֹא הֵסִיט הַכּל טָהוֹר: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..fcbf1821b3c5f8a4cbbc2b8d883f43cde4849fcb --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json @@ -0,0 +1,321 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Other Sources of Defilement", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D", + "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "הנבילה אב מאבות הטומאות כזית מבשרה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ומטמא את האדם במשא לטמא בגדים כמרכב הזב כיצד אדם שנגע בנבילה נטמא והרי הוא ראשון לטומאה ואם נגע בכלים אפילו בשעת מגעו בנבילה הרי הן טהורין וכן כלים שעליו טהורין לפי [שהוא] ולד ואין ולד מטמא כלים אבל הנושא את הנבילה מטמא כלים בשעת נשיאתו שנאמר והנושא את נבלתם יכבס בגדיו ואותן הבגדים ראשון לטומאה ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס ואפילו בשעת נשיאתו כמו שביארנו במטמאי משכב ומושב:", + "אחד בהמה וחיה בין המותרין באכילה בין האסורין אם מתו כולן בשרן מטמא בכזית ושחיטת בהמה טהורה וחיה טהורה מטהרתו בכ\"מ ואפילו שחט חולין בעזרה וקדשים בחוץ הרי אלו טהורין ואם אירע פיסול בשחיטה הרי זו נבילה ומטמאה במשא כמו שביארנו בהלכות שחיטה:", + "בהמה טמאה וחיה טמאה אין השחיטה מועלת בה ואחד השוחטה או הנוחרה או החונקה או שמתה כדרכה הרי זו נבילה וכל הנבילות מצטרפות לעניין טומאה לכזית אחד טמאות ואחד טהורות:", + "מוח הרי הוא כבשר ודם הנבילה אינו מטמא כנבילה אלא הרי הוא כמשקין טמאים שאינו מטמא לא אדם ולא כלים מן התורה:", + "חלב בהמה טהורה שמתה טהור שנאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו מי שאיסורו משום נבילה וטרפה ואם הוכשר במשקין המכשירין הרי הוא כאוכלין טמאין ואינו כבשר נבילה והנוגע בחלב החופה את הכוליא קודם הפרשה הרי זה טמא כנוגע בכוליא עצמה שהרי כמה חוטין נמשכין ממנה בחלב אבל בהמה טמאה והחיה בין טהורה בין טמאה אחד בשרה ואחד חלבה לטומאה ומטמא אדם וכלים בכזית כבשר הנבילה:", + "הכוי חלבו מטמא כבשרו וטומאתו בספק לפיכך אין שורפין עליו תרומה וקדשים ואין חייבין כרת על טומאתו ועל ביאת המקדש או על אכילת קדשיו:", + "ואלו דברים שאין מטמאין מן הנבילות העצמות והקרניים והטלפים אפי' עיקרן הרך שאם יחתך מן החי יוצא דם והעור אף על פי שאינו מעובד והאלל והגידים והמרק והתבלין שמתבשלין עמה במה דברים אמורים בזמן שפירשו מן הנבילה אבל הנוגע באחד מכל אלו כשהן מחוברין בבשר ה\"ז טמא והוא שיהיה בבשר כזית שאין אחד מכל אלו מצטרף לכזית:", + "האלל בין שפלטתו חיה בין שפלטתו סכין אינו מצטרף לכזית ואם כנסו והיה בו כזית מטמא:", + "ואלו בהמות שעורותיהם כבשרם:עור חזיר של יישוב ועור חטוטרת הגמל הרכה ועור בית הבושת ועור השליל ועור שתחת האליה הרי אלו מטמאין מן הנבילה ואם עיבדן או הלך בהן כדי עבודה הרי אלו טהורים ואם עשה בהן מעשה שביטלן טהורין אע\"פ שלא הלך בהן כדי עבודה כיצד אוזן חמור שטלאה לכפיפתו טהורה כמה הוא כדי עבודה ארבעה מילין ואי זו היא חטוטרת רכה כל זמן שלא טענה הגיע זמנה לטעון ולא טענה או שטענה קודם שיגיע זמנה הרי זה ספק:", + "המפשיט נבלת בהמה או חיה בין טמאה בין טהורה בין דקה בין גסה אם לשטיחה הפשיט כיון שהפשיט מן העור כדי אחיזה והוא שני טפחים הנוגע בעור זה שהופשט טהור ועד שלא הפשיט שני טפחים הנוגע בעור כנוגע בבשר הפשיטה כדי לעשות מן העור חמת הרי העור חיבור עד שיפשיט את כל החזה ואם הפשיטה מרגליה בלבד הרי העור כולו חיבור והנוגע בעור כנוגע בבשר עד שיפריש העור כולו מעל הבשר וכן המפשיט בשרצים חיבור עד שיפשיט כולו עור שעל הצואר חיבור עד שיפשיט כולו וכל עור שהוא חיבור לטמא כך הוא חיבור להתטמא שאם היתה שחוטה ונגעה טומאה בעור זה שהוא חיבור נטמא הבשר:", + "עור שיש עליו כזית נבילה הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערו שכנגדו מאחורי העור נטמא מפני שהעור בשערו שומר לבשר בד\"א שפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אם היה מרודד בטל אגב העור:", + "עור שיש עליו כשני חצאי זיתים בשר נבילה העור מבטלן ואינן מטמאין לא במגע ולא במשא שכל שאינו מטמא מן הנבילה במגע אינו מטמא במשא אבל שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם הנושאן טמא שהרי נשא כזית והנוגע טהור שאין חיבורי אדם חיבור והוא שיהיו שניהן מרודדין ודבוקין זה בזה עד שינטלו כאחד אבל אם היה חצי זית זה בפני עצמו וזה בפני עצמו בקיסם אחד אפילו הוליך והביא כל היום כולו טהור:", + "בשר נבילה שנפסד והבאיש ונפסל מלאכול הכלב טהור לפיכך נצל הנבילה ספק אם מטמא בכזית אם לא בשר נבילה שיבש אם יכול לשרות בפושרין מעת לעת לחזור לח וראוי לכלב מטמא ואם לאו טהור ואפילו באוכלין טמאין אינו מטמא:", + "בשר נבילה שהיה סרוח מעיקרו ואינו ראוי למאכל אדם ה\"ז טהור שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה עד שתהיה תחילתה ראויה לגר:", + "שליא של נבילה הרי היא כפרש וכרעי ואינה מטמאה כנבילה ואם חשב עליה לאכילה מתטמא טומאת אוכלין הקיבה והחלב של נבילה טהורין מכלום:", + "בהמה ששפעה חררת דם אף על פי שנפטרה מן הבכורה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא עד שיהיה בה צורת נפל לפי שהיא בטילה ברוב היוצא עמה לפיכך היא טהורה אע\"פ שהיתה ראויה לגר אגב אמה:", + "נבילה שנתערבה בשחוטה אם רוב מן השחוטה בטלה הנבילה בשחוטה ואין הכל מטמא במגע אבל אם נשא הכל נטמא שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה אבל הנבלה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל:" + ], + [ + "בהמה או חיה טמאה שנשחטה אינה מטמאה משום נבילה כל זמן שהיא מפרכסת עד שיתיז את ראשה והרי היא כאוכלין טמאין נחרה והרי היא מפרכסת אין בה אפילו טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת ואבר הפורש מן המפרכסת אסור לבני נח כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי וכן טהורה שנפסלה בשחיטתה ועדיין היא מפרכסת או שחט בה אחד או רוב אחד אין לה טומאה כלל עד שתמות חלק בהמה לשנים או שניטלה ירך וחלל שלה הרי זו נבילה ומטמאה במשא ובמגע אע\"פ שהיא עדיין בחיים וכן אם קרעה מגבה או שנשברה מפרקת ורוב בשר עמה הרי זו כנבילה לכל דבר:", + "בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טמאה בין בטהורה הרי זה הנוגע טהור עד שיצא הנפל לאויר העולם:", + "בשר הפורש מבהמה וחיה כשהן חיין בין טהורין בין טמאין טהור ואינו מטמא כנבילה אבל אבר מן החי הפורש מהן מטמא כנבלה אחד אבר מן החי הפורש מן הבהמה עצמה או אבר הפורש מן השליל שבבטנה והאיברים אין להן שיעור אפילו היה כשעורה או פחות מטמא והוא שיהיה האבר כברייתו בשר וגידין ועצמות ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה היה הבשר פחות מהעלות ארוכה בחי או חסר עצמו טהור:", + "הכוליא והלשון והשפה וכיוצא בהן אף על פי שהן איברים ואין עושין חליפין הואיל ואין בהם עצם הרי הן כבשר:", + "הבשר או האבר המדולדלין בבהמה או חיה שאינן יכולין לחיות ולהדביק בשאר הגוף אינן מטמאין כנבילה כל זמן שהבהמה בחיים והרי הן כשאר אוכלין אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומה נשחטה הבהמה הוכשרו בשחיטה ואינן מטמאין כנבילה שאין השחיטה עושה אותן כמו שפירשו מחיים אבל אם מתה הבהמה הבשר שהיה מדולדל בה צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבילה ומה בין אבר מן החי לאבר מן הנבילה שהבשר הפורש מאבר מן החי טהור והבשר הפורש מאבר מן הנבילה מטמא בכזית במגע ובמשא וזה וזה שוין לשיעור:", + "טריפה שנשחטה שחיטה כשירה אע\"פ שהיא אסורה באכילה הרי היא טהורה וכן השוחט את הבהמה ומצא בה עובר מת שחיטת אמו מטהרתו מידי נבילה מצא בה בן שמונה חי נטרף אף על פי שנשחט אחר שנטרף אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה לפי שאין למינו שחיטה לפיכך ולד בהמה שלא שהה ז' ימים גמורין אם שחטו בתוך ז' אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה מפני שהוא כנפל:", + "השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי קודם שיהלך על הקרקע אע\"פ שאין צריך שחיטה כמו שביארנו שהרי שחיטת אמו מטהרתו אם נטמאת אמו לא נטמא הוא ואם נתנבלה אמו הרי הוא טהור שאין החי מתטמא לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות ואף על פי שהוא כאבר מאיבריה ואם מת קודם שיפריס על גבי קרקע הרי הוא טהור ששחיטת אמו טהרתו:", + "טריפה שנשחטה אע\"פ שהיא טהורה מן התורה אם נגע בה הקדש נטמא מדברי סופרים וזו מעלה יתירה שעשו בקודש:", + "בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו וחתכה ואח\"כ שחט את אמו האבר שנחתך נבילה ושאר בשר העובר טהור שחט את אמו ואחר כך חתכה האבר כטריפה שנשחטה ושאר בשר העובר מגע טריפה שחוטה שהיא מטמאה את הקודש אבל לא את התרומה הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לשחיטת סימן וחתכו מצטרף שחיטת סימן לסימן לטהר האבר מידי נבילה:", + "שחיטת עכו\"ם נבילה ומטמאה במשא ואפילו ישראל עומד על גביו ואם שחט בסכין יפה שחיטה כראוי אחד העכו\"ם ואחד הכותי או גר תושב שחיטתן נבילה וקרוב בעיני שאף זה מדברי סופרים שהרי טומאת ע\"ז וטומאת תקרובתה מדבריהם כמו שיתבאר ובגלל ע\"ז נתרחקו הכותים ונאסרה שחיטתן וא\"ת והלא היא אסורה באכילה דין תורה לא כל האסור באכילה מטמא שהרי הטריפה אסורה וטהורה וא\"א לחייב כרת על טומאה זו על ביאת מקדש ואכילת קדשיו אלא בראיה ברורה:", + "קוליית הנבילה הנוגע בה או נושאה טהור שכל דבר מן הנבילה שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא ניקבה כל שהוא הנוגע בה או נושאה טמא במה דברים אמורים כשהיה המוח שבה מתקשקש שהרי אינה מעלה ארוכה אבל אם היה עומד במקומו אם יש בו כדי להעלות ארוכה לעצם מבחוץ הרי זו מטמאה במגע ובמשא ככל האיברים וכבר פירשנו שהקולית היא העצם הסתום מכל צדדיו:", + "קולית שחישב עליה לנוקבה ועדיין לא ניקבה הרי הנוגע בה ספק טמא שהרי יש בדבר ספק אי מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה או לא:" + ], + [ + "נבלת העוף הטהור מטמא מן התורה מפי השמועה למדו שזה שנאמר וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים אינו מדבר אלא באוכל נבילת העוף הטהור בלבד שהוא אסור משום נבילה וטריפה וכיצד היא טומאתה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ולא כשהיא בתוך הפה אלא בתוך בית הבליעה שנאמר וכל נפש אשר תאכל אינה מטמאה אלא כשהיא בבית הנפש וזה שנאמר תאכל לתת שיעור לטומאתה כשיעור אכילה שהוא כזית והרי נאמר בה וכבס בגדיו מלמד שהמתטמא בה מטמא בגדיו עד שיפרוש ממטמאיו כמו שביארנו כיצד הבולע כזית מנבלת העוף הטהור ונגע בכלים בשעת בליעתו טמאים ונעשו ראשון לטומאה היה נוגע באדם ובכלי חרס בשעת בליעתו לא טימאן כמו שביארנו בשאר אבות הטומאות ואחר שבלע אינו מטמא שאר כלים שהרי הוא ככלי ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו שאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש אינו מטמא כלים:", + "אין נבלת העוף הטהור צריכה מחשבה לטמא טומאה זו החמורה אלא כיון שבלע ממנה כזית מכל מקום הרי זו מטמאה בבית הבליעה חישב עליה לאכילה הרי זו מטמאה טומאת אוכלין והרי היא כאוכל ראשון לטומאה אע\"פ שלא נגע בה טומאה אחרת ואינה צריכה הכשר:", + "פרה אדומה ושעירין הנשרפים אינן כן אף על פי שהן מטמאין המתעסק בהן אם חישב עליהן לאכילה צריכין שתגע בהן טומאה ואח\"כ יטמאו טומאת אוכלין:", + "כזית מנבלת הבהמה שתחבו בכוש והכניס לתוך מעי האשה מלמטה או שהכניסו לתוך בליעתו של חבירו במקום שנבלת העוף הטהור מטמאה הרי זה טמאו משום נושא לא משום נוגע כמו שביארנו בתחילת הספר:", + "הכורך כזית מבשר נבילת העוף הטהור בחזרת וכיוצא בה ובלעו אע\"פ שלא נגע בגרונו ה\"ז טמא כרכו בסיב ובלעו ה\"ז טהור:", + "הבולע נבילת העוף הטהור ואחר שבלעה הקיאה קודם שתתעכל הרי זה אינו מטמא בגדים כשתצא לגרונו בשעה שמקיאה שאינה מטמאה בבית הנפש אלא בשעת בליעה לא בשעה שמקיאה:", + "מעי של נבלת העוף הטהור שבלעו מקצתו בבית הבליע' ומקצתו בחוץ לתוך פיו אם יש בבית הבליעה כזית ה\"ז טמא ואם לאו טהור:", + "בלע ממנה אבר שלם שאין בו כזית אינו מתטמא אפילו נטל צפור ואכלה אם יש בה כזית נטמא ואם לאו טהור:", + "הכנפיים והנוצה אף ע\"פ שהן כאוכלים ומתטמאין ומטמאין טומאת אוכלין אינן מצטרפין בנבלת העוף הטהור לכזית אבל המקומו' הרכים הקרובים לבשר מן החרטום והציפורנים הרי הן כבשר ומצטרפין לכזית ראשי אגפיים וראש הזנב והעצמות אפילו הרכות אינן מצטרפין:", + "האוכל מנבלת העוף הטהור מן העצמות הרכין או מן הגידין ומן השלל של ביצים ומן הדם ומבשר מן החי ממנו טהור אבל האוכל מן האשכול של ביצים ומן הקורקבן ומן בני המעיים או שהמחה את החלב באור וגמעו ה\"ז טמא כאוכל מבשרם שהשותה בכלל אוכל המחהו בחמה וגמעו טהור שהרי הסריחו:", + "נבלת העוף הטהור שנפסדה מלאכול הכלב טהורה וכן אם יבשה כחרס ואינה יכולה להשרות בפושרין מעת לעת לחזור לכמות שהיתה הרי זו טהורה והאוכל נצל של נבלת העוף הטהור ה\"ז טהור:", + "עוף טהור שנטרף ונשחט שחיטה כשירה שחיטתו מטהרתו ואפילו נשחט בעזרה ואם נמלק ונמצא טריפה אין מליקתו מטהרתו נמצאת אומר שהשוחט עוף טהור בין בחוץ בין בפנים בין קדשים בין חולין ה\"ז טהור והמולק חולין בפנים או שמלק קדשים בחוץ הרי אלו מטמאין בגדים בבית הבליעה:", + "המולק קדשים בפנים אם היו ראויין לקרבן ולא נמצאו בהן מומין שביארנו במקומו הרי אלו טהורין כיוצא בו עגלה ערופה שנערפת כהלכתה טהורה כפרה כתיב בה כקדשים וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל אף על פי שאסורה בהנאה הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה:", + "נבלת העוף הטמא טהורה ואינה מטמאה בבית הבליעה ואם חישב עליה לאכילה והוכשרה הרי היא כאוכלין טמאין שהן ראשון לטומאה וכנפיים והנוצה והמקומות הרכים מן החרטום ומן הציפורנים שלה הרי הן כבשרה:", + "אחד העוף הטהור ואחד העוף הטמא אבר מן החי הפורש מהם טהור ואין בו טומאה כלל שנאמר ולאלה תטמאו לכל הבהמה להוציא את העוף שאין לו פרסה ומפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לטמא אבר מן החי של בהמה או חיה:", + "אבר מן המת מן העוף הרי הוא כנבלת העוף שפירש ממנו אם היתה נבלת עוף טהור מטמאה טומאה חמורה בבית הבליעה בכזית ואם חישב עליו לאכילה מטמא טומאת אוכלין ואם היתה נבלת עוף טמא מטמא טומאת אוכלין אם חישב עליו והוכשר ואינו מטמא אוכלין אחרים עד שיהיה בו כביצה כשיעור כל האוכלין לטמא כמו שיתבאר:" + ], + [ + "שמונה שרצים האמורין בתורה והן:החולד והעכבר והצב והאנקה והלטאה והכח והתנשמת והחומט טומאת כולן שוה והן הנקראין שרץ לעניין טומאה:", + "השרץ אב מאבות הטומאות מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינו מטמא במשא והנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ושיעור טומאתו בכעדשה וכל השרצים מצטרפין לכעדשה:", + "האיברים אין להן שיעור אבר מן השרץ כברייתו:", + "בשר וגידים ועצמות שהוא פחות מכעדשה בין שפירש מן החי בין שפירש מן המת מטמא טומאתו והוא שיהיה בבשר שעליו או במוח שבעצם כדי להעלות ארוכה:", + "בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור שאין מטמא אלא אבר הדומה לשרץ כולו מה שרץ בשר וגידים ועצמות אף אבר הפורש בשר וגידים ועצמות:", + "הכוליא והכבד והלשון וכיוצא בהן אע\"פ שהן אבר ואין עושין חליפין הרי הן כבשר ואם פירשו מן החי טהורין:", + "דם השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר בבשר:", + "עצמות השרץ וגידיו וציפורניו טהורין ועור החולד והעכבר והצב והתנשמת טהור אף על פי שהוא לח ועדיין לא עיבדו ולא הלך בו אבל עור האנקה והכח והלטאה והחומט כבשרן ומטמא בכעדשה ואם עיבדן או שהלך בהן כדי עבודה טהורין וכמה היא כדי עבודה כדי הילוך ד' מילין:", + "קוליית השרץ הנוגע בה טהור אע\"פ שהיא מליאה מוח והוא שיהיה המוח מתקשקש שאינו מעלה ארוכה אבל אם היה עומד במקומו ויש בו כדי להעלות ארוכה בה מבחוץ הרי הנוגע בה טמא ככל האיברים שיש בהן כדי להעלות ארוכה כמו שביארנו ניקבה הקולית בכל שהוא הנוגע בה מ\"מ טמא:", + "ביצת השרץ המרוקמת אף על פי שהשרץ נראית מתוכה טהורה ניקבה כל שהוא הנוגע בה טמא:", + "שרץ שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור ואם השריץ על פני כולו אף הנוגע באדמה שעדיין לא נגמרה צורתו טמא:", + "בשר השרץ שנפסד והבאיש ונפסל מלאכול הכלב טהור יבש עד שנעשה כחרש אם יכול להשרות בפושרין מעת לעת ולחזור לח כשהיה מטמא ואם לאו טהור ואפילו כאוכלין טמאים אינו מטמא בד\"א במקצת השרץ אבל שרץ שיבש ושלדו קיים או שנשרף ושלדו קיים הואיל ותבנית כולו עומדת ה\"ז מטמא וקרוב בעיני שטומאה זו מדבריהם:", + "כזית מן הנבילה או כעדשה מן השרץ שצמקו וחסרו טהורין פחות מכעדשה מן השרץ ופחות כזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על כשיעור מטמאין מדברי סופרים היו בתחילה כשיעור וצמקו וחזרו ותפחו עד שהגיע לשיעורן הרי אלו מטמאין כשהיו דין תורה וכן אתה אומר בכזית מן המת:", + "השרץ אינו מטמא עד שימות הותזו ראשיהן אע\"פ שעדיין הראש מעורה בעור הגוף אף על פי שהן מפרכסין כזנב הלטאה מטמאין שאר שקצים ורמשים כולן כגון הצפרדע והנחש והעקרב וכיוצא בהן אע\"פ שהן אסורין באכילה הרי הן טהורין מכלום ואפילו כאוכלין טמאין אינן ואין לך בכל השרצים מה שמטמא במותו חוץ משמונת המינין המפורשין בתורה:" + ], + [ + "", + "אין שכבת זרע של קטן מטמאה עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד:", + "שכבת זרע אדומה טהורה עד שתהיה לבנה ונמשכת:", + "וכל שכבת זרע שאין גופו של אדם מרגיש בה אינה מטמאה לפיכך אם ראה בלא קישוי ובלא תאוה אינה מטמאה משום שכבת זרע נעקרה בהרגשה אף על פי שיצתה שלא בהרגשה טמא:", + "המהרהר בלילה וראה ששימש מטה בחלום ועמד ומצא בשרו חם אע\"פ שלא מצא שכבת זרע ה\"ז טמא כיון שהרגיש ששימש בחלום כבר ראה בהרגשה ולפיכך מצא בשרו חם והיתה מעט ונתקנחה בבשרו או בכליו ולפיכך לא מצא לחלוחית הרהר ולא מצא בשרו חם או שמצא בשרו חם ולא הרהר טהור:", + "המטיל מים וראה מים חלוקין או עכורים בתחילה טהור ראה אותם באמצע או בסוף ה\"ז טמא היו המים שהטיל כולם מתחילה ועד סוף חלוקין או עכורים הרי זה טהור היו לבנים ונמשכין טמא והמטיל טיפים עבות מתוך האמה טהור:", + "בעל קרי שטבל ולא הטיל מים קודם שיטבול כשיטיל מים טמא מפני צחצוחי שכבת זרע שאינן יוצאין אלא כשיטיל מים במה דברים אמורים בחולה או בזקן אבל ילד בריא טהור מפני שהוא יורה שכבת זרע בחזקה כחץ והיא כולה ננתקת מן האמה עד כמה הוא ילד כל זמן שהוא עומד על רגלו אחת ונועל או חולץ מנעלו ואם אינו יכול לעשות כן מפני חוליו הרי זה חולה לענין זה:", + "וכל אשה ששמשה מטתה וירדה וטבלה קודם שתקנח עצמה יפה יפה הרי היא בטומאתה:", + "אחד האיש ואחד האשה ששמשו מטתן שניהן טמאים ושניהן ראשון לטומאה דין תורה ואין האשה טמאה משום נוגעת בשכבת זרע שנגיעת בית הסתרים אינה נגיעה אלא המשמשת הרי היא כרואה קרי והוא שתהיה בת שלש שנים ויום אחד שנאמר [ואשה אשר ישכב איש אותה] היתה קטנה מבת שלש שנים אינה מתטמאה בשכיבה אבל מתטמאה בנגיעת שכבת זרע אם נגע בבשרה מבחוץ [לפיכך הבועל גדולה שלא כדרכה טהורה] שלא טימא אותה הכתוב בטומאת בית הסתרים אלא כדרכה:", + "הבועל את האשה ולא הוציא שכבת זרע טהור אף על פי שהערה וכן האשה טהורה עד שיוציא האיש:", + "האשה שפלטה שכבת זרע אם פלטה אותה בתוך שלש עונות הרי היא טמאה כרואה קרי לפיכך סותרת יום אחד אם היתה זבה כאיש שראה קרי ומטמאה בכל שהוא אע\"פ שלא יצאת לחוץ אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים נטמאה שהרי שכבת זרע כדמה מה דמה מטמא בפנים אף שכבת זרע שתפלוט תטמא אותה בפנים:", + "שכבת זרע עצמה שנפלטה בתוך השלש עונות מטמאה אחרים שנגעו בה כדרך שטימאה האשה שפלטה אותה ואם פלטה אחר שלש עונות הרי האשה טהורה וכן שכבת זרע שנפלטה טהורה שכבר נפסדה צורתה:", + "וכמה היא עונה יום או לילה ואין העונה שנבעלה בה מן המניין כיצד נבעלה בליל השבת שלש עונות שלה יום השבת וליל אחד בשבת ואחד בשבת אם פלטה בתוך זמן זה טמאה פלטה מליל שני והלאה טהורה והאיש שפירשה ממנו שכבת זרע אפילו לאחר כמה עונות הרי זו טמאה כל זמן שהיא לחה והפורש ממנו טמא:", + "שכבת זרע אינה מטמאה אלא כשהיא לחה יבשה כחרס טהורה ואם יכולה לשרות מעת לעת בפושרין ולחזור לכמות שהיתה הרי זו טמאה:", + "כבר ביארנו בפרק זה שהרואה קרי והאשה ששכב איש אותה שכבת זרע והנוגע בשכבת זרע טמאים מן התורה וכן האשה שפלטה בתוך שלש עונות הרי היא טמאה מן התורה כרואה קרי אבל שאר האמורין בפרק זה שהן טמאים כגון מהרהר ומטיל מים אינן טמאין אלא מדבריהם ולא גזרו עליהם טומאה אלא לתרומה אבל לחולין טהורין:", + "נכרית שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך השלש עונות וכן הבהמה שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך זמן זה הרי אותה הנפלטת טמאה פלטתו לאחר זמן זה הרי היא ספק נסרחה או עדיין לא נסרחה:", + "כבר ביארנו בהלכות מטמאי משכב ומושב ששכבת זרעו של עכו\"ם טהור מכלום לפיכך בת ישראל שפלטה שכבת זרע של עכו\"ם אפילו בתוך שלש עונות טהורה:", + "עכו\"ם שהרגיש ונתגייר וירד וטבל ויצא ממנו שכבת זרע שהרגיש בה אחר שטבל ה\"ז ספק טמא:", + "גדולה ששכב אותה קטן פחות מבן תשע [או עכו\"ם או בהמה] הרי זו טהורה שנאמר [ואשה אשר ישכב איש אותה] עד שיהיה השוכב איש ומישראל כמו שביארנו:" + ], + [ + "טומאת ע\"ז מדברי סופרים ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וארבעה אבות הטומאות יש בה:ע\"ז עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וטומאת כולן מדבריהן:", + "ע\"ז עצמה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינה מטמאה במשא כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ושיעורה כזית לא תהיה זו חמורה מן המת אבל אם היתה הצורה פחותה מכזית טהורה:", + "קצץ אבר ממנה אפילו היה כמרדע הרי זה טהור שע\"ז אינה מטמאה לאיברים אלא הצורה כולה כשהיא שלימה שנאמר תזרם כמו דוה מה דוה אינה מטמאה לאיברים אף ע\"ז אינה מטמאה לאיברים כקולי אבות הטומאות דנו בה מפני שטומאתה מדבריהם עשאוה כשרץ שאינו מטמא במשא וכמת שאינו מטמא אלא בכזית וכנדה שאינה מטמאה לאיברים:", + "נתפרקה ע\"ז אף על פי שההדיוט יכול להחזירה והרי כל איבריה קיימים אינה מטמאה:", + "כל משמשי ע\"ז כשרץ מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא ושיעור טומאתן בכזית ואפילו קצץ ממשמשיה כזית מן הכלי מטמא כשרץ זו חומר במשמשיה יותר מע\"ז עצמה ובית ע\"ז עצמו אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית במגע ככל המשמשין:", + "המכניס ראשו ורובו לבית ע\"ז נטמא כנוגע וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית ע\"ז נטמא ספסלים וקתידראות שהכניס רובן לבית ע\"ז טמאים וכולן ראשון לטומאה:", + "תקרובת ע\"ז מטמאה במגע ובמשא כנבילה ושיעורה בכזית כל דבר שמקריבין לה בין בשר בין שאר אוכלים ומשקין הכל כנבילה שהכתוב קראן זבחי מתים ואע\"פ שאין תקרובת ע\"ז של אוכלין בטלין לעולם להתירה בהנאה אם בטלה הרי זו ספק לטומאה אבל כלי שהוא תקרובת ע\"ז שביטלו טהור וכן ע\"ז ומשמשיה שביטלו טהורין:", + "יין שנתנסך לע\"ז מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ומטמא אדם במשא כנבילה וטומאתו בכזית שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם הרי יין נסיכם כחלב זבחימו ואין מטמא טומאה זו אלא יין שנתנסך ביד לפני ע\"ז אבל סתם יינן של עכו\"ם מטמא טומאה קלה כשאר כל משקין טמאין:", + "מכל הדברים שביארנו מתחילת הספר עד כאן אתה למד שאבות הטומאות מהן אבות של תורה ומהן אבות של דברי סופרים:", + "כל המתטמא מחמת אב של תורה הרי הוא ולד טומאה של תורה וכל המתטמא מחמת אב של דבריהם הרי זה ולד של דבריהם:", + "כל אב טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא במשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם ולא כלי חרס אף על פי שעדיין לא פירש ממטמאיו והנו אחר שפירש ממטמאיו או קודם שיפרוש ולד שהוא מטמא אוכלין ועושה אותן שני לטומאה מפני שהוא ראשון:", + "וכל אב טומאה שמטמא במגע ובמשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פירש ממטמאיו פירש ממטמאיו הרי הוא ראשון לטומאה לכל דבר ואינו מטמא בגדים ואם נגע באוכלין הרי הן שני בד\"א בשאר כל האבות חוץ מן הנבילות והמרכב אבל הנבילה והמרכב אע\"פ שמטמאין במגע ובמשא הנוגע בהן אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ואם נגע באוכלין הרי הן שני לטומאה והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאתו ואם נגע באוכלין עד שלא פירש הנם ראשון לטומאה כמו שביארנו:", + "מי חטאת שיש בהן כדי הזאה אף על פי שהן כנבילה וכמרכב שאין מטמאין בגדים אלא הנושאן הרי הנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותן וכבר ביארנו שאחד הנושא ואחד המסיט וכן הנוגע בצמר הנבילה או שנגע בנימי המרכב מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר לנגוע בדברים אלו שלא יסיט אותן ולפיכך מטמא בגדים עד שלא פירש כדין הנושא:", + "הבולע נבלת עוף הטהור בשעת בליעתו מטמא בגדים כמו שביארנו והן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין הרי הן ראשון לטומאה ואחר שבלע הרי זה פירש ממטמאיו:", + "השורף פרה אדומה ושעירים הנשרפים והמשלח את השעיר אע\"פ שבשעת מעשיהן מטמא בגדים כמו שביארנו אם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה:", + "הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה ונגע בו ה\"ז טמא שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר [והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלים עד שלא פירש הרי הן ראשון לטומאה כמו שביארנו] וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה הרי זה מטמא בגדים וא\"צ לומר שהוא מטמא אוכלין ומשקין:" + ], + [ + "דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מתטמאין שנאמר מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר מן התורה ולא המשקין שנטמאו מטמאין דבר אחר מן התורה אבל מד\"ס גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טימאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין ואין אוכל מטמא כלי שנגע בו לעולם ואפילו מדבריהם וכן גזרו על המשקין הטמאים שיטמאו אוכלין או משקין או כלים שנגעו בהן:", + "אין לך ולד טומאה שמטמא כלים אלא משקין טמאים בלבד וטומאה זו מדבריהם והוא שיהיו אותן המשקין טמאין מחמת אב מאבות הטומאות בין של תורה בין של דבריהם ומפני מה גזרו על המשקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה הזב שהוא אב ומטמא כלים דין תורה שנאמר וכי ירוק הזב בטהור כמו שביארנו:", + "כשגזרו על המשקין שיטמאו את הכלים גזרו שיהיו מטמאין את הכלים מתוכן כיצד אם נפלו לאויר כלי חרס נטמא כולו והרי הוא שני ואם נגעו בשאר כלים מתוכן מטמא כולן ונעשו שניים אבל אם נגעו משקין טמאים באחורי הכלי שיש לו תוך בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות נטמאו אחוריו בלבד והרי אחוריו שני ולא נטמא תוכו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש כלי שנטמאו אחוריו נטמא כולו והרי כולו שני לטומאה:", + "כבר ביארנו שהאוכלין אין מטמאין כלים והמשקין מטמאין ולמה עשו בטומאת משקין היכר זה ואמרו שהכלי שנגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמא תוכו לתרומה להודיע שטומאת כלים אלו מדבריהם שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים:", + "כבר ביארנו שהאוכלין והמשקין שנגעו באב מאבות הטומאות הרי הן ראשון לטומאה וכן אם נגע אוכל באדם או בכלי שנטמא באב הרי אותו האוכל שני לטומאה ואוכל שנגע בזה השני נקרא שלישי לטומאה ואם נגע השלישי באוכל (רביעי) ה\"ז נקרא רביעי לטומאה בד\"א באוכלין אבל המשקין אחד משקה שנגע באב הטומאה או שנגע בראשון או שנגע בשני הרי אותו המשקה תחלה לטומאה ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה שאין מונין במשקין כיצד יין שנגע באב הטומאה או בראשון או בשני הרי יין זה כראשון לטומאה וכן אם נגע יין זה בשמן ושמן בחלב וחלב בדבש ודבש במים ומים ביין אחר וכן עד לעולם כולן ראשון לטומאה וכאילו כל אחד מהן נטמא באב תחלה וכולן מטמאין את הכלים וכן כלי שנטמאו אחוריו במשקין ונגעו משקין אחרים באחורי הכלים הטמאין אפילו היו משקין חולין נעשו המשקין האחרים תחלה לטומאה ומטמאין כלים אחרים ועושין אותן שניים ואין צ\"ל שהן מטמאין אוכלין ומשקין אחרים:", + "אחורי הכלי שנטמאו במשקין ונגעו אוכלין באחורי הכלי הטמא אפילו אוכלי תרומה הרי הן טהורין שהכלי שנטמאו אחוריו בלבד אינו מטמא את האוכלין אלא לקדש בלבד שהכלי שנטמאו אחוריו ה\"ז טמא כולו לקדש כמו שביארנו ולפיכך מטמא אוכל הקדש:" + ], + [ + "כל הנוגע בידיו בראשון לטומאה בין שהיה אותו ראשון אדם או כלי או אוכל או משקין טמאין נטמאו ידיו בלבד עד הפרק וכן המכניס ידיו לאויר כלי חרס שנטמא באב הטומאה או שהכניס ידיו לבית מנוגע נטמאו ידיו וטומאת הידים מד\"ס:", + "הידים שניות מד\"ס לעולם שאין טומאתן אלא מדבריהם וכשגזרו טומאה עליהן גזרו שיהיו כשני לטומאה אפילו הכניס ידיו לבית המנוגע או שנגע בידיו באדם שמטמא בגדים עד שלא פירש ממטמאיו הרי ידיו שניות:", + "הפיגול והנותר וצריד של מנחות הרי הן כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני לפיכך מטמאין את הידים בכביצה ואין הפיגול והנותר מצטרפין אע\"פ ששיעורן שוה בכביצה הואיל וטומאת הידים מדבריהן אבל שאר האוכלין מצטרפין שאין אוכלים טמאין מטמאין את הידים עד שיהיו כביצה:", + "קולית הפיגול או הנותר אע\"פשהיא סתומה הנוגע בה בידיו נטמאו ידיו שהעצמות של קדשים ששמשו נותר או פיגול מטמאין את הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור:", + "בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו הרי הוא ספק אם מטמא את הידים או לא לפיכך אינו מטמא שספק טומאת הידים טהור כמו שיתבאר ואם בשר פסח שיצא חוץ לבית הוא הרי הוא טהור בני חבורה זריזין הן:", + "אין טומאת ידים במקדש שבשעה שגזרו טומאה על הידים לא גזרו במקדש אלא הנוגע באוכלין טמאים וכיוצא בהן בין שנגע במקדש בין שנגע חוץ למקדש ונגע בקדשים במקדש לא טמאן ואם נגע חוץ למקדש ה\"ז מטמא את הקדש ופוסל את התרומה כמו שיתבאר:", + "מי שנטמאת ידו אחת ונגעה באחרת האחרת טהורה ונוטל את הטמאה ודיו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש אם נטמאת ידו אחת ונגע בשנייה טימאה ושתיהן צריכות טבילה לקדש אבל לתרומה בנטילת ידים בלבד יטהרו ידיו:", + "שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו מפני שהידים עסקניות ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה ואם נגע בתרומה קודם שיטול ידיו פסולה ונשרפת על טומאה זו:", + "לט אדם ידיו במפה ואוכל תרומה בלא נטילת ידים ואין חוששין שמא יגע אבל לא יעשה כן בחולין שנעשו על טהרת הקדש או על טהרת תרומה גזירה שמא יגע לפי שאינו מקפיד עליהן:", + "הואיל והידים שניות אם נגעו במשקה עשאום תחילה ואם נגעו משקין אלו באוכלין עושין אותן שני ואם נגעו במשקין אחרים עושין אותן תחילה שהמשקין תחלה לעולם כמו שביארנו אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת הידים מטמאין כלים שעיקר טומאת הידים מדבריהם וכן גזרו חכמים על כל אדם שיאכל אוכלין טמאין בין שאכל אוכל ראשון או אוכל שני ועל כל השותה משקין טמאים שיהיה שני לטומאה עד שיטבול ואם נגע באוכלין עשאן שלישי ואם נגע במשקין אפילו משקה חולין עשאן תחלה לטמא אוכלין ומשקין אחרים אבל לא לטמא כלים הואיל ועיקר טומאת אדם זה מדבריהם ומפני מה גזרו טומאה על האוכל אוכלין טמאים שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ונמצא המשקה תרומה טמא באוכל שבפיו וכן השותה משקין טמאים שמא יאכל עמהן אוכל תרומה ונמצא טמא במשקין שבפיו וכבר ביארנו בתרומות שאסור לאכול תרומה טמאה:", + "אינו מתטמא עד שיאכל מאכלים טמאים כחצי פרס שהוא כביצה ומחצה שוחקת וכן השותה אינו מתטמא עד שישתה ממשקין טמאין רביעית וכל האוכלין מצטרפין לכחצי פרס לספול את הגוויה וכל המשקין מצטרפין לרביעית ואם אכל או שתה פחות משיעור זה טהור אכל מעט ושהה ואכל מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וכן אם שתה מעט ושהה ושתה מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין אכל פחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט מיד אם לא שהה ביניהן והרי בין אכילה שלפני טבילה ושלאחר טבילה בכדי אכילת פרס הרי אלו מצטרפין:", + "אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה את בנה הרי הבן טהור ולא גזרו עליו טומאה שאפילו תאמר שינק רביעית אפשר שיש מתחילה ועד סוף יתר מכדי אכילת פרס שהרי אינו יונק בבת אחת:", + "המעוברת התירו לה לאכול אוכלין טמאין פחות מכשיעור ואע\"פ שהיא אוכלת הרבה מפני הסכנה ואינה צריכה טבילה אלא הרי היא טהורה:" + ], + [ + "הבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין הרי הוא כשני לטומאה עד שיטבול ואם נגע באוכלין עשאן שלישי ואם נגע במשקין טמאים עשאן תחילה לטמא אוכלים ומשקין אחרים אבל לא לטמא כלים ומפני מה גזרו טומאה על אדם זה מפני שהיו טבולי יום טובלין במערות שמימיהן רעים ואח\"כ היו רוחצין במים שאובים יפים דרך נקיות ופשט המנהג כך עד שהיו רוב העם מדמים שמים שאובים שרוחצין בהן באחרונה הן שמטהרין לא הטבילה שבמי מקוה והיו טובלין בזלזול בלא כוונה ולפיכך גזרו שכל שבא ראשו ורובו במים שאובים או שנפלו על ראשו ורובו נטמא ונעשה כשני לטומאה אפילו טהור שאינו טבול יום אם נפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובין או שבא ראשו ורובו במים שאובין ה\"ז כשני לטומאה עד שיטבול טבל אינו צריך הערב שמש מפני שעיקר טומאה זו מדבריהן וכן האוכל אוכלין טמאים והשותה משקין טמאין וטבל אינו צריך הערב שמש וכן כלים שנטמאו במשקין כיון שמטבילן טהרו ואין צריכין הערב שמש מפני שטומאות אלו עיקרן מדבריהן:", + "מי שנפלו עליו ג' לוגין מים שאובין משני כלים או משלשה אם התחיל השני עד שלא פסק הראשון מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין נפלו מארבעה כלים אין מצטרפים ואף על פי שהתחיל זה עד שלא פסק זה ה\"ז טהור נפלו על ראשו אבל לא על רובו או שנפלו על רובו ולא על ראשו או שנפלו על ראשו בלבד מלמעלה ועל רובו נפלו מן הצד או מלמטה ה\"ז טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו הסמוך לראשו כדרכו וכן אם בא ראשו במים שאובין ולא בא רובו או בא רובו ולא בא ראשו או שבא ראשו בלבד ובא משאר גופו ורובו במים שאובין מלמטה או מן הצד ה\"ז טהור ער שיבא ראשו ורובו הסמוך לראשו כדרכו:", + "הבא מראשו ורובו החצי במים שאובין ונפלו על החצי האחר מים שאובין הואיל וחציו בנפילה וחציו בביאה טהור:", + "היו שלשת הלוגין שנפלו עליו או שבא בהן מקצתן שאובין ומקצתן אינן שאובין או שנתערב בהן יין דבש וחלב ה\"ז טהור עד שיהיו השלשה כולן מים שאובין שלשת לוגין אלו שנפלו על הטהור או שבא בהן וטמאוהו כיון שנעשה כשני לטומאה הרי המים האלו טמאין שהרי נגעו בשני והרי אלו המים אומרין לזה הטהור טמאנו אותו וטימאנו:", + "בראשונה היו מניחין ככרות של תרומה בצד הספרים ואומרים זה קודש וזה קודש ובאין העכברים וקורעין את הספרים לפיכך גזרו שכל תרומה שתגע באחד מכתבי הקדש נטמאת והרי היא כשלישי לטומאה כאלו נגעו בשני ונמצאו כל כתבי הקדש פוסלין את התרומה כשני ולא עוד אלא מי שהיו ידיו טהורות ונגע באחד מכתבי הקדש נעשו ידיו שניות ומטמאין את התרומה ואת המשקין ואע\"פ שאין הידים מתטמאות אלא מראשון לטומאה כמו שביארנו הן מתטמאות מן הספר:", + "רצועות תפילין עם התפילין וגיליון שבספר שלמעלה ושלמטה שבתחלה ושבסוף כשהן מחוברין לספר וספר שנמחק ונשתייר בו שמנים וחמש אותיות ומגילה שכתוב בה מן התורה שמנים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון הרי אלו מטמאין את הידים ולא דברי תורה בלבד אלא כל כתבי הקדש אפילו שיר השירים וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים:", + "תרגום שבעזרא ושבדניאל הרי הוא מכלל כתבי הקדש אבל תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום או שכתב כתבי הקדש בכתב עברי אינן מטמאין את הידים עד שיהיו כתובים אשורית על העור ובדיו:", + "הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו אף על פי שאינו רשאי הרי אלו מטמאין את הידים:", + "המשיחות והרצועות שתפרן לספר אע\"פ שאינו רשאי לקיימן כל זמן שהן מחוברין לספר מטמאין את הידים:", + "תיק של ספר ומטפחות ספרים בזמן שהן תפורות מטמאין את הידים אבל הברכות אף על פי שיש בהן מאותיות של שם ומעניינים הרבה של תורה אינן מטמאין את הידים:", + "ספרי המינים אינן מטמאין את הידים פרשת סוטה הואיל ולמחיקה עומדת אינה מטמאה את הידים:" + ], + [ + "כל המתטמא באב מאבות הטומאות בין אדם בין כלים הרי הוא ראשון לטומאה כמו שביארנו עד שיטבול טבל הרי הוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו שנאמר במים יובא וטמא עד הערב וטהר הכתוב קרא לטבול יום טמא:", + "אחד טבול יום מטומאה חמורה כגון שטבל מזיבות מטומאת מת וצרעת ואחד טבול יום מטומאת שרץ וכיוצא בו כל הטעון הערב שמש בין אדם בין כלים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים הרי הוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו:", + "טבול יום פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ואוכלי הקדש ומשקה הקדש פוסל הכל כיצד טבול יום שנגע באוכלין של תרומה עשאן שלישי לטומאה מפני שהוא שני וכן אם נגע במשקין של תרומה טמאין והרי הן שלישי לטומאה נגע טבול יום במשקין של קדש טימאן והרי הן רביעי לטומאה וכן אם נגע באוכלי הקדש עשאן רביעי אבל אם נגע באוכלין חולין ומשקה חולין הרי הן טהורין ודין מחוסר כפורים וטבול יום בנגיעת הקודש אחד הוא הרי נתבאר לך מכל אלו הדברים שאין שם משקין שניות לעולם אלא המשקין תחילה לעולם חוץ ממשקין שנגע בהן טבול יום שהן שלישי אם היו תרומה או רביעי אם היו קדש:", + "כל המטמאין בין חמורין בין קלין משקין היוצאין מהן כגון רוקן ומימי רגליהן הרי הן כמשקין שנגעו בהן אלו ואלו ראשון לטומאה כמו שביארנו חוץ מזב וחבריו שמשקין היוצאין מהן אב טומאה ומשקין שהזב וחבריו נוגעין בהן תחלה אפילו אוכל אוכלין טמאין או שותה משקין טמאין המשקין היוצאין ממנו קודם שיטבול כמו המשקין שנגע בהן שהן תחילה וכן טבול יום משקין היוצאין ממנו כמשקין שהוא נוגע בהן שאין מטמאין אחרים כלל אלא אם נגע במשקה חולין הרי הן טהורין ואם נגע במשקה תרומה הרי הן שלישי ואם נגע במשקה קדש הרי הן רביעי:", + "ועתה יתבאר לך שאין שלישי שבתרומה ולא רביעי שבקדש מטמא משקה אחר או אוכל אחר ואין צ\"ל שאין מטמאין כלים לפיכך קדירה שמליאה משקין ונגע בה טבול יום אם היה משקה חולין הכל טהור ואם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדירה טהורה ואם היו ידיו טמאות המשקה טמא בין משקה תרומה בין משקה חולין וזה חומר בידים מבטבול יום וחומר בטבול יום מבידים טמאות שספק טבול יום פוסל מספק וספק הידים טהור כמו שיתבאר:", + "אחד טהור שהיו ידיו טמאות או טבול יום שידיו טמאות ה\"ז מטמא משקה חולין ועושה אותן תחלה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו ומאחר שמשקה שיצא מטבול יום כמשקין שנגע בהן טבול יום שנפל מרוקו או מימי רגליו על ככר של תרומה ה\"ז טהור מפני שהן כמשקין שנגע בהן:", + "מכל אלו הדברים שהקדמנו לבארם אתה למד שהאדם יהיה אב לטומאה ויהיה ראשון לטומאה מדברי תורה ולעולם לא יהיה האדם שני אלא מדברי סופרים והוא האוכל אוכלין טמאים או השותה משקין טמאין או הבא ראשו ורובו במים שאובין שכל אלו כשני לטומאה מדבריהם וכן שאר כל הכלים חוץ מכלי חרס יהיו אב טומאה ויהיו ראשון לטומאה מדברי תורה ולא יהיה הכלי לעולם שני לטומאה אלא מד\"ס שאם יטמא במשקין טמאים יהיה שני מדבריהן כמו שביארנו:", + "כבר ביארנו שכלי חרס לא יהיה אב טומאה לעולם לא מדברי תורה ולא מד\"ס ויהיה ראשון לטומאה מדברי תורה ושני מדבריהן אם נטמא במשקין כשאר הכלים ולא יהיה האדם ולא הכלים שלישי ולא רביעי לעולם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים:", + "האוכלים לא יהיו אב טומאה לעולם לא מדברי תורה ולא מדבריהם ויהיו ראשון ושני מדברי תורה שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאוהו שני והאוכלין יהיו שלישי ורביעי לטומאה מדבריהן בלבד:", + "המשקין יהיו אב טומאה מדברי תורה כגון מי חטאת ורוק הזב ומימי רגליו ויהיו ראשון לטומאה מדברי תורה כגון שנגעו באב מאבות הטומאות וכן אם נגעו המשקין בולד הטומאה בין אדם בין כלים נטמאו מדברי תורה והרי הן כראשון לטומאה לטמא אחרים מדבריהן וכן אם נגעו בשני בין אדם בין כלים בין באוכלין נעשו ראשון לטמא אחרים מדבריהם כמו שביארנו ויהיו המשקין שלישי ורביעי מדבריהם כיצד אם נגע טבול יום במשקה תרומה עשאהו שלישי ואם נגע במשקה קדש עשאהו רביעי ואין אתה מוצא משקין שניות לעולם ולא משקה שאינו תחלה חוץ ממשקה טבול יום או מחוסר כפורים בקדש כמו שביארנו שהוא פוסל מדבריהם ואינו מטמא:" + ], + [ + "כל מקום שנאמר באוכלין פסול הוא שיהיה האוכל עצמו טמא ולא יטמא אוכל אחר אלא אם נגע באוכל אחר הרי הוא טהור:", + "הראשון שבחולין טמא ומטמא השני פסול ולא מטמא ואין שני עושה שלישי בחולין ומניין לאוכל שני שהוא פסול בחולין שנאמר וכלי חרש אשר יפול מהן אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא נמצא השרץ אב וכלי חרס שנפל השרץ לאוירו ראשון והאוכל שבכלי שני והרי הוא אומר יטמא וכן שרץ שנפל לאויר התנור הפת שנייה שהתנור ראשון:", + "הראשון והשני שבתרומה טמאים ומטמאים השלישי פסול ולא מטמא ואין שלישי עושה רביעי בתרומה מניין לאוכל שלישי שהוא פוסל בתרומה שנאמר ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים נמצא טבול יום אסור בתרומה עד שיעריב שמשו ואם נגע בה פסלה וטבול יום כשני לטומאה הוא הא למדת שהשני עושה שלישי בתרומה:", + "הראשון והשני והשלישי בקדש טמאין ומטמאין הרביעי פסול ואינו מטמא ואין רביעי עושה חמישי לעולם ומניין לשלישי בקדש שהוא טמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכבר קרא הכתוב לשני טמא שנאמר כל אשר בתוכו יטמא הא למדת שבשר הקדש שנגע בשני נטמא וישרף ומניין לרביעי בקדש שהוא פסול מק\"ו ומה מחוסר כיפורים שהוא מותר בתרומה אסור בקדש עד שיביא כפרתו השלישי שהוא פסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש אבל החמישי טהור:", + "בשר תאוה אף על פי שהוא טהור גזרו עליו שיהיה כשלישי לטומאה מטמא את הקדש ואינו פוסל את התרומה ויראה לי שלא גזרו עליו אלא כדי שלא יערבוהו עם בשר הקדש ויבואו לטעות ולשגוג בו וידמו שהבשר זה הוא חול והוא קדש ויאכלנו בטומאה:", + "חיבורי אוכלין ע\"י משקין הרי הן חיבור לטמא טומאת אוכלין והדבר ספק אם חשובים כגוף אחד למנות בהן ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני:", + "השני שבחולין פוסל אוכלי תרומה ועושה אותן שלישי ואם נגע במשקה חולין טימאן ואצ\"ל אם נגע במשקה תרומה או במשקה קדש שהוא מטמא את הכל:", + "השלישי שבתרומה שנגע באוכלי קדש פסלן ונעשו רביעי ואם נגע במשקה הקדש טימאן ונעשו תחלה אבל אם נגע שלישי שבתרומה במשקה תרומה הרי הוא טהור וכן רביעי שבקדש אם נגע במשקה קדש הרי זה טהור:", + "חולין שנעשו על טהרת תרומה השלישי שבהן פסול כתרומה ואם נגע בקדש אינו עושהו רביעי ואפילו משקה קדש אינו פוסל וחולין שנעשו על טהרת הקדש השלישי שבהן טהור כחולין:", + "האוכל רביעי שבקדש אסור לו לאכול את הקדש ומותר ליגע בקדש ואינו פוסלו אפילו תבשיל שנתערב בו הקדש ואין בו כזית בכדי אכילת פרס הרי זה לא יאכל ברביעי של קדש אלא בחמישי שהוא טהור כמו שביארנו:", + "האוכל שלישי שבתרומה עצמה או של חולין שנעשו על טהרת תרומה ה\"ז אסור לאכול את התרומה עד שיטבול ומותר ליגע בתרומה והרי היא טהורה באכילה עשו מעלה בנגיעה לא עשו מעלה בד\"א בתרומה עצמה אבל תבשיל שנתערבה בו תרומה אם אין שם כזית בכדי אכילת פרס הרי זה מותר לאכול מאותו תבשיל כדרך שמותר ליגע בתרומה:", + "האוכל שלישי שבתרומה או של חולין שנעשו על טהרת התרומה אע\"פ שהוא טהור לנגיעת תרומה הרי הוא כשני לעניין קדש שטהרת תרומה טומאה היא אצל הקדש אבל האוכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הוא טהור שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקדש בלבד:", + "כל קדש האמור בעניין טומאת אוכלין ומשקין הוא קדשי מקדש המקודשין כגון בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים וחלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח והמנחות שקדשו בכלי ושתי הלחם ולחם הפנים משקרמו בתנור אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא כתרומה:", + "החלה והבכורים ותשלומי תרומה [וחומשה] הרי הן כתרומה:", + "הטבל והמדומע וגידולי תרומה ומעשר שני וראשון ועיסה הטבולה לחלה הרי הן כחולין והראשון טמא בהן והשני פסול ואין בהן שלישי:", + "כל דבר שודאו מטמא את החולין מן התורה גזרו על ספיקו בחולין הטבולין לחלה שתעשה אותה העיסה בטהרה ומפרישים ממנה חלה וחלתה תלויה לא נאכלת ולא נשרפת:" + ], + [ + "אחת עשרה מעלות עשו חכמים לקדש על התרומה ואלו הן:יש לאדם להטביל כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש גזירה שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת הנוד ונמצאו הכלים שבתוכו כאלו טבלו במים שבכלי לא במקוה במה דברים אמורים כשהיה הכלי הגדול שיש בתוכו הכלים הטמאין טהור אבל אם היה טמא מתוך שעלתה לו טבילה עלתה טבילה לכלים שבתוכו אפילו להשתמש בהן בקדש:", + "כלי שנטמאו אחוריו במשקין לא נטמא תוכו ולא בית אצבע שבעובי שפתו והמשקין שבתוכו או שבבית צביעתו טהורין ושותה בו ואינו חושש שמא יגעו משקין שבפיו באחורי הכלי ויחזרו ויטמאו תוכו בד\"א לתרומה אבל לקדש נטמאו אחוריו נטמאו כולן:", + "הנושא את המדרס מותר לו לישא עמו תרומה כאחד והואיל ואין הנושא נוגע בתרומה ולא תרומה נוגעת במדרס הרי היא טהורה אבל לא הקדש אף ע\"פ שלא נגע בו מעשה היה באחד שנשא חבית של קדש טמאה במדרס שנשא עמה באותה שעה גזרו שהנושא את המדרס לא ישא את הקדש ולא נזרו אלא במדרס עם הקדש כמעשה שהיה ואם עבר ונשא הואיל ולא נגע בקדש הרי הקדש טהור:", + "בגדי אוכלי תרומה אף על פי שהן טהורין ונזהרין מן הטומאות הרי בגדיהן מדרס לקדש:", + "כלי שהוא מפוצל ולוחותיו וקורותיו מקושרות כגון מטה וכיוצא בה אם נטמא וצריך להטבילו לתרומה יש לו להטבילו כולו כאחד כשהוא מקושר אבל לקדש מתיר ומנגב שמא יש שם דבר החוצץ ומטביל ואחר כך קושר:", + "כלים הנגמרין בטהרה אפילו היה העושה אותן ת\"ח ונזהר בהן הרי אלו צריכין טבילה לקדש ואינן צריכין הערב שמש אבל לתרומה משתמש בהן בלא טבילה שהרי נעשו בטהרה ומפני מה הצריכום טבילה לקדש גזירה משום רוק ע\"ה שיגע בהן בשעת מלאכה ועדיין הוא לח:", + "אחר שנגמר הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה כיצד כלי שהוא מלא פירות פרודין זה מזה כגון צימוקין וגרוגרות ונגעה טומאה באחד מהן נטמא כל מה שבכלי לקדש אבל לא לתרומה וכל המעלות של דבריהם הם ורמז יש למעלה זו בתורה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת אמרו חכמים כל מה שבכף הרי הוא כגוף אחד אפילו שאין לו תוך מצרף מה שעליו לקדש כגון שהיו צבורין ע\"ג הלוח או ע\"ג העור אע\"פ שאין הפירות נוגעין זה בזה:", + "היו שני הציבורין בתוך הכלי ודבר אחר ביניהן ונטמא אחד משניהן אם היה הדבר שביניהן צריך לכלי הכלי מצרפן ונטמא הכל ואם אינו צריך לכלי לא נטמא אלא זה שנגעה בו הטומאה בלבד:", + "היו שני ציבורין בכלי והציבור האחד מחובר למים שאחורי הכלי ונגע טמא בציבור השני נטמאו שניהן בצירוף הכלי ונטמאו המים שאחורי הכלי מחמת זה האוכל המחובר להן אף על פי שהן אחורי הכלי נגע הטמא במים שאחורי הכלי נטמא האוכל המחובר להן והדבר ספק אם נטמא האוכל השני בצירוף הכלי או לא נטמא מחמת הצירוף:", + "אוכל קדש שנטמא והניחו בכלי ובתוך הכלי אוכל קדש אחר טהור ואין נוגעין זה בזה הטהור בטהרתו והטמא בטומאתו בא טבול יום ונגע באוכל הטמא יש בדבר זה ספק אם נפסל הטהור מחמת מגע טבול יום מפני צירוף הכלי או לא נפסל שלא נגע טבול יום אלא באוכל ששבע מן הטומאה ולא הוסיף לו כלום:", + "הרביעי בקדש פסול אבל בתרומה טהור וכן שלישי בתרומה אם נגע במשקה קדש הרי זה נטמא כמו שביארנו והשלישי שבתרומה או שבקדש אם נגע במשקה תרומה לא פסלו:", + "מי שנטמאת ידו אחת ונגע בה בידו שנייה או ביד חבירו פסל את השנייה והרי היא כשלישי ואם היה ידו בלולה במשקה אע\"פ שלא נגע נטמאת חבירתה וצריך להטביל את שתיהן ואחר כך יגע בקדש אבל בתרומה אם נטמאת ידו האחת לא נטמאת חבירתה ואפילו נגע בה כשהיא נגובה ואין צריך להטביל ידו שנטמאת אלא נוטלה ונוגע בתרומה:", + "אוכלין נגובין שלא הוכשרו אוכלין אותם בידים מסואבות במה ד\"א בתרומה אבל בקדש חיבת הקדש מכשרתן ואסור למי שידיו טמאות לאכול קדש שלא הוכשר ואפילו לא נגע בו אלא בכוש או שתחב לו חבירו לתוך פיו הרי זה אסור ואצ\"ל שאם נגעה טומאה באוכלין של קדש שלא הוכשרו שנטמאו מפני שחיבת הקדש מכשרתן:", + "במה דברים אמורים לפסול האוכל עצמו ולאסרו באכילה אבל למנות בו ראשון ושני ה\"ז ספק כיצד נגע אוכל שנטמא בלא הכשר באוכל שני שהוכשר הרי זה השני ספק מפני שהראשון לא הוכשר:", + "האונן אחר שתם זמן אנינותו ומחוסר כפורים אחר שהביא כפרתו צריכין טבילה לאכילת הקדש אבל לא לתרומה שהאונן ומחוסר כיפורים מותרין לאכול את התרומה ומפני מה הצריכום טבילה לקדש שהרי עד עתה היו אסורין לאכול את הקדש והסיחו דעתן ושמא נטמאו והם לא ידעו ולא עשו מעלה זו אלא לאכילה אבל לנגיעה נוגעים בקדשים קודם טבילה:", + "שש מעלות הראשונות עשאום בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש וחמש אחרונות שהן מן הכלי מצרף מה שבתוכו והלאה עשאום בקדש בלבד אבל לא בחולין שנעשו על טהרת הקדש אלא הרי הן בחמש אלו כחולין לפיכך חולין שנעשו על טהרת הקדש הראשון טמא בהן והשני פסול והשלישי טהור בחולין כמו שביארנו:" + ], + [ + "חמש מעלות עשו חכמים בבגדים ואלו הן:בגדי ע\"ה מדרס לאוכלי חוליהן בטהרה וכן עמי הארץ עצמן כזבין לטהרות כמו שביארנו ובגדי אוכלי חוליהן בטהרה מדרס לאוכלי מעשר שני אבל אוכלי חוליהן בטהרה והן הנקראים פרושים אינם כזבים אפילו לתרומה ה\"ז הפרוש טהור אפילו אם נגע בה בגופו ובגדי אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אבל אוכלי תרומה עצמן אינן כזבין בקדש ובגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת כמו שביארנו בהלכות פרה אדומה אבל הטהור לקדש אינו כזב לחטאת:", + "וכן עשו חכמים מעלות בטבילה כיצד מי שטבל בלא כוונה ה\"ז טהור לחולין ואסור במעשר שני עד שיתכוון לטבול למעשר טבל למעשר הרי זה בחזקת טהרה למעשר ואסור בתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה ואסור בקדש טבל לקודש הוחזק לקדש ואסור לחטאת טבל לחטאת הוחזק לכל שהטובל לחמור הוחזק לקל טבל סתם ולא נתכוון לאחד מכל אלו הרי זה טהור לחולין בלבד וטמא כשהיה אפילו למעשר וכן הטובל ידיו או הטבילן צריך כוונה אפילו למעשר ומן המעשר ומעלה צריך כוונה אבל לחולין אינו צריך כוונה וכל המעלות האלו מד\"ס אבל דין תורה הואיל וטבל מ\"מ הרי הוא טהור לכל:", + "מי שהיה טהור לתרומה והסיח את לבו מלאכול נטמא בהיסח הדעת ואסור לאכול תרומה עד שיטבול פעם שנייה ואינו צריך הערב שמש היו ידיו טהורות לתרומה והסיח לבו מלאכול אף על פי שאומר יודע אני שלא נטמאו ידי הרי ידיו טמאות בהיסח הדעת שהידים עסקניות אם לתרומה כן ק\"ו לקדש שכל המסיח דעתו צריך טבילה ואם לא שמר עצמו מטומאת מת ולא ידע בודאי שלא נטמא ה\"ז צריך הזאה שלישי ושביעי מפני היסח הדעת ואם ידע שלא נטמא במת והסיח דעתו משאר טומאות ה\"ז צריך טבילה והערב שמש אף לתרומה ודבר ברור הוא שכל אלו הטבילות מדבריהן:", + "וכן גזרו חכמים על הכלים הנמצאים בשווקים וברחובות אפילו במדברות שיהיו בחזקת טומאה שמא בזב או במת נטמאו וכן הרוקין הנמצאין שם בחזקת טומאה שמא רוק זב וכיוצא בו הוא הרוק הזה:", + "כל הכלים הנמצאין בירושלים טהורין אפילו נמצאו דרך ירידה לבית הטבילה שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאים בירושלים חוץ מן הסכינים לשחיטת הקדשים מפני חומרת הקדשים בד\"א בסכין הנמצאת בירושלים בשאר ימות השנה אבל אם מצא סכין בירושלים בי\"ד בניסן שוחט בה הקדשים מיד ואפילו חל י\"ד להיות בשבת שלא גזרו על הסכינין הנמצאים ביום הזה וכן אם מצאה ביו\"ט שוחט בה מיד שחזקת כל הכלים ביו\"ט טהורין:", + "מצא הסכין בי\"ג מזה עליה ומטבילה ושוחט בה למחר מפני שעשאוהו ביום זה כאילו יום י\"ג שביעי שלה:", + "מצא סכין קשורה לסכין הידועה אצלו בין ביו\"ט בין בשאר הימים הרי היא כמוה אם טהורה טהורה ואם טמאה טמאה:", + "כל הרוקין הנמצאים בירושלים באמצע הדרך גזרו עליהן טומאה כשאר הרוקין הנמצאים בכל מקום וכל הרוקין הנמצאים בצדדין בירושלים טהורים שהפרושים הן שמהלכין בצדדין כדי שלא יתטמאו במגע עמי הארץ ובשעת הרגל שבאמצע הדרך טהורים שכל ישראל טהורים ברגל ושבצדדין טמאים שהטמאים ברגל מעטים והן פורשים לצידי הדרכים:", + "כשם שהראשון עושה שני והשני עושה שלישי כן ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עושה ספק שלישי:", + "תרומה וקדשים שנטמאו בספק אב מאבות הטומאות של תורה הרי אלו נשרפין בטומאה זו כגון שנסתפק לו אם נגע באב זה או לא נגע:", + "ויש שם ספיקות שאין שורפין עליהן ואין אוכלין אותן אוכלין שנסתפק לו בהן אלא תולין לא אוכלין ולא שורפין ויש שם ספיקות ששורפין עליהן את התרומה ואצ\"ל קדשים:", + "אבל על ספק ספק הטומאה אין שורפין עליו תרומה לעולם ואצ\"ל קדשים אלא תולין לא אוכלין ולא שורפין:", + "על ששה ספיקות שורפין את התרומה וכולם גזירה מדבריהם ואלו הן:על בית הפרס ועל עפר הבא מארץ העמים ועל בגדי ע\"ה ועל הכלים הנמצאים ועל הרוקים הנמצאים ועל מי רגלי אדם טמא שנתערב במי רגלי בהמה מחצה למחצה ואין ידוע אם בטלו מראיתן אם לא כיצד אם נטמאת תרומה מחמת אחד מששה אלו אע\"פ שעיקר טומאתן בספק הרי זו תשרף הואיל וודאי ספיקות אלו טומאתן מן התורה שהמת והזב טמאין מן התורה ואחת תרומה שנגעה באחת משש טומאות האלו או שנטמאת מחמת אחת מהן והרי היא שלישי לאחת מהן הרי זו תשרף אבל אם נסתפק לו בכ\"מ אם נגע בבית הפרס ובארץ העמים או לא נגע אם נגע בבגדים ורוקין וכלים ומי רגלים או לא נגע הרי אלו תולין מפני שהעיקר טומאתן מפני הספק שמא טמאין הן או טהורים וא\"ת טמאין שמא נגע שמא לא נגע ונמצאו שני ספיקות ואין שורפין על שני ספיקות אלא תולין כמו שביארנו:" + ], + [ + "שנים עשר ספיקות טהרו חכמים ואלו הן:ספק מים שאובים למקוה ספק טומאה צפה על פני המים ספק משקין לטמא אחרים אבל לטומאת עצמן טמאים מספק ספק הידים בין לטומאת עצמן בין לטמא אחרים בין לטהרות ידים מטומאתן ספק דברי סופרים ספק החולין ספק קרבנות ספק נגעים ספק עובר ועומד ספק שרצים ספק ר\"ה ספק שתי רשויות:", + "ספק מים שאובין למקוה כיצד שלשה לוגין מים שאובין שנפלו למקוה פסלוהו ספק נפלו ספק לא נפלו ואפילו נפלו ספק יש בהן שיעור או אין בהן ספיקו טהור והרי המקוה בכשרותו ואין מורין לו לטבול במקוה זה ולעשות טהרות לכתחילה ואם טבל ועשה טהרותיו טהורות:", + "ספק טומאה צפה על פני המים כיצד שרץ שהיה צף על פני המים בין שהיו המים בכלים או בקרקעות וירד למים אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה ה\"ז טהור עד שידע ודאי שנגע ולא אמרו ספק טומאה צפה טהור אלא לשרץ בלבד וכל הנתלים והנגררין הרי הן כמונחין:", + "שרץ שהיה מונח בכלי וכלי צף על פני המים או שהיה מונח על המת או על הנבילה ואפילו נימוח הנבילה או בשר מת שתחתיו או שהיה מונח על שכבת זרע הצפה על פני המים ה\"ז כמונח על הארץ שספקו ברה\"י טמא כמו שיתבאר היה שרץ על גבי שרץ צף על פני המים ה\"ז כטומאה עבה שצפה ע\"פ המים וספיקו טהור היה מונח על גבי מי חטאת ומי חטאת צפין על פני המים ה\"ז ספק אם הוא כמונח או אינו כמונח לפיכך יראה לי שספיקו טהור:", + "כדרך שטהרו ספק טומאה צפה על פני המים בין בכלים בין בקרקעות כך טהרו ספק טהרה הצפה על פני המים בין בכלים בין בקרקעות כיצד עריבה שהיא טמא מת וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה וירדו לתוכה מי גשמים ונתמלאת ונפשט הנייר והרי הככר צף על פני המים והנייר מבדיל בינו לבין המים וספק נגע צדו בעריבה ספק לא נגע הרי הוא בטהרתו מפני שהוא צף:", + "שרף שנמצא צף ע\"ג בור בתוך הגת לתרומה ספיקו טמא ולפועלין ספיקן טהור מפני שהיא טומאה צפה:", + "ספק משקין לטמא אחרים טהור לטומאת עצמן טמא כיצד היה מקל בידו ובראשו משקין טמאים וזרקן לתוך ככרות טהורות ספק נגעו המשקין בככרות ספק לא נגעו טהורות וכן אם נסתפק לו אם נגעו משקין טמאין בכלי זה או לא נגעו הרי הכלי טהור וכן אם נסתפק לו אם נגעו משקין אלו הטמאין במשקין אחרים או לא נגעו הרי המשקין האחרים טהורין אבל טמא שפשט ידו או רגלו לבין משקין טהורין או שזרק ככר טמא לבין משקין טהורין ספק נגע במשקין ספק לא נגע הרי אלו טמאין בספק וכן כל כיוצא בזה:", + "חבית שהיא מליאה משקין ופשט הטמא את ידו לאוירה ספק נגע במשקין ספק לא נגע בהן המשקין טמאין והחבית טהורה שאין ספק המשקין מטמא וכן אם נכנסו משקין שהן טמאין מספק לאויר החבית הרי החבית טהורה והמשקין שבתוכה טהורין שאינן מתטמאין אלא מן החבית ואם נתערבו משקין אלו הספק במשקין שבחבית הרי כל המשקין טמאין בספק והחבית טהורה וכן אם נפלו משקין אלו לתוך התנור הרי הפת והתנור טהורין:", + "המרבץ ביתו במים טמאים או שזלפן והיו שם טהרות ספק נתזו עליהן ספק לא נתזו ספיקו טהור:", + "זלף משקין טהורין וטמאים בתוך הבית ונמצאו אח\"כ משקין על ככר של תרומה נטלה ונשאל עליה הרי זו טהורה שספק המשקין לטמא טהור הניח הככר עד שינגבו המים שעליה הרי זו טמאה בספק שספק טומאה ברה\"י טמא כמו שיתבאר והרי אין כאן משקין אלא ככר שהיא ספק טמאה ספק טהורה:", + "ספק ידים בין להתטמא בין לטמא אחרים בין לטהרתן טהור כיצד היו ידיו טהורות ולפניו שני ככרים טמאין ספק נגע ספק לא נגע או שהיו ידיו טמאות ולפניו שני ככרים טהורים ספק נגע ספק לא נגע או שהיו ידיו אחת טהורה ואחת טמאה ולפניו שני ככרים טהורים ונגע באחד מהן וספק בטמאה נגע ספק בטהורה או שהיו ידיו טהורות ולפניו שני ככרים אחד טהור ואחד טמא ונגע באחד מהם ספק בטמא נגע ספק בטהור נגע או שהיו ידיו אחת טהורה ואחת טמאה ולפניו ככר טמא וככר טהור ונגע בשניהן ספק טמאה בטמא והטהורה בטהור או טמאה בטהור והטהורה בטמא הידים כמו שהיו והככרים כמות שהיו וכן אם היו ידיו טמאות והטבילן או נטלן ספק שהמים שטהרו בהן כשרים לידים ספק שהן פסולין ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהן ספק שהיה דבר חוצץ על ידו ספק שלא היה הרי ידיו טהורות:", + "היתה ידו אחת טמאה ואינו יודע אי זו היא אומרין לו שלא יעשה טהרות עד שיטול שתי ידיו ואם נגע באחת מהן בטהרות קודם שיטול ידיו טהרותיו טהורות:" + ], + [ + "ספק ד\"ס כיצד ספק אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ספק שלא אכל ושלא שתה ספק שבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין ספק שלא בא ושלא נפלו ה\"ז טהור וכן אם אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא במים שאובין או נפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין וספק נגע בטהרות אלו ספק לא נגע הרי טהרות אלו טהורות וכן האוכל ספק אוכלין טמאים והשותה משקין שהן טמאים בספק ה\"ז טהור וכן האוכל תרומה תלויה טהור וכן כל כיוצא באלו מולדי טומאות שהן מד\"ס ספיקן טהור אבל אב [הטומאה] שהוא מד\"ס ספיקו טמא אלא אם כן היה האב עצמו טמא בספק כגון בית הפרס וארץ העמים שאין שורפין על ספק מגען כמו שביארנו:", + "ספק החולין היא טהרת אוכלי חוליהן בטהרה והן הנקראים פרושים כיצד אוכלי חוליהן בטהרה שנולד להן ספק טומאה בטהרותיהן הרי אלו טהורים ככל הספיקות כולן ואין להן טומאה אלא טומאה ודאית:", + "ספק הקרבנות כיצד מחוסר כיפורים שיש עליו ספק חמשה קרבנות כגון האשה שיש עליה ספק חמש זיבות או ספק חמש לידות מביאין קרבן אחד וטהור לאכול בקדשים ואין השאר עליו חובה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה:", + "ספק נגעים כיצד עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור כמו שביארנו בפ\"ו מהלכות נגעים:", + "ספק עומד ועובר כיצד מצורע שיושב תחת האילן והטהור עובר ספק האהיל עליו האילן וטמא ספק לא האהיל עליו וכן אם היה הטהור יושב תחת האילן והמצורע עובר תחתיו ספק עמד המצורע ונטמא הטהור ספק לא עמד ספיקו טהור:", + "ספק שרצים זה ספק הנזרקין כיצד זרק שרץ או דבר טמא לבין הככרות או שזרק ככר לבין הטמאות וספק נגע ספק לא נגע הרי זה טהור הואיל ומצא הככר הטהור שאינו נוגע בטומאה שכל הטומאות כשעת מציאתן ואין אומרין שמא נגע בו ואח\"כ נפל בצדו אלא הרי הן כשעת מציאתן:", + "השרץ בפי החולדה ומהלכת על גבי ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שלא נחה הטומאה היתה מהלכת בו ונוגעת בככרות ספק חי ספק מת הרי הן טהורות במה דברים אמורים בזמן שנטלתו והלכה לה אבל אם נמצא מת בפיה הרי אלו טמאות ראוהו חי בפיה אף על פי שמצאוהו מת בפיה הרי אלו טהורות וכן השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב ועברו בין הטהורים או שעברו טהורים ביניהן ספיקו טהור מפני שאין לטומאה מקום קבוע היו מנקרין בהן על הארץ הרי הן כמונחין ומטמאין למפרע מספק אם היו ברשות היחיד כמו שיתבאר:", + "ספק ר\"ה כיצד טומאה שמונחת בר\"ה ספק נגע בה ספק לא נגע ספיקו טהור היתה ברה\"י וספק נגע בה ספק לא נגע ספיקו טמא וכל אלו הספיקות שטהרו חכמים אפילו ברה\"י מפני שאין בהן דעת להשאל כמו שיתבאר:", + "ספק שתי רשויות כיצד היה דבר טמא ברה\"י ודבר טהור בר\"ה או שהיה הדבר להפך ונגע באחד מהם ואין ידוע באי זה מהן נגע או שהסיט את אחד מהן ואין ידוע אי זה הסיט אם היה הדבר הטמא מטמא במשא או שהיה אחד מהן מטמא באהל והאהיל על אחד מהן ואין ידוע אי זה מהן האהיל ה\"ז טהור אף על פי שספק ר\"ה טהור כשיבוא לישאל אומרין לו אם טבלת אין בכך הפסד אם טבל ה\"ז משובח ואם לא טבל ועשה טהרות הרי הן טהורות שספק רשות הרבים טהור:", + "שרץ שנמצא שרוף ומונח ע\"ג אוכלין וכן טלית שנמצאת בלויה ומחט שנמצאת שבורה או חלודה בין הכלים הרי אלו טהורין בין בר\"ה בין ברה\"י ואין אומרין שמא אחר שנגע באוכלין נשרף ואחר שנטמאו הכלים במגע הטלית והמחט נשברה או החלידה ובלתה הטלית עד שטהרה שכל הטומאות כשעת מציאתן:", + "שני עדים אומרין לו נטמא והוא אומר טהור אני הוא נאמן על ידי עצמו ואעפ\"כ אין אומרין לו עסוק בטהרות אלא אם עשה טהרות הרי הן טהורות ויחוש לעצמו עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא בין ברשות הרבים בין ברה\"י טהור שנים אומרים נטמא ועד אחד אומר לא נטמא בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ה\"ז נטמא עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא ברה\"י טמא ברשות הרבים טהור:" + ], + [ + "מפני מה טהרו חכמים ספק טומאה בר\"ה שהרי הציבור עושין פסח בטומאה בזמן שהטמאים מרובין אם טומאה ודאית נדחית מפניהן קל וחומר לספק טומאה שאיסור כל הספקות מדבריהן כמו שביארנו בהלכות ביאות אסורות ומפני מה החמירו בספק רה\"י שהרי סוטה שנסתרה אף ע\"פ שהדבר ספק הרי היא טמאה לבעלה עד שתשתה:", + "וכשם שהסוטה ובועלה שנים כך ספק טומאה בשנים אבל אם היו שלשה ברה\"י הרי ספק טומאתן שם טהור כר\"ה בד\"א כשהיה זה שנטמא בספק יש בו דעת להשאל ולדרוש ממנו מה אירע לו כסוטה אבל אם היה חרש או שוטה או קטן שאינו יודע להשיב על הענין כששואלין אותו הרי ספיקו טהור כיצד חרש או שוטה או קטן שאין בו דעת להשאל שנמצאו בחצר או במבוי שיש שם טומאה וספק נגעו וספק לא נגעו הרי אלו טהורין וכן כל שאין בו דעת להשאל אע\"פ שנולד לו הספק ברה\"י ספיקו טהור:", + "הסומא והישן והמהלך בלילה ספיקן ברה\"י טמא מפני שיש בו דעת להשאל במה דברים אמורים שכל שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור בשהיה הדבר שקול ואין שם חזקה אבל אם היה הדבר ידוע שחזקתו שנטמא ה\"ז טמא כיצד תינוק טמא שנמצא בצד העיסה והבצק בידו הרי העיסה טמאה שדרך התינוק לטפח ובכך היא חזקתו ואין שורפין על חזקה זו:", + "היו משקין טמאין ובצק טהור ובהמה או חיה או עופות בבית ונמצא בבצק מקום נשיכתן חזקה ששתו משקין ונשכו בבצק וטמאוהו היתה שם פרה ובין המשקין והבצק כדי שתלחך את לשונה הרי הבצק טהור ובשאר כל הבהמה כדי שתנגב את פיה פחות מזה הבצק טמא ואם היה כלב אפילו היו משקין בצד הבצק ה\"ז טהור שאין דרכו של כלב להניח המזון ולילך לו אל המים נמצא בבצק נקירת התרנגולין אם יש בין המשקין והבצק כדי שינגבו את פיהן בארץ הבצק טהור ואם לאו טמא שחזקתן ששתו וניקרו בבצק במשקין שבפיהם בד\"א בשהיו המשקין צלולין שבבואה של תינוק ניכרת בהן אבל עכורים הבצק טהור שאילו נקרו במשקין היה מקום המשקין ניכר בבצק אם היו צלולין אף על פי שהבצק בחזקת טומאה אין שורפין על חזקה זו אלא תולין:", + "איזו היא חזקה ששורפין עליה ברשות היחיד עיסה בבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם ונמצאו חתיכות מבשרן בעיסה אם רוב המטפלים שרצים העיסה טמאה ותשרף ואם הרוב צפרדעים טהורה:", + "היו טמאות וטהרות בצדו או למעלה ממנו ונתעטף בטליתו וספק נגעו ספק לא נגעו בעת שנתעטף אם היו ברשות היחיד ספיקו טמא שספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי המונח על גבי קרקע הרי הוא כמי שיש בו דעת לישאל ואם היו ברשות הרבים ספיקו טהור ואם אי אפשר שלא יגע ספיקו טמא:", + "ככר של תרומה שנתון על גבי הדף ומדרס נתון תחתיו ואי אפשר לו כשיפול שלא יגע במדרס אע\"פ שהוא במקום מדרון ובא ומצא הככר במקום אחר הרי הוא בטהרתו שאני אומר אדם בא ונטלו ונתנו במקום זה ואם אמר ברי לי שלא בא אדם לכאן טמא שודאי נפל ונגע במדרס כשנפל:", + "תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו אף על פי שאין שם שושנים אלא במקום הטומאה ספיקו טהור שמא אחר ליקטן ונתנם לו וכן חמור העומד בבית הקברות כליו טהורין ואין אומרין שמא נתמעך בהן ונגעו בקבר מפני שאין בו דעת לישאל וכשנמצאו לא נמצאו נוגעין וכל הטומאות כשעת מציאתן:", + "תינוק שהיה תופש בידו של אביו או שהיה רוכב על גבי כתיפו של אביו ספיקו ברה\"י טמא מפני שאביו נשאל עליו:", + "וארבעה ספיקות אמרו חכמים בתינוק תינוק שאינו יכול להלך שהניחתו אמו ובאה ומצאתו כמו שהוא במקומו טהור ואין אומרין שמא טומאה באה ונשקתו וגפפתו התחיל התינוק לצאת ולהכניס בגדיו טהורין ואין מדרס כשאר בגדי עם הארץ ואע\"פ שהן טהורין אין עושין על גביהן טהרות הגדיל עד שיהיה בו דעת לישאל ספיקו טמא ברה\"י הגדיל עד שיהיה בו דעת לשמור את גופו אוכלין על גופו טהרות יודע לשמור את ידיו אוכלין על גבן טהרות כיצד בודקין אותו מטבילין אותו ונותנין לו חולין לשם תרומה אם יודע לשמור את גופו אוכלין אגב גופו טהרות ואם יודע לשמור את ידיו אוכלים אגב ידו טהרות:" + ], + [ + "כזית מן המת בפי העורב ספק האהיל על האדם ועל הכלים ברה\"י ספק שלא האהיל הרי האדם טמא מספק והוא שיהיה בו דעת לישאל והכלים טהורים מפני שאין להן דעת לישאל וכן הממלא בכלי ונתן בעשרה כלים ונמצא השרץ באחד מהן הוא טמא והכלים טהורין אף על פי שכולן ספק שמא השרץ בכלי שמילא בו היה תחלה מפני שהן כלים ואין בהן דעת לישאל ואם היה לכלי שמילא בו אזנים הואיל ואפשר שיצאו המים ויתאחר בו השרץ כולן טמאים וכן הממלא בעשרה דליים זה אחר זה ונתן בעשרה כלים מדלי אחד לכלי אחר ואין ידוע הראשון מן האחרון ונמצא השרץ בכלי אחד מהן הרי התשעה כלים עם עשרת הדליים טהורין שאני אומר שמא בכלי זה היה השרץ מתחלתו ואם יש לדליים אזנים הרי כל הדליים עם כל הכלים טמאין המערה מכלי לכלי ונמצא השרץ בתחתון העליון טהור ואין אומרין מהעליון נפל אלא שמא בתחתון היה מפני שהן כלים ואין להן דעת לישאל וכן כל כיוצא בזה:", + "קופה שנשתמש בה בטהרות ונמצא בה שרץ אם יש לה שוליים או אזנים אע\"פ שאין לה שוליים הרי כל הטהרות שנשתמשו בה טמאות אפילו היה בדוקה ומכוסה שמא עם הגבהת ידו מן הבדיקה נפל השרץ ואפילו נשתמש בה בטהרות בזוית זו וטלטלה לזוית אחרת ונמצא בה השרץ כולן טמאות לפי שמחזיקין טומאה ממקום למקום לתלות אבל לא לשרוף:", + "הזולף את הבור וממלא ממנו חביות אם היה משקיע כל חבית וחבית בבור וממלא אותן ונמצא השרץ בראשונה כולן טמאות נמצא באחרונה היא טמאה וכולן טהורות שאני אומר אחר שמילא את הראשונות נפל שרץ לבור היה זולף בכלי ונותן לתוך החביות עד שמלאן ונמצא השרץ באחת מהן היא בלבד טמאה וכולן טהורות שאני אומר בזו בלבד נפל השרץ או היה בה עד שלא זלף לתוכה לפיכך אם היה בודק כל חבית מהן ואחר כך נותן בה היין ומכסה אותה אחר שזולף לתוכה ונמצא השרץ באחת מהן כולן טמאות וכן אם נמצא השרץ בבור או בכלי שזולף בו הכל טמא:", + "היה קוצה זיתים מן המעטן ומעלה אותן לגג ונמצא השרץ בגג זיתים שבמעטן טהורים נמצא במעטן המעטן טמא נמצא בין כותל לזיתים הזיתים טהורים נמצא השרץ בתוך גוש של זיתים והגוש בגג אם בתוך שלשת ימים אף המעטן טמא שאני אומר גוש זה מן המעטן עלה והשרץ בתוכו ואם נמצא אחר שלשה ימים משהעלה זיתים לגג הרי המעטן טהור שמא בגג נתקבצו ונעשו גוש בתוך השלשה ימים:", + "הקורץ מקרצת מן העיסה ונמצא שרץ במקרצת המקרצת לבדה טמאה נמצא בעיסה העיסה לבדה טמאה נמצא בתוך המקרצת אף העיסה טמאה:", + "אוכל טמא שנמצא גרעינה שלו בתוך הככר או על גבי תבשיל רותח אף על פי שאין עליה משקה טופח הרי הן טמאים שאני אומר האוכל כולו נפל שם ונימוח בתוך הככר או מחמת הרתיחה ונשארה גרעינתו נמצאת הגרעינה על גבי הככר או בתוך תבשיל צונן הרי אלו טהורין אף ע\"פ שיש עליה משקה שאני אומר גרעינה זו לבדה נפלה אחר שאבד האוכל מעליה שהרי אינה מטמאה:", + "היו בבית אוכלין טמאין ואוכלין טהורים ונמצאת גרעינה בבית הולכין אחר הרוב וכן אם היו דמים טהורים ודמים טמאים בתוך הבית ונמצא דם על האוכל הולכים אחר הרוב מעשה היה בככר של תרומה שנמצא עליו דם ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו שאפילו נאמר דם שרץ הוא הריני אומר דם שרץ חי הוא שהוא טהור:", + "עיר שיש בה נבלות ושחוטות בשר הנמצא בה הולכים אחר הרוב וכן אם היה הנמצא בה ספק שרץ ספק צפרדע הולכין אחר הרוב שיש באותה העיר באותו הזמן זה הכלל בנמצא הלך אחר הרוב:", + "האשה שמגבבת גבבא בחצר ונמצא שרץ בתוך גבבה הרי זו טהורה שאין השרץ מטמא במשא נמצא על גבי גבבא הרי זו טמאה שמא נגעה בו היתה כוברת בכברה ונמצא שרץ בתוך הפירות שבכברה הרי זו טהורה נמצא על גבי הכברה הרי זו ספק טמאה שמא נגעה בו וכל ספק ברשות היחיד טמא כמו שביארנו:" + ], + [ + "כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספקי ספיקות בר\"ה טהור ברה\"י טמא כיצד נכנס למבוי והטומאה בחצר ספק נכנס לחצר ספק לא נכנס טומאה בבית ספק נכנס לבית ספק לא נכנס ואפילו נכנס ספק שלא היתה שם ספק היתה שם וא\"ת היתה שם בעת שנכנס ספק יש בה כשיעור ספק אין בה וא\"ת יש בה ספק שהיא טומאה ספק אינה טומאה ואפילו היא טומאה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא שהמבוי רשות היחיד:", + "תשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהן ברשות היחיד ונגע באחד מהן ואינו יודע אי זהו ספיקו טמא ט' שרצים וצפרדע ביניהן ברשות הרבים ונגע באחד מהן ספיקו טהור זה הכלל כל ספק ברשות הרבים טהור עד שיאמר נטמאתי בודאי וכל ספק ברה\"י טמא עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי לפיכך עצמות המת ועצם נבלה בר\"ה או גוש מארץ טהורה וגושים מבית הפרס או מארץ העמים ונגע באחד מהן או הסיטו ואין ידוע במה נגע מהן ובמה הסיט כזית מן המת וכזית מן הנבילה והאהיל על אחד מהן ואין ידוע על אי זה מהן האהיל ב' שבילין אחד טהור ואחד טמא הלך באחד מהן ואין ידוע באי זה הלך או שנגע באדם זה בדרך ואין ידוע אם הוא טמא או טהור או שהיו שני אנשים אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן ואין ידוע באי זה מהן נגע בכל אלו הספיקות טהור:", + "המוצא מת מושכב לרוחבו של דרך אם היה שלם והוא מן הקצה אל הקצה ה\"ז טמא לתרומה שחזקתו שנגע היה לו מקום לעבור או שהיה משובר ומפורק שאפשר שעבר בין שוקיו ופרקיו ה\"ז טהור ואם היה קבר לכל רוחב הדרך הקבר מצרפו והעובר שם טמא שאין זה כשאר ספיקות אלא חזקתו שנגע:", + "שרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד העת שיאמר בדקתי את המבוי הזה ביום פלוני ולא היה בו שרץ אפילו כבדו ולא בדקו ה\"ז מטמא למפרע מקודם הכיבוד במה דברים אמורים שמצאו יבש אבל אם מצאו לח אינו מטמא למפרע אלא עד שעה שאפשר שימות בה ויהיה עתה לח בעת שנמצא:", + "שני רוקין ברה\"י אחד טהור ואחד מן הרוקין הנמצאים שגזרו עליהן טומאה כמו שביארנו ונגע באחד מהן או הסיטו ואין ידוע אי זהו תולין עליו את התרומה מפני שהן שני ספיקות ספק בטהור נגע ספק בנמצא וא\"ת בנמצא ספק שהוא טמא ספק שהוא טהור היו שני הרוקין בר\"ה אם היו נגובין ומונחין שם ונגע באחד מהן ספיקו טהור נשא אחד מהן תולין עליו שהרי משנשאו אינו מונח בר\"ה וכן אם היה אחד מהן לח ונתלה בו הרוק הלח תולין עליו שהרי אינו מונח בר\"ה כדי שיהיה ספיקו טהור אלא הרי הוא על בגדו כבר ביארנו שאם נגע ברוק הנמצא או נשאו או הסיטו בכל מקום שורפין עליו את התרומה כבית הפרס וכיוצא בה ששורפין על ודאי מגען בכ\"מ:", + "מי שישב בר\"ה ובא אחד ודרס על בגדיו או שרקק ונגע בו הרוק על רוקו שורפין את התרומה ועל בגדיו הולכין אחר הרוב אם רוב העיר טמאין בגדיו מדרס ואם רוב העיר טהורים הרי הוא טהור:", + "מי שאבד לו כלי ומצאו ברה\"י ה\"ז טמא מדרס וטמא טמא מת אבד לו בר\"ה ומצאו ברשות הרבים אם אבדו ביום ומצאו לבו ביום טהור אבד ביום ומצאו בלילה בלילה ומצאו ביום או שאבד ביום ומצאו ביום של אחריו הרי זה בחזקת טמא זה הכלל כל שעבר עליו הלילה או מקצתו טמא:", + "הניח כלי או שכחו ברשות הרבים אע\"פ שעבר עליו הלילה טהור הניחו או שכחו ברשות היחיד הרי זה טמא מדרס וטהור מטמא מת ומפני מה לא החמירו בשוכח ומניח כמאבד מפני שאינו דבר מצוי תמיד לא גזרו עליו:", + "המאבד ומצא בתוך הבית הרי זה טהור מפני שהוא בחזקת שימור:", + "השוטח כלים בר\"ה הרי אלו טהורין וברה\"י טמאים שמא נגעו בהן טמאים ואם היה משמרן טהורים נפלו והלך להביאם טמאים מפני שנעלמו מעיניו וכן מי שאבדו כליו ברה\"י ומצאן אפילו בו ביום הרי הן מדרס וטמא מת כמו שביארנו:", + "שוטה אחת בעיר או נכרית כל הרוקין שבעיר בחזקת טומאה לעולם בכל מקום:", + "מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורין ואם לאו ישאלנה:", + "מי שישן בר\"ה ועמד כליו טהורים:", + "נגע ברשות הרבים באחד בלילה ואין ידוע אם חי אם מת ובשחר עמד ומצאו מת ה\"ז טמא שכל הטומאות כשעת מציאתן ואם ראוהו חי בערב ובשחר מצאו מת ה\"ז ספק ברשות הרבים וטהור:", + "המסוכן ברשות היחיד ונתעלף ואין ידוע אם מת או עדיין הוא חי והוציאוהו לרשות הרבים וחזרו והכניסוהו לרשות היחיד כשהוא ברשות היחיד ספיקו טמא וכשהוא ברשות הרבים ספיקו טהור מעשה באחד שהיה מסוכן והוליכוהו מעיר לעיר במטה והיו כתות מתחלפות תחתיו ובאחרונה נמצא מת ולא טמאו חכמים אלא כת אחרונה בלבד:", + "טמא שהיה עומד ומדבר על הבור ונתזה צינורא מפיו ספק הגיע לבור ספק לא הגיע אם היה בור של שמן ספיקו טמא ברה\"י ואם היה בור של יין ספיקו טהור בכ\"מ מפני ששפת הבור קולטת:" + ], + [ + "שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ואין ידוע באי זה מהן הלך ועשה טהרות ונאכלו והזה שלישי ושביעי וטבל וטהר והלך בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות אם קיימות הראשונות אלו ואלו תלויות שבודאי שאחד מן הטהרות טמא ואם לא טהר בינתיים הראשונות תלויות והשניות ישרפו שהרי הן טמאות בודאי שזה טמא הוא מפני שהלך בשני השבילין וכן השרץ והצפרדע בר\"ה ואין צורתן ניכרת ואין ידוע אי זהו השרץ ונגע באחד מהן ועשה טהרות ונאכלו וטבל ונגע בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות ואם קיימות הראשונות אלו ואלו תלויות ואם לא טבל בינתיים הראשונות תלויות והשניות ישרפו:", + "שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות אם באו ונשאלו זה אחר זה מורין לכל אחד מהן בפני עצמו שהוא טהור באו שניהן כאחד או שבא האחד ושאל עליו ועל חבירו ואמר שנים היינו ובשני השבילים הלכנו ושתי טהרות עשינו הרי שניהם טמאין וטהרות שעשו נשרפות וכן אם נטמאו בטומאה קלה כיצד שני ככרים אחד טמא ואחד טהור אכל את אחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו ואכל את השני ועשה טהרות אם נשאלו זה אחר זה שניהן טהורין מפני שהן ספק דברי סופרים שהוא מכלל הספיקות שטהרו חכמים כמו שביארנו נשאלו שניהן כאחת או שנשאל עליו ועל חבירו שניהן טמאין מספק וטהרותם נשרפות שהרי ודאי אחת מהן טמאה ואפילו ככר אחד טמא שנתערב במאה ככרות טהורין כולן טמאין וישרפו:", + "ככר טמא שנתערב בתשעה ככרות טהורין ובאו חמשה בני אדם ואכלו חמשה ככרות מהן ובאו חמשה בני אדם אחרים ואכלו החמשה הנשארים הראשונים טמאים מפני שאין להן אנשים אחרים שיתלו בהן והחמשה האנשים האחרונים טהורין מפני שהן תולין בראשונים:", + "שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו בהן שני אנשים איש אחד טהור ואיש אחד טמא אפילו היה האחד תלוי ה\"ז הטהור תולה בתלוי ואומרין זה הטהור הלך בשביל הטהור והרי הוא בטהרתו וזה התלוי הלך בשביל הטמא ואף על פי שנשאלו שניהן כאחד:" + ], + [ + "כל מקום שהוא רשות הרבים לענין שבת כך הוא רשות הרבים לענין טומאה:", + "ארבע אמות הסמוכות לר\"ה הרי הן כר\"ה לטומאה וכן הכרמלית כגון הים והאצטוונית הרי הן כר\"ה לטומאה:", + "יש שם מקומות שאף ע\"פ שהן רשות היחיד לשבת הרי הן כרשות הרבים לענין טומאה ואלו הן:השבילין המפולשין לשיחין ולבורות ולגתות והבקעה המוקפת גדר בימות החמה ובסילקי מלכים שהוא בניין רחב הרבה לעמוד בו אנשי המרכבה ויש לו פתחים הרבה פתוחים לר\"ה והפורן והוא הבניין הגדול שיש לו שני פתחים זה כנגד זה וחצר שהרבים נכנסין בפתח זה ויוצאין בפתח אחר וכן מבואות היורדים לים או לנהר אע\"פ שהן גדורין מכאן ומכאן ורבים מטפסין ועולין בהן והבימוסות והמרחצאות הרי הן כר\"ה לטומאה וכן כל העזרה כר\"ה לטומאה:", + "גנות העיר שדרך העיר עוברת עליהן ר\"ה לטומאה:", + "הגינה בזמן שהיא משתמרת רה\"י ובזמן שאינה משתמרת רשות הרבים לטומאה וכן בסילקי גדולה בזמן שפותחין אותה ר\"ה לטומאה ובזמן שנועלין אותה רשות היחיד לכל:", + "הבקעה המוקפת גדר בימות הגשמים רה\"י לשבת ולטומאה ואם לא היתה מוקפת הרי היא רה\"י לטומאה בלבד ובקעה שעברו עליה בימות הגשמים הרי היא רה\"י לטומאה אפילו בימות החמה ואלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה בין העיגולים של ענבים לזוגין ר\"ה לטומאה:", + "כרם שלפני הבוצרים רה\"י ולאחר הבוצרים ר\"ה לטומאה אימתי בזמן שהרבים נכנסים ברוח זו ויוצאים ברוח שכנגדה שאר כל המקומות חוץ מאלו שביארנו דינם כשם שהן רה\"י לשבת כך הם רה\"י לטומאה:", + "ויש מקומות שאינן רה\"י לשבת ואף על פי כן הן רה\"י לטומאה מפני שאין העם משתמשין בהן ואלו הן:האילנות וחורי ר\"ה אע\"פ שאין בהן ארבעה על ארבעה כיצד אילן שהוא עומד בר\"ה וטומאה בתוכו עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא הכניס ידו לחור שיש בו טומאה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא:", + "חנות שהיא טמאה ופתוחה לר\"ה ספק נכנס ספק לא נכנס ספיקו טהור שכל החנות כמו שרץ המונח בר\"ה שספק מגעו טהור היו שתי חנויות אחת טהורה ואחת טמאה ונכנס לאחת מהן ספק לטמא נכנס ספק לטהור ספיקו טמא שזה ספק רה\"י שהחנות רה\"י וכן בקעה בימות הגשמים שיש בה שדות הרבה ובה שדה אחת טמאה ואחת טהורה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לאותה שדה או לא נכנסתי ספיקו טמא שספק טומאה ברה\"י אפילו ספק ביאה טמא:", + "מקום שהיה רה\"י ונעשה ר\"ה וחזר ונעשה רה\"י כשהוא רה\"י ספיקו טמא וכשהוא ר\"ה ספיקו טהור:", + "דברים שהן בר\"ה הרי הן כר\"ה כיצד קופה בר\"ה גבוה עשרה טפחים והטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היתה כפישה נתונה על כתפו וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר ונתון לתוכה ספק נגע בה אחר ספק לא נגע ספיקו טמא:", + "חמור בר\"ה גבוה עשרה טפחים וטומאה נתונה עליו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור פשט ידו על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא וכן סלע המונח בר\"ה גבוה עשרה טפחים וטומאה נתונה עליו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור עלה בראש הסלע ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא:", + "היה זב רוכב על חמורו וזה רוכב על חמורו ומהלכין בדרך ספק נגע בזב ספק לא נגע תינוק טמא מורכב על כתפו של אביו ותינוק טהור מורכב על כתפו של אביו והלכו זה בצד זה ספק נגע ספק לא נגע חבילה על כתפו והרוק מודבק בכותל ספק נגע ספק לא נגע כלים שטוחין בר\"ה למעלה מעשרה והטמא עובר ספק הסיט ספק לא הסיט הכל טהור:בריך רחמנא דסייען:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cfda8ab2a8fce904bc7f24798cab5b66287b3296 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,318 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Other Sources of Defilement", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Other_Sources_of_Defilement", + "text": [ + [ + "הַנְּבֵלָה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. כְּזַיִת מִבְּשָׂרָהּ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִיר. וּמְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא לְטַמֵּא בְּגָדִים כְּמֶרְכַּב הַזָּב. כֵּיצַד. אָדָם שֶׁנָּגַע בִּנְבֵלָה נִטְמָא וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאִם נָגַע בְּכֵלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ בִּנְבֵלָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. וְכֵן כֵּלִים שֶׁעָלָיו טְהוֹרִין לְפִי [שֶׁהוּא] וָלָד וְאֵין וָלָד מְטַמֵּא כֵּלִים. אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה מְטַמֵּא כֵּלִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא כח) \"וְהַנּשֵֹׁא אֶת נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו\". וְאוֹתָן הַבְּגָדִים רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶס וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב: ", + "אֶחָד בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין הַמֻּתָּרִין בַּאֲכִילָה בֵּין הָאֲסוּרִין אִם מֵתוּ כֻּלָּן בְּשָׂרָן מְטַמֵּא בִּכְזַיִת. וּשְׁחִיטַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְחַיָּה טְהוֹרָה מְטַהַרְתּוֹ בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ שָׁחַט חֻלִּין בַּעֲזָרָה וְקָדָשִׁים בַּחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְאִם אֵרַע פִּסּוּל בַּשְּׁחִיטָה הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה: ", + "בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה טְמֵאָה אֵין הַשְּׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהּ וְאֶחָד הַשּׁוֹחֲטָהּ אוֹ הַנּוֹחֲרָהּ אוֹ הַחוֹנְקָהּ אוֹ שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. וְכָל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפוֹת לְעִנְיַן טֻמְאָה לִכְזַיִת אֶחָד טְמֵאוֹת וְאֶחָד טְהוֹרוֹת: ", + "מֹחַ הֲרֵי הוּא כְּבָשָׂר. וְדַם הַנְּבֵלָה אֵינוֹ מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים מִן הַתּוֹרָה: ", + "חֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁמֵּתָה טָהוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז כד) \"וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכל לֹא תֹאכְלֻהוּ\" מִי שֶׁאִסּוּרוֹ מִשּׁוּם נְבֵלָה וּטְרֵפָה. וְאִם הֻכְשַׁר בְּמַשְׁקִין הַמַּכְשִׁירִין הֲרֵי הוּא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין וְאֵינוֹ כִּבְשַׂר נְבֵלָה. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֵלֶב הַחוֹפֶה אֶת הַכֻּלְיָא קֹדֶם הַפְרָשָׁה הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּנוֹגֵעַ בַּכֻּלְיָא עַצְמָהּ שֶׁהֲרֵי כַּמָּה חוּטִין נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בַּחֵלֶב. אֲבָל בְּהֵמָה טְמֵאָה וְהַחַיָּה בֵּין טְהוֹרָה בֵּין טְמֵאָה אֶחָד בְּשָׂרָהּ וְאֶחָד חֶלְבָּהּ לְטֻמְאָה. וּמְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בִּכְזַיִת כִּבְשַׂר הַנְּבֵלָה: ", + "הַכְּוִי חֶלְבּוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ וְטֻמְאָתוֹ בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת עַל טֻמְאָתוֹ וְעַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ אוֹ עַל אֲכִילַת קָדָשָׁיו: ", + "וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין מְטַמְּאִין מִן הַנְּבֵלוֹת. הָעֲצָמוֹת וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם אֲפִלּוּ עִקָּרָן הָרַךְ שֶׁאִם יַחְתֹּךְ מִן הַחַי יוֹצֵא דָּם. וְהָעוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד. וְהָאָלָל וְהַגִּידִים וְהַמָּרָק וְהַתַּבְלִין שֶׁמִּתְבַּשְּׁלִין עִמָּהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁפֵּרְשׁוּ מִן הַנְּבֵלָה. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בַּבָּשָׂר הֲרֵי זֶה טָמֵא. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּבָּשָׂר כְּזַיִת. שֶׁאֵין אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ מִצְטָרֵף לִכְזַיִת: ", + "הָאָלָל בֵּין שֶׁפְּלָטַתּוּ חַיָּה בֵּין שֶׁפְּלָטַתּוּ סַכִּין אֵינוֹ מִצְטָרֵף לִכְזַיִת. וְאִם כְּנָסוֹ וְהָיָה בּוֹ כְּזַיִת מְטַמֵּא: ", + "וְאֵלּוּ בְּהֵמוֹת שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶם כִּבְשָׂרָם. עוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת הַגָּמָל הָרַכָּה וְעוֹר בֵּית הַבֹּשֶׁת וְעוֹר הַשְּׁלִיל וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין מִן הַנְּבֵלָה. וְאִם עִבְּדָן אוֹ הָלַךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. וְאִם עָשָׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּטְּלָן טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָלַךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה. כֵּיצַד. אֹזֶן חֲמוֹר שֶׁטְּלָאָהּ לִכְפִיפָתוֹ טְהוֹרָה. כַּמָּה הוּא כְּדֵי עֲבוֹדָה אַרְבָּעָה מִילִין. וְאֵי זוֹ הִיא חֲטוֹטֶרֶת רַכָּה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה. הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעֹן וְלֹא טָעֲנָה אוֹ שֶׁטָּעֲנָה קדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ הֲרֵי זֶה סָפֵק: ", + "הַמַּפְשִׁיט נִבְלַת בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה. אִם לִשְׁטִיחָה הִפְשִׁיט כֵּיוָן שֶׁהִפְשִׁיט מִן הָעוֹר כְּדֵי אֲחִיזָה וְהוּא שְׁנֵי טְפָחִים הַנּוֹגֵעַ בְּעוֹר זֶה שֶׁהֻפְשַׁט טָהוֹר. וְעַד שֶׁלֹּא הִפְשִׁיט שְׁנֵי טְפָחִים הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר כְּנוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר. הִפְשִׁיטָהּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִן הָעוֹר חֵמֶת הֲרֵי הָעוֹר חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כָּל הֶחָזֶה. וְאִם הִפְשִׁיטָהּ מֵרַגְלֶיהָ בִּלְבַד הֲרֵי הָעוֹר כֻּלּוֹ חִבּוּר וְהַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר כְּנוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיַּפְרִישׁ הָעוֹר כֻּלּוֹ מֵעַל הַבָּשָׂר. וְכֵן הַמַּפְשִׁיט בִּשְׁרָצִים חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט כֻּלּוֹ. עוֹר שֶׁעַל הַצַּוָּאר חִבּוּר עַד שֶׁיַּפְשִׁיט כֻּלּוֹ. וְכָל עוֹר שֶׁהוּא חִבּוּר לְטַמֵּא כָּךְ הוּא חִבּוּר לְהִתְטַמֵּא. שֶׁאִם הָיְתָה שְׁחוּטָה וְנָגְעָה טֻמְאָה בְּעוֹר זֶה שֶׁהוּא חִבּוּר נִטְמָא הַבָּשָׂר: ", + "עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת נְבֵלָה הַנּוֹגֵעַ בַּצִּיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ וּבִשְׂעָרוֹ שֶׁכְּנֶגְדוֹ מֵאֲחוֹרֵי הָעוֹר נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר בִּשְׂעָרוֹ שׁוֹמֵר לַבָּשָׂר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁפְּלָטַתּוּ חַיָּה. אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין אִם הָיָה מְרֻדָּד בָּטֵל אַגַּב הָעוֹר: ", + "עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּשַׂר נְבֵלָה הָעוֹר מְבַטְּלָן וְאֵינָן מְטַמְּאִין לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא. שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא מִן הַנְּבֵלָה בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. אֲבָל שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם הַנּוֹשְׂאָן טָמֵא שֶׁהֲרֵי נָשָׂא כְּזַיִת וְהַנּוֹגֵעַ טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן מְרֻדָּדִין וּדְבוּקִין זֶה בָּזֶה עַד שֶׁיִּנָּטְלוּ כְּאֶחָד. אֲבָל אִם הָיָה חֲצִי זַיִת זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּקֵיסָם אֶחָד אֲפִלּוּ הוֹלִיךְ וְהֵבִיא כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ טָהוֹר: ", + "בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ וְנִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טָהוֹר. לְפִיכָךְ נֶצֶל הַנְּבֵלָה סָפֵק אִם מְטַמֵּא בִּכְזַיִת אִם לֹא. בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁיָּבַשׁ אִם יָכוֹל לִשְׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחֲזֹר לַח וְרָאוּי לַכֶּלֶב מְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ בָּאֳכָלִין טְמֵאִין אֵינוֹ מִטַּמֵא: ", + "בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁהָיָה סָרוּחַ מֵעִקָּרוֹ וְאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כא) \"לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ\" עַד שֶׁתִּהְיֶה תְּחִלָּתָהּ רְאוּיָה לְגֵר: ", + "שִׁלְיָא שֶׁל נְבֵלָה הֲרֵי הִיא כְּפֶרֶשׁ וּכְרֶעִי וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה כִּנְבֵלָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. הַקֵּבָה וְהֶחָלָב שֶׁל נְבֵלָה טְהוֹרִין מִכְּלוּם: ", + "בְּהֵמָה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ צוּרַת נֵפֶל לְפִי שֶׁהִיא בְּטֵלָה בָּרֹב הַיּוֹצֵא עִמָּהּ. לְפִיכָךְ הִיא טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לַגֵּר אַגַּב אִמָּהּ: ", + "נְבֵלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּשְׁחוּטָה אִם רֹב מִן הַשְּׁחוּטָה בְּטֵלָה הַנְּבֵלָה בַּשְּׁחוּטָה וְאֵין הַכּל מְטַמֵּא בְּמַגָּע. אֲבָל אִם נָשָׂא הַכּל נִטְמָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁחוּטָה שֶׁתַּחְזֹר נְבֵלָה אֲבָל הַנְּבֵלָה אֶפְשָׁר שֶׁתִּטְהַר כְּשֶׁתִּסְרַח לְפִיכָךְ תִּבָּטֵל: " + ], + [ + "בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְמֵאָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם נְבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ וַהֲרֵי הִיא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין. נְחָרָהּ וַהֲרֵי הִיא מְפַרְכֶּסֶת אֵין בָּהּ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אֳכָלִין כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. וְאֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמְפַרְכֶּסֶת אָסוּר לִבְנֵי נֹחַ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי. וְכֵן טְהוֹרָה שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ וַעֲדַיִן הִיא מְפַרְכֶּסֶת אוֹ שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ רֹב אֶחָד אֵין לָהּ טֻמְאָה כְּלָל עַד שֶׁתָּמוּת. חָלַק בְּהֵמָה לִשְׁנַיִם אוֹ שֶׁנִּטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָהּ בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲדַיִן בַּחַיִּים. וְכֵן אִם קְרָעָהּ מִגַּבָּהּ אוֹ שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עַמָּהּ הֲרֵי זוֹ כִּנְבֵלָה לְכָל דָּבָר: \n", + "בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה בֵּין בִּטְהוֹרָה הֲרֵי זֶה הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר עַד שֶׁיֵּצֵא הַנֵּפֶל לַאֲוִיר הָעוֹלָם: \n", + "בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִבְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשֶׁהֵן חַיִּין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִין טָהוֹר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה. אֲבָל אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה. אֶחָד אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ אוֹ אֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשָּׁלִיל שֶׁבְּבִטְנָהּ. וְהָאֵיבָרִים אֵין לָהֶן שִׁעוּר אֲפִלּוּ הָיָה כִּשְׂעוֹרָה אוֹ פָּחוֹת מְטַמֵּא וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֵיבָר כִּבְרִיָּתוֹ בָּשָׂר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְיִהְיֶה עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. הָיָה הַבָּשָׂר פָּחוֹת מֵהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בְּחַי אוֹ חָסַר עַצְמוֹ טָהוֹר: \n", + "הַכֻּלְיָא וְהַלָּשׁוֹן וְהַשָּׂפָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵיבָרִים וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶם עֶצֶם הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר: \n", + "הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵיבָר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִחְיוֹת וּלְהַדְבִּיק בִּשְׁאָר הַגּוּף אֵינָן מְטַמְּאִין כִּנְבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהַבְּהֵמָה בַּחַיִּים וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר אֳכָלִין אִם הֻכְשְׁרוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה הֻכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה וְאֵינָן מְטַמְּאִין כִּנְבֵלָה שֶׁאֵין הַשְּׁחִיטָה עוֹשָׂה אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ מֵחַיִּים. אֲבָל אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה הַבָּשָׂר שֶׁהָיָה מְדֻלְדָּל בָּהּ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. וְהָאֵיבָר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַחַי וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה. וּמַה בֵּין אֵיבָר מִן הַחַי לְאֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה. שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵיבָר מִן הַחַי טָהוֹר. וְהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵיבָר מִן הַנְּבֵלָה מְטַמֵּא בִּכְזַיִת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְזֶה וְזֶה שָׁוִין לְשִׁעוּר: \n", + "טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ עֵבָּר מֵת שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ מִידֵי נְבֵלָה. מָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמוֹנָה חַי נִטְרַף. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט אַחַר שֶׁנִּטְרַף אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִיָּדִי נְבֵלָה לְפִי שֶׁאֵין לְמִינוֹ שְׁחִיטָה. לְפִיכָךְ וְלַד בְּהֵמָה שֶׁלֹּא שָׁהָה שִׁבְעָה יָמִים גְּמוּרִין אִם שְׁחָטוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֲרַתּוּ מִידֵי נְבֵלָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנֵפֶל: \n", + "הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי קֹדֶם שֶׁיַּהֲלֹךְ עַל הַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ שְׁחִיטָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהֲרֵי שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהֲרַתּוּ אִם נִטְמֵאת אִמּוֹ לֹא נִטְמָא הוּא. וְאִם נִתְנַבְּלָה אִמּוֹ הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁאֵין הַחַי מִתְטַמֵּא לֹא טֻמְאַת אֳכָלִין וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּאֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁשְּׁחִיטַת אִמּוֹ טִהֲרַתּוּ: \n", + "טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה מִן הַתּוֹרָה אִם נָגַע בָּהּ הֶקְדֵּשׁ נִטְמָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְזוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה שֶׁעָשׂוּ בְּקֹדֶשׁ: \n", + "בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה לֵילֵד וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וַחֲתָכָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ הָאֵיבָר שֶׁנֶּחְתַּךְ נְבֵלָה וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֵבָּר טָהוֹר. שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ הָאֵיבָר כִּטְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֵבָּר מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא אֶת הַתְּרוּמָה. הוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ בֵּין שְׁחִיטַת סִימָן לִשְׁחִיטַת סִימָן וַחֲתָכוֹ מִצְטָרֵף שְׁחִיטַת סִימָן לְסִימָן לְטַהֵר הָאֵיבָר מִידֵי נְבֵלָה: \n", + "שְׁחִיטַת עַכּוּ\"ם נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. וְאִם שָׁחַט בְּסַכִּין יָפָה שְׁחִיטָה כָּרָאוּי אֶחָד הָעַכּוּ\"ם וְאֶחָד הַכּוּתִי אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב שְׁחִיטָתָן נְבֵלָה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁאַף זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֲרֵי טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת תִּקְרָבְתָּהּ מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּבִגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְרַחֲקוּ הַכּוּתִים וְנֶאֶסְרָה שְׁחִיטָתָן. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה דִּין תּוֹרָה. לֹא כָּל הָאָסוּר בַּאֲכִילָה מְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי הַטְּרֵפָה אֲסוּרָה וּטְהוֹרָה. וְאִי אֶפְשָׁר לְחַיֵּב כָּרֵת עַל טֻמְאָה זוֹ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וַאֲכִילַת קָדָשָׁיו אֶלָּא בִּרְאִיָּה בְּרוּרָה: \n", + "קוּלְיַית הַנְּבֵלָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָהוֹר שֶׁכָּל דָּבָר מִן הַנְּבֵלָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָמֵא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמֹּחַ שֶׁבָּהּ מִתְקַשְׁקֵשׁ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מַעֲלָה אֲרוּכָה. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לָעֶצֶם מִבַּחוּץ הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּכָל הָאֵיבָרִים. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַקּוּלִית הִיא הָעֶצֶם הַסָּתוּם מִכָּל צְדָדָיו: \n", + "קוּלִית שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לְנַקְּבָהּ וַעֲדַיִן לֹא נִקְּבָהּ הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ סָפֵק טָמֵא. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִי מְחֻסַּר נְקִיבָה כִּמְחֻסַּר מַעֲשֶׂה אוֹ לֹא: \n" + ], + [ + "נִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מְטַמָּא מִן הַתּוֹרָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז טו) \"וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם\" אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאוֹכֵל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בִּלְבַד שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה וּטְרֵפָה. וְכֵיצַד הִיא טֻמְאָתָהּ. אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא וְלֹא כְּשֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַפֶּה אֶלָּא בְּתוֹךְ בֵּית הַבְּלִיעָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בְּבֵית הַנֶּפֶשׁ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר תֹּאכַל לָתֵת שִׁעוּר לְטֻמְאָתָהּ כְּשִׁעוּר אֲכִילָה שֶׁהוּא כְּזַיִת. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ וְכִבֶּס בְּגָדָיו מְלַמֵּד שֶׁהַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדָיו עַד שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. הַבּוֹלֵעַ כְּזַיִת מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְנָגַע בְּכֵלִים בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ טְמֵאִים וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הָיָה נוֹגֵעַ בְּאָדָם וּבִכְלֵי חֶרֶס בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ לֹא טִמְּאָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאַחַר שֶׁבָּלַע אֵינוֹ מְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים שֶׁהֲרֵי הוּא כִּכְלִי רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָעוּן טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵּלִים: \n", + "אֵין נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה לְטַמֵּא טֻמְאָה זוֹ הַחֲמוּרָה אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּלַע מִמֶּנָּה כְּזַיִת מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין וַהֲרֵי הִיא כְּאֹכֶל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ טֻמְאָה אַחֶרֶת וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר: \n", + "פָּרָה אֲדֻמָּה וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִים אֵינָן כֵּן. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְטַמְּאִין הַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה צְרִיכִין שֶׁתִּגַּע בָּהֶן טֻמְאָה וְאַחַר כָּךְ יִטַּמְּאוּ טֻמְאַת אֳכָלִין: \n", + "כְּזַיִת מִנִּבְלַת הַבְּהֵמָה שֶׁתְּחָבוֹ בְּכוּשׁ וְהִכְנִיס לְתוֹךְ מְעִי הָאִשָּׁה מִלְּמַטָּה. אוֹ שֶׁהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בְּלִיעָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מְטַמְּאָה. הֲרֵי זֶה טִמְּאוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא לֹא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר: \n", + "הַכּוֹרֵךְ כְּזַיִת מִבְּשַׂר נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר בַּחֲזֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וּבְלָעוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בִּגְרוֹנוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. כְּרָכוֹ בְּסִיב וּבְלָעוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "הַבּוֹלֵעַ נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְאַחַר שֶׁבְּלָעָהּ הֱקִיאָהּ קֹדֶם שֶׁתִּתְעַכֵּל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים כְּשֶׁתֵּצֵא לִגְרוֹנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּקִיאָהּ. שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בִּשְׁעַת בְּלִיעָה לֹא בְּשָׁעָה שֶׁמְּקִיאָהּ: \n", + "מְעִי שֶׁל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁבְּלָעוֹ מִקְצָתוֹ בְּבֵית הַבְּלִיעָה וּמִקְצָתוֹ בַּחוּץ לְתוֹךְ פִּיו אִם יֵשׁ בְּבֵית הַבְּלִיעָה כְּזַיִת הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "בָּלַע מִמֶּנָּה אֵיבָר שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. אֲפִלּוּ נָטַל צִפּוֹר וַאֲכָלָהּ אִם יֵשׁ בָּהּ כְּזַיִת נִטְמָא וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כָּאֳכָלִים וּמִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין אֵינָן מִצְטָרְפִין בְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר לִכְזַיִת. אֲבָל הַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים הַקְּרוֹבִים לַבָּשָׂר מִן הַחַרְטוֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר וּמִצְטָרְפִין לִכְזַיִת. רָאשֵׁי אֲגַפַּיִים וְרֹאשׁ הַזָּנָב וְהָעֲצָמוֹת אֲפִלּוּ הָרַכּוֹת אֵינָן מִצְטָרְפִין: \n", + "הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מִן הָעֲצָמוֹת הָרַכִּין אוֹ מִן הַגִּידִין וּמִן הַשְּׁלַל שֶׁל בֵּיצִים וּמִן הַדָּם וּמִבָּשָׂר מִן הַחַי מִמֶּנּוּ טָהוֹר. אֲבָל הָאוֹכֵל מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים וּמִן הַקֻּרְקְבָן וּמִן בְּנֵי הַמֵּעַיִם אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב בְּאוּר וּגְמָעוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּאוֹכֵל מִבְּשָׂרָם שֶׁהַשּׁוֹתֶה בִּכְלַל אוֹכֵל. הִמְחָהוּ בַּחַמָּה וּגְמָעוֹ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הִסְרִיחוֹ: \n", + "נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁנִּפְסְדָה מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טְהוֹרָה. וְכֵן אִם יָבְשָׁה כְּחֶרֶס וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִשָּׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת לַחְזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וְהָאוֹכֵל נֶצֶל שֶׁל נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "עוֹף טָהוֹר שֶׁנִּטְרַף וְנִשְׁחַט שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ וַאֲפִלּוּ נִשְׁחַט בָּעֲזָרָה. וְאִם נִמְלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה אֵין מְלִיקָתוֹ מְטַהֲרְתּוֹ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַשּׁוֹחֵט עוֹף טָהוֹר בֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים בֵּין קָדָשִׁים בֵּין חֻלִּין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְהַמּוֹלֵק חֻלִּין בִּפְנִים אוֹ שֶׁמָּלַק קָדָשִׁים בַּחוּץ הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה: \n", + "הַמּוֹלֵק קָדָשִׁים בִּפְנִים אִם הָיוּ רְאוּיִין לְקָרְבָּן וְלֹא נִמְצְאוּ בָּהֶן מוּמִין שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. כַּיּוֹצֵא בּוֹ עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁנֶּעֱרֶפֶת כְּהִלְכָתָהּ טְהוֹרָה כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים. וְכֵן אִם נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ לַנַּחַל אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה הִצִּילָה אוֹתָהּ שְׁחִיטָתָהּ מִידֵי נְבֵלָה: \n", + "נִבְלַת הָעוֹף הַטָּמֵא טְהוֹרָה וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ לַאֲכִילָה וְהֻכְשְׁרָה הֲרֵי הִיא כָּאֳכָלִין טְמֵאִין שֶׁהֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וּכְנָפַיִם וְהַנּוֹצָה וְהַמְקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַחַרְטוֹם וּמִן הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלָּהּ הֲרֵי הֵן כִּבְשָׂרָהּ: \n", + "אֶחָד הָעוֹף הַטָּהוֹר וְאֶחָד הָעוֹף הַטָּמֵא אֵיבָר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶם טָהוֹר וְאֵין בּוֹ טֻמְאָה כְּלָל. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא כד) \"וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ\" (ויקרא יא כו) \"לְכָל הַבְּהֵמָה\" לְהוֹצִיא אֶת הָעוֹף שֶׁאֵין לוֹ פַּרְסָה. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְטַמֵּא אֵיבָר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה: \n", + "אֵיבָר מִן הַמֵּת מִן הָעוֹף הֲרֵי הוּא כְּנִבְלַת הָעוֹף שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ. אִם הָיְתָה נִבְלַת עוֹף טָהוֹר מְטַמְּאָה טֻמְאָה חֲמוּרָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה בִּכְזַיִת. וְאִם חָשַׁב עָלָיו לַאֲכִילָה מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. וְאִם הָיְתָה נִבְלַת עוֹף טָמֵא מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין אִם חָשַׁב עָלָיו וְהֻכְשַׁר. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֳכָלִין אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה כְּשִׁעוּר כָּל הָאֳכָלִין לְטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n" + ], + [ + "שְׁמוֹנָּה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. וְהֵן הַחלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב וְהָאֲנָקָה וְהַלְּטָאָה וְהַכֹּחַ וְהַתִּנְשֶׁמֶת וְהַחֹמֶט. טֻמְאַת כֻּלָּן שָׁוָה וְהֵן הַנִּקְרָאִין שֶׁרֶץ לְעִנְיַן טֻמְאָה: ", + "הַשֶּׁרֶץ אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְשִׁעוּר טֻמְאָתוֹ בְּכַעֲדָשָׁה וְכָל הַשְּׁרָצִים מִצְטָרְפִין לְכַעֲדָשָׁה: ", + "הָאֵיבָרִים אֵין לָהֶן שִׁעוּר. אֵיבָר מִן הַשֶּׁרֶץ כִּבְרִיָּתוֹ: ", + "בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת שֶׁהוּא פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה בֵּין שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַחַי בֵּין שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַמֵּת מְטַמֵּא טֻמְאָתוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּבָּשָׂר שֶׁעָלָיו אוֹ בַּמֹּחַ שֶׁבָּעֶצֶם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה: ", + "בָּשָׂר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשֶּׁרֶץ טָהוֹר שֶׁאֵין מְטַמֵּא אֶלָּא אֵיבָר הַדּוֹמֶה לַשֶּׁרֶץ כֻּלּוֹ. מַה שֶּׁרֶץ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת אַף אֵיבָר הַפּוֹרֵשׁ בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת: ", + "הַכֻּלְיָא וְהַכָּבֵד וְהַלָּשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵיבָר וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר. וְאִם פֵּרְשׁוּ מִן הַחַי טְהוֹרִין: ", + "דַּם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ וּמִצְטָרֵף לְכַעֲדָשָׁה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר בַּבָּשָׂר: ", + "עַצְמוֹת הַשֶּׁרֶץ וְגִידָיו וְצִפָּרְנָיו טְהוֹרִין. וְעוֹר הַחלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב וְהַתִּנְשֶׁמֶת טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַח וַעֲדַיִן לֹא עִבְּדוֹ וְלֹא הָלַךְ בּוֹ. אֲבָל עוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט כִּבְשָׂרָן וּמְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה. וְאִם עִבְּדָן אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה טְהוֹרִין. וְכַמָּה הִיא כְּדֵי עֲבוֹדָה כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבָּעָה מִילִין: ", + "קוּלְיַית הַשֶּׁרֶץ הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְלֵאָה מֹחַ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמֹּחַ מִתְקַשְׁקֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בָּהּ מִבַּחוּץ הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא כְּכָל הָאֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִקְּבָה הַקּוּלִית בְּכָל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם טָמֵא: ", + "בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ הַמְרֻקֶּמֶת אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁרֶץ נִרְאֵית מִתּוֹכָהּ טְהוֹרָה. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָמֵא: ", + "שֶׁרֶץ שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר טָמֵא וּבָאֲדָמָה טָהוֹר. וְאִם הִשְׁרִיץ עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה צוּרָתוֹ טָמֵא: ", + "בְּשַׂר הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ וְנִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טָהוֹר. יָבַשׁ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כַּחֶרֶשׂ אִם יָכוֹל לְהַשְׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחֲזֹר לַח כְּשֶׁהָיָה מְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִין טְמֵאִים אֵינוֹ מְטַמֵּא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִקְצָת הַשֶּׁרֶץ. אֲבָל שֶׁרֶץ שֶׁיָּבַשׁ וְשִׁלְדּוֹ קַיָּם אוֹ שֶׁנִּשְׂרַף וְשִׁלְדּוֹ קַיָּם הוֹאִיל וְתַבְנִית כֻּלּוֹ עוֹמֶדֶת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁטֻּמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם: ", + "כְּזַיִת מִן הַנְּבֵלָה אוֹ כַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ שֶׁצָּמְקוּ וְחָסְרוּ טְהוֹרִין. פָּחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִן הַנְּבֵלָה שֶׁתָּפְחוּ וְעָמְדוּ עַל כַּשִּׁעוּר מְטַמְּאִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הָיוּ בַּתְּחִלָּה כַּשִּׁעוּר וְצָמְקוּ וְחָזְרוּ וְתָפְחוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשִׁעוּרָן הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין כְּשֶׁהָיוּ דִּין תּוֹרָה. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בִּכְזַיִת מִן הַמֵּת: ", + "הַשֶּׁרֶץ אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיָּמוּת. הֻתְּזוּ רָאשֵׁיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הָרֹאשׁ מְעֹרֶה בְּעוֹר הַגּוּף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְפַרְכְּסִין כִּזְנַב הַלְּטָאָה מְטַמְּאִין. שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים כֻּלָּן כְּגוֹן הַצְּפַרְדֵּעַ וְהַנָּחָשׁ וְהָעַקְרָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין מִכְּלוּם וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִין טְמֵאִין אֵינָן. וְאֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁרָצִים מַה שֶּׁמְּטַמֵּא בְּמוֹתוֹ חוּץ מִשְּׁמוֹנַת הַמִּינִין הַמְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה: " + ], + [ + "שִׁכְבַת זֶרַע מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וְאֵין הַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בָּהּ וְאֶחָד הָרוֹאֶה אוֹתָהּ בִּבְשָׂרוֹ שְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ לְנוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה וְלָרוֹאֶה בְּכָל שֶׁהוּא. וְאֵין הָרוֹאֶה טָמֵא עַד שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ וְיַחְתֹּם מִמֶּנּוּ פִּי אַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו לב) (ויקרא כב ד) \"אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע\". לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ רָאָה בְּקֵיסָם הוֹאִיל וְהִגִּיעָה לְפִי אַמָּה נִטְמָא. וְאֶחָד הָרוֹאֶה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ אוֹ הָרוֹאֶה בְּאֹנֶס טָמֵא: \n", + "אֵין שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל קָטָן מְטַמְּאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד: \n", + "שִׁכְבַת זֶרַע אֲדֻמָּה טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה לְבָנָה וְנִמְשֶׁכֶת: \n", + "וְכָל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם מַרְגִּישׁ בָּהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. לְפִיכָךְ אִם רָאָה בְּלֹא קִשּׁוּי וּבְלֹא תַּאֲוָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע. נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְתָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה טָמֵא: \n", + "הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּה בַּחֲלוֹם וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצָא שִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי זֶה טָמֵא כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּחֲלוֹם כְּבָר רָאָה בְּהַרְגָּשָׁה וּלְפִיכָךְ מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְהָיְתָה מְעַט וְנִתְקַנְּחָה בִּבְשָׂרוֹ אוֹ בְּכֵלָיו וּלְפִיכָךְ לֹא מָצָא לַחְלוּחִית. הִרְהֵר וְלֹא מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אוֹ שֶׁמָּצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְלֹא הִרְהֵר טָהוֹר: \n", + "הַמֵּטִיל מַיִם וְרָאָה מַיִם חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים בַּתְּחִלָּה טָהוֹר. רָאָה אוֹתָם בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף הֲרֵי זֶה טָמֵא. הָיוּ הַמַּיִם שֶׁהֵטִיל כֻּלָּם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ לְבָנִים וְנִמְשָׁכִין טָמֵא. וְהַמֵּטִיל טִפִּים עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה טָהוֹר: \n", + "בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם טָמֵא מִפְּנֵי צִחְצוּחֵי שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹלֶה אוֹ בְּזָקֵן. אֲבָל יֶלֶד בָּרִיא טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע בְּחָזְקָה כְּחֵץ וְהִיא כֻּלָּהּ נִנְתֶּקֶת מִן הָאַמָּה. עַד כַּמָּה הוּא יֶלֶד כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְנוֹעֵל אוֹ חוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי חָלְיוֹ הֲרֵי זֶה חוֹלֶה לְעִנְיָן זֶה: \n", + "וְכָל אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְיָרְדָה וְטָבְלָה קֹדֶם שֶׁתְּקַנֵּחַ עַצְמָהּ יָפֶה יָפֶה הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ: \n", + "אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מִטָּתָן שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. וּשְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה מִשּׁוּם נוֹגַעַת בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנְּגִיעַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ נְגִיעָה. אֶלָּא הַמְשַׁמֶּשֶׁת הֲרֵי הִיא כְּרוֹאָה קֶרִי. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר [(ויקרא טו יח) \"וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ\"]. הָיְתָה קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בִּשְׁכִיבָה. אֲבָל מִתְטַמְּאָה בִּנְגִיעַת שִׁכְבַת זֶרַע אִם נָגַע בִּבְשָׂרָהּ מִבַּחוּץ. [לְפִיכָךְ הַבּוֹעֵל גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ טְהוֹרָה]. שֶׁלֹּא טִמֵּא אוֹתָהּ הַכָּתוּב בְּטֻמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ: \n", + "הַבּוֹעֵל אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיּוֹצִיא הָאִישׁ: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע אִם פָּלְטָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה כְּרוֹאָה קֶרִי. לְפִיכָךְ סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד אִם הָיְתָה זָבָה כְּאִישׁ שֶׁרָאָה קֶרִי. וּמִטַּמְּאָהּ בְּכָל שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָאת לַחוּץ אֶלָּא נֶעֶקְרָה וְהִגִּיעָה לְבֵין הַשִּׁנַּיִם נִטְמְאָה שֶׁהֲרֵי שִׁכְבַת זֶרַע כְּדָמָהּ מַה דָּמָהּ מְטַמֵּא בִּפְנִים אַף שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁתִּפְלֹט תְּטַמֵּא אוֹתָהּ בִּפְנִים: \n", + "שִׁכְבַת זֶרַע עַצְמָהּ שֶׁנִּפְלְטָה בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת מְטַמְּאָה אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּמְּאָה הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה אוֹתָהּ. וְאִם פָּלְטָה אַחַר שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה וְכֵן שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנִּפְלְטָה טְהוֹרָה שֶׁכְּבָר נִפְסְדָה צוּרָתָהּ: \n", + "וְכַמָּה הִיא עוֹנָה. יוֹם אוֹ לַיְלָה. וְאֵין הָעוֹנָה שֶׁנִּבְעֲלָה בָּהּ מִן הַמִּנְיָן. כֵּיצַד. נִבְעֲלָה בְּלֵיל הַשַּׁבָּת שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת שֶׁלָּהּ יוֹם הַשַּׁבָּת וְלֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּשַׁבָּת אִם פָּלְטָה בְּתוֹךְ זְמַן זֶה טְמֵאָה. פָּלְטָה מִלֵּיל שֵׁנִי וָהָלְאָה טְהוֹרָה. וְהָאִישׁ שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה עוֹנוֹת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא לֶחָה וְהַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא: \n", + "שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא לֶחָה. יָבְשָׁה כְּחֶרֶס טְהוֹרָה. וְאִם יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת מֵעֵת לְעֵת בְּפוֹשְׁרִין וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי וְהָאִשָּׁה שֶׁשָּׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְהַנּוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה כְּרוֹאָה קֶרִי. אֲבָל שְׁאָר הָאֲמוּרִין בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן טְמֵאִים כְּגוֹן מְהַרְהֵר וּמֵטִיל מַיִם אֵינָן טְמֵאִין אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וְלֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה אֶלָּא לִתְרוּמָה אֲבָל לְחֻלִּין טְהוֹרִין: \n", + "נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת. וְכֵן הַבְּהֵמָה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי אוֹתָהּ הַנִּפְלֶטֶת טְמֵאָה. פְּלָטַתּוּ לְאַחַר זְמַן זֶה הֲרֵי הִיא סָפֵק נִסְרְחָה אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְרְחָה: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁשִּׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִיכָךְ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל עַכּוּ\"ם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת טְהוֹרָה: \n", + "עַכּוּ\"ם שֶׁהִרְגִּישׁ וְנִתְגַּיֵּר וְיָרַד וְטָבַל וְיָצָא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהִרְגִּישׁ בָּהּ אַחַר שֶׁטָּבַל הֲרֵי זֶה סְפֵק טָמֵא: \n", + "גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע [אוֹ עַכּוּ\"ם אוֹ בְּהֵמָה] הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר [(ויקרא טו יח) \"וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ\"] עַד שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹכֵב אִישׁ וּמִיִּשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְיֵשׁ לָהּ רֶמֶז בַּתּוֹרָה (בראשית לה ב) \"הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם\". וְאַרְבָּעָה אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת יֵשׁ בָּהּ. עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ. וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ. וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ. וְטֻמְאַת כֻּלָּן מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא כְּשֶׁרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז כו) \"שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ\". וְשִׁעוּרָהּ כְּזַיִת לֹא תִּהְיֶה זוֹ חֲמוּרָה מִן הַמֵּת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַצּוּרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת טְהוֹרָה: \n", + "קָצַץ אֵיבָר מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ הָיָה כְּמַרְדֵּעַ הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים אֶלָּא הַצּוּרָה כֻּלָּהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל כב) \"תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה\" מָה דָּוָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים אַף עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים. כְּקֻלֵּי אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת דָּנוּ בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם עֲשָׂאוּהָ כְּשֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּכְמֵת שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בִּכְזַיִת וּכְנִדָּה שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵיבָרִים: \n", + "נִתְפָּרְקָה עֲבוֹדָה זָרָה אַף עַל פִּי שֶׁהַהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ וַהֲרֵי כָּל אֵיבָרֶיהָ קַיָּמִים אֵינָהּ מְטַמְּאָה: \n", + "כָּל מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִיר וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְשִׁעוּר טֻמְאָתָן בִּכְזַיִת וַאֲפִלּוּ קִצֵּץ מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ כְּזַיִת מִן הַכְּלִי מְטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ. זוֹ חֹמֶר בִּמְשַׁמְּשֶׁיהָ יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמוֹ אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בִּכְזַיִת בְּמַגָּע כְּכָל הַמְשַׁמְּשִׁין: \n", + "הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה נִטְמָא כְּנוֹגֵעַ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה נִטְמָא. סַפְסָלִים וְקָתֵדְרָאוֹת שֶׁהִכְנִיס רֻבָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה טְמֵאִים וְכֻלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה: \n", + "תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּנְבֵלָה וְשִׁעוּרָהּ בִּכְזַיִת. כָּל דָּבָר שֶׁמַּקְרִיבִין לָהּ בֵּין בָּשָׂר בֵּין שְׁאָר אֳכָלִים וּמַשְׁקִין הַכּל כִּנְבֵלָה שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָן (תהילים קו כח) \"זִבְחֵי מֵתִים\". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אֳכָלִין בְּטֵלִין לְעוֹלָם לְהַתִּירָהּ בַּהֲנָאָה אִם בִּטְּלָה הֲרֵי זוֹ סָפֵק לְטֻמְאָה. אֲבָל כְּלִי שֶׁהוּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבִּטְּלוֹ טָהוֹר וְכֵן עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ שֶׁבִּטְּלָן טְהוֹרִין: \n", + "יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בַּאֲוִיר. וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא כִּנְבֵלָה וְטֻמְאָתוֹ בִּכְזַיִת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב לח) \"אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם\" הֲרֵי יֵין נְסִיכָם כְּחֵלֶב זְבָחֵימוֹ. וְאֵין מְטַמֵּא טֻמְאָה זוֹ אֶלָּא יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ בַּיָּד לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֲבָל סְתָם יֵינָן שֶׁל עַכּוּ\"ם מְטַמֵּא טֻמְאָה קַלָּה כִּשְׁאָר כָּל מַשְׁקִין טְמֵאִין: \n", + "מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר עַד כָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מֵהֶן אָבוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמֵהֶן אָבוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", + "כָּל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי הוּא וְלַד טֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה וְכָל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל דִּבְרֵיהֶם: \n", + "כָּל אַב טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְלֹא אָדָם וְלֹא כְּלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו. וְהִנּוֹ אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּפְרשׁ וָלָד שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן שֵׁנִי לְטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן: \n", + "וְכָל אַב טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ הַנּוֹשְׂאוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וּבִשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין עֲשָׂאָן רִאשׁוֹן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו. פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְכָל דָּבָר וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין הֲרֵי הֵן שֵׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר כָּל הָאָבוֹת חוּץ מִן הַנְּבֵלוֹת וְהַמֶּרְכָּב. אֲבָל הַנְּבֵלָה וְהַמֶּרְכָּב אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לְטֻמְאָה. וְהַנּוֹשֵׂא מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ הִנָּם רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּאָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כִּנְבֵלָה וּכְמֶרְכָּב שֶׁאֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אֶלָּא הַנּוֹשְׂאָן הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגַּע בַּמַּיִם שֶׁלֹּא יָסִיט אוֹתָן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְאֶחָד הַמֵּסִיט. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בְּצֶמֶר הַנְּבֵלָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּנִימֵי הַמֶּרְכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְגֹּעַ בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא יָסִיט אוֹתָן. וּלְפִיכָךְ מְטַמֵּא בְּגָדִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ כְּדִין הַנּוֹשֵׂא: \n", + "הַבּוֹלֵעַ נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְהֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאַחַר שֶׁבָּלַע הֲרֵי זֶה פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו: \n", + "הַשּׂוֹרֵף פָּרָה אֲדֻמָּה וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן מְטַמֵּא בְּגָדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אִם נָגְעוּ בָּאֳכָלִין אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לְטֻמְאָה: \n", + "הַנּוֹגֵעַ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת הַמֻּשְׁלָךְ בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה. כְּגוֹן נְבֵלָה אוֹ שֶׁרֶץ אוֹ מִשְׁכָּב שֶׁהוּא בְּמִקְוֶה וְנָגַע בּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לו) \"אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא\" אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה מְטַמְּאִין. וּכְשֶׁיַּעֲלֶה מִן הַמִּקְוֶה זֶה הַנּוֹגֵעַ יִטְהַר. [וְהַנּוֹשְׂאָן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתָן. וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ]. וְכֵן זָב שֶׁדָּרַס עַל הַמִּשְׁכָּב שֶׁהוּא מֻנָּח בַּמִּקְוֶה הֲרֵי הַמִּשְׁכָּב טָמֵא. וּכְשֶׁיַּעֲלֶה הַמִּשְׁכָּב מִן הַמִּקְוֶה יִטְהַר שֶׁהֲרֵי עָלְתָה לוֹ טְבִילָה וְזֶה הַנּוֹגֵעַ בַּמִּשְׁכָּב כְּשֶׁהוּא בַּמִּקְוֶה אִם פָּשַׁט יָדוֹ וְנוֹגֵעַ חוּץ לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין: \n" + ], + [ + "דָבָר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין מִתְטַמְּאִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לד) \"מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא\". וְאֵין הָאֹכֶל שֶׁנִּטְמָא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר מִן הַתּוֹרָה. וְלֹא הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּטְמְאוּ מְטַמְּאִין דָּבָר אַחֵר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ עַל הָאֹכֶל הַטָּמֵא שֶׁאִם נָגַע בְּאֹכֶל אַחֵר טִמְּאָהוּ. וְכֵן אִם נָגַע אֹכֶל הַטָּמֵא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין. וְאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בּוֹ לְעוֹלָם וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִים שֶׁיְּטַמְּאוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין אוֹ כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן: \n", + "אֵין לְךָ וְלַד טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא כֵּלִים אֶלָּא מַשְׁקִין טְמֵאִים בִּלְבַד. וְטֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין מֵחֲמַת אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁיְּטַמְּאוּ כֵּלִים גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֵה הַזָּב שֶׁהוּא אָב וּמְטַמֵּא כֵּלִים דִּין תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ח) \"וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר\" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כְּשֶׁגָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִין שֶׁיְּטַמְּאוּ אֶת הַכֵּלִים גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים מִתּוֹכָן. כֵּיצַד. אִם נָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס נִטְמָא כֻּלּוֹ וַהֲרֵי הוּא שֵׁנִי וְאִם נָגְעוּ בִּשְׁאָר כֵּלִים מִתּוֹכָן מְטַמֵּא כֻּלָּן וְנַעֲשׂוּ שְׁנִיִּים. אֲבָל אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ בֵּין בִּכְלִי חֶרֶס בֵּין בִּכְלִי שֶׁטֶף וּכְלִי מַתָּכוֹת נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד וַהֲרֵי אֲחוֹרָיו שֵׁנִי וְלֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו נִטְמָא כֻּלּוֹ וַהֲרֵי כֻּלּוֹ שֵׁנִי לְטֻמְאָה: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָאֳכָלִין אֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים וְהַמַּשְׁקִין מְטַמְּאִין. וְלָמָּה עָשׂוּ בְּטֻמְאַת מַשְׁקִין הֶכֵּר זֶה וְאָמְרוּ שֶׁהַכְּלִי שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בַּאֲחוֹרָיו לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ לִתְרוּמָה. לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאַת כֵּלִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁנָּגְעוּ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע אֹכֶל בְּאָדָם אוֹ בִּכְלִי שֶׁנִּטְמָא בְּאָב הֲרֵי אוֹתוֹ הָאֹכֶל שֵׁנִי לְטֻמְאָה. וְאֹכֶל שֶׁנָּגַע בְּזֶה הַשֵּׁנִי נִקְרָא שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה. וְאִם נָגַע הַשְּׁלִישִׁי בְּאֹכֶל (רְבִיעִי) הֲרֵי זֶה נִקְרָא רְבִיעִי לְטֻמְאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בָּאֳכָלִין. אֲבָל הַמַּשְׁקִין אֶחָד מַשְׁקֶה שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּרִאשׁוֹן אוֹ שֶׁנָּגַע בְּשֵׁנִי הֲרֵי אוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה תְּחִלָּה לְטֻמְאָה וּמְטַמֵּא אֶת חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה שֶׁאֵין מוֹנִין בְּמַשְׁקִין. כֵּיצַד. יַיִן שֶׁנָּגַע בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ בְּרִאשׁוֹן אוֹ בְּשֵׁנִי הֲרֵי יַיִן זֶה כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע יַיִן זֶה בְּשֶׁמֶן וְשֶׁמֶן בְּחָלָב וְחָלָב בִּדְבַשׁ וּדְבַשׁ בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן אַחֵר וְכֵן עַד לְעוֹלָם כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּכְאִלּוּ כָּל אֶחָד מֵהֶן נִטְמָא בְּאָב תְּחִלָּה וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים. וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין וְנָגְעוּ מַשְׁקִין אֲחֵרִים בַּאֲחוֹרֵי הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקִין חֻלִּין נַעֲשׂוּ הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים תְּחִלָּה לְטֻמְאָה וּמְטַמְּאִין כֵּלִים אֲחֵרִים וְעוֹשִׂין אוֹתָן שְׁנִיִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים: \n", + "אֲחוֹרֵי הַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין וְנָגְעוּ אֳכָלִין בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי הַטָּמֵא אֲפִלּוּ אָכְלֵי תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁהַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בִּלְבַד אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הָאֳכָלִין אֶלָּא לְקֹדֶשׁ בִּלְבַד שֶׁהַכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו הֲרֵי זֶה טָמֵא כֻּלּוֹ לְקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וּלְפִיכָךְ מְטַמֵּא אֹכֶל הַקֹּדֶשׁ: \n" + ], + [ + "כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּיָדָיו בְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה בֵּין שֶׁהָיָה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן אָדָם אוֹ כְּלִי אוֹ אֹכֶל אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין נִטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד עַד הַפֶּרֶק. וְכֵן הַמַּכְנִיס יָדָיו לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁהִכְנִיס יָדָיו לְבַיִת מְנֻגָּע נִטְמְאוּ יָדָיו. וְטֻמְאַת הַיָּדָיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", + "הַיָּדָיִם שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְעוֹלָם שֶׁאֵין טֻמְאָתָן אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וּכְשֶׁגָּזְרוּ טֻמְאָה עֲלֵיהֶן גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה. אֲפִלּוּ הִכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנֻגָּע אוֹ שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו בְּאָדָם שֶׁמְּטַמֵּא בְּגָדִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי יָדָיו שְׁנִיּוֹת: \n", + "הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר וְצָרִיד שֶׁל מְנָחוֹת הֲרֵי הֵן כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּמוֹנִין בָּהֶן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְפִיכָךְ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם בִּכְבֵיצָה. וְאֵין הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר מִצְטָרְפִין אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁעוּרָן שָׁוָה בִּכְבֵיצָה הוֹאִיל וְטֻמְאַת הַיָּדַיִם מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל שְׁאָר הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין שֶׁאֵין אֳכָלִים טְמֵאִין מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם עַד שֶׁיִּהְיוּ כְּבֵיצָה: \n", + "קוּלִית הַפִּגּוּל אוֹ הַנּוֹתָר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְתוּמָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ בְּיָדָיו נִטְמְאוּ יָדָיו שֶׁהָעֲצָמוֹת שֶׁל קָדָשִׁים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ נוֹתָר אוֹ פִּגּוּל מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר: \n", + "בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ הֲרֵי הוּא סָפֵק אִם מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם אוֹ לֹא. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְטַמֵּא שֶׁסְּפֵק טֻמְאַת הַיָּדַיִם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַבַּיִת הוּא הֲרֵי הוּא טָהוֹר, בְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן: \n", + "אֵין טֻמְאַת יָדַיִם בַּמִּקְדָּשׁ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁגָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַיָּדַיִם לֹא גָּזְרוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ בָּאֳכָלִין טְמֵאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין שֶׁנָּגַע בַּמִּקְדָּשׁ בֵּין שֶׁנָּגַע חוּץ לַמִּקְדָּשׁ וְנָגַע בְּקָדָשִׁים בַּמִּקְדָּשׁ לֹא טִמְּאָן. וְאִם נָגַע חוּץ לַמִּקְדָּשׁ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגְעָה בַּאֲחֶרֶת הָאַחֶרֶת טְהוֹרָה וְנוֹטֵל אֶת הַטְּמֵאָה וְדַיּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ אִם נִטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגַע בַּשְּׁנִיָּה טִמְּאָהּ. וּשְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת טְבִילָה לְקֹדֶשׁ אֲבָל לִתְרוּמָה בִּנְטִילַת יָדַיִם בִּלְבַד יִטָּהֲרוּ יָדָיו: \n", + "שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּבֵית דִּינוֹ גָּזְרוּ עַל כָּל הַיָּדַיִם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנִיּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּטְמְאוּ מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. וְלֹא גָּזַר שְׁלֹמֹה עַל הַיָּדַיִם טֻמְאָה אֶלָּא לְקֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁאַחֲרָיו אַף לִתְרוּמָה. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם לִתְרוּמָה וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה קֹדֶם שֶׁיִּטּל יָדָיו פְּסוּלָה וְנִשְׂרֶפֶת עַל טֻמְאָה זוֹ: \n", + "לָט אָדָם יָדָיו בְּמַפָּה וְאוֹכֵל תְּרוּמָה בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִגַּע אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ אוֹ עַל טָהֳרַת תְּרוּמָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגַּע לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן: \n", + "הוֹאִיל וְהַיָּדַיִם שְׁנִיּוֹת אִם נָגְעוּ בְּמַשְׁקֶה עֲשָׂאוּם תְּחִלָּה. וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ בָּאֳכָלִין עוֹשִׂין אוֹתָן שֵׁנִי. וְאִם נָגְעוּ בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים עוֹשִׂין אוֹתָן תְּחִלָּה שֶׁהַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין אֵלּוּ שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַיָּדַיִם מְטַמְּאִין כֵּלִים שֶׁעִקַּר טֻמְאַת הַיָּדַיִם מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים עַל כָּל אָדָם שֶׁיֹּאכַל אֳכָלִין טְמֵאִין בֵּין שֶׁאָכַל אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ אֹכֶל שֵׁנִי וְעַל כָּל הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁיִּהְיֶה שֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּטְבּל. וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקִין אֲפִלּוּ מַשְׁקֶה חֻלִּין עֲשָׂאָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים. אֲבָל לֹא לְטַמֵּא כֵּלִים הוֹאִיל וְעִקַּר טֻמְאַת אָדָם זֶה מִדִּבְרֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים. שֶׁמָּא יֹאכַל אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי וְיִשְׁתֶּה עָלָיו מַשְׁקֶה תְּרוּמָה וְנִמְצָא הַמַּשְׁקֶה תְּרוּמָה טָמֵא בָּאֹכֶל שֶׁבְּפִיו. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁמָּא יֹאכַל עִמָּהֶן אֹכֶל תְּרוּמָה וְנִמְצָא טָמֵא בְּמַשְׁקִין שֶׁבְּפִיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לֶאֱכל תְּרוּמָה טְמֵאָה: \n", + "אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיֹּאכַל מַאֲכָלִים טְמֵאִים כַּחֲצִי פְּרָס שֶׁהוּא כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה שׂוֹחֶקֶת. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין רְבִיעִית. וְכָל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לְכַחֲצִי פְּרָס לִפְסל אֶת הַגְּוִיָּה. וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִרְבִיעִית. וְאִם אָכַל אוֹ שָׁתָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה טָהוֹר. אָכַל מְעַט וְשָׁהָה וְאָכַל מְעַט אִם יֵשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. וְכֵן אִם שָׁתָה מְעַט וְשָׁהָה וְשָׁתָה מְעַט אִם יֵשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. אָכַל פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר וְטָבַל וְעָלָה וְאָכַל מְעַט מִיָּד אִם לֹא שָׁהָה בֵּינֵיהֶן וַהֲרֵי בֵּין אֲכִילָה שֶׁלִּפְנֵי טְבִילָה וְשֶׁלְּאַחַר טְבִילָה בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין: \n", + "אִשָּׁה שֶׁהִיא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ הֲרֵי הַבֵּן טָהוֹר וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו טֻמְאָה שֶׁאֲפִלּוּ תֹּאמַר שֶׁיָּנַק רְבִיעִית אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף יֶתֶר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹנֵק בְּבַת אַחַת: \n", + "הַמְעֻבֶּרֶת הִתִּירוּ לָהּ לֶאֱכל אֳכָלִין טְמֵאִין פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת הַרְבֵּה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וְאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אֶלָּא הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה: \n" + ], + [ + "הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּטְבּל. וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים עֲשָׂאָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים אֲבָל לֹא לְטַמֵּא כֵּלִים. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל אָדָם זֶה. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ טְבוּלֵי יוֹם טוֹבְלִין בִּמְעָרוֹת שֶׁמֵּימֵיהֶן רָעִים וְאַחַר כָּךְ הָיוּ רוֹחֲצִין בְּמַיִם שְׁאוּבִים יָפִים דֶּרֶךְ נְקִיּוּת וּפָשַׁט הַמִּנְהָג כָּךְ עַד שֶׁהָיוּ רֹב הָעָם מְדַמִּים שֶׁמַּיִם שְׁאוּבִים שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן בָּאַחֲרוֹנָה הֵן שֶׁמְּטַהֲרִין לֹא הַטְּבִילָה שֶׁבְּמֵי מִקְוֶה וְהָיוּ טוֹבְלִין בְּזִלְזוּל בְּלֹא כַּוָּנָה. וּלְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁכָּל שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִים אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ נִטְמָא וְנַעֲשָׂה כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה. אֲפִלּוּ טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ טְבוּל יוֹם אִם נָפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין הֲרֵי זֶה כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּטְבּל. טָבַל אֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר טֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. וְכֵן הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין וְטָבַל אֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין כֵּיוָן שֶׁמַּטְבִּילָן טִהֲרוּ וְאֵין צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאוֹת אֵלּוּ עִקָּרָן מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "מִי שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין מִשְּׁנֵי כֵּלִים אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה אִם הִתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הָרִאשׁוֹן מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. נָפְלוּ מֵאַרְבָּעָה כֵּלִים אֵין מִצְטָרְפִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל זֶה עַד שֶׁלֹּא פָּסַק זֶה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ אֲבָל לֹא עַל רֻבּוֹ אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֻבּוֹ וְלֹא עַל רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ בִּלְבַד מִלְּמַעְלָה וְעַל רֻבּוֹ נָפְלוּ מִן הַצַּד אוֹ מִלְּמַטָּה הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּפְּלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ הַסָּמוּךְ לְרֹאשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ. וְכֵן אִם בָּא רֹאשׁוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין וְלֹא בָּא רֻבּוֹ אוֹ בָּא רֻבּוֹ וְלֹא בָּא רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ בִּלְבַד וּבָא מִשְּׁאָר גּוּפוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין מִלְּמַטָּה אוֹ מִן הַצַּד הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיָּבוֹא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ הַסָּמוּךְ לְרֹאשׁוֹ כְּדַרְכּוֹ: \n", + "הַבָּא מֵרֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ הַחֵצִי בְּמַיִם שְׁאוּבִין וְנָפְלוּ עַל הַחֵצִי הָאַחֵר מַיִם שְׁאוּבִין הוֹאִיל וְחֶצְיוֹ בִּנְפִילָה וְחֶצְיוֹ בְּבִיאָה טָהוֹר: \n", + "הָיוּ שְׁלֹשֶׁת הַלּוֹגִין שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו אוֹ שֶׁבָּא בָּהֶן מִקְצָתָן שְׁאוּבִין וּמִקְצָתָן אֵינָן שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן יַיִן דְּבַשׁ וְחָלָב הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁלֹשָׁה כֻּלָּן מַיִם שְׁאוּבִין. שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין אֵלּוּ שֶׁנָּפְלוּ עַל הַטָּהוֹר אוֹ שֶׁבָּא בָּהֶן וְטִמְּאוּהוּ כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה הֲרֵי הַמַּיִם הָאֵלּוּ טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי נָגְעוּ בְּשֵׁנִי וַהֲרֵי אֵלּוּ הַמַּיִם אוֹמְרִין לָזֶה הַטָּהוֹר טִמֵּאנוּ אוֹתוֹ וְטִמְּאָנוּ: \n", + "בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְּצַד הַסְּפָרִים וְאוֹמְרִים זֶה קֹדֶשׁ וְזֶה קֹדֶשׁ וּבָאִין הָעַכְבָּרִים וְקוֹרְעִין אֶת הַסְּפָרִים לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁכָּל תְּרוּמָה שֶׁתִּגַּע בְּאֶחָד מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נִטְמֵאת וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה כְּאִלּוּ נָגְעוּ בְּשֵׁנִי וְנִמְצְאוּ כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ פּוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה כְּשֵׁנִי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וְנָגַע בְּאֶחָד מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נַעֲשׂוּ יָדָיו שְׁנִיּוֹת וּמְטַמְּאִין אֶת הַתְּרוּמָה וְאֶת הַמַּשְׁקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם מִתְטַמְּאוֹת אֶלָּא מֵרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֵן מִתְטַמְּאוֹת מִן הַסֵּפֶר: \n", + "רְצוּעוֹת תְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין וְגִלָּיוֹן שֶׁבַּסֵּפֶר שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה שֶׁבַּתְּחִלָּה וְשֶׁבַּסּוֹף כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לְסֵפֶר. וְסֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת. וּמְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ מִן הַתּוֹרָה שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת (במדבר י לה) \"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן\". הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. וְלֹא דִּבְרֵי תּוֹרָה בִּלְבַד אֶלָּא כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֲפִלּוּ שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת שֶׁהֵן דִּבְרֵי חָכְמָה מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "תַּרְגּוּם שֶׁבְּעֶזְרָא וְשֶׁבְּדָנִיֵּאל הֲרֵי הוּא מִכְּלַל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם אוֹ שֶׁכָּתַב כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ בִּכְתָב עִבְרִי אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם עַד שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים אַשּׁוּרִית עַל הָעוֹר וּבִדְיוֹ: \n", + "הַכּוֹתֵב הַלֵּל וּשְׁמַע לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁתְּפָרָן לְסֵפֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָן כָּל זְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לַסֵּפֶר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "תִּיק שֶׁל סֵפֶר וּמִטְפָּחוֹת סְפָרִים בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרוֹת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. אֲבָל הַבְּרָכוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵאוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם וּמֵעִנְיָנִים הַרְבֵּה שֶׁל תּוֹרָה אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם: \n", + "סִפְרֵי הַמִּינִים אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. פָּרָשַׁת סוֹטָה הוֹאִיל וְלִמְחִיקָה עוֹמֶדֶת אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם: \n" + ], + [ + "כָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ עַד שֶׁיִּטְבּל. טָבַל הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר\" הַכָּתוּב קָרָא לִטְבוּל יוֹם טָמֵא: ", + "אֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה כְּגוֹן שֶׁטָּבַל מִזִּיבוּת מִטֻּמְאַת מֵת וְצָרַעַת וְאֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כָּל הַטָּעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ: ", + "טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל אָכֳלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה וְאָכֳלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַשְׁקֵה הֶקְדֵּשׁ פּוֹסֵל הַכּל. כֵּיצַד. טְבוּל יוֹם שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין שֶׁל תְּרוּמָה עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁנִי וְכֵן אִם נָגַע בְּמַשְׁקִין שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאִין וַהֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה. נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ טִמְּאָן וַהֲרֵי הֵן רְבִיעִי לְטֻמְאָה וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי הֶקְדֵּשׁ עֲשָׂאָן רְבִיעִי. אֲבָל אִם נָגַע בָּאֳכָלִין חֻלִּין וּמַשְׁקֵה חֻלִּין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. וְדִין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּטְבוּל יוֹם בִּנְגִיעַת הַקֹּדֶשׁ אֶחָד הוּא. הֲרֵי נִתְבָּאֵר לְךָ מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵין שֵׁם מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם אֶלָּא הַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם חוּץ מִמַּשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם שֶׁהֵן שְׁלִישִׁי אִם הָיוּ תְּרוּמָה אוֹ רְבִיעִי אִם הָיוּ קֹדֶשׁ: ", + "כָּל הַמְטַמְּאִין בֵּין חֲמוּרִין בֵּין קַלִּין מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּגוֹן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן הֲרֵי הֵן כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן אֵלּוּ וְאֵלּוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ חוּץ מִזָּב וַחֲבֵרָיו שֶׁמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן אַב טֻמְאָה וּמַשְׁקִין שֶׁהַזָּב וַחֲבֵרָיו נוֹגְעִין בָּהֶן תְּחִלָּה. אֲפִלּוּ אוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל כְּמוֹ הַמַּשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן שֶׁהֵן תְּחִלָּה. וְכֵן טְבוּל יוֹם מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ כְּמַשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אֲחֵרִים כְּלָל אֶלָּא אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה חֻלִּין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי הֵן רְבִיעִי: ", + "וְעַתָּה יִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁאֵין שְׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה וְלֹא רְבִיעִי שֶׁבְּקֹדֶשׁ מְטַמֵּא מַשְׁקֶה אַחֵר אוֹ אֹכֶל אַחֵר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים. לְפִיכָךְ קְדֵרָה שֶׁמְּלֵאָה מַשְׁקִין וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם אִם הָיָה מַשְׁקֵה חֻלִּין הַכּל טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֵה תְּרוּמָה הַמַּשְׁקִין פְּסוּלִין וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה. וְאִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת הַמַּשְׁקֶה טָמֵא בֵּין מַשְׁקֵה תְּרוּמָה בֵּין מַשְׁקֵה חֻלִּין. וְזֶה חֹמֶר בְּיָדַיִם מִבִּטְבוּל יוֹם. וְחֹמֶר בִּטְבוּל יוֹם מִבְּיָדַיִם טְמֵאוֹת שֶׁסָּפֵק טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל מִסָּפֵק וְסָפֵק הַיָּדַיִם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: ", + "אֶחָד טָהוֹר שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת אוֹ טְבוּל יוֹם שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֵה חֻלִּין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמֵאַחַר שֶׁמַּשְׁקֶה שֶׁיָּצָא מִטְּבוּל יוֹם כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן. טְבוּל יוֹם שֶׁנָּפַל מֵרֻקּוֹ אוֹ מֵימֵי רַגְלָיו עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן: ", + "מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְבָאֲרָם אַתָּה לָמֵד שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה אָב לְטֻמְאָה וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה הָאָדָם שֵׁנִי אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהוּא הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים אוֹ הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס יִהְיוּ אַב טֻמְאָה וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא יִהְיֶה הַכְּלִי לְעוֹלָם שֵׁנִי לְטֻמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאִם יִטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים יִהְיֶה שֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי חֶרֶס לֹא יִהְיֶה אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶן אִם נִטְמָא בְּמַשְׁקִין כִּשְׁאָר הַכֵּלִים. וְלֹא יִהְיֶה הָאָדָם וְלֹא הַכֵּלִים שְׁלִישִׁי וְלֹא רְבִיעִי לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: ", + "הָאֳכָלִים לֹא יִהְיוּ אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵיהֶם. וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהָאָדָם אוֹ הַכְּלִי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אִם נָגַע בְּאֹכֶל עֲשָׂאוּהוּ שֵׁנִי וְהָאֳכָלִין יִהְיוּ שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן בִּלְבַד: ", + "הַמַּשְׁקִין יִהְיוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. כְּגוֹן מֵי חַטָּאת וְרֹק הַזָּב וּמֵימֵי רַגְלָיו. וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה כְּגוֹן שֶׁנָּגְעוּ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְכֵן אִם נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים נִטְמְאוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וַהֲרֵי הֵן כָּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶן. וְכֵן אִם נָגְעוּ בְּשֵׁנִי בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין בָּאֳכָלִין נַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְיִהְיוּ הַמַּשְׁקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי מִדִּבְרֵיהֶם. כֵּיצַד. אִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה עֲשָׂאָהוּ שְׁלִישִׁי וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ עֲשָׂאָהוּ רְבִיעִי. וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם וְלֹא מַשְׁקֶה שֶׁאֵינוֹ תְּחִלָּה חוּץ מִמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים בְּקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא פּוֹסֵל מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵינוֹ מְטַמֵּא: " + ], + [ + "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֳכָלִין פָּסוּל הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֹכֶל עַצְמוֹ טָמֵא וְלֹא יְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר. אֶלָּא אִם נָגַע בְּאֹכֶל אַחֵר הֲרֵי הוּא טָהוֹר: \n", + "הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּחֻלִּין טָמֵא וּמְטַמֵּא. הַשֵּׁנִי פָּסוּל וְלֹא מְטַמֵּא וְאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחֻלִּין. וּמִנַּיִן לְאֹכֶל שֵׁנִי שֶׁהוּא פָּסוּל בְּחֻלִּין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶן אֶל תּוֹכוֹ כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\". נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ אָב וּכְלִי חֶרֶס שֶׁנָּפַל הַשֶּׁרֶץ לַאֲוִירוֹ רִאשׁוֹן וְהָאֹכֶל שֶׁבַּכְּלִי שֵׁנִי וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר יִטְמָא. וְכֵן שֶׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַפַּת שְׁנִיָּה שֶׁהַתַּנּוּר רִאשׁוֹן: \n", + "הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּתְּרוּמָה טְמֵאִים וּמְטַמְּאִים. הַשְּׁלִישִׁי פָּסוּל וְלֹא מְטַמֵּא וְאֵין שְׁלִישִׁי עוֹשֶׂה רְבִיעִי בִּתְרוּמָה. מִנַּיִן לְאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב ז) \"וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳדָשִׁים\" נִמְצָא טְבוּל יוֹם אָסוּר בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וְאִם נָגַע בָּהּ פְּסָלָהּ וּטְבוּל יוֹם כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה הוּא. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בִּתְרוּמָה: \n", + "הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי בַּקֹּדֶשׁ טְמֵאִין וּמְטַמְּאִין. הָרְבִיעִי פָּסוּל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא וְאֵין רְבִיעִי עוֹשֶׂה חֲמִישִׁי לְעוֹלָם. וּמִנַּיִן לַשְּׁלִישִׁי בַּקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יט) \"וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל\" וּכְבָר קָרָא הַכָּתוּב לַשֵּׁנִי טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\" הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ שֶׁנָּגַע בְּשֵׁנִי נִטְמָא וְיִשָּׂרֵף. וּמִנַּיִן לָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא פָּסוּל מִקַּל וָחֹמֶר. וּמַה מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁהוּא מֻתָּר בִּתְרוּמָה אָסוּר בְּקֹדֶשׁ עַד שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא פָּסוּל בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה רְבִיעִי בְּקֹדֶשׁ. אֲבָל הַחֲמִישִׁי טָהוֹר: \n", + "בְּשַׂר תַּאֲוָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר גָּזְרוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה כִּשְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עָלָיו אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעָרְבוּהוּ עִם בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ וְיָבוֹאוּ לִטְעוֹת וְלִשְׁגֹּג בּוֹ וִידַמּוּ שֶׁהַבָּשָׂר זֶה הוּא חֹל וְהוּא קֹדֶשׁ וְיֹאכְלֶנּוּ בְּטֻמְאָה: \n", + "חִבּוּרֵי אֳכָלִין עַל יְדֵי מַשְׁקִין הֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין וְהַדָּבָר סָפֵק אִם חֲשׁוּבִים כְּגוּף אֶחָד לִמְנוֹת בָּהֶן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי. אוֹ חוֹשְׁבִים זֶה הָאֹכֶל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה רִאשׁוֹן וְהָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לוֹ שֵׁנִי: \n", + "הַשֵּׁנִי שֶׁבְּחֻלִּין פּוֹסֵל אָכֳלֵי תְּרוּמָה וְעוֹשֶׂה אוֹתָן שְׁלִישִׁי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה חֻלִּין טִמְּאָן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה אוֹ בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הַכּל: \n", + "הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּתְּרוּמָה שֶׁנָּגַע בְּאָכֳלֵי קֹדֶשׁ פְּסָלָן וְנַעֲשׂוּ רְבִיעִי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה הַקֹּדֶשׁ טִמְּאָן וְנַעֲשׂוּ תְּחִלָּה. אֲבָל אִם נָגַע שְׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר. וְכֵן רְבִיעִי שֶׁבַּקֹּדֶשׁ אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה טָהוֹר: \n", + "חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת תְּרוּמָה הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּהֶן פָּסוּל כִּתְרוּמָה. וְאִם נָגַע בַּקֹּדֶשׁ אֵינוֹ עוֹשֵׂהוּ רְבִיעִי וַאֲפִלּוּ מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ אֵינוֹ פּוֹסֵל. וְחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּהֶן טָהוֹר כְּחֻלִּין: \n", + "הָאוֹכֵל רְבִיעִי שֶׁבַּקֹּדֶשׁ אָסוּר לוֹ לֶאֱכל אֶת הַקֹּדֶשׁ וּמֻתָּר לִגַּע בַּקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ פּוֹסְלוֹ. אֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ הַקֹּדֶשׁ וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי זֶה לֹא יֵאָכֵל בִּרְבִיעִי שֶׁל קֹדֶשׁ אֶלָּא בַּחֲמִישִׁי שֶׁהוּא טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁבַּתְּרוּמָה עַצְמָהּ אוֹ שֶׁל חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכל אֶת הַתְּרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבּל. וּמֻתָּר לִגַּע בִּתְרוּמָה וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. בַּאֲכִילָה עָשׂוּ מַעֲלָה בִּנְגִיעָה לֹא עָשׂוּ מַעֲלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְרוּמָה עַצְמָהּ. אֲבָל תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְעָרְבָה בּוֹ תְּרוּמָה אִם אֵין שָׁם כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכל מֵאוֹתוֹ תַּבְשִׁיל כְּדֶרֶךְ שֶׁמֻּתָּר לִגַּע בִּתְרוּמָה: \n", + "הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה אוֹ שֶׁל חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַתְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לִנְגִיעַת תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לְעִנְיַן קֹדֶשׁ שֶׁטָּהֳרַת תְּרוּמָה טֻמְאָה הִיא אֵצֶל הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה רְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ אֶלָּא קֹדֶשׁ מִקֹּדֶשׁ בִּלְבַד: \n", + "כָּל קֹדֶשׁ הָאָמוּר בְּעִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין הוּא קָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הַמְקֻדָּשִׁין כְּגוֹן בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים. וְחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁנִּשְׁחַט עֲלֵיהֶן הַזֶּבַח. וְהַמְּנָחוֹת שֶׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים מִשֶּׁקָּרְמוּ בַּתַּנּוּר. אֲבָל חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁלֹּא נִשְׁחַט עֲלֵיהֶן הַזֶּבַח. וְהַמְּנָחוֹת שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בִּכְלִי. אֵינָן לֹא כְּקֹדֶשׁ וְלֹא כְּחֻלִּין אֶלָּא כִּתְרוּמָה: \n", + "הַחַלָּה וְהַבִּכּוּרִים וְתַשְׁלוּמֵי תְּרוּמָה [וְחֻמְשָׁהּ] הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה: \n", + "הַטֶּבֶל. וְהַמְדֻמָּע. וְגִדּוּלֵי תְּרוּמָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְרִאשׁוֹן. וְעִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה. הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין וְהָרִאשׁוֹן טָמֵא בָּהֶן וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בָּהֶן שְׁלִישִׁי: \n", + "כָּל דָּבָר שֶׁוַּדָּאוֹ מְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה גָּזְרוּ עַל סְפֵקוֹ בְּחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה שֶׁתֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ הָעִסָּה בְּטָהֳרָה. וּמַפְרִישִׁים מִמֶּנָּה חַלָּה וְחַלָּתָהּ תְּלוּיָה לֹא נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נִשְׂרֶפֶת: \n" + ], + [ + "אַחַת עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עָשׂוּ חֲכָמִים לַקֹּדֶשׁ עַל הַתְּרוּמָה וְאֵלּוּ הֵן. יֵשׁ לְאָדָם לְהַטְבִּיל כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְרוּמָה אֲבָל לֹא לְקֹדֶשׁ. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה פִּי הַכְּלִי צַר וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד וְנִמְצְאוּ הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּאִלּוּ טָבְלוּ בְּמַיִם שֶׁבַּכְּלִי לֹא בַּמִּקְוֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַכְּלִי הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין טָהוֹר. אֲבָל אִם הָיָה טָמֵא מִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה לוֹ טְבִילָה עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בַּקֹּדֶשׁ: \n", + "כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ וְלֹא בֵּית אֶצְבַּע שֶׁבָּעֳבִי שְׂפָתוֹ. וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁבְּבֵית צְבִיעָתוֹ טְהוֹרִין. וְשׁוֹתֶה בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִגְּעוּ מַשְׁקִין שֶׁבְּפִיו בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ תּוֹכוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו נִטְמָא כֻּלּוֹ: \n", + "הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס מֻתָּר לוֹ לִשָּׂא עִמּוֹ תְּרוּמָה כְּאֶחָד וְהוֹאִיל וְאֵין הַנּוֹשֵׂא נוֹגֵעַ בַּתְּרוּמָה וְלֹא תְּרוּמָה נוֹגַעַת בְּמִדְרָס הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה אֲבָל לֹא הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. מַעֲשֵׂה הָיָה בְּאֶחָד שֶׁנָּשָׂא חָבִית שֶׁל קֹדֶשׁ טְמֵאָה בְּמִדְרָס שֶׁנָּשָׂא עִמָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ שֶׁהַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס לֹא יִשָּׂא אֶת הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּמִדְרָס עִם הַקֹּדֶשׁ כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וְאִם עָבַר וְנָשָׂא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בְּקֹדֶשׁ הֲרֵי הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר: \n", + "בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין וְנִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת הֲרֵי בִּגְדֵיהֶן מִדְרָס לְקֹדֶשׁ: \n", + "כְּלִי שֶׁהוּא מְפֻצָּל וְלוּחוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו מְקֻשָּׁרוֹת כְּגוֹן מִטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם נִטְמָא וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ לִתְרוּמָה יֵשׁ לוֹ לְהַטְבִּילוֹ כֻּלּוֹ כְּאֶחָד כְּשֶׁהוּא מְקֻשָּׁר. אֲבָל לְקֹדֶשׁ מַתִּיר וּמְנַגֵּב שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם דָּבָר הַחוֹצֵץ וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר: \n", + "כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטָהֳרָה אֲפִלּוּ הָיָה הָעוֹשֶׂה אוֹתָן תַּלְמִיד חָכָם וְנִזְהָר בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין טְבִילָה לְקֹדֶשׁ וְאֵינָן צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אֲבָל לִתְרוּמָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּלֹא טְבִילָה שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּם טְבִילָה לְקֹדֶשׁ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֹק עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּגַּע בָּהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה וַעֲדַיִן הוּא לַח: \n", + "אַחַר שֶׁנִּגְמַר הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת פְּרוּדִין זֶה מִזֶּה כְּגוֹן צִמּוּקִין וּגְרוֹגָרוֹת וְנָגְעָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן. נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּכְּלִי לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הֵם. וְרֶמֶז יֵשׁ לְמַעֲלָה זוֹ בַּתּוֹרָה (במדבר ז יד) \"כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת\" אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל מַה שֶּׁבַּכַּף הֲרֵי הוּא כְּגוּף אֶחָד. אֲפִלּוּ שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ מְצָרֵף מַה שֶּׁעָלָיו לְקֹדֶשׁ. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ צְבוּרִין עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ אוֹ עַל גַּבֵּי הָעוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַפֵּרוֹת נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה: \n", + "הָיוּ שְׁנֵי הַצִּבּוּרִין בְּתוֹךְ הַכְּלִי וְדָבָר אַחַר בֵּינֵיהֶן וְנִטְמָא אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן. אִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁבֵּינֵיהֶן צָרִיךְ לַכְּלִי הַכְּלִי מְצָרְפָן וְנִטְמָא הַכּל. וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַכְּלִי לֹא נִטְמָא אֶלָּא זֶה שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה בִּלְבַד: \n", + "הָיוּ שְׁנֵי צִבּוּרִין בִּכְלִי וְהַצִּבּוּר הָאֶחָד מְחֻבָּר לַמַּיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי וְנָגַע טָמֵא בַּצִּבּוּר הַשֵּׁנִי נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן בְּצֵרוּף הַכְּלִי וְנִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי מֵחֲמַת זֶה הָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲחוֹרֵי הַכְּלִי. נָגַע הַטָּמֵא בְּמַיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי נִטְמָא הָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לָהֶן. וְהַדָּבָר סָפֵק אִם נִטְמָא הָאֹכֶל הַשֵּׁנִי בְּצֵרוּף הַכְּלִי אוֹ לֹא נִטְמָא מֵחֲמַת הַצֵּרוּף: \n", + "אֹכֶל קדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא וְהִנִּיחוֹ בִּכְלִי וּבְתוֹךְ הַכְּלִי אֹכֶל קֹדֶשׁ אַחֵר טָהוֹר וְאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. הַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ וְהַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ. בָּא טְבוּל יוֹם וְנָגַע בָּאֹכֶל הַטָּמֵא יֵשׁ בְּדָבָר זֶה סָפֵק אִם נִפְסַל הַטָּהוֹר מֵחֲמַת מַגַּע טְבוּל יוֹם מִפְּנֵי צֵרוּף הַכְּלִי אוֹ לֹא נִפְסַל. שֶׁלֹּא נָגַע טְבוּל יוֹם אֶלָּא בָּאֹכֶל שֶׁשָּׂבַע מִן הַטֻּמְאָה וְלֹא הוֹסִיף לוֹ כְּלוּם: \n", + "הָרְבִיעִי בְּקֹדֶשׁ פָּסוּל אֲבָל בִּתְרוּמָה טָהוֹר. וְכֵן שְׁלִישִׁי בִּתְרוּמָה אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה נִטְמָא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה אוֹ שֶׁבְּקֹדֶשׁ אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה לֹא פְּסָלוֹ: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגַע בָּהּ בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה אוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ פָּסַל אֶת הַשְּׁנִיָּה וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁלִישִׁי. וְאִם הָיְתָה יָדוֹ בְּלוּלָה בַּמַּשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע נִטְמֵאת חֲבֶרְתָּהּ וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאַחַר כָּךְ יִגַּע בְּקֹדֶשׁ. אֲבָל בִּתְרוּמָה אִם נִטְמֵאת יָדוֹ הָאַחַת לֹא נִטְמֵאת חֲבֶרְתָּהּ. וַאֲפִלּוּ נָגַע בָּהּ כְּשֶׁהִיא נְגוּבָה. וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּיל יָדוֹ שֶׁנִּטְמֵאת אֶלָּא נוֹטְלָהּ וְנוֹגֵעַ בִּתְרוּמָה: \n", + "אֳכָלִין נְגוּבִין שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ אוֹכְלִין אוֹתָם בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְרוּמָה. אֲבָל בְּקֹדֶשׁ חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן וְאָסוּר לְמִי שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת לֶאֱכל קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר. וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בּוֹ אֶלָּא בְּכוּשׁ אוֹ שֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ פִּיו הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בָּאֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ שֶׁנִּטְמְאוּ מִפְּנֵי שֶׁחִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן: \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִפְסוֹל הָאוֹכֵל עַצְמוֹ וּלְאָסְרוֹ בַּאֲכִילָה. אֲבָל לִמְנוֹת בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הֲרֵי זֶה סָפֵק. כֵּיצַד. נָגַע אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּלֹא הֶכְשֵׁר בְּאֹכֶל שֵׁנִי שֶׁהֻכְשַׁר הֲרֵי זֶה הַשֵּׁנִי סָפֵק מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא הֻכְשַׁר: \n", + "הָאוֹנֵן אַחַר שֶׁתָּם זְמַן אֲנִינוּתוֹ וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים אַחַר שֶׁהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ צְרִיכִין טְבִילָה לַאֲכִילַת הַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה שֶׁהָאוֹנֵן וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים מֻתָּרִין לֶאֱכל אֶת הַתְּרוּמָה. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּם טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ שֶׁהֲרֵי עַד עַתָּה הָיוּ אֲסוּרִין לֶאֱכל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְהִסִּיחוּ דַּעְתָּן וְשֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהֵם לֹא יָדְעוּ. וְלֹא עָשׂוּ מַעֲלָה זוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה אֲבָל לִנְגִיעָה נוֹגְעִים בְּקָדָשִׁים קֹדֶם טְבִילָה: \n", + "שֵׁשׁ מַעֲלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עֲשָׂאוּם בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וַחֲמֵשׁ אַחֲרוֹנוֹת שֶׁהֵן מִן הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וָהָלְאָה עֲשָׂאוּם בְּקֹדֶשׁ בִּלְבַד אֲבָל לֹא בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּחָמֵשׁ אֵלּוּ כְּחֻלִּין לְפִיכָךְ חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ הָרִאשׁוֹן טָמֵא בָּהֶן וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל. וְהַשְּׁלִישִׁי טָהוֹר בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "חָמֵשׁ מַעֲלוֹת עָשׂוּ חֲכָמִים בִּבְגָדִים וְאֵלּוּ הֵן. בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לְאוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְכֵן עַמֵּי הָאָרֶץ עַצְמָן כְּזָבִין לְטָהֳרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה מִדְרָס לְאוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֲבָל אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים אֵינָם כְּזָבִים אֲפִלּוּ לִתְרוּמָה הֲרֵי זֶה הַפָּרוּשׁ טָהוֹר אֲפִלּוּ אִם נָגַע בָּהּ בְּגוּפוֹ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לְקֹדֶשׁ אֲבָל אוֹכְלֵי תְּרוּמָה עַצְמָן אֵינָן כְּזָבִין בְּקֹדֶשׁ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי קֹדֶשׁ מִדְרָס לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה אֲבָל הַטָּהוֹר לְקֹדֶשׁ אֵינוֹ כְּזָב לְחַטָּאת: \n", + "וְכֵן עָשׂוּ חֲכָמִים מַעֲלוֹת בִּטְבִילָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁטָּבַל בְּלֹא כַּוָּנָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְחֻלִּין וְאָסוּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לִטְבּל לְמַעֲשֵׂר. טָבַל לְמַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְמַעֲשֵׂר וְאָסוּר בִּתְרוּמָה. טָבַל לִתְרוּמָה הֻחְזַק לִתְרוּמָה וְאָסוּר בְּקֹדֶשׁ. טָבַל לְקֹדֶשׁ הֻחְזַק לְקֹדֶשׁ וְאָסוּר לְחַטָּאת. טָבַל לְחַטָּאת הֻחְזַק לַכּל שֶׁהַטּוֹבֵל לְחָמוּר הֻחְזַק לְקַל. טָבַל סְתָם וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְחֻלִּין בִּלְבַד וְטָמֵא כְּשֶׁהָיָה אֲפִלּוּ לְמַעֲשֵׂר. וְכֵן הַנּוֹטֵל יָדָיו אוֹ הִטְבִּילָן צָרִיךְ כַּוָּנָה אֲפִלּוּ לְמַעֲשֵׂר. וּמִן הַמַּעֲשֵׂר וָמַעְלָה צָרִיךְ כַּוָּנָה אֲבָל לְחֻלִּין אֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה. וְכָל הַמַּעֲלוֹת הָאֵלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲבָל דִּין תּוֹרָה הוֹאִיל וְטָבַל מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוּא טָהוֹר לַכּל: \n", + "מִי שֶׁהָיָה טָהוֹר לִתְרוּמָה וְהִסִּיחַ אֶת לִבּוֹ מִלֶּאֱכל נִטְמָא בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת וְאָסוּר לֶאֱכל תְּרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת לִתְרוּמָה וְהִסִּיחַ לִבּוֹ מִלֶּאֱכל אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ יָדַי הֲרֵי יָדָיו טְמֵאוֹת בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. אִם לִתְרוּמָה כֵּן קַל וָחֹמֶר לְקֹדֶשׁ שֶׁכָּל הַמַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וְאִם לֹא שָׁמַר עַצְמוֹ מִטֻּמְאַת מֵת וְלֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמָא הֲרֵי זֶה צָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי מִפְּנֵי הֶסֵּחַ הַדַּעַת. וְאִם יָדַע שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁאָר טֻמְאוֹת הֲרֵי זֶה צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ אַף לִתְרוּמָה. וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטְּבִילוֹת מִדִּבְרֵיהֶן: \n", + "וְכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אֲפִלּוּ בַּמִּדְבָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. שֶׁמָּא בְּזָב אוֹ בְּמֵת נִטְמְאוּ. וְכֵן הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִין שָׁם בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁמָּא רֹק זָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הוּא הָרֹק הַזֶּה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין אֲפִלּוּ נִמְצְאוּ דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם חוּץ מִן הַסַּכִּינִים לִשְׁחִיטַת הַקָּדָשִׁים מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקָּדָשִׁים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסַכִּין הַנִּמְצֵאת בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם מָצָא סַכִּין בִּירוּשָׁלַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן שׁוֹחֵט בָּהּ הַקָּדָשִׁים מִיָּד וַאֲפִלּוּ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל הַסַּכִּינִין הַנִּמְצָאִים בַּיּוֹם הַזֶּה. וְכֵן אִם מְצָאָהּ בְּיוֹם טוֹב שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד שֶׁחֶזְקַת כָּל הַכֵּלִים בְּיוֹם טוֹב טְהוֹרִין: \n", + "מָצָא הַסַּכִּין בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מַזֶּה עָלֶיהָ וּמַטְבִּילָהּ וְשׁוֹחֵט בָּהּ לְמָחָר מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהוּ בְּיוֹם זֶה כְּאִלּוּ יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבִיעִי שֶׁלָּהּ: \n", + "מָצָא סַכִּין קְשׁוּרָה לַסַּכִּין הַיְדוּעָה אֶצְלוֹ בֵּין בְּיוֹם טוֹב בֵּין בִּשְׁאָר הַיָּמִים הֲרֵי הִיא כָּמוֹהָ אִם טְהוֹרָה טְהוֹרָה וְאִם טְמֵאָה טְמֵאָה: \n", + "כָּל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה כִּשְׁאָר הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם. וְכָל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בַּצְּדָדִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִים. שֶׁהַפְּרוּשִׁים הֵן שֶׁמְּהַלְּכִין בַּצְּדָדִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְטַמְּאוּ בְּמַגַּע עַמֵּי הָאָרֶץ. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ טְהוֹרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים בָּרֶגֶל. וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִים שֶׁהַטְּמֵאִים בָּרֶגֶל מְעַטִּים וְהֵן פּוֹרְשִׁים לְצִדֵּי הַדְּרָכִים: \n", + "כְּשֵׁם שֶׁהָרִאשׁוֹן עוֹשֶׂה שֵׁנִי וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי כֵּן סְפֵק רִאשׁוֹן עוֹשֶׂה סְפֵק שֵׁנִי וּסְפֵק שֵׁנִי עוֹשֶׂה סְפֵק שְׁלִישִׁי: \n", + "תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ בִּסְפֵק אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּטֻמְאָה זוֹ כְּגוֹן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגַע בְּאָב זֶה אוֹ לֹא נָגַע: \n", + "וְיֵשׁ שָׁם סְפֵקוֹת שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין אוֹכְלִין אוֹתָן אֳכָלִין שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ בָּהֶן אֶלָּא תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְיֵשׁ שָׁם סְפֵקוֹת שֶׁשּׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קָדָשִׁים: \n", + "אֲבָל עַל סְפֵק סְפֵק הַטֻּמְאָה אֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה לְעוֹלָם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קָדָשִׁים. אֶלָּא תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין: \n", + "עַל שִׁשָּׁה סְפֵקוֹת שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה וְכֻלָּם גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵלּוּ הֵן. עַל בֵּית הַפְּרָס. וְעַל עָפָר הַבָּא מֵאֶרֶץ הָעַמִּים. וְעַל בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ. וְעַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים. וְעַל הָרֻקִּים הַנִּמְצָאִים. וְעַל מֵי רַגְלֵי אָדָם טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵי רַגְלֵי בְּהֵמָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בָּטְלוּ מַרְאִיתָן אִם לֹא. כֵּיצַד. אִם נִטְמֵאת תְּרוּמָה מֵחֲמַת אֶחָד מִשִּׁשָּׁה אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן בְּסָפֵק הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף. הוֹאִיל וּוַדַּאי סְפֵקוֹת אֵלּוּ טֻמְאָתָן מִן הַתּוֹרָה שֶׁהַמֵּת וְהַזָּב טְמֵאִין מִן הַתּוֹרָה. וְאַחַת תְּרוּמָה שֶׁנָּגְעָה בְּאַחַת מִשֵּׁשׁ טֻמְאוֹת הָאֵלּוּ. אוֹ שֶׁנִּטְמֵאת מֵחֲמַת אַחַת מֵהֶן וַהֲרֵי הִיא שְׁלִישִׁי לְאַחַת מֵהֶן הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף. אֲבָל אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ בְּכָל מָקוֹם אִם נָגַע בְּבֵית הַפְּרָס וּבְאֶרֶץ הָעַמִּים אוֹ לֹא נָגַע. אִם נָגַע בִּבְגָדִים וְרֻקִּין וְכֵלִים וּמֵי רְגָלִים אוֹ לֹא נָגַע. הֲרֵי אֵלּוּ תּוֹלִין מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן מִפְּנֵי הַסָּפֵק שֶׁמָּא טְמֵאִין הֵן אוֹ טְהוֹרִים וְאִם תֹּאמַר טְמֵאִין שֶׁמָּא נָגַע שֶׁמָּא לֹא נָגַע וְנִמְצְאוּ שְׁנֵי סְפֵקוֹת וְאֵין שׂוֹרְפִין עַל שְׁנֵי סְפֵקוֹת אֶלָּא תּוֹלִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "שְׁנֵּים עָשָׂר סְפֵקוֹת טהֲרוּ חֲכָמִים וְאֵלּוּ הֵן. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים לְמִקְוֶה. סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. סְפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים. אֲבָל לְטֻמְאַת עַצְמָן טְמֵאִים מִסָּפֵק. סְפֵק הַיָּדַיִם בֵּין לְטֻמְאַת עַצְמָן בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרַת יָדַיִם מִטֻּמְאָתָן. סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים. סְפֵק הַחֻלִּין. סְפֵק קָרְבָּנוֹת. סְפֵק נְגָעִים. סָפֵק עוֹבֵר וְעוֹמֵד. סְפֵק שְׁרָצִים. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים. סְפֵק שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת: \n", + "סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לְמִקְוֶה כֵּיצַד. שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפְלוּ לַמִּקְוֶה פְּסָלוּהוּ. סָפֵק נָפְלוּ סָפֵק לֹא נָפְלוּ וַאֲפִלּוּ נָפְלוּ סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן שִׁעוּר אוֹ אֵין בָּהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה בְּכַשְׁרוּתוֹ. וְאֵין מוֹרִין לוֹ לִטְבּל בְּמִקְוֶה זֶה וְלַעֲשׂוֹת טָהֳרוֹת לְכַתְּחִלָּה. וְאִם טָבַל וְעָשָׂה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת: \n", + "סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם כֵּיצַד. שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. בֵּין שֶׁהָיוּ הַמַּיִם בְּכֵלִים אוֹ בְּקַרְקָעוֹת וְיָרַד לַמַּיִם אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא מְלֹא אָדָם וְטֻמְאָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּדַע וַדַּאי שֶׁנָּגַע. וְלֹא אָמְרוּ סְפֵק טֻמְאָה צָפָה טָהוֹר אֶלָּא לְשֶׁרֶץ בִּלְבַד. וְכָל הַנִּתְלִים וְהַנִּגְרָרִין הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה מֻנָּח בִּכְלִי וּכְלִי צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַמֵּת אוֹ עַל הַנְּבֵלָה וַאֲפִלּוּ נִמּוֹחַ הַנְּבֵלָה אוֹ בָּשָׂר מֵת שֶׁתַּחְתָּיו אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל שִׁכְבַת זֶרַע הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה כְּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ שֶׁסְּפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הָיָה שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי שֶׁרֶץ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה כְּטֻמְאָה עָבָה שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וּסְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי מֵי חַטָּאת וּמֵי חַטָּאת צָפִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא כְּמֻנָּח אוֹ אֵינוֹ כְּמֻנָּח. לְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁסְּפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּהֲרוּ סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת כָּךְ טִהֲרוּ סְפֵק טָהֳרָה הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת. כֵּיצַד. עֲרֵבָה שֶׁהִיא טְמֵא מֵת וְכִכַּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר וְנָתוּן בְּתוֹכָהּ וְיָרְדוּ לְתוֹכָהּ מֵי גְּשָׁמִים וְנִתְמַלֵּאת וְנִפְשַׁט הַנְּיָר וַהֲרֵי הַכִּכָּר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהַנְּיָר מַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּיִם וְסָפֵק נָגַע צִדּוֹ בַּעֲרֵבָה סָפֵק לֹא נָגַע. הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא צָף עַל גַּבֵּי בּוֹר בְּתוֹךְ הַגַּת לִתְרוּמָה סְפֵקוֹ טָמֵא. וְלַפּוֹעֲלִין סְפֵקָן טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא טֻמְאָה צָפָה: \n", + "סָפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים טָהוֹר. לְטֻמְאַת עַצְמָן טָמֵא. כֵּיצַד. הָיָה מַקֵּל בְּיָדוֹ וּבְרֹאשׁוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִים וּזְרָקָן לְתוֹךְ כִּכָּרוֹת טְהוֹרוֹת. סָפֵק נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בַּכִּכָּרוֹת סָפֵק לֹא נָגְעוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בִּכְלִי זֶה אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַכְּלִי טָהוֹר. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַטְּמֵאִין בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים טְהוֹרִין. אֲבָל טָמֵא שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין. אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר טָמֵא לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין בְּסָפֵק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n", + "חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין וּפָשַׁט הַטָּמֵא אֶת יָדוֹ לַאֲוִירָהּ סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע בָּהֶן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין וְהֶחָבִית טְהוֹרָה שֶׁאֵין סְפֵק הַמַּשְׁקִין מְטַמֵּא. וְכֵן אִם נִכְנְסוּ מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִין מִסָּפֵק לַאֲוִיר הֶחָבִית הֲרֵי הֶחָבִית טְהוֹרָה וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין שֶׁאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא מִן הֶחָבִית. וְאִם נִתְעָרְבוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַסָּפֵק בְּמַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית הֲרֵי כָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין בְּסָפֵק וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. וְכֵן אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הַפַּת וְהַתַּנּוּר טְהוֹרִין: \n", + "הַמְרַבֵּץ בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים אוֹ שֶׁזִּלְּפָן וְהָיוּ שָׁם טָהֳרוֹת סָפֵק נִתְּזוּ עֲלֵיהֶן סָפֵק לֹא נִתְּזוּ סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "זִלֵּף מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּטְמֵאִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְנִמְצְאוּ אַחַר כָּךְ מַשְׁקִין עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. נְטָלָהּ וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁסְּפֵק הַמַּשְׁקִין לְטַמֵּא טָהוֹר. הִנִּיחַ הַכִּכָּר עַד שֶׁיִּנָּגְבוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בְּסָפֵק שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וַהֲרֵי אֵין כָּאן מַשְׁקִין אֶלָּא כִּכָּר שֶׁהִיא סָפֵק טְמֵאָה סָפֵק טְהוֹרָה: \n", + "סְפֵק יָדַיִם בֵּין לְהִתְטַמֵּא בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרָתָן טָהוֹר כֵּיצַד. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְמֵאִין סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְסָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע. אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וּלְפָנָיו כִּכָּר טָמֵא וְכִכָּר טָהוֹר וְנָגַע בִּשְׁנֵיהֶן סָפֵק טְמֵאָה בַּטָּמֵא וְהַטְּהוֹרָה בַּטָּהוֹר אוֹ טְמֵאָה בַּטָּהוֹר וְהַטְּהוֹרָה בַּטָּמֵא. הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. וְכֵן אִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וְהִטְבִּילָן אוֹ נְטָלָן סָפֵק שֶׁהַמַּיִם שֶׁטִּהֲרוּ בָּהֶן כְּשֵׁרִים לְיָדַיִם סָפֵק שֶׁהֵן פְּסוּלִין. סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן כְּשִׁעוּר סָפֵק אֵין בָּהֶן. סָפֵק שֶׁהָיָה דָּבָר חוֹצֵץ עַל יָדוֹ סָפֵק שֶׁלֹּא הָיָה. הֲרֵי יָדָיו טְהוֹרוֹת: \n", + "הָיְתָה יָדוֹ אַחַת טְמֵאָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ הִיא אוֹמְרִין לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה טָהֳרוֹת עַד שֶׁיִּטּל שְׁתֵּי יָדָיו. וְאִם נָגַע בְּאַחַת מֵהֶן בְּטָהֳרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת: \n" + ], + [ + "סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים כֵּיצַד. סָפֵק אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין סָפֵק שֶׁלֹּא אָכַל וְשֶׁלֹּא שָׁתָה. סָפֵק שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין סָפֵק שֶׁלֹּא בָּא וְשֶׁלֹּא נָפְלוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן אִם אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ בָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ נָפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין וְסָפֵק נָגַע בְּטָהֳרוֹת אֵלּוּ סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי טָהֳרוֹת אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן הָאוֹכֵל סְפֵק אֳכָלִין טְמֵאִים וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִים בְּסָפֵק הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה תְּלוּיָה טָהוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִוַּלְדֵי טֻמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקָן טָהוֹר. אֲבָל אַב [הַטֻּמְאָה] שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקוֹ טָמֵא אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הָאָב עַצְמוֹ טָמֵא בְּסָפֵק כְּגוֹן בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עַל סְפֵק מַגָּעָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "סְפֵק הַחֻלִּין הִיא טָהֳרַת אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים. כֵּיצַד. אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה שֶׁנּוֹלַד לָהֶן סְפֵק טֻמְאָה בְּטָהֳרוֹתֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים כְּכָל הַסְּפֵקוֹת כֻּלָּן. וְאֵין לָהֶן טֻמְאָה אֶלָּא טֻמְאָה וַדָּאִית: \n", + "סְפֵק הַקָּרְבָּנוֹת כֵּיצַד. מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו סְפֵק חֲמִשָּׁה קָרְבָּנוֹת. כְּגוֹן הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת. מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד וְטָהוֹר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלָיו חוֹבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה: \n", + "סְפֵק נְגָעִים כֵּיצַד. עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטֻמְאָה סְפֵקוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת נְגָעִים: \n", + "סָפֵק עוֹמֵד וְעוֹבֵר כֵּיצַד. מְצֹרָע שֶׁיּוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר סָפֵק הֶאֱהִיל עָלָיו הָאִילָן וְטָמֵא סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל עָלָיו וְכֵן אִם הָיָה הַטָּהוֹר יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן וְהַמְצֹרָע עוֹבֵר תַּחְתָּיו סָפֵק עָמַד הַמְצֹרָע וְנִטְמָא הַטָּהוֹר סָפֵק לֹא עָמַד סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "סְפֵק שְׁרָצִים זֶה סְפֵק הַנִּזְרָקִין. כֵּיצַד. זָרַק שֶׁרֶץ אוֹ דָּבָר טָמֵא לְבֵין הַכִּכָּרוֹת אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר לְבֵין הַטְּמֵאוֹת וְסָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי זֶה טָהוֹר הוֹאִיל וּמָצָא הַכִּכָּר הַטָּהוֹר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּטֻּמְאָה שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא נָגַע בּוֹ וְאַחַר כָּךְ נָפַל בְּצִדּוֹ אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן: \n", + "הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה וּמְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחָה הַטֻּמְאָה. הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בּוֹ וְנוֹגַעַת בְּכִכָּרוֹת סָפֵק חַי סָפֵק מֵת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנְּטָלַתּוּ וְהָלְכָה לָהּ. אֲבָל אִם נִמְצָא מֵת בְּפִיהָ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאוֹת. רָאוּהוּ חַי בְּפִיהָ אַף עַל פִּי שֶׁמְּצָאוּהוּ מֵת בְּפִיהָ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה וְהַנְּבֵלָה בְּפִי הַכֶּלֶב וְעָבְרוּ בֵּין הַטְּהוֹרִים אוֹ שֶׁעָבְרוּ טְהוֹרִים בֵּינֵיהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לַטֻּמְאָה מָקוֹם קָבוּעַ. הָיוּ מְנַקְּרִין בָּהֶן עַל הָאָרֶץ הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין וּמְטַמְּאִין לְמַפְרֵעַ מִסָּפֵק אִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "סָפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים כֵּיצַד. טֻמְאָה שֶׁמֻּנַּחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיְתָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְסָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְהִשָּׁאֵל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "סָפֵק שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת כֵּיצַד. הָיָה דָּבָר טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְדָבָר טָהוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ שֶׁהָיָה הַדָּבָר לְהֵפֶךְ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע. אוֹ שֶׁהֵסִיט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הֵסִיט. אִם הָיָה הַדָּבָר הַטָּמֵא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל הֲרֵי זֶה טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁסָּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר. כְּשֶׁיָּבוֹא לִשָּׁאֵל אוֹמְרִין לוֹ אִם טָבַלְתָּ אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד. אִם טָבַל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאִם לֹא טָבַל וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת שֶׁסְּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא שָׂרוּף וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי אֳכָלִין וְכֵן טַלִּית שֶׁנִּמְצֵאת בְּלוּיָה וּמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת שְׁבוּרָה אוֹ חֲלוּדָה בֵּין הַכֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא אַחַר שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין נִשְׂרַף וְאַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ הַכֵּלִים בְּמַגַּע הַטַּלִּית וְהַמַּחַט נִשְׁבְּרָה אוֹ הֶחְלִידָה וּבָלְתָה הַטַּלִּית עַד שֶׁטָּהֲרָה שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן: \n", + "שְׁנֵי עֵדִים אוֹמְרִין לוֹ נִטְמָא וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר אֲנִי הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין אוֹמְרִין לוֹ עֲסֹק בְּטָהֳרוֹת אֶלָּא אִם עָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת וְיָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמָא בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָהוֹר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמָא וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי זֶה נִטְמָא. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמָא וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמָא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר: \n" + ], + [ + "מִפְּנֵּי מָה טִהֲרוּ חֲכָמִים סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁהֲרֵי הַצִּבּוּר עוֹשִׂין פֶּסַח בְּטֻמְאָה בִּזְמַן שֶׁהַטְּמֵאִים מְרֻבִּין. אִם טֻמְאָה וַדָּאִית נִדְחֵית מִפְּנֵיהֶן קַל וָחֹמֶר לִסְפֵק טֻמְאָה שֶׁאִסּוּר כָּל הַסְּפֵקוֹת מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הֶחְמִירוּ בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁהֲרֵי סוֹטָה שֶׁנִּסְתְּרָה אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר סָפֵק הֲרֵי הִיא טְמֵאָה לְבַעְלָהּ עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה: \n", + "וּכְשֵׁם שֶׁהַסּוֹטָה וּבוֹעֲלָהּ שְׁנַיִם כָּךְ סְפֵק טֻמְאָה בִּשְׁנַיִם. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי סְפֵק טֻמְאָתָן שָׁם טָהוֹר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זֶה שֶׁנִּטְמָא בְּסָפֵק יֵשׁ בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל וְלִדְרשׁ מִמֶּנּוּ מָה אֵרַע לוֹ כְּסוֹטָה. אֲבָל אִם הָיָה חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עַל הָעִנְיָן כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר. כֵּיצַד. חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל שֶׁנִּמְצְאוּ בְּחָצֵר אוֹ בְּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ שָׁם טֻמְאָה וְסָפֵק נָגְעוּ וְסָפֵק לֹא נָגְעוּ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "הַסּוּמָא וְהַיָּשֵׁן וְהַמְהַלֵּךְ בַּלַּיְלָה סְפֵקָן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל סְפֵקוֹ טָהוֹר בְּשֶׁהָיָה הַדָּבָר שָׁקוּל וְאֵין שָׁם חֲזָקָה. אֲבָל אִם הָיָה הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי זֶה טָמֵא. כֵּיצַד. תִּינוֹק טָמֵא שֶׁנִּמְצָא בְּצַד הָעִסָּה וְהַבָּצֵק בְּיָדוֹ הֲרֵי הָעִסָּה טְמֵאָה שֶׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לְטַפֵּחַ וּבְכָךְ הִיא חֶזְקָתוֹ. וְאֵין שׂוֹרְפִין עַל חֲזָקָה זוֹ: \n", + "הָיוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין וּבָצֵק טָהוֹר וּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹפוֹת בַּבַּיִת וְנִמְצָא בַּבָּצֵק מְקוֹם נְשִׁיכָתָן. חֲזָקָה שֶׁשָּׁתוּ מַשְׁקִין וְנָשְׁכוּ בַּבָּצֵק וְטִמְּאוּהוּ. הָיְתָה שָׁם פָּרָה וּבֵין הַמַּשְׁקִין וְהַבָּצֵק כְּדֵי שֶׁתְּלַחֵךְ אֶת לְשׁוֹנָהּ הֲרֵי הַבָּצֵק טָהוֹר. וּבִשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁתְּנַגֵּב אֶת פִּיהָ. פָּחוֹת מִזֶּה הַבָּצֵק טָמֵא. וְאִם הָיָה כֶּלֶב אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקִין בְּצַד הַבָּצֵק הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל כֶּלֶב לְהַנִּיחַ הַמָּזוֹן וְלֵילֵךְ לוֹ אֶל הַמַּיִם. נִמְצָא בַּבָּצֵק נְקִירַת הַתַּרְנְגוֹלִין אִם יֵשׁ בֵּין הַמַּשְׁקִין וְהַבָּצֵק כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת פִּיהֶן בָּאָרֶץ הַבָּצֵק טָהוֹר. וְאִם לָאו טָמֵא שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁשָּׁתוּ וְנִקְּרוּ בַּבָּצֵק בַּמַּשְׁקִין שֶׁבְּפִיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ הַמַּשְׁקִין צְלוּלִין שֶׁבָּבוּאָה שֶׁל תִּינוֹק נִכֶּרֶת בָּהֶן. אֲבָל עֲכוּרִים הַבָּצֵק טָהוֹר. שֶׁאִלּוּ נִקְּרוּ בַּמַּשְׁקִין הָיָה מְקוֹם הַמַּשְׁקִין נִכָּר בַּבָּצֵק. אִם הָיוּ צְלוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁהַבָּצֵק בְּחֶזְקַת טֻמְאָה אֵין שׂוֹרְפִין עַל חֲזָקָה זוֹ אֶלָּא תּוֹלִין: \n", + "אֵיזוֹ הִיא חֲזָקָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. עִסָּה בַּבַּיִת וּשְׁרָצִים וּצְפַרְדְּעִים מְטַפְּלִין שָׁם וְנִמְצְאוּ חֲתִיכוֹת מִבְּשָׂרָן בָּעִסָּה אִם רֹב הַמְטַפְּלִים שְׁרָצִים הָעִסָּה טְמֵאָה וְתִשָּׂרֵף. וְאִם הָרֹב צְפַרְדְּעִים טְהוֹרָה: \n", + "הָיוּ טֻמְאוֹת וְטָהֳרוֹת בְּצִדּוֹ אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְסָפֵק נָגְעוּ סָפֵק לֹא נָגְעוּ בְּעֵת שֶׁנִּתְעַטֵּף אִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא. שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם נִשְׁאָלִין עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בִּכְלִי הַמֻּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְאִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר וְאִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתוּן עַל גַּבֵּי הַדַּף וּמִדְרָס נָתוּן תַּחְתָּיו וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּשֶׁיִּפּל שֶׁלֹּא יִגַּע בַּמִּדְרָס. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּמְקוֹם מִדְרוֹן וּבָא וּמָצָא הַכִּכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אָדָם בָּא וּנְטָלוֹ וּנְתָנוֹ בְּמָקוֹם זֶה. וְאִם אָמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא בָּא אָדָם לְכָאן טָמֵא שֶׁוַּדַּאי נָפַל וְנָגַע בַּמִּדְרָס כְּשֶׁנָּפַל: \n", + "תִּינוֹק שֶׁנִּמְצָא בְּצַד בֵּית הַקְּבָרוֹת וְהַשּׁוֹשַׁנִּים בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה סְפֵקוֹ טָהוֹר שֶׁמָּא אַחֵר לִקְּטָן וּנְתָנָם לוֹ. וְכֵן חֲמוֹר הָעוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת כֵּלָיו טְהוֹרִין וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא נִתְמַעֵךְ בָּהֶן וְנָגְעוּ בַּקֶּבֶר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל וּכְשֶׁנִּמְצְאוּ לֹא נִמְצְאוּ נוֹגְעִין וְכָל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן: \n", + "תִּינוֹק שֶׁהָיָה תּוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו אוֹ שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו סְפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁאָבִיו נִשְׁאָל עָלָיו: \n", + "וְאַרְבָּעָה סְפֵקוֹת אָמְרוּ חֲכָמִים בְּתִינוֹק. תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ שֶׁהִנִּיחַתּוּ אִמּוֹ וּבָאָה וּמְצָאַתּוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹ טָהוֹר וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא טֻמְאָה בָּאָה וּנְשָׁקַתּוּ וְגִפַּפְתּוֹ. הִתְחִיל הַתִּינוֹק לָצֵאת וּלְהַכְנִיס בְּגָדָיו טְהוֹרִין וְאֵינָן מִדְרָס כִּשְׁאָר בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין אֵין עוֹשִׂין עַל גַּבֵּיהֶן טָהֳרוֹת. הִגְדִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל סְפֵקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. הִגְדִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ אוֹכְלִין עַל גּוּפוֹ טָהֳרוֹת. יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו אוֹכְלִין עַל גַּבָּן טָהֳרוֹת. כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. מַטְבִּילִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ חֻלִּין לְשֵׁם תְּרוּמָה אִם יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ אוֹכְלִין אַגַּב גּוּפוֹ טָהֳרוֹת וְאִם יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו אוֹכְלִים אַגַּב יָדוֹ טָהֳרוֹת: \n" + ], + [ + "כְּזַיִת מִן הַמֵּת בְּפִי הָעוֹרֵב סָפֵק הֶאֱהִיל עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סָפֵק שֶׁלֹּא הֶאֱהִיל הֲרֵי הָאָדָם טָמֵא מִסָּפֵק וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל וְהַכֵּלִים טְהוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְכֵן הַמְמַלֵּא בִּכְלִי וְנָתַן בַּעֲשָׂרָה כֵּלִים וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּאֶחָד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְהַכֵּלִים טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן סָפֵק שֶׁמָּא הַשֶּׁרֶץ בַּכְּלִי שֶׁמִּלֵּא בּוֹ הָיָה תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כֵּלִים וְאֵין בָּהֶן דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְאִם הָיָה לַכְּלִי שֶׁמִּלֵּא בּוֹ אָזְנַיִם הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם וְיִתְאַחֵר בּוֹ הַשֶּׁרֶץ כֻּלָּן טְמֵאִים. וְכֵן הַמְמַלֵּא בַּעֲשָׂרָה דְּלָיִים זֶה אַחַר זֶה וְנָתַן בַּעֲשָׂרָה כֵּלִים מִדְּלִי אֶחָד לִכְלִי אַחֵר וְאֵין יָדוּעַ הָרִאשׁוֹן מִן הָאַחֲרוֹן וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בִּכְלִי אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הַתִּשְׁעָה כֵּלִים עִם עֲשֶׂרֶת הַדְּלָיִים טְהוֹרִין שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא בִּכְלִי זֶה הָיָה הַשֶּׁרֶץ מִתְּחִלָּתוֹ. וְאִם יֵשׁ לַדְּלָיִים אָזְנַיִם הֲרֵי כָּל הַדְּלָיִים עִם כָּל הַכֵּלִים טְמֵאִין. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בַּתַּחְתּוֹן הָעֶלְיוֹן טָהוֹר. וְאֵין אוֹמְרִין מֵהָעֶלְיוֹן נָפַל אֶלָּא שֶׁמָּא בַּתַּחְתּוֹן הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כֵּלִים וְאֵין לָהֶן דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n", + "קֻפָּה שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּטָהֳרוֹת וְנִמְצָא בָּהּ שֶׁרֶץ אִם יֵשׁ לָהּ שׁוּלַיִם אוֹ אָזְנַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ שׁוּלַיִם הֲרֵי כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ טְמֵאוֹת. אֲפִלּוּ הָיְתָה בְּדוּקָה וּמְכֻסָּה שֶׁמָּא עִם הַגְבָּהַת יָדוֹ מִן הַבְּדִיקָה נָפַל הַשֶּׁרֶץ. וַאֲפִלּוּ נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּטָהֳרוֹת בְּזָוִית זוֹ וְטִלְטְלָהּ לְזָוִית אַחֶרֶת וְנִמְצָא בָּהּ הַשֶּׁרֶץ כֻּלָּן טְמֵאוֹת לְפִי שֶׁמַּחֲזִיקִין טֻמְאָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִתְלוֹת אֲבָל לֹא לִשְׂרֹף: \n", + "הַזּוֹלֵף אֶת הַבּוֹר וּמְמַלֵּא מִמֶּנּוּ חָבִיּוֹת אִם הָיָה מַשְׁקִיעַ כָּל חָבִית וְחָבִית בַּבּוֹר וּמְמַלֵּא אוֹתָן וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בָּרִאשׁוֹנָה כֻּלָּן טְמֵאוֹת. נִמְצָא בָּאַחֲרוֹנָה הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אַחַר שֶׁמִּלֵּא אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת נָפַל שֶׁרֶץ לַבּוֹר. הָיָה זוֹלֵף בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הֶחָבִיּוֹת עַד שֶׁמִּלְּאָן וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן הִיא בִּלְבַד טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בְּזוֹ בִּלְבַד נָפַל הַשֶּׁרֶץ אוֹ הָיָה בָּהּ עַד שֶׁלֹּא זִלֵּף לְתוֹכָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בּוֹדֵק כָּל חָבִית מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן בָּהּ הַיַּיִן וּמְכַסֶּה אוֹתָהּ אַחַר שֶׁזּוֹלֵף לְתוֹכָהּ וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן כֻּלָּן טְמֵאוֹת. וְכֵן אִם נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בַּבּוֹר אוֹ בַּכְּלִי שֶׁזּוֹלֵף בּוֹ הַכּל טָמֵא: \n", + "הָיָה קוֹצֶה זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לַגַּג וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בַּגַּג זֵיתִים שֶׁבַּמַּעֲטָן טְהוֹרִים. נִמְצָא בַּמַּעֲטָן הַמַּעֲטָן טָמֵא. נִמְצָא בֵּין כֹּתֶל לַזֵּיתִים הַזֵּיתִים טְהוֹרִים. נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹךְ גּוּשׁ שֶׁל זֵיתִים וְהַגּוּשׁ בַּגַּג אִם בְּתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַף הַמַּעֲטָן טָמֵא. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר גּוּשׁ זֶה מִן הַמַּעֲטָן עָלָה וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ. וְאִם נִמְצָא אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים מִשֶּׁהֶעֱלָה זֵיתִים לַגַּג הֲרֵי הַמַּעֲטָן טָהוֹר שֶׁמָּא בַּגַּג נִתְקַבְּצוּ וְנַעֲשׂוּ גּוּשׁ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים: \n", + "הַקּוֹרֵץ מִקְרֶצֶת מִן הָעִסָּה וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בַּמִּקְרֶצֶת הַמִּקְרֶצֶת לְבַדָּהּ טְמֵאָה. נִמְצָא בָּעִסָּה הָעִסָּה לְבַדָּהּ טְמֵאָה. נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמִּקְרֶצֶת אַף הָעִסָּה טְמֵאָה: \n", + "אֹכֶל טָמֵא שֶׁנִּמְצָא גַּרְעִינָה שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַכִּכָּר אוֹ עַל גַּבֵּי תַּבְשִׁיל רוֹתֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הָאוֹכֵל כֻּלּוֹ נָפַל שָׁם וְנִמּוֹחַ בְּתוֹךְ הַכִּכָּר אוֹ מֵחֲמַת הָרְתִיחָה וְנִשְׁאֲרָה גַּרְעִינָתוֹ. נִמְצֵאת הַגַּרְעִינָה עַל גַּבֵּי הַכִּכָּר אוֹ בְּתוֹךְ תַּבְשִׁיל צוֹנֵן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַשְׁקֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר גַּרְעִינָה זוֹ לְבַדָּהּ נָפְלָה אַחַר שֶׁאָבַד הָאוֹכֵל מֵעָלֶיהָ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְטַמְּאָה: \n", + "הָיוּ בַּבַּיִת אֳכָלִין טְמֵאִין וָאֳכָלִין טְהוֹרִים וְנִמְצֵאת גַּרְעִינָה בַּבַּיִת הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. וְכֵן אִם הָיוּ דָּמִים טְהוֹרִים וְדָמִים טְמֵאִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְנִמְצָא דָּם עַל הָאֹכֶל הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּמְצָא עָלָיו דָּם וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִהֲרוּהוּ. שֶׁאֲפִלּוּ נֹאמַר דַּם שֶׁרֶץ הוּא הֲרֵינִי אוֹמֵר דַּם שֶׁרֶץ חַי הוּא שֶׁהוּא טָהוֹר: \n", + "עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְבֵלוֹת וּשְׁחוּטוֹת. בָּשָׂר הַנִּמְצָא בָּהּ הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב. וְכֵן אִם הָיָה הַנִּמְצָא בָּהּ סְפֵק שֶׁרֶץ סְפֵק צְפַרְדֵּעַ הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ הָעִיר בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. זֶה הַכְּלָל בְּנִמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרֹב: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁמְּגַבֶּבֶת גְּבָבָה בֶּחָצֵר וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּתוֹךְ גְּבָבָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. נִמְצָא עַל גַּבֵּי גְּבָבָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגְעָה בּוֹ. הָיְתָה כּוֹבֶרֶת בִּכְבָרָה וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת שֶׁבַּכְּבָרָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. נִמְצָא עַל גַּבֵּי הַכְּבָרָה הֲרֵי זוֹ סָפֵק טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגְעָה בּוֹ וְכָל סָפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵקֵי סְפֵקוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא. כֵּיצַד. נִכְנַס לְמָבוֹי וְהַטֻּמְאָה בְּחָצֵר סָפֵק נִכְנַס לֶחָצֵר סָפֵק לֹא נִכְנַס. טֻמְאָה בַּבַּיִת סָפֵק נִכְנַס לַבַּיִת סָפֵק לֹא נִכְנַס. וַאֲפִלּוּ נִכְנַס סָפֵק שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם סָפֵק הָיְתָה שָׁם. וְאִם תֹּאמַר הָיְתָה שָׁם בְּעֵת שֶׁנִּכְנַס סָפֵק יֵשׁ בָּהּ כְּשִׁעוּר סָפֵק אֵין בָּהּ. וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בָּהּ סָפֵק שֶׁהִיא טֻמְאָה סָפֵק אֵינָהּ טֻמְאָה. וַאֲפִלּוּ הִיא טֻמְאָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁהַמָּבוֹי רְשׁוּת הַיָּחִיד: \n", + "תִּשְׁעָה צְפַרְדְּעִים וְשֶׁרֶץ אֶחָד בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ סְפֵקוֹ טָמֵא. תִּשְׁעָה שְׁרָצִים וּצְפַרְדֵּעַ בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל כָּל סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר עַד שֶׁיֹּאמַר נִטְמֵאתִי בְּוַדַּאי. וְכָל סָפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא עַד שֶׁיֹּאמַר וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. לְפִיכָךְ עַצְמוֹת הַמֵּת וְעֶצֶם נְבֵלָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אוֹ גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשִׁים מִבֵּית הַפְּרָס אוֹ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ בְּמָה נָגַע מֵהֶן וּבְמָה הֵסִיט. כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵלָה וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵי זֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה הָלַךְ. אוֹ שֶׁנָּגַע בְּאָדָם זֶה בְּדֶרֶךְ וְאֵין יָדוּעַ אִם הוּא טָמֵא אוֹ טָהוֹר. אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע. בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת טָהוֹר: \n", + "הַמּוֹצֵא מֵת מֻשְׁכָּב לְרָחְבּוֹ שֶׁל דֶּרֶךְ אִם הָיָה שָׁלֵם וְהוּא מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה הֲרֵי זֶה טָמֵא לִתְרוּמָה שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע. הָיָה לוֹ מָקוֹם לַעֲבֹר אוֹ שֶׁהָיָה מְשֻׁבָּר וּמְפֹרָק שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁעָבַר בֵּין שׁוֹקָיו וּפְרָקָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הָיָה קֶבֶר לְכָל רֹחַב הַדֶּרֶךְ הַקֶּבֶר מְצָרְפוֹ וְהָעוֹבֵר שָׁם טָמֵא. שֶׁאֵין זֶה כִּשְׁאָר סְפֵקוֹת אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע: \n", + "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּמָבוֹי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד הַעֵת שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ אֲפִלּוּ כִּבְּדוֹ וְלֹא בְּדָקוֹ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ מִקֹּדֶם הַכִּבּוּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּצָאוֹ יָבֵשׁ. אֲבָל אִם מְצָאוֹ לַח אֵינוֹ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּת בָּהּ וְיִהְיֶה עַתָּה לַח בְּעֵת שֶׁנִּמְצָא: \n", + "שְׁנֵי רֻקִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד מִן הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ תּוֹלִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵקוֹת סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע סָפֵק בַּנִּמְצָא וְאִם תֹּאמַר בַּנִּמְצָא סָפֵק שֶׁהוּא טָמֵא סָפֵק שֶׁהוּא טָהוֹר. הָיוּ שְׁנֵי הָרֻקִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיוּ נְגוּבִין וּמֻנָּחִין שָׁם וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. נָשָׂא אֶחָד מֵהֶן תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁנְּשָׂאוֹ אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן לַח וְנִתְלָה בּוֹ הָרֹק הַלַּח תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סְפֵקוֹ טָהוֹר אֶלָּא הֲרֵי הוּא עַל בִּגְדוֹ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאִם נָגַע בָּרֹק הַנִּמְצָא אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֱסִיטוֹ בְּכָל מָקוֹם שׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה כְּבֵית הַפְּרָס וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁשּׂוֹרְפִין עַל וַדַּאי מַגָּעָן בְּכָל מָקוֹם: \n", + "מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אֶחָד וְדָרַס עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁרָקַק וְנָגַע בּוֹ הָרֹק. עַל רֻקּוֹ שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. וְעַל בְּגָדָיו הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אִם רֹב הָעִיר טְמֵאִין בְּגָדָיו מִדְרָס. וְאִם רֹב הָעִיר טְהוֹרִים הֲרֵי הוּא טָהוֹר: \n", + "מִי שֶׁאָבַד לוֹ כְּלִי וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס וְטָמֵא טְמֵא מֵת. אָבַד לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם אִבְּדוֹ בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בּוֹ בַּיּוֹם טָהוֹר. אָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם אוֹ שֶׁאָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָמֵא. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה אוֹ מִקְצָתוֹ טָמֵא: \n", + "הִנִּיחַ כְּלִי אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה טָהוֹר. הִנִּיחוֹ אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טְמֵא מִדְרָס וְטָהוֹר מִטְּמֵא מֵת. וּמִפְּנֵי מָה לֹא הֶחְמִירוּ בְּשׁוֹכֵחַ וּמַנִּיחַ כִּמְאַבֵּד מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ דָּבָר מָצוּי תָּמִיד לֹא גָּזְרוּ עָלָיו: \n", + "הַמְאַבֵּד וּמָצָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת שִׁמּוּר: \n", + "הַשּׁוֹטֵחַ כֵּלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וּבִרְשׁוּת הַיָּחִיד טְמֵאִים שֶׁמָּא נָגְעוּ בָּהֶן טְמֵאִים. וְאִם הָיָה מְשַׁמְּרָן טְהוֹרִים. נָפְלוּ וְהָלַךְ לַהֲבִיאָם טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֶלְמוּ מֵעֵינָיו. וְכֵן מִי שֶׁאָבְדוּ כֵּלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְצָאָן אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם הֲרֵי הֵן מִדְרָס וּטְמֵא מֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר אוֹ נָכְרִית כָּל הָרֻקִּין שֶׁבָּעִיר בְּחֶזְקַת טֻמְאָה לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם: \n", + "מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בִּסְפִינָה. אִם מַכִּירַתּוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה כֵּלָיו טְהוֹרִין וְאִם לָאו יִשְׁאָלֶנָּה: \n", + "מִי שֶׁיָּשַׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָמַד כֵּלָיו טְהוֹרִים: \n", + "נָגַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי אִם מֵת וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמְצָאוֹ מֵת הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאִם רָאוּהוּ חַי בָּעֶרֶב וּבַשַּׁחַר מָצְאוּ מֵת הֲרֵי זֶה סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְטָהוֹר: \n", + "הַמְסֻכָּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְעַלֵּף וְאֵין יָדוּעַ אִם מֵת אוֹ עֲדַיִן הוּא חַי וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְחָזְרוּ וְהִכְנִיסוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא וּכְשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מְסֻכָּן וְהוֹלִיכוּהוּ מֵעִיר לְעִיר בְּמִטָּה וְהָיוּ כִּתּוֹת מִתְחַלְּפוֹת תַּחְתָּיו וּבָאַחֲרוֹנָה נִמְצָא מֵת וְלֹא טִמְּאוּ חֲכָמִים אֶלָּא כַּת אַחֲרוֹנָה בִּלְבַד: \n", + "טָמֵא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר עַל הַבּוֹר וְנִתְּזָה צִינוֹרָא מִפִּיו סָפֵק הִגִּיעַ לַבּוֹר סָפֵק לֹא הִגִּיעַ. אִם הָיָה בּוֹר שֶׁל שֶׁמֶן סְפֵקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם הָיָה בּוֹר שֶׁל יַיִן סְפֵקוֹ טָהוֹר בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפַת הַבּוֹר קוֹלֶטֶת: \n" + ], + [ + "שְׁנֵּי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר הָלַךְ בְּאֶחָד מִהן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן הָלַךְ וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֶכְלוּ וְהִזָּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְטָבַל וְטָהַר וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵלּוּ וְאֵלּוּ תְּלוּיוֹת שֶׁבְּוַדַּאי שֶׁאֶחָד מִן הַטָּהֳרוֹת טָמֵא. וְאִם לֹא טָהַר בֵּינְתַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ שֶׁהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה טָמֵא הוּא מִפְּנֵי שֶׁהָלַךְ בִּשְׁנֵי הַשְּׁבִילִין. וְכֵן הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צוּרָתָן נִכֶּרֶת וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ הַשֶּׁרֶץ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֶכְלוּ וְטָבַל וְנָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְאִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵלּוּ וְאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. וְאִם לֹא טָבַל בֵּינְתַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ: \n", + "שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת אִם בָּאוּ וְנִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה מוֹרִין לְכָל אֶחָד מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר. בָּאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד אוֹ שֶׁבָּא הָאֶחָד וְשָׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ וְאָמַר שְׁנַיִם הָיִינוּ וּבִשְׁנֵי הַשְּׁבִילִים הָלַכְנוּ וּשְׁתֵּי טָהֳרוֹת עָשִׂינוּ הֲרֵי שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין וְטָהֳרוֹת שֶׁעָשׂוּ נִשְׂרָפוֹת. וְכֵן אִם נִטְמְאוּ בְּטֻמְאָה קַלָּה. כֵּיצַד. שְׁנֵי כִּכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וְאָכַל אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהוּא מִכְּלַל הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת אוֹ שֶׁנִּשְׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין מִסָּפֵק וְטָהֳרוֹתָם נִשְׂרָפוֹת שֶׁהֲרֵי וַדַּאי אַחַת מֵהֶן טְמֵאָה. וַאֲפִלּוּ כִּכָּר אֶחָד טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה כִּכָּרוֹת טְהוֹרִין כֻּלָּן טְמֵאִין וְיִשָּׂרְפוּ: \n", + "כִּכָּר טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּתִשְׁעָה כִּכָּרוֹת טְהוֹרִין וּבָאוּ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם וְאָכְלוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרוֹת מֵהֶן וּבָאוּ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים וְאָכְלוּ הַחֲמִשָּׁה הַנִּשְׁאָרִים הָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁיִּתְלוּ בָּהֶן וְהַחֲמִשָּׁה הָאֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן תּוֹלִין בָּרִאשׁוֹנִים: \n", + "שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְהָלְכוּ בָּהֶן שְׁנֵי אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד טָהוֹר וְאִישׁ אֶחָד טָמֵא אֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד תָּלוּי הֲרֵי זֶה הַטָּהוֹר תּוֹלֶה בַּתָּלוּי וְאוֹמְרִין זֶה הַטָּהוֹר הָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַטָּהוֹר וַהֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ וְזֶה הַתָּלוּי הָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַטָּמֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד: \n" + ], + [ + "כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן שַׁבָּת כָּךְ הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן טֻמְאָה: \n", + "אַרְבַּע אַמּוֹת הַסְּמוּכוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. וְכֵן הַכַּרְמְלִית כְּגוֹן הַיָּם וְהַאִצְטְוַונִית הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "יֵשׁ שָׁם מְקוֹמוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן טֻמְאָה וְאֵלּוּ הֵן. הַשְּׁבִילִין הַמְפֻלָּשִׁין לְשִׁיחִין וּלְבוֹרוֹת וּלְגִתּוֹת וְהַבִּקְעָה הַמֻּקֶּפֶת גָּדֵר בִּימוֹת הַחַמָּה וּבַסִילְקִי מְלָכִים שֶׁהוּא בִּנְיָן רָחָב הַרְבֵּה לַעֲמֹד בּוֹ אַנְשֵׁי הַמֶּרְכָּבָה וְיֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה פְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַפּוֹרָן וְהוּא הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְחָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין בְּפֶתַח זֶה וְיוֹצְאִין בְּפֶתַח אַחֵר. וְכֵן מְבוֹאוֹת הַיּוֹרְדִים לַיָּם אוֹ לַנָּהָר אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּדוּרִין מִכָּאן וּמִכָּאן וְרַבִּים מְטַפְּסִין וְעוֹלִין בָּהֶן וְהַבִּימוֹסוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. וְכֵן כָּל הָעֲזָרָה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "גִּנּוֹת הָעִיר שֶׁדֶּרֶךְ הָעִיר עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "הַגִּנָּה בִּזְמַן שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת רְשׁוּת הַיָּחִיד וּבִזְמַן שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. וְכֵן בַּסִילְקִי גְּדוֹלָה בִּזְמַן שֶׁפּוֹתְחִין אוֹתָהּ רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה וּבִזְמַן שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד לַכּל: \n", + "הַבִּקְעָה הַמֻּקֶּפֶת גָּדֵר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּלְטֻמְאָה וְאִם לֹא הָיְתָה מֻקֶּפֶת הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה בִּלְבַד. וּבִקְעָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה. וְאֵלּוּ הֵן יְמוֹת הַחַמָּה מִשֶּׁתֵּעָקֵר הַתְּבוּאָה מִתּוֹכָהּ. וְאֵלּוּ הֵן יְמוֹת הַגְּשָׁמִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. בֵּין הָעִגּוּלִים שֶׁל עֲנָבִים לַזּוֹגִין רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה: \n", + "כֶּרֶם שֶׁלִּפְנֵי הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הַיָּחִיד וּלְאַחַר הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הָרַבִּים לְטֻמְאָה. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִים בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִים בָּרוּחַ שֶׁכְּנֶגְדָהּ. שְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ דִּינָם כְּשֵׁם שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת כָּךְ הֵם רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה: \n", + "וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי כֵן הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָעָם מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן וְאֵלּוּ הֵן. הָאִילָנוֹת וְחוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. כֵּיצַד. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ עָלָה לְרֹאשׁוֹ סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. הִכְנִיס יָדוֹ לְחוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֻמְאָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "חֲנוּת שֶׁהִיא טְמֵאָה וּפְתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס סְפֵקוֹ טָהוֹר שֶׁכָּל הַחֲנוּת כְּמוֹ שֶׁרֶץ הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁסְּפֵק מַגָּעוֹ טָהוֹר. הָיוּ שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וְנִכְנַס לְאַחַת מֵהֶן סָפֵק לְטָמֵא נִכְנַס סָפֵק לְטָהוֹר סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁזֶּה סָפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁהַחֲנוּת רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן בִּקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׂדוֹת הַרְבֵּה וּבָהּ שָׂדֶה אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וְאָמַר נִכְנַסְתִּי לְבִקְעָה זוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ שָׂדֶה אוֹ לֹא נִכְנַסְתִּי סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ סְפֵק בִּיאָה טָמֵא: \n", + "מָקוֹם שֶׁהָיָה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הָרַבִּים וְחָזַר וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא וּכְשֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר: \n", + "דְּבָרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. כֵּיצַד. קֻפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. הָיְתָה כְּפִישָׁה נְתוּנָה עַל כְּתֵפוֹ וְכִכַּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר וְנָתוּן לְתוֹכָהּ סָפֵק נָגַע בָּהּ אַחֵר סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "חֲמוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטֻמְאָה נְתוּנָה עָלָיו סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. פָּשַׁט יָדוֹ עַל גַּבָּיו סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכֵן סֶלַע הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטֻמְאָה נְתוּנָה עָלָיו סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. עָלָה בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא: \n", + "הָיָה זָב רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וְזֶה רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וּמְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ סָפֵק נָגַע בַּזָּב סָפֵק לֹא נָגַע. תִּינוֹק טָמֵא מֻרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו וְתִינוֹק טָהוֹר מֻרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו וְהָלְכוּ זֶה בְּצַד זֶה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. חֲבִילָה עַל כְּתֵפוֹ וְהָרֹק מֻדְבָּק בַּכֹּתֶל סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. כֵּלִים שְׁטוּחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְהַטָּמֵא עוֹבֵר סָפֵק הֵסִיט סָפֵק לֹא הֵסִיט הַכּל טָהוֹר: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..72cc927e9a048147e80270e159660240e00fcda1 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,227 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Red Heifer", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "The commandment involving the red heifer is to offer such an animal in its third or fourth year of life. If it is older, it is acceptable, but we do not wait for it to age longer, lest its hairs become black.
The Jewish community does not purchase a calf and raise it, for Numbers 19:2 states: \"And you shall take unto yourselves a heifer,\" i.e., a heifer, not a calf. If only a calf was found, a price is established for it and it should remain in its owner's possession until it matures and becomes a cow. It should be purchased with money from the Temple treasury.", + "The Torah's description of this heifer as \"perfect\" means \"perfectly red,\" not perfect in stature. Even if it is dwarfsize, it is acceptable, as is the law regarding other sacrifices. If it had two white hairs or black hairs growing from one follicle or from two cavities and they are lying on top of each other, it is unacceptable.", + "If there were two hairs, their roots reddish and their heads blackish, or their roots blackish and their heads reddish, their status follows the roots entirely. One should cut off the blackish head with scissors. He need not be concerned about the prohibition against shearing consecrated animals, because his intention is not to shear.", + "Enough of the red hair must remain so that it can be pulled out by tweezers. For if a hair is not large enough to be pulled out by tweezers, it is considered as if it does not exist. Therefore if there were two white or black hairs that are so small that they cannot be pulled out by tweezers, it is acceptable.", + "If its horns or hooves are black, they may be cut off and it is acceptable. The color of the eyeballs, the teeth, and the tongue do not disqualify a heifer.", + "If it had an abnormal growth of another color and one cut it off, even though red hair grew in its place, it is unacceptable.", + "All of the physical blemishes that disqualify sacrificial animals, also disqualify a red heifer, for the prooftext cited above states: \"Which does not possess a blemish.\" If the heifer was born by Caesarian section, was exchanged for a dog, was a present given a prostitute, was treifah, or had been sodomized, it is unacceptable. For any factor that invalidates a sacrificial animal for the altar invalidates the red heifer even though it is considered only as consecrated for the upkeep of the Temple, for Scripture has called it a sin-offering. It is permitted to purchase a red heifer from a gentile. We do not suspect that the gentile sodomized it, for he would not destroy the value of his animal.
There is a more severe element to the red heifer than to animals consecrated as sacrifices: work disqualifies it, for Numbers 19:2 states: \"upon which a yoke was never placed.\" Now concerning a calf whose neck is broken, Deuteronomy 21:3 states: \"With which no work was performed and which was not led with a yoke.\" Just as with regard to the yoke mentioned in connection with this calf, the Torah equated other labor with a yoke, so too, with regard to the red heifer, other forms of labor also disqualify it like a yoke does. There is, however, a greater stringency that applies with regard to a yoke. A yoke disqualifies the heifer whether it was placed upon it during work or not during work and other forms of labor disqualify it only when work was actually performed.
What is implied? If one tied a yoke upon it, it is disqualified even if one did not plow with it. If one placed it in a threshing team, it is not disqualified unless it actually threshed. Similar principles apply in analogous situations.
If one rode upon it, leaned upon it, hung on to its tail, crossed a river using it for support while swimming, folded its lead rope on top of it, placed his garment on it, placed a covering of sacks on it, it is disqualified. If one tied it with a rope because it was rebellious and required to be safeguarded, it is acceptable. If not, it is disqualified, for any safeguarding that is unnecessary is a burden.
If one shod its hooves so that it would not slip or spread his garment over it to protect it from flies, it is acceptable. This is the general principle: If anything is done for its own needs, it remains acceptable. If it is performed for another purpose, it is disqualified.
When work was performed with it as a matter of course or a yoke was placed over it as a matter of course, if the owner is pleased, it is disqualified. The rationale is that the verse above states: \"With which no work was performed.\" The implication is that if work was performed with it and the owner would be satisfied, it is as if he performed work with it. Therefore, if a bird rested upon it, it is acceptable. If a male mounted it, it is unacceptable. Needless to say, a pregnant heifer is unacceptable.
If one placed it among a team of animals and it threshed grain on its own accord, it remains acceptable. If he placed it among the team so that it would nurse and thresh, it is disqualified, for he is satisfied that the work is performed. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When a disqualifying factor invalidates a red heifer, it should be redeemed. Similarly, if it dies, it should be redeemed so that its hide can be used. This, however, should not be done in order to feed its meat to the dogs.", + "If it was slaughtered to be used as an ordinary animal, it should be redeemed and it does not bring about atonement. If it was slaughtered on top of the arrangement of wood set up for burning it, it can never be redeemed.", + "If a red heifer was purchased and then one found a more attractive one, the first may be redeemed even if it does not have a blemish.", + "Even an ordinary priest is acceptable to perform the burning of the red heifer, as Numbers 9:3 states: \"And you shall give it to Elazar, the priest.\" At that time, Aaron was still alive. According to the Oral Tradition, it was taught: That red heifer was offered by Elazar. The remainder of the red heifers could be offered either by a High Priest or an ordinary priest.", + "The person offering the red heifer should wear the four garments of an ordinary priest. This applies whether it was offered by an ordinary priest or a High Priest.", + "All of those who were involved in the offering of the red heifer from the beginning to the end who had immersed that day are acceptable for the services associated with the red heifer, to consecrate the water used for sprinkling, and for sprinkling its ashes even though they did not wait until the nightfall after their immersion. The rationale is that the term \"a pure man\" used throughout that passage refers to one who is pure with regard to partaking of the second tithe, even though he is not pure with regard to partaking of terumah until nightfall. Such a person is pure with regard to the red heifer.", + "The Sadducees would say that the offering of the red heifer was acceptable only when those bringing it had waited until nightfall after immersion. Therefore in the Second Temple, the court would cause the priest who burned the red heifer to become ritually impure through contact with the carcass of a crawling animal or the like. He would immerse and then offer the red heifer to nullify the words of these brazen ones who issue rulings according to their whims without basis in the received tradition. Similarly, all of the containers into which the ashes of the red heifer were placed were all immersed that day.", + "For the same reason, a person who cuts the stalk of a reed to place the ashes of a red heifer upon it so they can be placed in water to consecrate it for sprinkling, should make it impure, immerse it, and then place the ashes in it. The one who cuts it and the one who immerses it must immerse themselves, because that reed was considered as an entity that came in contact with a corpse on the seventh day of its purification process. Therefore it does not need to have the ashes of the red heifer sprinkled on it. Instead, it is made impure to show the Sadducees that the Oral Tradition should be upheld. It is then immersed and the ashes of the red heifer are placed in it." + ], + [ + "Extra stringencies were employed with regard to the purity observed in preparation for offering the red heifer and great extremes were taken to keep a distance from the ritual impurity associated with a human corpse in all the activities associated with its offering. The rationale is that since it is acceptable for a person who immersed that day to bring it, our Sages were concerned that people would treat this offering with disdain.
For this reason, when the priest who burns it is isolated, he is isolated to a prepared chamber in the Temple Courtyard. It was called the House of Stone, because all of the utensils in it were stone utensils that do not contract impurity. He would use the stone utensils throughout the seven days that he is isolated. His priestly brethren would not touch him in order to increase his purity.", + "For seven days before the burning of the red heifer, the priest who would burn it is isolated from his home, just like the High Priest is isolated for the sake of the service of Yom Kippur. This was received as part of the Oral Tradition from Moses. Similarly, he is isolated from his wife, lest it be discovered that she was a nidah and he be impure for seven days.", + "The chamber in which this priest would abide for all these seven days was in the northeast portion of the Temple Courtyard. It was positioned there to remind the priest that the red heifer is like a sin-offering that is slaughtered in the northern portion of the Temple Courtyard, even though the red heifer is slaughtered outside the Temple.", + "On every one of the seven days of his isolation, water with the ashes of the red heifer should be sprinkled upon him lest he unknowingly have contracted impurity due to contact with a corpse with the exception of the fourth day of his isolation. That day does not require sprinkling. The rationale is that it is impossible for it to be the third day of his impurity or the seventh day of his impurity. For the sprinkling of the ashes on the seventh day is not considered as the sprinkling of the seventh day unless the ashes were sprinkled on the third day before it. According to law, there is no need to sprinkle the ashes upon him on any days other than the third and the seventh days of isolation. The sprinkling day after day is an extra stringency enacted with regard to the red heifer.", + "He would be isolated on Wednesday, so that the fourth day of his isolation would fall on the Sabbath, for the sprinkling of the ashes of the red heifer does not supersede the Sabbath prohibitions, and the fourth day does not require the sprinkling of the ashes.", + "On all the days of his isolation when the ashes of the red heifer are sprinkled upon him, the ashes of all the red heifers that were burnt previously were sprinkled on him. If, however, there were only ashes from one red heifer, those ashes are used for all six days.", + "When the ashes of the red heifer are sprinkled upon him during the days of his isolation, the sprinkling should be performed by a man who never contracted the ritual impurity stemming from a human corpse. The rationale is that the person sprinkling the ashes must be pure. If one would say: \"Let so-and-so, a person who had contracted impurity, but then had the ashes of the red heifer sprinkled upon him, sprinkle the ashes on the priest who will burn the red heifer,\" that suggestion is not followed. The rationale is that it is possible that the person who sprinkled the ashes upon so-and-so was not pure from the impurity associated with a corpse. Similarly, the utensils that are used to be filled and consecrated to sprinkle on the priest who burns the red heifer were all stone utensils that are not susceptible to ritual impurity. All of these practices are extra stringencies enacted with regard to the red heifer.
How is it possible to find a person who has never contracted the impurity associated with a human corpse? There were courtyards in Jerusalem built on slabs of stone and the space under them was hollow lest there be a grave in the depths of the earth. Pregnant women were brought there; they would give birth there, and raise their sons there. When they wanted to sprinkle ashes on the priest who would burn the red heifer, they would bring oxen - because they have ample bellies - and place doors on their backs and have the children sit on the boards so that there would be an ohel intervening between them and the earth lest they contract impurity from a grave in the depths of the earth. They would have cups of stone in their hands and would go to the Shiloach spring. When they reached the Shiloach, the children would descend and fill the cups. We do not suspect that they will contract impurity from a grave in the depths of the earth at the spring, because it is not ordinary practice to bury the dead in streams.
They would ascend and sit on the doors and proceed upward until they reach the Temple Mount. When they reached the Temple Mount, they would descend and proceed on their feet, because the entire area of the Temple Mount and its courtyards was built over a hollow cavity, lest there be a grave in the depths of the earth.
They would proceed to the entrance to the Temple Courtyard. At the entrance to the Temple Courtyard, there was a pitcher of ashes. They would take the ashes and place them on the water in the cups and sprinkle them on the priest who burns the heifer.
The children who would fill the water, would consecrate it with the ashes and sprinkle it on the priest who burns the heifer must immerse in a mikveh. Even though they are pure with regard to the impurity associated with a human corpse, it is possible that they contracted other forms of impurity.", + "When a child immersed himself in a mikveh in order to fill pitchers with water and sprinkle it, another child should not fill those containers with water even though he immersed himself.
When a child immersed himself to sprinkle the water of the ashes on one priest, he may not sprinkle the water on another priest until he immerses again for the sake of purifying that priest. Similarly, when utensils or people were purified for the sake of offering one red heifer, they should not become involved in the offering of another red heifer until they immerse themselves for its sake. All of these are extra stringencies required for the offering of the red heifer." + ], + [ + "The red heifer should be burnt only outside the Temple Mount, as Numbers 19:3 states: \"And you shall take it outside the camp.\" They would burn it on the Mount of Olives. A ramp was built from the Temple Mount to the Mount of Olives. Below it were arches upon arches, i.e., an arch on two arches, so that there would be empty space under it, lest there be a grave in the depths of the earth. Similarly, the place where the heifer was burnt and the place of immersion on the Mount of Olives had the space under them hollowed, lest there be a grave in the depths of the earth.
The red heifer, the one who would burn it, and all those who assist in its burning go from the Temple Mount to the Mount of Olives on this ramp.", + "How was the red heifer burnt? The elders of Israel would walk to the Mount of Olives first. There was a mikveh there. The priest, those assisting in burning it, and the heifer would go out on the ramp and come to the Mount of Olives.
There they would make the priest impure. The elders would rest their hands on the priest and tell him: \"Immerse yourself.\" If he was a High Priest, they would tell him: \"My sir, the High Priest, immerse yourself.\" He would descend, immerse himself, ascend, and dry himself.
There was wood arranged there: cedar wood, oak wood, pine wood, and smooth fig wood. An arrangement like a tower was made and windows were made in the midst of it, so that the fire would flame in them. The front of the arrangement was in the west.
The heifer would be tied with a rope of love grass and it would be brought onto the arrangement with its head to the south and its face to the west. The priest would stand to the east with his head facing west. He would slaughter the heifer with his right hand and receive its blood in his left hand. With his right finger, he would sprinkle from the blood in his left palm seven times toward the Holy of Holies. He would dip his finger in the blood for every sprinkling. The remainder of the blood on his finger was disqualified for sprinkling, Therefore, after every sprinkling, he would clean his finger on the body of the heifer.
When he completed sprinkling, he would clean his hands on the body of the heifer and descend from the arrangement. He would light the fire with small kindling twigs and place them below the wood of the arrangement. The fire would begin to catch in it. The priest would stand at a distance and watch it until the fire catches in its larger portion and its belly becomes ripped open.
Afterwards, he takes a branch of a cedar tree and hyssop that is at least a handbreadth long, and wool dyed crimson weighing five selaim. He asks the people standing there: \"Is this a piece of cedar?\" \"Is this a piece of cedar?\" \"Is this a piece of cedar?\" \"Is this hyssop?\" \"Is this hyssop?\" \"Is this hyssop?\" \"Is this a crimson thread?\" \"Is this a crimson thread?\" \"Is this a crimson thread?\", asking each question three times. They answer: \"Yes!\" \"Yes!\" \"Yes!\", three times for each set of questions.
Why is all this necessary? Because there are seven species of cedar, four species of hyssop, and several options to produce red dye. Some dye with madder and some dye with lacca sap, and some dye with tola'at. Tola'at refers to very red berries that resemble carob seeds. They are like sumach berries. There is a bug, like a gnat, in every berry. Since there are different types of species for each of the entities involved, the priest notifies everyone and informs them that these are the species mentioned in the Torah.
The hyssop mentioned in the Torah is the type of hyssop eaten by home-owners and used as a condiment in certain dishes. The hyssop, cedar, and wool dyed crimson are all absolute requirements, without one of which, the others are not acceptable. The priest should bind the hyssop together with the cedar branch with the crimson thread and then throw them into the belly of the heifer, as Numbers 19:6 states: \"He shall cast them into the midst of the conflagration of the heifer.\"
He should not cast them into the heifer until the fire has caught hold of the larger portion of it and not after it has been reduced to ashes. If he casts them at those times, it is unacceptable, as indicated by the phrase: \"into the midst of the conflagration,\" i.e., not before the fire has caught onto its larger portion and not after it was reduced to ashes. Whether one cast all three of them together or one after the other, whether one cast them into the heifer's body or into the fire, whether its belly burst open on its own accord or the priest ripped it open by hand or with a utensil, it is acceptable.", + "When the process of burning it has been completed, its remnants and all of the pieces of wood in its arrangement that were burnt with it are beaten with clubs and everything is raked out with rakes. Anything - whether from its flesh or from the wood - that has been blackened and is possible to be crushed and reduced to ashes, should be crushed and reduced to ashes. If something has no trace of ash on it, it is left. Any piece of bone that remains from the heifer's bones that was not burnt should be crushed regardless.", + "None of its ashes are brought into the Temple Courtyard for storage, as ibid.:9 states: \"And he shall place it outside the camp.\" The ashes were divided into three portions: one was placed in the chayl, one on the Mount of Olives, and one was divided among all the priestly guardposts.
The one that was divided among all the priestly watches was used by the priests to sanctify themselves. The one that was placed on the Mount of Olives was used by the entire Jewish people for sprinkling. And the one that was placed in the chayl was prepared and hidden away, as implied by ibid. which states: \"It will be a security for the congregation of Israel.\" This teaches that it was put away for safekeeping.
Indeed, in the chayl, they would put away for safekeeping a portion of the ashes from every red heifer that was burnt. Nine red heifers were offered from the time that they were commanded to fulfill this mitzvah until the time when the Temple was destroyed a second time. The first was brought by Moses our teacher. The second was brought by Ezra. Seven others were offered until the destruction of the Second Temple. And the tenth will be brought by the king Mashiach; may he speedily be revealed. Amen, so may it be G‑d's will." + ], + [ + "Two red heifers should not be slaughtered at the same time, as Numbers 19:3 states: \"And you shall slaughter it.\"", + "If the red heifer did not desire to go out, a black one should not be taken out with it, so that it would not be said: \"They slaughtered a black one.\" Nor is another red one taken out, so that it would not be said: \"They slaughtered two at once.\"", + "When a red heifer was slaughtered with another intent in mind or its blood was received or sprinkled with another intent in mind, with the proper intent and another intent in mind, or with another intent and the proper intent in mind, it was offered by someone other than a priest, or it was offered by a priest lacking one or more of the priestly garments, while wearing the golden garments, or while wearing ordinary garments, it is unacceptable.
If it was slaughtered with the intent of partaking of its flesh or drinking its blood, it is acceptable. The rationale is that the expression \"a pleasant fragrance\" was not stated with regard to it.", + "If its blood was received in a container, it is unacceptable, as Numbers 19:4 states: \"And Elazar the priest will take the blood with his finger.\" The mitzvah is performed with the finger and not with a utensil.", + "If he sprinkled the blood, even one sprinkling with a utensil, the sprinkling is unacceptable. If he performed one sprinkling with his left hand, it is unacceptable. If seven priests sprinkled the blood at the same time, their sprinkling is unacceptable. If they did so one after the other, it is acceptable.
If he sprinkled the blood, but did not direct it to the Sanctuary, it is unacceptable, as ibid. states: \"opposite the front of the Tent of Meeting.\" Implied is that he should direct it toward the Sanctuary and see the Sanctuary. Similarly, if he slaughtered it or burnt it not opposite the Sanctuary, it is unacceptable, as implied by Numbers 19:3: \"He shall slaughter it before him.\"", + "When does the above apply? When he sprinkled the blood or burnt or slaughtered the heifer southward or northward, or with his back to the Sanctuary. If, however, he stood between the east and the west and faced the Sanctuary, even if he did not direct himself toward the Sanctuary exactly, it is acceptable.", + "If one of the sprinklings is lacking, it is unacceptable. If one dipped his finger in the blood twice and sprinkled once, the sprinkling is unacceptable. If he dipped his finger once and sprinkled twice, even if he did not count the second sprinkling and instead, dipped his finger and sprinkled a second time, it is unacceptable.
What is implied? He dipped his finger in the blood for the sixth time and performed the sixth and seventh sprinklings, it is unacceptable, even if he dipped his finger in the blood again and sprinkled it a seventh time. If, after dipping his finger into the blood for the seventh time, he performed a seventh and eighth sprinkling - even if he dipped his finger into the blood an eighth time and then sprinkled it an eighth time, it is acceptable, for any addition over the seven is of no consequence, provided it is another priest making the addition. If, however, the priest burning it made the additional sprinkling, it is unacceptable, because he involved himself in an unnecessary activity while burning it.", + "If one removed the blood from its arrangement and then sprinkled it, it is invalid.", + "If one sprinkled its blood at night - even if one performed seven sprinklings during the day and one at night - it is unacceptable.", + "If one slaughtered it outside the place where it is burnt, even if one slaughtered it within the walls of Jerusalem, it is unacceptable.", + "If one burnt it outside the arrangement on which it was slaughtered, it was divided in two and burnt in two arrangements, or two heifers were burned on one arrangement, it is disqualified. If it was already reduced to ashes, one may bring another one and slaughter it over the ashes of the first without any qualms.", + "If one skinned it and cut it into pieces and then burnt it in its entirety, it is acceptable. If any slight part of its substance, even its dung, is lacking, it is unacceptable. If an olive-sized portion of its skin, meat, or even its hair flew off its pyre, it should be returned. If he did not return it, it is unacceptable.
If it flew outside its arrangement, one should place much wood over it and burn it in its place. If its horns, its hooves, or its dung flew off, they need not be returned to the pyre.", + "The red heifer is not disqualified if it is left overnight without being burnt. Therefore if it was slaughtered on one day and its blood sprinkled as required and then it was burned on the following day, it is acceptable.", + "If the priest who burns it is in the acute state of onein mourning or is lacking atonement, it is acceptable.", + "If one burnt it without sanctifying his hands and feet, it is invalid, because the process of offering the red heifer is comparable to sacrificial worship.
Where does he sanctify his hands and feet? From a consecrated vessel in the Temple Courtyard. If one consecrated them outside the Temple Courtyard with an ordinary vessel, even with a tiny earthenware cup, it is acceptable, because the entire process of offering the heifer is performed outside.
When the priest who burns the red heifer immerses himself after he is made impure, as we explained, he need not sanctify his hands and feet again, since the entire process of offering it is performed by those who immersed that day.", + "If one burnt it without wood or with all types of wood, even with straw and stubble, it is acceptable, The optimum way of performing the mitzvah is not to reduce the wood less than is appropriate. On the contrary, one should add to it bundles of hyssop and Greek hyssop while it is burning to increase the amount of ashes. One may add to its conflagration until the heifer itself is reduced to ashes. Once it is reduced to ashes, if one added even one piece of wood to it, it is like one who mixed ashes from a range with the ashes of the red heifer.", + "All of the activities performed with the red heifer from the beginning to the end must be performed only during the day and by male priests and the performance of work disqualifies it until it is reduced to ashes. Once it is reduced to ashes, it is acceptable even if its ashes were collected at night, by a woman, or one performed another task while collecting them.
What is the source that teaches that the collection of the ashes is acceptable if performed by any person with the exception of a deafmute, an intellectually or emotionally incapable person, or a minor? It is written Numbers 19:9: \"And a pure man shall gather the ashes of the heifer.\" It can be derived that a priest is not required. Moreover, it is as if it said \"a pure person,\" i.e., either a man or a woman.
What source teaches that the performance of work disqualifies it? Ibid.:3 states: \"And he shall slaughter it.\" According to the Oral Tradition, we learned that this phrase comes solely to teach that if the priest becomes involved in another task at the time of slaughter, it is unacceptable. And ibid.:5 states: \"And the heifer shall be burnt before his eyes,\" i.e., his eyes should be concentrated on it. This teaches that the performance of work causes it to be disqualified from the time of its slaughter until it is reduced to ashes. Anyone involved in burning it who performs another task disqualifies it until it is reduced to ashes.", + "If one slaughtered the heifer and another animal was slaughtered with it or a gourd was cut with it, it is acceptable because he did not intend to perform work. This applies even though the animal that was slaughtered with it is acceptable to be eaten, for the slaughter of ordinary animals does not require concentrated intent. If, however, one had the intent of cutting the gourd and it was cut while he was slaughtering the red heifer, the heifer is disqualified, because work was performed during its slaughter." + ], + [ + "All of those involved in offering the red heifer from the beginning to the end become impure and impart impurity to their garments as long as they are involved in its being offered. This concept is derived as follows: With regard to the one who slaughters the heifer and one who casts the cedar wood into its belly, Numbers 19:7 states: \"The priest shall launder his clothes and wash his flesh.\" And with regard to the one who burns it, ibid.:8 states: \"The one who burns it shall launder his clothes,\" and ibid.:10 states: \"The one who gathers the ashes of the heifer shall launder....\"
These verses teach that all those involved in offering it from the beginning until the end impart impurity to their clothes, must immerse themselves, and wait for nightfall to regain purity according to Scriptural Law. One who guards the heifer at the time it is being offered imparts impurity to his garments according to Rabbinic Law. This is a decree lest he move one of its limbs.", + "Whenever the Torah states with regard to impurity: \"One shall launder his clothes,\" it does not come merely to teach that the clothes on a person are impure. Instead, it teaches that every garment or implement that this impure person will touch while he is still in contact with the object that imparted impurity to him becomes impure. After he separates himself from the object that imparted impurity to him, he does not impart impurity to his garments or to other objects.
What is implied? A person who carries an animal carcass imparts impurity to the clothes he is wearing and to any implement he touches as long as he is carrying it. They are considered as a first degree derivative of impurity. Similarly, the one who carries the animal carcass is considered as impure to the first degree. If he ceased contact with the object that imparted ritual impurity, casting away the animal carcass, he remains impure to the first degree as before. If, however, he touches an implement or a garment, he does not impart impurity to it, for a derivative of ritual impurity does not impart impurity to implements, as we explained in the beginning of this text. Similar laws apply to all types of impurity analogous to that imparted by an animal carcass.
Similarly, with regard to all those involved in offering the red heifer: If they touch a garment or an implement at the time they are slaughtering or burning the heifer, it becomes impure. After such an individual ceased the tasks involved with it, however, even though he has not yet immersed, he does not impart impurity to an implement that he touches, because he is merely a derivative of impurity.
The red heifer itself does not impart impurity to a person or to implements that touch it. It is only those involved in its offering who become impure, must immerse themselves, and impart impurity to their garments, as long as they are involved in its offering.", + "When does the above apply? When the red heifer was burnt as prescribed. If, however, it was disqualified, those involved in offering it are pure. If a disqualifying factor occurred during its slaughter, it does not cause a person's garments to become impure. If a disqualifying factor occurs during the sprinkling of its blood, those who were involved with its offering before it was disqualified impart impurity to their garments. Those involved after its disqualification do not impart impurity to their garments.", + "When the collection of its ashes was completed, anyone who is involved with it - i.e., with the division of its ashes or with setting them aside for safekeeping - or who touches it, is pure.
These principles do not apply to the red heifer alone, but also to all the sin-offerings of bulls and goats that are burnt. One who burns them imparts impurity to his garments while he is burning them until they are reduced to ashes. For behold, with regard to the bull and the goat burned on Yom Kippur, Leviticus 16:25 states: \"The one who burns them shall launder his garments.\" According to the Oral Tradition, it was taught that this is a general rule applying to all those who burn sacrificial offerings, teaching that they impart impurity to their garments until the offerings are reduced to ashes.
When does the above apply? When no disqualifying factor occurred and they were burned in the ashheap as prescribed. If, however, they were disqualified in the Temple Courtyard, they are burned there like disqualified offerings and the one who burns them is ritually pure. Similarly, one who is involved with these offerings after they have been reduced to ashes does not impart impurity to his garments.
Who is considered as \"one who burns\" it? Anyone who helps in burning it, for example, one who turns over the meat, one who places wood upon it, one who fans the fire, one who stirs the coals so that the fire will burn, and the like. In contrast, one who kindles the flame and one who builds the arrangement are pure.
According to the Oral Tradition, it was taught that one who carries the bulls and the goats that are burnt to transport them to the ashheap to burn them is ritually impure and imparts impurity to his garments according to Scriptural Law as long as he is involved in transporting them. To regain purity, he is required to immerse himself in a mikveh and wait until nightfall like the one who sends the goat to Azazel. The latter imparts impurity to all the garments and all the implements that he touches that are on him throughout the time he is involved in sending the goat to its destination, as ibid.:26 states: \"The one who sends the goat to Azazel shall launder his garments.\"", + "From when do those who carry the bulls and goats that are burnt impart impurity to their garments? When they take them out of the Temple Courtyard. If they carried them with poles and some of those carrying them left the walls of the Temple Courtyard and others did not depart, those that departed impart impurity to their garments. Those who did not yet depart do not impart impurity to their garments until they depart.
If they depart and then return to the Temple Courtyard and transfer the carcasses to others, the others who carry them in the Temple Courtyard are pure until they take them out.
If a person was standing outside the Courtyard and was pulling the poles on which the carcasses were hanging from the Courtyard after they were returned there, he is considered as being impure of doubtful status, since the sacrificial animals had already been taken outside and the one pulling them was standing outside.", + "When does the person who sends the goat to Azazel impart impurity to his garments? From the time he departs Jerusalem until he pushes the goat off the cliff to Azazel. After he pushes it off the cliff, if he touches implements or garments, they are pure.", + "When an entity - whether a person, an implement, food, or liquid - touches the bodies of the bulls and the goats that are burnt, even after they have been taken out of the Temple Courtyard, everything is pure. Similarly, if they would touch the goat sent to Azazel itself while it is being carried there, they would be pure. For these sacrificial animals impart impurity only to one who is involved with carrying them, as indicated by Leviticus 16:28: \"The one who burns them shall launder his garments.\" One who touches, by contrast, is pure." + ], + [ + "The water upon which the ashes of the red heifer are placed must be drawn only with a container and only from a spring or flowing river, as Numbers 19:17 states: \"And he shall place upon it living water in a vessel.\"
Placing the ashes of the heifer on the water that was drawn is called sanctification. The water on which the ashes were placed is called mei chatat and sanctified water. Scripture Numbers 19:9 refers to them as mei nidah, \"sprinkling water.\"", + "Everyone is acceptable to draw the water for the ashes of the red heifer, except a deafmute, an intellectually or emotionally compromised person, and a minor. Similarly, everyone is acceptable to sanctify the water except a deafmute, an intellectually or emotionally compromised person, and a minor.
One must draw such water and sanctify it only with a vessel and one may sprinkle the ashes only from a vessel. Drawing this water and sanctifying it is acceptable at night, but the sprinkling and the immersion of the hyssop in the water is acceptable only during the day. The entire day is fit for the sprinkling and this immersion.", + "One may draw this water, sprinkle it when mixed with the ashes, and sanctify it with all vessels, even vessels made of animal turds, stone, or earth, or a ship. This applies to earthenware utensils and all other utensils. One may not, however, draw this water, sprinkle the water, or sanctify it with the walls of a vessel, the base of an earthenware distributor of water, the sealing of a jug, one's hands, an egg-shell, or a trough within a natural rock. One may, however, used an egg made by a potter, because it is considered as a vessel made from earth.", + "We may not sanctify with the base of a wooden vessel, that of a glass vessel, or that of a bone vessel unless they were smoothed down, repaired, and made into vessels in their own right. Similarly, if the sealing of a jug was fixed to serve as a vessel, one may sanctify the water with it. An ostrich egg is acceptable for sanctification. Needless to say, it is acceptable to be used to draw this water and sprinkle from it.", + "When a utensil was attached to the earth or to rock, even if it was attached with lime, one may sanctify in it or sprinkle from it. The following laws apply if one made a border of clay around such a container and the water in the container was filled beyond its limits until it is held within the border. If the border remains intact when the container is moved, the water in it is acceptable. It is as if it is in a container made from earth. If not, it is as if one formed a border of clay on a rock or on the earth and filled it with water. This would be unacceptable, because the water is not in a container.", + "When an earthenware container has been perforated to the extent that water would enter it, one may not draw this water or sanctify it with it. If, however, its hole is smaller and water will leak out, but will not enter, one may sanctify with it.", + "When a container has been perforated from below and plugged close with rags, it is invalid. The rationale is that the water in it is not resting on the base of the utensil, but on the plug. If it was perforated from the side and plugged, it is acceptable to draw this water, sanctify it, and sprinkle it using such a container.", + "When someone splashes water from a spring with his hands or his feet or with shards, causing them to enter a barrel, the water is unacceptable to be used for a red heifer, because it was not drawn with a utensil. Even if one placed the barrel in the water and pushed the water with his hands or feet or with vegetable leaves so that it flows into the barrel, it is unacceptable. Similarly, if one submerged articles into water so that the water would rise and flow into the barrel, it is unacceptable. If one did the above with the leaves of reeds or nut shells, the water is acceptable.
This is the general principle: If one uses something that is fit to contract ritual impurity to help move the water so that the container will become full, the water is unacceptable. If one used something that is not susceptible to ritual impurity, it is acceptable.", + "If one causes a spring to flow into a vat or into a pool and then drew water with a container from that pool or vat, it is unacceptable. For at the outset, one must draw water from the spring with a container.", + "The Great Sea is considered like a mikveh and not like a spring. Therefore water to be sanctified may not be drawn from it. Water from all of the rivers is unacceptable to be sanctified to serve as the water for the ashes of the red heifer. Other seas or lakes are like springs.", + "Water that flows out from other seas is called running water and is unacceptable. Water flowing from a stream is considered as the stream itself and is acceptable.", + "Spoiled springs and \"lying\" waters are unacceptable. The following types of springs are termed spoiled: salty springs or hot springs. \"Lying\" waters refer to springs that sometimes flow and sometimes, run dry and are arid. Even if they run dry only once in seven years, they are unacceptable. If, however, they run dry only in years of drought or less frequently than once in seven years, or their waters were, at times, abundant and, at times, sparse, but they do not run entirely dry, they are acceptable. When a stream is first discovered, it is deemed acceptable. There is no need to see whether it will run dry in certain years.", + "Swamps and waters like those of the Jordan and the Yarmuch are unacceptable, because they are mixed waters. This is what is meant by the term \"mixed waters\": water that is fit to be sanctified that is mixed with water that is unfit. Water should not be drawn from such a mixture. When, by contrast, water that is acceptable becomes mixed with other water that is acceptable, e.g., the water of two streams become mixed and flow together, water for the ashes of a red heifer may be drawn from them.", + "If the appearance or flavor of water changes because of itself, it is acceptable.", + "If a shard or earth fell into a well and caused its water to become murky, one may still draw water for the ashes of a red heifer from it. It is not necessary to wait until the water clears. If a flow of rainwater falls into it, one should wait until the water becomes clear.", + "It is acceptable to draw water for the ashes of the red heifer from an irrigation canal that brings water from a distance, since it originates in a wellspring, provided one is careful that a person does not interrupt the flow. Were that to happen, one would be drawing water that originated in a wellspring, but was interrupted; this is not acceptable." + ], + [ + "The performance of work disqualifies water that was drawn for the ashes of the red heifer before it is sanctified, but it does not disqualify the sprinkling of the ashes. These rulings are stated in the Oral Tradition.
What is implied? If one draws water for sanctification with the ashes and was involved with another activity while drawing it, carrying the water that was drawn, or pouring it from one container to another, he disqualifies it.
The performance of an activity disqualifies the water until the ashes are placed on it. If one placed the ashes on the water and sanctified it, causing it to be fit for sprinkling, the performance of another activity does not disqualify it. If one carries sanctified water from place to place or pours it from one container to another while being occupied with another activity, it is of no consequence. This also applies if one sprinkles it with one hand and performs an activity with the other hand.", + "The payment of a wage disqualifies the sanctification of the water and the sprinkling of it, but it does not disqualify the drawing of it.
What is implied? When one takes a wage for sanctifying the water for the ashes of the red heifer or sprinkling it, the water is considered as the water of a cavern and the ashes, as ashes from a range, which are of no halachic significance. One may, however, take a wage for drawing the water or transporting it. One should sanctify it without charge and the one who sprinkles it, should sprinkle it without charge.
If the one sanctifying or sprinkling the water was old and unable to walk and an impure person came and asked him to go with him to a distant place to sanctify such water or sprinkle it, he may have him ride on a donkey and pay him a wage as befits an unemployed worker who had previously worked at that profession. Similarly, if he was a priest and because he would accompany him, he would contract an impurity that prevents him from partaking of terumah, he should feed him, give him beverages, and oil to anoint himself during the time he travels with him to sanctify or sprinkle the water. If he causes him to cease working, he should pay him a wage as befits an unemployed worker who had previously worked at that profession.
The rationale is that all of these considerations are not wages he is being paid for sanctifying or sprinkling the water, for he did not profit at all. He only took compensation for what he lost.", + "When a person draws water with one hand and performs work with his other hand, the water is unacceptable. Similarly, if he drew water for himself and for another person or he drew water for two people at the same time, both are unacceptable. For drawing water is considered as work. Thus during each of the drawings of water, it is as if he performed another task at that time. And we have already stated that the performance of an activity disqualifies the drawing of water, whether one draws for himself or for others.", + "When a person draws water for the ashes of the red heifer for others - even if he filled one thousand barrels one after the other for one thousand different people - they are all acceptable. Each person should take his water and sanctify it.
The following rules apply if one drew water for himself, one barrel after another. If he intended to collect all the water in one container, cast the ashes upon it, and sanctify all at once, it is all acceptable, for it is all considered as one drawing of water. If, however, he intended to sanctify every barrel individually, they are all unacceptable except for the last one. The rationale is that the first becomes disqualified due to the work - i.e., the drawing of the second barrel - that was performed before it was sanctified. Similarly, the second is disqualified by the drawing of the third. Thus it is only the last which is acceptable.", + "When five people fill five barrels with spring water to sanctify them for five different sanctifications, e.g., they intended to cast the ashes on each one individually and then changed their minds and decided to mix them all together and sanctify them at once; alternatively, they filled the barrels to sanctify them all in one container and then changed their minds and decided to sanctify each of the five independently, they are all acceptable, because the person drawing the water did not become involved in drawing other water afterwards. When, by contrast, an individual fills five barrels to sanctify each of the five independently, only the last one is acceptable,
If he filled the barrels to sanctify all the water in one container and he changed his mind and sanctified each of the five individually, only the one that he sanctified first is acceptable. Similarly, if a person told a colleague: \"Sanctify these for yourself,\" only the bucket that is sanctified first is acceptable. If, however, he told him: \"Sanctify these for me,\" they are all acceptable, because they were all filled to be sanctified in one container. Even though he changed his mind and decided to sanctify each of the five individually, he himself did not perform the sanctification, someone else did.", + "When a person seeks to draw water to sanctify it and other water for his own purposes, he should draw the water he desires for his own purposes first and tie the barrels and load them behind him. Afterwards, he fills the buckets he intended to use for the water for the ashes of the red heifer so that he will not be involved in any work after drawing it. He places it in front of him, and proceeds.", + "The following laws apply when two people were drawing water individually and one helped the other lift his water to load it on his back or one removed a thorn from the other's hand or body when he was drawing the water. If they both drew the water to sanctify it in a single container, all of the water is acceptable. If each of them drew the water to sanctify it independently, the one who helped his colleague lift his water or removed the thorn, disqualified his own water.", + "When a person borrows a rope to draw water for the ashes of the red heifer, draws the water, takes the rope in his hand, and the water on his shoulders, and meets the owner of the rope while he is on his way, the water remains acceptable even though he give him the rope while he is walking. If he went out of his way to bring the rope to its owner, he disqualified the water.", + "If someone who was drawing water for the ashes of the red heifer cast the rope he used to draw the water on the ground and after he drew the water gathered the rope in his hand, he disqualified the water. If, while drawing the water, he gathered the rope, winding it around his hand, the water is acceptable.", + "When one was drawing water with a small jug and pouring the water into a larger barrel and he put aside the larger barrel so that it would not break while he was drawing the water or he turned it upside down to dry it so he could fill it, the water is acceptable, for these activities were performed for the sake of drawing the water. If, however, before sanctifying the water he had drawn, he set the barrel aside or dried it to transport the water he would sanctify, he disqualified the water, because he performed a task that was not for the purpose of drawing the water. Similar laws apply when one who was drawing water and pouring the water into a trough within a stone removed shards from the trough while filling it. If his intent was so that the trough would hold more water, the water is acceptable, for this is considered as for the purpose of drawing water. If his intent is that the shards should prevent the water from flowing out when he seeks to draw off the water with which he filled the trough, the water is unacceptable.", + "The following rules apply when a person thinks of filling a bucket of water to drink and changes his mind and decides to use the water for the ashes of the red heifer]. If he changed his mind before the bucket reached the water, he must pour the water out, but he does not have to dry out the bucket. If he changed his mind after the bucket reached the water, he must pour it out and he must dry it. Only afterwards, may he fill it with water for the ashes of the red heifer.
If he lowered the bucket towards the water with the intent of using the water to drink and the rope broke away from his hand, if he changed his mind before the bucket reached the water, he must pour the water out, but he does not have to dry out the bucket. If he changed his mind while the bucket was still in the water and intended to use the water for the ashes of the red heifer, he must pour it out, but does not have to dry the bucket.
When a person drew water to use for the ashes of the red heifer and, after drawing it, thought to drink it, the water is disqualified from the time he inclined the container to drink from it, even though he did not drink from it at all." + ], + [ + "When a person was carrying water for the ashes of the red heifer on his shoulders and he stood and delivered a halachic ruling for others, rendered a judgment, a woman performed chalitzah in his presence, a girl performed mi'un in his presence, he gave directions to others, killed a snake or scorpion that did not present a threat to him, or took food from the market to set aside, the water is disqualified. The rationale is that he occupied himself with another activity before placing the ashes on the water.
If, however, he took food in order to eat and ate while he was proceeding on his way or killed a snake or scorpion that was preventing his progress, the water is acceptable, for these activities are necessary to carry the water. This is the general principle: Any activity that is considered as work which was performed before placing the ashes on the water, whether he stood still or not, disqualifies the water. When he performs an activity that is not considered as work, if he does not stand still, the water is acceptable. If he stands still, it is disqualified.
If he was walking while carrying such water and, while he was walking, he made an opening to walk through, the water he is carrying is acceptable, even though he made the opening with the intent of closing it afterwards. If he closes it before placing the ashes on the water, the water is disqualified. Similarly, if he dries fruit to eat, even if later he intends to dry the remainder, the water is acceptable. If he dries the remaining fruit before placing the ashes on the water, it is disqualified.", + "The following laws apply if one was eating while carrying such water; he left over some food and cast the leftovers under a fig tree or under a net used to dry figs. If his intent was to prevent the food from perishing, the water is disqualified, because he performed work. If he cast it away because he no longer needs it, the water is acceptable.
When a person drew water to sanctify it and entrusted it to a watchman to oversee, the water is not disqualified if the owner performed work, because he entrusted it to a watchman. If the watchman performs work, he disqualifies it, because the water is in his domain and he takes the place of the owner.
If two people are watching such water and one performs work, the water is acceptable, because the other is watching. If the first returned to his watch and the second stood up and performed work, the water is acceptable. The water's status is maintained unless all of the watchmen perform work at the same time.", + "The following rules apply when a person sanctifies water with one hand and performs work with another. If he sanctifies the water for himself, he disqualifies it, because he performed work before casting the ashes on the water. If he sanctified water for his colleague, the water is acceptable, because a person does not disqualify a colleague's water with the performance of such work. For the performance of work does not disqualify the act of sanctification; it disqualifies only the water, and that, only when the one performing the work is a watchman or the owner.", + "When a person sanctifies water for himself and a colleague at the same time, his water is disqualified because of the activity he performed in sanctifying his colleague's water. If, however, he sanctifies water belonging to two other people at the same time, they are both acceptable, because the performance of work does not disqualify water belonging to others.", + "When a person fills two buckets with his two hands for himself and sanctifies them at once, they are disqualified. If he sanctifies them individually, they are acceptable. If he sanctifies water for himself with both hands at the same time in one sanctification, it is acceptable. If he sanctified two buckets at the same time, they are both disqualified. If, with his two hands, he filled one bucket of water and sanctified another existing bucket for himself, they are both disqualified.
If he filled two buckets with his two hands for another person at the same time, when they are sanctified at once, they are both acceptable. If they were sanctified individually, they are disqualified. If he sanctifies water for another person with both hands at the same time as one sanctification it is acceptable. If, with his two hands, he filled one bucket of water and sanctified another existing bucket for another person, the bucket he filled is disqualified, but the bucket he sanctified is acceptable.
This is the general principle: Whenever work was performed when water was drawn, whether one drew the water for himself or for another person, it is disqualified, Whenever water was drawn according to law and then one performed work before placing the ashes upon it, if the water belonged to him, it is disqualified. If it belongs to someone else, it is acceptable.
In any situation when the water is in his hand and he performs work, whether there is a watchman who does not perform work or whether there is no watchman, the water is disqualified. When the water is not in his hand and he performed work, if there is a watchman, it is not disqualified. If there is no watchman, it is disqualified.", + "When a person tells a colleague: \"Sanctify water for me and I will sanctify water for you,\" and they sanctified water for each other, the first is acceptable and the second is disqualified, because he received a wage for sanctifying.
If one tells the other: \"Draw water for me and I will draw water for you,\" and they drew water for each other, the first is unacceptable. The rationale is that since his intent was that his colleague should draw water for him in exchange, it is considered as if he drew water for himself and another person at the same time, in which instance, the water is disqualified. The second bucket is acceptable, because it is permitted to receive payment for drawing water and he did not perform work after drawing the water, nor did have an intent regarding another drawing of water.", + "When a person tells a friend: \"Sanctify water for me and I will draw water for you,\" they are both acceptable. The rationale is that work does not disqualify sanctification and it permitted to receive a wage for drawing water.
If one tells the other: \"Draw water for me and I will sanctify water for you,\" they are both disqualified. The water drawn originally is disqualified, because it is considered as if he drew water and sanctified it at the same time and thus caused the water he drew to be disqualified because of the performance of work. And the water sanctified afterwards is disqualified, because it is as if he sanctified water for a wage, because it is as if he was repaying a debt for which he was liable.", + "When a person goes to sanctify water for the ashes of the red heifer, he may take the key to the closet where the ashes are kept and open it to take out the ashes. If it is necessary to dig out the ashes, he may take a hatchet. He may take a ladder and carry it from place to place to bring the ashes. In all these circumstances, the water and the ashes remain acceptable. If after taking the ashes for the sanctification, he covered the container in which the ashes were held, locked the door of the closet, or stood the container where the ashes were held upright on the ground before casting the ashes on the water, the water is disqualified, but the ashes are acceptable to sanctify other water.
If, by contrast, he stood the container in which the ashes were held upright in his hand so that the remaining ashes would not be scattered, it is acceptable, because it is impossible to do otherwise. If he places it down on the ground, the water is disqualified and if he covers it, the water is disqualified.
If he took ashes and saw that the amount was excessive and returned some, it is acceptable. If he cast the ashes on the water and then returned some, the water is acceptable. If he cast the ashes on the water and saw that the amount was excessive and took some to sanctify other water, it is acceptable.
If he trimmed an olive leaf to use to cast the ashes, the ruling depends on his intent. If his intent was so that the leaf would not hold much ashes, the water is disqualified. If his intent was to direct the flow of the ashes so that they would enter the container holding the water, the water is acceptable." + ], + [ + "How is the water sanctified with the ashes of the red heifer? One should place the water that was drawn for this purpose in a container and then place ashes on the water so that they will be seen on the surface of the water. This is sufficient even though it is a large barrel filled with water. He should then mix the entire contents. If he placed the ashes in the container first and then placed the water upon them, it is disqualified.
What then is meant by the Torah's statement Numbers 19:17: \"And he shall place living water upon it\"? That the ash should be mixed with the water.", + "A person sanctifying must focus his concentration. He must cast the ashes on the water by hand. These concepts are implied by the phrase ibid.: \"And he shall take for the impure person....\" The latter words indicate that he must have a specific intent while sanctifying, drawing, and sprinkling.
Thus if the ashes of the red heifer fell from the container holding them into the water, he took the ashes with his hand, but then a friend or the wind thrust him and the ashes fell from his hand onto the water, or the ashes fell from his hand onto the side of the container or onto his hand and then onto the water, the water is disqualified,", + "If one sanctified an amount of water insufficient for sprinkling in one container and sanctified another amount of water insufficient for sprinkling in another container, they are not sanctified. If the ashes were floating on the surface of the water and one gathered some from above and sanctified other water with it, it is sanctified. By contrast, any ashes that touched the water may not be used to sanctify water again even if they were dried. Indeed, even if ashes were blown onto water by the wind they may not be dried and used to sanctify other water.", + "The following rules apply when there was a small container placed inside a large container, they were both filled with water drawn for the ashes of the red heifer, and their waters were intermingled. When one placed ashes on the water in the large container, all of the water in the small container became sanctified even though its opening is very narrow and no ashes entered there. The rationale is that the waters were intermingled.", + "When there was a sponge in the water at the time one placed the ashes upon it, the water in the sponge is disqualified because it is not in a container.
What should the person do to remove the water? He should pour off all the water until he reaches the sponge, but should not touch the sponge. If he touches the sponge, no matter how much water is above it, all of the water is disqualified, because the water in the sponge is released and mixes with the acceptable water.
If a sponge falls into sanctified water, one should take it and squeeze it outside the container and the water in the container remains acceptable.", + "When there are two adjacent troughs in one stone and ashes were placed into one of them, the water in the other is not sanctified. When there was a hole the size of a mouthpiece of a leather drinking pouch connecting the two or there was a layer of water even as thin as a garlic peel connecting them from above, if one placed the ashes into one, the water in the second is sanctified.", + "When two stones are placed together to form a trough, two kneading troughs are placed together, or a stone trough was divided and then the two portions held together, were the ashes of the red heifer to be placed in one, the water between them is not sanctified. If the two entities were connected with lime or with plaster and they could be carried as one, the water between them is sanctified.", + "When even the smallest amount of other water - even water that was drawn for the sake of the ashes of the red heifer - becomes mixed with sanctified water, it is disqualified. Similarly, if dew descends into such water, it is disqualified. If other liquids or fruit juices fall into it, the entire quantity should be poured out. The container must be dried; only afterwards can other sanctified water be placed in it.
If ink, black earth, or dark earth, or any entity that leaves a mark falls into such water, it must be poured out, but there is no need to dry the container. The rationale is that if any portion of the entity that leaves a mark will remain, it will be apparent.", + "When a person immerses a container for water for the ashes of the red heifer in water that is not fit to be sanctified, he must dry it before he sanctifies other water in it. If he immersed it in water that is fit to be sanctified, he does not have to dry out the container. If, however, he immersed it with the intent of using it to hold sanctified water, he must dry it in any case.", + "When a gourd was immersed in water that was fit to be sanctified, one may sanctify water in it. But one may not collect water that has already been sanctified with the ashes in it. The rationale is that the water in which it was immersed becomes absorbed in its substance; afterwards, it emerges, becomes mixed with the sanctified water, and disqualifies it.
If it became impure, even if it was immersed, we do not sanctify water in it. The rationale is that impure water is absorbed in its substance. It will flow out and become mixed with the water that is being sanctified in it.", + "When crawling animals or teeming animals fell into water that was sanctified and broke open or caused its color to change, the water is disqualified. This applies even if they were very dry like an ant, moth, or louse that is found in grain. If he placed beetles in such water, it is disqualified even if they did not break open or cause the color of the water to change. The rationale is that they are like tubes and the water enters their body and departs from it, mixed with their body fluids.", + "When a domesticated or wild animal drinks from sanctified water, the water is disqualified. Similarly, all birds disqualify it with the exception of a dove, because it sucks water and saliva does not flow from its mouth and become mixed in the water. Similarly, if any of the crawling animals drink from sanctified water, they do not disqualify it with the exception of the mole. It licks the water with its tongue and thus moisture will be released from its mouth into the water.", + "When the appearance of water sanctified with the ashes of the red heifer changes without any external cause, it is acceptable. If it changes color because of smoke, it is disqualified. If it froze and then melted, it is acceptable, even if it melted in the sun. If, however, it was melted by fire, it is disqualified.", + "When the appearance of the ashes of the red heifer changed without any external cause or because of smoke, they are acceptable. If their appearance changed because of dust, because lime or gypsum fell into them, or because even the slightest amount of oven ash fell into them, they are disqualified.", + "When a person thinks about drinking water sanctified with the ashes of the red heifer, he does not disqualify it until he actually drinks from it. If he poured from the container directly to his throat without his lips touching the water in the container, he does not disqualify it.", + "When a container in which the water for the ashes of the red heifer had been placed was left open and then one discovered it closed, the water is disqualified. We suspect that maybe a person who had not purified himself for dealing with the water for the ashes of the red heifer touched it, for it is certain that a person covered it.
The following rules apply if one left it covered and found it open. If a mole could have drunk from it or dew could have descended upon it at night, it is disqualified. If not, it is acceptable. The rationale is that two undeterminable factors are involved. It is unknown whether it was uncovered by a person or a domesticated animal, wild animal, or crawling animal. And if you would say that it was uncovered by a person, it is unknown whether he was pure with regard to the water of the ashes of the red heifer.", + "When a person transfers sanctified water or water that was drawn to be sanctified to an impure person to watch, the water is disqualified.", + "When two people are watching water and one becomes impure, the water is still acceptable, because it is in the domain of the other watchman. If the first purified himself and the other watchman became impure, it is acceptable because the water is in the domain of the first. If they both became impure at once, the water is disqualified." + ], + [ + "When a person draws water to be sanctified, he does not have to be the person who sanctified and sprinkles the water on an impure person. Instead, another person may sanctify it and another may sprinkle it. Similarly, a person may draw water with one container and pour it from container to container. And he may sanctify it in a different container, pour the sanctified water from one container to another, and sprinkle it from a different container.", + "A person may draw water for the ashes of the red heifer and keep it in his possession without sanctifying it for as long as he desires. There is no difficulty in this. He may transport it from place to place and from city to city and then place ashes upon it and sanctify it whenever he desires.
Similarly, a person may keep sanctified water in his possession for many days or years and sprinkle from it on any day that he needs to until it is used up. He may transport it from place to place and from city to city. Similarly, a person may keep the ashes of the red heifer in his possession and transport it from place to place and from city to city. Once a container in which the ashes of the red heifer were held was transported in a ship on the Jordan River and an olive-sized portion of a corpse was discovered on the bottom of the ship, making the water impure. At that time, the High Court decreed that the water for the ashes of the red heifer and the ashes themselves should not be transported on a river, nor on a ship. Similarly, one should not float them on water, nor should a person stand on one side of a river and throw them to the other. A person may, however, pass through water until it reaches his neck while holding the ashes of the red heifer or sanctified water.
Similarly, a person and empty containers that were purified for the ashes of the red heifer and water that was drawn for the sake of the ashes of the red heifer that was not sanctified may be transported on a river and on a ship.", + "Sanctified water may be transported on the Mediterranean Sea and it may be floated on such water. The decree encompassed only sanctified water and ashes on a river.", + "When a person is transporting water to be sanctified - and, needless to say, water that has been sanctified - he should not sling the container over his back, but instead, should carry it in front of him, as implied by Numbers 19:9: \"as safekeeping, as water for sprinkling.\" One can infer when it is watched, it may be used as water for sprinkling. If not, it is disqualified. If one filled two jugs, he should carry one in front of him and one behind him, because it is impossible to do otherwise.", + "When water for the ashes of the red heifer was weighed on a scale, it is disqualified if one diverted his attention from it. If not, it is acceptable. If, however, one weighed other entities with water for the ashes of the red heifer, it is disqualified. The rationale is that since one used it as a weight, it is not considered as having been \"watched.\"
All of the pure individuals who draw water, sanctify it, and sprinkle it and, similarly, all of the utensils used for drawing water, sanctifying it, and sprinkling it are acceptable if they were immersed on that day even though night has not fallen upon them. For all of the activities involving the red heifer, drawing the water, and sprinkling it are acceptable when performed by individuals who had immersed that day, as we explained.
Because of the Sadducees, all of the utensils that can be purified are made impure, immersed, and then used for the water for the ashes of the red heifer.", + "Everyone is acceptable to sprinkle the water with the ashes of the red heifer with the exception of a woman, a tumtum, an androgynus, a deafmute, an intellectually and/or emotionally compromised person, and a minor who is not intellectually mature. [Similarly,] an uncircumcised person is acceptable, for an uncircumcised person is not impure.
When an intellectually mature minor sprinkles such water and a woman helps him, she holds the water in her hand, his sprinkling is acceptable provided she does not hold his hand while he is sprinkling. If she held his hand while he is sprinkling, the sprinkling is unacceptable.", + "The person sprinkling the water must have the intent to sprinkle on the impure person to purify him. If he sprinkled without such an intent, the sprinkling is invalid. The person upon whom the water is sprinkled, by contrast, does not need to have any intent. Instead, water may be sprinkled on a person with his knowledge or without his knowledge.
When a person has the intent to sprinkle such water in front of himself and he sprinkles behind himself, or he had the intent of sprinkling water behind himself and he sprinkled in front of himself, his sprinkling is invalid. If he had the intent to sprinkle such water in front of himself and he sprinkled in front, but to the sides, his sprinkling is acceptable.", + "The person sprinkling the water need not dip the hyssop in the water for every sprinkling. Instead, he may dip the hyssop and sprinkle once and again until the water was completed. He may sprinkle on many people or many utensils - even 100 - at a time. Anyone who was touched by even the slightest amount of the water is pure, provided the one sprinkling had the intent of sprinkling on him.
If one dipped the hyssop with the intent of sprinkling on an entity that is susceptible to ritual impurity or on a person and, instead, sprinkled the water on an entity that was not susceptible to ritually impurity or on an animal, he need not dip the hyssop again if water remained on it. Instead, he may sprinkle the remainder on an impure person or utensil. The rationale is that, at the outset, he dipped it in the water in an acceptable manner. If, by contrast, he dipped the hyssop in the water in order to sprinkle it on an entity that is not susceptible to ritual impurity or on an animal, and sprinkled it on an impure man or utensil, the sprinkling is invalid until he dips the hyssop in the water a second time, while having the intent to sprinkle on a person or on an entity that is susceptible to ritual impurity.", + "If he dipped the hyssop in the water with the intent of sprinkling on an entity that is not susceptible to ritual impurity, the water that drips from the hyssop are still acceptable. Therefore if it drips into a container and one dips the hyssop in it with the intent of sprinkling it on an entity that is susceptible to ritual impurity, the sprinkling is acceptable.", + "Although the volume of the water of the ashes of the red heifer has been reduced, one may dip even the tips of the hyssop stalks and sprinkle, provided one does not use it like a sponge. When a flask has a thin opening, he may dip and withdraw the hyssop in the ordinary manner and then sprinkle with it. He need not be careful that it does not touch the sides of the container a second time." + ], + [ + "How is a person who is impure because of contact with a human corpse purified by the water of sprinkling? A person who is pure takes three stalks of hyssop and binds them with one bond. Each stalk should have at least one bud. He should dip the top of the buds in the sprinkling water while it is in a container, focus his intent, and sprinkle it on the impure person or utensil on the third and seventh days after sunrise. If one sprinkled after dawn, it is acceptable. After the water has been sprinkled on a person on the seventh day, he should immerse in a mikveh during the day, wait until nightfall, and then, in the evening, he is pure.
If one dipped the hyssop [in the water] at night and sprinkled it during the day or dipped it [into the water] during the day and sprinkled it at night, the sprinkling is invalid. Moreover, the water imparts impurity just as the water of the ashes of the red heifer does, as will be explained.1As indicated by Chapter 15, Halachah 1, the water from an invalid sprinkling imparts impurity. [The sprinkling is not valid] unless the hyssop is dipped in the water and it is sprinkled from it on the third and seventh days after sunrise. If one transgressed and performed [these activities] after dawn, it is acceptable, as explained [above].", + "When a person became impure due to a corpse and remained several days without having the water sprinkled upon him, when he comes to have the water sprinkled upon him, he should count three days in our presence. The water is sprinkled upon him on the third and seventh days. He immerses in a mikveh on the seventh day and waits until nightfall.
To whom does the above apply? To a common person who comes to have the water sprinkled upon him. Even if he says that this is the third day after he contracted impurity, his word is not accepted, for perhaps he became impure on this day. Therefore, he must count the days in our presence. If, by contrast, a chaver comes to have the water sprinkled upon him, it may be sprinkled on him and his implements immediately.
When such water was sprinkled on a person on the third day, but it was not sprinkled upon him on the seventh day, he may immerse in a mikveh whenever he desires after the seventh day, whether during the night or during the day and the water should be sprinkled on him during the day, whether before immersion or after immersion. Even if he immersed on the night of the ninth day or the night of the tenth day, the water may be sprinkled on him on the following day after sunrise.", + "It is acceptable for all of those who are impure to have this water sprinkled upon them. What is implied? The water may be sprinkled on zavim, zavot, women in the niddah state, women impure because of childbirth, on the third and seventh days after they contract the ritual impurity connected with a human corpse. After the sprinkling, they are purified from that impurity although they are still impure because of another type of impurity, as implied by Numbers 19:19: \"And the pure person shall sprinkle on the impure,\" i.e., one may derive that the sprinkling is effective for him even though he is impure.
Similarly, a person who is uncircumcised may have this water sprinkled upon him. What is implied? If an uncircumcised person contracted the impurity connected with a corpse and had the water sprinkled upon him on the third and seventh days, he is pure from this impurity. When he is circumcised, he must immerse himself and may eat sacrificial foods in the evening.", + "The optimum way of fulfilling the mitzvah of the hyssop is to use three stalks and for each stalk to have one bud. If at first there were three buds and then only two remained or if one took two at first and bound them together, it is acceptable. Should the buds open and the leaves fall off, even if only the slightest portion of each remain, it is acceptable, because as long as the smallest amount remains from a hyssop, it is acceptable.
When a stalk has three buds, one should separate one from the other and afterwards, bind them together, for the mitzvah is for them to be bound, even though this is not explicitly stated in the Torah. If one separated them, but did not bind them, or bound them without separating them, or used them for sprinkling without separating them or binding them, the sprinkling is valid.
When a hyssop is short, one should bind it with a string on a weaving needle or the like, dip it into the water, lift it up, and then hold the hyssop in one's hand and sprinkle with it. If he did not do so, but instead, sprinkled with it while bound to the needle and he was uncertain whether he sprinkled from the string, from the needle, or from the bud, the sprinkling is invalid.", + "One should not sprinkle with underdeveloped stalks of hyssop, nor with the seed pods, but with stalks. This is what is meant by underdeveloped stalks: stalks which have not reached maturity. Nevertheless, if the water of the ashes of the red heifer was sprinkled on a person with an underdeveloped hyssop and that person entered the Temple, he is not liable.
From which point should a hyssop be used for sprinkling? From the time it buds. When a hyssop has been used for the sprinkling of this water, it may be used to purify a person afflicted by tzara'at.
Whenever a hyssop is described by an additional term, it is not acceptable. The hyssop that is called a hyssop alone is the one which is acceptable. It is the hyssop that is eaten domestically. The species which are called Greek hyssop, red hyssop, desert hyssop, or Roman hyssop are invalid.", + "A hyssop that was worshiped as an asherah, came from a city that was led astray, belonged to a false deity, or came from impure terumah, is invalid. If it comes from pure terumah, as an initial preference, one should not sprinkle with it. If one did, the sprinkling is acceptable.", + "When a hyssop was gathered to be used for kindling and liquids fell upon it, one may dry it, and it will remain acceptable for sprinkling. If it was reaped for use as food, even if the water was dried, it is unacceptable, because it is considered as impure for sprinkling. For all liquids, foods, and implements are considered as impure with regard to the purification process using the water of the ashes of the red heifer, as will be explained. If a hyssop was reaped to use for the purification process, it is as if it was reaped for kindling. Thus if a liquid fell on it, it may be dried and used for sprinkling." + ], + [ + "When the water of the ashes of the red heifer was sprinkled on a person who became impure due to contact with a human corpse, if even the slightest amount of the water touches any portion of the body of the impure person, the sprinkling is effective. This applies even if the sprinkling fell on the tips of his fingers or on the tip of his lips. If, however, the water touched his tongue, it is of no consequence. Even though the tongue is considered as a revealed organ with regard to contracting ritual impurity, as we explained, it is not considered as one of the revealed organs with regard to sprinkling and immersion.
Similarly, when a k'li contracted impurity from a corpse and the water was sprinkled on it, if even the slightest amount of the sprinkling water touches the body of the k'li, the sprinkling is effective.", + "When one intended to sprinkle on two keilim or two people at the same time and one sprinkled water on one of them and then it dripped from the first to the second, the second remains impure until water falls upon him from the sprinkling and not from the concentration of water in another place.
If one sprinkled on two keilim and one was in doubt whether he sprinkled on both at once or the water dripped from one to the other, the sprinkling is invalid.", + "When a needle was placed on a shard and one intended to sprinkle water on it, but a doubt arose whether he sprinkled on the needle or the water dripped on it from the shard, the sprinkling is invalid.", + "The following laws apply when there are keilim that have several parts which are connected to each other with nails, e.g., a scissors that comes apart, the blade of a plane, or the like. At the time of work, they are considered as joined, with regard to both impurity and sprinkling. When work is not being performed with them, neither is considered as joined to the other.
What is meant by saying that they are considered as joined, with regard to both impurity and sprinkling? That if one of the parts contracts impurity at the time work is being performed, the second also contracts impurity. Conversely, if water was sprinkled on one while work was being performed with them, the sprinkling is also effective with regard to the other and it is as if they are a single entity.
What is meant by saying that they are not considered as joined, with regard to both impurity and sprinkling? That if one contracts impurity while work is not being performed with it, the other does not contract impurity. And if both had contracted impurity and one sprinkled the water on one at a time when work was not being performed, the other does not become pure, even though they were joined together at that time.
This is the Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, it was decreed that they should be considered as joined with regard to impurity even at a time when work was not being performed. This decree was instituted as a safeguard for the law applying when work was being performed. Whenever impurity touches one of them, the other also becomes impure.
They also decreed that they should not be considered as joined with regard to sprinkling, even at a time when work was being performed. This decree was instituted as a safeguard for the law applying when work was not being performed. Whenever one sprinkles the water on one of them, the other does not regain purity until the water is also sprinkled on the other. From this, it can be inferred that whenever it is mentioned that two entities are considered as joined with regard to impurity, but not with regard to sprinkling, this is merely a Rabbinic decree, following the pattern explained above.", + "When two articles are joined together to the extent that they are considered as a single entity, e.g., one sewed together two garments or two parchments, they are considered as joined for both impurity and sprinkling, because they are a single entity.", + "A launderer's sewing and a garment that is sewn with a forbidden mixture of fabrics that are about to be separated are not considered as joined with regard to sprinkling, but are considered as joined with regard to impurity.
Baskets joined as a carrier, a threshing utensil, the feet of a bed, drinking horns of travelers, and a chain of keys, are considered as joined with regard to impurity, but are not considered as joined with regard to sprinkling. Instead, the water that is sprinkled must reach each individual basket, each individual key, each individual horn, and every beam of the bed that is assembled.", + "When a person joins three blankets of wool or six of linen or three sheets or twelve kerchiefs, they are considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. Any more than the above quantities are considered as joined with regard to impurity, but are not considered as joined with regard to sprinkling. One cloak, one garment, and one klubkerin, are considered as joined with regard to impurity and sprinkling, even if they are very long or very wide, no matter how large they are.
What is a klubkerin? Two garments are taken. Cotton is placed between them as a lining and then they are sewn together as one and worn as an outer garment for the winter.", + "When the covering of a samovar is connected by chains, when one sprinkles on the samovar, everything is purified. If one sprinkled on the cover, one did not purify the samovar. It is necessary to sprinkle on it directly.", + "A bell and its clanger are considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. If one sprinkled on one of them, they both regain their purity.", + "A spindle on which flax is spun or ropes are made is composed of three parts: a) the rod around which the thread is wound; it is called a kush;
b) the copper or iron hook at the top of the rod with which one spins and makes threads; it is called a tzinorah;
c) the ball that is in the center of the rod; it is called the pika.
When the spindle on which ropes are wound becomes impure, one should not sprinkle on the pika or the kush, only on the tzinora. After the fact, if one sprinkled on one of the three, everything is purified. If a spindle is used for flax, one may sprinkle on any of the three as an initial preference, for the three are joined together.", + "A piece of leather used to cover a cradle that is connected by buttons is considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. The wooden frame placed on top of a bed is not considered as joined, neither with regard to impurity, nor with regard to sprinkling.", + "All of the hollow handles of keilim - e.g., a knife handle and the like, i.e., the handle has an opening and the iron shaft enters it - are considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. All protruding handles - e.g., the handle of a javelin in which a portion of the wood is inserted into the iron shaft - are not considered as joined with regard to sprinkling." + ], + [ + "Extra stringencies were instituted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. A person who was pure - even if he immersed himself in a mikveh for the sake of sacrificial service and stood and served on the altar - is not pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer, nor with regard to the burning of the red heifer, drawing its water, sanctifying it, or sprinkling it unless he immerses himself for the sake of the purification process involving the ashes of the red heifer. Afterwards, he is considered pure for that purpose.
Similarly, keilim - even a receptacle taken from the Temple Courtyard - are not considered as pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer unless they were immersed for that purpose. Similarly, all foods and liquids - even if they are pure - are considered as impure in this context.", + "Any entity that is fit to lie on or sit on, even though it is pure with regard to sacrificial foods is considered like an entity to which a zav imparted impurity with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer until it was immersed with that intent in mind. Yochanan ben Gudgada would always eat according to the strictures of ritual purity required for sacrificial foods. Yet his head cloth was like an entity to which a zav imparted impurity with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer.", + "A derivative of impurity does not impart impurity to a person or to a k'li, even with regard to sacrificial articles, as we explained. Nevertheless, it imparts impurity to persons and keilim with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. Therefore it was said that a person who sanctifies the water used for the purification process should not wear a sandal, lest liquids fall on the sandal and the sandal contract impurity. The rationale is that all liquids are considered as impure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. Then the person sanctifying the water will contract impurity by touching the sandal and thus the purifying water will become impure.", + "When only a person's hands become impure due to causes that render hands impure, e.g., he touched foods or liquids or the like, although he is considered as pure with regard to sacrificial food, and all that is necessary is that he wash his hands as will be explained, with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer, his entire body is considered to have contracted impurity and he must immerse in a mikveh. Even if only one hand contracted impurity, it is as if his entire body contracted impurity. He is considered as impure to the first degree.", + "Any person who is required to be immersed in a mikveh, whether according to Scriptural Law or Rabbinic Law, imparts impurity to the water sanctified with the ashes of the red heifer, the ashes themselves, and the one who sprinkles them, through touching or carrying them. Similarly, he imparts impurity to a hyssop that has been made fit to contract impurity, water that has been drawn for this process but has not yet been sanctified, and an empty container that has been purified for this purification process. The latter three entities contract impurity only through touch, but not through being carried.
When an impure person touches a small portion of ashes of the red heifer, it is considered as if he touched all of them.", + "Primary, secondary, and tertiary levels of impurity are not counted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer as are counted with regard to terumah and sacrificial foods.
What is implied? If there were ten persons who immersed themselves for the sake of this purification process and one became impure, even if he became impure only with regard to this purification process, e.g., his hands became impure, should he touch a colleague and that colleague touch another, and that one another, even if there are 100, they all become impure with regard to this purification process.
Similarly, when there are keilim that were purified for this purification process and one of them contracted impurity - even if only its outside contracted impurity for this purification process, e.g., liquids touched its outside - and this k'li touched a second k'li and the second touched a third, all of the keilim, even if there are 100, become impure with regard to this purification process.", + "Whenever an article that is fit to contract impurity if it would support a zav - even though it is pure with regard to sacrificial foods - was moved by a person who purified himself for the sake of this purification process, he contracts impurity, even though he did not touch it.
Similarly, when a person who purified himself for the sake of this purification process moves a person who is not pure in this context or he moves the spittle or the urine of the latter person, he becomes impure, even though he did not touch him. A k'li that is not fit to contract impurity if it would support a zav, by contrast, does not impart impurity to a person who has purified himself for the sake of this purification process unless he touches it.", + "If a k'li that is impure because of contact with a human corpse is moved by a person who has purified himself for the purification process involving the ashes of the red heifer, he becomes impure even though he did not touch it and even though generally an article that is impure because of contact with a corpse does not impart impurity when carried, as we explained.
What is implied? There was a key that was impure due to contact with a corpse that was hanging from a door. A person who purified himself for this purification process closed the door. Since he moved the key which was impure, he himself contracts impurity. Similarly, if he moves the carcass of a crawling animal or semen, he becomes impure with regard to this purification process even though generally these do not impart impurity when carried, as will be explained.", + "When a person who purified himself for this purification process touches articles that were above a zav or the like, these are called madaf, he is considered impure with regard to this purification process, even though he is pure with regard to sacrificial foods. Similarly, when a k'li that was purified for this purification process touches a madaf, it contracts impurity with regard to this purification process.", + "The following laws apply when a person who purified himself for this purification process touches foods or liquids, whether impure or pure. No distinction is made between them, because there are no foods or liquids that are considered as pure with regard to this purification process.
If a person touches foods or liquids with his hands, his entire body becomes impure, as we explained. If he touches them with his foot or other portions of his body, or moves them with his hands without touching them, he remains pure. Similarly, if, with his hands, he touched an oven or the like, i.e., other articles that were not purified for the sake of this purification process, his entire body contracts impurity. If, however, he touches such articles with his feet, his status of purity remains unchanged, even with regard to this purification process.", + "When a person who purified himself for this purification process inserted his head and the majority of his body into water that was drawn for the sake of this purification process, he contracts impurity, because the water has been drawn. For it is a Rabbinical decree that anyone who inserts his head and the majority of his body into water that was drawn contracts impurity, as will be explained.", + "Everyone's word is accepted with regard to the ritual purity of articles and persons involved in this purification process, even that of the common people. The rationale is that because of all the stringencies and extra measures applied to it, everyone is careful with regard to it. This is alluded to in the Torah which states Numbers 19:9: \"And it will be for the congregation of Israel for safekeeping.\" Implied is that all of Israel are fit for its safekeeping.
Therefore if a common person brings an earthenware container from his home and says: \"This container is pure for the purification process involving the ashes of the red heifer,\" it is considered as pure. Water may be sanctified in it and sprinkled from it even though this container would be considered as impure for sacrificial foods and for terumah. Similarly, if a common person says: \"I have purified myself for the purification process involving the ashes of the red heifer\" or the water for this process was in his possession and he says that it is pure, his word is accepted. For no Jewish person treats this purification process lightly." + ], + [ + "When an earthenware container that held the ashes of a red heifer was touched by the carcass of a crawling animal on its side, it is pure, for an earthenware container does not contract impurity from its outside, even with regard to this purification process. If, however, one placed the container on top of the carcass of the crawling animal, the ashes contract impurity, even though the container remains pure, as indicated by Numbers 19:9: states: \"And he shall place them down outside the camp in a pure place,\" and this is not a pure place.
Not only does placing the ashes on the carcass of a crawling animal render them impure, they contract impurity even if they are placed on food which is a secondary derivative of impurity or the like which are less substantial types of impurity originating in Rabbinic decrees. For it is written: \"A pure place,\" i.e., that they should not be placed on any impurity whatsoever.
Similar rulings apply if an earthenware container holding the ashes of the red heifer was placed on an aperture in an impure house. If the container was hanging within the inner space of the house, the ashes contract impurity even if the aperture was not a handbreadth by a handbreadth in size. If it was not hanging into the inner space of the house, it is impure if the aperture is a handbreadth by a handbreadth in size.", + "If the container was made of stone, the ashes are pure, whether the aperture is a handbreadth by a handbreadth or not.", + "Similarly, when a container that has the ashes of the red heifer or sanctified water was sealed closed and placed under the same shelter as a corpse, the ashes and/or the water are impure. The rationale is that articles associated with the purification process of the red heifer are not protected by a closed seal, for with regard to them, it is written: \"a pure place,\" and this is not a pure place.", + "Similarly, sacrificial foods and liquids are not protected from impurity by being in a sealed container. Nevertheless, water that had not been sanctified and an empty container that was purified for use in this purification process are protected by a sealed container.
When does the above apply? When the owner was pure. If, however, the owner contracted impurity, the water is disqualified, no matter where it is located.
What is implied? If a person's water was in a sealed container and he and it were both under the same shelter as a corpse, they are both impure. If he is outside and water that is not sanctified is inside, they are both pure. If he is inside and the water is outside, just as he becomes impure, his water is also disqualified.", + "The following laws apply when a person who had purified himself for the sake of this purification process was standing on an oven or a similar implement that had not been purified for this process and he extended his hands outside the space of the oven while holding a receptacle containing the water for this purification process. Similar laws apply if a bar was placed over an oven and receptacles holding water for this purification process were hanging from either side. The receptacles are impure, because they are not in a place that is pure for this purification process. Since they are supported by the oven, it is as if they are placed on top of it.
If, however, one was standing on an oven while holding an empty receptacle that was purified for this purification process or water that was not yet sanctified, their prior state of purity remains unchanged. If one was standing away from an oven and stretched out his hand and took a container that had water sanctified for this purification process and carried it over the oven, it remains pure. Similarly, if when one sprinkled this water, it passed over an impure place, e.g., a place where one sits or lies that became impure or the like, it is pure.", + "When a receptacle containing water for the purification process involving the ashes of the red heifer touches a receptacle containing consecrated food, the receptacle that contains the sanctified water and everything inside of it is considered as impure. The receptacle containing sacrificial food, by contrast, remains pure. Similarly, if a person who purified himself for this purification process touched both of these receptacles, each one with one of his hands while they are placed on the ground, the receptacle containing the sanctified water, becomes impure. The rationale is that the person who had purified himself for this process contracted impurity when touching a container that had not been purified for this purpose, as we explained, and then, he imparts impurity to the sanctified water.", + "If he lifted up both receptacles, each with a different hand, they are both impure. The receptacle containing the sanctified water becomes impure because it was touched by a person who touched a container that was not purified for the sake of this purification process. And the one containing the sacrificial food became impure because it was lifted up by a person who became impure by carrying sanctified water. For the water conveys impurity when carried, because it contracted impurity from the receptacle containing sacrificial food.
For this reason, if the receptacle containing the sacrificial food was wrapped in paper and he lifted it up in the paper without touching the receptacle itself, and he lifted up the receptacle containing the sanctified water in his other hand, they are both pure. He did not contract impurity with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer since he did not touch the other receptacle. If, however, he touched the receptacle containing the sacrificial food with his hand, they both contract impurity even though the receptacle containing the sanctified water was wrapped in paper.", + "If he moved the two receptacles with his hands simultaneously without touching them, they are both pure. For a receptacle that was not purified for this purification process does not impart impurity to a person who purified himself for that purpose unless he touches it with his hands unless it is fit to contract impurity when a zav lies or sits upon it, as we explained.", + "In all of the situations where there is a question with regard to impurity and the ruling is that one is pure with regard to terumah, as will be explained, he is also considered pure with regard to this purification process. With regard to all of the situations where terumah is left for its status to be determined, were such a situation to occur with regard to the water or the ashes designated for this process, they should be disposed of.
If pure entities were used on the above utensils or if a person became involved in such a situation where the doubt causes the ashes and/or the water to be disposed of, the status of the pure entities is left in the balance. Rafters are not considered as utensils. Hence, they are pure with regard to terumah, sacrificial foods, and the purification process involving the ashes of the red heifer.", + "The following laws apply when a dried fig that is terumah fell into water sanctified for this purification process and then it was taken out and eaten. If it is the size of an egg, the water becomes impure whether the fig was impure or pure. The rationale is that all foods, even sanctified foods, are not pure with regard to this purification process. One who partakes of it is liable for death, because he partook of terumah after contracting impurity from the sanctified water. If the fig is not the size of an egg, the water remains pure, because food does not impart impurity to other entities unless it is the size of an egg. This applies with regard to terumah, to sacrificial foods, and to this purification process." + ], + [ + "Any person or article which touches sanctified water for a purpose other than sprinkling contracts impurity. The person does not impart impurity to his clothes, however, even when touching the water, as Numbers 19:21 states: \"One who touches the sprinkling water will become impure until the evening.\" Thus it is derived that the sprinkling water is a primary source of impurity according to Scriptural Law and even the slightest amount of it imparts ritual impurity.
If there is enough water to sprinkle, it imparts impurity when touched and when carried and one who touches it or carries it for a purpose other than sprinkling imparts impurity to his clothes when touching it or carrying it until he separates himself from the source of his impurity, as implied by ibid. which states: \"One who sprinkles the water shall launder his garments.\" Now this is not speaking about someone who sprinkles water on an impure person, for if he purifies an impure person, one can certainly infer that he himself remains pure. According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah's statement \"One who sprinkles the water shall launder his garments\" was stated only to teach the measure that imparts impurity; i.e., that if one touches or carries a measure of sanctified water that could be sprinkled for an intent other than sprinkling, he is impure and he imparts impurity to his garments according to Scriptural Law.
How much is a measure of sprinkling? Enough to immerse the tops of the stalks of hyssop in the water.
When does the statement that the water for this purification imparts impurity apply? When one touched it or carried it for an intent other than sprinkling before they were used for their mitzvah. After they were used for their mitzvah, by contrast, they do not impart impurity at all.
What is implied? One immersed the hyssop in the sanctified water and sprinkled it on an impure person or keilim and the water was dripping and descending from the impure person to the ground or when he sprinkled the water, water was sprinkled on the ground or on a pure person, that water is pure and one who touches or carries it is pure.
If one immersed the hyssop to sprinkle water on an object that is not susceptible to ritual impurity, the water which drips from it is fit to be sprinkled again, as we explained. Therefore they impart the impurity of sanctified water to one who touches or carries them because they were not used for their mitzvah, for the immersion of the hyssop was for the intent of sprinkling on something that is not susceptible to ritual impurity.", + "The water for the purification process involving the ashes of the red heifer does not impart impurity to anything before its mitzvah is performed unless it is pure and acceptable to be used for sprinkling. Different rules apply, however, if this water was disqualified - e.g., other water was mixed with it, an animal drank from it, or other factors that disqualify it arose. If a person who is pure with regard to terumah touches it, he contracts impurity whether he touches it with his hand or with other parts of his body. If a person who is pure with regard to this purification process touches it, even with his hand, he remains pure, as he was originally.", + "If sanctified water contracted impurity and a person who was pure with regard to terumah touched it, whether with his hands or with his body, after it contracted impurity, he contracts impurity. If a person who had purified himself for this purification process touches it with his hands, he contracts impurity. If he touches it with the remainder of his body, he remains pure, as he was originally.", + "The following rules apply if water from a spring, a mikveh, or fruit juice falls into sanctified water. If the majority is sanctified water, the mixture imparts impurity when carried. If the majority is fruit juice, it does not impart impurity. If it is half and half, it imparts impurity.
The following laws apply if the ashes of the red heifer become mixed with ashes from an oven and a person sanctified water with the entire mixture. If the majority of the mixture are the ashes of the red heifer, the water imparts impurity like sanctified water. If the majority are oven ashes, the water does not impart impurity when touched, but does impart impurity when carried.", + "When acceptable ashes were sprinkled on water that was not fit to be sanctified and then a person who was pure with regard to terumah touched the water with his hands or with his body, he contracts impurity. If a person who purified himself for this purification process touched such water, even with his hands, he remains pure, as he was originally.", + "When sanctified water is disqualified, it should not be mixed with mud, so as not to create a stumbling block for others, lest they touch the mud and become impure. For the sanctified water does not become nullified in the mud, as implied by Numbers 19:9: \"It is a sin-offering.\"", + "When a cow drinks from sanctified water, its meat is pure even if it was slaughtered within 24 hours of drinking, as can be inferred from ibid.: \"as safekeeping, as water for sprinkling.\" Implied is that when the water is kept safe, it is not nullified. If, however, a cow drank from it, it is nullified, because it was not kept safe.", + "When water is sprinkled on a person from a window from which water is sprinkled on many individuals, he entered the Temple, and then it is discovered that the water was disqualified, he is exempt. The rationale is that one can assume that the water that is sprinkled on many people is acceptable. Hence, he is considered as one who transgressed because of factors beyond his control.
If, however, water was sprinkled on a person from the window of a private individual and he entered the Temple and afterwards, it was discovered that the water was disqualified, he is obligated to bring an adjustable guilt-offering. The rationale is that he should have investigated the status of the water and only afterwards, entered the Temple.
Even if people would slip on water that had been sprinkled from a window from which water is sprinkled on many individuals and was flowing on the ground and they would tread on it, they would enter the Temple without being concerned that they had been disqualified.", + "When a person sprinkles such water, using a hyssop that is impure with regard to this sacrificial process, if it is the size of an egg, the water is impure and the sprinkling is unacceptable. If it is less than the size of an egg, the water is pure, but the sprinkling is unacceptable. This hyssop can impart impurity to another, and that other, to still another, even when the chain reaches 100, because levels of impurity are not counted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer.", + "When a person lifts up a k'li upon which this water has been sprinkled and enough water to be sprinkled remains upon it, he is pure. Once the water has performed its mitzvah, it does not impart impurity, as we explained." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Parah Adumah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Parah Adumah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ef9b998ed6cde3a8303aec75817a170cd5f71732 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Parah Adumah.json @@ -0,0 +1,38 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Red Heifer", + "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1517321/jewish/Parah-Adumah-Chapter-13.htm", + "versionTitle": "Parah Adumah", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "1. Extra stringencies were instituted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. A person who was pure - even if he immersed himself in a mikveh for the sake of sacrificial service and stood and served on the altar - is not pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer, nor with regard to the burning of the red heifer, drawing its water, sanctifying it, or sprinkling it unless he immerses himself for the sake of the purification process involving the ashes of the red heifer. Afterwards, he is considered pure for that purpose. Similarly, keilim - even a receptacle taken from the Temple Courtyard - are not considered as pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer unless they were immersed for that purpose. Similarly, all foods and liquids - even if they are pure - are considered as impure in this context." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5daa45e13efdd3f22955d11ac67ea730bda9bfab --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,49 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Red Heifer", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "12. Everyone's word is accepted with regard to the ritual purity of articles and persons involved in this purification process, even that of the common people. The rationale is that because of all the stringencies and extra measures applied to it, everyone is careful with regard to it. This is alluded to in the Torah which states Numbers 19:9: \"And it will be for the congregation of Israel for safekeeping.\" Implied is that all of Israel are fit for its safekeeping. Therefore if a common person brings an earthenware container from his home and says: \"This container is pure for the purification process involving the ashes of the red heifer,\" it is considered as pure. Water may be sanctified in it and sprinkled from it even though this container would be considered as impure for sacrificial foods and for terumah. Similarly, if a common person says: \"I have purified myself for the purification process involving the ashes of the red heifer\" or the water for this process was in his possession and he says that it is pure, his word is accepted. For no Jewish person treats this purification process lightly.\n" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..0a9c173fd60b7054aaccbe103bdee76017f41c2b --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/merged.json @@ -0,0 +1,220 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Red Heifer", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Red_Heifer", + "text": [ + [ + "The commandment involving the red heifer is to offer such an animal in its third or fourth year of life. If it is older, it is acceptable, but we do not wait for it to age longer, lest its hairs become black.
The Jewish community does not purchase a calf and raise it, for Numbers 19:2 states: \"And you shall take unto yourselves a heifer,\" i.e., a heifer, not a calf. If only a calf was found, a price is established for it and it should remain in its owner's possession until it matures and becomes a cow. It should be purchased with money from the Temple treasury.", + "The Torah's description of this heifer as \"perfect\" means \"perfectly red,\" not perfect in stature. Even if it is dwarfsize, it is acceptable, as is the law regarding other sacrifices. If it had two white hairs or black hairs growing from one follicle or from two cavities and they are lying on top of each other, it is unacceptable.", + "If there were two hairs, their roots reddish and their heads blackish, or their roots blackish and their heads reddish, their status follows the roots entirely. One should cut off the blackish head with scissors. He need not be concerned about the prohibition against shearing consecrated animals, because his intention is not to shear.", + "Enough of the red hair must remain so that it can be pulled out by tweezers. For if a hair is not large enough to be pulled out by tweezers, it is considered as if it does not exist. Therefore if there were two white or black hairs that are so small that they cannot be pulled out by tweezers, it is acceptable.", + "If its horns or hooves are black, they may be cut off and it is acceptable. The color of the eyeballs, the teeth, and the tongue do not disqualify a heifer.", + "If it had an abnormal growth of another color and one cut it off, even though red hair grew in its place, it is unacceptable.", + "All of the physical blemishes that disqualify sacrificial animals, also disqualify a red heifer, for the prooftext cited above states: \"Which does not possess a blemish.\" If the heifer was born by Caesarian section, was exchanged for a dog, was a present given a prostitute, was treifah, or had been sodomized, it is unacceptable. For any factor that invalidates a sacrificial animal for the altar invalidates the red heifer even though it is considered only as consecrated for the upkeep of the Temple, for Scripture has called it a sin-offering. It is permitted to purchase a red heifer from a gentile. We do not suspect that the gentile sodomized it, for he would not destroy the value of his animal.
There is a more severe element to the red heifer than to animals consecrated as sacrifices: work disqualifies it, for Numbers 19:2 states: \"upon which a yoke was never placed.\" Now concerning a calf whose neck is broken, Deuteronomy 21:3 states: \"With which no work was performed and which was not led with a yoke.\" Just as with regard to the yoke mentioned in connection with this calf, the Torah equated other labor with a yoke, so too, with regard to the red heifer, other forms of labor also disqualify it like a yoke does. There is, however, a greater stringency that applies with regard to a yoke. A yoke disqualifies the heifer whether it was placed upon it during work or not during work and other forms of labor disqualify it only when work was actually performed.
What is implied? If one tied a yoke upon it, it is disqualified even if one did not plow with it. If one placed it in a threshing team, it is not disqualified unless it actually threshed. Similar principles apply in analogous situations.
If one rode upon it, leaned upon it, hung on to its tail, crossed a river using it for support while swimming, folded its lead rope on top of it, placed his garment on it, placed a covering of sacks on it, it is disqualified. If one tied it with a rope because it was rebellious and required to be safeguarded, it is acceptable. If not, it is disqualified, for any safeguarding that is unnecessary is a burden.
If one shod its hooves so that it would not slip or spread his garment over it to protect it from flies, it is acceptable. This is the general principle: If anything is done for its own needs, it remains acceptable. If it is performed for another purpose, it is disqualified.
When work was performed with it as a matter of course or a yoke was placed over it as a matter of course, if the owner is pleased, it is disqualified. The rationale is that the verse above states: \"With which no work was performed.\" The implication is that if work was performed with it and the owner would be satisfied, it is as if he performed work with it. Therefore, if a bird rested upon it, it is acceptable. If a male mounted it, it is unacceptable. Needless to say, a pregnant heifer is unacceptable.
If one placed it among a team of animals and it threshed grain on its own accord, it remains acceptable. If he placed it among the team so that it would nurse and thresh, it is disqualified, for he is satisfied that the work is performed. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When a disqualifying factor invalidates a red heifer, it should be redeemed. Similarly, if it dies, it should be redeemed so that its hide can be used. This, however, should not be done in order to feed its meat to the dogs.", + "If it was slaughtered to be used as an ordinary animal, it should be redeemed and it does not bring about atonement. If it was slaughtered on top of the arrangement of wood set up for burning it, it can never be redeemed.", + "If a red heifer was purchased and then one found a more attractive one, the first may be redeemed even if it does not have a blemish.", + "Even an ordinary priest is acceptable to perform the burning of the red heifer, as Numbers 9:3 states: \"And you shall give it to Elazar, the priest.\" At that time, Aaron was still alive. According to the Oral Tradition, it was taught: That red heifer was offered by Elazar. The remainder of the red heifers could be offered either by a High Priest or an ordinary priest.", + "The person offering the red heifer should wear the four garments of an ordinary priest. This applies whether it was offered by an ordinary priest or a High Priest.", + "All of those who were involved in the offering of the red heifer from the beginning to the end who had immersed that day are acceptable for the services associated with the red heifer, to consecrate the water used for sprinkling, and for sprinkling its ashes even though they did not wait until the nightfall after their immersion. The rationale is that the term \"a pure man\" used throughout that passage refers to one who is pure with regard to partaking of the second tithe, even though he is not pure with regard to partaking of terumah until nightfall. Such a person is pure with regard to the red heifer.", + "The Sadducees would say that the offering of the red heifer was acceptable only when those bringing it had waited until nightfall after immersion. Therefore in the Second Temple, the court would cause the priest who burned the red heifer to become ritually impure through contact with the carcass of a crawling animal or the like. He would immerse and then offer the red heifer to nullify the words of these brazen ones who issue rulings according to their whims without basis in the received tradition. Similarly, all of the containers into which the ashes of the red heifer were placed were all immersed that day.", + "For the same reason, a person who cuts the stalk of a reed to place the ashes of a red heifer upon it so they can be placed in water to consecrate it for sprinkling, should make it impure, immerse it, and then place the ashes in it. The one who cuts it and the one who immerses it must immerse themselves, because that reed was considered as an entity that came in contact with a corpse on the seventh day of its purification process. Therefore it does not need to have the ashes of the red heifer sprinkled on it. Instead, it is made impure to show the Sadducees that the Oral Tradition should be upheld. It is then immersed and the ashes of the red heifer are placed in it." + ], + [ + "Extra stringencies were employed with regard to the purity observed in preparation for offering the red heifer and great extremes were taken to keep a distance from the ritual impurity associated with a human corpse in all the activities associated with its offering. The rationale is that since it is acceptable for a person who immersed that day to bring it, our Sages were concerned that people would treat this offering with disdain.
For this reason, when the priest who burns it is isolated, he is isolated to a prepared chamber in the Temple Courtyard. It was called the House of Stone, because all of the utensils in it were stone utensils that do not contract impurity. He would use the stone utensils throughout the seven days that he is isolated. His priestly brethren would not touch him in order to increase his purity.", + "For seven days before the burning of the red heifer, the priest who would burn it is isolated from his home, just like the High Priest is isolated for the sake of the service of Yom Kippur. This was received as part of the Oral Tradition from Moses. Similarly, he is isolated from his wife, lest it be discovered that she was a nidah and he be impure for seven days.", + "The chamber in which this priest would abide for all these seven days was in the northeast portion of the Temple Courtyard. It was positioned there to remind the priest that the red heifer is like a sin-offering that is slaughtered in the northern portion of the Temple Courtyard, even though the red heifer is slaughtered outside the Temple.", + "On every one of the seven days of his isolation, water with the ashes of the red heifer should be sprinkled upon him lest he unknowingly have contracted impurity due to contact with a corpse with the exception of the fourth day of his isolation. That day does not require sprinkling. The rationale is that it is impossible for it to be the third day of his impurity or the seventh day of his impurity. For the sprinkling of the ashes on the seventh day is not considered as the sprinkling of the seventh day unless the ashes were sprinkled on the third day before it. According to law, there is no need to sprinkle the ashes upon him on any days other than the third and the seventh days of isolation. The sprinkling day after day is an extra stringency enacted with regard to the red heifer.", + "He would be isolated on Wednesday, so that the fourth day of his isolation would fall on the Sabbath, for the sprinkling of the ashes of the red heifer does not supersede the Sabbath prohibitions, and the fourth day does not require the sprinkling of the ashes.", + "On all the days of his isolation when the ashes of the red heifer are sprinkled upon him, the ashes of all the red heifers that were burnt previously were sprinkled on him. If, however, there were only ashes from one red heifer, those ashes are used for all six days.", + "When the ashes of the red heifer are sprinkled upon him during the days of his isolation, the sprinkling should be performed by a man who never contracted the ritual impurity stemming from a human corpse. The rationale is that the person sprinkling the ashes must be pure. If one would say: \"Let so-and-so, a person who had contracted impurity, but then had the ashes of the red heifer sprinkled upon him, sprinkle the ashes on the priest who will burn the red heifer,\" that suggestion is not followed. The rationale is that it is possible that the person who sprinkled the ashes upon so-and-so was not pure from the impurity associated with a corpse. Similarly, the utensils that are used to be filled and consecrated to sprinkle on the priest who burns the red heifer were all stone utensils that are not susceptible to ritual impurity. All of these practices are extra stringencies enacted with regard to the red heifer.
How is it possible to find a person who has never contracted the impurity associated with a human corpse? There were courtyards in Jerusalem built on slabs of stone and the space under them was hollow lest there be a grave in the depths of the earth. Pregnant women were brought there; they would give birth there, and raise their sons there. When they wanted to sprinkle ashes on the priest who would burn the red heifer, they would bring oxen - because they have ample bellies - and place doors on their backs and have the children sit on the boards so that there would be an ohel intervening between them and the earth lest they contract impurity from a grave in the depths of the earth. They would have cups of stone in their hands and would go to the Shiloach spring. When they reached the Shiloach, the children would descend and fill the cups. We do not suspect that they will contract impurity from a grave in the depths of the earth at the spring, because it is not ordinary practice to bury the dead in streams.
They would ascend and sit on the doors and proceed upward until they reach the Temple Mount. When they reached the Temple Mount, they would descend and proceed on their feet, because the entire area of the Temple Mount and its courtyards was built over a hollow cavity, lest there be a grave in the depths of the earth.
They would proceed to the entrance to the Temple Courtyard. At the entrance to the Temple Courtyard, there was a pitcher of ashes. They would take the ashes and place them on the water in the cups and sprinkle them on the priest who burns the heifer.
The children who would fill the water, would consecrate it with the ashes and sprinkle it on the priest who burns the heifer must immerse in a mikveh. Even though they are pure with regard to the impurity associated with a human corpse, it is possible that they contracted other forms of impurity.", + "When a child immersed himself in a mikveh in order to fill pitchers with water and sprinkle it, another child should not fill those containers with water even though he immersed himself.
When a child immersed himself to sprinkle the water of the ashes on one priest, he may not sprinkle the water on another priest until he immerses again for the sake of purifying that priest. Similarly, when utensils or people were purified for the sake of offering one red heifer, they should not become involved in the offering of another red heifer until they immerse themselves for its sake. All of these are extra stringencies required for the offering of the red heifer." + ], + [ + "The red heifer should be burnt only outside the Temple Mount, as Numbers 19:3 states: \"And you shall take it outside the camp.\" They would burn it on the Mount of Olives. A ramp was built from the Temple Mount to the Mount of Olives. Below it were arches upon arches, i.e., an arch on two arches, so that there would be empty space under it, lest there be a grave in the depths of the earth. Similarly, the place where the heifer was burnt and the place of immersion on the Mount of Olives had the space under them hollowed, lest there be a grave in the depths of the earth.
The red heifer, the one who would burn it, and all those who assist in its burning go from the Temple Mount to the Mount of Olives on this ramp.", + "How was the red heifer burnt? The elders of Israel would walk to the Mount of Olives first. There was a mikveh there. The priest, those assisting in burning it, and the heifer would go out on the ramp and come to the Mount of Olives.
There they would make the priest impure. The elders would rest their hands on the priest and tell him: \"Immerse yourself.\" If he was a High Priest, they would tell him: \"My sir, the High Priest, immerse yourself.\" He would descend, immerse himself, ascend, and dry himself.
There was wood arranged there: cedar wood, oak wood, pine wood, and smooth fig wood. An arrangement like a tower was made and windows were made in the midst of it, so that the fire would flame in them. The front of the arrangement was in the west.
The heifer would be tied with a rope of love grass and it would be brought onto the arrangement with its head to the south and its face to the west. The priest would stand to the east with his head facing west. He would slaughter the heifer with his right hand and receive its blood in his left hand. With his right finger, he would sprinkle from the blood in his left palm seven times toward the Holy of Holies. He would dip his finger in the blood for every sprinkling. The remainder of the blood on his finger was disqualified for sprinkling, Therefore, after every sprinkling, he would clean his finger on the body of the heifer.
When he completed sprinkling, he would clean his hands on the body of the heifer and descend from the arrangement. He would light the fire with small kindling twigs and place them below the wood of the arrangement. The fire would begin to catch in it. The priest would stand at a distance and watch it until the fire catches in its larger portion and its belly becomes ripped open.
Afterwards, he takes a branch of a cedar tree and hyssop that is at least a handbreadth long, and wool dyed crimson weighing five selaim. He asks the people standing there: \"Is this a piece of cedar?\" \"Is this a piece of cedar?\" \"Is this a piece of cedar?\" \"Is this hyssop?\" \"Is this hyssop?\" \"Is this hyssop?\" \"Is this a crimson thread?\" \"Is this a crimson thread?\" \"Is this a crimson thread?\", asking each question three times. They answer: \"Yes!\" \"Yes!\" \"Yes!\", three times for each set of questions.
Why is all this necessary? Because there are seven species of cedar, four species of hyssop, and several options to produce red dye. Some dye with madder and some dye with lacca sap, and some dye with tola'at. Tola'at refers to very red berries that resemble carob seeds. They are like sumach berries. There is a bug, like a gnat, in every berry. Since there are different types of species for each of the entities involved, the priest notifies everyone and informs them that these are the species mentioned in the Torah.
The hyssop mentioned in the Torah is the type of hyssop eaten by home-owners and used as a condiment in certain dishes. The hyssop, cedar, and wool dyed crimson are all absolute requirements, without one of which, the others are not acceptable. The priest should bind the hyssop together with the cedar branch with the crimson thread and then throw them into the belly of the heifer, as Numbers 19:6 states: \"He shall cast them into the midst of the conflagration of the heifer.\"
He should not cast them into the heifer until the fire has caught hold of the larger portion of it and not after it has been reduced to ashes. If he casts them at those times, it is unacceptable, as indicated by the phrase: \"into the midst of the conflagration,\" i.e., not before the fire has caught onto its larger portion and not after it was reduced to ashes. Whether one cast all three of them together or one after the other, whether one cast them into the heifer's body or into the fire, whether its belly burst open on its own accord or the priest ripped it open by hand or with a utensil, it is acceptable.", + "When the process of burning it has been completed, its remnants and all of the pieces of wood in its arrangement that were burnt with it are beaten with clubs and everything is raked out with rakes. Anything - whether from its flesh or from the wood - that has been blackened and is possible to be crushed and reduced to ashes, should be crushed and reduced to ashes. If something has no trace of ash on it, it is left. Any piece of bone that remains from the heifer's bones that was not burnt should be crushed regardless.", + "None of its ashes are brought into the Temple Courtyard for storage, as ibid.:9 states: \"And he shall place it outside the camp.\" The ashes were divided into three portions: one was placed in the chayl, one on the Mount of Olives, and one was divided among all the priestly guardposts.
The one that was divided among all the priestly watches was used by the priests to sanctify themselves. The one that was placed on the Mount of Olives was used by the entire Jewish people for sprinkling. And the one that was placed in the chayl was prepared and hidden away, as implied by ibid. which states: \"It will be a security for the congregation of Israel.\" This teaches that it was put away for safekeeping.
Indeed, in the chayl, they would put away for safekeeping a portion of the ashes from every red heifer that was burnt. Nine red heifers were offered from the time that they were commanded to fulfill this mitzvah until the time when the Temple was destroyed a second time. The first was brought by Moses our teacher. The second was brought by Ezra. Seven others were offered until the destruction of the Second Temple. And the tenth will be brought by the king Mashiach; may he speedily be revealed. Amen, so may it be G‑d's will." + ], + [ + "Two red heifers should not be slaughtered at the same time, as Numbers 19:3 states: \"And you shall slaughter it.\"", + "If the red heifer did not desire to go out, a black one should not be taken out with it, so that it would not be said: \"They slaughtered a black one.\" Nor is another red one taken out, so that it would not be said: \"They slaughtered two at once.\"", + "When a red heifer was slaughtered with another intent in mind or its blood was received or sprinkled with another intent in mind, with the proper intent and another intent in mind, or with another intent and the proper intent in mind, it was offered by someone other than a priest, or it was offered by a priest lacking one or more of the priestly garments, while wearing the golden garments, or while wearing ordinary garments, it is unacceptable.
If it was slaughtered with the intent of partaking of its flesh or drinking its blood, it is acceptable. The rationale is that the expression \"a pleasant fragrance\" was not stated with regard to it.", + "If its blood was received in a container, it is unacceptable, as Numbers 19:4 states: \"And Elazar the priest will take the blood with his finger.\" The mitzvah is performed with the finger and not with a utensil.", + "If he sprinkled the blood, even one sprinkling with a utensil, the sprinkling is unacceptable. If he performed one sprinkling with his left hand, it is unacceptable. If seven priests sprinkled the blood at the same time, their sprinkling is unacceptable. If they did so one after the other, it is acceptable.
If he sprinkled the blood, but did not direct it to the Sanctuary, it is unacceptable, as ibid. states: \"opposite the front of the Tent of Meeting.\" Implied is that he should direct it toward the Sanctuary and see the Sanctuary. Similarly, if he slaughtered it or burnt it not opposite the Sanctuary, it is unacceptable, as implied by Numbers 19:3: \"He shall slaughter it before him.\"", + "When does the above apply? When he sprinkled the blood or burnt or slaughtered the heifer southward or northward, or with his back to the Sanctuary. If, however, he stood between the east and the west and faced the Sanctuary, even if he did not direct himself toward the Sanctuary exactly, it is acceptable.", + "If one of the sprinklings is lacking, it is unacceptable. If one dipped his finger in the blood twice and sprinkled once, the sprinkling is unacceptable. If he dipped his finger once and sprinkled twice, even if he did not count the second sprinkling and instead, dipped his finger and sprinkled a second time, it is unacceptable.
What is implied? He dipped his finger in the blood for the sixth time and performed the sixth and seventh sprinklings, it is unacceptable, even if he dipped his finger in the blood again and sprinkled it a seventh time. If, after dipping his finger into the blood for the seventh time, he performed a seventh and eighth sprinkling - even if he dipped his finger into the blood an eighth time and then sprinkled it an eighth time, it is acceptable, for any addition over the seven is of no consequence, provided it is another priest making the addition. If, however, the priest burning it made the additional sprinkling, it is unacceptable, because he involved himself in an unnecessary activity while burning it.", + "If one removed the blood from its arrangement and then sprinkled it, it is invalid.", + "If one sprinkled its blood at night - even if one performed seven sprinklings during the day and one at night - it is unacceptable.", + "If one slaughtered it outside the place where it is burnt, even if one slaughtered it within the walls of Jerusalem, it is unacceptable.", + "If one burnt it outside the arrangement on which it was slaughtered, it was divided in two and burnt in two arrangements, or two heifers were burned on one arrangement, it is disqualified. If it was already reduced to ashes, one may bring another one and slaughter it over the ashes of the first without any qualms.", + "If one skinned it and cut it into pieces and then burnt it in its entirety, it is acceptable. If any slight part of its substance, even its dung, is lacking, it is unacceptable. If an olive-sized portion of its skin, meat, or even its hair flew off its pyre, it should be returned. If he did not return it, it is unacceptable.
If it flew outside its arrangement, one should place much wood over it and burn it in its place. If its horns, its hooves, or its dung flew off, they need not be returned to the pyre.", + "The red heifer is not disqualified if it is left overnight without being burnt. Therefore if it was slaughtered on one day and its blood sprinkled as required and then it was burned on the following day, it is acceptable.", + "If the priest who burns it is in the acute state of onein mourning or is lacking atonement, it is acceptable.", + "If one burnt it without sanctifying his hands and feet, it is invalid, because the process of offering the red heifer is comparable to sacrificial worship.
Where does he sanctify his hands and feet? From a consecrated vessel in the Temple Courtyard. If one consecrated them outside the Temple Courtyard with an ordinary vessel, even with a tiny earthenware cup, it is acceptable, because the entire process of offering the heifer is performed outside.
When the priest who burns the red heifer immerses himself after he is made impure, as we explained, he need not sanctify his hands and feet again, since the entire process of offering it is performed by those who immersed that day.", + "If one burnt it without wood or with all types of wood, even with straw and stubble, it is acceptable, The optimum way of performing the mitzvah is not to reduce the wood less than is appropriate. On the contrary, one should add to it bundles of hyssop and Greek hyssop while it is burning to increase the amount of ashes. One may add to its conflagration until the heifer itself is reduced to ashes. Once it is reduced to ashes, if one added even one piece of wood to it, it is like one who mixed ashes from a range with the ashes of the red heifer.", + "All of the activities performed with the red heifer from the beginning to the end must be performed only during the day and by male priests and the performance of work disqualifies it until it is reduced to ashes. Once it is reduced to ashes, it is acceptable even if its ashes were collected at night, by a woman, or one performed another task while collecting them.
What is the source that teaches that the collection of the ashes is acceptable if performed by any person with the exception of a deafmute, an intellectually or emotionally incapable person, or a minor? It is written Numbers 19:9: \"And a pure man shall gather the ashes of the heifer.\" It can be derived that a priest is not required. Moreover, it is as if it said \"a pure person,\" i.e., either a man or a woman.
What source teaches that the performance of work disqualifies it? Ibid.:3 states: \"And he shall slaughter it.\" According to the Oral Tradition, we learned that this phrase comes solely to teach that if the priest becomes involved in another task at the time of slaughter, it is unacceptable. And ibid.:5 states: \"And the heifer shall be burnt before his eyes,\" i.e., his eyes should be concentrated on it. This teaches that the performance of work causes it to be disqualified from the time of its slaughter until it is reduced to ashes. Anyone involved in burning it who performs another task disqualifies it until it is reduced to ashes.", + "If one slaughtered the heifer and another animal was slaughtered with it or a gourd was cut with it, it is acceptable because he did not intend to perform work. This applies even though the animal that was slaughtered with it is acceptable to be eaten, for the slaughter of ordinary animals does not require concentrated intent. If, however, one had the intent of cutting the gourd and it was cut while he was slaughtering the red heifer, the heifer is disqualified, because work was performed during its slaughter." + ], + [ + "All of those involved in offering the red heifer from the beginning to the end become impure and impart impurity to their garments as long as they are involved in its being offered. This concept is derived as follows: With regard to the one who slaughters the heifer and one who casts the cedar wood into its belly, Numbers 19:7 states: \"The priest shall launder his clothes and wash his flesh.\" And with regard to the one who burns it, ibid.:8 states: \"The one who burns it shall launder his clothes,\" and ibid.:10 states: \"The one who gathers the ashes of the heifer shall launder....\"
These verses teach that all those involved in offering it from the beginning until the end impart impurity to their clothes, must immerse themselves, and wait for nightfall to regain purity according to Scriptural Law. One who guards the heifer at the time it is being offered imparts impurity to his garments according to Rabbinic Law. This is a decree lest he move one of its limbs.", + "Whenever the Torah states with regard to impurity: \"One shall launder his clothes,\" it does not come merely to teach that the clothes on a person are impure. Instead, it teaches that every garment or implement that this impure person will touch while he is still in contact with the object that imparted impurity to him becomes impure. After he separates himself from the object that imparted impurity to him, he does not impart impurity to his garments or to other objects.
What is implied? A person who carries an animal carcass imparts impurity to the clothes he is wearing and to any implement he touches as long as he is carrying it. They are considered as a first degree derivative of impurity. Similarly, the one who carries the animal carcass is considered as impure to the first degree. If he ceased contact with the object that imparted ritual impurity, casting away the animal carcass, he remains impure to the first degree as before. If, however, he touches an implement or a garment, he does not impart impurity to it, for a derivative of ritual impurity does not impart impurity to implements, as we explained in the beginning of this text. Similar laws apply to all types of impurity analogous to that imparted by an animal carcass.
Similarly, with regard to all those involved in offering the red heifer: If they touch a garment or an implement at the time they are slaughtering or burning the heifer, it becomes impure. After such an individual ceased the tasks involved with it, however, even though he has not yet immersed, he does not impart impurity to an implement that he touches, because he is merely a derivative of impurity.
The red heifer itself does not impart impurity to a person or to implements that touch it. It is only those involved in its offering who become impure, must immerse themselves, and impart impurity to their garments, as long as they are involved in its offering.", + "When does the above apply? When the red heifer was burnt as prescribed. If, however, it was disqualified, those involved in offering it are pure. If a disqualifying factor occurred during its slaughter, it does not cause a person's garments to become impure. If a disqualifying factor occurs during the sprinkling of its blood, those who were involved with its offering before it was disqualified impart impurity to their garments. Those involved after its disqualification do not impart impurity to their garments.", + "When the collection of its ashes was completed, anyone who is involved with it - i.e., with the division of its ashes or with setting them aside for safekeeping - or who touches it, is pure.
These principles do not apply to the red heifer alone, but also to all the sin-offerings of bulls and goats that are burnt. One who burns them imparts impurity to his garments while he is burning them until they are reduced to ashes. For behold, with regard to the bull and the goat burned on Yom Kippur, Leviticus 16:25 states: \"The one who burns them shall launder his garments.\" According to the Oral Tradition, it was taught that this is a general rule applying to all those who burn sacrificial offerings, teaching that they impart impurity to their garments until the offerings are reduced to ashes.
When does the above apply? When no disqualifying factor occurred and they were burned in the ashheap as prescribed. If, however, they were disqualified in the Temple Courtyard, they are burned there like disqualified offerings and the one who burns them is ritually pure. Similarly, one who is involved with these offerings after they have been reduced to ashes does not impart impurity to his garments.
Who is considered as \"one who burns\" it? Anyone who helps in burning it, for example, one who turns over the meat, one who places wood upon it, one who fans the fire, one who stirs the coals so that the fire will burn, and the like. In contrast, one who kindles the flame and one who builds the arrangement are pure.
According to the Oral Tradition, it was taught that one who carries the bulls and the goats that are burnt to transport them to the ashheap to burn them is ritually impure and imparts impurity to his garments according to Scriptural Law as long as he is involved in transporting them. To regain purity, he is required to immerse himself in a mikveh and wait until nightfall like the one who sends the goat to Azazel. The latter imparts impurity to all the garments and all the implements that he touches that are on him throughout the time he is involved in sending the goat to its destination, as ibid.:26 states: \"The one who sends the goat to Azazel shall launder his garments.\"", + "From when do those who carry the bulls and goats that are burnt impart impurity to their garments? When they take them out of the Temple Courtyard. If they carried them with poles and some of those carrying them left the walls of the Temple Courtyard and others did not depart, those that departed impart impurity to their garments. Those who did not yet depart do not impart impurity to their garments until they depart.
If they depart and then return to the Temple Courtyard and transfer the carcasses to others, the others who carry them in the Temple Courtyard are pure until they take them out.
If a person was standing outside the Courtyard and was pulling the poles on which the carcasses were hanging from the Courtyard after they were returned there, he is considered as being impure of doubtful status, since the sacrificial animals had already been taken outside and the one pulling them was standing outside.", + "When does the person who sends the goat to Azazel impart impurity to his garments? From the time he departs Jerusalem until he pushes the goat off the cliff to Azazel. After he pushes it off the cliff, if he touches implements or garments, they are pure.", + "When an entity - whether a person, an implement, food, or liquid - touches the bodies of the bulls and the goats that are burnt, even after they have been taken out of the Temple Courtyard, everything is pure. Similarly, if they would touch the goat sent to Azazel itself while it is being carried there, they would be pure. For these sacrificial animals impart impurity only to one who is involved with carrying them, as indicated by Leviticus 16:28: \"The one who burns them shall launder his garments.\" One who touches, by contrast, is pure." + ], + [ + "The water upon which the ashes of the red heifer are placed must be drawn only with a container and only from a spring or flowing river, as Numbers 19:17 states: \"And he shall place upon it living water in a vessel.\"
Placing the ashes of the heifer on the water that was drawn is called sanctification. The water on which the ashes were placed is called mei chatat and sanctified water. Scripture Numbers 19:9 refers to them as mei nidah, \"sprinkling water.\"", + "Everyone is acceptable to draw the water for the ashes of the red heifer, except a deafmute, an intellectually or emotionally compromised person, and a minor. Similarly, everyone is acceptable to sanctify the water except a deafmute, an intellectually or emotionally compromised person, and a minor.
One must draw such water and sanctify it only with a vessel and one may sprinkle the ashes only from a vessel. Drawing this water and sanctifying it is acceptable at night, but the sprinkling and the immersion of the hyssop in the water is acceptable only during the day. The entire day is fit for the sprinkling and this immersion.", + "One may draw this water, sprinkle it when mixed with the ashes, and sanctify it with all vessels, even vessels made of animal turds, stone, or earth, or a ship. This applies to earthenware utensils and all other utensils. One may not, however, draw this water, sprinkle the water, or sanctify it with the walls of a vessel, the base of an earthenware distributor of water, the sealing of a jug, one's hands, an egg-shell, or a trough within a natural rock. One may, however, used an egg made by a potter, because it is considered as a vessel made from earth.", + "We may not sanctify with the base of a wooden vessel, that of a glass vessel, or that of a bone vessel unless they were smoothed down, repaired, and made into vessels in their own right. Similarly, if the sealing of a jug was fixed to serve as a vessel, one may sanctify the water with it. An ostrich egg is acceptable for sanctification. Needless to say, it is acceptable to be used to draw this water and sprinkle from it.", + "When a utensil was attached to the earth or to rock, even if it was attached with lime, one may sanctify in it or sprinkle from it. The following laws apply if one made a border of clay around such a container and the water in the container was filled beyond its limits until it is held within the border. If the border remains intact when the container is moved, the water in it is acceptable. It is as if it is in a container made from earth. If not, it is as if one formed a border of clay on a rock or on the earth and filled it with water. This would be unacceptable, because the water is not in a container.", + "When an earthenware container has been perforated to the extent that water would enter it, one may not draw this water or sanctify it with it. If, however, its hole is smaller and water will leak out, but will not enter, one may sanctify with it.", + "When a container has been perforated from below and plugged close with rags, it is invalid. The rationale is that the water in it is not resting on the base of the utensil, but on the plug. If it was perforated from the side and plugged, it is acceptable to draw this water, sanctify it, and sprinkle it using such a container.", + "When someone splashes water from a spring with his hands or his feet or with shards, causing them to enter a barrel, the water is unacceptable to be used for a red heifer, because it was not drawn with a utensil. Even if one placed the barrel in the water and pushed the water with his hands or feet or with vegetable leaves so that it flows into the barrel, it is unacceptable. Similarly, if one submerged articles into water so that the water would rise and flow into the barrel, it is unacceptable. If one did the above with the leaves of reeds or nut shells, the water is acceptable.
This is the general principle: If one uses something that is fit to contract ritual impurity to help move the water so that the container will become full, the water is unacceptable. If one used something that is not susceptible to ritual impurity, it is acceptable.", + "If one causes a spring to flow into a vat or into a pool and then drew water with a container from that pool or vat, it is unacceptable. For at the outset, one must draw water from the spring with a container.", + "The Great Sea is considered like a mikveh and not like a spring. Therefore water to be sanctified may not be drawn from it. Water from all of the rivers is unacceptable to be sanctified to serve as the water for the ashes of the red heifer. Other seas or lakes are like springs.", + "Water that flows out from other seas is called running water and is unacceptable. Water flowing from a stream is considered as the stream itself and is acceptable.", + "Spoiled springs and \"lying\" waters are unacceptable. The following types of springs are termed spoiled: salty springs or hot springs. \"Lying\" waters refer to springs that sometimes flow and sometimes, run dry and are arid. Even if they run dry only once in seven years, they are unacceptable. If, however, they run dry only in years of drought or less frequently than once in seven years, or their waters were, at times, abundant and, at times, sparse, but they do not run entirely dry, they are acceptable. When a stream is first discovered, it is deemed acceptable. There is no need to see whether it will run dry in certain years.", + "Swamps and waters like those of the Jordan and the Yarmuch are unacceptable, because they are mixed waters. This is what is meant by the term \"mixed waters\": water that is fit to be sanctified that is mixed with water that is unfit. Water should not be drawn from such a mixture. When, by contrast, water that is acceptable becomes mixed with other water that is acceptable, e.g., the water of two streams become mixed and flow together, water for the ashes of a red heifer may be drawn from them.", + "If the appearance or flavor of water changes because of itself, it is acceptable.", + "If a shard or earth fell into a well and caused its water to become murky, one may still draw water for the ashes of a red heifer from it. It is not necessary to wait until the water clears. If a flow of rainwater falls into it, one should wait until the water becomes clear.", + "It is acceptable to draw water for the ashes of the red heifer from an irrigation canal that brings water from a distance, since it originates in a wellspring, provided one is careful that a person does not interrupt the flow. Were that to happen, one would be drawing water that originated in a wellspring, but was interrupted; this is not acceptable." + ], + [ + "The performance of work disqualifies water that was drawn for the ashes of the red heifer before it is sanctified, but it does not disqualify the sprinkling of the ashes. These rulings are stated in the Oral Tradition.
What is implied? If one draws water for sanctification with the ashes and was involved with another activity while drawing it, carrying the water that was drawn, or pouring it from one container to another, he disqualifies it.
The performance of an activity disqualifies the water until the ashes are placed on it. If one placed the ashes on the water and sanctified it, causing it to be fit for sprinkling, the performance of another activity does not disqualify it. If one carries sanctified water from place to place or pours it from one container to another while being occupied with another activity, it is of no consequence. This also applies if one sprinkles it with one hand and performs an activity with the other hand.", + "The payment of a wage disqualifies the sanctification of the water and the sprinkling of it, but it does not disqualify the drawing of it.
What is implied? When one takes a wage for sanctifying the water for the ashes of the red heifer or sprinkling it, the water is considered as the water of a cavern and the ashes, as ashes from a range, which are of no halachic significance. One may, however, take a wage for drawing the water or transporting it. One should sanctify it without charge and the one who sprinkles it, should sprinkle it without charge.
If the one sanctifying or sprinkling the water was old and unable to walk and an impure person came and asked him to go with him to a distant place to sanctify such water or sprinkle it, he may have him ride on a donkey and pay him a wage as befits an unemployed worker who had previously worked at that profession. Similarly, if he was a priest and because he would accompany him, he would contract an impurity that prevents him from partaking of terumah, he should feed him, give him beverages, and oil to anoint himself during the time he travels with him to sanctify or sprinkle the water. If he causes him to cease working, he should pay him a wage as befits an unemployed worker who had previously worked at that profession.
The rationale is that all of these considerations are not wages he is being paid for sanctifying or sprinkling the water, for he did not profit at all. He only took compensation for what he lost.", + "When a person draws water with one hand and performs work with his other hand, the water is unacceptable. Similarly, if he drew water for himself and for another person or he drew water for two people at the same time, both are unacceptable. For drawing water is considered as work. Thus during each of the drawings of water, it is as if he performed another task at that time. And we have already stated that the performance of an activity disqualifies the drawing of water, whether one draws for himself or for others.", + "When a person draws water for the ashes of the red heifer for others - even if he filled one thousand barrels one after the other for one thousand different people - they are all acceptable. Each person should take his water and sanctify it.
The following rules apply if one drew water for himself, one barrel after another. If he intended to collect all the water in one container, cast the ashes upon it, and sanctify all at once, it is all acceptable, for it is all considered as one drawing of water. If, however, he intended to sanctify every barrel individually, they are all unacceptable except for the last one. The rationale is that the first becomes disqualified due to the work - i.e., the drawing of the second barrel - that was performed before it was sanctified. Similarly, the second is disqualified by the drawing of the third. Thus it is only the last which is acceptable.", + "When five people fill five barrels with spring water to sanctify them for five different sanctifications, e.g., they intended to cast the ashes on each one individually and then changed their minds and decided to mix them all together and sanctify them at once; alternatively, they filled the barrels to sanctify them all in one container and then changed their minds and decided to sanctify each of the five independently, they are all acceptable, because the person drawing the water did not become involved in drawing other water afterwards. When, by contrast, an individual fills five barrels to sanctify each of the five independently, only the last one is acceptable,
If he filled the barrels to sanctify all the water in one container and he changed his mind and sanctified each of the five individually, only the one that he sanctified first is acceptable. Similarly, if a person told a colleague: \"Sanctify these for yourself,\" only the bucket that is sanctified first is acceptable. If, however, he told him: \"Sanctify these for me,\" they are all acceptable, because they were all filled to be sanctified in one container. Even though he changed his mind and decided to sanctify each of the five individually, he himself did not perform the sanctification, someone else did.", + "When a person seeks to draw water to sanctify it and other water for his own purposes, he should draw the water he desires for his own purposes first and tie the barrels and load them behind him. Afterwards, he fills the buckets he intended to use for the water for the ashes of the red heifer so that he will not be involved in any work after drawing it. He places it in front of him, and proceeds.", + "The following laws apply when two people were drawing water individually and one helped the other lift his water to load it on his back or one removed a thorn from the other's hand or body when he was drawing the water. If they both drew the water to sanctify it in a single container, all of the water is acceptable. If each of them drew the water to sanctify it independently, the one who helped his colleague lift his water or removed the thorn, disqualified his own water.", + "When a person borrows a rope to draw water for the ashes of the red heifer, draws the water, takes the rope in his hand, and the water on his shoulders, and meets the owner of the rope while he is on his way, the water remains acceptable even though he give him the rope while he is walking. If he went out of his way to bring the rope to its owner, he disqualified the water.", + "If someone who was drawing water for the ashes of the red heifer cast the rope he used to draw the water on the ground and after he drew the water gathered the rope in his hand, he disqualified the water. If, while drawing the water, he gathered the rope, winding it around his hand, the water is acceptable.", + "When one was drawing water with a small jug and pouring the water into a larger barrel and he put aside the larger barrel so that it would not break while he was drawing the water or he turned it upside down to dry it so he could fill it, the water is acceptable, for these activities were performed for the sake of drawing the water. If, however, before sanctifying the water he had drawn, he set the barrel aside or dried it to transport the water he would sanctify, he disqualified the water, because he performed a task that was not for the purpose of drawing the water. Similar laws apply when one who was drawing water and pouring the water into a trough within a stone removed shards from the trough while filling it. If his intent was so that the trough would hold more water, the water is acceptable, for this is considered as for the purpose of drawing water. If his intent is that the shards should prevent the water from flowing out when he seeks to draw off the water with which he filled the trough, the water is unacceptable.", + "The following rules apply when a person thinks of filling a bucket of water to drink and changes his mind and decides to use the water for the ashes of the red heifer]. If he changed his mind before the bucket reached the water, he must pour the water out, but he does not have to dry out the bucket. If he changed his mind after the bucket reached the water, he must pour it out and he must dry it. Only afterwards, may he fill it with water for the ashes of the red heifer.
If he lowered the bucket towards the water with the intent of using the water to drink and the rope broke away from his hand, if he changed his mind before the bucket reached the water, he must pour the water out, but he does not have to dry out the bucket. If he changed his mind while the bucket was still in the water and intended to use the water for the ashes of the red heifer, he must pour it out, but does not have to dry the bucket.
When a person drew water to use for the ashes of the red heifer and, after drawing it, thought to drink it, the water is disqualified from the time he inclined the container to drink from it, even though he did not drink from it at all." + ], + [ + "When a person was carrying water for the ashes of the red heifer on his shoulders and he stood and delivered a halachic ruling for others, rendered a judgment, a woman performed chalitzah in his presence, a girl performed mi'un in his presence, he gave directions to others, killed a snake or scorpion that did not present a threat to him, or took food from the market to set aside, the water is disqualified. The rationale is that he occupied himself with another activity before placing the ashes on the water.
If, however, he took food in order to eat and ate while he was proceeding on his way or killed a snake or scorpion that was preventing his progress, the water is acceptable, for these activities are necessary to carry the water. This is the general principle: Any activity that is considered as work which was performed before placing the ashes on the water, whether he stood still or not, disqualifies the water. When he performs an activity that is not considered as work, if he does not stand still, the water is acceptable. If he stands still, it is disqualified.
If he was walking while carrying such water and, while he was walking, he made an opening to walk through, the water he is carrying is acceptable, even though he made the opening with the intent of closing it afterwards. If he closes it before placing the ashes on the water, the water is disqualified. Similarly, if he dries fruit to eat, even if later he intends to dry the remainder, the water is acceptable. If he dries the remaining fruit before placing the ashes on the water, it is disqualified.", + "The following laws apply if one was eating while carrying such water; he left over some food and cast the leftovers under a fig tree or under a net used to dry figs. If his intent was to prevent the food from perishing, the water is disqualified, because he performed work. If he cast it away because he no longer needs it, the water is acceptable.
When a person drew water to sanctify it and entrusted it to a watchman to oversee, the water is not disqualified if the owner performed work, because he entrusted it to a watchman. If the watchman performs work, he disqualifies it, because the water is in his domain and he takes the place of the owner.
If two people are watching such water and one performs work, the water is acceptable, because the other is watching. If the first returned to his watch and the second stood up and performed work, the water is acceptable. The water's status is maintained unless all of the watchmen perform work at the same time.", + "The following rules apply when a person sanctifies water with one hand and performs work with another. If he sanctifies the water for himself, he disqualifies it, because he performed work before casting the ashes on the water. If he sanctified water for his colleague, the water is acceptable, because a person does not disqualify a colleague's water with the performance of such work. For the performance of work does not disqualify the act of sanctification; it disqualifies only the water, and that, only when the one performing the work is a watchman or the owner.", + "When a person sanctifies water for himself and a colleague at the same time, his water is disqualified because of the activity he performed in sanctifying his colleague's water. If, however, he sanctifies water belonging to two other people at the same time, they are both acceptable, because the performance of work does not disqualify water belonging to others.", + "When a person fills two buckets with his two hands for himself and sanctifies them at once, they are disqualified. If he sanctifies them individually, they are acceptable. If he sanctifies water for himself with both hands at the same time in one sanctification, it is acceptable. If he sanctified two buckets at the same time, they are both disqualified. If, with his two hands, he filled one bucket of water and sanctified another existing bucket for himself, they are both disqualified.
If he filled two buckets with his two hands for another person at the same time, when they are sanctified at once, they are both acceptable. If they were sanctified individually, they are disqualified. If he sanctifies water for another person with both hands at the same time as one sanctification it is acceptable. If, with his two hands, he filled one bucket of water and sanctified another existing bucket for another person, the bucket he filled is disqualified, but the bucket he sanctified is acceptable.
This is the general principle: Whenever work was performed when water was drawn, whether one drew the water for himself or for another person, it is disqualified, Whenever water was drawn according to law and then one performed work before placing the ashes upon it, if the water belonged to him, it is disqualified. If it belongs to someone else, it is acceptable.
In any situation when the water is in his hand and he performs work, whether there is a watchman who does not perform work or whether there is no watchman, the water is disqualified. When the water is not in his hand and he performed work, if there is a watchman, it is not disqualified. If there is no watchman, it is disqualified.", + "When a person tells a colleague: \"Sanctify water for me and I will sanctify water for you,\" and they sanctified water for each other, the first is acceptable and the second is disqualified, because he received a wage for sanctifying.
If one tells the other: \"Draw water for me and I will draw water for you,\" and they drew water for each other, the first is unacceptable. The rationale is that since his intent was that his colleague should draw water for him in exchange, it is considered as if he drew water for himself and another person at the same time, in which instance, the water is disqualified. The second bucket is acceptable, because it is permitted to receive payment for drawing water and he did not perform work after drawing the water, nor did have an intent regarding another drawing of water.", + "When a person tells a friend: \"Sanctify water for me and I will draw water for you,\" they are both acceptable. The rationale is that work does not disqualify sanctification and it permitted to receive a wage for drawing water.
If one tells the other: \"Draw water for me and I will sanctify water for you,\" they are both disqualified. The water drawn originally is disqualified, because it is considered as if he drew water and sanctified it at the same time and thus caused the water he drew to be disqualified because of the performance of work. And the water sanctified afterwards is disqualified, because it is as if he sanctified water for a wage, because it is as if he was repaying a debt for which he was liable.", + "When a person goes to sanctify water for the ashes of the red heifer, he may take the key to the closet where the ashes are kept and open it to take out the ashes. If it is necessary to dig out the ashes, he may take a hatchet. He may take a ladder and carry it from place to place to bring the ashes. In all these circumstances, the water and the ashes remain acceptable. If after taking the ashes for the sanctification, he covered the container in which the ashes were held, locked the door of the closet, or stood the container where the ashes were held upright on the ground before casting the ashes on the water, the water is disqualified, but the ashes are acceptable to sanctify other water.
If, by contrast, he stood the container in which the ashes were held upright in his hand so that the remaining ashes would not be scattered, it is acceptable, because it is impossible to do otherwise. If he places it down on the ground, the water is disqualified and if he covers it, the water is disqualified.
If he took ashes and saw that the amount was excessive and returned some, it is acceptable. If he cast the ashes on the water and then returned some, the water is acceptable. If he cast the ashes on the water and saw that the amount was excessive and took some to sanctify other water, it is acceptable.
If he trimmed an olive leaf to use to cast the ashes, the ruling depends on his intent. If his intent was so that the leaf would not hold much ashes, the water is disqualified. If his intent was to direct the flow of the ashes so that they would enter the container holding the water, the water is acceptable." + ], + [ + "How is the water sanctified with the ashes of the red heifer? One should place the water that was drawn for this purpose in a container and then place ashes on the water so that they will be seen on the surface of the water. This is sufficient even though it is a large barrel filled with water. He should then mix the entire contents. If he placed the ashes in the container first and then placed the water upon them, it is disqualified.
What then is meant by the Torah's statement Numbers 19:17: \"And he shall place living water upon it\"? That the ash should be mixed with the water.", + "A person sanctifying must focus his concentration. He must cast the ashes on the water by hand. These concepts are implied by the phrase ibid.: \"And he shall take for the impure person....\" The latter words indicate that he must have a specific intent while sanctifying, drawing, and sprinkling.
Thus if the ashes of the red heifer fell from the container holding them into the water, he took the ashes with his hand, but then a friend or the wind thrust him and the ashes fell from his hand onto the water, or the ashes fell from his hand onto the side of the container or onto his hand and then onto the water, the water is disqualified,", + "If one sanctified an amount of water insufficient for sprinkling in one container and sanctified another amount of water insufficient for sprinkling in another container, they are not sanctified. If the ashes were floating on the surface of the water and one gathered some from above and sanctified other water with it, it is sanctified. By contrast, any ashes that touched the water may not be used to sanctify water again even if they were dried. Indeed, even if ashes were blown onto water by the wind they may not be dried and used to sanctify other water.", + "The following rules apply when there was a small container placed inside a large container, they were both filled with water drawn for the ashes of the red heifer, and their waters were intermingled. When one placed ashes on the water in the large container, all of the water in the small container became sanctified even though its opening is very narrow and no ashes entered there. The rationale is that the waters were intermingled.", + "When there was a sponge in the water at the time one placed the ashes upon it, the water in the sponge is disqualified because it is not in a container.
What should the person do to remove the water? He should pour off all the water until he reaches the sponge, but should not touch the sponge. If he touches the sponge, no matter how much water is above it, all of the water is disqualified, because the water in the sponge is released and mixes with the acceptable water.
If a sponge falls into sanctified water, one should take it and squeeze it outside the container and the water in the container remains acceptable.", + "When there are two adjacent troughs in one stone and ashes were placed into one of them, the water in the other is not sanctified. When there was a hole the size of a mouthpiece of a leather drinking pouch connecting the two or there was a layer of water even as thin as a garlic peel connecting them from above, if one placed the ashes into one, the water in the second is sanctified.", + "When two stones are placed together to form a trough, two kneading troughs are placed together, or a stone trough was divided and then the two portions held together, were the ashes of the red heifer to be placed in one, the water between them is not sanctified. If the two entities were connected with lime or with plaster and they could be carried as one, the water between them is sanctified.", + "When even the smallest amount of other water - even water that was drawn for the sake of the ashes of the red heifer - becomes mixed with sanctified water, it is disqualified. Similarly, if dew descends into such water, it is disqualified. If other liquids or fruit juices fall into it, the entire quantity should be poured out. The container must be dried; only afterwards can other sanctified water be placed in it.
If ink, black earth, or dark earth, or any entity that leaves a mark falls into such water, it must be poured out, but there is no need to dry the container. The rationale is that if any portion of the entity that leaves a mark will remain, it will be apparent.", + "When a person immerses a container for water for the ashes of the red heifer in water that is not fit to be sanctified, he must dry it before he sanctifies other water in it. If he immersed it in water that is fit to be sanctified, he does not have to dry out the container. If, however, he immersed it with the intent of using it to hold sanctified water, he must dry it in any case.", + "When a gourd was immersed in water that was fit to be sanctified, one may sanctify water in it. But one may not collect water that has already been sanctified with the ashes in it. The rationale is that the water in which it was immersed becomes absorbed in its substance; afterwards, it emerges, becomes mixed with the sanctified water, and disqualifies it.
If it became impure, even if it was immersed, we do not sanctify water in it. The rationale is that impure water is absorbed in its substance. It will flow out and become mixed with the water that is being sanctified in it.", + "When crawling animals or teeming animals fell into water that was sanctified and broke open or caused its color to change, the water is disqualified. This applies even if they were very dry like an ant, moth, or louse that is found in grain. If he placed beetles in such water, it is disqualified even if they did not break open or cause the color of the water to change. The rationale is that they are like tubes and the water enters their body and departs from it, mixed with their body fluids.", + "When a domesticated or wild animal drinks from sanctified water, the water is disqualified. Similarly, all birds disqualify it with the exception of a dove, because it sucks water and saliva does not flow from its mouth and become mixed in the water. Similarly, if any of the crawling animals drink from sanctified water, they do not disqualify it with the exception of the mole. It licks the water with its tongue and thus moisture will be released from its mouth into the water.", + "When the appearance of water sanctified with the ashes of the red heifer changes without any external cause, it is acceptable. If it changes color because of smoke, it is disqualified. If it froze and then melted, it is acceptable, even if it melted in the sun. If, however, it was melted by fire, it is disqualified.", + "When the appearance of the ashes of the red heifer changed without any external cause or because of smoke, they are acceptable. If their appearance changed because of dust, because lime or gypsum fell into them, or because even the slightest amount of oven ash fell into them, they are disqualified.", + "When a person thinks about drinking water sanctified with the ashes of the red heifer, he does not disqualify it until he actually drinks from it. If he poured from the container directly to his throat without his lips touching the water in the container, he does not disqualify it.", + "When a container in which the water for the ashes of the red heifer had been placed was left open and then one discovered it closed, the water is disqualified. We suspect that maybe a person who had not purified himself for dealing with the water for the ashes of the red heifer touched it, for it is certain that a person covered it.
The following rules apply if one left it covered and found it open. If a mole could have drunk from it or dew could have descended upon it at night, it is disqualified. If not, it is acceptable. The rationale is that two undeterminable factors are involved. It is unknown whether it was uncovered by a person or a domesticated animal, wild animal, or crawling animal. And if you would say that it was uncovered by a person, it is unknown whether he was pure with regard to the water of the ashes of the red heifer.", + "When a person transfers sanctified water or water that was drawn to be sanctified to an impure person to watch, the water is disqualified.", + "When two people are watching water and one becomes impure, the water is still acceptable, because it is in the domain of the other watchman. If the first purified himself and the other watchman became impure, it is acceptable because the water is in the domain of the first. If they both became impure at once, the water is disqualified." + ], + [ + "When a person draws water to be sanctified, he does not have to be the person who sanctified and sprinkles the water on an impure person. Instead, another person may sanctify it and another may sprinkle it. Similarly, a person may draw water with one container and pour it from container to container. And he may sanctify it in a different container, pour the sanctified water from one container to another, and sprinkle it from a different container.", + "A person may draw water for the ashes of the red heifer and keep it in his possession without sanctifying it for as long as he desires. There is no difficulty in this. He may transport it from place to place and from city to city and then place ashes upon it and sanctify it whenever he desires.
Similarly, a person may keep sanctified water in his possession for many days or years and sprinkle from it on any day that he needs to until it is used up. He may transport it from place to place and from city to city. Similarly, a person may keep the ashes of the red heifer in his possession and transport it from place to place and from city to city. Once a container in which the ashes of the red heifer were held was transported in a ship on the Jordan River and an olive-sized portion of a corpse was discovered on the bottom of the ship, making the water impure. At that time, the High Court decreed that the water for the ashes of the red heifer and the ashes themselves should not be transported on a river, nor on a ship. Similarly, one should not float them on water, nor should a person stand on one side of a river and throw them to the other. A person may, however, pass through water until it reaches his neck while holding the ashes of the red heifer or sanctified water.
Similarly, a person and empty containers that were purified for the ashes of the red heifer and water that was drawn for the sake of the ashes of the red heifer that was not sanctified may be transported on a river and on a ship.", + "Sanctified water may be transported on the Mediterranean Sea and it may be floated on such water. The decree encompassed only sanctified water and ashes on a river.", + "When a person is transporting water to be sanctified - and, needless to say, water that has been sanctified - he should not sling the container over his back, but instead, should carry it in front of him, as implied by Numbers 19:9: \"as safekeeping, as water for sprinkling.\" One can infer when it is watched, it may be used as water for sprinkling. If not, it is disqualified. If one filled two jugs, he should carry one in front of him and one behind him, because it is impossible to do otherwise.", + "When water for the ashes of the red heifer was weighed on a scale, it is disqualified if one diverted his attention from it. If not, it is acceptable. If, however, one weighed other entities with water for the ashes of the red heifer, it is disqualified. The rationale is that since one used it as a weight, it is not considered as having been \"watched.\"
All of the pure individuals who draw water, sanctify it, and sprinkle it and, similarly, all of the utensils used for drawing water, sanctifying it, and sprinkling it are acceptable if they were immersed on that day even though night has not fallen upon them. For all of the activities involving the red heifer, drawing the water, and sprinkling it are acceptable when performed by individuals who had immersed that day, as we explained.
Because of the Sadducees, all of the utensils that can be purified are made impure, immersed, and then used for the water for the ashes of the red heifer.", + "Everyone is acceptable to sprinkle the water with the ashes of the red heifer with the exception of a woman, a tumtum, an androgynus, a deafmute, an intellectually and/or emotionally compromised person, and a minor who is not intellectually mature. [Similarly,] an uncircumcised person is acceptable, for an uncircumcised person is not impure.
When an intellectually mature minor sprinkles such water and a woman helps him, she holds the water in her hand, his sprinkling is acceptable provided she does not hold his hand while he is sprinkling. If she held his hand while he is sprinkling, the sprinkling is unacceptable.", + "The person sprinkling the water must have the intent to sprinkle on the impure person to purify him. If he sprinkled without such an intent, the sprinkling is invalid. The person upon whom the water is sprinkled, by contrast, does not need to have any intent. Instead, water may be sprinkled on a person with his knowledge or without his knowledge.
When a person has the intent to sprinkle such water in front of himself and he sprinkles behind himself, or he had the intent of sprinkling water behind himself and he sprinkled in front of himself, his sprinkling is invalid. If he had the intent to sprinkle such water in front of himself and he sprinkled in front, but to the sides, his sprinkling is acceptable.", + "The person sprinkling the water need not dip the hyssop in the water for every sprinkling. Instead, he may dip the hyssop and sprinkle once and again until the water was completed. He may sprinkle on many people or many utensils - even 100 - at a time. Anyone who was touched by even the slightest amount of the water is pure, provided the one sprinkling had the intent of sprinkling on him.
If one dipped the hyssop with the intent of sprinkling on an entity that is susceptible to ritual impurity or on a person and, instead, sprinkled the water on an entity that was not susceptible to ritually impurity or on an animal, he need not dip the hyssop again if water remained on it. Instead, he may sprinkle the remainder on an impure person or utensil. The rationale is that, at the outset, he dipped it in the water in an acceptable manner. If, by contrast, he dipped the hyssop in the water in order to sprinkle it on an entity that is not susceptible to ritual impurity or on an animal, and sprinkled it on an impure man or utensil, the sprinkling is invalid until he dips the hyssop in the water a second time, while having the intent to sprinkle on a person or on an entity that is susceptible to ritual impurity.", + "If he dipped the hyssop in the water with the intent of sprinkling on an entity that is not susceptible to ritual impurity, the water that drips from the hyssop are still acceptable. Therefore if it drips into a container and one dips the hyssop in it with the intent of sprinkling it on an entity that is susceptible to ritual impurity, the sprinkling is acceptable.", + "Although the volume of the water of the ashes of the red heifer has been reduced, one may dip even the tips of the hyssop stalks and sprinkle, provided one does not use it like a sponge. When a flask has a thin opening, he may dip and withdraw the hyssop in the ordinary manner and then sprinkle with it. He need not be careful that it does not touch the sides of the container a second time." + ], + [ + "How is a person who is impure because of contact with a human corpse purified by the water of sprinkling? A person who is pure takes three stalks of hyssop and binds them with one bond. Each stalk should have at least one bud. He should dip the top of the buds in the sprinkling water while it is in a container, focus his intent, and sprinkle it on the impure person or utensil on the third and seventh days after sunrise. If one sprinkled after dawn, it is acceptable. After the water has been sprinkled on a person on the seventh day, he should immerse in a mikveh during the day, wait until nightfall, and then, in the evening, he is pure.
If one dipped the hyssop [in the water] at night and sprinkled it during the day or dipped it [into the water] during the day and sprinkled it at night, the sprinkling is invalid. Moreover, the water imparts impurity just as the water of the ashes of the red heifer does, as will be explained.1As indicated by Chapter 15, Halachah 1, the water from an invalid sprinkling imparts impurity. [The sprinkling is not valid] unless the hyssop is dipped in the water and it is sprinkled from it on the third and seventh days after sunrise. If one transgressed and performed [these activities] after dawn, it is acceptable, as explained [above].", + "When a person became impure due to a corpse and remained several days without having the water sprinkled upon him, when he comes to have the water sprinkled upon him, he should count three days in our presence. The water is sprinkled upon him on the third and seventh days. He immerses in a mikveh on the seventh day and waits until nightfall.
To whom does the above apply? To a common person who comes to have the water sprinkled upon him. Even if he says that this is the third day after he contracted impurity, his word is not accepted, for perhaps he became impure on this day. Therefore, he must count the days in our presence. If, by contrast, a chaver comes to have the water sprinkled upon him, it may be sprinkled on him and his implements immediately.
When such water was sprinkled on a person on the third day, but it was not sprinkled upon him on the seventh day, he may immerse in a mikveh whenever he desires after the seventh day, whether during the night or during the day and the water should be sprinkled on him during the day, whether before immersion or after immersion. Even if he immersed on the night of the ninth day or the night of the tenth day, the water may be sprinkled on him on the following day after sunrise.", + "It is acceptable for all of those who are impure to have this water sprinkled upon them. What is implied? The water may be sprinkled on zavim, zavot, women in the niddah state, women impure because of childbirth, on the third and seventh days after they contract the ritual impurity connected with a human corpse. After the sprinkling, they are purified from that impurity although they are still impure because of another type of impurity, as implied by Numbers 19:19: \"And the pure person shall sprinkle on the impure,\" i.e., one may derive that the sprinkling is effective for him even though he is impure.
Similarly, a person who is uncircumcised may have this water sprinkled upon him. What is implied? If an uncircumcised person contracted the impurity connected with a corpse and had the water sprinkled upon him on the third and seventh days, he is pure from this impurity. When he is circumcised, he must immerse himself and may eat sacrificial foods in the evening.", + "The optimum way of fulfilling the mitzvah of the hyssop is to use three stalks and for each stalk to have one bud. If at first there were three buds and then only two remained or if one took two at first and bound them together, it is acceptable. Should the buds open and the leaves fall off, even if only the slightest portion of each remain, it is acceptable, because as long as the smallest amount remains from a hyssop, it is acceptable.
When a stalk has three buds, one should separate one from the other and afterwards, bind them together, for the mitzvah is for them to be bound, even though this is not explicitly stated in the Torah. If one separated them, but did not bind them, or bound them without separating them, or used them for sprinkling without separating them or binding them, the sprinkling is valid.
When a hyssop is short, one should bind it with a string on a weaving needle or the like, dip it into the water, lift it up, and then hold the hyssop in one's hand and sprinkle with it. If he did not do so, but instead, sprinkled with it while bound to the needle and he was uncertain whether he sprinkled from the string, from the needle, or from the bud, the sprinkling is invalid.", + "One should not sprinkle with underdeveloped stalks of hyssop, nor with the seed pods, but with stalks. This is what is meant by underdeveloped stalks: stalks which have not reached maturity. Nevertheless, if the water of the ashes of the red heifer was sprinkled on a person with an underdeveloped hyssop and that person entered the Temple, he is not liable.
From which point should a hyssop be used for sprinkling? From the time it buds. When a hyssop has been used for the sprinkling of this water, it may be used to purify a person afflicted by tzara'at.
Whenever a hyssop is described by an additional term, it is not acceptable. The hyssop that is called a hyssop alone is the one which is acceptable. It is the hyssop that is eaten domestically. The species which are called Greek hyssop, red hyssop, desert hyssop, or Roman hyssop are invalid.", + "A hyssop that was worshiped as an asherah, came from a city that was led astray, belonged to a false deity, or came from impure terumah, is invalid. If it comes from pure terumah, as an initial preference, one should not sprinkle with it. If one did, the sprinkling is acceptable.", + "When a hyssop was gathered to be used for kindling and liquids fell upon it, one may dry it, and it will remain acceptable for sprinkling. If it was reaped for use as food, even if the water was dried, it is unacceptable, because it is considered as impure for sprinkling. For all liquids, foods, and implements are considered as impure with regard to the purification process using the water of the ashes of the red heifer, as will be explained. If a hyssop was reaped to use for the purification process, it is as if it was reaped for kindling. Thus if a liquid fell on it, it may be dried and used for sprinkling." + ], + [ + "When the water of the ashes of the red heifer was sprinkled on a person who became impure due to contact with a human corpse, if even the slightest amount of the water touches any portion of the body of the impure person, the sprinkling is effective. This applies even if the sprinkling fell on the tips of his fingers or on the tip of his lips. If, however, the water touched his tongue, it is of no consequence. Even though the tongue is considered as a revealed organ with regard to contracting ritual impurity, as we explained, it is not considered as one of the revealed organs with regard to sprinkling and immersion.
Similarly, when a k'li contracted impurity from a corpse and the water was sprinkled on it, if even the slightest amount of the sprinkling water touches the body of the k'li, the sprinkling is effective.", + "When one intended to sprinkle on two keilim or two people at the same time and one sprinkled water on one of them and then it dripped from the first to the second, the second remains impure until water falls upon him from the sprinkling and not from the concentration of water in another place.
If one sprinkled on two keilim and one was in doubt whether he sprinkled on both at once or the water dripped from one to the other, the sprinkling is invalid.", + "When a needle was placed on a shard and one intended to sprinkle water on it, but a doubt arose whether he sprinkled on the needle or the water dripped on it from the shard, the sprinkling is invalid.", + "The following laws apply when there are keilim that have several parts which are connected to each other with nails, e.g., a scissors that comes apart, the blade of a plane, or the like. At the time of work, they are considered as joined, with regard to both impurity and sprinkling. When work is not being performed with them, neither is considered as joined to the other.
What is meant by saying that they are considered as joined, with regard to both impurity and sprinkling? That if one of the parts contracts impurity at the time work is being performed, the second also contracts impurity. Conversely, if water was sprinkled on one while work was being performed with them, the sprinkling is also effective with regard to the other and it is as if they are a single entity.
What is meant by saying that they are not considered as joined, with regard to both impurity and sprinkling? That if one contracts impurity while work is not being performed with it, the other does not contract impurity. And if both had contracted impurity and one sprinkled the water on one at a time when work was not being performed, the other does not become pure, even though they were joined together at that time.
This is the Scriptural Law. According to Rabbinic Law, however, it was decreed that they should be considered as joined with regard to impurity even at a time when work was not being performed. This decree was instituted as a safeguard for the law applying when work was being performed. Whenever impurity touches one of them, the other also becomes impure.
They also decreed that they should not be considered as joined with regard to sprinkling, even at a time when work was being performed. This decree was instituted as a safeguard for the law applying when work was not being performed. Whenever one sprinkles the water on one of them, the other does not regain purity until the water is also sprinkled on the other. From this, it can be inferred that whenever it is mentioned that two entities are considered as joined with regard to impurity, but not with regard to sprinkling, this is merely a Rabbinic decree, following the pattern explained above.", + "When two articles are joined together to the extent that they are considered as a single entity, e.g., one sewed together two garments or two parchments, they are considered as joined for both impurity and sprinkling, because they are a single entity.", + "A launderer's sewing and a garment that is sewn with a forbidden mixture of fabrics that are about to be separated are not considered as joined with regard to sprinkling, but are considered as joined with regard to impurity.
Baskets joined as a carrier, a threshing utensil, the feet of a bed, drinking horns of travelers, and a chain of keys, are considered as joined with regard to impurity, but are not considered as joined with regard to sprinkling. Instead, the water that is sprinkled must reach each individual basket, each individual key, each individual horn, and every beam of the bed that is assembled.", + "When a person joins three blankets of wool or six of linen or three sheets or twelve kerchiefs, they are considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. Any more than the above quantities are considered as joined with regard to impurity, but are not considered as joined with regard to sprinkling. One cloak, one garment, and one klubkerin, are considered as joined with regard to impurity and sprinkling, even if they are very long or very wide, no matter how large they are.
What is a klubkerin? Two garments are taken. Cotton is placed between them as a lining and then they are sewn together as one and worn as an outer garment for the winter.", + "When the covering of a samovar is connected by chains, when one sprinkles on the samovar, everything is purified. If one sprinkled on the cover, one did not purify the samovar. It is necessary to sprinkle on it directly.", + "A bell and its clanger are considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. If one sprinkled on one of them, they both regain their purity.", + "A spindle on which flax is spun or ropes are made is composed of three parts: a) the rod around which the thread is wound; it is called a kush;
b) the copper or iron hook at the top of the rod with which one spins and makes threads; it is called a tzinorah;
c) the ball that is in the center of the rod; it is called the pika.
When the spindle on which ropes are wound becomes impure, one should not sprinkle on the pika or the kush, only on the tzinora. After the fact, if one sprinkled on one of the three, everything is purified. If a spindle is used for flax, one may sprinkle on any of the three as an initial preference, for the three are joined together.", + "A piece of leather used to cover a cradle that is connected by buttons is considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. The wooden frame placed on top of a bed is not considered as joined, neither with regard to impurity, nor with regard to sprinkling.", + "All of the hollow handles of keilim - e.g., a knife handle and the like, i.e., the handle has an opening and the iron shaft enters it - are considered as joined with regard both to impurity and sprinkling. All protruding handles - e.g., the handle of a javelin in which a portion of the wood is inserted into the iron shaft - are not considered as joined with regard to sprinkling." + ], + [ + "Extra stringencies were instituted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. A person who was pure - even if he immersed himself in a mikveh for the sake of sacrificial service and stood and served on the altar - is not pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer, nor with regard to the burning of the red heifer, drawing its water, sanctifying it, or sprinkling it unless he immerses himself for the sake of the purification process involving the ashes of the red heifer. Afterwards, he is considered pure for that purpose.
Similarly, keilim - even a receptacle taken from the Temple Courtyard - are not considered as pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer unless they were immersed for that purpose. Similarly, all foods and liquids - even if they are pure - are considered as impure in this context.", + "Any entity that is fit to lie on or sit on, even though it is pure with regard to sacrificial foods is considered like an entity to which a zav imparted impurity with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer until it was immersed with that intent in mind. Yochanan ben Gudgada would always eat according to the strictures of ritual purity required for sacrificial foods. Yet his head cloth was like an entity to which a zav imparted impurity with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer.", + "A derivative of impurity does not impart impurity to a person or to a k'li, even with regard to sacrificial articles, as we explained. Nevertheless, it imparts impurity to persons and keilim with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. Therefore it was said that a person who sanctifies the water used for the purification process should not wear a sandal, lest liquids fall on the sandal and the sandal contract impurity. The rationale is that all liquids are considered as impure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. Then the person sanctifying the water will contract impurity by touching the sandal and thus the purifying water will become impure.", + "When only a person's hands become impure due to causes that render hands impure, e.g., he touched foods or liquids or the like, although he is considered as pure with regard to sacrificial food, and all that is necessary is that he wash his hands as will be explained, with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer, his entire body is considered to have contracted impurity and he must immerse in a mikveh. Even if only one hand contracted impurity, it is as if his entire body contracted impurity. He is considered as impure to the first degree.", + "Any person who is required to be immersed in a mikveh, whether according to Scriptural Law or Rabbinic Law, imparts impurity to the water sanctified with the ashes of the red heifer, the ashes themselves, and the one who sprinkles them, through touching or carrying them. Similarly, he imparts impurity to a hyssop that has been made fit to contract impurity, water that has been drawn for this process but has not yet been sanctified, and an empty container that has been purified for this purification process. The latter three entities contract impurity only through touch, but not through being carried.
When an impure person touches a small portion of ashes of the red heifer, it is considered as if he touched all of them.", + "Primary, secondary, and tertiary levels of impurity are not counted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer as are counted with regard to terumah and sacrificial foods.
What is implied? If there were ten persons who immersed themselves for the sake of this purification process and one became impure, even if he became impure only with regard to this purification process, e.g., his hands became impure, should he touch a colleague and that colleague touch another, and that one another, even if there are 100, they all become impure with regard to this purification process.
Similarly, when there are keilim that were purified for this purification process and one of them contracted impurity - even if only its outside contracted impurity for this purification process, e.g., liquids touched its outside - and this k'li touched a second k'li and the second touched a third, all of the keilim, even if there are 100, become impure with regard to this purification process.", + "Whenever an article that is fit to contract impurity if it would support a zav - even though it is pure with regard to sacrificial foods - was moved by a person who purified himself for the sake of this purification process, he contracts impurity, even though he did not touch it.
Similarly, when a person who purified himself for the sake of this purification process moves a person who is not pure in this context or he moves the spittle or the urine of the latter person, he becomes impure, even though he did not touch him. A k'li that is not fit to contract impurity if it would support a zav, by contrast, does not impart impurity to a person who has purified himself for the sake of this purification process unless he touches it.", + "If a k'li that is impure because of contact with a human corpse is moved by a person who has purified himself for the purification process involving the ashes of the red heifer, he becomes impure even though he did not touch it and even though generally an article that is impure because of contact with a corpse does not impart impurity when carried, as we explained.
What is implied? There was a key that was impure due to contact with a corpse that was hanging from a door. A person who purified himself for this purification process closed the door. Since he moved the key which was impure, he himself contracts impurity. Similarly, if he moves the carcass of a crawling animal or semen, he becomes impure with regard to this purification process even though generally these do not impart impurity when carried, as will be explained.", + "When a person who purified himself for this purification process touches articles that were above a zav or the like, these are called madaf, he is considered impure with regard to this purification process, even though he is pure with regard to sacrificial foods. Similarly, when a k'li that was purified for this purification process touches a madaf, it contracts impurity with regard to this purification process.", + "The following laws apply when a person who purified himself for this purification process touches foods or liquids, whether impure or pure. No distinction is made between them, because there are no foods or liquids that are considered as pure with regard to this purification process.
If a person touches foods or liquids with his hands, his entire body becomes impure, as we explained. If he touches them with his foot or other portions of his body, or moves them with his hands without touching them, he remains pure. Similarly, if, with his hands, he touched an oven or the like, i.e., other articles that were not purified for the sake of this purification process, his entire body contracts impurity. If, however, he touches such articles with his feet, his status of purity remains unchanged, even with regard to this purification process.", + "When a person who purified himself for this purification process inserted his head and the majority of his body into water that was drawn for the sake of this purification process, he contracts impurity, because the water has been drawn. For it is a Rabbinical decree that anyone who inserts his head and the majority of his body into water that was drawn contracts impurity, as will be explained.", + "Everyone's word is accepted with regard to the ritual purity of articles and persons involved in this purification process, even that of the common people. The rationale is that because of all the stringencies and extra measures applied to it, everyone is careful with regard to it. This is alluded to in the Torah which states Numbers 19:9: \"And it will be for the congregation of Israel for safekeeping.\" Implied is that all of Israel are fit for its safekeeping.
Therefore if a common person brings an earthenware container from his home and says: \"This container is pure for the purification process involving the ashes of the red heifer,\" it is considered as pure. Water may be sanctified in it and sprinkled from it even though this container would be considered as impure for sacrificial foods and for terumah. Similarly, if a common person says: \"I have purified myself for the purification process involving the ashes of the red heifer\" or the water for this process was in his possession and he says that it is pure, his word is accepted. For no Jewish person treats this purification process lightly." + ], + [ + "When an earthenware container that held the ashes of a red heifer was touched by the carcass of a crawling animal on its side, it is pure, for an earthenware container does not contract impurity from its outside, even with regard to this purification process. If, however, one placed the container on top of the carcass of the crawling animal, the ashes contract impurity, even though the container remains pure, as indicated by Numbers 19:9: states: \"And he shall place them down outside the camp in a pure place,\" and this is not a pure place.
Not only does placing the ashes on the carcass of a crawling animal render them impure, they contract impurity even if they are placed on food which is a secondary derivative of impurity or the like which are less substantial types of impurity originating in Rabbinic decrees. For it is written: \"A pure place,\" i.e., that they should not be placed on any impurity whatsoever.
Similar rulings apply if an earthenware container holding the ashes of the red heifer was placed on an aperture in an impure house. If the container was hanging within the inner space of the house, the ashes contract impurity even if the aperture was not a handbreadth by a handbreadth in size. If it was not hanging into the inner space of the house, it is impure if the aperture is a handbreadth by a handbreadth in size.", + "If the container was made of stone, the ashes are pure, whether the aperture is a handbreadth by a handbreadth or not.", + "Similarly, when a container that has the ashes of the red heifer or sanctified water was sealed closed and placed under the same shelter as a corpse, the ashes and/or the water are impure. The rationale is that articles associated with the purification process of the red heifer are not protected by a closed seal, for with regard to them, it is written: \"a pure place,\" and this is not a pure place.", + "Similarly, sacrificial foods and liquids are not protected from impurity by being in a sealed container. Nevertheless, water that had not been sanctified and an empty container that was purified for use in this purification process are protected by a sealed container.
When does the above apply? When the owner was pure. If, however, the owner contracted impurity, the water is disqualified, no matter where it is located.
What is implied? If a person's water was in a sealed container and he and it were both under the same shelter as a corpse, they are both impure. If he is outside and water that is not sanctified is inside, they are both pure. If he is inside and the water is outside, just as he becomes impure, his water is also disqualified.", + "The following laws apply when a person who had purified himself for the sake of this purification process was standing on an oven or a similar implement that had not been purified for this process and he extended his hands outside the space of the oven while holding a receptacle containing the water for this purification process. Similar laws apply if a bar was placed over an oven and receptacles holding water for this purification process were hanging from either side. The receptacles are impure, because they are not in a place that is pure for this purification process. Since they are supported by the oven, it is as if they are placed on top of it.
If, however, one was standing on an oven while holding an empty receptacle that was purified for this purification process or water that was not yet sanctified, their prior state of purity remains unchanged. If one was standing away from an oven and stretched out his hand and took a container that had water sanctified for this purification process and carried it over the oven, it remains pure. Similarly, if when one sprinkled this water, it passed over an impure place, e.g., a place where one sits or lies that became impure or the like, it is pure.", + "When a receptacle containing water for the purification process involving the ashes of the red heifer touches a receptacle containing consecrated food, the receptacle that contains the sanctified water and everything inside of it is considered as impure. The receptacle containing sacrificial food, by contrast, remains pure. Similarly, if a person who purified himself for this purification process touched both of these receptacles, each one with one of his hands while they are placed on the ground, the receptacle containing the sanctified water, becomes impure. The rationale is that the person who had purified himself for this process contracted impurity when touching a container that had not been purified for this purpose, as we explained, and then, he imparts impurity to the sanctified water.", + "If he lifted up both receptacles, each with a different hand, they are both impure. The receptacle containing the sanctified water becomes impure because it was touched by a person who touched a container that was not purified for the sake of this purification process. And the one containing the sacrificial food became impure because it was lifted up by a person who became impure by carrying sanctified water. For the water conveys impurity when carried, because it contracted impurity from the receptacle containing sacrificial food.
For this reason, if the receptacle containing the sacrificial food was wrapped in paper and he lifted it up in the paper without touching the receptacle itself, and he lifted up the receptacle containing the sanctified water in his other hand, they are both pure. He did not contract impurity with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer since he did not touch the other receptacle. If, however, he touched the receptacle containing the sacrificial food with his hand, they both contract impurity even though the receptacle containing the sanctified water was wrapped in paper.", + "If he moved the two receptacles with his hands simultaneously without touching them, they are both pure. For a receptacle that was not purified for this purification process does not impart impurity to a person who purified himself for that purpose unless he touches it with his hands unless it is fit to contract impurity when a zav lies or sits upon it, as we explained.", + "In all of the situations where there is a question with regard to impurity and the ruling is that one is pure with regard to terumah, as will be explained, he is also considered pure with regard to this purification process. With regard to all of the situations where terumah is left for its status to be determined, were such a situation to occur with regard to the water or the ashes designated for this process, they should be disposed of.
If pure entities were used on the above utensils or if a person became involved in such a situation where the doubt causes the ashes and/or the water to be disposed of, the status of the pure entities is left in the balance. Rafters are not considered as utensils. Hence, they are pure with regard to terumah, sacrificial foods, and the purification process involving the ashes of the red heifer.", + "The following laws apply when a dried fig that is terumah fell into water sanctified for this purification process and then it was taken out and eaten. If it is the size of an egg, the water becomes impure whether the fig was impure or pure. The rationale is that all foods, even sanctified foods, are not pure with regard to this purification process. One who partakes of it is liable for death, because he partook of terumah after contracting impurity from the sanctified water. If the fig is not the size of an egg, the water remains pure, because food does not impart impurity to other entities unless it is the size of an egg. This applies with regard to terumah, to sacrificial foods, and to this purification process." + ], + [ + "Any person or article which touches sanctified water for a purpose other than sprinkling contracts impurity. The person does not impart impurity to his clothes, however, even when touching the water, as Numbers 19:21 states: \"One who touches the sprinkling water will become impure until the evening.\" Thus it is derived that the sprinkling water is a primary source of impurity according to Scriptural Law and even the slightest amount of it imparts ritual impurity.
If there is enough water to sprinkle, it imparts impurity when touched and when carried and one who touches it or carries it for a purpose other than sprinkling imparts impurity to his clothes when touching it or carrying it until he separates himself from the source of his impurity, as implied by ibid. which states: \"One who sprinkles the water shall launder his garments.\" Now this is not speaking about someone who sprinkles water on an impure person, for if he purifies an impure person, one can certainly infer that he himself remains pure. According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah's statement \"One who sprinkles the water shall launder his garments\" was stated only to teach the measure that imparts impurity; i.e., that if one touches or carries a measure of sanctified water that could be sprinkled for an intent other than sprinkling, he is impure and he imparts impurity to his garments according to Scriptural Law.
How much is a measure of sprinkling? Enough to immerse the tops of the stalks of hyssop in the water.
When does the statement that the water for this purification imparts impurity apply? When one touched it or carried it for an intent other than sprinkling before they were used for their mitzvah. After they were used for their mitzvah, by contrast, they do not impart impurity at all.
What is implied? One immersed the hyssop in the sanctified water and sprinkled it on an impure person or keilim and the water was dripping and descending from the impure person to the ground or when he sprinkled the water, water was sprinkled on the ground or on a pure person, that water is pure and one who touches or carries it is pure.
If one immersed the hyssop to sprinkle water on an object that is not susceptible to ritual impurity, the water which drips from it is fit to be sprinkled again, as we explained. Therefore they impart the impurity of sanctified water to one who touches or carries them because they were not used for their mitzvah, for the immersion of the hyssop was for the intent of sprinkling on something that is not susceptible to ritual impurity.", + "The water for the purification process involving the ashes of the red heifer does not impart impurity to anything before its mitzvah is performed unless it is pure and acceptable to be used for sprinkling. Different rules apply, however, if this water was disqualified - e.g., other water was mixed with it, an animal drank from it, or other factors that disqualify it arose. If a person who is pure with regard to terumah touches it, he contracts impurity whether he touches it with his hand or with other parts of his body. If a person who is pure with regard to this purification process touches it, even with his hand, he remains pure, as he was originally.", + "If sanctified water contracted impurity and a person who was pure with regard to terumah touched it, whether with his hands or with his body, after it contracted impurity, he contracts impurity. If a person who had purified himself for this purification process touches it with his hands, he contracts impurity. If he touches it with the remainder of his body, he remains pure, as he was originally.", + "The following rules apply if water from a spring, a mikveh, or fruit juice falls into sanctified water. If the majority is sanctified water, the mixture imparts impurity when carried. If the majority is fruit juice, it does not impart impurity. If it is half and half, it imparts impurity.
The following laws apply if the ashes of the red heifer become mixed with ashes from an oven and a person sanctified water with the entire mixture. If the majority of the mixture are the ashes of the red heifer, the water imparts impurity like sanctified water. If the majority are oven ashes, the water does not impart impurity when touched, but does impart impurity when carried.", + "When acceptable ashes were sprinkled on water that was not fit to be sanctified and then a person who was pure with regard to terumah touched the water with his hands or with his body, he contracts impurity. If a person who purified himself for this purification process touched such water, even with his hands, he remains pure, as he was originally.", + "When sanctified water is disqualified, it should not be mixed with mud, so as not to create a stumbling block for others, lest they touch the mud and become impure. For the sanctified water does not become nullified in the mud, as implied by Numbers 19:9: \"It is a sin-offering.\"", + "When a cow drinks from sanctified water, its meat is pure even if it was slaughtered within 24 hours of drinking, as can be inferred from ibid.: \"as safekeeping, as water for sprinkling.\" Implied is that when the water is kept safe, it is not nullified. If, however, a cow drank from it, it is nullified, because it was not kept safe.", + "When water is sprinkled on a person from a window from which water is sprinkled on many individuals, he entered the Temple, and then it is discovered that the water was disqualified, he is exempt. The rationale is that one can assume that the water that is sprinkled on many people is acceptable. Hence, he is considered as one who transgressed because of factors beyond his control.
If, however, water was sprinkled on a person from the window of a private individual and he entered the Temple and afterwards, it was discovered that the water was disqualified, he is obligated to bring an adjustable guilt-offering. The rationale is that he should have investigated the status of the water and only afterwards, entered the Temple.
Even if people would slip on water that had been sprinkled from a window from which water is sprinkled on many individuals and was flowing on the ground and they would tread on it, they would enter the Temple without being concerned that they had been disqualified.", + "When a person sprinkles such water, using a hyssop that is impure with regard to this sacrificial process, if it is the size of an egg, the water is impure and the sprinkling is unacceptable. If it is less than the size of an egg, the water is pure, but the sprinkling is unacceptable. This hyssop can impart impurity to another, and that other, to still another, even when the chain reaches 100, because levels of impurity are not counted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer.", + "When a person lifts up a k'li upon which this water has been sprinkled and enough water to be sprinkled remains upon it, he is pure. Once the water has performed its mitzvah, it does not impart impurity, as we explained." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..10ea1dbf370b2da1fc73f3c74c81e394cdc48391 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,224 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Red Heifer", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ בַּת אַרְבַּע. וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל. וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ב) \"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה\" וְלֹא עֶגְלָה. לֹא מָצְאוּ אֶלָּא עֶגְלָה פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָּמִים וְתִהְיֶה אֵצֶל בְּעָלֶיהָ עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵעָשֶׂה פָּרָה. וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה: \n", + "זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר יט ב) \"תְּמִימָה\" תְּמִימַת אַדְמִימוּת לֹא תְּמִימַת קוֹמָה אֶלָּא אִם הָיְתָה נַנָּסָה כְּשֵׁרָה כִּשְׁאָר הַקָּדָשִׁים. הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת אוֹ בְּתוֹךְ שְׁנֵי כּוֹסוֹת וְהֵן מֻנָּחוֹת זוֹ עַל זוֹ פְּסוּלָה: \n", + "הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עִקָּרָן מַאֲדִים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאֲדִים הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר. וְגוֹזֵז בְּמִסְפָּרַיִם אֶת רֹאשָׁן הַמַּשְׁחִיר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גִּזָּה בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לָגֹז: \n", + "וְצָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַמַּאֲדִים כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל בְּזוּג שֶׁכָּל שְׂעָרָה שֶׁאֵינָהּ נִטֶּלֶת בְּזוּג הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ אֵינָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת שֶׁאֵינָן נִלְקָטִין בְּזוּג הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה: \n", + "הָיוּ קַרְנֶיהָ אוֹ טְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים יָגוֹד. גַּלְגַּל הָעַיִן וְהַשִּׁנַּיִם וְהַלָּשׁוֹן אֵין מַרְאֵיהֶן פּוֹסְלִים בְּפָרָה: \n", + "הָיְתָה בָּהּ יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁצָּמַח בִּמְקוֹמָהּ שֵׂעָר אָדֹם פְּסוּלָה: \n", + "כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּקָדָשִׁים פּוֹסְלִין בְּפָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ב) \"אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם\". הָיְתָה יוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ מְחִיר אוֹ אֶתְנָן אוֹ טְרֵפָה אוֹ שֶׁנִּרְבְּעָה פְּסוּלָה. שֶׁכָּל הַפּוֹסְלִין אֶת הַקָּדָשִׁים לַמִּזְבֵּחַ פּוֹסְלִין אֶת הַפָּרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הוֹאִיל וּקְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת. וּמֻתָּר לִקַּח אוֹתָהּ מִן הָעַכּוּ\"ם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא רְבָעָהּ הָעַכּוּ\"ם שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בְּהֶמְתּוֹ. יְתֵרָה פָּרָה עַל הַקָּדָשִׁים שֶׁהָעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ב) \"אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל\" וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה אוֹמֵר (דברים כא ג) \"אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל\" מָה עֹל הָאָמוּר בְּעֶגְלָה עָשָׂה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כְּעל אַף עֹל הָאָמוּר בְּפָרָה יִפְסל בָּהּ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כְּעל. אֶלָּא שֶׁהָעל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. כֵּיצַד. קָשַׁר עָלֶיהָ הָעל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ פְּסוּלָה. הִכְנִיסָהּ לָדוּשׁ אֵינָהּ נִפְסֶלֶת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. רָכַב עָלֶיהָ. נִשְׁעַן עָלֶיהָ. נִתְלָה בִּזְנָבָהּ. וְעָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר. קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה. נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ. נָתַן עָלֶיהָ כְּסוּת שֶׁל שַׂקִּים. פְּסוּלָה. קְשָׁרָהּ בְּמוֹסֵרָה אִם הָיְתָה מוֹרֶדֶת וּצְרִיכָה שְׁמִירָה כְּשֵׁרָה וְאִם לָאו פְּסוּלָה שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מַשּׂוֹי הוּא. עָשָׂה בָּהּ סַנְדָּל שֶׁלֹּא תַּחְלֵּק. פֵּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִין. כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ כְּשֵׁרָה לְצֹרֶךְ אַחֵר פְּסוּלָה. נַעֲשֵׂית בָּהּ מְלָאכָה מֵאֵלֶיהָ אוֹ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ עֹל מֵאֵלָיו. אִם לִרְצוֹנוֹ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ שֶׁאִם עֻבַּד בָּהּ לִרְצוֹנוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁעָבַד בָּהּ. לְפִיכָךְ אִם שָׁכַן עָלֶיהָ הָעוֹף כְּשֵׁרָה. עָלָה עָלֶיהָ זָכָר פְּסוּלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמְעֻבֶּרֶת פְּסוּלָה. הִכְנִיסָהּ לִרְבָקָה וְדָשָׁה מֵאֵלֶיהָ כְּשֵׁרָה. הִכְנִיסָהּ כְּדֵי שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה לִרְצוֹנוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n", + "פָּרָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ פִּסּוּל תִּפָּדֶה. וְכֵן אִם מֵתָה תִּפָּדֶה מִפְּנֵי עוֹרָהּ. אֲבָל לֹא לְהַאֲכִיל בְּשָׂרָהּ לִכְלָבִים: \n", + "נִשְׁחֲטָה לְשֵׁם חֻלִּין תִּפָּדֶה וְאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת. נִשְׁחֲטָה עַל גַּב מַעֲרַכְתָּהּ אֵין לָהּ פִּדְיוֹן עוֹלָמִית: \n", + "לָקְחוּ פָּרָה וּמָצְאוּ אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה הֲרֵי זוֹ תִּפָּדֶה שֶׁלֹּא בְּמוּם: \n", + "אַף כֹּהֵן הֶדְיוֹט כָּשֵׁר לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן\" וַעֲדַיִן אַהֲרֹן הָיָה קַיָּם. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זוֹ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר וּשְׁאָר כָּל הַפָּרוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט: \n", + "וְהָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לוֹבֵשׁ אַרְבָּעָה כֵּלִים שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל: \n", + "כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף שֶׁהָיוּ טְבוּלֵי יוֹם כְּשֵׁרִים לְמַעֲשֵׂה הַפָּרָה וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזּוֹת מֵאֶפְרָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל הַפָּרָשָׁה (במדבר יט ט) \"אִישׁ טָהוֹר\" הוּא הַטָּהוֹר לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לִתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְפָרָה: \n", + "הַצְּדוֹקִין הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה הַפָּרָה כָּשֵׁר אֶלָּא בִּמְעֹרָבֵי שֶׁמֶשׁ. לְפִיכָךְ הָיוּ בֵּית דִּין בְּבַיִת שֵׁנִי מְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְטוֹבֵל וְאַחַר כָּךְ עוֹסֵק בָּהּ כְּדֵי לְבַטֵּל דִּבְרֵי אֵלּוּ הַזֵּדִים שֶׁמּוֹרִים מֵהָעוֹלֶה עַל רוּחָם לֹא מִן הַקַּבָּלָה. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים שֶׁמַּכְנִיסִין לְתוֹכָם אֵפֶר הַפָּרָה כֻּלָּם טְבוּלֵי יוֹם: \n", + "הַחוֹתֵךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה לְהַנִּיחַ בָּהּ אֵפֶר חַטָּאת יְטַמֵּא אוֹתָהּ וְיִטְבְּלֶנָּה וְאַחַר כָּךְ יַנִּיחַ בָּהּ. וְהַחוֹתְכָהּ וְהַמַּטְבִּילָהּ טָעוּן טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּטְמֵא מֵת בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ וּלְפִיכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֶלָּא מְטַמְּאָהּ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַצְּדוֹקִין וּמַטְבִּילָהּ וְנוֹתֵן בָּהּ: \n" + ], + [ + "מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת פָּרָה אֲדֻמָּה וְהַרְחָקוֹת גְּדוֹלוֹת הִרְחִיקוּ מִטֻּמְאַת הַמֵּת בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה בִּטְבוּלֵי יוֹם חָשׁוּ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ. וּמִפְּנֵי זֶה כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ לְלִשְׁכָּה מוּכֶנֶת בָּעֲזָרָה. וּבֵית אֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל כֵּלֶיהָ כְּלֵי אֲבָנִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וּבִכְלֵי הָאֶבֶן הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה. וְלֹא הָיוּ נוֹגְעִין בּוֹ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּטָהֳרָתוֹ: \n", + "שִׁבְעַת יָמִים קדֶם שְׂרֵפַת הַפָּרָה מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ מִבֵּיתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְכֵן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִשְׁתּוֹ שֶׁמָּא תִּמָּצֵא נִדָּה וְיִהְיֶה טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: \n", + "הַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּהּ כָּל שִׁבְעָה צְפוֹנִית מִזְרָחִית הָיְתָה. כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁהִיא כְּחַטָּאת הַנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִשְׁחֶטֶת בַּחוּץ: \n", + "כָּל יוֹם וְיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה מַזִּין עָלָיו מֵי חַטָּאת. שֶׁמָּא נִטְמָא לְמֵת וְהוּא לֹא יָדַע. חוּץ מִיּוֹם רְבִיעִי לְהַפְרָשָׁה שֶׁאֵין צָרִיךְ הַזָּאָה לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לֹא שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָתוֹ וְלֹא שְׁבִיעִי. שֶׁאֵין הַזָּאָה בַּשְּׁבִיעִי עוֹלָה מִשּׁוּם הַזָּאַת שְׁבִיעִי עַד שֶׁיַּזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי מִלְּפָנֶיהָ. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵין צָרִיךְ הַזָּאָה אֶלָּא בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי לְהַפְרָשָׁה בִּלְבַד וְזֶה שֶׁמַּזִּין יוֹם אַחַר יוֹם מַעֲלָה יְתֵרָה עָשׂוּ בְּפָרָה: \n", + "בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת הָיוּ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיָּחוּל רְבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. שֶׁהַהַזָּיָה אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת וְהָרְבִיעִי אֵין צָרִיךְ הַזָּיָה: \n", + "בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי הַהַפְרָשָׁה שֶׁמַּזִּין עָלָיו בָּהֶם. מַזִּין מֵאֵפֶר פָּרָה מִן הַפָּרוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ כְּבָר. וְאִם לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא אֵפֶר פָּרָה אַחַת בִּלְבַד מַזִּין מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַשִּׁשָּׁה: \n", + "כְּשֶׁמַּזִּין עָלָיו בִּימֵי הַהַפְרָשָׁה אֵין מַזֶּה עָלָיו אֶלָּא אָדָם שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם שֶׁהַמַּזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר. וְאִם תֹּאמַר יַזֶּה עָלָיו אִישׁ שֶׁנִּטְמָא וְהֻזָּה עָלָיו. שֶׁמָּא זֶה שֶׁהִזָּה עָלָיו לֹא הָיָה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת. וְכֵן הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין בָּהֶן וּמְקַדְּשִׁין לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף כֻּלָּם כְּלֵי אֲבָנִים הָיוּ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת הֵן שֶׁעָשׂוּ בָּהּ. וְכֵיצַד יִמָּצֵא אִישׁ שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם. חֲצֵרוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע וְתַחְתֵּיהֶן חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִין הָיוּ נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶם. וּכְשֶׁיִּרְצוּ לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף מְבִיאִין שְׁוָרִים מִפְּנֵי שֶׁכְּרֵסֵיהֶן נְפוּחוֹת וּמַנִּיחִים עַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת וְיוֹשְׁבִין הַתִּינוֹקוֹת עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֹהֶל מַבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין הָאָרֶץ מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם וְהוֹלְכִין לַשִּׁילוֹחַ. הִגִּיעוּ לַשִּׁילוֹחַ יוֹרְדִין שָׁם וּמְמַלְּאִין שֶׁאֵין לָחוּשׁ שָׁם מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִקְבֹּר בַּנְּהָרוֹת. וְעוֹלִין וְיוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת יוֹרְדִין וּמְהַלְּכִין עַל רַגְלֵיהֶן מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת תַּחְתֵּיהֶן הָיָה חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְהַלְּכִין עַד פֶּתַח הָעֲזָרָה. וּבְפֶתַח הָעֲזָרָה הָיָה קָלָל שֶׁל אֵפֶר נוֹטְלִין הָאֵפֶר וְנוֹתְנִין בַּמַּיִם שֶׁבַּכּוֹסוֹת וּמַזִּין עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף. וּמַטְבִּילִין הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁמְּמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין וּמַזִּין עַל הַשּׂוֹרֵף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין מִטֻּמְאַת הַמֵּת שֶׁמָּא נִטְמְאוּ בְּטֻמְאָה אַחֶרֶת: \n", + "תִּינוֹק שֶׁטָּבַל לְמַלְּאוֹת וּלְהַזּוֹת לֹא יְמַלֵּא בְּכֵלָיו תִּינוֹק אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל. וְתִינוֹק שֶׁטָּבַל לְהַזּוֹת עַל כֹּהֵן זֶה אֵינוֹ מַזֶּה עַל כֹּהֵן אַחֵר עַד שֶׁיִּטְבּל לְשֵׁם מַעֲשֶׂה זֶה הַכֹּהֵן. וְכֵן כֵּלִים שֶׁטִּהֲרוּם לְחַטָּאת זוֹ וּבְנֵי אָדָם שֶׁטִּהֲרוּם לְחַטָּאת זוֹ לֹא יִתְעַסֵּק בָּהֶם בְּפָרָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ לִשְׁמָהּ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת בְּפָרָה: \n" + ], + [ + "אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה אֶלָּא חוּץ לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְהוֹצִיא אֹתָהּ\" אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וּבְהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה וְתַחְתָּיו בָּנוּי כִּפִּין כִּפִּין וְכִפָּה עַל כָּל שְׁנֵי כִּפִּין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי רַגְלֵי הַכִּפָּה עַל גַּג שְׁנֵי כִּפִּין שֶׁתַּחְתֶּיהָ. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תַּחַת הַכּל חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. אַף מְקוֹם שְׂרֵפָתָהּ וּמְקוֹם הַטְּבִילָה שֶׁהָיוּ בְּהַר הַמִּשְׁחָה תַּחְתֵּיהֶן חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְהַפָּרָה וְהַשּׂוֹרֵף וְכָל הַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ יוֹצְאִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ זֶה: \n", + "כֵּיצַד שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִין בְּרַגְלֵיהֶן לְהַר הַמִּשְׁחָה וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וְכֹהֵן וְהַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ וְהַפָּרָה יוֹצְאִין עַל הַכֶּבֶשׁ וּבָאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה. וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן וְסוֹמְכִין הַזְּקֵנִים אֶת יְדֵיהֶם עַל הַכֹּהֵן וְאוֹמְרִים לוֹ טְבל אַחַת. וְאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל טְבל אַחַת. יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים מְסֻדָּרִים הָיוּ שָׁם אֲרָזִים אַלּוֹנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְּאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין מַעֲרָכָה כְּמִין מִגְדָּל וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאוּר מְלַבֶּבֶת בָּהֶן. וּמַרְאֵה הַמַּעֲרָכָה בְּמַעֲרָב. וְכוֹפְתִין אֶת הַפָּרָה בְּחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה רֹאשָׁהּ לְדָרוֹם וּפָנֶיהָ לְמַעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שׁוֹחֵט בִּימִינוֹ וּמְקַבֵּל הַדָּם בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. עַל כָּל הַזָּאָה טְבִילַת אֶצְבַּע בְּדָם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִים לְהַזָּיָה לְפִיכָךְ עַל כָּל הַזָּאָה מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה. גָּמַר מִלְּהַזּוֹת מְקַנֵּחַ אֶת יָדָיו בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה וְיוֹרֵד מִן הַמַּעֲרָכָה וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בְּעֵצִים קְטַנִּים וְהִכְנִיסָן תַּחַת עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה וְהִתְחִיל הָאֵשׁ בָּהּ וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּרָחוֹק וּמְשַׁמֵּר לָהּ עַד שֶׁיִּצַּת אֶת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְתִקָּרַע בִּטְנָהּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח וְצֶמֶר צָבוּעַ בְּתוֹלַעַת מִשְׁקַל חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאוֹמֵר לָעוֹמְדִים שָׁם. עֵץ אֶרֶז זֶה עֵץ אֶרֶז זֶה עֵץ אֶרֶז זֶה. אֵזוֹב זֶה אֵזוֹב זֶה אֵזוֹב זֶה. שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ הֵין הֵין הֵין שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁמִּינֵי אֲרָזִים שִׁבְעָה הֵן וּמִינֵי אֵזוֹב אַרְבָּעָה וְהַצָּבוּעַ אָדֹם יֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּפוּאָה וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּלַכָּא וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּתוֹלַעַת וְהַתּוֹלַעַת הִיא הַגַּרְגְּרִים הָאֲדֻמִּים בְּיוֹתֵר הַדּוֹמִים לְגַרְעִינֵי הֶחָרוּבִים וְהֵן כְּמוֹ הָאוֹג וְתוֹלַעַת כְּמוֹ יַתּוּשׁ יֵשׁ בְּכָל גַּרְגִּיר מֵהֶן וּלְפִיכָךְ מוֹדִיעַ לַכּל וּמְגַלֶּה לָהֶן שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמִּינִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה. וְהָאֵזוֹב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמְתַבְּלִין בּוֹ הַקְּדֵרוֹת. הָאֵזוֹב וְהָאֶרֶז וְהַתּוֹלַעַת שְׁלָשְׁתָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל שָׁנִי וּמַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בִּטְנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ו) \"וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה\". וְאֵינוֹ מַשְׁלִיךְ קֹדֶם שֶׁיַּצִּית הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר וְאִם הִשְׁלִיךְ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת לֹא קֹדֶם שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ זֶה אַחַר זֶה בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ לְתוֹךְ גּוּפָהּ אוֹ לְתוֹךְ שְׂרֵפָתָהּ בֵּין שֶׁנִּקְרְעָה מֵאֵלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ בֵּין שֶׁקְּרָעָהּ בְּיָדוֹ אוֹ בִּכְלִי כְּשֵׁרָה: \n", + "נִגְמְרָה שְׂרֵפָתָהּ חוֹבְטִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹת הִיא וְכָל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׂרְפָה בָּהֶן וְכוֹבְרִין אֶת הַכּל בִּכְבָרוֹת וְכָל שָׁחֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּתֵשׁ וְיִהְיֶה אֵפֶר בֵּין מִבְּשָׂרָהּ בֵּין מִן הָעֵצִים כּוֹתְשִׁין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֵפֶר וְשֶׁאֵין בּוֹ אֵפֶר מַנִּיחִין אוֹתוֹ וְכָל עֶצֶם שֶׁנִּשְׁאַר מֵעֲצָמֶיהָ בְּלֹא שְׂרֵפָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָיָה נִכְתַּשׁ: \n", + "אֵין מַכְנִיסִין כְּלוּם מֵאֶפְרָהּ לְהַנִּיחוֹ בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה\". וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים הָיוּ חוֹלְקִין אֶת כָּל אֶפְרָהּ אֶחָד נִתַּן בַּחֵיל וְאֶחָד בְּהַר הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. זֶה שֶׁמִּתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת הָיוּ הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ. וְזֶה שֶׁנִּתַּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַזִּין מִמֶּנּוּ. וְזֶה שֶׁנִּתַּן בַּחֵיל הָיָה מוּכָן וּמֻצְנָע שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת\" מְלַמֵּד שֶׁמַּצְנִיעִין מִמֶּנּוּ. וְכֵן הָיוּ מַצְנִיעִין מֵאֵפֶר כָּל פָּרָה וּפָרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין בַּחֵיל. וְתֵשַׁע פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת נַעֲשׂוּ מִשֶּׁנִּצְטַוּוּ בְּמִצְוָה זוֹ עַד שֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה. רִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה רַבֵּנוּ. שְׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא. וְשֶׁבַע מֵעֶזְרָא עַד חֻרְבַּן הַבַּיִת. וְהָעֲשִׂירִית יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מְהֵרָה יִגָּלֶה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: \n" + ], + [ + "אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁתֵּי פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְשָׁחַט אֹתָהּ\": \n", + "לֹא רָצְתָה פָּרָה לָצֵאת אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ וְלֹא אֲדֻמָּה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ: \n", + "פָּרָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁקִּבֵּל אוֹ שֶׁהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן אוֹ בִּמְחֻסַּר בְּגָדִים אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב אוֹ בְּבִגְדֵי חֹל פְּסוּלָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכל מִבְּשָׂרָהּ אוֹ לִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ כְּשֵׁרָה לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ רֵיחַ נִיחוֹחַ: \n", + "קִבֵּל דָּמָהּ בִּכְלִי פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ד) \"וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ\" מִצְוָתָהּ מִצְוַת יָד וְלֹא מִצְוַת כְּלִי: \n", + "הִזָּה בִּכְלִי אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה אַחַת מֵהֶן בִּשְׂמֹאלוֹ פְּסוּלָה. הִזּוּ שִׁבְעָה כֹּהֲנִים הַזָּיָתָן כְּאֶחָד הַזָּיָתָן פְּסוּלָה. זֶה אַחַר זֶה כְּשֵׁרָה. הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ד) \"אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד\" עַד שֶׁיְּכַוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל וְיִהְיֶה רוֹאֵהוּ. וְכֵן אִם שְׁחָטָהּ אוֹ שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו\": \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִזָּה אוֹ שָׂרַף אוֹ שָׁחַט כְּנֶגֶד הַדָּרוֹם אוֹ כְּנֶגֶד צָפוֹן אוֹ שֶׁהָיָה אֲחוֹרָיו לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל אִם עָמַד בֵּין מִזְרָח וּמַעֲרָב וּפָנָיו כְּנֶגֶד הַהֵיכָל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן כְּנֶגֶד [הַהֵיכָל] בְּדִקְדּוּק כְּשֵׁרָה: \n", + "חִסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת פְּסוּלָה. טָבַל שְׁתַּיִם וְהִזָּה אַחַת הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. טָבַל אַחַת וְהִזָּה שְׁתַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב הַזָּאָה שְׁנִיָּה אֶלָּא טָבַל וְהִזָּה אַחֶרֶת הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. כֵּיצַד. טָבַל אֶצְבָּעוֹ טְבִילָה שִׁשִּׁית וְהִזָּה שֵׁשׁ וְשֶׁבַע אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְטָבַל אֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה שֶׁבַע הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה מִטְּבִילָה שְׁבִיעִית [שְׁבִיעִית] וּשְׁמִינִית אֲפִלּוּ חָזַר וְטָבַל טְבִילָה שְׁמִינִית וְהִזָּה שְׁמִינִית כְּשֵׁרָה שֶׁכָּל שֶׁמּוֹסִיף עַל הַשֶּׁבַע אֵינוֹ כְּלוּם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה שֶׁהוֹסִיף כֹּהֵן אַחֵר אֲבָל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ אִם הוֹסִיף פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתָהּ: \n", + "הוֹצִיא אֶת הַדָּם חוּץ מִמַּעֲרַכְתָּהּ וְהִזָּה פְּסוּלָה: \n", + "הִזָּה מִדָּמָהּ בַּלַּיְלָה אֲפִלּוּ הִזָּה שֵׁשׁ הַזָּיוֹת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה פְּסוּלָה: \n", + "שְׁחָטָהּ חוּץ מִמְּקוֹם שְׂרֵפָתָהּ אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ לְפָנִים מִן הַחוֹמָה פְּסוּלָה: \n", + "שְׂרָפָהּ חוּץ מִמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עָלֶיהָ. אוֹ שֶׁחִלְּקָהּ לִשְׁנַיִם וּשְׂרָפָהּ בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת. אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּמַעֲרָכָה אַחַת פְּסוּלָה. וְאִם אַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂית אֵפֶר מֵבִיא אַחֶרֶת שׂוֹרֵף עַל גַּבָּהּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: \n", + "הִפְשִׁיטָהּ וּנְתָחָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׂרַף כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה. וְאִם חִסֵּר מִמֶּנָּה כְּלוּם אֲפִלּוּ מִפִּרְשָׁהּ פְּסוּלָה. פָּקַע מֵעוֹרָהּ אוֹ מִבְּשָׂרָהּ אֲפִלּוּ מִשְּׂעָרָהּ כְּזַיִת יַחְזִיר וְאִם לֹא הֶחְזִיר פְּסוּלָה. פָּקַע חוּץ לְמַעֲרַכְתָּהּ מַרְבֶּה עָלָיו וְשׂוֹרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ. פָּקַע מִקַּרְנֶיהָ מִטְּלָפֶיהָ אוֹ מִפִּרְשָׁהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחְזִיר: \n", + "הַפָּרָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּלִינָה לְפִיכָךְ אִם נִשְׁחֲטָה הַיּוֹם וְהִזָּה דָּמָהּ כְּהִלְכָתוֹ וְנִשְׂרְפָה לְמָחָר כְּשֵׁרָה: \n", + "שְׂרָפָהּ אוֹנֵן אוֹ מְחֻסַּר כַּפָּרָה כְּשֵׁרָה: \n", + "שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ כְּעֵין עֲבוֹדָה. וְהֵיכָן מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים וְאִם קִדֵּשׁ בַּחוּץ וּמִכְּלִי חֹל אֲפִלּוּ בִּמְקֵדָה שֶׁל חֶרֶס כָּשֵׁר הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בַּחוּץ. וְכֵן כְּשֶׁמַּטְבִּילִין אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אַחַר שֶׁמְּטַמְּאִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְקַדֵּשׁ הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בִּטְבוּלֵי יוֹם: \n", + "שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּעֵצִים אוֹ בְּכָל עֵצִים אֲפִלּוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא כְּשֵׁרָה. וּמִצְוָתָהּ שֶׁלֹּא יְמַעֵט לָהּ עֵצִים מִן הָרָאוּי לָהּ אֲבָל מַרְבֶּה הוּא לָהּ חֲבִילֵי אֵזוֹב וְאֵזוֹב יוֹן בִּזְמַן שְׂרֵפָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת אֶת הָאֵפֶר. וְיֵשׁ לוֹ לְהַרְבּוֹת עֵצִים בִּשְׂרֵפָתָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אִם הוֹסִיף בָּהּ אֲפִלּוּ עֵץ אֶחָד הֲרֵי זֶה כִּמְעָרֵב אֵפֶר מַקְלֶה בְּאֵפֶר הַפָּרָה: \n", + "כָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֵינוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם. וּבְזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אִם כָּנַס אֶפְרָהּ בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁכְּנָסַתּוּ אִשָּׁה אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וּמִנַּיִן שֶׁאֲסִיפַת הָאֵפֶר בְּכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר\" מִכְּלַל שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כֹּהֵן וּכְאִלּוּ אָמַר אָדָם טָהוֹר בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. וּמִנַּיִן שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְשָׁחַט אֹתָהּ\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם נִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר בִּשְׁעַת שְׁחִיטָתָהּ פְּסָלָהּ וְנֶאֱמַר (במדבר יט ה) \"וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו\" שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בָּהּ לְלַמֵּד שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. וְכָל הָעוֹסֵק בִּשְׂרֵפָתָהּ וְעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת פְּסָלָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר: \n", + "שָׁחַט אֶת הַפָּרָה וְנִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ אוֹ נֶחְתְכָה דְּלַעַת עִמָּהּ כְּשֵׁרָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לִמְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עִמָּהּ כְּשֵׁרָה לַאֲכִילָה שֶׁאֵין שְׁחִיטַת הַחֻלִּין צְרִיכָה כַּוָּנָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ הַדְּלַעַת וְנֶחְתְכָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה עִמָּהּ מְלָאכָה: \n" + ], + [ + "כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים כָּל זְמַן עֲשִׂיָּתָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹחֵט וּמַשְׁלִיךְ עֵץ אֶרֶז (ויקרא טו יג) \"וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ\" וְנֶאֱמַר בְּשׂוֹרֵף (במדבר יט ח) \"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" וְנֶאֱמַר (במדבר יט י) \"וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה\" מְלַמֵּד שֶׁכָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִים בְּגָדִים וּטְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל הַמְשַׁמְּרָהּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵיבָר: ", + "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּטֻמְאוֹת יְכַבֵּס בְּגָדָיו לֹא בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו בִּלְבַד הֵם טְמֵאִים. אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכָּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא הַזֶּה בִּשְׁעַת חִבּוּרוֹ בִּמְטַמְּאָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. כֵּיצַד. הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה אֶחָד בֶּגֶד שֶׁעָלָיו אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹשְׂאָהּ הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן זֶה הַנּוֹשֵׂא הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן. פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַנְּבֵלָה הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיָה. וְאִם יִגַּע בִּכְלִי אוֹ בֶּגֶד אֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתוֹ שֶׁאֵין וְלַד טֻמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּנְבֵלָה. וְכֵן כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה אִם נָגַע בְּבֶגֶד אוֹ בִּכְלִי בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אוֹ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרשׁ מִמַּעֲשֶׂיהָ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל אִם נָגַע בִּכְלִי אֵינוֹ מְטַמְּאוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְלַד הַטֻּמְאָה. וְהַפָּרָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בּוֹ. אֶלָּא הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ בִּלְבַד הוּא הַטָּמֵא וְטָעוּן טְבִילָה וּמְטַמֵּא בְּגָדִים כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ: ", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנִּשְׂרֶפֶת כְּמִצְוָתָהּ. אֲבָל אִם נִפְסְלָה הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ טָהוֹר. אֵרַע פִּסּוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים. אֵרַע פִּסּוּל בְּהַזָּיָתָהּ כָּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פִּסּוּלָהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים. לְאַחַר פִּסּוּלָהּ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים: ", + "הִשְׁלִים לִכְנֹס אֶת אֶפְרָהּ הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ אַחַר כֵּן בְּחִלּוּק הֶעָפָר אוֹ בְּהַצְנָעָתוֹ וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. וְלֹא הַפָּרָה בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת מִן הַפָּרִים וּמִן הַשְּׂעִירִים הַשּׂוֹרְפָם מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים (ויקרא טז כח) \"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה בִּנְיַן אָב לְכָל הַנִּשְׂרָפִים שֶׁיְּהוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא אֵרַע לָהֶן פִּסּוּל וְנִשְׂרְפוּ כְּמִצְוָתָן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. אֲבָל אִם נִפְסְלוּ בָּעֲזָרָה נִשְׂרָפִין שָׁם כִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְשׂוֹרְפָן טָהוֹר. וְכֵן הַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאֵי זֶהוּ שׂוֹרֵף זֶה הַמַּסִּיעַ בִּשְׂרֵפָה כְּגוֹן הַמְהַפֵּךְ בַּבָּשָׂר וְהַמַּשְׁלִיךְ עֵצִים וְהַמְהַפֵּךְ בָּאֵשׁ וְהַחוֹתֶה גֶּחָלִים כְּדֵי שֶׁתִּבְעַר הָאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הַמַּצִּית הָאוּר וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה טָהוֹר. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַנּוֹשֵׂא פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין לְהוֹצִיאָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן לְשָׂרְפָן טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים דִּין תּוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּהוֹלָכָתָן וְטָעוּן טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. כְּמוֹ הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל שֶׁהוּא מְטַמֵּא כָּל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ בְּכֵלִים שֶׁעָלָיו כָּל זְמַן שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּשְׁלוּחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז כו) \"וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו\": ", + "מֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים. מִשֶּׁיֵּצְאוּ בָּהֶן חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. נְשָׂאוּם בְּמוֹטוֹת וְיָצְאוּ מִקְצָת הַנּוֹשְׂאִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ. אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּצְאוּ. יָצְאוּ וְחָזְרוּ לָעֲזָרָה הַנּוֹשֵׂא אוֹתָן בָּעֲזָרָה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לָעֲזָרָה וּמוֹשֵׁךְ אוֹתָם מִשָּׁם מֵאַחַר שֶׁחָזְרוּ הוֹאִיל וּכְבָר יָצְאוּ לַחוּץ וַהֲרֵי זֶה הַמּוֹשְׁכָם בַּחוּץ הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא: ", + "וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר. מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם עַד שְׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַעֲזָאזֵל. אֲבָל אַחַר שֶׁדָּחָהוּ אִם נָגַע בְּכֵלִים וּבִבְגָדִים טְהוֹרִים: ", + "הַנּוֹגֵעַ בְּפָרִים וּבִשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין עַצְמָן אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁיָּצְאוּ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין אֳכָלִין בֵּין מַשְׁקִין הַכּל טָהוֹר. וְכֵן אִם נָגְעוּ בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמוֹ בִּזְמַן הוֹלָכָתוֹ טְהוֹרִין. שֶׁאֵין אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶלָּא לַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ח) \"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" אֲבָל הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר: " + ], + [ + "הַמַּיִם שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו אֵפֶר הַפָּרָה אֵין מְמַלְּאִין אוֹתָן אֶלָּא בִּכְלִי. וּמִן הַמַּעְיָנוֹת אוֹ מִן הַנְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יז) \"וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי\". וּנְתִינַת אֵפֶר הַפָּרָה עַל הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשׁ. וְהַמַּיִם הָאֵלּוּ שֶׁנִּתַּן עֲלֵיהֶן הָאֵפֶר הֵן הַנִּקְרָאִין מֵי חַטָּאת וּמַיִם מְקֻדָּשִׁין וְהֵם שֶׁקְּרָאָן הַכָּתוּב (במדבר יט) \"מֵי נִדָּה\": \n", + "הַכּל כְּשֵׁרִים לְמַלְּאוֹת הַמַּיִם חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְהַכּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בִּכְלִי וְאֵין מַזִּין אֶלָּא מִכְּלִי. וְהַמִּלּוּי וְהַקִּדּוּשׁ כְּשֵׁרִין בַּלַּיְלָה אֲבָל אֵין מַזִּין וְאֵין טוֹבְלִין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְהַזָּאָה וְלִטְבִילָה: \n", + "בְּכָל הַכֵּלִים מְמַלְּאִין וּמַזִּין וּמְקַדְּשִׁין אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וּבִסְפִינָה. וְאֶחָד כְּלֵי חֶרֶס וְאֶחָד כָּל הַכֵּלִים. אֲבָל אֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְלֹא מַזִּין בְּדָפְנוֹת הַכֵּלִים וְלֹא בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ וְלֹא בִּמְגוּפַת הֶחָבִית וְלֹא בְּחָפְנָיו וְלֹא בְּבֵיצַת הַתַּרְנְגלֶת וְלֹא בְּשֹׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע. אֲבָל בֵּיצַת הַיּוֹצְרִים כְּשֵׁרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּלִי אֲדָמָה: \n", + "שׁוּלֵי כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי זְכוּכִית וּכְלֵי עֶצֶם אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן עַד שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָן וִיתַקְּנֵם וְיַעֲשֵׂם כֵּלִים בִּפְנֵי עַצְמָן. וְכֵן מְגוּפָה שֶׁהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת כְּלִי מְקַדְּשִׁין בָּהּ. וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית כְּשֵׁרָה לְקַדֵּשׁ בָּהּ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁכְּשֵׁרָה לְמַלְּאוֹת בָּהּ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנָּה: \n", + "כְּלִי שֶׁחִבְּרוֹ בָּאָרֶץ אוֹ בַּסֶּלַע אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בְּסִיד מְקַדְּשִׁין בּוֹ וּמַזִּין מִמֶּנּוּ. עָשָׂה עֲטָרָה שֶׁל טִיט סָבִיב לַכְּלִי וְהַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי צָפִין עַד שֶׁהָלְכוּ לָעֲטָרָה אִם נִטֶּלֶת הָעֲטָרָה עִם הַכְּלִי הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים שֶׁהֲרֵי הֵן בִּכְלִי אֲדָמָה וְאִם לָאו הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁהִקִּיף עֲטָרָה שֶׁל טִיט בַּסֶּלַע אוֹ עַל הָאָרֶץ וּמִלֵּא אוֹתָהּ מַיִם שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בִּכְלִי: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵין מְמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֲבָל אִם נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה מְקַדְּשִׁין בּוֹ: \n", + "כְּלִי שֶׁנִּקַּב מִלְּמַטָּה וּסְתָמוֹ בִּסְמַרְטוּטִין פָּסוּל שֶׁהַמַּיִם שֶׁבּוֹ אֵינָן עַל עִגּוּל הַכְּלִי אֶלָּא עַל הַפְּקָק. הָיָה נָקוּב מִן הַצַּד וּפְקָקוֹ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְמַלְּאוֹת וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנּוּ: \n", + "הַזּוֹלֵף מַיִם מִן הַמַּעְיָן בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבַחֲרָסִים וְנָתַן לְתוֹךְ הֶחָבִית פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ בִּכְלִי. נָתַן אֶת הֶחָבִית בְּמַיִם וְדָחַק הַמַּיִם בְּיָדָיו אוֹ בְּרַגְלָיו אוֹ בַּעֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ לֶחָבִית הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם שִׁקְּעוֹ בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וְיַעֲלוּ וְיִשָּׁפְכוּ לֶחָבִית פְּסוּלִין. וְאִם עָשָׂה כֵּן בַּעֲלֵי קָנִים אוֹ בַּעֲלֵי אֱגוֹז הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים. זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה אִם סִיֵּעַ בּוֹ הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיְּמַלְּאוּ הַכְּלִי הַמַּיִם פְּסוּלִין וְאִם סִיֵּעַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֵׁרִים: \n", + "הַמְפַנֶּה הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת אוֹ לְתוֹךְ הַגֶּבֶא וְחָזַר וּמִלֵּא בִּכְלִי מֵאוֹתוֹ הַגֶּבֶא אוֹ הַגַּת פְּסוּלִים שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לְקִיחַת הַמַּיִם מִן הַמַּעְיָן בִּכְלִי בַּתְּחִלָּה: \n", + "הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה וְאֵינוֹ כְּמַעְיָן לְפִיכָךְ אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ לְקִדּוּשׁ. וְכָל הַנְּהָרוֹת פְּסוּלִין לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת. וּשְׁאָר הַיַּמִּים כְּמַעְיָן: \n", + "וְהַמַּיִם הַנִּגְרָרִין מִשְּׁאָר הַיַּמִּים וְהֵן הַנִּקְרָאִין זוֹחֲלִין פְּסוּלִין. וְהַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן הֲרֵי הֵם כְּמַעְיָן וּכְשֵׁרִים: \n", + "מַיִם הַמֻּכִּין וְהַמְכַזְּבִין פְּסוּלִין. וְאֵלּוּ הֵן הַמֻּכִּין הַמְּלוּחִים אוֹ הַפּוֹשְׁרִים וְהַמְכַזְּבִים הֵם הַמַּעְיָנוֹת שֶׁפְּעָמִים מְקֵירִין וּפְעָמִים חֲרֵבִין וִיבֵשִׁין אֲפִלּוּ הָיוּ חֲרֵבִין פַּעַם אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ חֲרֵבִין בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת אוֹ לְשָׁנִים רַבּוֹת יֶתֶר מִשֶּׁבַע אוֹ שֶׁהָיוּ מֵימֵיהֶן פְּעָמִים מְרֻבִּין וּפְעָמִים מוּעָטִין וְאֵינָן חֲרֵבִין הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. וּמַעְיָן הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה כָּשֵׁר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁמָּא יְכַזֵּב: \n", + "מֵי בֵּיצִים וּמֵי הַיַּרְדֵּן וּמֵי הַיַּרְמוּךְ פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת. וְאֵלּוּ הֵן מֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת. מַיִם כְּשֵׁרִים לְקִדּוּשׁ שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם פְּסוּלִין אֵין מְמַלְּאִין מִתַּעֲרֹבֶת שְׁנֵיהֶם. אֲבָל מַיִם כְּשֵׁרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם כְּשֵׁרִים כְּגוֹן מֵימֵי שְׁתֵּי הַמַּעְיָנוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְנִמְשְׁכוּ מְמַלְּאִין מֵהֶן: \n", + "הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ שִׁנּוּיָן מֵחֲמַת עַצְמָן כְּשֵׁרִין: \n", + "בְּאֵר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ חַרְסִית אוֹ אֲדָמָה וְנַעֲשׂוּ מֵימֶיהָ עֲכוּרִין מְמַלֵּא מִמֶּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין. נָפַל לְתוֹכָהּ שֶׁטֶף שֶׁל מֵימֵי גְּשָׁמִים יַמְתִּין עַד שֶׁתִּיצַּל: \n", + "אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק הוֹאִיל וּתְחִלָּתָהּ מִן הַמַּעְיָן כְּשֵׁרָה לְמַלְּאוֹת מִמֶּנָּה. וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנָּה שֶׁלֹּא יִפְסְקֶנָּה אָדָם וְנִמְצָא מְמַלֵּא מִן הַמַּיִם שֶׁפָּסְקוּ תְּחִלָּתָן מִן הַמַּעְיָן שֶׁהֵן פְּסוּלִין: \n" + ], + [ + "הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּמַיִם קֹדֶם שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת בְּהַזָּאָה. וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵן דִּבְרֵי קַבָּלָה. כֵּיצַד. הַמְמַלֵּא מַיִם לְקִדּוּשׁ וְנִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת בִּשְׁעַת הַמִּלּוּי אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכַת הַמַּיִם שֶׁמְּמַלֵּא אוֹ בְּעֵת שֶׁמְּעָרֶה אוֹתָן מִכְּלִי אֶל כְּלִי פְּסָלָן. לְעוֹלָם הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּמַיִם עַד שֶׁיָּטִיל לָהֶן אֶת הָאֵפֶר. הֵטִיל אֶת הָאֵפֶר וְנִתְקַדְּשׁוּ וְנַעֲשׂוּ מֵי נִדָּה אֵין הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן אֶלָּא הַמּוֹלִיךְ הַמַּיִם הַמֻּקְדָּשִׁין אוֹ מְעָרֶה אוֹתָן מִכְּלִי לִכְלִי וְהוּא עוֹסֵק בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְכֵן מַזֶּה מֵהֶן בְּיָדוֹ אַחַת וְהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת: \n", + "הַשָּׂכָר פָּסוּל בְּקִדּוּשׁ וּבַהַזָּיָה וְאֵינוֹ פּוֹסֵל בְּמִלּוּי. כֵּיצַד. הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת אוֹ לְהַזּוֹת מֵהֶן הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם כְּמֵי הַמְּעָרָה וְהָאֵפֶר כְּאֵפֶר מַקְלֶה שֶׁאֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל נוֹטֵל הוּא שָׂכָר לְמַלְּאוֹת הַמַּיִם אוֹ לְהוֹלִיכָן. וּמְקַדְּשִׁין אוֹתָן בְּחִנָּם וּמַזֶּה מֵהֶן הַמַּזֶּה בְּחִנָּם. הָיָה הַמְקַדֵּשׁ אוֹ הַמַּזֶּה זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו וּבָא הַטָּמֵא וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַהֲלֹךְ עִמּוֹ בְּמָקוֹם רָחוֹק לְקַדֵּשׁ אוֹ לְהַזּוֹת הֲרֵי זֶה מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר וְנוֹתֵן שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁבָּטֵל מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבִּטְּלוֹ מִמֶּנָּה. וְכֵן אִם הָיָה כֹּהֵן וְהָיָה טָמֵא בְּטֻמְאָה הַמּוֹנַעְתּוֹ מִלֶּאֱכל תְּרוּמָתוֹ בְּעֵת שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ לְהַזּוֹת אוֹ לְקַדֵּשׁ הֲרֵי זֶה מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וְסָכוֹ. וְאִם בִּטְּלוֹ מִמְּלָאכָה נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה. שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינָן שָׂכָר שֶׁנִּשְׂתַּכֵּר בְּקִדּוּשׁ אוֹ בְּהַזָּאָה שֶׁהֲרֵי לֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם וְלֹא נָטַל אֶלָּא כְּנֶגֶד מַה שֶּׁהִפְסִיד: \n", + "הַמְמַלֵּא בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת אוֹ הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין שֶׁהַמִּלּוּי מְלָאכָה וְנִמְצָא כָּל מִלּוּי מִשְּׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ עָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת. וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּמִלּוּי בֵּין שֶׁמִּלֵּא לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁמִּלֵּא לַאֲחֵרִים: \n", + "הַמְמַלֵּא לַאֲחֵרִים אֲפִלּוּ מִלֵּא אֶלֶף חָבִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ לְאֶלֶף בְּנֵי אָדָם כֻּלָּן כְּשֵׁרִים וְכָל אֶחָד מֵהֶן נוֹטֵל הַמַּיִם שֶׁלּוֹ וּמְקַדְּשָׁן. מִלֵּא לְעַצְמוֹ חָבִית אַחַר חָבִית אִם נִתְכַּוֵּן לְקַבֵּץ כָּל הֶחָבִיּוֹת לִכְלִי אֶחָד וּלְהַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶן אֶת הָאֵפֶר וּמְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד כֻּלָּן כְּשֵׁרִים שֶׁהַכּל מִלּוּי אֶחָד הוּא. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְקַדֵּשׁ כָּל חָבִית וְחָבִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ כֻּלָּן פְּסוּלִין חוּץ מִן הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה נִפְסֶלֶת בַּמְּלָאכָה שֶׁעָשָׂה קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ וְהוּא מִלּוּי הַשְּׁנִיָּה. וְכֵן הַשְּׁנִיָּה נִפְסֶלֶת בְּמִלּוּי הַשְּׁלִישִׁית וְאֵין כְּשֵׁרָה אֶלָּא אַחֲרוֹנָה: \n", + "חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְּאוּ חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁים כְּגוֹן שֶׁיַּשְׁלִיךְ הָאֵפֶר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִמְלְכוּ לְעָרְבָן וּלְקַדְּשָׁן כֻּלָּן קִדּוּשׁ אֶחָד אוֹ שֶׁמִּלְּאוּם לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין כֻּלָּן כְּשֵׁרִין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעַסֵּק הַמְמַלֵּא בְּמִלּוּי אַחֵר. אֲבָל הַיָּחִיד שֶׁמִּלֵּא חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן. מִלְּאָן לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ בַּתְּחִלָּה. וְכֵן אִם אָמַר לְאַחֵר קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זוֹ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה מֵהֶן בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ הֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרִין שֶׁהֲרֵי לְקִדּוּשׁ אֶחָד מִלְּאָן וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְלַךְ עָלֶיהָ לְקַדְּשָׁהּ חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין הֲרֵי לֹא קִדֵּשׁ הוּא אֶלָּא אַחֵר קִדֵּשׁ לוֹ: \n", + "הָרוֹצֶה לְמַלְּאוֹת מַיִם לְקַדְּשָׁן וּמַיִם אֲחֵרִים לִצְרָכָיו מְמַלֵּא אֶת שֶׁל צְרָכָיו תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרָן וְטוֹעֲנָן לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה אַחַר הַמִּלּוּי וְנוֹתְנָם לְפָנָיו וְהוֹלֵךְ: \n", + "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹץ מִיָּדוֹ אוֹ מִגּוּפוֹ בִּשְׁעַת מִלּוּאוֹ אִם מִלְּאוּ שְׁנֵיהֶם לְקִדּוּשׁ אֶחָד הַמַּיִם כְּשֵׁרִים וְאִם מִלְּאוּ לְקַדֵּשׁ כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ זֶה שֶׁהִגְבִּיהַּ אוֹ הוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ פָּסַל מֵימָיו: \n", + "הַשּׁוֹאֵל חֶבֶל לְמַלְּאוֹת בּוֹ וּמִלֵּא וְנָטַל הַחֶבֶל בְּיָדָיו וּמֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ וּפָגַע בַּבְּעָלִים בְּדַרְכּוֹ וְנָתַן לָהֶן אֶת הַחֶבֶל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ כְּשֵׁרִין. וְאִם יָצָא מִן הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ הַחֶבֶל לַבְּעָלִים פָּסַל אֶת הַמַּיִם: \n", + "מִי שֶׁהָיָה מְמַלֵּא וּמַשְׁלִיךְ הַחֶבֶל שֶׁמִּלֵּא בּוֹ עַל הָאָרֶץ וְאַחַר שֶׁמִּלֵּא חָזַר וְקִבֵּץ עַל יָדוֹ פְּסָלָן. וְאִם הָיָה דּוֹלֶה וּמְקַבֵּץ לְתוֹךְ יָדוֹ הַמַּיִם כְּשֵׁרִים: \n", + "הַמְמַלֵּא וְנוֹתֵן לֶחָבִית עַד שֶׁיְּמַלְּאֶנָּה מַיִם וְהִצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ לְמַלְּאוֹת בָּהּ כָּשֵׁר שֶׁזֶּה מִצֹּרֶךְ הַמִּלּוּי הוּא. אֲבָל אִם הִצְנִיעָהּ אוֹ נִגְּבָהּ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ פָּסַל שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַמִּלּוּי. וְכֵן הַמְמַלֵּא וְנוֹתֵן לְשֹׁקֶת וּפִנָּה חַרְסִית מִן הַשֹּׁקֶת בִּשְׁעַת מִלּוּי אִם בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחְזִיק מַיִם רַבִּים כְּשֵׁרִים שֶׁהֲרֵי זוֹ צֹרֶךְ הַמִּלּוּי וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַחֲרָסִין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם שֶׁמִּלֵּא בַּשֹּׁקֶת הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין: \n", + "הַמְמַלֵּא דְּלִי לִשְׁתּוֹת וְנִמְלַךְ וְחִשֵּׁב עָלָיו לְמֵי חַטָּאת אִם עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חִשֵּׁב מְעָרֶה וְאֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב וְאִם מִשֶּׁהִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חִשֵּׁב מְעָרֶה וְצָרִיךְ לְנַגֵּב וְאַחַר כָּךְ יְמַלֵּא בּוֹ לְחַטָּאת. שִׁלְשֵׁל הַדְּלִי וְנִפְסַק הַחֶבֶל מִיָּדוֹ אִם עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חִשֵּׁב עָלָיו מְעָרֶה וְאֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב. נִמְלַךְ וְהוּא עוֹדֵהוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְחִשֵּׁב עָלָיו לְמֵי חַטָּאת מְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. מַיִם שֶׁמִּלְּאָן לְמֵי חַטָּאת וְאַחַר שֶׁנִּתְמַלֵּא חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לִשְׁתּוֹתָן כְּשֶׁיַּטֶּה אֶת הַכְּלִי לִשְׁתּוֹת פָּסַל הַמַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁתָה מֵהֶן כְּלוּם: \n" + ], + [ + "מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ וְעָמַד וְהוֹרָה הוֹרָאָה לַאֲחֵרִים אוֹ שֶׁדָּן דִּין אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו אוֹ מֵאֲנָה אוֹ שֶׁהֶרְאָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ אוֹ שֶׁהָרַג אֶת נָחָשׁ אוֹ עַקְרָב אוֹ נָטַל אֳכָלִין מִן הַשּׁוּק לְהַצְנִיעָם הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי נִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הָאֵפֶר עַל הַמַּיִם. אֲבָל אִם נָטַל הָאֳכָלִין לְאָכְלָן וַאֲכָלָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ אוֹ שֶׁהָרַג נָחָשׁ אוֹ עַקְרָב הַמְעַכְּבִין אוֹתוֹ הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים שֶׁזֶּה מִצֹּרֶךְ הוֹלָכַת הַמַּיִם. זֶה הַכְּלָל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם מְלָאכָה שֶׁעָשָׂהוּ קֹדֶם מַתַּן הָאֵפֶר בֵּין עָמַד בֵּין לֹא עָמַד פָּסַל וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה אִם לֹא עָמַד כְּשֵׁרִים וְאִם עָמַד פָּסַל. הָיָה מְהַלֵּךְ בְּמַיִם וּפָרַץ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁפָּרַץ עַל מְנָת לִגְדֹּר כְּשֵׁרִים. וְאִם גָּדַר קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הָאֵפֶר פְּסוּלִין. וְכֵן אִם קָצָה פֵּרוֹת לֶאֱכל אַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַקְצוֹת אֶת הַשְּׁאָר כְּשֵׁרִין. וְאִם הִקְצָה קֹדֶם מַתַּן הָאֵפֶר פָּסוּל: \n", + "הָיָה אוֹכֵל בִּשְׁעַת הוֹלָכַת הַמַּיִם וְהוֹתִיר וְזָרַק מַה שֶּׁהוֹתִיר לְתַחַת הַתְּאֵנָה אוֹ לְתַחַת הַמֻּקְצֶה אִם נִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ הַפֵּרוֹת הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מְלָאכָה. וְאִם זְרָקָן לְפִי שֶּׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶן הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִין. הַמְמַלֵּא מַיִם לְקַדְּשָׁן וּמְסָרָן לְאַחֵר לְשָׁמְרָן וְעָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה לֹא נִפְסְלוּ הַמַּיִם שֶׁהֲרֵי מְסָרָן לְשׁוֹמֵר. וְאִם עָשָׂה הַשּׁוֹמֵר מְלָאכָה פְּסָלָן שֶׁהֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּתוֹ וְהוּא נִכְנַס תַּחַת הַבְּעָלִים. הָיוּ שְׁנַיִם שׁוֹמְרִין אֶת הַמַּיִם וְעָשָׂה אֶחָד מֵהֶן מְלָאכָה הַמַּיִם כְּשֵׁרִים שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁנִי מְשַׁמֵּר. חָזַר הָרִאשׁוֹן לִשְׁמֹר וְעָמַד הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה מְלָאכָה הַמַּיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל הַשּׁוֹמְרִין מְלָאכָה כְּאַחַת: \n", + "הַמְקַדֵּשׁ בְּאַחַת יָדוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה בַּשְּׁנִיָּה. אִם לְעַצְמוֹ קִדֵּשׁ פָּסַל שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מְלָאכָה קֹדֶם מַתַּן אֵפֶר בְּמַיִם. וְאִם לַחֲבֵרוֹ קִדֵּשׁ הַמַּיִם כְּשֵׁרִים שֶׁאֵין זֶה פּוֹסֵל מֵימָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ בַּמְּלָאכָה שֶׁעָשָׂה. שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּקִדּוּשׁ אֶלָּא בְּמַיִם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹשֶׂה הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַבְּעָלִים: \n", + "הַמְקַדֵּשׁ לְעַצְמוֹ וּלְאַחֵר כְּאַחַת. שֶׁלּוֹ פָּסוּל שֶׁהֲרֵי נִפְסְלוּ הַמַּיִם שֶׁל עַצְמוֹ בְּעֵסֶק שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּקִדּוּשׁ חֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִין שֶׁאֵין מְלַאכְתּוֹ פּוֹסֶלֶת מֵי אֲחֵרִים: \n", + "הַמְמַלֵּא לְעַצְמוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בְּקִדּוּשׁ אֶחָד פָּסוּל. בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁים כָּשֵׁר. קִדֵּשׁ לְעַצְמוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בְּקִדּוּשׁ אֶחָד כְּשֵׁרִים בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין פְּסוּלִין. מִלֵּא וְקִדֵּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת לְעַצְמוֹ שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. מִלֵּא לְאַחֵר בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בְּקִדּוּשׁ אֶחָד כָּשֵׁר בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין פְּסוּלִין. קִדֵּשׁ לְאַחֵר בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בֵּין בְּקִדּוּשׁ אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִים. מִלֵּא וְקִדֵּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת לְאַחֵר הַמִּלּוּי פָּסוּל וְהַקִּדּוּשׁ כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל כָּל מִלּוּי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה בֵּין שֶׁמִּלֵּא לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁמִּלֵּא לְאַחֵר פָּסוּל. וְכָל מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ כְּהִלְכָתָן וְעָשָׂה מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר אִם הָיוּ הַמַּיִם שֶׁלּוֹ הֲרֵי הֵן פְּסוּלִין. וְאִם הָיוּ שֶׁל אַחֵר כְּשֵׁרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁבְּיָדוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין שֶׁיֵּשׁ שָׁם שׁוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין שֶׁאֵין [שָׁם] שׁוֹמֵר פָּסוּל. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בְּיָדוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה אִם יֵשׁ [שָׁם] שׁוֹמֵר לֹא פָּסַל. אִם אֵין שָׁם שׁוֹמֵר פָּסַל: \n", + "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לְךָ וְקִדְּשׁוּ זֶה לָזֶה הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל שֶׁהֲרֵי קִדֵּשׁ בְּשָׂכָר. אָמַר לוֹ מַלֵּא לִי וַאֲמַלֵּא לְךָ וּמִלְּאוּ זֶה לָזֶה הָרִאשׁוֹן פָּסוּל הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ חֲבֵרוֹ. חֵלֶף מִלּוּי זֶה הֲרֵי זֶה כִּמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר שֶׁהֵן פְּסוּלִין. וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר שֶׁהַמִּלּוּי בְּשָׂכָר מֻתָּר וַהֲרֵי לֹא עָשָׂה מְלָאכָה אַחַר שֶׁמִּלֵּא וְאֵין בְּכַוָּנָתוֹ מִלּוּי אַחֵר: \n", + "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קַדֵּשׁ לִי וַאֲמַלֵּא לְךָ שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין שֶׁהַמְּלָאכָה אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת הַקִּדּוּשׁ וְהַמִּלּוּי בְּשָׂכָר מֻתָּר. מַלֵּא לִי וַאֲקַדֵּשׁ לְךָ שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. זֶה שֶׁמִּלֵּא בַּתְּחִלָּה פָּסוּל שֶׁהֲרֵי הוּא כִּמְמַלֵּא וּמְקַדֵּשׁ כְּאַחַת וּפָסַל הַמַּיִם בַּמְּלָאכָה. וְזֶה שֶׁקִּדֵּשׁ בָּאַחֲרוֹנָה פָּסוּל שֶׁהֲרֵי קִדֵּשׁ בְּשָׂכָר וּכְאִלּוּ הֶחְזִיר חוֹב שֶׁעָלָיו: \n", + "הַהוֹלֵךְ לְקַדֵּשׁ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפוֹתֵחַ לְהוֹצִיא הָאֵפֶר. וְנוֹטֵל קַרְדֹּם אִם צָרִיךְ לַחְפֹּר בּוֹ אֵפֶר הַפָּרָה. וְנוֹטֵל סֻלָּם וּמוֹלִיךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְהָבִיא הָאֵפֶר וְכָשֵׁר. וְאִם מִשֶּׁנָּטַל הָאֵפֶר לְקַדֵּשׁ בּוֹ כִּסָּה הַכְּלִי שֶׁהָיָה בּוֹ הָאֵפֶר. אוֹ שֶׁהֵגִיף אֶת הַדָּלֶת אוֹ שֶׁזָּקַף אֶת הַכְּלִי בָּאָרֶץ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִיךְ הָאֵפֶר לַמַּיִם פָּסַל הַמַּיִם. אֲבָל הָאֵפֶר כָּשֵׁר לְקַדֵּשׁ בּוֹ מַיִם אֲחֵרִים. זָקַף אֶת הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הָאֵפֶר בְּיָדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר כְּשֵׁרִים מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁהֲרֵי אִם הִנִּיחוֹ בָּאָרֶץ פָּסַל. וְאִם כִּסָּהוּ פָּסַל. נָטַל אֶת הָאֵפֶר וְרָאָה שֶׁהוּא מְרֻבֶּה וְהֶחְזִיר מִמֶּנּוּ כָּשֵׁר. נָתַן הָאֵפֶר עַל הַמַּיִם וְרָאָה שֶׁהוּא מְרֻבֶּה וְנָטַל מִמֶּנּוּ לְקַדֵּשׁ מַיִם אֲחֵרִים כָּשֵׁר. קִרְסֵם עֲלֵה זַיִת לַחְתּוֹת בּוֹ הָאֵפֶר אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲזִיק אֵפֶר הַרְבֵּה פָּסַל וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הָאֵפֶר בַּכְּלִי כָּשֵׁר: \n" + ], + [ + "כֵּיצַד מְקַדְּשִׁין אֶת הַמַּיִם בְּאֵפֶר הַפָּרָה. נוֹתֵן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְשֵׁם מֵי חַטָּאת בַּכְּלִי וְנוֹתֵן אֵפֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חָבִית גְּדוֹלָה מְלֵאָה מַיִם. וּמְעָרֵב הַכּל. וְאִם נָתַן הָאֵפֶר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נָתַן עָלָיו הַמַּיִם פָּסַל. וּמַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר יט יז) \"וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים\". כְּדֵי לְעָרֵב אֶת הָאֵפֶר בַּמַּיִם: \n", + "הַמְקַדֵּשׁ צָרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן וְיִתֶּן הָאֵפֶר בְּיָדוֹ עַל הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יז) \"וְלָקְחוּ לַטָּמֵא\" עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לְקִדּוּשׁ וּלְמִלּוּי וּלְהַזָּיָה. אֲבָל אִם נָפַל הָאֵפֶר מִן הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הָאֵפֶר לְתוֹךְ הַמַּיִם. אוֹ שֶׁנָּטַל הָאֵפֶר בְּיָדוֹ וּדְחָפוֹ חֲבֵרוֹ אוֹ הָרוּחַ וְנָפַל הָאֵפֶר מִיָּדוֹ עַל הַמַּיִם. אוֹ שֶׁנָּפַל הָאֵפֶר מִיָּדוֹ עַל צַד הַכְּלִי אוֹ עַל יָדוֹ וְאַחַר כָּךְ נָפַל לַמַּיִם הֲרֵי זֶה פָּסוּל: \n", + "קִדֵּשׁ פָּחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי זֶה וּפָחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי אַחֵר לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. הָיָה הָאֵפֶר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְכָנַס מִמֶּנּוּ מִלְּמַעְלָה וְקִדֵּשׁ בּוֹ מַיִם אֲחֵרִים הֲרֵי אֵלּוּ מְקֻדָּשִׁין. וְכָל שֶׁנָּגַע בַּמַּיִם אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ. וַאֲפִלּוּ נָשְׁבָה הָרוּחַ וְנָתְנָה אֶת הָאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַמַּיִם אֵינוֹ מְנַגְּבוֹ וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ: \n", + "כְּלִי קָטָן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְהֵן מְלֵאִין מַיִם וְהַמַּיִם מְעֹרָבִין כֵּיוָן שֶׁנָּתַן הָאֵפֶר בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי הַגָּדוֹל נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי הַקָּטָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה פִּיו צַר בְּיוֹתֵר וְלֹא נִכְנַס לוֹ אֵפֶר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם כֻּלָּן מְעֹרָבִין: \n", + "הָיָה סְפוֹג בְּתוֹךְ הַמַּיִם בְּעֵת שֶׁנָּתַן הָאֵפֶר הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבַּסְּפוֹג פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בַּכְּלִי. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. זוֹלֵף אֶת כָּל הַמַּיִם עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַסְּפוֹג וְלֹא יִגַּע בַּסְּפוֹג. וְאִם נָגַע בַּסְּפוֹג אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן פְּסוּלִין. מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שֶׁבַּסְּפוֹג יוֹצְאִין וּמִתְעָרְבִין בַּמַּיִם הַכְּשֵׁרִין. נָפַל סְפוֹג לְתוֹךְ הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין נוֹטְלוֹ וְסוֹחֲטוֹ חוּץ לַכְּלִי וְהַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי כְּשֵׁרִין: \n", + "שְׁתֵּי שְׁקָתוֹת שֶׁבְּאֶבֶן אַחַת שֶׁנָּתַן אֶת הָאֵפֶר לְתוֹךְ אַחַת מֵהֵן אֵין הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין. וְאִם הָיוּ נְקוּבוֹת זוֹ לְזוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד אוֹ שֶׁהָיוּ הַמַּיִם צָפִין עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִלּוּ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם וְנָתַן אֵפֶר לְאַחַת מֵהֵן הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין: \n", + "שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לְזוֹ וַעֲשָׂאָן שֹׁקֶת וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת. וְכֵן שֹׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה וְנָתַן אֵפֶר בְּחֵלֶק אֶחָד מֵהֶן. הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶן אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. וְאִם חִבְּרָן בְּסִיד אוֹ בְּגַפְסִיס וְהֵם יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶן מְקֻדָּשִׁין: \n", + "מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהֶן מַיִם אֲחֵרִים כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִדּוּשׁ הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם יָרַד לְתוֹכָן טַל הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. נָפַל לְתוֹכָן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת יְעָרֶה הַכּל וְצָרִיךְ לְנַגֵּב הַכְּלִי וְאַחַר כֵּן יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין אֲחֵרִים. נָפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ קוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם יְעָרֶה וְאֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב. שֶׁאִם יִשָּׁאֵר שָׁם דָּבָר הָרוֹשֵׁם הֲרֵי הוּא נִרְאֶה: \n", + "הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ צָרִיךְ לְנַגֵּב וְאַחַר כָּךְ יְקַדֵּשׁ בּוֹ. הִטְבִּילוֹ בְּמַיִם הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. וְאִם הִטְבִּילוֹ לֶאֱסֹף בּוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּב: \n", + "קֵרוּיָה שֶׁהִטְבִּילָהּ בְּמַיִם הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֲבָל אֵין אוֹסְפִין לְתוֹכָהּ מֵי חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהֻטְבְּלָה בָּהֶן נִבְלָעִים בְּתוֹכָהּ וְיוֹצְאִין וּמִתְעָרְבִין בְּמֵי חַטָּאת וּפוֹסְלִין אוֹתָן. נִטְמֵאת וְהִטְבִּילוּהָ אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ שֶׁהַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין הַנִּבְלָעִין בְּגוּפָהּ יֵצְאוּ וְיִתְעָרְבוּ בַּמַּיִם שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָן בְּתוֹכָהּ: \n", + "מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְנִתְבַּקְּעוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן פְּסוּלִין. אַפִּילוּ הָיוּ יְבֵשִׁים בְּיוֹתֵר כְּגוֹן הַנְּמָלָה וְהָרִירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה. נָתַן לְתוֹכָהּ חִפּוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבַּקְּעוּ וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת וְהַמַּיִם נִכְנָסִין בְּתוֹכָהּ וְיוֹצְאִין מִתּוֹכָהּ עִם הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ: \n", + "מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה פְּסוּלִין. וְכֵן כָּל הָעוֹפוֹת פְּסוּלִין חוּץ מִן הַיּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת וְאֵין רִיר יוֹצֵא מִפִּיהָ וּמִתְעָרֵב בַּמַּיִם. וְכֵן כָּל הַשְּׁרָצִים שֶׁשָּׁתוּ אֵינָן פּוֹסְלִין חוּץ מִן הַחֻלְדָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלַקֶּקֶת בִּלְשׁוֹנָהּ וְנִמְצֵאת הַלֵּחָה יוֹצְאָה מִפִּיהָ לַמַּיִם: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן מֵחֲמַת עַצְמָן כְּשֵׁרִים. נִשְׁתַּנּוּ מֵחֲמַת עָשָׁן פְּסוּלִין. הִגְלִידוּ וְחָזְרוּ וְנִמּוֹחוּ כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ נִמּוֹחוּ בַּחַמָּה אֲבָל אִם הִמְחָן בָּאוּר פְּסוּלִין: \n", + "אֵפֶר חַטָּאת שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאָיו מֵחֲמַת עַצְמוֹ אוֹ מֵחֲמַת עָשָׁן כָּשֵׁר. נִשְׁתַּנּוּ מֵחֲמַת אָבָק אוֹ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ סִיד אוֹ גַּפְסִיס אוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ אֵפֶר מַקְלֶה כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה פָּסוּל: \n", + "הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹתָן לֹא פְּסָלָן עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מֵהֶן. וְאִם שָׁפַךְ מִן הַכְּלִי לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ וְלֹא נָגְעָה שְׂפָתוֹ בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי לֹא פָּסַל: \n", + "כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁהִנִּיחוֹ מְגֻלֶּה וּבָא וּמְצָאוֹ מְכֻסֶּה הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין שֶׁמָּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת נָגַע בָּהֶן שֶׁהֲרֵי אָדָם כִּסָּהוּ בְּוַדַּאי. הִנִּיחוֹ מְכֻסֶּה וּבָא וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה אִם יְכוֹלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיָּרַד לוֹ טַל בַּלַּיְלָה פְּסוּלִין וְאִם לָאו כְּשֵׁרִין מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁתֵּי סְפֵקוֹת סָפֵק אָדָם גִּלָּה אוֹ בְּהֵמָה חַיָּה וָרֶמֶשׂ וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר אָדָם גִּלָּהוּ שֶׁמָּא הָיָה טָהוֹר לְחַטָּאת אוֹ לֹא: \n", + "הַמּוֹסֵר מַיִם מְקֻדָּשִׁין אוֹ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִדּוּשׁ לְטָמֵא לְשָׁמְרָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין: \n", + "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִין אֶת הַמַּיִם וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן כְּשֵׁרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. טָהַר וְחָזַר לִשְׁמֹר וְנִטְמָא הַשֵּׁנִי כְּשֵׁרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת הַמַּיִם פְּסוּלִין: \n" + ], + [ + "הַמְמַלֵא מַיִם לְקִדּוּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ הַמְקַדֵּשׁ וְהַמַּזֶּה אֶלָּא מְקַדֵּשׁ אֶחָד וּמַזֶּה אֶחָד. וְכֵן מְמַלֵּא אָדָם בִּכְלִי וּמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וּמְקַדֵּשׁ בִּכְלִי אַחֵר וּמְעָרֶה הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין מִכְּלִי לִכְלִי וּמַזֶּה מִכְּלִי אַחֵר: \n", + "מְמַלֵּא אָדָם מַיִם וּמַנִּיחָן אֶצְלוֹ בְּלֹא קִדּוּשׁ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וּמוֹלִיכָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵעִיר לְעִיר וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן אֵפֶר וּמְקַדְּשָׁן בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין מַנִּיחָן אָדָם אֶצְלוֹ יָמִים וְשָׁנִים וּמַזֶּה מֵהֶן בְּכָל יוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ עַד שֶׁיִּתַּמּוּ וּמוֹלִיכָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵעִיר לְעִיר. וּמְשַׁמֵּר אָדָם אֵפֶר פָּרָה אֶצְלוֹ וּמוֹלִיכָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵעִיר לְעִיר. פַּעַם אַחַת הוֹלִיכוּ כְּלִי שֶׁהָיָה בּוֹ מֵי חַטָּאת בִּסְפִינָה בַּיַּרְדֵּן וְנִמְצָא כְּזַיִת מִן הַמֵּת בְּקַרְקַע הַסְּפִינָה וְנִטְמְאוּ הַמַּיִם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁאֵין מַעֲבִירִין מֵי חַטָּאת וְלֹא אֵפֶר חַטָּאת בְּנָהָר וּבִסְפִינָה וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְלֹא יַעֲמֹד בְּצַד הַנָּהָר מִכָּאן וְיִזְרְקֵם לַצַּד הַשֵּׁנִי. אֲבָל עוֹבֵר הוּא אָדָם בְּמַיִם עַד צַוָּארוֹ וּבְיָדוֹ אֵפֶר פָּרָה אוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין. וְכֵן אָדָם וְכֵלִים הָרֵיקָנִים שֶׁהֵן טְהוֹרִין לְחַטָּאת וּמַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְחַטָּאת וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ מַעֲבִירִין אוֹתָם בְּנָהָר בִּסְפִינָה: \n", + "מַעֲבִירִין מַיִם מְקֻדָּשִׁין בִּסְפִינָה בַּיָּם הַגָּדוֹל וְשָׁטִין [בָּהֶם] עַל פְּנֵי הַמַּיִם. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין וְעַל הָאֵפֶר בְּנָהָר: \n", + "הַמּוֹלִיךְ מַיִם לְקַדְּשָׁן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַיִם שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ לֹא יַפְשִׁיל הַכְּלִי לַאֲחוֹרָיו אֶלָּא לְפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה\" בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין הֵן מֵי נִדָּה וְאִם לָאו פְּסוּלִין. מִלֵּא שְׁתֵּי חָבִיּוֹת נוֹתֵן אַחַת לְפָנָיו וְאַחַת לַאֲחוֹרָיו מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁשְּׁקָלָן בְּמִשְׁקָל אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ פְּסוּלִין וְאִם לָאו כְּשֵׁרִין. אֲבָל אִם שָׁקַל דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּמֵי חַטָּאת הוֹאִיל וַעֲשָׂאָן מִשְׁקלֶת פְּסָלָן שֶׁאֵין זוֹ מִשְׁמֶרֶת. כָּל אֵלּוּ הַטְּהוֹרִים שֶׁמְּמַלְּאִין אוֹ שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹ שֶׁמַּזִּין וְכֵן כָּל הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין מֵהֶם וְשֶׁמַּזִּין מֵהֶן אִם הָיוּ טְבוּלֵי יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָה וְהַמִּלּוּי וְהַקִּדּוּשׁ וְהַהַזָּיָה כָּשֵׁר בִּטְבוּל יוֹם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִפְּנֵי הַצְּדוֹקִין מְטַמְּאִין אֶת כָּל כְּלֵי שֶׁטֶף וּמַטְבִּילִין אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמֵי חַטָּאת: \n", + "הַכּל כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת חוּץ מֵאִשָּׁה וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס [וְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה] וְקָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת. אֲבָל קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת כָּשֵׁר לְהַזּוֹת וְהֶעָרֵל כָּשֵׁר לְהַזּוֹת שֶׁאֵין הֶעָרֵל טָמֵא. קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת שֶׁהִזָּה וְהָאִשָּׁה מְסַעֲדָּתוֹ כְּגוֹן שֶׁאָחֲזָה לוֹ הַמַּיִם בְּיָדוֹ הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֶּאֱחֹז בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת הַזָּאָה. וְאִם אָחֲזָה בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "הַמַּזֶּה צָרִיךְ לְכַוֵּן וּלְהַזּוֹת עַל הַטָּמֵא לְטַהֲרוֹ וְאִם הִזָּה שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. אֲבָל זֶה שֶׁמַּזִּין עָלָיו אֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא מַזִּין עַל הָאָדָם לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. הַמִּתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לַאֲחוֹרָיו לַאֲחוֹרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. נִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לַצְּדָדִין שֶׁל פָּנָיו הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה: \n", + "הַמַּזֶּה אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה לְכָל הַזָּיָה אֶלָּא טוֹבֵל אֶת הָאֵזוֹב וּמַזֶּה הַזָּיָה אַחַר הַזָּיָה עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ הַמַּיִם. וּמַזֶּה הַזָּיָה אַחַת עַל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל כַּמָּה כֵּלִים כְּאַחַת אֲפִלּוּ מֵאָה. כָּל שֶּׁנָּגַע בּוֹ מִן הַמַּיִם כָּל שֶׁהוּא טָהוֹר וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן הַמַּזֶּה לְהַזּוֹת עָלָיו. טָבַל אֶת הָאֵזוֹב וְנִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הָאָדָם וְהִזָּה מֵאוֹתָהּ טְבִילָה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הַבְּהֵמָה. אִם נִשְׁאֲרוּ מַיִם בָּאֵזוֹב אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַטְבִּיל אֶלָּא מַזֶּה מִן הַשְּׁאָר עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים שֶׁהֲרֵי תְּחִלַּת טְבִילָתוֹ כְּשֵׁרָה הָיְתָה. אֲבָל אִם טָבַל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הַבְּהֵמָה וְהִזָּה עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכְּלִי הַטָּמֵא הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה עַד שֶׁיַּחְזֹר וְיִטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה וְיִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל הָאָדָם אוֹ עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב וְנִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה הַמַּיִם הַמְנַטְּפִים כְּשֵׁרִין לְפִיכָךְ אִם נָטְפוּ בִּכְלִי וְחָזַר וְהִטְבִּיל בָּהֶן אֶת הָאֵזוֹב בְּכַוָּנָה לְהַזּוֹת עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְמַעֲטוּ טוֹבֵל בָּהֶן אֲפִלּוּ רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין וּמַזֶּה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג. צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ צַר טוֹבֵל וּמַעֲלֶה כְּדַרְכּוֹ וּמַזֶּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁמָּא יִגַּע בְּצִדֵּי הַכְּלִי בְּפַעַם שְׁנִיָּה: \n" + ], + [ + "כֵּיצַד מְטַהֲרִים טְמֵא מֵת בְּמֵי נִדָּה. לוֹקֵחַ אָדָם טָהוֹר שְׁלֹשָׁה קְלָחִין שֶׁל אֵזוֹב וְאוֹגְדָן אֲגוּדָה אַחַת וּבְכָל בַּד וּבַד גִּבְעוֹל אֶחָד וְטוֹבֵל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין בְּמֵי נִדָּה שֶׁבַּכְּלִי וּמִתְכַּוֵּן וּמַזֶּה עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְאִם הִזָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. וְאַחַר שֶׁיַּזֶּה עָלָיו בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי טוֹבֵל בַּיּוֹם וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר לָעֶרֶב. טָבַל אֶת הָאֵזוֹב בַּלַּיְלָה וְהִזָּה בַּיּוֹם אוֹ שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב בַּיּוֹם וְהִזָּה בַּלַּיְלָה הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה וְהַמַּיִם מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מֵי חַטָּאת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. עַד שֶׁתִּהְיֶה טְבִילַת הָאֵזוֹב בַּמַּיִם וְהַזָּאָתוֹ מִמֶּנּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה וְאִם עָבַר וְעָשָׂה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים בְּלֹא הַזָּאָה כְּשֶׁיָּבוֹא לְהַזּוֹת מוֹנֶה בְּפָנֵינוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וּמַזִּין עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעַם הָאָרֶץ שֶׁבָּא לְהַזּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר הַיּוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁלִּי אֵינוֹ נֶאֱמָן שֶׁמָּא הַיּוֹם נִטְמָא לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִמְנוֹת בְּפָנֵינוּ. אֲבָל חָבֵר שֶׁבָּא לְהַזּוֹת מַזִּין עָלָיו אוֹ עַל כֵּלָיו מִיָּד. מִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא הֻזָּה עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים טוֹבֵל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה אַחַר הַשְּׁבִיעִי בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה וּמַזִּין עָלָיו בַּיּוֹם בֵּין קֹדֶם טְבִילָה בֵּין אַחַר טְבִילָה אֲפִלּוּ טָבַל בְּלֵיל תְּשִׁיעִי אוֹ בְּלֵיל עֲשִׂירִי מַזִּין עָלָיו לְמָחָר אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה: \n", + "כָּל הַמְטַמְּאִין מְקַבְּלִין הַזָּאָה. כֵּיצַד. זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת מַזִּין עֲלֵיהֶן בַּשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וַהֲרֵי הֵם טְהוֹרִין מִטֻּמְאַת מֵת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְמֵאִין טֻמְאָה אַחֶרֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יט) \"וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי\" הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַזָּיָה מוֹעֶלֶת לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא. וְכֵן הֶעָרֵל מְקַבֵּל הַזָּאָה. כֵּיצַד. עָרֵל שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת. וּכְשֶׁיָּמוּל טוֹבֵל וְאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב: \n", + "מִצְוַת אֵזוֹב שְׁלֹשָׁה קְלָחִין וְכָל קֶלַח וְקֶלַח גִּבְעוֹל אֶחָד. נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה גִּבְעוֹלִין. וּשְׁיָרָיו שְׁנַיִם. אוֹ אִם לָקַח שְׁנַיִם בַּתְּחִלָּה וַאֲגָדָן כָּשֵׁר. נִתְפָּרְדוּ הַגִּבְעוֹלִין וְנָשְׁרוּ הֶעָלִין אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִכָּל גִּבְעוֹל מֵהֶם אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר שֶׁשְּׁיָרֵי הָאֵזוֹב בְּכָל שֶׁהוּא. קֶלַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדִּין מְפַסְּקוֹ וְאַחַר כָּךְ אוֹגֵד שְׁלָשְׁתָּן שֶׁמִּצְוָתוֹ לִהְיוֹת אֲגֻדָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה אֲגֻדָּה. פְּסָקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ אוֹ שֶׁאֲגָדוֹ וְלֹא פְּסָקוֹ אוֹ שֶׁלֹּא פְּסָקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ וְהִזָּה בּוֹ כָּשֵׁר. הָאֵזוֹב הַקָּצָר אוֹגְדוֹ בְּחוּט עַל הַכּוּשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְטוֹבֵל בְּמַיִם וּמַעֲלֶה וְאוֹחֵז בָּאֵזוֹב וּמַזֶּה. נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם מִן הַחוּט הִזָּה אוֹ מִן הַכּוּשׁ אוֹ מִן הַגִּבְעוֹל הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "אֵין מַזִּין לֹא בְּיוֹנְקוֹת הָאֵזוֹב וְלֹא בַּתְּמָרוֹת אֶלָּא בַּגִּבְעוֹלִין. אֵלּוּ הֵן הַיּוֹנְקוֹת גִּבְעוֹלִין שֶׁלֹּא גָּמְלוּ. וּמִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו בְּיוֹנְקוֹת וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר. וּמֵאֵימָתַי מַזִּין בָּאֵזוֹב מִשֶּׁיָּנֵץ. וְאֵזוֹב שֶׁהֻזָּה בּוֹ מֵי נִדָּה כָּשֵׁר לְטַהֵר בּוֹ אֶת הַמְצֹרָע. כָּל אֵזוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי פָּסוּל. וְהָאֵזוֹב שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ אֵזוֹב בְּיִחוּד הוּא הַכָּשֵׁר וְהוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים. אֲבָל זֶה שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ אֵזוֹב יוֹן וְאֵזוֹב כַּחְלִית וְאֵזוֹב מִדְבָּרִי פָּסוּל: \n", + "אֵזוֹב שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה פְּסוּלָה. שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה לֹא יַזֶּה וְאִם הִזָּה כָּשֵׁר: \n", + "אֵזוֹב שֶׁלִּקְּטוֹ לְעֵצִים וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין מְנַגְּבוֹ וְהוּא כָּשֵׁר לְהַזָּיָה. לִקְּטוֹ לָאֳכָלִין וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ פָּסוּל שֶׁהֲרֵי נִטְמָא לְהַזָּיָה שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין וְכָל הָאֳכָלִין וְכָל הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן כִּטְמֵאִים לְעִנְיַן חַטָּאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לִקְּטוֹ לְחַטָּאת הֲרֵי זֶה כְּנִלְקָט לְעֵצִים וְאִם נָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין מְנַגְּבוֹ וּמַזֶּה בּוֹ: \n" + ], + [ + "אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו כֵּיוָן שֶׁנָּגַע כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי הַנִּדָּה בְּכָל מָקוֹם מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ שֶׁל טָמֵא עָלְתָה לוֹ הַזָּיָה. אֲפִלּוּ נָפְלָה הַהַזָּאָה עַל רֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ אוֹ עַל רֹאשׁ שְׂפָתוֹ. אֲבָל אִם נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן כְּאֵיבָרִים שֶׁבְּגָלוּי לְעִנְיַן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֵינָן כְּאֵיבָרִים שֶׁבְּגָלוּי לְעִנְיַן הַזָּאָה וּטְבִילָה. וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי הַנִּדָּה עָלְתָה לוֹ הַזָּאָה: \n", + "שְׁנֵי כֵּלִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן. וְנָטְפוּ הַמַּיִם מֵעַל הָרִאשׁוֹן עַל הַשֵּׁנִי הֲרֵי הַשֵּׁנִי בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַמַּיִם מֵהַזָּיַת הַמַּזֶּה לֹא מִן הַתַּמְצִית. הִזָּה עַל שְׁנֵי כֵּלִים וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִזָּה עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַד אוֹ מֵחֲבֵרוֹ נִמְצָה עָלָיו הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "מַחַט שֶׁנְּתוּנָה עַל הַחֶרֶשׂ וְהִזָּה עָלֶיהָ סָפֵק עַל הַמַּחַט הִזָּה סָפֵק מִן הַחֶרֶשׂ נִמְצָה עָלֶיהָ הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "כֵּלִים הַמְפֻצָּלִין שֶׁמְּחֻבָּרִין זֶה לָזֶה בְּמַסְמְרִים. כְּגוֹן מִסְפֹּרֶת שֶׁל פְּרָקִים וְאִזְמֵל שֶׁל רְהִיטְנִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. בִּשְׁעַת מְלָאכָה חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה. כֵּיצַד הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה נִטְמָא הַשֵּׁנִי. וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה עָלְתָה הַזָּיָה לִשְׁנֵיהֶן וּכְאִלּוּ הֵן גּוּף אֶחָד. וְכֵיצַד אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּיָה. שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. וְאִם נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה לֹא טִהֵר חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין. וְזֶהוּ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם שְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם נָגְעָה בְּאֶחָד מֵהֶן טֻמְאָה נִטְמָא חֲבֵרוֹ. וְכֵן גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִהְיוּ חִבּוּר לְהַזָּיָה אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן לֹא טִהֵר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיַּזֶּה גַּם עָלָיו. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל מָקוֹם שָׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ חִבּוּר לְטֻמְאָה וְאֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּיָה אֵין זֶה אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁחִבְּרָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּגוּף אֶחָד. כְּגוֹן שֶׁתָּפַר שְׁנֵי בְּגָדִים אוֹ שְׁתֵּי יְרִיעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּכְלִי אֶחָד: \n", + "שְׁלַל הַכּוֹבְסִין וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם וְהֵן עוֹמְדִין לְהַתִּירָן אֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּיָה וַהֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה. וְכֵן הַסְּלָעִים שֶׁבַּקַּנְתָּל. וְהַמִּטָּה שֶׁל טַרְבָּל. וְקֶרֶן שֶׁל כְּלִיבָה. וְקַרְנַיִם שֶׁל יוֹצְאֵי דְּרָכִים. וְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּפְתְּחוֹת. חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּגְּעוּ הַמַּיִם מִן הַמַּזֶּה בְּכָל סַל וְסַל. וּבְכָל מַפְתֵּחַ וּמַפְתֵּחַ. וּבְכָל קֶרֶן וְקֶרֶן. וּבְכָל קוֹרָה וְקוֹרָה מִמִּטָּה זוֹ הַמְפֻצֶּלֶת: \n", + "הַמְחַבֵּר שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר וְשֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן. אוֹ שְׁלֹשָׁה סְדִינִים אוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. יֶתֶר מִכָּאן חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה. חָלוּק אֶחָד וְטַלִּית אַחַת וּקְלוּבְקָרִין אֶחָד הֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה אֲפִלּוּ הָיוּ אֲרֻכִּין בְּיוֹתֵר אוֹ רְחָבִין בְּיוֹתֵר כָּל שֶׁהֵן. וְאֵי זֶהוּ קְלוּבְקָרִין זֶה שְׁנֵי בְּגָדִים שֶׁמַּנִּיחִין צֶמֶר גֶפֶן בֵּינֵיהֶן וְתוֹפְרִין אוֹתָן כְּאַחַת וְעוֹשִׂין מֵהֶן חָלוּק לִימוֹת הַגְּשָׁמִים: \n", + "כִּסּוּי הַמֵּחַם שֶׁמְּחֻבָּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. הִזָּה עַל הַמֵּחַם טִהֵר הַכּל. הִזָּה עַל הַכִּסּוּי לֹא טִהֵר הַמֵּחַם עַד שֶׁיַּזֶּה עָלָיו: \n", + "הַזּוֹג וְהָעִנְבָּל חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן טִהֲרוּ שְׁנֵיהֶן: \n", + "הַטֶּוִוי שֶׁטּוֹוִים בּוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ שׁוֹזְרִין בּוֹ הַחֲבָלִים שְׁלֹשָׁה גּוּפִין יֵשׁ בּוֹ. הָעֵץ שֶׁמְּלַפְּפִין עָלָיו הַטָּווּיִ וְהוּא הַנִּקְרָא כּוּשׁ. וְהַנְּחשֶׁת אוֹ הַבַּרְזֶל שֶׁבְּרֹאשׁ הָעֵץ וְהוּא הַנִּקְרָא צִנּוֹרָא שֶׁבָּהּ פּוֹתְלִין וְטוֹוִין. וְהָרֵחַיִם שֶׁבְּאֶמְצַע הַכּוּשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת פִּיקָא. הַכּוּשׁ שֶׁפּוֹתְלִין בּוֹ הַחֲבָלִים שֶׁנִּטְמָא לֹא יַזֶּה עַל הַפִּיקָא שֶׁלּוֹ וְלֹא עַל הַכּוּשׁ אֶלָּא עַל הַצִּנּוֹרָא. וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן טִהֵר הַכּל. וְשֶׁל פִּשְׁתָּן מַזֶּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן לְכַתְּחִלָּה שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן חִבּוּר: \n", + "עוֹר שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁהוּא מְחֻבָּר לְפִיקוֹת. חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. הַמַּלְבֵּן שֶׁל מִטּוֹת אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה: \n", + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים הַקְּדוּחוֹת כְּגוֹן נִצַּב הַסַּכִּין וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהַנִּצָּב נָקוּב וְהַבַּרְזֶל נִכְנָס בּוֹ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. אֲבָל הַיָּדוֹת הַחֲרוּקוֹת כְּגוֹן עֵץ הַחֲנִית שֶׁהָעֵץ נִכְנָס בַּבַּרְזֶל אֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּאָה: \n" + ], + [ + "מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת הַחַטָּאת. שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר אֲפִלּוּ טָבַל לְקֹדֶשׁ וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת וְלֹא לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה וְלֹא לְמִלּוּי הַמַּיִם וְלֹא לְקַדְּשָׁן וְלֹא לְהַזּוֹת עַד שֶׁיִּטְבּל לְשֵׁם חַטָּאת וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה טָהוֹר לְחַטָּאת. וְכֵן הַכֵּלִים אֲפִלּוּ מִזְרָק שֶׁבָּעֲזָרָה אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת עַד שֶׁיַּטְבִּילוּהוּ לְשֵׁם חַטָּאת. וְכֵן כָּל הָאֳכָלִין וְכָל הַמַּשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין הֲרֵי הֵן לְעִנְיַן חַטָּאת כָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַמְטַמְּאִין: \n", + "כָּל כְּלִי הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הוּא לְגַבֵּי חַטָּאת כְּמִדְרַס הַזָּב עַד שֶׁיַּטְבִּילוּהוּ לְשֵׁם חַטָּאת. יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל בְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו וְהָיָה מִטְפַּחְתּוֹ כְּמִדְרַס הַזָּב לְעִנְיַן הַחַטָּאת: \n", + "כָּל וְלַד הַטֻּמְאוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְלֹא כֵלִים אֲפִלּוּ לְקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הֲרֵי הוּא מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים לְחַטָּאת. לְפִיכָךְ אָמְרוּ הַמְקַדֵּשׁ אֶת מֵי חַטָּאת לֹא יִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל. שֶׁמָּא יִפְּלוּ מַשְׁקִין עַל הַסַּנְדָּל וְנִמְצָא הַסַּנְדָּל טָמֵא שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין הֵן לִגבֵּי החטָּאת וִיתִטמֵּא זֶה הַמְקַדֵּשׁ בִּנְגִיעָתוֹ בְּסַנְדָּל וְנִמְצְאוּ מֵי חַטָּאת טְמֵאִים: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד בַּדְּבָרִים הַמְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין אוֹ בְּמַשְׁקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא טְבִילַת יָדָיו בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הֲרֵי נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ לְעִנְיַן הַחַטָּאת וְצָרִיךְ טְבִילָה. אֲפִלּוּ לֹא נִטְמֵאת אֶלָּא יָדוֹ אַחַת נִטְמָא כֻּלּוֹ וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה: \n", + "כָּל הַטָּעוּן טְבִילָה בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵיהֶם מְטַמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת וְאֶת אֵפֶר הַחַטָּאת וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְכֵן מְטַמֵּא אֶת הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר וְאֶת הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. וְאֶת הַכְּלִי הָרֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת. מְטַמֵּא כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ בְּמַגָּע אֲבָל לֹא בְּמַשָּׂא. וְטָמֵא שֶׁנָּגַע בְּמִקְצָת אֵפֶר חַטָּאת פָּסַל אֶת כֻּלּוֹ: \n", + "אֵין מוֹנִין לְחַטָּאת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין לִתְרוּמָה וּלְקֹדֶשׁ. כֵּיצַד. עֲשָׂרָה שֶׁטָּבְלוּ לְשֵׁם חַטָּאת וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן אֲפִלּוּ לֹא נִטְמָא אֶלָּא לְגַבֵּי חַטָּאת בִּלְבַד כְּגוֹן שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ בִּלְבַד וְנָגַע בַּחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ בַּחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה כֻּלָּן טְמֵאִין לְחַטָּאת. וְכֵן כֵלִים הַטְּהוֹרִים לְחַטָּאת שֶׁנִּטְמָא כְּלִי מֵהֶן אֲפִלּוּ לֹא נִטְמְאוּ אֶלָּא אֲחוֹרָיו בִּלְבַד לְגַבֵּי חַטָּאת כְּגוֹן שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרָיו וְנָגַע כְּלִי זֶה בִּכְלִי שֵׁנִי וְשֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי נִטְמְאוּ הַכֵּלִים כֻּלָּן לְגַבֵּי הַחַטָּאת וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה: \n", + "כָּל הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ אִם הֵנִידוֹ הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. וְכֵן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהֵנִיד אֶת הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת. אוֹ שֶׁהֵנִיד אֶת רֻקּוֹ אוֹ אֶת מֵימֵי רַגְלָיו שֶׁל אָדָם זֶה. נִטְמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. אֲבָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמִדְרָס אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ: \n", + "כְּלִי הַטָּמֵא בִּטְמֵא מֵת אִם הֵנִידוֹ הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְמֵא מֵת מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. מַפְתֵּחַ שֶׁהוּא טְמֵא מֵת שֶׁהָיָה תָּלוּי בַּדֶּלֶת וְסָגַר הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֶת הַדֶּלֶת הוֹאִיל וְהֵנִיד אֶת הַמַּפְתֵּחַ הַטָּמֵא נִטְמָא. וְכֵן אִם הֵסִיט אֶת הַשֶּׁרֶץ וְאֶת שִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי זֶה טָמֵא לְחַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁהָיוּ לְמַעְלָה מִן הַזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהֵן הַנִּקְרָאִין מַדָּף אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ נִטְמָא לְחַטָּאת. וְכֵן כְּלִי הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף נִטְמָא לְחַטָּאת: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִים שֶׁכָּל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְגַבֵּי חַטָּאת אֵינָן טְהוֹרִין אִם נָגַע בָּהֶן בְּיָדוֹ נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נָגַע בָּהֶן בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ אוֹ שֶׁהֱסִיטָן בְּיָדוֹ וְלֹא נָגַע בָּהֶן טָהוֹר. וְכֵן אִם נָגַע בְּתַנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְׁאָר כֵּלִים שֶׁאֵינָם טְהוֹרִין לְחַטָּאת נִטְמָא כֻּלּוֹ. אֲבָל אִם נָגַע בְּרַגְלוֹ בָּהֶן הֲרֵי הוּא טָהוֹר לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁהָיָה: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְתוֹךְ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְחַטָּאת נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁאוּבִין. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין נִטְמָא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "הַכּל נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרַת הַחַטָּאת וַאֲפִלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִפְּנֵי חֻמְרָתָהּ. וּמַעֲלוֹת אֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ בָּהּ הַכּל נִזְהָרִין בָּהּ. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר יט ט) \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת\" כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לִשְׁמִירָה. לְפִיכָךְ עַם הָאָרֶץ שֶׁהֵבִיא כְּלִי מִבֵּיתוֹ אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶס וְאָמַר כְּלִי זֶה טָהוֹר לְחַטָּאת הֲרֵי זֶה טָהוֹר וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ וּמַזִּין מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ כְּלִי טָמֵא לְקֹדֶשׁ וְלִתְרוּמָה. וְכֵן עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר טָהוֹר אֲנִי לְחַטָּאת אוֹ שֶׁהָיוּ מֵי חַטָּאת אֶצְלוֹ וְאָמַר טְהוֹרִין הֵן נֶאֱמָן. שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מְזַלְזֵל בָּהּ: \n" + ], + [ + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפר חַטָּאת וְנָגַע בּוֹ שֶׁרֶץ מִצִּדּוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ אֲפִלּוּ לְגַבֵּי חַטָּאת. הִנִּיחַ הַכְּלִי עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמָא הַכְּלִי הֲרֵי הָאֵפֶר טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר\" וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר. וְלֹא עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי אֹכֶל שֵׁנִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁטֻּמְאָתָן טֻמְאָה קַלָּה וְהֵם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֲרֵי נִטְמָא הָאֵפֶר שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם טָהוֹר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל [גַּבֵּי] שׁוּם טֻמְאָה בָּעוֹלָם. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפֶר חַטָּאת וְנָתוּן עַל אֲרֻבָּה שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא. אִם הָיָה הַכְּלִי מְשֻׁלְשָׁל לַבַּיִת נִטְמָא הָאֵפֶר וְאַף עַל פִּי שֶּׁאֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח. וְאִם לֹא הָיָה מְשֻׁלְשָׁל אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח טָמֵא: \n", + "הָיָה הַכְּלִי שֶׁל אֶבֶן. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ הָאֵפֶר טָהוֹר: \n", + "וְכֵן כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵפֶר אוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁים וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן בְּאֹהֶל הַמֵּת. הֲרֵי הָאֵפֶר וְהַמַּיִם טְמֵאִים שֶׁאֵין אֵפֶר הַחַטָּאת נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"בְּמָקוֹם טָהוֹר\" וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר: \n", + "וְכֵן אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ אֵינָן נִצָּלִין בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין וּכְלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִצָּל בְּצָמִיד פָּתִיל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים טְהוֹרִים. אֲבָל אִם נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים נִפְסְלוּ הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן. כֵּיצַד. הָיוּ מֵימָיו מֻקָּפִין צָמִיד פָּתִיל וְהוּא וְהֵם בְּאֹהֶל הַמֵּת שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. הָיָה הוּא מִבַּחוּץ וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין מִבִּפְנִים שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. הוּא בִּפְנִים וְהַמַּיִם בַּחוּץ כְּשֵׁם שֶׁהוּא טָמֵא כָּךְ מֵימָיו פְּסוּלִין: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכֵּלִים שֶׁאֵינָם טְהוֹרִים לְחַטָּאת וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת בְּיָדוֹ. וְכֵן קָנֶה הַמֻּטָּל עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּשְׁנֵי כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת תְּלוּיִין בּוֹ אֶחָד מִכָּאן וְאַחַד מִכָּאן הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּמָקוֹם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת. וְהוֹאִיל וְהֵם נִשְׁעָנִין עַל הַתַּנּוּר הֲרֵי הֵן כְּאִלּוּ מֻנָּחִין עַל גַּבָּיו. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד עַל הַתַּנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אוֹ מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ לַחַלּוֹן וְנָטַל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַטָּאת וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הַזָּיָה שֶׁעָבְרָה עַל גַּבֵּי טֻמְאָה כְּגוֹן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: \n", + "כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ שֶׁנָּגְעוּ זֶה בָּזֶה הֲרֵי נִטְמָא כְּלִי שֶׁל חַטָּאת וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲבָל כְּלִי הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נָגַע הַטָּהוֹר לַחַטָּאת בִּשְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּשֶׁהֵן מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ הֲרֵי נִטְמָא שֶׁל חַטָּאת שֶׁהֲרֵי הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא בִּנְגִיעַת הַכְּלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְחָזַר וְטִמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת: \n", + "הִגְבִּיהַּ שְׁנֵי הַכֵּלִים בִּשְׁתֵּי יָדָיו שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין זֶה שֶׁל חַטָּאת נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁנָּגַע בּוֹ אָדָם שֶׁנָּגַע בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת וְשֶׁל קֹדֶשׁ נִטְמָא מִפְּנֵי זֶה שֶׁהִגְבִּיהוֹ וְהוּא טָמֵא בִּנְשִׂיאַת מֵי נִדָּה שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא מִפְּנֵי שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ כָּרוּךְ בִּנְיָר וְהִגְבִּיהַּ בַּנְּיָר וְלֹא נָגַע בּוֹ וְהִגְבִּיהַּ הַחַטָּאת בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע בַּכְּלִי וְלֹא נִטְמָא לְחַטָּאת. אֲבָל אִם הָיָה נוֹגֵעַ בִּכְלִי הַקֹּדֶשׁ בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָר שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין: \n", + "הֵסִיט אֶת שְׁנֵי הַכֵּלִים בְּיָדוֹ וְלֹא נָגַע בָּהֶן שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין שֶׁאֵין הַכְּלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַד שֶׁיָּגַע בּוֹ בְּיָדוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָאוּי לְמִדְרָס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כָּל סְפֵק הַטֻּמְאוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי תְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר הֲרֵי הוּא טָהוֹר לְחַטָּאת. וְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁתּוֹלִין בָּהֶן אֶת הַתְּרוּמָה אִם נוֹלְדוּ בְּחַטָּאת הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׁפָּכִין. וְאִם נַעֲשׂוּ טָהֳרוֹת עַל גַּבֵּי אוֹתָן כֵּלִים וְאָדָם שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן סְפֵקוֹת אֵלּוּ שֶׁהַחַטָּאוֹת נִשְׁפָּכִין עֲלֵיהֶן הֲרֵי אוֹתָן הַטָּהֳרוֹת תְּלוּיוֹת. וְהָרְפָפוֹת אֵינָן כְּכֵלִים וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת לִתְרוּמָה וּלְקֹדֶשׁ וּלְחַטָּאת: \n", + "דְּבֵלָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת וּנְטָלָהּ וַאֲכָלָהּ אִם יֵשׁ בָּהּ כְּבֵיצָה הַמַּיִם טְמֵאִין. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַדְּבֵלָה טְמֵאָה בֵּין שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה. שֶׁכָּל הָאֳכָלִין אֲפִלּוּ אֹכֶל קֹדֶשׁ אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת. וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה מִפְּנֵי שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה. וְאִם אֵין בָּהּ כְּבֵיצָה הַמַּיִם בְּטָהֳרָתָן. שֶׁאֵין הָאֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה בֵּין לִתְרוּמָה בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחַטָּאת: \n" + ], + [ + "הַנּוֹגֵעַ בְּמֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טָמֵא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט כא) \"וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב\". הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁמֵּי הַנִּדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה. וְטֻמְאַת מַגָּעָן בְּכָל שֶׁהוּא. וְאִם הָיָה בָּהֶן כְּדֵי הַזָּאָה מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אוֹ שֶׁנּוֹשְׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ אוֹ בִּשְׁעַת מַשָּׂאוֹ עַד שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט כא) \"וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו\". אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַזֶּה עַל הַטָּמֵא אִם טִהֵר אֶת הַטָּמֵא קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּהְיֶה הוּא טָהוֹר. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְשִׁעוּר שֶׁהַנּוֹגֵעַ אוֹ הַנּוֹשֵׂא מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הַזָּאָה כְּדֵי שֶׁיִּטְבּל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין שֶׁל אֵזוֹב בְּמַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֵּי חַטָּאת מְטַמְּאִין בִּזְמַן שֶׁנָּגַע בָּהֶן אוֹ נְשָׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן. אֲבָל אַחַר שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין כְּלָל. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב וְהִזָּה עַל הָאָדָם הַטָּמֵא אוֹ עַל הַכֵּלִים וְהָיוּ הַמַּיִם שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִין מֵעַל הַטָּמֵא לָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּיִם הַנִּתָּזִין בִּשְׁעַת הַזָּאָה עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַטָּהוֹר הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם טְהוֹרִים וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן וְהַנּוֹשְׂאָן טָהוֹר. הִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַמַּיִם הַמְנַטְּפִין כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ מְטַמְּאִין טֻמְאַת מֵי חַטָּאת לְפִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְוָתָן שֶׁהֲרֵי הַטְּבִילָה הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "אֵין מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין אֶת הַכּל קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לְהַזָּאָה. אֲבָל מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מֵהֶן בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַפּוֹסְלִין אוֹתָן אִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה נִטְמָא בֵּין שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו בֵּין שֶׁנָּגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ. נָגַע בָּהֶן אָדָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת וַאֲפִלּוּ בְּיָדָיו הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיוּ: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ וְנָגַע בָּהֶן אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ אָדָם הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּגוּפוֹ נִטְמָא. וְאִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בְּיָדָיו נִטְמָא. נָגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מֵי מַעְיָן אוֹ מֵי מִקְוֶה אוֹ מֵי פֵּרוֹת. אִם רֹב מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְאִם רֹב מֵי פֵּרוֹת אֵין מְטַמְּאִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מְטַמְּאִין. אֵפֶר פָּרָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מַקְלֶה וְקִדֵּשׁ בְּכֻלָּן אִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר פָּרָה מְטַמְּאִין בְּמֵי נִדָּה. וְאִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר מַקְלֶה אֵין מְטַמְּאִין בְּמַגָּע אֲבָל מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא: \n", + "אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדְּשָׁן וְנָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּגוּפוֹ נִטְמָא. נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֲפִלּוּ בְּיָדָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים שֶׁמָּא יִגַּע בַּטִּיט וִיטַמֵּא. שֶׁמֵּי חַטָּאת אֵינָם בְּטֵלִין בְּטִיט שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"חַטָּאת הִיא\": \n", + "פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחֲטָה בְּתוֹךְ כ\"ד שָׁעוֹת בְּשָׂרָהּ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה\". בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין אֵינָן בְּטֵלִין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁתָאָתָן פָּרָה בָּטְלוּ שֶׁהֲרֵי אֵינָם שְׁמוּרִין: \n", + "הַמַּזֶּה מֵחַלּוֹן שֶׁמַּזִּין מִמֶּנּוּ עַל הָרַבִּים. וְהֻזָּה עָלָיו וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁחֶזְקַת הַמַּיִם שֶׁמַּזִּין מֵהֶן עַל הָרַבִּים שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין וַהֲרֵי זֶה כְּאָנוּס. אֲבָל אִם הֻזָּה עָלָיו מֵחַלּוֹן שֶׁל יָחִיד וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְנִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין חַיָּב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדֹּק עַל הַמַּיִם וְאַחַר כָּךְ יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ. מַחֲלִיקִים הָיוּ הָעָם בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹתְתִים בָּאָרֶץ מֵחַלּוֹן שֶׁל רַבִּים וְדוֹרְסִים אוֹתָן וְנִכְנָסִים לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא פְּסוּלִין הֵן: \n", + "הַמַּזֶּה בְּאֵזוֹב הַטָּמֵא לְחַטָּאת. אִם יֵשׁ בּוֹ כְּבֵיצָה הַמַּיִם פְּסוּלִין וְהַזָּיָתוֹ [פְּסוּלָה]. אֵין בּוֹ כְּבֵיצָה הַמַּיִם כְּשֵׁרִים וְהַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. וְאֵזוֹב זֶה מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה שֶׁאֵין מוֹנִין לְחַטָּאת: \n", + "הַמַּגְבִּיהַּ כְּלִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו וַהֲרֵי עָלָיו הַמַּיִם כְּדֵי הַזָּאָה טָהוֹר שֶׁהַמַּיִם שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2c86c48ffd98e0282d5c89d6c0e117b5e70b5882 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json @@ -0,0 +1,223 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Red Heifer", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D", + "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או בת ארבע ואם היתה זקנה כשירה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ותפסל ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליה דמים ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותעשה פרה ולוקחין אותה מתרומת הלשכה.", + "זה שנאמר בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה אלא אם היתה ננסה כשירה כשאר הקדשים היו בה שתי שערות לבנות או שחורות בתוך גומא אחת או בתוך שני כוסות והן מונחות זו על זו פסולה.", + "היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר עיקרן משחיר וראשן מאדים הכל הולך אחר העיקר וגוזז במספרים את ראשן המשחיר ואינו חושש משום גיזה בקדשים שאין כוונתו לגוז.", + "וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כאילו אינה לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטין בזוג הרי זו כשירה.", + "היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד גלגל העין והשינים והלשון אין מראיהן פוסלים בפרה.", + "היתה בה יבלת וחתכה אף על פי שצמח במקומה שיער אדום פסולה.", + "כל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה שנאמר אשר אין בה מום היתה יוצא דופן או מחיר או אתנן או טרפה או שנרבעה פסולה שכל הפוסלין את הקדשים למזבח פוסלין את הפרה ואף ע\"פ שהיא כקדשי בדק הבית הואיל וקראה הכתוב חטאת ומותר ליקח אותה מן העכו\"ם ואין חוששין שמא רבעה העכו\"ם שאינו מפסיד בהמתו יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה שנאמר אשר לא עלה עליה עול ובעגלה ערופה אומר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול אף עול האמור בפרה יפסול בה שאר עבודות כעול אלא שהעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כיצד קשר עליה העול אע\"פ שלא חרש בה פסולה הכניסה לדוש אינה נפסלת עד שידוש בה וכן כל כיוצא בזה רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה ועבר בה את הנהר קפל עליה את המוסירה נתן טליתו עליה נתן עליה כסות של שקים פסולה קשרה במוסרה אם היתה מורדת וצריכה שמירה כשירה ואם לאו פסולה שכל שמירה שאינה צריכה משוי הוא עשה בה סנדל שלא תחלק פירש טליתו עליה מפני הזבובין כשירה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה לצורך אחר פסולה נעשית בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה שנאמר אשר לא עובד בה שאם עובד בה לרצונו ה\"ז כמי שעבד בה לפיכך אם שכן עליה העוף כשירה עלה עליה זכר פסולה ואצ\"ל שהמעוברת פסולה הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשירה הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו וכן כל כיוצא בזה.", + "פרה שנולד בה פיסול תפדה וכן אם מתה תפדה מפני עורה אבל לא להאכיל בשרה לכלבים.", + "נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית.", + "לקחו פרה ומצאו אחרת נאה ממנה ה\"ז תפדה שלא במום.", + "אף כהן הדיוט כשר לשרפת הפרה שנאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט.", + "והעושה אותה לובש ארבעה כלים של כהן הדיוט בין שעשאה כהן הדיוט בין שעשאה כ\"ג.", + "כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף שהיו טבולי יום כשירים למעשה הפרה ולקדש ולהזות מאפרה ואף ע\"פ שעדיין לא העריב שמשן שזה שנאמר בכל הפרשה איש טהור הוא הטהור למעשר שני אף על פי שאינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הרי זה טהור לפרה.", + "הצדוקין היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש לפיכך היו ב\"ד בבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו וטובל ואח\"כ עוסק בה כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם לא מן הקבלה וכן כל הכלים שמכניסין לתוכם אפר הפרה כולם טבולי יום.", + "החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמא אותה ויטבלנה ואחר כך יניח בה והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה כטמא מת בז' שלו ולפיכך אינה צריכה הזאה שלישי ושביעי אלא מטמאה כדי להראות לצדוקין ומטבילה ונותן בה." + ], + [ + "מעלות יתירות עשו בטהרת פרה אדומה והרחקות גדולות הרחיקו מטומאת המת בכל מעשיה מפני שהיא כשירה בטבולי יום חשו שמא יבאו לזלזל בה ומפני זה כשמפרישין הכהן השורף אותה מפרישין אותו ללשכה מוכנת בעזרה ובין אבן היתה נקראת מפני שכל כליה כלי אבנים שאין מקבלין טומאה ובכלי האבן היה משתמש כל שבעת ימי ההפרשה ולא היו נוגעין בו אחיו הכהנים כדי להרבות בטהרתו:", + "שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורף אותה מביתו כשם שמפרישין כ\"ג לעבודת יוה\"כ ודבר זה קבלה ממשה רבינו וכן מפרישין אותו מאשתו שמא תמצא נדה ויהיה טמא שבעת ימים:", + "הלשכה שהיה יושב בה כל ז' צפונית מזרחית היתה כדי להזכירו שהיא כחטאת הנשחטת בצפון אע\"פ שהיא נשחטת בחוץ:", + "כל יום ויום משבעת ימי ההפרשה מזין עליו מי חטאת שמא נטמא למת והוא לא ידע חוץ מיום רביעי להפרשה שא\"צ הזאה לפי שא\"א שלא יהיה לא שלישי לטומאתו ולא שביעי שאין הזאה בשביעי עולה משום הזאת שביעי עד שיזה בשלישי מלפניה ומן הדין היה שא\"צ הזאה אלא בשלישי ושביעי להפרשה בלבד וזה שמזין יום אחר יום מעלה יתירה עשו בפרה:", + "ברביעי בשבת היו מפרישין אותו כדי שיחול רביעי שלו להיות בשבת שההזייה אינה דוחה שבת והרביעי א\"צ הזייה:", + "בכל יום ויום מימי ההפרשה שמזין עליו בהם מזין מאפר פרה מן הפרות שנשרפו כבר ואם לא היה שם אלא אפר פרה אחת בלבד מזין ממנו עליו כל הששה:", + "כשמזין עליו בימי ההפרשה אין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת מעולם שהמזה צריך שיהיה טהור וא\"ת יזה עליו איש שנטמא והוזה עליו שמא זה שהזה עליו לא היה טהור מטומאת מת וכן הכלים שממלאין בהן ומקדשין להזות על הכהן השורף כולם כלי אבנים היו שאין מקבלין טומאה וכל אלו הדברים מעלות יתירות הן שעשו בה וכיצד ימצא איש שלא נטמא במת מעולם חצירות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ומביאין היו נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהם וכשירצו להזות על הכהן השורף מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות ומניחים על גביהן דלתות ויושבין התינוקות על גבי הדלתות כדי שיהיה האהל מבדיל בינם לבין הארץ מפני קבר התהום וכוסות של אבן בידם והולכין לשילוח הגיעו לשילוח יורדין שם וממלאין שאין לחוש שם מפני קבר התהום שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות ועולין ויושבין על גבי הדלתות והולכין עד שמגיעין להר הבית הגיעו להר הבית יורדין ומהלכין על רגליהן מפני שכל הר הבית והעזרות תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום ומהלכין עד פתח העזרה ובפתח העזרה היה קלל של אפר נוטלין האפר ונותנין במים שבכוסות ומזין על הכהן השורף ומטבילין היו התינוקות שממלאין ומקדשין ומזין על השורף אף על פי שהן טהורין מטומאת המת שמא נטמאו בטומאה אחרת:", + "תינוק שטבל למלאות ולהזות לא ימלא בכליו תינוק אחר אע\"פ שטבל ותינוק שטבל להזות על כהן זה אינו מזה על כהן אחר עד שיטבול לשם מעשה זה הכהן וכן כלים שטהרום לחטאת זו ובני אדם שטהרום לחטאת זו לא יתעסק בהם בפרה אחרת עד שיטבלו לשמה וכל הדברים האלו מעלות יתירות בפרה:" + ], + [ + "אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אלא מחוץ למחנה ובהר המשחה היו שורפין אותה וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה ותחתיו בנוי כפין כיפין וכיפה על כל ב' כיפין כדי שיהיו ב' רגלי הכיפה על גג ב' כיפין שתחתיה כדי שתהיה תחת הכל חלול מפני קבר התהום אף מקום שריפתה ומקום הטבילה שהיו בהר המשחה תחתיהן חלול מפני קבר התהום והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע\"ג כבש זה:", + "כיצד שורפין אותה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה ובית טבילה היה שם וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה ומטמאין את הכהן וסומכין הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ\"ג אומרים לו אישי כ\"ג טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ומראה המערכה במערב וכופתין את הפרה בחבל של מגג ונותנין אותה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו ומקבל הדם בשמאלו ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזאה טבילת אצבע בדם ושירי הדם שבאצבע פסולים להזייה לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה גמר מלהזות מקנח את ידיו בגופה של פרה ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה ותקרע בטנה ואחר כך נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה אזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד:וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה והאזוב האמור בתורה הוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ומתבלין בו הקדירות האזוב והארז והתולעת שלשתן מעכבין זה את זה וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה שנאמר והשליך אל תוך שריפת הפרה ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר ואם השליך פסולה שנא' אל תוך שריפת לא קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר בין שהשליך שלשתן כאחת בין שהשליך זה אחר זה בין שהשליך לתוך גופה או לתוך שריפתה בין שנקרעה מאליה ואח\"כ השליך בין שקרעה בידו או בכלי כשירה:", + "נגמרה שריפתה חובטין אותה במקלות היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן וכוברין את הכל בכברות וכל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מן העצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכל עצם שנשאר מעצמיה בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש:", + "אין מכניסין כלום מאפרה להניחו בעזרה שנאמר והניח מחוץ למחנה ושלשה חלקים היו חולקין את כל אפרה אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו הכהנים מקדשין ממנו וזה שניתן בהר המשחה היו ישראל מזין ממנו וזה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין בחיל ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה ראשונה עשה משה רבינו שנייה עשה עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי\"ר:" + ], + [ + "אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה:", + "לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו:", + "פרה שנשחטה שלא לשמה או שקיבל או שהזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה או שנעשית שלא בכהן או במחוסר בגדים או שעשאה בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה שחטה על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשירה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח:", + "קיבל דמה בכלי פסולה שנאמר ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו מצוותה מצות יד ולא מצות כלי:", + "הזה בכלי אפילו אחת מהן הזאתו פסולה הזה אחת מהן בשמאלו פסולה הזו שבעה כהנים הזייתן כאחד הזייתן פסולה זה אחר זה כשירה הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה שנאמר אל נכח פני אהל מועד עד שיכוין כנגד ההיכל ויהיה רואהו וכן אם שחטה או שרפה שלא כנגד ההיכל פסולה שנאמר ושחט אותה לפניו:", + "במה דברים אמורים שהזה או שרף או שחט כנגד הדרום או כנגד צפון או שהיה אחוריו למקדש אבל אם עמד בין מזרח ומערב ופניו כנגד ההיכל אף על פי שלא כיון כנגד [ההיכל] בדקדוק כשירה:", + "חיסר אחת מן המתנות פסולה טבל שתים והזה אחת הזאתו פסולה טבל אחת והזה שתים אף על פי שלא חשב הזאה שניה אלא טבל והזה אחרת הזייתו פסולה כיצד טבל אצבעו טבילה ששית והזה ו' וז' אף ע\"פ שחזר וטבל אצבעו והזה שבע הזייתו פסולה הזה מטבילה שביעית [שביעית] ושמינית אפילו חזר וטבל טבילה שמינית והזה שמינית כשירה שכל שמוסיף על השבע אינו כלום והוא שיהיה זה שהוסיף כהן אחר אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסולה מפני שנתעסק בדבר שאינו צריך בשעת שריפתה:", + "הוציא את הדם חוץ ממערכתה והזה פסולה:", + "הזה מדמה בלילה אפילו הזה שש הזיות ביום ואחת בלילה פסולה:", + "שחטה חוץ ממקום שריפתה אפילו שחטה לפנים מן החומה פסולה:", + "שרפה חוץ ממערכה שנשחטה עליה או שחלקה לשנים ושרפה בשתי מערכות או ששרף שתים במערכה אחת פסולה ואם אחר שנעשית אפר מביא אחרת שורף על גבה ואינו חושש:", + "הפשיטה ונתחה ואח\"כ שרף כולה כשירה ואם חיסר ממנה כלום אפילו מפירשה פסולה פקע מעורה או מבשרה אפילו משערה כזית יחזיר ואם לא החזיר פסולה פקע חוץ למערכתה מרבה עליו ושורפו במקומו פקע מקרניה מטלפיה או מפירשה אינו צריך להחזיר:", + "הפרה אינה נפסלת בלינה לפיכך אם נשחטה היום והזה דמה כהלכתו ונשרפה למחר כשירה:", + "שרפה אונן או מחוסר כפרה כשירה:", + "שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה מפני שמעשיה כעין עבודה והיכן מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים ואם קידש בחוץ ומכלי חול אפילו במקידה של חרס כשר הואיל וכל מעשיה בחוץ וכן כשמטבילין את הכהן השורף אחר שמטמאין אותו כמו שביארנו אינו צריך לחזור ולקדש הואיל וכל מעשיה בטבולי יום:", + "שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש או בגבבא כשירה ומצוותה שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה אבל מרבה הוא לה חבילי אזוב ואזוב יון בזמן שרפה כדי להרבות את האפר ויש לו להרבות עצים בשריפתה עד שתעשה אפר אבל משתעשה אפר אם הוסיף בה אפילו עץ אחד הרי זה כמערב אפר מקלה באפר הפרה:", + "כל מעשה הפרה מתחלה ועד סוף אינו אלא ביום ובזכרי כהונה והמלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר אבל משתעשה אפר אם כנס אפרה בלילה או שכנסתו אשה או שעשה מלאכה אחרת בשעת כניסתו ה\"ז כשירה ומנין שאסיפת האפר בכל אדם מישראל חוץ מחרש שוטה וקטן שנאמר ואסף איש טהור מכלל שאינה צריכה כהן וכאילו אמר אדם טהור בין איש בין אשה ומניין שהמלאכה פוסלת בה שנאמר ושחט אותה מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא ללמד שאם נתעסק בדבר אחר בשעת שחיטתה פסלה ונאמר ושרף את הפרה לעיניו שיהיו עיניו בה ללמד שהמלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר וכל העוסק בשריפתה ועשה מלאכה אחרת פסלה עד שתעשה אפר:", + "שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשירה שהרי לא נתכוון למלאכה אף ע\"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשירה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כוונה אבל אם נתכוון לחתוך הדלעת ונחתכה בשעת שחיטה פסולה שהרי עשה עמה מלאכה:" + ], + [ + "כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים כל זמן עשייתן שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז וכבס בגדיו ורחץ בשרו ונאמר בשורף והשורף אותה יכבס בגדיו ונאמר וכבס האוסף את אפר הפרה מלמד שכל העוסקין בה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה אבל המשמרה בשעת עשייתה מטמא בגדים מדבריהם גזירה שמא יזיז בה אבר:", + "כ\"מ שנאמר בתורה בטומאות יכבס בגדיו לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם טמאים אלא ללמד שכל בגד או כלי שיגע בו הטמא הזה בשעת חיבורו במטמאיו הרי הן טמאים אבל אחר שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא בגדים כיצד הנושא את הנבילה אחד בגד שעליו או כלי שיגע בו כל זמן שהוא נושאה הרי הן טמאין והרי הן ראשון לטומאה וכן זה הנושא הרי הוא ראשון פירש ממטמאיו והשליך את הנבילה הרי הוא ראשון כמות שהיה ואם יגע בכלי או בגד אינו מטמא אותו שאין ולד טומאה מטמא כלים כמו שביארנו בתחלת ספר זה וכן כל כיוצא בנבילה וכן כל העוסקין בפרה אם נגע בבגד או בכלי בשעת שחיטה או בשעת שריפה הרי הן טמאין אבל אחר שיפרוש ממעשיה אעפ\"י שעדיין לא טבל אם נגע בכלי אינו מטמאו מפני שהוא ולד הטומאה והפרה עצמה אינה מטמאה לא אדם ולא כלים שנגעו בו אלא המתעסק בה בלבד הוא הטמא וטעון טבילה ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה:", + "בד\"א בזמן שנשרפת כמצוותה אבל אם נפסלה המתעסק בה טהור אירע פיסול בשחיטתה אינה מטמאה בגדים אירע פיסול בהזייתה כל העוסק בה לפני פיסולה מטמא בגדים לאחר פיסולה אינו מטמא בגדים:", + "השלים לכנוס את אפרה המתעסק בה אחר כן בחילוק העפר או בהצנעתו וכן הנוגע בו טהור ולא הפרה בלבד אלא כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים השורפם מטמא בגדים בשעת שריפתו עד שיעשו אפר שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכפורים והשורף אותם יכבס מפי השמועה למדו שזה בנין אב לכל הנשרפים שיהו מטמאין בגדים עד שיעשו אפר במה דברים אמורים בשלא אירע להן פיסול ונשרפו כמצוותן בבית הדשן אבל אם נפסלו בעזרה נשרפין שם כפסולי המוקדשין ושורפן טהור וכן המתעסק בהן משיעשו אפר אינו מטמא בגדים ואי זהו שורף זה המסייע בשריפה כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש וכיוצא בהן אבל המצית האור והמסדר את המערכה טהור כך למדו מפי השמועה שהנושא פרים ושעירים הנשרפין להוציאן לבית הדשן לשורפן טמא ומטמא בגדים דין תורה כל זמן שהוא עוסק בהולכתן וטעון טבילה והערב שמש כמו המשלח את השעיר לעזאזל שהוא מטמא כל בגד וכל כלי שיגע בו בכלים שעליו כל זמן שמתעסק בשלוחו שנאמר והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו:", + "מאימתי מטמאין בגדים הנושאין פרים ושעירים הנשרפים משיצאו בהן חוץ לחומת העזרה נשאום במוטות ויצאו מקצת הנושאים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו אלו שיצאו מטמאין בגדים ואלו שעדיין לא יצאו אינן מטמאין בגדים עד שיצאו יצאו וחזרו לעזרה הנושאין בעזרה טהור עד שיצא בהן היה עומד חוץ לעזרה ומושך אותם משם מאחר שחזרו הואיל וכבר יצאו לחוץ וה\"ז המושכם בחוץ הרי הוא ספק טמא:...", + "ומאימתי מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שעת דחייתו לעזאזל אבל אחר שדחהו אם נגע בכלים ובבגדים טהורים:", + "הנוגע בפרים ובשעירין הנשרפין עצמן אפילו אחר שיצאו בין אדם בין כלים בין אוכלין בין משקין הכל טהור וכן אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו בזמן הולכתו טהורין שאין אלו מטמאין אלא למתעסק בהן בלבד שנאמר והשורף אותה יכבס בגדיו אבל הנוגע טהור:\n" + ], + [ + "המים שנותנין עליו אפר הפרה אין ממלאין אותן אלא בכלי ומן המעיינות או מן הנהרות המושכין שנאמר ונתן עליו מים חיים אל כלי ונתינת אפר הפרה על המים שנתמלאו הוא הנקרא קידוש והמים האלו שניתן עליהן האפר הן הנקראין מי חטאת ומים מקודשין והם שקראן הכתוב מי נדה:", + "הכל כשרים למלאות המים חוץ מחרש שוטה וקטן והכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בכלי ואין מזין אלא מכלי והמילוי והקידוש כשרין בלילה אבל אין מזין ואין טובלין אלא ביום וכל היום כשר להזאה ולטבילה:", + "בכל הכלים ממלאין ומזין ומקדשין אפילו בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ובספינה ואחד כלי חרס ואחד כל הכלים אבל אין ממלאין ואין מקדשין ולא מזין בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא בחפניו ולא בביצת התרנגולת ולא בשוקת שבסלע אבל ביצת היוצרים כשירה מפני שהיא כלי אדמה:", + "שולי כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם אין מקדשין בהן עד שישוף אותן ויתקנם ויעשם כלים בפני עצמן וכן מגופה שהתקינה להיות כלי מקדשין בה וביצת הנעמית כשירה לקדש בה ואין צ\"ל שכשירה למלאות בה ולהזות ממנה:", + "כלי שחיברו בארץ או בסלע אפילו חיברו בסיד מקדשין בו ומזין ממנו עשה עטרה של טיט סביב לכלי והמים שבכלי צפין עד שהלכו לעטרה אם ניטלת העטרה עם הכלי הרי המים שבתוכה כשרים שהרי הן בכלי אדמה ואם לאו הרי הן כמי שהקיף עטרה של טיט בסלע או על הארץ ומילא אותה מים שהן פסולין מפני שאינן בכלי:", + "כלי חרס שניקב בכונס משקה אין ממלאין ומקדשין בו אבל אם ניקב במוציא משקה מקדשין בו:", + "כלי שניקב מלמטה וסתמו בסמרטוטין פסול שהמים שבו אינן על עיגול הכלי אלא על הפקק היה נקוב מן הצד ופקקו הרי זה כשר למלאות ולקדש ולהזות ממנו:", + "הזולף מים מן המעיין בידיו וברגליו ובחרסים ונתן לתוך החבית פסולין מפני שלא נתמלאו בכלי נתן את החבית במים ודחק המים בידיו או ברגליו או בעלי ירקות כדי שיעברו לחבית הרי אלו פסולין וכן אם שקעו במים כדי שיגברו המים ויעלו וישפכו לחבית פסולין ואם עשה כן בעלי קנים או בעלי אגוז הרי המים כשירים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אם סייע בו המים כדי שימלאו הכלי המים פסולין ואם סייע בדבר שאינו מקבל טומאה כשרים:", + "המפנה המעיין לתוך הגת או לתוך הגבא וחזר ומילא בכלי מאותו הגבא או הגת פסולים שהרי צריך שתהיה לקיחת המים מן המעיין בכלי בתחלה:", + "הים הגדול כמקוה ואינו כמעיין לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש וכל הנהרות פסולין לקדש מהן מי חטאת ושאר הימים כמעיין:", + "והמים הנגררין משאר הימים והן הנקראין זוחלין פסולין והזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין וכשרים:", + "מים המוכין והמכזבין פסולין ואלו הן המוכין המלוחים או הפושרים והמכזבים הם המעיינו' שפעמים מקירין ופעמים חרבין ויבשין אפילו היו חרבין פעם אחת לשבע שנים פסולין אבל אם היו חרבין בשני בצורת או לשנים רבות יתר משבע או שהיו מימיהן פעמים מרובין ופעמים מועטין ואינן חרבין הרי אלו כשרים ומעיין היוצא בתחלה כשר ואינו צריך לבדוק שמא יכזב:", + "מי ביצים ומי הירדן ומי הירמוך פסולין מפני שהן מי התערובות ואלו הן מי התערובות מים כשרים לקידוש שנתערבו במים פסולין אין ממלאין מתערובת שניהם אבל מים כשרים שנתערבו במים כשרים כגון מימי שתי המעיינות שנתערבו ונמשכו ממלאין מהן:", + "המים שנשתנו שינויין מחמת עצמן כשרין:", + "באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ונעשו מימיה עכורין ממלא ממנה וא\"צ להמתין נפל לתוכה שטף של מימי גשמים ימתין עד שתיצל:", + "אמת המים הבאה מרחוק הואיל ותחילתה מן המעין כשירה למלאות ממנה ובלבד שישמרנה שלא יפסקנה אדם ונמצא ממלא מן המים שפסקו תחילתן מן המעין שהן פסולין:" + ], + [ + "המלאכה פוסלת במים קודם שיתקדשו ואינה פוסלת בהזאה ודברים אלו הן דברי קבלה כיצד הממלא מים לקידוש ונתעסק במלאכה אחרת בשעת המילוי או בשעת הולכת המים שממלא או בעת שמערה אותן מכלי אל כלי פסלן לעולם המלאכה פוסלת במים עד שיטיל להן את האפר הטיל את האפר ונתקדשו ונעשו מי נדה אין המלאכה פוסלת בהן אלא המוליך המים המוקדשין או מערה אותן מכלי לכלי והוא עוסק במלאכה אחרת אין בכך כלום וכן מזה מהן בידו אחת והוא עושה מלאכה בידו האחרת:", + "השכר פסול בקידוש ובהזייה ואינו פוסל במילוי כיצד הנוטל שכרו לקדש מי חטאת או להזות מהן הרי אותן המים כמי המערה והאפר כאפר מקלה שאינו כלום אבל נוטל הוא שכר למלאות המים או להוליכן ומקדשין אותן בחנם ומזה מהן המזה בחנם היה המקדש או המזה זקן שאינו יכול להלך על רגליו ובא הטמא וביקש ממנו להלוך עמו במקום רחוק לקדש או להזות ה\"ז מרכיבו על החמור ונותן שכרו כפועל בטל שבטל מאותה מלאכה שביטלו ממנה וכן אם היה כהן והיה טמא בטומאה המונעתו מלאכול תרומתו בעת שילך עמו להזות או לקדש ה\"ז מאכילו ומשקהו וסכו ואם ביטלו ממלאכה נותן לו שכרו כפועל בטל של אותה מלאכה שכל אלו הדברים אינן שכר שנשתכר בקידוש או בהזאה שהרי לא הרויח כלום ולא נטל אלא כנגד מה שהפסיד:", + "הממלא באחת ידו ועושה מלאכה בידו האחרת או הממלא לו ולאחר או שמילא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמילוי מלאכה ונמצא כל מילוי משניהם כאילו עשה עמו מלאכה אחרת וכבר הודענו שהמלאכה פוסלת במילוי בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחרים:", + "הממלא לאחרים אפילו מילא אלף חביות זו אחר זו לאלף בני אדם כולן כשרים וכל אחד מהן נוטל המים שלו ומקדשן מילא לעצמו חבית אחר חבית אם נתכוון לקבץ כל החביות לכלי אחד ולהשליך עליהן את האפר ומקדשן קידוש אחד כולן כשרים שהכל מילוי אחד הוא אבל אם נתכוון לקדש כל חבית וחבית בפני עצמה כולן פסולין חוץ מן האחרונה שהראשונה נפסלת במלאכה שעשה קודם שיקדש והוא מילוי השניה וכן השניה נפסלת במילוי השלישית ואין כשירה אלא אחרונה:", + "חמשה שמלאו חמש חביות לקדשם חמשה קידושים כגון שישליך האפר על כל אחת ואחת בפני עצמו ונמלכו לערבן ולקדשן כולן קידוש אחד או שמלאום לקדשן קידוש אחד ונמלכו לקדשן חמשה קידושין כולן כשרין שהרי לא נתעסק הממלא במילוי אחר אבל היחיד שמילא חמש חביות לקדשם חמשה קידושין אף ע\"פ שחזר ונמלך לקדשן קידוש אחד אין כשר אלא אחרון מלאן לקדשן קידוש אחד ונמלך לקדשן חמשה קידושין אין כשר אלא זה שקידש בתחלה וכן אם אמר לאחר קדש לך את אלו אין כשר אלא זו שנתקדשה מהן בתחלה אבל אם אמר לו קדש לי את אלו הרי כולן כשרין שהרי לקידוש אחד מלאן ואף על פי שנמלך עליה לקדשה חמשה קידושין הרי לא קידש הוא אלא אחר קידש לו:", + "הרוצה למלאות מים לקדשן ומים אחרים לצרכיו ממלא את של צרכיו תחלה וקושרן וטוענן לאחוריו ואחר כך ממלא את של חטאת כדי שלא יתעסק במלאכה אחר המילוי ונותנם לפניו והולך:", + "שנים שהיו ממלאין כל אחד ואחד לעצמו והגביהו זה על זה ונטל זה לזה קוץ מידו או מגופו בשעת מילואו אם מלאו שניהם לקידוש אחד המים כשרים ואם מלאו לקדש כל אחד לעצמו זה שהגביה או הוציא את הקוץ פסל מימיו:", + "השואל חבל למלאות בו ומילא ונטל החבל בידיו ומימיו על כתפו ופגע בבעלים בדרכו ונתן להן את החבל כשהוא מהלך כשרין ואם יצא מן הדרך כדי להוליך החבל לבעלים פסל את המים:", + "מי שהיה ממלא ומשליך החבל שמילא בו על הארץ ואחר שמילא חזר וקבץ על ידו פסלן ואם היה דולה ומקבץ לתוך ידו המים כשרים:", + "הממלא ונותן לחבית עד שימלאנה מים והצניע את החבית שלא תשבר בשעה שהיה ממלא או שכפאה על פיה על מנת לנגבה למלאות בה כשר שזה מצורך המילוי הוא אבל אם הצניעה או נגבה כדי להוליך בה את הקידוש פסל שהרי עשה מלאכה שאינה לצורך המילוי וכן הממלא ונותן לשוקת ופינה חרסית מן השוקת בשעת מילוי אם בשביל שתחזיק מים רבים כשרים שהרי זו צורך המילוי ואם בשביל שלא יהיו החרסין מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים שמילא בשוקת הרי אלו פסולין:", + "הממלא דלי לשתות ונמלך וחישב עליו למי חטאת אם עד שלא הגיע הדלי למים חישב מערה וא\"צ לנגב ואם משהגיע הדלי למים חישב מערה וצריך לנגב ואחר כך ימלא בו לחטאת שלשל הדלי ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע הדלי למים חישב עליו מערה וא\"צ לנגב נמלך והוא עודהו בתוך המים וחישב עליו למי חטאת מערה ואינו צריך לנגב מים שמלאן למי חטאת ואחר שנתמלא חישב עליהן לשתותן כשיטה את הכלי לשתות פסל המים אע\"פ שלא שתה מהן כלום:" + ], + [ + "מי שהיו מימיו על כתפו ועמד והורה הוראה לאחרים או שדן דין או שחלצה בפניו או מיאנה או שהראה לאחרים את הדרך או שהרג את נחש או עקרב או נטל אוכלין מן השוק להצניעם הרי המים פסולין שהרי נתעסק בדבר אחר קודם שיתן האפר על המים אבל אם נטל האוכלין לאכלן ואכלן כשהוא מהלך או שהרג נחש או עקרב המעכבין אותו הרי המים כשרים שזה מצורך הולכת המים זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה שעשהו קודם מתן האפר בין עמד בין לא עמד פסל ודבר שאינו משום מלאכה אם לא עמד כשרים ואם עמד פסל היה מהלך במים ופרץ בשעת הילוכו מקום שילך בו אף ע\"פ שפרץ ע\"מ לגדור כשרים ואם גדר קודם שיתן האפר פסולין וכן אם קצה פירות לאכול אף על פי שכוונתו להקצות את השאר כשרין ואם הקצה קודם מתן האפר פסול:", + "היה אוכל בשעת הולכת המים והותיר וזרק מה שהותיר לתחת התאנה או לתחת המוקצה אם נתכוון שלא יאבדו הפירות הרי המים פסולין שהרי עשה מלאכה ואם זרקן לפי שאין לו צורך בהן הרי המים כשרין הממלא מים לקדשן ומסרן לאחר לשמרן ועשו הבעלים מלאכה לא נפסלו המים שהרי מסרן לשומר ואם עשה השומר מלאכה פסלן שהרי הן ברשותו והוא נכנס תחת הבעלים היו שנים שומרין את המים ועשה אחד מהן מלאכה המים כשירים שהרי השני משמר חזר הראשון לשמור ועמד השני ועשה מלאכה המים כשרים עד שיעשו כל השומרין מלאכה כאחת:", + "המקדש באחת ידו ועשה מלאכה בשניה אם לעצמו קידש פסל שהרי עשה מלאכה קודם מתן אפר במים ואם לחבירו קידש המים כשרים שאין זה פוסל מימיו של חבירו במלאכה שעשה שאין המלאכה פוסלת בקידוש אלא במים והוא שיהיה העושה השומר או הבעלים:", + "המקדש לעצמו ולאחר כאחת שלו פסול שהרי נפסלו המים של עצמו בעסק שנתעסק בקידוש חבירו אבל אם קידש לשנים כאחת שניהם כשירין שאין מלאכתו פוסלת מי אחרים:", + "הממלא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד פסול בשני קידושים כשר קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשרים בשני קידושין פסולין מילא וקידש בשתי ידיו כאחת לעצמו שניהן פסולין מילא לאחר בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשר בשני קידושין פסולין קידש לאחר בשתי ידיו כאחת בין בקידוש אחד בין בשני קידושין שניהן כשירים מילא וקידש בשתי ידיו כאחת לאחר המילוי פסול והקידוש כשר זה הכלל כל מילוי שעשה עמו מלאכה בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחר פסול וכל מים שנתמלאו כהלכתן ועשה מלאכה קודם שיתן את האפר אם היו המים שלו הרי הן פסולין ואם היו של אחר כשירין וכל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומר שאינו עושה מלאכה בין שאין [שם] שומר פסול ודבר שאינו בידו ועשה מלאכה אם יש [שם] שומר לא פסל אם אין שם שומר פסל:", + "האומר לחבירו קדש לי ואקדש לך וקידשו זה לזה הראשון כשר והשני פסול שהרי קידש בשכר אמר לו מלא לי ואמלא לך ומלאו זה לזה הראשון פסול הואיל וכוונתו שימלא לו חבירו חלף מילוי זה הרי זה כממלא לו ולאחר שהן פסולין והשני כשר שהמילוי בשכר מותר והרי לא עשה מלאכה אחר שמילא ואין בכוונתו מילוי אחר:", + "האומר לחבירו קדש לי ואמלא לך שניהן כשרין שהמלאכה אינה פוסלת הקידוש והמילוי בשכר מותר מלא לי ואקדש לך שניהן פסולין זה שמילא בתחלה פסול שהרי הוא כממלא ומקדש כאחת ופסל המים במלאכה וזה שקידש באחרונה פסול שהרי קידש בשכר וכאילו החזיר חוב שעליו:", + "ההולך לקדש הרי זה נוטל את המפתח ופותח להוציא האפר ונוטל קרדום אם צריך לחפור בו אפר הפרה ונוטל סולם ומוליך ממקום למקום להביא האפר וכשר ואם משנטל האפר לקדש בו כסה הכלי שהיה בו האפר או שהגיף את הדלת או שזקף את הכלי בארץ קודם שישליך האפר למים פסל המים אבל האפר כשר לקדש בו מים אחרים זקף את הכלי שיש בו האפר בידו כדי שלא יתפזר כשירים מפני שא\"א שהרי אם הניחו בארץ פסל ואם כיסהו פסל נטל את האפר וראה שהוא מרובה והחזיר ממנו כשר נתן האפר על המים וראה שהוא מרובה ונטל ממנו לקדש מים אחרים כשר קרסם עלה זית לחתות בו האפר אם בשביל שלא יחזיק אפר הרבה פסל ואם בשביל שיכנס האפר בכלי כשר:" + ], + [ + "כיצד מקדשין את המים באפר הפרה נותן את המים שנתמלאו לשם מי חטאת בכלי ונותן אפר על פני המים כדי שיראה על פני המים אע\"פ שהיא חבית גדולה מלאה מים ומערב הכל ואם נתן האפר תחילה ואח\"כ נתן עליו המים פסל ומהו זה שנאמר בתורה ונתן עליו מים חיים כדי לערב את האפר במים:", + "המקדש צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים שנאמר ולקחו לטמא עד שיהיה מתכוין לקידוש ולמילוי ולהזייה אבל אם נפל האפר מן הכלי שיש בו האפר לתוך המים או שנטל האפר בידו ודחפו חבירו או הרוח ונפל האפר מידו על המים או שנפל האפר מידו על צד הכלי או על ידו ואחר כך נפל למים ה\"ז פסול:", + "קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי אחר לא נתקדשו היה האפר צף על פני המים וכנס ממנו מלמעלה וקידש בו מים אחרים הרי אלו מקודשין וכל שנגע במים אין מקדשין בו פעם שנייה ואף על פי שניגבו ואפילו נשבה הרוח ונתנה את האפר על גבי המים אינו מנגבו ומקדש בו:", + "כלי קטן שהיה בתוך כלי גדול והן מלאין מים והמים מעורבין כיון שנתן האפר במים שבכלי הגדול נתקדשו כל המים שבתוך הכלי הקטן ואע\"פ שהיה פיו צר ביותר ולא נכנס לו אפר שהרי המים כולן מעורבין:", + "היה ספוג בתוך המים בעת שנתן האפר הרי המים שבספוג פסולין מפני שאינן בכלי כיצד יעשה זולף את כל המים עד שמגיע לספוג ולא יגע בספוג ואם נגע בספוג אף ע\"פ שהמים צפין על גביו כל שהן פסולין מפני שהמים שבספוג יוצאין ומתערבין במים הכשירין נפל ספוג לתוך המים המקודשין נוטלו וסוחטו חוץ לכלי והמים שבכלי כשרין:", + "שתי שוקתות שבאבן אחת שנתן את האפר לתוך אחת מהן אין המים שבשניה מקודשין ואם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום ונתן אפר לאחת מהן הרי המים שבשניה מקודשין:", + "שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן שוקת שנחלקה ונתן אפר בחלק אחד מהן המים שביניהן אינן מקודשין ואם חיברן בסיד או בגפסיס והם יכולות להנטל כאחת המים שביניהן מקודשין:", + "מים מקודשין שנתערבו בהן מים אחרים כל שהוא אפילו מים שנתמלאו לקידוש הרי אלו פסולין וכן אם ירד לתוכן טל הרי אלו פסולין נפל לתוכן משקין ומי פירות יערה הכל וצריך לנגב הכלי ואחר כן יתן לתוכו מים מקודשין אחרים נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום וכל דבר שהוא רושם יערה וא\"צ לנגב שאם ישאר שם דבר הרושם הרי הוא נראה:", + "המטביל כלי לחטאת במים שאינן ראויין לקדש צריך לנגב ואח\"כ יקדש בו הטבילו במים הראויין לקדש אינו צריך לנגב ואם הטבילו לאסוף בו מים מקודשין בין כך ובין כך צריך לנגב:", + "קרוייה שהטבילה במים הראויין לקדש מקדשין בה אבל אין אוספין לתוכה מי חטאת מפני שהמים שהוטבלה בהן נבלעים בתוכה ויוצאין ומתערבין במי חטאת ופוסלין אותן נטמאת והטבילוה אין מקדשין בה שהמשקין הטמאין הנבלעין בגופה יצאו ויתערבו במים שמקדשין אותן בתוכה:", + "מים מקודשין שנפל לתוכן שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן פסולין אפילו היו יבישים ביותר כגון הנמלה והרירה והכינה שבתבואה נתן לתוכה חפושין אף על פי שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן הרי המים פסולין מפני שהיא כשפופרת והמים נכנסין בתוכה ויוצאין מתוכה עם הליחה שבה:", + "מים מקודשין ששתה מהן בהמה או חיה פסולין וכן כל העופות פסולין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ואין ריר יוצא מפיה ומתערב במים וכן כל השרצים ששתו אינן פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקקת בלשונה ונמצאת הליחה יוצאה מפיה למים:", + "מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשירים נשתנו מחמת עשן פסולין הגלידו וחזרו ונימוחו כשירים אפילו נימוחו בחמה אבל אם המחן באור פסולין:", + "אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו או מחמת עשן כשר נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכו סיד או גפסיס או שנתערב בו אפר מקלה כל שהוא הרי זה פסול:", + "החושב על מי חטאת לשתותן לא פסלן עד שישתה מהן ואם שפך מן הכלי לתוך גרונו ולא נגעה שפתו במים שבכלי לא פסל:", + "כלי שיש בו מים מקודשין שהניחו מגולה ובא ומצאו מכוסה הרי אלו פסולין שמא אדם שאינו טהור לחטאת נגע בהן שהרי אדם כיסהו בודאי הניחו מכוסה ובא ומצאו מגולה אם יכולה החולדה לשתות ממנו או שירד לו טל בלילה פסולין ואם לאו כשרין מפני שיש כאן שתי ספיקות ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש ואם ת\"ל אדם גילהו שמא היה טהור לחטאת או לא:", + "המוסר מים מקודשין או מים שנתמלאו לקידוש לטמא לשומרן הרי אלו פסולין:", + "שנים שהיו שומרין את המים ונטמא אחד מהן כשרים מפני שהן ברשותו של שני טהר וחזר לשמור ונטמא השני כשרים מפני שהן ברשותו של ראשון נטמאו שניהן כאחת המים פסולין:" + ], + [ + "הממלא מים לקידוש אינו צריך שיהיה הוא עצמו המקדש והמזה אלא מקדש אחד ומזה אחד וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה המים המקודשין מכלי לכלי ומזה מכלי אחר:", + "ממלא אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ואין בכך כלום ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר ונותן עליהן אפר ומקדשן בכל עת שירצה וכן המים המקודשין מניחן אדם אצלו ימים ושנים ומזה מהן בכל יום שהוא צריך עד שיתמו ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר ומשמר אדם אפר פרה אצלו ומוליכה ממקום למקום ומעיר לעיר פעם אחת הוליכו כלי שהיה בו מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מן המת בקרקע הספינה ונטמאו המים באותה שעה גזרו ב\"ד הגדול שאין מעבירין מי חטאת ולא אפר חטאת בנהר ובספינה ולא ישיטם על פני המים ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני אבל עובר הוא אדם במים עד צוארו ובידו אפר פרה או מים מקודשין וכן אדם וכלים הריקנים שהן טהורין לחטאת ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו מעבירין אותם בנהר בספינה:", + "מעבירין מים מקודשין בספינה בים הגדול ושטין [בהם] על פני המים שלא גזרו אלא על המים המקודשין ועל האפר בנהר:", + "המוליך מים לקדשן ואין צריך לומר מים שנתקדשו לא יפשיל הכלי לאחוריו אלא לפניו שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין הן מי נדה ואם לאו פסולין מילא שתי חביות נותן אחת לפניו ואחת לאחוריו מפני שאי אפשר:", + "מי חטאת ששקלן במשקל אם הסיח דעתו פסולין ואם לאו כשרין אבל אם שקל דברים אחרים במי חטאת הואיל ועשאן משקולת פסלן שאין זו משמרת כל אלו הטהורים שממלאין או שמקדשין או שמזין וכן כל הכלים שממלאין ומקדשין מהם ושמזין מהן אם היו טבולי יום אע\"פ שלא העריב שמשן הרי אלו כשרים שכל מעשה הפרה והמילוי והקידוש וההזייה כשר בטבול יום כמו שביארנו ומפני הצדוקין מטמאין את כל כלי שטף ומטבילין אותן ואחר כך משתמשין בהן במי חטאת:", + "הכל כשירין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס [וח\"ש] וקטן שאין בו דעת אבל קטן שיש בו דעת כשר להזות והערל כשר להזות שאין הערל טמא קטן שיש בו דעת שהזה והאשה מסעדתו כגון שאחזה לו המים בידו הזאתו כשירה ובלבד שלא תאחוז בידו בשעת הזאה ואם אחזה בידו בשעת הזייתו פסולה:", + "המזה צריך לכוין ולהזות על הטמא לטהרו ואם הזה שלא בכוונה הזאתו פסולה אבל זה שמזין עליו אינו צריך כוונה אלא מזין על האדם לדעתו ושלא לדעתו המתכוין להזות לפניו והזה לאחוריו לאחוריו והזה לפניו הזייתו פסולה נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין של פניו הזייתו כשירה:", + "המזה אינו צריך טבילה לכל הזייה אלא טובל את האזוב ומזה הזייה אחר הזייה עד שיגמרו המים ומזה הזייה אחת על כמה בני אדם או על כמה כלים כאחת אפילו מאה כל שנגע בו מן המים כל שהוא טהור והוא שיתכוין המזה להזות עליו טבל את האזוב ונתכוון להזות על דבר שמקבל טומאה או על האדם והזה מאותה טבילה על דבר שאינו מקבל טומאה או על הבהמה אם נשארו מים באזוב אינו צריך לחזור ולהטביל אלא מזה מן השאר על האדם או על הכלים הטמאים שהרי תחילת טבילתו כשירה היתה אבל אם טבל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה או על הבהמה והזה על האדם או על הכלי הטמא הזייתו פסולה עד שיחזור ויטבול פעם שנייה ויתכוין להזות על האדם או על דבר המקבל טומאה:", + "הטביל את האזוב ונתכוון להזות על דבר שאינו מקבל טומאה המים המנטפים כשירין לפיכך אם נטפו בכלי וחזר והטביל בהן את האזוב בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה הזייתו כשירה:", + "מי חטאת שנתמעטו טובל בהן אפילו ראשי גבעולין ומזה ובלבד שלא יספג צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ומזה ואינו צריך להזהר שמא יגע בצידי הכלי בפעם שנייה:" + ], + [ + "כיצד מטהרים טמא מת במי נדה לוקח אדם טהור שלשה קלחין של אזוב ואוגדן אגודה אחת ובכל בד ובד גבעול אחד וטובל ראשי גבעולין במי נדה שבכלי ומתכוין ומזה על האדם או על הכלים ביום השלישי וביום השביעי אחר שתנץ החמה ואם הזה משעלה עמוד השחר כשר ואחר שיזה עליו ביום השביעי טובל ביום ומעריב שמשו והרי הוא טהור לערב טבל את האזוב בלילה והזה ביום או שטבל את האזוב ביום והזה בלילה הזאתו פסולה והמים מטמאין משום מי חטאת כמו שיתבאר עד שתהיה טבילת האזוב במים והזאתו ממנו ביום השלישי וביום השביעי אחר שתנץ החמה ואם עבר ועשה משעלה עמוד השחר כשר כמו שביארנו:", + "מי שנטמא במת ושהה כמה ימים בלא הזאה כשיבוא להזות מונה בפנינו ג' ימים ומזין עליו בשלישי ובשביעי וטובל בשביעי ומעריב שמשו בד\"א בעם הארץ שבא להזות שאפילו אמר היום שלישי שלי אינו נאמן שמא היום נטמא לפיכך צריך למנות בפנינו אבל חבר שבא להזות מזין עליו או על כליו מיד מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר השביעי בין ביום בין בלילה ומזין עליו ביום בין קודם טבילה בין אחר טבילה אפילו טבל בליל תשיעי או בליל עשירי מזין עליו למחר אחר הנץ החמה:", + "כל המטמאין מקבלין הזאה כיצד זבים וזבות נדות ויולדות שנטמאו במת מזין עליהן בשלישי ושביעי והרי הם טהורין מטומאת מת אע\"פ שהן טמאין טומאה אחרת שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי הא למדת שהזייה מועלת לו אף על פי שהוא טמא וכן הערל מקבל הזאה כיצד ערל שנטמא במת והזה עליו שלישי ושביעי ה\"ז טהור מטומאת מת וכשימול טובל ואוכל בקדשים לערב:", + "מצות אזוב שלשה קלחין וכל קלח וקלח גבעול אחד נמצאו ג' גבעולין ושיריו שנים או אם לקח ב' בתחילה ואגדן כשר נתפרדו הגבעולין ונשרו העלין אפילו לא נשאר מכל גבעול מהם אלא כל שהוא כשר ששירי האזוב בכ\"ש קלח שיש בו שלשה בדין מפסקו ואח\"כ אוגד שלשתן שמצותו להיות אגודה אע\"פ שלא נתפרש בתורה שיהיה אגודה פסקו ולא אגדו או שאגדו ולא פסקו או שלא פסקו ולא אגדו והזה בו כשר האזוב הקצר אוגדו בחוט על הכוש וכיוצא בו וטובל במים ומעלה ואוחז באזוב ומזה נסתפק לו אם מן החוט הזה או מן הכוש או מן הגבעול הזאתו פסולה:", + "אין מזין לא ביונקות האזוב ולא בתמרות אלא בגבעולין אלו הן היונקות גבעולין שלא גמלו ומי שהוזה עליו ביונקות ונכנס למקדש פטור ומאימתי מזין באזוב משינץ ואזוב שהוזה בו מי נדה כשר לטהר בו את המצורע כל אזוב שיש לו שם לווי פסול והאזוב שקורין אותו אזוב ביחוד הוא הכשר והוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים אבל זה שקורין אותו אזוב יון ואזוב כחלית ואזוב מדברי פסול:", + "אזוב של אשרה ושל עיר הנדחת ושל ע\"ז ושל תרומה טמאה פסולה של תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר:", + "אזוב שלקטו לעצים ונפלו עליו משקין מנגבו והוא כשר להזייה לקטו לאוכלין ונפלו עליו משקין אף על פי שנגבו פסול שהרי נטמא להזייה שכל המשקין וכל האוכלין וכל הכלים הרי הן כטמאים לענין חטאת כמו שביארנו לקטו לחטאת הרי הן כנלקט לעצים ואם נפלו עליו משקין מנגבו ומזה בו:" + ], + [ + "אדם שנטמא במת והזה עליו כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה בכל מקום מעור בשרו של טמא עלתה לו הזייה אפילו נפלה ההזאה על ראש אצבעו או על ראש שפתו אבל אם נגעה בלשונו אינה כלום אע\"פ שהלשון כאיברים שבגלוי לענין טומאה כמו שביארנו אינן כאיברים שבגלוי לענין הזאה וטבילה וכן כלי שנטמא במת והזה עליו כיון שהגיע לגופו של כלי כל שהוא ממי הנדה עלתה לו הזאה:", + "שני כלים או שני בני אדם שנתכוון להזות על שניהן כאחת והזה על אחד מהן ונטפו המים מעל הראשון על השני הרי השני בטומאתו עד שיפלו עליו המים מהזיית המזה לא מן התמצית הזה על שני כלים ונסתפק לו אם הזה על שניהן כאחד או מחבירו נמצה עליו הזייתו פסולה:", + "מחט שנתונה על החרש והזה עליה ספק על המחט הזה ספק מן החרש נמצה עליה הזייתו פסולה:", + "כלים המפוצלין שמחוברין זה לזה במסמרים כגון מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני וכיוצא בהן בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזייה שלא בשעת מלאכה אינו חיבור לא לזה ולא לזה כיצד הן חיבור לטומאה ולהזייה שאם נטמא אחד מהן בשעת מלאכה נטמא השני ואם הזה על אחד מהן בשעת מלאכה עלתה הזייה לשניהן וכאילו הן גוף אחד וכיצד אינו חיבור לא לטומאה ולא להזייה שאם נטמא אחד מהן שלא בשעת מלאכה לא נטמא חבירו ואם נטמאו שניהן והזה על אחד מהן שלא בשעת מלאכה לא טיהר חבירו אף על פי שהן מחוברין וזהו דין תורה אבל מדברי סופרים גזרו שיהיו חיבור לטומאה אפילו שלא בשעת מלאכה גזירה משום שעת מלאכה ולעולם אם נגעה באחד מהן טומאה נטמא חבירו וכן גזרו עליהן שלא יהיו חיבור להזייה אפילו בשעת מלאכה גזירה משום שלא בשעת מלאכה ולעולם אם הזה על אחד מהן לא טיהר חבירו עד שיזה גם עליו הנה למדת שכל מקום שאתה שומע חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה אין זה אלא גזירה מדבריהם על הדרך שביארנו:", + "שני כלים שחיברן עד שנעשו כגוף אחד כגון שתפר שני בגדים או שתי יריעות הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה מפני שהן ככלי אחד:", + "שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים והן עומדין להתירן אינו חיבור להזייה והרי הן חיבור לטומאה וכן הסלעים שבקנתל והמטה של טרבל וקרן של כליבה וקרנים של יוצאי דרכים ושלשלת המפתחות חיבור לטומאה ולא להזאה אלא צריך שיגעו המים מן המזה בכל סל וסל ובכל מפתח ומפתח ובכל קרן וקרן ובכל קורה וקורה ממטה זו המפוצלת:", + "המחבר ג' כסתות של צמר ושש של פשתן או שלשה סדינים או י\"ב מטפחות הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה יתר מכאן חיבור לטומאה ולא להזאה חלוק אחד וטלית אחת וקלובקרין אחד הרי הן חיבור לטומאה ולהזייה אפילו היו ארוכין ביותר או רחבין ביותר כל שהן ואי זהו קלובקרין זה שני בגדים שמניחין צמר גפן ביניהן ותופרין אותן כאחת ועושין מהן חלוק לימות הגשמים:", + "כיסוי המיחם שמחובר בשלשלת הזה על המיחם טהר הכל הזה על הכיסוי לא טהר המיחם עד שיזה עליו:", + "הזוג והענבל חיבור לטומאה ולהזאה ואם הזה על אחד מהן טהרו שניהן:", + "הטווי שטוים בו הפשתים או שוזרין בו החבלים ג' גופין יש בו העץ שמלפפין עליו הטווי והוא הנקרא כוש והנחושת או הברזל שבראש העץ והוא הנקרא צינורא שבה פותלין וטווין והרחיים שבאמצע הכוש והיא הנקראת פיקא הכוש שפותלין בו החבלים שנטמא לא יזה על הפיקא שלו ולא על הכוש אלא על הצינורא ואם הזה על אחד משלשתן טהר הכל ושל פשתן מזה על אחד משלשתן לכתחילה ששלשתן חיבור:", + "עור של עריסה שהוא מחובר לפיקות חיבור לטומאה ולהזאה המלבן של מטות אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה:", + "כל ידות הכלים הקדוחות כגון נצב הסכין וכיוצא בו שהנצב נקוב והברזל נכנס בו חיבור לטומאה ולהזאה אבל הידות החרוקות כגון עץ החנית שהעץ נכנס בברזל אינו חיבור להזאה:" + ], + [ + "מעלות יתירות עשו בטהרת החטאת שהאדם הטהור אפילו טבל לקדש ועומד ומשמש על גבי המזבח אינו טהור לחטאת ולא לשריפת הפרה ולא למילוי המים ולא לקדשן ולא להזות עד שיטבול לשם חטאת ואחר כך יהיה טהור לחטאת וכן הכלים אפילו מזרק שבעזרה אינו טהור לחטאת עד שיטבילוהו לשם חטאת וכן כל האוכלין וכל המשקין אע\"פ שהן טהורין הרי הן לענין חטאת כאוכלין ומשקין המטמאין:", + "כל כלי הראוי למשכב או למושב אף ע\"פ שהוא טהור לגבי הקודש הרי הוא לגבי חטאת כמדרס הזב עד שיטבילוהו לשם חטאת יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקודש כל ימיו והיה מטפחתו כמדרס הזב לענין החטאת:", + "כל ולד הטומאות אף על פי שאינו מטמא אדם ולא כלים אפילו לקודש כמו שביארנו הרי הוא מטמא אדם וכלים לחטאת לפיכך אמרו המקדש את מי חטאת לא ינעול את הסנדל שמא יפלו משקין על הסנדל ונמצא הסנדל טמא שכל המשקין טמאין הן לגבי החטאת ויתטמא זה המקדש בנגיעתו בסנדל ונמצאו מי חטאת טמאים:", + "מי שנטמאו ידיו בלבד בדברים המטמאין את הידים כגון שנגע באוכלין או במשקין וכיוצא בהן אף על פי שהוא טהור לקדש ואינו צריך אלא טבילת ידיו בלבד כמו שיתבאר הרי נטמא כל גופו לענין החטאת וצריך טבילה אפילו לא נטמאת אלא ידו אחת נטמא כולו והרי הוא ראשון לטומאה:", + "כל הטעון טבילה בין מן התורה בין מדבריהם מטמא את מי חטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא וכן מטמא את האזוב המוכשר ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו ואת הכלי הריקן הטהור לחטאת מטמא כל אחד מאלו במגע אבל לא במשא וטמא שנגע במקצת אפר חטאת פסל את כולו:", + "אין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי כדרך שמונין לתרומה ולקודש כיצד עשרה שטבלו לשם חטאת ונטמא אחד מהן אפילו לא נטמא אלא לגבי חטאת בלבד כגון שנטמאת ידו בלבד ונגע בחבירו וחבירו בחבירו אפילו הן מאה כולן טמאין לחטאת וכן כלים הטהורים לחטאת שנטמא כלי מהן אפילו לא נטמאו אלא אחוריו בלבד לגבי חטאת כגון שנגעו משקין באחוריו ונגע כלי זה בכלי שני ושני בשלישי נטמאו הכלים כולן לגבי החטאת ואפילו הן מאה:", + "כל הראוי להתטמא במדרס הזב אף ע\"פ שהוא טהור לקודש אם הנידו הטהור לחטאת נטמא אף על פי שלא נגע בו וכן הטהור לחטאת שהניד את האדם שאינו טהור לחטאת או שהניד את רוקו או את מימי רגליו של אדם זה נטמא אע\"פ שלא נגע בו אבל כלי שאינו ראוי למדרס אינו מטמא את הטהור לחטאת אא\"כ נגע בו:", + "כלי הטמא בטמא מת אם הנידו הטהור לחטאת נטמא ואף ע\"פ שלא נגע בו ואף על פי שאין טמא מת מטמא במשא כמו שביארנו כיצד מפתח שהוא טמא מת שהיה תלוי בדלת וסגר הטהור לחטאת את הדלת הואיל והניד את המפתח הטמא נטמא וכן אם הסיט את השרץ ואת שכבת זרע הרי זה טמא לחטאת אע\"פ שאין אלו מטמאין במשא כמו שיתבאר:", + "הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב וכיוצא בו והן הנקראין מדף אף ע\"פ שהוא טהור לקודש נטמא לחטאת וכן כלי הטהור לחטאת שנגע במדף נטמא לחטאת:", + "הטהור לחטאת שנגע באוכלין ומשקין בין טהורין בין טמאים שכל אוכלין ומשקין לגבי חטאת אינן טהורין אם נגע בהן בידו נטמא כל גופו כמו שביארנו נגע בהן ברגלו או בשאר גופו או שהסיטן בידו ולא נגע בהן טהור וכן אם נגע בתנור וכיוצא בו משאר כלים שאינם טהורין לחטאת נטמא כולו אבל אם נגע ברגלו בהן הרי הוא טהור לחטאת כמו שהיה:", + "הטהור לחטאת שהכניס ראשו ורובו לתוך מים שנתמלאו לחטאת נטמא מפני שהן שאובין ומדברי סופרים שהבא ראשו ורובו במים שאובין נטמא כמו שיתבאר:", + "הכל נאמנין על טהרת החטאת ואפילו עמי הארץ מפני חומרתה ומעלות אלו שעשו בה הכל נזהרין בה והרי נאמר בתורה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כל ישראל ראויין לשמירה לפיכך עם הארץ שהביא כלי מביתו אפילו כלי חרס ואמר כלי זה טהור לחטאת הרי זה טהור ומקדשין בו ומזין ממנו ואף על פי שאותו כלי טמא לקודש ולתרומה וכן עם הארץ שאמר טהור אני לחטאת או שהיו מי חטאת אצלו ואמר טהורין הן נאמן שאין אדם מישראל מזלזל בה:" + ], + [ + "כלי חרס שהיה בו אפר חטאת ונגע בו שרץ מצדו טהור שאין כלי חרס מטמא מגבו אפילו לגבי חטאת הניח הכלי על גבי השרץ אע\"פ שלא נטמא הכלי הרי האפר טמא שנאמר והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואין זה מקום טהור ולא על גבי השרץ בלבד אלא אפילו הניחו על גבי אוכל שני וכיוצא בו מדבריהם שטומאתן טומאה קלה והם מדברי סופרים הרי נטמא האפר שנאמר במקום טהור שלא יהיה על [גבי] שום טומאה בעולם וכן כלי חרס שהיה בו אפר חטאת ונתון על ארובה שבבית טמא אם היה הכלי משולשל לבית נטמא האפר ואף על פי שאין בארובה פותח טפח ואם לא היה משולשל אם היה בארובה פותח טפח טמא:", + "היה הכלי של אבן בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה האפר טהור:", + "וכן כלי שיש בו אפר או מים מקודשים ומוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת הרי האפר והמים טמאים שאין אפר החטאת ניצלת בצמיד פתיל שנאמר במקום טהור ואין זה מקום טהור:", + "וכן אוכלין ומשקין של קדש אינן ניצלין בצמיד פתיל אבל מים שאינן מקודשין וכלי ריקן הטהור לחטאת ניצל בצמיד פתיל במה דברים אמורים כשהיו הבעלים טהורים אבל אם נטמאו הבעלים נפסלו המים בכל מקום שהן כיצד היו מימיו מוקפין צמיד פתיל והוא והם באהל המת שניהן טמאים היה הוא מבחוץ והמים שאינן מקודשין מבפנים שניהן טהורין הוא בפנים והמים בחוץ כשם שהוא טמא כך מימיו פסולין:", + "הטהור לחטאת שהיה עומד על גבי התנור וכיוצא בו מכלים שאינם טהורים לחטאת ופשט ידו חוץ לתנור וכלי שיש בו מי חטאת בידו וכן קנה המוטל על גבי התנור ושני כלים שיש בהן מי חטאת תלויין בו אחד מכאן ואחד מכאן הרי אלו טמאין לפי שאינן במקום הטהור לחטאת והואיל והם נשענין על התנור הרי הן כאילו מונחין על גביו אבל אם היה עומד על התנור ובידו כלי ריקן הטהור לחטאת או מים שאינן מקודשין הרי אלו טהורין כמות שהיו היה עומד חוץ לתנור ופשט ידו לחלון ונטל כלי שיש בו חטאת והעבירו ע\"ג התנור הרי זה טהור וכן הזייה שעברה ע\"ג טומאה כגון משכב ומושב וכיוצא בהן ה\"ז טהורה:", + "כלי שיש בו מי חטאת וכלי שיש בו קדש שנגעו זה בזה הרי נטמא כלי של חטאת וכל שיש בו אבל כלי הקדש טהור כשהיה וכן אם נגע הטהור לחטאת בשניהן בשתי ידיו כשהן מונחין על הארץ הרי נטמא של חטאת שהרי הטהור לחטאת נטמא בנגיעת הכלי שאינו טהור לחטאת כמו שביארנו וחזר וטימא את מי חטאת:", + "הגביה שני הכלים בשתי ידיו שניהן טמאין זה של חטאת נטמא מפני שנגע בו אדם שנגע בכלי שאינו טהור לחטאת ושל קודש נטמא מפני זה שהגביהו והוא טמא בנשיאת מי נדה שהן מטמאין במשא מפני שנטמאו מחמת הכלי של קדש לפיכך אם היה הכלי של קדש כרוך בנייר והגביה בנייר ולא נגע בו והגביה החטאת בידו שנייה שניהן טהורין שהרי לא נגע בכלי ולא נטמא לחטאת אבל אם היה נוגע בכלי הקדש בידו אפילו היה של חטאת בנייר שניהם טמאין:", + "הסיט את שני הכלים בידו ולא נגע בהן שניהן טהורין שאין הכלי שאינו טהור לחטאת מטמא את הטהור לחטאת עד שיגע בו בידו אלא אם כן היה ראוי למדרס כמו שביארנו:", + "כל ספק הטומאות שהוא טהור לגבי תרומה כמו שיתבאר הרי הוא טהור לחטאת וכל הספיקות שתולין בהן את התרומה אם נולדו בחטאת הרי אלו נשפכין ואם נעשו טהרות על גבי אותן כלים ואדם שנולדו להן ספיקות אלו שהחטאות נשפכין עליהן הרי אותן הטהרות תלויות והרפפות אינן ככלים והרי הן טהורות לתרומה ולקודש ולחטאת:", + "דבילה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת ונטלה ואכלה אם יש בה כביצה המים טמאין בין שהיתה הדבילה טמאה בין שהיתה טהורה שכל האוכלין אפילו אוכל קודש אינו טהור לחטאת והאוכלה חייב מיתה מפני שאכל תרומה טמאה ואם אין בה כביצה המים בטהרתן שאין האוכל מטמא אחרים עד שיהיה בו כביצה בין לתרומה בין לקדש בין לחטאת:" + ], + [ + "הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו שנאמר והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הנה למדת שמי הנדה אב מאבות הטומאות של תורה וטומאת מגען בכל שהוא ואם היה בהן כדי הזאה מטמאין במגע ובמשא והנוגע בהן או שנושאן שלא לצורך מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו עד שיפרוש ממטמאיו שנאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו אינו מדבר במזה על הטמא אם טיהר את הטמא קל וחומר שיהיה הוא טהור מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ומזה מי הנדה לא נאמר אלא לשיעור שהנוגע או הנושא מי נדה שיש בהן כדי הזייה שלא לצורך הזאה טמא ומטמא בגדים דין תורה וכמה הוא שיעור הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים בד\"א שמי חטאת מטמאין בזמן שנגע בהן או נשאן שלא לצורך קודם שיעשו מצותן אבל אחר שעשו מצותן אינן מטמאין כלל כיצד הרי שטבל את האזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ וכן המים הניתזין בשעת הזאה על הארץ או על הטהור הרי אותן המים טהורים והנוגע בהן והנושאן טהור הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה הרי המים המנטפין כשרין להזות מהן כמו שביארנו לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת לפי שלא עשו מצותן שהרי הטבילה היתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה:", + "אין מי חטאת מטמאין את הכל קודם שיעשו מצוותן עד שיהיו טהורין וכשירין להזאה אבל מי חטאת שנפסלו כגון שנתערב בהן מים או ששתתה מהן בהמה וכיוצא בהן מאלו הדברים הפוסלין אותן אם נגע בהן הטהור לתרומה נטמא בין שנגע בידיו בין שנגע בשאר גופו נגע בהן אדם הטהור לחטאת ואפילו בידיו הרי הוא טהור כמות שהיו:", + "מי חטאת שנטמאו ונגע בהן אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא ואם נגע בהן הטהור לחטאת בידיו נטמא נגע בשאר גופו הרי הוא טהור כמות שהיה:", + "מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין או מי מקוה או מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא ואם רוב מי פירות אין מטמאין מחצה למחצה מטמאין אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן אם היה הרוב אפר פרה מטמאין במי נדה ואם היה הרוב אפר מקלה אין מטמאין במגע אבל מטמאין במשא:", + "אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן ונגע בהן הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא נגע בהן הטהור לחטאת אפילו בידיו ה\"ז טהור כמות שהיה:", + "מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשם תקלה לאחרים שמא יגע בטיט ויטמא שמי חטאת אינם בטלין בטיט שנאמר חטאת היא:", + "פרה ששתת מי חטאת אף ע\"פ שנשחטה בתוך כ\"ד שעות בשרה טהור שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו שהרי אינם שמורין:", + "המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים והוזה עליו ונכנס למקדש ואח\"כ נמצאו המים פסולין הרי זה פטור שחזקת המים שמזין מהן על הרבים שהן כשרין והרי זה כאנוס אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין חייב בקרבן עולה ויורד מפני שהיה לו לבדוק על המים ואח\"כ יכנס למקדש מחליקים היו העם במים ששותתים בארץ מחלון של רבים ודורסים אותן ונכנסים למקדש ולא היו חוששין להן שמא פסולין הן:", + "המזה באזוב הטמא לחטאת אם יש בו כביצה המים פסולין והזייתו [פסולה] אין בו כביצה המים כשירים והזאתו פסולה ואזוב זה מטמא חבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה שאין מונין לחטאת:", + "המגביה כלי שהוזה עליו והרי עליו המים כדי הזאה טהור שהמים שעשו מצוותן אינן מטמאין כמו שביארנו:בריך רחמנא דסייען:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..df66d4a3b25461934f0fe034964efa46d38695b8 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,220 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Red Heifer", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Red_Heifer", + "text": [ + [ + "מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ בַּת אַרְבַּע. וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל. וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ב) \"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה\" וְלֹא עֶגְלָה. לֹא מָצְאוּ אֶלָּא עֶגְלָה פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָּמִים וְתִהְיֶה אֵצֶל בְּעָלֶיהָ עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵעָשֶׂה פָּרָה. וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה: \n", + "זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר יט ב) \"תְּמִימָה\" תְּמִימַת אַדְמִימוּת לֹא תְּמִימַת קוֹמָה אֶלָּא אִם הָיְתָה נַנָּסָה כְּשֵׁרָה כִּשְׁאָר הַקָּדָשִׁים. הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת אוֹ בְּתוֹךְ שְׁנֵי כּוֹסוֹת וְהֵן מֻנָּחוֹת זוֹ עַל זוֹ פְּסוּלָה: \n", + "הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עִקָּרָן מַאֲדִים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאֲדִים הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר. וְגוֹזֵז בְּמִסְפָּרַיִם אֶת רֹאשָׁן הַמַּשְׁחִיר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גִּזָּה בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לָגֹז: \n", + "וְצָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַמַּאֲדִים כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל בְּזוּג שֶׁכָּל שְׂעָרָה שֶׁאֵינָהּ נִטֶּלֶת בְּזוּג הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ אֵינָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת שֶׁאֵינָן נִלְקָטִין בְּזוּג הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה: \n", + "הָיוּ קַרְנֶיהָ אוֹ טְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים יָגוֹד. גַּלְגַּל הָעַיִן וְהַשִּׁנַּיִם וְהַלָּשׁוֹן אֵין מַרְאֵיהֶן פּוֹסְלִים בְּפָרָה: \n", + "הָיְתָה בָּהּ יַבֶּלֶת וַחֲתָכָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁצָּמַח בִּמְקוֹמָהּ שֵׂעָר אָדֹם פְּסוּלָה: \n", + "כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּקָדָשִׁים פּוֹסְלִין בְּפָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ב) \"אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם\". הָיְתָה יוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ מְחִיר אוֹ אֶתְנָן אוֹ טְרֵפָה אוֹ שֶׁנִּרְבְּעָה פְּסוּלָה. שֶׁכָּל הַפּוֹסְלִין אֶת הַקָּדָשִׁים לַמִּזְבֵּחַ פּוֹסְלִין אֶת הַפָּרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הוֹאִיל וּקְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת. וּמֻתָּר לִקַּח אוֹתָהּ מִן הָעַכּוּ\"ם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא רְבָעָהּ הָעַכּוּ\"ם שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בְּהֶמְתּוֹ. יְתֵרָה פָּרָה עַל הַקָּדָשִׁים שֶׁהָעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ב) \"אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל\" וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה אוֹמֵר (דברים כא ג) \"אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל\" מָה עֹל הָאָמוּר בְּעֶגְלָה עָשָׂה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כְּעל אַף עֹל הָאָמוּר בְּפָרָה יִפְסל בָּהּ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כְּעל. אֶלָּא שֶׁהָעל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. כֵּיצַד. קָשַׁר עָלֶיהָ הָעל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ פְּסוּלָה. הִכְנִיסָהּ לָדוּשׁ אֵינָהּ נִפְסֶלֶת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. רָכַב עָלֶיהָ. נִשְׁעַן עָלֶיהָ. נִתְלָה בִּזְנָבָהּ. וְעָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר. קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה. נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ. נָתַן עָלֶיהָ כְּסוּת שֶׁל שַׂקִּים. פְּסוּלָה. קְשָׁרָהּ בְּמוֹסֵרָה אִם הָיְתָה מוֹרֶדֶת וּצְרִיכָה שְׁמִירָה כְּשֵׁרָה וְאִם לָאו פְּסוּלָה שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מַשּׂוֹי הוּא. עָשָׂה בָּהּ סַנְדָּל שֶׁלֹּא תַּחְלֵּק. פֵּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִין. כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ כְּשֵׁרָה לְצֹרֶךְ אַחֵר פְּסוּלָה. נַעֲשֵׂית בָּהּ מְלָאכָה מֵאֵלֶיהָ אוֹ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ עֹל מֵאֵלָיו. אִם לִרְצוֹנוֹ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ שֶׁאִם עֻבַּד בָּהּ לִרְצוֹנוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁעָבַד בָּהּ. לְפִיכָךְ אִם שָׁכַן עָלֶיהָ הָעוֹף כְּשֵׁרָה. עָלָה עָלֶיהָ זָכָר פְּסוּלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמְעֻבֶּרֶת פְּסוּלָה. הִכְנִיסָהּ לִרְבָקָה וְדָשָׁה מֵאֵלֶיהָ כְּשֵׁרָה. הִכְנִיסָהּ כְּדֵי שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה לִרְצוֹנוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n", + "פָּרָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ פִּסּוּל תִּפָּדֶה. וְכֵן אִם מֵתָה תִּפָּדֶה מִפְּנֵי עוֹרָהּ. אֲבָל לֹא לְהַאֲכִיל בְּשָׂרָהּ לִכְלָבִים: \n", + "נִשְׁחֲטָה לְשֵׁם חֻלִּין תִּפָּדֶה וְאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת. נִשְׁחֲטָה עַל גַּב מַעֲרַכְתָּהּ אֵין לָהּ פִּדְיוֹן עוֹלָמִית: \n", + "לָקְחוּ פָּרָה וּמָצְאוּ אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה הֲרֵי זוֹ תִּפָּדֶה שֶׁלֹּא בְּמוּם: \n", + "אַף כֹּהֵן הֶדְיוֹט כָּשֵׁר לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן\" וַעֲדַיִן אַהֲרֹן הָיָה קַיָּם. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זוֹ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר וּשְׁאָר כָּל הַפָּרוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט: \n", + "וְהָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לוֹבֵשׁ אַרְבָּעָה כֵּלִים שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל: \n", + "כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף שֶׁהָיוּ טְבוּלֵי יוֹם כְּשֵׁרִים לְמַעֲשֵׂה הַפָּרָה וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזּוֹת מֵאֶפְרָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל הַפָּרָשָׁה (במדבר יט ט) \"אִישׁ טָהוֹר\" הוּא הַטָּהוֹר לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לִתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְפָרָה: \n", + "הַצְּדוֹקִין הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה הַפָּרָה כָּשֵׁר אֶלָּא בִּמְעֹרָבֵי שֶׁמֶשׁ. לְפִיכָךְ הָיוּ בֵּית דִּין בְּבַיִת שֵׁנִי מְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְטוֹבֵל וְאַחַר כָּךְ עוֹסֵק בָּהּ כְּדֵי לְבַטֵּל דִּבְרֵי אֵלּוּ הַזֵּדִים שֶׁמּוֹרִים מֵהָעוֹלֶה עַל רוּחָם לֹא מִן הַקַּבָּלָה. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים שֶׁמַּכְנִיסִין לְתוֹכָם אֵפֶר הַפָּרָה כֻּלָּם טְבוּלֵי יוֹם: \n", + "הַחוֹתֵךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה לְהַנִּיחַ בָּהּ אֵפֶר חַטָּאת יְטַמֵּא אוֹתָהּ וְיִטְבְּלֶנָּה וְאַחַר כָּךְ יַנִּיחַ בָּהּ. וְהַחוֹתְכָהּ וְהַמַּטְבִּילָהּ טָעוּן טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּטְמֵא מֵת בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ וּלְפִיכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֶלָּא מְטַמְּאָהּ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַצְּדוֹקִין וּמַטְבִּילָהּ וְנוֹתֵן בָּהּ: \n" + ], + [ + "מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת פָּרָה אֲדֻמָּה וְהַרְחָקוֹת גְּדוֹלוֹת הִרְחִיקוּ מִטֻּמְאַת הַמֵּת בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה בִּטְבוּלֵי יוֹם חָשׁוּ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ. וּמִפְּנֵי זֶה כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ לְלִשְׁכָּה מוּכֶנֶת בָּעֲזָרָה. וּבֵית אֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל כֵּלֶיהָ כְּלֵי אֲבָנִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וּבִכְלֵי הָאֶבֶן הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה. וְלֹא הָיוּ נוֹגְעִין בּוֹ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּטָהֳרָתוֹ: \n", + "שִׁבְעַת יָמִים קדֶם שְׂרֵפַת הַפָּרָה מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ מִבֵּיתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְכֵן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִשְׁתּוֹ שֶׁמָּא תִּמָּצֵא נִדָּה וְיִהְיֶה טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: \n", + "הַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּהּ כָּל שִׁבְעָה צְפוֹנִית מִזְרָחִית הָיְתָה. כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁהִיא כְּחַטָּאת הַנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִשְׁחֶטֶת בַּחוּץ: \n", + "כָּל יוֹם וְיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה מַזִּין עָלָיו מֵי חַטָּאת. שֶׁמָּא נִטְמָא לְמֵת וְהוּא לֹא יָדַע. חוּץ מִיּוֹם רְבִיעִי לְהַפְרָשָׁה שֶׁאֵין צָרִיךְ הַזָּאָה לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לֹא שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָתוֹ וְלֹא שְׁבִיעִי. שֶׁאֵין הַזָּאָה בַּשְּׁבִיעִי עוֹלָה מִשּׁוּם הַזָּאַת שְׁבִיעִי עַד שֶׁיַּזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי מִלְּפָנֶיהָ. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵין צָרִיךְ הַזָּאָה אֶלָּא בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי לְהַפְרָשָׁה בִּלְבַד וְזֶה שֶׁמַּזִּין יוֹם אַחַר יוֹם מַעֲלָה יְתֵרָה עָשׂוּ בְּפָרָה: \n", + "בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת הָיוּ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיָּחוּל רְבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. שֶׁהַהַזָּיָה אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת וְהָרְבִיעִי אֵין צָרִיךְ הַזָּיָה: \n", + "בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי הַהַפְרָשָׁה שֶׁמַּזִּין עָלָיו בָּהֶם. מַזִּין מֵאֵפֶר פָּרָה מִן הַפָּרוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ כְּבָר. וְאִם לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא אֵפֶר פָּרָה אַחַת בִּלְבַד מַזִּין מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַשִּׁשָּׁה: \n", + "כְּשֶׁמַּזִּין עָלָיו בִּימֵי הַהַפְרָשָׁה אֵין מַזֶּה עָלָיו אֶלָּא אָדָם שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם שֶׁהַמַּזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר. וְאִם תֹּאמַר יַזֶּה עָלָיו אִישׁ שֶׁנִּטְמָא וְהֻזָּה עָלָיו. שֶׁמָּא זֶה שֶׁהִזָּה עָלָיו לֹא הָיָה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת. וְכֵן הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין בָּהֶן וּמְקַדְּשִׁין לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף כֻּלָּם כְּלֵי אֲבָנִים הָיוּ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת הֵן שֶׁעָשׂוּ בָּהּ. וְכֵיצַד יִמָּצֵא אִישׁ שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם. חֲצֵרוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע וְתַחְתֵּיהֶן חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִין הָיוּ נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶם. וּכְשֶׁיִּרְצוּ לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף מְבִיאִין שְׁוָרִים מִפְּנֵי שֶׁכְּרֵסֵיהֶן נְפוּחוֹת וּמַנִּיחִים עַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת וְיוֹשְׁבִין הַתִּינוֹקוֹת עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֹהֶל מַבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין הָאָרֶץ מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם וְהוֹלְכִין לַשִּׁילוֹחַ. הִגִּיעוּ לַשִּׁילוֹחַ יוֹרְדִין שָׁם וּמְמַלְּאִין שֶׁאֵין לָחוּשׁ שָׁם מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִקְבֹּר בַּנְּהָרוֹת. וְעוֹלִין וְיוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת יוֹרְדִין וּמְהַלְּכִין עַל רַגְלֵיהֶן מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת תַּחְתֵּיהֶן הָיָה חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְהַלְּכִין עַד פֶּתַח הָעֲזָרָה. וּבְפֶתַח הָעֲזָרָה הָיָה קָלָל שֶׁל אֵפֶר נוֹטְלִין הָאֵפֶר וְנוֹתְנִין בַּמַּיִם שֶׁבַּכּוֹסוֹת וּמַזִּין עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף. וּמַטְבִּילִין הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁמְּמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין וּמַזִּין עַל הַשּׂוֹרֵף אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין מִטֻּמְאַת הַמֵּת שֶׁמָּא נִטְמְאוּ בְּטֻמְאָה אַחֶרֶת: \n", + "תִּינוֹק שֶׁטָּבַל לְמַלְּאוֹת וּלְהַזּוֹת לֹא יְמַלֵּא בְּכֵלָיו תִּינוֹק אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל. וְתִינוֹק שֶׁטָּבַל לְהַזּוֹת עַל כֹּהֵן זֶה אֵינוֹ מַזֶּה עַל כֹּהֵן אַחֵר עַד שֶׁיִּטְבּל לְשֵׁם מַעֲשֶׂה זֶה הַכֹּהֵן. וְכֵן כֵּלִים שֶׁטִּהֲרוּם לְחַטָּאת זוֹ וּבְנֵי אָדָם שֶׁטִּהֲרוּם לְחַטָּאת זוֹ לֹא יִתְעַסֵּק בָּהֶם בְּפָרָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ לִשְׁמָהּ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת בְּפָרָה: \n" + ], + [ + "אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה אֶלָּא חוּץ לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְהוֹצִיא אֹתָהּ\" אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וּבְהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה וְתַחְתָּיו בָּנוּי כִּפִּין כִּפִּין וְכִפָּה עַל כָּל שְׁנֵי כִּפִּין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי רַגְלֵי הַכִּפָּה עַל גַּג שְׁנֵי כִּפִּין שֶׁתַּחְתֶּיהָ. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תַּחַת הַכּל חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. אַף מְקוֹם שְׂרֵפָתָהּ וּמְקוֹם הַטְּבִילָה שֶׁהָיוּ בְּהַר הַמִּשְׁחָה תַּחְתֵּיהֶן חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וְהַפָּרָה וְהַשּׂוֹרֵף וְכָל הַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ יוֹצְאִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ זֶה: \n", + "כֵּיצַד שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ. זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַקְדִּימִין בְּרַגְלֵיהֶן לְהַר הַמִּשְׁחָה וּבֵית טְבִילָה הָיָה שָׁם. וְכֹהֵן וְהַמְסַעֲדִין בִּשְׂרֵפָתָהּ וְהַפָּרָה יוֹצְאִין עַל הַכֶּבֶשׁ וּבָאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה. וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן וְסוֹמְכִין הַזְּקֵנִים אֶת יְדֵיהֶם עַל הַכֹּהֵן וְאוֹמְרִים לוֹ טְבל אַחַת. וְאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל טְבל אַחַת. יָרַד וְטָבַל וְעָלָה וְנִסְתַּפֵּג. וְעֵצִים מְסֻדָּרִים הָיוּ שָׁם אֲרָזִים אַלּוֹנִים וּבְרוֹשִׁים וַעֲצֵי תְּאֵנָה חֲלָקָה. וְעוֹשִׂין מַעֲרָכָה כְּמִין מִגְדָּל וּמְפַתְּחִין בָּהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הָאוּר מְלַבֶּבֶת בָּהֶן. וּמַרְאֵה הַמַּעֲרָכָה בְּמַעֲרָב. וְכוֹפְתִין אֶת הַפָּרָה בְּחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכָה רֹאשָׁהּ לְדָרוֹם וּפָנֶיהָ לְמַעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שׁוֹחֵט בִּימִינוֹ וּמְקַבֵּל הַדָּם בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַדָּם שֶׁבְּכַפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. עַל כָּל הַזָּאָה טְבִילַת אֶצְבַּע בְּדָם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִים לְהַזָּיָה לְפִיכָךְ עַל כָּל הַזָּאָה מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה. גָּמַר מִלְּהַזּוֹת מְקַנֵּחַ אֶת יָדָיו בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה וְיוֹרֵד מִן הַמַּעֲרָכָה וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בְּעֵצִים קְטַנִּים וְהִכְנִיסָן תַּחַת עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה וְהִתְחִיל הָאֵשׁ בָּהּ וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּרָחוֹק וּמְשַׁמֵּר לָהּ עַד שֶׁיִּצַּת אֶת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְתִקָּרַע בִּטְנָהּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב אֵין פָּחוֹת מִטֶּפַח וְצֶמֶר צָבוּעַ בְּתוֹלַעַת מִשְׁקַל חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאוֹמֵר לָעוֹמְדִים שָׁם. עֵץ אֶרֶז זֶה עֵץ אֶרֶז זֶה עֵץ אֶרֶז זֶה. אֵזוֹב זֶה אֵזוֹב זֶה אֵזוֹב זֶה. שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה שְׁנִי תּוֹלַעַת זֶה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ הֵין הֵין הֵין שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁמִּינֵי אֲרָזִים שִׁבְעָה הֵן וּמִינֵי אֵזוֹב אַרְבָּעָה וְהַצָּבוּעַ אָדֹם יֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּפוּאָה וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּלַכָּא וְיֵשׁ שֶׁצּוֹבְעִין אוֹתוֹ בְּתוֹלַעַת וְהַתּוֹלַעַת הִיא הַגַּרְגְּרִים הָאֲדֻמִּים בְּיוֹתֵר הַדּוֹמִים לְגַרְעִינֵי הֶחָרוּבִים וְהֵן כְּמוֹ הָאוֹג וְתוֹלַעַת כְּמוֹ יַתּוּשׁ יֵשׁ בְּכָל גַּרְגִּיר מֵהֶן וּלְפִיכָךְ מוֹדִיעַ לַכּל וּמְגַלֶּה לָהֶן שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמִּינִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה. וְהָאֵזוֹב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים וּמְתַבְּלִין בּוֹ הַקְּדֵרוֹת. הָאֵזוֹב וְהָאֶרֶז וְהַתּוֹלַעַת שְׁלָשְׁתָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל שָׁנִי וּמַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בִּטְנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ו) \"וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה\". וְאֵינוֹ מַשְׁלִיךְ קֹדֶם שֶׁיַּצִּית הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר וְאִם הִשְׁלִיךְ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת לֹא קֹדֶם שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּהּ וְלֹא אַחַר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ זֶה אַחַר זֶה בֵּין שֶׁהִשְׁלִיךְ לְתוֹךְ גּוּפָהּ אוֹ לְתוֹךְ שְׂרֵפָתָהּ בֵּין שֶׁנִּקְרְעָה מֵאֵלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ בֵּין שֶׁקְּרָעָהּ בְּיָדוֹ אוֹ בִּכְלִי כְּשֵׁרָה: \n", + "נִגְמְרָה שְׂרֵפָתָהּ חוֹבְטִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹת הִיא וְכָל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׂרְפָה בָּהֶן וְכוֹבְרִין אֶת הַכּל בִּכְבָרוֹת וְכָל שָׁחֹר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּתֵשׁ וְיִהְיֶה אֵפֶר בֵּין מִבְּשָׂרָהּ בֵּין מִן הָעֵצִים כּוֹתְשִׁין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֵפֶר וְשֶׁאֵין בּוֹ אֵפֶר מַנִּיחִין אוֹתוֹ וְכָל עֶצֶם שֶׁנִּשְׁאַר מֵעֲצָמֶיהָ בְּלֹא שְׂרֵפָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הָיָה נִכְתַּשׁ: \n", + "אֵין מַכְנִיסִין כְּלוּם מֵאֶפְרָהּ לְהַנִּיחוֹ בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה\". וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים הָיוּ חוֹלְקִין אֶת כָּל אֶפְרָהּ אֶחָד נִתַּן בַּחֵיל וְאֶחָד בְּהַר הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. זֶה שֶׁמִּתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת הָיוּ הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין מִמֶּנּוּ. וְזֶה שֶׁנִּתַּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַזִּין מִמֶּנּוּ. וְזֶה שֶׁנִּתַּן בַּחֵיל הָיָה מוּכָן וּמֻצְנָע שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת\" מְלַמֵּד שֶׁמַּצְנִיעִין מִמֶּנּוּ. וְכֵן הָיוּ מַצְנִיעִין מֵאֵפֶר כָּל פָּרָה וּפָרָה שֶׁשּׂוֹרְפִין בַּחֵיל. וְתֵשַׁע פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת נַעֲשׂוּ מִשֶּׁנִּצְטַוּוּ בְּמִצְוָה זוֹ עַד שֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה. רִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה רַבֵּנוּ. שְׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא. וְשֶׁבַע מֵעֶזְרָא עַד חֻרְבַּן הַבַּיִת. וְהָעֲשִׂירִית יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מְהֵרָה יִגָּלֶה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: \n" + ], + [ + "אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁתֵּי פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְשָׁחַט אֹתָהּ\": \n", + "לֹא רָצְתָה פָּרָה לָצֵאת אֵין מוֹצִיאִין עִמָּהּ שְׁחוֹרָה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁחוֹרָה שָׁחֲטוּ וְלֹא אֲדֻמָּה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁתַּיִם שָׁחֲטוּ: \n", + "פָּרָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁקִּבֵּל אוֹ שֶׁהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן אוֹ בִּמְחֻסַּר בְּגָדִים אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב אוֹ בְּבִגְדֵי חֹל פְּסוּלָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכל מִבְּשָׂרָהּ אוֹ לִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ כְּשֵׁרָה לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ רֵיחַ נִיחוֹחַ: \n", + "קִבֵּל דָּמָהּ בִּכְלִי פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ד) \"וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ\" מִצְוָתָהּ מִצְוַת יָד וְלֹא מִצְוַת כְּלִי: \n", + "הִזָּה בִּכְלִי אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה אַחַת מֵהֶן בִּשְׂמֹאלוֹ פְּסוּלָה. הִזּוּ שִׁבְעָה כֹּהֲנִים הַזָּיָתָן כְּאֶחָד הַזָּיָתָן פְּסוּלָה. זֶה אַחַר זֶה כְּשֵׁרָה. הִזָּה וְלֹא כִּוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ד) \"אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד\" עַד שֶׁיְּכַוֵּן כְּנֶגֶד הַהֵיכָל וְיִהְיֶה רוֹאֵהוּ. וְכֵן אִם שְׁחָטָהּ אוֹ שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַהֵיכָל פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו\": \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִזָּה אוֹ שָׂרַף אוֹ שָׁחַט כְּנֶגֶד הַדָּרוֹם אוֹ כְּנֶגֶד צָפוֹן אוֹ שֶׁהָיָה אֲחוֹרָיו לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל אִם עָמַד בֵּין מִזְרָח וּמַעֲרָב וּפָנָיו כְּנֶגֶד הַהֵיכָל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן כְּנֶגֶד [הַהֵיכָל] בְּדִקְדּוּק כְּשֵׁרָה: \n", + "חִסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת פְּסוּלָה. טָבַל שְׁתַּיִם וְהִזָּה אַחַת הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. טָבַל אַחַת וְהִזָּה שְׁתַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב הַזָּאָה שְׁנִיָּה אֶלָּא טָבַל וְהִזָּה אַחֶרֶת הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. כֵּיצַד. טָבַל אֶצְבָּעוֹ טְבִילָה שִׁשִּׁית וְהִזָּה שֵׁשׁ וְשֶׁבַע אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְטָבַל אֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה שֶׁבַע הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. הִזָּה מִטְּבִילָה שְׁבִיעִית [שְׁבִיעִית] וּשְׁמִינִית אֲפִלּוּ חָזַר וְטָבַל טְבִילָה שְׁמִינִית וְהִזָּה שְׁמִינִית כְּשֵׁרָה שֶׁכָּל שֶׁמּוֹסִיף עַל הַשֶּׁבַע אֵינוֹ כְּלוּם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה שֶׁהוֹסִיף כֹּהֵן אַחֵר אֲבָל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ אִם הוֹסִיף פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתָהּ: \n", + "הוֹצִיא אֶת הַדָּם חוּץ מִמַּעֲרַכְתָּהּ וְהִזָּה פְּסוּלָה: \n", + "הִזָּה מִדָּמָהּ בַּלַּיְלָה אֲפִלּוּ הִזָּה שֵׁשׁ הַזָּיוֹת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה פְּסוּלָה: \n", + "שְׁחָטָהּ חוּץ מִמְּקוֹם שְׂרֵפָתָהּ אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ לְפָנִים מִן הַחוֹמָה פְּסוּלָה: \n", + "שְׂרָפָהּ חוּץ מִמַּעֲרָכָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עָלֶיהָ. אוֹ שֶׁחִלְּקָהּ לִשְׁנַיִם וּשְׂרָפָהּ בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת. אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּמַעֲרָכָה אַחַת פְּסוּלָה. וְאִם אַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂית אֵפֶר מֵבִיא אַחֶרֶת שׂוֹרֵף עַל גַּבָּהּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: \n", + "הִפְשִׁיטָהּ וּנְתָחָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׂרַף כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה. וְאִם חִסֵּר מִמֶּנָּה כְּלוּם אֲפִלּוּ מִפִּרְשָׁהּ פְּסוּלָה. פָּקַע מֵעוֹרָהּ אוֹ מִבְּשָׂרָהּ אֲפִלּוּ מִשְּׂעָרָהּ כְּזַיִת יַחְזִיר וְאִם לֹא הֶחְזִיר פְּסוּלָה. פָּקַע חוּץ לְמַעֲרַכְתָּהּ מַרְבֶּה עָלָיו וְשׂוֹרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ. פָּקַע מִקַּרְנֶיהָ מִטְּלָפֶיהָ אוֹ מִפִּרְשָׁהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחְזִיר: \n", + "הַפָּרָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּלִינָה לְפִיכָךְ אִם נִשְׁחֲטָה הַיּוֹם וְהִזָּה דָּמָהּ כְּהִלְכָתוֹ וְנִשְׂרְפָה לְמָחָר כְּשֵׁרָה: \n", + "שְׂרָפָהּ אוֹנֵן אוֹ מְחֻסַּר כַּפָּרָה כְּשֵׁרָה: \n", + "שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ כְּעֵין עֲבוֹדָה. וְהֵיכָן מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים וְאִם קִדֵּשׁ בַּחוּץ וּמִכְּלִי חֹל אֲפִלּוּ בִּמְקֵדָה שֶׁל חֶרֶס כָּשֵׁר הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בַּחוּץ. וְכֵן כְּשֶׁמַּטְבִּילִין אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אַחַר שֶׁמְּטַמְּאִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְקַדֵּשׁ הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בִּטְבוּלֵי יוֹם: \n", + "שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּעֵצִים אוֹ בְּכָל עֵצִים אֲפִלּוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא כְּשֵׁרָה. וּמִצְוָתָהּ שֶׁלֹּא יְמַעֵט לָהּ עֵצִים מִן הָרָאוּי לָהּ אֲבָל מַרְבֶּה הוּא לָהּ חֲבִילֵי אֵזוֹב וְאֵזוֹב יוֹן בִּזְמַן שְׂרֵפָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת אֶת הָאֵפֶר. וְיֵשׁ לוֹ לְהַרְבּוֹת עֵצִים בִּשְׂרֵפָתָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אִם הוֹסִיף בָּהּ אֲפִלּוּ עֵץ אֶחָד הֲרֵי זֶה כִּמְעָרֵב אֵפֶר מַקְלֶה בְּאֵפֶר הַפָּרָה: \n", + "כָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֵינוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם. וּבְזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. אֲבָל מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר אִם כָּנַס אֶפְרָהּ בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁכְּנָסַתּוּ אִשָּׁה אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וּמִנַּיִן שֶׁאֲסִיפַת הָאֵפֶר בְּכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר\" מִכְּלַל שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כֹּהֵן וּכְאִלּוּ אָמַר אָדָם טָהוֹר בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. וּמִנַּיִן שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) \"וְשָׁחַט אֹתָהּ\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם נִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר בִּשְׁעַת שְׁחִיטָתָהּ פְּסָלָהּ וְנֶאֱמַר (במדבר יט ה) \"וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו\" שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בָּהּ לְלַמֵּד שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. וְכָל הָעוֹסֵק בִּשְׂרֵפָתָהּ וְעָשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת פְּסָלָהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר: \n", + "שָׁחַט אֶת הַפָּרָה וְנִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ אוֹ נֶחְתְכָה דְּלַעַת עִמָּהּ כְּשֵׁרָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לִמְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עִמָּהּ כְּשֵׁרָה לַאֲכִילָה שֶׁאֵין שְׁחִיטַת הַחֻלִּין צְרִיכָה כַּוָּנָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ הַדְּלַעַת וְנֶחְתְכָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה עִמָּהּ מְלָאכָה: \n" + ], + [ + "כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים כָּל זְמַן עֲשִׂיָּתָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹחֵט וּמַשְׁלִיךְ עֵץ אֶרֶז (ויקרא טו יג) \"וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ\" וְנֶאֱמַר בְּשׂוֹרֵף (במדבר יט ח) \"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" וְנֶאֱמַר (במדבר יט י) \"וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה\" מְלַמֵּד שֶׁכָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִים בְּגָדִים וּטְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל הַמְשַׁמְּרָהּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵיבָר: ", + "כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה בְּטֻמְאוֹת יְכַבֵּס בְּגָדָיו לֹא בָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו בִּלְבַד הֵם טְמֵאִים. אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכָּל בֶּגֶד אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ הַטָּמֵא הַזֶּה בִּשְׁעַת חִבּוּרוֹ בִּמְטַמְּאָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאִים. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. כֵּיצַד. הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה אֶחָד בֶּגֶד שֶׁעָלָיו אוֹ כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹשְׂאָהּ הֲרֵי הֵן טְמֵאִין וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכֵן זֶה הַנּוֹשֵׂא הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן. פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַנְּבֵלָה הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיָה. וְאִם יִגַּע בִּכְלִי אוֹ בֶּגֶד אֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתוֹ שֶׁאֵין וְלַד טֻמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּנְבֵלָה. וְכֵן כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה אִם נָגַע בְּבֶגֶד אוֹ בִּכְלִי בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אוֹ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. אֲבָל אַחַר שֶׁיִּפְרשׁ מִמַּעֲשֶׂיהָ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל אִם נָגַע בִּכְלִי אֵינוֹ מְטַמְּאוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְלַד הַטֻּמְאָה. וְהַפָּרָה עַצְמָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בּוֹ. אֶלָּא הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ בִּלְבַד הוּא הַטָּמֵא וְטָעוּן טְבִילָה וּמְטַמֵּא בְּגָדִים כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בָּהּ: ", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנִּשְׂרֶפֶת כְּמִצְוָתָהּ. אֲבָל אִם נִפְסְלָה הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ טָהוֹר. אֵרַע פִּסּוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים. אֵרַע פִּסּוּל בְּהַזָּיָתָהּ כָּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פִּסּוּלָהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים. לְאַחַר פִּסּוּלָהּ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים: ", + "הִשְׁלִים לִכְנֹס אֶת אֶפְרָהּ הַמִּתְעַסֵּק בָּהּ אַחַר כֵּן בְּחִלּוּק הֶעָפָר אוֹ בְּהַצְנָעָתוֹ וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. וְלֹא הַפָּרָה בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת מִן הַפָּרִים וּמִן הַשְּׂעִירִים הַשּׂוֹרְפָם מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת שְׂרֵפָתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים (ויקרא טז כח) \"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה בִּנְיַן אָב לְכָל הַנִּשְׂרָפִים שֶׁיְּהוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא אֵרַע לָהֶן פִּסּוּל וְנִשְׂרְפוּ כְּמִצְוָתָן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. אֲבָל אִם נִפְסְלוּ בָּעֲזָרָה נִשְׂרָפִין שָׁם כִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְשׂוֹרְפָן טָהוֹר. וְכֵן הַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ אֵפֶר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאֵי זֶהוּ שׂוֹרֵף זֶה הַמַּסִּיעַ בִּשְׂרֵפָה כְּגוֹן הַמְהַפֵּךְ בַּבָּשָׂר וְהַמַּשְׁלִיךְ עֵצִים וְהַמְהַפֵּךְ בָּאֵשׁ וְהַחוֹתֶה גֶּחָלִים כְּדֵי שֶׁתִּבְעַר הָאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הַמַּצִּית הָאוּר וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה טָהוֹר. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַנּוֹשֵׂא פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין לְהוֹצִיאָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן לְשָׂרְפָן טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים דִּין תּוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּהוֹלָכָתָן וְטָעוּן טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. כְּמוֹ הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל שֶׁהוּא מְטַמֵּא כָּל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי שֶׁיִּגַּע בּוֹ בְּכֵלִים שֶׁעָלָיו כָּל זְמַן שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּשְׁלוּחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז כו) \"וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו\": ", + "מֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים. מִשֶּׁיֵּצְאוּ בָּהֶן חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. נְשָׂאוּם בְּמוֹטוֹת וְיָצְאוּ מִקְצָת הַנּוֹשְׂאִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ. אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּצְאוּ. יָצְאוּ וְחָזְרוּ לָעֲזָרָה הַנּוֹשֵׂא אוֹתָן בָּעֲזָרָה טָהוֹר עַד שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לָעֲזָרָה וּמוֹשֵׁךְ אוֹתָם מִשָּׁם מֵאַחַר שֶׁחָזְרוּ הוֹאִיל וּכְבָר יָצְאוּ לַחוּץ וַהֲרֵי זֶה הַמּוֹשְׁכָם בַּחוּץ הֲרֵי הוּא סְפֵק טָמֵא: ", + "וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר. מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם עַד שְׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַעֲזָאזֵל. אֲבָל אַחַר שֶׁדָּחָהוּ אִם נָגַע בְּכֵלִים וּבִבְגָדִים טְהוֹרִים: ", + "הַנּוֹגֵעַ בְּפָרִים וּבִשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין עַצְמָן אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁיָּצְאוּ בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין אֳכָלִין בֵּין מַשְׁקִין הַכּל טָהוֹר. וְכֵן אִם נָגְעוּ בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמוֹ בִּזְמַן הוֹלָכָתוֹ טְהוֹרִין. שֶׁאֵין אֵלּוּ מְטַמְּאִין אֶלָּא לַמִּתְעַסֵּק בָּהֶן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ח) \"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" אֲבָל הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר: " + ], + [ + "הַמַּיִם שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו אֵפֶר הַפָּרָה אֵין מְמַלְּאִין אוֹתָן אֶלָּא בִּכְלִי. וּמִן הַמַּעְיָנוֹת אוֹ מִן הַנְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יז) \"וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי\". וּנְתִינַת אֵפֶר הַפָּרָה עַל הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשׁ. וְהַמַּיִם הָאֵלּוּ שֶׁנִּתַּן עֲלֵיהֶן הָאֵפֶר הֵן הַנִּקְרָאִין מֵי חַטָּאת וּמַיִם מְקֻדָּשִׁין וְהֵם שֶׁקְּרָאָן הַכָּתוּב (במדבר יט) \"מֵי נִדָּה\": \n", + "הַכּל כְּשֵׁרִים לְמַלְּאוֹת הַמַּיִם חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְהַכּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בִּכְלִי וְאֵין מַזִּין אֶלָּא מִכְּלִי. וְהַמִּלּוּי וְהַקִּדּוּשׁ כְּשֵׁרִין בַּלַּיְלָה אֲבָל אֵין מַזִּין וְאֵין טוֹבְלִין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְהַזָּאָה וְלִטְבִילָה: \n", + "בְּכָל הַכֵּלִים מְמַלְּאִין וּמַזִּין וּמְקַדְּשִׁין אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וּבִסְפִינָה. וְאֶחָד כְּלֵי חֶרֶס וְאֶחָד כָּל הַכֵּלִים. אֲבָל אֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְלֹא מַזִּין בְּדָפְנוֹת הַכֵּלִים וְלֹא בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ וְלֹא בִּמְגוּפַת הֶחָבִית וְלֹא בְּחָפְנָיו וְלֹא בְּבֵיצַת הַתַּרְנְגלֶת וְלֹא בְּשֹׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע. אֲבָל בֵּיצַת הַיּוֹצְרִים כְּשֵׁרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּלִי אֲדָמָה: \n", + "שׁוּלֵי כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי זְכוּכִית וּכְלֵי עֶצֶם אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן עַד שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָן וִיתַקְּנֵם וְיַעֲשֵׂם כֵּלִים בִּפְנֵי עַצְמָן. וְכֵן מְגוּפָה שֶׁהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת כְּלִי מְקַדְּשִׁין בָּהּ. וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית כְּשֵׁרָה לְקַדֵּשׁ בָּהּ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁכְּשֵׁרָה לְמַלְּאוֹת בָּהּ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנָּה: \n", + "כְּלִי שֶׁחִבְּרוֹ בָּאָרֶץ אוֹ בַּסֶּלַע אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בְּסִיד מְקַדְּשִׁין בּוֹ וּמַזִּין מִמֶּנּוּ. עָשָׂה עֲטָרָה שֶׁל טִיט סָבִיב לַכְּלִי וְהַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי צָפִין עַד שֶׁהָלְכוּ לָעֲטָרָה אִם נִטֶּלֶת הָעֲטָרָה עִם הַכְּלִי הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים שֶׁהֲרֵי הֵן בִּכְלִי אֲדָמָה וְאִם לָאו הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁהִקִּיף עֲטָרָה שֶׁל טִיט בַּסֶּלַע אוֹ עַל הָאָרֶץ וּמִלֵּא אוֹתָהּ מַיִם שֶׁהֵן פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בִּכְלִי: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵין מְמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֲבָל אִם נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה מְקַדְּשִׁין בּוֹ: \n", + "כְּלִי שֶׁנִּקַּב מִלְּמַטָּה וּסְתָמוֹ בִּסְמַרְטוּטִין פָּסוּל שֶׁהַמַּיִם שֶׁבּוֹ אֵינָן עַל עִגּוּל הַכְּלִי אֶלָּא עַל הַפְּקָק. הָיָה נָקוּב מִן הַצַּד וּפְקָקוֹ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְמַלְּאוֹת וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנּוּ: \n", + "הַזּוֹלֵף מַיִם מִן הַמַּעְיָן בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבַחֲרָסִים וְנָתַן לְתוֹךְ הֶחָבִית פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ בִּכְלִי. נָתַן אֶת הֶחָבִית בְּמַיִם וְדָחַק הַמַּיִם בְּיָדָיו אוֹ בְּרַגְלָיו אוֹ בַּעֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ לֶחָבִית הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם שִׁקְּעוֹ בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וְיַעֲלוּ וְיִשָּׁפְכוּ לֶחָבִית פְּסוּלִין. וְאִם עָשָׂה כֵּן בַּעֲלֵי קָנִים אוֹ בַּעֲלֵי אֱגוֹז הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים. זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה אִם סִיֵּעַ בּוֹ הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיְּמַלְּאוּ הַכְּלִי הַמַּיִם פְּסוּלִין וְאִם סִיֵּעַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֵׁרִים: \n", + "הַמְפַנֶּה הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת אוֹ לְתוֹךְ הַגֶּבֶא וְחָזַר וּמִלֵּא בִּכְלִי מֵאוֹתוֹ הַגֶּבֶא אוֹ הַגַּת פְּסוּלִים שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לְקִיחַת הַמַּיִם מִן הַמַּעְיָן בִּכְלִי בַּתְּחִלָּה: \n", + "הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה וְאֵינוֹ כְּמַעְיָן לְפִיכָךְ אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ לְקִדּוּשׁ. וְכָל הַנְּהָרוֹת פְּסוּלִין לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת. וּשְׁאָר הַיַּמִּים כְּמַעְיָן: \n", + "וְהַמַּיִם הַנִּגְרָרִין מִשְּׁאָר הַיַּמִּים וְהֵן הַנִּקְרָאִין זוֹחֲלִין פְּסוּלִין. וְהַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן הֲרֵי הֵם כְּמַעְיָן וּכְשֵׁרִים: \n", + "מַיִם הַמֻּכִּין וְהַמְכַזְּבִין פְּסוּלִין. וְאֵלּוּ הֵן הַמֻּכִּין הַמְּלוּחִים אוֹ הַפּוֹשְׁרִים וְהַמְכַזְּבִים הֵם הַמַּעְיָנוֹת שֶׁפְּעָמִים מְקֵירִין וּפְעָמִים חֲרֵבִין וִיבֵשִׁין אֲפִלּוּ הָיוּ חֲרֵבִין פַּעַם אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ חֲרֵבִין בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת אוֹ לְשָׁנִים רַבּוֹת יֶתֶר מִשֶּׁבַע אוֹ שֶׁהָיוּ מֵימֵיהֶן פְּעָמִים מְרֻבִּין וּפְעָמִים מוּעָטִין וְאֵינָן חֲרֵבִין הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. וּמַעְיָן הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה כָּשֵׁר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁמָּא יְכַזֵּב: \n", + "מֵי בֵּיצִים וּמֵי הַיַּרְדֵּן וּמֵי הַיַּרְמוּךְ פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת. וְאֵלּוּ הֵן מֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת. מַיִם כְּשֵׁרִים לְקִדּוּשׁ שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם פְּסוּלִין אֵין מְמַלְּאִין מִתַּעֲרֹבֶת שְׁנֵיהֶם. אֲבָל מַיִם כְּשֵׁרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם כְּשֵׁרִים כְּגוֹן מֵימֵי שְׁתֵּי הַמַּעְיָנוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְנִמְשְׁכוּ מְמַלְּאִין מֵהֶן: \n", + "הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ שִׁנּוּיָן מֵחֲמַת עַצְמָן כְּשֵׁרִין: \n", + "בְּאֵר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ חַרְסִית אוֹ אֲדָמָה וְנַעֲשׂוּ מֵימֶיהָ עֲכוּרִין מְמַלֵּא מִמֶּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין. נָפַל לְתוֹכָהּ שֶׁטֶף שֶׁל מֵימֵי גְּשָׁמִים יַמְתִּין עַד שֶׁתִּיצַּל: \n", + "אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק הוֹאִיל וּתְחִלָּתָהּ מִן הַמַּעְיָן כְּשֵׁרָה לְמַלְּאוֹת מִמֶּנָּה. וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנָּה שֶׁלֹּא יִפְסְקֶנָּה אָדָם וְנִמְצָא מְמַלֵּא מִן הַמַּיִם שֶׁפָּסְקוּ תְּחִלָּתָן מִן הַמַּעְיָן שֶׁהֵן פְּסוּלִין: \n" + ], + [ + "הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּמַיִם קֹדֶם שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת בְּהַזָּאָה. וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵן דִּבְרֵי קַבָּלָה. כֵּיצַד. הַמְמַלֵּא מַיִם לְקִדּוּשׁ וְנִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת בִּשְׁעַת הַמִּלּוּי אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכַת הַמַּיִם שֶׁמְּמַלֵּא אוֹ בְּעֵת שֶׁמְּעָרֶה אוֹתָן מִכְּלִי אֶל כְּלִי פְּסָלָן. לְעוֹלָם הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּמַיִם עַד שֶׁיָּטִיל לָהֶן אֶת הָאֵפֶר. הֵטִיל אֶת הָאֵפֶר וְנִתְקַדְּשׁוּ וְנַעֲשׂוּ מֵי נִדָּה אֵין הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן אֶלָּא הַמּוֹלִיךְ הַמַּיִם הַמֻּקְדָּשִׁין אוֹ מְעָרֶה אוֹתָן מִכְּלִי לִכְלִי וְהוּא עוֹסֵק בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְכֵן מַזֶּה מֵהֶן בְּיָדוֹ אַחַת וְהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת: \n", + "הַשָּׂכָר פָּסוּל בְּקִדּוּשׁ וּבַהַזָּיָה וְאֵינוֹ פּוֹסֵל בְּמִלּוּי. כֵּיצַד. הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת אוֹ לְהַזּוֹת מֵהֶן הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם כְּמֵי הַמְּעָרָה וְהָאֵפֶר כְּאֵפֶר מַקְלֶה שֶׁאֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל נוֹטֵל הוּא שָׂכָר לְמַלְּאוֹת הַמַּיִם אוֹ לְהוֹלִיכָן. וּמְקַדְּשִׁין אוֹתָן בְּחִנָּם וּמַזֶּה מֵהֶן הַמַּזֶּה בְּחִנָּם. הָיָה הַמְקַדֵּשׁ אוֹ הַמַּזֶּה זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו וּבָא הַטָּמֵא וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַהֲלֹךְ עִמּוֹ בְּמָקוֹם רָחוֹק לְקַדֵּשׁ אוֹ לְהַזּוֹת הֲרֵי זֶה מַרְכִּיבוֹ עַל הַחֲמוֹר וְנוֹתֵן שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁבָּטֵל מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבִּטְּלוֹ מִמֶּנָּה. וְכֵן אִם הָיָה כֹּהֵן וְהָיָה טָמֵא בְּטֻמְאָה הַמּוֹנַעְתּוֹ מִלֶּאֱכל תְּרוּמָתוֹ בְּעֵת שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ לְהַזּוֹת אוֹ לְקַדֵּשׁ הֲרֵי זֶה מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וְסָכוֹ. וְאִם בִּטְּלוֹ מִמְּלָאכָה נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה. שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינָן שָׂכָר שֶׁנִּשְׂתַּכֵּר בְּקִדּוּשׁ אוֹ בְּהַזָּאָה שֶׁהֲרֵי לֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם וְלֹא נָטַל אֶלָּא כְּנֶגֶד מַה שֶּׁהִפְסִיד: \n", + "הַמְמַלֵּא בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת אוֹ הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר אוֹ שֶׁמִּלֵּא לִשְׁנַיִם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין שֶׁהַמִּלּוּי מְלָאכָה וְנִמְצָא כָּל מִלּוּי מִשְּׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ עָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת. וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּמִלּוּי בֵּין שֶׁמִּלֵּא לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁמִּלֵּא לַאֲחֵרִים: \n", + "הַמְמַלֵּא לַאֲחֵרִים אֲפִלּוּ מִלֵּא אֶלֶף חָבִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ לְאֶלֶף בְּנֵי אָדָם כֻּלָּן כְּשֵׁרִים וְכָל אֶחָד מֵהֶן נוֹטֵל הַמַּיִם שֶׁלּוֹ וּמְקַדְּשָׁן. מִלֵּא לְעַצְמוֹ חָבִית אַחַר חָבִית אִם נִתְכַּוֵּן לְקַבֵּץ כָּל הֶחָבִיּוֹת לִכְלִי אֶחָד וּלְהַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶן אֶת הָאֵפֶר וּמְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד כֻּלָּן כְּשֵׁרִים שֶׁהַכּל מִלּוּי אֶחָד הוּא. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְקַדֵּשׁ כָּל חָבִית וְחָבִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ כֻּלָּן פְּסוּלִין חוּץ מִן הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה נִפְסֶלֶת בַּמְּלָאכָה שֶׁעָשָׂה קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ וְהוּא מִלּוּי הַשְּׁנִיָּה. וְכֵן הַשְּׁנִיָּה נִפְסֶלֶת בְּמִלּוּי הַשְּׁלִישִׁית וְאֵין כְּשֵׁרָה אֶלָּא אַחֲרוֹנָה: \n", + "חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְּאוּ חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁים כְּגוֹן שֶׁיַּשְׁלִיךְ הָאֵפֶר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִמְלְכוּ לְעָרְבָן וּלְקַדְּשָׁן כֻּלָּן קִדּוּשׁ אֶחָד אוֹ שֶׁמִּלְּאוּם לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין כֻּלָּן כְּשֵׁרִין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעַסֵּק הַמְמַלֵּא בְּמִלּוּי אַחֵר. אֲבָל הַיָּחִיד שֶׁמִּלֵּא חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁם חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן. מִלְּאָן לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ בַּתְּחִלָּה. וְכֵן אִם אָמַר לְאַחֵר קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זוֹ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה מֵהֶן בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ הֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרִין שֶׁהֲרֵי לְקִדּוּשׁ אֶחָד מִלְּאָן וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְלַךְ עָלֶיהָ לְקַדְּשָׁהּ חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין הֲרֵי לֹא קִדֵּשׁ הוּא אֶלָּא אַחֵר קִדֵּשׁ לוֹ: \n", + "הָרוֹצֶה לְמַלְּאוֹת מַיִם לְקַדְּשָׁן וּמַיִם אֲחֵרִים לִצְרָכָיו מְמַלֵּא אֶת שֶׁל צְרָכָיו תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרָן וְטוֹעֲנָן לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בִּמְלָאכָה אַחַר הַמִּלּוּי וְנוֹתְנָם לְפָנָיו וְהוֹלֵךְ: \n", + "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹץ מִיָּדוֹ אוֹ מִגּוּפוֹ בִּשְׁעַת מִלּוּאוֹ אִם מִלְּאוּ שְׁנֵיהֶם לְקִדּוּשׁ אֶחָד הַמַּיִם כְּשֵׁרִים וְאִם מִלְּאוּ לְקַדֵּשׁ כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ זֶה שֶׁהִגְבִּיהַּ אוֹ הוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ פָּסַל מֵימָיו: \n", + "הַשּׁוֹאֵל חֶבֶל לְמַלְּאוֹת בּוֹ וּמִלֵּא וְנָטַל הַחֶבֶל בְּיָדָיו וּמֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ וּפָגַע בַּבְּעָלִים בְּדַרְכּוֹ וְנָתַן לָהֶן אֶת הַחֶבֶל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ כְּשֵׁרִין. וְאִם יָצָא מִן הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ הַחֶבֶל לַבְּעָלִים פָּסַל אֶת הַמַּיִם: \n", + "מִי שֶׁהָיָה מְמַלֵּא וּמַשְׁלִיךְ הַחֶבֶל שֶׁמִּלֵּא בּוֹ עַל הָאָרֶץ וְאַחַר שֶׁמִּלֵּא חָזַר וְקִבֵּץ עַל יָדוֹ פְּסָלָן. וְאִם הָיָה דּוֹלֶה וּמְקַבֵּץ לְתוֹךְ יָדוֹ הַמַּיִם כְּשֵׁרִים: \n", + "הַמְמַלֵּא וְנוֹתֵן לֶחָבִית עַד שֶׁיְּמַלְּאֶנָּה מַיִם וְהִצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ לְמַלְּאוֹת בָּהּ כָּשֵׁר שֶׁזֶּה מִצֹּרֶךְ הַמִּלּוּי הוּא. אֲבָל אִם הִצְנִיעָהּ אוֹ נִגְּבָהּ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ פָּסַל שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַמִּלּוּי. וְכֵן הַמְמַלֵּא וְנוֹתֵן לְשֹׁקֶת וּפִנָּה חַרְסִית מִן הַשֹּׁקֶת בִּשְׁעַת מִלּוּי אִם בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחְזִיק מַיִם רַבִּים כְּשֵׁרִים שֶׁהֲרֵי זוֹ צֹרֶךְ הַמִּלּוּי וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַחֲרָסִין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם שֶׁמִּלֵּא בַּשֹּׁקֶת הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין: \n", + "הַמְמַלֵּא דְּלִי לִשְׁתּוֹת וְנִמְלַךְ וְחִשֵּׁב עָלָיו לְמֵי חַטָּאת אִם עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חִשֵּׁב מְעָרֶה וְאֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב וְאִם מִשֶּׁהִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חִשֵּׁב מְעָרֶה וְצָרִיךְ לְנַגֵּב וְאַחַר כָּךְ יְמַלֵּא בּוֹ לְחַטָּאת. שִׁלְשֵׁל הַדְּלִי וְנִפְסַק הַחֶבֶל מִיָּדוֹ אִם עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדְּלִי לַמַּיִם חִשֵּׁב עָלָיו מְעָרֶה וְאֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב. נִמְלַךְ וְהוּא עוֹדֵהוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְחִשֵּׁב עָלָיו לְמֵי חַטָּאת מְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. מַיִם שֶׁמִּלְּאָן לְמֵי חַטָּאת וְאַחַר שֶׁנִּתְמַלֵּא חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן לִשְׁתּוֹתָן כְּשֶׁיַּטֶּה אֶת הַכְּלִי לִשְׁתּוֹת פָּסַל הַמַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁתָה מֵהֶן כְּלוּם: \n" + ], + [ + "מִי שֶׁהָיוּ מֵימָיו עַל כְּתֵפוֹ וְעָמַד וְהוֹרָה הוֹרָאָה לַאֲחֵרִים אוֹ שֶׁדָּן דִּין אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו אוֹ מֵאֲנָה אוֹ שֶׁהֶרְאָה לַאֲחֵרִים אֶת הַדֶּרֶךְ אוֹ שֶׁהָרַג אֶת נָחָשׁ אוֹ עַקְרָב אוֹ נָטַל אֳכָלִין מִן הַשּׁוּק לְהַצְנִיעָם הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי נִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הָאֵפֶר עַל הַמַּיִם. אֲבָל אִם נָטַל הָאֳכָלִין לְאָכְלָן וַאֲכָלָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ אוֹ שֶׁהָרַג נָחָשׁ אוֹ עַקְרָב הַמְעַכְּבִין אוֹתוֹ הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים שֶׁזֶּה מִצֹּרֶךְ הוֹלָכַת הַמַּיִם. זֶה הַכְּלָל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם מְלָאכָה שֶׁעָשָׂהוּ קֹדֶם מַתַּן הָאֵפֶר בֵּין עָמַד בֵּין לֹא עָמַד פָּסַל וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה אִם לֹא עָמַד כְּשֵׁרִים וְאִם עָמַד פָּסַל. הָיָה מְהַלֵּךְ בְּמַיִם וּפָרַץ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁפָּרַץ עַל מְנָת לִגְדֹּר כְּשֵׁרִים. וְאִם גָּדַר קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הָאֵפֶר פְּסוּלִין. וְכֵן אִם קָצָה פֵּרוֹת לֶאֱכל אַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַקְצוֹת אֶת הַשְּׁאָר כְּשֵׁרִין. וְאִם הִקְצָה קֹדֶם מַתַּן הָאֵפֶר פָּסוּל: \n", + "הָיָה אוֹכֵל בִּשְׁעַת הוֹלָכַת הַמַּיִם וְהוֹתִיר וְזָרַק מַה שֶּׁהוֹתִיר לְתַחַת הַתְּאֵנָה אוֹ לְתַחַת הַמֻּקְצֶה אִם נִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ הַפֵּרוֹת הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מְלָאכָה. וְאִם זְרָקָן לְפִי שֶּׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶן הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִין. הַמְמַלֵּא מַיִם לְקַדְּשָׁן וּמְסָרָן לְאַחֵר לְשָׁמְרָן וְעָשׂוּ הַבְּעָלִים מְלָאכָה לֹא נִפְסְלוּ הַמַּיִם שֶׁהֲרֵי מְסָרָן לְשׁוֹמֵר. וְאִם עָשָׂה הַשּׁוֹמֵר מְלָאכָה פְּסָלָן שֶׁהֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּתוֹ וְהוּא נִכְנַס תַּחַת הַבְּעָלִים. הָיוּ שְׁנַיִם שׁוֹמְרִין אֶת הַמַּיִם וְעָשָׂה אֶחָד מֵהֶן מְלָאכָה הַמַּיִם כְּשֵׁרִים שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁנִי מְשַׁמֵּר. חָזַר הָרִאשׁוֹן לִשְׁמֹר וְעָמַד הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה מְלָאכָה הַמַּיִם כְּשֵׁרִים עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל הַשּׁוֹמְרִין מְלָאכָה כְּאַחַת: \n", + "הַמְקַדֵּשׁ בְּאַחַת יָדוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה בַּשְּׁנִיָּה. אִם לְעַצְמוֹ קִדֵּשׁ פָּסַל שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מְלָאכָה קֹדֶם מַתַּן אֵפֶר בְּמַיִם. וְאִם לַחֲבֵרוֹ קִדֵּשׁ הַמַּיִם כְּשֵׁרִים שֶׁאֵין זֶה פּוֹסֵל מֵימָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ בַּמְּלָאכָה שֶׁעָשָׂה. שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בְּקִדּוּשׁ אֶלָּא בְּמַיִם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹשֶׂה הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַבְּעָלִים: \n", + "הַמְקַדֵּשׁ לְעַצְמוֹ וּלְאַחֵר כְּאַחַת. שֶׁלּוֹ פָּסוּל שֶׁהֲרֵי נִפְסְלוּ הַמַּיִם שֶׁל עַצְמוֹ בְּעֵסֶק שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּקִדּוּשׁ חֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִין שֶׁאֵין מְלַאכְתּוֹ פּוֹסֶלֶת מֵי אֲחֵרִים: \n", + "הַמְמַלֵּא לְעַצְמוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בְּקִדּוּשׁ אֶחָד פָּסוּל. בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁים כָּשֵׁר. קִדֵּשׁ לְעַצְמוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בְּקִדּוּשׁ אֶחָד כְּשֵׁרִים בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין פְּסוּלִין. מִלֵּא וְקִדֵּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת לְעַצְמוֹ שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. מִלֵּא לְאַחֵר בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בְּקִדּוּשׁ אֶחָד כָּשֵׁר בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין פְּסוּלִין. קִדֵּשׁ לְאַחֵר בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת בֵּין בְּקִדּוּשׁ אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִים. מִלֵּא וְקִדֵּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת לְאַחֵר הַמִּלּוּי פָּסוּל וְהַקִּדּוּשׁ כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל כָּל מִלּוּי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה בֵּין שֶׁמִּלֵּא לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁמִּלֵּא לְאַחֵר פָּסוּל. וְכָל מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ כְּהִלְכָתָן וְעָשָׂה מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר אִם הָיוּ הַמַּיִם שֶׁלּוֹ הֲרֵי הֵן פְּסוּלִין. וְאִם הָיוּ שֶׁל אַחֵר כְּשֵׁרִין. וְכָל דָּבָר שֶׁבְּיָדוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין שֶׁיֵּשׁ שָׁם שׁוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין שֶׁאֵין [שָׁם] שׁוֹמֵר פָּסוּל. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בְּיָדוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה אִם יֵשׁ [שָׁם] שׁוֹמֵר לֹא פָּסַל. אִם אֵין שָׁם שׁוֹמֵר פָּסַל: \n", + "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קַדֵּשׁ לִי וַאֲקַדֵּשׁ לְךָ וְקִדְּשׁוּ זֶה לָזֶה הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל שֶׁהֲרֵי קִדֵּשׁ בְּשָׂכָר. אָמַר לוֹ מַלֵּא לִי וַאֲמַלֵּא לְךָ וּמִלְּאוּ זֶה לָזֶה הָרִאשׁוֹן פָּסוּל הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ חֲבֵרוֹ. חֵלֶף מִלּוּי זֶה הֲרֵי זֶה כִּמְמַלֵּא לוֹ וּלְאַחֵר שֶׁהֵן פְּסוּלִין. וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר שֶׁהַמִּלּוּי בְּשָׂכָר מֻתָּר וַהֲרֵי לֹא עָשָׂה מְלָאכָה אַחַר שֶׁמִּלֵּא וְאֵין בְּכַוָּנָתוֹ מִלּוּי אַחֵר: \n", + "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קַדֵּשׁ לִי וַאֲמַלֵּא לְךָ שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין שֶׁהַמְּלָאכָה אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת הַקִּדּוּשׁ וְהַמִּלּוּי בְּשָׂכָר מֻתָּר. מַלֵּא לִי וַאֲקַדֵּשׁ לְךָ שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. זֶה שֶׁמִּלֵּא בַּתְּחִלָּה פָּסוּל שֶׁהֲרֵי הוּא כִּמְמַלֵּא וּמְקַדֵּשׁ כְּאַחַת וּפָסַל הַמַּיִם בַּמְּלָאכָה. וְזֶה שֶׁקִּדֵּשׁ בָּאַחֲרוֹנָה פָּסוּל שֶׁהֲרֵי קִדֵּשׁ בְּשָׂכָר וּכְאִלּוּ הֶחְזִיר חוֹב שֶׁעָלָיו: \n", + "הַהוֹלֵךְ לְקַדֵּשׁ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפוֹתֵחַ לְהוֹצִיא הָאֵפֶר. וְנוֹטֵל קַרְדֹּם אִם צָרִיךְ לַחְפֹּר בּוֹ אֵפֶר הַפָּרָה. וְנוֹטֵל סֻלָּם וּמוֹלִיךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְהָבִיא הָאֵפֶר וְכָשֵׁר. וְאִם מִשֶּׁנָּטַל הָאֵפֶר לְקַדֵּשׁ בּוֹ כִּסָּה הַכְּלִי שֶׁהָיָה בּוֹ הָאֵפֶר. אוֹ שֶׁהֵגִיף אֶת הַדָּלֶת אוֹ שֶׁזָּקַף אֶת הַכְּלִי בָּאָרֶץ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִיךְ הָאֵפֶר לַמַּיִם פָּסַל הַמַּיִם. אֲבָל הָאֵפֶר כָּשֵׁר לְקַדֵּשׁ בּוֹ מַיִם אֲחֵרִים. זָקַף אֶת הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הָאֵפֶר בְּיָדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר כְּשֵׁרִים מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁהֲרֵי אִם הִנִּיחוֹ בָּאָרֶץ פָּסַל. וְאִם כִּסָּהוּ פָּסַל. נָטַל אֶת הָאֵפֶר וְרָאָה שֶׁהוּא מְרֻבֶּה וְהֶחְזִיר מִמֶּנּוּ כָּשֵׁר. נָתַן הָאֵפֶר עַל הַמַּיִם וְרָאָה שֶׁהוּא מְרֻבֶּה וְנָטַל מִמֶּנּוּ לְקַדֵּשׁ מַיִם אֲחֵרִים כָּשֵׁר. קִרְסֵם עֲלֵה זַיִת לַחְתּוֹת בּוֹ הָאֵפֶר אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲזִיק אֵפֶר הַרְבֵּה פָּסַל וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הָאֵפֶר בַּכְּלִי כָּשֵׁר: \n" + ], + [ + "כֵּיצַד מְקַדְּשִׁין אֶת הַמַּיִם בְּאֵפֶר הַפָּרָה. נוֹתֵן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְשֵׁם מֵי חַטָּאת בַּכְּלִי וְנוֹתֵן אֵפֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חָבִית גְּדוֹלָה מְלֵאָה מַיִם. וּמְעָרֵב הַכּל. וְאִם נָתַן הָאֵפֶר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נָתַן עָלָיו הַמַּיִם פָּסַל. וּמַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר יט יז) \"וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים\". כְּדֵי לְעָרֵב אֶת הָאֵפֶר בַּמַּיִם: \n", + "הַמְקַדֵּשׁ צָרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן וְיִתֶּן הָאֵפֶר בְּיָדוֹ עַל הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יז) \"וְלָקְחוּ לַטָּמֵא\" עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לְקִדּוּשׁ וּלְמִלּוּי וּלְהַזָּיָה. אֲבָל אִם נָפַל הָאֵפֶר מִן הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הָאֵפֶר לְתוֹךְ הַמַּיִם. אוֹ שֶׁנָּטַל הָאֵפֶר בְּיָדוֹ וּדְחָפוֹ חֲבֵרוֹ אוֹ הָרוּחַ וְנָפַל הָאֵפֶר מִיָּדוֹ עַל הַמַּיִם. אוֹ שֶׁנָּפַל הָאֵפֶר מִיָּדוֹ עַל צַד הַכְּלִי אוֹ עַל יָדוֹ וְאַחַר כָּךְ נָפַל לַמַּיִם הֲרֵי זֶה פָּסוּל: \n", + "קִדֵּשׁ פָּחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי זֶה וּפָחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי אַחֵר לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. הָיָה הָאֵפֶר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְכָנַס מִמֶּנּוּ מִלְּמַעְלָה וְקִדֵּשׁ בּוֹ מַיִם אֲחֵרִים הֲרֵי אֵלּוּ מְקֻדָּשִׁין. וְכָל שֶׁנָּגַע בַּמַּיִם אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ. וַאֲפִלּוּ נָשְׁבָה הָרוּחַ וְנָתְנָה אֶת הָאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַמַּיִם אֵינוֹ מְנַגְּבוֹ וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ: \n", + "כְּלִי קָטָן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְהֵן מְלֵאִין מַיִם וְהַמַּיִם מְעֹרָבִין כֵּיוָן שֶׁנָּתַן הָאֵפֶר בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי הַגָּדוֹל נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי הַקָּטָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה פִּיו צַר בְּיוֹתֵר וְלֹא נִכְנַס לוֹ אֵפֶר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם כֻּלָּן מְעֹרָבִין: \n", + "הָיָה סְפוֹג בְּתוֹךְ הַמַּיִם בְּעֵת שֶׁנָּתַן הָאֵפֶר הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבַּסְּפוֹג פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בַּכְּלִי. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. זוֹלֵף אֶת כָּל הַמַּיִם עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַסְּפוֹג וְלֹא יִגַּע בַּסְּפוֹג. וְאִם נָגַע בַּסְּפוֹג אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן פְּסוּלִין. מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שֶׁבַּסְּפוֹג יוֹצְאִין וּמִתְעָרְבִין בַּמַּיִם הַכְּשֵׁרִין. נָפַל סְפוֹג לְתוֹךְ הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין נוֹטְלוֹ וְסוֹחֲטוֹ חוּץ לַכְּלִי וְהַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי כְּשֵׁרִין: \n", + "שְׁתֵּי שְׁקָתוֹת שֶׁבְּאֶבֶן אַחַת שֶׁנָּתַן אֶת הָאֵפֶר לְתוֹךְ אַחַת מֵהֵן אֵין הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין. וְאִם הָיוּ נְקוּבוֹת זוֹ לְזוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד אוֹ שֶׁהָיוּ הַמַּיִם צָפִין עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִלּוּ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם וְנָתַן אֵפֶר לְאַחַת מֵהֵן הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין: \n", + "שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לְזוֹ וַעֲשָׂאָן שֹׁקֶת וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת. וְכֵן שֹׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה וְנָתַן אֵפֶר בְּחֵלֶק אֶחָד מֵהֶן. הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶן אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. וְאִם חִבְּרָן בְּסִיד אוֹ בְּגַפְסִיס וְהֵם יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶן מְקֻדָּשִׁין: \n", + "מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהֶן מַיִם אֲחֵרִים כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִדּוּשׁ הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם יָרַד לְתוֹכָן טַל הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. נָפַל לְתוֹכָן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת יְעָרֶה הַכּל וְצָרִיךְ לְנַגֵּב הַכְּלִי וְאַחַר כֵּן יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין אֲחֵרִים. נָפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ קוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם יְעָרֶה וְאֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב. שֶׁאִם יִשָּׁאֵר שָׁם דָּבָר הָרוֹשֵׁם הֲרֵי הוּא נִרְאֶה: \n", + "הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ צָרִיךְ לְנַגֵּב וְאַחַר כָּךְ יְקַדֵּשׁ בּוֹ. הִטְבִּילוֹ בְּמַיִם הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. וְאִם הִטְבִּילוֹ לֶאֱסֹף בּוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּב: \n", + "קֵרוּיָה שֶׁהִטְבִּילָהּ בְּמַיִם הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֲבָל אֵין אוֹסְפִין לְתוֹכָהּ מֵי חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהֻטְבְּלָה בָּהֶן נִבְלָעִים בְּתוֹכָהּ וְיוֹצְאִין וּמִתְעָרְבִין בְּמֵי חַטָּאת וּפוֹסְלִין אוֹתָן. נִטְמֵאת וְהִטְבִּילוּהָ אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ שֶׁהַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין הַנִּבְלָעִין בְּגוּפָהּ יֵצְאוּ וְיִתְעָרְבוּ בַּמַּיִם שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָן בְּתוֹכָהּ: \n", + "מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְנִתְבַּקְּעוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן פְּסוּלִין. אַפִּילוּ הָיוּ יְבֵשִׁים בְּיוֹתֵר כְּגוֹן הַנְּמָלָה וְהָרִירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה. נָתַן לְתוֹכָהּ חִפּוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבַּקְּעוּ וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת וְהַמַּיִם נִכְנָסִין בְּתוֹכָהּ וְיוֹצְאִין מִתּוֹכָהּ עִם הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ: \n", + "מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה פְּסוּלִין. וְכֵן כָּל הָעוֹפוֹת פְּסוּלִין חוּץ מִן הַיּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת וְאֵין רִיר יוֹצֵא מִפִּיהָ וּמִתְעָרֵב בַּמַּיִם. וְכֵן כָּל הַשְּׁרָצִים שֶׁשָּׁתוּ אֵינָן פּוֹסְלִין חוּץ מִן הַחֻלְדָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלַקֶּקֶת בִּלְשׁוֹנָהּ וְנִמְצֵאת הַלֵּחָה יוֹצְאָה מִפִּיהָ לַמַּיִם: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן מֵחֲמַת עַצְמָן כְּשֵׁרִים. נִשְׁתַּנּוּ מֵחֲמַת עָשָׁן פְּסוּלִין. הִגְלִידוּ וְחָזְרוּ וְנִמּוֹחוּ כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ נִמּוֹחוּ בַּחַמָּה אֲבָל אִם הִמְחָן בָּאוּר פְּסוּלִין: \n", + "אֵפֶר חַטָּאת שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאָיו מֵחֲמַת עַצְמוֹ אוֹ מֵחֲמַת עָשָׁן כָּשֵׁר. נִשְׁתַּנּוּ מֵחֲמַת אָבָק אוֹ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ סִיד אוֹ גַּפְסִיס אוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ אֵפֶר מַקְלֶה כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה פָּסוּל: \n", + "הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹתָן לֹא פְּסָלָן עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מֵהֶן. וְאִם שָׁפַךְ מִן הַכְּלִי לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ וְלֹא נָגְעָה שְׂפָתוֹ בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי לֹא פָּסַל: \n", + "כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁהִנִּיחוֹ מְגֻלֶּה וּבָא וּמְצָאוֹ מְכֻסֶּה הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין שֶׁמָּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת נָגַע בָּהֶן שֶׁהֲרֵי אָדָם כִּסָּהוּ בְּוַדַּאי. הִנִּיחוֹ מְכֻסֶּה וּבָא וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה אִם יְכוֹלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיָּרַד לוֹ טַל בַּלַּיְלָה פְּסוּלִין וְאִם לָאו כְּשֵׁרִין מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁתֵּי סְפֵקוֹת סָפֵק אָדָם גִּלָּה אוֹ בְּהֵמָה חַיָּה וָרֶמֶשׂ וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר אָדָם גִּלָּהוּ שֶׁמָּא הָיָה טָהוֹר לְחַטָּאת אוֹ לֹא: \n", + "הַמּוֹסֵר מַיִם מְקֻדָּשִׁין אוֹ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִדּוּשׁ לְטָמֵא לְשָׁמְרָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין: \n", + "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִין אֶת הַמַּיִם וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן כְּשֵׁרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. טָהַר וְחָזַר לִשְׁמֹר וְנִטְמָא הַשֵּׁנִי כְּשֵׁרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת הַמַּיִם פְּסוּלִין: \n" + ], + [ + "הַמְמַלֵא מַיִם לְקִדּוּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ הַמְקַדֵּשׁ וְהַמַּזֶּה אֶלָּא מְקַדֵּשׁ אֶחָד וּמַזֶּה אֶחָד. וְכֵן מְמַלֵּא אָדָם בִּכְלִי וּמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וּמְקַדֵּשׁ בִּכְלִי אַחֵר וּמְעָרֶה הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין מִכְּלִי לִכְלִי וּמַזֶּה מִכְּלִי אַחֵר: \n", + "מְמַלֵּא אָדָם מַיִם וּמַנִּיחָן אֶצְלוֹ בְּלֹא קִדּוּשׁ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וּמוֹלִיכָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵעִיר לְעִיר וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן אֵפֶר וּמְקַדְּשָׁן בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין מַנִּיחָן אָדָם אֶצְלוֹ יָמִים וְשָׁנִים וּמַזֶּה מֵהֶן בְּכָל יוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ עַד שֶׁיִּתַּמּוּ וּמוֹלִיכָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵעִיר לְעִיר. וּמְשַׁמֵּר אָדָם אֵפֶר פָּרָה אֶצְלוֹ וּמוֹלִיכָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵעִיר לְעִיר. פַּעַם אַחַת הוֹלִיכוּ כְּלִי שֶׁהָיָה בּוֹ מֵי חַטָּאת בִּסְפִינָה בַּיַּרְדֵּן וְנִמְצָא כְּזַיִת מִן הַמֵּת בְּקַרְקַע הַסְּפִינָה וְנִטְמְאוּ הַמַּיִם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁאֵין מַעֲבִירִין מֵי חַטָּאת וְלֹא אֵפֶר חַטָּאת בְּנָהָר וּבִסְפִינָה וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְלֹא יַעֲמֹד בְּצַד הַנָּהָר מִכָּאן וְיִזְרְקֵם לַצַּד הַשֵּׁנִי. אֲבָל עוֹבֵר הוּא אָדָם בְּמַיִם עַד צַוָּארוֹ וּבְיָדוֹ אֵפֶר פָּרָה אוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין. וְכֵן אָדָם וְכֵלִים הָרֵיקָנִים שֶׁהֵן טְהוֹרִין לְחַטָּאת וּמַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְחַטָּאת וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ מַעֲבִירִין אוֹתָם בְּנָהָר בִּסְפִינָה: \n", + "מַעֲבִירִין מַיִם מְקֻדָּשִׁין בִּסְפִינָה בַּיָּם הַגָּדוֹל וְשָׁטִין [בָּהֶם] עַל פְּנֵי הַמַּיִם. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין וְעַל הָאֵפֶר בְּנָהָר: \n", + "הַמּוֹלִיךְ מַיִם לְקַדְּשָׁן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַיִם שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ לֹא יַפְשִׁיל הַכְּלִי לַאֲחוֹרָיו אֶלָּא לְפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה\" בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין הֵן מֵי נִדָּה וְאִם לָאו פְּסוּלִין. מִלֵּא שְׁתֵּי חָבִיּוֹת נוֹתֵן אַחַת לְפָנָיו וְאַחַת לַאֲחוֹרָיו מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁשְּׁקָלָן בְּמִשְׁקָל אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ פְּסוּלִין וְאִם לָאו כְּשֵׁרִין. אֲבָל אִם שָׁקַל דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּמֵי חַטָּאת הוֹאִיל וַעֲשָׂאָן מִשְׁקלֶת פְּסָלָן שֶׁאֵין זוֹ מִשְׁמֶרֶת. כָּל אֵלּוּ הַטְּהוֹרִים שֶׁמְּמַלְּאִין אוֹ שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹ שֶׁמַּזִּין וְכֵן כָּל הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין מֵהֶם וְשֶׁמַּזִּין מֵהֶן אִם הָיוּ טְבוּלֵי יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָה וְהַמִּלּוּי וְהַקִּדּוּשׁ וְהַהַזָּיָה כָּשֵׁר בִּטְבוּל יוֹם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִפְּנֵי הַצְּדוֹקִין מְטַמְּאִין אֶת כָּל כְּלֵי שֶׁטֶף וּמַטְבִּילִין אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמֵי חַטָּאת: \n", + "הַכּל כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת חוּץ מֵאִשָּׁה וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס [וְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה] וְקָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת. אֲבָל קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת כָּשֵׁר לְהַזּוֹת וְהֶעָרֵל כָּשֵׁר לְהַזּוֹת שֶׁאֵין הֶעָרֵל טָמֵא. קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת שֶׁהִזָּה וְהָאִשָּׁה מְסַעֲדָּתוֹ כְּגוֹן שֶׁאָחֲזָה לוֹ הַמַּיִם בְּיָדוֹ הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֶּאֱחֹז בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת הַזָּאָה. וְאִם אָחֲזָה בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "הַמַּזֶּה צָרִיךְ לְכַוֵּן וּלְהַזּוֹת עַל הַטָּמֵא לְטַהֲרוֹ וְאִם הִזָּה שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. אֲבָל זֶה שֶׁמַּזִּין עָלָיו אֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא מַזִּין עַל הָאָדָם לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. הַמִּתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לַאֲחוֹרָיו לַאֲחוֹרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה. נִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לַצְּדָדִין שֶׁל פָּנָיו הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה: \n", + "הַמַּזֶּה אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה לְכָל הַזָּיָה אֶלָּא טוֹבֵל אֶת הָאֵזוֹב וּמַזֶּה הַזָּיָה אַחַר הַזָּיָה עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ הַמַּיִם. וּמַזֶּה הַזָּיָה אַחַת עַל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם אוֹ עַל כַּמָּה כֵּלִים כְּאַחַת אֲפִלּוּ מֵאָה. כָּל שֶּׁנָּגַע בּוֹ מִן הַמַּיִם כָּל שֶׁהוּא טָהוֹר וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן הַמַּזֶּה לְהַזּוֹת עָלָיו. טָבַל אֶת הָאֵזוֹב וְנִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הָאָדָם וְהִזָּה מֵאוֹתָהּ טְבִילָה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הַבְּהֵמָה. אִם נִשְׁאֲרוּ מַיִם בָּאֵזוֹב אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַטְבִּיל אֶלָּא מַזֶּה מִן הַשְּׁאָר עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים שֶׁהֲרֵי תְּחִלַּת טְבִילָתוֹ כְּשֵׁרָה הָיְתָה. אֲבָל אִם טָבַל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הַבְּהֵמָה וְהִזָּה עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכְּלִי הַטָּמֵא הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה עַד שֶׁיַּחְזֹר וְיִטְבּל פַּעַם שְׁנִיָּה וְיִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל הָאָדָם אוֹ עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב וְנִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה הַמַּיִם הַמְנַטְּפִים כְּשֵׁרִין לְפִיכָךְ אִם נָטְפוּ בִּכְלִי וְחָזַר וְהִטְבִּיל בָּהֶן אֶת הָאֵזוֹב בְּכַוָּנָה לְהַזּוֹת עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְמַעֲטוּ טוֹבֵל בָּהֶן אֲפִלּוּ רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין וּמַזֶּה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג. צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ צַר טוֹבֵל וּמַעֲלֶה כְּדַרְכּוֹ וּמַזֶּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁמָּא יִגַּע בְּצִדֵּי הַכְּלִי בְּפַעַם שְׁנִיָּה: \n" + ], + [ + "כֵּיצַד מְטַהֲרִים טְמֵא מֵת בְּמֵי נִדָּה. לוֹקֵחַ אָדָם טָהוֹר שְׁלֹשָׁה קְלָחִין שֶׁל אֵזוֹב וְאוֹגְדָן אֲגוּדָה אַחַת וּבְכָל בַּד וּבַד גִּבְעוֹל אֶחָד וְטוֹבֵל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין בְּמֵי נִדָּה שֶׁבַּכְּלִי וּמִתְכַּוֵּן וּמַזֶּה עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. וְאִם הִזָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. וְאַחַר שֶׁיַּזֶּה עָלָיו בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי טוֹבֵל בַּיּוֹם וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר לָעֶרֶב. טָבַל אֶת הָאֵזוֹב בַּלַּיְלָה וְהִזָּה בַּיּוֹם אוֹ שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב בַּיּוֹם וְהִזָּה בַּלַּיְלָה הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה וְהַמַּיִם מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מֵי חַטָּאת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. עַד שֶׁתִּהְיֶה טְבִילַת הָאֵזוֹב בַּמַּיִם וְהַזָּאָתוֹ מִמֶּנּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה וְאִם עָבַר וְעָשָׂה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים בְּלֹא הַזָּאָה כְּשֶׁיָּבוֹא לְהַזּוֹת מוֹנֶה בְּפָנֵינוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וּמַזִּין עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעַם הָאָרֶץ שֶׁבָּא לְהַזּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר הַיּוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁלִּי אֵינוֹ נֶאֱמָן שֶׁמָּא הַיּוֹם נִטְמָא לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִמְנוֹת בְּפָנֵינוּ. אֲבָל חָבֵר שֶׁבָּא לְהַזּוֹת מַזִּין עָלָיו אוֹ עַל כֵּלָיו מִיָּד. מִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא הֻזָּה עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים טוֹבֵל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה אַחַר הַשְּׁבִיעִי בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה וּמַזִּין עָלָיו בַּיּוֹם בֵּין קֹדֶם טְבִילָה בֵּין אַחַר טְבִילָה אֲפִלּוּ טָבַל בְּלֵיל תְּשִׁיעִי אוֹ בְּלֵיל עֲשִׂירִי מַזִּין עָלָיו לְמָחָר אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה: \n", + "כָּל הַמְטַמְּאִין מְקַבְּלִין הַזָּאָה. כֵּיצַד. זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמֵת מַזִּין עֲלֵיהֶן בַּשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וַהֲרֵי הֵם טְהוֹרִין מִטֻּמְאַת מֵת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְמֵאִין טֻמְאָה אַחֶרֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יט) \"וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי\" הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַזָּיָה מוֹעֶלֶת לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא. וְכֵן הֶעָרֵל מְקַבֵּל הַזָּאָה. כֵּיצַד. עָרֵל שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת. וּכְשֶׁיָּמוּל טוֹבֵל וְאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב: \n", + "מִצְוַת אֵזוֹב שְׁלֹשָׁה קְלָחִין וְכָל קֶלַח וְקֶלַח גִּבְעוֹל אֶחָד. נִמְצְאוּ שְׁלֹשָׁה גִּבְעוֹלִין. וּשְׁיָרָיו שְׁנַיִם. אוֹ אִם לָקַח שְׁנַיִם בַּתְּחִלָּה וַאֲגָדָן כָּשֵׁר. נִתְפָּרְדוּ הַגִּבְעוֹלִין וְנָשְׁרוּ הֶעָלִין אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִכָּל גִּבְעוֹל מֵהֶם אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר שֶׁשְּׁיָרֵי הָאֵזוֹב בְּכָל שֶׁהוּא. קֶלַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדִּין מְפַסְּקוֹ וְאַחַר כָּךְ אוֹגֵד שְׁלָשְׁתָּן שֶׁמִּצְוָתוֹ לִהְיוֹת אֲגֻדָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה אֲגֻדָּה. פְּסָקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ אוֹ שֶׁאֲגָדוֹ וְלֹא פְּסָקוֹ אוֹ שֶׁלֹּא פְּסָקוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ וְהִזָּה בּוֹ כָּשֵׁר. הָאֵזוֹב הַקָּצָר אוֹגְדוֹ בְּחוּט עַל הַכּוּשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְטוֹבֵל בְּמַיִם וּמַעֲלֶה וְאוֹחֵז בָּאֵזוֹב וּמַזֶּה. נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם מִן הַחוּט הִזָּה אוֹ מִן הַכּוּשׁ אוֹ מִן הַגִּבְעוֹל הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "אֵין מַזִּין לֹא בְּיוֹנְקוֹת הָאֵזוֹב וְלֹא בַּתְּמָרוֹת אֶלָּא בַּגִּבְעוֹלִין. אֵלּוּ הֵן הַיּוֹנְקוֹת גִּבְעוֹלִין שֶׁלֹּא גָּמְלוּ. וּמִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו בְּיוֹנְקוֹת וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר. וּמֵאֵימָתַי מַזִּין בָּאֵזוֹב מִשֶּׁיָּנֵץ. וְאֵזוֹב שֶׁהֻזָּה בּוֹ מֵי נִדָּה כָּשֵׁר לְטַהֵר בּוֹ אֶת הַמְצֹרָע. כָּל אֵזוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי פָּסוּל. וְהָאֵזוֹב שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ אֵזוֹב בְּיִחוּד הוּא הַכָּשֵׁר וְהוּא הָאֵזוֹב שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים. אֲבָל זֶה שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ אֵזוֹב יוֹן וְאֵזוֹב כַּחְלִית וְאֵזוֹב מִדְבָּרִי פָּסוּל: \n", + "אֵזוֹב שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה פְּסוּלָה. שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה לֹא יַזֶּה וְאִם הִזָּה כָּשֵׁר: \n", + "אֵזוֹב שֶׁלִּקְּטוֹ לְעֵצִים וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין מְנַגְּבוֹ וְהוּא כָּשֵׁר לְהַזָּיָה. לִקְּטוֹ לָאֳכָלִין וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ פָּסוּל שֶׁהֲרֵי נִטְמָא לְהַזָּיָה שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין וְכָל הָאֳכָלִין וְכָל הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן כִּטְמֵאִים לְעִנְיַן חַטָּאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לִקְּטוֹ לְחַטָּאת הֲרֵי זֶה כְּנִלְקָט לְעֵצִים וְאִם נָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין מְנַגְּבוֹ וּמַזֶּה בּוֹ: \n" + ], + [ + "אָדָם שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו כֵּיוָן שֶׁנָּגַע כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי הַנִּדָּה בְּכָל מָקוֹם מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ שֶׁל טָמֵא עָלְתָה לוֹ הַזָּיָה. אֲפִלּוּ נָפְלָה הַהַזָּאָה עַל רֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ אוֹ עַל רֹאשׁ שְׂפָתוֹ. אֲבָל אִם נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן כְּאֵיבָרִים שֶׁבְּגָלוּי לְעִנְיַן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֵינָן כְּאֵיבָרִים שֶׁבְּגָלוּי לְעִנְיַן הַזָּאָה וּטְבִילָה. וְכֵן כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי כָּל שֶׁהוּא מִמֵּי הַנִּדָּה עָלְתָה לוֹ הַזָּאָה: \n", + "שְׁנֵי כֵּלִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן. וְנָטְפוּ הַמַּיִם מֵעַל הָרִאשׁוֹן עַל הַשֵּׁנִי הֲרֵי הַשֵּׁנִי בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַמַּיִם מֵהַזָּיַת הַמַּזֶּה לֹא מִן הַתַּמְצִית. הִזָּה עַל שְׁנֵי כֵּלִים וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִזָּה עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַד אוֹ מֵחֲבֵרוֹ נִמְצָה עָלָיו הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "מַחַט שֶׁנְּתוּנָה עַל הַחֶרֶשׂ וְהִזָּה עָלֶיהָ סָפֵק עַל הַמַּחַט הִזָּה סָפֵק מִן הַחֶרֶשׂ נִמְצָה עָלֶיהָ הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה: \n", + "כֵּלִים הַמְפֻצָּלִין שֶׁמְּחֻבָּרִין זֶה לָזֶה בְּמַסְמְרִים. כְּגוֹן מִסְפֹּרֶת שֶׁל פְּרָקִים וְאִזְמֵל שֶׁל רְהִיטְנִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. בִּשְׁעַת מְלָאכָה חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה. כֵּיצַד הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה נִטְמָא הַשֵּׁנִי. וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה עָלְתָה הַזָּיָה לִשְׁנֵיהֶן וּכְאִלּוּ הֵן גּוּף אֶחָד. וְכֵיצַד אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּיָה. שֶׁאִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. וְאִם נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן וְהִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה לֹא טִהֵר חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין. וְזֶהוּ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם שְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם נָגְעָה בְּאֶחָד מֵהֶן טֻמְאָה נִטְמָא חֲבֵרוֹ. וְכֵן גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִהְיוּ חִבּוּר לְהַזָּיָה אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וּלְעוֹלָם אִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן לֹא טִהֵר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיַּזֶּה גַּם עָלָיו. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל מָקוֹם שָׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ חִבּוּר לְטֻמְאָה וְאֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּיָה אֵין זֶה אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁחִבְּרָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּגוּף אֶחָד. כְּגוֹן שֶׁתָּפַר שְׁנֵי בְּגָדִים אוֹ שְׁתֵּי יְרִיעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כִּכְלִי אֶחָד: \n", + "שְׁלַל הַכּוֹבְסִין וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם וְהֵן עוֹמְדִין לְהַתִּירָן אֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּיָה וַהֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה. וְכֵן הַסְּלָעִים שֶׁבַּקַּנְתָּל. וְהַמִּטָּה שֶׁל טַרְבָּל. וְקֶרֶן שֶׁל כְּלִיבָה. וְקַרְנַיִם שֶׁל יוֹצְאֵי דְּרָכִים. וְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּפְתְּחוֹת. חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּגְּעוּ הַמַּיִם מִן הַמַּזֶּה בְּכָל סַל וְסַל. וּבְכָל מַפְתֵּחַ וּמַפְתֵּחַ. וּבְכָל קֶרֶן וְקֶרֶן. וּבְכָל קוֹרָה וְקוֹרָה מִמִּטָּה זוֹ הַמְפֻצֶּלֶת: \n", + "הַמְחַבֵּר שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר וְשֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן. אוֹ שְׁלֹשָׁה סְדִינִים אוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. יֶתֶר מִכָּאן חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה. חָלוּק אֶחָד וְטַלִּית אַחַת וּקְלוּבְקָרִין אֶחָד הֲרֵי הֵן חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה אֲפִלּוּ הָיוּ אֲרֻכִּין בְּיוֹתֵר אוֹ רְחָבִין בְּיוֹתֵר כָּל שֶׁהֵן. וְאֵי זֶהוּ קְלוּבְקָרִין זֶה שְׁנֵי בְּגָדִים שֶׁמַּנִּיחִין צֶמֶר גֶפֶן בֵּינֵיהֶן וְתוֹפְרִין אוֹתָן כְּאַחַת וְעוֹשִׂין מֵהֶן חָלוּק לִימוֹת הַגְּשָׁמִים: \n", + "כִּסּוּי הַמֵּחַם שֶׁמְּחֻבָּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. הִזָּה עַל הַמֵּחַם טִהֵר הַכּל. הִזָּה עַל הַכִּסּוּי לֹא טִהֵר הַמֵּחַם עַד שֶׁיַּזֶּה עָלָיו: \n", + "הַזּוֹג וְהָעִנְבָּל חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מֵהֶן טִהֲרוּ שְׁנֵיהֶן: \n", + "הַטֶּוִוי שֶׁטּוֹוִים בּוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ שׁוֹזְרִין בּוֹ הַחֲבָלִים שְׁלֹשָׁה גּוּפִין יֵשׁ בּוֹ. הָעֵץ שֶׁמְּלַפְּפִין עָלָיו הַטָּווּיִ וְהוּא הַנִּקְרָא כּוּשׁ. וְהַנְּחשֶׁת אוֹ הַבַּרְזֶל שֶׁבְּרֹאשׁ הָעֵץ וְהוּא הַנִּקְרָא צִנּוֹרָא שֶׁבָּהּ פּוֹתְלִין וְטוֹוִין. וְהָרֵחַיִם שֶׁבְּאֶמְצַע הַכּוּשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת פִּיקָא. הַכּוּשׁ שֶׁפּוֹתְלִין בּוֹ הַחֲבָלִים שֶׁנִּטְמָא לֹא יַזֶּה עַל הַפִּיקָא שֶׁלּוֹ וְלֹא עַל הַכּוּשׁ אֶלָּא עַל הַצִּנּוֹרָא. וְאִם הִזָּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן טִהֵר הַכּל. וְשֶׁל פִּשְׁתָּן מַזֶּה עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן לְכַתְּחִלָּה שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן חִבּוּר: \n", + "עוֹר שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁהוּא מְחֻבָּר לְפִיקוֹת. חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. הַמַּלְבֵּן שֶׁל מִטּוֹת אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה: \n", + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים הַקְּדוּחוֹת כְּגוֹן נִצַּב הַסַּכִּין וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהַנִּצָּב נָקוּב וְהַבַּרְזֶל נִכְנָס בּוֹ חִבּוּר לְטֻמְאָה וּלְהַזָּאָה. אֲבָל הַיָּדוֹת הַחֲרוּקוֹת כְּגוֹן עֵץ הַחֲנִית שֶׁהָעֵץ נִכְנָס בַּבַּרְזֶל אֵינוֹ חִבּוּר לְהַזָּאָה: \n" + ], + [ + "מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת הַחַטָּאת. שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר אֲפִלּוּ טָבַל לְקֹדֶשׁ וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת וְלֹא לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה וְלֹא לְמִלּוּי הַמַּיִם וְלֹא לְקַדְּשָׁן וְלֹא לְהַזּוֹת עַד שֶׁיִּטְבּל לְשֵׁם חַטָּאת וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה טָהוֹר לְחַטָּאת. וְכֵן הַכֵּלִים אֲפִלּוּ מִזְרָק שֶׁבָּעֲזָרָה אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת עַד שֶׁיַּטְבִּילוּהוּ לְשֵׁם חַטָּאת. וְכֵן כָּל הָאֳכָלִין וְכָל הַמַּשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין הֲרֵי הֵן לְעִנְיַן חַטָּאת כָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַמְטַמְּאִין: \n", + "כָּל כְּלִי הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הוּא לְגַבֵּי חַטָּאת כְּמִדְרַס הַזָּב עַד שֶׁיַּטְבִּילוּהוּ לְשֵׁם חַטָּאת. יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל בְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו וְהָיָה מִטְפַּחְתּוֹ כְּמִדְרַס הַזָּב לְעִנְיַן הַחַטָּאת: \n", + "כָּל וְלַד הַטֻּמְאוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְלֹא כֵלִים אֲפִלּוּ לְקֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הֲרֵי הוּא מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים לְחַטָּאת. לְפִיכָךְ אָמְרוּ הַמְקַדֵּשׁ אֶת מֵי חַטָּאת לֹא יִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל. שֶׁמָּא יִפְּלוּ מַשְׁקִין עַל הַסַּנְדָּל וְנִמְצָא הַסַּנְדָּל טָמֵא שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין הֵן לִגבֵּי החטָּאת וִיתִטמֵּא זֶה הַמְקַדֵּשׁ בִּנְגִיעָתוֹ בְּסַנְדָּל וְנִמְצְאוּ מֵי חַטָּאת טְמֵאִים: \n", + "מִי שֶׁנִּטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד בַּדְּבָרִים הַמְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם כְּגוֹן שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין אוֹ בְּמַשְׁקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא טְבִילַת יָדָיו בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הֲרֵי נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ לְעִנְיַן הַחַטָּאת וְצָרִיךְ טְבִילָה. אֲפִלּוּ לֹא נִטְמֵאת אֶלָּא יָדוֹ אַחַת נִטְמָא כֻּלּוֹ וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה: \n", + "כָּל הַטָּעוּן טְבִילָה בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵיהֶם מְטַמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת וְאֶת אֵפֶר הַחַטָּאת וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְכֵן מְטַמֵּא אֶת הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר וְאֶת הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. וְאֶת הַכְּלִי הָרֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת. מְטַמֵּא כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ בְּמַגָּע אֲבָל לֹא בְּמַשָּׂא. וְטָמֵא שֶׁנָּגַע בְּמִקְצָת אֵפֶר חַטָּאת פָּסַל אֶת כֻּלּוֹ: \n", + "אֵין מוֹנִין לְחַטָּאת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין לִתְרוּמָה וּלְקֹדֶשׁ. כֵּיצַד. עֲשָׂרָה שֶׁטָּבְלוּ לְשֵׁם חַטָּאת וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן אֲפִלּוּ לֹא נִטְמָא אֶלָּא לְגַבֵּי חַטָּאת בִּלְבַד כְּגוֹן שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ בִּלְבַד וְנָגַע בַּחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ בַּחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה כֻּלָּן טְמֵאִין לְחַטָּאת. וְכֵן כֵלִים הַטְּהוֹרִים לְחַטָּאת שֶׁנִּטְמָא כְּלִי מֵהֶן אֲפִלּוּ לֹא נִטְמְאוּ אֶלָּא אֲחוֹרָיו בִּלְבַד לְגַבֵּי חַטָּאת כְּגוֹן שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרָיו וְנָגַע כְּלִי זֶה בִּכְלִי שֵׁנִי וְשֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי נִטְמְאוּ הַכֵּלִים כֻּלָּן לְגַבֵּי הַחַטָּאת וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה: \n", + "כָּל הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ אִם הֵנִידוֹ הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. וְכֵן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהֵנִיד אֶת הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת. אוֹ שֶׁהֵנִיד אֶת רֻקּוֹ אוֹ אֶת מֵימֵי רַגְלָיו שֶׁל אָדָם זֶה. נִטְמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. אֲבָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמִדְרָס אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ: \n", + "כְּלִי הַטָּמֵא בִּטְמֵא מֵת אִם הֵנִידוֹ הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְמֵא מֵת מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. מַפְתֵּחַ שֶׁהוּא טְמֵא מֵת שֶׁהָיָה תָּלוּי בַּדֶּלֶת וְסָגַר הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֶת הַדֶּלֶת הוֹאִיל וְהֵנִיד אֶת הַמַּפְתֵּחַ הַטָּמֵא נִטְמָא. וְכֵן אִם הֵסִיט אֶת הַשֶּׁרֶץ וְאֶת שִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי זֶה טָמֵא לְחַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים שֶׁהָיוּ לְמַעְלָה מִן הַזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהֵן הַנִּקְרָאִין מַדָּף אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ נִטְמָא לְחַטָּאת. וְכֵן כְּלִי הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף נִטְמָא לְחַטָּאת: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִים שֶׁכָּל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְגַבֵּי חַטָּאת אֵינָן טְהוֹרִין אִם נָגַע בָּהֶן בְּיָדוֹ נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נָגַע בָּהֶן בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ אוֹ שֶׁהֱסִיטָן בְּיָדוֹ וְלֹא נָגַע בָּהֶן טָהוֹר. וְכֵן אִם נָגַע בְּתַנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְׁאָר כֵּלִים שֶׁאֵינָם טְהוֹרִין לְחַטָּאת נִטְמָא כֻּלּוֹ. אֲבָל אִם נָגַע בְּרַגְלוֹ בָּהֶן הֲרֵי הוּא טָהוֹר לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁהָיָה: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְתוֹךְ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְחַטָּאת נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁאוּבִין. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין נִטְמָא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n", + "הַכּל נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרַת הַחַטָּאת וַאֲפִלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִפְּנֵי חֻמְרָתָהּ. וּמַעֲלוֹת אֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ בָּהּ הַכּל נִזְהָרִין בָּהּ. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר יט ט) \"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת\" כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לִשְׁמִירָה. לְפִיכָךְ עַם הָאָרֶץ שֶׁהֵבִיא כְּלִי מִבֵּיתוֹ אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶס וְאָמַר כְּלִי זֶה טָהוֹר לְחַטָּאת הֲרֵי זֶה טָהוֹר וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ וּמַזִּין מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ כְּלִי טָמֵא לְקֹדֶשׁ וְלִתְרוּמָה. וְכֵן עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר טָהוֹר אֲנִי לְחַטָּאת אוֹ שֶׁהָיוּ מֵי חַטָּאת אֶצְלוֹ וְאָמַר טְהוֹרִין הֵן נֶאֱמָן. שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מְזַלְזֵל בָּהּ: \n" + ], + [ + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפר חַטָּאת וְנָגַע בּוֹ שֶׁרֶץ מִצִּדּוֹ טָהוֹר שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ אֲפִלּוּ לְגַבֵּי חַטָּאת. הִנִּיחַ הַכְּלִי עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמָא הַכְּלִי הֲרֵי הָאֵפֶר טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר\" וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר. וְלֹא עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי אֹכֶל שֵׁנִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁטֻּמְאָתָן טֻמְאָה קַלָּה וְהֵם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֲרֵי נִטְמָא הָאֵפֶר שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם טָהוֹר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל [גַּבֵּי] שׁוּם טֻמְאָה בָּעוֹלָם. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפֶר חַטָּאת וְנָתוּן עַל אֲרֻבָּה שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא. אִם הָיָה הַכְּלִי מְשֻׁלְשָׁל לַבַּיִת נִטְמָא הָאֵפֶר וְאַף עַל פִּי שֶּׁאֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח. וְאִם לֹא הָיָה מְשֻׁלְשָׁל אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח טָמֵא: \n", + "הָיָה הַכְּלִי שֶׁל אֶבֶן. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ הָאֵפֶר טָהוֹר: \n", + "וְכֵן כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵפֶר אוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁים וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן בְּאֹהֶל הַמֵּת. הֲרֵי הָאֵפֶר וְהַמַּיִם טְמֵאִים שֶׁאֵין אֵפֶר הַחַטָּאת נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"בְּמָקוֹם טָהוֹר\" וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר: \n", + "וְכֵן אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ אֵינָן נִצָּלִין בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין וּכְלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִצָּל בְּצָמִיד פָּתִיל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים טְהוֹרִים. אֲבָל אִם נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים נִפְסְלוּ הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן. כֵּיצַד. הָיוּ מֵימָיו מֻקָּפִין צָמִיד פָּתִיל וְהוּא וְהֵם בְּאֹהֶל הַמֵּת שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. הָיָה הוּא מִבַּחוּץ וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין מִבִּפְנִים שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. הוּא בִּפְנִים וְהַמַּיִם בַּחוּץ כְּשֵׁם שֶׁהוּא טָמֵא כָּךְ מֵימָיו פְּסוּלִין: \n", + "הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכֵּלִים שֶׁאֵינָם טְהוֹרִים לְחַטָּאת וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת בְּיָדוֹ. וְכֵן קָנֶה הַמֻּטָּל עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּשְׁנֵי כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת תְּלוּיִין בּוֹ אֶחָד מִכָּאן וְאַחַד מִכָּאן הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּמָקוֹם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת. וְהוֹאִיל וְהֵם נִשְׁעָנִין עַל הַתַּנּוּר הֲרֵי הֵן כְּאִלּוּ מֻנָּחִין עַל גַּבָּיו. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד עַל הַתַּנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אוֹ מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ לַחַלּוֹן וְנָטַל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַטָּאת וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הַזָּיָה שֶׁעָבְרָה עַל גַּבֵּי טֻמְאָה כְּגוֹן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: \n", + "כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ שֶׁנָּגְעוּ זֶה בָּזֶה הֲרֵי נִטְמָא כְּלִי שֶׁל חַטָּאת וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲבָל כְּלִי הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נָגַע הַטָּהוֹר לַחַטָּאת בִּשְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּשֶׁהֵן מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ הֲרֵי נִטְמָא שֶׁל חַטָּאת שֶׁהֲרֵי הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא בִּנְגִיעַת הַכְּלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְחָזַר וְטִמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת: \n", + "הִגְבִּיהַּ שְׁנֵי הַכֵּלִים בִּשְׁתֵּי יָדָיו שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין זֶה שֶׁל חַטָּאת נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁנָּגַע בּוֹ אָדָם שֶׁנָּגַע בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת וְשֶׁל קֹדֶשׁ נִטְמָא מִפְּנֵי זֶה שֶׁהִגְבִּיהוֹ וְהוּא טָמֵא בִּנְשִׂיאַת מֵי נִדָּה שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא מִפְּנֵי שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ כָּרוּךְ בִּנְיָר וְהִגְבִּיהַּ בַּנְּיָר וְלֹא נָגַע בּוֹ וְהִגְבִּיהַּ הַחַטָּאת בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע בַּכְּלִי וְלֹא נִטְמָא לְחַטָּאת. אֲבָל אִם הָיָה נוֹגֵעַ בִּכְלִי הַקֹּדֶשׁ בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָר שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין: \n", + "הֵסִיט אֶת שְׁנֵי הַכֵּלִים בְּיָדוֹ וְלֹא נָגַע בָּהֶן שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין שֶׁאֵין הַכְּלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַד שֶׁיָּגַע בּוֹ בְּיָדוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָאוּי לְמִדְרָס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כָּל סְפֵק הַטֻּמְאוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי תְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר הֲרֵי הוּא טָהוֹר לְחַטָּאת. וְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁתּוֹלִין בָּהֶן אֶת הַתְּרוּמָה אִם נוֹלְדוּ בְּחַטָּאת הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׁפָּכִין. וְאִם נַעֲשׂוּ טָהֳרוֹת עַל גַּבֵּי אוֹתָן כֵּלִים וְאָדָם שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן סְפֵקוֹת אֵלּוּ שֶׁהַחַטָּאוֹת נִשְׁפָּכִין עֲלֵיהֶן הֲרֵי אוֹתָן הַטָּהֳרוֹת תְּלוּיוֹת. וְהָרְפָפוֹת אֵינָן כְּכֵלִים וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת לִתְרוּמָה וּלְקֹדֶשׁ וּלְחַטָּאת: \n", + "דְּבֵלָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת וּנְטָלָהּ וַאֲכָלָהּ אִם יֵשׁ בָּהּ כְּבֵיצָה הַמַּיִם טְמֵאִין. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַדְּבֵלָה טְמֵאָה בֵּין שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה. שֶׁכָּל הָאֳכָלִין אֲפִלּוּ אֹכֶל קֹדֶשׁ אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת. וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה מִפְּנֵי שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה. וְאִם אֵין בָּהּ כְּבֵיצָה הַמַּיִם בְּטָהֳרָתָן. שֶׁאֵין הָאֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּבֵיצָה בֵּין לִתְרוּמָה בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחַטָּאת: \n" + ], + [ + "הַנּוֹגֵעַ בְּמֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טָמֵא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט כא) \"וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב\". הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁמֵּי הַנִּדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה. וְטֻמְאַת מַגָּעָן בְּכָל שֶׁהוּא. וְאִם הָיָה בָּהֶן כְּדֵי הַזָּאָה מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אוֹ שֶׁנּוֹשְׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ אוֹ בִּשְׁעַת מַשָּׂאוֹ עַד שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט כא) \"וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו\". אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַזֶּה עַל הַטָּמֵא אִם טִהֵר אֶת הַטָּמֵא קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּהְיֶה הוּא טָהוֹר. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְשִׁעוּר שֶׁהַנּוֹגֵעַ אוֹ הַנּוֹשֵׂא מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הַזָּאָה כְּדֵי שֶׁיִּטְבּל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין שֶׁל אֵזוֹב בְּמַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֵּי חַטָּאת מְטַמְּאִין בִּזְמַן שֶׁנָּגַע בָּהֶן אוֹ נְשָׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן. אֲבָל אַחַר שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין כְּלָל. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב וְהִזָּה עַל הָאָדָם הַטָּמֵא אוֹ עַל הַכֵּלִים וְהָיוּ הַמַּיִם שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִין מֵעַל הַטָּמֵא לָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּיִם הַנִּתָּזִין בִּשְׁעַת הַזָּאָה עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַטָּהוֹר הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם טְהוֹרִים וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן וְהַנּוֹשְׂאָן טָהוֹר. הִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַמַּיִם הַמְנַטְּפִין כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ מְטַמְּאִין טֻמְאַת מֵי חַטָּאת לְפִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְוָתָן שֶׁהֲרֵי הַטְּבִילָה הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "אֵין מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין אֶת הַכּל קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לְהַזָּאָה. אֲבָל מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מֵהֶן בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַפּוֹסְלִין אוֹתָן אִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה נִטְמָא בֵּין שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו בֵּין שֶׁנָּגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ. נָגַע בָּהֶן אָדָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת וַאֲפִלּוּ בְּיָדָיו הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיוּ: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ וְנָגַע בָּהֶן אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ אָדָם הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּגוּפוֹ נִטְמָא. וְאִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בְּיָדָיו נִטְמָא. נָגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מֵי מַעְיָן אוֹ מֵי מִקְוֶה אוֹ מֵי פֵּרוֹת. אִם רֹב מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְאִם רֹב מֵי פֵּרוֹת אֵין מְטַמְּאִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מְטַמְּאִין. אֵפֶר פָּרָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מַקְלֶה וְקִדֵּשׁ בְּכֻלָּן אִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר פָּרָה מְטַמְּאִין בְּמֵי נִדָּה. וְאִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר מַקְלֶה אֵין מְטַמְּאִין בְּמַגָּע אֲבָל מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא: \n", + "אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדְּשָׁן וְנָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּגוּפוֹ נִטְמָא. נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֲפִלּוּ בְּיָדָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה: \n", + "מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים שֶׁמָּא יִגַּע בַּטִּיט וִיטַמֵּא. שֶׁמֵּי חַטָּאת אֵינָם בְּטֵלִין בְּטִיט שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"חַטָּאת הִיא\": \n", + "פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחֲטָה בְּתוֹךְ כ\"ד שָׁעוֹת בְּשָׂרָהּ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) \"לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה\". בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין אֵינָן בְּטֵלִין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁתָאָתָן פָּרָה בָּטְלוּ שֶׁהֲרֵי אֵינָם שְׁמוּרִין: \n", + "הַמַּזֶּה מֵחַלּוֹן שֶׁמַּזִּין מִמֶּנּוּ עַל הָרַבִּים. וְהֻזָּה עָלָיו וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁחֶזְקַת הַמַּיִם שֶׁמַּזִּין מֵהֶן עַל הָרַבִּים שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין וַהֲרֵי זֶה כְּאָנוּס. אֲבָל אִם הֻזָּה עָלָיו מֵחַלּוֹן שֶׁל יָחִיד וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְנִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין חַיָּב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדֹּק עַל הַמַּיִם וְאַחַר כָּךְ יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ. מַחֲלִיקִים הָיוּ הָעָם בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹתְתִים בָּאָרֶץ מֵחַלּוֹן שֶׁל רַבִּים וְדוֹרְסִים אוֹתָן וְנִכְנָסִים לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא פְּסוּלִין הֵן: \n", + "הַמַּזֶּה בְּאֵזוֹב הַטָּמֵא לְחַטָּאת. אִם יֵשׁ בּוֹ כְּבֵיצָה הַמַּיִם פְּסוּלִין וְהַזָּיָתוֹ [פְּסוּלָה]. אֵין בּוֹ כְּבֵיצָה הַמַּיִם כְּשֵׁרִים וְהַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. וְאֵזוֹב זֶה מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה שֶׁאֵין מוֹנִין לְחַטָּאת: \n", + "הַמַּגְבִּיהַּ כְּלִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו וַהֲרֵי עָלָיו הַמַּיִם כְּדֵי הַזָּאָה טָהוֹר שֶׁהַמַּיִם שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6c3f8628065decf0679deae0d700d783e49a498c --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,200 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "A zav, a zavah, a woman in the nidah state, and a woman after childbirth: all these four types of individuals are primary sources of impurity. They impart impurity to implements through touching them and impart impurity to other persons by touching them or carrying them. They impart impurity to the objects on which they lie, sit, or ride and cause them to also be considered as a primary source of impurity. And they impart impurity to the objects above them.", + "Whether a woman is a minor zavah or a major zavah, whether her bleeding is natural or comes as a result of an outside cause, and whether a zav experienced two zav emissions or three, her or his impurity is the same with regard to imparting impurity to others.", + "An infant girl one day old can contract nidah impurity. At ten days old, she can contract zivah impurity. A female of three years old can impart impurity to a man with whom she engages in relations, as will be explained.", + "A male minor can contract zav impurity at the age of one day. Converts, servants, and natural-born Jews are all the same with regard to contracting the impurity of nidah and zivah.", + "A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a zav discharge like other men.", + "A woman does not contract impurity because of a zav discharge, nor does a man contract impurity because of reddish discharge. Instead, only a woman contracts impurity because of reddish discharge, and a man, because of a zav discharge.", + "The stringencies applying to both males and females are applied to a tumtum and an androgynus. They contract impurity because of a zav discharge like a man and because of uterine bleeding like a female. Their impure status is a matter of question. Hence terumah or sacrificial food that they touch is not burnt, nor are they held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity. If a zav discharge and uterine bleeding is secreted from such a person at the same time, terumah or sacrificial food that they touch is burnt. Nevertheless, they are not held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity, as Numbers 5:3: \"Male and female alike shall you send forth.\" Implied is that the impurity of a male must be definitive and the impurity of the female must be definitive.
Similarly, even if one touches a zav discharge and uterine bleeding from such a person simultaneously, he is not liable for entering the Temple in a state of impurity or for partaking of sacrificial foods in such a state. If a tumtum and an androgynus himself touched both a zav discharge and uterine bleeding that secreted from him, he is liable for entering the Temple in a state of impurity.", + "Even the slightest amount of the blood of nidah, the blood of zivah, or the blood of a woman who gave birth imparts impurity when touched or carried, as implied by Leviticus 15:33: \"A woman who suffers because of her nidah state and one who experiences a flow....\" According to the Oral Tradition, it was taught her secretion imparts impurity like she does.
We already explained with regard to the prohibition of a nidah, that there are five shades of impure bleeding experienced by a woman. If, however, she secretes a green blood-like discharge, it is pure. It does not resemble her saliva or other fluids that she discharges. The difference is that saliva collects and is discharged as drops, while this flows out and descends.", + "When a woman gives birth to a child through Cesarean section and uterine blood was released from her body together with the child, that blood is a primary source of impurity like the blood of nidah, childbirth, or zivah. The rationale is that the uterus is a place of impurity for all blood that emerges from it. The woman is ritually pure unless the blood flows out through her vaginal channel.", + "When the uterus of a woman is ripped away from its place and falls to the earth, the woman is impure until the evening. Similarly, if the uterus discharged two pearl-like drops of fluid, the woman is impure until the evening. She is, however, not a nidah unless she discharges one of the five types of blood that render her impure.", + "If a woman discharged one drop of a white fluid, she remains pure, for that certainly comes from outside the uterus.", + "The discharge of a zav is considered as a primary source of impurity like a zav himself, as implied by Leviticus 15:2: \"His discharge is impure.\" Even the slightest amount of it imparts impurity when touched or when carried.
The first discharge of a zav does not impart impurity when carried. It is considered like semen. This applies whether it was discharged by an adult man or a male child. Similarly, any bed or seat on which such a person sat between the first discharge and the second discharge is pure, for one is not categorized as a zav until he experiences two discharges, as we explained in Hilchot Mechusrei Kapparah. If he experiences one discharge that lasts as long as two, only one who moves the last drop contracts impurity.", + "The first zav discharge of a person afflicted by tzara'at imparts impurity when touched or when carried, as implied by Numbers 5:2: \"All those afflicted with tzara'at, every zav, and all those impure because of contact with a corpse.\" The verse establishes an association between a person afflicted with tzara'at and zav in the complete sense of the term. Just as the discharge of a zav in the complete sense of the term imparts impurity when carried, so too, even the first discharge of a person afflicted with tzara'at imparts impurity.", + "The saliva, semen, and urine of a zav - all three of them are primary source of impurity according to Scriptural Law. Even the smallest amount of each of them imparts impurity when touched or carried. These concepts are derived as follows. With regard to the saliva of a zav, Leviticus 15:8 states: \"When a zav will spit upon a pure person,... he shall be impure until the evening.\" And it is impossible that the urine or the semen of a zav will not have some drops of his zav discharge.", + "The same laws that apply to a zav apply also to a nidah, a woman after childbirth, and a zavah. The saliva and the urine of each of them is a primary source of impurity like that of a zav. Similarly, whenever the term zav is used in these laws, the intent is either a zav or one of the other three.", + "There are nine types of fluids produced by a zav. Three of them are primary sources of impurity: his saliva, his semen, and his urine. Even the slightest amount of them imparts ritual impurity to a person or an implement, as we explained.
Three of them are considered as a derivative of impurity: tears, blood from a wound, and a woman's milk. Each one of these is considered as an impure fluid that does not impart impurity to humans, but does impart to implements according to Rabbinic Law, as will be explained. And there are three which are pure: sweat, puss, and feces. The laws that apply to these three fluids from a zav and the others like him are the same as when these fluids that are discharged by an ordinary person who is pure.
His phlegm, spittle, and mucus are considered like saliva in all contexts and they are included in the term saliva. When blood flows from the male organ or from the mouth, it is considered as the blood of a wound. If a person sucks a wound and spits out the blood, it imparts impurity like saliva does. For it is impossible that the blood that he sucks will not have drops of saliva." + ], + [ + "Uterine bleeding of a nidah, a zavah, or a woman in childbirth, imparts impurity whether it is moist or dry. Nevertheless, the discharge of a zav, his saliva, and his semen impart impurity only when moist. If, however, they are overly dry, they do not impart impurity.
To what extent must these substances be dry not to impart impurity? If they would return to their natural state after being soaked in lukewarm water for 24 hours, they impart impurity as if they were moist. If they would not return to their natural state after this, they are considered as having been dried out, even if the water was lukewarm at the outset even though it was not lukewarm at the end of the 24 hour period. All of these matters are part of the received tradition.", + "When flax was spun by a woman in the nidah state, one who moves it is pure. If it was moist, it imparts impurity because of the saliva from her mouth.", + "When a zav places his mouth on a cup and then changes his mind and decides not to drink from it, one who moves the cup remains pure. If the zav drank even the slightest amount from it, a person who moves it is impure because of the liquid from the mouth of the zav.", + "When a zav bites into a piece of bread or an onion, a person who moves them is considered pure. If he bites into a zucchini or a cucumber, one who moves them is impure, because of the liquid from the mouth of the zav which becomes mixed with them.", + "When the shells of beans and vetch were cut off by a gentile, one who moves them is impure, because gentiles are considered like zavim in all contexts, as will be explained. The ruling concerning shells in the marketplace depends on the majority.", + "When impure blood becomes mixed with water, the entire mixture is pure if there is no appearance of blood. If such blood becomes mixed with pure blood and/or with wine, we consider the wine and the blood as if they were water.
Similar laws apply if impure saliva becomes mixed with water. If the saliva remains a viscous entity as is its natural state, it is impure. If it is reduced to nothing in the water and it is no longer visible as a distinct entity, everything is pure. If it becomes mixed with other saliva, we consider the pure saliva as if it was water.
Similarly, when the urine of such an impure person becomes mixed with water, if it is no longer visible as a distinct entity, the entire mixture is pure. If not, it is impure. If it is mixed with wine or pure urine, we consider the wine or the pure urine as if it was water.
If the urine of a Jew becomes mixed with the urine of a gentile, the ruling is determined by the majority. What is implied? When there is a urinal into which both gentiles and Jews would urinate, if the majority of those who use the urinal are gentiles, all its contents are impure. If the majority are Jewish, all its contents are pure. If equal numbers use it, all its contents are impure. Similarly, if the urine of one gentile is mixed with the urine of one Jew, the ruling is determined by the majority.", + "Urine can be borrowed from Jews in all situations. We do not suspect that it is from a nidah, for Jewish women were not suspect to save their urine when in the nidah state.", + "When a urinal into which a zav or a zavah would urinate was washed once or twice, the fluid with which it was washed is deemed impure. After the third washing, whether it was washed with water or other urine, the fluid is pure, because it can be assumed that none of the impure urine remained.", + "When at the conclusion of the seven spotless days she is required to count, a zavah felt that she had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, descended to a mikveh immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally while she was a zavah or after it actually emerged when she is pure. Similarly, if a gentile woman who had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, converted, immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally and it is considered as the urine of a gentile woman or after it actually emerged, and is considered as the urine of a pure Jewish women.", + "Canaanite maidservants and servants contract impurity due to zivah, nidah, and childbirth, like Jews do. Gentiles, by contrast, do not contract impurity not through zivah, nidah, or childbirth according to Scriptural Law, as can be inferred from Leviticus 15:2 which states: \"Speak to the children of Israel and tell them: 'A man should he experience a discharge.'\" Implied is that the children of Israel contract impurity through zivah, but not the gentiles.
Our Sages, however, decreed that all gentiles impart impurity like zavim in all contexts, both males and females, provided the male is nine years old or more and the female is three years old or more. They did not decree that children under these ages contract impurity, for the primary reason for the decree is that a Jewish child will not be involved in sodomy with gentiles and there is no concept of sexual intimacy for children of younger ages.
When this decree was instituted, they did not decree against the semen of a gentile. Instead, the semen of a gentile is pure, as is its status according to Scriptural Law. Why was a decree not instituted to render it impure? To make it known that the gentiles' impurity is of Rabbinic origin. For everyone knows that if their status as zavim was Scriptural in origin, their semen would be impure like the semen of a zav. And since they know a gentile's impurity is of Rabbinic origin, they will not burn terumah and sacrificial food to which they imparted impurity.
Thus we can infer that all of the following: a gentile male's zav discharge, a gentile woman's nidah blood, her zivah blood, and the blood that comes at childbirth, a gentile man and a gentile woman, even though they are pure from any uterine bleeding and discharges, the saliva of gentiles, their urine, the couches on which they lie, the saddles on which they ride, and one who has relations with a gentile woman are all primary sources of impurity according to Rabbinic Law.
Therefore, one is not liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food if one contracted impurity from one of these sources, nor is terumah burnt if it contracted impurity from such a source. All of them do, however, impart impurity to people and implements through physical contact and impart impurity to a person when carried as a zav does in all contexts. It is just that the impurity is of Rabbinic origin, as stated above.
Blood from a gentile woman's uterine bleeding is considered as her saliva and her urine and it imparts impurity when moist, but not when dry." + ], + [ + "A person who has intimate relations with a nidah is impure like she is. He is one of the primary sources of impurity according to Scriptural Law. He imparts impurity to keilim by touching them and imparts impurity to people through carrying, touching, and moving, and he imparts impurity to the surface on which he lies or rides like a nidah does.", + "The status of the impurity imparted by a man who was intimate with a nidah to a surface on which one lies or rides is not the same as that imparted by a nidah to a surface on which one lies or rides. For a surface on which one lies or rides that was stepped on by a nidah is a primary source of ritual impurity. In contrast, a surface on which one lies or rides that was stepped on by a man who was intimate with a nidah is a derivative of ritual impurity like keilim that he touched which do not impart impurity to other people or to other keilim, only to foods and liquids.
Why is the impurity that he imparts of a lesser status than the impurity that she imparts? Because with regard to a man who was intimate with a nidah, Leviticus 15:24 states: \"Her nidah impurity will be imparted to him and he will be impure for seven days\" and continues: \"Any surface on which he lies shall be impure.\" Now, since it is stated: \"Her nidah impurity will be imparted to him,\" would it not be obvious that he imparts impurity to a surface on which one lies? Why then was it stated? According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah removed it from the severe category of impurity in which it imparts impurity to people and keilim and placed it in a lesser category in which a surface on which he lies is a derivative and does not impart impurity to people and keilim, only to foods and liquids like other derivatives of impurity.", + "A man contracts the impurity of one who is intimate with a nidah or a zavah when he is intimate with such a woman or if he is intimate with a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth, whether the two engaged in vaginal or anal intercourse, whether he inserted only the corona or inserted the entire male organ, and whether it was an adult male who was intimate with a minor or a male minor who was intimate with an adult woman.
When does the above apply? When the male involved is at least nine years old and the woman involved at least three years old. If, however, either is younger than this, the male does not contract the impurity of one who has relations with a nidah, only that of one who touches a woman in the nidah state. His impurity is thus considered a derivative; he is not a primary source. Similarly, one who sodomizes a zav is considered as one who touches a zav. Also, the same laws that apply to one who touches a zav apply to a woman who is intimate with such a person.", + "All of the following - nidah, a zavah, a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth even if she did not experience uterine bleeding - contract impurity retroactively for a twenty-four hour period or until the last vaginal inspection the woman made. This is referred to as the twenty-four period of a nidah.
What is implied? A woman who did not have a fixed time when she would menstruate was pure. She made a vaginal inspection in the morning and found that she was pure. At noon, she made another vaginal inspection and discovered blood. Accordingly, any ritually pure entities that she touched between the first inspection and the second inspection are impure retroactively. Similarly, if she made a vaginal inspection one day and found herself pure and made another inspection two or three days afterwards and discovered uterine bleeding, all of the articles she touched within twenty-four hours before the inspection during which she discovered the bleeding are considered as impure retroactively.
A checking cloth used after intimacy is considered as a vaginal inspection, but one used before intimacy is not, because she does not make a thorough inspection with it.", + "A woman who has a fixed time when she menstruates and discovers uterine bleeding at that time is impure only from that time onward. She is not impure retroactively. If the fixed time when she menstruates arrives and she did not inspect herself and then inspected herself after the passage of several days and discovered uterine bleeding, she is considered as impure retroactively and is assumed to be a nidah from the fixed time that she usually menstruates. This is the impurity associated with the fixed time for menstruation referred to universally.
If the woman discovered that she was pure when she inspected herself after her fixed time for menstruation, she is pure.", + "Whenever a woman has a fixed time during which she menstruates, she will also experience physical symptoms at the onset of menstruation, e.g., she will yawn, sneeze, feel heaviness and strain at the opening to her stomach and lower body, become overcome by trembling, or feel that her head and limbs are heavy, or the like.
There are women whose pattern is to experience bleeding immediately after one of these physical symptoms begins. And there are other women who will wait, and continue experiencing these symptoms for an hour or two and experience bleeding only at the end of the expected time. When a woman's pattern is to experience bleeding at the beginning of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are impure. If her pattern is to experience bleeding at the end of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are pure. She is only concerned about the articles she touched from the time she is accustomed to experience bleeding until she actually discovers bleeding.", + "When a woman discovers a bloodstain, she is retroactively impure until the time she made an inspection. Similarly, a garment on which a stain was discovered is retroactively impure.
Until when? Until such a time concerning which the woman says: \"I checked this garment and it did not have a bloodstain.\" Even if she washed the garment, but did not inspect it, it is impure retroactively from before she washed it until the time when it was inspected. Even if a moist stain was found, she is considered impure retroactively until the time she made an inspection. The rationale is that there is reason to say that it was there previously and now water fell upon it and caused it to become moist.", + "A bloodstain discovered by any of the women who are impure only from the time they discover uterine bleeding onward is equivalent to the discovery of uterine bleeding and does not cause her to contract impurity retroactively.
Any of the women who contract impurity retroactively, whether they discovered uterine bleeding or a bloodstain, also impart impurity retroactively to surfaces upon which one lies or rides, causing them to impart impurity to a person or to garments. Similarly, their saliva and urine impart impurity retroactively. They even impart impurity retroactively to an earthenware container that is sealed closed.
They do not, however, impart the severe impurity associated with intimacy with a nidah to a man who is intimate with them. He is considered only as if he touched them. Whenever a woman discovers a bloodstain, a man who is intimate with her after she discovered the stain is considered impure as one who was intimate with a nidah.", + "When a fetus sticks out his hand from the womb of a pregnant woman, his mother contracts the impurity of a woman who gave birth.
The impurity of a woman whose fetus sticks out its hand, the impurity imposed retroactively for 24 hours or until the previous inspection that was mentioned, the impurity associated with the fixed time when a woman usually menstruates, and the ritual impurity associated with bloodstains are all Rabbinic decrees and were instituted because of a doubt. Therefore terumah and sacrificial foods are not burnt because of them. Instead, the ruling concerning them is held in abeyance. Similarly, the ruling concerning ordinary foods that were treated with the sanctity associated with sacrificial foods that contracted impurity from one of these sources is held in abeyance. Nevertheless, ordinary food that is treated with the sanctity associated with terumah and ordinary food from which challah has not yet been separated do not contract impurity from any of these sources, for they are Rabbinic decrees.
Thus one can conclude that: all of these women mentioned previously in this halachah, an object on which one lies or rides to which they imparted impurity, their saliva, their urine, one who is intimate with a woman who discovered a bloodstain after the bloodstain was discovered, one who was intimate with a woman after the fetus stuck out a limb and then returned it, are all primary sources of impurity according to Rabbinic decree." + ], + [ + "There are four women who are impure only from the time they discover uterine bleeding onward. They do not impart impurity retroactively. They are: a woman who is pregnant, one who is nursing, a maiden, or one who is elderly.
What is meant by a pregnant woman? A woman whose pregnancy has become obvious. If she was considered as pregnant and then experienced uterine bleeding and discharged a sack full of air or an entity that is not considered as a fetus, her status continues without and she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If she experienced uterine bleeding and directly afterwards, her pregnancy became obvious, she becomes impure retroactively like other women.
What is meant by a woman who is nursing? A woman within 24 months of childbirth, even if her child died within this time, she weaned him, or gave him to a nursemaid, she is impure only from the time bleeding is discovered. After 24 months, even if she continues to nurse, she becomes impure retroactively like other women.
What is meant by the term \"a maiden\"? A girl who has never menstruated, i.e., the intent is a maiden with regard to menstruation and not a maiden with regard to hymeneal bleeding. What is implied? Even if she was married and experienced uterine bleeding because of marriage or she gave birth and experienced uterine bleeding because of birth, she is still considered as a maiden with regard to the ruling that she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward.
What is meant by the term \"elderly woman\"? A woman who did not menstruate for three months as she approached advanced age. When is she considered elderly? When she is called an old woman by others in her presence and she does not protest. If three 30-day intervals pass and then she menstruates, another three 30-day intervals or more or less pass, and she menstruates, she is considered like other women and imparts impurity retroactively.", + "When a girl menstruates for the first time, even if her blood is flowing or dripping for all seven days, it is considered as if she experienced bleeding once. If she experienced bleeding, it stopped and then started again, it is considered as if she experienced bleeding twice.", + "When a young girl who had not yet reached the age when she is expected to menstruate experiences uterine bleeding for the first and second times, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If she experiences bleeding a third time, she imparts impurity retroactively. If three months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If three other months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If three other months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure retroactively.", + "When a young girl reaches the age when she can be expected to menstruate and experiences uterine bleeding for the first time, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. From the second occasion onward, she imparts impurity retroactively. If three months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If three other months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure retroactively.", + "If a pregnant woman, one who is nursing or elderly, or a girl who has never menstruated, but has reached the age when that is likely experiences uterine bleeding once, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If such a woman experiences bleeding a second time, she imparts impurity retroactively like all other women, as explained. If, however, the first time she experienced bleeding, it came because of external factors, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward, even if she experiences bleeding a second time.", + "When a pregnant or nursing woman experienced uterine bleeding and then a three month interval passed before she experienced bleeding again, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If another three months pass without her menstruating and then she experiences uterine bleeding again, i.e., a third experience of bleeding when counting the first, she imparts impurity retroactively.
When a woman experiences uterine bleeding within 24 hours of experiencing \"the bleeding of purity,\" she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward.
Any woman about whom it is said, \"she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward,\" must continuously inspect herself even though she does not impart impurity retroactively. All women who inspect themselves frequently are praiseworthy, with the exception of a woman in the nidah state and a woman who is granted \"the bleeding of purity,\" for whom the inspections are of no consequence whatsoever.", + "The Sages ordained that Jewish women should inspect themselves every day in the morning because of the pure articles that they touched the previous evening and in the evening, because of the pure articles they touched in the morning. Whenever a woman partakes of terumah, she should inspect herself when she partakes of the terumah.
Every woman should inspect herself before she is intimate with her husband, because she also inspects herself for the sake of pure articles. If, however, she does not have to do with pure articles, she need not inspect herself for the sake of intimacy with her husband. For every woman who has a fixed time when she is expected to menstruate can operate on the presumption that at other times, she is pure with regard to relations with her husband, as we explained with regard to the laws of nidah.", + "Jewish young girls who have not reached puberty may operate under the assumption that they are pure. It is not necessary that women inspect them. Once they reach puberty, they must undergo an inspection and they should be inspected by mature women.", + "When a woman who is a deafmute, an intellectually or emotionally compromised woman, or one who lost control of her mental faculties due to sickness has an intellectually capable woman who cares for her, they may partake of terumah.", + "Any garments stained with blood coming from Jewish homes are assumed to be impure. Those coming from gentile homes are considered to be pure. Those found in Jewish cities are considered to be pure. For Jews are not suspected of casting away their bloodstained garments. Instead, they are hidden away.
Accordingly, any bloodstained garments that are discovered are considered as pure with the exception of those in holes and around an impure room. In all instances, the impurity is only a decree, imposed because of doubt, as we explained.", + "Whenever a bloodstained garment is found, it should be treated with seven detergent agents. Afterwards, whether or not the stain is purged, the garment is immersed in a mikveh and then is deemed pure.
The rationale is that if it is not purged at all, it was a tint. If it was purged or its color faded, it is assumed to be a bloodstain. Since it was treated with these seven detergents, the blood has already been nullified even though a trace of it is still apparent. Even when a stain definitely came from nidah bleeding, once it was treated with these seven detergent agents, the blood is considered as nullified. The garment may be immersed and then used in connection with ritually pure entities.", + "When a bloodstain on a garment is no longer detectable, the entire garment should be treated with the seven detergent agents and then immersed.
The following laws apply when semen is no longer detectable on a garment: If it the garment was new, it should be checked with a needle. If the garment was worn, it should be inspected in the sun.", + "The following laws apply when a garment that was stained was immersed in the mikveh and then brought into contact with ritually pure articles. If afterwards it was treated with the seven detergent agents and was not purged, it is a tint. The ritually pure articles with which it came into contact remain ritually pure and there is no need to immerse it again. If the stain was purged or faded, it is a bloodstain. The pure articles are impure, because the person was concerned with the stain as evidenced by his removal of it. The garment must be immersed a second time to purify it.", + "When a stain was treated with six of the seven detergent agents and it was not purged and then it was treated with soap and it was purged, the pure articles with which it came into contact contract impurity. Although soap removes tints as well, since the garment was not treated with all seven detergent agents, it is presumed that it was a bloodstain and that, had the seventh agent been used, it would have been purged.
If one treated a stained garment with all seven detergent agents and the stain was not purged and then treated it with them again and it was purged, but a trace remained, all of the pure articles with which it came into contact between the first washing and the second washing are pure. All of the pure articles with which it came into contact after the second washing are impure. The rationale is that since he showed his intent that he objects to any trace of the stain and desires to remove all remnants of it, the garment is impure until all remnants are nullified and it is immersed in a mikveh.
In Hilchot Issurei Bi'ah, we already explained the seven detergent agents with which a stain is treated and how it is treated with them.", + "When a woman dies and afterwards menstrual blood flows from her body, it imparts impurity to garments it stains. The rationale is that the uterus is an impure place. Hence, even though the blood flowed out after she died and the laws of nidah no longer apply, since it emerged from an impure place, it imparts nidah impurity to garments it stains. If it comprises a revi'it, it imparts impurity to everything under the same shelter and it imparts impurity to garments it stains." + ], + [ + "A zav, a zavah, a nidah, and a woman after childbirth remain impure and impart impurity to humans, articles, and articles on which one sits or lies until they immerse. Even if they remained several years without an impure emission, but did not immerse, they remain impure.", + "When a woman after childbirth does not immerse after the seven days of impurity obligated after the birth of a male child and the fourteen days obligated after the birth of a female child, any blood that will be discharged afterwards even though it is discharged during her days of purity, is like the blood of a nidah and imparts impurity whether it is moist or dry. Scripture did not make the matter dependent on days alone, but on days and immersion.", + "When a woman who gave birth descended to immerse herself to make the transition from impurity to purity and she discharged blood as she was descending and emerged from the inner space of her uterus, it is impure. Immersion has no effect on this blood even though it is still within her body. If she discharges it as she ascends from immersion in the mikveh, it is pure. For it is \"pure blood\" and the immersion is effective with regard to all the blood that is within her body and causes it to be considered as \"pure blood.\"", + "When a woman after childbirth immersed after the seven impure days that follow the birth of a male, after the fourteen impure days that follow the birth of a female, or after counting seven spotless days if she gave birth in a state of zivah, throughout her days of purity, she is considered as an impure person who immersed but nightfall has not arrived. She is not required to undergo another immersion at the conclusion of her days of purity. Instead, when those days are completed, she is like a person who immersed in the mikveh and the day passed.
In which contexts is she considered as a person who has immersed that day? With regard to terumah and the second tithe. But with regard to sacrificial food, she is like a person who is a derivative of impurity who did not immerse. She is like a person who touched a nidah or a person who is impure due to contact with a corpse who has not yet immersed, or the like. Thus it can be concluded that a woman in the midst of her days of purity may partake of the second tithe and disqualifies terumah like a person who has immersed that day does, as will be explained.
If some of her saliva or her pure blood fell on a loaf of bread that was terumah, the loaf remains pure. For fluids coming from a person who immersed that day are pure, as will be explained. Such fluids do, however, impart impurity to sacrificial foods as a derivative of impurity would until her days of purity are completed and she is pure in all respects. It appears to me that since she imparts impurity to sacrificial foods during these days of purity, she must immerse herself at the end of her days of purity and only then may she touch sacrificial food. This applies even though she does not require another immersion to partake of terumah.", + "When a woman who gave birth and who is afflicted by tzara'at immersed herself after the seven days of impurity required after giving birth to a male or the fourteen days required after a female, her \"pure blood\" is impure like her saliva and her urine. They are all considered as impure fluids, for all fluids that become impure that are discharged from impure people are like liquids that they touch with the exception of a zav and the like. For the three fluids they discharge are sources of ritual impurity, as we explained.", + "When a minor zavah immerses on the day she is watching after sunrise, the status of the articles she touches and a man with whom she is intimate is indefinite, as we explained with regard to the prohibitions of nidah. If she completes the day without experiencing further uterine bleeding, anything she touches is pure and one who is intimate with her is pure and he is exempt. If she experiences uterine bleeding after she immerses, any pure objects that she touched are impure, the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply and a man who is intimate with her is liable for a sin-offering.
If she immersed herself before dawn during the night before the day on which she should be cautious, it is as if she never immersed and the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply.", + "When a woman experiences uterine bleeding on the eleventh day of zivah. and immersed herself in the evening, on the night of the twelfth, the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply even though she is not fit to become a major zavah, as we explained with regard to the prohibitions of nidah.", + "If she immersed on the twelfth day after sunrise, although she is forbidden to engage in intimacy until the evening, if she was intimate, the man with whom she was intimate is pure and articles on which one lies or rides that she touches are pure even if she experiences uterine bleeding on the twelfth day after immersion. The rationale is that this day is the beginning of the days of nidah, as we explained with regard to the prohibitions of nidah. The twelfth day is never joined to the eleventh day. Therefore even if she experiences bleeding on the eleventh day, she need not be cautious regarding the twelfth day. Instead, she may immerse herself and touch articles that are ritually pure.
If, by contrast, she experiences uterine bleeding on the tenth day, she should immerse herself on the eleventh day and be cautious with regard to it. For if she experiences uterine bleeding after immersing herself all the pure articles she touches become impure. Similarly, a man with whom she engages in relations becomes impure, even though she will never become a major zavah as a result of this bleeding, as we explained with regard to the prohibitions of nidah.", + "When a zav and a major zavah immerse on their seventh spotless day as we explained, they should not touch articles that are ritually pure until the evening, lest they experience an impure discharge that day. In such an instance, that would disqualify the seven days which were counted and retroactively, the pure articles would become impure. Although the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply retroactively, they do not retroactively impart impurity to an earthenware utensil that they moved after they immersed even though they experienced an impure discharge after immersing and disqualified all the days that they had counted. Nevertheless, any earthenware utensil that they touched until they experienced the discharge is pure." + ], + [ + "We have already explained that a zav and the others in that category impart impurity to an article on which one lies, sits, or rides.
An article on which one lies and one on which he sits are essentially the same. Why then did the Torah mention them separately? To teach that although a seat is fit for sitting and a couch is fit for lying, whether one sits on a couch or lies on a seat, he causes it to become impure. Therefore I will mention a surface on which one lies alone and it should be understood that the same applies to a surface on which one sits.
What is meant by a surface on which one rides? The surface on which one sits when riding, e.g., a donkey's packsaddle or a horse's saddlecloth.", + "Any article on which one lies or rides to which a zav or the like imparted impurity becomes a primary source of impurity according to Scriptural Law. It imparts impurity to a person and keilim when touching them and to a person when being carried by them.
What is the difference between the laws pertaining to an article on which one lies and one on which one rides? With regard to touching an article on which one lies, if a person touches clothes and other keilim while he is still touching the impure article, he imparts impurity to them and makes them a primary derivative of impurity. One who touches an article on which one rides, by contrast, does not impart impurity to clothes and keilim even when he touches them while touching the impure article. Nevertheless, one who carries either an article on which one lies or rides imparts impurity to clothes and other keilim until he severs contact with the source of his impurity.
What is the source that teaches that a distinction is made between touching and carrying with regard to the impurity of an object on which one rides and no such distinction is made with regard to the impurity of an object on which one lies? With regard to an object on which one lies, Leviticus 15:5 states: \"A man who touches his couch.... shall launder his clothes,\" while with regard to an object on which one rides, ibid.: 9-10 states: \"Any object on which he will ride... anyone who touches anything that will be beneath him will be impure until the evening.\" In the latter instance, it is not said that he must launder his garments. This teaches that he does not impart impurity to his garments when touching the source of impurity. And it is written ibid.: \"One who carries them shall launder his garments.\" This applies equally to one who carries an article on which one rides and an article on which one lies.
Thus it can be concluded that a zav, a zavah, a nidah, and a woman after childbirth, the articles on which they lie, their saliva, their urine, the blood of a nidah, a zavah, and a woman after childbirth, and the discharge of a zav are all primary sources of impurity. If a person touches any of these or carries them, he imparts impurity to his clothes and other keilim while he is touching them or carrying them. He does not, however, impart impurity to another person or to an earthenware container. For any entity that imparts impurity to a human imparts impurity to an earthenware container and any entity that does not impart impurity to a human does not impart impurity to an earthenware container.
Thus it can be concluded that whenever it is said about an impure person: \"He shall launder his clothes,\" he imparts impurity to clothes that he touches as long as he does not separate from the entity imparting impurity to him. He makes those garments primary derivatives of impurity, like he is. He imparts impurity to other keilim like garments with the exception of earthenware containers. For he does not impart impurity to another person or to earthenware containers even though he has not separated from the entity imparting impurity to him.
Whenever, by contrast, Scripture does not say about an impure person: \"He shall launder his clothes,\" his status is the same before he separates from the entity imparting impurity to him as it is afterwards. He does not impart impurity to garments, because he is merely a derivative of impurity. Needless to say, he does not impart impurity to another person or to earthenware containers. Therefore a person who touches an article on which a zav rode does not impart impurity to garments when touching it. One who carries such an article, by contrast, imparts impurity when carrying it, as we explained.", + "All keilim that rest above a zav or the like are called madaf. They are considered as articles that he touches and they do not impart impurity to another person or to an earthenware container. They do, however, impart impurity to food or liquids like other derivatives of impurity. The impurity of madaf is a Rabbinic decree.", + "When a zav, a zavah, a nidah, a woman after childbirth, or a person afflicted by tzara'at die, they impart impurity to an object on which they lied or rode after their death just as they would during their lifetime until their flesh decomposes. This is a Rabbinic safeguard, decreed lest one of these individuals lose consciousness and it appear that they died, but they did not actually die. Thus a surface on which one of these lie or ride after death is a primary source of impurity by Rabbinic decree. When, by contrast, a gentile dies, a surface on which he lies after death is not considered as a source of impurity, for even when he is alive, he imparts impurity only due to Rabbinic decree, as we explained.", + "Whenever you hear the terms \"the impurity of an object upon which one lies or rides,\" the intent is not necessarily that the impure person touch the object on which one lies or rides while resting on them. Instead, even if there are large stones above the entity made to lie or ride on and the zav rested on the stones from above, the surface on which one lies or rides becomes a primary source of impurity. Even when there are 1000 surfaces on which a person lies or rides one on top of another and a stone is on the uppermost and a person who imparts impurity to an object on which he or she lies or sits on top of the stone, everything becomes impure. Both the article on which one lies that touches the earth and the uppermost one become primary sources of impurity when they are affected by the zav's lying down.
Similarly, if one of the individuals who impart impurity to an object on which he or she lies or sits was below, there was a stone on top of him, and food, liquids, keilim, and/or a person on the stone, one on top of the other, they are all impure and are considered as primary derivatives of impurity. Whether a k'li, food, a liquid, or a person touches a zav or the k'li, food, liquid, or person was on a stone that was above the zav, there is no difference. In both instances everything is considered as a derivative of impurity and does not impart impurity to a person or to keilim. The only exception is a person who is above a zav who is still in contact with the zav who imparted impurity to him. He imparts impurity to other keilim, as we explained.", + "When food, liquids, and keilim that are not made to lie, sit, or ride upon were below other articles and a zav or the like sat above them without touching them, they are all pure. If, however, a person was below and a zav was above, he is impure even if he does not touch him, because he is carrying the zav, like anyone who carries an article that imparts impurity when carried. The one carrying it becomes a primary derivative of impurity.
Thus one can conclude that anything that is above a zav is impure, whether a person, articles on which one lies, sits, or rides, all other keilim, food, and liquids. Everything is a primary derivative of impurity. Everything that is below a zav and does not touch him is pure except a person or an article made to lie, sit, or ride upon. There is a difference between them. The person is a derivative of impurity and the article made to lie, sit, or ride upon is a primary sources of impurity, as we explained." + ], + [ + "A zav imparts impurity to articles on which one lies, sits, or rides in five ways: by standing above them, sitting above them, lying above them, hanging from them, or leaning on them.
What is implied? When there is an article on which one lies, sits, or rides - even if it is under a stone - if one of the persons who imparts impurity to articles on which one lies stands, sits, lies on the stone, hangs from it, or leans on it, since he was in someway supported by the article, it becomes a primary source of impurity. Any of these five acts is included in the term midras whenever it is used.", + "Similarly, an object on which one lies and rides imparts impurity to a person in seven ways, in the five listed in the previous halachah, by touching and by carrying.
What is implied? When a zav was supported by an article on which one lies or rides and thus imparted impurity to it, if a person touches or carries that article, he contracts impurity. Similarly, one contracts impurity if one sits on it, stands on it, lies on it, hangs from it, or leans on it, even if there is a stone separating between the person who was pure and the impure support, as Leviticus 15:6 states: \"One who sits on the article on which the zav had sat.\" According to the Oral Tradition, it was taught that the place on which a zav sits and imparts impurity causes a person who is pure who sits there to contract impurity. Now just as a zav imparts impurity to an object on which one rides or sits that is beneath a stone, so too, a pure person can contract impurity from an object on which one rides or sits that is beneath a stone, even though the zav is not on the object on which one sits. A person who contracts impurity who is above the midras imparts impurity to his garments as long as he does not separate from the article that imparted impurity to him, as we explained.", + "A zav does not impart impurity to an object upon which one lies until the majority of his body is supported by the object upon which one lies, sits, or rides. Similarly, when a pure person is supported by a midras made impure by a zav, he does not contract impurity because of the midras until the majority of his body is supported by it. If, however, only the lesser portion of his body is supported by it, since he did not touch it, he remains pure.
What is implied? If the lesser portion of an impure person's body is on a surface on which one lies and the lesser portion of the pure person's body is on that same surface, the surface is pure and the pure person whose body was supported in part by it is pure. When the majority of the impure person's body was supported by the lesser portion of the surface on which one lies or rides, that surface becomes impure in its entirety. Similarly, if the majority of a pure person's body was supported by the lesser portion of an impure midras, he becomes impure even though he was supported only by the lesser portion of the object on which one sits.", + "When a zav was sprawled over five benches that are positioned lengthwise, they are all impure, because each one of them supported the majority of his body. If they were positioned widthwise, they are pure, because the majority of his body was not supported by any of them. If he slept upon the benches, they are all impure, because maybe he turned over and each one supported the majority of his body at a given time.
If he was sprawled over six supports, each of his two hands on one, each of his two feet on one, his head on one and his trunk on one, the only one which is impure as a surface on which one lies is the one under his trunk, because the majority of his body is supported by it.
If he is standing on two supports, one foot on one and the other on the second, they are both impure.", + "If a person was sitting on a bed and there were four surfaces, each one under one of the four legs of the bed, they are all impure. The rationale is that the bed cannot stand merely on three.", + "If a zav was riding on an animal and there were four surfaces, one under each of the animal's four feet, they are all pure. The rationale is that the animal can stand on three feet. Thus the fourth is merely an assist and an assist is not significant. Thus each of the legs is fit to be considered as merely an assist. Since we do not know which forefoot or hindfoot the animal was not using for support, none of them are considered as impure. Hence they all remain pure.
Therefore if one support was under the two forefeet of the animal, its two hindfeet, or a forefoot and a hindfoot, the support is impure, for this support definitely served as a base for the zav, for an animal cannot stand on only two feet.", + "When an impure person sat on the beam in an olive press, all of the keilim in the net are impure, for they are pressed directly under the beam. When, by contrast, a person sits on a launderer's press, the garments under the board in the press are pure. The press rests on its own feet and not on the garments that are under it. Thus if a person would desire to insert a knife or the like between the garments that are under the press and the press, he would be able to, even though the press is tied close.", + "When a zav used for support an implement that was not made for one to lie, sit, or ride on, since he did not touch it, it is pure even though it could have been used to lie on. The rationale is that we tell him: \"Stand up and let us perform our work with this article.\"
What is implied? If one turned over a measuring container for grain or a kneading trough and sat on it, or sat on a curtain or the sail of a ship, they are pure, as implied by Leviticus 15:4 which states \"that he sits upon,\" indicating an article set aside for sitting and not one concerning which would be said: \"Stand up and let us perform our work,\" for this article was not made for sitting.
If the article was used to be sat upon together with the purpose it was made, it can contract impurity as a midras, for example, a veil, a cloak, an outer garment, a drinking pouch, and a carrying bag. Even though none of these entities were made to lie upon, if such an article could be used to lie upon together with the purpose for which it was made. Similar laws apply in all analogous situations. In Hilchot Keilim, I will explain which keilim can contract impurity through midras and which do not, which keilim are fit for sitting, which are fit for lying, and which are fit for riding." + ], + [ + "At the beginning of this text, we explained that with regard to other types of impurity, if a person moves a source of impurity which imparts impurity when carried, he contracts impurity. If, however, the source of impurity caused a person to move, he does not contract impurity.", + "None of the sources of impurity imparts impurity when moving a pure person or a pure k'li except a zav and the like. This is the extra dimension of impurity - that if a zav moves something that is pure, that entity contracts impurity - that exists with regard to a zav that has no comparison in the entire Torah.
What is implied? A beam was positioned on top of a fence and a pure person or pure keilim, even earthenware containers, were on one side and a zav moved the other side. Since the person or the keilim were moved by the zav, it is as if he touched them. They become impure and are considered as a primary derivative of impurity according to Scriptural Law. Needless to say, the person or the keilim become impure if the zav lifted them up. All the laws that apply to a zav also apply to a zavah, a nidah, and a woman after childbirth.
Thus it can be concluded that when a pure person moves a zav, he is impure because it is as if he carried a zav. And when a zav moves a pure entity, whether a person or a k'li, even an earthenware container, that entity is impure, because having the zav move other entities is equivalent to him touching them.", + "There is a more stringent dimension to the impurity imparted by a zav moving an entity than to the impurity he imparts by touching it. If a zav touches an earthenware container that is firmly sealed close, it is pure. If, however, the zav moves the article, it becomes impure.
A similar stringency applies to an earthenware container that is hollow like a ball for which an opening was not made, e.g., a double frying pan. If it was moved by a zav, it is impure, even though it would be considered pure were it to have been located in a tent containing a human corpse, for it is like an earthenware container that is sealed close, for its opening is sealed. Similarly, when a needle is entirely embedded in a piece of wood or a ring is entirely embedded in a brick, if a zav moves the wood or the brick, the keilim embedded within become impure. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When a zav inserts his hand or foot into the inner space of an earthenware container, since he did not touch the inside of the container, nor did he move it, it remains pure. The rationale is that a nidah or the like do not impart impurity through their limbs alone.", + "When a zav had a rod held fast in the folds of his skin and used the end of the rod to move a person or a k'li, he or it remain pure, as implied by Leviticus 15:11: \"Anything that will be touched by the zav when his hands were not washed in water.\" According to the Oral Tradition, it was taught that this verse is speaking about a zav moving entities. It uses the wording \"touch\" to teach the following concept: Just as touch involves one's hand and other parts of the body like one's hands, i.e., revealed limbs that can touch, so too, moving an object must be performed by a revealed portion of the body and not by a hidden portion.
If a rod was in the folds of the skin of a pure person and he moved a zav with it, he contracts impurity. For one who moves an impure object is considered as if he carried it. Hence, just as one who carries an article in the hidden portions of his body contracts impurity, as we stated at the beginning of this book, so too, one who moves an impure object with the hidden portions of his body contracts impurity.", + "The following laws apply when a zav was on one side of a scale and a k'li made to lie on or ride on was placed on the other side. If the zav outweighed them, causing them to rise, they are considered as keilim which he touched, for he moved them. If they outweighed him, they contract the impurity associated with articles on which one lies and become a primary source of impurity. The rationale is that they lifted up the zav. Thus it is as if he stood on them.
If there were other keilim, foods, liquids, or another person on the other side of the scale, whether they outweighed the zav or he outweighed them, they are all considered a primary derivative of impurity.", + "The following laws apply when a zav and a pure person:
a) were sitting on opposite ends of a bench or a board that moved up and down,
b) both climbed a tree that was not strong, i.e., its trunk is not thick enough for a cavity fit to contain a fourth of a kab to be hollowed out within,
c) ascended a booth that is not strong, i.e., one that can be bent over by a person's hand and when he does so, he presses it and moves it,
d) climbed an Egyptian ladder that was not affixed with nails, or
e) ascended a ramp, a beam, or a door which was not firmly held in place with mortar.
In all these instances, they are impure because the entity they are ascending will shake back and forth and it would be as if the zav is moving the pure person. If, however, they sat in a large boat which would not be affected by the movement of one person, on a board or a bench that was not shaky, or climbed a tree or a booth that was strong, or an Egyptian ladder that was nailed down, or a ramp, a beam, or a door that was held in place with mortar, the pure person remains pure, even if they ascended from the same side.", + "When both a zav and a pure person were closing or opening a door at the same time, the pure person remains pure. If one was closing the door and the other opening it, the pure person contracts impurity.
The following laws apply when one lifted the other out of a pit. If the impure person lifted out the pure person, he imparted impurity to him, because he moved him. If the pure person lifted up the impure person, he contracts impurity, because it is as if he carried the impure person, as we explained.", + "When a zav and a pure person where pulling ropes back and forth, one pulling in one direction and the other, in the other direction, the pure person contracts impurity. If they were weaving together, whether standing or sitting, or working a mill, unloading or loading a donkey, if their burden is heavy, the pure person contracts impurity. If it is light, he remains pure.", + "When a pure person was administering lashes to a zav, he is pure. When a zav is administering lashes to a pure person, he is impure. The rationale is that that if the pure person will move, the impure person will fall. Thus he is leaning on him. Accordingly, even the clothes of the pure person contract impurity.", + "When a portion of a zav's body was resting above a pure person or a portion of a pure person's body was resting above a zav, the pure person contracts impurity.
What is implied? If a finger of a zav was placed above a pure person or a pure person placed his finger above a zav, even if there is a stone, a beam, or the like between them, the pure person contracts impurity.
Similarly, when entities joined to a zav's body rest on a pure person or entities joined to a pure person's body rest on the zav, the pure person contracts impurity. It is as if each one carried the body of the other. These are what is meant by the term \"entities joined to the body\": the teeth, the nails, and the hair. It appears to me that this impurity is of Rabbinic origin." + ], + [ + "The following laws apply when a support is firmly joined to the earth or nailed down. If it is sound and strong and a zav banged upon it and when doing so, a k'li, food, or liquids that were resting on it were moved or caused to fall from the power of his blow, they are pure. If the support was not sound or strong, but shaky and a zav banged upon it and caused keilim, food, or liquids to fall or move from the power of his blow, they are impure. It is as if he moved them, because they fell as a result of his power.
This is the general principle: Whatever falls as a direct result of the power of the zav's movement is impure. Anything that falls due to the trembling of the support is pure.
What is implied? If he knocked on a tree or a booth that were not sturdy, on an Egyptian ladder that was not affixed with nails, on a ramp, a beam, or a door that was not firmly held in place with mortar or he knocked on a door-bolt, a lock, or an oar, and when he knocked upon these entities, he caused food, liquids, or keilim to fall - or even caused them to shake without falling - they are impure. If, however, he knocked on a tree or a booth that was strong, or an Egyptian ladder that was nailed down, or a ramp, a beam, or a door that was held in place with mortar, a central building beam or an oven, and when he knocked on that entity, keilim, foods, and liquids on it were moved - and even if they fell - they remain pure. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When there was a loaf of bread attached to the wall of an oven and a zav knocked on the oven and caused the loaf to fall, it is pure, even if the loaf is terumah. If a shard from the oven is clinging to the loaf that fell, it is impure, even if the loaf is ordinary food.", + "A surface on which one lies or rides that has contracted midras impurity does not impart impurity to keilim, foods, or liquids, unless it touches them. If, however, the keilim, foods, or liquids were above the impure midras or the impure midras was above them, as long as they do not touch it, even if there is only a paper separating between them, they are pure. Similarly, if an object on which one sits caused keilim, foods, or liquids to move, they are pure.", + "When a zav and a pure person were sitting in a small boat that could tip due to the movement of one person, on a dinghy, or riding an animal together, even if their clothes are not touching each other, the clothes of the pure person are considered to have contracted midras impurity. This impurity comes as a result of a doubt; perhaps the zav stepped upon them. Similarly, if a woman in the nidah state sat together with a woman who is pure on a bed, the other woman's clothes are impure because of midras impurity, with the exception of the cap on her head. Similarly, when a zav was in a small boat, clothes on top of the masthead are pure.", + "When one pushes into a mill in which a gentile, a zav, or the like is located, his clothes contract midras impurity.
With regard to which type of mill was this said? One that shakes the ground to the extent that it will raise the person standing there and force him from his place.
It is obvious that this impurity was decreed due to a doubt: perhaps the impure person was displaced and stepped on the clothes of the pure person." + ], + [ + "An unlearned person, even though he is Jewish and observant of the Torah and its mitzvot, is assumed to be impure and his clothes are considered a midras if they come into contact with pure substances. If his clothes touch food or liquids, they are impure. If he touches an earthenware container from the inside, he imparts impurity to it. Terumah should be burnt if such a person touches it, even though his impurity is of doubtful status.
The word of such persons is not accepted regarding the status of pure articles, because they are not knowledgeable regarding the intricacies of the laws of purity and impurity. We continue to operate under this presumption and the person's word is not accepted until he resolves to accept the restrictions of a chavair. What is meant by the restrictions of a chavair that he must resolve to accept? That he be careful with regard to sources of impurity, not to contract impurity from them; that he be careful with regard to pure articles that he not impart impurity to them; that he be careful with regard to washing hands and maintaining their purity; that he not take moist foods from an unlearned person; that he not accept his hospitality; nor offer hospitality to him while the unlearned person is wearing his own garments.", + "When a person seeks to accept upon himself all the practices of a chavair except one, he is not accepted. If we see he carries out these practices privately in his own home, we accept him and then we teach him the concepts of impurity and purity. If we do not see him conducting himself in this manner privately at home, we teach him and then we accept him.
First, a person is accepted with regard to maintaining the purity of his hands. Afterwards, he is accepted with regard to dealing with pure objects. If he said: \"I only accept upon myself, the purity of hands,\" he is accepted. If he sought to accept the restrictions regarding pure objects, but not those that apply to the purity of hands, we do not accept him, even for pure objects.
When he is accepted, we are cautious with regard to his conduct for 30 days until he learns the intricacies of the laws and is used to dealing with pure objects. Once 30 days have passed since he accepted the customs of a chavair, his clothes are considered as pure and all of his food and liquids are considered as pure. His word is accepted with regard to pure objects like all other chavairim even though he is not a Torah scholar.", + "Torah scholars are assumed to be chavairim. Their word is accepted regarding pure articles and they do not have to undertake a formal acceptance of the practices of chaveirim. Nevertheless, after the destruction of the Temple, the priests adopted an additional measure of stringency among themselves and they would not give pure objects to anyone, even Torah scholars, until they formally accepted the practices of chaveirim.", + "An elder who is a member of a Talmudic academy does not need to formally accept these practices, for he already accepted them at the time he became a member of the academy.", + "When a person seeks to accept the practices of a chavair, he must formalize this acceptance in the presence of three chaveirim. His sons and the members of his household need not formalize this acceptance in the presence of three chaveirim, because he will teach them and train them in the ways of purity. The wife of a chavair, his sons, the members of his household, and his servants are considered like a chavair. If a chavair dies, his wife, his sons, and the members of his household are considered as chavairim until their conduct arouses suspicion.", + "When the widow of an unlearned person or the daughter of one marries a chavair or the servant of a such a person is sold to a chavair, the woman or the servant must accept the practices of a chavair as at the outset. When, by contrast, the widow of a chavair or his daughter marries an unlearned person or his servant is sold to an unlearned person, there is no need for them to accept the practices of a chavair as at the outset.", + "When an unlearned person accepts the practices of a chavair, but had pure articles that remained from the time that he was unlearned, although he says: \"I know with certainty that they did not contract impurity when others were involved with them,\" they are forbidden, as was their status initially. If he personally was involved with these pure articles before his status changed, the articles are permitted to him, but they are forbidden to all others.
A chavair may be asked about the state of his pure articles and he may rule in his own favor, that they are permitted. We do not harbor suspicions about him in this context.", + "When a chavair becomes a tax collector, a collector of customs duty, or the like, he is stripped of his status as a chavair. If he abandons his evil deeds, he is considered as every other person. He must accept the practices of a chavair as at the outset.", + "When an unlearned person accepted the practices of a chavair and then becomes suspect with regard to a particular matter, he is suspect only with regard to that particular matter. Nevertheless, one who became suspect with regard to a severe matter is suspect with regard to a slighter matter. If he becomes suspect for a slight matter, he is not considered suspect for a more severe matter.", + "When a chavair becomes suspect with regard to permissiveness in connection with ritually pure articles, e.g., he sold ritually impure foods with the presumption that they were pure, he is no longer considered as trustworthy until it becomes known that he repented completely.", + "When a person is suspect with regard to the violation of the laws regarding the Sabbatical year or with regard to selling terumah as ordinary produce, he is considered to be suspect with regard to violating the restrictions concerning ritual purity. For a person who is suspect with regard to a Scriptural prohibition is considered suspect with regard to Rabbinic safeguards. And impure foods impart impurity to other entities only by virtue of Rabbinic decree, as will be explained.
Any person who is suspect with regard to a particular matter is, nevertheless, permitted to deliver testimony regarding such a matter with regard to others and to serve as a judge with regard to others. The rationale is that we operate under the assumption that a person will not transgress so that others will benefit." + ], + [ + "We have already explained that the word of unlearned persons is accepted with regard to the purification process of the red heifer. Because of the severity involved, the matter is never treated lightly. Similarly, their word is accepted with regard to the wine and oil intended for the accompanying offerings of a sacrifice. If they say that they are pure, they are assumed to be pure. Because this is a very severe matter, they are mindful of it.
Similarly, their word is accepted with regard to the purity of terumah during the time when winepresses and olive vats are active, for all people purify themselves and their utensils to prepare their wine in a state of purity. When the time when winepresses and olive vats are active passes, their word is no longer accepted.", + "When an unlearned person brings a priest a barrel of wine or oil that is terumah, he should not accept it from him, because it is assumed to be impure. If the unlearned person left it in his own possession until the next time of the winepresses and olive vats and brought it to the priest, he should accept it even though he knows it is from the previous year. For no impurity was decreed on unlearned people during the time when winepresses and olive vats are active.", + "When an unlearned person locks his olive press or wine vat when the people completed pressing and brought the key to a priest, even though several days pass since the pressing season was completed, there is room for leniency. The priest may come, open the press or vat in the unlearned person's presence, have him immerse himself, press the olives or grapes and take terumah in a state of ritual purity.
If he did not do this, he should only take olives and grapes that were not made fit to contract impurity from an unlearned person, for they will not contract impurity.", + "If an unlearned person brought a priest a barrel of terumah wine or oil during the remainder of the year and told him: \"I have separated consecrated wine or oil from it,\" even if only a revi'it, since his word is accepted with regard to the purity of the consecrated wine or oil, his word is accepted with regard to the entire amount.
Even during the time when winepresses and olive vats are active and the word of unlearned people is accepted with regard to terumah, their word is not accepted with regard to the empty containers to say that they are pure and may be used for terumah. Similarly, their word is never accepted with regard to empty containers to say that they are pure and may be used for consecrated liquids.", + "When there was a container of wine or oil and we saw an unlearned person waiting and protecting it so that he could take accompanying offerings from it, his word is accepted with regard to the purity of the container for even 70 days before the time when winepresses and olive vats are active. Before these 70 days, by contrast, their word is not accepted.
Where does the above apply? In the other portions of the land of Israel. In Jerusalem, by contrast, the word of unlearned people that empty earthenware containers are pure for consecrated articles is always accepted. This applies with regard to small utensils or large ones, whether they are full or empty. Implied is that the word of an unlearned person that a container is pure is accepted even though the liquids in the container are impure. Even if the garment of the unlearned person which is considered as impure due to midras enters the container, the container is assumed to be pure with regard to sacrificial foods. Why was such leniency shown? Because kilns for earthenware containers are not made in Jerusalem.", + "From Modi'it and closer, the word of unlearned people is accepted with regard to earthenware containers. Outside that area, their word is not accepted. Modi'it itself is sometimes considered as within that area and sometimes as outside.
What is implied? If a chavair was entering that town and an unlearned person carrying an earthenware container was departing, his word - that the container is pure with regard to sacrificial food - is accepted in Modi'it. If they were both either entering or departing, the word of the unlearned person is not accepted unless he is closer to Jerusalem than Modi'it.", + "The following rules apply when a potter brings pots and places them down closer to Jerusalem than Modi'it. Potential customers come and he tells them that it is pure. If a chavair purchases a pot and brings it in, it is considered as pure with regard to sacrificial food, but not with regard to terumah, as we explained. If he purchased a pot and took it outside of Modi'it, it is impure, both for sacrificial foods and for terumah. This applies even though these are the same pots and the same potter. His word is accepted only within a radius beginning from Modi'it.", + "When one takes earthenware containers from a kiln no matter where it is located, they are considered pure, both with regard to sacrificial foods and with regard to terumah. We do not suspect that perhaps an unlearned person touched them. Even if they were taken from the first row and even if the kiln was open and half of its contents were already taken, containers taken by a chavair are considered as pure. For a decree was not established concerning utensils in a kiln.", + "During the pilgrimage festivals, the impurity decreed upon the unlearned is suspended and they are considered as pure. For the entire Jewish people are considered as chavairim during the pilgrimage festivals. All of their utensils, their food, and their liquids are considered as pure during the festivals, for everyone purifies themselves and ascends to Jerusalem on the festivals. Therefore their word is accepted - whether with regard to sacrificial foods or with regard to terumah - throughout the festivals. After the festival passes, they are considered as impure again.", + "When a person opened his barrel of wine or of oil or began selling his dough during the festival, once the festival passes, the remainder of the contents of the barrel and the remainder of the dough are assumed to be impure, for they were touched by an unlearned person. Although he touched them only during the time that he is considered as a chavair, they are only considered as pure during the days of the festival.", + "After the festival, on the night following the festival, the priests would immerse all the utensils that were in the Temple in a mikveh, because the unlearned people had touched them during the festival. Therefore they would tell the people: \"Do not touch the Golden Table,\" when they would show it to the festive pilgrims so that, after the festival, it would not be considered as impure because they touched it and thus would require immersion and waiting until nightfall before it would regain purity. This is undesirable, because with regard to the showbread, Exodus 25:30 states: \"It should be before Me continuously.\"
All of the sacred utensils require immersion and waiting until nightfall with the exception of the Golden Altar and the Copper Altar. They do not contract impurity, because their metal plating is considered as subsidiary to their inner material.", + "When an unlearned person says: \"I have not contracted the impurity associated with a human corpse,\" or \"This k'li has not contracted the impurity associated with a human corpse,\" his word is accepted. He or the k'li is immersed only because of the impurity associated with unlearned people and must wait until nightfall. There is, however, no need for the ashes of the red heifer to be sprinkled on him or it.
When does the above apply? When he is asked and he says that it is pure. When, however, a person takes a k'li from the domain of an unlearned person without clarification, it is suspected that it contracted the impurity associated with a human corpse and the ashes of the red heifer are sprinkled on it on the third and seventh days, as is the law regarding keilim that are found in any place outside of Jerusalem. As will be explained with regard to situations where impurity is questionable, a decree was not established with regard to the impurity of keilim found in Jerusalem." + ], + [ + "When a person entrusts keilim to an unlearned person or gives a k'li to an unlearned artisan to fix, they are considered to be impure because of the impurity associated with a human corpse and the impurity of midras. If the watchman is familiar with the owner of the keilim and knows that he is a priest who partakes of terumah, they are considered as pure with regard to the impurity associated with a corpse, but are considered to have contracted midras impurity. The rationale is that it is suspected that his wife sat on them while she was in the nidah state without his knowledge, since care is not taken with regard to ritual impurity in the homes of unlearned people.", + "When a person places his keilim down before an unlearned person and tells him: \"Watch these for me,\" they are considered to have contracted midras impurity, but not the impurity associated with a human corpse. If he placed them on the shoulder of the unlearned person, they are considered to have contracted both types of impurity.
If one left his keilim in a synagogue, they are considered as pure, for it is not entirely a domain of unlearned persons. If he left his keilim in a bathhouse and found them as he left them, they are pure, but he is taught not to do this in the future.
If one left his vat or his cistern unattended, even if he entered a city and returned and found an unlearned person next to the vat or the cistern, they are considered as pure, because the unlearned person does not have license to enter.", + "When a person entrusts the key to his house to an unlearned person, everything in the house is considered as pure, for he entrusted only the key to him for safekeeping.", + "When a person places his keilim in the lockers of a bathhouse and locked them, the keilim are pure, even if he gave the key to an unlearned person. Similarly, if he sealed the locker or made a sign on it, his keilim are pure even if the seal has been broken.", + "When a chavair leaves an unlearned person in his house to watch it and the owner sits a certain distance away, when he sees the people who enter and depart, all the foods, liquids, and earthenware containers that are not tightly sealed are impure. By contrast, surfaces on which one lies or rides and earthenware containers that are tightly sealed are pure. If the owner cannot see the people who enter or depart, everything in the house is impure. Even if the unlearned person he left in the home was bound or had his hands and feet cut off, everything is considered as impure, because it was in the domain of an unlearned person.", + "When a chavair slept in the home of an unlearned person and his clothes were folded and placed under his head and his sandal and his jug were placed before him, they are considered as pure, because they are assumed to be guarded by their owner. The unlearned person will not touch them for he will say to himself: \"Now he will wake up and see me.\"", + "When an unlearned person borrows a bed from a chavair and sleeps on it in the house of the chavair, only that bed and the area which he can touch when extending his hand from the bed are impure.", + "When a chavair told an unlearned person: \"Watch this cow for me so that it will not enter the house\" or \"...break these utensils,\" the house and the utensils are pure, for he charged him only with guarding the cow. If, however, he told him: \"Watch this house for me so that the cow will not enter it\" or \"Watch these utensils so that it will not break them,\" the house and the utensils are impure.", + "The following rules apply when one leaves an unlearned person lying down in his house and departs. Whether he left him awake and discovered him awake when he returned, he left him sleeping and found him sleeping, or left him awake and found him sleeping, everything in the house is pure. If he left him asleep and he found him awake, any place that is close to him to which he can extend his hand and touch is impure.
Similarly, if one leaves craftsmen in his house, only the places that they can reach when they extend their hands and touch are impure. We do not say that perhaps they climbed onto a chair or a ladder and touched a k'li or food that was hanging on a high place on the wall.", + "When the wife of a chavair leaves the wife of an unlearned person - or two such women - to grind flour in her home, only the places which the wife of the unlearned person can reach when she extends her hand and touch are impure. This applies even if the mill stops for a time. We do not say that while one was grinding, the other searched through everything in the house and maybe even suspended herself and ascended to high places.", + "When a woman standing at the entrance to her house went in to take out a loaf of bread for a poor man and when she came out, found him standing at the side of loaves of bread, they are pure - even if they are terumah. The rationale is that it can be assumed that he would not touch anything without permission. Similarly, if a woman departed and when she returned, found the wife of an unlearned person stirring the coals that are under her pot, the pot is pure.", + "When tax-collectors for the ruling kingdom entered a house to take security for money that is owed, everything in the house is impure. If they are accompanied by a gentile, their word is accepted if they say they did not touch something, because they are possessed by fear of the gentile.
When does the above apply? When there are witnesses that they entered or they have security which they took in their hands. If, however, they say on their own initiative: \"We entered, but did not touch anything,\" their word is accepted. The rationale is: the same person whose words aroused our suspicion also allayed it.", + "When thieves entered a house, only the path where the thieves walked is impure. The rationale is that they are afraid to search through the entire house. Instead, they take only what is at hand.
To what do they impart impurity on the path where they walk? To food, liquids, and open earthenware containers. Surfaces on which one lies or rides and earthenware containers that are sealed closed are pure. If there is a gentile or a woman among them, everything is impure.", + "When tax-collectors and thieves repent and return the articles they took on their own initiative, and not because of fear, and when doing so, say: \"When we entered, we did not touch anything that was in the house except what we took,\" their word is accepted even with regard to articles that were in their path.", + "When a person leaves his house open and finds it open or finds it locked - and even if he left it locked and found it open - and nothing was stolen from it, everything in the house is pure. We assume that thieves opened the door and then changed their minds and did not enter.", + "When a hatchet is lost in a house or left in one corner and found in another corner, all the contents of the house are impure, for we assume that an impure person entered the house and took it.", + "When a person lives together with an unlearned person and shares a common courtyard, if he forgot articles in the courtyard - even barrels that were sealed close or an oven that was sealed close - they are considered as impure. For them to be considered as pure, he must construct a barrier ten handbreadths high around the oven so that it will not be in the domain of an unlearned person.", + "When a chavair has a partition or a hut before the entrance to an unlearned person's home or an unlearned person has a partition or a hut before the entrance to a chavair's home, keilim in the hut or in the partition are impure, because the unlearned person has the right to enter this hut or this partition.", + "When the roof of a chavair is above the roof of an unlearned person, thechavair may lay out utensils there and place pure foods there under the presumption that their status has not changed, even though the unlearned person could extend his hand and touch them. Similarly, if his neighbor is a gentile, he need not be concerned about impurity or wine used for libations to a false deity.
If the roofs were next to each other on the same level or the roof of the unlearned person was higher and the chavair laid out utensils or left pure foods on his roof, every place to which the unlearned person could extend his hand and touch is considered to be impure.", + "When there are two courtyards, one inside the other, the inner one belonging to a chavair and the outer one, belonging to an unlearned person, the chavair may place his utensils in his courtyard and spread out his produce there, even though the unlearned person's hand could reach there. There is no suspicion that the unlearned person would touch them, because he would be considered as a thief.", + "When a courtyard is divided by a lattice-work barrier, with a chavair's domain on one side and an unlearned person's domain on the other side, the pure food belonging to the chavair is considered as pure, even though the unlearned person's hand could reach there. There is no suspicion that the unlearned person would touch it, because it is in the domain of the chavair.", + "When the bucket of a chavair fell into the well of an unlearned person and the chavair went to get materials to lift it up, it is considered as impure. The rationale is that it was left unattended in the domain of an unlearned person for a given time.", + "When the wife of an unlearned person enters the house of a chavair to take out the son or the daughter of the chavair or his animal, everything in the house is pure, because she entered without permission.
When a potter who is a chavair brings his pots to sell and he descends to a well to drink, those on the inner rows are pure, but those on the outer rows are impure. When does the above apply? When he placed them near the public domain, because the passersby will touch the outer ones as they walk by.
Different rules apply if they were placed down distant from the public domain. If he was carrying the tools of his trade in his hand, they are all impure, because his tools indicate that they were placed down to be sold and everyone will touch them. If he was not carrying the tools of his trade, they are all pure, for it can be assumed that no one touched them.
When a chavair places food or liquids down at the entrance to his store and enters, they are considered impure, for the passersby will touch them." + ], + [ + "When a priest purifies his keilim for the grape-pressing season and then sets them aside for the following grape-pressing season, it is assumed that their status remains unchanged, for unlearned people will not touch the keilim of a priest when they are in his winepress, because he partakes of pure food. If an Israelite puts away his keilim in a similar manner, by contrast, they are considered impure, unless he says: \"Within my heart, there was a resolve to guard against an unlearned person entering the winepress and touching the keilim.\"", + "When a person desires to make wine that is ritually pure while using workers who are unlearned, he must make sure that those who harvest the grapes immerse themselves in a mikveh. Similarly, if they were involved in producing oil, he should have those who work in the olive-press immerse themselves. He must stand over the workers and have them immerse themselves in his presence, for they are not familiar with the laws of immersion and intervening substances.
If the workers left the entrance to the olive-press and went outside to defecate behind a fence and returned, they are still considered as ritually pure. How far may they go and still be considered as ritually pure? Until they are hidden from the chavair's sight. If, however, they go out of his sight, they return to a state of impurity until he has them immerse again and they wait until nightfall.", + "When a source of impurity was found in the presence of olive-press workers and grape harvesters, if they say, \"We did not touch it,\" their word is accepted. This also applies if their children say: \"We did not touch the wine or the oil.\"", + "The following laws apply when a person purifies olive-press workers, brings them into the vat, and locks it. If there were keilim there that had contracted midras impurity, the entire olive-press is impure, for perhaps they touched those keilim. Even if the chavair saw them previously showing care not to touch those keilim, the olive-press is impure, for perhaps they moved them and thus contracted impurity and they think that a person who moves keilim with midras impurity is not impure. For unlearned people are not familiar with the impurity contracted by moving keilim.", + "When a chavair's donkey-drivers and porters were loaded with pure foods and they were proceeding in front of him, even if they were more than a mil ahead of him, they are pure. The rationale is that they assume that he is watching them. Hence, they are afraid to allow others to touch impurity, for they will say: \"He will come now, for he is following after us.\" If, however, he tells them: \"Go and I will follow you,\" as soon as they proceed beyond his sight, the foods are impure.", + "The following laws apply when a chavair was wearing a tunic and wrapped in a cloak while proceeding on his way. If he said: \"In my heart, I intended to guard the tunic from contracting impurity and I was careful about it, but I diverted my attention from the cloak,\" the tunic remains pure, while the cloak is considered impure, because it is possible that an unlearned person touched it.
If there was a basket on his shoulder with a pitchfork in the basket and he said: \"In my heart, I intended to guard the basket and to guard the pitchfork from something that would make it a source of impurity, but not from something which disqualifies it,\" the basket is pure, the pitchfork is impure, and all the terumah in the basket is impure. The rationale is that the impure pitchfork disqualifies the food in the basket.
If chavairim were using a barrel while in a state of purity under the assumption that its contents were ordinary food and it was discovered that they were terumah, even though it is pure, it is forbidden to be eaten, for perhaps it was touched by a person who had immersed in the mikveh that day. Such a person disqualifies terumah, even though ordinary food he touches is pure, as will be explained. Guarding terumah is not the same as guarding ordinary food. If, however, he states: \"In my heart, I intended to guard it from even an entity that will disqualify it,\" it is permitted to be eaten.
If a person's Sabbath garments become exchanged with his weekday garments and he wore his Sabbath garments on an ordinary weekday, they become impure, for one does not guard his weekday garments to the same degree as he guards his Sabbath garments.
An incident occurred concerning the wives of two chavarim whose clothes became exchanged in the bathhouse. The matter was brought to the attention of the Sages and they ruled that the garments were impure. Even if one's scarf fell and he asked a chavair to give it to him and he gave it to him, it becomes impure. This is a decree, enacted lest an unlearned person give it to him or lest the chavair not guard it, for a person will not guard articles that do not belong to him like he guards his own articles unless the other person notifies him and relies on him.", + "When a chavair dies and leaves pure foods, they are considered as pure. When he leaves keilim, they are impure. The rationale is that we suspect that perhaps they became impure and he had the ashes of the red heifer sprinkled on them on the third day of their impurity, and not on the seventh day. Or perhaps he had the ashes sprinkled on them on the seventh day, but did not immerse them. Or perhaps he did not have the ashes sprinkled on them on the seventh day at all.", + "When one witness tells a person, \"Your pure foods have contracted impurity,\" and the owner remains silent, his word is accepted and the foods are considered as impure. If he contradicts him and maintains that they did not contract impurity, it is assumed that their status has not changed unless two witnesses testify that they contracted impurity.
If a person was working together with a colleague with pure foods or sacrificial offerings and after a while, the colleague found him and told him when he met him: \"The pure foods with which I was working with you became impure or the sacrificial offerings that I was offering with you became piggul, his word is accepted. If, however, he met him and did not say anything and afterwards met him a second time and he told him the above, his word is not accepted. Instead, his sacrifices are assumed to be acceptable and his pure foods are assumed to be pure." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/Rabbi Moshe ben Maimon Maimonides; translated by Eliyahu Touger.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/Rabbi Moshe ben Maimon Maimonides; translated by Eliyahu Touger.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a9e90d65af550a758e220e31ee6d6201ccf76260 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/Rabbi Moshe ben Maimon Maimonides; translated by Eliyahu Touger.json @@ -0,0 +1,26 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524534/jewish/Metammeey-Mishkav-uMoshav-Chapter-1.htm", + "versionTitle": "Rabbi Moshe ben Maimon (\"Maimonides\"); translated by Eliyahu Touger", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "A zav, a zavah, a woman in the nidah state, and a woman after childbirth: all these four types of individuals are primary sources of impurity. They impart impurity to implements through touching them and impart impurity to other persons by touching them or carrying them. They impart impurity to the objects on which they lie, sit, or ride and cause them to also be considered as a primary source of impurity. And they impart impurity to the objects above them." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..346460cd37943958a82b7f3c9ad46d25ff7479b4 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/merged.json @@ -0,0 +1,193 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Those_Who_Defile_Bed_or_Seat", + "text": [ + [ + "A zav, a zavah, a woman in the nidah state, and a woman after childbirth: all these four types of individuals are primary sources of impurity. They impart impurity to implements through touching them and impart impurity to other persons by touching them or carrying them. They impart impurity to the objects on which they lie, sit, or ride and cause them to also be considered as a primary source of impurity. And they impart impurity to the objects above them.", + "Whether a woman is a minor zavah or a major zavah, whether her bleeding is natural or comes as a result of an outside cause, and whether a zav experienced two zav emissions or three, her or his impurity is the same with regard to imparting impurity to others.", + "An infant girl one day old can contract nidah impurity. At ten days old, she can contract zivah impurity. A female of three years old can impart impurity to a man with whom she engages in relations, as will be explained.", + "A male minor can contract zav impurity at the age of one day. Converts, servants, and natural-born Jews are all the same with regard to contracting the impurity of nidah and zivah.", + "A person who was castrated or one who is born sexually impotent may contract impurity because of a zav discharge like other men.", + "A woman does not contract impurity because of a zav discharge, nor does a man contract impurity because of reddish discharge. Instead, only a woman contracts impurity because of reddish discharge, and a man, because of a zav discharge.", + "The stringencies applying to both males and females are applied to a tumtum and an androgynus. They contract impurity because of a zav discharge like a man and because of uterine bleeding like a female. Their impure status is a matter of question. Hence terumah or sacrificial food that they touch is not burnt, nor are they held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity. If a zav discharge and uterine bleeding is secreted from such a person at the same time, terumah or sacrificial food that they touch is burnt. Nevertheless, they are not held liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food in a state of impurity, as Numbers 5:3: \"Male and female alike shall you send forth.\" Implied is that the impurity of a male must be definitive and the impurity of the female must be definitive.
Similarly, even if one touches a zav discharge and uterine bleeding from such a person simultaneously, he is not liable for entering the Temple in a state of impurity or for partaking of sacrificial foods in such a state. If a tumtum and an androgynus himself touched both a zav discharge and uterine bleeding that secreted from him, he is liable for entering the Temple in a state of impurity.", + "Even the slightest amount of the blood of nidah, the blood of zivah, or the blood of a woman who gave birth imparts impurity when touched or carried, as implied by Leviticus 15:33: \"A woman who suffers because of her nidah state and one who experiences a flow....\" According to the Oral Tradition, it was taught her secretion imparts impurity like she does.
We already explained with regard to the prohibition of a nidah, that there are five shades of impure bleeding experienced by a woman. If, however, she secretes a green blood-like discharge, it is pure. It does not resemble her saliva or other fluids that she discharges. The difference is that saliva collects and is discharged as drops, while this flows out and descends.", + "When a woman gives birth to a child through Cesarean section and uterine blood was released from her body together with the child, that blood is a primary source of impurity like the blood of nidah, childbirth, or zivah. The rationale is that the uterus is a place of impurity for all blood that emerges from it. The woman is ritually pure unless the blood flows out through her vaginal channel.", + "When the uterus of a woman is ripped away from its place and falls to the earth, the woman is impure until the evening. Similarly, if the uterus discharged two pearl-like drops of fluid, the woman is impure until the evening. She is, however, not a nidah unless she discharges one of the five types of blood that render her impure.", + "If a woman discharged one drop of a white fluid, she remains pure, for that certainly comes from outside the uterus.", + "The discharge of a zav is considered as a primary source of impurity like a zav himself, as implied by Leviticus 15:2: \"His discharge is impure.\" Even the slightest amount of it imparts impurity when touched or when carried.
The first discharge of a zav does not impart impurity when carried. It is considered like semen. This applies whether it was discharged by an adult man or a male child. Similarly, any bed or seat on which such a person sat between the first discharge and the second discharge is pure, for one is not categorized as a zav until he experiences two discharges, as we explained in Hilchot Mechusrei Kapparah. If he experiences one discharge that lasts as long as two, only one who moves the last drop contracts impurity.", + "The first zav discharge of a person afflicted by tzara'at imparts impurity when touched or when carried, as implied by Numbers 5:2: \"All those afflicted with tzara'at, every zav, and all those impure because of contact with a corpse.\" The verse establishes an association between a person afflicted with tzara'at and zav in the complete sense of the term. Just as the discharge of a zav in the complete sense of the term imparts impurity when carried, so too, even the first discharge of a person afflicted with tzara'at imparts impurity.", + "The saliva, semen, and urine of a zav - all three of them are primary source of impurity according to Scriptural Law. Even the smallest amount of each of them imparts impurity when touched or carried. These concepts are derived as follows. With regard to the saliva of a zav, Leviticus 15:8 states: \"When a zav will spit upon a pure person,... he shall be impure until the evening.\" And it is impossible that the urine or the semen of a zav will not have some drops of his zav discharge.", + "The same laws that apply to a zav apply also to a nidah, a woman after childbirth, and a zavah. The saliva and the urine of each of them is a primary source of impurity like that of a zav. Similarly, whenever the term zav is used in these laws, the intent is either a zav or one of the other three.", + "There are nine types of fluids produced by a zav. Three of them are primary sources of impurity: his saliva, his semen, and his urine. Even the slightest amount of them imparts ritual impurity to a person or an implement, as we explained.
Three of them are considered as a derivative of impurity: tears, blood from a wound, and a woman's milk. Each one of these is considered as an impure fluid that does not impart impurity to humans, but does impart to implements according to Rabbinic Law, as will be explained. And there are three which are pure: sweat, puss, and feces. The laws that apply to these three fluids from a zav and the others like him are the same as when these fluids that are discharged by an ordinary person who is pure.
His phlegm, spittle, and mucus are considered like saliva in all contexts and they are included in the term saliva. When blood flows from the male organ or from the mouth, it is considered as the blood of a wound. If a person sucks a wound and spits out the blood, it imparts impurity like saliva does. For it is impossible that the blood that he sucks will not have drops of saliva." + ], + [ + "Uterine bleeding of a nidah, a zavah, or a woman in childbirth, imparts impurity whether it is moist or dry. Nevertheless, the discharge of a zav, his saliva, and his semen impart impurity only when moist. If, however, they are overly dry, they do not impart impurity.
To what extent must these substances be dry not to impart impurity? If they would return to their natural state after being soaked in lukewarm water for 24 hours, they impart impurity as if they were moist. If they would not return to their natural state after this, they are considered as having been dried out, even if the water was lukewarm at the outset even though it was not lukewarm at the end of the 24 hour period. All of these matters are part of the received tradition.", + "When flax was spun by a woman in the nidah state, one who moves it is pure. If it was moist, it imparts impurity because of the saliva from her mouth.", + "When a zav places his mouth on a cup and then changes his mind and decides not to drink from it, one who moves the cup remains pure. If the zav drank even the slightest amount from it, a person who moves it is impure because of the liquid from the mouth of the zav.", + "When a zav bites into a piece of bread or an onion, a person who moves them is considered pure. If he bites into a zucchini or a cucumber, one who moves them is impure, because of the liquid from the mouth of the zav which becomes mixed with them.", + "When the shells of beans and vetch were cut off by a gentile, one who moves them is impure, because gentiles are considered like zavim in all contexts, as will be explained. The ruling concerning shells in the marketplace depends on the majority.", + "When impure blood becomes mixed with water, the entire mixture is pure if there is no appearance of blood. If such blood becomes mixed with pure blood and/or with wine, we consider the wine and the blood as if they were water.
Similar laws apply if impure saliva becomes mixed with water. If the saliva remains a viscous entity as is its natural state, it is impure. If it is reduced to nothing in the water and it is no longer visible as a distinct entity, everything is pure. If it becomes mixed with other saliva, we consider the pure saliva as if it was water.
Similarly, when the urine of such an impure person becomes mixed with water, if it is no longer visible as a distinct entity, the entire mixture is pure. If not, it is impure. If it is mixed with wine or pure urine, we consider the wine or the pure urine as if it was water.
If the urine of a Jew becomes mixed with the urine of a gentile, the ruling is determined by the majority. What is implied? When there is a urinal into which both gentiles and Jews would urinate, if the majority of those who use the urinal are gentiles, all its contents are impure. If the majority are Jewish, all its contents are pure. If equal numbers use it, all its contents are impure. Similarly, if the urine of one gentile is mixed with the urine of one Jew, the ruling is determined by the majority.", + "Urine can be borrowed from Jews in all situations. We do not suspect that it is from a nidah, for Jewish women were not suspect to save their urine when in the nidah state.", + "When a urinal into which a zav or a zavah would urinate was washed once or twice, the fluid with which it was washed is deemed impure. After the third washing, whether it was washed with water or other urine, the fluid is pure, because it can be assumed that none of the impure urine remained.", + "When at the conclusion of the seven spotless days she is required to count, a zavah felt that she had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, descended to a mikveh immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally while she was a zavah or after it actually emerged when she is pure. Similarly, if a gentile woman who had already begun to urinate, but nevertheless contained herself, converted, immersed herself, and only urinated after the immersion, the status of the urine is in doubt. It is unresolved whether we consider the urine as if it had emerged originally and it is considered as the urine of a gentile woman or after it actually emerged, and is considered as the urine of a pure Jewish women.", + "Canaanite maidservants and servants contract impurity due to zivah, nidah, and childbirth, like Jews do. Gentiles, by contrast, do not contract impurity not through zivah, nidah, or childbirth according to Scriptural Law, as can be inferred from Leviticus 15:2 which states: \"Speak to the children of Israel and tell them: 'A man should he experience a discharge.'\" Implied is that the children of Israel contract impurity through zivah, but not the gentiles.
Our Sages, however, decreed that all gentiles impart impurity like zavim in all contexts, both males and females, provided the male is nine years old or more and the female is three years old or more. They did not decree that children under these ages contract impurity, for the primary reason for the decree is that a Jewish child will not be involved in sodomy with gentiles and there is no concept of sexual intimacy for children of younger ages.
When this decree was instituted, they did not decree against the semen of a gentile. Instead, the semen of a gentile is pure, as is its status according to Scriptural Law. Why was a decree not instituted to render it impure? To make it known that the gentiles' impurity is of Rabbinic origin. For everyone knows that if their status as zavim was Scriptural in origin, their semen would be impure like the semen of a zav. And since they know a gentile's impurity is of Rabbinic origin, they will not burn terumah and sacrificial food to which they imparted impurity.
Thus we can infer that all of the following: a gentile male's zav discharge, a gentile woman's nidah blood, her zivah blood, and the blood that comes at childbirth, a gentile man and a gentile woman, even though they are pure from any uterine bleeding and discharges, the saliva of gentiles, their urine, the couches on which they lie, the saddles on which they ride, and one who has relations with a gentile woman are all primary sources of impurity according to Rabbinic Law.
Therefore, one is not liable for entering the Temple or partaking of sacrificial food if one contracted impurity from one of these sources, nor is terumah burnt if it contracted impurity from such a source. All of them do, however, impart impurity to people and implements through physical contact and impart impurity to a person when carried as a zav does in all contexts. It is just that the impurity is of Rabbinic origin, as stated above.
Blood from a gentile woman's uterine bleeding is considered as her saliva and her urine and it imparts impurity when moist, but not when dry." + ], + [ + "A person who has intimate relations with a nidah is impure like she is. He is one of the primary sources of impurity according to Scriptural Law. He imparts impurity to keilim by touching them and imparts impurity to people through carrying, touching, and moving, and he imparts impurity to the surface on which he lies or rides like a nidah does.", + "The status of the impurity imparted by a man who was intimate with a nidah to a surface on which one lies or rides is not the same as that imparted by a nidah to a surface on which one lies or rides. For a surface on which one lies or rides that was stepped on by a nidah is a primary source of ritual impurity. In contrast, a surface on which one lies or rides that was stepped on by a man who was intimate with a nidah is a derivative of ritual impurity like keilim that he touched which do not impart impurity to other people or to other keilim, only to foods and liquids.
Why is the impurity that he imparts of a lesser status than the impurity that she imparts? Because with regard to a man who was intimate with a nidah, Leviticus 15:24 states: \"Her nidah impurity will be imparted to him and he will be impure for seven days\" and continues: \"Any surface on which he lies shall be impure.\" Now, since it is stated: \"Her nidah impurity will be imparted to him,\" would it not be obvious that he imparts impurity to a surface on which one lies? Why then was it stated? According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah removed it from the severe category of impurity in which it imparts impurity to people and keilim and placed it in a lesser category in which a surface on which he lies is a derivative and does not impart impurity to people and keilim, only to foods and liquids like other derivatives of impurity.", + "A man contracts the impurity of one who is intimate with a nidah or a zavah when he is intimate with such a woman or if he is intimate with a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth, whether the two engaged in vaginal or anal intercourse, whether he inserted only the corona or inserted the entire male organ, and whether it was an adult male who was intimate with a minor or a male minor who was intimate with an adult woman.
When does the above apply? When the male involved is at least nine years old and the woman involved at least three years old. If, however, either is younger than this, the male does not contract the impurity of one who has relations with a nidah, only that of one who touches a woman in the nidah state. His impurity is thus considered a derivative; he is not a primary source. Similarly, one who sodomizes a zav is considered as one who touches a zav. Also, the same laws that apply to one who touches a zav apply to a woman who is intimate with such a person.", + "All of the following - nidah, a zavah, a woman who is watching one day because of a day of impurity, or a woman after childbirth even if she did not experience uterine bleeding - contract impurity retroactively for a twenty-four hour period or until the last vaginal inspection the woman made. This is referred to as the twenty-four period of a nidah.
What is implied? A woman who did not have a fixed time when she would menstruate was pure. She made a vaginal inspection in the morning and found that she was pure. At noon, she made another vaginal inspection and discovered blood. Accordingly, any ritually pure entities that she touched between the first inspection and the second inspection are impure retroactively. Similarly, if she made a vaginal inspection one day and found herself pure and made another inspection two or three days afterwards and discovered uterine bleeding, all of the articles she touched within twenty-four hours before the inspection during which she discovered the bleeding are considered as impure retroactively.
A checking cloth used after intimacy is considered as a vaginal inspection, but one used before intimacy is not, because she does not make a thorough inspection with it.", + "A woman who has a fixed time when she menstruates and discovers uterine bleeding at that time is impure only from that time onward. She is not impure retroactively. If the fixed time when she menstruates arrives and she did not inspect herself and then inspected herself after the passage of several days and discovered uterine bleeding, she is considered as impure retroactively and is assumed to be a nidah from the fixed time that she usually menstruates. This is the impurity associated with the fixed time for menstruation referred to universally.
If the woman discovered that she was pure when she inspected herself after her fixed time for menstruation, she is pure.", + "Whenever a woman has a fixed time during which she menstruates, she will also experience physical symptoms at the onset of menstruation, e.g., she will yawn, sneeze, feel heaviness and strain at the opening to her stomach and lower body, become overcome by trembling, or feel that her head and limbs are heavy, or the like.
There are women whose pattern is to experience bleeding immediately after one of these physical symptoms begins. And there are other women who will wait, and continue experiencing these symptoms for an hour or two and experience bleeding only at the end of the expected time. When a woman's pattern is to experience bleeding at the beginning of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are impure. If her pattern is to experience bleeding at the end of the expected time, any pure articles she touches during the expected time are pure. She is only concerned about the articles she touched from the time she is accustomed to experience bleeding until she actually discovers bleeding.", + "When a woman discovers a bloodstain, she is retroactively impure until the time she made an inspection. Similarly, a garment on which a stain was discovered is retroactively impure.
Until when? Until such a time concerning which the woman says: \"I checked this garment and it did not have a bloodstain.\" Even if she washed the garment, but did not inspect it, it is impure retroactively from before she washed it until the time when it was inspected. Even if a moist stain was found, she is considered impure retroactively until the time she made an inspection. The rationale is that there is reason to say that it was there previously and now water fell upon it and caused it to become moist.", + "A bloodstain discovered by any of the women who are impure only from the time they discover uterine bleeding onward is equivalent to the discovery of uterine bleeding and does not cause her to contract impurity retroactively.
Any of the women who contract impurity retroactively, whether they discovered uterine bleeding or a bloodstain, also impart impurity retroactively to surfaces upon which one lies or rides, causing them to impart impurity to a person or to garments. Similarly, their saliva and urine impart impurity retroactively. They even impart impurity retroactively to an earthenware container that is sealed closed.
They do not, however, impart the severe impurity associated with intimacy with a nidah to a man who is intimate with them. He is considered only as if he touched them. Whenever a woman discovers a bloodstain, a man who is intimate with her after she discovered the stain is considered impure as one who was intimate with a nidah.", + "When a fetus sticks out his hand from the womb of a pregnant woman, his mother contracts the impurity of a woman who gave birth.
The impurity of a woman whose fetus sticks out its hand, the impurity imposed retroactively for 24 hours or until the previous inspection that was mentioned, the impurity associated with the fixed time when a woman usually menstruates, and the ritual impurity associated with bloodstains are all Rabbinic decrees and were instituted because of a doubt. Therefore terumah and sacrificial foods are not burnt because of them. Instead, the ruling concerning them is held in abeyance. Similarly, the ruling concerning ordinary foods that were treated with the sanctity associated with sacrificial foods that contracted impurity from one of these sources is held in abeyance. Nevertheless, ordinary food that is treated with the sanctity associated with terumah and ordinary food from which challah has not yet been separated do not contract impurity from any of these sources, for they are Rabbinic decrees.
Thus one can conclude that: all of these women mentioned previously in this halachah, an object on which one lies or rides to which they imparted impurity, their saliva, their urine, one who is intimate with a woman who discovered a bloodstain after the bloodstain was discovered, one who was intimate with a woman after the fetus stuck out a limb and then returned it, are all primary sources of impurity according to Rabbinic decree." + ], + [ + "There are four women who are impure only from the time they discover uterine bleeding onward. They do not impart impurity retroactively. They are: a woman who is pregnant, one who is nursing, a maiden, or one who is elderly.
What is meant by a pregnant woman? A woman whose pregnancy has become obvious. If she was considered as pregnant and then experienced uterine bleeding and discharged a sack full of air or an entity that is not considered as a fetus, her status continues without and she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If she experienced uterine bleeding and directly afterwards, her pregnancy became obvious, she becomes impure retroactively like other women.
What is meant by a woman who is nursing? A woman within 24 months of childbirth, even if her child died within this time, she weaned him, or gave him to a nursemaid, she is impure only from the time bleeding is discovered. After 24 months, even if she continues to nurse, she becomes impure retroactively like other women.
What is meant by the term \"a maiden\"? A girl who has never menstruated, i.e., the intent is a maiden with regard to menstruation and not a maiden with regard to hymeneal bleeding. What is implied? Even if she was married and experienced uterine bleeding because of marriage or she gave birth and experienced uterine bleeding because of birth, she is still considered as a maiden with regard to the ruling that she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward.
What is meant by the term \"elderly woman\"? A woman who did not menstruate for three months as she approached advanced age. When is she considered elderly? When she is called an old woman by others in her presence and she does not protest. If three 30-day intervals pass and then she menstruates, another three 30-day intervals or more or less pass, and she menstruates, she is considered like other women and imparts impurity retroactively.", + "When a girl menstruates for the first time, even if her blood is flowing or dripping for all seven days, it is considered as if she experienced bleeding once. If she experienced bleeding, it stopped and then started again, it is considered as if she experienced bleeding twice.", + "When a young girl who had not yet reached the age when she is expected to menstruate experiences uterine bleeding for the first and second times, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If she experiences bleeding a third time, she imparts impurity retroactively. If three months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If three other months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If three other months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure retroactively.", + "When a young girl reaches the age when she can be expected to menstruate and experiences uterine bleeding for the first time, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. From the second occasion onward, she imparts impurity retroactively. If three months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If three other months then pass without her menstruating and then she menstruates, she is impure retroactively.", + "If a pregnant woman, one who is nursing or elderly, or a girl who has never menstruated, but has reached the age when that is likely experiences uterine bleeding once, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If such a woman experiences bleeding a second time, she imparts impurity retroactively like all other women, as explained. If, however, the first time she experienced bleeding, it came because of external factors, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward, even if she experiences bleeding a second time.", + "When a pregnant or nursing woman experienced uterine bleeding and then a three month interval passed before she experienced bleeding again, she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward. If another three months pass without her menstruating and then she experiences uterine bleeding again, i.e., a third experience of bleeding when counting the first, she imparts impurity retroactively.
When a woman experiences uterine bleeding within 24 hours of experiencing \"the bleeding of purity,\" she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward.
Any woman about whom it is said, \"she is impure only from the time she discovers uterine bleeding onward,\" must continuously inspect herself even though she does not impart impurity retroactively. All women who inspect themselves frequently are praiseworthy, with the exception of a woman in the nidah state and a woman who is granted \"the bleeding of purity,\" for whom the inspections are of no consequence whatsoever.", + "The Sages ordained that Jewish women should inspect themselves every day in the morning because of the pure articles that they touched the previous evening and in the evening, because of the pure articles they touched in the morning. Whenever a woman partakes of terumah, she should inspect herself when she partakes of the terumah.
Every woman should inspect herself before she is intimate with her husband, because she also inspects herself for the sake of pure articles. If, however, she does not have to do with pure articles, she need not inspect herself for the sake of intimacy with her husband. For every woman who has a fixed time when she is expected to menstruate can operate on the presumption that at other times, she is pure with regard to relations with her husband, as we explained with regard to the laws of nidah.", + "Jewish young girls who have not reached puberty may operate under the assumption that they are pure. It is not necessary that women inspect them. Once they reach puberty, they must undergo an inspection and they should be inspected by mature women.", + "When a woman who is a deafmute, an intellectually or emotionally compromised woman, or one who lost control of her mental faculties due to sickness has an intellectually capable woman who cares for her, they may partake of terumah.", + "Any garments stained with blood coming from Jewish homes are assumed to be impure. Those coming from gentile homes are considered to be pure. Those found in Jewish cities are considered to be pure. For Jews are not suspected of casting away their bloodstained garments. Instead, they are hidden away.
Accordingly, any bloodstained garments that are discovered are considered as pure with the exception of those in holes and around an impure room. In all instances, the impurity is only a decree, imposed because of doubt, as we explained.", + "Whenever a bloodstained garment is found, it should be treated with seven detergent agents. Afterwards, whether or not the stain is purged, the garment is immersed in a mikveh and then is deemed pure.
The rationale is that if it is not purged at all, it was a tint. If it was purged or its color faded, it is assumed to be a bloodstain. Since it was treated with these seven detergents, the blood has already been nullified even though a trace of it is still apparent. Even when a stain definitely came from nidah bleeding, once it was treated with these seven detergent agents, the blood is considered as nullified. The garment may be immersed and then used in connection with ritually pure entities.", + "When a bloodstain on a garment is no longer detectable, the entire garment should be treated with the seven detergent agents and then immersed.
The following laws apply when semen is no longer detectable on a garment: If it the garment was new, it should be checked with a needle. If the garment was worn, it should be inspected in the sun.", + "The following laws apply when a garment that was stained was immersed in the mikveh and then brought into contact with ritually pure articles. If afterwards it was treated with the seven detergent agents and was not purged, it is a tint. The ritually pure articles with which it came into contact remain ritually pure and there is no need to immerse it again. If the stain was purged or faded, it is a bloodstain. The pure articles are impure, because the person was concerned with the stain as evidenced by his removal of it. The garment must be immersed a second time to purify it.", + "When a stain was treated with six of the seven detergent agents and it was not purged and then it was treated with soap and it was purged, the pure articles with which it came into contact contract impurity. Although soap removes tints as well, since the garment was not treated with all seven detergent agents, it is presumed that it was a bloodstain and that, had the seventh agent been used, it would have been purged.
If one treated a stained garment with all seven detergent agents and the stain was not purged and then treated it with them again and it was purged, but a trace remained, all of the pure articles with which it came into contact between the first washing and the second washing are pure. All of the pure articles with which it came into contact after the second washing are impure. The rationale is that since he showed his intent that he objects to any trace of the stain and desires to remove all remnants of it, the garment is impure until all remnants are nullified and it is immersed in a mikveh.
In Hilchot Issurei Bi'ah, we already explained the seven detergent agents with which a stain is treated and how it is treated with them.", + "When a woman dies and afterwards menstrual blood flows from her body, it imparts impurity to garments it stains. The rationale is that the uterus is an impure place. Hence, even though the blood flowed out after she died and the laws of nidah no longer apply, since it emerged from an impure place, it imparts nidah impurity to garments it stains. If it comprises a revi'it, it imparts impurity to everything under the same shelter and it imparts impurity to garments it stains." + ], + [ + "A zav, a zavah, a nidah, and a woman after childbirth remain impure and impart impurity to humans, articles, and articles on which one sits or lies until they immerse. Even if they remained several years without an impure emission, but did not immerse, they remain impure.", + "When a woman after childbirth does not immerse after the seven days of impurity obligated after the birth of a male child and the fourteen days obligated after the birth of a female child, any blood that will be discharged afterwards even though it is discharged during her days of purity, is like the blood of a nidah and imparts impurity whether it is moist or dry. Scripture did not make the matter dependent on days alone, but on days and immersion.", + "When a woman who gave birth descended to immerse herself to make the transition from impurity to purity and she discharged blood as she was descending and emerged from the inner space of her uterus, it is impure. Immersion has no effect on this blood even though it is still within her body. If she discharges it as she ascends from immersion in the mikveh, it is pure. For it is \"pure blood\" and the immersion is effective with regard to all the blood that is within her body and causes it to be considered as \"pure blood.\"", + "When a woman after childbirth immersed after the seven impure days that follow the birth of a male, after the fourteen impure days that follow the birth of a female, or after counting seven spotless days if she gave birth in a state of zivah, throughout her days of purity, she is considered as an impure person who immersed but nightfall has not arrived. She is not required to undergo another immersion at the conclusion of her days of purity. Instead, when those days are completed, she is like a person who immersed in the mikveh and the day passed.
In which contexts is she considered as a person who has immersed that day? With regard to terumah and the second tithe. But with regard to sacrificial food, she is like a person who is a derivative of impurity who did not immerse. She is like a person who touched a nidah or a person who is impure due to contact with a corpse who has not yet immersed, or the like. Thus it can be concluded that a woman in the midst of her days of purity may partake of the second tithe and disqualifies terumah like a person who has immersed that day does, as will be explained.
If some of her saliva or her pure blood fell on a loaf of bread that was terumah, the loaf remains pure. For fluids coming from a person who immersed that day are pure, as will be explained. Such fluids do, however, impart impurity to sacrificial foods as a derivative of impurity would until her days of purity are completed and she is pure in all respects. It appears to me that since she imparts impurity to sacrificial foods during these days of purity, she must immerse herself at the end of her days of purity and only then may she touch sacrificial food. This applies even though she does not require another immersion to partake of terumah.", + "When a woman who gave birth and who is afflicted by tzara'at immersed herself after the seven days of impurity required after giving birth to a male or the fourteen days required after a female, her \"pure blood\" is impure like her saliva and her urine. They are all considered as impure fluids, for all fluids that become impure that are discharged from impure people are like liquids that they touch with the exception of a zav and the like. For the three fluids they discharge are sources of ritual impurity, as we explained.", + "When a minor zavah immerses on the day she is watching after sunrise, the status of the articles she touches and a man with whom she is intimate is indefinite, as we explained with regard to the prohibitions of nidah. If she completes the day without experiencing further uterine bleeding, anything she touches is pure and one who is intimate with her is pure and he is exempt. If she experiences uterine bleeding after she immerses, any pure objects that she touched are impure, the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply and a man who is intimate with her is liable for a sin-offering.
If she immersed herself before dawn during the night before the day on which she should be cautious, it is as if she never immersed and the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply.", + "When a woman experiences uterine bleeding on the eleventh day of zivah. and immersed herself in the evening, on the night of the twelfth, the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply even though she is not fit to become a major zavah, as we explained with regard to the prohibitions of nidah.", + "If she immersed on the twelfth day after sunrise, although she is forbidden to engage in intimacy until the evening, if she was intimate, the man with whom she was intimate is pure and articles on which one lies or rides that she touches are pure even if she experiences uterine bleeding on the twelfth day after immersion. The rationale is that this day is the beginning of the days of nidah, as we explained with regard to the prohibitions of nidah. The twelfth day is never joined to the eleventh day. Therefore even if she experiences bleeding on the eleventh day, she need not be cautious regarding the twelfth day. Instead, she may immerse herself and touch articles that are ritually pure.
If, by contrast, she experiences uterine bleeding on the tenth day, she should immerse herself on the eleventh day and be cautious with regard to it. For if she experiences uterine bleeding after immersing herself all the pure articles she touches become impure. Similarly, a man with whom she engages in relations becomes impure, even though she will never become a major zavah as a result of this bleeding, as we explained with regard to the prohibitions of nidah.", + "When a zav and a major zavah immerse on their seventh spotless day as we explained, they should not touch articles that are ritually pure until the evening, lest they experience an impure discharge that day. In such an instance, that would disqualify the seven days which were counted and retroactively, the pure articles would become impure. Although the laws concerning the impurity imparted by a zav to an article on which one lies or rides apply retroactively, they do not retroactively impart impurity to an earthenware utensil that they moved after they immersed even though they experienced an impure discharge after immersing and disqualified all the days that they had counted. Nevertheless, any earthenware utensil that they touched until they experienced the discharge is pure." + ], + [ + "We have already explained that a zav and the others in that category impart impurity to an article on which one lies, sits, or rides.
An article on which one lies and one on which he sits are essentially the same. Why then did the Torah mention them separately? To teach that although a seat is fit for sitting and a couch is fit for lying, whether one sits on a couch or lies on a seat, he causes it to become impure. Therefore I will mention a surface on which one lies alone and it should be understood that the same applies to a surface on which one sits.
What is meant by a surface on which one rides? The surface on which one sits when riding, e.g., a donkey's packsaddle or a horse's saddlecloth.", + "Any article on which one lies or rides to which a zav or the like imparted impurity becomes a primary source of impurity according to Scriptural Law. It imparts impurity to a person and keilim when touching them and to a person when being carried by them.
What is the difference between the laws pertaining to an article on which one lies and one on which one rides? With regard to touching an article on which one lies, if a person touches clothes and other keilim while he is still touching the impure article, he imparts impurity to them and makes them a primary derivative of impurity. One who touches an article on which one rides, by contrast, does not impart impurity to clothes and keilim even when he touches them while touching the impure article. Nevertheless, one who carries either an article on which one lies or rides imparts impurity to clothes and other keilim until he severs contact with the source of his impurity.
What is the source that teaches that a distinction is made between touching and carrying with regard to the impurity of an object on which one rides and no such distinction is made with regard to the impurity of an object on which one lies? With regard to an object on which one lies, Leviticus 15:5 states: \"A man who touches his couch.... shall launder his clothes,\" while with regard to an object on which one rides, ibid.: 9-10 states: \"Any object on which he will ride... anyone who touches anything that will be beneath him will be impure until the evening.\" In the latter instance, it is not said that he must launder his garments. This teaches that he does not impart impurity to his garments when touching the source of impurity. And it is written ibid.: \"One who carries them shall launder his garments.\" This applies equally to one who carries an article on which one rides and an article on which one lies.
Thus it can be concluded that a zav, a zavah, a nidah, and a woman after childbirth, the articles on which they lie, their saliva, their urine, the blood of a nidah, a zavah, and a woman after childbirth, and the discharge of a zav are all primary sources of impurity. If a person touches any of these or carries them, he imparts impurity to his clothes and other keilim while he is touching them or carrying them. He does not, however, impart impurity to another person or to an earthenware container. For any entity that imparts impurity to a human imparts impurity to an earthenware container and any entity that does not impart impurity to a human does not impart impurity to an earthenware container.
Thus it can be concluded that whenever it is said about an impure person: \"He shall launder his clothes,\" he imparts impurity to clothes that he touches as long as he does not separate from the entity imparting impurity to him. He makes those garments primary derivatives of impurity, like he is. He imparts impurity to other keilim like garments with the exception of earthenware containers. For he does not impart impurity to another person or to earthenware containers even though he has not separated from the entity imparting impurity to him.
Whenever, by contrast, Scripture does not say about an impure person: \"He shall launder his clothes,\" his status is the same before he separates from the entity imparting impurity to him as it is afterwards. He does not impart impurity to garments, because he is merely a derivative of impurity. Needless to say, he does not impart impurity to another person or to earthenware containers. Therefore a person who touches an article on which a zav rode does not impart impurity to garments when touching it. One who carries such an article, by contrast, imparts impurity when carrying it, as we explained.", + "All keilim that rest above a zav or the like are called madaf. They are considered as articles that he touches and they do not impart impurity to another person or to an earthenware container. They do, however, impart impurity to food or liquids like other derivatives of impurity. The impurity of madaf is a Rabbinic decree.", + "When a zav, a zavah, a nidah, a woman after childbirth, or a person afflicted by tzara'at die, they impart impurity to an object on which they lied or rode after their death just as they would during their lifetime until their flesh decomposes. This is a Rabbinic safeguard, decreed lest one of these individuals lose consciousness and it appear that they died, but they did not actually die. Thus a surface on which one of these lie or ride after death is a primary source of impurity by Rabbinic decree. When, by contrast, a gentile dies, a surface on which he lies after death is not considered as a source of impurity, for even when he is alive, he imparts impurity only due to Rabbinic decree, as we explained.", + "Whenever you hear the terms \"the impurity of an object upon which one lies or rides,\" the intent is not necessarily that the impure person touch the object on which one lies or rides while resting on them. Instead, even if there are large stones above the entity made to lie or ride on and the zav rested on the stones from above, the surface on which one lies or rides becomes a primary source of impurity. Even when there are 1000 surfaces on which a person lies or rides one on top of another and a stone is on the uppermost and a person who imparts impurity to an object on which he or she lies or sits on top of the stone, everything becomes impure. Both the article on which one lies that touches the earth and the uppermost one become primary sources of impurity when they are affected by the zav's lying down.
Similarly, if one of the individuals who impart impurity to an object on which he or she lies or sits was below, there was a stone on top of him, and food, liquids, keilim, and/or a person on the stone, one on top of the other, they are all impure and are considered as primary derivatives of impurity. Whether a k'li, food, a liquid, or a person touches a zav or the k'li, food, liquid, or person was on a stone that was above the zav, there is no difference. In both instances everything is considered as a derivative of impurity and does not impart impurity to a person or to keilim. The only exception is a person who is above a zav who is still in contact with the zav who imparted impurity to him. He imparts impurity to other keilim, as we explained.", + "When food, liquids, and keilim that are not made to lie, sit, or ride upon were below other articles and a zav or the like sat above them without touching them, they are all pure. If, however, a person was below and a zav was above, he is impure even if he does not touch him, because he is carrying the zav, like anyone who carries an article that imparts impurity when carried. The one carrying it becomes a primary derivative of impurity.
Thus one can conclude that anything that is above a zav is impure, whether a person, articles on which one lies, sits, or rides, all other keilim, food, and liquids. Everything is a primary derivative of impurity. Everything that is below a zav and does not touch him is pure except a person or an article made to lie, sit, or ride upon. There is a difference between them. The person is a derivative of impurity and the article made to lie, sit, or ride upon is a primary sources of impurity, as we explained." + ], + [ + "A zav imparts impurity to articles on which one lies, sits, or rides in five ways: by standing above them, sitting above them, lying above them, hanging from them, or leaning on them.
What is implied? When there is an article on which one lies, sits, or rides - even if it is under a stone - if one of the persons who imparts impurity to articles on which one lies stands, sits, lies on the stone, hangs from it, or leans on it, since he was in someway supported by the article, it becomes a primary source of impurity. Any of these five acts is included in the term midras whenever it is used.", + "Similarly, an object on which one lies and rides imparts impurity to a person in seven ways, in the five listed in the previous halachah, by touching and by carrying.
What is implied? When a zav was supported by an article on which one lies or rides and thus imparted impurity to it, if a person touches or carries that article, he contracts impurity. Similarly, one contracts impurity if one sits on it, stands on it, lies on it, hangs from it, or leans on it, even if there is a stone separating between the person who was pure and the impure support, as Leviticus 15:6 states: \"One who sits on the article on which the zav had sat.\" According to the Oral Tradition, it was taught that the place on which a zav sits and imparts impurity causes a person who is pure who sits there to contract impurity. Now just as a zav imparts impurity to an object on which one rides or sits that is beneath a stone, so too, a pure person can contract impurity from an object on which one rides or sits that is beneath a stone, even though the zav is not on the object on which one sits. A person who contracts impurity who is above the midras imparts impurity to his garments as long as he does not separate from the article that imparted impurity to him, as we explained.", + "A zav does not impart impurity to an object upon which one lies until the majority of his body is supported by the object upon which one lies, sits, or rides. Similarly, when a pure person is supported by a midras made impure by a zav, he does not contract impurity because of the midras until the majority of his body is supported by it. If, however, only the lesser portion of his body is supported by it, since he did not touch it, he remains pure.
What is implied? If the lesser portion of an impure person's body is on a surface on which one lies and the lesser portion of the pure person's body is on that same surface, the surface is pure and the pure person whose body was supported in part by it is pure. When the majority of the impure person's body was supported by the lesser portion of the surface on which one lies or rides, that surface becomes impure in its entirety. Similarly, if the majority of a pure person's body was supported by the lesser portion of an impure midras, he becomes impure even though he was supported only by the lesser portion of the object on which one sits.", + "When a zav was sprawled over five benches that are positioned lengthwise, they are all impure, because each one of them supported the majority of his body. If they were positioned widthwise, they are pure, because the majority of his body was not supported by any of them. If he slept upon the benches, they are all impure, because maybe he turned over and each one supported the majority of his body at a given time.
If he was sprawled over six supports, each of his two hands on one, each of his two feet on one, his head on one and his trunk on one, the only one which is impure as a surface on which one lies is the one under his trunk, because the majority of his body is supported by it.
If he is standing on two supports, one foot on one and the other on the second, they are both impure.", + "If a person was sitting on a bed and there were four surfaces, each one under one of the four legs of the bed, they are all impure. The rationale is that the bed cannot stand merely on three.", + "If a zav was riding on an animal and there were four surfaces, one under each of the animal's four feet, they are all pure. The rationale is that the animal can stand on three feet. Thus the fourth is merely an assist and an assist is not significant. Thus each of the legs is fit to be considered as merely an assist. Since we do not know which forefoot or hindfoot the animal was not using for support, none of them are considered as impure. Hence they all remain pure.
Therefore if one support was under the two forefeet of the animal, its two hindfeet, or a forefoot and a hindfoot, the support is impure, for this support definitely served as a base for the zav, for an animal cannot stand on only two feet.", + "When an impure person sat on the beam in an olive press, all of the keilim in the net are impure, for they are pressed directly under the beam. When, by contrast, a person sits on a launderer's press, the garments under the board in the press are pure. The press rests on its own feet and not on the garments that are under it. Thus if a person would desire to insert a knife or the like between the garments that are under the press and the press, he would be able to, even though the press is tied close.", + "When a zav used for support an implement that was not made for one to lie, sit, or ride on, since he did not touch it, it is pure even though it could have been used to lie on. The rationale is that we tell him: \"Stand up and let us perform our work with this article.\"
What is implied? If one turned over a measuring container for grain or a kneading trough and sat on it, or sat on a curtain or the sail of a ship, they are pure, as implied by Leviticus 15:4 which states \"that he sits upon,\" indicating an article set aside for sitting and not one concerning which would be said: \"Stand up and let us perform our work,\" for this article was not made for sitting.
If the article was used to be sat upon together with the purpose it was made, it can contract impurity as a midras, for example, a veil, a cloak, an outer garment, a drinking pouch, and a carrying bag. Even though none of these entities were made to lie upon, if such an article could be used to lie upon together with the purpose for which it was made. Similar laws apply in all analogous situations. In Hilchot Keilim, I will explain which keilim can contract impurity through midras and which do not, which keilim are fit for sitting, which are fit for lying, and which are fit for riding." + ], + [ + "At the beginning of this text, we explained that with regard to other types of impurity, if a person moves a source of impurity which imparts impurity when carried, he contracts impurity. If, however, the source of impurity caused a person to move, he does not contract impurity.", + "None of the sources of impurity imparts impurity when moving a pure person or a pure k'li except a zav and the like. This is the extra dimension of impurity - that if a zav moves something that is pure, that entity contracts impurity - that exists with regard to a zav that has no comparison in the entire Torah.
What is implied? A beam was positioned on top of a fence and a pure person or pure keilim, even earthenware containers, were on one side and a zav moved the other side. Since the person or the keilim were moved by the zav, it is as if he touched them. They become impure and are considered as a primary derivative of impurity according to Scriptural Law. Needless to say, the person or the keilim become impure if the zav lifted them up. All the laws that apply to a zav also apply to a zavah, a nidah, and a woman after childbirth.
Thus it can be concluded that when a pure person moves a zav, he is impure because it is as if he carried a zav. And when a zav moves a pure entity, whether a person or a k'li, even an earthenware container, that entity is impure, because having the zav move other entities is equivalent to him touching them.", + "There is a more stringent dimension to the impurity imparted by a zav moving an entity than to the impurity he imparts by touching it. If a zav touches an earthenware container that is firmly sealed close, it is pure. If, however, the zav moves the article, it becomes impure.
A similar stringency applies to an earthenware container that is hollow like a ball for which an opening was not made, e.g., a double frying pan. If it was moved by a zav, it is impure, even though it would be considered pure were it to have been located in a tent containing a human corpse, for it is like an earthenware container that is sealed close, for its opening is sealed. Similarly, when a needle is entirely embedded in a piece of wood or a ring is entirely embedded in a brick, if a zav moves the wood or the brick, the keilim embedded within become impure. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When a zav inserts his hand or foot into the inner space of an earthenware container, since he did not touch the inside of the container, nor did he move it, it remains pure. The rationale is that a nidah or the like do not impart impurity through their limbs alone.", + "When a zav had a rod held fast in the folds of his skin and used the end of the rod to move a person or a k'li, he or it remain pure, as implied by Leviticus 15:11: \"Anything that will be touched by the zav when his hands were not washed in water.\" According to the Oral Tradition, it was taught that this verse is speaking about a zav moving entities. It uses the wording \"touch\" to teach the following concept: Just as touch involves one's hand and other parts of the body like one's hands, i.e., revealed limbs that can touch, so too, moving an object must be performed by a revealed portion of the body and not by a hidden portion.
If a rod was in the folds of the skin of a pure person and he moved a zav with it, he contracts impurity. For one who moves an impure object is considered as if he carried it. Hence, just as one who carries an article in the hidden portions of his body contracts impurity, as we stated at the beginning of this book, so too, one who moves an impure object with the hidden portions of his body contracts impurity.", + "The following laws apply when a zav was on one side of a scale and a k'li made to lie on or ride on was placed on the other side. If the zav outweighed them, causing them to rise, they are considered as keilim which he touched, for he moved them. If they outweighed him, they contract the impurity associated with articles on which one lies and become a primary source of impurity. The rationale is that they lifted up the zav. Thus it is as if he stood on them.
If there were other keilim, foods, liquids, or another person on the other side of the scale, whether they outweighed the zav or he outweighed them, they are all considered a primary derivative of impurity.", + "The following laws apply when a zav and a pure person:
a) were sitting on opposite ends of a bench or a board that moved up and down,
b) both climbed a tree that was not strong, i.e., its trunk is not thick enough for a cavity fit to contain a fourth of a kab to be hollowed out within,
c) ascended a booth that is not strong, i.e., one that can be bent over by a person's hand and when he does so, he presses it and moves it,
d) climbed an Egyptian ladder that was not affixed with nails, or
e) ascended a ramp, a beam, or a door which was not firmly held in place with mortar.
In all these instances, they are impure because the entity they are ascending will shake back and forth and it would be as if the zav is moving the pure person. If, however, they sat in a large boat which would not be affected by the movement of one person, on a board or a bench that was not shaky, or climbed a tree or a booth that was strong, or an Egyptian ladder that was nailed down, or a ramp, a beam, or a door that was held in place with mortar, the pure person remains pure, even if they ascended from the same side.", + "When both a zav and a pure person were closing or opening a door at the same time, the pure person remains pure. If one was closing the door and the other opening it, the pure person contracts impurity.
The following laws apply when one lifted the other out of a pit. If the impure person lifted out the pure person, he imparted impurity to him, because he moved him. If the pure person lifted up the impure person, he contracts impurity, because it is as if he carried the impure person, as we explained.", + "When a zav and a pure person where pulling ropes back and forth, one pulling in one direction and the other, in the other direction, the pure person contracts impurity. If they were weaving together, whether standing or sitting, or working a mill, unloading or loading a donkey, if their burden is heavy, the pure person contracts impurity. If it is light, he remains pure.", + "When a pure person was administering lashes to a zav, he is pure. When a zav is administering lashes to a pure person, he is impure. The rationale is that that if the pure person will move, the impure person will fall. Thus he is leaning on him. Accordingly, even the clothes of the pure person contract impurity.", + "When a portion of a zav's body was resting above a pure person or a portion of a pure person's body was resting above a zav, the pure person contracts impurity.
What is implied? If a finger of a zav was placed above a pure person or a pure person placed his finger above a zav, even if there is a stone, a beam, or the like between them, the pure person contracts impurity.
Similarly, when entities joined to a zav's body rest on a pure person or entities joined to a pure person's body rest on the zav, the pure person contracts impurity. It is as if each one carried the body of the other. These are what is meant by the term \"entities joined to the body\": the teeth, the nails, and the hair. It appears to me that this impurity is of Rabbinic origin." + ], + [ + "The following laws apply when a support is firmly joined to the earth or nailed down. If it is sound and strong and a zav banged upon it and when doing so, a k'li, food, or liquids that were resting on it were moved or caused to fall from the power of his blow, they are pure. If the support was not sound or strong, but shaky and a zav banged upon it and caused keilim, food, or liquids to fall or move from the power of his blow, they are impure. It is as if he moved them, because they fell as a result of his power.
This is the general principle: Whatever falls as a direct result of the power of the zav's movement is impure. Anything that falls due to the trembling of the support is pure.
What is implied? If he knocked on a tree or a booth that were not sturdy, on an Egyptian ladder that was not affixed with nails, on a ramp, a beam, or a door that was not firmly held in place with mortar or he knocked on a door-bolt, a lock, or an oar, and when he knocked upon these entities, he caused food, liquids, or keilim to fall - or even caused them to shake without falling - they are impure. If, however, he knocked on a tree or a booth that was strong, or an Egyptian ladder that was nailed down, or a ramp, a beam, or a door that was held in place with mortar, a central building beam or an oven, and when he knocked on that entity, keilim, foods, and liquids on it were moved - and even if they fell - they remain pure. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When there was a loaf of bread attached to the wall of an oven and a zav knocked on the oven and caused the loaf to fall, it is pure, even if the loaf is terumah. If a shard from the oven is clinging to the loaf that fell, it is impure, even if the loaf is ordinary food.", + "A surface on which one lies or rides that has contracted midras impurity does not impart impurity to keilim, foods, or liquids, unless it touches them. If, however, the keilim, foods, or liquids were above the impure midras or the impure midras was above them, as long as they do not touch it, even if there is only a paper separating between them, they are pure. Similarly, if an object on which one sits caused keilim, foods, or liquids to move, they are pure.", + "When a zav and a pure person were sitting in a small boat that could tip due to the movement of one person, on a dinghy, or riding an animal together, even if their clothes are not touching each other, the clothes of the pure person are considered to have contracted midras impurity. This impurity comes as a result of a doubt; perhaps the zav stepped upon them. Similarly, if a woman in the nidah state sat together with a woman who is pure on a bed, the other woman's clothes are impure because of midras impurity, with the exception of the cap on her head. Similarly, when a zav was in a small boat, clothes on top of the masthead are pure.", + "When one pushes into a mill in which a gentile, a zav, or the like is located, his clothes contract midras impurity.
With regard to which type of mill was this said? One that shakes the ground to the extent that it will raise the person standing there and force him from his place.
It is obvious that this impurity was decreed due to a doubt: perhaps the impure person was displaced and stepped on the clothes of the pure person." + ], + [ + "An unlearned person, even though he is Jewish and observant of the Torah and its mitzvot, is assumed to be impure and his clothes are considered a midras if they come into contact with pure substances. If his clothes touch food or liquids, they are impure. If he touches an earthenware container from the inside, he imparts impurity to it. Terumah should be burnt if such a person touches it, even though his impurity is of doubtful status.
The word of such persons is not accepted regarding the status of pure articles, because they are not knowledgeable regarding the intricacies of the laws of purity and impurity. We continue to operate under this presumption and the person's word is not accepted until he resolves to accept the restrictions of a chavair. What is meant by the restrictions of a chavair that he must resolve to accept? That he be careful with regard to sources of impurity, not to contract impurity from them; that he be careful with regard to pure articles that he not impart impurity to them; that he be careful with regard to washing hands and maintaining their purity; that he not take moist foods from an unlearned person; that he not accept his hospitality; nor offer hospitality to him while the unlearned person is wearing his own garments.", + "When a person seeks to accept upon himself all the practices of a chavair except one, he is not accepted. If we see he carries out these practices privately in his own home, we accept him and then we teach him the concepts of impurity and purity. If we do not see him conducting himself in this manner privately at home, we teach him and then we accept him.
First, a person is accepted with regard to maintaining the purity of his hands. Afterwards, he is accepted with regard to dealing with pure objects. If he said: \"I only accept upon myself, the purity of hands,\" he is accepted. If he sought to accept the restrictions regarding pure objects, but not those that apply to the purity of hands, we do not accept him, even for pure objects.
When he is accepted, we are cautious with regard to his conduct for 30 days until he learns the intricacies of the laws and is used to dealing with pure objects. Once 30 days have passed since he accepted the customs of a chavair, his clothes are considered as pure and all of his food and liquids are considered as pure. His word is accepted with regard to pure objects like all other chavairim even though he is not a Torah scholar.", + "Torah scholars are assumed to be chavairim. Their word is accepted regarding pure articles and they do not have to undertake a formal acceptance of the practices of chaveirim. Nevertheless, after the destruction of the Temple, the priests adopted an additional measure of stringency among themselves and they would not give pure objects to anyone, even Torah scholars, until they formally accepted the practices of chaveirim.", + "An elder who is a member of a Talmudic academy does not need to formally accept these practices, for he already accepted them at the time he became a member of the academy.", + "When a person seeks to accept the practices of a chavair, he must formalize this acceptance in the presence of three chaveirim. His sons and the members of his household need not formalize this acceptance in the presence of three chaveirim, because he will teach them and train them in the ways of purity. The wife of a chavair, his sons, the members of his household, and his servants are considered like a chavair. If a chavair dies, his wife, his sons, and the members of his household are considered as chavairim until their conduct arouses suspicion.", + "When the widow of an unlearned person or the daughter of one marries a chavair or the servant of a such a person is sold to a chavair, the woman or the servant must accept the practices of a chavair as at the outset. When, by contrast, the widow of a chavair or his daughter marries an unlearned person or his servant is sold to an unlearned person, there is no need for them to accept the practices of a chavair as at the outset.", + "When an unlearned person accepts the practices of a chavair, but had pure articles that remained from the time that he was unlearned, although he says: \"I know with certainty that they did not contract impurity when others were involved with them,\" they are forbidden, as was their status initially. If he personally was involved with these pure articles before his status changed, the articles are permitted to him, but they are forbidden to all others.
A chavair may be asked about the state of his pure articles and he may rule in his own favor, that they are permitted. We do not harbor suspicions about him in this context.", + "When a chavair becomes a tax collector, a collector of customs duty, or the like, he is stripped of his status as a chavair. If he abandons his evil deeds, he is considered as every other person. He must accept the practices of a chavair as at the outset.", + "When an unlearned person accepted the practices of a chavair and then becomes suspect with regard to a particular matter, he is suspect only with regard to that particular matter. Nevertheless, one who became suspect with regard to a severe matter is suspect with regard to a slighter matter. If he becomes suspect for a slight matter, he is not considered suspect for a more severe matter.", + "When a chavair becomes suspect with regard to permissiveness in connection with ritually pure articles, e.g., he sold ritually impure foods with the presumption that they were pure, he is no longer considered as trustworthy until it becomes known that he repented completely.", + "When a person is suspect with regard to the violation of the laws regarding the Sabbatical year or with regard to selling terumah as ordinary produce, he is considered to be suspect with regard to violating the restrictions concerning ritual purity. For a person who is suspect with regard to a Scriptural prohibition is considered suspect with regard to Rabbinic safeguards. And impure foods impart impurity to other entities only by virtue of Rabbinic decree, as will be explained.
Any person who is suspect with regard to a particular matter is, nevertheless, permitted to deliver testimony regarding such a matter with regard to others and to serve as a judge with regard to others. The rationale is that we operate under the assumption that a person will not transgress so that others will benefit." + ], + [ + "We have already explained that the word of unlearned persons is accepted with regard to the purification process of the red heifer. Because of the severity involved, the matter is never treated lightly. Similarly, their word is accepted with regard to the wine and oil intended for the accompanying offerings of a sacrifice. If they say that they are pure, they are assumed to be pure. Because this is a very severe matter, they are mindful of it.
Similarly, their word is accepted with regard to the purity of terumah during the time when winepresses and olive vats are active, for all people purify themselves and their utensils to prepare their wine in a state of purity. When the time when winepresses and olive vats are active passes, their word is no longer accepted.", + "When an unlearned person brings a priest a barrel of wine or oil that is terumah, he should not accept it from him, because it is assumed to be impure. If the unlearned person left it in his own possession until the next time of the winepresses and olive vats and brought it to the priest, he should accept it even though he knows it is from the previous year. For no impurity was decreed on unlearned people during the time when winepresses and olive vats are active.", + "When an unlearned person locks his olive press or wine vat when the people completed pressing and brought the key to a priest, even though several days pass since the pressing season was completed, there is room for leniency. The priest may come, open the press or vat in the unlearned person's presence, have him immerse himself, press the olives or grapes and take terumah in a state of ritual purity.
If he did not do this, he should only take olives and grapes that were not made fit to contract impurity from an unlearned person, for they will not contract impurity.", + "If an unlearned person brought a priest a barrel of terumah wine or oil during the remainder of the year and told him: \"I have separated consecrated wine or oil from it,\" even if only a revi'it, since his word is accepted with regard to the purity of the consecrated wine or oil, his word is accepted with regard to the entire amount.
Even during the time when winepresses and olive vats are active and the word of unlearned people is accepted with regard to terumah, their word is not accepted with regard to the empty containers to say that they are pure and may be used for terumah. Similarly, their word is never accepted with regard to empty containers to say that they are pure and may be used for consecrated liquids.", + "When there was a container of wine or oil and we saw an unlearned person waiting and protecting it so that he could take accompanying offerings from it, his word is accepted with regard to the purity of the container for even 70 days before the time when winepresses and olive vats are active. Before these 70 days, by contrast, their word is not accepted.
Where does the above apply? In the other portions of the land of Israel. In Jerusalem, by contrast, the word of unlearned people that empty earthenware containers are pure for consecrated articles is always accepted. This applies with regard to small utensils or large ones, whether they are full or empty. Implied is that the word of an unlearned person that a container is pure is accepted even though the liquids in the container are impure. Even if the garment of the unlearned person which is considered as impure due to midras enters the container, the container is assumed to be pure with regard to sacrificial foods. Why was such leniency shown? Because kilns for earthenware containers are not made in Jerusalem.", + "From Modi'it and closer, the word of unlearned people is accepted with regard to earthenware containers. Outside that area, their word is not accepted. Modi'it itself is sometimes considered as within that area and sometimes as outside.
What is implied? If a chavair was entering that town and an unlearned person carrying an earthenware container was departing, his word - that the container is pure with regard to sacrificial food - is accepted in Modi'it. If they were both either entering or departing, the word of the unlearned person is not accepted unless he is closer to Jerusalem than Modi'it.", + "The following rules apply when a potter brings pots and places them down closer to Jerusalem than Modi'it. Potential customers come and he tells them that it is pure. If a chavair purchases a pot and brings it in, it is considered as pure with regard to sacrificial food, but not with regard to terumah, as we explained. If he purchased a pot and took it outside of Modi'it, it is impure, both for sacrificial foods and for terumah. This applies even though these are the same pots and the same potter. His word is accepted only within a radius beginning from Modi'it.", + "When one takes earthenware containers from a kiln no matter where it is located, they are considered pure, both with regard to sacrificial foods and with regard to terumah. We do not suspect that perhaps an unlearned person touched them. Even if they were taken from the first row and even if the kiln was open and half of its contents were already taken, containers taken by a chavair are considered as pure. For a decree was not established concerning utensils in a kiln.", + "During the pilgrimage festivals, the impurity decreed upon the unlearned is suspended and they are considered as pure. For the entire Jewish people are considered as chavairim during the pilgrimage festivals. All of their utensils, their food, and their liquids are considered as pure during the festivals, for everyone purifies themselves and ascends to Jerusalem on the festivals. Therefore their word is accepted - whether with regard to sacrificial foods or with regard to terumah - throughout the festivals. After the festival passes, they are considered as impure again.", + "When a person opened his barrel of wine or of oil or began selling his dough during the festival, once the festival passes, the remainder of the contents of the barrel and the remainder of the dough are assumed to be impure, for they were touched by an unlearned person. Although he touched them only during the time that he is considered as a chavair, they are only considered as pure during the days of the festival.", + "After the festival, on the night following the festival, the priests would immerse all the utensils that were in the Temple in a mikveh, because the unlearned people had touched them during the festival. Therefore they would tell the people: \"Do not touch the Golden Table,\" when they would show it to the festive pilgrims so that, after the festival, it would not be considered as impure because they touched it and thus would require immersion and waiting until nightfall before it would regain purity. This is undesirable, because with regard to the showbread, Exodus 25:30 states: \"It should be before Me continuously.\"
All of the sacred utensils require immersion and waiting until nightfall with the exception of the Golden Altar and the Copper Altar. They do not contract impurity, because their metal plating is considered as subsidiary to their inner material.", + "When an unlearned person says: \"I have not contracted the impurity associated with a human corpse,\" or \"This k'li has not contracted the impurity associated with a human corpse,\" his word is accepted. He or the k'li is immersed only because of the impurity associated with unlearned people and must wait until nightfall. There is, however, no need for the ashes of the red heifer to be sprinkled on him or it.
When does the above apply? When he is asked and he says that it is pure. When, however, a person takes a k'li from the domain of an unlearned person without clarification, it is suspected that it contracted the impurity associated with a human corpse and the ashes of the red heifer are sprinkled on it on the third and seventh days, as is the law regarding keilim that are found in any place outside of Jerusalem. As will be explained with regard to situations where impurity is questionable, a decree was not established with regard to the impurity of keilim found in Jerusalem." + ], + [ + "When a person entrusts keilim to an unlearned person or gives a k'li to an unlearned artisan to fix, they are considered to be impure because of the impurity associated with a human corpse and the impurity of midras. If the watchman is familiar with the owner of the keilim and knows that he is a priest who partakes of terumah, they are considered as pure with regard to the impurity associated with a corpse, but are considered to have contracted midras impurity. The rationale is that it is suspected that his wife sat on them while she was in the nidah state without his knowledge, since care is not taken with regard to ritual impurity in the homes of unlearned people.", + "When a person places his keilim down before an unlearned person and tells him: \"Watch these for me,\" they are considered to have contracted midras impurity, but not the impurity associated with a human corpse. If he placed them on the shoulder of the unlearned person, they are considered to have contracted both types of impurity.
If one left his keilim in a synagogue, they are considered as pure, for it is not entirely a domain of unlearned persons. If he left his keilim in a bathhouse and found them as he left them, they are pure, but he is taught not to do this in the future.
If one left his vat or his cistern unattended, even if he entered a city and returned and found an unlearned person next to the vat or the cistern, they are considered as pure, because the unlearned person does not have license to enter.", + "When a person entrusts the key to his house to an unlearned person, everything in the house is considered as pure, for he entrusted only the key to him for safekeeping.", + "When a person places his keilim in the lockers of a bathhouse and locked them, the keilim are pure, even if he gave the key to an unlearned person. Similarly, if he sealed the locker or made a sign on it, his keilim are pure even if the seal has been broken.", + "When a chavair leaves an unlearned person in his house to watch it and the owner sits a certain distance away, when he sees the people who enter and depart, all the foods, liquids, and earthenware containers that are not tightly sealed are impure. By contrast, surfaces on which one lies or rides and earthenware containers that are tightly sealed are pure. If the owner cannot see the people who enter or depart, everything in the house is impure. Even if the unlearned person he left in the home was bound or had his hands and feet cut off, everything is considered as impure, because it was in the domain of an unlearned person.", + "When a chavair slept in the home of an unlearned person and his clothes were folded and placed under his head and his sandal and his jug were placed before him, they are considered as pure, because they are assumed to be guarded by their owner. The unlearned person will not touch them for he will say to himself: \"Now he will wake up and see me.\"", + "When an unlearned person borrows a bed from a chavair and sleeps on it in the house of the chavair, only that bed and the area which he can touch when extending his hand from the bed are impure.", + "When a chavair told an unlearned person: \"Watch this cow for me so that it will not enter the house\" or \"...break these utensils,\" the house and the utensils are pure, for he charged him only with guarding the cow. If, however, he told him: \"Watch this house for me so that the cow will not enter it\" or \"Watch these utensils so that it will not break them,\" the house and the utensils are impure.", + "The following rules apply when one leaves an unlearned person lying down in his house and departs. Whether he left him awake and discovered him awake when he returned, he left him sleeping and found him sleeping, or left him awake and found him sleeping, everything in the house is pure. If he left him asleep and he found him awake, any place that is close to him to which he can extend his hand and touch is impure.
Similarly, if one leaves craftsmen in his house, only the places that they can reach when they extend their hands and touch are impure. We do not say that perhaps they climbed onto a chair or a ladder and touched a k'li or food that was hanging on a high place on the wall.", + "When the wife of a chavair leaves the wife of an unlearned person - or two such women - to grind flour in her home, only the places which the wife of the unlearned person can reach when she extends her hand and touch are impure. This applies even if the mill stops for a time. We do not say that while one was grinding, the other searched through everything in the house and maybe even suspended herself and ascended to high places.", + "When a woman standing at the entrance to her house went in to take out a loaf of bread for a poor man and when she came out, found him standing at the side of loaves of bread, they are pure - even if they are terumah. The rationale is that it can be assumed that he would not touch anything without permission. Similarly, if a woman departed and when she returned, found the wife of an unlearned person stirring the coals that are under her pot, the pot is pure.", + "When tax-collectors for the ruling kingdom entered a house to take security for money that is owed, everything in the house is impure. If they are accompanied by a gentile, their word is accepted if they say they did not touch something, because they are possessed by fear of the gentile.
When does the above apply? When there are witnesses that they entered or they have security which they took in their hands. If, however, they say on their own initiative: \"We entered, but did not touch anything,\" their word is accepted. The rationale is: the same person whose words aroused our suspicion also allayed it.", + "When thieves entered a house, only the path where the thieves walked is impure. The rationale is that they are afraid to search through the entire house. Instead, they take only what is at hand.
To what do they impart impurity on the path where they walk? To food, liquids, and open earthenware containers. Surfaces on which one lies or rides and earthenware containers that are sealed closed are pure. If there is a gentile or a woman among them, everything is impure.", + "When tax-collectors and thieves repent and return the articles they took on their own initiative, and not because of fear, and when doing so, say: \"When we entered, we did not touch anything that was in the house except what we took,\" their word is accepted even with regard to articles that were in their path.", + "When a person leaves his house open and finds it open or finds it locked - and even if he left it locked and found it open - and nothing was stolen from it, everything in the house is pure. We assume that thieves opened the door and then changed their minds and did not enter.", + "When a hatchet is lost in a house or left in one corner and found in another corner, all the contents of the house are impure, for we assume that an impure person entered the house and took it.", + "When a person lives together with an unlearned person and shares a common courtyard, if he forgot articles in the courtyard - even barrels that were sealed close or an oven that was sealed close - they are considered as impure. For them to be considered as pure, he must construct a barrier ten handbreadths high around the oven so that it will not be in the domain of an unlearned person.", + "When a chavair has a partition or a hut before the entrance to an unlearned person's home or an unlearned person has a partition or a hut before the entrance to a chavair's home, keilim in the hut or in the partition are impure, because the unlearned person has the right to enter this hut or this partition.", + "When the roof of a chavair is above the roof of an unlearned person, thechavair may lay out utensils there and place pure foods there under the presumption that their status has not changed, even though the unlearned person could extend his hand and touch them. Similarly, if his neighbor is a gentile, he need not be concerned about impurity or wine used for libations to a false deity.
If the roofs were next to each other on the same level or the roof of the unlearned person was higher and the chavair laid out utensils or left pure foods on his roof, every place to which the unlearned person could extend his hand and touch is considered to be impure.", + "When there are two courtyards, one inside the other, the inner one belonging to a chavair and the outer one, belonging to an unlearned person, the chavair may place his utensils in his courtyard and spread out his produce there, even though the unlearned person's hand could reach there. There is no suspicion that the unlearned person would touch them, because he would be considered as a thief.", + "When a courtyard is divided by a lattice-work barrier, with a chavair's domain on one side and an unlearned person's domain on the other side, the pure food belonging to the chavair is considered as pure, even though the unlearned person's hand could reach there. There is no suspicion that the unlearned person would touch it, because it is in the domain of the chavair.", + "When the bucket of a chavair fell into the well of an unlearned person and the chavair went to get materials to lift it up, it is considered as impure. The rationale is that it was left unattended in the domain of an unlearned person for a given time.", + "When the wife of an unlearned person enters the house of a chavair to take out the son or the daughter of the chavair or his animal, everything in the house is pure, because she entered without permission.
When a potter who is a chavair brings his pots to sell and he descends to a well to drink, those on the inner rows are pure, but those on the outer rows are impure. When does the above apply? When he placed them near the public domain, because the passersby will touch the outer ones as they walk by.
Different rules apply if they were placed down distant from the public domain. If he was carrying the tools of his trade in his hand, they are all impure, because his tools indicate that they were placed down to be sold and everyone will touch them. If he was not carrying the tools of his trade, they are all pure, for it can be assumed that no one touched them.
When a chavair places food or liquids down at the entrance to his store and enters, they are considered impure, for the passersby will touch them." + ], + [ + "When a priest purifies his keilim for the grape-pressing season and then sets them aside for the following grape-pressing season, it is assumed that their status remains unchanged, for unlearned people will not touch the keilim of a priest when they are in his winepress, because he partakes of pure food. If an Israelite puts away his keilim in a similar manner, by contrast, they are considered impure, unless he says: \"Within my heart, there was a resolve to guard against an unlearned person entering the winepress and touching the keilim.\"", + "When a person desires to make wine that is ritually pure while using workers who are unlearned, he must make sure that those who harvest the grapes immerse themselves in a mikveh. Similarly, if they were involved in producing oil, he should have those who work in the olive-press immerse themselves. He must stand over the workers and have them immerse themselves in his presence, for they are not familiar with the laws of immersion and intervening substances.
If the workers left the entrance to the olive-press and went outside to defecate behind a fence and returned, they are still considered as ritually pure. How far may they go and still be considered as ritually pure? Until they are hidden from the chavair's sight. If, however, they go out of his sight, they return to a state of impurity until he has them immerse again and they wait until nightfall.", + "When a source of impurity was found in the presence of olive-press workers and grape harvesters, if they say, \"We did not touch it,\" their word is accepted. This also applies if their children say: \"We did not touch the wine or the oil.\"", + "The following laws apply when a person purifies olive-press workers, brings them into the vat, and locks it. If there were keilim there that had contracted midras impurity, the entire olive-press is impure, for perhaps they touched those keilim. Even if the chavair saw them previously showing care not to touch those keilim, the olive-press is impure, for perhaps they moved them and thus contracted impurity and they think that a person who moves keilim with midras impurity is not impure. For unlearned people are not familiar with the impurity contracted by moving keilim.", + "When a chavair's donkey-drivers and porters were loaded with pure foods and they were proceeding in front of him, even if they were more than a mil ahead of him, they are pure. The rationale is that they assume that he is watching them. Hence, they are afraid to allow others to touch impurity, for they will say: \"He will come now, for he is following after us.\" If, however, he tells them: \"Go and I will follow you,\" as soon as they proceed beyond his sight, the foods are impure.", + "The following laws apply when a chavair was wearing a tunic and wrapped in a cloak while proceeding on his way. If he said: \"In my heart, I intended to guard the tunic from contracting impurity and I was careful about it, but I diverted my attention from the cloak,\" the tunic remains pure, while the cloak is considered impure, because it is possible that an unlearned person touched it.
If there was a basket on his shoulder with a pitchfork in the basket and he said: \"In my heart, I intended to guard the basket and to guard the pitchfork from something that would make it a source of impurity, but not from something which disqualifies it,\" the basket is pure, the pitchfork is impure, and all the terumah in the basket is impure. The rationale is that the impure pitchfork disqualifies the food in the basket.
If chavairim were using a barrel while in a state of purity under the assumption that its contents were ordinary food and it was discovered that they were terumah, even though it is pure, it is forbidden to be eaten, for perhaps it was touched by a person who had immersed in the mikveh that day. Such a person disqualifies terumah, even though ordinary food he touches is pure, as will be explained. Guarding terumah is not the same as guarding ordinary food. If, however, he states: \"In my heart, I intended to guard it from even an entity that will disqualify it,\" it is permitted to be eaten.
If a person's Sabbath garments become exchanged with his weekday garments and he wore his Sabbath garments on an ordinary weekday, they become impure, for one does not guard his weekday garments to the same degree as he guards his Sabbath garments.
An incident occurred concerning the wives of two chavarim whose clothes became exchanged in the bathhouse. The matter was brought to the attention of the Sages and they ruled that the garments were impure. Even if one's scarf fell and he asked a chavair to give it to him and he gave it to him, it becomes impure. This is a decree, enacted lest an unlearned person give it to him or lest the chavair not guard it, for a person will not guard articles that do not belong to him like he guards his own articles unless the other person notifies him and relies on him.", + "When a chavair dies and leaves pure foods, they are considered as pure. When he leaves keilim, they are impure. The rationale is that we suspect that perhaps they became impure and he had the ashes of the red heifer sprinkled on them on the third day of their impurity, and not on the seventh day. Or perhaps he had the ashes sprinkled on them on the seventh day, but did not immerse them. Or perhaps he did not have the ashes sprinkled on them on the seventh day at all.", + "When one witness tells a person, \"Your pure foods have contracted impurity,\" and the owner remains silent, his word is accepted and the foods are considered as impure. If he contradicts him and maintains that they did not contract impurity, it is assumed that their status has not changed unless two witnesses testify that they contracted impurity.
If a person was working together with a colleague with pure foods or sacrificial offerings and after a while, the colleague found him and told him when he met him: \"The pure foods with which I was working with you became impure or the sacrificial offerings that I was offering with you became piggul, his word is accepted. If, however, he met him and did not say anything and afterwards met him a second time and he told him the above, his word is not accepted. Instead, his sacrifices are assumed to be acceptable and his pure foods are assumed to be pure." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..7a25783d9fb6e4e439eff3a747ce1b4afc54fcd8 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,197 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת כָּל אֶחָד מֵאַרְבַּעְתָּן אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. מְטַמְּאִין כֵּלִים בְּמַגָּע. וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּמֶרְכָּב מִתַּחְתָּיו וְעוֹשֶׂה אוֹתָן אַב טֻמְאָה. וּמְטַמֵּא מַדָּף עַל גַּבּוֹ: ", + "אֶחָד זָבָה קְטַנָּה וְאֶחָד זָבָה גְּדוֹלָה. וְאֶחָד זָבָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ אוֹ מֵחֲמַת אֹנֶס. וְאֶחָד זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאָיוֹת אוֹ בַּעַל שָׁלֹשׁ. טֻמְאַת כֻּלָּן שָׁוָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים: ", + "קְטַנָּה בַּת יוֹם אֶחָד מְטַמְּאָה בְּנִדָּה. בַּת עֲשָׂרָה יָמִים בְּזִיבָה. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: ", + "קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְטַמֵּא בְּזִיבָה. וְאֶחָד גֵּרִים וַעֲבָדִים וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּנִדָּה וּבְזִיבָה: ", + "סְרִיס אָדָם סְרִיס חַמָּה מְטַמְּאִין בְּזִיבָה כִּשְׁאָר הַבְּרִיאִין: ", + "אֵין הָאִשָּׁה מִטַּמְּאָה בְּלֹבֶן וְלֹא הָאִישׁ בְּאֹדֶם אֶלָּא הָאִשָּׁה בְּאֹדֶם וְהָאִישׁ בְּלֹבֶן: ", + "טֻמְטוּם וְאַנְדְרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶם חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִטַּמְּאִין בְּלֹבֶן כְּאִישׁ וּבְאֹדֶם כְּאִשָּׁה. וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. רָאָה לֹבֶן וְאֹדֶם כְּאַחַד שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה וְאֶת הַקָּדָשִׁים אֲבָל אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה ג) \"מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַטֻּמְאָה טֻמְאַת זָכָר וַדַּאי אוֹ טֻמְאַת נְקֵבָה וַדָּאִית. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בַּלֹּבֶן וְאֹדֶם שֶׁלּוֹ כְּאַחַת אֵינוֹ חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. נָגַע הוּא בְּעַצְמוֹ בְּלֹבֶן וְאֹדֶם שֶׁרָאָה הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ: ", + "דַּם הַנִּדָּה אוֹ דַּם הַזָּבָה אוֹ דַּם הַיּוֹלֶדֶת מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו לג) \"וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁמַּדְוֶה כָּמוֹהָ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה שֶׁחֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה אֲבָל אִם רָאֲתָה דָּם יָרֹק הֲרֵי הוּא טָהוֹר וְאֵינוֹ כְּמוֹ רֻקָּהּ וּשְׁאָר מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה שֶׁהָרֹק מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא וְזֶה שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד: ", + "אִשָּׁה שֶׁיָּצָא הַוָּלָד מִדָּפְנָהּ וְיוֹצֵא עִמּוֹ דָּם מִן הַדֹּפֶן הֲרֵי אוֹתוֹ דָּם אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כְּדַם הַנִּדָּה וְהַלֵּדָה וְהַזִּיבָה שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא. וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה דָּם דֶּרֶךְ הָרֶחֶם: ", + "מְקוֹר הָאִשָּׁה שֶׁנֶּעֱקַר וְנָפַל לָאָרֶץ הָאִשָּׁה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְכֵן מָקוֹר שֶׁהִזִּיעַ כִּשְׁנֵי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת הָאִשָּׁה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב. אֲבָל אֵינָהּ נִדָּה עַד שֶׁתִּרְאֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דָּמִים הַמְטַמְּאִין אוֹתָהּ: ", + "הֵזִיעָה טִפָּה אַחַת הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִחוּץ לַמָּקוֹר: ", + "זוֹבוֹ שֶׁל זָב אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כְּזָב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ב) \"זוֹבוֹ טָמֵא הוּא\" וּמְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא בְּכָל שֶׁהוּא. רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וַהֲרֵי הִיא כְּשִׁכְבַת זֶרַע בֵּין מֵאִישׁ גָּדוֹל בֵּין מֵאִישׁ קָטָן וְכֵן הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת שֶׁיָּשַׁב עֲלֵיהֶם מִשֶּׁרָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד שֶׁרָאָה הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִים שֶׁאֵינוֹ קָרוּי זָב אֶלָּא אַחַר רְאִיָּה שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. רָאָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם אֵין טָמֵא אֶלָּא הַמֵּסִיט טִפָּה אַחֲרוֹנָה: ", + "רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה ב) \"כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכל טָמֵא לָנָפֶשׁ\" הֲרֵי הַצָּרוּעַ כְּזָב גָּמוּר מַה זָּב גָּמוּר זוֹבוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אַף מְצֹרָע רְאִיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא: ", + "רֹק הַזָּב וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן אַב טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וּמְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּרֹק (ויקרא טו ח) \"וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר\". וּמֵימֵי רַגְלָיו וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם צִחְצוּחֵי זִיבָה כָּל שֶׁהוּא: ", + "אֶחָד זָב וְאֶחָד נִדָּה וְיוֹלֶדֶת וְזָבָה כָּל אֶחָד מֵהֶן רֻקּוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו אַב טֻמְאָה כְּזָב. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ הַזָּב אֶחָד הַזָּב וְאֶחָד שְׁאָר הָאַרְבָּעָה: ", + "תִּשְׁעָה מַשְׁקִין בְּזָב שְׁלֹשָׁה מֵהֶן אָב טֻמְאָה וְהֵן רֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּכָל שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שְׁלֹשָׁה מֵהֶן כִּוְלַד הַטֻּמְאָה וְאֵלּוּ הֵן דִּמְעַת עֵינוֹ וְדַם מַגַּפְתּוֹ וַחֲלֵב הָאִשָּׁה. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אָדָם אֲבָל מְטַמְּאִין כֵּלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּשְׁלֹשָׁה מֵהֶן טְהוֹרִין וְאֵלּוּ הֵן זֵעָתוֹ וְלֵחָה סְרוּחָה הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ וְהָרֵעִי. הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מִן הַזָּב וַחֲבֵרָיו כְּמוֹתָן מִשְּׁאָר הָאָדָם. כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְרִירוֹ וּמֵי הָאַף שֶׁלּוֹ הֲרֵי הֵן כְּרֻקּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִכְלַל הָרֹק הֵן חֲשׁוּבִין. דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּי אַמָּה וְדָם הַשּׁוֹתֵת מִפִּיו הֲרֵי הֵן בִּכְלַל דָּם מַגַּפְתּוֹ. הָיָה מוֹצֵץ וְרוֹקֵק דָּם הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּרֹק. שֶׁהַדָּם שֶׁמּוֹצֵץ אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא צִחְצוּחֵי רֹק: " + ], + [ + "דַם נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ אֲבָל זוֹבוֹ שֶׁל זָב וְרֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהוּא לַח אֲבָל יָבֵשׁ יוֹתֵר מִדַּאי אֵינוֹ מְטַמֵּא. וְעַד כַּמָּה. אִם שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְחוֹזֵר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּלַח אִם הָיוּ הַמַּיִם פּוֹשְׁרִין בִּתְחִלָּתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פּוֹשְׁרִין בְּסוֹפָן. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן: \n", + "פִּשְׁתָּן שֶׁטְּוָאַתּוּ נִדָּה הַמְּסִיטוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה לַח מְטַמֵּא מִפְּנֵי רֹק פִּיהָ: \n", + "זָב שֶׁהִנִּיחַ פִּיו עַל פִּי הַכּוֹס וְנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתוֹ הַמֵּסִיט אֶת הַכּוֹס טָהוֹר. שָׁתָה מִמֶּנּוּ הַזָּב כָּל שֶׁהוּא הַמְּסִיטוֹ טָמֵא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב: \n", + "זָב שֶׁנָּשַׁךְ אֶת הַפַּת וְאֶת הַבָּצָל הַמְּסִיטָן טָהוֹר. נָשַׁךְ אֶת הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן הַמְּסִיטָן טָמֵא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב הַמִּתְעָרֵב בָּהֶן: \n", + "קְלִפֵּי פּוֹלִין וּקְלִפֵּי תּוֹרְמוֹסִין שֶׁקְּצָצָן הָעַכּוּ\"ם הַמְּסִיטָן טָמֵא שֶׁכָּל עַכּוּ\"ם כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הַקְּלִפִּין שֶׁבַּשְּׁוָקִין הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב: \n", + "דָּם טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו הַכּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּדָם טָהוֹר וּבְיַיִן רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. וְכֵן רֹק טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם הָיָה קָרוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם נִמְחָה בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו הַכּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּרֹק אַחֵר רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. וְכֵן מֵי רַגְלָיו שֶׁל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאֵיהֶן הַכּל טָהוֹר וְאִם לָאו טָמֵא. נִתְעָרֵב בְּיַיִן אוֹ בְּמֵי רַגְלַיִם טְהוֹרִין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. נִתְעָרְבוּ בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁל עַכּוּ\"ם הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ\"ם מְטִילִין שָׁם מֵי רַגְלֵיהֶן אִם רֹב עַכּוּ\"ם הַכּל טָמֵא וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל הַכּל טָהוֹר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַכּל טָמֵא. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב מֵי רַגְלֵי עַכּוּ\"ם זֶה בְּמֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל זֶה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב: \n", + "שׁוֹאֲלִין [כְּלֵי] מֵי רַגְלַיִם מִכָּל מָקוֹם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שֶׁל נִדּוֹת הֵן שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְכַנֵּס אֶת מֵי רַגְלֵיהֶן כְּשֶׁהֵן נִדּוֹת: \n", + "חֶרֶס שֶׁהָיָה הַזָּב אוֹ הַזָּבָה מְטִילִין בּוֹ מֵי רַגְלֵיהֶן וְכִבְּסוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁכִּבְּסוּ בָּהֶן טְמֵאִין וּפַעַם שְׁלִישִׁית טְהוֹרִין בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בְּמַיִם בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בָּהּ לַחְלוּחִית מֵימֵי רַגְלַיִם: \n", + "זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ בְּסוֹף שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה וְיָרְדָה וְטָבְלָה וְהֵטִילָה מַיִם אַחַר הַטְּבִילָה הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין וְזָבָה הָיְתָה אוֹ אַחַר הַיְצִיאָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. וְכֵן עַכּוּ\"ם שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ וְנִתְגַיְּרָה וְטָבְלָה וְהֵטִילָה מַיִם אַחַר שֶׁטָּבְלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין וַהֲרֵי הֵן כְּמֵי רַגְלֵי הָעַכּוּ\"ם הַטְּמֵאִים אוֹ אַחַר יְצִיאָה וַהֲרֵי הֵם כְּמֵימֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרִים: \n", + "הָעֲבָדִים מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וּבְנִדָּה וּבְלֵדָה כְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל הָעַכּוּ\"ם אֵין מְטַמְּאִין לֹא בְּזִיבָה וְלֹא בְּנִדּוּת וְלֹא בְּלֵדוֹת דִּין תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ב) \"דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב\" בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וְלֹא הָעַכּוּ\"ם. וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עַל כָּל הָעַכּוּ\"ם שֶׁיְּטַמְּאוּ כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן זְכָרִים וּנְקֵבוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַזָּכָר בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וּלְמַעְלָה וְהַנְּקֵבָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה. אֲבָל הַקְּטַנִּים לְמַטָּה מִזְּמַן זֶה לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה הִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם בְּמִשְׁכַּב זָכוּר וּפָחוֹת מִזְּמַן זֶה אֵין בִּיאָתָן בִּיאָה. בְּעֵת שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן לֹא גָּזְרוּ עַל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהֶן אֶלָּא שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם טְהוֹרָה כְּדִין תּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ טֻמְאָה כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֲרֵי הַכּל יוֹדְעִין שֶׁאִלּוּ הָיוּ זָבִין דִּין תּוֹרָה הָיְתָה שִׁכְבַת זַרְעָם אַב הַטֻּמְאָה כְּשִׁכְבַת זֶרַע הַזָּב וּמֵאַחַר שֶׁיּוֹדְעִין בְּטֻמְאָתָן שֶׁהָיְתָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא יָבוֹאוּ לִשְׂרֹף עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁזּוֹבוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם. וְדַם נִדָּה אוֹ דַּם זִיבָה וְלֵדָהּ שֶׁל בַּת עַכּוּ\"ם. וּבַת עַכּוּ\"ם וְעַכּוּ\"ם עַצְמָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵם נְקִיִּים מִן הַתּוֹרָה מִדַּם הַזָּב. וְרֹק הָעַכּוּ\"ם וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וּמִשְׁכָּבָן וּמֶרְכָּבָן. וּבוֹעֵל עַכּוּ\"ם. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה. וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּמְטַמְּאִין אָדָם בְּמַשָּׂא כְּזָב לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדַם הַנָּכְרִית כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ מְטַמֵּא לַח וְאֵינוֹ מְטַמֵּא יָבֵשׁ: \n" + ], + [ + "בּוֹעֵל נִדָּה כְּנִדָּה שֶׁהוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁל תּוֹרָה מְטַמֵּא כֵּלִים בְּמַגָּע וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וּמְטַמֵּא בְּהֶסֵּט וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב כְּנִדָּה: ", + "אֵין מִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ כְּמִשְׁכַּב נִדָּה וּמֶרְכָּבָהּ שֶׁהַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב שֶׁדָּרְסָה עָלָיו נִדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה וּמִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ וְלַד טֻמְאָה כְּכֵלִים שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד. וְלָמָּה נִגְרְעָה טֻמְאַת מִשְׁכָּבוֹ מִטֻּמְאַת מִשְׁכָּבָהּ מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר בְּבוֹעֵל נִדָּה (ויקרא טו כד) \"וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים\" וְנֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא טו כד) \"כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא\" מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וְלָמָּה נֶאֱמַר. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב נִתְּקוֹ מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה מִלְּטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים וּתְלָאוֹ בְּטֻמְאָה קַלָּה שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁכָּבוֹ וָלָד וְלֹא יְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד כִּשְׁאָר וַלְדוֹת הַטֻּמְאוֹת: ", + "אֶחָד הַבָּא עַל הַנִּדָּה אוֹ עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם אוֹ עַל הַיּוֹלֶדֶת [בֵּין כְּדַרְכָּן בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן] אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר בֵּין גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה בֵּין קָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַבּוֹעֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּנִדָּה בִּלְבַד שֶׁהוּא וָלָד וְאֵינוֹ אָב. וְכֵן בּוֹעֵל הַזָּב הֲרֵי הוּא כְּנוֹגֵעַ בּוֹ וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּזָב אוֹ הַנִּבְעֶלֶת מִן הַזָּב: ", + "הַנִּדָּה וְהַזָּבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם וְהַיּוֹלֶדֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם כֻּלָּם מְטַמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה. כֵּיצַד. אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה וְאֵין לָהּ וֶסֶת וּבָדְקָה עַצְמָהּ בְּשַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּבַחֲצִי הַיּוֹם בָּדְקָה עָצְמָה וּמָצְאָה דָּם הֲרֵי כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה מִשְּׁעַת פְּקִידָה רִאשׁוֹנָה עַד שְׁעַת פְּקִידָה שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְכֵן אִם בָּדְקָה הַיּוֹם וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּלְאַחַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה מֵעֵת שֶׁבָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם עַד כ\"ד שָׁעוֹת טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְעֵד שֶׁלְּאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ הֲרֵי הוּא כִּפְקִידָה וְשֶׁלִּפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ אֵינוֹ כִּפְקִידָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹדֶקֶת בּוֹ יָפֶה: ", + "אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת וְרָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְאֵינָהּ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ. הִגִּיעַ שְׁעַת וֶסְתָּהּ וְלֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה דָּם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת נִדָּה מִשְּׁעַת וֶסְתָּהּ. וְזוֹ הִיא טֻמְאַת וֶסְתּוֹת הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. וְאִם מָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה כְּשֶׁבָּדְקָה אַחַר הַוֶּסֶת הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: ", + "כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ. מְפַהֶקֶת. אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת. אוֹ חוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְּרֵסָהּ וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ. אוֹ אֲחָזָהּ צַמְרוּרִית. אוֹ רֹאשָׁהּ כָּבֵד עָלֶיהָ אוֹ אֵיבָרֶיהָ כְּבֵדִין וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת בְּעֵת שֶׁיַּתְחִיל בָּהּ מִקְרֶה אֶחָד מֵאֵלּוּ מִיָּד בִּתְחִלָּתוֹ וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁתַּמְתִּין בְּמִקְרֶה זֶה שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם וְאַחַר כָּךְ תִּרְאֶה הַדָּם בְּסוֹף הַוֶּסֶת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִּתְחִלַּת הַוֶּסֶת כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְמֵאוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בְּסוֹף הַוֶּסֶת כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְהוֹרוֹת. וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת עַד עֵת שֶׁמָּצְאָה דָּם: ", + "הָרוֹאָה כֶּתֶם טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד עֵת הַפְּקִידָה. וְכֵן הַבֶּגֶד שֶׁנִּמְצָא עָלָיו הַכֶּתֶם טָמֵא לְמַפְרֵעַ. וְעַד כַּמָּה. עַד שֶׁתֹּאמַר בָּדַקְתִּי הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה עָלָיו כֶּתֶם. אֲפִלּוּ כִּבְּסַתּוּ וְלֹא בְּדָקַתּוּ טָמֵא מִקֹּדֶם הַכִּבּוּס לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת בְּדִיקָה. וַאֲפִלּוּ נִמְצָא הַכֶּתֶם לַח הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת הַבְּדִיקָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מִיָּמִים הָיָה שָׁם וְעַתָּה נָפְלוּ עָלָיו מַיִם וְנַעֲשָׂה לַח: ", + "וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁדַּיָּן שְׁעָתָן כִּתְמָן כִּרְאִיָּתָן וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתָן לְמַפְרֵעַ. כָּל אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַטְּמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ בֵּין רָאֲתָה דָּם בֵּין מָצָאתָה כֶּתֶם מְטַמְּאוֹת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב לְמַפְרֵעַ לְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים. וְכֵן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן טְמֵאִין לְמַפְרֵעַ. וַאֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל מְטַמְּאוֹת אוֹתָן לְמַפְרֵעַ. אֲבָל אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַבּוֹעֵל לְמַפְרֵעַ מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בִּלְבַד. אֲבָל הָרוֹאָה כֶּתֶם הַבּוֹעֵל אוֹתָהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְצֵאת הַכֶּתֶם טָמֵא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה: ", + "מְעֻבֶּרֶת שֶׁהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָהּ. וְטֻמְאַת יוֹלֶדֶת (י\"ד) וְטֻמְאַת מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה לְמַפְרֵעַ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטֻמְאַת וְסָתוֹת וְטֻמְאַת כְּתָמִים הַכּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְטֻמְאָתָן מִסָּפֵק לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים אֶלָּא תּוֹלִין. וְכֵן חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ בְּאֵלּוּ תּוֹלִין. אֲבָל הַנַּעֲשִׂים עַל טָהֳרַת הַתְּרוּמָה וְחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה אֵין מִתְטַמְּאִין בְּכָל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵיהֶן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁכָּל אַחַת מֵאֵלּוּ הַנָּשִׁים וּמִשְׁכָּבָן וּמֶרְכָּבָן וְרֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וּבוֹעֵל רוֹאָה כֶּתֶם מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם וּבוֹעֵל יוֹלֶדֶת מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הָאֵיבָר וְחָזַר כֻּלָּן אֲבוֹת טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: " + ], + [ + "אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְאֵלּוּ הֵן מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה וּבְתוּלָה וּזְקֵנָה. אֵי זוֹ הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ. הָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת וְרָאֲתָה דָּם וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאֲתָה דָּם וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר עֻבָּרָהּ הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. אֵי זוֹ הִיא מֵינִיקָה כָּל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַלֵּדָה אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה אוֹ שֶׁגְּמָלַתְהוּ אוֹ נְתָנַתְהוּ לְמֵינִיקָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֲבָל אַחַר אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵינִיקָה וְהוֹלֶכֶת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. אֵי זוֹ הִיא בְּתוּלָה כָּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם מִיָּמֶיהָ. בְּתוּלַת דָּמִים אָמְרוּ לֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים. כֵּיצַד. אֲפִלּוּ נִשֵּׂאת וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת נִשּׂוּאִין אוֹ יָלְדָה וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת לֵדָה עֲדַיִן הִיא בְּתוּלָה לְעִנְיַן טֻמְאָה וְדַיָּה שְׁעָתָהּ. אֵי זוֹ הִיא זְקֵנָה כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ וְלֹא רָאֲתָה דָּם. וְאֵי זוֹ הִיא סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ כָּל שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ קוֹרְאוֹת לָהּ זְקֵנָה בְּפָנֶיהָ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה וְחָזְרוּ וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יֶתֶר וְרָאֲתָה הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וּמִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ: ", + "בְּתוּלָה שֶׁרָאֲתָה דָּם אֲפִלּוּ שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה אוֹ דּוֹלֶפֶת הֲרֵי זֶה פַּעַם אַחַת. רָאֲתָה דָּם וּפָסְקָה וְחָזְרָה וְרָאֲתָה הֲרֵי זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים: ", + "תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה דָּם פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאֲתָה פַּעַם שְׁלִישִׁית מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. [עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ]. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ: ", + "תִּינֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ שְׁנִיָּה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ: ", + "מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה וּזְקֵנָה וּבְתוּלָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לִרְאוֹת שֶׁרָאוּ רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה דַּיָּן שְׁעָתָן. רָאוּ פַּעַם שְׁנִיָּה מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם רָאוּ הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס אַף בַּשְּׁנִיָּה דַּיָּן שְׁעָתָן: ", + "מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה שֶׁרָאֲתָה הַדָּם וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית לִרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ. הָרוֹאָה דָּם אַחַר דַּם טֹהַר בְּתוֹךְ כ\"ד שָׁעוֹת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְכָל שֶׁדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ צְרִיכָה שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ תָּמִיד. וְכָל אִשָּׁה הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק מְשֻׁבַּחַת חוּץ מִן הַנִּדָּה וְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לָהֶן כְּלוּם: ", + "חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בּוֹדְקוֹת עַצְמָן בְּכָל יוֹם בְּשַׁחֲרִית מִפְּנֵי טָהֳרוֹת שֶׁל עַרְבִית וּבְעַרְבִית מִפְּנֵי טָהֳרוֹת שֶׁל שַׁחֲרִית. וְכָל אוֹכֶלֶת תְּרוּמָה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. וְכָל אִשָּׁה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּטָהֳרוֹת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לְבַעֲלָהּ שֶׁכָּל הַנָּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן וֶסֶת בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה: ", + "חֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן. אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן: ", + "הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וּמִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ בְּחלִי אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְחוֹת מְתַקְּנוֹת אוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה: ", + "כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה וְהַבָּאִים מִבֵּין הָעַכּוּ\"ם בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין. וְהַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִיךְ כִּתְמֵיהֶן אֶלָּא מַצְנִיעִין אוֹתָם. לְפִיכָךְ כָּל הַכְּתָמִין הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם טְהוֹרִין חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחוֹרִים וּסְבִיבוֹת בֵּית הַטֻּמְאָה. וְכֻלָּן טֻמְאָתָן בְּסָפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "כָּל הַכְּתָמִים הַטְּמֵאִין מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמְמָנִין וְאַחַר כָּךְ בֵּין עָבַר הַכֶּתֶם בֵּין לֹא עָבַר מַטְבִּילוֹ וְטָהוֹר. שֶׁאִם לֹא עָבַר כְּלָל הֲרֵי הוּא צֶבַע. וְאִם עָבַר אוֹ כֵּהָה הֲרֵי זֶה כֶּתֶם וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו הַסַּמְמָנִין כְּבָר בָּטֵל אַף עַל פִּי שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר. וַאֲפִלּוּ כֶּתֶם שֶׁל דַּם נִדּוּת וַדַּאי כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמְמָנִים בָּטֵל וּמַטְבִּילוֹ וְעוֹשֶׂה טָהֳרוֹת עַל גַּבָּיו: ", + "בֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ כֶּתֶם מַעֲבִירִין עַל כָּל הַבֶּגֶד שִׁבְעָה סַמְמָנִים וּמַטְבִּילוֹ. אָבְדָה בּוֹ שִׁכְבַת זֶרַע אִם הָיָה חָדָשׁ בּוֹדְקוֹ בְּמַחַט וְאִם הָיָה שָׁחוּק בּוֹדְקוֹ בַּחַמָּה: ", + "בֶּגֶד שֶׁהָיָה עָלָיו כֶּתֶם וְהִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עַל הַכֶּתֶם שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִים וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה צֶבַע וְהַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשָׂה טְהוֹרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. וְאִם עָבַר הַכֶּתֶם אוֹ כֵּהָה עֵינוֹ הֲרֵי זֶה כֶּתֶם וְהַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת. שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עַל הַכֶּתֶם לַהֲסִירוֹ. וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לְטַהֲרוֹ: ", + "כֶּתֶם שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁשָּׁה סַמְמָנִים וְלֹא עָבַר וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עָלָיו צְפוֹן וְעָבַר הֲרֵי הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו טְמֵאוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהַצְּפוֹן מַעֲבִיר הַצֶּבַע הוֹאִיל וְלֹא הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִין הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת כֶּתֶם. וְשֶׁמָּא אִלּוּ הֶעֱבִיר הַשְּׁבִיעִי הָיָה עוֹבֵר. הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעַת הַסַּמְמָנִים וְלֹא עָבַר וְחָזַר וְהֶעֱבִירָן עָלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה וְעָבַר כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו בֵּין תִּכְבֹּסֶת רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה טְהוֹרוֹת. וְכָל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו אַחַר תִּכְבֹּסֶת שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת. הוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהוֹצִיא רִשּׁוּמוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁיְּבַטְּלוֹ וְיַטְבִּילוֹ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם מַה הֵן וְהֵיאַךְ מַעֲבִירִין אוֹתָן: ", + "הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצְאָה מִמֶּנָּה דָּם מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא הַדָּם אַחַר שֶׁמֵּתָה וְאֵין כָּאן נִדָּה הוֹאִיל וּמִמָּקוֹם טָמֵא יָצָא מְטַמֵּא טֻמְאַת כְּתָמִים. וְאִם הָיָה בּוֹ רְבִיעִית מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם: " + ], + [ + "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת לְעוֹלָם הֵם בְּטֻמְאָתָן וּמְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים וּמִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב עַד שֶׁיִּטְבּוֹלוּ. אֲפִלּוּ נִתְאַחֲרוּ כַּמָּה שָׁנִים בְּלֹא רְאִיַּת טֻמְאָה וְלֹא טָבְלוּ הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה אַחַר שִׁבְעָה לְזָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לִנְקֵבָה כָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר הֲרֵי הוּא כְּדַם הַנִּדּוֹת וּמְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. לֹא תָּלָה הַכָּתוּב בְּיָמִים בִּלְבַד אֶלָּא בְּיָמִים וּטְבִילָה: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁיָּרְדָה לִטְבּל מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה וְנֶעֱקַר מִמֶּנָּה דָּם בִּירִידָתָהּ וְיָצָא חוּץ לְבֵין הַשִּׁנַּיִם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה וְאֵין הַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לְדָם זֶה וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בִּבְשָׂרָהּ. וְאִם נֶעֱקַר מִמֶּנָּה בַּעֲלִיָּתָהּ מִן הַמִּקְוֶה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא דַּם טֹהַר. וְהַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לְכָל הַדָּם הַמֻּבְלָע בָּאֵיבָרִים וּמְשִׂימָה אוֹתוֹ דַּם טֹהַר: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁטָּבְלָה אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל זָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה אוֹ אַחַר סְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּזוֹב הֲרֵי הִיא בְּכָל יְמֵי טֹהַר שֶׁלָּהּ כְּטָמֵא שֶׁטָּבַל וַעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וַהֲרֵי הִיא טְבוּלַת יוֹם בְּכָל אוֹתָן הַיָּמִים. וְאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת בְּסוֹף יְמֵי טֹהַר אֶלָּא בְּמִשְׁלָם הַיָּמִים הֲרֵי הִיא כִּטְבוּל יוֹם שֶׁהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִיא כִּטְבוּל יוֹם לְעִנְיַן תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. אֲבָל לְקָדָשִׁים הֲרֵי הִיא כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל אֶלָּא כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּנִדָּה אוֹ בִּטְמֵא מֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. נִמְצֵאתָ אַתָּה לָמֵד שֶׁהַיּוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר אוֹכֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר וּפוֹסֶלֶת אֶת הַתְּרוּמָה כִּטְבוּל יוֹם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם נָפַל מֵרֻקָּהּ וּמִדַּם טָהֳרָתָהּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּמְטַמְּאָה אֶת הַקָּדָשִׁים כִּוְלַד הַטֻּמְאוֹת עַד שֶׁתַּשְׁלִים יְמֵי טֹהַר וְתִהְיֶה טְהוֹרָה לַכּל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת בַּסּוֹף וְאַחַר כָּךְ תִגַּע בַּקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת לַאֲכִילַת הַתְּרוּמָה: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁהִיא מְצֹרַעַת וְטָבְלָה אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל זָכָר אוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה הֲרֵי דַּם טֹהַר שֶׁלָּהּ טָמֵא כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. וְכֻלָּן כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּמַשְׁקִין שֶׁהֵן נוֹגְעִין בָּהֶן. חוּץ מִזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֲבוֹת טֻמְאוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "זָבָה קְטַנָּה שֶׁטָּבְלָה בַּיּוֹם הַשִּׁמּוּר שֶׁלָּהּ אַחַר הָנֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה הֲרֵי מַגָּעָהּ וּבְעִילָתָהּ תְּלוּיִים. אִם נִגְמַר הַיּוֹם וְלֹא רָאֲתָה כָּל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ טָהוֹר וּבוֹעֲלָהּ טָהוֹר וּפָטוּר. וְאִם רָאֲתָה דָּם אַחַר שֶׁטָּבְלָה כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה טְמֵאוֹת וְעוֹשָׂת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב וּבוֹעֲלָהּ חַיָּב חַטָּאת. טָבְלָה בְּלֵיל הַשִּׁמּוּר קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא טָבְלָה וַעֲדַיִן עוֹשָׂת מֶרְכָּב וּמוֹשָׁב: \n", + "הָרוֹאָה דָּם בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר וְטָבְלָה לְעֶרֶב לֵיל שְׁנֵים עָשָׂר הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת זָבָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה: \n", + "טָבְלָה בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ [עַד] לָעֶרֶב אִם שִׁמְּשָׁה בּוֹעֲלָהּ טָהוֹר וּמִשְׁכָּבָהּ וּמֶרְכָּבָהּ טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה דָּם בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אַחַר הַטְּבִילָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת נִדָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם בְּאִסּוּר נִדָּה וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְיוֹם אַחַד עָשָׂר לְפִיכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה לִשְׁמֹר יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אֶלָּא טוֹבֶלֶת וְעוֹסֶקֶת בְּטָהֳרוֹת. אֲבָל הָרוֹאָה דָּם בַּעֲשִׂירִי טוֹבֶלֶת בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר וּמְשַׁמֶּרֶת אוֹתוֹ שֶׁאִם תִּרְאֶה בּוֹ דָּם אַחַר טְבִילָה נִטְמְאוּ כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה וְנִטְמָא בּוֹעֲלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת זָבָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה: \n", + "זָב וְזָבָה גְּדוֹלָה שֶׁטָּבְלוּ בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לֹא יִתְעַסְּקוּ בְּטָהֳרוֹת עַד לָעֶרֶב שֶׁמָּא יִרְאוּ טֻמְאָה וְיִסְּתְּרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה וְנִמְצָא אוֹתָן הַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַפְרֵעַ אֵין מְטַמְּאִין כְּלֵי חֶרֶס בְּהֶסֵּט מֵאַחַר שֶׁטָּבְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְרָאוּ טֻמְאָה וְסָתְרוּ הַכּל. וְכָל כְּלִי חֶרֶס שֶׁהֱסִיטוּ עַד שֶׁלֹּא רָאוּ טָהוֹר: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּב וַחֲבֵרָיו מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּמֶרְכָּב. וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב אֶחָד הוּא וְלָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא טו ד) \"מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב\" שֶׁהַמִּשְׁכָּב הָרָאוּי לִשְׁכִיבָה וְהַמּוֹשָׁב הָרָאוּי לִישִׁיבָה. וּבֵין שֶׁיָּשַׁב עַל הַמִּשְׁכָּב אוֹ שֶׁשָּׁכַב עַל הַמּוֹשָׁב טִמְּאָהוּ לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם מִשְׁכָּב לְבַד וְהוּא הַדִּין לְמוֹשָׁב. וְאֵי זֶהוּ מֶרְכָּב זֶה הָרָאוּי לִרְכִיבָה כְּגוֹן מִרְדַּעַת הַחֲמוֹר וְטַפִּיטָן הַסּוּס: \n", + "הַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב כָּל אֶחָד מֵהֶן אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּמְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא. וּמַה בֵּין מִשְׁכָּב לְמֶרְכָּב שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּב אִם הָיָה אָדָם וְנָגַע בִּבְגָדִים וּבִשְׁאָר כֵּלִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי זֶה טִמְּאָם וַעֲשָׂאָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְהַנּוֹגֵעַ בְּמֶרְכָּב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים וְלֹא כֵּלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּשְׁכָּב אוֹ אֶת הַמֶּרְכָּב הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים וּשְׁאָר כֵּלִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ עַד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו. וּמִנַּיִן שֶׁבְּטֻמְאַת מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ וּבְמִשְׁכָּב לֹא חָלַק. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִשְׁכָּב (ויקרא טו ה) \"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" וּבְמֶרְכָּב הוּא אוֹמֵר (ויקרא טו ט) \"וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו\" (ויקרא טו י) \"וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב\". וְלֹא נֹאמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְנֶאֱמַר (ויקרא טו י) \"וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" אֶחָד הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב אוֹ הַנּוֹשֵׂא מִשְׁכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וּמִשְׁכָּבָן וְרֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וְדַם נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת וְזוֹבוֹ שֶׁל זָב כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אָב. וְאָדָם שֶׁנָּגַע בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ נְשָׂאָן מְטַמֵּא בְּגָדִים וּשְׁאָר כֵּלִים בִּשְׁעַת נְגִיעָתוֹ אוֹ בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ. שֶׁכָּל הַמְטַמֵּא אָדָם מְטַמֵּא כְּלֵי חֶרֶשׂ וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא כְּלֵי חֶרֶשׂ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁיִּגַּע בָּהֶם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְעוֹשֶׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כָּמוֹהוּ. וּמְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים כִּבְגָדִים. חוּץ מִכְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרַשׁ. וְכָל טָמֵא שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו הֲרֵי הוּא עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ כְּאַחַר שֶׁפֵּרַשׁ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ. וּלְפִיכָךְ הַנּוֹגֵעַ בְּמֶרְכָּב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְהַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁיִּנָּשְׂאוּ לְמַעְלָה מִן הַזָּב הֵם הַנִּקְרָאִין מַדָּף וְהֵם כֻּלָּם כְּכֵלִים שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶם שֶׁהֵם רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְאֵינָן מְטַמְּאִין לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֲבָל מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין כִּשְׁאָר וַלְדוֹת הַטֻּמְאָה. וְטֻמְאַת מַדָּף מִדִּבְרֵיהֶם: \n", + "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע שֶׁמֵּתוּ הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב אַחַר מִיתָתָן כְּשֶׁהָיוּ כְּשֶׁהֵן חַיִּין עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר. וְטֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף אֶחָד מֵאֵלּוּ וִידַמּוּ שֶׁמֵּת וְהוּא עֲדַיִן לֹא מֵת. נִמְצָא מִשְׁכָּבוֹ וּמֶרְכָּבוֹ שֶׁל אַחַר מִיתָה אַב טֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל נָכְרִי שֶׁמֵּת אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוּא חַי אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כָּל מָקוֹם שָׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב אֵינוֹ שֶׁיִּגַּע הַטָּמֵא בַּמִּשְׁכָּב אוֹ בַּמֶּרְכָּב כְּשֶׁיִּנָּשֵׂא עֲלֵיהֶן אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת לְמַעְלָה מִן הַכְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב וְנִשָּׂא הַזָּב עַל הָאֲבָנִים מִלְּמַעְלָה נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב וְנַעֲשָׂה אַב טֻמְאָה אֲפִלּוּ אֶלֶף מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְאֶבֶן עַל הָעֶלְיוֹן וְיָשַׁב אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַעְלָה מִן הָאֶבֶן נִטְמְאוּ הַכּל. וְאֶחָד הַמִּשְׁכָּב הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ אוֹ הַמִּשְׁכָּב שֶׁל מַעְלָה אִם נָגַע בּוֹ בִּשְׁעַת שְׁכִיבָתוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶן אַב הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַטָּה וְאֶבֶן עַל גַּבָּיו וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְכֵלִים וְאָדָם עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה כֻּלָּן טְמֵאִין וְרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאֶחָד כְּלִי אוֹ אֹכֶל וּמַשְׁקֶה אוֹ אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּזָב. אוֹ כְּלִי אוֹ אֹכֶל וּמַשְׁקֶה אוֹ אָדָם שֶׁהוּא לְמַעְלָה עַל הָאֶבֶן שֶׁעַל גַּבָּיו. הַכּל וְלַד טֻמְאָה. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים חוּץ מִן הָאָדָם שֶׁעַל גַּבֵּי הַזָּב שֶׁעַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו מְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין וְהַכֵּלִים שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִם לֹא לְמִשְׁכָּב וְלֹא לְמוֹשָׁב וְלֹא לְמֶרְכָּב שֶׁהָיוּ לְמַטָּה וְיָשַׁב הַזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וְלֹא נָגְעוּ בָּהֶן כֻּלָּן טְהוֹרִין. אֲבָל אִם הָיָה הָאָדָם לְמַטָּה וְהַזָּב לְמַעְלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. כְּכָל נוֹשֵׂא דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא שֶׁהַנּוֹשֵׂא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה מִן הַזָּב טָמֵא בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין לְמִשְׁכָּב וּלְמוֹשָׁב וּלְמֶרְכָּב בֵּין שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים בֵּין אֳכָלִים בֵּין מַשְׁקִין הַכּל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכָל שֶׁיִּהְיֶה לְמַטָּה מִן הַזָּב וְלֹא יִגַּע בּוֹ טָהוֹר. חוּץ מִן הָאָדָם אוֹ כְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לְמֶרְכָּב. אֶלָּא שֶׁהָאָדָם רִאשׁוֹן וְהַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִים לְמוֹשָׁב אוֹ לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכַּב אַב הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב וְהַמֶּרְכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים. עוֹמֵד. יוֹשֵׁב. שׁוֹכֵב. נִתְלֶה. וְנִשְׁעָן. כֵּיצַד. כְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לְמֶרְכָּב אֲפִלּוּ הָיָה תַּחַת הָאֶבֶן אִם עָמַד אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב עַל הָאֶבֶן אוֹ יָשַׁב עָלֶיהָ אוֹ שָׁכַב אוֹ נִשְׁעַן עָלֶיהָ אוֹ נִתְלָה בָּהּ הוֹאִיל וְנִתְנַשֵּׂא עַל הַכְּלִי הַזֶּה מִכָּל מָקוֹם נִטְמָא וְנַעֲשָׂה אַב טֻמְאָה. וְכָל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דְּרָכִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מִדְרָס בְּכָל מָקוֹם: \n", + "וְכֵן הַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים. בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ. וּבְמַגָּע וּבְמַשָּׂא. כֵּיצַד. מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב שֶׁדָּרַס עָלָיו הַזָּב וְנִטְמָא בְּמִדְרָסוֹ. הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ הַנּוֹשְׂאוֹ טָמֵא. וְכֵן הַיּוֹשֵׁב עָלָיו אוֹ הָעוֹמֵד אוֹ הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַנִּתְלֶה אוֹ הַנִּשְׁעָן אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֶבֶן מַבְדֶּלֶת בֵּין הַטָּהוֹר וּבֵין הַמִּדְרָס הֲרֵי זֶה נִטְמָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ו) \"וְהַיּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁמָּקוֹם שֶׁהַזָּב יוֹשֵׁב וּמְטַמֵּא אִם יָשַׁב שָׁם הַטָּהוֹר נִטְמָא. מָה הַזָּב מְטַמֵּא מֶרְכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁתַּחַת הָאֶבֶן אַף הַטָּהוֹר מִתְטַמֵּא מִן הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב שֶׁהוּא מִתַּחַת הָאֶבֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַזָּב שָׁם עַל הַמִּשְׁכָּב וְאָדָם זֶה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַמִּדְרָס מְטַמֵּא בְּגָדִים כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "אֵין הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא רֻבּוֹ עַל הַמִּשְׁכָּב אוֹ עַל הַמּוֹשָׁב אוֹ עַל הַמֶּרְכָּב. וְכֵן הַטָּהוֹר שֶׁדָּרַס עַל מִדְרַס הַזָּב אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמִּדְרָס עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא רֻבּוֹ עָלָיו. אֲבָל אִם נִשָּׂא מִעוּטוֹ הוֹאִיל וְלֹא נָגַע הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כֵּיצַד. מִקְצָת טָמֵא עַל הַמִּשְׁכָּב וּמִקְצָת הַטָּהוֹר עַל אוֹתוֹ מִשְׁכָּב הַמִּשְׁכָּב טָהוֹר וְהַטָּהוֹר שֶׁנָּשָׂא מִקְצָתוֹ עָלָיו טְהוֹרִין. הַטָּמֵא שֶׁנִּשָּׂא רֻבּוֹ עַל מִקְצָת הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב כֻּלּוֹ אוֹ הַמֶּרְכָּב כֻּלּוֹ. וְכֵן הַטָּהוֹר שֶׁנִּשָּׂא רֻבּוֹ עַל מִקְצָת הַמִּדְרָס נִטְמָא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶלָּא עַל מִקְצָת הַמּוֹשָׁב: \n", + "זָב שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִין שֶׁהֵן מֻנָּחִין לְאָרְכָּן טְמֵאִים שֶׁהֲרֵי נִשָּׂא רֻבּוֹ עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן. הָיוּ מֻנָּחִין לְרָחְבָּן טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי לֹא נִשָּׂא רֻבּוֹ עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן. וְאִם יָשַׁן עֲלֵיהֶם בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִים שֶׁמָּא נִתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶם וְנִמְצָא רֻבּוֹ עַל כָּל אֶחָד. הָיָה מֻטָּל עַל שִׁשָּׁה כֵּלִים הָעֲשׂוּיִים לְמִשְׁכָּב. שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם. וּשְׁנֵי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם. וְרֹאשׁוֹ עַל אֶחָד. וְגוּפוֹ עַל אֶחָד. אֵין טָמֵא מִשּׁוּם מִשְׁכָּב אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת גּוּפוֹ שֶׁהֲרֵי נִשָּׂא רֻבּוֹ עָלָיו. עָמַד עַל שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת רַגְלוֹ אַחַת עַל אֶחָד וְרַגְלוֹ שְׁנִיָּה עַל הַשֵּׁנִי שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין: \n", + "הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה וְאַרְבָּעָה מִשְׁכָּבוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה כֻּלָּן טְמֵאוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלֹשׁ: \n", + "הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְאַרְבָּעָה מִשְׁכָּבוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֶיהָ כֻּלָּן טְהוֹרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּהֵמָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלֹשׁ וְנִמְצֵאת הָרְבִיעִית מְסַיֵּעַ וּמְסַיֵּעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. וְהוֹאִיל וְכָל אַחַת רְאוּיָה לִהְיוֹת מְסַיֵּעַ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ יָד וְאֵי זוֹ רֶגֶל הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה נִשְׁעֶנֶת עָלֶיהָ הֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה טֻמְאָה בְּאַחַת מֵהֶן וּלְפִיכָךְ כֻּלָּן טְהוֹרוֹת. לְפִיכָךְ אִם הָיָה מִשְׁכָּב אֶחָד תַּחַת שְׁתֵּי יְדֵי הַבְּהֵמָה אוֹ תַּחַת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ אוֹ תַּחַת יָדָהּ וְרַגְלָהּ הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁהֲרֵי וַדַּאי נִשָּׂא הַזָּב עַל מִשְׁכָּב זֶה. שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שְׁתַּיִם: \n", + "יָשַׁב הַטָּמֵא עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד כָּל הַכֵּלִים שֶׁבָּעֵקֶל טְמֵאִים. שֶׁהֲרֵי הֵם רְצוּצִים תַּחַת הַקּוֹרָה. אֲבָל אִם יָשַׁב עַל מַכְבֵּשׁ שֶׁל כּוֹבֵס הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁתַּחַת לוּחַ הַמַּכְבֵּשׁ טְהוֹרִים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָפוּי וְנִמְצֵאת מִשְׁעֶנֶת הַמַּכְבֵּשׁ עַל רַגְלָיו לֹא עַל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו. שֶׁאִם יִרְצֶה אָדָם לְהַכְנִיס סַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהּ בֵּין הַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַמַּכְבֵּשׁ וּבֵין הַמַּכְבֵּשׁ מַכְנִיס אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָשׁוּר: \n", + "זָב שֶׁדָּרַס עַל כְּלִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לְמֶרְכָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְמִשְׁכָּב הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בּוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ בִּכְלִי זֶה. כֵּיצַד. כָּפָה סְאָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ כָּפָה עֲרֵבָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ אוֹ שֶׁיָּשַׁב עַל פָּרֹכֶת אוֹ עַל קֶלַע שֶׁל סְפִינָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ד) \"אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו\" הַמְיֻחָד לִישִׁיבָה לֹא שֶׁאוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. מִפְּנֵי שֶׁכְּלִי זֶה לֹא נַעֲשָׂה לִישִׁיבָה. הָיָה הַכְּלִי מְשַׁמֵּשׁ לִישִׁיבָה עִם מְלַאכְתּוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לָהּ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. כְּגוֹן הָרְדִיד. וְהֶחָלוּק. וְהַטַּלִּית. וְהַתּוּרְמָל. וְהַחֵמֶת. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן לֹא נַעֲשָׂה מִתְּחִלָּה לְמִשְׁכָּב הֲרֵי הוּא מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמִּשְׁכָּב עִם מְלַאכְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וּבְהִלְכוֹת כֵּלִים אֲבָאֵר כָּל הַכֵּלִים הַמִּטַּמְּאִין בְּמִדְרָס וְכֵלִים שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין בְּמִדְרָס. וְאֵי זֶה כְּלִי רָאוּי לִישִׁיבָה. וְאֵי זֶה רָאוּי לִשְׁכִיבָה. וְאֵי זֶה רָאוּי לִרְכִיבָה: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה שֶׁאִם הֵסִיט הָאָדָם אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא אֲבָל אִם הֵסִיטָה הַטֻּמְאָה אֶת הָאָדָם לֹא נִטְמָא: ", + "אֵין בְּכָל אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן טֻמְאָה שֶׁאִם תָּסִיט אֶת הָאָדָם הַטָּהוֹר אוֹ אֶת הַכְּלִי הַטָּהוֹר תְּטַמֵּא אוֹתָן אֶלָּא הַזָּב אוֹ חֲבֵרָיו בִּלְבַד. וְזוֹ הִיא הַטֻּמְאָה הַיְתֵרָה בְּזָב שֶׁלֹּא מָצִינוּ כְּמוֹתָהּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁאִם הֵסִיט אֶת הַטְּהוֹרִין טְמֵאִין. כֵּיצַד. הָיְתָה קוֹרָה מֻטֶּלֶת עַל רֹאשׁ הַגָּדֵר וְאָדָם טָהוֹר אוֹ כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶס עַל קְצָתָהּ וְהֵנִיד הַזָּב אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי הוֹאִיל וְנִתְנַדְנְדוּ מֵחֲמַת הַזָּב הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּגַע בָּהֶן וּטְמֵאִין וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָשָׂא הַזָּב אֶת הָאָדָם אוֹ אֶת הַכֵּלִים שֶׁטִּמְּאָן. וְאֶחָד זָב וְזָבָה נִדָּה וְיוֹלֶדֶת בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר שֶׁהֵסִיט אֶת הַזָּב נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. וְהַזָּב שֶׁהֵסִיט אֶת הַטָּהוֹר בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי חֶרֶס טְמֵאִין. מִפְּנֵי שֶׁהַנָדַת הַזָּב לַאֲחֵרִים כְּאִלּוּ נָגַע בָּהֶן: ", + "חֹמֶר בְּהֶסֵּט הַזָּב מִמַּגָּעוֹ שֶׁאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר וְאִם הֱסִיטוֹ טִמְּאָהוּ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהוּא נָבוּב כְּכַדּוּר וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה לוֹ פֶּה כְּמוֹ אִלְפָּסִין אִירְנִיוֹת אִם הֱסִיטָן הַזָּב טְמֵאִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין בְּאֹהֶל הַמֵּת שֶׁהֲרֵי הֵן כִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁפִּתְחוֹ סָתוּם. וְכֵן מַחַט שֶׁהָיְתָה בְּלוּעָה בְּתוֹךְ הָעֵץ וְטַבַּעַת הַבְּלוּעָה בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה וְהֵסִיט הַזָּב אֶת הָעֵץ אוֹ הַלְּבֵנָה נִטְמְאוּ הַכֵּלִים הַבְּלוּעִים שֶׁבְּתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "זָב שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בּוֹ מִתּוֹכוֹ וְלֹא הֱנִידוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁאֵין הַנִּדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְטַמְּאִין לְאֵיבָרִים: ", + "זָב שֶׁהָיָה קָנֶה אָחוּז בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ וְהֵסִיט וְהוֹצִיא בִּקְצֵה הַקָּנֶה אָדָם אוֹ כְּלִי הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יא) \"וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְדַבֵּר בְּהֶסֵּט הַזָּב וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה לוֹמַר מָה נְגִיעָה בְּיָדָיו וְהַדּוֹמֶה לְיָדָיו מִשְּׁאָר גּוּפוֹ הַגָּלוּי אֵצֶל הַנְּגִיעָה אַף הֶסֵּטוֹ עַד שֶׁיָּסִיט בְּגָלוּי שֶׁבְּגוּפוֹ לֹא שֶׁיָּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים. הָיָה הַקָּנֶה בְּקֻמְטוֹ שֶׁל טָהוֹר וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַזָּב טָמֵא שֶׁהַמֵּסִיט אֶת הַטֻּמְאָה כְּנוֹשֵׂא אוֹתָהּ וּכְשֵׁם שֶׁהַנּוֹשֵׂא בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה כָּךְ הַמֵּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא: ", + "הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּכְלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב בְּכַף שְׁנִיָּה כְּנֶגְדּוֹ. כָּרַע הַזָּב הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים שֶׁנָּגַע בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הֱסִיטָן. כָּרְעוּ הֵן טְמֵאִין מִשּׁוּם מִשְׁכָּב וְנַעֲשׂוּ אָב שֶׁהֲרֵי נָשְׂאוּ הַזָּב וּכְאִלּוּ עָמַד עֲלֵיהֶן. הָיָה בְּכַף שְׁנִיָּה שְׁאָר הַכֵּלִים אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אוֹ אָדָם בֵּין שֶׁכָּרְעוּ הֵן בֵּין שֶׁכָּרַע הַזָּב כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה: ", + "הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הַסַּפְסָל אוֹ עַל הַנֶּסֶר בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע וְהוּא הָאִילָן שֶׁאֵין בָּעֳבִי עִקָּרוֹ כְּדֵי לָחֹק רֹבַע הַקַּב. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסֻכָּה שֶׁכֹּחָהּ רַע וְהוּא שֶׁנֶּחְבָּא בָּהּ וְדוֹחֵק אוֹתָהּ תָּזוּז בּוֹ. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסֻלָּם מִצְרִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ שֶׁעָלוּ עַל הַכֶּבֶשׁ וְעַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִין בְּטִיט. הֲרֵי זֶה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְנַדְנְדִין בָּהֶן וּכְאִלּוּ הֵסִיט הַזָּב אֶת הַטָּהוֹר שֶׁעִמּוֹ. אֲבָל אִם יָשְׁבוּ בִּסְפִינָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָסִיט בָּאָדָם. אוֹ עַל הַנֶּסֶר אוֹ עַל הַסַּפְסָל בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מַחְגִּירִין. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן וּבְסֻכָּה שֶׁכֹּחָן יָפֶה. אוֹ בְּסֻלָּם מִצְרִי הַקָּבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ בְּכֶבֶשׁ וּבְקוֹרָה וּבְדֶלֶת שֶׁמְּחֻבָּרִים בְּטִיט. אֲפִלּוּ עָלוּ מִצַּד אֶחָד הֲרֵי זֶה טָהוֹר: ", + "זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְגִיפִין אֶת הַדָּלֶת אוֹ פּוֹתְחִין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיָה אֶחָד מֵגִיף וְאֶחָד פּוֹתֵחַ נִטְמָא. הֶעֱלוּ זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר אִם הַטָּמֵא הֶעֱלָה אֶת הַטָּהוֹר טִמְּאָהוּ מִפְּנֵי שֶׁהֱסִיטוֹ. וְאִם הַטָּהוֹר הֶעֱלָה אֶת הַטָּמֵא נִטְמָא בְּמַשָּׂאוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִים אִם הָיָה זֶה מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ נִטְמָא. הָיוּ אוֹרְגִין בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין אוֹ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם הָיָה מַשּׂוֹי קַל טָהוֹר: ", + "טָהוֹר שֶׁהָיָה מַכֶּה אֶת הַזָּב הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְזָב שֶׁהִכָּה אֶת הַטָּהוֹר טִמְּאָהוּ. שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר וַהֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נִשְׁעָן עָלָיו. וּלְפִיכָךְ אַף בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִין: ", + "זָב שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַטָּהוֹר אוֹ טָהוֹר שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַזָּב נִטְמָא. כֵּיצַד. אֶצְבָּעוֹ שֶׁל זָב שֶׁהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִן הַטָּהוֹר אוֹ הַטָּהוֹר שֶׁהִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ לְמַעְלָה מִן הַזָּב אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן אֶבֶן אוֹ קוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֲרֵי זֶה טָמֵא. וְכֵן חִבּוּרֵי הַזָּב שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַטָּהוֹר אוֹ חִבּוּרֵי טָהוֹר שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַזָּב הֲרֵי זֶה טָמֵא. וּכְאִלּוּ נָשָׂא כָּל אֶחָד מֵהֶם עַצְמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵלּוּ הֵם הַחִבּוּרִים. הַשִּׁנַּיִם הַצִּפָּרְנַיִם וְהַשֵּׂעָר שֶׁלָּהֶן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁטֻּמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם: " + ], + [ + "דָבָר שֶׁהָיָה מְחֻבָּר בָּאָרֶץ אוֹ מְסֻמָּר בְּמַסְמְרִים. אִם הָיָה כֹּחוֹ יָפֶה וְחָזָק וְהִקִּישׁ עָלָיו הַזָּב וּבְעֵת שֶׁהִקִּישׁ הֵנִיד כְּלִי אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין מִכֹּחַ הַכָּאָתוֹ אוֹ שֶׁהִפִּילָן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. וְאִם לֹא הָיָה כֹּחוֹ יָפֶה וְחָזָק אֶלָּא מִתְנַדְנֵד וְהִקִּישׁ עָלָיו הַזָּב וְהִפִּיל אוֹ הֵנִיד בְּכֹחַ הַכָּאָתוֹ כֵּלִים אוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וּכְאִלּוּ הֱסִיטָן שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ נָפְלוּ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנָּפַל מִכֹּחַ הֶסֵּטוֹ טָמֵא. מִכֹּחַ הָרְעָדָה טָהוֹר. כֵּיצַד. הִקִּישׁ עַל אִילָן אוֹ סֻכָּה שֶׁכֹּחָן רַע. אוֹ עַל סֻלָּם מִצְרִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ עַל קוֹרָה וְדֶלֶת וְכֶבֶשׁ שֶׁאֵינָם מְחֻבָּרִים בְּטִיט. אוֹ שֶׁהִקִּישׁ עַל הַנֶּגֶר עַל הַמַּנְעוּל וְהַמָּשׁוֹט. וּבְשָׁעָה שֶׁהִקִּישׁ הִפִּיל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אוֹ כֵּלִים אֲפִלּוּ הֱנִידָן וְלֹא נָפְלוּ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. אֲבָל אִם הִקִּישׁ עַל אִילָן אוֹ עַל סֻכָּה שֶׁכֹּחָן יָפֶה. אוֹ עַל סֻלָּם מְסֻמָּר. אוֹ עַל כֶּבֶשׁ אוֹ עַל דֶּלֶת אוֹ קוֹרָה הַמְחֻבָּרִין בְּטִיט. אוֹ עַל הַמָּרִישׁ. אוֹ עַל הַתַּנּוּר. וּבְשָׁעָה שֶׁהִקִּישׁ הֵנִיד כֵּלִים אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲפִלּוּ הִפִּילָן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהָיְתָה הַפַּת דְּבוּקָה בּוֹ וְהִקִּישׁ עַל הַתַּנּוּר וְנָפַל כִּכָּר אֲפִלּוּ הָיָה תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הָיָה חֶרֶס מִן הַתַּנּוּר מְדֻבָּק בַּכִּכָּר שֶׁנָּפַל אֲפִלּוּ הָיָה חֻלִּין הֲרֵי זֶה טָמֵא: \n", + "אֵין הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב מְטַמֵּא כֵּלִים אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֶלָּא בְּמַגָּע בִּלְבַד. אֲבָל אִם הָיוּ כֵּלִים אוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין לְמַעְלָה מִן הַמִּדְרָס אוֹ שֶׁהָיָה הַמִּדְרָס לְמַעְלָה מֵהֶן אֲפִלּוּ לֹא הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא נְיָר הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְכֵן אִם הֵסִיט הַמִּשְׁכָּב אֶת הַכֵּלִים אוֹ אֶת הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין: \n", + "הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִּסְפִינָה קְטַנָּה הַיְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם אֶחָד אוֹ בְּאַסְדָּא אוֹ שֶׁרָכְבוּ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּגְדֵיהֶן נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה הֲרֵי בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִים מִדְרָס וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק שֶׁמָּא דָּרַס הַזָּב עֲלֵיהֶן. וְכֵן נִדָּה שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בַּמִּטָּה בְּגָדֶיהָ טְמֵאִין מִדְרָס חוּץ מִכִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְכֵן הַבְּגָדִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס שֶׁבַּסְּפִינָה טְהוֹרִין: \n", + "הַנִּדְחָק בְּרֵחַיִם שֶׁהָעַכּוּ\"ם בְּתוֹכָם אוֹ זָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי בְּגָדָיו טְמֵאִין מִדְרָס. בְּאֵי זֶה רֵחַיִם אָמְרוּ בְּרֵחַיִם שֶׁמְּנַדְנְדִין אֶת הַקַּרְקַע עַד שֶׁעוֹקְרִין אֶת הָעוֹמֵד כָּאן וְדוֹחֲפִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁטֻּמְאָה זוֹ בְּסָפֵק שֶׁמָּא נֶעֱקַר הַטָּמֵא וְדָרַס עַל בִּגְדֵי הַטָּהוֹר: \n" + ], + [ + "עַם הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְיֶשְׁנוֹ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת טָמֵא וּבְגָדָיו מִדְרָס לְטָהֳרוֹת. וְאִם נָגְעוּ בְּגָדָיו בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. וְאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶס מֵאֲוִירוֹ טִמְּאָהוּ. וְשׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה עַל מַגָּעָן אַף עַל פִּי שֶׁטֻּמְאָתָן בְּסָפֵק. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַטָּהֳרוֹת לְפִי שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִקְדוּקֵי טָהֳרוֹת וְטֻמְאוֹת. וּלְעוֹלָם הוּא בְּחֶזְקָה זוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת. וּמַה הֵן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁיְּהֵא נִזְהָר בְּטֻמְאוֹת שֶׁלֹּא יִטָּמֵּא בָּהֶן. וּבְטָהֳרוֹת שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אוֹתָם. וְיִזָּהֵר בִּנְטִילַת יָדַיִם וּבְטָהֳרָתָן שֶׁלֹּא יִקַּח מֵעַם הָאָרֶץ דָּבָר לַח וְלֹא יִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ וְלֹא יְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ: \n", + "הַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת חוּץ מִדָּבָר אֶחָד מֵהֶן אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ עִסְקֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה. וְאִם לֹא רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה בְּבֵיתוֹ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ תְּחִלָּה לְטָהֳרַת הַיָּדָיִם וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ לְטָהֳרוֹת. וְאִם אָמַר אֵינִי מְקַבֵּל אֶלָּא לְטָהֳרַת הַיָּדָיִם מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. קִבֵּל לְטָהֳרוֹת וְלֹא לַיָּדַיִם אַף לְטָהֳרוֹת אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתוֹ חוֹשְׁשִׁין לוֹ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיִּלְמַד וְיִהְיֶה רָגִיל בְּטָהֳרוֹת. וְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מִשֶּׁיְּקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת הֲרֵי בְּגָדָיו טְהוֹרִין וְכָל אֳכָלָיו וּמַשְׁקָיו טְהוֹרִין וְנֶאֱמָן עַל כָּל הַטָּהֳרוֹת כִּשְׁאָר כָּל הַחֲבֵרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם: \n", + "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. נֶאֱמָנִין וְאֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת אֲבָל מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִלְסוּל בְּעַצְמָן שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹסְרִין טָהֳרוֹת אֲפִלּוּ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת: \n", + "זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל שֶׁכְּבָר קִבֵּל בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב: \n", + "הַמְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים. וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַמְּדָן וּמַרְגִּילָן בְּדֶרֶךְ טָהֳרָה. וְאֵשֶׁת חָבֵר וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וַעֲבָדָיו הֲרֵי הֵן כְּחָבֵר. וְחָבֵר שֶׁמֵּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּחֶזְקַת חֲבֵרִים עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ: \n", + "אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְחָבֵר הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה. אֲבָל אֵשֶׁת חָבֵר אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְעַם הָאָרֶץ אֵין צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת וְהָיוּ לוֹ טָהֳרוֹת כְּשֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בִּזְמַן שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בָּהֶן אֲחֵרִים הֲרֵי הֵן אֲסוּרוֹת כְּמִקֹּדֶם וְאִם הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעַסֵּק בָּהֶן הֲרֵי הֵן מֻתָּרוֹת לוֹ וַאֲסוּרוֹת לְכָל אָדָם. וְנִשְׁאַל הֶחָבֵר עַל טָהֳרוֹתָיו וּמוֹרֶה בָּהֶן טָהֳרָה לְעַצְמוֹ וְאֵין חוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּכָךְ: \n", + "חָבֵר שֶׁנַּעֲשָׂה גַּבַּאי לַמֶּלֶךְ אוֹ מוֹכְסָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוּתוֹ. פֵּרַשׁ מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם וְצָרִיךְ לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת וְנֶחְשָׁד לְדָבָר אֶחָד אֵינוֹ חָשׁוּד אֶלָּא לְאוֹתוֹ דָּבָר. וְכָל הֶחָשׁוּד לֶחָמוּר נֶחְשָׁד עַל הַקַּל. לַקַּל לֹא נֶחְשָׁד לֶחָמוּר: \n", + "חָבֵר שֶׁנֶּחְשָׁד עַל הַטָּהֳרוֹת כְּגוֹן שֶׁמָּכַר אֳכָלִין טְמֵאִין בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן טְהוֹרִין הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה: \n", + "הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אוֹ עַל הַתְּרוּמָה שֶׁמְּכָרָן לְשֵׁם חֻלִּין הֲרֵי זֶה חָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת שֶׁהֶחָשׁוּד עַל דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהָאֳכָלִין הַטְּמֵאִין אֵין מְטַמְּאִין אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר נֶאֱמָן לְהָעִיד בּוֹ לַאֲחֵרִים וְלָדוּן בּוֹ לַאֲחֵרִים. חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בּוֹ אֲחֵרִים: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִים הֵן עַל טָהֳרַת פָּרַת הַחַטָּאת מִפְּנֵי חֻמְרָתָהּ אֵין מְזַלְזְלִין בָּהּ. וְכֵן נֶאֱמָנִים הֵן עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן שֶׁל נְסָכִים אִם אָמַר טָהוֹר הוּא הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה מִפְּנֵי חֻמְרָתוֹ נִזְהָרִין בּוֹ. וְכֵן נֶאֱמָנִים הֵן עַל הַתְּרוּמָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעָם מְטַהֲרִין עַצְמָן וּכְלֵיהֶן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת יֵינָם וְשַׁמְנָם בְּטָהֳרָה. עָבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים אֵינָן נֶאֱמָנִים: \n", + "כֹּהֵן שֶׁהֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית יַיִן אוֹ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. הִנִּיחָהּ עַם הָאָרֶץ אֶצְלוֹ עַד גַּת הַבָּאָה וֶהֱבִיאָהּ לוֹ יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שֶׁל אֶשְׁתָּקַד שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁנָּעַל בֵּית בַּדּוֹ אוֹ גִּתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁגָּמְרוּ הָעָם לִדְרֹךְ וְהוֹלִיךְ אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִיָּד לְכֹהֵן אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כַּמָּה יָמִים אַחַר שֶׁעָבְרוּ הַגִּתּוֹת הֲרֵי הַכֹּהֵן בָּא וּפוֹתֵחַ בְּפָנָיו וּמַטְבִּילוֹ וְדוֹרֵךְ וְנוֹטֵל תְּרוּמָה בְּטָהֳרָה. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן לֹא יִטּל תְּרוּמָה מֵעַם הָאָרֶץ אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "הֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה וְאָמַר הִפְרַשְׁתִּי בְּתוֹכָהּ קֹדֶשׁ אֲפִלּוּ רְבִיעִית מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמָן עַל הַכּל אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל הַתְּרוּמָה אֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַכְּלִי הָרֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לִתְרוּמָה. וְכֵן אֵין נֶאֱמָנִין לְעוֹלָם עַל כְּלִי רֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ: \n", + "כְּלִי שֶׁהָיָה בְּתוֹכוֹ יַיִן אוֹ שֶׁמֶן וְרָאִינוּ עַם הָאָרֶץ יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ נְסָכִים הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עַל טָהֳרַת הַכְּלִי וַאֲפִלּוּ קֹדֶם לַגִּתּוֹת וְלַבַּדִּים בְּשִׁבְעִים יוֹם. אֲבָל קֹדֶם לְשִׁבְעִים אֵינָן נֶאֱמָנִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִים עַל כְּלִי חֶרֶס הָרֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ לְעוֹלָם בֵּין כֵּלִים דַּקִּים בֵּין כֵּלִים גַּסִּים בֵּין מְלֵאִין בֵּין רֵיקָנִים הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עַל הַכְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְמֵאִין. אֲפִלּוּ הָיָה בִּגְדוֹ שֶׁהוּא מִדְרָס בְּתוֹךְ הַכְּלִי הֲרֵי הַכְּלִי בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְקֹדֶשׁ. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם: \n", + "מִן הַמּוֹדִיעִית וּלְפָנִים נֶאֱמָנִים עַל כְּלִי חֶרֶס מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ אֵינָן נֶאֱמָנִין וְהַמּוֹדִיעִית עַצְמָהּ פְּעָמִים כְּלַחוּץ וּפְעָמִים כִּלְפָנִים. כֵּיצַד. הָיָה חָבֵר נִכְנָס וְעַם הָאָרֶץ יוֹצֵא וּכְלִי חֶרֶס בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן בַּמּוֹדִיעִית לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן נִכְנָסִין אוֹ שְׁנֵיהֶן יוֹצְאִין אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיְּהֵא לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית: \n", + "קַדָּר שֶׁהֵבִיא קְדֵרוֹת וְהִנִּיחָן לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית וּבָאוּ הַלּוֹקְחִין וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן שֶׁטְּהוֹרוֹת הֵן. לָקַח קְדֵרָה וְנִכְנַס בָּהּ הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לָקַח קְדֵרָה וְיָצָא בָּהּ חוּץ לַמּוֹדִיעִית הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לִתְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן הֵן הַקְּדֵרוֹת. וְהוּא הַקַּדָּר עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן אֶלָּא לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית: \n", + "הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי חֶרֶס מִן הַכִּבְשָׁן בְּכָל מָקוֹם הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לִתְרוּמָה וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶן עַם הָאָרֶץ. וַאֲפִלּוּ לָקַח מִן הַסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכִּבְשָׁן פָּתוּחַ וּכְבָר נִלְקַח חֶצְיוֹ שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל כֵּלִים שֶׁבַּכִּבְשָׁן: \n", + "טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כִּטְהוֹרָה הִיא חֲשׁוּבָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים הֵן בָּרְגָלִים וּכְלֵיהֶם כֻּלָּם וְאוֹכְלֵיהֶם וּמַשְׁקֵיהֶן טְהוֹרִים בָּרֶגֶל מִפְּנֵי שֶׁהַכּל מְטַהֲרִין עַצְמָן וְעוֹלִים לָרֶגֶל. לְפִיכָךְ הֵן נֶאֱמָנִים כָּל יְמוֹת הָרֶגֶל בֵּין עַל הַקֹּדֶשׁ בֵּין עַל הַתְּרוּמָה. מִשֶּׁעָבַר הָרֶגֶל חוֹזְרִין לְטֻמְאָתָן: \n", + "הַפּוֹתֵחַ חָבִיתוֹ בָּרֶגֶל וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ וְעָבַר הָרֶגֶל הֲרֵי שְׁאָר הֶחָבִית וּשְׁאָר הָעִסָּה בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נָגְעוּ בּוֹ עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא כְּחָבֵר אֵינָהּ טְהוֹרָה אֶלָּא בִּימֵי הָרֶגֶל בִּלְבַד: \n", + "אַחַר הָרֶגֶל בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָיוּ מַטְבִּילִין כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ בָּרֶגֶל בִּשְׁעַת הֶחָג. וּלְפִיכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן אַל תִּגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן בְּשָׁעָה שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָמֵא בְּמַגָּעוֹ אַחַר הָרֶגֶל וְנִמְצָא צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְנֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים (שמות כה ל) \"לְפָנַי תָּמִיד\". וְכָל הַכֵּלִים הָיוּ טְעוּנִים טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁצִּפּוּיֵיהֶן כִּבְטֵלִין לְגַבֵּיהֶן: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר טָהוֹר אֲנִי מִטֻּמְאַת מֵת אוֹ שֶׁאָמַר כְּלִי זֶה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת נֶאֱמָן וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ בִּלְבַד וְצָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁשָּׁאֲלוּ וְאָמַר טָהוֹר הוּא. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ כְּלִי סְתָם מֵרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא טְמֵא מֵת הוּא וּמַזִּין עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי כְּכָל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם חוּץ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטֻמְאַת הַסְּפֵקוֹת: \n" + ], + [ + "הַמַּפְקִיד כֵּלִים אֵצֶל עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁנָּתַן כְּלִי לְאֻמָּן עַם הָאָרֶץ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים טְמֵא מֵת וּטְמֵאִין מִדְרָס. וְאִם מַכִּירוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה טְהוֹרִים מִטְּמֵא מֵת אֲבָל טְמֵאִים מִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ נִדָּה יוֹשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵין נִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת בְּבָתֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ: \n", + "הַמַּנִּיחַ כֵּלָיו בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ וְאָמַר לוֹ שְׁמֹר לִי אֶת אֵלּוּ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס וּטְהוֹרִין מִטְּמֵא מֵת. הִנִּיחָן עַל כְּתֵפוֹ טְמֵאִין מִדְרָס וּטְמֵא מֵת. שָׁכַח כֵּלָיו בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁאֵינוֹ רְשׁוּת עַם הָאָרֶץ גְּמוּרָה. הִנִּיחַ כֵּלָיו בַּמֶּרְחָץ וּבָא וּמְצָאָן כְּמוֹת שֶׁהֵן טְהוֹרִין. וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן. הִנִּיחַ גִּתּוֹ וּבוֹרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לָעִיר וּבָא וּמָצָא עַם הָאָרֶץ בְּצִדּוֹ טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת שֶׁיִּכָּנֵס: \n", + "הַמּוֹסֵר מַפְתֵּחַ בֵּיתוֹ לְעַם הָאָרֶץ כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ: \n", + "הַמַּנִּיחַ כֵּלָיו בְּחַלּוֹנוֹת שֶׁל מֶרְחָץ וְנָעַל עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הַמַּפְתֵּחַ לְעַם הָאָרֶץ כֵּלָיו טְהוֹרִין. וְכֵן אִם חָתַם עַל הַחַלּוֹן אוֹ עָשָׂה לוֹ סִימָן אֲפִלּוּ מָצָא הַחוֹתָם מְקֻלְקָל הֲרֵי כָּל אֵלּוּ טְהוֹרִין: \n", + "הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְיָשַׁב הוּא מֵרָחוֹק בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין הֲרֵי כָּל שֶׁבַּבַּיִת מִן הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וּכְלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל טְמֵאִין אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת וּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טְהוֹרִין. וְאִם אֵינוֹ רוֹאֶה לֹא אֶת הַנִּכְנָסִין וְלֹא אֶת הַיּוֹצְאִין כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא אֲפִלּוּ הָיָה כָּפוּת אוֹ כְּרוּת יָדַיִם וְרַגְלַיִם הַכּל טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּבֵיתוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ וְהָיוּ כֵּלִים מְקֻפָּלִים וּמֻנָּחִין תַּחַת רֹאשׁוֹ וְסַנְדָּלוֹ וְחָבִיתוֹ לְפָנָיו הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שְׁמִירַת בַּעֲלֵיהֶן וְלֹא יִגַּע בָּהֶן עַם הָאָרֶץ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר עַתָּה יֵעוֹר וְיַבִּיט בִּי: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁשָּׁאַל מֵחָבֵר מִטָּה שֶׁיָּשֵׁן עָלֶיהָ וְיָשַׁן עָלֶיהָ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר אֵין טָמֵא אֶלָּא אוֹתָהּ הַמִּטָּה וְעַד מָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ מֵאוֹתָהּ הַמִּטָּה וְלִגַּע: \n", + "חָבֵר שֶׁאָמַר לְעַם הָאָרֶץ שְׁמֹר לִי פָּרָה זוֹ שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לַבַּיִת אוֹ שֶׁלֹּא תְּשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים הֲרֵי הַבַּיִת וְהַכֵּלִים טְהוֹרִים. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַפָּרָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שְׁמֹר לִי בַּיִת זֶה שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בּוֹ הַפָּרָה וְכֵלִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא תְּשַׁבְּרֵם הֲרֵי הֵן טְמֵאִין: \n", + "הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא הִנִּיחוֹ עֵר וּמְצָאוֹ עֵר יָשֵׁן וּמְצָאוֹ יָשֵׁן אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ עֵר וּמְצָאוֹ יָשֵׁן כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. הִנִּיחוֹ יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר כָּל מָקוֹם הַקָּרוֹב מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע בּוֹ טָמֵא. וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֻמָּנִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יְדֵיהֶן וְלִגַּע. וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא עָלוּ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא אוֹ עַל סֻלָּם וְנָגְעוּ בַּכְּלִי אוֹ בָּאֳכָלִין הַתְּלוּיִין לְמַעְלָה בַּכֹּתֶל: \n", + "אֵשֶׁת חָבֵר שֶׁהִנִּיחָה אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ טוֹחֶנֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָה. אֲפִלּוּ פָּסְקָה הָרֵחַיִם וַאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁתַּיִם אֵין טָמֵא אֶלָּא מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יָדָן וְלִגַּע. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא הָאַחַת טוֹחֶנֶת וְהַשְּׁנִיָּה בָּלְשָׁה כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְשֶׁמָּא נִיתְלֵת וְעָלְתָה בַּמְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁנִּכְנְסָה לְהוֹצִיא פַּת לֶעָנִי יָצָאת וּמְצָאַתּוּ עוֹמֵד בְּצַד כִּכָּרוֹת אֲפִלּוּ תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ לִגַּע שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה וּמָצְאָה אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ חוֹתָה גֶּחָלִים מִתַּחַת הַקְּדֵרָה הֲרֵי הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה: \n", + "גַּבָּאֵי מַלְכוּת שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת לְמַשְׁכֵּן כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא. אִם יֵשׁ עִמָּהֶם עַכּוּ\"ם נֶאֱמָנִים לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת הָעַכּוּ\"ם עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹ שֶׁהָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בְּיָדָם. אֲבָל אִם אָמְרוּ הֵן מֵעַצְמָן נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגַעְנוּ נֶאֱמָנִין שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר: \n", + "הַגַּנָּבִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם רַגְלֵי הַגַּנָּבִים. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְפַחֲדִין מִלִּבְלֹשׁ אֶלָּא (דָּבָר) שֶׁנּוֹטְלִין בִּמְזֻמָּן. וּמַה הֵן מְטַמְּאִין בִּמְקוֹם הֲלִיכָתָן הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִים אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל טְהוֹרִין. וְאִם יֵשׁ עִמָּהֶן עַכּוּ\"ם אוֹ אִשָּׁה הַכּל טָמֵא: \n", + "הַגַּבָּאִים וְהַגַּנָּבִים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְהֶחֱזִירוּ מֵעַצְמָן לֹא מֵחֲמַת יִרְאָה וְאָמְרוּ לֹא נָגַעְנוּ בְּכָל מַה שֶּׁהָיָה בַּבַּיִת כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וַאֲפִלּוּ עַל מְקוֹם רַגְלֵיהֶן: \n", + "הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ אוֹ שֶׁמְּצָאוֹ נָעוּל. אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ נָעוּל וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ וְלֹא נִגְנַב מִמֶּנּוּ כְּלוּם כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַגַּנָּבִים פְּתָחוּהוּ וְנִמְלְכוּ וְהָלְכוּ לָהֶם וְלֹא נִכְנְסוּ: \n", + "קוֹרְדוֹם שֶׁאָבַד בַּבַּיִת אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּבָא וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת הַבַּיִת טָמֵא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אָדָם טָמֵא נִכְנַס לְשָׁם וּנְטָלוֹ: \n", + "הַדָּר עִם עַם הָאָרֶץ בֶּחָצֵר וְשָׁכַח כֵּלִים בֶּחָצֵר אֲפִלּוּ חָבִיּוֹת מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל אוֹ תַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לַתַּנּוּר מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיְתָה לוֹ מְחִצָּה אוֹ סֻכָּה לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ. אוֹ שֶׁהָיְתָה מְחִצָּה אוֹ סֻכָּה שֶׁל עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל חָבֵר. כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹ כֵּלִים שֶׁבַּמְּחִצָּה טְמֵאִים. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לְעַם הָאָרֶץ בְּסֻכָּה זוֹ אוֹ בִּמְחִצָּה זוֹ רְשׁוּת: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיָה גַּגּוֹ לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה שׁוֹטֵחַ שָׁם כֵּלִים וּמַנִּיחַ טָהֳרוֹת וְהֵן בְּחֶזְקָתָן. אַף עַל פִּי שֶׁעַם הָאָרֶץ יָכוֹל לִפְשֹׁט יָדוֹ וְלִגַּע. וְכֵן בְּעַכּוּ\"ם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם טֻמְאָה וְלֹא מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. הָיוּ הַגַּגּוֹת זֶה בְּצַד זֶה אוֹ שֶׁהָיָה גַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ לְמַעְלָה וְשָׁטַח הֶחָבֵר כֵּלִים אוֹ הִנִּיחַ טָהֳרוֹת בְּגַגּוֹ. הֲרֵי כָּל מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל עַם הָאָרֶץ לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע בְּחֶזְקַת טֻמְאָה: \n", + "שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל חָבֵר וְהַחִיצוֹנָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ. חָבֵר מַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים וְשׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיַּד עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. מִפְּנֵי שֶׁנִּתְפַּשׂ עָלָיו כְּגַנָּב: \n", + "חָצֵר הַחֲלוּקָה בִּמְסִיפַס וְחָבֵר בְּצַד זֶה וְעַם הָאָרֶץ בְּצַד זֶה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיַּד עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת. מִפְּנֵי שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת הֶחָבֵר: \n", + "חָבֵר שֶׁנָּפַל דִּלְיוֹ לְתוֹךְ בּוֹרוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ וְהָלַךְ לְהָבִיא בְּמָה יַעֲלֶנּוּ הֲרֵי זֶה טָמֵא. מִפְּנֵי שֶׁהֻנַּח בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ שָׁעָה אַחַת: \n", + "אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר לְהוֹצִיא בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ אוֹ בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל חָבֵר כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁנִּכְנְסָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. קַדָּר חָבֵר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לִמְכֹּר וְיָרַד לִשְׁתּוֹת הֲרֵי הַפְּנִימִיּוֹת טְהוֹרוֹת וְהַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהִנִּיחָן סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִין נוֹגְעִים בַּחִיצוֹנוֹת בִּשְׁעַת הֲלִיכָה. אֲבָל הָיוּ רְחוֹקוֹת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיוּ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדָיו הַכּל טְמֵאוֹת מִפְּנֵי שֶׁכֵּלָיו מוֹכִיחִין שֶׁהֻנְּחוּ לִמְכֹּר וְיַד הַכּל מְמַשְׁמְשׁוֹת בָּהֶן. אֵין כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ הַכּל טְהוֹרוֹת חֶזְקָתָן שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶן אָדָם. חָבֵר שֶׁהִנִּיחַ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ וְנִכְנַס הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים מְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶן: \n" + ], + [ + "כֹּהֵן שֶׁטִּהֵר כֵּלָיו לְגַת זוֹ וְהִנִּיחָן לַגַּת הַבָּאָה הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן. שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ נוֹגְעִין בְּכֵלִים שֶׁל כֹּהֵן זֶה שֶׁהֵן בְּתוֹךְ גִּתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל טָהֳרוֹת. אֲבָל שֶׁל יִשְׂרָאֵל טְמֵאוֹת עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּת שֶׁלֹּא יִגַּע בְּכֵלִים: \n", + "הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵינוֹ בְּטָהֳרָה בְּאֻמָּנִין עַמֵּי הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה מַטְבִּיל אֶת הַבּוֹצְרִים. וְכֵן אִם הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמֶן מַטְבִּיל אֶת הַבַּדָּדִין. וְצָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הָאֻמָּנִים עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּפָנָיו שֶׁהֲרֵי אֵינָן יוֹדְעִים הִלְכוֹת טְבִילָה וַחֲצִיצָה. יָצְאוּ חוּץ לְפֶתַח בֵּית הַבַּד וְנִפְנוּ אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְחָזְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ בְּטָהֳרָתָן. עַד כַּמָּה יַרְחִיקוּ וְהֵם טְהוֹרִין עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסָּתְרוּ מֵעֵינָיו. אֲבָל אִם נִסְתְּרוּ מֵעֵינָיו חָזְרוּ לְטֻמְאָתָם עַד שֶׁיַּטְבִּילֵם פַּעַם אַחֶרֶת וְיַעֲרִיב שִׁמְשָׁן: \n", + "הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִים שֶׁנִּמְצֵאת טֻמְאָה לִפְנֵיהֶן נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ. וְכֵן בְּתִינוֹקוֹת שֶׁלָּהֶם: \n", + "הַמְטַהֵר אֶת הַבַּדָּדִין וְהִכְנִיסָן לְבֵית הַבַּד וְנָעַל עֲלֵיהֶן. אִם הָיוּ שָׁם כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמִדְרָס הֲרֵי בֵּית הַבַּד כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁמָּא נָגְעוּ בְּאוֹתָן הַכֵּלִים. וַאֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם מִקֹּדֶם נִזְהָרִין מֵאוֹתָם הַכֵּלִים מִפְּנֵי טֻמְאָתָן הֲרֵי בֵּית הַבַּד טָמֵא שֶׁמָּא הֵסִיטוּ וְהֵן מְדַמִּין שֶׁאֵין הַמֵּסִיט טָמֵא שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ בְּקִיאִין בְּטֻמְאַת הֶסֵּט: \n", + "הָיוּ חַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו טוֹעֲנִין טָהֳרוֹת וְעוֹבְרִין לְפָנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיגוּ יוֹתֵר מִמִּיל הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא שׁוֹמְרָן וְהֵן מְפַחֲדִין לִגַּע וְאוֹמְרִים עַכְשָׁו יָבוֹא שֶׁהֲרֵי הוּא יָבוֹא אַחֲרֵינוּ. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם צְאוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ מֵעֵינָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּחָלוּק וְעָטוּף בְּטַלִּית וּמְהַלֵּךְ וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הֶחָלוּק וְהָיִיתִי נִזְהָר בּוֹ וְהִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִן הַטַּלִּית. הֲרֵי הֶחָלוּק בְּטָהֳרָתוֹ וְהַטַּלִּית טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ עַם הָאָרֶץ. הָיָה סַל עַל כְּתֵפוֹ וּמַגְרֵפָה בְּתוֹךְ הַסַּל וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הַסַּל וְלִשְׁמֹר אֶת הַמַּגְרֵפָה מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ אֲבָל לֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה. וְכָל תְּרוּמָה שֶׁבַּסַּל פְּסוּלָה מִפְּנֵי הַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה שֶׁפּוֹסֶלֶת הָאֳכָלִין שֶׁבַּסַּל. הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָבִית בְּטָהֳרָה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא חֻלִּין וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה וְטָהוֹר בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה מְשַׁמֵּר תְּרוּמָה לִמְשַׁמֵּר חֻלִּין. וְאִם אָמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרוֹ אֲפִלּוּ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַׁבָּת בְּכֵלִים שֶׁל חֹל וּלְבָשָׁן נִטְמְאוּ. שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁל חֹל כְּכֵלִים שֶׁל שַׁבָּת. מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵרוֹת שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִמְּאוּ הַכּל. אֲפִלּוּ נָפְלָה מַעֲפַרְתָּהּ מִמֶּנָּה וְאָמְרָה לְחָבֵר תְּנָה לִי וּנְתָנָהּ לָהּ נִטְמֵאת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְּנֶנָּה לָהּ עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָבֵר מְשַׁמְּרָהּ שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ כְּכֵלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעַ שֶׁסָּמַךְ עָלָיו: \n", + "חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הִנִּיחַ כֵּלִים הֲרֵי הֵן טְמֵאִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי. אוֹ שֶׁמָּא הִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִי וַעֲדַיִן לֹא הִטְבִּיל. אוֹ שֶׁמָּא לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי כָּל עִקָּר: \n", + "מִי שֶׁאָמַר לוֹ עֵד אֶחָד נִטְמְאוּ טָהֳרוֹתֶיךָ וְהַלָּה שׁוֹתֵק הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן וַהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת. וְאִם הִכְחִישׁוֹ וְאָמַר לֹא נִטְמְאוּ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם. הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּטָהֳרוֹת אוֹ בִּזְבָחִים וּלְאַחַר זְמַן מְצָאוֹ וְאָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּגַע בּוֹ טָהֳרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִטְמְאוּ וּזְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִתְפַּגְּלוּ הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אֲבָל אִם פָּגַע בּוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם וְאַחַר כָּךְ פָּגַע בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאָמַר לוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן אֶלָּא הֲרֵי זְבָחָיו בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת וְטָהֳרוֹתָיו בְּחֶזְקַת טָהֳרָה: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cfb66605621f2035a4cd589c433f32d12223da41 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json @@ -0,0 +1,196 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D", + "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "הזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כלים במגע ומטמא אדם במגע ובמשא ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה ומטמא מדף על גבו:", + "אחד זבה קטנה ואחד זבה גדולה ואחד זבה מחמת עצמה או מחמת אונס ואחד זב בעל שתי ראיות או בעל שלש טומאת כולן שוה לטמא אחרים:", + "קטנה בת יום אחד מטמא בנדה בת י' ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כמו שיתבאר:", + "קטן בן יום אחד מטמא בזיבה ואחד גרים ועבדים ואחד ישראל מטמאין בנדה ובזיבה:", + "סריס אדם סריס חמה מטמאין בזיבה כשאר הבריאין:", + "אין האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם אלא האשה באודם והאיש בלובן:", + "טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בלובן כאיש ובאודם כאשה וטומאתן בספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראה לובן ואודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואת הקדשים אבל אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו שנאמר מזכר עד נקבה תשלחו עד שיהיה הטומאה טומאת זכר ודאי או טומאת נקבה ודאית וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה ה\"ז חייב על ביאת המקדש:", + "דם הנדה או דם הזבה או דם היולדת מטמא בכל שהוא במגע ובמשא שנאמר והדוה בנדתה והזב מפי השמועה למדו שמדוה כמוה וכבר ביארנו בענין איסור נדה שחמשה דמים טמאים באשה אבל אם ראתה דם ירוק הרי הוא טהור ואינו כמו רוקה ושאר משקין היוצאין ממנה שהרוק מתעגל ויוצא וזה שותת ויורד:", + "אשה שיצא הולד מדפנה ויוצא עמו דם מן הדופן הרי אותו דם אב מאבות הטומאות כדם הנדה והלידה והזיבה שהמקור מקומו טמא והאשה טהורה עד שיצא ממנה דם דרך הרחם:", + "מקור האשה שנעקר ונפל לארץ האשה טמאה טומאת ערב וכן מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות האשה טמאה טומאת ערב אבל אינה נדה עד שתראה אחד מחמשה דמים המטמאין אותה:", + "הזיעה טיפה אחת הרי האשה טהורה שאינה אלא מחוץ למקור:", + "זובו של זב אב מאבות הטומאות כזב שנאמר זובו טמא הוא ומטמא במגע ובמשא בכל שהוא ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא והרי היא כשכבת זרע בין מאיש גדול בין מאיש קטן וכן המשכבות והמושבות שישב עליהם משראה ראיה ראשונה עד שראה השניה טהורים שאינו קרוי זב אלא אחר ראיה שנייה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה ראה אחת מרובה כב' אין טמא אלא המסיט טיפה אחרונה:", + "ראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא שנאמר כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש הרי הצרוע כזב גמור מה זב גמור זובו מטמא במשא אף מצורע ראייתו הראשונה מטמא במשא:", + "רוק הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד משלשתן אב טומאה דין תורה ומטמא בכל שהוא במגע ובמשא הרי הוא אומר ברוק וכי ירוק הזב בטהור ומימי רגליו ושכבת זרעו א\"א שלא יהיה בהם ציחצוחי זיבה כל שהוא:", + "אחד זב ואחד נדה ויולדת וזבה כל אחד מהן רוקו ומימי רגליו אב טומאה כזב וכן כ\"מ שנאמר בהלכות אלו הזב אחד הזב ואחד שאר הארבעה:", + "תשעה משקין בזב שלשה מהן אב טומאה והן:רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד מאלו מטמא אדם וכלים בכל שהוא כמו שביארנו שלשה מהן כולד הטומאה ואלו הן:דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה כל אחד מאלו כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אבל מטמאין כלים מדברי סופרים כמו שביארנו ושלשה מהן טהורין ואלו הן:זיעתו וליחה סרוחה היוצאים ממנו והריעי הרי אלו שלשה מן הזב וחביריו כמותן משאר האדם כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו לכל דבר ובכלל הרוק הן חשובין דם היוצא מפי אמה ודם השותת מפיו הרי הן בכלל דם מגפתו היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק שהדם שמוצץ א\"א לו בלא צחצוחי רוק:" + ], + [ + "דם נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח אבל יבש יותר מדאי אינו מטמא ועד כמה אם שורין אותן בפושרין מעת לעת וחוזר לכמות שהיה הרי זה מטמא בלח אם היו המים פושרין בתחלתן אף על פי שאינן פושרין בסופן וכל הדברים האלו דברי קבלה הן:", + "פשתן שטוואתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מטמא מפני רוק פיה:", + "זב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט את הכוס טהור שתה ממנו הזב כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פי הזב:", + "זב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור נשך את הקישות והמלפפון המסיטן טמא מפני משקה פי הזב המתערב בהן:", + "קליפי פולין וקליפי תורמוסין שקצצן העכו\"ם המסיטן טמא שכל עכו\"ם כזבים לכל דבריהן כמו שיתבאר הקליפין שבשווקין הולכין בהן אחר הרוב:", + "דם טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב בדם טהור וביין רואין אותו כאילו הוא מים וכן רוק טמא שנתערב במים אם היה קרוש כברייתו הרי זה טמא ואם נמחה במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב ברוק אחר רואין אותו כאילו הוא מים וכן מי רגליו של טמא שנתערבו במים אם בטלו מראיהן הכל טהור ואם לאו טמא נתערב ביין או במי רגלים טהורין רואין אותו כאילו הוא מים נתערבו במי רגלים של עכו\"ם הולכין אחר הרוב כיצד כלי שהיו ישראל ועכו\"ם מטילין שם מי רגליהן אם רוב עכו\"ם הכל טמא ואם רוב ישראל הכל טהור מחצה למחצה הכל טמא וכן אם נתערב מי רגלי עכו\"ם זה במי רגלי ישראל זה הולכין אחר הרוב:", + "שואלין [כלי] מי רגלים מכ\"מ ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל לכנס את מי רגליהן כשהן נדות:", + "חרס שהיה הזב או הזבה מטילין בו מי רגליהן וכבסו פעם ראשונה ושנייה הרי המשקין שכבסו בהן טמאין ופעם שלישית טהורין בין שכבסו במים בין שכבסו במי רגלים שהרי לא נשאר בה לחלוחית מימי רגלים:", + "זבה שנעקרו מימי רגליה בסוף שבעת ימי הספירה וירדה וטבלה והטילה מים אחר הטבילה הרי הן ספק אם אחר עקירה הולכין וזבה היתה או אחר היציאה שהיא טהורה וכן עכו\"ם שנעקרו מימי רגליה ונתגיירה וטבלה והטילה מים אחר שטבלה הרי זה ספק אם אחר עקירה הולכין והרי הן כמי רגלי העכו\"ם הטמאים או אחר יציאה והרי הם כמימי רגלי ישראל הטהורים:", + "העבדים מטמאין בזיבה ובנדה ובלידה כישראל אבל העכו\"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו\"ם וחכמים גזרו על כל העכו\"ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות והוא שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה אבל הקטנים למטה מזמן זה לא גזרו עליהן טומאה שעיקר הגזירה היא כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל העכו\"ם במשכב זכור ופחות מזמן זה אין ביאתן ביאה בעת שגזרו עליהן לא גזרו על שכבת זרע שלהן אלא שכבת זרעו של עכו\"ם טהורה כדין תורה ומפני מה לא גזרו עליה טומאה כדי להודיע שטומאתן מד\"ס שהרי הכל יודעין שאילו היו זבין דין תורה היתה שכבת זרעם אב הטומאה כשכבת זרע הזב ומאחר שיודעין בטומאתן שהיתה מד\"ס לא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים נמצאת למד שזובו של עכו\"ם ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו\"ם ובת עכו\"ם ועכו\"ם עצמן אע\"פ שהם נקיים מן התורה מדם הזב ורוק העכו\"ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן ובועל עכו\"ם כל אחד מאלו אב טומאה מד\"ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה וכולן מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין אדם במשא כזב לכל דבר אלא שהטומאה מדבריהן כמו שביארנו ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה מטמא לח ואינו מטמא יבש:" + ], + [ + "בועל נדה כנדה שהוא אב מאבות הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומטמא משכב ומרכב כנדה:", + "אין משכב בועל נדה ומרכבו כמשכב נדה ומרכבה שהמשכב או המרכב שדרסה עליו נדה אב מאבות הטומאה ומשכב בועל נדה ומרכבו ולד טומאה ככלים שנוגע בהן שאינן מטמאין אדם ולא כלים אלא אוכלין ומשקין בלבד ולמה נגרעה טומאת משכבו מטומאת משכבה מפני שנאמר בבועל נדה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ונאמר בו כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא מאחר שנאמר ותהי נדתה עליו איני יודע שהוא מטמא משכב ולמה נאמר מפי השמועה למדו שהכתוב נתקו מטומאה חמורה מלטמא אדם וכלים ותלאו בטומאה קלה שיהיה משכבו ולד ולא יטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין בלבד כשאר ולדות הטומאות:", + "אחד הבא על הנדה או על שומרת יום כנגד יום או על היולדת [בין כדרכן בין שלא כדרכן] אחד המערה ואחד הגומר בין גדול שבא על הקטנה בין קטן שבא על הגדולה מתטמא משום בועל נדה במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן ט' שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד אבל פחות מכאן אינו מתטמא משום בועל נדה אלא משום נוגע בנדה בלבד שהוא ולד ואינו אב וכן בועל הזב הרי הוא כנוגע בו ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב:", + "הנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת אף על פי שלא ראתה דם כולם מטמאות למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה וזהו הנקרא מעת לעת שבנדה כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה עצמה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי היום בדקה עצמה ומצאה דם הרי כל הטהרות שעשתה משעת פקידה ראשונה עד שעת פקידה שניה טמאות למפרע וכן אם בדקה היום ומצאה טהורה ולאחר שנים או ג' ימים בדקה ומצאה דם כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה ומצאה דם עד כ\"ד שעות טמאות למפרע ועד שלאחר התשמיש הרי הוא כפקידה ושלפני התשמיש אינו כפקידה מפני שאינה בודקת בו יפה:", + "אשה שיש לה וסת וראתה דם בשעת וסתה דיה שעתה ואינה טמאה למפרע הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה דם הרי זו טמאה למפרע והרי היא בחזקת נדה משעת וסתה וזו היא טומאת וסתות האמורה בכל מקום ואם מצאה עצמה טהורה כשבדקה אחר הוסת הרי זו טהורה:", + "כל אשה שיש לה וסת תרגיש בעצמה מפהקת או מתעטשת או חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה או אחזה צמרורית או ראשה כבד עליה או איבריה כבדין וכיוצא באלו ויש אשה שדרכה לראות בעת שיתחיל בה מקרה אחד מאלו מיד בתחילתו ויש אשה שתמתין במקרה זה שעה או שתים ואחר כך תראה הדם בסוף הוסת היתה למודה להיות רואה בתחילת הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות היתה למודה להיות רואה בסוף הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות ואינה חוששת אלא משעה שדרכה לראות עד עת שמצאה דם:", + "הרואה כתם טמאה למפרע עד עת הפקידה וכן הבגד שנמצא עליו הכתם טמא למפרע ועד כמה עד שתאמר בדקתי החלוק הזה ולא היה עליו כתם אפילו כבסתו ולא בדקתו טמא מקודם הכיבוס למפרע עד שעת בדיקה ואפילו נמצא הכתם לח הרי זה מטמא למפרע עד שעת הבדיקה שאני אומר מימים היה שם ועתה נפלו עליו מים ונעשה לח:", + "וכל הנשים שדיין שעתן כתמן כראייתן ואינו מטמא אותן למפרע כל אלו הנשים הטמאות למפרע בין ראתה דם בין מצאתה כתם מטמאות משכב ומרכב למפרע לטמא אדם ובגדים וכן רוקן ומימי רגליהן טמאין למפרע ואפילו כלי חרש המוקף צמיד פתיל מטמאות אותן למפרע אבל אינן מטמאות את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד אבל הרואה כתם הבועל אותה מאחר שנמצאת הכתם טמא משום בועל נדה:", + "מעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה וטומאת יולדת (י\"ד) וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה למפרע כמו שביארנו וטומאת וסתות וטומאת כתמים הכל מדברי סופרים וטומאתן מספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים אלא תולין וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש שנטמאו באלו תולין אבל הנעשים על טהרת התרומה וחולין הטבולין לחלה אין מתטמאין בכל אלו הטומאות שהן מדבריהן נמצאת אומר שכל אחת מאלו הנשים ומשכבן ומרכבן ורוקן ומימי רגליהן ובועל רואה כתם מאחר שנמצא הכתם ובועל יולדת מאחר שיצא האבר וחזר כולן אבות טומאות מדברי סופרים:" + ], + [ + "ארבע נשים דיין שעתן ואינן מטמאות למפרע ואלו הן מעוברת ומניקה ובתולה וזקנה אי זו היא מעוברת משיוכר עוברה היתה בחזקת מעוברת וראתה דם ואח\"כ הפילה רוח או דבר שאינו ולד הרי זו בחזקתה ודיה שעתה ראתה דם ואחר כך הוכר עוברה הרי זו מטמאה למפרע ככל הנשים אי זו היא מניקה כל עשרים וארבעה חדש מיום הלידה אפילו מת בנה בתוך זמן זה או שגמלתהו או נתנתהו למניקה דיה שעתה אבל אחר כ\"ד חדש אע\"פ שהיא מניקה והולכת הרי זו טמאה למפרע ככל הנשים אי זו היא בתולה כל שלא ראתה דם מימיה בתולת דמים אמרו לא בתולת בתולים כיצד אפילו נשאת וראתה דם מחמת נישואין או ילדה וראתה דם מחמת לידה עדיין היא בתולה לעניין טומאה ודיה שעתה אי זו היא זקנה כל שעברו עליה שלשה חדשים סמוך לזקנותה ולא ראתה דם ואי זו היא סמוך לזקנותה כל שחברותיה קוראות לה זקנה בפניה ואינה מקפדת עברו עליה שלש עונות וראתה וחזרו ועברו עליה שלש עונות אחרות או פחות או יתר וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה למפרע:", + "בתולה שראתה דם אפילו שופעת כל שבעה או דולפת הרי זה פעם אחת ראתה דם ופסקה וחזרה יראתה הרי זה שתי פעמים:", + "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה דם פעם ראשונה ושניה דיה שעתה ראתה פעם שלישית מטמאה למפרע [עברו עליה שלשה חדשים ואחר כך ראתה דיה שעתה] עברו עליה שלשה חדשים אחרים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה ג' חדשים אחרים וראתה מטמאה למפרע:", + "תינוקת שהגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה שנייה מטמאה למפרע עברו עליה שלשה חדשים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים ואחר כך ראתה מטמאה למפרע:", + "מעוברת ומניקה וזקנה ובתולה שהגיע זמנם לראות שראו ראיה ראשונה דיין שעתן ראו פעם שניה מטמאו' למפרע ככל הנשים כמו שביארנו ואם ראו הראשונה באונס אף בשניה דיין שעתן:", + "מעוברת או מניקה שראתה הדם ועברו עליה שלשה חדשים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים וראתה פעם שניה שהיא שלישית לראייה ראשונה מטמאות למפרע הרואה דם אחר דם טוהר בתוך כ\"ד שעות דיה שעתה וכל שדיה שעתה אף על פי שאינה מטמאה למפרע צריכה שתבדוק עצמה תמיד וכל אשה המרבת לבדוק משובחת חוץ מן הנדה ויושבת על דם טוהר שאין הבדיקה מועלת להן כלום:", + "חכמים תקנו להן לבנות ישראל להיות בודקות עצמן בכל יום בשחרית מפני טהרות של ערבית ובערבית מפני טהרות של שחרית וכל אוכלת תרומה בודקת בשעה שאוכלת בתרומה וכל אשה בודקת בשעה שעוברת לשמש מטתה מפני הטהרות אבל אם לא היתה עוסקת בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה שכל הנשים שיש להן וסת בחזקת טהרה לבעליהן כמו שביארנו בענין נדה:", + "חזקת בנות ישראל שלא הגיעו לפירקן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן אבל משהגיעו לפירקן צריכות בדיקה ונשים בודקות אותן:", + "החרשת והשוטה ומי שנטרפה דעתה בחולי אם יש להן פקחות מתקנות אותן הרי אלו אוכלות בתרומה:", + "כל הכתמים הבאים מבין ישראל בחזקת טומאה והבאים מבין העכו\"ם בחזקת טהורין והנמצאים בערי ישראל טהורים שלא נחשדו ישראל להשליך כתמיהן אלא מצניעין אותם לפיכך כל הכתמין הנמצאים בכ\"מ טהורין חוץ מן הנמצאים בחורים וסביבות בית הטומאה וכולן טומאתן בספק כמו שביארנו:", + "כל הכתמים הטמאין מעבירין עליהן שבעה סממנין ואחר כך בין עבר הכתם בין לא עבר מטבילו וטהור שאם לא עבר כלל הרי הוא צבע ואם עבר או כהה ה\"ז כתם ומאחר שעברו עליו הסממנין כבר בטל אע\"פ שרישומו ניכר ואפילו כתם של דם נדות ודאי כיון שהעביר עליו ז' סממנים בטל ומטבילו ועושה טהרות על גביו:", + "בגד שאבד בו כתם מעבירין על כל הבגד שבעה סממנים ומטבילו אבדה בו שכבת זרע אם היה חדש בודקו במחט ואם היה שחוק בודקו בחמה:", + "בגד שהיה עליו כתם והטבילו ועשה על גביו טהרות ואחר כך העביר על הכתם שבעה הסממנים ולא עבר ה\"ז צבע והטהרות שעשה טהורות וא\"צ להטבילו פעם אחרת ואם עבר הכתם או כהה עינו ה\"ז כתם והטהרות טמאות שהרי הקפיד על הכתם להסירו וצריך להטבילו פעם שניה לטהרו:", + "כתם שהעביר עליו ששה סממנים ולא עבר ואח\"כ העביר עליו צפון ועבר הרי הטהרות שנעשו על גביו טמאות אף על פי שהצפון מעביר הצבע הואיל ולא העביר עליו שבעה הסממנין הרי זה בחזקת כתם ושמא אילו העביר השביעי היה עובר העביר עליו ז' הסממנים ולא עבר וחזר והעבירן עליו פעם שנייה ועבר כל הטהרות שנעשו על גביו בין תכבוסת ראשונה לשניה טהורות וכל הטהרות שנעשו על גביו אחר תכבוסת שניה טמאות הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו ורוצה להוציא רשומו הרי זה טמא עד שיבטלו ויטבילו כבר ביארנו בהלכות איסורי ביאה שבעה הסממנין שמעבירין על הכתם מה הן והיאך מעבירין אותן:", + "האשה שמתה ויצאה ממנה דם מטמא משום כתם שהמקור מקומו טמא אף ע\"פ שיצא הדם אחר שמתה ואין כאן נדה הואיל וממקום טמא יצא מטמא טומאת כתמים ואם היה בו רביעית מטמא באהל ומטמא משום כתם:" + ], + [ + "הזב והזבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתן ומטמאין אדם וכלים ומשכב ומרכב עד שיטבילו אפילו נתאחרו כמה שנים בלא ראיית טומאה ולא טבלו הרי הן בטומאתן:", + "יולדת שלא טבלה אחר שבעה לזכר וי\"ד לנקבה כל דם שתראה אף ע\"פ שהוא בתוך ימי טוהר הרי הוא כדם הנדות ומטמא לח ויבש לא תלה הכתוב בימים בלבד אלא בימים וטבילה:", + "יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידתה ויצא חוץ לבין השינים הרי זו טמאה ואין הטבילה מועלת לדם זה ואע\"פ שעדיין היא בבשרה ואם נעקר ממנה בעלייתה מן המקוה הרי זו טהורה מפני שהוא דם טוהר והטבילה מועלת לכל הדם המובלע באיברים ומשימה אותו דם טוהר:", + "יולדת שטבלה אחר שבעה של זכר וי\"ד של נקבה או אחר ספירת שבעה ימים נקיים אם היתה יולדת בזוב הרי היא בכל ימי טוהר שלה כטמא שטבל ועדיין לא העריב שמשו והרי היא טבולת יום בכל אותן הימים ואינה צריכה טבילה אחרת בסוף ימי טוהר אלא במושלם הימים הרי היא כטבול יום שהעריב שמשו בד\"א שהיא כטבול יום לענין תרומה ומעשר אבל לקדשים הרי היא כראשון לטומאה שעדיין לא טבל אלא כמי שנגע בנדה או בטמא מת שעדיין לא טבל וכיוצא בהן נמצאת אתה למד שהיולדת בתוך ימי טוהר אוכלת במעשר ופוסלת את התרומה כטבול יום כמו שיתבאר ואם נפל מרוקה ומדם טהרתה על ככר של תרומה הרי הוא בטהרתו שמשקה טבול יום טהור כמו שיתבאר ומטמאה את הקדשים כולד הטומאות עד שתשלים ימי טוהר ותהיה טהורה לכל ויראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה אחרת בסוף ואח\"כ תגע בקדש אף ע\"פ שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרומה:", + "יולדת שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה של זכר או י\"ד של נקבה הרי דם טוהר שלה טמא כרוקה וכמימי רגליה וכולן כמשקין טמאין שכל המשקין הטמאין היוצאין מהן כמשקין שהן נוגעין בהן חוץ מזב וכיוצא בו שהרי שלשה משקין היוצאין ממנו אבות טומאות כמו שביארנו:", + "זבה קטנה שטבלה ביום השמור שלה אחר הנץ כמו שביארנו בענין איסור נדה הרי מגעה ובעילתה תלויים אם נגמר היום ולא ראתה כל שנגעה בו טהור ובועלה טהור ופטור ואם ראתה דם אחר שטבלה כל טהרות שעשתה טמאות ועושת משכב ומרכב ובועלה חייב חטאת טבלה בליל השמור קודם שיעלה עמוד השחר הרי זו כמי שלא טבלה ועדיין עושת מרכב ומושב:", + "הרואה דם ביום אחד עשר וטבלה לערב ליל שנים עשר הרי זו מטמאה משכב ומושב אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה כמו שביארנו בענין איסור נדה:", + "טבלה ביום י\"ב אחר הנץ החמה אע\"פ שאסורה לשמש [עד] לערב אם שמשה בועלה טהור ומשכבה ומרכבה טהורין אף על פי שראתה דם ביום י\"ב אחר הטבילה מפני שהוא תחלת נדה כמו שביארנו שם באיסור נדה ואינו מצטרף ליום אחד עשר לפיכך אינה צריכה לשמור יום שנים עשר אלא טובלת ועוסקת בטהרות אבל הרואה דם בעשירי טובלת ביום אחד עשר ומשמרת אותו שאם תראה בו דם אחר טבילה נטמאו כל טהרות שעשתה ונטמא בועלה אע\"פ שאינה ראויה להיות זבה גדולה כמו שביארנו בענין נדה:", + "זב וזבה גדולה שטבלו ביום ז' שלהן כמו שביארנו לא יתעסקו בטהרות עד לערב שמא יראו טומאה ויסתרו שבעת ימי הספירה ונמצא אותן הטהרות טמאות למפרע אע\"פ שהן עושין משכב ומושב למפרע אין מטמאין כלי חרס בהיסט מאחר שטבלו אף על פי שחזרו וראו טומאה וסתרו הכל וכל כלי חרס שהסיטו עד שלא ראו טהור:" + ], + [ + "כבר ביארנו שהזב וחביריו מטמאין משכב ומושב ומרכב והמשכב והמושב אחד הוא ולמה נאמר בתורה משכב ומושב שהמשכב הראוי לשכיבה והמושב הראוי לישיבה ובין שישב על המשכב או ששכב על המושב טמאהו לפיכך אני אומר בכל מקום משכב לבד והוא הדין למושב ואי זהו מרכב זה הראוי לרכיבה כגון מרדעת החמור וטפיטן הסוס:", + "המשכב והמרכב כל אחד מהן אב מאבות הטומאות של תורה מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין את האדם במשא ומה בין משכב למרכב שהנוגע במשכב אם היה אדם ונגע בבגדים ובשאר כלים עד שלא פירש ממטמאיו הרי זה טמאם ועשאן ראשון לטומאה והנוגע במרכב אינו מטמא בגדים ולא כלים אפילו בשעת מגעו אבל הנושא את המשכב או את המרכב הרי זה מטמא בגדים ושאר כלים בשעת נשיאתו עד שלא פירש ממטמאיו ומניין שבטומאת מרכב חלק מגעו ממשאו ובמשכב לא חלק שהרי הוא אומר במשכב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ובמרכב הוא אומר וכל המרכב אשר ירכב עליו וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא נאמר בו יכבס בגדיו מלמד שאינו מטמא בגדים בשעת מגעו ונאמר והנושא אותם יכבס בגדיו אחד הנושא את המרכב או הנושא משכב מטמא בגרים בשעת נשיאתו:נמצאת למד שהזב והזבה והנדה והיולדת ומשכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו אב ואדם שנגע באחד מכל אלו או נשאן מטמא בגדים ושאר כלים בשעת נגיעתו או בשעת נשיאתו ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש שכל המטמא אדם מטמא כלי חרש וכל שאינו מטמא אדם אינו מטמא כלי חרש הנה למדת שכל טמא שנאמר בו יכבס בגדיו הרי זה מטמא בגדים שיגע בהם כל זמן שלא פירש ממטמאיו ועושה אותן ראשון לטומאה כמוהו ומטמא שאר כלים כבגדים חוץ מכלי חרש שאינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש אע\"פ שעדיין לא פירש וכל טמא שלא נאמר בו יכבס בגדיו הרי הוא עד שלא פירש כאחר שפירש שאינו מטמא בגדים מפני שהוא ולד ואצ\"ל שאינו מטמא אדם ולא כלי חרש ולפיכך הנוגע במרכב אינו מטמא בגדים בשעת מגעו והנושא את המרכב מטמא בגדים בשעת נשיאותו כמו שביארנו:", + "כל הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם הנקראין מדף והם כולם ככלים שהוא נוגע בהם שהם ראשון לטומאה ואינן מטמאין לא אדם ולא כלים אבל מטמאין אוכלין ומשקין כשאר ולדות הטומאה וטומאת מדף מדבריהם:", + "הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו הרי הן מטמאין משכב ומרכב אחר מיתתן כשהיו כשהן חיין עד שימוק הבשר וטומאה זו מדבריהם גזירה שמא יתעלף אחד מאלו וידמו שמת והוא עדיין לא מת נמצא משכבו ומרכבו של אחר מיתה אב טומאה של דברי סופרים אבל נכרי שמת אינו עושה משכב שהרי כשהוא חי אינו מטמא אלא מדבריהם כמו שביארנו:", + "כל מקום שאתה שומע טומאת משכב ומרכב אינו שיגע הטמא במשכב או במרכב כשינשא עליהן אלא אפילו היו אבנים גדולות למעלה מן הכלי העשוי למשכב או למרכב ונישא הזב על האבנים מלמעלה נטמא המשכב או המרכב ונעשה אב טומאה אפילו אלף משכב או מרכב זה למעלה מזה ואבן על העליון וישב אחד ממטמאי משכב ומושב למעלה מן האבן נטמאו הכל ואחד המשכב הנוגע בארץ או המשכב של מעלה אם נגע בו בשעת שכיבתו כל אחד מהן אב הטומאה וכן אם היה אחד ממטמאי משכב ומושב למטה ואבן על גביו ואוכלין ומשקין וכלים ואדם על גבי האבן זה למעלה מזה כולן טמאין וראשון לטומאה ואחד כלי או אוכל ומשקה או אדם הנוגע בזב או כלי או אוכל ומשקה או אדם שהוא למעלה על האבן שעל גביו הכל ולד טומאה ואינו מטמא לא אדם ולא כלים חוץ מן האדם שעל גבי הזב שעד שלא פירש ממטמאיו מטמא שאר כלים כמו שביארנו:", + "האוכלים והמשקין והכלים שאינן עשוים לא למשכב ולא למושב ולא למרכב שהיו למטה וישב הזב וכיוצא בו עליהם למעלה ולא נגעו בהן כולן טהורין אבל אם היה האדם למטה והזב למעלה אע\"פ שאינו נוגע בו הרי זה טמא משום נושא זב ככל נושא דבר שמטמא במשא שהנושא ראשון לטומאה הא למדת שכל שיהיה למעלה מן הזב טמא בין אדם ובין כלים העשויין למשכב ולמושב ולמרכב בין שאר כל הכלים בין אוכלים בין משקין הכל ראשון לטומאה וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם או כלי העשוי למשכב או למושב או למרכב אלא שהאדם ראשון והכלים העשויים למושב או למשכב או למרכב אב הטומאה כמו שביארנו:" + ], + [ + "הזב מטמא את המשכב והמושב והמרכב בחמש דרכים:עומד יושב שוכב נתלה ונשען כיצד כלי העשוי למשכב או למושב או למרכב אפילו היה תחת האבן אם עמד אחד ממטמאי משכב על האבן או ישב עליה או שכב או נשען עליה או נתלה בה הואיל ונתנשא על הכלי הזה מ\"מ נטמא ונעשה אב טומאה וכל אחד מה' דרכים אלו הוא הנקרא מדרס בכל מקום:", + "וכן המשכב והמרכב מטמאין את האדם בז' דרכים בחמשה דרכים אלו שמנינו ובמגע ובמשא כיצד משכב או מרכב שדרס עליו הזב ונטמא במדרסו הנוגע בו או הנושאו טמא וכן היושב עליו או העומד או השוכב או הנתלה או הנשען אף על פי שהיתה אבן מבדלת בין הטהור ובין המדרס הרי זה נטמא שנאמר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא אם ישב שם הטהור נטמא מה הזב מטמא מרכב ומושב שתחת האבן אף הטהור מתטמא מן המשכב או המרכב שהוא מתחת האבן אע\"פ שאין הזב שם על המשכב ואדם זה שהוא למעלה מן המדרס מטמא בגדים כל זמן שלא פירש ממטמאיו כמו שביארנו:", + "אין הזב מטמא את המשכב עד שינשא רובו על המשכב או על המושב או על המרכב וכן הטהור שדרס על מדרס הזב אינו מתטמא מחמת המדרס עד שינשא רובו עליו אבל אם נישא מיעוטו הואיל ולא נגע הרי זה טהור כיצד מקצת טמא על המשכב ומקצת הטהור על אותו משכב המשכב טהור והטהור שנשא מקצתו עליו טהורין הטמא שנשא רובו על מקצת המשכב או המרכב נטמא המשכב כולו או המרכב כולו וכן הטהור שנשא רובו על מקצת המדרס נטמא ואף ע\"פ שלא נשא אלא מקצת המושב:", + "זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין שהן מונחין לאורכן טמאים שהרי נישא רובו על כל אחד מהן היו מונחין לרוחבן טהורין שהרי לא נישא רובו על כל אחד מהן ואם ישן עליהם בין כך ובין כך טמאים שמא נתהפך עליהם ונמצא רובו על כל אחד היה מוטל על ששה כלים העשויים למשכב שתי ידיו על שנים ושני רגליו על שנים וראשו על אחד וגופו על אחד אין טמא משום משכב אלא זה שתחת גופו שהרי נישא רובו עליו עמד על שני משכבות רגלו אחת על אחד ורגלו שניה על השני שניהן טמאין:", + "היה יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ארבע רגלי המטה כולן טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש:", + "היה רוכב על גבי בהמה וד' משכבות תחת ארבע רגליה כולן טהורות מפני שהבהמה יכולה לעמוד על שלש ונמצאת הרביעית מסייע ומסייע אין בו ממש והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע ואין אנו יודעים אי זו יד ואי זו רגל היא שלא היתה נשענת עליה הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן ולפיכך כולן טהורות לפיכך אם היה משכב אחד תחת שתי ידי הבהמה או תחת שתי רגליה או תחת ידה ורגלה הרי זה טמא שהרי ודאי נישא הזב על משכב זה שאין הבהמה יכולה לעמוד על שתים:", + "ישב הטמא על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים שהרי הם רצוצים תחת הקורה אבל אם ישב על מכבש של כובס הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים מפני שהוא רפוי ונמצאת משענת המכבש על רגליו לא על הכלים שתחתיו שאם ירצה אדם להכניס סכין וכיוצא בה בין הכלים שתחת המכבש ובין המכבש מכניס אף על פי שהוא קשור:", + "זב שדרס על כלי שלא נעשה למשכב או למושב או למרכב אף ע\"פ שהוא ראוי למשכב הואיל ולא נגע בו הרי זה טהור שהרי אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו בכלי זה כיצד כפה סאה וישב עליה כפה עריבה וישב עליה או שישב על פרוכת או על קלע של ספינה וכיוצא בהן הרי אלו טהורים שנאמר אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו מפני שכלי זה לא נעשה לישיבה היה הכלי משמש לישיבה עם מלאכתו שעושה לה הרי זה מתטמא במדרס כגון הרדיד והחלוק והטלית והתורמל והחמת אע\"פ שכל אחד מהן לא נעשה מתחילה למשכב הרי הוא משמש את המשכב עם מלאכתו וכן כל כיוצא באלו ובהלכות כלים אבאר כל הכלים המיטמאין במדרס וכלים שאין מיטמאין במדרס ואי זה כלי ראוי לישיבה ואי זה ראוי לשכיבה ואי זה ראוי לרכיבה:" + ], + [ + "כבר ביארנו בתחלת ספר זה שאם הסיט האדם את הטומאה שהיא מטמאה במשא נטמא משום נושא אבל אם הסיטה הטומאה את האדם לא נטמא:", + "אין בכל אבות הטומאות כולן טומאה שאם תסיט את האדם הטהור או את הכלי הטהור תטמא אותן אלא הזב או חביריו בלבד וזו היא הטומאה היתירה בזב שלא מצינו כמותה בכל התורה שאם הסיט את הטהורין טמאין כיצד היתה קורה מוטלת על ראש הגדר ואדם טהור או כלים אפילו כלי חרס על קצתה והניד הזב את הקצה השני הואיל ונתנדנדו מחמת הזב ה\"ז כמי שנגע בהן וטמאין ונעשו ראשון לטומאה דין תורה ואין צ\"ל שאם נשא הזב את האדם או את הכלים שטמאן ואחד זב וזבה נדה ויולדת בכל הדברים האלו הנה למדת שהאדם הטהור שהסיט את הזב נטמא משום נושא זב והזב שהסיט את הטהור בין אדם בין כלים אפילו כלי חרס טמאין מפני שהנדת הזב לאחרים כאילו נגע בהן:", + "חומר בהיסט הזב ממגעו שאם נגע בכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור ואם הסיטו טימאהו וכן כלי חרס שהוא נבוב ככדור ועדיין לא נעשה לו פה כמו אלפסין אירניות אם הסיטן הזב טמאים ואף על פי שהן טהורין באהל המת שהרי הן ככלי חרס המוקף צמיד פתיל שפתחו סתום וכן מחט שהיתה בלועה בתוך העץ וטבעת הבלועה בתוך הלבינה והסיט הזב את העץ או הלבינה נטמאו הכלים הבלועים שבתוכן וכן כל כיוצא בזה:", + "זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרס הואיל ולא נגע בו מתוכו ולא הנידו הרי זה טהור שאין הנדה וכיוצא בה מטמאין לאיברים:", + "זב שהיה קנה אחוז בתוך קומטו והסיט והוציא בקצה הקנה אדם או כלי הרי הן טהורין שנאמר וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים מפי השמועה למדו שהכתוב הזה מדבר בהיסט הזב והוציאו בלשון נגיעה לומר מה נגיעה בידיו והדומה לידיו משאר גופו הגלוי אצל הנגיעה אף היסטו עד שיסיט בגלוי שבגופו לא שיסיט בבית הסתרים היה הקנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא שהמסיט את הטומאה כנושא אותה וכשם שהנושא בבית הסתרים טמא כמו שביארנו בתחלת ספר זה כך המסיט בבית הסתרים טמא:", + "הזב בכף מאזנים וכלי העשוי למשכב או למרכב בכף שניה כנגדו כרע הזב הרי הן ככלים שנגע בהן שהרי הסיטן כרעו הן טמאין משום משכב ונעשו אב שהרי נשאו הזב וכאילו עמד עליהן היה בכף שניה שאר הכלים או אוכלין ומשקין או אדם בין שכרעו הן בין שכרע הזב כולן ראשון לטומאה:", + "הזב והטהור שישבו על הספסל או על הנסר בזמן שהן מחגירין או שעלו באילן שכחו רע והוא האילן שאין בעובי עיקרו כדי לחוק רובע הקב או שעלו בסוכה שכחה רע והוא שנחבא בה ודוחק אותה תזוז בו או שעלו בסולם מצרי שאינו קבוע במסמר או שעלו על הכבש ועל הקורה ועל הדלת בזמן שאינן מחוברין בטיט הרי זה טמא מפני שהן מתנדנדין בהן וכאילו הסיט הזב את הטהור שעמו אבל אם ישבו בספינה גדולה שאינה יכולה להסיט באדם או על הנסר או על הספסל בזמן שאינם מחגירין או שעלו באילן ובסוכה שכחן יפה או בסולם מצרי הקבוע במסמר או בכבש ובקורה ובדלת שמחוברים בטיט אפילו עלו מצד אחד הרי זה טהור:", + "זב וטהור שהיו שניהם כאחד מגיפין את הדלת או פותחין הרי זה טהור היה אחד מגיף ואחד פותח נטמא העלו זה את זה מן הבור אם הטמא העלה את הטהור טמאהו מפני שהסיטו ואם הטהור העלה את הטמא נטמא במשאו כמו שביארנו:", + "זב וטהור שהיו מפשילין בחבלים אם היה זה מושך אילך וזה מושך אילך נטמא היו אורגין בין בעומדין בין ביושבין או טוחנין או פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד הרי זה טמא ואם היה משוי קל טהור:", + "טהור שהיה מכה את הזב הרי זה טהור וזב שהכה את הטהור טמאהו שאם ימשך הטהור והרי הטמא נופל ונמצא כאילו נשען עליו ולפיכך אף בגדי הטהור טמאין:", + "זב שנישא מקצתו על הטהור או טהור שנישא מקצתו על הזב נטמא כיצד אצבעו של זב שהניחה למעלה מן הטהור או הטהור שהניח אצבעו למעלה מן הזב אע\"פ שיש ביניהן אבן או קורה וכיוצא בהם הרי זה טמא וכן חבורי הזב שנישאו על הטהור או חבורי טהור שנישאו על הזב הרי זה טמא וכאילו נשא כל אחד מהם עצמו של חבירו ואלו הם החיבורים:השינים הציפורנים והשיער שלהן ויראה לי שטומאה זו מדבריהם:" + ], + [ + "דבר שהיה מחובר בארץ או מסומר במסמרים אם היה כחו יפה וחזק והקיש עליו הזב ובעת שהקיש הניד כלי או אוכלין ומשקין מכח הכאתו או שהפילן הרי אלו טהורים ואם לא היה כחו יפה וחזק אלא מתנדנד והקיש עליו הזב והפיל או הניד בכח הכאתו כלים או אוכלים ומשקין הרי אלו טמאין וכאילו הסיטן שהרי מכחו נפלו זה הכלל כל שנפל מכח היסטו טמא מכח הרעדה טהור כיצד הקיש על אילן או סוכה שכחן רע או על סולם מצרי שאינו קבוע במסמר או על קורה ודלת וכבש שאינם מחוברים בטיט או שהקיש על הנגר על המנעול והמשוט ובשעה שהקיש הפיל אוכלין ומשקין או כלים אפילו הנידן ולא נפלו הרי אלו טמאים אבל אם הקיש על אילן או על סוכה שכחן יפה או על סולם מסומר או על כבש או על דלת או קורה המחוברין בטיט או על המריש או על התנור ובשעה שהקיש הניד כלים או אוכלין ומשקין אפילו הפילן הרי אלו טהורין וכן כל כיוצא באלו:", + "תנור שהיתה הפת דבוקה בו והקיש על התנור ונפל ככר אפילו היה תרומה הרי זה טהור ואם היה חרס מן התנור מדובק בככר שנפל אפילו היה חולין הרי זה טמא:", + "אין המשכב או המרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין אלא במגע בלבד אבל אם היו כלים או אוכלים ומשקין למעלה מן המדרס או שהיה המדרס למעלה מהן אפילו לא הפסיק ביניהם אלא נייר הואיל ולא נגע בהן הרי אלו טהורין וכן אם הסיט המשכב את הכלים או את האוכלים והמשקין הרי אלו טהורין:", + "הזב והטהור שישבו בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד או באסדא או שרכבו ע\"ג בהמה אף ע\"פ שאין בגדיהן נוגעין זה בזה הרי בגדי הטהור טמאים מדרס וטומאתן בספק שמא דרס הזב עליהן וכן נדה שישבה עם הטהור במטה בגדים טמאין מדרס חוץ מכיפה שבראשה וכן הבגדים שבראש הנס שבספינה טהורין:", + "הנדחק בריחיים שהעכו\"ם בתוכם או זב וכיוצא בו הרי בגדיו טמאין מדרס באי זה ריחים אמרו ברחים שמנדנדין את הקרקע עד שעוקרין את העומד כאן ודוחפין אותו ממקומו ודבר ברור הוא שטומאה זו בספק שמא נעקר הטמא ודרס על בגדי הטהור:" + ], + [ + "עם הארץ אף על פי שהוא ישראל וישנו בתורה ובמצות הרי הוא בחזקת טמא ובגדיו מדרס לטהרות ואם נגעו בגדיו באוכלין ומשקין הרי הן טמאין ואם נגע בכלי חרס מאוירו טמאהו ושורפין את התרומה על מגען אע\"פ שטומאתן בספק ואינן נאמנין על הטהרות לפי שאינן בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות ולעולם הוא בחזקה זו ואינו נאמן על הטהרות עד שיקבל עליו דברי חבירות ומה הן דברי חבירות שיקבל עליו שיהא נזהר בטומאות שלא יטמא בהן ובטהרות שלא יטמא אותם ויזהר בנטילת ידים ובטהרתן שלא יקח מע\"ה דבר לח ולא יתארח אצלו ולא יארחו אצלו בכסותו:", + "הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד מהן אין מקבלין אותו ראינוהו שנוהג בצנעה בתוך ביתו מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו עסקי טומאה וטהרה ואם לא ראינוהו שנוהג בצנעה בביתו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומקבלין אותו תחילה לטהרת הידים ואח\"כ מקבלין אותו לטהרות ואם אמר איני מקבל אלא לטהרת הידים מקבלין אותו קיבל לטהרות ולא לידים אף לטהרות אין מקבלין אותו כשמקבלין אותו חוששין לו כל שלשים יום עד שילמד ויהיה רגיל בטהרות ואחר שלשים יום משיקבל דברי חבירות הרי בגדיו טהורין וכל אוכליו ומשקיו טהורין ונאמן על כל הטהרות כשאר כל החברים ואף על פי שאינו ת\"ח:", + "תלמידי חכמים הרי הן בחזקת טהרה נאמנין ואינן צריכין לקבל דברי חבירות אבל משחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן שלא יהו מוסרין טהרות אפילו לתלמידי חכמים עד שיקבל עליו דברי חבירות:", + "זקן ויושב בישיבה א\"צ לקבל שכבר קיבל בשעה שישב:", + "המקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה חברים ובניו ובני ביתו אינן צריכין לקבל בפני שלשה מפני שהוא מלמדן ומרגילן בדרך טהרה ואשת חבר ובניו ובני ביתו ועבדיו הרי הן כחבר וחבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו בחזקת חברים עד שיחשדו:", + "אשת ע\"ה או בתו שנשאת לחבר וכן עבדו שנמכר לחבר הרי אלו צריכין לקבל עליהן דברי חבירות כבתחילה אבל אשת חבר או בתו שנשאת לע\"ה וכן עבדו שנמכר לע\"ה אין צריכין לקבל דברי חבירות כבתחילה:", + "ע\"ה שקיבל עליו דברי חבירות והיו לו טהרות כשהיה ע\"ה ואמר אני יודע ודאי שלא נטמאו בזמן שנתעסקו בהן אחרים הרי הן אסורות כמקודם ואם הוא בעצמו נתעסק בהן הרי הן מותרות לו ואסורות לכל אדם ונשאל החבר על טהרותיו ומורה בהן טהרה לעצמו ואין חושדין אותו בכך:", + "חבר שנעשה גבאי למלך או מוכסן וכיוצא בהן דוחין אותו מחברותו פירש ממעשיו הרעים הרי הוא ככל אדם וצריך לקבל דברי חבירות כבתחילה:", + "ע\"ה שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד אינו חשוד אלא לאותו דבר וכל החשוד לחמור נחשד על הקל לקל לא נחשד לחמור:", + "חבר שנחשד על הטהרות כגון שמכר אוכלין טמאין בחזקת שהן טהורין הרי זה אינו נאמן לעולם עד שיוודע שחזר בתשובה גמורה:", + "החשוד על השביעית או על התרומה שמכרן לשם חולין הרי זה חשוד על הטהרות שהחשוד על דבר של תורה הרי הוא חשוד על ד\"ס והאוכלין הטמאין אין מטמאין אחרים אלא מדבריהן כמו שיתבאר וכל החשוד על דבר נאמן להעיד בו לאחרים ולדון בו לאחרים חזקה היא שאין אדם חוטא כדי שיהנו בו אחרים:" + ], + [ + "כבר ביארנו שעמי הארץ נאמנים הן על טהרת פרת החטאת מפני חומרתה אין מזלזלין בה וכן נאמנים הן על טהרת יין ושמן של נסכים אם אמר טהור הוא הרי זה בחזקת טהרה מפני חומרתו נזהרין בו וכן נאמנים הן על התרומה בשעת הגיתות והבדים מפני שכל העם מטהרין עצמן וכליהן כדי לעשות יינם ושמנם בטהרה עברו הגיתות והבדים אינן נאמנים:", + "כהן שהביא לו ע\"ה חבית יין או שמן של תרומה לא יקבלנה ממנו מפני שהיא בחזקת טומאה הניחה ע\"ה אצלו עד גת הבאה והביאה לו יקבלנה ממנו אע\"פ שהוא יודע שהיא של אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעת הגיתות והבדים:", + "עם הארץ שנעל בית בדו או גיתו בשעה שגמרו העם לדרוך והוליך את המפתח מיד לכהן אף על פי ששהה כמה ימים אחר שעברו הגיתות הרי הכהן בא ופותח בפניו ומטבילו ודורך ונוטל תרומה בטהרה ואם לא עשה כן לא יטול תרומה מע\"ה אלא זיתים וענבים שאינן מוכשרין שאינן מקבלין טומאה:", + "הביא לו ע\"ה חבית של תרומה בשאר ימות השנה ואמר הפרשתי בתוכה קדש אפילו רביעית מתוך שנאמן על טהרת הקדש נאמן על הכל אפילו בשעת הגיתות והבדים שעמי הארץ נאמנין על התרומה אינן נאמנין על הכלי הריקם לומר שהוא טהור לתרומה וכן אין נאמנין לעולם על כלי ריקם לומר שהוא טהור לקדש:", + "כלי שהיה בתוכו יין או שמן וראינו ע\"ה יושב ומשמרו כדי להוציא ממנו נסכים הרי הוא נאמן על טהרת הכלי ואפילו קודם לגיתות ולבדים בשבעים יום אבל קודם לשבעים אינן נאמנים במה דברים אמורים בשאר א\"י אבל בירושלים נאמנים על כלי חרס הריקם לומר שהוא טהור לקדש לעולם בין כלים דקים בין כלים גסים בין מליאין בין ריקנים הרי הוא נאמן על הכלי אף ע\"פ שהמשקין שבתוכו טמאין אפילו היה בגדו שהוא מדרס בתוך הכלי הרי הכלי בחזקת טהרה לקודש ומפני מה הקלו בהם מפני שאין עושין כבשונות בירושלים:", + "מן המודיעית ולפנים נאמנים על כלי חרס מן המודיעית ולחוץ אינן נאמנין והמודיעית עצמה פעמים כלחוץ ופעמים כלפנים כיצד היה חבר נכנס וע\"ה יוצא וכלי חרס בידו הרי זה נאמן במודיעית לומר שהוא טהור לקדש היו שניהן נכנסין או שניהן יוצאין אינו נאמן עד שיהא לפנים מן המודיעית:", + "קדר שהביא קדרות והניחן לפנים מן המודיעית ובאו הלוקחין והוא אומר להן שטהורות הן לקח קדירה ונכנס בה הרי היא טהורה לקודש אבל לא לתרומה כמו שביארנו לקח קדירה ויצא בה חוץ למודיעית הרי זו טמאה בין לקדש בין לתרומה אע\"פ שהן הם הקדירות והוא הקדר עצמו אינו נאמן אלא לפנים מן המודיעית:", + "הלוקח כלי חרס מן הכבשן בכ\"מ הרי אלו טהורין בין לקודש בין לתרומה ואין אומרים שמא נגע בהן ע\"ה ואפילו לקח מן הסדר הראשון ואף על פי שהכבשן פתוח וכבר נלקח חציו שלא גזרו טומאה על כלים שבכבשן:", + "טומאת ע\"ה ברגל כטהורה היא חשובה שכל ישראל חברים הן ברגלים וכליהם כולם ואוכליהם ומשקיהן טהורים ברגל מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל לפיכך הן נאמנים כל ימות הרגל בין על הקודש בין על התרומה משעבר הרגל חוזרין לטומאתן:", + "הפותח חביתו ברגל והמתחיל בעיסתו ועבר הרגל הרי שאר החבית ושאר העיסה בחזקת טומאה שהרי נגעו בו ע\"ה ואע\"פ שלא נגע בה אלא בזמן שהוא כחבר אינה טהורה אלא בימי הרגל בלבד:", + "אחר הרגל במוצאי י\"ט היו מטבילין כל הכלים שהיו במקדש מפני שנגעו בהן עמי הארץ ברגל בשעת החג ולפיכך היו אומרים להן אל תגעו בשולחן בשעה שמראין אותו לעולי רגלים כדי שלא יהיה טמא במגעו אחר הרגל ונמצא צריך טבילה והערב שמש ונאמר בלחם הפנים לפני תמיד וכל הכלים היו טעונים טבילה והערב שמש חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שציפוייהן כבטלין לגביהן:", + "ע\"ה שאמר טהור אני מטומאת מת או שאמר כלי זה טהור מטומאת מת נאמן ומטבילין אותו משום טומאת ע\"ה בלבד וצריך הערב שמש ואינו צריך הזאה בד\"א בששאלו ואמר טהור הוא אבל הלוקח כלי סתם מרשות ע\"ה חוששין לו שמא טמא מת הוא ומזין עליו שלישי ושביעי ככל הכלים הנמצאים בכל מקום חוץ לירושלים שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאים בירושלים כמו שיתבאר בטומאת הספיקות:" + ], + [ + "המפקיד כלים אצל ע\"ה או שנתן כלי לאומן ע\"ה הרי אלו טמאים טמא מת וטמאין מדרס ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת אבל טמאים מדרס מפני שאשתו נדה יושבת עליהם שלא מדעתו שהרי אין נזהרין מן הטומאות בבתי ע\"ה:", + "המניח כליו בפני עם הארץ ואמר לו שמור לי את אלו הרי אלו טמאין מדרס וטהורין מטמא מת הניחן על כתיפו טמאין מדרס וטמא מת שכח כליו בבית הכנסת הרי הן טהורין שאינו רשות ע\"ה גמורה הניח כליו במרחץ ובא ומצאן כמות שהן טהורין ומלמדין אותו שלא יעשה כן הניח גיתו ובורו אף על פי שנכנס לעיר ובא ומצא ע\"ה בצידו טהורין מפני שאין לו רשות שיכנס:", + "המוסר מפתח ביתו לע\"ה כל שבבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח:", + "המניח כליו בחלונות של מרחץ ונעל עליהם אף ע\"פ שנתן המפתח לע\"ה כליו טהורין וכן אם חתם על החלון או עשה לו סימן אפילו מצא החותם מקולקל הרי כל אלו טהורין:", + "המניח ע\"ה בתוך ביתו לשומרו וישב הוא מרחוק בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין הרי כל שבבית מן האוכלין והמשקין וכלי חרס שאינו מוקף צמיד פתיל טמאין אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהורין ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין כל שבבית טמא אפילו היה כפות או כרות ידים ורגלים הכל טמא מפני שהן ברשות ע\"ה:", + "חבר שהיה ישן בביתו של ע\"ה והיו כלים מקופלים ומונחין תחת ראשו וסנדלו וחביתו לפניו הרי אלו טהורין מפני שהן בחזקת שמירת בעליהן ולא יגע בהן ע\"ה שהרי הוא אומר עתה יעור ויביט בי:", + "ע\"ה ששאל מחבר מטה שישן עליה וישן עליה בתוך ביתו של חבר אין טמא אלא אותה המטה ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו מאותה המטה וליגע:", + "חבר שאמר לע\"ה שמור לי פרה זו שלא תכנס לבית או שלא תשבר את הכלים הרי הבית והכלים טהורים שלא מסר לו אלא שמירת הפרה אבל אם אמר לו שמור לי בית זה שלא תכנס בו הפרה וכלים אלו שלא תשברם הרי הן טמאין:", + "המניח ע\"ה בתוך ביתו ויצא הניחו ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן או שהניחו ער ומצאו ישן כל שבבית טהור הניחו ישן ומצאו ער כ\"מ הקרוב ממנו שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע בו טמא וכן המניח אומנין בתוך ביתו אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידיהן וליגע ואין אומרים שמא עלו על גבי כסא או על סולם ונגעו בכלי או באוכלין התלויין למעלה בכותל:", + "אשת חבר שהניחה אשת ע\"ה טוחנת בתוך ביתה אפילו פסקה הריחיים ואפילו היו שתים אין טמא אלא מקום שיכולין לפשוט את ידן וליגע ואין אומרין שמא האחת טוחנת והשניה בלשה כל שבבית ושמא ניתלת ועלתה במקומות הגבוהות:", + "האשה שנכנסה להוציא פת לעני יצאת ומצאתו עומד בצד ככרות אפילו תרומה הרי הן טהורות שאין חזקתו ליגע שלא ברשות וכן האשה שיצאה ומצאה אשת ע\"ה חותה גחלים מתחת הקדירה הרי הקדירה טהורה:", + "גבאי מלכות שנכנסו לתוך הבית למשכן כל שבבית טמא אם יש עמהם עכו\"ם נאמנים לומר לא נגענו מפני שאימת העכו\"ם עליהן במה דברים אמורים בזמן שיש שם עדים שנכנסו או שהיה המשכון בידם אבל אם אמרו הן מעצמן נכנסו אבל לא נגענו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:", + "הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא (דבר) שנוטלין במזומן ומה הן מטמאין במקום הליכתן האוכלין והמשקין וכלי חרס הפתוחים אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואם יש עמהן עכו\"ם או אשה הכל טמא:", + "הגבאים והגנבים שעשו תשובה והחזירו מעצמן לא מחמת יראה ואמרו לא נגענו בכל מה שהיה בבית כשנכנסו הרי אלו נאמנים ואפילו על מקום רגליהן:", + "המניח את ביתו פתוח ומצאו פתוח או שמצאו נעול אפילו הניחו נעול ומצאו פתוח ולא נגנב ממנו כלום כל שבבית טהור שאני אומר הגנבים פתחוהו ונמלכו והלכו להם ולא נכנסו:", + "קורדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ובא ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו:", + "הדר עם ע\"ה בחצר ושכח כלים בחצר אפילו חביות מוקפות צמיד פתיל או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין עד שיעשה לתנור מחיצה גבוהה עשרה טפחים כדי שלא יהא ברשות ע\"ה:", + "חבר שהיתה לו מחיצה או סוכה לפני פתחו של ע\"ה או שהיתה מחיצה או סוכה של ע\"ה לפני פתחו של חבר כלים שבתוכה או כלים שבמחיצה טמאים מפני שיש לעם הארץ בסוכה זו או במחיצה זו רשות:", + "חבר שהיה גגו למעלה מגגו של ע\"ה ה\"ז שוטח שם כלים ומניח טהרות והן בחזקתן אע\"פ שע\"ה יכול לפשוט ידו וליגע וכן בעכו\"ם אינו חושש לא משום טומאה ולא משום יין נסך היו הגגות זה בצד זה או שהיה גגו של ע\"ה למעלה ושטח החבר כלים או הניח טהרות בגגו הרי כ\"מ שיכול ע\"ה לפשוט את ידו וליגע בחזקת טומאה:", + "שתי חצרות זו לפנים מזו הפנימית של חבר והחיצונה של ע\"ה חבר מניח שם כלים ושוטח שם פירות אף על פי שיד ע\"ה מגעת לשם מפני שנתפש עליו כגנב:", + "חצר החלוקה במסיפס וחבר בצד זה וע\"ה בצד זה טהרותיו טהורות אע\"פ שיד ע\"ה מגעת מפני שהם ברשות החבר:", + "חבר שנפל דליו לתוך בורו של ע\"ה והלך להביא במה יעלנו ה\"ז טמא מפני שהונח ברשות ע\"ה שעה אחת:", + "אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בתו או בהמתו של חבר כל שבבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות קדר חבר שהכניס קדירותיו למכור וירד לשתות הרי הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות בד\"א בשהניחן סמוך לרשות הרבים מפני שהעוברים והשבין נוגעים בחיצונות בשעת הליכה אבל היו רחוקות מרשות הרבים אם היו כלי אומנותו בידיו הכל טמאות מפני שכליו מוכיחין שהונחו למכור ויד הכל ממשמשות בהן אין כלי אומנותו בידו הכל טהורות חזקתן שלא נגע בהן אדם חבר שהניח אוכלין ומשקין על פתח חנותו ונכנס הרי אלו טמאים מפני שהעוברים והשבים ממשמשין בהן:" + ], + [ + "כהן שטיהר כליו לגת זו והניחן לגת הבאה הרי אלו בחזקתן שאין עמי הארץ נוגעין בכלים של כהן זה שהן בתוך גתו מפני שהוא אוכל טהרות אבל של ישראל טמאות עד שיאמר בלבי היה לשמור ע\"ה שיכנס לגת שלא יגע בכלים:", + "הרוצה לעשות יינו בטהרה באומנין עמי הארץ ה\"ז מטביל את הבוצרים וכן אם היה עושה שמן מטביל את הבדדין וצריך לעמוד על האומנים עד שיטבלו בפניו שהרי אינן יודעים הלכות טבילה וחציצה יצאו חוץ לפתח בית הבד ונפנו אחורי הגדר וחזרו הרי אלו בטהרתן עד כמה ירחיקו והם טהורין עד כדי שלא יסתרו מעיניו אבל אם נסתרו מעיניו חזרו לטומאתם עד שיטבילם פעם אחרת ויעריב שמשן:", + "הבדדין והבוצרים שנמצאת טומאה לפניהן נאמנין לומר לא נגענו וכן בתינוקות שלהם:", + "המטהר את הבדדין והכניסן לבית הבד ונעל עליהן אם היו שם כלים שנטמאו במדרס הרי בית הבד כולו טמא שמא נגעו באותן הכלים ואפילו ראה אותם מקודם נזהרין מאותם הכלים מפני טומאתן הרי בית הבד טמא שמא הסיטו והן מדמין שאין המסיט טמא שאין עמי הארץ בקיאין בטומאת היסט:", + "היו חמריו ופועליו טוענין טהרות ועוברין לפניו אף על פי שהפליגו יותר ממיל הרי אלו טהורות מפני שהן בחזקת שהוא שומרן והן מפחדין ליגע ואומרים עכשיו יבוא שהרי הוא יבוא אחרינו אבל אם אמר להם צאו ואני אבוא אחריכם כיון שנתכסו מעיניו הרי הן טמאות:", + "חבר שהיה לבוש בחלוק ועטוף בטלית ומהלך ואמר בלבי היה לשמור את החלוק והייתי נזהר בו והסחתי דעתי מן הטלית הרי החלוק בטהרתו והטלית טמאה שמא נגע בה ע\"ה היה סל על כתיפו ומגריפה בתוך הסל ואמר בלבי היה לשמור את הסל ולשמור את המגריפה מדבר המטמאה אבל לא מדבר הפוסלה הסל טהור והמגריפה טמאה וכל תרומה שבסל פסולה מפני המגריפה טמאה שפוסלת האוכלין שבסל היה משתמש מן החבית בטהרה בחזקת שהיא חולין ואחר כך נמצאת תרומה אע\"פ שהיא טהורה הרי היא אסורה באכילה שמא נגע בה טבול יום שהוא פוסל בתרומה וטהור בחולין כמו שיתבאר ואינו דומה משמר תרומה למשמר חולין ואם אמר בלבי היה לשומרו אפילו מדבר הפוסלה הרי זו מותרת באכילה נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן נטמאו שאינו משמר כלים של חול ככלים של שבת מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני חכמים וטמאו הכל אפילו נפלה מעפרתה ממנה ואמרה לחבר תנה לי ונתנה לה נטמאת גזירה שמא יתננה לה ע\"ה או שלא יהיה החבר משמרה שאין אדם משמר כלים שאינן שלו ככליו אא\"כ הודיע שסמך עליו:", + "חבר שמת והניח טהרות הרי אלו טהורות הניח כלים הרי הן טמאים שאני אומר שמא נטמאו והזה עליהם בשלישי ולא הזה עליהן בשביעי או שמא הזה עליהם בשביעי ועדיין לא הטביל או שמא לא הזה עליהן בשביעי כל עיקר:", + "מי שאמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק ה\"ז נאמן והרי הן טמאות ואם הכחישו ואמר לא נטמאו הרי הן בחזקתן עד שיעידו שנים היה עושה עמו בטהרות או בזבחים ולאחר זמן מצאו ואמר לו בשעה שפגע בו טהרות שעשיתי עמך נטמאו וזבחים שעשיתי עמך נתפגלו הרי זה נאמן אבל אם פגע בו ולא אמר לו כלום ואח\"כ פגע בו פעם שניה ואמר לו אינו נאמן אלא הרי זבחיו בחזקת כשירות וטהרותיו בחזקת טהרה:בר.יך רחמנא דסייען:" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..95111f9004fd773906c72593073c44ad11d133dc --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,193 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Those_Who_Defile_Bed_or_Seat", + "text": [ + [ + "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת כָּל אֶחָד מֵאַרְבַּעְתָּן אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. מְטַמְּאִין כֵּלִים בְּמַגָּע. וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּמֶרְכָּב מִתַּחְתָּיו וְעוֹשֶׂה אוֹתָן אַב טֻמְאָה. וּמְטַמֵּא מַדָּף עַל גַּבּוֹ: ", + "אֶחָד זָבָה קְטַנָּה וְאֶחָד זָבָה גְּדוֹלָה. וְאֶחָד זָבָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ אוֹ מֵחֲמַת אֹנֶס. וְאֶחָד זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאָיוֹת אוֹ בַּעַל שָׁלֹשׁ. טֻמְאַת כֻּלָּן שָׁוָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים: ", + "קְטַנָּה בַּת יוֹם אֶחָד מְטַמְּאָה בְּנִדָּה. בַּת עֲשָׂרָה יָמִים בְּזִיבָה. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: ", + "קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְטַמֵּא בְּזִיבָה. וְאֶחָד גֵּרִים וַעֲבָדִים וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּנִדָּה וּבְזִיבָה: ", + "סְרִיס אָדָם סְרִיס חַמָּה מְטַמְּאִין בְּזִיבָה כִּשְׁאָר הַבְּרִיאִין: ", + "אֵין הָאִשָּׁה מִטַּמְּאָה בְּלֹבֶן וְלֹא הָאִישׁ בְּאֹדֶם אֶלָּא הָאִשָּׁה בְּאֹדֶם וְהָאִישׁ בְּלֹבֶן: ", + "טֻמְטוּם וְאַנְדְרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶם חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִטַּמְּאִין בְּלֹבֶן כְּאִישׁ וּבְאֹדֶם כְּאִשָּׁה. וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. רָאָה לֹבֶן וְאֹדֶם כְּאַחַד שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה וְאֶת הַקָּדָשִׁים אֲבָל אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה ג) \"מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ\" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַטֻּמְאָה טֻמְאַת זָכָר וַדַּאי אוֹ טֻמְאַת נְקֵבָה וַדָּאִית. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בַּלֹּבֶן וְאֹדֶם שֶׁלּוֹ כְּאַחַת אֵינוֹ חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. נָגַע הוּא בְּעַצְמוֹ בְּלֹבֶן וְאֹדֶם שֶׁרָאָה הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ: ", + "דַּם הַנִּדָּה אוֹ דַּם הַזָּבָה אוֹ דַּם הַיּוֹלֶדֶת מְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו לג) \"וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁמַּדְוֶה כָּמוֹהָ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה שֶׁחֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה אֲבָל אִם רָאֲתָה דָּם יָרֹק הֲרֵי הוּא טָהוֹר וְאֵינוֹ כְּמוֹ רֻקָּהּ וּשְׁאָר מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה שֶׁהָרֹק מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא וְזֶה שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד: ", + "אִשָּׁה שֶׁיָּצָא הַוָּלָד מִדָּפְנָהּ וְיוֹצֵא עִמּוֹ דָּם מִן הַדֹּפֶן הֲרֵי אוֹתוֹ דָּם אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כְּדַם הַנִּדָּה וְהַלֵּדָה וְהַזִּיבָה שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא. וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה דָּם דֶּרֶךְ הָרֶחֶם: ", + "מְקוֹר הָאִשָּׁה שֶׁנֶּעֱקַר וְנָפַל לָאָרֶץ הָאִשָּׁה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְכֵן מָקוֹר שֶׁהִזִּיעַ כִּשְׁנֵי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת הָאִשָּׁה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב. אֲבָל אֵינָהּ נִדָּה עַד שֶׁתִּרְאֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דָּמִים הַמְטַמְּאִין אוֹתָהּ: ", + "הֵזִיעָה טִפָּה אַחַת הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִחוּץ לַמָּקוֹר: ", + "זוֹבוֹ שֶׁל זָב אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כְּזָב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ב) \"זוֹבוֹ טָמֵא הוּא\" וּמְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא בְּכָל שֶׁהוּא. רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וַהֲרֵי הִיא כְּשִׁכְבַת זֶרַע בֵּין מֵאִישׁ גָּדוֹל בֵּין מֵאִישׁ קָטָן וְכֵן הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת שֶׁיָּשַׁב עֲלֵיהֶם מִשֶּׁרָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד שֶׁרָאָה הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרִים שֶׁאֵינוֹ קָרוּי זָב אֶלָּא אַחַר רְאִיָּה שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. רָאָה אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם אֵין טָמֵא אֶלָּא הַמֵּסִיט טִפָּה אַחֲרוֹנָה: ", + "רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה ב) \"כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכל טָמֵא לָנָפֶשׁ\" הֲרֵי הַצָּרוּעַ כְּזָב גָּמוּר מַה זָּב גָּמוּר זוֹבוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אַף מְצֹרָע רְאִיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא: ", + "רֹק הַזָּב וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן אַב טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וּמְטַמֵּא בְּכָל שֶׁהוּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּרֹק (ויקרא טו ח) \"וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר\". וּמֵימֵי רַגְלָיו וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם צִחְצוּחֵי זִיבָה כָּל שֶׁהוּא: ", + "אֶחָד זָב וְאֶחָד נִדָּה וְיוֹלֶדֶת וְזָבָה כָּל אֶחָד מֵהֶן רֻקּוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו אַב טֻמְאָה כְּזָב. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ הַזָּב אֶחָד הַזָּב וְאֶחָד שְׁאָר הָאַרְבָּעָה: ", + "תִּשְׁעָה מַשְׁקִין בְּזָב שְׁלֹשָׁה מֵהֶן אָב טֻמְאָה וְהֵן רֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּכָל שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שְׁלֹשָׁה מֵהֶן כִּוְלַד הַטֻּמְאָה וְאֵלּוּ הֵן דִּמְעַת עֵינוֹ וְדַם מַגַּפְתּוֹ וַחֲלֵב הָאִשָּׁה. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁאֵין מְטַמְּאִין אָדָם אֲבָל מְטַמְּאִין כֵּלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּשְׁלֹשָׁה מֵהֶן טְהוֹרִין וְאֵלּוּ הֵן זֵעָתוֹ וְלֵחָה סְרוּחָה הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ וְהָרֵעִי. הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מִן הַזָּב וַחֲבֵרָיו כְּמוֹתָן מִשְּׁאָר הָאָדָם. כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְרִירוֹ וּמֵי הָאַף שֶׁלּוֹ הֲרֵי הֵן כְּרֻקּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִכְלַל הָרֹק הֵן חֲשׁוּבִין. דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּי אַמָּה וְדָם הַשּׁוֹתֵת מִפִּיו הֲרֵי הֵן בִּכְלַל דָּם מַגַּפְתּוֹ. הָיָה מוֹצֵץ וְרוֹקֵק דָּם הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא כְּרֹק. שֶׁהַדָּם שֶׁמּוֹצֵץ אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא צִחְצוּחֵי רֹק: " + ], + [ + "דַם נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ אֲבָל זוֹבוֹ שֶׁל זָב וְרֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהוּא לַח אֲבָל יָבֵשׁ יוֹתֵר מִדַּאי אֵינוֹ מְטַמֵּא. וְעַד כַּמָּה. אִם שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְחוֹזֵר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּלַח אִם הָיוּ הַמַּיִם פּוֹשְׁרִין בִּתְחִלָּתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פּוֹשְׁרִין בְּסוֹפָן. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן: \n", + "פִּשְׁתָּן שֶׁטְּוָאַתּוּ נִדָּה הַמְּסִיטוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה לַח מְטַמֵּא מִפְּנֵי רֹק פִּיהָ: \n", + "זָב שֶׁהִנִּיחַ פִּיו עַל פִּי הַכּוֹס וְנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתוֹ הַמֵּסִיט אֶת הַכּוֹס טָהוֹר. שָׁתָה מִמֶּנּוּ הַזָּב כָּל שֶׁהוּא הַמְּסִיטוֹ טָמֵא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב: \n", + "זָב שֶׁנָּשַׁךְ אֶת הַפַּת וְאֶת הַבָּצָל הַמְּסִיטָן טָהוֹר. נָשַׁךְ אֶת הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן הַמְּסִיטָן טָמֵא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה פִּי הַזָּב הַמִּתְעָרֵב בָּהֶן: \n", + "קְלִפֵּי פּוֹלִין וּקְלִפֵּי תּוֹרְמוֹסִין שֶׁקְּצָצָן הָעַכּוּ\"ם הַמְּסִיטָן טָמֵא שֶׁכָּל עַכּוּ\"ם כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הַקְּלִפִּין שֶׁבַּשְּׁוָקִין הוֹלְכִין בָּהֶן אַחַר הָרֹב: \n", + "דָּם טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו הַכּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּדָם טָהוֹר וּבְיַיִן רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. וְכֵן רֹק טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם הָיָה קָרוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם נִמְחָה בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאָיו הַכּל טָהוֹר. נִתְעָרֵב בְּרֹק אַחֵר רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. וְכֵן מֵי רַגְלָיו שֶׁל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם אִם בָּטְלוּ מַרְאֵיהֶן הַכּל טָהוֹר וְאִם לָאו טָמֵא. נִתְעָרֵב בְּיַיִן אוֹ בְּמֵי רַגְלַיִם טְהוֹרִין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. נִתְעָרְבוּ בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁל עַכּוּ\"ם הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ\"ם מְטִילִין שָׁם מֵי רַגְלֵיהֶן אִם רֹב עַכּוּ\"ם הַכּל טָמֵא וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל הַכּל טָהוֹר מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַכּל טָמֵא. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב מֵי רַגְלֵי עַכּוּ\"ם זֶה בְּמֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל זֶה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב: \n", + "שׁוֹאֲלִין [כְּלֵי] מֵי רַגְלַיִם מִכָּל מָקוֹם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שֶׁל נִדּוֹת הֵן שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְכַנֵּס אֶת מֵי רַגְלֵיהֶן כְּשֶׁהֵן נִדּוֹת: \n", + "חֶרֶס שֶׁהָיָה הַזָּב אוֹ הַזָּבָה מְטִילִין בּוֹ מֵי רַגְלֵיהֶן וְכִבְּסוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁכִּבְּסוּ בָּהֶן טְמֵאִין וּפַעַם שְׁלִישִׁית טְהוֹרִין בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בְּמַיִם בֵּין שֶׁכִּבְּסוּ בְּמֵי רַגְלַיִם שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בָּהּ לַחְלוּחִית מֵימֵי רַגְלַיִם: \n", + "זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ בְּסוֹף שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה וְיָרְדָה וְטָבְלָה וְהֵטִילָה מַיִם אַחַר הַטְּבִילָה הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין וְזָבָה הָיְתָה אוֹ אַחַר הַיְצִיאָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. וְכֵן עַכּוּ\"ם שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ וְנִתְגַיְּרָה וְטָבְלָה וְהֵטִילָה מַיִם אַחַר שֶׁטָּבְלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם אַחַר עֲקִירָה הוֹלְכִין וַהֲרֵי הֵן כְּמֵי רַגְלֵי הָעַכּוּ\"ם הַטְּמֵאִים אוֹ אַחַר יְצִיאָה וַהֲרֵי הֵם כְּמֵימֵי רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרִים: \n", + "הָעֲבָדִים מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וּבְנִדָּה וּבְלֵדָה כְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל הָעַכּוּ\"ם אֵין מְטַמְּאִין לֹא בְּזִיבָה וְלֹא בְּנִדּוּת וְלֹא בְּלֵדוֹת דִּין תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ב) \"דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב\" בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וְלֹא הָעַכּוּ\"ם. וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עַל כָּל הָעַכּוּ\"ם שֶׁיְּטַמְּאוּ כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶן זְכָרִים וּנְקֵבוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַזָּכָר בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וּלְמַעְלָה וְהַנְּקֵבָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה. אֲבָל הַקְּטַנִּים לְמַטָּה מִזְּמַן זֶה לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה הִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם בְּמִשְׁכַּב זָכוּר וּפָחוֹת מִזְּמַן זֶה אֵין בִּיאָתָן בִּיאָה. בְּעֵת שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן לֹא גָּזְרוּ עַל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהֶן אֶלָּא שִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם טְהוֹרָה כְּדִין תּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ טֻמְאָה כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֲרֵי הַכּל יוֹדְעִין שֶׁאִלּוּ הָיוּ זָבִין דִּין תּוֹרָה הָיְתָה שִׁכְבַת זַרְעָם אַב הַטֻּמְאָה כְּשִׁכְבַת זֶרַע הַזָּב וּמֵאַחַר שֶׁיּוֹדְעִין בְּטֻמְאָתָן שֶׁהָיְתָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא יָבוֹאוּ לִשְׂרֹף עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁזּוֹבוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם. וְדַם נִדָּה אוֹ דַּם זִיבָה וְלֵדָהּ שֶׁל בַּת עַכּוּ\"ם. וּבַת עַכּוּ\"ם וְעַכּוּ\"ם עַצְמָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵם נְקִיִּים מִן הַתּוֹרָה מִדַּם הַזָּב. וְרֹק הָעַכּוּ\"ם וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וּמִשְׁכָּבָן וּמֶרְכָּבָן. וּבוֹעֵל עַכּוּ\"ם. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה. וְכֻלָּן מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּמְטַמְּאִין אָדָם בְּמַשָּׂא כְּזָב לְכָל דָּבָר. אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדַם הַנָּכְרִית כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ מְטַמֵּא לַח וְאֵינוֹ מְטַמֵּא יָבֵשׁ: \n" + ], + [ + "בּוֹעֵל נִדָּה כְּנִדָּה שֶׁהוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁל תּוֹרָה מְטַמֵּא כֵּלִים בְּמַגָּע וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וּמְטַמֵּא בְּהֶסֵּט וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב כְּנִדָּה: ", + "אֵין מִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ כְּמִשְׁכַּב נִדָּה וּמֶרְכָּבָהּ שֶׁהַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב שֶׁדָּרְסָה עָלָיו נִדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה וּמִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ וְלַד טֻמְאָה כְּכֵלִים שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד. וְלָמָּה נִגְרְעָה טֻמְאַת מִשְׁכָּבוֹ מִטֻּמְאַת מִשְׁכָּבָהּ מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר בְּבוֹעֵל נִדָּה (ויקרא טו כד) \"וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים\" וְנֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא טו כד) \"כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא\" מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וְלָמָּה נֶאֱמַר. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב נִתְּקוֹ מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה מִלְּטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים וּתְלָאוֹ בְּטֻמְאָה קַלָּה שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁכָּבוֹ וָלָד וְלֹא יְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד כִּשְׁאָר וַלְדוֹת הַטֻּמְאוֹת: ", + "אֶחָד הַבָּא עַל הַנִּדָּה אוֹ עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם אוֹ עַל הַיּוֹלֶדֶת [בֵּין כְּדַרְכָּן בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן] אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר בֵּין גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה בֵּין קָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַבּוֹעֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּנִדָּה בִּלְבַד שֶׁהוּא וָלָד וְאֵינוֹ אָב. וְכֵן בּוֹעֵל הַזָּב הֲרֵי הוּא כְּנוֹגֵעַ בּוֹ וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּזָב אוֹ הַנִּבְעֶלֶת מִן הַזָּב: ", + "הַנִּדָּה וְהַזָּבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם וְהַיּוֹלֶדֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם כֻּלָּם מְטַמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה. כֵּיצַד. אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה וְאֵין לָהּ וֶסֶת וּבָדְקָה עַצְמָהּ בְּשַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּבַחֲצִי הַיּוֹם בָּדְקָה עָצְמָה וּמָצְאָה דָּם הֲרֵי כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה מִשְּׁעַת פְּקִידָה רִאשׁוֹנָה עַד שְׁעַת פְּקִידָה שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְכֵן אִם בָּדְקָה הַיּוֹם וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּלְאַחַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה מֵעֵת שֶׁבָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם עַד כ\"ד שָׁעוֹת טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְעֵד שֶׁלְּאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ הֲרֵי הוּא כִּפְקִידָה וְשֶׁלִּפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ אֵינוֹ כִּפְקִידָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹדֶקֶת בּוֹ יָפֶה: ", + "אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת וְרָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְאֵינָהּ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ. הִגִּיעַ שְׁעַת וֶסְתָּהּ וְלֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה דָּם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת נִדָּה מִשְּׁעַת וֶסְתָּהּ. וְזוֹ הִיא טֻמְאַת וֶסְתּוֹת הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. וְאִם מָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה כְּשֶׁבָּדְקָה אַחַר הַוֶּסֶת הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: ", + "כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ. מְפַהֶקֶת. אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת. אוֹ חוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְּרֵסָהּ וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ. אוֹ אֲחָזָהּ צַמְרוּרִית. אוֹ רֹאשָׁהּ כָּבֵד עָלֶיהָ אוֹ אֵיבָרֶיהָ כְּבֵדִין וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת בְּעֵת שֶׁיַּתְחִיל בָּהּ מִקְרֶה אֶחָד מֵאֵלּוּ מִיָּד בִּתְחִלָּתוֹ וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁתַּמְתִּין בְּמִקְרֶה זֶה שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם וְאַחַר כָּךְ תִּרְאֶה הַדָּם בְּסוֹף הַוֶּסֶת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִּתְחִלַּת הַוֶּסֶת כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְמֵאוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בְּסוֹף הַוֶּסֶת כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְהוֹרוֹת. וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת עַד עֵת שֶׁמָּצְאָה דָּם: ", + "הָרוֹאָה כֶּתֶם טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד עֵת הַפְּקִידָה. וְכֵן הַבֶּגֶד שֶׁנִּמְצָא עָלָיו הַכֶּתֶם טָמֵא לְמַפְרֵעַ. וְעַד כַּמָּה. עַד שֶׁתֹּאמַר בָּדַקְתִּי הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה עָלָיו כֶּתֶם. אֲפִלּוּ כִּבְּסַתּוּ וְלֹא בְּדָקַתּוּ טָמֵא מִקֹּדֶם הַכִּבּוּס לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת בְּדִיקָה. וַאֲפִלּוּ נִמְצָא הַכֶּתֶם לַח הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת הַבְּדִיקָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מִיָּמִים הָיָה שָׁם וְעַתָּה נָפְלוּ עָלָיו מַיִם וְנַעֲשָׂה לַח: ", + "וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁדַּיָּן שְׁעָתָן כִּתְמָן כִּרְאִיָּתָן וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתָן לְמַפְרֵעַ. כָּל אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַטְּמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ בֵּין רָאֲתָה דָּם בֵּין מָצָאתָה כֶּתֶם מְטַמְּאוֹת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב לְמַפְרֵעַ לְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים. וְכֵן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן טְמֵאִין לְמַפְרֵעַ. וַאֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל מְטַמְּאוֹת אוֹתָן לְמַפְרֵעַ. אֲבָל אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַבּוֹעֵל לְמַפְרֵעַ מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בִּלְבַד. אֲבָל הָרוֹאָה כֶּתֶם הַבּוֹעֵל אוֹתָהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְצֵאת הַכֶּתֶם טָמֵא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה: ", + "מְעֻבֶּרֶת שֶׁהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָהּ. וְטֻמְאַת יוֹלֶדֶת (י\"ד) וְטֻמְאַת מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה לְמַפְרֵעַ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטֻמְאַת וְסָתוֹת וְטֻמְאַת כְּתָמִים הַכּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְטֻמְאָתָן מִסָּפֵק לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים אֶלָּא תּוֹלִין. וְכֵן חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ בְּאֵלּוּ תּוֹלִין. אֲבָל הַנַּעֲשִׂים עַל טָהֳרַת הַתְּרוּמָה וְחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה אֵין מִתְטַמְּאִין בְּכָל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵיהֶן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁכָּל אַחַת מֵאֵלּוּ הַנָּשִׁים וּמִשְׁכָּבָן וּמֶרְכָּבָן וְרֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וּבוֹעֵל רוֹאָה כֶּתֶם מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם וּבוֹעֵל יוֹלֶדֶת מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הָאֵיבָר וְחָזַר כֻּלָּן אֲבוֹת טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: " + ], + [ + "אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְאֵלּוּ הֵן מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה וּבְתוּלָה וּזְקֵנָה. אֵי זוֹ הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ. הָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת וְרָאֲתָה דָּם וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאֲתָה דָּם וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר עֻבָּרָהּ הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. אֵי זוֹ הִיא מֵינִיקָה כָּל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַלֵּדָה אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה אוֹ שֶׁגְּמָלַתְהוּ אוֹ נְתָנַתְהוּ לְמֵינִיקָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֲבָל אַחַר אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵינִיקָה וְהוֹלֶכֶת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. אֵי זוֹ הִיא בְּתוּלָה כָּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם מִיָּמֶיהָ. בְּתוּלַת דָּמִים אָמְרוּ לֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים. כֵּיצַד. אֲפִלּוּ נִשֵּׂאת וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת נִשּׂוּאִין אוֹ יָלְדָה וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת לֵדָה עֲדַיִן הִיא בְּתוּלָה לְעִנְיַן טֻמְאָה וְדַיָּה שְׁעָתָהּ. אֵי זוֹ הִיא זְקֵנָה כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ וְלֹא רָאֲתָה דָּם. וְאֵי זוֹ הִיא סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ כָּל שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ קוֹרְאוֹת לָהּ זְקֵנָה בְּפָנֶיהָ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה וְחָזְרוּ וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יֶתֶר וְרָאֲתָה הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וּמִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ: ", + "בְּתוּלָה שֶׁרָאֲתָה דָּם אֲפִלּוּ שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה אוֹ דּוֹלֶפֶת הֲרֵי זֶה פַּעַם אַחַת. רָאֲתָה דָּם וּפָסְקָה וְחָזְרָה וְרָאֲתָה הֲרֵי זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים: ", + "תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה דָּם פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאֲתָה פַּעַם שְׁלִישִׁית מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. [עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ]. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ: ", + "תִּינֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ שְׁנִיָּה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ: ", + "מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה וּזְקֵנָה וּבְתוּלָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לִרְאוֹת שֶׁרָאוּ רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה דַּיָּן שְׁעָתָן. רָאוּ פַּעַם שְׁנִיָּה מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם רָאוּ הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס אַף בַּשְּׁנִיָּה דַּיָּן שְׁעָתָן: ", + "מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה שֶׁרָאֲתָה הַדָּם וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית לִרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ. הָרוֹאָה דָּם אַחַר דַּם טֹהַר בְּתוֹךְ כ\"ד שָׁעוֹת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְכָל שֶׁדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ צְרִיכָה שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ תָּמִיד. וְכָל אִשָּׁה הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק מְשֻׁבַּחַת חוּץ מִן הַנִּדָּה וְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לָהֶן כְּלוּם: ", + "חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בּוֹדְקוֹת עַצְמָן בְּכָל יוֹם בְּשַׁחֲרִית מִפְּנֵי טָהֳרוֹת שֶׁל עַרְבִית וּבְעַרְבִית מִפְּנֵי טָהֳרוֹת שֶׁל שַׁחֲרִית. וְכָל אוֹכֶלֶת תְּרוּמָה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. וְכָל אִשָּׁה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּטָהֳרוֹת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לְבַעֲלָהּ שֶׁכָּל הַנָּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן וֶסֶת בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה: ", + "חֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן. אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן: ", + "הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וּמִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ בְּחלִי אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְחוֹת מְתַקְּנוֹת אוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה: ", + "כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה וְהַבָּאִים מִבֵּין הָעַכּוּ\"ם בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין. וְהַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִיךְ כִּתְמֵיהֶן אֶלָּא מַצְנִיעִין אוֹתָם. לְפִיכָךְ כָּל הַכְּתָמִין הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם טְהוֹרִין חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחוֹרִים וּסְבִיבוֹת בֵּית הַטֻּמְאָה. וְכֻלָּן טֻמְאָתָן בְּסָפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "כָּל הַכְּתָמִים הַטְּמֵאִין מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמְמָנִין וְאַחַר כָּךְ בֵּין עָבַר הַכֶּתֶם בֵּין לֹא עָבַר מַטְבִּילוֹ וְטָהוֹר. שֶׁאִם לֹא עָבַר כְּלָל הֲרֵי הוּא צֶבַע. וְאִם עָבַר אוֹ כֵּהָה הֲרֵי זֶה כֶּתֶם וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו הַסַּמְמָנִין כְּבָר בָּטֵל אַף עַל פִּי שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר. וַאֲפִלּוּ כֶּתֶם שֶׁל דַּם נִדּוּת וַדַּאי כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמְמָנִים בָּטֵל וּמַטְבִּילוֹ וְעוֹשֶׂה טָהֳרוֹת עַל גַּבָּיו: ", + "בֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ כֶּתֶם מַעֲבִירִין עַל כָּל הַבֶּגֶד שִׁבְעָה סַמְמָנִים וּמַטְבִּילוֹ. אָבְדָה בּוֹ שִׁכְבַת זֶרַע אִם הָיָה חָדָשׁ בּוֹדְקוֹ בְּמַחַט וְאִם הָיָה שָׁחוּק בּוֹדְקוֹ בַּחַמָּה: ", + "בֶּגֶד שֶׁהָיָה עָלָיו כֶּתֶם וְהִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עַל הַכֶּתֶם שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִים וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה צֶבַע וְהַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשָׂה טְהוֹרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. וְאִם עָבַר הַכֶּתֶם אוֹ כֵּהָה עֵינוֹ הֲרֵי זֶה כֶּתֶם וְהַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת. שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עַל הַכֶּתֶם לַהֲסִירוֹ. וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לְטַהֲרוֹ: ", + "כֶּתֶם שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁשָּׁה סַמְמָנִים וְלֹא עָבַר וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עָלָיו צְפוֹן וְעָבַר הֲרֵי הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו טְמֵאוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהַצְּפוֹן מַעֲבִיר הַצֶּבַע הוֹאִיל וְלֹא הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִין הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת כֶּתֶם. וְשֶׁמָּא אִלּוּ הֶעֱבִיר הַשְּׁבִיעִי הָיָה עוֹבֵר. הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעַת הַסַּמְמָנִים וְלֹא עָבַר וְחָזַר וְהֶעֱבִירָן עָלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה וְעָבַר כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו בֵּין תִּכְבֹּסֶת רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה טְהוֹרוֹת. וְכָל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו אַחַר תִּכְבֹּסֶת שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת. הוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהוֹצִיא רִשּׁוּמוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁיְּבַטְּלוֹ וְיַטְבִּילוֹ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם מַה הֵן וְהֵיאַךְ מַעֲבִירִין אוֹתָן: ", + "הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצְאָה מִמֶּנָּה דָּם מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא הַדָּם אַחַר שֶׁמֵּתָה וְאֵין כָּאן נִדָּה הוֹאִיל וּמִמָּקוֹם טָמֵא יָצָא מְטַמֵּא טֻמְאַת כְּתָמִים. וְאִם הָיָה בּוֹ רְבִיעִית מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם: " + ], + [ + "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת לְעוֹלָם הֵם בְּטֻמְאָתָן וּמְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים וּמִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב עַד שֶׁיִּטְבּוֹלוּ. אֲפִלּוּ נִתְאַחֲרוּ כַּמָּה שָׁנִים בְּלֹא רְאִיַּת טֻמְאָה וְלֹא טָבְלוּ הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה אַחַר שִׁבְעָה לְזָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לִנְקֵבָה כָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר הֲרֵי הוּא כְּדַם הַנִּדּוֹת וּמְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. לֹא תָּלָה הַכָּתוּב בְּיָמִים בִּלְבַד אֶלָּא בְּיָמִים וּטְבִילָה: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁיָּרְדָה לִטְבּל מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה וְנֶעֱקַר מִמֶּנָּה דָּם בִּירִידָתָהּ וְיָצָא חוּץ לְבֵין הַשִּׁנַּיִם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה וְאֵין הַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לְדָם זֶה וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בִּבְשָׂרָהּ. וְאִם נֶעֱקַר מִמֶּנָּה בַּעֲלִיָּתָהּ מִן הַמִּקְוֶה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא דַּם טֹהַר. וְהַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לְכָל הַדָּם הַמֻּבְלָע בָּאֵיבָרִים וּמְשִׂימָה אוֹתוֹ דַּם טֹהַר: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁטָּבְלָה אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל זָכָר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה אוֹ אַחַר סְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּזוֹב הֲרֵי הִיא בְּכָל יְמֵי טֹהַר שֶׁלָּהּ כְּטָמֵא שֶׁטָּבַל וַעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וַהֲרֵי הִיא טְבוּלַת יוֹם בְּכָל אוֹתָן הַיָּמִים. וְאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת בְּסוֹף יְמֵי טֹהַר אֶלָּא בְּמִשְׁלָם הַיָּמִים הֲרֵי הִיא כִּטְבוּל יוֹם שֶׁהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִיא כִּטְבוּל יוֹם לְעִנְיַן תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. אֲבָל לְקָדָשִׁים הֲרֵי הִיא כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל אֶלָּא כְּמִי שֶׁנָּגַע בְּנִדָּה אוֹ בִּטְמֵא מֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא טָבַל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. נִמְצֵאתָ אַתָּה לָמֵד שֶׁהַיּוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר אוֹכֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר וּפוֹסֶלֶת אֶת הַתְּרוּמָה כִּטְבוּל יוֹם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם נָפַל מֵרֻקָּהּ וּמִדַּם טָהֳרָתָהּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּמְטַמְּאָה אֶת הַקָּדָשִׁים כִּוְלַד הַטֻּמְאוֹת עַד שֶׁתַּשְׁלִים יְמֵי טֹהַר וְתִהְיֶה טְהוֹרָה לַכּל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת בַּסּוֹף וְאַחַר כָּךְ תִגַּע בַּקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אַחֶרֶת לַאֲכִילַת הַתְּרוּמָה: \n", + "יוֹלֶדֶת שֶׁהִיא מְצֹרַעַת וְטָבְלָה אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל זָכָר אוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה הֲרֵי דַּם טֹהַר שֶׁלָּהּ טָמֵא כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ. וְכֻלָּן כְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּמַשְׁקִין שֶׁהֵן נוֹגְעִין בָּהֶן. חוּץ מִזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֲבוֹת טֻמְאוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "זָבָה קְטַנָּה שֶׁטָּבְלָה בַּיּוֹם הַשִּׁמּוּר שֶׁלָּהּ אַחַר הָנֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה הֲרֵי מַגָּעָהּ וּבְעִילָתָהּ תְּלוּיִים. אִם נִגְמַר הַיּוֹם וְלֹא רָאֲתָה כָּל שֶׁנָּגְעָה בּוֹ טָהוֹר וּבוֹעֲלָהּ טָהוֹר וּפָטוּר. וְאִם רָאֲתָה דָּם אַחַר שֶׁטָּבְלָה כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה טְמֵאוֹת וְעוֹשָׂת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב וּבוֹעֲלָהּ חַיָּב חַטָּאת. טָבְלָה בְּלֵיל הַשִּׁמּוּר קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא טָבְלָה וַעֲדַיִן עוֹשָׂת מֶרְכָּב וּמוֹשָׁב: \n", + "הָרוֹאָה דָּם בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר וְטָבְלָה לְעֶרֶב לֵיל שְׁנֵים עָשָׂר הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת זָבָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה: \n", + "טָבְלָה בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ [עַד] לָעֶרֶב אִם שִׁמְּשָׁה בּוֹעֲלָהּ טָהוֹר וּמִשְׁכָּבָהּ וּמֶרְכָּבָהּ טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה דָּם בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אַחַר הַטְּבִילָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת נִדָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם בְּאִסּוּר נִדָּה וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְיוֹם אַחַד עָשָׂר לְפִיכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה לִשְׁמֹר יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר אֶלָּא טוֹבֶלֶת וְעוֹסֶקֶת בְּטָהֳרוֹת. אֲבָל הָרוֹאָה דָּם בַּעֲשִׂירִי טוֹבֶלֶת בְּיוֹם אַחַד עָשָׂר וּמְשַׁמֶּרֶת אוֹתוֹ שֶׁאִם תִּרְאֶה בּוֹ דָּם אַחַר טְבִילָה נִטְמְאוּ כָּל טָהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה וְנִטְמָא בּוֹעֲלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת זָבָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה: \n", + "זָב וְזָבָה גְּדוֹלָה שֶׁטָּבְלוּ בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לֹא יִתְעַסְּקוּ בְּטָהֳרוֹת עַד לָעֶרֶב שֶׁמָּא יִרְאוּ טֻמְאָה וְיִסְּתְּרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה וְנִמְצָא אוֹתָן הַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַפְרֵעַ אֵין מְטַמְּאִין כְּלֵי חֶרֶס בְּהֶסֵּט מֵאַחַר שֶׁטָּבְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְרָאוּ טֻמְאָה וְסָתְרוּ הַכּל. וְכָל כְּלִי חֶרֶס שֶׁהֱסִיטוּ עַד שֶׁלֹּא רָאוּ טָהוֹר: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּב וַחֲבֵרָיו מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּמֶרְכָּב. וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב אֶחָד הוּא וְלָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא טו ד) \"מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב\" שֶׁהַמִּשְׁכָּב הָרָאוּי לִשְׁכִיבָה וְהַמּוֹשָׁב הָרָאוּי לִישִׁיבָה. וּבֵין שֶׁיָּשַׁב עַל הַמִּשְׁכָּב אוֹ שֶׁשָּׁכַב עַל הַמּוֹשָׁב טִמְּאָהוּ לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם מִשְׁכָּב לְבַד וְהוּא הַדִּין לְמוֹשָׁב. וְאֵי זֶהוּ מֶרְכָּב זֶה הָרָאוּי לִרְכִיבָה כְּגוֹן מִרְדַּעַת הַחֲמוֹר וְטַפִּיטָן הַסּוּס: \n", + "הַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב כָּל אֶחָד מֵהֶן אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּמְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא. וּמַה בֵּין מִשְׁכָּב לְמֶרְכָּב שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּב אִם הָיָה אָדָם וְנָגַע בִּבְגָדִים וּבִשְׁאָר כֵּלִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי זֶה טִמְּאָם וַעֲשָׂאָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְהַנּוֹגֵעַ בְּמֶרְכָּב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים וְלֹא כֵּלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּשְׁכָּב אוֹ אֶת הַמֶּרְכָּב הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים וּשְׁאָר כֵּלִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ עַד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו. וּמִנַּיִן שֶׁבְּטֻמְאַת מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ וּבְמִשְׁכָּב לֹא חָלַק. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִשְׁכָּב (ויקרא טו ה) \"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" וּבְמֶרְכָּב הוּא אוֹמֵר (ויקרא טו ט) \"וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו\" (ויקרא טו י) \"וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב\". וְלֹא נֹאמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְנֶאֱמַר (ויקרא טו י) \"וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו\" אֶחָד הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב אוֹ הַנּוֹשֵׂא מִשְׁכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וּמִשְׁכָּבָן וְרֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וְדַם נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת וְזוֹבוֹ שֶׁל זָב כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אָב. וְאָדָם שֶׁנָּגַע בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ נְשָׂאָן מְטַמֵּא בְּגָדִים וּשְׁאָר כֵּלִים בִּשְׁעַת נְגִיעָתוֹ אוֹ בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ. שֶׁכָּל הַמְטַמֵּא אָדָם מְטַמֵּא כְּלֵי חֶרֶשׂ וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא כְּלֵי חֶרֶשׂ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁיִּגַּע בָּהֶם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְעוֹשֶׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כָּמוֹהוּ. וּמְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים כִּבְגָדִים. חוּץ מִכְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרַשׁ. וְכָל טָמֵא שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו הֲרֵי הוּא עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ כְּאַחַר שֶׁפֵּרַשׁ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ. וּלְפִיכָךְ הַנּוֹגֵעַ בְּמֶרְכָּב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְהַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁיִּנָּשְׂאוּ לְמַעְלָה מִן הַזָּב הֵם הַנִּקְרָאִין מַדָּף וְהֵם כֻּלָּם כְּכֵלִים שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶם שֶׁהֵם רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְאֵינָן מְטַמְּאִין לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֲבָל מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין כִּשְׁאָר וַלְדוֹת הַטֻּמְאָה. וְטֻמְאַת מַדָּף מִדִּבְרֵיהֶם: \n", + "הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע שֶׁמֵּתוּ הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב אַחַר מִיתָתָן כְּשֶׁהָיוּ כְּשֶׁהֵן חַיִּין עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר. וְטֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף אֶחָד מֵאֵלּוּ וִידַמּוּ שֶׁמֵּת וְהוּא עֲדַיִן לֹא מֵת. נִמְצָא מִשְׁכָּבוֹ וּמֶרְכָּבוֹ שֶׁל אַחַר מִיתָה אַב טֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל נָכְרִי שֶׁמֵּת אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוּא חַי אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "כָּל מָקוֹם שָׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב אֵינוֹ שֶׁיִּגַּע הַטָּמֵא בַּמִּשְׁכָּב אוֹ בַּמֶּרְכָּב כְּשֶׁיִּנָּשֵׂא עֲלֵיהֶן אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת לְמַעְלָה מִן הַכְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב וְנִשָּׂא הַזָּב עַל הָאֲבָנִים מִלְּמַעְלָה נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב וְנַעֲשָׂה אַב טֻמְאָה אֲפִלּוּ אֶלֶף מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְאֶבֶן עַל הָעֶלְיוֹן וְיָשַׁב אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַעְלָה מִן הָאֶבֶן נִטְמְאוּ הַכּל. וְאֶחָד הַמִּשְׁכָּב הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ אוֹ הַמִּשְׁכָּב שֶׁל מַעְלָה אִם נָגַע בּוֹ בִּשְׁעַת שְׁכִיבָתוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶן אַב הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַטָּה וְאֶבֶן עַל גַּבָּיו וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְכֵלִים וְאָדָם עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה כֻּלָּן טְמֵאִין וְרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאֶחָד כְּלִי אוֹ אֹכֶל וּמַשְׁקֶה אוֹ אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּזָב. אוֹ כְּלִי אוֹ אֹכֶל וּמַשְׁקֶה אוֹ אָדָם שֶׁהוּא לְמַעְלָה עַל הָאֶבֶן שֶׁעַל גַּבָּיו. הַכּל וְלַד טֻמְאָה. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים חוּץ מִן הָאָדָם שֶׁעַל גַּבֵּי הַזָּב שֶׁעַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו מְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין וְהַכֵּלִים שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִם לֹא לְמִשְׁכָּב וְלֹא לְמוֹשָׁב וְלֹא לְמֶרְכָּב שֶׁהָיוּ לְמַטָּה וְיָשַׁב הַזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וְלֹא נָגְעוּ בָּהֶן כֻּלָּן טְהוֹרִין. אֲבָל אִם הָיָה הָאָדָם לְמַטָּה וְהַזָּב לְמַעְלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. כְּכָל נוֹשֵׂא דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא שֶׁהַנּוֹשֵׂא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה מִן הַזָּב טָמֵא בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין לְמִשְׁכָּב וּלְמוֹשָׁב וּלְמֶרְכָּב בֵּין שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים בֵּין אֳכָלִים בֵּין מַשְׁקִין הַכּל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכָל שֶׁיִּהְיֶה לְמַטָּה מִן הַזָּב וְלֹא יִגַּע בּוֹ טָהוֹר. חוּץ מִן הָאָדָם אוֹ כְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לְמֶרְכָּב. אֶלָּא שֶׁהָאָדָם רִאשׁוֹן וְהַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִים לְמוֹשָׁב אוֹ לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכַּב אַב הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב וְהַמֶּרְכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים. עוֹמֵד. יוֹשֵׁב. שׁוֹכֵב. נִתְלֶה. וְנִשְׁעָן. כֵּיצַד. כְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לְמֶרְכָּב אֲפִלּוּ הָיָה תַּחַת הָאֶבֶן אִם עָמַד אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב עַל הָאֶבֶן אוֹ יָשַׁב עָלֶיהָ אוֹ שָׁכַב אוֹ נִשְׁעַן עָלֶיהָ אוֹ נִתְלָה בָּהּ הוֹאִיל וְנִתְנַשֵּׂא עַל הַכְּלִי הַזֶּה מִכָּל מָקוֹם נִטְמָא וְנַעֲשָׂה אַב טֻמְאָה. וְכָל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דְּרָכִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מִדְרָס בְּכָל מָקוֹם: \n", + "וְכֵן הַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים. בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ. וּבְמַגָּע וּבְמַשָּׂא. כֵּיצַד. מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב שֶׁדָּרַס עָלָיו הַזָּב וְנִטְמָא בְּמִדְרָסוֹ. הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ הַנּוֹשְׂאוֹ טָמֵא. וְכֵן הַיּוֹשֵׁב עָלָיו אוֹ הָעוֹמֵד אוֹ הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַנִּתְלֶה אוֹ הַנִּשְׁעָן אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֶבֶן מַבְדֶּלֶת בֵּין הַטָּהוֹר וּבֵין הַמִּדְרָס הֲרֵי זֶה נִטְמָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ו) \"וְהַיּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁמָּקוֹם שֶׁהַזָּב יוֹשֵׁב וּמְטַמֵּא אִם יָשַׁב שָׁם הַטָּהוֹר נִטְמָא. מָה הַזָּב מְטַמֵּא מֶרְכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁתַּחַת הָאֶבֶן אַף הַטָּהוֹר מִתְטַמֵּא מִן הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב שֶׁהוּא מִתַּחַת הָאֶבֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַזָּב שָׁם עַל הַמִּשְׁכָּב וְאָדָם זֶה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַמִּדְרָס מְטַמֵּא בְּגָדִים כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "אֵין הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא רֻבּוֹ עַל הַמִּשְׁכָּב אוֹ עַל הַמּוֹשָׁב אוֹ עַל הַמֶּרְכָּב. וְכֵן הַטָּהוֹר שֶׁדָּרַס עַל מִדְרַס הַזָּב אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מֵחֲמַת הַמִּדְרָס עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא רֻבּוֹ עָלָיו. אֲבָל אִם נִשָּׂא מִעוּטוֹ הוֹאִיל וְלֹא נָגַע הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כֵּיצַד. מִקְצָת טָמֵא עַל הַמִּשְׁכָּב וּמִקְצָת הַטָּהוֹר עַל אוֹתוֹ מִשְׁכָּב הַמִּשְׁכָּב טָהוֹר וְהַטָּהוֹר שֶׁנָּשָׂא מִקְצָתוֹ עָלָיו טְהוֹרִין. הַטָּמֵא שֶׁנִּשָּׂא רֻבּוֹ עַל מִקְצָת הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב כֻּלּוֹ אוֹ הַמֶּרְכָּב כֻּלּוֹ. וְכֵן הַטָּהוֹר שֶׁנִּשָּׂא רֻבּוֹ עַל מִקְצָת הַמִּדְרָס נִטְמָא וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶלָּא עַל מִקְצָת הַמּוֹשָׁב: \n", + "זָב שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִין שֶׁהֵן מֻנָּחִין לְאָרְכָּן טְמֵאִים שֶׁהֲרֵי נִשָּׂא רֻבּוֹ עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן. הָיוּ מֻנָּחִין לְרָחְבָּן טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי לֹא נִשָּׂא רֻבּוֹ עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן. וְאִם יָשַׁן עֲלֵיהֶם בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִים שֶׁמָּא נִתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶם וְנִמְצָא רֻבּוֹ עַל כָּל אֶחָד. הָיָה מֻטָּל עַל שִׁשָּׁה כֵּלִים הָעֲשׂוּיִים לְמִשְׁכָּב. שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם. וּשְׁנֵי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם. וְרֹאשׁוֹ עַל אֶחָד. וְגוּפוֹ עַל אֶחָד. אֵין טָמֵא מִשּׁוּם מִשְׁכָּב אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת גּוּפוֹ שֶׁהֲרֵי נִשָּׂא רֻבּוֹ עָלָיו. עָמַד עַל שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת רַגְלוֹ אַחַת עַל אֶחָד וְרַגְלוֹ שְׁנִיָּה עַל הַשֵּׁנִי שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין: \n", + "הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה וְאַרְבָּעָה מִשְׁכָּבוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה כֻּלָּן טְמֵאוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלֹשׁ: \n", + "הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְאַרְבָּעָה מִשְׁכָּבוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֶיהָ כֻּלָּן טְהוֹרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּהֵמָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלֹשׁ וְנִמְצֵאת הָרְבִיעִית מְסַיֵּעַ וּמְסַיֵּעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. וְהוֹאִיל וְכָל אַחַת רְאוּיָה לִהְיוֹת מְסַיֵּעַ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ יָד וְאֵי זוֹ רֶגֶל הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה נִשְׁעֶנֶת עָלֶיהָ הֲרֵי לֹא הֻחְזְקָה טֻמְאָה בְּאַחַת מֵהֶן וּלְפִיכָךְ כֻּלָּן טְהוֹרוֹת. לְפִיכָךְ אִם הָיָה מִשְׁכָּב אֶחָד תַּחַת שְׁתֵּי יְדֵי הַבְּהֵמָה אוֹ תַּחַת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ אוֹ תַּחַת יָדָהּ וְרַגְלָהּ הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁהֲרֵי וַדַּאי נִשָּׂא הַזָּב עַל מִשְׁכָּב זֶה. שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שְׁתַּיִם: \n", + "יָשַׁב הַטָּמֵא עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד כָּל הַכֵּלִים שֶׁבָּעֵקֶל טְמֵאִים. שֶׁהֲרֵי הֵם רְצוּצִים תַּחַת הַקּוֹרָה. אֲבָל אִם יָשַׁב עַל מַכְבֵּשׁ שֶׁל כּוֹבֵס הֲרֵי הַכֵּלִים שֶׁתַּחַת לוּחַ הַמַּכְבֵּשׁ טְהוֹרִים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָפוּי וְנִמְצֵאת מִשְׁעֶנֶת הַמַּכְבֵּשׁ עַל רַגְלָיו לֹא עַל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו. שֶׁאִם יִרְצֶה אָדָם לְהַכְנִיס סַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהּ בֵּין הַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַמַּכְבֵּשׁ וּבֵין הַמַּכְבֵּשׁ מַכְנִיס אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָשׁוּר: \n", + "זָב שֶׁדָּרַס עַל כְּלִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לְמֶרְכָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְמִשְׁכָּב הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בּוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ בִּכְלִי זֶה. כֵּיצַד. כָּפָה סְאָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ כָּפָה עֲרֵבָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ אוֹ שֶׁיָּשַׁב עַל פָּרֹכֶת אוֹ עַל קֶלַע שֶׁל סְפִינָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ד) \"אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו\" הַמְיֻחָד לִישִׁיבָה לֹא שֶׁאוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. מִפְּנֵי שֶׁכְּלִי זֶה לֹא נַעֲשָׂה לִישִׁיבָה. הָיָה הַכְּלִי מְשַׁמֵּשׁ לִישִׁיבָה עִם מְלַאכְתּוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לָהּ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. כְּגוֹן הָרְדִיד. וְהֶחָלוּק. וְהַטַּלִּית. וְהַתּוּרְמָל. וְהַחֵמֶת. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן לֹא נַעֲשָׂה מִתְּחִלָּה לְמִשְׁכָּב הֲרֵי הוּא מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמִּשְׁכָּב עִם מְלַאכְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וּבְהִלְכוֹת כֵּלִים אֲבָאֵר כָּל הַכֵּלִים הַמִּטַּמְּאִין בְּמִדְרָס וְכֵלִים שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין בְּמִדְרָס. וְאֵי זֶה כְּלִי רָאוּי לִישִׁיבָה. וְאֵי זֶה רָאוּי לִשְׁכִיבָה. וְאֵי זֶה רָאוּי לִרְכִיבָה: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה שֶׁאִם הֵסִיט הָאָדָם אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא אֲבָל אִם הֵסִיטָה הַטֻּמְאָה אֶת הָאָדָם לֹא נִטְמָא: ", + "אֵין בְּכָל אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן טֻמְאָה שֶׁאִם תָּסִיט אֶת הָאָדָם הַטָּהוֹר אוֹ אֶת הַכְּלִי הַטָּהוֹר תְּטַמֵּא אוֹתָן אֶלָּא הַזָּב אוֹ חֲבֵרָיו בִּלְבַד. וְזוֹ הִיא הַטֻּמְאָה הַיְתֵרָה בְּזָב שֶׁלֹּא מָצִינוּ כְּמוֹתָהּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁאִם הֵסִיט אֶת הַטְּהוֹרִין טְמֵאִין. כֵּיצַד. הָיְתָה קוֹרָה מֻטֶּלֶת עַל רֹאשׁ הַגָּדֵר וְאָדָם טָהוֹר אוֹ כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶס עַל קְצָתָהּ וְהֵנִיד הַזָּב אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי הוֹאִיל וְנִתְנַדְנְדוּ מֵחֲמַת הַזָּב הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּגַע בָּהֶן וּטְמֵאִין וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָשָׂא הַזָּב אֶת הָאָדָם אוֹ אֶת הַכֵּלִים שֶׁטִּמְּאָן. וְאֶחָד זָב וְזָבָה נִדָּה וְיוֹלֶדֶת בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר שֶׁהֵסִיט אֶת הַזָּב נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. וְהַזָּב שֶׁהֵסִיט אֶת הַטָּהוֹר בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי חֶרֶס טְמֵאִין. מִפְּנֵי שֶׁהַנָדַת הַזָּב לַאֲחֵרִים כְּאִלּוּ נָגַע בָּהֶן: ", + "חֹמֶר בְּהֶסֵּט הַזָּב מִמַּגָּעוֹ שֶׁאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר וְאִם הֱסִיטוֹ טִמְּאָהוּ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהוּא נָבוּב כְּכַדּוּר וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה לוֹ פֶּה כְּמוֹ אִלְפָּסִין אִירְנִיוֹת אִם הֱסִיטָן הַזָּב טְמֵאִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין בְּאֹהֶל הַמֵּת שֶׁהֲרֵי הֵן כִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁפִּתְחוֹ סָתוּם. וְכֵן מַחַט שֶׁהָיְתָה בְּלוּעָה בְּתוֹךְ הָעֵץ וְטַבַּעַת הַבְּלוּעָה בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה וְהֵסִיט הַזָּב אֶת הָעֵץ אוֹ הַלְּבֵנָה נִטְמְאוּ הַכֵּלִים הַבְּלוּעִים שֶׁבְּתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "זָב שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בּוֹ מִתּוֹכוֹ וְלֹא הֱנִידוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁאֵין הַנִּדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְטַמְּאִין לְאֵיבָרִים: ", + "זָב שֶׁהָיָה קָנֶה אָחוּז בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ וְהֵסִיט וְהוֹצִיא בִּקְצֵה הַקָּנֶה אָדָם אוֹ כְּלִי הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יא) \"וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְדַבֵּר בְּהֶסֵּט הַזָּב וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה לוֹמַר מָה נְגִיעָה בְּיָדָיו וְהַדּוֹמֶה לְיָדָיו מִשְּׁאָר גּוּפוֹ הַגָּלוּי אֵצֶל הַנְּגִיעָה אַף הֶסֵּטוֹ עַד שֶׁיָּסִיט בְּגָלוּי שֶׁבְּגוּפוֹ לֹא שֶׁיָּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים. הָיָה הַקָּנֶה בְּקֻמְטוֹ שֶׁל טָהוֹר וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַזָּב טָמֵא שֶׁהַמֵּסִיט אֶת הַטֻּמְאָה כְּנוֹשֵׂא אוֹתָהּ וּכְשֵׁם שֶׁהַנּוֹשֵׂא בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה כָּךְ הַמֵּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא: ", + "הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּכְלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב בְּכַף שְׁנִיָּה כְּנֶגְדּוֹ. כָּרַע הַזָּב הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים שֶׁנָּגַע בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הֱסִיטָן. כָּרְעוּ הֵן טְמֵאִין מִשּׁוּם מִשְׁכָּב וְנַעֲשׂוּ אָב שֶׁהֲרֵי נָשְׂאוּ הַזָּב וּכְאִלּוּ עָמַד עֲלֵיהֶן. הָיָה בְּכַף שְׁנִיָּה שְׁאָר הַכֵּלִים אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אוֹ אָדָם בֵּין שֶׁכָּרְעוּ הֵן בֵּין שֶׁכָּרַע הַזָּב כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה: ", + "הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הַסַּפְסָל אוֹ עַל הַנֶּסֶר בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע וְהוּא הָאִילָן שֶׁאֵין בָּעֳבִי עִקָּרוֹ כְּדֵי לָחֹק רֹבַע הַקַּב. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסֻכָּה שֶׁכֹּחָהּ רַע וְהוּא שֶׁנֶּחְבָּא בָּהּ וְדוֹחֵק אוֹתָהּ תָּזוּז בּוֹ. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסֻלָּם מִצְרִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ שֶׁעָלוּ עַל הַכֶּבֶשׁ וְעַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִין בְּטִיט. הֲרֵי זֶה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְנַדְנְדִין בָּהֶן וּכְאִלּוּ הֵסִיט הַזָּב אֶת הַטָּהוֹר שֶׁעִמּוֹ. אֲבָל אִם יָשְׁבוּ בִּסְפִינָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָסִיט בָּאָדָם. אוֹ עַל הַנֶּסֶר אוֹ עַל הַסַּפְסָל בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מַחְגִּירִין. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן וּבְסֻכָּה שֶׁכֹּחָן יָפֶה. אוֹ בְּסֻלָּם מִצְרִי הַקָּבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ בְּכֶבֶשׁ וּבְקוֹרָה וּבְדֶלֶת שֶׁמְּחֻבָּרִים בְּטִיט. אֲפִלּוּ עָלוּ מִצַּד אֶחָד הֲרֵי זֶה טָהוֹר: ", + "זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְגִיפִין אֶת הַדָּלֶת אוֹ פּוֹתְחִין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיָה אֶחָד מֵגִיף וְאֶחָד פּוֹתֵחַ נִטְמָא. הֶעֱלוּ זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר אִם הַטָּמֵא הֶעֱלָה אֶת הַטָּהוֹר טִמְּאָהוּ מִפְּנֵי שֶׁהֱסִיטוֹ. וְאִם הַטָּהוֹר הֶעֱלָה אֶת הַטָּמֵא נִטְמָא בְּמַשָּׂאוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִים אִם הָיָה זֶה מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ נִטְמָא. הָיוּ אוֹרְגִין בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין אוֹ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם הָיָה מַשּׂוֹי קַל טָהוֹר: ", + "טָהוֹר שֶׁהָיָה מַכֶּה אֶת הַזָּב הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְזָב שֶׁהִכָּה אֶת הַטָּהוֹר טִמְּאָהוּ. שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר וַהֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נִשְׁעָן עָלָיו. וּלְפִיכָךְ אַף בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִין: ", + "זָב שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַטָּהוֹר אוֹ טָהוֹר שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַזָּב נִטְמָא. כֵּיצַד. אֶצְבָּעוֹ שֶׁל זָב שֶׁהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִן הַטָּהוֹר אוֹ הַטָּהוֹר שֶׁהִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ לְמַעְלָה מִן הַזָּב אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן אֶבֶן אוֹ קוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֲרֵי זֶה טָמֵא. וְכֵן חִבּוּרֵי הַזָּב שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַטָּהוֹר אוֹ חִבּוּרֵי טָהוֹר שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַזָּב הֲרֵי זֶה טָמֵא. וּכְאִלּוּ נָשָׂא כָּל אֶחָד מֵהֶם עַצְמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵלּוּ הֵם הַחִבּוּרִים. הַשִּׁנַּיִם הַצִּפָּרְנַיִם וְהַשֵּׂעָר שֶׁלָּהֶן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁטֻּמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם: " + ], + [ + "דָבָר שֶׁהָיָה מְחֻבָּר בָּאָרֶץ אוֹ מְסֻמָּר בְּמַסְמְרִים. אִם הָיָה כֹּחוֹ יָפֶה וְחָזָק וְהִקִּישׁ עָלָיו הַזָּב וּבְעֵת שֶׁהִקִּישׁ הֵנִיד כְּלִי אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין מִכֹּחַ הַכָּאָתוֹ אוֹ שֶׁהִפִּילָן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. וְאִם לֹא הָיָה כֹּחוֹ יָפֶה וְחָזָק אֶלָּא מִתְנַדְנֵד וְהִקִּישׁ עָלָיו הַזָּב וְהִפִּיל אוֹ הֵנִיד בְּכֹחַ הַכָּאָתוֹ כֵּלִים אוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וּכְאִלּוּ הֱסִיטָן שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ נָפְלוּ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנָּפַל מִכֹּחַ הֶסֵּטוֹ טָמֵא. מִכֹּחַ הָרְעָדָה טָהוֹר. כֵּיצַד. הִקִּישׁ עַל אִילָן אוֹ סֻכָּה שֶׁכֹּחָן רַע. אוֹ עַל סֻלָּם מִצְרִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ עַל קוֹרָה וְדֶלֶת וְכֶבֶשׁ שֶׁאֵינָם מְחֻבָּרִים בְּטִיט. אוֹ שֶׁהִקִּישׁ עַל הַנֶּגֶר עַל הַמַּנְעוּל וְהַמָּשׁוֹט. וּבְשָׁעָה שֶׁהִקִּישׁ הִפִּיל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אוֹ כֵּלִים אֲפִלּוּ הֱנִידָן וְלֹא נָפְלוּ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. אֲבָל אִם הִקִּישׁ עַל אִילָן אוֹ עַל סֻכָּה שֶׁכֹּחָן יָפֶה. אוֹ עַל סֻלָּם מְסֻמָּר. אוֹ עַל כֶּבֶשׁ אוֹ עַל דֶּלֶת אוֹ קוֹרָה הַמְחֻבָּרִין בְּטִיט. אוֹ עַל הַמָּרִישׁ. אוֹ עַל הַתַּנּוּר. וּבְשָׁעָה שֶׁהִקִּישׁ הֵנִיד כֵּלִים אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲפִלּוּ הִפִּילָן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהָיְתָה הַפַּת דְּבוּקָה בּוֹ וְהִקִּישׁ עַל הַתַּנּוּר וְנָפַל כִּכָּר אֲפִלּוּ הָיָה תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הָיָה חֶרֶס מִן הַתַּנּוּר מְדֻבָּק בַּכִּכָּר שֶׁנָּפַל אֲפִלּוּ הָיָה חֻלִּין הֲרֵי זֶה טָמֵא: \n", + "אֵין הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב מְטַמֵּא כֵּלִים אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֶלָּא בְּמַגָּע בִּלְבַד. אֲבָל אִם הָיוּ כֵּלִים אוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין לְמַעְלָה מִן הַמִּדְרָס אוֹ שֶׁהָיָה הַמִּדְרָס לְמַעְלָה מֵהֶן אֲפִלּוּ לֹא הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא נְיָר הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְכֵן אִם הֵסִיט הַמִּשְׁכָּב אֶת הַכֵּלִים אוֹ אֶת הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין: \n", + "הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִּסְפִינָה קְטַנָּה הַיְכוֹלָה לְהָמִיט בָּאָדָם אֶחָד אוֹ בְּאַסְדָּא אוֹ שֶׁרָכְבוּ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּגְדֵיהֶן נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה הֲרֵי בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִים מִדְרָס וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק שֶׁמָּא דָּרַס הַזָּב עֲלֵיהֶן. וְכֵן נִדָּה שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בַּמִּטָּה בְּגָדֶיהָ טְמֵאִין מִדְרָס חוּץ מִכִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְכֵן הַבְּגָדִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס שֶׁבַּסְּפִינָה טְהוֹרִין: \n", + "הַנִּדְחָק בְּרֵחַיִם שֶׁהָעַכּוּ\"ם בְּתוֹכָם אוֹ זָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי בְּגָדָיו טְמֵאִין מִדְרָס. בְּאֵי זֶה רֵחַיִם אָמְרוּ בְּרֵחַיִם שֶׁמְּנַדְנְדִין אֶת הַקַּרְקַע עַד שֶׁעוֹקְרִין אֶת הָעוֹמֵד כָּאן וְדוֹחֲפִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁטֻּמְאָה זוֹ בְּסָפֵק שֶׁמָּא נֶעֱקַר הַטָּמֵא וְדָרַס עַל בִּגְדֵי הַטָּהוֹר: \n" + ], + [ + "עַם הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְיֶשְׁנוֹ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת טָמֵא וּבְגָדָיו מִדְרָס לְטָהֳרוֹת. וְאִם נָגְעוּ בְּגָדָיו בָּאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. וְאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶס מֵאֲוִירוֹ טִמְּאָהוּ. וְשׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה עַל מַגָּעָן אַף עַל פִּי שֶׁטֻּמְאָתָן בְּסָפֵק. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַטָּהֳרוֹת לְפִי שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִקְדוּקֵי טָהֳרוֹת וְטֻמְאוֹת. וּלְעוֹלָם הוּא בְּחֶזְקָה זוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת. וּמַה הֵן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁיְּהֵא נִזְהָר בְּטֻמְאוֹת שֶׁלֹּא יִטָּמֵּא בָּהֶן. וּבְטָהֳרוֹת שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אוֹתָם. וְיִזָּהֵר בִּנְטִילַת יָדַיִם וּבְטָהֳרָתָן שֶׁלֹּא יִקַּח מֵעַם הָאָרֶץ דָּבָר לַח וְלֹא יִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ וְלֹא יְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ: \n", + "הַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת חוּץ מִדָּבָר אֶחָד מֵהֶן אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ עִסְקֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה. וְאִם לֹא רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִנְעָה בְּבֵיתוֹ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ תְּחִלָּה לְטָהֳרַת הַיָּדָיִם וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ לְטָהֳרוֹת. וְאִם אָמַר אֵינִי מְקַבֵּל אֶלָּא לְטָהֳרַת הַיָּדָיִם מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. קִבֵּל לְטָהֳרוֹת וְלֹא לַיָּדַיִם אַף לְטָהֳרוֹת אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתוֹ חוֹשְׁשִׁין לוֹ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיִּלְמַד וְיִהְיֶה רָגִיל בְּטָהֳרוֹת. וְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מִשֶּׁיְּקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת הֲרֵי בְּגָדָיו טְהוֹרִין וְכָל אֳכָלָיו וּמַשְׁקָיו טְהוֹרִין וְנֶאֱמָן עַל כָּל הַטָּהֳרוֹת כִּשְׁאָר כָּל הַחֲבֵרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם: \n", + "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. נֶאֱמָנִין וְאֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת אֲבָל מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִלְסוּל בְּעַצְמָן שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹסְרִין טָהֳרוֹת אֲפִלּוּ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת: \n", + "זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל שֶׁכְּבָר קִבֵּל בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב: \n", + "הַמְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים. וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַמְּדָן וּמַרְגִּילָן בְּדֶרֶךְ טָהֳרָה. וְאֵשֶׁת חָבֵר וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וַעֲבָדָיו הֲרֵי הֵן כְּחָבֵר. וְחָבֵר שֶׁמֵּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּחֶזְקַת חֲבֵרִים עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ: \n", + "אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְחָבֵר הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה. אֲבָל אֵשֶׁת חָבֵר אוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ וְכֵן עַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְעַם הָאָרֶץ אֵין צְרִיכִין לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת וְהָיוּ לוֹ טָהֳרוֹת כְּשֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ וְאָמַר אֲנִי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בִּזְמַן שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בָּהֶן אֲחֵרִים הֲרֵי הֵן אֲסוּרוֹת כְּמִקֹּדֶם וְאִם הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעַסֵּק בָּהֶן הֲרֵי הֵן מֻתָּרוֹת לוֹ וַאֲסוּרוֹת לְכָל אָדָם. וְנִשְׁאַל הֶחָבֵר עַל טָהֳרוֹתָיו וּמוֹרֶה בָּהֶן טָהֳרָה לְעַצְמוֹ וְאֵין חוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּכָךְ: \n", + "חָבֵר שֶׁנַּעֲשָׂה גַּבַּאי לַמֶּלֶךְ אוֹ מוֹכְסָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוּתוֹ. פֵּרַשׁ מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם וְצָרִיךְ לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת כְּבַתְּחִלָּה: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת וְנֶחְשָׁד לְדָבָר אֶחָד אֵינוֹ חָשׁוּד אֶלָּא לְאוֹתוֹ דָּבָר. וְכָל הֶחָשׁוּד לֶחָמוּר נֶחְשָׁד עַל הַקַּל. לַקַּל לֹא נֶחְשָׁד לֶחָמוּר: \n", + "חָבֵר שֶׁנֶּחְשָׁד עַל הַטָּהֳרוֹת כְּגוֹן שֶׁמָּכַר אֳכָלִין טְמֵאִין בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן טְהוֹרִין הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה: \n", + "הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אוֹ עַל הַתְּרוּמָה שֶׁמְּכָרָן לְשֵׁם חֻלִּין הֲרֵי זֶה חָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת שֶׁהֶחָשׁוּד עַל דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהָאֳכָלִין הַטְּמֵאִין אֵין מְטַמְּאִין אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר נֶאֱמָן לְהָעִיד בּוֹ לַאֲחֵרִים וְלָדוּן בּוֹ לַאֲחֵרִים. חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בּוֹ אֲחֵרִים: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִים הֵן עַל טָהֳרַת פָּרַת הַחַטָּאת מִפְּנֵי חֻמְרָתָהּ אֵין מְזַלְזְלִין בָּהּ. וְכֵן נֶאֱמָנִים הֵן עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן שֶׁל נְסָכִים אִם אָמַר טָהוֹר הוּא הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה מִפְּנֵי חֻמְרָתוֹ נִזְהָרִין בּוֹ. וְכֵן נֶאֱמָנִים הֵן עַל הַתְּרוּמָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעָם מְטַהֲרִין עַצְמָן וּכְלֵיהֶן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת יֵינָם וְשַׁמְנָם בְּטָהֳרָה. עָבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים אֵינָן נֶאֱמָנִים: \n", + "כֹּהֵן שֶׁהֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית יַיִן אוֹ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. הִנִּיחָהּ עַם הָאָרֶץ אֶצְלוֹ עַד גַּת הַבָּאָה וֶהֱבִיאָהּ לוֹ יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שֶׁל אֶשְׁתָּקַד שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁנָּעַל בֵּית בַּדּוֹ אוֹ גִּתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁגָּמְרוּ הָעָם לִדְרֹךְ וְהוֹלִיךְ אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִיָּד לְכֹהֵן אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כַּמָּה יָמִים אַחַר שֶׁעָבְרוּ הַגִּתּוֹת הֲרֵי הַכֹּהֵן בָּא וּפוֹתֵחַ בְּפָנָיו וּמַטְבִּילוֹ וְדוֹרֵךְ וְנוֹטֵל תְּרוּמָה בְּטָהֳרָה. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן לֹא יִטּל תְּרוּמָה מֵעַם הָאָרֶץ אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "הֵבִיא לוֹ עַם הָאָרֶץ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה וְאָמַר הִפְרַשְׁתִּי בְּתוֹכָהּ קֹדֶשׁ אֲפִלּוּ רְבִיעִית מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמָן עַל הַכּל אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל הַתְּרוּמָה אֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַכְּלִי הָרֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לִתְרוּמָה. וְכֵן אֵין נֶאֱמָנִין לְעוֹלָם עַל כְּלִי רֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ: \n", + "כְּלִי שֶׁהָיָה בְּתוֹכוֹ יַיִן אוֹ שֶׁמֶן וְרָאִינוּ עַם הָאָרֶץ יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ נְסָכִים הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עַל טָהֳרַת הַכְּלִי וַאֲפִלּוּ קֹדֶם לַגִּתּוֹת וְלַבַּדִּים בְּשִׁבְעִים יוֹם. אֲבָל קֹדֶם לְשִׁבְעִים אֵינָן נֶאֱמָנִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִים עַל כְּלִי חֶרֶס הָרֵיקָם לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ לְעוֹלָם בֵּין כֵּלִים דַּקִּים בֵּין כֵּלִים גַּסִּים בֵּין מְלֵאִין בֵּין רֵיקָנִים הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן עַל הַכְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְמֵאִין. אֲפִלּוּ הָיָה בִּגְדוֹ שֶׁהוּא מִדְרָס בְּתוֹךְ הַכְּלִי הֲרֵי הַכְּלִי בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְקֹדֶשׁ. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם: \n", + "מִן הַמּוֹדִיעִית וּלְפָנִים נֶאֱמָנִים עַל כְּלִי חֶרֶס מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ אֵינָן נֶאֱמָנִין וְהַמּוֹדִיעִית עַצְמָהּ פְּעָמִים כְּלַחוּץ וּפְעָמִים כִּלְפָנִים. כֵּיצַד. הָיָה חָבֵר נִכְנָס וְעַם הָאָרֶץ יוֹצֵא וּכְלִי חֶרֶס בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן בַּמּוֹדִיעִית לוֹמַר שֶׁהוּא טָהוֹר לְקֹדֶשׁ. הָיוּ שְׁנֵיהֶן נִכְנָסִין אוֹ שְׁנֵיהֶן יוֹצְאִין אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיְּהֵא לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית: \n", + "קַדָּר שֶׁהֵבִיא קְדֵרוֹת וְהִנִּיחָן לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית וּבָאוּ הַלּוֹקְחִין וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן שֶׁטְּהוֹרוֹת הֵן. לָקַח קְדֵרָה וְנִכְנַס בָּהּ הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לָקַח קְדֵרָה וְיָצָא בָּהּ חוּץ לַמּוֹדִיעִית הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לִתְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן הֵן הַקְּדֵרוֹת. וְהוּא הַקַּדָּר עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן אֶלָּא לְפָנִים מִן הַמּוֹדִיעִית: \n", + "הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי חֶרֶס מִן הַכִּבְשָׁן בְּכָל מָקוֹם הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לִתְרוּמָה וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא נָגַע בָּהֶן עַם הָאָרֶץ. וַאֲפִלּוּ לָקַח מִן הַסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכִּבְשָׁן פָּתוּחַ וּכְבָר נִלְקַח חֶצְיוֹ שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל כֵּלִים שֶׁבַּכִּבְשָׁן: \n", + "טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ בָּרֶגֶל כִּטְהוֹרָה הִיא חֲשׁוּבָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים הֵן בָּרְגָלִים וּכְלֵיהֶם כֻּלָּם וְאוֹכְלֵיהֶם וּמַשְׁקֵיהֶן טְהוֹרִים בָּרֶגֶל מִפְּנֵי שֶׁהַכּל מְטַהֲרִין עַצְמָן וְעוֹלִים לָרֶגֶל. לְפִיכָךְ הֵן נֶאֱמָנִים כָּל יְמוֹת הָרֶגֶל בֵּין עַל הַקֹּדֶשׁ בֵּין עַל הַתְּרוּמָה. מִשֶּׁעָבַר הָרֶגֶל חוֹזְרִין לְטֻמְאָתָן: \n", + "הַפּוֹתֵחַ חָבִיתוֹ בָּרֶגֶל וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ וְעָבַר הָרֶגֶל הֲרֵי שְׁאָר הֶחָבִית וּשְׁאָר הָעִסָּה בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נָגְעוּ בּוֹ עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא כְּחָבֵר אֵינָהּ טְהוֹרָה אֶלָּא בִּימֵי הָרֶגֶל בִּלְבַד: \n", + "אַחַר הָרֶגֶל בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָיוּ מַטְבִּילִין כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ בָּרֶגֶל בִּשְׁעַת הֶחָג. וּלְפִיכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן אַל תִּגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן בְּשָׁעָה שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָמֵא בְּמַגָּעוֹ אַחַר הָרֶגֶל וְנִמְצָא צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְנֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים (שמות כה ל) \"לְפָנַי תָּמִיד\". וְכָל הַכֵּלִים הָיוּ טְעוּנִים טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁצִּפּוּיֵיהֶן כִּבְטֵלִין לְגַבֵּיהֶן: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר טָהוֹר אֲנִי מִטֻּמְאַת מֵת אוֹ שֶׁאָמַר כְּלִי זֶה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת נֶאֱמָן וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם טֻמְאַת עַם הָאָרֶץ בִּלְבַד וְצָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁשָּׁאֲלוּ וְאָמַר טָהוֹר הוּא. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ כְּלִי סְתָם מֵרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא טְמֵא מֵת הוּא וּמַזִּין עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי כְּכָל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם חוּץ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטֻמְאַת הַסְּפֵקוֹת: \n" + ], + [ + "הַמַּפְקִיד כֵּלִים אֵצֶל עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁנָּתַן כְּלִי לְאֻמָּן עַם הָאָרֶץ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים טְמֵא מֵת וּטְמֵאִין מִדְרָס. וְאִם מַכִּירוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה טְהוֹרִים מִטְּמֵא מֵת אֲבָל טְמֵאִים מִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ נִדָּה יוֹשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵין נִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת בְּבָתֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ: \n", + "הַמַּנִּיחַ כֵּלָיו בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ וְאָמַר לוֹ שְׁמֹר לִי אֶת אֵלּוּ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס וּטְהוֹרִין מִטְּמֵא מֵת. הִנִּיחָן עַל כְּתֵפוֹ טְמֵאִין מִדְרָס וּטְמֵא מֵת. שָׁכַח כֵּלָיו בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁאֵינוֹ רְשׁוּת עַם הָאָרֶץ גְּמוּרָה. הִנִּיחַ כֵּלָיו בַּמֶּרְחָץ וּבָא וּמְצָאָן כְּמוֹת שֶׁהֵן טְהוֹרִין. וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵן. הִנִּיחַ גִּתּוֹ וּבוֹרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לָעִיר וּבָא וּמָצָא עַם הָאָרֶץ בְּצִדּוֹ טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת שֶׁיִּכָּנֵס: \n", + "הַמּוֹסֵר מַפְתֵּחַ בֵּיתוֹ לְעַם הָאָרֶץ כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ: \n", + "הַמַּנִּיחַ כֵּלָיו בְּחַלּוֹנוֹת שֶׁל מֶרְחָץ וְנָעַל עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הַמַּפְתֵּחַ לְעַם הָאָרֶץ כֵּלָיו טְהוֹרִין. וְכֵן אִם חָתַם עַל הַחַלּוֹן אוֹ עָשָׂה לוֹ סִימָן אֲפִלּוּ מָצָא הַחוֹתָם מְקֻלְקָל הֲרֵי כָּל אֵלּוּ טְהוֹרִין: \n", + "הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְיָשַׁב הוּא מֵרָחוֹק בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין הֲרֵי כָּל שֶׁבַּבַּיִת מִן הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וּכְלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל טְמֵאִין אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת וּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טְהוֹרִין. וְאִם אֵינוֹ רוֹאֶה לֹא אֶת הַנִּכְנָסִין וְלֹא אֶת הַיּוֹצְאִין כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא אֲפִלּוּ הָיָה כָּפוּת אוֹ כְּרוּת יָדַיִם וְרַגְלַיִם הַכּל טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּבֵיתוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ וְהָיוּ כֵּלִים מְקֻפָּלִים וּמֻנָּחִין תַּחַת רֹאשׁוֹ וְסַנְדָּלוֹ וְחָבִיתוֹ לְפָנָיו הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שְׁמִירַת בַּעֲלֵיהֶן וְלֹא יִגַּע בָּהֶן עַם הָאָרֶץ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר עַתָּה יֵעוֹר וְיַבִּיט בִּי: \n", + "עַם הָאָרֶץ שֶׁשָּׁאַל מֵחָבֵר מִטָּה שֶׁיָּשֵׁן עָלֶיהָ וְיָשַׁן עָלֶיהָ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר אֵין טָמֵא אֶלָּא אוֹתָהּ הַמִּטָּה וְעַד מָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ מֵאוֹתָהּ הַמִּטָּה וְלִגַּע: \n", + "חָבֵר שֶׁאָמַר לְעַם הָאָרֶץ שְׁמֹר לִי פָּרָה זוֹ שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לַבַּיִת אוֹ שֶׁלֹּא תְּשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים הֲרֵי הַבַּיִת וְהַכֵּלִים טְהוֹרִים. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַפָּרָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שְׁמֹר לִי בַּיִת זֶה שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בּוֹ הַפָּרָה וְכֵלִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא תְּשַׁבְּרֵם הֲרֵי הֵן טְמֵאִין: \n", + "הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא הִנִּיחוֹ עֵר וּמְצָאוֹ עֵר יָשֵׁן וּמְצָאוֹ יָשֵׁן אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ עֵר וּמְצָאוֹ יָשֵׁן כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. הִנִּיחוֹ יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר כָּל מָקוֹם הַקָּרוֹב מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע בּוֹ טָמֵא. וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֻמָּנִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יְדֵיהֶן וְלִגַּע. וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא עָלוּ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא אוֹ עַל סֻלָּם וְנָגְעוּ בַּכְּלִי אוֹ בָּאֳכָלִין הַתְּלוּיִין לְמַעְלָה בַּכֹּתֶל: \n", + "אֵשֶׁת חָבֵר שֶׁהִנִּיחָה אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ טוֹחֶנֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָה. אֲפִלּוּ פָּסְקָה הָרֵחַיִם וַאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁתַּיִם אֵין טָמֵא אֶלָּא מָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יָדָן וְלִגַּע. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא הָאַחַת טוֹחֶנֶת וְהַשְּׁנִיָּה בָּלְשָׁה כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְשֶׁמָּא נִיתְלֵת וְעָלְתָה בַּמְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת: \n", + "הָאִשָּׁה שֶׁנִּכְנְסָה לְהוֹצִיא פַּת לֶעָנִי יָצָאת וּמְצָאַתּוּ עוֹמֵד בְּצַד כִּכָּרוֹת אֲפִלּוּ תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ לִגַּע שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה וּמָצְאָה אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ חוֹתָה גֶּחָלִים מִתַּחַת הַקְּדֵרָה הֲרֵי הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה: \n", + "גַּבָּאֵי מַלְכוּת שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת לְמַשְׁכֵּן כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָמֵא. אִם יֵשׁ עִמָּהֶם עַכּוּ\"ם נֶאֱמָנִים לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת הָעַכּוּ\"ם עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹ שֶׁהָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בְּיָדָם. אֲבָל אִם אָמְרוּ הֵן מֵעַצְמָן נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגַעְנוּ נֶאֱמָנִין שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר: \n", + "הַגַּנָּבִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם רַגְלֵי הַגַּנָּבִים. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְפַחֲדִין מִלִּבְלֹשׁ אֶלָּא (דָּבָר) שֶׁנּוֹטְלִין בִּמְזֻמָּן. וּמַה הֵן מְטַמְּאִין בִּמְקוֹם הֲלִיכָתָן הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִים אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל טְהוֹרִין. וְאִם יֵשׁ עִמָּהֶן עַכּוּ\"ם אוֹ אִשָּׁה הַכּל טָמֵא: \n", + "הַגַּבָּאִים וְהַגַּנָּבִים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְהֶחֱזִירוּ מֵעַצְמָן לֹא מֵחֲמַת יִרְאָה וְאָמְרוּ לֹא נָגַעְנוּ בְּכָל מַה שֶּׁהָיָה בַּבַּיִת כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וַאֲפִלּוּ עַל מְקוֹם רַגְלֵיהֶן: \n", + "הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ אוֹ שֶׁמְּצָאוֹ נָעוּל. אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ נָעוּל וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ וְלֹא נִגְנַב מִמֶּנּוּ כְּלוּם כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַגַּנָּבִים פְּתָחוּהוּ וְנִמְלְכוּ וְהָלְכוּ לָהֶם וְלֹא נִכְנְסוּ: \n", + "קוֹרְדוֹם שֶׁאָבַד בַּבַּיִת אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּבָא וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת הַבַּיִת טָמֵא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אָדָם טָמֵא נִכְנַס לְשָׁם וּנְטָלוֹ: \n", + "הַדָּר עִם עַם הָאָרֶץ בֶּחָצֵר וְשָׁכַח כֵּלִים בֶּחָצֵר אֲפִלּוּ חָבִיּוֹת מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל אוֹ תַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לַתַּנּוּר מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיְתָה לוֹ מְחִצָּה אוֹ סֻכָּה לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ. אוֹ שֶׁהָיְתָה מְחִצָּה אוֹ סֻכָּה שֶׁל עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל חָבֵר. כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹ כֵּלִים שֶׁבַּמְּחִצָּה טְמֵאִים. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לְעַם הָאָרֶץ בְּסֻכָּה זוֹ אוֹ בִּמְחִצָּה זוֹ רְשׁוּת: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיָה גַּגּוֹ לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה שׁוֹטֵחַ שָׁם כֵּלִים וּמַנִּיחַ טָהֳרוֹת וְהֵן בְּחֶזְקָתָן. אַף עַל פִּי שֶׁעַם הָאָרֶץ יָכוֹל לִפְשֹׁט יָדוֹ וְלִגַּע. וְכֵן בְּעַכּוּ\"ם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם טֻמְאָה וְלֹא מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ. הָיוּ הַגַּגּוֹת זֶה בְּצַד זֶה אוֹ שֶׁהָיָה גַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ לְמַעְלָה וְשָׁטַח הֶחָבֵר כֵּלִים אוֹ הִנִּיחַ טָהֳרוֹת בְּגַגּוֹ. הֲרֵי כָּל מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל עַם הָאָרֶץ לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגַּע בְּחֶזְקַת טֻמְאָה: \n", + "שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל חָבֵר וְהַחִיצוֹנָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ. חָבֵר מַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים וְשׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיַּד עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. מִפְּנֵי שֶׁנִּתְפַּשׂ עָלָיו כְּגַנָּב: \n", + "חָצֵר הַחֲלוּקָה בִּמְסִיפַס וְחָבֵר בְּצַד זֶה וְעַם הָאָרֶץ בְּצַד זֶה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיַּד עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת. מִפְּנֵי שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת הֶחָבֵר: \n", + "חָבֵר שֶׁנָּפַל דִּלְיוֹ לְתוֹךְ בּוֹרוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ וְהָלַךְ לְהָבִיא בְּמָה יַעֲלֶנּוּ הֲרֵי זֶה טָמֵא. מִפְּנֵי שֶׁהֻנַּח בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ שָׁעָה אַחַת: \n", + "אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר לְהוֹצִיא בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ אוֹ בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל חָבֵר כָּל שֶׁבַּבַּיִת טָהוֹר. מִפְּנֵי שֶׁנִּכְנְסָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. קַדָּר חָבֵר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לִמְכֹּר וְיָרַד לִשְׁתּוֹת הֲרֵי הַפְּנִימִיּוֹת טְהוֹרוֹת וְהַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהִנִּיחָן סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִין נוֹגְעִים בַּחִיצוֹנוֹת בִּשְׁעַת הֲלִיכָה. אֲבָל הָיוּ רְחוֹקוֹת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיוּ כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדָיו הַכּל טְמֵאוֹת מִפְּנֵי שֶׁכֵּלָיו מוֹכִיחִין שֶׁהֻנְּחוּ לִמְכֹּר וְיַד הַכּל מְמַשְׁמְשׁוֹת בָּהֶן. אֵין כְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ הַכּל טְהוֹרוֹת חֶזְקָתָן שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶן אָדָם. חָבֵר שֶׁהִנִּיחַ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ וְנִכְנַס הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים מְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶן: \n" + ], + [ + "כֹּהֵן שֶׁטִּהֵר כֵּלָיו לְגַת זוֹ וְהִנִּיחָן לַגַּת הַבָּאָה הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן. שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ נוֹגְעִין בְּכֵלִים שֶׁל כֹּהֵן זֶה שֶׁהֵן בְּתוֹךְ גִּתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל טָהֳרוֹת. אֲבָל שֶׁל יִשְׂרָאֵל טְמֵאוֹת עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּת שֶׁלֹּא יִגַּע בְּכֵלִים: \n", + "הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵינוֹ בְּטָהֳרָה בְּאֻמָּנִין עַמֵּי הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה מַטְבִּיל אֶת הַבּוֹצְרִים. וְכֵן אִם הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמֶן מַטְבִּיל אֶת הַבַּדָּדִין. וְצָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הָאֻמָּנִים עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּפָנָיו שֶׁהֲרֵי אֵינָן יוֹדְעִים הִלְכוֹת טְבִילָה וַחֲצִיצָה. יָצְאוּ חוּץ לְפֶתַח בֵּית הַבַּד וְנִפְנוּ אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְחָזְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ בְּטָהֳרָתָן. עַד כַּמָּה יַרְחִיקוּ וְהֵם טְהוֹרִין עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסָּתְרוּ מֵעֵינָיו. אֲבָל אִם נִסְתְּרוּ מֵעֵינָיו חָזְרוּ לְטֻמְאָתָם עַד שֶׁיַּטְבִּילֵם פַּעַם אַחֶרֶת וְיַעֲרִיב שִׁמְשָׁן: \n", + "הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִים שֶׁנִּמְצֵאת טֻמְאָה לִפְנֵיהֶן נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ. וְכֵן בְּתִינוֹקוֹת שֶׁלָּהֶם: \n", + "הַמְטַהֵר אֶת הַבַּדָּדִין וְהִכְנִיסָן לְבֵית הַבַּד וְנָעַל עֲלֵיהֶן. אִם הָיוּ שָׁם כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמִדְרָס הֲרֵי בֵּית הַבַּד כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁמָּא נָגְעוּ בְּאוֹתָן הַכֵּלִים. וַאֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם מִקֹּדֶם נִזְהָרִין מֵאוֹתָם הַכֵּלִים מִפְּנֵי טֻמְאָתָן הֲרֵי בֵּית הַבַּד טָמֵא שֶׁמָּא הֵסִיטוּ וְהֵן מְדַמִּין שֶׁאֵין הַמֵּסִיט טָמֵא שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ בְּקִיאִין בְּטֻמְאַת הֶסֵּט: \n", + "הָיוּ חַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו טוֹעֲנִין טָהֳרוֹת וְעוֹבְרִין לְפָנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיגוּ יוֹתֵר מִמִּיל הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא שׁוֹמְרָן וְהֵן מְפַחֲדִין לִגַּע וְאוֹמְרִים עַכְשָׁו יָבוֹא שֶׁהֲרֵי הוּא יָבוֹא אַחֲרֵינוּ. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם צְאוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ מֵעֵינָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת: \n", + "חָבֵר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּחָלוּק וְעָטוּף בְּטַלִּית וּמְהַלֵּךְ וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הֶחָלוּק וְהָיִיתִי נִזְהָר בּוֹ וְהִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִן הַטַּלִּית. הֲרֵי הֶחָלוּק בְּטָהֳרָתוֹ וְהַטַּלִּית טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ עַם הָאָרֶץ. הָיָה סַל עַל כְּתֵפוֹ וּמַגְרֵפָה בְּתוֹךְ הַסַּל וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הַסַּל וְלִשְׁמֹר אֶת הַמַּגְרֵפָה מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ אֲבָל לֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה. וְכָל תְּרוּמָה שֶׁבַּסַּל פְּסוּלָה מִפְּנֵי הַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה שֶׁפּוֹסֶלֶת הָאֳכָלִין שֶׁבַּסַּל. הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָבִית בְּטָהֳרָה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא חֻלִּין וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה וְטָהוֹר בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה מְשַׁמֵּר תְּרוּמָה לִמְשַׁמֵּר חֻלִּין. וְאִם אָמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרוֹ אֲפִלּוּ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַׁבָּת בְּכֵלִים שֶׁל חֹל וּלְבָשָׁן נִטְמְאוּ. שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁל חֹל כְּכֵלִים שֶׁל שַׁבָּת. מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵרוֹת שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִמְּאוּ הַכּל. אֲפִלּוּ נָפְלָה מַעֲפַרְתָּהּ מִמֶּנָּה וְאָמְרָה לְחָבֵר תְּנָה לִי וּנְתָנָהּ לָהּ נִטְמֵאת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְּנֶנָּה לָהּ עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָבֵר מְשַׁמְּרָהּ שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ כְּכֵלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעַ שֶׁסָּמַךְ עָלָיו: \n", + "חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הִנִּיחַ כֵּלִים הֲרֵי הֵן טְמֵאִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי. אוֹ שֶׁמָּא הִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִי וַעֲדַיִן לֹא הִטְבִּיל. אוֹ שֶׁמָּא לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי כָּל עִקָּר: \n", + "מִי שֶׁאָמַר לוֹ עֵד אֶחָד נִטְמְאוּ טָהֳרוֹתֶיךָ וְהַלָּה שׁוֹתֵק הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן וַהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת. וְאִם הִכְחִישׁוֹ וְאָמַר לֹא נִטְמְאוּ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם. הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּטָהֳרוֹת אוֹ בִּזְבָחִים וּלְאַחַר זְמַן מְצָאוֹ וְאָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּגַע בּוֹ טָהֳרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִטְמְאוּ וּזְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִתְפַּגְּלוּ הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אֲבָל אִם פָּגַע בּוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם וְאַחַר כָּךְ פָּגַע בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאָמַר לוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן אֶלָּא הֲרֵי זְבָחָיו בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת וְטָהֳרוֹתָיו בְּחֶזְקַת טָהֳרָה: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Kelim - Chapter 15.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Kelim - Chapter 15.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a280da761f88cb99cf3b9fafcfdfd903af7a8135 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Kelim - Chapter 15.json @@ -0,0 +1,58 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Vessels", + "versionSource": "https://www.chabad.org/dailystudy/rambam.asp?tdate=8/27/2019&rambamChapters=1", + "versionTitle": "Kelim - Chapter 15", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "1. An earthenware container does not become susceptible to ritual impurity until the tasks necessary to finish it are completed. When are the tasks necessary to finish it completed? When they are fired in a kiln. An oven: When it is heated to bake donuts. A range with two openings (called a Kirah): When it is heated so that a stirred egg can be baked over it in a frying pan. A range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "2. When one has begun building an oven, if it is large, once one has begun building it for four handbreadths and heats it, it is susceptible to impurity. If it is small, once one has begun building it for a handbreadth and heats it, it becomes susceptible to impurity. A range with two openings, becomes susceptible to impurity, once one has begun building it for three fingerbreadths and heats it. With regard to a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a Kirah.", + "3. When an oven was heated from behind, heated in the shop of the craftsman, or heated unintentionally, since it was nevertheless heated, it is susceptible to impurity. An incident occurred when a fire broke out in an oven in a village. The incident was brought before the court for a ruling and it determined that it is susceptible to impurity.", + "4. When an oven was heated to roast food in it, it is susceptible to impurity. When it was heated to whiten bundles of flax, it is pure, because he is not doing work that affects the substance of the oven.", + "5. When an oven was divided into half and one of its portions was heated and then contracted impurity from liquids, that portion is impure, but the other portion remains pure. If it contracted impurity from the carcass of a crawling animal or other similar impurities of Scriptural origin, everything is impure. The thickness of the partition separating them is impure. If they were both heated and only one portion contracted impurity from liquids in its inner space, we divide the thickness of the partition. That which is used by the impure portion is impure; that which is used by the pure portion is pure. When does the above apply? When it was divided and then heated. If, however, it was heated and then divided, if only one of them became impure, even only due to liquids, everything contracts impurity.", + "6. An oven or a range made from stone is always pure. A metal one is pure with regard to the laws of an oven or a range. This is derived from Leviticus 11:35 which states that an impure oven \"must be smashed,\" i.e., these laws apply to an entity that can be smashed. A metal oven or range, is, however, susceptible to the impurity of a metal k'li. What is implied? Such ovens and ranges do not contract impurity due to the presence of a source of impurity within their inner space, nor do they contract impurity when attached to the ground as an earthenware oven or a range does. And if a source of impurity touches them even from the outside, they contract impurity like all metal keilim. If they contract impurity from a human corpse, they become a primary source of impurity and they can regain purity after contracting other types of impurity through immersion in a mikveh.", + "7. When a metal oven was perforated, blemished, or cracked and one patched it with clay or one made it a coating or an upper surface of clay, it contracts impurity as an earthenware oven does. How large must the hole be for the above law to apply? Large enough for fire to emerge through it. Similar concepts apply with regard to a metal range. If pot-rests of clay are made for it, it contracts impurity as an earthenware range does. If one smears clay on a metal range, whether inside or outside, it is still not susceptible to impurity.", + "8. Although an earthenware oven is not fixed to the ground - even if it is hanging from the neck of a camel - it is susceptible to ritual impurity as an earthenware oven is, as implied by ibid.: \"They are impure,\" i.e., in any place they are located.", + "9. A furnace used by smelters of metal that has a place where a pot can be placed contracts impurity as a range does. Similarly, if a range used by glassmakers has a place where a pot can be placed, it contracts impurity as a range does.", + "10. A furnace used to produce lime, glass, or pottery, is pure. An oven with an opening at its side - if it has a border at its side, it is susceptible to impurity.", + "11. The following laws apply when stones were joined to each other and formed into an oven. If one made a coating for it on the inside and on the outside, it is considered as an oven in all contexts and contracts impurity from the presence of a source of impurity within its inner space. If it was coated from the outside alone, it contracts impurity from contact with a source of impurity, but not from the presence of a source of impurity within its inner space. If stones were connected to an oven, but were not connected to each other, they contract impurity together with the oven. If they were connected with each other, but were not connected to the oven, they are like a tira. If one dug in the earth and fashioned a tira of earth, it is pure. A tira of a range is pure.", + "12. When two barrels and two frying pans are combined to make a range, they contract impurity from the presence of a source of impurity within its inner space and from contact with a source of impurity. The inner space of the barrels is pure. The thickness of the walls of the barrels is divided: That which serves the range is susceptible to impurity; that which serves the inside of the barrels is pure.", + "13. When a person affixes the three earthenware stands of a trivet in the earth and connects them with clay so that he can place a pot on them, they are susceptible to impurity like a range. If he affixed three pegs in the earth so that he can place a pot on them, even though he used clay to make a place on which the pot would sit, they are pure, like a metal range. Similarly, stones that were not coated with clay on which one places a pot are not susceptible to impurity. It is like they are a stone range.", + "14. When a person makes two stones into a range and connects them with clay, they are susceptible to impurity. If he connected one with clay but he did not connect the other with clay, it does not contract impurity", + "15. When a person rests a pot on a stone and on an oven, on it and on a range with an opening for one pot, or on it and on a range with an opening for two pots, it is susceptible to impurity. On it and on a wall or on it and on a rock, it is not susceptible to impurity.", + "16. With regard to a range made by a cook - in which instance, one stone is placed at the side of another stone, and then another is placed at its side in a continuous chain and they are all connected with clay: If one of them contacts impurity, they all do not contract impurity.", + "17. The following rules apply when there are three stones that were connected with clay and were made into two ranges, whether they were connected to each other and not connected to the ground or connected to the ground and not connected to each other. If one of the two ranges contracts impurity, the portion of the middle stone which serves the impure range contracts impurity. The portion which serves the pure range, by contrast, remains pure. If one removed the outer stone of the pure range, the middle stone has been definitively classified and is impure in its entirety. If the outer stone of the impure range is removed, the middle stone is purified in its entirety. The following rules apply if both ranges contracted impurity. If the middle stone is large, one allocates a portion large enough for a pot to be placed down on it on one side for one range and a portion large enough for a pot to be placed down on it on the other side for the other range, but the remainder of the stone is pure. If it was small, everything contracts impurity. If the middle stone was removed, different laws apply: If a large pot can be placed down on the two outer ones, the range is impure. If they are further apart, the range is pure. If one returned the middle stone, everything is pure as it was. If one coated it with clay, it is susceptible to ritual impurity in the future, provided one heats each of them sufficiently to cook an egg.", + "18. When two stones were made into a range and contracted impurity, but afterwards one added one stone to the stone on one side and another stone to the stone on the other side, half of each of the two stones from the first range is impure and half is pure. If the two pure stones that were added were later removed, the two stones of the first range return to their initial impurity.", + "An earthenware heating counter that has receptacles in which a mixture of ash and coals were placed and which were used for pots is pure with regard to the laws pertaining to a range, but it is susceptible to impurity as a k'li with a receptacle. Therefore, if it was attached to the ground, it is pure as are other keilim. And if it has a hole, it is not susceptible to impurity like other keilim. These laws do not apply to a range. An entity that touches the sides of the counter does not contract impurity like one which touches a range. Its wide portion where one can sit while the food is cooking contracts impurity if the counter contracts impurity. Similarly, if one turned over a basket and built a range on top of it, it contracts impurity according to the laws pertaining to a wooden k'li and not according to those applying to a range. Therefore, it does not contract impurity from the presence of a source of impurity in its inner space as a range does." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..fac85302ec662f2f0aebcaa4cd6b32ff20f1aebf --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,496 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Vessels", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "There are seven types of keilim that are susceptible to impurity according to Scriptural Law. They are: clothes, keilim from sackcloth, leather keilim, keilim made from bone, metal keilim, wooden keilim, and earthenware keilim. For Leviticus 11:32 states: \"From all wooden implements, garments, leather articles, or sackcloth.\" And with regard to metal utensils, Numbers 31:22 states: \"But the gold and the silver....\" And with regard to earthenware utensils, Leviticus 11:33 states: \"And every earthenware container into whose inner space one of them will fall, everything inside of it will contract impurity and the container should be broken.\"", + "According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah's statement Numbers 31:20: \"And anything made from goats\" includes keilim made from the horns, hooves, and bones of goats. The same applies to keilim made from the body parts of other domesticated and undomesticated animals. keilim made from the bones of fowl, by contrast, are not susceptible to impurity with the sole exception of keilim made from the wings of an osprey and an ostrich egg that was coated. Since they resemble bones, they are susceptible to ritual impurity as a bone implement is. It appears to me that their impurity is of Rabbinic origin.", + "keilim that are fashioned from the bones or the hide of sea-animals are pure. Everything from the sea is pure and is not susceptible to any form of impurity, including the impurity stemming from articles that contracted impurity from a zav. Even if one weaves a garment with \"wool\" growing in the sea, it is not susceptible to impurity.
This is implied by the phrase: \"garments or leather articles.\" According to the Oral Tradition, it was taught \"Just as it is only a garment that comes from plants that grow on the earth that is susceptible to ritual impurity, so too, only leather keilim that come from plants that grow on the earth are susceptible to ritual impurity.
The following law applies if one connected fabric from plants that grow in the sea with fabric from plants that grow on the earth, even if only by a thread or a fringe. If they were connected in a way that they are considered a single entity with regard to ritual impurity, i.e., if one became impure, the other became impure, the entire entity becomes susceptible to impurity.", + "It appears to me that utensils made from the skin of a fowl are not susceptible to impurity like its bones. One might object, saying: Such skin is acceptable to have tefillin written upon it like the hide of a domesticated or undomesticated animal. [That objection can be refuted as follows:] The skin of a fish is not susceptible to ritual impurity. [Nevertheless,] were it not for its filth which never ceases, it would be acceptable to be used for tefillin. Thus it is derived that even an entity that is not susceptible to ritual impurity is acceptable to be used for tefillin if it is not characterized by filth.", + "Glass keilim are not susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law. Our Sages decreed that they would be susceptible to impurity. The rationale is that since, at the outset, they are made from sand like earthenware utensils, they are considered as earthenware utensils. Since their inside can be seen like their outside, the Sages did not decree that they would contract impurity from their inner space. Instead, the impurity must touch them, whether on the inside or the outside, as is true with regard to metal utensils. They did not establish this decree with regard to flat glass keilim, only those that serve as containers. Once such containers contract impurity, they cannot be purified in a mikveh. Terumah and sacrificial food is not burnt after contact with them, for it was decreed only that their state would be held in abeyance.", + "Utensils made from animal turds, stone, or earth are always pure. They are not susceptible to any form of impurity, nor to the impurity that stems from articles that contracted impurity from a zav, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law, neither flat keilim, nor containers.", + "When an elephant swallows thin branches and then excretes them as feces, if one fashions utensils from them, their status is unresolved. It was not determined whether they are considered as utensils made from feces or utensils made from wood as they would have been had they not been swallowed. When, however, a basket that had contracted impurity was swallowed by an elephant and was excreted as feces, it remains impure.", + "Flat earthenware utensils, e.g., a lamp, a chair, a table, or the like made of earthenware are not susceptible to any of the types of impurity, nor to the impurity that stems from articles that contracted impurity from a zav, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law, as implied by the phrase, Leviticus 11:33: \"Into whose inner space one of them will fall.\" One can infer that any earthenware utensil that has a receptacle is susceptible to impurity. If it does not have a receptacle, it is pure.", + "Metal keilim, whether flat, like knives or scissors, or containers like pots or kettles, are all susceptible to ritual impurity, as implied by Numbers 31:23: \"Any entity that will pass through fire,\" i.e., whether a container or a flat implement. Even a chest or a drawer, or the like that are made from metal and which contain 40 se'ah of liquid measure or more are susceptible to ritual impurity, as implied by the phrase: \"Any entity that will pass through fire.\"", + "Containers made from wood, leather, or bone, e.g., a kneading trough, a drinking pouch, or the like, are susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law. Keilim made from wood, leather, or bone that are flat, e.g., tablets, a chair, a leather mat on which one eats, and the like, by contrast, are susceptible to ritual impurity only according to Rabbinic Law, as implied by the phrase: \"From all wooden keilim... or sackcloth.\" According to the Oral Tradition, it was taught: \"Just as the sackcloth which is susceptible to ritual impurity has a receptacle, so too, keilim made from all the other substances mentioned must have a receptacle. keilim made from bone are governed by the same laws as those made from wood in all matters.
When does the statement that flat utensils made from these substances are susceptible to impurity only according to Rabbinic Law apply? With regard to all impurities other than the impurity contracted from a support that contracted impurity from a zav. With regard to the impurity resulting from a support that contracted impurity from a zav or others like him, they contract impurity according to Scriptural Law, as implied by Leviticus 15:4: \"Any surface on which one lies upon which a zav will lie.\" This includes everything made to lie upon or ride upon, as we explained. Similarly, glass keilim made to lie upon contract impurity according to Rabbinic Law.", + "Any article that is woven, whether from wool, from linen, hemp, silk, or other fabrics that grow on land, is called a garment with regard to impurity. Felt is like a garment with regard to all matters.", + "Sackcloth refers to threads of hair that are braided like a chain or woven like garments, whether they are made from goats' hair, camels' wool, the hairs of a tail of a horse or cow or the like. This applies whether they are woven like sacks or braided like a band for donkeys or the like. Ropes or strands, whether they are spun from goats' hair or from wool or linen are not susceptible to ritual impurity on their own accord.", + "All utensils that are fashioned from reeds, from willow-branches, from bulrushes, from date branches, from leaves and branches, the bark of the tree, and grasses, e.g., small baskets, large baskets, rugs, or mats are all considered as wooden utensils, for anything that grows from the earth is considered as wood.
The same laws that govern earthenware utensils govern sandstone utensils. Any utensil that is made from earth or sand and is then burnt in a kiln is considered as an earthenware utensil. An oven, a range, a stove or the like, i.e., structures in which food is baked or cooked, all are susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law. The laws governing their impurity are the same as those governing that of an earthenware utensil." + ], + [ + "Whenever a person makes a receptacle, it is susceptible to impurity according to Scriptural Law regardless of its size. There is no minimum measure for a receptacle, provided it is made from a lasting substance that will be maintained.
What is implied? When a person makes a utensil from a hide that was not processed at all, from paper, even though the paper itself is not susceptible to impurity, or from the shells of pomegranates, nuts, or acorns, even if children hollowed out the shells to measure earth or they were prepared to be used for scales, the utensils are susceptible to ritual impurity. The rationale is that the deeds of a child, a deafmute, a mentally or emotionally compromised person and a minor are halachically significant, although their intent is not halachically significant.
If, however, one makes a utensil from a dried turnip, esrog, or squash, hollowing them out to measure with them or the like, they are pure, for it is impossible that they will last longer than a short while.", + "All of the following - the horizontal rod of a scale and a leveling rod that have a receptacle where metal can be place, a peddler's pole that has a receptacle where coins can be stored, a wooden pole that has a place where water is stored, a staff that has a receptacle for a mezuzah or a place for a pearl, a wooden sharpener that has a receptacle for oil, a wooden writing tablet that has a receptacle for wax - are susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law, because they have a receptacle, even though it may be of the smallest size.
According to Scriptural Law, it is only the receptacle that these keilim contain and the part of the k'li that serves the receptacle and that the receptacle requires that is susceptible to impurity. The remainder of a flat k'li that is not necessary for the receptacle, is pure according to Scriptural Law. It is susceptible to impurity according to Rabbinic Law, as we explained.", + "When a receptacle is intended to be filled, it is not considered as a receptacle. What is implied? When a receptacle is hollowed out from a block of wood and then a metal anvil is inserted into it, if it is a blacksmith's, it is not susceptible to ritual impurity. Although it has a receptacle, it was made to be filled. Similar laws apply in all analogous situations.
If the anvil was for jewelers, the k'li is susceptible to ritual impurity, because whenever they desire, they lift up the iron and collect the filings of gold and silver that collect there, under the anvil. Thus the hollow is meant to serve as a receptacle. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When a cup is carved below the legs of beds, chests, and the like, even though it is a receptacle, it is pure. It is considered as if it does not have a receptacle, because it is not intended to collect anything, but rather to support furniture.
A hollow piece of straw is susceptible to impurity like any wooden k'li that is susceptible to impurity even if it can only take in one drop. A hollow reed is not susceptible to impurity until all the white sap in it is removed. If it was not cut for the sake of taking in other substances, it is considered like other flat wooden keilim. The hollow stems of gall and the like are not considered as keilim, but rather as foods.", + "When one cuts a straw, inserted a mezuzah inside of it, and then placed it inside a wall, it is susceptible to impurity even if he placed it in the wall with its open part pointed downward. If he affixed it to the wall, affixing it with its open part pointed upward, it is susceptible to impurity. If the open part is pointed downward, it is pure.
Should one place the straw in the wall and then insert the mezuzah inside, if the open part was pointing upward, it is susceptible to impurity. If the open part is pointing downward, it is pure. If he affixed it to the wall, even if its open part is pointing upward, it is pure.", + "The following laws apply to a k'li that is made by weaving pieces of wood or sh'am for the purpose of spreading clothes over it while incense is burned below it so that they become fragrant. If it was made like a beehive that has no base, it is pure. if it has an opening where a covering can be placed, it is susceptible to impurity.", + "A metal foot-covering for an animal is impure. If it is made from sh'am, it is pure, because that is not considered as a receptacle.", + "When a person bundles a pearl in a hide and, after he removes it, a hollow is left, it is susceptible to impurity until it is smoothed out. For any container is considered a receptacle if it can hold even the slightest amount and, in the above instance, something resembling a small pocket is left. If, however, one bundles coins in a hide, it is not susceptible to impurity, because such a bundle does not have the form of container at all." + ], + [ + "Any wooden k'li that is made with the intent that it remain in one place, even though it is made to contain only a small amount, is not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. Conversely, any wooden k'li that is intended to be carried whether full or empty like a sack - even if it holds 100 se'ah and it has a base, since it is not intended to remain in one place - it is susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law like other receptacles.
Whenever a k'li's use is undefined, if it has a base to rest upon on the ground so that it is not easily rolled and it could hold 40 se'ah of liquid measure which equals two kor in dry measure, it is not susceptible to impurity at all, neither according to Scriptural Law nor Rabbinic Law, because it can be assumed that it is not intended to be moved.
These principles are part of our received tradition. According to the Oral Tradition, it was taught that just as a sack is carried whether full or empty, so too, a wooden implement is not susceptible to impurity unless it would be carried full or empty. This excludes a wooden implement that is intended to remain in one place.", + "Keilim that are made to remain in one place, e.g., a chest, a counter, a closet, a bee-hive like container made of reeds, a reservoir of drinking water for a large ship, and the like, if they contain 40 se'ah, they are not susceptible to ritual impurity.
The following are wooden keilim that are intended to be moved even when they are full: a large barrel of water that is placed on a wagon, a food trolley of kings, a leather maker's trough, the water reservoir of a small ship that cannot sail on a large sea, and a coffin. Even though all of these five types of wooden keilim contain more than 40 se'ah, they are susceptible to impurity, because initially they were made to be carried while full.
It can be assumed that all other wooden containers that are made to hold 40 se'ah and that have a base are not meant to be carried when full. Therefore they are not susceptible to ritual impurity. Similarly, containers made of bone or leather that hold 40 se'ah of liquid measure are not susceptible to impurity unless they were initially made to be carried when they were full.", + "Large chests, counters, and closets of glass are pure. Other glass containers, even if they hold more than 40 se'ah, are susceptible to ritual impurity. This is an added stringency that applies to glass keilim over wooden keilim.", + "Whenever the volume of a container is one cubit by one cubit with a height of three cubits, it will contain 40 se'ah of liquid measure. When the container is measured, it is measured from the outside. If it is one cubit by one cubit with a height of three cubits, it is pure even though its inner space is less than that. For the thickness of the walls does not reduce its size. The breadth of its legs and the breadth of its border, if it has one, is not included in its measure.", + "If there was a drawer in a small counter, e.g., a drawer in a chest, it is not included in the measure of its volume if it can be removed. It is not considered as attached to it, nor is it protected from impurity by it in a shelter that is impure due to the presence of a human corpse. If it cannot be removed, it is measured with it and they are considered as one utensil.", + "When a large container has a domed cover, if it is permanently affixed to it, it is included in its measurement. If it is not permanently affixed, it is not. If it has drawers that open to the inside, they are measured with it. If they open to the outside, they are not measured with it.", + "Even though a wooden container does not hold 40 se'ah when standing upright, if it could hold such an amount when leaned on its side or supported by another entity, since it is ultimately capable of holding more than 40 se'ah, it is pure.", + "When one of the legs of a chest, a counter, or a closet was removed - even though it was not perforated and thus they can still serve as containers - they are pure. The rationale is that they still have a base and it can be assumed that the intent is still that they will not be moved like they were originally." + ], + [ + "There are three categories of wooden implements that are not intended to serve as containers:
a) Any wooden implement that is made solely for human use, e.g., a ladder. It is pure. It is not susceptible to impurity at all, nor did our Sages decree that it should be included among the implements susceptible to impurity.
b) Any wooden implement that is made to be used for other implements and by a human, e.g., a table, a counter-top, a bed and the like. They are susceptible to ritual impurity. How is it known that they serve both a person and his accessories? Because one places plates on the table, cups on the counter-top, and spreads on the bed.
c) Any wooden implement that is made solely for the use of implements; thus it serves entities that serve man. If it only serves other implements during the time work is being performed with them, it is entirely pure, e.g., a wooden candelabrum that serves a lamp while it burns.
Similar laws apply to an implement placed under an implement while it is being used and all molds. If, however, it serves implements during the time work is being performed with them and when work is not being performed with them, they are susceptible to ritual impurity. Examples of such implements are: the covering for a box and the like; a sheath for a sword, a knife, a spear, scissors, a razor, a spoon used for blue eye paint, or a stylus used to write; a well used to store blue eye paint; a case for a writing tablet or a leather placemat, a carrier for arrows, a case for wide arrows, and a case for flutes. All of these and anything like them are susceptible to impurity even though they are only used to serve other implements. The rationale is that they are necessary for the implements both at the time work is being performed with them and also when work is not being performed with them.
There are, by contrast, other somewhat similar implements that are pure, for example: the covering for a wardrobe, the covering for a chest, the covering for a basket, a carpenter's press, a chair placed under a chest or a domed covering for it, the mold over which a leather covering for a Torah scroll is made, a wooden covering for a door bolt, or the covering for a latch or a mezuzah, a case for lyres and harps, a bust on which the makers of turbans wrap that head-covering, a mold on which tefillin are made, a wooden horse used by a singer, rhythm sticks used by mourners, a sun-shield of a poor man, support beams for a bed, the pillars of a bed, and a board used as a support for a bed. All of these and implements like them are pure, because they serve other implements only when they are being used.", + "With regard to the headboard of a bed: if it is capped and has legs that are connected to the bed, it contracts impurity together with the bed, because it is placed at the head of the bed and it is considered as one of its components. If it was placed on two of the bedposts, and thus it is higher than the bed, even though the headboard is tied to the bed with cords, since it does not have feet, it is pure. The rationale is that the headboard only serves other implements at the time work is being performed with them, like the hanging boards of the Levites, upon which they would hang their harps and their instruments, which are pure.", + "A press used by shoemakers over which leather is pulled tightly is pure, because he places the stone in the hollow inside of it and uses it. Thus it is made to serve implements only at the time work is being performed with it. It does not contract impurity because of its receptacle, because the hollow within it is meant to be filled with a stone.", + "The coating of a bed is pure. Similarly, any ornamental covering - whether it is made from wood, bone, leather, or metal - is pure. This concept is derived from Leviticus 11:32 which states \"with which work will be performed with them.\" This excludes the ornamental covering of implements.
Similarly, a wooden or bone implement that has a receptacle, but which was plated with metal is pure and it is not susceptible to impurity. The rationale is that the plating causes the implement itself to be considered insignificant and the plating itself is pure, as explained.", + "The following rules apply when a person makes a utensil partially of wood and partially of metal. If the wood serves the metal, it is susceptible to impurity. If the metal serves the wood, everything is pure.
What is implied? If a key was made of wood and its teeth - or even one of its teeth - were metal, it is susceptible to impurity. If it was metal and its teeth, wood, everything is pure.", + "If a ring is made of metal and its signet is of coral, it is susceptible to impurity. If it was made of coral and its signet was of metal, it is not susceptible to impurity.", + "When there is a tooth from a key or a signet of metal, it is susceptible to impurity independently if it was not connected to wood. Similarly, if one of the wooden teeth of a pitchfork, a farming prong, a winnow or a comb for a girl's head was removed and replaced by a metal one, the implements are susceptible to ritual impurity.", + "When a metal projection shaped like a pomegranate was placed on a wooden staff to use as a handle, it is not susceptible to ritual impurity. If the staff was made with a metal cap so that the earth would not destroy the wood, it is susceptible to impurity.", + "Similarly, if spikes were affixed to a stick to use as a weapon, it is susceptible to ritual impurity, for the wood is serving the metal. If they were placed there for decorative purposes, it is not susceptible to ritual impurity, for the metal is serving the wood.", + "Similarly, if a tube of metal was affixed to a staff or a door for decorative purposes, it is pure. Similar principles apply in all analogous situations involving other implements." + ], + [ + "No keilim are susceptible to ritual impurity until the work involved in fashioning them is completed. When do wooden keilim become susceptible to ritual impurity? A bed and a cradle, when they are rubbed with fish skin. If one decided not to rub them, they become susceptible to impurity when they are fashioned.
Wooden baskets are considered as completed when their borders are sealed and the ends of the branches and small pieces of wood that emerge over the rim of the basket are trimmed. If the baskets were made of palm leaves, they are susceptible to impurity even though one did not trim the ends of the leaves on the inside, because they are left like that. A hanging basket is considered as completed when its border is sealed, the ends of the branches are trimmed, and the loop on which it hangs is completed. A basket for cups or for jugs is susceptible to impurity even though the leaves were not cut off on the inside of the basket. Wicker servers and reed bowls become susceptible to impurity when their borders are sealed and the branches that stick out are cut off.
Large wicker serving trays and containers become susceptible to impurity when two circles are wound around their width. A sifter, a sieve, or a weighing pan become susceptible to impurity when one circle is wound around their width. A large basket becomes susceptible to impurity when two circles are wound around their width. A long, narrow basket becomes susceptible to impurity when one circle is wound around its width. Even though the walls of these baskets are not completed, they become susceptible to ritual impurity, because they have already become fit for the purpose for which they were fashioned and they already have taken on the form of that utensil. To what can the matter be compared? To a garment that has been partially woven.
The task of fashioning a mat is completed when the long leaves from which it is made are trimmed. All keilim made from thin shoots of wood do not become susceptible to impurity until their borders are sealed. Unfinished wooden keilim become susceptible to impurity when the keilim are fashioned into their desired shape even though in the future one will paint designs onto them with dye, even them with a compass, improve their appearance with a plane, to perform similar tasks. Although they are still unfinished, since there is no need to make engravings and their shape has been hewn out, they are susceptible to impurity.
All unfinished wooden keilim become susceptible to impurity except those made from boxwood, because a k'li made from such wood is not considered as a k'li until it has been finished. It appears to me that keilim made of bone are like those made of boxwood and unfinished keilim made from bone are not susceptible to ritual impurity.
A wooden object that has not been formed into a k'li is not susceptible to ritual impurity even though it is being used as a k'li. Long wooden trays used by bakers upon which loaves are arranged while they are still dough are susceptible to ritual impurity, because they are considered to have the shape of a k'li. Those used by ordinary private persons are not susceptible to impurity. If, however, they were painted with red dye, saffron, or the like, they are susceptible to impurity, because they have been given the form of a k'li.
A baker's accessory in which water used to daub the dough is placed is impure. Those used by ordinary private persons are pure. If a private person made a rim around its four sides, it is susceptible to impurity. If the rim is broken down on one side, it is pure. The board on which loaves are arranged is susceptible to impurity. The container into which the sifters of flour would sift flour is susceptible to impurity. That used by ordinary private persons is pure.
A winnowing shovel for beans is susceptible to impurity. One used for gathering kernels into a storehouse is pure. One used for gathering wastes from the vat is susceptible to impurity. One used for gathering grain into a grainheap is pure. This is the general principle: A k'li made to serve as a receptacle is susceptible to impurity. If it is made to gather items together, it is pure.", + "All loops are pure with the exception of the loops for a sifter of flour makers, the loop for a sieve used in granaries, the loop for a handheld sickle, and the loop for a staff used by inspectors because they are of assistance when work is being performed. This is the general principle: Anything made to be of assistance at the time work is being performed is susceptible to impurity. If it only serves as a hanger for the k'li, it is pure.", + "Lyres of singers are susceptible to ritual impurity, but the lyres of the Levites that were used to play in the Temple were pure. A guitar, a standing harp, and a drum are susceptible to ritual impurity.", + "A trap for moles is susceptible to ritual impurity; one for mice is pure. The rationale is that it does not have a receptacle and it is not made in the form of a k'li.", + "A basket that is woven from branches in which figs are placed and the like are susceptible to ritual impurity. Those which are woven into the form of a large silo where wheat is stored are pure, because they do not have the form of a k'li.", + "When leaves are woven like a divider around produce, they are pure. If, however, one made a divider from twigs, it is susceptible to impurity.", + "With regard to a pocket made of palm branches into which fresh dates and the like are placed: if one places fruit inside of it and removes it from it, it is susceptible to ritual impurity. If one cannot take the fruit stored in it unless he tears it or undoes it or one intends to eat the fruit inside of it and cast away the pocket, it is pure.
Similarly, a horn that is used and then discarded is not susceptible to impurity. If one thinks of using it as a utensil, it is susceptible to impurity.", + "A ram's horn is not susceptible to ritual impurity. If it was cut to be used as a useful k'li, it is susceptible to ritual impurity.", + "The following rules apply when a bowl was permanently affixed to a chest, counter, or closet. If it is affixed in a way that it still serves as a container, it is susceptible to ritual impurity. If it was affixed to the wall of the chest - and thus cannot serve as a container unless the chest is turned on its side, it is considered as part of the chest and is pure.", + "A fishing trap, a trap for fowl, and a wooden cage are pure.", + "A flat trap for fowl, a snare for fowl, and the snare in a dam are susceptible to ritual impurity because they do have the form of a k'li.", + "Benches set up in inns and by the teachers of young children are pure even though they have holes into which legs are inserted. If the legs were affixed to them with nails, they are susceptible to impurity.
This is the general principle: Whenever a seat is portable and its legs are not carried with it, it is pure. Any seat that is portable and its legs are carried with it is susceptible to impurity. If both of its legs are made of wood or bone, it is susceptible to impurity. If one of them was made of stone, it is not susceptible to impurity." + ], + [ + "Whenever a k'li contracted impurity and, after it contracted impurity, it was broken to the point that its form was ruined and it could no longer serve the purpose for which it was made, it regains purity by being broken. Similarly, when keilim that were pure are broken, their broken pieces are not susceptible to ritual impurity.", + "To what extent must a wooden or bone k'li be broken before it regains ritual purity? All keilim belonging to ordinary, private persons are pure when they are broken to the extent that they cannot contain a pomegranate.
What is implied? If a container was perforated to the extent that a pomegranate would fall through, it is pure. The pomegranate about which we are speaking is one of intermediate size, one that an onlooker would neither consider large or small and we are speaking about an instance where there are three pomegranates in a container, one touching the other.
If a k'li that had contracted impurity became perforated to the extent that an olive would fall from it, the owner patched it, it then was perforated again in a different place to the extent that an olive would fall from it, the owner patched it, and this pattern continued until the hole is large enough that a pomegranate would fall from it, even though it is patched entirely, it is pure, because it is a new entity.", + "When keilim were originally made in a manner that pomegranates would fall from them, e.g., a basket and a rope-net carrier borne by camels and trellises, for vines are susceptible to ritual impurity unless their greater portion is torn.", + "Even though rods were attached to trellises above them and below them to reinforce them, the trellises are pure. If a frame of any size was made for them, even if the entire trellis has holes large enough for pomegranates to fall through, it is susceptible to ritual impurity.", + "The size of a hole that renders as pure all vessels that cannot contain pomegranates, e.g., a container of a fourth of a kab, half a fourth of a kab, and wicker servers, is one sufficient for olives to fall through. Although their borders have been ruined, if there remains enough of the vessel to contain even the slightest amount, it is impure.", + "Breadbaskets are rendered as pure if they possess a hole large enough for a loaf of bread to fall through.", + "Gardeners' bushels are rendered as pure if they possess a hole large enough for a bundle of vegetables to fall through. Bushels of homeowners are rendered as pure when they possess a hole large enough for a bundle of straw to fall through. Those used by bathhouse attendants are rendered as pure when they possess a hole large enough for stubble to fall through.", + "A chest for bowls that cannot hold bowls is nevertheless susceptible to ritual impurity, because it can hold pots. Similarly, even if a chamber pot cannot contain liquids, since it can contain feces, it is susceptible to impurity.", + "Any wooden container that is divided in two is pure even though its walls could serve as a container, as a frying pan does, with the exception of wooden utensils that half or a portion of them is considered as an independent utensil from its fashioning at the outset. Examples of the latter include a double table that at the outset was made in two parts and it is folded over and extended, a pot with compartments for different types of food which includes many bowls, each of its compartments having complete bowls, a double bench, and the like.
Similarly, when one of the holders in a wooden case for bottles or cups was ruined, the one that is ruined is pure and is not considered as joined to the other holders. If a second one is ruined, it is pure and is not considered as joined to the case. If all three are ruined, they are pure. Similar laws apply in situations involving comparable types of keilim.", + "When the center of a wicker crate used to spread fertilizer is upraised and its sides are lower, it is still susceptible to impurity if one side is ruined, because it can still contain fertilizer from the other side. If the other side is also ruined, it is pure.
When part of a table or a counter for drinks is ruined, it is still susceptible to impurity until it was divided and separated into its component parts entirely. If one of its legs was removed, it is pure. This ruling also applies if the second was removed. If the third was also removed and one had the intent to eat on this table or counter like one eats on a serving board, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.", + "Wicker utensils whose borders have fallen off are pure. If even the slightest bit of the seal around their border remains, they are susceptible to impurity.", + "When a serving board was filled with pieces of wood that were attached to it, it is pure. If it is covered with boards, it is susceptible to impurity.", + "When a bench falls apart, it is pure. If one tied it together with straps or ropes, it is susceptible to impurity.", + "A camel's saddle-baskets that were released are pure. If the driver returned and tied them, they are susceptible to impurity. Thus they can become susceptible to impurity and then released from impurity even ten times a day.", + "When a table or a counter for drinks were covered with marble, but the place where cups are placed was left uncovered, it is susceptible to ritual impurity. If one covered the entire surface, it is pure. This ruling applies whether the coating is permanently affixed or not, whether it covers its frame or not, whether the table was made from valuable wood like boxwood or the like or from other wood, since it was covered, it is pure, as we explained." + ], + [ + "At which point does a leather k'li become susceptible to ritual impurity?
A shepherd's satchel - From the time its edges are folded over and sealed close to make a border, one trims the tiny pieces that project beyond the leather, and makes straps with which it could be closed.
A leather mat - When its borders are trimmed and its ornament is made.
A leather bedsheet - When its borders are sealed and trimmed.
A leather pillow or cushion - When its borders are sealed and the strands that emerge are trimmed. Similar laws apply in all analogous situations.
Tefillin - When one finishes the cube. Even though one will later add the strap, it is susceptible to impurity at this stage.
A leather base for a cradle for which loops will be made - When those loops are made.
A sandal - When its leather will be bent over.
A shoe - When it is placed on its mold. If, in the future, one will color it yellow and make designs, it is not susceptible to impurity until one colors it and makes designs.", + "When a hide does not have the shape of a k'li, it is not susceptible to impurity. Therefore a leather hand-covering which people who gather thorns tie around their hands so that they will not be wounded by a thorn is not susceptible to impurity, for it is a simple hide and it does not have the form of a k'li. Similarly, a hide used to collect cow turds, a hide used to muzzle the mouth of an animal, a hide used to chase away bees when gathering honey, and a hide used as a fan because of the heat are pure and are not susceptible to impurity.", + "All finger-coverings of leather are pure except those of fruit reapers. They are impure, because they are used to collect sumach berries. If they are torn and cannot hold the major portion of a sumach berry, they are pure.", + "Leather belts and the pieces of leather amputees place on their stumps so they can walk on them on the ground are susceptible to impurity, because they have the form of a k'li. Similarly, leather rings which craftsmen place on their arms to hold up their garments to prevent them from interfering with them during their work are susceptible to impurity like other simple leather keilim.", + "When a piece of leather is sewn to cover the hands and the arms of those who winnow grainheaps, travelers, or those who make flax, it is susceptible to ritual impurity. If it is used by painters or blacksmiths, it is not susceptible to impurity.
This is the general principle: Anything that is made as a receptacle, to protect one from thorns, or so that one will have a good grip is susceptible to impurity. Anything that is made as protection against sweat, i.e., so that the article with which one is working not be ruined because of the sweat of one's hands is not susceptible to impurity.", + "How large must a hole in a leather k'li be for it to be pure? A carrying case for food - when its hole is large enough for a ball of the warp thread to fall through. If it cannot contain the warp, but it does contain the woof, it is susceptible to impurity unless the hole comprises the majority of the container.", + "A leather satchel whose inner pocket was ripped is still susceptible to impurity. It is not considered as attached to the pocket.", + "The following laws apply when a drinking pouch was made from the hide of an animal, the scrotum was often left and was used as part of the container. If it was opened, it is pure, because it cannot contain liquids in the ordinary manner.", + "When leather keilim have loops and straps - e.g., sandals worn on flat land or a pouch tied close with a strand - even though when they are untied, they do not have the shape of a k'li, they are still susceptible to impurity in that state. The rationale is that even an ordinary person can insert the strands in the loops and return the k'li to its previous shape. Similarly, if they contracted impurity and the straps were removed from them and their shape was undone, they are pure even though it is possible to restore them without a craftsman's activity.", + "Although the strands from a pouch closed by strands have been removed, it is still susceptible to impurity, because it can still serve as a container. If it was straightened out and returned to the form of a simple piece of leather, it is pure. If one attached a hook from which it could be hung from below, it is susceptible to impurity even when it is straightened out, because it has the form of a k'li.", + "A piece of leather used to wrap an amulet is susceptible to impurity. If one straightens it out, it is pure. If one uses it again to wrap an amulet, it is susceptible to impurity. It can become impure and pure, even ten times during a day.
The parchment on which one writes an amulet is pure. If one cut off a piece and made a ring to use it as an ornament, it is susceptible to impurity.", + "The head tefillin is considered as four separate containers. Should it contract impurity from a human corpse and one remove the first compartment and then restore it, it is still a primary source of impurity as it was. This ruling also applies if one removes the second compartment and restores it. If one removed the third and restored it and removed also the fourth and restored it, the entire tefillin is considered a primary derivative of impurity. For he removed each one of them and then restored them all, thus it is as if this \"second\" tefillin touched the original tefillin.
If he then removed the first compartment a second time and then restored it, the tefillin remains a primary derivative as before. This ruling also applies if one also removed the second and the third compartments. If one removed also the fourth compartment and then restored the tefillin, it is entirely pure. For a primary derivative of impurity does not impart impurity to articles, because it is a derivative itself, as we explained.
Similarly, when a sandal was impure because of contact with a zav or the like and one of its pegs was detached and it was repaired, it is still impure as before. If the other one also became detached and he repaired it, the sandal is purified from the impurity, because it has new pegs. It is, however, impure due to contact with an article that is impure because of contact with a zav. If he did not repair the first until the second was detached, the heel or the toe of the sandal was removed, or it was divided in two, it is pure.", + "When a shoe was damaged, if it does not cover the majority of the foot, it is pure.", + "When do tefillin that have contracted impurity become pure again? The arm tefillin - when it is released from the base on three sides. The head tefillin - when it is released from the base on three sides and each of the compartments are separated from each other.", + "When a ball, a mold, an amulet, or tefillin were torn after they contracted impurity from a human corpse, one who touches them is impure. If he touches their contents, he is pure.
When a saddle that is impure is torn, one who touches its insides is impure, because the sewing attaches it to the saddle itself and it is considered as a single entity." + ], + [ + "All metal keilim are not susceptible to ritual impurity until the tasks involved in fashioning them are totally completed and they are no further tasks to be performed with them at all. Unfinished metal keilim, by contrast, are not susceptible to impurity at all.", + "The following are unfinished metal utensils: anything that will be smoothed with a file, have its surfaced leveled, have its uneven points scraped away, be polished, be pounded with a hammer, or is lacking a handle or a rim. Such a utensil is not susceptible to impurity until it was finished and beautified to the extent that no work is required for it at all.
What is implied? A sword does not contract impurity until it has been smoothed, nor a knife until it has been sharpened. Similar concepts apply with regard to other comparable acts. Accordingly, when one makes utensils from a block of iron ore, a bar of metal, or the iron surface of a wheel, from plates, from the coverings of utensils, from the base of utensils, from the rims of utensils, from the handles of utensils, from metal scrap removed from utensils or pieces cut away from utensils, they are pure. For all of these are considered as unfinished metal utensils.
If, however, one fashions a utensil from broken metal utensils or from utensils that have worn out over the course of time, or from nails that were made from utensils, these are susceptible to impurity, because they are not in an unfinished state. If, however, it is not known whether nails were made from utensils or from blocks of iron ore, they are pure. Even if they were formed into a k'li, they are not susceptible to impurity.", + "When a metal k'li is only lacking a cover, it is susceptible to ritual impurity. For the cover is not considered as part of the k'li itself.", + "When a needle was made without a hole, but instead was smoothed and prepared for use in such a state at the outset, it is susceptible to impurity, because it can be used to remove a splinter. If, ultimately, however, one intends to make a hole in it, it is like other unfinished metal utensils and is not susceptible to impurity.", + "We have explained that, according to Scriptural Law, unfinished metal keilim are pure and unfinished wooden keilim are impure and conversely, flat metal keilim are impure and flat wooden keilim are pure. Thus keilim that are impure when made from wood are pure when made from metal. And keilim that are impure when made from metal are pure when made from wood.", + "All articles of war, e.g., a sword, a spear, a helmet, armor, soldiers' boots, and the like are susceptible to ritual impurity. All ornaments for humans, e.g., a necklace, earrings, rings - whether with a seal or without a seal - or the like, are susceptible to ritual impurity. Even if a dinar was disqualified for use and it was adapted to be hung from the neck of a girl, it is susceptible to impurity. Similarly, a metal amulet is susceptible to impurity like other jewelry for humans.", + "All ornaments used for animals and keilim, by contrast - e.g., the rings made for the neck of an animal and for the handles of keilim are pure and are not susceptible to impurity independently with the exception of the bell of an animal or a k'li that creates a sound desired by humans.
What is implied? When one makes bells for a spice mill, a cradle, book-covers, and children's diapers, they are pure. If one made clappers for them, they are susceptible to impurity. Since they were made to create a sound for a person, they are considered as ornaments for humans. Even if the clapper was removed afterwards, they are still susceptible to impurity, because it is still fit to generate a sound by banging it on a shard.", + "The following rules apply when a bell was made for a person. If it was made for a minor, it is not susceptible to impurity unless it has its clapper, because it was meant to produce a sound. If it was made for an adult, it is considered as an ornament and is susceptible to impurity even though it does not have a clapper.", + "All masks are susceptible to impurity. All seals are pure with the exception of a metal seal that is used to imprint a seal. All rings are pure except the rings worn on a finger. In contrast, the ring used to gird one's loins or one that is tied between one's shoulders is pure. A ring used as an animal collar is susceptible to impurity, because a person uses it to pull the animal. Similarly, a staff made of metal used to control an animal is susceptible to impurity.", + "All keilim can become susceptible to impurity through thought, but do not lose that susceptibility unless a deed is performed to change their function. A deed negates the influence of a previous deed or thought, but thought does not negate the influence of a previous thought or deed.
What is implied? A ring used for an animal or a k'li that one thought to use as a ring for a person. That thought itself causes a change in the ring's status and makes it subject to ritual impurity, as if originally it was made with the intent of being used for a human. If, afterwards, one reconsidered and thought to leave it as a ring for an animal as it was, it remains susceptible to impurity, even though a person never used it as an ornament. For one thought does not negate the effect of another thought unless one performs a deed in the actual physical substance of the entity, for example, to polish it or to adjust it as is done for an animal.
If there was a ring used for humans and one thought to use it for an animal, it is still susceptible to impurity as it was originally, for a k'li's susceptibility to impurity cannot be nullified by thought. If one performed a deed, changing it into an animal's ring, it is not susceptible to impurity, for deed can negate the influence of a previous deed.", + "The deeds of a deafmute, a mentally or emotionally compromised individual, or a minor are significant. Their thoughts are not significant, as explained above with regard to making foods susceptible to impurity.", + "When one thought of using a bell used for a door for an animal, it is susceptible to impurity. When one made the bell of an animal suitable for a door, even if he attached it to the ground and even when he attached it with a nail, it remains susceptible to impurity until one performs a deed affecting the substance of the bell itself.", + "The following laws apply when a craftsman makes - and carries a stock - of bells for both animals and doors. If the majority of his stock is made for entities that cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion specifically for entities that do not cause them to be susceptible to impurity. If the majority is made for entities that do not cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is not considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion of the stock specifically for entities that cause them to be susceptible to impurity.", + "Wherever bells are found, they are susceptible to impurity, except in large cities, for there the majority are made for doors.", + "If a person tells a craftsman: \"Make me two bells, one for a door and one for an animal,\" \"...two mats, one to lie on and one to use in constructing a tent,\" \"...two sheets, one for designs and one for a curtain for a tent,\" they both are susceptible to impurity unless he explicitly states: \"This is for this purpose and this is for the other.
\"" + ], + [ + "All metal keilim that have independent names are susceptible to impurity except a door, a bolt, a lock, a holder for a door hinge a hinge, a beam, and a drainpipe. The latter are not susceptible to impurity, because they serve the earth or wood. This applies even before they are affixed to a building or to wood.
Any metal k'li that has an auxiliary name does not contract impurity independently because it is only part of a k'li. What is implied? The \"scorpion\" of a muzzle is impure and the iron plates placed on the cheeks of the animal on both sides are pure, because they do not have an independent name. When all these articles are connected to the reins, everything is susceptible to impurity.", + "When metal plates are placed on a person's cheeks for protection at the time of battle, they are not susceptible to impurity, because they do not have an independent name. If, however, they have a receptacle for water, they are susceptible to impurity like all receptacles.", + "When a ring is fashioned like a bowl from below and a lentil from above, and the bowl becomes detached, it is susceptible to impurity in its own right, for it has a receptacle. The lentil is susceptible to impurity, because it has an independent name. The ring's wire, i.e., the portion that enters the ear or the nose, is not susceptible to impurity in its own right.
If a ring is made like a cluster of grapes and it becomes separated, it is pure. The rationale is that it does not have a receptacle, none of the \"berries\" has an independent name, and while broken up, it is not fit to be used as an ornament.", + "A ring worn by young girls around a leg is referred to as a birit. It is not susceptible to impurity, because it does not have the form of an ornament. Instead, it is like a ring of a k'li or a ring one ties between his shoulders. The set of two rings which young girls put around their legs with a chain connecting one to the other is susceptible to ritual impurity. The rationale is that it is an ornament for young girls. This set is called kevalim.", + "When there is a necklace with metal links on a string of wool or linen and the string snaps, each of the links is susceptible to impurity, because each is considered as a k'li independently. If the strand was of metal and the links of jewels, pearls, or glass and the links broke, but the chain remained, the chain is susceptible to impurity independently. The remnants of a necklace continue to impart impurity and to be susceptible to impurity as long as they are large enough to go around the neck of a young girl.", + "All of the metal coverings of receptacles are pure. They are not susceptible to impurity, because they do not have an independent name with the exception of the covering of a samovar and the covering of doctor's prescription box. Since bandages are placed in it, it becomes a receptacle.", + "When one scrapes down and polishes the metal cover of a container, making it into a mirror, it is susceptible to impurity.", + "All metal weights are susceptible to impurity. They are called unkiyot. The wooden crossbeam of a scale is susceptible to impurity, because of the weights hanging from it.
When does the above apply? To the crossbeams of the scales of flax merchants and wool merchants. The crossbeams of the scales of private persons are not susceptible to impurity unless the weights are permanently affixed to it.", + "When weights have been broken, even though one brought the pieces together and weighed objects with them, they are not susceptible to impurity. If one designated the broken pieces as half-litra weights, one-third-litra weights, or one-quarter-litra weights, they are susceptible to impurity.", + "When a sela was disqualified, if it was adjusted to use as a weight, it is susceptible to impurity.", + "A porter's hook is pure. Hooks used by perfume salesmen are susceptible to impurity. The hooks of bed-poles are pure. Those of a small platform are susceptible to impurity.
The hooks of the bee-hived-shaped snare used by fishermen to catch fish are pure. Those of a chest are susceptible to impurity. The hooks of wooden lamps are pure. Those of a table are susceptible to impurity.
This is the general principle: Whenever a k'li is susceptible to impurity in and of itself according to Scriptural Law, its metal hook and its chain are susceptible to impurity. Whenever a k'li is not susceptible to impurity, e.g., flat wooden keilim, oversized wooden keilim, and the like, its metal hook and its chain are not susceptible to impurity. When either of them is considered independently, it is pure, because neither a hook or a chain is considered as a k'li in its own right; they are only as parts of a k'li. Even hooks on the wall upon which keilim, clothes, and the like are hung are pure.", + "When a chain has a lock, it is susceptible to impurity. If it is meant to secure an entity, it is pure.", + "Chains used by wholesalers are susceptible to impurity, because they are used to lock the stores. Those owned by private persons are pure, because they are meant only as ornaments.", + "The chains of the measurers of land and the pegs that they insert into the ground at the time they conduct their measurement are susceptible to impurity. Those used by gatherers of wood are pure, because they serve wood.", + "The four handbreadths of a chain for a large bucket that are closest to the bucket contract impurity with the bucket for it is necessary for its use. The remainder is pure, because it does not have an independent name. Ten handbreadths of the chain of a small bucket are susceptible to impurity.", + "All of the following: a metal ball, an anvil, an iron shaft of a builder, a carpenter's leveling tool, a smith's \"donkey,\" plumb-weights used by builders, the iron beams used to press olives, a metal dispenser for a mill, the blade with which scribes cut off the tips of the reeds with which they write, a metal pen, a stylus and a ruler with which scribes rule lines are all susceptible to impurity. For each one of these articles has an independent name." + ], + [ + "Pegs that reinforce a ceiling that are made to be pounded into wood are not susceptible to impurity. Similarly, this ruling applies to pegs that are pounded into walls to serve as hangers. If they are made to serve as an independent k'li, they are susceptible to impurity.
What is implied? A hook that was installed to enable one to open and lock a door, to remove a wick, or it was placed in a handmill or a mill powered by a donkey is susceptible to impurity. If it was made to open a barrel, it is pure unless its point is sharpened.", + "A peg that is made as a sign to guard an entrance is not susceptible to impurity. Similarly, the peg of a money-changer on which he hangs his scale and his purse is pure. Similarly, pegs for metal brushes are pure even though these pegs have a different form than other pegs used as hangers.", + "A bloodletter's needle, i.e., the utensil with which he draws blood, is susceptible to impurity. The pointer of a sundial is pure.", + "A weaver's needle, i.e., the long needle that is like a spit which the weaver inserts into a cylinder coming from a reed or wood around which he winds the threads is susceptible to impurity.", + "These are the metal keilim in a wagon that are susceptible to impurity: the metal shaft, the wooden yoke, the wings into which the straps are inserted, the metal rod below the necks of the animals, the support, the \"limper,\" the containers, the bell, the hook, and the pegs which attach all the different parts of the wagon together.
These are the components of a wagon that are pure: a plated wooden shaft, the wings that are made only as ornamental articles, a reed that makes a sound, a lead plate hanging from the neck of an animal, the metal rimming of a wheel, ornamental plates, and coatings. Similarly, all other pegs it contains are pure.", + "The scorpion of the olive press is susceptible to ritual impurity. Even though a chest for ground lentils is pure, if there is a metal carriage below it, it is susceptible to impurity.", + "A pepper mill is susceptible to ritual impurity because of each of the three keilim of which it is comprised: one is susceptible to impurity because it is a metal k'li, another, because it is a receptacle, and the third, because it is a sieve.", + "A metal door in a cabinet of a homeowner is not susceptible to impurity. Such a door in a cabinet of a doctor is susceptible to impurity, because bandages are placed there and scissors are hung from it.", + "Metal plates on which a hot pot is placed are susceptible to impurity. Those that are affixed to a range are pure.", + "Tongs with which one squeezes the wick are susceptible to impurity. The metal bars that hold up a mill from its front are not susceptible to impurity, because they are made only in order to reinforce the mill.", + "A bolt that locks double-doors: if it is made of metal, it is impure. If it is made of wood coated with metal, it is pure.", + "The pointed end of a lock and the base of a lock are impure.", + "The ball of a weaving needle is pure, because it serves the wood.", + "A weaving needle, a spindle, a walking stick, and a symphonia or flute of metal are susceptible to impurity. If they are made of wood and coated with metal, they are pure with the exception of a symphonia which, if it has a receptacle for wings, is impure even if it is coated.", + "With regard to a trumpet that is split up into different pieces: If only a craftsman would know how to put it together, it is susceptible to impurity while the pieces are connected. If anyone can take it apart and reconstruct it, it is not susceptible to impurity.", + "The end of the round trumpet on which one places his mouth when blowing is susceptible to impurity independently. The wide portion is not susceptible to impurity independently. While they are connected, everything is susceptible to impurity.
A similar ruling: The branches of a candelabrum are not susceptible to impurity, because they have an accompanying name. Its flower and its base are susceptible to impurity. While they are connected, all the components are susceptible to impurity.", + "A target for arrows that has metal strips is susceptible to impurity. A metal boot placed on prisoners' feet is pure. A metal collar is susceptible to impurity.
A saw whose teeth were inserted into a slit in a lintel and project into the doorway is not susceptible to impurity even though one makes use of it. If he inserted it in the slit of the doorway after it became impure, it remains impure until one affixes it with a nail. If he turned it over, whether from above, from below or from the sides, it is pure." + ], + [ + "To what degree must metal keilim be broken so as not to be susceptible to ritual impurity or to be purified from ritual impurity? Everything depends on the nature of the k'li involved.", + "As long as the k'li can be used in a way resembling its intended task, it is considered as a k'li and is considered like a complete k'li.
What is implied? A metal bucket that was broken but still can be used to draw water is considered a k'li as it was before. An urn is still susceptible to impurity if it can be used to heat water; a samovar, if it can contain selaim; a large pot, if it can contain metal pitchers; a metal pitcher, if it can contain perutot, wine measures, if they can measure wine; oil measures, if they can measure oil.
When three holes, one next to the other, in the bottom of a strainer for mustard seed, were widened, it is pure, because it is no longer fit for its original task. When the hollow of a builder's shovel is removed, it is pure, even though it appears like a hammer, for it is no longer useful for its original purpose, but instead, as a hammer, and it was not made to pound objects as a hammer does. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When the teeth of a comb for wool have been removed, it is impure as long as three teeth remain in one place. If, however, one of the external teeth was one of the three, it is pure, because it is no longer useful for combing flax, because the exterior tooth is not effective when combing. Hence we follow the principle: Whenever a metal k'li can no longer be used for its intended purpose, it is pure.
If two teeth were taken and made into tweezers, they are impure. If one was removed and it is used for the sake of a lamp or for thread to be wound around it for embroidering, it is susceptible to impurity. If it was a thick and large tooth, even though it was not prepared for a particular function, it contracts impurity independently.", + "When the teeth of a comb for flax were removed, but two remained, it is impure. If only one remains, it is pure.", + "When a kedum is broken, but its hooks are intact, they are still impure, because it is possible to use them to remove a bucket from a well as before.", + "When the teeth of a saw are removed in an alternating pattern, it is pure. If a portion the full length of a sit remained intact in one place, it is impure, because it is possible to saw with the portion that remains.", + "A hatchet, a blade, a plane, a drill, that have been damaged are still susceptible to impurity. If their steel portion is removed, they are pure. If any of them is divided into two, they are impure with the exception of the drill, because it is no longer possible to make holes with it. A runkey alone is not susceptible to impurity, because it is only part of a k'li.", + "When a sword, a knife, a knife that is curved like a sickle, a spear, a hand sickle, a harvesting sickle, a small household scissors, or a larger barber's scissors are divided in two, each of their components is susceptible to impurity, because it is still able to be used for a task resembling its primary function.", + "When a shaver is divided into two, it is pure, because in that state it can only remove hair with difficulty.", + "When armor is divided along its length, it is pure. When divided along its width, if it still can serve its initial purpose, it is impure. When does it become pure? When it becomes worn out to the extent that it can no longer perform its original task.
The following rules apply if it became worn out, but its major portion remained intact. If the upper portion remains, it is impure. If it covers the lower portion, it is pure. If one cut of part of the armor and made it a link for an ornament, it is susceptible to ritual impurity.", + "A bellows used by goldsmiths, glassmakers, blacksmiths, and glaziers that was divided into two lengthwise, is pure. If it is split widthwise, when it can serve its initial purpose, it is impure. If not, it is pure.", + "When tongs used by barbers, doctors, or glassmakers are divided into two, they are pure. Those used by blacksmiths that are divided are impure. The rationale is that at the outset, they are used to stir coals and in their present state, they can be used to stir coals.", + "When a metal mirror was broken or became scratched, if it does not reflect the majority of the face, it is pure. If it reflects the majority of the face, it is still considered a k'li as it was previously.", + "When either the eye or the point of a needle was removed, it is pure. If an adjustment was made with it so that thread could be wound around it and it could be used as an embroidery needle, it is impure. In contrast, when the eye of a sackmaker's needle is removed, it is impure, because the other end can still be used as a stylus.", + "Different rules apply to a needle around which scarlet thread, gold thread, or the like is wound as is the practice of embroiderers. Whether the eye or the point is removed, it is still impure, because it is not used to sew.", + "When a needle has become rusty, if the rust prevents sewing, it is pure. If not, it is impure.", + "When a sword or a knife become rusty, they are pure. If they are then smoothed or sharpened, they return to their initial impurity. Similarly, the hook on top of a flax spindle that was straightened is pure. If it was bent back again, it returns to its initial impurity.", + "A key that is curved like a knee which is broken in the middle of its curve is pure. Similarly, a key that is shaped like a gamma which is broken at its vertex is pure. In both instances, they can no longer be used to open locks and thus they are not able to be used for their initial purpose.
If the broken portion has teeth and holes, it is impure, because it still can be used as a key. If its teeth are removed, it is impure because of the holes. If the holes are filled, it is impure because of the teeth. If the teeth were removed and the holes filled or the holes were expanded until they were joined, it is pure.", + "The following rules apply when a k'li consists of a rod with a cup on one side used to pick up ash and a fork on the other side used to roast meat. If the cup was removed, it is impure because of the fork's teeth. If the fork's teeth are removed, it is impure because of the cup. Similarly, with regard to a utensil used to paint one's eyes, if the cup with which the dye is collected is removed, it is impure because of the applier used to dye the eye. If the applier is removed, it is impure because of the cup.", + "Similar laws apply with regard to a k'li that has an iron net on one end on which food is roasted and teeth to remove meat from a pot or from a fire on the other end. If the net was removed, it is impure because of the teeth. If the teeth are removed, it is impure because of the net.
The same principles apply with regard to a metal pen which has one end that is used to write and another end that is used to erase. If the writing utensil is removed, it is impure, because of the eraser. If the eraser is removed, it is impure because of the writing utensil. Similar laws apply in all analogous situations provided the remaining instrument can still be used for its initial purpose.
What is implied? When the eraser is removed from a pen, but the writing utensil remains, if it is long enough to reach his knuckles, it is impure because it is possible to hold it and write with it. When the writing instrument is removed and the eraser remains, if its length matches the width of one's hand, it is impure, because one can erase with it. If less remains, it is pure. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When the narrow edge of a hatchet - i.e., the side that a carpenter uses to carve - is removed, it is impure, because of the side used to chop. If the side used to chop is removed, it is impure because of the narrow edge. If the socket into which the handle is inserted is broken, it is pure.", + "When a lance is damaged, it is still considered as a k'li until its major portion is removed. If, however, the socket into which the head of the lance is inserted is removed, it is pure.", + "A plow is also called a malmad. It is comprised of a long, thick beam with something like a sharp peg implanted in its end from above. This metal peg is called a darvan. On the other end below is a metal projection like a spear. The wood that is inserted into it and this iron piece is called a lance.", + "When a metal pipe which is like a tube becomes impure, if it is affixed to a staff or a door and is thus attached to wood, it becomes pure. If it did not contract impurity and it was affixed to a staff or a door, it is susceptible to impurity in its place. For any metal k'li that was fixed to a beam or a wall is susceptible to impurity until its function is changed. Therefore a metal baker's sheet that was affixed to a wall is impure. Similar laws apply in all analogous situations involving other metal objects that were affixed to wooden objects whether containers or flat keilim. They are susceptible to impurity as they were beforehand." + ], + [ + "When wood keilim, leather keilim, or bone keilim are broken, they are purified of their ritual impurity. If one then made a k'li from the broken pieces or one collected the broken pieces and made other keilim from them, these are considered like other pure keilim that had never contracted impurity previously and are susceptible to impurity from the time they were fashioned onward.
All metal keilim that are broken after they contracted impurity regain purity. If one melted them down and made other keilim from them, they return to their previous impurity. A metal k'li cannot become utterly pure unless it was immersed in a mikveh while intact or it remains broken.", + "The return of metal keilim to ritual impurity is a Rabbinic decree. Why did the Sages decree that metal keilim should return to their former impurity? This is a decree, enacted as a safeguard lest a person's k'li contract impurity and he melt it down and make it into a new k'li on that day. If it is considered as pure as is its status according to Scriptural Law, one might come to say: Breaking a k'li purifies it and immersing it purifies it. Just as when it is broken, melted down and fashioned into a new k'li, it is pure on that day, so too, if it is immersed, even though it is intact, one may mistakenly think that it is pure on that day and he will say that it is not necessary to wait until nightfall for keilim to regain purity. Due to this concern, the Sages decreed that they are impure.", + "Whether a k'li contracted impurity from a corpse or another type of impurity and was then melted down, it returns to its former impurity until the ashes of the red heifer are sprinkled upon it and/or it is immersed in a mikveh.
If a k'li contracted impurity from a corpse and the ashes of the red heifer were sprinkled upon it on the third day and afterwards, it was melted down, anotherk'li was made from it and then ashes were sprinkled on it on the seventh day and it was immersed, it is still considered impure. The sprinkling before it was melted down is not linked to the sprinkling after it was melted down. It cannot regain purity unless ashes were sprinkled on it on the third and seventh days and it was immersed while it was a k'li before it was melted down or ashes would be sprinkled on it on the third and seventh days and it was immersed once it was made into a new k'li after it was melted down.", + "The following laws apply when impure iron was mixed with pure iron. If the majority was from the impure metal, it is considered as impure. If the majority was from the pure metal, it is pure. If there were equal amounts, it is impure. Similarly, when mud is mixed with turds and the mixture was fired in a kiln and made into a k'li, if the majority was from the mud, it is susceptible to impurity, because it is an earthenware k'li. If the majority was from the turds, it is not susceptible to impurity.", + "When pure metal keilim were coated with an impure coating, they are impure. If, however, one fashions keilim from an impure coating, they are pure.", + "When the thick side of a hatchet was made from pure iron and its blade from impure metal, it is impure. If the blade was made from pure metal and the thick side from impure metal, it is pure. The status of the entire tool is determined by that of the portion with which work is performed.", + "A pure hatchet that was coated with impure iron is pure.", + "When the mouth of a pitcher was made from impure metal and its base from pure metal, it is pure. When it was made of pure metal and its base from impure metal, it is impure, because the status of the entire implement is determined by that of the container, for it is the portion with which the task is performed.", + "When a metal k'li contracted impurity of Rabbinic origin, e.g., it contracted impurity from a false divinity or the like, then it was broken, melted down, and fashioned into a different k'li, there is an unresolved doubt whether it returns to its former impurity or not.", + "When glass keilim became impure and then broke, they are pure like all other keilim. Even if they were melted down and new keilim were made from them, they do not return to their former impurity. The rationale is that, as we explained, their impurity is primarily of Rabbinic origin. Hence, it was not decreed that they return to their former impurity.
Similarly, if glass utensils were broken, even though the broken pieces are themselves keilim and fit to be used, since they are components of broken utensils, they are not susceptible to impurity, because they do not resemble earthenware keilim.
What is implied? When a glass bowl is broken and one made its base fit to be used as a k'li, the base is not susceptible to impurity, even though it is like a bowl. If one leveled the broken portion and filed it down, it is susceptible to impurity.", + "When the mouth of a small bottle that can be carried with one hand is removed, it is still susceptible to impurity, because one does not use it by inserting one's hand in it, but by pouring from it. By contrast, when the mouth of a large bottle that is held with both hands is removed, it is pure, because it will injure one's hand when it is inserted within it. Similarly, even though a flask of perfume is small, if its mouth is removed, it is pure, because it would injure one's finger when one removes the perfume from it.", + "Large pitchers whose mouths were removed are still considered keilim because they are used for pickling.", + "When the major portion of a glass cup is damaged, it is pure. If a third of the circumference over the major portion of its height is damaged, it is pure. If a hole was made in it and he plugged it with tin or tar, it is pure. When a hole was made in a cup or a bottle, whether in its upper portion or its lower portion, it is pure.", + "When a hole was made in the upper portion of a large pot or a bowl, it is impure. If it is in its lower portion, it is pure. If such utensils are cracked, but can still contain hot liquids just as cold liquids, they are impure. If not, they are pure.", + "Cups that have been chinked, even though their rims scratch a person’s mouth, nevertheless, remain susceptible to ritual impurity.", + "A glass dispenser is pure, because it is like a distributor, for it is not a container.", + "When a glass item is used as a pane, it is pure, even if it can contain liquids, because it was not made to serve as a container. A glass ladle is considered as a container even though when it is placed on a table, it will turn to its side and not serve as a container; it is still susceptible to impurity.", + "When a glass pot is made into a pane, it remains susceptible to impurity. If it was made intentionally for the purpose of sight, i.e., that the objects placed inside of it could be seen from its other side, it is pure. All glass utensils are not susceptible to ritual impurity until the tasks to fashion them are completed, as is true with regard to other utensils." + ], + [ + "In several places, we have already explained that an earthenware container contracts impurity only from its inner space or when moved by a zav. In contrast, all other keilim contract impurity when touched by impurity, but if impurity enters their inner space without touching them, they remain pure.
Thus what makes an earthenware container impure leaves other keilim pure. And what makes other keilim impure, leaves an earthenware container pure, for an earthenware container contracts impurity only from its inner space, as Leviticus 11:33 states: \"Any earthenware container into whose inner space one of these will fall.\" It contracts impurity from its inner space and not from its outer side.", + "Just as it contracts impurity from its inner space, so too, it imparts impurity to food and liquids from its inner space. What is implied?
When food and/or liquids enter the inner space of an earthenware container that contracted impurity, they contract impurity even though they never touched, as ibid. states: \"Everything inside it shall contract impurity.\" Other impure keilim do not impart impurity to an impure k'li unless they touch it.", + "An earthenware container does not impart impurity to keilim - whether earthenware keilim or other keilim - through their entry into its inner space.
What is implied? When there is a large earthenware container with other containers in it and impurity enters its inner space, it contracts impurity, but all the containers inside of it remain pure. If there also were liquids inside of them, the liquids contract impurity because of their presence within the inner space of the large container and they then impart impurity to the smaller containers. It is as the smaller containers say: \"The one that imparted impurity to you did not impart impurity to me, but you imparted impurity to me.\"", + "When impure liquids touch only the outer surface of an earthenware container, its outer surface contracts impurity like other keilim.
When does the above apply? When it is a container that has inner space. If, however, it is an implement that does not have inner space and impure liquids touch it, it is pure. For the outer surface of any earthenware k'li that does not have inner space does not contract impurity from liquids.
If foods or liquids touch the outer surface of an impure earthenware container, they are impure. Earthenware containers and other keilim are governed by the same laws in this context. For when foods or liquids touch any impure utensil whether on its inner surface or its outer surface, they contract impurity.", + "The same laws that apply when impurity enters the inner space of an earthenware container apply when one turns it over, covering impurity that is lying on the ground and serving as a tent over it, for the impurity is within its inner space. According to the Oral Tradition, it was taught that the phrase, ibid., \"into whose inner space\" also includes containers that serve as tents.", + "When there is a pit with the carcass of a crawling animal inside of it and an earthenware container is turned over the pit, it does not contract impurity. For the phrase \"Within its inner space\" implies that the impurity itself must enter its inner space.
For this reason, if the carcass of a crawling animal is found beneath the earth below an oven, the oven is pure, for we assume that it was alive when it fell into the pit and it died while in that pit. Similarly, if a needle or a ring is found beneath the earth below an oven, the oven is pure even though any keilim that are found are considered impure, as we explained. For we assume that the keilim were there before the oven was placed there and the oven was built over them without them having fallen inside of it. If these keilim were found in the ash removed from the oven, the oven is impure, because there is nothing on which the person can base a supposition for leniency.
The following laws apply if these keilim were found in the earth below an oven; they were visible, but did not enter the inner space of the oven. If when one bakes dough, they will touch it, the oven is impure as if they were within its inner space. If not, the oven is pure as if they were beneath the earth below it. Concerning what type of dough was this said? An ordinary dough that was neither overly soft, nor overly firm.", + "The following laws apply if the carcass of a crawling animal was found in the eye of an oven, the eye of a range for two pots, or the eye of a range for one pot. If the crawling animal was within the inner edge of the hole or further toward the outside, the oven or range is pure, because it did not enter the inner space of the oven or the range. Instead, it is suspended below the thickness of its walls. The oven or the range is pure even if an olive-sized portion of a human corpse is found in that place unless the opening of the eye is a handbreadth. In the latter instance, the oven would be impure because a hole of that size brings impurity to the inner space of the oven, as explained with regard to the impurity of a human corpse.", + "When the carcass of a crawling animal is found in the place where wood is placed, if it is found from the inner edge of the range and further outward, the range is pure. If it is found in the place where the bath attendant sits or the dyer sits, or the place where those who cook olives sit, everything is pure.", + "Neither an oven, a range, nor other places of cooking contract impurity unless the impurity is found from the sealing and inward.", + "There are earthenware containers from which homeowners drink water that have an earthenware screen in their center and projections like a comb above that screen. It is called a tzirtzur. If impurity entered the space enclosed by the comb above the screen, the entire k'li is impure, for this is \"the inner space\" of this container.", + "The following laws apply when there is an earthenware container that has three walls, one further inside than the other. If the interior wall was the highest and impurity entered its inner space, all foods and liquids that are in the space between the inner wall and middle wall or the outer wall are pure. If the middle wall was the highest and its inner space became impure, the area from this wall inward is impure. The area outside of it is pure. If the exterior wall was the highest and its inner space became impure, everything is impure. If the walls are of the same height, any enclosure whose inner space contracts impurity is impure and the remainder are pure.", + "If several frying pans are placed one inside the other and their rims are of the same height, should the carcass of a crawling animal be found in the uppermost frying pan or the lowest one, the frying pan containing the carcass is impure and the other frying pans and the food inside of them are pure.
If all of the frying pans had a hole that would allow liquid to seep in and the carcass was in the uppermost one, all of the foods and liquids in all the frying pans are impure, because the impurity is considered in the inner space of all of them, as will be explained. If the impurity was in the bottom one, it is impure and all the others are pure, because the carcass of the crawling animal did not enter the inner space of the uppermost one and the rim of the lowest one is not higher than it, so that it would impart impurity to all the food and liquids contained in it.
If the carcass was located in the uppermost one and the rim of the lower one was higher, the uppermost one is impure, because the carcass is located within it. Similarly, the bottom one is impure, because its rim is higher and thus the carcass is in its inner space. The remainder of the frying pans that are located in the bottom one are pure, because an earthenware container does not impart impurity to other keilim inside of it. If there was liquid that could be felt between the frying pans, any pan that has liquid on it contracts impurity. For the liquid contracts impurity because of its presence in the inner space of the bottom pan whose edges extend above the higher pan. It then imparts impurity to the pan that it touches.", + "When an earthenware tabletop had bowls attached to it from the time that it was initially made, although it is all a single k'li, if one bowl contracts impurity, they all do not contract impurity. If the table top has an upraised border, all of the bowls are considered in its inner space. Thus if one contracts impurity, they all become impure. Similar laws apply to an earthenware spice box and a split inkwell that are made in analogous manner.", + "When one of the compartments of a wooden spice box contracts impurity from liquids, the remainder of its compartments do not contract impurity. If it has an upraised border and thus all of the compartments are considered within its inner space and one of them contracts impurity from liquids, they all contract impurity, for it is considered as a single container and when the inner space of a container contracts impurity from liquids, the entire container becomes impure.
If the compartments were attached to it by nails, they are considered as joined both with regard to contracting impurity and with regard to sprinkling the ashes of the red heifer. If they are merely wedged together, they are considered as joined with regard to contracting impurity, but not with regard to sprinkling the ashes of the red heifer. If the compartments could be easily removed and returned, they are not considered as joined, neither with regard to contracting impurity, nor with regard to sprinkling the ashes of the red heifer." + ], + [ + "Any entity that protects from ritual impurity as a sealed covering in a structure that is impure because of a human corpse, protects from ritual impurity as a sealed covering in the inner space of an earthenware container. If it can prevent an entity from contracting ritual impurity from a severe form of impurity, i.e., a structure that is impure because of a human corpse, it can be assumed that it will also prevent impurity in the more lenient instance of an earthenware container. Any entity that does not protect from ritual impurity in a structure that is impure because of a human corpse, does not protect from ritual impurity in the inner space of an earthenware container.", + "Just as a sealed covering does not prevent impurity from escaping in a structure that is impure because of] a human corpse, so too, it does not prevent impurity from escaping into the inner space of an earthenware container.
What is implied? If a pot was filled with food and liquids and sealed closed and placed in an impure oven, the pot and its contents are pure. When the pot contained the carcass of a crawling animal or impure liquids, even though it is sealed closed, if it is placed in the inner space of an oven, the oven contracts impurity. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When an impure ring was enclosed within a brick or an impure needle was enclosed within a block of wood that fell into the inner space of an earthenware container, it contracts impurity. Even though a loaf of bread that is terumah that would touch this wood or brick would be pure, these articles impart impurity to an earthenware container by virtue of their presence in its inner space.", + "When a rooster swallows the carcass of a crawling animal or flesh from a human corpse and falls into the inner space of an oven, the oven is pure. If the rooster dies there, the oven contracts impurity. The rationale is that the fact that these entities were swallowed by a living being generates protection from the impurity in an earthenware container, just as it generates protection from impurity in a structure that is impure because of a human corpse.", + "Entities in a person's mouth or in the folds of his body are not considered as swallowed.
What is implied? A person had impure liquids in his mouth. If he closes his mouth and inserts his head into the inner space of an earthenware container, he imparts impurity to it. Similarly, if a pure person who had food and liquids in his mouth inserted his head into the inner space of an impure oven, the food and the liquids in his mouth contract impurity. If he had a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal and inserted it in the inner space of an oven, the oven contracts impurity even though the source of impurity is found in the folds of the person's body.", + "When a sponge absorbed impure liquids, even though its surface is dry, if it fell into the inner space of an earthenware container, it imparts impurity to the container, because ultimately, the impurity will emerge. Similar laws apply to a piece of turnip or a reed.
When shards that were used for impure liquids became dry and fell into the inner space of an earthenware container, they do not impart impurity to it. If they fell into an oven and it was heated, they impart impurity to it, because ultimately, the liquids will emerge.
When does the above apply? With regard to impure liquids of a lesser severity. When, however, the impurity of the liquids is severe, e.g., the blood of a woman in the nidah state or her urine, if it is possible that they will emerge and the person is concerned that they emerge, they impart impurity to the oven even if was not heated. If he is not concerned that they emerge, they do not impart impurity until the oven is heated and the liquid emerges.
Similarly, when new olive dregs that come from impure liquids are used as kindling fuel for an oven, it contracts impurity, for, ultimately, the liquids will emerge. If, however, the olive dregs are old, the oven is pure. When are dregs considered old? After twelve months. When, however, it is known that liquids will emerge from the dregs when the oven will be heated, the oven contracts impurity when heated even if the dregs are three years old.", + "Even though an earthenware container was divided with a partition extending from its rim until its bottom, if impurity enters the inner space of one of the portions, the entire container contracts impurity. The rationale is that it is not common practice for people to divide earthenware containers as they divide structures. Therefore, if an oven is divided with boards or curtains and the carcass of a crawling animal is found in one place, the entire oven is impure.", + "When a container in which impurity was located was inserted into the inner space of an earthenware container, if the edge of the impure container extends outside the earthenware container, the earthenware container is ritually pure even though the impurity is positioned inside of it, for Leviticus 11:33 states: \"Into whose inner space one of these will fall.\" Implied is that the presence of impurity in the inner space of a container conveys impurity but not its presence in the inner space of a container in the inner space of a second container.", + "A similar concept applies if there was an impure earthenware container and another container holding food or liquids was inserted into its inner space. If the edges of the other container extend beyond the impure earthenware container, the food and the liquids remain pure. This is derived from the continuation of the above verse: \"Everything in its inner space shall contract impurity,\" i.e., \"in its inner space,\" and not in the inner space of a container in its inner space.
What is implied? When a bee-hive shaped container, a basket, a pot, a flask, or the like contained the carcass of a crawling animal and then one lowered the basket or the like into the inner space of a barrel or into the inner space of an oven, even though the carcass of the crawling animal is positioned inside the inner space of the barrel or the oven since the edge of the basket or the flask extends above the edge of the barrel or the edge of the oven, the barrel or the oven is pure. In such a situation, if there were pure food or liquids in a flask, in a pot, or the like and one lowered them into the inner space of an impure oven or barrel, the food and liquids are pure.
If, however, the bee-hive shaped container, the basket, the flask, or the like had a hole, they do not save entities from ritual impurity. Instead, if they contained the carcass of a crawling animal and they were lowered into the inner space of a pure earthenware container, it contracts impurity. If there were pure food or liquids and one lowered them into the inner space of an impure earthenware container, the food and the liquids contract impurity.
How large must the hole be for these laws to apply? In keilim that can be purified by immersion: large enough for an olive to fall out. If it was an earthenware container made to hold foods, the measure of the hole is: enough for olives to fall out. If it was intended to hold liquids, the measure is: enough for liquids to seep in when the container is placed in them. If it was made for both these purposes, it is judged stringently and when this earthenware container has a hole large enough for liquids to seep in, it does not save entities from impurity when inserted in the inner space of an earthenware container.", + "The following rules apply if one sealed a hole in an earthenware container with tar. If the carcass of a crawling animal was in such a container and it was lowered into the inner space of a pure oven, the oven contracts impurity. For a sealed covering does not protect entities from contracting impurity, as we explained.
If, however, this container held pure food or liquids and it was lowered into the inner space of an impure oven, the food and the liquids are pure, because the hole has been sealed. When holes in all other types of containers were sealed close with tar and the like, they do not protect their contents from contracting ritual impurity from an earthenware container.", + "When a bee-hive shaped container has an opening, even though the opening was closed with straw, it no longer protects its contents from contracting impurity from an earthenware container, because it is not a container.", + "Although a flask or stone container was opened to the extent that a pomegranate would fall from them - and thus they were no longer considered in the category of keilim - they still save entities from contracting impurity due to their presence in the inner space of an earthenware container, provided the opening is above the outer edge of the earthenware container and the receptacle is lowered within the inner space of the earthenware container.", + "When a simple hide or the like is hanging into the inner space of an earthenware container or into the inner space of an oven and there is a carcass of a crawling animal on the hide, the oven contracts impurity. If the carcass was inside the oven, any food or liquids on the hide are impure. The rationale is that the only type of entity that can prevent impurity from spreading due to the inner space of an earthenware container is a container that has a receptacle, e.g., a basket, a bin, or a flask.", + "When there is impurity in the inner space of an earthenware container and there was another pure earthenware container turned upside and resting on the impure container, even though their inner space is combined, the impure one is impure and the pure one is pure. This same ruling applies if the impurity was attached to the wall of one container and it was overturned and resting on a pure container. The rationale is that the impurity itself has not entered the inner space of the pure earthenware container.
Therefore, if a barrel that was filled with pure liquids was found below an oven and the carcass of a crawling animal fell into the oven, the barrel and the liquids are pure, even though the inner space of the oven is combined with the inner space of the barrel. Similarly, if the barrel is turned facing the opening of the oven and its mouth opens to the inner space of the oven, even the liquid at the base of the barrel is pure." + ], + [ + "An earthenware container does not become susceptible to ritual impurity until the tasks necessary to finish it are completed.
When are the tasks necessary to finish it completed? When they are fired in a kiln. An oven: When it is heated to bake donuts. A range with two openings: When it is heated so that a stirred egg can be baked over it in a frying pan. A range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "When one has begun building an oven, if it is large, once one has begun building it for four handbreadths and heats it, it is susceptible to impurity. If it is small, once one has begun building it a for a handbreadth and heats it, it becomes susceptible to impurity. A range with two openings, becomes susceptible to impurity, once one has begun building it for three fingerbreadths and heats it. With regard to a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "When an oven was heated from behind, heated in the shop of the craftsman, or heated unintentionally, since it was nevertheless heated, it is susceptible to impurity. An incident occurred when a fire broke out in an oven in a village. The incident was brought before the court for a ruling and it determined that it is susceptible to impurity.", + "When an oven was heated to roast food in it, it is susceptible to impurity. When it was heated to whiten bundles of flax, it is pure, because he is not doing work that affects the substance of the oven.", + "When an oven was divided into half and one of its portions was heated and then contracted impurity from liquids, that portion is impure, but the other portion remains pure. If it contracted impurity from the carcass of a crawling animal or other similar impurities of Scriptural origin, everything is impure. The thickness of the partition separating them is impure.
If they were both heated and only one portion contracted impurity from liquids in its inner space, we divide the thickness of the partition. That which is used by the impure portion is impure; that which is used by the pure portion is pure.
When does the above apply? When it was divided and then heated. If, however, it was heated and then divided, if only one of them became impure, even only due to liquids, everything contracts impurity.", + "An oven or a range made from stone is always pure. A metal one is pure with regard to the laws of an oven or a range. This is derived from Leviticus 11:35 which states that an impure oven \"must be smashed,\" i.e., these laws apply to an entity that can be smashed. A metal oven or range, is, however, susceptible to the impurity of a metal k'li.
What is implied? Such ovens and ranges do not contract impurity due to the presence of a source of impurity within their inner space, nor do they contract impurity when attached to the ground as an earthenware oven or a range does. And if a source of impurity touches them even from the outside, they contract impurity like all metal keilim. If they contract impurity from a human corpse, they become a primary source of impurity and they can regain purity after contracting other types of impurity through immersion in a mikveh.", + "When a metal oven was perforated, blemished, or cracked and one patched it with clay or one made it a coating or an upper surface of clay, it contracts impurity as an earthenware oven does.
How large must the hole be for the above law to apply? Large enough for fire to emerge through it.
Similar concepts apply with regard to a metal range. If pot-rests of clay are made for it, it contracts impurity as an earthenware range does. If one smears clay on a metal range, whether inside or outside, it is still not susceptible to impurity.", + "Although an earthenware oven is not fixed to the ground - even if it is hanging from the neck of a camel - it is susceptible to ritual impurity as an earthenware oven is, as implied by ibid.: \"They are impure,\" i.e., in any place they are located.", + "A furnace used by smelters of metal that has a place where a pot can be placed contracts impurity as a range does. Similarly, if a range used by glassmakers has a place where a pot can be placed, it contracts impurity as a range does.", + "A furnace used to produce lime, glass, or pottery, is pure. An oven with an opening at its side - if it has a border at its side, it is susceptible to impurity.", + "The following laws apply when stones were joined to each other and formed into an oven. If one made a coating for it on the inside and on the outside, it is considered as an oven in all contexts and contracts impurity from the presence of a source of impurity within its inner space. If it was coated from the outside alone, it contracts impurity from contact with a source of impurity, but not from the presence of a source of impurity within its inner space.
If stones were connected to an oven, but were not connected to each other, they contract impurity together with the oven. If they were connected with each other, but were not connected to the oven, they are like a tira. If one dug in the earth and fashioned a tira of earth, it is pure. A tira of a range is pure.", + "When two barrels and two frying pans are combined to make a range, they contract impurity from the presence of a source of impurity within its inner space and from contact with a source of impurity. The inner space of the barrels is pure. The thickness of the walls of the barrels is divided: That which serves the range is susceptible to impurity; that which serves the inside of the barrels is pure.", + "When a person affixes the three earthenware stands of a trivet in the earth and connects them with clay so that he can place a pot on them, they are susceptible to impurity like a range. If he affixed three pegs in the earth so that he can place a pot on them, even though he used clay to make a place on which the pot would sit, they are pure, like a metal range. Similarly, stones that were not coated with clay on which one places a pot are not susceptible to impurity. It is like they are a stone range.", + "When a person makes two stones into a range and connects them with clay, they are susceptible to impurity. If he connected one with clay but he did not connect the other with clay, it does not contract impurity.", + "When a person rests a pot on a stone and on an oven, on it and on a range with an opening for one pot, or it and on a range with an opening for two pots, it is susceptible to impurity. ...On it and on a wall or on it and on a rock, it is not susceptible to impurity.", + "With regard to a range made by a cook - in which instance, one stone is placed at the side of another stone, and then another is placed at its side in a continuous chain and they are all connected with clay: If one of them contacts impurity, they all do not contract impurity.", + "The following rules apply when there are three stones that were connected with clay and were made into two ranges, whether they were connected to each other and not connected to the ground or connected to the ground and not connected to each other. If one of the two ranges contracts impurity, the portion of the middle stone which serves the impure range contracts impurity. The portion which serves the pure range, by contrast, remains] pure. If one removed the outer stone of the pure range, the middle stone has been definitively classified and is impure in its entirety. If the outer stone of the impure range is removed, the middle stone is purified in its entirety.
The following rules apply if both ranges contracted impurity. If the middle stone is large, one allocates a portion large enough for a pot to be placed down on it on one side for one range and a portion large enough for a pot to be placed down on it on the other side for the other range, but the remainder of the stone is pure. If it was small, everything contracts impurity.
If the middle stone was removed, different laws apply: If a large pot can be placed down on the two outer ones, the range is impure. If they are further apart, the range is pure. If one returned the middle stone, everything is pure as it was. If one coated it with clay, it is susceptible to ritual impurity in the future, provided one heats each of them sufficiently to cook an egg.", + "When two stones were made into a range and contracted impurity, but afterwards one added one stone to the stone on one side and another stone to the stone on the other side, half of each of the two stones from the first range is impure and half is pure. If the two pure stones that were added were later removed, the two stones of the first range return to their initial impurity.", + "An earthenware heating counter that has receptacles in which a mixture of ash and coals were placed and which were used for pots is pure with regard to the laws pertaining to a range, but it is susceptible to impurity as a k'li with a receptacle. Therefore, if it was attached to the ground, it is pure as are other keilim. And if it has a hole, it is not susceptible to impurity like other keilim. These laws do not apply to a range.
An entity that touches the sides of the counter does not contract impurity like one which touches a range. Its wide portion where one can sit while the food is cooking contracts impurity if the counter contracts impurity.
Similarly, if one turned over a basket and built a range on top of it, it contracts impurity according to the laws pertaining to a wooden k'li and not according to those applying to a range. Therefore, it does not contract impurity from the presence of a source of impurity in its inner space as a range does." + ], + [ + "The remnants of a larger oven are four handbreadths. The remnants of a small oven are its larger portion.
What is implied? If a large oven is broken, as long as four handbreadths remain, it is susceptible to impurity. And if a small oven is broken, as long as its larger portion remains, it is susceptible to impurity. Similarly, if a large oven contracted impurity and it was smashed to the extent that less than four handbreaths remain, it is pure. A small oven becomes pure when less than its larger portion remains. If more than four handbreadths of a large oven remain or the larger portion of a small oven, it remains impure.
The remnants of a range with two openings are three handbreadths. For a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "How can the owner restore the purity of an oven that contracted impurity that he does not want to destroy? It should be divided into three portions and the coating removed from the shards so that each shard is standing on the earth without a coating of clay.
If he divided it in two, leaving one large portion and one smaller portion, the larger portion is impure and the smaller portion is pure. If they are both of equal size, they are both impure, because it is impossible to make an exact determination which is larger. When, by contrast, an earthenware tabletop with a wall was divided in two equal portions, they are both pure. If one was larger and one smaller, the larger one is impure.", + "When an impure oven is divided into three portions and one is as large as the other two, the large portion is impure.
The following laws apply if such an oven was cut into circular portions, widthwise. If the height of every ring was less than four handbreadths, it is pure. If, afterwards, one arranges the rings one on top of the other and coats them with clay, making them into an oven as they were before, it is as if he made a different oven. It is susceptible to impurity only from the time it was reconstructed, provided it was heated to the extent that doughnuts could be baked in it after it was coated with clay.
If one separated the clay coating from the substance of the oven itself and placed sand or pebbles between the rings and the coating, it never becomes susceptible to impurity. Concerning this type of oven, it was said: A woman who is a nidah and one who is pure may both bake inside of it and everything is pure.
If it has one ring that is four handbreadths high and that ring contracts impurity through physical contact with a source of impurity and not from the presence of impurity within its inner space, the remainder of the rings are pure.", + "The following rules apply when an oven comes cut in pieces from the craftsman's shop and one makes supports for it so that they will be joined together as a single entity. If one placed them there while it was pure and it contracted impurity, when one removes the supports, it regains purity. Even after he returns them, it remains pure. If one coated the portions of the oven with clay, they become susceptible to impurity from that time onward. It is not necessary to heat the oven, because it was already heated the first time it was assembled.", + "When an oven was cut into rings, sand placed between each ring, and the entire structure coated with clay from the outside, it is susceptible to ritual impurity.", + "A pit used by Arabs - i.e., one digs in the earth, coats the pit with clay, and bakes in it - is governed by the following rules: If the clay could stand independently, it is susceptible to ritual impurity. If not, it is pure.", + "When one brings earthenware shards and sticks them together and forms an oven from them, making a coating for them from the inside and from the outside, after he heats it, it becomes susceptible to impurity, even though none of the shards is of the size required.", + "When one removed the base of a large barrel and made it into an oven, coating its exterior with clay, it is pure even though its walls are capable of containing the required amount. The rationale is that once an earthenware container is classified as not being susceptible to impurity, it never becomes susceptible again unless one makes it into an oven and coats it on the inside and on the outside.", + "When there is an oven with cracks for which a coating was made for each of the pieces, but the place of the cracks was left open, it is not susceptible to impurity. If clay, lime, or gypsum were placed on the cracks, it is susceptible to impurity. If one patched it with a paste made from ground earthenware and water, tar, sulfur, beeswax, yeast, dough, or animal turds, it is pure. This is the general principle: An entity from which an oven is not usually made is not considered as being sufficient to patch the cracks.", + "When the crack in an oven is positioned in a corner, even though one smeared clay at the sides, it is pure.", + "When a shelf outside an oven was placed in a corner in order to bake with it, it is pure. If it comprises the majority of the oven, it is susceptible to impurity.", + "The following rules apply when a person filled half of an oven with earth. If the oven contracted impurity from its inner space alone, only the portion above the earth contracts impurity. If it contracted impurity from contact with a source of impurity and the impurity touched its inside, the entire oven contracts impurity, even the portion below the earth.", + "The term kirah refers to a range with a place for two pots to rest; the term kopach refers to a range with a place for one pot to rest. Therefore if a kirah is divided lengthwise, it is pure. If it is split across its width, it is still susceptible to impurity. When, by contrast, a kopach is split, it is pure whether it is split lengthwise or widthwise.", + "The following rules apply when there is an opening in the upper surface of the base used by homeowners placed below a range. If the opening is less than three handbreadths deep, the range is susceptible to impurity, because if the kindling fuel is less than three handbreadths from the bottom of the range, a pot placed above will cook. If the opening is three handbreadths or more deep, it is not susceptible to impurity, because the fire will be too far from the pot and it will not cook.
If one places a stone or a rock over the opening, the range is still pure. If one coated the stone with clay, it becomes the base of the range and the range is susceptible to impurity in the future." + ], + [ + "All accessories of keilim are considered as the k'li itself. If the k'li contracts impurity, an accessory that is required to enable it to be used also contracts impurity. If the accessory is not required to enable it to be used, it is pure, as will be explained. Therefore when a stone protrudes a handbreadth from an oven or three fingerbreadths from a range with a place for two pots, it is considered as connected. Hence, if the oven or the range contract impurity, these stones also do. If foods or liquids touch these stones, they contract impurity. If they touch a place that is beyond a handbreadth from an oven or beyond three fingerbreadths from a range, they are pure.", + "When a range with a place for one pot was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "With regard to the extra layer of earth placed on top of an oven: that of homeowners is pure; that of bakers is susceptible to impurity like the oven is, because it is used as support for a spit. A similar law: an addition built around a pot used by those who cook olives is impure. One used by dyers is pure.", + "The \"crown\" of a range is pure. The following laws apply to the tira of an oven, i.e., a place built at the side of an oven where a loaf is placed when it is removed from the oven. If it is four handbreadths high, it contracts impurity together with the oven. If it is less than four handbreadths high, it is pure, because it is not connected to the oven. If it was connected to the oven, even on three stones, it can contract impurity.", + "The following laws apply to a place at the side of a range for a cruse of oil to be stored, for spices to be stored, or for a lamp to be placed. If the range contracted impurity by contact with a source of impurity, all of the above also contract impurity. If the range contracts impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space, they do not contract impurity, because they are considered as joined to the range only by Rabbinic decree. Therefore our Sages made a distinction in this regard, so that terumah and sacrificial food that come in contact with it should not be burnt.
Similarly, any object concerning which it is stated that it contracts impurity through contact with a source of impurity, but it does not contract impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space is considered as connected to an object that is fully susceptible to ritual impurity only according to Rabbinic Law. A distinction was made in its regard so that consecrated foods should not be burnt because of it, but instead, they should be held in abeyance.", + "The open space in front of a range is considered as joined to the range when it is elevated three fingerbreadths above the ground. If either the range or its open space contracts impurity either due to the presence of a source of impurity in its inner space or through contact with a source of impurity, the other entity also contracts impurity.
If the open space was lower than that and one contracted impurity through contact with a source of impurity, the other entity also contracts impurity. If, however, one contracts impurity only due to the presence of a source of impurity in its inner space, the other entity is not impure. The rationale is that it is only considered as connected according to Rabbinic decree.
When the open space in front of a range was separate from it, when it is three fingerbreadths high, it is considered as joined to the range, both with regard to impurity stemming from contact with a source of impurity or the impurity that arises due to the presence of impurity in its inner space. If it was lower than this or the open space was flat and did not have a border, it is not considered as joined to the range. If the range contracts impurity - whether due to the presence of a source of impurity in its inner space or through contact with a source of impurity - the open space is pure. Conversely, if the open space contracts impurity, the range is pure.", + "The following laws apply with regard to trivets on which a pot is placed on a range. If each of them was three fingerbreadths high or less, if the range contracts impurity - whether through contact with a source of impurity or due to the presence of a source of impurity in its inner space - all three contract impurity. Similar laws apply if there are four protrusions on which a pot is placed.
If one of the protrusions of the trivet is removed, a slight leniency is granted. If the range contracts impurity from contact with a source of impurity, the two remaining protrusions also contract impurity. But if the range contracts impurity due to the presence of impurity in its inner space, the protrusions do not contract impurity.
If at the outset only two protrusions - one opposite the other - were made to support a pot on a range, similar laws apply. If the range contracts impurity from contact with a source of impurity, the protrusions also contract impurity. But if the range contracts impurity due to the presence of impurity in its inner space, the protrusions do not contract impurity.
When the trivet was more than three fingerbreadths high, the portions that are three fingerbreadths high and lower contract impurity together with the range whether through contact with a source of impurity or due to the presence of a source of impurity in its inner space. The portions higher than three fingerbreadths contract impurity together with the range if it contracts impurity through contact with a source of impurity. If, however, it contracts impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space, it does not contract impurity with it.
If the protrusions are removed from the rim of the range, when they are located within three fingerbreadths of the rim, they contract impurity together with the range whether through contact with a source of impurity or due to the presence of a source of impurity in its inner space. When they are located beyond three fingerbreadths from the rim, they contract impurity together with the range if it contracts impurity through contact with a source of impurity. If, however, it contracts impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space, the protrusions do not contract impurity with it.
We are not extremely meticulous with regard to these measurments, for they are all of Rabbinic origin." + ], + [ + "An earthenware k'li is not susceptible to ritual impurity unless it has a receptacle and was made with the intent that it serve as a receptacle. If, by contrast it does not have a receptacle or even if it has a receptacle, but it was not made to serve that purpose, it is not susceptible to impurity at all, neither according to Scriptural Law, nor Rabbinic decree. Accordingly, a chair, a bed, a bench, a candelabra, or a table made of earthenware or any similar k'li that does not have a receptacle are not susceptible to impurity.
Similarly, a large pipe even though water passes though it, and even it is curved, and even when it holds water, is pure, because it was not intended to contain water, but rather that the water should pass through it. Similarly, a barrel used by swimmers is not susceptible to impurity. This ruling also applies to a cask at the side of the base of a large barrel , because it was made to serve as a handle for those who carry the large barrel and was not intended to serve as a receptacle.", + "A lantern that has a receptacle for oil is susceptible to ritual impurity. If it lacks one, it is pure. Similarly, a potter's frame that has a receptacle is susceptible to impurity.", + "A homeowner's funnel is pure. A perfumer's funnel is susceptible to impurity, because he turns it on its side so that his customers can smell the fragrance.", + "Covers for jugs of wine, jugs of oil, and barrels are pure, for they were not made to serve as receptacles. If a cover was altered so that it could be functional, it is susceptible to impurity.", + "When the cover of a frying pan has a hole or a protrusion on its top, it is pure. If it does not have a hole or a protrusion, it is susceptible to impurity, because a woman will use it to drain off the sauce in which vegetables were cooked. This is the general principle: Anything that serves an earthenware container while it is turned upside down is pure.", + "A titrus, even though it has holes and water drips out from them, is nevertheless susceptible to impurity, because the water collects at its sides, and they are intended to serve as receptacles.", + "An earthenware torch into which patches of cloth and oil are placed to burn, is susceptible to impurity. Similarly, a receptacle that is placed under a lamp to collect drops of oil is susceptible to impurity.", + "A base that is placed under containers to collect the liquids that flow from the container is susceptible to impurity.", + "A boat made of earthenware, even though it serves as a receptacle, is not susceptible to impurity. The rationale is that a boat is not in the category of the keilim mentioned in the Torah. This applies whether it is made of earthenware or of wood and whether it is large or small.", + "Whenever keilim have been broken and their form has been destroyed, their broken fragments are not susceptible to impurity even if those fragments are functional with the exception of the fragments of earthenware containers. With regard to them, we follow the principle: If there is an earthenware fragment that can serve as a receptacle, it is susceptible to impurity. This is derived from Leviticus 11:33 which states: \"Any earthenware container.\" According to the Oral Tradition, it was understood that this phrase was mentioned only to include the broken shards of earthenware containers.
When does the above apply? When the earthenware shard has a receptacle that can hold liquids when the shard is resting on its base and not leaning. If, however, it is fit to hold liquids only when it is leaned against a support, it is not susceptible to impurity.", + "When an earthenware container cannot rest on its base because of a handle or it has a protrusion and the protrusion causes it to lean to one side, it is pure even though the handle was removed or the protrusion was broken. The rationale is that whenever an earthenware container is considered as pure for even one moment, it is never susceptible to impurity again.", + "When there is an earthenware container that has a pointed base, e.g., a basin with a pointed base, that was broken and its base is still able to serve as a container, even though the base cannot hold liquids unless it is supported, e.g., the bases of containers used to draw water and the bases of goblets, they are susceptible to ritual impurity, for this is the way they were made at the outset, that their bases would contain liquids when they would be supported or held.", + "How much liquid must the broken pieces of an earthenware container be able to contain to be susceptible to impurity? When the container while intact was between the size that would enable it to contain enough liquid to rub on a small person and the size of a barrel that could container a se'ah or close to that and it was broken, if the shards - either from the base or the wall - were able to contain a revi'it, they are susceptible to impurity.", + "If the vessel was a large barrel that could contain between a se'ah and two se'ah or more, if the shard that remains is large enough to contain half a log, it is susceptible to impurity. If originally the vessel was extremely large - from a barrel that could contain two se'ah until a large vat - and it broke, if a shard that remained could contain a log, it is susceptible to impurity. If the shards would contain less than these measures, they are not susceptible to impurity.", + "When a small earthenware container, e.g., a cruse or the like, breaks, but there remains from its bottom a shard that can hold even the slightest amount of liquid when resting on its base, even though it is very narrow, as thin as possible for a small container, it is susceptible to impurity. If a shard from its walls that could contain liquids remains, it is not susceptible to impurity. The rationale is that the walls of these containers and the like are fundamentally flat; they do not have a hollow that is apparent. Thus they are like flat earthenware implements.", + "The prevailing assumption is that wherever shards are found, they are pure except those found in a potter's workshop, because the majority of those are considered as bases for keilim. And a base for an implement is susceptible to impurity even if it is a broken vessel." + ], + [ + "To what degree is it necessary for an earthenware utensil to be broken so that it can no longer serve as an effective container and, hence, have its impurity nullified if it was impure or no longer be considered as susceptible to impurity if it was pure?
For a container made for food - when it has a hole through which olives can fall. For a container made for liquids - when it has a hole through which liquids can seep in; i.e., when it is inserted into liquids, the liquids will seep into the container through the hole. If it was made for both foods and liquids, it is judged stringently and it is susceptible to impurity unless it has a hole large enough for olives to fall through.
The measure \"enough for liquids to seep out\" was stated only with regard to a base for containers, because it is made to collect liquids that flow from containers and if liquids seep from it, it no longer serves its function.", + "There are five categories applicable with regard to an earthenware container:
a) if it has a hole through which liquids can seep out, it is pure with regard to contracting impurity as a base for containers, but it is still considered a container with regard to the consecration of water for the ashes of the red heifer;
b) if it has a hole that allows liquid to seep in, it is no longer considered as a container with regard to the consecration of water for the ashes of the red heifer, but it is still considered a container with regard to making produce subject to ritual impurity because of the liquids contained within it, as we explained;
c) if it has a hole large enough for a small root to emerge from it, the water it contains do not make produce subject to ritual impurity because the liquids contained within it are considered as if they are not in a container; nevertheless, it is still considered as a container with regard to holding olives and hence, it is susceptible to impurity;
d) if it has a hole large enough for olives to fall through, it is pure and it is regarded as a k'li made from animal turds or stone that is not susceptible to impurity, nevertheless, it is still considered as a container with regard to saving its contents when sealed closed in a building where a corpse is located unless its larger portion is broken, as we explained in Hilchot Tum'at Meit.", + "The size of a hole necessary for a barrel not to contract impurity is one through which nuts would fall. The size of a hole necessary for a frying pan or a pot not to contract impurity is one through which olives would fall. Similarly, even when an earthenware kneading trough is large and contains 40 se'ah of liquids, if it has holes large enough for olives to fall through, even though one turns it on its side and kneads with it, it is pure, for it was not made with this intent at the outset.", + "The size of a hole necessary for a cruse and a container not to contract impurity is one through which oil can seep through. The size of a hole necessary for a pitcher not to contract impurity is one through which water can seep in.", + "When the opening of a lamp is removed, it is pure. A lamp of earth whose mouth was fired by the wick is not susceptible to impurity and is not considered as an earthenware container until the entire lamp was fired in a kiln like an earthenware container.", + "When a barrel is broken, but it can hold liquids when it is turned on its side or if it was split and it is like two kneading troughs, it is still susceptible to impurity. If it became cracked and cannot be carried while holding half a kab of dried figs, it is pure.", + "When the handles of a barrel are removed, it is considered as a base placed under a container. This is true even if only one handle was removed. If it was cracked below its handles, even though its handles are intact, it is also considered only as a base. If initially it was made without handles, it is considered as a barrel.", + "The following laws apply when a barrel became cracked in the oven and thus two bases for containers were produced. If it cracked after the work necessary to fashion it was completed, each of the bases is susceptible to ritual impurity. If it was cracked before the work necessary to complete it was finished and afterwards, it was fired in the kiln, it is pure.
How can this matter be determined? If the broken pieces were flat and the clay was red beneath the surface, it can be assumed that it was broken before the work necessary to fashion it was completed. If the broken pieces were not flat and the clay was not red beneath the surface, it can be assumed that it was broken after the work necessary to fashion it was completed. Hence it is susceptible to impurity like other broken earthenware containers that are fit to be used.", + "When a base to be placed under containers is cracked and it is not suitable to hold liquids, it is pure even though it is still suitable to hold food. The rationale is that it is made only to collect liquids that seep out as we explained. If it would leak, it would be useless, because a base is not placed under another base.
Similarly, a base that is broken or divided into two is pure, because it was not said that the remnants of remnants are susceptible to impurity. Instead, it is only the remnants of earthenware containers themselves that are susceptible to impurity.", + "If there are protrusions emerging from a base, whether it is resting upright or leaning on its side, whenever the protrusions can hold olives if the base is filled with olives, it contracts impurity when the base is touched by impurity and when impurity enters the inner space opposite it. If it cannot hold olives, it contracts impurity when the base is touched by impurity, but does not contract impurity when impurity enters the inner space opposite it.", + "What is meant by the statement: it contracts impurity when the base is touched by impurity, but does not contract impurity when impurity enters the inner space opposite it? If impurity touches the actual body of the inside of the base, the protrusion contracts impurity. If impurity enters the inner space of the base, even if it is directly opposite the protrusion, the protrusion does not contract impurity.", + "What is meant by the statement that a base contracts impurity when impurity enters the inner space opposite it? That if impurity enters the inner space of the base opposite the protrusion, the protrusion contracts impurity together with the base.
Similar concepts apply whenever it is stated that an earthenware container, an oven, or a range contract impurity if touched by impurity, they contract impurity when impurity enters the inner space opposite them, or that they do not contract impurity when impurity enters the inner space opposite them. Similarly, whenever the concept of contracting impurity through contact is mentioned with regard to an earthenware container, an oven or a range, the intent is that the impurity will touch the inside of these entities. Contracting impurity via their inner space means that the impurity will not touch them at all, merely enter into their inner space.", + "When a barrel was cracked and one held it together by smearing animal turds upon it - even though the shards would fall if the turds were removed - it remains susceptible to impurity, because its classification as a k'li was never nullified.
If it was broken and, after the shards fell apart, one stuck them together with turds or one brought shards from another place and stuck them together with turds - even though the shards would stand as a unit if the turds were removed - it is pure, because there was a time when it was no longer considered as a k'li. If one of the shards could hold a revi'it, that shard alone contracts impurity if impurity enters its inner space, because it is considered as a k'li in its own right. The remainder of the barrel does not contract impurity unless impurity touches it from the inside, because it is not a whole k'li.", + "The following laws apply if a barrel was perforated, one plugged the hole with tar, and then the barrel was broken. If the shard plugged with tar could hold a revi'it, it is susceptible to impurity, because it is considered as a broken portion of a barrel and its classification as a k'li was never nullified.
If, however, one plugged a hole in a shard with tar after it was separated from the k'li, it is pure, even though it is now capable of holding a revi'it. The rationale is that when a shard is perforated, it is no longer considered as a k'li and it is pure. And once an earthenware container has been considered as pure for even one moment, it never becomes susceptible to impurity again.", + "When a kettle was perforated and it was patched with tar, it is pure, because it cannot hold hot liquids as it holds cold ones. Similarly, keilim made from tar, beeswax, or the like are pure and are not considered as keilim.", + "When an earthenware funnel was plugged with tar, it is not susceptible to impurity, because the tar does not cause it to be considered as a container. If, however, a wooden funnel is plugged in this manner, it is considered as a container and it is susceptible to impurity." + ], + [ + "We already explained that every accessory that is required by an implement when it is being used is considered as an integral element of the implement with regard to both contracting and imparting impurity. Therefore, when one coats an earthenware container which is intact and strong, if the container contracts impurity and foods and/or liquids touch the coating, they are pure. The rationale is that the container does not require this coating.
If, however, one coats an unsound earthenware container, the coating is considered as an integral element of the container. Similarly, when one reinforces an earthenware jug used to draw water by covering it with leather, parchment, or the like, if the jug was unsound, the coating is considered as an integral element of the container.", + "When one coats an earthenware container in order to cook with it, the coating is not considered as joined to it. If one coats implements in order to heat tar in them, the coating is considered as joined to them.", + "When there was a hole in a barrel and one plugged it with tar, tin, sulfur, lime, or gypsum, the filling is not considered as joined to it. If one plugged it with other substances, the filling is considered as joined to it.", + "Moist substances that can be stretched that are used to coat casks of water so that water will not drip from the container are considered as integral elements of the container. Even if the container contracted impurity because of the presence of impurity within its inner space, food and/or liquids that touch the coating are impure.
Similarly, the coating of an oven is considered as the earthenware substance of the oven itself, provided the coating is no more than a handbreadth thick, because that it is what is necessary for an oven. Anything more than a handbreadth is not necessary for an oven and entities that touch a portion of the coating that is more than a handbreadth thick are pure. The coating necessary for a range is three fingerbreadths thick.", + "When there was a hole in a barrel and one plugged it with more tar than was necessary, an entity that touches the portion that is necessary to plug it is impure. If it touches the portion that is not necessary, it is pure. When tar dripped onto a barrel, an entity that touches it is pure.", + "When a samovar that was coated with both mortar and pieces of ground shards contracts impurity, one who touches the mortar contracts impurity. One who touches the ground shards does not contract impurity, because the ground shards do not attach themselves thoroughly to the container.", + "When a coating was applied to the cover of a barrel and to the barrel, the covering is not considered as connected to it. If impure liquids touch the barrel, the cover does not contract impurity. If such liquids touch the cover, the outside of the barrel does not contract impurity.", + "When a metal implement is covered with tar, the tar is not considered as joined to it. If it was designated for wine, the coating is considered an integral part of the container.", + "The following laws apply when the carcass of a crawling animal comes in contact with dough that is in the cracks of a kneading trough. On Pesach, since there is a significant prohibition against the possession of dough, it is considered as an intervening substance and the contact of the carcass with it does not impart impurity to the kneading trough. Different laws apply throughout the year. If one is particular about it, the kneading trough does not contract impurity. If one desires that the dough remain, it is considered as part of the kneading trough and the kneading trough contracts impurity.", + "The following laws apply to the strands and the straps attached to covers for books or handkerchiefs for children. Those that are sewn are considered as attached, while those that are merely tied are not. Similar laws apply to the straps attached to a hoe, a sack, and a bushel. Those joined to the handles of an earthenware container, by contrast, are not considered as attached - even if they are sewn - because there is no way they can be attached to an earthenware container.", + "The following rules apply with regard to the extension of the handle of a hatchet: Within three fingerbreadths of the head is considered as joined. Anything that touches beyond three fingerbreadths is pure.
With regard to the portion of the handle that is held, the handbreadth next to the head is considered as attached. Anything that touches beyond that measure is pure.", + "For the implement to be susceptible to impurity, the remnant of the shaft of a compass must be a handbreadth long. The handle of a jewelers' hammer must be a handbreadth. The handle of a goldsmith's hammer must be two handbreadths long, that of a carpenter, three handbreadths.
The remnant of a plow drawn by oxen is four handbreadths close to the metal peg implanted in its upper end. The handle of the hatchet with which one digs irrigation ditches is four handbreadths. The handle of a hatchet used to prune trees is five handbreadths. The handle of a small hammer is five handbreadths and that of an ordinary hammer is six. The handle of a hatchet used to chop firewood and that of one use to break up earth is six handbreadths. The handle of a hammer used by stonecutters is six handbreadths. The remnants of a plow that is close to the metal edge at the plow's end must be seven handbreadths. The handle of a ladle is eight handbreadths, that used by appliers of lime is ten handbreadths. With regard to any greater measure, if one desires to keep it, it is susceptible to impurity. The handles of any implements used when cooking over a fire, e.g., spits and skewers, are susceptible to impurity even if they are very long.", + "When a staff is temporarily used as a handle for a hatchet, it is considered as attached to it at the time one is working with it. If a source of impurity comes in contact with the staff while one is breaking up earth or chopping with it, the head of the hatchet contracts impurity. If impurity touches the head, the staff contracts impurity.
Similarly, a diyustar which is made up of two wooden implements held together by a peg with which one sets up a loom is considered as attached at the time one works with it. If one affixed the diyustar to a beam, it is still susceptible to impurity and the beam is not considered as attached to it. If one made part of the beam a diyustar, any part of the beam that is necessary for the diyustar is considered as part of the diyustar. However, a person who touches the remainder of the beam is pure because the entire beam is not considered as joined to the diyustar.", + "When a wagon contracts impurity, one who touches the metal bar, the wooden yoke, the eye, and the thick ropes - even at the time work is being performed - is pure.
One who touches the swordlike beam of wood, the kneelike piece of wood, the handle, a metal ring, the \"cheeks\" of the yoke, and the articles hanging from it are impure.
Similarly, when a saw manned by two people becomes impure, one who touches either side contracts impurity. One who touches the strap, the band, the shaft, or its supports remains pure, for these are not considered as attached to it. In contrast, one who touches the frame of a large saw is impure.", + "When the lance in a carpenter's press becomes impure, one who touches the press itself is pure. When a drill becomes impure, one who touches the bow wound around it is pure, because it is not considered as attached to the drill.
When a bow was extended and the arrow extended within it, if the arrow contracts impurity, one who touches the bowstring or the bow does not contract impurity. This applies even when it is extended. Similarly, if the lance of a trap for field mice becomes impure, the trap does not contract impurity, even if it has been set.
Similarly, when a loom that is extended contracts impurity in the weaving process, one who touches all of the following: the upper beam and the lower beam, the heddles, the weaver's comb, the thread that is passed over purple thread when weaving a sheet of fabric, and a strand extending from the weave that will not be integrated within it is pure. The rationale is that all of these are not considered as joined to the garment. One, however, who touches the woof that has not yet been tightened, the woof that is standing, a thread that is woven as part of a purple fabric, and a strand extending from the weave that will be integrated with it is impure. The rationale is that all of these are considered as joined to the garment.", + "One who touches wool that is on the base of a spindle of a loom or on a rod is pure. One who touches a spool before it has been uncovered, is impure. After it has been uncovered, he is pure.", + "When a string is threaded through a needle, even if it is tied on both sides, it is not considered as joined to it. If it was inserted into a garment, the string is considered as connected to the garment, but the needle is not considered as connected to the garment. Moreover, not even the entire string is considered as connected to the garment, only what is necessary for sewing. What is not necessary is not considered as connected.
When a thread has unraveled from a garment, even if it is 100 cubits long, the entire thread is considered to be attached to the garment. When a rope is attached to an earthenware container, even if it is 100 cubits long, the entire rope is considered to be attached to it. If one tied another rope to the initial rope, the portion on the inside of the knot is considered as attached. The portion outside the knot is not considered as attached. When a rope is attached to a basket, it is not considered as attached unless one sewed one to the other." + ], + [ + "The strands that emerge from the weave and those at the beginning of the sheet of fabric and at its end are called nimin. Until what measure are they considered as part of the fabric? For a sheet, for a headcovering, a scarf, or a veil, six fingerbreadths. For a cloak that is open across its entire length and which is then closed with loops, the measure of its strands is ten fingerbreadths; a thick blanket, a mantle, a cloak, three fingerbreadths. Even if the garment is impure due to the impurity of a zav or because of another form of impurity, if one touches a strand beyond these measures, he remains pure. Needless to say that if impurity touched the additional portion, the garment does not contract impurity.", + "There is no minimum measure for the strands that emerge from a headcovering, a mask worn by the Arabs over their faces, a belt made of goats' hair, undergarments worn by a person close to his flesh, a handkerchief, and a curtain placed over entrances like a drape.", + "When a plumb line contracts impurity, the twelve handbreadths of its strand are considered as joined to it. Anyone who touches a portion beyond twelve handbreadths is pure. A plumb line of carpenters is eighteen handbreadths; one used by the builders of large structures is 50 cubits. When one touches any portion beyond these measures, even if the owner desires that it be preserved, he is pure.", + "Plumb lines used by roofers and artists are impure regardless of their length.", + "The length of the chain of a scale of goldsmiths, an ordinary balance scale, or a scale used by those who weigh precious purple cloth which is held by the seller, suspending the scale from his hand, is three fingerbreadths. Its horizontal beam and its strings have no specific length.
The length of the chain of the scale of sellers of scrap metal and the like is three handbreadths. Its beam and its strings are twelve handbreadths. The length of the chain of a scale used by merchants and homeowners is a handbreadth. Its beam and its strings are six handbreadths. The length of the chain of a scale used by wool merchants and those who weigh glass is two handbreadths. Its beam and its strings are nine handbreadths. Anything more than these measures is not considered as joined to the scale.", + "When is the cord used to tie the supports for a bed considered as joined to the bed? When one ties three squares. One who touches the cord from the point where it is tied and further inward is impure. For three fingerbreadths, the length of the cord on the outside of the knot is impure, because that measure is necessary for the knot and is considered as part of the bed. Anything outside of three fingerbreadths is pure, because it is not necessary for the k'li. Even if it is cut off, the knot will not become undone.", + "When a person touches a cord extending out from a bed that is impure, until the end of four handbreadths, he is pure. The rationale is that this measure is not considered as necessary for the bed, since it is not fit for any purpose. From the beginning of the fifth handbreadth until the end of the tenth handbreadth, he is impure, because the cord is used to tie the beds when they are hung from the walls. From ten handbreadths and more, he is pure, because it is more than what is necessary for the bed.", + "The woven band tied around a bed to reinforce the connection between its components is called a mizran. The following rules apply with regard to the portion that extends outside the bed. For ten handbreadths, it is considered as necessary for the bed. Anything more than that is not necessary for the bed.
When a mizran has worn out, if seven handbreadths of it - enough to make a girdle for a donkey - remain, it is susceptible to impurity.", + "When a bed was impure because it served as a support for a zav and a portion of its mizran protrudes from it, for ten handbreadths, it is a primary source of impurity like the bed itself. Everything is considered as a support to which a zav imparted impurity. Beyond ten handbreadths, the extra portion of the mizran is impure like an object that was touched by a support to which a zav imparted impurity.
When a zav steps on the extension of a mizran, if he steps on the first ten handbreadths, the entire bed is considered as a support to which a zav imparted impurity. If he steps on the portion, outside of ten handbreadths, the bed is pure.
With regard to what does the above apply? With regard to impurity stemming from serving as support for a zav. With regard to other types of impurity, even 100 cubits is considered as attached to the bed.
What is implied? When a mizran is wound around a bed and one brought its end into a structure in which a human corpse was found, the carcass of a crawling animal touched its end, or impure liquids fell on its end, the bed contracts impurity even if the end of the mizran that contracted impurity is 100 cubits away from the bed itself.", + "When a bed was impure because it was used as a support for a zav and one wound a mizran around it, everything contracts that impurity. If one separated them afterwards, the bed retains its original status, but the mizran is considered merely as an object that touched a support for a zav.
If the bed had contracted impurity that lasts seven days and one wound a mizran around it, everything contracts that impurity. If one separated them afterwards, the bed retains its original status, but the mizran is impure merely until nightfall. If the bed was impure until nightfall and one wound a mizran around it, everything contracts that impurity. If one separated them afterwards, the bed retains its original status, but the mizran is pure.", + "If there was a mizran wound around a bed and a human corpse touched them, everything contracts impurity that lasts seven days. If they are separated, they both remain impure for that time. If the carcass of a crawling animal or the like touches them, they contract impurity that lasts until nightfall. If they are separated, they both remain impure for that time.", + "When a bedpost that was deemed impure as a support for a zav was connected to a bed that had been pure, the entire bed is considered as such a support. If they were separated afterwards, the bedpost retains its original status and the bed is impure because of contact with such a support. Similarly, if a bedpost that had contracted impurity that lasts seven days was connected to a bed, the entire bed is impure for seven days as if a corpse had touched its bedpost. If one sprinkled the ashes of the red heifer on the bed, it is purified and the bedpost is purified together with it. If the bedpost was separated from the bed before the ashes of the red heifer were sprinkled, the bedpost retains its original status and the bed is impure until the evening.
If a bedpost that was impure until the evening was connected to a bed, everything is impure until the evening. If the bedpost was separated from the bed, the bedpost retains its original status and the bed is pure, for an article that it is impure until the evening as a derivative of impurity stemming from a corpse does not impart impurity, neither to a person, nor to a k'li, because it is merely a derivative, as we explained. Similar laws apply with regard to a tooth of a plow that contracted impurity from a corpse and was then joined to the plow." + ], + [ + "What is the minimum measure for a cloth to contract impurity? Three handbreadths by three handbreadths to contract the impurity of a support for a zav, precisely three fingerbreadths by three fingerbreadths together with the loose hanging strands to contract the impurity stemming from a human corpse or other types of impurity.
With regard to what does the above apply? To clothes of wool or flax. If, however, clothes were made from other fabrics, they do not contract any type of impurity unless they are three handbreadths by three handbreadths. This is derived from Leviticus 11:32 which states: \"or a garment.\" According to the Oral Tradition, it was taught that \"or\" serves as an inclusion, teaching that a garment three handbreadths by three handbreadths from other fabrics is susceptible to impurity.
When does the above apply? With regard to torn pieces from a garment. When, however, one weaves a garment independently, it is susceptible to any impurity no matter how small it is, with the exception of the impurity of a support for a zav to which only those articles fit to serve as a support are susceptible.", + "Very thick cloths, e.g., felt or firm, thick blankets, or very thin clothes, e.g., the linen garments of the Egyptians through which the flesh can be seen, are not susceptible to impurity unless the torn fabric is three handbreadths by three handbreadths. This applies both with regard to the impurity of a support for a zav or other types of impurity.", + "All woven nets are susceptible to impurity like clothes are. This applies equally to one who weaves strands together and makes them into a thick cord or who weaves them together to make a belt, with the exception of a net made by wool merchants to hold wool which is pure.
When the portion of a slingshot where a stone rests is woven or made of leather, it is susceptible to impurity. If the place where one places his finger is slit, it is pure. If the handle of the slingshot is slit, it is still susceptible to impurity.
Different types of fishing nets are susceptible to impurity. A fishing net with a closely-woven pocket is susceptible to impurity because of that pocket. Since its holes are so small, it is considered like a garment. When one makes a garment from such a net, it is pure. When one makes a garment from the pocket, it is susceptible to impurity.", + "When one made a cloak from a cloth used as a filter of liquids, if it is three handbreadths by three handbreadths, it is susceptible to impurity.", + "When a cloth used as a filter for wine becomes worn out, if it is still useful for its initial purpose, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.", + "Cloth covers for scrolls on which designs were made are not susceptible to impurity, because they do not serve humans. The designs indicate that they were made for the scrolls. If there were no designs on them, they are susceptible to types of impurity other than that contracted by the support of a zav, because were one to sit on such a cover, he would be told: \"Stand up and let us perform our work,\" as we explained concerning Hilchot Metamei Mishkav UMoshav.", + "A cushion that porters place on their shoulders because of the yoke they carry is susceptible to the impurity contracted by the support of a zav. A cloth used as a filter for wine is not susceptible to that type of impurity.", + "When one originally had in mind using a cloth for designs, it is not susceptible to impurity. If the person nullified his original intent, it is susceptible to impurity. When a homeowner made covers to hang over walls or pillars, they are not susceptible to impurity.", + "A cloak that is made like a veil in order to entertain drinkers is not susceptible to impurity.", + "A woman's head kerchief that was used to cover a scroll is not susceptible to the impurity contracted by the support of a zav. It is, however, susceptible to the impurity associated with a human corpse and other types of impurity.", + "When one makes a bandage, whether from leather or from cloth, even though the bandage is of the minimum measure to contract impurity, it is pure. If one applies a compress to cloth, it is not susceptible to impurity, because it becomes soiled and is not fit to be sat upon. If it is applied to leather, it is susceptible to impurity, because it is cleaned easily and is then fit to lie upon.", + "At what point does a cloth become susceptible to ritual impurity? When a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths will be woven. All garments that are woven with needles, e.g., pockets and leggings, are not susceptible to impurity until the work to complete them has been finished.", + "All keilim that are made with needlework, e.g., a trap, become susceptible to impurity when the receptacle that enables the intended task to be performed with them is completed.", + "With regard to the headcovering worn by young women: If one began making it from its opening, it does not become susceptible to impurity until one completes its base. If one began from the base, it does not become susceptible to impurity until one completes the opening.
An ornament for a headcovering is susceptible to impurity independently. The strands that attach the head-covering to the woman's hair are considered as joined to the head-covering, both to impart impurity and to contract impurity.", + "When a head covering is torn, if it no longer can cover the greater portion of the hair on the woman's head, it is pure.", + "When is the fashioning of a cloak made from fabric, felt, or paper completed? When one makes the opening for the head. This depends on the person for whom the cloak is made. For someone who is large, the opening is made for his size; for someone who is small, the opening is made for his size.
When does such a cloak regain purity? When it is worn out to the extent that it can no longer serve its original purpose. If its upper portion comprises the larger part of the cloak and it remains intact, the cloak still retains its impure status. If the bottom portion comprises the larger part of the cloak and it remains intact, the cloak is pure. If the border around its opening is torn, it is pure.", + "If one makes a belt from the collar of a garment or the side of a sheet, it is not susceptible to ritual impurity until one makes a border at its edge. If one makes it from the middle of garment or the sheet, it is not susceptible to impurity until one makes a border at the other side as well.", + "When both edges of a belt have worn out, but its middle portion is intact, it remains impure.", + "When a border was separated from a garment and was adapted to use for girding one's loins, it is susceptible to impurity, because it is like a belt.", + "The following laws apply to a garment of a poor person that has become worn out: If the greater portion of its edges are intact, even if it does not have a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths that is intact, it is susceptible to impurity. If its edges are not intact, but it has a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths that is strong and intact, it is susceptible to impurity. If not, it is not susceptible to impurity. Similar concepts apply to other clothes of poor people.", + "Patches that are smaller than three handbreadths by three handbreadths are not susceptible to impurity. If one had in mind to use them for a given purpose and prepared them with that intent, they are susceptible to impurity unless they are less than three fingerbreadths by three fingerbreadths. For anything less than three fingerbreadths by three fingerbreadths is not susceptible to impurity at all, even though it was prepared to be used.", + "When a cloth that is smaller than three handbreadths by three handbreadths which had been prepared to be used to plug a bathhouse, as a hand guard when turning over a pot, to clean a mill, or the like was cast on a dung heap, it is no longer susceptible to impurity.
If it was hung on a hook or placed behind the door, it is as if one placed it among his clothes. It is still significant for him and it is susceptible to impurities other than that of a support of a zav. It is not susceptible to that impurity, because it is less than three handbreadths by three handbreadths.", + "When a cloth three handbreadths by three handbreadths was cast in the dung heap, if it was whole and durable so that it could be used to hold a fourth of a kab of coarse salt without tearing, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. If not, it is not susceptible to impurity. If, however, it was in the house and it was durable, even if it could not be used to hold salt or if it was used to hold salt even if it was not durable, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.", + "The following laws apply when a cloth three handbreadths by three handbreadths was torn, but the pieces were not separated from each other. If it was placed on a chair and when one sat on it, his flesh would touch the chair itself, it is pure. If not, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.", + "If a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths had even one thread that was very worn out, there was a knot in it, or two strands ran together with each other, it is pure.", + "If a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was thrown into the dung heap, it is pure. If he took it back, it is susceptible to impurity. In a continuous cycle, casting it away purifies it, taking it back makes it susceptible to impurity. The only exceptions are remnants of purple fabric and fine red silk. Even if they were cast in the dungheap, they are susceptible to impurity, because they are valuable.", + "When a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was placed in a ball of fabric or it was made into a ball of fabric itself, it is pure. If, however, a cloth three handbreadths by three handbreadths was placed in a ball, its status is the same as it was previously and it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. If such a cloth was made into a ball itself, it is not susceptible to the impurity associated with the support of a zav, because the sewing necessary to make it into a ball reduces it from the size of three handbreadths by three handbreadths." + ], + [ + "A mapatz is a mat made by interweaving cords, reeds, grasses, or the like. A mapatz is not one of the keiliim mentioned by the Torah. Nevertheless, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav according to Scriptural Law. The rationale is that Leviticus 15:4 states \"All surfaces on which one lies,\" expanding the category of articles susceptible to impurity. A mat is thus included, because it is fit to lie on and is indeed made for that purpose. Similarly, it contracts impurity from contact with a human corpse and other sources of impurity according to Rabbinic Law, like all other flat wooden keiliim, as we explained. This is a great general principle: Any entity that is susceptible to the impurity associated with the support of a zav is susceptible to other types of impurity.", + "We already explained that a piece of cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths is susceptible to other types of impurity and one three handbreadths by three handbreadths is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.", + "The measure for a cloth of goats' hair to be susceptible to impurity is four handbreadths by four handbreadths; for leather, five handbreadths by five handbreadths, for a mat, six handbreadths by six handbreadths, both with regard to the impurity associated with the support of a zav and with regard to other types of impurity. Anything smaller than these measures is pure on all accounts.
In which instance does the above apply? When a piece of fabric was torn from such a cloth unintentionally. If, however, one intentionally cuts a piece off, even if it is merely one handbreadth by one handbreadth for a seat or three handbreadths by three handbreadths for a surface on which one lies, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. This applies whether the piece one handbreadth by one handbreadth or three handbreadths by three handbreadths was a cloth, from goats' hair, leather, or a mat. Similarly, if one sets aside a fragment of such fabrics to hold, i.e., to hold in one's hand as the harvesters of figs do so that their fingers will not be damaged, the fragment is impure whatever its size, provided it is not less than three fingerbreadths by three fingerbreadths. For any fragment less than three fingerbreadths by three fingerbreadths is pure under all conditions.", + "If one joins two handbreadths from a cloth to one handbreadth from a cloth of goats' hair, three handbreadths from a cloth of goats' hair to one handbreadth from leather, four handbreadths from leather and one from a mat, the article is pure. If, by contrast, one joined five handbreadths from a mat and one from leather, four handbreadths from leather and one from goats' hair, three handbreadths from goats' hair and one from cloth, the article is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.
This is the general principle: Whenever one completes the minimum measure with a substance governed by a more stringent law, it is susceptible to impurity. If it is completed] with a substance governed by a less stringent law, it is pure.", + "When a sifter or a sieve that became worn out was adjusted to be used as a seat, it is pure. They are not susceptible to impurity until the edges are cut and straightened. Afterwards, it is considered as a mat.", + "A cloak of a child is not susceptible to impurity unless it comprises the minimum measure: three handbreadths by three handbreadths. Both of its sides are measured as one, for that is the way it is made.
These are the garments whose sides are measured as one: garments that are worn over the feet, the shins, and the head, pants, undergarments with pockets. When a patch was sewn over the edge of a garment, if it was extended to its full length, it is measured as its full length. If it was folded over, it is measured as it is folded over.", + "When exactly three handbreadths by three handbreadths of a garment were woven and it contracted the impurity associated with the support of a zav and afterwards, the entire garment was completed, the entirety of the garment is impure on that level of impurity. If one removed one strand from the beginning of the original garment, it is no longer considered in that category of impurity. It is, however, impure like an article that came in contact with a support that contracted the impurity of a zav. It is a primary derivative, like a k'li that touched such a support. If one removed one strand from the beginning of the original garment and then completed the entire garment, the entire garment is impure like an article that came in contact with a support that contracted the impurity of a zav.
Similarly, when three fingerbreadths by three fingerbreadths of a cloth were woven, it contracted the impurity associated with a human corpse, and then one completed the entire garment, the entire garment is impure with the impurity associated with a human corpse. If one removed one strand from the beginning of the original garment, it is no longer considered in that category of impurity. It is, however, impure like an article that came in contact with such impurity. If one removed one strand from the beginning of the original garment and then completed the entire garment, the entire garment is pure.
Why is the entire garment pure? Because it was said that when the size of a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was reduced, it is pure entirely. By contrast, although a cloth three handbreadths by three handbreadths whose size was reduced is no longer susceptible to the impurity associated with the support of a zav, it is susceptible to other types of impurity.", + "When a patch that had contracted the impurity associated with a support of a zav was attached to a basket or a hide, the entire entity is considered as a primary derivative of impurity. If, afterwards, one separated the patch from it, the basket or the hide remain a primary derivative, because they came in contact with a support. The patch, however, is pure, since it was attached and detached, its identity was subsumed to that of the basket or hide.
If he attached the patch to a cloth of linen or wool or of goats' hair, the entire cloth is considered as a primary source of the impurity associated with a zav. If, afterwards, the patch was separated, the cloth or the goats' hair is considered as a primary derivative and the patch is a primary source of impurity, as it was originally. For it is not subsumed to the weave.
When he attached the impure patch to the garment, if he sewed it on one side or even on two sides, but like a gamma, it is not considered as joined together, nor is the entire garment considered as a primary source of impurity. Instead, it is only considered to have come in contact with a support of a zav. If it was sewn on two sides, one opposite the other, it is considered as joined to the garment, and the entire garment is considered as a primary source of impurity.", + "When a cloth three handbreadths by three handbreadths that had contracted the impurity associated with a support of a zav was afterwards divided, it is purified and the remnants are not impure at all. Their status is like that of the broken pieces of a k'li that had contracted impurity. When, by contrast, one cut a piece three fingerbreadths by three fingerbreadths from a large cloth that had contracted the impurity associated with a support of a zav, that piece has been purified from that level of impurity. It, nevertheless, is impure, as an object that touched such a support, because at the time it was separated from the larger cloth, it contracted that level of impurity through contact with the impure cloth.", + "When a cloak that had contracted the impurity associated with a support of a zav was afterwards made into a curtain, it is purified from that impurity.
When is it purified from that impurity? When one attaches to it loops from which it will be hung like other curtains.", + "When a garment that had contracted the impurity associated with a support of a zav was immersed in a mikveh, but before nightfall that day, one began tearing fragments from it, once the majority of it was torn, it is no longer considered as joined together and the entire garment is pure even though there still remained a portion large enough for a scarf that was not torn. The rationale is he has the intent to continue to tear it.
With regard to what does the above apply? With regard to an article that was immersed that day. Since he did not care for it enough not to refrain from immersing it, it can be assumed that he will also not care for it enough not to refrain from tearing it in its entirety. Therefore, the entire garment is pure." + ], + [ + "These are the hides that can contract the impurity associated with the support of a zav (midras): a hide that one intended to use as a carpet, a hide placed on top of beds to sleep upon, a hide placed on a donkey under the burden it carries, a hide placed in a basinet under a baby, a hide used for a pillow, a hide used for a cushion, a hide placed beneath the table while eating so that crumbs will fall upon it; it is susceptible to impurity, because one leans his feet upon it, a hide worn by a potter, a hide worn by a flax-carder when he cards flax, a hide a porter places on his shoulders when he is carrying burdens, and a hide which a doctor places on his knees when he is puncturing boils. These hides are susceptible to impurity, because a person will sit upon them.
The hide placed over a child's heart upon which spittle descends so that his clothes will not be spoiled, a hide meant to place over a person's heart during the harvest, because of the heat, a hide wrapped around a garment, and a hide sewed into a chest in which clothes are placed are all susceptible to impurity. The rationale is that they are all turned upside down and used as supports.", + "All of the hides that are susceptible to midras impurity are not susceptible to that impurity unless they are of the minimum size: five handbreadths by five handbreadths.
The following hides are not susceptible to midras impurity: a hide a person who combs wool wears while combing, a hide wrapped around combed wool, a hide wrapped around fine purple cloth, and a carrying case for fine purple cloth sewn from leather. All of these hides are susceptible to other types of impurity.", + "When leather was made into a cover for a k'li, it is pure with regard to all types of impurity. If it was made as a cover for weights, it is susceptible to other types of impurity, because it was made to serve as a receptacle. It is not susceptible to midras impurity.", + "If a hide made to protect one's heel and the sole of one's foot, covers the greater portion of the foot, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.", + "A shoe that is on the mold, even though it has not been worn by a person yet, is still susceptible to midras impurity, because the tasks associated with it have been completed.", + "All hides that are fit to become susceptible to midras impurity and are not lacking the performance of any tasks to make them functional become susceptible to impurity through thought alone, i.e., if one intended to use it as a mat for a table or the like, it becomes susceptible to midras impurity. If the performance of a task is necessary to make them functional, one's intent does not change their status until that task is completed. There is an exception: a hide used to cover a saddle to guard it against dust. In this instance, the person's intent has an effect even though the deed necessary to make it functional has not been completed.
With regard to what does the above apply? To hides owned by a private person. Hides owned by a leather maker, by contrast, can be assumed to be set aside for sale. Hence, one's intent does not have an effect on their status unless one performs a deed with them preparing them to serve as a support.", + "A person does not impart midras impurity to a surface on which one lies or sits unless it belongs to him, as indicated by Leviticus 15:5: \"One who touches his couch....\" If one obtained a surface on which one lies through robbery and used it as a support without touching it, it is pure. If the owner despaired of its recovery, it contracts impurity. If one stole a surface on which one lies and sat on it, it contracts impurity, for it can be presumed that the owner despaired of its recovery, because he does not know who stole it. If it is known that the owner has not despaired, the surface is pure. Therefore, if a thief stole a hide and intended to use it to lie on, his intent alone is sufficient to change its status and it can contract midras impurity from him. The intent of a robber, by contrast, does not change the status of an article unless the owner despairs of its return.", + "When a hide contracted midras impurity and the owner began tearing straps from it, it remains impure until its size was reduced to less than five handbreadths by five handbreadths.", + "The following rules apply to all leather keilim that had contracted midras impurity from a zav and, afterwards, were fashioned into another type of k'li. If a leather article was changed from one flat implement to another such implement, it remains impure. If it was changed from a simple implement to a receptacle or from a receptacle to a simple implement, it is pure. And with regard to articles from cloth, everything is impure.
What is implied? If one made a leather drinking pouch into a rug or a rug into a leather drinking pouch, it is pure. If, however, a leather drinking pouch was made into a satchel or a satchel into a drinking pouch, they are considered as impure due to midras as they were before.", + "When a cloth pillow that had contracted midras impurity was made into a cloak, a cloak was made into a pillow, a cushion or a garment was made into a cover, or a cover was made into a cushion, they remain impure due to midras as they were before.", + "The following laws apply to articles that are fundamentally made to function both as receptacles and surfaces on which one can sit or lie, for example, pillows, cushions, sacks, carrying bags. If they were damaged and unable to hold substances, even though they are pure with regard to susceptibility to the impurity associated with a human corpse and other impurities, because they are no longer fit to serve as receptacles, they are still susceptible to midras impurity, for they are still fit to serve as supports.
Different rules apply when, by contrast, keilim that are made primarily to serve as a receptacle, e.g., a drinking pouch or a satchel. If they are large enough that they are fit to sit upon, since they are sat upon due to their size, they are susceptible to midras impurity as long as they are intact. If they are damaged and unable to hold substances, even though it is still possible to sit upon them, they are not susceptible to midras impurity. The rationale is that they are made primarily to serve as receptacles. Since they become unfit to serve as receptacles, they became pure and are not susceptible to any type of impurity, neither midras, nor any other type.
What is the measure that makes these keilim subject to midras impurity? A drinking pouch, seven kabbin; a carrying case, five kabbin; a feeding bag in which barley is hung from the head of an animal, four; a leather sack with which water is poured, a se'ah. Anything less than these sizes is not fit to be used as a support and it is not common to be used for people to sit upon.
If they were damaged and one bound up the damaged portion, they are pure; it is as if the damaged portion was not tied closed. All of the drinking pouches that were damaged and bound closed are pure except those of Arabs, because it is always their practice to bind them closed. A bag pipe is not susceptible to midras impurity, because it is not common to use it as a support." + ], + [ + "All flat wooden implements made to sit, lie, or ride upon are susceptible to midras impurity, e.g., a bed, a chair, or the like.", + "The bier, the pillow, and the cushion of a corpse, the chair of a bride, the birthing chair of a woman in childbirth, the chair of a launderer on which he washes clothes, and the chair of a child that has legs, even though it is not a handbreadth high, are all susceptible to midras impurity.", + "An iron seat covered with leather that is used in a lavatory is susceptible to midras impurity and to other types of impurity. If the leather covering was removed, that leather is susceptible to midras impurity. The metal seat is susceptible to other types of impurity, but not to midras impurity.", + "A small basket made from reeds or the like that is covered with leather is susceptible to midras impurity and to other types of impurity. If the leather covering was removed, that leather is susceptible to midras impurity, but the basket is entirely pure, for it is considered like other broken keilim.", + "When the two legs of benches in a bathhouse are made of wood, they are susceptible to midras impurity. If one was made of wood and the other of marble, it is not susceptible to impurity.", + "When boards of a bathhouse were covered with cork, they are not susceptible to impurity, for they are not made to be sat upon, but so that the water will flow under them.", + "When a large basket or wicker holder was filled with straw or fragments of cloth, even though they were adapted to be sat upon, they are not susceptible to midras impurity, because they are not fit to be sat upon. If they were laced with reeds or string over their opening, they are susceptible to midras impurity.", + "When one made a seat on one of the ends of a beam of an olive press, it is not susceptible to midras impurity, for if a person were to sit there, he would be told: \"Stand up and let us do our work.\" If, however, a chair was affixed to the beam of an olive press, the chair is susceptible to midras impurity. Nevertheless, if a zav trod on the beam, the chair does not contract impurity.
Similarly, if one affixed a chair to a large beam or made a chair at the end of a large beam, only the place of the chair itself is susceptible to impurity. The remainder of the beam is pure. The same law applies to a chair that is affixed to a kneading trough; it is pure.", + "When a stonecutter prepares the edge of a beam to sit upon, the place where he sits is susceptible to midras impurity. The place where a person sits in the back of a carriage is not susceptible to impurity, because it is uncomfortable to sit there.", + "The tops of beams on which craftsmen sit and smooth stones or the like are pure. Similarly, a piece hewn from a date palm upon which one sits is pure even if it is a handbreadth high. The rationale is that this is not a k'li. Similarly, a lump of wood, even if it was colored red or saffron and made part of the façade of a gateway or the like, is not considered a k'li, nor is it susceptible to impurity unless one engraves decorative designs in the wood.", + "The following laws apply to heads of beams that have been hewn out. If they were hewn out with the intent that one sit upon them, they are susceptible to midras impurity. If one intended to sit upon them, they are susceptible to impurity from this time onward. If a deaf-mute, an intellectually or emotionally challenged person, a minor or a person to whom they did not belong intended to sit upon them, they are pure. For the only intent that is effective in changing the status of an entity vis-à-vis ritual impurity is the intent of the owner who is sound of mind.", + "When a person makes a mound from dried yeast and designates it as a seat, it is nullified as a food and susceptible to midras impurity, for it serves the purpose of a wooden article.", + "A straw mat is susceptible to midras impurity. One made of reeds or grass is pure, because they are not fit to serve as supports. With regard to other types of mats, if they were made to lie on, they are susceptible to impurity, if they were made to give shade, they are pure. If they were made without any specific intent, the ruling is dependent on its size. If they are large, it can be assumed that they were made for shade. If they are small, it can be assumed that they were made to lie upon.", + "If reeds were attached to a mat lengthwise for reinforcement, it is susceptible to midras impurity, because it is still fit to lie upon. If they were attached in the form of the Greek letter chi, it is pure. If the reeds were attached widthwise and there were less than four handbreadths between them, it is pure.
A mat that was divided across its width is still susceptible to impurity. If it was divided across its length, different rules apply. If three bonds of six handbreadths remain, it is still fit to use as a support and is susceptible to impurity. If a smaller portion remains, it is pure. Similarly, if one released the bonds, the mat is pure.
A mat will not become susceptible even to midras impurity until the work involved with its fashioning is completed and its edges are trimmed, as we explained.", + "A chest that opens from above is pure with regard to midras impurity, because it is not fit to sit upon. It is, however, susceptible to other types of impurity. If it opens from its side, it is susceptible to midras impurity and other types of impurity.", + "The carriage of a child is susceptible to midras impurity, because he will lean upon it.", + "A walking stick used by an old man is absolutely pure, because it is only an aid.", + "A sandal used by limeworkers - which is made of wood - is susceptible to midras impurity, because, at times, a limeworker will wear it while walking until he reaches his home.", + "A prosthetic leg of a person whose leg was amputated that has a receptacle for the remnants of his flesh is susceptible to other types of impurity, because of the receptacle and is susceptible to midras impurity, because he leans upon it.", + "These items are susceptible to impurity, because they are surfaces upon which one rides: the saddle-blanket of a donkey, the saddle of a horse, the cushion for a camel, the saddle of a female camel, and the like.
The boards that are placed on a donkey, after which, a burden is placed upon them, are pure. If it is fit to be used as a saddle, it is susceptible to impurity." + ], + [ + "The following rules apply to wooden keilim that are fit to serve as supports that were permanently affixed to a wall in a building. If they were fixed in a wall, but nothing was built upon them or something was built upon them, but they were not permanently attached to the wall, they are still susceptible to midras impurity, as before. If they were affixed to the wall with nails and then one built over them, they are pure.
Similarly, when a mat was placed over beams, if it was affixed there, but a ceiling was not built over it or a ceiling was built over it, but it was not affixed, it is still susceptible to midras impurity. If it was affixed and a ceiling was built over it, it is pure.", + "When one of the legs of a bench was removed, it is still susceptible to midras impurity. If the other leg is also removed, it is pure. If, however, it is a handbreadth high, it is susceptible to midras impurity.", + "When the ornamental coating of a bride's chair was removed, it is pure. If the coating of a chair did not project outward and was removed, the chair is still susceptible to midras impurity, because it is the ordinary practice to turn it on its side and sit on it.", + "When the coating of a chair was removed and it is still fit to be sat upon, it is susceptible to impurity. If two of its coatings, one next to the other, were removed, it is pure.", + "When the upper portion of a closet is removed, it is still impure because of the lower portion, because that portion is fit to use as a support. If the bottom portion was removed, it is impure because of the upper portion. If they were both removed, the side frames are pure.", + "When a chest is broken open at its side, it is susceptible to midras impurity and other types of impurity, because it is still fit to sit on, and indeed everyone sits on it. If it was broken open from above, it is pure with regard to midras impurity, for it is no longer fit to sit on. It is, however, susceptible to other impurities, because it is still a receptacle. If it is broken open from below, it is pure from all types of impurity. The rationale is that even though it is still possible to sit on it like a chair, since its fundamental purpose was to serve as a receptacle and that fundamental purpose has been nullified, its secondary purpose is not considered significant. Its drawers are subject to impurity and are not considered as joined to it.
Similarly, a basket that serves as a dispenser which is broken open to the extent that it cannot hold pomegranates is entirely pure even though it is still fit to serve as a support. The rationale is that its fundamental purpose was to serve as a receptacle and since that fundamental purpose has been nullified, the secondary purpose is also nullified.", + "A mixing trough made from wood in which building materials and gypsum are mixed is not susceptible to midras impurity even though it is susceptible to other forms of impurity.
When a kneading trough used to knead dough that holds between two luggin and nine kabbin has been cracked to the extent that one cannot wash even one foot in it because of the crack, it is susceptible to midras impurity. The rationale is that mostly likely it will be turned upside down and sat upon, because of its size and because of its crack.
If the cracked kneading trough was left in the rain until its wood swelled and the crack closed, it is no longer susceptible to midras impurity, for in its present state, it is fit to knead dough and, initially, that was its purpose. It is susceptible to other types of impurity. If, afterwards, one left it exposed to the east wind, and the crack opened, it becomes susceptible to midras impurity again and is pure with regard to other types of impurity.", + "When a large kneading trough that can hold more than nine kabbin that was damaged and cannot hold pomegranates was prepared to be sat upon, it is pure even from midras impurity until the corners were trimmed. The rationale is that one's intent does not have an effect on the status of a large kneading trough that was damaged unless one performs a deed to make it fit for that purpose. If he made it a feeding trough for animals, it is susceptible to all types of impurity even if it was affixed to a wall.", + "When the two long sideboards of a bed were removed after it contracted impurity and new sideboards were made for it, but the holes used to attach the sideboards to the headboards were not changed, the bed, including the new sideboards remains impure. Even if the new sideboards are broken, the bed is still impure. If the old sideboards are broken, it is pure, because the status of the entire bed depends on the old sideboards.", + "When a bed had contracted midras impurity and a short board and its two legs were removed, it is still impure, because it still has the form of a bed. If one of the sideboards and its two legs were removed, it is pure.", + "If one cut off two of the cornerposts of a bed on a diagonal, cut off two of the bedposts by a handbreadth by a handbreadth on a diagonal, or reduced their size to less than a handbreadth, the bed is considered as broken and it is pure.
If one of the sideboards were broken and fixed, the bed is still considered as a primary source of impurity, as it was before. If also the second sideboard was broken and fixed, it is free of midras impurity. It is, however, impure because it touched a support to which a zav imparted impurity. If one was not able to fix the first before the second was broken, the bed is pure.", + "When a bed had contracted midras impurity or other types of impurity and then half of it was stolen or lost, or brothers or partners divided it, it is pure. It is like a broken k'li. If it was put back together, it is susceptible to impurity in the future. It is like someone who made a k'li from the broken pieces of impure keilim. The new k'li is pure and is susceptible to impurity in the future.", + "The following laws apply when the components of a bed were taken apart. If one sideboard and two bedposts or one headboard or footboard and two bedposts were broken, it is still impure, because it can be propped against a wall and slept upon.", + "Even when an entire bed contracted impurity, if it was immersed component by component, it is pure.", + "When one takes a bed apart to immerse it, a person who touches its cords, is pure." + ], + [ + "There are three types of chests:
a) a chest that was broken open from its side; it is susceptible to midras impurity;
b) one that was broken open from above; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) an oversized one; it is pure entirely.", + "There are three types of kneading troughs:
a) a kneading trough that contains between two lugin and nine kabbin that was cracked; it is susceptible to midras impurity;
b) one that is intact; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) an oversized one; it is pure entirely.", + "There are three types of wagons:
a) a wagon made like a chair; it is susceptible to midras impurity;
b) one that is made like a bed; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one made to transport large stones; it is pure entirely.", + "There are three types of shields:
a) a shield that is bent over; it is susceptible to midras impurity;
b) one used for sport in a stadium; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one made for Arabs to play with; it is pure entirely. The rationale is that it is made only to use as a shape and does not serve a functional purpose for people. Any k'li that does not serve a functional purpose for people is not susceptible to impurity at all.", + "There are three types of leather wrappers:
a) one used by bloodletters; it is susceptible to midras impurity;
b) one upon which people eat; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one upon which olives are spread; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of bases:
a) one placed before a bed or before scribes; it is susceptible to midras impurity;
b) one for a table; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one for a closet; it is pure entirely, because it is considered as part of the closet and its shape indicates such.", + "There are three types of beds:
a) one made to lie on; it is susceptible to midras impurity;
b) one for glass workers upon which they place glass utensils; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one for weavers upon which they weave clothes; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of baskets that serve as dispensers:
a) one for fertilizer; it is susceptible to midras impurity;
b) one for straw; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) a rope net carrier borne by camels; it is pure entirely, because its ropes are very coarse and thick, nor is it fit to serve as a container for straw and the like. Thus it is not considered as a k'li at all; it is only ropes.", + "There are three types of mats:
a) one made for sitting; it is susceptible to midras impurity;
b) one on which dyers place their garments; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) those used for vats upon which grapes are placed and which are used as covers; they are pure entirely, because they are not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of leather pouches and three types of leather satchels:
a) those that contained the specified measures susceptible to midras impurity. What are their specified measures? For a leather pouch, four kabbin and for a satchel, five.
b) those that do not contain the specified measure are susceptible to the impurity associated with a human corpse; and
c) those made from the skin of a fish are pure entirely.", + "There are three types of hides:
a) one made to serve as a rug; it is susceptible to midras impurity;
b) one used to wrap keilim; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one used for straps and for sandals; it is pure entirely, because it does not have the form of a k'li.", + "There are three types of sheets:
a) one made to lie upon; it is susceptible to midras impurity;
b) one used for a curtain; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one with forms used for an embroiderer to learn from; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of clothes:
a) a cloth napkin; it is susceptible to midras impurity;
b) one used for scrolls; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) the shrouds of a corpse and the wrappings for the harps of the Levites; they are pure entirely, because they are not used for a purpose directly benefitting man.", + "A leather garment made in the shape of a hand into which one inserts one's hand and fingers because of the cold and the like is called a firaklin (a glove). There are three types of gloves:
a) one used by trappers of wild beasts and fowl; it is susceptible to midras impurity, because the trapper rests against it;
b) one used to catch grasshoppers; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse, because the grasshoppers are placed inside of it;
c) one of harvesters with which fruit is harvested; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of hairnets:
a) one worn by girls; it is susceptible to midras impurity;
b) one worn by an older woman; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one worn to entertain drinkers; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of sandals:
a) those worn by humans; they are susceptible to midras impurity;
b) metal shoes for animals; they are susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) those made of cork or reeds; they are pure entirely.
The general principle is: Any entity that is not fit to sit upon or to ride upon - or which could be used for those purposes, but was not made for those purposes, but for another reason - is not susceptible to midras impurity. If it was made for another purpose, but is also used for sitting, e.g., a cloak or a veil; it is susceptible to midras impurity.
Whenever an article is susceptible to midras impurity; it is also susceptible to the impurity associated with a human corpse. There are, however, articles that are susceptible to the impurity associated with a human corpse, but are not susceptible to midras impurity, as we explained. Whenever an article is susceptible to the impurity associated with a human corpse; it is also susceptible to the other types of impurity, whether of Scriptural origin or of Rabbinic origin, and they are susceptible to impurity imparted by liquids.", + "There are three general principles applying to storage baskets:
a) when a worn-out one is patched on to one that is intact, the status of the one that is intact determines the ruling;
b) if a small one is patched on to a large one, the status of the large one determines the ruling;
c) if they are equal in size, the status of the inner one determines the ruling.
What is meant by saying: its status determines the ruling? That if it is perforated to the extent that a pomegranate would fall through it, they are both pure.", + "There are three types of tablets:
a) one which scrolls are placed upon; it is susceptible to midras impurity;
b) a writing tablet that has a receptacle for wax; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) those that are flat are entirely pure, because they do not have the form of a k'li and they are not fit to sit or lie upon." + ], + [ + "Whenever the external surface of a k'li that has a receptacle contracts impurity from liquids, its inner side does not contract impurity vis-à-vis terumah. Nor does the outer side of the k'li's neck, its handles, or the fingerhold on the rim of the k'li contract impurity. If the inner portion of the k'li contracts impurity, all of the above components also contract impurity.
If impure liquids fall on the bases of keilim, their rims, their projections, or handles of keilim with receptacles, one should dry them and the receptacle is pure. Even the entire outer surface does not become impure.", + "The following law applies to keilim made from goats hair, e.g., sacks and carrying bags, leather keilim, e.g., pillows and bolsters, and wooden keilim, even baskets and dispensers. If their external surface contracts impurity from liquids, their inner portion does not contract impurity.", + "Flat keilim that can be purified by immersion, that are not fit to sit or lie upon, e.g., a table or countertop that does not have a side are not susceptible to impurity according to Scriptural Law. Accordingly, if the external surface of such a k'li contracts impurity from liquids, its inner surface does not contract impurity. If, however, flat keilim that can be purified by immersion are fit to sit or lie upon, e.g., a bed, a hide on which one sleeps, a chair or the like, the distinction between an inner surface and an outer surface does not apply. Instead, whether impure liquids touch their inner surface or their outer surface, the entire k'li contracts impurity.
Similarly, the distinction between an inner surface and an outer surface does not apply with regard to measures for wine and oil, a two-sided cooking k'li, a filter for mustard, and a filter for wine. If impure liquids fell on a portion of the k'li, the entire k'li contracts impurity, as is the law with regard to garments.", + "A concept paralleling an external surface and an inner surface apply with regard to a plow.
What is implied? If impure liquids fall on the lance, only seven handbreadths of the beam adjacent to the lance become impure and the remainder of the beam is pure. Similarly, if impure liquids fall on the metal peg, only the four handbreadths of the beam that is adjacent to the metal peg become impure. If the liquids fell beyond the seven handbreadths and the four handbreadths, the situation resembles a receptacle whose outer surface was touched by impure liquids, in which instance, only the place where the liquids touched and the outer surface contract impurity.", + "When there is a pouch with an inner pocket and one of the two contracted impurity due to contact with impure liquids, the other does not contract impurity.
When does the above apply? When their rims are on the same level. If, however, the external one overlaps the inner one, and the inner one contracts impurity, the external one also contracts impurity. If the external one contracts impurity, the inner one does not contract impurity. If the impurity stems from the carcass of a crawling animal, in all instances, if one contracted impurity, the others also did.", + "When one carves out a measure of a revi'it and half a revi'it into one piece of wood and one of them contracted impurity from impure liquids, the other does not contract impurity even though they are on the same piece of wood.
What is implied? If impure liquids touched the inner surface of the revi'it measure, that measure and its outer side are impure, the half-revi'it measure and its outer side are pure. If the liquids touched the inner surface of the half-revi'it measure, that measure and its outer side are impure, the revi'it measure and its outer side are pure.
When one immerses this piece of wood in a mikveh, it should be immersed in its entirety all at one time. If the outer surface of the revi'it measure or of the half-revi'it measure contracted impurity from liquids, the entire outer surface of the piece of wood contracts impurity, because an outer surface is not divided.", + "When the outer surface of a kettle was impure and it was boiling, we do not suspect that maybe liquids flowed out from it, touched its outer surface, and then receded back inside it. Instead, the liquids that are inside it are pure with regard to terumah." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..103d9da331ed8e4541ca1f2073b4843578d7d62e --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,26 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Vessels", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "There are seven kinds of kelim that can acquire impurity by Torah law: garments, sackcloth, leather vessels, bone vessels, metal vessels, wood vessels, and ceramic vessels. For it says (Lev. 11:32), \" be it any article of wood, or a cloth, or a skin, or a sack.\" And regarding metal vessels, it says (Num. 31:22), \"even the gold and the silver.\" And regarding ceramic vessels, it says (Lev. 11:33), \"if any of those falls into an earthen vessel, everything inside it shall be unclean and [the vessel] itself you shall break.\"" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9ece8a98361691b7e51bb229b145f8fa13992a1a --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/merged.json @@ -0,0 +1,489 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Vessels", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Vessels", + "text": [ + [ + "There are seven types of keilim that are susceptible to impurity according to Scriptural Law. They are: clothes, keilim from sackcloth, leather keilim, keilim made from bone, metal keilim, wooden keilim, and earthenware keilim. For Leviticus 11:32 states: \"From all wooden implements, garments, leather articles, or sackcloth.\" And with regard to metal utensils, Numbers 31:22 states: \"But the gold and the silver....\" And with regard to earthenware utensils, Leviticus 11:33 states: \"And every earthenware container into whose inner space one of them will fall, everything inside of it will contract impurity and the container should be broken.\"", + "According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah's statement Numbers 31:20: \"And anything made from goats\" includes keilim made from the horns, hooves, and bones of goats. The same applies to keilim made from the body parts of other domesticated and undomesticated animals. keilim made from the bones of fowl, by contrast, are not susceptible to impurity with the sole exception of keilim made from the wings of an osprey and an ostrich egg that was coated. Since they resemble bones, they are susceptible to ritual impurity as a bone implement is. It appears to me that their impurity is of Rabbinic origin.", + "keilim that are fashioned from the bones or the hide of sea-animals are pure. Everything from the sea is pure and is not susceptible to any form of impurity, including the impurity stemming from articles that contracted impurity from a zav. Even if one weaves a garment with \"wool\" growing in the sea, it is not susceptible to impurity.
This is implied by the phrase: \"garments or leather articles.\" According to the Oral Tradition, it was taught \"Just as it is only a garment that comes from plants that grow on the earth that is susceptible to ritual impurity, so too, only leather keilim that come from plants that grow on the earth are susceptible to ritual impurity.
The following law applies if one connected fabric from plants that grow in the sea with fabric from plants that grow on the earth, even if only by a thread or a fringe. If they were connected in a way that they are considered a single entity with regard to ritual impurity, i.e., if one became impure, the other became impure, the entire entity becomes susceptible to impurity.", + "It appears to me that utensils made from the skin of a fowl are not susceptible to impurity like its bones. One might object, saying: Such skin is acceptable to have tefillin written upon it like the hide of a domesticated or undomesticated animal. [That objection can be refuted as follows:] The skin of a fish is not susceptible to ritual impurity. [Nevertheless,] were it not for its filth which never ceases, it would be acceptable to be used for tefillin. Thus it is derived that even an entity that is not susceptible to ritual impurity is acceptable to be used for tefillin if it is not characterized by filth.", + "Glass keilim are not susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law. Our Sages decreed that they would be susceptible to impurity. The rationale is that since, at the outset, they are made from sand like earthenware utensils, they are considered as earthenware utensils. Since their inside can be seen like their outside, the Sages did not decree that they would contract impurity from their inner space. Instead, the impurity must touch them, whether on the inside or the outside, as is true with regard to metal utensils. They did not establish this decree with regard to flat glass keilim, only those that serve as containers. Once such containers contract impurity, they cannot be purified in a mikveh. Terumah and sacrificial food is not burnt after contact with them, for it was decreed only that their state would be held in abeyance.", + "Utensils made from animal turds, stone, or earth are always pure. They are not susceptible to any form of impurity, nor to the impurity that stems from articles that contracted impurity from a zav, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law, neither flat keilim, nor containers.", + "When an elephant swallows thin branches and then excretes them as feces, if one fashions utensils from them, their status is unresolved. It was not determined whether they are considered as utensils made from feces or utensils made from wood as they would have been had they not been swallowed. When, however, a basket that had contracted impurity was swallowed by an elephant and was excreted as feces, it remains impure.", + "Flat earthenware utensils, e.g., a lamp, a chair, a table, or the like made of earthenware are not susceptible to any of the types of impurity, nor to the impurity that stems from articles that contracted impurity from a zav, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law, as implied by the phrase, Leviticus 11:33: \"Into whose inner space one of them will fall.\" One can infer that any earthenware utensil that has a receptacle is susceptible to impurity. If it does not have a receptacle, it is pure.", + "Metal keilim, whether flat, like knives or scissors, or containers like pots or kettles, are all susceptible to ritual impurity, as implied by Numbers 31:23: \"Any entity that will pass through fire,\" i.e., whether a container or a flat implement. Even a chest or a drawer, or the like that are made from metal and which contain 40 se'ah of liquid measure or more are susceptible to ritual impurity, as implied by the phrase: \"Any entity that will pass through fire.\"", + "Containers made from wood, leather, or bone, e.g., a kneading trough, a drinking pouch, or the like, are susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law. Keilim made from wood, leather, or bone that are flat, e.g., tablets, a chair, a leather mat on which one eats, and the like, by contrast, are susceptible to ritual impurity only according to Rabbinic Law, as implied by the phrase: \"From all wooden keilim... or sackcloth.\" According to the Oral Tradition, it was taught: \"Just as the sackcloth which is susceptible to ritual impurity has a receptacle, so too, keilim made from all the other substances mentioned must have a receptacle. keilim made from bone are governed by the same laws as those made from wood in all matters.
When does the statement that flat utensils made from these substances are susceptible to impurity only according to Rabbinic Law apply? With regard to all impurities other than the impurity contracted from a support that contracted impurity from a zav. With regard to the impurity resulting from a support that contracted impurity from a zav or others like him, they contract impurity according to Scriptural Law, as implied by Leviticus 15:4: \"Any surface on which one lies upon which a zav will lie.\" This includes everything made to lie upon or ride upon, as we explained. Similarly, glass keilim made to lie upon contract impurity according to Rabbinic Law.", + "Any article that is woven, whether from wool, from linen, hemp, silk, or other fabrics that grow on land, is called a garment with regard to impurity. Felt is like a garment with regard to all matters.", + "Sackcloth refers to threads of hair that are braided like a chain or woven like garments, whether they are made from goats' hair, camels' wool, the hairs of a tail of a horse or cow or the like. This applies whether they are woven like sacks or braided like a band for donkeys or the like. Ropes or strands, whether they are spun from goats' hair or from wool or linen are not susceptible to ritual impurity on their own accord.", + "All utensils that are fashioned from reeds, from willow-branches, from bulrushes, from date branches, from leaves and branches, the bark of the tree, and grasses, e.g., small baskets, large baskets, rugs, or mats are all considered as wooden utensils, for anything that grows from the earth is considered as wood.
The same laws that govern earthenware utensils govern sandstone utensils. Any utensil that is made from earth or sand and is then burnt in a kiln is considered as an earthenware utensil. An oven, a range, a stove or the like, i.e., structures in which food is baked or cooked, all are susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law. The laws governing their impurity are the same as those governing that of an earthenware utensil." + ], + [ + "Whenever a person makes a receptacle, it is susceptible to impurity according to Scriptural Law regardless of its size. There is no minimum measure for a receptacle, provided it is made from a lasting substance that will be maintained.
What is implied? When a person makes a utensil from a hide that was not processed at all, from paper, even though the paper itself is not susceptible to impurity, or from the shells of pomegranates, nuts, or acorns, even if children hollowed out the shells to measure earth or they were prepared to be used for scales, the utensils are susceptible to ritual impurity. The rationale is that the deeds of a child, a deafmute, a mentally or emotionally compromised person and a minor are halachically significant, although their intent is not halachically significant.
If, however, one makes a utensil from a dried turnip, esrog, or squash, hollowing them out to measure with them or the like, they are pure, for it is impossible that they will last longer than a short while.", + "All of the following - the horizontal rod of a scale and a leveling rod that have a receptacle where metal can be place, a peddler's pole that has a receptacle where coins can be stored, a wooden pole that has a place where water is stored, a staff that has a receptacle for a mezuzah or a place for a pearl, a wooden sharpener that has a receptacle for oil, a wooden writing tablet that has a receptacle for wax - are susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law, because they have a receptacle, even though it may be of the smallest size.
According to Scriptural Law, it is only the receptacle that these keilim contain and the part of the k'li that serves the receptacle and that the receptacle requires that is susceptible to impurity. The remainder of a flat k'li that is not necessary for the receptacle, is pure according to Scriptural Law. It is susceptible to impurity according to Rabbinic Law, as we explained.", + "When a receptacle is intended to be filled, it is not considered as a receptacle. What is implied? When a receptacle is hollowed out from a block of wood and then a metal anvil is inserted into it, if it is a blacksmith's, it is not susceptible to ritual impurity. Although it has a receptacle, it was made to be filled. Similar laws apply in all analogous situations.
If the anvil was for jewelers, the k'li is susceptible to ritual impurity, because whenever they desire, they lift up the iron and collect the filings of gold and silver that collect there, under the anvil. Thus the hollow is meant to serve as a receptacle. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When a cup is carved below the legs of beds, chests, and the like, even though it is a receptacle, it is pure. It is considered as if it does not have a receptacle, because it is not intended to collect anything, but rather to support furniture.
A hollow piece of straw is susceptible to impurity like any wooden k'li that is susceptible to impurity even if it can only take in one drop. A hollow reed is not susceptible to impurity until all the white sap in it is removed. If it was not cut for the sake of taking in other substances, it is considered like other flat wooden keilim. The hollow stems of gall and the like are not considered as keilim, but rather as foods.", + "When one cuts a straw, inserted a mezuzah inside of it, and then placed it inside a wall, it is susceptible to impurity even if he placed it in the wall with its open part pointed downward. If he affixed it to the wall, affixing it with its open part pointed upward, it is susceptible to impurity. If the open part is pointed downward, it is pure.
Should one place the straw in the wall and then insert the mezuzah inside, if the open part was pointing upward, it is susceptible to impurity. If the open part is pointing downward, it is pure. If he affixed it to the wall, even if its open part is pointing upward, it is pure.", + "The following laws apply to a k'li that is made by weaving pieces of wood or sh'am for the purpose of spreading clothes over it while incense is burned below it so that they become fragrant. If it was made like a beehive that has no base, it is pure. if it has an opening where a covering can be placed, it is susceptible to impurity.", + "A metal foot-covering for an animal is impure. If it is made from sh'am, it is pure, because that is not considered as a receptacle.", + "When a person bundles a pearl in a hide and, after he removes it, a hollow is left, it is susceptible to impurity until it is smoothed out. For any container is considered a receptacle if it can hold even the slightest amount and, in the above instance, something resembling a small pocket is left. If, however, one bundles coins in a hide, it is not susceptible to impurity, because such a bundle does not have the form of container at all." + ], + [ + "Any wooden k'li that is made with the intent that it remain in one place, even though it is made to contain only a small amount, is not susceptible to ritual impurity, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law. Conversely, any wooden k'li that is intended to be carried whether full or empty like a sack - even if it holds 100 se'ah and it has a base, since it is not intended to remain in one place - it is susceptible to ritual impurity according to Scriptural Law like other receptacles.
Whenever a k'li's use is undefined, if it has a base to rest upon on the ground so that it is not easily rolled and it could hold 40 se'ah of liquid measure which equals two kor in dry measure, it is not susceptible to impurity at all, neither according to Scriptural Law nor Rabbinic Law, because it can be assumed that it is not intended to be moved.
These principles are part of our received tradition. According to the Oral Tradition, it was taught that just as a sack is carried whether full or empty, so too, a wooden implement is not susceptible to impurity unless it would be carried full or empty. This excludes a wooden implement that is intended to remain in one place.", + "Keilim that are made to remain in one place, e.g., a chest, a counter, a closet, a bee-hive like container made of reeds, a reservoir of drinking water for a large ship, and the like, if they contain 40 se'ah, they are not susceptible to ritual impurity.
The following are wooden keilim that are intended to be moved even when they are full: a large barrel of water that is placed on a wagon, a food trolley of kings, a leather maker's trough, the water reservoir of a small ship that cannot sail on a large sea, and a coffin. Even though all of these five types of wooden keilim contain more than 40 se'ah, they are susceptible to impurity, because initially they were made to be carried while full.
It can be assumed that all other wooden containers that are made to hold 40 se'ah and that have a base are not meant to be carried when full. Therefore they are not susceptible to ritual impurity. Similarly, containers made of bone or leather that hold 40 se'ah of liquid measure are not susceptible to impurity unless they were initially made to be carried when they were full.", + "Large chests, counters, and closets of glass are pure. Other glass containers, even if they hold more than 40 se'ah, are susceptible to ritual impurity. This is an added stringency that applies to glass keilim over wooden keilim.", + "Whenever the volume of a container is one cubit by one cubit with a height of three cubits, it will contain 40 se'ah of liquid measure. When the container is measured, it is measured from the outside. If it is one cubit by one cubit with a height of three cubits, it is pure even though its inner space is less than that. For the thickness of the walls does not reduce its size. The breadth of its legs and the breadth of its border, if it has one, is not included in its measure.", + "If there was a drawer in a small counter, e.g., a drawer in a chest, it is not included in the measure of its volume if it can be removed. It is not considered as attached to it, nor is it protected from impurity by it in a shelter that is impure due to the presence of a human corpse. If it cannot be removed, it is measured with it and they are considered as one utensil.", + "When a large container has a domed cover, if it is permanently affixed to it, it is included in its measurement. If it is not permanently affixed, it is not. If it has drawers that open to the inside, they are measured with it. If they open to the outside, they are not measured with it.", + "Even though a wooden container does not hold 40 se'ah when standing upright, if it could hold such an amount when leaned on its side or supported by another entity, since it is ultimately capable of holding more than 40 se'ah, it is pure.", + "When one of the legs of a chest, a counter, or a closet was removed - even though it was not perforated and thus they can still serve as containers - they are pure. The rationale is that they still have a base and it can be assumed that the intent is still that they will not be moved like they were originally." + ], + [ + "There are three categories of wooden implements that are not intended to serve as containers:
a) Any wooden implement that is made solely for human use, e.g., a ladder. It is pure. It is not susceptible to impurity at all, nor did our Sages decree that it should be included among the implements susceptible to impurity.
b) Any wooden implement that is made to be used for other implements and by a human, e.g., a table, a counter-top, a bed and the like. They are susceptible to ritual impurity. How is it known that they serve both a person and his accessories? Because one places plates on the table, cups on the counter-top, and spreads on the bed.
c) Any wooden implement that is made solely for the use of implements; thus it serves entities that serve man. If it only serves other implements during the time work is being performed with them, it is entirely pure, e.g., a wooden candelabrum that serves a lamp while it burns.
Similar laws apply to an implement placed under an implement while it is being used and all molds. If, however, it serves implements during the time work is being performed with them and when work is not being performed with them, they are susceptible to ritual impurity. Examples of such implements are: the covering for a box and the like; a sheath for a sword, a knife, a spear, scissors, a razor, a spoon used for blue eye paint, or a stylus used to write; a well used to store blue eye paint; a case for a writing tablet or a leather placemat, a carrier for arrows, a case for wide arrows, and a case for flutes. All of these and anything like them are susceptible to impurity even though they are only used to serve other implements. The rationale is that they are necessary for the implements both at the time work is being performed with them and also when work is not being performed with them.
There are, by contrast, other somewhat similar implements that are pure, for example: the covering for a wardrobe, the covering for a chest, the covering for a basket, a carpenter's press, a chair placed under a chest or a domed covering for it, the mold over which a leather covering for a Torah scroll is made, a wooden covering for a door bolt, or the covering for a latch or a mezuzah, a case for lyres and harps, a bust on which the makers of turbans wrap that head-covering, a mold on which tefillin are made, a wooden horse used by a singer, rhythm sticks used by mourners, a sun-shield of a poor man, support beams for a bed, the pillars of a bed, and a board used as a support for a bed. All of these and implements like them are pure, because they serve other implements only when they are being used.", + "With regard to the headboard of a bed: if it is capped and has legs that are connected to the bed, it contracts impurity together with the bed, because it is placed at the head of the bed and it is considered as one of its components. If it was placed on two of the bedposts, and thus it is higher than the bed, even though the headboard is tied to the bed with cords, since it does not have feet, it is pure. The rationale is that the headboard only serves other implements at the time work is being performed with them, like the hanging boards of the Levites, upon which they would hang their harps and their instruments, which are pure.", + "A press used by shoemakers over which leather is pulled tightly is pure, because he places the stone in the hollow inside of it and uses it. Thus it is made to serve implements only at the time work is being performed with it. It does not contract impurity because of its receptacle, because the hollow within it is meant to be filled with a stone.", + "The coating of a bed is pure. Similarly, any ornamental covering - whether it is made from wood, bone, leather, or metal - is pure. This concept is derived from Leviticus 11:32 which states \"with which work will be performed with them.\" This excludes the ornamental covering of implements.
Similarly, a wooden or bone implement that has a receptacle, but which was plated with metal is pure and it is not susceptible to impurity. The rationale is that the plating causes the implement itself to be considered insignificant and the plating itself is pure, as explained.", + "The following rules apply when a person makes a utensil partially of wood and partially of metal. If the wood serves the metal, it is susceptible to impurity. If the metal serves the wood, everything is pure.
What is implied? If a key was made of wood and its teeth - or even one of its teeth - were metal, it is susceptible to impurity. If it was metal and its teeth, wood, everything is pure.", + "If a ring is made of metal and its signet is of coral, it is susceptible to impurity. If it was made of coral and its signet was of metal, it is not susceptible to impurity.", + "When there is a tooth from a key or a signet of metal, it is susceptible to impurity independently if it was not connected to wood. Similarly, if one of the wooden teeth of a pitchfork, a farming prong, a winnow or a comb for a girl's head was removed and replaced by a metal one, the implements are susceptible to ritual impurity.", + "When a metal projection shaped like a pomegranate was placed on a wooden staff to use as a handle, it is not susceptible to ritual impurity. If the staff was made with a metal cap so that the earth would not destroy the wood, it is susceptible to impurity.", + "Similarly, if spikes were affixed to a stick to use as a weapon, it is susceptible to ritual impurity, for the wood is serving the metal. If they were placed there for decorative purposes, it is not susceptible to ritual impurity, for the metal is serving the wood.", + "Similarly, if a tube of metal was affixed to a staff or a door for decorative purposes, it is pure. Similar principles apply in all analogous situations involving other implements." + ], + [ + "No keilim are susceptible to ritual impurity until the work involved in fashioning them is completed. When do wooden keilim become susceptible to ritual impurity? A bed and a cradle, when they are rubbed with fish skin. If one decided not to rub them, they become susceptible to impurity when they are fashioned.
Wooden baskets are considered as completed when their borders are sealed and the ends of the branches and small pieces of wood that emerge over the rim of the basket are trimmed. If the baskets were made of palm leaves, they are susceptible to impurity even though one did not trim the ends of the leaves on the inside, because they are left like that. A hanging basket is considered as completed when its border is sealed, the ends of the branches are trimmed, and the loop on which it hangs is completed. A basket for cups or for jugs is susceptible to impurity even though the leaves were not cut off on the inside of the basket. Wicker servers and reed bowls become susceptible to impurity when their borders are sealed and the branches that stick out are cut off.
Large wicker serving trays and containers become susceptible to impurity when two circles are wound around their width. A sifter, a sieve, or a weighing pan become susceptible to impurity when one circle is wound around their width. A large basket becomes susceptible to impurity when two circles are wound around their width. A long, narrow basket becomes susceptible to impurity when one circle is wound around its width. Even though the walls of these baskets are not completed, they become susceptible to ritual impurity, because they have already become fit for the purpose for which they were fashioned and they already have taken on the form of that utensil. To what can the matter be compared? To a garment that has been partially woven.
The task of fashioning a mat is completed when the long leaves from which it is made are trimmed. All keilim made from thin shoots of wood do not become susceptible to impurity until their borders are sealed. Unfinished wooden keilim become susceptible to impurity when the keilim are fashioned into their desired shape even though in the future one will paint designs onto them with dye, even them with a compass, improve their appearance with a plane, to perform similar tasks. Although they are still unfinished, since there is no need to make engravings and their shape has been hewn out, they are susceptible to impurity.
All unfinished wooden keilim become susceptible to impurity except those made from boxwood, because a k'li made from such wood is not considered as a k'li until it has been finished. It appears to me that keilim made of bone are like those made of boxwood and unfinished keilim made from bone are not susceptible to ritual impurity.
A wooden object that has not been formed into a k'li is not susceptible to ritual impurity even though it is being used as a k'li. Long wooden trays used by bakers upon which loaves are arranged while they are still dough are susceptible to ritual impurity, because they are considered to have the shape of a k'li. Those used by ordinary private persons are not susceptible to impurity. If, however, they were painted with red dye, saffron, or the like, they are susceptible to impurity, because they have been given the form of a k'li.
A baker's accessory in which water used to daub the dough is placed is impure. Those used by ordinary private persons are pure. If a private person made a rim around its four sides, it is susceptible to impurity. If the rim is broken down on one side, it is pure. The board on which loaves are arranged is susceptible to impurity. The container into which the sifters of flour would sift flour is susceptible to impurity. That used by ordinary private persons is pure.
A winnowing shovel for beans is susceptible to impurity. One used for gathering kernels into a storehouse is pure. One used for gathering wastes from the vat is susceptible to impurity. One used for gathering grain into a grainheap is pure. This is the general principle: A k'li made to serve as a receptacle is susceptible to impurity. If it is made to gather items together, it is pure.", + "All loops are pure with the exception of the loops for a sifter of flour makers, the loop for a sieve used in granaries, the loop for a handheld sickle, and the loop for a staff used by inspectors because they are of assistance when work is being performed. This is the general principle: Anything made to be of assistance at the time work is being performed is susceptible to impurity. If it only serves as a hanger for the k'li, it is pure.", + "Lyres of singers are susceptible to ritual impurity, but the lyres of the Levites that were used to play in the Temple were pure. A guitar, a standing harp, and a drum are susceptible to ritual impurity.", + "A trap for moles is susceptible to ritual impurity; one for mice is pure. The rationale is that it does not have a receptacle and it is not made in the form of a k'li.", + "A basket that is woven from branches in which figs are placed and the like are susceptible to ritual impurity. Those which are woven into the form of a large silo where wheat is stored are pure, because they do not have the form of a k'li.", + "When leaves are woven like a divider around produce, they are pure. If, however, one made a divider from twigs, it is susceptible to impurity.", + "With regard to a pocket made of palm branches into which fresh dates and the like are placed: if one places fruit inside of it and removes it from it, it is susceptible to ritual impurity. If one cannot take the fruit stored in it unless he tears it or undoes it or one intends to eat the fruit inside of it and cast away the pocket, it is pure.
Similarly, a horn that is used and then discarded is not susceptible to impurity. If one thinks of using it as a utensil, it is susceptible to impurity.", + "A ram's horn is not susceptible to ritual impurity. If it was cut to be used as a useful k'li, it is susceptible to ritual impurity.", + "The following rules apply when a bowl was permanently affixed to a chest, counter, or closet. If it is affixed in a way that it still serves as a container, it is susceptible to ritual impurity. If it was affixed to the wall of the chest - and thus cannot serve as a container unless the chest is turned on its side, it is considered as part of the chest and is pure.", + "A fishing trap, a trap for fowl, and a wooden cage are pure.", + "A flat trap for fowl, a snare for fowl, and the snare in a dam are susceptible to ritual impurity because they do have the form of a k'li.", + "Benches set up in inns and by the teachers of young children are pure even though they have holes into which legs are inserted. If the legs were affixed to them with nails, they are susceptible to impurity.
This is the general principle: Whenever a seat is portable and its legs are not carried with it, it is pure. Any seat that is portable and its legs are carried with it is susceptible to impurity. If both of its legs are made of wood or bone, it is susceptible to impurity. If one of them was made of stone, it is not susceptible to impurity." + ], + [ + "Whenever a k'li contracted impurity and, after it contracted impurity, it was broken to the point that its form was ruined and it could no longer serve the purpose for which it was made, it regains purity by being broken. Similarly, when keilim that were pure are broken, their broken pieces are not susceptible to ritual impurity.", + "To what extent must a wooden or bone k'li be broken before it regains ritual purity? All keilim belonging to ordinary, private persons are pure when they are broken to the extent that they cannot contain a pomegranate.
What is implied? If a container was perforated to the extent that a pomegranate would fall through, it is pure. The pomegranate about which we are speaking is one of intermediate size, one that an onlooker would neither consider large or small and we are speaking about an instance where there are three pomegranates in a container, one touching the other.
If a k'li that had contracted impurity became perforated to the extent that an olive would fall from it, the owner patched it, it then was perforated again in a different place to the extent that an olive would fall from it, the owner patched it, and this pattern continued until the hole is large enough that a pomegranate would fall from it, even though it is patched entirely, it is pure, because it is a new entity.", + "When keilim were originally made in a manner that pomegranates would fall from them, e.g., a basket and a rope-net carrier borne by camels and trellises, for vines are susceptible to ritual impurity unless their greater portion is torn.", + "Even though rods were attached to trellises above them and below them to reinforce them, the trellises are pure. If a frame of any size was made for them, even if the entire trellis has holes large enough for pomegranates to fall through, it is susceptible to ritual impurity.", + "The size of a hole that renders as pure all vessels that cannot contain pomegranates, e.g., a container of a fourth of a kab, half a fourth of a kab, and wicker servers, is one sufficient for olives to fall through. Although their borders have been ruined, if there remains enough of the vessel to contain even the slightest amount, it is impure.", + "Breadbaskets are rendered as pure if they possess a hole large enough for a loaf of bread to fall through.", + "Gardeners' bushels are rendered as pure if they possess a hole large enough for a bundle of vegetables to fall through. Bushels of homeowners are rendered as pure when they possess a hole large enough for a bundle of straw to fall through. Those used by bathhouse attendants are rendered as pure when they possess a hole large enough for stubble to fall through.", + "A chest for bowls that cannot hold bowls is nevertheless susceptible to ritual impurity, because it can hold pots. Similarly, even if a chamber pot cannot contain liquids, since it can contain feces, it is susceptible to impurity.", + "Any wooden container that is divided in two is pure even though its walls could serve as a container, as a frying pan does, with the exception of wooden utensils that half or a portion of them is considered as an independent utensil from its fashioning at the outset. Examples of the latter include a double table that at the outset was made in two parts and it is folded over and extended, a pot with compartments for different types of food which includes many bowls, each of its compartments having complete bowls, a double bench, and the like.
Similarly, when one of the holders in a wooden case for bottles or cups was ruined, the one that is ruined is pure and is not considered as joined to the other holders. If a second one is ruined, it is pure and is not considered as joined to the case. If all three are ruined, they are pure. Similar laws apply in situations involving comparable types of keilim.", + "When the center of a wicker crate used to spread fertilizer is upraised and its sides are lower, it is still susceptible to impurity if one side is ruined, because it can still contain fertilizer from the other side. If the other side is also ruined, it is pure.
When part of a table or a counter for drinks is ruined, it is still susceptible to impurity until it was divided and separated into its component parts entirely. If one of its legs was removed, it is pure. This ruling also applies if the second was removed. If the third was also removed and one had the intent to eat on this table or counter like one eats on a serving board, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.", + "Wicker utensils whose borders have fallen off are pure. If even the slightest bit of the seal around their border remains, they are susceptible to impurity.", + "When a serving board was filled with pieces of wood that were attached to it, it is pure. If it is covered with boards, it is susceptible to impurity.", + "When a bench falls apart, it is pure. If one tied it together with straps or ropes, it is susceptible to impurity.", + "A camel's saddle-baskets that were released are pure. If the driver returned and tied them, they are susceptible to impurity. Thus they can become susceptible to impurity and then released from impurity even ten times a day.", + "When a table or a counter for drinks were covered with marble, but the place where cups are placed was left uncovered, it is susceptible to ritual impurity. If one covered the entire surface, it is pure. This ruling applies whether the coating is permanently affixed or not, whether it covers its frame or not, whether the table was made from valuable wood like boxwood or the like or from other wood, since it was covered, it is pure, as we explained." + ], + [ + "At which point does a leather k'li become susceptible to ritual impurity?
A shepherd's satchel - From the time its edges are folded over and sealed close to make a border, one trims the tiny pieces that project beyond the leather, and makes straps with which it could be closed.
A leather mat - When its borders are trimmed and its ornament is made.
A leather bedsheet - When its borders are sealed and trimmed.
A leather pillow or cushion - When its borders are sealed and the strands that emerge are trimmed. Similar laws apply in all analogous situations.
Tefillin - When one finishes the cube. Even though one will later add the strap, it is susceptible to impurity at this stage.
A leather base for a cradle for which loops will be made - When those loops are made.
A sandal - When its leather will be bent over.
A shoe - When it is placed on its mold. If, in the future, one will color it yellow and make designs, it is not susceptible to impurity until one colors it and makes designs.", + "When a hide does not have the shape of a k'li, it is not susceptible to impurity. Therefore a leather hand-covering which people who gather thorns tie around their hands so that they will not be wounded by a thorn is not susceptible to impurity, for it is a simple hide and it does not have the form of a k'li. Similarly, a hide used to collect cow turds, a hide used to muzzle the mouth of an animal, a hide used to chase away bees when gathering honey, and a hide used as a fan because of the heat are pure and are not susceptible to impurity.", + "All finger-coverings of leather are pure except those of fruit reapers. They are impure, because they are used to collect sumach berries. If they are torn and cannot hold the major portion of a sumach berry, they are pure.", + "Leather belts and the pieces of leather amputees place on their stumps so they can walk on them on the ground are susceptible to impurity, because they have the form of a k'li. Similarly, leather rings which craftsmen place on their arms to hold up their garments to prevent them from interfering with them during their work are susceptible to impurity like other simple leather keilim.", + "When a piece of leather is sewn to cover the hands and the arms of those who winnow grainheaps, travelers, or those who make flax, it is susceptible to ritual impurity. If it is used by painters or blacksmiths, it is not susceptible to impurity.
This is the general principle: Anything that is made as a receptacle, to protect one from thorns, or so that one will have a good grip is susceptible to impurity. Anything that is made as protection against sweat, i.e., so that the article with which one is working not be ruined because of the sweat of one's hands is not susceptible to impurity.", + "How large must a hole in a leather k'li be for it to be pure? A carrying case for food - when its hole is large enough for a ball of the warp thread to fall through. If it cannot contain the warp, but it does contain the woof, it is susceptible to impurity unless the hole comprises the majority of the container.", + "A leather satchel whose inner pocket was ripped is still susceptible to impurity. It is not considered as attached to the pocket.", + "The following laws apply when a drinking pouch was made from the hide of an animal, the scrotum was often left and was used as part of the container. If it was opened, it is pure, because it cannot contain liquids in the ordinary manner.", + "When leather keilim have loops and straps - e.g., sandals worn on flat land or a pouch tied close with a strand - even though when they are untied, they do not have the shape of a k'li, they are still susceptible to impurity in that state. The rationale is that even an ordinary person can insert the strands in the loops and return the k'li to its previous shape. Similarly, if they contracted impurity and the straps were removed from them and their shape was undone, they are pure even though it is possible to restore them without a craftsman's activity.", + "Although the strands from a pouch closed by strands have been removed, it is still susceptible to impurity, because it can still serve as a container. If it was straightened out and returned to the form of a simple piece of leather, it is pure. If one attached a hook from which it could be hung from below, it is susceptible to impurity even when it is straightened out, because it has the form of a k'li.", + "A piece of leather used to wrap an amulet is susceptible to impurity. If one straightens it out, it is pure. If one uses it again to wrap an amulet, it is susceptible to impurity. It can become impure and pure, even ten times during a day.
The parchment on which one writes an amulet is pure. If one cut off a piece and made a ring to use it as an ornament, it is susceptible to impurity.", + "The head tefillin is considered as four separate containers. Should it contract impurity from a human corpse and one remove the first compartment and then restore it, it is still a primary source of impurity as it was. This ruling also applies if one removes the second compartment and restores it. If one removed the third and restored it and removed also the fourth and restored it, the entire tefillin is considered a primary derivative of impurity. For he removed each one of them and then restored them all, thus it is as if this \"second\" tefillin touched the original tefillin.
If he then removed the first compartment a second time and then restored it, the tefillin remains a primary derivative as before. This ruling also applies if one also removed the second and the third compartments. If one removed also the fourth compartment and then restored the tefillin, it is entirely pure. For a primary derivative of impurity does not impart impurity to articles, because it is a derivative itself, as we explained.
Similarly, when a sandal was impure because of contact with a zav or the like and one of its pegs was detached and it was repaired, it is still impure as before. If the other one also became detached and he repaired it, the sandal is purified from the impurity, because it has new pegs. It is, however, impure due to contact with an article that is impure because of contact with a zav. If he did not repair the first until the second was detached, the heel or the toe of the sandal was removed, or it was divided in two, it is pure.", + "When a shoe was damaged, if it does not cover the majority of the foot, it is pure.", + "When do tefillin that have contracted impurity become pure again? The arm tefillin - when it is released from the base on three sides. The head tefillin - when it is released from the base on three sides and each of the compartments are separated from each other.", + "When a ball, a mold, an amulet, or tefillin were torn after they contracted impurity from a human corpse, one who touches them is impure. If he touches their contents, he is pure.
When a saddle that is impure is torn, one who touches its insides is impure, because the sewing attaches it to the saddle itself and it is considered as a single entity." + ], + [ + "All metal keilim are not susceptible to ritual impurity until the tasks involved in fashioning them are totally completed and they are no further tasks to be performed with them at all. Unfinished metal keilim, by contrast, are not susceptible to impurity at all.", + "The following are unfinished metal utensils: anything that will be smoothed with a file, have its surfaced leveled, have its uneven points scraped away, be polished, be pounded with a hammer, or is lacking a handle or a rim. Such a utensil is not susceptible to impurity until it was finished and beautified to the extent that no work is required for it at all.
What is implied? A sword does not contract impurity until it has been smoothed, nor a knife until it has been sharpened. Similar concepts apply with regard to other comparable acts. Accordingly, when one makes utensils from a block of iron ore, a bar of metal, or the iron surface of a wheel, from plates, from the coverings of utensils, from the base of utensils, from the rims of utensils, from the handles of utensils, from metal scrap removed from utensils or pieces cut away from utensils, they are pure. For all of these are considered as unfinished metal utensils.
If, however, one fashions a utensil from broken metal utensils or from utensils that have worn out over the course of time, or from nails that were made from utensils, these are susceptible to impurity, because they are not in an unfinished state. If, however, it is not known whether nails were made from utensils or from blocks of iron ore, they are pure. Even if they were formed into a k'li, they are not susceptible to impurity.", + "When a metal k'li is only lacking a cover, it is susceptible to ritual impurity. For the cover is not considered as part of the k'li itself.", + "When a needle was made without a hole, but instead was smoothed and prepared for use in such a state at the outset, it is susceptible to impurity, because it can be used to remove a splinter. If, ultimately, however, one intends to make a hole in it, it is like other unfinished metal utensils and is not susceptible to impurity.", + "We have explained that, according to Scriptural Law, unfinished metal keilim are pure and unfinished wooden keilim are impure and conversely, flat metal keilim are impure and flat wooden keilim are pure. Thus keilim that are impure when made from wood are pure when made from metal. And keilim that are impure when made from metal are pure when made from wood.", + "All articles of war, e.g., a sword, a spear, a helmet, armor, soldiers' boots, and the like are susceptible to ritual impurity. All ornaments for humans, e.g., a necklace, earrings, rings - whether with a seal or without a seal - or the like, are susceptible to ritual impurity. Even if a dinar was disqualified for use and it was adapted to be hung from the neck of a girl, it is susceptible to impurity. Similarly, a metal amulet is susceptible to impurity like other jewelry for humans.", + "All ornaments used for animals and keilim, by contrast - e.g., the rings made for the neck of an animal and for the handles of keilim are pure and are not susceptible to impurity independently with the exception of the bell of an animal or a k'li that creates a sound desired by humans.
What is implied? When one makes bells for a spice mill, a cradle, book-covers, and children's diapers, they are pure. If one made clappers for them, they are susceptible to impurity. Since they were made to create a sound for a person, they are considered as ornaments for humans. Even if the clapper was removed afterwards, they are still susceptible to impurity, because it is still fit to generate a sound by banging it on a shard.", + "The following rules apply when a bell was made for a person. If it was made for a minor, it is not susceptible to impurity unless it has its clapper, because it was meant to produce a sound. If it was made for an adult, it is considered as an ornament and is susceptible to impurity even though it does not have a clapper.", + "All masks are susceptible to impurity. All seals are pure with the exception of a metal seal that is used to imprint a seal. All rings are pure except the rings worn on a finger. In contrast, the ring used to gird one's loins or one that is tied between one's shoulders is pure. A ring used as an animal collar is susceptible to impurity, because a person uses it to pull the animal. Similarly, a staff made of metal used to control an animal is susceptible to impurity.", + "All keilim can become susceptible to impurity through thought, but do not lose that susceptibility unless a deed is performed to change their function. A deed negates the influence of a previous deed or thought, but thought does not negate the influence of a previous thought or deed.
What is implied? A ring used for an animal or a k'li that one thought to use as a ring for a person. That thought itself causes a change in the ring's status and makes it subject to ritual impurity, as if originally it was made with the intent of being used for a human. If, afterwards, one reconsidered and thought to leave it as a ring for an animal as it was, it remains susceptible to impurity, even though a person never used it as an ornament. For one thought does not negate the effect of another thought unless one performs a deed in the actual physical substance of the entity, for example, to polish it or to adjust it as is done for an animal.
If there was a ring used for humans and one thought to use it for an animal, it is still susceptible to impurity as it was originally, for a k'li's susceptibility to impurity cannot be nullified by thought. If one performed a deed, changing it into an animal's ring, it is not susceptible to impurity, for deed can negate the influence of a previous deed.", + "The deeds of a deafmute, a mentally or emotionally compromised individual, or a minor are significant. Their thoughts are not significant, as explained above with regard to making foods susceptible to impurity.", + "When one thought of using a bell used for a door for an animal, it is susceptible to impurity. When one made the bell of an animal suitable for a door, even if he attached it to the ground and even when he attached it with a nail, it remains susceptible to impurity until one performs a deed affecting the substance of the bell itself.", + "The following laws apply when a craftsman makes - and carries a stock - of bells for both animals and doors. If the majority of his stock is made for entities that cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion specifically for entities that do not cause them to be susceptible to impurity. If the majority is made for entities that do not cause them to be susceptible to impurity, the entire stock is not considered as susceptible to ritual impurity unless he sets aside a portion of the stock specifically for entities that cause them to be susceptible to impurity.", + "Wherever bells are found, they are susceptible to impurity, except in large cities, for there the majority are made for doors.", + "If a person tells a craftsman: \"Make me two bells, one for a door and one for an animal,\" \"...two mats, one to lie on and one to use in constructing a tent,\" \"...two sheets, one for designs and one for a curtain for a tent,\" they both are susceptible to impurity unless he explicitly states: \"This is for this purpose and this is for the other.
\"" + ], + [ + "All metal keilim that have independent names are susceptible to impurity except a door, a bolt, a lock, a holder for a door hinge a hinge, a beam, and a drainpipe. The latter are not susceptible to impurity, because they serve the earth or wood. This applies even before they are affixed to a building or to wood.
Any metal k'li that has an auxiliary name does not contract impurity independently because it is only part of a k'li. What is implied? The \"scorpion\" of a muzzle is impure and the iron plates placed on the cheeks of the animal on both sides are pure, because they do not have an independent name. When all these articles are connected to the reins, everything is susceptible to impurity.", + "When metal plates are placed on a person's cheeks for protection at the time of battle, they are not susceptible to impurity, because they do not have an independent name. If, however, they have a receptacle for water, they are susceptible to impurity like all receptacles.", + "When a ring is fashioned like a bowl from below and a lentil from above, and the bowl becomes detached, it is susceptible to impurity in its own right, for it has a receptacle. The lentil is susceptible to impurity, because it has an independent name. The ring's wire, i.e., the portion that enters the ear or the nose, is not susceptible to impurity in its own right.
If a ring is made like a cluster of grapes and it becomes separated, it is pure. The rationale is that it does not have a receptacle, none of the \"berries\" has an independent name, and while broken up, it is not fit to be used as an ornament.", + "A ring worn by young girls around a leg is referred to as a birit. It is not susceptible to impurity, because it does not have the form of an ornament. Instead, it is like a ring of a k'li or a ring one ties between his shoulders. The set of two rings which young girls put around their legs with a chain connecting one to the other is susceptible to ritual impurity. The rationale is that it is an ornament for young girls. This set is called kevalim.", + "When there is a necklace with metal links on a string of wool or linen and the string snaps, each of the links is susceptible to impurity, because each is considered as a k'li independently. If the strand was of metal and the links of jewels, pearls, or glass and the links broke, but the chain remained, the chain is susceptible to impurity independently. The remnants of a necklace continue to impart impurity and to be susceptible to impurity as long as they are large enough to go around the neck of a young girl.", + "All of the metal coverings of receptacles are pure. They are not susceptible to impurity, because they do not have an independent name with the exception of the covering of a samovar and the covering of doctor's prescription box. Since bandages are placed in it, it becomes a receptacle.", + "When one scrapes down and polishes the metal cover of a container, making it into a mirror, it is susceptible to impurity.", + "All metal weights are susceptible to impurity. They are called unkiyot. The wooden crossbeam of a scale is susceptible to impurity, because of the weights hanging from it.
When does the above apply? To the crossbeams of the scales of flax merchants and wool merchants. The crossbeams of the scales of private persons are not susceptible to impurity unless the weights are permanently affixed to it.", + "When weights have been broken, even though one brought the pieces together and weighed objects with them, they are not susceptible to impurity. If one designated the broken pieces as half-litra weights, one-third-litra weights, or one-quarter-litra weights, they are susceptible to impurity.", + "When a sela was disqualified, if it was adjusted to use as a weight, it is susceptible to impurity.", + "A porter's hook is pure. Hooks used by perfume salesmen are susceptible to impurity. The hooks of bed-poles are pure. Those of a small platform are susceptible to impurity.
The hooks of the bee-hived-shaped snare used by fishermen to catch fish are pure. Those of a chest are susceptible to impurity. The hooks of wooden lamps are pure. Those of a table are susceptible to impurity.
This is the general principle: Whenever a k'li is susceptible to impurity in and of itself according to Scriptural Law, its metal hook and its chain are susceptible to impurity. Whenever a k'li is not susceptible to impurity, e.g., flat wooden keilim, oversized wooden keilim, and the like, its metal hook and its chain are not susceptible to impurity. When either of them is considered independently, it is pure, because neither a hook or a chain is considered as a k'li in its own right; they are only as parts of a k'li. Even hooks on the wall upon which keilim, clothes, and the like are hung are pure.", + "When a chain has a lock, it is susceptible to impurity. If it is meant to secure an entity, it is pure.", + "Chains used by wholesalers are susceptible to impurity, because they are used to lock the stores. Those owned by private persons are pure, because they are meant only as ornaments.", + "The chains of the measurers of land and the pegs that they insert into the ground at the time they conduct their measurement are susceptible to impurity. Those used by gatherers of wood are pure, because they serve wood.", + "The four handbreadths of a chain for a large bucket that are closest to the bucket contract impurity with the bucket for it is necessary for its use. The remainder is pure, because it does not have an independent name. Ten handbreadths of the chain of a small bucket are susceptible to impurity.", + "All of the following: a metal ball, an anvil, an iron shaft of a builder, a carpenter's leveling tool, a smith's \"donkey,\" plumb-weights used by builders, the iron beams used to press olives, a metal dispenser for a mill, the blade with which scribes cut off the tips of the reeds with which they write, a metal pen, a stylus and a ruler with which scribes rule lines are all susceptible to impurity. For each one of these articles has an independent name." + ], + [ + "Pegs that reinforce a ceiling that are made to be pounded into wood are not susceptible to impurity. Similarly, this ruling applies to pegs that are pounded into walls to serve as hangers. If they are made to serve as an independent k'li, they are susceptible to impurity.
What is implied? A hook that was installed to enable one to open and lock a door, to remove a wick, or it was placed in a handmill or a mill powered by a donkey is susceptible to impurity. If it was made to open a barrel, it is pure unless its point is sharpened.", + "A peg that is made as a sign to guard an entrance is not susceptible to impurity. Similarly, the peg of a money-changer on which he hangs his scale and his purse is pure. Similarly, pegs for metal brushes are pure even though these pegs have a different form than other pegs used as hangers.", + "A bloodletter's needle, i.e., the utensil with which he draws blood, is susceptible to impurity. The pointer of a sundial is pure.", + "A weaver's needle, i.e., the long needle that is like a spit which the weaver inserts into a cylinder coming from a reed or wood around which he winds the threads is susceptible to impurity.", + "These are the metal keilim in a wagon that are susceptible to impurity: the metal shaft, the wooden yoke, the wings into which the straps are inserted, the metal rod below the necks of the animals, the support, the \"limper,\" the containers, the bell, the hook, and the pegs which attach all the different parts of the wagon together.
These are the components of a wagon that are pure: a plated wooden shaft, the wings that are made only as ornamental articles, a reed that makes a sound, a lead plate hanging from the neck of an animal, the metal rimming of a wheel, ornamental plates, and coatings. Similarly, all other pegs it contains are pure.", + "The scorpion of the olive press is susceptible to ritual impurity. Even though a chest for ground lentils is pure, if there is a metal carriage below it, it is susceptible to impurity.", + "A pepper mill is susceptible to ritual impurity because of each of the three keilim of which it is comprised: one is susceptible to impurity because it is a metal k'li, another, because it is a receptacle, and the third, because it is a sieve.", + "A metal door in a cabinet of a homeowner is not susceptible to impurity. Such a door in a cabinet of a doctor is susceptible to impurity, because bandages are placed there and scissors are hung from it.", + "Metal plates on which a hot pot is placed are susceptible to impurity. Those that are affixed to a range are pure.", + "Tongs with which one squeezes the wick are susceptible to impurity. The metal bars that hold up a mill from its front are not susceptible to impurity, because they are made only in order to reinforce the mill.", + "A bolt that locks double-doors: if it is made of metal, it is impure. If it is made of wood coated with metal, it is pure.", + "The pointed end of a lock and the base of a lock are impure.", + "The ball of a weaving needle is pure, because it serves the wood.", + "A weaving needle, a spindle, a walking stick, and a symphonia or flute of metal are susceptible to impurity. If they are made of wood and coated with metal, they are pure with the exception of a symphonia which, if it has a receptacle for wings, is impure even if it is coated.", + "With regard to a trumpet that is split up into different pieces: If only a craftsman would know how to put it together, it is susceptible to impurity while the pieces are connected. If anyone can take it apart and reconstruct it, it is not susceptible to impurity.", + "The end of the round trumpet on which one places his mouth when blowing is susceptible to impurity independently. The wide portion is not susceptible to impurity independently. While they are connected, everything is susceptible to impurity.
A similar ruling: The branches of a candelabrum are not susceptible to impurity, because they have an accompanying name. Its flower and its base are susceptible to impurity. While they are connected, all the components are susceptible to impurity.", + "A target for arrows that has metal strips is susceptible to impurity. A metal boot placed on prisoners' feet is pure. A metal collar is susceptible to impurity.
A saw whose teeth were inserted into a slit in a lintel and project into the doorway is not susceptible to impurity even though one makes use of it. If he inserted it in the slit of the doorway after it became impure, it remains impure until one affixes it with a nail. If he turned it over, whether from above, from below or from the sides, it is pure." + ], + [ + "To what degree must metal keilim be broken so as not to be susceptible to ritual impurity or to be purified from ritual impurity? Everything depends on the nature of the k'li involved.", + "As long as the k'li can be used in a way resembling its intended task, it is considered as a k'li and is considered like a complete k'li.
What is implied? A metal bucket that was broken but still can be used to draw water is considered a k'li as it was before. An urn is still susceptible to impurity if it can be used to heat water; a samovar, if it can contain selaim; a large pot, if it can contain metal pitchers; a metal pitcher, if it can contain perutot, wine measures, if they can measure wine; oil measures, if they can measure oil.
When three holes, one next to the other, in the bottom of a strainer for mustard seed, were widened, it is pure, because it is no longer fit for its original task. When the hollow of a builder's shovel is removed, it is pure, even though it appears like a hammer, for it is no longer useful for its original purpose, but instead, as a hammer, and it was not made to pound objects as a hammer does. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When the teeth of a comb for wool have been removed, it is impure as long as three teeth remain in one place. If, however, one of the external teeth was one of the three, it is pure, because it is no longer useful for combing flax, because the exterior tooth is not effective when combing. Hence we follow the principle: Whenever a metal k'li can no longer be used for its intended purpose, it is pure.
If two teeth were taken and made into tweezers, they are impure. If one was removed and it is used for the sake of a lamp or for thread to be wound around it for embroidering, it is susceptible to impurity. If it was a thick and large tooth, even though it was not prepared for a particular function, it contracts impurity independently.", + "When the teeth of a comb for flax were removed, but two remained, it is impure. If only one remains, it is pure.", + "When a kedum is broken, but its hooks are intact, they are still impure, because it is possible to use them to remove a bucket from a well as before.", + "When the teeth of a saw are removed in an alternating pattern, it is pure. If a portion the full length of a sit remained intact in one place, it is impure, because it is possible to saw with the portion that remains.", + "A hatchet, a blade, a plane, a drill, that have been damaged are still susceptible to impurity. If their steel portion is removed, they are pure. If any of them is divided into two, they are impure with the exception of the drill, because it is no longer possible to make holes with it. A runkey alone is not susceptible to impurity, because it is only part of a k'li.", + "When a sword, a knife, a knife that is curved like a sickle, a spear, a hand sickle, a harvesting sickle, a small household scissors, or a larger barber's scissors are divided in two, each of their components is susceptible to impurity, because it is still able to be used for a task resembling its primary function.", + "When a shaver is divided into two, it is pure, because in that state it can only remove hair with difficulty.", + "When armor is divided along its length, it is pure. When divided along its width, if it still can serve its initial purpose, it is impure. When does it become pure? When it becomes worn out to the extent that it can no longer perform its original task.
The following rules apply if it became worn out, but its major portion remained intact. If the upper portion remains, it is impure. If it covers the lower portion, it is pure. If one cut of part of the armor and made it a link for an ornament, it is susceptible to ritual impurity.", + "A bellows used by goldsmiths, glassmakers, blacksmiths, and glaziers that was divided into two lengthwise, is pure. If it is split widthwise, when it can serve its initial purpose, it is impure. If not, it is pure.", + "When tongs used by barbers, doctors, or glassmakers are divided into two, they are pure. Those used by blacksmiths that are divided are impure. The rationale is that at the outset, they are used to stir coals and in their present state, they can be used to stir coals.", + "When a metal mirror was broken or became scratched, if it does not reflect the majority of the face, it is pure. If it reflects the majority of the face, it is still considered a k'li as it was previously.", + "When either the eye or the point of a needle was removed, it is pure. If an adjustment was made with it so that thread could be wound around it and it could be used as an embroidery needle, it is impure. In contrast, when the eye of a sackmaker's needle is removed, it is impure, because the other end can still be used as a stylus.", + "Different rules apply to a needle around which scarlet thread, gold thread, or the like is wound as is the practice of embroiderers. Whether the eye or the point is removed, it is still impure, because it is not used to sew.", + "When a needle has become rusty, if the rust prevents sewing, it is pure. If not, it is impure.", + "When a sword or a knife become rusty, they are pure. If they are then smoothed or sharpened, they return to their initial impurity. Similarly, the hook on top of a flax spindle that was straightened is pure. If it was bent back again, it returns to its initial impurity.", + "A key that is curved like a knee which is broken in the middle of its curve is pure. Similarly, a key that is shaped like a gamma which is broken at its vertex is pure. In both instances, they can no longer be used to open locks and thus they are not able to be used for their initial purpose.
If the broken portion has teeth and holes, it is impure, because it still can be used as a key. If its teeth are removed, it is impure because of the holes. If the holes are filled, it is impure because of the teeth. If the teeth were removed and the holes filled or the holes were expanded until they were joined, it is pure.", + "The following rules apply when a k'li consists of a rod with a cup on one side used to pick up ash and a fork on the other side used to roast meat. If the cup was removed, it is impure because of the fork's teeth. If the fork's teeth are removed, it is impure because of the cup. Similarly, with regard to a utensil used to paint one's eyes, if the cup with which the dye is collected is removed, it is impure because of the applier used to dye the eye. If the applier is removed, it is impure because of the cup.", + "Similar laws apply with regard to a k'li that has an iron net on one end on which food is roasted and teeth to remove meat from a pot or from a fire on the other end. If the net was removed, it is impure because of the teeth. If the teeth are removed, it is impure because of the net.
The same principles apply with regard to a metal pen which has one end that is used to write and another end that is used to erase. If the writing utensil is removed, it is impure, because of the eraser. If the eraser is removed, it is impure because of the writing utensil. Similar laws apply in all analogous situations provided the remaining instrument can still be used for its initial purpose.
What is implied? When the eraser is removed from a pen, but the writing utensil remains, if it is long enough to reach his knuckles, it is impure because it is possible to hold it and write with it. When the writing instrument is removed and the eraser remains, if its length matches the width of one's hand, it is impure, because one can erase with it. If less remains, it is pure. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When the narrow edge of a hatchet - i.e., the side that a carpenter uses to carve - is removed, it is impure, because of the side used to chop. If the side used to chop is removed, it is impure because of the narrow edge. If the socket into which the handle is inserted is broken, it is pure.", + "When a lance is damaged, it is still considered as a k'li until its major portion is removed. If, however, the socket into which the head of the lance is inserted is removed, it is pure.", + "A plow is also called a malmad. It is comprised of a long, thick beam with something like a sharp peg implanted in its end from above. This metal peg is called a darvan. On the other end below is a metal projection like a spear. The wood that is inserted into it and this iron piece is called a lance.", + "When a metal pipe which is like a tube becomes impure, if it is affixed to a staff or a door and is thus attached to wood, it becomes pure. If it did not contract impurity and it was affixed to a staff or a door, it is susceptible to impurity in its place. For any metal k'li that was fixed to a beam or a wall is susceptible to impurity until its function is changed. Therefore a metal baker's sheet that was affixed to a wall is impure. Similar laws apply in all analogous situations involving other metal objects that were affixed to wooden objects whether containers or flat keilim. They are susceptible to impurity as they were beforehand." + ], + [ + "When wood keilim, leather keilim, or bone keilim are broken, they are purified of their ritual impurity. If one then made a k'li from the broken pieces or one collected the broken pieces and made other keilim from them, these are considered like other pure keilim that had never contracted impurity previously and are susceptible to impurity from the time they were fashioned onward.
All metal keilim that are broken after they contracted impurity regain purity. If one melted them down and made other keilim from them, they return to their previous impurity. A metal k'li cannot become utterly pure unless it was immersed in a mikveh while intact or it remains broken.", + "The return of metal keilim to ritual impurity is a Rabbinic decree. Why did the Sages decree that metal keilim should return to their former impurity? This is a decree, enacted as a safeguard lest a person's k'li contract impurity and he melt it down and make it into a new k'li on that day. If it is considered as pure as is its status according to Scriptural Law, one might come to say: Breaking a k'li purifies it and immersing it purifies it. Just as when it is broken, melted down and fashioned into a new k'li, it is pure on that day, so too, if it is immersed, even though it is intact, one may mistakenly think that it is pure on that day and he will say that it is not necessary to wait until nightfall for keilim to regain purity. Due to this concern, the Sages decreed that they are impure.", + "Whether a k'li contracted impurity from a corpse or another type of impurity and was then melted down, it returns to its former impurity until the ashes of the red heifer are sprinkled upon it and/or it is immersed in a mikveh.
If a k'li contracted impurity from a corpse and the ashes of the red heifer were sprinkled upon it on the third day and afterwards, it was melted down, anotherk'li was made from it and then ashes were sprinkled on it on the seventh day and it was immersed, it is still considered impure. The sprinkling before it was melted down is not linked to the sprinkling after it was melted down. It cannot regain purity unless ashes were sprinkled on it on the third and seventh days and it was immersed while it was a k'li before it was melted down or ashes would be sprinkled on it on the third and seventh days and it was immersed once it was made into a new k'li after it was melted down.", + "The following laws apply when impure iron was mixed with pure iron. If the majority was from the impure metal, it is considered as impure. If the majority was from the pure metal, it is pure. If there were equal amounts, it is impure. Similarly, when mud is mixed with turds and the mixture was fired in a kiln and made into a k'li, if the majority was from the mud, it is susceptible to impurity, because it is an earthenware k'li. If the majority was from the turds, it is not susceptible to impurity.", + "When pure metal keilim were coated with an impure coating, they are impure. If, however, one fashions keilim from an impure coating, they are pure.", + "When the thick side of a hatchet was made from pure iron and its blade from impure metal, it is impure. If the blade was made from pure metal and the thick side from impure metal, it is pure. The status of the entire tool is determined by that of the portion with which work is performed.", + "A pure hatchet that was coated with impure iron is pure.", + "When the mouth of a pitcher was made from impure metal and its base from pure metal, it is pure. When it was made of pure metal and its base from impure metal, it is impure, because the status of the entire implement is determined by that of the container, for it is the portion with which the task is performed.", + "When a metal k'li contracted impurity of Rabbinic origin, e.g., it contracted impurity from a false divinity or the like, then it was broken, melted down, and fashioned into a different k'li, there is an unresolved doubt whether it returns to its former impurity or not.", + "When glass keilim became impure and then broke, they are pure like all other keilim. Even if they were melted down and new keilim were made from them, they do not return to their former impurity. The rationale is that, as we explained, their impurity is primarily of Rabbinic origin. Hence, it was not decreed that they return to their former impurity.
Similarly, if glass utensils were broken, even though the broken pieces are themselves keilim and fit to be used, since they are components of broken utensils, they are not susceptible to impurity, because they do not resemble earthenware keilim.
What is implied? When a glass bowl is broken and one made its base fit to be used as a k'li, the base is not susceptible to impurity, even though it is like a bowl. If one leveled the broken portion and filed it down, it is susceptible to impurity.", + "When the mouth of a small bottle that can be carried with one hand is removed, it is still susceptible to impurity, because one does not use it by inserting one's hand in it, but by pouring from it. By contrast, when the mouth of a large bottle that is held with both hands is removed, it is pure, because it will injure one's hand when it is inserted within it. Similarly, even though a flask of perfume is small, if its mouth is removed, it is pure, because it would injure one's finger when one removes the perfume from it.", + "Large pitchers whose mouths were removed are still considered keilim because they are used for pickling.", + "When the major portion of a glass cup is damaged, it is pure. If a third of the circumference over the major portion of its height is damaged, it is pure. If a hole was made in it and he plugged it with tin or tar, it is pure. When a hole was made in a cup or a bottle, whether in its upper portion or its lower portion, it is pure.", + "When a hole was made in the upper portion of a large pot or a bowl, it is impure. If it is in its lower portion, it is pure. If such utensils are cracked, but can still contain hot liquids just as cold liquids, they are impure. If not, they are pure.", + "Cups that have been chinked, even though their rims scratch a person’s mouth, nevertheless, remain susceptible to ritual impurity.", + "A glass dispenser is pure, because it is like a distributor, for it is not a container.", + "When a glass item is used as a pane, it is pure, even if it can contain liquids, because it was not made to serve as a container. A glass ladle is considered as a container even though when it is placed on a table, it will turn to its side and not serve as a container; it is still susceptible to impurity.", + "When a glass pot is made into a pane, it remains susceptible to impurity. If it was made intentionally for the purpose of sight, i.e., that the objects placed inside of it could be seen from its other side, it is pure. All glass utensils are not susceptible to ritual impurity until the tasks to fashion them are completed, as is true with regard to other utensils." + ], + [ + "In several places, we have already explained that an earthenware container contracts impurity only from its inner space or when moved by a zav. In contrast, all other keilim contract impurity when touched by impurity, but if impurity enters their inner space without touching them, they remain pure.
Thus what makes an earthenware container impure leaves other keilim pure. And what makes other keilim impure, leaves an earthenware container pure, for an earthenware container contracts impurity only from its inner space, as Leviticus 11:33 states: \"Any earthenware container into whose inner space one of these will fall.\" It contracts impurity from its inner space and not from its outer side.", + "Just as it contracts impurity from its inner space, so too, it imparts impurity to food and liquids from its inner space. What is implied?
When food and/or liquids enter the inner space of an earthenware container that contracted impurity, they contract impurity even though they never touched, as ibid. states: \"Everything inside it shall contract impurity.\" Other impure keilim do not impart impurity to an impure k'li unless they touch it.", + "An earthenware container does not impart impurity to keilim - whether earthenware keilim or other keilim - through their entry into its inner space.
What is implied? When there is a large earthenware container with other containers in it and impurity enters its inner space, it contracts impurity, but all the containers inside of it remain pure. If there also were liquids inside of them, the liquids contract impurity because of their presence within the inner space of the large container and they then impart impurity to the smaller containers. It is as the smaller containers say: \"The one that imparted impurity to you did not impart impurity to me, but you imparted impurity to me.\"", + "When impure liquids touch only the outer surface of an earthenware container, its outer surface contracts impurity like other keilim.
When does the above apply? When it is a container that has inner space. If, however, it is an implement that does not have inner space and impure liquids touch it, it is pure. For the outer surface of any earthenware k'li that does not have inner space does not contract impurity from liquids.
If foods or liquids touch the outer surface of an impure earthenware container, they are impure. Earthenware containers and other keilim are governed by the same laws in this context. For when foods or liquids touch any impure utensil whether on its inner surface or its outer surface, they contract impurity.", + "The same laws that apply when impurity enters the inner space of an earthenware container apply when one turns it over, covering impurity that is lying on the ground and serving as a tent over it, for the impurity is within its inner space. According to the Oral Tradition, it was taught that the phrase, ibid., \"into whose inner space\" also includes containers that serve as tents.", + "When there is a pit with the carcass of a crawling animal inside of it and an earthenware container is turned over the pit, it does not contract impurity. For the phrase \"Within its inner space\" implies that the impurity itself must enter its inner space.
For this reason, if the carcass of a crawling animal is found beneath the earth below an oven, the oven is pure, for we assume that it was alive when it fell into the pit and it died while in that pit. Similarly, if a needle or a ring is found beneath the earth below an oven, the oven is pure even though any keilim that are found are considered impure, as we explained. For we assume that the keilim were there before the oven was placed there and the oven was built over them without them having fallen inside of it. If these keilim were found in the ash removed from the oven, the oven is impure, because there is nothing on which the person can base a supposition for leniency.
The following laws apply if these keilim were found in the earth below an oven; they were visible, but did not enter the inner space of the oven. If when one bakes dough, they will touch it, the oven is impure as if they were within its inner space. If not, the oven is pure as if they were beneath the earth below it. Concerning what type of dough was this said? An ordinary dough that was neither overly soft, nor overly firm.", + "The following laws apply if the carcass of a crawling animal was found in the eye of an oven, the eye of a range for two pots, or the eye of a range for one pot. If the crawling animal was within the inner edge of the hole or further toward the outside, the oven or range is pure, because it did not enter the inner space of the oven or the range. Instead, it is suspended below the thickness of its walls. The oven or the range is pure even if an olive-sized portion of a human corpse is found in that place unless the opening of the eye is a handbreadth. In the latter instance, the oven would be impure because a hole of that size brings impurity to the inner space of the oven, as explained with regard to the impurity of a human corpse.", + "When the carcass of a crawling animal is found in the place where wood is placed, if it is found from the inner edge of the range and further outward, the range is pure. If it is found in the place where the bath attendant sits or the dyer sits, or the place where those who cook olives sit, everything is pure.", + "Neither an oven, a range, nor other places of cooking contract impurity unless the impurity is found from the sealing and inward.", + "There are earthenware containers from which homeowners drink water that have an earthenware screen in their center and projections like a comb above that screen. It is called a tzirtzur. If impurity entered the space enclosed by the comb above the screen, the entire k'li is impure, for this is \"the inner space\" of this container.", + "The following laws apply when there is an earthenware container that has three walls, one further inside than the other. If the interior wall was the highest and impurity entered its inner space, all foods and liquids that are in the space between the inner wall and middle wall or the outer wall are pure. If the middle wall was the highest and its inner space became impure, the area from this wall inward is impure. The area outside of it is pure. If the exterior wall was the highest and its inner space became impure, everything is impure. If the walls are of the same height, any enclosure whose inner space contracts impurity is impure and the remainder are pure.", + "If several frying pans are placed one inside the other and their rims are of the same height, should the carcass of a crawling animal be found in the uppermost frying pan or the lowest one, the frying pan containing the carcass is impure and the other frying pans and the food inside of them are pure.
If all of the frying pans had a hole that would allow liquid to seep in and the carcass was in the uppermost one, all of the foods and liquids in all the frying pans are impure, because the impurity is considered in the inner space of all of them, as will be explained. If the impurity was in the bottom one, it is impure and all the others are pure, because the carcass of the crawling animal did not enter the inner space of the uppermost one and the rim of the lowest one is not higher than it, so that it would impart impurity to all the food and liquids contained in it.
If the carcass was located in the uppermost one and the rim of the lower one was higher, the uppermost one is impure, because the carcass is located within it. Similarly, the bottom one is impure, because its rim is higher and thus the carcass is in its inner space. The remainder of the frying pans that are located in the bottom one are pure, because an earthenware container does not impart impurity to other keilim inside of it. If there was liquid that could be felt between the frying pans, any pan that has liquid on it contracts impurity. For the liquid contracts impurity because of its presence in the inner space of the bottom pan whose edges extend above the higher pan. It then imparts impurity to the pan that it touches.", + "When an earthenware tabletop had bowls attached to it from the time that it was initially made, although it is all a single k'li, if one bowl contracts impurity, they all do not contract impurity. If the table top has an upraised border, all of the bowls are considered in its inner space. Thus if one contracts impurity, they all become impure. Similar laws apply to an earthenware spice box and a split inkwell that are made in analogous manner.", + "When one of the compartments of a wooden spice box contracts impurity from liquids, the remainder of its compartments do not contract impurity. If it has an upraised border and thus all of the compartments are considered within its inner space and one of them contracts impurity from liquids, they all contract impurity, for it is considered as a single container and when the inner space of a container contracts impurity from liquids, the entire container becomes impure.
If the compartments were attached to it by nails, they are considered as joined both with regard to contracting impurity and with regard to sprinkling the ashes of the red heifer. If they are merely wedged together, they are considered as joined with regard to contracting impurity, but not with regard to sprinkling the ashes of the red heifer. If the compartments could be easily removed and returned, they are not considered as joined, neither with regard to contracting impurity, nor with regard to sprinkling the ashes of the red heifer." + ], + [ + "Any entity that protects from ritual impurity as a sealed covering in a structure that is impure because of a human corpse, protects from ritual impurity as a sealed covering in the inner space of an earthenware container. If it can prevent an entity from contracting ritual impurity from a severe form of impurity, i.e., a structure that is impure because of a human corpse, it can be assumed that it will also prevent impurity in the more lenient instance of an earthenware container. Any entity that does not protect from ritual impurity in a structure that is impure because of a human corpse, does not protect from ritual impurity in the inner space of an earthenware container.", + "Just as a sealed covering does not prevent impurity from escaping in a structure that is impure because of] a human corpse, so too, it does not prevent impurity from escaping into the inner space of an earthenware container.
What is implied? If a pot was filled with food and liquids and sealed closed and placed in an impure oven, the pot and its contents are pure. When the pot contained the carcass of a crawling animal or impure liquids, even though it is sealed closed, if it is placed in the inner space of an oven, the oven contracts impurity. Similar laws apply in all analogous situations.", + "When an impure ring was enclosed within a brick or an impure needle was enclosed within a block of wood that fell into the inner space of an earthenware container, it contracts impurity. Even though a loaf of bread that is terumah that would touch this wood or brick would be pure, these articles impart impurity to an earthenware container by virtue of their presence in its inner space.", + "When a rooster swallows the carcass of a crawling animal or flesh from a human corpse and falls into the inner space of an oven, the oven is pure. If the rooster dies there, the oven contracts impurity. The rationale is that the fact that these entities were swallowed by a living being generates protection from the impurity in an earthenware container, just as it generates protection from impurity in a structure that is impure because of a human corpse.", + "Entities in a person's mouth or in the folds of his body are not considered as swallowed.
What is implied? A person had impure liquids in his mouth. If he closes his mouth and inserts his head into the inner space of an earthenware container, he imparts impurity to it. Similarly, if a pure person who had food and liquids in his mouth inserted his head into the inner space of an impure oven, the food and the liquids in his mouth contract impurity. If he had a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal and inserted it in the inner space of an oven, the oven contracts impurity even though the source of impurity is found in the folds of the person's body.", + "When a sponge absorbed impure liquids, even though its surface is dry, if it fell into the inner space of an earthenware container, it imparts impurity to the container, because ultimately, the impurity will emerge. Similar laws apply to a piece of turnip or a reed.
When shards that were used for impure liquids became dry and fell into the inner space of an earthenware container, they do not impart impurity to it. If they fell into an oven and it was heated, they impart impurity to it, because ultimately, the liquids will emerge.
When does the above apply? With regard to impure liquids of a lesser severity. When, however, the impurity of the liquids is severe, e.g., the blood of a woman in the nidah state or her urine, if it is possible that they will emerge and the person is concerned that they emerge, they impart impurity to the oven even if was not heated. If he is not concerned that they emerge, they do not impart impurity until the oven is heated and the liquid emerges.
Similarly, when new olive dregs that come from impure liquids are used as kindling fuel for an oven, it contracts impurity, for, ultimately, the liquids will emerge. If, however, the olive dregs are old, the oven is pure. When are dregs considered old? After twelve months. When, however, it is known that liquids will emerge from the dregs when the oven will be heated, the oven contracts impurity when heated even if the dregs are three years old.", + "Even though an earthenware container was divided with a partition extending from its rim until its bottom, if impurity enters the inner space of one of the portions, the entire container contracts impurity. The rationale is that it is not common practice for people to divide earthenware containers as they divide structures. Therefore, if an oven is divided with boards or curtains and the carcass of a crawling animal is found in one place, the entire oven is impure.", + "When a container in which impurity was located was inserted into the inner space of an earthenware container, if the edge of the impure container extends outside the earthenware container, the earthenware container is ritually pure even though the impurity is positioned inside of it, for Leviticus 11:33 states: \"Into whose inner space one of these will fall.\" Implied is that the presence of impurity in the inner space of a container conveys impurity but not its presence in the inner space of a container in the inner space of a second container.", + "A similar concept applies if there was an impure earthenware container and another container holding food or liquids was inserted into its inner space. If the edges of the other container extend beyond the impure earthenware container, the food and the liquids remain pure. This is derived from the continuation of the above verse: \"Everything in its inner space shall contract impurity,\" i.e., \"in its inner space,\" and not in the inner space of a container in its inner space.
What is implied? When a bee-hive shaped container, a basket, a pot, a flask, or the like contained the carcass of a crawling animal and then one lowered the basket or the like into the inner space of a barrel or into the inner space of an oven, even though the carcass of the crawling animal is positioned inside the inner space of the barrel or the oven since the edge of the basket or the flask extends above the edge of the barrel or the edge of the oven, the barrel or the oven is pure. In such a situation, if there were pure food or liquids in a flask, in a pot, or the like and one lowered them into the inner space of an impure oven or barrel, the food and liquids are pure.
If, however, the bee-hive shaped container, the basket, the flask, or the like had a hole, they do not save entities from ritual impurity. Instead, if they contained the carcass of a crawling animal and they were lowered into the inner space of a pure earthenware container, it contracts impurity. If there were pure food or liquids and one lowered them into the inner space of an impure earthenware container, the food and the liquids contract impurity.
How large must the hole be for these laws to apply? In keilim that can be purified by immersion: large enough for an olive to fall out. If it was an earthenware container made to hold foods, the measure of the hole is: enough for olives to fall out. If it was intended to hold liquids, the measure is: enough for liquids to seep in when the container is placed in them. If it was made for both these purposes, it is judged stringently and when this earthenware container has a hole large enough for liquids to seep in, it does not save entities from impurity when inserted in the inner space of an earthenware container.", + "The following rules apply if one sealed a hole in an earthenware container with tar. If the carcass of a crawling animal was in such a container and it was lowered into the inner space of a pure oven, the oven contracts impurity. For a sealed covering does not protect entities from contracting impurity, as we explained.
If, however, this container held pure food or liquids and it was lowered into the inner space of an impure oven, the food and the liquids are pure, because the hole has been sealed. When holes in all other types of containers were sealed close with tar and the like, they do not protect their contents from contracting ritual impurity from an earthenware container.", + "When a bee-hive shaped container has an opening, even though the opening was closed with straw, it no longer protects its contents from contracting impurity from an earthenware container, because it is not a container.", + "Although a flask or stone container was opened to the extent that a pomegranate would fall from them - and thus they were no longer considered in the category of keilim - they still save entities from contracting impurity due to their presence in the inner space of an earthenware container, provided the opening is above the outer edge of the earthenware container and the receptacle is lowered within the inner space of the earthenware container.", + "When a simple hide or the like is hanging into the inner space of an earthenware container or into the inner space of an oven and there is a carcass of a crawling animal on the hide, the oven contracts impurity. If the carcass was inside the oven, any food or liquids on the hide are impure. The rationale is that the only type of entity that can prevent impurity from spreading due to the inner space of an earthenware container is a container that has a receptacle, e.g., a basket, a bin, or a flask.", + "When there is impurity in the inner space of an earthenware container and there was another pure earthenware container turned upside and resting on the impure container, even though their inner space is combined, the impure one is impure and the pure one is pure. This same ruling applies if the impurity was attached to the wall of one container and it was overturned and resting on a pure container. The rationale is that the impurity itself has not entered the inner space of the pure earthenware container.
Therefore, if a barrel that was filled with pure liquids was found below an oven and the carcass of a crawling animal fell into the oven, the barrel and the liquids are pure, even though the inner space of the oven is combined with the inner space of the barrel. Similarly, if the barrel is turned facing the opening of the oven and its mouth opens to the inner space of the oven, even the liquid at the base of the barrel is pure." + ], + [ + "An earthenware container does not become susceptible to ritual impurity until the tasks necessary to finish it are completed.
When are the tasks necessary to finish it completed? When they are fired in a kiln. An oven: When it is heated to bake donuts. A range with two openings: When it is heated so that a stirred egg can be baked over it in a frying pan. A range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "When one has begun building an oven, if it is large, once one has begun building it for four handbreadths and heats it, it is susceptible to impurity. If it is small, once one has begun building it a for a handbreadth and heats it, it becomes susceptible to impurity. A range with two openings, becomes susceptible to impurity, once one has begun building it for three fingerbreadths and heats it. With regard to a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "When an oven was heated from behind, heated in the shop of the craftsman, or heated unintentionally, since it was nevertheless heated, it is susceptible to impurity. An incident occurred when a fire broke out in an oven in a village. The incident was brought before the court for a ruling and it determined that it is susceptible to impurity.", + "When an oven was heated to roast food in it, it is susceptible to impurity. When it was heated to whiten bundles of flax, it is pure, because he is not doing work that affects the substance of the oven.", + "When an oven was divided into half and one of its portions was heated and then contracted impurity from liquids, that portion is impure, but the other portion remains pure. If it contracted impurity from the carcass of a crawling animal or other similar impurities of Scriptural origin, everything is impure. The thickness of the partition separating them is impure.
If they were both heated and only one portion contracted impurity from liquids in its inner space, we divide the thickness of the partition. That which is used by the impure portion is impure; that which is used by the pure portion is pure.
When does the above apply? When it was divided and then heated. If, however, it was heated and then divided, if only one of them became impure, even only due to liquids, everything contracts impurity.", + "An oven or a range made from stone is always pure. A metal one is pure with regard to the laws of an oven or a range. This is derived from Leviticus 11:35 which states that an impure oven \"must be smashed,\" i.e., these laws apply to an entity that can be smashed. A metal oven or range, is, however, susceptible to the impurity of a metal k'li.
What is implied? Such ovens and ranges do not contract impurity due to the presence of a source of impurity within their inner space, nor do they contract impurity when attached to the ground as an earthenware oven or a range does. And if a source of impurity touches them even from the outside, they contract impurity like all metal keilim. If they contract impurity from a human corpse, they become a primary source of impurity and they can regain purity after contracting other types of impurity through immersion in a mikveh.", + "When a metal oven was perforated, blemished, or cracked and one patched it with clay or one made it a coating or an upper surface of clay, it contracts impurity as an earthenware oven does.
How large must the hole be for the above law to apply? Large enough for fire to emerge through it.
Similar concepts apply with regard to a metal range. If pot-rests of clay are made for it, it contracts impurity as an earthenware range does. If one smears clay on a metal range, whether inside or outside, it is still not susceptible to impurity.", + "Although an earthenware oven is not fixed to the ground - even if it is hanging from the neck of a camel - it is susceptible to ritual impurity as an earthenware oven is, as implied by ibid.: \"They are impure,\" i.e., in any place they are located.", + "A furnace used by smelters of metal that has a place where a pot can be placed contracts impurity as a range does. Similarly, if a range used by glassmakers has a place where a pot can be placed, it contracts impurity as a range does.", + "A furnace used to produce lime, glass, or pottery, is pure. An oven with an opening at its side - if it has a border at its side, it is susceptible to impurity.", + "The following laws apply when stones were joined to each other and formed into an oven. If one made a coating for it on the inside and on the outside, it is considered as an oven in all contexts and contracts impurity from the presence of a source of impurity within its inner space. If it was coated from the outside alone, it contracts impurity from contact with a source of impurity, but not from the presence of a source of impurity within its inner space.
If stones were connected to an oven, but were not connected to each other, they contract impurity together with the oven. If they were connected with each other, but were not connected to the oven, they are like a tira. If one dug in the earth and fashioned a tira of earth, it is pure. A tira of a range is pure.", + "When two barrels and two frying pans are combined to make a range, they contract impurity from the presence of a source of impurity within its inner space and from contact with a source of impurity. The inner space of the barrels is pure. The thickness of the walls of the barrels is divided: That which serves the range is susceptible to impurity; that which serves the inside of the barrels is pure.", + "When a person affixes the three earthenware stands of a trivet in the earth and connects them with clay so that he can place a pot on them, they are susceptible to impurity like a range. If he affixed three pegs in the earth so that he can place a pot on them, even though he used clay to make a place on which the pot would sit, they are pure, like a metal range. Similarly, stones that were not coated with clay on which one places a pot are not susceptible to impurity. It is like they are a stone range.", + "When a person makes two stones into a range and connects them with clay, they are susceptible to impurity. If he connected one with clay but he did not connect the other with clay, it does not contract impurity.", + "When a person rests a pot on a stone and on an oven, on it and on a range with an opening for one pot, or it and on a range with an opening for two pots, it is susceptible to impurity. ...On it and on a wall or on it and on a rock, it is not susceptible to impurity.", + "With regard to a range made by a cook - in which instance, one stone is placed at the side of another stone, and then another is placed at its side in a continuous chain and they are all connected with clay: If one of them contacts impurity, they all do not contract impurity.", + "The following rules apply when there are three stones that were connected with clay and were made into two ranges, whether they were connected to each other and not connected to the ground or connected to the ground and not connected to each other. If one of the two ranges contracts impurity, the portion of the middle stone which serves the impure range contracts impurity. The portion which serves the pure range, by contrast, remains] pure. If one removed the outer stone of the pure range, the middle stone has been definitively classified and is impure in its entirety. If the outer stone of the impure range is removed, the middle stone is purified in its entirety.
The following rules apply if both ranges contracted impurity. If the middle stone is large, one allocates a portion large enough for a pot to be placed down on it on one side for one range and a portion large enough for a pot to be placed down on it on the other side for the other range, but the remainder of the stone is pure. If it was small, everything contracts impurity.
If the middle stone was removed, different laws apply: If a large pot can be placed down on the two outer ones, the range is impure. If they are further apart, the range is pure. If one returned the middle stone, everything is pure as it was. If one coated it with clay, it is susceptible to ritual impurity in the future, provided one heats each of them sufficiently to cook an egg.", + "When two stones were made into a range and contracted impurity, but afterwards one added one stone to the stone on one side and another stone to the stone on the other side, half of each of the two stones from the first range is impure and half is pure. If the two pure stones that were added were later removed, the two stones of the first range return to their initial impurity.", + "An earthenware heating counter that has receptacles in which a mixture of ash and coals were placed and which were used for pots is pure with regard to the laws pertaining to a range, but it is susceptible to impurity as a k'li with a receptacle. Therefore, if it was attached to the ground, it is pure as are other keilim. And if it has a hole, it is not susceptible to impurity like other keilim. These laws do not apply to a range.
An entity that touches the sides of the counter does not contract impurity like one which touches a range. Its wide portion where one can sit while the food is cooking contracts impurity if the counter contracts impurity.
Similarly, if one turned over a basket and built a range on top of it, it contracts impurity according to the laws pertaining to a wooden k'li and not according to those applying to a range. Therefore, it does not contract impurity from the presence of a source of impurity in its inner space as a range does." + ], + [ + "The remnants of a larger oven are four handbreadths. The remnants of a small oven are its larger portion.
What is implied? If a large oven is broken, as long as four handbreadths remain, it is susceptible to impurity. And if a small oven is broken, as long as its larger portion remains, it is susceptible to impurity. Similarly, if a large oven contracted impurity and it was smashed to the extent that less than four handbreaths remain, it is pure. A small oven becomes pure when less than its larger portion remains. If more than four handbreadths of a large oven remain or the larger portion of a small oven, it remains impure.
The remnants of a range with two openings are three handbreadths. For a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "How can the owner restore the purity of an oven that contracted impurity that he does not want to destroy? It should be divided into three portions and the coating removed from the shards so that each shard is standing on the earth without a coating of clay.
If he divided it in two, leaving one large portion and one smaller portion, the larger portion is impure and the smaller portion is pure. If they are both of equal size, they are both impure, because it is impossible to make an exact determination which is larger. When, by contrast, an earthenware tabletop with a wall was divided in two equal portions, they are both pure. If one was larger and one smaller, the larger one is impure.", + "When an impure oven is divided into three portions and one is as large as the other two, the large portion is impure.
The following laws apply if such an oven was cut into circular portions, widthwise. If the height of every ring was less than four handbreadths, it is pure. If, afterwards, one arranges the rings one on top of the other and coats them with clay, making them into an oven as they were before, it is as if he made a different oven. It is susceptible to impurity only from the time it was reconstructed, provided it was heated to the extent that doughnuts could be baked in it after it was coated with clay.
If one separated the clay coating from the substance of the oven itself and placed sand or pebbles between the rings and the coating, it never becomes susceptible to impurity. Concerning this type of oven, it was said: A woman who is a nidah and one who is pure may both bake inside of it and everything is pure.
If it has one ring that is four handbreadths high and that ring contracts impurity through physical contact with a source of impurity and not from the presence of impurity within its inner space, the remainder of the rings are pure.", + "The following rules apply when an oven comes cut in pieces from the craftsman's shop and one makes supports for it so that they will be joined together as a single entity. If one placed them there while it was pure and it contracted impurity, when one removes the supports, it regains purity. Even after he returns them, it remains pure. If one coated the portions of the oven with clay, they become susceptible to impurity from that time onward. It is not necessary to heat the oven, because it was already heated the first time it was assembled.", + "When an oven was cut into rings, sand placed between each ring, and the entire structure coated with clay from the outside, it is susceptible to ritual impurity.", + "A pit used by Arabs - i.e., one digs in the earth, coats the pit with clay, and bakes in it - is governed by the following rules: If the clay could stand independently, it is susceptible to ritual impurity. If not, it is pure.", + "When one brings earthenware shards and sticks them together and forms an oven from them, making a coating for them from the inside and from the outside, after he heats it, it becomes susceptible to impurity, even though none of the shards is of the size required.", + "When one removed the base of a large barrel and made it into an oven, coating its exterior with clay, it is pure even though its walls are capable of containing the required amount. The rationale is that once an earthenware container is classified as not being susceptible to impurity, it never becomes susceptible again unless one makes it into an oven and coats it on the inside and on the outside.", + "When there is an oven with cracks for which a coating was made for each of the pieces, but the place of the cracks was left open, it is not susceptible to impurity. If clay, lime, or gypsum were placed on the cracks, it is susceptible to impurity. If one patched it with a paste made from ground earthenware and water, tar, sulfur, beeswax, yeast, dough, or animal turds, it is pure. This is the general principle: An entity from which an oven is not usually made is not considered as being sufficient to patch the cracks.", + "When the crack in an oven is positioned in a corner, even though one smeared clay at the sides, it is pure.", + "When a shelf outside an oven was placed in a corner in order to bake with it, it is pure. If it comprises the majority of the oven, it is susceptible to impurity.", + "The following rules apply when a person filled half of an oven with earth. If the oven contracted impurity from its inner space alone, only the portion above the earth contracts impurity. If it contracted impurity from contact with a source of impurity and the impurity touched its inside, the entire oven contracts impurity, even the portion below the earth.", + "The term kirah refers to a range with a place for two pots to rest; the term kopach refers to a range with a place for one pot to rest. Therefore if a kirah is divided lengthwise, it is pure. If it is split across its width, it is still susceptible to impurity. When, by contrast, a kopach is split, it is pure whether it is split lengthwise or widthwise.", + "The following rules apply when there is an opening in the upper surface of the base used by homeowners placed below a range. If the opening is less than three handbreadths deep, the range is susceptible to impurity, because if the kindling fuel is less than three handbreadths from the bottom of the range, a pot placed above will cook. If the opening is three handbreadths or more deep, it is not susceptible to impurity, because the fire will be too far from the pot and it will not cook.
If one places a stone or a rock over the opening, the range is still pure. If one coated the stone with clay, it becomes the base of the range and the range is susceptible to impurity in the future." + ], + [ + "All accessories of keilim are considered as the k'li itself. If the k'li contracts impurity, an accessory that is required to enable it to be used also contracts impurity. If the accessory is not required to enable it to be used, it is pure, as will be explained. Therefore when a stone protrudes a handbreadth from an oven or three fingerbreadths from a range with a place for two pots, it is considered as connected. Hence, if the oven or the range contract impurity, these stones also do. If foods or liquids touch these stones, they contract impurity. If they touch a place that is beyond a handbreadth from an oven or beyond three fingerbreadths from a range, they are pure.", + "When a range with a place for one pot was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.", + "With regard to the extra layer of earth placed on top of an oven: that of homeowners is pure; that of bakers is susceptible to impurity like the oven is, because it is used as support for a spit. A similar law: an addition built around a pot used by those who cook olives is impure. One used by dyers is pure.", + "The \"crown\" of a range is pure. The following laws apply to the tira of an oven, i.e., a place built at the side of an oven where a loaf is placed when it is removed from the oven. If it is four handbreadths high, it contracts impurity together with the oven. If it is less than four handbreadths high, it is pure, because it is not connected to the oven. If it was connected to the oven, even on three stones, it can contract impurity.", + "The following laws apply to a place at the side of a range for a cruse of oil to be stored, for spices to be stored, or for a lamp to be placed. If the range contracted impurity by contact with a source of impurity, all of the above also contract impurity. If the range contracts impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space, they do not contract impurity, because they are considered as joined to the range only by Rabbinic decree. Therefore our Sages made a distinction in this regard, so that terumah and sacrificial food that come in contact with it should not be burnt.
Similarly, any object concerning which it is stated that it contracts impurity through contact with a source of impurity, but it does not contract impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space is considered as connected to an object that is fully susceptible to ritual impurity only according to Rabbinic Law. A distinction was made in its regard so that consecrated foods should not be burnt because of it, but instead, they should be held in abeyance.", + "The open space in front of a range is considered as joined to the range when it is elevated three fingerbreadths above the ground. If either the range or its open space contracts impurity either due to the presence of a source of impurity in its inner space or through contact with a source of impurity, the other entity also contracts impurity.
If the open space was lower than that and one contracted impurity through contact with a source of impurity, the other entity also contracts impurity. If, however, one contracts impurity only due to the presence of a source of impurity in its inner space, the other entity is not impure. The rationale is that it is only considered as connected according to Rabbinic decree.
When the open space in front of a range was separate from it, when it is three fingerbreadths high, it is considered as joined to the range, both with regard to impurity stemming from contact with a source of impurity or the impurity that arises due to the presence of impurity in its inner space. If it was lower than this or the open space was flat and did not have a border, it is not considered as joined to the range. If the range contracts impurity - whether due to the presence of a source of impurity in its inner space or through contact with a source of impurity - the open space is pure. Conversely, if the open space contracts impurity, the range is pure.", + "The following laws apply with regard to trivets on which a pot is placed on a range. If each of them was three fingerbreadths high or less, if the range contracts impurity - whether through contact with a source of impurity or due to the presence of a source of impurity in its inner space - all three contract impurity. Similar laws apply if there are four protrusions on which a pot is placed.
If one of the protrusions of the trivet is removed, a slight leniency is granted. If the range contracts impurity from contact with a source of impurity, the two remaining protrusions also contract impurity. But if the range contracts impurity due to the presence of impurity in its inner space, the protrusions do not contract impurity.
If at the outset only two protrusions - one opposite the other - were made to support a pot on a range, similar laws apply. If the range contracts impurity from contact with a source of impurity, the protrusions also contract impurity. But if the range contracts impurity due to the presence of impurity in its inner space, the protrusions do not contract impurity.
When the trivet was more than three fingerbreadths high, the portions that are three fingerbreadths high and lower contract impurity together with the range whether through contact with a source of impurity or due to the presence of a source of impurity in its inner space. The portions higher than three fingerbreadths contract impurity together with the range if it contracts impurity through contact with a source of impurity. If, however, it contracts impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space, it does not contract impurity with it.
If the protrusions are removed from the rim of the range, when they are located within three fingerbreadths of the rim, they contract impurity together with the range whether through contact with a source of impurity or due to the presence of a source of impurity in its inner space. When they are located beyond three fingerbreadths from the rim, they contract impurity together with the range if it contracts impurity through contact with a source of impurity. If, however, it contracts impurity due to the presence of a source of impurity in its inner space, the protrusions do not contract impurity with it.
We are not extremely meticulous with regard to these measurments, for they are all of Rabbinic origin." + ], + [ + "An earthenware k'li is not susceptible to ritual impurity unless it has a receptacle and was made with the intent that it serve as a receptacle. If, by contrast it does not have a receptacle or even if it has a receptacle, but it was not made to serve that purpose, it is not susceptible to impurity at all, neither according to Scriptural Law, nor Rabbinic decree. Accordingly, a chair, a bed, a bench, a candelabra, or a table made of earthenware or any similar k'li that does not have a receptacle are not susceptible to impurity.
Similarly, a large pipe even though water passes though it, and even it is curved, and even when it holds water, is pure, because it was not intended to contain water, but rather that the water should pass through it. Similarly, a barrel used by swimmers is not susceptible to impurity. This ruling also applies to a cask at the side of the base of a large barrel , because it was made to serve as a handle for those who carry the large barrel and was not intended to serve as a receptacle.", + "A lantern that has a receptacle for oil is susceptible to ritual impurity. If it lacks one, it is pure. Similarly, a potter's frame that has a receptacle is susceptible to impurity.", + "A homeowner's funnel is pure. A perfumer's funnel is susceptible to impurity, because he turns it on its side so that his customers can smell the fragrance.", + "Covers for jugs of wine, jugs of oil, and barrels are pure, for they were not made to serve as receptacles. If a cover was altered so that it could be functional, it is susceptible to impurity.", + "When the cover of a frying pan has a hole or a protrusion on its top, it is pure. If it does not have a hole or a protrusion, it is susceptible to impurity, because a woman will use it to drain off the sauce in which vegetables were cooked. This is the general principle: Anything that serves an earthenware container while it is turned upside down is pure.", + "A titrus, even though it has holes and water drips out from them, is nevertheless susceptible to impurity, because the water collects at its sides, and they are intended to serve as receptacles.", + "An earthenware torch into which patches of cloth and oil are placed to burn, is susceptible to impurity. Similarly, a receptacle that is placed under a lamp to collect drops of oil is susceptible to impurity.", + "A base that is placed under containers to collect the liquids that flow from the container is susceptible to impurity.", + "A boat made of earthenware, even though it serves as a receptacle, is not susceptible to impurity. The rationale is that a boat is not in the category of the keilim mentioned in the Torah. This applies whether it is made of earthenware or of wood and whether it is large or small.", + "Whenever keilim have been broken and their form has been destroyed, their broken fragments are not susceptible to impurity even if those fragments are functional with the exception of the fragments of earthenware containers. With regard to them, we follow the principle: If there is an earthenware fragment that can serve as a receptacle, it is susceptible to impurity. This is derived from Leviticus 11:33 which states: \"Any earthenware container.\" According to the Oral Tradition, it was understood that this phrase was mentioned only to include the broken shards of earthenware containers.
When does the above apply? When the earthenware shard has a receptacle that can hold liquids when the shard is resting on its base and not leaning. If, however, it is fit to hold liquids only when it is leaned against a support, it is not susceptible to impurity.", + "When an earthenware container cannot rest on its base because of a handle or it has a protrusion and the protrusion causes it to lean to one side, it is pure even though the handle was removed or the protrusion was broken. The rationale is that whenever an earthenware container is considered as pure for even one moment, it is never susceptible to impurity again.", + "When there is an earthenware container that has a pointed base, e.g., a basin with a pointed base, that was broken and its base is still able to serve as a container, even though the base cannot hold liquids unless it is supported, e.g., the bases of containers used to draw water and the bases of goblets, they are susceptible to ritual impurity, for this is the way they were made at the outset, that their bases would contain liquids when they would be supported or held.", + "How much liquid must the broken pieces of an earthenware container be able to contain to be susceptible to impurity? When the container while intact was between the size that would enable it to contain enough liquid to rub on a small person and the size of a barrel that could container a se'ah or close to that and it was broken, if the shards - either from the base or the wall - were able to contain a revi'it, they are susceptible to impurity.", + "If the vessel was a large barrel that could contain between a se'ah and two se'ah or more, if the shard that remains is large enough to contain half a log, it is susceptible to impurity. If originally the vessel was extremely large - from a barrel that could contain two se'ah until a large vat - and it broke, if a shard that remained could contain a log, it is susceptible to impurity. If the shards would contain less than these measures, they are not susceptible to impurity.", + "When a small earthenware container, e.g., a cruse or the like, breaks, but there remains from its bottom a shard that can hold even the slightest amount of liquid when resting on its base, even though it is very narrow, as thin as possible for a small container, it is susceptible to impurity. If a shard from its walls that could contain liquids remains, it is not susceptible to impurity. The rationale is that the walls of these containers and the like are fundamentally flat; they do not have a hollow that is apparent. Thus they are like flat earthenware implements.", + "The prevailing assumption is that wherever shards are found, they are pure except those found in a potter's workshop, because the majority of those are considered as bases for keilim. And a base for an implement is susceptible to impurity even if it is a broken vessel." + ], + [ + "To what degree is it necessary for an earthenware utensil to be broken so that it can no longer serve as an effective container and, hence, have its impurity nullified if it was impure or no longer be considered as susceptible to impurity if it was pure?
For a container made for food - when it has a hole through which olives can fall. For a container made for liquids - when it has a hole through which liquids can seep in; i.e., when it is inserted into liquids, the liquids will seep into the container through the hole. If it was made for both foods and liquids, it is judged stringently and it is susceptible to impurity unless it has a hole large enough for olives to fall through.
The measure \"enough for liquids to seep out\" was stated only with regard to a base for containers, because it is made to collect liquids that flow from containers and if liquids seep from it, it no longer serves its function.", + "There are five categories applicable with regard to an earthenware container:
a) if it has a hole through which liquids can seep out, it is pure with regard to contracting impurity as a base for containers, but it is still considered a container with regard to the consecration of water for the ashes of the red heifer;
b) if it has a hole that allows liquid to seep in, it is no longer considered as a container with regard to the consecration of water for the ashes of the red heifer, but it is still considered a container with regard to making produce subject to ritual impurity because of the liquids contained within it, as we explained;
c) if it has a hole large enough for a small root to emerge from it, the water it contains do not make produce subject to ritual impurity because the liquids contained within it are considered as if they are not in a container; nevertheless, it is still considered as a container with regard to holding olives and hence, it is susceptible to impurity;
d) if it has a hole large enough for olives to fall through, it is pure and it is regarded as a k'li made from animal turds or stone that is not susceptible to impurity, nevertheless, it is still considered as a container with regard to saving its contents when sealed closed in a building where a corpse is located unless its larger portion is broken, as we explained in Hilchot Tum'at Meit.", + "The size of a hole necessary for a barrel not to contract impurity is one through which nuts would fall. The size of a hole necessary for a frying pan or a pot not to contract impurity is one through which olives would fall. Similarly, even when an earthenware kneading trough is large and contains 40 se'ah of liquids, if it has holes large enough for olives to fall through, even though one turns it on its side and kneads with it, it is pure, for it was not made with this intent at the outset.", + "The size of a hole necessary for a cruse and a container not to contract impurity is one through which oil can seep through. The size of a hole necessary for a pitcher not to contract impurity is one through which water can seep in.", + "When the opening of a lamp is removed, it is pure. A lamp of earth whose mouth was fired by the wick is not susceptible to impurity and is not considered as an earthenware container until the entire lamp was fired in a kiln like an earthenware container.", + "When a barrel is broken, but it can hold liquids when it is turned on its side or if it was split and it is like two kneading troughs, it is still susceptible to impurity. If it became cracked and cannot be carried while holding half a kab of dried figs, it is pure.", + "When the handles of a barrel are removed, it is considered as a base placed under a container. This is true even if only one handle was removed. If it was cracked below its handles, even though its handles are intact, it is also considered only as a base. If initially it was made without handles, it is considered as a barrel.", + "The following laws apply when a barrel became cracked in the oven and thus two bases for containers were produced. If it cracked after the work necessary to fashion it was completed, each of the bases is susceptible to ritual impurity. If it was cracked before the work necessary to complete it was finished and afterwards, it was fired in the kiln, it is pure.
How can this matter be determined? If the broken pieces were flat and the clay was red beneath the surface, it can be assumed that it was broken before the work necessary to fashion it was completed. If the broken pieces were not flat and the clay was not red beneath the surface, it can be assumed that it was broken after the work necessary to fashion it was completed. Hence it is susceptible to impurity like other broken earthenware containers that are fit to be used.", + "When a base to be placed under containers is cracked and it is not suitable to hold liquids, it is pure even though it is still suitable to hold food. The rationale is that it is made only to collect liquids that seep out as we explained. If it would leak, it would be useless, because a base is not placed under another base.
Similarly, a base that is broken or divided into two is pure, because it was not said that the remnants of remnants are susceptible to impurity. Instead, it is only the remnants of earthenware containers themselves that are susceptible to impurity.", + "If there are protrusions emerging from a base, whether it is resting upright or leaning on its side, whenever the protrusions can hold olives if the base is filled with olives, it contracts impurity when the base is touched by impurity and when impurity enters the inner space opposite it. If it cannot hold olives, it contracts impurity when the base is touched by impurity, but does not contract impurity when impurity enters the inner space opposite it.", + "What is meant by the statement: it contracts impurity when the base is touched by impurity, but does not contract impurity when impurity enters the inner space opposite it? If impurity touches the actual body of the inside of the base, the protrusion contracts impurity. If impurity enters the inner space of the base, even if it is directly opposite the protrusion, the protrusion does not contract impurity.", + "What is meant by the statement that a base contracts impurity when impurity enters the inner space opposite it? That if impurity enters the inner space of the base opposite the protrusion, the protrusion contracts impurity together with the base.
Similar concepts apply whenever it is stated that an earthenware container, an oven, or a range contract impurity if touched by impurity, they contract impurity when impurity enters the inner space opposite them, or that they do not contract impurity when impurity enters the inner space opposite them. Similarly, whenever the concept of contracting impurity through contact is mentioned with regard to an earthenware container, an oven or a range, the intent is that the impurity will touch the inside of these entities. Contracting impurity via their inner space means that the impurity will not touch them at all, merely enter into their inner space.", + "When a barrel was cracked and one held it together by smearing animal turds upon it - even though the shards would fall if the turds were removed - it remains susceptible to impurity, because its classification as a k'li was never nullified.
If it was broken and, after the shards fell apart, one stuck them together with turds or one brought shards from another place and stuck them together with turds - even though the shards would stand as a unit if the turds were removed - it is pure, because there was a time when it was no longer considered as a k'li. If one of the shards could hold a revi'it, that shard alone contracts impurity if impurity enters its inner space, because it is considered as a k'li in its own right. The remainder of the barrel does not contract impurity unless impurity touches it from the inside, because it is not a whole k'li.", + "The following laws apply if a barrel was perforated, one plugged the hole with tar, and then the barrel was broken. If the shard plugged with tar could hold a revi'it, it is susceptible to impurity, because it is considered as a broken portion of a barrel and its classification as a k'li was never nullified.
If, however, one plugged a hole in a shard with tar after it was separated from the k'li, it is pure, even though it is now capable of holding a revi'it. The rationale is that when a shard is perforated, it is no longer considered as a k'li and it is pure. And once an earthenware container has been considered as pure for even one moment, it never becomes susceptible to impurity again.", + "When a kettle was perforated and it was patched with tar, it is pure, because it cannot hold hot liquids as it holds cold ones. Similarly, keilim made from tar, beeswax, or the like are pure and are not considered as keilim.", + "When an earthenware funnel was plugged with tar, it is not susceptible to impurity, because the tar does not cause it to be considered as a container. If, however, a wooden funnel is plugged in this manner, it is considered as a container and it is susceptible to impurity." + ], + [ + "We already explained that every accessory that is required by an implement when it is being used is considered as an integral element of the implement with regard to both contracting and imparting impurity. Therefore, when one coats an earthenware container which is intact and strong, if the container contracts impurity and foods and/or liquids touch the coating, they are pure. The rationale is that the container does not require this coating.
If, however, one coats an unsound earthenware container, the coating is considered as an integral element of the container. Similarly, when one reinforces an earthenware jug used to draw water by covering it with leather, parchment, or the like, if the jug was unsound, the coating is considered as an integral element of the container.", + "When one coats an earthenware container in order to cook with it, the coating is not considered as joined to it. If one coats implements in order to heat tar in them, the coating is considered as joined to them.", + "When there was a hole in a barrel and one plugged it with tar, tin, sulfur, lime, or gypsum, the filling is not considered as joined to it. If one plugged it with other substances, the filling is considered as joined to it.", + "Moist substances that can be stretched that are used to coat casks of water so that water will not drip from the container are considered as integral elements of the container. Even if the container contracted impurity because of the presence of impurity within its inner space, food and/or liquids that touch the coating are impure.
Similarly, the coating of an oven is considered as the earthenware substance of the oven itself, provided the coating is no more than a handbreadth thick, because that it is what is necessary for an oven. Anything more than a handbreadth is not necessary for an oven and entities that touch a portion of the coating that is more than a handbreadth thick are pure. The coating necessary for a range is three fingerbreadths thick.", + "When there was a hole in a barrel and one plugged it with more tar than was necessary, an entity that touches the portion that is necessary to plug it is impure. If it touches the portion that is not necessary, it is pure. When tar dripped onto a barrel, an entity that touches it is pure.", + "When a samovar that was coated with both mortar and pieces of ground shards contracts impurity, one who touches the mortar contracts impurity. One who touches the ground shards does not contract impurity, because the ground shards do not attach themselves thoroughly to the container.", + "When a coating was applied to the cover of a barrel and to the barrel, the covering is not considered as connected to it. If impure liquids touch the barrel, the cover does not contract impurity. If such liquids touch the cover, the outside of the barrel does not contract impurity.", + "When a metal implement is covered with tar, the tar is not considered as joined to it. If it was designated for wine, the coating is considered an integral part of the container.", + "The following laws apply when the carcass of a crawling animal comes in contact with dough that is in the cracks of a kneading trough. On Pesach, since there is a significant prohibition against the possession of dough, it is considered as an intervening substance and the contact of the carcass with it does not impart impurity to the kneading trough. Different laws apply throughout the year. If one is particular about it, the kneading trough does not contract impurity. If one desires that the dough remain, it is considered as part of the kneading trough and the kneading trough contracts impurity.", + "The following laws apply to the strands and the straps attached to covers for books or handkerchiefs for children. Those that are sewn are considered as attached, while those that are merely tied are not. Similar laws apply to the straps attached to a hoe, a sack, and a bushel. Those joined to the handles of an earthenware container, by contrast, are not considered as attached - even if they are sewn - because there is no way they can be attached to an earthenware container.", + "The following rules apply with regard to the extension of the handle of a hatchet: Within three fingerbreadths of the head is considered as joined. Anything that touches beyond three fingerbreadths is pure.
With regard to the portion of the handle that is held, the handbreadth next to the head is considered as attached. Anything that touches beyond that measure is pure.", + "For the implement to be susceptible to impurity, the remnant of the shaft of a compass must be a handbreadth long. The handle of a jewelers' hammer must be a handbreadth. The handle of a goldsmith's hammer must be two handbreadths long, that of a carpenter, three handbreadths.
The remnant of a plow drawn by oxen is four handbreadths close to the metal peg implanted in its upper end. The handle of the hatchet with which one digs irrigation ditches is four handbreadths. The handle of a hatchet used to prune trees is five handbreadths. The handle of a small hammer is five handbreadths and that of an ordinary hammer is six. The handle of a hatchet used to chop firewood and that of one use to break up earth is six handbreadths. The handle of a hammer used by stonecutters is six handbreadths. The remnants of a plow that is close to the metal edge at the plow's end must be seven handbreadths. The handle of a ladle is eight handbreadths, that used by appliers of lime is ten handbreadths. With regard to any greater measure, if one desires to keep it, it is susceptible to impurity. The handles of any implements used when cooking over a fire, e.g., spits and skewers, are susceptible to impurity even if they are very long.", + "When a staff is temporarily used as a handle for a hatchet, it is considered as attached to it at the time one is working with it. If a source of impurity comes in contact with the staff while one is breaking up earth or chopping with it, the head of the hatchet contracts impurity. If impurity touches the head, the staff contracts impurity.
Similarly, a diyustar which is made up of two wooden implements held together by a peg with which one sets up a loom is considered as attached at the time one works with it. If one affixed the diyustar to a beam, it is still susceptible to impurity and the beam is not considered as attached to it. If one made part of the beam a diyustar, any part of the beam that is necessary for the diyustar is considered as part of the diyustar. However, a person who touches the remainder of the beam is pure because the entire beam is not considered as joined to the diyustar.", + "When a wagon contracts impurity, one who touches the metal bar, the wooden yoke, the eye, and the thick ropes - even at the time work is being performed - is pure.
One who touches the swordlike beam of wood, the kneelike piece of wood, the handle, a metal ring, the \"cheeks\" of the yoke, and the articles hanging from it are impure.
Similarly, when a saw manned by two people becomes impure, one who touches either side contracts impurity. One who touches the strap, the band, the shaft, or its supports remains pure, for these are not considered as attached to it. In contrast, one who touches the frame of a large saw is impure.", + "When the lance in a carpenter's press becomes impure, one who touches the press itself is pure. When a drill becomes impure, one who touches the bow wound around it is pure, because it is not considered as attached to the drill.
When a bow was extended and the arrow extended within it, if the arrow contracts impurity, one who touches the bowstring or the bow does not contract impurity. This applies even when it is extended. Similarly, if the lance of a trap for field mice becomes impure, the trap does not contract impurity, even if it has been set.
Similarly, when a loom that is extended contracts impurity in the weaving process, one who touches all of the following: the upper beam and the lower beam, the heddles, the weaver's comb, the thread that is passed over purple thread when weaving a sheet of fabric, and a strand extending from the weave that will not be integrated within it is pure. The rationale is that all of these are not considered as joined to the garment. One, however, who touches the woof that has not yet been tightened, the woof that is standing, a thread that is woven as part of a purple fabric, and a strand extending from the weave that will be integrated with it is impure. The rationale is that all of these are considered as joined to the garment.", + "One who touches wool that is on the base of a spindle of a loom or on a rod is pure. One who touches a spool before it has been uncovered, is impure. After it has been uncovered, he is pure.", + "When a string is threaded through a needle, even if it is tied on both sides, it is not considered as joined to it. If it was inserted into a garment, the string is considered as connected to the garment, but the needle is not considered as connected to the garment. Moreover, not even the entire string is considered as connected to the garment, only what is necessary for sewing. What is not necessary is not considered as connected.
When a thread has unraveled from a garment, even if it is 100 cubits long, the entire thread is considered to be attached to the garment. When a rope is attached to an earthenware container, even if it is 100 cubits long, the entire rope is considered to be attached to it. If one tied another rope to the initial rope, the portion on the inside of the knot is considered as attached. The portion outside the knot is not considered as attached. When a rope is attached to a basket, it is not considered as attached unless one sewed one to the other." + ], + [ + "The strands that emerge from the weave and those at the beginning of the sheet of fabric and at its end are called nimin. Until what measure are they considered as part of the fabric? For a sheet, for a headcovering, a scarf, or a veil, six fingerbreadths. For a cloak that is open across its entire length and which is then closed with loops, the measure of its strands is ten fingerbreadths; a thick blanket, a mantle, a cloak, three fingerbreadths. Even if the garment is impure due to the impurity of a zav or because of another form of impurity, if one touches a strand beyond these measures, he remains pure. Needless to say that if impurity touched the additional portion, the garment does not contract impurity.", + "There is no minimum measure for the strands that emerge from a headcovering, a mask worn by the Arabs over their faces, a belt made of goats' hair, undergarments worn by a person close to his flesh, a handkerchief, and a curtain placed over entrances like a drape.", + "When a plumb line contracts impurity, the twelve handbreadths of its strand are considered as joined to it. Anyone who touches a portion beyond twelve handbreadths is pure. A plumb line of carpenters is eighteen handbreadths; one used by the builders of large structures is 50 cubits. When one touches any portion beyond these measures, even if the owner desires that it be preserved, he is pure.", + "Plumb lines used by roofers and artists are impure regardless of their length.", + "The length of the chain of a scale of goldsmiths, an ordinary balance scale, or a scale used by those who weigh precious purple cloth which is held by the seller, suspending the scale from his hand, is three fingerbreadths. Its horizontal beam and its strings have no specific length.
The length of the chain of the scale of sellers of scrap metal and the like is three handbreadths. Its beam and its strings are twelve handbreadths. The length of the chain of a scale used by merchants and homeowners is a handbreadth. Its beam and its strings are six handbreadths. The length of the chain of a scale used by wool merchants and those who weigh glass is two handbreadths. Its beam and its strings are nine handbreadths. Anything more than these measures is not considered as joined to the scale.", + "When is the cord used to tie the supports for a bed considered as joined to the bed? When one ties three squares. One who touches the cord from the point where it is tied and further inward is impure. For three fingerbreadths, the length of the cord on the outside of the knot is impure, because that measure is necessary for the knot and is considered as part of the bed. Anything outside of three fingerbreadths is pure, because it is not necessary for the k'li. Even if it is cut off, the knot will not become undone.", + "When a person touches a cord extending out from a bed that is impure, until the end of four handbreadths, he is pure. The rationale is that this measure is not considered as necessary for the bed, since it is not fit for any purpose. From the beginning of the fifth handbreadth until the end of the tenth handbreadth, he is impure, because the cord is used to tie the beds when they are hung from the walls. From ten handbreadths and more, he is pure, because it is more than what is necessary for the bed.", + "The woven band tied around a bed to reinforce the connection between its components is called a mizran. The following rules apply with regard to the portion that extends outside the bed. For ten handbreadths, it is considered as necessary for the bed. Anything more than that is not necessary for the bed.
When a mizran has worn out, if seven handbreadths of it - enough to make a girdle for a donkey - remain, it is susceptible to impurity.", + "When a bed was impure because it served as a support for a zav and a portion of its mizran protrudes from it, for ten handbreadths, it is a primary source of impurity like the bed itself. Everything is considered as a support to which a zav imparted impurity. Beyond ten handbreadths, the extra portion of the mizran is impure like an object that was touched by a support to which a zav imparted impurity.
When a zav steps on the extension of a mizran, if he steps on the first ten handbreadths, the entire bed is considered as a support to which a zav imparted impurity. If he steps on the portion, outside of ten handbreadths, the bed is pure.
With regard to what does the above apply? With regard to impurity stemming from serving as support for a zav. With regard to other types of impurity, even 100 cubits is considered as attached to the bed.
What is implied? When a mizran is wound around a bed and one brought its end into a structure in which a human corpse was found, the carcass of a crawling animal touched its end, or impure liquids fell on its end, the bed contracts impurity even if the end of the mizran that contracted impurity is 100 cubits away from the bed itself.", + "When a bed was impure because it was used as a support for a zav and one wound a mizran around it, everything contracts that impurity. If one separated them afterwards, the bed retains its original status, but the mizran is considered merely as an object that touched a support for a zav.
If the bed had contracted impurity that lasts seven days and one wound a mizran around it, everything contracts that impurity. If one separated them afterwards, the bed retains its original status, but the mizran is impure merely until nightfall. If the bed was impure until nightfall and one wound a mizran around it, everything contracts that impurity. If one separated them afterwards, the bed retains its original status, but the mizran is pure.", + "If there was a mizran wound around a bed and a human corpse touched them, everything contracts impurity that lasts seven days. If they are separated, they both remain impure for that time. If the carcass of a crawling animal or the like touches them, they contract impurity that lasts until nightfall. If they are separated, they both remain impure for that time.", + "When a bedpost that was deemed impure as a support for a zav was connected to a bed that had been pure, the entire bed is considered as such a support. If they were separated afterwards, the bedpost retains its original status and the bed is impure because of contact with such a support. Similarly, if a bedpost that had contracted impurity that lasts seven days was connected to a bed, the entire bed is impure for seven days as if a corpse had touched its bedpost. If one sprinkled the ashes of the red heifer on the bed, it is purified and the bedpost is purified together with it. If the bedpost was separated from the bed before the ashes of the red heifer were sprinkled, the bedpost retains its original status and the bed is impure until the evening.
If a bedpost that was impure until the evening was connected to a bed, everything is impure until the evening. If the bedpost was separated from the bed, the bedpost retains its original status and the bed is pure, for an article that it is impure until the evening as a derivative of impurity stemming from a corpse does not impart impurity, neither to a person, nor to a k'li, because it is merely a derivative, as we explained. Similar laws apply with regard to a tooth of a plow that contracted impurity from a corpse and was then joined to the plow." + ], + [ + "What is the minimum measure for a cloth to contract impurity? Three handbreadths by three handbreadths to contract the impurity of a support for a zav, precisely three fingerbreadths by three fingerbreadths together with the loose hanging strands to contract the impurity stemming from a human corpse or other types of impurity.
With regard to what does the above apply? To clothes of wool or flax. If, however, clothes were made from other fabrics, they do not contract any type of impurity unless they are three handbreadths by three handbreadths. This is derived from Leviticus 11:32 which states: \"or a garment.\" According to the Oral Tradition, it was taught that \"or\" serves as an inclusion, teaching that a garment three handbreadths by three handbreadths from other fabrics is susceptible to impurity.
When does the above apply? With regard to torn pieces from a garment. When, however, one weaves a garment independently, it is susceptible to any impurity no matter how small it is, with the exception of the impurity of a support for a zav to which only those articles fit to serve as a support are susceptible.", + "Very thick cloths, e.g., felt or firm, thick blankets, or very thin clothes, e.g., the linen garments of the Egyptians through which the flesh can be seen, are not susceptible to impurity unless the torn fabric is three handbreadths by three handbreadths. This applies both with regard to the impurity of a support for a zav or other types of impurity.", + "All woven nets are susceptible to impurity like clothes are. This applies equally to one who weaves strands together and makes them into a thick cord or who weaves them together to make a belt, with the exception of a net made by wool merchants to hold wool which is pure.
When the portion of a slingshot where a stone rests is woven or made of leather, it is susceptible to impurity. If the place where one places his finger is slit, it is pure. If the handle of the slingshot is slit, it is still susceptible to impurity.
Different types of fishing nets are susceptible to impurity. A fishing net with a closely-woven pocket is susceptible to impurity because of that pocket. Since its holes are so small, it is considered like a garment. When one makes a garment from such a net, it is pure. When one makes a garment from the pocket, it is susceptible to impurity.", + "When one made a cloak from a cloth used as a filter of liquids, if it is three handbreadths by three handbreadths, it is susceptible to impurity.", + "When a cloth used as a filter for wine becomes worn out, if it is still useful for its initial purpose, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.", + "Cloth covers for scrolls on which designs were made are not susceptible to impurity, because they do not serve humans. The designs indicate that they were made for the scrolls. If there were no designs on them, they are susceptible to types of impurity other than that contracted by the support of a zav, because were one to sit on such a cover, he would be told: \"Stand up and let us perform our work,\" as we explained concerning Hilchot Metamei Mishkav UMoshav.", + "A cushion that porters place on their shoulders because of the yoke they carry is susceptible to the impurity contracted by the support of a zav. A cloth used as a filter for wine is not susceptible to that type of impurity.", + "When one originally had in mind using a cloth for designs, it is not susceptible to impurity. If the person nullified his original intent, it is susceptible to impurity. When a homeowner made covers to hang over walls or pillars, they are not susceptible to impurity.", + "A cloak that is made like a veil in order to entertain drinkers is not susceptible to impurity.", + "A woman's head kerchief that was used to cover a scroll is not susceptible to the impurity contracted by the support of a zav. It is, however, susceptible to the impurity associated with a human corpse and other types of impurity.", + "When one makes a bandage, whether from leather or from cloth, even though the bandage is of the minimum measure to contract impurity, it is pure. If one applies a compress to cloth, it is not susceptible to impurity, because it becomes soiled and is not fit to be sat upon. If it is applied to leather, it is susceptible to impurity, because it is cleaned easily and is then fit to lie upon.", + "At what point does a cloth become susceptible to ritual impurity? When a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths will be woven. All garments that are woven with needles, e.g., pockets and leggings, are not susceptible to impurity until the work to complete them has been finished.", + "All keilim that are made with needlework, e.g., a trap, become susceptible to impurity when the receptacle that enables the intended task to be performed with them is completed.", + "With regard to the headcovering worn by young women: If one began making it from its opening, it does not become susceptible to impurity until one completes its base. If one began from the base, it does not become susceptible to impurity until one completes the opening.
An ornament for a headcovering is susceptible to impurity independently. The strands that attach the head-covering to the woman's hair are considered as joined to the head-covering, both to impart impurity and to contract impurity.", + "When a head covering is torn, if it no longer can cover the greater portion of the hair on the woman's head, it is pure.", + "When is the fashioning of a cloak made from fabric, felt, or paper completed? When one makes the opening for the head. This depends on the person for whom the cloak is made. For someone who is large, the opening is made for his size; for someone who is small, the opening is made for his size.
When does such a cloak regain purity? When it is worn out to the extent that it can no longer serve its original purpose. If its upper portion comprises the larger part of the cloak and it remains intact, the cloak still retains its impure status. If the bottom portion comprises the larger part of the cloak and it remains intact, the cloak is pure. If the border around its opening is torn, it is pure.", + "If one makes a belt from the collar of a garment or the side of a sheet, it is not susceptible to ritual impurity until one makes a border at its edge. If one makes it from the middle of garment or the sheet, it is not susceptible to impurity until one makes a border at the other side as well.", + "When both edges of a belt have worn out, but its middle portion is intact, it remains impure.", + "When a border was separated from a garment and was adapted to use for girding one's loins, it is susceptible to impurity, because it is like a belt.", + "The following laws apply to a garment of a poor person that has become worn out: If the greater portion of its edges are intact, even if it does not have a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths that is intact, it is susceptible to impurity. If its edges are not intact, but it has a portion three fingerbreadths by three fingerbreadths that is strong and intact, it is susceptible to impurity. If not, it is not susceptible to impurity. Similar concepts apply to other clothes of poor people.", + "Patches that are smaller than three handbreadths by three handbreadths are not susceptible to impurity. If one had in mind to use them for a given purpose and prepared them with that intent, they are susceptible to impurity unless they are less than three fingerbreadths by three fingerbreadths. For anything less than three fingerbreadths by three fingerbreadths is not susceptible to impurity at all, even though it was prepared to be used.", + "When a cloth that is smaller than three handbreadths by three handbreadths which had been prepared to be used to plug a bathhouse, as a hand guard when turning over a pot, to clean a mill, or the like was cast on a dung heap, it is no longer susceptible to impurity.
If it was hung on a hook or placed behind the door, it is as if one placed it among his clothes. It is still significant for him and it is susceptible to impurities other than that of a support of a zav. It is not susceptible to that impurity, because it is less than three handbreadths by three handbreadths.", + "When a cloth three handbreadths by three handbreadths was cast in the dung heap, if it was whole and durable so that it could be used to hold a fourth of a kab of coarse salt without tearing, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. If not, it is not susceptible to impurity. If, however, it was in the house and it was durable, even if it could not be used to hold salt or if it was used to hold salt even if it was not durable, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.", + "The following laws apply when a cloth three handbreadths by three handbreadths was torn, but the pieces were not separated from each other. If it was placed on a chair and when one sat on it, his flesh would touch the chair itself, it is pure. If not, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.", + "If a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths had even one thread that was very worn out, there was a knot in it, or two strands ran together with each other, it is pure.", + "If a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was thrown into the dung heap, it is pure. If he took it back, it is susceptible to impurity. In a continuous cycle, casting it away purifies it, taking it back makes it susceptible to impurity. The only exceptions are remnants of purple fabric and fine red silk. Even if they were cast in the dungheap, they are susceptible to impurity, because they are valuable.", + "When a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was placed in a ball of fabric or it was made into a ball of fabric itself, it is pure. If, however, a cloth three handbreadths by three handbreadths was placed in a ball, its status is the same as it was previously and it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. If such a cloth was made into a ball itself, it is not susceptible to the impurity associated with the support of a zav, because the sewing necessary to make it into a ball reduces it from the size of three handbreadths by three handbreadths." + ], + [ + "A mapatz is a mat made by interweaving cords, reeds, grasses, or the like. A mapatz is not one of the keiliim mentioned by the Torah. Nevertheless, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav according to Scriptural Law. The rationale is that Leviticus 15:4 states \"All surfaces on which one lies,\" expanding the category of articles susceptible to impurity. A mat is thus included, because it is fit to lie on and is indeed made for that purpose. Similarly, it contracts impurity from contact with a human corpse and other sources of impurity according to Rabbinic Law, like all other flat wooden keiliim, as we explained. This is a great general principle: Any entity that is susceptible to the impurity associated with the support of a zav is susceptible to other types of impurity.", + "We already explained that a piece of cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths is susceptible to other types of impurity and one three handbreadths by three handbreadths is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.", + "The measure for a cloth of goats' hair to be susceptible to impurity is four handbreadths by four handbreadths; for leather, five handbreadths by five handbreadths, for a mat, six handbreadths by six handbreadths, both with regard to the impurity associated with the support of a zav and with regard to other types of impurity. Anything smaller than these measures is pure on all accounts.
In which instance does the above apply? When a piece of fabric was torn from such a cloth unintentionally. If, however, one intentionally cuts a piece off, even if it is merely one handbreadth by one handbreadth for a seat or three handbreadths by three handbreadths for a surface on which one lies, it is susceptible to the impurity associated with the support of a zav. This applies whether the piece one handbreadth by one handbreadth or three handbreadths by three handbreadths was a cloth, from goats' hair, leather, or a mat. Similarly, if one sets aside a fragment of such fabrics to hold, i.e., to hold in one's hand as the harvesters of figs do so that their fingers will not be damaged, the fragment is impure whatever its size, provided it is not less than three fingerbreadths by three fingerbreadths. For any fragment less than three fingerbreadths by three fingerbreadths is pure under all conditions.", + "If one joins two handbreadths from a cloth to one handbreadth from a cloth of goats' hair, three handbreadths from a cloth of goats' hair to one handbreadth from leather, four handbreadths from leather and one from a mat, the article is pure. If, by contrast, one joined five handbreadths from a mat and one from leather, four handbreadths from leather and one from goats' hair, three handbreadths from goats' hair and one from cloth, the article is susceptible to the impurity associated with the support of a zav.
This is the general principle: Whenever one completes the minimum measure with a substance governed by a more stringent law, it is susceptible to impurity. If it is completed] with a substance governed by a less stringent law, it is pure.", + "When a sifter or a sieve that became worn out was adjusted to be used as a seat, it is pure. They are not susceptible to impurity until the edges are cut and straightened. Afterwards, it is considered as a mat.", + "A cloak of a child is not susceptible to impurity unless it comprises the minimum measure: three handbreadths by three handbreadths. Both of its sides are measured as one, for that is the way it is made.
These are the garments whose sides are measured as one: garments that are worn over the feet, the shins, and the head, pants, undergarments with pockets. When a patch was sewn over the edge of a garment, if it was extended to its full length, it is measured as its full length. If it was folded over, it is measured as it is folded over.", + "When exactly three handbreadths by three handbreadths of a garment were woven and it contracted the impurity associated with the support of a zav and afterwards, the entire garment was completed, the entirety of the garment is impure on that level of impurity. If one removed one strand from the beginning of the original garment, it is no longer considered in that category of impurity. It is, however, impure like an article that came in contact with a support that contracted the impurity of a zav. It is a primary derivative, like a k'li that touched such a support. If one removed one strand from the beginning of the original garment and then completed the entire garment, the entire garment is impure like an article that came in contact with a support that contracted the impurity of a zav.
Similarly, when three fingerbreadths by three fingerbreadths of a cloth were woven, it contracted the impurity associated with a human corpse, and then one completed the entire garment, the entire garment is impure with the impurity associated with a human corpse. If one removed one strand from the beginning of the original garment, it is no longer considered in that category of impurity. It is, however, impure like an article that came in contact with such impurity. If one removed one strand from the beginning of the original garment and then completed the entire garment, the entire garment is pure.
Why is the entire garment pure? Because it was said that when the size of a cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths was reduced, it is pure entirely. By contrast, although a cloth three handbreadths by three handbreadths whose size was reduced is no longer susceptible to the impurity associated with the support of a zav, it is susceptible to other types of impurity.", + "When a patch that had contracted the impurity associated with a support of a zav was attached to a basket or a hide, the entire entity is considered as a primary derivative of impurity. If, afterwards, one separated the patch from it, the basket or the hide remain a primary derivative, because they came in contact with a support. The patch, however, is pure, since it was attached and detached, its identity was subsumed to that of the basket or hide.
If he attached the patch to a cloth of linen or wool or of goats' hair, the entire cloth is considered as a primary source of the impurity associated with a zav. If, afterwards, the patch was separated, the cloth or the goats' hair is considered as a primary derivative and the patch is a primary source of impurity, as it was originally. For it is not subsumed to the weave.
When he attached the impure patch to the garment, if he sewed it on one side or even on two sides, but like a gamma, it is not considered as joined together, nor is the entire garment considered as a primary source of impurity. Instead, it is only considered to have come in contact with a support of a zav. If it was sewn on two sides, one opposite the other, it is considered as joined to the garment, and the entire garment is considered as a primary source of impurity.", + "When a cloth three handbreadths by three handbreadths that had contracted the impurity associated with a support of a zav was afterwards divided, it is purified and the remnants are not impure at all. Their status is like that of the broken pieces of a k'li that had contracted impurity. When, by contrast, one cut a piece three fingerbreadths by three fingerbreadths from a large cloth that had contracted the impurity associated with a support of a zav, that piece has been purified from that level of impurity. It, nevertheless, is impure, as an object that touched such a support, because at the time it was separated from the larger cloth, it contracted that level of impurity through contact with the impure cloth.", + "When a cloak that had contracted the impurity associated with a support of a zav was afterwards made into a curtain, it is purified from that impurity.
When is it purified from that impurity? When one attaches to it loops from which it will be hung like other curtains.", + "When a garment that had contracted the impurity associated with a support of a zav was immersed in a mikveh, but before nightfall that day, one began tearing fragments from it, once the majority of it was torn, it is no longer considered as joined together and the entire garment is pure even though there still remained a portion large enough for a scarf that was not torn. The rationale is he has the intent to continue to tear it.
With regard to what does the above apply? With regard to an article that was immersed that day. Since he did not care for it enough not to refrain from immersing it, it can be assumed that he will also not care for it enough not to refrain from tearing it in its entirety. Therefore, the entire garment is pure." + ], + [ + "These are the hides that can contract the impurity associated with the support of a zav (midras): a hide that one intended to use as a carpet, a hide placed on top of beds to sleep upon, a hide placed on a donkey under the burden it carries, a hide placed in a basinet under a baby, a hide used for a pillow, a hide used for a cushion, a hide placed beneath the table while eating so that crumbs will fall upon it; it is susceptible to impurity, because one leans his feet upon it, a hide worn by a potter, a hide worn by a flax-carder when he cards flax, a hide a porter places on his shoulders when he is carrying burdens, and a hide which a doctor places on his knees when he is puncturing boils. These hides are susceptible to impurity, because a person will sit upon them.
The hide placed over a child's heart upon which spittle descends so that his clothes will not be spoiled, a hide meant to place over a person's heart during the harvest, because of the heat, a hide wrapped around a garment, and a hide sewed into a chest in which clothes are placed are all susceptible to impurity. The rationale is that they are all turned upside down and used as supports.", + "All of the hides that are susceptible to midras impurity are not susceptible to that impurity unless they are of the minimum size: five handbreadths by five handbreadths.
The following hides are not susceptible to midras impurity: a hide a person who combs wool wears while combing, a hide wrapped around combed wool, a hide wrapped around fine purple cloth, and a carrying case for fine purple cloth sewn from leather. All of these hides are susceptible to other types of impurity.", + "When leather was made into a cover for a k'li, it is pure with regard to all types of impurity. If it was made as a cover for weights, it is susceptible to other types of impurity, because it was made to serve as a receptacle. It is not susceptible to midras impurity.", + "If a hide made to protect one's heel and the sole of one's foot, covers the greater portion of the foot, it is susceptible to impurity. If not, it is pure.", + "A shoe that is on the mold, even though it has not been worn by a person yet, is still susceptible to midras impurity, because the tasks associated with it have been completed.", + "All hides that are fit to become susceptible to midras impurity and are not lacking the performance of any tasks to make them functional become susceptible to impurity through thought alone, i.e., if one intended to use it as a mat for a table or the like, it becomes susceptible to midras impurity. If the performance of a task is necessary to make them functional, one's intent does not change their status until that task is completed. There is an exception: a hide used to cover a saddle to guard it against dust. In this instance, the person's intent has an effect even though the deed necessary to make it functional has not been completed.
With regard to what does the above apply? To hides owned by a private person. Hides owned by a leather maker, by contrast, can be assumed to be set aside for sale. Hence, one's intent does not have an effect on their status unless one performs a deed with them preparing them to serve as a support.", + "A person does not impart midras impurity to a surface on which one lies or sits unless it belongs to him, as indicated by Leviticus 15:5: \"One who touches his couch....\" If one obtained a surface on which one lies through robbery and used it as a support without touching it, it is pure. If the owner despaired of its recovery, it contracts impurity. If one stole a surface on which one lies and sat on it, it contracts impurity, for it can be presumed that the owner despaired of its recovery, because he does not know who stole it. If it is known that the owner has not despaired, the surface is pure. Therefore, if a thief stole a hide and intended to use it to lie on, his intent alone is sufficient to change its status and it can contract midras impurity from him. The intent of a robber, by contrast, does not change the status of an article unless the owner despairs of its return.", + "When a hide contracted midras impurity and the owner began tearing straps from it, it remains impure until its size was reduced to less than five handbreadths by five handbreadths.", + "The following rules apply to all leather keilim that had contracted midras impurity from a zav and, afterwards, were fashioned into another type of k'li. If a leather article was changed from one flat implement to another such implement, it remains impure. If it was changed from a simple implement to a receptacle or from a receptacle to a simple implement, it is pure. And with regard to articles from cloth, everything is impure.
What is implied? If one made a leather drinking pouch into a rug or a rug into a leather drinking pouch, it is pure. If, however, a leather drinking pouch was made into a satchel or a satchel into a drinking pouch, they are considered as impure due to midras as they were before.", + "When a cloth pillow that had contracted midras impurity was made into a cloak, a cloak was made into a pillow, a cushion or a garment was made into a cover, or a cover was made into a cushion, they remain impure due to midras as they were before.", + "The following laws apply to articles that are fundamentally made to function both as receptacles and surfaces on which one can sit or lie, for example, pillows, cushions, sacks, carrying bags. If they were damaged and unable to hold substances, even though they are pure with regard to susceptibility to the impurity associated with a human corpse and other impurities, because they are no longer fit to serve as receptacles, they are still susceptible to midras impurity, for they are still fit to serve as supports.
Different rules apply when, by contrast, keilim that are made primarily to serve as a receptacle, e.g., a drinking pouch or a satchel. If they are large enough that they are fit to sit upon, since they are sat upon due to their size, they are susceptible to midras impurity as long as they are intact. If they are damaged and unable to hold substances, even though it is still possible to sit upon them, they are not susceptible to midras impurity. The rationale is that they are made primarily to serve as receptacles. Since they become unfit to serve as receptacles, they became pure and are not susceptible to any type of impurity, neither midras, nor any other type.
What is the measure that makes these keilim subject to midras impurity? A drinking pouch, seven kabbin; a carrying case, five kabbin; a feeding bag in which barley is hung from the head of an animal, four; a leather sack with which water is poured, a se'ah. Anything less than these sizes is not fit to be used as a support and it is not common to be used for people to sit upon.
If they were damaged and one bound up the damaged portion, they are pure; it is as if the damaged portion was not tied closed. All of the drinking pouches that were damaged and bound closed are pure except those of Arabs, because it is always their practice to bind them closed. A bag pipe is not susceptible to midras impurity, because it is not common to use it as a support." + ], + [ + "All flat wooden implements made to sit, lie, or ride upon are susceptible to midras impurity, e.g., a bed, a chair, or the like.", + "The bier, the pillow, and the cushion of a corpse, the chair of a bride, the birthing chair of a woman in childbirth, the chair of a launderer on which he washes clothes, and the chair of a child that has legs, even though it is not a handbreadth high, are all susceptible to midras impurity.", + "An iron seat covered with leather that is used in a lavatory is susceptible to midras impurity and to other types of impurity. If the leather covering was removed, that leather is susceptible to midras impurity. The metal seat is susceptible to other types of impurity, but not to midras impurity.", + "A small basket made from reeds or the like that is covered with leather is susceptible to midras impurity and to other types of impurity. If the leather covering was removed, that leather is susceptible to midras impurity, but the basket is entirely pure, for it is considered like other broken keilim.", + "When the two legs of benches in a bathhouse are made of wood, they are susceptible to midras impurity. If one was made of wood and the other of marble, it is not susceptible to impurity.", + "When boards of a bathhouse were covered with cork, they are not susceptible to impurity, for they are not made to be sat upon, but so that the water will flow under them.", + "When a large basket or wicker holder was filled with straw or fragments of cloth, even though they were adapted to be sat upon, they are not susceptible to midras impurity, because they are not fit to be sat upon. If they were laced with reeds or string over their opening, they are susceptible to midras impurity.", + "When one made a seat on one of the ends of a beam of an olive press, it is not susceptible to midras impurity, for if a person were to sit there, he would be told: \"Stand up and let us do our work.\" If, however, a chair was affixed to the beam of an olive press, the chair is susceptible to midras impurity. Nevertheless, if a zav trod on the beam, the chair does not contract impurity.
Similarly, if one affixed a chair to a large beam or made a chair at the end of a large beam, only the place of the chair itself is susceptible to impurity. The remainder of the beam is pure. The same law applies to a chair that is affixed to a kneading trough; it is pure.", + "When a stonecutter prepares the edge of a beam to sit upon, the place where he sits is susceptible to midras impurity. The place where a person sits in the back of a carriage is not susceptible to impurity, because it is uncomfortable to sit there.", + "The tops of beams on which craftsmen sit and smooth stones or the like are pure. Similarly, a piece hewn from a date palm upon which one sits is pure even if it is a handbreadth high. The rationale is that this is not a k'li. Similarly, a lump of wood, even if it was colored red or saffron and made part of the façade of a gateway or the like, is not considered a k'li, nor is it susceptible to impurity unless one engraves decorative designs in the wood.", + "The following laws apply to heads of beams that have been hewn out. If they were hewn out with the intent that one sit upon them, they are susceptible to midras impurity. If one intended to sit upon them, they are susceptible to impurity from this time onward. If a deaf-mute, an intellectually or emotionally challenged person, a minor or a person to whom they did not belong intended to sit upon them, they are pure. For the only intent that is effective in changing the status of an entity vis-à-vis ritual impurity is the intent of the owner who is sound of mind.", + "When a person makes a mound from dried yeast and designates it as a seat, it is nullified as a food and susceptible to midras impurity, for it serves the purpose of a wooden article.", + "A straw mat is susceptible to midras impurity. One made of reeds or grass is pure, because they are not fit to serve as supports. With regard to other types of mats, if they were made to lie on, they are susceptible to impurity, if they were made to give shade, they are pure. If they were made without any specific intent, the ruling is dependent on its size. If they are large, it can be assumed that they were made for shade. If they are small, it can be assumed that they were made to lie upon.", + "If reeds were attached to a mat lengthwise for reinforcement, it is susceptible to midras impurity, because it is still fit to lie upon. If they were attached in the form of the Greek letter chi, it is pure. If the reeds were attached widthwise and there were less than four handbreadths between them, it is pure.
A mat that was divided across its width is still susceptible to impurity. If it was divided across its length, different rules apply. If three bonds of six handbreadths remain, it is still fit to use as a support and is susceptible to impurity. If a smaller portion remains, it is pure. Similarly, if one released the bonds, the mat is pure.
A mat will not become susceptible even to midras impurity until the work involved with its fashioning is completed and its edges are trimmed, as we explained.", + "A chest that opens from above is pure with regard to midras impurity, because it is not fit to sit upon. It is, however, susceptible to other types of impurity. If it opens from its side, it is susceptible to midras impurity and other types of impurity.", + "The carriage of a child is susceptible to midras impurity, because he will lean upon it.", + "A walking stick used by an old man is absolutely pure, because it is only an aid.", + "A sandal used by limeworkers - which is made of wood - is susceptible to midras impurity, because, at times, a limeworker will wear it while walking until he reaches his home.", + "A prosthetic leg of a person whose leg was amputated that has a receptacle for the remnants of his flesh is susceptible to other types of impurity, because of the receptacle and is susceptible to midras impurity, because he leans upon it.", + "These items are susceptible to impurity, because they are surfaces upon which one rides: the saddle-blanket of a donkey, the saddle of a horse, the cushion for a camel, the saddle of a female camel, and the like.
The boards that are placed on a donkey, after which, a burden is placed upon them, are pure. If it is fit to be used as a saddle, it is susceptible to impurity." + ], + [ + "The following rules apply to wooden keilim that are fit to serve as supports that were permanently affixed to a wall in a building. If they were fixed in a wall, but nothing was built upon them or something was built upon them, but they were not permanently attached to the wall, they are still susceptible to midras impurity, as before. If they were affixed to the wall with nails and then one built over them, they are pure.
Similarly, when a mat was placed over beams, if it was affixed there, but a ceiling was not built over it or a ceiling was built over it, but it was not affixed, it is still susceptible to midras impurity. If it was affixed and a ceiling was built over it, it is pure.", + "When one of the legs of a bench was removed, it is still susceptible to midras impurity. If the other leg is also removed, it is pure. If, however, it is a handbreadth high, it is susceptible to midras impurity.", + "When the ornamental coating of a bride's chair was removed, it is pure. If the coating of a chair did not project outward and was removed, the chair is still susceptible to midras impurity, because it is the ordinary practice to turn it on its side and sit on it.", + "When the coating of a chair was removed and it is still fit to be sat upon, it is susceptible to impurity. If two of its coatings, one next to the other, were removed, it is pure.", + "When the upper portion of a closet is removed, it is still impure because of the lower portion, because that portion is fit to use as a support. If the bottom portion was removed, it is impure because of the upper portion. If they were both removed, the side frames are pure.", + "When a chest is broken open at its side, it is susceptible to midras impurity and other types of impurity, because it is still fit to sit on, and indeed everyone sits on it. If it was broken open from above, it is pure with regard to midras impurity, for it is no longer fit to sit on. It is, however, susceptible to other impurities, because it is still a receptacle. If it is broken open from below, it is pure from all types of impurity. The rationale is that even though it is still possible to sit on it like a chair, since its fundamental purpose was to serve as a receptacle and that fundamental purpose has been nullified, its secondary purpose is not considered significant. Its drawers are subject to impurity and are not considered as joined to it.
Similarly, a basket that serves as a dispenser which is broken open to the extent that it cannot hold pomegranates is entirely pure even though it is still fit to serve as a support. The rationale is that its fundamental purpose was to serve as a receptacle and since that fundamental purpose has been nullified, the secondary purpose is also nullified.", + "A mixing trough made from wood in which building materials and gypsum are mixed is not susceptible to midras impurity even though it is susceptible to other forms of impurity.
When a kneading trough used to knead dough that holds between two luggin and nine kabbin has been cracked to the extent that one cannot wash even one foot in it because of the crack, it is susceptible to midras impurity. The rationale is that mostly likely it will be turned upside down and sat upon, because of its size and because of its crack.
If the cracked kneading trough was left in the rain until its wood swelled and the crack closed, it is no longer susceptible to midras impurity, for in its present state, it is fit to knead dough and, initially, that was its purpose. It is susceptible to other types of impurity. If, afterwards, one left it exposed to the east wind, and the crack opened, it becomes susceptible to midras impurity again and is pure with regard to other types of impurity.", + "When a large kneading trough that can hold more than nine kabbin that was damaged and cannot hold pomegranates was prepared to be sat upon, it is pure even from midras impurity until the corners were trimmed. The rationale is that one's intent does not have an effect on the status of a large kneading trough that was damaged unless one performs a deed to make it fit for that purpose. If he made it a feeding trough for animals, it is susceptible to all types of impurity even if it was affixed to a wall.", + "When the two long sideboards of a bed were removed after it contracted impurity and new sideboards were made for it, but the holes used to attach the sideboards to the headboards were not changed, the bed, including the new sideboards remains impure. Even if the new sideboards are broken, the bed is still impure. If the old sideboards are broken, it is pure, because the status of the entire bed depends on the old sideboards.", + "When a bed had contracted midras impurity and a short board and its two legs were removed, it is still impure, because it still has the form of a bed. If one of the sideboards and its two legs were removed, it is pure.", + "If one cut off two of the cornerposts of a bed on a diagonal, cut off two of the bedposts by a handbreadth by a handbreadth on a diagonal, or reduced their size to less than a handbreadth, the bed is considered as broken and it is pure.
If one of the sideboards were broken and fixed, the bed is still considered as a primary source of impurity, as it was before. If also the second sideboard was broken and fixed, it is free of midras impurity. It is, however, impure because it touched a support to which a zav imparted impurity. If one was not able to fix the first before the second was broken, the bed is pure.", + "When a bed had contracted midras impurity or other types of impurity and then half of it was stolen or lost, or brothers or partners divided it, it is pure. It is like a broken k'li. If it was put back together, it is susceptible to impurity in the future. It is like someone who made a k'li from the broken pieces of impure keilim. The new k'li is pure and is susceptible to impurity in the future.", + "The following laws apply when the components of a bed were taken apart. If one sideboard and two bedposts or one headboard or footboard and two bedposts were broken, it is still impure, because it can be propped against a wall and slept upon.", + "Even when an entire bed contracted impurity, if it was immersed component by component, it is pure.", + "When one takes a bed apart to immerse it, a person who touches its cords, is pure." + ], + [ + "There are three types of chests:
a) a chest that was broken open from its side; it is susceptible to midras impurity;
b) one that was broken open from above; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) an oversized one; it is pure entirely.", + "There are three types of kneading troughs:
a) a kneading trough that contains between two lugin and nine kabbin that was cracked; it is susceptible to midras impurity;
b) one that is intact; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) an oversized one; it is pure entirely.", + "There are three types of wagons:
a) a wagon made like a chair; it is susceptible to midras impurity;
b) one that is made like a bed; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one made to transport large stones; it is pure entirely.", + "There are three types of shields:
a) a shield that is bent over; it is susceptible to midras impurity;
b) one used for sport in a stadium; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one made for Arabs to play with; it is pure entirely. The rationale is that it is made only to use as a shape and does not serve a functional purpose for people. Any k'li that does not serve a functional purpose for people is not susceptible to impurity at all.", + "There are three types of leather wrappers:
a) one used by bloodletters; it is susceptible to midras impurity;
b) one upon which people eat; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one upon which olives are spread; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of bases:
a) one placed before a bed or before scribes; it is susceptible to midras impurity;
b) one for a table; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one for a closet; it is pure entirely, because it is considered as part of the closet and its shape indicates such.", + "There are three types of beds:
a) one made to lie on; it is susceptible to midras impurity;
b) one for glass workers upon which they place glass utensils; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one for weavers upon which they weave clothes; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of baskets that serve as dispensers:
a) one for fertilizer; it is susceptible to midras impurity;
b) one for straw; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) a rope net carrier borne by camels; it is pure entirely, because its ropes are very coarse and thick, nor is it fit to serve as a container for straw and the like. Thus it is not considered as a k'li at all; it is only ropes.", + "There are three types of mats:
a) one made for sitting; it is susceptible to midras impurity;
b) one on which dyers place their garments; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) those used for vats upon which grapes are placed and which are used as covers; they are pure entirely, because they are not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of leather pouches and three types of leather satchels:
a) those that contained the specified measures susceptible to midras impurity. What are their specified measures? For a leather pouch, four kabbin and for a satchel, five.
b) those that do not contain the specified measure are susceptible to the impurity associated with a human corpse; and
c) those made from the skin of a fish are pure entirely.", + "There are three types of hides:
a) one made to serve as a rug; it is susceptible to midras impurity;
b) one used to wrap keilim; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one used for straps and for sandals; it is pure entirely, because it does not have the form of a k'li.", + "There are three types of sheets:
a) one made to lie upon; it is susceptible to midras impurity;
b) one used for a curtain; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one with forms used for an embroiderer to learn from; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of clothes:
a) a cloth napkin; it is susceptible to midras impurity;
b) one used for scrolls; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) the shrouds of a corpse and the wrappings for the harps of the Levites; they are pure entirely, because they are not used for a purpose directly benefitting man.", + "A leather garment made in the shape of a hand into which one inserts one's hand and fingers because of the cold and the like is called a firaklin (a glove). There are three types of gloves:
a) one used by trappers of wild beasts and fowl; it is susceptible to midras impurity, because the trapper rests against it;
b) one used to catch grasshoppers; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse, because the grasshoppers are placed inside of it;
c) one of harvesters with which fruit is harvested; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of hairnets:
a) one worn by girls; it is susceptible to midras impurity;
b) one worn by an older woman; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) one worn to entertain drinkers; it is pure entirely, because it is not used for a purpose directly benefitting man.", + "There are three types of sandals:
a) those worn by humans; they are susceptible to midras impurity;
b) metal shoes for animals; they are susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) those made of cork or reeds; they are pure entirely.
The general principle is: Any entity that is not fit to sit upon or to ride upon - or which could be used for those purposes, but was not made for those purposes, but for another reason - is not susceptible to midras impurity. If it was made for another purpose, but is also used for sitting, e.g., a cloak or a veil; it is susceptible to midras impurity.
Whenever an article is susceptible to midras impurity; it is also susceptible to the impurity associated with a human corpse. There are, however, articles that are susceptible to the impurity associated with a human corpse, but are not susceptible to midras impurity, as we explained. Whenever an article is susceptible to the impurity associated with a human corpse; it is also susceptible to the other types of impurity, whether of Scriptural origin or of Rabbinic origin, and they are susceptible to impurity imparted by liquids.", + "There are three general principles applying to storage baskets:
a) when a worn-out one is patched on to one that is intact, the status of the one that is intact determines the ruling;
b) if a small one is patched on to a large one, the status of the large one determines the ruling;
c) if they are equal in size, the status of the inner one determines the ruling.
What is meant by saying: its status determines the ruling? That if it is perforated to the extent that a pomegranate would fall through it, they are both pure.", + "There are three types of tablets:
a) one which scrolls are placed upon; it is susceptible to midras impurity;
b) a writing tablet that has a receptacle for wax; it is susceptible to the impurity associated with a human corpse;
c) those that are flat are entirely pure, because they do not have the form of a k'li and they are not fit to sit or lie upon." + ], + [ + "Whenever the external surface of a k'li that has a receptacle contracts impurity from liquids, its inner side does not contract impurity vis-à-vis terumah. Nor does the outer side of the k'li's neck, its handles, or the fingerhold on the rim of the k'li contract impurity. If the inner portion of the k'li contracts impurity, all of the above components also contract impurity.
If impure liquids fall on the bases of keilim, their rims, their projections, or handles of keilim with receptacles, one should dry them and the receptacle is pure. Even the entire outer surface does not become impure.", + "The following law applies to keilim made from goats hair, e.g., sacks and carrying bags, leather keilim, e.g., pillows and bolsters, and wooden keilim, even baskets and dispensers. If their external surface contracts impurity from liquids, their inner portion does not contract impurity.", + "Flat keilim that can be purified by immersion, that are not fit to sit or lie upon, e.g., a table or countertop that does not have a side are not susceptible to impurity according to Scriptural Law. Accordingly, if the external surface of such a k'li contracts impurity from liquids, its inner surface does not contract impurity. If, however, flat keilim that can be purified by immersion are fit to sit or lie upon, e.g., a bed, a hide on which one sleeps, a chair or the like, the distinction between an inner surface and an outer surface does not apply. Instead, whether impure liquids touch their inner surface or their outer surface, the entire k'li contracts impurity.
Similarly, the distinction between an inner surface and an outer surface does not apply with regard to measures for wine and oil, a two-sided cooking k'li, a filter for mustard, and a filter for wine. If impure liquids fell on a portion of the k'li, the entire k'li contracts impurity, as is the law with regard to garments.", + "A concept paralleling an external surface and an inner surface apply with regard to a plow.
What is implied? If impure liquids fall on the lance, only seven handbreadths of the beam adjacent to the lance become impure and the remainder of the beam is pure. Similarly, if impure liquids fall on the metal peg, only the four handbreadths of the beam that is adjacent to the metal peg become impure. If the liquids fell beyond the seven handbreadths and the four handbreadths, the situation resembles a receptacle whose outer surface was touched by impure liquids, in which instance, only the place where the liquids touched and the outer surface contract impurity.", + "When there is a pouch with an inner pocket and one of the two contracted impurity due to contact with impure liquids, the other does not contract impurity.
When does the above apply? When their rims are on the same level. If, however, the external one overlaps the inner one, and the inner one contracts impurity, the external one also contracts impurity. If the external one contracts impurity, the inner one does not contract impurity. If the impurity stems from the carcass of a crawling animal, in all instances, if one contracted impurity, the others also did.", + "When one carves out a measure of a revi'it and half a revi'it into one piece of wood and one of them contracted impurity from impure liquids, the other does not contract impurity even though they are on the same piece of wood.
What is implied? If impure liquids touched the inner surface of the revi'it measure, that measure and its outer side are impure, the half-revi'it measure and its outer side are pure. If the liquids touched the inner surface of the half-revi'it measure, that measure and its outer side are impure, the revi'it measure and its outer side are pure.
When one immerses this piece of wood in a mikveh, it should be immersed in its entirety all at one time. If the outer surface of the revi'it measure or of the half-revi'it measure contracted impurity from liquids, the entire outer surface of the piece of wood contracts impurity, because an outer surface is not divided.", + "When the outer surface of a kettle was impure and it was boiling, we do not suspect that maybe liquids flowed out from it, touched its outer surface, and then receded back inside it. Instead, the liquids that are inside it are pure with regard to terumah." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1af8a310322fb0331a7f838bcd9be7a4ff28d0a7 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,493 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Vessels", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "שִׁבְעָה מִינֵי כֵּלִים הֵן שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה וְאֵלּוּ הֵן. הַבְּגָדִים. וְהַשַּׂקִּין. וּכְלֵי עוֹר. וּכְלֵי עֶצֶם. וּכְלֵי מַתָּכוֹת. וּכְלֵי עֵץ. וּכְלֵי חֶרֶשׂ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יא לב) \"מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק\". וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת נֶאֱמַר (במדבר לא כב) \"אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף\". וּבִכְלֵי חֶרֶשׂ נֶאֱמַר \"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ\": ", + "מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר לא כ) \"וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים\" לְרַבּוֹת כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וּמִן הָעֲצָמוֹת שֶׁל עִזִּים וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מֵעַצְמוֹת הָעוֹף אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִכְּנַף הָעָזְנִיָּה בִּלְבַד וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית הַמְצֻפָּה הוֹאִיל וְהֵן דּוֹמִין לְעֶצֶם מְקַבְּלִין טֻמְאָה כִּכְלֵי עֶצֶם. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁטֻּמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: ", + "כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מֵעַצְמוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם וּמֵעוֹרָהּ טְהוֹרִים. כָּל שֶׁבַּיָּם טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס. אַף הָאוֹרֵג בֶּגֶד מִצֶּמֶר הַגָּדֵל בַּיָּם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מַה בֶּגֶד מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ אַף עוֹר מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ. חִבֵּר מִן הַגָּדֵל בַּיָּם עִם הַגָּדֵל בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה אִם חִבְּרוֹ חִבּוּר עַד שֶׁמֵּשִׂים אֶת שְׁנֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן אֶחָד לְטֻמְאָה שֶׁאִם נִטְמָא זֶה יִטְמָא זֶה הַכּל מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "יֵרָאֶה לִי שֶׁהַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִים מֵעוֹר הָעוֹף אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּמוֹ עַצְמוֹתָיו. וְאִם תֹּאמַר וַהֲרֵי הוּא כָּשֵׁר לִכְתֹּב עָלָיו תְּפִלִּין כְּעוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה. הִנֵּה עוֹר הַדָּג אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְלוּלֵא זֻהֲמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת הָיָה כָּשֵׁר לַתְּפִלִּין הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאַף דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כָּשֵׁר לִתְפִלִּין אִם אֵין לוֹ זֻהֲמָא: ", + "כְּלֵי זְכוּכִית אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיְּקַבְּלוּ טֻמְאָה הוֹאִיל וּתְחִלַּת בְּרִיָּתָן מִן הַחוֹל כִּכְלֵי חֶרֶס הֲרֵי הֵן כִּכְלֵי חֶרֶס. וּמִפְּנֵי שֶׁתּוֹכָן נִרְאֶה כְּבָרָן לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּטַּמְּאוּ מֵאֲוִירָן אֶלָּא עַד שֶׁתִּגַּע הַטֻּמְאָה בָּהֶן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מִגַּבָּן כִּכְלֵי מַתָּכוֹת. וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל פְּשׁוּטֵיהֶן אֶלָּא עַל מְקַבְּלֵיהֶן. וְאֵין לָהֶם טָהֳרָה בְּמִקְוֶה. וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן אֶלָּא לִתְלוֹת: ", + "כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה לְעוֹלָם טְהוֹרִין. וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן: ", + "פִּיל שֶׁבָּלַע הוּצִין וֶהֱקִיאָן דֶּרֶךְ הָרְעִי הָעוֹשֶׂה מֵהֶן כֵּלִים הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם הֵם כִּכְלֵי גְּלָלִים אוֹ כְּלֵי עֵץ כְּשֶׁהָיוּ. אֲבָל כְּפִיפָה שֶׁנִּטְמֵאת וּבְלָעָהּ פִּיל וֶהֱקִיאָהּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ: ", + "פְּשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶס כְּגוֹן מְנוֹרָה וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן שֶׁל חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ\" (ויקרא יא לג) \"יִטְמָא\" כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה וְשֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ טָהוֹר: ", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת אֶחָד פְּשׁוּטֵיהֶן כְּגוֹן הַסַּכִּינִים וְהַמִּסְפָּרַיִם אוֹ מְקַבְּלֵיהֶן כְּגוֹן הַיּוֹרוֹת וְהַקּוּמְקוּמוֹסִין הַכּל מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא כג) \"כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ\" בֵּין מְקַבֵּל בֵּין פָּשׁוּט. אֲפִלּוּ תֵּבָה אוֹ מִגְדָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהֵן מְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח אוֹ יֶתֶר מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ: ", + "כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם מְקַבְּלֵיהֶן כְּגוֹן הָעֲרֵבָה וְהַחֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. אֲבָל פְּשׁוּטֵיהֶן כְּגוֹן הַלּוּחוֹת וְהַכִּסֵּא וְהָעוֹר שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"מִכָּל כְּלִי עֵץ\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מָה שַׂק שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל אַף כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל. וּכְלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי עֵץ לְכָל דָּבָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁטֻּמְאַת פְּשׁוּטֵיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס. אֲבָל בְּמִדְרַס הַזָּב וַחֲבֵרָיו מִתְטַמְּאִין מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ד) \"כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב\" כָּל הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן כְּלִי זְכוּכִית הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִדִּבְרֵיהֶן: ", + "כָּל שֶׁהוּא אָרוּג בֵּין מִצֶּמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין מִקַּנְבּוֹס אוֹ מִמֶּשִׁי אוֹ מִשְּׁאָר דְּבָרִים הַגְּדֵלִים בַּיַּבָּשָׁה הוּא הַנִּקְרָא בֶּגֶד לְעִנְיַן טֻמְאָה. וְהַלְּבָדִים כִּבְגָדִים לְכָל דָּבָר: ", + "הַשַּׂק הוּא חוּטֵי שֵׂעָר הַגְּדֻלִין כְּשַׁלְשֶׁלֶת אוֹ הָאֲרוּגִין כִּבְגָדִים אֶחָד הֶעָשׂוּי מִן הָעִזִּים אוֹ מִצֶּמֶר גְּמַלִּים אוֹ מִזְּנַב הַסּוּס וְהַפָּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאֶחָד הָאָרִיג מֵהֶן כְּמוֹ הַמַּרְצוּפִין אוֹ הַגָּדֻל כְּמוֹ חֶבֶק שֶׁל חֲמוֹר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. אֲבָל הַחֲבָלִים וְהַמְּשִׁיחוֹת הַשְּׁזוּרִין בֵּין מִן הַשֵּׂעָר בֵּין מִצֶּמֶר וּפִשְׁתִּים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן: ", + "כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִן הַגֹּמֶא וּמִן הָעֲרָבָה וּמִן הַקָּנִים וּמִכַּפּוֹת תְּמָרִים וּמִן הֶעָלִים וְהַשָּׂרִיגִין וּקְלִפֵּי אִילָנוֹת וּמִן הַחֶלֶף כְּגוֹן הַכְּפִיפוֹת וְהַטְּרַסְקְלִין וְהַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּפָּצוֹת הַכּל בִּכְלַל כְּלֵי הָעֵץ שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ כְּעֵץ. אֶחָד כְּלִי חֶרֶס וְאֶחָד כְּלִי נֶתֶר לְכָל דָּבָר. כָּל כְּלִי הֶעָשׂוּי מֵהֶעָפָר מִן הָעֲפָרוֹת וְאַחַר כָּךְ שׂוֹרְפִין אוֹתָן בְּכִבְשָׁן הֲרֵי זֶה כְּלִי חֶרֶס. וְהַתַּנּוּר וְהַכִּירַיִם וְהַכֻּפָּח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר הַבִּנְיָנוֹת שֶׁאוֹפִין בָּהֶן אוֹ מְבַשְּׁלִין בָּהֶן הַכּל מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה וְטֻמְאָתָן וְטֻמְאַת כְּלִי חֶרֶס שָׁוָה: " + ], + [ + "הָעוֹשֶׂה כְּלִי קִבּוּל מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לִכְלִי קִבּוּל שִׁעוּר. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁל קַיָּמָא שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד. כֵּיצַד. הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִן הָעוֹר הַמַּצָּה שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל. אוֹ מִן הַנְּיָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּיָר מְקַבֵּל טֻמְאָה. אוֹ מִקְּלִפַּת הָרִמּוֹן וְהָאֱגוֹז וְהָאַלּוֹן אֲפִלּוּ חֲקָקוּם הַתִּינוֹקוֹת לָמֹד בָּהֶן אֶת הֶעָפָר. אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם. הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁתִּינוֹק חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הַלֶּפֶת וְהָאֶתְרוֹג וְהַדְּלַעַת הַיְבֵשִׁים שֶׁחֲקָקָן לָמֹד בָּהֶן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעַמְדוּ אֶלָּא זְמַן מוּעָט: \n", + "קְנֵה מֹאזְנַיִם וְהַמַּחַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתֶּכֶת. וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת. וְקָנֶה שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם. וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה אוֹ מְקוֹם מַרְגָּלִית. וּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן. וְלוּחַ פִּנְקָס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה. כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל כָּל שֶׁהוּא מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בֵּית קִבּוּל לְבַדּוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּית הַקִּבּוּל מִשְּׁאָר הַכְּלִי שֶׁבֵּית הַקִּבּוּל צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל הַיָּתֵר עַל הַצֹּרֶךְ מִשְּׁאָר הַכְּלִי הַפָּשׁוּט טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה וְטָמֵא מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "בֵּית קִבּוּל הֶעָשׂוּי לְמַלְּאוֹתוֹ אֵינוֹ בֵּית קִבּוּל. כֵּיצַד. בְּקַעַת שֶׁל עֵץ שֶׁחוֹקְקִין בָּהּ בֵּית קִבּוּל וְתוֹקְעִין בּוֹ הַסַּדָּן שֶׁל בַּרְזֶל. אִם שֶׁל נַפָּחִים הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא לְמַלְּאוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם הָיְתָה שֶׁל צוֹרְפִין הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַגְבִּיהִין אֶת הַבַּרְזֶל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמְקַבְּצִין אֶת שְׂפוֹת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַמִּתְקַבֶּצֶת שָׁם תַּחַת הַסַּדָּן וַהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n", + "הַכַּף הֶחָקוּק שֶׁתַּחַת רַגְלֵי הַמִּטּוֹת וְהַמִּגְדָּלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל טָהוֹר וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל לְפִי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקִבּוּל אֶלָּא לִסְמֹךְ בּוֹ בִּלְבַד. שְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּכָל כְּלֵי הָעֵץ שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל אֶלָּא טִפָּה אַחַת. וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹכָהּ. וְאִם לֹא נֶחְתְכָה לְקַבָּלָה הֲרֵי הִיא כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ. אֲבָל שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל פָּקוּעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן כֵּלִים אֶלָּא כָּאֳכָלִין הֵן חֲשׁוּבִין: \n", + "שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ וְנָתַן בָּהּ אֶת הַמְּזוּזָה וְאַחַר כָּךְ נְתָנָהּ בְּכֹתֶל אֲפִלּוּ נָתְנָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל אִם קְבָעָהּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. נָתַן הַשְּׁפוֹפֶרֶת בַּכֹּתֶל וְאַחַר כָּךְ נָתַן בָּהּ הַמְּזוּזָה אִם הָיְתָה כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל אֲפִלּוּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה: \n", + "כְּלִי שֶׁאוֹרְגִין אוֹתוֹ מִן הַנְּסָרִים אוֹ מִן הַשַּׁעַם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁטְחוּ עָלָיו הַבְּגָדִים וְהַמֻּגְמָר מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּסְּמוּ אִם הָיָה עָשׂוּי כְּכַוֶּרֶת שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע טָהוֹר וְאִם הָיָה בּוֹ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "סַנְדָּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת טָמֵא וְשֶׁל שַׁעַם טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה חָשׁוּב מִכְּלֵי הַקַּבָּלָה: \n", + "הַצּוֹרֵר מַרְגָּלִית בָּעוֹר וְהוֹצִיאָהּ וְנִשְׁאַר מְקוֹמָהּ עָמֹק הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְשֹׁט. שֶׁכָּל כְּלֵי קִבּוּל מְקַבְּלִין בְּכָל שֶׁהֵן וַהֲרֵי מְקוֹמָן כְּמוֹ כִּיס קָטָן. אֲבָל צְרוֹר הַמָּעוֹת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶלָּא דָּבָר מוּעָט אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְהִתְטַלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן כְּשַׂק אֲפִלּוּ הָיָה מַחֲזִיק מֵאָה סְאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּלַיִם הוֹאִיל וְאֵינוֹ עָשׂוּי לְנַחַת הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה כִּשְׁאָר כְּלֵי קִבּוּל. וְכָל כְּלִי עֵץ שֶׁהוּא סְתָם אִם הָיוּ לוֹ שׁוּלַיִם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם עַל הַקַּרְקַע כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹחַ לְהִתְגַּלְגֵּל וְהָיָה מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח שֶׁהֵן כּוֹרַיִים בְּיָבֵשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁעָשׂוּי לְנַחַת. וּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מָה שַׂק שֶׁהוּא מִתְטַלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן אַף כְּלִי עֵץ לֹא יִטְמָא אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן לְהוֹצִיא כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת: \n", + "הַכֵּלִים שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְנַחַת כְּגוֹן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וְכַוֶּרֶת הַקַּשׁ וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים וּבוֹר סְפִינָה גְּדוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. אִם הֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאֵלּוּ הֵן הַכֵּלִים שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְהִתְטַלְטֵל בִּמְלוֹאָן. דִּרְדּוּר שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה וְקוֹסְטוֹת הַמְּלָכִים וַעֲרֵבַת הַעֲבְּדָן וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע הַיָּם הַגָּדוֹל וְהָאָרוֹן. כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת כְּלֵי עֵץ אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן אֶלָּא לְהִטַּלְטֵל מְלֵאִין. וּשְׁאָר כָּל כְּלֵי עֵץ אִם הָיוּ מְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה וְיֵשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם חֶזְקָתָן שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְהִתְטַלְטֵל בִּמְלוֹאָן וּלְפִיכָךְ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן כְּלֵי עֶצֶם וּכְלֵי הָעוֹר הַמְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן כְּשֶׁהֵן מְלֵאִין: \n", + "הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל שֶׁל זְכוּכִית הַבָּאִים בְּמִדָּה טְהוֹרִין וּשְׁאָר כְּלֵי זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְזֶה חֹמֶר בִּכְלֵי זְכוּכִית מִבִּכְלֵי עֵץ: \n", + "כָּל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁבּוּרוֹ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ הֲרֵי הוּא מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח. וּכְשֶׁמּוֹדְדִין אֶת הַכְּלִי מוֹדְדִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ אִם הָיָה בּוֹ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מִזֶּה הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁאֵין עֳבִי הַדְּפָנוֹת מְמַעֵט. אֲבָל עֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי הַזֵּר אִם הָיָה לוֹ זֵר אֵין נִמְדָּדִין עִמּוֹ: \n", + "הָיָה בְּתוֹךְ הַכְּלִי תֵּבָה קְטַנָּה כְּגוֹן מוּכְנִי שֶׁבְּתוֹךְ הַשִּׁדָּה בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ וְאֵינָהּ חִבּוּר לָהּ וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת. וְאִם אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ וַהֲרֵי הֵן כִּכְלִי אֶחָד: \n", + "הָיָה לַכְּלִי כִּסּוּי קָמוּר בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ נִמְדָּד עִמּוֹ. אֵינוֹ קָבוּעַ אֵינוֹ נִמְדָּד עִמּוֹ. הָיוּ בּוֹ מְגוּרוֹת מִבִּפְנִים נִמְדֶּדֶת עִמּוֹ. וְאִם הָיוּ מִבַּחוּץ אֵינָן נִמְדָּדוֹת עִמּוֹ: \n", + "כְּלִי עֵץ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אַרְבָּעִים סְאָה כְּדַרְכּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ אוֹ סְמָכוֹ בְּדָבָר אַחֵר הוֹאִיל וּמְקַבֵּל אַרְבָּעִים סְאָה מִכָּל מָקוֹם טָהוֹר: \n", + "הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְּבוּ אֶלָּא הֲרֵי הֵן מְקַבְּלִין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין וַעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם וְחֶזְקָתָן שֶׁהֵן לְנַחַת כְּשֶׁהָיוּ: \n" + ], + [ + "שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בִּכְלֵי עֵץ שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה. כָּל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ אָדָם בִּלְבַד כְּגוֹן הַסֻּלָּם טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל וְלֹא רִבּוּהוּ חֲכָמִים לְטֻמְאָה. וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ הַכֵּלִים וְהָאָדָם כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן וְהַטַּבְלָא וְהַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וּמִנַּיִן שֶׁהֵן לְתַשְׁמִישׁ אָדָם וְתַשְׁמִישׁ מְשַׁמְּשָׁיו שֶׁהֲרֵי מַנִּיחַ הַקְּעָרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן וְהַכּוֹסוֹת עַל הַטַּבְלָא וְהַמַּצָּעוֹת עַל הַמִּטָּה. וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ הַכֵּלִים בִּלְבַד שֶׁהֲרֵי הוּא מְשַׁמֵּשׁ מְשַׁמְּשֵׁי אָדָם אִם לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִכְּלוּם כְּגוֹן מְנוֹרָה שֶׁל עֵץ שֶׁמְּשַׁמֶּשֶׁת הַנֵּר בִּשְׁעַת הַדְלָקָה, וְכַן וְהוּא כְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה, וְהַדְּפוּסִין כֻּלָּן. וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן כִּסּוּי הַקַּפָצָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְתִיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהָרֹמַח וְהַמִּסְפָּרִים וְהַתַּעַר וְהַמִּכְחוֹל וְהַמִּכְתָּב וּבֵית הַכּוֹחַל וְתִיק טַבְלָא וּסְקוּרְטִיָא וּבֵית הַחִצִּים וּבֵית הַפַּגוֹזוֹת וְתִיק חֲלָלִים כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן אֶלָּא מְשַׁמְּשֵׁי כֵּלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הַכְּלִי צָרִיךְ לָהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אֲבָל כִּסּוּי קַמַטְרָא וְכִסּוּי תֵּבָה וְכִסּוּי טֶנִי וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ וְהַכִּסֵּא שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה וְהַקְּמָתִין שֶׁלָּהּ וְהַקֵּלֶב שֶׁבּוֹנִין עָלָיו תִּיק הַסַּפָּר וּבֵית הַנֶּגֶר וְהַמַּנְעוּל וְהַמְּזוּזָה וְתִיק נְבָלִים וְהַכִּנּוֹרוֹת וְהַקֵּלֶב שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנֶפֶת וּדְפוּס שֶׁל תְּפִלִּין וְסוּס שֶׁל עֵץ שֶׁל זֶמֶר שֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ וּרְבִיעִית הַמְּקוֹנֶנֶת וּגְנוֹנַת הֶעָנִי וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה וַחֲמוֹר שֶׁתַּחַת הַמִּטָּה כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד: ", + "מַלְבֵּן הַמִּטָּה אִם הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּפִיקוֹת וְיֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם שֶׁמְּחַבְּרָן עִם הַמִּטָּה הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא עִם הַמִּטָּה שֶׁהֲרֵי נוֹתְנִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַמִּטָּה וַהֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. נְתָנוֹ עַל שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת וַהֲרֵי הוּא גָּבוֹהַּ עַל הַמִּטָּה אַף עַל פִּי שֶׁמְּסֹרָג בַּחֲבָלִים הוֹאִיל וְאֵין לוֹ רַגְלַיִם טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִמְּשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד כְּמַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁתּוֹלִין בָּהֶם כִּנּוֹרוֹתֵיהֶן וּכְלֵי הַשֵּׁיר שֶׁהֵן טְהוֹרִין: ", + "מַכְבֵּשׁ שֶׁל שְׁכַּף שֶׁמּוֹתֵחַ עָלָיו אֶת הָעוֹר טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחַ עָלָיו אֶת הָאֶבֶן בַּמָּקוֹם הֶחָקוּק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ עָלָיו וְנִמְצָא עָשׂוּי לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם קִבּוּל שֶׁהֲרֵי הֶחָקָק שֶׁבּוֹ עָשׂוּי לְהִתְמַלְּאוֹת בְּאֶבֶן: ", + "חִפּוּיֵי הַמִּטָּה טְהוֹרִין וְכֵן כָּל הַחִפּוּיִין בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל עֶצֶם אוֹ שֶׁל עוֹר אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶן\" פְּרָט לְחִפּוּיֵי הַכֵּלִים. וְכֵן כְּלֵי עֵץ אוֹ עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל שֶׁצִּפָּם בְּמַתֶּכֶת טְהוֹרִים וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מֵאַחַר שֶׁצִּפָּם בִּטְּלָן וְהַצִּפּוּי עַצְמוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִקְצָתוֹ מִן הָעֵץ וּמִקְצָתוֹ מִן הַמַּתֶּכֶת אִם הָיָה הָעֵץ מְשַׁמֵּשׁ הַמַּתֶּכֶת מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאִם הָיְתָה הַמַּתֶּכֶת מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ הַכּל טָהוֹר. כֵּיצַד. מַפְתֵּחַ שֶׁל עֵץ וְשִׁנָּיו מִמַּתֶּכֶת אֲפִלּוּ שֵׁן אֶחָד הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיְתָה הִיא מִמַּתֶּכֶת וְשִׁנַּיִם שֶׁלּוֹ מֵעֵץ הַכּל טָהוֹר: ", + "טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָמָהּ שֶׁל אַלְמוֹג טְמֵאָה. הָיְתָה שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָמוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: ", + "הַשֵּׁן שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ הַחוֹתָם מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ אִם לֹא הָיָה מְחֻבָּר לָעֵץ. וְכֵן הַמְעַבֵּד וְהַמַּזְרֶה וְהַמָּגוֹב וְהַמַּסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אֶחָד מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂאָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה: ", + "מַקֵּל שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמִין רִמּוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹחֵז בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. עֲשָׂאָהוּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָאָרֶץ אוֹכֶלֶת אֶת הָעֵץ מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "וְכֵן מַקֵּל שֶׁקָּבַע בּוֹ מַסְמְרִים כְּדֵי לְהַכּוֹת בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁנִּמְצָא הָעֵץ מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת. עֲשָׂאָן לְנוֹי אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הַמַּתֶּכֶת מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ: ", + "וְכֵן מְנַקִּיּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁקְּבָעָן בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת לְנוֹי טְהוֹרוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר הַכֵּלִים: " + ], + [ + "כָּל הַכֵּלִים אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּכְלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת עֵקְצֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָעֵצִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִים עַל גַּבֵּי הַסַּל. הָיוּ הַסַּלִּים שֶׁל תְּמָרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת הַהוּצִין מִבִּפְנִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּךְ מְקַיְּמִין אוֹתָן. הַכַּלְכָּלָה מִשֶּׁיַּחְסֹם פִּיהָ וְיִכְרֹת הַהוּצִים וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיוֹת. בֵּית הַכּוֹסוֹת וְהַלָּגִינִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת מִבִּפְנִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּךְ מְקַיְּמִין אוֹתָם. הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים וְהַקְּלָתוֹת מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַהוּצִין הַיּוֹצְאִים. הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסְּיוֹגִים הַגְּדוֹלִים מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוֹרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַנָּפָה וְהַכְּבָרָה וְכַף מֹאזְנַיִם מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דּוֹר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַקֻפָּה מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ. וְהָעֲרָק מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ צְפִירָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר גַּבֵּיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נִרְאוּ לְמַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ וְצוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְבֶגֶד שֶׁנֶּאֱרַג מִקְצָתוֹ. הַמַּחְצֶלֶת מִשֶּׁיִּכְרֹת הַהוּצִין וְזֶהוּ גְּמַר מְלָאכָה. וְכָל כְּלֵי הַנְּסָרִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן. גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִשֶּׁנַּעֲשָׂה הַכְּלִי בְּצוּרָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְתָאֲרוֹ בִּשְׂרַד אוֹ לְהַשְׁווֹתוֹ בִּמְחוֹגָה אוֹ לְיַפּוֹתוֹ בַּמַּעֲצָד וְכַיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ וַעֲדַיִן הוּא גּלֶם הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְחֻסַּר חֲקִיקָה וַהֲרֵי הִשְׁלִים חֲפִירָתוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ שֶׁאֵין הַכְּלִי מִמֶּנּוּ חָשׁוּב כְּלִי עַד שֶׁיִּתְיַפֶּה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁכְּלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי אֶשְׁכְּרוֹעַ וְאֵין גָּלְמֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. כְּלִי עֵץ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲרֻבּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁסּוֹדְרִים עֲלֵיהֶן הַחַלּוֹת כְּשֶׁהֵן בָּצֵק מִתְטַמְּאוֹת שֶׁהֲרֵי צוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם צְבָעָן בְּסִקְרָא אוֹ בְּכַרְכּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִתְטַמְּאוֹת שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית לָהֶן צוּרַת כְּלִי. סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַמַּיִם שֶׁמְּקַטְּפִין בּוֹ טָמֵא וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. וְאִם גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו מִתְטַמֵּא. נִפְרָץ מֵרוּחַ אַחַת טָהוֹר. וְהַלּוּחַ שֶׁעוֹרְכִין עָלָיו מִתְטַמֵּא. כְּלִי עֵץ שֶׁהַסַּלָּתִים מְרַקְּדִין עָלָיו אֶת הַסּלֶת מִתְטַמֵּא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. רַחַת הַגָּרוֹסוֹת מִתְטַמְּאָה. שֶׁל אוֹצָרוֹת טְהוֹרָה שֶׁל גִּתּוֹת מִתְטַמְּאָה וְשֶׁל גֳּרָנוֹת טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה מְקַבֵּל טֻמְאָה וְהֶעָשׂוּי לְכַנֵּס בּוֹ טָהוֹר: \n", + "כָּל הַתְּלוֹיִין טְהוֹרִין חוּץ מִתְּלוֹיֵי נָפָה שֶׁל סַלָּתִין וּתְלוֹי כְּבָרָהּ שֶׁל גֳּרָנוֹת וּתְלוֹי מַגַּל יָד וּתְלוֹי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת מְלָאכָה. זֶה הַכְּלָל הֶעָשׂוּי לְסַיְּעוֹ בִּשְׁעַת מְלָאכָה מִתְטַמֵּא לִתְלוֹת בּוֹ הַכְּלִי בִּלְבַד טָהוֹר: \n", + "נִבְלֵי הַמְשׁוֹרְרִים מִתְטַמְּאִין. נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁמְּזַמְּרִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ טְהוֹרִין. הַבִּטְנוֹן וְהַנִּקְטְמוֹן וְהָאִירוּס מִתְטַמְּאִין: \n", + "מְצוּדַת הַחֻלְדָּה מִתְטַמֵּא וְשֶׁל עַכְבָּרִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵין לָהּ בֵּית קִבּוּל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי: \n", + "קוֹצִין שֶׁאוֹרְגִין בָּהֶן כְּמוֹ כְּפִיפָה שֶׁמַּנִּיחִין בָּהּ הַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִתְטַמְּאִין. וְשֶׁאוֹרְגִין בָּהֶן כְּתַבְנִית מְנוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁאוֹצְרִין בָּהֶן הַחִטִּין טְהוֹרָה שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ: \n", + "עָלִין שֶׁמְּסָרְגִין אוֹתָן כְּמִין סְיָג סָבִיב לַפֵּרוֹת טָהוֹר. וְאִם עָשׂוּ סְיָג שֶׁל נְסָרִין מִתְטַמְּאִין: \n", + "חֹתֶל שֶׁל הוּצִין שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָרֹטֶב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם הוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ מִתְטַמֵּא וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִטּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ אוֹ יַתִּירֶנּוּ אוֹ שֶׁחָשַׁב לֶאֱכל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וּלְזָרְקוֹ טָהוֹר. וְכֵן הַקֶּרֶן שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמַשְׁלִיכָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "הַשּׁוֹפָר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. חֲתָכוֹ לִהְיוֹת קֶרֶן תַּשְׁמִישׁ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל אִם הִיא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם קְבָעָהּ בַּדֹּפֶן שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עַד שֶׁמַּטִּים שִׁדָּה עַל צִדָּה הֲרֵי זוֹ מִכְּלַל הַשִּׁדָּה וּטְהוֹרָה: \n", + "הָאַקּוֹן וְהָרָטוֹב וְהַכְּלוּב שֶׁל עֵץ טְהוֹרִין: \n", + "הַמַּדָּף וְהַפַּלְצוּר וּמְצוּדַת סְכָרִים מִתְטַמְּאִין שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם: \n", + "הַסַּפְסָלִין שֶׁבַּפֻּנְדְּקָאוֹת וְשֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נְקוּבִין וּמַכְנִיסִין בָּהֶן אֶת הָרַגְלַיִם טְהוֹרִים. קָבְעוּ בָּהֶן רַגְלַיִם בְּמַסְמֵר מְקַבְּלִין טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנִּטָּל וְאֵין רַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ טָהוֹר. וְכָל שֶׁנִּטַּל וְרַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ טָמֵא. וְאִם הָיוּ כֻּלָּן שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיְתָה אַחַת מֵרַגְלָיו שֶׁל אֶבֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלִי שֶׁנִּטְמָא וְנִשְׁבַּר אַחַר שֶׁנִּטְמָא וְנִפְסְדָה צוּרָתוֹ וְתַשְׁמִישׁוֹ טָהוֹר בִּשְׁבִירָתוֹ. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ כְּשֶׁהֵן טְהוֹרִין שִׁבְרֵיהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר בִּכְלִי עֵץ אוֹ כְּלִי עֶצֶם וְיִהְיֶה טָהוֹר. כָּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים שִׁעוּרָן בְּרִמּוֹנִים. כֵּיצַד. מִשֶּׁיִּנָּקֵב הַכְּלִי בְּמוֹצִיא רִמּוֹן טָהוֹר. וְהָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ בֵּינוֹנִי לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן, לְפִי דַּעַת הָרוֹאֶה. וְיִהְיוּ בַּכְּלִי שְׁלֹשָׁה רִמּוֹנִים אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה. נִקַּב הַכְּלִי בְּמוֹצִיא זַיִת וּסְתָמוֹ וְחָזַר וְנִקַּב בְּמוֹצִיא זַיִת וּסְתָמוֹ [עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְמוֹצִיא] רִמּוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָתוּם טָהוֹר שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ לוֹ פָּנִים חֲדָשׁוֹת: \n", + "כֵּלִים שֶׁעֲשָׂאָן מִתְּחִלָּה נְקוּבִין בְּמוֹצִיא רִמּוֹן כְּגוֹן הַסַּל וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְמַלִּים וְהָאַפִּיפְיָרוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּקָּרַע רֻבָּן: \n", + "אֲפִּיפְיָרוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶן קָנִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה לְחַזֵּק טְהוֹרוֹת. עָשָׂה לָהֶן גַּפַּיִם כָּל שֶׁהֵן אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּהּ נְקוּבָה כְּמוֹצִיא רִמּוֹן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים כְּגוֹן הָרֹבַע וַחֲצִי רֹבַע וְהַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים שִׁעוּרָן בְּמוֹצִיא זַיִת. נִגְמְמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן אִם נִשְׁאַר בָּהֶן כְּדֵי לְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא טְמֵאִין: \n", + "הַסַּלִּין שֶׁל פַּת שִׁעוּרָן כְּכִכָּרוֹת שֶׁל פַּת: \n", + "קֻפַּת הַגַּנָּנִים מִשֶּׁתּוֹצִיא אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק טְהוֹרָה. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים בְּמוֹצִיא תֶּבֶן. שֶׁל בַּלָּנִין בִּגְבָבָא: \n", + "בֵּית קְעָרוֹת שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל קְעָרוֹת הוֹאִיל וּמְקַבֵּל הַתַּמְחוּיִין הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן בֵּית הָרְעִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מַשְׁקִין הוֹאִיל וּמְקַבֵּל אֶת הָרְעִי הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין עַל דָּפְנוֹתֵיהֶן בְּאִלְפָּסִין. חוּץ מִכֵּלִים שֶׁל עֵץ שֶׁחֶצְיָן אוֹ מִקְצָתָן כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָן כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל שֶׁמִּתְחִלָּה נַעֲשָׂה שְׁנֵי חֲלָקִים וַהֲרֵי הוּא נִכְפָּל וְנִפְשָׁט. וּכְגוֹן הַתַּמְחוּי הַמִּזְנוֹן שֶׁהוּא קְעָרוֹת קְעָרוֹת וַהֲרֵי בְּכָל חֵלֶק מֵחֲלָקָיו קְעָרוֹת שְׁלֵמוֹת. וּכְגוֹן הַכִּסֵּא הַכָּפוּל וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן בֵּית לָגִינִין וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁנִּפְחַת אֶחָד מֵהֶן זֶה שֶׁנִּפְחַת טָהוֹר וְאֵינוֹ חִבּוּר לִשְׁאָר הַבָּתִּים. נִפְחַת הַשֵּׁנִי טָהוֹר וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ. נִפְחֲתוּ שְׁלָשְׁתָּן כֻּלָּן טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּכֵלִים כָּאֵלּוּ: \n", + "מַשְׁפֶּלֶת שֶׁאֶמְצָעִיתָהּ גְּבוֹהָה וְזָוִיּוֹתֶיהָ יוֹרְדוֹת וְנִפְחֲתָה מִצַּד אֶחָד טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת מִצַּד הַשֵּׁנִי. נִפְחֲתָה מִצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרָה. הַשֻּׁלְחָן וְהַדֻּלְפְּקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיֵּחָלְקוּ וְיִבָּדֵל כָּל חֵלֶק מֵחֲבֵרוֹ. נִטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן טְהוֹרָה. וְכֵן אִם נִטְּלָה הַשְּׁנִיָּה. נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאכַל עַל שֻׁלְחָן זֶה אוֹ עַל דֻּלְפְּקִי זוֹ כְּמוֹ אוֹכֵל בְּטַבְלָא מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאִם לָאו טְהוֹרִין: \n", + "כְּלֵי נְסָרִים שֶׁנָּפְלוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן טְהוֹרִין. וְאִם נִשְׁאַר מַחְסוֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהוּא מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "טַבְלָא שֶׁמִּלְּאָהּ עֵצִים וּתְקָעָהּ טְהוֹרָה. חִפָּהּ בִּנְסָרִים מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "סַפְסָל שֶׁנִּתְפָּרֵק טָהוֹר. סִרְגְּלוֹ בִּמְשִׁיחוֹת אוֹ בַּחֲבָלִים מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַסַּלִּים שֶׁל גְּמַלִּים הִתִּירָן טְהוֹרִין חָזַר וּקְשָׁרָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. נִמְצְאוּ מִתְטַמְּאִין וּמִתְטַהֲרִין אֲפִלּוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּיוֹם: \n", + "הַשֻּׁלְחָן אוֹ הַדֻּלְפְּקִי שֶׁחִפָּן בְּשַׁיִשׁ וְשִׁיֵּר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הַכּוֹסוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאִם חִפָּה הַכּל טָהוֹר. בֵּין בְּצִפּוּי עוֹמֵד בֵּין בְּצִפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בֵּין שֶׁחִפָּה אֶת לְבַזְבְּזָיו בֵּין שֶׁלֹּא חִפָּן בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עֵצִים חֲשׁוּבִים כְּגוֹן אֶשְׁכְּרוֹעַ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל שְׁאָר עֵצִים הוֹאִיל וְחִפָּן כֻּלָּן טְהוֹרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "כְּלֵי עוֹר מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַתּוּרְמָל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתָיו וְיִכְרֹת הַקּוֹפִין הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּבֵּי הָעוֹר וְיַעֲשֶׂה קִיחוֹתָיו. סְקוּרְטִיָה מִשֶּׁיַּחְסֹם וְיִכְרֹת וְיַעֲשֶׂה צִיצָתָהּ. קַטַבוּלְיָה מִשֶּׁיַּחְסֹם וְיִכְרֹת. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַקּוֹפִין הַיּוֹצְאִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַתְּפִלִּין מִשֶּׁיִּגְמֹר הַקְּצִיצָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לָתֵת בָּהּ אֶת הָרְצוּעָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. עוֹר הָעֲרִיסָה שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ טַבּוּר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ לוֹ. הַסַּנְדָּל מִשֶּׁיַּקְמִיעַ. הַמִּנְעָל מִשֶׁיִּגּוֹב [עַל] הָאִמּוּם. וְאִם עָתִיד לְכָרְכָם וּלְשַׂרְטֵט עַד שֶׁיִּכְרְכֵם וִישַׂרְטֵט: \n", + "עוֹר שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. לְפִיכָךְ כַּף שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִין לוֹקְטֵי קוֹצִים עַל כַּפּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּם קוֹץ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר פָּשׁוּט וְאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי. וְכֵן הָעוֹר שֶׁמְּלַקְּטִין בּוֹ גְּלָלֵי הַבָּקָר וְעוֹר שֶׁחוֹסְמִין בּוֹ פִּי הַבְּהֵמָה וְעוֹר שֶׁמּוֹשִׁיבִין בּוֹ הַדְּבוֹרִים בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹקְחִין הַדְּבַשׁ וְעוֹר שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ אֶת הָרוּחַ מִפְּנֵי הַחֹם טְהוֹרִין וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כָּל בֵּית הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל עוֹר טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל קַיָיצִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הָאוֹג טְמֵאָה. נִקְרְעָה אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הָאוֹג טְהוֹרָה: \n", + "הָאַבְנֵט שֶׁל עוֹרוֹת וְעוֹרוֹת שֶׁתּוֹפְרִין הַקִּטְּעִים עַל אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלְגְּלוּ בָּהֶן עַל הַקַּרְקַע מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. וְכֵן הָעוֹרוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּעֵין טַבָּעוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתָן הָאֻמָּנִין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן כְּדֵי לְהַגְבִּיהַּ בִּגְדֵיהֶן מֵעֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי עוֹר הַפְּשׁוּטִים: \n", + "עוֹר שֶׁתּוֹפְרִין מִמֶּנּוּ כִּסּוּי לְיָד וְלִזְרוֹעַ שֶׁל זוֹרְעֵי גִּנּוֹת וְשֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי פִּשְׁתָּן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם הָיָה שֶׁל צַבָּעִים וְשֶׁל נַפָּחִים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּהוּ קוֹץ וּכְדֵי שֶׁיֹּאחַז יָפֶה יָפֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְהֶעָשׂוּי מִפְּנֵי הַזֵּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסֵד הַדָּבָר שֶׁמִּתְעַסֵּק בּוֹ בְּזֵעַת יָדוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כַּמָּה שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁיִּנָּקֵב כְּלִי הָעוֹר וְיִטְהַר. הַחֵמֶת מִשֶּׁתִּנָּקֵב כְּמוֹצִיא פְּקָעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל שֶׁל שְׁתִי הוֹאִיל וּמְקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁתִּנָּקֵב רֻבָּהּ: \n", + "הַתֻּרְמִיל שֶׁנִּפְחַת הַכִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ עֲדַיִן הַתֻּרְמִיל מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ: \n", + "הַחֵמֶת שֶׁהַבֵּצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ וְנִפְחֲתוּ טְהוֹרוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן: \n", + "כְּלִי עוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוּלָאוֹת וּשְׁנָצוֹת כְּגוֹן סַנְדָּל עִמְקִי וְכִיס שֶׁל שְׁנָצוֹת אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין אֵין עֲלֵיהֶן צוּרַת כְּלִי הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין הוֹאִיל וְהַהֶדְיוֹט יָכוֹל בִּמְהֵרָה לְהַכְנִיס הַשְּׁנָצוֹת בַּלּוּלָאוֹת וְיַחְזֹר כְּלִי קִבּוּל כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נִטְמְאוּ וְהֵסִיר הַשְּׁנָצוֹת מֵהֶן וְנִפְסְדָה צוּרָתָן הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְזִירָן שֶׁלֹּא בְּאֻמָּן: \n", + "כִּיס שֶׁל שְׁנָצוֹת שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנָצָיו עֲדַיִן הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַבֵּל. נִפְשַׁט וְחָזַר עוֹר פָּשׁוּט טָהוֹר. טָלָה עָלָיו אֶת הַמַּטְלֵת מִלְּמַטָּה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּשׁוּט שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עָלָיו צוּרַת כְּלִי: \n", + "עוֹר שֶׁכָּרַךְ בּוֹ אֶת הַקָּמֵעַ מְקַבֵּל טֻמְאָה. פְּשָׁטוֹ טָהוֹר. חָזַר וְכָרַךְ בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. מִתְטַמֵּא וּמִתְטַהֵר אֲפִלּוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּיוֹם. וְעוֹר שֶׁכָּתַב עָלָיו אֶת הַקָּמֵעַ טָהוֹר. וְאִם כָּרַת מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָא לְתַכְשִׁיט מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ אַרְבָּעָה כֵּלִים הִיא. הֲרֵי שֶׁנִּטְמֵאת בְּמֵת וְהִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר הַשְּׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ. וְאִם הִתִּיר אַף הַשְּׁלִישִׁית וְתִקְּנָהּ וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ נַעֲשֵׂית כֻּלָּהּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. שֶׁהֲרֵי הִתִּיר כָּל אַחַת וְאַחַת וְחָזַר וְתִקְּנָם כֻּלָּם וּכְאִלּוּ זוֹ תְּפִלִּין אַחֲרוֹנוֹת שֶׁנָּגְעוּ בָּרִאשׁוֹנוֹת. חָזַר וְהִתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה פַּעַם שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הִיא רִאשׁוֹן כְּשֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית. חָזַר וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ הֲרֵי כֻּלָּהּ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כֵּלִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן סַנְדָּל שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס וְנִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו וְתִקְּנָהּ טָמֵא מִדְרָס. נִפְסְקָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ לוֹ אָזְנַיִם חֲדָשׁוֹת אֲבָל טְמֵא מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשְּׁנִיָּה אוֹ שֶׁנִּפְסַק עֲקֵבוֹ אוֹ נִטַּל חָטְמוֹ אוֹ נֶחְלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר: \n", + "מִנְעָל שֶׁנִּפְחַת אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל רֹב הָרֶגֶל טָהוֹר: \n", + "תְּפִלָּה שֶׁנִּטְמֵאת מֵאֵימָתַי טָהֳרָתָהּ. שֶׁל יָד מִשֶּׁיַּתִּיר אוֹתָהּ מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת. וְשֶׁל רֹאשׁ מִשֶּׁיַּתִּיר מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת וּבֵין קְצִיצָה לַחֲבֵרְתָהּ: \n", + "הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵע וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן טָמֵא וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר. הָאִכּוּף שֶׁנִּקְרַע הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ כְּגוּף אֶחָד: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן כֻּלָּהּ וְלֹא יִהְיֶה הַכְּלִי מְחֻסַּר מַעֲשֶׂה כְּלָל. אֲבָל גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "וְאֵלּוּ הֵן גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת כָּל שֶׁעָתִיד לָשׁוּף אוֹתוֹ אוֹ לְשַׁבֵּץ אוֹ לִגְרֹר אוֹ לְכַרְכֵּב אוֹ לְהַקִּישׁ בְּקֻרְנָס. אוֹ שֶׁהָיָה מְחֻסַּר אֹזֶן אוֹ אֹגֶן. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּתַקְּנֶנּוּ וִייַפֵּהוּ וְלֹא תִּשָּׁאֵר בּוֹ מְלָאכָה כְּלָל. כֵּיצַד. הַסַּיִף אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּשׁוּפֶנּוּ. וְהַסַּכִּין עַד שֶׁיַּשְׁחִיזֶנָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ. לְפִיכָךְ הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָעֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ מִן הַחֲרָרָה שֶׁל מַתֶּכֶת וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל וּמִן הַטַּסִּין וּמִן הַצִּפּוּיִין וּמִכַּנֵּי הַכֵּלִים וּמֵאֹגְנֵי הַכֵּלִים וּמֵאָזְנֵי הַכֵּלִים וּמִן הַשְּׁחוּלָה וּמִן הַגְּרוֹדֶת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת הֵן. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִשִּׁבְרֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת וּמִן הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁחֲקוּ מֵרֹב הַזְּמַן וּמִן הַמַּסְמְרוֹת שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנַּעֲשׂוּ מִן הַכֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה לְפִי שֶׁאֵינָם גּוֹלָמִים. אֲבָל מַסְמְרוֹת שֶׁאֵין יָדוּעַ אִם נַעֲשׂוּ מִן הַכֵּלִים אוֹ מִן הָעֶשֶׁת הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין אֲפִלּוּ הִתְקִין אוֹתָם לִכְלִי אֵינָם מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא כִּסּוּי מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁאֵין הַכִּסּוּי חָשׁוּב מִגּוּף הַכְּלִי: \n", + "מַחַט שֶׁלֹּא נִקְּבָהּ אֶלָּא שָׁפָהּ וְתִקְּנָהּ לְכָךְ מִתְּחִלָּתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיאִין בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. אֲבָל אִם עָתִיד לְנַקְּבָהּ הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "מֵאַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁגָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְהוֹרִים וְגָלְמֵי כְּלֵי עֵץ טְמֵאִים. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְמֵאִים וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ טְהוֹרִים דִּין תּוֹרָה. נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלֵי עֵץ טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ: \n", + "כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה כְּגוֹן הַסַּיִף וְהָרֹמַח וְהַכּוֹבַע וְהַשִּׁרְיוֹן וְהַמַּגָּפַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכָל תַּכְשִׁיטֵי הָאָדָם כְּגוֹן הַקַּטָלָה וְהַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת בֵּין שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן חוֹתָם בֵּין שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם חוֹתָם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. אֲפִלּוּ דִּינָר שֶׁנִּפְסַל וְהִתְקִינוֹ לִתְלוֹתוֹ בְּצַוַּאר קְטַנָּה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן קָמֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת מִתְטַמֵּא כְּכָל תַּכְשִׁיט אָדָם: \n", + "כָּל תַּכְשִׁיטֵי הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּגוֹן הַטַּבָּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין לְצַוַּאר הַבְּהֵמָה וּלְאָזְנֵי הַכֵּלִים טְהוֹרִין וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן. חוּץ מִזּוֹג שֶׁל בְּהֵמָה וְכֵלִים הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם. כֵּיצַד. הָעוֹשֶׂה זוֹגִין לְמַכְתֶּשֶׁת וְלַעֲרִיסָה לְמִטְפְּחוֹת סְפָרִים וְתִינוֹקוֹת טְהוֹרִים. עָשָׂה לָהֶן עִנְבּוֹלִין מְקַבְּלִים טֻמְאָה הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם הֲרֵי הֵן כְּתַכְשִׁיטֵי אָדָם. וַאֲפִלּוּ נִטְּלוּ עִנְבּוֹלֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל הַחֶרֶס: \n", + "זוֹג הֶעָשׂוּי לְאָדָם. אִם נַעֲשָׂה לְקָטָן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא בַּעִנְבּוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁהֲרֵי לְקוֹל נַעֲשָׂה. נַעֲשָׂה לְגָדוֹל הֲרֵי זֶה תַּכְשִׁיט וּמְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עִנְבּוֹל: \n", + "כָּל הַפַּרְצוּפוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. וְכָל הַחוֹתָמוֹת טְהוֹרִין. חוּץ מֵחוֹתָם שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבּוֹ חוֹתְמִין בִּלְבַד. וְכָל הַטַּבָּעוֹת טְהוֹרוֹת חוּץ מִטַּבַּעַת אֶצְבַּע. אֲבָל טַבַּעַת שֶׁחוֹגֵר בּוֹ אֶת מָתְנָיו שֶׁקּוֹשְׁרָהּ בֵּין כְּתֵפָיו טְהוֹרָה. טַבַּעַת הַשֵּׁיר שֶׁל בְּהֵמָה הוֹאִיל וְהָאָדָם מוֹשֵׁךְ בָּהּ אֶת הַבְּהֵמָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן מַקֵּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת הוֹאִיל וְאָדָם רוֹדֶה אוֹתָהּ בּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִים לְטֻמְאָה בְּמַחְשָׁבָה וְאֵין עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָה אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וְהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וּמִיַּד הַמַּחְשָׁבָה. וְהַמַּחְשָׁבָה אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת לֹא מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד הַמַּחְשָׁבָה. כֵּיצַד. טַבַּעַת בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לְהַחְזִירָהּ טַבַּעַת אָדָם הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בְּמַחְשָׁבָה זוֹ וּכְאִלּוּ נַעֲשֵׂית לְאָדָם מִתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָהּ. חָזַר וְחִשֵּׁב עָלֶיהָ לְהַנִּיחָהּ טַבַּעַת בְּהֵמָה כְּשֶׁהָיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַשֵּׁט בָּהּ הָאָדָם הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה מְבַטֶּלֶת מִיַּד הַמַּחְשָׁבָה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בַּגּוּף כְּגוֹן שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָהּ אוֹ יִתְקָעָהּ בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל בְּהֵמָה. הָיְתָה הַטַּבַּעַת לָאָדָם וְחִשֵּׁב עָלֶיהָ לִבְהֵמָה עֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה שֶׁאֵין הַכֵּלִים עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָתָן בְּמַחְשָׁבָה. עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה וְשִׁנָּה לִבְהֵמָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה: \n", + "חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בְּעִנְיַן הֶכְשֵׁר אֳכָלִין: \n", + "זוֹג שֶׁל דֶּלֶת שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ לִבְהֵמָה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְשֶׁל בְּהֵמָה שֶׁעֲשָׂאוּהוּ לַדֶּלֶת אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בַּקַּרְקַע וַאֲפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֶׁהָיָה עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה בּוֹ מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ: \n", + "אֻמָּן שֶׁעוֹשֶׂה וּמַנִּיחַ זוֹגִין לִבְהֵמָה וְלִדְלָתוֹת אִם רֹב הֶעָשׂוּי לְדָבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַכּל מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִקְצָתָן לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם רֹב הֶעָשׂוּי לְדָבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַכּל טָהוֹר עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִקְצָתָן לְדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "זוֹגִין הַנִּמְצָאִין בְּכָל מָקוֹם מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מֵהַנִּמְצָאִים בַּכְּרַכִּים מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן לִדְלָתוֹת: \n", + "אָמַר לְאֻמָּן עֲשֵׂה לִי שְׁנֵי זוֹגִים אֶחָד לְדֶלֶת וְאֶחָד לִבְהֵמָה. עֲשֵׂה לִי שְׁתֵּי מַחְצְלָאוֹת אַחַת לִשְׁכִיבָה וְאַחַת לְאֹהָלִים. עֲשֵׂה לִי שְׁנֵי סְדִינִים אֶחָד לְצוּרוֹת וְאֶחָד לְאֹהָלִים. שְׁנֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ וְיֹאמַר זֶה לְכָךְ וְזֶה לְכָךְ: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִן הַדֶּלֶת וְהַנֶּגֶר וְהַמַּנְעוּל וְהַפּוֹתָת שֶׁתַּחַת הַצִּיר וְהַצִּיר וְהַקּוֹרָה וְהַצִּנּוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ עֲשׂוּיִין לְקַרְקַע אוֹ לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָעֵץ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁיִּקָּבְעוּ. וְכָל כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְצָת כְּלִי. כֵּיצַד. עַקְרָב שֶׁל פְּרוּמְבְּיָא טָמֵא וּלְחָיַיִם שֶׁלָּהּ שֶׁעַל לְחָיֵי הַבְּהֵמָה מִכָּאן וּמִכָּאן טְהוֹרִין. וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן הַכּל מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "טַסִּין שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁמַּנִּיחִין עַל לְחָיֵי הָאָדָם בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. וְאִם יֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַיִם מִתְטַמְּאִין כְּכָל כְּלִי קִבּוּל: \n", + "נֶזֶם הֶעָשׂוּי כִּקְדֵרָה מִלְּמַטָּה וְכַעֲדָשָׁה מִלְּמַעְלָה וְנִפְסַק הַקְּדֵרָה שֶׁלּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ בֵּית קִבּוּל וְהָעֲדָשָׁה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְהַצְּנִירָה שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת בָּאֹזֶן אוֹ בָּאַף אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. הָיָה הַנֶּזֶם עָשׂוּי כְּמִין אֶשְׁכּוֹל וְנִפְרַק טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ בֵּית קִבּוּל וְאֵין לְכָל גַּרְגִּיר מִמֶּנּוּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וַהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְתַכְשִׁיט מִשֶּׁנִּפְרַק: \n", + "טַבַּעַת אַחַת שֶׁמַּנִּיחִין הַבָּנוֹת בְּרֶגֶל אַחַת הִיא הַנִּקְרֵאת בִּירִית וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי תַּכְשִׁיט אֶלָּא כְּמוֹ טַבַּעַת הַכֵּלִים אוֹ טַבַּעַת שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ בֵּין כְּתֵפָיו. אֲבָל שְׁתֵּי טַבָּעוֹת שֶׁמְּשִׂימוֹת הַבָּנוֹת בְּרַגְלֵיהֶן וְשַׁלְשֶׁלֶת מֻטֶּלֶת בֵּינֵיהֶן מִזּוֹ לְזוֹ מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן תַּכְשִׁיטֵי הַבָּנוֹת וְהֵן הַנִּקְרָאִין כְּבָלִים: \n", + "קַטְלָא שֶׁל חֻלְיוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהֵם בְּחוּט שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן וְנִפְסַק הַחוּט. הַחֻלְיוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הָיָה הַחוּט שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַחֻלְיוֹת שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וְשֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת אוֹ שֶׁל זְכוּכִית וְנִשְׁבְּרוּ הַחֻלְיוֹת וְהַחוּט קַיָּם הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שְׁיָרֵי קַטְלָא כִּמְלֹא צַוַּאר קְטַנָּה: \n", + "כָּל הַכִּסּוּיִין שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. חוּץ מִכִּסּוּי הַמֵּחַם וּמִכִּסּוּי טֶנִי שֶׁל רוֹפְאִין מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָאִסְפְּלָנִית נַעֲשֶׂה כְּלִי קִבּוּל: \n", + "כִּסּוּי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁשָּׁפוֹ וְלִטְּשׁוֹ וְעָשָׂהוּ מַרְאָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כָּל הַמִּשְׁקוֹלוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה וְהֵן הַנִּקְרָאִין אוֹנְקִיאוֹת. קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ אוֹנְקִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל תְּלוּיוֹת בּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי הָאוֹנְקִיּוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמֹאזְנַיִם שֶׁל מוֹכְרֵי פִּשְׁתָּן וּמוֹכְרֵי צֶמֶר. אֲבָל שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיוּ הָאוֹנְקִיּוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ: \n", + "מִשְׁקָלוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְזִירָן וְשׁוֹקֵל בָּהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. יִחֵד מֵהֶן חֲצָאֵי לִיטְרִין שְׁלִישֵׁי לִיטְרִין רְבִיעֵי לִיטְרִין הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "סֶלַע שֶׁנִּפְסְלָה וְהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת שׁוֹקֵל בָּהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "אֻנְקְלִי שֶׁל כַּתָּפִים טְהוֹרָה וְשֶׁל רוֹכְלִים מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה טְהוֹרָה וְשֶׁל דַּרְגִּישׁ מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל כַּוֶּרֶת הַצַּיָּדִים שֶׁצָּדִין בָּהֶן הַדָּגִים טָהוֹר וְשֶׁל שִׁדָּה מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל מְנוֹרוֹת הָעֵץ טָהוֹר וְשֶׁל שֻׁלְחָן מִתְטַמְּאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל כְּלִי שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי הָאֻנְקְלִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁלּוֹ וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁלּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עֵץ הַבָּאִים בְּמִדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֻנְקְלִי שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁלּוֹ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְכָל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָאֻנְקְלִי אוֹ הַשַּׁלְשֶׁלֶת כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּמִקְצָת כְּלִי. וַאֲפִלּוּ אֻנְקְלִי שֶׁבַּכְּתָלִים שֶׁתּוֹלִין בָּהּ הַכֵּלִים וְהַבְּגָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרָה: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית נְעִילָה מִתְטַמְּאָה וְהָעֲשׂוּיָה לִכְפִיתָה טְהוֹרָה: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל סִיטוֹנוֹת מִתְטַמְּאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹעֲלִין בָּהּ אֶת הַחֲנֻיּוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְנוֹי: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מוֹשְׁחֵי קַרְקַע וִיתֵדוֹתֵיהֶן שֶׁתּוֹקְעִין בַּקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹשְׁחִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְשֶׁל מְקוֹשְׁשֵׁי עֵצִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל אַרְבָּעָה טְפָחִים מִמֶּנָּה סָמוּךְ לַדְּלִי מִתְטַמְּאָה עִם הַדְּלִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא צֹרֶךְ הַדְּלִי וְהַשְּׁאָר טָהוֹר לְפִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְשַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי קָטָן עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n", + "הַכַּדּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַסַּדָּן. וְהַקַּנְטָר שֶׁל בַּנַּאי. וְהַדַּקָּר שֶׁל חָרָשׁ. וַחֲמוֹר שֶׁל נַפָּח. וְהַמְטֻלְטֶּלֶת. וְהַמִּשְׁקוֹלוֹת שֶׁל בַּנָּאִים. וְהַכִּירַיִם שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁחוֹבְטִין בָּהֶם הַזֵּיתִים. וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהָאוֹלָר שֶׁכּוֹרְתִין בּוֹ הַסּוֹפְרִים רֹאשׁ הַקֻּלְמוֹס שֶׁל קָנֶה. וְהַקֻּלְמוֹס שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהַכַּן. וְהַכַּנָא שֶׁמְּשַׂרְטְטִין בּוֹ הַסּוֹפְרִים. כָּל אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ: \n" + ], + [ + "מַסְמְרוֹת שֶׁמַּחֲזִיקִין בָּהֶן הַתִּקְרָה הָעֲשׂוּיִין לִתְקֹעַ אוֹתוֹ בְּעֵצִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן הַמַּסְמְרוֹת שֶׁתּוֹקְעִין אוֹתָן בַּכְּתָלִים לִתְלוֹת בָּהֶן. וְאִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. כֵּיצַד. מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בָּהּ אוֹ לְהוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד אוֹ שֶׁל חֲמוֹר הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הִתְקִינוֹ לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית טָהוֹר עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ: \n", + "מַסְמֵר הֶעָשׂוּי כְּסִימָן לִשְׁמִירַת הַפֶּתַח אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי שֶׁתּוֹלֶה בּוֹ הַמֹּאזְנַיִם וְהַכִּיס טָהוֹר. וְכֵן תְּלוֹיֵי הַמִּגְרָדוֹת טְהוֹרוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁמַּסְמְרִין אֵלּוּ מְשֻׁנִּין בְּצוּרָתָן מִשְּׁאָר מַסְמְרוֹת הַתְּקִיעָה: \n", + "מַסְמֵר הַגָּרָע וְהוּא הַכְּלִי שֶׁמַּקִּיזִין מְקַבֵּל טֻמְאָה. וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת טָהוֹר: \n", + "מַסְמֵר הַגַּרְדִּי וְהוּא הַמַּסְמֵר הָאָרֹךְ כְּעֵין שִׁפּוּד שֶׁמַּכְנִיס בּוֹ הָאוֹרֵג שְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה אוֹ הָעֵץ וְלוֹפֵף עָלֶיהָ חוּטִים מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "אֵלּוּ כְּלֵי מַתָּכוֹת הַמִּתְטַמְּאוֹת בָּעֲגָלָה. הָעל שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהַקַּטְרָב. וְהַכְּנָפַיִם הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת. וּבַרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי הַבְּהֵמָה. וְהַסּוֹמֵךְ. וְהַמַּחְגֵּר. וְהַתַּמְחֻיּוֹת. וְהַעִנְבּוֹל. וְהַצְּנִירָה. וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כֻּלָּם. וְאֵלּוּ טְהוֹרִים בָּעֲגָלָה. הָעל שֶׁל עֵץ הַמְצֻפֶּה. וּכְנָפַיִם הָעֲשׂוּיִין לְנוֹי. וְהַשְּׁפוֹפָרוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל. וְהָאֲבָר שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְּהֵמָה. וְהַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל. וְהַטַּסִּין וְהַצִּפּוּיִין. וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת שֶׁבָּהּ טְהוֹרִין: \n", + "עַקְרָב בֵּית הַבַּד מְקַבֵּל טֻמְאָה. אָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר אִם הָיְתָה תַּחְתָּיו עֲגָלָה שֶׁל מַתֶּכֶת הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "רֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה כֵּלִים מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת וּמִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל וּמִשּׁוּם כְּבָרָה: \n", + "הַדֶּלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבְּמִגְדָּל שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְשֶׁל רוֹפְאִים מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחִים בָּהּ אֶת הָאִסְפְּלָנִית וְתוֹלֶה בָּהּ אֶת הַמִּסְפָּרַיִם: \n", + "טַסִּין שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁמְּנַעֲרִין בָּהֶן אֶת הַקְּדֵרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהַקְּבוּעִין בַּכִּירָה טְהוֹרִין: \n", + "הַמֶּלְקָחַיִם שֶׁמְּמָעֵךְ בָּהֶן אֶת הַפְּתִילָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהַצִּנּוֹרוֹת שֶׁתּוֹפְסוֹת אֶת הָרֵחַיִם מִלְּמַעְלָה אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיוֹת אֶלָּא לְחַזֵּק: \n", + "קְלוֹסְטְרָא שֶׁנּוֹעֲלִין בָּהּ הַדְּלָתוֹת אִם הָיְתָה שֶׁל מַתֶּכֶת מִתְטַמְּאָה. הָיְתָה שֶׁל עֵץ וּמְצֻפָּה מַתֶּכֶת טָהוֹר: \n", + "הַפִּין וְהַפּוּרְנָא טְמֵאִים: \n", + "פִּיקָה שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרָה לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ: \n", + "הַכּוּשׁ וְהַפִּימָא וְהַמַּקֵּל וְסִמְפּוֹנְיָא וְחָלִיל שֶׁל מַתֶּכֶת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הָיוּ שֶׁל עֵץ וּמְצֻפִּין מַתֶּכֶת טָהוֹר. חוּץ מִן הַסִּמְפּוֹנְיָא שֶׁאִם הָיָה בָּהּ בֵּית קִבּוּל כְּנָפַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְצֻפָּה טְמֵאָה: \n", + "הַחֲצוֹצֶרֶת שֶׁמְּפֻצֶּלֶת חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת. אִם אֵין יוֹדֵעַ לְהַחְזִירָהּ אֶלָּא אֻמָּן הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּשֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת. וְאִם יְכוֹלִין הַכּל לְפָרְקָהּ וּלְהַחֲזִירָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "הַקָּצֶה שֶׁמַּנִּיחִין הַפֶּה עָלָיו בִּשְׁעַת תְּקִיעָה מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהַקָּצֶה הָאַחֵר הָרָחָב אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּבִשְׁעַת חִבּוּר הַכּל טָמֵא. כַּיּוֹצֵא בּוֹ קְנֵי מְנוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שֵׁם לְוַוי. הַפֶּרַח שֶׁלָּהּ וְהַבָּסִיס מִתְטַמְּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן וּבִשְׁעַת חִבּוּר הַכּל טָמֵא: \n", + "קוֹרַת הַחִצִּים שֶׁהִיא הַמַּטָּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְשֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָהּ בְּרַגְלֵי הָאֲסוּרִים טְהוֹרָה. וְהַקּוֹלָר מְקַבֵּל טֻמְאָה. מְגֵרָה שֶׁעָשָׂה שִׁנֶּיהָ לְחוֹר הַדֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם מִשֶּׁנִּטְמֵאת עֲשָׂאָהּ לְחוֹר הַדֶּלֶת הֲרֵי זוֹ בְּטֻמְאָתָהּ עַד שֶׁיִּקְבָּעֶנָּה בְּמַסְמֵר. הֲפָכָהּ בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִן הַצְּדָדִים טְהוֹרָה: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר כְּלִי מַתֶּכֶת וְלֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ יִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ. הַכּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא: ", + "כָּל זְמַן שֶׁהַכְּלִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ עֲדַיִן הוּא כְּלִי וְחָשׁוּב כְּלִי שָׁלֵם. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּשְׁבַּר וַהֲרֵי הוּא יָכוֹל לְמַלְּאוֹת בּוֹ הֲרֵי הוּא כְּלִי כְּשֶׁהָיָה. הַקֻּמְקוּם כְּדֵי לָחֹם בּוֹ חַמִּין. הַמֵּחַם כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים. הַלְּפָס כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. הַקִּיתוֹן כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת. מִדּוֹת הַיַּיִן כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַיַּיִן. וְכֵן מִדּוֹת הַשֶּׁמֶן כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַשֶּׁמֶן. מְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּה זֶה לְתוֹךְ זֶה טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ. מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַּפָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקֻרְנָס טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ אֶלָּא מֵעֵין הַקֻּרְנָס. וְהִיא לֹא נַעֲשֵׂית לִתְקֹעַ בָּהּ כְּקֻרְנָס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "מַסְרֵק שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁלֹשָׁה בְּמָקוֹם אֶחָד טָמֵא. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מִן הַשְּׁלֹשָׁה טָהוֹר לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְרֹק בּוֹ פִּשְׁתָּן שֶׁהַחִיצוֹנָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לִסְרֹק וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ בִּכְלִי מַתֶּכֶת טָהוֹר. נִטְּלוּ מִן הַמַּסְרֵק שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן לִמְלַקֶּטֶת טְמֵאוֹת. אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לִלְפֹּף עָלֶיהָ הַחוּט לְרִקּוּם מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם הָיְתָה הַשֵּׁן עָבָה וּגְדוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְקִינָהּ הֲרֵי זוֹ מִתְטַמֵּאת בִּפְנֵי עַצְמָהּ: ", + "מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם טָמֵא. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ אַחַת טָהוֹר: ", + "הַכְּרוּמִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא בָּהֶן הַדְּלִי מִן הַבְּאֵר כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם: ", + "מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלָה שֵׁן אַחַת מִבֵּינְתַיִם טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלוֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לָגוֹר בַּנִּשְׁאָר: ", + "הַמַּעֲצָד וְהָאִזְמֵל וְהַמַּפְסֶלֶת וְהַמַּקְדֵחַ שֶׁנִּפְגְּמוּ עֲדַיִן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. נִטַּל חִסּוּמָן טְהוֹרִין. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם טְמֵאִין חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִנְקֹב בּוֹ. וְהָרוּנְקִי בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִקְצָת כְּלִי: ", + "הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַסַּכִּין הֶעָקֹם כְּמוֹ מַגָּל וְהָרֹמַח וּמַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר וְזוּג מִסְפָּרַיִם קְטַנִּים שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים וְזוּג מִסְפָּרַיִם גְּדוֹלִים שֶׁל סַפָּרִים שֶׁנֶּחְלְקוּ כָּל חֵלֶק מֵהֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ: ", + "מִסְפָּרַיִם שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ מַעֲבֶרֶת אֶת הַשֵּׂעָר אֶלָּא בְּדֹחַק: ", + "שִׁרְיוֹן שֶׁנֶּחְלַק לְאָרְכּוֹ טָהוֹר. לְרָחְבּוֹ אִם מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה טָמֵא. מֵאֵימָתַי טָהֳרָתוֹ מִשֶּׁיִּבְלֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ. בָּלָה וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ אִם מִלְּמַעְלָה טָמֵא וְאִם מִלְּמַטָּה טָהוֹר. קִצֵּץ מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָא לְתַכְשִׁיט הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: ", + "שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל זֶהָבִים וְשֶׁל זוֹגִין וְשֶׁל נַפָּחִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ טְהוֹרָה. לְרָחְבָּהּ אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ רִאשׁוֹנָה טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה: ", + "כַּלְבִיָא שֶׁל סַפָּרִים וְשֶׁל רוֹפְאִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם טְהוֹרָה. וְשֶׁל נַפָּחִים טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּתְּחִלָּה [חוֹתֶה בָּהּ אֶת הַגֶּחָלִים] וְעַכְשָׁו חוֹתֶה בָּהּ אֶת הַגֶּחָלִים: ", + "מַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ שֶׁנִּטַּשְׁטְשָׁה אִם אֵינָהּ מַרְאָה רֹב הַפָּנִים טְהוֹרָה. הָיְתָה מַרְאָה רֹב הַפָּנִים עֲדַיִן הִיא כְּלִי כְּשֶׁהָיְתָה: ", + "מַחַט שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב אוֹ עֵקְצָהּ טְהוֹרָה. וְאִם הִתְקִינָהּ לִלְפֹּף עָלֶיהָ הַחוּט לִרְקֹם בָּהּ טְמֵאָה. אֲבָל מַחַט שֶׁל שַׂקִּין שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹשֵׁם בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי: ", + "הַמַּחַט שֶׁלּוֹפְפִין עָלֶיהָ הַשָּׁנִי אוֹ הַזָּהָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין הָרוֹקְמִין בֵּין שֶׁנִּטַּל הַנָּקוּב שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁנִּטַּל עֵקְצָהּ טְמֵאָה שֶׁאֵין מְלַאכְתָּהּ הַתְּפִירָה: ", + "מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה אִם מְעַכֶּבֶת הַתְּפִירָה טְהוֹרָה וְאִם לָאו טְמֵאָה: ", + "הַסַּיִף וְהַסַּכִּין שֶׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה טְהוֹרִין. שְׁפָאָן וְהִשְׁחִיזָן חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה. וְכֵן צִינוֹרָא שֶׁפְּשָׁטָהּ טְהוֹרָה. כְּפָפָהּ חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ הַיְשָׁנָה: ", + "מַפְתֵּחַ עָקֹם כְּמוֹ אַרְכֻּבָּה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכֻּבּוֹתָיו טָהוֹר. וְכֵן מַפְתֵּחַ הֶעָשׂוּי כְּמִין גַּם שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גַּמּוֹ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ בָּהֶן וַהֲרֵי אֵינָן מְשַׁמְּשִׁין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. הָיוּ בָּהּ שִׁנַּיִם וּנְקָבִים טָמֵא שֶׁעֲדַיִן הוּא מַפְתֵּחַ. נִטְּלוּ הַשִּׁנַּיִם טָמֵא מִפְּנֵי הַנְּקָבִים. נִסְתְּמוּ הַנְּקָבִים טָמֵא מִפְּנֵי הַשִּׁנַּיִם. נִטְּלוּ הַשִּׁנַּיִם וְנִסְתְּמוּ הַנְּקָבִים אוֹ שֶׁנִּפְרְצוּ הַנְּקָבִים זֶה לְתוֹךְ זֶה טָהוֹר: ", + "כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד כַּף לֶהָרִים בּוֹ הַדֶּשֶׁן וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי מַזְלֵג לִצְלוֹת בּוֹ הַבָּשָׂר נִטְּלָה כַּפּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שִׁנָּיו נִטְּלוּ שִׁנָּיו טָמֵא מִפְּנֵי כַּפּוֹ. וְכֵן מִכְחוֹל שֶׁנִּטְּלָה כַּפּוֹ שֶׁגּוֹרְפִין בָּהּ הַכְּחוֹל טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר שֶׁכּוֹחֲלִים בּוֹ הָעַיִן נִטַּל הַזָּכָר טָמֵא מִפְּנֵי הַכַּף: ", + "כְּלִי שֶׁבְּרֹאשׁוֹ כַּף אֶחָד כִּסְבָכָה לִצְלוֹת עָלָיו וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שִׁנַּיִם לְהוֹצִיא מֵהֶן הַבָּשָׂר מִן הַקְּדֵרָה אוֹ מֵעַל הָאֵשׁ נִטְּלָה כַּפּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שִׁנָּיו נִטְּלוּ שִׁנָּיו טָמֵא מִפְּנֵי כַּפּוֹ. וְכֵן עֵט שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁכּוֹתְבִין בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי מוֹחֲקִין נִטַּל הַכּוֹתֵב טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק נִטַּל הַמּוֹחֵק טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַנִּשְׁאָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵעֵין מְלַאכְתָּן. כֵּיצַד. עֵט שֶׁנִּטַּל הַמּוֹחֵק שֶׁלּוֹ וְנִשְׁאַר הַכּוֹתֵב אִם נִשְׁאַר מֵאָרְכּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּגַע לְקִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו טָמֵא שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאחַז בּוֹ וְיִכְתֹּב בּוֹ. נִטַּל הַכּוֹתֵב וְנִשְׁאַר הַמּוֹחֵק אִם נִשְׁאַר מֵאָרְכּוֹ מְלוֹא פַּס יָדוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְחֹק בּוֹ. נִשְׁאַר פָּחוֹת מִזֶּה טָהוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "קוֹרְדוֹם שֶׁנִּטַּל עֵשְׁפּוֹ וְהוּא הַצַּד שֶׁהֶחָרָשׁ מְנַגֵּר בּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית בִּקּוּעוֹ. נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית עֻשְׁפּוֹ. נִשְׁבַּר מַקִּיפוֹ טָהוֹר: ", + "חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם עֲדַיִן הוּא כְּלִי עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ. נִשְׁבַּר מַקִּיפוֹ טָהוֹר: ", + "הַמַּרְדֵּעַ הוּא הַמַּלְמָד וְהוּא עֵץ אָרֹךְ עָב וּכְמוֹ מַסְמֵר חַד תָּקוּעַ בִּקְצָתוֹ מִלְּמַעְלָה וְזֶה הַבַּרְזֶל נִקְרָא דָּרְבָן וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי מִלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ בַּרְזֶל כְּמוֹ רֹמַח וְהָעֵץ נִכְנַס וְזֶה הַבַּרְזֶל נִקְרָא חַרְחוּר: ", + "מְנִיקַת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהִיא כְּמוֹ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁנִּטְמְאָה מִשֶּׁיִּקְבָּעֶנָּה בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת וִיחַבְּרֶנָּה עִם הָעֵץ תִּטְהַר. לֹא נִטְמְאָה וּקְבָעָהּ בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ שֶׁכָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁקְּבָעָם בְּקוֹרָה אוֹ בַּכֹּתֶל מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהָיוּ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. לְפִיכָךְ דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁקְּבָעוֹ בַּכֹּתֶל טָמֵא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנִּקְבְּעוּ בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן מְקַבְּלִים טֻמְאָה כְּשֶׁהָיוּ: " + ], + [ + "כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם שֶׁנִּשְׁבְּרוּ טִהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן. חָזַר וְעָשָׂה כְּלִי מִשִּׁבְרֵיהֶם אוֹ שֶׁקִּבֵּץ אֶת שִׁבְרֵיהֶן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁאָר הַכֵּלִים הַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ מִקֹּדֶם שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. וְכֵן כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ טִהֲרוּ. הִתִּיכָן וְחָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים חָזְרוּ לַטֻּמְאָה הַיְשָׁנָה. וְאֵין לִכְלֵי מַתָּכוֹת טָהֳרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיַּטְבִּילֵם בְּמִקְוֶה כְּשֶׁהֵם שְׁלֵמִים אוֹ יִשָּׁאֲרוּ שְׁבוּרִים: \n", + "וַחֲזָרַת כְּלֵי מַתָּכוֹת לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁיַּחְזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְטַמֵּא לוֹ כְּלִי וְיַתִּיכֶנּוּ וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר בּוֹ בְּיוֹם אִם יֹאמַר שֶׁהוּא טָהוֹר כְּדִין תּוֹרָה יָבוֹא לוֹמַר הַשְּׁבִירָה מְטַהֶרֶת וְהַטְּבִילָה מְטַהֶרֶת כְּשֵׁם שֶׁאִם נִשְׁבַּר וְהִתִּיכוֹ וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי כְּשֶׁהָיָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר בּוֹ בַּיּוֹם כָּךְ אִם הִטְבִּילוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּשֶׁהָיָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר בּוֹ בַּיּוֹם וְיָבוֹאוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַכֵּלִים צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ מִפְּנֵי זֶה הַחֲשָׁשׁ גָּזְרוּ טֻמְאָה עֲלֵיהֶם: \n", + "אֶחָד כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אוֹ בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת אִם הִתִּיכוֹ חָזַר לְטֻמְאָתוֹ הַיְשָׁנָה עַד שֶׁיַּטְבִּיל. נִטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וְאַחַר כָּךְ הִתִּיכוֹ וַעֲשָׂאָהוּ כְּלִי אַחֵר וְהִזָּה עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי וְהִטְבִּילוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאֵין הַזָּיָה שֶׁקֹּדֶם הִתּוּךְ מִצְטָרֶפֶת לְהַזָּאָה שֶׁאַחַר הִתּוּךְ וְאֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁיַּזֶּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְיַטְבִּיל כְּשֶׁהוּא כְּלִי קֹדֶם שְׁבִירָה אוֹ יַזֶּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְיַטְבִּיל אַחַר שֶׁיַּתִּיכֶנּוּ: \n", + "בַּרְזֶל טָמֵא שֶׁבְּלָלוֹ עִם בַּרְזֶל טָהוֹר אִם רֹב מִן הַטָּמֵא טָמֵא וְאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה טָמֵא. וְכֵן טִיט שֶׁבְּלָלוֹ בִּגְלָלִים וְשָׂרַף הַכּל בְּכִבְשָׁן וַעֲשָׂאָהוּ כְּלִי אִם רֹב מִן הַטִּיט הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי חֶרֶס וְאִם רֹב מִן הַגְּלָלִים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת הַטְּהוֹרִין שֶׁאֲנָכָן בַּאֲנָךְ טָמֵא טְמֵאִים. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָאֲנָךְ הַטָּמֵא הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין: \n", + "קוֹרְדוֹם שֶׁעֲשָׂאָהוּ מִן הַבַּרְזֶל הַטָּהוֹר וְעָשָׂה עֻשְׁפּוֹ מִן הַטָּמֵא הֲרֵי זֶה טָמֵא. עָשָׂה עֻשְׁפּוֹ מִן הַטָּהוֹר וְהַקּוֹרְדוֹם מִן הַטָּמֵא הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁהַכּל הוֹלֵךְ אַחַר עוֹשֵׂה הַמְּלָאכָה: \n", + "קוֹרְדוֹם טָהוֹר שֶׁחֲסָמוֹ בְּבַרְזֶל טָמֵא טָהוֹר: \n", + "קִיתוֹן שֶׁעֲשָׂאָהוּ מִן הַטָּמֵא וְשׁוּלָיו מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר. עֲשָׂאָהוּ מִן הַטָּהוֹר וְשׁוּלָיו מִן הַטָּמֵא טָמֵא. שֶׁהַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמְקַבֵּל הָעוֹשֵׂה מְלָאכָה: \n", + "כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁנִּטְמָא בְּטֻמְאָה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְנִשְׁבַּר וְהִתִּיכוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חָזַר לְטֻמְאָתוֹ הַיְשָׁנָה אוֹ לֹא חָזַר: \n", + "כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּטְמְאוּ וְנִשְׁבְּרוּ טָהֲרוּ כְּכָל הַכֵּלִים וַאֲפִלּוּ הִתִּיכָן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים אֵינָם חוֹזְרִים לַטֻּמְאָה הַיְשָׁנָה לְפִי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בְּטֻמְאָה יְשָׁנָה. וְכֵן כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁבְרֵיהֶן כֵּלִים וּרְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ הוֹאִיל וְהֵם שִׁבְרֵי כֵּלִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לִכְלֵי חֶרֶס. כֵּיצַד. קְעָרָה שֶׁל זְכוּכִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְהִתְקִין שׁוּלַיִם לְתַשְׁמִישׁ אֵין הַשּׁוּלַיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּקְּעָרָה. וְאִם קִרְסֵם אֶת מְקוֹם הַשֶּׁבֶר וְשָׁפוֹ בְּשׁוּפִין הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "צְלוֹחִית קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בְּיָד אַחַת שֶׁנִּטַּל פִּיהָ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַכְנִיסִין הַיָּד לְתוֹכָהּ אֶלָּא יוֹצֵק מִמֶּנָּה. אֲבָל גְּדוֹלָה הַנִּטֶּלֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֶׁנִּטַּל פִּיהָ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבֶלֶת בַּיָּד בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ. וְכֵן צְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה אִם נִטֶּלֶת פִּיהָ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁחוֹבֶלֶת בְּאֶצְבָּעוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיא הַבּשֶֹׁם מִתּוֹכָהּ: \n", + "לָגִינִים הַגְּדוֹלִין שֶׁנִּטַּל פִּיהֶן עֲדַיִן הֵן כֵּלִים מִפְּנֵי שֶׁמַּתְקִינָם הוּא לְכִבְשָׁנִים: \n", + "כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ טָהוֹר. נִפְגַּם בּוֹ שְׁלִישׁ הֶקֵּפוֹ בְּרֹב גָּבְהוֹ טָהוֹר. נִקַּב וּסְתָמוֹ בֵּין בְּבַעַץ בֵּין בְּזֶפֶת טָהוֹר. וְהַכּוֹס וְהַצְּלוֹחִית שֶׁנִּקְּבוּ בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה טְהוֹרִין: \n", + "הַתַּמְחוּי וְהַקְּעָרָה שֶׁנִּקְּבוּ מִלְּמַעְלָה טְמֵאִין מִלְּמַטָּה טְהוֹרִין. נִסְדְּקוּ אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כְּצוֹנְנִין טְמֵאִין וְאִם לָאו טְהוֹרִין: \n", + "הַכּוֹסוֹת הַחֲתוּכִין אַף עַל פִּי שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶם סוֹרְכִין אֶת הַפֶּה מְקַבְּלִים טֻמְאָה: \n", + "הָאֲפַרְכֵּס שֶׁל זְכוּכִית טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמוֹ מַחַץ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל: \n", + "זְכוּכִית שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ לְמַרְאָה טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לְקַבָּלָה. הַתַּרְוָד שֶׁל זְכוּכִית שֶׁהוּא מְקַבֵּל אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁמַּנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן נֶהְפָּךְ עַל צִדּוֹ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "תַּמְחוּי שֶׁל זְכוּכִית שֶׁעֲשָׂאוֹ מַרְאָה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂאוּהוּ לְמַרְאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ נִרְאִין מֵאֲחוֹרָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכָל כְּלֵי זְכוּכִית אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן כְּכָל הַכֵּלִים: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ אוֹ בְּהֶסֵּט הַזָּב. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁנָּגְעָה בָּהֶן הַטֻּמְאָה נִטְמְאוּ וְאִם נִכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִירוֹ וְלֹא נָגְעָה בָּהֶן הֲרֵי הֵם טְהוֹרִין. נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלִי חֶרֶס טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים וְהַטָּמֵא בְּכָל הַכֵּלִים טָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶס. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ\" וְגוֹ' מִתּוֹכוֹ הוּא מִתְטַמֵּא לֹא מֵאֲחוֹרָיו: \n", + "וּכְשֵׁם שֶׁמִּתְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ כָּךְ מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין מֵאֲוִירוֹ. כֵּיצַד. כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנְסוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לַאֲוִירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעוּ בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\". אֲבָל שְׁאָר הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין אֵינָן מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין עַד שֶׁיִּגְּעוּ בָּהֶן: \n", + "אֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵּלִים מֵאֲוִירוֹ בֵּין כְּלֵי חֶרֶס בֵּין שְׁאָר כֵּלִים. כֵּיצַד. כְּלִי חֶרֶס גָּדוֹל שֶׁהָיוּ בְּתוֹכוֹ כֵּלִים וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִירוֹ הוּא טָמֵא וְכָל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִין. הָיוּ מַשְׁקִין בַּכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ נִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין מֵאֲוִירוֹ וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים. וַהֲרֵי זֶה אוֹמֵר מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בַּאֲחוֹרָיו בִּלְבַד נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו כִּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה לוֹ תּוֹךְ. אֲבָל אִם אֵין לוֹ תּוֹךְ וְנָגְעוּ בּוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁכָּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס אֵין אֲחוֹרָיו מִתְטַמְּאִין בְּמַשְׁקִין. נָגְעוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרֵי כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְאֶחָד כְּלִי חֶרֶס וְאֶחָד שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים בְּדָבָר זֶה שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין שֶׁנָּגְעוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין בָּהֶן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן נִטְמְאוּ: \n", + "אֶחָד כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִירוֹ אוֹ שֶׁכָּפָהוּ עַל הַטֻּמְאָה הַמֻּנַּחַת עַל הָאָרֶץ וְנַעֲשָׂה אֹהֶל עָלֶיהָ שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֶל תּוֹכוֹ\" לְרַבּוֹת אֶת הָאֹהָלִים: \n", + "גּוּמָא שֶׁהָיָה הַשֶּׁרֶץ מֻנָּח בְּתוֹכָהּ וְכָפָה כְּלִי חֶרֶס עַל הַגּוּמָא לֹא נִטְמָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֶל תּוֹכוֹ\" עַד שֶׁתִּכָּנֵס עַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ. לְפִיכָךְ הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר שֶׁהִיא קַרְקָעִית הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר חַי נָפַל וְעַכְשָׁו מֵת בְּתוֹךְ גּוּמָא זוֹ. וְכֵן אִם נִמְצֵאת מַחַט אוֹ טַבַּעַת לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים טְמֵאִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שָׁם הָיוּ עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּנּוּר וְהַתַּנּוּר נִבְנָה עֲלֵיהֶן וְלֹא נָפְלוּ בְּתוֹכוֹ. נִמְצְאוּ בַּדֶּשֶׁן הֲרֵי הַתַּנּוּר טָמֵא שֶׁאֵין לוֹ בְּמָה יִתְלֶה. נִמְצְאוּ בִּנְחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר נִרְאִין אֲבָל אֵינָן יוֹצְאִין לַאֲוִירוֹ. אִם אוֹפֶה אֶת הַבָּצֵק וְהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן נִטְמָא הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ אֲוִירוֹ. וְאִם לָאו הַתַּנּוּר טָהוֹר כְּאִלּוּ הָיוּ לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ. בְּאֵי זֶה בָּצֵק אָמְרוּ בְּבָצֵק הַבֵּינוֹנִי שֶׁאֵינוֹ רַךְ בְּיוֹתֵר וְלֹא קָשֶׁה: \n", + "הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּעַיִן שֶׁל תַּנּוּר בְּעַיִן שֶׁל כִּירָה בְּעַיִן שֶׁל כֻּפַּח אִם נִמְצָא מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ טָהוֹר. וְכֵן אִם נִמְצָא בַּאֲוִיר הָעַיִן טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אוֹ הַכִּירָה אוֹ הַכֻּפַּח אֶלָּא תַּחַת עֳבִי דָּפְנוֹתֵיהֶן הוּא תָּלוּי. וַאֲפִלּוּ הָיָה שָׁם כְּזַיִת מִן הַמֵּת טְהוֹרִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בָּעֳבִי הָעַיִן פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁהֲרֵי מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַאֲוִיר הַתַּנּוּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טֻמְאַת מֵת: \n", + "נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בִּמְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ טָהוֹר. נִמְצָא בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת שׁוֹלְקֵי הַזֵּיתִים הַכּל טָהוֹר: \n", + "אֵין הַתַּנּוּר וְלֹא הַכִּירָה וְלֹא שְׁאָר מְקוֹמוֹת הַיְקוֹד מִתְטַמְּאִין אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצֵאת הַטֻּמְאָה מִן הַסְּתִימָה וּלְפָנִים: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים הַמַּיִם שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ כְּמוֹ רֶשֶׁת שֶׁל חֶרֶס וּשְׂפָתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִן הָרֶשֶׁת כְּמוֹ מַסְרֵק וְזֶהוּ הַנִּקְרָא צַרְצוּר אִם נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה לַאֲוִיר הַמַּסְרֵק לְמַעְלָה מִן הָרֶשֶׁת נִטְמָא כֻּלּוֹ שֶׁזֶּהוּ תּוֹכוֹ שֶׁל כְּלִי זֶה: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיָה לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ הָיְתָה הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת וְנִכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִיר הַפְּנִימִית כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבָּאֲוִיר שֶׁבֵּין הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וּבֵין הָאֶמְצָעִית וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרִין. הָיְתָה הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת וְנִטְמָא אֲוִירָהּ מִמֶּנָּה וְלִפְנִים טָמֵא מִמֶּנָּה וְלַחוּץ טָהוֹר. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת וְנִטְמָא אֲוִירָהּ הַכּל טָמֵא. הָיוּ שָׁווֹת כָּל שֶׁנִּטְמָא אֲוִירָהּ טְמֵאָה וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: \n", + "אִלְפָּסִים זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ וְשִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁווֹת וְהַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַּתַּחְתּוֹנָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשֶּׁרֶץ טְמֵאָה וּשְׁאָר הָאִלְפָּסִין טְהוֹרִין הֵן וְכָל הָאֳכָלִין שֶׁבָּהֶן. הָיָה כָּל אִלְפָּס מֵהֶן נְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה וְהַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּכָל הָאִלְפָּסִים טְמֵאִים שֶׁהַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר כֻּלָּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הָיָה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּחְתּוֹנָה הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס שֶׁרֶץ לַאֲוִיר הָעֶלְיוֹנָה וְאֵין שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת כְּדֵי לְטַמֵּא כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ. הָיָה הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה וְהָיְתָה שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת הָעֶלְיוֹנָה טְמֵאָה שֶׁהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפָתָהּ עוֹדֶפֶת הֲרֵי הַשֶּׁרֶץ בַּאֲוִירָהּ וּשְׁאָר הָאִלְפָּסִין שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּחְתּוֹנָה טְהוֹרִין שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ טְמֵאָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה מִתְטַמֵּא מֵאֲוִיר הַתַּחְתּוֹנָה הָעוֹדֶפֶת וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא אֶת הָאִלְפָּס: \n", + "טַבְלָא שֶׁל חֶרֶס שֶׁהָיוּ קְעָרוֹת דְּבוּקוֹת בָּהּ בִּתְחִלַּת מַעֲשֶׂיהָ וַהֲרֵי הַכּל כְּלִי אֶחָד וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּן. וְאִם הָיָה לַטַּבְלָא דֹּפֶן עוֹדֵף שֶׁנִּמְצְאוּ כָּל הַקְּעָרוֹת בְּתוֹכוֹ וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן נִטְמְאוּ כֻּלָּן. וְכֵן הַדִּין בְּבֵית הַתַּבְלִין שֶׁל חֶרֶס וְקַלְמִירִין הַמַּתְאִימוֹת כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n", + "בֵּית הַתַּבְלִין שֶׁל עֵץ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמְאוּ שְׁאָר הַבָּתִּים. וְאִם יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן עוֹדֵף שֶׁנִּמְצְאוּ כָּל הַבָּתִּים בְּתוֹכוֹ וְנִטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין נִטְמְאוּ כֻּלָּן שֶׁהַכּל כִּכְלִי אֶחָד וּכְלִי שֶׁנִּטְמָא תּוֹכוֹ בְּמַשְׁקִין נִטְמָא כֻּלּוֹ. הָיוּ בָּתָּיו קְבוּעִין בְּמַסְמֵר הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר זֶה לָזֶה לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. הָיוּ תְּקוּעִין בִּלְבַד הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּיָה. וְאִם הָיוּ בָּתָּיו נִטָּלִין וְנִתָּנִין אֵינָן חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּיָה: \n" + ], + [ + "כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצִּיל בְּצָמִיד פּתִיל בּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. אִם הִצִּיל בְּמֵת הֶחָמוּר דִּין הוּא שֶׁיַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת אֵינוֹ מַצִּיל בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס: \n", + "וּכְשֵׁם שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל לְטֻמְאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת כָּךְ אֵין צָמִיד פָּתִיל לְטֻמְאָה בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. כֵּיצַד. קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר הַטָּמֵא הֲרֵי הַקְּדֵרָה וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. הָיָה הַשֶּׁרֶץ אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹכָהּ וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בַּאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר [וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה]: \n", + "טַבַּעַת טְמֵאָה שֶׁמֻּבְלַעַת בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה אוֹ מַחַט טְמֵאָה שֶׁמֻּבְלַעַת בְּתוֹךְ הָעֵץ וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס נִטְמָא. אַף עַל פִּי שֶׁאִם נָגַע כִּכַּר תְּרוּמָה בְּעֵץ זֶה אוֹ בִּלְבֵנָה זוֹ טָהוֹר הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין כְּלִי חֶרֶס מֵאֲוִירוֹ: \n", + "תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע שֶׁרֶץ אוֹ בְּשַׂר מֵת וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם מֵת שָׁם הַתַּרְנְגוֹל נִטְמָא הַתַּנּוּר. שֶׁהַבְּלוּעִין בְּחַי מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת: \n", + "דְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּה אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִין אֵינָן כִּבְלוּעִין. כֵּיצַד. אָדָם שֶׁהָיוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ פִּיו וְקָפַץ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס טִמְּאָהוּ. וְכֵן טָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר תַּנּוּר טָמֵא נִטְמְאוּ אֳכָלִים שֶׁבְּפִיו. הָיָה לוֹ בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ כַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וְהִכְנִיסוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקֶּמֶט: \n", + "סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָגוּב מִבַּחוּץ אִם נָפַל לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס טִמְּאָהוּ שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי. חֲרָסִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין וְנִגְּבוּ וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס לֹא טִמְּאוּהוּ. נָפְלוּ לְתַנּוּר וְהֻסַּק נִטְמָא שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַשְׁקִין קַלִּין. אֲבָל בַּחֲמוּרִין כְּגוֹן דַּם הַנִּדָּה וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ אִם הָיוּ יְכוֹלִין לָצֵאת וְהִקְפִּיד עָלָיו שֶׁיֵּצֵא הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻסַּק וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיֻּסַּק וְיֵצֵא הַמַּשְׁקֶה. וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה הַבָּאָה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהֻסַּק בָּהּ הַתַּנּוּר נִטְמָא שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. אֵיזוֹ הִיא יְשָׁנָה לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה מַשְׁקֶה בִּשְׁעַת הֶסֵּק אֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים נִטְמָא הַתַּנּוּר כְּשֶׁיֻּסַּק: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁחִלְּקוֹ בִּמְחִצָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד קַרְקָעִיתוֹ וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִיר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַחֲלָקִים נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְחַלֵּק כְּלֵי חֶרֶס כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹלְקִין הָאֹהָלִים. לְפִיכָךְ תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד הַכּל טָמֵא: \n", + "כְּלִי שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ וְהִכְנִיס הַכְּלִי לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס וּשְׂפַת הַכְּלִי הַטָּמֵא חוּץ לִכְלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה מְכֻוֶּנֶת בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֶל תּוֹכוֹ\" לֹא אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ: \n", + "וְכֵן אִם הָיָה כְּלִי חֶרֶס טָמֵא וְהִכְנִיס לַאֲוִירוֹ כְּלִי אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּשְׂפַת הַכְּלִי הָאַחֵר חוּץ לִכְלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין מְכֻוָּנִין בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\" וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ. כֵּיצַד. כַּוֶּרֶת אוֹ קֻפָּה אוֹ קְדֵרָה אוֹ חֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיָה הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ וְשִׁלְשֵׁל הַקֻּפָּה לַאֲוִיר הֶחָבִית אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁרֶץ מְכֻוָּן בְּתוֹךְ אֲוִיר הֶחָבִית הוֹאִיל וּשְׂפַת הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת הֶחָבִית אוֹ מִשְּׂפַת הַתַּנּוּר הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַחֵמֶת אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אוֹ לַאֲוִיר הֶחָבִית הַטְּמֵאִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. הָיְתָה הַכַּוֶּרֶת אוֹ הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נְקוּבִין אֵינָן מַצִּילִין אֶלָּא אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ לְתוֹכָן וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר נִטְמָא. וְאִם הָיוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין לְתוֹכָן וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא נִטְמְאוּ. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב אִם הָיָה בִּכְלִי שֶׁטֶף בְּמוֹצִיא זֵיתִים וְאִם הָיָה בִּכְלִי חֶרֶס הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין שִׁעוּרוֹ כְּזֵיתִים וְהֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. וְהֶעָשׂוּי לְכָךְ וְכָךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ וּכְשֶׁיִּנָּקֵב כְּלִי חֶרֶס זֶה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס: \n", + "סָתַם נֶקֶב כְּלִי חֶרֶס בְּזֶפֶת אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בִּכְלִי זֶה וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּהוֹר נִטְמָא שֶׁאֵין הַצָּמִיד מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה מִלְּטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם הָיָה בִּכְלִי זֶה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּמֵא הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי הַנֶּקֶב סָתוּם. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁסְּתָמָן בְּזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס: \n", + "כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה אַף עַל פִּי שֶׁסָּתַם הַפְּחָת בְּקַשׁ אֵינָהּ מַצֶּלֶת מִיַּד כְּלִי חֶרֶס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי: \n", + "הַחֵמֶת וְהַכְּפִישָׁה שֶׁנִּפְחֲתוּ בְּמוֹצִיא רִמּוֹן אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ מִתּוֹרַת כְּלִי הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַפְּחָת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת כְּלִי חֶרֶס מִבַּחוּץ וְיִהְיֶה בֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהֶן מְשֻׁלְשָׁל לְתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס: \n", + "עוֹר פָּשׁוּט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹךְ הָעוֹר הֲרֵי הַתַּנּוּר טָמֵא. וְאִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעוֹר טְמֵאִין שֶׁאֵין מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תּוֹךְ כְּגוֹן הַסַּל וְהַקֻּפָּה וְהַחֵמֶת: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ וְהָיָה כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּמֵא אוֹ שֶׁהָיָה הַכְּלִי שֶׁהַטֻּמְאָה דְּבוּקָה בְּתוֹכוֹ כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר שְׁנֵיהֶן מְעֹרָב הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר. לְפִיכָךְ חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר וְנָפַל שֶׁרֶץ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר הַתַּנּוּר מְעֹרָב עִם אֲוִיר הֶחָבִית. וְכֵן אִם הָיְתָה הֶחָבִית כְּפוּיָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אֲפִלּוּ הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר: \n" + ], + [ + "אֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. וּמֵאֵימתַי הוּא גְּמַר מְלַאכְתּוֹ מִשֶּׁיִּצְרְפוֹ בְּכִבְשָׁן. הַתַּנּוּר מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ לֶאֱפוֹת סֻפְגָּנִין. הַכִּירָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצַת הַתַּרְנְגוֹלִין טְרוּפָה וּנְתוּנָה בְּאִלְפָּס. הַכֻּפָּח אִם עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר עֲשָׂאָהוּ לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהִתְחִיל לִבְנוֹתוֹ אִם הָיָה גָּדוֹל מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְיַסִּיקֶנּוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם הָיָה קָטָן מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ טֶפַח וְיַסִּיקֶנּוּ. הַכִּירָה מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּהּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְיַסִּיקֶנָּה. הַכֻּפָּח אִם עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר וְאִם לְבַשֵּׁל הֲרֵי הוּא כְּכִירָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁהֻסַּק מִבֵּית הָאֻמָּן אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעַת הוֹאִיל וְהֻסַּק מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בְּתַנּוּר בִּכְפָר מִן הַכְּפָרִים וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי בֵּית דִּין וְאָמְרוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ לִהְיוֹת צוֹלֶה בּוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. לְלַבֵּן בּוֹ אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּגוּף הַתַּנּוּר: \n", + "תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ לִשְׁנַיִם וְהִסִּיק אֶחָד מֵחֲלָקָיו וְנִטְמָא בְּמַשְׁקִין הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. נִטְמָא בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה הַכּל טָמֵא. וְעֹבִי שֶׁבֵּינֵיהֶן טָמֵא. הֻסְּקוּ שְׁנֵיהֶן וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין בָּאֲוִיר חוֹלְקִין אֶת עָבְיוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ לְטָמֵא טָמֵא לְטָהוֹר טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁחֲצָצוֹ וְאַחַר כָּךְ הִסִּיקוֹ. אֲבָל הִסִּיקוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲצָצוֹ וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן אֲפִלּוּ בְּמַשְׁקִין נִטְמָא הַכּל: \n", + "תַּנּוּר אוֹ כִּירָה שֶׁל אֶבֶן טְהוֹרִין לְעוֹלָם. וְשֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין מִשּׁוּם תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לה) \"יֻתָּץ\" אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְתִיצָה. וּמְטַמְּאִין מִשּׁוּם כְּלֵי מַתָּכוֹת. כֵּיצַד. אֵין מִתְטַמְּאִין מֵאֲוִירָן וְלֹא בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּתַנּוּר וְכִירַיִם וְאִם נָגְעָה בָּהֶן טֻמְאָה אֲפִלּוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת וְאִם נִטְמְאוּ בְּמֵת נַעֲשִׂין אַב טֻמְאָה כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת וְיֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּקַּב אוֹ נִפְגַּם אוֹ נִסְדַּק וּסְתָמוֹ בְּטִיט אוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה שֶׁל טִיט אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם תַּנּוּר. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב. כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר. וְכֵן בְּכִירָה. וְאִם עָשָׂה לַכִּירָה פִּטְפּוּטִים שֶׁל טִיט מִתְטַמְּאָה מִשּׁוּם כִּירָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ עֲדַיִן אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר הַגָּמָל הֲרֵי זֶה טָמֵא מִשּׁוּם תַּנּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לה) \"טְמֵאִים הֵם\" בְּכָל מָקוֹם: \n", + "כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה מִתְטַמֵּא כְּכִירָה וְכֵן כִּירָת שֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית אִם יֵשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זוֹגְגִין וְשֶׁל יוֹצְרִין טְהוֹרִין. הַפּוּרְנָה אִם יֵשׁ לָהּ דֹּפֶן מִתְטַמְּאָה: \n", + "אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂאָן תַּנּוּר אִם עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה כְּתַנּוּר לְכָל דָּבָר וּמִתְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ. וְאִם טְפָלוֹ מִבַּחוּץ בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְלֹא בַּאֲוִיר. חִבֵּר אֲבָנִים לַתַּנּוּר וְלֹא חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ מִתְטַמְּאוֹת עִם הַתַּנּוּר. חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָן לַתַּנּוּר הֲרֵי הֵן כְּטִירָה. חָפַר בָּאָרֶץ וְעָשָׂה טִירָה טָהוֹר. וְטִירַת הַכִּירָה טָהוֹר: \n", + "שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וּשְׁנֵי אִלְפָּסִין שֶׁעֲשָׂאָן כִּירָה מִתְטַמְּאִין בַּאֲוִיר וּבְמַגָּע. וְתוֹכָן שֶׁל חָבִיּוֹת טָהוֹר. וָעֳבִי הֶחָבִיּוֹת חוֹלְקִין אוֹתוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכִּירָה טָמֵא וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת תּוֹךְ הֶחָבִית טָהוֹר: \n", + "הָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פִּטְפּוּטִין בָּאָרֶץ וְחִבְּרָן בְּטִיט לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כִּירָה. קָבַע שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִין בָּאָרֶץ לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשָׁהּ מָקוֹם בְּטִיט שֶׁתֵּשֵׁב הַקְּדֵרָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה כְּכִירָה שֶׁל מַתֶּכֶת. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁלֹּא מֵרְחָם בְּטִיט שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה כְּאִלּוּ הִיא כִּירָה שֶׁל אֶבֶן: \n", + "הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה וְחִבְּרָן בְּטִיט מִתְטַמְּאָה. חִבֵּר אֶת הָאַחַת בְּטִיט וְהַשְּׁנִיָּה לֹא חִבְּרָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "הָאֶבֶן שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עָלֶיהָ וְעַל הַתַּנּוּר עָלֶיהָ וְעַל הַכִּירָה עָלֶיהָ וְעַל הַכֻּפָּח טְמֵאָה. עָלֶיהָ וְעַל הַכֹּתֶל עָלֶיהָ וְעַל הַסֶּלַע אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כִּירַת הַטַּבָּחִים שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶבֶן בְּצַד אֶבֶן וְכֻלָּן מְחֻבָּרוֹת בְּטִיט נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּן: \n", + "שָׁלֹשׁ אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן בְּטִיט וַעֲשָׂאָן שְׁתֵּי כִּירוֹת בֵּין שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָן לַקַּרְקַע בֵּין שֶׁחִבְּרָן בַּקַּרְקַע וְלֹא חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ אִם נִטְמֵאת אַחַת מִשְּׁתֵי הַכִּירוֹת הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית הַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּמֵאָה טָמֵא וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּהוֹרָה טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֶבֶן הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּהוֹרָה הֻחְלְטָה הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה. נִטְּלָה הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּמֵאָה טָהֲרָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ. נִטְמְאוּ שְׁתֵּי הַחִיצוֹנוֹת אִם הָיְתָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית גְּדוֹלָה נוֹתֵן מִמֶּנָּה לְכִירָה זוֹ כְּדֵי שְׁפִיתָה מִצִּדָּהּ וְלַכִּירָה הַשְּׁנִיָּה כְּדֵי שְׁפִיתָה מִכָּאן וְהַשְּׁאָר טָהוֹר. וְאִם הָיְתָה קְטַנָּה הַכּל טָמֵא. נִטְּלָה הָאֶמְצָעִית אִם יָכוֹל לִשְׁפּוֹת עַל שְׁתַּיִם חִיצוֹנוֹת יוֹרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי הִיא טְמֵאָה. הָיוּ מְרֻחָקִין יֶתֶר מִזֶּה טְהוֹרָה. הֶחֱזִיר אֶת הָאֶמְצָעִית הֲרֵי הַכּל טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט מְקַבֵּל טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא וְהוּא שֶׁיַּסִּיקֶנָּה לְכָל אַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ אֶת הַבֵּיצָה: \n", + "שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁעֲשָׂאָן כִּירָה וְנִטְמֵאת וְסָמַךְ לְאֶבֶן זוֹ מִמֶּנָּה אֶבֶן אַחַת מִכָּאן וְלָזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן הֲרֵי חֲצִי כָּל אֶבֶן מִשְּׁתֵי אַבְנֵי הַכִּירָה הָרִאשׁוֹנָה טָמֵא וַחֲצִי הָאֶבֶן טָהוֹר. נִטְּלוּ הַשְּׁתַּיִם הַטְּהוֹרוֹת שֶׁסָּמַךְ חָזְרוּ הַשְּׁתַּיִם שֶׁל כִּירָה לְטֻמְאָתָן: \n", + "דּוּכָן שֶׁל חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל הַקְּדֵרוֹת וְהָרֶמֶץ נָתוּן בְּתוֹכוֹ טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. לְפִיכָךְ אִם הָיָה מְחֻבָּר בָּאָרֶץ טָהוֹר כִּשְׁאָר הַכֵּלִים וְאִם נִקַּב אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כִּכְלִי קִבּוּל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכִירָה. הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה. הָרָחָב שֶׁלּוֹ שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלָיו בִּשְׁעַת בִּשּׁוּל מִתְטַמֵּא אִם נִטְמָא הַדּוּכָן. וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל וּבָנָה כִּירָה עַל גַּבָּהּ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי עֵץ לֹא מִשּׁוּם כִּירָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מֵאֲוִירָהּ כְּכִירָה: \n" + ], + [ + "תַּנּוּר גָּדוֹל שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה טְפָחִים וְהַקָּטָן שְׁיָרָיו רֻבּוֹ. כֵּיצַד. אִם נִשְׁבַּר בַּגָּדוֹל אַרְבָּעָה וּבַקָּטָן רֻבּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן אִם נִטְמָא וְנִתְּצוֹ עַד שֶׁשִּׁיֵּר בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה בַּגָּדוֹל אוֹ בְּפָחוֹת מֵרֹב בַּקָּטָן טָהוֹר. נִשְׁאַר בּוֹ אַרְבָּעָה אוֹ רֹב בַּקָּטָן עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְהַכִּירָה שְׁיָרֶיהָ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. הַכֻּפָּח שֶׁעֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר. לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא וְלֹא רָצָה לְכַתְּתוֹ כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ. חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵלָה שֶׁעַל הַחֲרָסִים עַד שֶׁנִּמְצָא כָּל חֶרֶס מֵהֶן עוֹמֵד עַל הָאָרֶץ בְּלֹא טִיט עַל גַּבָּיו. חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר. חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם בְּשָׁוֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן טָמֵא לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן. אֲבָל טַבְלָא שֶׁל חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֹּפֶן שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם טְהוֹרָה. וְאִם הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן הַגָּדוֹל טָמֵא: \n", + "תַּנּוּר שֶׁחִלְּקוֹ לִשְׁלֹשָׁה וְאֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַשְּׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין. חֲתָכוֹ חֻלְיוֹת לְרָחְבּוֹ אִם הָיָה גֹּבַהּ כָּל חֻלְיָא וְחֻלְיָא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים טָהוֹר. חָזַר וְסִדֵּר הַחֻלְיוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְהִמְרִיחַ עֲלֵיהֶם בְּטִיט וְהֶחֱזִירוֹ תַּנּוּר כְּשֶׁהָיָה הֲרֵי זוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה תַּנּוּר אַחֵר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא וְהוּא שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין אַחַר שֶׁמֵּרְחוֹ. הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַטְּפֵלָה וְנָתַן חוֹל אוֹ צְרוֹרוֹת בֵּין הַחֻלְיוֹת וּבֵין הַטְּפֵלָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ הַנִּדָּה וְהַטְּהוֹרָה אוֹפוֹת בּוֹ וְהוּא טָהוֹר. הָיְתָה בּוֹ חֻלְיָא אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים הִיא מִתְטַמְּאָה בְּמַגָּע וְלֹא מִתְטַמֵּאת בַּאֲוִיר וּשְׁאָר הַחֻלְיוֹת טְהוֹרוֹת: \n", + "תַּנּוּר שֶׁבָּא מְחֻתָּךְ מִבֵּית הָאֻמָּן וְעָשָׂה לוֹ סְמוֹכִין שֶׁמְּקַבְּצִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת כְּאֶחָד וּנְתָנָם עָלָיו וְהוּא טָהוֹר וְנִטְמָא כְּשֶׁיָּסִיר אֶת הַסּוֹמְכִין אוֹתוֹ יִטְהַר וַאֲפִלּוּ הֶחְזִירָן הֲרֵי הוּא טָהוֹר. מֵרְחוֹ בְּטִיט מְקַבֵּל טֻמְאָה לְהַבָּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַסִּיקוֹ שֶׁכְּבָר הֻסַּק: \n", + "תַּנּוּר שֶׁחֲתָכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא וְטָח בְּטִיט עַל הַכּל מִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "יוֹרַת הָעַרְבִיִּים שֶׁהוּא חוֹפֵר בָּאָרֶץ וְטָח בְּטִיט אִם יוּכַל הַטִּיט לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "הַמֵּבִיא שִׁבְרֵי חֶרֶס וְדִבְּקָן זֶה בָּזֶה וַעֲשָׂאָן תַּנּוּר וְעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ וְהִסִּיקוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן כַּשִּׁעוּר: \n", + "פִּטָּם שֶׁקִּרְזְלוֹ וַעֲשָׂאַהוּ תַּנּוּר וְעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִחוּץ אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל עַל דָּפְנוֹתָיו כַּשִּׁעוּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁכְּלִי חֶרֶס שֶׁטָּהַר אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן עֲשָׂאָהוּ תַּנּוּר וְעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ: \n", + "תַּנּוּר שֶׁל סְדָקִין שֶׁעָשָׂה טְפֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְקוֹם הַסְּדָקִין מְגֻלֶּה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. נָתַן טִיט אוֹ סִיד אוֹ גַּפְסִיס עַל גַּבֵּי הַסְּדָקִין הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא. נָתַן עֲלֵיהֶן חַרְסִית אוֹ זֶפֶת וְגָפְרִית שַׁעֲוָה וּשְׁמָרִים בָּצֵק אוֹ גְּלָלִים טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ תַּנּוּר אֵינוֹ מְחַבֵּר אֶת הַסְּדָקִין: \n", + "סֶדֶק תַּנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ כְּלַפֵּי זָוִית וּמֵרֵחַ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין טָהוֹר: \n", + "דַּף שֶׁל תַּנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ בְּזָוִית לִהְיוֹת אוֹפֶה בּוֹ טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ רֹב תַּנּוּר מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁנָּתַן בּוֹ עָפָר עַד חֶצְיוֹ אִם נִטְמָא מֵאֲוִירוֹ בִּלְבַד אֵינוֹ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵעָפָר וּלְמַעְלָה וְאִם נִטְמָא בְּמַגָּע וְנָגְעָה טֻמְאָה בּוֹ מִתּוֹכוֹ נִטְמָא כֻּלּוֹ אַף מֵעָפָר וּלְמַטָּה: \n", + "הַכִּירָה מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת וְהַכֻּפָּח מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת. לְפִיכָךְ כִּירָה שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ טְהוֹרָה לְרָחְבָּהּ עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. הַכֻּפָּח שֶׁנֶּחְלַק בֵּין לְאָרְכּוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ טָהוֹר: \n", + "הַקְּלָתוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶׁנִּפְחֲתָה קַרְקָעִיתָהּ אִם הָיָה עֹמֶק הַפְּחָת פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאִם יַסִּיק בַּפְּחָת מִלְּמַטָּה תִּתְבַּשֵּׁל הַקְּדֵרָה מִלְּמַעְלָה. הָיָה הַפְּחָת עָמֹק שְׁלֹשָׁה אוֹ יֶתֶר אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הָאֵשׁ רְחוֹקָה מִן הַקְּדֵרָה וְאֵינָהּ בְּשֵׁלָה. נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר עַל פִּי הַפְּחָת עֲדַיִן הִיא בְּטָהֳרָתָהּ. מֵרְחוֹ בְּטִיט נַעֲשֵׂת הָאֶבֶן קַרְקַע הַכִּירָה וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא: \n" + ], + [ + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים וְאִם נִטְמָא הַכְּלִי נִטמְאָה יָדוֹ הַצָּרִיךְ לָהּ בְּתַשְׁמִישׁוֹ וְשֶׁאֵין צָרִיךְ לָהּ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ הָאֶבֶן הַיּוֹצֵאת מִן הַתַּנּוּר טֶפַח וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת חִבּוּר וְאִם נִטְמָא הַתַּנּוּר וְהַכִּירָה נִטְמְאוּ אֲבָנִים אֵלּוּ. וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּאֲבָנִים אֵלּוּ נִטְמְאוּ. וְאִם נָגְעוּ בְּחוּץ לְטֶפַח שֶׁל תַּנּוּר אוֹ בְּחוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל כִּירָה טְהוֹרִין: \n", + "הַכֻּפָּח עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר. עֲשָׂאָהוּ לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה: \n", + "מוּסַף הַתַּנּוּר שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין טָמֵא בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר מִפְּנֵי שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשִּׁפּוּד. כַּיּוֹצֵא בּוֹ מוּסַף יוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים טָמֵא וְשֶׁל צַבָּעִים טָהוֹר: \n", + "עֲטֶרֶת הַכִּירָה טְהוֹרָה. וְטִירַת הַתַּנּוּר וְהוּא הַמָּקוֹם הַבָּנוּי בְּצִדּוֹ שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַפַּת בְּעֵת רְדִיָּתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים טְמֵאָה בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר. פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לוֹ. וְאִם חִבְּרָהּ לַתַּנּוּר אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים טְמֵאָה: \n", + "בֵּית הַפָּךְ וּבֵית הַתַּבְלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ כֻּלָּן וְאִם נִטְמֵאת בַּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ לְפִי שֶׁאֵינָן חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּלְפִיכָךְ עָשׂוּ לָהּ הֶכֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ עַל מַגָּעָן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. וְכֵן כָּל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהוּא מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בַּאֲוִיר אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וְעָשׂוּ לוֹ הֶכֵּר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ עָלָיו קָדָשִׁים אֶלָּא תּוֹלִין: \n", + "חֲצַר הַכִּירָה בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זוֹ חִבּוּר וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה אוֹ חֲצֵרָהּ בֵּין בַּאֲוִיר בֵּין בְּמַגָּע נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה. הָיְתָה הֶחָצֵר פְּחוּתָה מִכָּאן וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּמַגָּע נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה. אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין חֲבֶרְתָּהּ טְמֵאָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. הָיְתָה חֲצַר הַכִּירָה מֻפְרֶשֶׁת מִמֶּנָּה בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זוֹ חִבּוּר לָהּ בֵּין לְטֻמְאַת מַגָּע בֵּין לְטֻמְאַת אֲוִיר. הָיְתָה פָּחוֹת מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה הֶחָצֵר חֲלָקָה וְאֵין לָהּ שָׂפָה אֵין חִבּוּר לָהּ וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בֵּין מֵאֲוִירָהּ בֵּין בְּמַגַּע הֶחָצֵר טְהוֹרָה וְכֵן אִם נִטְמֵאת הֶחָצֵר הַכִּירָה טְהוֹרָה: \n", + "פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלֹשָׁה הָיָה גֹּבַהּ כָּל אֶחָד מֵהֶן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹ פָּחוֹת אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בַּאֲוִיר נִטְמְאוּ שְׁלָשְׁתָּן. וְכֵן אִם הָיוּ אַרְבָּעָה. נִטַּל אֶחָד מֵהֶן אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ שְׁנֵי הַפִּטְפּוּטִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ עִמָּהּ. עָשָׂה לָהּ שְׁנֵי הַפִּטְפּוּטִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ. וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ. הָיוּ הַפִּטְפּוּטִים גְּבוֹהִין מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּלְמַטָּה מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בָּאֲוִיר. וּמִשָּׁלֹשׁ וּלְמַעְלָה מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת בְּמַגָּע אֲבָל אִם נִטְמֵאת מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ. הָיוּ מְשׁוּכִין מִן הַשָּׂפָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאתָ בָּאֲוִיר. הָיוּ חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת בְּמַגָּע וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר בִּלְבַד אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ שֶׁכֻּלָּן הֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n" + ], + [ + "כְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַבֵּל וְעָשׂוּי לְקַבָּלה. אֲבָל אִם לֹא הָיָה לוֹ בֵּית קִבּוּל אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּל וְלֹא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ הַכִּסֵּא וְהַמִּטָּה וְהַסַּפְסָל וְהַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן שֶׁל חֶרֶס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹךְ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן הַסִּילוֹנוֹת שֶׁהַמַּיִם מְהַלְּכִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּפוּפִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶן הַמַּיִם. וְכֵן חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִים וְחָבִית הַדְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית כְּמוֹ בֵּית יָד שֶׁנּוֹשְׂאִין בָּהּ הַמַּחַץ וְלֹא נַעֲשֵׂית לְקַבָּלָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "פָּנָס שֶׁהָיָה בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה וְשֶׁאֵין בּוֹ טָהוֹר. וְכֵן מְגוּפַת הַיּוֹצְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹךְ טְמֵאָה: \n", + "מַשְׁפֵּךְ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. וְשֶׁל רוֹכְלִין מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁמַּטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ: \n", + "כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהֶחָבִיּוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה. וְאִם הִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ מִתְטַמְּאִין: \n", + "כִּסּוּי הָאִלְפָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד טָהוֹר. וְאִם אֵינוֹ נָקוּב וְאֵין לוֹ חִדּוּד מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְלִי חֶרֶס כְּשֶׁהוּא כָּפוּי טָהוֹר: \n", + "טִיטְרוֹס אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב וּמוֹצִיא פְּרוּטוֹת מִתְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם מִתְכַּנְּסִין בַּצְּדָדִין וְהֵן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה: \n", + "הַלַּפִּיד שֶׁל חֶרֶס שֶׁמַּנִּיחִין מַטְלִיּוֹת הַבְּגָדִים וְהַשֶּׁמֶן בְּתוֹכוֹ וְהוּא דּוֹלֵק מִתְטַמֵּא. וְכֵן כְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַנֵּרוֹת לְקַבֵּל הַשֶּׁמֶן מִתְטַמֵּא: \n", + "גִּסְטְרָא שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַנּוֹזְלִין מִן הַכְּלִי מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאֵין הַסְּפִינָה בִּכְלַל הַכֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה בֵּין הִיא שֶׁל חֶרֶס בֵּין הִיא שֶׁל עֵץ בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנִפְסְדָה צוּרָתָן אֵין שִׁבְרֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַשְּׁבָרִים רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ. חוּץ מִשִּׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס שֶׁאִם הָיָה בָּהֶן חֶרֶס הָרָאוּי לְקַבֵּל הֲרֵי הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"וְכָל כְּלִי חֶרֶס\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לֹא בָּא לְרַבּוֹת אֶלָּא שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה לְחֶרֶס זֶה תּוֹךְ לְקַבֵּל בּוֹ הַמַּשְׁקִין כְּשֶׁהָיָה הַחֶרֶס יוֹשֵׁב לֹא סָמוּךְ. אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶלָּא אִם כֵּן סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מִפְּנֵי אָזְנוֹ אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ לְצַד אַחֵר הֲרֵי זֶה טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְּלָה הָאֹזֶן אוֹ נִשְׁבַּר הַחִדּוּד שֶׁכָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם: \n", + "כְּלֵי חֶרֶס שֶׁשּׁוּלֵיהֶן חַדִּין כְּמִזְרָקוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְשׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן נִסְמְכוּ כְּגוֹן שׁוּלֵי הַקֻּרְפִיוֹת וְהַכּוֹסוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן שֶׁיִּהְיוּ שׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין בִּסְמִיכָה אוֹ בַּאֲחִיזָה: \n", + "כַּמָּה יְקַבֵּל הַחֶרֶס וְיִהְיֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. אִם הָיָה הַכְּלִי כְּשֶׁהָיָה שָׁלֵם וּמֵכִיל כְּדֵי סִכַּת אָדָם קָטָן עַד חָבִיּוֹת שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת כִּסְאָהּ אוֹ קָרוֹב וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁאַר בָּחֲרָסִים בֵּין מִקַּרְקְעֵיהֶן בֵּין מִדָּפְנֵיהֶן חֶרֶס שֶׁהוּא מְקַבֵּל כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב רְבִיעִית הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְּכִילָה כִּסְאָה עַד חָבִית הַמְכִילָה סָאתַיִם אוֹ יֶתֶר וְנִשְׁבְּרָה אִם הָיָה בַּחֶרֶס הַנִּשְׁאָר כְּדֵי לְקַבֵּל חֲצִי לוֹג הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְכִילָה סָאתַיִם עַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים וְנִשְׁבְּרוּ אִם נִשְׁאַר מֵהֶן חֶרֶס הַמְקַבֵּל לוֹג הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיוּ הַחֲרָסִים מְקַבְּלִין פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כְּלִי חֶרֶס קָטָן כְּגוֹן הַפַּךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר וְנִשְׁאַר מִקַּרְקָעִיתוֹ חֶרֶס הַמְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהָיָה חַד בְּיוֹתֵר שֶׁנִּמְצָא כִּכְלִי קָטָן הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם נִשְׁאַר מִדָּפְנוֹתֵיהֶן חֶרֶס הַמְקַבֵּל אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה לְפִי שֶׁדָּפְנוֹת כֵּלִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּשָׁוִין הֵן וְאֵין לָהֶן תּוֹךְ הַנִּכָּר וְנִמְצְאוּ כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶס: \n", + "חֶזְקַת חֲרָסִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם טְהוֹרִים חוּץ מֵהַנִּמְצָאִים בְּבֵית הַיּוֹצֵר מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן גִּסְטְרָיוֹת הֵן לַכֵּלִים וְהַגִּסְטְרָא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר כְּלִי חֶרֶס וְיִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ אִם הָיָה טָמֵא. אוֹ לֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה אִם הָיָה טָהוֹר. הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין מִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא זֵיתִים. וְהֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין מִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּמַכְנִיס מַשְׁקִין, כְּשֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הַמַּשְׁקֶה יִכָּנֵס הַמַּשְׁקֶה לַכְּלִי בַּנֶּקֶב. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ וַהֲרֵי הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא זַיִת. וְלֹא אָמְרוּ בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה אֶלָּא בְּגִסְטְרָא בִּלְבַד לְפִי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְקַבֵּל הַמַּשְׁקִין הַנּוֹזְלִים מִן הַכֵּלִים וְאִם הוֹצִיאָה מַשְׁקִין הֲרֵי זֶה בָּטֵל תַּשְׁמִישָׁהּ: \n", + "חָמֵשׁ מִדּוֹת בִּכְלִי חֶרֶס. נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה טָהוֹר מִלְּהִתְטַמֵּא מִשּׁוּם גִּסְטְרָא וַעֲדַיִן הוּא חָשׁוּב כְּלִי לְקַדֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת. נִקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ רָאוּי לְקַדֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַכְשִׁיר הַזְּרָעִים בְּמַשְׁקִין הַתְּלוּשִׁין בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִקַּב כְּשֹׁרֶשׁ קָטָן אֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים וַהֲרֵי הֵן כְּמוֹ שֶׁאֵינָן בַּכְּלִי וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְקַבֵּל בּוֹ זֵיתִים וּמְקַבֵּל טֻמְאָה. נִקַּב בְּמוֹצִיא זֵיתִים טָהוֹר וַהֲרֵי הוּא כִּכְלֵי גְּלָלִים וַאֲבָנִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת מֵת (בְּפֶרֶק שְׁנֵים עָשָׂר): \n", + "הֶחָבִית שִׁעוּרָהּ כֶּאֱגוֹזִים. הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שִׁעוּרָן כְּזֵיתִים. וְכֵן עֲרֵבָה שֶׁל חֶרֶס אֲפִלּוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה וּמַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח וְנִפְחֲתָה בְּמוֹצִיא זֵיתִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַטָּהּ עַל צִדָּה וְלָשׁ בָּהּ טְהוֹרָה שֶׁמִּתְּחִלָּתָהּ לֹא נַעֲשֵׂית לְכָךְ: \n", + "הַפַּךְ וְהַטֶּנִי שִׁעוּרָן בְּשֶׁמֶן. וְהַצַּרְצוּר שִׁעוּרוֹ בְּמַיִם: \n", + "נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו טָהוֹר. וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בִּפְתִילָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵינוֹ בִּכְלַל כְּלֵי חֶרֶס עַד שֶׁיֻּסַּק כֻּלּוֹ בַּכִּבְשָׁן כִּכְלֵי חֶרֶס: \n", + "חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה וּכְשֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ עַל דָּפְנָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְּמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת עֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. נִתְרַעְעָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגָרוֹת טְהוֹרָה: \n", + "חָבִית שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ הֲרֵי הִיא כְּגִסְטְרָא אֲפִלּוּ אֹזֶן אַחַת. נִסְדְּקָה לְמַטָּה מֵאָזְנֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאָזְנֶיהָ קַיָּמוֹת הֲרֵי זוֹ כְּגִסְטְרָא. וְאִם עֲשָׂאָהּ מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא בְּאָזְנַיִם נִדּוֹנֶת כְּחָבִית: \n", + "חָבִית שֶׁנִּסְדְּקָה בַּכִּבְשָׁן וְנִמְצָא שֶׁהִיא כִּשְׁתֵּי גִּסְטְרָאוֹת. אִם מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה כָּל גִּסְטְרָא מֵהֶן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם נִסְדְּקָה קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ נִשְׂרְפָה בַּכִּבְשָׁן טְהוֹרָה. וְהֵיאַךְ יִוָּדַע דָּבָר זֶה. אִם הָיוּ שְׁבָרֶיהָ שָׁוִין וְתוֹכָהּ מַאֲדִים עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה. אֵין שְׁבָרֶיהָ שָׁוִין וְאֵין תּוֹכָהּ מַאֲדִים בְּיָדוּעַ שֶׁאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִשְׁבְּרָה וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כִּשְׁאָר שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס הָרְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ: \n", + "גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרַעְעָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֳכָלִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַדּוֹלְפִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאִם הָיְתָה דּוֹלֶפֶת אֵין עוֹשִׂין גִּסְטְרָא לְגִסְטְרָא. וְכֵן גִּסְטְרָא שֶׁנִּפְחֲתָה אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁתַּיִם טְהוֹרָה שֶׁלֹּא אָמְרוּ שְׁיָרִים שֶׁל שְׁיָרִים מִתְטַמְּאִין אֶלָּא שְׁיָרֵי כְּלֵי חֶרֶס בִּלְבַד הֵן שֶׁמִּתְטַמְּאִין: \n", + "גִּסְטְרָא שֶׁחִדּוּדִין יוֹצְאִין מִמֶּנָּה בֵּין שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כָּל הַמְקַבֵּל מִן הַחִדּוּדִין זֵיתִים כְּשֶׁיִּתְמַלֵּא הַגִּסְטְרָא זֵיתִים מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּכְנֶגְדוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר וְכָל שֶׁאֵין מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר: \n", + "כֵּיצַד מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר. שֶׁאִם נָגְעָה הַטֻּמְאָה בַּגִּסְטְרָא מִתּוֹכָהּ מִתְטַמֵּא הַחִדּוּד. נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר הַגִּסְטְרָא אֲפִלּוּ הָיְתָה כְּנֶגֶד הַחִדּוּד לֹא נִטְמָא הַחִדּוּד: \n", + "וְכֵיצַד כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר. שֶׁאִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר הַגִּסְטְרָא כְּנֶגֶד הַחִדּוּד נִטְמָא הַחִדּוּד עִם הַגִּסְטְרָא. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה יז) \"בִּכְלִי חֶרֶס\" וּבְתַנּוּר וְכִירַיִם מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וּכְנֶגְדוֹ בָּאֲוִיר אוֹ אֵין מִתְטַמֵּא כְּנֶגְדּוֹ בָּאֲוִיר. וְכֵן כָּל טֻמְאַת מַגָּע הָאֲמוּרָה בְּעִנְיַן כְּלִי חֶרֶס אוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם הוּא שֶׁתִּגַּע הַטֻּמְאָה בָּהֶן מִתּוֹכָן וְכָל טֻמְאַת אֲוִיר הוּא שֶׁלֹּא תִּגַּע הַטֻּמְאָה כְּלָל אֶלָּא תִּכָּנֵס לָאֲוִיר בִּלְבַד: \n", + "חָבִית שֶׁנִּתְרַעְעָה וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. נִשְׁבְּרָה וְדִבֵּק חֲרָסֶיהָ אַחַר שֶׁפֵּרְשׁוּ אוֹ שֶׁהֵבִיא חֲרָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר וּטְפָלָם בִּגְלָלִים אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וַחֲרָסֶיהָ עוֹמְדִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל מֵעָלֶיהָ שֵׁם כְּלִי. הָיָה בָּהֶן חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַחֶרֶס בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּשְׁאָר הֶחָבִית אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁתִּגַּע בָּהּ הַטֻּמְאָה מִתּוֹכָהּ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ כְּלִי שָׁלֵם: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וְסָתַם הַנֶּקֶב בְּזֶפֶת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבְּרָה אִם יֵשׁ בַּחֶרֶס הַסָּתוּם בְּזֶפֶת כְּדֵי לְהַחֲזִיק רְבִיעִית הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִשִּׁבְרֵי הֶחָבִית וְלֹא בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. אֲבָל חֶרֶס שֶׁנִּקַּב אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַכְּלִי וְסָתַם הַנֶּקֶב בְּזֶפֶת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית טָהוֹר. שֶׁהַחֶרֶס שֶׁנִּקַּב בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלָיו וְטָהַר וְכָל שֶׁטָּהַר בִּכְלִי חֶרֶס שָׁעָה אַחַת אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם: \n", + "קוּמְקוּמוֹס שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאָהוּ בְּזֶפֶת טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הַחַמִּין כְּצוֹנֵן. וְכֵן כְּלֵי הַזֶּפֶת וְהַשַּׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין וְאֵינָן בִּכְלַל הַכֵּלִים: \n", + "מַשְׁפֵּךְ שֶׁל חֶרֶס שֶׁפְּקָקוֹ בְּזֶפֶת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁאֵין הַזֶּפֶת מְשִׂימוֹ כְּלִי קִבּוּל. אֲבָל מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ שֶׁסְּתָמוֹ הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל וּמִתְטַמֵּא: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל יַד הַכֵּלִים שֶׁהַכְּלִי צָרִיךְ לָהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁוֹ הֲרֵי הִיא חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי לְהִתְטַמֵּא וּלְטַמֵּא. לְפִיכָךְ הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶס הַבָּרִיא אִם נִטְמָא הַכְּלִי הֲרֵי אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּטְּפֵלָה טְהוֹרִין שֶׁאֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִטְפֵלָה זוֹ. אֲבָל הַטּוֹפֵל אֶת כְּלִי חֶרֶס הָרָעוּעַ הֲרֵי הַטְּפֵלָה חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי. וְכֵן הַמְהַדֵּק אֶת הַקֵּרוּיָה שֶׁל חֶרֶס הַדּוֹלִין בָּהּ הַמַּיִם אִם חִפָּה אוֹתָהּ בְּעוֹר אוֹ בִּקְלָף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם הָיְתָה רְעוּעָה הֲרֵי הֵן כְּגוּפָהּ: \n", + "הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶס לִהְיוֹת מְבַשֵּׁל בּוֹ אֵינוֹ חִבּוּר. טָפַל כֵּלִים לִהְיוֹת זוֹפֵת בָּהֶן חִבּוּר: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת בְּבַעַץ וְגָפְרִית בְּסִיד וּבִגְפָסִים אֵינָן חִבּוּר וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים חִבּוּר: \n", + "דְּבָרִים הַלַּחִין הַמְּשׁוּכִין שֶׁטּוֹפְלִין בָּהֶן הַפִּטָסִין שֶׁל מַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְלֹף הַכְּלִי הֲרֵי הֵן כְּגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי שֶׁאֲפִלּוּ נִטְמָא הַכְּלִי מֵאֲוִירוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּטְּפֵלָה טְמֵאִין. וְכֵן טְפֵלוֹ שֶׁל תַּנּוּר הֲרֵי הוּא כְּחֶרֶס הַתַּנּוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּעֳבִי הַטְּפֵלָה עַד טֶפַח שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל תַּנּוּר אֲבָל יֶתֶר עַל טֶפַח אֵינוֹ מִצֹּרֶךְ הַתַּנּוּר וְהַנּוֹגְעִין בְּיֶתֶר עַל טֶפַח מֵעָבְיוֹ טְהוֹרִים. טְפֵלַת הַכִּירָה עָבְיוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וּסְתָמָהּ בְּזֶפֶת יוֹתֵר מִצָּרְכָּהּ הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ טָמֵא וּבְיֶתֶר מִצָּרְכָּהּ טָהוֹר. זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל חָבִית הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָהוֹר: \n", + "מֵחַם שֶׁטְּפָלוֹ בְּחֵמָר וּבְחַרְסִית וְנִטְמָא הַנּוֹגֵעַ בַּחֵמָר טָמֵא וְהַנּוֹגֵעַ בַּחַרְסִית טָהוֹר שֶׁאֵין הַחַרְסִית מִתְחַבֵּר לַכְּלִי: \n", + "מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁטָּפַל בְּטִיט עָלֶיהָ וְעַל הֶחָבִית אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בָּחָבִית לֹא נִטְמֵאת הַמְּגוּפָה וְאִם נָגְעוּ בַּמְּגוּפָה לֹא נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הֶחָבִית: \n", + "כְּלֵי נְחשֶׁת שֶׁזְּפָתָן אֵין הַזֶּפֶת חִבּוּר וְאִם לְיַיִן הֲרֵי זֶה כְּגוּף הַכְּלִי: \n", + "בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי הָעֲרֵבָה שֶׁנָּגַע בּוֹ שֶׁרֶץ אִם בְּפֶסַח הוֹאִיל וְאִסּוּרוֹ חָשׁוּב חוֹצֵץ וְלֹא נִטְמֵאת הָעֲרֵבָה. וְאִם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו הָעֲרֵבָה טְהוֹרָה וְאִם רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ הֲרֵי הוּא כַּעֲרֵבָה וְנִטְמֵאת הָעֲרֵבָה: \n", + "הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים וְשֶׁבְּמִטְפְּחוֹת הַתִּינוֹקוֹת תְּפוּרוֹת חִבּוּר וּקְשׁוּרוֹת אֵינָן חִבּוּר. וְכֵן רְצוּעוֹת שֶׁבַּמַּעְדֵּר וְשֶׁבַּשַּׂק וְשֶׁבַּקֻפָּה אֲבָל שֶׁבְּאָזְנֵי כְּלֵי חֶרֶס אֲפִלּוּ תְּפוּרוֹת אֵינָן חִבּוּר שֶׁאֵין חִבּוּרִין לִכְלֵי חֶרֶס: \n", + "יַד קוֹרְדוֹם הַיּוֹצֵא מֵאַחֲרָיו שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת חִבּוּר וְהַיֶּתֶר עַל שָׁלֹשׁ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. יַד קוֹרְדוֹם מִלְּפָנָיו טֶפַח הַסָּמוּךְ לַבַּרְזֶל חִבּוּר יֶתֶר עַל כֵּן הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר: \n", + "שְׁיָרֵי הַפַּרְגָּל טֶפַח. וְיַד מַקֶּבֶת שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים טֶפַח. יַד קֻרְנָס שֶׁל זֶהָבִים טְפָחַיִם וְשֶׁל חָרָשִׁים שְׁלֹשָׁה. שְׁיָרֵי מַלְמַד הַבָּקָר אַרְבָּעָה טְפָחִים סָמוּךְ לַדָּרְבָן. יַד קוֹרְדוֹם שֶׁחוֹפְרִין בּוֹ בְּדִידִין שֶׁל מַיִם אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְיַד קוֹרְדוֹם שֶׁל נִכּוּשׁ חֲמִשָּׁה. וְיַד בֶּן פַּטִּישׁ חֲמִשָּׁה. וְשֶׁל פַּטִּישׁ שִׁשָּׁה. וְכֵן יַד קוֹרְדוֹם שֶׁל בִּקּוּעַ וְשֶׁל עָדִיר שִׁשָּׁה. יַד מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִין שִׁשָּׁה. שְׁיָרֵי הַמַּרְדֵּעַ הַסָּמוּךְ לְחַרְחוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבְּרֹאשׁ הַמַּרְדֵּעַ שִׁבְעָה טְפָחִים. יַד הַמַּגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים שְׁמוֹנָה טְפָחִים. וְשֶׁל סַיָּדִין עֲשָׂרָה. וְכָל הַיֶּתֶר עַל זֶה אִם רָצָה לְקַיְּמוֹ טָמֵא. יַד כָּל מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר כְּגוֹן הַשִּׁפּוּדִין וְהָאַסְכְּלָאוֹת אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִין: \n", + "מַקֵּל שֶׁעֲשָׂאָהוּ יָד לְקוֹרְדוֹם הֲרֵי הוּא חִבּוּר לַטֻּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּמַּקֵּל כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ אוֹ מְבַקֵּעַ בּוֹ נִטְמָא הַקּוֹרְדוֹם וְאִם נָגְעָה בַּקּוֹרְדוֹם נִטְמָא הַמַּקֵּל. וְכֵן הַדְּיוּסְטָר שֶׁהֵן כִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהַמַּסְמֵר מְחַבְּרָן לִהְיוֹת מֵסֵךְ עֲלֵיהֶן הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּשְׁעַת מְלָאכָה. קְבָעוֹ בְּקוֹרָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין הַקּוֹרָה חִבּוּר לוֹ. עָשָׂה קְצָת הַקּוֹרָה דְּיוּסְטָר כָּל שֶׁהוּא מִן הַקּוֹרָה לְצֹרֶךְ הַדְּיוּסְטָר חִבּוּר לַדְּיוּסְטָר. וְהַנּוֹגֵעַ בִּשְׁאָר הַקּוֹרָה טָהוֹר שֶׁאֵין כָּל הַקּוֹרָה חִבּוּר: \n", + "עֲגָלָה שֶׁנִּטְמֵאת הַנּוֹגֵעַ בָּעל וּבַקַּטְרָב וּבָעֵץ וּבֶעָבוֹת אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה טָהוֹר. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֶרֶב וּבַבֹּרֶךְ וּבַיְּצוּל וּבַעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת וּבַלְּחָיַיִם וּבַעִירָאִין טָמֵא. וְכֵן מְגֵרָה שֶׁנִּטְמֵאת הַנּוֹגֵעַ בְּיָדָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן טָמֵא. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה וּבָאַמָּה וּבַסְּנִיפִין שֶׁלָּהּ טָהוֹר שֶׁאֵין אֵלּוּ חִבּוּר לָהּ. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל טָמֵא: \n", + "מַכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ שֶׁנִּטְמָא הָרֹמַח שֶׁבּוֹ הַנּוֹגֵעַ בַּמַּכְבֵּשׁ טָהוֹר. מְגֵרָה שֶׁנִּטְמָא הַנּוֹגֵעַ בַּקַּשְׁטָנִית שֶׁהִיא לְפוּפָה עָלָיו טָהוֹר שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר. קֶשֶׁת שֶׁהָיְתָה מְתוּחָה וְהַחֵץ מָשׁוּךְ עִמָּהּ וְנִטְמָא הַחֵץ הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. וְכֵן מְצוּדַת הָאִישׁוּת שֶׁנִּטְמָא הַחֵץ שֶׁלָּהּ לֹא נִטְמֵאת הַמְּצוּדָה אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. וְכֵן מַסֶּכֶת נְסוּכָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת הָאָרִיג הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן וּבַנִּירִים וּבַקֵּירוֹס וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁאֵינָהּ עָתִיד לְהַחְזִירָהּ טָהוֹר שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָן חִבּוּר לְבֶגֶד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד וּבַכֶּפֶל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁהוּא לְהַחְזִירָהּ טָמֵא שֶׁכָּל אֵלּוּ חִבּוּרִין לְבֶגֶד: \n", + "הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָה וּבָאַשְׁוָיָה טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה עַד שֶׁלֹּא פְּרָעָהּ טָמֵא מִשֶּׁפְּרָעָהּ טָהוֹר: \n", + "הַחוּט שֶׁהִשִּׁילוֹ לְמַחַט אֲפִלּוּ קָשׁוּר מִשְּׁנֵי צְדָדִין אֵינוֹ חִבּוּר. הִכְנִיסוֹ לְבֶגֶד הַחוּט חִבּוּר לַבֶּגֶד וְאֵין הַמַּחַט חִבּוּר לַבֶּגֶד. וְאֵין הַחוּט כֻּלּוֹ חִבּוּר לַבֶּגֶד אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַתְּפִירָה חִבּוּר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַתְּפִירָה אֵינוֹ חִבּוּר. הַחוּט שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַבֶּגֶד אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. חֶבֶל שֶׁקָּשׁוּר בְּחֶרֶס אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. קָשַׁר בּוֹ חֶבֶל אֶחָד מִן הַקֶּשֶׁר וּלְפָנִים חִבּוּר מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר. הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּקֻפָּה אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן תָּפַר: \n" + ], + [ + "הַחוּטִין הַיּוֹצְאִין מִן הָאָרִיג וְשֶׁבִּתְחִלַּת הַיְרִיעָה וְשֶׁבְּסוֹפָהּ וְהֵן הַנִּקְרָאִין נִימִין כַּמָּה שִׁעוּרָן. שֶׁל סָדִין וְשֶׁל סוּדָרִין וְשֶׁל צָעִיף וְשֶׁל פִּלְיוֹן שֶׁל רֹאשׁ שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת. וְשֶׁל חָלוּק שֶׁהוּא קָרוּעַ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ וְאַחַר שֶׁלּוֹבְשִׁין אוֹתוֹ מְקַבְּצִין אוֹתוֹ בְּלוּלָאוֹת שִׁעוּר חוּטָיו עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת. הַסָּגִיס וְהָרְדִיד וְהַטַּלִּית שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. וְכָל הַיֶּתֶר עַל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהַבֶּגֶד טָמֵא בְּמִדְרָס אוֹ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּיֶּתֶר שֶׁהַבֶּגֶד טָהוֹר: \n", + "נִימֵי הַכִּפָּה שֶׁל רֹאשׁ. וְהַמַּסְוֶה שֶׁמַּנִּיחִין הָעַרְבִיִּים עַל פְּנֵיהֶם. וְהַקִּלְקָלִין הַשְּׁזוּרִין מִן הַשֵּׂעָר. וְהַפֻּנְדָּא שֶׁלּוֹבֵשׁ הָאָדָם עַל בְּשָׂרוֹ. וְהַשִּׂמְלָה וְהַפַּרְגּוֹד שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַפְּתָחִים כְּמוֹ פָּרֹכֶת. נִימֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן: \n", + "מִשְׁקלֶת שֶׁנִּטְמֵאת הֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח מִן הַחוּט שֶׁלָּהּ חִבּוּר לָהּ. וְכָל הַנּוֹגֵעַ בְּחוּץ לִשְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח טָהוֹר. וּמִשְׁקלֶת שֶׁל חָרָשִׁים שְׁמוֹנָה עָשָׂר טֶפַח. וְשֶׁל בַּנָּאִין חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְהַיֶּתֶר עַל מִדּוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ טָהוֹר: \n", + "מִשְׁקוֹלוֹת שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל צַיָּרִין אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִין: \n", + "חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זֶהָבִים. שֶׁל פֶּלֶס. וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב שֶׁאוֹחֵז הַשּׁוֹקֵל בּוֹ וְתוֹלֶה הַמֹּאזְנַיִם מִיָּדוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. קָנֶה שֶׁלָּהּ וְחוּטֶיהָ כָּל שֶׁהֵן. חוּטֵי מֹאזְנַיִם שֶׁל מוֹכְרֵי עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. קָנֶה שֶׁלָּהּ וְחוּטֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִים וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טֶפַח. קְנֵה הַמֹּאזְנַיִם וְחוּטֶיהָ שִׁשָּׁה טְפָחִים. חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל צַמָּרִים וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית טְפָחַיִם. קְנֵה מֹאזְנַיִם וְחוּטֶיהָ תִּשְׁעָה טְפָחִים. וְהַיֶּתֶר עַל הַשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵינָן חִבּוּר: \n", + "הַחֶבֶל שֶׁמְּסָרְגִין הַמִּטּוֹת מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַטֻּמְאָה מִשֶּׁיְּסָרֵג בּוֹ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֶבֶל מִן הַקֶּשֶׁר וּלְפָנִים טָמֵא מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ עַד שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן צְרָכָיו שֶׁל קֶשֶׁר הֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַמִּטָּה. וְחוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַכְּלִי שֶׁאֲפִלּוּ פְּסָקוֹ אֵין הַקֶּשֶׁר נִתָּר: \n", + "חֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה שֶׁהִיא טְמֵאָה עַד סוֹף אַרְבָּעָה טְפָחִים הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ מִצָּרְכֵי הַמִּטָּה לְפִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם. מִתְּחִלַּת חֲמִשָּׁה וְעַד סוֹף עֲשָׂרָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁתּוֹלִין בּוֹ אֶת הַמִּטּוֹת. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶתֶר עַל צֹרֶךְ הַמִּטָּה: \n", + "אַבְנֵט שֶׁל אָרִיג שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתוֹ עַל הַמִּטָּה כְּדֵי לְקַבֵּץ אֵיבָרֶיהָ וְהוּא הַנִּקְרָא מִזְרָן שֶׁמִּקְצָתוֹ יוֹצְאָה מִן הַמִּטָּה עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי הוּא מִצָּרְכֵי הַמִּטָּה. יֶתֶר עַל כֵּן אֵינוֹ מִצָּרְכֵי הַמִּטָּה. וּמִזְרָן שֶׁבָּלָה אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה טְפָחִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חֶבֶק לַחֲמוֹר הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וּמִזְרָן יוֹצֵא מִמֶּנָּה עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי הוּא אַב טֻמְאָה כַּמִּטָּה עַצְמָהּ וְהַכּל מִדְרָס. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ הֲרֵי הוּא כְּמַגַּע מִדְרָס. דָּרַס הַזָּב עַל הַמִּזְרָן הַיּוֹצֵא מֵעֲשָׂרָה וּלְפָנִים הֲרֵי הַמִּטָּה כֻּלָּהּ מִדְרָס. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ טְהוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְמִדְרָס. אֲבָל לִשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. כֵּיצַד. מִזְרָן שֶׁהוּא כָּרוּךְ עַל הַמִּטָּה וְהִכְנִיס קְצָתוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ שֶׁנָּגַע שֶׁרֶץ בִּקְצָתוֹ אוֹ שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין עַל מִקְצָתוֹ נִטְמֵאת הַמִּטָּה וַאֲפִלּוּ הָיָה הַקָּצֶה שֶׁנִּטְמָא יוֹצֵא מִן הַמִּטָּה מֵאָה אַמָּה: \n", + "מִטָּה הַטְּמֵאָה מִדְרָס וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן הַכּל טָמֵא מִדְרָס. הִפְרִישׁוֹ הַמִּטָּה מִדְרָס כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּזְרָן מַגַּע מִדְרָס. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה. הִפְרִישׁוֹ הִיא טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּזְרָן טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן הַכּל טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. הִפְרִישׁוֹ הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְהַמִּזְרָן טָהוֹר: \n", + "מִטָּה שֶׁכָּרַךְ עָלֶיהָ מִזְרָן וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת הַכּל טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשׁוּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. נָגַע בָּהּ שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב. פֵּרְשׁוּ טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב: \n", + "כֶּרַע שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וְחִבְּרָהּ לְמִטָּה הַמִּטָּה כֻּלָּהּ מִדְרָס. פֵּרְשָׁה הַכֶּרַע טְמֵאָה מִדְרָס כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּטָּה מַגַּע מִדְרָס. וְכֵן אִם הָיְתָה הַכֶּרַע טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְחִבְּרָהּ לְמִטָּה הַמִּטָּה כֻּלָּהּ טְמֵאָה שִׁבְעָה כְּאִלּוּ נָגַע הַמֵּת בְּכֶרַע שֶׁלָּהּ. וְאִם הִזָּה עַל הַמִּטָּה טִהֲרָה וְהַכֶּרַע בִּכְלָלָהּ. וְאִם פֵּרְשָׁה קֹדֶם הַזָּיָה הַכֶּרַע טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב. הָיָה הַכֶּרַע טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה הַכּל טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. פֵּרְשָׁה הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְהַמִּטָּה טְהוֹרָה שֶׁאֵין הַטָּמֵא טֻמְאַת עֶרֶב מִן הַמֵּת מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הַדִּין בְּשֵׁן שֶׁל מַעְדֵּר שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְאַחַר כָּךְ חִבְּרוֹ לַמַּעְדֵּר: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר הַבֶּגֶד לְהִתְטַמֵּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִדְרָס. וְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מְכֻוָּנוֹת עִם הַמֶּלֶל לְטֻמְאַת הַמֵּת אוֹ לִשְׁאָר טֻמְאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבִגְדֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אֲבָל בְּגָדִים שֶׁל שְׁאָר מִינִין אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בָּהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"אוֹ בֶגֶד\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְרַבּוֹת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כִּשְׁאָר בְּגָדִים לַטֻּמְאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּקְרָעִים מִן הַבְּגָדִים. אֲבָל הָאוֹרֵג בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס שֶׁאֵין מְקַבֵּל אוֹתָהּ אֶלָּא הָרָאוּי לְמִדְרָס: \n", + "הַבְּגָדִים הֶעָבִים בְּיוֹתֵר כְּגוֹן הַלְּבָדִין וְהַנִּמְטִין הַקָּשִׁין. אוֹ הַבְּגָדִים הָרַכִּין בְּיוֹתֵר כְּגוֹן בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהַבָּשָׂר נִרְאֶה מִתַּחְתָּן. אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּקֶּרַע שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בֵּין לְמִדְרָס בֵּין לִשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "כָּל הַקְּלִיעוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה בִּבְגָדִים. אֶחָד הַקּוֹלֵעַ חוּטִים וַעֲשָׂאָן פִּיף אוֹ הָאוֹרְגָן וַעֲשָׂאָן אַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. חוּץ מִקְּלִיעָה שֶׁעוֹשִׂין הַצַּמָּרִים לִקְשֹׁר בָּהּ הַצֶּמֶר שֶׁהִיא טְהוֹרָה. הַקֶּלַע שֶׁבֵּית קִבּוּל אֶבֶן שֶׁבָּהּ אָרוּג אוֹ עוֹר מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. נִפְסַק בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ טְהוֹרָה. נִפְסַק [בֵּית] הַפָּקִיעַ שֶׁלָּהּ בִּלְבַד עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ. הַמִּכְמוֹרוֹת וְהָרְשָׁתוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהַחֵרֶם מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי זוּטוֹ. מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵי אוֹתָהּ הַשְּׂבָכָה דַּקִּין בְּיוֹתֵר וַהֲרֵי הִיא כְּבֶגֶד. הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם טָהוֹר. מִן זוּטוֹ מִתְטַמֵּא: \n", + "עָשָׂה חָלוּק מִן הַמְּשַׁמֶּרֶת אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "מְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן שֶׁבָּלְתָה אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלָאכָה רִאשׁוֹנָה טְמֵאָה. וְאִם לָאו טְהוֹרָה: \n", + "מִטְפְּחוֹת סְפָרִים הַמְצֻיָּרוֹת אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מְשַׁמְּשִׁין אָדָם שֶׁהֲרֵי צִיּוּרָן מֵעִיד עֲלֵיהֶן שֶׁבִּשְׁבִיל סֵפֶר נַעֲשׂוּ. וְשֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת מִתְטַמְּאוֹת בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשָׂה מְלַאכְתֵּנוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב: \n", + "כֶּסֶת הַסַּבָּלִים שֶׁמַּנִּיחִין עַל כִּתְפֵיהֶן מִפְּנֵי הַמּוֹט מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס: \n", + "בֶּגֶד שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו לְצוּרוֹת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. בִּטֵּל מַחְשַׁבְתּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעָשָׂה מִטְפָּחוֹת לְחַפּוֹת בָּהֶן כְּתָלִים אוֹ עַמּוּדִים אֵינָם מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה: \n", + "חָלוּק הֶעָשׂוּי כִּסְבָכָה כְּדֵי לְשַׂחֵק בּוֹ שׁוֹתֵי שֵׁכָר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כִּפָּה שֶׁנְּתָנוֹ עַל הַסֵּפֶר טָהוֹר מִלְּקַבֵּל טֻמְאַת מִדְרָס. אֲבָל מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית בֵּין עַל הָעוֹר בֵּין עַל הַבֶּגֶד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שִׁעוּר טְהוֹרִין. עָשָׂה עֲלֵיהֶן מְלוּגְמָא עַל הַבֶּגֶד אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נִתְלַכְלֵךְ וְאֵינוֹ רָאוּי. וְעַל הָעוֹר מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְקַנֵּחַ וְרָאוּי לְמִשְׁכָּב: \n", + "מֵאֵימָתַי יְקַבֵּל הַבֶּגֶד טֻמְאָה מִשֶּׁיֶּאֱרֹג בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. וְכָל הַכֵּלִים הַנֶּאֱרָגִין בְּמַחַט כְּגוֹן הַכִּיס וְאַנְפְּלִיָא אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן: \n", + "כָּל הַכֵּלִים הַנַּעֲשִׂין עַל גַּבֵּי מַחַט כְּגוֹן מְצוּדָה כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מְלַאכְתָּן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "סְבָכָה שֶׁמַּנִּיחוֹת הַבָּנוֹת בְּרָאשֵׁיהֶן אִם הִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ מִפִּיהָ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּגָּמֵר קַרְקָעִיתָהּ. וְאִם הִתְחִילָה מִקַּרְקָעִיתָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ. וּשְׁבִיסָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְחוּטֶיהָ חִבּוּר לָהּ לְטַמֵּא וּלְהִתְטַמֵּא: \n", + "סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת רֹב שְׂעַר הָרֹאשׁ טְהוֹרָה: \n", + "חָלוּק שֶׁל בֶּגֶד אוֹ שֶׁל לֶבֶד אוֹ שֶׁל נְיָר מֵאֵימָתַי הוּא גְּמַר מְלַאכְתּוֹ מִשֶּׁיִּפְתַּח אֶת פִּיו. הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטֹן לְפִי קָטְנוֹ. וְאִם נִטְמָא הֶחָלוּק מֵאֵימָתַי הוּא טָהֳרָתוֹ מִשֶּׁיִּבְלֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ מִלְּמַעְלָה עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ רֻבּוֹ מִלְּמַטָּה טָהוֹר. וְאִם נִקְרָע מִבֵּית פִּיו טָהוֹר: \n", + "הָעוֹשֶׂה חֲגוֹר מִצַּוָּאר שֶׁל בֶּגֶד וּמִצִּדּוֹ שֶׁל סָדִין אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְלל שִׂפְתוֹתָיו. עֲשָׂאָהוּ מֵאֶמְצַע הַבֶּגֶד וּמֵאֶמְצַע הַסָּדִין אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְלל מִצַּד הַשֵּׁנִי: \n", + "חֲגוֹר שֶׁבָּלוּ צְדָדָיו וְאֶמְצָעִיתוֹ קַיֶּמֶת טָמֵא: \n", + "שָׂפָה שֶׁפֵּרְשָׁה מִן הַבֶּגֶד וְהִתְקִינָהּ לַחֲגֹר בָּהּ אֶת מָתְנָיו מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּאַבְנֵט: \n", + "טַלִּית שֶׁל עָנִי שֶׁבָּלְתָה אִם הָיוּ רֹב שִׂפְתוֹתֶיהָ קַיָּמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בָּרִיא הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. אֵין שִׂפְתוֹתֶיהָ קַיָּמוֹת אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ חָזָק וּבָרִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן שְׁאָר בִּגְדֵי עֲנִיִּים: \n", + "מַטְלִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. וְאִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן וְהֵכִינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיוּ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל וְאַף עַל פִּי שֶׁהֱכִינוֹ: \n", + "פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהִתְקִינוֹ לִפְקֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וּלְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה וּלְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵיחַיִם וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. אִם הִשְׁלִיכוֹ בָּאַשְׁפָּה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. תְּלָאוֹ בְּמָגוֹד אוֹ הִנִּיחוֹ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִנִּיחוֹ בְּתוֹךְ בְּגָדָיו וַעֲדַיִן הוּא חָשׁוּב אֶצְלוֹ וּמְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס. שֶׁהֲרֵי הוּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים: \n", + "שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בָּאַשְׁפָּה אִם הָיָה בָּרִיא כְּדֵי לִצְרוֹר בּוֹ רֹבַע הַקַּב מֶלַח גַּס וְלֹא יִקָּרַע הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאִם לָאו אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. אֲבָל אִם הָיָה בַּבַּיִת אִם הָיָה בָּרִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִצְרֹר בּוֹ מֶלַח אוֹ שֶׁהָיָה צוֹרֵר בּוֹ מֶלַח וְלֹא הָיָה בָּרִיא הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס: \n", + "שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע וְלֹא הֻבְדְּלוּ הַקְּרָעִים אִם נוֹתְנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּכְשֶׁיֵּשֵׁב עָלָיו יִגַּע בְּשָׂרוֹ בַּכִּסֵּא הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס: \n", + "שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּמְחָה מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ קֶשֶׁר אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: \n", + "שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפָּה טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ וְהַחְזָרָתָהּ מְטַמֵּאתָהּ חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה שֶׁאֲפִילוּ הָיְתָה עַל הָאַשְׁפָּה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה: \n", + "שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנְּתָנָהּ בְּכַדּוּר אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ טְהוֹרָה. אֲבָל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁנְּתָנוֹ בְּכַדּוּר הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. עָשָׂהוּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי הַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה: \n" + ], + [ + "הַמַּפָּץ הוּא הַמַּחְצֶלֶת שֶׁאוֹרְגִין אוֹתָהּ מִן הַחֲבָלִים וּמִן הַסּוּף וּמִן הַגֹּמֶא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין הַמַּפָּץ בִּכְלַל כֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאַף עַל פִּי כֵן מִתְטַמֵּא הוּא בְּמִדְרָס דִּין תּוֹרָה שֶׁהֲרֵי רִבָּה הַכָּתוּב (ויקרא טו ד) \"כָּל הַמִּשְׁכָּב\" וְזֶה רָאוּי לְמִשְׁכָּב וְעָשׂוּי לוֹ. וְכֵן מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵיהֶן כְּכָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁכָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַבֶּגֶד מִתְטַמֵּא בְּשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וּבִשְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִדְרָס: \n", + "הַשַּׂק שִׁעוּרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים. הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה. הַמַּפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה בֵּין לְמִדְרָס בֵּין לִשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וּפָחוֹת מִן הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ טְהוֹרִין מִכְּלוּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקֶרַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁנִּקְרַע בְּלֹא כַּוָּנָה. אֲבָל הַקּוֹצֵץ בְּכַוָּנָה וְקִצֵּץ אֲפִלּוּ טֶפַח עַל טֶפַח לְמוֹשָׁב אוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִשְׁכָּב הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. בֵּין שֶׁהָיָה הַטֶּפַח עַל טֶפַח שֶׁקִּצֵּץ אוֹ הַשְּׁלֹשָׁה בֶּגֶד אוֹ שַׂק אוֹ עוֹר אוֹ מַפָּץ. וְכֵן הַמְקַצֵּעַ מֵאֶחָד מֵהֶן לַאֲחִיזָה כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז בּוֹ בְּיָדוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין קוֹצְצֵי תְּאֵנִים שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּכָל שֶׁהוּא. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת טָהוֹר מִכְּלוּם: \n", + "הַמְחַבֵּר שְׁנֵי טְפָחִים מִן הַבֶּגֶד וּמִן הַשַּׂק טֶפַח שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס. אֲבָל אִם חִבֵּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד הֲרֵי זֶה טְמֵא מִדְרָס זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהִשְׁלִים שִׁעוּרוֹ בְּחָמוּר מִמֶּנּוּ טָמֵא מִן הַקַּל טָהוֹר: \n", + "בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה טְהוֹרִין וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיְּקַצְּצֵם וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ כְּמַפָּץ: \n", + "חָלוּק שֶׁל קָטָן אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּשִׁעוּר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְנִמְדָּד כָּפוּל כִּבְרִיָּתוֹ. וְאֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין בְּגָדִים שֶׁמַּלְבִּישִׁין אוֹתָן עַל הָרַגְלַיִם וְעַל הַשּׁוֹקַיִם וְאֶת הָרֹאשׁ וְהַמִּכְנָסַיִם וְהַכּוֹבַע וְהַכִּיס שֶׁל פֻּנְדָּא וּמַטְלִית שֶׁתְּלָאָהּ עַל הַשָּׂפָה אִם פְּשׁוּטָה נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה וְאִם כְּפוּלָה נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה: \n", + "הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה נִטְמָא בְּמִדְרָס וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ מִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ טָהַר מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כִּכְלִי שֶׁנָּגַע בְּמִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד כָּל הַבֶּגֶד טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁנֶּאֱרַג בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְנִטְמָא בְּמֵת וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ טְמֵא מֵת. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ טָהַר מִטְּמֵא מֵת. אֲבָל טְמֵא מַגָּע טְמֵא מֵת. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד הַכּל טָהוֹר. וְלָמָּה יִהְיֶה הַכּל טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּתְמַעֲטָה טְהוֹרָה מִכְּלוּם אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְמַעֲטָה אַף עַל פִּי שֶׁטָּהֲרָה מִן הַמִּדְרָס הֲרֵי הִיא טְמֵאָה בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "מַטְלִית שֶׁהִיא מִדְרָס וּטְלָאָהּ עַל הַקֻּפָּה אוֹ עַל הָעוֹר נַעֲשָׂה הַכּל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הִפְרִישׁ אֶת הַמַּטְלִית הֲרֵי הַקֻּפָּה אוֹ הָעוֹר רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁנָּגְעוּ בַּמִּדְרָס וְהַמַּטְלִית טְהוֹרָה שֶׁכֵּיוָן שֶׁטְּלָאָהּ וְהִפְרִישָׁהּ בָּטְלָה. טְלָאָהּ עַל הַבֶּגֶד אוֹ עַל הַשַּׂק נַעֲשָׂה הַכּל מִדְרָס וַהֲרֵי הַכּל אַב טֻמְאָה. הִפְרִישָׁהּ הֲרֵי הַבֶּגֶד אוֹ הַשַּׂק רִאשׁוֹן שֶׁהֲרֵי נָגַע בַּמִּדְרָס וְהַמַּטְלִית אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה שֶׁאֵינָהּ בְּטֵלָה עַל הָאָרִיג. תָּפַר הַמַּטְלִית עַל הַבֶּגֶד כְּשֶׁטְּלָאָהּ מֵרוּחַ אַחַת אוֹ מִשְּׁתֵי רוּחוֹת כְּמִין גַּאם אֵינוֹ חִבּוּר וְלֹא נַעֲשָׂה הַכּל אָב אֶלָּא מַגַּע מִדְרָס בִּלְבַד. תְּפָרָהּ מִשְּׁתֵי רוּחוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ הֲרֵי הִיא חִבּוּר וְנַעֲשָׂה הַכּל אָב: \n", + "שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְאַחַר כָּךְ נֶחְלַק טָהַר מִן הַמִּדְרָס וְאֵין בִּקְרָעִים אֵלּוּ טֻמְאָה כְּלָל וְהִנָּם כְּשִׁבְרֵי כְּלִי שֶׁנִּטְמָא. אֲבָל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְקָרַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹתוֹ הַקֶּרַע טָהַר מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טְמֵא מַגַּע מִדְרָס שֶׁבְּעֵת פְּרִישָׁתוֹ מִן הַבֶּגֶד הַגָּדוֹל נִטְמָא בְּמַגָּע: \n", + "סָדִין שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְאַחַר כָּךְ עֲשָׂאָהוּ פָּרֹכֶת טָהַר מִן הַמִּדְרָס. וּמֵאֵימָתַי הוּא טָהֳרָתוֹ מִן הַמִּדְרָס מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בּוֹ הַלּוּלָאוֹת שֶׁהוּא נִתְלֶה בָּהֶן כִּשְׁאָר הַפָּרוֹכוֹת: \n", + "טַלִּית שֶׁהִיא מִדְרָס וְהִטְבִּילָהּ וְקֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁהּ הִתְחִיל לִקְרֹעַ מִמֶּנָּה קֶרַע כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע בָּהּ רֻבָּהּ שׁוּב אֵינָהּ חִבּוּר וְטָהֲרָה כֻּלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ כְּדֵי מַעֲפֹרֶת שֶׁלֹּא נִקְרַע שֶׁהֲרֵי הוּא קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּטְבוּלַת יוֹם שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא חָס עָלֶיהָ לְהַטְבִּילָהּ כָּךְ לֹא יָחוּס לִקְרֹעַ אֶת כֻּלָּהּ וּלְפִיכָךְ טָהֲרָה כֻּלָּהּ: \n" + ], + [ + "אֵלוּ עוֹרוֹת מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. עוֹר שֶׁחָשַׁב עָלָיו לִשְׁטִיחָה. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַמִּטּוֹת מִלְּמַעְלָה לִישֹׁן עָלָיו. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַחֲמוֹר תַּחַת הַמַּשּׂאוֹי. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין בָּעֶרֶס תַּחַת הַקָּטָן. וְעוֹר הַכַּר. וְעוֹר הַכֶּסֶת. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת הָאֲכִילָה כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַפֵּרוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו בְּרַגְלוֹ. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן עָלָיו בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵץ. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר הַחַמָּר עָלָיו. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הַסַּבָּל עַל כְּתֵפוֹ בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִין מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹרוֹת הָאֵלּוּ יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן. וְעוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ בְּגָדָיו. וְעוֹר שֶׁעֲשָׂאָהוּ לְנוֹתְנוֹ עַל לִבּוֹ בִּשְׁעַת הַקָּצִיר מִפְּנֵי הַשָּׁרָב. וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין הַכְּסוּת בּוֹ. וְעוֹר הַתָּפוּר בְּתֵבָה שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַבְּגָדִים שֶׁכָּל אֵלּוּ מִתְהַפְּכִין עֲלֵיהֶן וְנִשְׁעָנִין עֲלֵיהֶן: \n", + "כָּל הָעוֹרוֹת הַמִּתְטַמְּאוֹת בְּמִדְרָס אֵינָן מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּשִׁעוּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים עַל חֲמִשָּׁה טְפָחִים. וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. עוֹר שֶׁחוֹגֵר סוֹרֵק הַצֶּמֶר בְּעֵת שֶׁסּוֹרֵק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הַצֶּמֶר הַסָּרוּק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְעוֹר הַתּוֹפֵר שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְכֻלָּן מִתְטַמְּאִין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "עוֹר שֶׁעֲשָׂאוֹ חִפּוּי לְכֵלִים טָהוֹר מִכְּלוּם. עֲשָׂאוֹ חִפּוּי לְמִשְׁקלֶת מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס: \n", + "עוֹר שֶׁעֲשָׂאָהוּ לַעֲקֵבוֹ וּלְפַרְסָתוֹ אִם חוֹפֶה אֶת רֹב הָרֶגֶל מִתְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "מִנְעָל שֶׁעַל הָאִמּוּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לְבָשׁוֹ אָדָם הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ: \n", + "כָּל עוֹר הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאֵינוֹ חָסֵר מְלָאכָה הַמַּחְשָׁבָה מְטַמֵּאתוֹ וְאִם חִשֵּׁב עָלָיו לִהְיוֹת עוֹר שֻׁלְחָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְאִם חָסֵר מְלָאכָה אֵין הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. חוּץ מִן הָעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ הַמֶּרְכָּב מִפְּנֵי הָאָבָק שֶׁהַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל עוֹרוֹת הָעַבְּדָן שֶׁסְּתָמָן לִמְכִירָה אֵין הַמַּחְשָׁבָה מְטַמֵּאתָן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֵׂה וִיכִינֵם לְמִדְרָס: \n", + "אֵין אָדָם מְטַמֵּא בְּמִדְרַס מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו כא) \"וְהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּבוֹ\". גָּזַל מִשְׁכָּב וְדָרַס עָלָיו בְּלֹא נְגִיעָה טָהוֹר וְאִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים טָמֵא. גָּנַב מִשְׁכָּב וְיָשַׁב עָלָיו טָמֵא שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים מִי גְּנָבוֹ וְאִם נוֹדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים טָהוֹר. לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחִשֵּׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת לוֹ וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס אֲבָל הַגַּזְלָן אֵין מַחְשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים: \n", + "עוֹר שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְהִתְחִיל לְקָרְעוֹ רְצוּעוֹת הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים: \n", + "כָּל כְּלִי עוֹר שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרַס הַזָּב וְשִׁנָּהוּ לִכְלִי אַחֵר אִם שִׁנָּהוּ מִפָּשׁוּט לְפָשׁוּט הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. שִׁנָּהוּ מִפָּשׁוּט לִמְקַבֵּל וּמִמְּקַבֵּל לְפָשׁוּט טָהוֹר. וּבְבֶגֶד הַכּל טָמֵא. כֵּיצַד. חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ שָׁטִיחַ וְשָׁטִיחַ שֶׁעֲשָׂאָהּ חֵמֶת טָהוֹר אֲבָל חֵמֶת שֶׁנִּטְמְאָה מִדְרָס וַעֲשָׂאָהּ תּוּרְמִיל אוֹ תּוּרְמִיל שֶׁעֲשָׂאָהוּ חֵמֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ: \n", + "כַּר שֶׁל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וַעֲשָׂאָהוּ סָדִין אוֹ סָדִין שֶׁעֲשָׂאָהוּ כַּר אוֹ כֶּסֶת. בֶּגֶד שֶׁעֲשָׂאָהוּ מִטְפַּחַת אוֹ מִטְפַּחַת שֶׁעֲשָׂאָהוּ כֶּסֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ: \n", + "כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה וּלְמִשְׁכָּב כְּאֶחָד כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצּוּפִין אִם נִפְחֲתוּ אַף עַל פִּי שֶׁטָּהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעֲדַיִן הֵן רְאוּיִין לְמִדְרָס. אֲבָל כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד כְּגוֹן הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמִיל אִם הָיוּ גְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן הוֹאִיל וְיוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי גָּדְלָן הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כָּל זְמַן שֶׁהֵן שְׁלֵמִין נִפְחֲתוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן אֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד הוֹאִיל וּבָטְלוּ מִלְּקַבֵּל טָהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא לֹא בְּמִדְרָס וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס הַחֵמֶת שִׁבְעָה קַבִּין וְהַיַּלְקוּט חֲמִשָּׁה וְהַקְּלַסְתֵּר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה אַרְבָּעָה וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם סְאָה. פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵינָן רְאוּיִין לְמִדְרָס וְאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן. נִפְחֲתוּ וְצָרַר מְקוֹם הַפְּחָת הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וּכְאִלּוּ לֹא קָשַׁר מְקוֹם הַפְּחָת. וְכָל הַחֲמָתוֹת שֶׁנִּפְחֲתוּ וּצְרָרָן טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכָּן תָּמִיד לְצָרְרָן. וְחֵמֶת חֲלִילִין אֵין מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס: \n" + ], + [ + "כָּל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הָעֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה אוֹ לִרְכִיבָה מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: ", + "הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת וְכִסֵּא שֶׁל כַּלָּה וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁכּוֹבֵס עָלָיו אֶת הַכֵּלִים וְכִסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס: ", + "כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁעוֹשִׂין בְּבֵית הַכִּסֵּא וְהָעוֹר נָתוּן עָלָיו הֲרֵי הוּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ עוֹר הַמְחֻפֶּה עַל הַבַּרְזֶל הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְהַבַּרְזֶל מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲבָל לֹא בְּמִדְרָס: ", + "טְרַסְקָל שֶׁל גֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַמְחֻפֶּה בְּעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ הָעוֹר מֵעָלָיו הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס אֲבָל הַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁבְרֵי כֵּלִים: ", + "סַפְסָלִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשְּׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. הָיְתָה אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל שַׁיִשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "נְסָרִים שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשִּׁגְמָן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהַלְּכוּ הַמַּיִם תַּחְתֵּיהֶן: ", + "הַכַּלְכָּלָה וְהַסַּל שֶׁמִּלְּאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין אַף עַל פִּי שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאַת מִדְרָס שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִישִׁיבָה. וְאִם סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִּמְשִׁיחָה עַל פִּיהֶן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס: ", + "קוֹרַת בֵּית הַבַּד שֶׁעָשָׂה רֹאשָׁהּ הָאֶחָד כִּסֵּא אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. אֲבָל אִם קָבַע אֶת הַכִּסֵּא בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד הַכִּסֵּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאִם דָּרַס הַזָּב עַל הַקּוֹרָה לֹא נִטְמָא הַכִּסֵּא. וְכֵן אִם קָבַע הַכִּסֵּא בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה אוֹ עָשָׂה רֹאשׁ הַקּוֹרָה הַגְּדוֹלָה כִּסֵּא אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם הַכִּסֵּא בִּלְבַד וּשְׁאָר הַקּוֹרָה טָהוֹר. וְכֵן הַדִּין בְּכִסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַּעֲרֵבָה שֶׁהוּא טָהוֹר: ", + "קְצָת הַקּוֹרָה שֶׁמְּתַקֵּן הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן לֵישֵׁב עָלָיו הֲרֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וּמְקוֹם יְשִׁיבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַקָּרוֹן טָהוֹר שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא יְשִׁיבַת צַעַר: ", + "רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן הָאֻמָּנִין וְשָׁפִין אֶת הָאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין. וְכֵן כֹּפֶת שֶׁל תְּמָרָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלָיו אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ טֶפַח טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה כְּלִי. וְכֵן בּוּל שֶׁל עֵץ אַף עַל פִּי שֶׁסֵּרְקוֹ וְכִרְכְּמוֹ וַעֲשָׂאָהוּ פָּנִים לְשָׁעַר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ כְּלִי וְלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ: ", + "רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת הַחֲקוּקִין אִם חֲקָקָן לְדַעַת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. מְצָאָן חֲקוּקִין אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא וְאִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ אָדָם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא בְּמַחְשָׁבָה שֶׁאֵין לְךָ מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא מַחֲשֶׁבֶת בְּעָלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דֵּעָה: ", + "הָעוֹשֶׂה כִּפָּה מִן הַשְּׂאוֹר וְיִבְּשָׁהּ וְיִחֲדָהּ לִישִׁיבָה הֲרֵי בְּטֵלָה מִתּוֹרַת אֹכֶל וּמִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי מְשַׁמֶּשֶׁת תַּשְׁמִישֵׁי הָעֵץ: ", + "מַחְצֶלֶת הַקַּשׁ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וְשֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵלֶף טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס. וּשְׁאָר הַמַּחְצְלָאוֹת אִם עֲשָׁאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עֲשָׂאָהּ לְסִכּוּךְ טְהוֹרָה. עֲשָׂאָהּ סְתָם גְּדוֹלָה סְתָמָהּ לְסִכּוּךְ קְטַנָּה סְתָמָהּ לִשְׁכִיבָה: ", + "מַחְצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס שֶׁעֲדַיִן רְאוּיָה לִשְׁכִיבָה. עֲשָׂאָהּ כְּמִין כִּי טְהוֹרָה. עָשָׂה לָהּ קָנִים לְרָחְבָּהּ אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים טְהוֹרָה. נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. לְאָרְכָּהּ נִשְׁתַּיְּרוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים עֲדַיִן הִיא רְאוּיָה לְמִדְרָס וּמִתְטַמְּאָה. פָּחוֹת מִכָּאן טְהוֹרָה. וְכֵן אִם הִתִּיר רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים טְהוֹרָה. וְאַף טֻמְאַת מִדְרָס לֹא תְּקַבֵּל הַמַּחְצֶלֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ וְתִתְנַקֵּב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵישֵׁב עָלֶיהָ. וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת. פִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ טְמֵאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת: ", + "עֲגָלָה שֶׁל קָטָן מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלֶיהָ: ", + "מַקֵּל שֶׁל זְקֵנִים טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְסַיֵּעַ: ", + "סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִין וְהוּא סַנְדָּל שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁהַסַּיָּד פְּעָמִים מְטַיֵּל בּוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ: ", + "קַב שֶׁל קִטֵּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי בֵּית קִבּוּלוֹ. וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו: ", + "וְאֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב. מִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר. וְטַפִּיטָן שֶׁל סוּס. וְכַר הַגָּמָל. וְאֻכָּף שֶׁל נָאקָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַלּוּחוֹת שֶׁמַּנִּיחִין עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו הַמַּשּׂאוֹי טְהוֹרוֹת וְאִם הָיְתָה רְאוּיָה לְמֶרְכָּב טְמֵאָה: " + ], + [ + "כְּלִי עֵץ הָרָאוּי לְמִדְרָס שֶׁקְּבָעוֹ בְּכֹתֶל בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן. קְבָעוֹ בַּכֹּתֶל וְלֹא בָּנָה עַל גַּבָּיו אוֹ בָּנָה עַל גַּבָּיו וְלֹא קְבָעוֹ עֲדַיִן מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס כְּשֶׁהָיָה. קְבָעוֹ בְּמַסְמְרִים וּבָנָה עָלָיו טָהוֹר. וְכֵן מַפָּץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה אוֹ שֶׁנָּתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה טָהוֹר: \n", + "סַפְסָל שֶׁנִּטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו עֲדַיִן הוּא רָאוּי לְמִדְרָס. נִטַּל הַשֵּׁנִי טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס: \n", + "כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו טָהוֹר וְאִם לֹא הָיוּ חִפּוּיָיו יוֹצְאִים וְנִטְּלוּ עֲדַיִן הוּא רָאוּי לְמִדְרָס שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו: \n", + "כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו וַעֲדַיִן הוּא רָאוּי לִישִׁיבָה מִתְטַמֵּא. נִטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו זֶה בְּצַד זֶה טָהוֹר: \n", + "שִׁדָּה שֶׁנִּטַּל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּהּ טְמֵאָה מִפְּנֵי הַתַּחְתּוֹן שֶׁהוּא רָאוּי לְמִדְרָס. נִטַּל הַתַּחְתּוֹן טְמֵאָה מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן. נִטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן הֲרֵי הַדַּפִּין טְהוֹרִין: \n", + "תֵּבָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִצִּדָּהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה אַף לִישִׁיבָה וְהַכּל יוֹשְׁבִין עָלֶיהָ. נִפְחֲתָה מִלְּמַעְלָה טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לִישִׁיבָה וּמִתְטַמְּאָה בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁעֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת. נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה טְהוֹרָה מִכָּל טֻמְאוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לֵישֵׁב עָלֶיהָ בְּכִסֵּא מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר מַעֲשֶׂיהָ לְקַבָּלָה וּכְבָר בָּטַל הָעִקָּר. וְהַמְּגוּרוֹת שֶׁלָּהּ מִתְטַמְּאוֹת וְאֵינָן חִבּוּר לָהּ. וְכֵן מַשְׁפֶּלֶת שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיָה לְמִדְרָס הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה מִכְּלוּם מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר מַעֲשֶׂיהָ לְקַבָּלָה וְהוֹאִיל וּבָטַל הָעִקָּר בָּטְלָה הַטְּפֵלָה: \n", + "עֲרֵבָה שֶׁל עֵץ שֶׁמְּגַבְּלִין בָּהּ הַבִּנְיָן אוֹ אֶת הַגְּפָסִים אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס. וְשֶׁלָּשִׁין בָּהּ אֶת הַבָּצֵק שֶׁמְּחַזֶּקֶת מִשְּׁנֵי לוֹגִין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְחֹץ בָּהּ רַגְלוֹ אַחַת מִפְּנֵי הַסֶּדֶק הֲרֵי זוֹ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁסְּתָמָהּ שֶׁכּוֹפְתָהּ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ לְפִי גָּדְלָהּ וְסֶדֶק שֶׁלָּהּ. הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים עַד שֶׁנִּתְפְּחָה וְנִסְתַּם הַסֶּדֶק אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לָלוּשׁ בָּהּ וּתְחִלַּת מַעֲשֶׂיהָ לָלוּשׁ בָּהּ וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת. חָזַר וְהִנִּיחָהּ בַּקַּדִים וְנִפְתַּח הַסֶּדֶק חָזְרָה לְקַבֵּל טֻמְאַת מִדְרָס וּטְהוֹרָה מִשְּׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "עֲרֵבָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יֶתֶר עַל תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים וֶהֱכִינָהּ לִישִׁיבָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה אַף מִטֻּמְאַת מִדְרָס עַד שֶׁיַּקְצִיעַ שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בַּעֲרֵבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְחֲתָה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה. עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לִבְהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכֹּתֶל טְמֵאָה בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ אַחַר שֶׁנִּטְמֵאת וְעָשָׂה לָהּ אֲרֻכּוֹת חֲדָשׁוֹת וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים וְנִשְׁבְּרוּ הַחֲדָשׁוֹת עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַיְשָׁנוֹת טְהוֹרָה שֶׁהַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְשָׁנוֹת: \n", + "מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ שֶׁעֲדַיִן צוּרַת הַמִּטָּה עוֹמֶדֶת. נִטְּלָה אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם טְהוֹרָה: \n", + "קִצֵּץ שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל מִטָּה בַּאֲלַכְסוֹן אוֹ שֶׁקִּצֵּץ שְׁתֵּי כְּרָעַיִם טֶפַח עַל טֶפַח בַּאֲלַכְסוֹן אוֹ שֶׁמִּעֲטָן פָּחוֹת מִטֶּפַח הֲרֵי זוֹ נִשְׁבְּרָה וּטְהוֹרָה. נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וְתִקְּנָהּ עֲדַיִן הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. נִשְׁבְּרָה הָאֲרֻכָּה הַשְּׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרָה: \n", + "מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס אוֹ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת וְנִגְנַב חֶצְיָהּ אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ אוֹ שֶׁחִלְּקוּהָ אַחִין אוֹ שֻׁתָּפִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי זֶה כִּכְלִי שֶׁנִּשְׁבַּר. הֶחְזִירוּהָ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁעָשָׂה כְּלִי אֶחָד מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים שֶׁנִּטְמָא שֶׁהוּא טָהוֹר וּמְקַבֵּל טֻמְאָה לְהַבָּא: \n", + "מִטָּה שֶׁנִּפְרְקוּ אֵיבָרֶיהָ אִם נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם אוֹ קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לְסָמְכָן בַּכֹּתֶל וְלִישֹׁן עֲלֵיהֶן: \n", + "מִטָּה שֶׁנִּטְמֵאת כֻּלָּהּ אִם הִטְבִּילָהּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים טְהוֹרָה: \n", + "הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ הַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִים שֶׁלָּהּ טָהוֹר: \n" + ], + [ + "שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת הֵן. תֵּבָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִצִּדָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס. מִלְּמַעְלָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בְּמִדָּה טְהוֹרָה מִכְּלוּם: \n", + "שָׁלֹשׁ עֲרֵבוֹת הֵן. עֲרֵבָה מִשְּׁנֵי לוֹגִין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה טְמֵאָה מִדְרָס. שְׁלֵמָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בְּמִדָּה טְהוֹרָה מִכְּלוּם: \n", + "שָׁלֹשׁ עֲגָלוֹת הֵן. הָעֲשׂוּיָה כְּקָתֵדְרָה טְמֵאָה מִדְרָס. כְּמִטָּה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁל אֲבָנִים טְהוֹרָה מִכְּלוּם: \n", + "שְׁלֹשָׁה תְּרִיסִין הֵן. תְּרִיס הַכָּפוּף טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ בְּקֻמְפּוֹן טָמֵא טְמֵא מֵת. וְדִיצַת הָעַרְבִיִּים טְהוֹרָה מִכְּלוּם. לְפִי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְצוּרָה בִּלְבַד וְאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם וְכָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כָּל עִקֵּר: \n", + "שְׁלֹשָׁה תַּרְבּוּסִין שֶׁל עוֹר הֵן. שֶׁל סְפָרִים טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁאוֹכְלִין עָלָיו טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁשּׁוֹטְחִים עָלָיו אֶת הַזֵּיתִים טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שְׁלֹשָׁה בְּסִיסָאוֹת הֵן. שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְשֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹפְרִים טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל שֻׁלְחָן טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל מִגְדָּל טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁהוּא מִקְצָת מִגְדָּל וְצוּרָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו: \n", + "שָׁלֹשׁ מִטּוֹת הֵן. הָעֲשׂוּיָה לִשְׁכִיבָה טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל זַגָּגִים שֶּׁנּוֹתְנִין בָּהּ כְּלֵי זְכוּכִית טְמֵאָה טֻמְאַת מֵת. וְשֶׁל סָרָגִין שֶׁמְּסָרְגִין עָלֶיהָ אֶת הַסְּבָכוֹת טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ מִשְׁפָּלוֹת הֵן. שֶׁל זֶבֶל טְמֵאָה מִדְרָס. שֶׁל תֶּבֶן טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְּמַלִּים טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁהַחֲבָלִים שֶׁלּוֹ קָשִׁים בְּיוֹתֵר וְעָבִים וְאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל תֶּבֶן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלֵי אֶלָּא חֲבָלִים בִּלְבַד: \n", + "שְׁלֹשָׁה מַפָּצִין הֵן. הֶעָשׂוּי לִישִׁיבָה טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁל צַבָּעִים שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַכֵּלִים טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל גִּתּוֹת שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו עֲנָבִים וּמְחַפִּין בּוֹ טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ חֲמָתוֹת הֵן וּשְׁלֹשָׁה תּוּרְמְלִין הֵן. הַמְקַבְּלִין כְּשִׁעוּר טְמֵאִין מִדְרָס. וְכַמָּה שִׁעוּרָן הַחֵמֶת אַרְבָּעָה קַבִּין וְהַתּוּרְמִיל חֲמִשָּׁה. וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּשִׁעוּר טְמֵאִים טְמֵא מֵת. וְשֶׁל עוֹרוֹת הַדָּג טָהוֹר מִכְּלוּם: \n", + "שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן. הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ טְמֵא מִדְרָס. וְהֶעָשׂוּי לְתַכְרִיךְ כֵּלִים טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִין טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי: \n", + "שְׁלֹשָׁה סְדִינִין הֵן. הֶעָשׂוּי לִשְׁכִיבָה טָמֵא מִדְרָס. וְהֶעָשׂוּי לְפָרֹכֶת טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל צוּרוֹת שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְלַמֵּד מִמֶּנּוּ הָרוֹקֵם טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ מִטְפָּחוֹת הֵן. שֶׁל יָדַיִם טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל סְפָרִים טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁל תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וְשֶׁל נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָן מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "עוֹר הֶעָשׂוּי כְּמוֹ יָד שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ הַיָּד וְהָאֶצְבָּעוֹת מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוּא הַנִּקְרָא פְּרַקְלִינִין. וּשְׁלֹשָׁה פְּרַקְלִינִין הֵן. שֶׁל צַיָּדֵי חַיָּה וְעוֹף טָמֵא מִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו. וְשֶׁל חֲגָבִים טָמֵא טְמֵא מֵת שֶּׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַחֲגָבִים. וְשֶׁל קַיָיצִים שֶׁבּוֹ מְקַיְּצִין פֵּרוֹת טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ סְבָכוֹת הֵן. שֶׁל יַלְדָּה טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל זְקֵנָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁעוֹשִׂין לְשַׂחֵק בָּהּ לְשׁוֹתֵי שֵׁכָר טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שְׁלֹשָׁה סַנְדָּלִין הֵן. שֶׁל אָדָם טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל מַתָּכוֹת שֶׁל בְּהֵמָה טָמֵא טְמֵא מֵת. שֶׁל שַׁעַם וְשֶׁל צְפִירָה טְהוֹרָה מִכְּלוּם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב אוֹ שֶׁהוּא רָאוּי וְלֹא נַעֲשָׂה [לְכָךְ] אֶלָּא לִמְלָאכָה אַחֶרֶת הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס. נַעֲשָׂה לִמְלָאכָה אַחֶרֶת וּמְשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ אֶת הַיְשִׁיבָה כְּגוֹן הַטַּלִּית וְהָרְדִיד מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְכָל הַמִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִתְטַמֵּא בְּמֵת וְיֵשׁ מִתְטַמֵּא בְּמֵת וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל הַמִּתְטַמֵּא בְּמֵת מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין אָבוֹת שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם וּמִתְטַמְּאִין בְּמַשְׁקִין: \n", + "שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הֵן. מְהוּהָה שֶׁטְּלָאָהּ עַל הַבְּרִיאָה הוֹלְכִין אַחַר הַבְּרִיאָה. קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה. הָיוּ שָׁווֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית. כֵּיצַד הוֹלְכִין אַחֲרֶיהָ. שֶׁאִם נִקְּבָה בְּמוֹצִיא רִמּוֹן שְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת: \n", + "שְׁלֹשָׁה פִּנְקָסוֹת הֵן. הָאַפִּיפְיוֹרִין שֶׁמַּנִּיחִין עָלָיו הַסְּפָרִים טְמֵא מִדְרָס. וְשֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה טָמֵא טְמֵא מֵת. חִלְּקָהּ טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי וְאֵינוֹ רָאוּי לְמִדְרָס: \n" + ], + [ + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית קִבּוּל שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכָן לִתְרוּמָה וְלֹא אָגְנֵיהֶן וְלֹא אָזְנֵיהֶן וְלֹא מְקוֹם אֶצְבַּע הַשּׁוֹקֵעַ בִּשְׂפַת הַכְּלִי. נִטְמָא תּוֹךְ הַכְּלִי נִטְמְאוּ כֻּלָּן. נָפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין עַל כַּנֵּי הַכֵּלִים אוֹ עַל אָגְנֵיהֶן אוֹ עַל אָזְנֵיהֶן אוֹ עַל יְדוֹת הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִין הֲרֵי זֶה מְנַגְּבָן וְהֵן טְהוֹרִין וַאֲפִלּוּ אֲחוֹרֵי הַכְּלִי כֻּלּוֹ לֹא נִטְמְאוּ: \n", + "אֶחָד כְּלֵי הַשַּׂק כְּגוֹן הַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצּוּפִין. אוֹ כְּלֵי הָעוֹר כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת. וְאֶחָד כְּלֵי עֵץ אֲפִלּוּ קֻפּוֹת וּמִשְׁפָּלוֹת אִם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכָן: \n", + "פְּשׁוּטֵי כְּלֵי שֶׁטֶף שֶׁאֵין רְאוּיִין לְמִדְרָס כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן וְטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ דֹּפֶן הוֹאִיל וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה אִם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכָן. אֲבָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי שֶׁטֶף הָרְאוּיִים לְמִדְרָס כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהָעוֹר שֶׁיְּשֵׁנִים עָלָיו וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ אֶלָּא בֵּין שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בָּהֶן מִתּוֹכָן אוֹ מֵאֲחוֹרֵיהֶן נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ. וְכֵן מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן וְזוֹמָא לִיסְטְרוֹת וּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ אֶלָּא אִם נָפַל מַשְׁקִין עַל מִקְצָתָן נִטְמְאוּ כֻּלָּן כְּמוֹ הַבְּגָדִים: \n", + "הַמַּרְדֵּעַ וְהַמַּלְמָד יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ. כֵּיצַד. נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַחַרְחוּר לֹא נִטְמָא מִן הָעֵץ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר אֶלָּא שִׁבְעָה טְפָחִים בִּלְבַד וּשְׁאָר הָעֵץ טָהוֹר. וְכֵן אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַדָּרְבָן לֹא נִטְמָא אֶלָּא אַרְבָּעָה טְפָחִים הַסְּמוּכִין לַדָּרְבָן. נָפְלוּ חוּץ לְשִׁבְעָה וְחוּץ לְאַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרָיו וְלֹא נִטְמְאוּ אֶלָּא מִמְּקוֹם מַגָּעוֹ וְלַחוּץ: \n", + "כִּיס שֶׁבְּתוֹךְ כִּיס שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה הַחִיצוֹן עוֹדֵף וְנִטְמָא הַפְּנִימִי. נִטְמָא הַחִיצוֹן נִטְמָא הַחִיצוֹן לֹא נִטְמָא הַפְּנִימִי וּבְשֶׁרֶץ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶם לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ: \n", + "הַחוֹקֵק רֹבַע וַחֲצִי רֹבַע בְּעֵץ אֶחָד וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא הַשֵּׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֵץ אֶחָד. כֵּיצַד. נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ הָרֹבַע הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִין וַחֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִין. נָגְעוּ בַּחֲצִי הָרֹבַע מִתּוֹכוֹ חֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִים הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִין. וּכְשֶׁהוּא מַטְבִּיל מַטְבִּיל אֶת הַכּל. נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הָרֹבַע אוֹ אֲחוֹרֵי חֲצִי הָרֹבַע בְּמַשְׁקִין הֲרֵי אֲחוֹרֵי הַכְּלִי טָמֵא שֶׁאֵין חוֹלְקִין אֶת הָאֲחוֹרַיִם: \n", + "קוּמְקוּמוֹס שֶׁהָיוּ אֲחוֹרָיו טְמֵאִין וְהָיָה מַרְתִּיחַ אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יָצְאוּ מַשְׁקִין מִתּוֹכוֹ וְנָגְעוּ בַּאֲחוֹרָיו וְחָזְרוּ לְתוֹכוֹ אֶלָּא הֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִין לִתְרוּמָה: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ba820c0f70a68e4d1af8619403392783cfc5234c --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json @@ -0,0 +1,492 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Vessels", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D", + "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "text": [ + [ + "שבעה מיני כלים הן שמקבלין טומאה מן התורה ואלו הן:הבגדים והשקין וכלי עור וכלי עצם וכלי מתכות וכלי עץ וכלי חרש הרי הוא אומר מכל כלי עץ או בגד או עור או שק ובכלי מתכות נאמר אך את הזהב ואת הכסף ובכלי חרש נשאר וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו:", + "מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה וכל מעשה עזים לרבות כלים העשויין מן הקרניים ומן הטלפיים ומן העצמות של עזים והוא הדין לשאר מיני בהמה וחיה אבל כלים העשויין מעצמות העוף אינן מקבלין טומאה חוץ מכלים העשוין מכנף העזניה בלבד וביצת הנעמית המצופה הואיל והן דומין לעצם מקבלין טומאה ככלי עצם וקרוב בעיני שטומאתן מדברי סופרים:", + "כלים העשויין מעצמות חיה שבים ומעורה טהורים כל שבים טהור ואינו מקבל טומאה מן הטומאות ולא טומאת מדרס אף האורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה שנאמר או בגד או עור מפי השמועה למדו מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ חיבר מן הגדל בים עם הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה אם חיברו חיבור עד שמשים את שניהן כאילו הן אחד לטומאה שאם נטמא זה יטמא זה הכל מקבל טומאה:", + "יראה לי שהכלים העשויים מעור העוף אין מקבלין טומאה כמו עצמותיו וא\"ת והרי הוא כשר לכתוב עליו תפילין כעור בהמה וחיה הנה עור הדג אינו מקבל טומאה ולולא זוהמתו שאינה פוסקת היה כשר לתפילין הנה למדת שאף דבר שאינו מקבל טומאה כשר לתפילין אם אין לו זוהמא:", + "כלי זכוכית אינן מקבלין טומאה מדברי תורה וחכמים גזרו עליהן שיקבלו טומאה הואיל ותחלת ברייתן מן החול ככלי חרס הרי הן ככלי חרס ומפני שתוכן נראה כברן לא גזרו עליהן שיטמאו מאוירן אלא עד שתגע הטומאה בהן בין מתוכן בין מגבן ככלי מתכות ולא גזרו טומאה על פשוטיהן אלא על מקבליהן ואין להם טהרה במקוה ואין שורפין עליהן תרומה וקדשים שלא גזרו עליהן אלא לתלות:", + "כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה לעולם טהורין ואין מקבלין טומאה מן הטומאות ולא טומאת מדרס לא מן התורה ולא מדברי סופרים בין פשוטיהן בין מקבליהן:", + "פיל שבלע הוצין והקיאן דרך הרעי העושה מהן כלים הרי הן ספק אם הם ככלי גללים או כלי עץ כשהיו אבל כפיפה שנטמאת ובלעה פיל והקיאה דרך בית הרעי הרי היא בטומאתה:", + "פשוטי כלי חרס כגון מנורה וכסא ושולחן של חרס וכיוצא בהן אין מקבלין טומאה מן הטומאות ולא טומאת מדרס לא מן התורה ולא מדברי סופרים שנאמר אשר יפול מהם אל תוכו יטמא כל שיש לו תוך בכלי חרס מקבל טומאה ושאין לו תוך טהור:", + "כלי מתכות אחד פשוטיהן כגון הסכינים והמספריים או מקבליהן כגון היורות והקומקומוסין הכל מקבלין טומאה שנאמר כל דבר אשר יבוא באש בין מקבל בין פשוט אפילו תיבה או מגדל וכיוצא בהן של מתכת שהן מקבלין ארבעים סאה בלח או יתר מקבלין טומאה שנאמר כל דבר אשר יבא באש:", + "כלי עץ וכלי עור וכלי עצם מקבליהן כגון העריבה והחמת וכיוצא בהן מקבלין טומאה מדברי תורה אבל פשוטיהן כגון הלוחות והכסא והעור שאוכלין עליו וכיוצא בהן אינן מקבלין טומאה אלא מדברי סופרים שנאמר מכל כלי עץ מפי השמועה למדו מה שק שיש לו בית קבול אף כל שיש לו בית קבול וכלי עצם ככלי עץ לכל דבר בד\"א שטומאת פשוטיהן מדברי סופרים בשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס אבל במדרס הזב וחביריו מתטמאין מן התורה שנאמר כל המשכב אשר ישכב כל העשוי למשכב או למרכב כמו שביארנו וכן כלי זכוכית העשוי למשכב מתטמא במדרס מדבריהן:", + "כל שהוא ארוג בין מצמר ופשתים בין מקנבוס או ממשי או משאר דברים הגדלים ביבשה הוא הנקרא בגד לעניין טומאה והלבדים כבגדים לכל דבר:", + "השק הוא חוטי שיער הגדילין כשלשלת או הארוגין כבגדים אחד העשוי מן העזים או מצמר גמלים או מזנב הסוס והפרה וכיוצא בהן ואחד האריג מהן כמו המרצופין או הגדל כמו חבק של חמור וכיוצא בו אבל הטבלים והמשיחות השזורין בין מן השיער בין מצמר ופשתים אינן מקבלין טומאה בפני עצמן:", + "כל הכלים העשויין מן הגומא ומן הערבה ומן הקנים ומכפות תמרים ומן העלים והשריגין וקליפי אילנות ומן החלף כגון הכפיפות והטרסקלין והמחלצות והמפצות הכל בכלל בכלל כלי העץ שהכל גדל מן הארץ כעץ אחד כלי חרס ואחד כלי נתר לכל דבר כל כלי העשוי מהעפר מן העפרות ואחר כך שורפין אותן בכבשן הרי זה כלי חרס והתנור והכיריים והכופח וכיוצא בהן משאר הבניינות שאופין בהן או מבשלין בהן הכל מקבלין טומאה דין תורה וטומאתן וטומאת כלי חרס שוה:" + ], + [ + "העושה כלי קיבול מ\"מ הרי זה מקבל טומאה בכל שהוא מן התורה ואין לכלי קיבול שיעור והוא שיעשה דבר של קיימא שאפשר שיעמוד כיצד העושה כלי מן העור המצה שלא נתעבר כלל או מן הנייר אע\"פ שאין הנייר מקבל טומאה או מקליפת הרימון והאגוז והאלון אפילו חקקום התינוקות למוד בהן את העפר או שהתקינום לכף מאזנים הרי אלו מקבלין טומאה שתינוק חרש שוטה וקטן יש להן מעשה אף על פי שאין להן מחשבה אבל העושה כלים מן הלפת והאתרוג והדלעת היבשים שחקקן למוד בהן וכל כיוצא בהן הרי הן טהורין לפי שא\"א שיעמדו אלא זמן מועט:", + "קנה מאזנים והמחק שיש בהן בית קיבול מתכת והאסל שיש בו בית קיבול מעות וקנה של עץ שיש בו בית קיבול מים ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה או מקום מרגלית ומשחזת של עץ שיש בו בית קיבול שמן ולוח פנקס שיש בו בית קיבול שעוה כל אלו וכיוצא בהן אע\"פ שהן פשוטי כלי עץ הואיל ויש בהן בית קיבול כל שהוא מקבלין טומאה דין תורה ואין טמא מן התורה אלא בית קיבול לבדו שיש בהן והמשמש את בית הקיבול משאר הכלי שבית הקיבול צריך לו אבל היתר על הצורך משאר הכלי הפשוט טהור מן התורה וטמא מדבריהן כמו שביארנו:", + "בית קיבול העשוי למלאותו אינו בית קיבול כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה בית קיבול ותוקעין בו הסדן של ברזל אם של נפחים היא אינה מקבלת טומאה שאף על פי שיש בה בית קיבול לא נעשה אלא למלאותו וכן כל כיוצא בזה ואם היתה של צורפין הרי זו מקבלת טומאה מפני שהן מגביהין את הברזל בכל עת שירצה ומקבצין את שפות הזהב והכסף המתקבצת שם תחת הסדן והרי נעשה לקבלה וכן כל כיוצא בו:", + "הכף החקוק שתחת רגלי המטות והמגדלות וכיוצא בהן אע\"פ שהוא מקבל טהור ואין בו משום כלי קיבול לפי שאינו עשוי לקיבול אלא לסמוך בו בלבד שפופרת הקש מקבלת טומאה ככל כלי העץ שמקבלין טומאה אפילו אינה יכולה לקבל אלא טיפה אחת ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה אינה מקבלת טומאה עד שיוציא את כל הלבן שבתוכה ואם לא נחתכה לקבלה הרי היא כפשוטי כלי עץ אבל שפופרת של פקועות וכיוצא בהן אינן כלים אלא כאוכלין הן חשובין:", + "שפופרת שחתכה ונתן בה את המזוזה ואחר כך נתנה בכותל אפילו נהיה שלא כדרך קבלתה מקבלת טומאה קבעה בכותל אם קבעה כדרך קבלתה הרי זו מקבלת טומאה שלא כדרך קבלתה טהורה נתן השפופרת בכותל ואח\"כ נתן בה המזוזה אם היתה כדרך קבלתה הרי זו מקבלת טומאה שלא כדרך קבלתה טהורה קבעה בכותל אפילו כדרך קבלתה טהורה:", + "כלי שאורגין אותו מן הנסרים או מן השעם כדי שישטחו עליו הבגדים והמוגמר מלמטה כדי שיתבסמו אם היה עשוי ככוורת שאין לו קרקע טהור ואם היה בו בית קבולת כסוי ה\"ז מקבל טומאה:", + "סנדל של בהמה של מתכת טמא ושל שעם טהור שאין זה חשוב מכלי הקבלה:", + "הצורר מרגלית בעור והוציאה ונשאר מקומה עמוק הרי זה מקבל טומאה עד שיפשט שכל כלי קיבול מקבלין בכל שהן והרי מקומן כמו כיס קטן אבל צרור המעות אינו מקבל טומאה שאין עליו צורת כלי:" + ], + [ + "כל כלי עץ העשוי לנחת אפילו אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומאה לא מן התורה ולא מדברי סופרים וכל כלי עץ העשוי להתטלטל מלא וריקן כשק אפילו היה מחזיק מאה סאה ואף על פי שיש לו שוליים הואיל ואינו עשוי לנחת הרי זה מקבל טומאה דין תורה כשאר כלי קיבול וכל כלי עץ שהוא סתם אם היו לו שוליים לישב עליהם על הקרקע כדי שלא יהא נוח להתגלגל והיה מחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש אינו מקבל טומאה כלל לא מן התורה ולא מדברי סופרים מפני שחזקתו שעשוי לנחת ודברים אלו דברי קבלה הן מפי השמועה למדו מה שק שהוא מתטלטל מלא וריקן אף כלי עץ לא יטמא אלא אם כן היה מיטלטל מלא וריקן להוציא כלי עץ העשוי לנחת:", + "הכלים שחזקתן שהן עשויין לנחת כגון שידה תיבה ומגדל וכוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה גדולה וכיוצא באלו אם הן מחזיקין ארבעים סאה אין מקבלין טומאה ואלו הן הכלים של עץ שהן עשויין להתטלטל במלואן דרדור שמניחין אותו על העגלה וקוסטות המלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה שאינה יכולה להלך באמצע הים הגדול והארון כל אחד מחמשת כלי עץ אלו אע\"פ שהן מקבלין יותר מארבעים סאה הרי אלו מקבלין טומאה שלא נעשו מתחלתן אלא להטלטל מלאין ושאר כל כלי עץ אם היו מקבלין ארבעים סאה ויש להם שוליים חזקתן שאינן עשויין להתטלטל במלואן ולפיכך אין מקבלין טומאה וכן כלי עצם וכלי העור המקבלין ארבעים סאה בלח אין מקבלין טומאה אא\"כ נעשו מתחלתן כשהן מלאין:", + "השידה והתיבה והמגדל של זכוכית הבאים במדה טהורין ושאר כלי זכוכית אף ע\"פ שמקבלין ארבעים סאה הרי הן מקבלין טומאה וזה חומר בכלי זכוכית מבכלי עץ:", + "כל כלי שיש בשיבורו אמה על אמה ברום שלש הרי הוא מחזיק ארבעים סאה בלח וכשמודדין את הכלי מודדין אותו מבחוץ אם היה בו אמה על אמה ברום שלש אף ע\"פ שאין תוכו אלא פחות מזה הרי הוא טהור שאין עובי הדפנות ממעט אבל עובי הרגלים ועובי הזר אם היה לו זר אין נמדדין עמו:", + "היה בתוך הכלי תיבה קטנה כגון מוכני שבתוך השידה בזמן שהיא נשמטת אינה נמדדת עמה ואינה חיבור לה ואינה מצלת עמה באהל המת ואם אינה נשמטת נמדדת עמה והרי הן ככלי אחד:", + "היה לכלי כסוי קמור בזמן שהוא קבוע נמדד עמו אינו קבוע אינו נמדד עמו היו בו מגורות מבפנים נמדדת עמו ואם היו מבחוץ אינן נמדדות עמו:", + "כלי עץ שאינו מקבל ארבעים סאה כדרכו אלא אם כן הטהו על צדו או סמכו בדבר אחר הואיל ומקבל ארבעים סאה מכל מקום טהור:", + "השידה והתיבה שניטלה אחת מרגליהן אע\"פ שלא ניקבו אלא הרי הן מקבלין הרי אלו טהורין ועדיין יש להם שוליים וחזקתן שהן לנחת כשהיו:" + ], + [ + "שלש מדות בכלי עץ שאינן עשויין לקבלה כל כלי עץ העשוי לתשמיש אדם בלבד כגון הסולם טהור ואינו מקבל טומאה כלל ולא רבוהו חכמים לטומאה וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים והאדם כגון השלחן והטבלא והמטה וכיוצא בהן מקבלין טומאה ומניין שהן לתשמיש אדם ותשמיש משמשיו שהרי מניח הקערות על השלחן והכוסות על הטבלא והמצעות על המטה וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים בלבד שהרי הוא משמש משמשי אדם אם לא היה משמש את הכלים אלא בשעת מלאכה בלבד הרי זה טהור מכלום כגון מנורה של עץ שמשמשת הנר בשעת הדלקה וכן והוא כלי שמניחין תחת הכלים בשעת מלאכה והדפוסין כולן ואם היה משמש את הכלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה ה\"ז מקבל טומאה כגון כסוי הקפצה וכיוצא בו ותיק הסייף והסכין והרומח והמספריים והתער והמכחול והמכתב ובית הכוחל ותיק טבלא וסקרוטיא ובית החיצים ובית הפגוזות ותיק חלילים כל אלו וכיוצא בהן אף על פי שאינן אלא משמשי כלים מקבלין טומאה שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה אבל כיסוי קמטרא וכיסוי תיבה וכיסוי טני והמכבש של חרש והכסא שתחת התיבה והקמתין שלה והקלב שבונין עליו תיק הספר ובית הנגר והמנעול והמזוזה ותיק נבלים והכינורות והקלב של גודלי מצנפת ודפוס של תפילין וסוס של עץ של זמר שמשחקין בו ורביעית המקוננת וגנונת העני וסמוכות המטה ונקליטי המטה וחמור שתחת המטה כל אלו וכיוצא בהן טהורין מפני שהן משמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד:", + "מלבן המטה אם היה מלובש בפיקות ויש לו רגלים שמחברן עם המטה הרי זה מתטמא עם המטה שהרי נותנין אותו בפני המטה והרי הוא כאחד מאבריה נתנו על שתי לשונות והרי הוא גבוה על המטה אע\"פ שמסורג בחבלים הואיל ואין לו רגלים טהור מפני שהוא ממשמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד כמלבני בני לוי שתולין בהם כנורותיהן וכלי השיר שהן טהורין:", + "מכבש של שכף שמותח עליו את העור טהור מפני שמניח עליו את האבן במקום החקוק שיש בו ומשמש עליו ונמצא עשוי לשמש את הכלים בשעת מלאכה ואינו מתטמא משום קיבול שהרי החקק שבו עשוי להתמלאות באבן:", + "חפויי המטה טהורין וכן כל החפויין בין שהיו של עץ או של עצם או של עור או של מת כת טהורין שנא' אשר יעשה מלאכה בהן פרט לחפויי הכלים וכן כלי עץ או עצם שיש בהן בית קיבול שציפם במתכת טהורים ואין מקבלין טומאה מאחר שציפם ביטלן והציפוי עצמו טהור כמו שביארנו:", + "העושה כלי מקצתו מן העץ ומקצתו מן המתכת אם היה היה העץ משמש המתכת מקבל טומאה ואם היתה המתכת משמשת את העץ הכל טהור כיצד מפתח של עץ ושיניו ממתכת אפילו שן אחד ה\"ז מקבל טומאה היתה היא ממתכת ושיניים שלו מעץ הכל טהור:", + "טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה היתה של אלמוג וחותמו של מתכת ה\"ז אינה מקבלת טומאה:", + "השן של מתכת או החותם מקבל טומאה בפני עצמו אם לא היה מחובר לעץ וכן המעבד והמזרה והמגוב והמסרק של ראש שניטלה אחד משיניהן ועשאה של מתכת הרי אלו מקבלין טומאה:", + "מקל שעשה בראשו מסמר כמין רמון כדי שיהיה אוחז בו אינו מקבל טומאה עשאהו שלא תהיה הארץ אוכלת את העץ מקבלת טומאה:", + "וכן מקל שקבע בו מסמרים כדי להכות בו מקבל טומאה שנמצא העץ משמש את המתכת עשאן לנוי אינו מקבל טומאה שהרי המתכת משמשת את העץ:", + "וכן מנקיות של מתכת שקבען במקל או בדלת לנוי טהורות וכן כל כיוצא בזה משאר הכלים:" + ], + [ + "כל הכלים אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן וכלי עץ מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג גמר שלא לשוף מקבלין טומאה הסלים של עץ משיחסום שפתותיהן ויכרות עוקצי השריגים והעצים הקטנים היוצאים ע\"ג הסל היו הסלים של תמרה אף על פי שלא כרת ההוצין מבפנים מקבלין טומאה שכך מקיימין אותן הכלכלה משיחסום פיה ויכרות ההוצים ויגמור את התלויות בית הכוסות והלגינין אף ע\"פ שלא כרת מבפנים מקבלין טומאה שכך מקיימין אותם הקנונים הקטנים והקלתות משיחסום שפתותיהן ויכרות ההוצין היוצאים הקנונים הגדולים והסיוגים הגדולים משיעשה שני דורים לרוחב שלהן הנפה והכברה וכף מאזנים משיעשה דור אחד לרוחב שלהן הקופה משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה והערק משיעשה בו צפירה אחת אע\"פ שלא גמר גביהן מקבלין טומאה שהרי נראו למה שנעשו וצורת הכלי עליהן הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו המחצלת משיכרות ההוצין וזהו גמר מלאכה וכל כלי הנסרים אינן מקבלין טומאה עד שיתחסמו שפתותיהן גולמי כלי עץ מקבלין טומאה משנעשה הכלי בצורתו אף על פי שעתיד לתארו בשרד או להשוותו במחוגה או לייפותו במעצד וכיוצא במעשים אלו ועדיין הוא גולם הואיל ואינו מחוסר חקיקה והרי השלים חפירתו הרי זה מקבל טומאה וכל גולמי כלי עץ מקבלין טומאה חוץ משל אשכרוע שאין הכלי ממנו חשוב כלי עד שיתייפה וקרוב בעיני שכלי עצם ככלי אשכרוע ואין גולמיהן מקבלין טומאה כלי עץ שאין עליו צורת כלי אע\"פ שמשתמשין בו אינו מקבל טומאה:ארובות של נחתומין שסודרים עליהן החלות כשהן בצק מתטמאות שהרי צורת הכלי עליהן ושל בעלי בתים אינן מקבלין טומאה ואם צבען בסקרא או בכרכום וכיוצא בהן מתטמאות שהרי נעשית להן צורת כלי סרוד של נחתומין שנותנין בו המים שמקטפין בו טמא ושל בעלי בתים טהור ואם גפפו מארבע רוחותיו מתטמא נפרץ מרוח אחת טהור והלוח שעורכין עליו מתטמא כלי עץ שהסלתים מרקדין עליו את הסלת מתטמא ושל בעלי בתים טהור רחת הגרוסות מתטמאות של אוצרות טהורה של גתות מתטמאה ושל גרנות טהורה זה הכלל העשוי לקבלה מקבל טומאה והעשוי ליכנס בו טהור:", + "כל התלויין טהורין חוץ מתלויי נפה של סלתין ותלוי כברה של גרנות ותלוי מגל יד ותלוי מקל הבלשין מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה זה הכלל העשוי לסייעו בשעת מלאכה מתטמא לתלות בו הכלי בלבד טהור:", + "נבלי המשוררים מתטמאין נבלי בני לוי שמזמרין בהן במקדש טהורין הביטנון והנקטמון והאירוס מתטמאין:", + "מצודת החולדה מתטמא ושל עכברים טהורה לפי שאין לה בית קיבול ואין עליה צורת כלי:", + "קוצין שאורגין בהן כמו כפיפה שמניחין בה התאנים וכיוצא בהן מתטמאין ושאורגין בהן כתבנית מנורה גדולה שאוצרין בהן החטין טהורה שאין תורת כלי עליה:", + "עלין שמסרגין אותן כמין סייג סביב לפירות טהור ואם עשו סייג של נסרין מתטמאין:", + "חותל של הוצין שמניחין בו הרוטב וכיוצא בו אם הוא נותן לתוכו ונוטל מתוכו מתטמא ואם אינו יכול ליטול מה שבתוכו עד שיקרענו או יתירנו או שחשב לאכול מה שבתוכו ולזרקו טהור וכן הקרן שהוא משתמש בה ומשליכה אינה מקבלת טומאה ואם חשב עליה מקבלת טומאה:", + "השופר אינו מקבל טומאה חתכו להיות קרן תשמיש מקבל טומאה:", + "קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל אם היא כדרך קבלתה מקבלת טומאה ואם קבעה בדופן שהרי אינה מקבלת עד שמטים שידה על צידה הרי זו מכלל השידה וטהורה:", + "האקון והרטוב והכלוב של עץ טהורין:", + "המדף והפלצור ומצודת סכרים מתטמאין שהרי צורת כלי עליהם:", + "הספסלין שבפונדקאות ושל מלמדי תינוקות אף על פי שהן נקובין ומכניסין בהן את הרגלים טהורים קבעו בהן רגלים במסמר מקבלין טומאה זה הכלל כל שניטל ואין רגליו ניטלות עמו טהור וכל שניטל ורגליו ניטלות עמו טמא ואם היו כולן של עץ או עצם מקבל טומאה היתה אחת מרגליו של אבן אינו מקבל טומאה:" + ], + [ + "כל כלי שנטמא ונשבר אחר שנטמא ונפסדה צורתו ותשמישו טהור בשבירתו וכן כלים שנשברו כשהן טהורין שבריהן אינן מקבלין טומאה:", + "כמה שיעור השבר שישבר בכלי עץ או כלי עצם ויהיה טהור כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים כיצד משינקב הכלי במוציא רמון טהור והרמון שאמרו בינוני לא גדול ולא קטן לפי דעת הרואה ויהיו בכלי שלשה רמונים אחוזים זה בזה ניקב הכלי במוציא זית וסתמו וחזר וניקב במוציא זית וסתמו [עד שהשלימו למוציא] רמון אף ע\"פ שהוא סתום טהור שהרי נעשו לו פנים חדשות:", + "כלים שעשאן מתחלה נקובין במוציא רמון כגון הסל והפחלץ של גמלים והאפיפירות מקבלין טומאה עד שיקרע רובן:", + "אפיפירות שעשה להן קנים למעלה ולמטה לחזק טהורות עשה להן גפיים כל שהן אע\"פ שכולה נקובה כמוציא רמון מקבלת טומאה:", + "כל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונים כגון הרובע וחצי רובע והקנונים הקטנים שיעורן במוציא זית נגממו שפתותיהן אם נשאר בהן כדי לקבל כל שהוא טמאין:", + "הסלין של פת שיעורן כככרות של פת:", + "קופת הגננים משתוציא אגודות של ירק טהורה ושל בעלי בתים במוציא תבן של בלנין בגבבא:", + "בית קערות שאינו מקבל קערות הואיל ומקבל התמחויין הרי זה מקבל טומאה וכן בית הרעי שאינו מקבל משקין הואיל ומקבל את הרעי ה\"ז מקבל טומאה:", + "כל כלי עץ שנחלק לשנים טהור ואף על פי שמקבלין על דפנותיהן באילפסין חוץ מכלים של עץ שחציין או מקצתן כלי בפ\"ע מתחילת עשייתן כגון השולחן הכפול שמתחלה נעשה שני חלקים והרי הוא נכפל ונפשט וכגון התמחוי המזנון שהוא קערות קערות והרי בכל חלק מחלקיו קערות שלימות וכגון הכסא הכפול וכל כיוצא באלו וכן בית לגינין ובית הכוסות של עץ שנפחת אחת מהן זה שנפחת טהור ואינו חיבור לשאר הבתים נפחת השני טהור ואינו חיבור לו נפחתו שלשתן כולן טהורין וכן כל כיוצא בכלים כאלו:", + "משפלת שאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות ונפחתה מצד אחד טמא מפני שהיא מקבלת מצד השני נפחתה מצד השני טהורה השולחן והדולפקי שנפחתו מקבלין טומאה עד שיחלקו ויבדל כל חלק מחבירו ניטלה אחת מרגליהן טהורה וכן אם ניטלה השנייה ניטלה השלישית אם חישב עליהם שיאכל על שולחן זה או על דולפקי זו כמו אוכל בטבלא מקבלין טומאה ואם לאו טהורין:", + "כלי נסרים שנפלו שפתותיהן טהורין ואם נשאר מחסום שפתותיהן כל שהוא מקבלין טומאה:", + "טבלא שמילאה עצים ותקעה טהורה חיפה בנסרים מקבלת טומאה:", + "ספסל שנתפרק טהור סרגלו במשיחות או בחבלים מקבל טומאה:", + "הסלים של גמלים התירן טהורין חזר וקשרן מקבלין טומאה נמצאו מתטמאין ומתטהרין אפילו עשר פעמים ביום:", + "השולחן או הדולפקי שחיפן בשייש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות מקבלין טומאה ואם חיפה הכל טהור בין בציפוי עומד בין בציפוי שאינו עומד בין שחיפה את לבזבזיו בין שלא חיפן בין שהיו של עצים חשובים כגון אשכרוע וכיוצא בו בין שהיו של שאר עצים הואיל וחיפן כולן טהורין כמו שביארנו:" + ], + [ + "כלי עור מאימתי מקבלין טומאה התורמל וכיוצא בו משיחסום שפתותיו ויכרות הקופין הקטנים היוצאין ע\"ג העור ויעשה קיחותיו סקורטיה משיחסום ויכרות ויעשו ציצתה קטבוליה משיחסום ויכרות הכר והכסת של עור משיחסום שפתותיהן ויכרות הקופין היוצאין וכן כל כיוצא בהן התפילין משיגמור הקציצה אע\"פ שהוא עתיד לתת בה את הרצועה מקבלת טומאה עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טבור עד שיעשנו לו הסנדל משיקמיע המנעל משיגוב [על] האימום ואם עתיד לכרכם ולשרטט עד שיכרכם וישרטט:", + "עור שאין עליו צורת כלי אינו מקבל טומאה לפיכך כף של עור שקושרין לוקטי קוצים על כפותיהן כדי שלא יכם קוץ אינו מקבל טומאה מפני שהוא עור פשוט ואין עליו צורת כלי וכן העור שמלקטין בו גללי הבקר ועור שחוסמין בו פי הבהמה ועור שמושיבין בו הדבורים בשעה שלוקחין הדבש ועור שמניפין בו את הרוח מפני החום טהורין ואין מקבלין טומאה:", + "כל בית האצבעות של עור טהורות חוץ משל קייצין מפני שהיא מקבלת את האוג טמאה נקרעה אם אינה מקבלת את רוב האוג טהורה:", + "האבנט של עורות ועורות שתופרין הקטעים על ארכובותיהן כדי שיתגלגלו בהן על הקרקע מקבלין טומאה שהרי צורת כלי עליהן וכן העורות העשויות כעין טבעות שמכניסין אותן האומנין בזרועותיהן כדי להגביה בגדיהן מעליהן בשעת מלאכה מתטמאין כשאר כלי עור הפשוטים:", + "עור שתופרין ממנו כיסוי ליד ולזרוע של זורעי גינות ושל הולכי דרכים ושל עושי פשתן מקבלין טומאה ואם היה של צבעים ושל נפחים אינו מקבל טומאה זה הכלל כל העשוי לקבלה כדי שלא יכהו קוץ וכדי שיאחז יפה יפה מקבל טומאה והעשוי מפני הזיעה כדי שלא יפסד הדבר שמתעסק בו בזיעת ידו אינו מקבל טומאה:", + "כמה שיעור הנקב שינקב כלי העור ויטהר החמת משתנקב כמוציא פקעיות של שתי ואם אינה יכולה לקבל של שתי הואיל ומקבלת של ערב מקבלת טומאה עד שתינקב רובה:", + "התורמיל שנפחת הכיס שבתוכו עדיין התורמיל מקבל טומאה ואינו חיבור לו:", + "החמת שהבצים שלה מקבלות עמה ונפחתו טהורות שאינן מקבלות כדרכן:", + "כלי עור שיש לו לולאות ושנצות כגון סנדל עימקי וכיס של שנצות אף על פי שכשהן מותרין אין עליהן צורת כלי הרי אלו מקבלין טומאה כשהן מותרין הואיל וההדיוט יכול במהרה להכניס השנצות בלולאות ויחזור כלי קיבול כשהיה וכן אם נטמאו והסיר השנצות מהן ונפסדה צורתן הרי הן טהורין אע\"פ שאפשר להחזירן שלא באומן:", + "כיס של שנצות שניטלו שנציו עדיין הוא מקבל טומאה שהרי הוא מקבל נפשט וחזר עור פשוט טהור טלה עליו את המטלת מלמטה מקבלת טומאה אף על פי שהוא פשוט שהרי יש עליו צורת כלי:", + "עור שכרך בו את הקמיע מקבל טומאה פשטו טהור חזר וכרך בו מקבל טומאה מתטמא ומתטהר אפילו עשר פעמים ביום ועור שכתב עליו את הקמיע טהור ואם כרת ממנו ועשה חוליא לתכשיט מקבל טומאה:", + "התפילה של ראש ארבעה כלים היא הרי שנטמאת במת והתיר קציצה הראשונה ותיקנה הרי היא אב טומאה כשהיתה וכן אם התיר השנייה ותיקנה ואם התיר אף השלישית ותיקנה והתיר אף הרביעית ותיקנה נעשית כולה ראשון לטומאה שהרי התיר כל אחת ואחת וחזר ותיקנם כולם וכאילו זו תפילין אחרונות שנגעו בראשונות חזר והתיר את הראשונה פעם שנייה ותיקנה הרי היא ראשון כשהיתה וכן אם התיר את השנייה ואת השלישית חזר והתיר אף הרביעית ותיקנה הרי כולה טהורה שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד כמו שביארנו וכן סנדל שהוא טמא מדרס ונפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שנייה ותיקנה הרי הוא טהור מן המדרס שהרי נעשו לו אזנים חדשות אבל טמא מגע מדרס לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה השנייה או שנפסק עקיבו או ניטל חוטמו או נחלק לשנים טהור:", + "מנעל שנפחת אם אינו מקבל רוב הרגל טהור:", + "תפילה שנטמאת מאימתי טהרתה של יד משיתיר אותה משלש רוחות ושל ראש משיתיר משלש רוחות ובין קציצה לחבירתה:", + "הכדור והאימום והקמיע והתפילין שנקרעו אחר שנטמאו הנוגע בהן טמא ובמה שבתוכן טהור האיכוף שנקרע הנוגע במה שבתוכו טמא מפני שהתפר מחברו ונעשה כולו כגוף אחד:" + ], + [ + "כל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה:", + "ואלו הן גולמי כלי מתכות כל שעתיד לשוף אותו או לשבץ או לגרר או לכרכב או להקיש בקורנס או שהיה מחוסר אוזן או אוגן ה\"ז אינו מקבל טומאה עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכה כלל כיצד הסייף אינו מקבל טומאה עד שישופנו והסכין עד שישחיזנה וכן כל כיוצא במעשים אלו לפיכך העושה כלים מן העשת של ברזל או מן החררה של מתכת ומן הסובב של גלגל ומן הטסין ומן הצפויין ומכני הכלים ומאוגני הכלים ומאזני הכלים ומן השחולה ומן הנדודת הרי אלו טהורים מפני שכל אלו שנעשו גולמי כלי מתכות הן אבל העושה כלי משברי כלי מתכות ומן הכלים שנשחקו מרוב הזמן ומן המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים הרי אלו מקבלין טומאה לפי שאינם גולמים אבל מסמרות שאין ידוע אם נעשו מן הכלים או מן העשת הרי הן טהורין אפילו התקין אותם לכלי אינם מקבלין טומאה:", + "כלי מתכות שאינו מחוסר אלא כיסוי מקבל טומאה שאין הכיסוי חשוב מגוף הכלי:", + "מחט שלא ניקבה אלא שפה ותקנה לכך מתחלתה מקבלת טומאה מפני שמוציאין בה את הקוץ אבל אם עתיד לנקבה הרי היא כשאר גולמי כלי מתכות ואינה מקבלת טומאה:", + "מאחר שביארנו שגולמי כלי מתכות טהורים וגולמי כלי עץ טמאים ופשוטי כלי מתכות טמאים ופשוטי כלי עץ טהורים דין תורה נמצא הטמא בכלי עץ טהור בכלי מתכות טמא בכלי מתכות טהור בכלי עץ:", + "כל כלי המלחמה כגון הסייף והרומח והכובע והשריון והמגפיים וכיוצא בהן מקבלין טומאה וכל תכשיטי האדם כגון הקטלה והנזמים והטבעות בין שיש עליהן חותם בין שאין עליהם חותם וכיוצא בהן מקבלין טומאה אפילו דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר קטנה מקבל טומאה וכן קמיע של מתכת מתטמא בכל תכשיט אדם:", + "כל תכשיטי הבהמה והכלים כגון הטבעות שעושין לצואר הבהמה ולאזני הכלים טהורין ואינן מקבלין טומאה בפני עצמן חוץ מזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם כיצד העושה זוגין למכתשת ולעריסה למטפחות ספרים ותינוקות טהורים עשה להן ענבולין מקבלים טומאה הואיל ונעשו להשמיע קול לאדם הרי הן כתכשיטי אדם ואפילו נטלו ענבוליהן מקבלין טומאה שהרי הוא ראוי להקישו על החרס:", + "זוג העשוי לאדם אם נעשה לקטן אינו מקבל טומאה אלא בענבול שלו שהרי לקול נעשה נעשה לגדול ה\"ז תכשיט ומקבל טומאה אף על פי שאין לו ענבול:", + "כל הפרצופות מקבלות טומאה וכל החותמות טהורין חוץ מחותם של מתכת שבו חותמין בלבד וכל הטבעות טהורות חוץ מטבעת אצבע אבל טבעת שחוגר בו את מתניו שקושרה בין כתפיו טהורה טבעת השיר של בהמה הואיל והאדם מושך בה את הבהמה מקבלת טומאה וכן מקל של בהמה של מתכת הואיל ואדם רודה אותה בו מקבלת טומאה:", + "כל הכלים יורדים לטומאה במחשבה ואין עולין מידי טומאה אלא בשינוי מעשה והמעשה מבטל מיד המעשה ומיד המחשבה והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה כיצד טבעת בהמה או כלים שחשב עליה להחזירה טבעת אדם הרי זו מקבלת טומאה במחשבה זו וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה חזר וחישב עליה להניחה טבעת בהמה כשהיה אע\"פ שלא נתקשט בה האדם הרי זו מקבלת טומאה שאין המחשבה מבטלת מיד המחשבה עד שיעשה מעשה בגוף כגון שישוף אותה או יתקעה במעשה של בהמה היתה הטבעת לאדם וחישב עליה לבהמה עדיין היא מקבלת טומאה כשהיתה שאין הכלים עולין מידי טומאתן במחשבה עשה בה מעשה ושינה לבהמה אינה מקבלת טומאה שהמעשה מבטל מיד המעשה:", + "חרש שוטה וקטן יש להן מעשה ואין להן מחשבה כמו שביארנו למעלה בעניין הכשר אוכלין:", + "זוג של דלת שחישב עליה לבהמה מקבל טומאה ושל בהמה שעשאוהו לדלת אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר מקבל טומאה כשהיה עד שישנה בו מעשה בגופו:", + "אומן שעושה ומניח זוגין לבהמה ולדלתות אם רוב העשוי לדבר שמקבל טומאה הרי הכל מקבל טומאה עד שיפריש מקצתן לדבר שאינו מקבל טומאה ואם רוב העשוי לדבר שאין מקבל טומאה הרי הכל טהור עד שיפריש מקצתן לדבר המקבל טומאה:", + "זוגין הנמצאין בכ\"מ מקבלין טומאה חוץ מהנמצאים בכרכים מפני שרובן לדלתות:", + "אמר לאומן עשה לי שני זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה עשה לי שתי מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאוהלים עשה לי שני סדינים אחד לצורות ואחד לאהלים שניהן מקבלין טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך:" + ], + [ + "כל כלי מתכות שיש להן שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותת שתחת הציר והציר והקורה והצינור מפני שאלו עשויין לקרקע או לשמש את העץ אינן מקבלין טומאה ואפילו קודם שיקבעו וכל כלי מתכות שיש לו שם לווי אינו מתטמא בפ\"ע מפני שהוא כמקצת כלי כיצד עקרב של פרומביא טמא ולחיים שלה שעל לחיי הבהמה מכאן ומכאן טהורין ואין מקבלין טומאה בפני עצמן מפני שאין להם שם בפני עצמן ובשעת חבורו הכל מקבל טומאה:", + "טסין של ברזל שמניחין על לחיי האדם בשעת מלחמה אינן מקבלין טומאה מפני שאין להם שם בפני עצמן ואם יש בהן בית קיבול מים מתטמאין ככל כלי קיבול:", + "נזם העשוי כקדרה מלמטה וכעדשה מלמעלה ונפסק הקדרה שלו מקבלת טומאה בפני עצמה שהרי יש לה בית קיבול והעדשה מקבלת טומאה בפני עצמה מפני שיש לה שם בפ\"ע והצנירה שלה שהיא נכנסת באוזן או באף אינה מקבלת טומאה בפני עצמה היה הנזם עשוי כמין אשכול ונפרק טהור מפני שאין בו בית קיבול ואין לכל גרגיר ממנו שם בפני עצמו והרי אינו ראוי לתכשיט משנפרק:", + "טבעת אחת שמניחין הבנות ברגל אחת היא הנקראת בירית ואינה מקבלת טומאה מפני שאין עליה צורת כלי תכשיט אלא כמו טבעת הכלים או טבעת שקושר בה בין כתפיו אבל שתי טבעות שמשימות הבנות ברגליהן ושלשלת מוטלת ביניהן מזו לזו מקבלין טומאה מפני שהן תכשיטי הבנות והן הנקראין כבלים:", + "קטלא של חליות של מתכת והם בחוט של צמר או של פשתן ונפסק החוט החוליות מקבלות טומאה שכל אחד ואחד כלי בפני עצמו היה החוט שלה של מתכת והחוליות של אבנים טובות ושל מרגליות או של זכוכית ונשברו החוליות והחוט קיים הרי זו מתטמא בפני עצמו שירי קטלא כמלא צואר קטנה:", + "כל הכיסויין של מתכת טהורין ואין מקבלין טומאה מפני שאין להם שם בפני עצמן חוץ מכיסוי המיחם ומכסוי טני של רופאין מפני שמניחין בו את האספלנית נעשה כלי קיבול:", + "כסוי של מתכת ששפו ולטשו ועשהו מראה הרי זה מקבל טומאה:", + "כל המשקולות של מתכות מקבלות טומאה והן הנקראין אונקיאות קנה מאזנים של עץ שהיו אונקיות של ברזל תלויות בו מקבלת טומאה מפני האונקיות התלויות בו במה דברים אמורים במאזנים של מוכרי פשתן ומוכרי צמר אבל של בעלי בתים אינו מקבל טומאה עד שיהיו האונקיות קבועות בו:", + "משקלות שנשתברו אף על פי שהחזירן ושוקל בהן אינן מקבלין טומאה ייחד מהן חצאי ליטרין שלישי ליטרין רביעי ליטרין הרי אלו מקבלין טומאה:", + "סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה מקבלת טומאה:", + "אונקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים מתטמאין אונקלי של נקליטי המטה טהורה ושל דרגיש מתטמאה אונקלי של כוורת הציידים שצדין בהן הדגים טהורה ושל שדה מתטמאה אונקלי של מנורות העץ טהור ושל שולחן מתטמא זה הכלל כל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה הרי האונקלי של מתכת שלו ושלשלת שלו מקבלת טומאה וכלי שאינו מקבל טומאה כגון פשוטי כלי עץ וכלי עץ הבאים במדה וכיוצא בהן אונקלי של מתכת והשלשלת שלו אינן מקבלין טומאה וכל אחת ואחת בפני עצמה טהור שאין האונקלי או השלשלת כלי בפני עצמו אלא הרי הן כמקצת כלי ואפילו אונקלי שבכותלים שתולין בה הכלים והבגדים וכיוצא בהן טהורה:", + "שלשלת שיש בה בית נעילה מתטמא והעשויה לכפיתה טהורה:", + "שלשלת של סיטונות מתטמאה מפני שהן נועלין בה את החנויות ושל בעלי בתים טהורה שאינה עשויה אלא לנוי:", + "שלשלת של מושחי קרקע ויתדותיהן שתוקעין בקרקע בשעה שמושחין מקבלין טומאה ושל מקוששי עצים טהורה לפי שהיא משמשת את העץ:", + "שלשלת דלי גדול ד' טפחים ממנה סמוך לדלי מתטמאה עם הדלי מפני שהיא צורך הדלי והשאר טהור לפי שאין לו שם בפני עצמו ושלשלת דלי קטן י' טפחים:", + "הכדור של מתכת והסדן והקנטר של בנאי והדקר של חרש וחמור של נפח והמטולטלת והמשקולות של בנאים והכיריים של ברזל שחובטין בהם הזיתים והאפרכס של מתכת והאולר שכורתין בו הסופרים ראש הקולמוס של קנה והקולמוס של מתכת והכן והכנא שמשרטטין בו הסופרים כל אלו מקבלין טומאה שכל אחד מהן יש לו שם בפני עצמו:" + ], + [ + "מסמרות שמחזיקין בהן התקרה העשויין לתקוע אותו בעצים אינן מקבלין טומאה וכן המסמרות שתוקעין אותן בכותלים לתלות בהן ואם התקינו להיות כלי בפ\"ע מקבל טומאה כיצד מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בה או להוציא את הפתילה או שנתנו ברחיים של יד או של חמור ה\"ז מקבל טומאה התקינו לפתוח בו את החבית טהור עד שיצרפנו:", + "מסמר העשוי בסימן לשמירת הפתח אינו מקבל טומאה וכן מסמר של שולחני שתולה בו המאזנים והכיס טהור וכן תלויי המגרדות טהורות אע\"פ שמסמרין אלו משונין בצורתן משאר מסמרות התקיעה:", + "מסמר הגרע והוא הכלי שמקיזין מקבל טומאה ומסמר של אבן השעות טהור:", + "מסמר הגרדי והוא המסמר הארוך כעין שפוד שמכניס בו האורג שפופרת הקנה או העץ ולופף עליה חוטים מקבל טומאה:", + "אלו כלי מתכות המתטמאות בעגלה:העול של מתכת והקטרב והכנפיים המקבלות את הרצועות וברזל שתחת צוארי הבהמה והסומך והמחגר והתמחויות והענבול והצנירה ומסמר המחבר את כולם ואלו טהורים בעגלה:העול של עץ המצופה וכנפיים העשויין לנוי והשפופרות המשמיעות את הקול והאבר שבצד צוארי בהמה והסובב של גלגל והטסין והציפויין ושאר כל המסמרות שבה טהורין:", + "עקרב בית הבד מקבל טומאה ארון של גרוסות אף על פי שהוא טהור אם היתה תחתיו עגלה של מתכת הרי זו מקבלת טומאה:", + "ריחיים של פלפלין מקבלת טומאה משום שלשה כלים משום כלי מתכות ומשום כלי קיבול ומשום כברה:", + "הדלת של מתכת שבמגדל של בעלי בתים אינה מקבלת טומאה ושל רופאים מקבלת טומאה מפני שמניחים בה את האספלנית ותולה בה את המספריים:", + "טסין של מתכת שמנערין בהן את הקדרה מקבלין טומאה והקבועין בכירה טהורין:", + "המלקחיים שממעך בהן את הפתילה מקבלין טומאה והצינורות שתופסות בהם את הרחים מלמעלה אינן מקבלות טומאה מפני שאינן עשויות אלא לחזק:", + "קלוסטרא שנועלין בה הדלתות אם היתה של מתכת מתטמאה היתה של עץ ומצופה מתכת טהור:", + "הפין והפורנא טמאים:", + "פיקה של מתכת טהורה לפי שהיא משמשת את העץ:", + "הכוש והפימא והמקל וסמפוניא וחליל של מתכת מקבלין טומאה היו של עץ ומצופין מתכת טהור חוץ מן הסמפוניא שאם היה בה בית קיבול כנפים אע\"פ שהיא מצופה טמאה:", + "החצוצרת שמפוצלת חליות חליות אם אין יודע להחזירה אלא אומן ה\"ז מקבלת טומאה כשהיא מחוברת ואם יכולין הכל לפרקה ולהחזירה אינה מקבלת טומאה:", + "הקצה שמניחין הפה עליו בשעת תקיעה מקבל טומאה בפני עצמו והקצה האחר הרחב אינו מקבל טומאה בפני עצמו ובשעת חיבור הכל טמא כיוצא בו קני מנורה בפני עצמן אינן מקבלין טומאה מפני שיש להן שם לווי הפרח שלה והבסיס מתטמאין בפני עצמן ובשעת חיבור הכל טמא:", + "קורת החצים שהיא המטרה שיש בה לשונות של מתכת מקבלת טומאה ושמניחים אותה ברגלי האסורים טהורה והקולר מקבל טומאה מגירה שעשה שיניה לחור הדלת אע\"פ שמשתמש בה אינה מקבלת טומאה ואם משנטמאת עשאה לחור הדלת ה\"ז בטומאתה עד שיקבענה במסמר הפכה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדים טהורה:" + ], + [ + "כמה שיעור השבר שישבר כלי מתכת ולא יקבל טומאה או יטהר מטומאתו הכל לפי מה שהוא:", + "כל זמן שהכלי יכול לעשות מעין מלאכתו עדיין הוא כלי וחשוב כלי שלם כיצד כלי של מתכת שנשבר והרי הוא יכול למלאות בו הרי הוא כלי כשהיה הקומקום כדי לחום בו חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלפס כדי לקבל קיתונות של מתכת הקיתון כדי לקבל פרוטות מדות היין כדי למוד בהן היין וכן מדות השמן כדי למוד בהן השמן מסננת של חרדל שנפרצו בה שלשה נקבים מלמטה זה לתוך זה טהורה לפי שאינה משמשת מעין מלאכתה מגריפה שניטלה כפה אף ע\"פ שהיא כקורנס טהורה שאינה עושה מעין מלאכתה אלא מעין הקורנס והיא לא נעשית לתקוע בה כקורנס וכן כל כיוצא בזה:", + "מסרק של צמר שניטלו שיניו אם נשתייר בו שלשה במקום אחד טמא היתה החיצונה אחת מן השלשה טהור לפי שאינו יכול לסרוק בו פשתן שהחיצונה אינה מועלת לסרוק וכל שאינו עושה מעין מלאכתו בכלי מתכת טהור נטלו מן המסרק שתים ועשאן למלקטת טמאות אחת והתקינה לנר או ללפוף עליה החוט לריקום מקבלת טומאה ואם היתה השן עבה וגדולה אף על פי שלא התקינה ה\"ז מתטמאת בפני עצמה:", + "מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתייר בו שתים טמא נשתייר בו אחת טהור:", + "הכרומים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת טמאין שהרי אפשר להוציא בהן הדלי מן הבאר כשהיו מקודם:", + "מגירה שניטלה שן אחת מבינתיים טהורה נשתייר בה מלוא הסיט במקום אחד טמאה שהרי אפשר לגור בנשאר:", + "המעצד והאיזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו עדיין מקבלין טומאה ניטל חסומן טהורין וכולן שנחלקו לשנים טמאין חוץ מן המקדח שהרי אינו יכול לנקוב בו והרונקי בפני עצמה אינה מקבלת טומאה מפני שהיא מקצת כלי:", + "הסייף והסכין והסכין העקום כמו מגל והרומח ומגל יד ומגל קציר וזוג מספריים קטנים של בעלי בתים וזוג מספריים גדולים של ספרים שנחלקו כל חלק מהן מקבל טומאה מפני שהוא עושה מעין מלאכתו:", + "מספריים שנחלקה לשנים טהורה לפי שאינה מעברת את השיער אלא בדוחק:", + "שריון שנחלק לאורכו טהור לרוחבו אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא מאימתי טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו אם מלמעלה טמא ואם מלמטה טהור קצץ ממנו ועשה חוליא לתכשיט ה\"ז מקבלת טומאה:", + "שפופרת של זהבים ושל זוגין ושל נפחים ושל עושי זכוכית שנחלקה לאורכה טהורה לרוחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה:", + "כלביא של ספרים ושל רופאים ושל עושי זכוכית שנחלקה לשנים טהורה ושל נפחים טמאה מפני שהוא בתחילה [חותה בה את הגחלים] ועכשיו חותה בה את הגחלים:", + "מראה של מתכת שנשברה או שנטשטשה אם אינה מראה רוב הפנים טהורה היתה מראה רוב הפנים עדיין היא כלי כשהיתה:", + "מחט שניטל קצתה הנקוב או עוקצה טהורה ואם התקינה ללפוף עליה החוט לרקום בה טמאה אבל מחט של שקין שניטל קצתה הנקוב טמאה מפני שהוא רושם בקצה השני:", + "המחט שלופפין עליה השני או הזהב וכיוצא בהן כדרך שעושין הרוקמין בין שניטל הנקוב שלה בין שניטל עוקצה טמאה שאין מלאכתה התפירה:", + "מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת התפירה טהורה ואם לאו טמאה:", + "הסייף והסכין שהעלו חלודה טהורין שפאן והשחיזן חזרו לטומאתן הישנה וכן צינורא שפשטה טהורה כפפה חזרה לטומאתה הישנה:", + "מפתח עקום כמו ארכובה שנשבר מתוך ארכובותיו טהור וכן מפתח העשוי כמין גם שנשבר מתוך גמו טהור שהרי אינו יכול לפתוח בהן והרי אינן משמשין מעין מלאכתן היו בה שינים ונקבים טמא שעדיין הוא מפתח ניטלו השינים טמא מפני הנקבים נסתמו הנקבים טמא מפני השינים ניטלו השינים ונסתמו הנקבים או שנפרצו הנקבים זה לתוך זה טהור:", + "כלי שיש בראשו האחד כף להרים בו הדשן ובראשו השני מזלג לצלות בו הבשר ניטלה כפו טמא מפני שיניו ניטלו שיניו טמא מפני כפו וכן מכחול שניטלה כפו שגורפין בה הכחול טמא מפני הזכר שכוחלים בו העין ניטל הזכר טמא מפני הכף:", + "כלי שבראשו כף אחד כסבכה לצלות עליו ובקצה השני שינים להוציא מהן הבשר מן הקדירה או מעל האש ניטלה כפו טמא מפני שיניו ניטלו שיניו טמא מפני כפו וכן עט של מתכת שכותבין בראשו האחד ובראשו השני מוחקין ניטל הכותב טמא מפני המוחק ניטל המוחק טמא מפני הכותב וכן כיוצא באלו והוא שיהיה הנשאר יכול לעשות מעין מלאכתן כיצד עט שניטל המוחק שלו ונשאר הכותב אם נשאר מאורכו כדי שיגע לקשרי אצבעותיו טמא שהרי אפשר שיאחז בו ויכתוב בו ניטל הכותב ונשאר המוחק אם נשאר מאורכו מלוא פס ידו טמא שהרי אפשר לו למחוק בו נשאר פחות מזה טהור וכן כל כיוצא בזה:", + "קורדום שניטל עושפו והוא הצד שהחרש מנגר בו טמא מפני בית ביקועו ניטל בית ביקועו טמא מפני בית עושפו נשבר מקיפו טהור:", + "חרחור שנפגם עדיין הוא כלי עד שינטל רובו נשבר מקיפו טהור:", + "המרדע הוא המלמד והוא עץ ארוך עב וכמו מסמר חד תקוע בקצתו מלמעלה וזה הברזל נקרא דרבן ובקצה השני מלמטה ממנו ברזל כמו רומח והעץ נכנס וזה הברזל נקרא חרחור:", + "מניקת של מתכת שהיא כמו שפופרת שנטמאה משיקבענה במקל או בדלת ויחברנה עם העץ תטהר לא נטמאה וקבעה במקל או בדלת הרי זו מקבלת טומאה במקומה שכל כלי מתכות שקבעם בקורה או בכותל מקבלין טומאה כשהיו עד שישנה את מעשיהם לפיכך דף של נחתומין של מתכת שקבעו בכותל טמא וכן כל כיוצא בזה משאר כלי מתכות שנקבעו בין מקבליהן בין פשוטיהן מקבלים טומאה כשהיו:" + ], + [ + "כלי עץ וכלי עור וכלי עצם שנשברו טהרו מטומאתן חזר ועשה כלי משבריהם או שקיבץ את שבריהן ועשה מהן כלים אחרים הרי אלו כשאר הכלים הטהורים שלא נטמאו מקודם שהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא וכן כלי מתכות שנשברו אחר שנטמאו טהרו התיכן וחז ועשה מהן כלים אחרים חזרו לטומאה הישנה ואין לכלי מתכות טהרה גמורה עד שיטבילם במקוה כשהם שלימים או ישארו שבורים:", + "וחזרת כלי מתכות לטומאתן הישנה מדברי סופרים ומפני מה גזרו על כלי מתכות שיחזרו לטומאתן הישנה גזירה שמא יטמא לו כלי ויתיכנו ויעשה ממנו כלי אחר בו ביום אם יאמר שהוא טהור כדין תורה יבוא לומר השבירה מטהרת והטבילה מטהרת כשם שאם נשבר והתיכו ועשה ממנו כלי כשהיה הרי הוא טהור בו ביום כך אם הטבילו אף על פי שהוא כשהיה הרי הוא טהור בו ביום ויבואו לומר שאין הכלים צריכין הערב שמש מפני זה החשש גזרו טומאה עליהם:", + "אחד כלי שנטמא במת או בשאר הטומאות אם התיכו חזר לטומאתו הישנה עד שיטביל נטמא במת והזה עליו בשלישי ואח\"כ התיכו ועשאהו כלי אחר והזה עליו בשביעי והטבילו הרי זה טמא ואין הזייה שקודם היתוך מצטרפת להזאה שאחר היתוך ואין לו טהרה עד שיזה עליו שלישי ושביעי ויטביל כשהוא כלי קודם שבירה או יזה עליו שלישי ושביעי ויטביל אחר שיתיכנו:", + "ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא וכן טיט שבללו בגללים ושרף הכל בכבשן ועשאהו כלי אם רוב מן הטיט ה\"ז מקבל טומאה מפני שהוא כלי חרס ואם רוב מן הגללים אינו מקבל טומאה:", + "כלי מתכות הטהורין שאנכן באנך טמא טמאים אבל העושה כלים מן האנך הטמא הרי הן טהורין:", + "קורדום שעשאהו מן הברזל הטהור ועשה עושפו מן הטמא ה\"ז טמא עשה עושפו מן הטהור והקורדום מן הטמא ה\"ז טהור שהכל הולך אחר עושה המלאכה:", + "קורדום טהור שחסמו בברזל טמא טהור:", + "קיתון שעשאהו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור עשאהו מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא שהכל הולך אחר המקבל העושה מלאכה:", + "כלי מתכות שנטמא בטומאה שהיא מדברי סופרים כגון שנטמא בעבודה זרה וכיוצא בה ונשבר והתיכו וחזר ועשה ממנו כלי אחר ה\"ז ספק אם חזר לטומאתו הישנה או לא חזר:", + "כלי זכוכית שנטמאו ונשברו טהרו ככל הכלים ואפילו התיכן ועשה מהן כלים אחרים אינם חוזרים לטומאה הישנה לפי שעיקר טומאתה מד\"ס כמו שביארנו לא גזרו עליהן בטומאה ישנה וכן כלי זכוכית שנשברו אע\"פ ששבריהן כלים וראויין לתשמיש הואיל והם שברי כלים אינן מקבלין טומאה לפי שאינן דומין לכלי חרס כיצד קערה של זכוכית שנשברה והתקין שולים לתשמיש אין השולים מקבלין טומאה אף על פי שהן בקערה ואם קירסם את מקום השבר ושפו בשופין ה\"ז מקבלת טומאה:", + "צלוחית קטנה הניטלת ביד אחת שניטל פיה מקבלת טומאה מפני שאין מכניסין היד לתוכה אלא יוצק ממנה אבל גדולה הניטלת בשתי ידים שניטל פיה טהורה מפני שהיא חובלת ביד בשעה שמכניס ידו לתוכה וכן צלוחית של פלייטון אע\"פ שהיא קטנה אם ניטלת פיה טהורה מפני שחובלת באצבעו בשעה שמוציא הבושם מתוכה:", + "לגינים הגדולין שניטל פיהן עדיין הן כלים מפני שמתקינם הוא לכבשנים:", + "כוס שנפגם רובו טהור נפגם בו שליש היקפו ברוב גובהו טהור ניקב וסתמו בין בבעץ בין בזפת טהור והכוס והצלוחית שניקבו בין מלמעלה בין מלמטה טהורין:", + "התמחוי והקערה שניקבו מלמעלה טמאין מלמטה טהורין נסדקו אם יכולין לקבל את החמין כצוננין טמאין ואם לאו טהורין:", + "הכוסות החתוכין אף על פי ששפתותיהם סורכין את הפה מקבלים טומאה:", + "האפרכס של זכוכית טהור שהרי הוא כמו מחץ שאינו מקבל:", + "זכוכית שעושין אותה למראה טהור אע\"פ שהיא מקבלת לפי שלא נעשית לקבלה התרווד של זכוכית שהוא מקבל אף על פי שכשמניחו על השולחן נהפך על צידו ואינו מקבל ה\"ז מקבל טומאה:", + "תמחוי של זכוכית שעשאו מראה מקבל טומאה ואם מתחילה עשאוהו למראה כדי שיהיו דברים שמניחין בו נראין מאחוריו ה\"ז טהור וכל כלי זכוכית אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן ככל הכלים:" + ], + [ + "כבר ביארנו בכמה מקומות שאין כלי חרס מתטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב ושאר כל הכלים שנגעה בהן הטומאה נטמאו ואם נכנסה טומאה לאוירו ולא נגעה בהן הרי הם טהורין נמצא הטמא בכלי חרס טהור בכלים והטמא בכל הכלים טהור בכלי חרס ומניין שאין כלי חרס מתטמא אלא מאוירו שנאמר וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' מתוכו הוא מתטמא לא מאחוריו:", + "וכשם שמתטמא מאוירו כך מטמא אוכלין ומשקין מאוירו כיצד כלי חרס שנטמא ונכנסו אוכלין ומשקין לאוירו אע\"פשלא נגעו בו הרי אלו טמאין שנאמר כל אשר בתוכו יטמא אבל שאר הכלים הטמאין אינן מטמאין אוכלין ומשקין עד שיגעו בהן:", + "אין כלי חרס מטמא כלים מאוירו בין כלי חרס בין שאר כלים כיצד כלי חרס גדול שהיו בתוכו כלים ונכנסה טומאה באוירו הוא טמא וכל הכלים שבתוכו טהורין היו משקין בכלים שבתוכו נטמאו המשקין מאוירו וחוזרין ומטמאין את הכלים והרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:", + "כלי חרס שנגעו משקין טמאין באחוריו בלבד נטמאו אחוריו כשאר כל הכלים בד\"א בשהיה לו תוך אבל אם אין לו תוך ונגעו בו משקין טמאין הרי זה טהור שכל שאין לו תוך בכלי חרס אין אחוריו מתטמאין במשקין נגעו אוכלין או משקין באחורי כלי חרס הטמא הרי אלו טמאין ואחד כלי חרס ואחד שאר כל הכלים בדבר זה שכל הכלים הטמאין שנגעו אוכלין או משקין בהן בין מתוכן בין מאחוריהן נטמאו:", + "אחד כלי חרס שנכנסה טומאה לאוירו או שכפהו על הטומאה המונחת על הארץ ונעשה אהל עליה שהרי הטומאה בתוכו מפי השמועה למדו שזה שנאמר אל תוכו לרבות את האהלים:", + "גומא שהיה השרץ מונח בתוכה וכפה כלי חרס על הגומא לא נטמא שנאמר אל תוכו עד שתכנס עצמה של טומאה בתוכו לפיכך השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור שהיא קרקעית התנור טהור שאני אומר חי נפל ועכשיו מת בתוך הגומא זו וכן אם נמצאת מחט או טבעת למטה מנחושתו אף על פי שכל הכלים הנמצאים טמאים כמו שביארנו הרי התנור טהור שאני אומר שם היו עד שלא בא התנור והתנור נבנה עליהן ולא נפלו בתוכו נמצאו בדשן הרי התנור טמא שאין לו במה יתלה נמצאו בנחושתו של תנור נראין אבל אינן יוצאין לאוירו אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן נטמא התנור כאילו היו בתוך אוירו ואם לאו התנור טהור כאילו היו למטה מנחושתו באי זה בצק אמרו בבצק הבינוני שאינו רך ביותר ולא קשה:", + "השרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופח אם נמצא מן השפה הפנימית ולחוץ טהור וכן אם נמצא באויר העין טהור שהרי לא נכנס לאויר התנור או הכירה או הכופח אלא תחת עובי דפנותיהן הוא תלוי ואפילו היה שם כזית מן המת טהורין אלא א\"כ היה בעובי העין פותח טפח שהרי מביא את הטומאה לאויר התנור כמו שנתבאר בעניין טומאת מת:", + "נמצא השרץ במקום הנחת העצים מן השפה הפנימית ולחוץ טהור נמצא במקום ישיבת הבלן במקום ישיבת הצבע במקום ישיבת שולקי הזיתים הכל טהור:", + "אין התנור ולא הכירה ולא שאר מקומות היקוד מתטמאין אא\"כ נמצאת הטומאה מן הסתימה ולפנים:", + "כלי חרס ששותין בו בעלי בתים המים שבאמצעו כמו רשת של חרס ושפתו שלמעלה מן הרשת כמו מסרק וזהו הנקרא צרצור אם נכנסה הטומאה לאויר המסרק למעלה מן הרשת נטמא כולו שזהו תוכו של כלי זה:", + "כלי חרס שהיה לו שלש שפיות זו לפנים מזו היתה הפנימית עודפת ונכנסה טומאה לאויר הפנימית כל האוכלין והמשקין שבאויר שבין השפה הפנימית ובין האמצעית והחיצונה טהורין היתה האמצעית עודפת ונטמא אוירה ממנה ולפנים טמא ממנה ולחוץ טהור היתה החיצונה עודפת ונטמא אוירה הכל טמא היו שוות כל שנטמא אוירה טמאה והשאר טהור:", + "אלפסים זו בתוך זו ושפתותיהן שוות והשרץ בעליונה או בתחתונה זו שיש בה השרץ טמאה ושאר האלפסין טהורין הן וכל האוכלין שבהן היה כל אילפס מהן נקובה בכונס משקה והשרץ בעליונה כל האוכלין והמשקין שבכל האלפסים טמאים שהטומאה באויר כולן כמו שיתבאר היה השרץ בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות שהרי לא נכנס שרץ לאויר העליונה ואין שפת התחתונה עודפת כדי לטמא כל האוכלין והמשקין שבתוכה היה השרץ בעליונה והיתה שפת התחתונה עודפת העליונה טמאה שהשרץ בתוכה וכן התחתונה מפני ששפתה עודפת הרי השרץ באוירה ושאר האלפסין שבתוך התחתונה טהורין שאין כלי חרס מטמא כלי' שבתוכו ואם היה ביניהן משקה טופח כל שיש בה משקה טופח טמאה שהמשקה מתטמא מאויר התחתונה העודפת וחוזר ומטמא את האלפס:", + "טבלא של חרס שהיו קערות דבוקו' בה בתחלת מעשיה והרי הכל כלי אחד ונטמאת אחת מהן לא נטמאו כולן ואם היה לטבלא דופן עודף שנמצאו כל הקערות בתוכו ונטמאת אחת מהן נטמאו כולן וכן הדין בבית התבלין של חרס וקלמירין המתאימות כיוצא בו:", + "בית התבלין של עץ שנטמא אחד מבתיו במשקין לא נטמאו שאר הבתים ואם יש לו דופן עודף שנמצאו כל הבתים בתוכו ונטמא אחד מבתיו במשקין נטמאו כולן שהכל ככלי אחד וכלי שנטמא תוכו במשקין נטמא כולו היו בתיו קבועין במסמר הרי אלו חיבור זה לזה לטומאה ולהזייה היו תקועין בלבד הרי אלו חיבור לטומאה ולא להזייה ואם היו בתיו ניטלין וניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה:" + ], + [ + "כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל באויר כלי חרס אם הציל במת החמור דין הוא שיציל בכלי חרס הקל וכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באויר כלי חרס:", + "וכשם שאין צמיד פתיל לטומאה באהל המת כך אין צמיד פתיל לטומאה באויר כלי חרס כיצד קדירה שהיא מליאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה בתוך התנור הטמא הרי הקדירה וכל מה שבתוכה טהורין היה השרץ או משקין טמאין בתוכה ומוקפת צמיד פתיל ונתונה באויר התנור נטמא התנור [וכן כל כיוצא בזה]:", + "טבעת טמאה שמובלעת בתוך הלבינה או מחט טמאה שמובלעת בתוך העץ ונפלו לאויר כלי חרס נטמא אע\"פ שאם נגע ככר תרומה בעץ זה או בלבינה זו טהור הרי הן מטמאין כלי חרס מאוירו:", + "תרנגול שבלע שרץ או בשר מת ונפל לאויר התנור ה\"ז טהור ואם מת שם התרנגול נטמא התנור שהבלועין בחי מצילין מיד כלי חרס כדרך שמצילין באהל המת:", + "דברים שבתוך הפה או בתוך הקמטין אינן כבלועין כיצד אדם שהיו משקין טמאין בתוך פיו וקפץ פיו והכניס ראשו לאויר כלי חרס טמאהו וכן טהור שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו והכניס ראשו לאויר תנור טמא נטמאו אוכלים שבפיו היה לו בתוך קומטו כעדשה מן השרץ והכניסו לאויר התנור נטמא התנור אף על פי שהטומאה בתוך הקמט:", + "ספוג שבלע משקין טמאין אע\"פ שהוא נגוב מבחוץ אם נפל לאויר כלי חרס טימאה שסוף משקה לצאת וכן חתיכה של לפת ושל גמי חרסים שנשתמשו בהן משקין טמאין ונגבו ונפלו לאויר כלי חרס לא טמאוהו נפלו לתנור והוסק נטמא שסוף משקה לצאת במה דברים אמורים במשקין קלין אבל בחמורין כגון דם הנדה ומימי רגליה אם היו יכולין לצאת והקפיד עליו שיצא הרי זה מטמא התנור אף על פי שלא הוסק ואם אינו מקפיד עליו אינו מטמא עד שיוסק ויצא המשקה וכן בגפת חדשה הבאה ממשקין טמאין שהוסק בה התנור נטמא שסוף משקה לצאת אבל בישנה טהור איזו היא ישנה לאחר שנים עשר חדש ואם ידוע שיצא ממנה משקה בשעת היסק אפילו לאחר שלש שנים נטמא התנור כשיוסק:", + "כלי חרס שחלקו במחיצה משפתו עד קרקעיתו ונכנסה טומאה באויר אחד משני החלקים נטמא הכלי כולו לפי שאין דרך בני אדם לחלק כלי חרס כדרך שחולקין האהלים לפיכך תנור שחצצו בנסרים או ביריעות ונמצא השרץ במקום אחד הכל טמא:", + "כלי שהיתה הטומאה בתוכו והכניס הכלי לאויר כלי חרס ושפת הכלי הטמא חוץ לכלי חרס אע\"פ שהטומאה מכוונת בתוך כלי חרס הרי זה טהור שנאמר אל תוכו לא אל תוך תוכו:", + "וכן אם היה כלי חרס טמא והכניס לאוירו כלי אחר שיש בו אוכלים ומשקין ושפת הכלי האחר חוץ לכלי חרס אף על פי שהאוכלין והמשקין מכוונין בתוך כלי חרס הטמא הרי אלו טהורין שנאמר כל אשר בתוכו יטמא ולא שבתוך תוכו כיצד כוורת או קופה או קדירה או חמת וכיוצא בהן שהיה השרץ בתוכה ושלשל הקופה לאויר החבית או לאויר התנור אף על פי שהשרץ מכוון בתוך אויר החבית הואיל ושפת הקופה או החמת למעלה משפת החבית או משפת התנור הרי אלו טהורין ואם היה בתוך החמת או בתוך הקדירה וכיוצא בהן אוכלין או משקין ושלשלן לאויר התנור או לאויר החבית הטמאין הרי הן טהורין היתה הכוורת או הקופה או החמת וכיוצא בהן נקובין אינן מצילין אלא אם היה השרץ לתוכן ושלשלן לאויר כלי חרס הטהור נטמא ואם היו אוכלין או משקין לתוכן ושלשלן לאויר כלי חרס הטמא נטמאו וכמה יהיה בנקב אם היה בכלי שטף במוציא זיתים ואם היה בכלי חרס העשוי לאוכלין שיעורו כזיתים והעשוי למשקין שיעורו בכונס משקה והעשוי לכך וכך מטילין אותו לחומרו וכשינקב כלי חרס זה בכונס משקה אינו מציל מיד כלי חרס:", + "סתם נקב כלי חרס בזפת אם היה השרץ בכלי זה ושלשלו לאויר התנור הטהור נטמא שאין הצמיד מציל על הטומאה מלטמא כמו שביארנו אבל אם היה בכלי זה אוכלין או משקין ושלשלו לאויר התנור הטמא הרי הן טהורין שהרי הנקב סתום ושאר כל הכלים שסתמן בזפת וכיוצא בו אינו מציל מיד כלי חרס:", + "כוורת פחותה אע\"פ שסתם הפחת בקש אינה מצלת מיד כלי חרס שהרי אינה כלי:", + "החמת והכפישה שנפחתו במוציא רמון אף על פי שבטלו מתורת כלי הרי אלו מצילין מיד כלי חרס והוא שיהיה הפחת למעלה משפת כלי חרס מבחוץ ויהיה בית קבול שלהן משולשל לתוך כלי חרס:", + "עור פשוט וכיוצא בו שהיה שקוע לאויר כלי חרס או לאויר התנור והשרץ בתוך העור הרי התנור טמא ואם היה השרץ בתנור אוכלין ומשקין שבתוך העור טמאין שאין מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך כגון הסל והקופה והחמת:", + "כלי חרס שהיתה טומאה בתוכו והיה כלי חרס טהור כפוי ע\"פ הכלי הטמא או שהיה הכלי שהטומאה דבוקה בתוכו כפוי על פי הכלי הטהור אע\"פ שאויר שניהן מעורב הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו שהרי לא נכנסה הטומאה עצמה לאויר כלי חרס הטהור לפיכך חבית שהיתה מליאה משקין טהורין ונתונה למטה מנחושתו של תנור ונפל שרץ לתוך התנור הרי החבית והמשקין טהורין אף על פי שאויר התנור מעורב עם אויר החבית וכן אם היתה החבית כפויה על פי התנור ופיה לאויר התנור אפילו המשקה שבשולי החבית טהור:" + ], + [ + "אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו ומאימתי הוא גמר מלאכתו משיצרפו בכבשן התנור משיסיקנו לאפות סופגנין הכירה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצת התרנגולין טרופה ונתונה באלפס הכופח אם עשאהו לאפייה שיעורו כתנור עשאהו לבישול שיעורו ככירה:", + "תנור שהתחיל לבנותו אם היה גדול משיתחיל בו ארבעה טפחים ויסיקנו מקבל טומאה ואם היה קטן משיתחיל בו טפח ויסיקנו הכירה משיתחיל בה שלש אצבעות ויסיקנה הכופח אם עשאהו לאפייה הרי הוא כתנור ואם לבשל הרי הוא ככירה:", + "תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק מבית האומן או שהוסק שלא לדעת הואיל והוסק מכ\"מ ה\"ז מקבל טומאה מעשה שנפלה דליקה בתנור בכפר מן הכפרים ובא מעשה לפני בית דין ואמרו מקבל טומאה:", + "תנור שהסיקו להיות צולה בו ה\"ז מקבל טומאה ללבן בו אונין של פשתן טהור שאין זה עושה מלאכה בגוף התנור:", + "תנור שחצצו לשנים והסיק אחד מחלקיו ונטמא במשקין הוא טמא וחבירו טהור נטמא בשרץ וכיוצא בו מטומאות של תורה הכל טמא ועובי שביניהן טמא הוסקו שניהן ונטמא אחד מהן במשקין באויר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא לטהור טהור בד\"א בזמן שחצצו ואחר כך הסיקו אבל הסיקו ואחר כך חצצו ונטמא אחד מהן אפילו במשקין נטמא הכל:", + "תנור או כירה של אבן טהורין לעולם ושל מתכת טהורין משום תנור וכיריים שנאמר יותץ את שיש לו נתיצה ומטמאין משום כלי מתכות כיצד אין מתטמאין מאוירן ולא במחובר לקרקע כתנור וכיריים ואם נגעה בהן טומאה אפילו מאחוריהן מתטמאין כשאר כלי מתכות ואם נטמאו במת נעשין אב טומאה כשאר כלי מתכות ויש להן טהרה במקוה:", + "תנור של מתכת שניקב או נפגם או נסדק וסתמו בטיט או שעשה לו טפילה של טיט או מוסף של טיט הרי זה מתטמא משום תנור וכמה יהיה בנקב כדי שיצא בו האור וכן בכירה ואם עשה לכירה פטפוטים של טיט מתטמאה משום כירה מירחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ עדיין אינה מקבלת טומאה:", + "תנור שאינו מחובר בארץ אפילו תלוי בצואר הגמל הרי זה טמא משום תנור שנאמר טמאים הם בכל מקום:", + "כור של צורפי מתכות שיש בו בית שפיתה מתטמא ככירה וכן כירת של עושי זכוכית אם יש בו בית שפיתה מקבלת טומאה:", + "כבשן של סיידין ושל זוגגין ושל יוצרין טהורין הפורנה אם יש לה דופן מתטמאה:", + "אבנים שחיברן זו לזו ועשאן תנור אם עשה לו טפילה מבפנים ומבחוץ הרי זה כתנור לכל דבר ומתטמא מאוירו ואם טפלו מבחוץ בלבד מתטמא במגע ולא באויר חיבר אבנים לתנור ולא חיברן זו לזו מתטמאות עם התנור חיברן זו לזו ולא חיברן לתנור הרי הן כטירה חפר בארץ ועשה טירה טהור וטירת הכירה טהור:", + "שתי חביות ושני אלפסין שעשאן כירה מתטמאין באויר ובמגע ותוכן של חביות טהור ועובי החביות חולקין אותו המשמש את הכירה טמא והמשמש את תוך החבית טהור:", + "העושה שלשה פטפוטין בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה הרי זו טמאה משום כירה קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן את הקדירה אע\"פ שעשה בראשה מקום בטיט שתשב הקדירה הרי זו טהורה ככירה של מתכת וכן אבנים שלא מירחם בטיט שהוא שופת עליהן אינן מקבלות טומאה כאילו היא כירה של אבן:", + "העושה שתי אבנים כירה וחיברן בטיט מתטמאה חיבר את האחת בטיט והשנייה לא חיברה אינה מקבלת טומאה:", + "האבן שהוא שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה עליה ועל הכותל עליה ועל הסלע אינה מקבלת טומאה:", + "כירת הטבחים שהוא נותן אבן בצד אבן וכולן מחוברות בטיט נטמאת אחת מהן לא נטמאו כולן:", + "שלש אבנים שחיברן בטיט ועשאן שתי כירות בין שחיברן זו לזו ולא חיברן לקרקע בין שחיברן בקרקע ולא חיברן זו לזו אם נטמאת אחת משתי הכירות האבן האמצעית המשמש ממנה לכירה הטמאה טמא והמשמש ממנה לכירה הטהורה טהור ניטלה האבן החיצונה של כירה הטהורה הוחלטה האמצעית כולה לטומאה ניטלה החיצונה של כירה הטמאה טהרה האבן האמצעית כולה נטמאו שתי החיצונות אם היתה האבן האמצעית גדולה נותן ממנה לכירה זו כדי שפיתה מצידה ולכירה השנייה כדי שפיתה מכאן והשאר טהור ואם היתה קטנה הכל טמא ניטלה האמצעית אם יכול לשפות על שתים חיצונות יורה גדולה הרי היא טמאה היו מרוחקין יתר מזה טהורה החזיר את האמצעית הרי הכל טהור כשהיה מירחה בטיט מקבל טומאה מכאן ולהבא והוא שיסיקנה לכל אחת מהן כדי לבשל עליה הביצה:", + "שתי אבנים שעשאן כירה ונטמאת וסמך לאבן זו ממנה אבן אחת מכאן ולזו אבן אחת מכאן הרי חצי כל אבן משתי אבני הכירה הראשונה טמא וחצי האבן טהור ניטלו השתים הטהורות שסמך חזרו השתים של כירה לטומאתן:", + "דוכן של חרס שיש לו בית קיבול הקדירות והרמץ נתון בתוכו טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול לפיכך אם היה מחובר בארץ טהור כשאר הכלים ואם ניקב אינו מקבל טומאה ככלי קיבול מה שאין כן בכירה הצדדין שלו הנוגע בהן אינו טמא משום כירה הרחב שלו שיושבין עליו בשעת בישול מתטמא אם נטמא הדוכן וכן הכופה את הסל ובנה כירה על גבה הרי זו טמאה משום כלי עץ לא משום כירה לפיכך אינה מקבלת טומאה מאוירה ככירה:" + ], + [ + "תנור גדול שיריו ארבעה טפחים והקטן שיריו רובו כיצד אם נשבר בגדול ארבעה ובקטן רובו מקבל טומאה פחות מכאן אינו מקבל טומאה וכן אם נטמא ונתצו עד ששייר בו פחות מארבעה בגדול או בפחות מרוב בקטן טהור נשאר בו ארבעה או רוב בקטן עדיין הוא בטומאתו והכירה שיריה שלש אצבעות הכופח שעשאהו לאפייה שיעורו כתנור לבישול שיעורו ככירה:", + "תנור שנטמא ולא רצה לכתתו כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה חלקים וגורר את הטפילה שעל החרסים עד שנמצא כל חרס מהן עומד על הארץ בלא טיט על גביו חילקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור חילקו לשנים בשוה כל אחד מהן טמא לפי שאי אפשר לכוין אבל טבלא של חרס שיש לה דופן שנחלקה לשנים טהורה ואם היה אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא:", + "תנור שחילקו לשלשה ואחר גדול כשנים הגדול טמא והשנים הקטנים טהורין חתכו חוליות לרחבו אם היה גובה כל חוליא וחוליא פחות מארבעה טפחים טהור חזר וסידר החוליות זו על גבי זו והמריח עליהם בטיט והחזירו תנור כשהיה הרי זו כמו שעשה תנור אחר ואינו מקבל טומאה אלא מכאן ולהבא והוא שיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין אחר שמירחו הרחיק ממנו את הטפילה ונתן חול או צרורות בין החוליות ובין הטפילה אינו מקבל טומאה לעולם וזהו שאמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור היתה בו חוליא אחת שיש בה ארבעה טפחים היא מתטמאה במגע ולא מתטמאת באויר ושאר החוליות טהורות:", + "תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה לו סמוכין שמקבצין אותו להיות כאחד ונתנם עליו והוא טהור ונטמא כשיסיר את הסומכין אותו יטהר ואפילו החזירן הרי הוא טהור מירחו בטיט מקבל טומאה להבא ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק:", + "תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח בטיט על הכל מבחוץ ה\"ז מקבל טומאה:", + "יורת הערביים שהוא חופר בארץ וטח בטיט אם יוכל הטיט לעמוד בפני עצמו מקבלת טומאה ואם לאו טהור:", + "המביא שבר חרס ודבקן זה בזה ועשאן תנור ועשה לו טפילה מבית ומבחוץ והסיקו הרי זה מקבל טומאה אף על פי שאין בכל אחד מהן כשיעור:", + "פטם שקרזלו ועשאוהו תנור ועשה לו טפילה מחוץ אע\"פ שמקבל על דפנותיו כשיעור הרי זו טהור שכלי חרס שטהר אין לו טומאה לעולם אא\"כ עשאהו תנור ועשה לו טפילה מבית ומבחוץ:", + "תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקין מגולה אינו מקבל טומאה נתן טיט או סיד או גפסיס על גבי הסדקין הרי זה מתטמא נתן עליהן חרסית או זפת וגפרית שעוה ושמרים בצק או גללים טהור זה הכלל דבר שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין:", + "סדק תנור שנתנו כלפי זוית ומירח בטיט מן הצדדין טהור:", + "דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור מקבלת טומאה:", + "תנור שנתן בו עפר עד חציו אם נטמא מאוירו בלבד אינו מתטמא אלא מעפר ולמעלה ואם נטמא במגע ונגעה טומאה בו מתוכו נטמא כולו אף מעפר ולמטה:", + "הכירה מקום שפיתת שתי קדרות והכופח מקום שפיתת קדירה אחת לפיכך כירה שנחלקה לאורכה טהורה לרוחבה עדיין מקבלת טומאה הכופח שנחלק בין לארכו בין לרחבו טהור:", + "הקלתות של בעלי בתים שנפחתה קרקעיתה אם היה עומק הפחת פחות משלשה טפחים הרי זו מקבלת טומאה שאם יסיק בפחת מלמטה תתבשל הקדירה מלמעלה היה הפחת עמוק שלשה או יתר אינה מקבלת טומאה שהרי האש רחוקה מן הקדירה ואינה בשלה נתן אבן או צרור על פי הפחת עדיין היא בטהרתה מירחו בטיט נעשת האבן קרקע הכירה ומקבלת טומאה מכאן ולהבא:" + ], + [ + "כל ידות הכלים הרי הן ככלים ואם נטמא הכלי נטמאה ידו הצריך לה בתשמישו ושאין צריך לה טהור כמו שיתבאר לפיכך האבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה שלש אצבעות חיבור ואם נטמא התנור והכירה נטמאו אבנים אלו ואוכלין ומשקין הנוגעין באבנים אלו נטמאו ואם נגעו בחוץ לטפח של תנור או בחוץ לשלש אצבעות של כירה טהורין:", + "הכופח עשאהו לאפייה שיעורו כתנור עשאהו לבישול שיעורו ככירה:", + "מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא בטומאת התנור מפני שסומך עליו את השפוד כיוצא בו מוסף יורה של שולקי זיתים טמא ושל צבעים טהור:", + "עטרת הכירה טהורה וטירת התנור והוא המקום הבנוי בצידו שמניחין בו את הפת בעת רדייתה בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים טמאה בטומאת התנור פחות מארבעה טפחים טהור לפי שאינה חיבור לו ואם חיברה לתנור אפילו על שלש אבנים טמאה:", + "בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה אם נטמאת הכירה במגע נטמאו כולן ואם נטמאת באויר לא נטמאו לפי שאינן חיבור לה אלא מדברי סופרים ולפיכך עשו לה היכר כדי שלא ישרפו על מגען תרומה וקדשים וכן כל שאנו אומרין בעניין זה שהוא מתטמא במגע ואינו מתטמא באויר אינו חיבור אלא מדבריהם ועשו לו היכר זה כדי שלא ישרפו עליו קדשים אלא תולין:", + "חצר הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות ה\"ז חיבור ואם נטמאת הכירה או חצרה בין באויר בין במגע נטמא השנייה היתה החצר פחותה מכאן ונטמאת אחת מהן במגע נטמאת השנייה אבל אם נטמאת אחת מהן מאוירה בלבד אין חבירתה טמאה לפי שאינה חיבור לה אלא מדבריהם היתה חצר הכירה מופרשת ממנה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות הרי זו חיבור לה בין לטומאת מגע בין לטומאת אויר היתה פחות מכאן או שהיתה החצר חלקה ואין לה שפה אין חיבור לה ואם נטמאת הכירה בין מאוירה בין במגע החצר טהורה וכן אם נטמאת החצר הכירה טהורה:", + "פטפוטי כירה שלשה היה גובה כל אחד מהן שלש אצבעות או פחות אם נטמאת הכירה בין במגע בין באויר נטמאו שלשתן וכן אם היו ארבעה ניטל אחד מהן אם נטמאת הכירה במגע נטמאו שני הפטפוטים שנשארו ואם נטמאת באויר לא נטמאו עמה עשה לה שני הפטפוטים זה כנגד זה אם נטמאת הכירה במגע נטמאו ואם נטמאת באויר לא נטמאו היו הפטפוטים גבוהין משלש אצבעות ולמטה מתטמאין עמה בין שנטמאת במגע בין שנטמאת באויר ומשלש ולמעלה מתטמאין עמה אם נטמאת במגע אבל אם נטמאת מאוירה בלבד אין מתטמאין עמה היו משוכין מן השפה בתוך שלש אצבעות מתטמאין עמה בין שנטמאת במגע בין שנטמאת באויר היו חוץ לשלש אצבעות מתטמאין עמה אם נטמאת במגע ואם נטמאת באויר בלבד אין מתטמאין עמה ואין מדקדקין בכל השיעורין האלו שכולן הן מדברי סופרים:" + ], + [ + "כלי חרס אינו מקבל טומאה עד שיהיה מקבל ועשוי לקבלה אבל אם לא היה לו בית קיבול או שהיה מקבל ולא נעשה לקבלה אינו מקבל טומאה כלל לא מן התורה ולא מדברי סופרים לפיכך הכסא והמטה והספסל והמנורה והשלחן של חרס וכל כל כיוצא בהן מכלים שאין להם תוך אינן מקבלין טומאה וכן הסילונות שהמים מהלכין בהן אף ע\"פ שהן כפופין ואף ע\"פ שהן מקבלין הרי הן טהורין מפני שלא נעשו לקבלה אלא כדי שיצאו מהן המים וכן חבית של שייטים וחבית הדפונה בשולי המחץ הואיל ונעשית כמו בית יד שנושאין בה המחץ ולא נעשית לקבלה אינה מקבלת טומאה:", + "פנס שהיה בו בית קיבול שמן מקבל טומאה ושאין בו טהור וכן מגופת היוצרים שיש לה תוך טמאה:", + "משפך של בעלי בתים טהור ושל רוכלין מתטמא מפני שמטהו על צדו ומריח בו ללוקח:", + "כיסוי כדי יין וכדי שמן והחביות טהורות שלא נעשו לקבלה ואם התקינן לתשמיש מתטמאין:", + "כיסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור ואם אינו נקוב ואין לו חדוד מתטמא מפני שהאשה מסננת לתוכו את הירק זה הכלל כל המשמש בכלי חרס כשהוא כפוי טהור:", + "טיטרוס אף על פי שהוא נקוב ומוציא פרוטות מתטמא שהרי המים מתכנסין בצדדין והן עשויין לקבלה:", + "הלפיד של חרס שמניחין מטליות הבגדים והשמן בתוכו והוא דולק מתטמא וכן כלי שמניחין תחת הנרות לקבל השמן מתטמא:", + "גסטרא שמניחין תחת הכלים לקבל משקין הנוזלין מן הכלי מקבלין טומאה:", + "ספינה של חרס אף ע\"פ שהיא מקבלת אינה מקבלת טומאה שאין הספינה בכלל הכלים האמורין בתורה בין היא של חרס בין היא של עץ בין גדולה בין קטנה:", + "כל הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אין שבריהן מקבלין טומאה אע\"פ שאותן השברים ראויין לתשמיש חוץ משברי כלי חרס שאם היה בהן חרס הראוי לקבל הרי הוא מקבל טומאה שנאמר וכל כלי חרס מפי השמועה למדו שזה לא בא לרבות אלא שברי כלי חרס בד\"א כשהיה לחרס זה תוך לקבל בו המשקין כשהיה החרס יושב לא סמוך אבל אם אינו יכול לקבל אלא א\"כ סומכין אותו אינו מקבל טומאה:", + "החרס שאינו יכול לישב כדי שיקבל מפני אזנו או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו לצד אחר ה\"ז טהור אף על פי שניטלה האוזן או נשבר החדוד שכל כלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם:", + "כלי חרס ששוליהן חדין כמזרקות שנשברו ושוליהן מקבלין אע\"פ שאינן מקבלין אא\"כ נסמכו כגון שולי הקרפיות והכוסות הרי אלו מקבלין טומאה שלכך נעשו מתחלתן שיהיו שוליהן מקבלין בסמיכה או באחיזה:", + "כמה יקבל החרס ויהיה מקבל טומאה אם היה הכלי כשהיה שלם ומכיל כדי סיכת אדם קטן עד חביות שהן מקבלות כסאה או קרוב ונשברו ונשאר בחרסים בין מקרקעיהן בין מדפניהן חרס שהוא מקבל כשהוא יושב רביעית ה\"ז מקבל טומאה:", + "היה הכלי מחבית המכילה כסאה עד חבית המכילה סאתים או יתר ונשברה אם היה בחרס הנשאר כדי לקבל חצי לוג ה\"ז מקבל טומאה היה הכלי מחבית המכילה סאתים עד חצבים גדולים ונשברו אם נשאר מהן חרס המקבל לוג הרי זה מקבל טומאה היו החרסים מקבלין פחות משיעורין אלו אין מקבלין טומאה:", + "כלי חרס קטן כגון הפך וכיוצא בו שנשבר ונשאר מקרקעיתו חרס המקבל כל שהוא כשהוא יושב והיה חד ביותר שנמצא ככלי קטן ה\"ז מקבל טומאה ואם נשאר מדפנותיהן חרס המקבל אינו מקבל טומאה לפי שדפנות כלים אלו וכיוצא בהן כשוין הן ואין להן תוך הניכר ונמצאו כפשוטי כלי חרס:", + "חזקת חרסים הנמצאים בכל מקום טהורים חוץ מהנמצאים בבית היוצר מפני שרובן גסטריות הן לכלים והגסטרא מקבלת טומאה אף על פי שהיא משברי כלים:" + ], + [ + "כמה שיעור השבר שישבר כלי חרס ויטהר מטומאתו אם היה טמא או לא יקבל טומאה אם היה טהור העשוי לאוכלין משינקב במוציא זיתים והעשוי למשקין משינקב מכניס במשקין כשמניחין אותו על המשקה יכנס המשקה לכלי בנקב העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו והרי הוא מקבל טומאה עד שינקב במוציא זית ולא אמרו במוציא משקה אלא בגסטרא בלבד לפי שהיא עשויה לקבל המשקין הנוזלים מן הכלים ואם הוציאה משקין ה\"ז בטל תשמישה:", + "חמש מדות בכלי חרס ניקב במוציא משקה טהור מלהתטמא משום גסטרא ועדיין הוא חשוב כלי לקדש בו מי חטאת ניקב בכונס משקה אינו ראוי לקדש בו מי חטאת ועדיין כלי הוא חשוב להכשיר הזרעים במשקין התלושין בו כמו שביארנו ניקב כשורש קטן אין המים שבתוכו מכשירין את הזרעים והרי הן כמו שאינן בכלי ועדיין כלי הוא חשוב לקבל בו זיתים ומקבל טומאה ניקב במוציא זיתים טהור והרי הוא ככלי גללים ואבנים שאין מקבלין טומאה ועדיין כלי הוא חשוב להציל בצמיד פתיל עד שיפחת רובו כמו שביארנו בטומאת מת (בפרק שנים עשר) :", + "החבית שיעורה כאגוזים האלפס והקדירה שיעורן כזיתים וכן עריבה של חרס אפילו היתה גדולה ומחזקת ארבעים סאה בלח ונפחתה במוציא זיתים אע\"פ שהוא מטה על צדה ולש בה טהורה שמתחילתה לא נעשית לכך:", + "הפך והטני שיעורן בשמן והצרצור שיעורו במים:", + "נר שניטל פיו טהור ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה אינו מקבל טומאה ואינו בכלל כלי חרס עד שיוסק כולו בכבשן ככלי חרס:", + "חבית שנפחתה וכשמטין אותה על דפנה מקבלת או שנחלקה כמין שתי עריבות עדיין היא מקבלת טומאה נתרעעה ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה:", + "חבית שניטלו אזניה הרי היא כגסטרא אפילו אוזן אחת נסדקה למטה מאזניה אף ע\"פ שאזניה קיימות הרי זו כגסטרא ואם עשאה מתחלה שלא באזנים נדונית כחבית:", + "חבית שנסדקה בכבשן ונמצא שהיא כשתי גסטראות אם משנגמרה מלאכתה נסדקה כל גסטרא מהן מקבלת טומאה ואם נסדקה קודם שתגמר מלאכתה ואח\"כ נשרפה בכבשן טהורה והיאך יודע דבר זה אם היו שבריה שוין ותוכה מאדים עד שלא נגמרה מלאכתה נסדקה אין שבריה שוין ואין תוכה מאדים בידוע שאחר שנגמרה מלאכתה נשברה ומקבלת טומאה כשאר שברי כלי חרס הראויין לתשמיש:", + "גסטרא שנתרעעה ואינה מקבלת משקין אף על פי שמקבלת אוכלין הרי זו טהורה שאינה עשויה אלא לקבל משקין הדולפין כמו שביארנו ואם היתה דולפת אין עושין גסטרא לגסטרא וכן גסטרא שנפחתה או שנחלקה לשתים טהורה שלא אמרו שירים של שירים מתטמאין אלא שירי כלי חרס בלבד הן שמתטמאין:", + "גסטרא שחדודין יוצאין ממנה בין שהיתה יושבת בין שהיתה מוטה על צדה כל המקבל מן החדודין זיתים כשיתמלא הגסטרא זיתים מטמא במגע וכנגדו מתטמא באויר וכל שאין מקבל עמה בזיתים מתטמא במגע ואין כנגדו מתטמא באויר:", + "כיצד מתטמא במגע ואין כנגדו מתטמא באויר שאם נגעה הטומאה בגסטרא מתוכה מתטמא החדוד נכנסה הטומאה באויר הגסטרא אפילו היתה כנגד החדוד לא נטמא החדוד:", + "וכיצד כנגדו מתטמא באויר שאם היתה הטומאה באויר הגסטרא כנגד החדוד נטמא החדוד עם הגסטרא ועל דרך זה הוא בכל מקום שנאמר בכלי חרס ובתנור וכירים מתטמא במגע וכנגדו באויר או אין מתטמא כנגדו באויר וכן כל טומאת מגע האמורה בענין כלי חרס או תנור וכירים הוא שתגע הטומאה בהן מתוכן וכל טומאת אויר הוא שלא תגע הטומאה כלל אלא תכנס לאויר בלבד:", + "חבית שנתרעעה וטפלה בגללים אע\"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים ה\"ז מקבלת טומאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה נשברה ודבק חרסיה אחר שפרשו או שהביא חרסים ממקום אחר וטפלם בגללים אף על פי שנוטל את הגללים וחרסיה עומדין ה\"ז טהורה מפני שבטל מעליה שם כלי היה בהן חרס מחזיק רביעית כנגד אותו החרס בלבד מתטמא באויר מפני שהוא כלי בפני עצמו ושאר החבית אינו מתטמא עד שתגע בה הטומאה מתוכה מפני שאינה כלי שלם:", + "חבית שניקבה וסתם הנקב בזפת ואח\"כ נשברה אם יש בחרס הסתום בזפת כדי להחזיק רביעית ה\"ז מקבל טומאה מפני שהוא משברי החבית ולא בטל שם כלי מעליה אבל חרס שניקב אחר שפירש מן הכלי וסתם הנקב בזפת אע\"פ שהוא מחזיק רביעית טהור שהחרס שניקב בטל שם כלי מעליו וטהר וכל שטהר בכלי חרס שעה אחת אין לו טומאה לעולם:", + "קומקומוס שניקב ועשאהו בזפת טהור שאינו יכול לקבל החמין כצונן וכן כלי הזפת והשעוה וכיוצא בהן טהורין ואינן בכלל הכלים:", + "משפך של חרס שפקקו בזפת אינו מקבל טומאה שאין הזפת משימו כלי קיבול אבל משפך של עץ שסתמו ה\"ז ככלי קיבול ומתטמא:" + ], + [ + "כבר ביארנו שכל יד הכלים שהכלי צריך לה בשעת תשמישו הרי היא חשובה כגוף הכלי להתטמא ולטמא לפיכך הטופל כלי חרס הבריא אם נטמא הכלי הרי אוכלין ומשקין הנוגעין בטפילה טהורין שאין הכלי צריך לטפילה זו אבל הטופל את כלי חרס הרעוע הרי הטפילה חשובה כגוף הכלי וכן המהדק את הקירויה של חרס הדולין בה המים אם חיפה אותה בעור או בקלף וכיוצא בהן אם היתה רעועה הרי הן כגופה.", + "הטופל כלי חרס להיות מבשל בו אינו חיבור טפל כלים להיות זופת בהן חיבור.", + "חבית שניקבה ועשאה בזפת בבעץ וגפרית בסיד ובגפסים אינן חיבור ושאר כל הדברים חיבור.", + "דברים הלחין המשוכין שטופלין בהן הפטסין של מים כדי שלא ידלוף הכלי הרי הן כגופו של כלי שאפילו נטמא הכלי מאוירו אוכלין ומשקין הנוגעין בטפילה טמאין וכן טפילו של תנור הרי הוא כחרס התנור והוא שיהיה בעובי הטפלה עד טפח שהוא צורכו של תנור אבל יתר על טפח אינו מצורך התנור והנוגעין ביתר על טפח מעוביו טהורים טפילת הכירה עוביו שלש אצבעות.", + "חבית שניקבה וסתמה בזפת יותר מצורכה הנוגע בצורכה טמא וביתר מצורכה טהור זפת שנטפה על חבית הנוגע בה טהור.", + "מיחם שטפלו בחמר ובחרסית ונטמא הנוגע בחמר טמא והנוגע בחרסית טהור שאין החרסית מתחבר לכלי.", + "מגופת החבית שטפל בטיט עליה ועל החבית אינה חיבור לה ואם נגעו משקין טמאין בחבית לא נטמאת המגופה ואם נגעו במגופה לא נטמאו אחורי החבית.", + "כלי נחושת שזפתן אין הזפת חיבור ואם ליין ה\"ז כגוף הכלי.", + "בצק שבסדקי העריבה שנגע בו שרץ אם בפסח הואיל ואיסורו חשוב חוצץ ולא נטמאת העריבה ואם בשאר ימות השנה אם היה מקפיד עליו העריבה טהורה ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה ונטמאת העריבה.", + "המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות תפורות חיבור וקשורות אינן חיבור וכן רצועות שבמעדר ושבשק ושבקופה אבל שבאזני כלי חרס אפילו תפורות אינן חיבור שאין חיבורין לכלי חרס.", + "יד קורדום היוצא מאחריו שלש אצבעות חיבור והיתר על שלש הנוגע בו טהור יד קורדום מלפניו טפח הסמוך לברזל חיבור יתר ע\"כ הנוגע בו טהור.", + "שירי הפרגל טפח ויד מקבת של מפתחי אבנים טפח יד קורנס של זהבים טפחיים ושל חרשים שלשה שירי מלמד הבקר ארבעה טפחים סמוך לדרבן יד קורדום שחופרין בו ביררין של מים ארבעה טפחים ויד קורדום של נכוש חמשה ויד בן פטיש חמשה ושל פטיש ששה וכן יד קורדום של בקוע ושל עדיר ששה יד מקבת של סתתין ששה שיירי המרדע הסמוך לחרחור של מתכת שבראש המרדע שבעה טפחים יד המגריפה של בעלי בתים שמונה טפחים ושל סיידין עשרה וכל היתר על זה אם רצה לקיימו טמא יד כל משמשי האור כגון השפודין והאסכלאות אפילו ארוכין כל שהן טמאין.", + "מקל שעשאהו יד לקורדום הרי הוא חיבור לטומאה בשעת מלאכה ואם נגעה טומאה במקל כשהוא חורש או מבקע בו נטמא הקורדום ואם נגעה בקורדום נטמא המקל וכן הדיוסטר שהן כשני כלים והמסמר מחברן להיות מסך עליהן הרי הן חיבור בשעת מלאכה קבעו בקורה הרי זה מקבל טומאה ואין הקורה חיבור לו עשה קצת הקורה דיוסטר כל שהוא מן הקורה לצורך הדיוסטר חיבור לדיוסטר והנוגע בשאר הקורה טהור שאין כל הקורה חיבור.", + "עגלה שנטמאת הנוגע בעול ובקטרב ובעץ ובעבות אפילו בשעת מלאכה טהורה והנוגע בחרב ובבורך ובביצול ובעין של מתכת ובלחיים ובעיראין טמא וכן מגירה שנטמאת הנוגע בידה מכאן ומכאן טמא והנוגע בחוט ובמשיחה ובאמה ובסניפין שלה טהור שאין אלו חיבור לה אבל הנוגע במלבן של מסר הגדול טמא.", + "מכבש של חרש שנטמא הרומח שבו הנוגע במכבש טהור מגרה שנטמא הנוגע בקשטנית שהיא לפופה עליו טהור שאינה חיבור קשת שהיתה מתוחה והחץ משוך עמה ונטמא החץ הנוגע ביתר ובקשת טהור ואפי' כשהיא מתוחה וכן מצודת האישות שנטמא החץ שלה לא נטמאת המצודה אפילו כשהיא מתוחה וכן מסכת נסוכה שנטמאת בשעת האריג הנוגע בכובד העליון והתחתון ובנירים ובקירוס ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן ובעירה שאינה עתיד להחזירה טהור שכל אלו אינן חיבור לבגד אבל הנוגע בנפש המסכת ובשתי העומד ובכפל שהעבירו על גבי ארגמן ובעירה שהוא להחזירה טמא שכל אלו חיבורין לבגד.", + "הנוגע בצמר שעל האימה ובאשויה טהור הנוגע בפיקה עד שלא פרעה טמא משפרעה טהור.", + "החוט שהשילו למחט אפילו קשור משני צדדין אינו חיבור הכניסו לבגד החוט חיבור לבגד ואין המחט חיבור לבגד ואין החוט כולו חיבור לבגד אלא כל שהוא לצורך התפירה חיבור שאינו לצורך התפירה אינו חיבור החוט שפירש מן הבגד אפילו מאה אמה כולו חיבור חבל שקשור בחרס אפילו מאה אמה כולו חיבור קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור החבל שהוא קשור בקופה אינו חיבור אלא אם כן תפר." + ], + [ + "החוטין היוצאין מן האריג ושבתחילת היריעה ושבסופה והן הנקראין נימין כמה שיעורן של סדין ושל סודרין ושל צעיף ושל פליון של ראש שש אצבעות ושל חלוק שהוא קרוע מתחילתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצין אותו בלולאות שיעור חוטיו עשר אצבעות הסגיס והרדיד והטלית שלש אצבעות וכל היתר על השיעורין האלו הנוגע בו טהור אע\"פ שהבגד טמא במדרס או בשאר טומאות ואין צריך לומר שאם נגעה טומאה ביתר שהבגד טהור.", + "נימי הכיפה של ראש והמסוה שמניחין הערביים על פניהם והקלקלין השזורין מן השיער והפונדא שלובש האדם על בשרו והשמלה והפרגוד שמניחין על הפתחים כמו פרוכת נימיהן כל שהן.", + "משקולת שנטמאת הרי י\"ב טפח מן החוט שלה חיבור לה וכל הנוגע בחוץ לשנים עשר טפח טהור ומשקולת של חרשים שמנה עשר טפח ושל בנאין חמשים אמה והיתר על מדות אלו אף על פי שהוא רוצה בקיומו טהור.", + "משקולות של סיידין ושל ציירין אפילו ארוכין כל שהן טמאין.", + "חוט מאזנים של זהבים של פלס ושל שוקלי ארגמן טוב שאוחז השוקל בו ותולה המאזנים מידו שלש אצבעות קנה שלה וחוטיה כל שהן חוטי מאזנים של מוכרי עששיות של מתכות וכיוצא בהן שלשה טפחים קנה שלה וחוטיה שנים עשר טפחים חוט מאזנים של חנוונים ושל בעלי בתים טפח קנה המאזנים וחוטיה ששה טפחים חוט מאזנים של צמרים ושל שוקלי זכוכית טפחיים קנה מאזנים וחוטיה תשעה טפחים והיתר על השיעורין אלו אינן חיבור.", + "החבל שמסרגין המטות מאימתי הוא חיבור לטומאה משיסרג בו שלשה בתים והנוגע בחבל מן הקשר ולפנים טמא מן הקשר ולחוץ עד שלש אצבעות טמא מפני שהן צרכיו של קשר הרי הן מכלל המטה וחוץ לשלש אצבעות טהור שאינו לצורך הכלי שאפילו פסקו אין הקשר ניתר.", + "חבל היוצא מן המטה שהיא טמאה עד סוף ארבעה טפחים הנוגע בו טהור שאינו מצורכי המטה לפי שאינו ראוי לכלום מתחלת חמשה ועד סוף עשרה טמא מפני שתולין בו את המטות מעשרה ולחוץ טהור מפני שהוא יתר על צורך המטה.", + "אבנט של אריג שמקיפין אותו על המטה כדי לקבץ איבריה והוא הנקרא מזרן שמקצתו יוצאה מן המטה עד עשרה טפחים הרי הוא מצורכי המטה יתר על כן אינו מצרכי המטה ומזרן שבלה אם נשאר ממנו שבעה טפחים כדי לעשות ממנו חבק לחמור ה\"ז מקבל טומאה.", + "מטה שהיתה טמאה מדרס ומזרן יוצא ממנה עד עשרה טפחים הרי הוא אב טומאה כמטה עצמה והכל מדרס מעשרה ולחוץ הרי הוא כמגע מדרס דרס הזב על המזרן היוצא מעשרה ולפנים הרי המטה כולה מדרס מעשרה ולחוץ טהורה במה דברים אמורים למדרס אבל לשאר טומאות אפילו מאה אמה כולו חיבור כיצד מזרן שהוא כרוך על המטה והכניס קצתו לאהל המת או שנגע שרץ בקצתו או שנפלו משקין טמאין על מקצתו נטמאת המטה ואפילו היה הקצה שנטמא יוצא מן המטה מאה אמה.", + "מטה הטמאה מדרס וכרך לה מזרן הכל טמא מדרס הפרישו המטה מדרס כשהיתה והמזרן מגע מדרס היתה טמאה טומאת שבעה וכרך לה מזרן כולה טמאה טומאת שבעה הפרישו היא טמאה כשהיתה והמזרן טמא טומאת ערב היתה טמאה טומאת ערב וכרך לה מזרן הכל טמא טומאת ערב הפרישו היא טמאה טומאת ערב והמזרן טהור.", + "מטה שכרך עליה מזרן ונגע בהן המת הכל טמא טומאת שבעה פירשו טמא טומאת שבעה נגע בה שרץ וכיוצא בהן טמאין טומאת ערב פירשו טמאין טומאת ערב.", + "כרע שהיתה טמאה מדרס וחיברה למטה המטה כולה מדרס פירשה הכרע טמאה מדרס כשהיתה והמטה מגע מדרס וכן אם היתה הכרע טמאה טומאת שבעה וחיברה למטה המטה כולה טמאה שבעה כאילו נגע המת בכרע שלה ואם הזה על המטה טהרה והכרע בכללה ואם פירשה קודם הזייה הכרע טמאה טומאת שבעה כשהיתה והמטה טמאה טומאת ערב היה הכרע טמאה טומאת ערב וחיברה למטה הכל טמא טומאת ערב פירשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה שאין הטמא טומאת ערב מן המת מטמא לא אדם ולא כלים מפני שהוא ולד כמו שביארנו וכן הדין בשן של מעדר שנטמא במת ואחר כך חיברו למעדר." + ], + [ + "כמה שיעור הבגד להתטמא שלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס ושלש אצבעות על שלש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר טומאות בד\"א בבגדי צמר ופשתים אבל בגדים של שאר מינין אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אלא אם כן היה בהן שלשה טפחים על שלשה טפחים או יתר שנאמר או בגד מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות שלשה טפחים על שלשה טפחים כשאר בגדים לטומאה במה דברים אמורים בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא הרי זה מקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס.", + "הבגדים העבים ביותר כגון הלבדין והנמטין הקשין או הבגדים הרכין ביותר כגון בגדי פשתן של מצרים שהבשר נראה מתחתן אינן מקבלין טומאה עד שיהיה בקרע שלשה על שלשה טפחים בין למדרס בין לשאר טומאות.", + "כל הקליעות מקבלות טומאה בבגדים אחד הקולע חוטים ועשאן פיף או האורגן ועשאן אבנט וכיוצא בו חוץ מקליעה שעושין הצמרים לקשור בה הצמר שהיא טהורה הקלע שבית קיבול אבן שבה ארוג או עור מקבלת טומאה נפסק בית אצבע שלה טהורה נפסק [בית] הפקיע שלה בלבד עדיין היא בטומאתה המכמורות והרשתות מקבלין טומאה והחרם מקבל טומאה מפני זוטו מפני שעיני אותה השבכה דקין ביותר והרי היא כבגד העושה בגד מן החרם טהור מן זוטו מתטמא.", + "עשה חלוק מן המשמרת אם יש בו שלשה על שלשה מקבל טומאה.", + "משמרת של יין שבלתה אם משמשת מעין מלאכה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה.", + "מטפחות ספרים המצויירות אין מקבלין טומאה מפני שאינן משמשין אדם שהרי ציורן מעיד עליהן שבשביל ספר נעשו ושאינן מצויירות מתטמאות בשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו כמו שביארנו בענין משכב ומושב.", + "כסת הסבלים שמניחין על כתפיהן מפני המוט מתטמאה במררס ומשמרת של יין אינה מתטמאה במדרס.", + "בגד שחישב עליו לצורות אינו מקבל טומאה ביטל מחשבתו מקבל טומאה בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כותלים או עמודים אינם מקבלות טומאה.", + "חלוק העשוי כסבכה כדי לשחק בו שותי שכר אינו מקבל טומאה.", + "כפה שנתנו על הספר טהור מלקבל טומאת מדרס אבל מתטמא במת ובשאר טומאות.", + "העושה אספלנית בין על העור בין על הבגד אע\"פ שיש בהן שיעור טהורין עשה עליהן מלוגמא על הבגד אינו מקבל טומאה שהרי נתלכלך ואינו ראוי ועל העור מקבל טומאה מפני שהוא מתקנח וראוי למשכב.", + "מאימתי יקבל הבגד טומאה משיארוג בו שלש אצבעות על שלש אצבעות וכל הכלים הנארגין במחט כגון הכיס ואנפליא אין מקבלין טומאה עד שתיגמר מלאכתן.", + "כל הכלים הנעשין ע\"ג מחט כגון מצודה כיון שנעשה בהן בית קיבול מלאכתן מקבלין טומאה.", + "סבכה שמניחות הבנות בראשיהן אם התחילו לעשות אותה מפיה אינה מקבלת טומאה עד שיגמר קרקעיתה ואם התחילה מקרקעיתה אינה מקבלת טומאה עד שיגמור את פיה ושביסה מקבלת טומאה בפני עצמה וחוטיה חיבור לה לטמא ולהתטמא.", + "סבכה שנקרעה אם אינה מקבלת רוב שיער הראש טהורה.", + "חלוק של בגד או של לבד או של נייר מאימתי הוא גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו ואם נטמא החלוק מאימתי הוא טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו ראשונה נשתייר בו רובו מלמעלה עדיין הוא בטומאתו רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור.", + "העושה חגור מצואר של בגד ומצדו של סדין אינו מקבל טומאה עד שימלול שפתותיו עשאהו מאמצע הבגד ומאמצע הסדין אינו מקבל טומאה עד שימלול מצד השני.", + "חגור שבלו צדדיו ואמצעיתו קיימת טמא.", + "שפה שפירשה מן הבגד והתקינה לחגור בה את מתניו מקבלת טומאה מפני שהיא כאבנט.", + "טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אף על פי שאין בה שלש על שלש בריא הרי זו מקבלת טומאה אין שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש חזק ובריא מקבלת טומאה ואם לאו אינה מקבלת טומאה וכן שאר בגדי עניים.", + "מטליות שאין בהן שלשה על שלשה אינן מקבלות טומאה ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה עד שיהיו פחות משלש על שלש שכל פחות משלש על שלש אינו מקבל טומאה כלל ואע\"פ שהכינו.", + "פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים וכיוצא באלו אם השליכו באשפה אינו מקבל טומאה תלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת הרי זה כמי שהניחו בתוך בגדיו ועדיין הוא חשוב אצלו ומקבל שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס שהרי הוא פחות משלשה טפחים.", + "שלשה על שלשה שהיה מושלך באשפה אם היה בריא כדי לצרור בו רובע הקב מלח גס ולא יקרע הרי זה מתטמא במדרס ואם לאו אינו מתטמא אבל אם היה בבית אם היה בריא אף על פי שאינו יכול לצרור בו מלח או שהיה צורר בו מלח ולא היה בריא הרי זה טמא מדרס.", + "שלשה על שלשה שנקרע ולא הובדלו הקרעים אם נותנו על הכסא וכשישב עליו יגע בשרו בכסא הרי זה טהור ואם לאו הרי זה מתטמא במדרס.", + "שלש על שלש שנמחה ממנו אפילו חוט אחד או שנמצא בה קשר או שני חוטין מתאימין ה\"ז טהורה.", + "שלש על שלש שהשליכה באשפה טהורה החזירה מקבלת טומאה לעולם השלכתה מטהרתה והחזרתה מטמאתה חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה שאפילו היתה על האשפה מקבלת טומאה מפני שהיא חשובה.", + "שלש על שלש שנתנה בכדור או שעשאה כדור בפני עצמה טהורה אבל שלשה טפחים על שלשה טפחים שנתנו בכדור הרי הוא כמות שהיה ומתטמא במדרס עשהו כדור בפני עצמו אינו מתטמא במדרס שהרי התפר ממעטו משלשה על שלשה." + ], + [ + "המפץ הוא המחצלת שאורגין אותה מן החבלים ומן הסוף ומן הגומא וכיוצא בהן ואין המפץ בכלל כלים האמורין בתורה ואעפ\"כ מתטמא הוא במדרס דין תורה שהרי ריבה הכתוב כל המשכב וזה ראוי למשכב ועשוי לו וכן מתטמא במת ובשאר טומאות מדבריהן ככל פשוטי כלי עץ כמו שביארנו וזה כלל גדול שכל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות.", + "כבר ביארנו שהבגד מתטמא בשלש על שלש כמו שביארנו בשאר טומאות ובשלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס.", + "השק שיעורו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים העור חמשה על חמשה המפץ ששה על ששה בין למדרס בין לשאר הטומאות ופחות מן השיעורין האלו טהורין מכלום בד\"א בקרע אחד מהן שנקרא בלא כוונה אבל הקוצץ בכוונה וקצץ אפילו טפח על טפח למושב או שלשה טפחים על שלשה טפחים למשכב ה\"ז מתטמא במדרס בין שהיה הטפח על טפח שקיצץ או השלשה בגד או שק או עור או מפץ וכן המקצע מאחד מהן לאחיזה כדי שיאחז בו בידו כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יזוקו אצבעותיהן ה\"ז טמא בכל שהוא והוא שלא יהיה פחות משלש על שלש שכל פחות משלש אצבעות טהור מכלום.", + "המחבר שני טפחים מן הבגד ומן השק טפח שלשה מן השק ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ ה\"ז טהור מן המדרס אבל אם חיבר חמשה טפחים מן המפץ ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן הבגד ה\"ז טמא מדרס זה הכלל כל שהשלים שיעורו בחמור ממנו טמא מן הקל טהור.", + "בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה טהורין ואינן מקבלין טומאה עד שיקצצם ואחר כך יהיו כמפץ.", + "חלוק של קטן אינו מתטמא במדרס עד שיהיה בו כשיעור שלשה טפחים על שלשה טפחים ונמדד כפול כברייתו ואלו נמדדין כפולין בגדים שמלבישין אותן על הרגלים ועל השוקים ואת הראש והמכנסיים והכובע והכיס של פונדא ומטלית שתלאה על השפה אם פשוטה נמדדת פשוטה ואם כפולה נמדדת כפולה.", + "הבגד שארג שלשה על שלשה נטמא במדרס ואח\"כ השלים את כל הבגד כולו מדרס נטל חוט אחד מתחילתו טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס והרי הוא ראשון ככלי שנגע במדרס נטל חוט אחד מתחילתו ואחר כך השלים את כל הבגד כל הבגד טמא מגע מדרס וכן בגד שנארג בו שלש אצבעות על שלש אצבעות ונטמא במת ואחר כך השלים עליו את כל הבגד הבגד כולו טמא מת נטל חוט אחד מתחילתו טהר מטמא מת אבל טמא מגע טמא מת נטל חוט אחד מתחילתו ואח\"כ השלים את כל הבגד הכל טהור ולמה יהיה הכל טהור מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה טהורה מכלום אבל שלשה על שלשה שנתמעטה אע\"פ שטהרה מן המדרס הרי היא טמאה בכל הטומאות.", + "מטלית שהיא מדרס וטלאה על הקופה או על העור נעשה הכל ראשון לטומאה הפריש את המטלית הרי הקופה או העור ראשון מפני שנגעו במדרס והמטלית טהורה שכיון שטלאה והפרישה בטלה טלאה על הבגד או על השק נעשה הכל מדרס והרי הכל אב טומאה הפרישה הרי הבגד או השק ראשון שהרי נגע במדרס והמטלית אב טומאה כשהיתה שאינה בטילה על האריג תפר המטלית על הבגד כשטלאה מרוח אחת או משתי רוחות כמין גאם אינו חיבור ולא נעשה הכל אב אלא מגע מדרס בלבד תפרה משתי רוחות זו בצד זו הרי היא חיבור ונעשה הכל אב.", + "שלשה על שלשה שנטמא במדרס ואח\"כ נחלק טהר מן המדרס ואין בקרעים אלו טומאה כלל והנם כשברי כלי שנטמא אבל בגד שנטמא במדרס וקרע ממנו שלש אצבעות על שלש אצבעות אותו הקרע טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס שבעת פרישתו מן הבגד הגדול נטמא במגע.", + "סדין שנטמא במדרס ואחר כך עשאהו פרוכת טהר מן המדרס ומאימתי הוא טהרתו מן המדרס משיקשור בו הלולאות שהוא נתלה בהן כשאר הפרוכות.", + "טלית שהיא מדרס והטבילה וקודם שיעריב שמשה התחיל לקרוע ממנה קרע כיון שנקרע בה רובה שוב אינה חיבור וטהרה כולה אף על פי שעדיין נשתייר בה כדי מעפורת שלא נקרע שהרי הוא קורע והולך במה דברים אמורים בטבולת יום שכיון שלא חס עליה להטבילה כך לא יחוס לקרוע את כולה ולפיכך טהרה כולה." + ], + [ + "אלו עורות מתטמאין במדרס:עור שחשב עליו לשטיחה ועור שמניחין על המטות מלמעלה לישן עליו ועור שמניחין על החמור תחת המשאוי ועור שמניחין בערס תחת הקטן ועור הכר ועור הכסת ועור שמניחין תחת השלחן בעת האכילה כדי שיפלו עליו הפירורין מפני שהוא נשען עליו ברגלו ועוד שחוגר נופץ הפשתן עליו בעת שנופץ ועור שחוגר החמר עליו ועור שמניח הסבל על כתיפו בעל שסובל ועור שמניח הרופא על ברכיו בעת שמפיס השחינין מפני שכל העורות האלו יושב עליהן ועור הלב של קטן שרירו יורד עליו כדי שלא יפסדו בגדיו ועור שעשאהו לנותנו על לבו בשעת הקציר מפני השרב ועור שלופפין הכסות בו ועור התפור בתיבה שמניחין בו הבגדים שכל אלו מתהפכין עליהן ונשענין עליהן.", + "כל העורות המתטמאות במדרס אינן מתטמאין עד שיהיה בהן כשיעור חמשה טפחים על חמשה טפחים ואלו עורות שאין מתטמאין במדרס:עור שחוגר סורק הצמר בעת שסורק ועור שלופף בו הצמר הסרוק ועוד שלופף בו הארגמן ועור התופר שמניחין בו הארגמן וכולן מתטמאין בשאר טומאות.", + "עור שעשאו חיפוי לכלים טהור מכלום עשאו חיפוי למשקולת מקבל שאר טומאות שהרי נעשה לקבלה ואינו מתטמא במדרס.", + "עור שעשאהו לעקבו ולפרסתו אם חופה את רוב הרגל מתטמא ואם לאו טהור.", + "מנעל שעל האימום אע\"פ שעדיין לא לבשו אדם ה\"ז מתטמא במדרס שכבר נגמרה מלאכתו.", + "כל עור הראוי להתטמא במדרס ואינו חסר מלאכה המחשבה מטמאתו ואם חישב עליו להיות עור שלחן וכיוצא בו הרי זה מתטמא במדרס ואם חסר מלאכה אין המחשבה מועלת בו עד שתיגמר מלאכתו חוץ מן העור שמחפין בו המרכב מפני האבק שהמחשבה מועלת בו אף על פי שלא נגמרה מלאכתו בד\"א בעורות בעל הבית אבל עורות העבדן שסתמן למכירה אין המחשבה מטמאתן עד שיעשה בהן מעשה ויכינם למדרס.", + "אין אדם מטמא במדרס משכב או מרכב שאינן שלו שנאמר והנוגע במשכבו גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה טהור ואם נתייאשו הבעלי' טמא גנב משכב וישב עליו טמא שחזקתו שנתייאשו הבעלים שאינן יודעים מי גנבו ואם נודע שעדיין לא נתייאשו הבעלים טהור לפיכך גנב שגנב עור וחישב עליו לשכיבה מחשבה מועלת לו ומתטמא במדרס אבל הגזלן אין מחשבתו מועלת אלא אם כן נתייאשו הבעלים.", + "עור שנטמא במדרס והתחיל לקורעו רצועות הרי הוא בטומאתו עד שימעטנו פחות פחות מחמשה טפחים.", + "כל כלי עור שנטמא במדרס הזב ושינהו לכלי אחר אם שינהו מפשוט לפשוט הרי הוא בטומאתו שינהו מפשוט למקבל וממקבל לפשוט טהור ובבגד הכל טמא כיצד חמת שעשאה שטיח ושטיח שעשאה חמת טהור אבל חמת שנטמאה מדרס ועשאה תורמיל או תורמיל שעשאהו חמת הרי הן מדרס כשהיו.", + "כר של בגד שנטמא במדרס ועשאהו סדין או סדין שעשאהו כר או כסת בגד שעשאהו מטפחת או מטפחת שעשאהו כסת הרי הן מדרס כשהיו.", + "כלים שעיקר עשייתן לקבלה ולמשכב כאחד כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין אם נפחתו אע\"פ שטהרו מלהתטמא במת ובשאר טומאות מפני שאינן יכולין לקבל הרי הן מתטמאין במדרס שעדיין הן ראויין למדרס אבל כלים שעיקר עשייתן לקבלה בלבד כגון החמת והתורמיל אם היו גדולים כדי שיהיו ראויין לישב עליהן הואיל ויושבין עליהן מפני גודלן הרי הן מתטמאין במדרס כל זמן שהן שלימין נפחתו אף על פי שאפשר עדיין לישב עליהן אין מתטמאין במדרס שעיקר עשייתן לקבלה בלבד הואיל ובטלו מלקבל טהרו מלהתטמא לא במדרס ולא בשאר טומאות וכמה הוא שיעורן ויהיו ראויין למדרס החמת שבעה קבין והילקוט חמשה והקלסתר שתולין בו השעורים בראש הבהמה ארבעה והכריתית שמערין בה המים סאה פחות משיעורין אלו אינן ראויין למדרס ואין דרך העם לישב עליהן נפחתו וצרר מקום הפחת הרי הן טהורין וכאילו לא קשר מקום הפחת וכל החמתות שנפחתו וצררן טהורות חוץ משל ערביים מפני שכך הוא דרכן תמיד לצררן וחמת חלילין אין מתטמא במדרס שהרי אינה ראויה למדרס." + ], + [ + "כל פשוטי כלי עץ העשויין לישיבה או לשכיבה או לרכיבה מתטמאין במדרס כגון המטה והכסא וכיוצא בהן.", + "המטה והכר והכסת של מת וכסא של כלה ומשבר של חיה וכסא של כובס שכובס עליו את הכלים וכסא של קטן שיש לו רגלים אע\"פשאין בו גובה טפח כל אלו מתטמאין במדרס.", + "כסא של ברזל שעושין בבית הכסא והעור נתון עליו הרי הוא מתטמא במדרס ובשאר טומאות הפריש עור המחופה על הברזל העור מתטמא במדרס והברזל מתטמא בשאר טומאות אבל לא במדרס.", + "טרסקל של גמי וכיוצא בו המחופה בעור מתטמא במדרס ובשאר טומאות הפריש העור מעליו העור מתטמא במדרס אבל הטרסקל טהור מכלום שהרי נעשה כשברי כלים.", + "ספסלין שבמרחץ ששתי רגליו של עץ מתטמא במדרס היתה אחת של עץ ואחת של שיש אינו מקבל טומאה.", + "נסרים שבמרחץ ששגמן אינן מקבלין טומאה שאינן עשויין לישיבה אלא כדי שיהלכו המים תחתיהן.", + "הכלכלה והסל שמלאן תבן או מוכין אע\"פ שהתקינן לישיבה אינן מקבלין טומאת מדרס שאינן ראויין לישיבה ואם סרגן בגמי או במשיחה על פיהן מתטמאין במדרס.", + "קורת בית הבד שעשה ראשה האחד כסא אינו מתטמא במדרס מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל אם קבע את הכסא בקורת בית הבד הכסא מתטמא במדרס ואם דרס הזב על הקורה לא נטמא הכסא וכן אם קבע הכסא בקורה גדולה או עשה ראש הקורה הגדולה כסא אין טמא אלא מקום הכסא בלבד ושאר הקורה טהור וכן הדין בכסא שקבעו בעריבה שהוא טהור.", + "קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו הרי מקום ישיבתו מתטמא במדרס ומקום ישיבה שאחורי הקרון טהור שאינה אלא ישיבת צער.", + "ראשי כלונסות שיושבין עליהן האומנין ושפין את האבנים וכיוצא בהן טהורין וכן כופת של תמרה שהוא יושב עליו אפי' גבוה טפח טהור שאין זה כלי וכן בול של עץ אף על פי שסרקו וכרכמו ועשאהו פנים לשער וכיוצא בו אינו כלי ולא מקבל טומאה עד שיחוק בו.", + "ראשי כלונסות החקוקין אם חקקן לדעת מקבלין טומאה מצאן חקוקין אם חישב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא ואם חישב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין וכן כל כיוצא בהן מדברים שאינן מקבלין טומאה אלא במחשבה שאין לך מחשבה מועלת אלא מחשבת בעלים שהן בני דעה.", + "העושה כפה מן השאור וייבשה וייהדה לישיבה הרי בטלה מתורת אוכל ומתטמא במדרס שהרי משמשת תשמישי העץ.", + "מחצלת הקש מתטמאה במדרס ושל קנים ושל חלף טהורין מפני שאינה ראויה למדרס ושאר המחצלאות אם עשאה לשכיבה מקבלת טומאה עשאה לסיכוך טהורה עשאה סתם גדולה סתמה לסיכוך קטנה סתמה לשכיבה.", + "מחצלת שעשה לה קנים לאורכה טמאה מדרס שעדיין ראויה לשכיבה עשאה כמין כי טהורה עשה לה קנים לרוחבה אם אין בין קנה לחבירו ארבעה טפחים טהורה נחלקה לרוחבה עדיין מקבלת טומאה לאורכה נשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים עדיין היא ראויה למדרס ומתטמאה פחות מכאן טהורה וכן אם התיר ראשי מעדנים טהורה ואף טומאת מדרס לא תקבל המחצלת עד שתגמר מלאכתה ותתנקב כמו שביארנו.", + "תיבה שפתחה מלמעלה טהורה מן המדרס שאינה ראויה לישב עליה ומקבלת שאר טומאות פתחה מצידה טמאה במדרס ובשאר טומאות.", + "עגלה של קטן מתטמאה במדרס שהרי נשען עליה.", + "מקל של זקנים טהור מכלום שאינו אלא לסייע.", + "סנדל של סיידין והוא סנדל של עץ מתטמא במדרס מפני שהסייד פעמים מטייל בו עד שמגיע לביתו.", + "קב של קיטע שיש בו בית קיבול כתיתין מתטמא בשאר טומאות מפני בית קיבולו ומתטמא במדרס שהרי נשען עליו.", + "ואלו טמאין משום מרכב:מרדעת של חמור וטפיטן של סוס וכר הגמל ואוכף של נאקה וכל כיוצא בהן הלוחות שמניחין על גבי החמור ואח\"כ נותנין עליו המשאוי טהורות ואם היתה ראויה למרכב טמאה." + ], + [ + "כלי עץ הראוי למדרס שקבעו בכותל בתוך הבניין קבעו בכותל ולא בנה על גביו או בנה על גביו ולא קבעו עדיין מתטמא במדרס כשהיה קבעו במסמרים ובנה עליו טהור וכן מפץ שנתנו על גבי הקורות קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה או שנתן עליו את המעזיבה ולא קבעו מתטמא במדרס קבעו ונתן עליו את המעזיבה טהור.", + "ספסל שניטל אחד מראשיו עדיין הוא ראוי למדרס ניטל השני טהור ואם יש בו גובה טפח מתטמא במדרס.", + "כסא של כלה שניטלו חפוייו טהור ואם לא היו חפוייו יוצאים וניטלו עדיין הוא ראוי למדרס שכן דרכו להיות מטהו על צדו ויושב עליו.", + "כסא שניטלו חפוייו ועדיין הוא ראוי לישיבה מתטמא ניטלו שנים מחפוייו זה בצד זה טהור.", + "שידה שניטל העליון שלה טמאה מפני התחתון שהוא ראוי למדרס ניטל התחתון טמאה מפני העליון ניטלו שתיהן הרי הדפין טהורין.", + "תיבה שנפחתה מצדה מתטמאה במדרס ובשאר טומאות מפני שראויה אף לישיבה והכל יושבין עליה נפחתה מלמעלה טהורה מן המדרס שהרי אינה ראויה לישיבה ומתטמאה בשאר טומאות שעדיין היא מקבלת נפחתה מלמטה טהורה מכל טומאות אע\"פ שאפשר לישב עליה בכסא מפני שעיקר מעשיה לקבלה וכבר בטל העיקר והמגורות שלה מתטמאות ואינן חיבור לה וכן משפלת שנפחתה מלקבל רמונים אף על פי שראויה למדרס הרי היא טהורה מכלום מפני שעיקר מעשיה לקבלה והואיל ובטל העיקר בטלה הטפילה.", + "עריבה של עץ שמגבלין בה הבניין או את הגפסים אע\"פ שמקבלת שאר טומאות אינה מתטמא במדרס ושלשין בה את הבצק שמחזקת משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה עד שאינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת מפני הסדק ה\"ז מתטמאה במדרס שסתמה שכופתה ויושב עליה לפי גודלה וסדק שלה הניחה בגשמים עד שנתפחה ונסתם הסדק אינה מתטמאה במדרס שהרי היא ראויה ללוש בה ותחילת מעשיה ללוש בה ומקבלת שאר טומאות חזר והניחה בקרים ונפתח הסדק חזרה לקבל טומאת מדרס וטהורה משאר טומאות.", + "עריבה גדולה שהיא יתר על תשעה קבין שנפחתה מלקבל רמונים והכינה לישיבה הרי זו טהורה אף מטומאת מדרס עד שיקציע שאין המחשבה מועלת בעריבה גדולה שנפחתה עד שיעשה בה מעשה עשאה אבוס לבהמה אע\"פ שקבעה בכותל טמאה בכל הטומאות.", + "מטה שניטלו שתי ארוכות שלה אחר שנטמאת ועשה לה ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבים ונשברו החדשות עדיין היא בטומאתה נשתברו הישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות.", + "מטה שהיתה טמאה מדרס וניטלה קצרה ושתי כרעיים עדיין היא בטומאתה שעדיין צורת המטה עומדת ניטלה ארוכה ושתי כרעיים טהורה.", + "קצץ שתי לשונות של מטה באלכסון או שקצץ שתי כרעיים טפח על טפח באלכסון או שמיעטן פחות מטפח ה\"ז נשברה וטהורה נשברה ארוכה ותיקנה עדיין היא אב טומאה כשהיתה נשברה הארוכה השנייה ותקנה טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה השנייה טהורה.", + "מטה שהיתה טמאה מדרס או בשאר טומאות ונגנב חצייה או אבד חצייה או שחלקוה אחין או שותפין ה\"ז טהורה שה\"ז ככלי שנשבר החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא ה\"ז דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמא שהוא טהור ומקבל טומאה להבא.", + "מטה שנפרקו איבריה אם נשברה ארוכה ושתי כרעיים או קצרה ושתי כרעיים הרי אלו מתטמאין מפני שראויין לסומכן בכותל ולישן עליהן.", + "מטה שנטמאת כולה אם הטבילה איברים איברים טהורה.", + "המפרק את המטה להטבילה הנוגע בחבלים שלה טהור." + ], + [ + "שלש תיבות הן:תיבה שנפחתה מצדה טמאה מדרס מלמעלה טמאה טמא מת והבאה במדה טהורה מכלום.", + "שלש עריבות הן:עריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה טמאה מדרס שלימה טמאה טמא מת והבאה במדה טהורה מכלום.", + "שלש עגלות הן:העשויה כקתדרה טמאה מדרס כמטה טמאה טמא מת ושל אבנים טהורה מכלום.", + "שלשה תריסין הן:תריס הכפוף טמא מדרס ושמשחקין בו בקמפון טמא טמא מת ודיצת הערביים טהורה מכלום לפי שהיא עשויה לצורה בלבד ואינה ממשמשי אדם וכל כלי שאינו ממשמשי אדם אינו מקבל טומאה כל עיקר.", + "שלשה תרבוסין של עור הן:של ספרים טמא מדרס ושאוכלין עליו טמא טמא מת וששוטחים עליו את הזיתים טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.", + "שלשה בסיסאות הן:שלפני המטה ושלפני הסופרים טמא מדרס של שולחן טמא טמא מת ושל מגדל טהור מכלום לפי שהוא מקצת מגדל וצורתו מוכחת עליו.", + "שלש מטות הן:העשויה לשכיבה טמאה מדרס ושל זגגים שנותנין בה כלי זכוכית טמאה טומאת מת ושל סרגין שמסרגין עליה את הסבכות טהורה מכלום לפי שאינה ממשמשי אדם.", + "שלש משפלות הן:של זבל טמאה מדרס של תבן טמאה טמא מת והפוחלץ של גמלים טהור מכלום לפי שהחבלים שלו קשים ביותר ועבים ואינו ראוי לקבל תבן וכיוצא בו ונמצא שאין עליו תורת כלי אלא חבלים בלבד.", + "שלשה מפצין הן:העשוי לישיבה טמא מדרס ושל צבעים שמניחין בו את הכלים טמא טמא מת ושל גתות שנותנין עליו ענבים ומחפין בו טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.", + "שלש חמתות הן ושלשה תורמלין הן:המקבלין כשיעור טמאין מדרס וכמה שיעורן החמת ארבעה קבין והתורמיל חמשה ושאינן מקבלין כשיעור טמאים טמא מת ושל עורות הדג טהור מכלום.", + "שלשה עורות הן:העשוי לשטיח טמא מדרס והעשוי לתכריך כלים טמא טמא מת ושל רצועות ושל סנדלין טהור מכלום לפי שאין עליו צורת כלי.", + "שלשה סדינין הן:העשוי לשכיבה טמא מדרס והעשוי לפרוכת טמא טמא מת ושל צורות שעושין אותו כדי שיתלמד ממנו הרוקם טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.", + "שלש מטפחות הן:של ידים טמאה מדרס ושל ספרים טמאה טמא מת ושל תכריכי המת ושל נבלי בני לוי טהורה מכלום לפי שאינן ממשמשי אדם.", + "עור העשוי כמו יד שמכניסין בו היד והאצבעות מפני הצינה וכיוצא בהן הוא הנקרא פרקלינין ושלשה פרקלינין הן:של ציידי חיה ועוף טמא מדרס שהרי נשען עליו ושל חגבים טמא טמא מת שנותנין בו החגבים ושל קייצים שבו מקיצין פירות טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם.", + "שלש סבכות הן:של ילדה טמאה מדרס ושל זקנה טמאה טמא מת ושעושין לשחק בה לשותי שכר טהורה מכלום לפי שאינה ממשמשי אדם.", + "שלשה סנדלין הן:של אדם טמא מדרס של מתכות של בהמה טמא טמא מת של שעם ושל צפירה טהורה מכלום כללו של דבר כל כלי שאינו ראוי למשכב או למרכב או שהוא ראוי ולא נעשה [לכך] אלא למלאכה אחרת הרי הוא טהור מן המדרס נעשה למלאכה אחרת ומשמש עמה את הישיבה כגון הטלית והרדיד מתטמא במדרס וכל המתטמא במדרס מתטמא במת ויש מתטמא במת ואינו מתטמא במדרס כמו שביארנו וכל המתטמא במת מתטמא בשאר אבות הטומאות בין אבות של תורה בין של דבריהם ומתטמאין במשקין.", + "שלש קופות הן:מהוהה שטלאה על הבריאה הולכין אחר הבריאה קטנה על הגדולה הולכין אחר הגדולה היו שוות הולכין אחר הפנימית כיצד הולכין אחריה שאם ניקבה במוציא רמון שתיהן טהורות.", + "שלשה פנקסות הן:האפיפירין שמניחין עליו הספרים טמא מדרס ושיש בו בית קיבול שעוה טמאה טמא מת חלקה טהורה מכלום לפי שאין עליו צורת כלי ואינו ראוי למדרס." + ], + [ + "כל הכלים שיש להן בית קיבול שנטמאו אחוריהן במשקין לא נטמא תוכן לתרומה ולא אוגניהן ולא אזניהן ולא מקום אצבע השוקע בשפת הכלי נטמא תוך הכלי נטמאו כולן נפלו משקין טמאין על כני הכלים או על אוגניהן או על אזניהן או על ידות הכלים המקבלין הרי זה מנגבן והן טהורין ואפילו אחורי הכלי כולו לא נטמאו.", + "אחד כלי השק כגון השקין והמרצופין או כלי העור כגון הכרים והכסתות ואחד כלי עץ אפילו קופות ומשפלות אם נטמאו אחוריהן במשקין לא נטמא תוכן.", + "פשוטי כלי שטף שאין ראויין למדרס כגון השלחן וטבלא שאין לה דופן הואיל ואין מקבלין טומאה מן התורה אם נטמאו אחוריהן במשקין לא נטמא תוכן אבל פשוטי כלי שטף הראויים למדרס כגון המטה והעור שישנים עליו והכסא וכיוצא בהן אין להם אחוריים ותוך אלא בין שנגעו משקין בהן מתוכן או מאחוריהן נטמא הכלי כולו וכן מדות יין ושמן וזומא ליסטרות ומסננת של חרדל ומשמרת של יין אין להן אחוריים ותוך אלא אם נפל משקין על מקצתן נטמאו כולן כמו הבגדים.", + "המרדע והמלמד יש להן אחוריים ותוך כיצד נפלו משקין על החרחור לא נטמא מן העץ הסמוך לחרחור אלא ז' טפחים בלבד ושאר העץ טהור וכן אם נפלו משקין על הדרבן לא נטמא אלא ארבעה טפחים הסמוכין לדרבן נפלו חוץ לשבעה וחוץ לארבעה ה\"ז ככלי קיבול שנגעו משקין באחוריו ולא נטמאו אלא ממקום מגעו ולחוץ.", + "כיס שבתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקין לא נטמא חבירו במה דברים אמורים כשהיו שפתותיהן שוין אבל אם היה החיצון עודף ונטמא הפנימי נטמא החיצון נטמא החיצון לא נטמא הפנימי ובשרץ בין כך ובין כך אם נטמא אחד מהם לא נטמא חבירו.", + "החוקק רובע וחצי רובע בעץ אחד ונטמא אחד מהן במשקין לא נטמא השני אף על פי שהן עץ אחד כיצד נגעו משקין טמאין בתוך הרובע הרובע ואחוריו טמאין וחצי הרובע ואחוריו טהורין נגעו בחצי הרובע מתוכו חצי הרובע ואחוריו טמאים הרובע ואחוריו טהורין וכשהוא מטביל מטביל את הכל נטמאו אחורי הרובע או אחורי חצי הרובע במשקין הרי אחורי הכלי טמא שאין חולקין את האחוריים.", + "קומקומוס שהיו אחוריו טמאין והיה מרתיח אין חוששין שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו אלא הרי המשקין שבתוכו טהורין לתרומה:בריך רחמנא דסייען." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..aa2bade6e361946ce9b2747b9faa08c2d51bc1d8 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,489 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Vessels", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Vessels", + "text": [ + [ + "שִׁבְעָה מִינֵי כֵּלִים הֵן שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה וְאֵלּוּ הֵן. הַבְּגָדִים. וְהַשַּׂקִּין. וּכְלֵי עוֹר. וּכְלֵי עֶצֶם. וּכְלֵי מַתָּכוֹת. וּכְלֵי עֵץ. וּכְלֵי חֶרֶשׂ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא יא לב) \"מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק\". וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת נֶאֱמַר (במדבר לא כב) \"אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף\". וּבִכְלֵי חֶרֶשׂ נֶאֱמַר \"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ\": ", + "מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר לא כ) \"וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים\" לְרַבּוֹת כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וּמִן הָעֲצָמוֹת שֶׁל עִזִּים וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מֵעַצְמוֹת הָעוֹף אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִכְּנַף הָעָזְנִיָּה בִּלְבַד וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית הַמְצֻפָּה הוֹאִיל וְהֵן דּוֹמִין לְעֶצֶם מְקַבְּלִין טֻמְאָה כִּכְלֵי עֶצֶם. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁטֻּמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: ", + "כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מֵעַצְמוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם וּמֵעוֹרָהּ טְהוֹרִים. כָּל שֶׁבַּיָּם טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס. אַף הָאוֹרֵג בֶּגֶד מִצֶּמֶר הַגָּדֵל בַּיָּם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מַה בֶּגֶד מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ אַף עוֹר מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ. חִבֵּר מִן הַגָּדֵל בַּיָּם עִם הַגָּדֵל בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה אִם חִבְּרוֹ חִבּוּר עַד שֶׁמֵּשִׂים אֶת שְׁנֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן אֶחָד לְטֻמְאָה שֶׁאִם נִטְמָא זֶה יִטְמָא זֶה הַכּל מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "יֵרָאֶה לִי שֶׁהַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִים מֵעוֹר הָעוֹף אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּמוֹ עַצְמוֹתָיו. וְאִם תֹּאמַר וַהֲרֵי הוּא כָּשֵׁר לִכְתֹּב עָלָיו תְּפִלִּין כְּעוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה. הִנֵּה עוֹר הַדָּג אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְלוּלֵא זֻהֲמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת הָיָה כָּשֵׁר לַתְּפִלִּין הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאַף דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כָּשֵׁר לִתְפִלִּין אִם אֵין לוֹ זֻהֲמָא: ", + "כְּלֵי זְכוּכִית אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיְּקַבְּלוּ טֻמְאָה הוֹאִיל וּתְחִלַּת בְּרִיָּתָן מִן הַחוֹל כִּכְלֵי חֶרֶס הֲרֵי הֵן כִּכְלֵי חֶרֶס. וּמִפְּנֵי שֶׁתּוֹכָן נִרְאֶה כְּבָרָן לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּטַּמְּאוּ מֵאֲוִירָן אֶלָּא עַד שֶׁתִּגַּע הַטֻּמְאָה בָּהֶן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מִגַּבָּן כִּכְלֵי מַתָּכוֹת. וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל פְּשׁוּטֵיהֶן אֶלָּא עַל מְקַבְּלֵיהֶן. וְאֵין לָהֶם טָהֳרָה בְּמִקְוֶה. וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן אֶלָּא לִתְלוֹת: ", + "כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה לְעוֹלָם טְהוֹרִין. וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן: ", + "פִּיל שֶׁבָּלַע הוּצִין וֶהֱקִיאָן דֶּרֶךְ הָרְעִי הָעוֹשֶׂה מֵהֶן כֵּלִים הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם הֵם כִּכְלֵי גְּלָלִים אוֹ כְּלֵי עֵץ כְּשֶׁהָיוּ. אֲבָל כְּפִיפָה שֶׁנִּטְמֵאת וּבְלָעָהּ פִּיל וֶהֱקִיאָהּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ: ", + "פְּשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶס כְּגוֹן מְנוֹרָה וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן שֶׁל חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ\" (ויקרא יא לג) \"יִטְמָא\" כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה וְשֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ טָהוֹר: ", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת אֶחָד פְּשׁוּטֵיהֶן כְּגוֹן הַסַּכִּינִים וְהַמִּסְפָּרַיִם אוֹ מְקַבְּלֵיהֶן כְּגוֹן הַיּוֹרוֹת וְהַקּוּמְקוּמוֹסִין הַכּל מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא כג) \"כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ\" בֵּין מְקַבֵּל בֵּין פָּשׁוּט. אֲפִלּוּ תֵּבָה אוֹ מִגְדָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהֵן מְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח אוֹ יֶתֶר מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ: ", + "כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם מְקַבְּלֵיהֶן כְּגוֹן הָעֲרֵבָה וְהַחֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. אֲבָל פְּשׁוּטֵיהֶן כְּגוֹן הַלּוּחוֹת וְהַכִּסֵּא וְהָעוֹר שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"מִכָּל כְּלִי עֵץ\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מָה שַׂק שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל אַף כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל. וּכְלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי עֵץ לְכָל דָּבָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁטֻּמְאַת פְּשׁוּטֵיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס. אֲבָל בְּמִדְרַס הַזָּב וַחֲבֵרָיו מִתְטַמְּאִין מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו ד) \"כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב\" כָּל הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן כְּלִי זְכוּכִית הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִדִּבְרֵיהֶן: ", + "כָּל שֶׁהוּא אָרוּג בֵּין מִצֶּמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין מִקַּנְבּוֹס אוֹ מִמֶּשִׁי אוֹ מִשְּׁאָר דְּבָרִים הַגְּדֵלִים בַּיַּבָּשָׁה הוּא הַנִּקְרָא בֶּגֶד לְעִנְיַן טֻמְאָה. וְהַלְּבָדִים כִּבְגָדִים לְכָל דָּבָר: ", + "הַשַּׂק הוּא חוּטֵי שֵׂעָר הַגְּדֻלִין כְּשַׁלְשֶׁלֶת אוֹ הָאֲרוּגִין כִּבְגָדִים אֶחָד הֶעָשׂוּי מִן הָעִזִּים אוֹ מִצֶּמֶר גְּמַלִּים אוֹ מִזְּנַב הַסּוּס וְהַפָּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאֶחָד הָאָרִיג מֵהֶן כְּמוֹ הַמַּרְצוּפִין אוֹ הַגָּדֻל כְּמוֹ חֶבֶק שֶׁל חֲמוֹר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. אֲבָל הַחֲבָלִים וְהַמְּשִׁיחוֹת הַשְּׁזוּרִין בֵּין מִן הַשֵּׂעָר בֵּין מִצֶּמֶר וּפִשְׁתִּים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן: ", + "כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִן הַגֹּמֶא וּמִן הָעֲרָבָה וּמִן הַקָּנִים וּמִכַּפּוֹת תְּמָרִים וּמִן הֶעָלִים וְהַשָּׂרִיגִין וּקְלִפֵּי אִילָנוֹת וּמִן הַחֶלֶף כְּגוֹן הַכְּפִיפוֹת וְהַטְּרַסְקְלִין וְהַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּפָּצוֹת הַכּל בִּכְלַל כְּלֵי הָעֵץ שֶׁהַכּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ כְּעֵץ. אֶחָד כְּלִי חֶרֶס וְאֶחָד כְּלִי נֶתֶר לְכָל דָּבָר. כָּל כְּלִי הֶעָשׂוּי מֵהֶעָפָר מִן הָעֲפָרוֹת וְאַחַר כָּךְ שׂוֹרְפִין אוֹתָן בְּכִבְשָׁן הֲרֵי זֶה כְּלִי חֶרֶס. וְהַתַּנּוּר וְהַכִּירַיִם וְהַכֻּפָּח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר הַבִּנְיָנוֹת שֶׁאוֹפִין בָּהֶן אוֹ מְבַשְּׁלִין בָּהֶן הַכּל מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה וְטֻמְאָתָן וְטֻמְאַת כְּלִי חֶרֶס שָׁוָה: " + ], + [ + "הָעוֹשֶׂה כְּלִי קִבּוּל מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לִכְלִי קִבּוּל שִׁעוּר. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁל קַיָּמָא שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד. כֵּיצַד. הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִן הָעוֹר הַמַּצָּה שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל. אוֹ מִן הַנְּיָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּיָר מְקַבֵּל טֻמְאָה. אוֹ מִקְּלִפַּת הָרִמּוֹן וְהָאֱגוֹז וְהָאַלּוֹן אֲפִלּוּ חֲקָקוּם הַתִּינוֹקוֹת לָמֹד בָּהֶן אֶת הֶעָפָר. אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם. הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁתִּינוֹק חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הַלֶּפֶת וְהָאֶתְרוֹג וְהַדְּלַעַת הַיְבֵשִׁים שֶׁחֲקָקָן לָמֹד בָּהֶן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעַמְדוּ אֶלָּא זְמַן מוּעָט: \n", + "קְנֵה מֹאזְנַיִם וְהַמַּחַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתֶּכֶת. וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת. וְקָנֶה שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם. וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה אוֹ מְקוֹם מַרְגָּלִית. וּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן. וְלוּחַ פִּנְקָס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה. כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל כָּל שֶׁהוּא מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בֵּית קִבּוּל לְבַדּוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּית הַקִּבּוּל מִשְּׁאָר הַכְּלִי שֶׁבֵּית הַקִּבּוּל צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל הַיָּתֵר עַל הַצֹּרֶךְ מִשְּׁאָר הַכְּלִי הַפָּשׁוּט טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה וְטָמֵא מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n", + "בֵּית קִבּוּל הֶעָשׂוּי לְמַלְּאוֹתוֹ אֵינוֹ בֵּית קִבּוּל. כֵּיצַד. בְּקַעַת שֶׁל עֵץ שֶׁחוֹקְקִין בָּהּ בֵּית קִבּוּל וְתוֹקְעִין בּוֹ הַסַּדָּן שֶׁל בַּרְזֶל. אִם שֶׁל נַפָּחִים הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא לְמַלְּאוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם הָיְתָה שֶׁל צוֹרְפִין הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַגְבִּיהִין אֶת הַבַּרְזֶל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמְקַבְּצִין אֶת שְׂפוֹת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַמִּתְקַבֶּצֶת שָׁם תַּחַת הַסַּדָּן וַהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n", + "הַכַּף הֶחָקוּק שֶׁתַּחַת רַגְלֵי הַמִּטּוֹת וְהַמִּגְדָּלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל טָהוֹר וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל לְפִי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקִבּוּל אֶלָּא לִסְמֹךְ בּוֹ בִּלְבַד. שְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּכָל כְּלֵי הָעֵץ שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל אֶלָּא טִפָּה אַחַת. וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹכָהּ. וְאִם לֹא נֶחְתְכָה לְקַבָּלָה הֲרֵי הִיא כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ. אֲבָל שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל פָּקוּעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן כֵּלִים אֶלָּא כָּאֳכָלִין הֵן חֲשׁוּבִין: \n", + "שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ וְנָתַן בָּהּ אֶת הַמְּזוּזָה וְאַחַר כָּךְ נְתָנָהּ בְּכֹתֶל אֲפִלּוּ נָתְנָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל אִם קְבָעָהּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. נָתַן הַשְּׁפוֹפֶרֶת בַּכֹּתֶל וְאַחַר כָּךְ נָתַן בָּהּ הַמְּזוּזָה אִם הָיְתָה כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל אֲפִלּוּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה: \n", + "כְּלִי שֶׁאוֹרְגִין אוֹתוֹ מִן הַנְּסָרִים אוֹ מִן הַשַּׁעַם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁטְחוּ עָלָיו הַבְּגָדִים וְהַמֻּגְמָר מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּסְּמוּ אִם הָיָה עָשׂוּי כְּכַוֶּרֶת שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע טָהוֹר וְאִם הָיָה בּוֹ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "סַנְדָּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת טָמֵא וְשֶׁל שַׁעַם טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה חָשׁוּב מִכְּלֵי הַקַּבָּלָה: \n", + "הַצּוֹרֵר מַרְגָּלִית בָּעוֹר וְהוֹצִיאָהּ וְנִשְׁאַר מְקוֹמָהּ עָמֹק הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְשֹׁט. שֶׁכָּל כְּלֵי קִבּוּל מְקַבְּלִין בְּכָל שֶׁהֵן וַהֲרֵי מְקוֹמָן כְּמוֹ כִּיס קָטָן. אֲבָל צְרוֹר הַמָּעוֹת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶלָּא דָּבָר מוּעָט אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְהִתְטַלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן כְּשַׂק אֲפִלּוּ הָיָה מַחֲזִיק מֵאָה סְאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּלַיִם הוֹאִיל וְאֵינוֹ עָשׂוּי לְנַחַת הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה כִּשְׁאָר כְּלֵי קִבּוּל. וְכָל כְּלִי עֵץ שֶׁהוּא סְתָם אִם הָיוּ לוֹ שׁוּלַיִם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם עַל הַקַּרְקַע כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נוֹחַ לְהִתְגַּלְגֵּל וְהָיָה מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח שֶׁהֵן כּוֹרַיִים בְּיָבֵשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁעָשׂוּי לְנַחַת. וּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מָה שַׂק שֶׁהוּא מִתְטַלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן אַף כְּלִי עֵץ לֹא יִטְמָא אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן לְהוֹצִיא כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת: \n", + "הַכֵּלִים שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְנַחַת כְּגוֹן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וְכַוֶּרֶת הַקַּשׁ וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים וּבוֹר סְפִינָה גְּדוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. אִם הֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאֵלּוּ הֵן הַכֵּלִים שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְהִתְטַלְטֵל בִּמְלוֹאָן. דִּרְדּוּר שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה וְקוֹסְטוֹת הַמְּלָכִים וַעֲרֵבַת הַעֲבְּדָן וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע הַיָּם הַגָּדוֹל וְהָאָרוֹן. כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת כְּלֵי עֵץ אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן אֶלָּא לְהִטַּלְטֵל מְלֵאִין. וּשְׁאָר כָּל כְּלֵי עֵץ אִם הָיוּ מְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה וְיֵשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם חֶזְקָתָן שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְהִתְטַלְטֵל בִּמְלוֹאָן וּלְפִיכָךְ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן כְּלֵי עֶצֶם וּכְלֵי הָעוֹר הַמְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן כְּשֶׁהֵן מְלֵאִין: \n", + "הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל שֶׁל זְכוּכִית הַבָּאִים בְּמִדָּה טְהוֹרִין וּשְׁאָר כְּלֵי זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי הֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְזֶה חֹמֶר בִּכְלֵי זְכוּכִית מִבִּכְלֵי עֵץ: \n", + "כָּל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁבּוּרוֹ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ הֲרֵי הוּא מַחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח. וּכְשֶׁמּוֹדְדִין אֶת הַכְּלִי מוֹדְדִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ אִם הָיָה בּוֹ אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מִזֶּה הֲרֵי הוּא טָהוֹר שֶׁאֵין עֳבִי הַדְּפָנוֹת מְמַעֵט. אֲבָל עֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי הַזֵּר אִם הָיָה לוֹ זֵר אֵין נִמְדָּדִין עִמּוֹ: \n", + "הָיָה בְּתוֹךְ הַכְּלִי תֵּבָה קְטַנָּה כְּגוֹן מוּכְנִי שֶׁבְּתוֹךְ הַשִּׁדָּה בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ וְאֵינָהּ חִבּוּר לָהּ וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת. וְאִם אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ וַהֲרֵי הֵן כִּכְלִי אֶחָד: \n", + "הָיָה לַכְּלִי כִּסּוּי קָמוּר בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ נִמְדָּד עִמּוֹ. אֵינוֹ קָבוּעַ אֵינוֹ נִמְדָּד עִמּוֹ. הָיוּ בּוֹ מְגוּרוֹת מִבִּפְנִים נִמְדֶּדֶת עִמּוֹ. וְאִם הָיוּ מִבַּחוּץ אֵינָן נִמְדָּדוֹת עִמּוֹ: \n", + "כְּלִי עֵץ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אַרְבָּעִים סְאָה כְּדַרְכּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ אוֹ סְמָכוֹ בְּדָבָר אַחֵר הוֹאִיל וּמְקַבֵּל אַרְבָּעִים סְאָה מִכָּל מָקוֹם טָהוֹר: \n", + "הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְּבוּ אֶלָּא הֲרֵי הֵן מְקַבְּלִין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין וַעֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם וְחֶזְקָתָן שֶׁהֵן לְנַחַת כְּשֶׁהָיוּ: \n" + ], + [ + "שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בִּכְלֵי עֵץ שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה. כָּל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ אָדָם בִּלְבַד כְּגוֹן הַסֻּלָּם טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל וְלֹא רִבּוּהוּ חֲכָמִים לְטֻמְאָה. וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ הַכֵּלִים וְהָאָדָם כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן וְהַטַּבְלָא וְהַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וּמִנַּיִן שֶׁהֵן לְתַשְׁמִישׁ אָדָם וְתַשְׁמִישׁ מְשַׁמְּשָׁיו שֶׁהֲרֵי מַנִּיחַ הַקְּעָרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן וְהַכּוֹסוֹת עַל הַטַּבְלָא וְהַמַּצָּעוֹת עַל הַמִּטָּה. וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ הַכֵּלִים בִּלְבַד שֶׁהֲרֵי הוּא מְשַׁמֵּשׁ מְשַׁמְּשֵׁי אָדָם אִם לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִכְּלוּם כְּגוֹן מְנוֹרָה שֶׁל עֵץ שֶׁמְּשַׁמֶּשֶׁת הַנֵּר בִּשְׁעַת הַדְלָקָה, וְכַן וְהוּא כְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה, וְהַדְּפוּסִין כֻּלָּן. וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן כִּסּוּי הַקַּפָצָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְתִיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהָרֹמַח וְהַמִּסְפָּרִים וְהַתַּעַר וְהַמִּכְחוֹל וְהַמִּכְתָּב וּבֵית הַכּוֹחַל וְתִיק טַבְלָא וּסְקוּרְטִיָא וּבֵית הַחִצִּים וּבֵית הַפַּגוֹזוֹת וְתִיק חֲלָלִים כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן אֶלָּא מְשַׁמְּשֵׁי כֵּלִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הַכְּלִי צָרִיךְ לָהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אֲבָל כִּסּוּי קַמַטְרָא וְכִסּוּי תֵּבָה וְכִסּוּי טֶנִי וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ וְהַכִּסֵּא שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה וְהַקְּמָתִין שֶׁלָּהּ וְהַקֵּלֶב שֶׁבּוֹנִין עָלָיו תִּיק הַסַּפָּר וּבֵית הַנֶּגֶר וְהַמַּנְעוּל וְהַמְּזוּזָה וְתִיק נְבָלִים וְהַכִּנּוֹרוֹת וְהַקֵּלֶב שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנֶפֶת וּדְפוּס שֶׁל תְּפִלִּין וְסוּס שֶׁל עֵץ שֶׁל זֶמֶר שֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ וּרְבִיעִית הַמְּקוֹנֶנֶת וּגְנוֹנַת הֶעָנִי וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה וַחֲמוֹר שֶׁתַּחַת הַמִּטָּה כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד: ", + "מַלְבֵּן הַמִּטָּה אִם הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּפִיקוֹת וְיֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם שֶׁמְּחַבְּרָן עִם הַמִּטָּה הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא עִם הַמִּטָּה שֶׁהֲרֵי נוֹתְנִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַמִּטָּה וַהֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. נְתָנוֹ עַל שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת וַהֲרֵי הוּא גָּבוֹהַּ עַל הַמִּטָּה אַף עַל פִּי שֶׁמְּסֹרָג בַּחֲבָלִים הוֹאִיל וְאֵין לוֹ רַגְלַיִם טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִמְּשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד כְּמַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁתּוֹלִין בָּהֶם כִּנּוֹרוֹתֵיהֶן וּכְלֵי הַשֵּׁיר שֶׁהֵן טְהוֹרִין: ", + "מַכְבֵּשׁ שֶׁל שְׁכַּף שֶׁמּוֹתֵחַ עָלָיו אֶת הָעוֹר טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחַ עָלָיו אֶת הָאֶבֶן בַּמָּקוֹם הֶחָקוּק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ עָלָיו וְנִמְצָא עָשׂוּי לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם קִבּוּל שֶׁהֲרֵי הֶחָקָק שֶׁבּוֹ עָשׂוּי לְהִתְמַלְּאוֹת בְּאֶבֶן: ", + "חִפּוּיֵי הַמִּטָּה טְהוֹרִין וְכֵן כָּל הַחִפּוּיִין בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל עֶצֶם אוֹ שֶׁל עוֹר אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶן\" פְּרָט לְחִפּוּיֵי הַכֵּלִים. וְכֵן כְּלֵי עֵץ אוֹ עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל שֶׁצִּפָּם בְּמַתֶּכֶת טְהוֹרִים וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מֵאַחַר שֶׁצִּפָּם בִּטְּלָן וְהַצִּפּוּי עַצְמוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִקְצָתוֹ מִן הָעֵץ וּמִקְצָתוֹ מִן הַמַּתֶּכֶת אִם הָיָה הָעֵץ מְשַׁמֵּשׁ הַמַּתֶּכֶת מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאִם הָיְתָה הַמַּתֶּכֶת מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ הַכּל טָהוֹר. כֵּיצַד. מַפְתֵּחַ שֶׁל עֵץ וְשִׁנָּיו מִמַּתֶּכֶת אֲפִלּוּ שֵׁן אֶחָד הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיְתָה הִיא מִמַּתֶּכֶת וְשִׁנַּיִם שֶׁלּוֹ מֵעֵץ הַכּל טָהוֹר: ", + "טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָמָהּ שֶׁל אַלְמוֹג טְמֵאָה. הָיְתָה שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָמוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: ", + "הַשֵּׁן שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ הַחוֹתָם מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ אִם לֹא הָיָה מְחֻבָּר לָעֵץ. וְכֵן הַמְעַבֵּד וְהַמַּזְרֶה וְהַמָּגוֹב וְהַמַּסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אֶחָד מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂאָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה: ", + "מַקֵּל שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמִין רִמּוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹחֵז בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. עֲשָׂאָהוּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָאָרֶץ אוֹכֶלֶת אֶת הָעֵץ מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "וְכֵן מַקֵּל שֶׁקָּבַע בּוֹ מַסְמְרִים כְּדֵי לְהַכּוֹת בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁנִּמְצָא הָעֵץ מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת. עֲשָׂאָן לְנוֹי אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הַמַּתֶּכֶת מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ: ", + "וְכֵן מְנַקִּיּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁקְּבָעָן בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת לְנוֹי טְהוֹרוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר הַכֵּלִים: " + ], + [ + "כָּל הַכֵּלִים אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּכְלֵי עֵץ מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת עֵקְצֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָעֵצִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִים עַל גַּבֵּי הַסַּל. הָיוּ הַסַּלִּים שֶׁל תְּמָרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת הַהוּצִין מִבִּפְנִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּךְ מְקַיְּמִין אוֹתָן. הַכַּלְכָּלָה מִשֶּׁיַּחְסֹם פִּיהָ וְיִכְרֹת הַהוּצִים וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוּיוֹת. בֵּית הַכּוֹסוֹת וְהַלָּגִינִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּרַת מִבִּפְנִים מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּךְ מְקַיְּמִין אוֹתָם. הַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים וְהַקְּלָתוֹת מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַהוּצִין הַיּוֹצְאִים. הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים וְהַסְּיוֹגִים הַגְּדוֹלִים מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דּוֹרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַנָּפָה וְהַכְּבָרָה וְכַף מֹאזְנַיִם מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דּוֹר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַקֻפָּה מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ. וְהָעֲרָק מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ צְפִירָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר גַּבֵּיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נִרְאוּ לְמַה שֶּׁנַּעֲשׂוּ וְצוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְבֶגֶד שֶׁנֶּאֱרַג מִקְצָתוֹ. הַמַּחְצֶלֶת מִשֶּׁיִּכְרֹת הַהוּצִין וְזֶהוּ גְּמַר מְלָאכָה. וְכָל כְּלֵי הַנְּסָרִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסְּמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן. גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִשֶּׁנַּעֲשָׂה הַכְּלִי בְּצוּרָתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְתָאֲרוֹ בִּשְׂרַד אוֹ לְהַשְׁווֹתוֹ בִּמְחוֹגָה אוֹ לְיַפּוֹתוֹ בַּמַּעֲצָד וְכַיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ וַעֲדַיִן הוּא גּלֶם הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְחֻסַּר חֲקִיקָה וַהֲרֵי הִשְׁלִים חֲפִירָתוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל גָּלְמֵי כְּלֵי עֵץ מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ שֶׁאֵין הַכְּלִי מִמֶּנּוּ חָשׁוּב כְּלִי עַד שֶׁיִּתְיַפֶּה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁכְּלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי אֶשְׁכְּרוֹעַ וְאֵין גָּלְמֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. כְּלִי עֵץ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲרֻבּוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁסּוֹדְרִים עֲלֵיהֶן הַחַלּוֹת כְּשֶׁהֵן בָּצֵק מִתְטַמְּאוֹת שֶׁהֲרֵי צוּרַת הַכְּלִי עֲלֵיהֶן. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם צְבָעָן בְּסִקְרָא אוֹ בְּכַרְכּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִתְטַמְּאוֹת שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית לָהֶן צוּרַת כְּלִי. סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַמַּיִם שֶׁמְּקַטְּפִין בּוֹ טָמֵא וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. וְאִם גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו מִתְטַמֵּא. נִפְרָץ מֵרוּחַ אַחַת טָהוֹר. וְהַלּוּחַ שֶׁעוֹרְכִין עָלָיו מִתְטַמֵּא. כְּלִי עֵץ שֶׁהַסַּלָּתִים מְרַקְּדִין עָלָיו אֶת הַסּלֶת מִתְטַמֵּא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. רַחַת הַגָּרוֹסוֹת מִתְטַמְּאָה. שֶׁל אוֹצָרוֹת טְהוֹרָה שֶׁל גִּתּוֹת מִתְטַמְּאָה וְשֶׁל גֳּרָנוֹת טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה מְקַבֵּל טֻמְאָה וְהֶעָשׂוּי לְכַנֵּס בּוֹ טָהוֹר: \n", + "כָּל הַתְּלוֹיִין טְהוֹרִין חוּץ מִתְּלוֹיֵי נָפָה שֶׁל סַלָּתִין וּתְלוֹי כְּבָרָהּ שֶׁל גֳּרָנוֹת וּתְלוֹי מַגַּל יָד וּתְלוֹי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת מְלָאכָה. זֶה הַכְּלָל הֶעָשׂוּי לְסַיְּעוֹ בִּשְׁעַת מְלָאכָה מִתְטַמֵּא לִתְלוֹת בּוֹ הַכְּלִי בִּלְבַד טָהוֹר: \n", + "נִבְלֵי הַמְשׁוֹרְרִים מִתְטַמְּאִין. נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי שֶׁמְּזַמְּרִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ טְהוֹרִין. הַבִּטְנוֹן וְהַנִּקְטְמוֹן וְהָאִירוּס מִתְטַמְּאִין: \n", + "מְצוּדַת הַחֻלְדָּה מִתְטַמֵּא וְשֶׁל עַכְבָּרִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵין לָהּ בֵּית קִבּוּל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי: \n", + "קוֹצִין שֶׁאוֹרְגִין בָּהֶן כְּמוֹ כְּפִיפָה שֶׁמַּנִּיחִין בָּהּ הַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִתְטַמְּאִין. וְשֶׁאוֹרְגִין בָּהֶן כְּתַבְנִית מְנוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁאוֹצְרִין בָּהֶן הַחִטִּין טְהוֹרָה שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ: \n", + "עָלִין שֶׁמְּסָרְגִין אוֹתָן כְּמִין סְיָג סָבִיב לַפֵּרוֹת טָהוֹר. וְאִם עָשׂוּ סְיָג שֶׁל נְסָרִין מִתְטַמְּאִין: \n", + "חֹתֶל שֶׁל הוּצִין שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָרֹטֶב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם הוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ מִתְטַמֵּא וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִטּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ אוֹ יַתִּירֶנּוּ אוֹ שֶׁחָשַׁב לֶאֱכל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וּלְזָרְקוֹ טָהוֹר. וְכֵן הַקֶּרֶן שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּמַשְׁלִיכָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עָלֶיהָ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "הַשּׁוֹפָר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. חֲתָכוֹ לִהְיוֹת קֶרֶן תַּשְׁמִישׁ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל אִם הִיא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם קְבָעָהּ בַּדֹּפֶן שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עַד שֶׁמַּטִּים שִׁדָּה עַל צִדָּה הֲרֵי זוֹ מִכְּלַל הַשִּׁדָּה וּטְהוֹרָה: \n", + "הָאַקּוֹן וְהָרָטוֹב וְהַכְּלוּב שֶׁל עֵץ טְהוֹרִין: \n", + "הַמַּדָּף וְהַפַּלְצוּר וּמְצוּדַת סְכָרִים מִתְטַמְּאִין שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם: \n", + "הַסַּפְסָלִין שֶׁבַּפֻּנְדְּקָאוֹת וְשֶׁל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נְקוּבִין וּמַכְנִיסִין בָּהֶן אֶת הָרַגְלַיִם טְהוֹרִים. קָבְעוּ בָּהֶן רַגְלַיִם בְּמַסְמֵר מְקַבְּלִין טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנִּטָּל וְאֵין רַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ טָהוֹר. וְכָל שֶׁנִּטַּל וְרַגְלָיו נִטָּלוֹת עִמּוֹ טָמֵא. וְאִם הָיוּ כֻּלָּן שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיְתָה אַחַת מֵרַגְלָיו שֶׁל אֶבֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלִי שֶׁנִּטְמָא וְנִשְׁבַּר אַחַר שֶׁנִּטְמָא וְנִפְסְדָה צוּרָתוֹ וְתַשְׁמִישׁוֹ טָהוֹר בִּשְׁבִירָתוֹ. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ כְּשֶׁהֵן טְהוֹרִין שִׁבְרֵיהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר בִּכְלִי עֵץ אוֹ כְּלִי עֶצֶם וְיִהְיֶה טָהוֹר. כָּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים שִׁעוּרָן בְּרִמּוֹנִים. כֵּיצַד. מִשֶּׁיִּנָּקֵב הַכְּלִי בְּמוֹצִיא רִמּוֹן טָהוֹר. וְהָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ בֵּינוֹנִי לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן, לְפִי דַּעַת הָרוֹאֶה. וְיִהְיוּ בַּכְּלִי שְׁלֹשָׁה רִמּוֹנִים אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה. נִקַּב הַכְּלִי בְּמוֹצִיא זַיִת וּסְתָמוֹ וְחָזַר וְנִקַּב בְּמוֹצִיא זַיִת וּסְתָמוֹ [עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְמוֹצִיא] רִמּוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָתוּם טָהוֹר שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ לוֹ פָּנִים חֲדָשׁוֹת: \n", + "כֵּלִים שֶׁעֲשָׂאָן מִתְּחִלָּה נְקוּבִין בְּמוֹצִיא רִמּוֹן כְּגוֹן הַסַּל וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְמַלִּים וְהָאַפִּיפְיָרוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּקָּרַע רֻבָּן: \n", + "אֲפִּיפְיָרוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶן קָנִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה לְחַזֵּק טְהוֹרוֹת. עָשָׂה לָהֶן גַּפַּיִם כָּל שֶׁהֵן אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּהּ נְקוּבָה כְּמוֹצִיא רִמּוֹן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל רִמּוֹנִים כְּגוֹן הָרֹבַע וַחֲצִי רֹבַע וְהַקְּנוֹנִים הַקְּטַנִּים שִׁעוּרָן בְּמוֹצִיא זַיִת. נִגְמְמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן אִם נִשְׁאַר בָּהֶן כְּדֵי לְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא טְמֵאִין: \n", + "הַסַּלִּין שֶׁל פַּת שִׁעוּרָן כְּכִכָּרוֹת שֶׁל פַּת: \n", + "קֻפַּת הַגַּנָּנִים מִשֶּׁתּוֹצִיא אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק טְהוֹרָה. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים בְּמוֹצִיא תֶּבֶן. שֶׁל בַּלָּנִין בִּגְבָבָא: \n", + "בֵּית קְעָרוֹת שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל קְעָרוֹת הוֹאִיל וּמְקַבֵּל הַתַּמְחוּיִין הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן בֵּית הָרְעִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מַשְׁקִין הוֹאִיל וּמְקַבֵּל אֶת הָרְעִי הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין עַל דָּפְנוֹתֵיהֶן בְּאִלְפָּסִין. חוּץ מִכֵּלִים שֶׁל עֵץ שֶׁחֶצְיָן אוֹ מִקְצָתָן כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָן כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל שֶׁמִּתְחִלָּה נַעֲשָׂה שְׁנֵי חֲלָקִים וַהֲרֵי הוּא נִכְפָּל וְנִפְשָׁט. וּכְגוֹן הַתַּמְחוּי הַמִּזְנוֹן שֶׁהוּא קְעָרוֹת קְעָרוֹת וַהֲרֵי בְּכָל חֵלֶק מֵחֲלָקָיו קְעָרוֹת שְׁלֵמוֹת. וּכְגוֹן הַכִּסֵּא הַכָּפוּל וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן בֵּית לָגִינִין וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁנִּפְחַת אֶחָד מֵהֶן זֶה שֶׁנִּפְחַת טָהוֹר וְאֵינוֹ חִבּוּר לִשְׁאָר הַבָּתִּים. נִפְחַת הַשֵּׁנִי טָהוֹר וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ. נִפְחֲתוּ שְׁלָשְׁתָּן כֻּלָּן טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּכֵלִים כָּאֵלּוּ: \n", + "מַשְׁפֶּלֶת שֶׁאֶמְצָעִיתָהּ גְּבוֹהָה וְזָוִיּוֹתֶיהָ יוֹרְדוֹת וְנִפְחֲתָה מִצַּד אֶחָד טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת מִצַּד הַשֵּׁנִי. נִפְחֲתָה מִצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרָה. הַשֻּׁלְחָן וְהַדֻּלְפְּקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיֵּחָלְקוּ וְיִבָּדֵל כָּל חֵלֶק מֵחֲבֵרוֹ. נִטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן טְהוֹרָה. וְכֵן אִם נִטְּלָה הַשְּׁנִיָּה. נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאכַל עַל שֻׁלְחָן זֶה אוֹ עַל דֻּלְפְּקִי זוֹ כְּמוֹ אוֹכֵל בְּטַבְלָא מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאִם לָאו טְהוֹרִין: \n", + "כְּלֵי נְסָרִים שֶׁנָּפְלוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן טְהוֹרִין. וְאִם נִשְׁאַר מַחְסוֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהוּא מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "טַבְלָא שֶׁמִּלְּאָהּ עֵצִים וּתְקָעָהּ טְהוֹרָה. חִפָּהּ בִּנְסָרִים מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "סַפְסָל שֶׁנִּתְפָּרֵק טָהוֹר. סִרְגְּלוֹ בִּמְשִׁיחוֹת אוֹ בַּחֲבָלִים מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַסַּלִּים שֶׁל גְּמַלִּים הִתִּירָן טְהוֹרִין חָזַר וּקְשָׁרָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. נִמְצְאוּ מִתְטַמְּאִין וּמִתְטַהֲרִין אֲפִלּוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּיוֹם: \n", + "הַשֻּׁלְחָן אוֹ הַדֻּלְפְּקִי שֶׁחִפָּן בְּשַׁיִשׁ וְשִׁיֵּר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הַכּוֹסוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאִם חִפָּה הַכּל טָהוֹר. בֵּין בְּצִפּוּי עוֹמֵד בֵּין בְּצִפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בֵּין שֶׁחִפָּה אֶת לְבַזְבְּזָיו בֵּין שֶׁלֹּא חִפָּן בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל עֵצִים חֲשׁוּבִים כְּגוֹן אֶשְׁכְּרוֹעַ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ שֶׁל שְׁאָר עֵצִים הוֹאִיל וְחִפָּן כֻּלָּן טְהוֹרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n" + ], + [ + "כְּלֵי עוֹר מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַתּוּרְמָל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתָיו וְיִכְרֹת הַקּוֹפִין הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּבֵּי הָעוֹר וְיַעֲשֶׂה קִיחוֹתָיו. סְקוּרְטִיָה מִשֶּׁיַּחְסֹם וְיִכְרֹת וְיַעֲשֶׂה צִיצָתָהּ. קַטַבוּלְיָה מִשֶּׁיַּחְסֹם וְיִכְרֹת. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר מִשֶּׁיַּחְסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַקּוֹפִין הַיּוֹצְאִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַתְּפִלִּין מִשֶּׁיִּגְמֹר הַקְּצִיצָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לָתֵת בָּהּ אֶת הָרְצוּעָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. עוֹר הָעֲרִיסָה שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ טַבּוּר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ לוֹ. הַסַּנְדָּל מִשֶּׁיַּקְמִיעַ. הַמִּנְעָל מִשֶׁיִּגּוֹב [עַל] הָאִמּוּם. וְאִם עָתִיד לְכָרְכָם וּלְשַׂרְטֵט עַד שֶׁיִּכְרְכֵם וִישַׂרְטֵט: \n", + "עוֹר שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. לְפִיכָךְ כַּף שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִין לוֹקְטֵי קוֹצִים עַל כַּפּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּם קוֹץ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר פָּשׁוּט וְאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי. וְכֵן הָעוֹר שֶׁמְּלַקְּטִין בּוֹ גְּלָלֵי הַבָּקָר וְעוֹר שֶׁחוֹסְמִין בּוֹ פִּי הַבְּהֵמָה וְעוֹר שֶׁמּוֹשִׁיבִין בּוֹ הַדְּבוֹרִים בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹקְחִין הַדְּבַשׁ וְעוֹר שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ אֶת הָרוּחַ מִפְּנֵי הַחֹם טְהוֹרִין וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כָּל בֵּית הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל עוֹר טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל קַיָיצִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הָאוֹג טְמֵאָה. נִקְרְעָה אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הָאוֹג טְהוֹרָה: \n", + "הָאַבְנֵט שֶׁל עוֹרוֹת וְעוֹרוֹת שֶׁתּוֹפְרִין הַקִּטְּעִים עַל אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלְגְּלוּ בָּהֶן עַל הַקַּרְקַע מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. וְכֵן הָעוֹרוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּעֵין טַבָּעוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתָן הָאֻמָּנִין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן כְּדֵי לְהַגְבִּיהַּ בִּגְדֵיהֶן מֵעֲלֵיהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי עוֹר הַפְּשׁוּטִים: \n", + "עוֹר שֶׁתּוֹפְרִין מִמֶּנּוּ כִּסּוּי לְיָד וְלִזְרוֹעַ שֶׁל זוֹרְעֵי גִּנּוֹת וְשֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי פִּשְׁתָּן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם הָיָה שֶׁל צַבָּעִים וְשֶׁל נַפָּחִים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּהוּ קוֹץ וּכְדֵי שֶׁיֹּאחַז יָפֶה יָפֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְהֶעָשׂוּי מִפְּנֵי הַזֵּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסֵד הַדָּבָר שֶׁמִּתְעַסֵּק בּוֹ בְּזֵעַת יָדוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כַּמָּה שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁיִּנָּקֵב כְּלִי הָעוֹר וְיִטְהַר. הַחֵמֶת מִשֶּׁתִּנָּקֵב כְּמוֹצִיא פְּקָעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל שֶׁל שְׁתִי הוֹאִיל וּמְקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁתִּנָּקֵב רֻבָּהּ: \n", + "הַתֻּרְמִיל שֶׁנִּפְחַת הַכִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ עֲדַיִן הַתֻּרְמִיל מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ: \n", + "הַחֵמֶת שֶׁהַבֵּצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ וְנִפְחֲתוּ טְהוֹרוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן: \n", + "כְּלִי עוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוּלָאוֹת וּשְׁנָצוֹת כְּגוֹן סַנְדָּל עִמְקִי וְכִיס שֶׁל שְׁנָצוֹת אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין אֵין עֲלֵיהֶן צוּרַת כְּלִי הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין הוֹאִיל וְהַהֶדְיוֹט יָכוֹל בִּמְהֵרָה לְהַכְנִיס הַשְּׁנָצוֹת בַּלּוּלָאוֹת וְיַחְזֹר כְּלִי קִבּוּל כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נִטְמְאוּ וְהֵסִיר הַשְּׁנָצוֹת מֵהֶן וְנִפְסְדָה צוּרָתָן הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְזִירָן שֶׁלֹּא בְּאֻמָּן: \n", + "כִּיס שֶׁל שְׁנָצוֹת שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנָצָיו עֲדַיִן הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַבֵּל. נִפְשַׁט וְחָזַר עוֹר פָּשׁוּט טָהוֹר. טָלָה עָלָיו אֶת הַמַּטְלֵת מִלְּמַטָּה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּשׁוּט שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עָלָיו צוּרַת כְּלִי: \n", + "עוֹר שֶׁכָּרַךְ בּוֹ אֶת הַקָּמֵעַ מְקַבֵּל טֻמְאָה. פְּשָׁטוֹ טָהוֹר. חָזַר וְכָרַךְ בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. מִתְטַמֵּא וּמִתְטַהֵר אֲפִלּוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּיוֹם. וְעוֹר שֶׁכָּתַב עָלָיו אֶת הַקָּמֵעַ טָהוֹר. וְאִם כָּרַת מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָא לְתַכְשִׁיט מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ אַרְבָּעָה כֵּלִים הִיא. הֲרֵי שֶׁנִּטְמֵאת בְּמֵת וְהִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר הַשְּׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ. וְאִם הִתִּיר אַף הַשְּׁלִישִׁית וְתִקְּנָהּ וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ נַעֲשֵׂית כֻּלָּהּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. שֶׁהֲרֵי הִתִּיר כָּל אַחַת וְאַחַת וְחָזַר וְתִקְּנָם כֻּלָּם וּכְאִלּוּ זוֹ תְּפִלִּין אַחֲרוֹנוֹת שֶׁנָּגְעוּ בָּרִאשׁוֹנוֹת. חָזַר וְהִתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה פַּעַם שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הִיא רִאשׁוֹן כְּשֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית. חָזַר וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ הֲרֵי כֻּלָּהּ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כֵּלִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן סַנְדָּל שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס וְנִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו וְתִקְּנָהּ טָמֵא מִדְרָס. נִפְסְקָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ לוֹ אָזְנַיִם חֲדָשׁוֹת אֲבָל טְמֵא מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשְּׁנִיָּה אוֹ שֶׁנִּפְסַק עֲקֵבוֹ אוֹ נִטַּל חָטְמוֹ אוֹ נֶחְלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר: \n", + "מִנְעָל שֶׁנִּפְחַת אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל רֹב הָרֶגֶל טָהוֹר: \n", + "תְּפִלָּה שֶׁנִּטְמֵאת מֵאֵימָתַי טָהֳרָתָהּ. שֶׁל יָד מִשֶּׁיַּתִּיר אוֹתָהּ מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת. וְשֶׁל רֹאשׁ מִשֶּׁיַּתִּיר מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת וּבֵין קְצִיצָה לַחֲבֵרְתָהּ: \n", + "הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵע וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן טָמֵא וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר. הָאִכּוּף שֶׁנִּקְרַע הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ כְּגוּף אֶחָד: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן כֻּלָּהּ וְלֹא יִהְיֶה הַכְּלִי מְחֻסַּר מַעֲשֶׂה כְּלָל. אֲבָל גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "וְאֵלּוּ הֵן גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת כָּל שֶׁעָתִיד לָשׁוּף אוֹתוֹ אוֹ לְשַׁבֵּץ אוֹ לִגְרֹר אוֹ לְכַרְכֵּב אוֹ לְהַקִּישׁ בְּקֻרְנָס. אוֹ שֶׁהָיָה מְחֻסַּר אֹזֶן אוֹ אֹגֶן. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּתַקְּנֶנּוּ וִייַפֵּהוּ וְלֹא תִּשָּׁאֵר בּוֹ מְלָאכָה כְּלָל. כֵּיצַד. הַסַּיִף אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיְּשׁוּפֶנּוּ. וְהַסַּכִּין עַד שֶׁיַּשְׁחִיזֶנָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ. לְפִיכָךְ הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָעֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ מִן הַחֲרָרָה שֶׁל מַתֶּכֶת וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל וּמִן הַטַּסִּין וּמִן הַצִּפּוּיִין וּמִכַּנֵּי הַכֵּלִים וּמֵאֹגְנֵי הַכֵּלִים וּמֵאָזְנֵי הַכֵּלִים וּמִן הַשְּׁחוּלָה וּמִן הַגְּרוֹדֶת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁנַּעֲשׂוּ גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת הֵן. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִשִּׁבְרֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת וּמִן הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁחֲקוּ מֵרֹב הַזְּמַן וּמִן הַמַּסְמְרוֹת שֶׁיָּדוּעַ שֶׁנַּעֲשׂוּ מִן הַכֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה לְפִי שֶׁאֵינָם גּוֹלָמִים. אֲבָל מַסְמְרוֹת שֶׁאֵין יָדוּעַ אִם נַעֲשׂוּ מִן הַכֵּלִים אוֹ מִן הָעֶשֶׁת הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין אֲפִלּוּ הִתְקִין אוֹתָם לִכְלִי אֵינָם מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא כִּסּוּי מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁאֵין הַכִּסּוּי חָשׁוּב מִגּוּף הַכְּלִי: \n", + "מַחַט שֶׁלֹּא נִקְּבָהּ אֶלָּא שָׁפָהּ וְתִקְּנָהּ לְכָךְ מִתְּחִלָּתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיאִין בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. אֲבָל אִם עָתִיד לְנַקְּבָהּ הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר גָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "מֵאַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁגָּלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְהוֹרִים וְגָלְמֵי כְּלֵי עֵץ טְמֵאִים. וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת טְמֵאִים וּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ טְהוֹרִים דִּין תּוֹרָה. נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלֵי עֵץ טָהוֹר בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָמֵא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת טָהוֹר בִּכְלֵי עֵץ: \n", + "כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה כְּגוֹן הַסַּיִף וְהָרֹמַח וְהַכּוֹבַע וְהַשִּׁרְיוֹן וְהַמַּגָּפַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכָל תַּכְשִׁיטֵי הָאָדָם כְּגוֹן הַקַּטָלָה וְהַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת בֵּין שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן חוֹתָם בֵּין שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם חוֹתָם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. אֲפִלּוּ דִּינָר שֶׁנִּפְסַל וְהִתְקִינוֹ לִתְלוֹתוֹ בְּצַוַּאר קְטַנָּה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן קָמֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת מִתְטַמֵּא כְּכָל תַּכְשִׁיט אָדָם: \n", + "כָּל תַּכְשִׁיטֵי הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּגוֹן הַטַּבָּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין לְצַוַּאר הַבְּהֵמָה וּלְאָזְנֵי הַכֵּלִים טְהוֹרִין וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן. חוּץ מִזּוֹג שֶׁל בְּהֵמָה וְכֵלִים הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם. כֵּיצַד. הָעוֹשֶׂה זוֹגִין לְמַכְתֶּשֶׁת וְלַעֲרִיסָה לְמִטְפְּחוֹת סְפָרִים וְתִינוֹקוֹת טְהוֹרִים. עָשָׂה לָהֶן עִנְבּוֹלִין מְקַבְּלִים טֻמְאָה הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל לָאָדָם הֲרֵי הֵן כְּתַכְשִׁיטֵי אָדָם. וַאֲפִלּוּ נִטְּלוּ עִנְבּוֹלֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְהַקִּישׁוֹ עַל הַחֶרֶס: \n", + "זוֹג הֶעָשׂוּי לְאָדָם. אִם נַעֲשָׂה לְקָטָן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא בַּעִנְבּוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁהֲרֵי לְקוֹל נַעֲשָׂה. נַעֲשָׂה לְגָדוֹל הֲרֵי זֶה תַּכְשִׁיט וּמְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עִנְבּוֹל: \n", + "כָּל הַפַּרְצוּפוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. וְכָל הַחוֹתָמוֹת טְהוֹרִין. חוּץ מֵחוֹתָם שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבּוֹ חוֹתְמִין בִּלְבַד. וְכָל הַטַּבָּעוֹת טְהוֹרוֹת חוּץ מִטַּבַּעַת אֶצְבַּע. אֲבָל טַבַּעַת שֶׁחוֹגֵר בּוֹ אֶת מָתְנָיו שֶׁקּוֹשְׁרָהּ בֵּין כְּתֵפָיו טְהוֹרָה. טַבַּעַת הַשֵּׁיר שֶׁל בְּהֵמָה הוֹאִיל וְהָאָדָם מוֹשֵׁךְ בָּהּ אֶת הַבְּהֵמָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן מַקֵּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת הוֹאִיל וְאָדָם רוֹדֶה אוֹתָהּ בּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים יוֹרְדִים לְטֻמְאָה בְּמַחְשָׁבָה וְאֵין עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָה אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וְהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וּמִיַּד הַמַּחְשָׁבָה. וְהַמַּחְשָׁבָה אֵינָהּ מְבַטֶּלֶת לֹא מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא מִיַּד הַמַּחְשָׁבָה. כֵּיצַד. טַבַּעַת בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לְהַחְזִירָהּ טַבַּעַת אָדָם הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בְּמַחְשָׁבָה זוֹ וּכְאִלּוּ נַעֲשֵׂית לְאָדָם מִתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָהּ. חָזַר וְחִשֵּׁב עָלֶיהָ לְהַנִּיחָהּ טַבַּעַת בְּהֵמָה כְּשֶׁהָיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַשֵּׁט בָּהּ הָאָדָם הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה מְבַטֶּלֶת מִיַּד הַמַּחְשָׁבָה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בַּגּוּף כְּגוֹן שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָהּ אוֹ יִתְקָעָהּ בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל בְּהֵמָה. הָיְתָה הַטַּבַּעַת לָאָדָם וְחִשֵּׁב עָלֶיהָ לִבְהֵמָה עֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה שֶׁאֵין הַכֵּלִים עוֹלִין מִידֵי טֻמְאָתָן בְּמַחְשָׁבָה. עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה וְשִׁנָּה לִבְהֵמָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מְבַטֵּל מִיַּד הַמַּעֲשֶׂה: \n", + "חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בְּעִנְיַן הֶכְשֵׁר אֳכָלִין: \n", + "זוֹג שֶׁל דֶּלֶת שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ לִבְהֵמָה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְשֶׁל בְּהֵמָה שֶׁעֲשָׂאוּהוּ לַדֶּלֶת אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בַּקַּרְקַע וַאֲפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֶׁהָיָה עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה בּוֹ מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ: \n", + "אֻמָּן שֶׁעוֹשֶׂה וּמַנִּיחַ זוֹגִין לִבְהֵמָה וְלִדְלָתוֹת אִם רֹב הֶעָשׂוּי לְדָבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַכּל מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִקְצָתָן לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם רֹב הֶעָשׂוּי לְדָבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַכּל טָהוֹר עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִקְצָתָן לְדָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "זוֹגִין הַנִּמְצָאִין בְּכָל מָקוֹם מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מֵהַנִּמְצָאִים בַּכְּרַכִּים מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן לִדְלָתוֹת: \n", + "אָמַר לְאֻמָּן עֲשֵׂה לִי שְׁנֵי זוֹגִים אֶחָד לְדֶלֶת וְאֶחָד לִבְהֵמָה. עֲשֵׂה לִי שְׁתֵּי מַחְצְלָאוֹת אַחַת לִשְׁכִיבָה וְאַחַת לְאֹהָלִים. עֲשֵׂה לִי שְׁנֵי סְדִינִים אֶחָד לְצוּרוֹת וְאֶחָד לְאֹהָלִים. שְׁנֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ וְיֹאמַר זֶה לְכָךְ וְזֶה לְכָךְ: \n" + ], + [ + "כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִן הַדֶּלֶת וְהַנֶּגֶר וְהַמַּנְעוּל וְהַפּוֹתָת שֶׁתַּחַת הַצִּיר וְהַצִּיר וְהַקּוֹרָה וְהַצִּנּוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ עֲשׂוּיִין לְקַרְקַע אוֹ לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָעֵץ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁיִּקָּבְעוּ. וְכָל כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְצָת כְּלִי. כֵּיצַד. עַקְרָב שֶׁל פְּרוּמְבְּיָא טָמֵא וּלְחָיַיִם שֶׁלָּהּ שֶׁעַל לְחָיֵי הַבְּהֵמָה מִכָּאן וּמִכָּאן טְהוֹרִין. וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן הַכּל מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "טַסִּין שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁמַּנִּיחִין עַל לְחָיֵי הָאָדָם בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. וְאִם יֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַיִם מִתְטַמְּאִין כְּכָל כְּלִי קִבּוּל: \n", + "נֶזֶם הֶעָשׂוּי כִּקְדֵרָה מִלְּמַטָּה וְכַעֲדָשָׁה מִלְּמַעְלָה וְנִפְסַק הַקְּדֵרָה שֶׁלּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ בֵּית קִבּוּל וְהָעֲדָשָׁה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְהַצְּנִירָה שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת בָּאֹזֶן אוֹ בָּאַף אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. הָיָה הַנֶּזֶם עָשׂוּי כְּמִין אֶשְׁכּוֹל וְנִפְרַק טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ בֵּית קִבּוּל וְאֵין לְכָל גַּרְגִּיר מִמֶּנּוּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וַהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְתַכְשִׁיט מִשֶּׁנִּפְרַק: \n", + "טַבַּעַת אַחַת שֶׁמַּנִּיחִין הַבָּנוֹת בְּרֶגֶל אַחַת הִיא הַנִּקְרֵאת בִּירִית וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי תַּכְשִׁיט אֶלָּא כְּמוֹ טַבַּעַת הַכֵּלִים אוֹ טַבַּעַת שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ בֵּין כְּתֵפָיו. אֲבָל שְׁתֵּי טַבָּעוֹת שֶׁמְּשִׂימוֹת הַבָּנוֹת בְּרַגְלֵיהֶן וְשַׁלְשֶׁלֶת מֻטֶּלֶת בֵּינֵיהֶן מִזּוֹ לְזוֹ מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן תַּכְשִׁיטֵי הַבָּנוֹת וְהֵן הַנִּקְרָאִין כְּבָלִים: \n", + "קַטְלָא שֶׁל חֻלְיוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהֵם בְּחוּט שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן וְנִפְסַק הַחוּט. הַחֻלְיוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הָיָה הַחוּט שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַחֻלְיוֹת שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וְשֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת אוֹ שֶׁל זְכוּכִית וְנִשְׁבְּרוּ הַחֻלְיוֹת וְהַחוּט קַיָּם הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שְׁיָרֵי קַטְלָא כִּמְלֹא צַוַּאר קְטַנָּה: \n", + "כָּל הַכִּסּוּיִין שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. חוּץ מִכִּסּוּי הַמֵּחַם וּמִכִּסּוּי טֶנִי שֶׁל רוֹפְאִין מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָאִסְפְּלָנִית נַעֲשֶׂה כְּלִי קִבּוּל: \n", + "כִּסּוּי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁשָּׁפוֹ וְלִטְּשׁוֹ וְעָשָׂהוּ מַרְאָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כָּל הַמִּשְׁקוֹלוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה וְהֵן הַנִּקְרָאִין אוֹנְקִיאוֹת. קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ אוֹנְקִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל תְּלוּיוֹת בּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי הָאוֹנְקִיּוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמֹאזְנַיִם שֶׁל מוֹכְרֵי פִּשְׁתָּן וּמוֹכְרֵי צֶמֶר. אֲבָל שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיוּ הָאוֹנְקִיּוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ: \n", + "מִשְׁקָלוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְזִירָן וְשׁוֹקֵל בָּהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. יִחֵד מֵהֶן חֲצָאֵי לִיטְרִין שְׁלִישֵׁי לִיטְרִין רְבִיעֵי לִיטְרִין הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "סֶלַע שֶׁנִּפְסְלָה וְהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת שׁוֹקֵל בָּהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "אֻנְקְלִי שֶׁל כַּתָּפִים טְהוֹרָה וְשֶׁל רוֹכְלִים מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה טְהוֹרָה וְשֶׁל דַּרְגִּישׁ מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל כַּוֶּרֶת הַצַּיָּדִים שֶׁצָּדִין בָּהֶן הַדָּגִים טָהוֹר וְשֶׁל שִׁדָּה מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל מְנוֹרוֹת הָעֵץ טָהוֹר וְשֶׁל שֻׁלְחָן מִתְטַמְּאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל כְּלִי שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי הָאֻנְקְלִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁלּוֹ וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁלּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עֵץ הַבָּאִים בְּמִדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֻנְקְלִי שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁלּוֹ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְכָל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָאֻנְקְלִי אוֹ הַשַּׁלְשֶׁלֶת כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּמִקְצָת כְּלִי. וַאֲפִלּוּ אֻנְקְלִי שֶׁבַּכְּתָלִים שֶׁתּוֹלִין בָּהּ הַכֵּלִים וְהַבְּגָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרָה: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית נְעִילָה מִתְטַמְּאָה וְהָעֲשׂוּיָה לִכְפִיתָה טְהוֹרָה: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל סִיטוֹנוֹת מִתְטַמְּאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹעֲלִין בָּהּ אֶת הַחֲנֻיּוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְנוֹי: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מוֹשְׁחֵי קַרְקַע וִיתֵדוֹתֵיהֶן שֶׁתּוֹקְעִין בַּקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹשְׁחִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְשֶׁל מְקוֹשְׁשֵׁי עֵצִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ: \n", + "שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל אַרְבָּעָה טְפָחִים מִמֶּנָּה סָמוּךְ לַדְּלִי מִתְטַמְּאָה עִם הַדְּלִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא צֹרֶךְ הַדְּלִי וְהַשְּׁאָר טָהוֹר לְפִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְשַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי קָטָן עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n", + "הַכַּדּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַסַּדָּן. וְהַקַּנְטָר שֶׁל בַּנַּאי. וְהַדַּקָּר שֶׁל חָרָשׁ. וַחֲמוֹר שֶׁל נַפָּח. וְהַמְטֻלְטֶּלֶת. וְהַמִּשְׁקוֹלוֹת שֶׁל בַּנָּאִים. וְהַכִּירַיִם שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁחוֹבְטִין בָּהֶם הַזֵּיתִים. וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהָאוֹלָר שֶׁכּוֹרְתִין בּוֹ הַסּוֹפְרִים רֹאשׁ הַקֻּלְמוֹס שֶׁל קָנֶה. וְהַקֻּלְמוֹס שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהַכַּן. וְהַכַּנָא שֶׁמְּשַׂרְטְטִין בּוֹ הַסּוֹפְרִים. כָּל אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ: \n" + ], + [ + "מַסְמְרוֹת שֶׁמַּחֲזִיקִין בָּהֶן הַתִּקְרָה הָעֲשׂוּיִין לִתְקֹעַ אוֹתוֹ בְּעֵצִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן הַמַּסְמְרוֹת שֶׁתּוֹקְעִין אוֹתָן בַּכְּתָלִים לִתְלוֹת בָּהֶן. וְאִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. כֵּיצַד. מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בָּהּ אוֹ לְהוֹצִיא אֶת הַפְּתִילָה אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד אוֹ שֶׁל חֲמוֹר הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הִתְקִינוֹ לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית טָהוֹר עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ: \n", + "מַסְמֵר הֶעָשׂוּי כְּסִימָן לִשְׁמִירַת הַפֶּתַח אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי שֶׁתּוֹלֶה בּוֹ הַמֹּאזְנַיִם וְהַכִּיס טָהוֹר. וְכֵן תְּלוֹיֵי הַמִּגְרָדוֹת טְהוֹרוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁמַּסְמְרִין אֵלּוּ מְשֻׁנִּין בְּצוּרָתָן מִשְּׁאָר מַסְמְרוֹת הַתְּקִיעָה: \n", + "מַסְמֵר הַגָּרָע וְהוּא הַכְּלִי שֶׁמַּקִּיזִין מְקַבֵּל טֻמְאָה. וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת טָהוֹר: \n", + "מַסְמֵר הַגַּרְדִּי וְהוּא הַמַּסְמֵר הָאָרֹךְ כְּעֵין שִׁפּוּד שֶׁמַּכְנִיס בּוֹ הָאוֹרֵג שְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה אוֹ הָעֵץ וְלוֹפֵף עָלֶיהָ חוּטִים מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "אֵלּוּ כְּלֵי מַתָּכוֹת הַמִּתְטַמְּאוֹת בָּעֲגָלָה. הָעל שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהַקַּטְרָב. וְהַכְּנָפַיִם הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת. וּבַרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי הַבְּהֵמָה. וְהַסּוֹמֵךְ. וְהַמַּחְגֵּר. וְהַתַּמְחֻיּוֹת. וְהַעִנְבּוֹל. וְהַצְּנִירָה. וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כֻּלָּם. וְאֵלּוּ טְהוֹרִים בָּעֲגָלָה. הָעל שֶׁל עֵץ הַמְצֻפֶּה. וּכְנָפַיִם הָעֲשׂוּיִין לְנוֹי. וְהַשְּׁפוֹפָרוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל. וְהָאֲבָר שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְּהֵמָה. וְהַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל. וְהַטַּסִּין וְהַצִּפּוּיִין. וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת שֶׁבָּהּ טְהוֹרִין: \n", + "עַקְרָב בֵּית הַבַּד מְקַבֵּל טֻמְאָה. אָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָהוֹר אִם הָיְתָה תַּחְתָּיו עֲגָלָה שֶׁל מַתֶּכֶת הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "רֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה כֵּלִים מִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת וּמִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל וּמִשּׁוּם כְּבָרָה: \n", + "הַדֶּלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבְּמִגְדָּל שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְשֶׁל רוֹפְאִים מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחִים בָּהּ אֶת הָאִסְפְּלָנִית וְתוֹלֶה בָּהּ אֶת הַמִּסְפָּרַיִם: \n", + "טַסִּין שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁמְּנַעֲרִין בָּהֶן אֶת הַקְּדֵרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהַקְּבוּעִין בַּכִּירָה טְהוֹרִין: \n", + "הַמֶּלְקָחַיִם שֶׁמְּמָעֵךְ בָּהֶן אֶת הַפְּתִילָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהַצִּנּוֹרוֹת שֶׁתּוֹפְסוֹת אֶת הָרֵחַיִם מִלְּמַעְלָה אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיוֹת אֶלָּא לְחַזֵּק: \n", + "קְלוֹסְטְרָא שֶׁנּוֹעֲלִין בָּהּ הַדְּלָתוֹת אִם הָיְתָה שֶׁל מַתֶּכֶת מִתְטַמְּאָה. הָיְתָה שֶׁל עֵץ וּמְצֻפָּה מַתֶּכֶת טָהוֹר: \n", + "הַפִּין וְהַפּוּרְנָא טְמֵאִים: \n", + "פִּיקָה שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרָה לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ: \n", + "הַכּוּשׁ וְהַפִּימָא וְהַמַּקֵּל וְסִמְפּוֹנְיָא וְחָלִיל שֶׁל מַתֶּכֶת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הָיוּ שֶׁל עֵץ וּמְצֻפִּין מַתֶּכֶת טָהוֹר. חוּץ מִן הַסִּמְפּוֹנְיָא שֶׁאִם הָיָה בָּהּ בֵּית קִבּוּל כְּנָפַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְצֻפָּה טְמֵאָה: \n", + "הַחֲצוֹצֶרֶת שֶׁמְּפֻצֶּלֶת חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת. אִם אֵין יוֹדֵעַ לְהַחְזִירָהּ אֶלָּא אֻמָּן הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּשֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת. וְאִם יְכוֹלִין הַכּל לְפָרְקָהּ וּלְהַחֲזִירָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "הַקָּצֶה שֶׁמַּנִּיחִין הַפֶּה עָלָיו בִּשְׁעַת תְּקִיעָה מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהַקָּצֶה הָאַחֵר הָרָחָב אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּבִשְׁעַת חִבּוּר הַכּל טָמֵא. כַּיּוֹצֵא בּוֹ קְנֵי מְנוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שֵׁם לְוַוי. הַפֶּרַח שֶׁלָּהּ וְהַבָּסִיס מִתְטַמְּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן וּבִשְׁעַת חִבּוּר הַכּל טָמֵא: \n", + "קוֹרַת הַחִצִּים שֶׁהִיא הַמַּטָּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְשֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָהּ בְּרַגְלֵי הָאֲסוּרִים טְהוֹרָה. וְהַקּוֹלָר מְקַבֵּל טֻמְאָה. מְגֵרָה שֶׁעָשָׂה שִׁנֶּיהָ לְחוֹר הַדֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם מִשֶּׁנִּטְמֵאת עֲשָׂאָהּ לְחוֹר הַדֶּלֶת הֲרֵי זוֹ בְּטֻמְאָתָהּ עַד שֶׁיִּקְבָּעֶנָּה בְּמַסְמֵר. הֲפָכָהּ בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִן הַצְּדָדִים טְהוֹרָה: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר כְּלִי מַתֶּכֶת וְלֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ יִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ. הַכּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא: ", + "כָּל זְמַן שֶׁהַכְּלִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ עֲדַיִן הוּא כְּלִי וְחָשׁוּב כְּלִי שָׁלֵם. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּשְׁבַּר וַהֲרֵי הוּא יָכוֹל לְמַלְּאוֹת בּוֹ הֲרֵי הוּא כְּלִי כְּשֶׁהָיָה. הַקֻּמְקוּם כְּדֵי לָחֹם בּוֹ חַמִּין. הַמֵּחַם כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים. הַלְּפָס כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. הַקִּיתוֹן כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת. מִדּוֹת הַיַּיִן כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַיַּיִן. וְכֵן מִדּוֹת הַשֶּׁמֶן כְּדֵי לָמֹד בָּהֶן הַשֶּׁמֶן. מְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּה זֶה לְתוֹךְ זֶה טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ. מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַּפָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקֻרְנָס טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ אֶלָּא מֵעֵין הַקֻּרְנָס. וְהִיא לֹא נַעֲשֵׂית לִתְקֹעַ בָּהּ כְּקֻרְנָס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "מַסְרֵק שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁלֹשָׁה בְּמָקוֹם אֶחָד טָמֵא. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מִן הַשְּׁלֹשָׁה טָהוֹר לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְרֹק בּוֹ פִּשְׁתָּן שֶׁהַחִיצוֹנָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לִסְרֹק וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ בִּכְלִי מַתֶּכֶת טָהוֹר. נִטְּלוּ מִן הַמַּסְרֵק שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן לִמְלַקֶּטֶת טְמֵאוֹת. אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לִלְפֹּף עָלֶיהָ הַחוּט לְרִקּוּם מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם הָיְתָה הַשֵּׁן עָבָה וּגְדוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְקִינָהּ הֲרֵי זוֹ מִתְטַמֵּאת בִּפְנֵי עַצְמָהּ: ", + "מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם טָמֵא. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ אַחַת טָהוֹר: ", + "הַכְּרוּמִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא בָּהֶן הַדְּלִי מִן הַבְּאֵר כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם: ", + "מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלָה שֵׁן אַחַת מִבֵּינְתַיִם טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלוֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד טְמֵאָה שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לָגוֹר בַּנִּשְׁאָר: ", + "הַמַּעֲצָד וְהָאִזְמֵל וְהַמַּפְסֶלֶת וְהַמַּקְדֵחַ שֶׁנִּפְגְּמוּ עֲדַיִן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. נִטַּל חִסּוּמָן טְהוֹרִין. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם טְמֵאִין חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִנְקֹב בּוֹ. וְהָרוּנְקִי בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִקְצָת כְּלִי: ", + "הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַסַּכִּין הֶעָקֹם כְּמוֹ מַגָּל וְהָרֹמַח וּמַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר וְזוּג מִסְפָּרַיִם קְטַנִּים שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים וְזוּג מִסְפָּרַיִם גְּדוֹלִים שֶׁל סַפָּרִים שֶׁנֶּחְלְקוּ כָּל חֵלֶק מֵהֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ: ", + "מִסְפָּרַיִם שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ מַעֲבֶרֶת אֶת הַשֵּׂעָר אֶלָּא בְּדֹחַק: ", + "שִׁרְיוֹן שֶׁנֶּחְלַק לְאָרְכּוֹ טָהוֹר. לְרָחְבּוֹ אִם מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה טָמֵא. מֵאֵימָתַי טָהֳרָתוֹ מִשֶּׁיִּבְלֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ. בָּלָה וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ אִם מִלְּמַעְלָה טָמֵא וְאִם מִלְּמַטָּה טָהוֹר. קִצֵּץ מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָא לְתַכְשִׁיט הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: ", + "שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל זֶהָבִים וְשֶׁל זוֹגִין וְשֶׁל נַפָּחִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ טְהוֹרָה. לְרָחְבָּהּ אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ רִאשׁוֹנָה טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה: ", + "כַּלְבִיָא שֶׁל סַפָּרִים וְשֶׁל רוֹפְאִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם טְהוֹרָה. וְשֶׁל נַפָּחִים טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּתְּחִלָּה [חוֹתֶה בָּהּ אֶת הַגֶּחָלִים] וְעַכְשָׁו חוֹתֶה בָּהּ אֶת הַגֶּחָלִים: ", + "מַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ שֶׁנִּטַּשְׁטְשָׁה אִם אֵינָהּ מַרְאָה רֹב הַפָּנִים טְהוֹרָה. הָיְתָה מַרְאָה רֹב הַפָּנִים עֲדַיִן הִיא כְּלִי כְּשֶׁהָיְתָה: ", + "מַחַט שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב אוֹ עֵקְצָהּ טְהוֹרָה. וְאִם הִתְקִינָהּ לִלְפֹּף עָלֶיהָ הַחוּט לִרְקֹם בָּהּ טְמֵאָה. אֲבָל מַחַט שֶׁל שַׂקִּין שֶׁנִּטַּל קְצָתָהּ הַנָּקוּב טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹשֵׁם בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי: ", + "הַמַּחַט שֶׁלּוֹפְפִין עָלֶיהָ הַשָּׁנִי אוֹ הַזָּהָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין הָרוֹקְמִין בֵּין שֶׁנִּטַּל הַנָּקוּב שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁנִּטַּל עֵקְצָהּ טְמֵאָה שֶׁאֵין מְלַאכְתָּהּ הַתְּפִירָה: ", + "מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה אִם מְעַכֶּבֶת הַתְּפִירָה טְהוֹרָה וְאִם לָאו טְמֵאָה: ", + "הַסַּיִף וְהַסַּכִּין שֶׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה טְהוֹרִין. שְׁפָאָן וְהִשְׁחִיזָן חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה. וְכֵן צִינוֹרָא שֶׁפְּשָׁטָהּ טְהוֹרָה. כְּפָפָהּ חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ הַיְשָׁנָה: ", + "מַפְתֵּחַ עָקֹם כְּמוֹ אַרְכֻּבָּה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכֻּבּוֹתָיו טָהוֹר. וְכֵן מַפְתֵּחַ הֶעָשׂוּי כְּמִין גַּם שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גַּמּוֹ טָהוֹר שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ בָּהֶן וַהֲרֵי אֵינָן מְשַׁמְּשִׁין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. הָיוּ בָּהּ שִׁנַּיִם וּנְקָבִים טָמֵא שֶׁעֲדַיִן הוּא מַפְתֵּחַ. נִטְּלוּ הַשִּׁנַּיִם טָמֵא מִפְּנֵי הַנְּקָבִים. נִסְתְּמוּ הַנְּקָבִים טָמֵא מִפְּנֵי הַשִּׁנַּיִם. נִטְּלוּ הַשִּׁנַּיִם וְנִסְתְּמוּ הַנְּקָבִים אוֹ שֶׁנִּפְרְצוּ הַנְּקָבִים זֶה לְתוֹךְ זֶה טָהוֹר: ", + "כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד כַּף לֶהָרִים בּוֹ הַדֶּשֶׁן וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי מַזְלֵג לִצְלוֹת בּוֹ הַבָּשָׂר נִטְּלָה כַּפּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שִׁנָּיו נִטְּלוּ שִׁנָּיו טָמֵא מִפְּנֵי כַּפּוֹ. וְכֵן מִכְחוֹל שֶׁנִּטְּלָה כַּפּוֹ שֶׁגּוֹרְפִין בָּהּ הַכְּחוֹל טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר שֶׁכּוֹחֲלִים בּוֹ הָעַיִן נִטַּל הַזָּכָר טָמֵא מִפְּנֵי הַכַּף: ", + "כְּלִי שֶׁבְּרֹאשׁוֹ כַּף אֶחָד כִּסְבָכָה לִצְלוֹת עָלָיו וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שִׁנַּיִם לְהוֹצִיא מֵהֶן הַבָּשָׂר מִן הַקְּדֵרָה אוֹ מֵעַל הָאֵשׁ נִטְּלָה כַּפּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שִׁנָּיו נִטְּלוּ שִׁנָּיו טָמֵא מִפְּנֵי כַּפּוֹ. וְכֵן עֵט שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁכּוֹתְבִין בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי מוֹחֲקִין נִטַּל הַכּוֹתֵב טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק נִטַּל הַמּוֹחֵק טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַנִּשְׁאָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מֵעֵין מְלַאכְתָּן. כֵּיצַד. עֵט שֶׁנִּטַּל הַמּוֹחֵק שֶׁלּוֹ וְנִשְׁאַר הַכּוֹתֵב אִם נִשְׁאַר מֵאָרְכּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּגַע לְקִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו טָמֵא שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאחַז בּוֹ וְיִכְתֹּב בּוֹ. נִטַּל הַכּוֹתֵב וְנִשְׁאַר הַמּוֹחֵק אִם נִשְׁאַר מֵאָרְכּוֹ מְלוֹא פַּס יָדוֹ טָמֵא שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְחֹק בּוֹ. נִשְׁאַר פָּחוֹת מִזֶּה טָהוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ", + "קוֹרְדוֹם שֶׁנִּטַּל עֵשְׁפּוֹ וְהוּא הַצַּד שֶׁהֶחָרָשׁ מְנַגֵּר בּוֹ טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית בִּקּוּעוֹ. נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית עֻשְׁפּוֹ. נִשְׁבַּר מַקִּיפוֹ טָהוֹר: ", + "חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם עֲדַיִן הוּא כְּלִי עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ. נִשְׁבַּר מַקִּיפוֹ טָהוֹר: ", + "הַמַּרְדֵּעַ הוּא הַמַּלְמָד וְהוּא עֵץ אָרֹךְ עָב וּכְמוֹ מַסְמֵר חַד תָּקוּעַ בִּקְצָתוֹ מִלְּמַעְלָה וְזֶה הַבַּרְזֶל נִקְרָא דָּרְבָן וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי מִלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ בַּרְזֶל כְּמוֹ רֹמַח וְהָעֵץ נִכְנַס וְזֶה הַבַּרְזֶל נִקְרָא חַרְחוּר: ", + "מְנִיקַת שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהִיא כְּמוֹ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁנִּטְמְאָה מִשֶּׁיִּקְבָּעֶנָּה בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת וִיחַבְּרֶנָּה עִם הָעֵץ תִּטְהַר. לֹא נִטְמְאָה וּקְבָעָהּ בַּמַּקֵּל אוֹ בַּדֶּלֶת הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ שֶׁכָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁקְּבָעָם בְּקוֹרָה אוֹ בַּכֹּתֶל מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהָיוּ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. לְפִיכָךְ דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁקְּבָעוֹ בַּכֹּתֶל טָמֵא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנִּקְבְּעוּ בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן מְקַבְּלִים טֻמְאָה כְּשֶׁהָיוּ: " + ], + [ + "כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם שֶׁנִּשְׁבְּרוּ טִהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן. חָזַר וְעָשָׂה כְּלִי מִשִּׁבְרֵיהֶם אוֹ שֶׁקִּבֵּץ אֶת שִׁבְרֵיהֶן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁאָר הַכֵּלִים הַטְּהוֹרִים שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ מִקֹּדֶם שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. וְכֵן כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ טִהֲרוּ. הִתִּיכָן וְחָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים חָזְרוּ לַטֻּמְאָה הַיְשָׁנָה. וְאֵין לִכְלֵי מַתָּכוֹת טָהֳרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיַּטְבִּילֵם בְּמִקְוֶה כְּשֶׁהֵם שְׁלֵמִים אוֹ יִשָּׁאֲרוּ שְׁבוּרִים: \n", + "וַחֲזָרַת כְּלֵי מַתָּכוֹת לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁיַּחְזְרוּ לְטֻמְאָתָן הַיְשָׁנָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְטַמֵּא לוֹ כְּלִי וְיַתִּיכֶנּוּ וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר בּוֹ בְּיוֹם אִם יֹאמַר שֶׁהוּא טָהוֹר כְּדִין תּוֹרָה יָבוֹא לוֹמַר הַשְּׁבִירָה מְטַהֶרֶת וְהַטְּבִילָה מְטַהֶרֶת כְּשֵׁם שֶׁאִם נִשְׁבַּר וְהִתִּיכוֹ וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי כְּשֶׁהָיָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר בּוֹ בַּיּוֹם כָּךְ אִם הִטְבִּילוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּשֶׁהָיָה הֲרֵי הוּא טָהוֹר בּוֹ בַּיּוֹם וְיָבוֹאוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַכֵּלִים צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ מִפְּנֵי זֶה הַחֲשָׁשׁ גָּזְרוּ טֻמְאָה עֲלֵיהֶם: \n", + "אֶחָד כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אוֹ בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת אִם הִתִּיכוֹ חָזַר לְטֻמְאָתוֹ הַיְשָׁנָה עַד שֶׁיַּטְבִּיל. נִטְמָא בְּמֵת וְהִזָּה עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וְאַחַר כָּךְ הִתִּיכוֹ וַעֲשָׂאָהוּ כְּלִי אַחֵר וְהִזָּה עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי וְהִטְבִּילוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאֵין הַזָּיָה שֶׁקֹּדֶם הִתּוּךְ מִצְטָרֶפֶת לְהַזָּאָה שֶׁאַחַר הִתּוּךְ וְאֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁיַּזֶּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְיַטְבִּיל כְּשֶׁהוּא כְּלִי קֹדֶם שְׁבִירָה אוֹ יַזֶּה עָלָיו שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְיַטְבִּיל אַחַר שֶׁיַּתִּיכֶנּוּ: \n", + "בַּרְזֶל טָמֵא שֶׁבְּלָלוֹ עִם בַּרְזֶל טָהוֹר אִם רֹב מִן הַטָּמֵא טָמֵא וְאִם רֹב מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה טָמֵא. וְכֵן טִיט שֶׁבְּלָלוֹ בִּגְלָלִים וְשָׂרַף הַכּל בְּכִבְשָׁן וַעֲשָׂאָהוּ כְּלִי אִם רֹב מִן הַטִּיט הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי חֶרֶס וְאִם רֹב מִן הַגְּלָלִים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת הַטְּהוֹרִין שֶׁאֲנָכָן בַּאֲנָךְ טָמֵא טְמֵאִים. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הָאֲנָךְ הַטָּמֵא הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין: \n", + "קוֹרְדוֹם שֶׁעֲשָׂאָהוּ מִן הַבַּרְזֶל הַטָּהוֹר וְעָשָׂה עֻשְׁפּוֹ מִן הַטָּמֵא הֲרֵי זֶה טָמֵא. עָשָׂה עֻשְׁפּוֹ מִן הַטָּהוֹר וְהַקּוֹרְדוֹם מִן הַטָּמֵא הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁהַכּל הוֹלֵךְ אַחַר עוֹשֵׂה הַמְּלָאכָה: \n", + "קוֹרְדוֹם טָהוֹר שֶׁחֲסָמוֹ בְּבַרְזֶל טָמֵא טָהוֹר: \n", + "קִיתוֹן שֶׁעֲשָׂאָהוּ מִן הַטָּמֵא וְשׁוּלָיו מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר. עֲשָׂאָהוּ מִן הַטָּהוֹר וְשׁוּלָיו מִן הַטָּמֵא טָמֵא. שֶׁהַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמְקַבֵּל הָעוֹשֵׂה מְלָאכָה: \n", + "כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁנִּטְמָא בְּטֻמְאָה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְנִשְׁבַּר וְהִתִּיכוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חָזַר לְטֻמְאָתוֹ הַיְשָׁנָה אוֹ לֹא חָזַר: \n", + "כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּטְמְאוּ וְנִשְׁבְּרוּ טָהֲרוּ כְּכָל הַכֵּלִים וַאֲפִלּוּ הִתִּיכָן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים אֲחֵרִים אֵינָם חוֹזְרִים לַטֻּמְאָה הַיְשָׁנָה לְפִי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בְּטֻמְאָה יְשָׁנָה. וְכֵן כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁבְרֵיהֶן כֵּלִים וּרְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ הוֹאִיל וְהֵם שִׁבְרֵי כֵּלִים אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לִכְלֵי חֶרֶס. כֵּיצַד. קְעָרָה שֶׁל זְכוּכִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְהִתְקִין שׁוּלַיִם לְתַשְׁמִישׁ אֵין הַשּׁוּלַיִם מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּקְּעָרָה. וְאִם קִרְסֵם אֶת מְקוֹם הַשֶּׁבֶר וְשָׁפוֹ בְּשׁוּפִין הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "צְלוֹחִית קְטַנָּה הַנִּטֶּלֶת בְּיָד אַחַת שֶׁנִּטַּל פִּיהָ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַכְנִיסִין הַיָּד לְתוֹכָהּ אֶלָּא יוֹצֵק מִמֶּנָּה. אֲבָל גְּדוֹלָה הַנִּטֶּלֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֶׁנִּטַּל פִּיהָ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבֶלֶת בַּיָּד בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ. וְכֵן צְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה אִם נִטֶּלֶת פִּיהָ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁחוֹבֶלֶת בְּאֶצְבָּעוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיא הַבּשֶֹׁם מִתּוֹכָהּ: \n", + "לָגִינִים הַגְּדוֹלִין שֶׁנִּטַּל פִּיהֶן עֲדַיִן הֵן כֵּלִים מִפְּנֵי שֶׁמַּתְקִינָם הוּא לְכִבְשָׁנִים: \n", + "כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ טָהוֹר. נִפְגַּם בּוֹ שְׁלִישׁ הֶקֵּפוֹ בְּרֹב גָּבְהוֹ טָהוֹר. נִקַּב וּסְתָמוֹ בֵּין בְּבַעַץ בֵּין בְּזֶפֶת טָהוֹר. וְהַכּוֹס וְהַצְּלוֹחִית שֶׁנִּקְּבוּ בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה טְהוֹרִין: \n", + "הַתַּמְחוּי וְהַקְּעָרָה שֶׁנִּקְּבוּ מִלְּמַעְלָה טְמֵאִין מִלְּמַטָּה טְהוֹרִין. נִסְדְּקוּ אִם יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כְּצוֹנְנִין טְמֵאִין וְאִם לָאו טְהוֹרִין: \n", + "הַכּוֹסוֹת הַחֲתוּכִין אַף עַל פִּי שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶם סוֹרְכִין אֶת הַפֶּה מְקַבְּלִים טֻמְאָה: \n", + "הָאֲפַרְכֵּס שֶׁל זְכוּכִית טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמוֹ מַחַץ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל: \n", + "זְכוּכִית שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ לְמַרְאָה טְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לְקַבָּלָה. הַתַּרְוָד שֶׁל זְכוּכִית שֶׁהוּא מְקַבֵּל אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁמַּנִּיחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן נֶהְפָּךְ עַל צִדּוֹ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "תַּמְחוּי שֶׁל זְכוּכִית שֶׁעֲשָׂאוֹ מַרְאָה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂאוּהוּ לְמַרְאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ נִרְאִין מֵאֲחוֹרָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכָל כְּלֵי זְכוּכִית אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן כְּכָל הַכֵּלִים: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ אוֹ בְּהֶסֵּט הַזָּב. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁנָּגְעָה בָּהֶן הַטֻּמְאָה נִטְמְאוּ וְאִם נִכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִירוֹ וְלֹא נָגְעָה בָּהֶן הֲרֵי הֵם טְהוֹרִין. נִמְצָא הַטָּמֵא בִּכְלִי חֶרֶס טָהוֹר בְּכָל הַכֵּלִים וְהַטָּמֵא בְּכָל הַכֵּלִים טָהוֹר בִּכְלִי חֶרֶס. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ\" וְגוֹ' מִתּוֹכוֹ הוּא מִתְטַמֵּא לֹא מֵאֲחוֹרָיו: \n", + "וּכְשֵׁם שֶׁמִּתְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ כָּךְ מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין מֵאֲוִירוֹ. כֵּיצַד. כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנְסוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לַאֲוִירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגְעוּ בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\". אֲבָל שְׁאָר הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין אֵינָן מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין עַד שֶׁיִּגְּעוּ בָּהֶן: \n", + "אֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵּלִים מֵאֲוִירוֹ בֵּין כְּלֵי חֶרֶס בֵּין שְׁאָר כֵּלִים. כֵּיצַד. כְּלִי חֶרֶס גָּדוֹל שֶׁהָיוּ בְּתוֹכוֹ כֵּלִים וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִירוֹ הוּא טָמֵא וְכָל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִין. הָיוּ מַשְׁקִין בַּכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ נִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין מֵאֲוִירוֹ וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַכֵּלִים. וַהֲרֵי זֶה אוֹמֵר מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בַּאֲחוֹרָיו בִּלְבַד נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו כִּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה לוֹ תּוֹךְ. אֲבָל אִם אֵין לוֹ תּוֹךְ וְנָגְעוּ בּוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁכָּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ בִּכְלִי חֶרֶס אֵין אֲחוֹרָיו מִתְטַמְּאִין בְּמַשְׁקִין. נָגְעוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרֵי כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְאֶחָד כְּלִי חֶרֶס וְאֶחָד שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים בְּדָבָר זֶה שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין שֶׁנָּגְעוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין בָּהֶן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן נִטְמְאוּ: \n", + "אֶחָד כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִירוֹ אוֹ שֶׁכָּפָהוּ עַל הַטֻּמְאָה הַמֻּנַּחַת עַל הָאָרֶץ וְנַעֲשָׂה אֹהֶל עָלֶיהָ שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֶל תּוֹכוֹ\" לְרַבּוֹת אֶת הָאֹהָלִים: \n", + "גּוּמָא שֶׁהָיָה הַשֶּׁרֶץ מֻנָּח בְּתוֹכָהּ וְכָפָה כְּלִי חֶרֶס עַל הַגּוּמָא לֹא נִטְמָא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֶל תּוֹכוֹ\" עַד שֶׁתִּכָּנֵס עַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ. לְפִיכָךְ הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר שֶׁהִיא קַרְקָעִית הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר חַי נָפַל וְעַכְשָׁו מֵת בְּתוֹךְ גּוּמָא זוֹ. וְכֵן אִם נִמְצֵאת מַחַט אוֹ טַבַּעַת לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים טְמֵאִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ הֲרֵי הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שָׁם הָיוּ עַד שֶׁלֹּא בָּא הַתַּנּוּר וְהַתַּנּוּר נִבְנָה עֲלֵיהֶן וְלֹא נָפְלוּ בְּתוֹכוֹ. נִמְצְאוּ בַּדֶּשֶׁן הֲרֵי הַתַּנּוּר טָמֵא שֶׁאֵין לוֹ בְּמָה יִתְלֶה. נִמְצְאוּ בִּנְחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר נִרְאִין אֲבָל אֵינָן יוֹצְאִין לַאֲוִירוֹ. אִם אוֹפֶה אֶת הַבָּצֵק וְהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן נִטְמָא הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ אֲוִירוֹ. וְאִם לָאו הַתַּנּוּר טָהוֹר כְּאִלּוּ הָיוּ לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ. בְּאֵי זֶה בָּצֵק אָמְרוּ בְּבָצֵק הַבֵּינוֹנִי שֶׁאֵינוֹ רַךְ בְּיוֹתֵר וְלֹא קָשֶׁה: \n", + "הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּעַיִן שֶׁל תַּנּוּר בְּעַיִן שֶׁל כִּירָה בְּעַיִן שֶׁל כֻּפַּח אִם נִמְצָא מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ טָהוֹר. וְכֵן אִם נִמְצָא בַּאֲוִיר הָעַיִן טָהוֹר שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אוֹ הַכִּירָה אוֹ הַכֻּפַּח אֶלָּא תַּחַת עֳבִי דָּפְנוֹתֵיהֶן הוּא תָּלוּי. וַאֲפִלּוּ הָיָה שָׁם כְּזַיִת מִן הַמֵּת טְהוֹרִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בָּעֳבִי הָעַיִן פּוֹתֵחַ טֶפַח שֶׁהֲרֵי מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַאֲוִיר הַתַּנּוּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טֻמְאַת מֵת: \n", + "נִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בִּמְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ טָהוֹר. נִמְצָא בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע בִּמְקוֹם יְשִׁיבַת שׁוֹלְקֵי הַזֵּיתִים הַכּל טָהוֹר: \n", + "אֵין הַתַּנּוּר וְלֹא הַכִּירָה וְלֹא שְׁאָר מְקוֹמוֹת הַיְקוֹד מִתְטַמְּאִין אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצֵאת הַטֻּמְאָה מִן הַסְּתִימָה וּלְפָנִים: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ בַּעֲלֵי בָּתִּים הַמַּיִם שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ כְּמוֹ רֶשֶׁת שֶׁל חֶרֶס וּשְׂפָתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִן הָרֶשֶׁת כְּמוֹ מַסְרֵק וְזֶהוּ הַנִּקְרָא צַרְצוּר אִם נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה לַאֲוִיר הַמַּסְרֵק לְמַעְלָה מִן הָרֶשֶׁת נִטְמָא כֻּלּוֹ שֶׁזֶּהוּ תּוֹכוֹ שֶׁל כְּלִי זֶה: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיָה לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ הָיְתָה הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת וְנִכְנְסָה טֻמְאָה לַאֲוִיר הַפְּנִימִית כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבָּאֲוִיר שֶׁבֵּין הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וּבֵין הָאֶמְצָעִית וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרִין. הָיְתָה הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת וְנִטְמָא אֲוִירָהּ מִמֶּנָּה וְלִפְנִים טָמֵא מִמֶּנָּה וְלַחוּץ טָהוֹר. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת וְנִטְמָא אֲוִירָהּ הַכּל טָמֵא. הָיוּ שָׁווֹת כָּל שֶׁנִּטְמָא אֲוִירָהּ טְמֵאָה וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: \n", + "אִלְפָּסִים זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ וְשִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁווֹת וְהַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַּתַּחְתּוֹנָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשֶּׁרֶץ טְמֵאָה וּשְׁאָר הָאִלְפָּסִין טְהוֹרִין הֵן וְכָל הָאֳכָלִין שֶׁבָּהֶן. הָיָה כָּל אִלְפָּס מֵהֶן נְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה וְהַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּכָל הָאִלְפָּסִים טְמֵאִים שֶׁהַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר כֻּלָּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הָיָה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּחְתּוֹנָה הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס שֶׁרֶץ לַאֲוִיר הָעֶלְיוֹנָה וְאֵין שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת כְּדֵי לְטַמֵּא כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ. הָיָה הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה וְהָיְתָה שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת הָעֶלְיוֹנָה טְמֵאָה שֶׁהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפָתָהּ עוֹדֶפֶת הֲרֵי הַשֶּׁרֶץ בַּאֲוִירָהּ וּשְׁאָר הָאִלְפָּסִין שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּחְתּוֹנָה טְהוֹרִין שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ טְמֵאָה שֶׁהַמַּשְׁקֶה מִתְטַמֵּא מֵאֲוִיר הַתַּחְתּוֹנָה הָעוֹדֶפֶת וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא אֶת הָאִלְפָּס: \n", + "טַבְלָא שֶׁל חֶרֶס שֶׁהָיוּ קְעָרוֹת דְּבוּקוֹת בָּהּ בִּתְחִלַּת מַעֲשֶׂיהָ וַהֲרֵי הַכּל כְּלִי אֶחָד וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּן. וְאִם הָיָה לַטַּבְלָא דֹּפֶן עוֹדֵף שֶׁנִּמְצְאוּ כָּל הַקְּעָרוֹת בְּתוֹכוֹ וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן נִטְמְאוּ כֻּלָּן. וְכֵן הַדִּין בְּבֵית הַתַּבְלִין שֶׁל חֶרֶס וְקַלְמִירִין הַמַּתְאִימוֹת כַּיּוֹצֵא בּוֹ: \n", + "בֵּית הַתַּבְלִין שֶׁל עֵץ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמְאוּ שְׁאָר הַבָּתִּים. וְאִם יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן עוֹדֵף שֶׁנִּמְצְאוּ כָּל הַבָּתִּים בְּתוֹכוֹ וְנִטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין נִטְמְאוּ כֻּלָּן שֶׁהַכּל כִּכְלִי אֶחָד וּכְלִי שֶׁנִּטְמָא תּוֹכוֹ בְּמַשְׁקִין נִטְמָא כֻּלּוֹ. הָיוּ בָּתָּיו קְבוּעִין בְּמַסְמֵר הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר זֶה לָזֶה לְטֻמְאָה וּלְהַזָּיָה. הָיוּ תְּקוּעִין בִּלְבַד הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּיָה. וְאִם הָיוּ בָּתָּיו נִטָּלִין וְנִתָּנִין אֵינָן חִבּוּר לֹא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַזָּיָה: \n" + ], + [ + "כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצִּיל בְּצָמִיד פּתִיל בּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. אִם הִצִּיל בְּמֵת הֶחָמוּר דִּין הוּא שֶׁיַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת אֵינוֹ מַצִּיל בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס: \n", + "וּכְשֵׁם שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל לְטֻמְאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת כָּךְ אֵין צָמִיד פָּתִיל לְטֻמְאָה בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. כֵּיצַד. קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר הַטָּמֵא הֲרֵי הַקְּדֵרָה וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. הָיָה הַשֶּׁרֶץ אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹכָהּ וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בַּאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר [וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה]: \n", + "טַבַּעַת טְמֵאָה שֶׁמֻּבְלַעַת בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה אוֹ מַחַט טְמֵאָה שֶׁמֻּבְלַעַת בְּתוֹךְ הָעֵץ וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס נִטְמָא. אַף עַל פִּי שֶׁאִם נָגַע כִּכַּר תְּרוּמָה בְּעֵץ זֶה אוֹ בִּלְבֵנָה זוֹ טָהוֹר הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין כְּלִי חֶרֶס מֵאֲוִירוֹ: \n", + "תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע שֶׁרֶץ אוֹ בְּשַׂר מֵת וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם מֵת שָׁם הַתַּרְנְגוֹל נִטְמָא הַתַּנּוּר. שֶׁהַבְּלוּעִין בְּחַי מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת: \n", + "דְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּה אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִין אֵינָן כִּבְלוּעִין. כֵּיצַד. אָדָם שֶׁהָיוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ פִּיו וְקָפַץ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס טִמְּאָהוּ. וְכֵן טָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר תַּנּוּר טָמֵא נִטְמְאוּ אֳכָלִים שֶׁבְּפִיו. הָיָה לוֹ בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ כַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וְהִכְנִיסוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקֶּמֶט: \n", + "סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָגוּב מִבַּחוּץ אִם נָפַל לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס טִמְּאָהוּ שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי. חֲרָסִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין וְנִגְּבוּ וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס לֹא טִמְּאוּהוּ. נָפְלוּ לְתַנּוּר וְהֻסַּק נִטְמָא שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַשְׁקִין קַלִּין. אֲבָל בַּחֲמוּרִין כְּגוֹן דַּם הַנִּדָּה וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ אִם הָיוּ יְכוֹלִין לָצֵאת וְהִקְפִּיד עָלָיו שֶׁיֵּצֵא הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻסַּק וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיֻּסַּק וְיֵצֵא הַמַּשְׁקֶה. וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה הַבָּאָה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהֻסַּק בָּהּ הַתַּנּוּר נִטְמָא שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. אֵיזוֹ הִיא יְשָׁנָה לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה מַשְׁקֶה בִּשְׁעַת הֶסֵּק אֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים נִטְמָא הַתַּנּוּר כְּשֶׁיֻּסַּק: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁחִלְּקוֹ בִּמְחִצָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד קַרְקָעִיתוֹ וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִיר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַחֲלָקִים נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְחַלֵּק כְּלֵי חֶרֶס כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹלְקִין הָאֹהָלִים. לְפִיכָךְ תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד הַכּל טָמֵא: \n", + "כְּלִי שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ וְהִכְנִיס הַכְּלִי לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס וּשְׂפַת הַכְּלִי הַטָּמֵא חוּץ לִכְלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה מְכֻוֶּנֶת בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"אֶל תּוֹכוֹ\" לֹא אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ: \n", + "וְכֵן אִם הָיָה כְּלִי חֶרֶס טָמֵא וְהִכְנִיס לַאֲוִירוֹ כְּלִי אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּשְׂפַת הַכְּלִי הָאַחֵר חוּץ לִכְלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין מְכֻוָּנִין בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\" וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ. כֵּיצַד. כַּוֶּרֶת אוֹ קֻפָּה אוֹ קְדֵרָה אוֹ חֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיָה הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ וְשִׁלְשֵׁל הַקֻּפָּה לַאֲוִיר הֶחָבִית אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁרֶץ מְכֻוָּן בְּתוֹךְ אֲוִיר הֶחָבִית הוֹאִיל וּשְׂפַת הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת הֶחָבִית אוֹ מִשְּׂפַת הַתַּנּוּר הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַחֵמֶת אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אוֹ לַאֲוִיר הֶחָבִית הַטְּמֵאִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. הָיְתָה הַכַּוֶּרֶת אוֹ הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נְקוּבִין אֵינָן מַצִּילִין אֶלָּא אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ לְתוֹכָן וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר נִטְמָא. וְאִם הָיוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין לְתוֹכָן וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא נִטְמְאוּ. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב אִם הָיָה בִּכְלִי שֶׁטֶף בְּמוֹצִיא זֵיתִים וְאִם הָיָה בִּכְלִי חֶרֶס הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין שִׁעוּרוֹ כְּזֵיתִים וְהֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. וְהֶעָשׂוּי לְכָךְ וְכָךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ וּכְשֶׁיִּנָּקֵב כְּלִי חֶרֶס זֶה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס: \n", + "סָתַם נֶקֶב כְּלִי חֶרֶס בְּזֶפֶת אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בִּכְלִי זֶה וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּהוֹר נִטְמָא שֶׁאֵין הַצָּמִיד מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה מִלְּטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם הָיָה בִּכְלִי זֶה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּמֵא הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי הַנֶּקֶב סָתוּם. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁסְּתָמָן בְּזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס: \n", + "כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה אַף עַל פִּי שֶׁסָּתַם הַפְּחָת בְּקַשׁ אֵינָהּ מַצֶּלֶת מִיַּד כְּלִי חֶרֶס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי: \n", + "הַחֵמֶת וְהַכְּפִישָׁה שֶׁנִּפְחֲתוּ בְּמוֹצִיא רִמּוֹן אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ מִתּוֹרַת כְּלִי הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַפְּחָת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת כְּלִי חֶרֶס מִבַּחוּץ וְיִהְיֶה בֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהֶן מְשֻׁלְשָׁל לְתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס: \n", + "עוֹר פָּשׁוּט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹךְ הָעוֹר הֲרֵי הַתַּנּוּר טָמֵא. וְאִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעוֹר טְמֵאִין שֶׁאֵין מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תּוֹךְ כְּגוֹן הַסַּל וְהַקֻּפָּה וְהַחֵמֶת: \n", + "כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ וְהָיָה כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּמֵא אוֹ שֶׁהָיָה הַכְּלִי שֶׁהַטֻּמְאָה דְּבוּקָה בְּתוֹכוֹ כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר שְׁנֵיהֶן מְעֹרָב הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר. לְפִיכָךְ חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר וְנָפַל שֶׁרֶץ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר הַתַּנּוּר מְעֹרָב עִם אֲוִיר הֶחָבִית. וְכֵן אִם הָיְתָה הֶחָבִית כְּפוּיָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אֲפִלּוּ הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר: \n" + ], + [ + "אֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. וּמֵאֵימתַי הוּא גְּמַר מְלַאכְתּוֹ מִשֶּׁיִּצְרְפוֹ בְּכִבְשָׁן. הַתַּנּוּר מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ לֶאֱפוֹת סֻפְגָּנִין. הַכִּירָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצַת הַתַּרְנְגוֹלִין טְרוּפָה וּנְתוּנָה בְּאִלְפָּס. הַכֻּפָּח אִם עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר עֲשָׂאָהוּ לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהִתְחִיל לִבְנוֹתוֹ אִם הָיָה גָּדוֹל מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְיַסִּיקֶנּוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם הָיָה קָטָן מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ טֶפַח וְיַסִּיקֶנּוּ. הַכִּירָה מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּהּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְיַסִּיקֶנָּה. הַכֻּפָּח אִם עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר וְאִם לְבַשֵּׁל הֲרֵי הוּא כְּכִירָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁהֻסַּק מִבֵּית הָאֻמָּן אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעַת הוֹאִיל וְהֻסַּק מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בְּתַנּוּר בִּכְפָר מִן הַכְּפָרִים וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי בֵּית דִּין וְאָמְרוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ לִהְיוֹת צוֹלֶה בּוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. לְלַבֵּן בּוֹ אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּגוּף הַתַּנּוּר: \n", + "תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ לִשְׁנַיִם וְהִסִּיק אֶחָד מֵחֲלָקָיו וְנִטְמָא בְּמַשְׁקִין הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. נִטְמָא בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה הַכּל טָמֵא. וְעֹבִי שֶׁבֵּינֵיהֶן טָמֵא. הֻסְּקוּ שְׁנֵיהֶן וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין בָּאֲוִיר חוֹלְקִין אֶת עָבְיוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ לְטָמֵא טָמֵא לְטָהוֹר טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁחֲצָצוֹ וְאַחַר כָּךְ הִסִּיקוֹ. אֲבָל הִסִּיקוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲצָצוֹ וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן אֲפִלּוּ בְּמַשְׁקִין נִטְמָא הַכּל: \n", + "תַּנּוּר אוֹ כִּירָה שֶׁל אֶבֶן טְהוֹרִין לְעוֹלָם. וְשֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין מִשּׁוּם תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לה) \"יֻתָּץ\" אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְתִיצָה. וּמְטַמְּאִין מִשּׁוּם כְּלֵי מַתָּכוֹת. כֵּיצַד. אֵין מִתְטַמְּאִין מֵאֲוִירָן וְלֹא בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּתַנּוּר וְכִירַיִם וְאִם נָגְעָה בָּהֶן טֻמְאָה אֲפִלּוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת וְאִם נִטְמְאוּ בְּמֵת נַעֲשִׂין אַב טֻמְאָה כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת וְיֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּקַּב אוֹ נִפְגַּם אוֹ נִסְדַּק וּסְתָמוֹ בְּטִיט אוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה שֶׁל טִיט אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם תַּנּוּר. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב. כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר. וְכֵן בְּכִירָה. וְאִם עָשָׂה לַכִּירָה פִּטְפּוּטִים שֶׁל טִיט מִתְטַמְּאָה מִשּׁוּם כִּירָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ עֲדַיִן אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר הַגָּמָל הֲרֵי זֶה טָמֵא מִשּׁוּם תַּנּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לה) \"טְמֵאִים הֵם\" בְּכָל מָקוֹם: \n", + "כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה מִתְטַמֵּא כְּכִירָה וְכֵן כִּירָת שֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית אִם יֵשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זוֹגְגִין וְשֶׁל יוֹצְרִין טְהוֹרִין. הַפּוּרְנָה אִם יֵשׁ לָהּ דֹּפֶן מִתְטַמְּאָה: \n", + "אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂאָן תַּנּוּר אִם עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה כְּתַנּוּר לְכָל דָּבָר וּמִתְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ. וְאִם טְפָלוֹ מִבַּחוּץ בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְלֹא בַּאֲוִיר. חִבֵּר אֲבָנִים לַתַּנּוּר וְלֹא חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ מִתְטַמְּאוֹת עִם הַתַּנּוּר. חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָן לַתַּנּוּר הֲרֵי הֵן כְּטִירָה. חָפַר בָּאָרֶץ וְעָשָׂה טִירָה טָהוֹר. וְטִירַת הַכִּירָה טָהוֹר: \n", + "שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וּשְׁנֵי אִלְפָּסִין שֶׁעֲשָׂאָן כִּירָה מִתְטַמְּאִין בַּאֲוִיר וּבְמַגָּע. וְתוֹכָן שֶׁל חָבִיּוֹת טָהוֹר. וָעֳבִי הֶחָבִיּוֹת חוֹלְקִין אוֹתוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכִּירָה טָמֵא וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת תּוֹךְ הֶחָבִית טָהוֹר: \n", + "הָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פִּטְפּוּטִין בָּאָרֶץ וְחִבְּרָן בְּטִיט לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כִּירָה. קָבַע שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִין בָּאָרֶץ לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשָׁהּ מָקוֹם בְּטִיט שֶׁתֵּשֵׁב הַקְּדֵרָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה כְּכִירָה שֶׁל מַתֶּכֶת. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁלֹּא מֵרְחָם בְּטִיט שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה כְּאִלּוּ הִיא כִּירָה שֶׁל אֶבֶן: \n", + "הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה וְחִבְּרָן בְּטִיט מִתְטַמְּאָה. חִבֵּר אֶת הָאַחַת בְּטִיט וְהַשְּׁנִיָּה לֹא חִבְּרָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "הָאֶבֶן שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עָלֶיהָ וְעַל הַתַּנּוּר עָלֶיהָ וְעַל הַכִּירָה עָלֶיהָ וְעַל הַכֻּפָּח טְמֵאָה. עָלֶיהָ וְעַל הַכֹּתֶל עָלֶיהָ וְעַל הַסֶּלַע אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "כִּירַת הַטַּבָּחִים שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶבֶן בְּצַד אֶבֶן וְכֻלָּן מְחֻבָּרוֹת בְּטִיט נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּן: \n", + "שָׁלֹשׁ אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן בְּטִיט וַעֲשָׂאָן שְׁתֵּי כִּירוֹת בֵּין שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָן לַקַּרְקַע בֵּין שֶׁחִבְּרָן בַּקַּרְקַע וְלֹא חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ אִם נִטְמֵאת אַחַת מִשְּׁתֵי הַכִּירוֹת הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית הַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּמֵאָה טָמֵא וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּהוֹרָה טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֶבֶן הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּהוֹרָה הֻחְלְטָה הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה. נִטְּלָה הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּמֵאָה טָהֲרָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ. נִטְמְאוּ שְׁתֵּי הַחִיצוֹנוֹת אִם הָיְתָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית גְּדוֹלָה נוֹתֵן מִמֶּנָּה לְכִירָה זוֹ כְּדֵי שְׁפִיתָה מִצִּדָּהּ וְלַכִּירָה הַשְּׁנִיָּה כְּדֵי שְׁפִיתָה מִכָּאן וְהַשְּׁאָר טָהוֹר. וְאִם הָיְתָה קְטַנָּה הַכּל טָמֵא. נִטְּלָה הָאֶמְצָעִית אִם יָכוֹל לִשְׁפּוֹת עַל שְׁתַּיִם חִיצוֹנוֹת יוֹרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי הִיא טְמֵאָה. הָיוּ מְרֻחָקִין יֶתֶר מִזֶּה טְהוֹרָה. הֶחֱזִיר אֶת הָאֶמְצָעִית הֲרֵי הַכּל טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט מְקַבֵּל טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא וְהוּא שֶׁיַּסִּיקֶנָּה לְכָל אַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ אֶת הַבֵּיצָה: \n", + "שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁעֲשָׂאָן כִּירָה וְנִטְמֵאת וְסָמַךְ לְאֶבֶן זוֹ מִמֶּנָּה אֶבֶן אַחַת מִכָּאן וְלָזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן הֲרֵי חֲצִי כָּל אֶבֶן מִשְּׁתֵי אַבְנֵי הַכִּירָה הָרִאשׁוֹנָה טָמֵא וַחֲצִי הָאֶבֶן טָהוֹר. נִטְּלוּ הַשְּׁתַּיִם הַטְּהוֹרוֹת שֶׁסָּמַךְ חָזְרוּ הַשְּׁתַּיִם שֶׁל כִּירָה לְטֻמְאָתָן: \n", + "דּוּכָן שֶׁל חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל הַקְּדֵרוֹת וְהָרֶמֶץ נָתוּן בְּתוֹכוֹ טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. לְפִיכָךְ אִם הָיָה מְחֻבָּר בָּאָרֶץ טָהוֹר כִּשְׁאָר הַכֵּלִים וְאִם נִקַּב אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כִּכְלִי קִבּוּל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכִירָה. הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה. הָרָחָב שֶׁלּוֹ שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלָיו בִּשְׁעַת בִּשּׁוּל מִתְטַמֵּא אִם נִטְמָא הַדּוּכָן. וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל וּבָנָה כִּירָה עַל גַּבָּהּ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי עֵץ לֹא מִשּׁוּם כִּירָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מֵאֲוִירָהּ כְּכִירָה: \n" + ], + [ + "תַּנּוּר גָּדוֹל שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה טְפָחִים וְהַקָּטָן שְׁיָרָיו רֻבּוֹ. כֵּיצַד. אִם נִשְׁבַּר בַּגָּדוֹל אַרְבָּעָה וּבַקָּטָן רֻבּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן אִם נִטְמָא וְנִתְּצוֹ עַד שֶׁשִּׁיֵּר בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה בַּגָּדוֹל אוֹ בְּפָחוֹת מֵרֹב בַּקָּטָן טָהוֹר. נִשְׁאַר בּוֹ אַרְבָּעָה אוֹ רֹב בַּקָּטָן עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְהַכִּירָה שְׁיָרֶיהָ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. הַכֻּפָּח שֶׁעֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר. לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא וְלֹא רָצָה לְכַתְּתוֹ כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ. חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵלָה שֶׁעַל הַחֲרָסִים עַד שֶׁנִּמְצָא כָּל חֶרֶס מֵהֶן עוֹמֵד עַל הָאָרֶץ בְּלֹא טִיט עַל גַּבָּיו. חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר. חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם בְּשָׁוֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן טָמֵא לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן. אֲבָל טַבְלָא שֶׁל חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֹּפֶן שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם טְהוֹרָה. וְאִם הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן הַגָּדוֹל טָמֵא: \n", + "תַּנּוּר שֶׁחִלְּקוֹ לִשְׁלֹשָׁה וְאֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַשְּׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין. חֲתָכוֹ חֻלְיוֹת לְרָחְבּוֹ אִם הָיָה גֹּבַהּ כָּל חֻלְיָא וְחֻלְיָא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים טָהוֹר. חָזַר וְסִדֵּר הַחֻלְיוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְהִמְרִיחַ עֲלֵיהֶם בְּטִיט וְהֶחֱזִירוֹ תַּנּוּר כְּשֶׁהָיָה הֲרֵי זוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה תַּנּוּר אַחֵר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא וְהוּא שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין אַחַר שֶׁמֵּרְחוֹ. הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַטְּפֵלָה וְנָתַן חוֹל אוֹ צְרוֹרוֹת בֵּין הַחֻלְיוֹת וּבֵין הַטְּפֵלָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ הַנִּדָּה וְהַטְּהוֹרָה אוֹפוֹת בּוֹ וְהוּא טָהוֹר. הָיְתָה בּוֹ חֻלְיָא אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים הִיא מִתְטַמְּאָה בְּמַגָּע וְלֹא מִתְטַמֵּאת בַּאֲוִיר וּשְׁאָר הַחֻלְיוֹת טְהוֹרוֹת: \n", + "תַּנּוּר שֶׁבָּא מְחֻתָּךְ מִבֵּית הָאֻמָּן וְעָשָׂה לוֹ סְמוֹכִין שֶׁמְּקַבְּצִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת כְּאֶחָד וּנְתָנָם עָלָיו וְהוּא טָהוֹר וְנִטְמָא כְּשֶׁיָּסִיר אֶת הַסּוֹמְכִין אוֹתוֹ יִטְהַר וַאֲפִלּוּ הֶחְזִירָן הֲרֵי הוּא טָהוֹר. מֵרְחוֹ בְּטִיט מְקַבֵּל טֻמְאָה לְהַבָּא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַסִּיקוֹ שֶׁכְּבָר הֻסַּק: \n", + "תַּנּוּר שֶׁחֲתָכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא וְטָח בְּטִיט עַל הַכּל מִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "יוֹרַת הָעַרְבִיִּים שֶׁהוּא חוֹפֵר בָּאָרֶץ וְטָח בְּטִיט אִם יוּכַל הַטִּיט לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "הַמֵּבִיא שִׁבְרֵי חֶרֶס וְדִבְּקָן זֶה בָּזֶה וַעֲשָׂאָן תַּנּוּר וְעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ וְהִסִּיקוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן כַּשִּׁעוּר: \n", + "פִּטָּם שֶׁקִּרְזְלוֹ וַעֲשָׂאַהוּ תַּנּוּר וְעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִחוּץ אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֵּל עַל דָּפְנוֹתָיו כַּשִּׁעוּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁכְּלִי חֶרֶס שֶׁטָּהַר אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן עֲשָׂאָהוּ תַּנּוּר וְעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ: \n", + "תַּנּוּר שֶׁל סְדָקִין שֶׁעָשָׂה טְפֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְקוֹם הַסְּדָקִין מְגֻלֶּה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. נָתַן טִיט אוֹ סִיד אוֹ גַּפְסִיס עַל גַּבֵּי הַסְּדָקִין הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא. נָתַן עֲלֵיהֶן חַרְסִית אוֹ זֶפֶת וְגָפְרִית שַׁעֲוָה וּשְׁמָרִים בָּצֵק אוֹ גְּלָלִים טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ תַּנּוּר אֵינוֹ מְחַבֵּר אֶת הַסְּדָקִין: \n", + "סֶדֶק תַּנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ כְּלַפֵּי זָוִית וּמֵרֵחַ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין טָהוֹר: \n", + "דַּף שֶׁל תַּנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ בְּזָוִית לִהְיוֹת אוֹפֶה בּוֹ טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ רֹב תַּנּוּר מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "תַּנּוּר שֶׁנָּתַן בּוֹ עָפָר עַד חֶצְיוֹ אִם נִטְמָא מֵאֲוִירוֹ בִּלְבַד אֵינוֹ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵעָפָר וּלְמַעְלָה וְאִם נִטְמָא בְּמַגָּע וְנָגְעָה טֻמְאָה בּוֹ מִתּוֹכוֹ נִטְמָא כֻּלּוֹ אַף מֵעָפָר וּלְמַטָּה: \n", + "הַכִּירָה מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת וְהַכֻּפָּח מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת. לְפִיכָךְ כִּירָה שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ טְהוֹרָה לְרָחְבָּהּ עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. הַכֻּפָּח שֶׁנֶּחְלַק בֵּין לְאָרְכּוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ טָהוֹר: \n", + "הַקְּלָתוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים שֶׁנִּפְחֲתָה קַרְקָעִיתָהּ אִם הָיָה עֹמֶק הַפְּחָת פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאִם יַסִּיק בַּפְּחָת מִלְּמַטָּה תִּתְבַּשֵּׁל הַקְּדֵרָה מִלְּמַעְלָה. הָיָה הַפְּחָת עָמֹק שְׁלֹשָׁה אוֹ יֶתֶר אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי הָאֵשׁ רְחוֹקָה מִן הַקְּדֵרָה וְאֵינָהּ בְּשֵׁלָה. נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר עַל פִּי הַפְּחָת עֲדַיִן הִיא בְּטָהֳרָתָהּ. מֵרְחוֹ בְּטִיט נַעֲשֵׂת הָאֶבֶן קַרְקַע הַכִּירָה וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא: \n" + ], + [ + "כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים וְאִם נִטְמָא הַכְּלִי נִטמְאָה יָדוֹ הַצָּרִיךְ לָהּ בְּתַשְׁמִישׁוֹ וְשֶׁאֵין צָרִיךְ לָהּ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ הָאֶבֶן הַיּוֹצֵאת מִן הַתַּנּוּר טֶפַח וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת חִבּוּר וְאִם נִטְמָא הַתַּנּוּר וְהַכִּירָה נִטְמְאוּ אֲבָנִים אֵלּוּ. וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּאֲבָנִים אֵלּוּ נִטְמְאוּ. וְאִם נָגְעוּ בְּחוּץ לְטֶפַח שֶׁל תַּנּוּר אוֹ בְּחוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל כִּירָה טְהוֹרִין: \n", + "הַכֻּפָּח עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר. עֲשָׂאָהוּ לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה: \n", + "מוּסַף הַתַּנּוּר שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין טָמֵא בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר מִפְּנֵי שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשִּׁפּוּד. כַּיּוֹצֵא בּוֹ מוּסַף יוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים טָמֵא וְשֶׁל צַבָּעִים טָהוֹר: \n", + "עֲטֶרֶת הַכִּירָה טְהוֹרָה. וְטִירַת הַתַּנּוּר וְהוּא הַמָּקוֹם הַבָּנוּי בְּצִדּוֹ שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַפַּת בְּעֵת רְדִיָּתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים טְמֵאָה בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר. פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לוֹ. וְאִם חִבְּרָהּ לַתַּנּוּר אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים טְמֵאָה: \n", + "בֵּית הַפָּךְ וּבֵית הַתַּבְלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ כֻּלָּן וְאִם נִטְמֵאת בַּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ לְפִי שֶׁאֵינָן חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּלְפִיכָךְ עָשׂוּ לָהּ הֶכֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ עַל מַגָּעָן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. וְכֵן כָּל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהוּא מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בַּאֲוִיר אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וְעָשׂוּ לוֹ הֶכֵּר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ עָלָיו קָדָשִׁים אֶלָּא תּוֹלִין: \n", + "חֲצַר הַכִּירָה בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זוֹ חִבּוּר וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה אוֹ חֲצֵרָהּ בֵּין בַּאֲוִיר בֵּין בְּמַגָּע נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה. הָיְתָה הֶחָצֵר פְּחוּתָה מִכָּאן וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּמַגָּע נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה. אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין חֲבֶרְתָּהּ טְמֵאָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. הָיְתָה חֲצַר הַכִּירָה מֻפְרֶשֶׁת מִמֶּנָּה בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זוֹ חִבּוּר לָהּ בֵּין לְטֻמְאַת מַגָּע בֵּין לְטֻמְאַת אֲוִיר. הָיְתָה פָּחוֹת מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה הֶחָצֵר חֲלָקָה וְאֵין לָהּ שָׂפָה אֵין חִבּוּר לָהּ וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בֵּין מֵאֲוִירָהּ בֵּין בְּמַגַּע הֶחָצֵר טְהוֹרָה וְכֵן אִם נִטְמֵאת הֶחָצֵר הַכִּירָה טְהוֹרָה: \n", + "פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלֹשָׁה הָיָה גֹּבַהּ כָּל אֶחָד מֵהֶן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹ פָּחוֹת אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בַּאֲוִיר נִטְמְאוּ שְׁלָשְׁתָּן. וְכֵן אִם הָיוּ אַרְבָּעָה. נִטַּל אֶחָד מֵהֶן אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ שְׁנֵי הַפִּטְפּוּטִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ עִמָּהּ. עָשָׂה לָהּ שְׁנֵי הַפִּטְפּוּטִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ. וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ. הָיוּ הַפִּטְפּוּטִים גְּבוֹהִין מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּלְמַטָּה מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בָּאֲוִיר. וּמִשָּׁלֹשׁ וּלְמַעְלָה מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת בְּמַגָּע אֲבָל אִם נִטְמֵאת מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ. הָיוּ מְשׁוּכִין מִן הַשָּׂפָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאתָ בָּאֲוִיר. הָיוּ חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת בְּמַגָּע וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר בִּלְבַד אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ שֶׁכֻּלָּן הֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n" + ], + [ + "כְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַבֵּל וְעָשׂוּי לְקַבָּלה. אֲבָל אִם לֹא הָיָה לוֹ בֵּית קִבּוּל אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּל וְלֹא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ הַכִּסֵּא וְהַמִּטָּה וְהַסַּפְסָל וְהַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן שֶׁל חֶרֶס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹךְ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן הַסִּילוֹנוֹת שֶׁהַמַּיִם מְהַלְּכִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּפוּפִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶן הַמַּיִם. וְכֵן חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִים וְחָבִית הַדְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית כְּמוֹ בֵּית יָד שֶׁנּוֹשְׂאִין בָּהּ הַמַּחַץ וְלֹא נַעֲשֵׂית לְקַבָּלָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה: \n", + "פָּנָס שֶׁהָיָה בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה וְשֶׁאֵין בּוֹ טָהוֹר. וְכֵן מְגוּפַת הַיּוֹצְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹךְ טְמֵאָה: \n", + "מַשְׁפֵּךְ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. וְשֶׁל רוֹכְלִין מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁמַּטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ: \n", + "כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהֶחָבִיּוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה. וְאִם הִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ מִתְטַמְּאִין: \n", + "כִּסּוּי הָאִלְפָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד טָהוֹר. וְאִם אֵינוֹ נָקוּב וְאֵין לוֹ חִדּוּד מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְלִי חֶרֶס כְּשֶׁהוּא כָּפוּי טָהוֹר: \n", + "טִיטְרוֹס אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב וּמוֹצִיא פְּרוּטוֹת מִתְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם מִתְכַּנְּסִין בַּצְּדָדִין וְהֵן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה: \n", + "הַלַּפִּיד שֶׁל חֶרֶס שֶׁמַּנִּיחִין מַטְלִיּוֹת הַבְּגָדִים וְהַשֶּׁמֶן בְּתוֹכוֹ וְהוּא דּוֹלֵק מִתְטַמֵּא. וְכֵן כְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַנֵּרוֹת לְקַבֵּל הַשֶּׁמֶן מִתְטַמֵּא: \n", + "גִּסְטְרָא שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַנּוֹזְלִין מִן הַכְּלִי מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאֵין הַסְּפִינָה בִּכְלַל הַכֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה בֵּין הִיא שֶׁל חֶרֶס בֵּין הִיא שֶׁל עֵץ בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה: \n", + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנִפְסְדָה צוּרָתָן אֵין שִׁבְרֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַשְּׁבָרִים רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ. חוּץ מִשִּׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס שֶׁאִם הָיָה בָּהֶן חֶרֶס הָרָאוּי לְקַבֵּל הֲרֵי הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) \"וְכָל כְּלִי חֶרֶס\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לֹא בָּא לְרַבּוֹת אֶלָּא שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה לְחֶרֶס זֶה תּוֹךְ לְקַבֵּל בּוֹ הַמַּשְׁקִין כְּשֶׁהָיָה הַחֶרֶס יוֹשֵׁב לֹא סָמוּךְ. אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶלָּא אִם כֵּן סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מִפְּנֵי אָזְנוֹ אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ לְצַד אַחֵר הֲרֵי זֶה טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְּלָה הָאֹזֶן אוֹ נִשְׁבַּר הַחִדּוּד שֶׁכָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם: \n", + "כְּלֵי חֶרֶס שֶׁשּׁוּלֵיהֶן חַדִּין כְּמִזְרָקוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְשׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן נִסְמְכוּ כְּגוֹן שׁוּלֵי הַקֻּרְפִיוֹת וְהַכּוֹסוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן שֶׁיִּהְיוּ שׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין בִּסְמִיכָה אוֹ בַּאֲחִיזָה: \n", + "כַּמָּה יְקַבֵּל הַחֶרֶס וְיִהְיֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. אִם הָיָה הַכְּלִי כְּשֶׁהָיָה שָׁלֵם וּמֵכִיל כְּדֵי סִכַּת אָדָם קָטָן עַד חָבִיּוֹת שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת כִּסְאָהּ אוֹ קָרוֹב וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁאַר בָּחֲרָסִים בֵּין מִקַּרְקְעֵיהֶן בֵּין מִדָּפְנֵיהֶן חֶרֶס שֶׁהוּא מְקַבֵּל כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב רְבִיעִית הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְּכִילָה כִּסְאָה עַד חָבִית הַמְכִילָה סָאתַיִם אוֹ יֶתֶר וְנִשְׁבְּרָה אִם הָיָה בַּחֶרֶס הַנִּשְׁאָר כְּדֵי לְקַבֵּל חֲצִי לוֹג הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְכִילָה סָאתַיִם עַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים וְנִשְׁבְּרוּ אִם נִשְׁאַר מֵהֶן חֶרֶס הַמְקַבֵּל לוֹג הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיוּ הַחֲרָסִים מְקַבְּלִין פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "כְּלִי חֶרֶס קָטָן כְּגוֹן הַפַּךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר וְנִשְׁאַר מִקַּרְקָעִיתוֹ חֶרֶס הַמְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהָיָה חַד בְּיוֹתֵר שֶׁנִּמְצָא כִּכְלִי קָטָן הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם נִשְׁאַר מִדָּפְנוֹתֵיהֶן חֶרֶס הַמְקַבֵּל אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה לְפִי שֶׁדָּפְנוֹת כֵּלִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּשָׁוִין הֵן וְאֵין לָהֶן תּוֹךְ הַנִּכָּר וְנִמְצְאוּ כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶס: \n", + "חֶזְקַת חֲרָסִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם טְהוֹרִים חוּץ מֵהַנִּמְצָאִים בְּבֵית הַיּוֹצֵר מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן גִּסְטְרָיוֹת הֵן לַכֵּלִים וְהַגִּסְטְרָא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר כְּלִי חֶרֶס וְיִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ אִם הָיָה טָמֵא. אוֹ לֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה אִם הָיָה טָהוֹר. הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין מִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא זֵיתִים. וְהֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין מִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּמַכְנִיס מַשְׁקִין, כְּשֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הַמַּשְׁקֶה יִכָּנֵס הַמַּשְׁקֶה לַכְּלִי בַּנֶּקֶב. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ וַהֲרֵי הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא זַיִת. וְלֹא אָמְרוּ בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה אֶלָּא בְּגִסְטְרָא בִּלְבַד לְפִי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְקַבֵּל הַמַּשְׁקִין הַנּוֹזְלִים מִן הַכֵּלִים וְאִם הוֹצִיאָה מַשְׁקִין הֲרֵי זֶה בָּטֵל תַּשְׁמִישָׁהּ: \n", + "חָמֵשׁ מִדּוֹת בִּכְלִי חֶרֶס. נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה טָהוֹר מִלְּהִתְטַמֵּא מִשּׁוּם גִּסְטְרָא וַעֲדַיִן הוּא חָשׁוּב כְּלִי לְקַדֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת. נִקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ רָאוּי לְקַדֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַכְשִׁיר הַזְּרָעִים בְּמַשְׁקִין הַתְּלוּשִׁין בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִקַּב כְּשֹׁרֶשׁ קָטָן אֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים וַהֲרֵי הֵן כְּמוֹ שֶׁאֵינָן בַּכְּלִי וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְקַבֵּל בּוֹ זֵיתִים וּמְקַבֵּל טֻמְאָה. נִקַּב בְּמוֹצִיא זֵיתִים טָהוֹר וַהֲרֵי הוּא כִּכְלֵי גְּלָלִים וַאֲבָנִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת מֵת (בְּפֶרֶק שְׁנֵים עָשָׂר): \n", + "הֶחָבִית שִׁעוּרָהּ כֶּאֱגוֹזִים. הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שִׁעוּרָן כְּזֵיתִים. וְכֵן עֲרֵבָה שֶׁל חֶרֶס אֲפִלּוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה וּמַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח וְנִפְחֲתָה בְּמוֹצִיא זֵיתִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַטָּהּ עַל צִדָּה וְלָשׁ בָּהּ טְהוֹרָה שֶׁמִּתְּחִלָּתָהּ לֹא נַעֲשֵׂית לְכָךְ: \n", + "הַפַּךְ וְהַטֶּנִי שִׁעוּרָן בְּשֶׁמֶן. וְהַצַּרְצוּר שִׁעוּרוֹ בְּמַיִם: \n", + "נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו טָהוֹר. וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בִּפְתִילָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵינוֹ בִּכְלַל כְּלֵי חֶרֶס עַד שֶׁיֻּסַּק כֻּלּוֹ בַּכִּבְשָׁן כִּכְלֵי חֶרֶס: \n", + "חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה וּכְשֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ עַל דָּפְנָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְּמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת עֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. נִתְרַעְעָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגָרוֹת טְהוֹרָה: \n", + "חָבִית שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ הֲרֵי הִיא כְּגִסְטְרָא אֲפִלּוּ אֹזֶן אַחַת. נִסְדְּקָה לְמַטָּה מֵאָזְנֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאָזְנֶיהָ קַיָּמוֹת הֲרֵי זוֹ כְּגִסְטְרָא. וְאִם עֲשָׂאָהּ מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא בְּאָזְנַיִם נִדּוֹנֶת כְּחָבִית: \n", + "חָבִית שֶׁנִּסְדְּקָה בַּכִּבְשָׁן וְנִמְצָא שֶׁהִיא כִּשְׁתֵּי גִּסְטְרָאוֹת. אִם מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה כָּל גִּסְטְרָא מֵהֶן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְאִם נִסְדְּקָה קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ נִשְׂרְפָה בַּכִּבְשָׁן טְהוֹרָה. וְהֵיאַךְ יִוָּדַע דָּבָר זֶה. אִם הָיוּ שְׁבָרֶיהָ שָׁוִין וְתוֹכָהּ מַאֲדִים עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה. אֵין שְׁבָרֶיהָ שָׁוִין וְאֵין תּוֹכָהּ מַאֲדִים בְּיָדוּעַ שֶׁאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִשְׁבְּרָה וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כִּשְׁאָר שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס הָרְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ: \n", + "גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרַעְעָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֳכָלִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַדּוֹלְפִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאִם הָיְתָה דּוֹלֶפֶת אֵין עוֹשִׂין גִּסְטְרָא לְגִסְטְרָא. וְכֵן גִּסְטְרָא שֶׁנִּפְחֲתָה אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁתַּיִם טְהוֹרָה שֶׁלֹּא אָמְרוּ שְׁיָרִים שֶׁל שְׁיָרִים מִתְטַמְּאִין אֶלָּא שְׁיָרֵי כְּלֵי חֶרֶס בִּלְבַד הֵן שֶׁמִּתְטַמְּאִין: \n", + "גִּסְטְרָא שֶׁחִדּוּדִין יוֹצְאִין מִמֶּנָּה בֵּין שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כָּל הַמְקַבֵּל מִן הַחִדּוּדִין זֵיתִים כְּשֶׁיִּתְמַלֵּא הַגִּסְטְרָא זֵיתִים מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּכְנֶגְדוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר וְכָל שֶׁאֵין מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר: \n", + "כֵּיצַד מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר. שֶׁאִם נָגְעָה הַטֻּמְאָה בַּגִּסְטְרָא מִתּוֹכָהּ מִתְטַמֵּא הַחִדּוּד. נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר הַגִּסְטְרָא אֲפִלּוּ הָיְתָה כְּנֶגֶד הַחִדּוּד לֹא נִטְמָא הַחִדּוּד: \n", + "וְכֵיצַד כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר. שֶׁאִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר הַגִּסְטְרָא כְּנֶגֶד הַחִדּוּד נִטְמָא הַחִדּוּד עִם הַגִּסְטְרָא. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה יז) \"בִּכְלִי חֶרֶס\" וּבְתַנּוּר וְכִירַיִם מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וּכְנֶגְדוֹ בָּאֲוִיר אוֹ אֵין מִתְטַמֵּא כְּנֶגְדּוֹ בָּאֲוִיר. וְכֵן כָּל טֻמְאַת מַגָּע הָאֲמוּרָה בְּעִנְיַן כְּלִי חֶרֶס אוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם הוּא שֶׁתִּגַּע הַטֻּמְאָה בָּהֶן מִתּוֹכָן וְכָל טֻמְאַת אֲוִיר הוּא שֶׁלֹּא תִּגַּע הַטֻּמְאָה כְּלָל אֶלָּא תִּכָּנֵס לָאֲוִיר בִּלְבַד: \n", + "חָבִית שֶׁנִּתְרַעְעָה וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. נִשְׁבְּרָה וְדִבֵּק חֲרָסֶיהָ אַחַר שֶׁפֵּרְשׁוּ אוֹ שֶׁהֵבִיא חֲרָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר וּטְפָלָם בִּגְלָלִים אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וַחֲרָסֶיהָ עוֹמְדִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל מֵעָלֶיהָ שֵׁם כְּלִי. הָיָה בָּהֶן חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַחֶרֶס בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּשְׁאָר הֶחָבִית אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁתִּגַּע בָּהּ הַטֻּמְאָה מִתּוֹכָהּ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ כְּלִי שָׁלֵם: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וְסָתַם הַנֶּקֶב בְּזֶפֶת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבְּרָה אִם יֵשׁ בַּחֶרֶס הַסָּתוּם בְּזֶפֶת כְּדֵי לְהַחֲזִיק רְבִיעִית הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִשִּׁבְרֵי הֶחָבִית וְלֹא בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. אֲבָל חֶרֶס שֶׁנִּקַּב אַחַר שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַכְּלִי וְסָתַם הַנֶּקֶב בְּזֶפֶת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית טָהוֹר. שֶׁהַחֶרֶס שֶׁנִּקַּב בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלָיו וְטָהַר וְכָל שֶׁטָּהַר בִּכְלִי חֶרֶס שָׁעָה אַחַת אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם: \n", + "קוּמְקוּמוֹס שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאָהוּ בְּזֶפֶת טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל הַחַמִּין כְּצוֹנֵן. וְכֵן כְּלֵי הַזֶּפֶת וְהַשַּׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין וְאֵינָן בִּכְלַל הַכֵּלִים: \n", + "מַשְׁפֵּךְ שֶׁל חֶרֶס שֶׁפְּקָקוֹ בְּזֶפֶת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁאֵין הַזֶּפֶת מְשִׂימוֹ כְּלִי קִבּוּל. אֲבָל מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ שֶׁסְּתָמוֹ הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל וּמִתְטַמֵּא: \n" + ], + [ + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל יַד הַכֵּלִים שֶׁהַכְּלִי צָרִיךְ לָהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁוֹ הֲרֵי הִיא חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי לְהִתְטַמֵּא וּלְטַמֵּא. לְפִיכָךְ הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶס הַבָּרִיא אִם נִטְמָא הַכְּלִי הֲרֵי אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּטְּפֵלָה טְהוֹרִין שֶׁאֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִטְפֵלָה זוֹ. אֲבָל הַטּוֹפֵל אֶת כְּלִי חֶרֶס הָרָעוּעַ הֲרֵי הַטְּפֵלָה חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי. וְכֵן הַמְהַדֵּק אֶת הַקֵּרוּיָה שֶׁל חֶרֶס הַדּוֹלִין בָּהּ הַמַּיִם אִם חִפָּה אוֹתָהּ בְּעוֹר אוֹ בִּקְלָף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם הָיְתָה רְעוּעָה הֲרֵי הֵן כְּגוּפָהּ: \n", + "הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶס לִהְיוֹת מְבַשֵּׁל בּוֹ אֵינוֹ חִבּוּר. טָפַל כֵּלִים לִהְיוֹת זוֹפֵת בָּהֶן חִבּוּר: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת בְּבַעַץ וְגָפְרִית בְּסִיד וּבִגְפָסִים אֵינָן חִבּוּר וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים חִבּוּר: \n", + "דְּבָרִים הַלַּחִין הַמְּשׁוּכִין שֶׁטּוֹפְלִין בָּהֶן הַפִּטָסִין שֶׁל מַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְלֹף הַכְּלִי הֲרֵי הֵן כְּגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי שֶׁאֲפִלּוּ נִטְמָא הַכְּלִי מֵאֲוִירוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּטְּפֵלָה טְמֵאִין. וְכֵן טְפֵלוֹ שֶׁל תַּנּוּר הֲרֵי הוּא כְּחֶרֶס הַתַּנּוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּעֳבִי הַטְּפֵלָה עַד טֶפַח שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל תַּנּוּר אֲבָל יֶתֶר עַל טֶפַח אֵינוֹ מִצֹּרֶךְ הַתַּנּוּר וְהַנּוֹגְעִין בְּיֶתֶר עַל טֶפַח מֵעָבְיוֹ טְהוֹרִים. טְפֵלַת הַכִּירָה עָבְיוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת: \n", + "חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וּסְתָמָהּ בְּזֶפֶת יוֹתֵר מִצָּרְכָּהּ הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ טָמֵא וּבְיֶתֶר מִצָּרְכָּהּ טָהוֹר. זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל חָבִית הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָהוֹר: \n", + "מֵחַם שֶׁטְּפָלוֹ בְּחֵמָר וּבְחַרְסִית וְנִטְמָא הַנּוֹגֵעַ בַּחֵמָר טָמֵא וְהַנּוֹגֵעַ בַּחַרְסִית טָהוֹר שֶׁאֵין הַחַרְסִית מִתְחַבֵּר לַכְּלִי: \n", + "מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁטָּפַל בְּטִיט עָלֶיהָ וְעַל הֶחָבִית אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בָּחָבִית לֹא נִטְמֵאת הַמְּגוּפָה וְאִם נָגְעוּ בַּמְּגוּפָה לֹא נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הֶחָבִית: \n", + "כְּלֵי נְחשֶׁת שֶׁזְּפָתָן אֵין הַזֶּפֶת חִבּוּר וְאִם לְיַיִן הֲרֵי זֶה כְּגוּף הַכְּלִי: \n", + "בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי הָעֲרֵבָה שֶׁנָּגַע בּוֹ שֶׁרֶץ אִם בְּפֶסַח הוֹאִיל וְאִסּוּרוֹ חָשׁוּב חוֹצֵץ וְלֹא נִטְמֵאת הָעֲרֵבָה. וְאִם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו הָעֲרֵבָה טְהוֹרָה וְאִם רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ הֲרֵי הוּא כַּעֲרֵבָה וְנִטְמֵאת הָעֲרֵבָה: \n", + "הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים וְשֶׁבְּמִטְפְּחוֹת הַתִּינוֹקוֹת תְּפוּרוֹת חִבּוּר וּקְשׁוּרוֹת אֵינָן חִבּוּר. וְכֵן רְצוּעוֹת שֶׁבַּמַּעְדֵּר וְשֶׁבַּשַּׂק וְשֶׁבַּקֻפָּה אֲבָל שֶׁבְּאָזְנֵי כְּלֵי חֶרֶס אֲפִלּוּ תְּפוּרוֹת אֵינָן חִבּוּר שֶׁאֵין חִבּוּרִין לִכְלֵי חֶרֶס: \n", + "יַד קוֹרְדוֹם הַיּוֹצֵא מֵאַחֲרָיו שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת חִבּוּר וְהַיֶּתֶר עַל שָׁלֹשׁ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. יַד קוֹרְדוֹם מִלְּפָנָיו טֶפַח הַסָּמוּךְ לַבַּרְזֶל חִבּוּר יֶתֶר עַל כֵּן הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר: \n", + "שְׁיָרֵי הַפַּרְגָּל טֶפַח. וְיַד מַקֶּבֶת שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים טֶפַח. יַד קֻרְנָס שֶׁל זֶהָבִים טְפָחַיִם וְשֶׁל חָרָשִׁים שְׁלֹשָׁה. שְׁיָרֵי מַלְמַד הַבָּקָר אַרְבָּעָה טְפָחִים סָמוּךְ לַדָּרְבָן. יַד קוֹרְדוֹם שֶׁחוֹפְרִין בּוֹ בְּדִידִין שֶׁל מַיִם אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְיַד קוֹרְדוֹם שֶׁל נִכּוּשׁ חֲמִשָּׁה. וְיַד בֶּן פַּטִּישׁ חֲמִשָּׁה. וְשֶׁל פַּטִּישׁ שִׁשָּׁה. וְכֵן יַד קוֹרְדוֹם שֶׁל בִּקּוּעַ וְשֶׁל עָדִיר שִׁשָּׁה. יַד מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִין שִׁשָּׁה. שְׁיָרֵי הַמַּרְדֵּעַ הַסָּמוּךְ לְחַרְחוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבְּרֹאשׁ הַמַּרְדֵּעַ שִׁבְעָה טְפָחִים. יַד הַמַּגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים שְׁמוֹנָה טְפָחִים. וְשֶׁל סַיָּדִין עֲשָׂרָה. וְכָל הַיֶּתֶר עַל זֶה אִם רָצָה לְקַיְּמוֹ טָמֵא. יַד כָּל מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר כְּגוֹן הַשִּׁפּוּדִין וְהָאַסְכְּלָאוֹת אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִין: \n", + "מַקֵּל שֶׁעֲשָׂאָהוּ יָד לְקוֹרְדוֹם הֲרֵי הוּא חִבּוּר לַטֻּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּמַּקֵּל כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ אוֹ מְבַקֵּעַ בּוֹ נִטְמָא הַקּוֹרְדוֹם וְאִם נָגְעָה בַּקּוֹרְדוֹם נִטְמָא הַמַּקֵּל. וְכֵן הַדְּיוּסְטָר שֶׁהֵן כִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהַמַּסְמֵר מְחַבְּרָן לִהְיוֹת מֵסֵךְ עֲלֵיהֶן הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּשְׁעַת מְלָאכָה. קְבָעוֹ בְּקוֹרָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין הַקּוֹרָה חִבּוּר לוֹ. עָשָׂה קְצָת הַקּוֹרָה דְּיוּסְטָר כָּל שֶׁהוּא מִן הַקּוֹרָה לְצֹרֶךְ הַדְּיוּסְטָר חִבּוּר לַדְּיוּסְטָר. וְהַנּוֹגֵעַ בִּשְׁאָר הַקּוֹרָה טָהוֹר שֶׁאֵין כָּל הַקּוֹרָה חִבּוּר: \n", + "עֲגָלָה שֶׁנִּטְמֵאת הַנּוֹגֵעַ בָּעל וּבַקַּטְרָב וּבָעֵץ וּבֶעָבוֹת אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה טָהוֹר. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֶרֶב וּבַבֹּרֶךְ וּבַיְּצוּל וּבַעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת וּבַלְּחָיַיִם וּבַעִירָאִין טָמֵא. וְכֵן מְגֵרָה שֶׁנִּטְמֵאת הַנּוֹגֵעַ בְּיָדָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן טָמֵא. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה וּבָאַמָּה וּבַסְּנִיפִין שֶׁלָּהּ טָהוֹר שֶׁאֵין אֵלּוּ חִבּוּר לָהּ. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל טָמֵא: \n", + "מַכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ שֶׁנִּטְמָא הָרֹמַח שֶׁבּוֹ הַנּוֹגֵעַ בַּמַּכְבֵּשׁ טָהוֹר. מְגֵרָה שֶׁנִּטְמָא הַנּוֹגֵעַ בַּקַּשְׁטָנִית שֶׁהִיא לְפוּפָה עָלָיו טָהוֹר שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר. קֶשֶׁת שֶׁהָיְתָה מְתוּחָה וְהַחֵץ מָשׁוּךְ עִמָּהּ וְנִטְמָא הַחֵץ הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. וְכֵן מְצוּדַת הָאִישׁוּת שֶׁנִּטְמָא הַחֵץ שֶׁלָּהּ לֹא נִטְמֵאת הַמְּצוּדָה אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. וְכֵן מַסֶּכֶת נְסוּכָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת הָאָרִיג הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן וּבַנִּירִים וּבַקֵּירוֹס וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁאֵינָהּ עָתִיד לְהַחְזִירָהּ טָהוֹר שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָן חִבּוּר לְבֶגֶד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד וּבַכֶּפֶל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁהוּא לְהַחְזִירָהּ טָמֵא שֶׁכָּל אֵלּוּ חִבּוּרִין לְבֶגֶד: \n", + "הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָה וּבָאַשְׁוָיָה טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה עַד שֶׁלֹּא פְּרָעָהּ טָמֵא מִשֶּׁפְּרָעָהּ טָהוֹר: \n", + "הַחוּט שֶׁהִשִּׁילוֹ לְמַחַט אֲפִלּוּ קָשׁוּר מִשְּׁנֵי צְדָדִין אֵינוֹ חִבּוּר. הִכְנִיסוֹ לְבֶגֶד הַחוּט חִבּוּר לַבֶּגֶד וְאֵין הַמַּחַט חִבּוּר לַבֶּגֶד. וְאֵין הַחוּט כֻּלּוֹ חִבּוּר לַבֶּגֶד אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַתְּפִירָה חִבּוּר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַתְּפִירָה אֵינוֹ חִבּוּר. הַחוּט שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַבֶּגֶד אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. חֶבֶל שֶׁקָּשׁוּר בְּחֶרֶס אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. קָשַׁר בּוֹ חֶבֶל אֶחָד מִן הַקֶּשֶׁר וּלְפָנִים חִבּוּר מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר. הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּקֻפָּה אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן תָּפַר: \n" + ], + [ + "הַחוּטִין הַיּוֹצְאִין מִן הָאָרִיג וְשֶׁבִּתְחִלַּת הַיְרִיעָה וְשֶׁבְּסוֹפָהּ וְהֵן הַנִּקְרָאִין נִימִין כַּמָּה שִׁעוּרָן. שֶׁל סָדִין וְשֶׁל סוּדָרִין וְשֶׁל צָעִיף וְשֶׁל פִּלְיוֹן שֶׁל רֹאשׁ שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת. וְשֶׁל חָלוּק שֶׁהוּא קָרוּעַ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ וְאַחַר שֶׁלּוֹבְשִׁין אוֹתוֹ מְקַבְּצִין אוֹתוֹ בְּלוּלָאוֹת שִׁעוּר חוּטָיו עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת. הַסָּגִיס וְהָרְדִיד וְהַטַּלִּית שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. וְכָל הַיֶּתֶר עַל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהַבֶּגֶד טָמֵא בְּמִדְרָס אוֹ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּיֶּתֶר שֶׁהַבֶּגֶד טָהוֹר: \n", + "נִימֵי הַכִּפָּה שֶׁל רֹאשׁ. וְהַמַּסְוֶה שֶׁמַּנִּיחִין הָעַרְבִיִּים עַל פְּנֵיהֶם. וְהַקִּלְקָלִין הַשְּׁזוּרִין מִן הַשֵּׂעָר. וְהַפֻּנְדָּא שֶׁלּוֹבֵשׁ הָאָדָם עַל בְּשָׂרוֹ. וְהַשִּׂמְלָה וְהַפַּרְגּוֹד שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַפְּתָחִים כְּמוֹ פָּרֹכֶת. נִימֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן: \n", + "מִשְׁקלֶת שֶׁנִּטְמֵאת הֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח מִן הַחוּט שֶׁלָּהּ חִבּוּר לָהּ. וְכָל הַנּוֹגֵעַ בְּחוּץ לִשְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח טָהוֹר. וּמִשְׁקלֶת שֶׁל חָרָשִׁים שְׁמוֹנָה עָשָׂר טֶפַח. וְשֶׁל בַּנָּאִין חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְהַיֶּתֶר עַל מִדּוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ טָהוֹר: \n", + "מִשְׁקוֹלוֹת שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל צַיָּרִין אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִין: \n", + "חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זֶהָבִים. שֶׁל פֶּלֶס. וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב שֶׁאוֹחֵז הַשּׁוֹקֵל בּוֹ וְתוֹלֶה הַמֹּאזְנַיִם מִיָּדוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. קָנֶה שֶׁלָּהּ וְחוּטֶיהָ כָּל שֶׁהֵן. חוּטֵי מֹאזְנַיִם שֶׁל מוֹכְרֵי עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. קָנֶה שֶׁלָּהּ וְחוּטֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִים וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טֶפַח. קְנֵה הַמֹּאזְנַיִם וְחוּטֶיהָ שִׁשָּׁה טְפָחִים. חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל צַמָּרִים וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית טְפָחַיִם. קְנֵה מֹאזְנַיִם וְחוּטֶיהָ תִּשְׁעָה טְפָחִים. וְהַיֶּתֶר עַל הַשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵינָן חִבּוּר: \n", + "הַחֶבֶל שֶׁמְּסָרְגִין הַמִּטּוֹת מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַטֻּמְאָה מִשֶּׁיְּסָרֵג בּוֹ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֶבֶל מִן הַקֶּשֶׁר וּלְפָנִים טָמֵא מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ עַד שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן צְרָכָיו שֶׁל קֶשֶׁר הֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַמִּטָּה. וְחוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַכְּלִי שֶׁאֲפִלּוּ פְּסָקוֹ אֵין הַקֶּשֶׁר נִתָּר: \n", + "חֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה שֶׁהִיא טְמֵאָה עַד סוֹף אַרְבָּעָה טְפָחִים הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ מִצָּרְכֵי הַמִּטָּה לְפִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם. מִתְּחִלַּת חֲמִשָּׁה וְעַד סוֹף עֲשָׂרָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁתּוֹלִין בּוֹ אֶת הַמִּטּוֹת. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶתֶר עַל צֹרֶךְ הַמִּטָּה: \n", + "אַבְנֵט שֶׁל אָרִיג שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתוֹ עַל הַמִּטָּה כְּדֵי לְקַבֵּץ אֵיבָרֶיהָ וְהוּא הַנִּקְרָא מִזְרָן שֶׁמִּקְצָתוֹ יוֹצְאָה מִן הַמִּטָּה עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי הוּא מִצָּרְכֵי הַמִּטָּה. יֶתֶר עַל כֵּן אֵינוֹ מִצָּרְכֵי הַמִּטָּה. וּמִזְרָן שֶׁבָּלָה אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה טְפָחִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חֶבֶק לַחֲמוֹר הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וּמִזְרָן יוֹצֵא מִמֶּנָּה עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי הוּא אַב טֻמְאָה כַּמִּטָּה עַצְמָהּ וְהַכּל מִדְרָס. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ הֲרֵי הוּא כְּמַגַּע מִדְרָס. דָּרַס הַזָּב עַל הַמִּזְרָן הַיּוֹצֵא מֵעֲשָׂרָה וּלְפָנִים הֲרֵי הַמִּטָּה כֻּלָּהּ מִדְרָס. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ טְהוֹרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לְמִדְרָס. אֲבָל לִשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. כֵּיצַד. מִזְרָן שֶׁהוּא כָּרוּךְ עַל הַמִּטָּה וְהִכְנִיס קְצָתוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ שֶׁנָּגַע שֶׁרֶץ בִּקְצָתוֹ אוֹ שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין עַל מִקְצָתוֹ נִטְמֵאת הַמִּטָּה וַאֲפִלּוּ הָיָה הַקָּצֶה שֶׁנִּטְמָא יוֹצֵא מִן הַמִּטָּה מֵאָה אַמָּה: \n", + "מִטָּה הַטְּמֵאָה מִדְרָס וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן הַכּל טָמֵא מִדְרָס. הִפְרִישׁוֹ הַמִּטָּה מִדְרָס כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּזְרָן מַגַּע מִדְרָס. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה. הִפְרִישׁוֹ הִיא טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּזְרָן טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן הַכּל טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. הִפְרִישׁוֹ הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְהַמִּזְרָן טָהוֹר: \n", + "מִטָּה שֶׁכָּרַךְ עָלֶיהָ מִזְרָן וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת הַכּל טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשׁוּ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. נָגַע בָּהּ שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב. פֵּרְשׁוּ טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב: \n", + "כֶּרַע שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וְחִבְּרָהּ לְמִטָּה הַמִּטָּה כֻּלָּהּ מִדְרָס. פֵּרְשָׁה הַכֶּרַע טְמֵאָה מִדְרָס כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּטָּה מַגַּע מִדְרָס. וְכֵן אִם הָיְתָה הַכֶּרַע טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְחִבְּרָהּ לְמִטָּה הַמִּטָּה כֻּלָּהּ טְמֵאָה שִׁבְעָה כְּאִלּוּ נָגַע הַמֵּת בְּכֶרַע שֶׁלָּהּ. וְאִם הִזָּה עַל הַמִּטָּה טִהֲרָה וְהַכֶּרַע בִּכְלָלָהּ. וְאִם פֵּרְשָׁה קֹדֶם הַזָּיָה הַכֶּרַע טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה כְּשֶׁהָיְתָה וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב. הָיָה הַכֶּרַע טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה הַכּל טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. פֵּרְשָׁה הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְהַמִּטָּה טְהוֹרָה שֶׁאֵין הַטָּמֵא טֻמְאַת עֶרֶב מִן הַמֵּת מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הַדִּין בְּשֵׁן שֶׁל מַעְדֵּר שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת וְאַחַר כָּךְ חִבְּרוֹ לַמַּעְדֵּר: \n" + ], + [ + "כַּמָּה שִׁעוּר הַבֶּגֶד לְהִתְטַמֵּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִדְרָס. וְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מְכֻוָּנוֹת עִם הַמֶּלֶל לְטֻמְאַת הַמֵּת אוֹ לִשְׁאָר טֻמְאוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבִגְדֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אֲבָל בְּגָדִים שֶׁל שְׁאָר מִינִין אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בָּהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לב) \"אוֹ בֶגֶד\" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְרַבּוֹת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כִּשְׁאָר בְּגָדִים לַטֻּמְאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּקְרָעִים מִן הַבְּגָדִים. אֲבָל הָאוֹרֵג בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס שֶׁאֵין מְקַבֵּל אוֹתָהּ אֶלָּא הָרָאוּי לְמִדְרָס: \n", + "הַבְּגָדִים הֶעָבִים בְּיוֹתֵר כְּגוֹן הַלְּבָדִין וְהַנִּמְטִין הַקָּשִׁין. אוֹ הַבְּגָדִים הָרַכִּין בְּיוֹתֵר כְּגוֹן בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהַבָּשָׂר נִרְאֶה מִתַּחְתָּן. אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּקֶּרַע שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בֵּין לְמִדְרָס בֵּין לִשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "כָּל הַקְּלִיעוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה בִּבְגָדִים. אֶחָד הַקּוֹלֵעַ חוּטִים וַעֲשָׂאָן פִּיף אוֹ הָאוֹרְגָן וַעֲשָׂאָן אַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. חוּץ מִקְּלִיעָה שֶׁעוֹשִׂין הַצַּמָּרִים לִקְשֹׁר בָּהּ הַצֶּמֶר שֶׁהִיא טְהוֹרָה. הַקֶּלַע שֶׁבֵּית קִבּוּל אֶבֶן שֶׁבָּהּ אָרוּג אוֹ עוֹר מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. נִפְסַק בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ טְהוֹרָה. נִפְסַק [בֵּית] הַפָּקִיעַ שֶׁלָּהּ בִּלְבַד עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ. הַמִּכְמוֹרוֹת וְהָרְשָׁתוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהַחֵרֶם מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי זוּטוֹ. מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵי אוֹתָהּ הַשְּׂבָכָה דַּקִּין בְּיוֹתֵר וַהֲרֵי הִיא כְּבֶגֶד. הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם טָהוֹר. מִן זוּטוֹ מִתְטַמֵּא: \n", + "עָשָׂה חָלוּק מִן הַמְּשַׁמֶּרֶת אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "מְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן שֶׁבָּלְתָה אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלָאכָה רִאשׁוֹנָה טְמֵאָה. וְאִם לָאו טְהוֹרָה: \n", + "מִטְפְּחוֹת סְפָרִים הַמְצֻיָּרוֹת אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מְשַׁמְּשִׁין אָדָם שֶׁהֲרֵי צִיּוּרָן מֵעִיד עֲלֵיהֶן שֶׁבִּשְׁבִיל סֵפֶר נַעֲשׂוּ. וְשֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת מִתְטַמְּאוֹת בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשָׂה מְלַאכְתֵּנוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב: \n", + "כֶּסֶת הַסַּבָּלִים שֶׁמַּנִּיחִין עַל כִּתְפֵיהֶן מִפְּנֵי הַמּוֹט מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס: \n", + "בֶּגֶד שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו לְצוּרוֹת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. בִּטֵּל מַחְשַׁבְתּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעָשָׂה מִטְפָּחוֹת לְחַפּוֹת בָּהֶן כְּתָלִים אוֹ עַמּוּדִים אֵינָם מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה: \n", + "חָלוּק הֶעָשׂוּי כִּסְבָכָה כְּדֵי לְשַׂחֵק בּוֹ שׁוֹתֵי שֵׁכָר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n", + "כִּפָּה שֶׁנְּתָנוֹ עַל הַסֵּפֶר טָהוֹר מִלְּקַבֵּל טֻמְאַת מִדְרָס. אֲבָל מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית בֵּין עַל הָעוֹר בֵּין עַל הַבֶּגֶד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שִׁעוּר טְהוֹרִין. עָשָׂה עֲלֵיהֶן מְלוּגְמָא עַל הַבֶּגֶד אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁהֲרֵי נִתְלַכְלֵךְ וְאֵינוֹ רָאוּי. וְעַל הָעוֹר מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְקַנֵּחַ וְרָאוּי לְמִשְׁכָּב: \n", + "מֵאֵימָתַי יְקַבֵּל הַבֶּגֶד טֻמְאָה מִשֶּׁיֶּאֱרֹג בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. וְכָל הַכֵּלִים הַנֶּאֱרָגִין בְּמַחַט כְּגוֹן הַכִּיס וְאַנְפְּלִיָא אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן: \n", + "כָּל הַכֵּלִים הַנַּעֲשִׂין עַל גַּבֵּי מַחַט כְּגוֹן מְצוּדָה כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מְלַאכְתָּן מְקַבְּלִין טֻמְאָה: \n", + "סְבָכָה שֶׁמַּנִּיחוֹת הַבָּנוֹת בְּרָאשֵׁיהֶן אִם הִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ מִפִּיהָ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּגָּמֵר קַרְקָעִיתָהּ. וְאִם הִתְחִילָה מִקַּרְקָעִיתָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ. וּשְׁבִיסָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְחוּטֶיהָ חִבּוּר לָהּ לְטַמֵּא וּלְהִתְטַמֵּא: \n", + "סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת רֹב שְׂעַר הָרֹאשׁ טְהוֹרָה: \n", + "חָלוּק שֶׁל בֶּגֶד אוֹ שֶׁל לֶבֶד אוֹ שֶׁל נְיָר מֵאֵימָתַי הוּא גְּמַר מְלַאכְתּוֹ מִשֶּׁיִּפְתַּח אֶת פִּיו. הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטֹן לְפִי קָטְנוֹ. וְאִם נִטְמָא הֶחָלוּק מֵאֵימָתַי הוּא טָהֳרָתוֹ מִשֶּׁיִּבְלֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ מִלְּמַעְלָה עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ רֻבּוֹ מִלְּמַטָּה טָהוֹר. וְאִם נִקְרָע מִבֵּית פִּיו טָהוֹר: \n", + "הָעוֹשֶׂה חֲגוֹר מִצַּוָּאר שֶׁל בֶּגֶד וּמִצִּדּוֹ שֶׁל סָדִין אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְלל שִׂפְתוֹתָיו. עֲשָׂאָהוּ מֵאֶמְצַע הַבֶּגֶד וּמֵאֶמְצַע הַסָּדִין אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְלל מִצַּד הַשֵּׁנִי: \n", + "חֲגוֹר שֶׁבָּלוּ צְדָדָיו וְאֶמְצָעִיתוֹ קַיֶּמֶת טָמֵא: \n", + "שָׂפָה שֶׁפֵּרְשָׁה מִן הַבֶּגֶד וְהִתְקִינָהּ לַחֲגֹר בָּהּ אֶת מָתְנָיו מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּאַבְנֵט: \n", + "טַלִּית שֶׁל עָנִי שֶׁבָּלְתָה אִם הָיוּ רֹב שִׂפְתוֹתֶיהָ קַיָּמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בָּרִיא הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. אֵין שִׂפְתוֹתֶיהָ קַיָּמוֹת אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ חָזָק וּבָרִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן שְׁאָר בִּגְדֵי עֲנִיִּים: \n", + "מַטְלִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. וְאִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן וְהֵכִינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיוּ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל וְאַף עַל פִּי שֶׁהֱכִינוֹ: \n", + "פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהִתְקִינוֹ לִפְקֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וּלְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה וּלְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵיחַיִם וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. אִם הִשְׁלִיכוֹ בָּאַשְׁפָּה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. תְּלָאוֹ בְּמָגוֹד אוֹ הִנִּיחוֹ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִנִּיחוֹ בְּתוֹךְ בְּגָדָיו וַעֲדַיִן הוּא חָשׁוּב אֶצְלוֹ וּמְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס. שֶׁהֲרֵי הוּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים: \n", + "שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בָּאַשְׁפָּה אִם הָיָה בָּרִיא כְּדֵי לִצְרוֹר בּוֹ רֹבַע הַקַּב מֶלַח גַּס וְלֹא יִקָּרַע הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאִם לָאו אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. אֲבָל אִם הָיָה בַּבַּיִת אִם הָיָה בָּרִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִצְרֹר בּוֹ מֶלַח אוֹ שֶׁהָיָה צוֹרֵר בּוֹ מֶלַח וְלֹא הָיָה בָּרִיא הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס: \n", + "שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע וְלֹא הֻבְדְּלוּ הַקְּרָעִים אִם נוֹתְנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּכְשֶׁיֵּשֵׁב עָלָיו יִגַּע בְּשָׂרוֹ בַּכִּסֵּא הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס: \n", + "שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּמְחָה מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ קֶשֶׁר אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה: \n", + "שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפָּה טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ וְהַחְזָרָתָהּ מְטַמֵּאתָהּ חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה שֶׁאֲפִילוּ הָיְתָה עַל הָאַשְׁפָּה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה: \n", + "שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנְּתָנָהּ בְּכַדּוּר אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ טְהוֹרָה. אֲבָל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁנְּתָנוֹ בְּכַדּוּר הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. עָשָׂהוּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי הַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה: \n" + ], + [ + "הַמַּפָּץ הוּא הַמַּחְצֶלֶת שֶׁאוֹרְגִין אוֹתָהּ מִן הַחֲבָלִים וּמִן הַסּוּף וּמִן הַגֹּמֶא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין הַמַּפָּץ בִּכְלַל כֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאַף עַל פִּי כֵן מִתְטַמֵּא הוּא בְּמִדְרָס דִּין תּוֹרָה שֶׁהֲרֵי רִבָּה הַכָּתוּב (ויקרא טו ד) \"כָּל הַמִּשְׁכָּב\" וְזֶה רָאוּי לְמִשְׁכָּב וְעָשׂוּי לוֹ. וְכֵן מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵיהֶן כְּכָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁכָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַבֶּגֶד מִתְטַמֵּא בְּשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וּבִשְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִדְרָס: \n", + "הַשַּׂק שִׁעוּרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים. הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה. הַמַּפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה בֵּין לְמִדְרָס בֵּין לִשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וּפָחוֹת מִן הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ טְהוֹרִין מִכְּלוּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקֶרַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁנִּקְרַע בְּלֹא כַּוָּנָה. אֲבָל הַקּוֹצֵץ בְּכַוָּנָה וְקִצֵּץ אֲפִלּוּ טֶפַח עַל טֶפַח לְמוֹשָׁב אוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִשְׁכָּב הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. בֵּין שֶׁהָיָה הַטֶּפַח עַל טֶפַח שֶׁקִּצֵּץ אוֹ הַשְּׁלֹשָׁה בֶּגֶד אוֹ שַׂק אוֹ עוֹר אוֹ מַפָּץ. וְכֵן הַמְקַצֵּעַ מֵאֶחָד מֵהֶן לַאֲחִיזָה כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז בּוֹ בְּיָדוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין קוֹצְצֵי תְּאֵנִים שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּכָל שֶׁהוּא. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת טָהוֹר מִכְּלוּם: \n", + "הַמְחַבֵּר שְׁנֵי טְפָחִים מִן הַבֶּגֶד וּמִן הַשַּׂק טֶפַח שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס. אֲבָל אִם חִבֵּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד הֲרֵי זֶה טְמֵא מִדְרָס זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהִשְׁלִים שִׁעוּרוֹ בְּחָמוּר מִמֶּנּוּ טָמֵא מִן הַקַּל טָהוֹר: \n", + "בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה טְהוֹרִין וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיְּקַצְּצֵם וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ כְּמַפָּץ: \n", + "חָלוּק שֶׁל קָטָן אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּשִׁעוּר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְנִמְדָּד כָּפוּל כִּבְרִיָּתוֹ. וְאֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין בְּגָדִים שֶׁמַּלְבִּישִׁין אוֹתָן עַל הָרַגְלַיִם וְעַל הַשּׁוֹקַיִם וְאֶת הָרֹאשׁ וְהַמִּכְנָסַיִם וְהַכּוֹבַע וְהַכִּיס שֶׁל פֻּנְדָּא וּמַטְלִית שֶׁתְּלָאָהּ עַל הַשָּׂפָה אִם פְּשׁוּטָה נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה וְאִם כְּפוּלָה נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה: \n", + "הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה נִטְמָא בְּמִדְרָס וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ מִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ טָהַר מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כִּכְלִי שֶׁנָּגַע בְּמִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד כָּל הַבֶּגֶד טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁנֶּאֱרַג בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְנִטְמָא בְּמֵת וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ טְמֵא מֵת. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ טָהַר מִטְּמֵא מֵת. אֲבָל טְמֵא מַגָּע טְמֵא מֵת. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד הַכּל טָהוֹר. וְלָמָּה יִהְיֶה הַכּל טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּתְמַעֲטָה טְהוֹרָה מִכְּלוּם אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְמַעֲטָה אַף עַל פִּי שֶׁטָּהֲרָה מִן הַמִּדְרָס הֲרֵי הִיא טְמֵאָה בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "מַטְלִית שֶׁהִיא מִדְרָס וּטְלָאָהּ עַל הַקֻּפָּה אוֹ עַל הָעוֹר נַעֲשָׂה הַכּל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הִפְרִישׁ אֶת הַמַּטְלִית הֲרֵי הַקֻּפָּה אוֹ הָעוֹר רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁנָּגְעוּ בַּמִּדְרָס וְהַמַּטְלִית טְהוֹרָה שֶׁכֵּיוָן שֶׁטְּלָאָהּ וְהִפְרִישָׁהּ בָּטְלָה. טְלָאָהּ עַל הַבֶּגֶד אוֹ עַל הַשַּׂק נַעֲשָׂה הַכּל מִדְרָס וַהֲרֵי הַכּל אַב טֻמְאָה. הִפְרִישָׁהּ הֲרֵי הַבֶּגֶד אוֹ הַשַּׂק רִאשׁוֹן שֶׁהֲרֵי נָגַע בַּמִּדְרָס וְהַמַּטְלִית אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה שֶׁאֵינָהּ בְּטֵלָה עַל הָאָרִיג. תָּפַר הַמַּטְלִית עַל הַבֶּגֶד כְּשֶׁטְּלָאָהּ מֵרוּחַ אַחַת אוֹ מִשְּׁתֵי רוּחוֹת כְּמִין גַּאם אֵינוֹ חִבּוּר וְלֹא נַעֲשָׂה הַכּל אָב אֶלָּא מַגַּע מִדְרָס בִּלְבַד. תְּפָרָהּ מִשְּׁתֵי רוּחוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ הֲרֵי הִיא חִבּוּר וְנַעֲשָׂה הַכּל אָב: \n", + "שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְאַחַר כָּךְ נֶחְלַק טָהַר מִן הַמִּדְרָס וְאֵין בִּקְרָעִים אֵלּוּ טֻמְאָה כְּלָל וְהִנָּם כְּשִׁבְרֵי כְּלִי שֶׁנִּטְמָא. אֲבָל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְקָרַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹתוֹ הַקֶּרַע טָהַר מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טְמֵא מַגַּע מִדְרָס שֶׁבְּעֵת פְּרִישָׁתוֹ מִן הַבֶּגֶד הַגָּדוֹל נִטְמָא בְּמַגָּע: \n", + "סָדִין שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְאַחַר כָּךְ עֲשָׂאָהוּ פָּרֹכֶת טָהַר מִן הַמִּדְרָס. וּמֵאֵימָתַי הוּא טָהֳרָתוֹ מִן הַמִּדְרָס מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בּוֹ הַלּוּלָאוֹת שֶׁהוּא נִתְלֶה בָּהֶן כִּשְׁאָר הַפָּרוֹכוֹת: \n", + "טַלִּית שֶׁהִיא מִדְרָס וְהִטְבִּילָהּ וְקֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁהּ הִתְחִיל לִקְרֹעַ מִמֶּנָּה קֶרַע כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע בָּהּ רֻבָּהּ שׁוּב אֵינָהּ חִבּוּר וְטָהֲרָה כֻּלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ כְּדֵי מַעֲפֹרֶת שֶׁלֹּא נִקְרַע שֶׁהֲרֵי הוּא קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּטְבוּלַת יוֹם שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא חָס עָלֶיהָ לְהַטְבִּילָהּ כָּךְ לֹא יָחוּס לִקְרֹעַ אֶת כֻּלָּהּ וּלְפִיכָךְ טָהֲרָה כֻּלָּהּ: \n" + ], + [ + "אֵלוּ עוֹרוֹת מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. עוֹר שֶׁחָשַׁב עָלָיו לִשְׁטִיחָה. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַמִּטּוֹת מִלְּמַעְלָה לִישֹׁן עָלָיו. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַחֲמוֹר תַּחַת הַמַּשּׂאוֹי. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין בָּעֶרֶס תַּחַת הַקָּטָן. וְעוֹר הַכַּר. וְעוֹר הַכֶּסֶת. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת הָאֲכִילָה כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַפֵּרוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו בְּרַגְלוֹ. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן עָלָיו בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵץ. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר הַחַמָּר עָלָיו. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הַסַּבָּל עַל כְּתֵפוֹ בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִין מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹרוֹת הָאֵלּוּ יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן. וְעוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ בְּגָדָיו. וְעוֹר שֶׁעֲשָׂאָהוּ לְנוֹתְנוֹ עַל לִבּוֹ בִּשְׁעַת הַקָּצִיר מִפְּנֵי הַשָּׁרָב. וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין הַכְּסוּת בּוֹ. וְעוֹר הַתָּפוּר בְּתֵבָה שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַבְּגָדִים שֶׁכָּל אֵלּוּ מִתְהַפְּכִין עֲלֵיהֶן וְנִשְׁעָנִין עֲלֵיהֶן: \n", + "כָּל הָעוֹרוֹת הַמִּתְטַמְּאוֹת בְּמִדְרָס אֵינָן מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּשִׁעוּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים עַל חֲמִשָּׁה טְפָחִים. וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. עוֹר שֶׁחוֹגֵר סוֹרֵק הַצֶּמֶר בְּעֵת שֶׁסּוֹרֵק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הַצֶּמֶר הַסָּרוּק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְעוֹר הַתּוֹפֵר שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְכֻלָּן מִתְטַמְּאִין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "עוֹר שֶׁעֲשָׂאוֹ חִפּוּי לְכֵלִים טָהוֹר מִכְּלוּם. עֲשָׂאוֹ חִפּוּי לְמִשְׁקלֶת מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס: \n", + "עוֹר שֶׁעֲשָׂאָהוּ לַעֲקֵבוֹ וּלְפַרְסָתוֹ אִם חוֹפֶה אֶת רֹב הָרֶגֶל מִתְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר: \n", + "מִנְעָל שֶׁעַל הָאִמּוּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לְבָשׁוֹ אָדָם הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ: \n", + "כָּל עוֹר הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאֵינוֹ חָסֵר מְלָאכָה הַמַּחְשָׁבָה מְטַמֵּאתוֹ וְאִם חִשֵּׁב עָלָיו לִהְיוֹת עוֹר שֻׁלְחָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְאִם חָסֵר מְלָאכָה אֵין הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. חוּץ מִן הָעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ הַמֶּרְכָּב מִפְּנֵי הָאָבָק שֶׁהַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל עוֹרוֹת הָעַבְּדָן שֶׁסְּתָמָן לִמְכִירָה אֵין הַמַּחְשָׁבָה מְטַמֵּאתָן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֵׂה וִיכִינֵם לְמִדְרָס: \n", + "אֵין אָדָם מְטַמֵּא בְּמִדְרַס מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו כא) \"וְהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּבוֹ\". גָּזַל מִשְׁכָּב וְדָרַס עָלָיו בְּלֹא נְגִיעָה טָהוֹר וְאִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים טָמֵא. גָּנַב מִשְׁכָּב וְיָשַׁב עָלָיו טָמֵא שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים מִי גְּנָבוֹ וְאִם נוֹדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים טָהוֹר. לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחִשֵּׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת לוֹ וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס אֲבָל הַגַּזְלָן אֵין מַחְשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים: \n", + "עוֹר שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְהִתְחִיל לְקָרְעוֹ רְצוּעוֹת הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים: \n", + "כָּל כְּלִי עוֹר שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרַס הַזָּב וְשִׁנָּהוּ לִכְלִי אַחֵר אִם שִׁנָּהוּ מִפָּשׁוּט לְפָשׁוּט הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. שִׁנָּהוּ מִפָּשׁוּט לִמְקַבֵּל וּמִמְּקַבֵּל לְפָשׁוּט טָהוֹר. וּבְבֶגֶד הַכּל טָמֵא. כֵּיצַד. חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ שָׁטִיחַ וְשָׁטִיחַ שֶׁעֲשָׂאָהּ חֵמֶת טָהוֹר אֲבָל חֵמֶת שֶׁנִּטְמְאָה מִדְרָס וַעֲשָׂאָהּ תּוּרְמִיל אוֹ תּוּרְמִיל שֶׁעֲשָׂאָהוּ חֵמֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ: \n", + "כַּר שֶׁל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וַעֲשָׂאָהוּ סָדִין אוֹ סָדִין שֶׁעֲשָׂאָהוּ כַּר אוֹ כֶּסֶת. בֶּגֶד שֶׁעֲשָׂאָהוּ מִטְפַּחַת אוֹ מִטְפַּחַת שֶׁעֲשָׂאָהוּ כֶּסֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ: \n", + "כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה וּלְמִשְׁכָּב כְּאֶחָד כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצּוּפִין אִם נִפְחֲתוּ אַף עַל פִּי שֶׁטָּהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעֲדַיִן הֵן רְאוּיִין לְמִדְרָס. אֲבָל כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד כְּגוֹן הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמִיל אִם הָיוּ גְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן הוֹאִיל וְיוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי גָּדְלָן הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כָּל זְמַן שֶׁהֵן שְׁלֵמִין נִפְחֲתוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן אֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד הוֹאִיל וּבָטְלוּ מִלְּקַבֵּל טָהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא לֹא בְּמִדְרָס וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס הַחֵמֶת שִׁבְעָה קַבִּין וְהַיַּלְקוּט חֲמִשָּׁה וְהַקְּלַסְתֵּר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה אַרְבָּעָה וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם סְאָה. פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵינָן רְאוּיִין לְמִדְרָס וְאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן. נִפְחֲתוּ וְצָרַר מְקוֹם הַפְּחָת הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וּכְאִלּוּ לֹא קָשַׁר מְקוֹם הַפְּחָת. וְכָל הַחֲמָתוֹת שֶׁנִּפְחֲתוּ וּצְרָרָן טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכָּן תָּמִיד לְצָרְרָן. וְחֵמֶת חֲלִילִין אֵין מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס: \n" + ], + [ + "כָּל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הָעֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה אוֹ לִרְכִיבָה מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: ", + "הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת וְכִסֵּא שֶׁל כַּלָּה וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁכּוֹבֵס עָלָיו אֶת הַכֵּלִים וְכִסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס: ", + "כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁעוֹשִׂין בְּבֵית הַכִּסֵּא וְהָעוֹר נָתוּן עָלָיו הֲרֵי הוּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ עוֹר הַמְחֻפֶּה עַל הַבַּרְזֶל הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְהַבַּרְזֶל מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲבָל לֹא בְּמִדְרָס: ", + "טְרַסְקָל שֶׁל גֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַמְחֻפֶּה בְּעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ הָעוֹר מֵעָלָיו הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס אֲבָל הַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁבְרֵי כֵּלִים: ", + "סַפְסָלִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשְּׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. הָיְתָה אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל שַׁיִשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: ", + "נְסָרִים שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשִּׁגְמָן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהַלְּכוּ הַמַּיִם תַּחְתֵּיהֶן: ", + "הַכַּלְכָּלָה וְהַסַּל שֶׁמִּלְּאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין אַף עַל פִּי שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאַת מִדְרָס שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִישִׁיבָה. וְאִם סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִּמְשִׁיחָה עַל פִּיהֶן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס: ", + "קוֹרַת בֵּית הַבַּד שֶׁעָשָׂה רֹאשָׁהּ הָאֶחָד כִּסֵּא אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. אֲבָל אִם קָבַע אֶת הַכִּסֵּא בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד הַכִּסֵּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאִם דָּרַס הַזָּב עַל הַקּוֹרָה לֹא נִטְמָא הַכִּסֵּא. וְכֵן אִם קָבַע הַכִּסֵּא בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה אוֹ עָשָׂה רֹאשׁ הַקּוֹרָה הַגְּדוֹלָה כִּסֵּא אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם הַכִּסֵּא בִּלְבַד וּשְׁאָר הַקּוֹרָה טָהוֹר. וְכֵן הַדִּין בְּכִסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַּעֲרֵבָה שֶׁהוּא טָהוֹר: ", + "קְצָת הַקּוֹרָה שֶׁמְּתַקֵּן הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן לֵישֵׁב עָלָיו הֲרֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וּמְקוֹם יְשִׁיבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַקָּרוֹן טָהוֹר שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא יְשִׁיבַת צַעַר: ", + "רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן הָאֻמָּנִין וְשָׁפִין אֶת הָאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין. וְכֵן כֹּפֶת שֶׁל תְּמָרָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלָיו אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ טֶפַח טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה כְּלִי. וְכֵן בּוּל שֶׁל עֵץ אַף עַל פִּי שֶׁסֵּרְקוֹ וְכִרְכְּמוֹ וַעֲשָׂאָהוּ פָּנִים לְשָׁעַר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ כְּלִי וְלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ: ", + "רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת הַחֲקוּקִין אִם חֲקָקָן לְדַעַת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. מְצָאָן חֲקוּקִין אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא וְאִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ אָדָם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא בְּמַחְשָׁבָה שֶׁאֵין לְךָ מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא מַחֲשֶׁבֶת בְּעָלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דֵּעָה: ", + "הָעוֹשֶׂה כִּפָּה מִן הַשְּׂאוֹר וְיִבְּשָׁהּ וְיִחֲדָהּ לִישִׁיבָה הֲרֵי בְּטֵלָה מִתּוֹרַת אֹכֶל וּמִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי מְשַׁמֶּשֶׁת תַּשְׁמִישֵׁי הָעֵץ: ", + "מַחְצֶלֶת הַקַּשׁ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וְשֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵלֶף טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס. וּשְׁאָר הַמַּחְצְלָאוֹת אִם עֲשָׁאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עֲשָׂאָהּ לְסִכּוּךְ טְהוֹרָה. עֲשָׂאָהּ סְתָם גְּדוֹלָה סְתָמָהּ לְסִכּוּךְ קְטַנָּה סְתָמָהּ לִשְׁכִיבָה: ", + "מַחְצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס שֶׁעֲדַיִן רְאוּיָה לִשְׁכִיבָה. עֲשָׂאָהּ כְּמִין כִּי טְהוֹרָה. עָשָׂה לָהּ קָנִים לְרָחְבָּהּ אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים טְהוֹרָה. נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. לְאָרְכָּהּ נִשְׁתַּיְּרוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים עֲדַיִן הִיא רְאוּיָה לְמִדְרָס וּמִתְטַמְּאָה. פָּחוֹת מִכָּאן טְהוֹרָה. וְכֵן אִם הִתִּיר רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים טְהוֹרָה. וְאַף טֻמְאַת מִדְרָס לֹא תְּקַבֵּל הַמַּחְצֶלֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ וְתִתְנַקֵּב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: ", + "תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵישֵׁב עָלֶיהָ. וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת. פִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ טְמֵאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת: ", + "עֲגָלָה שֶׁל קָטָן מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלֶיהָ: ", + "מַקֵּל שֶׁל זְקֵנִים טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְסַיֵּעַ: ", + "סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִין וְהוּא סַנְדָּל שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁהַסַּיָּד פְּעָמִים מְטַיֵּל בּוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ: ", + "קַב שֶׁל קִטֵּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי בֵּית קִבּוּלוֹ. וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו: ", + "וְאֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב. מִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר. וְטַפִּיטָן שֶׁל סוּס. וְכַר הַגָּמָל. וְאֻכָּף שֶׁל נָאקָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַלּוּחוֹת שֶׁמַּנִּיחִין עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו הַמַּשּׂאוֹי טְהוֹרוֹת וְאִם הָיְתָה רְאוּיָה לְמֶרְכָּב טְמֵאָה: " + ], + [ + "כְּלִי עֵץ הָרָאוּי לְמִדְרָס שֶׁקְּבָעוֹ בְּכֹתֶל בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן. קְבָעוֹ בַּכֹּתֶל וְלֹא בָּנָה עַל גַּבָּיו אוֹ בָּנָה עַל גַּבָּיו וְלֹא קְבָעוֹ עֲדַיִן מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס כְּשֶׁהָיָה. קְבָעוֹ בְּמַסְמְרִים וּבָנָה עָלָיו טָהוֹר. וְכֵן מַפָּץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה אוֹ שֶׁנָּתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה טָהוֹר: \n", + "סַפְסָל שֶׁנִּטַּל אֶחָד מֵרָאשָׁיו עֲדַיִן הוּא רָאוּי לְמִדְרָס. נִטַּל הַשֵּׁנִי טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס: \n", + "כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו טָהוֹר וְאִם לֹא הָיוּ חִפּוּיָיו יוֹצְאִים וְנִטְּלוּ עֲדַיִן הוּא רָאוּי לְמִדְרָס שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו: \n", + "כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו וַעֲדַיִן הוּא רָאוּי לִישִׁיבָה מִתְטַמֵּא. נִטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו זֶה בְּצַד זֶה טָהוֹר: \n", + "שִׁדָּה שֶׁנִּטַּל הָעֶלְיוֹן שֶׁלָּהּ טְמֵאָה מִפְּנֵי הַתַּחְתּוֹן שֶׁהוּא רָאוּי לְמִדְרָס. נִטַּל הַתַּחְתּוֹן טְמֵאָה מִפְּנֵי הָעֶלְיוֹן. נִטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן הֲרֵי הַדַּפִּין טְהוֹרִין: \n", + "תֵּבָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִצִּדָּהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה אַף לִישִׁיבָה וְהַכּל יוֹשְׁבִין עָלֶיהָ. נִפְחֲתָה מִלְּמַעְלָה טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לִישִׁיבָה וּמִתְטַמְּאָה בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁעֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת. נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה טְהוֹרָה מִכָּל טֻמְאוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לֵישֵׁב עָלֶיהָ בְּכִסֵּא מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר מַעֲשֶׂיהָ לְקַבָּלָה וּכְבָר בָּטַל הָעִקָּר. וְהַמְּגוּרוֹת שֶׁלָּהּ מִתְטַמְּאוֹת וְאֵינָן חִבּוּר לָהּ. וְכֵן מַשְׁפֶּלֶת שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיָה לְמִדְרָס הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה מִכְּלוּם מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר מַעֲשֶׂיהָ לְקַבָּלָה וְהוֹאִיל וּבָטַל הָעִקָּר בָּטְלָה הַטְּפֵלָה: \n", + "עֲרֵבָה שֶׁל עֵץ שֶׁמְּגַבְּלִין בָּהּ הַבִּנְיָן אוֹ אֶת הַגְּפָסִים אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס. וְשֶׁלָּשִׁין בָּהּ אֶת הַבָּצֵק שֶׁמְּחַזֶּקֶת מִשְּׁנֵי לוֹגִין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְחֹץ בָּהּ רַגְלוֹ אַחַת מִפְּנֵי הַסֶּדֶק הֲרֵי זוֹ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁסְּתָמָהּ שֶׁכּוֹפְתָהּ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ לְפִי גָּדְלָהּ וְסֶדֶק שֶׁלָּהּ. הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים עַד שֶׁנִּתְפְּחָה וְנִסְתַּם הַסֶּדֶק אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לָלוּשׁ בָּהּ וּתְחִלַּת מַעֲשֶׂיהָ לָלוּשׁ בָּהּ וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת. חָזַר וְהִנִּיחָהּ בַּקַּדִים וְנִפְתַּח הַסֶּדֶק חָזְרָה לְקַבֵּל טֻמְאַת מִדְרָס וּטְהוֹרָה מִשְּׁאָר טֻמְאוֹת: \n", + "עֲרֵבָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יֶתֶר עַל תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים וֶהֱכִינָהּ לִישִׁיבָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה אַף מִטֻּמְאַת מִדְרָס עַד שֶׁיַּקְצִיעַ שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בַּעֲרֵבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְחֲתָה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה. עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לִבְהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכֹּתֶל טְמֵאָה בְּכָל הַטֻּמְאוֹת: \n", + "מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ אַחַר שֶׁנִּטְמֵאת וְעָשָׂה לָהּ אֲרֻכּוֹת חֲדָשׁוֹת וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים וְנִשְׁבְּרוּ הַחֲדָשׁוֹת עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַיְשָׁנוֹת טְהוֹרָה שֶׁהַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְשָׁנוֹת: \n", + "מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ שֶׁעֲדַיִן צוּרַת הַמִּטָּה עוֹמֶדֶת. נִטְּלָה אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם טְהוֹרָה: \n", + "קִצֵּץ שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל מִטָּה בַּאֲלַכְסוֹן אוֹ שֶׁקִּצֵּץ שְׁתֵּי כְּרָעַיִם טֶפַח עַל טֶפַח בַּאֲלַכְסוֹן אוֹ שֶׁמִּעֲטָן פָּחוֹת מִטֶּפַח הֲרֵי זוֹ נִשְׁבְּרָה וּטְהוֹרָה. נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וְתִקְּנָהּ עֲדַיִן הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. נִשְׁבְּרָה הָאֲרֻכָּה הַשְּׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרָה: \n", + "מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס אוֹ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת וְנִגְנַב חֶצְיָהּ אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ אוֹ שֶׁחִלְּקוּהָ אַחִין אוֹ שֻׁתָּפִין הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי זֶה כִּכְלִי שֶׁנִּשְׁבַּר. הֶחְזִירוּהָ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁעָשָׂה כְּלִי אֶחָד מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים שֶׁנִּטְמָא שֶׁהוּא טָהוֹר וּמְקַבֵּל טֻמְאָה לְהַבָּא: \n", + "מִטָּה שֶׁנִּפְרְקוּ אֵיבָרֶיהָ אִם נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם אוֹ קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְּרָעַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לְסָמְכָן בַּכֹּתֶל וְלִישֹׁן עֲלֵיהֶן: \n", + "מִטָּה שֶׁנִּטְמֵאת כֻּלָּהּ אִם הִטְבִּילָהּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים טְהוֹרָה: \n", + "הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ הַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִים שֶׁלָּהּ טָהוֹר: \n" + ], + [ + "שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת הֵן. תֵּבָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִצִּדָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס. מִלְּמַעְלָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בְּמִדָּה טְהוֹרָה מִכְּלוּם: \n", + "שָׁלֹשׁ עֲרֵבוֹת הֵן. עֲרֵבָה מִשְּׁנֵי לוֹגִין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה טְמֵאָה מִדְרָס. שְׁלֵמָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בְּמִדָּה טְהוֹרָה מִכְּלוּם: \n", + "שָׁלֹשׁ עֲגָלוֹת הֵן. הָעֲשׂוּיָה כְּקָתֵדְרָה טְמֵאָה מִדְרָס. כְּמִטָּה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁל אֲבָנִים טְהוֹרָה מִכְּלוּם: \n", + "שְׁלֹשָׁה תְּרִיסִין הֵן. תְּרִיס הַכָּפוּף טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ בְּקֻמְפּוֹן טָמֵא טְמֵא מֵת. וְדִיצַת הָעַרְבִיִּים טְהוֹרָה מִכְּלוּם. לְפִי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְצוּרָה בִּלְבַד וְאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם וְכָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כָּל עִקֵּר: \n", + "שְׁלֹשָׁה תַּרְבּוּסִין שֶׁל עוֹר הֵן. שֶׁל סְפָרִים טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁאוֹכְלִין עָלָיו טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁשּׁוֹטְחִים עָלָיו אֶת הַזֵּיתִים טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שְׁלֹשָׁה בְּסִיסָאוֹת הֵן. שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְשֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹפְרִים טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל שֻׁלְחָן טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל מִגְדָּל טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁהוּא מִקְצָת מִגְדָּל וְצוּרָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו: \n", + "שָׁלֹשׁ מִטּוֹת הֵן. הָעֲשׂוּיָה לִשְׁכִיבָה טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל זַגָּגִים שֶּׁנּוֹתְנִין בָּהּ כְּלֵי זְכוּכִית טְמֵאָה טֻמְאַת מֵת. וְשֶׁל סָרָגִין שֶׁמְּסָרְגִין עָלֶיהָ אֶת הַסְּבָכוֹת טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ מִשְׁפָּלוֹת הֵן. שֶׁל זֶבֶל טְמֵאָה מִדְרָס. שֶׁל תֶּבֶן טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְּמַלִּים טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁהַחֲבָלִים שֶׁלּוֹ קָשִׁים בְּיוֹתֵר וְעָבִים וְאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל תֶּבֶן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלֵי אֶלָּא חֲבָלִים בִּלְבַד: \n", + "שְׁלֹשָׁה מַפָּצִין הֵן. הֶעָשׂוּי לִישִׁיבָה טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁל צַבָּעִים שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַכֵּלִים טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל גִּתּוֹת שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו עֲנָבִים וּמְחַפִּין בּוֹ טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ חֲמָתוֹת הֵן וּשְׁלֹשָׁה תּוּרְמְלִין הֵן. הַמְקַבְּלִין כְּשִׁעוּר טְמֵאִין מִדְרָס. וְכַמָּה שִׁעוּרָן הַחֵמֶת אַרְבָּעָה קַבִּין וְהַתּוּרְמִיל חֲמִשָּׁה. וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּשִׁעוּר טְמֵאִים טְמֵא מֵת. וְשֶׁל עוֹרוֹת הַדָּג טָהוֹר מִכְּלוּם: \n", + "שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן. הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ טְמֵא מִדְרָס. וְהֶעָשׂוּי לְתַכְרִיךְ כֵּלִים טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִין טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי: \n", + "שְׁלֹשָׁה סְדִינִין הֵן. הֶעָשׂוּי לִשְׁכִיבָה טָמֵא מִדְרָס. וְהֶעָשׂוּי לְפָרֹכֶת טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל צוּרוֹת שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְלַמֵּד מִמֶּנּוּ הָרוֹקֵם טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ מִטְפָּחוֹת הֵן. שֶׁל יָדַיִם טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל סְפָרִים טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁל תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וְשֶׁל נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָן מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "עוֹר הֶעָשׂוּי כְּמוֹ יָד שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ הַיָּד וְהָאֶצְבָּעוֹת מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוּא הַנִּקְרָא פְּרַקְלִינִין. וּשְׁלֹשָׁה פְּרַקְלִינִין הֵן. שֶׁל צַיָּדֵי חַיָּה וְעוֹף טָמֵא מִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו. וְשֶׁל חֲגָבִים טָמֵא טְמֵא מֵת שֶּׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַחֲגָבִים. וְשֶׁל קַיָיצִים שֶׁבּוֹ מְקַיְּצִין פֵּרוֹת טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שָׁלֹשׁ סְבָכוֹת הֵן. שֶׁל יַלְדָּה טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל זְקֵנָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁעוֹשִׂין לְשַׂחֵק בָּהּ לְשׁוֹתֵי שֵׁכָר טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם: \n", + "שְׁלֹשָׁה סַנְדָּלִין הֵן. שֶׁל אָדָם טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל מַתָּכוֹת שֶׁל בְּהֵמָה טָמֵא טְמֵא מֵת. שֶׁל שַׁעַם וְשֶׁל צְפִירָה טְהוֹרָה מִכְּלוּם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב אוֹ שֶׁהוּא רָאוּי וְלֹא נַעֲשָׂה [לְכָךְ] אֶלָּא לִמְלָאכָה אַחֶרֶת הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס. נַעֲשָׂה לִמְלָאכָה אַחֶרֶת וּמְשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ אֶת הַיְשִׁיבָה כְּגוֹן הַטַּלִּית וְהָרְדִיד מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְכָל הַמִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִתְטַמֵּא בְּמֵת וְיֵשׁ מִתְטַמֵּא בְּמֵת וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל הַמִּתְטַמֵּא בְּמֵת מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין אָבוֹת שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם וּמִתְטַמְּאִין בְּמַשְׁקִין: \n", + "שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הֵן. מְהוּהָה שֶׁטְּלָאָהּ עַל הַבְּרִיאָה הוֹלְכִין אַחַר הַבְּרִיאָה. קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה. הָיוּ שָׁווֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית. כֵּיצַד הוֹלְכִין אַחֲרֶיהָ. שֶׁאִם נִקְּבָה בְּמוֹצִיא רִמּוֹן שְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת: \n", + "שְׁלֹשָׁה פִּנְקָסוֹת הֵן. הָאַפִּיפְיוֹרִין שֶׁמַּנִּיחִין עָלָיו הַסְּפָרִים טְמֵא מִדְרָס. וְשֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה טָמֵא טְמֵא מֵת. חִלְּקָהּ טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי וְאֵינוֹ רָאוּי לְמִדְרָס: \n" + ], + [ + "כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית קִבּוּל שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכָן לִתְרוּמָה וְלֹא אָגְנֵיהֶן וְלֹא אָזְנֵיהֶן וְלֹא מְקוֹם אֶצְבַּע הַשּׁוֹקֵעַ בִּשְׂפַת הַכְּלִי. נִטְמָא תּוֹךְ הַכְּלִי נִטְמְאוּ כֻּלָּן. נָפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין עַל כַּנֵּי הַכֵּלִים אוֹ עַל אָגְנֵיהֶן אוֹ עַל אָזְנֵיהֶן אוֹ עַל יְדוֹת הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִין הֲרֵי זֶה מְנַגְּבָן וְהֵן טְהוֹרִין וַאֲפִלּוּ אֲחוֹרֵי הַכְּלִי כֻּלּוֹ לֹא נִטְמְאוּ: \n", + "אֶחָד כְּלֵי הַשַּׂק כְּגוֹן הַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצּוּפִין. אוֹ כְּלֵי הָעוֹר כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת. וְאֶחָד כְּלֵי עֵץ אֲפִלּוּ קֻפּוֹת וּמִשְׁפָּלוֹת אִם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכָן: \n", + "פְּשׁוּטֵי כְּלֵי שֶׁטֶף שֶׁאֵין רְאוּיִין לְמִדְרָס כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן וְטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ דֹּפֶן הוֹאִיל וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה אִם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכָן. אֲבָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי שֶׁטֶף הָרְאוּיִים לְמִדְרָס כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהָעוֹר שֶׁיְּשֵׁנִים עָלָיו וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ אֶלָּא בֵּין שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בָּהֶן מִתּוֹכָן אוֹ מֵאֲחוֹרֵיהֶן נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ. וְכֵן מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן וְזוֹמָא לִיסְטְרוֹת וּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ אֶלָּא אִם נָפַל מַשְׁקִין עַל מִקְצָתָן נִטְמְאוּ כֻּלָּן כְּמוֹ הַבְּגָדִים: \n", + "הַמַּרְדֵּעַ וְהַמַּלְמָד יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ. כֵּיצַד. נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַחַרְחוּר לֹא נִטְמָא מִן הָעֵץ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר אֶלָּא שִׁבְעָה טְפָחִים בִּלְבַד וּשְׁאָר הָעֵץ טָהוֹר. וְכֵן אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַדָּרְבָן לֹא נִטְמָא אֶלָּא אַרְבָּעָה טְפָחִים הַסְּמוּכִין לַדָּרְבָן. נָפְלוּ חוּץ לְשִׁבְעָה וְחוּץ לְאַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרָיו וְלֹא נִטְמְאוּ אֶלָּא מִמְּקוֹם מַגָּעוֹ וְלַחוּץ: \n", + "כִּיס שֶׁבְּתוֹךְ כִּיס שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה הַחִיצוֹן עוֹדֵף וְנִטְמָא הַפְּנִימִי. נִטְמָא הַחִיצוֹן נִטְמָא הַחִיצוֹן לֹא נִטְמָא הַפְּנִימִי וּבְשֶׁרֶץ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶם לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ: \n", + "הַחוֹקֵק רֹבַע וַחֲצִי רֹבַע בְּעֵץ אֶחָד וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא הַשֵּׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֵץ אֶחָד. כֵּיצַד. נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ הָרֹבַע הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִין וַחֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִין. נָגְעוּ בַּחֲצִי הָרֹבַע מִתּוֹכוֹ חֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִים הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִין. וּכְשֶׁהוּא מַטְבִּיל מַטְבִּיל אֶת הַכּל. נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הָרֹבַע אוֹ אֲחוֹרֵי חֲצִי הָרֹבַע בְּמַשְׁקִין הֲרֵי אֲחוֹרֵי הַכְּלִי טָמֵא שֶׁאֵין חוֹלְקִין אֶת הָאֲחוֹרַיִם: \n", + "קוּמְקוּמוֹס שֶׁהָיוּ אֲחוֹרָיו טְמֵאִין וְהָיָה מַרְתִּיחַ אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יָצְאוּ מַשְׁקִין מִתּוֹכוֹ וְנָגְעוּ בַּאֲחוֹרָיו וְחָזְרוּ לְתוֹכוֹ אֶלָּא הֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִין לִתְרוּמָה: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן \n" + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Taharah" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c383af727d6169105244282456c30b6216522cc2 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json @@ -0,0 +1,66 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864", + "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967", + "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/fb04983c7b4d9e62e4cb1f5f2919162b.png", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [], + [ + "The Torah commands us to put away the ḥametz before the time when it is forbidden to eat it, as it is written: \"On the first day you shall put away leaven out of your houses\" (Exodus 12:15); according to the traditional interpretation, the first day in this verse refers to the fourteenth of Nisan. This is obvious from what is written in the Torah: \"You shall not offer the blood of my sacrifice with leaven\" (Exodus 34:25), which means: \"You shall not slaughter the paschal lamb while leavened bread still exists\"; the time for slaughtering the paschal lamb is the afternoon of the fourteenth day of Nisan.", + "What is meant by the biblical term putting away? It means that one should regard the ḥametz as nonexistent or as mere dust of the earth, impressing on his mind that he has no ḥametz in his possession and that all the ḥametz in his possession is equivalent to dust or something entirely useless.", + "By rabbinic enactment, one must search for ḥametz in hiding-places and holes, and remove it from his entire domain. Also, by rabbinic enactment, one should search and remove the ḥametz by lamplight at night, at the beginning of the night preceding the fourteenth day of Nisan, because all the people are then at home and lamplight is best for searching.— —" + ], + [], + [ + "It is written in the Torah: \"No leavened bread shall be seen with you\" (Exodus 13:7). One might suppose that a man commits no transgression if he hides the ḥametz or deposits it with a non-Jew; the Torah therefore says plainly: \"No leaven shall be found in your houses\" (Exodus 12:19), even if he has deposited or hidden it. Furthermore, one might suppose that a man transgresses only if the ḥametz is inside his house, but if it is far from his house, in the fields or in another town, he does not transgress the law; the Torah therefore says plainly: \"In all your territory\" (13:7), meaning: wherever you have control.— —", + "", + "", + "", + "", + "", + "A Jew may say to a non-Jew: \"Instead of buying ḥametz for one hundred zuzim, buy for two hundred; instead of buying it from a non-Jew, buy it from me; I may find it necessary to buy it back from you after Passover.\" However, one must not attach a condition to the act of selling or giving it to the non-Jew; if he does, he transgresses the law which prohibits ḥametz from being seen or found during Passover.", + "If one keeps food that contains an admixture of ḥametz during Passover, he transgresses the prohibition against its being seen or found.— — However, if the thing containing an admixture of ḥametz is not edible, it is permissible to retain it during Passover." + ], + [], + [ + "The Torah commands us to eat matzah on the night preceding the fifteenth day of Nisan, as it is written: \"In the evening, you shall eat unleavened bread\" (Exodus 12:18), everywhere and throughout time.— — By eating a piece of matzah the size of an olive [on the night of the fifteenth] one fulfills his duty.", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "All are required to eat matzah on the first night of Passover; this includes women and slaves. A child able to eat bread should be fed a piece of matzah the size of an olive [at least] in order to train him in the performance of religious duties.— —", + "By rabbinic enactment, nothing may be eaten after the conclusion of the Seder meal, not even parched grain, nuts or the like. Even though one has eaten matzah first, and then some other food, fruits and the like, he should conclude the Seder meal by eating a piece of matzah the size of an olive and stop.", + "The sages have forbidden the eating of matzah on the day preceding Pesaḥ, in order to make it conspicuous at night.— — The ancient sages used to go hungry on the day preceding Pesaḥ, so that they might eat the matzah with appetite.— —" + ], + [ + "According to a biblical positive command, we must tell on the night preceding the fifteenth day of Nisan all about the miracles and wonders that were performed for our forefathers in Egypt.— — Even great scholars are required to tell about the exodus from Egypt. Anyone who relates at length about the events that occurred deserves praise.", + "It is one's duty to inform the children even if they ask no questions, as it is written: \"You shall tell your son\" (Exodus 13:8). The father should instruct his son according to the child's understanding. For example, he should say to one small or foolish: \"My son, all of us were slaves in Egypt, like this maidservant or like this manservant, and on this night God redeemed and liberated us.\" If the son is grown up and intelligent, he should inform him about everything that happened to us in Egypt, and about the miracles that were wrought for us by our teacher Moses; all in accordance with the son's understanding.", + "On the first night of Pesaḥ, one should introduce some change at the table, so that the children who will notice it may ask, saying: \"Why is this night different from all other nights?\" And he in turn will reply: \"This is what happened.\" In what manner, for example, should he introduce a change? He may distribute parched grain or nuts to the children; remove the table from its usual place; snatch the unleavened bread from hand to hand, and so on. If he has no son, his wife should ask the questions; if he has no wife, they should ask one another: \"Why is this night different?\"—even if they are all scholars. If one is alone, he should ask himself: \"Why is this night different?\"" + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e1ac06eb34ca5774ae9d1a3eaa1c249cac67f3d1 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,164 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 3.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "Anyone who intentionally eats an olive's size1Whenever the Torah uses the verb אכל (eat) in the context of a mitzvah or a prohibition, it refers to the consumption of at least a minimum amount, established by Eruvin 4b as the size of an olive.
It must be emphasized that the measure of a כזית (an olive's size) cannot be determined by measuring an average olive today. Rather, it is dependent on the measure established by the Sages and this is the subject of debate by the Rabbinic authorities. The Pri Chadash (Orach Chayim 486) explains that the Rambam considers an olive as one third the size of an egg (כביצה, a more familiar Talmudic measure). In terms of modern measurements, this olive size would be between 16.6 and 24 grams, according to various Halachic opinions.
Tosefot (Chullin 103a) differs, and defines a כזית(the size of an olive) as one half the size of an egg (between 25.6 and 36 grams according to the various opinions). With regard to the practical application of the law (halachah l'ma'aseh), the Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 486) advises that in all questions of Torah law, Tosefot's opinion should be followed. However, in questions of Rabbinic law, the more lenient opinion can be relied upon. [כזית, or more]2Eating less than this amount of chametz is also forbidden by Torah law. However, there is no punishment for its consumption, nor need a sacrifice be brought as atonement (See Halachah 7). of chametz3any mixture made from grain or grain products that has come into contact with water and was allowed to become leavened. The following (and only the following) five species are referred to as grain: wheat, rye, barley, oats, spelt. on Pesach from the beginning of the night of the fifteenth [of Nisan] until the conclusion of the day of the twenty-first [of Nisan]4In the mitzvot mentioned above, the Rambam also mentions the prohibition against eating chametz from noon on the fourteenth of Nisan. However, the violation of that prohibition is not punishable by כרת. is liable for כרת,5The prohibition against eating chametz on Pesach is counted as one of the 613 mitzvot of the Torah. See Sefer HaMitzvot, negative commandment 197; Sefer HaChinuch, mitzvah 19. as [Exodus 12:15] states: \"Whoever eats leaven... will have his soul cut off.\"6Moed Kattan 28a relates that a person who violated a sin punishable by כרת would die before reaching the age of fifty.
In his commentary on the Mishnah, Sanhedrin 9:6, the Rambam emphasizes that premature death does not represent the totality of the retribution these individuals will receive. In addition, \"their souls will be cut off.\"
In Hilchot Teshuvah 8:1, the Rambam elaborates on the latter dimension:
The good that is hidden for the righteous is the life of the world to come... The retribution of the wicked is that they will not merit this life. Rather, they will be cut off and die.
This is the intent of the meaning of the term כרת in the Torah, as [Numbers 15:31] states: \"That soul shall surely be cut off.\"
[Should one eat this amount of chametz] unintentionally,7בשוגג one is liable to bring a fixed sin offering8The Rambam adds the word \"fixed\" to indicate that he is referring to the standard sin offering described in Leviticus 4:27-35, in contrast to the offering to atone for certain sins mentioned in Leviticus, Chapter 5. (See Hilchot Shegagot 1:3.) The latter offering is not \"fixed,\" but rather is adjustable according to the financial state of the person liable. [as atonement].
[The above applies] equally to one who eats chametz and one who converts it into a liquid and drinks it.9Though the Torah specifically mentions \"eating,\" Chullin 120a equates drinking a liquid made from chametz and water with the former act. In his responsum (Vol. V, 1517), the Radbaz differentiates between mixing chametz with water (the instance in question here) and mixing chametz with other substances, as mentioned in Halachah 6. The punishment of כרת applies only when nothing else but chametz and water is contained in the mixture.", + "On Pesach, it is forbidden to derive any benefit from chametz,1for example, to sell it or use it for purposes other than eating. as [Exodus 13:3] states: \"Do not eat (לא יאכל) chametz\"; i.e., it is not permitted [to be used to derive benefit that leads to]2The bracketed additions are based on Rashi's commentary on Pesachim 21b. eating.3The Rambam's statements are somewhat problematic. Pesachim 21b records the following disagreement between the Sages:
Chizkiyah states: What is the source from which we learn that it is forbidden to derive benefit from chametz? [Exodus 13:3] states: \"Do not eat (לא יאכל) chametz\"; i.e., it is not permitted [to be used to derive benefit that leads to] eating.
His decision is based on the fact that the Torah uses the expression לא יאכל. Had the Torah not written יאכל לא, we may presume that a prohibition against eating would be implied, but not a prohibition against deriving benefit.
This contradicts the opinion of R. Abahu who states: Wherever the Torah states לא תאכל, לא יאכלor לא תאכלו, a prohibition against eating and deriving benefit is implied.
The Rambam's statements in this Halachah quote the opinion of Chizkiyah. However, in Hilchot Ma'achalot Asurot 8:15, he quotes the opinion of R. Abahu as accepted halachah.
The Kessef Mishneh resolves the contradiction, explaining that in the halachah at hand, there is no difference in law between Chizkiyah and R. Abahu. Therefore, although the Rambam generally accepts R. Abahu's opinion, in this instance he quotes Chizkiyah's statements because the manner in which the latter derives the concept is more explicit.
A person who leaves chametz within his property on Pesach,4As stated in Halachah 9, once chametz becomes forbidden on noon of the fourteenth of Nisan, we may not derive any benefit from it. even though he does not eat it, transgresses two prohibitions: [Exodus 13:7] states: \"No leavening agent may be seen in all your territory\"5This prohibition is counted as one of the 613 mitzvot of the Torah: Sefer HaMitzvot, negative commandment 200; Sefer HaChinuch, mitzvah 20. and [Exodus 12:19] states: \"No leavening agent may be found in your homes.\"6This prohibition is counted as one of the 613 mitzvot of the Torah: Sefer HaMitzvot, negative commandment 201; Sefer HaChinuch, mitzvah 11.
[Though the prohibitions stated in these verses apply to שאור,]7S'or refers to leavening agents, notably yeast. it is the same prohibition which forbids both חמץ (leaven) and שאור (a leavening agent).8Beitzah 7a explains that Exodus 13:7 mentions both chametz (leaven), and שעור (S'or, a leavening agent) in the same verse to emphasize that they are identical.
The Ra'avad comments that the equation between the prohibitions against chametz and S'or is not complete. Among the differences between them are: Once chametz is no longer fit to be eaten by a dog, it is no longer prohibited. In contrast, yeast is never fit to be eaten and is prohibited even in that state. Nevertheless, the Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh do not accept his statements.", + "[A violator] is not lashed1this is the punishment given for the active violation of any of the Torah's prohibitions that are not punishable by death. for [transgressing the prohibitions] not to have [chametz] seen [in his possession] and not to have [chametz] found [in his possession] unless he purchased chametz on Pesach2The Tzafnat Paneach emphasizes that this law applies only to chametz purchased from a gentile. However, once chametz belonging to a Jew becomes prohibited, that Jew no longer has the authority to sell it. Thus, the purchaser will never really become the legal owner of the chametz (See Rashi, Sukkah 35a; Tosefot, Chullin 4b).
The Or Sameach questions how a person can become liable even for chametz purchased from a gentile, but resolves the issue based on the commentary of Rabbenu Nissim (Avodah Zarah, Chapter 3). or [caused flour] to become leavened, and thus committed a deed.3The Mishneh LaMelech raises a significant question: A person is not liable for lashes for violating any prohibition which he can correct by fulfilling a positive commandment (לעשה לאו הניתק): For example, if a person violates the prohibition against taking both a mother bird and her eggs, he can free himself from the punishment of lashes by sending away the mother bird.
Tosefot (Pesachim 29b) states that the prohibition against chametz being seen in one's property falls into the above category, because one can correct the violation of this prohibition by fulfilling the positive commandment to destroy chametz. Thus, it appears that a person can never be held liable for lashes for this transgression.
Among the resolutions offered to this difficulty is that of Rav Chayim Soloveitchik, who explains that Tosefot's statements apply only according to the opinion of Rabbi Yehudah, who maintains that chametz must be destroyed by burning. However, according to the Sages (whose opinion is accepted by the Rambam, Halachah 3:11), who maintain that chametz can be destroyed by any means, not necessarily burning, the prohibition against possessing chametz is not considered a לאו הניתק לעשה.
What is the essential difference between these opinions: Rabbi Yehudah maintains that the fundamental aspect of the mitzvah to destroy chametz revolves upon the article itself (חפצה); it is a mitzvah to destroy chametz. In contrast, the Sages maintain that the mitzvah centers on the person (גברה); he is commanded to remove all chametz from his possession.
According to Rabbi Yehudah, since the commandment revolves around the chametz itself, its destruction directly \"corrects\" the sin of its possession. In contrast, according to the Sages, the positive commandment of ridding one's house of chametz is merely a reinforcement of the prohibition against its possession, and the fulfillment of the positive commandment does not have the power to \"correct\" the violation of the prohibition.
However, if he possessed chametz before Pesach, and when Pesach came he did not destroy it and left it in his possession,4However, should he remove it from his possession (by giving it to another person or declaring it ownerless), he is not liable even if he does not actually destroy the object. even though he transgresses two prohibitions, according to the Torah, he is not lashed, for he did not perform a deed.5Sh'vuot 21b states: \"The transgression of any prohibition which does not involve a deed is not punishable by lashing.\" [Nevertheless,] he is given \"stripes for being rebellious.\"6\"Stripes for being rebellious (מכות מרדות)\" is a punishment instituted by the Sages for violation of a Rabbinic prohibition. A person liable for lashing according to Torah law receives a uniform number of 39 lashes unless he is physically incapable of bearing that number. In contrast, the number of lashes given to a person liable for \"stripes for being rebellious\" is left to the discretion of the court.
Chullin 14b states that this punishment is also inflicted upon those who violate a Torah prohibition that is not punishable by lashing.", + "It is prohibited to ever benefit from chametz1itself, in contrast to mixtures of chametz, as explained in Halachah 5. [that a Jew]2in contrast to a gentile (Pesachim 28a). possessed during Pesach.3This prohibition applies to all Jews, not only to the owner of the chametz (Rabbenu Nissim, Pesachim 28). Thus, it is prohibited to buy chametz from a store owned by a Jew who did not observe the prohibition against possessing chametz on Pesach. This prohibition is a penalty instituted by the Sages.4Pesachim 29a mentions Rabbi Yehudah's opinion that the prohibition stems from the Torah itself. However, this opinion is not accepted as halachah.
The Tzafnat Paneach explains that the debate between Rabbi Yehudah and Rabbi Shimon (who maintains that the Torah does not forbid benefiting from chametz after Pesach) revolves around an abstract concept. Rabbi Yehudah maintains that once Pesach comes, chametz itself becomes forbidden and, therefore, can never become permitted again. In contrast, Rabbi Shimon maintains that the prohibition does not affect the essence of the chametz itself. Thus, we are forbidden to benefit from it during Pesach, but after Pesach there is no prohibition. Since the person transgressed [the prohibitions against chametz] being found and being seen [in his possession], they prohibited its use.5The Maggid Mishneh explains that the prohibition against using a Jew's chametz after Pesach applies even when the prohibitions against possessing chametz are not violated. See Halachah 4:5.
[The above applies] even if he inadvertently left [the chametz in his possession during Pesach]6e.g., he forgot that he possessed it. or was forced to do so.7The Nodah BiYhudah (Orach Chayim 20) gives an example of such a case. A thief stole chametz from a person before Pesach and returned it to him after the holiday. Even though the person had no opportunity to destroy it before Pesach, it is forbidden.
In that responsum, the Nodah BiYhudah also raises the following question: A person died on the fourteenth of Nisan without nullifying or selling his chametz. Are his heirs forbidden to benefit from that chametz or not? He maintains that although the Rambam would probably prohibit benefiting from this chametz, there are rationales on the basis of which its use may be permitted. [Other authorities (note Shulchan Aruch HaRav, Kuntres Acharon 435) do not accept this conclusion.] [These stringencies were instituted] lest a person8intentionally leave chametz in his possession during Pesach in order to benefit from it after Pesach.9on the pretense that he had forgotten about its existence.", + "If, on Pesach,1Rabbenu Asher and the Sefer Mitzvot Gadol maintain that this principle does not apply until the holiday itself actually begins. Thus, even if chametz became mixed with other substances on the fourteenth of Nisan, after the time chametz is forbidden, the mixture is bound by the laws regarding the nullification of forbidden objects (ביטול איסורים) that apply throughout the entire year.
The Kessef Mishneh maintains that a simple interpretation of the Rambam's statements leads to the conclusion that he accepts this opinion. Though others, among them the Maggid Mishneh, do not accept this view, it is accepted as Halachah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 447:2). even the slightest amount of chametz becomes mixed together with another substance,2Ordinarily, it is permissible to use a mixture of a prohibited substance and a permitted substance provided that the permitted substance is present in a greater amount, to the extent that the prohibition is nullified (ביטול איסור). either of its kind3When the prohibited substance is of the same kind as the forbidden substance (e.g., improperly slaughtered meat mixed with properly slaughtered meat), all that is required to nullify the prohibition is that the permitted substance constitutes the majority of the mixture (Hilchot Ma'achalot Asurot 15:1). or not of its kind,4When the prohibited substance is of a different kind from the permitted (e.g., forbidden fats mixed with grain), the prohibition is ordinarily nullified if the taste of the forbidden article is not discernible, or the quantity of the permitted substance is at least 60 times as great as the forbidden article (ibid. 15:1, 6). [the entire mixture] is forbidden.5The above principles do not apply with regard to chametz on Pesach. Even the slightest mixture of chametz may not be eaten, nor may benefit be derived from it. In Hilchot Ma'achalot Asurot (15:9), the Rambam explains that this stringency is instituted because chametz is a דבר שיש לו מתירין (a substance which later will become permitted).
A דבר שיש לו מתירין which becomes mixed together with a permitted substance of its own kind is never permitted to be used because of the following rationale: Since its use in its entirety will later become permitted, there is no need to grant a leniency allowing it to be eaten when forbidden.
Similarly, with regard to chametz on Pesach: There is no prohibition against using a mixture of chametz after Pesach. Hence, there is no need to grant permission to eat such a mixture on Pesach itself, even though the quantity of the permitted substance far surpasses that of the chametz.
Furthermore, there is a stricter dimension to chametz than to any other דבר שיש לו מתירין. Generally, a דבר שיש לו מתירין is permitted if it becomes mixed with a substance of another kind to the extent that its taste can no longer be discerned. However, this leniency is not granted regarding mixtures of chametz. Since Exodus 12:20 states: \"You must not eat any leaven,\" the severity of the prohibition obligates additional stringency.
Though it is forbidden to benefit from chametz which a Jew possessed on Pesach, if it became mixed with another substance, whether of its kind6for example, a dough containing yeast mixed with flour. or not of its kind,7for example, a mixture of flour with any other substance. it is permitted to be eaten after Pesach.8The Ma'aseh Rokeach explains that this leniency applies whether the mixture occurred after Pesach or on the holiday itself. Nevertheless, the latter point should not be misinterpreted. Should such a mixture be discovered on Pesach, we are obligated to destroy it (Ramah, Orach Chayim 447:1). Nevertheless, if either intentionally or unintentionally, the mixture was not destroyed on the holiday itself, it may be used afterwards. [The Sages] only penalized and forbade [the use of] chametz itself. A mixture [containing chametz possessed on Pesach] is permitted to be eaten after Pesach.9Pesachim 30a explains that since the penalty is of Rabbinic origin, it was applied only to chametz itself and not to mixtures.", + "One is liable for כרת1as stated in Halachah 1 only for eating chametz itself. However, a person who eats a mixture containing chametz—for example, Babylonian kotach,2a mixture including sour milk, moldy bread crusts, and mineral salts (Pesachim 42a). Median beer,3beer made of fermented barley, as our beer. Generally, the beer referred to in the Talmud was made from fermented dates (Rashi, Pesachim 42b). or similar mixtures which contain chametz--[is4Pesachim 42a also emphasizes that a person transgresses the commandments against possessing chametz if he owns any of the above mixtures. punished by] lashes and is not liable for כרת [for this involves the transgression of a different commandment],5different from eating chametz itself as [Exodus 12:20] states: \"Do not eat any leaven.\"
When6The Sefer HaMitzvot (negative commandment 198) and the Sefer HaChinuch (mitzvah 12) consider this as one of the Torah's 613 commandments.
Nevertheless, this decision is a matter of debate among the commentators. The Ramban (Hasagot to Sefer HaMitzvot) does not accept the Rambam's view, and explains that a person who consumes an olive size of chametz within the specific time period (פרס כדי אכילת) described below should be liable for כרת as described in Halachah 1. See also Halachah 4:8 and commentary.
The Maggid Mishneh supports the Ramban's view, noting that in Hilchot Ma'achalot Asurot 15:3, the Rambam himself explains that any person who eats a mixture containing an olive size of a forbidden food within this time period is liable, just as if he had eaten the forbidden food itself.
Based on the explanation of the Tur (Orach Chayim 442), the Drisha and the Pri Chadash interpret the Rambam as referring to a mixture to which the chametz does not impart any flavor and is added only for consistency and color.
The Tzafnat Paneach offers a different interpretation, explaining that were chametz to be mixed with other foods, a person eating the mixture would be liable for כרת as the Ramban states. However, the Rambam is talking about an instance when flour was mixed with another substance and became leavened as part of the mixture, without ever becoming a distinct entity of its own. The Torah considers this as a different category of chametz and holds a person who eats it liable for a lesser punishment. does the above apply? When the person consumed an olive size7the minimum size of a prohibited substance for which one is liable for punishment, as explained in Halachah 1. of chametz [while eating] from the mixture within the time it takes to eat three eggs or less.8This period (כדי אכילת פרס in Hebrew) is significant in halachah. Just as the Torah requires a specific quantity, the size of an olive, as regards many of the mitzvot and prohibitions concerning eating, it also specifies a limited period in which this amount of food must be consumed: אבילת פרס כדי.
This measure is also a point of Rabbinic controversy. The Rambam defines it as the time it takes to eat three eggs (Hilchot Ma'achalot Asurot 14:8). Rashi (Pesachim 44a) takes a more lenient view, defining it as the amount of time it takes to eat four eggs. As regards this matter as well, the Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 612:4) advises that whenever a question of Torah law is involved, the more stringent opinion should be observed. However, in questions of Rabbinic law, the more lenient view can be relied on.
In converting this figure to modern measures of time, there is also a difference of opinion. The shortest opinion limits this period to two minutes. The most commonly accepted view is four minutes and there are opinions of seven and eight minutes as well. Then, he is obligated for lashes by the Torah.9as explained above. However, if he does not consume an olive size of chametz from the mixture in less time than it takes to eat three eggs, even though such eating is forbidden,10for as explained in the previous halachah, chametz can never be nullified within a mixture. As the following halachah explains, eating less than an olive size of chametz is also prohibited by Torah law. Nevertheless, he is not [punished by] lashing. Rather, he is given \"stripes for being rebellious.\"11see Halachah 3.", + "Eating even the slightest amount of chametz itself1The laws regarding mixtures of chametz were mentioned in the previous halachah. on Pesach is forbidden by the Torah2The commentaries cite the source for the Rambam's decision as Yoma 73b, which mentions Rabbi Yochanan's opinion that all the Torah's prohibitions against eating apply even when one consumes less than the size of an olive (חצי שיעור), that measure being significant only as regards punishment. as [Exodus 13:3] states: \"Do not eat [leaven].\"3The Kessef Mishneh questions why the Rambam cites this verse. Yoma (ibid.) derives the prohibition against eating less than an olive size of prohibited substances from another source.
The Radbaz (Responsa, Vol. V, 143) explains that the prohibition against חצי שיעור exists only when eating the prohibited substance itself. In contrast, חצי שיעור of chametz is forbidden even when mixed with other substances, as explained in the previous halachah. He explains that since deriving benefit from chametz is forbidden according to Torah law, that prohibition also includes eating חצי שיעור in any form. Nevertheless, [a person who eats chametz] is not liable for כרת, nor must he bring a sacrifice for anything less than the specified measure, which is the size of an olive.4Nevertheless, [a person who eats chametz] is not liable for
כרת5as stated in Halachah 1.
A person who intentionally violates the prohibition and eats less than an olive size of chametz6The Kessef Mishneh questions why the Rambam begins the halachah by describing the prohibition against \"even the slightest amount\" of chametz, and concludes with the expression \"less than the size of an olive.\" is given \"stripes for being rebellious.\"7Hilchot Ma'achalot Asurot 8:16 states that anyone who benefits from forbidden substances receives \"stripes for being rebellious.\" A person who eats less than the size of an olive of chametz also benefits, and hence is liable for this punishment.", + "It is forbidden to eat chametz on the day of the fourteenth [of Nisan] from noon onward—i.e.,1The Sefer HaMitzvot (negative commandment 199) and the Sefer HaChinuch (mitzvah 485) count this as one of the 613 mitzvot of the Torah. The Ramban and the Ra'avad take issue with this point, explaining that from noon on the fourteenth of Nisan until the beginning of the fifteenth at nightfall, there is a positive commandment to rid one's house of chametz, but no negative command forbidding the possession or eating of chametz. from the beginning of the seventh hour of the day.2The intent of this expression is midday. However, in particular, the term needs elaboration: According to Torah law, a day begins at dawn (עלות השחר), the appearance of the first rays of sun, and ends when three stars appear (םיבכוכה תאצ, Berachot 2b). This period is divided into 12 and the resulting figure is referred to as one seasonal hour (שעה זמנית). [Other opinions consider the period to be divided into twelve as beginning at the appearance of the sun, נץ החמה, and ending at sunset.]
Thus, if dawn were at 5:09 AM and three stars appeared at 6:45 PM, each seasonal hour would be an hour and eight minutes, and the beginning of the seventh hour would be 11:57 AM. Any person who eats chametz3The Rambam explicitly states that lashes are never given for violating prohibitions against benefiting from forbidden articles (Hilchot Ma'achalot Asurot 8:16). The Mishneh Lamelech (Hilchot Yesodai HaTorah 5:8) elaborates on this principle in detail. during this time is punished by lashes according to Torah law,4as opposed to the punishment of כרת for eating chametz within Pesach, as described in Halachah 1. as [Deuteronomy 16:3] states: \"Do not eat any leaven with it \"; i.e., together with the Paschal sacrifice.
Based on the oral5Pesachim 5a tradition, we received the interpretation of that statement as: Do not eat any chametz during the time which is fit to slaughter the Paschal sacrifice, that being the afternoon—i.e.,6i.e., after midday. -- The Paschal sacrifice could be offered from midday on the fourteenth of Nisan until sunset (Hilchot Korban Pesach 1:1).
The Paschal sacrifice should not be slaughtered before the daily afternoon sacrifice, which would never be offered before half an hour past midday. However, if, by mistake, the Pesach sacrifice was slaughtered before the afternoon sacrifice, but after midday, its offering may be completed, provided a person continues stirring its blood until the afternoon sacrifice is offered (ibid. 1:3). after midday.", + "The Sages forbade the eating of chametz from the beginning of the sixth hour in order to prevent infringement upon a Torah commandment.1This is one of the Rabbinic commandments instituted as a \"fence\" and safeguard to Torah law. Thus, from the beginning of the sixth hour,2This is also a \"seasonal hour.\" Thus, if as stated above, dawn of the fourteenth of Nisan is 5:09 AM and three stars appear at 6:45 PM, the beginning of the sixth hour is 10:49. it is forbidden to eat or benefit from chametz, based on Rabbinic law. During the rest of the day, from the seventh hour on, eating chametz is forbidden because of the Torah law.3as stated in the previous halachah.
During the fifth hour of the day,4in the instance stated above from 9:41 until 10:49. we do not eat chametz, lest the day be cloudy and we err between the fifth and six hours.5In his commentary to the Mishnah (Pesachim 1:4), the Rambam explains that it is possible that a person may err in his estimation of the time by an hour and thus, transgress the Rabbinic prohibition against possessing chametz at the sixth hour.
In a Responsa, the Rambam replies to the following question: The passage in Pesachim which is the source for this halachah appears to imply that a person may make an error of over two hours. Indeed, Rav Yitzchak Alfasi states the matter as such in his halachot. If so, why did the Rambam alter the explanation of the law.
In a reply which reflects his overall purpose in the composition of the Mishneh Torah, the Rambam answers:I mentioned a mistake of an hour which is a common error because my intention in composing this text is to bring the matters closer to our understanding or what is general practice. However, there is no prohibition against benefiting from chametz during the fifth hour.6Since the restriction against benefiting from chametz during the sixth hour is only Rabbinic in origin, the Sages did not feel it necessary to forbid benefiting from chametz for another hour because of the mere possibility of error.
Therefore, Terumah7a portion of grain given to the priests and the breads of the thanksgiving offering8A thanksgiving offering involves 40 loaves, ten of which are leavened (Hilchot Ma'aseh HaKorbanot 9:17-18). which are chametz are left in a tentative status because of their holiness.9The Torah refers to Terumah as קדש (sanctified). Similarly, the breads of the thanksgiving offering have a sacrificial status. Therefore, They are neither eaten10for the Sages did not desire to relax their prohibition against eating chametz. Nevertheless, the priests were allowed to benefit from chametz during this period, and hence could feed Terumah to their animals. nor burned11for it is forbidden to destroy sacred articles unless absolutely necessary. Therefore, Pesachim 13b explains that thanksgiving offerings were not brought on the fourteenth of Nisan. [This law is also relevant at present. From the fourteenth of Nisan until the conclusion of Pesach, the \"Psalm of Thanksgiving\" is omitted from the morning service.] until the beginning of the sixth hour. Then, the entire quantity [of chametz] is burned.12because of the Rabbinic prohibition mentioned above. As explained in Halachah 3:11, generally, chametz can be destroyed by other means as well. However, this halachah deals with bread brought as sacrifices; hence, it is proper that they be burned (Rabbenu Manoach).", + "Thus, you have learned that it is permitted to eat chametz on the day of the fourteenth [of Nisan] until the end of the fourth hour.1as explained in the previous halachah. During the fifth hour, [chametz] is not eaten, but benefit may be derived from it.2Thus, during this time, a person may sell his chametz to gentiles or feed it to his animals. A person who eats chametz during the sixth hour is [punished by] \"stripes for being rebellious.\"3The punishment given for transgressing a Rabbinic commandment. The Lechem Mishneh notes that the Rambam does not prescribe a punishment for a person who breaks the Rabbinic decree against eating chametz during the fifth hour.
The Tzafnat Paneach (Responsum 83) also differentiates between the fifth and sixth hours, calling the former, a Rabbinic safeguard, and the latter, a Rabbinic prohibition. One who eats4With regard to the prohibition against benefiting from chametz, see commentary, Halachah 8. during the seventh hour is lashed.5as explained in Halachah 8." + ], + [ + "It is a positive commandment from the Torah to destroy chametz before the time it becomes forbidden to be eaten, as1The Rambam describes the more practical aspects of the nullification of chametz in Chapter 3, Halachot 7-10. There, he requires a person to make a formal statement nullifying his chametz. That declaration is a Rabbinic requirement. According to the Torah itself, a firm resolve is sufficient, and no statement is necessary (Binyan Shlomo). [Exodus 12:15] states: \"On the first day, destroy leaven from your homes.\" On the basis of the oral tradition, it is derived that \"the first day\" refers to the day of the fourteenth.
Proof of this matter is the verse from the Torah [Exodus 34:25]: \"Do not slaughter the blood of My sacrifice with chametz,\" i.e., Do not slaughter the Pesach sacrifice while chametz exists [in your possession]. The slaughter of the Pesach sacrifice was on the fourteenth after midday.", + "What is the destruction to which the Torah refers? to nullify chametz within his heart1The Kessef Mishneh quotes a different version of the text:What is the destruction to which the Torah refers? to remove all chametz known to one from his property. [The chametz] which is unknown should be nullified...This version implies that, according to Torah as well as Rabbinic law (See Halachah 2), we must rid our homes of all chametz of whose existence we are conscious; its nullification is not sufficient.
Nevertheless, the Kessef Mishneh brings a number of proofs from the Talmud and also quotes other commentaries of the Rambam, which maintain that the published text is correct and that the nullification of chametz is sufficient according to Torah law. He also quotes Hilchot Berachot 11:15, which emphasizes that \"from the moment a person resolves in his heart to nullify it, the mitzvah of destroying [chametz] is fulfilled.\" and to consider it as dust,2The Rambam describes the more practical aspects of the nullification of chametz in Chapter 3, Halachot 7-10. There, he requires a person to make a formal statement nullifying his chametz. That declaration is a Rabbinic requirement. According to the Torah itself, a firm resolve is sufficient, and no statement is necessary (Binyan Shlomo). and to resolve within his heart that he possesses no chametz at all:2doing so removes his legal ownership over the chametz. all the chametz in his possession being as dust and as a thing of no value whatsoever.2If a person nullifies chametz within his heart and genuinely does not consider it as belonging to him, Torah law does not obligate him for the possession of chametz even if large quantities of it are found within his home.", + "According to the Sages' decree,1As explained in the previous halachah, according to the Torah, chametz may be within a person's property as long as he declared it ownerless. Nevertheless, the Sages forbade such practices and required all chametz to be removed from one's property.
Two reasons are given for this decree:
a) The nullification of chametz is dependent on the feelings of a person's heart. A person may possibly have difficulty totally removing all thoughts of ownership over the chametz from his heart (Rabbenu Nissim, Pesachim 2a).
b) In contrast to other prohibited substances, chametz is used throughout the year. Thus, were he allowed to leave chametz within his property, he might accidentally forget about the prohibition and eat it on Pesach (Tosefot, Pesachim 2a).
In addition to the restriction against possessing chametz, the Sages further expanded the scope of [the mitzvah2to destroy chametz so that it involves] searching for chametz3It must be emphasized that the obligation to search for chametz is Rabbinic in nature only when a person nullifies his chametz when required. Otherwise, the obligation stems from the Torah, for the prohibitions against possessing chametz and the commandment to destroy it require such a search. The Tzafnat Paneach quotes a number of examples that demonstrate how the existence of a Torah commandment obligates a person to check and search to see that it is being fulfilled correctly. in hidden places and in any holes [within one's house],4as clarified in Halachah 6, the obligation to search applies only to those holes and crevices in which chametz is usually placed. seeking it5Bedikat chametz and removing it from all of one's domain.6Biyur chametz.
Similarly, according to the Sages' decree, we must search [with the intent to] destroy chametz by candlelight, at night,7The destruction of chametz at night refers to the statement חמירא כל, in which we nullify all the chametz of whose possession we are unaware. The chametz that we know about is either eaten or destroyed the next morning. at the beginning of the night of the fourteenth [of Nisan].8i.e., the night between the thirteenth and fourteenth of Nisan. [They instituted the search at that time]9in contrast to the day of the fourteenth, when the prohibition against possessing chametz begins (Pesachim 4a). because all people are at home at night,10while during the day people are occupied outside their homes. and the light of the candle is good for searching.11during the day, its light would not be as effective.
A study session should not be fixed for the end of the thirteenth of Nisan.12Rabbenu Yonah allows a person to continue a study session on the night of the fourteenth if the session began while it was still day. Rav Yosef Karo accepts his opinion, but the Ramah does not. However, the Taz explains that leniencies may be made for public study sessions. Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah go further and allow public study sessions even after nightfall, provided the subject matter is not overly involving. Similarly, a wise man should not begin to study at this time,13half an hour before nightfall (Magen Avraham, Orach Chayim 431:3). lest he become involved,14The Maggid Mishneh mentions that it is also improper to begin a meal at this time. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 431:2) also prohibits beginning work. Communal prayer is allowed. and thus be prevented from searching for chametz at the beginning of the time.15There are two reasons for the preference in carrying out the search in the beginning of the night:
a) it is appropriate to carry out a mitzvah as soon as possible;
b) at the beginning of the night, there is still some daylight left, which will facilitate the search (Ra'avad, Commentary on the Rif).", + "We do not search [for chametz] by the light of the moon, the light of the sun,1if one searches by day; i.e., either one forgot to search on the night of the thirteenth and had to carry out the search the following day. Alternatively, one decided to search for chametz before the fourteenth of Nisan with the intention of keeping the room chametz-free afterwards (Jerusalem Talmud, Pesachim 1:1). The light of the sun is insufficient to check indoor areas carefully. or the light of a torch;2Pesachim 8a explains that a person will be scared to placed a torch close enough to check small holes and crevices carefully lest he start a fire. only by the light of a candle.3It is customary to use a candle made from beeswax. To what does this apply? to the holes and hidden places. However, for a porch4a room with three walls and the fourth side open. which has much light,5Pesachim 8a states that the same principle applies to the area directly under an aperture in the roof. The Magen Avraham (Orach Chayim 433:4) also applies this principle to the area directly opposite an open window. searching it by the light of the sun is sufficient.6The Rambam's choice of phraseology clearly implies that it is not desirable to do so. Rather, even a porch should be checked at night by candlelight. Other authorities question this perspective, but it is accepted as halachah by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 433:1).
The middle of a courtyard7Pesachim 8a states \"a courtyard need not be searched.\" The Rambam adds the words \"the middle\" out of fear that the birds will not eat the chametz in the cracks and holes close to the wall. In this case as well, though other authorities are more lenient, the Shulchan Aruch (ibid. 433:6) quotes the Rambam's opinion. does not need to be searched, because birds are found there, and they eat all the chametz which falls there.", + "A hole1The Shulchan Aruch (Orach Chayim 433:4) applies the same principle to protrusions extending from a wall. in the middle2neither very high or low, see the following halachah. of [the wall of] the house3In previous generations, the walls of the homes were very thick and large holes would frequently be used for storage. between a person and his colleague [should be searched by both individuals],4for both may use it. each searching to the extent his hand reaches. [Afterwards,] each must nullify in his heart [any chametz in] the remaining portion.5As mentioned in Halachah 2, according to Torah law, the nullification of chametz is sufficient.
[This applies to a hole in a wall separating two Jewish homes.] However, a hole between [the home of] a Jew and a gentile should not be searched at all, lest the gentile6see the Jew looking intently through the hole by candlelight and fear that the Jew is casting spells against him.7This might motivate him to harm the Jew. The Sages did not require a Jew to endanger himself to fulfill their decrees. All that is necessary for him to do is to nullify it within his heart.8The Kessef Mishneh (and similarly, the Taz) require the Jew to check the hole for chametz by day.
Any place where chametz is not brought in does not need to be searched.9This is a major principle governing the search for chametz. The Sages only obligated a search where it was likely that chametz might be found. Therefore, they did not require a person to search places into which he did not bring chametz. Nevertheless, places where babies might have brought chametz must be searched, even though adults might not necessarily bring chametz there.", + "The upper1those above a person's reach (Shulchan Aruch, Orach Chayim 433:4) and lower holes2below three handbreadths high (ibid.). The Magen Avraham (433:8) emphasizes that if children are found at home, these lower holes must also be searched. [in the wall] of a house,3This halachah continues the final clause of the previous one, listing a number of places into which chametz is generally not brought. the roof of a balcony,4The commentaries explain that this refers to slanted roofs. a cow stall, chicken coop,5Rashi, Pesachim 8a, explains that most likely, the animals and the chickens will eat any chametz brought there. Nevertheless, the Shulchan Aruch (ibid. 433:6) qualifies this leniency explaining that it does not apply when a person definitely knows that chametz was brought into these premises one month before Pesach. (See Magen Avraham; the Makor Chayim brings a more lenient opinion.) In such an instance, he must search the premises on the night of the thirteenth by candlelight. hayloft, wine cellars or storage rooms for oil when supplies are not taken from them [in the midst of a meal],6Hence, there is little possibility that chametz was brought there. and storage rooms for large fish,7Small fish may be taken out during the course of a meal. However, generally, a person will take large fish to prepare only before a meal and not in the midst of eating. need not be searched unless one brought chametz into them.8need not be searched unless one brought chametz into them.
In contrast, storage rooms for beer, storage rooms for wine from which supplies are taken [in the midst of a meal], storage rooms for salt, candles, small fish, wood, and brine,9In all these cases, the Sages regarded it likely that a person would get up in the middle of a meal while holding chametz in his hand to bring supplies from these storage rooms. Hence, they required such premises to be searched. the middle holes in a wall,10On the surface, these holes were mentioned in the previous halachah, and their mention here is redundant. and all similar places must be searched, for chametz is usually brought into them.11Thus, unless a person knows otherwise, he must act under the presumption that he brought chametz into these premises. However, if a person knows that he did not bring chametz into these places, they do not have to be searched.12However, if a person knows that he did not bring chametz into these places, they do not have to be searched.
When searching a wine cellar,13where barrels of wine are stacked one on top of the other so that a person cannot enter the area where they have been placed [all that is necessary to] search are the two outer rows—i.e., the highest row and the one below it.", + "We do not suspect that a weasel dragged chametz into a place where it is not usually brought.1Pesachim 9a states: \"We do not suspect that a weasel dragged chametz from one house to another or from place to place.\" Rashi explains that this statement applies after the search for chametz was carried out. Once we have searched our homes, we need not worry that rodents brought new chametz there.
In contrast, the Rambam interprets the statement as applying before the search. There is no need to suspect that perhaps a rodent took chametz from a place where chametz is usually kept to a place where it is not usually brought. The Kessef Mishneh emphasizes that the two interpretations are not contradictory and both are halachically applicable. Were we to suspect [that chametz would be taken] from house to house, we would also have to suspect [that chametz might be taken] from city to city. There is no end to the matter.2There is always the possibility that chametz will be taken from one house to another. Hence, the Sages decided to ignore this possibility entirely.
A person who checked on the night of the fourteenth3as required and placed ten loaves of chametz [on the side]4to be used the following morning and [later] found [only] nine must suspect [that chametz is present in his home,] and [hence], must search a second time,5The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:7) relates that he may stop the second search as soon as one loaf is found. He may presume that this was the loaf that he originally put aside. for definitely it was taken by a weasel or mouse.6The rodent may have eaten the chametz or removed it from the premises entirely. Nevertheless, a new search is required, for it is also possible that some chametz was left within the house (Pesachim 9a).
As mentioned in Halachot 2 and 3, according to Torah law we need not do anything more than negate our ownership over our chametz. Nevertheless, the Sages also required that we search for chametz and destroy it completely. However, when a person does not nullify his chametz, the obligation to search takes on the severity of a Torah commandment.
This and the following halachot (8 through 13) deal with circumstances which raise questions whether a second search is required. Throughout these halachot, the Rambam makes no mention of whether the owner of the house previously nullified his chametz or not. This fact is extremely important, for different principles apply to an obligation required by Torah law from those that apply to one instituted by the Rabbis. Indeed, other Rabbinic authorities (some of whom are quoted in the commentaries to the various halachot) devote much attention to this issue, clarifying at length whether the laws apply:a) only when a person had already nullified (or can still nullify) his chametz, or;
b) even when the search for chametz is required by Torah law.Since the Rambam does not explicitly state his opinion on this matter, it is impossible to be sure which perspective he adopts. However, when the chapter is considered in its entirety, it appears that these halachot describe a situation where chametz has already been nullified. Unless specified to the contrary, this should be assumed to be the case. Nevertheless, certain of the leniencies are also applicable even when the search takes on the severity of a Torah obligation.", + "Similarly, a person who saw a mouse enter the house with chametz in its mouth after he searched [for chametz] must search a second time.1In this instance as well, there is an obvious reason for the suspicion that chametz has been brought into the home. [This applies] even if he found crumbs in the middle of the house; we do not necessarily presume that it already ate the bread in this place and that these are its crumbs.2for mice do not generally crumble food. (See the following halachah.) Rather, we suspect that it left the bread in a hole or window, and that these crumbs were [originally] located there.3and accidentally ignored, and the mouse deposited the bread it was carrying elsewhere. Hence, he must search again.4Though some authorities do not require a second search when the bread was small and most probably eaten by the mouse, the Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah (Orach Chayim 438) do not accept this leniency.
If he does not find anything, he must search through the entire house.5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 438:1) quotes this opinion as halachah. The Magen Avraham (based on the Tur) is more lenient. Rather than require that the entire house be searched, he maintains that searching the room that the mouse entered is sufficient. If he found the bread6even if it was no longer whole that the mouse took when he entered,7He must be able to recognize this as the bread seen in the mouse's mouth he need not search [further].8and may presume that the mouse ate the rest of the bread.", + "[A person who] saw an infant enter an already checked house1checked for chametz with bread in his hand, followed him inside and discovered crumbs, need not search [again].2The Magen Avraham (Orach Chayim 438:3) explains that if the child is intelligent enough to reply to questions, we should ask him what he did with the chametz and we may depend upon his reply. We may confidently assume that he ate the bread and that these crumbs fell from him while eating.3Tosefot (Pesachim 10b) require a second search if the amount of crumbs does not equal the quantity of the original bread. The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah favor the Rambam's opinion only when the person has nullified his ownership over his chametz. If not, the search takes on the seriousness of a Torah commandment. Hence, it must be repeated. Infants generally crumble food while eating, though mice do not.4Hence, the difference between this and the previous halachah.
If he does not find any crumbs, he must check [again].5and the principles mentioned in the previous halachah apply.", + "Nine piles of matzah and one of chametz were placed [aside].1For example, after the search for chametz, a person will still have some chametz in his property for use the following morning. However, he may already bring out his Passover matzot. A mouse came and took [something from one of the piles]2The Mishnah Berurah emphasizes that this decision applies only when we actually saw the mouse take from the piles. If no one saw the mouse, the ruling mentioned in the last clause of the following halachah applies. and entered a house that had been checked.3for chametz If we do not know whether it took either chametz or matzah, the house must be checked [again],4as if it were definitely chametz, as prescribed in Halachah 8. for every instance where [a doubt arises and the presence of both the permitted and forbidden substances] is fixed, [is judged] as if they5the permitted and forbidden substances were present in equal amounts.6The probability that the mouse took from the matzot is considered no greater than the probability that he took from the chametz.
This is a classic Talmudic case. Pesachim 9b draws a parallel to the following passage:Nine butcher shops which all sell ritually slaughtered meat and one which sells meat which has not been slaughtered properly: should a person take meat from one of them without knowing from which he took (i.e., without knowing whether he purchased kosher or non-kosher meat), he must consider [the meat] forbidden because of the doubt involved.In both cases, the permitted and forbidden substances remain in one place, and their existence is therefore considered as fixed (קבוע). In such instances, the fact that there is a much higher probability that the article in question was taken from the permitted substances is not considered significant, and the more stringent perspective is taken. See also Hilchot Ma'achalot Assurot 8:11.
Nevertheless, the Ra'avad and other authorities take issue with this halachah, explaining that the Talmud only made such a statement when a person has not nullified his chametz, and the responsibility to search the house stems from the Torah itself. However, if the person already nullified his chametz, the search is only a Rabbinic obligation. Hence, it should be judged more leniently.
The Maggid Mishneh explains that even though leniencies may generally be taken when doubts arise concerning Rabbinic obligations, the search for chametz is an exception. The entire obligation was instituted even when there was no definite knowledge that chametz existed. Hence, even in this case, a search must be made.
Though the Shulchan Aruch (Orach Chayim 439:1) accepts the Rambam's opinion, the Ramah and the other Ashkenazic authorities make the following qualification: If the person had already nullified his chametz and if the bread was small enough for the mouse to have eaten it entirely, a second search is not required.", + "There were two piles: one of chametz and one of matzah, and two houses: one that had been searched and one that had not been searched. Two mice came; one took chametz and one took matzah [and they entered the houses] without our knowing which house the mouse holding the chametz entered...1In such an instance, we presume that the mouse holding the chametz entered the unchecked house, and the mouse holding the matzah entered the checked house. Comparable decisions are found in Hilchot Terumah 13:14, Hilchot Issurei Biyah 9:29 and Hilchot Mikvaot 10:3.
Pesachim 10a emphasizes that this leniency is only rendered because once a person has nullified ownership over his chametz, the search is only a question of Rabbinic law. The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:4) agrees to this principle, but offers an addition leniency: Even if the owner did not nullify his chametz, a second search is not required when the bread the mouse was holding is small enough to be eaten at once.
Similarly, there were two houses which had been checked, with one pile of chametz before them. A mouse took [from the pile and entered a house]. However, we do not know which house he entered...2Each of the homes is judged individually. Since we do not definitely know that chametz was not brought into either of the homes, we need not change our original presumption and consider each one as free of chametz.
Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah 19:2 mentions a similar case, but reaches a more stringent conclusion. Leniency is only offered when the two people in question approach the Rabbis separately. If they come together, the case is judged more severely.
The Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh both note this matter and explain that since the search for chametz is a question of Rabbinic law, greater leniency can be taken. Nevertheless, the Ramah (Orach Chayim 439:2) and other Ashkenazic authorities do not accept this decision and require a second search, should the owners of both homes approach the court together.
or we saw which one he entered, a person followed him, checked [for chametz], and did not find anything...3Pesachim 10a compares this to a case in which a corpse was presumed to be found in a field. Though Rabbi Meir maintains that the field is considered ritually impure until the corpse is found, the halachah follows the Sages, who maintain that all that is necessary is to carry out a thorough search. The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:6) states that this law applies even when the owner of the house had not nullified his chametz, and the search is required by Torah law.
or he checked and found bread...4we presume that this was the bread the mouse had taken. Pesachim 10a compares this to a case where a field was suspected to contain a grave; the field was searched, and a grave discovered. Though Rabbi Shimon ben Gamliel requires the entire field to be searched, Rabbi Yehudah HaNasi maintains that no further search must be made.
The Shulchan Aruch HaRav (ibid.) emphasizes that this leniency should only be followed when the owner of the house has nullified or can still nullify the ownership over his chametz. Otherwise, he must thoroughly search the entire house.
Similarly, when there were nine piles of matzah and one of chametz, and a loaf became separated from the piles, and we do not know whether it was chametz or matzah: If a mouse took the loaf that became separated and entered the house that had been checked:
In5The passage from Pesachim 9b concerning the ten butcher shops quoted in the commentary on the previous halachah, continues:[If meat from these shops] is found, follow the majority.The principle of קבוע - judging the permitted and forbidden substances as if they were equal - applies only when the doubt concerning the identity of the substance arises in the place where the presence of the forbidden substance has become fixed. Thus, since the meat has become separated (פירש) from its original place, this principle no longer applies and, as in most cases of mixtures, the decision depends on whether there is a greater number of kosher or non-kosher stores.
Similarly, in the case at hand: Since the loaf became separated from the piles before being taken by the mouse, there is no question of a prohibited substance having a fixed identity (קבוע). Hence, we follow the majority, and thus do not require a further search. The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah emphasize that this leniency applies even if the owner of the house had not nullified the ownership over his chametz. all of these cases, there is no need to check a second time,6The Kessef Mishneh emphasizes that this is a complete thought in its own right. because the presence of the forbidden substance is not fixed.7According to the Kessef Mishneh, this statement applies only to the final instance mentioned in the halachah as explained.", + "A person who placed chametz in one corner and discovered it in another...1Pesachim 10b explains that the Sages felt that it was likely that the chametz discovered was not the chametz lost. Rather, different chametz was placed in the other corner, and the first chametz, deposited elsewhere throughout the house. Hence, a new search is required (See also Hilchot Mitamei Mishkav U'Moshav 12:16.)
The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:9) states that if the same amount of chametz that was lost is found there is no need to search further if the owner had already nullified the ownership over his chametz. The Mishnah Berurah grants an even greater leniency and frees the owner of the necessity to search, without placing any qualifications on the chametz discovered, as long as he has nullified his chametz.
or who put aside nine loaves and found ten...2Pesachim 10a compares this to the following case: \"A person put aside 100 dinars of money designated as ma'aser sheni (the second tithe, to be used only to purchase food in Jerusalem) and discovered two hundred.\"
In Hilchot Ma'aser Sheni 6:3, the Rambam declares that none of the money is considered as ma'aser sheni. In both instances, we suppose that the substance put aside was taken away and a new substance substituted for it. Accordingly, the Magen Avraham emphasizes that the owner cannot cease his search until he finds nine piles of chametz. This law applies even if the owner has nullified his ownership over the original nine piles of chametz.
or a mouse came and took the chametz, and there is a doubt whether he entered this house or not...3Pesachim 10a likens this to a case when a person traveled through a valley in which one of the fields was known to possess a grave. Though he is unsure of whether he entered the field containing the grave or not, he must consider himself ritually impure (See Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah 20:9.)
The Ra'avad's text of the Mishneh Torah contained an additional clause:or there were nine piles of chametz and one pile of matzah: A loaf became separated from them and it is not known whether it was chametz or matzah. A mouse came and took it into a checked house.The Kessef Mishneh rejects the inclusion of this clause because in the previous halachah, the Rambam had already stated that once a substance is separated from its original place, its identity is determined on the basis of the majority.
In all these cases, he must search [the house again].", + "A mouse entered a house with a loaf1of chametz in its mouth. Afterwards, a mouse left there with a loaf in its mouth; we presume that the same mouse who entered originally was the one which ultimately left, and [the owner] need not search [again].2The Pri Chadash (Orach Chayim 438:1) follows this decision even when the owner did not nullify his chametz. The Shulchan Aruch HaRav follows his opinion, though the Tur requires the owner to nullify his chametz or search. If the first mouse which entered was black and the one which left was white,3Obviously, the mouse which left is not the same as the mouse that entered, and it is not likely that one mouse took the chametz from the other (Pesachim 10b). Hence, he must search [again].4even if he has already nullified his chametz (Pri Chadash, Shulchan Aruch HaRav).
If a mouse entered with a loaf in its mouth and a weasel left there with a loaf in its mouth, he must search [again].5Even though it is possible that the weasel took the chametz from the mouse, that probability is not strong enough to free the owner from the obligation to search (Pesachim, ibid.). This applies even if he nullifies his chametz (Pri Chadash, Shulchan Aruch HaRav). If a weasel left there with a mouse and a loaf in its6the weasel's mouth, he does not have to search [again].7Even though one might say that unless the chametz is found in the mouse's mouth, we cannot be sure that it is the same. Nevertheless, since it is possible that the mouse dropped the chametz out of fear (Pesachim ibid.) [We may presume] that this is the loaf which was in the mouse's mouth.8The Talmud left this questioned unanswered (תיקו). The Pri Chadash and the Shulchan Aruch HaRav explain that this decision applies only when the owner nullifies the ownership over his chametz. In such an instance, the question is only one of Rabbinic law (for according to Torah law, the nullification is sufficient). Hence, the Rambam chooses the more lenient opinion.
If a snake enters a hole with a loaf in its mouth, there is no obligation to bring a snakecharmer to remove it.9This question is also left unanswered by the Talmud (Pesachim, ibid.). Therefore, the Rambam again chooses the more lenient view.", + "When chametz is [discovered] on a very high beam, [the owner] is obligated to bring a ladder1even if he must rent the ladder and remove it, for it might fall from the beam.2and the owner might come to eat it.
The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 438:11) and the Mishnah Berurah explain that this obligation applies even if:
a) generally, the owner would not have access to this beam;
b) he already nullified his ownership over the chametz. If chametz is in a pit,3to which a person does not have easy access [the owner] is not obligated to bring it up.4The Maggid Mishneh emphasizes that a person is not allowed to store chametz in a pit. However, should chametz accidentally fall into the pit before it becomes forbidden... All that is necessary is for him to nullify [ownership over it] in his heart.5However, if he had not nullified ownership over his chametz and did not discover the chametz until after it becomes forbidden, he is obligated to remove the chametz from the pit (Mishnah Berurah).
The Tosefta (Pesachim 3:3) states: \"Chametz which fell into a pit is considered as if it has been destroyed;\" implying that even nullification is unnecessary. However, the Tzafnat Paneach differentiates between the two cases, explaining that our halachah refers to a pit to which a person could descend if required. In contrast, the Tosefta refers to a pit which is totally inaccessible, or accessible only with extreme difficulty. Since the owner cannot make use of his chametz, there is no necessity for him to nullify his ownership of it.", + "A block of yeast which was designated to be used as a seat:1Generally, all prohibitions against eating forbidden foods do not apply after the food is no longer fit for human consumption. Nevertheless, additional stringencies are placed on chametz, because it may be useful as a leavening agent even if it is no longer fit to be eaten by a human being. Hence, it is not nullified until it is no longer fit even for animal consumption. (See Ra'avad, Maggid Mishneh, Kessef Mishneh Halachah 1:2.) If its surface was coated with mortar,2The Mishnah Berurah (Orach Chayim 442:42) explains that if the surface of the block is covered with mortar, it does not become forbidden even though it is still fit to be eaten. This act clearly implies that the owner no longer considered the chametz as food. it is [considered as] destroyed and we are permitted to keep it [on Pesach].3Its possession does not violate the prohibition against owning chametz.
The Taz emphasizes that only the prohibition against owning chametz is lifted. Even if the chametz is unfit for animal consumption, a person is forbidden to eat it on Pesach should he desire to do so.
The dough in the cracks of a kneading trough: If a size of an olive [of dough] exists in one place,4As mentioned in Halachah 1:1, the size of an olive is considered the minimum amount for which one is liable for the transgression of most of the Torah's prohibitions. one is obligated to destroy [the dough under all circumstances].5The Shulchan Aruch HaRav emphasizes that this applies even when one has nullified his ownership over this chametz or covered it with mortar. The size of an olive is considered as a significant amount and must be destroyed at all times. Should there be less than that amount:6of dough in one place, though there are many smaller pieces of dough throughout the kneading trough If it7the dough serves to reinforce the broken pieces of the kneading trough or to plug a hole, it is [considered] negligible8and thus, part of the kneading trough because of its minimal size.9and, therefore, need not be destroyed. If not,10If the dough does not serve a useful purpose one is obligated to destroy it.11for the obligation to search after and destroy chametz applies to all quantities of that substance, even if they are smaller than the size of an olive (Maggid Mishneh).
The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 442:28) explains that dough which has not become stuck to the cracks of the kneading trough must be removed. However, leniency may be taken regarding dough stuck in the cracks of the kneading trough, even though it does not serve a purpose. Should the owner nullify his ownership over his chametz, that dough need not be destroyed if:a) the entire kneading trough contains less than an olive size of chametz stuck to its sides;
b) the dough has become dirty and unfit for consumption.
Two [quantities of dough,12used to fill cracks in the kneading trough each] half the size of an olive were found in separate places, and a string of dough connects them:13Thus, the question is raised:Are the two considered as a single quantity, and hence obligated to be destroyed; or
Can they be considered as separate entities, and thus allowed to be kept? We check whether the [pieces of] dough themselves are lifted up when the string of dough is picked up. If they are, one is obligated to destroy [them]. If not, one is not obligated to destroy [them].14This leniency applies only to dough that strengthens the kneading trough. Otherwise, they must be destroyed (Mishnah Berurah, Orach Chayim 442:35).", + "To what does the above1leniency apply? to [pieces of dough stuck to] a kneading trough. However, [if a similar situation is discovered] within a house,2whether the dough is used to fill cracks in the house or not one is obligated to destroy [the dough] even if, when the [connecting] thread [of dough] is lifted up, the pieces of dough are not raised up with it.3Based on this decision, whenever there is more than the size of an olive of dough in the same room, we are obligated to destroy any and all pieces of dough in the room, even if they are not connected by strings of dough. [This stringency was instituted] because the [smaller portions] may sometimes be brought together.4when the house is swept, and thus produce a quantity the size of an olive (Rashi, Pesachim 45b).
If half of an olive size [of dough] was found in a house and another half in the second storey;
or5where it would be unlikely for the two halves to come together (ibid.); if half of the size of an olive was found in a house and another half in [the adjoining] porch;
or6where there is a greater probability of the two small portions of chametz coming together if half of the size of an olive was found in a room7Generally, the word בית means \"house.\" However, it is often used to mean \"room.\" and another half in an inner8where the probability is even greater. room;
Since these portions of dough which are less than the size of an olive are found stuck to the walls, beams, or floors [of the house],9This is a major point of debate among the halachic authorities. Rabbenu Asher (Pesakim, Pesachim 3:2) writes that the dough need not be stuck to the walls of the house. However, the Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh oppose that thesis. They argue that the only reason for leniency is that when the dough is stuck to the walls of the house, it is considered as part of the house and not as an entity in its own right. one is not obligated to destroy them. All that is necessary is to nullify them in one's heart.10After describing the above laws in detail, the Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 442:30) concludes:The above represents the law itself. However, the Jews are holy and have customarily accepted greater stringencies upon themselves. They scrape away even the slightest amount of chametz, even if it is stuck to the walls of a home or utensil. They have accepted the stringency of scraping down all benches, chairs, and walls that have come into contact with chametz.", + "A person who rents out a house on the fourteenth [of Nisan]:1One might suppose that the sequence of this halachah and the following halachah should be reversed. First, the Rambam should state who is obligated to search for chametz, and only then the fact that we can rely that this search was properly carried out. Indeed, Pesachim 4 and the Shulchan Aruch follows that sequence when discussing these laws.
Possibly, the Rambam's choice of sequence can be explained as follows: The motivating principle of many of the previous halachot is that once a person has nullified the ownership over his chametz, the search is merely a Rabbinic obligation. Hence, many leniencies can be taken.
Because of that same principle... Behold, [the tenant may operate] under the presumption that it has been searched2Pesachim 4b questions whether we can rely on this presumption or not and does not arrive at a conclusion. Nevertheless, the Rambam's statements can be understood in light of the Pesakim of Rabbenu Asher. He explains that if ownership over the chametz is negated the obligation to search is only Rabbinic. When doubt arises regarding matters of Rabbinic law, the more lenient position may be accepted. and he need not search.3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 437:2) qualifies this statement, requiring the prospective tenant to ask the owner of the house if it has been searched. However, if he cannot possibly ask the owner, he need not search the house. However, this applies only when the tenant has the opportunity to nullify his ownership over any chametz that may be found within the home.
[Furthermore,] even if we must assume that the person who rented out the house did not search [it],4and we know that before Pesach, chametz had definitely been kept within the home (Mishnah Berurah) should a woman or a minor say: \"We have searched it,\" they are believed,5The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah emphasize that this law applies only if the chametz has been nullified. Otherwise, the statement of a woman or child may not be relied upon.
Generally, a woman's statements are accepted even as regards Torah prohibitions. However, an exception is made in this case because the search for chametz involves much effort. Hence, our Sages worried that perhaps a woman might state that she had made a thorough search even though she had merely made a superficial inspection (Tosefot, Pesachim 4b) for everyone's statements are accepted with regard to the destruction of chametz.6for everyone's statements are accepted with regard to the destruction of chametz.7Everyone is acceptable to search [for chametz], even women, slaves- Tosefot (ibid.) states that slaves are believed in matters where a woman's word is accepted.
Everyone is acceptable to search [for chametz], even women, slaves, and minors.8Eruvin 58b and Ketubot 28a quote instances where a child's statements are not accepted even with regard to Rabbinic prohibitions. However, we may rely on their word regarding the search for chametz, because they are capable of performing the search. The latter applies only when the minor has sufficient understanding to search.9i.e., he has reached the age where his parents have begun to educate him about the prohibition against possessing chametz.", + "A person who rents1Different rules apply to a sale (Rabbenu Nissim). a house to a colleague: If2the beginning of the the fourteenth [of Nisan]3i.e., the night between the thirteenth and the fourteenth falls before [the landlord] gave the keys to [the tenant],4Rashi (Pesachim 4a) explains that giving the keys to the tenant represents the transfer of ownership of the house to the tenant. Whoever is the rightful owner of the property at the time the obligation to search begins must carry out this mitzvah.
However, Tosefot and most other halachic authorities explain that giving the keys does not formalize the act of transfer. Thus, the Maggid Mishneh explains that in this instance, the rental agreement has been concluded beforehand. Nevertheless, since the landlord is still in possession of the keys, the tenant is not able to conduct the search. Hence, the responsibility becomes that of the landlord. the landlord is responsible for searching.5He is required to undertake this search, even though he has abandoned ownership over any chametz that might be left in the house and does not violate the prohibitions against possessing chametz because of it (Shulchan Aruch HaRav 437:1). If the fourteenth falls after the keys have been transferred,6Based on the statements of Rabbenu Nissim and the Maggid Mishneh, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 437:1) states that this applies only once the rental agreement has been formalized through an acceptable kinyan (act of contract). However, the Mishnah Berurah mentions other opinions that require a search even if the tenant has not formalized the rental agreement. the tenant is responsible for checking.7Even though the chametz was left by the landlord, when the tenant takes over the landlordship of the house, he becomes the owner of all its contents, including the chametz.
When a person rents out a house under the presumption that it has been searched and [later, the tenant] discovers that it has not been searched,8If the landlord is available, the tenant must ask him whether the house has been searched or not. [the tenant] is responsible for searching it9He must carry out the mitzvah even though he made an explicit condition requiring the landlord to do so. and [cannot nullify the transaction by claiming that it was carried out] under false premises.10Under certain conditions, a person can nullify a business agreement on the grounds that it was carried out under false premises. This applies even when it is customary11in that locale to hire people to search, since, behold, he is performing a mitzvah.12Pesachim 4b explains that the need for searching the house is not the real factor motivating him to retract his agreement, because every Jew desires to perform mitzvot, even if doing so requires financial expense.
Based on the Maggid Mishneh, the Ramah (Orach Chayim 437:3) requires the landlord to reimburse the tenant if it is customary to hire people to search. After all, the house was rented with the explicit condition that it had been searched.", + "A person who sets out to sea or one who leaves in a caravan within thirty days [of Pesach] is obligated to search1Furthermore, any chametz which he knows about must be removed from his possession (Magen Avraham, Orach Chayim 436:1. [for chametz].2at night by candlelight before he departs (Magen Avraham). However, no blessing is recited (Shulchan Aruch).
The Shulchan Aruch emphasizes that this law applies only when a person does not leave anyone else at home (e.g., a wife or older child) who could conduct the search at the customary time. [If he leaves] before thirty days [prior to Pesach],3Thirty days before Pesach, we begin \"asking and explaining the laws of the holiday.\" Hence, from that time onward, concern is shown for all the Pesach laws (Pesachim 6a). he is not obligated to search. However, if he intends to return before Pesach,4Even if his intention is to return far before Pesach, if there is a likelihood that his return may be delayed until the holiday, he must search before departing (Chatam Sofer). he must search before departing,5even if he departs at the beginning of the year (Pesachim 6a). lest he [be delayed and] return Pesach eve at nightfall,6The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah maintain that this law applies only when the person is going on a sea voyage or caravan where delay is a frequent phenomenon. A person who sets out on a sure land journey is not obligated to search before he departs. when he will have no opportunity to destroy [the chametz].7As stated in Halachah 1:9, the prohibitions against possessing chametz begin after the conclusion of the fifth hour on the fourteenth of Nisan. From that time onward, it is forbidden to nullify any chametz that we possess. However, if he does not intend to return,8until after Pesach he does not have to search.9Nevertheless, he is obligated to nullify any chametz that might be in his possession on Pesach eve. This nullification takes effect even though he is very far from the chametz in his home (Ramah, Magen Avraham).
Similarly, a person who makes his house a storage room:10chametz which is buried under more than three handbreadths of other substances is considered as having been removed from a person's property and need not be uncovered and destroyed before Pesach. (See Halachah 3:11.) Thus, making the house a storeroom and covering any chametz with more than that amount of other material would free him from the obligation of searching (Rashi, Pesachim 6a).
However, the Sages explain that this leniency applies only to chametz which accidentally becomes covered by other substances. If he does so11intentionally covering the chametz with other goods within thirty days [of Pesach], he is required to search and then bring in the goods he wants to store.12Once the thirty-day period when the Pesach laws begin to be studied arrives, one is obligated to search. Over thirty days before Pesach: If he intends to remove the goods before Pesach, he is required to search13The Kessef Mishneh (and the Shulchan Aruch) quote certain opinions that do not obligate a search, explaining that it is far less likely that the person will be delayed in removing his goods and bring about a situation where he will uncover the chametz on Passover eve. and then bring in the goods he wants to store; if he does not intend to remove the goods before Pesach, he does not have to search.14The Mishnah Berurah (437:15) explains that most authorities allow this leniency only when the owner has only a suspicion, but no definite knowledge of chametz. However, if he definitely knows that chametz is found under the goods, the chametz must be removed. Nevertheless, there are some opinions that do not require the removal of chametz whose existence is known." + ], + [ + "When a person checks and searches on the night of the fourteenth [of Nisan], he should remove [all] chametz from holes, hidden places, and corners,1In the second chapter (Halachot 2:3-2:6), the Rambam discusses the theoretical aspects of the search for chametz. In this chapter, he concentrates on their practical application. and gather the entire amount together, putting it in one place until the beginning of the sixth hour2when the obligation to destroy chametz begins (Halachah 1:9) and [then,] destroy it.3as explained in Halachah 11, below. If he desires to destroy it on the night4The Ramah (Orach Chayim 445) explains that though chametz can be destroyed through any means, some choose to burn it, utilizing the means required to dispose of notar (leftover sacrificial meat). Just as notar cannot be burned until the morning, similarly, those who follow this custom should not burn their chametz at night. of the fourteenth, he may.5There is an advantage to waiting to destroy the chametz. As explained in the following halachah, we are allowed to save a certain amount of chametz to eat on the morning before Pesach. By saving the chametz found in the search, we will remember to destroy all the chametz that we possess.", + "The chametz which was put aside on the night of the fourteenth,1The Magen Avraham (Orach Chayim 434:1) explains that the same law applies to the chametz found in the search. Nevertheless, only the chametz set aside for eating is mentioned, for it is possible that no chametz will actually be found in the search. so that it can be eaten on the next day until [the end of] the fourth hour,2as stated in Halachah 1:10 should not be spread out and scattered in every place. Rather, it should be put away in a utensil or in a known corner, and care should be taken concerning it.3Accordingly, Shulchan Aruch cautions that the chametz should be covered by a bowl, placed in a cabinet, or hung from the ceiling. Otherwise, should some be found lacking, he would have to search for it and check [the house] a second time, for mice4Pesachim 9b also mentions the possibility of children taking this chametz. might have dragged it away.5Halachah 2:7 explains that a person who finds less chametz than he set aside must search the entire house again. Similarly, if we see a mouse taking the chametz, a second search is required.", + "When the fourteenth falls on the Sabbath,1the Pesach holiday being celebrated Saturday night. According to the fixed calendar we follow, this is an infrequent, but not totally uncommon, phenomenon. we search for chametz on the night before Sabbath eve,2Thursday night the night of the thirteenth.3between the twelfth and the thirteenth. Searching with a candle is forbidden on the Sabbath itself. Hence, the search for leaven is carried out on Thursday night. The chametz that is collected is burned on Friday morning. We set aside [enough] chametz to eat4on Friday and on the Sabbath. On the Sabbath, we are obligated to eat bread at both the evening and morning Sabbath meals. until [the end of] the fourth hour on the Sabbath day.5when the Rabbinic prohibition against eating chametz (Halachah 1:9) takes effect. Before that time, the chametz saved for the Sabbath meals should have been completed and disposed of in a way other than burning - e.g., throwing it in the toilet. The remainder should be destroyed before6The Shulchan Aruch (Orach Chayim 444:2) suggests burning the chametz on Friday morning, to prevent confusion arising in future years. However, if one is prevented from doing so, the chametz may be destroyed later on with no compunctions. the Sabbath.
If some of the chametz remains on the Sabbath7The Ra'avad notes that in Pesachim 49a, the majority opinion accepts this decision only as regards Terumah. In contrast, other chametz need not be destroyed until the appropriate time on the Sabbath.
The Beit Yosef (Orach Chayim 444) explains that the Rambam's decision is based on Pesachim 13b, which differs from the opinion in Pesachim 49a. However, even according to the Rambam, the obligation to destroy the chametz before the Sabbath is not a hard and fast rule. On the contrary, our halachah itself states that one is allowed to keep all the chametz he needs for the Sabbath meals. Rather, this can be seen as good advice, facilitating the destruction of chametz, which is much easier before the Sabbath than on that sacred day. day after the fourth hour, he should nullify it8so he is no longer the owner and thus does not transgress the prohibitions against possessing chametz.
The halachic authorities note that even when the person does not have any chametz which he knows about, he should nullify his chametz before the beginning of the sixth hour, as is done on Pesach eve every year. and cover it with a utensil9so it is not seen. This obligation is derived from Pesachim 6a, which states such a law as regards chametz discovered on the first day of the festival. until the conclusion of the first day of the festival, and then destroy it.10The Rambam forbids destroying the chametz after the fourth hour on the Sabbath itself for the following reason: Since it can no longer be eaten, it is considered muktzeh and cannot be moved any longer.
A basic question is asked concerning the Rambam's statements: Until the beginning of the sixth hour on Pesach eve, a person may benefit from chametz by giving it to a gentile or feeding it to an animal. Therefore, it should not be considered muktzeh until that time.
The Rivosh explains that since eating is the most important use of chametz, it is considered muktzeh once it can no longer be eaten. However, the Bach considers \"the fourth hour\" a printing error and amends the Rambam's text to read \"the fifth hour.\" All Ashkenazic halachic authorities decide accordingly. Nevertheless, the Magen Avraham justifies the Rambam's statements, explaining that they apply in a situation where there is no gentile or animal to give the chametz to.
In practice, the following procedure is suggested when Pesach falls on Saturday night. The transfer of chametz and Pesach pots, dishes, and cutlery is carried out on Thursday night or Friday, and no chametz is cooked afterwards. The Sabbath meals should be totally kosher for Pesach and prepared in the Pesach pots. Four small challot are kept in a special place for the evening and morning meals (two for each meal).
They are eaten away from the table, and afterwards, the crumbs are collected and flushed down the toilet. Otherwise, the meals are eaten as all the other meals of the Pesach holiday itself.
As mentioned, it is forbidden to eat chametz on the fourteenth of Nisan after the fourth hour of the day (usually around 9:20 AM). To complete the eating of the above-mentioned challot before this hour, certain synagogues may have to conduct their morning services at an earlier time than usual.", + "A person who has many loaves of bread that were Terumah and must burn them on the Sabbath eve;1i.e., when Passover comes out Saturday night and the chametz must be destroyed on Friday as explained in the previous halachah. he should not mix the pure loaves together with the impure loaves and burn them.2for we are forbidden to cause Terumah to become ritually impure (Rashi, Pesachim 14a). Even though we are destroying the Terumah, we must be careful it does not become impure. Rather, he should burn the pure loaves alone, the impure ones alone,3Based on Pesachim 15b and 20b, the Kessef Mishneh and Rabbenu Manoach explain that the same principles apply when burning Terumah every Pesach eve until the end of the sixth hour. However, afterwards, when chametz is forbidden according to Torah law, no differentiation is made, and both pure and impure Terumah are burned together. and the ones [whose status4as Terumah is] left pending5because of a question which arose whether they became impure or not. Generally, they would not be used as food for perhaps they are impure, nor are they burned immediately as impure Terumah, because perhaps they are pure, and the destruction of pure Terumah for no purpose is forbidden. Rather, they are left until they are no longer fit for use, and then burned. alone.6Pesachim 15a asks rhetorically: How can we burn the Terumah of questionable status with that which is definitely impure? Perhaps Elijah will come and determine that the former was, in fact, pure.
He should leave a sufficient quantity, but no more than necessary,7These words of qualification are added as regards Terumah in contrast to other chametz. (See the previous halachah.) Other chametz is fit to be eaten by all people or beasts. In contrast, Terumah can be eaten only by a priest's household. Hence, greater precautions should be taken not to leave over extra amounts (Rabbenu Manoach). of the pure loaves to eat until [the conclusion of] the fourth hour on the Sabbath day.8when the prohibition against eating begins and they must be destroyed.", + "A person who either inadvertently or intentionally did not search on the night of the fourteenth should search on the fourteenth in the morning.1Even though searching with a candle at night is preferable, as explained in Halachot 2:3-4, if that is impossible the search should be carried out as soon as possible the following morning. If he did not search on the fourteenth in the morning,2There is an advantage to carrying out the search in the early morning. In this manner, there will be no last minute pressure or tension to complete the search and the destruction of chametz before the prohibition against possessing chametz takes effect. he should search at the time for destroying [the chametz].3before the completion of the fifth hour on the fourteenth of Nisan. If he did not search at the time for destroying the chametz, he should search in the midst of the festival.4Pesachim 10b explains that even though by searching for chametz a person exposes himself to the possibility of eating the chametz that he finds, nevertheless, a person searching to destroy chametz is highly unlikely to lose sight of the prohibition against eating it.
The obligation to search for chametz in the midst of the festival emphasizes that the Rambam conceives that the mitzvah to destroy chametz applies, not only before Pesach begins, but throughout the holiday. Indeed, this concept can be seen in the Rambam's words describing the mitzvah in the preface to this text. There, he explains that the mitzvah is to destroy chametz \"from\" and not \"on\" the fourteenth of Nisan.
[It must be noted that the adoption of such a position represents a change of mind for the Rambam. In Sefer HaMitzvot (positive mitzvah 156) and in the earlier handwritten texts of the Mishneh Torah, the Rambam writes that the mitzvah is to destroy chametz \"on the fourteenth.\"]
The definition of the term \"in the midst of the festival\" is the subject of debate among the commentaries. Some define it as \"in the midst of Chol HaMoed,\" explaining that since chametz is muktzeh and cannot be moved or destroyed on the first day of the festival, there is no need to search for it at that time (Rabbenu Manoach).
Nevertheless, the Magen Avraham (Orach Chayim 435:1) and the other Ashkenazic halachic authorities require a search on the first day of Pesach itself even though it is Yom Tov. Should chametz be found, it should be covered with a utensil. If the festival passed without his having searched, he should search after the festival to destroy whatever chametz he might find which [he possessed] during Pesach,5This applies even if the person nullified his chametz, and thus did not transgress the prohibitions against possessing chametz on the holiday. Were he not to destroy this chametz, it would be obvious that he had not totally negated his ownership over the chametz, and thus his nullification would be proven as invalid retroactively. since we are prohibited against benefiting [from such chametz].6as mentioned in Halachah 1:4.", + "When a person checks for chametz on the night of the fourteenth, on the day of the fourteenth,1Though, as explained in Halachah 2:3, the search for chametz is only a Rabbinic obligation if one nullifies his chametz, blessings are also recited when fulfilling Rabbinic commandments. (See Hilchot Berachot 11:3.) and during the festival,2This emphasizes that, as explained in the previous halachah, even when searching during the festival, one fulfills a positive commandment. he should recite the [following] blessing before he begins to search:
Blessed3Pesachim 7b emphasizes that all blessings should be recited before the performance of the mitzvah. are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the destruction of chametz.4Pesachim (ibid.) debates whether the blessing should state על ביעור חמץ (concerning the destruction of chametz) or לבער חמץ (to destroy chametz), and reaches the conclusion stated by the Rambam.
Hilchot Berachot 11:15 explains that it is not proper to state \"to destroy chametz,\" since from the moment the person decides to nullify the chametz, the mitzvah to obliterate chametz has been completed according to Torah law. Hence, the expression \"concerning the destruction\" is more appropriate.
The blessing mentions \"the destruction of chametz,\" for that is the ultimate aim of the search.
He must check and search in all the places where chametz is brought in, as was explained.5in Halachah 2:3. If he searches after the holiday, he does not recite a blessing.6Though the Sages also required the search after Pesach, carrying out such a search is not considered the fulfillment of a Rabbinic commandment. The prohibitions against possessing, and hence the mitzvah to destroy, chametz are completed by the end of Pesach. This search is not considered as an end in its own right, but rather was instituted merely to prevent a person from eating the chametz, which is forbidden according to Rabbinic decree.
A parallel can be drawn to the following instance (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 57): Fowl were attacked by beasts of prey and wounded to the extent that they would not recover. Even though they did not die immediately, the Sages required that they be slain, lest another Jew not be aware of their wounds and slaughter them to eat as kosher birds. Needless to say, no blessing is required when killing them for these reasons (Shulchan Aruch HaRav).", + "When he concludes searching, if he searched on the fourteenth at night, or on the fourteenth during the day before the sixth hour, he should nullify all the chametz1as stated in Halachah 2:2. that remains in his possession2Pesachim 6b states that the Sages feared that even after a thorough search has been conducted, the possibility exists that perhaps, some chametz will have been overlooked. that he does not see.3for the chametz that is seen must be destroyed, as stated in Halachah 2:3.
He should say — The text in most Haggadot is in Aramaic, because that was the language of the common people in Talmudic times. A person who does not understand that text must make the declaration in a language that he comprehends.
He should say: \"All chametz which is in my possession that I have not seen,4Since this statement is being made while it is still possible to benefit from chametz, we do not nullify all the chametz we possess. It is customary to make a second statement nullifying the chametz after burning the chametz in the morning, and in that statement we nullify all chametz \"that I have seen or not seen, that I have destroyed or I have not destroyed.\" behold, it is nullified and must be considered as5The text in most Haggadot states \"dust of the earth.\" Job 28:6 uses the expression עפרות זהב \"gold dust,\" a substance with obvious worth. By stating \"the dust of the earth\" we imply that we attach no value to the chametz at all. dust.\"
However, if he searched after the beginning of the sixth hour and onward,6Though the prohibition against possessing chametz during the sixth hour is only Rabbinic in origin, the Sages enforced their decree and gave it the same strength as Torah law. he can no longer nullify it, for it is not in his possession, since benefiting from it is forbidden.", + "Thus, a person who does not nullify [his chametz] before the sixth hour1The Ra'avad questions the phraseology used by the Rambam, noting that the prohibitions against owning chametz do not begin until the evening. On the day of the fourteenth of Nisan, there is only a positive commandment to destroy chametz.
Most commentaries explain that the Rambam himself intended this interpretation. However, some note that Rashi (Pesachim 4b) does maintain that the prohibitions against owning chametz begin on the fourteenth, and they maintain that the Rambam shares this view (See Responsa, Nodah BiYhudah, Orach Chayim 20). and discovers chametz2Tosefot (Pesachim 21a) states that a person does not violate the prohibition against possessing chametz unless he becomes conscious of the chametz in his possession. As long as he is unaware of its existence, he does not violate the prohibition. which he:
considered important and [valued] in his3Tosefot (Pesachim 6b) states that the prohibitions only apply when the chametz has an intrinsic value, in contrast to crumbs. heart,
then forgot at the time of the destruction of chametz,
and hence did not destroy,
transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\"
Behold, he has neither destroyed nor nullified [his chametz], and nullification at this time would not be effective, for [the chametz] is no longer in his possession.4as stated in the previous Halachah. Even so, the Torah considers it as if it were in his possession, to obligate him for [transgression of the commandments:] \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be5Pesachim (6b) compares the possession of chametz at this time to digging a pit in the public thoroughfare. The pit does not belong to the person who dug it; nevertheless, he must pay for any damages it causes.
Similarly, with regard to chametz, since one is forbidden to benefit from it, it is no longer considered in one's possession and cannot be sold, bartered, or given away. Nevertheless, the person retaining it is still liable for transgression of the prohibitions involved. found.\"
[Therefore,] he is obligated to destroy it whenever he finds it. If he finds it on the day of a festival,6when the chametz is considered muktzeh, and hence cannot be moved. he should cover it with a utensil until the evening, and then destroy it.7This statement raises questions among many of the commentators. In Halachah 3, the Rambam also mentions covering chametz with a utensil. However, in that instance, the person had already nullified his possession of the chametz, and thus his possession of chametz violated only a Rabbinic prohibition.
In contrast, this instance describes chametz that has not been nullified, and thus the violation of a Torah prohibition is involved. Nevertheless, the Rambam considers the Rabbinic prohibition against mukzteh as important enough to override the fulfillment of a Torah commandment. Furthermore, the Kessef Mishneh explains that since the person himself desires to destroy the chametz, and the only reason he fails to do so is the Rabbinic commandment, he is not considered to have violated the Torah's prohibitions against possessing chametz.
This view is not accepted by all authorities. Many explain that since three Torah mitzvot (the two prohibitions against possessing chametz and the positive commandment to destroy chametz) are involved, their observance overrides the prohibitions of muktzeh. Others maintain that even if the prohibition against muktzeh must be observed, the chametz can be destroyed by burning it in the place where it is located.
Nevertheless, in practice, the Magen Avraham (Orach Chayim 446:2), the Shulchan Aruch HaRav, and the Mishnah Berurah do not accept the latter view, and advise waiting to destroy the chametz until after the holiday. They explain that a person is allowed to light a fire on a festival only if doing so increases his festive joy. Hence, they prohibit burning the chametz in that manner. However, they mention that, if it is possible, a gentile may be asked to destroy the chametz. Furthermore, in the diaspora, a Jew is also allowed to destroy chametz he finds on the second day of a festival. [If the chametz] was consecrated property,8consecrated for use in the Temple; there is no need to cover it with a utensil, for regardless, everyone shies away from its use.9Property consecrated for use in the Temple may never be used for mundane purposes. (See Halachah 4:2.)", + "A person who left his house before the time for destroying chametz in order to fulfill a mitzvah1The Mishnah (Pesachim 49a) mentions a person who goes out to slaughter the Paschal sacrifice or circumcise his son. The Rambam postulates that the same applies to anyone who leaves his home to perform any mitzvah. or in order to partake of a feast associated with a mitzvah2Partaking of such a feast is also considered as equivalent to the fulfillment of a mitzvah. As an example of such a feast, the above Mishnah mentions a feast associated with a betrothal. - e.g., a feast associated with betrothal or marriage3In Judaism, marriage is a two stage process. Betrothal (אירוסין) involves the consecration of a woman as a wife. However, the new couple do not live together as man and wife until marriage (נישואין) (See Hilchot Ishut 10:1-2.) - and recalls that he possesses chametz at home. If it is possible for him to go back, destroy it, and then return to the fulfillment of the mitzvah, he should return.4home, and thus, fulfill the mitzvah of destroying chametz as required by the Sages. If not,5If returning home to destroy the chametz will cause him to neglect the fulfillment of the mitzvah with which he is involved, he should nullify [ownership over the chametz] in his heart.6for by doing so, he fulfills the mitzvah of destroying chametz according to Torah law.
The above applies when the person can still nullify his ownership over the chametz. However, if the person recalls the possession of chametz after the beginning of the sixth hour, he must return to destroy his chametz even if he is involved in the performance of a mitzvah. The only exception is the burial of a corpse who has no one else to tend to him (Magen Avraham, Orach Chayim 444:11).
Should he go out to save7people's lives from a troop of attackers, from a [flooding] river, from a fire, from [being buried] under fallen objects, all that is necessary is for him to nullify it in his heart.8The Maggid Mishneh explains that since human lives are at stake, one should not think of returning, but should nullify the chametz, since according to Torah law, that is all that is required. The Kessef Mishneh goes further and explains that saving the people's lives supersedes all matters. Hence, even if a person has time to return home to destroy the chametz, he should first deal with saving the lives, for that is the primary concern.
Though the primacy of saving lives is accepted by all authorities, the Magen Avraham qualifies the matter. If the person knows for sure that he will be able to return home, destroy his chametz, and still have time to save the people's lives, he must destroy his chametz first. Should he go out for his own purposes9to deal with his own business affairs and remember that he possesses chametz at home, he must return immediately.10to destroy it. Even if he has already nullified it, the Sages required him to fulfill the mitzvah as they ordained.
How much [chametz] must be present [to require] him to return? the size of an egg.11The prohibition against eating chametz applies regarding a size of an olive (one third the size of an egg, according to the Rambam). However, the Sages showed leniency, since the nullification of chametz is sufficient according to Torah law. They did not require a person to return to destroy chametz unless a quantity the size of an egg, the measure associated with ritual purity and impurity, was found. If there is less than the size of an egg, it is sufficient for him to nullify it in his heart.12as required by Torah law. The above applies when the person can still nullify his ownership over the chametz. However, beyond the beginning of the sixth hour, if the person has not nullified his chametz he must return to destroy even an amount the size of an olive. However, should he possess less than an olive's size of chametz, there is no need especially to destroy the chametz.", + "A person who put aside a rolled dough1a dough that was kneaded, but which had not yet risen. at home,2This halachah, a quote from Pesachim 7a, describes a situation which occurs after the sixth hour on the fourteenth of Nisan or later, when chametz has become forbidden. [forgot about it,] went out and remembered after he had left [home]: Should he be sitting before his teacher3and thus leaving would be a sign of disrespect to his teacher.
This example is given by the Talmud. Nevertheless, when quoting this halachah, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 444:8) states: \"Were he busy with other matters,\" implying that the law applies even when one's intent is not necessarily associated with a mitzvah. and fear that the dough will become leavened before he can come [home],4and bake it as matzah behold, he may nullify [ownership over the dough] in his heart before it becomes leaven.5Since the dough has not become leaven, its possession is still permitted. Hence, a person is still entitled to nullify his ownership of it.
Once he has nullified his ownership of the dough, its presence in his house does not constitute a violation of the prohibitions against the possession of chametz, because it no longer belongs to him.
At present, people very infrequently bake matzah on Pesach itself in Ashkenazic communities. However, it is customary to do so in certain Sephardic communities. When preparing the dough, the women always nullify their ownership of any small pieces of dough that become stuck to the kneading pin or bowl before they become leavened, so that they will not possess even the slightest amount of chametz. (See Hagahot Maimoni.)
However, if [the dough] has already become leavened, his nullification is not at all effective,6just as one cannot nullify one's ownership of other chametz after the end of the sixth hour on the fourteenth of Nisan (Halachah 8). for he has already violated [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\" He must destroy it immediately7or cover it with a utensil if this occurs on the day of the festival itself. when he returns home.8Furthermore, he must return home to do so as fast as possible.", + "How must chametz be destroyed?1Halachah 2:2 explains that the mitzvah \"to destroy chametz\" is fulfilled by nullifying one's ownership of it. This halachah refers to the Rabbinic prohibition to destroy all known chametz; alternatively, to the destruction of chametz discovered after the beginning of the sixth hour. It may be burned; crumbled and tossed to the wind; or thrown into the sea.2Other authorities (Tosefot, Pesachim 27b) explain that this applies only when destroying chametz before it becomes forbidden. Once it is forbidden, it can be destroyed only by burning. If the chametz is hard and the sea will not cause it to dissolve speedily, one should crumble it and then throw it into the sea.3In his commentary to the Mishnah (Pesachim 2:1), the Rambam writes that dried bread should be crumbled \"a lot\" before being thrown to the sea. Pesachim 28a records a debate among the Sages whether it is necessary to crumble all chametz before throwing it to the sea. There is extensive debate among the commentators regarding the Rambam's interpretation of this passage. Most halachic authorities (Taz, Orach Chayim 445:1) require chametz to be crumbled even before it is tossed into the sea.
If other substances fell upon chametz and it was covered by three handbreadths or more of earth,4The Mishnah (Pesachim 31b) states this law applies when \"a dog will no longer search for it.\" The Gemara explains that a dog will not search more than three handbreadths deep. it is considered as having been destroyed. [Nevertheless,] one must nullify [ownership over] it in one's heart if the sixth hour has not arrived.5Thus, even if the chametz is uncovered during Pesach, it will no longer be within one's possession (Rashi, Pesachim ibid.).
A person who gave6or sold it to a gentile before the sixth hour need not destroy it.7Pesachim 5b notes that Exodus 13:7, the verse prohibiting the possession of chametz, states: \"No chametz will be seen for you.\" The addition of the latter phrase implies that there is no prohibition against chametz that belongs to a gentile being found in one's domain during Pesach. The following chapter discusses this subject in depth.
If one burns it before the sixth hour, he is permitted to benefit from the charcoal that remains during Pesach.8Tosefot, Pesachim 21a explains that once chametz has been burned to the extent that it is not fit for a dog to eat, there is no prohibition involved in its use. However, if he burns it from [the beginning of] the sixth hour and onward, since benefit may not be derived from it, it should not be used as fuel9while it is being burned. for an oven or range.10Shabbat 38b defines a range as an earthenware vessel in which coals can be placed, with two holes upon which to place two pots, and an oven as a larger structure. One may not bake or cook with it.11even after it becomes charcoal.
If one did bake or cook [using the chametz as fuel], it is forbidden to derive benefit from that loaf or that dish.12Nevertheless, this prohibition applies only if there is enough charcoal from the chametz to sustain a fire sufficient to cook or bake by itself (Shulchan Aruch HaRav). Similarly, it is forbidden to derive benefit from the charcoal that remains from it, because it was burned after benefit from it became forbidden.13Temurah 34a states that we may benefit from the ashes of any substance that must be destroyed by burning. In contrast, if a substance may be destroyed by other means, we are prohibited from benefiting from its ashes." + ], + [ + "The Torah (Exodus 13:7) states: \"No chametz shall be seen for you.\" Perhaps, if it were buried1because the chametz is not \"seen.\" or entrusted to a gentile,2because ostensibly, the leaven is not \"for you.\" he would not transgress the commandment? The Torah (Exodus 12:19) states: \"leaven should not be found in your homes,\" [implying] even if it is buried or entrusted.3it is still \"found in your homes.\" The place in which a watchman keeps an entrusted article is also considered \"your homes.\"
The prohibition against entrusting chametz to a gentile is not explicitly stated in the Talmud. It can be derived from the leniency allowing one to maintain possession of chametz belonging to a gentile mentioned at the conclusion of the Halachah. Some authorities explain that the Rambam derived the concept from the Mechiltah of Rabbi Shimon bar Yochai.
In his commentary on the Torah (Exodus 12:19), the Ramban differs with the concept in its entirety and states that a person does not transgress the prohibition against possessing chametz when it is entrusted to a gentile. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 440:4) accepts the Rambam's opinion. No later halachic authorities question the matter.
Perhaps4if the latter verse were taken as the source of the prohibition he would only transgress [the commandment] when chametz is [found] in his house,5as that verse states but if it were outside his house, in a field or in another city, he would not violate [the commandment]?6Therefore, The Torah7includes the verse originally mentioned which states (Exodus 13:7): \"[No leaven shall be seen for you] in all your territory\"8i.e., in all your possessions -- in the totality of a person's domain. - i.e., in all your possessions.
Perhaps a person will be obligated to remove from his property chametz that belongs to a gentile or that was consecrated?9for that is also \"seen.\" Therefore, The Torah states (ibid.): \"No [leaven] shall be seen for you.\"10From the addition of the latter phrase [We may infer]: You may not see your own [leaven]. However, you may see [leaven] belonging to others11for that is not \"for you.\" The rules governing this concept are the major subject of this chapter. or which was consecrated.12for use in the Temple, or to be sold for the purposes of the Temple. Once an article has been consecrated, it no longer belongs to its original owner and becomes the property and responsibility of the Temple treasury. Property consecrated to be given to charity is not governed by these rules.", + "[From the above,] you can learn that chametz belonging to a Jew which was left in his possession, even though it is buried, is located in another city, or is entrusted to a gentile, causes him to violate [the commandments]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be1for in each of these instances, chametz was present within a Jew's possession on Pesach. found.\"
Chametz that either was consecrated or belongs to a gentile, and is located within a Jew's property, even if it was with him at2As evident from the following halachah, this law applies only when the Jew does not accept responsibility for the chametz. home—behold, this is permitted, for [the chametz] is not his.3the Jew's, Even if it belonged to a resident alien4Hilchot Melachim 8:10 and Hilchot Avodah Zarah 10:6 define this term as referring to a gentile who keeps the seven universal laws given to Noah's descendants. A gentile who accepts these rules of behavior may be granted the privilege of living in Eretz Yisrael. under the authority of the Jewish people,5Pesachim 5b emphasizes that even a gentile who lives in a Jew's home may keep chametz during Pesach. we need not force him6the Jew to remove the chametz from his property on Pesach.7Some manuscripts of the Mishneh Torah state: \"We need not force him (i.e., the gentile) to remove his chametz from our property.\"
Nevertheless, it is necessary to construct a partition at least ten handbreadths high in front of chametz belonging to a gentile,8A similar partition is not required when a gentile entrusts other forbidden objects to a Jew. As mentioned above, greater stringencies are taken regarding chametz than other forbidden substances, since the use of chametz is permitted during the entire year. lest one come to use it.9The Kessef Mishneh notes that in Halachah 3:8, the Rambam considers covering the chametz with a utensil as a sufficient measure to prevent the use of the chametz. Two explanations are offered why, in the present instance, a more stringent measure is required:
a) the amount of chametz the gentile entrusted for safekeeping is probably too large to be covered by utensils;
b) covering the chametz with a utensil is only a temporary measure, intended to be effective only until the end of the day of the festival. Once that day is concluded, the chametz must be destroyed. In contrast, in this instance the chametz will remain in the Jew's possession throughout the entire holiday. Hence, more severe measures must be taken.
The Ramban and the Ba'al HaItur do not accept this requirement and maintain that if a Jew does not accept responsibility for the chametz, he is not obligated to construct a partition. All that is necessary is that the chametz be placed out of the way. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 440:2) and the later halachic authorities all follow the Rambam's opinion. [With regard to chametz] that has been consecrated, this is unnecessary; everyone shies away from consecrated property, lest they infringe on [the prohibition of] מעילה.10Leviticus 5:15-16 describes the prohibition of מעילה, the misappropriation of consecrated property for personal use.", + "A gentile who entrusted his chametz to a Jew: Should the Jew accept the responsibility of1caring for the chametz as a watchman would, and paying for the worth of the chametz if it is lost or2due to factors other than his personal negligence. Rashi and Rabbenu Asher obligate a Jew to destroy any chametz belonging to a gentile for which he has accepted responsibility, even if his responsibility is less than that specified above. The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 440:13,16) and the Mishnah Berurah advise following the latter opinion. stolen—behold, he is obligated to destroy it.3before the sixth hour on the fourteenth of Nisan. Since he accepted responsibility for it,4and would have to pay for it if it is lost.
Pesachim 5b offer two possible explanations why the chametz is considered as if it belongs to the Jew. One opinion maintains that throughout the Torah, an article that causes financial liability is considered as one's responsibility.
Another opinion maintains that in this instance, since the Torah adds a special commandment \"leaven should not be found,\" extra stringency must be taken. From this discussion, we see that the responsibility to destroy this chametz stems from the Torah itself, and is not merely a matter of Rabbinic decree. it is considered as though it were his.5and, hence, must be destroyed. Tosefot, Pesachim 6a maintains that if a Jew designates a specific place within his home for the gentile and tells him to place his chametz there, he is not obligated to destroy it even though he accepted responsibility for it. Rashi does not accept this position. From the Rambam's omission of the matter, we may assume he also follows Rashi's view (Lechem Mishnah).
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 440:1) quotes the Rambam and hence, requires the acceptance of the more stringent position. However, the Shulchan Aruch HaRav (440:16) and the Mishnah Berurah (440:3) mention certain leniencies based on Tosefot's position.
If he did not accept responsibility for it,6the gentile's chametz he may keep it in his domain7without transgressing the prohibitions against possessing chametz and may eat from it after Pesach,8in contrast to chametz possessed by a Jew during Pesach which is forbidden to be used (Halachah 1:4) for it was in the gentile's possession.9Pesachim 6a mentions a situation where a gentile brings chametz that he wishes to entrust to a Jew, and the latter designates a particular portion of the house for him to put the chametz. Under such circumstances, there is no need to destroy the chametz.
There are some authorities who explain that the Talmud is speaking about a situation in which the Jew accepted responsibility for the chametz. Nevertheless, since he told the gentile to put it in one specific place, it is considered as if that place belongs to the gentile, and thus the chametz is not found in the Jew's possession.
The Rambam does not accept this interpretation and requires the gentile's chametz to be destroyed whenever a Jew accepts responsibility for it. Though the Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah mention the more lenient opinion, they require that the more stringent approach be followed.", + "Should a gentile who forces his way upon people1a literal translation of the word אנס. Some editions of the Mishneh Torah use the expression אלם instead. However, the intention remains the same, regardless of which term is used. entrust his chametz to a Jew: If the Jew knows that if it is lost or stolen, [the gentile] will obligate him to pay for2This law is derived from the following passage (Pesachim 5b): Ravvah told the inhabitants of Mechuzah: \"Destroy the chametz belonging to the king's soldiers.\" Since the army would hold the Jews responsible if it were stolen, it was considered their property. it—forcing and compelling him to pay even though he did not accept responsibility—he3In the previous halachah, the Rambam requires a Jew to destroy chametz only if he willingly accepts responsibility for it. Nevertheless, in this instance, is obligated to destroy it. It is considered as though it were his, for the gentile holds him responsible for it.4whether the Jew willingly accepts that responsibility or not. Certain opinions maintain that this law applies only when the secular law of the land would uphold the gentile's view, as in the instance cited from Pesachim, and not when a private individual takes the law into his own hands (Maggid Mishneh). Nevertheless, this differentiation is not accepted by most halachic authorities.", + "A Jew who gives his chametz to a gentile1before Pesach, transferring it into the latter's domain as security2The Aruch relates that the word רהן means security in Arabic. for a loan and tells him: \"If I do not bring the money between today and such and such a date, you acquire the chametz [retroactively] from the present moment,\"3This specific statement is required, because although a Jewish lender is considered to have acquired a certain degree of ownership over an article given him as security, this principle does not apply with regard to a gentile (Pesachim 31b, Maggid Mishneh). the chametz is considered as4payment for the loan. Hence, it is in the gentile's possession5In a responsa (no. 252), the Rambam writes that it is as if the Jew sold the chametz to the gentile outright. and is permitted to be used after Pesach.6as is all chametz that belonged to gentiles during the holiday. This applies if the date specified was before Pesach.7more specifically, before the sixth hour on the fourteenth of Nisan.
The Ra'avad disagrees with this law and maintains that if this stipulation was included, the chametz is considered as belonging to the gentile even if the date mentioned is after Pesach. The Rambam maintains that since the Jew has the right to redeem his chametz during Pesach, it is still considered his (Rabbenu Ephraim). In this instance, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 441:1) accepts the Ra'avad's view.
Nevertheless, this leniency applies only when the Jew willingly foregoes any right to the chametz and considers to have repaid his loan with it. Should the Jew decide to redeem his chametz after Pesach, he is retroactively considered the owner and is liable for possessing chametz throughout the holiday.
However, if he did not tell him: \"you acquire the chametz [retroactively] from the present moment,\"8even if the day of payment is fixed before Pesach that chametz is9not considered as repayment for the loan. Rather, it is considered as an article entrusted to the gentile,10to ensure payment. Hence, it is still considered as the Jew's property and it is forbidden to benefit from it after Pesach.11as stated in Halachah 1:4.
The Ra'avad disagrees with this point as well, maintaining that if the date mentioned is before Pesach, the chametz becomes the gentile's property, and the Jew does not transgress the prohibitions against possessing chametz.
The difference between the Rambam and the Ra'avad revolves around the principle of Asmachtah, an agreement which was never intended to be fulfilled. The Ra'avad maintains that, generally, the fact that a borrower does not specify that the security would retroactively become the lender's property implies that he never really intended to sell it to him and always considers it as his own. Thus, were such a transaction to be carried out between Jews, the Ra'avad maintains that the security would never become the lender's property. However, he explains that this law applies only regarding business dealings carried out between Jews, and not to those involving gentiles. Therefore, in this instance, the chametz given as security becomes the gentile's property.
In contrast, the Rambam does not consider such an agreement an Asmachtah. However, he does not accept a gentile's right to an article given as security. Hence, though the date for repayment passes before Pesach, he still considers the article as belonging to its original Jewish owner.
In this matter, the Shulchan Aruch HaRav follows the more stringent view if the chametz is worth more than the loan, and forbids its use after Pesach. However, if it is not worth more than the loan, that text and, similarly, the Mishnah Berurah, require the Jewish borrower to redeem his chametz before Pesach. However, if he fails to so, they allow people to rely on the Ra'avad's opinion and benefit from the chametz.
Different laws apply to chametz given to a Jew as security by a gentile or by another Jew. In the former instance, a Jew is considered the owner of the chametz if the agreement included the clause specifying retroactive ownership, even though the time for payment is not fixed until after Pesach. If the agreement lacked that clause, and the Jew is not held responsible for the chametz (see Halachah 3 above), the Jew is not liable for that chametz (Shulchan Aruch). Nevertheless, other authorities do not accept this decision.", + "A Jew and a gentile are traveling together in a ship,1This halachah is a quote from the Tosefta, Pesachim 2:6. Nevertheless, it is worthy of question why the Rambam quotes that source verbatim. Often, when mentioning such a law, the Rambam will eliminate particulars that are extraneous to the principle he wishes to communicate. and the Jew possesses chametz.2in the ship or in other places. When the fifth hour [on the fourteenth of Nisan] arrives—behold,3behold, he should sell it to the gentile -- Today, in many Jewish communities, the sale of chametz to gentiles is an almost indispensable element in the observance of Pesach. Nevertheless, the details of the sale and the legal provisions which,a) on one hand, ensure that the gentile is the sole legal owner of the chametz on Pesach, and
b) assure the Jewish owner of receiving the goods in return, or their monetary equivalentare a technical matter which has been discussed by the Rabbis in their responsa over the generations. For this reason, it is not advisable for a person to sell his chametz himself. Rather, he should entrust the local Rabbi with the responsibility of carrying out the sale. he should sell it to the gentile or give it to him as a present.4Hilchot Avodah Zarah 10:4 states that we should not give presents to gentiles. However, in this instance, giving such a gift will prevent a Jew from violating a Torah prohibition. Hence, there is no objection.
The halachic authorities emphasize that the sale or gift of chametz to the gentile must be formalized by a kinyan (legal transaction) recognized by both Torah and secular law. Thus, the gentile becomes its legal owner. He may return and buy it back from him after Pesach,5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 448:3) states: \"Even though the Jew who sells it to the gentile knows that he will not touch it at all, but will watch it for him until after Pesach and then return it to him, it is permitted.\" as long as he gives it to him as an outright present.6This expression excludes conditional gifts or sales, as explained in the following halachah.", + "The Jew may tell the gentile:1This is a continuation of the above Tosefta, ibid. 2:7. \"Rather than buy a manah's worth [of chametz], come and buy two hundred [dinars'] worth [of chametz]...2i.e., don't buy a small amount from me; buy a larger quantity. Alternatively, some interpret this quote within the context of the circumstances mentioned in the Tosefta, and explain that the gentile was buying provisions for the journey for himself. The Jew tells him: \"Don't buy enough only for yourself; buy for me as well.\" Rather than buy from a gentile, come and buy from a Jew.3i.e., from me Perhaps I will need [chametz] and will buy from you after4The halachic authorities even allow the Jew to promise the gentile a profit. These statement are permitted as long as the Jew does not make a binding commitment. The intimation that he will repurchase the chametz after Pesach is not considered significant.
However, he cannot sell or give [chametz] to him on condition. — This includes all conditional agreements, not only those requiring the gentile to return the chametz after Pesach. Pesach.\"
However, he cannot sell or give [chametz] to him on condition. If he does5behold, he transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\" -- For until that condition is fulfilled, the Jew remains the owner of the chametz.
The above restrictions apply even if the condition is phrased in a manner in which, once the gentile fulfills the condition, he retroactively becomes the owner of the chametz from the time the agreement was originally made. We fear that, perhaps, the gentile will not fulfill his commitment, and thus the Jew will remain the owner of the chametz. Hence, even though the chametz was in the physical possession of the gentile during Pesach, the Jew might be its legal owner. See also Radbaz, Vol. 5, Responsum 1416. so—behold, he transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\"", + "[A person] who possesses a mixture of chametz transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found\" because of it;1As explained in Halachah 1:6, according to the Rambam a person who eats a mixture of chametz does not transgress the same Torah prohibition as one who eats chametz itself. Hence, he is not liable for the punishment of כרת. The Maggid Mishneh explains that the possession of these mixtures only violates the prohibitions against possessing chametz when they contain a substantial amount of chametz (at least the size of an olive in a quantity to be eaten בכדי אכילת פרס).
Rav Moshe HaCohen maintains that even the possession of a smaller amount violates these prohibitions. Rav Yosef Caro supports this view in the Kessef Mishneh. Although he does not explicitly state so in the Shulchan Aruch (Orach Chayim 442:1) when discussing this law, the later authorities (Shulchan Aruch HaRav, Mishnah Berurah) accept this opinion as binding. for example: pickle-brine,2a mixture containing brine, fish-hash, flour, and sometimes wine. Babylonian kotach, and Median beer,3See Halachah 1:6 for a description of these substances. which are made from flour.4which are made from flour.
[The same applies] to other similar substances which are eaten.5or drunk. However, a substance which contains a mixture of chametz, but is not fit to be eaten,6by human beings. may be kept on Pesach.7This is called חמץ נוקשה, \"hardened chametz,\" and is permitted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 447:12). See the following halachot. However, if the substance is originally intended for human consumption and then becomes spoiled, one is considered to have violated the prohibitions against possessing chametz until it becomes spoiled to the extent that it will not be eaten by a dog. (See Halachah 11.)", + "How is [the latter principle]1allowing one to keep chametz unfit for consumption applied? A tanner's trough into which one placed flour and animal hides:2The flour is useful in drying out the hides and absorbing their natural moisture. See also Shabbat 79a (\"There are three hides\"). Even if this was done one hour before [the time chametz must be] destroyed,3the end of the fifth hour on the fourteenth of Nisan one may keep it.4for as soon as the flour comes in contact with the hides, it is no longer fit for consumption. If one placed flour [in the trough] without animal hides three days before [the time chametz must be] destroyed, one may keep it, for the [chametz] has surely become spoiled and rotten.5from the residual moisture and odor left in the trough. If the chametz was placed in the trough Within three days,6of the end of the fifth hour on the fourteenth one is obligated to destroy it.7for it may not have spoiled.", + "Similarly, an eye salve, a compress, a plaster, or Tiriac into which chametz was placed may be kept on Pesach, for the nature of the chametz is spoiled.", + "Bread itself which has become moldy and is no longer fit for consumption by a dog,1in contrast to chametz which is not human food, as mentioned in the previous halachot, and is permitted once it is no longer fit for human consumption.
Rav Chayim Soloveitchik (Hilchot Ma'achalot Asurot 15:1) differentiates between the two cases as follows. Chametz itself is a forbidden substance. Hence, it must be spoiled to the point that a dog cannot benefit from it. In contrast, the other substances are merely mixtures of chametz. They are only forbidden because they contain the taste of chametz. Hence, once that taste is no longer suitable for human consumption, there is no reason why they should remain forbidden.
He continues relating that, as stated in Halachot 11 and 12, chametz that is obviously designated for purposes other than food can be used even though it has not become spoiled. Thus, one could explain that once the chametz in the above mixtures becomes unfit for human consumption, it is clearly not food. In contrast, bread which is originally made for that intent must spoil more. or a compress2This compress differs from the one mentioned in the previous halachah. It is made from wheat and figs that have been chewed, and is then applied to an infected area. (See Bava Kama 102a.) It is not mixed with bitter medications, and hence is generally fit to be eaten before it becomes spoiled. that has become spoiled,3beyond being fit for consumption by a dog. Rabbenu Manoach emphasizes that it must become spoiled before the prohibition against chametz takes effect. Otherwise, it must be destroyed. need not be destroyed.4for in its present form it is no longer considered useful.
Clothes which were washed with starch5made from wheat and, similarly, papers which were stuck together with chametz, and other like cases, may be kept on Pesach.6This law is accepted by the Shulchan Aruch. However, the Ramah (Orach Chayim 442:3) states that if the chametz is visible as a separate entity, it must be destroyed. Their [possession] does not constitute a [violation of the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found,\" for they no longer have the form of chametz.7i.e., they are not in the form of food. Halachah 2:15 provides a similar example: a mound of yeast that has been set aside as a seat.", + "A substance which is not eaten by people or one which is generally not eaten by people,1even if it has not been spoiled to the point that it is unfit for human consumption (Rav Chayim Soloveitchik, ibid.) with which chametz has become mixed— e.g., Tiriac and the like, though one may keep it [during Pesach],2as stated in Halachah 10. eating it is prohibited3Though the mixture is generally not used for human consumption, the fact that an individual eats from it shows that he considers it as food. Hence, it is prohibited. until after Pesach.4Nevertheless, a person may benefit from it on Pesach (Shulchan Aruch HaRav 442:24, Mishnah Berurah). Even though it contains only the smallest amount of chametz,5less than the size of an olive בכדי אכילת פרס, as in Halachah 1:6. eating it is forbidden.6Nevertheless, in the case of danger to life or limb, one may use a remedy which is chametz in the midst of Pesach (Shulchan Aruch HaRav 466:5, Mishnah Berurah)." + ], + [ + "The prohibition against chametz applies only to the five species of grain. They include two species of wheat: wheat and spelt; and three species of barley: barley, oats, and rye.
However, kitniyot - e.g., rice, millet, beans, lentils and the like - do not become leavened. Even if one kneads rice flour or the like with boiling water and covers it with fabric until it rises like dough that has become leavened, it is permitted to be eaten. This is not leavening, but rather the decay [of the flour].", + "With regard to these five species of grain: If [flour from these species] is kneaded with fruit juice alone1מי פירות literally means \"the water of fruit.\" However, as the halachah explains, the practical application of the term is much broader. without any water, it will never become leavened. Even if [flour] is placed in [these juices] the entire day until the dough rises, it is permitted to be eaten [on Pesach],2This halachah is a matter of controversy among the commentators. In his commentary on the Mishnah (Pesachim 3:1), the Rambam makes similar statements. However, in the Oxford manuscript of that text, the words \"permitted to be eaten\" are crossed out and replaced with the words \"one is not obligated for כרת.\" However, it appears that this emendation was made by Rav Avraham, the Rambam's son, and not the Rambam himself.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 462:1) permits the use of fruit juice. However, the Ramah (462:4) states that it is Ashkenazic custom not to use fruit juice for matzah on Pesach out of the fear that some water might perhaps be mixed together with it (see below). Nevertheless, he does allow leniency for people who are ill or sick and have difficulty eating normal matzah.
Among the present day applications of this concept is commercially produced \"egg matzah.\" According to the above guidelines, in the Ashkenazic community, such matzah:a) cannot be used in the Seder, as explained in the commentary to Halachah 6:2;
b) must contain only eggs and fruit juice, with no water whatsoever;
c) even so, should be eaten only by those with medical problems that prevent them from eating normal matzah. for fruit juice does not cause [dough] to become leavened.3and thus become chametz. Rather, It merely causes [the flour] to decay.4Nevertheless, dried out wine dregs which have fermented do cause the dough to become leavened (Tosefot, Pesachim 28b).
The following are [included in the category] of fruit juice: wine, milk, honey,5The Hagahot Maimoni explains that this applies to both bee and date honey. olive oil, apple juice,6The dough is permitted even if the apple juice has begun to ferment. pomegranate juice and all other similar wines, oils, and beverages.7Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 462:2) defines מי פירות as: \"any liquid that is not derived from water... even if it does not come from produce.\"
This applies so long as no water whatsoever is mixed with them. If any water is mixed with them, they cause [the flour] to become leavened.8Indeed, when water is mixed with these juices, the dough becomes leavened much faster than if it had been mixed with water alone. Generally, dough can be left eighteen minutes before it becomes leavened, but the limit for dough made from a mixture of these liquids and water is much less (Shulchan Aruch, Orach Chayim 462:2). See commentary to Halachah 20.", + "[On Pesach,] we should not cook wheat in water1Though raw wheat itself is not chametz, once wheat or flour is mixed with water, it becomes leavened within eighteen to twenty-four minutes. (See Halachah 12.) Less time is required when heat is applied to it. Hence, cooking or baking with wheat or flour on Pesach must be carried out under careful guidelines. - for example, cracked wheat2wheat served as a grain. - or flour [in water] - for example, dough balls.3A dish resembling kneidlach, but made with regular flour rather than matzah meal. If one cooks [either of the above]4behold, it is absolutely chametz - for the wheat or flour has become leavened. - behold, it is absolutely chametz. This applies5This clause obviously refers only to cooking wheat. if [the kernels] crack open within the dish.6the cracking open of the kernels is a sign that the wheat has expanded because of leavening.
We may not fry dough7made with water in oil in a frying pan.8The Maggid Mishneh explains that oil is considered מי פירות and, hence, will cause the dough to become leavened. (See also Nodah BiYhudah, Vol. II, Responsum 57.) However, we may cook a loaf [of matzah]9Pesachim 39b states that once matzah has been baked, it can be cooked again without the fear of leavening. Similarly, it can be ground into meal, and then used as flour without the fear of becoming chametz. (See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 463:3.)
This law is the basis of the widely practiced leniency of cooking and baking with matzah meal. Nevertheless, certain Ashkenazic communities refrain from using matzah meal because of the custom of שרויה, gebruks. Rav Shneur Zalman of Liadi (Responsum VI; see also Sha'arei Teshuvah, Orach Chayim 460:10) writes that it is possible that some of the dough was not baked thoroughly and some flour remaining in it could become chametz when cooked again. or roasted flour.10Once flour has become roasted, it will not become leavened. However, we must differentiate between roasted flour and flour made from roasted wheat; the latter flour may not be used on Pesach. (See Halachah 5.) The Pri Chadash even questions the leniency of using roasted flour. If one boiled a lot of water and, afterwards, placed flour into it11behold, it is permitted because it -- the flour - behold, it is permitted, because it is cooked immediately, before it could become leaven.12This practice was permitted only when the water was absolutely boiling at the time the flour was placed in it. [Nevertheless,] it is accepted custom in Babylonia, Spain, and the entire western [diaspora] to forbid this practice. This has been decreed lest one not boil the water well enough.13The Shulchan Aruch (Orach Chayim 454:3) states: \"At present, there are none who know how to boil foods in this manner. Hence, all boiling is forbidden.\"", + "It is permissible to cook grain or flour in fruit juice.1Baking dough kneaded with מי פירות was discussed in Halachah 2. The present halachah explains that flour mixed with those liquids will not become leavened even when cooked or fried. Thus, dough which was kneaded with fruit juice, cooked with fruit juice, or fried with oil in a frying pan is permitted, for fruit juice does not cause leavening.2As explained above, it is Ashkenazic custom not to use dough or flour cooked with these liquids.", + "Roasted grain1Once wheat is roasted, flour that is made from it will never become leavened. which is singed in fire2lightly roasted in order to dry out any moisture. and then ground [into flour]: That flour should not be cooked with water, lest it has not been roasted well in the fire, and thus will become leavened when cooked.3Rabbenu Manoach explains that this law applies only to light roasting. If grain is roasted thoroughly, its flour may be used. However, in instances of this nature, the Rabbis would rather forbid such practices entirely than allow a loosely defined leniency. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 463:3.)
Similarly, when preparing new pots,4מלל, the word used by the Rambam, means \"husk.\" In his dictionary, Rabbenu Tanchum of Jerusalem explains the derivation of this term:
They take fresh barley, singe it, dry it, and grind it into flour. Afterwards, it is cooked until it is soft... and then, it is poured into new pots to reduce their porosity.
In his commentary on the Mishneh Torah, Rav Kapach notes that such practices are still followed in Yemen today. we should not cook in them anything other than matzah that was baked and then ground into flour.5matzah meal. As explained in Halachah 4, once matzah has been baked, it will never become leavened. It is forbidden to do so with roasted flour, for perhaps it will not be roasted well, and thus may become leaven.6This statement is slightly problematic, for Halachah 4 mentioned that we may cook with roasted flour.", + "We do not stir barley in water on Pesach [to remove its husks],1Rabbenu Manoach explains that the kernels of grain were placed in hot water, stirred vigorously, and then crushed to remove the husks. because [the kernels] are soft and become leavened rapidly. If one did stir [barley] in water and [the kernels] softened to the point2The cracking open of the kernels would be the clearest sign that the grain had become leavened. However, even if the leavening process has reached the point that if they were placed at the opening to a roasting pan3Our translation of ביב follows Rav Yitzchak Alfasi and Rabbenu Chanan'el. See also Halachah 22. However, Rashi (Pesachim 40a) provides a different and more lenient interpretation. upon which loaves were usually baked, they would burst open - behold, they are forbidden.4This is a very stringent measure. Once barley kernels are exposed to water, they will burst open shortly after being exposed to heat of this nature. If they have not reached this degree of softness, they are permitted.", + "It is permissible to stir wheat [kernels] in water to remove the bran,1Wheat kernels are firmer than barley kernels. and then immediately2Once the grain has come in contact with water and it is left untended for the time it takes a person to walk a mil, it will become leavened. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 467:2.) grind them, as is done when grinding fine flour.3The commentaries note that in Hilchot Ma'aseh HaKorbanot 12:20, the Rambam states that the grain used for the meal offerings was not stirred in water, lest it become leavened. Among the resolutions offered to this difficulty is that chametz is a severe prohibition, and greater care would be taken. [Nevertheless,] all Jews in Babylonia, Eretz Yisrael,4Gittin 57a explains why the term ארץ צבי is used as a reference for Eretz Yisrael. Spain, and the cities of the western [diaspora] have accepted the custom of not stirring wheat in water.5Rabbenu Manoach mentions that this custom was several hundred years old in his time (approx. 1200 CE). Pesachim 40a mentions that even in Talmudic times, a בעל נפש (a person precise in the observance of the commandments) would not use wheat that had been stirred. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 453:5) states that stirring wheat is \"prohibited.\" This decree [was instituted] lest [the kernels] be left aside and become leavened.6i.e., the fear is not that the wheat will become leavened while the bran is being removed, but rather, that after it has been removed, it will be left to become leavened.", + "A dish that was cooked, and barley or wheat1Some authorities recommend more severe laws for wheat than for barley, but the Rambam equates the two. was discovered inside it:2One kernel of grain can create difficulties, for even the slightest amount of chametz that is mixed together with other foods causes them to be forbidden (Halachah 5 above). If the grains have cracked open,3they have surely become chametz. Hence, the entire dish is forbidden, for chametz has become mixed together with it.4Furthermore, the pot and utensils with which it was cooked are also forbidden during Pesach. If they have not cracked open,5Halachah 6 above mentions a more severe measure. However, that ruling concerns the kernels of grain themselves, while our law deals with their effect on another dish, which is merely a Rabbinic ordinance. Hence, greater leniency is shown (Maggid Mishneh). they6the barley or wheat itself must be removed and burned,7as if they were chametz but the remainder of the dish may be eaten.8The Shulchan Aruch (Orach Chayim 467:9) accepts this ruling. However, the Ramah and the other major Ashkenazic authorities forbid use of this dish. However, the Taz allows the dish to be sold to a gentile. [This ruling was given] because grain that has been stirred in water without cracking open is not actual leaven as forbidden by the Torah. It is only a Rabbinic [ordinance].", + "[Exodus 12:17] states: \"Keep watch over the matzot\"1Some ancient manuscripts of the Mishneh Torah include these two lines in the previous halachah, but all published texts follow this division. - i.e., be careful of the matzot and protect them from any possibility of becoming chametz.2Furthermore, as evident from Halachah 6:5, this verse also implies that the flour and the matzot made from it must be watched with the specific intent that they be used for the mitzvah of eating matzah on Pesach.
The above is the source for the practice of eating shemurah matzah, matzah made from grain which has been watched to ensure that it did not become chametz and prepared with the intent that it be used for the mitzvah of eating matzah. The use of such matzah during the Seder is an absolute requirement (Shulchan Aruch, Orach Chayim 460), and it is advisable to use it throughout the holiday. Therefore, our Sages declared: A person must be careful regarding the grain which he eats on Pesach3Pesachim 40a relates that Ravvah would tell the harvesters cutting wheat for Pesach: \"Have the intent that this grain be used for the mitzvah of matzah.\" and [make sure] that no water has come in contact with it4The chronicles of Jewish community life in both Eastern Europe and North Africa relate how the harvest of the wheat used for matzah was always begun at noontime, long after the morning dew had risen. after it has been harvested,5Based on the above passage from Pesachim, Rav Yitzchak Alfasi and the Rambam require that the grain be watched from the time of harvesting onward. Nevertheless, Rabbenu Asher follows a more lenient policy and does not require the wheat to be watched until it is ground. [Rabbenu Nissim explains that even Rav Yitzchak Alfasi only recommended watching the matzah from harvesting as a pious measure, and not as an absolute rule.]
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 453:4) explains that it is preferable to use grain that has been watched from harvesting; as a minimum requirement, one must use grain that has been watched from the time it has been ground into flour. If there is no other alternative, one may buy flour in the marketplace and begin watching from the time the dough is kneaded.
The Mishnah Berurah clarifies the latter point explaining that where grain is washed or submerged in water before grinding it into flour, such grain may not be used for matzah. (This practice is still common in many communities.) In practice, most shemurah matzah made at present is watched from the time the grain was harvested. so that it will not have become chametz at all.6However, before the grain is cut, no precautions are ordinarily necessary. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 467:5) mentions that if the wheat kernels have dried out and no longer need nurture from the land, they can become chametz.
Grain which sunk in a river or7Pesachim 40b mentions a ship which sank carrying a cargo of wheat. After the ship was recovered, Ravvah allowed the wheat to be sold. From that example, we can derive concepts governing all instances where grain came in contact with water,8Rabbenu Manoach emphasizes that this halachah applies to wheat kernels that have not split open. Had they split open, a Jewish purchaser would immediately notice the fact and there would be no need to inform him. just as it is forbidden to eat from it [on Pesach], it is forbidden to keep [possession of] it.9Halachah 7 mentioned that one could stir wheat in water to remove the husks without it becoming chametz. Since the wheat was constantly being agitated, it would not become leavened. In contrast, this halachah contains a more stringent ruling, for the grain was left at rest (Tzafnat Paneach). Rather, he should10preferably sell it to a Jew11and not a gentile [before it becomes prohibited]12after the fifth hour on the fourteenth of Nisan and inform him [about its nature], so that he can eat it before Pesach.13If he does not inform him, it would be forbidden to sell the chametz to him, lest he keep possession of it on Pesach, and thus violate the commandment against owning chametz. If he sells it to a gentile before Pesach, he should sell a small amount to a number of individuals,14Most texts of Pesachim (ibid.) read: \"He should sell small amounts to Jews.\" Apparently, the Rambam's text of the Talmud did not contain that phrase. If a Jew knows that the grain has become leavened, he will surely take the necessary precautions so that it will not remain in his possession on Pesach. so that it will be finished before Pesach, lest the gentile go and sell it to [another] Jew.15The later authorities (see Mishnah Berurah 467:3) question what to do if large amounts of grain come into contact with water on Erev Pesach, when it is not possible for the gentile to consume the entire amount before Pesach. They advise that it be sold to a gentile who will surely sell it back to the Jew after the holiday.", + "Grain1Most texts of Pesachim 39b, the source for this law, read \"flour\" instead of \"grain.\" Similarly, when quoting this law, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 466:6) also states \"flour.\" upon which [water] leaking [from the roof] has fallen: As long as [the leak] continues, drop after drop, it will not become chametz2The dripping of the water agitates the grain and prevents it from becoming chametz. even if [the leak continues] the entire day.3However, the grain must be made into flour and baked immediately after being taken from under the leak. Otherwise, it will become leavened (Shulchan Aruch). However, if [the leak] stops,4or the grain is moved if it remains [untouched] for the standard measure [of time]5the time it takes a person to walk a mil, as explained in Halachah 13 - behold, it becomes chametz.", + "We do not knead a large dough on Pesach, lest it become chametz.1Pesachim 48b relates that dough will not become chametz as long as it is being kneaded. However, a large dough is hard to manage. Hence, our Sages restricted a dough's size to insure that women kneading it will be able to continually agitate the entire dough.
The Rokeach mentioned that in his age, baking conditions had changed from Talmudic times. More people were involved in the process and the ovens were larger and baked matzot more quickly. Therefore, leniency was taken as regards the restriction of the size of the dough. However, the Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah both recommend adhering to the former practice. Rather, [the size of the dough] is confined to the measure for which one is obligated to separate Challah.2and a fifth eggs, as stated in the following halachah; approximately 73 fluid ounces, 9.125 cups, or 131.8 cubic inches in contemporary measure.
We do not knead with hot water, with water heated in the sun, or with water that was drawn on the present day,3Rashi (Pesachim 42a) relates that the position of the sun in the spring causes the temperature of well and spring water to rise. Hence, matzah may be kneaded only with water that has4been drawn [preferably, either slightly before or directly after sunset on the day before the matzot are to be baked (Shulchan Aruch, Orach Chayim 455:1)], and rested for a day. A person who violates [this requirement] and kneads using one of the above5types of water whose use the Sages forbade; - behold, the [baked] loaf becomes forbidden.6There is no debate about the prohibition against using hot water. However, with regard to the prohibition against using water drawn that day, the Shulchan Aruch (455:3) quotes the Rambam's opinion, but states that in a difficult situation, one may use matzah that was inadvertently kneaded with water that was not drawn on the previous day. The Ramah and the Ashkenazic authorities are more lenient and allow the use of such matzah in all situations.", + "A woman should not sit in the sun and knead,1lest the sun's heat speed up the leavening process. nor [should she knead] under the open sky on a cloudy day, even in a place where the sun is not shining.2Yoma 28b states: \"a cloudy day is all sun; the heat of a cloudy day is more severe than that of a sunny day.\"
The Ramah (Orach Chayim 459:1) mentions that it is customary not to knead near a window. The Shulchan Aruch states that the kneading area of a bakery should be distant from the baking area, so that the heat of the oven should not affect the dough. [She should not] leave the dough3The Shulchan Aruch adds \"even for a moment.\" and become involved in another matter.4the dough should not be left unattended. In his commentary on the Mishnah (Pesachim 3:4), the Rambam explains that preferably the preparation and baking of the matzah should be a speedy and uninterrupted process. See also the following halachah. If she both kneads and bakes,5The Sages feared that her hands would become hot from the oven, and thus speed up the leavening process when she kneads the dough. Hence, they required that she must have two containers of water,6the same water should not be used for both activities. one to smooth [the matzot]7Before the matzot are placed in the oven, the woman baking them would dip her hands in cold water and smooth and shape the loaves. and one to cool off her hands.8from the heat of the oven. It must be noted that Rashi (Pesachim 42a) maintains that the activity of kneading the dough itself heats up the hands. Thus, he requires that a woman dip her hands in water between doughs to cool off her hands, even when she is not baking. The Shulchan Aruch (459:3) follows Rashi's interpretation.
If she violated [these instructions] and kneaded dough in the sun,9unless one can actually feel that the temperature of the dough has risen (Magen Avraham 559:15). or did not cool off her hands, or made a dough larger than the measure for which one is obligated to separate Challah, the loaf is permitted.10In these instances, the Sages did not feel that the leavening process would necessarily be speeded up if their instructions were not followed. Hence, בדיעבד (after the fact), they did not prohibit the use of matzot baked in this manner. What is the measure for which one is obligated to separate Challah? Forty-three and a fifth eggs of average size11Rabbenu Manoach notes that the numerical equivalent of Challah (חלה) is also 43. - by volume and not by weight.12A given volume of dough is much heavier than the same volume of eggs.
In Hilchot Bikkurim 6:15, the Rambam elaborates further on this subject, by giving a measure according to weight as well. In modern measure, the figure he gives equals approximately 1.7 kilograms (close to 4 lbs.).", + "As long as a person is busy with the dough, even for the entire day, it will not become chametz.1As mentioned previously, as long as the dough is constantly being agitated it will not become leavened. If he lifts up his hand2from kneading and allows the dough to rest so that [it rises to the extent that] a noise will resound when a person claps it with his hand,3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 459:2) mentions another sign; the appearance of cracks or folds in the dough. it has already become chametz4even if the time period explained below has not elapsed and must be burned immediately.5The Rambam is describing an instance when matzah is being baked on Pesach eve or during the holiday, when the possession of chametz is forbidden. If a noise does not resound6when the dough is clapped, the possibility still exists that the dough has become chametz. The time the dough has been left unattended is then calculated and7if the dough has lain at rest for the time it takes a man to walk a mil,8two thousand cubits; according to most authorities approximately a kilometer in modern measure. Most authorities (including the Shulchan Aruch and many later Rabbis with regard to halachah l'ma'aseh) define eighteen minutes as the accepted period of time in which an average man would walk this distance. However, the Rambam (Commentary on the Mishnah 3:2) quotes a more lenient figure, 24 minutes. it has become chametz and must be burned immediately.9The Shulchan Aruch and the Ramah suggest hurrying the process of kneading and baking matzah, because:
a) the heat generated by working the dough may cause it to become leavened faster.
b) though each particular hesitation may be less than eighteen minutes, the total of all hesitations may exceed that figure. (This point is not accepted by all authorities.)
c) once dough is left unattended after having been kneaded thoroughly, it will become leavened very quickly.
Similarly, if its surface has become wrinkled10Rabbenu Manoach interprets the Hebrew הכסיפו as \"whitened.\" [to the extent that it resembles] a person whose hair stands [on end in fright]11behold -- this is a sign that the dough has begun to become leavened. Hence, - behold, it is forbidden to eat from it, but one is not liable for כרת [for eating it].12The commentaries question whether the Rambam's intent is to free the person from punishment entirely or whether he means that he is not liable for כרת, but receives a lesser punishment, lashes.", + "There were two doughs which people stopped kneading at the same time and left unattended.1for less than the time it takes a person to walk a mil. From one, a sound [resounded when clapped].2a clear sign the dough has become leavened, as stated in the previous halachah. From the other, no sound [resounded].3Nevertheless, since they both waited the same amount of time, we assume that a similar leavening process took place in both doughs. Hence, Both of them should be burned4behold, they are -- considered - behold, they are absolutely chametz.", + "We should not make thick loaves1Pesachim 37a allows thin loaves to be made with designs. Commenting on this statement, the Ramah (Orach Chayim 460:4) suggests never making thick matzot for Pesach. with designs2Rav Yitzchak ibn Giat writes that it was customary to make designs of fish, doves, and other animals. on Pesach, because a woman takes time making them.3However, there is no prohibition against making holes in their dough as is the common practice. On the contrary, this helps the matzah bake faster (Shulchan Aruch). Thus, [the dough] will become leavened during that time. Hence, professional bakers are allowed to make [such designs],4Pesachim (ibid.) records that Rabban Gamliel's household used such matzot, and hence was forced to make this differentiation. because they are skilled in their craft and quick in its execution.5Rashi (Pesachim, ibid.) adds that bakers usually have pre-cut forms.
The Mishnah Berurah (Orach Chayim 460:14) forbids all designs, whether made by private people or professional bakers, whether on thick or thin loaves.
[In contrast,] a private person is forbidden to make such a design, even if he does so using a [pre-cut] form.6which will not require time. [This stringency was instituted] lest others attempt to make [the designs] without using the forms, delay in their work, and cause [the dough] to become chametz.7Our Sages often instituted decrees uniformly, even though the reason for the decree did not apply in certain instances, lest people misinterpret the leniency and take total license.", + "The water used to wash one's hands and the kneading trough after the kneading [is completed]1The Mishnah (Pesachim 40b) uses the expression \"water used by a baker.\" In his commentary on the Mishnah, the Rambam defines that term as above. and, similarly, the water used when kneading2when shaping the dough or cooling off one's hands, as mentioned in Halachah 12. - behold, it should be poured out in a place which slopes downward, so it will not collect in one place3See Pesachim 42a. The Ramah (Orach Chayim 459:4) also gives instructions about cleaning the utensils used in preparing the matzah to ensure that no dough is allowed to remain stuck to them, and thus become chametz. and become leavened.4This halachah applies when matzah is prepared and baked after the prohibition against chametz has gone into effect (Shulchan Aruch). However, some later authorities (Bach, Taz) forbid such water to collect even beforehand.", + "We should not soak bran1The Mishnah Berurah 454:2 notes that there is a difference of opinion among halachic authorities if מורסן refers to the hard shell of the wheat kernels that falls off when the wheat is ground, or the soft shell, which is separated by sifting. in water and leave it in front of chickens,2without supervision, in contrast to the following halachah. lest it become chametz. However, we can boil bran for them,3As mentioned in Halachah 3, if grain products are placed directly in boiling water, they will never become chametz. and then place it before them. Nevertheless, the majority of people have already adopted the custom of not boiling [grain products], lest the water not be boiled thoroughly.4as explained in the above halachah and in the Shulchan Aruch and commentaries (Orach Chayim 454:3).", + "It is permitted to prepare bran or flour for chickens in water1Rabbenu Manoach and the Meiri state that the Rambam's statements are based on the Tosefta. However, no law of this nature is found in our text of the Tosefta.
Perhaps this lack of a clear source is the reason the Rambam's opinion is not accepted by other halachic authorities. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 465:1) forbids placing bran in water under any circumstances. The Ramah cautions against placing any grain products in a place where there is a residue of moisture. if they are fed2and consume the food immediately, or if one places [the feed] before them and stands over them to ensure that the food will not stand3without any activity, as the Rambam continues more than the time it takes a person to walk a mil.4or 24 minutes, as explained in Halachah 13.
As long as they peck at it or one turns it over by hand,5for, like dough (see Halachah 13), as long as it is agitated it will not become leavened. Once they finish eating, one should wash out the utensil in water and pour it out in a place which slopes downward.6as in Halachah 16. This halachah also applies only after chametz has become forbidden. Even the authorities who follow a more stringent view than the Rambam allow leniency before the prohibitions against possessing chametz take effect.", + "A woman should not soak bran which she intends to take to the bathhouse in water [beforehand].1The application of moist bran to skin renews the skin's natural moisture. Bran contains high quantities of Vitamin E and other natural cosmetics. However, she may rub dry bran on her skin.2even though her skin is moist with sweat, without fear of it becoming chametz (Rashi, Pesachim 39b). The Shulchan Aruch (Orach Chayim 465:2) forbids the practice entirely. A person should not chew wheat3for the spittle can cause the wheat to become leavened. and then place it on his wound,4as a poultice for it will become chametz.5Rabbenu Manoach notes that the Rambam writes (Hilchot Yesodai HaTorah 5:8) that, when there is danger to life or limb, it is permissible to use all substances as remedies, even if it is forbidden to benefit from them. That halachah specifically states that a sick person may be given chametz to eat as a remedy.
Furthermore, that halachah explains that if the sick person does not benefit from the forbidden substance in the normal manner, it may be used as a remedy even if there is no danger to life or limb. The Rambam gives the example of including chametz in a compress.
On that basis, Rabbenu Manoach questions why wheat cannot be used as a poultice as stated in our halachah. However, he resolves the issue by explaining that, in our case, the wheat would become chametz before it was applied to the wound.
The Shulchan Aruch HaRav 466:5 (and the Mishnah Berurah) emphasize that it is permitted to use grain as a remedy for a wound only if there is a question of danger to life or limb. Furthermore, this leniency is qualified as follows:
a) it must be an established medical fact that the remedy works;
b) effort must be made to reduce the chance of the grain becoming leavened to the greatest extent possible (e.g., preparing grain by boiling it in fruit juice which does not become leavened).
We should not place flour into charoset.6In his commentary on the Mishnah (Pesachim 10:3), the Rambam describes charoset as a mixture of dates, figs, spices, and vinegar. If one did so, he should burn it7The popular texts of the Mishneh Torah use the word ישפך - \"pour it out.\" However, most of the original manuscripts state ישרף as in our text. This version implies that it is feared that the flour has already leavened and, hence, must be burnt. immediately,8as chametz because it will cause [the flour] to become leavened very fast.9In his commentary on the Mishnah (Pesachim 2:8), the Rambam explains that the vinegar in the charoset causes the flour to become leavened fast. We should not place flour in mustard.10The Ramah (Orach Chayim 464:1) states that Ashkenazic custom forbids the use of mustard on Pesach entirely, placing it in the category of kitniyot. If one did so, he should eat it immediately.11In contrast to other dips, the sharpness of mustard prevents the flour from leavening (Pri Chadash).", + "It is permissible to place spices,1Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 455:6) advises against placing spices in dough. The Ramah forbids matzah that was kneaded with pepper, maintaining that its sharpness causes the dough to become leavened. sesame seeds, poppy seeds,2The Shulchan Aruch HaRav explains that even the opinions which advise against using spices in matzah permit these substances to be used. They are not sharp and will not speed up the leavening process. and the like3Salt is not included in this category. The Shulchan Aruch (455:5) explicitly advises against placing salt into dough, and the Ramah considers matzah baked with salt as chametz. into dough.4for this mixture will not cause the dough to become chametz. In describing the meal offerings which cannot become leavened (Hilchot Ma'aseh HaKorbanot 12:17), the Rambam also states that they may be seasoned in a similar manner.
The Tosefta (Pesachim 2:13) and the Jerusalem Talmud (Pesachim 2:4) go further and state that such matzah may even be used at the Seder. Though some halachic authorities accept this opinion, the later authorities counsel against using such matzah on that occasion. Similarly, it is permissible to knead the dough with water and oil, honey or milk, or to baste with them.5This statement has raised controversy. In Halachah 2, when the Rambam described the use of מי פירות, he explained that they will not cause grain products to become leavened when used alone. However, if they are mixed with water, they can cause the grain products to become leavened. Indeed, the commentaries relate that the mixture of these liquids with water speeds up the leavening process.
Therefore, the Ra'avad and other authorities question the leniency granted by the Rambam. In practice, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 462:2) advises against, but does not forbid, mixing these liquids with water. The Ramah (and accordingly, Ashkenazic custom) prohibits such a mixture entirely.
It must be noted that the Maggid Mishneh's text of the Mishneh Torah substitutes the word יין (wine) for מים (water). According to such a rendition, there is no difficulty.
On the first day,6more particularly, for the matzah used to fulfill the commandment of eating matzah on Pesach night; it is forbidden to knead or baste7even though basting the dough with other substances will not change its taste appreciably, the Rambam forbids this. See Or Sameach. [the matzot] with any other substance besides water;8Note the commentary on Halachah 6:5. not because of the prohibition against chametz,9for, as above, the dough will not necessarily become chametz, but rather so [the matzah] will be \"poor man's bread.\"10Deuteronomy 16:3 states \"For seven days eat matzah, poor man's bread.\" In contrast, dough mixed with these liquids is considered matzah ashirah, \"rich matzah.\" It is only on the first day that the \"poor man's bread\" must be commemorated.11to recall the \"poor man's bread\" eaten by our ancestors when they were slaves in Egypt.", + "All earthenware vessels1In this and the following five halachot, the Rambam discusses how dishes and cooking utensils that were used for chametz during the entire year may be prepared for Passover use. It must be emphasized that in many communities, it is customary not to consider these options and to use separate sets of pots, dishes, and cutlery for the holiday. that were used for chametz while cold2Utensils absorb substances only when used together with both heat and liquid. Thus, in this instance, there is no fear that chametz is absorbed. Nevertheless, the utensil may3only be used for matzah while cold,4lest its use cause people to err and permit use of earthenware vessels that were used for chametz while hot (Maggid Mishneh). This safeguard was only instituted for earthenware vessels, since the chametz absorbed in substances of metal or wood may be purged through הגעלה.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 451:22) does not recognize this prohibition at all and allows such utensils to be used for matzah even when hot. However, this is merely from an abstract halachic perspective. In practice, that text continues to explain, Jews are accustomed not to use any earthenware utensils or dishes that had been previously used for chametz on Pesach. This custom was already accepted in the days of Rav Yitzchak Alfasi and Rabbenu Asher. except for the utensils5Leavening agents were placed directly in these utensils. Accordingly, even if they were made of other substances besides clay, more severe laws than usual apply regarding purging them from the chametz they absorbed. (See Magen Avraham 451:42.) in which yeast and charoset6This does not refer to the charoset used at the Seder, but to a similar mixture which was used throughout the entire year. The latter would frequently contain flour. were placed, for their leavening effect is powerful.7Yeast is a powerful leavening agent. Similarly, the vinegar in the charoset will cause leavening. Even though the utensil was cleaned thoroughly of these substances, we regard that some was absorbed in the utensil's walls and will have an effect on food placed within it on Pesach. Similarly, a kneading trough in which chametz is kneaded and left to become leavened is considered as a place where yeast is soaked, and we do not use it on Pesach.8lest the leavening agents that are absorbed cause the Matzah to become chametz.", + "An earthenware roasting pan on which loaves of chametz are baked during the entire year should not be used to bake matzah on Pesach.1The prohibition is obvious. It appears that this statement was included only as an introduction to the following halachah, which describes how such a utensil may be prepared for Pesach use. If it was filled with coals and kindled on the place2This practice, referred to as ליבון, burns up any chametz that may have been absorbed in the pan. where chametz was cooked, matzah it is permitted to be cooked on it.", + "Metal and stone utensils1In Hilchot Ma'acholot Asurot 17:3 and in his commentary on the Mishnah (Avodah Zarah 7:12), the Rambam equates glass utensils with those made of these substances. in which chametz was boiled in water as a כלי ראשון2The term כלי ראשון is a fundamental concept in the laws of kashrut and the laws of Shabbat. It refers to a pot or cooking vessel that was directly exposed to the heat of an oven or range. Such a pot is still considered as a כלי ראשון even after it has been removed from the cooking surface. - e.g., pots and stew pots3The Ramah (Orach Chayim 451:5) requires that the surface of the pot be smooth and free of nicks or cracks for this manner of purging to be effective. - should be placed inside a large utensil.4The process described below can be carried out only before chametz becomes forbidden. Once that prohibition takes effect, even the slightest amount of chametz can cause a larger mixture to be prohibited. (See Halachah 1:5.) Hence, were the process carried out at that time, the residue of chametz absorbed in the walls of the utensils would cause all the water to be considered as mixed with chametz. They should be covered with water, and the water should be boiled5The commentaries stress how the water must be bubbling because of the heat. with them inside6This process is referred to as הגעלה (purging) and is also used to prepare utensils that had been used for non-kosher food for kosher use. Thus, a similar description of this process is found in Hilchot Ma'achalot Asurot 17:4.
The basic principle governing the kashering of utensils is כבולעו כך פולטו - \"In the same manner as a [forbidden substance] is absorbed [by a utensil], so, too, is it released.\" Thus, since these utensils were used in hot water, the process of boiling is employed to cause them to release any chametz they might have absorbed. until they release [what they absorbed].7This phrase is taken from the halachot of Rav Yitzchak Alfasi. However, it is omitted in some of the Yemenite manuscripts of the Mishneh Torah. In practice, there is also debate about this issue. In his responsum, the Rashbah explains Rav Yitzchak Alfasi's view, stating that a person should leave the utensil submerged until he feels that all the absorbed chametz has been released. However, the Tur (Yoreh De'ah 121) and the Pri Chadash do not require waiting any substantial amount of time. Their view is accepted by the later authorities. (See Shulchan Aruch HaRav, Orach Chayim 452:4.) Afterwards, they should be washed off with cold water,8in order to cleanse them of any forbidden matter that might remain on their surface (Rabbenu Manoach). The source for this requirement is the description (Zevachim 97a) of the way the priests would purge the Temple pots used to cook the sin offerings after the previous day's service. Though some authorities do not require this stage, the Shulchan Aruch HaRav (452:5) states that it is customary to follow this practice. and [then] one may use them for matzah.9Hilchot Ma'achalot Asurot 17:7 states: \"A person who acquires a knife from a gentile must burn it out in fire.\" A similar decision is rendered by the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 121:7). Nevertheless, the authorities suggest that chametz may be purged from knives by boiling. However, they do not permit this leniency in the following instances:
a) when the knives are rusty;
b) when they have serrated edges;
c) when the handle is separate from the blade and enclosed around it, allowing for the possibility for residue to collect between them.
In the latter instance, even ליבון (exposing the knife to open fire) is insufficient. Since most knives today are made in this manner, they should not be kashered for Pesach or for ordinary use after having been used with prohibited foods. Both the Mishnah Berurah and the Shulchan Aruch HaRav state that purchasing new knives for Pesach is the most desirable manner of fulfilling the mitzvah.
Similarly, [with regard to] knives, the blade and the handle should be boiled in a כלי ראשון.10as described above. Afterwards, one may use them for matzah.", + "Utensils of metal, stone, and wood which were used for chametz as a כלי שני1a utensil into which one pours water that had been cooked over a fire. - e.g., bowls or cups2can also be purged of chametz following the principle כבולעו כך פולטו - \"In the same manner as a [forbidden substance] is absorbed [by a utensil], so, too, is it released.\" Thus, since these utensils absorbed chametz in a שני כלי, in order for them to release the chametz they absorbed, they - should be placed in a large utensil, and boiling water poured over them.3from a utensil that was heated on the fire. The Ramah (Orach Chayim 451:6) states that, at present, it is customary to boil all utensils on the fire itself (i.e., in a כלי ראשון), even though they were generally used as a כלי שני. They should be left in [the large utensil] until they release [the chametz they absorbed].4See the explanation of the similar phrase in the previous halachah. Afterwards, they should be washed off.5as explained in the previous halachah. [Then,] they may be used for matzah.", + "All earthenware utensils that were used for chametz in hot water,1In contrast to utensils made of other substances, the process of הגעלה cannot remove the forbidden matter absorbed in the walls of an earthenware vessel. Instead of all the absorbed matter being purged at once, it is released a small amount at a time, and there will always be a certain quantity of the previous substance contained in its walls.
Pesachim 30b explains that this concept is derived from the Torah itself. Leviticus 6:21 states that any pot in which meat from a sin offering has been cooked must be broken. A sin offering can only be eaten for one day. Once that time has passed, the taste of the meat absorbed in the pot is considered as נותר (sacrificial meat which has been kept past its required time), and thus forbidden. Hence, the pot itself must be destroyed. whether as a2 כלי ראשון - for example, pots3or as a כלי שני - or as a
כלי שני - for example, bowls4whether they were glazed and coated with lead so that they became like glass -- i.e., china. Based on these principles, the authorities have stated that china can never be kashered. However, they have suggested certain leniencies when the china is very expensive. - whether they were glazed and coated with lead so that they became like glass, or they were of simple earthenware:5As mentioned in Halachah 22, the Sages also forbade the use of ןוביל (exposing the utensil to fire), to remove chametz absorbed in most earthenware vessels, lest a person hesitate to expose them to the required heat out of fear that they would break. Thus, there is no way to prepare these utensils for Pesach use. Therefore, we do not use them for matzah.6There would be no halachic difficulty against using these dishes on Pesach for cold foods. Nevertheless, our Sages forbade their use entirely, lest a person err and use them for hot substances as well. Rather, we put them aside until after Pesach,7Though the taste of chametz is absorbed in the walls of these utensils, keeping them does not cause a person to violate the prohibition against possessing chametz on Pesach. Nevertheless, at present, when it is customary to sell chametz to gentiles, the Rabbis in charge of the sale usually sell this chametz as well. and then we may cook with them.8This line was added to negate the opinion of Rav (Pesachim 30a), who maintains that each Pesach, a person was required to destroy any earthenware vessels he possessed which were used for chametz while hot.", + "[A person possesses a utensil which is] a כלי ראשון and desires to boil it [in order to prepare it for Passover use],1and hence must be kashered by boiling water inside of it, as explained in Halachah 23. however, he cannot find a larger utensil into which [to place it] to boil it:2Thus, were he to boil water in the utensil itself, its entire top edge would not be exposed to the boiling water. Behold, he may place a border of clay around its [top] edge from the outside and fill it3the utensil with water until the water overflows its edge.4but is delayed in pouring out by the clay border. [Then,] he may boil the water in it, and this is sufficient.5for the entire utensil will have been exposed to the boiling water. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 452:6) offers an alternative suggestion. After boiling the water thoroughly, placing a very hot stone into the water will cause the water to flow over the edges of the utensil on all sides. Thus, the entire utensil will be exposed to the boiling water. Afterwards, he washes it off6with cold water, as explained in Halachah 23. and may use it for matzah." + ], + [ + "It is a positive commandment of the Torah to eat matzah on the night of the fifteenth [of Nisan], as [Exodus 12:18] states: \"In the evening, you shall eat matzot.\" This applies in every place and at every time. Eating [matzah] is not dependent on the Paschal sacrifice. Rather, it is a mitzvah in its own right. The mitzvah may be fulfilled throughout the entire night.
Throughout the other days of the festival, eating matzah is left to one's choice: If one desires, one may eat matzah. If one desires, one may eat rice, millet, roasted seeds, or fruit. Nevertheless, on the night of the fifteenth alone, [eating matzah] is an obligation. Once one eats the size of an olive, he has fulfilled his obligation.", + "A person who swallows matzah1gulping it down, without chewing or tasting it [without chewing it] fulfills his obligation.2for as long as the matzah touches his throat and is ingested, it has been eaten. Nevertheless, it is not desirable to fulfill one's obligation in this manner (Magen Avraham, Orach Chayim 475). A person who swallows maror3in the same manner [without chewing it] does not fulfill his obligation.4The Rashbam, Pesachim 115b explains that the maror was instituted to recall the bitterness with which the Egyptians afflicted our ancestors. Therefore, a person who does not taste that bitterness does not fulfill his obligation.
Alternatively, certain texts of the Mishneh Torah (and Pesachim, ibid.) read \"A person who swallows maror fulfills his obligation.\" The proponents of this text maintain that it is impossible to swallow a piece of maror the size of an olive without feeling some bitterness. Nevertheless, the Shulchan Aruch (475:3) quotes the former text. A person who swallows matzah and maror together fulfills the obligation of matzah,5as above. There is an added undesirable factor in eating matzah in this manner. Preferably, no other substances should be eaten with the matzah, so that only its taste will be sensed. (Indeed, were he to chew both the matzah and the maror, he would not fulfill his obligation (See Pesachim 115a). To insure that nothing negate the taste of the matzah, in many communities it is customary not to dip the matzah in salt when eating it at the seder). but not that of maror, for the maror is secondary to the matzah.6The Ra'avad raises a question, noting that the latter phrase is not an explanation why one does not fulfill the mitzvah of maror.
The Maggid Mishneh explains that the Rambam's intention is to explain why the person fulfills the mitzvah of matzah. One might argue that the maror, like the fibers mentioned in the following clause, would prevent one from fulfilling the mitzvah of matzah. Therefore, the Rambam explains that \"the maror is secondary...\"
It must be noted that according to the second version of the text mentioned above, the passage reads with no difficulty whatsoever. If he wrapped them in fibers or the like and swallowed them,7the matzah, maror, and fibers he does not even fulfill the obligation of matzah.8for unlike the maror, the fibers are considered as an interruption between the person's digestive system and the matzah. The fibers are placed in this category because they are not food in their own right. (A similar concept is stated in Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah 3:5.) In contrast, all other foods are considered secondary to the matzah and, hence not an interruption (Pri Chadash).", + "A person who eats matzah without the intention [to fulfill the mitzvah]1This halachah touches on a question left unresolved by the Talmud (see Pesachim 114b), and which has become a source of debate and discussion among the Rabbis in subsequent generations. Does a person who performs the deed of a mitzvah, without the intention to carry out God's command, fulfill his obligation, or not? - e.g., gentiles or thieves force him to eat2The source for the Rambam's statements is Rosh HaShanah 28a, which states that when \"Persians force a person to eat matzah, he fulfills his obligation.\" - fulfills his obligation.3It appears that the Rambam does not require a person to have the intention to fulfill a mitzvah, for in this instance the only reason the person ate the matzah was the coercion of the gentiles. Nevertheless, the commentaries qualify the Rambam's statements, based on Hilchot Shofar 2:4:A person who occupies himself with blowing shofar to learn does not fulfill his obligation... one does not fulfill his obligation until both the person hearing [the shofar] and the one sounding it intend to fulfill the obligation.In resolution, the Maggid Mishneh states that to fulfill his obligation, the person being forced to eat the matzah must know that today is Pesach, that he is obligated to eat matzah, and that it is matzah which he is eating. Rabbenu Nissim, the Kessef Mishneh, and Rabbenu Manoach follow a different line of reasoning. They differentiate between eating matzah and hearing a shofar. In the former case, a person's body benefits from the activity regardless of his intention. To support this thesis, they draw a parallel to the following passage from Keritot 19b.
Generally, the Torah frees a person from liability if he commits a transgression while being only מתעסק (performing a deed without any thought). However, a person who eats forbidden foods or engages in forbidden sexual relations in this manner is liable, because he derived pleasure from his activities.
Similarly, in the present context, since the person derived physical satisfaction from eating the matzah, even though he was forced to do so, the action is attributed to him. In contrast, since his body did not benefit from hearing the shofar, he does not fulfill his obligation until he hears the shofar blown in the proper manner.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 475:4) quotes the Maggid Mishneh's opinion as regards halachah l'ma'aseh, and the Shulchan Aruch HaRav adds the explanation mentioned in the name of the Kessef Mishneh. (It must be noted that the Pri Chadash and other commentaries do not accept this decision). In Orach Chayim 589:8, the Shulchan Aruch quotes the Rambam's decision concerning blowing the shofar, stating that a מתעסק does not fulfill the mitzvah. Similar decisions are rendered concerning kriat shema (Orach Chayim 60) and lulav and etrog (Orach Chayim 651).
A person who ate a כזית matzah in delirium, while possessed by an epileptic fit, and afterwards recovered,4This does not imply that he was necessarily healed of epilepsy entirely, but rather that the seizure was concluded and he was able to return to normal functioning. is obligated to eat another [כזית].5to fulfill the mitzvah because The consumption of [the first כזית] took place while he was free from the obligation to perform any mitzvot.6because he was not in control of himself. Thus, his actions in that state do not obligate him for any transgressions he violates, nor does he receive full credit for any mitzvot he performs.", + "A person does not fulfill the obligation of eating matzah unless he partakes [of matzah made] from one of the five species1wheat, rye, barley, oats, and spelt, as stated in Halachah 5:1. [of grain],2The Ramah (Orach Chayim 453:1) states that it is customary to use matzot made from wheat. as [Deuteronomy3In his commentary on the Mishnah (Challah 1:2), the Rambam cites two verses while explaining this principle: Exodus 12:18, \"in the evening, you shall eat matzot\" and the verse cited here. Similarly, certain manuscripts of the Mishneh Torah contain both verses. The fact that the mitzvah to eat matzah is derived from the verse in Exodus and not the verse in Deuteronomy tends to support the text which quotes both verses. However, Pesachim 35a, the source for the exegesis of this verse, only mentions one verse. 16:3] states: \"Do not eat chametz upon it... eat matzot for seven days.\"
[From the verse's association of chametz and matzah, we may derive:] substances which can become leavened4that would become leavened if left unattended for the required period. may be eaten as matzah to fulfill one's obligation.5as evident from the following halachah, the actual dough used to make the matzah need not have the potential to become leavened. However, the species of grain used as flour must be fit to become leavened. (See Lechem Mishneh, Halachah 5.) In contrast, other substances6e.g. rice, millet, and kitniyot - cannot be used to fulfill the obligation of matzah, for they can never become leavened -- rather they spoil, as stated in Halachah 5:1. - e.g., rice, millet, and kitniyot - cannot be used to fulfill the obligation of matzah, for they can never become leavened.", + "A person who makes dough from wheat and rice:1combining the two species in one matzah if it has the taste of grain,2Based on the Jerusalem Talmud (Challah 3:5), the Ramban and Rabbenu Asher maintain that as long as the matzah tastes of grain, one may fulfill one's requirement even though the amount of wheat flour is not sufficient to produce a כזית (size of an olive) of wheat flour in כדי אכילת פרס (a quantity equivalent in volume to three eggs according to the Rambam, two eggs according to other authorities; see the commentary on Halachah 1:6).
They explain that when mixed with wheat, rice takes on the taste of the wheat to the point that its own flavor is not noticeable at all. Hence, there is no limit to the quantity of wheat required. In contrast, other kitniyot do not \"accept\" the flavor of wheat so easily (nor does rice \"accept\" the flavor of the other four species of grain). Hence, if they are mixed with wheat, there has to be a sufficient quantity of wheat (a כזית within פרס כדי אכילת) for one to fulfill his obligation.
The Ra'avad and the Rashbah do not accept the principle explained by the Ramban, and require a כזית in פרס כדי אכילת even when a dough is made of rice and wheat. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 453:2) quotes the Rambam's words exactly. The commentaries infer that this implies acceptance of the Ramban's view. The later authorities quote the Ra'avad's opinion and suggest adhering to it, though theoretically, they find the Ramban's view more acceptable. one may fulfill his obligation with it.3as if it were made of wheat alone. Dough made as food for dogs:4In his commentary on the Mishnah (Challah 1:8), the Rambam describes this as coarse bread mixed together with bran. if the shepherds also eat from it,5and thus, it is also considered human food one may fulfill his obligation with it. If the shepherds do not eat from it,6and use it merely to feed the animals, it is not forbidden. Were it to be chametz, it would not be permitted to be used for that purpose since no benefit may be derived from chametz during Pesach. Nevertheless, one cannot fulfill his obligation7to eat matzah the first night of Pesach by eating it, for it is not watched for the sake of eating matzah.8as explained in Halachah 5:9, the matzah used to fulfill the mitzvah must be \"watched\" so that it does not become chametz. Furthermore, every stage of its preparation should be carried out with the intent that it be used to fulfill the mitzvah. Since this dough was made to be used only as food for dogs, surely this intent was lacking.
Matzah that was kneaded with fruit juice,9Fruit juice itself will not cause flour to become leavened, as stated in Halachah 5:2; nevertheless, one may fulfill one's obligation with it on Pesach.10because the species of grain can become leavened. As mentioned above, it is Ashkenazic custom not to use such matzah on Pesach unless the person is incapable of eating ordinary matzah. However, [the dough] should not be kneaded with wine, oil, honey, or milk, because of the requirement for poor man's bread, as explained above.11in Halachah 5:20. There is a slight difficulty with this statement. The halachah cited states that only water should be used for the matzah. The Radbaz (Vol. III, Responsum 1074) states that only the four liquids mentioned here may not be used, for only they change the taste of the matzah appreciably. However, the Ra'avad and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 462:1) forbid the use of matzah made with any liquid other than water for use at the seder. A person who kneaded [dough with one of these liquids] does not fulfill his obligation.12Pesachim 36a relates that Rabbi Yehoshua told his sons to make him matzah kneaded with milk throughout Pesach, except on the first night.
One cannot fulfill his obligation with matzah made from thin bran or14It is abnormal to make bread from bran alone. Therefore, Challah need not be separated from such a loaf, nor may it be used for the mitzvah of matzah. See Shulchan Aruch, Orach Chayim 454:1. coarse13as mentioned above, there is a debate among the Rabbis which Hebrew term is appropriate to which type of bran. bran. However, one may knead flour together with its bran and make it into a loaf and fulfill one's obligation with it.15for then, the flour is considered of primary importance. Similarly, a loaf made with very fine flour16Pesachim 36b states \"even if it is like King Solomon's matzah.\" is permitted, and a person may fulfill his obligation with it. We do not say: this is not poor man's bread.", + "[One may fulfill his obligation] with matzah baked in either an oven1as is usually done or a roasting pot.2as is occasionally the case. The dough is prepared as if for baking in an oven, and then placed in a roasting pot or frying pan. In his commentary on the Mishnah (Challah 1:6), the Rambam explains that even when bread is baked in this fashion, one is obligated to separate Challah. Hence, such a loaf is also considered as bread with regard to matzah. This applies whether the dough was stuck to the roasting pot and then the [pot] was heated,3The Rambam uses the word הרתיח, which is generally translated as \"boiled.\" However, in this instance, all commentators agree that no water can be used. or whether the [pot] was heated and then the [dough] stuck to it.4In the latter instance, the Ra'avad agrees with the principle that such matzah is considered as bread and is able to be used for the mitzvah of matzah. However, he objects to this manner of preparation out of fear that perhaps the dough will become chametz. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 461:2) suggests adhering to his opinion. Even if the dough was baked in the ground, one may fulfill his obligation with it.5Berachot 38a describes the process of baking bread in a pit in the ground and states that one may use it as matzah for the seder.
Similarly, even if the matzah was not thoroughly baked,6Within the context of this law, the Ramah (Orach Chayim 461:3) counsels against removing dough prematurely from the oven and then returning it. During the time it is outside the oven, it can become chametz. one may fulfill his obligation with it, provided strands of dough will not extend from it when broken.7
פורסה usually means sliced. Our translation follows Rabbenu Manoach's commentary and Rashi, Pesachim 37a. A person8This law is relevant to a person who is old or sick and cannot eat the required amount (כזית) of matzah in the normal manner, as mentioned in Halachah 10. Nevertheless, its application is not solely restricted to these persons. None of the commentaries has placed any restrictions against healthy people fulfilling their obligation in this manner. (As mentioned in Halachah 5:5, some Ashkenazi authorities forbid soaking matzah in water after it has been baked.) may fulfill his obligation with a cake [of matzah]9which after being baked, has been soaked10As mentioned in Halachah 5:5, once matzah has been baked thoroughly, it will not become chametz even when exposed to water. [in other substances],11In his commentary on Pesachim 41a, the source for this law, Rashi allows one to soak matzah in cooked foods with a taste of their own. Similarly, Rabbenu Manoach mentions matzah dipped in wine. Nevertheless, the Ra'avad and others maintain that other foods would nullify the taste of matzah, and they permit soaking the matzah only in water. They draw support from the Rambam's statements in Halachah 10 and maintain that he also accepts this restriction.
The Magen Avraham and the other Ashkenazic authorities favor the latter opinion. However, they do maintain that a sick person who could not eat a sufficient quantity of matzah soaked in water may soak his matzah in wine. so long as it has not dissolved.12at which point it would no longer be considered as bread, and the HaMotzi blessing would no longer be recited over it. However, a person cannot fulfill his obligation with matzah that has been cooked,13even if cooked in water alone, for it does not have the taste14or the form of bread.", + "A person cannot fulfill his obligation by eating matzah which is forbidden to him; for example, a person who ate [matzah made from] tevel,1produce from Eretz Yisrael from which the agricultural requirements — separation of the terumah (a portion given to priests), ma'aser rishon (the first tithe), and ma'aser sheni (the second tithe) — have not been fulfilled. [matzah made from] the first tithe from which terumat [ma'aser] had not been separated,2After receiving the tithe from the Israelites, the Levites were obligated to separate a second tithe, as commanded in Numbers 18:26. or [matzah] that was stolen.3The Jerusalem Talmud, Challah 1:9, states:Matzah that was stolen: one may not recite a blessing upon it. Rav Oshiah states: This is derived from Psalms 10:3: \"The greedy's blessing revolts God.\"
However, one might think this is true only in the beginning; ultimately (i.e., after eating the matzah), he is obligated to pay him money (and thus the matzah itself is no longer the property of the original owner.)
Rabbi Yochanan states: \"A mitzvah is not a sin.\" Rabbi Yossi states: \"A sin is not a mitzvah.\" Rabbi Illa said: \"Only when the mitzvot are performed as prescribed are they mitzvot.\"The Shulchan Aruch (Orach Chayim 454:4) quotes the Rambam's statements exactly. Nevertheless, Rabbi Akiva Eiger maintains that since the stolen object no longer belongs to the original owners once it has been eaten, one may fulfill the mitzvah of matzah in this manner. All authorities agree that a person who stole grain or flour can fulfill his obligation with matzah made from it.
Rabbenu Manoach maintains that this instance is not dependent on the general rulings governing mitzvot performed with forbidden objects. Rather, Pesachim 38a draws an analogy between the mitzvot of matzah and Challah. Since there is an explicit teaching requiring a person to own the dough he uses for Challah, it thus follows that the matzah he uses must also be his undisputed property.
This is the governing principle: All [matzah] upon which the grace after meals is recited4even though there are certain halachic difficulties regarding eating it, as explained in Hilchot Berachot 1:20. may be used to fulfill one's obligation.5to eat matzah on Pesach. If the grace after meals may not be recited upon it, it may not be used to fulfill one's obligation.6In Hilchot Berachot 1:19, the Rambam states: \"Anyone who eats a forbidden food, whether intentionally or unintentionally, does not recite a blessing over it.\" This includes even foods prohibited by Rabbinic law alone.", + "The priests1and their households may fulfill their obligation with [matzot made from] Challah2Numbers 15:20 commands that a portion of every dough be separated and given to the priests. This portion of dough is called Challah and is governed by all the rules pertaining to Terumah. or terumah3Numbers 15:19, 18:12 commands that before tithes are given to the Levites, a certain portion of the grain should be separated and given to the priests. This portion, referred to as terumah, may be eaten only by the priests and their households. even though it is matzah which is not suited to be eaten by all people.4Thus, Israelites cannot fulfill their obligation by eating such matzah. Pesachim 35b states that matzot whose consumption involves any prohibition may not be used to fulfill the mitzvah of matzah. (See the previous halachah.) Similarly, a person may fulfill his obligation with matzah [made] from ma'aser sheni5Deuteronomy 14:22-23 commands: \"Take a [second] tithe of all the crops... You must eat this before God, your Lord, in the place that He will choose (Jerusalem).\" [if he is] in Jerusalem.6but not outside the holy city. It must be noted that certain Talmudic Sages do not accept this principle. The Rambam's statements follow the opinion of Rabbi Akiva, whose statements are generally accepted as halachah. However, one7a priest, for only the priests are allowed to partake of the bikkurim, may not fulfill his obligation with matzah made from bikkurim8Numbers 18:13 requires that the first fruits be given to the priests. Deuteronomy 26:2-10 explains more details of that obligation, among them that the first fruits must be taken to Jerusalem and given to the priests in the Temple. even [if he is] in Jerusalem.9and the wheat from which he made matzah had been properly given to him as bikkurim.
[The difference is] because there is no permissible way of eating bikkurim in all [Jewish] settlements.10rather, they may be eaten only by the priests within the limits of Jerusalem. [In contrast,] ma'aser sheni can be redeemed and eaten in all [Jewish] settlements.11Deuteronomy 14:24-26 states:If the journey is too great for you... you may redeem this tithe in silver... which you can bring to the place God, your Lord, will choose. You may spend the money on anything you desire [to eat]...Thus the actual produce separated as ma'aser sheni need not be taken to Jerusalem, but may be eaten elsewhere. [Our Sages12Pesachim 36a interpreted Exodus 12:20,] which states: \"Eat matzot in all of your settlements,\" [to imply that] only matzah that is fit to be eaten in all settlements may be used to fulfill one's obligation.13Thus, bikkurim are excluded, but not ma'aser sheni.", + "Loaves from the thanksgiving offering1as explained in Leviticus 7:12 and commentaries, the thanksgiving offering was accompanied by forty loaves of bread. Thirty were matzah, and thus were kosher for use on Pesach. and cakes from the Nazirite offering,2Numbers 6:15 specifies that a Nazirite must bring a basket of matzot as part of the sacrifices associated with the completion of his vow. which an individual made for his personal use,3i.e., to offer as a sacrifice. may not be used to fulfill one's obligation,4to eat matzah on Pesach night. [as can be implied] from the statement [Exodus 12:17]: \"And you shall watch the matzot.\"5Halachah 5:9 states that this verse teaches that matzah must be prepared with the intention that it be used to fulfill the mitzvah of eating matzah. Pesachim 38b extends the scope of that requirement, stating: Matzah which is watched with the sole intention [that it be used to fulfill the mitzvah] of matzah may be used to fulfill one's obligation. However, this matzah6from the thanksgiving or Nazirite offerings is also watched with the intention of [being used for a] sacrifice.7Hence, it may not be used to fulfill the mitzvah of matzah. Those8matzot made for the thanksgiving or Nazirite offerings that were made to be sold in the marketplace,9for others to use [the baker] has the intention that if they are not sold, he will eat them. Therefore, while he was making them10implicit in his intention was that he [also] watched for the sake of matzah.11Therefore, they may be used to fulfill the mitzvah of matzah.
Rabbenu Manoach and other commentators note that the matzot for these sacrifices would have to be prepared before the thirteenth of Nisan. (A thanksgiving sacrifice could not be brought on the fourteenth, because of the ten breads that were chametz.) From this, he draws support for the practice of preparing matzot before Pesach, even though the common custom in his day was to bake them on the afternoon of the fourteenth. The need to find support for this practice may seem strange for members of many communities today whose matzot may be prepared in the heart of winter.", + "All are obligated to [fulfill the mitzvah to] eat matzah,1As mentioned above, the Sefer HaChinuch (mitzvah 10) notes that even though the Torah restricted an uncircumcised person or someone who is impure from bringing a Paschal sacrifice, they must partake of matzah on Pesach night. even women and slaves.2Though these individuals are usually relieved of the observance of mitzvot limited to a specific time, Pesachim 43b makes an exception in this case. Deuteronomy 16:3 states: \"Do not eat chametz upon it... eat matzot for seven days,\" establishing an analogy between the two mitzvot. Since women are obligated to fulfill the prohibition against eating chametz (for they are liable for the observance of all the Torah's prohibitions), they must also fulfill the positive commandment of eating matzah. A minor [old enough to eat bread] should be trained in [the fulfillment of] mitzvot3From the Rambam's phraseology, we learn that the mitzvah of training one's children to fulfill mitzvot is incumbent upon the parents. Neither the Torah nor the Sages placed any responsibilities on the children themselves. Rather, the parents are charged with teaching their children to follow the Torah's guidelines (Kessef Mishneh). and be given an olive's size of matzah4the same measure given an adult. to eat. [For] a sick or elderly person who cannot eat,5a full כזית of matzah in any other fashion, we can soak a cake [of matzah] in water and feed it to him, provided it does not dissolve.6See Halachah 6 and commentary.", + "It is a Rabbinic ordinance that nothing at all is eaten after the matzah,1As explained in Halachah 8:9, the Rambam is referring to the afikoman, which was instituted in place of the Paschal sacrifice. not even roasted seeds, nuts, or the like.2The Mishnah (Pesachim 119b) states: \"No afikoman is served after the Paschal sacrifice.\" In his commentary on the Mishnah, the Rambam defines afikoman as \"fruits served as dessert after the meal, such as roasted seeds, figs, raisins, almonds, and the like.\" Rather, even though one ate matzah3to begin one's meal and to fulfill the mitzvah of eating matzah and afterwards, ate other foods, fruit, and the like,4in the course of the meal one returns and eats a second olive's size of matzah at the end [of the meal]5as the afikoman and ceases [eating].6so that the taste of the matzah will remain in one's mouth. See Halachah 8:9.", + "The Sages forbade a person from eating matzah1This applies only to matzah that is fit to be used at the Seder. However, matzah that is made with wine, oil, or honey may not be used to fulfill the mitzvah, and hence may be eaten at this time. (As mentioned above, such matzah is generally not eaten in the Ashkenazic community.) on Pesach eve,2the fourteenth of Nisan. Some authorities explain that this prohibition only applies from midday, the time when chametz becomes forbidden. However, the Rambam appears to consider the prohibition as applying during the entire day (Maggid Mishneh). in order for there to be a distinction between [partaking of it as food] and eating it on the evening [of the fifteen as a mitzvah.]3The Jerusalem Talmud (Pesachim 10:1) states that a person who eats matzah on the day before Pesach can be compared to a man who has relations with his betrothed in her father's house before the wedding. Whoever eats matzah on Pesach eve is given \"stripes for rebellion\"4מכת מרדות, the punishment given those who break a Rabbinic commandment. The Jerusalem Talmud (ibid.) explains that such a punishment is given to a man who acts immodestly with his betrothed. Hence, it is appropriate that a person who eats matzah on Pesach eve be given a similar penalty. until his soul expires.5This phrase has provoked much controversy among the commentators. The Tashbaytz (Vol. II, Responsum 51) states:
This is a wondrous statement... If the intention is that after he eats, he should be beaten... a Rabbinic prohibition will be punished more severely than a Torah prohibition... for such a penalty is not found with regard to a Torah prohibition.
Indeed, some commentaries advise striking this phrase from the text, maintaining that it was a later addition which was not made by the Rambam himself. Nevertheless, Rabbenu Manoach justifies this phrase, explaining that it refers to a situation where a person obstinately refuses to accept the prohibition. As long as he does not promise to obey the Sages' decree, the authorities must continue administering punishment.
Similarly, it is forbidden to eat6a meal with matzah (even matzah kneaded with wine, which is not included in the prohibition mentioned above) on Pesach evening from slightly before the time of Minchah,7The Sages defined this time as nine hours after the beginning of the day. (The time of Minchah is nine and a half hours after the beginning of the day.) in order that one will approach eating matzah with appetite. However, one may eat some fruit or vegetables,8or other similar foods that do not satiate one's appetite but should not fill up on them.9for then, one will not eat the matzah with relish.
The Sages of the former generations would starve themselves on Pesach eve10Pesachim 108a relates that Rav Sheshet would fast the entire day even though he was not a firstborn. so that they would eat matzah with appetite, and thus hold the mitzvot as dear. In contrast, on the eve of Sabbaths or other festivals,11The Rambam's statements require some explanation: In Hilchot Yom Tov 6:16, the Rambam states:
It is proper for a person not to dine on the day before a festival from the time of Minchah onward, as on the day before the Sabbath.
The latter phrase is a reference to Hilchot Shabbat 30:4, which states:
A person may eat and drink [on Friday] until nightfall. Nevertheless, as part of the honor given to the Shabbat, a person should refrain from scheduling a meal from the time of Minchah onward.
Thus, on the day before the Sabbath and other festivals, a person should not schedule an important meal. However, he may partake of a casual meal and continue eating. On Pesach, even the latter is forbidden. one may continue eating until darkness.12at which time one is required to cease eating. However, a person who desires to continue eating may cover his food with a cloth, recite Kiddush, and return to his meal, as explained in Hilchot Shabbat 29:12." + ], + [ + "It is a positive commandment of the Torah1Sefer HaMitzvot (positive commandment 157), Sefer HaChinuch (mitzvah 21) to relate2Hilchot Kri'at Shema 1:3 mentions that it is a mitzvah to recall the Exodus from Egypt twice daily. The Rambam makes no further mention of that mitzvah in the Mishneh Torah, nor does he mention it in Sefer HaMitzvot. There is a basic difference between these two obligations. Throughout the year, a brief recollection is all that is required. On Pesach night, we must elaborate, relating the entire story of the Exodus. the miracles and wonders wrought for our ancestors in Egypt on the night3In Sefer HaMitzvot (ibid.), the Rambam states \"the beginning of the night,\" implying that we should begin telling the story of the Exodus in the first portion of the night. of the fifteenth of Nisan,4the night of the plague of the firstborn, when Pharaoh gave the Jews permission to leave Egypt. as [Exodus 13:3] states: \"Remember this day,5the fifteenth of Nisan on which you left Egypt,\"6implying that we are commanded to commemorate the day of the Exodus. just as [Exodus 20:8] states: \"Remember the Sabbath7This addition is a quote from the Mechiltah and Shemot Rabbah. Nevertheless, the commentators have questioned its necessity. Some explain that the word זכור does not follow the grammatical form usually used for commandments, and hence the comparison with the Sabbath is valuable.
Likkutei Sichot, Vol. 21, explains that Shemot Rabbah states that the remembrance of the Sabbath is זכר למעשה בראשית, \"a commemoration of the work of creation.\" The remembrance of the exodus, it continues, must also emphasize the wonders and miracles that God performed.
What is the common point between the Sabbath and the exodus? Both emphasize how God is above nature and, hence, can change nature according to His will.
This quality is also reflected in our service. At the very beginning of Hilchot Shabbat, the Rambam emphasizes how the observance of the Sabbath is connected with a positive mitzvah: rest. A Jew steps beyond his weekday activities and devotes his energies to spiritual activites bond with God.
Similarly, the recollection of the exodus from Egypt must take us beyond our everyday activities to the extent that as stated in Halachah 7:6 \"He presents himself as if he, himself, is leaving the slavery of Egypt.\" day.\"
From where [is it derived that this mitzvah is to be fulfilled on] the night of the fifteenth? The Torah teaches [Exodus 13:8]: \"And you shall tell your son on that day,8relating the story of the Exodus saying: 'It is because of this...'9The Mechiltah interprets this as a reference to matzah and maror. Thus, the verse is [implying that the mitzvah10of relating the story of the exile is to be fulfilled] when matzah and maror are placed before you.11i.e., on the night of the fifteenth of Nisan, when it is a mitzvah to eat matzah, as explained in Halachah 6:1.
[The mitzvah applies] even though one does not have a son.12This clause is necessary because from the expression \"and you shall tell your son,\" one might imply that the mitzvah only applies to a person with children. Even great Sages are obligated to tell about the Exodus from Egypt.13to quote the Haggadah: \"Even if we are all wise, all men of understanding, all Sages, all knowledgeable about the Torah, it is a mitzvah incumbent upon us to relate the Exodus from Egypt.\" Many commentaries explain that the story the Haggadah quotes concerning Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, and the other Sages is brought to demonstrate and prove this point. Whoever elaborates concerning the events which occurred and took place is worthy of praise.14Sefer HaMitzvot (ibid.) praises: \"Whoever adds further statements and elaborates more on the greatness of what God did for us and the wickedness and violence with which the Egyptians treated us, and how God took His revenge upon them...\"", + "It is a mitzvah to inform one's sons even though they do not ask, as [Exodus 13:8] states: \"You shall tell your son.\"
A1Though Exodus 13:14 states: \"And it shall come to pass that your son will ask you:...,\" the verse quoted demonstrates that the father's explanations need not necessarily come in response to his son's questions (Mechiltah d'Rashbi). father should teach his son according to the son's knowledge:2Commenting on this statement, the Ramah (Orach Chayim 473:6) relates that if a person's family is unable to understand the Haggadah in Hebrew, he should translate it into a language they do understand. How is this applied? If the son is young or foolish, he should tell him: \"My son, in Egypt, we were all slaves like this maidservant or this slave. On this night, the Holy One, Blessed be He, redeemed us and took us out to freedom.\"
If3To this author's knowledge, this phraseology is the Rambam's original choice of words. He attempts to provide us with an easily applicable example of how to fulfill this mitzvah. the son is older and wise, he should inform him what happened to us in Egypt and the miracles wrought for us by Moses, our teacher;4The Haggadah (based on the Mechiltah) also explains that a wise son should be taught the halachot of Pesach. everything according to the son's knowledge.5The latter phrase, a quote from Pesachim 116a, is interpreted differently by some other commentators. They maintain that the father teaches the son how to ask relevant questions, whose nature depends on the son's ability to understand. The Shulchan Aruch HaRav (473:40,42) combines both these interpretations.", + "He1the father or person conducting the seder should make changes on this night so that the children will see2have their curiosity piqued and will3thus, remain awake and [be motivated to] ask: \"Why is this night different from all other nights?\"4The question מה נשתנה and, similarly, three of the four questions asked by the children are mentioned in the Mishnah, Pesachim 116a. until he replies to them: \"This and this occurred; this and this took5relating the story of the Exodus by reciting the Haggadah. place.\"
What changes should be made? He should give them roasted seeds and nuts;6Pesachim 109a notes that Rabbi Akiva would follow this practice. the table should be taken away before they eat;7Pesachim 115b relates that one Pesach, Abaye was sitting before Rabbah, and the latter suddenly picked up the table as if he had finished eating. Abaye exclaimed: \"We have not begun to eat and you have already picked up the table!\" (See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:6. See Halachah 8:2.) matzot should be snatched from each other8The Rambam's statements are quoted from Pesachim 109a. However, Rashi, the Ra'avad, and others interpret חוטפים מצות to mean that the matzot are eaten hurriedly. The Rambam's interpretation is the source for the custom of stealing matzah at the Seder. and the like.9The custom of pouring the second cup of wine directly after reciting הא לחמה עניא is cited by the Shulchan Aruch (ibid.:7) as another practice instituted to arouse curiosity.
When a person does not have a son, his wife should ask him.10The Sages stressed that the Haggadah should be recited as a response to questions. We show greater interest in learning about a subject when questions have first been raised in our minds. If he does not have a wife, [he and a colleague] should ask each other: \"Why is this night different?\" This applies even if they are all wise.11as mentioned in the previous halachah. A person who is alone should ask himself: \"Why is this night different?\"12Since the question and answer approach is the most desirable way to recite the Haggadah, everyone must follow this pattern, even if he must ask himself the questions.", + "One must begin [the narrative describing our ancestors'] base [roots] and conclude with [their] praise.1This principle is taken from the Mishnah, Pesachim 116a. The commentaries offer several rationales in its explanation. Among them:
a) The contrast between our nation's humble roots and the majestic level they reached through the Exodus make us more conscious of God's great kindness (Tosefot Rid).
b) Mention of our roots prevents us from becoming overly haughty (Maharshah). What does this imply? One begins relating how originally, in the age of Terach,2Abraham's father our ancestors denied [God's existence]3The Rambam is alluding to the passage \"Originally, our ancestors were idol-worshipers.\" and strayed after vanity, pursuing idol worship.4See Hilchot Avodat Kochavim 1:1-3. One concludes with the true faith:5The redemption from Egypt representing the birth of the Jews as a nation and the beginning of their service of God as a people. how the Omnipresent has drawn us close to Him, separated us from the gentiles, and drawn us near to His Oneness.6by giving us the Torah.
Similarly, one begins by stating that we were slaves to Pharaoh in Egypt and [describing] all the evil done to us,7The Rambam's statements are based on Pesachim 116a, which mentions a debate between Rav and Shmuel concerning the interpretation of \"One must begin [the narrative describing our ancestors'] base [roots] and conclude with [their] praise.\"
Rav maintains that it is proper to begin from \"Originally, our ancestors were worshipers of idols,\" placing the emphasis on our degrading spiritual roots. Shmuel (according to the Maggid Mishneh, Ravvah) maintains that we should begin from \"We were slaves to Pharaoh, stressing the humble material origins from which our people stem. Customarily, we follow both opinions in our recitation of the Haggadah (Rav Yitzchak Alfasi), and hence the Rambam includes both opinions in this halachah.
There is, nonetheless, a certain difficulty with the Rambam's statements. All texts of the Haggadah begin with \"We were slaves,\" and then relate the passage \"Originally, our ancestors were idol worshipers.\" Here, the Rambam reverses that order. Perhaps he made this choice because the Talmud uses this order when mentioning these two opinions. Alternatively, chronologically, our ancestors' worship of idols preceded the Egyptian exile. and concludes with the miracles and wonders that were wrought upon us, and our freedom.8relating the story of the Exodus.
This [implies] that one should extrapolate9bringing other verses to explain and clarify the statements of this passage as found in the Haggadah. [the passage beginning] from [Deuteronomy 26:5]: \"An Aramean sought to destroy my ancestor...\"10This passage served as the statement of thanksgiving recited by the farmers bringing bikkurim (the first fruits) to the Temple. The Mishnah (Pesachim 116a) mentions that it was instituted as the basis of the Haggadah. until one concludes the entire passage.11i.e., until Deuteronomy 26:8. Whoever adds and extends his extrapolation12beyond the accepted text of this passage is praiseworthy.", + "Whoever does not mention these three matters on the night of the fifteenth has not fulfilled his obligation. They are: the Paschal sacrifice, matzah, and maror.
The Paschal sacrifice: [It is eaten] because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt as [Exodus 12:27] states: \"And you shall say: 'It is the Paschal sacrifice to God.'
The bitter herbs: [They are eaten] because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt.
The matzah: [It is eaten] because of the redemption. These statements are all referred to as the Haggadah.", + "In each and every generation, a person must present himself1Pesachim 116b explains that the mitzvah of relating the story of the Exodus cannot remain on the intellectual level alone. Rather, it must affect a person to the extent that he personally feels that he is leaving Egypt.
There is a slight difficulty with the Rambam's statements. Pesachim (ibid.), the commonly accepted text of the Haggadah, and even the Rambam's own text of the Haggadah, read לראות (see himself), and not להראות (present himself) — i.e., show others that he feels this way. Why does the Rambam alter the text here?
Likkutei Sichot, Vol. XII, notes that the following halachot emphasize how the obligation of recalling the Exodus applies, not only to the recitation of the Haggadah, but to all the practices performed on Pesach. Since we must recite the Haggadah to others, as implied by the question-and-answer approach required by Halachah 3, the manner in which a person performs all the other Passover practices must also demonstrate to others his personal experience of the Exodus. as if he, himself, has now2the words, \"himself\" and \"now\" are also additions to the Mishnah. left the slavery of Egypt,3Here, also, the Rambam alters the text, adding the words \"the slavery.\" Since the Rambam is addressing people who may never have seen the physical land of Egypt, it is not possible to demand that they feel as if they left that country, but rather, that they left backbreaking slavery as experienced by our people in Egypt. as [Deuteronomy 6:23] states: \"He took4This and the verse quoted below were stated forty years after the redemption from Egypt, to the Jews who were prepared to enter Eretz Yisrael. They had not tasted Egyptian slavery. us out from there.\"5This verse is quoted by Ravvah, Pesachim 116b. However, the Mishnah (and our text of the Haggadah) derive this concept from Exodus 13:8: \"And you shall tell your son...: 'It is because of this, that God acted for me ...' Nevertheless, the Rambam's text of the Mishnah and the Haggadah do not include that verse. Regarding this manner, God commanded in the Torah: \"Remember that you were a slave [Deuteronomy 5:15]\"6It is necessary to quote this verse in addition to the one mentioned previously. The previous verse teaches us that the redemption from Egypt is a continuous activity, affecting us at present as well. This verse emphasizes that we are obligated to recognize and recall that fact. - i.e., as if you, yourself,7even though physically, you did not experience this slavery. were a slave and went out to freedom and were redeemed.", + "Therefore, when a person feasts on this night,1The meal served at the Seder should be festive. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 472:2, states that a person should set the table with the most attractive utensils he can afford. he must eat and drink2The Talmud mentions two practices as characteristic of freedom: reclining and drinking four cups of wine. The Rambam mentions the general principles applying to these obligations in this halachah, and explains each of the practices in particular in the following halachot. while he is reclining3on couches in the manner of free men.4In his commentary on the Mishnah (Pesachim 10:1), the Rambam relates that this was the practice of \"kings and great people.\"
The commentaries quote the Rambam's expression as a proof that reclining (הסיבה) is not merely a particular law, describing the manner in which the matzah and the four cups of wine must be eaten and drunk, but rather a unique requirement on its own. Therefore, as explained in the following halachah, it is praiseworthy for a person to eat the entire Seder meal while reclining. Each and every one,5Even a person who has difficulty drinking wine must observe this practice. Nedarim 49b relates that Rabbi Yehudah bar Illai would have to bind his sides from Pesach to Shavuot because of the aftereffects of the four cups of wine he drank at the Seder. Nevertheless, each year he fulfilled the mitzvah. both men and women,6Generally, woman are not bound to fulfill any mitzvot that have a specific time limitation. However, an exception to this principle is made regarding the mitzvot associated with the Seder night. Since the women had a full share in the miracles of the Exodus - indeed, Sotah 11b states that the redemption came about because of their merit - they must participate fully in the commemoration of the Exodus (Pesachim 108b).
It is curious that the Rambam does not mention whether wine should be given to children below Bar-Mitzvah age. Many authorities maintain that it is unnecessary for the Rambam to mention this fact, for we can assume that the all-encompassing obligation to educate one's children in Torah practice applies in this regard as well. (See Shulchan Aruch 472:15 and Shulchan Aruch HaRav 472:25)
Other commentaries, however, maintain that the omission is significant. They note that in Hilchot De'ot 4:12, the Rambam writes that wine is harmful to young children. Hence, they maintain, the Rabbis would not require a father to train his children in Torah practice at the expense of their health. must drink four7The Jerusalem Talmud, Pesachim 10:1 explains that these four cups of wine are associated with the four promises of redemption given to the Jews in Egypt (Exodus 6:6-7). Alternatively, it is suggested that they refer to:the four cups mentioned in the narrative of Pharaoh's butler;
the four exiles in which the Jews will suffer;
the four cups of retribution God will force the gentiles to drink in the Messianic age; and,
the four cups of consolation He will offer to the Jews after their redemption.In Halachah 8:10, the Rambam also mentions a fifth cup of wine. See the commentary on that halachah. cups of wine8Most halachic authorities require that this wine have some alcoholic content. Hence, grape juice alone should not be used. on this night. [This number] should not be reduced.9However, during certain portions of the Seder, it is possible to drink additional cups of wine. Even a poor person who is sustained by charity should not have fewer than four cups.10Just as the Jewish community must supply him with his physical needs, they must also provide him with the necessities required to fulfill his halachic obligations. The size of each of these cups11i.e., the amount of liquid they must contain should be a quarter [of a log].12There is some controversy about the conversion of that figure into modern measure. The most commonly accepted figure is 3.35 fluid ounces. Some authorities require even larger cups.", + "Even one of Israel's poor should not eat until he [can] recline.1The word \"even\" is used to include people who one would presume would not be obligated. Tosefot, Pesachim 99b, explains that it obligates even a poor person who cannot afford a couch or pillows to lean on. He also must try to recline to the best of his ability - e.g., leaning on a colleague's side. See Magen Avraham, Orach Chayim 472:3. A woman need not recline.2Rabbenu Manoach and other commentators explain that this refers only to a woman in the presence of her husband. The Sh'eltot d'Rav Achai (Tzav 77) states that it applies to all women, since women do not generally recline. If she is an important woman, she must recline.3The Ramah, Orach Chayim 472:4, and other Ashkenazic authorities write: \"All our women are considered important. Nevertheless, it is not customary for them to recline.\" [Even] a son in the presence of his father or an attendant in the presence of his master must recline.4A son is obligated to honor his father, and thus it would not be respectful to recline in his presence. However, we may assume that the father foregoes his honor in this regard. This applies even if the father is also his tutor in Torah studies.
Though an attendant is bound to fulfill the duties required of him by his master, the obligations required of him by God take precedence. However, a student before his teacher5i.e., one who teaches him Torah should not recline6for a person's fear of his teacher must parallel his fear of God (Pesachim 22b). unless his teacher grants him permission.7Should he desire to do so, a teacher may forego the honor due him. In such an instance, a student must recline.
Reclining on one's right side is not considered reclining.8This refers to a right-handed person. Since he must eat with his right hand, it would be uncomfortable for him to recline on that side (Rashbam, Pesachim 108a). Alternatively, this refers to all people for reclining in this manner is dangerous, lest the food go down the windpipe rather than the esophagus (Ramah 472:3). Neither is reclining on one's back or forwards.9Pesachim 108a explains that פרקדן is not considered as a desirable manner of reclining. Most commentaries explain that refers only to leaning on one's back. However, even leaning forward is not acceptable, since this is not a comfortable manner of eating and cannot be regarded as a symbol of freedom and liberation.10When must one recline? when eating the כזית11At present, this obligation applies also to eating the korech (sandwich of matzah and maror) and the afikoman.
When must one recline? when eating the כזית of matzah and when drinking these four cups of wine.12for these were ordained particularly to celebrate the redemption from Egypt.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 472:7, writes that a person who ate matzah or drank from the four cups of wine without reclining is not considered to have fulfilled his obligation and must repeat the act.
The Ramah qualifies this law, explaining that since, in the Ashkenazic community, certain opinions do not require reclining at present, one need not drink another cup of wine if the third and fourth cups of wine were drunk without reclining. However, he suggests that a person repeat the eating of matzah and the drinking of the first two cups of wine if they were consumed without reclining. The Magen Avraham (and the subsequent authorities) declare that the drinking of the first cup should also not be repeated. While eating and drinking at other times:13during the Seder meal if one reclines, it is praiseworthy;14for, as mentioned in the previous halachah, reclining is one of the signs of freedom and liberation, and thus, has an importance of its own, independent of its connection to the eating of matzah and the drinking of the four cups of wine. if not, there is no requirement.15for, in particular, reclining was obligated only for those acts that were specifically instituted as symbols of our liberation. One should not recline while eating the maror, for it was ordained as a remembrance of our people's oppression and not of their liberation (Pesachim 108a).", + "These four cups [of wine] should be mixed with water so that drinking them will be pleasant.1In Talmudic times, the wines were very strong and had to be mixed with water before being drunk. At present, most commercially produced wines have already been diluted with water. Nevertheless, in many communities, it is customary to mix a small amount of water with the wine when pouring the cup, to fulfill the obligation of mixing the wine with water oneself. [The degree to which they are mixed] all depends on2the strength of the wine and the preference of the person drinking.3Nevertheless, the Sages placed some limits on the extent to which wine may be diluted. [Together,] these four [cups] should contain at least a quarter [of a log] of pure wine.4i.e., the sum total of pure wine contained in all four cups must be at least a quarter of a log at least 3.35 fluid ounces, as explained above. A person may thus add three times this quantity of water to the wine to produce four cups, each containing a quarter of a log of mixed wine.
We may not dilute the wine any further. Shabbat 77a states: \"Any wine that is less than a third of the quantity of the water [mixed in] is not considered wine.\"
This factor is significant at present, when the wines commercially produced are substantially diluted with water in the factories. Hence, when adding water to them at the table, one must take care not to exceed the above limits.
A person who drank these four cups from wine which was not mixed [with water]5In Hilchot Mamrim 7:4, the Rambam writes that drinking wine in this manner is considered as an accidental occurrence, and no one, not even a glutton, will continue doing this. has fulfilled the obligation to drink four cups of wine, but has not fulfilled the obligation to do so in a manner expressive of freedom.6i.e., he has not fulfilled the mitzvah in its proper manner. However, as stated above, at present many commentaries do not require further dilution with water.
A person who drank these four cups of wine mixed [with water] at one time7without waiting to drink them as prescribed in the Haggadah has fulfilled the obligation to drink wine in a manner expressive of freedom, but has not fulfilled the obligation of four cups of wine.8The Rabbis ordained that the cups be drunk in the prescribed order. (Note the following halachah.) A person who does not drink them in this order does not fulfill his obligation.
A person who drank the majority [of the cup] from each of these [four] cups has fulfilled his obligation.9The Taz (472:7) explains that it is desirable for a person to drink the entire cup of wine if possible. Accordingly, the Magen Avraham suggests using smaller cups, so that it is easy to drink the entire contents. Some opinions maintain that even if a person is using a very large cup, he is obligated to drink the majority of the cup. However, the prevailing opinion (Shulchan Aruch HaRav 472:19) is that for the first three cups, it is sufficient to drink the majority of a quarter of a log (i.e., at least 1.68 fluid ounces of wine). For the final cup, one should drink an entire quarter of a log.
The source of the latter law is Pesachim 108a, which mentions a person who drinks wine from his cup and then gives to his children and the members of his household. The Talmud concludes that he fulfills his obligation if he drinks the majority of the cup. The Rambam quotes only the conclusion of this statement, for he maintains that all adult members of the household, both men and women, should be given their own cups of wine and he does not mention the obligation of giving wine to children. (See Halachah 7.)", + "On each of these four cups, one recites a blessing of its own.1i.e., one recites the blessing בורא פרי הגפן, blessing God for creating wine, before partaking of each cup of wine. Generally, when one continues drinking wine in one sitting, only one blessing is recited in the beginning. However, in this instance, since each of the four cups was ordained as a specific mitzvah, it requires a blessing of its own.
The Ma'aseh Rokeach quotes Rav Avraham, the Rambam's son, as stating that after each of the four cups, his father also required the recitation of the blessing על הגפן (the blessing recited after drinking wine). Nevertheless, both Sephardic and Ashkenazic custom today is to recite על הגפן only once, at the end of the Seder (Ramah 474:1). In addition:2each of the four cups is associated with another blessing(s).
On the first cup, one recites the kiddush pertaining to the day;
On3as on every Sabbath and festival, as stated in Halachah 8:1. the second cup, one reads the Haggadah;
On4and concludes with the blessing אשר גאלנו, which praises God for redeeming us, as stated in Halachah 8:5. the third cup, one recites the grace after meals;
On5which, throughout the year, should be recited over a cup of wine, as the Rambam writes in Hilchot Berachot 7:14 and as stated in Halachah 8:10 below. the fourth cup, one concludes the Hallel6which is begun before partaking of the meal, as stated in Halachah 8:5. and recites the blessing for songs [of praise].7i.e., the blessing יהללוך, generally recited after the Hallel, as stated in Halachah 8:10.
Between these cups, should one desire to drink, one may.8However, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:3, recommends not drinking between the first and second cups. The Darchei Mosheh states that this is the accepted Ashkenazic custom. See also Mishnah Berurah 473:13-15.
No restrictions are placed on drinking between the second and third cups, since this is the time of the Seder meal. Between the third and the fourth cup, one should not drink.", + "The charoset is a mitzvah ordained by the words of the Sages,1This statement represents a change of opinion by the Rambam. Pesachim 10:3 states: \"The charoset is not a mitzvah. Rabbi Eliezer ben Tzadok declares: 'It is a mitzvah.' In his commentary on that Mishnah, the Rambam writes:According to Rabbi Eliezer ben Tzadok, who maintains that charoset is a mitzvah, one is obligated to recite a blessing \"...who sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of charoset.\" This is not the halachah.A change of opinion of this nature is not extremely uncommon. However, the question can be raised: why does the Rambam not require a blessing to be recited over the charoset? Among the answers given is that the charoset is considered secondary (טפל) to the substances which are dipped in it. Hence, we follow the principle of reciting a blessing upon the essential item (the maror or the matzah) and not on the charoset (Lechem Mishneh). to commemorate the clay2i.e., mortar. Pesachim 116a offers a second opinion: \"to commemorate the apple trees\" - i.e., the manner in which the Jewish women made themselves attractive to their husbands and convinced them to continue rearing children. They would then hide in the apple orchards and give birth to their children without difficulty (Rashbam). with which [our forefathers] worked in Egypt.3making bricks. How is it made?
We take dates, dried figs, or raisins and the like, and crush them,4The Shulchan Aruch HaRav (473:32) suggests using apples, nuts, or pomegranates and fruits used as metaphors for the Jewish people in the Bible. add vinegar to them,5The Ramah (473:5) suggests using red wine to recall the Jewish blood spilled by the Egyptians. and mix them with spices,6ginger or cinnamon (However, in certain communities, it is customary not to use these spices on Pesach). Pesachim (ibid.) quotes Rabbi Eliezer ben Tzadok as saying \"the spice-merchants of Jerusalem would call out: 'Come and get spices for the mitzvah.' as clay is mixed into straw.7to commemorate the making of bricks. This is placed on the table8according to our custom, on the Seder plate on [the first two] nights of Pesach.", + "According to the Torah, the eating of bitter herbs is not a mitzvah in its own right,1In contrast to matzah, concerning which there is a separate commandment (Exodus 12:18 : \"On that evening, eat matzot,\" there is no specific Biblical commandment to eat bitter herbs alone.
Rav Chayim Soloveitchik explains that, accordingly, when eating the maror together with the Paschal sacrifice, there is no obligation to eat a
כזית. That measure is required only according to the Sages, who established a separate mitzvah to eat maror. Therefore, as in all other cases where eating is required, one must consume a כזית. However, since there is no Torah mitzvah to eat maror, merely that one should use it to embellish the Paschal sacrifice, that measure is not required by the Torah.
[Perhaps, this thesis may be questioned on the basis of Halachah 8:6, which requires a separate blessing for maror when it is eaten alone. As in Halachah 8:2, a blessing would not be required on a measure less than a כזית.] but rather is dependent on the consumption of the Paschal sacrifice.2as Exodus 12:8 commands: \"eat it together with matzot and bitter herbs.\" (See Halachah 8:6.) It is one positive commandment to eat the meat of the Paschal sacrifice together with matzah and bitter herbs.3Just as the four species taken on Sukkot are one mitzvah, similarly, although the Paschal sacrifice should be eaten with these three elements, it is considered only one mitzvah.
Furthermore, in Sefer HaMitzvot (positive commandment 56), the Rambam explains that if it is impossible to obtain bitter herbs, it is still a mitzvah to partake of the Paschal sacrifice. However, there is no mitzvah to partake of bitter herbs alone. (See also Hilchot Korban Pesach 8:2.) According to the words of the Sages, [it is a mitzvah]4and thus, as mentioned in Halachah 8:8, we recite a blessing praising God for commanding us \"concerning the eating of maror.\" to eat the bitter herbs alone5in contrast to our practice of eating them together with matzah (see Halachah 8:8), which is only a custom on this night even if there is no Paschal sacrifice.", + "The bitter herbs referred to by the Torah are Romaine lettuce,1Pesachim 39a explains that even though the leaves of this species are sweet, it is preferable to fulfill the mitzvah of bitter herbs with this species than with any other. Just as the Egyptian exile began in a favorable way and ended in bitter oppression, similarly the leaves of this plant are sweet, but its root bitter. Furthermore, its Aramaic name, חסא, also means compassion and alludes to God's mercy for our people. From a halachic perspective, it is easiest to consume the required measure of maror when using this species. endives, horseradish, date ivy,2the precise English term for the latter species is a matter of question. In his commentary on the Mishnah (Pesachim 2:6), the Rambam identifies it with the Arabic \"Kretzanah.\" wormwood.3an extremely bitter tasting herb. All of these five species of vegetable are called maror. If a person ate a כזית4As mentioned in the commentary on Halachah 1:1, there is a debate between the commentators if a כזית is considered as one third the size of a ביצה, or one half. Hence, in regard to questions of Torah law, the more stringent opinion should be followed. However, in questions of Rabbinic law, the more lenient opinion can be relied upon.
Since the consumption of maror is a Rabbinic commandment, the more lenient view - in terms of modern measurements, between 16.6 and 24 grams, depending on different halachic opinions - may be relied upon. of any one of these [species] or of all five [species] combined, he has fulfilled his obligation.5of any one of these [species] or of all five [species] combined, he has fulfilled his obligation.
This applies while they6their leaves are still moist. One may fulfill one's obligation with their stem7The Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:5, excludes the use of roots. However, the Magen Avraham (473:11) maintains that the main root extending from them stem may also be used. Indeed, the most common custom in European communities where Romaine lettuce was difficult to obtain, was to use a horseradish root. even if it is dry. One cannot fulfill one's obligation if they are boiled,8these three activities detract from the vegetable's bitter taste pickled,9in vinegar; alternatively, left in water for more than a day. Many have the custom of using horseradish as maror, but soak it before the Seder to minimize its sharpness. Based on this halachah, it is preferable for them to use one of the less bitter species of bitter herbs than to follow this practice. or cooked." + ], + [ + "The order of the fulfillment of these mitzvot1the mitzvot of eating matzah, maror, and charoset, and of relating the story of the Exodus. on the night of the fifteenth [of Nisan]2and in the Diaspora, on the night of the sixteenth of Nisan is as follows: In the beginning,3It is customary to begin the Seder as soon as possible after nightfall, in order that the children will be able to remain awake and participate in the Seder. a cup [of wine] is mixed4with water, as stated in Halachah 7:9. for each individual.5See Halachah 7:7. They recite the blessing,
בורא פרי הגפן and the kiddush of the day on it, and the blessing, shehecheyanu.6which is recited whenever a person fulfills a mitzvah that is not performed frequently. Though this blessing is instituted for the fulfillment of the mitzvah of celebrating the holiday of Pesach, one should also have the intention of including the other mitzvot mentioned above. Then, they drink [it].7while reclining, as in Halachah 7:8.
Afterwards, one recites the blessing, על נטילת ידים, and washes one's hands.8in preparation for eating the vegetable dipped in charoset, as mentioned in the following halachah. In Hilchot Berachot 6:1, the Rambam writes that one must wash one's hands before partaking of any food dipped in a liquid. However, the present custom is not to recite a blessing before this washing. (Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:6, Taz). See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 158:4. A set table is brought,9In the Rambam's commentary on the Mishnah, Pesachim 1:3, he writes that the table is brought before kiddush. This is also the custom in most homes today, where the Seder plate is brought to the table before kiddush. on which are10all the objects to be used during the Seder: maror, another vegetable,11to dip in the charoset as karpas, matzah, charoset, the body of the Paschal lamb, and the meat of the festive offering of the fourteenth of Pesach.12The Paschal sacrifice should be eaten after one has been satisfied from eating other foods. Therefore, another sacrifice, a חגיגה (festive offering) was also brought to make up the main body of the festive meal. (See Hilchot Korban Pesach 10:12-14.) At present,13when the Temple has not yet been rebuilt and we do not bring the Paschal sacrifice we bring two types of meat on the table: one in commemoration of the Paschal sacrifice14The Chidah mentions that it is customary that the meat designated in commemoration of the Paschal sacrifice be roasted in the way that sacrifice was roasted. Rabbenu Manoach writes that it is customary to take the front leg or shank-bone of a lamb as a reference to God's \"outstretched arm.\"
It is forbidden to designate an animal as a sacrifice at present. Hence, since many of the common people might think that the shank-bone was actually a Paschal sacrifice, many authorities suggested using a bone from a chicken, a species which was never offered as a sacrifice. Similarly, we are warned not to eat the shank-bone.
and one in commemoration of the festive offering. -- The custom of bringing a type of meat to commemorate the festive offering is one of the opinions mentioned in Pesachim 114b. Our custom is to use an egg for that purpose. The Maggid Mishneh writes that the latter practice was commonly observed in his day as well. In contrast to the shank-bone, the egg may be eaten. Indeed, it is customary in many communities to begin the Seder meal by eating it. and one in commemoration of the festive offering.", + "He1the person leading the Seder begins and recites the blessing, בורא פרי האדמה,2recited before partaking of a vegetable. It is proper to have the intention to include also the maror, which is eaten later. takes the vegetable,3Rabbenu Manoach writes that it is customary to use כרפס (parsley).
This practice is instituted in order to pique the curiosity of the children. (See Halachah 7:3.) They see us beginning to eat without continuing to do so. dips it in charoset,4This custom is also mentioned in the Haggadot of Rav Saadia Gaon and Rav Amram Gaon. However, Rabbenu Tam and many Ashkenazic authorities object to it. Hence, it is our practice to dip the vegetable in salt water or vinegar. (See Beit Yosef, Orach Chayim 473.) and eats a כזית. He and all those eating together with him, each and every one, do not eat less than a כזית.5The Rambam requires that a כזית be eaten, because the Rabbis instituted the custom of eating the vegetable. The use of the term \"eating\" in halachah implies a minimum of a כזית (Maggid Mishneh). Nevertheless, this opinion is not accepted. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:6, states that less than a כזית should be eaten, in order that no question arise as to whether or not one is obligated to recite a blessing afterwards.
6Despite the fact that a כזית is eaten, the Rambam does not require the recitation of the blessing, בורא נפשות, after eating the vegetable. This is surely true according to our custom, in which less than a כזית is eaten. Afterwards, the table is taken away7to arouse the children's curiosity, as explained in Halachah 7:3. from the person reciting the Haggadah alone.8This was customary when people sat on couches with small tables in front of them. At present, it is customary to remove the Seder plate. The second cup [of wine] is mixed.9This also is intended to pique the children's curiosity, for though the wine is poured, it is not drunk until later. Here is where the son asks, and the one reciting [the Haggadah]10Some versions of the Mishneh Torah omit the latter phrase, which implies that the questions are not asked by the children. Others interpret the passage as follows: the children ask without necessarily phrasing the questions precisely, and then the leader recites the standard text. Perhaps this is the source for the custom followed by many, where, after the child recites the four questions, the leader of the Seder, and, at times, each of the assembled, also recites the questions. says:
Why is this night different from all other nights?
On all other nights, we are not required to dip even once. On this night, we dip twice?11The first three of these four questions are recorded in the Mishnah. It must be noted that the commonly accepted text of the Haggadah follows a different order, quoting that mentioned in the Babylonian Talmud, Pesachim 116a. The order mentioned by the Rambam is found in the Jerusalem Talmud and the codifications of Rabbenu Asher and Rav Yitzchak Alfasi.
Perhaps, the reason for this order is that the first three questions follow the pattern the child sees at the Seder: first we dip (karpas,) then we eat matzah, and then we eat maror.
It must be noted that the expression \"twice\" represents somewhat of a question to the Rambam, who also requires the matzah and the sandwich to be dipped in charoset.
On all other nights, we eat chametz (leaven) or matzah. On this night, only matzah?
On all other nights, we eat roasted, boiled, or cooked meat. On this night we eat only roasted?12referring to the Paschal sacrifice, which was roasted. As mentioned in the following halachah, this question is not recited at present.
On all other nights, we eat any type of vegetables. On this night, we eat maror (bitter herbs)?
On13In contrast to the question regarding matzah, we do not say only bitter herbs, for other vegetables are allowed (and even required: for use in the karpas) on Pesach. all other nights, we eat either sitting upright or reclining. On this night, we all recline?14This question is not mentioned in the Mishnah. Some commentaries maintain that it was not recited in that period for it was customary for many to eat reclining throughout the year. Thus, doing so on Pesach was not a unique phenomenon. Nevertheless, this question is found in as early a Haggadah as that of Rav Amram Gaon.
Others maintain that, by including it in this halachah, the Rambam expresses his opinion that it was mentioned while the Temple was standing. Thus, at that time, five questions were recited.", + "At present,1until the sacrifices can be brought one does not recite [the question], \"on this night, only roasted,\" for we do not have a2Paschal sacrifice.3leaving us with the four questions customarily asked.
One begins [describing our people's] base [origins]4See Halachah 7:4. and recites until one concludes expounding on5i.e., quoting other verses in explanation, using the text found in the Sifri. the entire passage that begins \"An Aramean sought to destroy my father.\"6Deuteronomy 26:5-8. This is the main body of the Haggadah, as explained in Halachah 7:4.", + "The table is returned before him and he says: This Paschal sacrifice which we eat [is] because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt, as [Exodus 12:27] states: \"And you shall say: 'It is a Paschal sacrifice unto God.'\"
He lifts up the maror in his hands and says: This maror that we eat [is] because the Egyptians made the lives of our forefathers bitter in Egypt, as [Exodus 1:14] states: \"and they embittered their lives.\"
And he lifts up the matzah in his hand and says:
This matzah which we eat [is] because the dough of our ancestors was not able to leaven before the Holy One, blessed be He, was revealed to them and redeemed them immediately, as [Exodus 12:39] states: \"And they baked the dough which they took out of Egypt [as cakes of matzah].\"
At present, he says: \"This Paschal sacrifice, which our ancestors would eat when the Temple was standing, [is] because the Holy One, blessed be He, passed over the houses of our ancestors...\"", + "And he1The following passage is also a quote (with some emendations) from the Mishnah, Pesachim 116b. says:
Therefore, we are obliged to thank, praise, laud, glorify, adore, exalt, magnify, and give eternal honor to the One who did all these miracles for us and took us out from slavery to freedom, from sorrow to joy, from deep darkness to great light.2It must be noted that the phraseology used by the Rambam here differs from Pesachim, ibid., and also from the text of the Haggadah which he composed himself. [Therefore,] let us recite before Him: Halleluyah!
[He continues, beginning the Hallel,3Psalms 113-118. The Hallel was recited while the Paschal sacrifice was being offered and while it was eaten during the Seder. Our Sages explain that the Jews recited these verses of praise as they left Egypt. The commentaries explain that since we interrupt the recitation of Hallel with the Seder meal, no blessing is recited beforehand. reciting from] \"Halleluyah! Servants of God4offer praise;\" until \"the flintstone into a stream of water.\" -- Only this portion of the Hallel is recited before eating. Pesachim 118a explains that these verses of praise refer to the miracles of the Exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, and the giving of the Torah. In contrast, the latter chapters of Hallel allude to the miracles that will precede the Messianic redemption. - offer praise;\" until \"the flintstone into a stream of water.\" He concludes:5The following blessing is also mentioned in the Mishnah (ibid.). It is recited while holding a raised cup of wine.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt and has enabled us to reach this night so that we may eat matzah and bitter herbs upon6It appears from the text of the Mishnah that while the Temple was standing, the blessing was concluded in this manner, without the final line: \"Blessed are You, God, who redeemed Israel.\" it.\"
At present, he adds:7a prayer for redemption from the present exile and the rebuilding of the Temple. The text is quoted by the Mishnah in the name of Rabbi Akiva.
So too, God, our Lord and Lord of our fathers, enable us to reach other festivals and holidays that will come to us in peace, celebrating in the rebuilding of Your city8Jerusalem and rejoicing in Your service.9in the Temple. Then, we shall eat of the sacrifices10the festive offering which is eaten before the Paschal sacrifice, as explained in Halachah 8:7. and of the Paschal offerings whose blood shall be sprinkled on the wall of Your altar to be graciously accepted. Then, we shall offer thanks to You [with] a new song for our redemption and for the deliverance of our souls. Blessed are You, God, who redeemed Israel.
He recites the blessing, בורא פרי הגפן,11Even though he has not diverted his attention from drinking wine after making kiddush, he recites a new blessing. As mentioned in Halachah 7:10, each of the four cups of wine is given a unique importance of its own. and drinks the second cup.", + "Afterwards, he recites the blessing, al netilat yadayim,1Thus, according to the Rambam, this blessing is recited twice at the Seder. and washes his hands a second time,2as is necessary before partaking of bread. Even though the hands were washed before partaking of the vegetable, a second washing is required for he diverted his attention [from his hands] during the time he was reciting the Haggadah.3and accidentally touched an unclean portion of his body (Rashi, Pesachim 115b). In general, the Sages postulate הידים עסקניות, \"a person's hands are constantly busy,\" and imply that a person is not necessarily conscious of what he touches. Hence, the possibility exists that, in their activity, the hands touched a portion of the body or another substance which requires one to wash.
He takes two cakes [of matzah],4On Pesach, as on all Sabbaths and festivals, it is customary to have lechem mishneh, two loaves (Hilchot Shabbat 30:9). divides one of them,5for the reason to be explained. places the broken half inside the whole [cake]6for their matzot, like many Sephardic matzot today could be folded, and recites the blessing, hamotzi lechem min ha'aretz.7but does not eat from the matzah until after reciting the second blessing.
Why does he not recite a blessing on two8whole loaves, as on other festivals?9See Hilchot Shabbat, ibid. because [Deuteronomy 16:3] states \"the bread of poverty.\" Just as a poor man is accustomed to eating a broken [loaf], so, too, a broken loaf should be used.10Our custom is to use three loaves. One is broken for this purpose early in the Seder (yachatz), and the other two are kept for lechem mishneh.
There is an advantage to our practice; Pesachim 115b plays on the relationship between the words ענה (poverty) and עונה (answer), and describes matzah as the bread on which many answers are given. To emphasize this point, the broken matzah is exposed throughout most of the Seder.
Afterwards,11See Halachah 8:8 for the present custom. he wraps matzah and maror together as one,12This halachah refers to a seder as it was conducted while the Temple was standing. Hence, the matzah and the bitter herbs are eaten together, as implied by Exodus 12:8: \"eat it (the Paschal sacrifice) together with matzot and bitter herbs.\"
The above follows the opinion of the Sage, Hillel. Pesachim 115a mentions other opinions which did not require the matzah and maror to be wrapped together, but merely to be eaten at the same sitting. However, since the latter opinion also accepts Hillel's practice, when partaking of the Paschal sacrifice, it is preferable to eat them wrapped together. dips it in charoset13Pesachim 116a quotes an opinion which explains that dipping the maror in charoset was intended to kill any insects that might be present on it. However, as mentioned in Halachot 7:11 and 8:8, the Rambam considers the charoset a mitzvah in its own right; and, therefore, requires that it be included when the Paschal sacrifice or other foods associated with the mitzvot of the night are eaten. and recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of matzah and bitter herbs
and eats them. If he eats matzah separately and maror separately, he14as permitted by the Sages who differ with Hillel recites a blessing for the former15the matzah in its own right and the latter16the maror
in its own right. -- The mention of a separate blessing for maror is slightly problematic in view of Halachah 7:11 (and in particular, in the light of Rav Chayim Soloveitchik's commentary mentioned there). If eating maror is not a mitzvah, why is a blessing recited for it? in its own right.", + "Afterwards, he recites the blessing:
Blessed1because partaking of the Chaggigah offering is a mitzvah and requires a blessing. are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of the sacrifice2It must be noted that in his commentary on the Mishnah, Pesachim 10:9, the Rambam suggests a different text for this blessing: \"who has... commanded us to eat the sacrifice.\"
and first,3The Chaggigah offering is eaten before the Paschal sacrifice, in order that the Paschal sacrifice be eaten when one is already satisfied. partakes of the meat of the Chaggigah offering of the fourteenth [of Nisan].4See Hilchot Korban Pesach, Chapter 8, for the details of this offering.
[Then,] he recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of the Paschal sacrifice5In this instance as well, in his commentary on the Mishnah (ibid.), the Rambam offers a different version for this blessing: \"who has... commanded us to eat the Paschal sacrifice.\"
and eats6In contrast to Rashi (Pesachim 116a) and, similarly, in contrast to our text of the Haggadah, the Rambam does not explicitly state that the Paschal sacrifice was eaten as a sandwich with the matzah and the bitter herbs. from the body of the Paschal sacrifice.7The Rambam uses the expression, \"the body of the Paschal sacrifice\" in contrast to the \"meat of the Chaggigah\" because, as stated in Halachah 8:1, the entire Paschal sacrifice is brought to the Seder table. The blessing for the Paschal sacrifice does not free one of [the obligation of the blessing8The commentaries question the need for this halachah, because the Chaggigah offering is eaten before the Paschal sacrifice. The Emek HaSh'eylah explains that if one forgot to recite a blessing over the Chaggigah, one might think that the blessing recited over the Paschal sacrifice would suffice for the previous mitzvah as well. Hence, this opinion must be negated. for] the [Chaggigah] offering. [Conversely, the blessing for the Chaggigah] offering9This follows the opinion of Rabbi Akiva. Nevertheless, Pesachim 121a quotes Rabbi Yishmael, who offers an alternate opinion.
Pesachim (ibid.) explains these Sages' difference of opinion as follows: The blood of the Paschal sacrifice is to be poured out against the base of the Temple altar. In contrast, the blood of the Chaggigah should be sprinkled on the two opposite corners of the altar.
Rabbi Yishmael maintains that בדיעבד (after the fact), were a person to pour the blood of the Chaggigah offering on the base of the altar, he would be considered to have fulfilled his obligation. Hence, the blessing for the Pesach offering can apply to the Chaggigah as well.
In contrast, Rabbi Akiva maintains that even \"after the fact,\" the Chaggigah offering is not acceptable if its blood is not sprinkled on the altar as prescribed. Accordingly, the blessing for the Pesach offering has no connection to the Chaggigah at all.
The Lechem Mishneh questions the Rambam's decision. In Hilchot P'sulei HaMukdashim 2:2, the Rambam writes: \"Whenever [blood] is prescribed to be presented [on the altar] by sprinkling, and it was presented by pouring, one has fulfilled his obligation,\" accepting the opinion of Rabbi Yishmael. If so, his acceptance of Rabbi Akiva's opinion here appears to present a contradiction.
Rav Yechezkel Landau (Tz'lach, Pesachim ibid.) attempts to resolve the issue, explaining that the Rambam follows the interpretation of Rav Chayim HaCohen (Tosefot, Pesachim ibid.), who favored a different text of the Talmud and, accordingly, an alternate interpretation of the difference in opinion between the two Sages.
Rav Chayim maintains that Rabbi Yishmael considers the Chaggigah offering as secondary to the Paschal sacrifice. (See also Jerusalem Talmud, Pesachim 10:7.) Hence, reciting a blessing over the Paschal sacrifice, the essential element (עיקר) of the evening, also fulfills the requirement for the secondary element (טפל), the Chaggigah. Indeed, regarding the blessings recited over food, the Rambam writes (Hilchot Berachot 3:5) that whenever there are two foods, one essential and one secondary, it is only necessary to recite a blessing over the essential food. A blessing is not required for the secondary item.
This interpretation itself presents a question: Since the Chaggigah offering was instituted only for the sake of the Paschal sacrifice and is not an obligation in its own right, it can be considered as \"secondary\" to the Pesach sacrifice. If so, what is the rationale for Rabbi Akiva's opinion?
It can be explained that Rabbi Akiva never considers one mitzvah as secondary to another. We may use the labels \"primary\" and \"secondary\" in regard to matters dependent on our will, but not in regard to mitzvot which we fulfill in obedience to God's desires. Therefore, though the Chaggigah offering was instituted because of the Paschal sacrifice, once it has been instituted, it must be considered as a mitzvah in its own right, with its own importance. Hence, it requires a unique blessing of its own (R. Menachem Mendel Schneerson, the Lubavitch Haggadah). does not free one of [the obligation of the blessing for] the Paschal sacrifice.10Both Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael agree with this decision.
This law can also be explained within the context of the discussion of \"primary\" and \"secondary\" mentioned above. Since the Paschal sacrifice follows the Chagigah offering, for the Paschal sacrifice should be eaten when satisfied, one might presume that it is considered as \"secondary\" to the Chagigah. Hence, the Sages must negate this presumption.", + "At present, when there is no [Paschal] sacrifice,1Note the opinions mentioned on p. 34 of the Moznaim edition of Hilchot Beit HaBechirah, which question whether the Paschal sacrifice can be offered on the Temple Mount even before the Temple is rebuilt. after one recites the blessing, hamotzi lechem,2holding a complete matzah and the broken half, as explained in Halachah 6. According to our custom, this blessing is recited while holding three matzot: two complete ones, and the broken half. one then3According to our present custom, the lowest matzah is returned to the Seder plate at this point, so that the following blessing is recited when holding only one complete matzah and the broken half. recites the blessing, al achilat matzah, dips the matzah in charoset,4The Rambam's statements have aroused much question, because generally, the charoset is associated only with the maror. Though the Ra'avad curtly dismisses these words as \"emptiness,\" the Tur and the Maggid Mishneh quote previous authorities, Rav Amram Gaon and Rav Yitzchak ibn Giat, who also require dipping the matzah in charoset.
The Tzafnat Paneach explains the difference between the Rambam and the Ra'avad as follows: As mentioned in Halachah 7:11, charoset is a mitzvah commemorating the mortar used by our ancestors. Hence, the Rambam maintains that it should be eaten together with both the matzah and the maror.
The Ra'avad maintains that matzah commemorates two different qualities: the \"bread of poverty\" eaten in Egypt and the matzot our ancestors carried out from Egypt after being redeemed. In contrast, maror and charoset are both symbols of slavery.
While the Temple was standing, the Ra'avad did not object to the matzah being dipped in charoset, because, as above, it also commemorates our ancestors' slavery. However, after the Temple's destruction and the negation of the mitzvah of maror, we may assume that the other symbols of the enslavement are also negated. Hence, the only mitzvah is the commemoration of the redemption associated with the matzah. Accordingly, it should not be mixed with charoset, which recalls the slavery. and eats it.5at least a כזית, while leaning on the left side, as prescribed above.
Afterwards,6All opinions agree that at present, the matzah is not to be eaten together with the maror. While the Temple was standing, they could be eaten together - since they were both mitzvot, partaking of one mitzvah could not negate another. However, even at present, matzah is a Torah command, while maror, in the present age, is only of Rabbinic origin. Hence, eating the maror will negate the taste of the matzah (Pesachim 115a). one recites the blessing, al achilat maror, dips the maror in charoset and eats it.7without reclining. One should not leave [the bitter herbs] in the charoset for a prolonged period, lest their8bitter taste be negated, since [eating the maror] is a mitzvah ordained by the Sages.9For this reason, it is customary in many communities to shake the charoset off the maror after dipping.
Afterwards, one should wrap matzah and maror together,10as was the custom of Hillel, dip them in the charoset, and eat them without reciting a blessing, to recall the Temple.11We follow this practice by eating the korech at the Seder.", + "Afterwards, one continues the meal, eating whatever one desires to eat and drinking whatever one desires to drink.1The Seder meal should be festive, with the finest foods being served. At its conclusion, one eats from the Paschal sacrifice,2a second time even [as small a portion as] a כזית,3However, a כזית is required as in all requirements concerning eating. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 477:3) states that if possible, it is desirable to eat two portions of that size, one commemorating the Chagigah and one, the Paschal sacrifice. and does not taste anything afterwards.4It was customary to eat dessert (afikoman in Greek) after a meal. The Mishnah prohibits eating such dessert after eating from the Pesach sacrifice a second time (Pesachim 119b).
At present, one eats a כזית of matzah5which we refer to as the afikoman. Shemurah matzah, matzah watched with the intention that it be eaten to fulfill the mitzvah, should be used. (See Halachah 8:13.) The afikoman must be eaten while leaning on the left side. and does not taste anything6with the exception of the remaining two cups of wine and water, as mentioned in the following halachah. Rabbenu Asher also allows nonalcoholic beverages to be consumed. When there is a great necessity, his opinion may be relied upon (Shulchan Aruch HaRav 478:1). afterwards,7so that, after the completion of the meal, the taste of the meat of the Paschal sacrifice or the matzah will [remain] in one's mouth -- See also Halachah 6:11. so that, after the completion of the meal, the taste of the meat of the Paschal sacrifice or the matzah will [remain] in one's mouth, for eating them is the mitzvah.", + "Afterwards, he washes his hands1After eating a meal, we are required to wash with water, mayim achronim, before reciting grace (Hilchot Berachot 6:1). and recites the grace after meals over a third cup [of wine]2as is customary for grace, Hilchot Berachot 7:14. and drinks it.3after reciting the blessing, borey pri hagefen, as mentioned in Halachah 7:10. The cup is drunk while reclining on the left side.
Afterwards, he pours out a fourth cup and completes the Hallel4begun before the meal over it,5as our Sages commented: \"Song is recited only over wine.\" reciting upon it6at the conclusion the blessing of song—i.e.,7Psalm 136, beginning \"May all Your works praise You, God...\"8The Mishnah, Pesachim 10:7, quotes a difference of opinion on this matter. However, the Rambam chooses the blessing which is customarily recited after Hallel.
This represents a change from the Rambam's statements in his commentary on the Mishnah, where he writes:\"the blessing of song\" - this is \"Nishmat kol chay\" until its conclusion. \"May all Your works praise You, God...\" until its conclusion is also called the blessing of song. If one joins the two together, it is praiseworthy.
At present, we follow the custom of joining both blessings together. - recites the blessing, borey pri hagefen, [and drinks the wine].9reclining on the left side. Afterwards, he does not taste anything,10neither food or drink. Note commentary on the previous halachah with the exception of water,11for the water will not wash away the taste of the matzah or the wine. throughout the entire night.12throughout the entire night.
It is permissible to mix a fifth cup13Rabbenu Yitzchak Alfasi quotes a version of Pesachim 118a, which states: \"Rav Tarfon declares: 'On the fifth cup, he recites the great Hallel.'\" (The accepted text of the Talmud states: \"On the fourth cup...\") and recite upon it \"the great Hallel\"14From this statement, Rabbenu Manoach derives that otherwise drinking additional cups of wine is forbidden. - i.e., from \"Give thanks to God, for He is good\" until \"By the rivers of Babylon.\" This cup is not an obligation like the other cups.15Rabbenu Nissim writes that drinking a fifth cup fulfills the mitzvah in the most complete manner. However, the Ma'aseh Rokeach quotes the Rambam's son, Rav Avraham, as relating that his father would always recite Psalm 136 after the Hallel prayers, and then conclude with the blessing without drinking a fifth cup. Accordingly, the Ma'aseh Rokeach concludes that although it is permissible to drink a fifth cup, it is not proper to do so.
Likkutei Sichot, Vol. XXVII, suggests a different interpretation of this halachah, noting that the Rambam does not mention that the fifth cup is drunk. A fifth cup is mixed and placed on the table, and the \"great Hallel\" is recited over it. However, that cup should not be drunk. Thus, the fifth cup is not included as one of the four. Rather, it is a separate and independent obligation.
The Vilna Gaon (see Ta'amei HaMinhagim 551) associates the fifth cup with the cup of Elijah. The Talmud concludes the discussion of many unresolved questions with the statement: תיקו. Literally, the term is a shortened form of the word תיקום, \"let it remain\". However, it is also interpreted as an acrostic for the expression תשבי יתרץ קושיות ואביעות - \"The Tishbite (Elijah) will answer all questions and difficulties.\"
Since the requirement of the fifth cup remains an unresolved question, the fifth cup is left for Elijah in the hope that he will come soon and resolve this question as well.
The homiletic aspects of this comment notwithstanding, from a halachic perspective a differentiation must be made between the two. The fifth cup is of Talmudic origin and may be poured for each individual. In contrast, Elijah's cup is an Ashkenazic custom of later origin, and a single cup is used for the whole family. Indeed, they are mentioned by halachists in different chapters of the Shulchan Aruch: the fifth cup by the Ramah in Chapter 481 and Elijah's cup by the Chok Ya'akov in Chapter 480.
One may complete the Hallel wherever one desires, even though it is not the place where one ate.16A number of different halachic questions would arise should a person decide to leave the home in which he is holding the Seder from the kiddush until the conclusion of the grace after meals. However, once grace is concluded, no such problems exist.
The Ra'avad does not accept this opinion and maintains that all four cups should be drunk in the same place. Hence, he does not allow a person to leave the home in which he begins the Seder until its conclusion. Nevertheless, the Ramah quotes the Rambam's view as halachah in Orach Chayim 481:1.", + "In a place where it is customary to eat roasted meat on Pesach night, one may eat. [However,] in a place where it is customary not to eat [roasted meat],1The Shulchan Aruch HaRav, Orach Chayim 476:1 states that the accepted Ashkenazi custom is not to eat roasted meat on Pesach night. one should not eat it,2The Shulchan Aruch, Orach Chayim 476:2 states that this prohibition refers even to the meat of calves or fowl, \"any creature that requires slaughter.\" lest it be said: \"this is the meat of the Paschal sacrifice.\"
In3for the meat resembles the Paschal sacrifice which had to be roasted. As mentioned above, for this reason the Zeroa is not lifted up while the passage concerning the Paschal sacrifice is recited, and, in some communities, certain restrictions are made concerning its preparation. all places,4whether the custom of eating other roasted meat is accepted or not it is forbidden to eat a whole sheep5the animal used for the Paschal sacrifice that has been roasted in its entirety6as was the Paschal sacrifice, see Halachah 8:1. on this night, for it would appear as though one were eating sacrificial animals outside [the area prescribed for them].7The Paschal sacrifice must be slaughtered in the Temple and eaten within Jerusalem. If it has been cut in pieces, is lacking a limb,8for the Pesach sacrifice was served all as one or one of the limbs attached to it has been boiled,9it is forbidden to eat any portion of the Paschal sacrifice prepared in this fashion, see Hilchot Korban Pesach 8:4. it is permitted in a place where [roasted meat] is customarily [eaten].", + "A person who does not have any wine1However, if he has only one cup, he should use it for kiddush (Magen Avraham 483:1). on the nights2the plural usage of this term could be employed to include the second seder, held outside Eretz Yisrael. of Pesach recites the kiddush on bread,3i.e., matzah
as he would do on the Sabbath. — Rav Yitzchak Alfasi and the Shulchan Aruch, Orach Chayim 483:1 state that one must recite the al achilat matzah blessing before partaking of the matzah.
The Ramah (and the other Ashkenazic authorities) suggest that in such an eventuality, one should use mead or other highly regarded beverages (חמר מדינה) for kiddush and the other three cups. as he would do on the Sabbath. [Afterwards,] he carries out all the [above] matters according to this order.4Thus, matzah is eaten a second time. However, a blessing is not recited for it. The hands need not be washed for Urchatz. The commentators question whether the hands are washed a second time before partaking of the matzah again.
A person who has no other vegetable besides bitter herbs: At the outset,5for Karpas. See Shulchan Aruch, Orach Chayim 475:2. he recites two blessings over the bitter herbs: borey pri ha'adamah and al achilat maror,6Though this is not the place to eat maror, one must recite the blessing and eat the maror with the intention of fulfilling the mitzvah. There is no way one could eat a full portion of maror now and recite the blessing afterward. and partakes of them.7after dipping them in vinegar or salt water, as mentioned in Halachah 8:2. When he concludes the Haggadah,8The Rambam defines the Haggadah as the text beginning with Hah lachmah anya and ending with the blessing, asher ge'alanu. he recites the blessing over the matzah and eats it. Afterwards, he eats from the bitter herbs9dipping them in charoset without reciting a10second blessing.11to fulfill the mitzvah of maror. The Mishnah Berurah (475:28) mentions other opinions which suggest reversing the order and first dipping the maror in charoset, and the second time in salt water. The Shulchan Aruch HaRav states that there is much controversy over this matter. Hence, one should try hard to find other vegetables to use for karpas and thus, avoid the issue.", + "A person who has only a single1the minimum measure necessary to fulfill the mitzvah. See Halachah 6:1. כזית of shemurah2matzah that has been watched to ensure it has not become chametz and has been prepared for the purpose of being used to fulfill the mitzvah. See Halachot 5:8 and 6:5. matzah: When he concludes [eating] his meal from matzah3should begin his meal by reciting hamotzi over matzah that has not been watched. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 482:1, states that after the meal is begun, the maror should be eaten. which was not watched,4Rabbenu Manoach emphasizes that one should not overeat in order that eating the shemurah matzah will not be גסה אכילה, undignified eating. he recites the blessing, al achilat matzah, eats that כזית5as the afikoman and does not taste anything afterward.6in order that the taste of matzah, a food that is a mitzvah, will remain in his mouth, as stated in Halachah 8:9. This reason is important enough to take prominence over the importance of eating the matzah designated for the mitzvah at the beginning of the meal.", + "A person1holding a Seder alone who slept in the midst of the meal and then woke up, does not begin to eat again.2This law is derived as follows: The Paschal sacrifice must be eaten together with a company of people (חבורה), organized before the sacrifice was slaughtered. It is forbidden to take the meat outside of this company. A person who eats the Paschal sacrifice alone is considered as the sole member of his company. Should he fall asleep in the midst of eating, it is considered as if he has changed from one company to another and he is forbidden to eat again.
Since the afikoman was instituted as a commemoration of the Paschal sacrifice, similar laws apply to it. Accordingly, Pesachim 120b records a discussion between Abaye and Rabbah concerning this law.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 478:2 quotes the Rambam's statements verbatim. The Ramah states that since the law is derived from the laws of the Paschal sacrifice, it applies only with regard to the consumption of the afikoman. However, if a person fell asleep in the midst of the meal beforehand, he may resume eating. This opinion is accepted by the later Ashkenazic authorities. [However,] if some members of a company slept in the middle of a meal,3Since the other members of the company remained awake, they may eat again.4They need not recite new blessings over the food, as explained in the Shulchan Aruch, Chapter 178. If they all fell into a sound slumber5and hence the eating of the entire company has been interrupted. and then awoke, they should not eat.6for the reasons explained above. If they all [merely] dozed,7i.e., though drowsy, they would be able to respond to questions, the eating of the company is not considered to have been interrupted, and they may eat." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..581166597f6c438daecea3d8834cfae1b1f20085 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,75 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "license": "CC0", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "Anyone who eats an olive's volume of leavened bread on Passover beginning on the night of the 15th until the end of the 21st of Nissan intentionally is obligated to [a punishment of] kareit/cutting off, as it was said, \"For anyone who eats leavened bread and will be cut off\" (Exodus 12:15). Unintentionally - one is obligated to a sacrifice of a fixed type (i.e. non-sliding scale) of sin-offering. This is [the same for] one who eats [it] and one who liquifies and drinks [it].", + "The leavened bread on Passover is forbidden to derive pleasure from as it is stated: \"You will not eat hametz\" - there should be no permissive scenario of eating.", + "", + "Chametz which passed over Passover [under Jewish ownership] is forbidden to derive benefit from forever. This is a penalty imposed by the Rabbis on the Jew who violated [the prohibition of] \"thou shalt not see nor shall it be found\" so they forbade it even if he left it accidentally or under unavoidable circumstances so that no one would keep chametz around on Passover in order to use afterwards. " + ], + [ + "There is a positive commandment from the Torah to remove the hametz before the time that it is forbidden for consumption as it says (Shemot 12:15) \"On the first day, remove the leavened from your homes.\" From the oral law, they learned that the first day refers to the 14th of Nissan. A proof to this matter is what is stated in the Torah: (Shemot 34:25) \"Do not slaughter the animal with hametz in your possession.\" This means to say do not slaughter [the korban pesach] while the hametz exists. The day of the slaughtering the korban pesach is the 14th day following midday.", + "And what is this removal that is mentioned in the Torah? It is annulling the hametz in his heart and considering it like dust, and knowing in his heart that it is not in his possession. All the Hametz in his possession is like dust and has no use.", + "From the Hachamim, one should search for hametz in the hidden areas and cracks, to examine and remove from his boundaries. In addition, it is a Rabbinic injuction to search and destroy hametz on the night of the 14th using a candlelight, since people are usually home and the candle is excellent for searching. One should not establish his learning at the end of the 13th day. The Hacham should not begin to study at this time lest he is drawn, thereby preventing him from searching for hametz at the beginning of this time." + ], + [], + [ + "", + "From this you can learn that chametz of a Jew that was left in the posession of a non-Jew, even if it was concealed, and even if in a different city or even if entrusted to a gentile, is transgressing \"shall not be seen\" and \"shall not be found\". Chametz that was consecrated or that belonged to a non-Jew and was in a Jew's possession, even if it is in the Jew's house, is permitted because it doesn't belong to him. And even if it belongs to an gentile ger toshav that is under the authority of a Jew, we do not force him (the gentile) to abandon his chametz during passover. But it is necessary to establish a division ten tefachim high between his chametz in order to prevent accidental use of it. But consecrated (chametz) need not (be partitioned off) because everyone shies away from consecrated (things) in order not to infringe on the prohibition of \"me'ilah\"." + ], + [ + "There is no prohibition in the category of leavened grains on Passover except the five species of cereal alone; and they are the two species of wheat–being wheat and buckwheat–and the three species of barley–being barley, oats, and rye. But legumes, like rice, beans, lentils and the like, lack the designation of leavened grains; yet even if one had kneaded rice flour and the like in boiling water and covered it in clothes until it rose like leavened dough; indeed this is permitted for eating as this is not fermentation but rather decay.", + "These five species of cereals, if kneaded with fruit juice alone–without any water, they will never come to be leavened; rather even if they are left out all day until the dough has risen, they are permitted to eat, as fruit juice does not ferment but rather decays. And fruit juices include things like wine, milk, honey, oil, apple juice, pomegranate juice, and the like from the remaining wines, oils, and liquids. And these are those that have never been mixed with water; and if water has been mixed with them at all then they ferment.", + "One may not cook grains in water like bulgur and not flour like fritters. And if one cooked these indeed these are totally leavened breads; and these are those that have cracked during cooking One may not brown dough in oil on a pan, but one may cook [matzah] bread and browned flour. And if one boiled water a lot and afterwards put flour into it, indeed this is permitted because it is cooked instantly before it can leaven. It was already the custom in Shin'ar (Babylonia), in Spain and in all the West (Egypt and North Africa) to prohibit this by decree lest the water not be boiled quite nicely.", + "It is permitted to cook the grain or the flour in fruit juice. Same with dough that was kneaded with fruit juice; if they cooked it in fruit juice or browned it on a pan in oil, indeed this is permitted because fruit juices do not ferment.", + "Fresh [damp] grain that one flashes in fire and grinds, one may not cook its flour in water lest it did not brown nicely in the fire and one will find that it ferments when one cooks it. And so too when one rubs [flour to cover remaining pores in] the new pots, one may not cook anything inside them except for baked matzah that they went back and ground it, but browned flour is prohibited lest they did not brown it nicely and it comes to leaven." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "In every generation a person must show her/himself that s/he personally had come forth from Egyptian subjugation, as it is stated, \"God freed us from there...\" (Deut. 6:23). And regarding this, the Holy Blessed One commanded in the Torah, \"Remember that you were a slave in the land of Egypt...\" (Deut. 5:15, 15:15, 24:22), that is to say, as if you yourself had been a slave, and you came forth into freedom, and you were redeemed." + ], + [ + "", + "Begin with the blessing \"who brought forth from the ground\" and take a vegetable and dip it in charoset and eat a kazait, he and everyone reclining with him should not eat less than a kazait. Afterwards, take away the table from in front of him and he reads the hagaddah to himself. Mix the second cup, and here the son asks. Why is this night different from all other night? On all other nights we don't dip even once, tonight twice. On all other nights we eat hametz and matzah, tonight only matzah. On all other nights we eat meat roasted, boiled, or cooked, tonight only roasted. On all other nights we eat all kinds of vegetables, tonight only maror. On all other nights we eat while sitting or reclining, tonight we all recline.", + "In today's times we don't say \"tonight only roasted\" because we don't have a [pascal] sacrifice. Begin with shame and read until completion of the entire section \"arami oved avi\".", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "And afterwards, he recites the Grace after the Meals over a third cup and drinks it. And afterwards, he mixes (pours) a fourth cup and finishes the Hallel (a set order of praises from the Psalms) over it. And he recites the blessing of song and that is \"May all of your creatures praise you, etc.\" And he recites the blessing, \"Who creates the fruit of the vine,\" and does not taste anything afterwards the whole night, except for water. And he should mix (pour) a fifth cup and say upon it the Great Hallel (Psalms 136), from \"Give thanks to the Lord, for He is good\" (Psalms 136:1) to \"Upon the waters of Babylon\" (Psalms 137:1). And this cup is not obligatory like the [other] four cups. And he can finish the Hallel anyplace that he desires, even though he is not in the place of the meal." + ], + [ + "", + "", + "", + "We were slaves in Egypt and God took us out with a mighty hand and an outstretched arm. And had God not taken out our ancestors from Egypt, we and our children, and our children's children would still be slaves to Pharaoh in Egypt. So, even if all of our our scholars or prophets, or elders, know the whole Torah, it is still incumbent (a mitzvah) upon us to tell of our leaving Egypt. Anyone who lengthens the telling of the Exodus, this is truly praiseworthy." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9381306c9650d1bb4d855177987ad716731353d9 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json @@ -0,0 +1,203 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "versionSource": "Nataf translation", + "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019", + "status": "locked", + "priority": 2.0, + "license": "CC-BY", + "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "Anyone who volitionally eats a kazayit (the size of a large olive) of chamets (leavened foods) on Passover - from the beginning of the night of the 15th until the end of the day of the 21st of Nissan is liable for excision - as it is stated (Exodus 12:15), \"for anyone who eats chamets, [that soul] will be cut off.\" Inadvertently - one is liable for a fixed sin-offering. It is the same [for] one who eats [it] and one who liquefies [it] and drinks [it]. ", + "It is forbidden to derive benefit [from] chamets on Passover. As it is stated (Exodus 13:3), \"no chamets shall be eaten\" - there shall be no dispensation for eating it. And one who leaves chamets in his domain on Passover - even though he did not eat it - transgresses two commandments, as it is stated (Exodus 13:7; Deuteronomy 16:4) \"leaven shall not be seen in all of your border\"; and as it is stated (Exodus 12:19) \"leaven shall not be found in your houses.\" And the prohibition of chamets and the prohibition of leaven with which we rise [foods] is the same.", + "One is not lashed [from Torah writ] on account of \"[it] shall not be found, [it] shall not be seen,\" unless he bought chamets on Passover or he made it rise - in order that he do an act upon it. But if he had chamets from before Passover; and [when] Passover came, he did not destroy it but rather left it in his domain, he is not lashed from Torah writ - even though he transgressed two negative commandments - since he did not do an act. However we strike him with lashes for rebellion.", + "It is forbidden to derive benefit forever from chamets [under Jewish ownership] over which Passover transpired. This is a penalty from the words of the Scribes (rabbinic), since one violated [the prohibition of \"it] shall not be found, [it] shall not be seen.\" They forbade it even if one left it inadvertently or under duress, so that no one would leave chamets on Passover in his domain in order that he would benefit from it after Passover. ", + "Chamets that became mixed with something else in the middle of Passover - whether with its own type [of food] or with other types - is certainly forbidden [from] a minimal amount. Even though chamets of an Israelite over which Passover transpired is forbidden to derive benefit from, if it became mixed - whether with its own type [of food] or with other types - it is surely permitted to eat it after Passover. As [the Sages] only penalized and forbade chamets itself. But a mixture is permissible to eat after Passover.", + "We are not liable for excision except for eating actual chamets. But [in a case of] a mixture of chamets, such as Babylonian kutach and Medean beer and that which is similar to them of things with which chamets is mixed: If he ate them on Passover, he is lashed - but there is no excision for it - as it is stated (Exodus 12:20), \"You shall eat nothing leavened.\" To what are these words applicable? When he ate a kazayit of chamets in the mixture within enough [time] to eat three eggs - that is when he is lashed from Torah writ. But if there is not a kazayit of chamets in the mixture [to be eaten] within enough [time] to eat three eggs - even though it it is forbidden to eat it - if he ate it, he is not lashed [from Torah writ]. Nonetheless we strike him with lashes for rebellion.", + "[In the case of] one who eats a minimal amount of actual chamets on Passover: It is surely forbidden from Torah writ, as it is stated (Exodus 13:3), \"no [chamets] shall be eaten.\" Nevertheless, he is not liable for excision or a sacrifice except with [its] requisite amount, which is a kazayit. But we [do] strike one who volitionally eats less than a kazayit with lashes for rebellion.", + "It is forbidden to eat chamets on the fourteenth from midday - which is the beginning of the seventh hour of the day (if the day is divided into twelve hours) - and onward. And anyone that eats [it] at that time is lashed by Torah writ, as it is stated (Deuteronomy 16:3), \"You shall not eat chamets upon it\" - meaning to say, upon the Passover sacrifice. Thus did they learn the explanation of this thing from the oral tradition: \"You shall not eat chamets\" from the time that is fit for the sacrifice of the Passover sacrifice, which is in \"the afternoon\" (Exodus 12:6) - and that is half the day.", + "And the Sages forbade eating chamets from the beginning of the sixth hour so that one not touch a Torah prohibition. So from the beginning of the sixth hour, chamets will be forbidden for eating and benefit the whole sixth hour from the words of the Scribes (rabbinically); and the rest of the day from the seventh hour and onward from Torah writ. [In addition], we may not eat chamets in the fifth hour, [as a] decree on account of a cloudy day lest he mistake the sixth hour [for] the fifth hour. But it is not forbidden for benefit in the fifth hour. Hence we suspend priestly tithe and thanksgiving bread and that which is similar to them of chamets which is consecrated - we neither eat [it], nor burn [it] until the sixth hour arrives and we burn it [then].", + "Behold you have learned that it is permissible to eat chamets on the fourteenth until the end of the fourth hour. And we may not eat [it] in the fifth hour [either], but we may benefit from it. And we strike one who eats it during the sixth hour with lashes for rebellion. And one who eats [it] from the beginning of the seventh hour is lashed (from Torah writ)." + ], + [ + "", + "", + "By rabbinic enactment, one must search for ḥametz in hiding-places and holes, and remove it from his entire domain. Also, by rabbinic enactment, one should search and remove the ḥametz by lamplight at night, at the beginning of the night preceding the fourteenth day of Nisan, because all the people are then at home and lamplight is best for searching. And we do not fix study at the end of the thirteenth day [of Nissan]. And likewise should a sage not begin to read at that time, lest he be drawn [by it] and be prevented from searching for chamets at the beginning of its time. ", + " 4 We do not search by the light of the moon, nor by the light of the sun nor by the light of a torch, but rather by the light of a lamp. To what are these words applicable? To holes and hiding places. But if one searched in a veranda - the light in which is great - by the light of the sun, it is enough for it. And the middle of a courtyard does not need searching, since birds are common there; and they eat all of the chamets that one drops there. ", + "[In a case of] a hole in the middle of a house [wall] that is between a person and his fellow: This one searches until the place that his hand reaches, and that one searches until the place that his hand reaches. And one [then] nullifies the rest in his heart. But [in a case of] a hole between an Israelite and and an idolater: He does not search at all, lest the idolater say, \"He is doing magic on me.\" Rather he should nullify [the chamets] in his heart, and that is enough for it. And any place in which we do not introduce chamets does not require searching. ", + "The upper and lower holes of [the walls of] a house, [as well as] a balcony roof, a cowshed, chicken coops, a storehouse for straw, a wine cellar or a storeroom for oil from which one does not supply [wine or oil during the meal] and a storage room for large fish do not require searching unless one introduced chamets into them. But a beer cellar, a wine cellar or a storeroom for oil from which one does supply [wine or oil during the meal], a storage room for small fish, a wood storage room, a storage room for brine, the middle holes of [the walls of] a house and that which is similar to them require searching. For their usual [way] is that we introduce chamets in them. But if one knows with certainty that he did not introduce chamets there, it does not require searching. And when one searches a wine cellar, he searches the two outer rows - which are the top one and the one below it.", + "We do not concern ourselves lest a weasel dragged chamets to a place in which we do not introduce chamets. For if we concern ourselves from [one] house to [another], we will concern ourselves from [one] city to [another] and [then] there is no end to the matter. If one searched on the fourteenth, and [then] left ten loaves but only found nine - such a one must surely concern himself and needs to search a second time. For surely [in this case] a weasel or mouse certainly dragged it.", + "And likewise, if after searching, one saw a mouse that entered the house and it had chamets in its mouth, he needs to search a second time. Even though he found crumbs in the middle of his house, we do not say, \"It already ate the bread in this place; and see, these are the crumbs [from that].\" Rather we are concerned lest it placed it in a hole or a window and these crumbs were there [from before]. Hence one must search again. And if he does not find anything, he must search all of the house. But if he found that bread that the mouse took and brought in, it does not require [any more] searching.", + "[In a case of] one who saw an infant entering a house and there was a loaf [of bread] in his hand; and he entered behind him and found crumbs: [It] does not require searching. For there is a presumption that [the infant] ate it, and these are the crumbs that fell from it at the time of the eating. As it is the way of an infant to scatter crumbs at the time of eating, but it is not the way of a mouse to scatter [crumbs]. However if he did not find crumbs at all, he needs to search.", + "[If] one left nine piles of matsa and one pile of chamets and a mouse came and took [from one], but we did not know if it took from the chamets or the matsa and brought it into the house [that was already] searched - he needs to search. For any [mixture that is] fixed (like these piles) is considered like half and half (and since it is considered as if there is no majority, we may not assume that it came from the majority, i.e. the nine piles).", + "[In a case of] two piles, one of which is of chamets and the other of which is matsa, and two houses, one of which was searched and one of which was not searched - and two mice came, one taking chamets and one taking matsa, and it is not known which house the one that took chamets entered; and likewise two houses that are searched and there was one pile of chamets and a mouse came and took it and it is not known into which house he went; or [if] one knew that he went into one of them and he entered behind it, but when he searched, he did not find anything, or he found a loaf; or there were nine piles of matsa and one of chamets and one loaf got displaced from one of them, and it was not known if it was chamets or matsa, and a mouse took the loaf that was displaced and went into the house that was searched: In all of these cases he does not need to search a second time. [In the last case, the reason is] that there is nothing fixed (see the end of the previous law).", + "[If] one left chamets in this corner and he found it in a different corner; or he left nine loaves and found ten; or a mouse came and took the chamets, but there is a doubt if it went into this house or did not go in: In all of these [cases], he needs to search.", + "[If] a mouse entered a house and there was a loaf in its mouth, and [then] a mouse left from there and there was a loaf in its mouth - we say it is the first one that entered [and] it is the last one that left (it is one and the same); so one does not need to search. If the first one that entered was black, and this one that left was white, he needs to search. [If] a mouse entered and there was a loaf in its mouth, and [then] a weasel left from there and there was a loaf in its mouth, one needs to search. [If] a weasel came out from there and there was a mouse and a loaf in its mouth, he does not need to search - as this is the loaf that was in the mouth of the mouse. [If] a snake entered a hole and there was bread in its mouth, one is not obligated to bring a snake charmer to bring it out.", + "[In a case of] a kazayit of chamets in a high beam, we obligate [its owner] to bring a ladder to take it down. For sometimes it will fall from the high beam. [If] the chamets was in a pit, we do not obligate him to bring it up. Rather, he may nullify it in his heart; and that is enough for it.", + "[In a case of] a mass of (hardened) leaven that one designated for the purpose of sitting upon it: If he plastered its surface with plaster, it is surely nullified - so it is permissible to keep it. [In a case of] dough in a kneading trough: If there is a kazayit in one place, he is obligated to destroy [them]. But if not - if it was made to strengthen the shards of the trough with it or to seal a hole with it, it is nullified due to its insignificance. But if not, he is obligated to destroy [it. If] there were two halves of a kazayit in two places and a string of dough between them: We look at it all; such that if the string were to be picked up, they would be picked up with it - he is obligated to destroy [it]. But if not, he does not need to destroy [it].", + "To what are these words applicable? To a kneading trough. But in a house - even though if the string were to be picked up, they would not be picked up with it - he is obligated to destroy [it]. For sometimes, he collects them [together. If] half a kazayit was in the house and half a kazayit was in the attic; half a kazayit was in the house and half a kazayit was in the veranda; half a kazayit was in this house and half a kazayit was in a house behind it - since these halves of a kazayit are stuck to the walls or in the beams or on the floors, he is not obligated to destroy [them]. Rather he may nullify [them] in his heart and that is enough for it.", + "[In a case of] one who rents a house without specification on the fourteenth: It is surely with a presumption that it is searched, so he does not have to search [it]. But if this [owner] was presumed not to have searched it and a woman or a minor said, \"We checked it\" - these are surely believed. For all are believed about the destruction of chamets; and all are fit for searching - even women, slaves and minors. And that is so long as the minor has the intelligence to search. ", + "[In a case of] one who rents out his house to his fellow: If the fourteenth [of Nissan] came out when he had not [yet] given over the key, it is up to the [owner] to search. But if the fourteenth came out from when he had [already] given over the key, it is up to the renter to search. [In a case of] one who rents a house with the presumption that it is searched and it comes out that it is not searched: It is up to the renter to search; and it is not a mistaken sale (such that he could annul the agreement) - even in a place where [people] are hired to search - for it is surely a commandment that he is doing.", + "[In a case of] one who sets out on the sea or one who goes out with a caravan: [If] it is within thirty days [of Passover], he is obligated to search; before thirty days, he does not need to search. But if he has in mind to return before Passover, he needs to search, and he may then go out - lest he return on the eve of Passover at twilight and not have time to destroy [the chamets there]. However if he does not have in mind to return [by then], he does not need to search. And likewise, one who makes his house into a storehouse: [If] it is within thirty days, he is required to search, and he may then move his storage into it; before thirty days - if he has in mind to clear it before Passover, he needs to search [it] and he may then make it into a storehouse. But if he does not have in mind to clear it before Passover, he does not need to search. " + ], + [ + "When one checks and seeks out the chametz on the night of the fourteenth [of Nissan], he removes it from the holes and the hiding places and the corners; and he gathers all of it and places it in one place until the beginning of the sixth hour and destroys it [then]. And if he wants to destroy it on the night of the fourteenth, he may destroy it.", + "[Regarding] the chametz that one leaves over on the night of the fourteenth in order that he will eat from it on the morrow until four hours - he should not leave it 'scattered and asunder' in every place. Rather he should store it in a vessel or a known corner and be careful about it. For if he is not careful with it and finds it missing, he needs to seek after it and and to search another time, lest the mice dragged it [around].", + "If the fourteenth fell out to be on Shabbat, we search for chametz on the night of the eve of Shabbat, which is the night of the thirteenth. And one leaves enough from the chametz to eat of it until four hours on Shabbat day and leaves it in a sheltered place; and he destroys the rest from before Shabbat. And if there is chametz left over on Shabbat day, one nullifies it and turns a vessel over it until the conclusion of the first holiday, and he destroys it [then].", + "[In a case in which] one has many loaves of priestly tithe and needs to burn it on the eve of Shabbat: He may not mix the pure with the impure and burn [them together]. Rather he must burn the impure by itself, the pure by itself and the suspended by itself. And he should only leave enough of the pure [tithe] to eat until four hours on Shabbat day.", + "One who forgot or was wanton, and did not search on the night of the fourteenth must search on the fourteenth in the morning. [If] he did not search in the morning, he must search at the time of the destruction [of the chametz. If] he did not search at the time of the destruction, he must search in the middle of the festival. [If] the holiday passed and he did not search, he must search after the festival in order to destroy what he finds of the chametz over which Passover transpired - since it is forbidden to benefit [from it].", + "When one searches for chametz on the night of the fourteenth or the day of the fourteenth or in the middle of the festival, he should recite the blessing before he begins to search: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us about destruction of chametz. And he searches and seeks [it] in all of the places into which we introduce chametz, as we have explained. But if he searches after the festival, he does not recite the blessing.", + "And when he finishes searching - if he searched on the night of the fourteenth or on the day of the fourteenth before the sixth hour, he must nullify all of the chametz that remained in his possession and that he does not see. And he should say, \"All the chametz that is in my possession that I have not seen - behold it is like dust.\" But if he searched from the beginning of the sixth hour and onward, he is not able to nullify [it], for it is surely not in his possession - as it is already forbidden to benefit [from it].", + "Hence if he did not nullify [it] before six [hours]; and he found chametz from six hours and onward that he had his mind upon and he forgot it at the time of the destruction and did not destroy it - this one has surely transgressed, \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found.\" For he surely did not destroy [it], nor did he nullify [it]. And nullification now does not help him at all, since [the chametz] is not in his possession. Yet Scripture made it as if it was in his possession, to make him liable for \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found.\" So he is obligated to destroy at any time that he finds it. However if he found in on the holiday, he covers it with a vessel until the evening and destroys it [then]. And if it is of consecrated [foods], he does not need to cover it with a vessel, since all separate from it [regardless].", + "[In a case of] one who went out of his house before the time of the destruction to do a commandment or to eat at a commanded meal - such as a betrothal meal or a marriage meal - and remembered that he had chametz in his house: If he is able to return and destroy it and come back to his commandment, he should return. But if not, he should nullify [it] in his heart, and that is enough for it. [If] he went out to save [Jews] from a [foreign] troop, from a [flooding] river, from a fire or from the collapse [of a structure], he should [just] nullify [it] in his heart and that is enough for it. [If] he went out for his own sake and remembered that he had chametz in his house, he should return immediately. And [what is the minimum for which] he must return? Up to a kabeitsah (the size of a large egg). [If] it was less than a kabeitsah, he should nullify it in his heart and that is enough for it.", + "[In a case of] one who left a kneaded dough in his house [on the festival] and went out and remembered [it] after he left; and he is [now] sitting before his teacher and is afraid lest it rise before he comes back: Such a one should surely nullify it in his heart before it leavens. But if it [already] leavened, the nullification does not help at all. Rather, he has already transgressed \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found.\" And he is obligated to destroy it immediately when he returns to his house.", + "How is destruction of chametz [done]? One burns it, or crumbles [it] and winnows [it] in the wind. Or one throws it to the sea - but if the chametz is hard and the sea does not break it up quickly, he should surely crumble it and afterwards throw it to the sea. [In a case of] chametz upon which a collapsed [structure] collapsed and there was three or more handbreadths of [debris] found upon it: It is surely like it is destroyed. But he must [still] nullify it in his heart if the sixth hour did not yet begin. [If] he gave it to an idolater before the sixth hour, he does not need to destroy [it]. And if he burned it before the sixth hour, it is surely permissible to benefit from its coals in the middle of Passover. But if he burned it from the sixth hour and onward - since it is forbidden to benefit [from it], he surely may not feed an oven or stove with it and he may not bake with it and he many not cook. However if he did cook or bake [with it], it is forbidden to benefit from that bread or that cooked food. And likewise is it forbidden to benefit from its coals - as he burned it after it became forbidden to benefit [from it]." + ], + [ + "It is written in the Torah: \"No leavened bread shall be seen with you\" (Exodus 13:7). One might suppose that a man commits no transgression if he hides the ḥametz or deposits it with a non-Jew; the Torah therefore says plainly: \"No leaven shall be found in your houses\" (Exodus 12:19), even if he has deposited or hidden it. Furthermore, one might suppose that a man transgresses only if the ḥametz is inside his house, but if it is far from his house, in the fields or in another town, he does not transgress the law; the Torah therefore says plainly: \"In all your territory\" (13:7), meaning: wherever you have control. It is possible that one is obligated to destroy chamets of an idolater or of consecrated food. Hence we learn to say, \"it shall not be seen with you\" (Exodus 13:7; Deuteronomy 16:4) - you may not see yours, but you may see that of others and of the Most High.", + "See, you have learned that [regarding] chamets of an Israelite: If he left it in his possession - even [if] concealed, and even [if] in a different city or even [if] entrusted to the hand of an idolater - this one is surely transgressing \"it shall not be seen\" and \"it shall not be found.\" [Regarding] chamets that was consecrated or that belonged to an idolater and was with an Israelite - even if it was with him in the house - it is surely permitted, because it is not his. And even if it belonged to a resident stranger over whom the hand of Israel rules, we do not force him to remove the chamets from his possession on Passover. But [the Jew that has it in his house] needs to make a partition ten handbreadths high in front of the chamets of the idolater, lest [the Jew] come to supply from it. But consecrated [chamets] need not [be partitioned off], because everyone separates from consecrated [foods] in order not to come to [the prohibition of] misappropriation. ", + "[In a case of] an idolater who deposited his chamets with an Israelite: If the Israelite accepted responsibility upon himself - that if it is lost or stolen, he will pay him for its value - this one is surely obligated to destroy it. Since he accepted responsibility upon himself, it became like his. But if he did not accept responsibility, it is permissible to keep it with him; and it is permissible to eat from it after Passover - as it is in the possession of the idolater.", + "[In a case of] an extortionist idolater who deposited his chamets with an Israelite: If the Israelite knows that if it is lost or stolen, he will obligate him to pay [for] it and [then] force him and extort him to pay - this one is surely obligated to destroy it, even though he did not accept responsibility for it. For it is surely considered as if it is his, since the extortionist obligates him [to accept] responsibility.", + "[In a case of] an Israelite who pawns his chamets with an idolater: If he said to him, \"If I don't bring you money from now until day x, you acquire this chamets from now\" - it is surely in the possession of the idolater, so that chamets is permitted after Passover. But if he did not say, \"you acquire from now\" - it comes out that that chamets is like a deposit with the idolater, so it is forbidden to benefit [from it] after Passover.", + "[In a case of] an Israelite and an idolater who were coming on a ship and there was chamets in the hand of the Israelite and the fifth hour arrived: That one may surely sell it to the idolater or give it to him as a gift and [then] purchase it back from him after Passover. And [that is] so long as he gives it to him as an outright gift.", + "", + "If one keeps food that contains an admixture of ḥametz during Passover, he transgresses the prohibition against its being seen or found. For example brine, Babylonian kutach and Median beer, that they make from flour, and all of the edible things that are similar to them. However, if the thing containing an admixture of ḥametz is not edible, it is permissible to retain it during Passover.", + "How is this? [In a case of] a tanners’ trough into which one placed flour and [animal] skins: This is surely permissible to keep - even if he placed [the skins] one hour before the [time of] the destruction. And if he did not place skins [into it], but placed the flour before three days from the time of the destruction [of chamets], it is permissible to keep it - for [the flour's] appearance has gone bad; within three days, one is obligated to destroy [it].", + "And likewise an eye salve, a plaster, a bandage or a teriak into which one put chamets is permissible to keep on Passover - for its appearance has surely gone bad.", + "One does not need to destroy bread itself that spoiled and became disqualified from the eating of a dog, nor an emollient that became putrid. It is permissible to keep garments that were laundered with wheat fat, and papers that were glued with chamets and anything that is similar to it. And no [prohibition of] \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found\" [applies] to them - as the appearance of chamets does not remain.", + "[Regarding] something with which chamets is mixed and it is not a human food at all; or it is not a food for all people, such as teriak and that which is similar to it - even though it is permissible to keep it, it is forbidden to eat it until after Passover. And even though it only has a minimal amount of chamets, it is [still] surely forbidden to eat it. " + ], + [ + "There is no prohibition on account of chamets on Passover except [from] the five species of grain alone; and they are the two species of wheat - being wheat and spelt; and the three species of barley - being barley, oats, and rye. But legumes, like rice, millet, beans, lentils and that which is similar to them, are not [prohibited] on account of chamets. Rather even if one kneaded rice flour and the like in boiling water and covered it in clothes until it rose like leavened dough - it is surely permitted for eating, as this is not leavening but rather decay. ", + "If we knead these five species of grain with fruit juice alone - without any water - they will never come to be leavened; rather even if they are left out all day until the dough has risen, they are permissible to eat - as fruit juice does not leaven but rather causes decay. And fruit juices are [things] such as wine, milk, honey, olive oil, apple juice, pomegranate juice, and anything that is similar to these from the remaining wines, oils, and drinks. And that is so long as they have never been mixed with water; but if a minimal amount of water has been mixed with them, they will leaven. ", + " 3 One may not cook wheat in water, like groats; nor flour, like fritters. And if one cooked [these], they are surely fully chamets; and that is so long as [the wheat berries] have cracked during the cooking. One may not roast dough in oil on a pan, but one may cook [matsah] bread and roasted flour. And if one boiled water a lot and put flour into it afterwards, it is surely permitted because it is cooked instantly - before it can leaven. But it has already [become] customary in Shinaar (Babylonia), in Spain and in all the West (the Maghreb) to prohibit this, [as a] decree lest the water not be boiled very well. ", + " 4 It is permitted to cook grain or the in fruit juice. And likewise dough that was kneaded with fruit juice: If they cooked it in fruit juice or roasted it on a pan in oil, it is surely permitted - since fruit juices do not leaven. ", + " 5 [In a case of] toasted grain that one singes in fire and grinds: We may not cook its flour in water, lest it was not properly roasted in the fire and it comes out that it becomes leavened when one cooks it. And likewise when one hardens new pots, one may not cook anything inside them except for baked matsah which they went back and ground; but roasted flour is forbidden, lest they did not roast it properly and it comes to be leavened. ", + "We may not mix barley with water (to remove the bran) on Passover, because they are soft and quickly become leavened. But if one did mix [them with water]: If they softened such that if they would put them on top of the tray on which we bake loaves [of matsa], they would crack - they are surely forbidden. However if they did not reach this softness, they are surely permissible.", + "It is permissible to mix wheat [berries] with water in order to remove the bran; and to grind them immediately, in the way that we grind fine flour. But it has already [become] customary among all of Israel in Shinaar (Babylonia), in the Land of the Gazelle (Israel), in Spain and in the cities of the West (the Maghreb) not to mix wheat [berries] with water, [as a] decree lest they stay (too long in the water) and become leavened. ", + "[In a case of] a cooked food that was cooked and barley or wheat were found in them [afterwards]: If they cracked, the entire cooked food is forbidden - as chamets has surely mixed into it. But if they did not split, we remove it and burn it; and we eat the rest of the cooked food. For grain mixed [in water] that did not split is not fully chamets [according to] the Torah. But it is rather only [forbidden] from the words of the Scribes (rabbinic).", + "Because it is stated (Exodus 12:17), \"And you shall guard the matsas\" - meaning to say, be careful with the matsa and guard it from any type of leavening - therefore the Sages said that one must be careful with the flour from which he eats on Passover, such that water not come upon it after it was reaped; such that there not be any leavening in it. [In a case of] grain that sunk into a river or upon which water fell: In the same way as it is forbidden to eat it, so too is it forbidden to keep it [over Passover]. Rather he should sell it to an Israelite [who will be able to consume it before Passover] and inform him [that it got wet], so that he eat it before Passover. However if he sold it to a gentile before Passover, he should sell a little to each and every one [he finds], so that it will finish before Passover - lest the gentile turn back and sell it to an Israelite.", + "[In a case of] grain upon which water is dripping: The whole time that it continues dripping one drop after [the other] - even the entire day - it will not come to leavening. But if it stops - if it stays the requisite [amount of time to leaven it], it is surely forbidden. ", + "We may not knead a large dough on Passover, lest it become leavened - but rather only like the requisite amount for the challah-tithe. And we may not knead with heated water, nor with water heated by the sun nor with water that was drawn on the same day, but rather with water that rested overnight. But if one transgressed and kneaded with one of all of these, the bread (that he wants to consider matsa) is surely forbidden bread (and not matsa).", + "A woman may not sit under the sun and knead; nor under the clouds on a cloudy day - even in a place upon which the sun is not shining. And she may not leave the dough and get involved in another matter. And if she was [both] kneading and baking, she needs two vessels of water - one with which she brushes [the surface of the matsa] and one with which she cools down her hands (from being in contact with the oven). However if she transgressed and kneaded under the sun or did not cool down her hands or made a dough larger than the requisite amount for the challah-tithe, the [matsa] is permissible. And how much is the requisite amount for the challah-tithe? Like forty-three and a fifth eggs - according to the body (volume) of a medium egg, not according to its weight.", + "All the time that one is working with the dough - even the whole entire day - it does not come to being leavened. But if he lifted his hand [from it] and left the dough until it reached [the point] that it lets out a sound when one hits it with his hand, it has already become leavened; and he must burn it immediately. But if it does not let out a sound: If it waited [enough time] in order for one to walk a mil, it has already become leavened; and he must burn it immediately. And likewise if its surface turned pale - like a man whose hair stood on end (from fright) - it is surely forbidden to eat it. But we are not liable for excision because of it. ", + "[In a case of] two doughs from which they lifted their hands, [the doughs having been] kneaded at the same time - one of them has the sound (see previous law) and the other does not have the sound: Both of them must be burned; and they are both fully chamets.", + "We may not make combed designs [on matsa] on Passover, since a woman delays with them and [the matsas] become leavened at the time of their making. Hence bakers are permitted to make them - as they are experts in their craft and make them quickly. But homeowners are forbidden - even if they designed them with a mold, lest others will come and make them without a mold, delay in their making and they become leavened.", + "[Regarding] water with which we wash our hands or the kneading trough after we knead [upon it]; as well as water that we use at the time of kneading: He must surely dump it on an inclined place, so that it not gather in one place and become leavened.", + "We may not soak bran and place it in front of chickens, lest it will become leavened. Rather we may scald it for them with boiled waters and leave it in front of them. And it has already [become] customary in most of the [Jewish] world not to scald, [as a] decree lest one not boil the water properly.", + "And it is permissible to knead bran or flour for chickens and to feed [it to] them immediately or to place it in front of them while he is standing over them, so that it does not stay [idly] in front of them enough [time] in which to walk a mil. And it does not become leavened the whole time they are pecking at it or he turns it with his hand. And when they finish eating, he should wash the vessel with water and dump it on an inclined place. ", + "A woman may not soak bran that she will take in her hand to [use in] the bathhouse. But she may rub it on her dry flesh. And one may not chew wheat and put it on his wound, since it will become leavened. And we may not put flour into charoset. But if one put [it in], he should dump it immediately - since it is quick to become leavened. And we [also] may not put flour into mustard. But if he put [it in], he should eat it immediately.", + "It is permissible to put spices, sesame, nigella and that which is similar to them into the dough. And likewise is it permissible to knead the dough with water and oil or honey and milk, or to brush [it] with them. But on the first day [of Passover], it is forbidden to knead and to brush with [anything] but water alone. Not because of chamets, but rather in order that it be \"bread of poverty\" (Deuteronomy 16:3). And it is only on the first that it must be a remembrance of the bread of poverty. ", + "Any vessel that was used cold for chamets may be used cold for matsa - except for a vessel in which we leave leavening, and a vessel in which we leave charoset - as their [ability] to leaven is harsh. And likewise kneading troughs in which we knead chamets and leave it there until it becomes leavened - they are surely like a house of leavening, so we do not use them on Passover.", + "We may not bake matsa on Passover on a ceramic tray upon which we bake loaves of chamets all of [the rest of] the year. But if he filled it with coals and fired up the place in which he cooked the chamets, it is permissible to cook matsa upon it.", + "[Regarding] metal vessels and stone vessels that were used for chamets with boiling water in a primary vessel (kli rishon, a vessel in which foods are cooked) - such as pots and pans: He may put them into a big vessel of water, fill [it with] water above them and boil them within it until they exude [the absorbed chamets]. And [then] he rinses them with cold water and may use them for matsa. And likewise should he boil knives - the blade and the handle - in a primary vessel; and he may use them with matsa afterwards.", + "One should place metal and stoneware vessels and wooden vessels that were used for chamets in a secondary vessel (a vessel that receives hot food from a primary vessel) - such as bowls and cups - into a large vessel and put boiling water upon them. He should [then] leave them within it until they exude [the absorbed chamets]. And afterwards he rinses them and may use them for matsa.", + "[Regarding] all ceramic vessels that were used for chamets in hot water - whether it is a primary vessel such as pots, or whether it is a secondary vessel such as bowls; whether they are glazed and smoothed with lead which they make [to be] like glass, or whether they were [just] ceramic as they are: We may not use them for matsa, but must rather leave them for after Passover and cook with them [then].", + "[In a case of] a primary vessel that one wanted to boil, but he did not find a vessel larger than it in order to boil it within it: This one may surely encircle it with a rim of clay on its rim from the outside and [then] fill it with water until the water overflows, over its rim. He should [then] boil the water within it and that is enough for it. And afterwards he rinses it and may use it for matsa. " + ], + [ + "The Torah commands us to eat matzah on the night preceding the fifteenth day of Nisan, as it is written: \"In the evening, you shall eat unleavened bread\" (Exodus 12:18), everywhere and throughout time. It did not make this eating dependent on the Passover sacrifice. Rather this is a commandment on its own; and [the time of] its commandment is all of the night. But during the rest of the festival, the eating of matsa is optional - if he wants, he may eat matsa; [and] if he wants, he may eat rice, millet, roasted grains or fruits [instead]. However on the night of the fifteenth alone, it is an obligation. By eating a piece of matzah the size of an olive [on the night of the fifteenth] one fulfills his duty.", + "[If] one swallowed matsa, he has fulfilled [the obligation. If] he swallowed bitter herbs, he has not fulfilled [it. If] he swallowed matsa and bitter herbs like one (at the same time), he fulfilled matsa; he did not fulfill bitter herbs - as the bitter herbs are like [something] auxiliary to the matsa. [If] he wrapped them in [palm] bast or that which is similar to it and swallowed them, he did not even fulfill matsa.", + "[If] he ate matsa without intent - such as if idolaters or brigands forced him to eat [it] - he has fulfilled his obligation. [If] he was epileptic and ate a kazayit of matsa at the time of his seizure, and was healed afterwards - he is obligated to eat [it again] after he was healed. For the first eating was at a time when he was exempt from all of the commandments. ", + " 4 One only fulfills the obligation of eating matsa if he ate it from one of the five species [of grain], as it is stated (Deuteronomy 16:3), \"You shall not eat chamets upon it; for seven days you shall eat matsas upon it\": One fulfills his obligation if he eats matsa [from] things that come to being leavened. But he does not fulfill matsa [with] other things - such as rice, millet and legumes - since there is no chamets with them.", + "[In a case of] one who makes a dough from wheat and from rice (together): If there is the taste of grain in it, he has fulfilled his obligation. One may fulfill his obligation from'dog's dough,' if he ate from it at a time when the shepherds [also] eat from it. [But if] the shepherds are not eating from it, he does not fulfill [his obligation] with it - for it is [then] not guarded for the sake of [the commandment of] matsa. One may fulfill his obligation on Passover [with] matsa that was kneaded with fruit juice. But we may not knead it with wine or oil or milk, on account of 'bread of poverty' - as we explained. And if he did knead [with them] and ate [it], he has not fulfilled his obligation. We do not fulfill [our obligation] with coarse bran [matsa], nor with bran [matsa]. But [if] he kneaded the dough [together] with its bran and with its coarse bran and made it [mastsa] bread, he fulfills his obligation. And likewise is very clean fine flour permissible and he may fulfill his obligation on Passover with it. And we do not say about it [that] this is not 'bread of poverty.'", + "It is the same [whether] matsa is baked in an oven or in a pan - whether he stuck the dough on the pan and heated it afterwards or heated [it] and then stuck [the dough] - even if he baked it in the ground: He surely fulfilled his obligation with it. And likewise do we fulfill it if it is not fully baked. And that is so long as strings of dough are not not pulled from it at the time that he breaks it apart. And we fulfill [it] with a [matsa] wafer that is soaked - and that is so long as it has not been liquefied. But [regarding] a matsa that one boiled, he does not fulfill his obligation with it when he eats it - for there is surely not the taste of [matsa] bread in it. ", + "One does not fulfill his obligation by eating matsa that is forbidden to him, such as if he ate it untithed, or [as] first tithe from which the priestly tithe was not taken or if he stole it. This is the general principle: We fulfill our obligation with anything upon which we may recite the Grace after the Meals. And we do not fulfill our obligation with anything upon which we may not recite the Grace after the Meals.", + "Priests (kohanim) fulfill [their obligation] with challah-tithe and with priestly tithe, even though it is matsa that is not fit for everyone. And likewise do we fulfill our obligation with second tithe in Jerusalem. But we do not fulfill [our obligation] with matsa of the first fruits (bikkurim) - even in Jerusalem. For first fruits are not permitted in all settlements; whereas [with] second tithe, it is possible that he will redeem [it] and eat [it] in any place. And it is written, (Exodus 12:20), \"you shall eat matsas in all of your settlements\" - matsa that is fit to be eaten in all of the settlements is the one with which we fulfill our obligation. ", + "We may not fulfill [our obligation] with loaves of thanksgiving and wafers of the nazerite that one made for himself. For it is stated (Exodus 12:17), \"And you shall guard the matsas\" - matsa that is guarded for the matter of matsa alone is the one with which we fulfill [the obligation], whereas this one is guarded for the matter of the sacrifice. But if he made it to sell in the marketplace, this one surely fulfills his obligation with it. For the mind of one who makes [it] to sell in the marketplace is that if they are not sold, he will eat it; and it comes out that at the time of their making, he guarded them for the sake of matsa.", + "All are required to eat matzah on the first night of Passover; this includes women and slaves. A child able to eat bread should be fed a piece of matzah the size of an olive [at least] in order to train him in the performance of religious duties. [In a case of a] sick or elderly person who is not able to eat: We soak a (matsa) wafer in water for him and we feed it to him. And that is so long as it is not liquefied.", + "", + "The sages have forbidden the eating of matzah on the day preceding Pesaḥ, in order to make it conspicuous at night. And we strike one who ate matsa on the eve of Passover with lashes for rebellion until his soul departs. And likewise is it forbidden to eat on the eve of Passover from a little before the [time of the] afternoon prayer so that he will enter into eating matsa with desire (he will be hungry for it). But he may eat a few fruits or vegetables; however he should not fill his stomach with them. The ancient sages used to go hungry on the day preceding Pesaḥ, so that they might eat the matzah with appetite. But on other Shabbat eves and holiday eves, he may eat and continue until it gets dark. " + ], + [ + "According to a biblical positive command, we must tell on the night preceding the fifteenth day of Nisan all about the miracles and wonders that were performed for our forefathers in Egypt. As it is stated (Exodus 13:3), \"Remember this day that you went out of Egypt\"; just as it is stated (Exodus 20:8), \"Remember the day of the Shabbat.\" And from where [do we know] that [the remembering] is on the night of the fifteenth? [Hence,] we learn to say (Exodus 13:8), \"And you shall recount to your son on that day, saying, 'Because of this'\" - at the time that there is matsa and bitter herbs (being 'this') laying in front of you. And [this is the case] even though he does not have a son. Even great scholars are required to tell about the exodus from Egypt. Anyone who relates at length about the events that occurred deserves praise.", + "", + "", + "And one must begin with disgrace and conclude with praise. How is that? He begins and recounts that in the beginning, our ancestors at the time of Terach and before him, were heretics, erring after emptiness and pursuing idolatry. And he concludes with the true religion that the Omnipresent brought us close to Him, separated us from the nations and brought us close to His unification. And likewise does he begin and lets it be known that we were slaves to Pharaoh in Egypt and all of the evil that he did to us. And he concludes with the miracles and with the wonders that were done for us and with our freedom. And that is that he should expound from \"My father was a wandering Aramean\" (Deuteronomy 26:5), until he finishes all of [that] section. And anyone who adds and speaks at length in expounding this section, he is surely praiseworthy.", + "Anyone who has not said these three things on the night of the fifteenth has not fulfilled his obligation, and these are them: The Passover sacrifice; matsa; and marror. The Passover sacrifice for the sake of (to commemorate) that the Omnipresent passed over the homes of our ancestors in Egypt; as it is stated (Exodus 12:27), \"And you shall say, 'It is the Passover sacrifice to the Lord, etc.'\" Bitter herbs [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt. Matsa [to commemorate] that they were delivered. And these thing are called Haggadah (Recounting).", + "In every generation, one must show himself as if he personally had come out from the subjugation of Egypt; as it is stated (Deuteronomy 6:23), \"And He took us out from there, etc.\" And regarding this, the Holy One, blessed be He, commanded in the Torah (Deut. 5:15, 15:15, 24:22), \"Remember that you were a slave\" - meaning to say, as if you yourself had been a slave, came out to freedom, and were redeemed. ", + "Hence when a person eats on that night, he must eat and drink while he is reclining in the way of freedom. And each and every one - whether man or woman - is obligated to drink four cups of wine on this night. We do not lessen them for him. And even for a poor person that is sustained from charity do we not lessen the four cups for him. The requisite amount of each of these cups is a reviit.", + "Even a poor person among Israel should not eat until he reclines. A woman does not need to recline; but if she is an important woman, she does need to recline. And a child with his father; and a butler in front of his master need to recline. But a student in front of his teacher may not recline unless his teacher gave him permission. And reclining of the right [side] is not reclining. And likewise one who reclines on his back or on his face - it is not reclining. And when do we need reclining? At the time of eating a kazayit of matsa and drinking these four cups. And if he reclines [during] the rest of his eating and drinking, he is surely praiseworthy. But if not, he does not need [to do so].", + "[Regarding] these four cups, one must mix them in order that the drink be pleasant - it is all according to the wine and according to the opinion of the drinker. One should not have less than a reviit of undiluted wine in all four of them (together). [If] one drank these four cups from wine that was not mixed, he has fulfilled the [obligation to drink] the four cups, but he has not fulfilled [the obligation to drink in a way that expresses] freedom. [If] one drank them all at once, he has fulfilled [the obligation to drink wine as an expression of] freedom, but he has not fulfilled the [obligation to drink] four cups. And if he drank the majority of each cup, he has fulfilled [his obligation].", + "One recites a blessing over each and every one of these four cups on its own. [In addition:] One recites the sanctification of the day (Kiddush) over the first cup; one reads the Haggadah over the second cup; one recites the Grace over the Meal over the third cup; [and] one completes the Hallel and recites the blessing on the song over the fourth cup. And if one wants to drink between these cups, he may drink. [However,] between the third and fourth, he may not drink.", + "Charoset is a commandment from the words of the Scribes (rabbinic), in remembrance of the clay with which they would work in Egypt. And how do we make it? We take dates or dried fig bulk or raisins and that which is similar to them and crush them. Then we put vinegar into it and add spices, such that it be like clay with straw. And we put it on the table on the [first two] nights of Passover.", + "The eating of bitter herbs is not a commandment from the Torah on its own, but is rather dependent upon the eating of the Passover sacrifice. For it is a commandment to eat the meat of the Passover sacrifice over matsa and bitter herbs. And it is from the words of the Scribes (rabbinic) to eat bitter herbs by itself on this night, even [when] the Passover sacrifice is not there.", + "The bitter herbs mentioned in the Torah are lettuce, endives, chervil, field eryngo, and marror. All five of these types of vegetables are called bitter herbs. And if he ate a kazayit from one of them or from [all] five of them, he has fulfilled [the commandment]. And that is so long as they are fresh. But if he boiled them, pickled them or cooked them, he has not fulfilled [the commandment] with them. " + ], + [ + "The order (Seder) of these commandments on the fifteenth is like this: In the beginning, we pour a cup [of wine] for each and every one, recite the blessing, \"who creates the fruit of the vine,\" say the sanctification of the day (Kiddush) over it and [the blessing over] time and drink. And then one recites the blessing over [washing] the hands and [washes] his hands. And they bring a set table upon which there are bitter herbs, another vegetable, matsa, charoset, the body of the Passover sacrifice and meat of the festival sacrifice from the day of the fourteenth [of Nissan]. And at this time, we bring two types of meat - one in commemoration of the Passover sacrifice and one in commemoration of the festival sacrifice - on the table [instead].", + "One begins and recites the blessing \"who creates the fruit of the ground,\" takes a vegetable, dips it in charoset and eats a kazayit - he and everyone reclining with him - each and every one should not eat less than a kazayit. Afterwards, we take away the table from in front of the reader of the Haggadah only. We [then] pour the second cup; and here the son asks. And [then] the reader says, \"What differentiates this night from all [other] nights? On all other nights we don't dip even once; but tonight twice. On all other nights we eat chamets and matsa; but tonight it is all matsa. On all other nights we eat meat roasted, boiled, or cooked; but tonight it is all roasted. On all other nights we eat other vegetables; but tonight it is all bitter herbs. On all other nights we eat whether sitting or reclining; but tonight we are all reclining.\"", + "At this time, he does not say \"tonight it is all roasted\" - since we do not have a sacrifice. And he begins with disgrace and reads until he finishes expounding all of the section, \"My father was a wandering Aramean\" (Deuteronomy 26:5).", + "And he brings the table back in front of him and says, \"This Passover sacrifice that we are eating is for the sake of (to commemorate) that the Omnipresent passed over the homes of our ancestors in Egypt; as it is stated (Exodus 12:27), 'And you shall say, '\"It is the Passover sacrifice to the Lord, etc.\"'\" And [then] he lifts the bitter herbs in his hand and says, \"These bitter herbs that we are eating are [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt; as it is stated (Exodus 1:14), 'And they embittered their lives.'\" And [then] he lifts the matsa in his hand and says, \"This matsa that we are eating is [to commemorate] that the dough of our ancestors did not have enough time to become leavened before the Holy One, blessed be He, revealed Himself and redeemed them immediately; as it is stated (Exodus 12:39), 'And they baked the dough that they had taken out of Egypt, etc.'\" And at this time, he says, \"The Passover sacrifice that our ancestors were eating at the time when the Temple existed is [to commemorate] that the Omnipresent passed over the homes of our ancestors, etc.\" ", + "And [then] he says, \"Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, lavish, exalt, aggrandize and extol He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy and from darkness to great light. And let us say before Him, Halleluyah! 'Halleluyah. Servants of the Lord, praise, etc.' (Psalms 113:1) until \"a rock to a spring of water' (Psalms 114:8).\" And he concludes, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us to this night to eat matsa and bitter herbs.\" And at this time, he adds, \"So too, Lord our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; and we should eat there from the offerings and from the Passover sacrifices, the blood of which should reach the wall of Your altar for favor, and we shall thank You with a new song upon our redemption and upon the restoration of our souls. Blessed are you, Lord, who redeemed Israel.\" And he recites the blessing, \"who creates the fruit of the vine,\" and drinks the second cup.", + "And afterwards he recites the blessing over [washing] the hands and [washes] his hands a second time - since he removed his mind [from the first washing] at the time of the reading of the Haggadah. And he takes two [matsa] wafers, divides one of them, places the broken one inside the whole one and recites the blessing, \"who brings forth bread from the land.\" And because of what does he not recite the blessing over two [whole] loaves, as on other holidays? Because it is stated (Deuteronomy 16:3), \"bread of poverty\": Just like the way of the poor person is with a piece (and not a whole loaf), so too here is it with a piece. And afterwards he wraps the matsa and bitter herbs to be [like] one, dips it in charoset, recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us about the eating of matsas and bitter herbs\" and eats them. And if he eats the matsa by itself and the bitter herbs by themselves, he recites a blessing upon this one by itself and upon that one by itself. ", + "And afterwards, he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us about eating the offering,\" and eats from the meat of the festival [offering] of the fourteenth first. And [then] he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us about the eating of the Passover sacrifice,\" and he eats from the body of the Passover sacrifice. And the blessing of the Passover sacrifice does not exempt that of the offering, nor does that of the offering exempt that of the Passover sacrifice.", + "At this time when there is no sacrifice there - after he recites the blessing, \"who brings forth bread,\" he then recites the blessing, \"about the eating of matsa,\" dips the matsa in charoset and eats [it]. He then recites the blessing, \"about the eating of bitter herbs,\" dips the bitter herbs in charoset and eats [them]. And he may not keep [them for long] in the charoset, lest it nullifies their taste. And this is a commandment from the words of the scribes (rabbinic). And then he goes back to fold the matsa and the bitter herbs [together], dips [them] in the charoset and eats them without a blessing, in remembrance of the Temple.", + "And afterwards he continues with the meal and eats all that he wants to eat and drinks all that he wants to drink. And at the end, he eats [as little as] a kazayit of meat of the Passover sacrifice, and does not taste [anything] after it at all - and at this time, he eats a kazayit of matsa, and does not taste anything after it - in order that it will be the end of his meal and the taste of the meat of the Passover sacrifice or the matsa will be in his mouth, since eating them is the commandment. ", + "And afterwards, he [washes] his hands and recites the Grace over the Meal over a third cup and drinks it. And afterwards, he pours a fourth cup and finishes the Hallel over it. And he recites the blessing over the song, and that is \"May all of your creatures praise you, etc.\" And he recites the blessing, \"who creates the fruit of the vine,\" [drinks it] and does not taste anything afterwards the whole night except for water. And he should pour a fifth cup and say the Great Hallel (Psalms 136) upon it, from \"Give thanks to the Lord, for He is good\" (Psalms 136:1) to \"Upon the rivers of Babylon\" (Psalms 137:1). And this cup is not obligatory like the [other] four cups. And he can finish the Hallel in any place that he desires, even though he is not in the place of the meal. ", + "[In] a place where they were accustomed to eat roasted meat on Passover evenings, we may eat it. [In] a place where they were accustomed not to eat [it], we may not eat it, [as a] decree lest they will say it is meat of a Passover sacrifice. And it is forbidden in every place to eat a whole roasted lamb at once on this night, since it appears like one eating consecrated foods outside [the Temple]. But if it was cut up or lacking one of its limbs or he boiled one of its limbs and it is connected, it is surely permissible in a place where they were accustomed [to eating it].", + "One who does not have wine on Passover night can make the sanctification over bread (matsa) - in the way that he does on Shabbat - and does all of the [other] things in this order. One who does not have a vegetable besides bitter herbs alone recites two blessings on the bitter herbs at the beginning - \"about the eating of bitter herbs,\" and \"who creates the fruit of the ground\" - and eats [it]. And when he finishes the Haggadah, he recites the blessing over the matsa and eats [it]; and then eats from the bitter herbs again without a blessing.", + "[In a case of] one who only has a kazayit of guarded matsa: When he finishes his meal with matsa that is not guarded, he recites the blessing, \"on the eating of matsa,\" eats that kazayit, and does not taste [anything] after it at all. ", + "One who slept in the middle of the meal and awoke may not eat again. [If only] some members of a grouping slept in the middle of the meal, they may eat again. [If] they all fell asleep and awoke, they may not eat. [If] they all nodded off, they may eat.
The End of the Laws of Chamets and Matsa." + ], + [ + "The text of the Haggadah which Israel is accustomed [to use] at the time of the Exile is like this: He begins over the second cup and says:", + "We left Egypt in frenzy. This is the bread of poverty that our ancestors ate in the land of Egypt. Anyone who is famished should come and eat; anyone who is in need to have the Passover sacrifice should come and partake of the Passover sacrifice. Now we are here, next year we will be in the Land of Israel; this year we are slaves, the year that is coming we will be free people.", + "What differentiates this night from all [other] nights? On all other nights we don't dip even once; but tonight twice. On all other nights we eat chamets and matsa; but tonight it is all matsa. On all other nights we eat other vegetables; but tonight it is all bitter herbs. On all other nights we eat whether sitting or reclining; but tonight we are all reclining", + "We were slaves to Pharaoh in the Land of Egypt. And the Lord, our God, took us out from there with a strong hand and an outstretched forearm. And if the Holy One, blessed be He, had not taken our ancestors from Egypt, we and our children and our children's children would [all] be enslaved to Pharaoh in Egypt. And even if we were all sages, all discerning, all elders, all knowledgeable about the Torah, it would [still] be a commandment upon us to tell the story of the exodus from Egypt. And anyone who speaks at length about the exodus from Egypt, behold he is praiseworthy.", + "It happened once [on Passover] that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were reclining in Bnei Brak and were telling the story of the exodus from Egypt that whole night, until their students came and said to them, \"The time of reciting the morning Shema has arrived.\"", + "Rabbi Elazar ben Azariah said to them, \"Behold I am like a man of seventy years and I have not merited [to understand why] the exodus from Egypt should be said at night until Ben Zoma expounded it, as it is stated (Deuteronomy 16:3), 'In order that you remember the day of your going out from the land of Egypt all the days of your life' - 'the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked during] the days; 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also during] the nights.\" But the Sages say, \"'The days of your life' [indicates that the remembrance be invoked in] this world, 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also in] the days of the Messiah.\"", + "Blessed be the Place [of all], Blessed be He; Blessed be the One who Gave the Torah to His people Israel, Blessed be He. Corresponding to four sons did the Torah speak; one [who is] wise, one [who is] evil, one who is innocent and one who doesn't know to ask.", + "What does the wise [son] say? \"'What are these testimonies, statutes and judgments that the Lord our God commanded you?' (Deuteronomy 6:20)\" And accordingly you will say to him, as per the laws of the Passover sacrifice, \"We may not eat an afikoman (a dessert or other foods eaten after the meal) after [we are finished eating] the Pesach sacrifice (Mishnah Pesachim 10:8).\"", + "What does the evil [son] say? \"'What is this worship to you?' (Exodus 12:26)\" 'To you' and not 'to him.' And since he excluded himself from the collective, he denied a principle [of the Jewish faith]. And accordingly, you will blunt his teeth and say to him, \"'For the sake of this did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt' (Exodus 13:8).\" 'For me' and not 'for him.' And if he had been there, he would not have been saved.", + "What does the innocent [son] say? \"What is this?\" (Exodus 13:14) And you will say to him, \"'With the strength of [His] hand did the Lord take us out from Egypt, from the house of slaves' (Exodus 13:14).'\"", + "And [regarding] the one who doesn't know to ask, you will open [the conversation] for him. As it is stated (Exodus 13:8), \"And you will speak to your son on that day saying, for the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt.\" \"And you will speak to your your son \" - it could be from Rosh Chodesh [that one would have to discuss the Exodus. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"on that day.\" If it is [written] \"on that day,\" it could be from while it is still day [before the night of the fifteenth of Nissan. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"for the sake of this.\" I didn't say [this] except [that it be observed] when [this] matsa and bitter herbs are resting in front of you [meaning, on the night of the fifteenth].", + "From the beginning, our ancestors were idol worshipers. And now, the Place [of all] has brought us close to His worship, as it is stated (Joshua 24:2-4), \"Joshua said to the whole people, so said the Lord, God of Israel, 'Over the river did your ancestors dwell from always, Terach the father of Abraham and the father of Nachor, and they worshiped other gods. And I took your father, Abraham, from over the river and I made him walk in all the land of Canaan and I increased his seed and I gave him Isaac. And I gave to Isaac, Jacob and Esau; and I gave to Esau, Mount Seir [in order that he] inherit it; and Jacob and his sons went down to Egypt.'\"", + "Blessed be the One who keeps His promise to Israel, blessed be He; since the Holy One, blessed be He, calculates the end [of the exile,] to do as He said to Abraham, our father, in the Covenant between the Pieces; as it is stated (Genesis 15:13-14), \"And He said to Abram, 'you should surely know that your seed will be a stranger in a land that is not theirs, and they will enslave them and afflict them four hundred years. And also that nation for which they shall toil will I judge, and afterwards they will go out with much property.'\"", + "And it is this that has stood for our ancestors and for us; since it is not [only] one [person or nation] that has stood [against] us to destroy us, but rather in each generation, they stand [against] us to destroy us, but the Holy One, blessed be He, rescues us from their hand. Go out and learn what Laban the Aramean sought to do to Jacob, our father; since Pharaoh only decreed [the death sentence] on the males, but Laban sought to uproot the whole [people]. As it is stated (Deuteronomy 26:5), \"An Aramean was destroying my father; so he went down to Egypt and resided there\" - [this] teaches that Ya'akov, our father, didn't go down to settle in Egypt, but rather [only] to reside there, as it is stated (Genesis 47:4), \"And they said to Pharaoh, 'To reside in the land have we come, since there is not enough pasture for your servant's flocks, since the famine is heavy in the land of Canaan, and now please grant that your servants should dwell in the Land of Goshen.'\"", + "\"As a small number\" - as it is stated (Deuteronomy 10:22), \"With seventy souls did your ancestors come down to Egypt, and now the Lord, your God, has made you as numerous as the stars of the sky.\"", + "\"And he became there a nation\" - [this] teaches that Israel [became] distinguishable there. \"Great, powerful\" - as it is stated (Exodus 1:7), \"And the Children of Israel multiplied and swarmed and grew numerous and strong, most exceedingly and the land became full of them.\"", + "\"And numerous\" - as it is stated (Ezekiel 16:7), \"I have given you to be numerous as the vegetation of the field, and you increased and grew and became highly ornamented, your breasts were set and your hair grew, but you were naked and barren;\" \"And I passed over you and I saw you wallowing in your blood, and I said to you, 'You shall live in your blood,' and I said to you, 'You shall live in your blood'\" (Ezekiel 16:6).", + "\"And the Egyptians did bad to us and afflicted us and put upon us hard work\" (Deuteronomy 26:6). \"And the Egyptians did bad to us\" - as it is stated (Exodus 1:10), \"Let us be wise towards him, lest he multiply and it will be that when war is called, he too will join with our enemies and fight against us and go up from the land.\"", + "\"And afflicted us\" - as is is stated (Exodus 1:11); \"And they placed upon him leaders over the work-tax in order to afflict them with their burdens; and they built storage cities, Pitom and Ra'amses.\"", + "\"And put upon us hard work\" - as it is stated (Exodus 1:11), \"And they enslaved the children of Israel with breaking work.\"", + "\"And we cried out to the Lord, the God of our ancestors\" - as it is stated (Exodus 2:23); \"And it was in those great days that the king of Egypt died and the Children of Israel sighed from the work and yelled out; and their supplication went up to God from the work.\"", + "\"And the Lord heard our voice\" - as it is stated (Exodus 2:24); \"And God heard their groans and God remembered His covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob.\"", + "\"And He saw our affliction\" - this [refers to] the separation from the way of the world, as it is stated (Exodus 2:25); \"And God saw the Children of Israel and God knew.\"", + "\"And our toil\" - this [refers to the killing of the] sons, as it is stated (Exodus 1:24); \"Every boy that is born, throw him into the Nile; and every girl you shall keep alive.\"", + "\"And our duress\" - this [refers to] the pressure, as it is stated (Exodus 3:9); \"And I also saw the duress that the Egyptians are applying on them.\"", + "\"And the Lord took us out of Egypt\" - not through an angel and not through a seraph and not through a messenger, but [directly by] the Holy One, blessed be He, in His glory, as it is stated (Exodus 12:12); \"And I will pass through the Land of Egypt on that night and I will smite every firstborn in the Land of Egypt, from men to animals; and with all the gods of Egypt, I will make judgments, I am the Lord.\"", + "\"With a strong hand\" - this [refers to] the pestilence, as it is stated (Exodus 9:3); \"Behold the hand of the Lord is upon your herds that are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle and upon the flocks, [there will be] a very heavy pestilence.\"", + "\"And with an outstretched forearm\" - this [refers to] the sword, as it is stated (I Chronicles 21:16); \"And his sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem.\"", + "\"And with great awe\" - this [refers to the revelation of] the Divine Presence, as it is stated (Deuteronomy 4:34), \"Or did God try to take for Himself a nation from within a nation with enigmas, with signs and with wonders and with war and with a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts, like all that the Lord, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?\"", + "\"And with signs\" - this [refers to] the staff, as it is stated (Exodus 4:17); \"And this staff you shall take in your hand, that with it you will preform signs.\"", + "\"And with wonders\" - this [refers to] the blood, as it is stated (Joel 3:3); \"And I will place my wonders in the skies and in the earth; blood and fire and pillars of smoke.\"", + "Another explanation: \"With a strong hand\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with an outstretched forearm\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with great awe\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with signs\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with wonders\" [corresponds to] two [plagues]. These are [the] ten plagues that the Holy One, blessed be He, brought on the Egyptians in Egypt and they are: Blood; Frogs; Lice; [The] Mixture [of Wild Animals]; Pestilence; Boils; Hail; Locusts; Darkness; Slaying of [the] Firstborn. Rabbi Yehuda was accustomed to giving [the plagues] mnemonics: Detsakh [the Hebrew initials of the first three plagues], Adash [the Hebrew initials of the second three plagues], Beachav [the Hebrew initials of the last four plagues].", + "Rabban Gamliel says, \"Anyone who has not said these three things on Passover has not fulfilled his obligation - and these are them: the Passover sacrifice, matsa and bitter herbs.\"", + "The Passover sacrifice that our ancestors were accustomed to eating when the Temple existed, for the sake of what [was it]? For the sake [to commemorate] that the Holy One, blessed be He, passed over the homes of our ancestors in Egypt, as it is stated (Exodus 12:27); \"And you shall say: 'It is the Passover sacrifice to the Lord, for that He passed over the homes of the Children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and our homes he saved.’ And the people bowed the head and bowed.\"", + "This matsa that we are eating, for the sake of what [is it]? For the sake [to commemorate] that our ancestors' dough did not have time to become leavened before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He, revealed [Himself] to them and redeemed them, as it is stated (Exodus 12:39); \"And they baked the dough which they brought out of Egypt into matsa cakes, since it did not rise; because they were expelled from Egypt, and could not tarry, neither had they made for themselves provisions.\"", + "These bitter herbs that we are eating, for the sake of what [is it]? For the sake [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt, as it is stated (Exodus 1:14); \"And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigor.\"", + "And in each and every generation, a person is obligated to show himself as if he left Egypt, as it is stated (Exodus 13:8); \"For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt.\" Not only our ancestors did the Holy One, blessed be He, redeem, but rather also us [together] with them did He redeem, as it is stated (Deuteronomy 6:23); \"And He took us out from there, in order to bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers.\"", + "Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, aggrandize, lavish, and extol He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy and from darkness to great light. And let us say before Him, Halleluyah! ", + "Halleluyah. Servants of the Lord, praise, praise the name of the Lord! Let the name of the Lord be blessed... (Psalms 113:1-2) until \"a rock to a spring of water' (Psalms 114:8).\" ", + "Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us to this night to eat matsa and bitter herbs. So too, Lord our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; and we shall eat there from the offerings and from the Passover sacrifices, the blood of which shall reach the wall of Your altar for favor, and we shall thank You with a new song upon our redemption and upon the restoration of our souls. Blessed are you, Lord, who redeemed Israel.", + "According to the order that we recite blessings and read the Haggadah on the night of the first holiday of Passover, so [too] do we recite blessings and read on the second night of the exiles. And likewise are we obligated about the four cups - and the other things that are done on the first night - on the second night." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f3d1128f4650bf48b0228fa47dd822e69ee41a72 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/merged.json @@ -0,0 +1,204 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread", + "text": [ + [ + "Anyone who intentionally eats an olive's size1Whenever the Torah uses the verb אכל (eat) in the context of a mitzvah or a prohibition, it refers to the consumption of at least a minimum amount, established by Eruvin 4b as the size of an olive.
It must be emphasized that the measure of a כזית (an olive's size) cannot be determined by measuring an average olive today. Rather, it is dependent on the measure established by the Sages and this is the subject of debate by the Rabbinic authorities. The Pri Chadash (Orach Chayim 486) explains that the Rambam considers an olive as one third the size of an egg (כביצה, a more familiar Talmudic measure). In terms of modern measurements, this olive size would be between 16.6 and 24 grams, according to various Halachic opinions.
Tosefot (Chullin 103a) differs, and defines a כזית(the size of an olive) as one half the size of an egg (between 25.6 and 36 grams according to the various opinions). With regard to the practical application of the law (halachah l'ma'aseh), the Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 486) advises that in all questions of Torah law, Tosefot's opinion should be followed. However, in questions of Rabbinic law, the more lenient opinion can be relied upon. [כזית, or more]2Eating less than this amount of chametz is also forbidden by Torah law. However, there is no punishment for its consumption, nor need a sacrifice be brought as atonement (See Halachah 7). of chametz3any mixture made from grain or grain products that has come into contact with water and was allowed to become leavened. The following (and only the following) five species are referred to as grain: wheat, rye, barley, oats, spelt. on Pesach from the beginning of the night of the fifteenth [of Nisan] until the conclusion of the day of the twenty-first [of Nisan]4In the mitzvot mentioned above, the Rambam also mentions the prohibition against eating chametz from noon on the fourteenth of Nisan. However, the violation of that prohibition is not punishable by כרת. is liable for כרת,5The prohibition against eating chametz on Pesach is counted as one of the 613 mitzvot of the Torah. See Sefer HaMitzvot, negative commandment 197; Sefer HaChinuch, mitzvah 19. as [Exodus 12:15] states: \"Whoever eats leaven... will have his soul cut off.\"6Moed Kattan 28a relates that a person who violated a sin punishable by כרת would die before reaching the age of fifty.
In his commentary on the Mishnah, Sanhedrin 9:6, the Rambam emphasizes that premature death does not represent the totality of the retribution these individuals will receive. In addition, \"their souls will be cut off.\"
In Hilchot Teshuvah 8:1, the Rambam elaborates on the latter dimension:
The good that is hidden for the righteous is the life of the world to come... The retribution of the wicked is that they will not merit this life. Rather, they will be cut off and die.
This is the intent of the meaning of the term כרת in the Torah, as [Numbers 15:31] states: \"That soul shall surely be cut off.\"
[Should one eat this amount of chametz] unintentionally,7בשוגג one is liable to bring a fixed sin offering8The Rambam adds the word \"fixed\" to indicate that he is referring to the standard sin offering described in Leviticus 4:27-35, in contrast to the offering to atone for certain sins mentioned in Leviticus, Chapter 5. (See Hilchot Shegagot 1:3.) The latter offering is not \"fixed,\" but rather is adjustable according to the financial state of the person liable. [as atonement].
[The above applies] equally to one who eats chametz and one who converts it into a liquid and drinks it.9Though the Torah specifically mentions \"eating,\" Chullin 120a equates drinking a liquid made from chametz and water with the former act. In his responsum (Vol. V, 1517), the Radbaz differentiates between mixing chametz with water (the instance in question here) and mixing chametz with other substances, as mentioned in Halachah 6. The punishment of כרת applies only when nothing else but chametz and water is contained in the mixture.", + "On Pesach, it is forbidden to derive any benefit from chametz,1for example, to sell it or use it for purposes other than eating. as [Exodus 13:3] states: \"Do not eat (לא יאכל) chametz\"; i.e., it is not permitted [to be used to derive benefit that leads to]2The bracketed additions are based on Rashi's commentary on Pesachim 21b. eating.3The Rambam's statements are somewhat problematic. Pesachim 21b records the following disagreement between the Sages:
Chizkiyah states: What is the source from which we learn that it is forbidden to derive benefit from chametz? [Exodus 13:3] states: \"Do not eat (לא יאכל) chametz\"; i.e., it is not permitted [to be used to derive benefit that leads to] eating.
His decision is based on the fact that the Torah uses the expression לא יאכל. Had the Torah not written יאכל לא, we may presume that a prohibition against eating would be implied, but not a prohibition against deriving benefit.
This contradicts the opinion of R. Abahu who states: Wherever the Torah states לא תאכל, לא יאכלor לא תאכלו, a prohibition against eating and deriving benefit is implied.
The Rambam's statements in this Halachah quote the opinion of Chizkiyah. However, in Hilchot Ma'achalot Asurot 8:15, he quotes the opinion of R. Abahu as accepted halachah.
The Kessef Mishneh resolves the contradiction, explaining that in the halachah at hand, there is no difference in law between Chizkiyah and R. Abahu. Therefore, although the Rambam generally accepts R. Abahu's opinion, in this instance he quotes Chizkiyah's statements because the manner in which the latter derives the concept is more explicit.
A person who leaves chametz within his property on Pesach,4As stated in Halachah 9, once chametz becomes forbidden on noon of the fourteenth of Nisan, we may not derive any benefit from it. even though he does not eat it, transgresses two prohibitions: [Exodus 13:7] states: \"No leavening agent may be seen in all your territory\"5This prohibition is counted as one of the 613 mitzvot of the Torah: Sefer HaMitzvot, negative commandment 200; Sefer HaChinuch, mitzvah 20. and [Exodus 12:19] states: \"No leavening agent may be found in your homes.\"6This prohibition is counted as one of the 613 mitzvot of the Torah: Sefer HaMitzvot, negative commandment 201; Sefer HaChinuch, mitzvah 11.
[Though the prohibitions stated in these verses apply to שאור,]7S'or refers to leavening agents, notably yeast. it is the same prohibition which forbids both חמץ (leaven) and שאור (a leavening agent).8Beitzah 7a explains that Exodus 13:7 mentions both chametz (leaven), and שעור (S'or, a leavening agent) in the same verse to emphasize that they are identical.
The Ra'avad comments that the equation between the prohibitions against chametz and S'or is not complete. Among the differences between them are: Once chametz is no longer fit to be eaten by a dog, it is no longer prohibited. In contrast, yeast is never fit to be eaten and is prohibited even in that state. Nevertheless, the Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh do not accept his statements.", + "[A violator] is not lashed1this is the punishment given for the active violation of any of the Torah's prohibitions that are not punishable by death. for [transgressing the prohibitions] not to have [chametz] seen [in his possession] and not to have [chametz] found [in his possession] unless he purchased chametz on Pesach2The Tzafnat Paneach emphasizes that this law applies only to chametz purchased from a gentile. However, once chametz belonging to a Jew becomes prohibited, that Jew no longer has the authority to sell it. Thus, the purchaser will never really become the legal owner of the chametz (See Rashi, Sukkah 35a; Tosefot, Chullin 4b).
The Or Sameach questions how a person can become liable even for chametz purchased from a gentile, but resolves the issue based on the commentary of Rabbenu Nissim (Avodah Zarah, Chapter 3). or [caused flour] to become leavened, and thus committed a deed.3The Mishneh LaMelech raises a significant question: A person is not liable for lashes for violating any prohibition which he can correct by fulfilling a positive commandment (לעשה לאו הניתק): For example, if a person violates the prohibition against taking both a mother bird and her eggs, he can free himself from the punishment of lashes by sending away the mother bird.
Tosefot (Pesachim 29b) states that the prohibition against chametz being seen in one's property falls into the above category, because one can correct the violation of this prohibition by fulfilling the positive commandment to destroy chametz. Thus, it appears that a person can never be held liable for lashes for this transgression.
Among the resolutions offered to this difficulty is that of Rav Chayim Soloveitchik, who explains that Tosefot's statements apply only according to the opinion of Rabbi Yehudah, who maintains that chametz must be destroyed by burning. However, according to the Sages (whose opinion is accepted by the Rambam, Halachah 3:11), who maintain that chametz can be destroyed by any means, not necessarily burning, the prohibition against possessing chametz is not considered a לאו הניתק לעשה.
What is the essential difference between these opinions: Rabbi Yehudah maintains that the fundamental aspect of the mitzvah to destroy chametz revolves upon the article itself (חפצה); it is a mitzvah to destroy chametz. In contrast, the Sages maintain that the mitzvah centers on the person (גברה); he is commanded to remove all chametz from his possession.
According to Rabbi Yehudah, since the commandment revolves around the chametz itself, its destruction directly \"corrects\" the sin of its possession. In contrast, according to the Sages, the positive commandment of ridding one's house of chametz is merely a reinforcement of the prohibition against its possession, and the fulfillment of the positive commandment does not have the power to \"correct\" the violation of the prohibition.
However, if he possessed chametz before Pesach, and when Pesach came he did not destroy it and left it in his possession,4However, should he remove it from his possession (by giving it to another person or declaring it ownerless), he is not liable even if he does not actually destroy the object. even though he transgresses two prohibitions, according to the Torah, he is not lashed, for he did not perform a deed.5Sh'vuot 21b states: \"The transgression of any prohibition which does not involve a deed is not punishable by lashing.\" [Nevertheless,] he is given \"stripes for being rebellious.\"6\"Stripes for being rebellious (מכות מרדות)\" is a punishment instituted by the Sages for violation of a Rabbinic prohibition. A person liable for lashing according to Torah law receives a uniform number of 39 lashes unless he is physically incapable of bearing that number. In contrast, the number of lashes given to a person liable for \"stripes for being rebellious\" is left to the discretion of the court.
Chullin 14b states that this punishment is also inflicted upon those who violate a Torah prohibition that is not punishable by lashing.", + "It is prohibited to ever benefit from chametz1itself, in contrast to mixtures of chametz, as explained in Halachah 5. [that a Jew]2in contrast to a gentile (Pesachim 28a). possessed during Pesach.3This prohibition applies to all Jews, not only to the owner of the chametz (Rabbenu Nissim, Pesachim 28). Thus, it is prohibited to buy chametz from a store owned by a Jew who did not observe the prohibition against possessing chametz on Pesach. This prohibition is a penalty instituted by the Sages.4Pesachim 29a mentions Rabbi Yehudah's opinion that the prohibition stems from the Torah itself. However, this opinion is not accepted as halachah.
The Tzafnat Paneach explains that the debate between Rabbi Yehudah and Rabbi Shimon (who maintains that the Torah does not forbid benefiting from chametz after Pesach) revolves around an abstract concept. Rabbi Yehudah maintains that once Pesach comes, chametz itself becomes forbidden and, therefore, can never become permitted again. In contrast, Rabbi Shimon maintains that the prohibition does not affect the essence of the chametz itself. Thus, we are forbidden to benefit from it during Pesach, but after Pesach there is no prohibition. Since the person transgressed [the prohibitions against chametz] being found and being seen [in his possession], they prohibited its use.5The Maggid Mishneh explains that the prohibition against using a Jew's chametz after Pesach applies even when the prohibitions against possessing chametz are not violated. See Halachah 4:5.
[The above applies] even if he inadvertently left [the chametz in his possession during Pesach]6e.g., he forgot that he possessed it. or was forced to do so.7The Nodah BiYhudah (Orach Chayim 20) gives an example of such a case. A thief stole chametz from a person before Pesach and returned it to him after the holiday. Even though the person had no opportunity to destroy it before Pesach, it is forbidden.
In that responsum, the Nodah BiYhudah also raises the following question: A person died on the fourteenth of Nisan without nullifying or selling his chametz. Are his heirs forbidden to benefit from that chametz or not? He maintains that although the Rambam would probably prohibit benefiting from this chametz, there are rationales on the basis of which its use may be permitted. [Other authorities (note Shulchan Aruch HaRav, Kuntres Acharon 435) do not accept this conclusion.] [These stringencies were instituted] lest a person8intentionally leave chametz in his possession during Pesach in order to benefit from it after Pesach.9on the pretense that he had forgotten about its existence.", + "If, on Pesach,1Rabbenu Asher and the Sefer Mitzvot Gadol maintain that this principle does not apply until the holiday itself actually begins. Thus, even if chametz became mixed with other substances on the fourteenth of Nisan, after the time chametz is forbidden, the mixture is bound by the laws regarding the nullification of forbidden objects (ביטול איסורים) that apply throughout the entire year.
The Kessef Mishneh maintains that a simple interpretation of the Rambam's statements leads to the conclusion that he accepts this opinion. Though others, among them the Maggid Mishneh, do not accept this view, it is accepted as Halachah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 447:2). even the slightest amount of chametz becomes mixed together with another substance,2Ordinarily, it is permissible to use a mixture of a prohibited substance and a permitted substance provided that the permitted substance is present in a greater amount, to the extent that the prohibition is nullified (ביטול איסור). either of its kind3When the prohibited substance is of the same kind as the forbidden substance (e.g., improperly slaughtered meat mixed with properly slaughtered meat), all that is required to nullify the prohibition is that the permitted substance constitutes the majority of the mixture (Hilchot Ma'achalot Asurot 15:1). or not of its kind,4When the prohibited substance is of a different kind from the permitted (e.g., forbidden fats mixed with grain), the prohibition is ordinarily nullified if the taste of the forbidden article is not discernible, or the quantity of the permitted substance is at least 60 times as great as the forbidden article (ibid. 15:1, 6). [the entire mixture] is forbidden.5The above principles do not apply with regard to chametz on Pesach. Even the slightest mixture of chametz may not be eaten, nor may benefit be derived from it. In Hilchot Ma'achalot Asurot (15:9), the Rambam explains that this stringency is instituted because chametz is a דבר שיש לו מתירין (a substance which later will become permitted).
A דבר שיש לו מתירין which becomes mixed together with a permitted substance of its own kind is never permitted to be used because of the following rationale: Since its use in its entirety will later become permitted, there is no need to grant a leniency allowing it to be eaten when forbidden.
Similarly, with regard to chametz on Pesach: There is no prohibition against using a mixture of chametz after Pesach. Hence, there is no need to grant permission to eat such a mixture on Pesach itself, even though the quantity of the permitted substance far surpasses that of the chametz.
Furthermore, there is a stricter dimension to chametz than to any other דבר שיש לו מתירין. Generally, a דבר שיש לו מתירין is permitted if it becomes mixed with a substance of another kind to the extent that its taste can no longer be discerned. However, this leniency is not granted regarding mixtures of chametz. Since Exodus 12:20 states: \"You must not eat any leaven,\" the severity of the prohibition obligates additional stringency.
Though it is forbidden to benefit from chametz which a Jew possessed on Pesach, if it became mixed with another substance, whether of its kind6for example, a dough containing yeast mixed with flour. or not of its kind,7for example, a mixture of flour with any other substance. it is permitted to be eaten after Pesach.8The Ma'aseh Rokeach explains that this leniency applies whether the mixture occurred after Pesach or on the holiday itself. Nevertheless, the latter point should not be misinterpreted. Should such a mixture be discovered on Pesach, we are obligated to destroy it (Ramah, Orach Chayim 447:1). Nevertheless, if either intentionally or unintentionally, the mixture was not destroyed on the holiday itself, it may be used afterwards. [The Sages] only penalized and forbade [the use of] chametz itself. A mixture [containing chametz possessed on Pesach] is permitted to be eaten after Pesach.9Pesachim 30a explains that since the penalty is of Rabbinic origin, it was applied only to chametz itself and not to mixtures.", + "One is liable for כרת1as stated in Halachah 1 only for eating chametz itself. However, a person who eats a mixture containing chametz—for example, Babylonian kotach,2a mixture including sour milk, moldy bread crusts, and mineral salts (Pesachim 42a). Median beer,3beer made of fermented barley, as our beer. Generally, the beer referred to in the Talmud was made from fermented dates (Rashi, Pesachim 42b). or similar mixtures which contain chametz--[is4Pesachim 42a also emphasizes that a person transgresses the commandments against possessing chametz if he owns any of the above mixtures. punished by] lashes and is not liable for כרת [for this involves the transgression of a different commandment],5different from eating chametz itself as [Exodus 12:20] states: \"Do not eat any leaven.\"
When6The Sefer HaMitzvot (negative commandment 198) and the Sefer HaChinuch (mitzvah 12) consider this as one of the Torah's 613 commandments.
Nevertheless, this decision is a matter of debate among the commentators. The Ramban (Hasagot to Sefer HaMitzvot) does not accept the Rambam's view, and explains that a person who consumes an olive size of chametz within the specific time period (פרס כדי אכילת) described below should be liable for כרת as described in Halachah 1. See also Halachah 4:8 and commentary.
The Maggid Mishneh supports the Ramban's view, noting that in Hilchot Ma'achalot Asurot 15:3, the Rambam himself explains that any person who eats a mixture containing an olive size of a forbidden food within this time period is liable, just as if he had eaten the forbidden food itself.
Based on the explanation of the Tur (Orach Chayim 442), the Drisha and the Pri Chadash interpret the Rambam as referring to a mixture to which the chametz does not impart any flavor and is added only for consistency and color.
The Tzafnat Paneach offers a different interpretation, explaining that were chametz to be mixed with other foods, a person eating the mixture would be liable for כרת as the Ramban states. However, the Rambam is talking about an instance when flour was mixed with another substance and became leavened as part of the mixture, without ever becoming a distinct entity of its own. The Torah considers this as a different category of chametz and holds a person who eats it liable for a lesser punishment. does the above apply? When the person consumed an olive size7the minimum size of a prohibited substance for which one is liable for punishment, as explained in Halachah 1. of chametz [while eating] from the mixture within the time it takes to eat three eggs or less.8This period (כדי אכילת פרס in Hebrew) is significant in halachah. Just as the Torah requires a specific quantity, the size of an olive, as regards many of the mitzvot and prohibitions concerning eating, it also specifies a limited period in which this amount of food must be consumed: אבילת פרס כדי.
This measure is also a point of Rabbinic controversy. The Rambam defines it as the time it takes to eat three eggs (Hilchot Ma'achalot Asurot 14:8). Rashi (Pesachim 44a) takes a more lenient view, defining it as the amount of time it takes to eat four eggs. As regards this matter as well, the Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 612:4) advises that whenever a question of Torah law is involved, the more stringent opinion should be observed. However, in questions of Rabbinic law, the more lenient view can be relied on.
In converting this figure to modern measures of time, there is also a difference of opinion. The shortest opinion limits this period to two minutes. The most commonly accepted view is four minutes and there are opinions of seven and eight minutes as well. Then, he is obligated for lashes by the Torah.9as explained above. However, if he does not consume an olive size of chametz from the mixture in less time than it takes to eat three eggs, even though such eating is forbidden,10for as explained in the previous halachah, chametz can never be nullified within a mixture. As the following halachah explains, eating less than an olive size of chametz is also prohibited by Torah law. Nevertheless, he is not [punished by] lashing. Rather, he is given \"stripes for being rebellious.\"11see Halachah 3.", + "Eating even the slightest amount of chametz itself1The laws regarding mixtures of chametz were mentioned in the previous halachah. on Pesach is forbidden by the Torah2The commentaries cite the source for the Rambam's decision as Yoma 73b, which mentions Rabbi Yochanan's opinion that all the Torah's prohibitions against eating apply even when one consumes less than the size of an olive (חצי שיעור), that measure being significant only as regards punishment. as [Exodus 13:3] states: \"Do not eat [leaven].\"3The Kessef Mishneh questions why the Rambam cites this verse. Yoma (ibid.) derives the prohibition against eating less than an olive size of prohibited substances from another source.
The Radbaz (Responsa, Vol. V, 143) explains that the prohibition against חצי שיעור exists only when eating the prohibited substance itself. In contrast, חצי שיעור of chametz is forbidden even when mixed with other substances, as explained in the previous halachah. He explains that since deriving benefit from chametz is forbidden according to Torah law, that prohibition also includes eating חצי שיעור in any form. Nevertheless, [a person who eats chametz] is not liable for כרת, nor must he bring a sacrifice for anything less than the specified measure, which is the size of an olive.4Nevertheless, [a person who eats chametz] is not liable for
כרת5as stated in Halachah 1.
A person who intentionally violates the prohibition and eats less than an olive size of chametz6The Kessef Mishneh questions why the Rambam begins the halachah by describing the prohibition against \"even the slightest amount\" of chametz, and concludes with the expression \"less than the size of an olive.\" is given \"stripes for being rebellious.\"7Hilchot Ma'achalot Asurot 8:16 states that anyone who benefits from forbidden substances receives \"stripes for being rebellious.\" A person who eats less than the size of an olive of chametz also benefits, and hence is liable for this punishment.", + "It is forbidden to eat chametz on the day of the fourteenth [of Nisan] from noon onward—i.e.,1The Sefer HaMitzvot (negative commandment 199) and the Sefer HaChinuch (mitzvah 485) count this as one of the 613 mitzvot of the Torah. The Ramban and the Ra'avad take issue with this point, explaining that from noon on the fourteenth of Nisan until the beginning of the fifteenth at nightfall, there is a positive commandment to rid one's house of chametz, but no negative command forbidding the possession or eating of chametz. from the beginning of the seventh hour of the day.2The intent of this expression is midday. However, in particular, the term needs elaboration: According to Torah law, a day begins at dawn (עלות השחר), the appearance of the first rays of sun, and ends when three stars appear (םיבכוכה תאצ, Berachot 2b). This period is divided into 12 and the resulting figure is referred to as one seasonal hour (שעה זמנית). [Other opinions consider the period to be divided into twelve as beginning at the appearance of the sun, נץ החמה, and ending at sunset.]
Thus, if dawn were at 5:09 AM and three stars appeared at 6:45 PM, each seasonal hour would be an hour and eight minutes, and the beginning of the seventh hour would be 11:57 AM. Any person who eats chametz3The Rambam explicitly states that lashes are never given for violating prohibitions against benefiting from forbidden articles (Hilchot Ma'achalot Asurot 8:16). The Mishneh Lamelech (Hilchot Yesodai HaTorah 5:8) elaborates on this principle in detail. during this time is punished by lashes according to Torah law,4as opposed to the punishment of כרת for eating chametz within Pesach, as described in Halachah 1. as [Deuteronomy 16:3] states: \"Do not eat any leaven with it \"; i.e., together with the Paschal sacrifice.
Based on the oral5Pesachim 5a tradition, we received the interpretation of that statement as: Do not eat any chametz during the time which is fit to slaughter the Paschal sacrifice, that being the afternoon—i.e.,6i.e., after midday. -- The Paschal sacrifice could be offered from midday on the fourteenth of Nisan until sunset (Hilchot Korban Pesach 1:1).
The Paschal sacrifice should not be slaughtered before the daily afternoon sacrifice, which would never be offered before half an hour past midday. However, if, by mistake, the Pesach sacrifice was slaughtered before the afternoon sacrifice, but after midday, its offering may be completed, provided a person continues stirring its blood until the afternoon sacrifice is offered (ibid. 1:3). after midday.", + "The Sages forbade the eating of chametz from the beginning of the sixth hour in order to prevent infringement upon a Torah commandment.1This is one of the Rabbinic commandments instituted as a \"fence\" and safeguard to Torah law. Thus, from the beginning of the sixth hour,2This is also a \"seasonal hour.\" Thus, if as stated above, dawn of the fourteenth of Nisan is 5:09 AM and three stars appear at 6:45 PM, the beginning of the sixth hour is 10:49. it is forbidden to eat or benefit from chametz, based on Rabbinic law. During the rest of the day, from the seventh hour on, eating chametz is forbidden because of the Torah law.3as stated in the previous halachah.
During the fifth hour of the day,4in the instance stated above from 9:41 until 10:49. we do not eat chametz, lest the day be cloudy and we err between the fifth and six hours.5In his commentary to the Mishnah (Pesachim 1:4), the Rambam explains that it is possible that a person may err in his estimation of the time by an hour and thus, transgress the Rabbinic prohibition against possessing chametz at the sixth hour.
In a Responsa, the Rambam replies to the following question: The passage in Pesachim which is the source for this halachah appears to imply that a person may make an error of over two hours. Indeed, Rav Yitzchak Alfasi states the matter as such in his halachot. If so, why did the Rambam alter the explanation of the law.
In a reply which reflects his overall purpose in the composition of the Mishneh Torah, the Rambam answers:I mentioned a mistake of an hour which is a common error because my intention in composing this text is to bring the matters closer to our understanding or what is general practice. However, there is no prohibition against benefiting from chametz during the fifth hour.6Since the restriction against benefiting from chametz during the sixth hour is only Rabbinic in origin, the Sages did not feel it necessary to forbid benefiting from chametz for another hour because of the mere possibility of error.
Therefore, Terumah7a portion of grain given to the priests and the breads of the thanksgiving offering8A thanksgiving offering involves 40 loaves, ten of which are leavened (Hilchot Ma'aseh HaKorbanot 9:17-18). which are chametz are left in a tentative status because of their holiness.9The Torah refers to Terumah as קדש (sanctified). Similarly, the breads of the thanksgiving offering have a sacrificial status. Therefore, They are neither eaten10for the Sages did not desire to relax their prohibition against eating chametz. Nevertheless, the priests were allowed to benefit from chametz during this period, and hence could feed Terumah to their animals. nor burned11for it is forbidden to destroy sacred articles unless absolutely necessary. Therefore, Pesachim 13b explains that thanksgiving offerings were not brought on the fourteenth of Nisan. [This law is also relevant at present. From the fourteenth of Nisan until the conclusion of Pesach, the \"Psalm of Thanksgiving\" is omitted from the morning service.] until the beginning of the sixth hour. Then, the entire quantity [of chametz] is burned.12because of the Rabbinic prohibition mentioned above. As explained in Halachah 3:11, generally, chametz can be destroyed by other means as well. However, this halachah deals with bread brought as sacrifices; hence, it is proper that they be burned (Rabbenu Manoach).", + "Thus, you have learned that it is permitted to eat chametz on the day of the fourteenth [of Nisan] until the end of the fourth hour.1as explained in the previous halachah. During the fifth hour, [chametz] is not eaten, but benefit may be derived from it.2Thus, during this time, a person may sell his chametz to gentiles or feed it to his animals. A person who eats chametz during the sixth hour is [punished by] \"stripes for being rebellious.\"3The punishment given for transgressing a Rabbinic commandment. The Lechem Mishneh notes that the Rambam does not prescribe a punishment for a person who breaks the Rabbinic decree against eating chametz during the fifth hour.
The Tzafnat Paneach (Responsum 83) also differentiates between the fifth and sixth hours, calling the former, a Rabbinic safeguard, and the latter, a Rabbinic prohibition. One who eats4With regard to the prohibition against benefiting from chametz, see commentary, Halachah 8. during the seventh hour is lashed.5as explained in Halachah 8." + ], + [ + "It is a positive commandment from the Torah to destroy chametz before the time it becomes forbidden to be eaten, as1The Rambam describes the more practical aspects of the nullification of chametz in Chapter 3, Halachot 7-10. There, he requires a person to make a formal statement nullifying his chametz. That declaration is a Rabbinic requirement. According to the Torah itself, a firm resolve is sufficient, and no statement is necessary (Binyan Shlomo). [Exodus 12:15] states: \"On the first day, destroy leaven from your homes.\" On the basis of the oral tradition, it is derived that \"the first day\" refers to the day of the fourteenth.
Proof of this matter is the verse from the Torah [Exodus 34:25]: \"Do not slaughter the blood of My sacrifice with chametz,\" i.e., Do not slaughter the Pesach sacrifice while chametz exists [in your possession]. The slaughter of the Pesach sacrifice was on the fourteenth after midday.", + "What is the destruction to which the Torah refers? to nullify chametz within his heart1The Kessef Mishneh quotes a different version of the text:What is the destruction to which the Torah refers? to remove all chametz known to one from his property. [The chametz] which is unknown should be nullified...This version implies that, according to Torah as well as Rabbinic law (See Halachah 2), we must rid our homes of all chametz of whose existence we are conscious; its nullification is not sufficient.
Nevertheless, the Kessef Mishneh brings a number of proofs from the Talmud and also quotes other commentaries of the Rambam, which maintain that the published text is correct and that the nullification of chametz is sufficient according to Torah law. He also quotes Hilchot Berachot 11:15, which emphasizes that \"from the moment a person resolves in his heart to nullify it, the mitzvah of destroying [chametz] is fulfilled.\" and to consider it as dust,2The Rambam describes the more practical aspects of the nullification of chametz in Chapter 3, Halachot 7-10. There, he requires a person to make a formal statement nullifying his chametz. That declaration is a Rabbinic requirement. According to the Torah itself, a firm resolve is sufficient, and no statement is necessary (Binyan Shlomo). and to resolve within his heart that he possesses no chametz at all:2doing so removes his legal ownership over the chametz. all the chametz in his possession being as dust and as a thing of no value whatsoever.2If a person nullifies chametz within his heart and genuinely does not consider it as belonging to him, Torah law does not obligate him for the possession of chametz even if large quantities of it are found within his home.", + "According to the Sages' decree,1As explained in the previous halachah, according to the Torah, chametz may be within a person's property as long as he declared it ownerless. Nevertheless, the Sages forbade such practices and required all chametz to be removed from one's property.
Two reasons are given for this decree:
a) The nullification of chametz is dependent on the feelings of a person's heart. A person may possibly have difficulty totally removing all thoughts of ownership over the chametz from his heart (Rabbenu Nissim, Pesachim 2a).
b) In contrast to other prohibited substances, chametz is used throughout the year. Thus, were he allowed to leave chametz within his property, he might accidentally forget about the prohibition and eat it on Pesach (Tosefot, Pesachim 2a).
In addition to the restriction against possessing chametz, the Sages further expanded the scope of [the mitzvah2to destroy chametz so that it involves] searching for chametz3It must be emphasized that the obligation to search for chametz is Rabbinic in nature only when a person nullifies his chametz when required. Otherwise, the obligation stems from the Torah, for the prohibitions against possessing chametz and the commandment to destroy it require such a search. The Tzafnat Paneach quotes a number of examples that demonstrate how the existence of a Torah commandment obligates a person to check and search to see that it is being fulfilled correctly. in hidden places and in any holes [within one's house],4as clarified in Halachah 6, the obligation to search applies only to those holes and crevices in which chametz is usually placed. seeking it5Bedikat chametz and removing it from all of one's domain.6Biyur chametz.
Similarly, according to the Sages' decree, we must search [with the intent to] destroy chametz by candlelight, at night,7The destruction of chametz at night refers to the statement חמירא כל, in which we nullify all the chametz of whose possession we are unaware. The chametz that we know about is either eaten or destroyed the next morning. at the beginning of the night of the fourteenth [of Nisan].8i.e., the night between the thirteenth and fourteenth of Nisan. [They instituted the search at that time]9in contrast to the day of the fourteenth, when the prohibition against possessing chametz begins (Pesachim 4a). because all people are at home at night,10while during the day people are occupied outside their homes. and the light of the candle is good for searching.11during the day, its light would not be as effective.
A study session should not be fixed for the end of the thirteenth of Nisan.12Rabbenu Yonah allows a person to continue a study session on the night of the fourteenth if the session began while it was still day. Rav Yosef Karo accepts his opinion, but the Ramah does not. However, the Taz explains that leniencies may be made for public study sessions. Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah go further and allow public study sessions even after nightfall, provided the subject matter is not overly involving. Similarly, a wise man should not begin to study at this time,13half an hour before nightfall (Magen Avraham, Orach Chayim 431:3). lest he become involved,14The Maggid Mishneh mentions that it is also improper to begin a meal at this time. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 431:2) also prohibits beginning work. Communal prayer is allowed. and thus be prevented from searching for chametz at the beginning of the time.15There are two reasons for the preference in carrying out the search in the beginning of the night:
a) it is appropriate to carry out a mitzvah as soon as possible;
b) at the beginning of the night, there is still some daylight left, which will facilitate the search (Ra'avad, Commentary on the Rif).", + "We do not search [for chametz] by the light of the moon, the light of the sun,1if one searches by day; i.e., either one forgot to search on the night of the thirteenth and had to carry out the search the following day. Alternatively, one decided to search for chametz before the fourteenth of Nisan with the intention of keeping the room chametz-free afterwards (Jerusalem Talmud, Pesachim 1:1). The light of the sun is insufficient to check indoor areas carefully. or the light of a torch;2Pesachim 8a explains that a person will be scared to placed a torch close enough to check small holes and crevices carefully lest he start a fire. only by the light of a candle.3It is customary to use a candle made from beeswax. To what does this apply? to the holes and hidden places. However, for a porch4a room with three walls and the fourth side open. which has much light,5Pesachim 8a states that the same principle applies to the area directly under an aperture in the roof. The Magen Avraham (Orach Chayim 433:4) also applies this principle to the area directly opposite an open window. searching it by the light of the sun is sufficient.6The Rambam's choice of phraseology clearly implies that it is not desirable to do so. Rather, even a porch should be checked at night by candlelight. Other authorities question this perspective, but it is accepted as halachah by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 433:1).
The middle of a courtyard7Pesachim 8a states \"a courtyard need not be searched.\" The Rambam adds the words \"the middle\" out of fear that the birds will not eat the chametz in the cracks and holes close to the wall. In this case as well, though other authorities are more lenient, the Shulchan Aruch (ibid. 433:6) quotes the Rambam's opinion. does not need to be searched, because birds are found there, and they eat all the chametz which falls there.", + "A hole1The Shulchan Aruch (Orach Chayim 433:4) applies the same principle to protrusions extending from a wall. in the middle2neither very high or low, see the following halachah. of [the wall of] the house3In previous generations, the walls of the homes were very thick and large holes would frequently be used for storage. between a person and his colleague [should be searched by both individuals],4for both may use it. each searching to the extent his hand reaches. [Afterwards,] each must nullify in his heart [any chametz in] the remaining portion.5As mentioned in Halachah 2, according to Torah law, the nullification of chametz is sufficient.
[This applies to a hole in a wall separating two Jewish homes.] However, a hole between [the home of] a Jew and a gentile should not be searched at all, lest the gentile6see the Jew looking intently through the hole by candlelight and fear that the Jew is casting spells against him.7This might motivate him to harm the Jew. The Sages did not require a Jew to endanger himself to fulfill their decrees. All that is necessary for him to do is to nullify it within his heart.8The Kessef Mishneh (and similarly, the Taz) require the Jew to check the hole for chametz by day.
Any place where chametz is not brought in does not need to be searched.9This is a major principle governing the search for chametz. The Sages only obligated a search where it was likely that chametz might be found. Therefore, they did not require a person to search places into which he did not bring chametz. Nevertheless, places where babies might have brought chametz must be searched, even though adults might not necessarily bring chametz there.", + "The upper1those above a person's reach (Shulchan Aruch, Orach Chayim 433:4) and lower holes2below three handbreadths high (ibid.). The Magen Avraham (433:8) emphasizes that if children are found at home, these lower holes must also be searched. [in the wall] of a house,3This halachah continues the final clause of the previous one, listing a number of places into which chametz is generally not brought. the roof of a balcony,4The commentaries explain that this refers to slanted roofs. a cow stall, chicken coop,5Rashi, Pesachim 8a, explains that most likely, the animals and the chickens will eat any chametz brought there. Nevertheless, the Shulchan Aruch (ibid. 433:6) qualifies this leniency explaining that it does not apply when a person definitely knows that chametz was brought into these premises one month before Pesach. (See Magen Avraham; the Makor Chayim brings a more lenient opinion.) In such an instance, he must search the premises on the night of the thirteenth by candlelight. hayloft, wine cellars or storage rooms for oil when supplies are not taken from them [in the midst of a meal],6Hence, there is little possibility that chametz was brought there. and storage rooms for large fish,7Small fish may be taken out during the course of a meal. However, generally, a person will take large fish to prepare only before a meal and not in the midst of eating. need not be searched unless one brought chametz into them.8need not be searched unless one brought chametz into them.
In contrast, storage rooms for beer, storage rooms for wine from which supplies are taken [in the midst of a meal], storage rooms for salt, candles, small fish, wood, and brine,9In all these cases, the Sages regarded it likely that a person would get up in the middle of a meal while holding chametz in his hand to bring supplies from these storage rooms. Hence, they required such premises to be searched. the middle holes in a wall,10On the surface, these holes were mentioned in the previous halachah, and their mention here is redundant. and all similar places must be searched, for chametz is usually brought into them.11Thus, unless a person knows otherwise, he must act under the presumption that he brought chametz into these premises. However, if a person knows that he did not bring chametz into these places, they do not have to be searched.12However, if a person knows that he did not bring chametz into these places, they do not have to be searched.
When searching a wine cellar,13where barrels of wine are stacked one on top of the other so that a person cannot enter the area where they have been placed [all that is necessary to] search are the two outer rows—i.e., the highest row and the one below it.", + "We do not suspect that a weasel dragged chametz into a place where it is not usually brought.1Pesachim 9a states: \"We do not suspect that a weasel dragged chametz from one house to another or from place to place.\" Rashi explains that this statement applies after the search for chametz was carried out. Once we have searched our homes, we need not worry that rodents brought new chametz there.
In contrast, the Rambam interprets the statement as applying before the search. There is no need to suspect that perhaps a rodent took chametz from a place where chametz is usually kept to a place where it is not usually brought. The Kessef Mishneh emphasizes that the two interpretations are not contradictory and both are halachically applicable. Were we to suspect [that chametz would be taken] from house to house, we would also have to suspect [that chametz might be taken] from city to city. There is no end to the matter.2There is always the possibility that chametz will be taken from one house to another. Hence, the Sages decided to ignore this possibility entirely.
A person who checked on the night of the fourteenth3as required and placed ten loaves of chametz [on the side]4to be used the following morning and [later] found [only] nine must suspect [that chametz is present in his home,] and [hence], must search a second time,5The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:7) relates that he may stop the second search as soon as one loaf is found. He may presume that this was the loaf that he originally put aside. for definitely it was taken by a weasel or mouse.6The rodent may have eaten the chametz or removed it from the premises entirely. Nevertheless, a new search is required, for it is also possible that some chametz was left within the house (Pesachim 9a).
As mentioned in Halachot 2 and 3, according to Torah law we need not do anything more than negate our ownership over our chametz. Nevertheless, the Sages also required that we search for chametz and destroy it completely. However, when a person does not nullify his chametz, the obligation to search takes on the severity of a Torah commandment.
This and the following halachot (8 through 13) deal with circumstances which raise questions whether a second search is required. Throughout these halachot, the Rambam makes no mention of whether the owner of the house previously nullified his chametz or not. This fact is extremely important, for different principles apply to an obligation required by Torah law from those that apply to one instituted by the Rabbis. Indeed, other Rabbinic authorities (some of whom are quoted in the commentaries to the various halachot) devote much attention to this issue, clarifying at length whether the laws apply:a) only when a person had already nullified (or can still nullify) his chametz, or;
b) even when the search for chametz is required by Torah law.Since the Rambam does not explicitly state his opinion on this matter, it is impossible to be sure which perspective he adopts. However, when the chapter is considered in its entirety, it appears that these halachot describe a situation where chametz has already been nullified. Unless specified to the contrary, this should be assumed to be the case. Nevertheless, certain of the leniencies are also applicable even when the search takes on the severity of a Torah obligation.", + "Similarly, a person who saw a mouse enter the house with chametz in its mouth after he searched [for chametz] must search a second time.1In this instance as well, there is an obvious reason for the suspicion that chametz has been brought into the home. [This applies] even if he found crumbs in the middle of the house; we do not necessarily presume that it already ate the bread in this place and that these are its crumbs.2for mice do not generally crumble food. (See the following halachah.) Rather, we suspect that it left the bread in a hole or window, and that these crumbs were [originally] located there.3and accidentally ignored, and the mouse deposited the bread it was carrying elsewhere. Hence, he must search again.4Though some authorities do not require a second search when the bread was small and most probably eaten by the mouse, the Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah (Orach Chayim 438) do not accept this leniency.
If he does not find anything, he must search through the entire house.5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 438:1) quotes this opinion as halachah. The Magen Avraham (based on the Tur) is more lenient. Rather than require that the entire house be searched, he maintains that searching the room that the mouse entered is sufficient. If he found the bread6even if it was no longer whole that the mouse took when he entered,7He must be able to recognize this as the bread seen in the mouse's mouth he need not search [further].8and may presume that the mouse ate the rest of the bread.", + "[A person who] saw an infant enter an already checked house1checked for chametz with bread in his hand, followed him inside and discovered crumbs, need not search [again].2The Magen Avraham (Orach Chayim 438:3) explains that if the child is intelligent enough to reply to questions, we should ask him what he did with the chametz and we may depend upon his reply. We may confidently assume that he ate the bread and that these crumbs fell from him while eating.3Tosefot (Pesachim 10b) require a second search if the amount of crumbs does not equal the quantity of the original bread. The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah favor the Rambam's opinion only when the person has nullified his ownership over his chametz. If not, the search takes on the seriousness of a Torah commandment. Hence, it must be repeated. Infants generally crumble food while eating, though mice do not.4Hence, the difference between this and the previous halachah.
If he does not find any crumbs, he must check [again].5and the principles mentioned in the previous halachah apply.", + "Nine piles of matzah and one of chametz were placed [aside].1For example, after the search for chametz, a person will still have some chametz in his property for use the following morning. However, he may already bring out his Passover matzot. A mouse came and took [something from one of the piles]2The Mishnah Berurah emphasizes that this decision applies only when we actually saw the mouse take from the piles. If no one saw the mouse, the ruling mentioned in the last clause of the following halachah applies. and entered a house that had been checked.3for chametz If we do not know whether it took either chametz or matzah, the house must be checked [again],4as if it were definitely chametz, as prescribed in Halachah 8. for every instance where [a doubt arises and the presence of both the permitted and forbidden substances] is fixed, [is judged] as if they5the permitted and forbidden substances were present in equal amounts.6The probability that the mouse took from the matzot is considered no greater than the probability that he took from the chametz.
This is a classic Talmudic case. Pesachim 9b draws a parallel to the following passage:Nine butcher shops which all sell ritually slaughtered meat and one which sells meat which has not been slaughtered properly: should a person take meat from one of them without knowing from which he took (i.e., without knowing whether he purchased kosher or non-kosher meat), he must consider [the meat] forbidden because of the doubt involved.In both cases, the permitted and forbidden substances remain in one place, and their existence is therefore considered as fixed (קבוע). In such instances, the fact that there is a much higher probability that the article in question was taken from the permitted substances is not considered significant, and the more stringent perspective is taken. See also Hilchot Ma'achalot Assurot 8:11.
Nevertheless, the Ra'avad and other authorities take issue with this halachah, explaining that the Talmud only made such a statement when a person has not nullified his chametz, and the responsibility to search the house stems from the Torah itself. However, if the person already nullified his chametz, the search is only a Rabbinic obligation. Hence, it should be judged more leniently.
The Maggid Mishneh explains that even though leniencies may generally be taken when doubts arise concerning Rabbinic obligations, the search for chametz is an exception. The entire obligation was instituted even when there was no definite knowledge that chametz existed. Hence, even in this case, a search must be made.
Though the Shulchan Aruch (Orach Chayim 439:1) accepts the Rambam's opinion, the Ramah and the other Ashkenazic authorities make the following qualification: If the person had already nullified his chametz and if the bread was small enough for the mouse to have eaten it entirely, a second search is not required.", + "There were two piles: one of chametz and one of matzah, and two houses: one that had been searched and one that had not been searched. Two mice came; one took chametz and one took matzah [and they entered the houses] without our knowing which house the mouse holding the chametz entered...1In such an instance, we presume that the mouse holding the chametz entered the unchecked house, and the mouse holding the matzah entered the checked house. Comparable decisions are found in Hilchot Terumah 13:14, Hilchot Issurei Biyah 9:29 and Hilchot Mikvaot 10:3.
Pesachim 10a emphasizes that this leniency is only rendered because once a person has nullified ownership over his chametz, the search is only a question of Rabbinic law. The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:4) agrees to this principle, but offers an addition leniency: Even if the owner did not nullify his chametz, a second search is not required when the bread the mouse was holding is small enough to be eaten at once.
Similarly, there were two houses which had been checked, with one pile of chametz before them. A mouse took [from the pile and entered a house]. However, we do not know which house he entered...2Each of the homes is judged individually. Since we do not definitely know that chametz was not brought into either of the homes, we need not change our original presumption and consider each one as free of chametz.
Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah 19:2 mentions a similar case, but reaches a more stringent conclusion. Leniency is only offered when the two people in question approach the Rabbis separately. If they come together, the case is judged more severely.
The Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh both note this matter and explain that since the search for chametz is a question of Rabbinic law, greater leniency can be taken. Nevertheless, the Ramah (Orach Chayim 439:2) and other Ashkenazic authorities do not accept this decision and require a second search, should the owners of both homes approach the court together.
or we saw which one he entered, a person followed him, checked [for chametz], and did not find anything...3Pesachim 10a compares this to a case in which a corpse was presumed to be found in a field. Though Rabbi Meir maintains that the field is considered ritually impure until the corpse is found, the halachah follows the Sages, who maintain that all that is necessary is to carry out a thorough search. The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:6) states that this law applies even when the owner of the house had not nullified his chametz, and the search is required by Torah law.
or he checked and found bread...4we presume that this was the bread the mouse had taken. Pesachim 10a compares this to a case where a field was suspected to contain a grave; the field was searched, and a grave discovered. Though Rabbi Shimon ben Gamliel requires the entire field to be searched, Rabbi Yehudah HaNasi maintains that no further search must be made.
The Shulchan Aruch HaRav (ibid.) emphasizes that this leniency should only be followed when the owner of the house has nullified or can still nullify the ownership over his chametz. Otherwise, he must thoroughly search the entire house.
Similarly, when there were nine piles of matzah and one of chametz, and a loaf became separated from the piles, and we do not know whether it was chametz or matzah: If a mouse took the loaf that became separated and entered the house that had been checked:
In5The passage from Pesachim 9b concerning the ten butcher shops quoted in the commentary on the previous halachah, continues:[If meat from these shops] is found, follow the majority.The principle of קבוע - judging the permitted and forbidden substances as if they were equal - applies only when the doubt concerning the identity of the substance arises in the place where the presence of the forbidden substance has become fixed. Thus, since the meat has become separated (פירש) from its original place, this principle no longer applies and, as in most cases of mixtures, the decision depends on whether there is a greater number of kosher or non-kosher stores.
Similarly, in the case at hand: Since the loaf became separated from the piles before being taken by the mouse, there is no question of a prohibited substance having a fixed identity (קבוע). Hence, we follow the majority, and thus do not require a further search. The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah emphasize that this leniency applies even if the owner of the house had not nullified the ownership over his chametz. all of these cases, there is no need to check a second time,6The Kessef Mishneh emphasizes that this is a complete thought in its own right. because the presence of the forbidden substance is not fixed.7According to the Kessef Mishneh, this statement applies only to the final instance mentioned in the halachah as explained.", + "A person who placed chametz in one corner and discovered it in another...1Pesachim 10b explains that the Sages felt that it was likely that the chametz discovered was not the chametz lost. Rather, different chametz was placed in the other corner, and the first chametz, deposited elsewhere throughout the house. Hence, a new search is required (See also Hilchot Mitamei Mishkav U'Moshav 12:16.)
The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 439:9) states that if the same amount of chametz that was lost is found there is no need to search further if the owner had already nullified the ownership over his chametz. The Mishnah Berurah grants an even greater leniency and frees the owner of the necessity to search, without placing any qualifications on the chametz discovered, as long as he has nullified his chametz.
or who put aside nine loaves and found ten...2Pesachim 10a compares this to the following case: \"A person put aside 100 dinars of money designated as ma'aser sheni (the second tithe, to be used only to purchase food in Jerusalem) and discovered two hundred.\"
In Hilchot Ma'aser Sheni 6:3, the Rambam declares that none of the money is considered as ma'aser sheni. In both instances, we suppose that the substance put aside was taken away and a new substance substituted for it. Accordingly, the Magen Avraham emphasizes that the owner cannot cease his search until he finds nine piles of chametz. This law applies even if the owner has nullified his ownership over the original nine piles of chametz.
or a mouse came and took the chametz, and there is a doubt whether he entered this house or not...3Pesachim 10a likens this to a case when a person traveled through a valley in which one of the fields was known to possess a grave. Though he is unsure of whether he entered the field containing the grave or not, he must consider himself ritually impure (See Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah 20:9.)
The Ra'avad's text of the Mishneh Torah contained an additional clause:or there were nine piles of chametz and one pile of matzah: A loaf became separated from them and it is not known whether it was chametz or matzah. A mouse came and took it into a checked house.The Kessef Mishneh rejects the inclusion of this clause because in the previous halachah, the Rambam had already stated that once a substance is separated from its original place, its identity is determined on the basis of the majority.
In all these cases, he must search [the house again].", + "A mouse entered a house with a loaf1of chametz in its mouth. Afterwards, a mouse left there with a loaf in its mouth; we presume that the same mouse who entered originally was the one which ultimately left, and [the owner] need not search [again].2The Pri Chadash (Orach Chayim 438:1) follows this decision even when the owner did not nullify his chametz. The Shulchan Aruch HaRav follows his opinion, though the Tur requires the owner to nullify his chametz or search. If the first mouse which entered was black and the one which left was white,3Obviously, the mouse which left is not the same as the mouse that entered, and it is not likely that one mouse took the chametz from the other (Pesachim 10b). Hence, he must search [again].4even if he has already nullified his chametz (Pri Chadash, Shulchan Aruch HaRav).
If a mouse entered with a loaf in its mouth and a weasel left there with a loaf in its mouth, he must search [again].5Even though it is possible that the weasel took the chametz from the mouse, that probability is not strong enough to free the owner from the obligation to search (Pesachim, ibid.). This applies even if he nullifies his chametz (Pri Chadash, Shulchan Aruch HaRav). If a weasel left there with a mouse and a loaf in its6the weasel's mouth, he does not have to search [again].7Even though one might say that unless the chametz is found in the mouse's mouth, we cannot be sure that it is the same. Nevertheless, since it is possible that the mouse dropped the chametz out of fear (Pesachim ibid.) [We may presume] that this is the loaf which was in the mouse's mouth.8The Talmud left this questioned unanswered (תיקו). The Pri Chadash and the Shulchan Aruch HaRav explain that this decision applies only when the owner nullifies the ownership over his chametz. In such an instance, the question is only one of Rabbinic law (for according to Torah law, the nullification is sufficient). Hence, the Rambam chooses the more lenient opinion.
If a snake enters a hole with a loaf in its mouth, there is no obligation to bring a snakecharmer to remove it.9This question is also left unanswered by the Talmud (Pesachim, ibid.). Therefore, the Rambam again chooses the more lenient view.", + "When chametz is [discovered] on a very high beam, [the owner] is obligated to bring a ladder1even if he must rent the ladder and remove it, for it might fall from the beam.2and the owner might come to eat it.
The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 438:11) and the Mishnah Berurah explain that this obligation applies even if:
a) generally, the owner would not have access to this beam;
b) he already nullified his ownership over the chametz. If chametz is in a pit,3to which a person does not have easy access [the owner] is not obligated to bring it up.4The Maggid Mishneh emphasizes that a person is not allowed to store chametz in a pit. However, should chametz accidentally fall into the pit before it becomes forbidden... All that is necessary is for him to nullify [ownership over it] in his heart.5However, if he had not nullified ownership over his chametz and did not discover the chametz until after it becomes forbidden, he is obligated to remove the chametz from the pit (Mishnah Berurah).
The Tosefta (Pesachim 3:3) states: \"Chametz which fell into a pit is considered as if it has been destroyed;\" implying that even nullification is unnecessary. However, the Tzafnat Paneach differentiates between the two cases, explaining that our halachah refers to a pit to which a person could descend if required. In contrast, the Tosefta refers to a pit which is totally inaccessible, or accessible only with extreme difficulty. Since the owner cannot make use of his chametz, there is no necessity for him to nullify his ownership of it.", + "A block of yeast which was designated to be used as a seat:1Generally, all prohibitions against eating forbidden foods do not apply after the food is no longer fit for human consumption. Nevertheless, additional stringencies are placed on chametz, because it may be useful as a leavening agent even if it is no longer fit to be eaten by a human being. Hence, it is not nullified until it is no longer fit even for animal consumption. (See Ra'avad, Maggid Mishneh, Kessef Mishneh Halachah 1:2.) If its surface was coated with mortar,2The Mishnah Berurah (Orach Chayim 442:42) explains that if the surface of the block is covered with mortar, it does not become forbidden even though it is still fit to be eaten. This act clearly implies that the owner no longer considered the chametz as food. it is [considered as] destroyed and we are permitted to keep it [on Pesach].3Its possession does not violate the prohibition against owning chametz.
The Taz emphasizes that only the prohibition against owning chametz is lifted. Even if the chametz is unfit for animal consumption, a person is forbidden to eat it on Pesach should he desire to do so.
The dough in the cracks of a kneading trough: If a size of an olive [of dough] exists in one place,4As mentioned in Halachah 1:1, the size of an olive is considered the minimum amount for which one is liable for the transgression of most of the Torah's prohibitions. one is obligated to destroy [the dough under all circumstances].5The Shulchan Aruch HaRav emphasizes that this applies even when one has nullified his ownership over this chametz or covered it with mortar. The size of an olive is considered as a significant amount and must be destroyed at all times. Should there be less than that amount:6of dough in one place, though there are many smaller pieces of dough throughout the kneading trough If it7the dough serves to reinforce the broken pieces of the kneading trough or to plug a hole, it is [considered] negligible8and thus, part of the kneading trough because of its minimal size.9and, therefore, need not be destroyed. If not,10If the dough does not serve a useful purpose one is obligated to destroy it.11for the obligation to search after and destroy chametz applies to all quantities of that substance, even if they are smaller than the size of an olive (Maggid Mishneh).
The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 442:28) explains that dough which has not become stuck to the cracks of the kneading trough must be removed. However, leniency may be taken regarding dough stuck in the cracks of the kneading trough, even though it does not serve a purpose. Should the owner nullify his ownership over his chametz, that dough need not be destroyed if:a) the entire kneading trough contains less than an olive size of chametz stuck to its sides;
b) the dough has become dirty and unfit for consumption.
Two [quantities of dough,12used to fill cracks in the kneading trough each] half the size of an olive were found in separate places, and a string of dough connects them:13Thus, the question is raised:Are the two considered as a single quantity, and hence obligated to be destroyed; or
Can they be considered as separate entities, and thus allowed to be kept? We check whether the [pieces of] dough themselves are lifted up when the string of dough is picked up. If they are, one is obligated to destroy [them]. If not, one is not obligated to destroy [them].14This leniency applies only to dough that strengthens the kneading trough. Otherwise, they must be destroyed (Mishnah Berurah, Orach Chayim 442:35).", + "To what does the above1leniency apply? to [pieces of dough stuck to] a kneading trough. However, [if a similar situation is discovered] within a house,2whether the dough is used to fill cracks in the house or not one is obligated to destroy [the dough] even if, when the [connecting] thread [of dough] is lifted up, the pieces of dough are not raised up with it.3Based on this decision, whenever there is more than the size of an olive of dough in the same room, we are obligated to destroy any and all pieces of dough in the room, even if they are not connected by strings of dough. [This stringency was instituted] because the [smaller portions] may sometimes be brought together.4when the house is swept, and thus produce a quantity the size of an olive (Rashi, Pesachim 45b).
If half of an olive size [of dough] was found in a house and another half in the second storey;
or5where it would be unlikely for the two halves to come together (ibid.); if half of the size of an olive was found in a house and another half in [the adjoining] porch;
or6where there is a greater probability of the two small portions of chametz coming together if half of the size of an olive was found in a room7Generally, the word בית means \"house.\" However, it is often used to mean \"room.\" and another half in an inner8where the probability is even greater. room;
Since these portions of dough which are less than the size of an olive are found stuck to the walls, beams, or floors [of the house],9This is a major point of debate among the halachic authorities. Rabbenu Asher (Pesakim, Pesachim 3:2) writes that the dough need not be stuck to the walls of the house. However, the Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh oppose that thesis. They argue that the only reason for leniency is that when the dough is stuck to the walls of the house, it is considered as part of the house and not as an entity in its own right. one is not obligated to destroy them. All that is necessary is to nullify them in one's heart.10After describing the above laws in detail, the Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 442:30) concludes:The above represents the law itself. However, the Jews are holy and have customarily accepted greater stringencies upon themselves. They scrape away even the slightest amount of chametz, even if it is stuck to the walls of a home or utensil. They have accepted the stringency of scraping down all benches, chairs, and walls that have come into contact with chametz.", + "A person who rents out a house on the fourteenth [of Nisan]:1One might suppose that the sequence of this halachah and the following halachah should be reversed. First, the Rambam should state who is obligated to search for chametz, and only then the fact that we can rely that this search was properly carried out. Indeed, Pesachim 4 and the Shulchan Aruch follows that sequence when discussing these laws.
Possibly, the Rambam's choice of sequence can be explained as follows: The motivating principle of many of the previous halachot is that once a person has nullified the ownership over his chametz, the search is merely a Rabbinic obligation. Hence, many leniencies can be taken.
Because of that same principle... Behold, [the tenant may operate] under the presumption that it has been searched2Pesachim 4b questions whether we can rely on this presumption or not and does not arrive at a conclusion. Nevertheless, the Rambam's statements can be understood in light of the Pesakim of Rabbenu Asher. He explains that if ownership over the chametz is negated the obligation to search is only Rabbinic. When doubt arises regarding matters of Rabbinic law, the more lenient position may be accepted. and he need not search.3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 437:2) qualifies this statement, requiring the prospective tenant to ask the owner of the house if it has been searched. However, if he cannot possibly ask the owner, he need not search the house. However, this applies only when the tenant has the opportunity to nullify his ownership over any chametz that may be found within the home.
[Furthermore,] even if we must assume that the person who rented out the house did not search [it],4and we know that before Pesach, chametz had definitely been kept within the home (Mishnah Berurah) should a woman or a minor say: \"We have searched it,\" they are believed,5The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah emphasize that this law applies only if the chametz has been nullified. Otherwise, the statement of a woman or child may not be relied upon.
Generally, a woman's statements are accepted even as regards Torah prohibitions. However, an exception is made in this case because the search for chametz involves much effort. Hence, our Sages worried that perhaps a woman might state that she had made a thorough search even though she had merely made a superficial inspection (Tosefot, Pesachim 4b) for everyone's statements are accepted with regard to the destruction of chametz.6for everyone's statements are accepted with regard to the destruction of chametz.7Everyone is acceptable to search [for chametz], even women, slaves- Tosefot (ibid.) states that slaves are believed in matters where a woman's word is accepted.
Everyone is acceptable to search [for chametz], even women, slaves, and minors.8Eruvin 58b and Ketubot 28a quote instances where a child's statements are not accepted even with regard to Rabbinic prohibitions. However, we may rely on their word regarding the search for chametz, because they are capable of performing the search. The latter applies only when the minor has sufficient understanding to search.9i.e., he has reached the age where his parents have begun to educate him about the prohibition against possessing chametz.", + "A person who rents1Different rules apply to a sale (Rabbenu Nissim). a house to a colleague: If2the beginning of the the fourteenth [of Nisan]3i.e., the night between the thirteenth and the fourteenth falls before [the landlord] gave the keys to [the tenant],4Rashi (Pesachim 4a) explains that giving the keys to the tenant represents the transfer of ownership of the house to the tenant. Whoever is the rightful owner of the property at the time the obligation to search begins must carry out this mitzvah.
However, Tosefot and most other halachic authorities explain that giving the keys does not formalize the act of transfer. Thus, the Maggid Mishneh explains that in this instance, the rental agreement has been concluded beforehand. Nevertheless, since the landlord is still in possession of the keys, the tenant is not able to conduct the search. Hence, the responsibility becomes that of the landlord. the landlord is responsible for searching.5He is required to undertake this search, even though he has abandoned ownership over any chametz that might be left in the house and does not violate the prohibitions against possessing chametz because of it (Shulchan Aruch HaRav 437:1). If the fourteenth falls after the keys have been transferred,6Based on the statements of Rabbenu Nissim and the Maggid Mishneh, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 437:1) states that this applies only once the rental agreement has been formalized through an acceptable kinyan (act of contract). However, the Mishnah Berurah mentions other opinions that require a search even if the tenant has not formalized the rental agreement. the tenant is responsible for checking.7Even though the chametz was left by the landlord, when the tenant takes over the landlordship of the house, he becomes the owner of all its contents, including the chametz.
When a person rents out a house under the presumption that it has been searched and [later, the tenant] discovers that it has not been searched,8If the landlord is available, the tenant must ask him whether the house has been searched or not. [the tenant] is responsible for searching it9He must carry out the mitzvah even though he made an explicit condition requiring the landlord to do so. and [cannot nullify the transaction by claiming that it was carried out] under false premises.10Under certain conditions, a person can nullify a business agreement on the grounds that it was carried out under false premises. This applies even when it is customary11in that locale to hire people to search, since, behold, he is performing a mitzvah.12Pesachim 4b explains that the need for searching the house is not the real factor motivating him to retract his agreement, because every Jew desires to perform mitzvot, even if doing so requires financial expense.
Based on the Maggid Mishneh, the Ramah (Orach Chayim 437:3) requires the landlord to reimburse the tenant if it is customary to hire people to search. After all, the house was rented with the explicit condition that it had been searched.", + "A person who sets out to sea or one who leaves in a caravan within thirty days [of Pesach] is obligated to search1Furthermore, any chametz which he knows about must be removed from his possession (Magen Avraham, Orach Chayim 436:1. [for chametz].2at night by candlelight before he departs (Magen Avraham). However, no blessing is recited (Shulchan Aruch).
The Shulchan Aruch emphasizes that this law applies only when a person does not leave anyone else at home (e.g., a wife or older child) who could conduct the search at the customary time. [If he leaves] before thirty days [prior to Pesach],3Thirty days before Pesach, we begin \"asking and explaining the laws of the holiday.\" Hence, from that time onward, concern is shown for all the Pesach laws (Pesachim 6a). he is not obligated to search. However, if he intends to return before Pesach,4Even if his intention is to return far before Pesach, if there is a likelihood that his return may be delayed until the holiday, he must search before departing (Chatam Sofer). he must search before departing,5even if he departs at the beginning of the year (Pesachim 6a). lest he [be delayed and] return Pesach eve at nightfall,6The Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah maintain that this law applies only when the person is going on a sea voyage or caravan where delay is a frequent phenomenon. A person who sets out on a sure land journey is not obligated to search before he departs. when he will have no opportunity to destroy [the chametz].7As stated in Halachah 1:9, the prohibitions against possessing chametz begin after the conclusion of the fifth hour on the fourteenth of Nisan. From that time onward, it is forbidden to nullify any chametz that we possess. However, if he does not intend to return,8until after Pesach he does not have to search.9Nevertheless, he is obligated to nullify any chametz that might be in his possession on Pesach eve. This nullification takes effect even though he is very far from the chametz in his home (Ramah, Magen Avraham).
Similarly, a person who makes his house a storage room:10chametz which is buried under more than three handbreadths of other substances is considered as having been removed from a person's property and need not be uncovered and destroyed before Pesach. (See Halachah 3:11.) Thus, making the house a storeroom and covering any chametz with more than that amount of other material would free him from the obligation of searching (Rashi, Pesachim 6a).
However, the Sages explain that this leniency applies only to chametz which accidentally becomes covered by other substances. If he does so11intentionally covering the chametz with other goods within thirty days [of Pesach], he is required to search and then bring in the goods he wants to store.12Once the thirty-day period when the Pesach laws begin to be studied arrives, one is obligated to search. Over thirty days before Pesach: If he intends to remove the goods before Pesach, he is required to search13The Kessef Mishneh (and the Shulchan Aruch) quote certain opinions that do not obligate a search, explaining that it is far less likely that the person will be delayed in removing his goods and bring about a situation where he will uncover the chametz on Passover eve. and then bring in the goods he wants to store; if he does not intend to remove the goods before Pesach, he does not have to search.14The Mishnah Berurah (437:15) explains that most authorities allow this leniency only when the owner has only a suspicion, but no definite knowledge of chametz. However, if he definitely knows that chametz is found under the goods, the chametz must be removed. Nevertheless, there are some opinions that do not require the removal of chametz whose existence is known." + ], + [ + "When a person checks and searches on the night of the fourteenth [of Nisan], he should remove [all] chametz from holes, hidden places, and corners,1In the second chapter (Halachot 2:3-2:6), the Rambam discusses the theoretical aspects of the search for chametz. In this chapter, he concentrates on their practical application. and gather the entire amount together, putting it in one place until the beginning of the sixth hour2when the obligation to destroy chametz begins (Halachah 1:9) and [then,] destroy it.3as explained in Halachah 11, below. If he desires to destroy it on the night4The Ramah (Orach Chayim 445) explains that though chametz can be destroyed through any means, some choose to burn it, utilizing the means required to dispose of notar (leftover sacrificial meat). Just as notar cannot be burned until the morning, similarly, those who follow this custom should not burn their chametz at night. of the fourteenth, he may.5There is an advantage to waiting to destroy the chametz. As explained in the following halachah, we are allowed to save a certain amount of chametz to eat on the morning before Pesach. By saving the chametz found in the search, we will remember to destroy all the chametz that we possess.", + "The chametz which was put aside on the night of the fourteenth,1The Magen Avraham (Orach Chayim 434:1) explains that the same law applies to the chametz found in the search. Nevertheless, only the chametz set aside for eating is mentioned, for it is possible that no chametz will actually be found in the search. so that it can be eaten on the next day until [the end of] the fourth hour,2as stated in Halachah 1:10 should not be spread out and scattered in every place. Rather, it should be put away in a utensil or in a known corner, and care should be taken concerning it.3Accordingly, Shulchan Aruch cautions that the chametz should be covered by a bowl, placed in a cabinet, or hung from the ceiling. Otherwise, should some be found lacking, he would have to search for it and check [the house] a second time, for mice4Pesachim 9b also mentions the possibility of children taking this chametz. might have dragged it away.5Halachah 2:7 explains that a person who finds less chametz than he set aside must search the entire house again. Similarly, if we see a mouse taking the chametz, a second search is required.", + "When the fourteenth falls on the Sabbath,1the Pesach holiday being celebrated Saturday night. According to the fixed calendar we follow, this is an infrequent, but not totally uncommon, phenomenon. we search for chametz on the night before Sabbath eve,2Thursday night the night of the thirteenth.3between the twelfth and the thirteenth. Searching with a candle is forbidden on the Sabbath itself. Hence, the search for leaven is carried out on Thursday night. The chametz that is collected is burned on Friday morning. We set aside [enough] chametz to eat4on Friday and on the Sabbath. On the Sabbath, we are obligated to eat bread at both the evening and morning Sabbath meals. until [the end of] the fourth hour on the Sabbath day.5when the Rabbinic prohibition against eating chametz (Halachah 1:9) takes effect. Before that time, the chametz saved for the Sabbath meals should have been completed and disposed of in a way other than burning - e.g., throwing it in the toilet. The remainder should be destroyed before6The Shulchan Aruch (Orach Chayim 444:2) suggests burning the chametz on Friday morning, to prevent confusion arising in future years. However, if one is prevented from doing so, the chametz may be destroyed later on with no compunctions. the Sabbath.
If some of the chametz remains on the Sabbath7The Ra'avad notes that in Pesachim 49a, the majority opinion accepts this decision only as regards Terumah. In contrast, other chametz need not be destroyed until the appropriate time on the Sabbath.
The Beit Yosef (Orach Chayim 444) explains that the Rambam's decision is based on Pesachim 13b, which differs from the opinion in Pesachim 49a. However, even according to the Rambam, the obligation to destroy the chametz before the Sabbath is not a hard and fast rule. On the contrary, our halachah itself states that one is allowed to keep all the chametz he needs for the Sabbath meals. Rather, this can be seen as good advice, facilitating the destruction of chametz, which is much easier before the Sabbath than on that sacred day. day after the fourth hour, he should nullify it8so he is no longer the owner and thus does not transgress the prohibitions against possessing chametz.
The halachic authorities note that even when the person does not have any chametz which he knows about, he should nullify his chametz before the beginning of the sixth hour, as is done on Pesach eve every year. and cover it with a utensil9so it is not seen. This obligation is derived from Pesachim 6a, which states such a law as regards chametz discovered on the first day of the festival. until the conclusion of the first day of the festival, and then destroy it.10The Rambam forbids destroying the chametz after the fourth hour on the Sabbath itself for the following reason: Since it can no longer be eaten, it is considered muktzeh and cannot be moved any longer.
A basic question is asked concerning the Rambam's statements: Until the beginning of the sixth hour on Pesach eve, a person may benefit from chametz by giving it to a gentile or feeding it to an animal. Therefore, it should not be considered muktzeh until that time.
The Rivosh explains that since eating is the most important use of chametz, it is considered muktzeh once it can no longer be eaten. However, the Bach considers \"the fourth hour\" a printing error and amends the Rambam's text to read \"the fifth hour.\" All Ashkenazic halachic authorities decide accordingly. Nevertheless, the Magen Avraham justifies the Rambam's statements, explaining that they apply in a situation where there is no gentile or animal to give the chametz to.
In practice, the following procedure is suggested when Pesach falls on Saturday night. The transfer of chametz and Pesach pots, dishes, and cutlery is carried out on Thursday night or Friday, and no chametz is cooked afterwards. The Sabbath meals should be totally kosher for Pesach and prepared in the Pesach pots. Four small challot are kept in a special place for the evening and morning meals (two for each meal).
They are eaten away from the table, and afterwards, the crumbs are collected and flushed down the toilet. Otherwise, the meals are eaten as all the other meals of the Pesach holiday itself.
As mentioned, it is forbidden to eat chametz on the fourteenth of Nisan after the fourth hour of the day (usually around 9:20 AM). To complete the eating of the above-mentioned challot before this hour, certain synagogues may have to conduct their morning services at an earlier time than usual.", + "A person who has many loaves of bread that were Terumah and must burn them on the Sabbath eve;1i.e., when Passover comes out Saturday night and the chametz must be destroyed on Friday as explained in the previous halachah. he should not mix the pure loaves together with the impure loaves and burn them.2for we are forbidden to cause Terumah to become ritually impure (Rashi, Pesachim 14a). Even though we are destroying the Terumah, we must be careful it does not become impure. Rather, he should burn the pure loaves alone, the impure ones alone,3Based on Pesachim 15b and 20b, the Kessef Mishneh and Rabbenu Manoach explain that the same principles apply when burning Terumah every Pesach eve until the end of the sixth hour. However, afterwards, when chametz is forbidden according to Torah law, no differentiation is made, and both pure and impure Terumah are burned together. and the ones [whose status4as Terumah is] left pending5because of a question which arose whether they became impure or not. Generally, they would not be used as food for perhaps they are impure, nor are they burned immediately as impure Terumah, because perhaps they are pure, and the destruction of pure Terumah for no purpose is forbidden. Rather, they are left until they are no longer fit for use, and then burned. alone.6Pesachim 15a asks rhetorically: How can we burn the Terumah of questionable status with that which is definitely impure? Perhaps Elijah will come and determine that the former was, in fact, pure.
He should leave a sufficient quantity, but no more than necessary,7These words of qualification are added as regards Terumah in contrast to other chametz. (See the previous halachah.) Other chametz is fit to be eaten by all people or beasts. In contrast, Terumah can be eaten only by a priest's household. Hence, greater precautions should be taken not to leave over extra amounts (Rabbenu Manoach). of the pure loaves to eat until [the conclusion of] the fourth hour on the Sabbath day.8when the prohibition against eating begins and they must be destroyed.", + "A person who either inadvertently or intentionally did not search on the night of the fourteenth should search on the fourteenth in the morning.1Even though searching with a candle at night is preferable, as explained in Halachot 2:3-4, if that is impossible the search should be carried out as soon as possible the following morning. If he did not search on the fourteenth in the morning,2There is an advantage to carrying out the search in the early morning. In this manner, there will be no last minute pressure or tension to complete the search and the destruction of chametz before the prohibition against possessing chametz takes effect. he should search at the time for destroying [the chametz].3before the completion of the fifth hour on the fourteenth of Nisan. If he did not search at the time for destroying the chametz, he should search in the midst of the festival.4Pesachim 10b explains that even though by searching for chametz a person exposes himself to the possibility of eating the chametz that he finds, nevertheless, a person searching to destroy chametz is highly unlikely to lose sight of the prohibition against eating it.
The obligation to search for chametz in the midst of the festival emphasizes that the Rambam conceives that the mitzvah to destroy chametz applies, not only before Pesach begins, but throughout the holiday. Indeed, this concept can be seen in the Rambam's words describing the mitzvah in the preface to this text. There, he explains that the mitzvah is to destroy chametz \"from\" and not \"on\" the fourteenth of Nisan.
[It must be noted that the adoption of such a position represents a change of mind for the Rambam. In Sefer HaMitzvot (positive mitzvah 156) and in the earlier handwritten texts of the Mishneh Torah, the Rambam writes that the mitzvah is to destroy chametz \"on the fourteenth.\"]
The definition of the term \"in the midst of the festival\" is the subject of debate among the commentaries. Some define it as \"in the midst of Chol HaMoed,\" explaining that since chametz is muktzeh and cannot be moved or destroyed on the first day of the festival, there is no need to search for it at that time (Rabbenu Manoach).
Nevertheless, the Magen Avraham (Orach Chayim 435:1) and the other Ashkenazic halachic authorities require a search on the first day of Pesach itself even though it is Yom Tov. Should chametz be found, it should be covered with a utensil. If the festival passed without his having searched, he should search after the festival to destroy whatever chametz he might find which [he possessed] during Pesach,5This applies even if the person nullified his chametz, and thus did not transgress the prohibitions against possessing chametz on the holiday. Were he not to destroy this chametz, it would be obvious that he had not totally negated his ownership over the chametz, and thus his nullification would be proven as invalid retroactively. since we are prohibited against benefiting [from such chametz].6as mentioned in Halachah 1:4.", + "When a person checks for chametz on the night of the fourteenth, on the day of the fourteenth,1Though, as explained in Halachah 2:3, the search for chametz is only a Rabbinic obligation if one nullifies his chametz, blessings are also recited when fulfilling Rabbinic commandments. (See Hilchot Berachot 11:3.) and during the festival,2This emphasizes that, as explained in the previous halachah, even when searching during the festival, one fulfills a positive commandment. he should recite the [following] blessing before he begins to search:
Blessed3Pesachim 7b emphasizes that all blessings should be recited before the performance of the mitzvah. are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the destruction of chametz.4Pesachim (ibid.) debates whether the blessing should state על ביעור חמץ (concerning the destruction of chametz) or לבער חמץ (to destroy chametz), and reaches the conclusion stated by the Rambam.
Hilchot Berachot 11:15 explains that it is not proper to state \"to destroy chametz,\" since from the moment the person decides to nullify the chametz, the mitzvah to obliterate chametz has been completed according to Torah law. Hence, the expression \"concerning the destruction\" is more appropriate.
The blessing mentions \"the destruction of chametz,\" for that is the ultimate aim of the search.
He must check and search in all the places where chametz is brought in, as was explained.5in Halachah 2:3. If he searches after the holiday, he does not recite a blessing.6Though the Sages also required the search after Pesach, carrying out such a search is not considered the fulfillment of a Rabbinic commandment. The prohibitions against possessing, and hence the mitzvah to destroy, chametz are completed by the end of Pesach. This search is not considered as an end in its own right, but rather was instituted merely to prevent a person from eating the chametz, which is forbidden according to Rabbinic decree.
A parallel can be drawn to the following instance (Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 57): Fowl were attacked by beasts of prey and wounded to the extent that they would not recover. Even though they did not die immediately, the Sages required that they be slain, lest another Jew not be aware of their wounds and slaughter them to eat as kosher birds. Needless to say, no blessing is required when killing them for these reasons (Shulchan Aruch HaRav).", + "When he concludes searching, if he searched on the fourteenth at night, or on the fourteenth during the day before the sixth hour, he should nullify all the chametz1as stated in Halachah 2:2. that remains in his possession2Pesachim 6b states that the Sages feared that even after a thorough search has been conducted, the possibility exists that perhaps, some chametz will have been overlooked. that he does not see.3for the chametz that is seen must be destroyed, as stated in Halachah 2:3.
He should say — The text in most Haggadot is in Aramaic, because that was the language of the common people in Talmudic times. A person who does not understand that text must make the declaration in a language that he comprehends.
He should say: \"All chametz which is in my possession that I have not seen,4Since this statement is being made while it is still possible to benefit from chametz, we do not nullify all the chametz we possess. It is customary to make a second statement nullifying the chametz after burning the chametz in the morning, and in that statement we nullify all chametz \"that I have seen or not seen, that I have destroyed or I have not destroyed.\" behold, it is nullified and must be considered as5The text in most Haggadot states \"dust of the earth.\" Job 28:6 uses the expression עפרות זהב \"gold dust,\" a substance with obvious worth. By stating \"the dust of the earth\" we imply that we attach no value to the chametz at all. dust.\"
However, if he searched after the beginning of the sixth hour and onward,6Though the prohibition against possessing chametz during the sixth hour is only Rabbinic in origin, the Sages enforced their decree and gave it the same strength as Torah law. he can no longer nullify it, for it is not in his possession, since benefiting from it is forbidden.", + "Thus, a person who does not nullify [his chametz] before the sixth hour1The Ra'avad questions the phraseology used by the Rambam, noting that the prohibitions against owning chametz do not begin until the evening. On the day of the fourteenth of Nisan, there is only a positive commandment to destroy chametz.
Most commentaries explain that the Rambam himself intended this interpretation. However, some note that Rashi (Pesachim 4b) does maintain that the prohibitions against owning chametz begin on the fourteenth, and they maintain that the Rambam shares this view (See Responsa, Nodah BiYhudah, Orach Chayim 20). and discovers chametz2Tosefot (Pesachim 21a) states that a person does not violate the prohibition against possessing chametz unless he becomes conscious of the chametz in his possession. As long as he is unaware of its existence, he does not violate the prohibition. which he:
considered important and [valued] in his3Tosefot (Pesachim 6b) states that the prohibitions only apply when the chametz has an intrinsic value, in contrast to crumbs. heart,
then forgot at the time of the destruction of chametz,
and hence did not destroy,
transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\"
Behold, he has neither destroyed nor nullified [his chametz], and nullification at this time would not be effective, for [the chametz] is no longer in his possession.4as stated in the previous Halachah. Even so, the Torah considers it as if it were in his possession, to obligate him for [transgression of the commandments:] \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be5Pesachim (6b) compares the possession of chametz at this time to digging a pit in the public thoroughfare. The pit does not belong to the person who dug it; nevertheless, he must pay for any damages it causes.
Similarly, with regard to chametz, since one is forbidden to benefit from it, it is no longer considered in one's possession and cannot be sold, bartered, or given away. Nevertheless, the person retaining it is still liable for transgression of the prohibitions involved. found.\"
[Therefore,] he is obligated to destroy it whenever he finds it. If he finds it on the day of a festival,6when the chametz is considered muktzeh, and hence cannot be moved. he should cover it with a utensil until the evening, and then destroy it.7This statement raises questions among many of the commentators. In Halachah 3, the Rambam also mentions covering chametz with a utensil. However, in that instance, the person had already nullified his possession of the chametz, and thus his possession of chametz violated only a Rabbinic prohibition.
In contrast, this instance describes chametz that has not been nullified, and thus the violation of a Torah prohibition is involved. Nevertheless, the Rambam considers the Rabbinic prohibition against mukzteh as important enough to override the fulfillment of a Torah commandment. Furthermore, the Kessef Mishneh explains that since the person himself desires to destroy the chametz, and the only reason he fails to do so is the Rabbinic commandment, he is not considered to have violated the Torah's prohibitions against possessing chametz.
This view is not accepted by all authorities. Many explain that since three Torah mitzvot (the two prohibitions against possessing chametz and the positive commandment to destroy chametz) are involved, their observance overrides the prohibitions of muktzeh. Others maintain that even if the prohibition against muktzeh must be observed, the chametz can be destroyed by burning it in the place where it is located.
Nevertheless, in practice, the Magen Avraham (Orach Chayim 446:2), the Shulchan Aruch HaRav, and the Mishnah Berurah do not accept the latter view, and advise waiting to destroy the chametz until after the holiday. They explain that a person is allowed to light a fire on a festival only if doing so increases his festive joy. Hence, they prohibit burning the chametz in that manner. However, they mention that, if it is possible, a gentile may be asked to destroy the chametz. Furthermore, in the diaspora, a Jew is also allowed to destroy chametz he finds on the second day of a festival. [If the chametz] was consecrated property,8consecrated for use in the Temple; there is no need to cover it with a utensil, for regardless, everyone shies away from its use.9Property consecrated for use in the Temple may never be used for mundane purposes. (See Halachah 4:2.)", + "A person who left his house before the time for destroying chametz in order to fulfill a mitzvah1The Mishnah (Pesachim 49a) mentions a person who goes out to slaughter the Paschal sacrifice or circumcise his son. The Rambam postulates that the same applies to anyone who leaves his home to perform any mitzvah. or in order to partake of a feast associated with a mitzvah2Partaking of such a feast is also considered as equivalent to the fulfillment of a mitzvah. As an example of such a feast, the above Mishnah mentions a feast associated with a betrothal. - e.g., a feast associated with betrothal or marriage3In Judaism, marriage is a two stage process. Betrothal (אירוסין) involves the consecration of a woman as a wife. However, the new couple do not live together as man and wife until marriage (נישואין) (See Hilchot Ishut 10:1-2.) - and recalls that he possesses chametz at home. If it is possible for him to go back, destroy it, and then return to the fulfillment of the mitzvah, he should return.4home, and thus, fulfill the mitzvah of destroying chametz as required by the Sages. If not,5If returning home to destroy the chametz will cause him to neglect the fulfillment of the mitzvah with which he is involved, he should nullify [ownership over the chametz] in his heart.6for by doing so, he fulfills the mitzvah of destroying chametz according to Torah law.
The above applies when the person can still nullify his ownership over the chametz. However, if the person recalls the possession of chametz after the beginning of the sixth hour, he must return to destroy his chametz even if he is involved in the performance of a mitzvah. The only exception is the burial of a corpse who has no one else to tend to him (Magen Avraham, Orach Chayim 444:11).
Should he go out to save7people's lives from a troop of attackers, from a [flooding] river, from a fire, from [being buried] under fallen objects, all that is necessary is for him to nullify it in his heart.8The Maggid Mishneh explains that since human lives are at stake, one should not think of returning, but should nullify the chametz, since according to Torah law, that is all that is required. The Kessef Mishneh goes further and explains that saving the people's lives supersedes all matters. Hence, even if a person has time to return home to destroy the chametz, he should first deal with saving the lives, for that is the primary concern.
Though the primacy of saving lives is accepted by all authorities, the Magen Avraham qualifies the matter. If the person knows for sure that he will be able to return home, destroy his chametz, and still have time to save the people's lives, he must destroy his chametz first. Should he go out for his own purposes9to deal with his own business affairs and remember that he possesses chametz at home, he must return immediately.10to destroy it. Even if he has already nullified it, the Sages required him to fulfill the mitzvah as they ordained.
How much [chametz] must be present [to require] him to return? the size of an egg.11The prohibition against eating chametz applies regarding a size of an olive (one third the size of an egg, according to the Rambam). However, the Sages showed leniency, since the nullification of chametz is sufficient according to Torah law. They did not require a person to return to destroy chametz unless a quantity the size of an egg, the measure associated with ritual purity and impurity, was found. If there is less than the size of an egg, it is sufficient for him to nullify it in his heart.12as required by Torah law. The above applies when the person can still nullify his ownership over the chametz. However, beyond the beginning of the sixth hour, if the person has not nullified his chametz he must return to destroy even an amount the size of an olive. However, should he possess less than an olive's size of chametz, there is no need especially to destroy the chametz.", + "A person who put aside a rolled dough1a dough that was kneaded, but which had not yet risen. at home,2This halachah, a quote from Pesachim 7a, describes a situation which occurs after the sixth hour on the fourteenth of Nisan or later, when chametz has become forbidden. [forgot about it,] went out and remembered after he had left [home]: Should he be sitting before his teacher3and thus leaving would be a sign of disrespect to his teacher.
This example is given by the Talmud. Nevertheless, when quoting this halachah, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 444:8) states: \"Were he busy with other matters,\" implying that the law applies even when one's intent is not necessarily associated with a mitzvah. and fear that the dough will become leavened before he can come [home],4and bake it as matzah behold, he may nullify [ownership over the dough] in his heart before it becomes leaven.5Since the dough has not become leaven, its possession is still permitted. Hence, a person is still entitled to nullify his ownership of it.
Once he has nullified his ownership of the dough, its presence in his house does not constitute a violation of the prohibitions against the possession of chametz, because it no longer belongs to him.
At present, people very infrequently bake matzah on Pesach itself in Ashkenazic communities. However, it is customary to do so in certain Sephardic communities. When preparing the dough, the women always nullify their ownership of any small pieces of dough that become stuck to the kneading pin or bowl before they become leavened, so that they will not possess even the slightest amount of chametz. (See Hagahot Maimoni.)
However, if [the dough] has already become leavened, his nullification is not at all effective,6just as one cannot nullify one's ownership of other chametz after the end of the sixth hour on the fourteenth of Nisan (Halachah 8). for he has already violated [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\" He must destroy it immediately7or cover it with a utensil if this occurs on the day of the festival itself. when he returns home.8Furthermore, he must return home to do so as fast as possible.", + "How must chametz be destroyed?1Halachah 2:2 explains that the mitzvah \"to destroy chametz\" is fulfilled by nullifying one's ownership of it. This halachah refers to the Rabbinic prohibition to destroy all known chametz; alternatively, to the destruction of chametz discovered after the beginning of the sixth hour. It may be burned; crumbled and tossed to the wind; or thrown into the sea.2Other authorities (Tosefot, Pesachim 27b) explain that this applies only when destroying chametz before it becomes forbidden. Once it is forbidden, it can be destroyed only by burning. If the chametz is hard and the sea will not cause it to dissolve speedily, one should crumble it and then throw it into the sea.3In his commentary to the Mishnah (Pesachim 2:1), the Rambam writes that dried bread should be crumbled \"a lot\" before being thrown to the sea. Pesachim 28a records a debate among the Sages whether it is necessary to crumble all chametz before throwing it to the sea. There is extensive debate among the commentators regarding the Rambam's interpretation of this passage. Most halachic authorities (Taz, Orach Chayim 445:1) require chametz to be crumbled even before it is tossed into the sea.
If other substances fell upon chametz and it was covered by three handbreadths or more of earth,4The Mishnah (Pesachim 31b) states this law applies when \"a dog will no longer search for it.\" The Gemara explains that a dog will not search more than three handbreadths deep. it is considered as having been destroyed. [Nevertheless,] one must nullify [ownership over] it in one's heart if the sixth hour has not arrived.5Thus, even if the chametz is uncovered during Pesach, it will no longer be within one's possession (Rashi, Pesachim ibid.).
A person who gave6or sold it to a gentile before the sixth hour need not destroy it.7Pesachim 5b notes that Exodus 13:7, the verse prohibiting the possession of chametz, states: \"No chametz will be seen for you.\" The addition of the latter phrase implies that there is no prohibition against chametz that belongs to a gentile being found in one's domain during Pesach. The following chapter discusses this subject in depth.
If one burns it before the sixth hour, he is permitted to benefit from the charcoal that remains during Pesach.8Tosefot, Pesachim 21a explains that once chametz has been burned to the extent that it is not fit for a dog to eat, there is no prohibition involved in its use. However, if he burns it from [the beginning of] the sixth hour and onward, since benefit may not be derived from it, it should not be used as fuel9while it is being burned. for an oven or range.10Shabbat 38b defines a range as an earthenware vessel in which coals can be placed, with two holes upon which to place two pots, and an oven as a larger structure. One may not bake or cook with it.11even after it becomes charcoal.
If one did bake or cook [using the chametz as fuel], it is forbidden to derive benefit from that loaf or that dish.12Nevertheless, this prohibition applies only if there is enough charcoal from the chametz to sustain a fire sufficient to cook or bake by itself (Shulchan Aruch HaRav). Similarly, it is forbidden to derive benefit from the charcoal that remains from it, because it was burned after benefit from it became forbidden.13Temurah 34a states that we may benefit from the ashes of any substance that must be destroyed by burning. In contrast, if a substance may be destroyed by other means, we are prohibited from benefiting from its ashes." + ], + [ + "The Torah (Exodus 13:7) states: \"No chametz shall be seen for you.\" Perhaps, if it were buried1because the chametz is not \"seen.\" or entrusted to a gentile,2because ostensibly, the leaven is not \"for you.\" he would not transgress the commandment? The Torah (Exodus 12:19) states: \"leaven should not be found in your homes,\" [implying] even if it is buried or entrusted.3it is still \"found in your homes.\" The place in which a watchman keeps an entrusted article is also considered \"your homes.\"
The prohibition against entrusting chametz to a gentile is not explicitly stated in the Talmud. It can be derived from the leniency allowing one to maintain possession of chametz belonging to a gentile mentioned at the conclusion of the Halachah. Some authorities explain that the Rambam derived the concept from the Mechiltah of Rabbi Shimon bar Yochai.
In his commentary on the Torah (Exodus 12:19), the Ramban differs with the concept in its entirety and states that a person does not transgress the prohibition against possessing chametz when it is entrusted to a gentile. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 440:4) accepts the Rambam's opinion. No later halachic authorities question the matter.
Perhaps4if the latter verse were taken as the source of the prohibition he would only transgress [the commandment] when chametz is [found] in his house,5as that verse states but if it were outside his house, in a field or in another city, he would not violate [the commandment]?6Therefore, The Torah7includes the verse originally mentioned which states (Exodus 13:7): \"[No leaven shall be seen for you] in all your territory\"8i.e., in all your possessions -- in the totality of a person's domain. - i.e., in all your possessions.
Perhaps a person will be obligated to remove from his property chametz that belongs to a gentile or that was consecrated?9for that is also \"seen.\" Therefore, The Torah states (ibid.): \"No [leaven] shall be seen for you.\"10From the addition of the latter phrase [We may infer]: You may not see your own [leaven]. However, you may see [leaven] belonging to others11for that is not \"for you.\" The rules governing this concept are the major subject of this chapter. or which was consecrated.12for use in the Temple, or to be sold for the purposes of the Temple. Once an article has been consecrated, it no longer belongs to its original owner and becomes the property and responsibility of the Temple treasury. Property consecrated to be given to charity is not governed by these rules.", + "[From the above,] you can learn that chametz belonging to a Jew which was left in his possession, even though it is buried, is located in another city, or is entrusted to a gentile, causes him to violate [the commandments]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be1for in each of these instances, chametz was present within a Jew's possession on Pesach. found.\"
Chametz that either was consecrated or belongs to a gentile, and is located within a Jew's property, even if it was with him at2As evident from the following halachah, this law applies only when the Jew does not accept responsibility for the chametz. home—behold, this is permitted, for [the chametz] is not his.3the Jew's, Even if it belonged to a resident alien4Hilchot Melachim 8:10 and Hilchot Avodah Zarah 10:6 define this term as referring to a gentile who keeps the seven universal laws given to Noah's descendants. A gentile who accepts these rules of behavior may be granted the privilege of living in Eretz Yisrael. under the authority of the Jewish people,5Pesachim 5b emphasizes that even a gentile who lives in a Jew's home may keep chametz during Pesach. we need not force him6the Jew to remove the chametz from his property on Pesach.7Some manuscripts of the Mishneh Torah state: \"We need not force him (i.e., the gentile) to remove his chametz from our property.\"
Nevertheless, it is necessary to construct a partition at least ten handbreadths high in front of chametz belonging to a gentile,8A similar partition is not required when a gentile entrusts other forbidden objects to a Jew. As mentioned above, greater stringencies are taken regarding chametz than other forbidden substances, since the use of chametz is permitted during the entire year. lest one come to use it.9The Kessef Mishneh notes that in Halachah 3:8, the Rambam considers covering the chametz with a utensil as a sufficient measure to prevent the use of the chametz. Two explanations are offered why, in the present instance, a more stringent measure is required:
a) the amount of chametz the gentile entrusted for safekeeping is probably too large to be covered by utensils;
b) covering the chametz with a utensil is only a temporary measure, intended to be effective only until the end of the day of the festival. Once that day is concluded, the chametz must be destroyed. In contrast, in this instance the chametz will remain in the Jew's possession throughout the entire holiday. Hence, more severe measures must be taken.
The Ramban and the Ba'al HaItur do not accept this requirement and maintain that if a Jew does not accept responsibility for the chametz, he is not obligated to construct a partition. All that is necessary is that the chametz be placed out of the way. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 440:2) and the later halachic authorities all follow the Rambam's opinion. [With regard to chametz] that has been consecrated, this is unnecessary; everyone shies away from consecrated property, lest they infringe on [the prohibition of] מעילה.10Leviticus 5:15-16 describes the prohibition of מעילה, the misappropriation of consecrated property for personal use.", + "A gentile who entrusted his chametz to a Jew: Should the Jew accept the responsibility of1caring for the chametz as a watchman would, and paying for the worth of the chametz if it is lost or2due to factors other than his personal negligence. Rashi and Rabbenu Asher obligate a Jew to destroy any chametz belonging to a gentile for which he has accepted responsibility, even if his responsibility is less than that specified above. The Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 440:13,16) and the Mishnah Berurah advise following the latter opinion. stolen—behold, he is obligated to destroy it.3before the sixth hour on the fourteenth of Nisan. Since he accepted responsibility for it,4and would have to pay for it if it is lost.
Pesachim 5b offer two possible explanations why the chametz is considered as if it belongs to the Jew. One opinion maintains that throughout the Torah, an article that causes financial liability is considered as one's responsibility.
Another opinion maintains that in this instance, since the Torah adds a special commandment \"leaven should not be found,\" extra stringency must be taken. From this discussion, we see that the responsibility to destroy this chametz stems from the Torah itself, and is not merely a matter of Rabbinic decree. it is considered as though it were his.5and, hence, must be destroyed. Tosefot, Pesachim 6a maintains that if a Jew designates a specific place within his home for the gentile and tells him to place his chametz there, he is not obligated to destroy it even though he accepted responsibility for it. Rashi does not accept this position. From the Rambam's omission of the matter, we may assume he also follows Rashi's view (Lechem Mishnah).
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 440:1) quotes the Rambam and hence, requires the acceptance of the more stringent position. However, the Shulchan Aruch HaRav (440:16) and the Mishnah Berurah (440:3) mention certain leniencies based on Tosefot's position.
If he did not accept responsibility for it,6the gentile's chametz he may keep it in his domain7without transgressing the prohibitions against possessing chametz and may eat from it after Pesach,8in contrast to chametz possessed by a Jew during Pesach which is forbidden to be used (Halachah 1:4) for it was in the gentile's possession.9Pesachim 6a mentions a situation where a gentile brings chametz that he wishes to entrust to a Jew, and the latter designates a particular portion of the house for him to put the chametz. Under such circumstances, there is no need to destroy the chametz.
There are some authorities who explain that the Talmud is speaking about a situation in which the Jew accepted responsibility for the chametz. Nevertheless, since he told the gentile to put it in one specific place, it is considered as if that place belongs to the gentile, and thus the chametz is not found in the Jew's possession.
The Rambam does not accept this interpretation and requires the gentile's chametz to be destroyed whenever a Jew accepts responsibility for it. Though the Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah mention the more lenient opinion, they require that the more stringent approach be followed.", + "Should a gentile who forces his way upon people1a literal translation of the word אנס. Some editions of the Mishneh Torah use the expression אלם instead. However, the intention remains the same, regardless of which term is used. entrust his chametz to a Jew: If the Jew knows that if it is lost or stolen, [the gentile] will obligate him to pay for2This law is derived from the following passage (Pesachim 5b): Ravvah told the inhabitants of Mechuzah: \"Destroy the chametz belonging to the king's soldiers.\" Since the army would hold the Jews responsible if it were stolen, it was considered their property. it—forcing and compelling him to pay even though he did not accept responsibility—he3In the previous halachah, the Rambam requires a Jew to destroy chametz only if he willingly accepts responsibility for it. Nevertheless, in this instance, is obligated to destroy it. It is considered as though it were his, for the gentile holds him responsible for it.4whether the Jew willingly accepts that responsibility or not. Certain opinions maintain that this law applies only when the secular law of the land would uphold the gentile's view, as in the instance cited from Pesachim, and not when a private individual takes the law into his own hands (Maggid Mishneh). Nevertheless, this differentiation is not accepted by most halachic authorities.", + "A Jew who gives his chametz to a gentile1before Pesach, transferring it into the latter's domain as security2The Aruch relates that the word רהן means security in Arabic. for a loan and tells him: \"If I do not bring the money between today and such and such a date, you acquire the chametz [retroactively] from the present moment,\"3This specific statement is required, because although a Jewish lender is considered to have acquired a certain degree of ownership over an article given him as security, this principle does not apply with regard to a gentile (Pesachim 31b, Maggid Mishneh). the chametz is considered as4payment for the loan. Hence, it is in the gentile's possession5In a responsa (no. 252), the Rambam writes that it is as if the Jew sold the chametz to the gentile outright. and is permitted to be used after Pesach.6as is all chametz that belonged to gentiles during the holiday. This applies if the date specified was before Pesach.7more specifically, before the sixth hour on the fourteenth of Nisan.
The Ra'avad disagrees with this law and maintains that if this stipulation was included, the chametz is considered as belonging to the gentile even if the date mentioned is after Pesach. The Rambam maintains that since the Jew has the right to redeem his chametz during Pesach, it is still considered his (Rabbenu Ephraim). In this instance, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 441:1) accepts the Ra'avad's view.
Nevertheless, this leniency applies only when the Jew willingly foregoes any right to the chametz and considers to have repaid his loan with it. Should the Jew decide to redeem his chametz after Pesach, he is retroactively considered the owner and is liable for possessing chametz throughout the holiday.
However, if he did not tell him: \"you acquire the chametz [retroactively] from the present moment,\"8even if the day of payment is fixed before Pesach that chametz is9not considered as repayment for the loan. Rather, it is considered as an article entrusted to the gentile,10to ensure payment. Hence, it is still considered as the Jew's property and it is forbidden to benefit from it after Pesach.11as stated in Halachah 1:4.
The Ra'avad disagrees with this point as well, maintaining that if the date mentioned is before Pesach, the chametz becomes the gentile's property, and the Jew does not transgress the prohibitions against possessing chametz.
The difference between the Rambam and the Ra'avad revolves around the principle of Asmachtah, an agreement which was never intended to be fulfilled. The Ra'avad maintains that, generally, the fact that a borrower does not specify that the security would retroactively become the lender's property implies that he never really intended to sell it to him and always considers it as his own. Thus, were such a transaction to be carried out between Jews, the Ra'avad maintains that the security would never become the lender's property. However, he explains that this law applies only regarding business dealings carried out between Jews, and not to those involving gentiles. Therefore, in this instance, the chametz given as security becomes the gentile's property.
In contrast, the Rambam does not consider such an agreement an Asmachtah. However, he does not accept a gentile's right to an article given as security. Hence, though the date for repayment passes before Pesach, he still considers the article as belonging to its original Jewish owner.
In this matter, the Shulchan Aruch HaRav follows the more stringent view if the chametz is worth more than the loan, and forbids its use after Pesach. However, if it is not worth more than the loan, that text and, similarly, the Mishnah Berurah, require the Jewish borrower to redeem his chametz before Pesach. However, if he fails to so, they allow people to rely on the Ra'avad's opinion and benefit from the chametz.
Different laws apply to chametz given to a Jew as security by a gentile or by another Jew. In the former instance, a Jew is considered the owner of the chametz if the agreement included the clause specifying retroactive ownership, even though the time for payment is not fixed until after Pesach. If the agreement lacked that clause, and the Jew is not held responsible for the chametz (see Halachah 3 above), the Jew is not liable for that chametz (Shulchan Aruch). Nevertheless, other authorities do not accept this decision.", + "A Jew and a gentile are traveling together in a ship,1This halachah is a quote from the Tosefta, Pesachim 2:6. Nevertheless, it is worthy of question why the Rambam quotes that source verbatim. Often, when mentioning such a law, the Rambam will eliminate particulars that are extraneous to the principle he wishes to communicate. and the Jew possesses chametz.2in the ship or in other places. When the fifth hour [on the fourteenth of Nisan] arrives—behold,3behold, he should sell it to the gentile -- Today, in many Jewish communities, the sale of chametz to gentiles is an almost indispensable element in the observance of Pesach. Nevertheless, the details of the sale and the legal provisions which,a) on one hand, ensure that the gentile is the sole legal owner of the chametz on Pesach, and
b) assure the Jewish owner of receiving the goods in return, or their monetary equivalentare a technical matter which has been discussed by the Rabbis in their responsa over the generations. For this reason, it is not advisable for a person to sell his chametz himself. Rather, he should entrust the local Rabbi with the responsibility of carrying out the sale. he should sell it to the gentile or give it to him as a present.4Hilchot Avodah Zarah 10:4 states that we should not give presents to gentiles. However, in this instance, giving such a gift will prevent a Jew from violating a Torah prohibition. Hence, there is no objection.
The halachic authorities emphasize that the sale or gift of chametz to the gentile must be formalized by a kinyan (legal transaction) recognized by both Torah and secular law. Thus, the gentile becomes its legal owner. He may return and buy it back from him after Pesach,5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 448:3) states: \"Even though the Jew who sells it to the gentile knows that he will not touch it at all, but will watch it for him until after Pesach and then return it to him, it is permitted.\" as long as he gives it to him as an outright present.6This expression excludes conditional gifts or sales, as explained in the following halachah.", + "The Jew may tell the gentile:1This is a continuation of the above Tosefta, ibid. 2:7. \"Rather than buy a manah's worth [of chametz], come and buy two hundred [dinars'] worth [of chametz]...2i.e., don't buy a small amount from me; buy a larger quantity. Alternatively, some interpret this quote within the context of the circumstances mentioned in the Tosefta, and explain that the gentile was buying provisions for the journey for himself. The Jew tells him: \"Don't buy enough only for yourself; buy for me as well.\" Rather than buy from a gentile, come and buy from a Jew.3i.e., from me Perhaps I will need [chametz] and will buy from you after4The halachic authorities even allow the Jew to promise the gentile a profit. These statement are permitted as long as the Jew does not make a binding commitment. The intimation that he will repurchase the chametz after Pesach is not considered significant.
However, he cannot sell or give [chametz] to him on condition. — This includes all conditional agreements, not only those requiring the gentile to return the chametz after Pesach. Pesach.\"
However, he cannot sell or give [chametz] to him on condition. If he does5behold, he transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\" -- For until that condition is fulfilled, the Jew remains the owner of the chametz.
The above restrictions apply even if the condition is phrased in a manner in which, once the gentile fulfills the condition, he retroactively becomes the owner of the chametz from the time the agreement was originally made. We fear that, perhaps, the gentile will not fulfill his commitment, and thus the Jew will remain the owner of the chametz. Hence, even though the chametz was in the physical possession of the gentile during Pesach, the Jew might be its legal owner. See also Radbaz, Vol. 5, Responsum 1416. so—behold, he transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found.\"", + "[A person] who possesses a mixture of chametz transgresses [the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found\" because of it;1As explained in Halachah 1:6, according to the Rambam a person who eats a mixture of chametz does not transgress the same Torah prohibition as one who eats chametz itself. Hence, he is not liable for the punishment of כרת. The Maggid Mishneh explains that the possession of these mixtures only violates the prohibitions against possessing chametz when they contain a substantial amount of chametz (at least the size of an olive in a quantity to be eaten בכדי אכילת פרס).
Rav Moshe HaCohen maintains that even the possession of a smaller amount violates these prohibitions. Rav Yosef Caro supports this view in the Kessef Mishneh. Although he does not explicitly state so in the Shulchan Aruch (Orach Chayim 442:1) when discussing this law, the later authorities (Shulchan Aruch HaRav, Mishnah Berurah) accept this opinion as binding. for example: pickle-brine,2a mixture containing brine, fish-hash, flour, and sometimes wine. Babylonian kotach, and Median beer,3See Halachah 1:6 for a description of these substances. which are made from flour.4which are made from flour.
[The same applies] to other similar substances which are eaten.5or drunk. However, a substance which contains a mixture of chametz, but is not fit to be eaten,6by human beings. may be kept on Pesach.7This is called חמץ נוקשה, \"hardened chametz,\" and is permitted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 447:12). See the following halachot. However, if the substance is originally intended for human consumption and then becomes spoiled, one is considered to have violated the prohibitions against possessing chametz until it becomes spoiled to the extent that it will not be eaten by a dog. (See Halachah 11.)", + "How is [the latter principle]1allowing one to keep chametz unfit for consumption applied? A tanner's trough into which one placed flour and animal hides:2The flour is useful in drying out the hides and absorbing their natural moisture. See also Shabbat 79a (\"There are three hides\"). Even if this was done one hour before [the time chametz must be] destroyed,3the end of the fifth hour on the fourteenth of Nisan one may keep it.4for as soon as the flour comes in contact with the hides, it is no longer fit for consumption. If one placed flour [in the trough] without animal hides three days before [the time chametz must be] destroyed, one may keep it, for the [chametz] has surely become spoiled and rotten.5from the residual moisture and odor left in the trough. If the chametz was placed in the trough Within three days,6of the end of the fifth hour on the fourteenth one is obligated to destroy it.7for it may not have spoiled.", + "Similarly, an eye salve, a compress, a plaster, or Tiriac into which chametz was placed may be kept on Pesach, for the nature of the chametz is spoiled.", + "Bread itself which has become moldy and is no longer fit for consumption by a dog,1in contrast to chametz which is not human food, as mentioned in the previous halachot, and is permitted once it is no longer fit for human consumption.
Rav Chayim Soloveitchik (Hilchot Ma'achalot Asurot 15:1) differentiates between the two cases as follows. Chametz itself is a forbidden substance. Hence, it must be spoiled to the point that a dog cannot benefit from it. In contrast, the other substances are merely mixtures of chametz. They are only forbidden because they contain the taste of chametz. Hence, once that taste is no longer suitable for human consumption, there is no reason why they should remain forbidden.
He continues relating that, as stated in Halachot 11 and 12, chametz that is obviously designated for purposes other than food can be used even though it has not become spoiled. Thus, one could explain that once the chametz in the above mixtures becomes unfit for human consumption, it is clearly not food. In contrast, bread which is originally made for that intent must spoil more. or a compress2This compress differs from the one mentioned in the previous halachah. It is made from wheat and figs that have been chewed, and is then applied to an infected area. (See Bava Kama 102a.) It is not mixed with bitter medications, and hence is generally fit to be eaten before it becomes spoiled. that has become spoiled,3beyond being fit for consumption by a dog. Rabbenu Manoach emphasizes that it must become spoiled before the prohibition against chametz takes effect. Otherwise, it must be destroyed. need not be destroyed.4for in its present form it is no longer considered useful.
Clothes which were washed with starch5made from wheat and, similarly, papers which were stuck together with chametz, and other like cases, may be kept on Pesach.6This law is accepted by the Shulchan Aruch. However, the Ramah (Orach Chayim 442:3) states that if the chametz is visible as a separate entity, it must be destroyed. Their [possession] does not constitute a [violation of the prohibitions]: \"[leaven] shall not be seen\" and \"[leaven] shall not be found,\" for they no longer have the form of chametz.7i.e., they are not in the form of food. Halachah 2:15 provides a similar example: a mound of yeast that has been set aside as a seat.", + "A substance which is not eaten by people or one which is generally not eaten by people,1even if it has not been spoiled to the point that it is unfit for human consumption (Rav Chayim Soloveitchik, ibid.) with which chametz has become mixed— e.g., Tiriac and the like, though one may keep it [during Pesach],2as stated in Halachah 10. eating it is prohibited3Though the mixture is generally not used for human consumption, the fact that an individual eats from it shows that he considers it as food. Hence, it is prohibited. until after Pesach.4Nevertheless, a person may benefit from it on Pesach (Shulchan Aruch HaRav 442:24, Mishnah Berurah). Even though it contains only the smallest amount of chametz,5less than the size of an olive בכדי אכילת פרס, as in Halachah 1:6. eating it is forbidden.6Nevertheless, in the case of danger to life or limb, one may use a remedy which is chametz in the midst of Pesach (Shulchan Aruch HaRav 466:5, Mishnah Berurah)." + ], + [ + "The prohibition against chametz applies only to the five species of grain. They include two species of wheat: wheat and spelt; and three species of barley: barley, oats, and rye.
However, kitniyot - e.g., rice, millet, beans, lentils and the like - do not become leavened. Even if one kneads rice flour or the like with boiling water and covers it with fabric until it rises like dough that has become leavened, it is permitted to be eaten. This is not leavening, but rather the decay [of the flour].", + "With regard to these five species of grain: If [flour from these species] is kneaded with fruit juice alone1מי פירות literally means \"the water of fruit.\" However, as the halachah explains, the practical application of the term is much broader. without any water, it will never become leavened. Even if [flour] is placed in [these juices] the entire day until the dough rises, it is permitted to be eaten [on Pesach],2This halachah is a matter of controversy among the commentators. In his commentary on the Mishnah (Pesachim 3:1), the Rambam makes similar statements. However, in the Oxford manuscript of that text, the words \"permitted to be eaten\" are crossed out and replaced with the words \"one is not obligated for כרת.\" However, it appears that this emendation was made by Rav Avraham, the Rambam's son, and not the Rambam himself.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 462:1) permits the use of fruit juice. However, the Ramah (462:4) states that it is Ashkenazic custom not to use fruit juice for matzah on Pesach out of the fear that some water might perhaps be mixed together with it (see below). Nevertheless, he does allow leniency for people who are ill or sick and have difficulty eating normal matzah.
Among the present day applications of this concept is commercially produced \"egg matzah.\" According to the above guidelines, in the Ashkenazic community, such matzah:a) cannot be used in the Seder, as explained in the commentary to Halachah 6:2;
b) must contain only eggs and fruit juice, with no water whatsoever;
c) even so, should be eaten only by those with medical problems that prevent them from eating normal matzah. for fruit juice does not cause [dough] to become leavened.3and thus become chametz. Rather, It merely causes [the flour] to decay.4Nevertheless, dried out wine dregs which have fermented do cause the dough to become leavened (Tosefot, Pesachim 28b).
The following are [included in the category] of fruit juice: wine, milk, honey,5The Hagahot Maimoni explains that this applies to both bee and date honey. olive oil, apple juice,6The dough is permitted even if the apple juice has begun to ferment. pomegranate juice and all other similar wines, oils, and beverages.7Shulchan Aruch HaRav (Orach Chayim 462:2) defines מי פירות as: \"any liquid that is not derived from water... even if it does not come from produce.\"
This applies so long as no water whatsoever is mixed with them. If any water is mixed with them, they cause [the flour] to become leavened.8Indeed, when water is mixed with these juices, the dough becomes leavened much faster than if it had been mixed with water alone. Generally, dough can be left eighteen minutes before it becomes leavened, but the limit for dough made from a mixture of these liquids and water is much less (Shulchan Aruch, Orach Chayim 462:2). See commentary to Halachah 20.", + "[On Pesach,] we should not cook wheat in water1Though raw wheat itself is not chametz, once wheat or flour is mixed with water, it becomes leavened within eighteen to twenty-four minutes. (See Halachah 12.) Less time is required when heat is applied to it. Hence, cooking or baking with wheat or flour on Pesach must be carried out under careful guidelines. - for example, cracked wheat2wheat served as a grain. - or flour [in water] - for example, dough balls.3A dish resembling kneidlach, but made with regular flour rather than matzah meal. If one cooks [either of the above]4behold, it is absolutely chametz - for the wheat or flour has become leavened. - behold, it is absolutely chametz. This applies5This clause obviously refers only to cooking wheat. if [the kernels] crack open within the dish.6the cracking open of the kernels is a sign that the wheat has expanded because of leavening.
We may not fry dough7made with water in oil in a frying pan.8The Maggid Mishneh explains that oil is considered מי פירות and, hence, will cause the dough to become leavened. (See also Nodah BiYhudah, Vol. II, Responsum 57.) However, we may cook a loaf [of matzah]9Pesachim 39b states that once matzah has been baked, it can be cooked again without the fear of leavening. Similarly, it can be ground into meal, and then used as flour without the fear of becoming chametz. (See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 463:3.)
This law is the basis of the widely practiced leniency of cooking and baking with matzah meal. Nevertheless, certain Ashkenazic communities refrain from using matzah meal because of the custom of שרויה, gebruks. Rav Shneur Zalman of Liadi (Responsum VI; see also Sha'arei Teshuvah, Orach Chayim 460:10) writes that it is possible that some of the dough was not baked thoroughly and some flour remaining in it could become chametz when cooked again. or roasted flour.10Once flour has become roasted, it will not become leavened. However, we must differentiate between roasted flour and flour made from roasted wheat; the latter flour may not be used on Pesach. (See Halachah 5.) The Pri Chadash even questions the leniency of using roasted flour. If one boiled a lot of water and, afterwards, placed flour into it11behold, it is permitted because it -- the flour - behold, it is permitted, because it is cooked immediately, before it could become leaven.12This practice was permitted only when the water was absolutely boiling at the time the flour was placed in it. [Nevertheless,] it is accepted custom in Babylonia, Spain, and the entire western [diaspora] to forbid this practice. This has been decreed lest one not boil the water well enough.13The Shulchan Aruch (Orach Chayim 454:3) states: \"At present, there are none who know how to boil foods in this manner. Hence, all boiling is forbidden.\"", + "It is permissible to cook grain or flour in fruit juice.1Baking dough kneaded with מי פירות was discussed in Halachah 2. The present halachah explains that flour mixed with those liquids will not become leavened even when cooked or fried. Thus, dough which was kneaded with fruit juice, cooked with fruit juice, or fried with oil in a frying pan is permitted, for fruit juice does not cause leavening.2As explained above, it is Ashkenazic custom not to use dough or flour cooked with these liquids.", + "Roasted grain1Once wheat is roasted, flour that is made from it will never become leavened. which is singed in fire2lightly roasted in order to dry out any moisture. and then ground [into flour]: That flour should not be cooked with water, lest it has not been roasted well in the fire, and thus will become leavened when cooked.3Rabbenu Manoach explains that this law applies only to light roasting. If grain is roasted thoroughly, its flour may be used. However, in instances of this nature, the Rabbis would rather forbid such practices entirely than allow a loosely defined leniency. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 463:3.)
Similarly, when preparing new pots,4מלל, the word used by the Rambam, means \"husk.\" In his dictionary, Rabbenu Tanchum of Jerusalem explains the derivation of this term:
They take fresh barley, singe it, dry it, and grind it into flour. Afterwards, it is cooked until it is soft... and then, it is poured into new pots to reduce their porosity.
In his commentary on the Mishneh Torah, Rav Kapach notes that such practices are still followed in Yemen today. we should not cook in them anything other than matzah that was baked and then ground into flour.5matzah meal. As explained in Halachah 4, once matzah has been baked, it will never become leavened. It is forbidden to do so with roasted flour, for perhaps it will not be roasted well, and thus may become leaven.6This statement is slightly problematic, for Halachah 4 mentioned that we may cook with roasted flour.", + "We do not stir barley in water on Pesach [to remove its husks],1Rabbenu Manoach explains that the kernels of grain were placed in hot water, stirred vigorously, and then crushed to remove the husks. because [the kernels] are soft and become leavened rapidly. If one did stir [barley] in water and [the kernels] softened to the point2The cracking open of the kernels would be the clearest sign that the grain had become leavened. However, even if the leavening process has reached the point that if they were placed at the opening to a roasting pan3Our translation of ביב follows Rav Yitzchak Alfasi and Rabbenu Chanan'el. See also Halachah 22. However, Rashi (Pesachim 40a) provides a different and more lenient interpretation. upon which loaves were usually baked, they would burst open - behold, they are forbidden.4This is a very stringent measure. Once barley kernels are exposed to water, they will burst open shortly after being exposed to heat of this nature. If they have not reached this degree of softness, they are permitted.", + "It is permissible to stir wheat [kernels] in water to remove the bran,1Wheat kernels are firmer than barley kernels. and then immediately2Once the grain has come in contact with water and it is left untended for the time it takes a person to walk a mil, it will become leavened. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 467:2.) grind them, as is done when grinding fine flour.3The commentaries note that in Hilchot Ma'aseh HaKorbanot 12:20, the Rambam states that the grain used for the meal offerings was not stirred in water, lest it become leavened. Among the resolutions offered to this difficulty is that chametz is a severe prohibition, and greater care would be taken. [Nevertheless,] all Jews in Babylonia, Eretz Yisrael,4Gittin 57a explains why the term ארץ צבי is used as a reference for Eretz Yisrael. Spain, and the cities of the western [diaspora] have accepted the custom of not stirring wheat in water.5Rabbenu Manoach mentions that this custom was several hundred years old in his time (approx. 1200 CE). Pesachim 40a mentions that even in Talmudic times, a בעל נפש (a person precise in the observance of the commandments) would not use wheat that had been stirred. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 453:5) states that stirring wheat is \"prohibited.\" This decree [was instituted] lest [the kernels] be left aside and become leavened.6i.e., the fear is not that the wheat will become leavened while the bran is being removed, but rather, that after it has been removed, it will be left to become leavened.", + "A dish that was cooked, and barley or wheat1Some authorities recommend more severe laws for wheat than for barley, but the Rambam equates the two. was discovered inside it:2One kernel of grain can create difficulties, for even the slightest amount of chametz that is mixed together with other foods causes them to be forbidden (Halachah 5 above). If the grains have cracked open,3they have surely become chametz. Hence, the entire dish is forbidden, for chametz has become mixed together with it.4Furthermore, the pot and utensils with which it was cooked are also forbidden during Pesach. If they have not cracked open,5Halachah 6 above mentions a more severe measure. However, that ruling concerns the kernels of grain themselves, while our law deals with their effect on another dish, which is merely a Rabbinic ordinance. Hence, greater leniency is shown (Maggid Mishneh). they6the barley or wheat itself must be removed and burned,7as if they were chametz but the remainder of the dish may be eaten.8The Shulchan Aruch (Orach Chayim 467:9) accepts this ruling. However, the Ramah and the other major Ashkenazic authorities forbid use of this dish. However, the Taz allows the dish to be sold to a gentile. [This ruling was given] because grain that has been stirred in water without cracking open is not actual leaven as forbidden by the Torah. It is only a Rabbinic [ordinance].", + "[Exodus 12:17] states: \"Keep watch over the matzot\"1Some ancient manuscripts of the Mishneh Torah include these two lines in the previous halachah, but all published texts follow this division. - i.e., be careful of the matzot and protect them from any possibility of becoming chametz.2Furthermore, as evident from Halachah 6:5, this verse also implies that the flour and the matzot made from it must be watched with the specific intent that they be used for the mitzvah of eating matzah on Pesach.
The above is the source for the practice of eating shemurah matzah, matzah made from grain which has been watched to ensure that it did not become chametz and prepared with the intent that it be used for the mitzvah of eating matzah. The use of such matzah during the Seder is an absolute requirement (Shulchan Aruch, Orach Chayim 460), and it is advisable to use it throughout the holiday. Therefore, our Sages declared: A person must be careful regarding the grain which he eats on Pesach3Pesachim 40a relates that Ravvah would tell the harvesters cutting wheat for Pesach: \"Have the intent that this grain be used for the mitzvah of matzah.\" and [make sure] that no water has come in contact with it4The chronicles of Jewish community life in both Eastern Europe and North Africa relate how the harvest of the wheat used for matzah was always begun at noontime, long after the morning dew had risen. after it has been harvested,5Based on the above passage from Pesachim, Rav Yitzchak Alfasi and the Rambam require that the grain be watched from the time of harvesting onward. Nevertheless, Rabbenu Asher follows a more lenient policy and does not require the wheat to be watched until it is ground. [Rabbenu Nissim explains that even Rav Yitzchak Alfasi only recommended watching the matzah from harvesting as a pious measure, and not as an absolute rule.]
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 453:4) explains that it is preferable to use grain that has been watched from harvesting; as a minimum requirement, one must use grain that has been watched from the time it has been ground into flour. If there is no other alternative, one may buy flour in the marketplace and begin watching from the time the dough is kneaded.
The Mishnah Berurah clarifies the latter point explaining that where grain is washed or submerged in water before grinding it into flour, such grain may not be used for matzah. (This practice is still common in many communities.) In practice, most shemurah matzah made at present is watched from the time the grain was harvested. so that it will not have become chametz at all.6However, before the grain is cut, no precautions are ordinarily necessary. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 467:5) mentions that if the wheat kernels have dried out and no longer need nurture from the land, they can become chametz.
Grain which sunk in a river or7Pesachim 40b mentions a ship which sank carrying a cargo of wheat. After the ship was recovered, Ravvah allowed the wheat to be sold. From that example, we can derive concepts governing all instances where grain came in contact with water,8Rabbenu Manoach emphasizes that this halachah applies to wheat kernels that have not split open. Had they split open, a Jewish purchaser would immediately notice the fact and there would be no need to inform him. just as it is forbidden to eat from it [on Pesach], it is forbidden to keep [possession of] it.9Halachah 7 mentioned that one could stir wheat in water to remove the husks without it becoming chametz. Since the wheat was constantly being agitated, it would not become leavened. In contrast, this halachah contains a more stringent ruling, for the grain was left at rest (Tzafnat Paneach). Rather, he should10preferably sell it to a Jew11and not a gentile [before it becomes prohibited]12after the fifth hour on the fourteenth of Nisan and inform him [about its nature], so that he can eat it before Pesach.13If he does not inform him, it would be forbidden to sell the chametz to him, lest he keep possession of it on Pesach, and thus violate the commandment against owning chametz. If he sells it to a gentile before Pesach, he should sell a small amount to a number of individuals,14Most texts of Pesachim (ibid.) read: \"He should sell small amounts to Jews.\" Apparently, the Rambam's text of the Talmud did not contain that phrase. If a Jew knows that the grain has become leavened, he will surely take the necessary precautions so that it will not remain in his possession on Pesach. so that it will be finished before Pesach, lest the gentile go and sell it to [another] Jew.15The later authorities (see Mishnah Berurah 467:3) question what to do if large amounts of grain come into contact with water on Erev Pesach, when it is not possible for the gentile to consume the entire amount before Pesach. They advise that it be sold to a gentile who will surely sell it back to the Jew after the holiday.", + "Grain1Most texts of Pesachim 39b, the source for this law, read \"flour\" instead of \"grain.\" Similarly, when quoting this law, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 466:6) also states \"flour.\" upon which [water] leaking [from the roof] has fallen: As long as [the leak] continues, drop after drop, it will not become chametz2The dripping of the water agitates the grain and prevents it from becoming chametz. even if [the leak continues] the entire day.3However, the grain must be made into flour and baked immediately after being taken from under the leak. Otherwise, it will become leavened (Shulchan Aruch). However, if [the leak] stops,4or the grain is moved if it remains [untouched] for the standard measure [of time]5the time it takes a person to walk a mil, as explained in Halachah 13 - behold, it becomes chametz.", + "We do not knead a large dough on Pesach, lest it become chametz.1Pesachim 48b relates that dough will not become chametz as long as it is being kneaded. However, a large dough is hard to manage. Hence, our Sages restricted a dough's size to insure that women kneading it will be able to continually agitate the entire dough.
The Rokeach mentioned that in his age, baking conditions had changed from Talmudic times. More people were involved in the process and the ovens were larger and baked matzot more quickly. Therefore, leniency was taken as regards the restriction of the size of the dough. However, the Shulchan Aruch HaRav and the Mishnah Berurah both recommend adhering to the former practice. Rather, [the size of the dough] is confined to the measure for which one is obligated to separate Challah.2and a fifth eggs, as stated in the following halachah; approximately 73 fluid ounces, 9.125 cups, or 131.8 cubic inches in contemporary measure.
We do not knead with hot water, with water heated in the sun, or with water that was drawn on the present day,3Rashi (Pesachim 42a) relates that the position of the sun in the spring causes the temperature of well and spring water to rise. Hence, matzah may be kneaded only with water that has4been drawn [preferably, either slightly before or directly after sunset on the day before the matzot are to be baked (Shulchan Aruch, Orach Chayim 455:1)], and rested for a day. A person who violates [this requirement] and kneads using one of the above5types of water whose use the Sages forbade; - behold, the [baked] loaf becomes forbidden.6There is no debate about the prohibition against using hot water. However, with regard to the prohibition against using water drawn that day, the Shulchan Aruch (455:3) quotes the Rambam's opinion, but states that in a difficult situation, one may use matzah that was inadvertently kneaded with water that was not drawn on the previous day. The Ramah and the Ashkenazic authorities are more lenient and allow the use of such matzah in all situations.", + "A woman should not sit in the sun and knead,1lest the sun's heat speed up the leavening process. nor [should she knead] under the open sky on a cloudy day, even in a place where the sun is not shining.2Yoma 28b states: \"a cloudy day is all sun; the heat of a cloudy day is more severe than that of a sunny day.\"
The Ramah (Orach Chayim 459:1) mentions that it is customary not to knead near a window. The Shulchan Aruch states that the kneading area of a bakery should be distant from the baking area, so that the heat of the oven should not affect the dough. [She should not] leave the dough3The Shulchan Aruch adds \"even for a moment.\" and become involved in another matter.4the dough should not be left unattended. In his commentary on the Mishnah (Pesachim 3:4), the Rambam explains that preferably the preparation and baking of the matzah should be a speedy and uninterrupted process. See also the following halachah. If she both kneads and bakes,5The Sages feared that her hands would become hot from the oven, and thus speed up the leavening process when she kneads the dough. Hence, they required that she must have two containers of water,6the same water should not be used for both activities. one to smooth [the matzot]7Before the matzot are placed in the oven, the woman baking them would dip her hands in cold water and smooth and shape the loaves. and one to cool off her hands.8from the heat of the oven. It must be noted that Rashi (Pesachim 42a) maintains that the activity of kneading the dough itself heats up the hands. Thus, he requires that a woman dip her hands in water between doughs to cool off her hands, even when she is not baking. The Shulchan Aruch (459:3) follows Rashi's interpretation.
If she violated [these instructions] and kneaded dough in the sun,9unless one can actually feel that the temperature of the dough has risen (Magen Avraham 559:15). or did not cool off her hands, or made a dough larger than the measure for which one is obligated to separate Challah, the loaf is permitted.10In these instances, the Sages did not feel that the leavening process would necessarily be speeded up if their instructions were not followed. Hence, בדיעבד (after the fact), they did not prohibit the use of matzot baked in this manner. What is the measure for which one is obligated to separate Challah? Forty-three and a fifth eggs of average size11Rabbenu Manoach notes that the numerical equivalent of Challah (חלה) is also 43. - by volume and not by weight.12A given volume of dough is much heavier than the same volume of eggs.
In Hilchot Bikkurim 6:15, the Rambam elaborates further on this subject, by giving a measure according to weight as well. In modern measure, the figure he gives equals approximately 1.7 kilograms (close to 4 lbs.).", + "As long as a person is busy with the dough, even for the entire day, it will not become chametz.1As mentioned previously, as long as the dough is constantly being agitated it will not become leavened. If he lifts up his hand2from kneading and allows the dough to rest so that [it rises to the extent that] a noise will resound when a person claps it with his hand,3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 459:2) mentions another sign; the appearance of cracks or folds in the dough. it has already become chametz4even if the time period explained below has not elapsed and must be burned immediately.5The Rambam is describing an instance when matzah is being baked on Pesach eve or during the holiday, when the possession of chametz is forbidden. If a noise does not resound6when the dough is clapped, the possibility still exists that the dough has become chametz. The time the dough has been left unattended is then calculated and7if the dough has lain at rest for the time it takes a man to walk a mil,8two thousand cubits; according to most authorities approximately a kilometer in modern measure. Most authorities (including the Shulchan Aruch and many later Rabbis with regard to halachah l'ma'aseh) define eighteen minutes as the accepted period of time in which an average man would walk this distance. However, the Rambam (Commentary on the Mishnah 3:2) quotes a more lenient figure, 24 minutes. it has become chametz and must be burned immediately.9The Shulchan Aruch and the Ramah suggest hurrying the process of kneading and baking matzah, because:
a) the heat generated by working the dough may cause it to become leavened faster.
b) though each particular hesitation may be less than eighteen minutes, the total of all hesitations may exceed that figure. (This point is not accepted by all authorities.)
c) once dough is left unattended after having been kneaded thoroughly, it will become leavened very quickly.
Similarly, if its surface has become wrinkled10Rabbenu Manoach interprets the Hebrew הכסיפו as \"whitened.\" [to the extent that it resembles] a person whose hair stands [on end in fright]11behold -- this is a sign that the dough has begun to become leavened. Hence, - behold, it is forbidden to eat from it, but one is not liable for כרת [for eating it].12The commentaries question whether the Rambam's intent is to free the person from punishment entirely or whether he means that he is not liable for כרת, but receives a lesser punishment, lashes.", + "There were two doughs which people stopped kneading at the same time and left unattended.1for less than the time it takes a person to walk a mil. From one, a sound [resounded when clapped].2a clear sign the dough has become leavened, as stated in the previous halachah. From the other, no sound [resounded].3Nevertheless, since they both waited the same amount of time, we assume that a similar leavening process took place in both doughs. Hence, Both of them should be burned4behold, they are -- considered - behold, they are absolutely chametz.", + "We should not make thick loaves1Pesachim 37a allows thin loaves to be made with designs. Commenting on this statement, the Ramah (Orach Chayim 460:4) suggests never making thick matzot for Pesach. with designs2Rav Yitzchak ibn Giat writes that it was customary to make designs of fish, doves, and other animals. on Pesach, because a woman takes time making them.3However, there is no prohibition against making holes in their dough as is the common practice. On the contrary, this helps the matzah bake faster (Shulchan Aruch). Thus, [the dough] will become leavened during that time. Hence, professional bakers are allowed to make [such designs],4Pesachim (ibid.) records that Rabban Gamliel's household used such matzot, and hence was forced to make this differentiation. because they are skilled in their craft and quick in its execution.5Rashi (Pesachim, ibid.) adds that bakers usually have pre-cut forms.
The Mishnah Berurah (Orach Chayim 460:14) forbids all designs, whether made by private people or professional bakers, whether on thick or thin loaves.
[In contrast,] a private person is forbidden to make such a design, even if he does so using a [pre-cut] form.6which will not require time. [This stringency was instituted] lest others attempt to make [the designs] without using the forms, delay in their work, and cause [the dough] to become chametz.7Our Sages often instituted decrees uniformly, even though the reason for the decree did not apply in certain instances, lest people misinterpret the leniency and take total license.", + "The water used to wash one's hands and the kneading trough after the kneading [is completed]1The Mishnah (Pesachim 40b) uses the expression \"water used by a baker.\" In his commentary on the Mishnah, the Rambam defines that term as above. and, similarly, the water used when kneading2when shaping the dough or cooling off one's hands, as mentioned in Halachah 12. - behold, it should be poured out in a place which slopes downward, so it will not collect in one place3See Pesachim 42a. The Ramah (Orach Chayim 459:4) also gives instructions about cleaning the utensils used in preparing the matzah to ensure that no dough is allowed to remain stuck to them, and thus become chametz. and become leavened.4This halachah applies when matzah is prepared and baked after the prohibition against chametz has gone into effect (Shulchan Aruch). However, some later authorities (Bach, Taz) forbid such water to collect even beforehand.", + "We should not soak bran1The Mishnah Berurah 454:2 notes that there is a difference of opinion among halachic authorities if מורסן refers to the hard shell of the wheat kernels that falls off when the wheat is ground, or the soft shell, which is separated by sifting. in water and leave it in front of chickens,2without supervision, in contrast to the following halachah. lest it become chametz. However, we can boil bran for them,3As mentioned in Halachah 3, if grain products are placed directly in boiling water, they will never become chametz. and then place it before them. Nevertheless, the majority of people have already adopted the custom of not boiling [grain products], lest the water not be boiled thoroughly.4as explained in the above halachah and in the Shulchan Aruch and commentaries (Orach Chayim 454:3).", + "It is permitted to prepare bran or flour for chickens in water1Rabbenu Manoach and the Meiri state that the Rambam's statements are based on the Tosefta. However, no law of this nature is found in our text of the Tosefta.
Perhaps this lack of a clear source is the reason the Rambam's opinion is not accepted by other halachic authorities. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 465:1) forbids placing bran in water under any circumstances. The Ramah cautions against placing any grain products in a place where there is a residue of moisture. if they are fed2and consume the food immediately, or if one places [the feed] before them and stands over them to ensure that the food will not stand3without any activity, as the Rambam continues more than the time it takes a person to walk a mil.4or 24 minutes, as explained in Halachah 13.
As long as they peck at it or one turns it over by hand,5for, like dough (see Halachah 13), as long as it is agitated it will not become leavened. Once they finish eating, one should wash out the utensil in water and pour it out in a place which slopes downward.6as in Halachah 16. This halachah also applies only after chametz has become forbidden. Even the authorities who follow a more stringent view than the Rambam allow leniency before the prohibitions against possessing chametz take effect.", + "A woman should not soak bran which she intends to take to the bathhouse in water [beforehand].1The application of moist bran to skin renews the skin's natural moisture. Bran contains high quantities of Vitamin E and other natural cosmetics. However, she may rub dry bran on her skin.2even though her skin is moist with sweat, without fear of it becoming chametz (Rashi, Pesachim 39b). The Shulchan Aruch (Orach Chayim 465:2) forbids the practice entirely. A person should not chew wheat3for the spittle can cause the wheat to become leavened. and then place it on his wound,4as a poultice for it will become chametz.5Rabbenu Manoach notes that the Rambam writes (Hilchot Yesodai HaTorah 5:8) that, when there is danger to life or limb, it is permissible to use all substances as remedies, even if it is forbidden to benefit from them. That halachah specifically states that a sick person may be given chametz to eat as a remedy.
Furthermore, that halachah explains that if the sick person does not benefit from the forbidden substance in the normal manner, it may be used as a remedy even if there is no danger to life or limb. The Rambam gives the example of including chametz in a compress.
On that basis, Rabbenu Manoach questions why wheat cannot be used as a poultice as stated in our halachah. However, he resolves the issue by explaining that, in our case, the wheat would become chametz before it was applied to the wound.
The Shulchan Aruch HaRav 466:5 (and the Mishnah Berurah) emphasize that it is permitted to use grain as a remedy for a wound only if there is a question of danger to life or limb. Furthermore, this leniency is qualified as follows:
a) it must be an established medical fact that the remedy works;
b) effort must be made to reduce the chance of the grain becoming leavened to the greatest extent possible (e.g., preparing grain by boiling it in fruit juice which does not become leavened).
We should not place flour into charoset.6In his commentary on the Mishnah (Pesachim 10:3), the Rambam describes charoset as a mixture of dates, figs, spices, and vinegar. If one did so, he should burn it7The popular texts of the Mishneh Torah use the word ישפך - \"pour it out.\" However, most of the original manuscripts state ישרף as in our text. This version implies that it is feared that the flour has already leavened and, hence, must be burnt. immediately,8as chametz because it will cause [the flour] to become leavened very fast.9In his commentary on the Mishnah (Pesachim 2:8), the Rambam explains that the vinegar in the charoset causes the flour to become leavened fast. We should not place flour in mustard.10The Ramah (Orach Chayim 464:1) states that Ashkenazic custom forbids the use of mustard on Pesach entirely, placing it in the category of kitniyot. If one did so, he should eat it immediately.11In contrast to other dips, the sharpness of mustard prevents the flour from leavening (Pri Chadash).", + "It is permissible to place spices,1Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 455:6) advises against placing spices in dough. The Ramah forbids matzah that was kneaded with pepper, maintaining that its sharpness causes the dough to become leavened. sesame seeds, poppy seeds,2The Shulchan Aruch HaRav explains that even the opinions which advise against using spices in matzah permit these substances to be used. They are not sharp and will not speed up the leavening process. and the like3Salt is not included in this category. The Shulchan Aruch (455:5) explicitly advises against placing salt into dough, and the Ramah considers matzah baked with salt as chametz. into dough.4for this mixture will not cause the dough to become chametz. In describing the meal offerings which cannot become leavened (Hilchot Ma'aseh HaKorbanot 12:17), the Rambam also states that they may be seasoned in a similar manner.
The Tosefta (Pesachim 2:13) and the Jerusalem Talmud (Pesachim 2:4) go further and state that such matzah may even be used at the Seder. Though some halachic authorities accept this opinion, the later authorities counsel against using such matzah on that occasion. Similarly, it is permissible to knead the dough with water and oil, honey or milk, or to baste with them.5This statement has raised controversy. In Halachah 2, when the Rambam described the use of מי פירות, he explained that they will not cause grain products to become leavened when used alone. However, if they are mixed with water, they can cause the grain products to become leavened. Indeed, the commentaries relate that the mixture of these liquids with water speeds up the leavening process.
Therefore, the Ra'avad and other authorities question the leniency granted by the Rambam. In practice, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 462:2) advises against, but does not forbid, mixing these liquids with water. The Ramah (and accordingly, Ashkenazic custom) prohibits such a mixture entirely.
It must be noted that the Maggid Mishneh's text of the Mishneh Torah substitutes the word יין (wine) for מים (water). According to such a rendition, there is no difficulty.
On the first day,6more particularly, for the matzah used to fulfill the commandment of eating matzah on Pesach night; it is forbidden to knead or baste7even though basting the dough with other substances will not change its taste appreciably, the Rambam forbids this. See Or Sameach. [the matzot] with any other substance besides water;8Note the commentary on Halachah 6:5. not because of the prohibition against chametz,9for, as above, the dough will not necessarily become chametz, but rather so [the matzah] will be \"poor man's bread.\"10Deuteronomy 16:3 states \"For seven days eat matzah, poor man's bread.\" In contrast, dough mixed with these liquids is considered matzah ashirah, \"rich matzah.\" It is only on the first day that the \"poor man's bread\" must be commemorated.11to recall the \"poor man's bread\" eaten by our ancestors when they were slaves in Egypt.", + "All earthenware vessels1In this and the following five halachot, the Rambam discusses how dishes and cooking utensils that were used for chametz during the entire year may be prepared for Passover use. It must be emphasized that in many communities, it is customary not to consider these options and to use separate sets of pots, dishes, and cutlery for the holiday. that were used for chametz while cold2Utensils absorb substances only when used together with both heat and liquid. Thus, in this instance, there is no fear that chametz is absorbed. Nevertheless, the utensil may3only be used for matzah while cold,4lest its use cause people to err and permit use of earthenware vessels that were used for chametz while hot (Maggid Mishneh). This safeguard was only instituted for earthenware vessels, since the chametz absorbed in substances of metal or wood may be purged through הגעלה.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 451:22) does not recognize this prohibition at all and allows such utensils to be used for matzah even when hot. However, this is merely from an abstract halachic perspective. In practice, that text continues to explain, Jews are accustomed not to use any earthenware utensils or dishes that had been previously used for chametz on Pesach. This custom was already accepted in the days of Rav Yitzchak Alfasi and Rabbenu Asher. except for the utensils5Leavening agents were placed directly in these utensils. Accordingly, even if they were made of other substances besides clay, more severe laws than usual apply regarding purging them from the chametz they absorbed. (See Magen Avraham 451:42.) in which yeast and charoset6This does not refer to the charoset used at the Seder, but to a similar mixture which was used throughout the entire year. The latter would frequently contain flour. were placed, for their leavening effect is powerful.7Yeast is a powerful leavening agent. Similarly, the vinegar in the charoset will cause leavening. Even though the utensil was cleaned thoroughly of these substances, we regard that some was absorbed in the utensil's walls and will have an effect on food placed within it on Pesach. Similarly, a kneading trough in which chametz is kneaded and left to become leavened is considered as a place where yeast is soaked, and we do not use it on Pesach.8lest the leavening agents that are absorbed cause the Matzah to become chametz.", + "An earthenware roasting pan on which loaves of chametz are baked during the entire year should not be used to bake matzah on Pesach.1The prohibition is obvious. It appears that this statement was included only as an introduction to the following halachah, which describes how such a utensil may be prepared for Pesach use. If it was filled with coals and kindled on the place2This practice, referred to as ליבון, burns up any chametz that may have been absorbed in the pan. where chametz was cooked, matzah it is permitted to be cooked on it.", + "Metal and stone utensils1In Hilchot Ma'acholot Asurot 17:3 and in his commentary on the Mishnah (Avodah Zarah 7:12), the Rambam equates glass utensils with those made of these substances. in which chametz was boiled in water as a כלי ראשון2The term כלי ראשון is a fundamental concept in the laws of kashrut and the laws of Shabbat. It refers to a pot or cooking vessel that was directly exposed to the heat of an oven or range. Such a pot is still considered as a כלי ראשון even after it has been removed from the cooking surface. - e.g., pots and stew pots3The Ramah (Orach Chayim 451:5) requires that the surface of the pot be smooth and free of nicks or cracks for this manner of purging to be effective. - should be placed inside a large utensil.4The process described below can be carried out only before chametz becomes forbidden. Once that prohibition takes effect, even the slightest amount of chametz can cause a larger mixture to be prohibited. (See Halachah 1:5.) Hence, were the process carried out at that time, the residue of chametz absorbed in the walls of the utensils would cause all the water to be considered as mixed with chametz. They should be covered with water, and the water should be boiled5The commentaries stress how the water must be bubbling because of the heat. with them inside6This process is referred to as הגעלה (purging) and is also used to prepare utensils that had been used for non-kosher food for kosher use. Thus, a similar description of this process is found in Hilchot Ma'achalot Asurot 17:4.
The basic principle governing the kashering of utensils is כבולעו כך פולטו - \"In the same manner as a [forbidden substance] is absorbed [by a utensil], so, too, is it released.\" Thus, since these utensils were used in hot water, the process of boiling is employed to cause them to release any chametz they might have absorbed. until they release [what they absorbed].7This phrase is taken from the halachot of Rav Yitzchak Alfasi. However, it is omitted in some of the Yemenite manuscripts of the Mishneh Torah. In practice, there is also debate about this issue. In his responsum, the Rashbah explains Rav Yitzchak Alfasi's view, stating that a person should leave the utensil submerged until he feels that all the absorbed chametz has been released. However, the Tur (Yoreh De'ah 121) and the Pri Chadash do not require waiting any substantial amount of time. Their view is accepted by the later authorities. (See Shulchan Aruch HaRav, Orach Chayim 452:4.) Afterwards, they should be washed off with cold water,8in order to cleanse them of any forbidden matter that might remain on their surface (Rabbenu Manoach). The source for this requirement is the description (Zevachim 97a) of the way the priests would purge the Temple pots used to cook the sin offerings after the previous day's service. Though some authorities do not require this stage, the Shulchan Aruch HaRav (452:5) states that it is customary to follow this practice. and [then] one may use them for matzah.9Hilchot Ma'achalot Asurot 17:7 states: \"A person who acquires a knife from a gentile must burn it out in fire.\" A similar decision is rendered by the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 121:7). Nevertheless, the authorities suggest that chametz may be purged from knives by boiling. However, they do not permit this leniency in the following instances:
a) when the knives are rusty;
b) when they have serrated edges;
c) when the handle is separate from the blade and enclosed around it, allowing for the possibility for residue to collect between them.
In the latter instance, even ליבון (exposing the knife to open fire) is insufficient. Since most knives today are made in this manner, they should not be kashered for Pesach or for ordinary use after having been used with prohibited foods. Both the Mishnah Berurah and the Shulchan Aruch HaRav state that purchasing new knives for Pesach is the most desirable manner of fulfilling the mitzvah.
Similarly, [with regard to] knives, the blade and the handle should be boiled in a כלי ראשון.10as described above. Afterwards, one may use them for matzah.", + "Utensils of metal, stone, and wood which were used for chametz as a כלי שני1a utensil into which one pours water that had been cooked over a fire. - e.g., bowls or cups2can also be purged of chametz following the principle כבולעו כך פולטו - \"In the same manner as a [forbidden substance] is absorbed [by a utensil], so, too, is it released.\" Thus, since these utensils absorbed chametz in a שני כלי, in order for them to release the chametz they absorbed, they - should be placed in a large utensil, and boiling water poured over them.3from a utensil that was heated on the fire. The Ramah (Orach Chayim 451:6) states that, at present, it is customary to boil all utensils on the fire itself (i.e., in a כלי ראשון), even though they were generally used as a כלי שני. They should be left in [the large utensil] until they release [the chametz they absorbed].4See the explanation of the similar phrase in the previous halachah. Afterwards, they should be washed off.5as explained in the previous halachah. [Then,] they may be used for matzah.", + "All earthenware utensils that were used for chametz in hot water,1In contrast to utensils made of other substances, the process of הגעלה cannot remove the forbidden matter absorbed in the walls of an earthenware vessel. Instead of all the absorbed matter being purged at once, it is released a small amount at a time, and there will always be a certain quantity of the previous substance contained in its walls.
Pesachim 30b explains that this concept is derived from the Torah itself. Leviticus 6:21 states that any pot in which meat from a sin offering has been cooked must be broken. A sin offering can only be eaten for one day. Once that time has passed, the taste of the meat absorbed in the pot is considered as נותר (sacrificial meat which has been kept past its required time), and thus forbidden. Hence, the pot itself must be destroyed. whether as a2 כלי ראשון - for example, pots3or as a כלי שני - or as a
כלי שני - for example, bowls4whether they were glazed and coated with lead so that they became like glass -- i.e., china. Based on these principles, the authorities have stated that china can never be kashered. However, they have suggested certain leniencies when the china is very expensive. - whether they were glazed and coated with lead so that they became like glass, or they were of simple earthenware:5As mentioned in Halachah 22, the Sages also forbade the use of ןוביל (exposing the utensil to fire), to remove chametz absorbed in most earthenware vessels, lest a person hesitate to expose them to the required heat out of fear that they would break. Thus, there is no way to prepare these utensils for Pesach use. Therefore, we do not use them for matzah.6There would be no halachic difficulty against using these dishes on Pesach for cold foods. Nevertheless, our Sages forbade their use entirely, lest a person err and use them for hot substances as well. Rather, we put them aside until after Pesach,7Though the taste of chametz is absorbed in the walls of these utensils, keeping them does not cause a person to violate the prohibition against possessing chametz on Pesach. Nevertheless, at present, when it is customary to sell chametz to gentiles, the Rabbis in charge of the sale usually sell this chametz as well. and then we may cook with them.8This line was added to negate the opinion of Rav (Pesachim 30a), who maintains that each Pesach, a person was required to destroy any earthenware vessels he possessed which were used for chametz while hot.", + "[A person possesses a utensil which is] a כלי ראשון and desires to boil it [in order to prepare it for Passover use],1and hence must be kashered by boiling water inside of it, as explained in Halachah 23. however, he cannot find a larger utensil into which [to place it] to boil it:2Thus, were he to boil water in the utensil itself, its entire top edge would not be exposed to the boiling water. Behold, he may place a border of clay around its [top] edge from the outside and fill it3the utensil with water until the water overflows its edge.4but is delayed in pouring out by the clay border. [Then,] he may boil the water in it, and this is sufficient.5for the entire utensil will have been exposed to the boiling water. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 452:6) offers an alternative suggestion. After boiling the water thoroughly, placing a very hot stone into the water will cause the water to flow over the edges of the utensil on all sides. Thus, the entire utensil will be exposed to the boiling water. Afterwards, he washes it off6with cold water, as explained in Halachah 23. and may use it for matzah." + ], + [ + "It is a positive commandment of the Torah to eat matzah on the night of the fifteenth [of Nisan], as [Exodus 12:18] states: \"In the evening, you shall eat matzot.\" This applies in every place and at every time. Eating [matzah] is not dependent on the Paschal sacrifice. Rather, it is a mitzvah in its own right. The mitzvah may be fulfilled throughout the entire night.
Throughout the other days of the festival, eating matzah is left to one's choice: If one desires, one may eat matzah. If one desires, one may eat rice, millet, roasted seeds, or fruit. Nevertheless, on the night of the fifteenth alone, [eating matzah] is an obligation. Once one eats the size of an olive, he has fulfilled his obligation.", + "A person who swallows matzah1gulping it down, without chewing or tasting it [without chewing it] fulfills his obligation.2for as long as the matzah touches his throat and is ingested, it has been eaten. Nevertheless, it is not desirable to fulfill one's obligation in this manner (Magen Avraham, Orach Chayim 475). A person who swallows maror3in the same manner [without chewing it] does not fulfill his obligation.4The Rashbam, Pesachim 115b explains that the maror was instituted to recall the bitterness with which the Egyptians afflicted our ancestors. Therefore, a person who does not taste that bitterness does not fulfill his obligation.
Alternatively, certain texts of the Mishneh Torah (and Pesachim, ibid.) read \"A person who swallows maror fulfills his obligation.\" The proponents of this text maintain that it is impossible to swallow a piece of maror the size of an olive without feeling some bitterness. Nevertheless, the Shulchan Aruch (475:3) quotes the former text. A person who swallows matzah and maror together fulfills the obligation of matzah,5as above. There is an added undesirable factor in eating matzah in this manner. Preferably, no other substances should be eaten with the matzah, so that only its taste will be sensed. (Indeed, were he to chew both the matzah and the maror, he would not fulfill his obligation (See Pesachim 115a). To insure that nothing negate the taste of the matzah, in many communities it is customary not to dip the matzah in salt when eating it at the seder). but not that of maror, for the maror is secondary to the matzah.6The Ra'avad raises a question, noting that the latter phrase is not an explanation why one does not fulfill the mitzvah of maror.
The Maggid Mishneh explains that the Rambam's intention is to explain why the person fulfills the mitzvah of matzah. One might argue that the maror, like the fibers mentioned in the following clause, would prevent one from fulfilling the mitzvah of matzah. Therefore, the Rambam explains that \"the maror is secondary...\"
It must be noted that according to the second version of the text mentioned above, the passage reads with no difficulty whatsoever. If he wrapped them in fibers or the like and swallowed them,7the matzah, maror, and fibers he does not even fulfill the obligation of matzah.8for unlike the maror, the fibers are considered as an interruption between the person's digestive system and the matzah. The fibers are placed in this category because they are not food in their own right. (A similar concept is stated in Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah 3:5.) In contrast, all other foods are considered secondary to the matzah and, hence not an interruption (Pri Chadash).", + "A person who eats matzah without the intention [to fulfill the mitzvah]1This halachah touches on a question left unresolved by the Talmud (see Pesachim 114b), and which has become a source of debate and discussion among the Rabbis in subsequent generations. Does a person who performs the deed of a mitzvah, without the intention to carry out God's command, fulfill his obligation, or not? - e.g., gentiles or thieves force him to eat2The source for the Rambam's statements is Rosh HaShanah 28a, which states that when \"Persians force a person to eat matzah, he fulfills his obligation.\" - fulfills his obligation.3It appears that the Rambam does not require a person to have the intention to fulfill a mitzvah, for in this instance the only reason the person ate the matzah was the coercion of the gentiles. Nevertheless, the commentaries qualify the Rambam's statements, based on Hilchot Shofar 2:4:A person who occupies himself with blowing shofar to learn does not fulfill his obligation... one does not fulfill his obligation until both the person hearing [the shofar] and the one sounding it intend to fulfill the obligation.In resolution, the Maggid Mishneh states that to fulfill his obligation, the person being forced to eat the matzah must know that today is Pesach, that he is obligated to eat matzah, and that it is matzah which he is eating. Rabbenu Nissim, the Kessef Mishneh, and Rabbenu Manoach follow a different line of reasoning. They differentiate between eating matzah and hearing a shofar. In the former case, a person's body benefits from the activity regardless of his intention. To support this thesis, they draw a parallel to the following passage from Keritot 19b.
Generally, the Torah frees a person from liability if he commits a transgression while being only מתעסק (performing a deed without any thought). However, a person who eats forbidden foods or engages in forbidden sexual relations in this manner is liable, because he derived pleasure from his activities.
Similarly, in the present context, since the person derived physical satisfaction from eating the matzah, even though he was forced to do so, the action is attributed to him. In contrast, since his body did not benefit from hearing the shofar, he does not fulfill his obligation until he hears the shofar blown in the proper manner.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 475:4) quotes the Maggid Mishneh's opinion as regards halachah l'ma'aseh, and the Shulchan Aruch HaRav adds the explanation mentioned in the name of the Kessef Mishneh. (It must be noted that the Pri Chadash and other commentaries do not accept this decision). In Orach Chayim 589:8, the Shulchan Aruch quotes the Rambam's decision concerning blowing the shofar, stating that a מתעסק does not fulfill the mitzvah. Similar decisions are rendered concerning kriat shema (Orach Chayim 60) and lulav and etrog (Orach Chayim 651).
A person who ate a כזית matzah in delirium, while possessed by an epileptic fit, and afterwards recovered,4This does not imply that he was necessarily healed of epilepsy entirely, but rather that the seizure was concluded and he was able to return to normal functioning. is obligated to eat another [כזית].5to fulfill the mitzvah because The consumption of [the first כזית] took place while he was free from the obligation to perform any mitzvot.6because he was not in control of himself. Thus, his actions in that state do not obligate him for any transgressions he violates, nor does he receive full credit for any mitzvot he performs.", + "A person does not fulfill the obligation of eating matzah unless he partakes [of matzah made] from one of the five species1wheat, rye, barley, oats, and spelt, as stated in Halachah 5:1. [of grain],2The Ramah (Orach Chayim 453:1) states that it is customary to use matzot made from wheat. as [Deuteronomy3In his commentary on the Mishnah (Challah 1:2), the Rambam cites two verses while explaining this principle: Exodus 12:18, \"in the evening, you shall eat matzot\" and the verse cited here. Similarly, certain manuscripts of the Mishneh Torah contain both verses. The fact that the mitzvah to eat matzah is derived from the verse in Exodus and not the verse in Deuteronomy tends to support the text which quotes both verses. However, Pesachim 35a, the source for the exegesis of this verse, only mentions one verse. 16:3] states: \"Do not eat chametz upon it... eat matzot for seven days.\"
[From the verse's association of chametz and matzah, we may derive:] substances which can become leavened4that would become leavened if left unattended for the required period. may be eaten as matzah to fulfill one's obligation.5as evident from the following halachah, the actual dough used to make the matzah need not have the potential to become leavened. However, the species of grain used as flour must be fit to become leavened. (See Lechem Mishneh, Halachah 5.) In contrast, other substances6e.g. rice, millet, and kitniyot - cannot be used to fulfill the obligation of matzah, for they can never become leavened -- rather they spoil, as stated in Halachah 5:1. - e.g., rice, millet, and kitniyot - cannot be used to fulfill the obligation of matzah, for they can never become leavened.", + "A person who makes dough from wheat and rice:1combining the two species in one matzah if it has the taste of grain,2Based on the Jerusalem Talmud (Challah 3:5), the Ramban and Rabbenu Asher maintain that as long as the matzah tastes of grain, one may fulfill one's requirement even though the amount of wheat flour is not sufficient to produce a כזית (size of an olive) of wheat flour in כדי אכילת פרס (a quantity equivalent in volume to three eggs according to the Rambam, two eggs according to other authorities; see the commentary on Halachah 1:6).
They explain that when mixed with wheat, rice takes on the taste of the wheat to the point that its own flavor is not noticeable at all. Hence, there is no limit to the quantity of wheat required. In contrast, other kitniyot do not \"accept\" the flavor of wheat so easily (nor does rice \"accept\" the flavor of the other four species of grain). Hence, if they are mixed with wheat, there has to be a sufficient quantity of wheat (a כזית within פרס כדי אכילת) for one to fulfill his obligation.
The Ra'avad and the Rashbah do not accept the principle explained by the Ramban, and require a כזית in פרס כדי אכילת even when a dough is made of rice and wheat. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 453:2) quotes the Rambam's words exactly. The commentaries infer that this implies acceptance of the Ramban's view. The later authorities quote the Ra'avad's opinion and suggest adhering to it, though theoretically, they find the Ramban's view more acceptable. one may fulfill his obligation with it.3as if it were made of wheat alone. Dough made as food for dogs:4In his commentary on the Mishnah (Challah 1:8), the Rambam describes this as coarse bread mixed together with bran. if the shepherds also eat from it,5and thus, it is also considered human food one may fulfill his obligation with it. If the shepherds do not eat from it,6and use it merely to feed the animals, it is not forbidden. Were it to be chametz, it would not be permitted to be used for that purpose since no benefit may be derived from chametz during Pesach. Nevertheless, one cannot fulfill his obligation7to eat matzah the first night of Pesach by eating it, for it is not watched for the sake of eating matzah.8as explained in Halachah 5:9, the matzah used to fulfill the mitzvah must be \"watched\" so that it does not become chametz. Furthermore, every stage of its preparation should be carried out with the intent that it be used to fulfill the mitzvah. Since this dough was made to be used only as food for dogs, surely this intent was lacking.
Matzah that was kneaded with fruit juice,9Fruit juice itself will not cause flour to become leavened, as stated in Halachah 5:2; nevertheless, one may fulfill one's obligation with it on Pesach.10because the species of grain can become leavened. As mentioned above, it is Ashkenazic custom not to use such matzah on Pesach unless the person is incapable of eating ordinary matzah. However, [the dough] should not be kneaded with wine, oil, honey, or milk, because of the requirement for poor man's bread, as explained above.11in Halachah 5:20. There is a slight difficulty with this statement. The halachah cited states that only water should be used for the matzah. The Radbaz (Vol. III, Responsum 1074) states that only the four liquids mentioned here may not be used, for only they change the taste of the matzah appreciably. However, the Ra'avad and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 462:1) forbid the use of matzah made with any liquid other than water for use at the seder. A person who kneaded [dough with one of these liquids] does not fulfill his obligation.12Pesachim 36a relates that Rabbi Yehoshua told his sons to make him matzah kneaded with milk throughout Pesach, except on the first night.
One cannot fulfill his obligation with matzah made from thin bran or14It is abnormal to make bread from bran alone. Therefore, Challah need not be separated from such a loaf, nor may it be used for the mitzvah of matzah. See Shulchan Aruch, Orach Chayim 454:1. coarse13as mentioned above, there is a debate among the Rabbis which Hebrew term is appropriate to which type of bran. bran. However, one may knead flour together with its bran and make it into a loaf and fulfill one's obligation with it.15for then, the flour is considered of primary importance. Similarly, a loaf made with very fine flour16Pesachim 36b states \"even if it is like King Solomon's matzah.\" is permitted, and a person may fulfill his obligation with it. We do not say: this is not poor man's bread.", + "[One may fulfill his obligation] with matzah baked in either an oven1as is usually done or a roasting pot.2as is occasionally the case. The dough is prepared as if for baking in an oven, and then placed in a roasting pot or frying pan. In his commentary on the Mishnah (Challah 1:6), the Rambam explains that even when bread is baked in this fashion, one is obligated to separate Challah. Hence, such a loaf is also considered as bread with regard to matzah. This applies whether the dough was stuck to the roasting pot and then the [pot] was heated,3The Rambam uses the word הרתיח, which is generally translated as \"boiled.\" However, in this instance, all commentators agree that no water can be used. or whether the [pot] was heated and then the [dough] stuck to it.4In the latter instance, the Ra'avad agrees with the principle that such matzah is considered as bread and is able to be used for the mitzvah of matzah. However, he objects to this manner of preparation out of fear that perhaps the dough will become chametz. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 461:2) suggests adhering to his opinion. Even if the dough was baked in the ground, one may fulfill his obligation with it.5Berachot 38a describes the process of baking bread in a pit in the ground and states that one may use it as matzah for the seder.
Similarly, even if the matzah was not thoroughly baked,6Within the context of this law, the Ramah (Orach Chayim 461:3) counsels against removing dough prematurely from the oven and then returning it. During the time it is outside the oven, it can become chametz. one may fulfill his obligation with it, provided strands of dough will not extend from it when broken.7
פורסה usually means sliced. Our translation follows Rabbenu Manoach's commentary and Rashi, Pesachim 37a. A person8This law is relevant to a person who is old or sick and cannot eat the required amount (כזית) of matzah in the normal manner, as mentioned in Halachah 10. Nevertheless, its application is not solely restricted to these persons. None of the commentaries has placed any restrictions against healthy people fulfilling their obligation in this manner. (As mentioned in Halachah 5:5, some Ashkenazi authorities forbid soaking matzah in water after it has been baked.) may fulfill his obligation with a cake [of matzah]9which after being baked, has been soaked10As mentioned in Halachah 5:5, once matzah has been baked thoroughly, it will not become chametz even when exposed to water. [in other substances],11In his commentary on Pesachim 41a, the source for this law, Rashi allows one to soak matzah in cooked foods with a taste of their own. Similarly, Rabbenu Manoach mentions matzah dipped in wine. Nevertheless, the Ra'avad and others maintain that other foods would nullify the taste of matzah, and they permit soaking the matzah only in water. They draw support from the Rambam's statements in Halachah 10 and maintain that he also accepts this restriction.
The Magen Avraham and the other Ashkenazic authorities favor the latter opinion. However, they do maintain that a sick person who could not eat a sufficient quantity of matzah soaked in water may soak his matzah in wine. so long as it has not dissolved.12at which point it would no longer be considered as bread, and the HaMotzi blessing would no longer be recited over it. However, a person cannot fulfill his obligation with matzah that has been cooked,13even if cooked in water alone, for it does not have the taste14or the form of bread.", + "A person cannot fulfill his obligation by eating matzah which is forbidden to him; for example, a person who ate [matzah made from] tevel,1produce from Eretz Yisrael from which the agricultural requirements — separation of the terumah (a portion given to priests), ma'aser rishon (the first tithe), and ma'aser sheni (the second tithe) — have not been fulfilled. [matzah made from] the first tithe from which terumat [ma'aser] had not been separated,2After receiving the tithe from the Israelites, the Levites were obligated to separate a second tithe, as commanded in Numbers 18:26. or [matzah] that was stolen.3The Jerusalem Talmud, Challah 1:9, states:Matzah that was stolen: one may not recite a blessing upon it. Rav Oshiah states: This is derived from Psalms 10:3: \"The greedy's blessing revolts God.\"
However, one might think this is true only in the beginning; ultimately (i.e., after eating the matzah), he is obligated to pay him money (and thus the matzah itself is no longer the property of the original owner.)
Rabbi Yochanan states: \"A mitzvah is not a sin.\" Rabbi Yossi states: \"A sin is not a mitzvah.\" Rabbi Illa said: \"Only when the mitzvot are performed as prescribed are they mitzvot.\"The Shulchan Aruch (Orach Chayim 454:4) quotes the Rambam's statements exactly. Nevertheless, Rabbi Akiva Eiger maintains that since the stolen object no longer belongs to the original owners once it has been eaten, one may fulfill the mitzvah of matzah in this manner. All authorities agree that a person who stole grain or flour can fulfill his obligation with matzah made from it.
Rabbenu Manoach maintains that this instance is not dependent on the general rulings governing mitzvot performed with forbidden objects. Rather, Pesachim 38a draws an analogy between the mitzvot of matzah and Challah. Since there is an explicit teaching requiring a person to own the dough he uses for Challah, it thus follows that the matzah he uses must also be his undisputed property.
This is the governing principle: All [matzah] upon which the grace after meals is recited4even though there are certain halachic difficulties regarding eating it, as explained in Hilchot Berachot 1:20. may be used to fulfill one's obligation.5to eat matzah on Pesach. If the grace after meals may not be recited upon it, it may not be used to fulfill one's obligation.6In Hilchot Berachot 1:19, the Rambam states: \"Anyone who eats a forbidden food, whether intentionally or unintentionally, does not recite a blessing over it.\" This includes even foods prohibited by Rabbinic law alone.", + "The priests1and their households may fulfill their obligation with [matzot made from] Challah2Numbers 15:20 commands that a portion of every dough be separated and given to the priests. This portion of dough is called Challah and is governed by all the rules pertaining to Terumah. or terumah3Numbers 15:19, 18:12 commands that before tithes are given to the Levites, a certain portion of the grain should be separated and given to the priests. This portion, referred to as terumah, may be eaten only by the priests and their households. even though it is matzah which is not suited to be eaten by all people.4Thus, Israelites cannot fulfill their obligation by eating such matzah. Pesachim 35b states that matzot whose consumption involves any prohibition may not be used to fulfill the mitzvah of matzah. (See the previous halachah.) Similarly, a person may fulfill his obligation with matzah [made] from ma'aser sheni5Deuteronomy 14:22-23 commands: \"Take a [second] tithe of all the crops... You must eat this before God, your Lord, in the place that He will choose (Jerusalem).\" [if he is] in Jerusalem.6but not outside the holy city. It must be noted that certain Talmudic Sages do not accept this principle. The Rambam's statements follow the opinion of Rabbi Akiva, whose statements are generally accepted as halachah. However, one7a priest, for only the priests are allowed to partake of the bikkurim, may not fulfill his obligation with matzah made from bikkurim8Numbers 18:13 requires that the first fruits be given to the priests. Deuteronomy 26:2-10 explains more details of that obligation, among them that the first fruits must be taken to Jerusalem and given to the priests in the Temple. even [if he is] in Jerusalem.9and the wheat from which he made matzah had been properly given to him as bikkurim.
[The difference is] because there is no permissible way of eating bikkurim in all [Jewish] settlements.10rather, they may be eaten only by the priests within the limits of Jerusalem. [In contrast,] ma'aser sheni can be redeemed and eaten in all [Jewish] settlements.11Deuteronomy 14:24-26 states:If the journey is too great for you... you may redeem this tithe in silver... which you can bring to the place God, your Lord, will choose. You may spend the money on anything you desire [to eat]...Thus the actual produce separated as ma'aser sheni need not be taken to Jerusalem, but may be eaten elsewhere. [Our Sages12Pesachim 36a interpreted Exodus 12:20,] which states: \"Eat matzot in all of your settlements,\" [to imply that] only matzah that is fit to be eaten in all settlements may be used to fulfill one's obligation.13Thus, bikkurim are excluded, but not ma'aser sheni.", + "Loaves from the thanksgiving offering1as explained in Leviticus 7:12 and commentaries, the thanksgiving offering was accompanied by forty loaves of bread. Thirty were matzah, and thus were kosher for use on Pesach. and cakes from the Nazirite offering,2Numbers 6:15 specifies that a Nazirite must bring a basket of matzot as part of the sacrifices associated with the completion of his vow. which an individual made for his personal use,3i.e., to offer as a sacrifice. may not be used to fulfill one's obligation,4to eat matzah on Pesach night. [as can be implied] from the statement [Exodus 12:17]: \"And you shall watch the matzot.\"5Halachah 5:9 states that this verse teaches that matzah must be prepared with the intention that it be used to fulfill the mitzvah of eating matzah. Pesachim 38b extends the scope of that requirement, stating: Matzah which is watched with the sole intention [that it be used to fulfill the mitzvah] of matzah may be used to fulfill one's obligation. However, this matzah6from the thanksgiving or Nazirite offerings is also watched with the intention of [being used for a] sacrifice.7Hence, it may not be used to fulfill the mitzvah of matzah. Those8matzot made for the thanksgiving or Nazirite offerings that were made to be sold in the marketplace,9for others to use [the baker] has the intention that if they are not sold, he will eat them. Therefore, while he was making them10implicit in his intention was that he [also] watched for the sake of matzah.11Therefore, they may be used to fulfill the mitzvah of matzah.
Rabbenu Manoach and other commentators note that the matzot for these sacrifices would have to be prepared before the thirteenth of Nisan. (A thanksgiving sacrifice could not be brought on the fourteenth, because of the ten breads that were chametz.) From this, he draws support for the practice of preparing matzot before Pesach, even though the common custom in his day was to bake them on the afternoon of the fourteenth. The need to find support for this practice may seem strange for members of many communities today whose matzot may be prepared in the heart of winter.", + "All are obligated to [fulfill the mitzvah to] eat matzah,1As mentioned above, the Sefer HaChinuch (mitzvah 10) notes that even though the Torah restricted an uncircumcised person or someone who is impure from bringing a Paschal sacrifice, they must partake of matzah on Pesach night. even women and slaves.2Though these individuals are usually relieved of the observance of mitzvot limited to a specific time, Pesachim 43b makes an exception in this case. Deuteronomy 16:3 states: \"Do not eat chametz upon it... eat matzot for seven days,\" establishing an analogy between the two mitzvot. Since women are obligated to fulfill the prohibition against eating chametz (for they are liable for the observance of all the Torah's prohibitions), they must also fulfill the positive commandment of eating matzah. A minor [old enough to eat bread] should be trained in [the fulfillment of] mitzvot3From the Rambam's phraseology, we learn that the mitzvah of training one's children to fulfill mitzvot is incumbent upon the parents. Neither the Torah nor the Sages placed any responsibilities on the children themselves. Rather, the parents are charged with teaching their children to follow the Torah's guidelines (Kessef Mishneh). and be given an olive's size of matzah4the same measure given an adult. to eat. [For] a sick or elderly person who cannot eat,5a full כזית of matzah in any other fashion, we can soak a cake [of matzah] in water and feed it to him, provided it does not dissolve.6See Halachah 6 and commentary.", + "It is a Rabbinic ordinance that nothing at all is eaten after the matzah,1As explained in Halachah 8:9, the Rambam is referring to the afikoman, which was instituted in place of the Paschal sacrifice. not even roasted seeds, nuts, or the like.2The Mishnah (Pesachim 119b) states: \"No afikoman is served after the Paschal sacrifice.\" In his commentary on the Mishnah, the Rambam defines afikoman as \"fruits served as dessert after the meal, such as roasted seeds, figs, raisins, almonds, and the like.\" Rather, even though one ate matzah3to begin one's meal and to fulfill the mitzvah of eating matzah and afterwards, ate other foods, fruit, and the like,4in the course of the meal one returns and eats a second olive's size of matzah at the end [of the meal]5as the afikoman and ceases [eating].6so that the taste of the matzah will remain in one's mouth. See Halachah 8:9.", + "The Sages forbade a person from eating matzah1This applies only to matzah that is fit to be used at the Seder. However, matzah that is made with wine, oil, or honey may not be used to fulfill the mitzvah, and hence may be eaten at this time. (As mentioned above, such matzah is generally not eaten in the Ashkenazic community.) on Pesach eve,2the fourteenth of Nisan. Some authorities explain that this prohibition only applies from midday, the time when chametz becomes forbidden. However, the Rambam appears to consider the prohibition as applying during the entire day (Maggid Mishneh). in order for there to be a distinction between [partaking of it as food] and eating it on the evening [of the fifteen as a mitzvah.]3The Jerusalem Talmud (Pesachim 10:1) states that a person who eats matzah on the day before Pesach can be compared to a man who has relations with his betrothed in her father's house before the wedding. Whoever eats matzah on Pesach eve is given \"stripes for rebellion\"4מכת מרדות, the punishment given those who break a Rabbinic commandment. The Jerusalem Talmud (ibid.) explains that such a punishment is given to a man who acts immodestly with his betrothed. Hence, it is appropriate that a person who eats matzah on Pesach eve be given a similar penalty. until his soul expires.5This phrase has provoked much controversy among the commentators. The Tashbaytz (Vol. II, Responsum 51) states:
This is a wondrous statement... If the intention is that after he eats, he should be beaten... a Rabbinic prohibition will be punished more severely than a Torah prohibition... for such a penalty is not found with regard to a Torah prohibition.
Indeed, some commentaries advise striking this phrase from the text, maintaining that it was a later addition which was not made by the Rambam himself. Nevertheless, Rabbenu Manoach justifies this phrase, explaining that it refers to a situation where a person obstinately refuses to accept the prohibition. As long as he does not promise to obey the Sages' decree, the authorities must continue administering punishment.
Similarly, it is forbidden to eat6a meal with matzah (even matzah kneaded with wine, which is not included in the prohibition mentioned above) on Pesach evening from slightly before the time of Minchah,7The Sages defined this time as nine hours after the beginning of the day. (The time of Minchah is nine and a half hours after the beginning of the day.) in order that one will approach eating matzah with appetite. However, one may eat some fruit or vegetables,8or other similar foods that do not satiate one's appetite but should not fill up on them.9for then, one will not eat the matzah with relish.
The Sages of the former generations would starve themselves on Pesach eve10Pesachim 108a relates that Rav Sheshet would fast the entire day even though he was not a firstborn. so that they would eat matzah with appetite, and thus hold the mitzvot as dear. In contrast, on the eve of Sabbaths or other festivals,11The Rambam's statements require some explanation: In Hilchot Yom Tov 6:16, the Rambam states:
It is proper for a person not to dine on the day before a festival from the time of Minchah onward, as on the day before the Sabbath.
The latter phrase is a reference to Hilchot Shabbat 30:4, which states:
A person may eat and drink [on Friday] until nightfall. Nevertheless, as part of the honor given to the Shabbat, a person should refrain from scheduling a meal from the time of Minchah onward.
Thus, on the day before the Sabbath and other festivals, a person should not schedule an important meal. However, he may partake of a casual meal and continue eating. On Pesach, even the latter is forbidden. one may continue eating until darkness.12at which time one is required to cease eating. However, a person who desires to continue eating may cover his food with a cloth, recite Kiddush, and return to his meal, as explained in Hilchot Shabbat 29:12." + ], + [ + "It is a positive commandment of the Torah1Sefer HaMitzvot (positive commandment 157), Sefer HaChinuch (mitzvah 21) to relate2Hilchot Kri'at Shema 1:3 mentions that it is a mitzvah to recall the Exodus from Egypt twice daily. The Rambam makes no further mention of that mitzvah in the Mishneh Torah, nor does he mention it in Sefer HaMitzvot. There is a basic difference between these two obligations. Throughout the year, a brief recollection is all that is required. On Pesach night, we must elaborate, relating the entire story of the Exodus. the miracles and wonders wrought for our ancestors in Egypt on the night3In Sefer HaMitzvot (ibid.), the Rambam states \"the beginning of the night,\" implying that we should begin telling the story of the Exodus in the first portion of the night. of the fifteenth of Nisan,4the night of the plague of the firstborn, when Pharaoh gave the Jews permission to leave Egypt. as [Exodus 13:3] states: \"Remember this day,5the fifteenth of Nisan on which you left Egypt,\"6implying that we are commanded to commemorate the day of the Exodus. just as [Exodus 20:8] states: \"Remember the Sabbath7This addition is a quote from the Mechiltah and Shemot Rabbah. Nevertheless, the commentators have questioned its necessity. Some explain that the word זכור does not follow the grammatical form usually used for commandments, and hence the comparison with the Sabbath is valuable.
Likkutei Sichot, Vol. 21, explains that Shemot Rabbah states that the remembrance of the Sabbath is זכר למעשה בראשית, \"a commemoration of the work of creation.\" The remembrance of the exodus, it continues, must also emphasize the wonders and miracles that God performed.
What is the common point between the Sabbath and the exodus? Both emphasize how God is above nature and, hence, can change nature according to His will.
This quality is also reflected in our service. At the very beginning of Hilchot Shabbat, the Rambam emphasizes how the observance of the Sabbath is connected with a positive mitzvah: rest. A Jew steps beyond his weekday activities and devotes his energies to spiritual activites bond with God.
Similarly, the recollection of the exodus from Egypt must take us beyond our everyday activities to the extent that as stated in Halachah 7:6 \"He presents himself as if he, himself, is leaving the slavery of Egypt.\" day.\"
From where [is it derived that this mitzvah is to be fulfilled on] the night of the fifteenth? The Torah teaches [Exodus 13:8]: \"And you shall tell your son on that day,8relating the story of the Exodus saying: 'It is because of this...'9The Mechiltah interprets this as a reference to matzah and maror. Thus, the verse is [implying that the mitzvah10of relating the story of the exile is to be fulfilled] when matzah and maror are placed before you.11i.e., on the night of the fifteenth of Nisan, when it is a mitzvah to eat matzah, as explained in Halachah 6:1.
[The mitzvah applies] even though one does not have a son.12This clause is necessary because from the expression \"and you shall tell your son,\" one might imply that the mitzvah only applies to a person with children. Even great Sages are obligated to tell about the Exodus from Egypt.13to quote the Haggadah: \"Even if we are all wise, all men of understanding, all Sages, all knowledgeable about the Torah, it is a mitzvah incumbent upon us to relate the Exodus from Egypt.\" Many commentaries explain that the story the Haggadah quotes concerning Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, and the other Sages is brought to demonstrate and prove this point. Whoever elaborates concerning the events which occurred and took place is worthy of praise.14Sefer HaMitzvot (ibid.) praises: \"Whoever adds further statements and elaborates more on the greatness of what God did for us and the wickedness and violence with which the Egyptians treated us, and how God took His revenge upon them...\"", + "It is a mitzvah to inform one's sons even though they do not ask, as [Exodus 13:8] states: \"You shall tell your son.\"
A1Though Exodus 13:14 states: \"And it shall come to pass that your son will ask you:...,\" the verse quoted demonstrates that the father's explanations need not necessarily come in response to his son's questions (Mechiltah d'Rashbi). father should teach his son according to the son's knowledge:2Commenting on this statement, the Ramah (Orach Chayim 473:6) relates that if a person's family is unable to understand the Haggadah in Hebrew, he should translate it into a language they do understand. How is this applied? If the son is young or foolish, he should tell him: \"My son, in Egypt, we were all slaves like this maidservant or this slave. On this night, the Holy One, Blessed be He, redeemed us and took us out to freedom.\"
If3To this author's knowledge, this phraseology is the Rambam's original choice of words. He attempts to provide us with an easily applicable example of how to fulfill this mitzvah. the son is older and wise, he should inform him what happened to us in Egypt and the miracles wrought for us by Moses, our teacher;4The Haggadah (based on the Mechiltah) also explains that a wise son should be taught the halachot of Pesach. everything according to the son's knowledge.5The latter phrase, a quote from Pesachim 116a, is interpreted differently by some other commentators. They maintain that the father teaches the son how to ask relevant questions, whose nature depends on the son's ability to understand. The Shulchan Aruch HaRav (473:40,42) combines both these interpretations.", + "He1the father or person conducting the seder should make changes on this night so that the children will see2have their curiosity piqued and will3thus, remain awake and [be motivated to] ask: \"Why is this night different from all other nights?\"4The question מה נשתנה and, similarly, three of the four questions asked by the children are mentioned in the Mishnah, Pesachim 116a. until he replies to them: \"This and this occurred; this and this took5relating the story of the Exodus by reciting the Haggadah. place.\"
What changes should be made? He should give them roasted seeds and nuts;6Pesachim 109a notes that Rabbi Akiva would follow this practice. the table should be taken away before they eat;7Pesachim 115b relates that one Pesach, Abaye was sitting before Rabbah, and the latter suddenly picked up the table as if he had finished eating. Abaye exclaimed: \"We have not begun to eat and you have already picked up the table!\" (See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:6. See Halachah 8:2.) matzot should be snatched from each other8The Rambam's statements are quoted from Pesachim 109a. However, Rashi, the Ra'avad, and others interpret חוטפים מצות to mean that the matzot are eaten hurriedly. The Rambam's interpretation is the source for the custom of stealing matzah at the Seder. and the like.9The custom of pouring the second cup of wine directly after reciting הא לחמה עניא is cited by the Shulchan Aruch (ibid.:7) as another practice instituted to arouse curiosity.
When a person does not have a son, his wife should ask him.10The Sages stressed that the Haggadah should be recited as a response to questions. We show greater interest in learning about a subject when questions have first been raised in our minds. If he does not have a wife, [he and a colleague] should ask each other: \"Why is this night different?\" This applies even if they are all wise.11as mentioned in the previous halachah. A person who is alone should ask himself: \"Why is this night different?\"12Since the question and answer approach is the most desirable way to recite the Haggadah, everyone must follow this pattern, even if he must ask himself the questions.", + "One must begin [the narrative describing our ancestors'] base [roots] and conclude with [their] praise.1This principle is taken from the Mishnah, Pesachim 116a. The commentaries offer several rationales in its explanation. Among them:
a) The contrast between our nation's humble roots and the majestic level they reached through the Exodus make us more conscious of God's great kindness (Tosefot Rid).
b) Mention of our roots prevents us from becoming overly haughty (Maharshah). What does this imply? One begins relating how originally, in the age of Terach,2Abraham's father our ancestors denied [God's existence]3The Rambam is alluding to the passage \"Originally, our ancestors were idol-worshipers.\" and strayed after vanity, pursuing idol worship.4See Hilchot Avodat Kochavim 1:1-3. One concludes with the true faith:5The redemption from Egypt representing the birth of the Jews as a nation and the beginning of their service of God as a people. how the Omnipresent has drawn us close to Him, separated us from the gentiles, and drawn us near to His Oneness.6by giving us the Torah.
Similarly, one begins by stating that we were slaves to Pharaoh in Egypt and [describing] all the evil done to us,7The Rambam's statements are based on Pesachim 116a, which mentions a debate between Rav and Shmuel concerning the interpretation of \"One must begin [the narrative describing our ancestors'] base [roots] and conclude with [their] praise.\"
Rav maintains that it is proper to begin from \"Originally, our ancestors were worshipers of idols,\" placing the emphasis on our degrading spiritual roots. Shmuel (according to the Maggid Mishneh, Ravvah) maintains that we should begin from \"We were slaves to Pharaoh, stressing the humble material origins from which our people stem. Customarily, we follow both opinions in our recitation of the Haggadah (Rav Yitzchak Alfasi), and hence the Rambam includes both opinions in this halachah.
There is, nonetheless, a certain difficulty with the Rambam's statements. All texts of the Haggadah begin with \"We were slaves,\" and then relate the passage \"Originally, our ancestors were idol worshipers.\" Here, the Rambam reverses that order. Perhaps he made this choice because the Talmud uses this order when mentioning these two opinions. Alternatively, chronologically, our ancestors' worship of idols preceded the Egyptian exile. and concludes with the miracles and wonders that were wrought upon us, and our freedom.8relating the story of the Exodus.
This [implies] that one should extrapolate9bringing other verses to explain and clarify the statements of this passage as found in the Haggadah. [the passage beginning] from [Deuteronomy 26:5]: \"An Aramean sought to destroy my ancestor...\"10This passage served as the statement of thanksgiving recited by the farmers bringing bikkurim (the first fruits) to the Temple. The Mishnah (Pesachim 116a) mentions that it was instituted as the basis of the Haggadah. until one concludes the entire passage.11i.e., until Deuteronomy 26:8. Whoever adds and extends his extrapolation12beyond the accepted text of this passage is praiseworthy.", + "Whoever does not mention these three matters on the night of the fifteenth has not fulfilled his obligation. They are: the Paschal sacrifice, matzah, and maror.
The Paschal sacrifice: [It is eaten] because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt as [Exodus 12:27] states: \"And you shall say: 'It is the Paschal sacrifice to God.'
The bitter herbs: [They are eaten] because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt.
The matzah: [It is eaten] because of the redemption. These statements are all referred to as the Haggadah.", + "In each and every generation, a person must present himself1Pesachim 116b explains that the mitzvah of relating the story of the Exodus cannot remain on the intellectual level alone. Rather, it must affect a person to the extent that he personally feels that he is leaving Egypt.
There is a slight difficulty with the Rambam's statements. Pesachim (ibid.), the commonly accepted text of the Haggadah, and even the Rambam's own text of the Haggadah, read לראות (see himself), and not להראות (present himself) — i.e., show others that he feels this way. Why does the Rambam alter the text here?
Likkutei Sichot, Vol. XII, notes that the following halachot emphasize how the obligation of recalling the Exodus applies, not only to the recitation of the Haggadah, but to all the practices performed on Pesach. Since we must recite the Haggadah to others, as implied by the question-and-answer approach required by Halachah 3, the manner in which a person performs all the other Passover practices must also demonstrate to others his personal experience of the Exodus. as if he, himself, has now2the words, \"himself\" and \"now\" are also additions to the Mishnah. left the slavery of Egypt,3Here, also, the Rambam alters the text, adding the words \"the slavery.\" Since the Rambam is addressing people who may never have seen the physical land of Egypt, it is not possible to demand that they feel as if they left that country, but rather, that they left backbreaking slavery as experienced by our people in Egypt. as [Deuteronomy 6:23] states: \"He took4This and the verse quoted below were stated forty years after the redemption from Egypt, to the Jews who were prepared to enter Eretz Yisrael. They had not tasted Egyptian slavery. us out from there.\"5This verse is quoted by Ravvah, Pesachim 116b. However, the Mishnah (and our text of the Haggadah) derive this concept from Exodus 13:8: \"And you shall tell your son...: 'It is because of this, that God acted for me ...' Nevertheless, the Rambam's text of the Mishnah and the Haggadah do not include that verse. Regarding this manner, God commanded in the Torah: \"Remember that you were a slave [Deuteronomy 5:15]\"6It is necessary to quote this verse in addition to the one mentioned previously. The previous verse teaches us that the redemption from Egypt is a continuous activity, affecting us at present as well. This verse emphasizes that we are obligated to recognize and recall that fact. - i.e., as if you, yourself,7even though physically, you did not experience this slavery. were a slave and went out to freedom and were redeemed.", + "Therefore, when a person feasts on this night,1The meal served at the Seder should be festive. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 472:2, states that a person should set the table with the most attractive utensils he can afford. he must eat and drink2The Talmud mentions two practices as characteristic of freedom: reclining and drinking four cups of wine. The Rambam mentions the general principles applying to these obligations in this halachah, and explains each of the practices in particular in the following halachot. while he is reclining3on couches in the manner of free men.4In his commentary on the Mishnah (Pesachim 10:1), the Rambam relates that this was the practice of \"kings and great people.\"
The commentaries quote the Rambam's expression as a proof that reclining (הסיבה) is not merely a particular law, describing the manner in which the matzah and the four cups of wine must be eaten and drunk, but rather a unique requirement on its own. Therefore, as explained in the following halachah, it is praiseworthy for a person to eat the entire Seder meal while reclining. Each and every one,5Even a person who has difficulty drinking wine must observe this practice. Nedarim 49b relates that Rabbi Yehudah bar Illai would have to bind his sides from Pesach to Shavuot because of the aftereffects of the four cups of wine he drank at the Seder. Nevertheless, each year he fulfilled the mitzvah. both men and women,6Generally, woman are not bound to fulfill any mitzvot that have a specific time limitation. However, an exception to this principle is made regarding the mitzvot associated with the Seder night. Since the women had a full share in the miracles of the Exodus - indeed, Sotah 11b states that the redemption came about because of their merit - they must participate fully in the commemoration of the Exodus (Pesachim 108b).
It is curious that the Rambam does not mention whether wine should be given to children below Bar-Mitzvah age. Many authorities maintain that it is unnecessary for the Rambam to mention this fact, for we can assume that the all-encompassing obligation to educate one's children in Torah practice applies in this regard as well. (See Shulchan Aruch 472:15 and Shulchan Aruch HaRav 472:25)
Other commentaries, however, maintain that the omission is significant. They note that in Hilchot De'ot 4:12, the Rambam writes that wine is harmful to young children. Hence, they maintain, the Rabbis would not require a father to train his children in Torah practice at the expense of their health. must drink four7The Jerusalem Talmud, Pesachim 10:1 explains that these four cups of wine are associated with the four promises of redemption given to the Jews in Egypt (Exodus 6:6-7). Alternatively, it is suggested that they refer to:the four cups mentioned in the narrative of Pharaoh's butler;
the four exiles in which the Jews will suffer;
the four cups of retribution God will force the gentiles to drink in the Messianic age; and,
the four cups of consolation He will offer to the Jews after their redemption.In Halachah 8:10, the Rambam also mentions a fifth cup of wine. See the commentary on that halachah. cups of wine8Most halachic authorities require that this wine have some alcoholic content. Hence, grape juice alone should not be used. on this night. [This number] should not be reduced.9However, during certain portions of the Seder, it is possible to drink additional cups of wine. Even a poor person who is sustained by charity should not have fewer than four cups.10Just as the Jewish community must supply him with his physical needs, they must also provide him with the necessities required to fulfill his halachic obligations. The size of each of these cups11i.e., the amount of liquid they must contain should be a quarter [of a log].12There is some controversy about the conversion of that figure into modern measure. The most commonly accepted figure is 3.35 fluid ounces. Some authorities require even larger cups.", + "Even one of Israel's poor should not eat until he [can] recline.1The word \"even\" is used to include people who one would presume would not be obligated. Tosefot, Pesachim 99b, explains that it obligates even a poor person who cannot afford a couch or pillows to lean on. He also must try to recline to the best of his ability - e.g., leaning on a colleague's side. See Magen Avraham, Orach Chayim 472:3. A woman need not recline.2Rabbenu Manoach and other commentators explain that this refers only to a woman in the presence of her husband. The Sh'eltot d'Rav Achai (Tzav 77) states that it applies to all women, since women do not generally recline. If she is an important woman, she must recline.3The Ramah, Orach Chayim 472:4, and other Ashkenazic authorities write: \"All our women are considered important. Nevertheless, it is not customary for them to recline.\" [Even] a son in the presence of his father or an attendant in the presence of his master must recline.4A son is obligated to honor his father, and thus it would not be respectful to recline in his presence. However, we may assume that the father foregoes his honor in this regard. This applies even if the father is also his tutor in Torah studies.
Though an attendant is bound to fulfill the duties required of him by his master, the obligations required of him by God take precedence. However, a student before his teacher5i.e., one who teaches him Torah should not recline6for a person's fear of his teacher must parallel his fear of God (Pesachim 22b). unless his teacher grants him permission.7Should he desire to do so, a teacher may forego the honor due him. In such an instance, a student must recline.
Reclining on one's right side is not considered reclining.8This refers to a right-handed person. Since he must eat with his right hand, it would be uncomfortable for him to recline on that side (Rashbam, Pesachim 108a). Alternatively, this refers to all people for reclining in this manner is dangerous, lest the food go down the windpipe rather than the esophagus (Ramah 472:3). Neither is reclining on one's back or forwards.9Pesachim 108a explains that פרקדן is not considered as a desirable manner of reclining. Most commentaries explain that refers only to leaning on one's back. However, even leaning forward is not acceptable, since this is not a comfortable manner of eating and cannot be regarded as a symbol of freedom and liberation.10When must one recline? when eating the כזית11At present, this obligation applies also to eating the korech (sandwich of matzah and maror) and the afikoman.
When must one recline? when eating the כזית of matzah and when drinking these four cups of wine.12for these were ordained particularly to celebrate the redemption from Egypt.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 472:7, writes that a person who ate matzah or drank from the four cups of wine without reclining is not considered to have fulfilled his obligation and must repeat the act.
The Ramah qualifies this law, explaining that since, in the Ashkenazic community, certain opinions do not require reclining at present, one need not drink another cup of wine if the third and fourth cups of wine were drunk without reclining. However, he suggests that a person repeat the eating of matzah and the drinking of the first two cups of wine if they were consumed without reclining. The Magen Avraham (and the subsequent authorities) declare that the drinking of the first cup should also not be repeated. While eating and drinking at other times:13during the Seder meal if one reclines, it is praiseworthy;14for, as mentioned in the previous halachah, reclining is one of the signs of freedom and liberation, and thus, has an importance of its own, independent of its connection to the eating of matzah and the drinking of the four cups of wine. if not, there is no requirement.15for, in particular, reclining was obligated only for those acts that were specifically instituted as symbols of our liberation. One should not recline while eating the maror, for it was ordained as a remembrance of our people's oppression and not of their liberation (Pesachim 108a).", + "These four cups [of wine] should be mixed with water so that drinking them will be pleasant.1In Talmudic times, the wines were very strong and had to be mixed with water before being drunk. At present, most commercially produced wines have already been diluted with water. Nevertheless, in many communities, it is customary to mix a small amount of water with the wine when pouring the cup, to fulfill the obligation of mixing the wine with water oneself. [The degree to which they are mixed] all depends on2the strength of the wine and the preference of the person drinking.3Nevertheless, the Sages placed some limits on the extent to which wine may be diluted. [Together,] these four [cups] should contain at least a quarter [of a log] of pure wine.4i.e., the sum total of pure wine contained in all four cups must be at least a quarter of a log at least 3.35 fluid ounces, as explained above. A person may thus add three times this quantity of water to the wine to produce four cups, each containing a quarter of a log of mixed wine.
We may not dilute the wine any further. Shabbat 77a states: \"Any wine that is less than a third of the quantity of the water [mixed in] is not considered wine.\"
This factor is significant at present, when the wines commercially produced are substantially diluted with water in the factories. Hence, when adding water to them at the table, one must take care not to exceed the above limits.
A person who drank these four cups from wine which was not mixed [with water]5In Hilchot Mamrim 7:4, the Rambam writes that drinking wine in this manner is considered as an accidental occurrence, and no one, not even a glutton, will continue doing this. has fulfilled the obligation to drink four cups of wine, but has not fulfilled the obligation to do so in a manner expressive of freedom.6i.e., he has not fulfilled the mitzvah in its proper manner. However, as stated above, at present many commentaries do not require further dilution with water.
A person who drank these four cups of wine mixed [with water] at one time7without waiting to drink them as prescribed in the Haggadah has fulfilled the obligation to drink wine in a manner expressive of freedom, but has not fulfilled the obligation of four cups of wine.8The Rabbis ordained that the cups be drunk in the prescribed order. (Note the following halachah.) A person who does not drink them in this order does not fulfill his obligation.
A person who drank the majority [of the cup] from each of these [four] cups has fulfilled his obligation.9The Taz (472:7) explains that it is desirable for a person to drink the entire cup of wine if possible. Accordingly, the Magen Avraham suggests using smaller cups, so that it is easy to drink the entire contents. Some opinions maintain that even if a person is using a very large cup, he is obligated to drink the majority of the cup. However, the prevailing opinion (Shulchan Aruch HaRav 472:19) is that for the first three cups, it is sufficient to drink the majority of a quarter of a log (i.e., at least 1.68 fluid ounces of wine). For the final cup, one should drink an entire quarter of a log.
The source of the latter law is Pesachim 108a, which mentions a person who drinks wine from his cup and then gives to his children and the members of his household. The Talmud concludes that he fulfills his obligation if he drinks the majority of the cup. The Rambam quotes only the conclusion of this statement, for he maintains that all adult members of the household, both men and women, should be given their own cups of wine and he does not mention the obligation of giving wine to children. (See Halachah 7.)", + "On each of these four cups, one recites a blessing of its own.1i.e., one recites the blessing בורא פרי הגפן, blessing God for creating wine, before partaking of each cup of wine. Generally, when one continues drinking wine in one sitting, only one blessing is recited in the beginning. However, in this instance, since each of the four cups was ordained as a specific mitzvah, it requires a blessing of its own.
The Ma'aseh Rokeach quotes Rav Avraham, the Rambam's son, as stating that after each of the four cups, his father also required the recitation of the blessing על הגפן (the blessing recited after drinking wine). Nevertheless, both Sephardic and Ashkenazic custom today is to recite על הגפן only once, at the end of the Seder (Ramah 474:1). In addition:2each of the four cups is associated with another blessing(s).
On the first cup, one recites the kiddush pertaining to the day;
On3as on every Sabbath and festival, as stated in Halachah 8:1. the second cup, one reads the Haggadah;
On4and concludes with the blessing אשר גאלנו, which praises God for redeeming us, as stated in Halachah 8:5. the third cup, one recites the grace after meals;
On5which, throughout the year, should be recited over a cup of wine, as the Rambam writes in Hilchot Berachot 7:14 and as stated in Halachah 8:10 below. the fourth cup, one concludes the Hallel6which is begun before partaking of the meal, as stated in Halachah 8:5. and recites the blessing for songs [of praise].7i.e., the blessing יהללוך, generally recited after the Hallel, as stated in Halachah 8:10.
Between these cups, should one desire to drink, one may.8However, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:3, recommends not drinking between the first and second cups. The Darchei Mosheh states that this is the accepted Ashkenazic custom. See also Mishnah Berurah 473:13-15.
No restrictions are placed on drinking between the second and third cups, since this is the time of the Seder meal. Between the third and the fourth cup, one should not drink.", + "The charoset is a mitzvah ordained by the words of the Sages,1This statement represents a change of opinion by the Rambam. Pesachim 10:3 states: \"The charoset is not a mitzvah. Rabbi Eliezer ben Tzadok declares: 'It is a mitzvah.' In his commentary on that Mishnah, the Rambam writes:According to Rabbi Eliezer ben Tzadok, who maintains that charoset is a mitzvah, one is obligated to recite a blessing \"...who sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of charoset.\" This is not the halachah.A change of opinion of this nature is not extremely uncommon. However, the question can be raised: why does the Rambam not require a blessing to be recited over the charoset? Among the answers given is that the charoset is considered secondary (טפל) to the substances which are dipped in it. Hence, we follow the principle of reciting a blessing upon the essential item (the maror or the matzah) and not on the charoset (Lechem Mishneh). to commemorate the clay2i.e., mortar. Pesachim 116a offers a second opinion: \"to commemorate the apple trees\" - i.e., the manner in which the Jewish women made themselves attractive to their husbands and convinced them to continue rearing children. They would then hide in the apple orchards and give birth to their children without difficulty (Rashbam). with which [our forefathers] worked in Egypt.3making bricks. How is it made?
We take dates, dried figs, or raisins and the like, and crush them,4The Shulchan Aruch HaRav (473:32) suggests using apples, nuts, or pomegranates and fruits used as metaphors for the Jewish people in the Bible. add vinegar to them,5The Ramah (473:5) suggests using red wine to recall the Jewish blood spilled by the Egyptians. and mix them with spices,6ginger or cinnamon (However, in certain communities, it is customary not to use these spices on Pesach). Pesachim (ibid.) quotes Rabbi Eliezer ben Tzadok as saying \"the spice-merchants of Jerusalem would call out: 'Come and get spices for the mitzvah.' as clay is mixed into straw.7to commemorate the making of bricks. This is placed on the table8according to our custom, on the Seder plate on [the first two] nights of Pesach.", + "According to the Torah, the eating of bitter herbs is not a mitzvah in its own right,1In contrast to matzah, concerning which there is a separate commandment (Exodus 12:18 : \"On that evening, eat matzot,\" there is no specific Biblical commandment to eat bitter herbs alone.
Rav Chayim Soloveitchik explains that, accordingly, when eating the maror together with the Paschal sacrifice, there is no obligation to eat a
כזית. That measure is required only according to the Sages, who established a separate mitzvah to eat maror. Therefore, as in all other cases where eating is required, one must consume a כזית. However, since there is no Torah mitzvah to eat maror, merely that one should use it to embellish the Paschal sacrifice, that measure is not required by the Torah.
[Perhaps, this thesis may be questioned on the basis of Halachah 8:6, which requires a separate blessing for maror when it is eaten alone. As in Halachah 8:2, a blessing would not be required on a measure less than a כזית.] but rather is dependent on the consumption of the Paschal sacrifice.2as Exodus 12:8 commands: \"eat it together with matzot and bitter herbs.\" (See Halachah 8:6.) It is one positive commandment to eat the meat of the Paschal sacrifice together with matzah and bitter herbs.3Just as the four species taken on Sukkot are one mitzvah, similarly, although the Paschal sacrifice should be eaten with these three elements, it is considered only one mitzvah.
Furthermore, in Sefer HaMitzvot (positive commandment 56), the Rambam explains that if it is impossible to obtain bitter herbs, it is still a mitzvah to partake of the Paschal sacrifice. However, there is no mitzvah to partake of bitter herbs alone. (See also Hilchot Korban Pesach 8:2.) According to the words of the Sages, [it is a mitzvah]4and thus, as mentioned in Halachah 8:8, we recite a blessing praising God for commanding us \"concerning the eating of maror.\" to eat the bitter herbs alone5in contrast to our practice of eating them together with matzah (see Halachah 8:8), which is only a custom on this night even if there is no Paschal sacrifice.", + "The bitter herbs referred to by the Torah are Romaine lettuce,1Pesachim 39a explains that even though the leaves of this species are sweet, it is preferable to fulfill the mitzvah of bitter herbs with this species than with any other. Just as the Egyptian exile began in a favorable way and ended in bitter oppression, similarly the leaves of this plant are sweet, but its root bitter. Furthermore, its Aramaic name, חסא, also means compassion and alludes to God's mercy for our people. From a halachic perspective, it is easiest to consume the required measure of maror when using this species. endives, horseradish, date ivy,2the precise English term for the latter species is a matter of question. In his commentary on the Mishnah (Pesachim 2:6), the Rambam identifies it with the Arabic \"Kretzanah.\" wormwood.3an extremely bitter tasting herb. All of these five species of vegetable are called maror. If a person ate a כזית4As mentioned in the commentary on Halachah 1:1, there is a debate between the commentators if a כזית is considered as one third the size of a ביצה, or one half. Hence, in regard to questions of Torah law, the more stringent opinion should be followed. However, in questions of Rabbinic law, the more lenient opinion can be relied upon.
Since the consumption of maror is a Rabbinic commandment, the more lenient view - in terms of modern measurements, between 16.6 and 24 grams, depending on different halachic opinions - may be relied upon. of any one of these [species] or of all five [species] combined, he has fulfilled his obligation.5of any one of these [species] or of all five [species] combined, he has fulfilled his obligation.
This applies while they6their leaves are still moist. One may fulfill one's obligation with their stem7The Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:5, excludes the use of roots. However, the Magen Avraham (473:11) maintains that the main root extending from them stem may also be used. Indeed, the most common custom in European communities where Romaine lettuce was difficult to obtain, was to use a horseradish root. even if it is dry. One cannot fulfill one's obligation if they are boiled,8these three activities detract from the vegetable's bitter taste pickled,9in vinegar; alternatively, left in water for more than a day. Many have the custom of using horseradish as maror, but soak it before the Seder to minimize its sharpness. Based on this halachah, it is preferable for them to use one of the less bitter species of bitter herbs than to follow this practice. or cooked." + ], + [ + "The order of the fulfillment of these mitzvot1the mitzvot of eating matzah, maror, and charoset, and of relating the story of the Exodus. on the night of the fifteenth [of Nisan]2and in the Diaspora, on the night of the sixteenth of Nisan is as follows: In the beginning,3It is customary to begin the Seder as soon as possible after nightfall, in order that the children will be able to remain awake and participate in the Seder. a cup [of wine] is mixed4with water, as stated in Halachah 7:9. for each individual.5See Halachah 7:7. They recite the blessing,
בורא פרי הגפן and the kiddush of the day on it, and the blessing, shehecheyanu.6which is recited whenever a person fulfills a mitzvah that is not performed frequently. Though this blessing is instituted for the fulfillment of the mitzvah of celebrating the holiday of Pesach, one should also have the intention of including the other mitzvot mentioned above. Then, they drink [it].7while reclining, as in Halachah 7:8.
Afterwards, one recites the blessing, על נטילת ידים, and washes one's hands.8in preparation for eating the vegetable dipped in charoset, as mentioned in the following halachah. In Hilchot Berachot 6:1, the Rambam writes that one must wash one's hands before partaking of any food dipped in a liquid. However, the present custom is not to recite a blessing before this washing. (Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:6, Taz). See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 158:4. A set table is brought,9In the Rambam's commentary on the Mishnah, Pesachim 1:3, he writes that the table is brought before kiddush. This is also the custom in most homes today, where the Seder plate is brought to the table before kiddush. on which are10all the objects to be used during the Seder: maror, another vegetable,11to dip in the charoset as karpas, matzah, charoset, the body of the Paschal lamb, and the meat of the festive offering of the fourteenth of Pesach.12The Paschal sacrifice should be eaten after one has been satisfied from eating other foods. Therefore, another sacrifice, a חגיגה (festive offering) was also brought to make up the main body of the festive meal. (See Hilchot Korban Pesach 10:12-14.) At present,13when the Temple has not yet been rebuilt and we do not bring the Paschal sacrifice we bring two types of meat on the table: one in commemoration of the Paschal sacrifice14The Chidah mentions that it is customary that the meat designated in commemoration of the Paschal sacrifice be roasted in the way that sacrifice was roasted. Rabbenu Manoach writes that it is customary to take the front leg or shank-bone of a lamb as a reference to God's \"outstretched arm.\"
It is forbidden to designate an animal as a sacrifice at present. Hence, since many of the common people might think that the shank-bone was actually a Paschal sacrifice, many authorities suggested using a bone from a chicken, a species which was never offered as a sacrifice. Similarly, we are warned not to eat the shank-bone.
and one in commemoration of the festive offering. -- The custom of bringing a type of meat to commemorate the festive offering is one of the opinions mentioned in Pesachim 114b. Our custom is to use an egg for that purpose. The Maggid Mishneh writes that the latter practice was commonly observed in his day as well. In contrast to the shank-bone, the egg may be eaten. Indeed, it is customary in many communities to begin the Seder meal by eating it. and one in commemoration of the festive offering.", + "He1the person leading the Seder begins and recites the blessing, בורא פרי האדמה,2recited before partaking of a vegetable. It is proper to have the intention to include also the maror, which is eaten later. takes the vegetable,3Rabbenu Manoach writes that it is customary to use כרפס (parsley).
This practice is instituted in order to pique the curiosity of the children. (See Halachah 7:3.) They see us beginning to eat without continuing to do so. dips it in charoset,4This custom is also mentioned in the Haggadot of Rav Saadia Gaon and Rav Amram Gaon. However, Rabbenu Tam and many Ashkenazic authorities object to it. Hence, it is our practice to dip the vegetable in salt water or vinegar. (See Beit Yosef, Orach Chayim 473.) and eats a כזית. He and all those eating together with him, each and every one, do not eat less than a כזית.5The Rambam requires that a כזית be eaten, because the Rabbis instituted the custom of eating the vegetable. The use of the term \"eating\" in halachah implies a minimum of a כזית (Maggid Mishneh). Nevertheless, this opinion is not accepted. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 473:6, states that less than a כזית should be eaten, in order that no question arise as to whether or not one is obligated to recite a blessing afterwards.
6Despite the fact that a כזית is eaten, the Rambam does not require the recitation of the blessing, בורא נפשות, after eating the vegetable. This is surely true according to our custom, in which less than a כזית is eaten. Afterwards, the table is taken away7to arouse the children's curiosity, as explained in Halachah 7:3. from the person reciting the Haggadah alone.8This was customary when people sat on couches with small tables in front of them. At present, it is customary to remove the Seder plate. The second cup [of wine] is mixed.9This also is intended to pique the children's curiosity, for though the wine is poured, it is not drunk until later. Here is where the son asks, and the one reciting [the Haggadah]10Some versions of the Mishneh Torah omit the latter phrase, which implies that the questions are not asked by the children. Others interpret the passage as follows: the children ask without necessarily phrasing the questions precisely, and then the leader recites the standard text. Perhaps this is the source for the custom followed by many, where, after the child recites the four questions, the leader of the Seder, and, at times, each of the assembled, also recites the questions. says:
Why is this night different from all other nights?
On all other nights, we are not required to dip even once. On this night, we dip twice?11The first three of these four questions are recorded in the Mishnah. It must be noted that the commonly accepted text of the Haggadah follows a different order, quoting that mentioned in the Babylonian Talmud, Pesachim 116a. The order mentioned by the Rambam is found in the Jerusalem Talmud and the codifications of Rabbenu Asher and Rav Yitzchak Alfasi.
Perhaps, the reason for this order is that the first three questions follow the pattern the child sees at the Seder: first we dip (karpas,) then we eat matzah, and then we eat maror.
It must be noted that the expression \"twice\" represents somewhat of a question to the Rambam, who also requires the matzah and the sandwich to be dipped in charoset.
On all other nights, we eat chametz (leaven) or matzah. On this night, only matzah?
On all other nights, we eat roasted, boiled, or cooked meat. On this night we eat only roasted?12referring to the Paschal sacrifice, which was roasted. As mentioned in the following halachah, this question is not recited at present.
On all other nights, we eat any type of vegetables. On this night, we eat maror (bitter herbs)?
On13In contrast to the question regarding matzah, we do not say only bitter herbs, for other vegetables are allowed (and even required: for use in the karpas) on Pesach. all other nights, we eat either sitting upright or reclining. On this night, we all recline?14This question is not mentioned in the Mishnah. Some commentaries maintain that it was not recited in that period for it was customary for many to eat reclining throughout the year. Thus, doing so on Pesach was not a unique phenomenon. Nevertheless, this question is found in as early a Haggadah as that of Rav Amram Gaon.
Others maintain that, by including it in this halachah, the Rambam expresses his opinion that it was mentioned while the Temple was standing. Thus, at that time, five questions were recited.", + "At present,1until the sacrifices can be brought one does not recite [the question], \"on this night, only roasted,\" for we do not have a2Paschal sacrifice.3leaving us with the four questions customarily asked.
One begins [describing our people's] base [origins]4See Halachah 7:4. and recites until one concludes expounding on5i.e., quoting other verses in explanation, using the text found in the Sifri. the entire passage that begins \"An Aramean sought to destroy my father.\"6Deuteronomy 26:5-8. This is the main body of the Haggadah, as explained in Halachah 7:4.", + "The table is returned before him and he says: This Paschal sacrifice which we eat [is] because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt, as [Exodus 12:27] states: \"And you shall say: 'It is a Paschal sacrifice unto God.'\"
He lifts up the maror in his hands and says: This maror that we eat [is] because the Egyptians made the lives of our forefathers bitter in Egypt, as [Exodus 1:14] states: \"and they embittered their lives.\"
And he lifts up the matzah in his hand and says:
This matzah which we eat [is] because the dough of our ancestors was not able to leaven before the Holy One, blessed be He, was revealed to them and redeemed them immediately, as [Exodus 12:39] states: \"And they baked the dough which they took out of Egypt [as cakes of matzah].\"
At present, he says: \"This Paschal sacrifice, which our ancestors would eat when the Temple was standing, [is] because the Holy One, blessed be He, passed over the houses of our ancestors...\"", + "And he1The following passage is also a quote (with some emendations) from the Mishnah, Pesachim 116b. says:
Therefore, we are obliged to thank, praise, laud, glorify, adore, exalt, magnify, and give eternal honor to the One who did all these miracles for us and took us out from slavery to freedom, from sorrow to joy, from deep darkness to great light.2It must be noted that the phraseology used by the Rambam here differs from Pesachim, ibid., and also from the text of the Haggadah which he composed himself. [Therefore,] let us recite before Him: Halleluyah!
[He continues, beginning the Hallel,3Psalms 113-118. The Hallel was recited while the Paschal sacrifice was being offered and while it was eaten during the Seder. Our Sages explain that the Jews recited these verses of praise as they left Egypt. The commentaries explain that since we interrupt the recitation of Hallel with the Seder meal, no blessing is recited beforehand. reciting from] \"Halleluyah! Servants of God4offer praise;\" until \"the flintstone into a stream of water.\" -- Only this portion of the Hallel is recited before eating. Pesachim 118a explains that these verses of praise refer to the miracles of the Exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, and the giving of the Torah. In contrast, the latter chapters of Hallel allude to the miracles that will precede the Messianic redemption. - offer praise;\" until \"the flintstone into a stream of water.\" He concludes:5The following blessing is also mentioned in the Mishnah (ibid.). It is recited while holding a raised cup of wine.
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt and has enabled us to reach this night so that we may eat matzah and bitter herbs upon6It appears from the text of the Mishnah that while the Temple was standing, the blessing was concluded in this manner, without the final line: \"Blessed are You, God, who redeemed Israel.\" it.\"
At present, he adds:7a prayer for redemption from the present exile and the rebuilding of the Temple. The text is quoted by the Mishnah in the name of Rabbi Akiva.
So too, God, our Lord and Lord of our fathers, enable us to reach other festivals and holidays that will come to us in peace, celebrating in the rebuilding of Your city8Jerusalem and rejoicing in Your service.9in the Temple. Then, we shall eat of the sacrifices10the festive offering which is eaten before the Paschal sacrifice, as explained in Halachah 8:7. and of the Paschal offerings whose blood shall be sprinkled on the wall of Your altar to be graciously accepted. Then, we shall offer thanks to You [with] a new song for our redemption and for the deliverance of our souls. Blessed are You, God, who redeemed Israel.
He recites the blessing, בורא פרי הגפן,11Even though he has not diverted his attention from drinking wine after making kiddush, he recites a new blessing. As mentioned in Halachah 7:10, each of the four cups of wine is given a unique importance of its own. and drinks the second cup.", + "Afterwards, he recites the blessing, al netilat yadayim,1Thus, according to the Rambam, this blessing is recited twice at the Seder. and washes his hands a second time,2as is necessary before partaking of bread. Even though the hands were washed before partaking of the vegetable, a second washing is required for he diverted his attention [from his hands] during the time he was reciting the Haggadah.3and accidentally touched an unclean portion of his body (Rashi, Pesachim 115b). In general, the Sages postulate הידים עסקניות, \"a person's hands are constantly busy,\" and imply that a person is not necessarily conscious of what he touches. Hence, the possibility exists that, in their activity, the hands touched a portion of the body or another substance which requires one to wash.
He takes two cakes [of matzah],4On Pesach, as on all Sabbaths and festivals, it is customary to have lechem mishneh, two loaves (Hilchot Shabbat 30:9). divides one of them,5for the reason to be explained. places the broken half inside the whole [cake]6for their matzot, like many Sephardic matzot today could be folded, and recites the blessing, hamotzi lechem min ha'aretz.7but does not eat from the matzah until after reciting the second blessing.
Why does he not recite a blessing on two8whole loaves, as on other festivals?9See Hilchot Shabbat, ibid. because [Deuteronomy 16:3] states \"the bread of poverty.\" Just as a poor man is accustomed to eating a broken [loaf], so, too, a broken loaf should be used.10Our custom is to use three loaves. One is broken for this purpose early in the Seder (yachatz), and the other two are kept for lechem mishneh.
There is an advantage to our practice; Pesachim 115b plays on the relationship between the words ענה (poverty) and עונה (answer), and describes matzah as the bread on which many answers are given. To emphasize this point, the broken matzah is exposed throughout most of the Seder.
Afterwards,11See Halachah 8:8 for the present custom. he wraps matzah and maror together as one,12This halachah refers to a seder as it was conducted while the Temple was standing. Hence, the matzah and the bitter herbs are eaten together, as implied by Exodus 12:8: \"eat it (the Paschal sacrifice) together with matzot and bitter herbs.\"
The above follows the opinion of the Sage, Hillel. Pesachim 115a mentions other opinions which did not require the matzah and maror to be wrapped together, but merely to be eaten at the same sitting. However, since the latter opinion also accepts Hillel's practice, when partaking of the Paschal sacrifice, it is preferable to eat them wrapped together. dips it in charoset13Pesachim 116a quotes an opinion which explains that dipping the maror in charoset was intended to kill any insects that might be present on it. However, as mentioned in Halachot 7:11 and 8:8, the Rambam considers the charoset a mitzvah in its own right; and, therefore, requires that it be included when the Paschal sacrifice or other foods associated with the mitzvot of the night are eaten. and recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of matzah and bitter herbs
and eats them. If he eats matzah separately and maror separately, he14as permitted by the Sages who differ with Hillel recites a blessing for the former15the matzah in its own right and the latter16the maror
in its own right. -- The mention of a separate blessing for maror is slightly problematic in view of Halachah 7:11 (and in particular, in the light of Rav Chayim Soloveitchik's commentary mentioned there). If eating maror is not a mitzvah, why is a blessing recited for it? in its own right.", + "Afterwards, he recites the blessing:
Blessed1because partaking of the Chaggigah offering is a mitzvah and requires a blessing. are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of the sacrifice2It must be noted that in his commentary on the Mishnah, Pesachim 10:9, the Rambam suggests a different text for this blessing: \"who has... commanded us to eat the sacrifice.\"
and first,3The Chaggigah offering is eaten before the Paschal sacrifice, in order that the Paschal sacrifice be eaten when one is already satisfied. partakes of the meat of the Chaggigah offering of the fourteenth [of Nisan].4See Hilchot Korban Pesach, Chapter 8, for the details of this offering.
[Then,] he recites the blessing:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us regarding the eating of the Paschal sacrifice5In this instance as well, in his commentary on the Mishnah (ibid.), the Rambam offers a different version for this blessing: \"who has... commanded us to eat the Paschal sacrifice.\"
and eats6In contrast to Rashi (Pesachim 116a) and, similarly, in contrast to our text of the Haggadah, the Rambam does not explicitly state that the Paschal sacrifice was eaten as a sandwich with the matzah and the bitter herbs. from the body of the Paschal sacrifice.7The Rambam uses the expression, \"the body of the Paschal sacrifice\" in contrast to the \"meat of the Chaggigah\" because, as stated in Halachah 8:1, the entire Paschal sacrifice is brought to the Seder table. The blessing for the Paschal sacrifice does not free one of [the obligation of the blessing8The commentaries question the need for this halachah, because the Chaggigah offering is eaten before the Paschal sacrifice. The Emek HaSh'eylah explains that if one forgot to recite a blessing over the Chaggigah, one might think that the blessing recited over the Paschal sacrifice would suffice for the previous mitzvah as well. Hence, this opinion must be negated. for] the [Chaggigah] offering. [Conversely, the blessing for the Chaggigah] offering9This follows the opinion of Rabbi Akiva. Nevertheless, Pesachim 121a quotes Rabbi Yishmael, who offers an alternate opinion.
Pesachim (ibid.) explains these Sages' difference of opinion as follows: The blood of the Paschal sacrifice is to be poured out against the base of the Temple altar. In contrast, the blood of the Chaggigah should be sprinkled on the two opposite corners of the altar.
Rabbi Yishmael maintains that בדיעבד (after the fact), were a person to pour the blood of the Chaggigah offering on the base of the altar, he would be considered to have fulfilled his obligation. Hence, the blessing for the Pesach offering can apply to the Chaggigah as well.
In contrast, Rabbi Akiva maintains that even \"after the fact,\" the Chaggigah offering is not acceptable if its blood is not sprinkled on the altar as prescribed. Accordingly, the blessing for the Pesach offering has no connection to the Chaggigah at all.
The Lechem Mishneh questions the Rambam's decision. In Hilchot P'sulei HaMukdashim 2:2, the Rambam writes: \"Whenever [blood] is prescribed to be presented [on the altar] by sprinkling, and it was presented by pouring, one has fulfilled his obligation,\" accepting the opinion of Rabbi Yishmael. If so, his acceptance of Rabbi Akiva's opinion here appears to present a contradiction.
Rav Yechezkel Landau (Tz'lach, Pesachim ibid.) attempts to resolve the issue, explaining that the Rambam follows the interpretation of Rav Chayim HaCohen (Tosefot, Pesachim ibid.), who favored a different text of the Talmud and, accordingly, an alternate interpretation of the difference in opinion between the two Sages.
Rav Chayim maintains that Rabbi Yishmael considers the Chaggigah offering as secondary to the Paschal sacrifice. (See also Jerusalem Talmud, Pesachim 10:7.) Hence, reciting a blessing over the Paschal sacrifice, the essential element (עיקר) of the evening, also fulfills the requirement for the secondary element (טפל), the Chaggigah. Indeed, regarding the blessings recited over food, the Rambam writes (Hilchot Berachot 3:5) that whenever there are two foods, one essential and one secondary, it is only necessary to recite a blessing over the essential food. A blessing is not required for the secondary item.
This interpretation itself presents a question: Since the Chaggigah offering was instituted only for the sake of the Paschal sacrifice and is not an obligation in its own right, it can be considered as \"secondary\" to the Pesach sacrifice. If so, what is the rationale for Rabbi Akiva's opinion?
It can be explained that Rabbi Akiva never considers one mitzvah as secondary to another. We may use the labels \"primary\" and \"secondary\" in regard to matters dependent on our will, but not in regard to mitzvot which we fulfill in obedience to God's desires. Therefore, though the Chaggigah offering was instituted because of the Paschal sacrifice, once it has been instituted, it must be considered as a mitzvah in its own right, with its own importance. Hence, it requires a unique blessing of its own (R. Menachem Mendel Schneerson, the Lubavitch Haggadah). does not free one of [the obligation of the blessing for] the Paschal sacrifice.10Both Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael agree with this decision.
This law can also be explained within the context of the discussion of \"primary\" and \"secondary\" mentioned above. Since the Paschal sacrifice follows the Chagigah offering, for the Paschal sacrifice should be eaten when satisfied, one might presume that it is considered as \"secondary\" to the Chagigah. Hence, the Sages must negate this presumption.", + "At present, when there is no [Paschal] sacrifice,1Note the opinions mentioned on p. 34 of the Moznaim edition of Hilchot Beit HaBechirah, which question whether the Paschal sacrifice can be offered on the Temple Mount even before the Temple is rebuilt. after one recites the blessing, hamotzi lechem,2holding a complete matzah and the broken half, as explained in Halachah 6. According to our custom, this blessing is recited while holding three matzot: two complete ones, and the broken half. one then3According to our present custom, the lowest matzah is returned to the Seder plate at this point, so that the following blessing is recited when holding only one complete matzah and the broken half. recites the blessing, al achilat matzah, dips the matzah in charoset,4The Rambam's statements have aroused much question, because generally, the charoset is associated only with the maror. Though the Ra'avad curtly dismisses these words as \"emptiness,\" the Tur and the Maggid Mishneh quote previous authorities, Rav Amram Gaon and Rav Yitzchak ibn Giat, who also require dipping the matzah in charoset.
The Tzafnat Paneach explains the difference between the Rambam and the Ra'avad as follows: As mentioned in Halachah 7:11, charoset is a mitzvah commemorating the mortar used by our ancestors. Hence, the Rambam maintains that it should be eaten together with both the matzah and the maror.
The Ra'avad maintains that matzah commemorates two different qualities: the \"bread of poverty\" eaten in Egypt and the matzot our ancestors carried out from Egypt after being redeemed. In contrast, maror and charoset are both symbols of slavery.
While the Temple was standing, the Ra'avad did not object to the matzah being dipped in charoset, because, as above, it also commemorates our ancestors' slavery. However, after the Temple's destruction and the negation of the mitzvah of maror, we may assume that the other symbols of the enslavement are also negated. Hence, the only mitzvah is the commemoration of the redemption associated with the matzah. Accordingly, it should not be mixed with charoset, which recalls the slavery. and eats it.5at least a כזית, while leaning on the left side, as prescribed above.
Afterwards,6All opinions agree that at present, the matzah is not to be eaten together with the maror. While the Temple was standing, they could be eaten together - since they were both mitzvot, partaking of one mitzvah could not negate another. However, even at present, matzah is a Torah command, while maror, in the present age, is only of Rabbinic origin. Hence, eating the maror will negate the taste of the matzah (Pesachim 115a). one recites the blessing, al achilat maror, dips the maror in charoset and eats it.7without reclining. One should not leave [the bitter herbs] in the charoset for a prolonged period, lest their8bitter taste be negated, since [eating the maror] is a mitzvah ordained by the Sages.9For this reason, it is customary in many communities to shake the charoset off the maror after dipping.
Afterwards, one should wrap matzah and maror together,10as was the custom of Hillel, dip them in the charoset, and eat them without reciting a blessing, to recall the Temple.11We follow this practice by eating the korech at the Seder.", + "Afterwards, one continues the meal, eating whatever one desires to eat and drinking whatever one desires to drink.1The Seder meal should be festive, with the finest foods being served. At its conclusion, one eats from the Paschal sacrifice,2a second time even [as small a portion as] a כזית,3However, a כזית is required as in all requirements concerning eating. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 477:3) states that if possible, it is desirable to eat two portions of that size, one commemorating the Chagigah and one, the Paschal sacrifice. and does not taste anything afterwards.4It was customary to eat dessert (afikoman in Greek) after a meal. The Mishnah prohibits eating such dessert after eating from the Pesach sacrifice a second time (Pesachim 119b).
At present, one eats a כזית of matzah5which we refer to as the afikoman. Shemurah matzah, matzah watched with the intention that it be eaten to fulfill the mitzvah, should be used. (See Halachah 8:13.) The afikoman must be eaten while leaning on the left side. and does not taste anything6with the exception of the remaining two cups of wine and water, as mentioned in the following halachah. Rabbenu Asher also allows nonalcoholic beverages to be consumed. When there is a great necessity, his opinion may be relied upon (Shulchan Aruch HaRav 478:1). afterwards,7so that, after the completion of the meal, the taste of the meat of the Paschal sacrifice or the matzah will [remain] in one's mouth -- See also Halachah 6:11. so that, after the completion of the meal, the taste of the meat of the Paschal sacrifice or the matzah will [remain] in one's mouth, for eating them is the mitzvah.", + "Afterwards, he washes his hands1After eating a meal, we are required to wash with water, mayim achronim, before reciting grace (Hilchot Berachot 6:1). and recites the grace after meals over a third cup [of wine]2as is customary for grace, Hilchot Berachot 7:14. and drinks it.3after reciting the blessing, borey pri hagefen, as mentioned in Halachah 7:10. The cup is drunk while reclining on the left side.
Afterwards, he pours out a fourth cup and completes the Hallel4begun before the meal over it,5as our Sages commented: \"Song is recited only over wine.\" reciting upon it6at the conclusion the blessing of song—i.e.,7Psalm 136, beginning \"May all Your works praise You, God...\"8The Mishnah, Pesachim 10:7, quotes a difference of opinion on this matter. However, the Rambam chooses the blessing which is customarily recited after Hallel.
This represents a change from the Rambam's statements in his commentary on the Mishnah, where he writes:\"the blessing of song\" - this is \"Nishmat kol chay\" until its conclusion. \"May all Your works praise You, God...\" until its conclusion is also called the blessing of song. If one joins the two together, it is praiseworthy.
At present, we follow the custom of joining both blessings together. - recites the blessing, borey pri hagefen, [and drinks the wine].9reclining on the left side. Afterwards, he does not taste anything,10neither food or drink. Note commentary on the previous halachah with the exception of water,11for the water will not wash away the taste of the matzah or the wine. throughout the entire night.12throughout the entire night.
It is permissible to mix a fifth cup13Rabbenu Yitzchak Alfasi quotes a version of Pesachim 118a, which states: \"Rav Tarfon declares: 'On the fifth cup, he recites the great Hallel.'\" (The accepted text of the Talmud states: \"On the fourth cup...\") and recite upon it \"the great Hallel\"14From this statement, Rabbenu Manoach derives that otherwise drinking additional cups of wine is forbidden. - i.e., from \"Give thanks to God, for He is good\" until \"By the rivers of Babylon.\" This cup is not an obligation like the other cups.15Rabbenu Nissim writes that drinking a fifth cup fulfills the mitzvah in the most complete manner. However, the Ma'aseh Rokeach quotes the Rambam's son, Rav Avraham, as relating that his father would always recite Psalm 136 after the Hallel prayers, and then conclude with the blessing without drinking a fifth cup. Accordingly, the Ma'aseh Rokeach concludes that although it is permissible to drink a fifth cup, it is not proper to do so.
Likkutei Sichot, Vol. XXVII, suggests a different interpretation of this halachah, noting that the Rambam does not mention that the fifth cup is drunk. A fifth cup is mixed and placed on the table, and the \"great Hallel\" is recited over it. However, that cup should not be drunk. Thus, the fifth cup is not included as one of the four. Rather, it is a separate and independent obligation.
The Vilna Gaon (see Ta'amei HaMinhagim 551) associates the fifth cup with the cup of Elijah. The Talmud concludes the discussion of many unresolved questions with the statement: תיקו. Literally, the term is a shortened form of the word תיקום, \"let it remain\". However, it is also interpreted as an acrostic for the expression תשבי יתרץ קושיות ואביעות - \"The Tishbite (Elijah) will answer all questions and difficulties.\"
Since the requirement of the fifth cup remains an unresolved question, the fifth cup is left for Elijah in the hope that he will come soon and resolve this question as well.
The homiletic aspects of this comment notwithstanding, from a halachic perspective a differentiation must be made between the two. The fifth cup is of Talmudic origin and may be poured for each individual. In contrast, Elijah's cup is an Ashkenazic custom of later origin, and a single cup is used for the whole family. Indeed, they are mentioned by halachists in different chapters of the Shulchan Aruch: the fifth cup by the Ramah in Chapter 481 and Elijah's cup by the Chok Ya'akov in Chapter 480.
One may complete the Hallel wherever one desires, even though it is not the place where one ate.16A number of different halachic questions would arise should a person decide to leave the home in which he is holding the Seder from the kiddush until the conclusion of the grace after meals. However, once grace is concluded, no such problems exist.
The Ra'avad does not accept this opinion and maintains that all four cups should be drunk in the same place. Hence, he does not allow a person to leave the home in which he begins the Seder until its conclusion. Nevertheless, the Ramah quotes the Rambam's view as halachah in Orach Chayim 481:1.", + "In a place where it is customary to eat roasted meat on Pesach night, one may eat. [However,] in a place where it is customary not to eat [roasted meat],1The Shulchan Aruch HaRav, Orach Chayim 476:1 states that the accepted Ashkenazi custom is not to eat roasted meat on Pesach night. one should not eat it,2The Shulchan Aruch, Orach Chayim 476:2 states that this prohibition refers even to the meat of calves or fowl, \"any creature that requires slaughter.\" lest it be said: \"this is the meat of the Paschal sacrifice.\"
In3for the meat resembles the Paschal sacrifice which had to be roasted. As mentioned above, for this reason the Zeroa is not lifted up while the passage concerning the Paschal sacrifice is recited, and, in some communities, certain restrictions are made concerning its preparation. all places,4whether the custom of eating other roasted meat is accepted or not it is forbidden to eat a whole sheep5the animal used for the Paschal sacrifice that has been roasted in its entirety6as was the Paschal sacrifice, see Halachah 8:1. on this night, for it would appear as though one were eating sacrificial animals outside [the area prescribed for them].7The Paschal sacrifice must be slaughtered in the Temple and eaten within Jerusalem. If it has been cut in pieces, is lacking a limb,8for the Pesach sacrifice was served all as one or one of the limbs attached to it has been boiled,9it is forbidden to eat any portion of the Paschal sacrifice prepared in this fashion, see Hilchot Korban Pesach 8:4. it is permitted in a place where [roasted meat] is customarily [eaten].", + "A person who does not have any wine1However, if he has only one cup, he should use it for kiddush (Magen Avraham 483:1). on the nights2the plural usage of this term could be employed to include the second seder, held outside Eretz Yisrael. of Pesach recites the kiddush on bread,3i.e., matzah
as he would do on the Sabbath. — Rav Yitzchak Alfasi and the Shulchan Aruch, Orach Chayim 483:1 state that one must recite the al achilat matzah blessing before partaking of the matzah.
The Ramah (and the other Ashkenazic authorities) suggest that in such an eventuality, one should use mead or other highly regarded beverages (חמר מדינה) for kiddush and the other three cups. as he would do on the Sabbath. [Afterwards,] he carries out all the [above] matters according to this order.4Thus, matzah is eaten a second time. However, a blessing is not recited for it. The hands need not be washed for Urchatz. The commentators question whether the hands are washed a second time before partaking of the matzah again.
A person who has no other vegetable besides bitter herbs: At the outset,5for Karpas. See Shulchan Aruch, Orach Chayim 475:2. he recites two blessings over the bitter herbs: borey pri ha'adamah and al achilat maror,6Though this is not the place to eat maror, one must recite the blessing and eat the maror with the intention of fulfilling the mitzvah. There is no way one could eat a full portion of maror now and recite the blessing afterward. and partakes of them.7after dipping them in vinegar or salt water, as mentioned in Halachah 8:2. When he concludes the Haggadah,8The Rambam defines the Haggadah as the text beginning with Hah lachmah anya and ending with the blessing, asher ge'alanu. he recites the blessing over the matzah and eats it. Afterwards, he eats from the bitter herbs9dipping them in charoset without reciting a10second blessing.11to fulfill the mitzvah of maror. The Mishnah Berurah (475:28) mentions other opinions which suggest reversing the order and first dipping the maror in charoset, and the second time in salt water. The Shulchan Aruch HaRav states that there is much controversy over this matter. Hence, one should try hard to find other vegetables to use for karpas and thus, avoid the issue.", + "A person who has only a single1the minimum measure necessary to fulfill the mitzvah. See Halachah 6:1. כזית of shemurah2matzah that has been watched to ensure it has not become chametz and has been prepared for the purpose of being used to fulfill the mitzvah. See Halachot 5:8 and 6:5. matzah: When he concludes [eating] his meal from matzah3should begin his meal by reciting hamotzi over matzah that has not been watched. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 482:1, states that after the meal is begun, the maror should be eaten. which was not watched,4Rabbenu Manoach emphasizes that one should not overeat in order that eating the shemurah matzah will not be גסה אכילה, undignified eating. he recites the blessing, al achilat matzah, eats that כזית5as the afikoman and does not taste anything afterward.6in order that the taste of matzah, a food that is a mitzvah, will remain in his mouth, as stated in Halachah 8:9. This reason is important enough to take prominence over the importance of eating the matzah designated for the mitzvah at the beginning of the meal.", + "A person1holding a Seder alone who slept in the midst of the meal and then woke up, does not begin to eat again.2This law is derived as follows: The Paschal sacrifice must be eaten together with a company of people (חבורה), organized before the sacrifice was slaughtered. It is forbidden to take the meat outside of this company. A person who eats the Paschal sacrifice alone is considered as the sole member of his company. Should he fall asleep in the midst of eating, it is considered as if he has changed from one company to another and he is forbidden to eat again.
Since the afikoman was instituted as a commemoration of the Paschal sacrifice, similar laws apply to it. Accordingly, Pesachim 120b records a discussion between Abaye and Rabbah concerning this law.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 478:2 quotes the Rambam's statements verbatim. The Ramah states that since the law is derived from the laws of the Paschal sacrifice, it applies only with regard to the consumption of the afikoman. However, if a person fell asleep in the midst of the meal beforehand, he may resume eating. This opinion is accepted by the later Ashkenazic authorities. [However,] if some members of a company slept in the middle of a meal,3Since the other members of the company remained awake, they may eat again.4They need not recite new blessings over the food, as explained in the Shulchan Aruch, Chapter 178. If they all fell into a sound slumber5and hence the eating of the entire company has been interrupted. and then awoke, they should not eat.6for the reasons explained above. If they all [merely] dozed,7i.e., though drowsy, they would be able to respond to questions, the eating of the company is not considered to have been interrupted, and they may eat." + ], + [ + "The text of the Haggadah which Israel is accustomed [to use] at the time of the Exile is like this: He begins over the second cup and says:", + "We left Egypt in frenzy. This is the bread of poverty that our ancestors ate in the land of Egypt. Anyone who is famished should come and eat; anyone who is in need to have the Passover sacrifice should come and partake of the Passover sacrifice. Now we are here, next year we will be in the Land of Israel; this year we are slaves, the year that is coming we will be free people.", + "What differentiates this night from all [other] nights? On all other nights we don't dip even once; but tonight twice. On all other nights we eat chamets and matsa; but tonight it is all matsa. On all other nights we eat other vegetables; but tonight it is all bitter herbs. On all other nights we eat whether sitting or reclining; but tonight we are all reclining", + "We were slaves to Pharaoh in the Land of Egypt. And the Lord, our God, took us out from there with a strong hand and an outstretched forearm. And if the Holy One, blessed be He, had not taken our ancestors from Egypt, we and our children and our children's children would [all] be enslaved to Pharaoh in Egypt. And even if we were all sages, all discerning, all elders, all knowledgeable about the Torah, it would [still] be a commandment upon us to tell the story of the exodus from Egypt. And anyone who speaks at length about the exodus from Egypt, behold he is praiseworthy.", + "It happened once [on Passover] that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were reclining in Bnei Brak and were telling the story of the exodus from Egypt that whole night, until their students came and said to them, \"The time of reciting the morning Shema has arrived.\"", + "Rabbi Elazar ben Azariah said to them, \"Behold I am like a man of seventy years and I have not merited [to understand why] the exodus from Egypt should be said at night until Ben Zoma expounded it, as it is stated (Deuteronomy 16:3), 'In order that you remember the day of your going out from the land of Egypt all the days of your life' - 'the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked during] the days; 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also during] the nights.\" But the Sages say, \"'The days of your life' [indicates that the remembrance be invoked in] this world, 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also in] the days of the Messiah.\"", + "Blessed be the Place [of all], Blessed be He; Blessed be the One who Gave the Torah to His people Israel, Blessed be He. Corresponding to four sons did the Torah speak; one [who is] wise, one [who is] evil, one who is innocent and one who doesn't know to ask.", + "What does the wise [son] say? \"'What are these testimonies, statutes and judgments that the Lord our God commanded you?' (Deuteronomy 6:20)\" And accordingly you will say to him, as per the laws of the Passover sacrifice, \"We may not eat an afikoman (a dessert or other foods eaten after the meal) after [we are finished eating] the Pesach sacrifice (Mishnah Pesachim 10:8).\"", + "What does the evil [son] say? \"'What is this worship to you?' (Exodus 12:26)\" 'To you' and not 'to him.' And since he excluded himself from the collective, he denied a principle [of the Jewish faith]. And accordingly, you will blunt his teeth and say to him, \"'For the sake of this did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt' (Exodus 13:8).\" 'For me' and not 'for him.' And if he had been there, he would not have been saved.", + "What does the innocent [son] say? \"What is this?\" (Exodus 13:14) And you will say to him, \"'With the strength of [His] hand did the Lord take us out from Egypt, from the house of slaves' (Exodus 13:14).'\"", + "And [regarding] the one who doesn't know to ask, you will open [the conversation] for him. As it is stated (Exodus 13:8), \"And you will speak to your son on that day saying, for the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt.\" \"And you will speak to your your son \" - it could be from Rosh Chodesh [that one would have to discuss the Exodus. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"on that day.\" If it is [written] \"on that day,\" it could be from while it is still day [before the night of the fifteenth of Nissan. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"for the sake of this.\" I didn't say [this] except [that it be observed] when [this] matsa and bitter herbs are resting in front of you [meaning, on the night of the fifteenth].", + "From the beginning, our ancestors were idol worshipers. And now, the Place [of all] has brought us close to His worship, as it is stated (Joshua 24:2-4), \"Joshua said to the whole people, so said the Lord, God of Israel, 'Over the river did your ancestors dwell from always, Terach the father of Abraham and the father of Nachor, and they worshiped other gods. And I took your father, Abraham, from over the river and I made him walk in all the land of Canaan and I increased his seed and I gave him Isaac. And I gave to Isaac, Jacob and Esau; and I gave to Esau, Mount Seir [in order that he] inherit it; and Jacob and his sons went down to Egypt.'\"", + "Blessed be the One who keeps His promise to Israel, blessed be He; since the Holy One, blessed be He, calculates the end [of the exile,] to do as He said to Abraham, our father, in the Covenant between the Pieces; as it is stated (Genesis 15:13-14), \"And He said to Abram, 'you should surely know that your seed will be a stranger in a land that is not theirs, and they will enslave them and afflict them four hundred years. And also that nation for which they shall toil will I judge, and afterwards they will go out with much property.'\"", + "And it is this that has stood for our ancestors and for us; since it is not [only] one [person or nation] that has stood [against] us to destroy us, but rather in each generation, they stand [against] us to destroy us, but the Holy One, blessed be He, rescues us from their hand. Go out and learn what Laban the Aramean sought to do to Jacob, our father; since Pharaoh only decreed [the death sentence] on the males, but Laban sought to uproot the whole [people]. As it is stated (Deuteronomy 26:5), \"An Aramean was destroying my father; so he went down to Egypt and resided there\" - [this] teaches that Ya'akov, our father, didn't go down to settle in Egypt, but rather [only] to reside there, as it is stated (Genesis 47:4), \"And they said to Pharaoh, 'To reside in the land have we come, since there is not enough pasture for your servant's flocks, since the famine is heavy in the land of Canaan, and now please grant that your servants should dwell in the Land of Goshen.'\"", + "\"As a small number\" - as it is stated (Deuteronomy 10:22), \"With seventy souls did your ancestors come down to Egypt, and now the Lord, your God, has made you as numerous as the stars of the sky.\"", + "\"And he became there a nation\" - [this] teaches that Israel [became] distinguishable there. \"Great, powerful\" - as it is stated (Exodus 1:7), \"And the Children of Israel multiplied and swarmed and grew numerous and strong, most exceedingly and the land became full of them.\"", + "\"And numerous\" - as it is stated (Ezekiel 16:7), \"I have given you to be numerous as the vegetation of the field, and you increased and grew and became highly ornamented, your breasts were set and your hair grew, but you were naked and barren;\" \"And I passed over you and I saw you wallowing in your blood, and I said to you, 'You shall live in your blood,' and I said to you, 'You shall live in your blood'\" (Ezekiel 16:6).", + "\"And the Egyptians did bad to us and afflicted us and put upon us hard work\" (Deuteronomy 26:6). \"And the Egyptians did bad to us\" - as it is stated (Exodus 1:10), \"Let us be wise towards him, lest he multiply and it will be that when war is called, he too will join with our enemies and fight against us and go up from the land.\"", + "\"And afflicted us\" - as is is stated (Exodus 1:11); \"And they placed upon him leaders over the work-tax in order to afflict them with their burdens; and they built storage cities, Pitom and Ra'amses.\"", + "\"And put upon us hard work\" - as it is stated (Exodus 1:11), \"And they enslaved the children of Israel with breaking work.\"", + "\"And we cried out to the Lord, the God of our ancestors\" - as it is stated (Exodus 2:23); \"And it was in those great days that the king of Egypt died and the Children of Israel sighed from the work and yelled out; and their supplication went up to God from the work.\"", + "\"And the Lord heard our voice\" - as it is stated (Exodus 2:24); \"And God heard their groans and God remembered His covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob.\"", + "\"And He saw our affliction\" - this [refers to] the separation from the way of the world, as it is stated (Exodus 2:25); \"And God saw the Children of Israel and God knew.\"", + "\"And our toil\" - this [refers to the killing of the] sons, as it is stated (Exodus 1:24); \"Every boy that is born, throw him into the Nile; and every girl you shall keep alive.\"", + "\"And our duress\" - this [refers to] the pressure, as it is stated (Exodus 3:9); \"And I also saw the duress that the Egyptians are applying on them.\"", + "\"And the Lord took us out of Egypt\" - not through an angel and not through a seraph and not through a messenger, but [directly by] the Holy One, blessed be He, in His glory, as it is stated (Exodus 12:12); \"And I will pass through the Land of Egypt on that night and I will smite every firstborn in the Land of Egypt, from men to animals; and with all the gods of Egypt, I will make judgments, I am the Lord.\"", + "\"With a strong hand\" - this [refers to] the pestilence, as it is stated (Exodus 9:3); \"Behold the hand of the Lord is upon your herds that are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle and upon the flocks, [there will be] a very heavy pestilence.\"", + "\"And with an outstretched forearm\" - this [refers to] the sword, as it is stated (I Chronicles 21:16); \"And his sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem.\"", + "\"And with great awe\" - this [refers to the revelation of] the Divine Presence, as it is stated (Deuteronomy 4:34), \"Or did God try to take for Himself a nation from within a nation with enigmas, with signs and with wonders and with war and with a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts, like all that the Lord, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?\"", + "\"And with signs\" - this [refers to] the staff, as it is stated (Exodus 4:17); \"And this staff you shall take in your hand, that with it you will preform signs.\"", + "\"And with wonders\" - this [refers to] the blood, as it is stated (Joel 3:3); \"And I will place my wonders in the skies and in the earth; blood and fire and pillars of smoke.\"", + "Another explanation: \"With a strong hand\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with an outstretched forearm\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with great awe\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with signs\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with wonders\" [corresponds to] two [plagues]. These are [the] ten plagues that the Holy One, blessed be He, brought on the Egyptians in Egypt and they are: Blood; Frogs; Lice; [The] Mixture [of Wild Animals]; Pestilence; Boils; Hail; Locusts; Darkness; Slaying of [the] Firstborn. Rabbi Yehuda was accustomed to giving [the plagues] mnemonics: Detsakh [the Hebrew initials of the first three plagues], Adash [the Hebrew initials of the second three plagues], Beachav [the Hebrew initials of the last four plagues].", + "Rabban Gamliel says, \"Anyone who has not said these three things on Passover has not fulfilled his obligation - and these are them: the Passover sacrifice, matsa and bitter herbs.\"", + "The Passover sacrifice that our ancestors were accustomed to eating when the Temple existed, for the sake of what [was it]? For the sake [to commemorate] that the Holy One, blessed be He, passed over the homes of our ancestors in Egypt, as it is stated (Exodus 12:27); \"And you shall say: 'It is the Passover sacrifice to the Lord, for that He passed over the homes of the Children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and our homes he saved.’ And the people bowed the head and bowed.\"", + "This matsa that we are eating, for the sake of what [is it]? For the sake [to commemorate] that our ancestors' dough did not have time to become leavened before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He, revealed [Himself] to them and redeemed them, as it is stated (Exodus 12:39); \"And they baked the dough which they brought out of Egypt into matsa cakes, since it did not rise; because they were expelled from Egypt, and could not tarry, neither had they made for themselves provisions.\"", + "These bitter herbs that we are eating, for the sake of what [is it]? For the sake [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt, as it is stated (Exodus 1:14); \"And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigor.\"", + "And in each and every generation, a person is obligated to show himself as if he left Egypt, as it is stated (Exodus 13:8); \"For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt.\" Not only our ancestors did the Holy One, blessed be He, redeem, but rather also us [together] with them did He redeem, as it is stated (Deuteronomy 6:23); \"And He took us out from there, in order to bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers.\"", + "Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, aggrandize, lavish, and extol He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy and from darkness to great light. And let us say before Him, Halleluyah! ", + "Halleluyah. Servants of the Lord, praise, praise the name of the Lord! Let the name of the Lord be blessed... (Psalms 113:1-2) until \"a rock to a spring of water' (Psalms 114:8).\" ", + "Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us to this night to eat matsa and bitter herbs. So too, Lord our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; and we shall eat there from the offerings and from the Passover sacrifices, the blood of which shall reach the wall of Your altar for favor, and we shall thank You with a new song upon our redemption and upon the restoration of our souls. Blessed are you, Lord, who redeemed Israel.", + "According to the order that we recite blessings and read the Haggadah on the night of the first holiday of Passover, so [too] do we recite blessings and read on the second night of the exiles. And likewise are we obligated about the four cups - and the other things that are done on the first night - on the second night." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI" + ], + [ + "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019", + "Nataf translation" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Torat Emet 363.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Torat Emet 363.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d3bd2096203d879c95ebe0d4926ff96a94985bc2 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Torat Emet 363.json @@ -0,0 +1,161 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads", + "versionTitle": "Torat Emet 363", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "license": "Public Domain", + "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת חָמֵץ בְּפֶסַח מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד סוֹף יוֹם אֶחָד וְעֶשְׂרִים בְּנִיסָן בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב טו) \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\". בְּשׁוֹגֵג חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה. אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַמְמַחֶה וְשׁוֹתֶה: \n", + "הֶחָמֵץ בַּפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ג) \"לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\" לֹא יְהֵא בּוֹ הֶתֵּר אֲכִילָה. וְהַמַּנִּיחַ חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲכָלוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ\" וְנֶאֱמַר (שמות יב יט) \"שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם\". וְאִסּוּר הֶחָמֵץ וְאִסּוּר הַשְּׂאוֹר שֶׁבּוֹ מַחְמִיצִין אֶחָד הוּא: \n", + "אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְ(שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" אֶלָּא אִם כֵּן קָנָה חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ חִמְצוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח וּבָא הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרוֹ אֶלָּא הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n", + "חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה לְעוֹלָם. וְדָבָר זֶה קְנָס הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא אֲסָרוּהוּ. אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אָדָם חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח כְּדֵי שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ אַחַר הַפֶּסַח: \n", + "חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר תּוֹךְ הַפֶּסַח בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. וְחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אִם נִתְעָרֵב בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלוֹ אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁלֹּא קָנְסוּ וְאָסְרוּ אֶלָּא בֶּחָמֵץ עַצְמוֹ אֲבָל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתָּר בַּאֲכִילָה לְאַחַר הַפֶּסַח: \n", + "אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל אֲכִילַת עַצְמוֹ שֶׁל חָמֵץ אֲבָל עֵרוּב חָמֵץ כְּגוֹן כּוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְכָל הַדּוֹמֶה לָהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהֶחָמֵץ מְעֹרָב בָּהֶן אִם אֲכָלָן בְּפֶסַח לוֹקֶה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כ) \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאָכַל כְּזַיִת חָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים הוּא שֶׁלּוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם אֵין בַּתַּעֲרֹבֶת כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכל אִם אָכַל אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n", + "הָאוֹכֵל מִן הֶחָמֵץ עַצְמוֹ בְּפֶסַח כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ג) \"לֹא יֵאָכֵל\". וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר שֶׁהוּא כְּזַיִת. וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּמֵזִיד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n", + "אָסוּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית בַּיּוֹם. וְכָל הָאוֹכֵל בַּזְּמַן הַזֶּה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\". כְּלוֹמַר עַל קָרְבַּן הַפֶּסַח. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה לֹא תֹּאכַל חָמֵץ מִשָּׁעָה שֶׁרְאוּיָה לִשְׁחִיטַת הַפֶּסַח שֶׁהוּא (שמות יב ו) \"בֵּין הָעַרְבַּיִם\" וְהוּא חֲצִי הַיּוֹם: \n", + "וְאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכל חָמֵץ מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִסּוּר תּוֹרָה. וּמִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית יִהְיֶה הֶחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָה כָּל שָׁעָה שִׁשִּׁית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּשְׁאָר הַיּוֹם מִשְּׁבִיעִית וּלְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה. שָׁעָה חֲמִישִׁית אֵין אוֹכְלִין בָּהּ חָמֵץ גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְעֻנָּן שֶׁמָּא יִטְעֶה בֵּין חֲמִישִׁית לְשִׁשִּׁית. וְאֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית. לְפִיכָךְ תּוֹלִין בָּהּ תְּרוּמָה וְלֶחֶם תּוֹדָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵחָמֵץ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין עַד שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית וְשׂוֹרְפִין הַכּל: \n", + "הָא לָמַדְתָּ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית. וְאֵין אוֹכְלִין בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית אֲבָל נֶהֱנִין בּוֹ. וְהָאוֹכֵל בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהָאוֹכֵל מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית לוֹקֶה: \n" + ], + [ + "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַשְׁבִּית הֶחָמֵץ קֹדֶם זְמַן אִסּוּר אֲכִילָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב טו) \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\". וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבָּרִאשׁוֹן זֶה הוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. רְאָיָה לְדָבָר זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות לד כה) \"לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי\" כְּלוֹמַר לֹא תִּשְׁחַט הַפֶּסַח וַעֲדַיִן הֶחָמֵץ קַיָּם. וּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת: \n", + "וּמַה הִיא הַשְׁבָּתָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיְּבַטֵּל הֶחָמֵץ בְּלִבּוֹ וְיַחֲשֹׁב אוֹתוֹ כְּעָפָר וְיָשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ כְּלָל. וְשֶׁכָּל חָמֵץ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּעָפָר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל: \n", + "וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ בַּמַּחֲבוֹאוֹת וּבַחוֹרִים וְלִבְדֹּק וּלְהוֹצִיאוֹ מִכָּל גְּבוּלוֹ. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁבּוֹדְקִין וּמַשְׁבִּיתִין הֶחָמֵץ בַּלַּיְלָה מִתְּחִלַּת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְאוֹר הַנֵּר. מִפְּנֵי שֶׁבַּלַּיְלָה כָּל הָעָם מְצוּיִין בַּבָּתִּים וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה. וְאֵין קוֹבְעִין מִדְרָשׁ בְּסוֹף יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. וְכֵן הֶחָכָם לֹא יַתְחִיל לִקְרוֹת בְּעֵת זוֹ שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ וְיִמָּנַע מִבְּדִיקַת חָמֵץ בִּתְחִלַּת זְמַנָּה: \n", + "אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הָאֲבוּקָה אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹרִים וּבְמַחֲבוֹאוֹת אֲבָל אַכְסַדְרָה שֶׁאוֹרָהּ רַב אִם בְּדָקָהּ לְאוֹר הַחַמָּה דַּיּוֹ. וְאֶמְצַע הֶחָצֵר אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹפוֹת מְצוּיִים שָׁם וְהֵן אוֹכְלִין כָּל חָמֵץ שֶׁיִּפּל שָׁם: \n", + "חוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַבַּיִת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ זֶה בּוֹדֵק עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְזֶה בּוֹדֵק עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְהַשְּׁאָר מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ. אֲבָל חוֹר שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ\"ם אֵינוֹ בּוֹדֵק כְּלָל שֶׁמָּא יֹאמַר הָעַכּוּ\"ם כְּשָׁפִים הוּא עוֹשֶׂה לִי אֶלָּא מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה: \n", + "חוֹרֵי הַבַּיִת הַתַּחְתּוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים וְגַג הַיָּצִיעַ וְרֶפֶת בָּקָר וְלוּלִין וּמַתְבֵּן וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְאוֹצְרוֹת שֶׁמֶן שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק מֵהֶן וּבֵית דָּגִים גְּדוֹלִים אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס לָהֶן חָמֵץ. אֲבָל אוֹצְרוֹת שֵׁכָר וְאוֹצְרוֹת יַיִן שֶׁמִּסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ וּבֵית דָּגִים קְטַנִּים וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הַמּוּרְיָס וְחוֹרֵי הַבַּיִת הָאֶמְצָעִים וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה שֶׁסְּתָמָן שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶן חָמֵץ. וְאִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הִכְנִיס שָׁם חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וּכְשֶׁבּוֹדֵק הַמַּרְתֵּף בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנָה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה: \n", + "אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גָּרְרָה חֻלְדָּה חָמֵץ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ שֶׁאִם נָחוּשׁ מִבַּיִת לְבַיִת נָחוּשׁ מֵעִיר לְעִיר וְאֵין לַדָּבָר סוֹף. בָּדַק לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר וְהִנִּיחַ עֶשֶׂר חַלּוֹת וּמָצָא תֵּשַׁע הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ וְצָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁהֲרֵי גָּרְרָה חֻלְדָּה אוֹ עַכְבָּר בְּוַדַּאי: \n", + "וְכֵן אִם רָאָה עַכְבָּר שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְחָמֵץ בְּפִיו אַחַר בְּדִיקָה צָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא פֵּרוּרִין בְּאֶמְצַע הַבַּיִת אֵין אוֹמְרִין כְּבָר אָכַל אוֹתָהּ הַפַּת בְּמָקוֹם זֶה וַהֲרֵי הַפֵּרוּרִין אֶלָּא חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הִנִּיחָה בְּחוֹר אוֹ בְּחַלּוֹן וְאִלּוּ הַפֵּרוּרִין שָׁם הָיוּ. וּלְפִיכָךְ חוֹזֵר וּבוֹדֵק. אִם לֹא מָצָא כְּלוּם הֲרֵי זֶה בּוֹדֵק כָּל הַבַּיִת וְאִם מָצָא אוֹתָהּ הַפַּת שֶׁנְּטָלָהּ הָעַכְבָּר וְנִכְנַס אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה: \n", + "רָאָה תִּינוֹק שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת בָּדוּק וּבְיָדוֹ כִּכָּר וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּמָצָא פֵּרוּרִין אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ וְאֵלּוּ הַפֵּרוּרִין שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה שֶׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לְפָרֵר בְּעֵת אֲכִילָתוֹ וְאֵין דֶּרֶךְ עַכְבָּר לְפָרֵר. וְאִם לֹא מָצָא פֵּרוּרִין כְּלָל צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n", + "הִנִּיחַ תִּשְׁעָה צְבוּרִין שֶׁל מַצָּה וְאֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל וְלֹא יָדַעְנוּ אִם חָמֵץ אוֹ מַצָּה נָטַל וְנִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁכָּל הַקָּבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה: \n", + "שְׁנֵי צְבוּרִין אֶחָד שֶׁל חָמֵץ וְאֶחָד שֶׁל מַצָּה וּשְׁנֵי בָּתִּים אֶחָד בָּדוּק וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק וּבָאוּ שְׁנֵי עַכְבָּרִים זֶה נָטַל חָמֵץ וְזֶה נָטַל מַצָּה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה בַּיִת נִכְנַס זֶה שֶׁנָּטַל הֶחָמֵץ. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים בְּדוּקִין וּצְבוּר אֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה בַּיִת נִכְנַס. אוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁנִּכְנַס לְאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּבָדַק וְלֹא מָצָא כְּלוּם אוֹ שֶׁבָּדַק וּמָצָא כִּכָּר. אוֹ שֶׁהָיוּ תִּשְׁעָה צְבוּרִין שֶׁל מַצָּה וְאֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּפֵרַשׁ כִּכָּר מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אִם חָמֵץ אִם מַצָּה וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל הַכִּכָּר שֶׁפֵּרַשׁ וְנִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק בְּכָל אֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁאֵין כָּאן קָבוּעַ: \n", + "הִנִּיחַ הֶחָמֵץ בְּזָוִית זוֹ וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אַחֵר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תֵּשַׁע חַלּוֹת וּמָצָא עֶשֶׂר. אוֹ שֶׁבָּא עַכְבָּר וְנָטַל הֶחָמֵץ וְסָפֵק נִכְנַס לְבַיִת זֶה אוֹ לֹא נִכְנַס. בְּכָל אֵלּוּ צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n", + "נִכְנַס עַכְבָּר לְבַיִת וְכִכָּר בְּפִיו וְיָצָא עַכְבָּר מִשָּׁם וְכִכָּר בְּפִיו אוֹמְרִים הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס הוּא הָאַחֲרוֹן שֶׁיָּצָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס שָׁחוֹר וְזֶה שֶׁיָּצָא לָבָן צָרִיךְ לִבְדֹּק. נִכְנַס עַכְבָּר וְכִכָּר בְּפִיו וְיָצְאתָה מִשָּׁם חֻלְדָּה וְכִכָּר בְּפִיהָ צָרִיךְ לִבְדֹּק. יָצָאת מִשָּׁם חֻלְדָּה וְעַכְבָּר וְכִכָּר בְּפִיהָ אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁזֶּה הַכִּכָּר הוּא שֶׁהָיָה בְּפִי הָעַכְבָּר. נָחָשׁ שֶׁנִּכְנַס לְחוֹר וּפַת בְּפִיו אֵין חַיָּב לְהָבִיא חֲבָּר לְהוֹצִיאוֹ: \n", + "כְּזַיִת חָמֵץ בִּשְׁמֵי קוֹרָה מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהָבִיא סֻלָּם לְהוֹרִידוֹ שֶׁפְּעָמִים יִפּל מִשְּׁמֵי קוֹרָה. הָיָה חָמֵץ בְּבוֹר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ אֶלָּא מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: \n", + "כִּפַּת שְׂאוֹר שֶׁיִּחֲדָהּ לִישִׁיבָה אִם טָח פָּנֶיהָ בְּטִיט הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה וּמֻתָּר לְקַיְּמָהּ. בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי הָעֲרֵבָה אִם יֵשׁ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד חַיָּב לְבַעֵר. וְאִם לָאו אִם הָיָה עָשׂוּי לְחַזֵּק בּוֹ שִׁבְרֵי הָעֲרֵבָה אוֹ לִסְתֹּם בּוֹ נֶקֶב בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ וְאִם לָאו חַיָּב לְבַעֵר. הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת וְחוּט שֶׁל בָּצֵק בֵּינֵיהֶם רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הַחוּט נִטָּלִין עִמּוֹ חַיָּב לְבַעֵר וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר: \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּעֲרֵבָה אֲבָל בְּבַיִת אַף עַל פִּי שֶׁאִם יִנָּטֵל הַחוּט אֵין נִטָּלִין עִמּוֹ חַיָּב לְבַעֵר מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים מְקַבֵּץ אוֹתָן. הָיָה חֲצִי זַיִת בַּבַּיִת וַחֲצִי זַיִת בָּעֲלִיָּה. חֲצִי זַיִת בַּבַּיִת וַחֲצִי זַיִת בָּאַכְסַדְרָה. חֲצִי זַיִת בְּבַיִת זֶה וַחֲצִי זַיִת בְּבַיִת שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ. הוֹאִיל וְאֵלּוּ הַחֲצָאֵי זֵיתִים דְּבוּקִין בַּכְּתָלִים אוֹ בַּקּוֹרוֹת אוֹ בַּקַּרְקָעוֹת אֵינוֹ חַיָּב לְבָעֵר אֶלָּא מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: \n", + "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת סְתָם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת בָּדוּק וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְאִם הֻחְזַק זֶה הַמַּשְׂכִּיר שֶׁלֹּא בָּדַק וְאָמְרוּ אִשָּׁה אוֹ קָטָן אָנוּ בְּדַקְנוּהוּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁהַכּל נֶאֱמָנִים עַל בִּעוּר חָמֵץ. וְהַכּל כְּשֵׁרִין לִבְדִיקָה וַאֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִבְדֹּק: \n", + "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ אִם עַד שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק. וְאִם מִשֶּׁמָּסַר הַמַּפְתֵּחַ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא בָּדוּק וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק וְאֵינוֹ מִקָּח טָעוּת. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹדְקִים בְּשָׂכָר שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הוּא עוֹשֶׂה: \n", + "הַמְפָרֵשׁ בַּיָּם וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לִבְדֹּק. קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא שֶׁמָּא יַחֲזֹר עֶרֶב הַפֶּסַח בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לְבַעֵר. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְכֵן הָעוֹשֶׂה בֵּיתוֹ אוֹצָר. תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ כּוֹנֵס אוֹצָרוֹ לְתוֹכוֹ. קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ עוֹשֵׂהוּ אוֹצָר. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n" + ], + [ + "כְּשֶׁבוֹדֵק אָדָם וּמְחַפֵּשׂ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר מוֹצִיא אֶת הֶחָמֵץ מִן הַחוֹרִים וּמִן הַמַּחֲבוֹאוֹת וּמִן הַזָּוִיּוֹת וּמְקַבֵּץ הַכּל וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד עַד תְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית בַּיּוֹם וּמְבָעֲרוֹ. וְאִם רָצָה לְבַעֲרוֹ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר מְבַעֲרוֹ: ", + "הֶחָמֵץ שֶׁמַּנִּיחַ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ לְמָחָר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת אֵינוֹ מַנִּיחוֹ מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מַצְנִיעוֹ בִּכְלִי אוֹ בְּזָוִית יְדוּעָה וְיִזָּהֵר בּוֹ. שֶׁאִם לֹא נִזְהַר בּוֹ וּמְצָאוֹ חָסֵר צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וְלִבְדֹּק פַּעַם אַחֶרֶת שֶׁמָּא גְּרָרוּהוּ הָעַכְבָּרִים: ", + "חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּמַנִּיחַ מִן הֶחָמֵץ כְּדֵי לֶאֱכל מִמֶּנּוּ עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם מֻצְנָע וְהַשְּׁאָר מְבָעֲרוֹ מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וְאִם נִשְׁאַר מִן הֶחָמֵץ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת מְבַטְּלוֹ וְכוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וּמְבָעֲרוֹ: ", + "הָיוּ לוֹ כִּכָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁל תְּרוּמָה וְצָרִיךְ לְשָׂרְפָהּ עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְעָרֵב הַטְּהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה וְיִשְׂרֹף אֶלָּא שׂוֹרֵף טְמֵאָה לְעַצְמָהּ וּטְהוֹרָה לְעַצְמָהּ וּתְלוּיָה לְעַצְמָהּ. וּמַנִּיחַ מִן הַטְּהוֹרָה כְּדֵי לֶאֱכל עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְבַד: ", + "מִי שֶׁשָּׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדֵק אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית. לֹא בָּדַק בְּשַׁחֲרִית בּוֹדֵק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר. לֹא בָּדַק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר בּוֹדֵק בְּתוֹךְ הֶחָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא בָּדַק בּוֹדֵק אַחַר הָרֶגֶל כְּדֵי שֶׁיְּבָעֵר מַה שֶּׁיִּמְצָא מֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה: ", + "כְּשֶׁבּוֹדֵק הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ. וּבוֹדֵק וּמְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶם חָמֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם בָּדַק לְאַחַר הָרֶגֶל אֵינוֹ מְבָרֵךְ: ", + "וּכְשֶׁגּוֹמֵר לִבְדֹּק אִם בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם שֵׁשׁ שָׁעוֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל חָמֵץ שֶׁנִּשְׁאַר בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ. וְיֹאמַר כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיו הֲרֵי הוּא בָּטֵל וַהֲרֵי הוּא כְּעָפָר. אֲבָל אִם בָּדַק מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּהֲנָיָה: ", + "לְפִיכָךְ אִם לֹא בִּטֵּל קֹדֶם שֵׁשׁ וּמִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה מָצָא חָמֵץ שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עָלָיו וְהָיָה בְּלִבּוֹ וּשְׁכָחוֹ בִּשְׁעַת הַבִּעוּר וְלֹא בִּעֲרוֹ הֲרֵי זֶה עָבַר עַל (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ (שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" שֶׁהֲרֵי לֹא בִּעֵר וְלֹא בִּטֵּל. וְאֵין הַבִּטּוּל עַתָּה מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְהַכָּתוּב עֲשָׂהוּ כְּאִלּוּ הוּא בִּרְשׁוּתוֹ לְחַיְּבוֹ מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא. וְחַיָּב לְבַעֲרוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ. וְאִם מְצָאוֹ בְּיוֹם טוֹב כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד לָעֶרֶב וּמְבַעֲרוֹ. וְאִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹת עָלָיו כְּלִי שֶׁהַכּל פּוֹרְשִׁין מִמֶּנּוּ: ", + "מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ קֹדֶם שְׁעַת הַבִּעוּר לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אוֹ לֶאֱכל סְעֻדָּה שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן סְעֻדַּת אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אִם יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְבָעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ יַחֲזֹר וְאִם לָאו יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. יָצָא לְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִס מִן הַנָּהָר מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַמַּפּלֶת יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. יָצָא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲזֹר מִיָּד. וְעַד כַּמָּה הוּא חוֹזֵר עַד כְּבֵיצָה. הָיָה פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: ", + "מִי שֶׁהִנִּיחַ עִסָּה מְגֻלְגֶּלֶת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁיָּצָא וְהוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ קֹדֶם שֶׁיָּבֹא הֲרֵי זֶה מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ קֹדֶם שֶׁתַּחֲמִיץ. אֲבָל אִם הֶחְמִיצָה אֵין הַבִּטּוּל מוֹעִיל כְּלוּם אֶלָּא כְּבָר עָבַר עַל (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ (שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" וְחַיָּב לְבַעֵר מִיָּד כְּשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ: ", + "כֵּיצַד בִּעוּר חָמֵץ. שׂוֹרְפוֹ אוֹ פּוֹרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְאִם הָיָה הֶחָמֵץ קָשֶׁה וְאֵין הַיָּם מְחַתְּכוֹ בִּמְהֵרָה הֲרֵי זֶה מְפָרְרוֹ וְאַחַר כָּךְ זוֹרְקוֹ לַיָּם. חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּלֶת וְנִמְצָא עָלָיו עָפָר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר וְצָרִיךְ לְבַטֵּל בְּלִבּוֹ אִם עֲדַיִן לֹא נִכְנְסָה שָׁעָה שִׁשִּׁית. נְתָנוֹ לְעַכּוּ\"ם קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בַּפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. אֲבָל אִם שְׂרָפוֹ מִשָּׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה הוֹאִיל וְהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה הֲרֵי זֶה לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם וְלֹא יֹאפֶה בּוֹ וְלֹא יְבַשֵּׁל. וְאִם בִּשֵּׁל אוֹ אָפָה אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְכֵן הַפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה הוֹאִיל וְשׂוֹרְפוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֱסַר בַּהֲנָיָה: " + ], + [ + "כָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות יג ז) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ\". יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ אוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּיַד עַכּוּ\"ם לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יב יט) \"שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם\" אֲפִלּוּ הִפְקִידוֹ אוֹ הִטְמִינוֹ. יָכוֹל לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הֶחָמֵץ בְּבֵיתוֹ אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק מִבֵּיתוֹ בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\" בְּכָל רְשׁוּתְךָ. יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לְבַעֵר מֵרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁל עַכּוּ\"ם אוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ\" שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ: ", + "הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֶחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אִם הֱנִיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֲפִלּוּ טָמוּן וַאֲפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת וַאֲפִלּוּ מֻפְקָד בְּיַד עַכּוּ\"ם הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ(שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\". חָמֵץ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם שֶׁהָיָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּבַּיִת הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בִּפְנֵי חֲמֵצוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם שֶׁמָּא יָבוֹא לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. אֲבָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ מִפְּנֵי שֶׁהַכּל פּוֹרְשִׁין מִן הַהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה: ", + "עַכּוּ\"ם שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אִם קִבֵּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיוּת שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב יְשַׁלֵּם לוֹ דָּמָיו הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבָעֲרוֹ הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת נַעֲשָׂה כְּשֶׁלּוֹ. וְאִם לֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת מֻתָּר לְקַיְּמוֹ אֶצְלוֹ וּמֻתָּר לֶאֱכל מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח שֶׁבִּרְשׁוּת הָעַכּוּ\"ם הוּא: ", + "עַכּוּ\"ם אַנָּס שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אִם יוֹדֵעַ הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב מְחַיְּבוֹ לְשַׁלְּמוֹ וְכוֹפֵהוּ וְאוֹנְסוֹ לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל אַחֲרָיוּת הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ. שֶׁהֲרֵי נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיְּבוֹ הָאַנָּס בְּאַחְרָיוּתוֹ: ", + "יִשְׂרָאֵל שֶׁהִרְהִין חֲמֵצוֹ אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם אִם אָמַר לוֹ אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי קְנֵה חָמֵץ זֶה מֵעַכְשָׁו הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ\"ם וְאוֹתוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ זְמַן שֶׁקָּבַע לוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם לֹא אָמַר לוֹ קְנֵה מֵעַכְשָׁו נִמְצָא אוֹתוֹ הֶחָמֵץ כְּאִלּוּ הוּא פִּקָּדוֹן אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם וְאָסוּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר הַפֶּסַח: ", + "יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ\"ם שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה וְהָיָה חָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה שָׁעָה חֲמִישִׁית הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְעַכּוּ\"ם אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה: ", + "אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ\"ם עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּמָנֶה בּוֹא וְקַח בְּמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מֵעַכּוּ\"ם בּוֹא וְקַח מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמְּךָ אַחַר הַפֶּסַח. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִתֵּן לוֹ עַל תְּנַאי. וְאִם עָשָׂה כֵּן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא: ", + "תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ עוֹבְרִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. כְּגוֹן הַמּוּרְיָס וְכוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ מִן הַקֶּמַח. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח: ", + "כֵּיצַד. עֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח וְעוֹרוֹת אֲפִלּוּ נְתָנוֹ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם הַבִּעוּר הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. וְאִם לֹא נָתַן הָעוֹרוֹת וְנָתַן הַקֶּמַח קֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִשְׁעַת הַבִּעוּר מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ. תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים חַיָּב לְבָעֵר: ", + "וְכֵן הַקִּילוֹר וְהָרְטִיָּה וְהָאִסְפְּלָנִית וְהַתְּרִיאַ\"ק שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן חָמֵץ מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח שֶׁהֲרֵי נִפְסְדָה צוּרַת הֶחָמֵץ: ", + "הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעִפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב ומְלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. בְּגָדִים שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתָן בְּחֵלֶב חִטָּה וְכֵן נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ(שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" שֶׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת: ", + "דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכָל לְאָדָם כְּלָל. אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתְּרִיאַ\"ק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ: " + ], + [ + "אֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בְּפֶסַח אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בִּלְבַד. וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַשְּׂעוֹרִים שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁפּוֹן. אֲבָל קִטְנִיּוֹת כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִים וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהֶחֱמִיץ הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין זֶה חִמּוּץ אֶלָּא סֵרָחוֹן: \n", + "חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם לְעוֹלָם אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק מֻתָּר בַּאֲכִילָה [ג.] שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין: \n", + "אֵין מְבַשְּׁלִין חִטִּים בְּמַיִם כְּגוֹן רִיפוֹת וְלֹא קֶמַח כְּגוֹן לְבִיבוֹת. וְאִם בִּשֵּׁל הֲרֵי זֶה חָמֵץ גָּמוּר וְהוּא שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ בַּתַּבְשִׁיל. אֵין קוֹלִין אֶת הַבָּצֵק בְּשֶׁמֶן עַל הַמַּחֲבַת. אֲבָל מְבַשְּׁלִין אֶת הַפַּת וְאֶת הַקֶּמַח הַקָּלוּי. וְאִם הִרְתִּיחַ הַמַּיִם הַרְבֵּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ לְתוֹכָן הַקֶּמַח הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיַּחְמִיץ. וּכְבָר נָהֲגוּ בְּשִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְכָל הַמַּעֲרָב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה: \n", + "מֻתָּר לְבַשֵּׁל הַדָּגָן אוֹ הַקֶּמַח בְּמֵי פֵּרוֹת. וְכֵן בָּצֵק שֶׁלָּשׁוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אִם בִּשְּׁלוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אוֹ קָלָהוּ עַל הַמַּחֲבַת בְּשֶׁמֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר שֶׁמֵּי פֵּרוֹת אֵינָן מַחְמִיצִין: \n", + "כַּרְמֶל שֶׁמְּהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר וְטוֹחֲנִין אוֹתוֹ אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַקֶּמַח שֶׁלּוֹ בְּמַיִם שֶׁמָּא לֹא נִקְלָה בָּאוּר יָפֶה וְנִמְצָא מַחֲמִיץ כְּשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁמּוֹלְלִין הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת אֵין מְבַשְּׁלִין בָּהֶן אֶלָּא מַצָּה אֲפוּיָה שֶׁחָזְרוּ וְטָחֲנוּ אוֹתָהּ אֲבָל קֶמַח קָלִי אָסוּר שֶׁמָּא לֹא קָלָהוּ יָפֶה וְיָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ: \n", + "אֵין בּוֹלְלִין אֶת הַשְּׂעוֹרִין בְּמַיִם בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן רָפִין וּמַחְמִיצִין בִּמְהֵרָה. וְאִם בָּלַל אִם רָפוּ כְּדֵי שֶׁאִם הִנִּיחָן עַל פִּי הַבִּיב שֶׁאוֹפִין עָלָיו הַחַלּוֹת יִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְאִם לֹא הִגִּיעוּ לְרִפְיוֹן זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין: \n", + "הַחִטִּים מֻתָּר לִבְלל אוֹתָן בְּמַיִם כְּדֵי לְהָסִיר סֻבָּן וְטוֹחֲנִין אוֹתָן מִיָּד כְּדֶרֶךְ שֶׁטּוֹחֲנִין הַסּלֶת. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבְעָרֵי הַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא יִבְלְלוּ הַחִטִּים בְּמַיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהוּ וְיַחֲמִיצוּ: \n", + "תַּבְשִׁיל שֶׁנִתְבַּשֵּׁל וְנִמְצְאוּ בּוֹ שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים אִם נִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי כָּל הַתַּבְשִׁיל אָסוּר שֶׁהֲרֵי נִתְעָרֵב בּוֹ הֶחָמֵץ. וְאִם לֹא נִתְבַּקְּעוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן וְשׂוֹרְפָן וְאוֹכְלִין שְׁאָר הַתַּבְשִׁיל. שֶׁאֵין הַדָּגָן שֶׁנִּבְלַל וְלֹא נִתְבַּקֵּעַ חָמֵץ גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה. וְאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", + "מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יז) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\" כְּלוֹמַר הִזָּהֲרוּ בַּמַּצָּה וְשִׁמְרוּ אוֹתָהּ מִכָּל צַד חִמּוּץ. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּדָגָן שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנּוּ בַּפֶּסַח שֶׁלֹּא יָבוֹא עָלָיו מַיִם אַחַר שֶׁנִּקְצַר עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם חִמּוּץ. דָּגָן שֶׁנִּטְבַּע בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַיִם כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ כָּךְ אָסוּר לְקַיְּמוֹ אֶלָּא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם מְכָרוֹ לְנָכְרִי קֹדֶם הַפֶּסַח מוֹכֵר מְעַט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַנָּכְרִי וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל: \n", + "דָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף כָּל זְמַן שֶׁהוּא טוֹרֵד טִפָּה אַחַר טִפָּה אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. אֲבָל כְּשֶׁיִּפָּסֵק אִם נִשְׁתַּהָה כַּשִּׁעוּר הֲרֵי זֶה אָסוּר: \n", + "אֵין לָשִׁין בְּפֶסַח עִסָּה גְּדוֹלָה שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ אֶלָּא כְּשִׁעוּר חַלָּה בִּלְבַד. וְאֵין לָשִׁין לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה. וְלֹא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ בּוֹ בַּיּוֹם אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. וְאִם עָבַר וְלָשׁ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה: \n", + "לֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְתָלוּשׁ. וְלֹא תַּחַת הָרָקִיעַ בְּיוֹם הֶעָבִים אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בּוֹ. וְלֹא תָּנִיחַ אֶת הָעִסָּה וְתִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר. וְאִם הָיְתָה לָשָׁה וְאוֹפָה צְרִיכָה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם. אֶחָד שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ וְאֶחָד שֶׁמְּצַנֶּנֶת בּוֹ יָדֶיהָ. וְאִם עָבְרָה וְלָשָׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ שֶׁלֹּא צִנְּנָה יָדֶיהָ אוֹ שֶׁעָשְׂתָה עִסָּה יֶתֶר מִשִּׁעוּר חַלָּה הַפַּת מֻתֶּרֶת. וְכַמָּה שִׁעוּר חַלָּה כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה כְּגוּף הַבֵּיצָה הַבֵּינוֹנִית לֹא כְּמִשְׁקָלָהּ: \n", + "כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּבָּצֵק אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וֶהֱנִיחוֹ וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל בִּזְמַן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְאִם אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת: \n", + "הָיוּ שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁהִגְבִּיהוּ הַיָּד מֵהֶן נִלּוֹשׁוֹת בְּעֵת אַחַת וְנִשְׁתַּהוּ. הָאַחַת מֵהֶן יֵשׁ לָהּ קוֹל וְהָאַחֶרֶת אֵין לָהּ קוֹל. שְׁתֵּיהֶן יִשָּׂרְפוּ וַהֲרֵי הֵן חָמֵץ גָּמוּר: \n", + "אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עֲלֵיהֶן וּמִתְחַמְּצִין בְּעֵת עֲשִׂיָּתָן. לְפִיכָךְ הַנַּחְתּוֹמִין מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן וּמְמַהֲרִים לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֲסוּרִים וַאֲפִלּוּ צָרוּ אוֹתָן בִּדְפוּס. שֶׁמָּא יָבוֹאוּ אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁלֹּא בִּדְפוּס וְיִשְׁהוּ בַּעֲשִׂיָּתָן וְיַחֲמִיצוּ: \n", + "מַיִם שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן הַיָּדַיִם וְהָעֲרֵבָה אַחַר שֶׁלָּשִׁין וְכֵן מַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בִּשְׁעַת לִישָׁה הֲרֵי זֶה יִשְׁפֹּךְ אוֹתָן בִּמְקוֹם מִדְרוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחְמִיץ: \n", + "אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן וּמַנִּיחִין לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁמָּא יַחְמִיץ. אֲבָל חוֹלְטִין לָהֶן הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין וּמַנִּיחִין לִפְנֵיהֶן. וּכְבָר נָהֲגוּ רֹב הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחֲלֹט גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה: \n", + "וּמֻתָּר לָלוּשׁ לְתַרְנְגוֹלִין מֻרְסָן אוֹ קֶמַח וּמַאֲכִילָן מִיָּד אוֹ נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה לִפְנֵיהֶן כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל. וְכָל זְמַן שֶׁהֵן מְנַקְּרִין בּוֹ אוֹ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ בְּיָדוֹ אֵינוֹ מַחֲמִיץ. וּכְשֶׁיִּפְסְקוּ מִלֶּאֱכל יִשְׁטֹף הַכְּלִי בְּמַיִם וְיִשְׁפֹּךְ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן: \n", + "לֹא תִּשְׁרֶה אִשָּׁה מֻרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ. אֲבָל שָׁפָה עַל בְּשָׂרָהּ יָבֵשׁ. וְלֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת וְאִם נָתַן יִשָּׁפֵךְ מִיָּד מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַהֵר לְהַחֲמִיץ. וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחַרְדָּל וְאִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד: \n", + "מֻתָּר לִתֵּן הַתַּבְלִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהָקֶצַּח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַבָּצֵק. וְכֵן מֻתָּר לָלוּשׁ הָעִסָּה בְּמַיִם וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב אוֹ לְקַטֵּף בָּהֶן. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לָלוּשׁ וּלְקַטֵּף אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד. לֹא מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה (דברים טז ג) \"לֶחֶם עֹנִי\". וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זִכְרוֹן לֶחֶם עֹנִי: \n", + "כָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַצָּה בְּצוֹנֵן. חוּץ מִכְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַשְּׂאוֹר וּכְלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ חֲרֹסֶת מִפְּנֵי שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה. וְכֵן עֲרֵבוֹת שֶׁלָּשִׁין בָּהֶן הֶחָמֵץ וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיַּחְמִיץ הֲרֵי הֵן כְּבֵית שְׂאוֹר וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּפֶסַח: \n", + "בִּיב שֶׁל חֶרֶס שֶׁאוֹפִין עָלָיו חַלּוֹת חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵין אוֹפִין עָלָיו מַצָּה בְּפֶסַח. וְאִם מִלְּאוֹ גֶּחָלִים וְהִסִּיק מָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בּוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְבַשֵּׁל עָלָיו מַצָּה: \n", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי אֲבָנִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּרוֹתְחִין בִּכְלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת וְאִלְפָּסִין. נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל שֶׁל מַיִם וּמְמַלֵּא עֲלֵיהֶן מַיִם וּמַרְתִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלְטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתָן בְּצוֹנֵן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה. וְכֵן הַסַּכִּינִין מַרְתִּיחַ אֶת הַלַּהַב וְאֶת הַנִּצָּב בִּכְלִי רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה: \n", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת וַאֲבָנִים וּכְלֵי עֵצִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בִּכְלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין וּמַנִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלוֹטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטְפָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה: \n", + "כָּל כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּחַמִּין בֵּין כְּלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת. בֵּין כְּלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת. בֵּין שֶׁהָיוּ מְשׁוּחִין וְשׁוּעִין בַּאֲבַר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן כְּעֵין זְכוּכִית. בֵּין שֶׁהָיוּ חֶרֶס כְּמַה שֶּׁהֵן. אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמַצָּה אֶלָּא מַנִּיחָן לְאַחַר הַפֶּסַח וּמְבַשֵּׁל בָּהֶן: \n", + "כְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁרָצָה לְהַרְתִּיחוֹ וְלֹא מָצָא כְּלִי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַרְתִּיחוֹ בְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה מַקִּיף לוֹ שָׂפָה שֶׁל טִיט עַל שְׂפָתוֹ מִבַּחוּץ וּמְמַלְּאֵהוּ מַיִם עַד שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתוֹ וּמַרְתִּיחַ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ וְדַיּוֹ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּמַצָּה: \n" + ], + [ + "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכל מַצָּה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יח) \"בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת\". בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְלֹא תָּלָה אֲכִילָה זוֹ בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח אֶלָּא זוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִצְוָתָהּ כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל בִּשְׁאָר הָרֶגֶל אֲכִילַת מַצָּה רְשׁוּת רָצָה אוֹכֵל מַצָּה רָצָה אוֹכֵל אֹרֶז אוֹ דֹּחַן אוֹ קְלָיוֹת אוֹ פֵּרוֹת. אֲבָל בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבַד חוֹבָה. וּמִשֶּׁאָכַל כְּזַיִת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ: ", + "בָּלַע מַצָּה יָצָא. בָּלַע מָרוֹר לֹא יָצָא. בָּלַע מַצָּה וּמָרוֹר כְּאֶחָד יְדֵי מַצָּה יָצָא יְדֵי מָרוֹר לֹא יָצָא. שֶׁהַמָּרוֹר כִּטְפֵלָה לַמַּצָּה. כְּרָכָן בְּסִיב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבְלָעָן אַף יְדֵי מַצָּה לֹא יָצָא: ", + "אָכַל מַצָּה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוּהוּ עַכּוּ\"ם אוֹ לִסְטִים לֶאֱכֹל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָכַל כְּזַיִת מַצָּה וְהוּא נִכְפֶּה בְּעֵת שְׁטוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִתְרַפֵּא חַיָּב לֶאֱכל אַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא. לְפִי שֶׁאוֹתָהּ אֲכִילָה הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת: ", + "אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת אֲכִילַת מַצָּה אֶלָּא אִם כֵּן אֲכָלָהּ מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת\". דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִמּוּץ אִם אֲכָלָן מַצָּה יָצָא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וְקִטְנִיּוֹת אֵין יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי מַצָּה לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן חָמֵץ: ", + "הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. עִסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ שֶׁאֵין זוֹ מְשֻׁמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה. מַצָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל אֵין לָשִׁין אוֹתָהּ בְּיַיִן אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ חָלָב מִשּׁוּם (דברים טז ג) \"לֶחֶם עֹנִי\" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם לָשׁ וְאָכַל לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת מֻרְסָן וְלֹא בְּפַת סֻבִּין. אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הַקֶּמַח בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ וּבְמוּרְסָנוֹ וְעוֹשֵׂהוּ פַּת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן פַּת סלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח וְאֵין אוֹמְרִין בָּהּ אֵין זֶה לֶחֶם עֹנִי: ", + "אֶחָד מַצָּה שֶׁנֶּאֱפֵית בְּתַנּוּר אוֹ בְּאִלְפָּס. בֵּין שֶׁהִדְבִּיק הַבָּצֵק בַּאִלְפָּס וְאַחַר כָּךְ הִרְתִּיחַ בֵּין שֶׁהִרְתִּיחַ וְאַחַר כָּךְ הִדְבִּיק אֲפִלּוּ אֲפָאָהּ בַּקַּרְקַע הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם לֹא נַאֲפֵית אֲפִיָּה גְּמוּרָה יוֹצְאִין בָּהּ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוּטִין שֶׁל בָּצֵק נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בְּעֵת שֶׁפּוֹרְסָהּ. וְיוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ. אֲבָל מַצָּה שֶׁבִּשְּׁלָהּ אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילָתָהּ שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ טַעַם פַּת: ", + "אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ כְּגוֹן שֶׁאָכַל בּוֹ טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ שֶׁגְּזָלָהּ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ וְכָל שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵין יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: ", + "הַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מַצָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְכָל אָדָם. וְכֵן יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל בִּכּוּרִים אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי שֶׁהַבִּכּוּרִים אֵין לָהֶם הֶתֵּר בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְכָתוּב (שמות יב כ) \"בְּכל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת\" מַצָּה הָרְאוּיָה לְהֵאָכֵל בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ יְדֵי חוֹבָה: ", + "חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁעָשׂוּ אוֹתָן לְעַצְמָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יז) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\" מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן מַצָּה בִּלְבַד הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ אֲבָל זוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן הַזֶּבַח. וְאִם עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. שֶׁהָעוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק דַּעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא יִמָּכְרוּ יֹאכַל אוֹתָן וְנִמְצָא בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן שְׁמָרָן לְשֵׁם מַצָּה: ", + "הַכּל חַיָּבִין בַּאֲכִילַת מַצָּה אֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים. קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכל פַּת מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בְּמִצְוֹת וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ כְּזַיִת מַצָּה. חוֹלֶה אוֹ זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל שׁוֹרִין לוֹ רָקִיק בְּמַיִם וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ: ", + "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה כְּלוּם וַאֲפִלּוּ קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל מַצָּה וְאָכַל אַחֲרֶיהָ מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חוֹזֵר וְאוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה וּפוֹסֵק: ", + "אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּר לַאֲכִילָתָהּ בָּעֶרֶב. וּמִי שֶׁאָכַל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכֵן אָסוּר לֶאֱכֹל עֶרֶב הַפֶּסַח מִקֹּדֶם הַמִּנְחָה כִּמְעַט. כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַאֲכִילַת מַצָּה בְּתַאֲוָה. אֲבָל אוֹכֵל הוּא מְעַט פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת וְלֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶן. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַרְעִיבִין עַצְמָן עֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי לֶאֱכֹל מַצָּה בְּתַאֲוָה וְיִהְיוּ מַצּוֹת חֲבִיבוֹת עָלָיו. אֲבָל בִּשְׁאָר עַרְבֵי שַׁבְּתוֹת אוֹ עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ: " + ], + [ + "מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ג) \"זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם\" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ח) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת\". וּמִנַּיִן שֶׁבְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג ח) \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה\" בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים חַיָּבִים לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרִים וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: ", + "מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ח) \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ\". לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד. אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ אוֹמֵר לוֹ בְּנִי כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיּוֹצִיאֵנוּ לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם מוֹדִיעוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן: ", + "וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה. מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ. אֵין לוֹ אִשָּׁה שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה: ", + "וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת וּלְסַיֵּם בְּשֶׁבַח. כֵּיצַד. מַתְחִיל וּמְסַפֵּר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי תֶּרַח וּמִלְּפָנָיו כּוֹפְרִים וְטוֹעִין אַחַר הַהֶבֶל וְרוֹדְפִין אַחַר עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וּמְסַיֵּם בְּדַת הָאֱמֶת שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמָּקוֹם לוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מֵהָאֻמּוֹת וְקֵרְבָנוּ לְיִחוּדוֹ. וְכֵן מַתְחִיל וּמוֹדִיעַ שֶׁעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם וְכָל הָרָעָה שֶׁגְּמָלָנוּ וּמְסַיֵּם בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ וּבְחֵרוּתֵנוּ. וְהוּא שֶׁיִּדְרשׁ מֵ\"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי\" (דברים כו ה) עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה. וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: ", + "כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְאֵלּוּ הֵן. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר. פֶּסַח עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כז) \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'\" וְגוֹ'. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ. וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן נִקְרָאִין הַגָּדָה: ", + "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כג) \"וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם\" וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ: ", + "לְפִיכָךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָרִיךְ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֵב דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן. אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שִׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן רְבִיעִית: ", + "אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. אִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה הֲסִיבָה. וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא צְרִיכָה הֲסִיבָה. וּבֵן אֵצֶל אָבִיו וְהַשַּׁמָּשׁ בִּפְנֵי רַבּוֹ צְרִיכִין הֲסִיבָה. אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ מֵסֵב אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן לוֹ רַבּוֹ רְשׁוּת. וַהֲסִיבַת יָמִין אֵינָהּ הֲסִיבָה. וְכֵן הַמֵּסֵב עַל עָרְפּוֹ אוֹ עַל פָּנָיו אֵין זוֹ הֲסִיבָה. וְאֵימָתַי צְרִיכִין הֲסִיבָה בִּשְׁעַת אֲכִילַת כְּזַיִת מַצָּה וּבִשְׁתִיַּת אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ. וּשְׁאָר אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ אִם הֵסֵב הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ: ", + "אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ צָרִיךְ לִמְזֹג אוֹתָן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שְׁתִיָּה עֲרֵבָה הַכֹּל לְפִי הַיַּיִן וּלְפִי דַּעַת הַשּׁוֹתֶה. וְלֹא יִפְחֹת בְּאַרְבַּעְתָּן מֵרְבִיעִית יַיִן חַי. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת אֵלּוּ מִיַּיִן שֶׁאֵינוֹ מָזוּג יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת וְלֹא יָצָא יְדֵי חֵרוּת. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת מְזוּגִין בְּבַת אַחַת יְדֵי חֵרוּת יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת לֹא יָצָא. וְאִם שָׁתָה מִכָּל כּוֹס מֵהֶן רֻבּוֹ יָצָא: ", + "כָּל כּוֹס וְכוֹס מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ מְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְכוֹס רִאשׁוֹן אוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם. כּוֹס שֵׁנִי קוֹרֵא עָלָיו אֶת הַהַגָּדָה. כּוֹס שְׁלִישִׁי מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. כּוֹס רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. וּבֵין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת שׁוֹתֶה. בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי אֵינוֹ שׁוֹתֶה: ", + "הַחֲרֹסֶת מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים זֵכֶר לַטִּיט שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין בּוֹ בְּמִצְרַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין אוֹתָהּ. לוֹקְחִין תְּמָרִים אוֹ גְּרוֹגָרוֹת אוֹ צִמּוּקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְדוֹרְסִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין לְתוֹכָן חֹמֶץ וּמְתַבְּלִין אוֹתָן בְּתַבְלִין כְּמוֹ טִיט בְּתֶבֶן וּמְבִיאִין אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּלֵילֵי הַפֶּסַח: ", + "אֲכִילַת מָרוֹר אֵינָהּ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא תְּלוּיָה הִיא בַּאֲכִילַת הַפֶּסַח. שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה אַחַת לֶאֱכל בְּשַׂר הַפֶּסַח עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֶאֱכל הַמָּרוֹר לְבַדּוֹ בְּלַיִל זֶה אֲפִלּוּ אֵין שָׁם קָרְבַּן פֶּסַח: ", + "מְרוֹרִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה הֵן הַחֲזֶרֶת וְהָעֳלָשִׁין וְהַתַּמְכָא וְהָחַרְחְבִינָא וְהַמָּרוֹר. כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי יָרָק אֵלּוּ נִקְרָא מָרוֹר. וְאִם אָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן אוֹ מֵחֲמִשְּׁתָּן כְּזַיִת יָצָא וְהוּא שֶׁיְּהוּ לַחִין. וְיוֹצְאִין בְּקֶלַח שֶׁלָּהֶן אֲפִלּוּ יָבֵשׁ. וְאִם שְׁלָקָן אוֹ כְּבָשָׁן אוֹ בִּשְּׁלָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן: " + ], + [ + "סֵדֶר עֲשִׂיַּת מִצְוֹת אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּךְ הוּא. בַּתְּחִלָּה מוֹזְגִין כּוֹס לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וּזְמַן וְשׁוֹתֶה. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְנוֹטֵל יָדָיו. וּמְבִיאִין שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְעָלָיו מָרוֹר וְיָרָק אַחֵר וּמַצָּה וַחֲרֹסֶת וְגוּפוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח וּבְשַׂר חֲגִיגָה שֶׁל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבַזְּמַן הַזֶּה מְבִיאִין עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מִינֵי בָּשָׂר אֶחָד זֵכֶר לַפֶּסַח וְאֶחָד זֵכֶר לַחֲגִיגָה: ", + "מַתְחִיל וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְלוֹקֵחַ יָרָק וּמְטַבֵּל אוֹתוֹ בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל כְּזַיִת הוּא וְכָל הַמְסֻבִּין עִמּוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵין אוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת. וְאַחַר כָּךְ עוֹקְרִין הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵי קוֹרֵא הַהַגָּדָה לְבַדּוֹ. וּמוֹזְגִין הַכּוֹס הַשֵּׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. וְאוֹמֵר הַקּוֹרֵא מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בֵּין מְסֻבִּין וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין: ", + "בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינוֹ אוֹמֵר וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבָּן. וּמַתְחִיל בִּגְנוּת וְקוֹרֵא עַד שֶׁגּוֹמֵר דְּרַשׁ פָּרָשַׁת (דברים כו ה) \"אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי\" כֻּלָּהּ: ", + "וּמַחֲזִיר הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו וְאוֹמֵר פֶּסַח זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כז) \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'\". וּמַגְבִּיהַּ הַמָּרוֹר בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א יד) \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם\". וּמַגְבִּיהַּ הַמַּצָּה בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב לט) \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם\" וְכוּ'. וּבַזְּמַן הַזֶּה אוֹמֵר פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִין בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ': ", + "וְאוֹמֵר לְפִיכָךְ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְהַדֵּר לְרוֹמֵם לְגַדֵּל וּלְנַצֵּחַ לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ. (תהילים קיג א) \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" וְגוֹ' עַד (תהילים קיד ח) \"חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם\". וְחוֹתֵם בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּבַזְּמַן הַזֶּה מוֹסִיף כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לַמּוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים שֶׁיַּגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל. וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְשׁוֹתֶה הַכּוֹס הַשֵּׁנִי: ", + "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְנוֹטֵל יָדָיו שֵׁנִית שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַהַגָּדָה. וְלוֹקֵחַ שְׁנֵי רְקִיקִין וְחוֹלֵק אֶחָד מֵהֶן וּמַנִּיחַ פָּרוּס לְתוֹךְ שָׁלֵם וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וּמִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת כִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ג) \"לֶחֶם עֹנִי\" מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי בִּפְרוּסָה אַף כָּאן בִּפְרוּסָה. וְאַחַר כָּךְ כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר כְּאַחַת וּמְטַבֵּל בַּחֲרֹסֶת וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְאוֹכְלָן. וְאִם אָכַל מַצָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמָרוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְבָרֵךְ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ: ", + "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת הַזֶּבַח וְאוֹכֵל מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּחִלָּה. וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת הַפֶּסַח וְאוֹכֵל מִגּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח. וְלֹא בִּרְכַּת הַפֶּסַח פּוֹטֶרֶת שֶׁל זֶבַח וְלֹא שֶׁל זֶבַח פּוֹטֶרֶת שֶׁל פֶּסַח: ", + "בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם קָרְבָּן, אַחַר שֶׁמְּבָרֵךְ הַמּוֹצִיא לֶחֶם חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה. וּמְטַבֵּל מַצָּה בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מָרוֹר וּמְטַבֵּל מָרוֹר בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל. וְלֹא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ בַּחֲרֹסֶת שֶׁמָּא יְבַטֵּל טַעֲמוֹ. וְזוֹ מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְחוֹזֵר וְכוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וּמְטַבֵּל בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכְלָן בְּלֹא בְּרָכָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ: ", + "וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ בַּסְּעֻדָּה וְאוֹכֵל כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכל וְשׁוֹתֶה כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת. וּבָאַחֲרוֹנָה אוֹכֵל מִבְּשַׂר הַפֶּסַח אֲפִלּוּ כְּזַיִת וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלָל. וּבַזְּמַן הַזֶּה אוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶפְסֵק סְעֻדָּתוֹ וְטַעַם בְּשַׂר הַפֶּסַח אוֹ הַמַּצָּה בְּפִיו שֶׁאֲכִילָתָן הִיא הַמִּצְוָה: ", + "וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי וְשׁוֹתֵהוּ. וְאַחַר כָּךְ מוֹזֵג כּוֹס רְבִיעִי וְגוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר וְהִיא יְהַלְלוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְכוּ'. וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחַר כָּךְ כְּלוּם כָּל הַלַּיְלָה חוּץ מִן הַמַּיִם. וְיֵשׁ לוֹ לִמְזֹג כּוֹס חֲמִישִׁי וְלוֹמַר עָלָיו הַלֵּל הַגָּדוֹל מֵ(תהילים קלו א) \"הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב\" עַד (תהילים קלז א) \"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל\". וְכוֹס זֶה אֵינוֹ חוֹבָה כְּמוֹ אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם סְעֵוּדָּה: ", + "מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכל צָלִי בְּלֵילֵי פְּסָחִים אוֹכְלִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכל אֵין אוֹכְלִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ בְּשַׂר פֶּסַח הוּא. וּבְכָל מָקוֹם אָסוּר לֶאֱכל שֶׂה צָלוּי כֻּלּוֹ כְּאֶחָד בְּלַיִל זֶה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם הָיָה מְחֻתָּךְ אוֹ שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ אֵיבָר אוֹ שָׁלַק בּוֹ אֵיבָר וְהוּא מְחֻבָּר הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ: ", + "מִי שֶׁאֵין לוֹ יַיִן בְּלֵילֵי הַפֶּסַח מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת וְעוֹשֶׂה כָּל הַדְּבָרִים עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה. מִי שֶׁאֵין לוֹ יָרָק אֶלָּא מָרוֹר בִּלְבַד. בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עַל הַמָּרוֹר שְׁתֵּי בְּרָכוֹת בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְעַל אֲכִילַת מָרוֹר וְאוֹכֵל. וּכְשֶׁיִּגְמֹר הַהַגָּדָה מְבָרֵךְ עַל הַמַּצָּה וְאוֹכֵל וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל מִן הַמָּרוֹר בְּלֹא בְּרָכָה: ", + "מִי שֶׁאֵין לוֹ מַצָּה מְשֻׁמֶּרֶת אֶלָּא כְּזַיִת כְּשֶׁגּוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ מִמַּצָּה שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁמֶּרֶת מְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה וְאוֹכֵל אוֹתוֹ כְּזַיִת וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלוּם: ", + " מִי שֶׁיָּשַׁן בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה וְהֵקִיץ אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל. בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁיָּשְׁנוּ מִקְצָתָן בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה חוֹזְרִין וְאוֹכְלִין. נִרְדְּמוּ כֻּלָּן וְנֵעוֹרוּ לֹא יֹאכְלוּ. נִתְנַמְנְמוּ כֻּלָּן יֹאכְלוּ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָה: " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..0d400990e91b7290aa52009913a1f103db9a53a4 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json @@ -0,0 +1,203 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5_%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%94_%D7%90", + "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah", + "status": "locked", + "license": "CC-BY-SA", + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחלת ליל חמשה עשר עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה. בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה. אחד האוכל ואחד הממחה ושותה.", + "החמץ בפסח אסור בהנייה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה. והמניח חמץ ברשותו בפסח אע\"פ שלא אכלו עובר בשני לאוין שנאמר לא יראה לך שאור בכל גבולך ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם. ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמיצין אחד הוא.", + "אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א\"כ קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה. אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אף על פי שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בו מעשה. ומכין אותו מכת מרדות.", + "חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה לעולם. ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים מפני שעבר על בל יראה ובל ימצא אסרוהו. אפילו הניחו בשגגה או באונס. כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו בפסח כדי שיהנה בו אחר הפסח.", + "חמץ שנתערב בדבר אחר תוך הפסח בין במינו בין שלא במינו הרי זה אוסר בכל שהוא. וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אף על פי שהוא אסור בהנייה אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאכלו אחר הפסח. שלא קנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותר באכילה לאחר הפסח.", + "אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירוב חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וכל הדומה להן מדברים שהחמץ מעורב בהן אם אכלן בפסח לוקה ואין בו כרת שנאמר כל מחמצת לא תאכלו. במה דברים אמורים בשאכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת שלש ביצים הוא שלוקה מן התורה. אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלש ביצים אף על פי שאסור לו לאכול אם אכל אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות.", + "האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל. ואף על פי כן אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור שהוא כזית. והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות.", + "אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום. וכל האוכל בזמן הזה לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום.", + "ואסרו חכמים לאכול חמץ מתחלת שעה ששית כדי שלא יגע באיסור תורה. ומתחלת שעה ששית יהיה החמץ אסור באכילה ובהנייה כל שעה ששית מדברי סופרים ושאר היום משביעית ולמעלה מן התורה. שעה חמישית אין אוכלין בה חמץ גזרה משום יום המעונן שמא יטעה בין חמישית לששית. ואינו אסור בהנייה בשעה חמישית. לפיכך תולין בה תרומה ולחם תודה וכיוצא בהן מחמץ שהוא קדש לא אוכלין ולא שורפין עד שתגיע שעה ששית ושורפין הכל.", + "הא למדת שמותר לאכול חמץ ביום ארבעה עשר עד סוף שעה רביעית. ואין אוכלין בשעה חמישית אבל נהנין בו. והאוכל בשעה ששית מכין אותו מכת מרדות. והאוכל מתחלת שעה שביעית לוקה" + ], + [ + "מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום ארבעה עשר. ראיה לדבר זה מה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים. ושחיטת הפסח הוא יום ארבעה עשר אחר חצות.", + "ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל. ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל.", + "ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו. וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר. מפני שבלילה כל העם מצויין בבתים ואור הנר יפה לבדיקה. ואין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר. וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו שמא ימשך וימנע מבדיקת חמץ בתחלת זמנה.", + "אין בודקין לא לאור הלבנה ולא לאור החמה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר. במה דברים אמורים בחורים ובמחבואות אבל אכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו. ואמצע החצר אינו צריך בדיקה מפני שהעופות מצויים שם והן אוכלין כל חמץ שיפול שם.", + "חור שבאמצע הבית שבין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. אבל חור שבין ישראל לעכו\"ם אינו בודק כלל שמא יאמר העכו\"ם כשפים הוא עושה לי אלא מבטלו בלבו ודיו. וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה.", + "חורי הבית התחתונים והעליונים וגג היציע ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן שאינו מסתפק מהן ובית דגים גדולים אינן צריכין בדיקה אלא אם כן הכניס להן חמץ. אבל אוצרות שכר ואוצרות יין שמסתפק ממנו ובית דגים קטנים ובית העצים ובית המורייס וחורי הבית האמצעים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין להן חמץ. ואם ידע בודאי שלא הכניס שם חמץ אינו צריך בדיקה. וכשבודק המרתף בודק ממנו שתי שורות החיצונות שהן העליונה ושלמטה ממנה.", + "אין חוששין שמא גררה חולדה חמץ למקום שאין מכניסין בו חמץ שאם נחוש מבית לבית נחוש מעיר לעיר ואין לדבר סוף. בדק ליל ארבעה עשר והניח עשר חלות ומצא תשע הרי זה חושש וצריך לבדוק פעם שניה שהרי גררה חולדה או עכבר בודאי.", + "וכן אם ראה עכבר שנכנס לבית וחמץ בפיו אחר בדיקה צריך לבדוק פעם שניה אע\"פ שמצא פירורין באמצע הבית אין אומרין כבר אכל אותה הפת במקום זה והרי הפירורין אלא חוששין שמא הניחה בחור או בחלון ואלו הפירורין שם היו. ולפיכך חוזר ובודק. אם לא מצא כלום הרי זה בודק כל הבית ואם מצא אותה הפת שנטלה העכבר ונכנס אין צריך בדיקה.", + "ראה תינוק שנכנס לבית בדוק ובידו ככר ונכנס אחריו ומצא פירורין אינו צריך בדיקה שחזקתו שאכלו ואלו הפירורין שנפלה ממנו בשעת אכילה שדרך התינוק לפרר בעת אכילתו ואין דרך עכבר לפרר. ואם לא מצא פירורין כלל צריך לבדוק.", + "הניח תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ אם מצה נטל ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצה על מחצה.", + "שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה ואין ידוע לאי זה בית נכנס זה שנטל החמץ וכן שני בתים בדוקין וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאי זה בית נכנס. או שידע שנכנס לאחד מהן ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום או שבדק ומצא ככר. או שהיו תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ופירש ככר מהן ואין ידוע אם חמץ או מצה ובא עכבר ונטל הככר שפירש ונכנס לבית בדוק בכל אלו אינו צריך לבדוק פעם שניה שאין כאן קבוע.", + "הניח החמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחר או שהניח תשע חלות ומצא עשר. או שבא עכבר ונטל החמץ וספק נכנס לבית זה או לא נכנס. בכל אלו צריך לבדוק.", + "נכנס עכבר לבית וככר בפיו ויצא עכבר משם וככר בפיו אומרים הוא הראשון שנכנס הוא האחרון שיצא ואינו צריך לבדוק. היה הראשון שנכנס שחור וזה שיצא לבן צריך לבדוק. נכנס עכבר וככר בפיו ויצאתה משם חולדה וככר בפיה צריך לבדוק. יצאת משם חולדה ועכבר וככר בפיה אינו צריך לבדוק שזה הככר הוא שהיה בפי העכבר. נחש שנכנס לחור ופת בפיו אין חייב להביא חבר להוציאו.", + "כזית חמץ בשמי קורה מחייבין אותו להביא סולם להורידו שפעמים יפול משמי קורה. היה חמץ בבור אין מחייבין אותו להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו.", + "כיפת שאור שייחדה לישיבה אם טח פניה בטיט הרי זו בטלה ומותר לקיימה. בצק שבסדקי העריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער. ואם לאו אם היה עשוי לחזק בו שברי העריבה או לסתום בו נקב בטל במיעוטו ואם לאו חייב לבער. היו בו שני חצאי זיתים בשני מקומות וחוט של בצק ביניהם רואין כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו צריך לבער.", + "במה דברים אמורים בעריבה אבל בבית אף על פי שאם ינטל החוט אין ניטלין עמו חייב לבער מפני שפעמים מקבץ אותן. היה חצי זית בבית וחצי זית בעליה. חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה. חצי זית בבית זה וחצי זית בבית שלפנים ממנו. הואיל ואלו החצאי זיתים דבוקין בכתלים או בקורות או בקרקעות אינו חייב לבער אלא מבטל בלבו ודיו.", + "המשכיר בית סתם בארבעה עשר הרי זה בחזקת בדוק ואינו צריך לבדוק. ואם הוחזק זה המשכיר שלא בדק ואמרו אשה או קטן אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנין שהכל נאמנים על ביעור חמץ. והכל כשרין לבדיקה ואפילו נשים ועבדים וקטנים והוא שיהיה קטן שיהיה בו דעת לבדוק.", + "המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר לו המפתח חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק. ואם משמסר המפתח חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק. המשכיר בית בחזקת שהוא בדוק ונמצא שאינו בדוק על השוכר לבדוק ואינו מקח טעות. ואפילו במקום שבודקים בשכר שהרי מצוה הוא עושה.", + "המפרש בים והיוצא בשיירא תוך שלשים יום זקוק לבדוק. קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק. ואם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך יצא שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער. ואם אין דעתו לחזור אין צריך לבדוק. וכן העושה ביתו אוצר. תוך שלשים יום זקוק לבדוק ואחר כך כונס אוצרו לתוכו. קודם שלשים יום אם דעתו לפנותו קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר. ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח אינו צריך לבדוק" + ], + [ + "כשבודק אדם ומחפש בלילי ארבעה עשר מוציא את החמץ מן החורים ומן המחבואות ומן הזויות ומקבץ הכל ומניחו במקום אחד עד תחלת שעה ששית ביום ומבערו. ואם רצה לבערו בלילי ארבעה עשר מבערו", + "החמץ שמניח בלילי ארבעה עשר כדי שיאכל ממנו למחר עד ארבע שעות אינו מניחו מפוזר ומפורד בכל מקום אלא מצניעו בכלי או בזוית ידוע ויזהר בו. שאם לא נזהר בו ומצאו חסר צריך לחפש אחריו ולבדוק פעם אחרת שמא גררוהו העכברים.", + "חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל שלשה עשר ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת. ומניחו במקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת. ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ארבע שעות מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב הראשון ומבערו.", + "היו לו ככרות רבות של תרומה וצריך לשורפה ערב שבת לא יערב הטהורה עם הטמאה וישרוף אלא שורף טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה. ומניח מן הטהורה כדי לאכול עד ארבע שעות ביום השבת בלבד.", + "מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל ארבעה עשר בודק ארבעה עשר בשחרית. לא בדק בשחרית בודק בשעת הביעור. לא בדק בשעת הביעור בודק בתוך החג. עבר הרגל ולא בדק בודק אחר הרגל כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח מפני שהוא אסור בהנייה.", + "כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו. ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך.", + "וכשגומר לבדוק אם בדק בליל ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר קודם שש שעות צריך לבטל כל חמץ שנשאר ברשותו ואינו רואהו. ויאמר כל חמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו הרי הוא בטל והרי הוא כעפר. אבל אם בדק מתחלת שעה ששית ולמעלה אינו יכול לבטל שהרי אינו ברשותו שכבר נאסר בהנייה.", + "לפיכך אם לא בטל קודם שש ומשש שעות ולמעלה מצא חמץ שהיה דעתו עליו והיה בלבו ושכחו בשעת הביעור ולא בערו הרי זה עבר על לא יראה ולא ימצא שהרי לא ביער ולא בטל. ואין הבטול עתה מועיל לו כלום לפי שאינו ברשותו והכתוב עשהו כאילו הוא ברשותו לחייבו משום לא יראה ולא ימצא. וחייב לבערו בכל עת שימצאנו. ואם מצאו ביום טוב כופה עליו כלי עד לערב ומבערו. ואם של הקדש הוא אינו צריך לכפות עליו כלי שהכל פורשין ממנו.", + "מי שיצא מביתו קודם שעת הביעור לעשות מצוה או לאכול סעודה של מצוה כגון סעודת ארוסין ונשואין ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו. יצא להציל מיד הגייס מן הנהר מן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו ודיו. יצא לצורך עצמו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו יחזור מיד. ועד כמה הוא חוזר עד כביצה היה פחות מכביצה מבטלו בלבו ודיו.", + "מי שהניח עיסה מגולגלת בתוך ביתו ויצא ונזכר אחר שיצא והוא יושב לפני רבו והיה ירא שמא תחמיץ קודם שיבא הרי זה מבטלו בלבו קודם שתחמיץ. אבל אם החמיצה אין הביטול מועיל כלום אלא כבר עבר על לא יראה ולא ימצא וחייב לבער מיד כשיחזור לביתו.", + "כיצד ביעור חמץ שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים. ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים. חמץ שנפלה עליו מפולת ונמצא עליו עפר שלשה טפחים או יותר הרי הוא כמבוער וצריך לבטל בלבו אם עדיין לא נכנסה שעה ששית. נתנו לעכו\"ם קודם שעה ששית אינו צריך לבער. ואם שרפו קודם שעה ששית הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח. אבל אם שרפו משעה ששית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנייה הרי זה לא יסיק בו תנור וכירים ולא יאפה בו ולא יבשל. ואם בשל או אפה אותה הפת ואותו התבשיל אסור בהנייה. וכן הפחמין שלו אסורין בהנייה הואיל ושורפו אחר שנאסר בהנייה" + ], + [ + "כתוב בתורה לא יראה לך חמץ יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד עכו\"ם לא יהיה עובר תלמוד לומר שאור לא ימצא בבתיכם אפילו הפקידו או הטמינו. יכול לא יהיה עובר אלא אם כן היה החמץ בביתו אבל אם היה רחוק מביתו בשדה או בעיר אחרת לא יהיה עובר תלמוד לומר בכל גבולך בכל רשותך. יכול יהא חייב לבער מרשותו חמץ של עכו\"ם או של הקדש תלמוד לומר לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים או של גבוה.", + "הא למדת שהחמץ של ישראל אם הניחו ברשותו אפילו טמון ואפילו בעיר אחרת ואפילו מופקד ביד עכו\"ם הרי זה עובר משום לא יראה ולא ימצא. חמץ של הקדש או של עכו\"ם שהיה אצל ישראל אפילו היה עמו בבית הרי זה מותר מפני שאינו שלו. ואפילו היה של גר תושב שיד ישראל שולטת עליו אין כופין אותו להוציא החמץ מרשותו בפסח. אבל צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים בפני חמצו של עכו\"ם שמא יבוא להסתפק ממנו. אבל של הקדש אינו צריך מפני שהכל פורשין מן ההקדש כדי שלא יבואו לידי מעילה.", + "עכו\"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קבל עליו ישראל אחריות שאם אבד או נגנב ישלם לו דמיו הרי זה חייב לבערו הואיל וקבל עליו אחריות נעשה כשלו. ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לקיימו אצלו ומותר לאכול ממנו אחר הפסח שברשות העכו\"ם הוא.", + "עכו\"ם אנס שהפקיד חמצו אצל ישראל אם יודע הישראל שאם אבד או נגנב מחייבו לשלמו וכופהו ואונסו לשלם אע\"פ שלא קבל אחריות הרי זה חייב לבערו. שהרי נחשב כאילו הוא שלו מפני שמחייבו האנס באחריותו.", + "ישראל שהרהין חמצו אצל העכו\"ם אם אמר לו אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הרי זה ברשות העכו\"ם ואותו החמץ מותר לאחר הפסח. והוא שיהיה אותו זמן שקבע לו קודם הפסח. ואם לא אמר לו קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאילו הוא פקדון אצל העכו\"ם ואסור בהנייה לאחר הפסח.", + "ישראל ועכו\"ם שהיו באין בספינה והיה חמץ ביד ישראל והגיעה שעה חמישית הרי זה מוכרו לעכו\"ם או נותנו לו במתנה וחוזר ולוקחו ממנו אחר הפסח. ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה.", + "אומר ישראל לעכו\"ם עד שאתה לוקח במנה בוא וקח במאתים. עד שאתה לוקח מעכו\"ם בוא וקח מישראל שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח. אבל לא ימכור ולא יתן לו על תנאי. ואם עשה כן הרי זה עובר על בל יראה ובל ימצא.", + "תערובת חמץ עוברין עליה משום בל יראה ובל ימצא. כגון המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי שעושין אותו מן הקמח. וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים. אבל דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה הרי זה מותר לקיימו בפסח.", + "כיצד עריבת העבדנין שנתן לתוכן קמח ועורות אפילו נתנו שעה אחת קודם הביעור הרי זה מותר לקיימו. ואם לא נתן העורות ונתן הקמח קודם שלשה ימים לשעת הביעור מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש. תוך שלשה ימים חייב לבער.", + "וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריא\"ק שנתן לתוכן חמץ מותר לקיימן בפסח שהרי נפסדה צורת החמץ.", + "הפת עצמה שעפשה ונפסלה מלאכול הכלב ומלוגמא שנסרחה אינו צריך לבער. בגדים שכבסו אותן בחלב חטה וכן ניירות שדבקו אותן בחמץ וכל כיוצא בזה מותר לקיימן בפסח ואין בהן משום לא יראה ולא ימצא שאין צורת החמץ עומדת.", + "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל לאדם כלל. או שאינו מאכל כל אדם כגון התריא\"ק וכיוצא בו אע\"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח. ואע\"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו" + ], + [ + "אין אסור משום חמץ בפסח אלא חמשת מיני דגן בלבד. והם שני מיני חטים שהן החטה והכוסמת. ושלשה מיני השעורים שהן השעורה ושבולת שועל והשיפון. אבל הקטניות כגון אורז ודוחן ופולים ועדשים וכיוצא בהן אין בהן משום חמץ אלא אפילו לש קמח אורז וכיוצא בו ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ הרי זה מותר באכילה שאין זה חמוץ אלא סרחון.", + "חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אין באין לידי חמוץ אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח הבצק מותר באכילה). שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין. ומי פירות הן כגון יין וחלב ודבש ושמן זית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין. והוא שלא יתערב בהן שום מים בעולם. ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין.", + "אין מבשלין חטים במים כגון ריפות ולא קמח כגון לביבות. ואם בישל הרי זה חמץ גמור והוא שיתבקעו בתבשיל. אין קולין את הבצק בשמן על המחבת. אבל מבשלין את הפת ואת הקמח הקלוי. ואם הרתיח המים הרבה ואחר כך השליך לתוכן הקמח הרי זה מותר מפני שהוא מתבשל מיד קודם שיחמיץ. וכבר נהגו בשנער ובספרד ובכל המערב לאסור דבר זה גזרה שמא לא ירתיח המים יפה יפה.", + "מותר לבשל הדגן או הקמח במי פירות. וכן בצק שלשו במי פירות אם בשלו במי פירות או קלהו על המחבת בשמן הרי זה מותר שמי פירות אינן מחמיצין.", + "כרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנין אותו אין מבשלין את הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה ונמצא מחמיץ כשמבשלין אותו. וכן כשמוללין הקדרות החדשות אין מבשלין בהן אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה אבל קמח קלי אסור שמא לא קלהו יפה ויבוא לידי חמוץ.", + "אין בוללין את השעורין במים בפסח מפני שהן רפין ומחמיצין במהרה. ואם בלל אם רפו כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורין. ואם לא הגיעו לרפיון זה הרי אלו מותרין.", + "החטים מותר לבלול אותן במים כדי להסיר סובן וטוחנין אותם מיד כדרך שטוחנין הסולת. וכבר נהגו כל ישראל בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובערי המערב שלא יבללו החטים במים גזירה שמא ישהו ויחמיצו.", + "תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חטים אם נתבקעו הרי כל התבשיל אסור שהרי נתערב בו החמץ. ואם לא נתבקעו מוציאין אותן ושורפין ואוכלין שאר התבשיל. שאין הדגן שנבלל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה. ואינו אלא מדברי סופרים.", + "משום שנאמר ושמרתם את המצות כלומר הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חמוץ. לפיכך אמרו חכמים צריך אדם ליזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר עד שלא יהיה בו שום חמוץ. דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים כשם שאסור לאוכלו כך אסור לקיימו אלא מוכרו לישראל ומודיעו כדי שיאכלנו קודם הפסח. ואם מוכרו לנכרי קודם הפסח מוכר מעט לכל אחד ואחד כדי שיכלה קודם הפסח שמא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל.", + "דגן שנפל עליו דלף כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ. אבל כשיפסק אם נשתהה כשיעור הרי זה אסור.", + "אין לשין בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ אלא כשיעור חלה בלבד. ואין לשין לא בחמין ולא בחמי חמה. ולא במים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו. ואם עבר ולש באחד מכל אלו הרי הפת אסורה.", + "לא תשב אשה תחת השמש ותלוש. ולא תחת הרקיע ביום העבים אפילו במקום שאין השמש זורחת בו. ולא תניח את העיסה ותתעסק בדבר אחר. ואם היתה לשה ואופה צריכה שני כלים של מים. אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו ידיה. ואם עברה ולשה תחת השמש או שלא צננה ידיה או שעשתה עיסה יתר משיעור חלה הפת מותרת. וכמה שיעור חלה כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה כגוף הביצה הבינונית לא כמשקלה.", + "כל זמן שאדם עוסק בבצק אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ. ואם הגביה ידו והניחו ושהה הבצק עד שהגיע להשמיע הקול בזמן שאדם מכה בידו עליו כבר החמיץ וישרף מיד. ואם אין קולו נשמע אם שהה כדי שיהלך אדם מיל כבר החמיץ וישרף מיד. וכן אם הכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו הרי זה אסור לאוכלו ואין חייבין עליו כרת.", + "היו שתי עיסות שהגביהו היד מהן נילושות בעת אחת ונשתהו. האחת מהן יש לה קול ואחרת אין לה קול שתיהן ישרפו והרי הן חמץ גמור.", + "אין עושין סריקין המצויירין בפסח מפני שהאשה שוהה עליהן ומתחמצין בעת עשייתן. לפיכך הנחתומין מותרין לעשותם מפני שהן בקיאין באומנותן וממהרים לעשותם. אבל בעלי בתים אסורים ואפילו צרו אותן בדפוס. שמא יבואו אחרים לעשותן שלא בדפוס וישהו בעשייתן ויחמיצו.", + "מים שרוחצין בהן הידים והעריבה אחר שלשין וכן מים שמשתמשין בהן בשעת לישה הרי זה ישפוך אותן במקום מדרון כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ.", + "אין שורין את המורסן ומניחין לפני התרנגולין שמא יחמיץ. אבל חולטין להן המורסן ברותחין ומניחין לפניהן. וכבר נהגו רוב העולם שלא לחלוט גזרה שמא לא ירתיח המים יפה.", + "ומותר ללוש לתרנגולין מורסן או קמח ומאכילן מיד או נותן לפניהן והוא עומד עליהן עד שלא ישהה לפניהן כדי הילוך מיל. וכל זמן שהן מנקרין בו או שהוא מהפך בידו אינו מחמיץ. וכשיפסקו מלאכול ישטוף הכלי במים וישפוך במקום מדרון.", + "לא תשרה אשה מורסן שתוליך בידה למרחץ. אבל שפה על בשרה יבש. ולא ילעוס אדם חיטין ויתן על מכתו מפני שהן מחמיצות. אין נותנין את הקמח לתוך החרוסת ואם נתן ישפך מיד מפני שהוא ממהר להחמיץ. ואין נותנין את הקמח לתוך החרדל ואם נתן יאכל מיד.", + "מותר ליתן התבלין והשומשמין והקצח וכיוצא בהן לתוך הבצק. וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן או דבש וחלב או לקטף בהן. וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד. לא משום חמץ אלא כדי שיהיה לחם עוני. וביום הראשון בלבד הוא שצריך להיות זכרון לחם עוני.", + "כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן. חוץ מכלי שמניחין בו את השאור וכלי שמניחין בו חרוסת מפני שחימוצו קשה. וכן עריבות שלשין בהן החמץ ומניחין אותו שם עד שיחמיץ הרי הן כבית שאור ואין משתמשין בהן בפסח.", + "ביב של חרס שאופין עליו חלות חמץ כל השנה כולה אין אופין עליו מצה בפסח. ואם מלאו גחלים והסיק מקום שהיה מבשל בו החמץ מותר לבשל עליו מצה.", + "כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון כגון קדרות ואלפסין. נותן אותן לתוך כלי גדול של מים וממלא עליהן מים ומרתיחן בתוכו עד שיפלטו ואחר כך שוטף אותן בצונן ומשתמש בהן במצה. וכן הסכינין מרתיח את הלהב ואת הנצב בכלי ראשון ואחר כך משתמש בהן במצה.", + "כלי מתכות ואבנים וכלי עצים שנשתמש בהן חמץ בכלי שני כגון קערות וכוסות נותן אותן לתוך כלי גדול ונותן עליהן מים רותחין ומניחן בתוכו עד שיפלוטו ואחר כך שוטפן ומשתמש בהן במצה.", + "כל כלי חרש שנשתמש בהן חמץ בחמין בין כלי ראשון כגון קדרות. בין כלי שני כגון קערות. בין שהיו משוחין ושועין באבר שעושין אותן כעין זכוכית. בין שהיו חרס כמה שהן. אין משתמשין בהן במצה אלא מניחן לאחר הפסח ומבשל בהן.", + "כלי ראשון שרצה להרתיחו ולא מצא כלי גדול ממנו כדי להרתיחו בתוכו הרי זה מקיף לו שפה של טיט על שפתו מבחוץ וממלאהו מים עד שיגברו המים על שפתו ומרתיח המים בתוכו ודיו ואחר כך שוטף אותו ומשתמש בו במצה" + ], + [ + "מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר בערב תאכלו מצות. בכל מקום ובכל זמן. ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה. אבל בשאר הרגל אכילת מצה רשות רצה אוכל מצה רצה אוכל אורז או דוחן או קליות או פירות. אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה ומשאכל כזית יצא ידי חובתו.", + "בלע מצה יצא. בלע מרור לא יצא. בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא. שהמרור כטפילה למצה. כרכן בסיב וכיוצא בו ובלען אף ידי מצה לא יצא.", + "אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו\"ם או לסטין לאכול יצא ידי חובתו. אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו ואחר כך נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא. לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצות.", + "אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה אלא אם כן אכלה מאחד מחמשת המינין שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. דברים הבאים לידי חימוץ אם אכלן מצה יצא בהן ידי חובתו אבל שאר דברים כגון אורז ודוחן וקטניות אין יוצא בהן ידי מצה לפי שאין בהן חמץ.", + "העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו. אין הרועים אוכלין ממנה אינו יוצא בה שאין זו משומרת לשם מצה. מצה שלשה במי פירות יוצאה בה ידי חובתו בפסח. אבל אין לשין אותה ביין או בשמן או חלב משום לחם עוני כמו שבארנו. ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו. אין יוצאין לא בפת מורסן ולא בפת סובין. אבל לש הוא את הקמח בסובין שלו ובמורסנו ועושהו פת ויוצא בה ידי חובתו. וכן פת סולת נקייה ביותר הרי זו מותרת ויוצא בה ידי חובתו בפסח ואין אומרין בה אין זה לחם עוני.", + "אחד מצה שנאפית בתנור או באילפס. בין שהדביק הבצק באילפס ואחר כך הרתיח בין שהרתיח ואחר כך הדביק אפילו אפאה בקרקע הרי זה יוצא בה ידי חובתו. וכן אם לא נאפית אפייה גמורה יוצאין בה. והוא שלא יהיו חוטין של בצק נמשכין ממנה בעת שפורסה. ויוצאין ברקיק השרוי והוא שלא נימוח. אבל מצה שבשלה אינו יוצא בה ידי חובתו באכילתה שהרי אין בה טעם פת.", + "אין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזלה. זה הכלל כל שמברכין עליו ברכת המזון יוצא בו ידי חובתו וכל שאין מברכין עליו ברכת המזון אין יוצא בו ידי חובתו.", + "הכהנים יוצאין בחלה ובתרומה אף על פי שהיא מצה שאינה ראויה לכל אדם. וכן יוצאין במצה של מעשר שני בירושלים. אבל אין יוצאין במצה של בכורים אפילו בירושלים מפני שהבכורים אין להם היתר בכל המושבות. ומעשר שני אפשר שיפדה ויאכל בכל מקום. וכתוב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הראויה להאכל בכל המושבות הוא שיוצאין בה ידי חובה.", + "חלות תודה ורקיקי נזיר שעשו אותן לעצמן אין יוצאין בהן שנאמר ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לענין מצה בלבד הוא שיוצאין בה אבל זו משתמרת לענין הזבח. ואם עשאן למכור בשוק הרי זה יוצא בה ידי חובתו. שהעושה למכור בשוק דעתו שאם לא ימכרו יאכל אותן ונמצא בשעת עשייתן שמרן לשם מצה.", + "הכל חייבין באכילת מצה אפילו נשים ועבדים. קטן שיכול לאכול פת מחנכין אותו במצות ומאכילין אותו כזית מצה. חולה או זקן שאינו יכול לאכול שורין לו רקיק במים ומאכילין אותו והוא שלא נימוח.", + "מדברי סופרים שאין מפטירין אחר מצה כלום ואפילו קליות ואגוזים וכיוצא בהן. אלא אף על פי שאכל מצה ואכל אחריה מאכלות אחרות ופירות וכיוצא בהן חוזר ואוכל כזית מצה באחרונה ופוסק.", + "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב. ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו. וכן אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה כמעט. כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה. אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות ולא ימלא כריסו מהן. וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה ויהיו מצות חביבות עליו. אבל בשאר ערבי שבתות או ערבי ימים טובים אוכל והולך עד שתחשך" + ], + [ + "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר \"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים\" (שמות יג, ג) כמו שנאמר \"זכור את יום השבת.\" (שמות כ, ח) ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר \"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה\" (שמות יג, ח) בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח.", + "מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך. לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב\"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע\"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן.", + "וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע כך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן אשתו שואלתו. אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה. ואפילו היו כולן חכמים. היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה.", + "וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר עבודת אלילים. ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מהאומות וקרבנו ליחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ובנפלאות שנעשו לנו ובחירותנו. והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה. וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח.", + "כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן. פסח מצה ומרור. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו'. מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. מצה על שם שנגאלו. ודברים האלו כולן נקראין הגדה.", + "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם וגו'. ועל דבר זה צוה הקב\"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.", + "לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות. וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין. אין פוחתין לו מהם. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות. שיעור כל כוס מהן רביעית.", + "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. אשה אינה צריכה הסיבה. ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. ובן אצל אביו והשמש בפני רבו צריכין הסיבה. אבל תלמיד בפני רבו אינו מיסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות. והסיבת ימין אינה הסיבה. וכן המיסב על ערפו או על פניו אין זו הסיבה. ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבעה כוסות האלו. ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח ואם לאו אינו צריך.", + "ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה. ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי. שתה ארבעה כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות. שתה ארבעה כוסות מזוגין בבת אחת ידי חירות יצא ידי ארבעה כוסות לא יצא. ואם שתה מכל כוס מהן רובו יצא.", + "כל כוס וכוס מארבעה כוסות הללו מברך עליו ברכה בפני עצמה. וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום. כוס שני קורא עליו את ההגדה. כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון. כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר. ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות שותה בין שלישי לרביעי אינו שותה.", + "החרוסת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט שהיו עובדין בו במצרים. וכיצד עושין אותה לוקחין תמרים או גרוגרות או צמוקין וכיוצא בהן ודורסין אותן ונותנין לתוכן חומץ ומתבלין אותן בתבלין כמו טיט בתבן ומביאין אותה על השלחן בלילי הפסח.", + "אכילת מרור אינה מצוה מן התורה בפני עצמה אלא תלויה היא באכילת הפסח. שמצות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה ומרורים. ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה אפילו אין שם קרבן פסח.", + "מרורים האמורים בתורה הן החזרת והעולשין והתמכא והחרחבינא והמרור. כל אחד מחמשת מיני ירק אלו נקרא מרור. ואם אכל מאחד מהן או מחמשתן כזית יצא והוא שיהו לחין. ויוצאין בקלח שלהן אפילו יבש. ואם שלקן או כבשן או בשלן אין יוצאין בהן" + ], + [ + "סדר עשיית מצות אלו בליל חמשה עשר כך הוא. בתחלה מוזגין כוס לכל אחד ואחד ומברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קדוש היום וזמן ושותה. ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו. ומביאין שלחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר. ובזמן הזה מביאין על השלחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.", + "מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית הוא וכל המסובין עמו כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית. ואחר כך עוקרין השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו. ומוזגין הכוס השני וכאן הבן שואל. ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.", + "בזמן הזה אינו אומר והלילה הזה כולו צלי שאין לנו קרבן. ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת ארמי אובד אבי כולה.", + "ומחזיר השלחן לפניו ואומר פסח זה שאנו אוכלין על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה'. ומגביה המרור בידו ואומר מרור זה שאנו אוכלין על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם. ומגביה המצה בידו ואומר מצה זו שאנו אוכלין על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכו'. ובזמן הזה אומר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו וכו'.", + "ואומר לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר להדר לרומם לגדל ולנצח למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאפלה לאור גדול ונאמר לפניו הללויה. הללויה הללו עבדי ה' וגו' עד חלמיש למעינו מים. וחותם ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. ובזמן הזה מוסיף כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל. ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני.", + "ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו שנית שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה. ולוקח שני רקיקין וחולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם ומברך המוציא לחם מן הארץ. ומפני מה אינו מברך על שתי ככרות כשאר ימים טובים משום שנאמר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן. ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.", + "ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחלה. ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח ואוכל מגופו של פסח. ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח פוטרת של פסח.", + "בזמן הזה שאין שם קרבן אחר שמברך המוציא לחם חוזר ומברך על אכילת מצה. ומטבל מצה בחרוסת ואוכל. וחוזר ומברך על אכילת מרור ומטבל מרור בחרוסת ואוכל. ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו. וזו מצוה מדברי סופרים. וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש.", + "ואחר כך נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות. ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל. ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום. כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו שאכילתן היא המצוה.", + "ואחר כך נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו. ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל. ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו'. ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים. ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל. וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות. ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע\"פ שאינו מקום סעודה.", + "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו.", + "מי שאין לו יין בלילי הפסח מקדש על הפת כדרך שעושה בשבת ועושה כל הדברים על הסדר הזה. מי שאין לו ירק אלא מרור בלבד. בתחלה מברך על המרור שתי ברכות בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואוכל. וכשיגמור ההגדה מברך על המצה ואוכל וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה.", + "מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית ואינו טועם אחריו כלום.", + "מי שישן בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל. בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה חוזרין ואוכלין. נרדמו כולן ונעורו לא יאכלו. נתנמנמו כולן יאכלו: סליקו להו הלכות חמץ ומצה" + ], + [ + "נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא, מתחיל על כוס שני ואומר:", + "בבהילו יצאנו ממצרים. הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים: כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך לפסח ייתי ויפסח. שתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. שתא הדא עבדי, לשתא דאתיא בני חורי.", + "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות! שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, והלילה הזה מרור. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין, והלילה הזה כולנו מסובין.", + "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו יי אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה – מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכל המאריך ביציאת מצרים – הרי זה משובח.", + "מעשה ברבי אליעזר, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבה, ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק. והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.", + "אמר להם רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים ט״ז:ג׳): \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\" – \"ימי חייך\" הימים, \"כל ימי חייך\" הלילות. וחכמים אומרים: \"ימי חייך\" העולם הזה, \"כל ימי חייך\" להביא את ימות המשיח.", + "ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאל.", + "חכם מה הוא אומר: \"מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אתכם\" (דברים ו׳:כ׳). אף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.", + "רשע מה הוא אומר: \"מה העבודה הזאת לכם\" (שמות י״ב:כ״ו). \"לכם\" ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שניו ואמור לו (שמות י״ג:ח׳): \"בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים\". \"לי\" ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.", + "תם מה הוא אומר: \"מה זאת?\" (שמות י״ג:י״ד). ואמרת אליו: \"בחוזק יד הוציאנו יי ממצרים מבית עבדים\".", + "ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר (שמות י״ג:ח׳): \"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים\". \"והגדת לבנך\" יכול מראש חודש? תלמוד לומר \"ביום ההוא\". אי \"ביום ההוא\" יכול מבעוד יום? תלמוד לומר \"בעבור זה\" – לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.", + "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום ברוך הוא לעבודתו, שנאמר (יהושע כ״ד:ב׳): \"ויאמר יהושע אל כל העם, כה אמר יי אלהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען. וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים\".", + "ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא! שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר (בראשית ט״ו:י״ג): \"ויאמר לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול\".", + "היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו. אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו: שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים, ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר (דברים כ״ו:ה׳): \"ארמי אובד אבי, וירד מצרימה ויגר שם\" – מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שנאמר (בראשית מ״ז:ד׳): \"ויאמרו אל פרעה: לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי כבד הרעב בארץ כנען. ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן\".", + "\"במתי מעט\", כמו שנאמר (דברים י׳:כ״ב): \"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ועתה שמך יי אלהיך ככוכבי השמים לרוב\".", + "\"ויהי שם לגוי\" – מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. \"גדול ועצום\", כמו שנאמר (שמות א׳:ז׳): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם\".", + "ורב, כמו שנאמר (יחזקאל ט״ז:ז׳): \"רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח, ואת ערום ועריה\".", + "\"וירעו אותנו המצרים\", כמו שנאמר (שמות א׳:י׳): \"הבה נתחכמה לו, פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ\".", + "\"ויענונו\", כמו שנאמר: \"וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה, את פיתום ואת רעמסס\".", + "\"ויתנו עלינו עבודה קשה\", כמו שנאמר: \"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך\".", + "\"ונצעק אל יי אלהי אבותינו\", כמו שנאמר (שמות ב׳:כ״ג): ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה\".", + "\"וישמע יי את קולנו\", כמו שנאמר: \"וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב\".", + "\"וירא את עניינו\" – זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר: \"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים\".", + "\"ואת עמלינו\" – אלו הבנים, כמו שנאמר: \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון\".", + "\"ואת לחצינו\" – זה הדוחק, כמו שנאמר (שמות ג ט): \"וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם\".", + "\"ויוציאנו יי ממצרים\" – לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, ולא על ידי שליח. אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר: (שמות י״ב:י״ב): \"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אני יי\".", + "\"ביד חזקה\" – זה הדבר, כמו שנאמר (שמות ט׳:ג׳): \"הנה יד יי הויה במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, דבר כבד מאד\".", + "\"ובזרוע נטויה\" – זו החרב, כמו שנאמר (דברי הימים א כ״א:ט״ז): \"וחרבו שלופה בידו, נטויה על ירושלם\".", + "\"ובמורא גדול\" – זו גלוי שכינה, כמו שנאמר (דברים ד׳:ל״ד): \"או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה, וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם יי אלהיכם במצרים לעיניך\".", + "\"ובאותות\" – זה המטה, כמו שנאמר (שמות ד): \"ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות\".", + "\"ובמופתים\" – זה הדם, כמו שנאמר (יואל ג): \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן\".", + "דבר אחר: \"ביד חזקה\" – שתים, \"ובזרוע נטויה\" – שתים, \"ובמורא גדול\" – שתים, \"ובאותות\" – שתים, \"ובמופתים\" – שתים. אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. רבי יהודה היה נותן בהם סימן: דצ\"ך עד\"ש באח\"ב.", + "רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה, ומרורים.", + "פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם מה? על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות יב): \"ואמרתם זבח פסח הוא ליי, אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ויקד העם וישתחוו\".", + "מצה זו שאנו אוכלין, על שם מה? על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר (שמות יב): \"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם\".", + "מרורים אלו שאנו אוכלים, על שם מה? על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות א): \"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך\".", + "ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל, שנאמר (דברים ו): \"ואותנו הוציא משם, למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו\".", + "לפיכך אנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לגדל, ולהדר, ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו, והוציאנו מעבדות לחירות, ומשעבוד לגאולה, ומיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול. ונאמר לפניו: \"הללויה\".", + "\"הללויה! הללו עבדי יי, הללו את שם יי! יהי שם יי מבורך...\" עד \"חלמיש למעינו מים\" (תהלים קיג-קיד).", + "ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו, יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי, גאל ישראל.", + "כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח, כך מברכים וקוראים בליל השני של גליות. וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות, ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9f6b9061407db41aa75f4fd752370cd500c28353 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,204 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread", + "text": [ + [ + "כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת חָמֵץ בְּפֶסַח מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד סוֹף יוֹם אֶחָד וְעֶשְׂרִים בְּנִיסָן בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב טו) \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\". בְּשׁוֹגֵג חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה. אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַמְמַחֶה וְשׁוֹתֶה: \n", + "הֶחָמֵץ בַּפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ג) \"לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\" לֹא יְהֵא בּוֹ הֶתֵּר אֲכִילָה. וְהַמַּנִּיחַ חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲכָלוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ\" וְנֶאֱמַר (שמות יב יט) \"שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם\". וְאִסּוּר הֶחָמֵץ וְאִסּוּר הַשְּׂאוֹר שֶׁבּוֹ מַחְמִיצִין אֶחָד הוּא: \n", + "אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְ(שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" אֶלָּא אִם כֵּן קָנָה חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ חִמְצוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח וּבָא הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרוֹ אֶלָּא הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n", + "חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה לְעוֹלָם. וְדָבָר זֶה קְנָס הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא אֲסָרוּהוּ. אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אָדָם חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח כְּדֵי שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ אַחַר הַפֶּסַח: \n", + "חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר תּוֹךְ הַפֶּסַח בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. וְחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אִם נִתְעָרֵב בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלוֹ אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁלֹּא קָנְסוּ וְאָסְרוּ אֶלָּא בֶּחָמֵץ עַצְמוֹ אֲבָל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתָּר בַּאֲכִילָה לְאַחַר הַפֶּסַח: \n", + "אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל אֲכִילַת עַצְמוֹ שֶׁל חָמֵץ אֲבָל עֵרוּב חָמֵץ כְּגוֹן כּוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְכָל הַדּוֹמֶה לָהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהֶחָמֵץ מְעֹרָב בָּהֶן אִם אֲכָלָן בְּפֶסַח לוֹקֶה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כ) \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאָכַל כְּזַיִת חָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים הוּא שֶׁלּוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם אֵין בַּתַּעֲרֹבֶת כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכל אִם אָכַל אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n", + "הָאוֹכֵל מִן הֶחָמֵץ עַצְמוֹ בְּפֶסַח כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ג) \"לֹא יֵאָכֵל\". וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר שֶׁהוּא כְּזַיִת. וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּמֵזִיד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n", + "אָסוּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית בַּיּוֹם. וְכָל הָאוֹכֵל בַּזְּמַן הַזֶּה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\". כְּלוֹמַר עַל קָרְבַּן הַפֶּסַח. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה לֹא תֹּאכַל חָמֵץ מִשָּׁעָה שֶׁרְאוּיָה לִשְׁחִיטַת הַפֶּסַח שֶׁהוּא (שמות יב ו) \"בֵּין הָעַרְבַּיִם\" וְהוּא חֲצִי הַיּוֹם: \n", + "וְאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכל חָמֵץ מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִסּוּר תּוֹרָה. וּמִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית יִהְיֶה הֶחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָה כָּל שָׁעָה שִׁשִּׁית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּשְׁאָר הַיּוֹם מִשְּׁבִיעִית וּלְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה. שָׁעָה חֲמִישִׁית אֵין אוֹכְלִין בָּהּ חָמֵץ גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְעֻנָּן שֶׁמָּא יִטְעֶה בֵּין חֲמִישִׁית לְשִׁשִּׁית. וְאֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית. לְפִיכָךְ תּוֹלִין בָּהּ תְּרוּמָה וְלֶחֶם תּוֹדָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵחָמֵץ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין עַד שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית וְשׂוֹרְפִין הַכּל: \n", + "הָא לָמַדְתָּ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית. וְאֵין אוֹכְלִין בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית אֲבָל נֶהֱנִין בּוֹ. וְהָאוֹכֵל בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהָאוֹכֵל מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית לוֹקֶה: \n" + ], + [ + "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַשְׁבִּית הֶחָמֵץ קֹדֶם זְמַן אִסּוּר אֲכִילָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב טו) \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\". וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבָּרִאשׁוֹן זֶה הוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. רְאָיָה לְדָבָר זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות לד כה) \"לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי\" כְּלוֹמַר לֹא תִּשְׁחַט הַפֶּסַח וַעֲדַיִן הֶחָמֵץ קַיָּם. וּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת: \n", + "וּמַה הִיא הַשְׁבָּתָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיְּבַטֵּל הֶחָמֵץ בְּלִבּוֹ וְיַחֲשֹׁב אוֹתוֹ כְּעָפָר וְיָשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ כְּלָל. וְשֶׁכָּל חָמֵץ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּעָפָר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל: \n", + "וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ בַּמַּחֲבוֹאוֹת וּבַחוֹרִים וְלִבְדֹּק וּלְהוֹצִיאוֹ מִכָּל גְּבוּלוֹ. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁבּוֹדְקִין וּמַשְׁבִּיתִין הֶחָמֵץ בַּלַּיְלָה מִתְּחִלַּת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְאוֹר הַנֵּר. מִפְּנֵי שֶׁבַּלַּיְלָה כָּל הָעָם מְצוּיִין בַּבָּתִּים וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה. וְאֵין קוֹבְעִין מִדְרָשׁ בְּסוֹף יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. וְכֵן הֶחָכָם לֹא יַתְחִיל לִקְרוֹת בְּעֵת זוֹ שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ וְיִמָּנַע מִבְּדִיקַת חָמֵץ בִּתְחִלַּת זְמַנָּה: \n", + "אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הָאֲבוּקָה אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹרִים וּבְמַחֲבוֹאוֹת אֲבָל אַכְסַדְרָה שֶׁאוֹרָהּ רַב אִם בְּדָקָהּ לְאוֹר הַחַמָּה דַּיּוֹ. וְאֶמְצַע הֶחָצֵר אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹפוֹת מְצוּיִים שָׁם וְהֵן אוֹכְלִין כָּל חָמֵץ שֶׁיִּפּל שָׁם: \n", + "חוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַבַּיִת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ זֶה בּוֹדֵק עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְזֶה בּוֹדֵק עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְהַשְּׁאָר מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ. אֲבָל חוֹר שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ\"ם אֵינוֹ בּוֹדֵק כְּלָל שֶׁמָּא יֹאמַר הָעַכּוּ\"ם כְּשָׁפִים הוּא עוֹשֶׂה לִי אֶלָּא מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה: \n", + "חוֹרֵי הַבַּיִת הַתַּחְתּוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים וְגַג הַיָּצִיעַ וְרֶפֶת בָּקָר וְלוּלִין וּמַתְבֵּן וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְאוֹצְרוֹת שֶׁמֶן שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק מֵהֶן וּבֵית דָּגִים גְּדוֹלִים אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס לָהֶן חָמֵץ. אֲבָל אוֹצְרוֹת שֵׁכָר וְאוֹצְרוֹת יַיִן שֶׁמִּסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ וּבֵית דָּגִים קְטַנִּים וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הַמּוּרְיָס וְחוֹרֵי הַבַּיִת הָאֶמְצָעִים וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה שֶׁסְּתָמָן שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶן חָמֵץ. וְאִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הִכְנִיס שָׁם חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וּכְשֶׁבּוֹדֵק הַמַּרְתֵּף בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנָה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה: \n", + "אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גָּרְרָה חֻלְדָּה חָמֵץ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ שֶׁאִם נָחוּשׁ מִבַּיִת לְבַיִת נָחוּשׁ מֵעִיר לְעִיר וְאֵין לַדָּבָר סוֹף. בָּדַק לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר וְהִנִּיחַ עֶשֶׂר חַלּוֹת וּמָצָא תֵּשַׁע הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ וְצָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁהֲרֵי גָּרְרָה חֻלְדָּה אוֹ עַכְבָּר בְּוַדַּאי: \n", + "וְכֵן אִם רָאָה עַכְבָּר שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְחָמֵץ בְּפִיו אַחַר בְּדִיקָה צָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא פֵּרוּרִין בְּאֶמְצַע הַבַּיִת אֵין אוֹמְרִין כְּבָר אָכַל אוֹתָהּ הַפַּת בְּמָקוֹם זֶה וַהֲרֵי הַפֵּרוּרִין אֶלָּא חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הִנִּיחָה בְּחוֹר אוֹ בְּחַלּוֹן וְאִלּוּ הַפֵּרוּרִין שָׁם הָיוּ. וּלְפִיכָךְ חוֹזֵר וּבוֹדֵק. אִם לֹא מָצָא כְּלוּם הֲרֵי זֶה בּוֹדֵק כָּל הַבַּיִת וְאִם מָצָא אוֹתָהּ הַפַּת שֶׁנְּטָלָהּ הָעַכְבָּר וְנִכְנַס אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה: \n", + "רָאָה תִּינוֹק שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת בָּדוּק וּבְיָדוֹ כִּכָּר וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּמָצָא פֵּרוּרִין אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ וְאֵלּוּ הַפֵּרוּרִין שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה שֶׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לְפָרֵר בְּעֵת אֲכִילָתוֹ וְאֵין דֶּרֶךְ עַכְבָּר לְפָרֵר. וְאִם לֹא מָצָא פֵּרוּרִין כְּלָל צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n", + "הִנִּיחַ תִּשְׁעָה צְבוּרִין שֶׁל מַצָּה וְאֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל וְלֹא יָדַעְנוּ אִם חָמֵץ אוֹ מַצָּה נָטַל וְנִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁכָּל הַקָּבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה: \n", + "שְׁנֵי צְבוּרִין אֶחָד שֶׁל חָמֵץ וְאֶחָד שֶׁל מַצָּה וּשְׁנֵי בָּתִּים אֶחָד בָּדוּק וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק וּבָאוּ שְׁנֵי עַכְבָּרִים זֶה נָטַל חָמֵץ וְזֶה נָטַל מַצָּה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה בַּיִת נִכְנַס זֶה שֶׁנָּטַל הֶחָמֵץ. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים בְּדוּקִין וּצְבוּר אֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה בַּיִת נִכְנַס. אוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁנִּכְנַס לְאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּבָדַק וְלֹא מָצָא כְּלוּם אוֹ שֶׁבָּדַק וּמָצָא כִּכָּר. אוֹ שֶׁהָיוּ תִּשְׁעָה צְבוּרִין שֶׁל מַצָּה וְאֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּפֵרַשׁ כִּכָּר מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אִם חָמֵץ אִם מַצָּה וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל הַכִּכָּר שֶׁפֵּרַשׁ וְנִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק בְּכָל אֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁאֵין כָּאן קָבוּעַ: \n", + "הִנִּיחַ הֶחָמֵץ בְּזָוִית זוֹ וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אַחֵר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תֵּשַׁע חַלּוֹת וּמָצָא עֶשֶׂר. אוֹ שֶׁבָּא עַכְבָּר וְנָטַל הֶחָמֵץ וְסָפֵק נִכְנַס לְבַיִת זֶה אוֹ לֹא נִכְנַס. בְּכָל אֵלּוּ צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n", + "נִכְנַס עַכְבָּר לְבַיִת וְכִכָּר בְּפִיו וְיָצָא עַכְבָּר מִשָּׁם וְכִכָּר בְּפִיו אוֹמְרִים הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס הוּא הָאַחֲרוֹן שֶׁיָּצָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס שָׁחוֹר וְזֶה שֶׁיָּצָא לָבָן צָרִיךְ לִבְדֹּק. נִכְנַס עַכְבָּר וְכִכָּר בְּפִיו וְיָצְאתָה מִשָּׁם חֻלְדָּה וְכִכָּר בְּפִיהָ צָרִיךְ לִבְדֹּק. יָצָאת מִשָּׁם חֻלְדָּה וְעַכְבָּר וְכִכָּר בְּפִיהָ אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁזֶּה הַכִּכָּר הוּא שֶׁהָיָה בְּפִי הָעַכְבָּר. נָחָשׁ שֶׁנִּכְנַס לְחוֹר וּפַת בְּפִיו אֵין חַיָּב לְהָבִיא חֲבָּר לְהוֹצִיאוֹ: \n", + "כְּזַיִת חָמֵץ בִּשְׁמֵי קוֹרָה מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהָבִיא סֻלָּם לְהוֹרִידוֹ שֶׁפְּעָמִים יִפּל מִשְּׁמֵי קוֹרָה. הָיָה חָמֵץ בְּבוֹר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ אֶלָּא מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: \n", + "כִּפַּת שְׂאוֹר שֶׁיִּחֲדָהּ לִישִׁיבָה אִם טָח פָּנֶיהָ בְּטִיט הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה וּמֻתָּר לְקַיְּמָהּ. בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי הָעֲרֵבָה אִם יֵשׁ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד חַיָּב לְבַעֵר. וְאִם לָאו אִם הָיָה עָשׂוּי לְחַזֵּק בּוֹ שִׁבְרֵי הָעֲרֵבָה אוֹ לִסְתֹּם בּוֹ נֶקֶב בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ וְאִם לָאו חַיָּב לְבַעֵר. הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת וְחוּט שֶׁל בָּצֵק בֵּינֵיהֶם רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הַחוּט נִטָּלִין עִמּוֹ חַיָּב לְבַעֵר וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר: \n", + "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּעֲרֵבָה אֲבָל בְּבַיִת אַף עַל פִּי שֶׁאִם יִנָּטֵל הַחוּט אֵין נִטָּלִין עִמּוֹ חַיָּב לְבַעֵר מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים מְקַבֵּץ אוֹתָן. הָיָה חֲצִי זַיִת בַּבַּיִת וַחֲצִי זַיִת בָּעֲלִיָּה. חֲצִי זַיִת בַּבַּיִת וַחֲצִי זַיִת בָּאַכְסַדְרָה. חֲצִי זַיִת בְּבַיִת זֶה וַחֲצִי זַיִת בְּבַיִת שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ. הוֹאִיל וְאֵלּוּ הַחֲצָאֵי זֵיתִים דְּבוּקִין בַּכְּתָלִים אוֹ בַּקּוֹרוֹת אוֹ בַּקַּרְקָעוֹת אֵינוֹ חַיָּב לְבָעֵר אֶלָּא מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: \n", + "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת סְתָם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת בָּדוּק וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְאִם הֻחְזַק זֶה הַמַּשְׂכִּיר שֶׁלֹּא בָּדַק וְאָמְרוּ אִשָּׁה אוֹ קָטָן אָנוּ בְּדַקְנוּהוּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁהַכּל נֶאֱמָנִים עַל בִּעוּר חָמֵץ. וְהַכּל כְּשֵׁרִין לִבְדִיקָה וַאֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִבְדֹּק: \n", + "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ אִם עַד שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק. וְאִם מִשֶּׁמָּסַר הַמַּפְתֵּחַ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא בָּדוּק וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק וְאֵינוֹ מִקָּח טָעוּת. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹדְקִים בְּשָׂכָר שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הוּא עוֹשֶׂה: \n", + "הַמְפָרֵשׁ בַּיָּם וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לִבְדֹּק. קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא שֶׁמָּא יַחֲזֹר עֶרֶב הַפֶּסַח בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לְבַעֵר. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְכֵן הָעוֹשֶׂה בֵּיתוֹ אוֹצָר. תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ כּוֹנֵס אוֹצָרוֹ לְתוֹכוֹ. קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ עוֹשֵׂהוּ אוֹצָר. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n" + ], + [ + "כְּשֶׁבוֹדֵק אָדָם וּמְחַפֵּשׂ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר מוֹצִיא אֶת הֶחָמֵץ מִן הַחוֹרִים וּמִן הַמַּחֲבוֹאוֹת וּמִן הַזָּוִיּוֹת וּמְקַבֵּץ הַכּל וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד עַד תְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית בַּיּוֹם וּמְבָעֲרוֹ. וְאִם רָצָה לְבַעֲרוֹ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר מְבַעֲרוֹ: ", + "הֶחָמֵץ שֶׁמַּנִּיחַ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ לְמָחָר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת אֵינוֹ מַנִּיחוֹ מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מַצְנִיעוֹ בִּכְלִי אוֹ בְּזָוִית יְדוּעָה וְיִזָּהֵר בּוֹ. שֶׁאִם לֹא נִזְהַר בּוֹ וּמְצָאוֹ חָסֵר צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וְלִבְדֹּק פַּעַם אַחֶרֶת שֶׁמָּא גְּרָרוּהוּ הָעַכְבָּרִים: ", + "חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּמַנִּיחַ מִן הֶחָמֵץ כְּדֵי לֶאֱכל מִמֶּנּוּ עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם מֻצְנָע וְהַשְּׁאָר מְבָעֲרוֹ מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וְאִם נִשְׁאַר מִן הֶחָמֵץ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת מְבַטְּלוֹ וְכוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וּמְבָעֲרוֹ: ", + "הָיוּ לוֹ כִּכָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁל תְּרוּמָה וְצָרִיךְ לְשָׂרְפָהּ עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְעָרֵב הַטְּהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה וְיִשְׂרֹף אֶלָּא שׂוֹרֵף טְמֵאָה לְעַצְמָהּ וּטְהוֹרָה לְעַצְמָהּ וּתְלוּיָה לְעַצְמָהּ. וּמַנִּיחַ מִן הַטְּהוֹרָה כְּדֵי לֶאֱכל עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְבַד: ", + "מִי שֶׁשָּׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדֵק אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית. לֹא בָּדַק בְּשַׁחֲרִית בּוֹדֵק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר. לֹא בָּדַק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר בּוֹדֵק בְּתוֹךְ הֶחָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא בָּדַק בּוֹדֵק אַחַר הָרֶגֶל כְּדֵי שֶׁיְּבָעֵר מַה שֶּׁיִּמְצָא מֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה: ", + "כְּשֶׁבּוֹדֵק הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ. וּבוֹדֵק וּמְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶם חָמֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם בָּדַק לְאַחַר הָרֶגֶל אֵינוֹ מְבָרֵךְ: ", + "וּכְשֶׁגּוֹמֵר לִבְדֹּק אִם בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם שֵׁשׁ שָׁעוֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל חָמֵץ שֶׁנִּשְׁאַר בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ. וְיֹאמַר כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיו הֲרֵי הוּא בָּטֵל וַהֲרֵי הוּא כְּעָפָר. אֲבָל אִם בָּדַק מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּהֲנָיָה: ", + "לְפִיכָךְ אִם לֹא בִּטֵּל קֹדֶם שֵׁשׁ וּמִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה מָצָא חָמֵץ שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עָלָיו וְהָיָה בְּלִבּוֹ וּשְׁכָחוֹ בִּשְׁעַת הַבִּעוּר וְלֹא בִּעֲרוֹ הֲרֵי זֶה עָבַר עַל (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ (שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" שֶׁהֲרֵי לֹא בִּעֵר וְלֹא בִּטֵּל. וְאֵין הַבִּטּוּל עַתָּה מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְהַכָּתוּב עֲשָׂהוּ כְּאִלּוּ הוּא בִּרְשׁוּתוֹ לְחַיְּבוֹ מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא. וְחַיָּב לְבַעֲרוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ. וְאִם מְצָאוֹ בְּיוֹם טוֹב כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד לָעֶרֶב וּמְבַעֲרוֹ. וְאִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹת עָלָיו כְּלִי שֶׁהַכּל פּוֹרְשִׁין מִמֶּנּוּ: ", + "מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ קֹדֶם שְׁעַת הַבִּעוּר לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אוֹ לֶאֱכל סְעֻדָּה שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן סְעֻדַּת אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אִם יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְבָעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ יַחֲזֹר וְאִם לָאו יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. יָצָא לְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִס מִן הַנָּהָר מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַמַּפּלֶת יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. יָצָא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲזֹר מִיָּד. וְעַד כַּמָּה הוּא חוֹזֵר עַד כְּבֵיצָה. הָיָה פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: ", + "מִי שֶׁהִנִּיחַ עִסָּה מְגֻלְגֶּלֶת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁיָּצָא וְהוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ קֹדֶם שֶׁיָּבֹא הֲרֵי זֶה מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ קֹדֶם שֶׁתַּחֲמִיץ. אֲבָל אִם הֶחְמִיצָה אֵין הַבִּטּוּל מוֹעִיל כְּלוּם אֶלָּא כְּבָר עָבַר עַל (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ (שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" וְחַיָּב לְבַעֵר מִיָּד כְּשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ: ", + "כֵּיצַד בִּעוּר חָמֵץ. שׂוֹרְפוֹ אוֹ פּוֹרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְאִם הָיָה הֶחָמֵץ קָשֶׁה וְאֵין הַיָּם מְחַתְּכוֹ בִּמְהֵרָה הֲרֵי זֶה מְפָרְרוֹ וְאַחַר כָּךְ זוֹרְקוֹ לַיָּם. חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּלֶת וְנִמְצָא עָלָיו עָפָר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר וְצָרִיךְ לְבַטֵּל בְּלִבּוֹ אִם עֲדַיִן לֹא נִכְנְסָה שָׁעָה שִׁשִּׁית. נְתָנוֹ לְעַכּוּ\"ם קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בַּפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. אֲבָל אִם שְׂרָפוֹ מִשָּׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה הוֹאִיל וְהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה הֲרֵי זֶה לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם וְלֹא יֹאפֶה בּוֹ וְלֹא יְבַשֵּׁל. וְאִם בִּשֵּׁל אוֹ אָפָה אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְכֵן הַפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה הוֹאִיל וְשׂוֹרְפוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֱסַר בַּהֲנָיָה: " + ], + [ + "כָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות יג ז) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ\". יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ אוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּיַד עַכּוּ\"ם לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יב יט) \"שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם\" אֲפִלּוּ הִפְקִידוֹ אוֹ הִטְמִינוֹ. יָכוֹל לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הֶחָמֵץ בְּבֵיתוֹ אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק מִבֵּיתוֹ בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\" בְּכָל רְשׁוּתְךָ. יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לְבַעֵר מֵרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁל עַכּוּ\"ם אוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ\" שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ: ", + "הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֶחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אִם הֱנִיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֲפִלּוּ טָמוּן וַאֲפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת וַאֲפִלּוּ מֻפְקָד בְּיַד עַכּוּ\"ם הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ(שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\". חָמֵץ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם שֶׁהָיָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּבַּיִת הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בִּפְנֵי חֲמֵצוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם שֶׁמָּא יָבוֹא לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. אֲבָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ מִפְּנֵי שֶׁהַכּל פּוֹרְשִׁין מִן הַהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה: ", + "עַכּוּ\"ם שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אִם קִבֵּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיוּת שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב יְשַׁלֵּם לוֹ דָּמָיו הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבָעֲרוֹ הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת נַעֲשָׂה כְּשֶׁלּוֹ. וְאִם לֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת מֻתָּר לְקַיְּמוֹ אֶצְלוֹ וּמֻתָּר לֶאֱכל מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח שֶׁבִּרְשׁוּת הָעַכּוּ\"ם הוּא: ", + "עַכּוּ\"ם אַנָּס שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אִם יוֹדֵעַ הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב מְחַיְּבוֹ לְשַׁלְּמוֹ וְכוֹפֵהוּ וְאוֹנְסוֹ לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל אַחֲרָיוּת הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ. שֶׁהֲרֵי נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיְּבוֹ הָאַנָּס בְּאַחְרָיוּתוֹ: ", + "יִשְׂרָאֵל שֶׁהִרְהִין חֲמֵצוֹ אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם אִם אָמַר לוֹ אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי קְנֵה חָמֵץ זֶה מֵעַכְשָׁו הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ\"ם וְאוֹתוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ זְמַן שֶׁקָּבַע לוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם לֹא אָמַר לוֹ קְנֵה מֵעַכְשָׁו נִמְצָא אוֹתוֹ הֶחָמֵץ כְּאִלּוּ הוּא פִּקָּדוֹן אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם וְאָסוּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר הַפֶּסַח: ", + "יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ\"ם שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה וְהָיָה חָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה שָׁעָה חֲמִישִׁית הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְעַכּוּ\"ם אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה: ", + "אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ\"ם עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּמָנֶה בּוֹא וְקַח בְּמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מֵעַכּוּ\"ם בּוֹא וְקַח מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמְּךָ אַחַר הַפֶּסַח. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִתֵּן לוֹ עַל תְּנַאי. וְאִם עָשָׂה כֵּן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא: ", + "תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ עוֹבְרִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. כְּגוֹן הַמּוּרְיָס וְכוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ מִן הַקֶּמַח. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח: ", + "כֵּיצַד. עֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח וְעוֹרוֹת אֲפִלּוּ נְתָנוֹ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם הַבִּעוּר הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. וְאִם לֹא נָתַן הָעוֹרוֹת וְנָתַן הַקֶּמַח קֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִשְׁעַת הַבִּעוּר מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ. תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים חַיָּב לְבָעֵר: ", + "וְכֵן הַקִּילוֹר וְהָרְטִיָּה וְהָאִסְפְּלָנִית וְהַתְּרִיאַ\"ק שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן חָמֵץ מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח שֶׁהֲרֵי נִפְסְדָה צוּרַת הֶחָמֵץ: ", + "הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעִפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב ומְלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. בְּגָדִים שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתָן בְּחֵלֶב חִטָּה וְכֵן נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם (שמות יג ז) (דברים טז ד) \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ(שמות יב יט) \"לֹא יִמָּצֵא\" שֶׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת: ", + "דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכָל לְאָדָם כְּלָל. אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתְּרִיאַ\"ק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ: " + ], + [ + "אֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בְּפֶסַח אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בִּלְבַד. וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַשְּׂעוֹרִים שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁפּוֹן. אֲבָל קִטְנִיּוֹת כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִים וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהֶחֱמִיץ הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין זֶה חִמּוּץ אֶלָּא סֵרָחוֹן: \n", + "חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם לְעוֹלָם אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק מֻתָּר בַּאֲכִילָה [ג.] שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין: \n", + "אֵין מְבַשְּׁלִין חִטִּים בְּמַיִם כְּגוֹן רִיפוֹת וְלֹא קֶמַח כְּגוֹן לְבִיבוֹת. וְאִם בִּשֵּׁל הֲרֵי זֶה חָמֵץ גָּמוּר וְהוּא שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ בַּתַּבְשִׁיל. אֵין קוֹלִין אֶת הַבָּצֵק בְּשֶׁמֶן עַל הַמַּחֲבַת. אֲבָל מְבַשְּׁלִין אֶת הַפַּת וְאֶת הַקֶּמַח הַקָּלוּי. וְאִם הִרְתִּיחַ הַמַּיִם הַרְבֵּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ לְתוֹכָן הַקֶּמַח הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיַּחְמִיץ. וּכְבָר נָהֲגוּ בְּשִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְכָל הַמַּעֲרָב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה: \n", + "מֻתָּר לְבַשֵּׁל הַדָּגָן אוֹ הַקֶּמַח בְּמֵי פֵּרוֹת. וְכֵן בָּצֵק שֶׁלָּשׁוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אִם בִּשְּׁלוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אוֹ קָלָהוּ עַל הַמַּחֲבַת בְּשֶׁמֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר שֶׁמֵּי פֵּרוֹת אֵינָן מַחְמִיצִין: \n", + "כַּרְמֶל שֶׁמְּהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר וְטוֹחֲנִין אוֹתוֹ אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַקֶּמַח שֶׁלּוֹ בְּמַיִם שֶׁמָּא לֹא נִקְלָה בָּאוּר יָפֶה וְנִמְצָא מַחֲמִיץ כְּשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁמּוֹלְלִין הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת אֵין מְבַשְּׁלִין בָּהֶן אֶלָּא מַצָּה אֲפוּיָה שֶׁחָזְרוּ וְטָחֲנוּ אוֹתָהּ אֲבָל קֶמַח קָלִי אָסוּר שֶׁמָּא לֹא קָלָהוּ יָפֶה וְיָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ: \n", + "אֵין בּוֹלְלִין אֶת הַשְּׂעוֹרִין בְּמַיִם בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן רָפִין וּמַחְמִיצִין בִּמְהֵרָה. וְאִם בָּלַל אִם רָפוּ כְּדֵי שֶׁאִם הִנִּיחָן עַל פִּי הַבִּיב שֶׁאוֹפִין עָלָיו הַחַלּוֹת יִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְאִם לֹא הִגִּיעוּ לְרִפְיוֹן זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין: \n", + "הַחִטִּים מֻתָּר לִבְלל אוֹתָן בְּמַיִם כְּדֵי לְהָסִיר סֻבָּן וְטוֹחֲנִין אוֹתָן מִיָּד כְּדֶרֶךְ שֶׁטּוֹחֲנִין הַסּלֶת. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבְעָרֵי הַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא יִבְלְלוּ הַחִטִּים בְּמַיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהוּ וְיַחֲמִיצוּ: \n", + "תַּבְשִׁיל שֶׁנִתְבַּשֵּׁל וְנִמְצְאוּ בּוֹ שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים אִם נִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי כָּל הַתַּבְשִׁיל אָסוּר שֶׁהֲרֵי נִתְעָרֵב בּוֹ הֶחָמֵץ. וְאִם לֹא נִתְבַּקְּעוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן וְשׂוֹרְפָן וְאוֹכְלִין שְׁאָר הַתַּבְשִׁיל. שֶׁאֵין הַדָּגָן שֶׁנִּבְלַל וְלֹא נִתְבַּקֵּעַ חָמֵץ גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה. וְאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n", + "מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יז) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\" כְּלוֹמַר הִזָּהֲרוּ בַּמַּצָּה וְשִׁמְרוּ אוֹתָהּ מִכָּל צַד חִמּוּץ. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּדָגָן שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנּוּ בַּפֶּסַח שֶׁלֹּא יָבוֹא עָלָיו מַיִם אַחַר שֶׁנִּקְצַר עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם חִמּוּץ. דָּגָן שֶׁנִּטְבַּע בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַיִם כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ כָּךְ אָסוּר לְקַיְּמוֹ אֶלָּא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם מְכָרוֹ לְנָכְרִי קֹדֶם הַפֶּסַח מוֹכֵר מְעַט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַנָּכְרִי וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל: \n", + "דָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף כָּל זְמַן שֶׁהוּא טוֹרֵד טִפָּה אַחַר טִפָּה אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. אֲבָל כְּשֶׁיִּפָּסֵק אִם נִשְׁתַּהָה כַּשִּׁעוּר הֲרֵי זֶה אָסוּר: \n", + "אֵין לָשִׁין בְּפֶסַח עִסָּה גְּדוֹלָה שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ אֶלָּא כְּשִׁעוּר חַלָּה בִּלְבַד. וְאֵין לָשִׁין לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה. וְלֹא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ בּוֹ בַּיּוֹם אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. וְאִם עָבַר וְלָשׁ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה: \n", + "לֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְתָלוּשׁ. וְלֹא תַּחַת הָרָקִיעַ בְּיוֹם הֶעָבִים אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בּוֹ. וְלֹא תָּנִיחַ אֶת הָעִסָּה וְתִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר. וְאִם הָיְתָה לָשָׁה וְאוֹפָה צְרִיכָה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם. אֶחָד שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ וְאֶחָד שֶׁמְּצַנֶּנֶת בּוֹ יָדֶיהָ. וְאִם עָבְרָה וְלָשָׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ שֶׁלֹּא צִנְּנָה יָדֶיהָ אוֹ שֶׁעָשְׂתָה עִסָּה יֶתֶר מִשִּׁעוּר חַלָּה הַפַּת מֻתֶּרֶת. וְכַמָּה שִׁעוּר חַלָּה כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה כְּגוּף הַבֵּיצָה הַבֵּינוֹנִית לֹא כְּמִשְׁקָלָהּ: \n", + "כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּבָּצֵק אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וֶהֱנִיחוֹ וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל בִּזְמַן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְאִם אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת: \n", + "הָיוּ שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁהִגְבִּיהוּ הַיָּד מֵהֶן נִלּוֹשׁוֹת בְּעֵת אַחַת וְנִשְׁתַּהוּ. הָאַחַת מֵהֶן יֵשׁ לָהּ קוֹל וְהָאַחֶרֶת אֵין לָהּ קוֹל. שְׁתֵּיהֶן יִשָּׂרְפוּ וַהֲרֵי הֵן חָמֵץ גָּמוּר: \n", + "אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עֲלֵיהֶן וּמִתְחַמְּצִין בְּעֵת עֲשִׂיָּתָן. לְפִיכָךְ הַנַּחְתּוֹמִין מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן וּמְמַהֲרִים לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֲסוּרִים וַאֲפִלּוּ צָרוּ אוֹתָן בִּדְפוּס. שֶׁמָּא יָבוֹאוּ אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁלֹּא בִּדְפוּס וְיִשְׁהוּ בַּעֲשִׂיָּתָן וְיַחֲמִיצוּ: \n", + "מַיִם שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן הַיָּדַיִם וְהָעֲרֵבָה אַחַר שֶׁלָּשִׁין וְכֵן מַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בִּשְׁעַת לִישָׁה הֲרֵי זֶה יִשְׁפֹּךְ אוֹתָן בִּמְקוֹם מִדְרוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחְמִיץ: \n", + "אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן וּמַנִּיחִין לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁמָּא יַחְמִיץ. אֲבָל חוֹלְטִין לָהֶן הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין וּמַנִּיחִין לִפְנֵיהֶן. וּכְבָר נָהֲגוּ רֹב הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחֲלֹט גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה: \n", + "וּמֻתָּר לָלוּשׁ לְתַרְנְגוֹלִין מֻרְסָן אוֹ קֶמַח וּמַאֲכִילָן מִיָּד אוֹ נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה לִפְנֵיהֶן כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל. וְכָל זְמַן שֶׁהֵן מְנַקְּרִין בּוֹ אוֹ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ בְּיָדוֹ אֵינוֹ מַחֲמִיץ. וּכְשֶׁיִּפְסְקוּ מִלֶּאֱכל יִשְׁטֹף הַכְּלִי בְּמַיִם וְיִשְׁפֹּךְ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן: \n", + "לֹא תִּשְׁרֶה אִשָּׁה מֻרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ. אֲבָל שָׁפָה עַל בְּשָׂרָהּ יָבֵשׁ. וְלֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת וְאִם נָתַן יִשָּׁפֵךְ מִיָּד מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַהֵר לְהַחֲמִיץ. וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחַרְדָּל וְאִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד: \n", + "מֻתָּר לִתֵּן הַתַּבְלִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהָקֶצַּח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַבָּצֵק. וְכֵן מֻתָּר לָלוּשׁ הָעִסָּה בְּמַיִם וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב אוֹ לְקַטֵּף בָּהֶן. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לָלוּשׁ וּלְקַטֵּף אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד. לֹא מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה (דברים טז ג) \"לֶחֶם עֹנִי\". וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זִכְרוֹן לֶחֶם עֹנִי: \n", + "כָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַצָּה בְּצוֹנֵן. חוּץ מִכְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַשְּׂאוֹר וּכְלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ חֲרֹסֶת מִפְּנֵי שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה. וְכֵן עֲרֵבוֹת שֶׁלָּשִׁין בָּהֶן הֶחָמֵץ וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיַּחְמִיץ הֲרֵי הֵן כְּבֵית שְׂאוֹר וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּפֶסַח: \n", + "בִּיב שֶׁל חֶרֶס שֶׁאוֹפִין עָלָיו חַלּוֹת חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵין אוֹפִין עָלָיו מַצָּה בְּפֶסַח. וְאִם מִלְּאוֹ גֶּחָלִים וְהִסִּיק מָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בּוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְבַשֵּׁל עָלָיו מַצָּה: \n", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי אֲבָנִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּרוֹתְחִין בִּכְלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת וְאִלְפָּסִין. נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל שֶׁל מַיִם וּמְמַלֵּא עֲלֵיהֶן מַיִם וּמַרְתִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלְטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתָן בְּצוֹנֵן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה. וְכֵן הַסַּכִּינִין מַרְתִּיחַ אֶת הַלַּהַב וְאֶת הַנִּצָּב בִּכְלִי רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה: \n", + "כְּלֵי מַתָּכוֹת וַאֲבָנִים וּכְלֵי עֵצִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בִּכְלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין וּמַנִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלוֹטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטְפָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה: \n", + "כָּל כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּחַמִּין בֵּין כְּלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת. בֵּין כְּלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת. בֵּין שֶׁהָיוּ מְשׁוּחִין וְשׁוּעִין בַּאֲבַר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן כְּעֵין זְכוּכִית. בֵּין שֶׁהָיוּ חֶרֶס כְּמַה שֶּׁהֵן. אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמַצָּה אֶלָּא מַנִּיחָן לְאַחַר הַפֶּסַח וּמְבַשֵּׁל בָּהֶן: \n", + "כְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁרָצָה לְהַרְתִּיחוֹ וְלֹא מָצָא כְּלִי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַרְתִּיחוֹ בְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה מַקִּיף לוֹ שָׂפָה שֶׁל טִיט עַל שְׂפָתוֹ מִבַּחוּץ וּמְמַלְּאֵהוּ מַיִם עַד שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתוֹ וּמַרְתִּיחַ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ וְדַיּוֹ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּמַצָּה: \n" + ], + [ + "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכל מַצָּה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יח) \"בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת\". בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְלֹא תָּלָה אֲכִילָה זוֹ בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח אֶלָּא זוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִצְוָתָהּ כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל בִּשְׁאָר הָרֶגֶל אֲכִילַת מַצָּה רְשׁוּת רָצָה אוֹכֵל מַצָּה רָצָה אוֹכֵל אֹרֶז אוֹ דֹּחַן אוֹ קְלָיוֹת אוֹ פֵּרוֹת. אֲבָל בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבַד חוֹבָה. וּמִשֶּׁאָכַל כְּזַיִת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ: ", + "בָּלַע מַצָּה יָצָא. בָּלַע מָרוֹר לֹא יָצָא. בָּלַע מַצָּה וּמָרוֹר כְּאֶחָד יְדֵי מַצָּה יָצָא יְדֵי מָרוֹר לֹא יָצָא. שֶׁהַמָּרוֹר כִּטְפֵלָה לַמַּצָּה. כְּרָכָן בְּסִיב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבְלָעָן אַף יְדֵי מַצָּה לֹא יָצָא: ", + "אָכַל מַצָּה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוּהוּ עַכּוּ\"ם אוֹ לִסְטִים לֶאֱכֹל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָכַל כְּזַיִת מַצָּה וְהוּא נִכְפֶּה בְּעֵת שְׁטוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִתְרַפֵּא חַיָּב לֶאֱכל אַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא. לְפִי שֶׁאוֹתָהּ אֲכִילָה הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת: ", + "אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת אֲכִילַת מַצָּה אֶלָּא אִם כֵּן אֲכָלָהּ מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ג) \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת\". דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִמּוּץ אִם אֲכָלָן מַצָּה יָצָא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וְקִטְנִיּוֹת אֵין יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי מַצָּה לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן חָמֵץ: ", + "הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. עִסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ שֶׁאֵין זוֹ מְשֻׁמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה. מַצָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל אֵין לָשִׁין אוֹתָהּ בְּיַיִן אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ חָלָב מִשּׁוּם (דברים טז ג) \"לֶחֶם עֹנִי\" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם לָשׁ וְאָכַל לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת מֻרְסָן וְלֹא בְּפַת סֻבִּין. אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הַקֶּמַח בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ וּבְמוּרְסָנוֹ וְעוֹשֵׂהוּ פַּת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן פַּת סלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח וְאֵין אוֹמְרִין בָּהּ אֵין זֶה לֶחֶם עֹנִי: ", + "אֶחָד מַצָּה שֶׁנֶּאֱפֵית בְּתַנּוּר אוֹ בְּאִלְפָּס. בֵּין שֶׁהִדְבִּיק הַבָּצֵק בַּאִלְפָּס וְאַחַר כָּךְ הִרְתִּיחַ בֵּין שֶׁהִרְתִּיחַ וְאַחַר כָּךְ הִדְבִּיק אֲפִלּוּ אֲפָאָהּ בַּקַּרְקַע הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם לֹא נַאֲפֵית אֲפִיָּה גְּמוּרָה יוֹצְאִין בָּהּ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוּטִין שֶׁל בָּצֵק נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בְּעֵת שֶׁפּוֹרְסָהּ. וְיוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ. אֲבָל מַצָּה שֶׁבִּשְּׁלָהּ אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילָתָהּ שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ טַעַם פַּת: ", + "אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ כְּגוֹן שֶׁאָכַל בּוֹ טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ שֶׁגְּזָלָהּ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ וְכָל שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵין יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: ", + "הַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מַצָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְכָל אָדָם. וְכֵן יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל בִּכּוּרִים אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי שֶׁהַבִּכּוּרִים אֵין לָהֶם הֶתֵּר בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְכָתוּב (שמות יב כ) \"בְּכל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת\" מַצָּה הָרְאוּיָה לְהֵאָכֵל בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ יְדֵי חוֹבָה: ", + "חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁעָשׂוּ אוֹתָן לְעַצְמָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יז) \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\" מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן מַצָּה בִּלְבַד הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ אֲבָל זוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן הַזֶּבַח. וְאִם עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. שֶׁהָעוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק דַּעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא יִמָּכְרוּ יֹאכַל אוֹתָן וְנִמְצָא בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן שְׁמָרָן לְשֵׁם מַצָּה: ", + "הַכּל חַיָּבִין בַּאֲכִילַת מַצָּה אֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים. קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכל פַּת מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בְּמִצְוֹת וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ כְּזַיִת מַצָּה. חוֹלֶה אוֹ זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל שׁוֹרִין לוֹ רָקִיק בְּמַיִם וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ: ", + "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה כְּלוּם וַאֲפִלּוּ קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל מַצָּה וְאָכַל אַחֲרֶיהָ מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חוֹזֵר וְאוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה וּפוֹסֵק: ", + "אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּר לַאֲכִילָתָהּ בָּעֶרֶב. וּמִי שֶׁאָכַל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכֵן אָסוּר לֶאֱכֹל עֶרֶב הַפֶּסַח מִקֹּדֶם הַמִּנְחָה כִּמְעַט. כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַאֲכִילַת מַצָּה בְּתַאֲוָה. אֲבָל אוֹכֵל הוּא מְעַט פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת וְלֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶן. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַרְעִיבִין עַצְמָן עֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי לֶאֱכֹל מַצָּה בְּתַאֲוָה וְיִהְיוּ מַצּוֹת חֲבִיבוֹת עָלָיו. אֲבָל בִּשְׁאָר עַרְבֵי שַׁבְּתוֹת אוֹ עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ: " + ], + [ + "מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ג) \"זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם\" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ח) \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת\". וּמִנַּיִן שֶׁבְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג ח) \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה\" בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים חַיָּבִים לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרִים וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: ", + "מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ח) \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ\". לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד. אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ אוֹמֵר לוֹ בְּנִי כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיּוֹצִיאֵנוּ לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם מוֹדִיעוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן: ", + "וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה. מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ. אֵין לוֹ אִשָּׁה שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה: ", + "וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת וּלְסַיֵּם בְּשֶׁבַח. כֵּיצַד. מַתְחִיל וּמְסַפֵּר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי תֶּרַח וּמִלְּפָנָיו כּוֹפְרִים וְטוֹעִין אַחַר הַהֶבֶל וְרוֹדְפִין אַחַר עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וּמְסַיֵּם בְּדַת הָאֱמֶת שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמָּקוֹם לוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מֵהָאֻמּוֹת וְקֵרְבָנוּ לְיִחוּדוֹ. וְכֵן מַתְחִיל וּמוֹדִיעַ שֶׁעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם וְכָל הָרָעָה שֶׁגְּמָלָנוּ וּמְסַיֵּם בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ וּבְחֵרוּתֵנוּ. וְהוּא שֶׁיִּדְרשׁ מֵ\"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי\" (דברים כו ה) עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה. וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: ", + "כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְאֵלּוּ הֵן. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר. פֶּסַח עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כז) \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'\" וְגוֹ'. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ. וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן נִקְרָאִין הַגָּדָה: ", + "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כג) \"וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם\" וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ: ", + "לְפִיכָךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָרִיךְ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֵב דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן. אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שִׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן רְבִיעִית: ", + "אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. אִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה הֲסִיבָה. וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא צְרִיכָה הֲסִיבָה. וּבֵן אֵצֶל אָבִיו וְהַשַּׁמָּשׁ בִּפְנֵי רַבּוֹ צְרִיכִין הֲסִיבָה. אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ מֵסֵב אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן לוֹ רַבּוֹ רְשׁוּת. וַהֲסִיבַת יָמִין אֵינָהּ הֲסִיבָה. וְכֵן הַמֵּסֵב עַל עָרְפּוֹ אוֹ עַל פָּנָיו אֵין זוֹ הֲסִיבָה. וְאֵימָתַי צְרִיכִין הֲסִיבָה בִּשְׁעַת אֲכִילַת כְּזַיִת מַצָּה וּבִשְׁתִיַּת אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ. וּשְׁאָר אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ אִם הֵסֵב הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ: ", + "אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ צָרִיךְ לִמְזֹג אוֹתָן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שְׁתִיָּה עֲרֵבָה הַכֹּל לְפִי הַיַּיִן וּלְפִי דַּעַת הַשּׁוֹתֶה. וְלֹא יִפְחֹת בְּאַרְבַּעְתָּן מֵרְבִיעִית יַיִן חַי. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת אֵלּוּ מִיַּיִן שֶׁאֵינוֹ מָזוּג יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת וְלֹא יָצָא יְדֵי חֵרוּת. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת מְזוּגִין בְּבַת אַחַת יְדֵי חֵרוּת יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת לֹא יָצָא. וְאִם שָׁתָה מִכָּל כּוֹס מֵהֶן רֻבּוֹ יָצָא: ", + "כָּל כּוֹס וְכוֹס מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ מְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְכוֹס רִאשׁוֹן אוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם. כּוֹס שֵׁנִי קוֹרֵא עָלָיו אֶת הַהַגָּדָה. כּוֹס שְׁלִישִׁי מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. כּוֹס רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. וּבֵין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת שׁוֹתֶה. בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי אֵינוֹ שׁוֹתֶה: ", + "הַחֲרֹסֶת מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים זֵכֶר לַטִּיט שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין בּוֹ בְּמִצְרַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין אוֹתָהּ. לוֹקְחִין תְּמָרִים אוֹ גְּרוֹגָרוֹת אוֹ צִמּוּקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְדוֹרְסִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין לְתוֹכָן חֹמֶץ וּמְתַבְּלִין אוֹתָן בְּתַבְלִין כְּמוֹ טִיט בְּתֶבֶן וּמְבִיאִין אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּלֵילֵי הַפֶּסַח: ", + "אֲכִילַת מָרוֹר אֵינָהּ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא תְּלוּיָה הִיא בַּאֲכִילַת הַפֶּסַח. שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה אַחַת לֶאֱכל בְּשַׂר הַפֶּסַח עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֶאֱכל הַמָּרוֹר לְבַדּוֹ בְּלַיִל זֶה אֲפִלּוּ אֵין שָׁם קָרְבַּן פֶּסַח: ", + "מְרוֹרִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה הֵן הַחֲזֶרֶת וְהָעֳלָשִׁין וְהַתַּמְכָא וְהָחַרְחְבִינָא וְהַמָּרוֹר. כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי יָרָק אֵלּוּ נִקְרָא מָרוֹר. וְאִם אָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן אוֹ מֵחֲמִשְּׁתָּן כְּזַיִת יָצָא וְהוּא שֶׁיְּהוּ לַחִין. וְיוֹצְאִין בְּקֶלַח שֶׁלָּהֶן אֲפִלּוּ יָבֵשׁ. וְאִם שְׁלָקָן אוֹ כְּבָשָׁן אוֹ בִּשְּׁלָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן: " + ], + [ + "סֵדֶר עֲשִׂיַּת מִצְוֹת אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּךְ הוּא. בַּתְּחִלָּה מוֹזְגִין כּוֹס לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וּזְמַן וְשׁוֹתֶה. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְנוֹטֵל יָדָיו. וּמְבִיאִין שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְעָלָיו מָרוֹר וְיָרָק אַחֵר וּמַצָּה וַחֲרֹסֶת וְגוּפוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח וּבְשַׂר חֲגִיגָה שֶׁל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבַזְּמַן הַזֶּה מְבִיאִין עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מִינֵי בָּשָׂר אֶחָד זֵכֶר לַפֶּסַח וְאֶחָד זֵכֶר לַחֲגִיגָה: ", + "מַתְחִיל וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְלוֹקֵחַ יָרָק וּמְטַבֵּל אוֹתוֹ בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל כְּזַיִת הוּא וְכָל הַמְסֻבִּין עִמּוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵין אוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת. וְאַחַר כָּךְ עוֹקְרִין הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵי קוֹרֵא הַהַגָּדָה לְבַדּוֹ. וּמוֹזְגִין הַכּוֹס הַשֵּׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. וְאוֹמֵר הַקּוֹרֵא מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בֵּין מְסֻבִּין וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין: ", + "בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינוֹ אוֹמֵר וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבָּן. וּמַתְחִיל בִּגְנוּת וְקוֹרֵא עַד שֶׁגּוֹמֵר דְּרַשׁ פָּרָשַׁת (דברים כו ה) \"אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי\" כֻּלָּהּ: ", + "וּמַחֲזִיר הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו וְאוֹמֵר פֶּסַח זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כז) \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'\". וּמַגְבִּיהַּ הַמָּרוֹר בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א יד) \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם\". וּמַגְבִּיהַּ הַמַּצָּה בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב לט) \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם\" וְכוּ'. וּבַזְּמַן הַזֶּה אוֹמֵר פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִין בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ': ", + "וְאוֹמֵר לְפִיכָךְ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְהַדֵּר לְרוֹמֵם לְגַדֵּל וּלְנַצֵּחַ לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ. (תהילים קיג א) \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" וְגוֹ' עַד (תהילים קיד ח) \"חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם\". וְחוֹתֵם בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּבַזְּמַן הַזֶּה מוֹסִיף כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לַמּוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים שֶׁיַּגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל. וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְשׁוֹתֶה הַכּוֹס הַשֵּׁנִי: ", + "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְנוֹטֵל יָדָיו שֵׁנִית שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַהַגָּדָה. וְלוֹקֵחַ שְׁנֵי רְקִיקִין וְחוֹלֵק אֶחָד מֵהֶן וּמַנִּיחַ פָּרוּס לְתוֹךְ שָׁלֵם וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וּמִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת כִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ג) \"לֶחֶם עֹנִי\" מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי בִּפְרוּסָה אַף כָּאן בִּפְרוּסָה. וְאַחַר כָּךְ כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר כְּאַחַת וּמְטַבֵּל בַּחֲרֹסֶת וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְאוֹכְלָן. וְאִם אָכַל מַצָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמָרוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְבָרֵךְ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ: ", + "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת הַזֶּבַח וְאוֹכֵל מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּחִלָּה. וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת הַפֶּסַח וְאוֹכֵל מִגּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח. וְלֹא בִּרְכַּת הַפֶּסַח פּוֹטֶרֶת שֶׁל זֶבַח וְלֹא שֶׁל זֶבַח פּוֹטֶרֶת שֶׁל פֶּסַח: ", + "בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם קָרְבָּן, אַחַר שֶׁמְּבָרֵךְ הַמּוֹצִיא לֶחֶם חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה. וּמְטַבֵּל מַצָּה בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מָרוֹר וּמְטַבֵּל מָרוֹר בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל. וְלֹא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ בַּחֲרֹסֶת שֶׁמָּא יְבַטֵּל טַעֲמוֹ. וְזוֹ מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְחוֹזֵר וְכוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וּמְטַבֵּל בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכְלָן בְּלֹא בְּרָכָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ: ", + "וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ בַּסְּעֻדָּה וְאוֹכֵל כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכל וְשׁוֹתֶה כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת. וּבָאַחֲרוֹנָה אוֹכֵל מִבְּשַׂר הַפֶּסַח אֲפִלּוּ כְּזַיִת וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלָל. וּבַזְּמַן הַזֶּה אוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶפְסֵק סְעֻדָּתוֹ וְטַעַם בְּשַׂר הַפֶּסַח אוֹ הַמַּצָּה בְּפִיו שֶׁאֲכִילָתָן הִיא הַמִּצְוָה: ", + "וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי וְשׁוֹתֵהוּ. וְאַחַר כָּךְ מוֹזֵג כּוֹס רְבִיעִי וְגוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר וְהִיא יְהַלְלוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְכוּ'. וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחַר כָּךְ כְּלוּם כָּל הַלַּיְלָה חוּץ מִן הַמַּיִם. וְיֵשׁ לוֹ לִמְזֹג כּוֹס חֲמִישִׁי וְלוֹמַר עָלָיו הַלֵּל הַגָּדוֹל מֵ(תהילים קלו א) \"הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב\" עַד (תהילים קלז א) \"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל\". וְכוֹס זֶה אֵינוֹ חוֹבָה כְּמוֹ אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם סְעֵוּדָּה: ", + "מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכל צָלִי בְּלֵילֵי פְּסָחִים אוֹכְלִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכל אֵין אוֹכְלִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ בְּשַׂר פֶּסַח הוּא. וּבְכָל מָקוֹם אָסוּר לֶאֱכל שֶׂה צָלוּי כֻּלּוֹ כְּאֶחָד בְּלַיִל זֶה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם הָיָה מְחֻתָּךְ אוֹ שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ אֵיבָר אוֹ שָׁלַק בּוֹ אֵיבָר וְהוּא מְחֻבָּר הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ: ", + "מִי שֶׁאֵין לוֹ יַיִן בְּלֵילֵי הַפֶּסַח מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת וְעוֹשֶׂה כָּל הַדְּבָרִים עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה. מִי שֶׁאֵין לוֹ יָרָק אֶלָּא מָרוֹר בִּלְבַד. בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עַל הַמָּרוֹר שְׁתֵּי בְּרָכוֹת בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְעַל אֲכִילַת מָרוֹר וְאוֹכֵל. וּכְשֶׁיִּגְמֹר הַהַגָּדָה מְבָרֵךְ עַל הַמַּצָּה וְאוֹכֵל וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל מִן הַמָּרוֹר בְּלֹא בְּרָכָה: ", + "מִי שֶׁאֵין לוֹ מַצָּה מְשֻׁמֶּרֶת אֶלָּא כְּזַיִת כְּשֶׁגּוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ מִמַּצָּה שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁמֶּרֶת מְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה וְאוֹכֵל אוֹתוֹ כְּזַיִת וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלוּם: ", + " מִי שֶׁיָּשַׁן בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה וְהֵקִיץ אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל. בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁיָּשְׁנוּ מִקְצָתָן בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה חוֹזְרִין וְאוֹכְלִין. נִרְדְּמוּ כֻּלָּן וְנֵעוֹרוּ לֹא יֹאכְלוּ. נִתְנַמְנְמוּ כֻּלָּן יֹאכְלוּ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָה: " + ], + [ + "נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא, מתחיל על כוס שני ואומר:", + "בבהילו יצאנו ממצרים. הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים: כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך לפסח ייתי ויפסח. שתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. שתא הדא עבדי, לשתא דאתיא בני חורי.", + "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות! שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, והלילה הזה מרור. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין, והלילה הזה כולנו מסובין.", + "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו יי אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה – מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכל המאריך ביציאת מצרים – הרי זה משובח.", + "מעשה ברבי אליעזר, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבה, ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק. והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.", + "אמר להם רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים ט״ז:ג׳): \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\" – \"ימי חייך\" הימים, \"כל ימי חייך\" הלילות. וחכמים אומרים: \"ימי חייך\" העולם הזה, \"כל ימי חייך\" להביא את ימות המשיח.", + "ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאל.", + "חכם מה הוא אומר: \"מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אתכם\" (דברים ו׳:כ׳). אף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.", + "רשע מה הוא אומר: \"מה העבודה הזאת לכם\" (שמות י״ב:כ״ו). \"לכם\" ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שניו ואמור לו (שמות י״ג:ח׳): \"בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים\". \"לי\" ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.", + "תם מה הוא אומר: \"מה זאת?\" (שמות י״ג:י״ד). ואמרת אליו: \"בחוזק יד הוציאנו יי ממצרים מבית עבדים\".", + "ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר (שמות י״ג:ח׳): \"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים\". \"והגדת לבנך\" יכול מראש חודש? תלמוד לומר \"ביום ההוא\". אי \"ביום ההוא\" יכול מבעוד יום? תלמוד לומר \"בעבור זה\" – לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.", + "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום ברוך הוא לעבודתו, שנאמר (יהושע כ״ד:ב׳): \"ויאמר יהושע אל כל העם, כה אמר יי אלהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען. וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים\".", + "ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא! שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר (בראשית ט״ו:י״ג): \"ויאמר לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול\".", + "היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו. אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו: שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים, ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר (דברים כ״ו:ה׳): \"ארמי אובד אבי, וירד מצרימה ויגר שם\" – מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שנאמר (בראשית מ״ז:ד׳): \"ויאמרו אל פרעה: לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי כבד הרעב בארץ כנען. ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן\".", + "\"במתי מעט\", כמו שנאמר (דברים י׳:כ״ב): \"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ועתה שמך יי אלהיך ככוכבי השמים לרוב\".", + "\"ויהי שם לגוי\" – מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. \"גדול ועצום\", כמו שנאמר (שמות א׳:ז׳): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם\".", + "ורב, כמו שנאמר (יחזקאל ט״ז:ז׳): \"רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח, ואת ערום ועריה\".", + "\"וירעו אותנו המצרים\", כמו שנאמר (שמות א׳:י׳): \"הבה נתחכמה לו, פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ\".", + "\"ויענונו\", כמו שנאמר: \"וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה, את פיתום ואת רעמסס\".", + "\"ויתנו עלינו עבודה קשה\", כמו שנאמר: \"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך\".", + "\"ונצעק אל יי אלהי אבותינו\", כמו שנאמר (שמות ב׳:כ״ג): ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה\".", + "\"וישמע יי את קולנו\", כמו שנאמר: \"וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב\".", + "\"וירא את עניינו\" – זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר: \"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים\".", + "\"ואת עמלינו\" – אלו הבנים, כמו שנאמר: \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון\".", + "\"ואת לחצינו\" – זה הדוחק, כמו שנאמר (שמות ג ט): \"וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם\".", + "\"ויוציאנו יי ממצרים\" – לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, ולא על ידי שליח. אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר: (שמות י״ב:י״ב): \"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אני יי\".", + "\"ביד חזקה\" – זה הדבר, כמו שנאמר (שמות ט׳:ג׳): \"הנה יד יי הויה במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, דבר כבד מאד\".", + "\"ובזרוע נטויה\" – זו החרב, כמו שנאמר (דברי הימים א כ״א:ט״ז): \"וחרבו שלופה בידו, נטויה על ירושלם\".", + "\"ובמורא גדול\" – זו גלוי שכינה, כמו שנאמר (דברים ד׳:ל״ד): \"או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה, וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם יי אלהיכם במצרים לעיניך\".", + "\"ובאותות\" – זה המטה, כמו שנאמר (שמות ד): \"ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות\".", + "\"ובמופתים\" – זה הדם, כמו שנאמר (יואל ג): \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן\".", + "דבר אחר: \"ביד חזקה\" – שתים, \"ובזרוע נטויה\" – שתים, \"ובמורא גדול\" – שתים, \"ובאותות\" – שתים, \"ובמופתים\" – שתים. אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. רבי יהודה היה נותן בהם סימן: דצ\"ך עד\"ש באח\"ב.", + "רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה, ומרורים.", + "פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם מה? על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות יב): \"ואמרתם זבח פסח הוא ליי, אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ויקד העם וישתחוו\".", + "מצה זו שאנו אוכלין, על שם מה? על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר (שמות יב): \"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם\".", + "מרורים אלו שאנו אוכלים, על שם מה? על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות א): \"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך\".", + "ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל, שנאמר (דברים ו): \"ואותנו הוציא משם, למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו\".", + "לפיכך אנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לגדל, ולהדר, ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו, והוציאנו מעבדות לחירות, ומשעבוד לגאולה, ומיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול. ונאמר לפניו: \"הללויה\".", + "\"הללויה! הללו עבדי יי, הללו את שם יי! יהי שם יי מבורך...\" עד \"חלמיש למעינו מים\" (תהלים קיג-קיד).", + "ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו, יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי, גאל ישראל.", + "כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח, כך מברכים וקוראים בליל השני של גליות. וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות, ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Torat Emet 363", + "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads" + ], + [ + "Wikisource Mishneh Torah", + "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5_%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%94_%D7%90" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6e42af98d2cb36bcac3e766af710c1faaf0bed4e --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json @@ -0,0 +1,78 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864", + "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967", + "status": "locked", + "priority": 1.0, + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967", + "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/d43f5f8fdc71898dd220e1dbf104de72.png", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + "The branches of palm trees specified in the Torah (Leviticus 23:40) are freshly sprouted twigs of a palm tree, before their leaves are spread apart; they resemble a rod, called lulav.", + "The fruit of goodly trees specified in the Torah is the ethrog. The boughs of leafy trees specified in the Torah refer to the myrtle, the leaves of which cover the wood; it has, for example, three or more leaves growing from each bud.", + "The willows of the brook specified in the Torah do not refer to every plant growing near a brook, but to a definite kind of plant called willows of the brook. Its leaf is elongated like a brook and has a smooth edge, and its twig is red. This is called aravah, willow. Most plants of this kind grow beside brooks, hence the term willows of the brook; even if it grows in the wilderness or on the mountains it is fit for use.", + "", + "The four species [described above] constitute one precept, and the absence of any of these makes the others useless. All of them are included under the term lulav precept; their number should be neither decreased nor increased.— —", + "", + "How many should be taken of each species? One lulav, one ethrog, two twigs of willow, and three twigs of myrtle. If one wishes to increase the number of myrtle twigs so that the bunch should be larger, he may do so.— —", + "", + "", + "", + "", + "", + "We are required to wave the lulav on the first day of Sukkoth only, anywhere and at any time, even if this happens to be a Sabbath, as it is written: \"You shall take on the first day the fruit of goodly trees\" (Leviticus 23:40). Only in the Temple was the lulav waved on each of the seven days of Sukkoth, as it is written: \"You shall rejoice before the Lord your God seven days…\"— —", + "", + "After the destruction of the Temple it was ruled that the lulav should be waved on each of the seven days of the festival, in remembrance of the Temple usage.— —", + "", + "", + "", + "Anyone who is required to hear the shofar and to dwell in a sukkah is also required to wave the lulav; anyone who is exempt from hearing the shofar and dwelling in a sukkah is likewise exempt from waving the lulav. A little boy who knows how to shake the lulav is required to do so, by rabbinic rule, in order to train him in the observance of precepts.", + "", + "", + "", + "", + "The custom in Jerusalem used to be that an individual would leave home carrying his lulav, go to synagogue with lulav in hand, worship with lulav in hand, and then go to visit the sick and comfort the mourners with lulav still in hand. But when he was about to enter the school-house, he would send his lulav home with his son or servant (Sukkah 41b)." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Although we are required to rejoice on all festivals, there was special rejoicing in the Temple during the Sukkoth festival, as it is written: \"You shall rejoice before the Lord your God seven days\" (Leviticus 23:40). How was this done? On the day preceding the first day of Sukkoth, a raised section for women and a lower section for men were prepared in the Temple, so that they might not mix. They began to celebrate at the conclusion of the first day of the festival. On each day of Hol ha-Mo'ed, the celebrations began after the daily afternoon sacrifice and continued for the rest of the day and the entire night.", + "How was this celebration observed? Flutes were sounded, and harps, lyres and cymbals were played. Anyone who could play an instrument, played it; anyone who could sing, sang. They danced, clapping hands and leaping, each one to the best of his ability. However, this celebration was not permitted on the Sabbath or on the first day of the festival.", + "It was a religious duty to observe this celebration as much as possible. Ignorant individuals, or anybody who wished [to participate] took no leading part in it. Only great Jewish scholars, heads of academies, members of the Sanhedrin, elders, and men of piety and good deeds danced, clapped hands, made music and entertained in the Temple in the days of Sukkoth. Everyone else, men and women, came to watch and listen.", + "The joy which a person derives from doing good deeds and from loving God, who has commanded us to practise them, is a supreme form of divine worship. Anyone who refrains from experiencing this joy deserves punishment, as it is written: \"Because you have not served the Lord your God with joy and with a glad heart\" (Deuteronomy 28:47). Anyone who is arrogant and insists on self-glory on such occasions is both a sinner and a fool. King Solomon had this in mind when he said: \"Do not glorify yourself in the presence of the King\" (Proverbs 25:6). On the other hand, anyone who humbles himself on such occasions is indeed great and honored, for he serves the Lord out of love. David, King of Israel, expressed this thought when he said: \"I will make myself even more contemptible than this, humbling myself in my own eyes\" (II Samuel 6:22). True greatness and honor are attained only by rejoicing before the Lord, as it is written: \"King David was leaping and dancing before the Lord\" (II Samuel 6:16)." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..2c02fb0a6666574c2d680b1ccf106f587a7ef925 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json @@ -0,0 +1,177 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI", + "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "status": "locked", + "priority": 3.0, + "license": "CC-BY-NC", + "versionNotes": "\n Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l

© Published and Copyright by Moznaim Publications.
Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n ", + "digitizedBySefaria": false, + "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing", + "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png", + "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "It is a positive commandment from the Torah1Sefer Hamitzvot (Positive Commandment 170) and Sefer Hachinuch (Mitzvah 405) count this mitzvah as one of the 613 mitzvot of the Torah. to hear the sounding of the shofar2The mitzvah is not the blowing of the shofar, as might be inferred from the verse, but rather listening to the blowing. The blessing recited before the fulfillment of this mitzvah, praising God for commanding us \"to listen to the sounding of the shofar (Chapter 3, Halachah 10),\" emphasizes this principle.
Accordingly, the Rambam writes (Chapter 1, Halachah 8) that a person who blows a shofar without hearing it does not fulfill the mitzvah. Conversely, he writes (Responsum 78) that if the mitzvah were the blowing of the shofar, a person who heard it being blown, but did not blow it himself, would not fulfill his obligation.
It must be noted that the published text of the siddur of Rav Amram Gaon states that the mitzvah is \"to sound the shofar.\" Also, concerning the blowing of the shofar in the yovel, the Rambam himself writes that: \"it is a positive mitzvah to blow the shofar on the tenth of Tishre... (Hilchot Shemitah V'Yovel 10:10).\" on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: \"It shall be a day of sounding [the ram's horn] for you.\"
The3Though the ram's horn is not explicitly mentioned in the verse, our Sages derived the requirement as the Rambam explains. shofar, which is sounded both on Rosh HaShanah and for the yovel,4to announce the freeing of the slaves and the return of property, as explained in Leviticus 25:9-13. is a bent5Rams' horns are always bent. This, too, has homiletic significance, referring to the bending over of our proud hearts. (See Rosh HaShanah 26b.) ram's horn.6Rosh HaShanah 16a states that a ram's horn is used to recall the akedah (binding) of Isaac. All shofarot other than that of a ram are unacceptable.7The Rambam's opinion is based on the statement of Rav Levi (Rosh Hashanah 26b), who declares: \"The mitzvah of Rosh Hashanah is to be performed with bent [shofarot],\" implying the use of a sheep's or ram's horn for that is their natural shape.
The Ra'avad, Rabbenu Asher, and many other Rishonim maintain that Rav Levi desired to designate the type of shofar which is most preferable to use, but did not intend to disqualify the horns of other animals. Their view is accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:1), which states that it is desirable to use the horn of a ram. However, if that is not possible, the horn of any animal may be used. The only exceptions are the horns of a cow and some wild animals whose horns are single, solid entities (Ramban).
Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah8The above verse merely mentions יום תרועה - \"a day of sounding\" - without stating what must be sounded. is not explicitly mentioned in the Torah [it was derived by our Sages in the following manner]. Concerning the yovel, [Leviticus 25:9] states: \"You shall make a proclamation, sounding the shofar... you shall proclaim with the shofar.\" The oral tradition9Rosh Hashanah 33b explains that just as the \"sounding\" required by the Torah in the yovel requires a shofar, so, too, the \"sounding\" on Rosh HaShanah requires a shofar.10An analogy (גזרה שוה) is drawn between the two verses, to teach that the same type of \"sounding\" is required on both occasions. Thus, since the Torah specifies states that the \"sounding\" of the yovel is carried out with a shofar, that same instrument is used on Rosh HaShanah.", + "In the Temple,1As will be explained in the commentary to Chapter 2, Halachah 8, and Chapter 7, Halachah 13, in certain contexts the Rambam interprets the expression במקדש - literally, \"in the holy place\" - as referring to the entire city of Jerusalem. (See also the Rambam's commentary to the mishnah, Rosh HaShanah 4:1.) However, in the present context, it refers to the Temple alone. Thus, Rosh HaShanah 27a states that the shofar was sounded in this manner only \"on the Temple Mount and at the eastern gate.\" on Rosh HaShanah, they would blow [the shofar in the following manner]: There was one shofar and two trumpets, [one on either] side.2The verse from Psalms mentions \"the voice of the shofar,\" using the singular. In contrast, it refers to \"trumpets.\" The sounding of the shofar was extended,3for greater emphasis while that of the trumpets was shortened, because the mitzvah of the day is performed with the shofar.4Rosh HaShanah 26b contrasts the sounding of the shofar and trumpets on Rosh HaShanah with their being blown on a fast day declared because of unfavorable conditions. On the latter occasion, the sounding of the trumpets was emphasized in keeping with the instructions of Numbers 10:9.
Why were the trumpets sounded together with it? Because [Psalms 98:6] states: \"You shall sound trumpets and the voice of the shofar before God, the King.\"5Rosh Hashanah 27a states that the expression \"before God\" implies: in the Temple. However, in other places6even within Jerusalem on Rosh Hashanah, only the shofar is blown.", + "At the outset, we should not blow a shofar of idol worship.1For it is not appropriate to use such a shofar for a mitzvah. However, if one sounded it, one has fulfilled his obligation.2The Maggid Mishneh explains that this refers to a shofar belonging to a gentile that was used in the worship of idols, or a shofar which was itself worshiped as an idol. However, as will be explained, if the shofar of idol worship belonged to a Jew or if it was made from the horn of an animal that was sacrificed to an idol, even after the fact, its use is not acceptable. [In contrast,] should one sound a shofar belonging to an apostate city,3עיר הנדחת. Deuteronomy 13:13-19 describes the laws governing a city in which the majority of the inhabitants have turned to idol worship. All the idolaters must be slain and all the homes and property burned. No benefit may be derived from them. (See also Hilchot Avodat Kochavim, Chapter 4.) one has not fulfilled one's obligation.4Rosh Hashanah 28a explains that the difference between a shofar of idol worship and one of an apostate city is that all the property within the latter must be destroyed. Since ultimately this shofar must be burnt, even before it is actually destroyed it is no longer considered to be an existent entity. Thus, we may not use it on Rosh HaShanah, because a shofar used for the mitzvah must be of a specific size - slightly larger than one's hand, as mentioned in Halachah 5 - and a nonexistent entity has no size at all.
A shofar of idol worship must also be destroyed. However, should the gentile negate its connection to idol worship before it is acquired by a Jew, it need not be destroyed, as stated in Hilchot Avodat Kochavim 8:8. Since there is a possibility that it will not have to be destroyed, it is considered to be an existent entity and may be used for the mitzvah.
This principle applies only to aspects of idol worship belonging to a gentile. It is impossible to negate the connection between an idol worshiped by a Jew and its forbidden nature. (See Hilchot Avodat Kochavim 8:9.) Hence, a Jew's shofar of idol worship may not be used. Similarly, if a Jew has acquired a shofar of idol worship that belonged to a gentile before the latter negated its connection to idol worship, the Jew is no longer capable of negating this connection. Therefore, such a shofar may not be used on Rosh HaShanah.
Also, once an animal has been sacrificed to an idol, there is no possibility of negating its connection to idol worship. Hence, its horn may not be used as a shofar.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:3-4) quotes all the above laws as halachah. The Ramah relates that certain authorities recommend not using even a gentile's shofar of idol worship unless we know that he negated its connection with idol worship before Rosh HaShanah begins.
Concerning a stolen shofar:5one who blows it fulfills his obligation - Though in general, a mitzvah performed with a stolen article is not acceptable (see Chapter 8, Halachah 1; Hilchot Chametz U'Matzah 6:7), this case is an exception... one who blows it fulfills his obligation, because the mitzvah is only to listen to the sound,6Hence, a person who listens to the shofar being blown fulfills his obligation even though the listener does not touch [the shofar]7Based on this statement, the commentaries propose that, according to the Rambam, a person who blows a shofar without putting his lips to it fulfills his obligation. The Ramban (see Maggid Mishneh 1:6) does not accept this view. or lift it up.8Accordingly, after the fact, by hearing such a shofar, one has fulfilled one's obligation, because The laws of theft do not apply to sound alone.9for sound is not a physical entity that can be possessed. Rabbenu Manoach and the Kessef Mishneh cite other examples from Nedarim 13b-15a, where the Sages differentiate between sound and material entities.
The Jerusalem Talmud (Sukkah 3:1) derives this law as follows:Everyone agrees that a stolen lulav is unacceptable. What is the difference between a shofar and a lulav?
Rabbi Yosse responded: \"Concerning a lulav, [Leviticus 23:40] states: 'You shall take for yourself,' implying that only 'your own' is acceptable. In contrast, [Numbers 29:1] states: 'It shall be a day of blowing for you,' implying that regardless [of the nature of the shofar used, the blowing shall be 'for you']\".
Rabbi Eliezer explained: \"There, [concerning the lulav,] one must perform the mitzvah with the lulav itself. Here, [concerning the shofar,] one performs the mitzvah with its sound.\"Nevertheless, because a sin is associated with this mitzvah, Ashkenazic custom is that no blessing should be recited before blowing such a shofar (Magen Avraham 586:4).
Similarly, a shofar from an10animal consecrated as an... olah offering should not be sounded,11Once an animal is consecrated as an olah offering, no part of its body may be used any other purpose. Therefore, we should not use such a shofar from such an animal for any purpose whatsoever.
This halachah applies before the blood from the sacrifice has been offered on the altar. Afterwards, the skin and horns of the animal become the property of the priests and may be used for mundane purposes (Rashi, Rosh Hashanah 28a). but12In Hilchot Me'ilah 5:16, the Rambam writes:Concerning the sound, sight, and smell of consecrated objects: We should not derive benefit from them. However, all the implications of the prohibition against using them for mundane purposes do not apply. if one sounds it, he fulfills his obligation, because the laws of13The prohibitions forbidding use of consecrated articles for mundane purposes... מעילה do not apply with regard to sound alone. If you ask: \"Behold, he has derived benefit from hearing [the shofar's] sound?\"14Though the laws of מעילה do not apply to sound, there is still a Rabbinic prohibition against benefiting from the sound of consecrated articles. Therefore, one might think that we would be unable to fulfill the mitzvah with such a shofar (Lechem Mishneh). Accordingly, the Rambam explains: - mitzvot were not given for our benefit.15Rashi (Rosh Hashanah, ibid.) states: \"the mitzvot were not given to the Jewish people for their enjoyment, but rather as a yoke.\"
This concept has relevance in the ethical, as well as the halachic sphere. In the tenth chapter of Hilchot Teshuvah, the Rambam writes:One who serves [God] out of love occupies himself with the Torah and the mitzvot...for no ulterior motive, not because of fear that evil will occur, nor in order to acquire benefit...
The great Sages would command the more understanding and brilliant among their students in private: \"Do not be like servants who serve their master for the sake of receiving a gift. Rather, since he is the Master, it is fitting to serve Him\"; i.e., serve [Him] out of love.The above is not intended to imply that a person should not feel happy and fulfilled in the service of God. Quite the contrary; indeed, the Rambam concludes these halachot (Chapter 8, Halachah 15) with a description of the importance of happiness in the service of God. However, the intent is that the happiness should be a byproduct and not the goal of the service. We should be totally committed to fulfilling God's will, and the expression of that commitment should generate satisfaction and joy.
Based on this concept - that mitzvot were not given for our benefit;
a person who vows not to derive benefit from a shofar may use it to blow the teki'ot required to fulfill the mitzvah. - Doing so is not considered a violation of his vow.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:5) advises that the person who took the vow should not blow the shofar himself [because many consider that to be a pleasurable experience (Taz)]. Rather, he should hear the teki'ot from a colleague.
Also, the Shulchan Aruch (ibid.) notes that if a person specifically states that he vows not to listen to a colleague's teki'ot, he may not hear that person blow the shofar on Rosh HaShanah, because a vow (neder) can also negate a mitzvah. (See Hilchot Nedarim 3:6-8.)
Based on this concept, a person who vows not to derive benefit from a shofar may use it to blow the teki'ot required to fulfill the mitzvah.", + "Regarding a shofar to be used on Rosh HaShanah: It is forbidden to violate the festival laws to obtain it. This applies1not only when obtaining the shofar requires the violation of a melachah (forbidden labor) prohibited by the Torah, but even when the forbidden practice is in the category of sh'vut.2In Hilchot Shabbat 21:1, the Rambam defines sh'vut as a prohibition instituted by the Sages because a particular activity resembles one forbidden as a melachah by Torah law, or because performing it may cause one to perform a melachah.
Though these prohibitions are of Rabbinic origin, the Sages reinforced the power of their decrees and equated them with Torah law. Hence, just as one may not violate a melachah forbidden by the Torah to obtain a shofar, so, too, it is forbidden to violate a sh'vut forbidden by Rabbinic law (Kessef Mishneh). [Nevertheless, note the clarification of this principle in Chapter 2, Halachah 6.]
How is the above exemplified? If there is a shofar in a treetop or across a river3and that is the only shofar available - one may not climb the tree - lest one accidentally cut off a branch (ibid., 6) - and that is the only shofar available - one may not climb the tree or swim across the water to bring it.4lest one prepare a swimming aid (ibid., 23:5). The Mishnah (Rosh Hashanah 32b) mentions other examples of forbidden activities. Needless to say, we may not cut the shofar [from the animal's head]5In his commentary on the mishnah, the Rambam explains that this refers to cutting the horn off with a household knife. Since a craftsman's knife is not being used, cutting the shofar off is not forbidden by Torah law. Nevertheless, the Rambam uses the expression \"needless to say,\" because such an activity bears a closer resemblance to one forbidden by Torah law than those mentioned previously. or perform a forbidden labor6cutting off the horn with a craftsman's knife [to prepare a shofar so that we may blow it].7[to prepare a shofar so that we may blow it].
[The rationale for the above is:] Blowing the shofar fulfills a positive commandment,8as stated in Halachah 1. while [the observance of] the festivals fulfills both a positive and a negative commandment.9In Hilchot Sh'vitat Yom Tov 1:2, the Rambam writes:Whoever rests from a melachah categorized as \"work\" on one of [these days] fulfills a positive commandment, because the Torah describes them as \"days of rest\"... if one performs a melachah that is not intended to prepare food,... one negates the performance of a positive commandment and transgresses a negative commandment, as [Leviticus 23:8] states: \"You shall not perform any servile work.\" The observance of a positive commandment does not negate the observance of both a positive and negative commandment.10Though the performance of a positive commandment overrides a negative commandment (Yevamot 3b), that applies only when the negative commandment is not reinforced by a positive commandment, as in the case at hand.
It is permitted to rinse a shofar with water, wine, or vinegar in order to improve its tone.11It is forbidden to prepare a utensil for use on a festival. (See Hilchot Sh'vitat Yom Tov 4:8.) However, this activity is not placed in that category (Rabbenu Manoach). However, as an expression of deference, one should never12i.e., even before Rosh HaShanah use urine [for that purpose], lest one view the mitzvot in a deprecating manner.13The Rambam concludes Hilchot Shechitah (14:16):...lest one view the mitzvot in a deprecating manner, because the deference is not to be granted to the mitzvot in and of themselves, but to the One who commanded us to fulfill them, blessed be He.", + "The minimum size of a shofar is [a measure] sufficient that one may hold the shofar in one's hands [with the ends] visibly [protruding]1The protrusions are necessary lest one say that a person is producing the sounds by blowing into his hands without a shofar. on either side.2Niddah 26a defines this measure as \"an expanded handbreadth.\" The Beit Yosef notes that, in this context, a handbreadth is defined as four thumbbreadths. Thus, the difference between the width of a thumb and the other fingers accounts for the \"expansion.\" In modern measure, a handbreadth is considered between 8 (Shiurei Torah) and 9.6 (Chazon Ish) centimeters.
Should a shofar be cracked lengthwise,3i.e., from its mouth to its end; it is unacceptable.4This is a quote from Rosh Hashanah 27b. The Rabbis have noted that, in contrast to a crack along the shofar's width, in this context no minimum figure is mentioned with regard to the portion of the shofar remaining uncracked. Two contrasting interpretations are offered to explain the difference.
Some maintain that as long as the entire length (or the majority of the length) of the shofar is not cracked, the shofar is not disqualified. Others maintain that even the slightest crack along the length of the shofar disqualifies it, because the pressure of the blowing will cause the crack to grow until, ultimately, the entire shofar will be cracked (Rabbenu Asher; Shulchan Aruch, Orach Chayim 586:8).
Concerning halachah l'ma'aseh, both the Shulchan Aruch HaRav (586:8) and the Mishnah Berurah (586:43) write that when no other shofar is available, one may rely on the first opinion. Nevertheless, even the latter opinion does not disqualify a shofar that is cracked lengthwise if it is tied firmly so that the crack will not expand, or if the shofar is heated and the crack closed. Some opinions also allow such a shofar to be used if the crack is plugged closed with other substances. Should it be cracked along its width5with the crack extending along the majority of the shofar's circumference (Shulchan Aruch, Orach Chayim ibid., 9), - if a measure equivalent to the minimum size of a shofar remains,6Most authorities require a handbreadth to remain from the crack to the shofar's mouth (Kessef Mishneh). However, the Ba'al Ha'itur maintains that a shofar is acceptable even if the minimum measure remains only from the crack to the end of the shofar. it is kosher.7This applies even if the sound of the shofar is changed because of the crack (Shulchan Aruch, ibid.). It is considered as if it were cut off at the place of the crack.8Hence, the crack does not disqualify it.
[Regarding a shofar with] a hole: If it was plugged9In his commentary on the Mishnah (Rosh Hashanah 3:5), the Rambam writes that the hole must be plugged. This point is not accepted by the Shulchan Aruch (ibid., 7), which emphasizes that if the hole is not plugged, the shofar is kosher even though its sound has changed. Nevertheless, the Ramah states that if another shofar is available, a shofar with a hole should not be used. with another substance,10i.e., any substance other than a ram's horn; it is unacceptable.11because the sound produced does not come from the shofar alone, but rather from the shofar and the other substance. If it was plugged with its own kind, it is kosher [under the following conditions]:
the majority of the shofar remained whole;
the plugging of the holes did not alter its sound.12These three conditions are dependent on the Rambam's interpretation of Rosh Hashanah 27b. Rabbenu Asher interprets the passage differently. The Shulchan Aruch (ibid.) favors the Rambam's interpretation, but states that under difficult circumstances, when no other shofar is available, one may rely on Rabbenu Asher's interpretation.
If one [merely] perforated the insides of the horn,13the bonelike tissue inside the horn [but did not remove them,] it is kosher, because a substance of the same kind is not considered an intervening entity.14The presence of a foreign substance inside the shofar would cause it to be disqualified, as stated in the following halachah. However, since this tissue is considered to be part of the horn itself, the shofar is acceptable.
The Shulchan Aruch (ibid., 586:15) quotes this law, but also adds that if one removed this tissue from the horn and then hollowed it out, the tissue would be unacceptable for use as a shofar. Should one stick together fragments of shofarot until one has constructed a shofar, it is unacceptable.15Tosafot, Rosh Hashanah 27a explains that this construction is not called a shofar. The Shulchan Aruch (ibid., 10) states that this law applies even if the fragment of the shofar closest to one's mouth is of sufficient size to be considered a kosher shofar itself.", + "If one made any addition to a shofar1whether from the mouthpiece or from the wider end (Shulchan Aruch HaRav 586:11). - whether of its kind2using a fragment of a ram's horn or from another substance3it is unacceptable. - On the surface, this law appears to be an extension of the principle mentioned in the last clause of the previous halachah. If so, one might question why the Rambam mentions them in two separate halachot. - it is unacceptable.
Should one coat it with gold4or any other foreign substance from the inside or at the mouthpiece, it is unacceptable.5for the sound must come from the shofar itself. Though Rosh Hashanah 26b mentions that the mouth of the shofar used in the Temple was coated with gold, the place where the person blowing would put his mouth was not covered. Should one coat it6with gold or any other substance on the outside: If its sound is changed from what it was originally, it is not acceptable.7for then, the sound we hear is a product of both the shofar and the coating, and not the shofar alone.
Based on this law, the Ramban advises against making designs in the shofar and coating them with paint or metal, for this may alter the shofar's sound and prevent the teki'ot from being acceptable. If its sound did not change, it is kosher.8All these laws are quoted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:16).
Should one place one shofar within another: If one hears the sound of the inner shofar,9i.e., with the further end of the inner shofar protruding beyond that of the outer shofar one has fulfilled one's obligation.10for the outer shofar had no effect on the sound we hear. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:20) emphasizes that one may fulfill one's obligation under such circumstances only if the sound of the inner shofar remains totally unchanged. The teki'ot are unacceptable if its sound is altered. If one hears the outer shofar,11i.e., its edge protrudes beyond that of the inner shofar one has not fulfilled one's obligation.12for then, one is hearing the sound of two shofarot. The Torah commanded us to hear one shofar and not two (Tosafot, Rosh Hashanah 27b).
Should one widen the narrow portion of the shofar and narrow its wider end, the shofar is unacceptable.13Rosh Hashanah 27b explains the derivation of this law as follows: The terminology which Leviticus 25:9 uses when commanding us to blow the shofar, שופר והעברת, has an additional implication. That expression is also related to the word עבר, meaning \"to pass.\" The manner in which we use the shofar must parallel the manner in which the ram passes by with it on its head.
Based on the same principle, our Sages (ibid.) explain that a shofar is unacceptable if it was heated to the point that the horn became soft, and then turned inside out.", + "If a shofar was long and one shortened it,1It makes no difference whether the portion is cut away from the shofar's mouthpiece or from its wider portion (Mishnah Berurah 586:63). it is kosher.2Tosafot, Rosh Hashanah 27b explains that the necessity of mentioning this law arises from the last clause of the previous halachah. Since we find that the Torah requires us to use the shofar in the same manner as which it was carried by the ram, a special teaching is necessary to inform us that a shofar is acceptable even if it was shortened.
The Kessef Mishneh explains that such a shofar is acceptable even it was shortened because of a disqualifying factor which it possessed on the portion which was cut off. If one scraped away the horn3either from the inside - widening the hollow of the shofar - either from the inside or from the outside4scraping away its outer shell - even if one did so to the extent that all that remained was the thin external shell,5even if the sound of the shofar changes (Shulchan Aruch HaRav 586:13; Mishnah Berurah 586:65). it is kosher.6since no change is made in its fundamental shape.
Regardless of whether [the shofar's] sound is heavy, thin, or raspy,7Rabbenu Manoach and the Kessef Mishneh translate צרור as \"dry,\" explaining that blowing a shofar causes it to dry out and produce a raspy tone. Hence, it was customary to rinse it with water or wine, as mentioned in Halachah 4. it is kosher, because all the sounds produced by the shofar are kosher.8In his commentary on this clause, Rabbenu Manoach injects a spiritual concept emphasizing how the musical quality of the shofar's tones are not significant, but rather the stirring and rousing nature of the shofar's call which motivates the people to Teshuvah.", + "When a person sounds a shofar within a pit or within a cave,1Rav Hai Gaon writes that these laws were not merely questions of abstract theory. Rather, they carried practical relevance in the Talmudic period, when the Jews frequently had to perform mitzvot clandestinely, to avoid being observed by the Roman authorities. those standing within the pit or cave fulfill their obligation.2for they hear the shofar's sound alone. Needless to say, both they and the person blowing the shofar must fulfill the conditions outlined in Chapter 2 regarding a person's fulfillment of the mitzvah when hearing the shofar blown by a colleague. Concerning those standing outside: If3all they hear4is the sound of the shofar, they fulfill their obligation.5However, If they hear the sound of an echo,6even if they hear the sound of the shofar together with it, they do not fulfill their obligation.7because another sound is mixed together with the desired sound.
Similar principles apply regarding one who blows into a giant barrel. If he hears8The Kessef Mishneh explains that the Rambam does not mention people standing within a barrel, because that is a very unlikely eventuality. the sound of a shofar,9alone, he fulfills his obligation. If he hears an echo,10together with the shofar, he does not fulfill his obligation.11The Taz 587:1 explains that this concept is also relevant for synagogues with poor acoustics. If the people hear echoes together with the shofar's sound, they do not fulfill their obligation.
At present, there is a more common application of this principle. A person who hears the shofar through a microphone does not fulfill the mitzvah. In addition to the difficulties involved with the use of the microphone on a festival, there is a more essential problem. The listeners are not hearing the sound of the shofar, but rather a second sound, produced by a different mechanism. The microphone converts the sound waves of the shofar to electronic signals; these are then amplified and converted to a different set of sound waves. Hence, by hearing such a sound, we cannot fulfill the mitzvah obligating us to hear a shofar's call." + ], + [ + "Everyone is obligated to hear1Though the Rambam's statements are based on Rosh Hashanah 29a, he makes a slight emendation, adding the expression \"to hear,\" in order to emphasize that the mitzvah is hearing, not blowing, the shofar. the sounding of the shofar: priests, levites, Israelites, converts,2Hilchot Issurei Bi'ah 12:17 states:All the gentiles - when they convert and accept all the mitzvot of the Torah - ...are considered as Jews in every regard. and freed slaves.3Hilchot Issurei Bi'ah 14:19 states: \"Freed slaves are the same as converts.\" However, women,4Women are freed from the obligation to perform mitzvot that are linked to a specific time. Nevertheless, based on Rosh Hashanah 33a, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 589:6 states that we are allowed to blow the shofar for them.
The Shulchan Aruch continues that the women should not recite a blessing before hearing the shofar. Those statements are based on the Rambam, Hilchot Tzitzit 3:9 and Chapter 6, Halachah 13 below. The rationale is that the blessing recited before a commandment praises God \"for commanding us to...\" There is no commandment, either from the Torah or the Sages, requiring women to hear the blowing of the shofar. Hence, they should not recite this blessing.
The Ashkenazic concept differs. The Ramah (based on Tosafot, Rosh Hashanah, ibid.) maintains that women may recite a blessing. Since our Sages explained that the women are granted reward for fulfilling these mitzvot, it is obvious that the commandment is relevant to them and they may say \"who commanded us.\" slaves,5i.e., gentile slaves (עבדים כנעניים), who are required to fulfill only the mitzvot for which women are obligated. (See Hilchot Issurei Bi'ah 12:11, 14:9.) A Jew sold as a slave (עבד עברי) is required to fulfill all the mitzvot. and minors are free of the obligation.6Until a person reaches majority, he is not obligated to perform any of the mitzvot. Nevertheless, when a child reaches an age when he can appreciate the mitzvah, his father is obligated to train him to hear shofar as part of his education. (See Hilchot Nachalot 11:9.)
A person who is half slave and half free,7In Hilchot Avadim 7:4, the Rambam explains that a slave can reach this status in one of three ways:a) his owner took money with the intent of freeing half of the slave;
b) his master freed half the slave and sold or gave the other half to a colleague;
c) a slave belonged to two masters; one freed him and one did not.Such a slave is considered as having two different natures included in the same person. Thus, the aspect of him which is a free man is obligated to hear the shofar, and the aspect which is a slave is not. See also Halachah 3. a tumtum,8an expression meaning \"closed one\" in Hebrew. It refers to a person whose genitalia are covered by a layer of skin. Hence, this person's gender cannot be determined without this skin's removal. Thus, there is a doubt whether this person is male or female. However, should this layer of skin be removed and the person's gender be discovered, there is no difference between him and an ordinary person of the same gender. (See Hilchot Ishut 2:25.) and an androgynous9a term borrowed from the Greek, in which andro means \"man,\" and gynous \"woman.\" It refers to person who has both male and female sexual organs. The Sages were unsure whether to consider such a person a male or a female. (See Hilchot Ishut 2:24 and also the commentary on the following halachah.) are obligated [to hear shofar].10In the latter two cases, the obligation results from the doubt which exists whether these individuals are male (and hence obligated to hear shofar) or not.", + "Whoever is not [himself] obligated regarding this matter1i.e., those mentioned in the previous halachah, a שוטה (a mentally unstable individual) and a חרש (a deaf person). In contrast, a blind person is obligated to hear the shofar. cannot facilitate the performance of the mitzvah2by blowing the shofar for one who is obligated.3However, a male who has already fulfilled his obligation to hear the shofar can blow the shofar for a colleague (Rabbenu Manoach). Thus, if a woman or a minor blows the shofar, one who hears does not fulfill his obligation.4Nevertheless, they are allowed to blow the shofar for themselves. (See Halachah 7 and Shulchan Aruch, Orach Chayim 589:6.)
An androgynous can facilitate the performance of the mitzvah for one of his kind,5i.e., another androgynous but not for one who is not of his kind.6a normal adult male or a tumtum.
The Ra'avad objects to the Rambam's statement, noting that there is a difference of opinion among the Sages (Yevamot 83a) whether an androgynous is considered as half male and half female, or as a unique entity in his own right. The latter opinion is compatible with the Rambam's decision. However, according to the former opinion, it appears that an androgynous would resemble a person who is half slave and half free. As the following halachah states, such a person cannot blow the shofar even for himself, let alone for others.
The Maggid Mishneh defends the Rambam's decision, explaining that the Rambam does not consider the difference of opinion in Yevamot as unresolved. Rather, he, as does Rav Yitzchak Alfasi (the Rif), maintains that the halachah follows the latter opinion.
Furthermore, the Maggid Mishneh explains that even according to the former opinion, it is possible to differentiate between an androgynous and one who is half slave and half free, the former condition being brought about by God; the latter, by man. A tumtum cannot facilitate the performance of the mitzvah [for anyone], whether of his kind or not of his kind, for7in his case, the doubt is not about the general category, but an individual question about the particular tumtum's nature if [the layer of skin covering] the tumtum's [genitalia] is cut open, it is possible that it will be discovered that the tumtum is a male,8and the teki'ot he blows are acceptable. but it is possible that it will be discovered that the tumtum is a female.9and hence, unable to blow the shofar for a male.", + "A person who is half slave and half free cannot even facilitate the performance of the mitzvah1by blowing the shofar for himself,2let alone for others, because the aspect of himself which is a slave cannot facilitate the performance of the mitzvah for the aspect of himself which is free.3Every activity performed by such an individual is considered as a combined effort carried out by both aspects of his being. The aspect of his being which is a free man is obligated to hear shofar blown by one who is obligated to perform the mitzvah. Hence, the teki'ot he blows himself include the influence of his slave side, and are not sufficient to facilitate his performance of the mitzvah (Rosh Hashanah 29a).
How should he fulfill his obligation? He should hear a free man blow the shofar.4One might ask: Since his hearing the shofar also involves his slave side, how is that hearing sufficient to allow him to fulfill his obligation?
The Tzaphnat Paneach explains that there is a difference between hearing the shofar and blowing it. Hearing the shofar is a complete act in and of itself. Hence, since the free side of the person has heard the shofar, he is considered to have performed the mitzvah. In contrast, the blowing of the shofar is merely the preparation for the fulfillment of the mitzvah. Hence, the free side of the person cannot fulfill his obligation by hearing tekiot which were produced by a person whose entire being was not obligated to perform the mitzvah.
Based on this explanation, we can understand how such a person fulfills the mitzvah of lulav, for there as well, the act of taking the lulav constitutes rather than prepares for, the fulfilment of the mitzvah.", + "A person who occupies himself with blowing the shofar in order to learn1without the intention of fulfilling the mitzvah of hearing the shofar does not fulfill his obligation. Similarly, one who hears the shofar2even though he desires to fulfill the mitzvah from a person who blows it casually3without the intention of facilitating his colleague's performance of the mitzvah does not fulfill his obligation.4for he has heard an unacceptable shofar blast (Shulchan Aruch HaRav 589:5).
These laws relate to a question of a much larger scope: Must a person who performs a mitzvah have the intention of doing so or not? Rosh Hashanah 32b, which is the source for these decisions, maintains that such intention is necessary. However, other Talmudic sources imply that there is no need for such intention. Whenever a person performs the deed of a mitzvah, he fulfills his obligation, regardless of his intention.
On the surface, the Rambam's own decisions regarding this question appear paradoxical. Hilchot Chametz U'matzah 6:3 states:A person who eats matzah without the intention [of fulfilling the mitzvah] - e.g., if gentiles or thieves force him to eat - fulfills his obligation.There, it appears that the Rambam does not require a person to have the intention to fulfill a mitzvah, for in this instance the only reason the person ate the matzah was the coercion of the gentiles.
The commentaries attempt to resolve the issue. The Maggid Mishneh states that to fulfill his obligation, the person being forced to eat the matzah must know that today is Pesach, that he is obligated to eat matzah, and that it is matzah which he is eating. Rabbenu Nissim, the Kessef Mishneh, and Rabbenu Manoach follow a different line of reasoning. They differentiate between eating matzah and hearing a shofar. In the former case, a person's body benefits from the activity regardless of his intention. To support this thesis, they draw a parallel to the following passage.
Generally, the Torah frees a person from liability if he commits a transgression while being only מתעסק (performing a deed without any thought). However, a person who eats forbidden foods or engages in forbidden sexual relations in this manner is liable, because he derived pleasure from his activities (Keritot 19b).
Similarly, since the person derived physical satisfaction from eating the matzah, even though he was forced to do so, the action is attributed to him. In contrast, since his body did not benefit from hearing the shofar, he does not fulfill his obligation until he hears the shofar blown in the proper manner.
As regards halachah l'ma'aseh, in Orach Chayim 589:8, the Shulchan Aruch quotes the Rambam's decision concerning blowing the shofar, stating that a מתעסק does not fulfill the mitzvah. Similar decisions are rendered concerning Kri'at Shema (Orach Chayim 60) and lulav and etrog (Orach Chayim 651).
Concerning matzah, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 475:4 quotes the Maggid Mishneh's opinion, and the Shulchan Aruch HaRav adds the explanation mentioned in the name of the Kessef Mishneh. (Even so, the Pri Chadash and other commentaries do not accept this decision.)
If the person hearing had the intention of fulfilling his obligation, but the person blowing did not have the intention of facilitating the latter's performance of the mitzvah,5Rosh Hashanah 28b quotes Rabbi Zeira as instructing Shamaya: \"Have me in mind and blow for me.\" or the person blowing had the intention of facilitating his colleague's performance of the mitzvah, but the person hearing did not have the intention of fulfilling his obligation, [the person hearing] did not fulfill his obligation.6The Magen Avraham (189:4) states that if a person comes to the synagogue on Rosh Hashanah with the intention to fulfill his obligation to hear the shofar, that intention is sufficient. Even if he has no specific intention while the shofar is being blown, he fulfills his obligation. Rather, both the person hearing and the one allowing him to hear7i.e., the person blowing the shofar must have the [proper] intention.", + "If a person blew the shofar with the intention of enabling all those hearing his blowing to perform the mitzvah,1The blower need not have each individual in mind. However, as the previous halachah states, he must have the intention that his blowing enable people to fulfill their obligation to hear shofar. If he blows without that intention, their listening is of no consequence. and a listener heard while having the intention to fulfill his obligation2However, as stated in the previous halachah, if the listener lacks that intention, he does not fulfill his obligation. - even though the person blowing did not have a specific intention that this individual would hear his blowing, nor did he know about him3the listener has fulfilled his obligation, because the blower had in mind all those who heard him. - Rosh Hashanah 29a derives this principle by contrasting the law mentioned in the previous halachah with the law mentioned in this halachah's latter clause. - the listener has fulfilled his obligation, because the blower had in mind all those who heard him.
Accordingly, if a person was traveling on a journey4The Magen Avraham (589:5) explains that a person who continues traveling must be sure that he has the intention of fulfilling his obligation. However, if he stops to hear the shofar, that itself is sufficient proof that he desires to fulfill the mitzvah. or was sitting in his home and heard the teki'ot from the person leading the congregation, he has fulfilled his obligation if he had that intention, since the leader of the congregation had the intention of enabling the many to fulfill their obligation.5In his commentary on the Mishnah (Rosh Hashanah 3:5), the Rambam writes: \"the [function of] leader of the congregation was instituted in that capacity only in order to enable the many to fulfill their obligation.\"", + "If the festival of Rosh Hashanah falls on the Sabbath,1According to the fixed calendar we use, Rosh Hashanah never falls on Sunday, Wednesday, or Friday (Hilchot Kiddush Hachodesh 7:1). Thus, the second day of Rosh Hashanah will never fall on the Sabbath. However, it is not at all infrequent for the first day of Rosh Hashanah to fall on the Sabbath. the shofar is not sounded in every place.2However, it is sounded in certain places, as explained in Halachot 8 and 9. There is an allusion to this in the Torah itself. Though Numbers 10:10 describes Rosh Hashanah as a day of \"the sounding of the shofar,\" Leviticus 23:24 refers to it as a day of \"the remembrance of the sounding [of the shofar\" - i.e., this refers to Rosh Hashanah which falls on the Sabbath, when the shofar is not actually sounded (Rashi, Rosh Hashanah 32a). [This law was enacted] even though blowing [the shofar] was forbidden only as sh'vut.3See the commentary on Chapter 1, Halachah 4 for a definition of the term sh'vut. Rosh Hashanah 29b equates the blowing of the shofar with removing bread from the oven. It appears from Shabbat 117b that the removal of bread from the oven was forbidden only because it is \"a weekday act,\" not in the spirit of the Sabbath. (See Shulchan Aruch HaRav 588:4.)
It would be appropriate for [the shofar] to be sounded, for a positive commandment of the Torah should supersede sh'vut instituted by the Sages.4A question can be raised, based on the Rambam's statements in Chapter 1, Halachah 4:Regarding a shofar to be used on Rosh Hashanah: It is forbidden to violate the festival's laws to obtain it. This applies even when the forbidden practice is in the category of sh'vut.The Lechem Mishneh offers a number of resolutions to this difficulty. Among them:
a) Had the proper attention been paid to the matter before Rosh Hashanah, the sh'vut mentioned in Chapter 1, Halachah 4 with regard to obtaining the shofar would not exist. In contrast, the sh'vut involved in blowing the shofar cannot be avoided.
b) The sh'vut mentioned in Chapter 1, Halachah 4 must be violated before the mitzvah is performed. Hence, there is no way the prohibition can be relaxed in the mere expectation that a mitzvah will be performed. In contrast, in this instance, the performance of the mitzvah and the sh'vut occur concurrently.
However, the order of the halachot here suggests a different explanation. As the Rambam states in the following halachah, certain leniencies are taken regarding the sh'vut of sounding the shofar on Rosh Hashanah (since, as mentioned above, it is forbidden only because it is a \"weekday act\"). In contrast, the activities mentioned in Chapter 1, Halachah 4 are of a more severe nature, and hence no leniency may be taken in their regard. If so, why is the shofar not sounded?
Because of a decree [of the Sages] lest a person take it in his hands and carry it to a colleague so that the latter can blow for him,5The Rambam alters the expression used by Rosh Hashanah 29b, which states: \"perhaps he will take it to a skilled person so that the latter will teach him.\" Perhaps, the emendation was made because it is more likely that a person would desire that his colleague blow for him than begin to teach him on Rosh Hashanah itself. and [in the process,] carry it four cubits in the public domain or transfer it from one domain to another,6Hilchot Shabbat 12:8 equates the two and explains the nature of this melachah. It must be noted that the phrase \"transfer it from one domain...\" is the Rambam's addition and does not appear in Rosh Hashanah, ibid. (Indeed, Tosafot, Megillah 4b explains that there is no suspicion that the latter prohibition will be violated.) and thus violate a prohibition punishable by being stoned to death.7as is the commission of all Shabbat melachot (Hilchot Shabbat 1:1-2.) [This is necessary because] all are obligated in the mitzvah of blowing the shofar, but not all are skilled in it.8A similar expression is also found in Hilchot Megillah 1:13, explaining why the Megillah is never read on the Sabbath. It must be noted that while the Temple was standing, a similar decree was not enacted on the first day of Sukkot which fell on the Sabbath, even though it is possible that a person would carry his lulav in a forbidden manner. Note our commentary on Chapter 7, Halachot 13 and 14, which explains the difference between the two festivals.
The fact that a Rabbinic decree can cause a mitzvah to be nullified - particularly as significant a mitzvah as the blowing of the shofar - has been the subject of much discussion by the Rabbis. In his commentary on the tractate of Sukkah, Rabbenu Nissim states that this decree was instituted only because in most Jewish communities, the people were not aware of the date the Rabbis had established for Rosh Hashanah. Hence, since the people could not be sure that they were in fact performing a mitzvah, the Rabbinic decree had the power to negate its performance. Even in the places where they were conscious of the proper date, they would not blow the shofar in such a year, so that great divisions in Torah practice would not be created among the Jewish people.
In Likkutei Torah, Rav Shneur Zalman of Liadi explains the matter from a mystical perspective. He writes that the Sabbath itself generates spiritual influences which resemble those produced by the blowing of the shofar. Thus, there is no necessity to blow the shofar, and the Sages were therefore willing to allow such a decree to negate its observance.", + "Children who have not reached an age at which they can be educated:1Rabbenu Manoach explains that this refers to children of six or seven. We need not prevent them from blowing [the shofar] on a Sabbath2even though blowing the shofar on the Sabbath is prohibited for an adult which is not the festival of Rosh Hashanah, so that they will learn [to blow].3This halachah is not directly related to the laws of Rosh Hashanah, but rather to the laws of the Sabbath. If a child has not reached the age where he can be educated concerning the mitzvot, his parents are not required to prevent him from violating any of the mitzvot (Yevamot 114a).
The law stated here represents a reversal of the Rambam's understanding of Rosh Hashanah 33a from that in his commentary on the Mishnah. Indeed, his change in interpretation caused the Ra'avad to object to this halachah. It is interesting to note that the Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 4:9) and the primary interpretation mentioned in the Halachot of Rav Yitzchak Alfasi (the Rif) - sources which the Rambam relies upon heavily - follow the Rambam's initial approach.
An adult is permitted to be involved in the instruction [of children4He may tell them to blow the shofar and teach them how to blow (Maggid Mishneh). in the blowing of shofar] on the festival.5even though the blowing of the shofar is prohibited on the Sabbath. [This applies] concerning both children who have reached an age at which they can be educated and those who have not reached that age, for blowing [the shofar] is prohibited only as sh'vut.6Since the prohibition against blowing the shofar is not severe, a number of leniencies are taken in this regard. The shofar is sounded for women (Shulchan Aruch, Orach Chayim 589:6), and similarly, additional blasts are sounded to \"upset Satan\" (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim, 596:1). However, it is forbidden for an adult to sound the shofar on Rosh Hashanah unnecessarily. Nevertheless, even a child who has reached the age when he is educated concerning the mitzvot need not follow this stringency (Ramah, ibid.).", + "When [the Sages] decreed not to sound [the shofar] on the Sabbath, they applied that decree only to places which lacked a court.1The Sages forbade sounding the shofar on the Sabbath lest someone carry it in a forbidden manner, as explained in the previous halachah. However, that decree was not applied to places where the Sanhedrin, Israel's supreme court, held its sessions. The influence of the court would be felt throughout the entire city and its surroundings. Hence, the people would be more scrupulous in their observance of the mitzvot. (See the Rambam's commentary on the Mishnah Rosh Hashanah 4:1 and the following halachah.) However, while the Temple was standing and the Supreme Court was seated in Jerusalem,2After the Temple was constructed, the Sanhedrin held its sessions in the Chamber of Hewn Stone in the Temple. Forty years before the destruction of the Second Temple, the Sanhedrin was forced to move from that place to other locations in Jerusalem. (See Hilchot Sanhedrin 14:12-13.) everyone3i.e., not only was the shofar sounded at the seat of the Sanhedrin and on the Temple mount, but throughout the city; even private individuals were allowed to blow the shofar (Rosh Hashanah 30a). would sound the shofar in Jerusalem throughout the entire period the court held its sessions there.4The Ra'avad objects to the Rambam's statements. He disagrees with the Rambam on two points:
a) while the Temple was standing, the Rambam maintains that the shofar was sounded throughout Jerusalem, while the Ra'avad maintains that it was sounded in the Temple alone.
b) after the Temple's destruction, the Rambam maintains that the shofar was not sounded in Jerusalem, while the Ra'avad argues that it was.
The difference between the two depends on the Rambam's interpretation of the Mishnah (Rosh Hashanah 4:1):When the festival of Rosh Hashanah fell on the Sabbath, they would sound the shofar in the Mikdash, but not in the country at large.In his commentary on that Mishnah, the Rambam writes: \"We have already explained to you several times (see Ma'aser Sheni 2:4, Shekalim 1:3, Sukkah 3:10) that the term mikdash refers to the entire city of Jerusalem.\" Thus, he maintains that if Rosh Hashanah fell on the Sabbath while the Temple was standing, the shofar would be sounded throughout the city. After the destruction of the Temple, this practice was discontinued.
[This did not apply] to the people of Jerusalem alone.5The influence of the Sanhedrin could be felt even on the outskirts of the city. Rather, every city that was within the outer limits6This refers to the תחום שבת - 2000 cubits from the outermost house from each point on the city's circumference. (See Hilchot Shabbat, Chapters 27 and 28.) of Jerusalem7There were a number of smaller villages surrounding Jerusalem which met all the requirements specified below. and [whose inhabitants] could:
see Jerusalem8i.e., excluding those within a wadi - below the mountains, who could not see Jerusalem. - i.e., excluding those within a wadi;
hear the shofar blown in Jerusalem9i.e., excluding those on the mountaintops - Since they were situated on the mountaintops, they could see the city even from afar. However, the sound would not carry that far. - i.e., excluding those on the mountaintops; and
travel to Jerusalem10i.e., excluding those separated by a wadi - which they would be unable to cross - i.e., excluding those separated by a wadi from the city
the11The exclusions mentioned by the Rambam are quoted from Rosh Hashanah, ibid., based on the text of the Mishnah. The Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 4:1) interprets the Mishnah slightly differently. people of these cities would blow the shofar on the Sabbath as in Jerusalem. However, in the other cities of Israel,12even where the courts held session they would not sound [the shofar on the Sabbath].", + "At present, while the Temple is destroyed, wherever a court whose judges received semichah1Semichah is the term used to refer to the permission granted to a judge to act in that capacity. Only a judge who himself possesses semichah can convey this distinction to a colleague. Moses gave Joshua and the seventy elders semichah, and they began a chain that stretched over many generations, ending several hundred years after the destruction of the Temple. (See Hilchot Sanhedrin 4:1-2.) in Eretz Yisrael2semichah could be conveyed only in Eretz Yisrael (ibid.:6). permanently holds sessions,3i.e., if, on Rosh Hashanah, the court held special sessions in a city where it was not normally located, the shofar would not be sounded. (See the Rambam's commentary on the Mishnah, Rosh Hashanah 4:1.) the shofar is sounded on the Sabbath.4The Mishnah (Rosh Hashanah 29b) states:When the Temple was destroyed, Rabbi Yochanan ben Zakkai ordained that the shofar be sounded in every place where a court holds sessions.The Talmud elaborates:[After the destruction of the Temple,] Rosh Hashanah once fell on the Sabbath, and all the cities gathered together [in Yavneh]. Rabbi Yochanan ben Zakkai asked the family of Beteira: \"Shall we blow?\"
\"Let us consider the matter,\" they replied to him.
\"Let us blow, and then consider the matter after having blown,\" he answered them.
\"Let us consider the matter,\" they replied again.
He told them, \"The sounding of a horn has already been heard in Yavneh. Once a deed has been performed, no further discussion is entertained.\" Furthermore, the shofar is sounded on the Sabbath only in a court that has sanctified the new moon.5Originally, the months were sanctified by the courts after hearing the testimony of witnesses who saw the new moon. (See Hilchot Kiddush Hachodesh, Chapters 1 and 2.) However, the shofar will not be sounded in other courts, even though their judges have received semichah.6The Rambam's statements represent a middle road in a difference of opinion between the Rabbinical giants upon whom our understanding of the Talmud is based. Rashi (Rosh Hashanah 29a) states that the shofar was sounded on the Sabbath only in the presence of the Supreme Sanhedrin. Thus, this law applied only in Yavneh and in the few other cities where the Sanhedrin subsequently held its session.
Rav Yitzchak Alfasi (the Rif) quotes this law in his Halachot even though he quotes only those laws which are applicable in his age. From this it appears that he maintains that the shofar may be sounded in the presence of any court of stature on the Sabbath, even if its judges do not possess semichah. Indeed, the Ramban and Rabbenu Nissim write that Rav Yitzchak Alfasi would have the shofar sounded in his own court when Rosh Hashanah fell on the Sabbath. Similarly, the text Haezer records that the author saw a Sage from Damascus who stated that he saw the shofar blown on Rosh Hashanah which fell on a Sabbath.
(The Rambam's Commentary on the Mishnah, ibid., does not mention the need for the judges to possess semichah. Thus, it is possible that he also originally subscribed to this view.)
In the Mishneh Torah, the Rambam's position lies in between these views. On one hand, unlike Rav Yitzchak Alfasi, he requires that the judges possess semichah and be of sufficient stature to have sanctified the new moon (thus, excluding any contemporary courts). Nevertheless, unlike Rashi, he allows the shofar to be sounded in the presence of any court that has those qualifications, and not the Supreme Sanhedrin alone. Also, the shofar is sounded only in the presence of a high court.7Our translation of בית דין גדול is based on the Kessef Mishneh, who explains that in this context the term refers to an established court of judges with semichah, and not the Supreme Sanhedrin, as is sometimes the case. Indeed, authoritative manuscripts of the Mishneh Torah from Yemen omit the word גדול from the above expression.
It may be sounded during the entire time they are in session.8but only while they are in session. If they have risen, the shofar can no longer be sounded. However... Even after they9the judges have begun preparing to rise10as long as they have not risen - the shofar may be sounded before them - Though the Sages (Rosh Hashanah 30a) raised a question on this matter and left it unanswered, the Rambam allows the shofar to be sounded under such circumstances. Since the question concerns a Rabbinic decree, the more lenient approach is taken (Maggid Mishneh). - as long as they have not risen - the shofar may be sounded before them. However, outside the court, the shofar may not be sounded.11In this aspect, there was a difference between the sounding of the shofar on the Sabbath between Jerusalem and Yavneh. In Jerusalem, the influence of the Temple and the court was felt so strongly that even outside the presence of the court, the shofar could be sounded. In contrast, in Yavneh and other cities where courts were located, the shofar was sounded only in the presence of a court (Rosh Hashanah, ibid.).
Why is the shofar allowed to be sounded in the court? Because the court is scrupulous [in the observance of the mitzvot] and, in its presence, those who blow the shofar will not carry the shofar in the public domain, for the court will warn the people and inform them.12The S'dei Chemed derives a general principle from this law. Hilchot Shabbat 21:27 states that all Sabbath and festival prohibitions that were categorized as sh'vut were suspended in the Temple, because the priests were scrupulous in their observance of the mitzvot and there was no danger that any infringement of Torah law would occur. Similarly, the above text continues, all decrees of this nature may be suspended in the presence of a high court, because the court will ensure that the Torah's laws will be kept.
This logic runs contrary to a statement of Rabbenu Nissim, who writes that although Rabbi Yochanan ben Zakkai instituted the blowing of the shofar on the Sabbath in the presence of a court, he was not that lenient regarding the taking of the lulav and etrog. Thus, we see that the leniency mentioned here applies to the shofar alone and not to other cases.", + "In the present age, when we celebrate Rosh Hashanah in the exile for two days,1There is a slight imprecision with the Rambam's statements. Rosh Hashanah was celebrated for two days throughout almost the totality of Eretz Yisrael even while the Temple was standing. It was impossible to notify the people in most of the land (for the messengers were not allowed to travel more than two thousand cubits beyond Jerusalem) whether or not the court had substantiated the testimony of the witnesses on the day when Rosh Hashanah was expected to fall. (See Beitzah 4b-5a; Hilchot Kiddush Hachodesh 5:7-8.) the shofar is sounded on the second day just as it is sounded on the first.2This refers to the actual sounding of the shofar. According to Sephardic custom, there is a difference concerning the recitation of the blessing shehecheyanu (Shulchan Aruch, Orach Chayim 499:3).
If the first day3As mentioned above, according to the fixed calendar which we employ at present, it is impossible for the second day of Rosh Hashanah to fall on the Sabbath. falls on the Sabbath, those who were not in the presence of a court fit to blow the shofar on the Sabbath4The Kessef Mishneh notes that there is some difficulty correlating this statement with that of the previous halachah, which implies that, at present, no courts are of sufficient stature to blow the shofar on the Sabbath. Among the possible resolutions to this difficulty are:
a) as the Rambam writes in Hilchot Kiddush Hachodesh 5:3, until the age of Abbaye and Ravvah, there were courts of judges who sanctified the new month based on the testimony of witnesses. Thus, the Rambam could be referring to such a court.
b) In Hilchot Sanhedrin 4:11, the Rambam discusses the possibility of the renewal of the practice of semichah. He could be referring to such an eventuality in the present instance. may blow the shofar on the second day alone.5This is our practice at present." + ], + [ + "How many shofar blasts is a person required to hear on Rosh Hashanah?1according to Torah law? Nine.2However, as explained throughout the chapter, the Sages have required us to hear many more.
[This figure is derived3See Rosh Hashanah 33b. as follows]: The Torah mentions the word תרועה [sounding the shofar] three times4Teru'ah is also mentioned in relation to sounding the trumpets (Numbers, Chapter 10), but that is not relevant in this immediate context. in association with Rosh Hashanah5twice: Leviticus 23:24 and Numbers 29:1. and the Yovel.6once: Leviticus 25:9. Every תרועה must be preceded and followed by a [single] long blast.7Leviticus 25:9 states: והעברת שופר, and Numbers 29:1 states: תעבירו שופר. In both cases, the verb means \"cause to pass.\" From that expression, Rosh Hashanah, ibid., derives that a long note should be sounded before the תרועה.
Based on the above, the text Galia Masechta (Orach Chayim 3) explains that the essential element of the mitzvah is the teru'ah, since that is the sound specifically required by the Torah. The teki'ot are required only as a supplementary factor. According to the oral tradition, we learned that8whether on Rosh Hashanah or on Yom Kippur of the Yovel - Rosh Hashanah, ibid. notes that the verses which describe the sounding of the shofar on both occasions share a common word. Hence, an analogy (שוה גזירה) is established between them. Therefore... - whether on Rosh Hashanah or on Yom Kippur of the Yovel - all the soundings of the shofar of the seventh month are a single entity.9Thus, on each occasion, the same three series of blasts must be sounded.
Thus, nine shofar blasts must be sounded on both of them: teki'ah,10The single, long blast preceding the teru'ah teru'ah,11a blast which is interrupted into shorter sounds, as described in Halachot 2-4. teki'ah;12The single, long blast following the teru'ah teki'ah, teru'ah, teki'ah; teki'ah, teru'ah, teki'ah.13two other identical series of blasts.", + "Over the passage of the years and throughout the many exiles, doubt has been raised concerning the teru'ah which the Torah mentions, to the extent that we do not know what it1Rosh Hashanah 34a explains that our custom of blowing the shofar was instituted by Rabbi Abahu in Caesaria approximately one hundred years after the destruction of the second Temple. In this halachah, the Rambam explains the reason for Rabbi Abahu's action.
The Rambam's statements are accepted by Rabbenu Asher, Rabbenu Nissim, and most other authorities. Nevertheless, it is significant that Rav Hai Gaon, one of the major authorities who preceded the Rambam, offers a different explanation for Rabbi Abahu's actions.
Rav Hai Gaon maintains that it is impossible that a doubt existed among the Jewish people concerning such an important manner as sounding the shofar. Since the shofar was sounded each year, surely the tradition could have been maintained. Hence, he explains that all the different manners of sounding the shofar were acceptable and that Rabbi Abahu's contribution was the establishment of a uniform custom that included all the different practices common among the Jewish people. By mentioning the \"many years\" and \"exiles,\" the Rambam addresses himself to the question raised by Rav Hai Gaon. is:
Does it resemble the wailing with which the women cry2thus, it would be short, staccato sounds like sobs when they moan,3The word teru'ah is translated into Aramaic as yevavah (moan), as in Judges 5:28: \"Sisra's mother gazed out the window and moaned through the lattice.\" or4does a teru'ah resemble... the sighs5i.e., longer sounds which a person who is distressed about a major matter will release repeatedly?6Since before a person cries, he sighs (Rosh Hashanah 33b). Perhaps a combination of the two7sighing and the crying which will follow it - is called teru'ah, because a distressed person will sigh and then cry. Therefore, we fulfill all [these possibilities]. - as explained in detail in the following halachah.
The commentaries have emphasized the homiletic aspects of these halachot. On Rosh Hashanah, a Jew must concentrate on the coronation of God as King of the world. He may feel internal distress when he meditates on how his daily behavior does not reflect the proper relation between a subject and his king. Ultimately, this may motivate him to sigh and even to cry. - sighing and the crying which will follow it - is called teru'ah, because a distressed person will sigh and then cry? Therefore, we fulfill all [these possibilities].", + "The crying1mentioned in the previous halachah refers to what we call teru'ah.2short, staccato sounds like sobs. Since a teru'ah is considered to be a single blast, the entire series of sounds must be completed without the person who blows pausing to catch his breath. The repeated sighs3mentioned in the previous halachah refer to what we call three4The Maggid Mishneh writes that one may add to the number of shevarim as long as one does not take a breath between them. However, the Magen Avraham (590:2) writes that it is Ashkenazic custom not to sound more than three shevarim. shevarim.5Like sighs, these sounds are neither short like teru'ot, nor prolonged like teki'ot, but rather of intermediate length, as described in the following halachah.
Thus, the order of blowing the shofar6to fulfill the mitzvah as commanded by the Torah. is as follows: First, one recites the blessing7as explained in Halachah 10. and sounds a teki'ah; afterwards, three shevarim; and afterwards, a teru'ah; and afterwards, a teki'ah.8in accordance with the opinion that maintains that a teru'ah resembles both sighing and crying. He repeats this pattern [until he completes] three series.9in order to have heard the three series of blasts required by Halachah 1.
Although the pattern of shofar blowing described by the Rambam has become universally accepted among the Jewish people, it is unclear when this practice was first instituted. One of the fundamental texts of the period directly following the conclusion of the Talmud, the Sh'eltot of Rav Achai Gaon (note 171), mentions a different practice.
Three series of blasts from each pattern are not blown directly after each other. Rather, after sounding three series of teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah, three series of teki'ah, shevarim, teki'ah, and then three series of teki'ah, teru'ah, teki'ah is sounded.
[Then,] he sounds a teki'ah; afterwards, three shevarim; and afterwards, a teki'ah.10in accordance with the opinion that maintains that a teru'ah resembles sighing. It must be noted that from the passage on Rosh HaShanah 34a it seems that Rabbi Abahu instituted the series of three teru'ot before the series of three shevarim. He repeats this pattern [until he completes] three series.11to fulfill the obligation explained in Halachah 1.
[Then,] he sounds a teki'ah; afterwards, a teru'ah; and afterwards, a teki'ah.12in accordance with the opinion that maintains that a teru'ah resembles crying. He repeats this pattern [until he completes] three series.13as explained above.
Thus, there are a total of thirty shofar blasts,1418 teki'ot, six shevarim, and six teru'ot.
From the Rambam's expression, it appears that he considers the shevarim and teru'ah sounded in the first series as two separate blasts. From this, the Maggid Mishneh derives a halachic insight, maintaining that according to the Rambam, one may take a breath between the two. (The Mayim Chayim supports this conclusion, noting that, regarding this series, the Rambam states that one should blow \"three shevarim, and afterwards, a teru'ah.\") Nevertheless, the Ramban and other authorities do not permit this leniency.
Regarding halachah l'ma'aseh, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 590:4) suggests adhering to the more stringent view regarding the teki'ot required by Torah law. However, the Ramah maintains that this is unnecessary. Both the Shulchan Aruch HaRav 590:9, 10 and the Mishnah Berurah 590:20 suggest adhering to whichever practice is customarily followed in one's local community. However, if there is no accepted custom, the Shulchan Aruch HaRav suggests accepting the more stringent practice. in order to remove any doubt.15as mentioned in the previous halachah.
Though all three sounds would be included in the series of teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah, it would be insufficient for such a series alone to be sounded. According to the opinions that maintain that a teru'ah is either sobbing or crying alone, there would be another sound interrupting between either the teki'ah which precedes or that which follows the teru'ah (Rosh Hashanah 34a).", + "The required length of a teru'ah is that of two teki'ot.1These statements are the source of much controversy among the Rabbis. The Mishnah (Rosh Hashanah 33b) states: \"The required length of the teki'ah is three teru'ot; a teru'ah is three sobs.\"
The Talmud questions:Behold, the baraita has taught: \"the required length of a teki'ah is that of a teru'ah!\"
Abbaye replied: \"The author of the Mishnah considered the length of all the teki'ot in comparison to the length of all the teru'ot. The author of the baraita considered the length of each blast. There is no difference of opinion between them.\"In his commentary on the Mishnah, the Rambam interprets the above to mean: \"The required length of all six teki'ot is equivalent to the required length of all three teru'ot,\" thus establishing each teru'ah as twice the length of a teki'ah. Hence, according to the Rambam, the length of the teki'ot are dependent on the length of the teru'ot.
Rabbenu Nissim objects to the Rambam's interpretation, explaining that the word והעברת, the verb mentioned in the commandment to blow the shofar, implies a long blast, and hence the measure mentioned by the Rambam would not be appropriate.
Similarly, the Ra'avad does not accept the Rambam's interpretation, and explains that the Mishnah establishes an independent measure for the length of a teki'ah - three teru'ot - with each teru'ah being equal to three short sobs. Thus, the measure of a teki'ah is equivalent to nine short sounds. The Ramban and the Rashba also subscribe to this view.
Rashi and most Ashkenazic authorities accept the simple meaning of the Mishnah and explain that a teki'ah is equal to the length of a teru'ah. However, as explained in the previous halachot, there are three different interpretations of the definition of a teru'ah. Thus, the required length for the teki'ah varies accordingly.
Regarding halachah l'ma'aseh, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 590:3) mentions the views of Rashi and the Ra'avad, but not that of the Rambam. The required length of the three shevarim is that of a teru'ah.2i.e., the length of the three shevarim should resemble a series of teru'ot.
When a person sounds a teki'ah and a teru'ah, and afterwards sounds a long teki'ah, extending it twice the length of the original one,3with the intention that it be considered to be the final blast of the first series and the initial blast of the following series we do not say that it may be considered to be two teki'ot4although it is of sufficient length - thus allowing one [to complete the series merely by] sounding a teru'ah and another teki'ah.5This represents a rephrasing of the Mishnah, Rosh Hashanah 4:9 and Rosh Hashanah 28a. Rather, even if one extended a teki'ah the entire day, it is considered to be only a single teki'ah6This decision runs contrary to the statements of the Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 3:3), which does not accept a teki'ah blown with such an intention at all. and one must sound another teki'ah, teru'ah, and teki'ah [until he completes] three series.7This law is quoted as halachah by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 590:6). However, the Ashkenazic authorities maintain that deference should be paid to the opinion mentioned in the Jerusalem Talmud.", + "If a person hears one shofar blast at one hour and a second one an hour later1even if he waits the entire day - Rosh Hashanah 34a-b quotes Rabbi Yochanan: \"If a person heard the nine shofar blasts even over a span of nine hours, he fulfills his obligation.\" - even if he waits the entire day - the two may be considered to be a single unit2It is undesirable to delay the shofar blasts or to interrupt between them by talking or performing any other activity. Nevertheless, if an interruption was made between blasts, as long as one concentrates one's attention on each shofar blast, they are considered to be a single halachic unit. and he may fulfill his obligation.3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 588:2) quotes this law. However, the Magen Avraham (588:2) compares this situation to the laws of Kri'at Shema (see Ramah, Orach Chayim 65:1) and explains that if one is prevented from hearing the shofar by forces beyond one's control, it is considered to be an interruption and one must begin the last series of blasts anew.
The above applies provided each series is heard in the proper order;4a teki'ah, the series ofshevarim, teru'ot or the combination of the two, and then a teki'ah, as stated in Halachah 1. i.e., one may not hear a teru'ah and afterwards two teki'ot, or two teki'ot, and afterwards a teru'ah, and the like.5The Maggid Mishneh explains that with this phrase, the Rambam implies that even though a delay does not constitute an interruption, any shofar blast which is not in the proper order invalidates the entire series. Most other authorities (see Shulchan Aruch HaRav 590:12) explain that this applies only if one sounds the shofar with an improper blast, intending to fulfill one's obligation. Otherwise, no significance at all is attached to the shofar blast and it is not considered an interruption.", + "If a person heard nine shofar blasts from nine men simultaneously,1At the same time, six blew teki'ot and three, teru'ot, so that the person could have heard the required number of shofar blasts he has not fulfilled his obligation for a single blast.2Rabbenu Manoach gives two reasons for this decision:
a) because of the cacophony of sounds, the listener is unable to properly distinguish any one;
b) As stated in the previous halachah, one must hear the shofar blasts in the proper order, a teki'ah preceding and following a teru'ah; that requirement is not fulfilled in this instance.
Rashi, in his commentary on Rosh Hashanah 34b, disagrees with the Rambam's decision, explaining that Rosh Hashanah 27a states that even though two people blow the shofar simultaneously, since the mitzvah is dear to the hearer, he will concentrate sufficiently to differentiate between the sounds. Furthermore, the Tosefta 2:12 states specifically that one does fulfill one's obligation in this manner.
Tosafot disagrees with Rashi, mentioning the second reason stated by Rabbenu Manoach. It appears that the Rambam goes further and discounts Rashi's opinion entirely. According to Tosafot, the listener will have heard at least the first teki'ah, while the Rambam explicitly states \"he has not fulfilled his obligation for a single blast.\" (See Lechem Mishneh.)
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 588:3 quotes the Rambam's decision as halachah. The Ramah quotes the law from Rosh Hashanah 27a, allowing a person to fulfill his obligation even though he heard two people blowing the shofar at the same time, provided he heard the blasts in the proper order. [If he heard] a teki'ah from one, a teru'ah from another, and another teki'ah from a third, in sequence, he has fulfilled his obligation.3The fact that different people sounded the shofar does not prevent the fulfillment of the mitzvah.
The above applies even if one heard [the shofar blasts] with interruptions, even if [the blowing was extended] over the entire day.4There is a certain redundancy with this statement, because the same principle was mentioned in the previous halachah. Nonetheless, the Rambam included it to emphasize that the passage of time is not considered an interruption even when the shofar is being blown by different people (Rabbenu Manoach). A person does not fulfill his obligation until he hears all nine shofar blasts, for they are all [only] one mitzvah.5as explained in Halachah 1. Thus, they are dependent one on the other.6Based on this principle, a person who does not know how to blow either the shevarim or the teru'ot should not sound the teki'ot, for he will accomplish nothing by doing so (Tosafot, Rosh Hashanah 33b). Nevertheless, if a person knows how to sound both teki'ot and shevarim, he should sound three series of such blasts even if he does not know how to sound a teru'ah. Since it is possible that the mitzvah may be fulfilled by these series (as explained in Halachot 2 and 3), at the very least they should be sounded (Rabbenu Nissim, Shulchan Aruch, Orach Chayim 593:2).", + "The congregation1but not an individual (Rosh Hashanah 34b) is obligated to hear the shofar blasts2i.e., the nine blasts mentioned in Halachah 1 together with the order of blessings.3Rosh Hashanah 16b explains that the Sages instituted the blowing of the shofar in the midst of the prayer service in order to confuse Satan, lest he lodge accusations against the Jews in the midst of their prayers. The Sages explain (ibid., 32b) that it would have been appropriate to institute the shofar blowing in the morning service. However, the Romans desired to stamp out the performance of the mitzvot and sent guards to make sure that the mitzvah was not fulfilled. After midday, the guards left, and then, in the musaf service, the shofar would be sounded.
Originally, the Sages' decree involved determining the place of the service when the mitzvah required by the Torah would be fulfilled and this halachah must be interpreted in that context. However, as explained in Halachot 11 and 12, it became universally accepted Jewish custom to blow the shofar before the musaf prayers to fulfill the Torah's commandment, and thus \"confuse the Satan\" even before the beginning of our prayers, and then to sound the shofar again in the midst of those prayers to fulfill the Rabbinic decree. See Shulchan Aruch HaRav 592:7.
How is this expressed? The chazan recites Avot,4literally, \"patriarchs\"; the first blessing of the Amidah, which praises God as \"the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.\" Gevurot,5literally, \"mighty acts\"; the second blessing of the Amidah, which begins: \"You are mighty,\" and recounts different expressions of God's power. the sanctification of God's name,6The third blessing of the Amidah, which includes the Kedushah prayer. Malchuyot7Three additional blessings are recited in the musaf service of Rosh Hashanah: Malchuyot (acceptance of God's sovereignty), Zichronot (acknowledgement of God's remembrance of the Jewish people), and Shofarot (describing the significance of the sounding of the shofar).
Rosh Hashanah 16a states:The Holy One, blessed be He, declares: \"On Rosh Hashanah, recite before me Malchuyot, Zichronot, and Shofarot.
Malchuyot - so that you will crown Me as King over you.
Zichronot - so that I will remember you for good.
By what means? Through the shofar.\"These blessings are described in the following halachot.
The prayers mentioning the sacred nature of the holiday and the sacrifices which were offered in the Temple are also included in the Malchuyot blessing. [ - at this point,] the shofar is sounded three times;8i.e., one series of teki'ah, teru'ah, teki'ah required by the Torah. Though this point is disputed in the Mishnah, Rosh Hashanah 32a relates that this opinion (quoted in the name of Rabbi Akiva) was the accepted practice in Yavneh. Zichronot9the shofar is sounded three times - the second series of teki'ah, teru'ah, teki'ah required by the Torah. - the shofar is sounded three times; Shofarot10the shofar is sounded three times - the final series of teki'ah, teru'ah, teki'ah required by the Torah. - the shofar is sounded three times - [and concludes the Amidah with] the Avodah,11literally, \"the service,\" i.e., the blessing R'tzey, which asks God to accept our prayers and restore the Temple service. an acknowledgement [of God's wonders],12the blessing Modim. and the priestly blessing.", + "These three intermediate blessings recited on Rosh Hashanah and Yom Kippur of the Yovel1The Mishnah (Rosh Hashanah 26b) states: \"Rosh Hashanah and the Yovel are identical regarding the sounding of the shofar and the blessings.\" - Malchuyot, Zichronot, and Shofarot2The blessings must also be recited in this order (Magen Avraham 593:4). - are each dependent on each other.3i.e., a person who cannot recite all three blessings should not recite any. Generally, a person who does not know all the blessings of the Amidah should recite those that he knows. However, on the musaf service of Rosh Hashanah, a person should begin the Amidah only if he knows the entire service (Magen Avraham 593:2). (See also the Bi'ur Halachah.)
In each of these blessings, one is required to recite ten verses4Rosh Hashanah 32a explains that the number ten alludes to the ten expressions of praise used by King David in Psalm 150; or, alternatively, to the ten statements of creation; or, alternatively, to the ten commandments. The Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 4:7) explains that the ten verses of Malchuyot refer to David's ten expressions of praise; the ten Zichronot, to the ten calls to repentance proclaimed by Isaiah; and the ten Shofarot to the ten sacrificial animals offered in the Temple on Rosh Hashanah.
One may recite additional verses if one desires (Shulchan Aruch, Orach Chayim 591:4). Indeed, the text of the blessings generally recited for Malchuyot and Shofarot includes eleven quotes. reflecting the content of the blessing5as explained in the commentary on the previous halachah - three verses from the Torah,6Since the Torah is on a higher level of holiness, its verses are mentioned first. three from the Book of Psalms, and three from [the words of] the prophets.7The commentaries question why the Book of Psalms is given prominence over the words of the prophets, when generally the prophets' statements are considered on a higher level of holiness. Among the resolutions offered to this difficulty is that chronologically, the Psalms were written before the prophecies quoted (Tosafot, Rosh Hashanah 32a).
Examples of the verses recited are mentioned in the following halachah and commentary. One concludes with a verse from the Torah.8because of the dearness of the Torah. Rosh Hashanah 32b explains that this was the custom of the experienced Sages of Jerusalem. Should a person conclude with a verse from the prophets, he fulfills his obligation.9However, one should preferably conclude with a verse from the Torah. This is our present practice.
From the statements of the Rambam and the relevant passages from the Mishnah and Talmud, it would appear that originally there was no standard text containing universally accepted verses for these blessings. Rather, certain verses were commonly accepted and would be recited by almost all those who prayed. Others were left to the preference of each individual.
(One must remember that machzorim were uncommon in this period, and most of the prayers were recited by heart. Thus, the verses chosen by an individual might often have been those which he had been able to commit to memory.)
Should a person recite only one verse from the Torah, one from the sacred writings, and one from the prophets,10Thus mentioning three verses in each blessing, one from each division of the T'nach he fulfills his obligation.11after the fact. However, at the outset it is desirable to recite all ten verses. Even if he states: \"In Your Torah, God, our Lord, it is written...\" and recites one verse from the Torah and concludes, nothing further is necessary.12The commentaries have questioned the Rambam's statements, which appear self-contradictory. In the previous clause, he stated that one must recite three verses - one from the Torah, one from the prophets, and one from the writings - to fulfill one's obligation, while this clause implies that the recitation of one is sufficient.
The source for the difficulty is the following quotes: The Mishnah, Rosh Hashanah 32a, states:One should not recite fewer than ten verses for Malchuyot, ten for Zichronot, and ten for Shofarot. Rabbi Yochanan ben Nuri says: \"If one recites three - three of each - one fulfills his obligation.\"Rosh Hashanah 35a quotes Rav Chanan'el as saying in the name of Rav:Even if he states: \"In Your Torah, it is written...\" [and recites one verse], nothing further is necessary.From the Talmud, it appears that both these statements are accepted as halachah. The Maggid Mishneh explains that the Rambam interprets Rabbi Yochanan ben Nuri's requirement of three verses as the total for all three blessings. Thus, for each blessing, one must state \"In Your Torah, it is written...\" and recite a single appropriate verse. [This surely differs from the Rambam's statements in his commentary on the Mishnah.]
The Ramban, Rabbenu Nissim, and others explain that Rav Chanan'el agrees with Rabbi Yochanan ben Nuri and thus, in addition to \"In Your Torah, it is written...,\" he also requires one to say: \"In Your holy writings, it is recorded...,\" and: \"by your prophets, it was proclaimed...,\" mentioning an appropriate verse in each instance. (This opinion is quoted by Shulchan Aruch HaRav 586:8 and the Mishnah Berurah 591:11.)
Alternatively, one may explain the Rambam's position as follows: Ideally, one should recite ten verses for each blessing; after the fact, three are sufficient, as stated by Rabbi Yochanan ben Nuri. When does this apply? Once one has recited at least one verse from the Torah. However, if one has not recited any verses, it is sufficient to say \"In Your Torah, it is written...\" and recite a single verse from the Torah, as Rav Chanan'el said in the name of Rav.
The flexibility regarding the number of quotes in each blessing was only granted in the previous generations. Since at present we have adopted a standard set of blessings, a person should not delete verses at will (Magen Avraham 591:6; Shulchan Aruch HaRav 591:8).", + "One should not recite [verses for] Malchuyot, Zichronot, and Shofarot which describe [Divine] retribution;1Since Rosh Hashanah is a day of judgement, we are careful not to mention any factors that might lead to negative repercussions. For this reason, no confessional prayers are recited on Rosh Hashanah, and extreme care is taken regarding all aspects of our prayers and speech. (See Maharsha, Rosh Hashanah 32b.) for example, for Zichronot, [Psalms 78:39]: \"And He remembered that they were mere flesh...\";2It is uncertain why the Rambam mentions a verse for Zichronot before one of Malchuyot. for Malchuyot, [Ezekiel 20:33]: \"With outpoured anger, I will reign over you...\";3Rosh Hashanah 32a mentions that this prophecy concludes with the redemption of our people; since it is associated with anger and wrath, it is not fit to be mentioned on Rosh Hashanah. for Shofarot, [Hoshea 5:8]: \"Blow the shofar in Givah...\"
Similarly, Zichronot which are merely associated with an individual [should not be mentioned] even if they are of a positive nature - for example, [Psalms 106:4]: \"Remember me, O God, amidst the favor of Your people,\" [Nehemiah 5:19]: \"Remember me, my God, for good.\"4Even though on Rosh Hashanah each man is judged individually, and his own personal future is determined (see Rosh Hashanah 16b; Hilchot Teshuvah 3:3), it is desirable to look beyond these individual matters and concentrate our prayers on the welfare of the Jewish people as a whole.
Verses using the verb פקד - for example, [Exodus 3:16]: \"I have surely taken note...\"5Rosh Hashanah 32a also mentions another verse - Genesis 21:1: \"and God granted providence to Sarah\" - as an example of this principle. The Talmud objects to this verse because it is of an individual nature. Though it continues to resolve that difficulty, explaining that God's granting providence to Sarah effected the future of the entire Jewish people, the Rambam nevertheless avoided the problem by choosing the verse which is clearly of general import. - may not be included as Zichronot.6The meaning of פקד is often \"remember.\" Indeed, the Targum of the cited verse in Genesis is דכיר, the Aramaic for \"remembered.\" Furthermore, the Talmud mentions that Rabbi Yosse allowed verses using the verb פקד, and although Rabbi Yehudah objected, in differences of opinion between the two, Rabbi Yosse's position is generally favored. Nevertheless, since there are many verses that use the verb זכר, there is no difficulty in establishing a practice that will be accepted by all opinions (Beit Yosef 591). One may mention verses that refer to retribution to be visited upon the gentile nations - for example, [Psalms 99:1]: \"God is King, the nations will tremble...\"; [Psalms 137:7]: \"Remember, O God, against the Edomites, the day of Jerusalem\"; or [Zechariah 9:14]: \"God, the Lord, will sound the shofar and proceed in a southerly storm-wind.\"7Despite this decision, only the latter verse is included in the text of the blessings we recite on Rosh Hashanah.
All the following verses: [Deuteronomy 6:4]: \"Hear Israel, God is our Lord, God is one\"; [Deuteronomy 4:35]: \"To you, it has been revealed that you may know...\"; and [Deuteronomy 4:39]: \"And you shall know today and draw it close to your heart...\" express the concept of God's sovereignty.8These verses all express the oneness of God and creation; thus they emphasize how \"He is unique and one, with none that compare to Him. His Kingship permeating all dominion.\" (Shulchan Aruch HaRav 591:11). Even though [these verses] do not explicitly mention His kingship, they are equivalent to [Exodus 16:18]: \"God will rule forever and ever\"; and [Deuteronomy 33:5]: \"When He became King in Jeshurun.\"9Shemot Rabbah 48:4 states that this verse refers to Moses. Though the Rambam accepts the principle that Moses served the people as a king (see Hilchot Beit HaBechirah 6:11), he does not necessarily view this verse as the source for that concept.
The verses which have been accepted in the standard text for these blessings are as follows:
MALCHUYOT
TorahAnd you shall know today and draw it close to your heart that God is the Lord in the heavens above and the earth below. There is nothing else (Deuteronomy 4:39).
God will rule forever and ever (Exodus 15:18).
He does not look at iniquity in Jacob or see wrongdoing in Israel; God, his Lord, is with him and the desire of the King is in him (Numbers 23:21).
And there was a King in Jeshurun and the heads of the people assembled, together with all the tribes of Israel (Deuteronomy 33:5).PsalmsFor sovereignty is God's and He rules over the nations (22:29).
God is King. He has clothed Himself with grandeur; the Lord has girded Himself with strength. He has established the world firmly so that it will not falter (93:1).
Lift up your heads, O gates; be upraised, eternal doors, so the glorious King may enter. Who is the glorious King? God, strong and mighty, God, mighty in battle. Lift up your heads, O gates; be upraised, eternal doors, so the glorious King may enter. Who is the glorious King? The God of hosts. He is the glorious King for eternity (24:7-10).ProphetsThus said God, King and Redeemer of Israel, the God of hosts, \"I am the first and I am the last. Aside from Me, there is no God\" (Isaiah 44:6).
Deliverers will ascend Mount Zion to judge the mountain of Esau and the kingship will be God's (Ovadiah 1:21).
God will be King over the entire earth. On that day, God will be One, and His name, One (Zechariah 14:9).Concluding VerseHear Israel, God is our Lord, God is One (Deuteronomy 6:4).ZICHRONOT
TorahAnd God remembered Noah and all the beasts and all the livestock that were with him in the ark. And God caused a wind to pass over the earth, and the waters were calmed (Genesis 8:1).
God heard their outcry. And God remembered His covenant with Abraham, with Isaac, and with Jacob (Exodus 2:24).
I will remember My covenant with Jacob, also my covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham, and I will remember the land (Leviticus 26:42).PsalmsHe has made a remembrance of His wonders, gracious and merciful is God (111:4).
He provides sustenance to those who fear Him. He will remember His covenant forever (111:5).
For them, He remembered His covenant and He relented in accordance with His abundant kindness (106:45).ProphetsGo and call out in the ears of Jerusalem, saying: \"Thus said God, 'For you, I remember the devotion of your youth, the love of your bridal days, as you went after Me in the desert, in an uncultivated land' (Jeremiah 2:2).
I will remember My covenant with you [made] in the days of your youth, and I will fulfill it for you as an everlasting covenant (Ezekiel 16:60).
\"Is Ephraim not My beloved son? Is he not a precious child? For whenever I speak of him, I recall him even more. The inner parts of my being stir for him. I will surely have compassion on him,\" says God (Jeremiah 31:19).Concluding VerseFor them, I will remember the covenant with their ancestors, whom I took out from the land of Egypt before the eyes of the nations to be their Lord. I am God (Leviticus 26:45).SHOFAROT
TorahAnd it was on the third day, at dawn. There was thunder and lightning and a heavy cloud on the mountain. The sound of the shofar was very strong and all the people in the camp trembled (Exodus 19:16).
And the sound of the shofar proceeded, becoming stronger. Moses spoke and God answered Him out loud (Exodus 19:19).
And all the people saw the voices and the flames, the sound of the shofar and the mountain smoking. The people saw and recoiled and stood off from afar (Exodus 20:15).PsalmsThe Lord ascends through teru'ah, God through the sound of the shofar (47:6).
Sound off with trumpets and the call of the shofar before the King, God (98:6).
Blow the shofar on the new moon, on the appointed time of our sacred day. For it is a statute for Israel; an ordinance of the Lord od Israel (81:4-5)
Praise God. Praise the Almighty in His holiness. Praise Him in the firmament of His strength. Praise Him for His mighty acts. Praise Him according to His abundant greatness. Praise Him with the call of the shofar. Praise Him with harp and lyre. Praise Him with timbrel and dance. Praise Him with stringed instruments and flute. Praise Him with loud cymbals. Praise Him with resounding cymbals. Let every being with a soul praise God. Halleluyah (150).ProphetsAll those who inhabit the world, who dwell on earth: When the banner is raised on the mountain, you will see. When the shofar is sounded, you will hear (Isaiah 18:3).
And it shall be on that day, that a great shofar will be sounded, and those who were lost in the land of Asshur and those who were banished in the land of Egypt shall come and bow down to God on the holy mountain in Jerusalem (Isaiah 27:13).
And God will appear over them and His arrow shall go forth like lightning. God, the Lord, will sound the shofar and proceed in a southerly storm-wind (Zechariah 9:14-15).Concluding VerseAnd on the days of your rejoicing; on your holidays, and on your Rosh Chodesh days, you shall sound the trumpets over your burnt-offerings and over the sacrifices of your peace offerings, and they shall be a remembrance for you before your Lord. I am God, your Lord (Numbers 10:10).", + "The following is the commonly accepted custom for blowing the shofar on Rosh Hashanah1As mentioned in Halachah 7 and the commentary, the Sages had originally ordained that a person hear the shofar blasts required by the Torah in the midst of the musaf service. However, as evident from Rosh Hashanah 16a-b, even in Talmudic times the custom mentioned by the Rambam was already the general practice. in the communal services:
After2The laws pertaining to an individual are mentioned at the conclusion of Halachah 12. the Torah is read3Hilchot Tefillah 13:10 states:The common custom is to read on the first day: \"And God showed providence to Sarah..., and on the second day: \"And God presented a trial to Abraham...\"As stated in that halachah, the haftarah is recited after the Torah reading is concluded. and returned to its place,4Though at present, Ashkenazic custom is to blow the shofar in the presence of the Torah scrolls, the Rambam's son, Rav Avraham, supports his father's decision in the Ma'aseh Rokeach, explaining that it is not proper to make any interruptions between the shofar blowings which precede musaf and those within the prayer service. the congregation is seated.5This practice is mentioned in Rosh Hashanah 16a and the Sh'eltot of Rav Achai Gaon. However, today it is Ashkenazic custom to stand when hearing these shofar blasts. Nevertheless, based on this original practice, these are still referred to as teki'ot meiyoshav - \"the teki'ot sounded while seated.\" One person stands6Rabbenu Manoach questions the need for the person blowing the shofar to stand. He offers two possible explanations:
a) as a mark of deference to the community;
b) in respect for the blessing recited, as implied by Nehemiah 8:4.
The Hagahot Maimoniot quotes the Jerusalem Talmud (the location of the source in the Jerusalem Talmud is a matter of question) as drawing an analogy (גזרה שוה) between the blowing of the shofar and the counting of the Omer. Hence, just as the Omer must be counted while standing, the shofar should be sounded in a similar position. and recites the blessing:
Blessed7as required before the fulfillment of any positive commandment (Hilchot Berachot 11:1,2,8). are You, God, Lord of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to hear the sounding of the shofar.8As mentioned in Chapter 1, Halachah 1, the fundamental aspect of the mitzvah is hearing, not blowing, the shofar. Nevertheless, the Sh'eltot suggests concluding the blessing \"to blow the shofar\" and the Sefer Mitzvot HaGadol advises the text \"concerning the blowing of the shofar.\"
The entire congregation responds \"Amen.\" He then recites the blessing shehecheyanu,9as is necessary before the fulfillment of any mitzvah performed infrequently (Hilchot Berachot 11:9). and the entire congregation responds \"Amen\" to him. Thirty shofar blasts are sounded in the proper order.10as explained in Halachah 3.
Kaddish is recited.11\"The chazan always recites Kaddish before and after every prayer service (Rambam, Seder Tefillot kol Shanah).\" The congregation stands12and remain standing during the repetition of the the Amidah as well. Therefore, the shofar blasts sounded during these prayers are referred to as teki'ot m'umad (the shofar blasts sounded while standing). and recites the musaf service.13in a hushed tone.
The Tur relates that there were varying customs regarding the recitation of the musaf service in a hushed tone. In certain communities, it had been customary for the congregation to recite the musaf prayers as on other festivals without reciting Malchuyot, Zichronot, and Shofarot. Only the chazan would recite the latter. However, even in the Tur's time, the prevailing custom was that even the congregation recited these three blessings.
The Sh'lah records the custom of sounding the shofar for Malchuyot, Zichronot, and Shofarot while the congregation recites the Amidah. However, this custom is not accepted in all communities. After the chazan completes the fourth blessing14i.e., Malchuyot - a teki'ah, three shevarim, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once. - The rationale for this practice and the different customs associated with these shofar blasts are discussed in Halachah 12 and its commentary.
In the text of prayers with which the Rambam concludes Sefer Ha'ahavah, he also mentions the recitation of the prayer Hayom Harat Olam. - i.e., Malchuyot - a teki'ah, three shevarim, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once.
He then recites the fifth blessing15i.e., Zichronot. After he completes the blessing, a teki'ah, three shevarim, and a teki'ah are sounded. He then recites the sixth blessing - i.e., Shofarot. After he completes the blessing, a teki'ah, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once, and he concludes the prayers. - i.e., Zichronot. After he completes the blessing, a teki'ah, three shevarim, and a teki'ah are sounded. He then recites the sixth blessing - i.e., Shofarot. After he completes the blessing, a teki'ah, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once, and he concludes the prayers.", + "The person who sounds the shofar while they are sitting1the thirty shofar blasts mentioned in Halachah 3. also sounds the shofar according to the order of blessings2i.e., Malchuyot, Zichronot, and Shofarot while they stand.3Rav Hai Gaon also mentions this practice. The Kolbo explains that it is appropriate, since \"when a person begins a mitzvah, we tell him to complete it\" (Jerusalem Talmud, Rosh Hashanah 1:8). Nevertheless, the Magen Avraham 592:7 writes that in many communities, it has become customary to divide the honor of shofar blowing between two individuals. He4i.e., the person blowing the shofar. Rabbi Yitzchak Alfasi and Rabbenu Asher write that not only he, but the entire congregation should refrain from speaking. The Maggid Mishneh does not accept this view, yet it is quoted by the Shulchan Aruch, Orach Chayim 592:3. should not speak5Permission is granted to speak about matters required for the prayers or for blowing the shofar (Ramah). between the shofar blasts while the congregation is seated and those sounded while they stand.6for since they are both part of one mitzvah, it is improper to interrupt between them. If he did talk between them, even though it is a transgression, he does not repeat the blessing.7Since, essentially, the mitzvah is fulfilled by hearing the teki'ot before musaf, and the others are sounded only \"to confuse Satan\" (Rabbenu Manoach).", + "It is logical that each series of shofar blasts should be sounded three times for every blessing,1Because of the doubt mentioned in Halachah 3, it would be proper for us to blow three series of blasts - i.e., teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah; teki'ah, shevarim, teki'ah; and teki'ah, teru'ah, teki'ah - at the conclusion of each blessing. as [the shofar] was sounded while [the congregation] was seated.2the shofar blasts sounded before musaf. However, since they3the congregation satisfied every possible doubt4regarding the proper manner of blowing the shofar, as explained in Halachah 3. [by hearing] the shofar while seated, there is no need for the congregation to repeat them5these shofar blasts in their entirety during the order of blessings. Rather, it is sufficient for them to hear one series for each blessing,6as explained in Halachah 10 and they will thus have heard the shofar during the order of blessings.7and fulfilled the requirement of the Sages mentioned in Halachah 7.
In practice, a number of different customs are followed regarding this matter. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 592:1) suggests following the pattern described by the Rambam, but sounding each series three times, rather than once. The Ramah writes that Ashkenazic custom is to sound one series - teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah - after each blessing. However, the Sh'lah suggests blowing three series of blasts - i.e., teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah; teki'ah, shevarim, teki'ah; and teki'ah, teru'ah, teki'ah - at the conclusion of each blessing.
All of the above applies only to a congregation.8as specifically stated in Halachot 7 and 10. However, there is no [set] custom regarding an individual. He fulfills his obligation whether or not he hears [the shofar blasts] during the order of blessings,9Some authorities object to the permission granted by the Rambam for an individual to interrupt his recitation of the the Amidah in order to hear the sounding of the shofar. However, the Rambam's opinion is based on his interpretation of Rosh Hashanah 34b. (See Ma'aseh Rokeach.) whether seated or standing.", + "The blessings1Malchuyot, Zichronot, and Shofarot. are not dependent on the teki'ot,2Therefore, if it is impossible for a person to hear the shofar blown, he should still attempt to recite or hear the blessings. nor are the teki'ot dependent on the blessings.3Thus, if it is impossible for a person to hear the blessings, he should still attempt to hear the shofar being blown.
When there are two cities4in one it is known that there will definitely be someone to recite the nine blessings - recited in the musaf service on Rosh Hashanah - in one it is known that there will definitely be someone to recite the nine blessings, but there is no one to blow the shofar5in the other, a doubt exists whether or not there will be someone to blow the shofar, one should go the latter, since the sounding of the shofar is a requirement of the Torah - as mentioned in Chapter 1, Halachah 1 - in the other, a doubt exists whether or not there will be someone to blow the shofar, one should go the latter, since the sounding of the shofar is a requirement of the Torah, while the blessings6as is the prayer service in its entirety are of Rabbinic origin.7i.e., surely if one could be sure of fulfilling the Torah commandment, one should do so at the expense of the fulfillment of the Rabbinic commandment. However, even if, as in the case described, there is a doubt whether one can fulfill the Torah commandment, one should take that risk, rather than forego the opportunity entirely, even if doing so will cause one to negate the fulfillment of the Rabbinic commandment." + ], + [ + "These are the required measurements of a sukkah: Its height1I.e., the height of its inner space, without including the height of the s'chach (Eruvin 3b) should not be less than ten handbreadths2anything less is not considered to be a dwelling fit for human habitation (See Sukkah 4a.) Sukkah 4b-5a derives the concept as follows: The ark and the kaporet covering it were ten handbreadths high. This constituted a line of demarcation between the place where the Shechinah was manifest and the area below it. Thus, we see that a height of ten handbreadths is sufficient for an independent area.
Rabbenu Manoach establishes a closer relationship between the above concept and a sukkah, noting that Exodus 25:20 describes how the wings of the cherubs \"shall shield the kaporet,\" using the verb סככים, which has the same root as the word s'chach. The beginning of the height of the cherub's \"shield,\" ten cubits, is the minimum of the height for our s'chach. nor more than twenty cubits.3Any structure more than twenty cubits high can only be built as a permanent dwelling. Hence, it is unfit to serve as a sukkah, which must be of a temporary nature. (See Sukkah 2a and the Rambam's commentary on the Mishnah.)[ It must be noted that any structure less than 20 cubits high can serve as a sukkah even if its walls are of a permanent nature.]
A cubit is 48 centimeters according to Shiurei Torah and 57.6 centimeters according to the Chazon Ish. Its area should not be less than seven handbreadths by seven handbreadths.4the minimum size necessary to contain a person's head, the majority of his body [6 handbreadths by six handbreadths], and a small table [a handbreadth by a handbreadth] (Jerusalem Talmud, Sukkah 2:8). A handbreadth is 8 centimeters according to Shiurei Torah, and 9.6 centimeters according to the Chazon Ish.
The Rambam explains the requirement of seven handbreadths by seven hand breadths as follows: The first three hand breadths are not of consequence because of the principle of l'vud and four additional handbreadths are required since the smallest area of halachic consequence is four cubits by four cubits (Commentary, to the Mishnah, Sukkah 1:1).
If the sukkah is not seven handbreadths in either length or width, it is invalid, even if its area equals 49 square handbreadths. If it is round in shape, it must be sufficiently large to encompass a square seven by seven (See Halachah 7). This size is required because if either of the dimensions were less, it would not be considered a dwelling fit for human habitation (Shulchan Aruch, Orach Chayim 634:1-2; Magen Avraham; Taz). [There is no maximum limit to] its area,5The commentaries point to Sukkah 27b: \"All Israel is fit to sit in one sukkah,\" as the source for this statement. A sukkah large enough to contain \"all Israel\" must possess a sizable area. and one may increase it [to include] a number of millim.6A mil is approximately a kilometer in contemporary measure.
A sukkah which7does not meet the above requirements and is less than ten handbreadths high, smaller than seven handbreadths by seven handbreadths [in area], or taller than twenty cubits8The Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:2-5) mentions a number of techniques by which a sukkah of this size can be made kosher, by decreasing the height of its inner space. - even [if the increase or decrease] is of the slightest amount9is invalid. - is invalid.", + "A sukkah which does not possess three walls is invalid.1Though Sukkah 6b mentions Rabbi Shimeon's opinion, which requires four walls, all authorities accept the more lenient view. The Jerusalem Talmud (Sukkah 1:1) explains that their difference of opinion is based on the exegesis of Isaiah 4:6:There will be a sukkah that will serve as a shadow from the heat during the day, a place of refuge, and a cover from storm and from rain.The Sages maintain that the verse refers to three different activities, and hence require three walls. Rabbi Shimeon counts \"a cover from storm and from rain\" as two different activities, and hence requires four walls. However, if it has two complete walls2i.e., walls of at least seven handbreadths long, so that the minimum requirements for the sukkah's area mentioned in the previous halachah can be met perpendicular to each other in the shape of [the Greek letter]3Rabbenu Manoach notes that a gamma has the same shape as the Hebrew letter dalet (see accompanying drawing) and asks why the Sages did not use that letter to refer to the intended shape. He explains that the very letters of the Hebrew alphabet are endowed with holiness. Hence, the Sages did not want to use them as an example to refer to a mundane matter. gamma, it is sufficient to construct a third wall that is [only] slightly more than a handbreadth wide and place it within three handbreadths4Sukkah 16b teaches that whenever there is a gap of three handbreadths or less between two entities, the principle of l'vud applies. The gap is considered to be closed and the two parts connected. Thus, the third wall is considered to be more than four handbreadths long, hence spanning more than half of the length required for the third wall. Therefore, it is acceptable (Rabbenu Nissim). of one of the two walls.5See the accompanying diagram.
The Rabbis have posed an abstract question: Is the minimum requirement for a sukkah three walls (including one which is incomplete), or must a sukkah have four walls, however, the Torah was lenient enough to consider a sukkah of this nature as comparable to one of four walls.
The Marcheshet brings support for the latter view, quoting Sukkah 7b, which states that since the third wall only a handbreadth in size is considered to be a wall with regard to the laws of sukkah, it is also considered to be a wall with regard to the laws regarding a private domain on the Sabbath. In the latter instance, four walls are necessary. Also, one must construct the likeness of an entrance,6to complete this third wall. This is necessary... since it7the sukkah does not possess three complete walls.8However, if the three walls are complete - i.e., at least seven handbreadths in length - as in the accompanying diagram, no \"likeness of an entrance\" is required.
The Bayit Chadash (Shulchan Aruch, Orach Chayim 430) explains that the requirement of a \"likeness of an entrance\" is a Rabbinic ordinance, and, according to Torah law, a sukkah is acceptable as long as the third wall is a handbreadth as required.
We have already explained in Hilchot Shabbat916:19 that wherever the term \"a likeness of an entrance\" is used, it may be a rod on one side, another rod on the opposite side, and a third above,10The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 630:2) states that if the two rods reach the s'chach, a third rod is unnecessary. (See Mishnah Berurah 630:12.) even though it does not touch them.11as depicted on page 67.", + "If the two walls1each being seven handbreadths or more long were parallel to each other and there was an open space between them, one should construct a wall slightly more than four handbreadths wide2as depicted in the accompanying diagram.
Since the two walls are not connected, the third wall which \"connects\" them must be longer (Sukkah 7a). and place it within three handbreadths3so that it will be considered l'vud. of one of the two walls; then, [the sukkah] is kosher.4The third wall is considered to be seven cubits long itself - the four cubits of actual length and the three cubits between it and the wall that are added to it, because of the principle of l'vud (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 1:1). However, it is necessary to construct \"the likeness of an entrance.\"5between the wall of four handbreadths and the wall further removed from it.
This opinion is not universally accepted; and some authorities do not require a \"likeness of an entrance\" for such a sukkah. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:3) quotes the Rambam's opinion as halachah.
The Ramah mentions that the \"likeness of an entrance\" is required only when the third wall needs the principle of l'vud for it to be considered seven handbreadths long. However, if the wall is actually seven handbreadths or more long, nothing more is necessary.
If the rods of the s'chach of the sukkah extend beyond the sukkah and one wall extends with them,6As portrayed in the accompanying diagram, the sukkah has two walls, each at least seven handbreadths long, joined to each other at a right angle. The third wall is also joined to the other at a right angle; however, its length exceeds that of the wall opposite it, and thus, the fourth side of the sukkah, which remains open, slants at an angle. they are considered to be [part of] the sukkah.7sitting under the extension is considered to be the same as sitting under the portion enclosed by three walls. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:7.)", + "Walls1at least seven handbreadths high which are connected to the roof of the sukkah, but do not reach the earth:2See accompanying diagram. If they are more than three handbreadths above the earth, they are invalid;3Sukkah 16a records a difference of opinion between the Sages whether a \"hanging partition\" - i.e., a partition that is not connected to the earth - is kosher. The halachah does not accept such a partition, because animals can crawl under it. (See Shabbat 97a.) Nevertheless... if the distance is less than that,4three handbreadths they are kosher.5Because of the principle of l'vud, it is considered as if they actually reach the ground.
[The following rules apply] should the walls be connected to the earth, without reaching the s'chach:6See the accompanying diagram. If they are ten handbreadths high, they are kosher even7they are considered to be a viable partition. Therefore... though are removed several cubits from the roof,8We say גוד אסיק מחיצתא - \"Pull up and raise the partition;\" i.e., it is considered as if the partition has been extended upward and reaches the s'chach. See Sukkah 4b for an additional discussion of this concept.
Though this concept is accepted, we do not say מחיצתא גוד אחית - \"Pull down and extend the partition.\" Hence, in the first clause of this halachah, the partition is not acceptable until it reaches three cubits of the ground.
[It is possible to distinguish between the two cases as follows. A partition on the ground that must be extended upward serves as a functional divider. In contrast, a partition hanging downward cannot adequately fulfill its purpose unless it reaches within three handbreadths of the ground. (See also the Or Sameach's resolution of a difficulty arising from Eruvin 79a.)] provided they9the walls are positioned below the end of the roof.10i.e., the s'chach, so that the s'chach covers them.
Furthermore, the walls may even be slightly removed from the s'chach. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 630:9.) If the roof11the s'chach was separated from the wall by more than three handbreadths, it is invalid;12for then the distance is too great for the s'chach to be considered the roof of these walls. In such an instance, not only is sitting under the open portion of no halachic import, the entire sukkah is invalid. Nevertheless, a sukkah in which the distance is... less than this amount is kosher.13because of the principle of l'vud. This concept also applies when the walls are as high as the s'chach. Even though the walls extend beyond the s'chach the sukkah is kosher. Nevertheless, one should not sit under the open portion.
If one suspended a partition which is slightly more than four handbreadths high at a distance of less than three handbreadths from the earth14and thus, it is viewed as connected to the earth because of the principle of l'vud. and a distance of less than three handbreadths from the roof,15and thus, it is viewed as connected to the s'chach because of the principle of l'vud. it is kosher.16Sukkah 16b explains that even though we must rely on the principle of l'vud twice, the sukkah is still kosher.", + "When a person constructs his sukkah among the trees,1This halachah does not deal with the problem of the branches and leaves of the trees interfering with the s'chach. That issue is dealt with in Chapter 5, Halachah 12. Rabbenu Manoach and others have also raised questions whether the s'chach should be supported by the trees. (See the commentary on the following halachah.) using the trees as walls, it is kosher if:
a)2the following two conditions are met they are strong enough3by nature - or he tied them and reinforced them so that they would be strong enough4that they would not be shaken by the wind at all times; - even if the wind is not strong enough to uproot them, it should not cause them to sway back and forth - that they would not be shaken by the wind at all times; and
b) he filled [the space] between the branches5this translation of the word אמיר is taken from Isaiah 17:6. with hay and straw,6weaving them together so that the wall would be a solid continuum (Sukkah 24b) tying them7the hay and straw fillers so that they will not be shaken by the wind.8so that they will not be shaken by the wind.
[This is necessary,] for any partition that cannot stand before a normal9However, a sukkah's inability to stand before a hurricane wind does not invalidate it. land wind10in contrast to sea winds, which are more powerful (Sukkah 23a) is not considered to be a partition.11This law also has implications with regard to the Sabbath laws. (See Hilchot Shabbat 16:15, 24.)", + "If a person constructs his sukkah on top of a wagon1although the wagon moves and is not fixed in one place (Rashi, Sukkah 22b) or on the deck of a ship,2Sukkah 23a relates:A person who constructs his sukkah on the deck of a ship: Rabban Gamliel deems it invalid; Rabbi Akiva deems it kosher.
Once Rabban Gamliel and Rabbi Akiva were traveling on a ship. Rabbi Akiva arose and constructed a sukkah on the ship's deck. The next morning, the wind came and blew it over. Rabban Gamliel asked Rabbi Akiva: \"Akiva, where is your Sukkah?\"As apparent from the narrative, such a sukkah need not be strong enough to withstand sea winds. However, even according to Rabbi Akiva, it must be strong enough to withstand normal land winds, as explained in the previous halachah. it is kosher, and one may ascend to it on the festival.3i.e., on the first day of Sukkot in Eretz Yisrael and on the first and second days in the diaspora. If one constructs it on the treetops or on a camel's back, it is kosher,4Sukkah 23a explains that Rabbi Yehudah objected to the use of such a sukkah, explaining that since it was not fit to be used on all seven days of the holiday (because of the prohibition against using it on the first day), it should not be used at all.
Our halachah follows Rabbi Meir's opinion. He accepts Rabbi Yehudah's motivating principle, but explains that in the case at hand, there is no inherent difficulty with using such a sukkah throughout the holiday. The only reason it is not used on the first day is an external factor - a Rabbinic decree - which should not affect the halachic status of the sukkah itself. but one may not ascend to it on the festival,5Surely, this prohibition also applies on the Sabbath.
From the Rambam's words, it appears that the restriction applies when the floor of the sukkah is actually in the tree. In contrast, Rashi (Shabbat 154b), Tosafot, Sukkah 22b and the Maggid Mishneh explain that even if the sukkah is on the ground and only the s'chach is supported by the tree, it is forbidden to use such a sukkah on the festival, lest one place utensils on the s'chach, and thus make use of the tree.
The Magen Avraham (628:6) quotes this opinion, but states that at present it is no longer customary to place articles on the s'chach. Therefore, it is permitted to use such a sukkah. His opinion is quoted by Shulchan Aruch HaRav 628:7, and the Mishnah Berurah 628:17, with one qualification. At the outset, it is desirable not to use an article as support for s'chach unless it is, itself, fit to be used as s'chach. Hence, since the trees themselves are not fit to be used as s'chach, they should not be used as its supports. because climbing on a tree or animal is forbidden on a festival.6Beitzah 5:2 relates:All the [prohibitions] which we are obligated [to observe as] sh'vut...on the Sabbath, we are obligated [to observe] on a festival. These are [the activities prohibited] as sh'vut: We do not climb a tree; we do not ride an animal...In his commentary on that Mishnah, the Rambam writes:\"We do not climb a tree\" - a decree lest we uproot [it];
\"we do not ride an animal\" - a decree lest we break off a branch to lead it.
If some of the walls were the result of human activity and some were trees, we consider [its structure]. We may ascend to any [sukkah] where, if the trees were taken away, it would be able to stand with the walls that were built by man alone.7The Rambam quotes this general principle from the Mishnah, Sukkah 23a. The Mishnah adds examples to express the concept more clearly:Two [walls] that were the result of human activity and one [wall] from the tree, or two [walls] from the tree and one [wall] that is a result of human activity.", + "A sukkah that does not possess a roof is invalid.1because a dwelling even of a temporary nature must have a roof. To what does this refer? A sukkah whose walls are joined to each other like a hut;2Rashi (Sukkah 19b) explains that this is a reference to a hunter's hut. See Diagram A; alternatively, when the side of the sukkah is placed against the wall.3See Diagram B. However, if it4the sukkah has a roof, even only a handbreadth in width,5between the two walls, as depicted in Diagram C. As long as it has a roof at least a handbreadth wide, the remainder of the roof may be slanted. or if one lifted the side of the sukkah close to the wall a handbreadth above the ground,6so that handbreadth is considered to be a wall, as depicted in the diagram below. it is kosher.7for the fact that the roof is slanted does not disqualify the sukkah.
The Kessef Mishneh, Rabbenu Manoach, and others explain that though leniency is taken and such a sukkah is allowed, it must still possess all the dimensions required of a kosher sukkah mentioned in Halachah 1 of this chapter. Accordingly, at least six handbreadths of the slanted roof must itself be kosher for use as s'chach, and it must be more than 16 handbreadths long, so that it will be of the required height. When the Sukkah meets these qualifications, one is permitted to eat and sleep within it. (See also Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:10.)
A round sukkah8if its circumference is large enough to contain a square seven handbreadths by seven handbreadths, it is kosher even though it has no corners. - Sukkah 7b records an opinion which disqualifies such a sukkah because it is not fit for use as a permanent dwelling. Nevertheless, the halachah does not follow this view.
On this basis, we can understand the placement of this law. On the surface, it would be more appropriate to state this law as part of Halachah 1, which describes the dimensions of a sukkah. However, the Rambam structured the order of his halachot according to their motivating principles. Thus, the first clause of the halacah describes the construction of a sukkah whose shape causes it to be deemed unacceptable even as a temporary dwelling. In contrast, this clause describes a sukkah whose shape is abnormal, but acceptable for temporary purposes. - if its circumference is large enough to contain a square seven handbreadths by seven handbreadths, it is kosher even though it has no corners.", + "Should one place s'chach over an exedrah1A structure frequently employed in Roman architecture, and which was quite common in Jewish homes as well. There were a number of possible forms of this structure. Our halachah (in contrast to Hilchot Shabbat 17:35) deals with the following structure: A roof is placed between two walls, and within this roof a hollow place is left to allow sunlight to enter. Pillars are placed at each of the corners of the hole. The question is whether such a structure can serve as a sukkah if one placed s'chach over the hole. See diagram A. which has projections [extending from its pillars],2At times these pillars were ornamented with artistic projections. See the diagrams below. it is kosher,3Because of the projections, the opening of the ceiling is considered to be a third wall extending over the entire width of the exedrah and reaching the ground (Sukkah 18b) Thus, greater leniency is granted in this instance than in Halachah 3 of this chapter, where a partition four handbreadths in width is required.
Needless to say, as evident from Halachah 5:14, the walls of the exedrah cannot be more than four cubits removed from the s'chach. regardless of whether the projections can be seen from the inside4of the Sukkah - although they cannot be seen from the outside5See diagram B. - or whether they can be seen from the outside6of the
Sukkah - although they cannot be seen from the inside.7See diagram C.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:8) quotes the Rambam's statements as halachah. However, the Ramah advises against constructing a sukkah in this manner.", + "If it1the sukkah constructed in the exedrah does not have projections [extending from its pillars]2as explained in the previous halachah it is not valid, because it resembles a sukkah constructed in an alley,3which is described in Halachah 3. because it has [walls on] only the two sides of the exedrah. The middle of the exedrah does not have a wall and there are no projections opposite it.4Hence, the principle that the opening of the roof is considered to be a third wall, reaching to the ground, is not applied in this instance. Rabbenu Manoach notes that different principles apply in this context from those in the laws of eruvin, but explains that there is a basic difference between the two contexts. Here, the two walls were not constructed for the sake of the sukkah. In contrast, in the laws of eruvin, the walls were constructed for the sake of creating an enclosure.", + "Should a person place s'chach over an alleyway which possesses a lechi1Hilchot Shabbat 17:2 states:How is one permitted [to carry articles] in a closed alleyway?
One constructs a lechi (vertical pole) [at the entrance] to the fourth side or one lays a beam (korah) across [the span of the fourth side].Rabbenu Manoach explains that although the alleyway is closed on three sides, were it not for the special provisions mentioned in this halachah, it would not be acceptable, because in this instance the s'chach is placed more than four cubits away from the end of the alleyway. Hence, generally, as explained in Chapter 5, Halachah 14, such a sukkah would not be acceptable. or a well which possesses pasim,2Hilchot Shabbat 17:27 states:When a total of eight pasim [partitions] are constructed around a well, two connected to each other at each of its corners, they are considered to be walls. Thus, even though on each side the open portion exceeds the closed, since the four corners are closed, it is permitted to fill up water from the well and to water an animal.
What is the height of each of these pasim? Ten handbreadths; their length must be at least six handbreadths and between each pas, there should be...no more than thirteen and one third cubits.Thus, there are no complete walls to this structure, and without the special provision granted by this halachah, it would not be acceptable.
Sukkah 7b explains that each of these situations possesses an advantage over the other: The alley possesses an advantage in that it has two complete walls. In contrast, the well possesses an advantage in that it has partitions of some sort on each of its four sides. Hence, it is necessary to state both these laws, and neither could be derived from the other. it is considered a kosher sukkah only on the Sabbath of the festival.3The Tzafenat Paneach explains this as applying only to the days which precede the Sabbath. However, once the sukkah is acceptable on the Sabbath, it is also deemed kosher for the remaining days of the festival. (This view is not accepted by other authorities.) Since this lechi and these pasim are considered to be partitions with regard to the Sabbath laws,4On the Sabbath, one is allowed to carry only within an enclosed domain. Since the situations mentioned in this halachah are not actual enclosures and achieve that status only because of a Rabbinic ordinance, the application of these principles is confined to the Sabbath itself. Thus, on the Sabbath... they are also considered to be partitions with regard to the laws of sukkah.5and the sukkah is considered to be enclosed by three walls as required. However, throughout the remainder of the holiday, when the Rabbinic ordinances are not in effect, they are not considered to be enclosed structures. Hence, they are not acceptable as a sukkah.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:7) quotes these laws as halachah. (Also see the Ramah's notes.)", + "Should a person implant four poles in the four corners of the roof and place s'chach upon them,1See the accompanying diagram. it is kosher. Since he placed the s'chach [above] the edge of the roof, we consider that the lower walls ascend to the edge of the s'chach.2because of the principle of גוד אסיק מחיצתא, it is considered as if the walls of the house have been extended upward, as explained in Halachah 5.
This halachah is based on the statements of Sukkah 4b. There are differences in the versions of the relevant passage possessed by the Rambam and Rav Sherirah Gaon, on the one hand, and those possessed by other Sages, on the other hand. Because of those textual differences, the Ra'avad, Rabbenu Manoach, and others have questioned the Rambam's decision. (See Maggid Mishneh.)
These differences caused the Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:6) to reject the Rambam's decision. The Mishnah Berurah 630:31 states that even according to the Rambam, the poles must be placed exactly at the edge of the roof. If they are placed further in, even when they are within three handbreadths of the edge, the sukkah is not acceptable.", + "A sukkah which has many entrances and many windows in its walls is kosher even though the open portion1Any open portion less than three handbreadths in length is considered to be closed, based on the principle of l'vud (Hilchot Shabbat 16:17). The Magen Avraham 630:1 explains that regarding the laws of sukkah, this principle applies only when one constructs four walls. However, if the sukkah has only three walls, the principle of l'vud cannot be applied, to consider spaces less than three handbreadths in length to be closed. exceeds the closed portion, provided there is no opening larger than ten cubits.2Sukkah 7a states:[The laws governing] a wall of a sukkah resemble [those governing] the wall [of an enclosure] on the Sabbath...There is an additional [stringency to the laws] of the Sabbath that does not apply to a sukkah. On the Sabbath, [a wall] is permitted only when the enclosed portion is greater than the open portion. This does not apply to a sukkah.The Rambam describes the laws governing a wall on the Sabbath as follows (Hilchot Shabbat 16:16):Every wall whose open portion exceeds its enclosed portion is not considered to be a wall. However, if the open portion is equal to the closed portion, it is permitted, provided that none of the open portions exceeds ten cubits.Based on the above, the Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh explain that just as concerning the laws of the Sabbath, the closed portion of a wall must exceed its open portion, so, too, concerning two of the walls of the sukkah. The leniency allowing a wall of the sukkah to be counted as a wall even though the open portion exceeds the closed portion applies only concerning the third wall. Just as other leniencies (see Halachot 2 and 3) are granted concerning the third wall, this leniency is also allowed.
Others explain that the intent is that even when the open portion of all four walls exceeds the closed portion, the sukkah is kosher, while on the Sabbath such an enclosure is not acceptable. This interpretation of the Talmud's statements is advanced by Rabbenu Asher and is quoted as halachah by the Shulchan Aruch, Orach Chayim 630:5.
If there is an opening larger than ten cubits, it is necessary that the closed portion exceed the open portion, even though [the opening] is constructed in the form of an entrance.3Hilchot Shabbat (ibid.) states:If the open portion is constructed in the form of an entrance, even if it is more than ten cubits long it does not negate the wall, provided the open portion does not exceed the closed portion.However, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 362:10, 630:5) follows the opinion of Tosafot and other authorities, who are willing to accept a wall as kosher even though it has a wide opening, provided it is constructed in the form of an entrance.
The Sefer Hashlamah presents a third view, accepting an open portion more than ten cubits long in the form of an entrance as part of the wall of a sukkah, but not concerning the laws of the Sabbath.
The Ramah concludes his discussion of this halachah by stating that since these laws are somewhat complicated, it has become customary to build whole walls without any open portions. If one has only a minimum amount of wood, it is preferable to build three complete walls, rather than to construct four walls leaving open spaces.", + "A sukkah whose inner space1the space between the ground and the s'chach. exceeds twenty cubits [is not acceptable].2as stated in Halachah 1. Indeed, the question may be raised: Why did the Rambam state these two halachot so far removed from each other? Should one reduce it3the sukkah's inner space [by placing] pillows and coverings [on the floor], it is not considered to be reduced.4for these are merely temporary additions that will later be removed. [This applies even if] one considered them a permanent5The Maggid Mishneh interprets \"permanent\" literally. However, the Mishnah Berurah 633:11 explains that according to one opinion, the definition of \"permanence\" is for the duration of the Sukkot holiday. (See also Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 358:2.) part of the sukkah.6Most people would not consider leaving these articles in the sukkah permanently. Accordingly, a particular individual's desire to do so is not taken into consideration, and the space is not considered to be reduced (Sukkah 4a). If one reduced the space using straw and considered it as a permanent part of the sukkah, [the space] is considered to be reduced.7However, if one laid straw on the floor of the sukkah without having such an intention, the space is not considered to be reduced (ibid.). In his commentary on Ohalot 15:6, the Rambam writes: \"In general, one will have in mind to remove straw.\"
The Mishnah Berurah 633:13 emphasizes that one should not reduce the space of the sukkah on the first day of the festival because of the holiday prohibitions. (See also Rabbenu Manoach.)
Needless to say, the above applies if one used earth and considered it to be a permanent part of the sukkah. However, if one [merely brought in] earth with no specific intention, [its space] is not considered to be reduced.8The Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:4) quotes these decisions as halachah and adds that one must verbally express the desire to make the earth or straw part of the sukkah. The Mishnah Berurah (ibid.) states that many later authorities considered an unspoken intention as sufficient.
If it9the inner space of a sukkah was twenty cubits high,10and, therefore, unacceptable but branches [from the s'chach descend within the twenty cubits, [the following principle applies:] If its shade would be greater than its open portion11this is the minimum measure required by the Mishnah (Sukkah 1:1) for s'chach to be kosher. because of these branches alone,12i.e., were the upper portion of the s'chach to be removed, the branches which hang down would create sufficient shade it is considered as having thick s'chach13i.e., the s'chach is considered to begin at the low branches and to have been piled high. and is kosher.14The Shulchan Aruch (Orach Chayim 663:2) quotes this law as halachah.", + "When [a sukkah is more than twenty cubits high, but] one builds a bench next to the middle wall extending across its entire span1and there are fewer than twenty cubits between the bench and the s'chach - if the width of the bench is equal to the minimum width of a sukkah,2seven handbreadths, as in Halachah 1 above. See Diagram A. it is kosher.3Rashi (Sukkah 4a) maintains that not only the area above the bench, but the entire sukkah is kosher, as evident from the last clause of Halachah 3. Though Rabbenu Nissim and other authorities maintain that only the area above the bench may be used as a sukkah, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:5) accepts Rashi's view.
Should one build the bench next to the middle wall along [one] side, if there are four cubits between the bench and the [opposite] wall, it is unacceptable.4because the area around the bench is surrounded by only two walls. If there are fewer than four cubits, it is kosher.5because of the principle explained in the latter clause. In this instance as well, there is a disagreement between the Rabbis whether the entire sukkah is kosher or only the area above the bench. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:6) follows the view that only the area above the bench is acceptable for use as a sukkah. See Diagram B.
Should one build the bench in the middle [of the sukkah], if there are more than four cubits from the edge of the bench to any of the sides [of the sukkah],6that wall is too far removed from the bench to be considered to be a wall around it. Hence, it7the sukkah in its totality, even the area above the bench... is not acceptable.8for in this instance, the sukkah must have four walls. If there are fewer than four cubits,9between the bench and the walls of the sukkah... it is kosher. It is considered as if the walls touch the bench,10i.e., the area from the bench to the wall is considered to be an extension of the wall. Thus, this halachah is the converse of the principle of דופן עקומה (Dofen Akumah literally, a crooked wall) mentioned in Chapter 5, Halachah 14.
There and in his commentary on the Mishnah (Sukkah 1:10), the Rambam explains that the principle of Dofen Akumah allows us to consider materials on the roof of the sukkah which are unacceptable as s'chach to be extensions of the wall, thus creating an L-shaped - i.e., \"crooked\" - wall.
Here, the Rambam explains that the opposite is also true. As long as there are no more than four cubits between the bench and the wall, the ground of the sukkah can also be considered to be an extension of its wall. (See Kessef Mishneh.) and11Since... the distance from the bench to the s'chach is less than twenty cubits.12as required in Halachah 1, the area above the bench is considered as having four walls and kosher s'chach.
If one constructs a pillar13ten handbreadths or more high, because otherwise, the pillar could never be considered to be a significant domain (Maggid Mishneh). [within a sukkah14removed four cubits or more from the walls. (Otherwise, it would be considered to be kosher because of the principles mentioned above.) whose s'chach is more than twenty cubits high, the following rule applies]: Even though it is of the minimum size required of a sukkah,15seven handbreadths by seven handbreadths it is unacceptable,16Sukkah 4b explains that Abbaye desires to consider such a sukkah to be kosher, based on the principle of גוד אסיק מחיצתא mentioned in Halachah 11 - i.e., the walls of the pillar would be considered as extending upward until the s'chach. Ravva answered him that, in this instance, that principle cannot be applied...
for - in contrast to those of a house
its - the pillar's
walls are not discernible. - See the Chiddushim of Rav Chayim Soloveichik, Halachah 11.
Thus, it is as if there is kosher s'chach above the pillar without any walls. because its walls are not discernible. Thus, it is as if there is kosher s'chach above the pillar without any walls.", + "[The following rule applies] when [the inner space of the sukkah] was less than ten [handbreadths high]1the minimum height required by Halachah 1. and one dug [into the ground of the sukkah] to create2a pit at least seven handbreadths by seven handbreadths (Rabbenu Manoach, Shulchan Aruch, Orach Chayim 633:10) with... an [inner space] of ten [handbreadths]:3between it and the s'chach. If there are three handbreadths from the edge of the pit until the wall [of the sukkah], it is not acceptable.4One might assume that as long as there are less than four cubits between the edge of the pit and the sukkah, the sukkah would be kosher, because of the principle mentioned in the previous halachah; i.e., the ground of the sukkah would be considered to be an extension of the wall. Nevertheless, Sukkah 4a differentiates between the two cases. In the situation described in the previous halachah, the wall was of the proper size; the only question was its proximity to the sukkah. In this instance, there is no halachically acceptable wall to begin with. If there is less than that [amount], it is kosher,5The Mishnah Berurah 633:29 quotes authorities who maintain that only the area within the pit is kosher, and one does not fulfill the mitzvah of eating or sleeping in the sukkah by performing these activities in the portion covered by the s'chach outside the pit. because any [distance] less than three [handbreadths] is considered to be [insignificant, and the two entities are considered to be] adjacent [to each other], as explained in Hilchot Shabbat.614:7, which explains the principle of l'vud mentioned above.", + "The walls of the sukkah are kosher [although made] from all [substances].1The Mishnah (Sukkah 12b) mentions many substances which are not acceptable as s'chach (as mentioned in the following chapter), and concludes \"all are fit to be used as walls.\" All that is necessary is a barrier of any kind.2The Ramah (Orach Chayim 630:1) explains that one should take care not to use substances that have an unpleasant odor or substances that will shrivel during the holiday, and thus cause the walls to be less than the required measure. Even living beings [may serve that purpose.3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:11) states that an animal used for this purpose must be tied so that it will not run away. Thus,] a person can create a wall [of the sukkah] by using a colleague so that he can eat, drink, and sleep in the sukkah, for which his colleague is serving as a wall4The Tzafnat Paneach raises the question whether the person serving as the wall can also fulfill the mitzvah of eating in such a sukkah. He quotes a number of passages from which one might infer that he may. [even] on the holiday.5The latter term refers to the first day of Sukkot - and in the Diaspora, the second day - and the day of Shemini Atzeret, when the laws prohibiting work and the Rabbinic ordinances extending those restrictions must be observed.
The above applies when one employs the person as a wall without his conscious knowledge. However, it is forbidden to create [a wall by using a person]6The Ra'avad and the Maggid Mishneh explain that this refers only to the third wall of the sukkah. If a sukkah has three kosher walls, a person may employ a colleague to serve as the fourth wall on the holiday, even though the latter is conscious of what he is doing. The Ramah (Orach Chayim 630:12) states this as halachah. when the latter is conscious of the fact on the holiday.7Hilchot Shabbat 16:23 states:It is permitted to create a barrier of men, one standing next to the other, on the Sabbath, as long as the people who are standing are not conscious of the fact that they are serving as a barrier.Although it is forbidden to create an enclosure on the Sabbath, since the person serving as the barrier is unaware of what he is doing, no transgression is involved. It is his intention, and not that of the person using the sukkah, which is significant (Ra'avad). In contrast, when the person serving as the wall is conscious of his acts, it is considered as if he has created a structure of substance (Magen Avraham 630:19).
The Magen Avraham (ibid.) also states that leniency is granted only when humans serve as the walls. It is absolutely forbidden to create a wall using an animal on the holiday. Nevertheless, it is permitted during the other days of the festival.8with the exception of the Sabbath; i.e., there is no essential difficulty with the use of such a sukkah, the only problem is the Rabbinic prohibition mentioned above.
Similarly, a person may create a fourth wall9Since a sukkah is kosher when it possesses only three walls, the addition of the fourth wall is not halachically significant. We are allowed to add to a temporary structure on the Sabbath. from utensils on the holiday. However, he should not create a third wall using utensils10It is permitted to create a utensil from human beings, because one does not normally create an enclosure in such a manner. In contrast, an enclosure is frequently made from utensils (Rabbenu Manoach). on the holiday, because, [by doing so], he is making the sukkah fit for use, and it is forbidden to create [even] a temporary tent on the holiday." + ], + [ + "[There are requirements regarding] the s'chach of a sukkah, and not all substances are acceptable [to be used for this purpose].1Some of the requirements mentioned by the Rambam were established by Torah law, while others are Rabbinic ordinances, as explained below. For s'chach, we may use only a substance which grows from the ground,2i.e., is an agricultural product and is neither found naturally - e.g., metals - nor produced from animals nor manufactured synthetically; has been detached from the ground,3and is not still connected to its source of nurture; is not subject to contracting ritual impurity,4This excludes articles used as food and those that have been fashioned into utensils. These three requirements are alluded to by Deuteronomy 16:13: \"Make the Sukkot holiday for yourselves for seven days, when you gather in from your grain and grapes...\"
Sukkah 12a explains that the verse implies that the s'chach, the essential element of the sukkah, must resemble \"the leftovers from the grain and grape harvest.\"
(The expression \"alluded to\" was used rather than \"derived from\" on the basis of the Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:4. That expression implies that the concept cannot be derived from the verse per se. Rather, it was transmitted as a halachah l'Moshe miSinai, and the Biblical verse is merely an allusion.)
The Rambam gives examples of entities which are not acceptable as s'chach on the basis of these principles in the following halachah. does not have an unpleasant odor,5As implied by the following halachah, this and the following clause are Rabbinic decrees. S'chach with an unpleasant odor will not create an inviting holiday environment. Indeed, substances with an unpleasant odor should not be used for the sukkah's walls either. and does not have elements which fall off and wither constantly.6for a person will not be pleased to have portions of the s'chach falling into his food. The Mishnah Berurah 629:39 states that the prohibition applies to elements that fall off naturally. However, if they fall off only when subjected to wind, there is no difficulty in using them.", + "When a person uses as s'chach a substance which does not grow from the ground, is still connected to the ground, or is subject to contracting ritual impurity, [the sukkah] is not acceptable.1for these requirements stem from the Torah itself. The particular aspects of these requirements are described in this and the following halachot.
However, if he transgressed and used as s'chach a substance which has elements which fall off and wither,2Sukkah 13a gives the shrub known as hollow as an example of such a substance. or which possesses an unpleasant odor,3Sukkah 12b gives the plant known as wormwood as an example of such a substance. it is kosher.4after the fact, for these are only Rabbinic requirements. The Mishnah Berurah 629:38 emphasizes that even if other s'chach is available, there is no need to remove the s'chach with the unpleasant odor. However, the Pri Megadim stresses that if the odor is so unpleasant that no one would bear it in his home, it is forbidden to use such a sukkah. [Our Sages]5Sukkah 13a said only that one should not use these as s'chach lest one leave one's sukkah and depart. One must take care that the branches and leaves should not descend within ten handbreadths of the ground,6the minimum height for a sukkah prescribed in Chapter 3, Halachah 1. so that one will not be uncomfortable7Sukkah 4a describes this as \"a disgusting dwelling, unfit for human habitation.\" when using the sukkah.8The Rambam's phraseology leaves room for the interpretation that this is a suggestion, but not an absolute requirement. (See Rabbenu Manoach.) Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:9) states that such a sukkah is unacceptable for use.
If one used metals,9even if they have not been made into utensils, but are still in a raw state in which they are unfit to contract ritual impurity; bones, or hides10even if they have not been made into garments, but are still in a raw state in which they are unfit to contract ritual impurity; as s'chach, it is unacceptable because these do not grow from the ground. If one suspended vines and the like over it until they made a sukkah, it is unacceptable, because they were not uprooted [from the ground].11The laws governing the use of such plants as s'chach after they have been hung over the sukkah and then detached from the ground are discussed in Halachah 12.
Should one use wooden utensils,12In particular, this refers to wooden utensils that have a receptacle or are wide and other articles are frequently placed upon them - e.g., a table. However, wooden utensils that do not fall into these categories are not subject to contracting ritual impurity, and, hence, may be used for s'chach. An example of such utensil is a ladder. The Rambam (Hilchot Keilim 4:1) declares that a ladder is not subject to contracting ritual impurity. Hence, according to his opinion, there is no difficulty with using it as s'chach.
(It must be emphasized that other authorities question the Rambam's decision on a ladder and maintain that a ladder may be subject to contracting ritual impurity. Hence, it is preferable not to use it as s'chach. See the Shulchan Aruch and Ramah, Orach Chayim 629:7.) mats that were made to lie on,13However, mats that were made for use as s'chach or for shade may be used as s'chach. Halachah 6 discusses the laws which apply when a mat was made without any specific intention. and the like as s'chach, it is unacceptable, because they are subject to contracting ritual impurity. Similarly, using broken14e.g., utensils with holes of sufficient size to render them no longer subject to contracting ritual impurity. (See Hilchot Keilim, Chapter 6.)
and worn out - e.g., garments that have worn out and are less than three fingerbreadths by three fingerbreadths in size and, hence, are no longer subject to contracting ritual impurity (Sukkah 16a; Hilchot Keilim 22:21).
utensils as s'chach is unacceptable. - This is a Rabbinic decree on the basis of the following rationale...
Since these substances were subject to ritual impurity - previously,
[the latter law was instituted] lest one use broken pieces - from utensils
which have not yet attained a state of [unquestionable] purity - i.e., are still subject to contracting ritual impurity.
as s'chach. and worn out utensils as s'chach is unacceptable. Since these substances were subject to ritual impurity, [the latter law was instituted] lest one use broken pieces which have not yet attained a state of [unquestionable] purity.", + "If one used foods1This refers only to foods for humans. Food which is eaten primarily by animals is not subject to contracting ritual impurity (Hilchot Tum'at Ochlin 1:1) and hence may be used as s'chach (Taz 629:12). as s'chach, it is unacceptable, because they are subject to contracting ritual impurity.2There is a slight imprecision in the Rambam's statements. Produce is not subject to contracting ritual impurity until it comes into contact with liquid. (See Leviticus 11:38; Hilchot Tum'at Ochlin 1:1-2.) Nevertheless, foods are not fit to be used as s'chach even though they have never come into contact with water (Shulchan Aruch HaRav 629:1; Mishnah Berurah 629:28). [When one uses] branches from a fig tree which contain figs, runners from a grape vine which contain grapes, branches of a date palm which contain dates and the like,3i.e., the difficulty being that although the branches are proper s'chach, the fruit is unfit to be used for that purpose... [the following rules apply:] We see - if the waste4the branches and leaves is more than the food;5the fruit then we may use them as s'chach. If not, we may not use them as s'chach.6Rabbenu Manoach explains that these decisions are based on the principle that according to Torah law, mixtures are categorized according to the majority (בטל ברב).
On the basis of Sukkah 13b-14a, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:10) explains that sometimes the stems of the fruit are considered part of the fruit, and on other occasions part of the branches. The Magen Avraham 629:12 explains that generally, a stem is not considered to be longer than three handbreadths. However, there are certain instances (e.g., grains) when a longer measure is considered. Hence, it is proper to be stringent in this regard. (See also Shulchan Aruch HaRav 629:15-16.)
The apparent contradiction between this halachah and Halachah 13 is discussed in the commentary on that halachah.
If one uses as s'chach vegetables7The Maggid Mishneh explains that this refers to vegetables that are used as animal food, and hence were not excluded by the previous clause of this halachah. Rabbenu Manoach and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:12) explain that this refers to vegetables that are eaten by humans. Sukkah 13b appears to support the latter interpretation, stating:The vegetables with which a person can fulfill his obligation on Pesach... [can] invalidate a sukkah, [because they are considered] to be vacant space. which, when they dry up, will wither, and none of their substance will remain,8i.e., the vegetables will dry up and wither during the Sukkot festival, leaving the sukkah with more vacant space than shade (Kessef Mishneh). even though they are now fresh, their place is considered to be vacant, as though they did not exist.9According to the Maggid Mishneh's interpretation, the explanation of the law is straightforward. It teaches us that rather than consider the vegetables to be non-kosher s'chach, we consider their space to be vacant. The latter interpretation requires a slightly more intricate explanation. The vegetables are not considered to be non-kosher s'chach, which would invalidate the sukkah if they take up four handbreadths, as explained in Halachah 14. Rather, their space is considered to be empty. Hence, a space of three handbreadths is sufficient to invalidate the sukkah, as explained in Halachah 20.", + "If one used as s'chach branches of flax which were not crushed and combed, they are kosher, because they are still considered to be wood.1The use of the word עץ, rendered as branches or wood, with regard to flax, has its source in Joshua 2:6, which describes how Rachav \"hid them in branches of flax.\" After the flax has been crushed and combed,2The Rishon Letzion questions the law when the flax has been crushed but not combed, and concludes that as long as it has not been combed, it is acceptable. Nevertheless, Shulchan Aruch HaRav 629:5 does not accept this conclusion. it may not be used as s'chach,3Though it is not considered to be a garment and, hence, is not subject to contracting ritual impurity (Maggid Mishneh; see also Shabbat 27b), it may nevertheless not be used as s'chach... since its form has changed and it is as though it is no longer a product of the earth.4The Ra'avad disagrees with this principle and states that even before it is woven into a garment, flax is useful to stuff pillows and covers. Hence, it is subject to contracting ritual impurity and is thus unfit to be used as s'chach.
The Maggid Mishneh points out a contradiction to the Ra'avad's logic. The \"male arrows\" mentioned in the following halachah are - like flax - prepared to be used for a purpose. Nevertheless, they are considered acceptable for use as s'chach.
Rav Kapach mentions two possible extensions of the difference of opinion between the Rambam and the Ra'avad:
a) paper or carton - According to the Rambam, it may not be used because it no longer resembles a plant produced from the earth. According to the Ra'avad, it might be acceptable, since it is not subject to contracting ritual impurity.
b) cotton wool - It may be used for the purposes mentioned by the Ra'avad and thus, according to his opinion, would be subject to contracting ritual impurity. Nevertheless, its natural form is preserved. Hence, according to the Rambam's opinion, it would be acceptable. (It must be noted that the Magen Avraham 629:3 and Shulchan Aruch HaRav 629:5 maintain that after cotton has been combed, it is considered as though its form has been altered.)
One may use ropes made from palm bast or hemp and the like as s'chach, since their original form is unchanged and ropes are not considered to be utensils.5nor are they subject to contracting ritual impurity. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:5 quotes this law as halachah, but adds that ropes of flax and canvas may not be used for this purpose.", + "[The following rules apply] when one uses arrows as s'chach.1The question whether the arrows are acceptable as s'chach or not revolves around another issue - their susceptibility to contracting ritual impurity. Those which are \"male\"2i.e., the end of their body is sharpened and comes to a point, which is intended to be put inside a metal arrowhead. are kosher;3for the arrow itself is considered a simple wooden utensil which is not susceptible to contracting ritual impurity. (See Hilchot Keilim 1:10.)
The Magen Avraham 629:2 states that this decision applies only before these arrows were placed in the arrowhead. If they have been placed in the arrowhead, even if subsequently removed they are no longer acceptable as s'chach. those which are \"female\"4i.e., the end of their body is hollowed out for the arrowhead to be inserted within are not acceptable.5for they are subject to contracting ritual impurity. Even though [ultimately,] they will be filled with iron,6Hilchot Keilim 2:3 states: \"A receptacle which is made to be filled is not considered a receptacle.\" Thus, one might assume that these arrows would also not be considered as having a receptacle. The Pri Ha'aretz explains that since the iron arrowheads are often removed from these bodies, it is considered as though... they have a receptacle. Hence, they are susceptible to contracting ritual impurity, as are all utensils with receptacles.7It must be noted that Rashi and other commentators follow the simple interpretation of Sukkah 12b (the source for this law) and disagree with the Rambam's decision in Hilchot Keilim. They maintain that if a utensil has a receptacle, even if it will be permanently filled, it is subject to contracting ritual impurity.", + "A mat of reeds, of raw rubber, or of hemp1if it is small, we may assume that it was made to lie on. - The commentaries note an apparent contradiction in the Rambam's words. Hilchot Keilim 25:13 states that even a small mat of reeds or hemp is not subject to contracting ritual impurity, because it is uncomfortable to lie on. - if it is small, we may assume that it was made to lie on. Therefore, it may not be used for s'chach unless it was [explicitly] made for this purpose.2Since the mat was made with that specific intention, we do not follow the general principles, but rather judge it individually.
If it is large,3The Rambam's statements are based on Sukkah 20a. It must be noted that his decisions are dependent on the version of the text of the Talmud he accepted. The Ra'avad and others interpret the word גדולה as related to the word גדיל (tassel). Thus, they explain that the Talmud is referring to a small mat. However, because it is made of thick tassels, rather than woven, it is not comfortable to lie on, and hence would most likely be used for shade. According to this opinion, any woven mat, even if it is large, is unfit to be used as s'chach. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:6) quotes the Rambam's interpretation. we may assume that it was made for shade; therefore, it may be used for s'chach unless it was [explicitly] made to lie on.4The Ramah (Orach Chayim, ibid.) mentions that in places where it is customary to affix mats permanently as the roofs for homes, they may not be used for s'chach. The Rabbis instituted this decree lest people remain in their homes on Sukkot without differentiating between them and a sukkah.
If it has a border,5a small lip (Sukkah 20b) even a large mat may not be used as s'chach, because it is considered to be a receptacle.6Tosafot, Sukkah 20b quotes Ketubot 50b, which explains that such mats were used to collect dates. Even if the border were removed, it may not be used as s'chach, because it would be considered to be a broken utensil.7which, as explained in Halachah 2, may not be used as s'chach even though they are not susceptible to contracting ritual impurity.", + "Boards which are less than four handbreadths wide1In many places throughout the Talmud, four handbreadths is established as the minimum size of an area. Hence, a board of that size is considered significant and may not be used as s'chach (Sukkah 14a). may be used for s'chach even though they have been planed.2smooth, and thus are fit to be used in their present state (Sukkah 15a; Rabbenu Manoach). If they are more than four handbreadths wide, they should not be used as s'chach, even though they have not been planed. This is a decree [instituted] lest one sit under a roof and regard it as a sukkah.3A person might think: \"What is the difference between the sukkah and my house - they are both covered with boards?\" This is surely a false assumption. As explained in the following halachah, since the boards of a roof were not placed there for the purpose of shade, but rather to be part of the permanent structure of the house, they cannot be considered to be s'chach (Sukkah 14a; Rabbenu Manoach).
If one placed a board which was more than four handbreadths wide over [a sukkah, the sukkah] is kosher.4The Maggid Mishneh explains that this applies only when the board is placed at the side of the sukkah. Thus, it could be considered to be an extension of the wall (דופן עקומה), as explained in Halachah 14. However, if it is in the midst of the sukkah, it is not acceptable. The Kessef Mishneh explains that this law can apply even in the midst of a sukkah, provided the sukkah already possesses its minimum size. His decisions in the Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:1 follow this interpretation. However, one should not sleep under the board.5According to the Maggid Mishneh, because it is part of the wall; according to the Kessef Mishneh, because it appears to be a separate domain. A person who did sleep6or fulfilled any other of the activities which must be performed in the sukkah under the board has not fulfilled his obligation.
There were boards that were four handbreadths wide, but less than four handbreadths thick. A person turned them on their side so that they would not be four handbreadths wide to use them as s'chach. This is not acceptable, because a board is unacceptable for use as s'chach whether one uses its width or thickness.7Sukkah 14b explains that after the Sages forbade the use of such boards, they are considered to be equivalent to iron poles.
The Magen Avraham 629:22 writes that at present it is customary not to use boards as s'chach, even if they are less than four handbreadths wide. However, if there is no other s'chach available, one may use boards for that purpose even if they are more than four handbreadths wide.", + "A roof which is not covered by a ceiling1i.e., the plaster and the stones - but rather has only boards fixed in place, is not acceptable, since they were not placed there for the purpose of a sukkah - as required by the following halachah - i.e., the plaster and the stones - but rather has only boards fixed in place, is not acceptable, since they were not placed there for the purpose of a sukkah, but to be part of the house.
Therefore, if one2performed two activities: lifted up the boards3from their place. (Though the Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:9 does not mention this requirement, the Mishnah Berurah 631:4 does.) and removed the nails4holding the boards in position. (See the Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:7.) Through these actions, one is considered to have nullified the previous placement of the boards, and it is considered as though they have been placed there... with the intent [that they serve] as a sukkah,5Therefore it is kosher.6for the boards are essentially fit to be used as s'chach. The only difficulty was the intention with which they were originally placed. A change of mind without an act is not sufficient, since, as explained in the commentary on the following halachah, we are required to \"make\" a sukkah and not use one which has already been made. [This applies provided] that each board is not four handbreadths wide.7as explained in the previous halachah. Rabbenu Asher states that in such a situation, the sukkah is acceptable even though the boards are more than four handbreadths wide.
He explains that in the previous instance, the reason the Sages forbade using such boards was to differentiate between them and the boards of a house. In the present instance, the fact that the person took apart the roof of his house obviously implies that he realizes that it may not be used as a sukkah. Hence, there is no need for such a decree. This opinion is accepted by the Shulchan Aruch, ibid.
Similarly, it is kosher if one removed a board from between two others and replaced it with kosher s'chach, with the intention [that it serve] as a sukkah.", + "A sukkah that was made for any purpose whatsoever - even if it was not made for the purpose of [fulfilling] the mitzvah - if it was made according to law,1Sukkah 8b quotes a baraita which contains the latter statement and questions: \"What does 'according to law' mean?.That it was made for the purpose of shade.\"
It appears that the Rambam uses the same expression, but with different implications. Since he explicitly states that the sukkah must be constructed for the purpose of shade, one might infer that the expression \"according to law\" is intended to include other concepts. Thus, it can be a reference to the requirements for a sukkah's size and the nature of the materials used for the s'chach, as mentioned in this and the previous chapter. it is kosher.2The Mishnah, Sukkah 1:1, states: An old sukkah: The School of Shammai deems it unacceptable, while the School of Hillel rules it kosher
The commentaries explain that the term \"an old sukkah\" refers to any sukkah that was constructed for purposes other than the fulfillment of the mitzvah. In its discussion of this law, the Jerusalem Talmud requires that one must make an addition or change to the s'chach. Though that decision is not quoted by the Rambam, Rabbenu Asher mentions it and it is accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 636:1). Nevertheless, the Magen Avraham 636:1 explains that this is a desirable and proper step, but the sukkah is acceptable even though no changes have been made. However, it must be made for the purpose of shade.3Isaiah 4:6 states: \"It shall be a sukkah for shade from the heat...,\" thus defining the purpose of such a structure. A sukkah constructed for the purposes of modesty is not acceptable (Rabbenu Manoach). Examples of this are sukkot made for gentiles, sukkot made for animals, and the like.4which are outside the entire framework of mitzvot. Sukkah 8b also mentions the sukkot made for shepherds and watchmen. Though the latter are obligated to keep the mitzvah of sukkah, they did not necessarily construct their sukkot with that intent in mind.
In contrast, a sukkah that came about on its own accord5e.g., branches fell over a frame, and of course, any time a roof is covered for other purposes - e.g., the construction of a home, as mentioned in the previous halachah... is unacceptable, because it was not made for the purpose of shade. Similarly, when a person hollows out a place in a heap of produce and thus makes a sukkah, it is not considered to be a sukkah, 6Sukkot 12a explains that there is an added factor involved in this example. Deuteronomy 16:13 states: \"Make a [celebration of] the Sukkot holiday for seven days.\" This refers to the construction of the sukkah and teaches that we must \"make\" a sukkah and not use what was already made. Therefore, despite the fact that the person hollowed out the space for the purpose of shade, the sukkah is not acceptable, because the produce was not originally placed there for that purpose.
We find a similar principle concerning tzitzit. Deuteronomy 22:12 states: \"Make yourself tassels on the four corners of your garments.\" On the basis of this command, Menachot 40b teaches that it is unacceptable to tie tzitzit to a three-cornered garment and then cut a fourth corner, since we are required to make tzitzit, and not use what is already made. because the produce was not piled there for this purpose.7The Ba'al Hamaor writes that if, originally, a person were to pile produce with the intention that later he would hollow out a sukkah, the sukkah would be acceptable. However, this opinion is not accepted by other authorities. Accordingly, were one to create a space one handbreadth [high]8We find the measure of one handbreadth considered to define a structure with regard to the laws of ritual impurity. Accordingly, it is given significance in this context as well. (See Sukkah 16a.) and seven [handbreadths]9by seven handbreadths in area for the purpose of a sukkah, and afterwards hollow it out till it reached ten [handbreadths],10the minimum height of a sukkah, as explained in Chapter 3, Halachah 1. it is kosher, since its s'chach was placed for the purpose of shade.11and then, the original structure was merely expanded.", + "We may not use bundles of straw, bundles of wood or bundles of reeds as s'chach.1Although, according to the Torah's requirements, these would be considered proper s'chach... This decree [was instituted]2by the Sages (Sukkah 12a)... lest one place those bundles on one's roof to dry out, and then change one's mind and sit under them with the intent [that they serve as] a sukkah. The person did not place the s'chach there originally for the purpose of shade. Thus, it resembles a sukkah that came about on its own accord.3which is unacceptable, as explained in the previous halachah.
If one4placed bundles of these substances on a roof with the intent that they would be used as s'chach and... untied [the bundles], they are acceptable [for use as s'chach].5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:17) explains that a different rule applies if the bundles were originally placed on the roof to dry out. For them to be acceptable as s'chach, untying them alone is insufficient, and one must also shift the position of their contents. A bundle is considered to be no fewer than twenty five units.6Thus, any lesser amount of these substances are acceptable as s'chach even though they are tied together.
The Rambam bases his statements on the Jerusalem Talmud (Sukkah 1:6). Though the Ra'avad maintains that a bundle may be composed of even a smaller number of units, the Rambam's opinion is accepted as halachah by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:15.", + "Small bundles1The Kessef Mishneh questions the reason for the addition of the adjective, noting that if the bundles contain fewer than twenty five units, they are permitted, as stated in the previous halachah. Others mention that this refers to bundles of small branches. that were tied together [to be sold] by number2to be untied immediately thereafter (Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:16). may be used as s'chach.3Sukkah 13b relates that bundles of this nature were frequently used in Sura, and that the Sages permitted them to be used as s'chach.
Similarly, if one cuts off the top of a date palm and the branches are bound to it, it may be used as s'chach, because elements that are bound naturally are not considered to be bundles.4The Ba'al Hamaor questions whether this principle applies only with regard to s'chach, where it is logical to assume that a more lenient position would be taken, since the entire question revolves around a Rabbinic decree, or whether it also applies in all cases where Torah law itself requires a bundle. Furthermore, even if one tied the tops of the branches from one side, and they thus appear to be a single bundle with one of its two ends bound naturally and the other bound as a result of human activity, it may be used as s'chach. A single tree which is bound up is not considered to be a bundle, but rather a single piece of wood, since [the branches] are bound together naturally.5However, if one were to add even one branch and then tie them together, it would be considered to be a bundle (Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:15).
Similarly, any knot which is not strong enough to hold when carried is not considered a knot [and the resulting bundle may be used as s'chach].6Sukkah 13b mentions this principle when explaining why bundles of willows whose upper tie was loosened could be used as s'chach.", + "A person who constructs his sukkah under a tree is considered as though he built it within his home.1and the sukkah is unacceptable. This applies only when the shade the tree produces exceeds the open area. However, if there is more open space under the tree than shade, the sukkah may be kosher.
The determination of whether such a sukkah is kosher depends on a number of principles, based on the interpretation of Sukkah 9b and 11a. The Rambam's interpretation of that passage, and thus the ground rules he establishes, differ from those accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 626:1-2).
In the following halachah, the Rambam deals with the resolution of the question when no effort has been made to correct the problem of the non-kosher s'chach. As will be explained, there his interpretation is contested by other authorities. In this halachah, the Rambam describes the rulings which govern the situation when an effort has been made to rectify the situation by detaching the branches from their source of nurture. These are based on the Mishnah, Sukkah 11a, and are also accepted by other Rabbinic authorities. (See the Shulchan Aruch, Orach Chayim 626:2.)
If one draped the leaves and branches of trees [over the sukkah], and then placed s'chach over them, and only afterwards detached them,2As mentioned in Halachot 1 and 2, branches are fit to be used for s'chach only after they have been detached from their source of nurture. [the following rules apply:]
If the amount of [kosher] s'chach exceeded [the branches], it is kosher.3Though at present, the branches would be acceptable as s'chach, as explained in the commentary on Halachah 9, the Torah requires that when s'chach is originally put in place, it must be kosher. Otherwise, it is unacceptable even though steps were taken to correct the disqualifying factors. This is based on the principle that one must make a sukkah and not use one which is already made.
Nevertheless, since the prohibition against using these branches as s'chach does not relate to their essential nature, their presence may be nullified when there is a majority of kosher s'chach. This conforms to the principle of ביטול ברב. If the amount of s'chach which originally was kosher did not exceed [the branches],4the presence of the branches remains halachically significant. Hence,... one must move them after detaching them, so that they will have been put in place for the purpose of a sukkah.5Moving the branches negates their previous placement, and afterwards they are considered to be kosher s'chach, which was put in place for the purpose of creating a sukkah.", + "If one mixed a substance which may be used for s'chach with a substance that may not be used for s'chach1This may refer to a substance like metal, which is unfit for use as s'chach because it does not grow in the earth, or branches of a tree which have not been detached from their source of nurture. and used2the mixture of... the two as s'chach, even though the quantity of kosher s'chach exceeds that of the substance which was not acceptable as s'chach,3The presence of the substance which is not acceptable as s'chach is not nullified according to the principles of ברב ביטול, because it exists as a separate entity which can be distinguished from the kosher s'chach.
Rav Avraham, the Rambam's son, notes the apparent contradiction between this decision and Halachah 3, which states:[When one uses] branches from a fig tree which contain figs,...We see if the waste is more than the food; then we may use them as s'chach.That halachah also mentions kosher s'chach - the branches - and substances which are not acceptable as s'chach - the figs. However, if there is a greater quantity of branches, the presence of the figs is nullified. In contrast, in this halachah, that concept is not applied.
Rav Avraham distinguishes between the two. In Halachah 3, the person does not intend to use the fruit for the purpose of shade; he merely wants to save the effort of removing it from the branches. Therefore, their presence may be nullified. In contrast, in this halachah the substances which are not acceptable as s'chach are being employed for the purpose of shade itself. Hence, their presence cannot be nullified. [the mixture] is not acceptable.4As mentioned above, this decision depends on the Rambam's interpretation of Sukkah 9b. That passage reads:A person who constructs his sukkah under a tree is considered as though he built it within his home...
Ravva said: \"The above applies only to a tree whose shade is greater than its open space. However, if its open space is greater than its shade, it is kosher.
What difference does it make if its open space is greater than its shade, the substance not acceptable as s'chach will be combined with the kosher s'chach [and therefore, the sukkah will not be acceptable]?
Rav Pappa said: בשחבטן.The Maggid Mishneh, the Ra'avad, and Rabbenu Manoach explain that the Rambam renders בשחבטן as \"when he separated them.\" Thus, when the two substances were combined, the Rambam's opinion would be that the sukkah is not kosher, as explained in this clause of the halachah. When they are separate, the sukkah may be kosher according to the stipulations mentioned in the following clause of this halachah and the halachot to come.
(The Kessef Mishneh explains that the Rambam renders בשחבטן as \"when he severed them.\" However, that difference in interpretation does not result in a difference in halachah.)
Rashi and others interpret בשחבטן as \"when he lowered them (and mixed them together with the kosher s'chach).\" Thus, according to this opinion, the sukkah is acceptable when the kosher and non-kosher s'chach are mixed together. Thus, this view is diametrically opposed to the Rambam's, who maintains that such a mixture is of no avail.
As noted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 626:1), there are two ways of understanding this interpretation of the passage. However, since both of them are not acceptable to the Rambam, their explanation will not be included here.
If one covered the sukkah with the two substances and kept them separate,5When there is a majority of kosher s'chach, it is judged to be an independent entity. When there is a sufficient amount of kosher s'chach, the sukkah is kosher unless the substance that is not acceptable as s'chach is placed in a manner which can disqualify the entire sukkah, as is explained in this and the following three halachot. [the following rules apply:] If there are more than three handbreadths of the substance which is not acceptable as s'chach in one place,6The principle of l'vud, by which this substance could be considered to be a continuation of the kosher s'chach, cannot apply. However, if there is less than three handbreadths of the substance that is not acceptable as s'chach in one place, even though there are a number of such patches among the s'chach, the sukkah is kosher, as stated in Halachah 16. Furthermore, one may eat and sleep under the non-kosher s'chach (Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:1). whether7the substance which is not acceptable as s'chach is placed... in the middle of the sukkah or at its side, it is not acceptable.8As stated in the following halachot, this is relevant only with regard to a sukkah which possesses the minimum area. The reason the sukkah is not acceptable is not that it is disqualified by the non-kosher s'chach, but that it does not have the minimum amount of kosher s'chach (Sukkah 17b).", + "Where does the above apply? In a small sukkah.1See the commentary on both the previous and following halachot. However, in a large sukkah,2which possesses a minimal amount of kosher s'chach, more lenient rules apply... where there is a substance that is unacceptable as s'chach in the middle, it disqualifies the sukkah if there are four handbreadths of it.3across the entire span of the sukkah, dividing the sukkah in half, it is considered to be significant (Rashi, Sukkah 17a), and hence the sukkah is disqualified.
The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:2) emphasizes that even where the non-kosher s'chach is of this size, if the sukkah possesses seven cubits by seven cubits of kosher s'chach in one place, that portion may be considered to be a kosher sukkah and used during the holiday. [If there is] less than that,4the division is not as noticeable. Hence, the sukkah is kosher.5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 632:1) states that one may eat and sleep throughout the entire sukkah. However, the Ra'avad and Rabbenu Nissim do not accept this leniency, and the Mishnah Berurah (632:3) advises following this stringency.
Where the substance that is unacceptable as s'chach is at the side, it disqualifies the sukkah if there are four cubits of it.6Four cubits or more exceeds the measure of leniency provided by the Torah. [If there is] less than that, the sukkah is kosher.7on the basis of the principle of דופן עקומה explained below.
For example,
a) [the roof of] a house which was opened in the center and s'chach placed over the opening
b)8This and the following examples are given by the Mishnah, Sukkah 1:10. a courtyard surrounded by an exedra9note the drawing accompanying Chapter 4, Halachah 8. which was covered with s'chach
c)10Sukkah 17a explains that one might not necessarily have been able to deduce this example from the previous one, because in that instance the walls of the house were constructed for it. In contrast, the walls of the excedrah were not constructed for its sake, but for the houses on either side. a large sukkah over which was placed a substance that was not acceptable as s'chach near the sides of its walls.11Sukkah 17a explains that one might not necessarily have been able to deduce this example from the previous ones, because in those instances only kosher s'chach was placed over the opening of those structures. In this instance, a substance that is not acceptable as s'chach was placed on the roof intentionally.
[In all these cases,] if there are four cubits [or more] from the edge of the kosher s'chach until the wall, it is not acceptable. If there is less than that amount, we view it as though the wall has been made crooked12i.e., the substance that is not acceptable as s'chach is considered part of the wall - Rabbenu Nissim states that this law applies only when the walls reach all the way to the s'chach. Otherwise, it is impossible to consider the non-kosher s'chach to be an extension of the walls. The Tur and the Taz quote more lenient positions and allow such a sukkah, even though the walls do not reach the s'chach. - i.e., the substance that is not acceptable as s'chach is considered part of the wall and it is kosher.13Though the sukkah as a whole is kosher, one may not eat or sleep under the non-kosher s'chach if it is four handbreadths or more in size (Shulchan Aruch, ibid.). The rationale behind this decision is that the non-kosher s'chach is considered to be part of the wall and not part of the s'chach. This concept is a halachah received by Moses on Mount Sinai.14The latter term refers to a law that was transferred from generation to generation reaching back to Mount Sinai. Nevertheless, there is no mention of - or even direct allusion to - it in the written Torah. See Eduyot 8:7.", + "What is a small sukkah?1referred to in the previous two halachot and in Halachah 20 Any [sukkah] whose area is no more than seven handbreadths by seven handbreadths.2As explained above, if there are three handbreadths or more of non-kosher s'chach in one place, the principle of l'vud cannot apply. Hence, the sukkah is not kosher, because it lacks the minimum amount of s'chach (Sukkah 17a). However, if there is less than that amount of non-kosher s'chach, the non-kosher s'chach is included as part of the sukkah and is counted as part of its minimum size (Shulchan Aruch, ibid.).
[What is meant by] a large one? Any [sukkah] [whose area is large enough] that seven handbreadths by seven handbreadths of kosher s'chach will remain besides the s'chach which is not acceptable.3Since it is of sufficient size, it will be disqualified only when it is divided in half by a significant portion of non-kosher s'chach, or when it is too far, i.e., more than four cubits, removed from the walls.", + "If one used as s'chach substances that were acceptable as s'chach and substances that were not acceptable as s'chach, and placed them alongside each other, leaving no place with non-kosher s'chach more than three handbreadths in area,1so that even in a small sukkah, all the conditions mentioned in the above halachot are met, there is a further requirement before the sukkah is considered kosher. [the following rules apply:]
If the total of the kosher s'chach exceeds that of the non-kosher s'chach, it is kosher.2This concept can be derived from the Mishnah (Sukkah 1:8): \"If someone places iron staves or the frames of a bed as the roof of his sukkah, it is kosher, provided there is an equivalent amount of empty space.\"
In his commentary on that Mishnah, the Rambam emphasizes that the word \"equivalent\" should be interpreted loosely, since there must be more kosher s'chach than the non-kosher s'chach. If there was an exactly equal amount of both substances, it is not acceptable3This decision has raised questions from all authorities. Though the Rambam's decision is based on Sukkah 15a, Eruvin 15b states that a divider whose open portion is as great as its closed portion is considered to be a divider. Indeed, the Rambam himself quotes that decision in Hilchot Shabbat 16:16. If so, why does he not follow the same principle in this instance as well?
The Kessef Mishneh explains that the Rambam's decision is based on the fact that there is no way that there will not be some tiny open spaces within the kosher s'chach of a sukkah. Accordingly, even if the kosher s'chach is equal in area to the non-kosher s'chach, the tiny spaces between the kosher s'chach will tip the balance in favor of the non-kosher s'chach.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:8 quotes the Rambam's decision as halachah, but adds as a reason (a quote from Rabbenu Tam's text of Sukkah 15b): \"for it is impossible to be exact.\" This implies that were it possible to know that the kosher s'chach is exactly equal to the non-kosher s'chach, it would be acceptable. See also commentary to Halachah 19. even though there is not a single place which has three handbreadths [of non-kosher s'chach].4in a small sukkah, or four handbreadths in a large sukkah. [This decision is rendered] because non-kosher s'chach is considered to be open space.", + "If one spread a cloth above [the s'chach]1for added shade (Sukkah 1:3) or spread one below it to catch [the leaves] which fall,2the bracketed additions are based on the Rambam's commentary on that Mishnah. it is unacceptable.3The cloth nullifies the presence of the kosher s'chach above or below it.
(Tosafot explains that as long as the sukkah has sufficient s'chach without the cloth, the cloth will not necessarily nullify the presence of the kosher s'chach. However, the majority of the halachic authorities and the Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:19 do not accept this view.)
However, once the cloth is lifted away, the kosher s'chach is acceptable without any further activity. (See Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 626:3.) Thus, a roof can be constructed to protect a sukkah from rain, provided it is removed while the sukkah is being used. If one spread it [under the s'chach] as a decoration, it is kosher.4for a decoration is considered to be an extension of the article it adorns. Similarly, if one covered the sukkah with s'chach as required by law and adorned it5Rabbenu Manoach emphasizes how the s'chach should be set in place before the decorations. Otherwise, they could be considered as intervening substances. with various types of fruit, delicacies, and articles6Sukkah 10a describes the decoration of a sukkah with tapestries, nuts, pomegranates, grapes, and flasks of wine, oil, and flour. which hang from either the walls or the s'chach as a decoration, it is kosher.7and one is permitted to eat and sleep under the decorations.", + "Sukkah decorations do not reduce its height,1i.e., if the inner space of the sukkah is more than twenty cubits high and the sukkah is therefore not acceptable (Chapter 4, Halachah 1), the presence of the decorations is not considered significant to reduce that space to the legal requirements.
Alternatively, if the sukkah is very low and the decorations reduce its inner space to less than ten handbreadths, it is still kosher. (See Halachah 2 with regard to branches.) They are considered to be part of the s'chach, and the space they take up is not taken into account (Kessef Mishneh, Rabbenu Manoach). but they do reduce its width.2The Bach (Shulchan Aruch, Orach Chayim 639) explains that since we are forbidden to use these adornments throughout the holiday, they are considered to be a permanent part of the sukkah. Thus, the sukkah must have a full seven by seven handbreadths of open space besides them.
If the sukkah decorations are four handbreadths or more3as mentioned frequently above, four handbreadths constitutes a significant space removed from the roof,4they are considered to be non-kosher s'chach, and if they are of the size mentioned in Halachot 13 and 14... it is unacceptable, because it is as though a person who sits there is not sitting under the s'chach, but rather under the decorations, which are foods and utensils that are not acceptable as s'chach.5See Chapter 5, Halachot 1 and 2.
The Taz (627:5) cautions against hanging any decorations more than four handbreadths away from the s'chach regardless of how small they are.", + "The [following rules apply when the] s'chach has open spaces through which the sky can be seen: If the area of the open spaces is equivalent to1and of course, if it is more than that of the space covered by s'chach, it is not acceptable, because2Although the sukkah should be acceptable as long as the covered portion is equal to the open portion, in this situation... the portion exposed to the sun will be greater than the shaded portion.3Sukkah 22b explains that light spreads out. Accordingly, even though on the roof the portion covered by s'chach is equal to the uncovered portion, on the ground the area exposed to the sun will be greater than the shaded area. See also the Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:1. Whenever the portion exposed to the sun is greater than the shaded portion, it is not considered as s'chach.4As mentioned in Halachah 9, a sukkah must be constructed for the purpose of shade. If the portion exposed to the sun is greater than the shaded portion, it obviously does not serve that purpose.
If the s'chach exceeds the open space, it is kosher.5On the surface, the Rambam's choice of phraseology is slightly inexact, because everything depends on the amount of shade on the ground.", + "When does the above apply? When there is no one open space1To disqualify the sukkah, the empty space must extend across the entire span of the sukkah or create a place large enough for a person to stand in (Tosafot, Sukkah 17a; Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:2).
Furthermore, if the sukkah area is more than seven handbreadths by seven handbreadths in addition to the open space, the remaining covered area of the sukkah is kosher. of three handbreadths.2Any space less than three handbreadths can be considered to be part of the s'chach on the basis of the principle of l'vud.
Though the sukkah as a whole is kosher, it is forbidden to eat or sleep under the open portion (Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:2). However, if there is an open space of three handbreadths3whether in the center - i.e., an empty space cutting the sukkah in two - whether in the center or at the side4i.e., an empty space that runs from one corner of the sukkah to the other. Rashi, on Sukkah 17a, explains that the concept of דופן עקומה, by which non-kosher s'chach is considered an extension of the wall, does not apply in this instance. Since it is merely empty space, it cannot be considered to be an extension of the wall.
It must be emphasized that we are speaking about a sukkah with only three walls. If the sukkah has four walls, but there is an empty space between the s'chach and the fourth wall, the sukkah as a whole is kosher. - it is unacceptable until one reduces [the space] to less than three.5it is unacceptable until one reduces [the space] to less than three.
If one used substances that were not acceptable as s'chach6e.g., pillows and blankets - to reduce the space, it is kosher - Non-kosher s'chach and open space are two different halachic categories. They have different measures with which they each disqualify a sukkah, and combinations of the two are not considered to be a single entity. Thus, if there is an open space three and a half handbreadths wide, one may correct the sukkah by putting one handbreadth of non-kosher s'chach in its place. (See the Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:3.) - e.g., pillows and blankets - to reduce the space, it is kosher if the sukkah is large.7The terms \"large\" and \"small\" are explained in Halachot 13-15. If it is a small sukkah, it is not acceptable8because the sukkah has less than seven handbreadths by seven handbreadths of kosher s'chach. unless [the space] was reduced with a substance that is acceptable as s'chach.9unless [the space] was reduced with a substance that is acceptable as s'chach.
When the shaded portion of most of the sukkah exceeds the portion exposed to the sun, although in the lesser part of the sukkah the portion exposed to the sun exceeds the shaded portion,10i.e., there are two portions of the sukkah, one which is mostly shaded and one which is mostly exposed to the sun. because11when the sukkah is taken... as a whole the shaded portion exceeds the portion exposed to the sun, it is kosher.12and one may eat and sleep in the part of the sukkah where the portion exposed to the sun exceeds the shaded portion (Magen Avraham 631:1). The Ramah quotes a more stringent opinion which forbids using the portion with more sun if it is seven handbreadths by seven handbreadths in area.", + "The proper way1Shulchan Aruch HaRav (631:5) uses the expression לכתחילה - i.e., one should set out to construct a sukkah in this manner. is that s'chach should be thin, so that the large stars can be seen through it.2From the Jerusalem Talmud, Sukkah 2:3, the source for this statement, it appears that the expression \"large stars\" means stars large enough to be seen during the day. However, even though it is thick3like [the roof of] a house - and stars cannot be seen through it - The latter expression is quoted from the Mishnah, Sukkah 2:2. - like [the roof of] a house - and stars cannot be seen through it, it is kosher.4Shulchan Aruch HaRav (631:5) uses the expression בדיעבד (after the fact), implying that it is not desirable to construct a sukkah in this manner. Nevertheless, the Mishnah Berurah (631:5) quotes many Ashkenazic authorities who tend toward making the s'chach thick.
The above applies only with regard to placing the s'chach. However, afterwards, even when the s'chach is thick, a person should have no compunctions about using such a sukkah.
Though thick s'chach is kosher, the Magen Avraham 631:2 notes that if it is so thick that rain will not enter the sukkah, the sukkah is unacceptable, because then it resembles a house and not a temporary dwelling made for shade.
If the s'chach is uneven5Sukkah 22a questions: \"What is the meaning of the word מדובללת used by the Mishnah?\" Shmuel (whom the halachah follows) replies: \"One reed going upward and one reed going downward.\" - i.e., some of it high and some of it low6it is kosher - Even though there will gaps in the s'chach and during certain times of the day, when the sun shines at an angle, the portion of the sukkah exposed to the sun will exceed the shaded portion (Ramah, Orach Chayim 631:5). - it is kosher, provided there is less than three handbreadths between the upper and lower [portions of the s'chach].7As explained previously, any distance less than three handbreadths is not significant because of the principle of l'vud. If the upper portion [of the s'chach] is a handbreadth8by a handbreadth, the minimum size of a roof. (See Chapter 4, Halachah 7.) or more wide, even though it is more than three handbreadths above [the lower portion], we consider it to be descending and touching the edge of the lower portion.9This principle, referred to by Sukkah 22a as חבוט רמי - literally, \"cast it down\" - is one of the leniencies followed as a halachah received from Moses on Mount Sinai. It allows this uneven roof to be considered to be a single straight entity. The same principle is also applied in Hilchot Shabbat 15:25 and Hilchot Tum'at Meit 16:5. [This applies] provided it is aligned opposite the edge of the lower portion.10i.e., that the upper portion could be lowered into the space left open by the lower portion. However, if it would not fit exactly in between the spaces, this principle does not apply (Kessef Mishneh). The Lechem Mishneh, noting the Rambam's decision in Hilchot Shabbat, explains that even if the lower space is wider than the upper portion, as long as they do not overlap, it is acceptable.
The Merchevat Hamishneh explains that the law differs here from Hilchot Shabbat, because there is a principle that two halachot received from Moses on Mount Sinai cannot be used simultaneously to have a sukkah considered to be kosher.
In the Shulchan Aruch (Orach Chayim 631:5), Rav Yosef Karo quotes the opinion he stated in the Kessef Mishneh. However, Shulchan Aruch HaRav (631:7) and others follow the view of the Lechem Mishneh.", + "When a person constructs one sukkah on top of another sukkah, the lower one is unacceptable.1Sukkah 9b explains that the verse which commands us to dwell in sukkot (Leviticus 23:42 spells the word - סכת - omitting the letter ו, which is usually used. On that basis, the Sages explained that a single structure may be used for one sukkah, but not for two. Of the two, the lower sukkah is disqualified because... It is considered as though it had been constructed in a house.2since the floor of the upper sukkah is its roof, it may not be considered to be s'chach, because it was not placed there for purposes of shade alone, nor can the lower sukkah be acceptable because of the s'chach of the upper sukkah, for the floor intervenes between them. [However,] the upper one is kosher.3There is no reason that the presence of the lower sukkah should disqualify it.
When do we say that the lower one is unacceptable? When the inner space of the upper sukkah is ten handbreadths or more [high]4the minimum height of a sukkah, as explained in Chapter 4, Halachah 1. and the roof of the lower sukkah is strong enough to hold the pillows and covers of the upper sukkah,5Otherwise, the upper sukkah is not fit to dwell in. Though a sukkah is only a temporary dwelling, it must be fit to be used for all the purposes for which one uses one's home, as explained in Chapter 6, Halachah 5. even if that is done with difficulty.6i.e., even if the floor of the upper sukkah shakes when pillows and covers are placed on it (Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:2).
However, if the inner space of the upper sukkah is less than ten handbreadths [high], or the roof of the lower sukkah is not strong enough to hold the pillows and covers of the upper sukkah, even with difficulty,7and thus, is unfit to be used. even8The use of this word is questionable. It implies that both sukkot, the upper and the lower one, are kosher. The Kessef Mishneh states that if the upper sukkah is not fit to dwell in, it is not kosher, and therefore recommends striking the word \"even\" from the text. Though the Lechem Mishneh attempts to justify the use of the term, his arguments seem forced. However, it must be noted that most manuscripts and printings of the Mishneh Torah as well as the Rambam's and most other texts of the source for this halachah - the Mishnah, Sukkah 1:2 - include this word. the lower sukkah is kosher.9for the reason that since its roof is of no functional purpose, it is not considered an intervening substance between the sukkah and the upper s'chach. This applies provided the height of both together does not exceed twenty cubits,10the maximum height of the sukkah, as stated in Chapter 4, Halachah 1. since [use of] the lower sukkah is permitted because of the s'chach of the upper one.11In the Kessef Mishneh - and also in the Shulchan Aruch (Orach Chayim 628:1) - Rav Yosef Karo explains that this applies only when the s'chach of the lower sukkah is not substantial enough to allow the use of the sukkah. However, if the s'chach of the lower sukkah alone produces enough shade to permit the use of the sukkah, it is kosher even though the s'chach of the upper sukkah is more than 20 cubits high.
He continues to explain that even though the presence of non-kosher s'chach nullifies the kosher s'chach below it, that applies only when the substance used is by nature not acceptable for use as s'chach. In this instance, the s'chach of the upper sukkah is fit to be used; the only difficulty is its position: its placement above the maximum height of the sukkah.
(Though this concept is found in Tosafot, Sukkah 9b, no allusion to it appears in the Rambam's statements. Indeed, the simple meaning of the Rambam's words implies the very opposite. Furthermore, in his commentary on the Mishnah [Sukkah 1:1], the Rambam explains that the reason s'chach placed higher than 20 cubits is unacceptable is that it makes the sukkah into a permanent dwelling. Thus, according to the Rambam, such s'chach can be compared to the boards of a house, which though originally kosher for use as s'chach, are disqualified because they became part of a permanent structure.)", + "A bed [with a canopy placed] inside a sukkah: If [the canopy] is more than ten handbreadths high,1the minimum height for a dwelling to be considered to be an independent structure (Sukkah 20b).
In this and the following instances mentioned in this halachah, the ten handbreadths are measured from the ground to the canopy (Shulchan Aruch HaRav 627:2-3; Mishnah Berurah 627:5). a person who sits under it does not fulfill his obligation,2The Mishnah, Sukkah 2:1 relates:An incident occurred concerning Tavi, Rabban Gamliel's slave. He would sleep under a [canopied] bed [in the sukkah]. Rabban Gamliel told the Sages: \"See my slave, Tavi. He is well-learned and knows that slaves are free of the obligation of [dwelling in] the sukkah. Hence, he sleeps under a bed.\" because it is considered to be a sukkah3with non-kosher s'chach within a sukkah.4even if it has no walls (Shulchan Aruch HaRav 627:1)
Similarly, a canopy5placed over a bed with a roof6even as small as a handbreadth: - As mentioned frequently above, a handbreadth is the minimum measure of a roof. - even as small as a handbreadth: If it is ten handbreadths high, one may not sleep7or perform any other activity required to be performed in a sukkah. (Perhaps the Rambam mentions sleeping because it is an activity that may be performed only within a sukkah. Even a short nap should not be taken outside the sukkah. In contrast, a snack may be eaten outside a sukkah.) under it in a sukkah.8for the same reasons mentioned above. By the same token, if one sets up four pillars and spreads a sheet over them, if they are ten [handbreadths high], they are considered to be a sukkah within a sukkah.9Hence, we are forbidden to use the space below it as a sukkah.
This halachah depends on the Rambam's interpretation of the Mishnah, Sukkah 1:3. However, Tosafot, Sukkah 10b and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 627:3) interpret the passage differently and forbid spreading a canopy over bedposts which are permanently affixed to the four corners of a bed, even if the canopy is less than ten handbreadths above the ground.", + "In contrast, should one spread a sheet over two pillars1Tosafot (ibid.) and the Shulchan Aruch (ibid.) differ with this decision as well, and explain that if these pillars are ten handbreadths high and permanently affixed to the bed, it is forbidden to spread a sheet over them. or [use] a canopy that has a roof of less than a handbreadth2If the canopy is not permanently affixed to the bed, even Tosafot and the Shulchan Aruch will permit its use. - no matter how high they are3i.e., even if they are more than ten handbreadths high. - it is permitted to sleep under them within a sukkah.4Sukkah 19a relates that Abbaye found Rav Yosef sleeping in a canopied bed in the sukkah. The latter explained that the canopy he was using was permitted because it did not have a roof. They are not considered to be a sukkah within a sukkah, because they do not have a roof.5As stated in Chapter 4, Halachah 7, such structures are not acceptable for use as a sukkah. Hence, they also cannot disqualify a sukkah.", + "A borrowed sukkah is fit [to be used on the holiday].1Although, as stated in Chapter 8, Halachah 10, a person cannot fulfill the mitzvah of lulav as prescribed by the Torah with a lulav belonging to a colleague, that concept does not apply with regard to a sukkah.
Sukkah 27b explains the derivation of this concept as follows: Leviticus 23:42 states: \"Every citizen of Israel shall dwell in sukkot.\" The latter word is written סכת, implying one sukkah. This prompted our Sages to declare: \"All Israel are fit to dwell in a single sukkah.\"
In his commentary, Rashi explains that the cost of such a sukkah would not be high enough to require every individual to pay a penny's worth. Hence, we must assume that some people would be using a borrowed sukkah, and, nevertheless, our Sages said that it was kosher. Similarly, a stolen sukkah is also fit [for use].2There is a slight imprecision with the Rambam's statements. A stolen object which the thief is obligated to return cannot be used to perform a mitzvah, because it is considered a mitzvah that came about through a sin (מצוה הבאה בעבירה). However, in the instances cited by the Rambam, the sukkah itself is never considered stolen property. Hence, the use of such a sukkah is not forbidden. However, in a number of instances (see below), the sukkah itself is considered to be stolen property and must be returned. Hence, it cannot be used to fulfill the mitzvah.
What does the latter imply? If a person attacked a colleague, forced him to leave his sukkah, stole it, and dwelled in it, the attacker has fulfilled his obligation, because landed property cannot be stolen.3Hilchot Gezeilah 8:14 relates that \"landed property is never acquired by a thief, but rather remains in the possession of its owner forever.\"
Since the sukkah is built on the land, it is considered part of the property and the above rule applies to it as well. Thus, the sukkah is still considered to be the property of its original owner and the thief is viewed as merely \"borrowing\" the sukkah from him. As mentioned above, use of a borrowed sukkah is permitted.
[Similarly,] if he stole wood and made a sukkah from it, he has fulfilled his obligation,4Sukkah 31a relates that a woman once came to Rav Nachman complaining that the exilarch's servants had stolen wood from her to build his sukkah.
Rav Nachman answered that they had, nevertheless, fulfilled their obligation... because the Sages ordained that the owner of the wood is entitled only to the monetary worth of the wood.5but not the wood itself. Thus, the sukkah itself is the property of the thief. Though he is obligated to pay the owner for his wood, that obligation does not prevent the sukkah from being considered as his.
Hilchot Gezeilah 1:5 explains this principle by stating:Anyone who steals is obligated to return the stolen property itself... If it was lost or changed, he is obligated to return its monetary value...
Even if one steals a beam and builds a mansion [using it], since [the beam] has not been changed, the Torah law would require him to destroy the entire building and return the beam to its owner.
Nevertheless, the Sages instituted a decree [to encourage] those who repent; they ordained that all that is necessary is for him to return [the beam's] monetary value, and thus he will not forfeit his building.Rabbenu Manoach asks: Since the mitzvah of sukkah is commanded by the Torah, and Torah law regards these boards as stolen, how can the Sages' decree change their status in this context?
He explains that, as implied by the principle הפקר הפקר בית דין, the Torah has granted the Sages the right to determine the status of property. Their decree can alter entirely a person's rights to its title. Thus, in the present case, since Rabbinic law entitles the thief to use of the boards, he is permitted, according to Torah law, to use them as a Sukkah.
The Magen Avraham (637:5) writes that if the thief refuses to pay for the wood, it is considered to be the property of its original owner, and the thief does not fulfill his obligation. Even if one stole boards and merely put them in place without attaching them or changing anything about them, he has fulfilled his obligation.6This is a special leniency granted out of respect for the mitzvah of sukkah (Sukkah, ibid.). Since the thief has not made any changes in the wood itself or built a permanent structure from it, the Rabbinic decree mentioned above would not apply. Thus, during the rest of the year (and even in this case, after the Sukkot festival), the wood would have to be returned. During the festival, the Sages considered it to be the property of the thief and he is allowed to use without any constraints throughout the festival (Hilchot Gezeilah, ibid.).
Nevertheless, in his Kessef Mishneh and in his Shulchan Aruch (Orach Chayim 637:3), Rav Yosef Karo gives two examples of a stolen sukkah which one is forbidden to use: a sukkah that had been constructed on a ship or one that had been constructed on a wagon. Since the thief did not build anything, the abovementioned Rabbinic decree does not apply; nor are they affixed to land, and hence the principle that landed property cannot be stolen is not relevant.
If a person constructs his sukkah in the public domain,7Though the Jewish inhabitants of the city would surely not object to use of public property for this purpose, the gentile inhabitants of the city would. Since they also have a share in this property, building a sukkah there is equivalent to stealing from the public (Magen Avraham 637:3).
Nevertheless, since the theft of land is involved... it is acceptable.8for the reasons mentioned above. Note the Magen Avraham, ibid. and the Bi'ur Halachah, who discuss whether or not it is permitted to recite a blessing when using such a sukkah." + ], + [ + "Women, slaves, and minors are freed from [fulfilling the mitzvah of] sukkah.1The same laws that apply to hearing the shofar apply to Sukkah. Hence, women and slaves are free of obligation, as is the case regarding all mitzvot whose fulfillment is associated with a specific time. Minors have no obligations at all according to the Torah. (See the commentary on Chapter 2, Halachah 1.)
See also the commentary on Chapter 2, Halachah 2 regarding a woman's right to perform the mitzvah if she desires, and whether permission is granted for her to recite a blessing. A tumtum and an androgynous are obligated because of the doubt [concerning their status].2See the commentary on the above halachah for a definition of these terms and their status. Note Halachah 13 regarding their recitation of a blessing. Similarly, a person who is half slave and half free is obligated.3See the commentary on Chapter 2, Halachot 1 and 3.
A minor who does not require his mother's [presence]4Sukkah 28b offers two definitions of this term:a) a child who does not need his mother to help him after he relieves himself;
b) a child who does not wake up in the night and call out: \"Mommy! Mommy!\"Nevertheless, based on Eruvin 82a, the Rambam provided us with a more definite guideline... - i.e., a child of five or six5is obligated [to fulfill the mitzvah] of sukkah according to Rabbinic decree - According to Rashi (Berachot 48a) and the Ramban (Milchamot Hashem, Berachot 20b), there is no obligation incumbent on the child himself. The child's father is obligated to educate him. If he has no father, the obligation falls on his mother and on the local Rabbinic court (Terumat Hadeshen 99).
Tosafot (Berachot 48a) differs and explains that the Sages placed the obligation on the minor himself. From the Rambam's phraseology, it appears that he accepts this view.
Support for this premise can be derived from the Rambam's decision in Hilchot Berachot 5:15-16, which states that an adult who ate a small meal can fulfill his obligation by listening to a child reciting the grace after meals (for both are obligated by virtue of Rabbinic decree). Though others object on the grounds that the child himself is not obligated in the mitzvah, the Rambam states that such a practice is acceptable. - is obligated [to fulfill the mitzvah] of sukkah according to Rabbinic decree, to train him in [the performance of] mitzvot.6The Rambam mentions the same concept in Hilchot Tzitzit 3:9, Hilchot Berachot 5:1, and Hilchot Lulav 7:19.", + "The sick and their attendants1Since the latter's performance of a mitzvah - tending to the sick - does not enable them to perform the mitzvah of dwelling in the sukkah, they are absolved from the obligation. (See Sukkah 25a, 26a.) However, this leniency is granted only during the time the sick person requires their assistance (Shulchan Aruch HaRav 640:7). are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah. This applies not only to a person who is dangerously ill,2who is free from the obligation to perform all mitzvot, even those as severe as the Sabbath or Yom Kippur; but also to one with a headache3or any other minor illness (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 2:4).
This leniency is granted because of one of the basic principles related to the mitzvah of sukkah. Leviticus 23:42 states: \"You shall dwell in sukkot (תשבו בסכת).\" On that verse, Sukkah 26a comments: תשבו כעין תדורו - i.e., dwelling in the sukkah is comparable to living in one's own home. Thus, a person is not required to dwell in a sukkah under circumstances which would cause him to leave his own home.
Since a person who is sick would seek the most comfortable lodgings possible and would not camp outside, he is not obligated to do so to fulfill the mitzvah of sukkah (Rabbenu Manoach). or a sore eye.4Sukkah 26a relates that Rabban Shimon ben Gamliel was granted permission to sleep outside the sukkah for this purpose.
The Torah's prohibitions are suspended not only when a person's life is in danger, but also when a particular limb might be lost. Though this premise is accepted by the Rambam (see Hilchot Shabbat 2:4), it does not appear that he is referring to it here. Rather, it seems that he means a minor ailment comparable to a headache. See also Tosafot (Sukkah, ibid.).
A person who is uncomfortable [when dwelling in the sukkah] is freed from the obligation [to fulfill the mitzvah] of sukkah.5based on the principle of תשבו כעין תדורו, as explained above. Just as a person would seek out a comfortable permanent dwelling, he is obligated to dwell only in a sukkah which does not cause him unpleasantness.
Rabbenu Manoach states that this leniency does not apply on the first night of Sukkot, on which there is a binding obligation to eat in the sukkah. (See Halachah 6.) The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 640:4) quotes this statement as halachah. This applies to the person himself, but not to his attendants.6Some earlier texts of the Mishneh Torah stated that leniency was also granted to such a person's attendants, but that is surely a printing error (Rabbenu Manoach).
Who is \"a person who is uncomfortable [when dwelling in the sukkah]\"? A person who cannot sleep in the sukkah because of the wind or because of the flies, mites, or the like, or because of the smell.7The Tur, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 640:4), and the Ramah emphasize that this law applies only when the discomfort is an unexpected occurrence. However, a sukkah which is constructed in a place where the discomfort will surely come is considered to be unfit to dwell in and is unacceptable for the performance of the mitzvah.", + "A mourner1The term אבל refers to a person in the seven days of mourning which follow the burial of a father, mother, wife, brother, sister, son, or daughter. An אונן (a person in mourning for these relatives before their burial) is freed from the obligation of sukkah, because he is absolved of the duty to perform all mitzvot (Hilchot Eivel 4:6).
It must be noted that none of the mourning rites should be followed during a festival. If a close relative dies before the festival, the shiv'ah (seven days of mourning) is completed at the festival's commencement, even though all seven days have not passed (Hilchot Eivel 10:3, 8). is obligated [to fulfill the mitzvah] of sukkah.2Sukkah 25b explains that a mourner (אבל) is obligated to fulfill all the mitzvot. Nevertheless, one might suppose that just as a person who is uncomfortable is freed from the obligation of sukkah, a mourner would also be absolved. Therefore, the Talmud includes a special teaching to emphasize the mourner's obligation, explaining that one is absolved only for discomfort which comes from external factors. In this case, the mourner brings discomfort upon himself. He should compose himself and concentrate his attention on the mitzvah.
Nevertheless, Shulchan Aruch HaRav (640:13) writes that if dwelling in a sukkah will cause a mourner more discomfort than dwelling in his home, he is allowed to choose the latter alternative.
A groom,3because he is involved in the mitzvah of marriage. Sukkah 25b adds that generally, a sukkah is to small to carry out the wedding celebrations in the proper manner. Furthermore, the groom is obligated to rejoice together with his wife, and the sukkah is not an appropriate setting. his attendants,4In Hilchot Zechiyah Umatanah, Chapter 7, the Rambam describes the custom of שושבינות (attending a groom). and all the members of the wedding party5They are absolved of the mitzvah only while they are involved in the mitzvah of celebrating together with the bride and groom, however, when they leave, they are obligated. Furthermore, there are many authorities who require that the meals served the groom and his attendants be served in a sukkah. (See Mishnah Berurah 640:33.) are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah throughout the seven days of [the wedding] festivities.6It must be emphasized that the wedding must have taken place during the four days between Yom Kippur and Sukkot. Weddings are not held during the Ten Days of Repentance, nor on Chol Hamo'ed.", + "Emissaries charged with a mission involving a mitzvah1e.g., to study Torah, to greet a Sage under whom one studied Torah, or to redeem captives (Rashi, Sukkah 25a). are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah2i.e., they are not required to eat, sleep, or perform any of the activities in a sukkah described in Halachot 5-9. both during the day and at night.3Rashi (Sukkah 25a, 26a) states that this applies even when they are lodging overnight. Since, at night they are also involved with thinking about how to fulfill the mitzvah, they are still considered as occupied with the performance of a mitzvah and are not required to seek out a sukkah. An example of this principle quoted by the Talmud supports this interpretation: When Rav Chisda and Rabbah bar Rav Huna would attend [the lecture delivered] at the home of the exilarch on the Sabbath of the festival, they would sleep along the river banks of Sura. They explained: \"We are emissaries involved in a mitzvah\" (Sukkah 26a).
Though these Sages were visiting a city which served as a center of Jewish life and surely could have found a sukkah to lodge in, they did not see the necessity for doing so. (See also Sukkah 10b.)
Nevertheless, Tosafot, Sukkah 10b, interprets the passage differently and explains that leniency is granted these emissaries only when dwelling in the sukkah would in some way prevent them from carrying out the mitzvah which they set out to perform. If it is possible to do both - perform the mitzvah they set out to do and fulfill the mitzvah of sukkah - one must endeavor to do so.
The Maggid Mishneh explains that the Rambam shares Rashi's view. However, the final halachic position followed by most Ashkenazic authorities is closer to Tosafot's position: i.e., these emissaries are not obligated to trouble themselves to find a sukkah. However, if there is a sukkah available, they should make use of it. Nevertheless, if sleeping in the sukkah would prevent them from getting proper rest, and thus hold them back from fulfilling their mitzvah in a proper manner, they are not required to sleep in a sukkah (Shulchan Aruch HaRav 640:18; Mishnah Berurah 640:38).
(Abstractly, it is possible to differentiate between the two positions as follows. According to Rashi, there is no obligation of sukkah incumbent on this person whatsoever. In contrast, Tosafot would maintain that the person is obligated to perform the mitzvah. However, at all times he is bound by another commitment which takes precedence.) People who journey during the day are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah during the day4i.e., while they are traveling. Tosafot, Sukkah 26a explains that this concept is derived from the principle: תשבו כעין תדורו - i.e., dwelling in the sukkah is comparable to living in one's own home. Since a person will occasionally leave his home on a journey, he is also entitled to leave his sukkah. and are obligated at night.5if they lodge in a settled place (Tosafot, ibid.). People who journey during the night are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah at night6i.e., while traveling and are obligated during the day.7if they lodge in a settled area.
A city's day watchmen are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah during the day8when they are on duty. and are obligated at night.9when they are replaced by their colleagues. Conversely,... Its night watchmen are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah at night and are obligated during the day. The watchmen of gardens and orchards10who spend their entire day guarding the produce (Rashi, Sukkah 26a) are freed from [fulfilling the mitzvah] during the day and the night, because if the watchman constructs a sukkah, a thief will realize that the watchman has a fixed place and will go to steal from another place.11Sukkah, ibid., explains that based on this principle, the leniency is granted only to watchmen charged with guarding an entire orchard or farm. However, if a watchman is charged with guarding produce which is collected in one place, he is capable of fulfilling the mitzvah and discharging his duty. Hence, he is obligated to construct a sukkah there.", + "How must the mitzvah of dwelling in the sukkah be fulfilled? A person must eat, drink, and live1performing all the activities mentioned in this halachah and Halachot 6-9. in the sukkah throughout all seven days [of the festival],2These statements and the Rambam's introduction to these halachot imply that each moment a person dwells in the sukkah throughout the seven days of the festival, he fulfills a mitzvah. (Accordingly, a blessing is recited whenever one makes use of the sukkah [Halachah 12]. See Halachah 7.) both during the day and at night,3Sukkah 43a derives this concept by drawing an analogy (גזרה שוה) to the seven days of preparation for the dedication of the Sanctuary. Thus, just as the priests were required to stay in the Sanctuary for seven days - day and night - similarly, the mitzvah of sukkah must be observed in the same manner. in the same manner as he dwells in his home throughout the year.4following the principle of תשבו כעין תדורו mentioned above.
During these seven days, he must consider his house as a temporary dwelling and the sukkah as his permanent home,5This statement is a quote from the Mishnah, Sukkah 2:8. In his commentary on that Mishnah, the Rambam defines קבע as \"of primary importance and a constant practice.\" as [Leviticus 23:42] states: \"You shall dwell in sukkot for seven days.\"
What does this imply? His attractive utensils and attractive bedding [should be brought] to the sukkah. His drinking utensils - i.e., his cups and crystal pitchers - [should be brought] to the sukkah.6Doing so is a sign of honor and respect for the mitzvah. However, utensils used for food - i.e., pans and plates - [may be left] outside the sukkah.7Obviously, during the meal one's plates must be in the sukkah. The Rambam's intent is that after the meal there is no necessity to keep one's plates in the sukkah, because they are not attractive and are generally stored in pantries outside the home. In contrast, it is customary in many communities not to bring pots into the sukkah, even while eating (Mishnah Berurah 639:5). [Needless to say, plates that must be washed must be removed from the sukkah.]
The printed (as opposed to certain manuscripts) text of Rashi (Sukkah 29a) also shares the Rambam's interpretation. Tosafot explains the passage slightly differently, rendering \"utensils used for food\" as \"utensils used in the preparation of food\" - i.e., pots and pans. A candelabra8i.e., the source of light [should be brought] to the sukkah.9even when it is not burning, since it is attractive. However, if the sukkah is small, it should be left outside the sukkah.10lest it cause a fire (Tosafot, Sukkah, ibid.). This differs from Rashi's interpretation of Sukkah, ibid., which explains that the Talmud is referring to an earthenware lamp. Thus, we may assume that it should not be brought into the sukkah because it is unattractive. This, appears to justify the statements of the Maggid Mishneh, who writes that the lamp should not be brought into the sukkah when it is not burning. Both opinions are quoted by the later halachic authorities (Shulchan Aruch HaRav 639:3; Mishnah Berurah 639:7-8).", + "We should eat, drink, and sleep in the sukkah through the entire seven days [of the festival], both during the day and at night. It is forbidden to eat a meal1i.e., a meal of bread or food prepared from the five species of grain outside the sukkah for the entire seven [day period].2The B'nei Binyamin explains that this expression includes the Sabbath and festivals, thus excluding the opinions which maintain that any meal of bread eaten on the Sabbath or festivals is significant and cannot be considered as a snack. See the commentary of Rabbi Akiva Eiger. However, [there is no prohibition] if one eats a snack3even of bread, outside the sukkah.
Sukkah 26a defines \"a snack\" as \"what the students will eat before they enter the study sessions.\" In his commentary on the Mishnah, Sukkah 2:4, the Rambam explains it as \"a small amount, [eaten] without considering it as a meal, in order to satisfy one's hunger [temporarily], until one can complete eating afterwards.\"
Rabbenu Manoach explains that though there is no prohibition involved, it is not desirable to eat even a snack of bread outside the sukkah. the measure of a k'beitzah or less,4The Mishnah (ibid.) relates that less than a k'beitzah of bread was brought once to Rabbi Tzadok and he ate it outside the sukkah. or even slightly more.5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 639:2) restricts the leniency to a k'beitzah (approximately 56 cubic centimeters according to Shiurei Torah and, in this instance, 41 cubic centimeters according to the Chazon Ish) alone (See Tosafot, Yoma 79a.) The same principles are also applied to cooked foods made from the five species of grain.
One may not sleep outside the sukkah at all, even a brief nap.6In contrast to eating, where there is a difference between a fixed meal and a snack, no such difference exists regarding sleep. At times, even a rest of a few moments can have a major effect on a person. (See Sukkah 26a; Jerusalem Talmud, Sukkah 2:5.)
At present, there are many communities where leniency is taken in this regard. In some climates, the cold will cause everyone to consider sleeping in the sukkah as uncomfortable and, hence, they are freed of that obligation. Furthermore, in many communities, there is also a danger involved. In addition, if a husband would sleep in a sukkah, he would deprive his wife of some of the happiness and satisfaction that should accompany a festival. (See Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:2.)
Nevertheless, many authorities explain that these leniencies apply only at night, but during the day one is obligated to sleep in the sukkah. It is permissible to drink water7or any other beverage, including wine (Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:2), outside the sukkah. There is a difference of opinion among the later halachic authorities if this decision also applies when one sits down to a party centering on drinking wine (קובע עצמו לשתות). Some (the Bach and Shulchan Aruch HaRav 639:12) require that such drinking be carried out in a sukkah. However, others (the Vilna Gaon and the Mishnah Berurah 639:13) are more lenient. and eat fruit outside the sukkah.8for these do not constitute a significant meal.
Sukkah 27a relates that Rabbi Elazar ben Shamu'a ate dates and grapes outside the sukkah, because \"fruit does not require a sukkah.\"
Rabbenu Manoach and some other commentaries maintain that this leniency applies only to fruit. In contrast, meat, fish, cheese, and other substantial foods which form the basis of a meal must be eaten in a sukkah. While many later halachic authorities do not accept this view, some maintain that one should not sit down with company to a meal of such foods outside a sukkah. (See Shulchan Aruch HaRav 639:11; Mishnah Berurah 639:15.) However, a person who follows the stringency of not drinking even water outside the sukkah is worthy of praise.9To exemplify this principle, the Mishnah (ibid.) quotes the following:Once they brought a cooked dish for Rabban Yochanan ben Zakkai to taste, and two dates and a pitcher of water for Rabban Gamliel. They said: \"Take them up to the sukkah.\"Sukkah 26b explains that often our Sages counselled against accepting extra stringencies upon oneself, lest one take pride in one's piety. However, in this instance they make no such reservations.", + "Eating in the sukkah on the first night of the festival is an obligation.1Sukkah 27a draws an analogy between the first night of Sukkot and the first night of Pesach. Just as eating a k'zayit of matzah on the fifteenth of Nisan is a mitzvah, so too, each Jewish male is required to eat in the sukkah on the fifteenth of Tishre. If a person eats merely a k'zayit of bread,2This is the minimum amount required by the Torah in all mitzvot that involve eating. In modern measurements, the figure corresponds to 28 cubic centimeters according to Shiurei Torah, and 48 cubic centimeters according to the Chazon Ish. he fulfills his obligation. Afterwards, [the matter is left to one's] volition.3The difference in the requirement between the first night and the remaining days has other ramifications. As mentioned in Halachah 2, a person who is uncomfortable in the sukkah is freed from his obligation. However, this leniency applies only on the first night after the mitzvah of eating a k'zayit has been fulfilled (Maggid Mishneh; Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:3). If one desires to eat a meal,4including bread, or according to some authorities, other hearty foods, as mentioned above one must eat it in the sukkah. If one desires, throughout the seven [days of the festival], one may eat only fruit or roasted grain5which may be eaten... outside of the sukkah.6The Lechem Yehudah explains that the Rambam is speaking only from the perspective of the mitzvah of sukkah. However, one is obligated to eat three meals on the Sabbath as an expression of the mitzvah of honoring the Sabbath and taking pleasure in its celebration. (See Hilchot Shabbat 30:9.) Similarly, one is required to eat festive meals on the first day of Sukkot in honor of the holiday. These meals must be eaten in the sukkah. The same laws apply as those regarding the eating of matzah on Pesach.7The Rambam's intent is that, as explained in Hilchot Chametz U'matzah 6:1, after the first night of the festival a person is not obligated to eat matzah and may subsist on other foods. Similarly, on Sukkot one may eat foods that do not require consumption within a sukkah.
However, according to most authorities, his choice of words is not exact. The mitzvah of sukkah differs from that of matzah. In the latter instance, there is no mitzvah involved in eating matzah after the first night of the holiday. In contrast, every activity performed in the sukkah constitutes a further fulfillment of the mitzvah.
Accordingly, after the first night of the festival no special blessing is recited before partaking of matzah. In contrast, as stated in Halachah 12, a blessing is recited every time we make use of the sukkah. See also the Moznaim publication of Hilchot Chametz U'Matzah 6:1.", + "It is forbidden for a person to sit and eat with his head and the majority of his body inside a sukkah while his table is in his home or outside the sukkah.1The Mishnah (Sukkah 2:6) records a difference of opinion on this matter between the School of Shammai and the School of Hillel. In this instance, the halachah follows the School of Shammai. It is considered as if he did not eat inside the sukkah.2The Mishnah (ibid.) continues:An incident occurred when the elders of the School of Shammai and the elders of the School of Hillel went to visit Rabbi Yochanan ben Hachoroni and found him sitting with his head and the majority of his body in the sukkah while his table was in his house...
The elders of the School of Shammai told him: \"If this has been your practice, you have never fulfilled the mitzvah of sukkah.\"Rabbenu Nissim questions how the Sages' decree can negate the fulfillment of a mitzvah, and thus explains the last phrase to mean: \"You have never fulfilled the mitzvah as desired by our Sages.\" However, Tosafot, Sukkah 3a explains that the Sages' decree is powerful enough to nullify the person's actions entirely, and it is considered as if he never fulfilled the mitzvah at all. [Rather,] the table must also be inside the sukkah. This was decreed lest one be drawn after one's table. This law applies even in a large sukkah.", + "Throughout the seven days [of the festival], a person should read in the sukkah.1Since the person must regard his sukkah as his home throughout the festival, in addition to eating and sleeping, he must perform all his other day-to-day functions inside of it. Hence, he should also read in the sukkah. However, when he attempts to comprehend what he reads in depth and appreciate its details, he should do so outside the sukkah,2Sukkah explains that any time it is necessary to study a concept in depth, one should do so outside the sukkah... so that his mind will be settled.3while he studies. The Magen Avraham 639:13 adds a further reason to study at home: the difficulty in bringing one's texts back and forth from the sukkah. The Magen Avraham explains that this matter also depends on the individual person. If he is as comfortable studying in the sukkah as studying at home, he is obligated to do so.
When a person prays,4at a time when he is unable to pray in the synagogue (Magen Avraham 639:14) he may pray inside the sukkah or outside the sukkah, as he desires.5depending on where he will be able to concentrate more.", + "If rain descends, a person may enter his home.1The descent of rain on Sukkot implies that our actions are not desired by God. The Mishnah (Sukkah 2:8) compares the matter to a servant who came to serve his master drink and the latter poured the pitcher in his face.
Tzafenat Paneach explains that there is a fundamental difference between this law and the case of a person who is uncomfortable while in the sukkah. In the latter instance, in essence, the person is obligated to fulfill the mitzvah. However, because of his discomfort, his obligation is temporarily waived. In contrast, when rain descends it is impossible to fulfill the mitzvah at all, because the sukkah is not fit to dwell in. Hence, there is no obligation whatsoever.
There is a practical difference between these two abstract positions regarding the question whether a person is obligated to eat in the sukkah on the first night of the holiday even when it rains. (See the commentary on Halachah 7.) According to the Tzafenat Paneach, under these circumstances there is no mitzvah which one is required to fulfill. Thus, one may eat at home. In contrast, most authorities do not differentiate between rain and other uncomfortable situations. Thus, since eating in the sukkah on that night is a binding obligation, they require a person to fulfill the mitzvah.
There is a further aspect to this concept. The Maharil explains that a person who eats in a sukkah when he is not obligated to do so is a simple person and receives no reward for his \"piety.\" On this basis, in many communities, people make no effort to stay in the sukkah when it rains. In contrast, there are some communities where people will continue to eat in the sukkah despite pouring rain.
What is the difference between these two approaches? The first approach follows the perspective that, during the rain, there is no mitzvah to dwell in the sukkah whatsoever. Hence, there is no need to strain oneself to remain there. In contrast, the second perspective does not differentiate between rain and any other uncomfortable circumstances, but maintains that, in essence, dwelling in the sukkah is a mitzvah even under such circumstances. Accordingly, they remain in the sukkah, because while they are involved in fulfilling God's will they do not feel even the slightest trace of discomfort. When is one permitted to leave [the sukkah]?2The Maharil writes that when a person is forced to leave the sukkah because of rain, he should depart with humility rather than with anger. When enough raindrops descend into the sukkah so that they would spoil a cooked dish3We need not wait until the food actually spoils. As soon as enough rain descends to spoil the food, one is free to enter one's home (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:5). - even a dish of beans4i.e., a dish made from bean meal, which spoils quickly (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 2:8). - were they to fall into it.5were they to fall into it.
If a person was eating in the sukkah and rain descended, and hence, he entered his home, if the rains stop we do not obligate him to return to his sukkah6to finish his meal... {that entire night}7This phrase is set off by brackets because it is most likely a printing error. It is not easily understood, nor is it found in the manuscript copies of the Mishneh Torah or in the quotation of this halachah in the Shulchan Aruch (Orach Chayim 639:6). until he is finished eating.8However, after he concludes eating he must return to the sukkah.
If he was sleeping and rain descended,9The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:7) emphasizes that even the slightest amount of rain is sufficient to free one from the obligation of sleeping in the sukkah. and hence, he entered his home, we do not obligate him to return to his sukkah that entire night should the rains cease.10The same law applies if it was raining when he desired to go to sleep, and hence, he never slept in the sukkah at all (Mishnah Berurah 639:39). Rather, he may remain sleeping in his house that entire night11even if he wakes up in the middle of the night and it is no longer raining, he is not required to move to the sukkah. until dawn.12The Maggid Mishneh and Rabbenu Manoach note that the Rambam's choice of phraseology implies that the person cannot sleep his normal measure, but must rise at dawn to return to the sukkah. They are not stringent and allow the person to remain sleeping at home until he wakes up. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 639:7) quotes the Rambam's statements verbatim. However, the Ramah includes this leniency.", + "A person should not take apart his sukkah after he finishes eating on the seventh day [of Sukkot].1lest he require it later during the day. However, from the afternoon on, he may take down his utensils and remove them.2Keeping one's utensils in the sukkah is included in the mitzvah of dwelling within it, as mentioned in Halachah 5. Nevertheless, one is allowed to take them home to prepare them for use on Shemini Atzeret as a sign of deference to that holiday. (See Sukkah 4:7.)
If he has no place to put the utensils,3i.e., if he used his home as a sukkah, and thus must continue to remain there on Shemini Atzeret (see Sukkah 48a)... he should reduce its space4by opening up [a portion of s'chach] by at least four handbreadths by four handbreadths.5to make the sukkah, or at least a significant portion of it, unfit for use. This safeguards against the violation of the command of בל תוסיף (Deuteronomy 13:1 , which forbids adding to the mitzvot of the Torah. These acts will differentiate between his eating in the sukkah during the festival, when he is required to do so in fulfillment of the mitzvah, and eating there afterwards, once the mitzvah has been completed (Shulchan Aruch, Orach Chayim 666).
The Ramah adds that this requirement applies only when one desires to eat in the sukkah on Shemini Atzeret. Once that holiday passes, one may eat in a sukkah without making any changes.
If he has to eat later that day,6even if he has removed his utensils or taken away part of the s'chach... he must eat in the sukkah, because the mitzvah extends throughout the seven days.", + "Whenever a person enters a sukkah with the intention of sitting down throughout the seven [days of Sukkot], he should recite the following blessing1Note the commentary on Halachah 7, which explains the difference between this law and the rules governing the blessing recited before eating matzah. before sitting:
[Blessed2The Rambam maintains that by sitting or doing any other activity which one would perform in one's home in the sukkah, one fulfills the mitzvah. Hence, the blessing is recited before one performs the mitzvah, as required by Hilchot Berachot 11:2.
The Maggid Mishneh questions why the blessing is not recited before one enters the sukkah, noting that the interpretation of the command לישב בסוכה is \"to dwell in the sukkah,\" not \"to sit in the sukkah.\" However, the Taz 643:2 explains that merely passing through the sukkah is not part of the mitzvah. Rather, one must perform an activity that reflects \"dwelling.\" Hence, the blessing is not recited until one sits down, because previously it is not obvious that one wants to perform a significant activity in the sukkah.
The Ra'avad objects to the Rambam's decision, maintaining that one should recite the blessing only before partaking of a meal in the sukkah. This reflects the decision of the Ashkenazic authorities, who maintain that though the performance of all one's activities in the sukkah is a mitzvah, it is not customary to recite the blessing except when eating. When reciting the blessing on that occasion, one should intend to include all other activities. (See Tur and Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:8.) are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us to dwell in the sukkah.3The Maggid Mishneh states that there is no limit to the number of times one recites the blessing each day. Nevertheless, if one left the sukkah for a brief interval or left with the intent of performing an activity which would improve the sukkah, that departure is not considered an interruption and no blessing is required upon one's return.
On the first night of the festival, one should first recite the blessing on the sukkah, and then the blessing for the occasion.4i.e., the blessing shehecheyanu, which thanks God for enabling us to reach this occasion. This blessing is recited whenever one performs a mitzvah that can be fulfilled only from time to time (Hilchot Berachot 11:9).
That halachah and, similarly, Sukkah 46a, imply that, at the outset, one should recite the blessing shehecheyanu upon construction of the sukkah. Though the Rambam makes no mention of that concept here, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 641:1) states that one should have the construction of the sukkah in mind when reciting shehecheyanu at night.
One should recite all the blessings over a cup of wine.5as did Rav Kahana (Sukkah 46a). Thus, one should recite kiddush6for the festival while standing,7The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 643:2) states that kiddush may be recited while sitting. recite the blessing leishev basukkah,8Though one might presume that shehecheyanu would be recited first, since it is more frequent, precedence is given to leishev basukkah, because it is \"the mitzvah of the day\" (Rabbenu Manoach). sit, and then recite the blessing shehecheyanu.9On the second night, it is Ashkenazic custom to recite to the blessing shehecheyanu before the blessing leishev basukkah, since on that occasion the blessing is associated with the celebration of the festival and not the mitzvah of sukkah. (See Bnei Binyamin.)
This was the custom of my teachers and the Rabbis10Rav Kapach notes that most of the manuscripts of the Mishneh Torah state רבי \"the great men of\" and not רבני, \"the Rabbis of.\" of Spain:11The Ra'avad objects and comments that even in Spain such a custom was not followed. to recite kiddush while standing on the first night of the Sukkot festival, as explained.", + "At present,1in the Diaspora and in certain places in Eretz Yisrael (Hilchot Kiddush HaChodesh, Chapter 9) when we celebrate holidays for two days,2because originally, the messengers sent by the Sanhedrin could not reach there in time to notify them when the holiday should be celebrated. Hence, even now, when we follow the fixed calendar, we continue to follow this custom. (See Hilchot Kiddush Hachodesh, Chapters 3 and 5.) we dwell in the sukkah for eight days.3In deference to the possibility that the festival could have begun on the second day and the seven days should be counted from then.
The commandment בל תוסיף (Deuteronomy 13:1 forbids adding to the mitzvot of the Torah. Indeed, in Halachot 11 and 14, we find certain safeguards instituted because of this commandment. Nevertheless, dwelling in the sukkah on the eighth day does not constitute a violation of this commandment, because the time when the mitzvah is to be performed has already passed. Placing a fifth passage in one's tefillin during the day violates this commandment, because we are obligated to perform the mitzvah at this time. However, once the seven days of Sukkot pass, there is no mitzvah associated with the sukkah whatsoever (Rosh Hashanah 28b).
Nevertheless, many Ashkenazic authorities would carry out additional safeguards regarding this matter. For example, the Tur relates (though he opposes this practice himself) that some follow the custom of eating in the Sukkah only on the day of Shemini Atzeret, but not the night. Many of the Rabbis who would sleep in the Sukkah throughout the festival refrain from doing so on Shemini Atzeret. (See K'tav Sofer, Responsum 120.) On the eighth day, which is the first day of the holiday of Shemini Atzeret,4As its name implies, Shemini Atzeret is the eighth day of Sukkot. However, it also has certain aspects in which it is considered a holiday in its own right (Sukkah 48a). we dwell in the sukkah, but do not recite the blessing leishev basukkah.5because as the Rambam explains, a blessing is not recited when a mitzvah is performed only because of a doubt.
Sukkah 47a relates that \"Rav Huna bar Bizna and all the great Sages of the generation dwelled in a sukkah on the eighth day - which might have been the seventh day - [of the festival], but did not recite a blessing.\"
Similarly, a tumtum and an androgynous6See Chapter 2, Halachah 1 for a definition of these terms and these individuals' status. never recite the blessing leishev basukkah, because their obligation [to perform the mitzvah is based] on doubt,7i.e., they are required to perform the mitzvah because of the doubt concerning their status: maybe they are to be considered men. and a blessing is never recited when one is doubtful [of one's obligation].8This follows the rationale that when there is a doubt concerning one's obligation in matters required by the Torah itself, one must follow the more stringent view. However, regarding obligations of a Rabbinic nature, one may opt towards leniency. Since the mitzvah is required by the Torah, even a person in doubt must perform it. However, the blessing is a Rabbinic requirement; hence, there is no necessity in reciting it. Furthermore, by reciting the blessing when one is not required, one uses God's name in vain.
This perspective is not accepted by all authorities. As explained in the commentary on Chapter 2, Halachah 1, the Ashkenazic practice is to allow women and others who are not obligated in the performance of a mitzvah to recite a blessing when fulfilling it.
The above applies only regarding the doubts concerning the obligations of a tumtum and an androgynous. However, on Shemini Atzeret, when there is a doubt concerning the obligation of the entire Jewish people even the Ashkenazic authorities would agree that a blessing should not be recited.", + "After a person finishes eating on the eighth day [of Sukkot], he should take down his utensils and remove them.1from the sukkah and bring them home, where he will eat on Simchat Torah.
When a person has no place to put the utensils,2and desires to continue eating in the sukkah on Simchat Torah, [the following rules3safeguards adopted to differentiate between eating in the sukkah as required, and eating there afterwards. apply]: If it is a small [sukkah], he should bring his candelabra into it;4As mentioned in Halachah 5, a candelabra should not be brought into a small sukkah for Sukkot.
It must be noted that the Rambam changes the text of Sukkah 48a, which states: \"light his lamp there.\" (See Kessef Mishneh, Halachah 5.) if it is a large sukkah, he should bring in his pots, plates, and the like,5which are generally kept outside the sukkah, as explained in Halachah 5. to bring to mind that it6the sukkah is no longer acceptable and that its mitzvah is completed. Since the day is a holiday, one may not reduce its space and nullify it.7as suggested in Halachah 11.", + "A person who did not construct a sukkah [before the holiday]1whether intentionally or unintentionally - Sukkah 27b explains that not only a person whose sukkah fell down in the middle of the festival should reconstruct it, but even one who never built a sukkah at all is entitled to do so. - whether intentionally or unintentionally - should construct a sukkah on Chol Hamo'ed.2The literal translation of Deuteronomy 16:13 is: \"Make the Sukkot festival for seven days.\" Sukkah 27b interprets this verse to mean that a sukkah may be built during the seven days of the festival.
The Jerusalem Talmud (Sukkah 2:7) explains that Rabbi Eleazar wanted to forbid a person who purposely did not build a sukkah from doing so during the festival, as a punishment for his failure to prepare for the festival. However, the Sages did not accept that premise.
A sukkah may not be constructed on the first day of the festival, even if the walls are already built and all that is necessary is to spread s'chach over it. However, even though certain types of work are forbidden on Chol Hamo'ed, there is no prohibition in this instance (Bi'ur Halachah 637). One should even construct a sukkah on the final moments of the seventh day, because its mitzvah lasts throughout the seventh day.3See Halachah 11.
The wood with which the sukkah was constructed is forbidden [to be used for other purposes]4e.g., for use as a toothpick. This prohibition applies even in the event the sukkah falls. Also, in contrast to the decorations, as mentioned in the following halachah, this prohibition cannot be nullified by making a condition that one desires to use them for one's own purposes (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 638:1). on all eight days of the festival.5Sukkah 9a derives the prohibition against using the wood of the sukkah for other purposes throughout Sukkot from Leviticus 23:34: \"The Sukkot festival shall be seven days unto God.\" The latter term is used also regarding the Chaggigah offering sacrificed on the festival. Thus, its use in this context implies that the entities which enable us to celebrate the Sukkot festival must be consecrated \"unto God\" like those sacrifices.
The reason why the wood of the sukkah may not be used on the eighth day is explained below. This applies to both the wood used for the walls and the wood used for the s'chach.6Rabbenu Asher differs and explains that the essential element of the sukkah is its s'chach. Hence, the prohibition applies only to the s'chach and not to the sukkah walls. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 638:1) quotes the Rambam's opinion. However, the Taz (638:1) explains that the prohibition against using the walls is only Rabbinic in nature.
Rav Chayim Soloveitchik explains that though the word sukkah as used by the Torah refers to the s'chach and not to the walls, a different principle is involved in this instance. The Torah teaches us that all the entities which enable us to fulfill the mitzvah of sukkah may not be used for other purposes. Since the sukkah walls also serve that purpose, because a sukkah is not kosher without walls, they are also included in that prohibition. Throughout [these] eight days,7Note the contrast to the etrog in Chapter 7, Halachah 27. no benefit may be derived from it for other purposes.8However, if the sukkah falls, it may be rebuilt using the same wood. Furthermore, the wood used for s'chach may be used for the walls and vice versa.
[They are prohibited on the eighth day] because the sukkah is muktzeh9Muktzeh literally means \"set aside.\" In this context, it refers to objects which may not be used for mundane purposes. the entire seventh day, including the period beyn hash'mashot.10Beyn hash'mashot is the period between sunset and the emergence of three stars. Since it was muktzeh during the period beyn hash'mashot, it is muktzeh on the entire day [that follows].11Hilchot Shabbat 25:10 states: \"Any utensil which is forbidden to be moved during beyn hash'mashot is forbidden to be moved throughout the entire Sabbath, even after the factor that caused its prohibition has passed.\"", + "Similarly, it is forbidden to take from the food and beverages that were hung in the sukkah as decorations1even if they fall (Shulchan Aruch, Orach Chayim 638:2). As mentioned in the commentary on Halachot 17 and 18, the sukkah decorations are not considered an independent entity, but rather as part of the sukkah itself. Furthermore, employing articles used to decorate a mitzvah for other purposes demonstrates lack of respect for the mitzvah (Rabbenu Nissim, Beitzah). Hence, the same restrictions that apply to the sukkah apply to it. for all eight days [of the festival].2as is the sukkah itself. However, if at the time one hung [the decorations],3Rabbenu Manoach questions what the law would be if the condition were made after the decorations were hung but before the holiday commences. he made the condition: \"I will not refrain from using them during the entire period of beyn hash'mashot,\"4Everything depends on the status of the decorations at the time the festival begins. If they are not considered part of the sukkah at that time, the \"sanctity of the sukkah\" does not affect them throughout the festival (Sukkah 10b).
The Ramban and the Ramah differ, and require that the person stipulate that he will not refrain from using the decorations during the entire period of beyn hash'mashot of each of the eight days of the festival. If he makes the condition regarding the first day alone, the decorations become forbidden on the subsequent days of the festival. he is entitled to use them whenever he desires,5In contrast to the walls or s'chach, in this instance the condition has an effect. It is possible for a sukkah to exist without decorations, but not without walls (Rabbenu Manoach). because he did not set them aside, nor did the sanctity of the sukkah encompass them, nor are they considered part of it." + ], + [ + "The term \"the frond of the date palm\" employed by the Torah1Leviticus 23:40. refers to the branches of a date palm2The Tzafenat Paneach questions whether or not the tree from which the lulav is taken must actually produce dates. as they sprout, before their leaves separate3Thus, if the leaves spread out and were later bound together by human activity, it is not acceptable (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 645:2). and spread out in various directions.4Periodically, the date palm sprouts forth new branches. Initially they are closed, and as time passes they spread out to a fanlike shape. The Torah requires that they be used for the lulav while they are still in their initial state.
This obligation is derived from the fact that the Torah spells the word כפת, without a ו, implying that the date branch should appear to be a single entity (Sukkah 32a).
There is a homiletic aspect to using the lulav while its leaves are closed. Vayikra Rabbah 30:12 emphasizes how the mitzvah of lulav and etrog expresses the unity and oneness which pervade the Jewish people. Not only is this unity expressed by the combination of the four species into a single mitzvah, it is reflected in each of the species themselves. Thus, the lulav is used while its leaves are together as one, before they separate into distinct entities. Rather, they should appear as a scepter.5Here, too, our Sages have emphasized the homiletic lesson to be derived from this shape. Rosh Hashanah and Yom Kippur are days of judgement. The lulav can be considered as the Jews' scepter of victory, acknowledging that they have prevailed (Medrash Tanchumah, Emor). This is called a lulav.6This is called a lulav.", + "The \"fruit of the beautiful tree\" mentioned in the Torah1Leviticus, ibid. is the etrog.2Sukkah 35a explains that this term is used to refer to the etrog because of a unique quality possessed by this fruit. The taste of the tree itself resembles the taste of the fruit. Alternatively, the word הדר can be interpreted to mean \"which dwells,\" and thus refer to the etrog, which can grow on the tree for an entire year.
The \"boughs of covered trees\" mentioned in the Torah3Leviticus, ibid. refer to the [species of] myrtle whose leaves surround its branch;4thus, covering the branch i.e., there will be three or more leaves in each ring.5on the same level.
Our translation follows the interpretation of the Maggid Mishneh, who requires that the three leaves be on the same level over the entire length of the myrtle. However, other opinions interpret the Rambam's words to mean that a myrtle may be used if the leaves of merely one ring are on the same level. The Kessef Mishneh (and similarly, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 646:5) maintain that a myrtle is kosher if the leaves grow properly over three handbreadths (its minimum size), or at least the majority of that distance. However, if there are two leaves on one level, with a third leaf slightly higher than them, that is not considered to be \"covered.\"6but rather from a different species of tree. Hence, it can never be used in the lulav (Or Sameach). Rather, it is called a wild myrtle.7since its leaves do not grow in the normal pattern.", + "The term \"willows of the brook\" mentioned by the Torah1Leviticus, ibid. does not include just any plant that grows by a brook, but rather a particular species, which is called the \"willows of the brook.\"
Its2That species is defined as follows: leaf is extended as a brook,3i.e., it comes to a point, rather than being rounded (Sukkah 33b).
This characteristic is also quoted as an explanation of the name \"willows of the brook\" (Rabbenu Asher). its edge is smooth,4rather than jagged (Sukkah ibid.). and its stem is red. It is called a willow. The majority of this species grow near brooks. Therefore, it is called the \"willows of the brook.\"5However, the use of that name is not meant to be exclusive... Even if this species grew in the desert or on a mountain, it would be kosher.6for the fulfillment of this mitzvah.", + "There is another species which resembles the willow. However, its leaf is rounded, its edge resembles a saw,1i.e., its edge is very jagged, with large protrusions and its stem is not red.2but white (Sukkah 34a). This is called a tzaftzefah. It is unfit [to be used for the mitzvah].3for it is not considered to be merely a different type of willow, but rather another species entirely.
There is another type of willow, whose leaf4is also extended does not have a smooth edge, but it is not like a saw. Rather, it has tiny juttings, like the edge of a small sickle. It is kosher.5The Mishnah Berurah 647:6 mentions that willows are frequently picked by young children who are not learned and may mistake a non-kosher species for a kosher one. Hence, the purchaser should carefully examine the willows before purchasing them.
All the above definitions were explained according to the oral tradition transmitted by Moses, our teacher.6Indeed, in his introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam uses the definitions of the four species as examples of how the oral tradition is explained in the Talmud:The explanations which we have received from Moses are not contested at all. Throughout all the ages, from Moses' time until the present, we have not heard of a dispute started by a Sage whether... the expression \"a fruit from a beautiful tree\" refers to the etrog. Nor have we heard of a dispute that the \"covered tree\" refers to the myrtle...
Concerning these and the like, it has been said: \"The entire Torah, [both the mitzvot] in general, and all their particulars were given to Moses on Mount Sinai.\" Though the tradition was received and there is no dispute about it, one can also derive these definitions through the accepted processes of exegesis.
Thus, when the Talmud debates and discusses a concept and offers a suggestion...that perhaps, \"the fruit of the beautiful tree\" is a pomegranate...[and does not resolve the matter] until they bring proof from the exegesis of the verse..., one should not conclude that the matter was left in doubt until this point of exegesis was discovered.
Rather, from the time of Joshua onward, we saw that the etrog was the species taken with the lulav and there is no debate about that. They were merely investigating how they could find support from the Torah for the interpretation that had been transmitted.", + "These four species are considered to be one mitzvah,1In contrast to putting on the head tefillin and the arm tefillin, which are considered to be two mitzvot. Here, taking all four species is considered to be a single mitzvah... and2therefore,... each one3of the species... is required for its performance.4and only then is the mitzvah performed. Nevertheless, as explained in Halachah 6, the species need not be bound together; it is sufficient to take them one after the other.
This statement is taken from the Mishnah, Menachot 3:6, which includes the four species of the lulav in a long list of mitzvot in which all the particular elements that make up the mitzvah are required for its performance to be acceptable. All of them [together] are called the mitzvah of lulav.5Since the lulav is the tallest of all the species, the entire mitzvah is referred to by this name (Sukkah 37b). One may not diminish them6doing so violates the commandment בל תגרע (Deuteronomy 13:1 , which forbids diminishing the Torah's commandments. or add to them.7doing so violates the commandment תוסיף בל (Deuteronomy 13:1 , which forbids adding to the Torah's commandments. If one of the species cannot be found, a similar species8e.g., a tzaftzefah for the willow, or a lemon for the etrog may not be substituted for it.9Rather, the mitzvah cannot be fulfilled at all. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:12) recommends taking the species that are available, as a remembrance of the mitzvah. However, in such circumstances, a blessing should not be recited.", + "The most desirable way of performing the mitzvah is to bind the lulav, myrtle, and willow together, thus making a single, unified entity from the three of them.1Sukkah 11b explains that binding the three species together is considered more attractive than taking them each individually. Thus, taking the species in this manner conforms to the general directive requiring us to perform the mitzvot in the most esthetically appealing manner possible.
Sukkah 34b mentions an exegetic teaching that explains why the etrog is not bound together with the other species.
Before one takes them to perform the mitzvah, he should recite the blessing2for the blessings should always be recited before the performance of the mitzvot. on the mitzvah of taking the lulav,3Our translation follows the commentary of the Kessef Mishneh, who notes that in Hilchot Berachot 11:15, the Rambam states that if one recites the blessing before taking the lulav in his hand, he should conclude the blessing ...v'tzivanu litol lulav. The blessing should be concluded ...v'tzivanu al netilat lulav only if one has already taken the lulav in his hands. for all the others are dependent upon it.4As mentioned in the previous halachah and commentary, since the lulav is the tallest of all the species, its name is used to refer to the entire mitzvah.
Afterwards, he takes this bound entity in his right hand and the etrog in his left hand.5Since three of the four species are bound together, they are held in the hand which the Torah considers of greater prominence (Sukkah 37b). He must take them as they grow6Sukkah 45b derives this concept from Exodus 26:15, which states: \"upright beams of acacia wood.\" Implied is that all mitzvot fulfilled with agricultural products must be performed while they are in an upright position. (See also Halachah 9.) - i.e., their roots below towards the earth, and their heads upward towards the sky.7Even though the etrog hangs from the tree with the pitam downwards, its \"upright\" position is when the pitam faces upward (Shulchan Aruch HaRav 651:12).
If a person did not bind them together, but rather took them one by one, he has fulfilled his obligation, provided he possesses all four species.8Sukkah 11b states that it is a mitzvah to bind the three species together, but one may fulfill the mitzvah even when one has not done so.
This law is accepted as halachah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:12). The preference of the Rabbis for binding the species together is so great that if one has not bound them together before the beginning of the festival, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:1) recommends binding them together with a loop on the holiday rather than taking each one individually. However, if he has only one species or he is lacking one species, he should not take them until he acquires the remaining species.9as explained in the previous halachah.", + "How many does one take of each of them? One lulav,1Sukkah 34b derives this concept from the fact that Leviticus 23:40 writes כפת without a ו, implying a single entity, as mentioned in the commentary on Halachah 1. one etrog,2because the above verse mentions \"a fruit (singular) from the beautiful tree\" (Sukkah, ibid.). two willow branches,3because the above verse states \"willows of the brook,\" using the plural, and thus two are required (ibid.) and three myrtle branches.4The above verse uses three words ענף עץ עבות, each word implying the addition of another branch (Rashi, Sukkah, ibid.). If one would like to add more myrtle5Some editions of the Mishneh Torah also add \"and willow.\" However, most of the manuscripts and texts of the Mishneh Torah omit that phrase. Furthermore, in one of his responsa, the Rambam states that since the Talmud mentions adding only myrtles, it is improper to add any of the other species. branches so that the bundle will be larger, he may. Indeed, it is considered to be an adornment of the mitzvah.6The latter statement can be understood to be an explanation of the former. In contrast to the other species, the myrtle is considered an adornment of the mitzvah. Since the extra myrtle branches are viewed as adornments, they are not considered to be an intervening substance separating the person from the mitzvah. (See the commentary on Halachah 11.) Nor is including them considered to be adding to the mitzvah (and thus, a violation of בל תוסיף). (See also Rabbenu Nissim and the Rashba, Vol. I, Responsum 535.)
There are some authorities who allow additional myrtle branches to be included even though they do not meet the requirement of having all three leaves on the same level. However, others do not accept this leniency (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:15). However, it is forbidden to add to or reduce the numbers of the other species.7because they are not considered to be \"adornments.\" If one adds to or reduces their number, it is not acceptable.8The Ra'avad objects to this statement, arguing that the adding to the numbers of the other species does not nullify the performance of the mitzvah. Rav Avraham, the Rambam's son, writes that, based on Sanhedrin 88b, the Rambam amended his own manuscript copy of the Mishneh Torah to state \"it does not nullify it\" (Birkat Avraham 31).", + "What is the required length of each of these species?1The Mishnah Berurah 650:8 states that if the species are smaller than the minimum limits established, they may not be used throughout the festival. Though certain leniencies are granted after the first day, they do not apply regarding this matter. The lulav may not be less than four handbreadths.2The Mishnah (Sukkah 3:1) describes the length of the lulav as \"three handbreadths [and more], so that it can be shaken,\" implying that, like the other species, it should be three handbreadths in length. However, since all three handbreadths of the lulav must be shaken (see the following two halachot) an additional handbreadth was required for the person to hold the lulav in his hand (Rambam, Commentary on the Mishnah).
[Rashi and most other commentaries based on Sukkah 32b consider the handbreadth of the lulav that extends beyond the myrtle and the willow as the addition included \"so that it can be shaken.\" From the latter clauses of this halachah, it appears that the Rambam may have also adopted this interpretation.]
A handbreadth is 8 centimeters according to Shiurei Torah, and 9.6 centimeters according to the Chazon Ish. In his commentary on the above Mishnah, the Rambam emphasizes that the measure refers to three full handbreadths, each four fingerbreadths in length. This is necessary to negate the opinion of certain authorities (see the Ra'avad), who state that here the intent is three \"small\" handbreadths, so that the total length is only 10 fingerbreadths.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 650:1) accepts the Ra'avad's opinion. Nevertheless, the Ramah suggests following the Rambam's view if possible. [Beyond that,] regardless of its length, it is kosher.3Menachot 42a states that a lulav has a minimum length, but no maximum length. Its length is measured only from its shidrah4i.e., what is measured is its center stem from its base until the portion which separates into two twin leaves that cling to each other. and not from the tips of the leaves.5i.e., its full length.
The myrtle and the willow may not be less than three handbreadths. [Beyond that,] regardless of their length, they are kosher.6The latter principle is derived from the laws of the lulav. Even if each branch has only three fresh leaves on it, they are kosher, provided the leaves are at the top of the branch.7Sukkah 33a states:If most of [the myrtle's] leaves dried out, but three fresh leaves remain, it is kosher.
Rav Chisda said: \"Provided they are at the top of each branch.\"The Rambam maintains that the same principles can also be applied to the willow.
[Note the commentary on Halachah 8:5, which mentions certain relevant principles. Indeed, in general, this clause appears to be more closely related to the principles mentioned in the following chapter, where the Rambam mentions the characteristics that disqualify the various species, rather than in this chapter, where he relates the fundamental requirements of each one. Based on Sukkah 34a, which relates that myrtles which are not dry (a factor still common in many Diaspora communities today) are very difficult to find, we can interpret this as an almost parenthetical expression teaching that freshness is not among the fundamental requirements for a myrtle.]
If one has bound [the other species together with] the lulav, the shidrah of the lulav must extend beyond the myrtle and the willow a handbreadth or more.8The Rambam maintains that regardless of the length of the myrtles and the willows, the shidrah of the lulav must extend beyond them an additional handbreadth, so that it can be shaken. The Shulchan Aruch (ibid.:2) does not require adherence to the Rambam's view. Nevertheless, it is accepted without question by Shulchan Aruch HaRav 650:2.
The minimum size of an etrog is the size of an egg.957.6 cubic centimeters according to Shiurei Torah; in this context, 100 cubic centimeters according to the Chazon Ish. [Beyond that,] regardless of its size, it is kosher.10Sukkah 36b relates that Rabbi Akiva came to synagogue with an etrog so large he had to sling it over his shoulder. (This is not out of the question, because, as mentioned above, an etrog is capable of remaining on its tree for an entire year and can attain quite a large size.)", + "Once a person lifts up these four species1whether he lifts them up together - as described in Halachah 6. - whether he lifts them up together or one after the other2lifting up each of the four species individually. However, a person must have all four species before him when he fulfills the mitzvah. - whether in his right hand or in his left hand3Although, in Halachah 6, the Rambam suggested holding the lulav together with the myrtle and willows together in his right hand and the etrog in his left, this is the most desirable way of fulfilling the mitzvah. However, even if a person does not lift up the species in this manner... - he has fulfilled his obligation.4Rabbenu Chanan'el does not accept this decision. He interprets Sukkah 42a, \"If he lifted it up in an opposite manner, he did not fulfill his obligation,\" as referring to such a circumstance. Nevertheless, the Rambam (and similarly, most halachic authorities, including the Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:3) interpret that statement as referring to lifting them up opposite to their natural pattern of growth. [This applies] only when he lifts them up as they grow.5See Halachah 6 and the commentary on it. However, if he does not lift them up as they grow, he has not fulfilled his obligation.6For this reason, it is customary in many communities to hold the etrog upside down before reciting the blessing, and then to turn it right side up after the blessing has been recited.
The fulfillment of the mitzvah as the law [requires is as follows]: One should lift up the three species as they are bound together in one's right hand and the etrog in one's left hand.7holding the etrog together with the lulav (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:11).
In the Beit Yosef, Rav Yosef Karo quotes the following story from the Recanti. The latter dreamed that he saw a particular pious individual writing God's name with a space separating the last ה from the first three letters. He could not comprehend the dream at all until the next day, when he saw that individual holding his etrog separate from his lulav (Mishnah Berurah 651:21). Then, one should pass them back and forth, up and down,8The Ari suggests that one should face the east and pass the lulav back and forth in the following order; first to the south; then to the north, then east, up, down, and to the west (Mishnah Berurah 651:20). Sukkah 37b relates that shaking the lulav in all directions prevents unfavorable winds.
When shaking the lulav downward, one should not turn it upside down, for this is opposite its natural pattern of growth. (See Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:9.) and shake the lulav three times in each direction.", + "What does the above entail? One passes the lulav forward1once in each direction and shakes the top of the lulav three times,2while the lulav is extended outward in that particular direction. brings it back3to one's chest and shakes the top of the lulav three times.4while holding the lulav close to oneself.
The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:9) explains that passing the lulav back and forth is itself considered to be shaking it. Hence, rather than shake the lulav three times while it is extended, one must shake it as one extends it and brings it back, and repeat that process a total of three times in each direction. One follows this same pattern when lifting it up and down.5Thus, one will have shaken the lulav a total of 36 times.
At what point [in prayer]6Rabbenu Manoach states that the lulav was also passed back and forth and shaken at the time the blessing is recited. This is our custom at present. does one pass the lulav back and forth? During the reading of the Hallel,7which is recited in its entirety on each day of the Sukkot festival. at the first and final recitation of the verse [Psalms 118:1, 118:29]: Hodu8Tosafot, Sukkah 37b explains the derivation of this practice as follows: 1 Chronicles 16:33 states: \"Then all the trees of the forest will rejoice.\" The following verse (ibid. 34) states \"Hodu Lado-nai...,\" and the subsequent verse: \"Let them say Hoshi'eynu....\"
The rejoicing of the trees - the shaking of the lulav - is thus associated with the verse \"Hodu...\" and the verse \"Ana Ado-nai hoshi'ah na.\" Lado-nai ki tov... and at the verse [Psalms 118:25]: Ana Ado-nai hoshi'ah na.9It is customary to repeat this verse when reciting the Hallel. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:8) relates that the lulav is passed back and forth both times the verse is recited.
It is acceptable to take the lulav throughout the entire day.10However, one should not delay the performance of the mitzvah unnecessarily. Indeed, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 652:2) forbids eating before fulfilling the mitzvah. However, it is not taken at night.11Megillah 20b derives this concept from Leviticus 23:40: \"On the first day take....\" We may infer: \"the lulav is to be taken by day, and not by night.\"", + "If one wraps a cord of silver or gold around [the three species] as they are bound together,1The Mishnah (Sukkah 3:8) relates that the inhabitants of Jerusalem would wrap their lulavim together with golden cords. or wraps a [decorative] cloth around them and takes them, one fulfills his obligation.2Though we are commanded to take the lulav, that does not necessarily imply actually holding the lulav in one's hands, because... Taking the lulav through another medium is still considered to be taking it,3i.e., holding another substance in which the lulav is contained is still considered to be holding the lulav... provided [that medium] is one which gives honor and beauty [to the mitzvah, because]: \"any entity which makes a substance more attractive is not considered to be a separation.\"
However,4between one's hands and the lulav. The substance used to bind the lulav is not considered to be an independent entity, but rather an extension of the lulav. This principle is also mentioned in the commentary on Halachah 7 of this chapter and Halachot 5:17-18. The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:8) states that it is customary to remove rings or other intervening substances that cover even small portions of one's hands before taking the lulav. if one placed these species in a vase or a pot5Sukkah 42a explains that this is unbecoming to the mitzvah. and took them, one has not fulfilled one's obligation.6The Mishnah Berurah 651:31 states that this applies even if the container in which one placed the species is made of silver or gold.", + "If one binds the lulav together with the myrtle and the willow and separates between the lulav and the myrtle with a cloth or the like,1i.e., a substance which does not contribute to the lulav's attractiveness it is considered to be a separation.2between the various species. Taking the lulav in this manner is not acceptable. The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:1) notes that the myrtle branches are frequently bound together with a cord. This must be removed before using them to fulfill the mitzvah. If one separates between them with myrtle leaves,3i.e., if the myrtle leaves fall off and collect between the lulav and the myrtle branches, it is not considered to be a separation, because an entity does not separate between its own kind.4This principle applies in many different contexts. (See also Hilchot P'sulei Hamukdashin 1:21 and Hilchot Ma'aseh Hakorbanot 19:5.)
One may bind the together with a string, a cord, or with any substance one desires,5i.e., using substances other than the three species used in the lulav since binding it together is not a required element of the mitzvah.6the substance used to bind it is not considered to be significant. Therefore, using a different substance is not considered as adding a new entity to the mitzvah. However, if the binding were required, as one opinion (Sukkah 6b) maintains, it would be forbidden to use a different substance.", + "The mitzvah of taking the lulav in every place,1i.e., even outside Jerusalem during every age2i.e., whether or not the Temple is standing - even on the Sabbath3applies only on the first day of the festival, as [Leviticus 23:40] states: \"And on the first day, you shall take...\" - See Halachah 16. See also the Rambam's Commentary on the Mishnah (Sukkah 4:2). - applies only on the first day of the festival, as [Leviticus 23:40] states: \"And on the first day, you shall take...\"
In the holy place alone,4In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:10), the Rambam states that the term מקדש refers to Jerusalem in its totality, not only the Temple Mount. Thus, the Jerusalem Talmud (Sukkah 3:11) states:\"And you shall rejoice before God, your Lord, seven days\" - in Jerusalem.(See also the commentary on Halachah 2:8.) it is to be taken on each of the seven days of the festival, as [the above verse] continues: \"and you shall rejoice before God, your Lord, [seven days].\"
When the Sabbath falls during the [later] days, [the lulav] is not taken on the Sabbath.5neither in Jerusalem (where taking the lulav is a mitzvah according to the Torah) nor outside the holy city (where taking the lulav is a Rabbinic decree, as stated in Halachah 15). This is a decree6instituted by the Rabbis (Sukkah 43a) lest one carry it four cubits in the public domain, as decreed regarding the shofar.7See Halachah 2:6.", + "Why was this decree not put in effect on the first day of the festival? Because [taking the lulav on that day] is a mitzvah from the Torah even outside of Jerusalem. Thus, the laws applying to it are not the same as those applying to the remaining days,1Taking the lulav on the first day was obviously a matter of great importance. Hence, the Sages did not feel that the fear that perhaps a person might carry the lulav in the public domain was sufficient reason to nullify the mitzvah. In contrast, on the subsequent days the mitzvah is not considered to be so severe a matter. Hence, the mitzvah could be nullified in Jerusalem as well.
The Rabbis question why the Sages differentiated between the lulav and the shofar, and (as explained in Halachah 2:6), nullified the mitzvah of hearing the shofar when Rosh Hashanah fell on the Sabbath. As explained in our commentary on that halachah, in Rabbenu Nissim's commentary on the tractate of Sukkah, he states that this decree was instituted only because in most Jewish communities, the people were not aware of the date the court had established for Rosh Hashanah. (Note the details of the explanation there.) because on the subsequent days of the festival a person is obligated to take the lulav only in the holy place.2Thus, while the Temple was standing, the lulav would not be taken outside Jerusalem during the subsequent days of the festival.", + "When the Temple was destroyed, [the Sages] ordained that the lulav be taken everywhere for the entire seven days of the festival, as a remembrance of the Temple.1Sukkah 41a explains the source for the establishment of remembrances for the Temple practices:[Jeremiah 30:17] states: \"'I will restore health to you. I will heal you of your wounds,\" says God. 'Because they called you an outcast. Zion, for whom no one cares.'
The verse states \"for whom no one cares,\" implying that a show of our care is required.On this basis, Rabbi Yochanan ben Zakkai established a number of practices in remembrance of the Temple practices.
On each day,2but only once a day (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:5). one recites the blessing on it:
[Baruch Attah Ado-nai...] asher kid'shanu b'mitzvotav v'tzivanu al netilat lulav.
because3As mentioned in the commentary on Halachah 6, the Rambam explains in Hilchot Berachot 11:15 that it is preferable to conclude the blessing, litol lulav. The Kessef Mishneh maintains that the Rambam's present statement is only a reference to his previous one, and not a reversal of his opinion. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:5) and all later authorities recommend reciting al netilat lulav. it a mitzvah ordained by the Rabbis.4In Hilchot Berachot 11:3, the Rambam writes that a blessing should be recited before the performance of a Rabbinic commandment. It is appropriate to say v'tzivanu (and He commanded us) because the commandment to follow the Sages includes the observance of all their enactments.
This enactment, like the other enactments instituted by Rabbi Yochanan ben Zakkai when the Temple was destroyed [is only temporary]. When the Temple is rebuilt, these matters will return to their original status.5The Tosefta, Rosh Hashanah 2:7, states this concept explicitly. It is also obvious from Beitzah 5b, which explains that \"when in the near future, the Temple will be rebuilt,\" difficulties may arise from following Rabbi Yochanan ben Zakkai's decree.", + "While the Temple was standing,1and the day when a new month began was established through the testimony of witnesses who saw the new moon. the lulav would be taken [in the holy place2i.e., the city of Jerusalem even] when the first day of Sukkot fell on the Sabbath.3as stated above in Halachah 13. The same applies in other places4throughout Eretz Yisrael and the Diaspora where they were certain that this day5the fifteenth of Tishre was celebrated as a holiday in Eretz Yisrael.6As mentioned in Hilchot Kiddush Hachodesh, Chapter 3, the Sanhedrin would send messengers to all Jewish communities to inform them when each new month had begun. The communities which received this information before the Sukkot festival celebrated the holidays for only one day. They would be allowed to take the lulav when the first day of Sukkot fell on the Sabbath.
Sukkot 41b relates:When the first day of the festival fell on the Sabbath, everyone would bring their lulav to the synagogue [on Friday]. On the following day, everyone would recognize his lulav and take it.This was the practice outside Jerusalem. Sukkot 42b describes the practice in the Temple.They would bring their lulavim to the Temple Mount [on Friday]. The attendants would take them from them and place them on benches. The elders would place their lulavim in chambers. They would teach them to say: \"Whoever receives my lulav may consider it as a gift.\"
In the morning, they would arise and come [to the Temple]. The attendants would throw [the lulavim] to the people. They would grab them from one another and even come to violence. When the court saw that the situation was becoming dangerous, they ordained that each person should take [the lulav] in his own home. However, the places which were distantly removed from Jerusalem7and were not informed of the day on which Rosh Hashanah had fallen, would celebrate two days. Therefore, they... would not take the lulav on this day because of the doubt8whether or not the day was, in fact, Sukkot involved.9i.e., had they known for sure that the holiday began on this day, they would have taken the lulav. However, since they were not sure of that fact, the Sages did not want to risk the possible violation of the Sabbath laws.", + "When the Temple was destroyed,1even though the new moon was still sanctified according to the testimony of witnesses. (That practice continued several hundred years after the destruction of the Temple - Hilchot Kiddush Hachodesh 5:3.) the Sages forbade even the inhabitants of Eretz Yisrael who had sanctified the new month2and thus knew that they were certainly obligated to perform the mitzvah to take the lulav on the Sabbath on the first day of Sukkot.3for the reasons mentioned in Halachah 13.
[This was instituted] because of the inhabitants of the distant settlements, who were not aware of when the new month had been declared. Thus, a uniform guideline was established, rather than having some take the lulav on the Sabbath and some not.4The Sages did not want confusion to arise because of a difference in local custom. Accordingly, they were willing to decree that many Jews forego the performance of a mitzvah from the Torah, in order to establish uniformity throughout the Jewish people. [The guiding principle was] that the obligation [of taking the lulav] on the first day applies in all places,5and the people in the distant communities could not take the lulav when the first day fell on the Sabbath because of the doubt involved and there is no longer a Temple to use as a point of distinction.6i.e., while the Temple was standing, the difference in practice between the people living in places where the date of the month was known and those where it was not known could be explained because everyone knew that the lulav was taken on the first day in the Temple. However, when the Temple was destroyed, there was no point of distinction, and the Sages established a totally uniform practice.
The Lechem Mishneh questions why Sages did not institute the celebration of the second day of each festival in Eretz Yisrael as well. If their desire for uniformity of observance was so great, why did they not establish a single practice in this regard as well?
He explains that the Sages were more reluctant to exercise their authority when they had to establish a new practice (קום ועשה) - celebrating an additional day as a festival - than when all that was necessary was to have the people refrain from the performance of a mitzvah (שב ועל תעשה), as in the case of the lulav.
Another concept can be derived from this halachah. The Hebrew word translated as Temple - מקדש - is used by the Rambam to refer to the entire city of Jerusalem. Thus, we can infer from the statement \"there is no longer a מקדש\" that this distinction is conferred on the holy city only while the Temple is standing.", + "At present, when everyone follows a fixed calendar,1See Chapter 5 of Hilchot Kiddush Hachodesh. the matter remains as it was, and the lulav is not taken on the Sabbath in the outlying territories or in Eretz Yisrael2or in Jerusalem even on the first day [of the festival].3when the obligation to do so is from the Torah itself. [This applies] even though everyone knows the actual day of the month.4As mentioned regarding the celebration of the second day of a festival (Beitzah 4b; Hilchot Kiddush Hachodesh 5:5), according to Torah law this practice should not be followed. Nevertheless, as a mark of respect for established custom, the practice is continued.
As explained,5in Halachah 13, the reason for the prohibition of taking the lulav on the Sabbath is a decree lest one carry it four cubits in the public domain.", + "Whoever is obligated to fulfill [the mitzvot of] shofar and sukkah is obligated to take the lulav. Whoever is not obligated regarding shofar and sukkah is not obligated to take the lulav.1i.e., the lulav, like the shofar and the sukkah, is a positive commandment whose observance is restricted to a specific time. Accordingly, women and slaves are under no obligation. (See Halachot 2:1 and 6:1.)
A child who knows how to shake [the lulav]2according to the instructions of our Sages (Rabbenu Manoach). (See Halachot 9 and 10.) is obligated3See the note on Halachah 6:1. regarding the lulav by Rabbinic law, in order to train him in the performance of mitzvot.4Note the specific instructions in Halachah 8:10 regarding a child's performance of the mitzvah on the first day of the festival.", + "It is a halachah conveyed by Moses from Mount Sinai1i.e., a commandment that has the status of Torah law even though there is no explicit commandment to that effect in the Torah. that2in addition to the willow of the lulav - There is another totally different mitzvah performed with the willow. - in addition to the willow of the lulav - another willow branch was taken in the Temple.3as described in the following halachot.
Rashi and Tosafot, (Sukkah 43b) explain that the mitzvah of the willow branch was only performed by the priests for only they were allowed to approach the Temple altar where the branches were arranged. However, from halachah 22, it appears that the Rambam does not share this opinion.
Sukkah 44a, b also mentions that outside the Temple there was a custom of established in the time of the prophets requiring the taking of the willow by all Jews. (See also Hilchot Berachot 11:16.) A person does not fulfill his obligation with the willow branch in the lulav.4even if after using for the lulav, he detaches it and takes it by itself (Sukkah 44b, Shulchan Aruch, Orach Chayim 664:6).
The minimum requirement [to fulfill this mitzvah] is one branch with one leaf.", + "The Willow Branches Placed Around The Temple Altar
How was this mitzvah performed?
On each of the seven days [of the festival], branches of willows were brought1from Motza, a small town slightly west of Jerusalem (Sukkah 45a). and stood upright near the altar2From this fact, Rashi and Tosafot conclude that the willows were taken by priests only because Israelites were not allowed to approach the Temple altar. with their tops bent over the altar.3These willow branches were eleven cubits high and were placed on the base of the altar.
Afterwards, they would be taken by the people, as stated in the following halachah. Rabbenu Manoach maintains that the priests would take the willow branches and give them to the people because Israelites were not allowed to approach the altar, as above. However, he notes that Rav Yitzchak ibn Giat's description of the mitzvah could be interpreted to mean that the Israelites themselves were permitted to approach the altar on this occasion. When they would bring them and arrange them [near the altar,] a series of [shofar blasts]4teki'ah, teru'ah, and teki'ah - were sounded - as an expression of happiness (Tosafot, Sukkah, ibid.). The shofar was also sounded in connection with the communal sacrifices and other rites carried out in the Temple. - teki'ah, teru'ah, and teki'ah - were sounded.
When the Sabbath fell in the midst of the festival, the willows would not be arranged [near the altar]5on the Sabbath, since the mitzvah of lulav was negated on such an occasion (Halachah 13). Indeed, in his Commentary on the Mishnah (Sukkah 4:3), the Rambam writes that the reason the mitzvah of taking the willow on the Sabbath was negated was so that people would not extend the leniency and take the lulav as well. unless the seventh day fell on the Sabbath.6The seventh day of Sukkot falls on the Sabbath only when Rosh Hashanah is celebrated on Sunday. Since the Sages attempted to prevent the latter occurrence (Hilchot Kiddush Hachodesh 7:7) - indeed, it is impossible according to today's fixed calendar - it was rare that the seventh day of Sukkot would fall on the Sabbath. [On such an occasion,] the willows were arranged [near the altar],7and the willows were taken as during the week. Though the mitzvah of lulav would not be performed on such an occasion, an exception was made regarding the willows, in order... to publicize the fact that [taking] them is a mitzvah.8Since the willows were placed near the altar by the priests, and the performance of the mitzvah was under the supervision of the court, there was no need to worry about people carrying willows in the public domain (Sukkah 43b).
In a related context, Sukkah 43b relates that the followers of Boethus, who did not respect the Oral Law, once tried to prevent the people from following the mitzvah of the willow branches on the Sabbath. Indeed, precisely because the source for the mitzvah is the oral tradition alone, the Sages made a point of allowing it to be observed on the Sabbath at least under such circumstances (Rabbenu Manoach).
The actual performance of the mitzvah on the Sabbath is described in the following halachah.", + "How would they fulfill [this mitzvah on the Sabbath]?
They would bring [the branches] to the Temple on the Sabbath eve and place them in golden containers, so their leaves would not dry out.1Some commentaries explain that the golden vessels were used as an expression of respect for the mitzvah. However, the Ma'aseh Rokeach explains that, in comparison to containers made of other metals, golden ones are more beneficial in preserving the willows' freshness. On the following morning, they would be placed next to the altar and the people would take them in the same manner as they did each day.2Note the commentary on the previous halachah.
Since the willow is not explicitly mentioned in the Torah,3The Maggid Mishneh's text of the Mishneh Torah reads: \"it is not explicitly [an obligation] from the Torah.\" Accordingly, he and the other commentators debated whether the Rambam considers a halachah conveyed by Moses from Mt. Sinai as a Torah obligation or not. In Hilchot Tum'at Meit 2:10, the Rambam specifically states that a halachah conveyed by tradition has the power of Torah law. it is not taken on each of the seven days of the festival as a remembrance of the Temple.4as is the lulav (Halachah 15). Rather, at present it is taken only on the seventh day.5Hoshanah Rabbah.
What is done?6to fulfill the mitzvah at present? One takes one7willow branch or many branches8At present, it is customary to take five. in addition to the willow of the lulav, and hits the ground9The Zohar mentions this practice or a utensil with them two or three times.10According to Kabbalah, the custom is to hit the ground five times. No blessing is recited, because this practice is a custom instituted by the prophets.11In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 4:3), the Rambam writes: \"The willow is a halachah conveyed by Moses....It was a custom of the prophets to take it without a blessing.\"
However, in Hilchot Berachot 11:15, he writes:Every practice which is a custom - even if it a custom of the prophets (e.g., taking the willow on the seventh day of the festival)... - [does not require] the recitation of a blessing.It is possible to reconcile the two statements as follows: A blessing was never recited upon taking the willow in the Temple (though it could have been), because of the custom of the prophets mentioned in his Commentary on the Mishnah. There was never any reason to recite a blessing over taking the willow outside the Temple because it was only a custom.", + "On each day of the festival,1in the Temple they2There is a question if this practice was carried out only by the priests, or by Israelites as well. (See the commentary on Halachah 21.) would walk around the altar once, carrying their lulavim3Sukkah 43b mentions an opinion that states that the people would walk around the altar carrying the willow branch, but concludes as the Rambam does. (See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 664:4.) in their hands, reciting: \"Please, God, save us. Please, God, grant us success\"4Many manuscripts of the Mishneh Torah state \"Please, God, save us\" twice, repeating that verse as is our custom in the recitation of Hallel. [Psalms 118:25]. On the seventh day, they would walk around the altar seven times.5The Yalkut Shimoni notes that this recalls the miracle of the conquest of Jericho.
It has become universally accepted Jewish custom to place the ark in the center of the synagogue6From Hilchot Tefillah 11:3, it appears that in addition to the main ark of the synagogue, there was a small movable ark that was positioned in the center of the synagogue. The present custom is to hold the Torah scrolls on the reader's platform in the center of the synagogue. This is also mentioned in the Yalkut Shimoni: \"The chazan stands as an angel of God, holding the Torah scroll in his arm.\" and walk around it each day,7once, and seven times on Hoshanah Rabbah. as they walked around the altar in remembrance of the Temple [service].", + "The following custom was observed in Jerusalem:1as an expression of the dearness with which the people regarded the mitzvah: A person would leave his house in the morning [carrying] his lulav in his hand.2The Shulchan Aruch (Orach Chayim 652:1) states that \"the eager\" fulfill the mitzvah of lulav early in the morning. Afterwards, the lulav would be carried - while open, without a carrying case - throughout the day. He would enter the synagogue with it in his hand; pray while it was in his hand;3Even though one should not ordinarily hold any objects in one's hands while praying, lest one's concentration be distracted, since holding the lulav is a mitzvah dear to a Jew's heart, it will not become a distraction. go to visit the sick and comfort the mourners with it in his hand.4for there is no difficulty in carrying the lulav while fulfilling those mitzvot. When he entered the House of Study, he would send it home with his son or servant.5We fear that a person's involvement in his studies will prevent him from showing proper attention to the lulav, and perhaps he will drop it (Rashi, Sukkah, ibid.).", + "During the time the lulav was taken on the Sabbath,1See Halachot 13 and 14. At present, it is forbidden to carry the lulav on the Sabbath (Ramah, Orach Chayim 558:2). a woman was allowed to receive the lulav from her son or her husband2Though she was not required to fulfill the mitzvah herself, no prohibition was instituted against her carrying the lulav. and return it to the water on the Sabbath.3This was not considered a violation of the Sabbath laws which prevent causing any agricultural growth. However, it was forbidden to add to the water or change it on the Sabbath because of the trouble involved. On the festival, a person might add to the water.4but not change it. On Chol Hamo'ed,5though there are certain restrictions against work one might change the water.6Indeed, it is proper to do so to keep the lulav fresh (Rabbenu Manoach).", + "It is forbidden to smell the myrtle in the lulav.1As explained in Chapter 6, Halachah 15, with regard to the s'chach of a sukkah: after it has been set aside for use as a mitzvah, it may not be used for mundane purposes throughout the holiday. Since it is useful only for smelling2in contrast to the etrog, mentioned in the second clause. and it has been set aside for the performance of the mitzvah, it is forbidden to smell it.3The prohibition applies even on the Sabbath, when the lulav is not taken (Mishnah Berurah 653:2). However, it is permitted to smell an etrog, because setting it aside for the mitzvah [prohibits it from being] eaten.4An etrog is primarily used for eating. Thus, its being set aside for use for the mitzvah causes that function to be prohibited. However, smelling it is a secondary function that is not included in that prohibition.
Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 653:1) recommends refraining from smelling the etrog, because of the doubt regarding the proper blessing to recite. The Mishnah Berurah (653:3) states that with the exception of the time when the lulav is being taken, one may smell the etrog throughout the holiday.", + "It is forbidden to eat the etrog1even if it has become unacceptable for use in performing the mitzvah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 665:1). throughout the seventh day [of the festival];2The Mishnah (Sukkah 4:6) relates that despite this prohibition, after the mitzvah was fulfilled on the seventh day of Sukkot the children would eat their etrogim. since it was set aside for a portion of the day, it is set aside for the entire day. However, on the eighth day it is permitted to be eaten.3In contrast, the s'chach of the sukkah might not be used for a mundane purpose on the eighth day either (Chapter 6, Halachah 15). Rabbenu Manoach explains the difference, relating that - should one desire to eat - the sukkah must also be used beyn hash'mashot - the period between sunset and the appearance of three stars - while the lulav would not be taken during that time.
At present, when we celebrate [the festivals for] two days4because of the previously established custom, even though there is no question regarding the dates of the holidays because of the fixed calendar we use, as explained in the commentary on Halachah 18. - even though the etrog is not taken on the eighth day5The Maggid Mishneh notes the contrast between the mitzvot of lulav and of the sukkah, which, as mentioned in Chapter 6, Halachah 13, must be fulfilled on the eighth day of the festival. He differentiates between the two, noting that it is a mitzvah from the Torah to dwell in the sukkah for all seven days of the holiday. Therefore, because of the doubt, that mitzvah was also observed on the eighth day. In contrast, outside of Jerusalem there was never a mitzvah from the Torah to take the lulav for seven days. Hence, that mitzvah need not be observed on the eighth day.
The Kessef Mishneh adds a further point. It is forbidden to carry the lulav for no purpose on the eighth day, the holiday of Shemini Atzeret. No such prohibition applies regarding the use of the sukkah. - the etrog is forbidden on the eighth day,6However, it is permitted on the ninth day, Simchat Torah (Shulchan Aruch, ibid.).
In contrast, at present, the use of the s'chach is forbidden on the ninth day. since it was forbidden on the eighth day7The Kessef Mishneh advises amending the text to read \"on the seventh day.\" In either case, the intent is the same - because it was forbidden by law on the seventh day, that prohibition was observed on the eighth day as well, because of the doubt involved. during the time [the festivals] were celebrated for two days because of the doubt whether [the eighth day] was, in fact, the seventh.8i.e., during the time when the calendar was established according to the testimony of witnesses, and word of the sanctification of the new moon could not reach the people in the outlying communities in time for the celebration of the holiday, as mentioned in the commentary on Halachah 16.
When a person sets aside seven etrogim, [one for each] of the seven days [of the festival], each one of them can be used for the mitzvah on its day and eaten on the morrow.9more precisely, even on the night after it was used, for the etrog was set aside only for that day alone." + ], + [ + "[These are the rules governing] the four species: the lulav, the myrtle, the willow, and the etrog. If one of them was:
a) dried out,
b)1The etrog is described as פרי עץ הדר (the fruit of the beautiful tree). Sukkah 31a explains that an analogy is established among the various species, and all of them must be \"beautiful.\" Fruit or branches that are dried out do not fit the latter description.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:5, 646:7) defines \"drying out\" as losing all its green and fading to a whitish color. The Ramah mentions an even more lenient opinion. taken by force2גזל - armed robbery or the like or stolen,3גנבה - petty theft and the like. Though in other areas there are differences between these two categories of theft, in this context the same laws apply.
In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:1), the Rambam explains that any of the species which are stolen may not be used for the mitzvah, because a sin may not serve as the medium with which a mitzvah will be performed (מצוה הבאה בעבירה). (See also Hilchot Chametz U'matzah 6:7; Hilchot Issurei Mizbe'ach 5:7, 5:9.)
Sukkah 29b-30a mentions this reason, but also a second explanation: because, as stated in Halachah 10, on the first day of the festival a person must own the four species he uses for the mitzvah. (See the commentary on Halachah 9 for a further discussion of this matter.) even after [the owner had] despaired of its recovery,
c)4According to the first reason, the owner's despair over the recovery of his article has no effect on the thief's potential to use it for a mitzvah. Even according to the second opinion, the despair over recovering the article is not sufficient to allow the thief to use it, as is obvious from Hilchot Gezeilah 2:1, where the Rambam writes:A stolen article whose form has not changed...even though its owner has despaired of its recovery...must be returned to its owner.Thus, the article is not considered to belong to the thief, and he may not use it to fulfill the mitzvah. However, if the thief performed a deed which changed the appearance of the lulav or any of the other species, he is considered to have acquired it and may fulfill the mitzvah with it. Nevertheless, he should not recite a blessing before performing the mitzvah with such a lulav (Shulchan Aruch, Orach Chayim 649:1). came from an ashera5a tree which is worshiped as a deity. It is also forbidden to be used for the mitzvah, on the basis of the principle that a sin may not serve as the medium with which a mitzvah will be performed (מצוה הבאה בעבירה) (Rambam, Commentary on the Mishnah, ibid.). that has been worshiped, even though the worship of the ashera has already been nullified,
d)6The commentaries on Sukkah 31b explain that this refers to an ashera that entered a Jew's possession before it was nullified, or an ashera that was worshiped by a Jew. In these instances, the nullification of the ashera will not cause it to be permitted for use; rather, it must be totally destroyed. Hence, it is considered to have no size at all, and, therefore, may not be used for the mitzvah (Maggid Mishneh). (See also the Commentary on Chapter 1, Halachah 3.)
Alternatively, since the ashera itself was worshiped, it may no longer be used for a mitzvah. A parallel can be found in Hilchot Tzitzit 1:11, which relates that the wool of a sheep that was worshiped may not be used for tzitzit, although that wool does not become prohibited. or it came from an apostate city
it7All the property of an apostate city must be destroyed. Therefore, any of the four species that come from such a city is considered to have no size at all, and, thus, is unacceptable for use in the mitzvah. (See also the commentary on Chapter 1, Halachah 3.) is not acceptable.8it is not acceptable.
If one of them belonged to an idolater:9but was not worshiped itself (Rabbenu Manoach); i.e., it grew in a garden of the temple of an idol. However, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 649:3) explains that it applies even when the tree itself was worshiped. at the outset, it should not be taken.10Because of its connection with idol worship, such an article is considered to be disgusting, and it is improper to fulfill the mitzvah with it (Rabbenu Manoach). However... If it was taken, the person has fulfilled his obligation.11provided the tree had belonged to a gentile and the latter had nullified its connection with idol worship before it came into the Jew's possession. Alternatively, on any day of the festival but the first, one may take it even before its connection with idol worship was nullified. Since the possibility exists that it can be nullified, it is not considered to be a nonexistent entity. (See also the commentary on Chapter 1, Halachah 3.)
If [one of the species] was wilting, but had not dried out entirely, it is kosher.12Sukkah 31a explains that as long as the species have some moisture left to them, they are not disqualified for use. In extreme situations or in a time of danger, a dried out lulav is kosher.13Sukkah 32b relates that the inhabitants of the large cities would bequeath their lulavim to their descendants as part of their estate. Obviously, the lulavim would have dried out during this time. However, [this does not apply] to the other species.14for only the lulav was mentioned in that passage.
The Ra'avad differs with the Rambam and maintains that even a dried out lulav is not acceptable. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:5) follows the Ra'avad's view.", + "An etrog1These laws apply only to an etrog, because the agricultural prohibitions mentioned in this halachah apply only to fruit and not to mere branches (Rabbenu Manoach). of orlah,2For the first three years of a tree's growth, one is forbidden to benefit from its produce (Leviticus 19:23).
The Torah's prohibition against orlah applies only in Eretz Yisrael. In the Diaspora, there is also a prohibition against orlah, which was received as a halachah from Moses from Mount Sinai. However, much greater leniency is involved, and if there is a doubt whether a fruit is orlah or not, it may be eaten (Hilchot Ma'achalot Asurot 10:10). The same rules apply regarding its use for this mitzvah. of impure terumah,3Terumah refers to the portion of produce which must be separated and given to a priest (Numbers 18:12). If the terumah becomes ritually impure, it is no longer permitted to be eaten and must be destroyed (Hilchot Terumah 12:1).
In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:8), the Rambam writes that etrogim of orlah and impure terumah are not acceptable because \"they must be destroyed by burning. Therefore, they are unacceptable, because God requires 'a fruit,' and these are not fit to be eaten at all.” and of tevel4produce from Eretz Yisrael from which the agricultural requirements - Terumah, Ma'aser Rishon (the first tithe), and Ma'aser Sheni (the second tithe) - have not been separated. Tevel is also unfit to be eaten, and thus, it may not be used for the mitzvah. is unacceptable. [An etrog] of d'mai5Produce concerning which there is doubt whether or not the tithes have been separated (Hilchot Ma'aser, Chapter 9). is permitted, for it is possible for a person to declare all of his property as ownerless.6In his Commentary on the Mishnah (ibid.), the Rambam states \"he can consecrate all his property to the Temple.\" In practice, there is no difference between the two. Thus, he will be a poor man who is permitted to eat d'mai.7See Hilchot Ma'aser 10:11. Since there is a possibility of his being allowed to eat the etrog, he may use it for the mitzvah (Rambam, Commentary on the Mishnah, ibid.).
An etrog of pure terumah and of ma'aser sheni in Jerusalem8In the first, second, fourth, and fifth years of the seven-year agricultural cycle, the second tithe had to be taken to Jerusalem and eaten there in a state of ritual purity (Deuteronomy 14:22-27).
The Rambam maintains that one can use an etrog of ma'aser sheni for the mitzvah only while in Jerusalem, since that is the only place that it is permitted to be eaten (Commentary on the Mishnah, ibid.). However, Rabbenu Nissim and others differ and allow such an etrog to be used for the mitzvah in other places as well. They maintain that though we are not allowed to benefit from ma'aser sheni outside Jerusalem, the fulfillment of mitzvot is not an act of personal benefit. should not be taken, lest one cause it to become susceptible to contracting ritual impurity.9which was undesirable. From Leviticus 11:34, our Sages learned that produce does not become subject to contracting ritual impurity until it comes into contact with water. Since the lulav was generally placed in water (see Chapter 7, Halachah 25), when it was taken together with the etrog it would probably make the etrog wet, and thus cause it to become subject to contracting ritual impurity. However, if it was taken, it is kosher.10for there is no inherent difficulty with such an etrog.", + "A lulav whose tip1According to the Maggid Mishneh and Rabbenu Manoach, this refers to the center leaf that extends outward from the shidrah, and not the shidrah itself. Rabbenu Asher and the Ra'avad explain that this refers to the majority of the lulav's leaves, and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:6) quotes their opinion. However, the Ramah quotes the Maggid Mishneh's statements. becomes cut off is unacceptable.2because such a lulav is not \"beautiful\" (הדר: Jerusalem Talmud, Sukkah 3:1). All the other factors mentioned in this halachah disqualify a lulav for the same reason. Should it become split to the extent that the two sides of the split become severed and appear to be two, it is unacceptable.3Sukkah 31b, 32a states: A lulav which is split is kosher; [but] if it is like a fork, it is not. The commentaries explain that the Talmud refers to a shape like a tuning fork, where the two ends are distant from each other. The commentaries explain that such a separation can disqualify a lulav even if the majority of leaves are not split in this manner, and hence, the principles mentioned in the following halachah would not apply.
If it is bent forward4i.e., the shidrah would be bent toward a person facing it so that its shidrah appears like a hunchback, it is unacceptable.5Sukkah (ibid.) states: If it is bent like a scythe, it is unacceptable. The Kessef Mishneh emphasizes that the bend must be severe (as described by the examples given by the Talmud and the Rambam). However, a slight curve will not disqualify a lulav. If it is bent backwards,6the shidrah bending away from a person facing it it is kosher, since that is its natural pattern of growth.7and this can be considered as a \"beautiful\" lulav (Shulchan Aruch HaRav 645:19). The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:9) differentiates between when the shidrah bends gradually and when it is bent over to the extent that its tip points downward. In the latter case, even if it is bent backwards, the lulav is unacceptable. If it is bent toward either side, it is unacceptable.8Sukkah (ibid.) questions whether such a lulav is kosher or not and leaves the matter unresolved. Hence, we follow the more stringent view (Rav Yitzchak Alfasi).
If its leaves have separated one from the other, but they have not begun to hang downward like the top of a date palm,9i.e., the leaves are still firm and pointed upward (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 3:1). it is kosher.10However, the most proper way of performing the mitzvah is to use a lulav whose leaves are not separated at all (Maggid Mishneh). However, if its leaves have burst open and they hang down from the shidrah as does the top of the date palm, it is unacceptable.11even if they are bound together against the lulav. This applies only if the majority of the lulav's leaves have opened up in this fashion (Ramah, Orach Chayim 645:2).", + "The natural pattern of growth of the leaves of the lulav is that two grow in pairs, connected at their back. The back of each pair of connected leaves is called the tiyomet. If the tiyomet is split, it unacceptable.1The Maggid Mishneh explains that the Rambam maintains that the lulav is not acceptable only if the majority of the leaves are split. However, others (Rashi, Tosafot) explain that this law refers to the middle leaf alone. If the majority of that leaf is split, the lulav is unacceptable. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:3) quotes the Rambam's opinion, while the Ramah favors that of Rashi and Tosafot. Should a lulav's leaves grow individually from the beginning of its formation without having a tiyomet, it is unacceptable.2i.e., there is no difference if the lulav's lack of a tiyomet is a natural phenomenon or is brought about through human activity; in all cases it is unacceptable.
When a lulav's leaves do not grow on top of the other like all lulavim, but rather one below the other, [the following rules apply:] If the top [of the lower leaf] reaches the base of the one above it so that the entire shidrah of the lulav is covered with leaves, it is kosher.3This is the tzinei har habarzel mentioned in the Mishnah (Sukkah 3:1). Sukkah 32b relates that such lulavim grow at the entrance to Gehinnom. If the top [of the lower leaf] does not reach the base of the one above it, it is unacceptable.", + "A myrtle branch whose top is cut off is acceptable.1Since the myrtle branch is covered by its leaves, the fact that its top is cut off is not noticeable (Rabbenu Manoach).
Though the Mishnah (Sukkah 3:2) states that such a myrtle is unacceptable, the Talmud (Sukkah 34b) states that the halachah follows Rabbi Tarfon, whose opinion is quoted by the Rambam in this halachah.
In his commentary on this halachah, the Ra'avad states:For a number of years, the spirit of prophecy has been present in our chamber of study, and we have determined that [such a myrtle] is not acceptable.The Shulchan Aruch (Orach Chayim 646:10) quotes the Rambam's opinion. However, the Ramah writes that it is proper to adhere to the Ra'avad's view if possible. However, he quotes Rabbenu Nissim, who maintains that the top of a myrtle is only considered to be \"cut off\" when the top of the branch is broken. The leaves' falling off is not considered of significance. Even though most of its leaves have fallen off, it is kosher, provided three leaves remain in one row.2The Maggid Mishneh explains that this refers to an Egyptian myrtle, which has seven leaves in each row. Rabbenu Manoach explains that this clause refers to the entire myrtle branch, stating that even though most of its leaves have fallen off, as long as it has one full row of leaves covering the branch (at its top, as in Chapter 7, Halachah 8), it is kosher.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 646:4) quotes the Maggid Mishneh's statements as halachah. In contrast, Rabbenu Manoach's interpretation is not accepted. Halachah 5 (ibid.) states that the majority of the length of the myrtle branch must be covered with leaves. However, if that condition is met, the myrtle is kosher even if the leaves at its top have fallen off.
When there are more berries than leaves, [the following rules apply:] If they are green, it is kosher.3for their color is the same as the leaves of the myrtle. If they are red or black,4since the berries are a different color from that of the leaves... it is not acceptable.5since this is not considered to be \"beautiful\" (Rashi, Sukkah 33b). If one reduced their number,6so that there would be more leaves than berries, it is acceptable.7it is acceptable.
We may not reduce their number8i.e., the number of black or red berries on the holiday itself,9i.e., on the first day of the festival, when the restrictions against work apply because [by doing so, one] makes [the myrtle] fit for use.10and this may not be done on a holiday. (See Hilchot Sh'vitat Yom Tov 4:8.) However... If one transgressed and removed them or removed them one by one to eat them,11which is permitted. Sukkah 33b states that permission is granted, provided only that one has another myrtle to use for the mitzvah. Otherwise, it is forbidden to eat the berries, because through one's activity one will definitely make the myrtle fit for use. Hence, even though one's act was motivated by another intention as well, it is forbidden. (See Shulchan Aruch HaRav 646:13.)
The Maggid Mishneh quotes a slightly different version of the text, substituting \"or if they were removed by another person\" for the phrase \"removed them one by one.\" Authentic Yemenite manuscripts of the Mishneh Torah follow the Maggid Mishneh's text. it is kosher.12despite the fact that it was made fit for use on the holiday.", + "A willow branch whose top is cut off is kosher.1The Rambam maintains that the laws pertaining to the willow parallel those governing a myrtle. However, even many of the Sages who accept the Rambam's opinion regarding the myrtle disagree with regard to the willow. They explain that such a myrtle is acceptable because its leaves cover the branch's severed top. This concept does not apply with regard to a willow. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 647:2) also states that such a willow is unacceptable. If its leaves have burst open,2i.e., they are hanging down limply from the branch (Maggid Mishneh) it is not acceptable.3for this is not beautiful. Rabbenu Aharon Halevi interprets the Hebrew נפרצו as \"split.\" The Shulchan Aruch HaRav 647:6 quotes both of these opinions as halachah.", + "If an etrog is perforated1even though none of the etrog's substance is missing from side to side2This is the literal translation of the term מפולש. Nevertheless, Rabbenu Asher interprets that term differently, explaining that the etrog is unacceptable if the hole reaches the etrog's seed chamber. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 648:3) quotes both opinions. Regarding halachah l'ma'aseh, the authorities recommend heeding Rabbenu Asher's opinion. However, they state that when it is difficult to find a kosher etrog, the Rambam's opinion may be relied upon. - no matter how small the hole is3i.e., even if it was perforated with a thin needle - it is not acceptable.4This and the other factors mentioned in this halachah disqualify an etrog for use because it is not \"beautiful.\"
The Ra'avad objects to this statement and maintains that some of the etrog's substance must also be lacking for it to be deemed unacceptable. The difference between these two opinions depends on a difference in the text of the Mishnah (Sukkah 3:6). The Rambam's text reads:If [an etrog] was perforated, peeled, cracked, or lacking even the slightest amount of its substance, it is unacceptable.In contrast, the Ra'avad's text read:If [an etrog] was perforated, peeled, cracked: when it lacks even the slightest amount of its substance, it is unacceptable.The Shulchan Aruch (ibid. 2) follows the Rambam's view. The Ramah writes that when it is difficult to find another kosher etrog, one may rely on the Ra'avad's view. When [the hole] does not go from side to side, if it is the size of an isar5a silver coin from the Talmudic period, four barley corns in size (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 3:6). or more,6e.g., the hole was made by plunging an awl into the etrog (Rashi, Sukkah 36a). [the etrog] is not acceptable.7Here, too, the Ra'avad differs and maintains that as long as none of the etrog's substance is lacking, it is kosher. If [a hole was made in an etrog which caused] even the slightest amount [of the etrog] to be missing, [the etrog] is not acceptable.8The Ra'avad differs and maintains that an isar of the etrog's substance must be missing. In this and in the previous case, the same decisions of the Shulchan Aruch and the Ramah mentioned above apply.
If its pitam9i.e., the small protrusion from which its flower grows - The Maggid Mishneh differentiates between the stem of the pitam and its tip from which its flower grew, maintaining that only the removal of the former disqualifies the etrog for use. The Ramah (ibid. 7) quotes this opinion as halachah. However, he suggests trying to use an etrog whose pitam is entirely complete. - i.e., the small protrusion from which its flower grows - was removed, it is not acceptable.10However, there is no difficulty in using an etrog that grows without a pitam, as many etrogim do (Rabbenu Manoach; Ramah, ibid.). [Similarly,] if the stem from which it hangs from the tree is removed from the etrog itself and a hole is left, it is not acceptable.11However, if only part of the stem is cut off and the portion attached to the etrog remains, it is kosher (Ramah, ibid. 8).
If it becomes covered with bumps12The term חזזית is generally used to refer to human skin ailments - e.g., boils or warts. In this context, it refers to bumps which protrude above the etrog's surface. However, the commentaries disqualify an etrog only if the bumps grow naturally from the etrog itself. However, if they are caused by external factors - e.g., thorns - the etrog is not disqualified. in two or three places,13The Ra'avad asks why both the numbers two and three are mentioned. In response, the Mishneh Lamelech quotes many examples of the use of similar terminology throughout the Talmud. It must be noted that the Rambam, in his commentary on the Mishnah (ibid.), and the Shulchan Aruch HaRav (648:19) mention only two places. it is not acceptable.14because it looks spotty (Sukkah 35b). Even if it is covered with bumps in only one place,15i.e., as long as there is no place for an additional bump between the two, it is considered to be one place (Shulchan Aruch HaRav, ibid.). if that place covers the majority of the etrog's surface area,16The Magen Avraham 648:13 also disqualifies an etrog if there is a line of bumps that covers the majority of the etrog's circumference from any point on its surface.
it is not acceptable. [Similarly,] if a bump grows on even the slightest portion of the pitam - See the Rambam's Commentary on the Mishnah, ibid.
it is not acceptable - because a blemish on the pitam is very obvious and unattractive.
Sukkah (ibid.) states: \"if a bump grows on the etrog's nose, it is not acceptable.\" The Rambam interprets \"nose\" as referring to the pitam. However, Rabbenu Asher and others explain that it refers to the portion of the etrog which begins to narrow as it approaches the pitam. The Shulchan Aruch (ibid. 9) accepts the latter view.
If its peel is removed without causing [the etrog] to lose any substance and it remains greenish yellow as in its natural state - i.e, only the outer coating of the peel was removed and the thick, white inner peel is not yet revealed. Should this peel be revealed, the etrog is considered as though it has lost some of its substance (Rambam, Commentary on the Mishnah, ibid.).
[the following rules apply:] If the peel was entirely removed, it is not acceptable. - for the attractiveness of the etrog will begin to decrease without any possibility of its returning to its original state (Levush 586:6)
If even the slightest portion of the original peel remains - the peel could have regenerated itself if it had remained connected to the tree (Levush, ibid.). Therefore,...
it is kosher. - Tosafot, Sukkah 36a maintains that at least a portion of the original peel equivalent to a sela (a large silver coin) must remain. The Shulchan Aruch (ibid. 6) follows the Rambam's opinion. it is not acceptable. [Similarly,] if a bump grows on even the slightest portion of the pitam, it is not acceptable.
If its peel is removed without causing [the etrog] to lose any substance and it remains greenish yellow as in its natural state, [the following rules apply:] If the peel was entirely removed, it is not acceptable. If even the slightest portion of the original peel remains, it is kosher.", + "An etrog which is inflated,1i.e., water fell on it after being detached from the tree and it became inflated (Rabbenu Manoach, Shulchan Aruch, Orach Chayim 648:15). decaying,2i.e., it produces a foul odor because it is infested with worms (Rabbenu Manoach).
Based on Sukkah 36b, the Ba'al Halachot Gedolot writes that \"inflated\" and \"decaying\" etrogim are disqualified only when the blemish is externally visible. However, if the blemish is only internal, they are kosher. (See Shulchan Aruch (ibid. 4) and commentaries.) pickled,3The Shulchan Aruch (ibid. 15) defines \"pickled\" as \"placed in vinegar.\" However, the Magen Avraham (648:22) maintains that \"pickled\" should be interpreted according to its definition in the Shulchan Aruch, Yoreh De'ah (105:1-2). Thus, if an etrog has been soaked in water or in any other liquid for more than 24 hours straight, it is considered to be \"pickled\" and disqualified for use. One should take care regarding this matter when soaking etrogim to preserve their freshness. cooked,4thoroughly on a fire or in boiling water (Rabbenu Manoach). black, white, spotted,5i.e., a mixture of any two or more colors. When the different color is concentrated in only one place, the etrog is not disqualified unless that color covers more than half the etrog's surface area. However, if there is more than one spot of different colors, it is disqualified regardless of their size (Shulchan Aruch, ibid. 16). or green like a leek is unacceptable.6The Hebrew word ירוק refers to two different colors: dark green and yellow. Initially, the etrog, like most citrus fruit, is dark green. As it matures, it turns yellowish.
If it was grown in a mold and shaped into the form of another creation, it is unacceptable.7It is not considered \"beautiful\" because its natural form was changed (Rabbenu Manoach). If its natural form was preserved, even though it was shaped in different layers, it is kosher. Two etrogim that grow joined together,8This is kosher because the etrogim grew naturally in this way. In this instance, when performing the mitzvah, a person should hold both etrogim in his hands. Though the Shulchan Aruch (ibid. 20) accepts this decision, there are other authorities who differ. Hence, it is preferable to use another etrog (Mishnah Berurah 648:63). and an unripe etrog are kosher.9Sukkah 31b mentions etrogim which are small and green as being not fully ripe. However, since the Rambam mentioned those factors previously, it appears that here the intent is different and refers to a fruit that is not yet ready to be eaten, even though it is as large as an egg and has begun to turn yellow. (See also Sukkah 36a.)
In places where the etrogim grow naturally with a slight black tinge, it is kosher.10Rashi (Sukkah 36a) states that if such an etrog is brought to a place where etrogim of a normal color grow, it may not be used. However, if [the etrogim] are very black11i.e., like a Kushite - they are unacceptable everywhere - even in Africa, where etrogim of this color grow naturally (Rashi, Sukkah 34b). - i.e., like a Kushite - they are unacceptable everywhere.", + "All the species which we categorized as unacceptable because of the blemishes we described1Sukkah 36b relates that Rabbi Chanina would eat from an etrog and then use it for the mitzvah. Though an etrog which is lacking even the slightest amount of its substance may not be used (Halachah 7), he still fulfilled his obligation with it. From this incident, our Sages concluded that, on the later days, even such an etrog is kosher.
According to the Rambam's opinion, the same applies to all other physical blemishes on the species. Since there is no greater blemish than an etrog which is bitten into, none of the requirements for \"beauty\" must be observed on the later days.
Nevertheless, Tosafot, Sukkah 29b and Rabbenu Asher maintain that this leniency applies only to etrogim which are lacking in substance. All the species which were disqualified because they are not \"beautiful\" may not be used on the later days as well. Though the Shulchan Aruch 649:5 quotes the Rambam, the Magen Avraham (649:17) and the Taz (649:9) quote the other view. or because they were stolen or taken by force2The Pri Megadim explains that even according to the Rambam, a blessing should not be recited when performing the mitzvah in this fashion. are [disqualified for use] only on the first day of the festival.3As mentioned in the commentary on Halachah 1, there are two explanations why a stolen lulav may not be used on the first day:
a) a sin may not serve as the medium with which a mitzvah will be performed (מצוה הבאה בעבירה);
b) as stated in Halachah 10, on the first day of the festival a person must own the four species he uses for the mitzvah.
The commentaries explain that the Rambam follows the latter rationale. However, those who follow the first opinion (the Ra'avad, the Ramban, Rabbenu Asher) forbid the use of stolen species on the later days as well. The Shulchan Aruch (ibid.) quotes the Rambam, while the Ramah follows the other view.
[Though the above explanation is frequently used, it is difficult to accept. First, in his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:1), the Rambam mentions the reason of מצוה הבאה בעבירה. Also, in Hilchot Chametz U'matzah 6:7 and in Hilchot Issurei Mizbe'ach 5:7 and 5:9, he forbids the use of stolen articles for the performance of a commandment. In addition, he has not yet mentioned the halachah requiring one to own the lulav used on the first day.
The Taz (649:15) clarifies the matter slightly further by explaining that since taking the lulav on the second day is only a Rabbinic commandment, using a stolen lulav is allowed even though it is a מצוה הבאה בעבירה.] On the second day of the festival4The literal translation of the Rambam's words are \"from the second holiday,\" implying that these leniencies are granted even in the Diaspora, where the second day is celebrated as a holiday. Though all the laws of the holiday apply on the second day as well as the first, this applies only to the laws of the holiday itself. In contrast, in other contexts, since we follow a fixed calendar and know that the holidays fall on their appropriate dates, the restrictions applying to the first day do not apply on the subsequent days (Maggid Mishneh).
Rabbenu Asher differs and maintains that all the restrictions that apply to the lulav on the first day must also be observed on the second day as well. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 649:5) writes that all the species disqualified on the first day may be taken on the second day, but a blessing should not be recited. and on the other days,5Chol Hamo'ed, when all opinions agree that... they are all kosher.6they are all kosher.
Those which are disqualified because of the association with idol worship7mentioned in Halachah 1 or because the etrog is forbidden to be eaten8as mentioned in Halachah 2 are unacceptable both on the first day and on the later days.", + "On the first day of the festival,1It appears from the Rambam's statements that even in Jerusalem, where Torah law requires that the mitzvah be fulfilled for all seven days of the festival, the obligation to own the lulav applies only on the first day. a person cannot fulfill his obligation by using a lulav that belongs to a colleague and was borrowed from him,2As explained in the commentary on the previous halachah, the Biblical source for the mitzvah of taking the four species, Leviticus 23:40, states: \"On the first day, take for yourself the fruit of a beautiful tree...\" The phrase \"for yourself\" implies that a person must own the species he uses for the mitzvah (Sukkah 41b).
As mentioned in Chapter 5, Halachah 25, a borrowed sukkah may be used on the holiday. Though Deuteronomy 16:13 states \"Celebrate the Sukkot holiday for yourself for seven days.\" In this context, only a stolen sukkah is disqualified and a borrowed sukkah is permitted (Sukkah 27b).
Since in both cases, the source for the exclusion is the same phrase, one might ask why the laws pertaining to each are different. Many explain that since, as explained in the commentary to that halachah, the Torah includes a special verse to teach us that a borrowed sukkah is permitted, the scope of the exclusion implied by \"for yourself\" is limited.
The Shulchan Aruch HaRav 637:3 explains that since the person owning the sukkah grants his colleague the use of it, the borrowed sukkah can be considered \"as his own.\" Since a person has to treat a sukkah as his permanent dwelling for the seven days of the holiday, it follows that the sukkah was lent for that purpose. Thus, while a person is using it, he may consider it \"as his own,\" i.e., just like his own dwelling. See Likkutei Sichot, Vol. 19. unless the latter gives it to him as a present.3Though there are certain restrictions against the transfer of property on a holiday, it is permitted to give a colleague a present (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 3:11).
If [the owner of the lulav] gives it to him as a present on the condition4The use of the Hebrew term על מנת frees one from certain obligations in phrasing the terms of the conditional agreement. (See Hilchot Zechiyah Umatanah 3:8.) that he return it, he may fulfill his obligation with it and return it,5There are authorities who require that the owner specifically state that he is giving the lulav to his colleague on the condition that the latter return it. However, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 658:5) states that even if the owner gives a colleague a lulav without making such a statement, it is assumed that the lulav was given subject to this condition. because a present given on condition that it be returned is considered a present.6See Hilchot Zechiyah Umatanah 3:9. If he does not return it, he does not fulfill his obligation, because it is as though it were stolen.7i.e., by failing to fulfill the condition under which the present was given, the recipient nullifies the legal transfer of ownership. Thus, although he was in physical possession of the article, it did not belong to him. Hence, it is considered to be stolen and, thus, not eligible to be used for the mitzvah (Sukkah, ibid.).
[On the first day,]8before all the adults who desire to use it have fulfilled the mitzvah (Shulchan Aruch, ibid. 6) a lulav should not be given to a minor,9The definition of the term \"minor\" in this context has been the subject of debate among the Rabbis. From the Rambam's phraseology, it appears that he includes all minors in this category. However, Rabbenu Nissim writes that a child of six or seven can transfer property and, hence, his return of the lulav is valid.
Support for Rabbenu Nissim's position is brought from the Jerusalem Talmud (Sukkah 3:10), which relates that Rav Nachman bar Ya'akov gave his etrog as a present to his son and told him: \"When you take possession of it and fulfill the mitzvah, return it to me.\" Nevertheless, the passage does not serve as conclusive proof, because the possibility exists that his son had already reached majority. The Shulchan Aruch (ibid. 6) follows the Rambam's view. since, according to Torah law, a minor can acquire articles10which are given to him by others who consciously desire that the minor acquire the property, in contrast to ownerless articles, which he cannot acquire according to Torah law (Maggid Mishneh, Hilchot Zechiyah Umatanah 4:7). but cannot transfer them to others.11The transfer of the ownership of an article requires a conscious decision. Torah law maintains that a child lacks intellectual maturity (דעת), and thus is incapable of making such a decision. Thus, [the minor's] return of the article is not considered to be a return [from a legal perspective].12i.e., although he has physically returned the article, the child still remains the legal owner.
The Machaneh Ephraim (Hilchot Meshichah 2) notes that according to Rabbinic law, a child can transfer property that he owns to another. Thus, the Rambam's statements seem to imply that any of the four species that are acquired only according to Rabbinic law may not be used for this mitzvah.
A very practical point can be derived from this concept. According to Torah law, property that is purchased changes ownership only after it has been paid for. The completion of a transaction when the property are taken by the purchaser (meshichah) is a Rabbinic institution. Accordingly, if a person purchased a lulav and etrog on the condition that he pay for it after the holiday - even though the seller willingly consented - the purchaser has only acquired the lulav and etrog according to Rabbinic law. Thus, based on this halachah, he would not be able to use it for the mitzvah.
The above applies to the lulav and to each of the other species of the four taken with it.13The verse quoted above includes all the four species, and not only the lulav. Therefore... If one of them was borrowed, the person does not fulfill his obligation on the first day of the festival.", + "When partners purchase a lulav or etrog together, neither is1considered to be the owner of the species in its entirety. Therefore, neither is... able to fulfill his obligation with it on the first [day of the festival]2Bava Batra 137b relates that the requirement of owning a lulav includes not only having a share in it, but rather owning it entirely. unless his colleague gives him his portion as a present.3The principles mentioned in the previous halachah regarding giving a lulav as a present also apply to giving a share of it as a present.
The Maggid Mishneh mentions a very frequent application of this concept: a lulav and etrog purchased by a synagogue for the use of all of its members. He quotes the Rashba, who explains that since the etrog was purchased with the intent that it be used by each member of that community, implicit in their agreement is that, on the first day, it will belong to each individual entirely at the time he uses it to fulfill the mitzvah.
The Ramah (Orach Chayim 648:7) quotes this statement as halachah. However, the Magen Avraham 648:10 raises questions concerning it and suggests that each member of the community should grant his colleague his share as a present.
Should brothers purchase etrogim from the funds [of their father's] estate, which they have not divided yet:4This is the case mentioned in Bava Batra (ibid.), from which the above principle is derived. In such an instance, the estate is considered to be the mutual property of all the brothers concerned. If one of them takes an etrog with the intent of fulfilling his obligation, [the following rules apply:] If he could eat it without the other brothers objecting,5it is considered to be his own. Hence,... he has fulfilled his obligation. If they would object,6and require that an equal division of the property be made before it was used, he cannot be considered to be the full owner of the etrog. Hence,... he does not fulfill his obligation until they give him their share [in the etrog] as a present.7The above principles apply only when the funds of the estate were used to purchase a number of etrogim. Since many fruits of the same species were purchased with the money from the estate, it is possible that the other brothers will not object to one brother's taking an etrog for his own use. However, if the money of the estate was used to buy a number of different species of fruit - e.g. ….
If one brother bought an etrog and another a quince, or together they bought an etrog, a pomegranate, and a quince from the funds [of their father's] estate, which they have not divided yet,8we assume that the brothers would desire to have the property formally divided before using it. Hence, they are all considered to be mutual owners of the fruit. Thus,... one cannot fulfill one's obligation with the etrog until the others give him their share [in it] as a present, even though they would not object to his [use of it].", + "Even though it is a mitzvah to rejoice on all the festivals,1as Deuteronomy 16:14 teaches: \"And you shall rejoice on your festivals.\" Though that verse is mentioned with regard to Sukkot, Deuteronomy 16:11 states with regard to Shavuot: \"and you shall rejoice before God,\" and Rosh Hashanah 4b explains that an analogy is established to include Pesach as well. there was an additional celebration in the Temple on the festival of Sukkot,2The Rambam's words present a question: The Mishnah (Sukkah 5:1) refers to this celebration as Simchat Beit Hasho'evah, connecting it with the drawing of water for the water libation. (See Hilchot T'midim Umusafim 10:6-10.) Indeed, the Talmud (Sukkah 50b; see also the Rambam's commentary on the above-mentioned Mishnah) emphasizes that connection, quoting Isaiah 12:3: \"And you shall draw water with happiness.\" However, here, the Rambam makes no mention of that water at all!
We are forced to say that the Rambam views the verse from Isaiah as a mere asmachtah (an allusion from the Bible with which our Sages connected a verse to an independent concept) and that the celebration came about because of the unique nature of the Sukkot festival. Though this celebration was associated with the water libation, the latter is not the source for the practice. Indeed, the choice of the name Simchat Beit HaSho'evah (the celebration of the house of drawing the water), and not Simchat Hasho'evah (the celebration of the drawing of the water) allows for such an interpretation. (Likkutei Sichot, Vol. XVII). as [Leviticus 23:40] commands: \"And you shall rejoice before God, your Lord,3i.e., in the Temple for seven days.\"4Although this verse is used to derive the requirement of taking the lulav in Jerusalem for each of the seven days of the festival (Chapter 7, Halachah 13), its simple meaning remains.
Nevertheless, this charge is not considered to be an independent commandment, but rather an extension (and an intensification) of the mitzvah of celebrating on the festivals. Thus, in Sefer Hamitzvot (Positive Commandment 54), the Rambam describes that mitzvah and explains that it includes \"to celebrate with musical instruments and to dance in the Temple....This is Simchat Beit Hasho'evah.\"
This explanation resolves another question: Mo'ed Kattan 8b teaches that one celebration should not be interposed upon another. For this reason, weddings are not held during the festivals so that the wedding celebrations should not clash with those of the festival.
Thus, were one to consider the celebration of Simchat Beit Hasho'evah as associated with the water offering, one might ask why the Sages instituted such a celebration which might appear to overshadow the celebration of the festival itself. However, the above explanation resolves this difficulty as well, for as stated above, the Simchat Beit Hasho'evah celebration is an extension of the festival celebrations and not an independent matter. (See Likkutei Sichot, ibid.)
What was done? On the eve of the first day of the festival,5Two reasons are given why the courtyard was not set up during the festival itself:
a) It involved construction, which is forbidden on Chol Hamo'ed (Knesset Hagedolah)
b) Preparing the courtyard before the festival would allow the celebrations to begin immediately after the departure of the festival (Kinat Eliyahu). they would set up a place in the Temple6in the open courtyard before the entrance to the Temple courtyard proper. This was called Ezrat Nashim - the women's courtyard - because in contrast to the Temple courtyard, women were allowed to enter the Ezrat Nashim even when they were not offering sacrifices. The Rambam describes the Ezrat Nashim in Hilchot Beit Habechirah 5:7. where women [could watch] from above, and men from below, so they would not intermingle with each other.7Originally, the men and the women would stand in separate sections on the same level. However, the Sages feared that, particularly during a time of celebration, such closeness might lead to frivolous interaction between the sexes, and decided to have a balcony constructed for the women (Sukkah 51b).
The celebration would begin on the night after the first day of the festival.8Since, as explained in the following halachah, the celebration was not held on the first night of the festival. Similarly, on each day of Chol Hamo'ed, after offering the daily afternoon sacrifice, they would begin to celebrate for the rest of the day and throughout the night.9Sukkah 53a quotes Rabbi Yehoshua ben Chananyah as saying: \"While we were celebrating at Simchat Beit Hasho'evah, our eyes saw no sleep.\"", + "What was the nature of this celebration?1The Mishnah (Sukkah 5:1-2) states:Whoever has not seen Simchat Beit Hasho'evah has never seen rejoicing in his life!...
There were golden candelabras....There was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated with the light of Beit Hasho'evah.
The pious and men of stature would dance before them with torches of fire in their hands and recite songs of praise. The Levites would play the harps, lutes, cymbals, and all other types of instruments on the steps...leading down from the Israelites' courtyard. The flute would be sounded2Indeed, from the Mishnah (Sukkah 5:1), which states: \"The flute, for five or six days; this was the flute of Beit Hasho'evah,\" it appears that this was the major element of the celebration. and songs played on the harp, lute, and cymbals. [In addition,] each person would play on the instrument which he knew. Those who could sing, would sing.3See the quote from the Mishnah above. They would dance and clap their hands, letting loose and whistling, each individual in the manner which he knew. Words of song and praise were recited.4Note the following halachah and commentary.
This celebration does not supersede either the Sabbath or the festival [prohibitions].5Since, as explained above, the celebration involved musical instruments, it would not be held on the first night of the festival (or on the Sabbath), when playing such instruments is forbidden (Hilchot Shabbat 23:4).
The celebration is an extension of a Torah commandment, while the above prohibition is only Rabbinic in nature. Furthermore, it was held in the Temple, where Rabbinic prohibitions of this nature were usually suspended (אין שבות במקדש, Pesachim 65a). Nevertheless, since there is no specific Torah obligation to celebrate in this manner, the celebrations were suspended because of the Rabbinic prohibition (Likkutei Sichot, ibid.).", + "It is a great mitzvah to maximize this celebration.1for the experience of genuine Torah happiness is a fundamental and necessary element of our service of God, as explained in the following halachah. The common people and anyone who desired would not perform [in these celebrations];2Though they would attend, as mentioned in the final clause of the halachah only the greatest of Israel's wise men: the Rashei Yeshivot, the members of the high court, the pious, the elders, and the men of stature.3for it was only their celebration that could inspire the people with spiritual feeling. They were those who would dance, clap their hands, sing, and rejoice in the Temple on the days of the festival of Sukkot.4Sukkah 53a relates how Hillel the Elder would rejoice at Simchat Beit Hasho'evah. Other Sages would also participate. For example, Rabban Shimon ben Gamliel would juggle eight torches of fire and bow down so low he could kiss the ground. The Jerusalem Talmud (Sukkah 5:3) relates how Rabbi Shimon ben Yehotzedek would perform unique feats of jumping. However, the entire people5the men and the women - would come to see and hear - deriving joy from this passive participation. - the men and the women - would come to see and hear.", + "The happiness with which a person should rejoice in the fulfillment of the mitzvot and the love of God who commanded them is a great service.1By mentioning this concept at the conclusion - but as part - of the these halachot, the Rambam emphasizes how the celebration of the festivals is not just an isolated experience, but rather is intended to influence the totality of our service of God. The rejoicing of the festival of Sukkot enables us to appreciate true happiness in all aspects of our Torah service. Whoever holds himself back from this rejoicing is worthy of retribution, as [Deuteronomy 28:47] states: \"...because you did not serve God, your Lord, with happiness and a glad2This verse comes after the full description of the curses and retribution which God will visit upon the Jewish people for their sins. From the Rambam's statements, it appears that it is the lack of happiness in the service of God, and not the sins themselves, which brought about this punishment.
The Ari, Rabbi Yitzchak Luria, explains that even though the punishment comes for the sins, had the Jewish people served God with true joy and happiness, that happiness would have caused Him to overlook those transgressions, regardless of how serious they were. In contrast, a lack of happiness in the performance of the mitzvot demonstrates a deficiency in the person's awareness of the connection to God established thereby. heart.\"
Whoever holds himself proud, giving himself honor, and acts haughtily in such situations is a sinner and a fool.3for he is concerned with himself, rather than with God. Concerning this, Solomon warned [Proverbs 28:10]: \"Do not seek glory before the King.\"
[In4i.e., God, in whose presence we are at every moment. contrast,] anyone who lowers himself and thinks lightly of his person in these situations5transcending his self-consciousness and committing himself to God totally, without any restrictions is [truly] a great person, worthy of honor,6his ability to open himself up to God allows him to serve as a medium for the expression of His greatness, and thus, his own personal prestige rises, because, as our Sages commented: \"A king's servant is like a king.\" who serves God out of love.7See Hilchot Teshuvah, Chapter 10. Thus, David, King of Israel,8The mention of David's position further emphasizes the concept explained. Alternatively, a king has a connection to each of his subjects. Thus, mentioning the example of the king of Israel emphasizes how each Jew has a potential to achieve this rung of service. declared [II Samuel 6:22]: \"I will hold myself even more lightly esteemed than this and be humble in my eyes,\" because there is no greatness or honor other than celebrating before God, as [II Samuel 6:16] states: \"King David was dancing wildly and whistling before God.\"9When Michal, Saul's daughter, witnessed David's recklessness and total lack of inhibitions, she reproved him for conduct unbefitting a king. David answered her sharply, explaining that it is precisely this ability to give oneself totally over to Godliness which characterizes a Jewish monarch and makes him fit to lead the people in the service of God.
Though the Rambam stresses how an approach of humility and happiness befits people of honor - as is obvious from the nature of the Sages' celebration of Simchat Beit Hasho'evah - these ideas also apply to every Jew. When an individual is conscious of God's constant presence, he will naturally be infused with these two emotions. He will feel his own smallness in God's presence, yet he will also feel real joy at the knowledge that God is with him at every moment, and that through his service of Torah and mitzvot, he can develop a greater connection with Him.
May our service of God with joy hasten the time when \"crowned with eternal joy\" (Isaiah 35:10 , we will be able to \"rejoice before God, your Lord, for seven days,\" in the Messianic Temple. May we merit it, speedily, in our days." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..94ee112facb1cc5254012b3f07250bfc632505c2 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,74 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "license": "CC0", + "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "It is a biblical commandment to hear the sound of the shofar on Rosh Hashannah as it says \"it is a day of blowing the horn unto you.\" The horn which is blown, both on Rosh Hashannah and for the Jubilee year, is a bent ram's horn. All Shofars are invalid except the horn of a ram. Even though a Shofar is not mentioned explicitly in the passage about Rosh Hashannah, it does say in the passage about the Jubilee year \"Then shalt thou make proclamation with the blast of the Shofar\" and we have learned through the Tradition that just as the \"teruah\" of the Jubilee year is with a shofar, so is the \"teruah\" of Rosh Hashannah.", + "", + "A priori, we do not blow with a shofar of idolaters (gentiles). But if one blew [with one], he has fulfilled [the commandment]. And if one blew [with a shofar] of a condemned city (eer hanidachat), he has not fulfilled [it]. With a stolen shofar with which he has blown, he has fulfilled [it]; as the commandment is only listening to the sound - even though he did not touch it and did not raise it up, the listener has fulfilled [it]; and there is no law of theft with sound. And so [too with] the shofar of a burnt offering, he should not blow, but if he blew, he has fulfilled [it]; as there is no law of misappropriating [the sacred] with sound. And if you say, \"Did he not derive pleasure from listening to the sound\"; [the answer is] that the commandments are not given for pleasure . Therefore, one who has vowed not to derive pleasure from the shofar is permitted to blow the blow of the commandment with it." + ], + [ + "\n...", + "", + "", + "", + "If the festival of Rosh Hashanah falls on the Sabbath, the shofar is not sounded in every place. [This law was enacted] even though blowing [the shofar] was forbidden only as sh'vut. It would be appropriate for [the shofar] to be sounded, for a positive commandment of the Torah should supersede sh'vut instituted by the Sages. If so, why is the shofar not sounded? Because of a decree [of the Sages] lest a person take it in his hands and carry it to a colleague so that the latter can blow for him, and [in the process,] carry it four cubits in the public domain or transfer it from one domain to another, and thus violate a prohibition punishable by being stoned to death. [This is necessary because] all are obligated in the mitzvah of blowing the shofar, but not all are skilled in it." + ], + [ + "How many blasts is one required to hear on Rosh Hashana? Nine Tekias. This is because the Torah writes 'teruah' with regards to the jubilee year and Rosh Hashana three times. Every 'teruah' requires a straight blast before and after it. Through oral tradition, we learn that all 'teruahs' in the seventh month are the same, whether for Rosh Hashana, or Yom Kippur of the jubilee year, we blow nine blasts. [The setup is] Tekiah, Teruah, Tekiah. Tekiah, Teruah, Tekiah. Tekiah, Teruah, Tekiah.", + "This Teruah that the Torah discusses, due to the many years of exile, we are unsure what it is. It may be the wail that women wail amongst themselves whilst crying. It may be the sigh that one does, one after the other, whilst they are worried about a great stress. It may also be both together, the sigh followed by the cry, as it usually comes afterwards. This may be called teruah, as this is the way of a worrier, to first sigh, and then cry. We therefore do all options.", + "The wail is what we call 'Teruah'. The sighing, one after another, is what we called three 'Shevarim'. The order of shofar blasts is therefore thus. The blessing is recited, Tekia is sounded, followed by three Shevarim, a Teruah and a Tekia. This is repeated three times. Then Tekiah is sounded, followed by three Shevarim and a Tekiah. This is repeated three times. Then Tekiah is sounded, followed by Teruah and Tekiah. This is also repeated three times. Therefore, the numbers of blasts is thirty, in order to avoid any doubts." + ], + [], + [ + "The covering of the sukkah is not kosher from all materials. One may cover only with materials that grew from the earth, that was uprooted from the earth and that is not susceptible to ritual impurity (tumah) and does not have a bad smell nor has fallen or is wilted." + ], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "One who has their head and the majority of their body in the sukkah and their table in the house, or otherwise outside of the sukkah, and eats -- this is forbidden, and it's as though they did not eat in the sukkah, until the table is within the sukkah. This is a decree, lest they be drawn after their table. And this is even with a very large sukkah." + ], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "If partners bought a Lulav or Etrog together, neither of them can fulfill the Mitzva on the first day until the other gives him his portion as a gift. If brothers bought multiple Etrogs with money from a shared estate and one brother took one etrog on the first day, he has fulfilled his obligation. However if they keep accounts of the estate money he has not fulfilled his obligation until the other brother gives it to him as a gift. And even if one bought an Etrog and the other a quince or one bought an etrog, a quince, and a pomegranate he has not discharged his obligation until the other brother gives him his share in the fruit even if he would not mind under normal circumstances if the first brother ate it.", + "Although it is a Mitzvah to rejoice on all festivals, on the Sukkot holiday there was a time of overabundant joy in the Holy Temple, for it is written, \"...you shall rejoice before the LORD your God for seven days.\" And how was this done? On the eve of the first holiday they would arrange in the Holy Temple a place for the women above and for the men below so that they might not mix one with the other. And they began to rejoice from the night after the first holiday, and continued on each and every day of the intercessory days of the holiday. They began after the Tamid offering was made in the evening to rejoice unto the rest of the day and through the night.", + "And how was this joy [performed]? The flute was struck and the violin, harps, and cymbals, were played, and every person played any instrument he knew how to play. And those who knew to sing, sang. And they danced, and clapped their hands and thighs, and spun, and crowed, each according to their ability, and spoke words of praise and song. And this joy does not supercede the Sabbath or the Holiday.", + "It is an obligation to indulge in this merriment. This was not done by the folk of the land or whoever so wished, but by the greatest sages of Israel and the heads of the Yeshivot and the sanhedrin and the pious ones and the elders and the men of virtuous deeds, they were the ones who danced and clapped and played instruments and rejoiced during the days of Sukkot. But the entire People, the men and the women, all would come to look and to listen.", + "The joy that a person should express in performing the Commandment[s] and in the love of God who commanded them, is a great worship [to God]. Whoever avoids expressing this joy is worthy of being punished for it, as it is stated: \"...in return for you not worshipping the LORD your God with joy and with goodness of heart.\" And whoever carries hismelf haughtily and takes pride in himself and considers hismelf too dignified in such places is a sinner and a fool. Concerning this Solomon admonished and said: \"Do not dignify yourself in front of a king.\" But whoever lowers himself and eases oneself in such places is the [real] great and dignified one who worships out of love. So did David, King of Israel, say: \"...and I would be even less worthy than this and would be lowly in my own eyes.\" There is no greatness and honor but to rejoice before God, as it is stated: \"And King David was spinning and crowing before God\" etc. Finished are the laws of the Lulav, Praise to the Inspector of kidneys and heart." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9c165e72b41e756dba36c8aacaab594fd402edf1 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json @@ -0,0 +1,169 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav", + "versionSource": "Nataf translation", + "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019", + "status": "locked", + "priority": 2.0, + "license": "CC-BY", + "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "text": [ + [ + "It is a positive commandment from the Torah to hear the sound of the shofar (animal horn) on Rosh Hashanah; as it is stated (Numbers 29:1), \"it shall be a day of blowing for you.\" The shofar which is blown — both on Rosh Hashanah and for the Jubilee year — is a bent ram's horn. And all shofars are disqualified except for the horn of a ram. Even though blowing with a shofar is not mentioned explicitly [in the passage] about Rosh Hashanah; it surely does state about the Jubilee year (Leviticus 25:9), \"you shall blast the shofar.\" And we have learned through the oral tradition that just as the blowing of the Jubilee year is with a shofar, so too is the blowing of Rosh Hashanah with a shofar. ", + "In the Temple on Rosh Hashanah, they would blow with one shofar and two trumpets [on its two] sides. The shofar would blow long and the trumpets would blow short, since the commandment of the day was with the shofar. And why would they blow it together with trumpets? Because it is stated (Psalms 98:6), \"With trumpets and the blast of the shofar blow before the Lord, the King.\" But in other places on Rosh Hashanah, we only blow with a shofar exclusively.", + "We do not blow with a shofar of idolaters at the outset. But if one did blow [with one], he has fulfilled [the commandment]. And if one blew [with a shofar] of a condemned city (eer hanidachat), he has not fulfilled [his obligation. Regarding] a stolen shofar with which he has blown, he has fulfilled [the obligation]. For the commandment is only listening to the sound — even though he did not touch it and did not raise it up, the listener has fulfilled [it] — and there is no law of theft with sound. And likewise should one not blow with the shofar of a burnt offering; but if he did blow [with it], he has fulfilled [the obligation]. For there is no law of misappropriating [the sacred] with sound. And if you say, \"Did he not derive pleasure from listening to the sound\"; [the answer is] that the commandments are not given for pleasure. Hence, one who has vowed not to derive pleasure from the shofar is permitted to blow the blow of the commandment with it. ", + "We do not profane the holiday — even regarding something that is on account of a Shabbat (holiday) decree — for the shofar of Rosh Hashanah. How is this? If a shofar was on top of a tree or over a river and one does not have [another] shofar besides it, he may not climb the tree and he may not swim over the surface of the water in order to bring it. And it is not necessary to say that we may not cut down [the tree] or do [other] forbidden work upon it. For blowing the shofar is a positive commandment, whereas [the sanctity of] the holiday is a positive commandment and a negative commandment — and a positive commandment does not override a negative commandment and a positive commandment. It is permissible to put water, wine or vinegar into [the shofar] on a holiday in order to make [its sound] clear. But one may not ever put urine into it, due to the respect [that must be shown to the shofar] — so that the commandments not become contemptible to him. ", + "The [requisite] size of a shofar is [that it be long enough] that one hold it in one hand and it be seen from this [side] and that [side of his hand]. If it is cracked: Along its length, it is disqualified; along its width — if enough of it remained [intact to be] like the [requisite] size, it is fit, and it is as if it is cut off from the place of the crack. If it became perforated: If he filled [the holes] with [something] that is not its type, it is disqualified. If he filled it with its type — if most of it remained intact and the holes that were filled do not prevent the sound, it is surely fit. [If] he drilled its [bone that fills the horn, and flattened it instead of removing it], it is fit — for its own type (which is now doubled up inside it) does not separate. [If] one glued shofar shards until he fashioned them into one [whole shofar], it is disqualified.", + "If he added a minimal amount to it — whether of its type or whether not of its type — it is disqualified. If he plated it with gold inside or on the place that he puts his mouth (made a mouthpiece), it is disqualified. If he plated it on the outside: If the sound was changed from how it had been, it is disqualified; but if it did not change, it is fit. If one placed a shofar into a shofar: If he heard the sound of the inner one, he fulfilled [his obligation]; but if he heard the sound of the outer one, he did not fulfill [it]. If he widened the narrow [end of the shofar] and narrowed [its] wide [end], it is disqualified. ", + "If it was long and one shortened it, it is [still] fit. If he scraped it out — whether from the inside or whether from the outside — even if he left it so that [only] its soft layer remains, it is fit. [If] its sound was low or high or rough, it is fit. For all sounds are fit with a shofar.", + "[If a case of] one who blows a shofar inside a pit or inside a cave: Those standing inside the pit or the cave have fulfilled [their obligation. Regarding] those standing outside — if they heard the sound of the shofar, they have fulfilled [their obligation]; but if they heard the sound of an echo, they have not fulfilled [their obligation]. And likewise one blowing into a large barrel — if he heard the sound of the shofar, he has fulfilled [his obligation]; but if he heard the sound of an echo, he has not fulfilled [his obligation]." + ], + [ + "All are obligated to hear the sound of the shofar — priests (Kohanim), Levites, Israelites, converts and freed slaves. But women, slaves and children are exempt. One who is half a slave and half a free person, one who has genitalia of both sexes and one whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) are obligated.", + "Anyone who is not obligated in something may not serve as an agent to fulfill the obligation of one who is obligated. Hence one who hears a child or a woman who blew with a shofar has not fulfilled [his obligation]. One who has genitalia of both sexes may serve as an agent for its [own] type, but may not serve as an a agent for [those] not its type. One whose genitalia are covered by a layer of skin may neither serve as an agent for its type nor not its type. For [if the layer of skin] is torn, it is possible that it will be found to be a male and it is possible that it will be found to be a female (such that in actual fact, it is not really a different type, but rather definitively either male or female).", + "And likewise one who is half a slave and half a free person may not even serve as an agent for himself. For the side of slavery in him may not serve as an agent for the side of freedom in him. So how can he fulfill his obligation? He should listen to a free man that will blow for him.", + "One who is [practicing] blowing the shofar to teach himself, has not fulfilled his obligation. And likewise one who hears [the shofar] from one [practicing] has not fulfilled [his obligation]. If the hearer [of the shofar] had intent to fulfill [his obligation], but the blower did not have intent to be his agent, or if the blower had intent to be his agent, but the hearer did not have intent to fulfill [his obligation] — he has not fulfilled his obligation, until [both] the hearer and the sounder have intent. ", + "[In a case of] one who blew and had intent to serve as an agent for every one hearing his blowing, and a hearer heard [it] and had intent to fulfill his obligation: Even though the blower did not have intent for this [particular person] that heard his blowing, and does not [even] know him, he has fulfilled [his obligation]. For he surely had intent for all who would hear him. Hence one who was walking on the way or sitting in his house and heard the blows from the prayer leader has fulfilled [his obligation] — if he had intent to fulfill [it]. For the prayer leader surely intended to serve as an agent for the community to fulfill their obligation. ", + "[When] the holiday of Rosh Hashanah falls out on Shabbat, we may not blow the shofar in any place. [This is the case] even though blowing [the shofar] was forbidden only on account of a Shabbat decree; so it would have been appropriate that we would blow — a positive commandment of the Torah would come and override a Shabbat decree from the words [of the Sages]. So why do we not blow? [Because of] a decree lest one take it in his hand and carry it to someone to blow for him, and [in the process,] carry it four ells in the public domain, or transfer it from one domain to another — and come to a prohibition [punishable by] stoning. [This is necessary because] all are obligated in blowing [the shofar], but not all are expert at blowing [it].", + "We do not prevent infants that have not reached [the age of] education from blowing [the shofar] on a Shabbat that is not the holiday of Rosh Hashanah in order that they learn [how to blow]. And on a holiday, it is [even] permissible for an adult to be involved with them in order to teach them — whether it is a child that has reached [the age of] education or whether it is a child that has not reached [the age of] education. For blowing is only forbidden on account of a Shabbat decree. ", + "When they made a decree not to blow on Shabbat, they only decreed about a place where there is no court. But at the time that the Temple existed and the High Court was in Jerusalem, everyone in Jerusalem would blow on Shabbat [that was Rosh Hashanah] the whole time that the court was seated [there]. And it was not only the people of Jerusalem, but rather every city that was within the perimeter of Jerusalem — and could see it, [which excludes one] in a ravine; and could hear it, [which excludes one] on a mountaintop; and that was able to come to Jerusalem, [which excludes one with] a river separating them — the people of that city would blow on Shabbat, like Jerusalem. But in the other cities of Israel, they did not blow.", + "But at this time [after] the Temple was destroyed, we may blow on Shabbat in any place that has a permanent court — and that is so long as it was ordained in the Land of Israel. And we only blow on Shabbat in a court that has sanctified the moon (ratified the new month). But we may not blow in other courts, even though they were ordained. And we only blow exclusively in front of the High Court, so long as they are seated. And even if they moved to get up but did not [yet] get up, we may blow in front of them. However we may not blow outside of the court. And why may we blow in front of the court? Because the court is alacritous and the blowers would not come to transport a shofar in the public domain in front of them. For the court would warn the people and inform them [of the prohibition].", + "At this time that we make two days [of Rosh Hashanah] in the Exile — in the same way that we blow on the first, so too do we blow on the second. And if the first day fell out on Shabbat and there was no court fitting to blow in that place, we blow only on the second." + ], + [ + "How many blasts is one obligated to hear on Rosh Hashanah? Nine blasts. Since it is stated, \"teruah,\" with regards to the jubilee year and to Rosh Hashanah three times. And every teruah requires a simple blast (tekiah) before it and a simple blast after it. And from the oral tradition, they learned that all of the teruahs of the seventh month are the same: Whether on Rosh Hashanah, or whether on Yom Kippur of the Jubilee year, we blow nine blasts on both of them — tekiah, teruah, tekiah; tekiah, teruah, tekiah; tekiah, teruah, tekiah. ", + "Due to the length of the years and the great [burdens] of exile, we have a doubt about this teruah that is mentioned in the Torah, and we do not know how it is. It may be the wail that women wail amongst themselves at the time that they weep. Or it may be the sigh that one sighs, time after time, whilst his heart is worried about a big thing. Or both of them together — the sigh and the wail, as it is the way [of a wail] to come after it — may be called teruah. For this is the way of a worrier, to first sigh, and then wail. Hence we do all [three possibilities].", + "The wail is what we [today] call teruah (even though it is only one possibility of what the Torah meant by the word). And the sighing — this after that — is what we call three shevarim. It comes out that the order of shofar blasts is like this: One recites the blessing and blows — a tekiah, three shevarim after it, a teruah after that and a tekiah after [the teruah]. And he goes over this order three times. Then he blows — a tekiah, three shevarim after it and a tekiah after that. And he goes over this order three times. Then he blows — a tekiah, a teruah after it and a tekiah after that. And he goes over this order three times. It comes out that the number of blasts is thirty — in order to avoid a doubt. ", + "The [requisite] measure of a teruah is like two tekiahs. The [requisite] measure of three shevarim is like a teruah. See that if one sounded a tekiah and a teruah and sounded a long tekiah like two of the first, we do not say [that] it is considered like two tekiahs and that he can [continue the order and] sound a teruah after it and then a tekiah. Rather even if he dragged out the sound of the tekiah the whole day, it is only one tekiah; so he must go back and sound [another] tekiah [before] he sounds a teruah and a tekiah [to complete the] three times.", + "[If] one heard a tekiah at one time and a second one at a second time — even if he waited the whole entire day — they surely combine, and he has fulfilled his obligation. And that is so long as he heard each of the three series of them in its order. Not that he heard a teruah and two tekiahs after it, or two tekiahs and a teruah after them, or that which is similar to them. ", + "[If] one heard nine blows from nine men at once (together), he has not fulfilled even one. [But if it was] a tekiah from this one, a teruah from that one and a tekiah from the third one, one after the other, he has fulfilled [his obligation] — and even if was interrupted and even if it was [over] the entire day. However, he does not fulfill his obligation until he hears all nine blows, since they are all one commandment. Hence they impede one another.", + "The community is obligated to hear the tekiahs according to the order of the blessings (of the silent amidah prayer). How is that? The prayer leader says [the three standard introductory blessings known as], avot (forefathers), gevurot, (strengths) and kedushat Hashem (sanctity of the name); malkhiot (kingships); and blows three blows. He then says, zikhronot (remembrances) and blows three. Then he says shofarot (shofar blows) and blows three. And he [concludes with the concluding sections known as] avodah (service), hodiyah; (thanksgiving) and the blessing of the priests.", + "These three middle blessings of Rosh Hashanah (every year) and Yom Kippur on the Jubilee year — which are malkhiot, zikhronot and shofarot impede one another. And in each of these blessings, one must say ten verses [that are] like the essence of the blessing — three verses from the Torah, three from the Book of Psalms, three from the Prophets, and one [more] from the Torah. But if he concludes with [a verse] from a Prophet, he has fulfilled [his obligation]. And if he [only] said one verse from the Torah, one from the Writings and one from the Prophets, he has fulfilled [it]. And even if [all he] said was, \"And in Your Torah, Lord, our God, it is written, stating\" — and he says a verse from the Torah, and stopped — he no longer needs anything [else to fulfill the obligation]. ", + "We may not mention malkhiot, zikhronot and shofarot of punishment — such as [in] zikhronot, \"And all flesh shall remember that, etc.\" (Psalms 78:39); [in] malkhiot, \"with outpoured anger shall I rule over you\" (Ezekiel 20:33); [and in] shofarot, \"Blow the shofar on the mountain, etc.\" (Hosea 5:8). Nor [may we mention] the remembrance of an individual — even if it was for good — such as \"Remember me, O Lord, in the desire of Your people\" (Psalms 106:4); and \"Remember me, my God, for the good\" (Nehemiah 13:31). And recollections (pikdonot) — such as \"I have surely recalled you\" (Exodus 3:16) — are not the same as remembrances. But one may mention the punishment of idolatrous nations, such as \"The Lord reigned, nations tremble\" (Psalms 99:1); \"Remember the day of Jerusalem to the Children of Edom\" (Psalms 137:7); [and] \"the Lord, God, will blow with the shofar, and go in the storms of the south\" (Zechariah 9:14). All of these verses: \"Hear Israel, the Lord, our God, the Lord is one\" (Deuteronomy 6:4); \"You have been shown to know\" (Deuteronomy 4:35); \"And you shall know today and place upon your hearts, etc.\" (Deuteronomy 4:39) — their content is kingship. Even though there is no mention of kingship [in them], it is surely like, \"The Lord will reign forever and ever\" (Exodus 15:18); [and] \"And then He became King in Jeshurun, etc.\" (Deuteronomy 33:5).", + "The widespread custom about the order of the public [shofar] blows on Rosh Hashanah is like this: After we read from the Torah and return the Torah scroll to its place, all of the people sit; and one [of them] stands and recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us to listen to the sound of the shofar,\" and all the people answer, \"Amen.\" And he then recites the blessing, \"who has kept us alive;\" and all the people answer, \"Amen,\" after him. And he blows the thirty blows that we mentioned [were] on account of the doubt, according to [their] order. And we say, Kaddish, and stand and pray the additional (Musaf) prayer. And after the prayer leader finishes the fourth blessing — which is malkhiot — he blows a tekiah, three shevarim, a teruah and a tekiah one time. And he recites the fifth blessing — which is zikhronot. And after he finishes it, he blows a tekiah, three shevarim and a tekiah. And he [then] recites the sixth blessing — which is shofarot. And after he finishes it, he blows a tekiah, a teruah and a tekiah one time, and he finishes the prayer. ", + "The one that blows when they are sitting is the one that blows [afterwards] according to the order of the blessings (of the silent amidah prayer) when they are standing. And he does not speak between the blows of [when they are] seated and the blows of [when they are] standing. But if he did speak between them — even though he transgressed — he does not recite the blessing again.", + "It would have been appropriate that they would blow all of the sets for each blessing, in the way that they blew [them] when they were sitting. However, since they have already [covered] the doubt with the blows of [when they were] seated, we do not burden the community to repeat them all during the order of the blessings. Rather one set in each blessing is enough for them [just] so that they hear [shofar] blows during the order of the blessings. And all of these things are in public. But [regarding] an individual — whether he heard [the blows] according to the order of the blessings, or did not hear according to the order of the blessings; whether standing or sitting — there is no custom about it.", + "The [shofar] blows do not impede the blessings [of the Musaf prayer on Rosh Hashanah]. Nor do the blessings impede the [shofar] blows. [In a case of] two cities — in one, one knows that there is certainly someone there who will recite the nine blessings for [the community], but there is no one to blow; and in the second, there is a doubt if there is someone to blow or there is not someone to blow (but there is no one to recite the blessings): One should go to the second. For blowing is from the words of the Torah, whereas the blessings are from the words of the Scribes (rabbinic)." + ], + [ + "The requisite height of the sukkah (booth) is no less than ten handbreadths and no more than twenty ells. And its [size] is no less than than seven handbreadths on seven handbreadths, but one may add to its size — even several mil. If it was [even] a minimal amount less than ten [in height] or seven on seven [in size] or more than twenty ells, it is surely disqualified.", + "A sukkah that does not have three panels is disqualified. [If] it had two full panels — one besides the other — like a type of gamma — one makes a panel that has more than a handbreadth in width and places it less than three [handbreadths] adjacent to one of the two [existing] panels, and that is enough for it. However, one must [also] make the outline of an entrance for it — since it does not have three full panels. And we have already explained in the Laws of Shabbat that the outline of an entrance mentioned in every place is even a reed from here and a reed from there, and a reed on top of them — even if it does not touch them. ", + "[If] it had two panels — one across from the other — and it was open between them: One makes a panel that has a width of four handbreadths and a minimal amount and places it less than three [handbreadths] adjacent to one of the panels, and it is fit. However, one must [also] make the outline of an entrance for it. [In a case of] reeds that extend from the skhakh (covering) of the sukkah and there is a panel that extends with them, they are surely like a sukkah (and add to the main structure).", + "[Regarding] panels that connected to the roof of the sukkah but did not reach the ground: If they were more than three handbreadths from the ground, it is disqualified; less than that, it is fit. [But if] they were connected to the ground but did not reach the skhakh: If they were ten handbreadths tall — even if they were several ells distant from the roof — it is fit. And that is so long as the panels are directly under the edge of the roof. If one moved the roof three handbreadths from the panel [horizontally], it is disqualified; less than that, it is [still] fit. [If] one suspended a partition — the height of which was four [handbreadths] and a little tall — less than three [handbreadths] adjacent to the ground and less than three adjacent to the roof, it is fit.", + "[In the case] of one who makes a sukkah between trees and the trees are its panels: If they were [already] strong or he tied them and [thereby] strengthened them so that a common wind would not always move them; and he filled between the branches with hay and straw so that the wind not move them and he tied them down — it is fit. For any partition that is not able to stand in a common land-wind (as opposed to an ocean wind) is not [considered] a partition.", + "[In the case of] one who makes his sukkah at the top of a cart or the top of a boat: It is fit and he may go up to it on the holiday. [If he did so] on top of a tree or on top of a camel, it is [also] fit, but he may not go up to it on the holiday — since it is forbidden to go up on a tree or on top of an animal on a holiday. If part of the panels were made by human hands and part of them were trees: We look at it all, such that if the trees were removed and [the sukkah] would [continue] standing from the human panels — we may go up to it on the holiday.", + "A sukkah that does not have a roof is disqualified. How is that? For example, [if] the two tops of the panels connected one to another, like a type of [wigwam] or one leaned the panel of the sukkah on the wall. If it had a roof, even a handbreadth; or he raised the panel adjacent to the wall a handbreadth from the ground — it is surely fit. [In a case of] a round sukkah: If there is enough in its circumference to square its interior to seven handbreadths on seven handbreadths, it is surely fit — even though it does not have corners.", + "[If] one roofed the top of a veranda that had doorposts — whether they were visible from the inside but not visible from the outside or whether they were visible from the outside but not visible from the inside — it is fit.", + "[If] it did not have doorposts, it is disqualified, since it is a sukkah made like an alley. See that it only has the two sides of the veranda, whereas the middle of the veranda does not have a wall to it, and that which is across from it does not have doorposts.", + "[If] one roofed the top of an alley that has a post; or the top of a well that has boards — it is a fit sukkah only for that Shabbat that is during the festival: Since this post or these boards are a partition with regards to Shabbat, we consider them to be like a partition with regards to [being] a sukkah [on that day].", + "[In a case of] one who implanted four poles on four corners of the roof and covered on top of them: Since the covering over the edge of the roof is fit, and we see the lower partitions [of the building below the roof] as if they rise up to the edge of the covering [it is fit].", + "A sukkah that has many openings and has many windows in its wall is surely fit — and even though what is breached is greater than what is standing. And [that is] so long as there is no entrance [that is] more than ten [ells] there. But if there was an entrance [that is] more than ten there — even if it has an outline of an entrance — it is necessary that what is breached not be greater than what is standing.", + "[In the case of] a sukkah, the air of which was more than twenty ells tall, and one reduced [its height] with cushions and bed covers [placed on the floor]: It is not [considered] a reduction — and even if he nullified them. [But if] one reduced it with straw and nullified it, it is a reduction; and it is not necessary to say [that the same is true with] dirt when he nullified it. However, with undesignated dirt, it is not a reduction. [If] it was taller than twenty ells, but the ends of the palm leaves fall within twenty: If the shade [from them only] is greater than the sun [light], they are considered like a thick roof, and it is fit.", + "[If a sukkah was more than twenty cubits high and] one built a platform opposite the entire middle panel: If the platform has the requisite size of a sukkah, it is fit. [If] he built a platform opposite the middle panel along the side: If there are four ells from the edge of the platform to the wall [on the other side], it is disqualified; less than four ells, it is fit. [If] he built it in its middle: If there are four ells from the edge of the platform to the wall in any direction, it is disqualified; less than four ells, it is fit. [For] it is as if the partitions touch the platform, and there is surely less than twenty ells from the platform to the covering. [If] one built a pillar [in a sukkah that was too tall] and it has the [requisite size to] qualify as a sukkah — it is disqualified. For there are no recognizable partitions; so it comes out that there is fit skhakh over the pillar without [any] panels.", + "[In a case in which a sukkah] was less then ten [handbreadths tall], and one hollowed out [part of the floor] to [make it] ten: If there are three handbreadths from the edge of the hollow to the wall, it is disqualified; less than that, it is fit. For all that is less than three is surely as if it is connected — as we explained in the Laws of Shabbat.", + "Fit panels of a sukkah are from anything. For we only need any partition that exists — even from animals. And one may make a partition from his fellow on the holiday in order that he may eat, drink and sleep in a fit sukkah, for which his fellow is a panel. And that is so long as he makes him [such] without the knowledge of that one that he was made into a panel. But if he made him [such] with [his] knowledge, it is forbidden on the holiday, but permissible on other days of the festival. And likewise may he make the fourth panel with vessels on the holiday. But he may not make the third panel with vessels on the holiday, as he is [thereby] making the sukkah fit — and one may not make a temporary [structure] on a holiday." + ], + [ + "The covering (skhakh) of the sukkah is not fit from everything. We may only roof with something that grows from the ground, that was detached from the ground, that is not [susceptible to] contracting impurity and that does not have a bad smell, nor constantly sheds or wilts. ", + "[If] one did roof with something that does not grow from the ground or that was [still] connected to the ground or that is susceptible to impurity, it is disqualified. But if he transgressed and roofed with something that wilts or sheds or that has a bad smell, it is [still] fit. As [the Sages] only said we do not roof with these in order that one not abandon the sukkah and exit [it]. And one must be careful that the ends of the palm leaves and the leaves of the skhakh not descend within ten handbreadths so that his sitting not be cramped. ,[If] one roofed with types of metal, bones or skins — it is disqualified, since they are not [things] that grow from the ground. [If] one raised vines and that which is similar to them until they became [the covering of] a sukkah — it is disqualified, since they are not detached. [If] one roofed with wooden vessels and mats made for laying upon and that which is similar to them — it is disqualified, since they are [susceptible to] contracting impurity. And likewise if one roofed with shards of vessels or used up vessels — it is disqualified: Since they had been susceptible to contracting impurity, [we are concerned] lest one cover with shards that have not yet become pure [from that susceptibility].", + "[If] one roofed with foods — it is disqualified, since they are [susceptible to] contracting impurity. [In a case of] branches of figs, with figs on them; grape vines, with grapes on them; date branches, with dates on them — and so too, anything that is similar to them: If we see that the residue is greater than the food, we may cover with them; but if not, we may not cover with them. [If] one roofed with vegetables — such that if they dry, they wilt and nothing substantial remains — even though they are fresh now, their place is surely considered as if it was air and as if they were not [there].", + "[If] one roofed with stalks of flax which he did not crush nor comb — it is fit, as it is still [just like] wood. But if he did crush and comb them, we may not roof with it — since their form has changed, and it is as if they are not from that which grows from the ground. We may roof with ropes of palm bast and of beet shoots and that which is similar to them. For their form surely remains; and ropes are not vessels (utensils).", + "[If] one roofed with plain shafts — it is fit. With holed shafts — it is disqualified. [For] even though [the hole] is made to be filled with iron [arrowheads], it is a receptacle [until that happens]. So it is [susceptible to] contracting impurity, like any receptacle vessel.", + "A small unspecified mat of reeds or bulrushes or beet roots is for laying upon. Hence we may not roof with it, unless one made it [specifically] for roofing. An unspecified large one is for roofing. Hence we may roof with it, unless one made it [specifically] for laying upon. But if [the mat] has a rim, we may not cover even with a large one — since it is surely like a receptacle vessel. And even if the edge was taken off, we [still] may not cover with it — since it is like the shards of vessels.", + "We may roof with boards that are not four handbreadths wide — even though they are sanded down. But if they are four wide, we may not roof with them — even though they are not sanded down. [This is as] a decree lest one sit under the roof [of a house] and it appear to him that it is like a sukkah. [If] he placed a board that had a width of four on top of [a fit sukkah], it is [still] fit; but we may not sleep under it. And one who sleeps under it has not fulfilled his obligation. [In a case in which] the boards are four wide but not four thick and one rotated them to be on their sides that are not four and roofed with them: It is surely disqualified — since the board [itself] is disqualified, whether he roofed with its width or whether he roofed with its thickness.", + "[In a case of] a roof that has no plastering — which is the plaster and the gravel — but is only implanted boards: It is surely disqualified — since they were surely not [put in place] for the sake of a sukkah but for the sake of a house. Hence if one moved the boards and undid the nails for the sake of a sukkah — it is surely fit. And [that is] so long as there not be [a width] of four handbreadths in each and every board. And likewise is it surely fit if he removed one from among them and placed proper skhakh in its place.", + "Any sukkah that is made properly is fit — even though it is not made for the sake of the commandment. And that is so long as it was made for shade, like a hut for gentiles, a hut for animals and anything that is similar to them. But a sukkah formed on its own is disqualified — since it was not made for shade. And likewise [in a case of] one who dug out [sheaves] from a stack and made it into a sukkah: It is not a sukkah — since he did not gather this stack for shade. Hence if he made a cavity [in the stack] of a handbreadth across seven for the sake of a sukkah at the beginning, and afterwards dug out [more] to complete it to ten, it is fit. For its skhakh was made for the sake of shade.", + "We may not roof with bundles of straw, or bundles of wood, or bundles of twigs. [This is because of a] decree lest one make them as bundles [that he wants to deposit] on his roof in order to dry them, and he reconsiders, to sit under them for the sake of [it being used] like a sukkah — whereas he did not make this skhakh for shade at the beginning. And it comes out to be like a sukkah formed on its own. But, if one untied them, they are fit. And a bundle is not less than twenty five branches. ", + "We may roof with small bundles that were bound to [form] a count. And likewise may we roof with the top of a palm tree that has branches bound by it — since what is bound by the hand of the Heavens (naturally) is not [considered to be] like a bundle. And we may roof with it, even if [one] tied all the branches from [the other] side — such that it be found in one bundle [that] one of its two heads is by the hand of the Heavens and one is by human hands. For one who binds a tree is not [making] a bundle. And this is like one tree — for it is [also] bound by the hand of the Heavens. And likewise any binding that is not made [suitable] to carry [the bundle] is not a binding .", + "One who makes his sukkah under a tree is as if he makes it inside a house. [In the case of one who] raises the leaves of the tree and its branches upon [the sukkah] and covers them [with proper skhakh], and afterwards cuts the [tree's leaves and branches]: If the roofing was more than them, it is fit. But if the roofing that was fit from the beginning was not more then them, he must shake them after their cutting — so that they be [placed] for the sake of the sukkah.", + "[If] one mixed something with which we may roof with something with which we may not roof, and roofed with both of them [together] — it is disqualified, even though the fit is more than the disqualified. [In a case in which] one roofed with this by itself and that by itself — this one alongside that one: If there are three handbradths of disqualified skhakh in one place — whether in the middle or on the side — it is certainly disqualified.", + "To what are these words applicable? To a small sukkah (see 5:15 below). But with a big sukkah, four handbreadths of disqualified skhakh disqualifies in the middle, [but] less than that is fit; and on the side, four ells of disqualified skhakh disqualify, [but] less than that is fit. How is that? [In the case of] a house that is open in the middle [of its roof] and one roofed the opening [with skhakh]; so too a courtyard — surrounded by a [covered] veranda — upon which one roofed; and so too a large sukkah that was surrounded by something with which we may not roof, next to the walls from above: If there are four ells from the edges of the fit skhakh to the wall, it is disqualified. [But if it is] less than that, we see [it] as if the wall was bent and this disqualified skhakh is considered part of the body of the wall and [so,] fit. And this thing is a law from Moses [received] at Sinai. ", + "And which is a small sukkah? Any one that only has seven handbreadths on seven handbreadths. And a big one? Any one in which there remains seven handbreadths on seven handbreadths of fit skhakh beyond the disqualified skhakh.", + "[In a case in which] one roofed with with something disqualified and something fit — this one alongside that one and there is not a width of three handbreadths of disqualified skhakh in one place, but rather less: If all of the fit skhakh was more than all of the disqualified skhakh, it is fit. But if this one was like that one exactly — even though there is not three [handbreadths of disqualified skhakh] in one place — it is surely disqualified. For disqualified skhakh is considered like [empty space].", + "[If] one spread a garment above; or spread it below the skhakh because of the shedding [leaves] — it is disqualified. [If] he spread it to beautify it, it is fit. And likewise, if he roofed it properly and adorned it with [different] types of fruits, of delicacies and of vessels — suspended either from the walls or from the skhakh — in order to beautify it, it is fit. ", + "Decorations of the sukkah do not reduce its height, but they do reduce its width. If the decorations of the sukkah were four handbreadths or more removed from its roof, it is disqualified. For it comes out that one sitting there is as if he is not under the skhakh but under the decorations — which are foods and vessels with which we do not roof.", + "[In a case of] skhakh within which there were many windows through which the [sky] appears: If there is in all of the airspace as much, or more than, all of the area covered by skhakh — it is surely disqualified, since its sunlight is more than its shade. And anything in which the sunlight is greater than the shade is not skhakh (a covering). But if the skhakh was more than the airspace, it is fit.", + "To what are these words applicable? When there was not three handbreadths of airspace in one place. But if there was three handbreadths of airspace — whether in the middle or whether on the side — it is surely disqualified, until one reduces it from [being] three. [In a case where] he reduced it with something disqualified — such as pillows and bed covers: If it was a large sukkah, it is fit. But it was a small sukkah, it is disqualified until he reduces it with something with which we may roof. If the majority of the covering was [such that] its shade was more than its sunlight, and the minority was [such that] its sunlight was more than its shade — since the shade in the whole thing is more than the sunlight in the whole thing, it is fit.", + "The way of covering is that it be light, in order that the large stars can be seen [through] it. If it was thick like a type of house[roof] — it is fit, even though the stars are not visible. If the covering was scattered (meduvlal) — and that is a covering, part of which is higher and part of which is lower — it is fit. And [that is] so long as there are not three handbreadths between the raised part and the sunken part. But if there was the width of a handbreadth or more in the raised one — even though it is more then three handbreadths higher — we see it as if it goes down and touches the edge of the sunken one. And that is when it is in line with the edge of the lower one. ", + "[In a case of] a sukkah on top of a sukkah: The bottom one is disqualified — like one who made a sukkah inside a house — but the upper one is fit. To what are these words — that the bottom one is disqualified — applicable? When the height of the space of the higher one is ten handbreadths or more, and the roof of the bottom one is capable of holding pillows and bed covers from the top one — even if [only] with strain. But if the height of the higher one is [less than] ten, or the bottom one is not capable of holding pillows and bed covers from the top one — even if [only] with strain — (even) the bottom one is fit. And that is when the height of both of them (together) is not more than twenty ells. For the bottom one is made permissible by the skhakh of the top one.", + "[In a case of] a bed inside a sukkah: If it is ten handbreadths tall — one who sleeps under it has not fulfilled his obligation, for it is like a sukkah inside a sukkah. And likewise [in a case of] a canopy that has a roof, even if [that roof] is a handbreadth wide: If it is ten handbreadths tall — we may not sleep [under] it in a sukkah. And likewise [in a case of] one who puts up four pillars and spreads a sheet over them: If it they are ten high — it is surely like a sukkah inside a sukkah. ", + "But [in a case of] two pillars over which one spread a sheet; and also a canopy that does not have a roof of [at least] a handbreadth — even if they are completely tall: It is permissible to sleep under them in a sukkah — for they are not like a sukkah inside a sukkah — as the [inner one] does not have a roof (and so, cannot be considered a sukkah).", + "A borrowed sukkah — as well a stolen sukkah — is fit. How is that? If one assaulted his fellow and expelled him from his sukkah, stole it and sat in it — he has fulfilled [his obligation]. For land cannot be stolen (such that he is ultimately only borrowing the sukkah). And [even] if he stole wood and made a sukkah from it, he has fulfilled [his obligation]. For it is an ordinance of the Sages that the owner of the wood is only [entitled to] the worth of the wood alone. And even if he stole boards and placed them there — and did not connect them and did not change anything about them — he has fulfilled [his obligation. In a case of] one who makes his sukkah in the public domain: It is fit. " + ], + [ + "Women, slaves and minors are exempt from the [commandment of dwelling in a] sukkah. One whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) and one who has genitalia of both sexes are obligated based on the doubt [about their sex]. And likewise is one who is half a slave and half a free person obligated. A minor who does not [still] require his mother — which is [like a five-year old] like a six-year old — is obligated in the [commandment of dwelling in a] sukkah by the words of the Scribes (rabbinically), in order to educate them in the commandments.", + "Sick people and those serving them are exempt from the sukkah — and not just a sick person in danger, but even one whose head feels unwell or his eye feels unwell. One who is indisposed is exempt from the sukkah — he, but not those serving him. And what is [the criteria by which one is determined to be] indisposed? That is one who is not able to sleep in the sukkah because of the wind, or because of the flies and the fleas and that which is similar to them or because of the smell.", + "A mourner is obligated [to dwell] in the sukkah. But a groom, the groomsmen and all the members of the [wedding party] are exempt from the sukkah all seven days of the feast [connected to the wedding].", + "Agents [designated to fulfill] a commandment are exempt from the sukkah — whether during the day or during the night. Those walking on a journey during the day are exempt from the sukkah during the day, but obligated during the night. Those walking on a journey during the night are exempt from the sukkah during the night, but obligated during the day. Guardians of a city during the day are exempt from the sukkah during the day, but obligated during the night. Guardians of a city during the night are exempt from the sukkah during the night, but obligated during the day. Guardians of gardens and orchards are exempt during the day and during the night. For if [such a] guardian makes a sukkah, the thief will know that the guardian has a set place and will come and steal from another place.", + "How is the commandment of dwelling in the sukkah? That one eat, drink and live in in the sukkah all of the seven days — both during the day and during the night — in the same way that he lives at home during the other days of the year. And all seven days of Sukkot, one renders his house temporary, and his sukkah permanent; as it is stated (Leviticus 23:42), \"In huts shall you dwell seven days.\" How is that? [If he has] beautiful vessels and beautiful bedding, [they are brought] into the sukkah. And drinking vessels, such as jugs and cups, [are also brought] into the sukkah. But eating vessels, such as pot and pans are [kept] out of the sukkah. And a candelabra [is brought] into the sukkah. But if the sukkah was small, he places it out of the sukkah. ", + "We eat, drink and sleep in a sukkah all seven [days] — whether during the day or during the night. And it forbidden to eat a meal outside the sukkah all seven [days], unless it is a casual meal — a kabeitsah or less or a bit more (of bread). One may not sleep outside the sukkah, even [for] a brief nap. But it is permissible to drink water and to eat fruits outside the sukkah. However one who is stringent upon himself and does not drink even water outside the sukkah is surely praiseworthy. ", + "Eating on the night of the first holiday in the sukkah is an obligation. Even if one ate a kazayit of bread, he has fulfilled his obligation. From then on, it is optional: [If] he wants to a eat a meal, he must dine in the sukkah; [but if] he wants to just eat fruits or parched grain all seven [days] outside the sukkah, he may eat [like that. It is] like the law of eating matsa on Passover.", + "[In a case of] one who had his head and the majority [of his body] in the sukkah, but his table was inside his house or outside the sukkah, and he eats: It is surely forbidden, and it is as if his table was inside the sukkah. [This is] a decree lest one be pulled after his table. And [this is so] even in a large sukkah.", + "One reads inside the sukkah all seven [days]. But when he [seeks to] comprehend and be exacting [upon the text], he may comprehend [it] outside the sukkah so that his mind will be settled. One who prays [does whatever] he wants — he prays in the sukkah or outside of the sukkah.", + "[If] rain fell — [someone in the sukkah] may surely enter the house. From when is it permissible to evacuate [it]? From when [enough] drops fell into the sukkah, that were they to fall inside a cooked food, it would no longer be fit [to eat] — even a cooked food of beans (which goes bad quickly). [If] one was eating in the sukkah and rain fell, so he entered his house; and [then] the rain stopped — we do not obligate him to return to the sukkah (that whole night) until he finishes his meal. [If] one was sleeping [in the sukkah] and rain fell, so he entered his house; and [then] the rain stopped — we do not burden him to return to the sukkah that whole night; but he may rather sleep in his house until the dawn arises.", + "[When] one finished eating on the seventh day in the morning — he may not undo his sukkah. But he may bring down his vessels and evacuate them from the time of the afternoon prayer and onward. [If] he does not have a place to evacuate [his vessels] (like when the sukkah is in his house), he should reduce it four [handbreadths] by four. And if he needs to dine during the rest of the day, he needs to eat in the sukkah — since its commandment is for all seven [days].", + "Every time one enters to dwell in the sukkah all seven [days], before he sits down he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us to dwell in the sukkah.\" And on the night of the first holiday, he recites a blessing over the sukkah and afterwards [a blessing] over the time; and he arranges all of the blessings over a cup [of wine]. It comes out that he recites Kiddush standing up, and recites the blessing, \"to dwell (or sit) in the sukkah\" and sits; and afterwards recites the blessing over the time. And the custom of my teachers and the rabbis of Spain was like this, to recite Kiddush on the night of the first holiday of the festival of Sukkot standing up, as we have explained.", + "At this time — when we make two holidays — we must sit in the sukkah eight days. And on the eighth day — which is [also] the first holiday of Shemini Atseret (the eighth day festival) — we sit in it, but we do not recite the blessing, \"to dwell in the sukkah.\" And likewise, one whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) and one who has genitalia of both sexes never recite the blessing, \"to dwell in the sukkah\" — since they are obligated based on the doubt [about their sex]. And we do not recite a blessing [when performance of a commandment is based on] a doubt.", + "[When] one finished eating on the eighth day, he brings down his vessels and evacuates [the sukkah]. [In a case in which] one does not have room to bring down his vessels: If it was a small sukkah, he brings a candelabra into it; and if it was a big sukkah, he brings pots and pans and that which is similar to them into it — in order to take note that it is disqualified, and that its commandment has already finished. But since it is a holiday, he may not reduce it and disqualify it [in that way]. ", + "[In a case of] one who did not make a sukkah (before the festival) — whether inadvertently or volitionally — he must make a sukkah during the intermediate days of the festival. He may even make a sukkah at the end of the seventh day — for its commandment is all seven [days]. The wood of the sukkah — whether the wood of the panels or whether the wood of the skhakh — is forbidden all eight days of the festival. We may not benefit from them for something else all eight days, because the sukkah is designated (muktseh) all of the seventh day until twilight — and since it is [also] designated at twilight of the eighth day (the twilight being the transition from the seventh day to the eighth day), it is designated for the whole day.", + "And it is likewise forbidden all eight [days] to supply from foods and drinks suspended in the sukkah in order to beautify it. But if one stipulated about them at the time that he suspended them and said, \"I am not separating from them the entire twilight (of the first night),\" he may surely supply from them at any time that he wants. For he surely did not designate them; so the sanctity of the sukkah did not rest upon them and they were not considered [to be] like it." + ], + [ + "", + "The fruit of goodly trees specified in the Torah is the ethrog. The boughs of leafy trees specified in the Torah refer to the myrtle, the leaves of which cover the wood; it has, for example, three or more leaves growing from each bud. However if two leaves were one across from the other, but the third leaf was above them, this is not [considered] \"leafy.\" Rather it is called a fool's myrtle", + "", + "And there is another species similar to a willow, except that its leaf is round, [the leaf's] edge is similar to a saw and its stem is not red. And this is what is called a tsaftsafah — and it is disqualified. And there is a type of willow there, the edge of its leave not being smooth and not being like a saw, but rather with many small furrows — like the edge of a small sickle — and it is fit. And all of these things were explained by the oral tradition from Moses our teacher.", + "The four species [described above] constitute one precept, and the absence of any of these makes the others useless. All of them are included under the term lulav precept; their number should be neither decreased nor increased. And if one of them is not found, we may not bring a species similar to it instead of it.", + "And it is a choice [fulfillment of the] commandment to bunch the palm branch (lulav), the myrtle and the willow, to make the three of them into one bunch. And when he lifts it up to fulfill [the commandment] with them, he recites the blessing, \"about the taking of the lulav\" — since all of them are adjacent to it. And afterwards, he takes this bunch in his right [hand] and the citron in his left [hand]. And he takes them in the way of their growth — such that their [stems] are downwards and their heads are upwards towards the [sky].", + "How many should be taken of each species? One lulav, one ethrog, two twigs of willow, and three twigs of myrtle. If one wishes to increase the number of myrtle twigs so that the bunch should be larger, he may do so. And it is an adornment of the commandment. But [regarding] the other species, we do not add to their number or diminish from it. And if one did add or diminish from it, (it is disqualified). ", + "What is the requisite length of each of these species? The palm branch is not less than four handbreadths; and if its was [only] a minimal amount longer [than this], it is fit. And its measurement is only from its spine, not from the top of the leaves. The myrtle and the willow are not less than three handbreadths; and if they were [only] a minimal amount longer [than this], they are fit. And even if there are only three fresh leaves in each and every branch, they are fit. And that is so long as they be at the top of the branch. And if one bound the lulav (the three species), the spine of the palm branch must extend out one handbreadth or more [above] the myrtle and the willow. And the requisite size of the citron is not less than a kabeitsah. And if it was [only] a minimal amount bigger [than this], it is fit.", + "From when one raises these four species — whether he raised them as one (together) or one after the other; whether with his right [hand] or his left — he has fulfilled [the commandment]. And that is when he raised them in the way of their growth. But [if it was] not in the way of their growth, he has not fulfilled [the commandment]. However the commandment as it is proper is when he raises the bunch of three species in his right [hand] and the citron in his left and extends out, brings in, raises, lowers and shakes the lulav three times in every direction.", + "How is that? He extends out and shakes the top of the lulav three times and brings in and shakes the top of the lulav three times. And likewise with raising and lowering. And where [in the prayers] does he extend out and bring in? At the time of reading the Hallel at \"Praise the Lord, for He is Good\" at the beginning (Psalms 118:1) and end (Psalms 118:28); and at \"Please, Lord, save us please\" (Psalms 118:25). And the whole day is fit for lifting up the lulav; but one does not lift it up at night [to fulfill the commandment].", + "If he made a string of silver or gold for this bunch or wrapped a sheet upon it, and [then] lifted it up — he has fulfilled [the commandment. For] lifting it up with something else is [considered] lifting up. And that is when it is in the way of honor and the way of beautification. For anything that is to beautify it does not intervene. But if he put these species into a planter or into a pot and lifted it up, he has not fulfilled his obligation.", + "If one bunched the lulav with the myrtle and the willow and separated between the palm branch and the myrtle with a cloth or that which is similar to it, it surely intervenes [between them]. If he separated between them with myrtle leaves, it does not intervene. For a species does not intervene between its own species. And one may bind the lulav with a string or a cord or any type [of binding] that he wants — since its binding does not impede [the commandment].", + "We are required to wave the lulav on the first day of Sukkoth only, anywhere and at any time, even if this happens to be a Sabbath, as it is written: \"You shall take on the first day the fruit of goodly trees\" (Leviticus 23:40). Only in the Temple was the lulav waved on each of the seven days of Sukkoth, as it is written: \"You shall rejoice before the Lord your God seven days…\". [If] Shabbat came out to be in the middle of the days of the festival, it is not lifted up on Shabbat. [This is as a] decree lest one move it in his hand four ells in a public domain, like [the Sages] decreed concerning the shofar. ", + "And why did they not decree this decree on the first holiday? Because it is a commandment from Torah writ — even in the outlying areas (outside of Jerusalem). It comes out that its law and the law of the other days are not the same; as in the other days of the festival, one is not obligated to lift up the lulav except in the Temple.", + "After the destruction of the Temple it was ruled that the lulav should be waved on each of the seven days of the festival, in remembrance of the Temple usage. And each and every day, he recites upon it the blessing, \"who has sanctified us with His commandments, and commanded us about the lifting up of the lulav\" — for it is a commandment of the words of the Scribes (on the other days). And [regarding] this ordinance — along with all of the ordinances ordained by Rabban Yochanan ben Zakkai after the Temple was destroyed — the things will return to their previous state, when the Temple will be rebuilt.", + "At the time when the Temple was standing, the lulav was lifted up [in Jerusalem] on the first day that came out to be on Shabbat. And likewise in other places that knew with certainty that this day was the day of the festival in the Land of Israel. But distant places that did not know about the [time of the] determination of the new month did not lift up the lulav, because of [this] doubt.", + "But from when the Temple was destroyed, the Sages forbade to lift up the lulav on Shabbat on the first day — even [for] the residents of the Land of Israel that sanctified the month. [This was] on account of the residents of the distant outlying areas that do not know about the [time of the] sanctification of the [new] month — so that all would be the same in this thing, and it not be that these would lift it up on Shabbat and those would not lift it up. [This is] since the obligation of the first day is the same in every place and there is no Temple there upon which to make [a difference] dependent.", + "And at this time when all go according to the calculation (set calendar), the thing remained as it was; that the lulav not be lifted up on Shabbat at all — not in the outlaying areas and not in the Land of Israel — and even on the first day; even though everyone knows about the [time of the] sanctification of the [new] month. And we have already explained that the the main [reason] for the prohibition of lifting up the lulav on Shabbat is lest one will transport four ells in a public domain.", + "", + "It is a law from Moses [received] at Sinai that we bring another willow branch in the Temple besides that willow in the lulav. And one does not fulfill his obligation with the willow in the lulav. And its requisite size is even one leaf on one branch.", + "How was its commandment? On each and every one of the seven days, they would bring tall willow branches and stand them upright at the sides of the altar, and the tops of the branches would be inclined over the altar. And at the time that they would bring them and arrange them, they sounded [three shofar blasts,] a tekiah, a teruah, and a tekiah. If the Shabbat came out to be in the middle of the festival, they did not stand the willow upright; unless the seventh day came out to be on Shabbat. [Then] they would stand it upright in order to publicize that it is a commandment.", + "How would they do it? They would bring it from the eve of Shabbat and place it in basins of gold so that the leaves would not wilt. And on the morrow, they would stand it upright over the altar. And the people would come and take from it and lift it up like they would do every day. And since this [practice with the] willow is not explicit in the Torah, we do not lift it up all seven days of the festival. Rather, at this time, it is only on the seventh that we lift it up. How does one [do it]? One takes one branch or several branches besides that willow in the lulav. And one hits with it two or three times on the ground or on a vessel, without a blessing. For this thing is a custom of the prophets.", + " And each and every day, they would circle the ark one time with their lulavs in their hands. And [they would] say, \"Please, Lord, save us please; please, Lord, make us succeed, please\" (Psalms 118:25). And on the seventh day, they would circle the altar seven times. And all of Israel in all of the places have already been accustomed to placing an ark in the middle of the synagogue and circling it on each day — in the way that they circled the altar — in memory of [what was done in] the Temple.", + "", + "A woman may receive the lulav from the hand of her son or from the hand of her husband and return it to water on Shabbat, at the time that they would lift up the lulav on Shabbat. And she may add water [to it] on a holiday; and change the water on [the intermediate days of] the festival.", + "It is forbidden to smell from the myrtle in the lulav, because it is only fit for smelling. And since it was designated (muktseh) for the commandment, it is forbidden to smell from it. But it is permissible to smell from the citron. For it was surely designated (muktseh) [away] from eating.", + "And it is forbidden to eat the citron all of the seventh day. Since it was designated (muktseh) for part of the [seventh] day, it is designated for the whole day. But it is permissible to eat [it] on the eighth day. But at this time that we do two days — even though we do not lift up the lulav on the eighth [day] — the citron is forbidden on the eighth, the [same] way it was forbidden on the eighth at the time that they were doing two days because of a doubt that [the eighth day was actually] the seventh. [If] one designated out seven citrons for the seven days — he fulfills [his obligation with] each and every one, and he may eat it on the morrow. " + ], + [ + "These four species — which are the palm branch, the myrtle, the willow and the citron — one of which was dry; robbed or stolen — even after abandonment; or from a tree-god (asheirah) that was worshiped — even though they nullified the tree-god from being served (any longer); or of a condemned city: [In any of these cases,] they are surely disqualified. [In a case of] one of them [that belonged] to idolatry: One should not lift it up at the outset. But if he lifted it up, he has fulfilled [the commandment. If] it was wilting but it did not completely dry — it is fit. And in a time of duress or a time of danger — a dry palm branch is fit. But not the other species.", + "A citron of the first three years or of impure priestly tithe or untithed produce is disqualified. [If it is] of demai, it is fit — since it is possible that he would abandon his possessions and become a poor person, who is permitted to eat demai. One should not lift up a citron of pure priestly tithe or second tithe in Jerusalem, lest he make it fit for impurity. But if the lifted it up, it is fit.", + "A palm branch the head of which was clipped is disqualified. [In a case in which] it was cracked: If the two sides became distant, one from the other, until they appear like two — it is disqualified. [If] it was bent forwards — such that its spine was surely like the back of a hunchback — it is disqualified. [If] it was bent backwards — if is fit, since this is its [nature. If] it was bent to its sides, it is disqualified. [If] its branches were separated, one from the other, but they did not become loose like palm leaves — it is fit. [But if] its leaves burst open — and that is when they became loose from the spine of the palm branch, like palm leaves — it is disqualified.", + "The formation of palm branch leaves is like this: When they grow, they grow in many pairs; and [these pairs] are attached in their backs. And the back of all these [sets] of two leaves is what is called the twinning (teyomet). [If] the twinning is divided — it is disqualified. [If] its leaves were many single ones from the beginning of its formation — so there was no twinning — it is disqualified. [If] its leaves were not one on top of the other — in the way of all palm branches — but rather one under the other; such that the head of the one reaches the stem of the one above it, until the whole spine of the palm branch is covered by leaves — it is fit. But if the head of this one does not reach alongside the stem of that one — it is disqualified.", + "A myrtle the head of which was clipped is fit. [In a case in which] most of its leaves shed: If three leaves remained in one node, it is fit. [In a case in which] its berries were more than its leaves: If [the berries] were green, it is fit. If they were red or black, it is disqualified. If [alternatively,] he reduced them (by cutting them off), it is fit. But we may not reduce them on a holiday, since it is like fixing. [If] one transgressed and picked them, or he picked them to eat one by one, it is surely fit.", + "A willow the head of which was clipped is fit. [But if] its leaves burst open — it is disqualified.", + "A citron with a hole of a minimal size that is punctured through [to the other side] is disqualified. But if it [did not go] through: If it was the size of an issar or more, it is disqualified. [If] it is lacking a minimal amount, it is disqualified. If its nipple, and that is the little head in which its flower is found, was removed — it is disqualified. [If] the wood from which it is suspended on the tree is removed from the actual citron, and it leaves a hole in its place — it is disqualified. [In a case in which] growths developed on it: If it was in two or three places — it is disqualified. But it it was in one place — it is [only] disqualified if it developed on the majority of it. However, if even a minimal amount developed on its nipple — it is disqualified. [In a case in which] its outer peel was peeled, such that it is [nevertheless] not lacking any of [the citron] but remained green like is its formation: If all of it was peeled — it is disqualified. But if a minimal amount of it remained, it is fit.", + "A citron that is bloated, putrid, pickled, boiled, black, white, spotted or green like a leak is disqualified. [In a case in which] one grew it in a mold: [If] he made it to be like a different creature — it is disqualified. [But if] he made to be like the same creature — it is fit, even if he made it to have many layers. A twin or an unripe fruit is fit. [In] a place where their citrons have a little blackness: [If it is] slight — it is fit. But if they were very black like a black man — they are certainly disqualified in any place.", + "All of these that we mentioned are disqualified because of a blemish that we explained or because of theft or robbery, are only [disqualified] on the first holiday. But on the second holiday — alongside the other days — it is all fit. However [regarding] disqualification that is on account of idolatry or because the citron is forbidden to eat — it is disqualified, whether it was on the the first holiday or on the other days.", + "One does not fulfill [the commandment] on the first holiday of the festival with his fellow's lulav that he has borrowed from him until he gives it to him as a gift. [If] he gave it to him on condition to give it back, such a one may surely fulfill his obligation and return it. For a gift on condition to return [it] is called a gift. But if he does not return it, he did not fulfill [his obligation] — for it comes out that it is like [it was] stolen. And we may not give it to a minor. For from Torah writ, a minor may acquire but he may not transfer possession — such that it comes out that if he returned it to [the original owner], it does not [legally] go back. And the same that [is true with] the lulav [is true with] each and every species of the four species in it: If one of them was borrowed or stolen, we may not fulfill [the commandment] on the first holiday with it.", + "If partners bought a lulav or etrog together, neither of them can fulfill his obligation on the first [day] until the other gives him his portion as a gift. [In a case of] brothers that bought citrons from [money of] a shared estate and one brother took a citron on the first day [to] fulfill his [obligation] with it: If he is able to eat it and the brothers would not be exacting about it, he has fulfilled [his obligation]. But if they would be exacting, he has not fulfilled [it] until they give it to him as a gift. And if one bought a citron and the other a quince or they all bought a citron, a quince and a pomegranate together from [money of] the shared estate — he has not fulfilled [his obligation] until [the brother] gives him his portion as a gift, even if they would not be exacting if he ate it. " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..4daf8e8e227a9bcc1694852341ff649de78e28f8 --- /dev/null +++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/merged.json @@ -0,0 +1,170 @@ +{ + "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav", + "text": [ + [ + "It is a positive commandment from the Torah1Sefer Hamitzvot (Positive Commandment 170) and Sefer Hachinuch (Mitzvah 405) count this mitzvah as one of the 613 mitzvot of the Torah. to hear the sounding of the shofar2The mitzvah is not the blowing of the shofar, as might be inferred from the verse, but rather listening to the blowing. The blessing recited before the fulfillment of this mitzvah, praising God for commanding us \"to listen to the sounding of the shofar (Chapter 3, Halachah 10),\" emphasizes this principle.
Accordingly, the Rambam writes (Chapter 1, Halachah 8) that a person who blows a shofar without hearing it does not fulfill the mitzvah. Conversely, he writes (Responsum 78) that if the mitzvah were the blowing of the shofar, a person who heard it being blown, but did not blow it himself, would not fulfill his obligation.
It must be noted that the published text of the siddur of Rav Amram Gaon states that the mitzvah is \"to sound the shofar.\" Also, concerning the blowing of the shofar in the yovel, the Rambam himself writes that: \"it is a positive mitzvah to blow the shofar on the tenth of Tishre... (Hilchot Shemitah V'Yovel 10:10).\" on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: \"It shall be a day of sounding [the ram's horn] for you.\"
The3Though the ram's horn is not explicitly mentioned in the verse, our Sages derived the requirement as the Rambam explains. shofar, which is sounded both on Rosh HaShanah and for the yovel,4to announce the freeing of the slaves and the return of property, as explained in Leviticus 25:9-13. is a bent5Rams' horns are always bent. This, too, has homiletic significance, referring to the bending over of our proud hearts. (See Rosh HaShanah 26b.) ram's horn.6Rosh HaShanah 16a states that a ram's horn is used to recall the akedah (binding) of Isaac. All shofarot other than that of a ram are unacceptable.7The Rambam's opinion is based on the statement of Rav Levi (Rosh Hashanah 26b), who declares: \"The mitzvah of Rosh Hashanah is to be performed with bent [shofarot],\" implying the use of a sheep's or ram's horn for that is their natural shape.
The Ra'avad, Rabbenu Asher, and many other Rishonim maintain that Rav Levi desired to designate the type of shofar which is most preferable to use, but did not intend to disqualify the horns of other animals. Their view is accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:1), which states that it is desirable to use the horn of a ram. However, if that is not possible, the horn of any animal may be used. The only exceptions are the horns of a cow and some wild animals whose horns are single, solid entities (Ramban).
Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah8The above verse merely mentions יום תרועה - \"a day of sounding\" - without stating what must be sounded. is not explicitly mentioned in the Torah [it was derived by our Sages in the following manner]. Concerning the yovel, [Leviticus 25:9] states: \"You shall make a proclamation, sounding the shofar... you shall proclaim with the shofar.\" The oral tradition9Rosh Hashanah 33b explains that just as the \"sounding\" required by the Torah in the yovel requires a shofar, so, too, the \"sounding\" on Rosh HaShanah requires a shofar.10An analogy (גזרה שוה) is drawn between the two verses, to teach that the same type of \"sounding\" is required on both occasions. Thus, since the Torah specifies states that the \"sounding\" of the yovel is carried out with a shofar, that same instrument is used on Rosh HaShanah.", + "In the Temple,1As will be explained in the commentary to Chapter 2, Halachah 8, and Chapter 7, Halachah 13, in certain contexts the Rambam interprets the expression במקדש - literally, \"in the holy place\" - as referring to the entire city of Jerusalem. (See also the Rambam's commentary to the mishnah, Rosh HaShanah 4:1.) However, in the present context, it refers to the Temple alone. Thus, Rosh HaShanah 27a states that the shofar was sounded in this manner only \"on the Temple Mount and at the eastern gate.\" on Rosh HaShanah, they would blow [the shofar in the following manner]: There was one shofar and two trumpets, [one on either] side.2The verse from Psalms mentions \"the voice of the shofar,\" using the singular. In contrast, it refers to \"trumpets.\" The sounding of the shofar was extended,3for greater emphasis while that of the trumpets was shortened, because the mitzvah of the day is performed with the shofar.4Rosh HaShanah 26b contrasts the sounding of the shofar and trumpets on Rosh HaShanah with their being blown on a fast day declared because of unfavorable conditions. On the latter occasion, the sounding of the trumpets was emphasized in keeping with the instructions of Numbers 10:9.
Why were the trumpets sounded together with it? Because [Psalms 98:6] states: \"You shall sound trumpets and the voice of the shofar before God, the King.\"5Rosh Hashanah 27a states that the expression \"before God\" implies: in the Temple. However, in other places6even within Jerusalem on Rosh Hashanah, only the shofar is blown.", + "At the outset, we should not blow a shofar of idol worship.1For it is not appropriate to use such a shofar for a mitzvah. However, if one sounded it, one has fulfilled his obligation.2The Maggid Mishneh explains that this refers to a shofar belonging to a gentile that was used in the worship of idols, or a shofar which was itself worshiped as an idol. However, as will be explained, if the shofar of idol worship belonged to a Jew or if it was made from the horn of an animal that was sacrificed to an idol, even after the fact, its use is not acceptable. [In contrast,] should one sound a shofar belonging to an apostate city,3עיר הנדחת. Deuteronomy 13:13-19 describes the laws governing a city in which the majority of the inhabitants have turned to idol worship. All the idolaters must be slain and all the homes and property burned. No benefit may be derived from them. (See also Hilchot Avodat Kochavim, Chapter 4.) one has not fulfilled one's obligation.4Rosh Hashanah 28a explains that the difference between a shofar of idol worship and one of an apostate city is that all the property within the latter must be destroyed. Since ultimately this shofar must be burnt, even before it is actually destroyed it is no longer considered to be an existent entity. Thus, we may not use it on Rosh HaShanah, because a shofar used for the mitzvah must be of a specific size - slightly larger than one's hand, as mentioned in Halachah 5 - and a nonexistent entity has no size at all.
A shofar of idol worship must also be destroyed. However, should the gentile negate its connection to idol worship before it is acquired by a Jew, it need not be destroyed, as stated in Hilchot Avodat Kochavim 8:8. Since there is a possibility that it will not have to be destroyed, it is considered to be an existent entity and may be used for the mitzvah.
This principle applies only to aspects of idol worship belonging to a gentile. It is impossible to negate the connection between an idol worshiped by a Jew and its forbidden nature. (See Hilchot Avodat Kochavim 8:9.) Hence, a Jew's shofar of idol worship may not be used. Similarly, if a Jew has acquired a shofar of idol worship that belonged to a gentile before the latter negated its connection to idol worship, the Jew is no longer capable of negating this connection. Therefore, such a shofar may not be used on Rosh HaShanah.
Also, once an animal has been sacrificed to an idol, there is no possibility of negating its connection to idol worship. Hence, its horn may not be used as a shofar.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:3-4) quotes all the above laws as halachah. The Ramah relates that certain authorities recommend not using even a gentile's shofar of idol worship unless we know that he negated its connection with idol worship before Rosh HaShanah begins.
Concerning a stolen shofar:5one who blows it fulfills his obligation - Though in general, a mitzvah performed with a stolen article is not acceptable (see Chapter 8, Halachah 1; Hilchot Chametz U'Matzah 6:7), this case is an exception... one who blows it fulfills his obligation, because the mitzvah is only to listen to the sound,6Hence, a person who listens to the shofar being blown fulfills his obligation even though the listener does not touch [the shofar]7Based on this statement, the commentaries propose that, according to the Rambam, a person who blows a shofar without putting his lips to it fulfills his obligation. The Ramban (see Maggid Mishneh 1:6) does not accept this view. or lift it up.8Accordingly, after the fact, by hearing such a shofar, one has fulfilled one's obligation, because The laws of theft do not apply to sound alone.9for sound is not a physical entity that can be possessed. Rabbenu Manoach and the Kessef Mishneh cite other examples from Nedarim 13b-15a, where the Sages differentiate between sound and material entities.
The Jerusalem Talmud (Sukkah 3:1) derives this law as follows:Everyone agrees that a stolen lulav is unacceptable. What is the difference between a shofar and a lulav?
Rabbi Yosse responded: \"Concerning a lulav, [Leviticus 23:40] states: 'You shall take for yourself,' implying that only 'your own' is acceptable. In contrast, [Numbers 29:1] states: 'It shall be a day of blowing for you,' implying that regardless [of the nature of the shofar used, the blowing shall be 'for you']\".
Rabbi Eliezer explained: \"There, [concerning the lulav,] one must perform the mitzvah with the lulav itself. Here, [concerning the shofar,] one performs the mitzvah with its sound.\"Nevertheless, because a sin is associated with this mitzvah, Ashkenazic custom is that no blessing should be recited before blowing such a shofar (Magen Avraham 586:4).
Similarly, a shofar from an10animal consecrated as an... olah offering should not be sounded,11Once an animal is consecrated as an olah offering, no part of its body may be used any other purpose. Therefore, we should not use such a shofar from such an animal for any purpose whatsoever.
This halachah applies before the blood from the sacrifice has been offered on the altar. Afterwards, the skin and horns of the animal become the property of the priests and may be used for mundane purposes (Rashi, Rosh Hashanah 28a). but12In Hilchot Me'ilah 5:16, the Rambam writes:Concerning the sound, sight, and smell of consecrated objects: We should not derive benefit from them. However, all the implications of the prohibition against using them for mundane purposes do not apply. if one sounds it, he fulfills his obligation, because the laws of13The prohibitions forbidding use of consecrated articles for mundane purposes... מעילה do not apply with regard to sound alone. If you ask: \"Behold, he has derived benefit from hearing [the shofar's] sound?\"14Though the laws of מעילה do not apply to sound, there is still a Rabbinic prohibition against benefiting from the sound of consecrated articles. Therefore, one might think that we would be unable to fulfill the mitzvah with such a shofar (Lechem Mishneh). Accordingly, the Rambam explains: - mitzvot were not given for our benefit.15Rashi (Rosh Hashanah, ibid.) states: \"the mitzvot were not given to the Jewish people for their enjoyment, but rather as a yoke.\"
This concept has relevance in the ethical, as well as the halachic sphere. In the tenth chapter of Hilchot Teshuvah, the Rambam writes:One who serves [God] out of love occupies himself with the Torah and the mitzvot...for no ulterior motive, not because of fear that evil will occur, nor in order to acquire benefit...
The great Sages would command the more understanding and brilliant among their students in private: \"Do not be like servants who serve their master for the sake of receiving a gift. Rather, since he is the Master, it is fitting to serve Him\"; i.e., serve [Him] out of love.The above is not intended to imply that a person should not feel happy and fulfilled in the service of God. Quite the contrary; indeed, the Rambam concludes these halachot (Chapter 8, Halachah 15) with a description of the importance of happiness in the service of God. However, the intent is that the happiness should be a byproduct and not the goal of the service. We should be totally committed to fulfilling God's will, and the expression of that commitment should generate satisfaction and joy.
Based on this concept - that mitzvot were not given for our benefit;
a person who vows not to derive benefit from a shofar may use it to blow the teki'ot required to fulfill the mitzvah. - Doing so is not considered a violation of his vow.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:5) advises that the person who took the vow should not blow the shofar himself [because many consider that to be a pleasurable experience (Taz)]. Rather, he should hear the teki'ot from a colleague.
Also, the Shulchan Aruch (ibid.) notes that if a person specifically states that he vows not to listen to a colleague's teki'ot, he may not hear that person blow the shofar on Rosh HaShanah, because a vow (neder) can also negate a mitzvah. (See Hilchot Nedarim 3:6-8.)
Based on this concept, a person who vows not to derive benefit from a shofar may use it to blow the teki'ot required to fulfill the mitzvah.", + "Regarding a shofar to be used on Rosh HaShanah: It is forbidden to violate the festival laws to obtain it. This applies1not only when obtaining the shofar requires the violation of a melachah (forbidden labor) prohibited by the Torah, but even when the forbidden practice is in the category of sh'vut.2In Hilchot Shabbat 21:1, the Rambam defines sh'vut as a prohibition instituted by the Sages because a particular activity resembles one forbidden as a melachah by Torah law, or because performing it may cause one to perform a melachah.
Though these prohibitions are of Rabbinic origin, the Sages reinforced the power of their decrees and equated them with Torah law. Hence, just as one may not violate a melachah forbidden by the Torah to obtain a shofar, so, too, it is forbidden to violate a sh'vut forbidden by Rabbinic law (Kessef Mishneh). [Nevertheless, note the clarification of this principle in Chapter 2, Halachah 6.]
How is the above exemplified? If there is a shofar in a treetop or across a river3and that is the only shofar available - one may not climb the tree - lest one accidentally cut off a branch (ibid., 6) - and that is the only shofar available - one may not climb the tree or swim across the water to bring it.4lest one prepare a swimming aid (ibid., 23:5). The Mishnah (Rosh Hashanah 32b) mentions other examples of forbidden activities. Needless to say, we may not cut the shofar [from the animal's head]5In his commentary on the mishnah, the Rambam explains that this refers to cutting the horn off with a household knife. Since a craftsman's knife is not being used, cutting the shofar off is not forbidden by Torah law. Nevertheless, the Rambam uses the expression \"needless to say,\" because such an activity bears a closer resemblance to one forbidden by Torah law than those mentioned previously. or perform a forbidden labor6cutting off the horn with a craftsman's knife [to prepare a shofar so that we may blow it].7[to prepare a shofar so that we may blow it].
[The rationale for the above is:] Blowing the shofar fulfills a positive commandment,8as stated in Halachah 1. while [the observance of] the festivals fulfills both a positive and a negative commandment.9In Hilchot Sh'vitat Yom Tov 1:2, the Rambam writes:Whoever rests from a melachah categorized as \"work\" on one of [these days] fulfills a positive commandment, because the Torah describes them as \"days of rest\"... if one performs a melachah that is not intended to prepare food,... one negates the performance of a positive commandment and transgresses a negative commandment, as [Leviticus 23:8] states: \"You shall not perform any servile work.\" The observance of a positive commandment does not negate the observance of both a positive and negative commandment.10Though the performance of a positive commandment overrides a negative commandment (Yevamot 3b), that applies only when the negative commandment is not reinforced by a positive commandment, as in the case at hand.
It is permitted to rinse a shofar with water, wine, or vinegar in order to improve its tone.11It is forbidden to prepare a utensil for use on a festival. (See Hilchot Sh'vitat Yom Tov 4:8.) However, this activity is not placed in that category (Rabbenu Manoach). However, as an expression of deference, one should never12i.e., even before Rosh HaShanah use urine [for that purpose], lest one view the mitzvot in a deprecating manner.13The Rambam concludes Hilchot Shechitah (14:16):...lest one view the mitzvot in a deprecating manner, because the deference is not to be granted to the mitzvot in and of themselves, but to the One who commanded us to fulfill them, blessed be He.", + "The minimum size of a shofar is [a measure] sufficient that one may hold the shofar in one's hands [with the ends] visibly [protruding]1The protrusions are necessary lest one say that a person is producing the sounds by blowing into his hands without a shofar. on either side.2Niddah 26a defines this measure as \"an expanded handbreadth.\" The Beit Yosef notes that, in this context, a handbreadth is defined as four thumbbreadths. Thus, the difference between the width of a thumb and the other fingers accounts for the \"expansion.\" In modern measure, a handbreadth is considered between 8 (Shiurei Torah) and 9.6 (Chazon Ish) centimeters.
Should a shofar be cracked lengthwise,3i.e., from its mouth to its end; it is unacceptable.4This is a quote from Rosh Hashanah 27b. The Rabbis have noted that, in contrast to a crack along the shofar's width, in this context no minimum figure is mentioned with regard to the portion of the shofar remaining uncracked. Two contrasting interpretations are offered to explain the difference.
Some maintain that as long as the entire length (or the majority of the length) of the shofar is not cracked, the shofar is not disqualified. Others maintain that even the slightest crack along the length of the shofar disqualifies it, because the pressure of the blowing will cause the crack to grow until, ultimately, the entire shofar will be cracked (Rabbenu Asher; Shulchan Aruch, Orach Chayim 586:8).
Concerning halachah l'ma'aseh, both the Shulchan Aruch HaRav (586:8) and the Mishnah Berurah (586:43) write that when no other shofar is available, one may rely on the first opinion. Nevertheless, even the latter opinion does not disqualify a shofar that is cracked lengthwise if it is tied firmly so that the crack will not expand, or if the shofar is heated and the crack closed. Some opinions also allow such a shofar to be used if the crack is plugged closed with other substances. Should it be cracked along its width5with the crack extending along the majority of the shofar's circumference (Shulchan Aruch, Orach Chayim ibid., 9), - if a measure equivalent to the minimum size of a shofar remains,6Most authorities require a handbreadth to remain from the crack to the shofar's mouth (Kessef Mishneh). However, the Ba'al Ha'itur maintains that a shofar is acceptable even if the minimum measure remains only from the crack to the end of the shofar. it is kosher.7This applies even if the sound of the shofar is changed because of the crack (Shulchan Aruch, ibid.). It is considered as if it were cut off at the place of the crack.8Hence, the crack does not disqualify it.
[Regarding a shofar with] a hole: If it was plugged9In his commentary on the Mishnah (Rosh Hashanah 3:5), the Rambam writes that the hole must be plugged. This point is not accepted by the Shulchan Aruch (ibid., 7), which emphasizes that if the hole is not plugged, the shofar is kosher even though its sound has changed. Nevertheless, the Ramah states that if another shofar is available, a shofar with a hole should not be used. with another substance,10i.e., any substance other than a ram's horn; it is unacceptable.11because the sound produced does not come from the shofar alone, but rather from the shofar and the other substance. If it was plugged with its own kind, it is kosher [under the following conditions]:
the majority of the shofar remained whole;
the plugging of the holes did not alter its sound.12These three conditions are dependent on the Rambam's interpretation of Rosh Hashanah 27b. Rabbenu Asher interprets the passage differently. The Shulchan Aruch (ibid.) favors the Rambam's interpretation, but states that under difficult circumstances, when no other shofar is available, one may rely on Rabbenu Asher's interpretation.
If one [merely] perforated the insides of the horn,13the bonelike tissue inside the horn [but did not remove them,] it is kosher, because a substance of the same kind is not considered an intervening entity.14The presence of a foreign substance inside the shofar would cause it to be disqualified, as stated in the following halachah. However, since this tissue is considered to be part of the horn itself, the shofar is acceptable.
The Shulchan Aruch (ibid., 586:15) quotes this law, but also adds that if one removed this tissue from the horn and then hollowed it out, the tissue would be unacceptable for use as a shofar. Should one stick together fragments of shofarot until one has constructed a shofar, it is unacceptable.15Tosafot, Rosh Hashanah 27a explains that this construction is not called a shofar. The Shulchan Aruch (ibid., 10) states that this law applies even if the fragment of the shofar closest to one's mouth is of sufficient size to be considered a kosher shofar itself.", + "If one made any addition to a shofar1whether from the mouthpiece or from the wider end (Shulchan Aruch HaRav 586:11). - whether of its kind2using a fragment of a ram's horn or from another substance3it is unacceptable. - On the surface, this law appears to be an extension of the principle mentioned in the last clause of the previous halachah. If so, one might question why the Rambam mentions them in two separate halachot. - it is unacceptable.
Should one coat it with gold4or any other foreign substance from the inside or at the mouthpiece, it is unacceptable.5for the sound must come from the shofar itself. Though Rosh Hashanah 26b mentions that the mouth of the shofar used in the Temple was coated with gold, the place where the person blowing would put his mouth was not covered. Should one coat it6with gold or any other substance on the outside: If its sound is changed from what it was originally, it is not acceptable.7for then, the sound we hear is a product of both the shofar and the coating, and not the shofar alone.
Based on this law, the Ramban advises against making designs in the shofar and coating them with paint or metal, for this may alter the shofar's sound and prevent the teki'ot from being acceptable. If its sound did not change, it is kosher.8All these laws are quoted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:16).
Should one place one shofar within another: If one hears the sound of the inner shofar,9i.e., with the further end of the inner shofar protruding beyond that of the outer shofar one has fulfilled one's obligation.10for the outer shofar had no effect on the sound we hear. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 586:20) emphasizes that one may fulfill one's obligation under such circumstances only if the sound of the inner shofar remains totally unchanged. The teki'ot are unacceptable if its sound is altered. If one hears the outer shofar,11i.e., its edge protrudes beyond that of the inner shofar one has not fulfilled one's obligation.12for then, one is hearing the sound of two shofarot. The Torah commanded us to hear one shofar and not two (Tosafot, Rosh Hashanah 27b).
Should one widen the narrow portion of the shofar and narrow its wider end, the shofar is unacceptable.13Rosh Hashanah 27b explains the derivation of this law as follows: The terminology which Leviticus 25:9 uses when commanding us to blow the shofar, שופר והעברת, has an additional implication. That expression is also related to the word עבר, meaning \"to pass.\" The manner in which we use the shofar must parallel the manner in which the ram passes by with it on its head.
Based on the same principle, our Sages (ibid.) explain that a shofar is unacceptable if it was heated to the point that the horn became soft, and then turned inside out.", + "If a shofar was long and one shortened it,1It makes no difference whether the portion is cut away from the shofar's mouthpiece or from its wider portion (Mishnah Berurah 586:63). it is kosher.2Tosafot, Rosh Hashanah 27b explains that the necessity of mentioning this law arises from the last clause of the previous halachah. Since we find that the Torah requires us to use the shofar in the same manner as which it was carried by the ram, a special teaching is necessary to inform us that a shofar is acceptable even if it was shortened.
The Kessef Mishneh explains that such a shofar is acceptable even it was shortened because of a disqualifying factor which it possessed on the portion which was cut off. If one scraped away the horn3either from the inside - widening the hollow of the shofar - either from the inside or from the outside4scraping away its outer shell - even if one did so to the extent that all that remained was the thin external shell,5even if the sound of the shofar changes (Shulchan Aruch HaRav 586:13; Mishnah Berurah 586:65). it is kosher.6since no change is made in its fundamental shape.
Regardless of whether [the shofar's] sound is heavy, thin, or raspy,7Rabbenu Manoach and the Kessef Mishneh translate צרור as \"dry,\" explaining that blowing a shofar causes it to dry out and produce a raspy tone. Hence, it was customary to rinse it with water or wine, as mentioned in Halachah 4. it is kosher, because all the sounds produced by the shofar are kosher.8In his commentary on this clause, Rabbenu Manoach injects a spiritual concept emphasizing how the musical quality of the shofar's tones are not significant, but rather the stirring and rousing nature of the shofar's call which motivates the people to Teshuvah.", + "When a person sounds a shofar within a pit or within a cave,1Rav Hai Gaon writes that these laws were not merely questions of abstract theory. Rather, they carried practical relevance in the Talmudic period, when the Jews frequently had to perform mitzvot clandestinely, to avoid being observed by the Roman authorities. those standing within the pit or cave fulfill their obligation.2for they hear the shofar's sound alone. Needless to say, both they and the person blowing the shofar must fulfill the conditions outlined in Chapter 2 regarding a person's fulfillment of the mitzvah when hearing the shofar blown by a colleague. Concerning those standing outside: If3all they hear4is the sound of the shofar, they fulfill their obligation.5However, If they hear the sound of an echo,6even if they hear the sound of the shofar together with it, they do not fulfill their obligation.7because another sound is mixed together with the desired sound.
Similar principles apply regarding one who blows into a giant barrel. If he hears8The Kessef Mishneh explains that the Rambam does not mention people standing within a barrel, because that is a very unlikely eventuality. the sound of a shofar,9alone, he fulfills his obligation. If he hears an echo,10together with the shofar, he does not fulfill his obligation.11The Taz 587:1 explains that this concept is also relevant for synagogues with poor acoustics. If the people hear echoes together with the shofar's sound, they do not fulfill their obligation.
At present, there is a more common application of this principle. A person who hears the shofar through a microphone does not fulfill the mitzvah. In addition to the difficulties involved with the use of the microphone on a festival, there is a more essential problem. The listeners are not hearing the sound of the shofar, but rather a second sound, produced by a different mechanism. The microphone converts the sound waves of the shofar to electronic signals; these are then amplified and converted to a different set of sound waves. Hence, by hearing such a sound, we cannot fulfill the mitzvah obligating us to hear a shofar's call." + ], + [ + "Everyone is obligated to hear1Though the Rambam's statements are based on Rosh Hashanah 29a, he makes a slight emendation, adding the expression \"to hear,\" in order to emphasize that the mitzvah is hearing, not blowing, the shofar. the sounding of the shofar: priests, levites, Israelites, converts,2Hilchot Issurei Bi'ah 12:17 states:All the gentiles - when they convert and accept all the mitzvot of the Torah - ...are considered as Jews in every regard. and freed slaves.3Hilchot Issurei Bi'ah 14:19 states: \"Freed slaves are the same as converts.\" However, women,4Women are freed from the obligation to perform mitzvot that are linked to a specific time. Nevertheless, based on Rosh Hashanah 33a, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 589:6 states that we are allowed to blow the shofar for them.
The Shulchan Aruch continues that the women should not recite a blessing before hearing the shofar. Those statements are based on the Rambam, Hilchot Tzitzit 3:9 and Chapter 6, Halachah 13 below. The rationale is that the blessing recited before a commandment praises God \"for commanding us to...\" There is no commandment, either from the Torah or the Sages, requiring women to hear the blowing of the shofar. Hence, they should not recite this blessing.
The Ashkenazic concept differs. The Ramah (based on Tosafot, Rosh Hashanah, ibid.) maintains that women may recite a blessing. Since our Sages explained that the women are granted reward for fulfilling these mitzvot, it is obvious that the commandment is relevant to them and they may say \"who commanded us.\" slaves,5i.e., gentile slaves (עבדים כנעניים), who are required to fulfill only the mitzvot for which women are obligated. (See Hilchot Issurei Bi'ah 12:11, 14:9.) A Jew sold as a slave (עבד עברי) is required to fulfill all the mitzvot. and minors are free of the obligation.6Until a person reaches majority, he is not obligated to perform any of the mitzvot. Nevertheless, when a child reaches an age when he can appreciate the mitzvah, his father is obligated to train him to hear shofar as part of his education. (See Hilchot Nachalot 11:9.)
A person who is half slave and half free,7In Hilchot Avadim 7:4, the Rambam explains that a slave can reach this status in one of three ways:a) his owner took money with the intent of freeing half of the slave;
b) his master freed half the slave and sold or gave the other half to a colleague;
c) a slave belonged to two masters; one freed him and one did not.Such a slave is considered as having two different natures included in the same person. Thus, the aspect of him which is a free man is obligated to hear the shofar, and the aspect which is a slave is not. See also Halachah 3. a tumtum,8an expression meaning \"closed one\" in Hebrew. It refers to a person whose genitalia are covered by a layer of skin. Hence, this person's gender cannot be determined without this skin's removal. Thus, there is a doubt whether this person is male or female. However, should this layer of skin be removed and the person's gender be discovered, there is no difference between him and an ordinary person of the same gender. (See Hilchot Ishut 2:25.) and an androgynous9a term borrowed from the Greek, in which andro means \"man,\" and gynous \"woman.\" It refers to person who has both male and female sexual organs. The Sages were unsure whether to consider such a person a male or a female. (See Hilchot Ishut 2:24 and also the commentary on the following halachah.) are obligated [to hear shofar].10In the latter two cases, the obligation results from the doubt which exists whether these individuals are male (and hence obligated to hear shofar) or not.", + "Whoever is not [himself] obligated regarding this matter1i.e., those mentioned in the previous halachah, a שוטה (a mentally unstable individual) and a חרש (a deaf person). In contrast, a blind person is obligated to hear the shofar. cannot facilitate the performance of the mitzvah2by blowing the shofar for one who is obligated.3However, a male who has already fulfilled his obligation to hear the shofar can blow the shofar for a colleague (Rabbenu Manoach). Thus, if a woman or a minor blows the shofar, one who hears does not fulfill his obligation.4Nevertheless, they are allowed to blow the shofar for themselves. (See Halachah 7 and Shulchan Aruch, Orach Chayim 589:6.)
An androgynous can facilitate the performance of the mitzvah for one of his kind,5i.e., another androgynous but not for one who is not of his kind.6a normal adult male or a tumtum.
The Ra'avad objects to the Rambam's statement, noting that there is a difference of opinion among the Sages (Yevamot 83a) whether an androgynous is considered as half male and half female, or as a unique entity in his own right. The latter opinion is compatible with the Rambam's decision. However, according to the former opinion, it appears that an androgynous would resemble a person who is half slave and half free. As the following halachah states, such a person cannot blow the shofar even for himself, let alone for others.
The Maggid Mishneh defends the Rambam's decision, explaining that the Rambam does not consider the difference of opinion in Yevamot as unresolved. Rather, he, as does Rav Yitzchak Alfasi (the Rif), maintains that the halachah follows the latter opinion.
Furthermore, the Maggid Mishneh explains that even according to the former opinion, it is possible to differentiate between an androgynous and one who is half slave and half free, the former condition being brought about by God; the latter, by man. A tumtum cannot facilitate the performance of the mitzvah [for anyone], whether of his kind or not of his kind, for7in his case, the doubt is not about the general category, but an individual question about the particular tumtum's nature if [the layer of skin covering] the tumtum's [genitalia] is cut open, it is possible that it will be discovered that the tumtum is a male,8and the teki'ot he blows are acceptable. but it is possible that it will be discovered that the tumtum is a female.9and hence, unable to blow the shofar for a male.", + "A person who is half slave and half free cannot even facilitate the performance of the mitzvah1by blowing the shofar for himself,2let alone for others, because the aspect of himself which is a slave cannot facilitate the performance of the mitzvah for the aspect of himself which is free.3Every activity performed by such an individual is considered as a combined effort carried out by both aspects of his being. The aspect of his being which is a free man is obligated to hear shofar blown by one who is obligated to perform the mitzvah. Hence, the teki'ot he blows himself include the influence of his slave side, and are not sufficient to facilitate his performance of the mitzvah (Rosh Hashanah 29a).
How should he fulfill his obligation? He should hear a free man blow the shofar.4One might ask: Since his hearing the shofar also involves his slave side, how is that hearing sufficient to allow him to fulfill his obligation?
The Tzaphnat Paneach explains that there is a difference between hearing the shofar and blowing it. Hearing the shofar is a complete act in and of itself. Hence, since the free side of the person has heard the shofar, he is considered to have performed the mitzvah. In contrast, the blowing of the shofar is merely the preparation for the fulfillment of the mitzvah. Hence, the free side of the person cannot fulfill his obligation by hearing tekiot which were produced by a person whose entire being was not obligated to perform the mitzvah.
Based on this explanation, we can understand how such a person fulfills the mitzvah of lulav, for there as well, the act of taking the lulav constitutes rather than prepares for, the fulfilment of the mitzvah.", + "A person who occupies himself with blowing the shofar in order to learn1without the intention of fulfilling the mitzvah of hearing the shofar does not fulfill his obligation. Similarly, one who hears the shofar2even though he desires to fulfill the mitzvah from a person who blows it casually3without the intention of facilitating his colleague's performance of the mitzvah does not fulfill his obligation.4for he has heard an unacceptable shofar blast (Shulchan Aruch HaRav 589:5).
These laws relate to a question of a much larger scope: Must a person who performs a mitzvah have the intention of doing so or not? Rosh Hashanah 32b, which is the source for these decisions, maintains that such intention is necessary. However, other Talmudic sources imply that there is no need for such intention. Whenever a person performs the deed of a mitzvah, he fulfills his obligation, regardless of his intention.
On the surface, the Rambam's own decisions regarding this question appear paradoxical. Hilchot Chametz U'matzah 6:3 states:A person who eats matzah without the intention [of fulfilling the mitzvah] - e.g., if gentiles or thieves force him to eat - fulfills his obligation.There, it appears that the Rambam does not require a person to have the intention to fulfill a mitzvah, for in this instance the only reason the person ate the matzah was the coercion of the gentiles.
The commentaries attempt to resolve the issue. The Maggid Mishneh states that to fulfill his obligation, the person being forced to eat the matzah must know that today is Pesach, that he is obligated to eat matzah, and that it is matzah which he is eating. Rabbenu Nissim, the Kessef Mishneh, and Rabbenu Manoach follow a different line of reasoning. They differentiate between eating matzah and hearing a shofar. In the former case, a person's body benefits from the activity regardless of his intention. To support this thesis, they draw a parallel to the following passage.
Generally, the Torah frees a person from liability if he commits a transgression while being only מתעסק (performing a deed without any thought). However, a person who eats forbidden foods or engages in forbidden sexual relations in this manner is liable, because he derived pleasure from his activities (Keritot 19b).
Similarly, since the person derived physical satisfaction from eating the matzah, even though he was forced to do so, the action is attributed to him. In contrast, since his body did not benefit from hearing the shofar, he does not fulfill his obligation until he hears the shofar blown in the proper manner.
As regards halachah l'ma'aseh, in Orach Chayim 589:8, the Shulchan Aruch quotes the Rambam's decision concerning blowing the shofar, stating that a מתעסק does not fulfill the mitzvah. Similar decisions are rendered concerning Kri'at Shema (Orach Chayim 60) and lulav and etrog (Orach Chayim 651).
Concerning matzah, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 475:4 quotes the Maggid Mishneh's opinion, and the Shulchan Aruch HaRav adds the explanation mentioned in the name of the Kessef Mishneh. (Even so, the Pri Chadash and other commentaries do not accept this decision.)
If the person hearing had the intention of fulfilling his obligation, but the person blowing did not have the intention of facilitating the latter's performance of the mitzvah,5Rosh Hashanah 28b quotes Rabbi Zeira as instructing Shamaya: \"Have me in mind and blow for me.\" or the person blowing had the intention of facilitating his colleague's performance of the mitzvah, but the person hearing did not have the intention of fulfilling his obligation, [the person hearing] did not fulfill his obligation.6The Magen Avraham (189:4) states that if a person comes to the synagogue on Rosh Hashanah with the intention to fulfill his obligation to hear the shofar, that intention is sufficient. Even if he has no specific intention while the shofar is being blown, he fulfills his obligation. Rather, both the person hearing and the one allowing him to hear7i.e., the person blowing the shofar must have the [proper] intention.", + "If a person blew the shofar with the intention of enabling all those hearing his blowing to perform the mitzvah,1The blower need not have each individual in mind. However, as the previous halachah states, he must have the intention that his blowing enable people to fulfill their obligation to hear shofar. If he blows without that intention, their listening is of no consequence. and a listener heard while having the intention to fulfill his obligation2However, as stated in the previous halachah, if the listener lacks that intention, he does not fulfill his obligation. - even though the person blowing did not have a specific intention that this individual would hear his blowing, nor did he know about him3the listener has fulfilled his obligation, because the blower had in mind all those who heard him. - Rosh Hashanah 29a derives this principle by contrasting the law mentioned in the previous halachah with the law mentioned in this halachah's latter clause. - the listener has fulfilled his obligation, because the blower had in mind all those who heard him.
Accordingly, if a person was traveling on a journey4The Magen Avraham (589:5) explains that a person who continues traveling must be sure that he has the intention of fulfilling his obligation. However, if he stops to hear the shofar, that itself is sufficient proof that he desires to fulfill the mitzvah. or was sitting in his home and heard the teki'ot from the person leading the congregation, he has fulfilled his obligation if he had that intention, since the leader of the congregation had the intention of enabling the many to fulfill their obligation.5In his commentary on the Mishnah (Rosh Hashanah 3:5), the Rambam writes: \"the [function of] leader of the congregation was instituted in that capacity only in order to enable the many to fulfill their obligation.\"", + "If the festival of Rosh Hashanah falls on the Sabbath,1According to the fixed calendar we use, Rosh Hashanah never falls on Sunday, Wednesday, or Friday (Hilchot Kiddush Hachodesh 7:1). Thus, the second day of Rosh Hashanah will never fall on the Sabbath. However, it is not at all infrequent for the first day of Rosh Hashanah to fall on the Sabbath. the shofar is not sounded in every place.2However, it is sounded in certain places, as explained in Halachot 8 and 9. There is an allusion to this in the Torah itself. Though Numbers 10:10 describes Rosh Hashanah as a day of \"the sounding of the shofar,\" Leviticus 23:24 refers to it as a day of \"the remembrance of the sounding [of the shofar\" - i.e., this refers to Rosh Hashanah which falls on the Sabbath, when the shofar is not actually sounded (Rashi, Rosh Hashanah 32a). [This law was enacted] even though blowing [the shofar] was forbidden only as sh'vut.3See the commentary on Chapter 1, Halachah 4 for a definition of the term sh'vut. Rosh Hashanah 29b equates the blowing of the shofar with removing bread from the oven. It appears from Shabbat 117b that the removal of bread from the oven was forbidden only because it is \"a weekday act,\" not in the spirit of the Sabbath. (See Shulchan Aruch HaRav 588:4.)
It would be appropriate for [the shofar] to be sounded, for a positive commandment of the Torah should supersede sh'vut instituted by the Sages.4A question can be raised, based on the Rambam's statements in Chapter 1, Halachah 4:Regarding a shofar to be used on Rosh Hashanah: It is forbidden to violate the festival's laws to obtain it. This applies even when the forbidden practice is in the category of sh'vut.The Lechem Mishneh offers a number of resolutions to this difficulty. Among them:
a) Had the proper attention been paid to the matter before Rosh Hashanah, the sh'vut mentioned in Chapter 1, Halachah 4 with regard to obtaining the shofar would not exist. In contrast, the sh'vut involved in blowing the shofar cannot be avoided.
b) The sh'vut mentioned in Chapter 1, Halachah 4 must be violated before the mitzvah is performed. Hence, there is no way the prohibition can be relaxed in the mere expectation that a mitzvah will be performed. In contrast, in this instance, the performance of the mitzvah and the sh'vut occur concurrently.
However, the order of the halachot here suggests a different explanation. As the Rambam states in the following halachah, certain leniencies are taken regarding the sh'vut of sounding the shofar on Rosh Hashanah (since, as mentioned above, it is forbidden only because it is a \"weekday act\"). In contrast, the activities mentioned in Chapter 1, Halachah 4 are of a more severe nature, and hence no leniency may be taken in their regard. If so, why is the shofar not sounded?
Because of a decree [of the Sages] lest a person take it in his hands and carry it to a colleague so that the latter can blow for him,5The Rambam alters the expression used by Rosh Hashanah 29b, which states: \"perhaps he will take it to a skilled person so that the latter will teach him.\" Perhaps, the emendation was made because it is more likely that a person would desire that his colleague blow for him than begin to teach him on Rosh Hashanah itself. and [in the process,] carry it four cubits in the public domain or transfer it from one domain to another,6Hilchot Shabbat 12:8 equates the two and explains the nature of this melachah. It must be noted that the phrase \"transfer it from one domain...\" is the Rambam's addition and does not appear in Rosh Hashanah, ibid. (Indeed, Tosafot, Megillah 4b explains that there is no suspicion that the latter prohibition will be violated.) and thus violate a prohibition punishable by being stoned to death.7as is the commission of all Shabbat melachot (Hilchot Shabbat 1:1-2.) [This is necessary because] all are obligated in the mitzvah of blowing the shofar, but not all are skilled in it.8A similar expression is also found in Hilchot Megillah 1:13, explaining why the Megillah is never read on the Sabbath. It must be noted that while the Temple was standing, a similar decree was not enacted on the first day of Sukkot which fell on the Sabbath, even though it is possible that a person would carry his lulav in a forbidden manner. Note our commentary on Chapter 7, Halachot 13 and 14, which explains the difference between the two festivals.
The fact that a Rabbinic decree can cause a mitzvah to be nullified - particularly as significant a mitzvah as the blowing of the shofar - has been the subject of much discussion by the Rabbis. In his commentary on the tractate of Sukkah, Rabbenu Nissim states that this decree was instituted only because in most Jewish communities, the people were not aware of the date the Rabbis had established for Rosh Hashanah. Hence, since the people could not be sure that they were in fact performing a mitzvah, the Rabbinic decree had the power to negate its performance. Even in the places where they were conscious of the proper date, they would not blow the shofar in such a year, so that great divisions in Torah practice would not be created among the Jewish people.
In Likkutei Torah, Rav Shneur Zalman of Liadi explains the matter from a mystical perspective. He writes that the Sabbath itself generates spiritual influences which resemble those produced by the blowing of the shofar. Thus, there is no necessity to blow the shofar, and the Sages were therefore willing to allow such a decree to negate its observance.", + "Children who have not reached an age at which they can be educated:1Rabbenu Manoach explains that this refers to children of six or seven. We need not prevent them from blowing [the shofar] on a Sabbath2even though blowing the shofar on the Sabbath is prohibited for an adult which is not the festival of Rosh Hashanah, so that they will learn [to blow].3This halachah is not directly related to the laws of Rosh Hashanah, but rather to the laws of the Sabbath. If a child has not reached the age where he can be educated concerning the mitzvot, his parents are not required to prevent him from violating any of the mitzvot (Yevamot 114a).
The law stated here represents a reversal of the Rambam's understanding of Rosh Hashanah 33a from that in his commentary on the Mishnah. Indeed, his change in interpretation caused the Ra'avad to object to this halachah. It is interesting to note that the Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 4:9) and the primary interpretation mentioned in the Halachot of Rav Yitzchak Alfasi (the Rif) - sources which the Rambam relies upon heavily - follow the Rambam's initial approach.
An adult is permitted to be involved in the instruction [of children4He may tell them to blow the shofar and teach them how to blow (Maggid Mishneh). in the blowing of shofar] on the festival.5even though the blowing of the shofar is prohibited on the Sabbath. [This applies] concerning both children who have reached an age at which they can be educated and those who have not reached that age, for blowing [the shofar] is prohibited only as sh'vut.6Since the prohibition against blowing the shofar is not severe, a number of leniencies are taken in this regard. The shofar is sounded for women (Shulchan Aruch, Orach Chayim 589:6), and similarly, additional blasts are sounded to \"upset Satan\" (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim, 596:1). However, it is forbidden for an adult to sound the shofar on Rosh Hashanah unnecessarily. Nevertheless, even a child who has reached the age when he is educated concerning the mitzvot need not follow this stringency (Ramah, ibid.).", + "When [the Sages] decreed not to sound [the shofar] on the Sabbath, they applied that decree only to places which lacked a court.1The Sages forbade sounding the shofar on the Sabbath lest someone carry it in a forbidden manner, as explained in the previous halachah. However, that decree was not applied to places where the Sanhedrin, Israel's supreme court, held its sessions. The influence of the court would be felt throughout the entire city and its surroundings. Hence, the people would be more scrupulous in their observance of the mitzvot. (See the Rambam's commentary on the Mishnah Rosh Hashanah 4:1 and the following halachah.) However, while the Temple was standing and the Supreme Court was seated in Jerusalem,2After the Temple was constructed, the Sanhedrin held its sessions in the Chamber of Hewn Stone in the Temple. Forty years before the destruction of the Second Temple, the Sanhedrin was forced to move from that place to other locations in Jerusalem. (See Hilchot Sanhedrin 14:12-13.) everyone3i.e., not only was the shofar sounded at the seat of the Sanhedrin and on the Temple mount, but throughout the city; even private individuals were allowed to blow the shofar (Rosh Hashanah 30a). would sound the shofar in Jerusalem throughout the entire period the court held its sessions there.4The Ra'avad objects to the Rambam's statements. He disagrees with the Rambam on two points:
a) while the Temple was standing, the Rambam maintains that the shofar was sounded throughout Jerusalem, while the Ra'avad maintains that it was sounded in the Temple alone.
b) after the Temple's destruction, the Rambam maintains that the shofar was not sounded in Jerusalem, while the Ra'avad argues that it was.
The difference between the two depends on the Rambam's interpretation of the Mishnah (Rosh Hashanah 4:1):When the festival of Rosh Hashanah fell on the Sabbath, they would sound the shofar in the Mikdash, but not in the country at large.In his commentary on that Mishnah, the Rambam writes: \"We have already explained to you several times (see Ma'aser Sheni 2:4, Shekalim 1:3, Sukkah 3:10) that the term mikdash refers to the entire city of Jerusalem.\" Thus, he maintains that if Rosh Hashanah fell on the Sabbath while the Temple was standing, the shofar would be sounded throughout the city. After the destruction of the Temple, this practice was discontinued.
[This did not apply] to the people of Jerusalem alone.5The influence of the Sanhedrin could be felt even on the outskirts of the city. Rather, every city that was within the outer limits6This refers to the תחום שבת - 2000 cubits from the outermost house from each point on the city's circumference. (See Hilchot Shabbat, Chapters 27 and 28.) of Jerusalem7There were a number of smaller villages surrounding Jerusalem which met all the requirements specified below. and [whose inhabitants] could:
see Jerusalem8i.e., excluding those within a wadi - below the mountains, who could not see Jerusalem. - i.e., excluding those within a wadi;
hear the shofar blown in Jerusalem9i.e., excluding those on the mountaintops - Since they were situated on the mountaintops, they could see the city even from afar. However, the sound would not carry that far. - i.e., excluding those on the mountaintops; and
travel to Jerusalem10i.e., excluding those separated by a wadi - which they would be unable to cross - i.e., excluding those separated by a wadi from the city
the11The exclusions mentioned by the Rambam are quoted from Rosh Hashanah, ibid., based on the text of the Mishnah. The Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 4:1) interprets the Mishnah slightly differently. people of these cities would blow the shofar on the Sabbath as in Jerusalem. However, in the other cities of Israel,12even where the courts held session they would not sound [the shofar on the Sabbath].", + "At present, while the Temple is destroyed, wherever a court whose judges received semichah1Semichah is the term used to refer to the permission granted to a judge to act in that capacity. Only a judge who himself possesses semichah can convey this distinction to a colleague. Moses gave Joshua and the seventy elders semichah, and they began a chain that stretched over many generations, ending several hundred years after the destruction of the Temple. (See Hilchot Sanhedrin 4:1-2.) in Eretz Yisrael2semichah could be conveyed only in Eretz Yisrael (ibid.:6). permanently holds sessions,3i.e., if, on Rosh Hashanah, the court held special sessions in a city where it was not normally located, the shofar would not be sounded. (See the Rambam's commentary on the Mishnah, Rosh Hashanah 4:1.) the shofar is sounded on the Sabbath.4The Mishnah (Rosh Hashanah 29b) states:When the Temple was destroyed, Rabbi Yochanan ben Zakkai ordained that the shofar be sounded in every place where a court holds sessions.The Talmud elaborates:[After the destruction of the Temple,] Rosh Hashanah once fell on the Sabbath, and all the cities gathered together [in Yavneh]. Rabbi Yochanan ben Zakkai asked the family of Beteira: \"Shall we blow?\"
\"Let us consider the matter,\" they replied to him.
\"Let us blow, and then consider the matter after having blown,\" he answered them.
\"Let us consider the matter,\" they replied again.
He told them, \"The sounding of a horn has already been heard in Yavneh. Once a deed has been performed, no further discussion is entertained.\" Furthermore, the shofar is sounded on the Sabbath only in a court that has sanctified the new moon.5Originally, the months were sanctified by the courts after hearing the testimony of witnesses who saw the new moon. (See Hilchot Kiddush Hachodesh, Chapters 1 and 2.) However, the shofar will not be sounded in other courts, even though their judges have received semichah.6The Rambam's statements represent a middle road in a difference of opinion between the Rabbinical giants upon whom our understanding of the Talmud is based. Rashi (Rosh Hashanah 29a) states that the shofar was sounded on the Sabbath only in the presence of the Supreme Sanhedrin. Thus, this law applied only in Yavneh and in the few other cities where the Sanhedrin subsequently held its session.
Rav Yitzchak Alfasi (the Rif) quotes this law in his Halachot even though he quotes only those laws which are applicable in his age. From this it appears that he maintains that the shofar may be sounded in the presence of any court of stature on the Sabbath, even if its judges do not possess semichah. Indeed, the Ramban and Rabbenu Nissim write that Rav Yitzchak Alfasi would have the shofar sounded in his own court when Rosh Hashanah fell on the Sabbath. Similarly, the text Haezer records that the author saw a Sage from Damascus who stated that he saw the shofar blown on Rosh Hashanah which fell on a Sabbath.
(The Rambam's Commentary on the Mishnah, ibid., does not mention the need for the judges to possess semichah. Thus, it is possible that he also originally subscribed to this view.)
In the Mishneh Torah, the Rambam's position lies in between these views. On one hand, unlike Rav Yitzchak Alfasi, he requires that the judges possess semichah and be of sufficient stature to have sanctified the new moon (thus, excluding any contemporary courts). Nevertheless, unlike Rashi, he allows the shofar to be sounded in the presence of any court that has those qualifications, and not the Supreme Sanhedrin alone. Also, the shofar is sounded only in the presence of a high court.7Our translation of בית דין גדול is based on the Kessef Mishneh, who explains that in this context the term refers to an established court of judges with semichah, and not the Supreme Sanhedrin, as is sometimes the case. Indeed, authoritative manuscripts of the Mishneh Torah from Yemen omit the word גדול from the above expression.
It may be sounded during the entire time they are in session.8but only while they are in session. If they have risen, the shofar can no longer be sounded. However... Even after they9the judges have begun preparing to rise10as long as they have not risen - the shofar may be sounded before them - Though the Sages (Rosh Hashanah 30a) raised a question on this matter and left it unanswered, the Rambam allows the shofar to be sounded under such circumstances. Since the question concerns a Rabbinic decree, the more lenient approach is taken (Maggid Mishneh). - as long as they have not risen - the shofar may be sounded before them. However, outside the court, the shofar may not be sounded.11In this aspect, there was a difference between the sounding of the shofar on the Sabbath between Jerusalem and Yavneh. In Jerusalem, the influence of the Temple and the court was felt so strongly that even outside the presence of the court, the shofar could be sounded. In contrast, in Yavneh and other cities where courts were located, the shofar was sounded only in the presence of a court (Rosh Hashanah, ibid.).
Why is the shofar allowed to be sounded in the court? Because the court is scrupulous [in the observance of the mitzvot] and, in its presence, those who blow the shofar will not carry the shofar in the public domain, for the court will warn the people and inform them.12The S'dei Chemed derives a general principle from this law. Hilchot Shabbat 21:27 states that all Sabbath and festival prohibitions that were categorized as sh'vut were suspended in the Temple, because the priests were scrupulous in their observance of the mitzvot and there was no danger that any infringement of Torah law would occur. Similarly, the above text continues, all decrees of this nature may be suspended in the presence of a high court, because the court will ensure that the Torah's laws will be kept.
This logic runs contrary to a statement of Rabbenu Nissim, who writes that although Rabbi Yochanan ben Zakkai instituted the blowing of the shofar on the Sabbath in the presence of a court, he was not that lenient regarding the taking of the lulav and etrog. Thus, we see that the leniency mentioned here applies to the shofar alone and not to other cases.", + "In the present age, when we celebrate Rosh Hashanah in the exile for two days,1There is a slight imprecision with the Rambam's statements. Rosh Hashanah was celebrated for two days throughout almost the totality of Eretz Yisrael even while the Temple was standing. It was impossible to notify the people in most of the land (for the messengers were not allowed to travel more than two thousand cubits beyond Jerusalem) whether or not the court had substantiated the testimony of the witnesses on the day when Rosh Hashanah was expected to fall. (See Beitzah 4b-5a; Hilchot Kiddush Hachodesh 5:7-8.) the shofar is sounded on the second day just as it is sounded on the first.2This refers to the actual sounding of the shofar. According to Sephardic custom, there is a difference concerning the recitation of the blessing shehecheyanu (Shulchan Aruch, Orach Chayim 499:3).
If the first day3As mentioned above, according to the fixed calendar which we employ at present, it is impossible for the second day of Rosh Hashanah to fall on the Sabbath. falls on the Sabbath, those who were not in the presence of a court fit to blow the shofar on the Sabbath4The Kessef Mishneh notes that there is some difficulty correlating this statement with that of the previous halachah, which implies that, at present, no courts are of sufficient stature to blow the shofar on the Sabbath. Among the possible resolutions to this difficulty are:
a) as the Rambam writes in Hilchot Kiddush Hachodesh 5:3, until the age of Abbaye and Ravvah, there were courts of judges who sanctified the new month based on the testimony of witnesses. Thus, the Rambam could be referring to such a court.
b) In Hilchot Sanhedrin 4:11, the Rambam discusses the possibility of the renewal of the practice of semichah. He could be referring to such an eventuality in the present instance. may blow the shofar on the second day alone.5This is our practice at present." + ], + [ + "How many shofar blasts is a person required to hear on Rosh Hashanah?1according to Torah law? Nine.2However, as explained throughout the chapter, the Sages have required us to hear many more.
[This figure is derived3See Rosh Hashanah 33b. as follows]: The Torah mentions the word תרועה [sounding the shofar] three times4Teru'ah is also mentioned in relation to sounding the trumpets (Numbers, Chapter 10), but that is not relevant in this immediate context. in association with Rosh Hashanah5twice: Leviticus 23:24 and Numbers 29:1. and the Yovel.6once: Leviticus 25:9. Every תרועה must be preceded and followed by a [single] long blast.7Leviticus 25:9 states: והעברת שופר, and Numbers 29:1 states: תעבירו שופר. In both cases, the verb means \"cause to pass.\" From that expression, Rosh Hashanah, ibid., derives that a long note should be sounded before the תרועה.
Based on the above, the text Galia Masechta (Orach Chayim 3) explains that the essential element of the mitzvah is the teru'ah, since that is the sound specifically required by the Torah. The teki'ot are required only as a supplementary factor. According to the oral tradition, we learned that8whether on Rosh Hashanah or on Yom Kippur of the Yovel - Rosh Hashanah, ibid. notes that the verses which describe the sounding of the shofar on both occasions share a common word. Hence, an analogy (שוה גזירה) is established between them. Therefore... - whether on Rosh Hashanah or on Yom Kippur of the Yovel - all the soundings of the shofar of the seventh month are a single entity.9Thus, on each occasion, the same three series of blasts must be sounded.
Thus, nine shofar blasts must be sounded on both of them: teki'ah,10The single, long blast preceding the teru'ah teru'ah,11a blast which is interrupted into shorter sounds, as described in Halachot 2-4. teki'ah;12The single, long blast following the teru'ah teki'ah, teru'ah, teki'ah; teki'ah, teru'ah, teki'ah.13two other identical series of blasts.", + "Over the passage of the years and throughout the many exiles, doubt has been raised concerning the teru'ah which the Torah mentions, to the extent that we do not know what it1Rosh Hashanah 34a explains that our custom of blowing the shofar was instituted by Rabbi Abahu in Caesaria approximately one hundred years after the destruction of the second Temple. In this halachah, the Rambam explains the reason for Rabbi Abahu's action.
The Rambam's statements are accepted by Rabbenu Asher, Rabbenu Nissim, and most other authorities. Nevertheless, it is significant that Rav Hai Gaon, one of the major authorities who preceded the Rambam, offers a different explanation for Rabbi Abahu's actions.
Rav Hai Gaon maintains that it is impossible that a doubt existed among the Jewish people concerning such an important manner as sounding the shofar. Since the shofar was sounded each year, surely the tradition could have been maintained. Hence, he explains that all the different manners of sounding the shofar were acceptable and that Rabbi Abahu's contribution was the establishment of a uniform custom that included all the different practices common among the Jewish people. By mentioning the \"many years\" and \"exiles,\" the Rambam addresses himself to the question raised by Rav Hai Gaon. is:
Does it resemble the wailing with which the women cry2thus, it would be short, staccato sounds like sobs when they moan,3The word teru'ah is translated into Aramaic as yevavah (moan), as in Judges 5:28: \"Sisra's mother gazed out the window and moaned through the lattice.\" or4does a teru'ah resemble... the sighs5i.e., longer sounds which a person who is distressed about a major matter will release repeatedly?6Since before a person cries, he sighs (Rosh Hashanah 33b). Perhaps a combination of the two7sighing and the crying which will follow it - is called teru'ah, because a distressed person will sigh and then cry. Therefore, we fulfill all [these possibilities]. - as explained in detail in the following halachah.
The commentaries have emphasized the homiletic aspects of these halachot. On Rosh Hashanah, a Jew must concentrate on the coronation of God as King of the world. He may feel internal distress when he meditates on how his daily behavior does not reflect the proper relation between a subject and his king. Ultimately, this may motivate him to sigh and even to cry. - sighing and the crying which will follow it - is called teru'ah, because a distressed person will sigh and then cry? Therefore, we fulfill all [these possibilities].", + "The crying1mentioned in the previous halachah refers to what we call teru'ah.2short, staccato sounds like sobs. Since a teru'ah is considered to be a single blast, the entire series of sounds must be completed without the person who blows pausing to catch his breath. The repeated sighs3mentioned in the previous halachah refer to what we call three4The Maggid Mishneh writes that one may add to the number of shevarim as long as one does not take a breath between them. However, the Magen Avraham (590:2) writes that it is Ashkenazic custom not to sound more than three shevarim. shevarim.5Like sighs, these sounds are neither short like teru'ot, nor prolonged like teki'ot, but rather of intermediate length, as described in the following halachah.
Thus, the order of blowing the shofar6to fulfill the mitzvah as commanded by the Torah. is as follows: First, one recites the blessing7as explained in Halachah 10. and sounds a teki'ah; afterwards, three shevarim; and afterwards, a teru'ah; and afterwards, a teki'ah.8in accordance with the opinion that maintains that a teru'ah resembles both sighing and crying. He repeats this pattern [until he completes] three series.9in order to have heard the three series of blasts required by Halachah 1.
Although the pattern of shofar blowing described by the Rambam has become universally accepted among the Jewish people, it is unclear when this practice was first instituted. One of the fundamental texts of the period directly following the conclusion of the Talmud, the Sh'eltot of Rav Achai Gaon (note 171), mentions a different practice.
Three series of blasts from each pattern are not blown directly after each other. Rather, after sounding three series of teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah, three series of teki'ah, shevarim, teki'ah, and then three series of teki'ah, teru'ah, teki'ah is sounded.
[Then,] he sounds a teki'ah; afterwards, three shevarim; and afterwards, a teki'ah.10in accordance with the opinion that maintains that a teru'ah resembles sighing. It must be noted that from the passage on Rosh HaShanah 34a it seems that Rabbi Abahu instituted the series of three teru'ot before the series of three shevarim. He repeats this pattern [until he completes] three series.11to fulfill the obligation explained in Halachah 1.
[Then,] he sounds a teki'ah; afterwards, a teru'ah; and afterwards, a teki'ah.12in accordance with the opinion that maintains that a teru'ah resembles crying. He repeats this pattern [until he completes] three series.13as explained above.
Thus, there are a total of thirty shofar blasts,1418 teki'ot, six shevarim, and six teru'ot.
From the Rambam's expression, it appears that he considers the shevarim and teru'ah sounded in the first series as two separate blasts. From this, the Maggid Mishneh derives a halachic insight, maintaining that according to the Rambam, one may take a breath between the two. (The Mayim Chayim supports this conclusion, noting that, regarding this series, the Rambam states that one should blow \"three shevarim, and afterwards, a teru'ah.\") Nevertheless, the Ramban and other authorities do not permit this leniency.
Regarding halachah l'ma'aseh, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 590:4) suggests adhering to the more stringent view regarding the teki'ot required by Torah law. However, the Ramah maintains that this is unnecessary. Both the Shulchan Aruch HaRav 590:9, 10 and the Mishnah Berurah 590:20 suggest adhering to whichever practice is customarily followed in one's local community. However, if there is no accepted custom, the Shulchan Aruch HaRav suggests accepting the more stringent practice. in order to remove any doubt.15as mentioned in the previous halachah.
Though all three sounds would be included in the series of teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah, it would be insufficient for such a series alone to be sounded. According to the opinions that maintain that a teru'ah is either sobbing or crying alone, there would be another sound interrupting between either the teki'ah which precedes or that which follows the teru'ah (Rosh Hashanah 34a).", + "The required length of a teru'ah is that of two teki'ot.1These statements are the source of much controversy among the Rabbis. The Mishnah (Rosh Hashanah 33b) states: \"The required length of the teki'ah is three teru'ot; a teru'ah is three sobs.\"
The Talmud questions:Behold, the baraita has taught: \"the required length of a teki'ah is that of a teru'ah!\"
Abbaye replied: \"The author of the Mishnah considered the length of all the teki'ot in comparison to the length of all the teru'ot. The author of the baraita considered the length of each blast. There is no difference of opinion between them.\"In his commentary on the Mishnah, the Rambam interprets the above to mean: \"The required length of all six teki'ot is equivalent to the required length of all three teru'ot,\" thus establishing each teru'ah as twice the length of a teki'ah. Hence, according to the Rambam, the length of the teki'ot are dependent on the length of the teru'ot.
Rabbenu Nissim objects to the Rambam's interpretation, explaining that the word והעברת, the verb mentioned in the commandment to blow the shofar, implies a long blast, and hence the measure mentioned by the Rambam would not be appropriate.
Similarly, the Ra'avad does not accept the Rambam's interpretation, and explains that the Mishnah establishes an independent measure for the length of a teki'ah - three teru'ot - with each teru'ah being equal to three short sobs. Thus, the measure of a teki'ah is equivalent to nine short sounds. The Ramban and the Rashba also subscribe to this view.
Rashi and most Ashkenazic authorities accept the simple meaning of the Mishnah and explain that a teki'ah is equal to the length of a teru'ah. However, as explained in the previous halachot, there are three different interpretations of the definition of a teru'ah. Thus, the required length for the teki'ah varies accordingly.
Regarding halachah l'ma'aseh, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 590:3) mentions the views of Rashi and the Ra'avad, but not that of the Rambam. The required length of the three shevarim is that of a teru'ah.2i.e., the length of the three shevarim should resemble a series of teru'ot.
When a person sounds a teki'ah and a teru'ah, and afterwards sounds a long teki'ah, extending it twice the length of the original one,3with the intention that it be considered to be the final blast of the first series and the initial blast of the following series we do not say that it may be considered to be two teki'ot4although it is of sufficient length - thus allowing one [to complete the series merely by] sounding a teru'ah and another teki'ah.5This represents a rephrasing of the Mishnah, Rosh Hashanah 4:9 and Rosh Hashanah 28a. Rather, even if one extended a teki'ah the entire day, it is considered to be only a single teki'ah6This decision runs contrary to the statements of the Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 3:3), which does not accept a teki'ah blown with such an intention at all. and one must sound another teki'ah, teru'ah, and teki'ah [until he completes] three series.7This law is quoted as halachah by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 590:6). However, the Ashkenazic authorities maintain that deference should be paid to the opinion mentioned in the Jerusalem Talmud.", + "If a person hears one shofar blast at one hour and a second one an hour later1even if he waits the entire day - Rosh Hashanah 34a-b quotes Rabbi Yochanan: \"If a person heard the nine shofar blasts even over a span of nine hours, he fulfills his obligation.\" - even if he waits the entire day - the two may be considered to be a single unit2It is undesirable to delay the shofar blasts or to interrupt between them by talking or performing any other activity. Nevertheless, if an interruption was made between blasts, as long as one concentrates one's attention on each shofar blast, they are considered to be a single halachic unit. and he may fulfill his obligation.3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 588:2) quotes this law. However, the Magen Avraham (588:2) compares this situation to the laws of Kri'at Shema (see Ramah, Orach Chayim 65:1) and explains that if one is prevented from hearing the shofar by forces beyond one's control, it is considered to be an interruption and one must begin the last series of blasts anew.
The above applies provided each series is heard in the proper order;4a teki'ah, the series ofshevarim, teru'ot or the combination of the two, and then a teki'ah, as stated in Halachah 1. i.e., one may not hear a teru'ah and afterwards two teki'ot, or two teki'ot, and afterwards a teru'ah, and the like.5The Maggid Mishneh explains that with this phrase, the Rambam implies that even though a delay does not constitute an interruption, any shofar blast which is not in the proper order invalidates the entire series. Most other authorities (see Shulchan Aruch HaRav 590:12) explain that this applies only if one sounds the shofar with an improper blast, intending to fulfill one's obligation. Otherwise, no significance at all is attached to the shofar blast and it is not considered an interruption.", + "If a person heard nine shofar blasts from nine men simultaneously,1At the same time, six blew teki'ot and three, teru'ot, so that the person could have heard the required number of shofar blasts he has not fulfilled his obligation for a single blast.2Rabbenu Manoach gives two reasons for this decision:
a) because of the cacophony of sounds, the listener is unable to properly distinguish any one;
b) As stated in the previous halachah, one must hear the shofar blasts in the proper order, a teki'ah preceding and following a teru'ah; that requirement is not fulfilled in this instance.
Rashi, in his commentary on Rosh Hashanah 34b, disagrees with the Rambam's decision, explaining that Rosh Hashanah 27a states that even though two people blow the shofar simultaneously, since the mitzvah is dear to the hearer, he will concentrate sufficiently to differentiate between the sounds. Furthermore, the Tosefta 2:12 states specifically that one does fulfill one's obligation in this manner.
Tosafot disagrees with Rashi, mentioning the second reason stated by Rabbenu Manoach. It appears that the Rambam goes further and discounts Rashi's opinion entirely. According to Tosafot, the listener will have heard at least the first teki'ah, while the Rambam explicitly states \"he has not fulfilled his obligation for a single blast.\" (See Lechem Mishneh.)
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 588:3 quotes the Rambam's decision as halachah. The Ramah quotes the law from Rosh Hashanah 27a, allowing a person to fulfill his obligation even though he heard two people blowing the shofar at the same time, provided he heard the blasts in the proper order. [If he heard] a teki'ah from one, a teru'ah from another, and another teki'ah from a third, in sequence, he has fulfilled his obligation.3The fact that different people sounded the shofar does not prevent the fulfillment of the mitzvah.
The above applies even if one heard [the shofar blasts] with interruptions, even if [the blowing was extended] over the entire day.4There is a certain redundancy with this statement, because the same principle was mentioned in the previous halachah. Nonetheless, the Rambam included it to emphasize that the passage of time is not considered an interruption even when the shofar is being blown by different people (Rabbenu Manoach). A person does not fulfill his obligation until he hears all nine shofar blasts, for they are all [only] one mitzvah.5as explained in Halachah 1. Thus, they are dependent one on the other.6Based on this principle, a person who does not know how to blow either the shevarim or the teru'ot should not sound the teki'ot, for he will accomplish nothing by doing so (Tosafot, Rosh Hashanah 33b). Nevertheless, if a person knows how to sound both teki'ot and shevarim, he should sound three series of such blasts even if he does not know how to sound a teru'ah. Since it is possible that the mitzvah may be fulfilled by these series (as explained in Halachot 2 and 3), at the very least they should be sounded (Rabbenu Nissim, Shulchan Aruch, Orach Chayim 593:2).", + "The congregation1but not an individual (Rosh Hashanah 34b) is obligated to hear the shofar blasts2i.e., the nine blasts mentioned in Halachah 1 together with the order of blessings.3Rosh Hashanah 16b explains that the Sages instituted the blowing of the shofar in the midst of the prayer service in order to confuse Satan, lest he lodge accusations against the Jews in the midst of their prayers. The Sages explain (ibid., 32b) that it would have been appropriate to institute the shofar blowing in the morning service. However, the Romans desired to stamp out the performance of the mitzvot and sent guards to make sure that the mitzvah was not fulfilled. After midday, the guards left, and then, in the musaf service, the shofar would be sounded.
Originally, the Sages' decree involved determining the place of the service when the mitzvah required by the Torah would be fulfilled and this halachah must be interpreted in that context. However, as explained in Halachot 11 and 12, it became universally accepted Jewish custom to blow the shofar before the musaf prayers to fulfill the Torah's commandment, and thus \"confuse the Satan\" even before the beginning of our prayers, and then to sound the shofar again in the midst of those prayers to fulfill the Rabbinic decree. See Shulchan Aruch HaRav 592:7.
How is this expressed? The chazan recites Avot,4literally, \"patriarchs\"; the first blessing of the Amidah, which praises God as \"the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.\" Gevurot,5literally, \"mighty acts\"; the second blessing of the Amidah, which begins: \"You are mighty,\" and recounts different expressions of God's power. the sanctification of God's name,6The third blessing of the Amidah, which includes the Kedushah prayer. Malchuyot7Three additional blessings are recited in the musaf service of Rosh Hashanah: Malchuyot (acceptance of God's sovereignty), Zichronot (acknowledgement of God's remembrance of the Jewish people), and Shofarot (describing the significance of the sounding of the shofar).
Rosh Hashanah 16a states:The Holy One, blessed be He, declares: \"On Rosh Hashanah, recite before me Malchuyot, Zichronot, and Shofarot.
Malchuyot - so that you will crown Me as King over you.
Zichronot - so that I will remember you for good.
By what means? Through the shofar.\"These blessings are described in the following halachot.
The prayers mentioning the sacred nature of the holiday and the sacrifices which were offered in the Temple are also included in the Malchuyot blessing. [ - at this point,] the shofar is sounded three times;8i.e., one series of teki'ah, teru'ah, teki'ah required by the Torah. Though this point is disputed in the Mishnah, Rosh Hashanah 32a relates that this opinion (quoted in the name of Rabbi Akiva) was the accepted practice in Yavneh. Zichronot9the shofar is sounded three times - the second series of teki'ah, teru'ah, teki'ah required by the Torah. - the shofar is sounded three times; Shofarot10the shofar is sounded three times - the final series of teki'ah, teru'ah, teki'ah required by the Torah. - the shofar is sounded three times - [and concludes the Amidah with] the Avodah,11literally, \"the service,\" i.e., the blessing R'tzey, which asks God to accept our prayers and restore the Temple service. an acknowledgement [of God's wonders],12the blessing Modim. and the priestly blessing.", + "These three intermediate blessings recited on Rosh Hashanah and Yom Kippur of the Yovel1The Mishnah (Rosh Hashanah 26b) states: \"Rosh Hashanah and the Yovel are identical regarding the sounding of the shofar and the blessings.\" - Malchuyot, Zichronot, and Shofarot2The blessings must also be recited in this order (Magen Avraham 593:4). - are each dependent on each other.3i.e., a person who cannot recite all three blessings should not recite any. Generally, a person who does not know all the blessings of the Amidah should recite those that he knows. However, on the musaf service of Rosh Hashanah, a person should begin the Amidah only if he knows the entire service (Magen Avraham 593:2). (See also the Bi'ur Halachah.)
In each of these blessings, one is required to recite ten verses4Rosh Hashanah 32a explains that the number ten alludes to the ten expressions of praise used by King David in Psalm 150; or, alternatively, to the ten statements of creation; or, alternatively, to the ten commandments. The Jerusalem Talmud (Rosh Hashanah 4:7) explains that the ten verses of Malchuyot refer to David's ten expressions of praise; the ten Zichronot, to the ten calls to repentance proclaimed by Isaiah; and the ten Shofarot to the ten sacrificial animals offered in the Temple on Rosh Hashanah.
One may recite additional verses if one desires (Shulchan Aruch, Orach Chayim 591:4). Indeed, the text of the blessings generally recited for Malchuyot and Shofarot includes eleven quotes. reflecting the content of the blessing5as explained in the commentary on the previous halachah - three verses from the Torah,6Since the Torah is on a higher level of holiness, its verses are mentioned first. three from the Book of Psalms, and three from [the words of] the prophets.7The commentaries question why the Book of Psalms is given prominence over the words of the prophets, when generally the prophets' statements are considered on a higher level of holiness. Among the resolutions offered to this difficulty is that chronologically, the Psalms were written before the prophecies quoted (Tosafot, Rosh Hashanah 32a).
Examples of the verses recited are mentioned in the following halachah and commentary. One concludes with a verse from the Torah.8because of the dearness of the Torah. Rosh Hashanah 32b explains that this was the custom of the experienced Sages of Jerusalem. Should a person conclude with a verse from the prophets, he fulfills his obligation.9However, one should preferably conclude with a verse from the Torah. This is our present practice.
From the statements of the Rambam and the relevant passages from the Mishnah and Talmud, it would appear that originally there was no standard text containing universally accepted verses for these blessings. Rather, certain verses were commonly accepted and would be recited by almost all those who prayed. Others were left to the preference of each individual.
(One must remember that machzorim were uncommon in this period, and most of the prayers were recited by heart. Thus, the verses chosen by an individual might often have been those which he had been able to commit to memory.)
Should a person recite only one verse from the Torah, one from the sacred writings, and one from the prophets,10Thus mentioning three verses in each blessing, one from each division of the T'nach he fulfills his obligation.11after the fact. However, at the outset it is desirable to recite all ten verses. Even if he states: \"In Your Torah, God, our Lord, it is written...\" and recites one verse from the Torah and concludes, nothing further is necessary.12The commentaries have questioned the Rambam's statements, which appear self-contradictory. In the previous clause, he stated that one must recite three verses - one from the Torah, one from the prophets, and one from the writings - to fulfill one's obligation, while this clause implies that the recitation of one is sufficient.
The source for the difficulty is the following quotes: The Mishnah, Rosh Hashanah 32a, states:One should not recite fewer than ten verses for Malchuyot, ten for Zichronot, and ten for Shofarot. Rabbi Yochanan ben Nuri says: \"If one recites three - three of each - one fulfills his obligation.\"Rosh Hashanah 35a quotes Rav Chanan'el as saying in the name of Rav:Even if he states: \"In Your Torah, it is written...\" [and recites one verse], nothing further is necessary.From the Talmud, it appears that both these statements are accepted as halachah. The Maggid Mishneh explains that the Rambam interprets Rabbi Yochanan ben Nuri's requirement of three verses as the total for all three blessings. Thus, for each blessing, one must state \"In Your Torah, it is written...\" and recite a single appropriate verse. [This surely differs from the Rambam's statements in his commentary on the Mishnah.]
The Ramban, Rabbenu Nissim, and others explain that Rav Chanan'el agrees with Rabbi Yochanan ben Nuri and thus, in addition to \"In Your Torah, it is written...,\" he also requires one to say: \"In Your holy writings, it is recorded...,\" and: \"by your prophets, it was proclaimed...,\" mentioning an appropriate verse in each instance. (This opinion is quoted by Shulchan Aruch HaRav 586:8 and the Mishnah Berurah 591:11.)
Alternatively, one may explain the Rambam's position as follows: Ideally, one should recite ten verses for each blessing; after the fact, three are sufficient, as stated by Rabbi Yochanan ben Nuri. When does this apply? Once one has recited at least one verse from the Torah. However, if one has not recited any verses, it is sufficient to say \"In Your Torah, it is written...\" and recite a single verse from the Torah, as Rav Chanan'el said in the name of Rav.
The flexibility regarding the number of quotes in each blessing was only granted in the previous generations. Since at present we have adopted a standard set of blessings, a person should not delete verses at will (Magen Avraham 591:6; Shulchan Aruch HaRav 591:8).", + "One should not recite [verses for] Malchuyot, Zichronot, and Shofarot which describe [Divine] retribution;1Since Rosh Hashanah is a day of judgement, we are careful not to mention any factors that might lead to negative repercussions. For this reason, no confessional prayers are recited on Rosh Hashanah, and extreme care is taken regarding all aspects of our prayers and speech. (See Maharsha, Rosh Hashanah 32b.) for example, for Zichronot, [Psalms 78:39]: \"And He remembered that they were mere flesh...\";2It is uncertain why the Rambam mentions a verse for Zichronot before one of Malchuyot. for Malchuyot, [Ezekiel 20:33]: \"With outpoured anger, I will reign over you...\";3Rosh Hashanah 32a mentions that this prophecy concludes with the redemption of our people; since it is associated with anger and wrath, it is not fit to be mentioned on Rosh Hashanah. for Shofarot, [Hoshea 5:8]: \"Blow the shofar in Givah...\"
Similarly, Zichronot which are merely associated with an individual [should not be mentioned] even if they are of a positive nature - for example, [Psalms 106:4]: \"Remember me, O God, amidst the favor of Your people,\" [Nehemiah 5:19]: \"Remember me, my God, for good.\"4Even though on Rosh Hashanah each man is judged individually, and his own personal future is determined (see Rosh Hashanah 16b; Hilchot Teshuvah 3:3), it is desirable to look beyond these individual matters and concentrate our prayers on the welfare of the Jewish people as a whole.
Verses using the verb פקד - for example, [Exodus 3:16]: \"I have surely taken note...\"5Rosh Hashanah 32a also mentions another verse - Genesis 21:1: \"and God granted providence to Sarah\" - as an example of this principle. The Talmud objects to this verse because it is of an individual nature. Though it continues to resolve that difficulty, explaining that God's granting providence to Sarah effected the future of the entire Jewish people, the Rambam nevertheless avoided the problem by choosing the verse which is clearly of general import. - may not be included as Zichronot.6The meaning of פקד is often \"remember.\" Indeed, the Targum of the cited verse in Genesis is דכיר, the Aramaic for \"remembered.\" Furthermore, the Talmud mentions that Rabbi Yosse allowed verses using the verb פקד, and although Rabbi Yehudah objected, in differences of opinion between the two, Rabbi Yosse's position is generally favored. Nevertheless, since there are many verses that use the verb זכר, there is no difficulty in establishing a practice that will be accepted by all opinions (Beit Yosef 591). One may mention verses that refer to retribution to be visited upon the gentile nations - for example, [Psalms 99:1]: \"God is King, the nations will tremble...\"; [Psalms 137:7]: \"Remember, O God, against the Edomites, the day of Jerusalem\"; or [Zechariah 9:14]: \"God, the Lord, will sound the shofar and proceed in a southerly storm-wind.\"7Despite this decision, only the latter verse is included in the text of the blessings we recite on Rosh Hashanah.
All the following verses: [Deuteronomy 6:4]: \"Hear Israel, God is our Lord, God is one\"; [Deuteronomy 4:35]: \"To you, it has been revealed that you may know...\"; and [Deuteronomy 4:39]: \"And you shall know today and draw it close to your heart...\" express the concept of God's sovereignty.8These verses all express the oneness of God and creation; thus they emphasize how \"He is unique and one, with none that compare to Him. His Kingship permeating all dominion.\" (Shulchan Aruch HaRav 591:11). Even though [these verses] do not explicitly mention His kingship, they are equivalent to [Exodus 16:18]: \"God will rule forever and ever\"; and [Deuteronomy 33:5]: \"When He became King in Jeshurun.\"9Shemot Rabbah 48:4 states that this verse refers to Moses. Though the Rambam accepts the principle that Moses served the people as a king (see Hilchot Beit HaBechirah 6:11), he does not necessarily view this verse as the source for that concept.
The verses which have been accepted in the standard text for these blessings are as follows:
MALCHUYOT
TorahAnd you shall know today and draw it close to your heart that God is the Lord in the heavens above and the earth below. There is nothing else (Deuteronomy 4:39).
God will rule forever and ever (Exodus 15:18).
He does not look at iniquity in Jacob or see wrongdoing in Israel; God, his Lord, is with him and the desire of the King is in him (Numbers 23:21).
And there was a King in Jeshurun and the heads of the people assembled, together with all the tribes of Israel (Deuteronomy 33:5).PsalmsFor sovereignty is God's and He rules over the nations (22:29).
God is King. He has clothed Himself with grandeur; the Lord has girded Himself with strength. He has established the world firmly so that it will not falter (93:1).
Lift up your heads, O gates; be upraised, eternal doors, so the glorious King may enter. Who is the glorious King? God, strong and mighty, God, mighty in battle. Lift up your heads, O gates; be upraised, eternal doors, so the glorious King may enter. Who is the glorious King? The God of hosts. He is the glorious King for eternity (24:7-10).ProphetsThus said God, King and Redeemer of Israel, the God of hosts, \"I am the first and I am the last. Aside from Me, there is no God\" (Isaiah 44:6).
Deliverers will ascend Mount Zion to judge the mountain of Esau and the kingship will be God's (Ovadiah 1:21).
God will be King over the entire earth. On that day, God will be One, and His name, One (Zechariah 14:9).Concluding VerseHear Israel, God is our Lord, God is One (Deuteronomy 6:4).ZICHRONOT
TorahAnd God remembered Noah and all the beasts and all the livestock that were with him in the ark. And God caused a wind to pass over the earth, and the waters were calmed (Genesis 8:1).
God heard their outcry. And God remembered His covenant with Abraham, with Isaac, and with Jacob (Exodus 2:24).
I will remember My covenant with Jacob, also my covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham, and I will remember the land (Leviticus 26:42).PsalmsHe has made a remembrance of His wonders, gracious and merciful is God (111:4).
He provides sustenance to those who fear Him. He will remember His covenant forever (111:5).
For them, He remembered His covenant and He relented in accordance with His abundant kindness (106:45).ProphetsGo and call out in the ears of Jerusalem, saying: \"Thus said God, 'For you, I remember the devotion of your youth, the love of your bridal days, as you went after Me in the desert, in an uncultivated land' (Jeremiah 2:2).
I will remember My covenant with you [made] in the days of your youth, and I will fulfill it for you as an everlasting covenant (Ezekiel 16:60).
\"Is Ephraim not My beloved son? Is he not a precious child? For whenever I speak of him, I recall him even more. The inner parts of my being stir for him. I will surely have compassion on him,\" says God (Jeremiah 31:19).Concluding VerseFor them, I will remember the covenant with their ancestors, whom I took out from the land of Egypt before the eyes of the nations to be their Lord. I am God (Leviticus 26:45).SHOFAROT
TorahAnd it was on the third day, at dawn. There was thunder and lightning and a heavy cloud on the mountain. The sound of the shofar was very strong and all the people in the camp trembled (Exodus 19:16).
And the sound of the shofar proceeded, becoming stronger. Moses spoke and God answered Him out loud (Exodus 19:19).
And all the people saw the voices and the flames, the sound of the shofar and the mountain smoking. The people saw and recoiled and stood off from afar (Exodus 20:15).PsalmsThe Lord ascends through teru'ah, God through the sound of the shofar (47:6).
Sound off with trumpets and the call of the shofar before the King, God (98:6).
Blow the shofar on the new moon, on the appointed time of our sacred day. For it is a statute for Israel; an ordinance of the Lord od Israel (81:4-5)
Praise God. Praise the Almighty in His holiness. Praise Him in the firmament of His strength. Praise Him for His mighty acts. Praise Him according to His abundant greatness. Praise Him with the call of the shofar. Praise Him with harp and lyre. Praise Him with timbrel and dance. Praise Him with stringed instruments and flute. Praise Him with loud cymbals. Praise Him with resounding cymbals. Let every being with a soul praise God. Halleluyah (150).ProphetsAll those who inhabit the world, who dwell on earth: When the banner is raised on the mountain, you will see. When the shofar is sounded, you will hear (Isaiah 18:3).
And it shall be on that day, that a great shofar will be sounded, and those who were lost in the land of Asshur and those who were banished in the land of Egypt shall come and bow down to God on the holy mountain in Jerusalem (Isaiah 27:13).
And God will appear over them and His arrow shall go forth like lightning. God, the Lord, will sound the shofar and proceed in a southerly storm-wind (Zechariah 9:14-15).Concluding VerseAnd on the days of your rejoicing; on your holidays, and on your Rosh Chodesh days, you shall sound the trumpets over your burnt-offerings and over the sacrifices of your peace offerings, and they shall be a remembrance for you before your Lord. I am God, your Lord (Numbers 10:10).", + "The following is the commonly accepted custom for blowing the shofar on Rosh Hashanah1As mentioned in Halachah 7 and the commentary, the Sages had originally ordained that a person hear the shofar blasts required by the Torah in the midst of the musaf service. However, as evident from Rosh Hashanah 16a-b, even in Talmudic times the custom mentioned by the Rambam was already the general practice. in the communal services:
After2The laws pertaining to an individual are mentioned at the conclusion of Halachah 12. the Torah is read3Hilchot Tefillah 13:10 states:The common custom is to read on the first day: \"And God showed providence to Sarah..., and on the second day: \"And God presented a trial to Abraham...\"As stated in that halachah, the haftarah is recited after the Torah reading is concluded. and returned to its place,4Though at present, Ashkenazic custom is to blow the shofar in the presence of the Torah scrolls, the Rambam's son, Rav Avraham, supports his father's decision in the Ma'aseh Rokeach, explaining that it is not proper to make any interruptions between the shofar blowings which precede musaf and those within the prayer service. the congregation is seated.5This practice is mentioned in Rosh Hashanah 16a and the Sh'eltot of Rav Achai Gaon. However, today it is Ashkenazic custom to stand when hearing these shofar blasts. Nevertheless, based on this original practice, these are still referred to as teki'ot meiyoshav - \"the teki'ot sounded while seated.\" One person stands6Rabbenu Manoach questions the need for the person blowing the shofar to stand. He offers two possible explanations:
a) as a mark of deference to the community;
b) in respect for the blessing recited, as implied by Nehemiah 8:4.
The Hagahot Maimoniot quotes the Jerusalem Talmud (the location of the source in the Jerusalem Talmud is a matter of question) as drawing an analogy (גזרה שוה) between the blowing of the shofar and the counting of the Omer. Hence, just as the Omer must be counted while standing, the shofar should be sounded in a similar position. and recites the blessing:
Blessed7as required before the fulfillment of any positive commandment (Hilchot Berachot 11:1,2,8). are You, God, Lord of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to hear the sounding of the shofar.8As mentioned in Chapter 1, Halachah 1, the fundamental aspect of the mitzvah is hearing, not blowing, the shofar. Nevertheless, the Sh'eltot suggests concluding the blessing \"to blow the shofar\" and the Sefer Mitzvot HaGadol advises the text \"concerning the blowing of the shofar.\"
The entire congregation responds \"Amen.\" He then recites the blessing shehecheyanu,9as is necessary before the fulfillment of any mitzvah performed infrequently (Hilchot Berachot 11:9). and the entire congregation responds \"Amen\" to him. Thirty shofar blasts are sounded in the proper order.10as explained in Halachah 3.
Kaddish is recited.11\"The chazan always recites Kaddish before and after every prayer service (Rambam, Seder Tefillot kol Shanah).\" The congregation stands12and remain standing during the repetition of the the Amidah as well. Therefore, the shofar blasts sounded during these prayers are referred to as teki'ot m'umad (the shofar blasts sounded while standing). and recites the musaf service.13in a hushed tone.
The Tur relates that there were varying customs regarding the recitation of the musaf service in a hushed tone. In certain communities, it had been customary for the congregation to recite the musaf prayers as on other festivals without reciting Malchuyot, Zichronot, and Shofarot. Only the chazan would recite the latter. However, even in the Tur's time, the prevailing custom was that even the congregation recited these three blessings.
The Sh'lah records the custom of sounding the shofar for Malchuyot, Zichronot, and Shofarot while the congregation recites the Amidah. However, this custom is not accepted in all communities. After the chazan completes the fourth blessing14i.e., Malchuyot - a teki'ah, three shevarim, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once. - The rationale for this practice and the different customs associated with these shofar blasts are discussed in Halachah 12 and its commentary.
In the text of prayers with which the Rambam concludes Sefer Ha'ahavah, he also mentions the recitation of the prayer Hayom Harat Olam. - i.e., Malchuyot - a teki'ah, three shevarim, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once.
He then recites the fifth blessing15i.e., Zichronot. After he completes the blessing, a teki'ah, three shevarim, and a teki'ah are sounded. He then recites the sixth blessing - i.e., Shofarot. After he completes the blessing, a teki'ah, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once, and he concludes the prayers. - i.e., Zichronot. After he completes the blessing, a teki'ah, three shevarim, and a teki'ah are sounded. He then recites the sixth blessing - i.e., Shofarot. After he completes the blessing, a teki'ah, a [series of] teru'ot, and a teki'ah are sounded once, and he concludes the prayers.", + "The person who sounds the shofar while they are sitting1the thirty shofar blasts mentioned in Halachah 3. also sounds the shofar according to the order of blessings2i.e., Malchuyot, Zichronot, and Shofarot while they stand.3Rav Hai Gaon also mentions this practice. The Kolbo explains that it is appropriate, since \"when a person begins a mitzvah, we tell him to complete it\" (Jerusalem Talmud, Rosh Hashanah 1:8). Nevertheless, the Magen Avraham 592:7 writes that in many communities, it has become customary to divide the honor of shofar blowing between two individuals. He4i.e., the person blowing the shofar. Rabbi Yitzchak Alfasi and Rabbenu Asher write that not only he, but the entire congregation should refrain from speaking. The Maggid Mishneh does not accept this view, yet it is quoted by the Shulchan Aruch, Orach Chayim 592:3. should not speak5Permission is granted to speak about matters required for the prayers or for blowing the shofar (Ramah). between the shofar blasts while the congregation is seated and those sounded while they stand.6for since they are both part of one mitzvah, it is improper to interrupt between them. If he did talk between them, even though it is a transgression, he does not repeat the blessing.7Since, essentially, the mitzvah is fulfilled by hearing the teki'ot before musaf, and the others are sounded only \"to confuse Satan\" (Rabbenu Manoach).", + "It is logical that each series of shofar blasts should be sounded three times for every blessing,1Because of the doubt mentioned in Halachah 3, it would be proper for us to blow three series of blasts - i.e., teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah; teki'ah, shevarim, teki'ah; and teki'ah, teru'ah, teki'ah - at the conclusion of each blessing. as [the shofar] was sounded while [the congregation] was seated.2the shofar blasts sounded before musaf. However, since they3the congregation satisfied every possible doubt4regarding the proper manner of blowing the shofar, as explained in Halachah 3. [by hearing] the shofar while seated, there is no need for the congregation to repeat them5these shofar blasts in their entirety during the order of blessings. Rather, it is sufficient for them to hear one series for each blessing,6as explained in Halachah 10 and they will thus have heard the shofar during the order of blessings.7and fulfilled the requirement of the Sages mentioned in Halachah 7.
In practice, a number of different customs are followed regarding this matter. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 592:1) suggests following the pattern described by the Rambam, but sounding each series three times, rather than once. The Ramah writes that Ashkenazic custom is to sound one series - teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah - after each blessing. However, the Sh'lah suggests blowing three series of blasts - i.e., teki'ah, shevarim, teru'ah, teki'ah; teki'ah, shevarim, teki'ah; and teki'ah, teru'ah, teki'ah - at the conclusion of each blessing.
All of the above applies only to a congregation.8as specifically stated in Halachot 7 and 10. However, there is no [set] custom regarding an individual. He fulfills his obligation whether or not he hears [the shofar blasts] during the order of blessings,9Some authorities object to the permission granted by the Rambam for an individual to interrupt his recitation of the the Amidah in order to hear the sounding of the shofar. However, the Rambam's opinion is based on his interpretation of Rosh Hashanah 34b. (See Ma'aseh Rokeach.) whether seated or standing.", + "The blessings1Malchuyot, Zichronot, and Shofarot. are not dependent on the teki'ot,2Therefore, if it is impossible for a person to hear the shofar blown, he should still attempt to recite or hear the blessings. nor are the teki'ot dependent on the blessings.3Thus, if it is impossible for a person to hear the blessings, he should still attempt to hear the shofar being blown.
When there are two cities4in one it is known that there will definitely be someone to recite the nine blessings - recited in the musaf service on Rosh Hashanah - in one it is known that there will definitely be someone to recite the nine blessings, but there is no one to blow the shofar5in the other, a doubt exists whether or not there will be someone to blow the shofar, one should go the latter, since the sounding of the shofar is a requirement of the Torah - as mentioned in Chapter 1, Halachah 1 - in the other, a doubt exists whether or not there will be someone to blow the shofar, one should go the latter, since the sounding of the shofar is a requirement of the Torah, while the blessings6as is the prayer service in its entirety are of Rabbinic origin.7i.e., surely if one could be sure of fulfilling the Torah commandment, one should do so at the expense of the fulfillment of the Rabbinic commandment. However, even if, as in the case described, there is a doubt whether one can fulfill the Torah commandment, one should take that risk, rather than forego the opportunity entirely, even if doing so will cause one to negate the fulfillment of the Rabbinic commandment." + ], + [ + "These are the required measurements of a sukkah: Its height1I.e., the height of its inner space, without including the height of the s'chach (Eruvin 3b) should not be less than ten handbreadths2anything less is not considered to be a dwelling fit for human habitation (See Sukkah 4a.) Sukkah 4b-5a derives the concept as follows: The ark and the kaporet covering it were ten handbreadths high. This constituted a line of demarcation between the place where the Shechinah was manifest and the area below it. Thus, we see that a height of ten handbreadths is sufficient for an independent area.
Rabbenu Manoach establishes a closer relationship between the above concept and a sukkah, noting that Exodus 25:20 describes how the wings of the cherubs \"shall shield the kaporet,\" using the verb סככים, which has the same root as the word s'chach. The beginning of the height of the cherub's \"shield,\" ten cubits, is the minimum of the height for our s'chach. nor more than twenty cubits.3Any structure more than twenty cubits high can only be built as a permanent dwelling. Hence, it is unfit to serve as a sukkah, which must be of a temporary nature. (See Sukkah 2a and the Rambam's commentary on the Mishnah.)[ It must be noted that any structure less than 20 cubits high can serve as a sukkah even if its walls are of a permanent nature.]
A cubit is 48 centimeters according to Shiurei Torah and 57.6 centimeters according to the Chazon Ish. Its area should not be less than seven handbreadths by seven handbreadths.4the minimum size necessary to contain a person's head, the majority of his body [6 handbreadths by six handbreadths], and a small table [a handbreadth by a handbreadth] (Jerusalem Talmud, Sukkah 2:8). A handbreadth is 8 centimeters according to Shiurei Torah, and 9.6 centimeters according to the Chazon Ish.
The Rambam explains the requirement of seven handbreadths by seven hand breadths as follows: The first three hand breadths are not of consequence because of the principle of l'vud and four additional handbreadths are required since the smallest area of halachic consequence is four cubits by four cubits (Commentary, to the Mishnah, Sukkah 1:1).
If the sukkah is not seven handbreadths in either length or width, it is invalid, even if its area equals 49 square handbreadths. If it is round in shape, it must be sufficiently large to encompass a square seven by seven (See Halachah 7). This size is required because if either of the dimensions were less, it would not be considered a dwelling fit for human habitation (Shulchan Aruch, Orach Chayim 634:1-2; Magen Avraham; Taz). [There is no maximum limit to] its area,5The commentaries point to Sukkah 27b: \"All Israel is fit to sit in one sukkah,\" as the source for this statement. A sukkah large enough to contain \"all Israel\" must possess a sizable area. and one may increase it [to include] a number of millim.6A mil is approximately a kilometer in contemporary measure.
A sukkah which7does not meet the above requirements and is less than ten handbreadths high, smaller than seven handbreadths by seven handbreadths [in area], or taller than twenty cubits8The Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:2-5) mentions a number of techniques by which a sukkah of this size can be made kosher, by decreasing the height of its inner space. - even [if the increase or decrease] is of the slightest amount9is invalid. - is invalid.", + "A sukkah which does not possess three walls is invalid.1Though Sukkah 6b mentions Rabbi Shimeon's opinion, which requires four walls, all authorities accept the more lenient view. The Jerusalem Talmud (Sukkah 1:1) explains that their difference of opinion is based on the exegesis of Isaiah 4:6:There will be a sukkah that will serve as a shadow from the heat during the day, a place of refuge, and a cover from storm and from rain.The Sages maintain that the verse refers to three different activities, and hence require three walls. Rabbi Shimeon counts \"a cover from storm and from rain\" as two different activities, and hence requires four walls. However, if it has two complete walls2i.e., walls of at least seven handbreadths long, so that the minimum requirements for the sukkah's area mentioned in the previous halachah can be met perpendicular to each other in the shape of [the Greek letter]3Rabbenu Manoach notes that a gamma has the same shape as the Hebrew letter dalet (see accompanying drawing) and asks why the Sages did not use that letter to refer to the intended shape. He explains that the very letters of the Hebrew alphabet are endowed with holiness. Hence, the Sages did not want to use them as an example to refer to a mundane matter. gamma, it is sufficient to construct a third wall that is [only] slightly more than a handbreadth wide and place it within three handbreadths4Sukkah 16b teaches that whenever there is a gap of three handbreadths or less between two entities, the principle of l'vud applies. The gap is considered to be closed and the two parts connected. Thus, the third wall is considered to be more than four handbreadths long, hence spanning more than half of the length required for the third wall. Therefore, it is acceptable (Rabbenu Nissim). of one of the two walls.5See the accompanying diagram.
The Rabbis have posed an abstract question: Is the minimum requirement for a sukkah three walls (including one which is incomplete), or must a sukkah have four walls, however, the Torah was lenient enough to consider a sukkah of this nature as comparable to one of four walls.
The Marcheshet brings support for the latter view, quoting Sukkah 7b, which states that since the third wall only a handbreadth in size is considered to be a wall with regard to the laws of sukkah, it is also considered to be a wall with regard to the laws regarding a private domain on the Sabbath. In the latter instance, four walls are necessary. Also, one must construct the likeness of an entrance,6to complete this third wall. This is necessary... since it7the sukkah does not possess three complete walls.8However, if the three walls are complete - i.e., at least seven handbreadths in length - as in the accompanying diagram, no \"likeness of an entrance\" is required.
The Bayit Chadash (Shulchan Aruch, Orach Chayim 430) explains that the requirement of a \"likeness of an entrance\" is a Rabbinic ordinance, and, according to Torah law, a sukkah is acceptable as long as the third wall is a handbreadth as required.
We have already explained in Hilchot Shabbat916:19 that wherever the term \"a likeness of an entrance\" is used, it may be a rod on one side, another rod on the opposite side, and a third above,10The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 630:2) states that if the two rods reach the s'chach, a third rod is unnecessary. (See Mishnah Berurah 630:12.) even though it does not touch them.11as depicted on page 67.", + "If the two walls1each being seven handbreadths or more long were parallel to each other and there was an open space between them, one should construct a wall slightly more than four handbreadths wide2as depicted in the accompanying diagram.
Since the two walls are not connected, the third wall which \"connects\" them must be longer (Sukkah 7a). and place it within three handbreadths3so that it will be considered l'vud. of one of the two walls; then, [the sukkah] is kosher.4The third wall is considered to be seven cubits long itself - the four cubits of actual length and the three cubits between it and the wall that are added to it, because of the principle of l'vud (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 1:1). However, it is necessary to construct \"the likeness of an entrance.\"5between the wall of four handbreadths and the wall further removed from it.
This opinion is not universally accepted; and some authorities do not require a \"likeness of an entrance\" for such a sukkah. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:3) quotes the Rambam's opinion as halachah.
The Ramah mentions that the \"likeness of an entrance\" is required only when the third wall needs the principle of l'vud for it to be considered seven handbreadths long. However, if the wall is actually seven handbreadths or more long, nothing more is necessary.
If the rods of the s'chach of the sukkah extend beyond the sukkah and one wall extends with them,6As portrayed in the accompanying diagram, the sukkah has two walls, each at least seven handbreadths long, joined to each other at a right angle. The third wall is also joined to the other at a right angle; however, its length exceeds that of the wall opposite it, and thus, the fourth side of the sukkah, which remains open, slants at an angle. they are considered to be [part of] the sukkah.7sitting under the extension is considered to be the same as sitting under the portion enclosed by three walls. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:7.)", + "Walls1at least seven handbreadths high which are connected to the roof of the sukkah, but do not reach the earth:2See accompanying diagram. If they are more than three handbreadths above the earth, they are invalid;3Sukkah 16a records a difference of opinion between the Sages whether a \"hanging partition\" - i.e., a partition that is not connected to the earth - is kosher. The halachah does not accept such a partition, because animals can crawl under it. (See Shabbat 97a.) Nevertheless... if the distance is less than that,4three handbreadths they are kosher.5Because of the principle of l'vud, it is considered as if they actually reach the ground.
[The following rules apply] should the walls be connected to the earth, without reaching the s'chach:6See the accompanying diagram. If they are ten handbreadths high, they are kosher even7they are considered to be a viable partition. Therefore... though are removed several cubits from the roof,8We say גוד אסיק מחיצתא - \"Pull up and raise the partition;\" i.e., it is considered as if the partition has been extended upward and reaches the s'chach. See Sukkah 4b for an additional discussion of this concept.
Though this concept is accepted, we do not say מחיצתא גוד אחית - \"Pull down and extend the partition.\" Hence, in the first clause of this halachah, the partition is not acceptable until it reaches three cubits of the ground.
[It is possible to distinguish between the two cases as follows. A partition on the ground that must be extended upward serves as a functional divider. In contrast, a partition hanging downward cannot adequately fulfill its purpose unless it reaches within three handbreadths of the ground. (See also the Or Sameach's resolution of a difficulty arising from Eruvin 79a.)] provided they9the walls are positioned below the end of the roof.10i.e., the s'chach, so that the s'chach covers them.
Furthermore, the walls may even be slightly removed from the s'chach. (See Shulchan Aruch, Orach Chayim 630:9.) If the roof11the s'chach was separated from the wall by more than three handbreadths, it is invalid;12for then the distance is too great for the s'chach to be considered the roof of these walls. In such an instance, not only is sitting under the open portion of no halachic import, the entire sukkah is invalid. Nevertheless, a sukkah in which the distance is... less than this amount is kosher.13because of the principle of l'vud. This concept also applies when the walls are as high as the s'chach. Even though the walls extend beyond the s'chach the sukkah is kosher. Nevertheless, one should not sit under the open portion.
If one suspended a partition which is slightly more than four handbreadths high at a distance of less than three handbreadths from the earth14and thus, it is viewed as connected to the earth because of the principle of l'vud. and a distance of less than three handbreadths from the roof,15and thus, it is viewed as connected to the s'chach because of the principle of l'vud. it is kosher.16Sukkah 16b explains that even though we must rely on the principle of l'vud twice, the sukkah is still kosher.", + "When a person constructs his sukkah among the trees,1This halachah does not deal with the problem of the branches and leaves of the trees interfering with the s'chach. That issue is dealt with in Chapter 5, Halachah 12. Rabbenu Manoach and others have also raised questions whether the s'chach should be supported by the trees. (See the commentary on the following halachah.) using the trees as walls, it is kosher if:
a)2the following two conditions are met they are strong enough3by nature - or he tied them and reinforced them so that they would be strong enough4that they would not be shaken by the wind at all times; - even if the wind is not strong enough to uproot them, it should not cause them to sway back and forth - that they would not be shaken by the wind at all times; and
b) he filled [the space] between the branches5this translation of the word אמיר is taken from Isaiah 17:6. with hay and straw,6weaving them together so that the wall would be a solid continuum (Sukkah 24b) tying them7the hay and straw fillers so that they will not be shaken by the wind.8so that they will not be shaken by the wind.
[This is necessary,] for any partition that cannot stand before a normal9However, a sukkah's inability to stand before a hurricane wind does not invalidate it. land wind10in contrast to sea winds, which are more powerful (Sukkah 23a) is not considered to be a partition.11This law also has implications with regard to the Sabbath laws. (See Hilchot Shabbat 16:15, 24.)", + "If a person constructs his sukkah on top of a wagon1although the wagon moves and is not fixed in one place (Rashi, Sukkah 22b) or on the deck of a ship,2Sukkah 23a relates:A person who constructs his sukkah on the deck of a ship: Rabban Gamliel deems it invalid; Rabbi Akiva deems it kosher.
Once Rabban Gamliel and Rabbi Akiva were traveling on a ship. Rabbi Akiva arose and constructed a sukkah on the ship's deck. The next morning, the wind came and blew it over. Rabban Gamliel asked Rabbi Akiva: \"Akiva, where is your Sukkah?\"As apparent from the narrative, such a sukkah need not be strong enough to withstand sea winds. However, even according to Rabbi Akiva, it must be strong enough to withstand normal land winds, as explained in the previous halachah. it is kosher, and one may ascend to it on the festival.3i.e., on the first day of Sukkot in Eretz Yisrael and on the first and second days in the diaspora. If one constructs it on the treetops or on a camel's back, it is kosher,4Sukkah 23a explains that Rabbi Yehudah objected to the use of such a sukkah, explaining that since it was not fit to be used on all seven days of the holiday (because of the prohibition against using it on the first day), it should not be used at all.
Our halachah follows Rabbi Meir's opinion. He accepts Rabbi Yehudah's motivating principle, but explains that in the case at hand, there is no inherent difficulty with using such a sukkah throughout the holiday. The only reason it is not used on the first day is an external factor - a Rabbinic decree - which should not affect the halachic status of the sukkah itself. but one may not ascend to it on the festival,5Surely, this prohibition also applies on the Sabbath.
From the Rambam's words, it appears that the restriction applies when the floor of the sukkah is actually in the tree. In contrast, Rashi (Shabbat 154b), Tosafot, Sukkah 22b and the Maggid Mishneh explain that even if the sukkah is on the ground and only the s'chach is supported by the tree, it is forbidden to use such a sukkah on the festival, lest one place utensils on the s'chach, and thus make use of the tree.
The Magen Avraham (628:6) quotes this opinion, but states that at present it is no longer customary to place articles on the s'chach. Therefore, it is permitted to use such a sukkah. His opinion is quoted by Shulchan Aruch HaRav 628:7, and the Mishnah Berurah 628:17, with one qualification. At the outset, it is desirable not to use an article as support for s'chach unless it is, itself, fit to be used as s'chach. Hence, since the trees themselves are not fit to be used as s'chach, they should not be used as its supports. because climbing on a tree or animal is forbidden on a festival.6Beitzah 5:2 relates:All the [prohibitions] which we are obligated [to observe as] sh'vut...on the Sabbath, we are obligated [to observe] on a festival. These are [the activities prohibited] as sh'vut: We do not climb a tree; we do not ride an animal...In his commentary on that Mishnah, the Rambam writes:\"We do not climb a tree\" - a decree lest we uproot [it];
\"we do not ride an animal\" - a decree lest we break off a branch to lead it.
If some of the walls were the result of human activity and some were trees, we consider [its structure]. We may ascend to any [sukkah] where, if the trees were taken away, it would be able to stand with the walls that were built by man alone.7The Rambam quotes this general principle from the Mishnah, Sukkah 23a. The Mishnah adds examples to express the concept more clearly:Two [walls] that were the result of human activity and one [wall] from the tree, or two [walls] from the tree and one [wall] that is a result of human activity.", + "A sukkah that does not possess a roof is invalid.1because a dwelling even of a temporary nature must have a roof. To what does this refer? A sukkah whose walls are joined to each other like a hut;2Rashi (Sukkah 19b) explains that this is a reference to a hunter's hut. See Diagram A; alternatively, when the side of the sukkah is placed against the wall.3See Diagram B. However, if it4the sukkah has a roof, even only a handbreadth in width,5between the two walls, as depicted in Diagram C. As long as it has a roof at least a handbreadth wide, the remainder of the roof may be slanted. or if one lifted the side of the sukkah close to the wall a handbreadth above the ground,6so that handbreadth is considered to be a wall, as depicted in the diagram below. it is kosher.7for the fact that the roof is slanted does not disqualify the sukkah.
The Kessef Mishneh, Rabbenu Manoach, and others explain that though leniency is taken and such a sukkah is allowed, it must still possess all the dimensions required of a kosher sukkah mentioned in Halachah 1 of this chapter. Accordingly, at least six handbreadths of the slanted roof must itself be kosher for use as s'chach, and it must be more than 16 handbreadths long, so that it will be of the required height. When the Sukkah meets these qualifications, one is permitted to eat and sleep within it. (See also Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:10.)
A round sukkah8if its circumference is large enough to contain a square seven handbreadths by seven handbreadths, it is kosher even though it has no corners. - Sukkah 7b records an opinion which disqualifies such a sukkah because it is not fit for use as a permanent dwelling. Nevertheless, the halachah does not follow this view.
On this basis, we can understand the placement of this law. On the surface, it would be more appropriate to state this law as part of Halachah 1, which describes the dimensions of a sukkah. However, the Rambam structured the order of his halachot according to their motivating principles. Thus, the first clause of the halacah describes the construction of a sukkah whose shape causes it to be deemed unacceptable even as a temporary dwelling. In contrast, this clause describes a sukkah whose shape is abnormal, but acceptable for temporary purposes. - if its circumference is large enough to contain a square seven handbreadths by seven handbreadths, it is kosher even though it has no corners.", + "Should one place s'chach over an exedrah1A structure frequently employed in Roman architecture, and which was quite common in Jewish homes as well. There were a number of possible forms of this structure. Our halachah (in contrast to Hilchot Shabbat 17:35) deals with the following structure: A roof is placed between two walls, and within this roof a hollow place is left to allow sunlight to enter. Pillars are placed at each of the corners of the hole. The question is whether such a structure can serve as a sukkah if one placed s'chach over the hole. See diagram A. which has projections [extending from its pillars],2At times these pillars were ornamented with artistic projections. See the diagrams below. it is kosher,3Because of the projections, the opening of the ceiling is considered to be a third wall extending over the entire width of the exedrah and reaching the ground (Sukkah 18b) Thus, greater leniency is granted in this instance than in Halachah 3 of this chapter, where a partition four handbreadths in width is required.
Needless to say, as evident from Halachah 5:14, the walls of the exedrah cannot be more than four cubits removed from the s'chach. regardless of whether the projections can be seen from the inside4of the Sukkah - although they cannot be seen from the outside5See diagram B. - or whether they can be seen from the outside6of the
Sukkah - although they cannot be seen from the inside.7See diagram C.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:8) quotes the Rambam's statements as halachah. However, the Ramah advises against constructing a sukkah in this manner.", + "If it1the sukkah constructed in the exedrah does not have projections [extending from its pillars]2as explained in the previous halachah it is not valid, because it resembles a sukkah constructed in an alley,3which is described in Halachah 3. because it has [walls on] only the two sides of the exedrah. The middle of the exedrah does not have a wall and there are no projections opposite it.4Hence, the principle that the opening of the roof is considered to be a third wall, reaching to the ground, is not applied in this instance. Rabbenu Manoach notes that different principles apply in this context from those in the laws of eruvin, but explains that there is a basic difference between the two contexts. Here, the two walls were not constructed for the sake of the sukkah. In contrast, in the laws of eruvin, the walls were constructed for the sake of creating an enclosure.", + "Should a person place s'chach over an alleyway which possesses a lechi1Hilchot Shabbat 17:2 states:How is one permitted [to carry articles] in a closed alleyway?
One constructs a lechi (vertical pole) [at the entrance] to the fourth side or one lays a beam (korah) across [the span of the fourth side].Rabbenu Manoach explains that although the alleyway is closed on three sides, were it not for the special provisions mentioned in this halachah, it would not be acceptable, because in this instance the s'chach is placed more than four cubits away from the end of the alleyway. Hence, generally, as explained in Chapter 5, Halachah 14, such a sukkah would not be acceptable. or a well which possesses pasim,2Hilchot Shabbat 17:27 states:When a total of eight pasim [partitions] are constructed around a well, two connected to each other at each of its corners, they are considered to be walls. Thus, even though on each side the open portion exceeds the closed, since the four corners are closed, it is permitted to fill up water from the well and to water an animal.
What is the height of each of these pasim? Ten handbreadths; their length must be at least six handbreadths and between each pas, there should be...no more than thirteen and one third cubits.Thus, there are no complete walls to this structure, and without the special provision granted by this halachah, it would not be acceptable.
Sukkah 7b explains that each of these situations possesses an advantage over the other: The alley possesses an advantage in that it has two complete walls. In contrast, the well possesses an advantage in that it has partitions of some sort on each of its four sides. Hence, it is necessary to state both these laws, and neither could be derived from the other. it is considered a kosher sukkah only on the Sabbath of the festival.3The Tzafenat Paneach explains this as applying only to the days which precede the Sabbath. However, once the sukkah is acceptable on the Sabbath, it is also deemed kosher for the remaining days of the festival. (This view is not accepted by other authorities.) Since this lechi and these pasim are considered to be partitions with regard to the Sabbath laws,4On the Sabbath, one is allowed to carry only within an enclosed domain. Since the situations mentioned in this halachah are not actual enclosures and achieve that status only because of a Rabbinic ordinance, the application of these principles is confined to the Sabbath itself. Thus, on the Sabbath... they are also considered to be partitions with regard to the laws of sukkah.5and the sukkah is considered to be enclosed by three walls as required. However, throughout the remainder of the holiday, when the Rabbinic ordinances are not in effect, they are not considered to be enclosed structures. Hence, they are not acceptable as a sukkah.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:7) quotes these laws as halachah. (Also see the Ramah's notes.)", + "Should a person implant four poles in the four corners of the roof and place s'chach upon them,1See the accompanying diagram. it is kosher. Since he placed the s'chach [above] the edge of the roof, we consider that the lower walls ascend to the edge of the s'chach.2because of the principle of גוד אסיק מחיצתא, it is considered as if the walls of the house have been extended upward, as explained in Halachah 5.
This halachah is based on the statements of Sukkah 4b. There are differences in the versions of the relevant passage possessed by the Rambam and Rav Sherirah Gaon, on the one hand, and those possessed by other Sages, on the other hand. Because of those textual differences, the Ra'avad, Rabbenu Manoach, and others have questioned the Rambam's decision. (See Maggid Mishneh.)
These differences caused the Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:6) to reject the Rambam's decision. The Mishnah Berurah 630:31 states that even according to the Rambam, the poles must be placed exactly at the edge of the roof. If they are placed further in, even when they are within three handbreadths of the edge, the sukkah is not acceptable.", + "A sukkah which has many entrances and many windows in its walls is kosher even though the open portion1Any open portion less than three handbreadths in length is considered to be closed, based on the principle of l'vud (Hilchot Shabbat 16:17). The Magen Avraham 630:1 explains that regarding the laws of sukkah, this principle applies only when one constructs four walls. However, if the sukkah has only three walls, the principle of l'vud cannot be applied, to consider spaces less than three handbreadths in length to be closed. exceeds the closed portion, provided there is no opening larger than ten cubits.2Sukkah 7a states:[The laws governing] a wall of a sukkah resemble [those governing] the wall [of an enclosure] on the Sabbath...There is an additional [stringency to the laws] of the Sabbath that does not apply to a sukkah. On the Sabbath, [a wall] is permitted only when the enclosed portion is greater than the open portion. This does not apply to a sukkah.The Rambam describes the laws governing a wall on the Sabbath as follows (Hilchot Shabbat 16:16):Every wall whose open portion exceeds its enclosed portion is not considered to be a wall. However, if the open portion is equal to the closed portion, it is permitted, provided that none of the open portions exceeds ten cubits.Based on the above, the Maggid Mishneh and the Kessef Mishneh explain that just as concerning the laws of the Sabbath, the closed portion of a wall must exceed its open portion, so, too, concerning two of the walls of the sukkah. The leniency allowing a wall of the sukkah to be counted as a wall even though the open portion exceeds the closed portion applies only concerning the third wall. Just as other leniencies (see Halachot 2 and 3) are granted concerning the third wall, this leniency is also allowed.
Others explain that the intent is that even when the open portion of all four walls exceeds the closed portion, the sukkah is kosher, while on the Sabbath such an enclosure is not acceptable. This interpretation of the Talmud's statements is advanced by Rabbenu Asher and is quoted as halachah by the Shulchan Aruch, Orach Chayim 630:5.
If there is an opening larger than ten cubits, it is necessary that the closed portion exceed the open portion, even though [the opening] is constructed in the form of an entrance.3Hilchot Shabbat (ibid.) states:If the open portion is constructed in the form of an entrance, even if it is more than ten cubits long it does not negate the wall, provided the open portion does not exceed the closed portion.However, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 362:10, 630:5) follows the opinion of Tosafot and other authorities, who are willing to accept a wall as kosher even though it has a wide opening, provided it is constructed in the form of an entrance.
The Sefer Hashlamah presents a third view, accepting an open portion more than ten cubits long in the form of an entrance as part of the wall of a sukkah, but not concerning the laws of the Sabbath.
The Ramah concludes his discussion of this halachah by stating that since these laws are somewhat complicated, it has become customary to build whole walls without any open portions. If one has only a minimum amount of wood, it is preferable to build three complete walls, rather than to construct four walls leaving open spaces.", + "A sukkah whose inner space1the space between the ground and the s'chach. exceeds twenty cubits [is not acceptable].2as stated in Halachah 1. Indeed, the question may be raised: Why did the Rambam state these two halachot so far removed from each other? Should one reduce it3the sukkah's inner space [by placing] pillows and coverings [on the floor], it is not considered to be reduced.4for these are merely temporary additions that will later be removed. [This applies even if] one considered them a permanent5The Maggid Mishneh interprets \"permanent\" literally. However, the Mishnah Berurah 633:11 explains that according to one opinion, the definition of \"permanence\" is for the duration of the Sukkot holiday. (See also Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 358:2.) part of the sukkah.6Most people would not consider leaving these articles in the sukkah permanently. Accordingly, a particular individual's desire to do so is not taken into consideration, and the space is not considered to be reduced (Sukkah 4a). If one reduced the space using straw and considered it as a permanent part of the sukkah, [the space] is considered to be reduced.7However, if one laid straw on the floor of the sukkah without having such an intention, the space is not considered to be reduced (ibid.). In his commentary on Ohalot 15:6, the Rambam writes: \"In general, one will have in mind to remove straw.\"
The Mishnah Berurah 633:13 emphasizes that one should not reduce the space of the sukkah on the first day of the festival because of the holiday prohibitions. (See also Rabbenu Manoach.)
Needless to say, the above applies if one used earth and considered it to be a permanent part of the sukkah. However, if one [merely brought in] earth with no specific intention, [its space] is not considered to be reduced.8The Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:4) quotes these decisions as halachah and adds that one must verbally express the desire to make the earth or straw part of the sukkah. The Mishnah Berurah (ibid.) states that many later authorities considered an unspoken intention as sufficient.
If it9the inner space of a sukkah was twenty cubits high,10and, therefore, unacceptable but branches [from the s'chach descend within the twenty cubits, [the following principle applies:] If its shade would be greater than its open portion11this is the minimum measure required by the Mishnah (Sukkah 1:1) for s'chach to be kosher. because of these branches alone,12i.e., were the upper portion of the s'chach to be removed, the branches which hang down would create sufficient shade it is considered as having thick s'chach13i.e., the s'chach is considered to begin at the low branches and to have been piled high. and is kosher.14The Shulchan Aruch (Orach Chayim 663:2) quotes this law as halachah.", + "When [a sukkah is more than twenty cubits high, but] one builds a bench next to the middle wall extending across its entire span1and there are fewer than twenty cubits between the bench and the s'chach - if the width of the bench is equal to the minimum width of a sukkah,2seven handbreadths, as in Halachah 1 above. See Diagram A. it is kosher.3Rashi (Sukkah 4a) maintains that not only the area above the bench, but the entire sukkah is kosher, as evident from the last clause of Halachah 3. Though Rabbenu Nissim and other authorities maintain that only the area above the bench may be used as a sukkah, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:5) accepts Rashi's view.
Should one build the bench next to the middle wall along [one] side, if there are four cubits between the bench and the [opposite] wall, it is unacceptable.4because the area around the bench is surrounded by only two walls. If there are fewer than four cubits, it is kosher.5because of the principle explained in the latter clause. In this instance as well, there is a disagreement between the Rabbis whether the entire sukkah is kosher or only the area above the bench. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:6) follows the view that only the area above the bench is acceptable for use as a sukkah. See Diagram B.
Should one build the bench in the middle [of the sukkah], if there are more than four cubits from the edge of the bench to any of the sides [of the sukkah],6that wall is too far removed from the bench to be considered to be a wall around it. Hence, it7the sukkah in its totality, even the area above the bench... is not acceptable.8for in this instance, the sukkah must have four walls. If there are fewer than four cubits,9between the bench and the walls of the sukkah... it is kosher. It is considered as if the walls touch the bench,10i.e., the area from the bench to the wall is considered to be an extension of the wall. Thus, this halachah is the converse of the principle of דופן עקומה (Dofen Akumah literally, a crooked wall) mentioned in Chapter 5, Halachah 14.
There and in his commentary on the Mishnah (Sukkah 1:10), the Rambam explains that the principle of Dofen Akumah allows us to consider materials on the roof of the sukkah which are unacceptable as s'chach to be extensions of the wall, thus creating an L-shaped - i.e., \"crooked\" - wall.
Here, the Rambam explains that the opposite is also true. As long as there are no more than four cubits between the bench and the wall, the ground of the sukkah can also be considered to be an extension of its wall. (See Kessef Mishneh.) and11Since... the distance from the bench to the s'chach is less than twenty cubits.12as required in Halachah 1, the area above the bench is considered as having four walls and kosher s'chach.
If one constructs a pillar13ten handbreadths or more high, because otherwise, the pillar could never be considered to be a significant domain (Maggid Mishneh). [within a sukkah14removed four cubits or more from the walls. (Otherwise, it would be considered to be kosher because of the principles mentioned above.) whose s'chach is more than twenty cubits high, the following rule applies]: Even though it is of the minimum size required of a sukkah,15seven handbreadths by seven handbreadths it is unacceptable,16Sukkah 4b explains that Abbaye desires to consider such a sukkah to be kosher, based on the principle of גוד אסיק מחיצתא mentioned in Halachah 11 - i.e., the walls of the pillar would be considered as extending upward until the s'chach. Ravva answered him that, in this instance, that principle cannot be applied...
for - in contrast to those of a house
its - the pillar's
walls are not discernible. - See the Chiddushim of Rav Chayim Soloveichik, Halachah 11.
Thus, it is as if there is kosher s'chach above the pillar without any walls. because its walls are not discernible. Thus, it is as if there is kosher s'chach above the pillar without any walls.", + "[The following rule applies] when [the inner space of the sukkah] was less than ten [handbreadths high]1the minimum height required by Halachah 1. and one dug [into the ground of the sukkah] to create2a pit at least seven handbreadths by seven handbreadths (Rabbenu Manoach, Shulchan Aruch, Orach Chayim 633:10) with... an [inner space] of ten [handbreadths]:3between it and the s'chach. If there are three handbreadths from the edge of the pit until the wall [of the sukkah], it is not acceptable.4One might assume that as long as there are less than four cubits between the edge of the pit and the sukkah, the sukkah would be kosher, because of the principle mentioned in the previous halachah; i.e., the ground of the sukkah would be considered to be an extension of the wall. Nevertheless, Sukkah 4a differentiates between the two cases. In the situation described in the previous halachah, the wall was of the proper size; the only question was its proximity to the sukkah. In this instance, there is no halachically acceptable wall to begin with. If there is less than that [amount], it is kosher,5The Mishnah Berurah 633:29 quotes authorities who maintain that only the area within the pit is kosher, and one does not fulfill the mitzvah of eating or sleeping in the sukkah by performing these activities in the portion covered by the s'chach outside the pit. because any [distance] less than three [handbreadths] is considered to be [insignificant, and the two entities are considered to be] adjacent [to each other], as explained in Hilchot Shabbat.614:7, which explains the principle of l'vud mentioned above.", + "The walls of the sukkah are kosher [although made] from all [substances].1The Mishnah (Sukkah 12b) mentions many substances which are not acceptable as s'chach (as mentioned in the following chapter), and concludes \"all are fit to be used as walls.\" All that is necessary is a barrier of any kind.2The Ramah (Orach Chayim 630:1) explains that one should take care not to use substances that have an unpleasant odor or substances that will shrivel during the holiday, and thus cause the walls to be less than the required measure. Even living beings [may serve that purpose.3The Shulchan Aruch (Orach Chayim 630:11) states that an animal used for this purpose must be tied so that it will not run away. Thus,] a person can create a wall [of the sukkah] by using a colleague so that he can eat, drink, and sleep in the sukkah, for which his colleague is serving as a wall4The Tzafnat Paneach raises the question whether the person serving as the wall can also fulfill the mitzvah of eating in such a sukkah. He quotes a number of passages from which one might infer that he may. [even] on the holiday.5The latter term refers to the first day of Sukkot - and in the Diaspora, the second day - and the day of Shemini Atzeret, when the laws prohibiting work and the Rabbinic ordinances extending those restrictions must be observed.
The above applies when one employs the person as a wall without his conscious knowledge. However, it is forbidden to create [a wall by using a person]6The Ra'avad and the Maggid Mishneh explain that this refers only to the third wall of the sukkah. If a sukkah has three kosher walls, a person may employ a colleague to serve as the fourth wall on the holiday, even though the latter is conscious of what he is doing. The Ramah (Orach Chayim 630:12) states this as halachah. when the latter is conscious of the fact on the holiday.7Hilchot Shabbat 16:23 states:It is permitted to create a barrier of men, one standing next to the other, on the Sabbath, as long as the people who are standing are not conscious of the fact that they are serving as a barrier.Although it is forbidden to create an enclosure on the Sabbath, since the person serving as the barrier is unaware of what he is doing, no transgression is involved. It is his intention, and not that of the person using the sukkah, which is significant (Ra'avad). In contrast, when the person serving as the wall is conscious of his acts, it is considered as if he has created a structure of substance (Magen Avraham 630:19).
The Magen Avraham (ibid.) also states that leniency is granted only when humans serve as the walls. It is absolutely forbidden to create a wall using an animal on the holiday. Nevertheless, it is permitted during the other days of the festival.8with the exception of the Sabbath; i.e., there is no essential difficulty with the use of such a sukkah, the only problem is the Rabbinic prohibition mentioned above.
Similarly, a person may create a fourth wall9Since a sukkah is kosher when it possesses only three walls, the addition of the fourth wall is not halachically significant. We are allowed to add to a temporary structure on the Sabbath. from utensils on the holiday. However, he should not create a third wall using utensils10It is permitted to create a utensil from human beings, because one does not normally create an enclosure in such a manner. In contrast, an enclosure is frequently made from utensils (Rabbenu Manoach). on the holiday, because, [by doing so], he is making the sukkah fit for use, and it is forbidden to create [even] a temporary tent on the holiday." + ], + [ + "[There are requirements regarding] the s'chach of a sukkah, and not all substances are acceptable [to be used for this purpose].1Some of the requirements mentioned by the Rambam were established by Torah law, while others are Rabbinic ordinances, as explained below. For s'chach, we may use only a substance which grows from the ground,2i.e., is an agricultural product and is neither found naturally - e.g., metals - nor produced from animals nor manufactured synthetically; has been detached from the ground,3and is not still connected to its source of nurture; is not subject to contracting ritual impurity,4This excludes articles used as food and those that have been fashioned into utensils. These three requirements are alluded to by Deuteronomy 16:13: \"Make the Sukkot holiday for yourselves for seven days, when you gather in from your grain and grapes...\"
Sukkah 12a explains that the verse implies that the s'chach, the essential element of the sukkah, must resemble \"the leftovers from the grain and grape harvest.\"
(The expression \"alluded to\" was used rather than \"derived from\" on the basis of the Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:4. That expression implies that the concept cannot be derived from the verse per se. Rather, it was transmitted as a halachah l'Moshe miSinai, and the Biblical verse is merely an allusion.)
The Rambam gives examples of entities which are not acceptable as s'chach on the basis of these principles in the following halachah. does not have an unpleasant odor,5As implied by the following halachah, this and the following clause are Rabbinic decrees. S'chach with an unpleasant odor will not create an inviting holiday environment. Indeed, substances with an unpleasant odor should not be used for the sukkah's walls either. and does not have elements which fall off and wither constantly.6for a person will not be pleased to have portions of the s'chach falling into his food. The Mishnah Berurah 629:39 states that the prohibition applies to elements that fall off naturally. However, if they fall off only when subjected to wind, there is no difficulty in using them.", + "When a person uses as s'chach a substance which does not grow from the ground, is still connected to the ground, or is subject to contracting ritual impurity, [the sukkah] is not acceptable.1for these requirements stem from the Torah itself. The particular aspects of these requirements are described in this and the following halachot.
However, if he transgressed and used as s'chach a substance which has elements which fall off and wither,2Sukkah 13a gives the shrub known as hollow as an example of such a substance. or which possesses an unpleasant odor,3Sukkah 12b gives the plant known as wormwood as an example of such a substance. it is kosher.4after the fact, for these are only Rabbinic requirements. The Mishnah Berurah 629:38 emphasizes that even if other s'chach is available, there is no need to remove the s'chach with the unpleasant odor. However, the Pri Megadim stresses that if the odor is so unpleasant that no one would bear it in his home, it is forbidden to use such a sukkah. [Our Sages]5Sukkah 13a said only that one should not use these as s'chach lest one leave one's sukkah and depart. One must take care that the branches and leaves should not descend within ten handbreadths of the ground,6the minimum height for a sukkah prescribed in Chapter 3, Halachah 1. so that one will not be uncomfortable7Sukkah 4a describes this as \"a disgusting dwelling, unfit for human habitation.\" when using the sukkah.8The Rambam's phraseology leaves room for the interpretation that this is a suggestion, but not an absolute requirement. (See Rabbenu Manoach.) Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 633:9) states that such a sukkah is unacceptable for use.
If one used metals,9even if they have not been made into utensils, but are still in a raw state in which they are unfit to contract ritual impurity; bones, or hides10even if they have not been made into garments, but are still in a raw state in which they are unfit to contract ritual impurity; as s'chach, it is unacceptable because these do not grow from the ground. If one suspended vines and the like over it until they made a sukkah, it is unacceptable, because they were not uprooted [from the ground].11The laws governing the use of such plants as s'chach after they have been hung over the sukkah and then detached from the ground are discussed in Halachah 12.
Should one use wooden utensils,12In particular, this refers to wooden utensils that have a receptacle or are wide and other articles are frequently placed upon them - e.g., a table. However, wooden utensils that do not fall into these categories are not subject to contracting ritual impurity, and, hence, may be used for s'chach. An example of such utensil is a ladder. The Rambam (Hilchot Keilim 4:1) declares that a ladder is not subject to contracting ritual impurity. Hence, according to his opinion, there is no difficulty with using it as s'chach.
(It must be emphasized that other authorities question the Rambam's decision on a ladder and maintain that a ladder may be subject to contracting ritual impurity. Hence, it is preferable not to use it as s'chach. See the Shulchan Aruch and Ramah, Orach Chayim 629:7.) mats that were made to lie on,13However, mats that were made for use as s'chach or for shade may be used as s'chach. Halachah 6 discusses the laws which apply when a mat was made without any specific intention. and the like as s'chach, it is unacceptable, because they are subject to contracting ritual impurity. Similarly, using broken14e.g., utensils with holes of sufficient size to render them no longer subject to contracting ritual impurity. (See Hilchot Keilim, Chapter 6.)
and worn out - e.g., garments that have worn out and are less than three fingerbreadths by three fingerbreadths in size and, hence, are no longer subject to contracting ritual impurity (Sukkah 16a; Hilchot Keilim 22:21).
utensils as s'chach is unacceptable. - This is a Rabbinic decree on the basis of the following rationale...
Since these substances were subject to ritual impurity - previously,
[the latter law was instituted] lest one use broken pieces - from utensils
which have not yet attained a state of [unquestionable] purity - i.e., are still subject to contracting ritual impurity.
as s'chach. and worn out utensils as s'chach is unacceptable. Since these substances were subject to ritual impurity, [the latter law was instituted] lest one use broken pieces which have not yet attained a state of [unquestionable] purity.", + "If one used foods1This refers only to foods for humans. Food which is eaten primarily by animals is not subject to contracting ritual impurity (Hilchot Tum'at Ochlin 1:1) and hence may be used as s'chach (Taz 629:12). as s'chach, it is unacceptable, because they are subject to contracting ritual impurity.2There is a slight imprecision in the Rambam's statements. Produce is not subject to contracting ritual impurity until it comes into contact with liquid. (See Leviticus 11:38; Hilchot Tum'at Ochlin 1:1-2.) Nevertheless, foods are not fit to be used as s'chach even though they have never come into contact with water (Shulchan Aruch HaRav 629:1; Mishnah Berurah 629:28). [When one uses] branches from a fig tree which contain figs, runners from a grape vine which contain grapes, branches of a date palm which contain dates and the like,3i.e., the difficulty being that although the branches are proper s'chach, the fruit is unfit to be used for that purpose... [the following rules apply:] We see - if the waste4the branches and leaves is more than the food;5the fruit then we may use them as s'chach. If not, we may not use them as s'chach.6Rabbenu Manoach explains that these decisions are based on the principle that according to Torah law, mixtures are categorized according to the majority (בטל ברב).
On the basis of Sukkah 13b-14a, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:10) explains that sometimes the stems of the fruit are considered part of the fruit, and on other occasions part of the branches. The Magen Avraham 629:12 explains that generally, a stem is not considered to be longer than three handbreadths. However, there are certain instances (e.g., grains) when a longer measure is considered. Hence, it is proper to be stringent in this regard. (See also Shulchan Aruch HaRav 629:15-16.)
The apparent contradiction between this halachah and Halachah 13 is discussed in the commentary on that halachah.
If one uses as s'chach vegetables7The Maggid Mishneh explains that this refers to vegetables that are used as animal food, and hence were not excluded by the previous clause of this halachah. Rabbenu Manoach and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:12) explain that this refers to vegetables that are eaten by humans. Sukkah 13b appears to support the latter interpretation, stating:The vegetables with which a person can fulfill his obligation on Pesach... [can] invalidate a sukkah, [because they are considered] to be vacant space. which, when they dry up, will wither, and none of their substance will remain,8i.e., the vegetables will dry up and wither during the Sukkot festival, leaving the sukkah with more vacant space than shade (Kessef Mishneh). even though they are now fresh, their place is considered to be vacant, as though they did not exist.9According to the Maggid Mishneh's interpretation, the explanation of the law is straightforward. It teaches us that rather than consider the vegetables to be non-kosher s'chach, we consider their space to be vacant. The latter interpretation requires a slightly more intricate explanation. The vegetables are not considered to be non-kosher s'chach, which would invalidate the sukkah if they take up four handbreadths, as explained in Halachah 14. Rather, their space is considered to be empty. Hence, a space of three handbreadths is sufficient to invalidate the sukkah, as explained in Halachah 20.", + "If one used as s'chach branches of flax which were not crushed and combed, they are kosher, because they are still considered to be wood.1The use of the word עץ, rendered as branches or wood, with regard to flax, has its source in Joshua 2:6, which describes how Rachav \"hid them in branches of flax.\" After the flax has been crushed and combed,2The Rishon Letzion questions the law when the flax has been crushed but not combed, and concludes that as long as it has not been combed, it is acceptable. Nevertheless, Shulchan Aruch HaRav 629:5 does not accept this conclusion. it may not be used as s'chach,3Though it is not considered to be a garment and, hence, is not subject to contracting ritual impurity (Maggid Mishneh; see also Shabbat 27b), it may nevertheless not be used as s'chach... since its form has changed and it is as though it is no longer a product of the earth.4The Ra'avad disagrees with this principle and states that even before it is woven into a garment, flax is useful to stuff pillows and covers. Hence, it is subject to contracting ritual impurity and is thus unfit to be used as s'chach.
The Maggid Mishneh points out a contradiction to the Ra'avad's logic. The \"male arrows\" mentioned in the following halachah are - like flax - prepared to be used for a purpose. Nevertheless, they are considered acceptable for use as s'chach.
Rav Kapach mentions two possible extensions of the difference of opinion between the Rambam and the Ra'avad:
a) paper or carton - According to the Rambam, it may not be used because it no longer resembles a plant produced from the earth. According to the Ra'avad, it might be acceptable, since it is not subject to contracting ritual impurity.
b) cotton wool - It may be used for the purposes mentioned by the Ra'avad and thus, according to his opinion, would be subject to contracting ritual impurity. Nevertheless, its natural form is preserved. Hence, according to the Rambam's opinion, it would be acceptable. (It must be noted that the Magen Avraham 629:3 and Shulchan Aruch HaRav 629:5 maintain that after cotton has been combed, it is considered as though its form has been altered.)
One may use ropes made from palm bast or hemp and the like as s'chach, since their original form is unchanged and ropes are not considered to be utensils.5nor are they subject to contracting ritual impurity. The Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:5 quotes this law as halachah, but adds that ropes of flax and canvas may not be used for this purpose.", + "[The following rules apply] when one uses arrows as s'chach.1The question whether the arrows are acceptable as s'chach or not revolves around another issue - their susceptibility to contracting ritual impurity. Those which are \"male\"2i.e., the end of their body is sharpened and comes to a point, which is intended to be put inside a metal arrowhead. are kosher;3for the arrow itself is considered a simple wooden utensil which is not susceptible to contracting ritual impurity. (See Hilchot Keilim 1:10.)
The Magen Avraham 629:2 states that this decision applies only before these arrows were placed in the arrowhead. If they have been placed in the arrowhead, even if subsequently removed they are no longer acceptable as s'chach. those which are \"female\"4i.e., the end of their body is hollowed out for the arrowhead to be inserted within are not acceptable.5for they are subject to contracting ritual impurity. Even though [ultimately,] they will be filled with iron,6Hilchot Keilim 2:3 states: \"A receptacle which is made to be filled is not considered a receptacle.\" Thus, one might assume that these arrows would also not be considered as having a receptacle. The Pri Ha'aretz explains that since the iron arrowheads are often removed from these bodies, it is considered as though... they have a receptacle. Hence, they are susceptible to contracting ritual impurity, as are all utensils with receptacles.7It must be noted that Rashi and other commentators follow the simple interpretation of Sukkah 12b (the source for this law) and disagree with the Rambam's decision in Hilchot Keilim. They maintain that if a utensil has a receptacle, even if it will be permanently filled, it is subject to contracting ritual impurity.", + "A mat of reeds, of raw rubber, or of hemp1if it is small, we may assume that it was made to lie on. - The commentaries note an apparent contradiction in the Rambam's words. Hilchot Keilim 25:13 states that even a small mat of reeds or hemp is not subject to contracting ritual impurity, because it is uncomfortable to lie on. - if it is small, we may assume that it was made to lie on. Therefore, it may not be used for s'chach unless it was [explicitly] made for this purpose.2Since the mat was made with that specific intention, we do not follow the general principles, but rather judge it individually.
If it is large,3The Rambam's statements are based on Sukkah 20a. It must be noted that his decisions are dependent on the version of the text of the Talmud he accepted. The Ra'avad and others interpret the word גדולה as related to the word גדיל (tassel). Thus, they explain that the Talmud is referring to a small mat. However, because it is made of thick tassels, rather than woven, it is not comfortable to lie on, and hence would most likely be used for shade. According to this opinion, any woven mat, even if it is large, is unfit to be used as s'chach. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:6) quotes the Rambam's interpretation. we may assume that it was made for shade; therefore, it may be used for s'chach unless it was [explicitly] made to lie on.4The Ramah (Orach Chayim, ibid.) mentions that in places where it is customary to affix mats permanently as the roofs for homes, they may not be used for s'chach. The Rabbis instituted this decree lest people remain in their homes on Sukkot without differentiating between them and a sukkah.
If it has a border,5a small lip (Sukkah 20b) even a large mat may not be used as s'chach, because it is considered to be a receptacle.6Tosafot, Sukkah 20b quotes Ketubot 50b, which explains that such mats were used to collect dates. Even if the border were removed, it may not be used as s'chach, because it would be considered to be a broken utensil.7which, as explained in Halachah 2, may not be used as s'chach even though they are not susceptible to contracting ritual impurity.", + "Boards which are less than four handbreadths wide1In many places throughout the Talmud, four handbreadths is established as the minimum size of an area. Hence, a board of that size is considered significant and may not be used as s'chach (Sukkah 14a). may be used for s'chach even though they have been planed.2smooth, and thus are fit to be used in their present state (Sukkah 15a; Rabbenu Manoach). If they are more than four handbreadths wide, they should not be used as s'chach, even though they have not been planed. This is a decree [instituted] lest one sit under a roof and regard it as a sukkah.3A person might think: \"What is the difference between the sukkah and my house - they are both covered with boards?\" This is surely a false assumption. As explained in the following halachah, since the boards of a roof were not placed there for the purpose of shade, but rather to be part of the permanent structure of the house, they cannot be considered to be s'chach (Sukkah 14a; Rabbenu Manoach).
If one placed a board which was more than four handbreadths wide over [a sukkah, the sukkah] is kosher.4The Maggid Mishneh explains that this applies only when the board is placed at the side of the sukkah. Thus, it could be considered to be an extension of the wall (דופן עקומה), as explained in Halachah 14. However, if it is in the midst of the sukkah, it is not acceptable. The Kessef Mishneh explains that this law can apply even in the midst of a sukkah, provided the sukkah already possesses its minimum size. His decisions in the Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:1 follow this interpretation. However, one should not sleep under the board.5According to the Maggid Mishneh, because it is part of the wall; according to the Kessef Mishneh, because it appears to be a separate domain. A person who did sleep6or fulfilled any other of the activities which must be performed in the sukkah under the board has not fulfilled his obligation.
There were boards that were four handbreadths wide, but less than four handbreadths thick. A person turned them on their side so that they would not be four handbreadths wide to use them as s'chach. This is not acceptable, because a board is unacceptable for use as s'chach whether one uses its width or thickness.7Sukkah 14b explains that after the Sages forbade the use of such boards, they are considered to be equivalent to iron poles.
The Magen Avraham 629:22 writes that at present it is customary not to use boards as s'chach, even if they are less than four handbreadths wide. However, if there is no other s'chach available, one may use boards for that purpose even if they are more than four handbreadths wide.", + "A roof which is not covered by a ceiling1i.e., the plaster and the stones - but rather has only boards fixed in place, is not acceptable, since they were not placed there for the purpose of a sukkah - as required by the following halachah - i.e., the plaster and the stones - but rather has only boards fixed in place, is not acceptable, since they were not placed there for the purpose of a sukkah, but to be part of the house.
Therefore, if one2performed two activities: lifted up the boards3from their place. (Though the Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:9 does not mention this requirement, the Mishnah Berurah 631:4 does.) and removed the nails4holding the boards in position. (See the Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:7.) Through these actions, one is considered to have nullified the previous placement of the boards, and it is considered as though they have been placed there... with the intent [that they serve] as a sukkah,5Therefore it is kosher.6for the boards are essentially fit to be used as s'chach. The only difficulty was the intention with which they were originally placed. A change of mind without an act is not sufficient, since, as explained in the commentary on the following halachah, we are required to \"make\" a sukkah and not use one which has already been made. [This applies provided] that each board is not four handbreadths wide.7as explained in the previous halachah. Rabbenu Asher states that in such a situation, the sukkah is acceptable even though the boards are more than four handbreadths wide.
He explains that in the previous instance, the reason the Sages forbade using such boards was to differentiate between them and the boards of a house. In the present instance, the fact that the person took apart the roof of his house obviously implies that he realizes that it may not be used as a sukkah. Hence, there is no need for such a decree. This opinion is accepted by the Shulchan Aruch, ibid.
Similarly, it is kosher if one removed a board from between two others and replaced it with kosher s'chach, with the intention [that it serve] as a sukkah.", + "A sukkah that was made for any purpose whatsoever - even if it was not made for the purpose of [fulfilling] the mitzvah - if it was made according to law,1Sukkah 8b quotes a baraita which contains the latter statement and questions: \"What does 'according to law' mean?.That it was made for the purpose of shade.\"
It appears that the Rambam uses the same expression, but with different implications. Since he explicitly states that the sukkah must be constructed for the purpose of shade, one might infer that the expression \"according to law\" is intended to include other concepts. Thus, it can be a reference to the requirements for a sukkah's size and the nature of the materials used for the s'chach, as mentioned in this and the previous chapter. it is kosher.2The Mishnah, Sukkah 1:1, states: An old sukkah: The School of Shammai deems it unacceptable, while the School of Hillel rules it kosher
The commentaries explain that the term \"an old sukkah\" refers to any sukkah that was constructed for purposes other than the fulfillment of the mitzvah. In its discussion of this law, the Jerusalem Talmud requires that one must make an addition or change to the s'chach. Though that decision is not quoted by the Rambam, Rabbenu Asher mentions it and it is accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 636:1). Nevertheless, the Magen Avraham 636:1 explains that this is a desirable and proper step, but the sukkah is acceptable even though no changes have been made. However, it must be made for the purpose of shade.3Isaiah 4:6 states: \"It shall be a sukkah for shade from the heat...,\" thus defining the purpose of such a structure. A sukkah constructed for the purposes of modesty is not acceptable (Rabbenu Manoach). Examples of this are sukkot made for gentiles, sukkot made for animals, and the like.4which are outside the entire framework of mitzvot. Sukkah 8b also mentions the sukkot made for shepherds and watchmen. Though the latter are obligated to keep the mitzvah of sukkah, they did not necessarily construct their sukkot with that intent in mind.
In contrast, a sukkah that came about on its own accord5e.g., branches fell over a frame, and of course, any time a roof is covered for other purposes - e.g., the construction of a home, as mentioned in the previous halachah... is unacceptable, because it was not made for the purpose of shade. Similarly, when a person hollows out a place in a heap of produce and thus makes a sukkah, it is not considered to be a sukkah, 6Sukkot 12a explains that there is an added factor involved in this example. Deuteronomy 16:13 states: \"Make a [celebration of] the Sukkot holiday for seven days.\" This refers to the construction of the sukkah and teaches that we must \"make\" a sukkah and not use what was already made. Therefore, despite the fact that the person hollowed out the space for the purpose of shade, the sukkah is not acceptable, because the produce was not originally placed there for that purpose.
We find a similar principle concerning tzitzit. Deuteronomy 22:12 states: \"Make yourself tassels on the four corners of your garments.\" On the basis of this command, Menachot 40b teaches that it is unacceptable to tie tzitzit to a three-cornered garment and then cut a fourth corner, since we are required to make tzitzit, and not use what is already made. because the produce was not piled there for this purpose.7The Ba'al Hamaor writes that if, originally, a person were to pile produce with the intention that later he would hollow out a sukkah, the sukkah would be acceptable. However, this opinion is not accepted by other authorities. Accordingly, were one to create a space one handbreadth [high]8We find the measure of one handbreadth considered to define a structure with regard to the laws of ritual impurity. Accordingly, it is given significance in this context as well. (See Sukkah 16a.) and seven [handbreadths]9by seven handbreadths in area for the purpose of a sukkah, and afterwards hollow it out till it reached ten [handbreadths],10the minimum height of a sukkah, as explained in Chapter 3, Halachah 1. it is kosher, since its s'chach was placed for the purpose of shade.11and then, the original structure was merely expanded.", + "We may not use bundles of straw, bundles of wood or bundles of reeds as s'chach.1Although, according to the Torah's requirements, these would be considered proper s'chach... This decree [was instituted]2by the Sages (Sukkah 12a)... lest one place those bundles on one's roof to dry out, and then change one's mind and sit under them with the intent [that they serve as] a sukkah. The person did not place the s'chach there originally for the purpose of shade. Thus, it resembles a sukkah that came about on its own accord.3which is unacceptable, as explained in the previous halachah.
If one4placed bundles of these substances on a roof with the intent that they would be used as s'chach and... untied [the bundles], they are acceptable [for use as s'chach].5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:17) explains that a different rule applies if the bundles were originally placed on the roof to dry out. For them to be acceptable as s'chach, untying them alone is insufficient, and one must also shift the position of their contents. A bundle is considered to be no fewer than twenty five units.6Thus, any lesser amount of these substances are acceptable as s'chach even though they are tied together.
The Rambam bases his statements on the Jerusalem Talmud (Sukkah 1:6). Though the Ra'avad maintains that a bundle may be composed of even a smaller number of units, the Rambam's opinion is accepted as halachah by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 629:15.", + "Small bundles1The Kessef Mishneh questions the reason for the addition of the adjective, noting that if the bundles contain fewer than twenty five units, they are permitted, as stated in the previous halachah. Others mention that this refers to bundles of small branches. that were tied together [to be sold] by number2to be untied immediately thereafter (Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:16). may be used as s'chach.3Sukkah 13b relates that bundles of this nature were frequently used in Sura, and that the Sages permitted them to be used as s'chach.
Similarly, if one cuts off the top of a date palm and the branches are bound to it, it may be used as s'chach, because elements that are bound naturally are not considered to be bundles.4The Ba'al Hamaor questions whether this principle applies only with regard to s'chach, where it is logical to assume that a more lenient position would be taken, since the entire question revolves around a Rabbinic decree, or whether it also applies in all cases where Torah law itself requires a bundle. Furthermore, even if one tied the tops of the branches from one side, and they thus appear to be a single bundle with one of its two ends bound naturally and the other bound as a result of human activity, it may be used as s'chach. A single tree which is bound up is not considered to be a bundle, but rather a single piece of wood, since [the branches] are bound together naturally.5However, if one were to add even one branch and then tie them together, it would be considered to be a bundle (Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:15).
Similarly, any knot which is not strong enough to hold when carried is not considered a knot [and the resulting bundle may be used as s'chach].6Sukkah 13b mentions this principle when explaining why bundles of willows whose upper tie was loosened could be used as s'chach.", + "A person who constructs his sukkah under a tree is considered as though he built it within his home.1and the sukkah is unacceptable. This applies only when the shade the tree produces exceeds the open area. However, if there is more open space under the tree than shade, the sukkah may be kosher.
The determination of whether such a sukkah is kosher depends on a number of principles, based on the interpretation of Sukkah 9b and 11a. The Rambam's interpretation of that passage, and thus the ground rules he establishes, differ from those accepted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 626:1-2).
In the following halachah, the Rambam deals with the resolution of the question when no effort has been made to correct the problem of the non-kosher s'chach. As will be explained, there his interpretation is contested by other authorities. In this halachah, the Rambam describes the rulings which govern the situation when an effort has been made to rectify the situation by detaching the branches from their source of nurture. These are based on the Mishnah, Sukkah 11a, and are also accepted by other Rabbinic authorities. (See the Shulchan Aruch, Orach Chayim 626:2.)
If one draped the leaves and branches of trees [over the sukkah], and then placed s'chach over them, and only afterwards detached them,2As mentioned in Halachot 1 and 2, branches are fit to be used for s'chach only after they have been detached from their source of nurture. [the following rules apply:]
If the amount of [kosher] s'chach exceeded [the branches], it is kosher.3Though at present, the branches would be acceptable as s'chach, as explained in the commentary on Halachah 9, the Torah requires that when s'chach is originally put in place, it must be kosher. Otherwise, it is unacceptable even though steps were taken to correct the disqualifying factors. This is based on the principle that one must make a sukkah and not use one which is already made.
Nevertheless, since the prohibition against using these branches as s'chach does not relate to their essential nature, their presence may be nullified when there is a majority of kosher s'chach. This conforms to the principle of ביטול ברב. If the amount of s'chach which originally was kosher did not exceed [the branches],4the presence of the branches remains halachically significant. Hence,... one must move them after detaching them, so that they will have been put in place for the purpose of a sukkah.5Moving the branches negates their previous placement, and afterwards they are considered to be kosher s'chach, which was put in place for the purpose of creating a sukkah.", + "If one mixed a substance which may be used for s'chach with a substance that may not be used for s'chach1This may refer to a substance like metal, which is unfit for use as s'chach because it does not grow in the earth, or branches of a tree which have not been detached from their source of nurture. and used2the mixture of... the two as s'chach, even though the quantity of kosher s'chach exceeds that of the substance which was not acceptable as s'chach,3The presence of the substance which is not acceptable as s'chach is not nullified according to the principles of ברב ביטול, because it exists as a separate entity which can be distinguished from the kosher s'chach.
Rav Avraham, the Rambam's son, notes the apparent contradiction between this decision and Halachah 3, which states:[When one uses] branches from a fig tree which contain figs,...We see if the waste is more than the food; then we may use them as s'chach.That halachah also mentions kosher s'chach - the branches - and substances which are not acceptable as s'chach - the figs. However, if there is a greater quantity of branches, the presence of the figs is nullified. In contrast, in this halachah, that concept is not applied.
Rav Avraham distinguishes between the two. In Halachah 3, the person does not intend to use the fruit for the purpose of shade; he merely wants to save the effort of removing it from the branches. Therefore, their presence may be nullified. In contrast, in this halachah the substances which are not acceptable as s'chach are being employed for the purpose of shade itself. Hence, their presence cannot be nullified. [the mixture] is not acceptable.4As mentioned above, this decision depends on the Rambam's interpretation of Sukkah 9b. That passage reads:A person who constructs his sukkah under a tree is considered as though he built it within his home...
Ravva said: \"The above applies only to a tree whose shade is greater than its open space. However, if its open space is greater than its shade, it is kosher.
What difference does it make if its open space is greater than its shade, the substance not acceptable as s'chach will be combined with the kosher s'chach [and therefore, the sukkah will not be acceptable]?
Rav Pappa said: בשחבטן.The Maggid Mishneh, the Ra'avad, and Rabbenu Manoach explain that the Rambam renders בשחבטן as \"when he separated them.\" Thus, when the two substances were combined, the Rambam's opinion would be that the sukkah is not kosher, as explained in this clause of the halachah. When they are separate, the sukkah may be kosher according to the stipulations mentioned in the following clause of this halachah and the halachot to come.
(The Kessef Mishneh explains that the Rambam renders בשחבטן as \"when he severed them.\" However, that difference in interpretation does not result in a difference in halachah.)
Rashi and others interpret בשחבטן as \"when he lowered them (and mixed them together with the kosher s'chach).\" Thus, according to this opinion, the sukkah is acceptable when the kosher and non-kosher s'chach are mixed together. Thus, this view is diametrically opposed to the Rambam's, who maintains that such a mixture is of no avail.
As noted by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 626:1), there are two ways of understanding this interpretation of the passage. However, since both of them are not acceptable to the Rambam, their explanation will not be included here.
If one covered the sukkah with the two substances and kept them separate,5When there is a majority of kosher s'chach, it is judged to be an independent entity. When there is a sufficient amount of kosher s'chach, the sukkah is kosher unless the substance that is not acceptable as s'chach is placed in a manner which can disqualify the entire sukkah, as is explained in this and the following three halachot. [the following rules apply:] If there are more than three handbreadths of the substance which is not acceptable as s'chach in one place,6The principle of l'vud, by which this substance could be considered to be a continuation of the kosher s'chach, cannot apply. However, if there is less than three handbreadths of the substance that is not acceptable as s'chach in one place, even though there are a number of such patches among the s'chach, the sukkah is kosher, as stated in Halachah 16. Furthermore, one may eat and sleep under the non-kosher s'chach (Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:1). whether7the substance which is not acceptable as s'chach is placed... in the middle of the sukkah or at its side, it is not acceptable.8As stated in the following halachot, this is relevant only with regard to a sukkah which possesses the minimum area. The reason the sukkah is not acceptable is not that it is disqualified by the non-kosher s'chach, but that it does not have the minimum amount of kosher s'chach (Sukkah 17b).", + "Where does the above apply? In a small sukkah.1See the commentary on both the previous and following halachot. However, in a large sukkah,2which possesses a minimal amount of kosher s'chach, more lenient rules apply... where there is a substance that is unacceptable as s'chach in the middle, it disqualifies the sukkah if there are four handbreadths of it.3across the entire span of the sukkah, dividing the sukkah in half, it is considered to be significant (Rashi, Sukkah 17a), and hence the sukkah is disqualified.
The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:2) emphasizes that even where the non-kosher s'chach is of this size, if the sukkah possesses seven cubits by seven cubits of kosher s'chach in one place, that portion may be considered to be a kosher sukkah and used during the holiday. [If there is] less than that,4the division is not as noticeable. Hence, the sukkah is kosher.5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 632:1) states that one may eat and sleep throughout the entire sukkah. However, the Ra'avad and Rabbenu Nissim do not accept this leniency, and the Mishnah Berurah (632:3) advises following this stringency.
Where the substance that is unacceptable as s'chach is at the side, it disqualifies the sukkah if there are four cubits of it.6Four cubits or more exceeds the measure of leniency provided by the Torah. [If there is] less than that, the sukkah is kosher.7on the basis of the principle of דופן עקומה explained below.
For example,
a) [the roof of] a house which was opened in the center and s'chach placed over the opening
b)8This and the following examples are given by the Mishnah, Sukkah 1:10. a courtyard surrounded by an exedra9note the drawing accompanying Chapter 4, Halachah 8. which was covered with s'chach
c)10Sukkah 17a explains that one might not necessarily have been able to deduce this example from the previous one, because in that instance the walls of the house were constructed for it. In contrast, the walls of the excedrah were not constructed for its sake, but for the houses on either side. a large sukkah over which was placed a substance that was not acceptable as s'chach near the sides of its walls.11Sukkah 17a explains that one might not necessarily have been able to deduce this example from the previous ones, because in those instances only kosher s'chach was placed over the opening of those structures. In this instance, a substance that is not acceptable as s'chach was placed on the roof intentionally.
[In all these cases,] if there are four cubits [or more] from the edge of the kosher s'chach until the wall, it is not acceptable. If there is less than that amount, we view it as though the wall has been made crooked12i.e., the substance that is not acceptable as s'chach is considered part of the wall - Rabbenu Nissim states that this law applies only when the walls reach all the way to the s'chach. Otherwise, it is impossible to consider the non-kosher s'chach to be an extension of the walls. The Tur and the Taz quote more lenient positions and allow such a sukkah, even though the walls do not reach the s'chach. - i.e., the substance that is not acceptable as s'chach is considered part of the wall and it is kosher.13Though the sukkah as a whole is kosher, one may not eat or sleep under the non-kosher s'chach if it is four handbreadths or more in size (Shulchan Aruch, ibid.). The rationale behind this decision is that the non-kosher s'chach is considered to be part of the wall and not part of the s'chach. This concept is a halachah received by Moses on Mount Sinai.14The latter term refers to a law that was transferred from generation to generation reaching back to Mount Sinai. Nevertheless, there is no mention of - or even direct allusion to - it in the written Torah. See Eduyot 8:7.", + "What is a small sukkah?1referred to in the previous two halachot and in Halachah 20 Any [sukkah] whose area is no more than seven handbreadths by seven handbreadths.2As explained above, if there are three handbreadths or more of non-kosher s'chach in one place, the principle of l'vud cannot apply. Hence, the sukkah is not kosher, because it lacks the minimum amount of s'chach (Sukkah 17a). However, if there is less than that amount of non-kosher s'chach, the non-kosher s'chach is included as part of the sukkah and is counted as part of its minimum size (Shulchan Aruch, ibid.).
[What is meant by] a large one? Any [sukkah] [whose area is large enough] that seven handbreadths by seven handbreadths of kosher s'chach will remain besides the s'chach which is not acceptable.3Since it is of sufficient size, it will be disqualified only when it is divided in half by a significant portion of non-kosher s'chach, or when it is too far, i.e., more than four cubits, removed from the walls.", + "If one used as s'chach substances that were acceptable as s'chach and substances that were not acceptable as s'chach, and placed them alongside each other, leaving no place with non-kosher s'chach more than three handbreadths in area,1so that even in a small sukkah, all the conditions mentioned in the above halachot are met, there is a further requirement before the sukkah is considered kosher. [the following rules apply:]
If the total of the kosher s'chach exceeds that of the non-kosher s'chach, it is kosher.2This concept can be derived from the Mishnah (Sukkah 1:8): \"If someone places iron staves or the frames of a bed as the roof of his sukkah, it is kosher, provided there is an equivalent amount of empty space.\"
In his commentary on that Mishnah, the Rambam emphasizes that the word \"equivalent\" should be interpreted loosely, since there must be more kosher s'chach than the non-kosher s'chach. If there was an exactly equal amount of both substances, it is not acceptable3This decision has raised questions from all authorities. Though the Rambam's decision is based on Sukkah 15a, Eruvin 15b states that a divider whose open portion is as great as its closed portion is considered to be a divider. Indeed, the Rambam himself quotes that decision in Hilchot Shabbat 16:16. If so, why does he not follow the same principle in this instance as well?
The Kessef Mishneh explains that the Rambam's decision is based on the fact that there is no way that there will not be some tiny open spaces within the kosher s'chach of a sukkah. Accordingly, even if the kosher s'chach is equal in area to the non-kosher s'chach, the tiny spaces between the kosher s'chach will tip the balance in favor of the non-kosher s'chach.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 631:8 quotes the Rambam's decision as halachah, but adds as a reason (a quote from Rabbenu Tam's text of Sukkah 15b): \"for it is impossible to be exact.\" This implies that were it possible to know that the kosher s'chach is exactly equal to the non-kosher s'chach, it would be acceptable. See also commentary to Halachah 19. even though there is not a single place which has three handbreadths [of non-kosher s'chach].4in a small sukkah, or four handbreadths in a large sukkah. [This decision is rendered] because non-kosher s'chach is considered to be open space.", + "If one spread a cloth above [the s'chach]1for added shade (Sukkah 1:3) or spread one below it to catch [the leaves] which fall,2the bracketed additions are based on the Rambam's commentary on that Mishnah. it is unacceptable.3The cloth nullifies the presence of the kosher s'chach above or below it.
(Tosafot explains that as long as the sukkah has sufficient s'chach without the cloth, the cloth will not necessarily nullify the presence of the kosher s'chach. However, the majority of the halachic authorities and the Shulchan Aruch, Orach Chayim 629:19 do not accept this view.)
However, once the cloth is lifted away, the kosher s'chach is acceptable without any further activity. (See Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 626:3.) Thus, a roof can be constructed to protect a sukkah from rain, provided it is removed while the sukkah is being used. If one spread it [under the s'chach] as a decoration, it is kosher.4for a decoration is considered to be an extension of the article it adorns. Similarly, if one covered the sukkah with s'chach as required by law and adorned it5Rabbenu Manoach emphasizes how the s'chach should be set in place before the decorations. Otherwise, they could be considered as intervening substances. with various types of fruit, delicacies, and articles6Sukkah 10a describes the decoration of a sukkah with tapestries, nuts, pomegranates, grapes, and flasks of wine, oil, and flour. which hang from either the walls or the s'chach as a decoration, it is kosher.7and one is permitted to eat and sleep under the decorations.", + "Sukkah decorations do not reduce its height,1i.e., if the inner space of the sukkah is more than twenty cubits high and the sukkah is therefore not acceptable (Chapter 4, Halachah 1), the presence of the decorations is not considered significant to reduce that space to the legal requirements.
Alternatively, if the sukkah is very low and the decorations reduce its inner space to less than ten handbreadths, it is still kosher. (See Halachah 2 with regard to branches.) They are considered to be part of the s'chach, and the space they take up is not taken into account (Kessef Mishneh, Rabbenu Manoach). but they do reduce its width.2The Bach (Shulchan Aruch, Orach Chayim 639) explains that since we are forbidden to use these adornments throughout the holiday, they are considered to be a permanent part of the sukkah. Thus, the sukkah must have a full seven by seven handbreadths of open space besides them.
If the sukkah decorations are four handbreadths or more3as mentioned frequently above, four handbreadths constitutes a significant space removed from the roof,4they are considered to be non-kosher s'chach, and if they are of the size mentioned in Halachot 13 and 14... it is unacceptable, because it is as though a person who sits there is not sitting under the s'chach, but rather under the decorations, which are foods and utensils that are not acceptable as s'chach.5See Chapter 5, Halachot 1 and 2.
The Taz (627:5) cautions against hanging any decorations more than four handbreadths away from the s'chach regardless of how small they are.", + "The [following rules apply when the] s'chach has open spaces through which the sky can be seen: If the area of the open spaces is equivalent to1and of course, if it is more than that of the space covered by s'chach, it is not acceptable, because2Although the sukkah should be acceptable as long as the covered portion is equal to the open portion, in this situation... the portion exposed to the sun will be greater than the shaded portion.3Sukkah 22b explains that light spreads out. Accordingly, even though on the roof the portion covered by s'chach is equal to the uncovered portion, on the ground the area exposed to the sun will be greater than the shaded area. See also the Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:1. Whenever the portion exposed to the sun is greater than the shaded portion, it is not considered as s'chach.4As mentioned in Halachah 9, a sukkah must be constructed for the purpose of shade. If the portion exposed to the sun is greater than the shaded portion, it obviously does not serve that purpose.
If the s'chach exceeds the open space, it is kosher.5On the surface, the Rambam's choice of phraseology is slightly inexact, because everything depends on the amount of shade on the ground.", + "When does the above apply? When there is no one open space1To disqualify the sukkah, the empty space must extend across the entire span of the sukkah or create a place large enough for a person to stand in (Tosafot, Sukkah 17a; Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:2).
Furthermore, if the sukkah area is more than seven handbreadths by seven handbreadths in addition to the open space, the remaining covered area of the sukkah is kosher. of three handbreadths.2Any space less than three handbreadths can be considered to be part of the s'chach on the basis of the principle of l'vud.
Though the sukkah as a whole is kosher, it is forbidden to eat or sleep under the open portion (Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:2). However, if there is an open space of three handbreadths3whether in the center - i.e., an empty space cutting the sukkah in two - whether in the center or at the side4i.e., an empty space that runs from one corner of the sukkah to the other. Rashi, on Sukkah 17a, explains that the concept of דופן עקומה, by which non-kosher s'chach is considered an extension of the wall, does not apply in this instance. Since it is merely empty space, it cannot be considered to be an extension of the wall.
It must be emphasized that we are speaking about a sukkah with only three walls. If the sukkah has four walls, but there is an empty space between the s'chach and the fourth wall, the sukkah as a whole is kosher. - it is unacceptable until one reduces [the space] to less than three.5it is unacceptable until one reduces [the space] to less than three.
If one used substances that were not acceptable as s'chach6e.g., pillows and blankets - to reduce the space, it is kosher - Non-kosher s'chach and open space are two different halachic categories. They have different measures with which they each disqualify a sukkah, and combinations of the two are not considered to be a single entity. Thus, if there is an open space three and a half handbreadths wide, one may correct the sukkah by putting one handbreadth of non-kosher s'chach in its place. (See the Shulchan Aruch, Orach Chayim 632:3.) - e.g., pillows and blankets - to reduce the space, it is kosher if the sukkah is large.7The terms \"large\" and \"small\" are explained in Halachot 13-15. If it is a small sukkah, it is not acceptable8because the sukkah has less than seven handbreadths by seven handbreadths of kosher s'chach. unless [the space] was reduced with a substance that is acceptable as s'chach.9unless [the space] was reduced with a substance that is acceptable as s'chach.
When the shaded portion of most of the sukkah exceeds the portion exposed to the sun, although in the lesser part of the sukkah the portion exposed to the sun exceeds the shaded portion,10i.e., there are two portions of the sukkah, one which is mostly shaded and one which is mostly exposed to the sun. because11when the sukkah is taken... as a whole the shaded portion exceeds the portion exposed to the sun, it is kosher.12and one may eat and sleep in the part of the sukkah where the portion exposed to the sun exceeds the shaded portion (Magen Avraham 631:1). The Ramah quotes a more stringent opinion which forbids using the portion with more sun if it is seven handbreadths by seven handbreadths in area.", + "The proper way1Shulchan Aruch HaRav (631:5) uses the expression לכתחילה - i.e., one should set out to construct a sukkah in this manner. is that s'chach should be thin, so that the large stars can be seen through it.2From the Jerusalem Talmud, Sukkah 2:3, the source for this statement, it appears that the expression \"large stars\" means stars large enough to be seen during the day. However, even though it is thick3like [the roof of] a house - and stars cannot be seen through it - The latter expression is quoted from the Mishnah, Sukkah 2:2. - like [the roof of] a house - and stars cannot be seen through it, it is kosher.4Shulchan Aruch HaRav (631:5) uses the expression בדיעבד (after the fact), implying that it is not desirable to construct a sukkah in this manner. Nevertheless, the Mishnah Berurah (631:5) quotes many Ashkenazic authorities who tend toward making the s'chach thick.
The above applies only with regard to placing the s'chach. However, afterwards, even when the s'chach is thick, a person should have no compunctions about using such a sukkah.
Though thick s'chach is kosher, the Magen Avraham 631:2 notes that if it is so thick that rain will not enter the sukkah, the sukkah is unacceptable, because then it resembles a house and not a temporary dwelling made for shade.
If the s'chach is uneven5Sukkah 22a questions: \"What is the meaning of the word מדובללת used by the Mishnah?\" Shmuel (whom the halachah follows) replies: \"One reed going upward and one reed going downward.\" - i.e., some of it high and some of it low6it is kosher - Even though there will gaps in the s'chach and during certain times of the day, when the sun shines at an angle, the portion of the sukkah exposed to the sun will exceed the shaded portion (Ramah, Orach Chayim 631:5). - it is kosher, provided there is less than three handbreadths between the upper and lower [portions of the s'chach].7As explained previously, any distance less than three handbreadths is not significant because of the principle of l'vud. If the upper portion [of the s'chach] is a handbreadth8by a handbreadth, the minimum size of a roof. (See Chapter 4, Halachah 7.) or more wide, even though it is more than three handbreadths above [the lower portion], we consider it to be descending and touching the edge of the lower portion.9This principle, referred to by Sukkah 22a as חבוט רמי - literally, \"cast it down\" - is one of the leniencies followed as a halachah received from Moses on Mount Sinai. It allows this uneven roof to be considered to be a single straight entity. The same principle is also applied in Hilchot Shabbat 15:25 and Hilchot Tum'at Meit 16:5. [This applies] provided it is aligned opposite the edge of the lower portion.10i.e., that the upper portion could be lowered into the space left open by the lower portion. However, if it would not fit exactly in between the spaces, this principle does not apply (Kessef Mishneh). The Lechem Mishneh, noting the Rambam's decision in Hilchot Shabbat, explains that even if the lower space is wider than the upper portion, as long as they do not overlap, it is acceptable.
The Merchevat Hamishneh explains that the law differs here from Hilchot Shabbat, because there is a principle that two halachot received from Moses on Mount Sinai cannot be used simultaneously to have a sukkah considered to be kosher.
In the Shulchan Aruch (Orach Chayim 631:5), Rav Yosef Karo quotes the opinion he stated in the Kessef Mishneh. However, Shulchan Aruch HaRav (631:7) and others follow the view of the Lechem Mishneh.", + "When a person constructs one sukkah on top of another sukkah, the lower one is unacceptable.1Sukkah 9b explains that the verse which commands us to dwell in sukkot (Leviticus 23:42 spells the word - סכת - omitting the letter ו, which is usually used. On that basis, the Sages explained that a single structure may be used for one sukkah, but not for two. Of the two, the lower sukkah is disqualified because... It is considered as though it had been constructed in a house.2since the floor of the upper sukkah is its roof, it may not be considered to be s'chach, because it was not placed there for purposes of shade alone, nor can the lower sukkah be acceptable because of the s'chach of the upper sukkah, for the floor intervenes between them. [However,] the upper one is kosher.3There is no reason that the presence of the lower sukkah should disqualify it.
When do we say that the lower one is unacceptable? When the inner space of the upper sukkah is ten handbreadths or more [high]4the minimum height of a sukkah, as explained in Chapter 4, Halachah 1. and the roof of the lower sukkah is strong enough to hold the pillows and covers of the upper sukkah,5Otherwise, the upper sukkah is not fit to dwell in. Though a sukkah is only a temporary dwelling, it must be fit to be used for all the purposes for which one uses one's home, as explained in Chapter 6, Halachah 5. even if that is done with difficulty.6i.e., even if the floor of the upper sukkah shakes when pillows and covers are placed on it (Rambam's commentary on the Mishnah, Sukkah 1:2).
However, if the inner space of the upper sukkah is less than ten handbreadths [high], or the roof of the lower sukkah is not strong enough to hold the pillows and covers of the upper sukkah, even with difficulty,7and thus, is unfit to be used. even8The use of this word is questionable. It implies that both sukkot, the upper and the lower one, are kosher. The Kessef Mishneh states that if the upper sukkah is not fit to dwell in, it is not kosher, and therefore recommends striking the word \"even\" from the text. Though the Lechem Mishneh attempts to justify the use of the term, his arguments seem forced. However, it must be noted that most manuscripts and printings of the Mishneh Torah as well as the Rambam's and most other texts of the source for this halachah - the Mishnah, Sukkah 1:2 - include this word. the lower sukkah is kosher.9for the reason that since its roof is of no functional purpose, it is not considered an intervening substance between the sukkah and the upper s'chach. This applies provided the height of both together does not exceed twenty cubits,10the maximum height of the sukkah, as stated in Chapter 4, Halachah 1. since [use of] the lower sukkah is permitted because of the s'chach of the upper one.11In the Kessef Mishneh - and also in the Shulchan Aruch (Orach Chayim 628:1) - Rav Yosef Karo explains that this applies only when the s'chach of the lower sukkah is not substantial enough to allow the use of the sukkah. However, if the s'chach of the lower sukkah alone produces enough shade to permit the use of the sukkah, it is kosher even though the s'chach of the upper sukkah is more than 20 cubits high.
He continues to explain that even though the presence of non-kosher s'chach nullifies the kosher s'chach below it, that applies only when the substance used is by nature not acceptable for use as s'chach. In this instance, the s'chach of the upper sukkah is fit to be used; the only difficulty is its position: its placement above the maximum height of the sukkah.
(Though this concept is found in Tosafot, Sukkah 9b, no allusion to it appears in the Rambam's statements. Indeed, the simple meaning of the Rambam's words implies the very opposite. Furthermore, in his commentary on the Mishnah [Sukkah 1:1], the Rambam explains that the reason s'chach placed higher than 20 cubits is unacceptable is that it makes the sukkah into a permanent dwelling. Thus, according to the Rambam, such s'chach can be compared to the boards of a house, which though originally kosher for use as s'chach, are disqualified because they became part of a permanent structure.)", + "A bed [with a canopy placed] inside a sukkah: If [the canopy] is more than ten handbreadths high,1the minimum height for a dwelling to be considered to be an independent structure (Sukkah 20b).
In this and the following instances mentioned in this halachah, the ten handbreadths are measured from the ground to the canopy (Shulchan Aruch HaRav 627:2-3; Mishnah Berurah 627:5). a person who sits under it does not fulfill his obligation,2The Mishnah, Sukkah 2:1 relates:An incident occurred concerning Tavi, Rabban Gamliel's slave. He would sleep under a [canopied] bed [in the sukkah]. Rabban Gamliel told the Sages: \"See my slave, Tavi. He is well-learned and knows that slaves are free of the obligation of [dwelling in] the sukkah. Hence, he sleeps under a bed.\" because it is considered to be a sukkah3with non-kosher s'chach within a sukkah.4even if it has no walls (Shulchan Aruch HaRav 627:1)
Similarly, a canopy5placed over a bed with a roof6even as small as a handbreadth: - As mentioned frequently above, a handbreadth is the minimum measure of a roof. - even as small as a handbreadth: If it is ten handbreadths high, one may not sleep7or perform any other activity required to be performed in a sukkah. (Perhaps the Rambam mentions sleeping because it is an activity that may be performed only within a sukkah. Even a short nap should not be taken outside the sukkah. In contrast, a snack may be eaten outside a sukkah.) under it in a sukkah.8for the same reasons mentioned above. By the same token, if one sets up four pillars and spreads a sheet over them, if they are ten [handbreadths high], they are considered to be a sukkah within a sukkah.9Hence, we are forbidden to use the space below it as a sukkah.
This halachah depends on the Rambam's interpretation of the Mishnah, Sukkah 1:3. However, Tosafot, Sukkah 10b and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 627:3) interpret the passage differently and forbid spreading a canopy over bedposts which are permanently affixed to the four corners of a bed, even if the canopy is less than ten handbreadths above the ground.", + "In contrast, should one spread a sheet over two pillars1Tosafot (ibid.) and the Shulchan Aruch (ibid.) differ with this decision as well, and explain that if these pillars are ten handbreadths high and permanently affixed to the bed, it is forbidden to spread a sheet over them. or [use] a canopy that has a roof of less than a handbreadth2If the canopy is not permanently affixed to the bed, even Tosafot and the Shulchan Aruch will permit its use. - no matter how high they are3i.e., even if they are more than ten handbreadths high. - it is permitted to sleep under them within a sukkah.4Sukkah 19a relates that Abbaye found Rav Yosef sleeping in a canopied bed in the sukkah. The latter explained that the canopy he was using was permitted because it did not have a roof. They are not considered to be a sukkah within a sukkah, because they do not have a roof.5As stated in Chapter 4, Halachah 7, such structures are not acceptable for use as a sukkah. Hence, they also cannot disqualify a sukkah.", + "A borrowed sukkah is fit [to be used on the holiday].1Although, as stated in Chapter 8, Halachah 10, a person cannot fulfill the mitzvah of lulav as prescribed by the Torah with a lulav belonging to a colleague, that concept does not apply with regard to a sukkah.
Sukkah 27b explains the derivation of this concept as follows: Leviticus 23:42 states: \"Every citizen of Israel shall dwell in sukkot.\" The latter word is written סכת, implying one sukkah. This prompted our Sages to declare: \"All Israel are fit to dwell in a single sukkah.\"
In his commentary, Rashi explains that the cost of such a sukkah would not be high enough to require every individual to pay a penny's worth. Hence, we must assume that some people would be using a borrowed sukkah, and, nevertheless, our Sages said that it was kosher. Similarly, a stolen sukkah is also fit [for use].2There is a slight imprecision with the Rambam's statements. A stolen object which the thief is obligated to return cannot be used to perform a mitzvah, because it is considered a mitzvah that came about through a sin (מצוה הבאה בעבירה). However, in the instances cited by the Rambam, the sukkah itself is never considered stolen property. Hence, the use of such a sukkah is not forbidden. However, in a number of instances (see below), the sukkah itself is considered to be stolen property and must be returned. Hence, it cannot be used to fulfill the mitzvah.
What does the latter imply? If a person attacked a colleague, forced him to leave his sukkah, stole it, and dwelled in it, the attacker has fulfilled his obligation, because landed property cannot be stolen.3Hilchot Gezeilah 8:14 relates that \"landed property is never acquired by a thief, but rather remains in the possession of its owner forever.\"
Since the sukkah is built on the land, it is considered part of the property and the above rule applies to it as well. Thus, the sukkah is still considered to be the property of its original owner and the thief is viewed as merely \"borrowing\" the sukkah from him. As mentioned above, use of a borrowed sukkah is permitted.
[Similarly,] if he stole wood and made a sukkah from it, he has fulfilled his obligation,4Sukkah 31a relates that a woman once came to Rav Nachman complaining that the exilarch's servants had stolen wood from her to build his sukkah.
Rav Nachman answered that they had, nevertheless, fulfilled their obligation... because the Sages ordained that the owner of the wood is entitled only to the monetary worth of the wood.5but not the wood itself. Thus, the sukkah itself is the property of the thief. Though he is obligated to pay the owner for his wood, that obligation does not prevent the sukkah from being considered as his.
Hilchot Gezeilah 1:5 explains this principle by stating:Anyone who steals is obligated to return the stolen property itself... If it was lost or changed, he is obligated to return its monetary value...
Even if one steals a beam and builds a mansion [using it], since [the beam] has not been changed, the Torah law would require him to destroy the entire building and return the beam to its owner.
Nevertheless, the Sages instituted a decree [to encourage] those who repent; they ordained that all that is necessary is for him to return [the beam's] monetary value, and thus he will not forfeit his building.Rabbenu Manoach asks: Since the mitzvah of sukkah is commanded by the Torah, and Torah law regards these boards as stolen, how can the Sages' decree change their status in this context?
He explains that, as implied by the principle הפקר הפקר בית דין, the Torah has granted the Sages the right to determine the status of property. Their decree can alter entirely a person's rights to its title. Thus, in the present case, since Rabbinic law entitles the thief to use of the boards, he is permitted, according to Torah law, to use them as a Sukkah.
The Magen Avraham (637:5) writes that if the thief refuses to pay for the wood, it is considered to be the property of its original owner, and the thief does not fulfill his obligation. Even if one stole boards and merely put them in place without attaching them or changing anything about them, he has fulfilled his obligation.6This is a special leniency granted out of respect for the mitzvah of sukkah (Sukkah, ibid.). Since the thief has not made any changes in the wood itself or built a permanent structure from it, the Rabbinic decree mentioned above would not apply. Thus, during the rest of the year (and even in this case, after the Sukkot festival), the wood would have to be returned. During the festival, the Sages considered it to be the property of the thief and he is allowed to use without any constraints throughout the festival (Hilchot Gezeilah, ibid.).
Nevertheless, in his Kessef Mishneh and in his Shulchan Aruch (Orach Chayim 637:3), Rav Yosef Karo gives two examples of a stolen sukkah which one is forbidden to use: a sukkah that had been constructed on a ship or one that had been constructed on a wagon. Since the thief did not build anything, the abovementioned Rabbinic decree does not apply; nor are they affixed to land, and hence the principle that landed property cannot be stolen is not relevant.
If a person constructs his sukkah in the public domain,7Though the Jewish inhabitants of the city would surely not object to use of public property for this purpose, the gentile inhabitants of the city would. Since they also have a share in this property, building a sukkah there is equivalent to stealing from the public (Magen Avraham 637:3).
Nevertheless, since the theft of land is involved... it is acceptable.8for the reasons mentioned above. Note the Magen Avraham, ibid. and the Bi'ur Halachah, who discuss whether or not it is permitted to recite a blessing when using such a sukkah." + ], + [ + "Women, slaves, and minors are freed from [fulfilling the mitzvah of] sukkah.1The same laws that apply to hearing the shofar apply to Sukkah. Hence, women and slaves are free of obligation, as is the case regarding all mitzvot whose fulfillment is associated with a specific time. Minors have no obligations at all according to the Torah. (See the commentary on Chapter 2, Halachah 1.)
See also the commentary on Chapter 2, Halachah 2 regarding a woman's right to perform the mitzvah if she desires, and whether permission is granted for her to recite a blessing. A tumtum and an androgynous are obligated because of the doubt [concerning their status].2See the commentary on the above halachah for a definition of these terms and their status. Note Halachah 13 regarding their recitation of a blessing. Similarly, a person who is half slave and half free is obligated.3See the commentary on Chapter 2, Halachot 1 and 3.
A minor who does not require his mother's [presence]4Sukkah 28b offers two definitions of this term:a) a child who does not need his mother to help him after he relieves himself;
b) a child who does not wake up in the night and call out: \"Mommy! Mommy!\"Nevertheless, based on Eruvin 82a, the Rambam provided us with a more definite guideline... - i.e., a child of five or six5is obligated [to fulfill the mitzvah] of sukkah according to Rabbinic decree - According to Rashi (Berachot 48a) and the Ramban (Milchamot Hashem, Berachot 20b), there is no obligation incumbent on the child himself. The child's father is obligated to educate him. If he has no father, the obligation falls on his mother and on the local Rabbinic court (Terumat Hadeshen 99).
Tosafot (Berachot 48a) differs and explains that the Sages placed the obligation on the minor himself. From the Rambam's phraseology, it appears that he accepts this view.
Support for this premise can be derived from the Rambam's decision in Hilchot Berachot 5:15-16, which states that an adult who ate a small meal can fulfill his obligation by listening to a child reciting the grace after meals (for both are obligated by virtue of Rabbinic decree). Though others object on the grounds that the child himself is not obligated in the mitzvah, the Rambam states that such a practice is acceptable. - is obligated [to fulfill the mitzvah] of sukkah according to Rabbinic decree, to train him in [the performance of] mitzvot.6The Rambam mentions the same concept in Hilchot Tzitzit 3:9, Hilchot Berachot 5:1, and Hilchot Lulav 7:19.", + "The sick and their attendants1Since the latter's performance of a mitzvah - tending to the sick - does not enable them to perform the mitzvah of dwelling in the sukkah, they are absolved from the obligation. (See Sukkah 25a, 26a.) However, this leniency is granted only during the time the sick person requires their assistance (Shulchan Aruch HaRav 640:7). are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah. This applies not only to a person who is dangerously ill,2who is free from the obligation to perform all mitzvot, even those as severe as the Sabbath or Yom Kippur; but also to one with a headache3or any other minor illness (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 2:4).
This leniency is granted because of one of the basic principles related to the mitzvah of sukkah. Leviticus 23:42 states: \"You shall dwell in sukkot (תשבו בסכת).\" On that verse, Sukkah 26a comments: תשבו כעין תדורו - i.e., dwelling in the sukkah is comparable to living in one's own home. Thus, a person is not required to dwell in a sukkah under circumstances which would cause him to leave his own home.
Since a person who is sick would seek the most comfortable lodgings possible and would not camp outside, he is not obligated to do so to fulfill the mitzvah of sukkah (Rabbenu Manoach). or a sore eye.4Sukkah 26a relates that Rabban Shimon ben Gamliel was granted permission to sleep outside the sukkah for this purpose.
The Torah's prohibitions are suspended not only when a person's life is in danger, but also when a particular limb might be lost. Though this premise is accepted by the Rambam (see Hilchot Shabbat 2:4), it does not appear that he is referring to it here. Rather, it seems that he means a minor ailment comparable to a headache. See also Tosafot (Sukkah, ibid.).
A person who is uncomfortable [when dwelling in the sukkah] is freed from the obligation [to fulfill the mitzvah] of sukkah.5based on the principle of תשבו כעין תדורו, as explained above. Just as a person would seek out a comfortable permanent dwelling, he is obligated to dwell only in a sukkah which does not cause him unpleasantness.
Rabbenu Manoach states that this leniency does not apply on the first night of Sukkot, on which there is a binding obligation to eat in the sukkah. (See Halachah 6.) The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 640:4) quotes this statement as halachah. This applies to the person himself, but not to his attendants.6Some earlier texts of the Mishneh Torah stated that leniency was also granted to such a person's attendants, but that is surely a printing error (Rabbenu Manoach).
Who is \"a person who is uncomfortable [when dwelling in the sukkah]\"? A person who cannot sleep in the sukkah because of the wind or because of the flies, mites, or the like, or because of the smell.7The Tur, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 640:4), and the Ramah emphasize that this law applies only when the discomfort is an unexpected occurrence. However, a sukkah which is constructed in a place where the discomfort will surely come is considered to be unfit to dwell in and is unacceptable for the performance of the mitzvah.", + "A mourner1The term אבל refers to a person in the seven days of mourning which follow the burial of a father, mother, wife, brother, sister, son, or daughter. An אונן (a person in mourning for these relatives before their burial) is freed from the obligation of sukkah, because he is absolved of the duty to perform all mitzvot (Hilchot Eivel 4:6).
It must be noted that none of the mourning rites should be followed during a festival. If a close relative dies before the festival, the shiv'ah (seven days of mourning) is completed at the festival's commencement, even though all seven days have not passed (Hilchot Eivel 10:3, 8). is obligated [to fulfill the mitzvah] of sukkah.2Sukkah 25b explains that a mourner (אבל) is obligated to fulfill all the mitzvot. Nevertheless, one might suppose that just as a person who is uncomfortable is freed from the obligation of sukkah, a mourner would also be absolved. Therefore, the Talmud includes a special teaching to emphasize the mourner's obligation, explaining that one is absolved only for discomfort which comes from external factors. In this case, the mourner brings discomfort upon himself. He should compose himself and concentrate his attention on the mitzvah.
Nevertheless, Shulchan Aruch HaRav (640:13) writes that if dwelling in a sukkah will cause a mourner more discomfort than dwelling in his home, he is allowed to choose the latter alternative.
A groom,3because he is involved in the mitzvah of marriage. Sukkah 25b adds that generally, a sukkah is to small to carry out the wedding celebrations in the proper manner. Furthermore, the groom is obligated to rejoice together with his wife, and the sukkah is not an appropriate setting. his attendants,4In Hilchot Zechiyah Umatanah, Chapter 7, the Rambam describes the custom of שושבינות (attending a groom). and all the members of the wedding party5They are absolved of the mitzvah only while they are involved in the mitzvah of celebrating together with the bride and groom, however, when they leave, they are obligated. Furthermore, there are many authorities who require that the meals served the groom and his attendants be served in a sukkah. (See Mishnah Berurah 640:33.) are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah throughout the seven days of [the wedding] festivities.6It must be emphasized that the wedding must have taken place during the four days between Yom Kippur and Sukkot. Weddings are not held during the Ten Days of Repentance, nor on Chol Hamo'ed.", + "Emissaries charged with a mission involving a mitzvah1e.g., to study Torah, to greet a Sage under whom one studied Torah, or to redeem captives (Rashi, Sukkah 25a). are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah2i.e., they are not required to eat, sleep, or perform any of the activities in a sukkah described in Halachot 5-9. both during the day and at night.3Rashi (Sukkah 25a, 26a) states that this applies even when they are lodging overnight. Since, at night they are also involved with thinking about how to fulfill the mitzvah, they are still considered as occupied with the performance of a mitzvah and are not required to seek out a sukkah. An example of this principle quoted by the Talmud supports this interpretation: When Rav Chisda and Rabbah bar Rav Huna would attend [the lecture delivered] at the home of the exilarch on the Sabbath of the festival, they would sleep along the river banks of Sura. They explained: \"We are emissaries involved in a mitzvah\" (Sukkah 26a).
Though these Sages were visiting a city which served as a center of Jewish life and surely could have found a sukkah to lodge in, they did not see the necessity for doing so. (See also Sukkah 10b.)
Nevertheless, Tosafot, Sukkah 10b, interprets the passage differently and explains that leniency is granted these emissaries only when dwelling in the sukkah would in some way prevent them from carrying out the mitzvah which they set out to perform. If it is possible to do both - perform the mitzvah they set out to do and fulfill the mitzvah of sukkah - one must endeavor to do so.
The Maggid Mishneh explains that the Rambam shares Rashi's view. However, the final halachic position followed by most Ashkenazic authorities is closer to Tosafot's position: i.e., these emissaries are not obligated to trouble themselves to find a sukkah. However, if there is a sukkah available, they should make use of it. Nevertheless, if sleeping in the sukkah would prevent them from getting proper rest, and thus hold them back from fulfilling their mitzvah in a proper manner, they are not required to sleep in a sukkah (Shulchan Aruch HaRav 640:18; Mishnah Berurah 640:38).
(Abstractly, it is possible to differentiate between the two positions as follows. According to Rashi, there is no obligation of sukkah incumbent on this person whatsoever. In contrast, Tosafot would maintain that the person is obligated to perform the mitzvah. However, at all times he is bound by another commitment which takes precedence.) People who journey during the day are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah during the day4i.e., while they are traveling. Tosafot, Sukkah 26a explains that this concept is derived from the principle: תשבו כעין תדורו - i.e., dwelling in the sukkah is comparable to living in one's own home. Since a person will occasionally leave his home on a journey, he is also entitled to leave his sukkah. and are obligated at night.5if they lodge in a settled place (Tosafot, ibid.). People who journey during the night are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah at night6i.e., while traveling and are obligated during the day.7if they lodge in a settled area.
A city's day watchmen are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah during the day8when they are on duty. and are obligated at night.9when they are replaced by their colleagues. Conversely,... Its night watchmen are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah at night and are obligated during the day. The watchmen of gardens and orchards10who spend their entire day guarding the produce (Rashi, Sukkah 26a) are freed from [fulfilling the mitzvah] during the day and the night, because if the watchman constructs a sukkah, a thief will realize that the watchman has a fixed place and will go to steal from another place.11Sukkah, ibid., explains that based on this principle, the leniency is granted only to watchmen charged with guarding an entire orchard or farm. However, if a watchman is charged with guarding produce which is collected in one place, he is capable of fulfilling the mitzvah and discharging his duty. Hence, he is obligated to construct a sukkah there.", + "How must the mitzvah of dwelling in the sukkah be fulfilled? A person must eat, drink, and live1performing all the activities mentioned in this halachah and Halachot 6-9. in the sukkah throughout all seven days [of the festival],2These statements and the Rambam's introduction to these halachot imply that each moment a person dwells in the sukkah throughout the seven days of the festival, he fulfills a mitzvah. (Accordingly, a blessing is recited whenever one makes use of the sukkah [Halachah 12]. See Halachah 7.) both during the day and at night,3Sukkah 43a derives this concept by drawing an analogy (גזרה שוה) to the seven days of preparation for the dedication of the Sanctuary. Thus, just as the priests were required to stay in the Sanctuary for seven days - day and night - similarly, the mitzvah of sukkah must be observed in the same manner. in the same manner as he dwells in his home throughout the year.4following the principle of תשבו כעין תדורו mentioned above.
During these seven days, he must consider his house as a temporary dwelling and the sukkah as his permanent home,5This statement is a quote from the Mishnah, Sukkah 2:8. In his commentary on that Mishnah, the Rambam defines קבע as \"of primary importance and a constant practice.\" as [Leviticus 23:42] states: \"You shall dwell in sukkot for seven days.\"
What does this imply? His attractive utensils and attractive bedding [should be brought] to the sukkah. His drinking utensils - i.e., his cups and crystal pitchers - [should be brought] to the sukkah.6Doing so is a sign of honor and respect for the mitzvah. However, utensils used for food - i.e., pans and plates - [may be left] outside the sukkah.7Obviously, during the meal one's plates must be in the sukkah. The Rambam's intent is that after the meal there is no necessity to keep one's plates in the sukkah, because they are not attractive and are generally stored in pantries outside the home. In contrast, it is customary in many communities not to bring pots into the sukkah, even while eating (Mishnah Berurah 639:5). [Needless to say, plates that must be washed must be removed from the sukkah.]
The printed (as opposed to certain manuscripts) text of Rashi (Sukkah 29a) also shares the Rambam's interpretation. Tosafot explains the passage slightly differently, rendering \"utensils used for food\" as \"utensils used in the preparation of food\" - i.e., pots and pans. A candelabra8i.e., the source of light [should be brought] to the sukkah.9even when it is not burning, since it is attractive. However, if the sukkah is small, it should be left outside the sukkah.10lest it cause a fire (Tosafot, Sukkah, ibid.). This differs from Rashi's interpretation of Sukkah, ibid., which explains that the Talmud is referring to an earthenware lamp. Thus, we may assume that it should not be brought into the sukkah because it is unattractive. This, appears to justify the statements of the Maggid Mishneh, who writes that the lamp should not be brought into the sukkah when it is not burning. Both opinions are quoted by the later halachic authorities (Shulchan Aruch HaRav 639:3; Mishnah Berurah 639:7-8).", + "We should eat, drink, and sleep in the sukkah through the entire seven days [of the festival], both during the day and at night. It is forbidden to eat a meal1i.e., a meal of bread or food prepared from the five species of grain outside the sukkah for the entire seven [day period].2The B'nei Binyamin explains that this expression includes the Sabbath and festivals, thus excluding the opinions which maintain that any meal of bread eaten on the Sabbath or festivals is significant and cannot be considered as a snack. See the commentary of Rabbi Akiva Eiger. However, [there is no prohibition] if one eats a snack3even of bread, outside the sukkah.
Sukkah 26a defines \"a snack\" as \"what the students will eat before they enter the study sessions.\" In his commentary on the Mishnah, Sukkah 2:4, the Rambam explains it as \"a small amount, [eaten] without considering it as a meal, in order to satisfy one's hunger [temporarily], until one can complete eating afterwards.\"
Rabbenu Manoach explains that though there is no prohibition involved, it is not desirable to eat even a snack of bread outside the sukkah. the measure of a k'beitzah or less,4The Mishnah (ibid.) relates that less than a k'beitzah of bread was brought once to Rabbi Tzadok and he ate it outside the sukkah. or even slightly more.5The Shulchan Aruch (Orach Chayim 639:2) restricts the leniency to a k'beitzah (approximately 56 cubic centimeters according to Shiurei Torah and, in this instance, 41 cubic centimeters according to the Chazon Ish) alone (See Tosafot, Yoma 79a.) The same principles are also applied to cooked foods made from the five species of grain.
One may not sleep outside the sukkah at all, even a brief nap.6In contrast to eating, where there is a difference between a fixed meal and a snack, no such difference exists regarding sleep. At times, even a rest of a few moments can have a major effect on a person. (See Sukkah 26a; Jerusalem Talmud, Sukkah 2:5.)
At present, there are many communities where leniency is taken in this regard. In some climates, the cold will cause everyone to consider sleeping in the sukkah as uncomfortable and, hence, they are freed of that obligation. Furthermore, in many communities, there is also a danger involved. In addition, if a husband would sleep in a sukkah, he would deprive his wife of some of the happiness and satisfaction that should accompany a festival. (See Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:2.)
Nevertheless, many authorities explain that these leniencies apply only at night, but during the day one is obligated to sleep in the sukkah. It is permissible to drink water7or any other beverage, including wine (Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:2), outside the sukkah. There is a difference of opinion among the later halachic authorities if this decision also applies when one sits down to a party centering on drinking wine (קובע עצמו לשתות). Some (the Bach and Shulchan Aruch HaRav 639:12) require that such drinking be carried out in a sukkah. However, others (the Vilna Gaon and the Mishnah Berurah 639:13) are more lenient. and eat fruit outside the sukkah.8for these do not constitute a significant meal.
Sukkah 27a relates that Rabbi Elazar ben Shamu'a ate dates and grapes outside the sukkah, because \"fruit does not require a sukkah.\"
Rabbenu Manoach and some other commentaries maintain that this leniency applies only to fruit. In contrast, meat, fish, cheese, and other substantial foods which form the basis of a meal must be eaten in a sukkah. While many later halachic authorities do not accept this view, some maintain that one should not sit down with company to a meal of such foods outside a sukkah. (See Shulchan Aruch HaRav 639:11; Mishnah Berurah 639:15.) However, a person who follows the stringency of not drinking even water outside the sukkah is worthy of praise.9To exemplify this principle, the Mishnah (ibid.) quotes the following:Once they brought a cooked dish for Rabban Yochanan ben Zakkai to taste, and two dates and a pitcher of water for Rabban Gamliel. They said: \"Take them up to the sukkah.\"Sukkah 26b explains that often our Sages counselled against accepting extra stringencies upon oneself, lest one take pride in one's piety. However, in this instance they make no such reservations.", + "Eating in the sukkah on the first night of the festival is an obligation.1Sukkah 27a draws an analogy between the first night of Sukkot and the first night of Pesach. Just as eating a k'zayit of matzah on the fifteenth of Nisan is a mitzvah, so too, each Jewish male is required to eat in the sukkah on the fifteenth of Tishre. If a person eats merely a k'zayit of bread,2This is the minimum amount required by the Torah in all mitzvot that involve eating. In modern measurements, the figure corresponds to 28 cubic centimeters according to Shiurei Torah, and 48 cubic centimeters according to the Chazon Ish. he fulfills his obligation. Afterwards, [the matter is left to one's] volition.3The difference in the requirement between the first night and the remaining days has other ramifications. As mentioned in Halachah 2, a person who is uncomfortable in the sukkah is freed from his obligation. However, this leniency applies only on the first night after the mitzvah of eating a k'zayit has been fulfilled (Maggid Mishneh; Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:3). If one desires to eat a meal,4including bread, or according to some authorities, other hearty foods, as mentioned above one must eat it in the sukkah. If one desires, throughout the seven [days of the festival], one may eat only fruit or roasted grain5which may be eaten... outside of the sukkah.6The Lechem Yehudah explains that the Rambam is speaking only from the perspective of the mitzvah of sukkah. However, one is obligated to eat three meals on the Sabbath as an expression of the mitzvah of honoring the Sabbath and taking pleasure in its celebration. (See Hilchot Shabbat 30:9.) Similarly, one is required to eat festive meals on the first day of Sukkot in honor of the holiday. These meals must be eaten in the sukkah. The same laws apply as those regarding the eating of matzah on Pesach.7The Rambam's intent is that, as explained in Hilchot Chametz U'matzah 6:1, after the first night of the festival a person is not obligated to eat matzah and may subsist on other foods. Similarly, on Sukkot one may eat foods that do not require consumption within a sukkah.
However, according to most authorities, his choice of words is not exact. The mitzvah of sukkah differs from that of matzah. In the latter instance, there is no mitzvah involved in eating matzah after the first night of the holiday. In contrast, every activity performed in the sukkah constitutes a further fulfillment of the mitzvah.
Accordingly, after the first night of the festival no special blessing is recited before partaking of matzah. In contrast, as stated in Halachah 12, a blessing is recited every time we make use of the sukkah. See also the Moznaim publication of Hilchot Chametz U'Matzah 6:1.", + "It is forbidden for a person to sit and eat with his head and the majority of his body inside a sukkah while his table is in his home or outside the sukkah.1The Mishnah (Sukkah 2:6) records a difference of opinion on this matter between the School of Shammai and the School of Hillel. In this instance, the halachah follows the School of Shammai. It is considered as if he did not eat inside the sukkah.2The Mishnah (ibid.) continues:An incident occurred when the elders of the School of Shammai and the elders of the School of Hillel went to visit Rabbi Yochanan ben Hachoroni and found him sitting with his head and the majority of his body in the sukkah while his table was in his house...
The elders of the School of Shammai told him: \"If this has been your practice, you have never fulfilled the mitzvah of sukkah.\"Rabbenu Nissim questions how the Sages' decree can negate the fulfillment of a mitzvah, and thus explains the last phrase to mean: \"You have never fulfilled the mitzvah as desired by our Sages.\" However, Tosafot, Sukkah 3a explains that the Sages' decree is powerful enough to nullify the person's actions entirely, and it is considered as if he never fulfilled the mitzvah at all. [Rather,] the table must also be inside the sukkah. This was decreed lest one be drawn after one's table. This law applies even in a large sukkah.", + "Throughout the seven days [of the festival], a person should read in the sukkah.1Since the person must regard his sukkah as his home throughout the festival, in addition to eating and sleeping, he must perform all his other day-to-day functions inside of it. Hence, he should also read in the sukkah. However, when he attempts to comprehend what he reads in depth and appreciate its details, he should do so outside the sukkah,2Sukkah explains that any time it is necessary to study a concept in depth, one should do so outside the sukkah... so that his mind will be settled.3while he studies. The Magen Avraham 639:13 adds a further reason to study at home: the difficulty in bringing one's texts back and forth from the sukkah. The Magen Avraham explains that this matter also depends on the individual person. If he is as comfortable studying in the sukkah as studying at home, he is obligated to do so.
When a person prays,4at a time when he is unable to pray in the synagogue (Magen Avraham 639:14) he may pray inside the sukkah or outside the sukkah, as he desires.5depending on where he will be able to concentrate more.", + "If rain descends, a person may enter his home.1The descent of rain on Sukkot implies that our actions are not desired by God. The Mishnah (Sukkah 2:8) compares the matter to a servant who came to serve his master drink and the latter poured the pitcher in his face.
Tzafenat Paneach explains that there is a fundamental difference between this law and the case of a person who is uncomfortable while in the sukkah. In the latter instance, in essence, the person is obligated to fulfill the mitzvah. However, because of his discomfort, his obligation is temporarily waived. In contrast, when rain descends it is impossible to fulfill the mitzvah at all, because the sukkah is not fit to dwell in. Hence, there is no obligation whatsoever.
There is a practical difference between these two abstract positions regarding the question whether a person is obligated to eat in the sukkah on the first night of the holiday even when it rains. (See the commentary on Halachah 7.) According to the Tzafenat Paneach, under these circumstances there is no mitzvah which one is required to fulfill. Thus, one may eat at home. In contrast, most authorities do not differentiate between rain and other uncomfortable situations. Thus, since eating in the sukkah on that night is a binding obligation, they require a person to fulfill the mitzvah.
There is a further aspect to this concept. The Maharil explains that a person who eats in a sukkah when he is not obligated to do so is a simple person and receives no reward for his \"piety.\" On this basis, in many communities, people make no effort to stay in the sukkah when it rains. In contrast, there are some communities where people will continue to eat in the sukkah despite pouring rain.
What is the difference between these two approaches? The first approach follows the perspective that, during the rain, there is no mitzvah to dwell in the sukkah whatsoever. Hence, there is no need to strain oneself to remain there. In contrast, the second perspective does not differentiate between rain and any other uncomfortable circumstances, but maintains that, in essence, dwelling in the sukkah is a mitzvah even under such circumstances. Accordingly, they remain in the sukkah, because while they are involved in fulfilling God's will they do not feel even the slightest trace of discomfort. When is one permitted to leave [the sukkah]?2The Maharil writes that when a person is forced to leave the sukkah because of rain, he should depart with humility rather than with anger. When enough raindrops descend into the sukkah so that they would spoil a cooked dish3We need not wait until the food actually spoils. As soon as enough rain descends to spoil the food, one is free to enter one's home (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:5). - even a dish of beans4i.e., a dish made from bean meal, which spoils quickly (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 2:8). - were they to fall into it.5were they to fall into it.
If a person was eating in the sukkah and rain descended, and hence, he entered his home, if the rains stop we do not obligate him to return to his sukkah6to finish his meal... {that entire night}7This phrase is set off by brackets because it is most likely a printing error. It is not easily understood, nor is it found in the manuscript copies of the Mishneh Torah or in the quotation of this halachah in the Shulchan Aruch (Orach Chayim 639:6). until he is finished eating.8However, after he concludes eating he must return to the sukkah.
If he was sleeping and rain descended,9The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:7) emphasizes that even the slightest amount of rain is sufficient to free one from the obligation of sleeping in the sukkah. and hence, he entered his home, we do not obligate him to return to his sukkah that entire night should the rains cease.10The same law applies if it was raining when he desired to go to sleep, and hence, he never slept in the sukkah at all (Mishnah Berurah 639:39). Rather, he may remain sleeping in his house that entire night11even if he wakes up in the middle of the night and it is no longer raining, he is not required to move to the sukkah. until dawn.12The Maggid Mishneh and Rabbenu Manoach note that the Rambam's choice of phraseology implies that the person cannot sleep his normal measure, but must rise at dawn to return to the sukkah. They are not stringent and allow the person to remain sleeping at home until he wakes up. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 639:7) quotes the Rambam's statements verbatim. However, the Ramah includes this leniency.", + "A person should not take apart his sukkah after he finishes eating on the seventh day [of Sukkot].1lest he require it later during the day. However, from the afternoon on, he may take down his utensils and remove them.2Keeping one's utensils in the sukkah is included in the mitzvah of dwelling within it, as mentioned in Halachah 5. Nevertheless, one is allowed to take them home to prepare them for use on Shemini Atzeret as a sign of deference to that holiday. (See Sukkah 4:7.)
If he has no place to put the utensils,3i.e., if he used his home as a sukkah, and thus must continue to remain there on Shemini Atzeret (see Sukkah 48a)... he should reduce its space4by opening up [a portion of s'chach] by at least four handbreadths by four handbreadths.5to make the sukkah, or at least a significant portion of it, unfit for use. This safeguards against the violation of the command of בל תוסיף (Deuteronomy 13:1 , which forbids adding to the mitzvot of the Torah. These acts will differentiate between his eating in the sukkah during the festival, when he is required to do so in fulfillment of the mitzvah, and eating there afterwards, once the mitzvah has been completed (Shulchan Aruch, Orach Chayim 666).
The Ramah adds that this requirement applies only when one desires to eat in the sukkah on Shemini Atzeret. Once that holiday passes, one may eat in a sukkah without making any changes.
If he has to eat later that day,6even if he has removed his utensils or taken away part of the s'chach... he must eat in the sukkah, because the mitzvah extends throughout the seven days.", + "Whenever a person enters a sukkah with the intention of sitting down throughout the seven [days of Sukkot], he should recite the following blessing1Note the commentary on Halachah 7, which explains the difference between this law and the rules governing the blessing recited before eating matzah. before sitting:
[Blessed2The Rambam maintains that by sitting or doing any other activity which one would perform in one's home in the sukkah, one fulfills the mitzvah. Hence, the blessing is recited before one performs the mitzvah, as required by Hilchot Berachot 11:2.
The Maggid Mishneh questions why the blessing is not recited before one enters the sukkah, noting that the interpretation of the command לישב בסוכה is \"to dwell in the sukkah,\" not \"to sit in the sukkah.\" However, the Taz 643:2 explains that merely passing through the sukkah is not part of the mitzvah. Rather, one must perform an activity that reflects \"dwelling.\" Hence, the blessing is not recited until one sits down, because previously it is not obvious that one wants to perform a significant activity in the sukkah.
The Ra'avad objects to the Rambam's decision, maintaining that one should recite the blessing only before partaking of a meal in the sukkah. This reflects the decision of the Ashkenazic authorities, who maintain that though the performance of all one's activities in the sukkah is a mitzvah, it is not customary to recite the blessing except when eating. When reciting the blessing on that occasion, one should intend to include all other activities. (See Tur and Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:8.) are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us to dwell in the sukkah.3The Maggid Mishneh states that there is no limit to the number of times one recites the blessing each day. Nevertheless, if one left the sukkah for a brief interval or left with the intent of performing an activity which would improve the sukkah, that departure is not considered an interruption and no blessing is required upon one's return.
On the first night of the festival, one should first recite the blessing on the sukkah, and then the blessing for the occasion.4i.e., the blessing shehecheyanu, which thanks God for enabling us to reach this occasion. This blessing is recited whenever one performs a mitzvah that can be fulfilled only from time to time (Hilchot Berachot 11:9).
That halachah and, similarly, Sukkah 46a, imply that, at the outset, one should recite the blessing shehecheyanu upon construction of the sukkah. Though the Rambam makes no mention of that concept here, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 641:1) states that one should have the construction of the sukkah in mind when reciting shehecheyanu at night.
One should recite all the blessings over a cup of wine.5as did Rav Kahana (Sukkah 46a). Thus, one should recite kiddush6for the festival while standing,7The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 643:2) states that kiddush may be recited while sitting. recite the blessing leishev basukkah,8Though one might presume that shehecheyanu would be recited first, since it is more frequent, precedence is given to leishev basukkah, because it is \"the mitzvah of the day\" (Rabbenu Manoach). sit, and then recite the blessing shehecheyanu.9On the second night, it is Ashkenazic custom to recite to the blessing shehecheyanu before the blessing leishev basukkah, since on that occasion the blessing is associated with the celebration of the festival and not the mitzvah of sukkah. (See Bnei Binyamin.)
This was the custom of my teachers and the Rabbis10Rav Kapach notes that most of the manuscripts of the Mishneh Torah state רבי \"the great men of\" and not רבני, \"the Rabbis of.\" of Spain:11The Ra'avad objects and comments that even in Spain such a custom was not followed. to recite kiddush while standing on the first night of the Sukkot festival, as explained.", + "At present,1in the Diaspora and in certain places in Eretz Yisrael (Hilchot Kiddush HaChodesh, Chapter 9) when we celebrate holidays for two days,2because originally, the messengers sent by the Sanhedrin could not reach there in time to notify them when the holiday should be celebrated. Hence, even now, when we follow the fixed calendar, we continue to follow this custom. (See Hilchot Kiddush Hachodesh, Chapters 3 and 5.) we dwell in the sukkah for eight days.3In deference to the possibility that the festival could have begun on the second day and the seven days should be counted from then.
The commandment בל תוסיף (Deuteronomy 13:1 forbids adding to the mitzvot of the Torah. Indeed, in Halachot 11 and 14, we find certain safeguards instituted because of this commandment. Nevertheless, dwelling in the sukkah on the eighth day does not constitute a violation of this commandment, because the time when the mitzvah is to be performed has already passed. Placing a fifth passage in one's tefillin during the day violates this commandment, because we are obligated to perform the mitzvah at this time. However, once the seven days of Sukkot pass, there is no mitzvah associated with the sukkah whatsoever (Rosh Hashanah 28b).
Nevertheless, many Ashkenazic authorities would carry out additional safeguards regarding this matter. For example, the Tur relates (though he opposes this practice himself) that some follow the custom of eating in the Sukkah only on the day of Shemini Atzeret, but not the night. Many of the Rabbis who would sleep in the Sukkah throughout the festival refrain from doing so on Shemini Atzeret. (See K'tav Sofer, Responsum 120.) On the eighth day, which is the first day of the holiday of Shemini Atzeret,4As its name implies, Shemini Atzeret is the eighth day of Sukkot. However, it also has certain aspects in which it is considered a holiday in its own right (Sukkah 48a). we dwell in the sukkah, but do not recite the blessing leishev basukkah.5because as the Rambam explains, a blessing is not recited when a mitzvah is performed only because of a doubt.
Sukkah 47a relates that \"Rav Huna bar Bizna and all the great Sages of the generation dwelled in a sukkah on the eighth day - which might have been the seventh day - [of the festival], but did not recite a blessing.\"
Similarly, a tumtum and an androgynous6See Chapter 2, Halachah 1 for a definition of these terms and these individuals' status. never recite the blessing leishev basukkah, because their obligation [to perform the mitzvah is based] on doubt,7i.e., they are required to perform the mitzvah because of the doubt concerning their status: maybe they are to be considered men. and a blessing is never recited when one is doubtful [of one's obligation].8This follows the rationale that when there is a doubt concerning one's obligation in matters required by the Torah itself, one must follow the more stringent view. However, regarding obligations of a Rabbinic nature, one may opt towards leniency. Since the mitzvah is required by the Torah, even a person in doubt must perform it. However, the blessing is a Rabbinic requirement; hence, there is no necessity in reciting it. Furthermore, by reciting the blessing when one is not required, one uses God's name in vain.
This perspective is not accepted by all authorities. As explained in the commentary on Chapter 2, Halachah 1, the Ashkenazic practice is to allow women and others who are not obligated in the performance of a mitzvah to recite a blessing when fulfilling it.
The above applies only regarding the doubts concerning the obligations of a tumtum and an androgynous. However, on Shemini Atzeret, when there is a doubt concerning the obligation of the entire Jewish people even the Ashkenazic authorities would agree that a blessing should not be recited.", + "After a person finishes eating on the eighth day [of Sukkot], he should take down his utensils and remove them.1from the sukkah and bring them home, where he will eat on Simchat Torah.
When a person has no place to put the utensils,2and desires to continue eating in the sukkah on Simchat Torah, [the following rules3safeguards adopted to differentiate between eating in the sukkah as required, and eating there afterwards. apply]: If it is a small [sukkah], he should bring his candelabra into it;4As mentioned in Halachah 5, a candelabra should not be brought into a small sukkah for Sukkot.
It must be noted that the Rambam changes the text of Sukkah 48a, which states: \"light his lamp there.\" (See Kessef Mishneh, Halachah 5.) if it is a large sukkah, he should bring in his pots, plates, and the like,5which are generally kept outside the sukkah, as explained in Halachah 5. to bring to mind that it6the sukkah is no longer acceptable and that its mitzvah is completed. Since the day is a holiday, one may not reduce its space and nullify it.7as suggested in Halachah 11.", + "A person who did not construct a sukkah [before the holiday]1whether intentionally or unintentionally - Sukkah 27b explains that not only a person whose sukkah fell down in the middle of the festival should reconstruct it, but even one who never built a sukkah at all is entitled to do so. - whether intentionally or unintentionally - should construct a sukkah on Chol Hamo'ed.2The literal translation of Deuteronomy 16:13 is: \"Make the Sukkot festival for seven days.\" Sukkah 27b interprets this verse to mean that a sukkah may be built during the seven days of the festival.
The Jerusalem Talmud (Sukkah 2:7) explains that Rabbi Eleazar wanted to forbid a person who purposely did not build a sukkah from doing so during the festival, as a punishment for his failure to prepare for the festival. However, the Sages did not accept that premise.
A sukkah may not be constructed on the first day of the festival, even if the walls are already built and all that is necessary is to spread s'chach over it. However, even though certain types of work are forbidden on Chol Hamo'ed, there is no prohibition in this instance (Bi'ur Halachah 637). One should even construct a sukkah on the final moments of the seventh day, because its mitzvah lasts throughout the seventh day.3See Halachah 11.
The wood with which the sukkah was constructed is forbidden [to be used for other purposes]4e.g., for use as a toothpick. This prohibition applies even in the event the sukkah falls. Also, in contrast to the decorations, as mentioned in the following halachah, this prohibition cannot be nullified by making a condition that one desires to use them for one's own purposes (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 638:1). on all eight days of the festival.5Sukkah 9a derives the prohibition against using the wood of the sukkah for other purposes throughout Sukkot from Leviticus 23:34: \"The Sukkot festival shall be seven days unto God.\" The latter term is used also regarding the Chaggigah offering sacrificed on the festival. Thus, its use in this context implies that the entities which enable us to celebrate the Sukkot festival must be consecrated \"unto God\" like those sacrifices.
The reason why the wood of the sukkah may not be used on the eighth day is explained below. This applies to both the wood used for the walls and the wood used for the s'chach.6Rabbenu Asher differs and explains that the essential element of the sukkah is its s'chach. Hence, the prohibition applies only to the s'chach and not to the sukkah walls. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 638:1) quotes the Rambam's opinion. However, the Taz (638:1) explains that the prohibition against using the walls is only Rabbinic in nature.
Rav Chayim Soloveitchik explains that though the word sukkah as used by the Torah refers to the s'chach and not to the walls, a different principle is involved in this instance. The Torah teaches us that all the entities which enable us to fulfill the mitzvah of sukkah may not be used for other purposes. Since the sukkah walls also serve that purpose, because a sukkah is not kosher without walls, they are also included in that prohibition. Throughout [these] eight days,7Note the contrast to the etrog in Chapter 7, Halachah 27. no benefit may be derived from it for other purposes.8However, if the sukkah falls, it may be rebuilt using the same wood. Furthermore, the wood used for s'chach may be used for the walls and vice versa.
[They are prohibited on the eighth day] because the sukkah is muktzeh9Muktzeh literally means \"set aside.\" In this context, it refers to objects which may not be used for mundane purposes. the entire seventh day, including the period beyn hash'mashot.10Beyn hash'mashot is the period between sunset and the emergence of three stars. Since it was muktzeh during the period beyn hash'mashot, it is muktzeh on the entire day [that follows].11Hilchot Shabbat 25:10 states: \"Any utensil which is forbidden to be moved during beyn hash'mashot is forbidden to be moved throughout the entire Sabbath, even after the factor that caused its prohibition has passed.\"", + "Similarly, it is forbidden to take from the food and beverages that were hung in the sukkah as decorations1even if they fall (Shulchan Aruch, Orach Chayim 638:2). As mentioned in the commentary on Halachot 17 and 18, the sukkah decorations are not considered an independent entity, but rather as part of the sukkah itself. Furthermore, employing articles used to decorate a mitzvah for other purposes demonstrates lack of respect for the mitzvah (Rabbenu Nissim, Beitzah). Hence, the same restrictions that apply to the sukkah apply to it. for all eight days [of the festival].2as is the sukkah itself. However, if at the time one hung [the decorations],3Rabbenu Manoach questions what the law would be if the condition were made after the decorations were hung but before the holiday commences. he made the condition: \"I will not refrain from using them during the entire period of beyn hash'mashot,\"4Everything depends on the status of the decorations at the time the festival begins. If they are not considered part of the sukkah at that time, the \"sanctity of the sukkah\" does not affect them throughout the festival (Sukkah 10b).
The Ramban and the Ramah differ, and require that the person stipulate that he will not refrain from using the decorations during the entire period of beyn hash'mashot of each of the eight days of the festival. If he makes the condition regarding the first day alone, the decorations become forbidden on the subsequent days of the festival. he is entitled to use them whenever he desires,5In contrast to the walls or s'chach, in this instance the condition has an effect. It is possible for a sukkah to exist without decorations, but not without walls (Rabbenu Manoach). because he did not set them aside, nor did the sanctity of the sukkah encompass them, nor are they considered part of it." + ], + [ + "The term \"the frond of the date palm\" employed by the Torah1Leviticus 23:40. refers to the branches of a date palm2The Tzafenat Paneach questions whether or not the tree from which the lulav is taken must actually produce dates. as they sprout, before their leaves separate3Thus, if the leaves spread out and were later bound together by human activity, it is not acceptable (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 645:2). and spread out in various directions.4Periodically, the date palm sprouts forth new branches. Initially they are closed, and as time passes they spread out to a fanlike shape. The Torah requires that they be used for the lulav while they are still in their initial state.
This obligation is derived from the fact that the Torah spells the word כפת, without a ו, implying that the date branch should appear to be a single entity (Sukkah 32a).
There is a homiletic aspect to using the lulav while its leaves are closed. Vayikra Rabbah 30:12 emphasizes how the mitzvah of lulav and etrog expresses the unity and oneness which pervade the Jewish people. Not only is this unity expressed by the combination of the four species into a single mitzvah, it is reflected in each of the species themselves. Thus, the lulav is used while its leaves are together as one, before they separate into distinct entities. Rather, they should appear as a scepter.5Here, too, our Sages have emphasized the homiletic lesson to be derived from this shape. Rosh Hashanah and Yom Kippur are days of judgement. The lulav can be considered as the Jews' scepter of victory, acknowledging that they have prevailed (Medrash Tanchumah, Emor). This is called a lulav.6This is called a lulav.", + "The \"fruit of the beautiful tree\" mentioned in the Torah1Leviticus, ibid. is the etrog.2Sukkah 35a explains that this term is used to refer to the etrog because of a unique quality possessed by this fruit. The taste of the tree itself resembles the taste of the fruit. Alternatively, the word הדר can be interpreted to mean \"which dwells,\" and thus refer to the etrog, which can grow on the tree for an entire year.
The \"boughs of covered trees\" mentioned in the Torah3Leviticus, ibid. refer to the [species of] myrtle whose leaves surround its branch;4thus, covering the branch i.e., there will be three or more leaves in each ring.5on the same level.
Our translation follows the interpretation of the Maggid Mishneh, who requires that the three leaves be on the same level over the entire length of the myrtle. However, other opinions interpret the Rambam's words to mean that a myrtle may be used if the leaves of merely one ring are on the same level. The Kessef Mishneh (and similarly, the Shulchan Aruch, Orach Chayim 646:5) maintain that a myrtle is kosher if the leaves grow properly over three handbreadths (its minimum size), or at least the majority of that distance. However, if there are two leaves on one level, with a third leaf slightly higher than them, that is not considered to be \"covered.\"6but rather from a different species of tree. Hence, it can never be used in the lulav (Or Sameach). Rather, it is called a wild myrtle.7since its leaves do not grow in the normal pattern.", + "The term \"willows of the brook\" mentioned by the Torah1Leviticus, ibid. does not include just any plant that grows by a brook, but rather a particular species, which is called the \"willows of the brook.\"
Its2That species is defined as follows: leaf is extended as a brook,3i.e., it comes to a point, rather than being rounded (Sukkah 33b).
This characteristic is also quoted as an explanation of the name \"willows of the brook\" (Rabbenu Asher). its edge is smooth,4rather than jagged (Sukkah ibid.). and its stem is red. It is called a willow. The majority of this species grow near brooks. Therefore, it is called the \"willows of the brook.\"5However, the use of that name is not meant to be exclusive... Even if this species grew in the desert or on a mountain, it would be kosher.6for the fulfillment of this mitzvah.", + "There is another species which resembles the willow. However, its leaf is rounded, its edge resembles a saw,1i.e., its edge is very jagged, with large protrusions and its stem is not red.2but white (Sukkah 34a). This is called a tzaftzefah. It is unfit [to be used for the mitzvah].3for it is not considered to be merely a different type of willow, but rather another species entirely.
There is another type of willow, whose leaf4is also extended does not have a smooth edge, but it is not like a saw. Rather, it has tiny juttings, like the edge of a small sickle. It is kosher.5The Mishnah Berurah 647:6 mentions that willows are frequently picked by young children who are not learned and may mistake a non-kosher species for a kosher one. Hence, the purchaser should carefully examine the willows before purchasing them.
All the above definitions were explained according to the oral tradition transmitted by Moses, our teacher.6Indeed, in his introduction to his Commentary on the Mishnah, the Rambam uses the definitions of the four species as examples of how the oral tradition is explained in the Talmud:The explanations which we have received from Moses are not contested at all. Throughout all the ages, from Moses' time until the present, we have not heard of a dispute started by a Sage whether... the expression \"a fruit from a beautiful tree\" refers to the etrog. Nor have we heard of a dispute that the \"covered tree\" refers to the myrtle...
Concerning these and the like, it has been said: \"The entire Torah, [both the mitzvot] in general, and all their particulars were given to Moses on Mount Sinai.\" Though the tradition was received and there is no dispute about it, one can also derive these definitions through the accepted processes of exegesis.
Thus, when the Talmud debates and discusses a concept and offers a suggestion...that perhaps, \"the fruit of the beautiful tree\" is a pomegranate...[and does not resolve the matter] until they bring proof from the exegesis of the verse..., one should not conclude that the matter was left in doubt until this point of exegesis was discovered.
Rather, from the time of Joshua onward, we saw that the etrog was the species taken with the lulav and there is no debate about that. They were merely investigating how they could find support from the Torah for the interpretation that had been transmitted.", + "These four species are considered to be one mitzvah,1In contrast to putting on the head tefillin and the arm tefillin, which are considered to be two mitzvot. Here, taking all four species is considered to be a single mitzvah... and2therefore,... each one3of the species... is required for its performance.4and only then is the mitzvah performed. Nevertheless, as explained in Halachah 6, the species need not be bound together; it is sufficient to take them one after the other.
This statement is taken from the Mishnah, Menachot 3:6, which includes the four species of the lulav in a long list of mitzvot in which all the particular elements that make up the mitzvah are required for its performance to be acceptable. All of them [together] are called the mitzvah of lulav.5Since the lulav is the tallest of all the species, the entire mitzvah is referred to by this name (Sukkah 37b). One may not diminish them6doing so violates the commandment בל תגרע (Deuteronomy 13:1 , which forbids diminishing the Torah's commandments. or add to them.7doing so violates the commandment תוסיף בל (Deuteronomy 13:1 , which forbids adding to the Torah's commandments. If one of the species cannot be found, a similar species8e.g., a tzaftzefah for the willow, or a lemon for the etrog may not be substituted for it.9Rather, the mitzvah cannot be fulfilled at all. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:12) recommends taking the species that are available, as a remembrance of the mitzvah. However, in such circumstances, a blessing should not be recited.", + "The most desirable way of performing the mitzvah is to bind the lulav, myrtle, and willow together, thus making a single, unified entity from the three of them.1Sukkah 11b explains that binding the three species together is considered more attractive than taking them each individually. Thus, taking the species in this manner conforms to the general directive requiring us to perform the mitzvot in the most esthetically appealing manner possible.
Sukkah 34b mentions an exegetic teaching that explains why the etrog is not bound together with the other species.
Before one takes them to perform the mitzvah, he should recite the blessing2for the blessings should always be recited before the performance of the mitzvot. on the mitzvah of taking the lulav,3Our translation follows the commentary of the Kessef Mishneh, who notes that in Hilchot Berachot 11:15, the Rambam states that if one recites the blessing before taking the lulav in his hand, he should conclude the blessing ...v'tzivanu litol lulav. The blessing should be concluded ...v'tzivanu al netilat lulav only if one has already taken the lulav in his hands. for all the others are dependent upon it.4As mentioned in the previous halachah and commentary, since the lulav is the tallest of all the species, its name is used to refer to the entire mitzvah.
Afterwards, he takes this bound entity in his right hand and the etrog in his left hand.5Since three of the four species are bound together, they are held in the hand which the Torah considers of greater prominence (Sukkah 37b). He must take them as they grow6Sukkah 45b derives this concept from Exodus 26:15, which states: \"upright beams of acacia wood.\" Implied is that all mitzvot fulfilled with agricultural products must be performed while they are in an upright position. (See also Halachah 9.) - i.e., their roots below towards the earth, and their heads upward towards the sky.7Even though the etrog hangs from the tree with the pitam downwards, its \"upright\" position is when the pitam faces upward (Shulchan Aruch HaRav 651:12).
If a person did not bind them together, but rather took them one by one, he has fulfilled his obligation, provided he possesses all four species.8Sukkah 11b states that it is a mitzvah to bind the three species together, but one may fulfill the mitzvah even when one has not done so.
This law is accepted as halachah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:12). The preference of the Rabbis for binding the species together is so great that if one has not bound them together before the beginning of the festival, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:1) recommends binding them together with a loop on the holiday rather than taking each one individually. However, if he has only one species or he is lacking one species, he should not take them until he acquires the remaining species.9as explained in the previous halachah.", + "How many does one take of each of them? One lulav,1Sukkah 34b derives this concept from the fact that Leviticus 23:40 writes כפת without a ו, implying a single entity, as mentioned in the commentary on Halachah 1. one etrog,2because the above verse mentions \"a fruit (singular) from the beautiful tree\" (Sukkah, ibid.). two willow branches,3because the above verse states \"willows of the brook,\" using the plural, and thus two are required (ibid.) and three myrtle branches.4The above verse uses three words ענף עץ עבות, each word implying the addition of another branch (Rashi, Sukkah, ibid.). If one would like to add more myrtle5Some editions of the Mishneh Torah also add \"and willow.\" However, most of the manuscripts and texts of the Mishneh Torah omit that phrase. Furthermore, in one of his responsa, the Rambam states that since the Talmud mentions adding only myrtles, it is improper to add any of the other species. branches so that the bundle will be larger, he may. Indeed, it is considered to be an adornment of the mitzvah.6The latter statement can be understood to be an explanation of the former. In contrast to the other species, the myrtle is considered an adornment of the mitzvah. Since the extra myrtle branches are viewed as adornments, they are not considered to be an intervening substance separating the person from the mitzvah. (See the commentary on Halachah 11.) Nor is including them considered to be adding to the mitzvah (and thus, a violation of בל תוסיף). (See also Rabbenu Nissim and the Rashba, Vol. I, Responsum 535.)
There are some authorities who allow additional myrtle branches to be included even though they do not meet the requirement of having all three leaves on the same level. However, others do not accept this leniency (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:15). However, it is forbidden to add to or reduce the numbers of the other species.7because they are not considered to be \"adornments.\" If one adds to or reduces their number, it is not acceptable.8The Ra'avad objects to this statement, arguing that the adding to the numbers of the other species does not nullify the performance of the mitzvah. Rav Avraham, the Rambam's son, writes that, based on Sanhedrin 88b, the Rambam amended his own manuscript copy of the Mishneh Torah to state \"it does not nullify it\" (Birkat Avraham 31).", + "What is the required length of each of these species?1The Mishnah Berurah 650:8 states that if the species are smaller than the minimum limits established, they may not be used throughout the festival. Though certain leniencies are granted after the first day, they do not apply regarding this matter. The lulav may not be less than four handbreadths.2The Mishnah (Sukkah 3:1) describes the length of the lulav as \"three handbreadths [and more], so that it can be shaken,\" implying that, like the other species, it should be three handbreadths in length. However, since all three handbreadths of the lulav must be shaken (see the following two halachot) an additional handbreadth was required for the person to hold the lulav in his hand (Rambam, Commentary on the Mishnah).
[Rashi and most other commentaries based on Sukkah 32b consider the handbreadth of the lulav that extends beyond the myrtle and the willow as the addition included \"so that it can be shaken.\" From the latter clauses of this halachah, it appears that the Rambam may have also adopted this interpretation.]
A handbreadth is 8 centimeters according to Shiurei Torah, and 9.6 centimeters according to the Chazon Ish. In his commentary on the above Mishnah, the Rambam emphasizes that the measure refers to three full handbreadths, each four fingerbreadths in length. This is necessary to negate the opinion of certain authorities (see the Ra'avad), who state that here the intent is three \"small\" handbreadths, so that the total length is only 10 fingerbreadths.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 650:1) accepts the Ra'avad's opinion. Nevertheless, the Ramah suggests following the Rambam's view if possible. [Beyond that,] regardless of its length, it is kosher.3Menachot 42a states that a lulav has a minimum length, but no maximum length. Its length is measured only from its shidrah4i.e., what is measured is its center stem from its base until the portion which separates into two twin leaves that cling to each other. and not from the tips of the leaves.5i.e., its full length.
The myrtle and the willow may not be less than three handbreadths. [Beyond that,] regardless of their length, they are kosher.6The latter principle is derived from the laws of the lulav. Even if each branch has only three fresh leaves on it, they are kosher, provided the leaves are at the top of the branch.7Sukkah 33a states:If most of [the myrtle's] leaves dried out, but three fresh leaves remain, it is kosher.
Rav Chisda said: \"Provided they are at the top of each branch.\"The Rambam maintains that the same principles can also be applied to the willow.
[Note the commentary on Halachah 8:5, which mentions certain relevant principles. Indeed, in general, this clause appears to be more closely related to the principles mentioned in the following chapter, where the Rambam mentions the characteristics that disqualify the various species, rather than in this chapter, where he relates the fundamental requirements of each one. Based on Sukkah 34a, which relates that myrtles which are not dry (a factor still common in many Diaspora communities today) are very difficult to find, we can interpret this as an almost parenthetical expression teaching that freshness is not among the fundamental requirements for a myrtle.]
If one has bound [the other species together with] the lulav, the shidrah of the lulav must extend beyond the myrtle and the willow a handbreadth or more.8The Rambam maintains that regardless of the length of the myrtles and the willows, the shidrah of the lulav must extend beyond them an additional handbreadth, so that it can be shaken. The Shulchan Aruch (ibid.:2) does not require adherence to the Rambam's view. Nevertheless, it is accepted without question by Shulchan Aruch HaRav 650:2.
The minimum size of an etrog is the size of an egg.957.6 cubic centimeters according to Shiurei Torah; in this context, 100 cubic centimeters according to the Chazon Ish. [Beyond that,] regardless of its size, it is kosher.10Sukkah 36b relates that Rabbi Akiva came to synagogue with an etrog so large he had to sling it over his shoulder. (This is not out of the question, because, as mentioned above, an etrog is capable of remaining on its tree for an entire year and can attain quite a large size.)", + "Once a person lifts up these four species1whether he lifts them up together - as described in Halachah 6. - whether he lifts them up together or one after the other2lifting up each of the four species individually. However, a person must have all four species before him when he fulfills the mitzvah. - whether in his right hand or in his left hand3Although, in Halachah 6, the Rambam suggested holding the lulav together with the myrtle and willows together in his right hand and the etrog in his left, this is the most desirable way of fulfilling the mitzvah. However, even if a person does not lift up the species in this manner... - he has fulfilled his obligation.4Rabbenu Chanan'el does not accept this decision. He interprets Sukkah 42a, \"If he lifted it up in an opposite manner, he did not fulfill his obligation,\" as referring to such a circumstance. Nevertheless, the Rambam (and similarly, most halachic authorities, including the Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:3) interpret that statement as referring to lifting them up opposite to their natural pattern of growth. [This applies] only when he lifts them up as they grow.5See Halachah 6 and the commentary on it. However, if he does not lift them up as they grow, he has not fulfilled his obligation.6For this reason, it is customary in many communities to hold the etrog upside down before reciting the blessing, and then to turn it right side up after the blessing has been recited.
The fulfillment of the mitzvah as the law [requires is as follows]: One should lift up the three species as they are bound together in one's right hand and the etrog in one's left hand.7holding the etrog together with the lulav (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:11).
In the Beit Yosef, Rav Yosef Karo quotes the following story from the Recanti. The latter dreamed that he saw a particular pious individual writing God's name with a space separating the last ה from the first three letters. He could not comprehend the dream at all until the next day, when he saw that individual holding his etrog separate from his lulav (Mishnah Berurah 651:21). Then, one should pass them back and forth, up and down,8The Ari suggests that one should face the east and pass the lulav back and forth in the following order; first to the south; then to the north, then east, up, down, and to the west (Mishnah Berurah 651:20). Sukkah 37b relates that shaking the lulav in all directions prevents unfavorable winds.
When shaking the lulav downward, one should not turn it upside down, for this is opposite its natural pattern of growth. (See Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:9.) and shake the lulav three times in each direction.", + "What does the above entail? One passes the lulav forward1once in each direction and shakes the top of the lulav three times,2while the lulav is extended outward in that particular direction. brings it back3to one's chest and shakes the top of the lulav three times.4while holding the lulav close to oneself.
The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:9) explains that passing the lulav back and forth is itself considered to be shaking it. Hence, rather than shake the lulav three times while it is extended, one must shake it as one extends it and brings it back, and repeat that process a total of three times in each direction. One follows this same pattern when lifting it up and down.5Thus, one will have shaken the lulav a total of 36 times.
At what point [in prayer]6Rabbenu Manoach states that the lulav was also passed back and forth and shaken at the time the blessing is recited. This is our custom at present. does one pass the lulav back and forth? During the reading of the Hallel,7which is recited in its entirety on each day of the Sukkot festival. at the first and final recitation of the verse [Psalms 118:1, 118:29]: Hodu8Tosafot, Sukkah 37b explains the derivation of this practice as follows: 1 Chronicles 16:33 states: \"Then all the trees of the forest will rejoice.\" The following verse (ibid. 34) states \"Hodu Lado-nai...,\" and the subsequent verse: \"Let them say Hoshi'eynu....\"
The rejoicing of the trees - the shaking of the lulav - is thus associated with the verse \"Hodu...\" and the verse \"Ana Ado-nai hoshi'ah na.\" Lado-nai ki tov... and at the verse [Psalms 118:25]: Ana Ado-nai hoshi'ah na.9It is customary to repeat this verse when reciting the Hallel. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:8) relates that the lulav is passed back and forth both times the verse is recited.
It is acceptable to take the lulav throughout the entire day.10However, one should not delay the performance of the mitzvah unnecessarily. Indeed, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 652:2) forbids eating before fulfilling the mitzvah. However, it is not taken at night.11Megillah 20b derives this concept from Leviticus 23:40: \"On the first day take....\" We may infer: \"the lulav is to be taken by day, and not by night.\"", + "If one wraps a cord of silver or gold around [the three species] as they are bound together,1The Mishnah (Sukkah 3:8) relates that the inhabitants of Jerusalem would wrap their lulavim together with golden cords. or wraps a [decorative] cloth around them and takes them, one fulfills his obligation.2Though we are commanded to take the lulav, that does not necessarily imply actually holding the lulav in one's hands, because... Taking the lulav through another medium is still considered to be taking it,3i.e., holding another substance in which the lulav is contained is still considered to be holding the lulav... provided [that medium] is one which gives honor and beauty [to the mitzvah, because]: \"any entity which makes a substance more attractive is not considered to be a separation.\"
However,4between one's hands and the lulav. The substance used to bind the lulav is not considered to be an independent entity, but rather an extension of the lulav. This principle is also mentioned in the commentary on Halachah 7 of this chapter and Halachot 5:17-18. The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:8) states that it is customary to remove rings or other intervening substances that cover even small portions of one's hands before taking the lulav. if one placed these species in a vase or a pot5Sukkah 42a explains that this is unbecoming to the mitzvah. and took them, one has not fulfilled one's obligation.6The Mishnah Berurah 651:31 states that this applies even if the container in which one placed the species is made of silver or gold.", + "If one binds the lulav together with the myrtle and the willow and separates between the lulav and the myrtle with a cloth or the like,1i.e., a substance which does not contribute to the lulav's attractiveness it is considered to be a separation.2between the various species. Taking the lulav in this manner is not acceptable. The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:1) notes that the myrtle branches are frequently bound together with a cord. This must be removed before using them to fulfill the mitzvah. If one separates between them with myrtle leaves,3i.e., if the myrtle leaves fall off and collect between the lulav and the myrtle branches, it is not considered to be a separation, because an entity does not separate between its own kind.4This principle applies in many different contexts. (See also Hilchot P'sulei Hamukdashin 1:21 and Hilchot Ma'aseh Hakorbanot 19:5.)
One may bind the together with a string, a cord, or with any substance one desires,5i.e., using substances other than the three species used in the lulav since binding it together is not a required element of the mitzvah.6the substance used to bind it is not considered to be significant. Therefore, using a different substance is not considered as adding a new entity to the mitzvah. However, if the binding were required, as one opinion (Sukkah 6b) maintains, it would be forbidden to use a different substance.", + "The mitzvah of taking the lulav in every place,1i.e., even outside Jerusalem during every age2i.e., whether or not the Temple is standing - even on the Sabbath3applies only on the first day of the festival, as [Leviticus 23:40] states: \"And on the first day, you shall take...\" - See Halachah 16. See also the Rambam's Commentary on the Mishnah (Sukkah 4:2). - applies only on the first day of the festival, as [Leviticus 23:40] states: \"And on the first day, you shall take...\"
In the holy place alone,4In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:10), the Rambam states that the term מקדש refers to Jerusalem in its totality, not only the Temple Mount. Thus, the Jerusalem Talmud (Sukkah 3:11) states:\"And you shall rejoice before God, your Lord, seven days\" - in Jerusalem.(See also the commentary on Halachah 2:8.) it is to be taken on each of the seven days of the festival, as [the above verse] continues: \"and you shall rejoice before God, your Lord, [seven days].\"
When the Sabbath falls during the [later] days, [the lulav] is not taken on the Sabbath.5neither in Jerusalem (where taking the lulav is a mitzvah according to the Torah) nor outside the holy city (where taking the lulav is a Rabbinic decree, as stated in Halachah 15). This is a decree6instituted by the Rabbis (Sukkah 43a) lest one carry it four cubits in the public domain, as decreed regarding the shofar.7See Halachah 2:6.", + "Why was this decree not put in effect on the first day of the festival? Because [taking the lulav on that day] is a mitzvah from the Torah even outside of Jerusalem. Thus, the laws applying to it are not the same as those applying to the remaining days,1Taking the lulav on the first day was obviously a matter of great importance. Hence, the Sages did not feel that the fear that perhaps a person might carry the lulav in the public domain was sufficient reason to nullify the mitzvah. In contrast, on the subsequent days the mitzvah is not considered to be so severe a matter. Hence, the mitzvah could be nullified in Jerusalem as well.
The Rabbis question why the Sages differentiated between the lulav and the shofar, and (as explained in Halachah 2:6), nullified the mitzvah of hearing the shofar when Rosh Hashanah fell on the Sabbath. As explained in our commentary on that halachah, in Rabbenu Nissim's commentary on the tractate of Sukkah, he states that this decree was instituted only because in most Jewish communities, the people were not aware of the date the court had established for Rosh Hashanah. (Note the details of the explanation there.) because on the subsequent days of the festival a person is obligated to take the lulav only in the holy place.2Thus, while the Temple was standing, the lulav would not be taken outside Jerusalem during the subsequent days of the festival.", + "When the Temple was destroyed, [the Sages] ordained that the lulav be taken everywhere for the entire seven days of the festival, as a remembrance of the Temple.1Sukkah 41a explains the source for the establishment of remembrances for the Temple practices:[Jeremiah 30:17] states: \"'I will restore health to you. I will heal you of your wounds,\" says God. 'Because they called you an outcast. Zion, for whom no one cares.'
The verse states \"for whom no one cares,\" implying that a show of our care is required.On this basis, Rabbi Yochanan ben Zakkai established a number of practices in remembrance of the Temple practices.
On each day,2but only once a day (Ramah, Shulchan Aruch, Orach Chayim 651:5). one recites the blessing on it:
[Baruch Attah Ado-nai...] asher kid'shanu b'mitzvotav v'tzivanu al netilat lulav.
because3As mentioned in the commentary on Halachah 6, the Rambam explains in Hilchot Berachot 11:15 that it is preferable to conclude the blessing, litol lulav. The Kessef Mishneh maintains that the Rambam's present statement is only a reference to his previous one, and not a reversal of his opinion. Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 651:5) and all later authorities recommend reciting al netilat lulav. it a mitzvah ordained by the Rabbis.4In Hilchot Berachot 11:3, the Rambam writes that a blessing should be recited before the performance of a Rabbinic commandment. It is appropriate to say v'tzivanu (and He commanded us) because the commandment to follow the Sages includes the observance of all their enactments.
This enactment, like the other enactments instituted by Rabbi Yochanan ben Zakkai when the Temple was destroyed [is only temporary]. When the Temple is rebuilt, these matters will return to their original status.5The Tosefta, Rosh Hashanah 2:7, states this concept explicitly. It is also obvious from Beitzah 5b, which explains that \"when in the near future, the Temple will be rebuilt,\" difficulties may arise from following Rabbi Yochanan ben Zakkai's decree.", + "While the Temple was standing,1and the day when a new month began was established through the testimony of witnesses who saw the new moon. the lulav would be taken [in the holy place2i.e., the city of Jerusalem even] when the first day of Sukkot fell on the Sabbath.3as stated above in Halachah 13. The same applies in other places4throughout Eretz Yisrael and the Diaspora where they were certain that this day5the fifteenth of Tishre was celebrated as a holiday in Eretz Yisrael.6As mentioned in Hilchot Kiddush Hachodesh, Chapter 3, the Sanhedrin would send messengers to all Jewish communities to inform them when each new month had begun. The communities which received this information before the Sukkot festival celebrated the holidays for only one day. They would be allowed to take the lulav when the first day of Sukkot fell on the Sabbath.
Sukkot 41b relates:When the first day of the festival fell on the Sabbath, everyone would bring their lulav to the synagogue [on Friday]. On the following day, everyone would recognize his lulav and take it.This was the practice outside Jerusalem. Sukkot 42b describes the practice in the Temple.They would bring their lulavim to the Temple Mount [on Friday]. The attendants would take them from them and place them on benches. The elders would place their lulavim in chambers. They would teach them to say: \"Whoever receives my lulav may consider it as a gift.\"
In the morning, they would arise and come [to the Temple]. The attendants would throw [the lulavim] to the people. They would grab them from one another and even come to violence. When the court saw that the situation was becoming dangerous, they ordained that each person should take [the lulav] in his own home. However, the places which were distantly removed from Jerusalem7and were not informed of the day on which Rosh Hashanah had fallen, would celebrate two days. Therefore, they... would not take the lulav on this day because of the doubt8whether or not the day was, in fact, Sukkot involved.9i.e., had they known for sure that the holiday began on this day, they would have taken the lulav. However, since they were not sure of that fact, the Sages did not want to risk the possible violation of the Sabbath laws.", + "When the Temple was destroyed,1even though the new moon was still sanctified according to the testimony of witnesses. (That practice continued several hundred years after the destruction of the Temple - Hilchot Kiddush Hachodesh 5:3.) the Sages forbade even the inhabitants of Eretz Yisrael who had sanctified the new month2and thus knew that they were certainly obligated to perform the mitzvah to take the lulav on the Sabbath on the first day of Sukkot.3for the reasons mentioned in Halachah 13.
[This was instituted] because of the inhabitants of the distant settlements, who were not aware of when the new month had been declared. Thus, a uniform guideline was established, rather than having some take the lulav on the Sabbath and some not.4The Sages did not want confusion to arise because of a difference in local custom. Accordingly, they were willing to decree that many Jews forego the performance of a mitzvah from the Torah, in order to establish uniformity throughout the Jewish people. [The guiding principle was] that the obligation [of taking the lulav] on the first day applies in all places,5and the people in the distant communities could not take the lulav when the first day fell on the Sabbath because of the doubt involved and there is no longer a Temple to use as a point of distinction.6i.e., while the Temple was standing, the difference in practice between the people living in places where the date of the month was known and those where it was not known could be explained because everyone knew that the lulav was taken on the first day in the Temple. However, when the Temple was destroyed, there was no point of distinction, and the Sages established a totally uniform practice.
The Lechem Mishneh questions why Sages did not institute the celebration of the second day of each festival in Eretz Yisrael as well. If their desire for uniformity of observance was so great, why did they not establish a single practice in this regard as well?
He explains that the Sages were more reluctant to exercise their authority when they had to establish a new practice (קום ועשה) - celebrating an additional day as a festival - than when all that was necessary was to have the people refrain from the performance of a mitzvah (שב ועל תעשה), as in the case of the lulav.
Another concept can be derived from this halachah. The Hebrew word translated as Temple - מקדש - is used by the Rambam to refer to the entire city of Jerusalem. Thus, we can infer from the statement \"there is no longer a מקדש\" that this distinction is conferred on the holy city only while the Temple is standing.", + "At present, when everyone follows a fixed calendar,1See Chapter 5 of Hilchot Kiddush Hachodesh. the matter remains as it was, and the lulav is not taken on the Sabbath in the outlying territories or in Eretz Yisrael2or in Jerusalem even on the first day [of the festival].3when the obligation to do so is from the Torah itself. [This applies] even though everyone knows the actual day of the month.4As mentioned regarding the celebration of the second day of a festival (Beitzah 4b; Hilchot Kiddush Hachodesh 5:5), according to Torah law this practice should not be followed. Nevertheless, as a mark of respect for established custom, the practice is continued.
As explained,5in Halachah 13, the reason for the prohibition of taking the lulav on the Sabbath is a decree lest one carry it four cubits in the public domain.", + "Whoever is obligated to fulfill [the mitzvot of] shofar and sukkah is obligated to take the lulav. Whoever is not obligated regarding shofar and sukkah is not obligated to take the lulav.1i.e., the lulav, like the shofar and the sukkah, is a positive commandment whose observance is restricted to a specific time. Accordingly, women and slaves are under no obligation. (See Halachot 2:1 and 6:1.)
A child who knows how to shake [the lulav]2according to the instructions of our Sages (Rabbenu Manoach). (See Halachot 9 and 10.) is obligated3See the note on Halachah 6:1. regarding the lulav by Rabbinic law, in order to train him in the performance of mitzvot.4Note the specific instructions in Halachah 8:10 regarding a child's performance of the mitzvah on the first day of the festival.", + "It is a halachah conveyed by Moses from Mount Sinai1i.e., a commandment that has the status of Torah law even though there is no explicit commandment to that effect in the Torah. that2in addition to the willow of the lulav - There is another totally different mitzvah performed with the willow. - in addition to the willow of the lulav - another willow branch was taken in the Temple.3as described in the following halachot.
Rashi and Tosafot, (Sukkah 43b) explain that the mitzvah of the willow branch was only performed by the priests for only they were allowed to approach the Temple altar where the branches were arranged. However, from halachah 22, it appears that the Rambam does not share this opinion.
Sukkah 44a, b also mentions that outside the Temple there was a custom of established in the time of the prophets requiring the taking of the willow by all Jews. (See also Hilchot Berachot 11:16.) A person does not fulfill his obligation with the willow branch in the lulav.4even if after using for the lulav, he detaches it and takes it by itself (Sukkah 44b, Shulchan Aruch, Orach Chayim 664:6).
The minimum requirement [to fulfill this mitzvah] is one branch with one leaf.", + "The Willow Branches Placed Around The Temple Altar
How was this mitzvah performed?
On each of the seven days [of the festival], branches of willows were brought1from Motza, a small town slightly west of Jerusalem (Sukkah 45a). and stood upright near the altar2From this fact, Rashi and Tosafot conclude that the willows were taken by priests only because Israelites were not allowed to approach the Temple altar. with their tops bent over the altar.3These willow branches were eleven cubits high and were placed on the base of the altar.
Afterwards, they would be taken by the people, as stated in the following halachah. Rabbenu Manoach maintains that the priests would take the willow branches and give them to the people because Israelites were not allowed to approach the altar, as above. However, he notes that Rav Yitzchak ibn Giat's description of the mitzvah could be interpreted to mean that the Israelites themselves were permitted to approach the altar on this occasion. When they would bring them and arrange them [near the altar,] a series of [shofar blasts]4teki'ah, teru'ah, and teki'ah - were sounded - as an expression of happiness (Tosafot, Sukkah, ibid.). The shofar was also sounded in connection with the communal sacrifices and other rites carried out in the Temple. - teki'ah, teru'ah, and teki'ah - were sounded.
When the Sabbath fell in the midst of the festival, the willows would not be arranged [near the altar]5on the Sabbath, since the mitzvah of lulav was negated on such an occasion (Halachah 13). Indeed, in his Commentary on the Mishnah (Sukkah 4:3), the Rambam writes that the reason the mitzvah of taking the willow on the Sabbath was negated was so that people would not extend the leniency and take the lulav as well. unless the seventh day fell on the Sabbath.6The seventh day of Sukkot falls on the Sabbath only when Rosh Hashanah is celebrated on Sunday. Since the Sages attempted to prevent the latter occurrence (Hilchot Kiddush Hachodesh 7:7) - indeed, it is impossible according to today's fixed calendar - it was rare that the seventh day of Sukkot would fall on the Sabbath. [On such an occasion,] the willows were arranged [near the altar],7and the willows were taken as during the week. Though the mitzvah of lulav would not be performed on such an occasion, an exception was made regarding the willows, in order... to publicize the fact that [taking] them is a mitzvah.8Since the willows were placed near the altar by the priests, and the performance of the mitzvah was under the supervision of the court, there was no need to worry about people carrying willows in the public domain (Sukkah 43b).
In a related context, Sukkah 43b relates that the followers of Boethus, who did not respect the Oral Law, once tried to prevent the people from following the mitzvah of the willow branches on the Sabbath. Indeed, precisely because the source for the mitzvah is the oral tradition alone, the Sages made a point of allowing it to be observed on the Sabbath at least under such circumstances (Rabbenu Manoach).
The actual performance of the mitzvah on the Sabbath is described in the following halachah.", + "How would they fulfill [this mitzvah on the Sabbath]?
They would bring [the branches] to the Temple on the Sabbath eve and place them in golden containers, so their leaves would not dry out.1Some commentaries explain that the golden vessels were used as an expression of respect for the mitzvah. However, the Ma'aseh Rokeach explains that, in comparison to containers made of other metals, golden ones are more beneficial in preserving the willows' freshness. On the following morning, they would be placed next to the altar and the people would take them in the same manner as they did each day.2Note the commentary on the previous halachah.
Since the willow is not explicitly mentioned in the Torah,3The Maggid Mishneh's text of the Mishneh Torah reads: \"it is not explicitly [an obligation] from the Torah.\" Accordingly, he and the other commentators debated whether the Rambam considers a halachah conveyed by Moses from Mt. Sinai as a Torah obligation or not. In Hilchot Tum'at Meit 2:10, the Rambam specifically states that a halachah conveyed by tradition has the power of Torah law. it is not taken on each of the seven days of the festival as a remembrance of the Temple.4as is the lulav (Halachah 15). Rather, at present it is taken only on the seventh day.5Hoshanah Rabbah.
What is done?6to fulfill the mitzvah at present? One takes one7willow branch or many branches8At present, it is customary to take five. in addition to the willow of the lulav, and hits the ground9The Zohar mentions this practice or a utensil with them two or three times.10According to Kabbalah, the custom is to hit the ground five times. No blessing is recited, because this practice is a custom instituted by the prophets.11In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 4:3), the Rambam writes: \"The willow is a halachah conveyed by Moses....It was a custom of the prophets to take it without a blessing.\"
However, in Hilchot Berachot 11:15, he writes:Every practice which is a custom - even if it a custom of the prophets (e.g., taking the willow on the seventh day of the festival)... - [does not require] the recitation of a blessing.It is possible to reconcile the two statements as follows: A blessing was never recited upon taking the willow in the Temple (though it could have been), because of the custom of the prophets mentioned in his Commentary on the Mishnah. There was never any reason to recite a blessing over taking the willow outside the Temple because it was only a custom.", + "On each day of the festival,1in the Temple they2There is a question if this practice was carried out only by the priests, or by Israelites as well. (See the commentary on Halachah 21.) would walk around the altar once, carrying their lulavim3Sukkah 43b mentions an opinion that states that the people would walk around the altar carrying the willow branch, but concludes as the Rambam does. (See also Shulchan Aruch, Orach Chayim 664:4.) in their hands, reciting: \"Please, God, save us. Please, God, grant us success\"4Many manuscripts of the Mishneh Torah state \"Please, God, save us\" twice, repeating that verse as is our custom in the recitation of Hallel. [Psalms 118:25]. On the seventh day, they would walk around the altar seven times.5The Yalkut Shimoni notes that this recalls the miracle of the conquest of Jericho.
It has become universally accepted Jewish custom to place the ark in the center of the synagogue6From Hilchot Tefillah 11:3, it appears that in addition to the main ark of the synagogue, there was a small movable ark that was positioned in the center of the synagogue. The present custom is to hold the Torah scrolls on the reader's platform in the center of the synagogue. This is also mentioned in the Yalkut Shimoni: \"The chazan stands as an angel of God, holding the Torah scroll in his arm.\" and walk around it each day,7once, and seven times on Hoshanah Rabbah. as they walked around the altar in remembrance of the Temple [service].", + "The following custom was observed in Jerusalem:1as an expression of the dearness with which the people regarded the mitzvah: A person would leave his house in the morning [carrying] his lulav in his hand.2The Shulchan Aruch (Orach Chayim 652:1) states that \"the eager\" fulfill the mitzvah of lulav early in the morning. Afterwards, the lulav would be carried - while open, without a carrying case - throughout the day. He would enter the synagogue with it in his hand; pray while it was in his hand;3Even though one should not ordinarily hold any objects in one's hands while praying, lest one's concentration be distracted, since holding the lulav is a mitzvah dear to a Jew's heart, it will not become a distraction. go to visit the sick and comfort the mourners with it in his hand.4for there is no difficulty in carrying the lulav while fulfilling those mitzvot. When he entered the House of Study, he would send it home with his son or servant.5We fear that a person's involvement in his studies will prevent him from showing proper attention to the lulav, and perhaps he will drop it (Rashi, Sukkah, ibid.).", + "During the time the lulav was taken on the Sabbath,1See Halachot 13 and 14. At present, it is forbidden to carry the lulav on the Sabbath (Ramah, Orach Chayim 558:2). a woman was allowed to receive the lulav from her son or her husband2Though she was not required to fulfill the mitzvah herself, no prohibition was instituted against her carrying the lulav. and return it to the water on the Sabbath.3This was not considered a violation of the Sabbath laws which prevent causing any agricultural growth. However, it was forbidden to add to the water or change it on the Sabbath because of the trouble involved. On the festival, a person might add to the water.4but not change it. On Chol Hamo'ed,5though there are certain restrictions against work one might change the water.6Indeed, it is proper to do so to keep the lulav fresh (Rabbenu Manoach).", + "It is forbidden to smell the myrtle in the lulav.1As explained in Chapter 6, Halachah 15, with regard to the s'chach of a sukkah: after it has been set aside for use as a mitzvah, it may not be used for mundane purposes throughout the holiday. Since it is useful only for smelling2in contrast to the etrog, mentioned in the second clause. and it has been set aside for the performance of the mitzvah, it is forbidden to smell it.3The prohibition applies even on the Sabbath, when the lulav is not taken (Mishnah Berurah 653:2). However, it is permitted to smell an etrog, because setting it aside for the mitzvah [prohibits it from being] eaten.4An etrog is primarily used for eating. Thus, its being set aside for use for the mitzvah causes that function to be prohibited. However, smelling it is a secondary function that is not included in that prohibition.
Nevertheless, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 653:1) recommends refraining from smelling the etrog, because of the doubt regarding the proper blessing to recite. The Mishnah Berurah (653:3) states that with the exception of the time when the lulav is being taken, one may smell the etrog throughout the holiday.", + "It is forbidden to eat the etrog1even if it has become unacceptable for use in performing the mitzvah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 665:1). throughout the seventh day [of the festival];2The Mishnah (Sukkah 4:6) relates that despite this prohibition, after the mitzvah was fulfilled on the seventh day of Sukkot the children would eat their etrogim. since it was set aside for a portion of the day, it is set aside for the entire day. However, on the eighth day it is permitted to be eaten.3In contrast, the s'chach of the sukkah might not be used for a mundane purpose on the eighth day either (Chapter 6, Halachah 15). Rabbenu Manoach explains the difference, relating that - should one desire to eat - the sukkah must also be used beyn hash'mashot - the period between sunset and the appearance of three stars - while the lulav would not be taken during that time.
At present, when we celebrate [the festivals for] two days4because of the previously established custom, even though there is no question regarding the dates of the holidays because of the fixed calendar we use, as explained in the commentary on Halachah 18. - even though the etrog is not taken on the eighth day5The Maggid Mishneh notes the contrast between the mitzvot of lulav and of the sukkah, which, as mentioned in Chapter 6, Halachah 13, must be fulfilled on the eighth day of the festival. He differentiates between the two, noting that it is a mitzvah from the Torah to dwell in the sukkah for all seven days of the holiday. Therefore, because of the doubt, that mitzvah was also observed on the eighth day. In contrast, outside of Jerusalem there was never a mitzvah from the Torah to take the lulav for seven days. Hence, that mitzvah need not be observed on the eighth day.
The Kessef Mishneh adds a further point. It is forbidden to carry the lulav for no purpose on the eighth day, the holiday of Shemini Atzeret. No such prohibition applies regarding the use of the sukkah. - the etrog is forbidden on the eighth day,6However, it is permitted on the ninth day, Simchat Torah (Shulchan Aruch, ibid.).
In contrast, at present, the use of the s'chach is forbidden on the ninth day. since it was forbidden on the eighth day7The Kessef Mishneh advises amending the text to read \"on the seventh day.\" In either case, the intent is the same - because it was forbidden by law on the seventh day, that prohibition was observed on the eighth day as well, because of the doubt involved. during the time [the festivals] were celebrated for two days because of the doubt whether [the eighth day] was, in fact, the seventh.8i.e., during the time when the calendar was established according to the testimony of witnesses, and word of the sanctification of the new moon could not reach the people in the outlying communities in time for the celebration of the holiday, as mentioned in the commentary on Halachah 16.
When a person sets aside seven etrogim, [one for each] of the seven days [of the festival], each one of them can be used for the mitzvah on its day and eaten on the morrow.9more precisely, even on the night after it was used, for the etrog was set aside only for that day alone." + ], + [ + "[These are the rules governing] the four species: the lulav, the myrtle, the willow, and the etrog. If one of them was:
a) dried out,
b)1The etrog is described as פרי עץ הדר (the fruit of the beautiful tree). Sukkah 31a explains that an analogy is established among the various species, and all of them must be \"beautiful.\" Fruit or branches that are dried out do not fit the latter description.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:5, 646:7) defines \"drying out\" as losing all its green and fading to a whitish color. The Ramah mentions an even more lenient opinion. taken by force2גזל - armed robbery or the like or stolen,3גנבה - petty theft and the like. Though in other areas there are differences between these two categories of theft, in this context the same laws apply.
In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:1), the Rambam explains that any of the species which are stolen may not be used for the mitzvah, because a sin may not serve as the medium with which a mitzvah will be performed (מצוה הבאה בעבירה). (See also Hilchot Chametz U'matzah 6:7; Hilchot Issurei Mizbe'ach 5:7, 5:9.)
Sukkah 29b-30a mentions this reason, but also a second explanation: because, as stated in Halachah 10, on the first day of the festival a person must own the four species he uses for the mitzvah. (See the commentary on Halachah 9 for a further discussion of this matter.) even after [the owner had] despaired of its recovery,
c)4According to the first reason, the owner's despair over the recovery of his article has no effect on the thief's potential to use it for a mitzvah. Even according to the second opinion, the despair over recovering the article is not sufficient to allow the thief to use it, as is obvious from Hilchot Gezeilah 2:1, where the Rambam writes:A stolen article whose form has not changed...even though its owner has despaired of its recovery...must be returned to its owner.Thus, the article is not considered to belong to the thief, and he may not use it to fulfill the mitzvah. However, if the thief performed a deed which changed the appearance of the lulav or any of the other species, he is considered to have acquired it and may fulfill the mitzvah with it. Nevertheless, he should not recite a blessing before performing the mitzvah with such a lulav (Shulchan Aruch, Orach Chayim 649:1). came from an ashera5a tree which is worshiped as a deity. It is also forbidden to be used for the mitzvah, on the basis of the principle that a sin may not serve as the medium with which a mitzvah will be performed (מצוה הבאה בעבירה) (Rambam, Commentary on the Mishnah, ibid.). that has been worshiped, even though the worship of the ashera has already been nullified,
d)6The commentaries on Sukkah 31b explain that this refers to an ashera that entered a Jew's possession before it was nullified, or an ashera that was worshiped by a Jew. In these instances, the nullification of the ashera will not cause it to be permitted for use; rather, it must be totally destroyed. Hence, it is considered to have no size at all, and, therefore, may not be used for the mitzvah (Maggid Mishneh). (See also the Commentary on Chapter 1, Halachah 3.)
Alternatively, since the ashera itself was worshiped, it may no longer be used for a mitzvah. A parallel can be found in Hilchot Tzitzit 1:11, which relates that the wool of a sheep that was worshiped may not be used for tzitzit, although that wool does not become prohibited. or it came from an apostate city
it7All the property of an apostate city must be destroyed. Therefore, any of the four species that come from such a city is considered to have no size at all, and, thus, is unacceptable for use in the mitzvah. (See also the commentary on Chapter 1, Halachah 3.) is not acceptable.8it is not acceptable.
If one of them belonged to an idolater:9but was not worshiped itself (Rabbenu Manoach); i.e., it grew in a garden of the temple of an idol. However, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 649:3) explains that it applies even when the tree itself was worshiped. at the outset, it should not be taken.10Because of its connection with idol worship, such an article is considered to be disgusting, and it is improper to fulfill the mitzvah with it (Rabbenu Manoach). However... If it was taken, the person has fulfilled his obligation.11provided the tree had belonged to a gentile and the latter had nullified its connection with idol worship before it came into the Jew's possession. Alternatively, on any day of the festival but the first, one may take it even before its connection with idol worship was nullified. Since the possibility exists that it can be nullified, it is not considered to be a nonexistent entity. (See also the commentary on Chapter 1, Halachah 3.)
If [one of the species] was wilting, but had not dried out entirely, it is kosher.12Sukkah 31a explains that as long as the species have some moisture left to them, they are not disqualified for use. In extreme situations or in a time of danger, a dried out lulav is kosher.13Sukkah 32b relates that the inhabitants of the large cities would bequeath their lulavim to their descendants as part of their estate. Obviously, the lulavim would have dried out during this time. However, [this does not apply] to the other species.14for only the lulav was mentioned in that passage.
The Ra'avad differs with the Rambam and maintains that even a dried out lulav is not acceptable. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:5) follows the Ra'avad's view.", + "An etrog1These laws apply only to an etrog, because the agricultural prohibitions mentioned in this halachah apply only to fruit and not to mere branches (Rabbenu Manoach). of orlah,2For the first three years of a tree's growth, one is forbidden to benefit from its produce (Leviticus 19:23).
The Torah's prohibition against orlah applies only in Eretz Yisrael. In the Diaspora, there is also a prohibition against orlah, which was received as a halachah from Moses from Mount Sinai. However, much greater leniency is involved, and if there is a doubt whether a fruit is orlah or not, it may be eaten (Hilchot Ma'achalot Asurot 10:10). The same rules apply regarding its use for this mitzvah. of impure terumah,3Terumah refers to the portion of produce which must be separated and given to a priest (Numbers 18:12). If the terumah becomes ritually impure, it is no longer permitted to be eaten and must be destroyed (Hilchot Terumah 12:1).
In his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:8), the Rambam writes that etrogim of orlah and impure terumah are not acceptable because \"they must be destroyed by burning. Therefore, they are unacceptable, because God requires 'a fruit,' and these are not fit to be eaten at all.” and of tevel4produce from Eretz Yisrael from which the agricultural requirements - Terumah, Ma'aser Rishon (the first tithe), and Ma'aser Sheni (the second tithe) - have not been separated. Tevel is also unfit to be eaten, and thus, it may not be used for the mitzvah. is unacceptable. [An etrog] of d'mai5Produce concerning which there is doubt whether or not the tithes have been separated (Hilchot Ma'aser, Chapter 9). is permitted, for it is possible for a person to declare all of his property as ownerless.6In his Commentary on the Mishnah (ibid.), the Rambam states \"he can consecrate all his property to the Temple.\" In practice, there is no difference between the two. Thus, he will be a poor man who is permitted to eat d'mai.7See Hilchot Ma'aser 10:11. Since there is a possibility of his being allowed to eat the etrog, he may use it for the mitzvah (Rambam, Commentary on the Mishnah, ibid.).
An etrog of pure terumah and of ma'aser sheni in Jerusalem8In the first, second, fourth, and fifth years of the seven-year agricultural cycle, the second tithe had to be taken to Jerusalem and eaten there in a state of ritual purity (Deuteronomy 14:22-27).
The Rambam maintains that one can use an etrog of ma'aser sheni for the mitzvah only while in Jerusalem, since that is the only place that it is permitted to be eaten (Commentary on the Mishnah, ibid.). However, Rabbenu Nissim and others differ and allow such an etrog to be used for the mitzvah in other places as well. They maintain that though we are not allowed to benefit from ma'aser sheni outside Jerusalem, the fulfillment of mitzvot is not an act of personal benefit. should not be taken, lest one cause it to become susceptible to contracting ritual impurity.9which was undesirable. From Leviticus 11:34, our Sages learned that produce does not become subject to contracting ritual impurity until it comes into contact with water. Since the lulav was generally placed in water (see Chapter 7, Halachah 25), when it was taken together with the etrog it would probably make the etrog wet, and thus cause it to become subject to contracting ritual impurity. However, if it was taken, it is kosher.10for there is no inherent difficulty with such an etrog.", + "A lulav whose tip1According to the Maggid Mishneh and Rabbenu Manoach, this refers to the center leaf that extends outward from the shidrah, and not the shidrah itself. Rabbenu Asher and the Ra'avad explain that this refers to the majority of the lulav's leaves, and the Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:6) quotes their opinion. However, the Ramah quotes the Maggid Mishneh's statements. becomes cut off is unacceptable.2because such a lulav is not \"beautiful\" (הדר: Jerusalem Talmud, Sukkah 3:1). All the other factors mentioned in this halachah disqualify a lulav for the same reason. Should it become split to the extent that the two sides of the split become severed and appear to be two, it is unacceptable.3Sukkah 31b, 32a states: A lulav which is split is kosher; [but] if it is like a fork, it is not. The commentaries explain that the Talmud refers to a shape like a tuning fork, where the two ends are distant from each other. The commentaries explain that such a separation can disqualify a lulav even if the majority of leaves are not split in this manner, and hence, the principles mentioned in the following halachah would not apply.
If it is bent forward4i.e., the shidrah would be bent toward a person facing it so that its shidrah appears like a hunchback, it is unacceptable.5Sukkah (ibid.) states: If it is bent like a scythe, it is unacceptable. The Kessef Mishneh emphasizes that the bend must be severe (as described by the examples given by the Talmud and the Rambam). However, a slight curve will not disqualify a lulav. If it is bent backwards,6the shidrah bending away from a person facing it it is kosher, since that is its natural pattern of growth.7and this can be considered as a \"beautiful\" lulav (Shulchan Aruch HaRav 645:19). The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:9) differentiates between when the shidrah bends gradually and when it is bent over to the extent that its tip points downward. In the latter case, even if it is bent backwards, the lulav is unacceptable. If it is bent toward either side, it is unacceptable.8Sukkah (ibid.) questions whether such a lulav is kosher or not and leaves the matter unresolved. Hence, we follow the more stringent view (Rav Yitzchak Alfasi).
If its leaves have separated one from the other, but they have not begun to hang downward like the top of a date palm,9i.e., the leaves are still firm and pointed upward (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 3:1). it is kosher.10However, the most proper way of performing the mitzvah is to use a lulav whose leaves are not separated at all (Maggid Mishneh). However, if its leaves have burst open and they hang down from the shidrah as does the top of the date palm, it is unacceptable.11even if they are bound together against the lulav. This applies only if the majority of the lulav's leaves have opened up in this fashion (Ramah, Orach Chayim 645:2).", + "The natural pattern of growth of the leaves of the lulav is that two grow in pairs, connected at their back. The back of each pair of connected leaves is called the tiyomet. If the tiyomet is split, it unacceptable.1The Maggid Mishneh explains that the Rambam maintains that the lulav is not acceptable only if the majority of the leaves are split. However, others (Rashi, Tosafot) explain that this law refers to the middle leaf alone. If the majority of that leaf is split, the lulav is unacceptable. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 645:3) quotes the Rambam's opinion, while the Ramah favors that of Rashi and Tosafot. Should a lulav's leaves grow individually from the beginning of its formation without having a tiyomet, it is unacceptable.2i.e., there is no difference if the lulav's lack of a tiyomet is a natural phenomenon or is brought about through human activity; in all cases it is unacceptable.
When a lulav's leaves do not grow on top of the other like all lulavim, but rather one below the other, [the following rules apply:] If the top [of the lower leaf] reaches the base of the one above it so that the entire shidrah of the lulav is covered with leaves, it is kosher.3This is the tzinei har habarzel mentioned in the Mishnah (Sukkah 3:1). Sukkah 32b relates that such lulavim grow at the entrance to Gehinnom. If the top [of the lower leaf] does not reach the base of the one above it, it is unacceptable.", + "A myrtle branch whose top is cut off is acceptable.1Since the myrtle branch is covered by its leaves, the fact that its top is cut off is not noticeable (Rabbenu Manoach).
Though the Mishnah (Sukkah 3:2) states that such a myrtle is unacceptable, the Talmud (Sukkah 34b) states that the halachah follows Rabbi Tarfon, whose opinion is quoted by the Rambam in this halachah.
In his commentary on this halachah, the Ra'avad states:For a number of years, the spirit of prophecy has been present in our chamber of study, and we have determined that [such a myrtle] is not acceptable.The Shulchan Aruch (Orach Chayim 646:10) quotes the Rambam's opinion. However, the Ramah writes that it is proper to adhere to the Ra'avad's view if possible. However, he quotes Rabbenu Nissim, who maintains that the top of a myrtle is only considered to be \"cut off\" when the top of the branch is broken. The leaves' falling off is not considered of significance. Even though most of its leaves have fallen off, it is kosher, provided three leaves remain in one row.2The Maggid Mishneh explains that this refers to an Egyptian myrtle, which has seven leaves in each row. Rabbenu Manoach explains that this clause refers to the entire myrtle branch, stating that even though most of its leaves have fallen off, as long as it has one full row of leaves covering the branch (at its top, as in Chapter 7, Halachah 8), it is kosher.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 646:4) quotes the Maggid Mishneh's statements as halachah. In contrast, Rabbenu Manoach's interpretation is not accepted. Halachah 5 (ibid.) states that the majority of the length of the myrtle branch must be covered with leaves. However, if that condition is met, the myrtle is kosher even if the leaves at its top have fallen off.
When there are more berries than leaves, [the following rules apply:] If they are green, it is kosher.3for their color is the same as the leaves of the myrtle. If they are red or black,4since the berries are a different color from that of the leaves... it is not acceptable.5since this is not considered to be \"beautiful\" (Rashi, Sukkah 33b). If one reduced their number,6so that there would be more leaves than berries, it is acceptable.7it is acceptable.
We may not reduce their number8i.e., the number of black or red berries on the holiday itself,9i.e., on the first day of the festival, when the restrictions against work apply because [by doing so, one] makes [the myrtle] fit for use.10and this may not be done on a holiday. (See Hilchot Sh'vitat Yom Tov 4:8.) However... If one transgressed and removed them or removed them one by one to eat them,11which is permitted. Sukkah 33b states that permission is granted, provided only that one has another myrtle to use for the mitzvah. Otherwise, it is forbidden to eat the berries, because through one's activity one will definitely make the myrtle fit for use. Hence, even though one's act was motivated by another intention as well, it is forbidden. (See Shulchan Aruch HaRav 646:13.)
The Maggid Mishneh quotes a slightly different version of the text, substituting \"or if they were removed by another person\" for the phrase \"removed them one by one.\" Authentic Yemenite manuscripts of the Mishneh Torah follow the Maggid Mishneh's text. it is kosher.12despite the fact that it was made fit for use on the holiday.", + "A willow branch whose top is cut off is kosher.1The Rambam maintains that the laws pertaining to the willow parallel those governing a myrtle. However, even many of the Sages who accept the Rambam's opinion regarding the myrtle disagree with regard to the willow. They explain that such a myrtle is acceptable because its leaves cover the branch's severed top. This concept does not apply with regard to a willow. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 647:2) also states that such a willow is unacceptable. If its leaves have burst open,2i.e., they are hanging down limply from the branch (Maggid Mishneh) it is not acceptable.3for this is not beautiful. Rabbenu Aharon Halevi interprets the Hebrew נפרצו as \"split.\" The Shulchan Aruch HaRav 647:6 quotes both of these opinions as halachah.", + "If an etrog is perforated1even though none of the etrog's substance is missing from side to side2This is the literal translation of the term מפולש. Nevertheless, Rabbenu Asher interprets that term differently, explaining that the etrog is unacceptable if the hole reaches the etrog's seed chamber. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 648:3) quotes both opinions. Regarding halachah l'ma'aseh, the authorities recommend heeding Rabbenu Asher's opinion. However, they state that when it is difficult to find a kosher etrog, the Rambam's opinion may be relied upon. - no matter how small the hole is3i.e., even if it was perforated with a thin needle - it is not acceptable.4This and the other factors mentioned in this halachah disqualify an etrog for use because it is not \"beautiful.\"
The Ra'avad objects to this statement and maintains that some of the etrog's substance must also be lacking for it to be deemed unacceptable. The difference between these two opinions depends on a difference in the text of the Mishnah (Sukkah 3:6). The Rambam's text reads:If [an etrog] was perforated, peeled, cracked, or lacking even the slightest amount of its substance, it is unacceptable.In contrast, the Ra'avad's text read:If [an etrog] was perforated, peeled, cracked: when it lacks even the slightest amount of its substance, it is unacceptable.The Shulchan Aruch (ibid. 2) follows the Rambam's view. The Ramah writes that when it is difficult to find another kosher etrog, one may rely on the Ra'avad's view. When [the hole] does not go from side to side, if it is the size of an isar5a silver coin from the Talmudic period, four barley corns in size (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 3:6). or more,6e.g., the hole was made by plunging an awl into the etrog (Rashi, Sukkah 36a). [the etrog] is not acceptable.7Here, too, the Ra'avad differs and maintains that as long as none of the etrog's substance is lacking, it is kosher. If [a hole was made in an etrog which caused] even the slightest amount [of the etrog] to be missing, [the etrog] is not acceptable.8The Ra'avad differs and maintains that an isar of the etrog's substance must be missing. In this and in the previous case, the same decisions of the Shulchan Aruch and the Ramah mentioned above apply.
If its pitam9i.e., the small protrusion from which its flower grows - The Maggid Mishneh differentiates between the stem of the pitam and its tip from which its flower grew, maintaining that only the removal of the former disqualifies the etrog for use. The Ramah (ibid. 7) quotes this opinion as halachah. However, he suggests trying to use an etrog whose pitam is entirely complete. - i.e., the small protrusion from which its flower grows - was removed, it is not acceptable.10However, there is no difficulty in using an etrog that grows without a pitam, as many etrogim do (Rabbenu Manoach; Ramah, ibid.). [Similarly,] if the stem from which it hangs from the tree is removed from the etrog itself and a hole is left, it is not acceptable.11However, if only part of the stem is cut off and the portion attached to the etrog remains, it is kosher (Ramah, ibid. 8).
If it becomes covered with bumps12The term חזזית is generally used to refer to human skin ailments - e.g., boils or warts. In this context, it refers to bumps which protrude above the etrog's surface. However, the commentaries disqualify an etrog only if the bumps grow naturally from the etrog itself. However, if they are caused by external factors - e.g., thorns - the etrog is not disqualified. in two or three places,13The Ra'avad asks why both the numbers two and three are mentioned. In response, the Mishneh Lamelech quotes many examples of the use of similar terminology throughout the Talmud. It must be noted that the Rambam, in his commentary on the Mishnah (ibid.), and the Shulchan Aruch HaRav (648:19) mention only two places. it is not acceptable.14because it looks spotty (Sukkah 35b). Even if it is covered with bumps in only one place,15i.e., as long as there is no place for an additional bump between the two, it is considered to be one place (Shulchan Aruch HaRav, ibid.). if that place covers the majority of the etrog's surface area,16The Magen Avraham 648:13 also disqualifies an etrog if there is a line of bumps that covers the majority of the etrog's circumference from any point on its surface.
it is not acceptable. [Similarly,] if a bump grows on even the slightest portion of the pitam - See the Rambam's Commentary on the Mishnah, ibid.
it is not acceptable - because a blemish on the pitam is very obvious and unattractive.
Sukkah (ibid.) states: \"if a bump grows on the etrog's nose, it is not acceptable.\" The Rambam interprets \"nose\" as referring to the pitam. However, Rabbenu Asher and others explain that it refers to the portion of the etrog which begins to narrow as it approaches the pitam. The Shulchan Aruch (ibid. 9) accepts the latter view.
If its peel is removed without causing [the etrog] to lose any substance and it remains greenish yellow as in its natural state - i.e, only the outer coating of the peel was removed and the thick, white inner peel is not yet revealed. Should this peel be revealed, the etrog is considered as though it has lost some of its substance (Rambam, Commentary on the Mishnah, ibid.).
[the following rules apply:] If the peel was entirely removed, it is not acceptable. - for the attractiveness of the etrog will begin to decrease without any possibility of its returning to its original state (Levush 586:6)
If even the slightest portion of the original peel remains - the peel could have regenerated itself if it had remained connected to the tree (Levush, ibid.). Therefore,...
it is kosher. - Tosafot, Sukkah 36a maintains that at least a portion of the original peel equivalent to a sela (a large silver coin) must remain. The Shulchan Aruch (ibid. 6) follows the Rambam's opinion. it is not acceptable. [Similarly,] if a bump grows on even the slightest portion of the pitam, it is not acceptable.
If its peel is removed without causing [the etrog] to lose any substance and it remains greenish yellow as in its natural state, [the following rules apply:] If the peel was entirely removed, it is not acceptable. If even the slightest portion of the original peel remains, it is kosher.", + "An etrog which is inflated,1i.e., water fell on it after being detached from the tree and it became inflated (Rabbenu Manoach, Shulchan Aruch, Orach Chayim 648:15). decaying,2i.e., it produces a foul odor because it is infested with worms (Rabbenu Manoach).
Based on Sukkah 36b, the Ba'al Halachot Gedolot writes that \"inflated\" and \"decaying\" etrogim are disqualified only when the blemish is externally visible. However, if the blemish is only internal, they are kosher. (See Shulchan Aruch (ibid. 4) and commentaries.) pickled,3The Shulchan Aruch (ibid. 15) defines \"pickled\" as \"placed in vinegar.\" However, the Magen Avraham (648:22) maintains that \"pickled\" should be interpreted according to its definition in the Shulchan Aruch, Yoreh De'ah (105:1-2). Thus, if an etrog has been soaked in water or in any other liquid for more than 24 hours straight, it is considered to be \"pickled\" and disqualified for use. One should take care regarding this matter when soaking etrogim to preserve their freshness. cooked,4thoroughly on a fire or in boiling water (Rabbenu Manoach). black, white, spotted,5i.e., a mixture of any two or more colors. When the different color is concentrated in only one place, the etrog is not disqualified unless that color covers more than half the etrog's surface area. However, if there is more than one spot of different colors, it is disqualified regardless of their size (Shulchan Aruch, ibid. 16). or green like a leek is unacceptable.6The Hebrew word ירוק refers to two different colors: dark green and yellow. Initially, the etrog, like most citrus fruit, is dark green. As it matures, it turns yellowish.
If it was grown in a mold and shaped into the form of another creation, it is unacceptable.7It is not considered \"beautiful\" because its natural form was changed (Rabbenu Manoach). If its natural form was preserved, even though it was shaped in different layers, it is kosher. Two etrogim that grow joined together,8This is kosher because the etrogim grew naturally in this way. In this instance, when performing the mitzvah, a person should hold both etrogim in his hands. Though the Shulchan Aruch (ibid. 20) accepts this decision, there are other authorities who differ. Hence, it is preferable to use another etrog (Mishnah Berurah 648:63). and an unripe etrog are kosher.9Sukkah 31b mentions etrogim which are small and green as being not fully ripe. However, since the Rambam mentioned those factors previously, it appears that here the intent is different and refers to a fruit that is not yet ready to be eaten, even though it is as large as an egg and has begun to turn yellow. (See also Sukkah 36a.)
In places where the etrogim grow naturally with a slight black tinge, it is kosher.10Rashi (Sukkah 36a) states that if such an etrog is brought to a place where etrogim of a normal color grow, it may not be used. However, if [the etrogim] are very black11i.e., like a Kushite - they are unacceptable everywhere - even in Africa, where etrogim of this color grow naturally (Rashi, Sukkah 34b). - i.e., like a Kushite - they are unacceptable everywhere.", + "All the species which we categorized as unacceptable because of the blemishes we described1Sukkah 36b relates that Rabbi Chanina would eat from an etrog and then use it for the mitzvah. Though an etrog which is lacking even the slightest amount of its substance may not be used (Halachah 7), he still fulfilled his obligation with it. From this incident, our Sages concluded that, on the later days, even such an etrog is kosher.
According to the Rambam's opinion, the same applies to all other physical blemishes on the species. Since there is no greater blemish than an etrog which is bitten into, none of the requirements for \"beauty\" must be observed on the later days.
Nevertheless, Tosafot, Sukkah 29b and Rabbenu Asher maintain that this leniency applies only to etrogim which are lacking in substance. All the species which were disqualified because they are not \"beautiful\" may not be used on the later days as well. Though the Shulchan Aruch 649:5 quotes the Rambam, the Magen Avraham (649:17) and the Taz (649:9) quote the other view. or because they were stolen or taken by force2The Pri Megadim explains that even according to the Rambam, a blessing should not be recited when performing the mitzvah in this fashion. are [disqualified for use] only on the first day of the festival.3As mentioned in the commentary on Halachah 1, there are two explanations why a stolen lulav may not be used on the first day:
a) a sin may not serve as the medium with which a mitzvah will be performed (מצוה הבאה בעבירה);
b) as stated in Halachah 10, on the first day of the festival a person must own the four species he uses for the mitzvah.
The commentaries explain that the Rambam follows the latter rationale. However, those who follow the first opinion (the Ra'avad, the Ramban, Rabbenu Asher) forbid the use of stolen species on the later days as well. The Shulchan Aruch (ibid.) quotes the Rambam, while the Ramah follows the other view.
[Though the above explanation is frequently used, it is difficult to accept. First, in his Commentary on the Mishnah (Sukkah 3:1), the Rambam mentions the reason of מצוה הבאה בעבירה. Also, in Hilchot Chametz U'matzah 6:7 and in Hilchot Issurei Mizbe'ach 5:7 and 5:9, he forbids the use of stolen articles for the performance of a commandment. In addition, he has not yet mentioned the halachah requiring one to own the lulav used on the first day.
The Taz (649:15) clarifies the matter slightly further by explaining that since taking the lulav on the second day is only a Rabbinic commandment, using a stolen lulav is allowed even though it is a מצוה הבאה בעבירה.] On the second day of the festival4The literal translation of the Rambam's words are \"from the second holiday,\" implying that these leniencies are granted even in the Diaspora, where the second day is celebrated as a holiday. Though all the laws of the holiday apply on the second day as well as the first, this applies only to the laws of the holiday itself. In contrast, in other contexts, since we follow a fixed calendar and know that the holidays fall on their appropriate dates, the restrictions applying to the first day do not apply on the subsequent days (Maggid Mishneh).
Rabbenu Asher differs and maintains that all the restrictions that apply to the lulav on the first day must also be observed on the second day as well. The Shulchan Aruch (Orach Chayim 649:5) writes that all the species disqualified on the first day may be taken on the second day, but a blessing should not be recited. and on the other days,5Chol Hamo'ed, when all opinions agree that... they are all kosher.6they are all kosher.
Those which are disqualified because of the association with idol worship7mentioned in Halachah 1 or because the etrog is forbidden to be eaten8as mentioned in Halachah 2 are unacceptable both on the first day and on the later days.", + "On the first day of the festival,1It appears from the Rambam's statements that even in Jerusalem, where Torah law requires that the mitzvah be fulfilled for all seven days of the festival, the obligation to own the lulav applies only on the first day. a person cannot fulfill his obligation by using a lulav that belongs to a colleague and was borrowed from him,2As explained in the commentary on the previous halachah, the Biblical source for the mitzvah of taking the four species, Leviticus 23:40, states: \"On the first day, take for yourself the fruit of a beautiful tree...\" The phrase \"for yourself\" implies that a person must own the species he uses for the mitzvah (Sukkah 41b).
As mentioned in Chapter 5, Halachah 25, a borrowed sukkah may be used on the holiday. Though Deuteronomy 16:13 states \"Celebrate the Sukkot holiday for yourself for seven days.\" In this context, only a stolen sukkah is disqualified and a borrowed sukkah is permitted (Sukkah 27b).
Since in both cases, the source for the exclusion is the same phrase, one might ask why the laws pertaining to each are different. Many explain that since, as explained in the commentary to that halachah, the Torah includes a special verse to teach us that a borrowed sukkah is permitted, the scope of the exclusion implied by \"for yourself\" is limited.
The Shulchan Aruch HaRav 637:3 explains that since the person owning the sukkah grants his colleague the use of it, the borrowed sukkah can be considered \"as his own.\" Since a person has to treat a sukkah as his permanent dwelling for the seven days of the holiday, it follows that the sukkah was lent for that purpose. Thus, while a person is using it, he may consider it \"as his own,\" i.e., just like his own dwelling. See Likkutei Sichot, Vol. 19. unless the latter gives it to him as a present.3Though there are certain restrictions against the transfer of property on a holiday, it is permitted to give a colleague a present (Rambam, Commentary on the Mishnah, Sukkah 3:11).
If [the owner of the lulav] gives it to him as a present on the condition4The use of the Hebrew term על מנת frees one from certain obligations in phrasing the terms of the conditional agreement. (See Hilchot Zechiyah Umatanah 3:8.) that he return it, he may fulfill his obligation with it and return it,5There are authorities who require that the owner specifically state that he is giving the lulav to his colleague on the condition that the latter return it. However, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 658:5) states that even if the owner gives a colleague a lulav without making such a statement, it is assumed that the lulav was given subject to this condition. because a present given on condition that it be returned is considered a present.6See Hilchot Zechiyah Umatanah 3:9. If he does not return it, he does not fulfill his obligation, because it is as though it were stolen.7i.e., by failing to fulfill the condition under which the present was given, the recipient nullifies the legal transfer of ownership. Thus, although he was in physical possession of the article, it did not belong to him. Hence, it is considered to be stolen and, thus, not eligible to be used for the mitzvah (Sukkah, ibid.).
[On the first day,]8before all the adults who desire to use it have fulfilled the mitzvah (Shulchan Aruch, ibid. 6) a lulav should not be given to a minor,9The definition of the term \"minor\" in this context has been the subject of debate among the Rabbis. From the Rambam's phraseology, it appears that he includes all minors in this category. However, Rabbenu Nissim writes that a child of six or seven can transfer property and, hence, his return of the lulav is valid.
Support for Rabbenu Nissim's position is brought from the Jerusalem Talmud (Sukkah 3:10), which relates that Rav Nachman bar Ya'akov gave his etrog as a present to his son and told him: \"When you take possession of it and fulfill the mitzvah, return it to me.\" Nevertheless, the passage does not serve as conclusive proof, because the possibility exists that his son had already reached majority. The Shulchan Aruch (ibid. 6) follows the Rambam's view. since, according to Torah law, a minor can acquire articles10which are given to him by others who consciously desire that the minor acquire the property, in contrast to ownerless articles, which he cannot acquire according to Torah law (Maggid Mishneh, Hilchot Zechiyah Umatanah 4:7). but cannot transfer them to others.11The transfer of the ownership of an article requires a conscious decision. Torah law maintains that a child lacks intellectual maturity (דעת), and thus is incapable of making such a decision. Thus, [the minor's] return of the article is not considered to be a return [from a legal perspective].12i.e., although he has physically returned the article, the child still remains the legal owner.
The Machaneh Ephraim (Hilchot Meshichah 2) notes that according to Rabbinic law, a child can transfer property that he owns to another. Thus, the Rambam's statements seem to imply that any of the four species that are acquired only according to Rabbinic law may not be used for this mitzvah.
A very practical point can be derived from this concept. According to Torah law, property that is purchased changes ownership only after it has been paid for. The completion of a transaction when the property are taken by the purchaser (meshichah) is a Rabbinic institution. Accordingly, if a person purchased a lulav and etrog on the condition that he pay for it after the holiday - even though the seller willingly consented - the purchaser has only acquired the lulav and etrog according to Rabbinic law. Thus, based on this halachah, he would not be able to use it for the mitzvah.
The above applies to the lulav and to each of the other species of the four taken with it.13The verse quoted above includes all the four species, and not only the lulav. Therefore... If one of them was borrowed, the person does not fulfill his obligation on the first day of the festival.", + "When partners purchase a lulav or etrog together, neither is1considered to be the owner of the species in its entirety. Therefore, neither is... able to fulfill his obligation with it on the first [day of the festival]2Bava Batra 137b relates that the requirement of owning a lulav includes not only having a share in it, but rather owning it entirely. unless his colleague gives him his portion as a present.3The principles mentioned in the previous halachah regarding giving a lulav as a present also apply to giving a share of it as a present.
The Maggid Mishneh mentions a very frequent application of this concept: a lulav and etrog purchased by a synagogue for the use of all of its members. He quotes the Rashba, who explains that since the etrog was purchased with the intent that it be used by each member of that community, implicit in their agreement is that, on the first day, it will belong to each individual entirely at the time he uses it to fulfill the mitzvah.
The Ramah (Orach Chayim 648:7) quotes this statement as halachah. However, the Magen Avraham 648:10 raises questions concerning it and suggests that each member of the community should grant his colleague his share as a present.
Should brothers purchase etrogim from the funds [of their father's] estate, which they have not divided yet:4This is the case mentioned in Bava Batra (ibid.), from which the above principle is derived. In such an instance, the estate is considered to be the mutual property of all the brothers concerned. If one of them takes an etrog with the intent of fulfilling his obligation, [the following rules apply:] If he could eat it without the other brothers objecting,5it is considered to be his own. Hence,... he has fulfilled his obligation. If they would object,6and require that an equal division of the property be made before it was used, he cannot be considered to be the full owner of the etrog. Hence,... he does not fulfill his obligation until they give him their share [in the etrog] as a present.7The above principles apply only when the funds of the estate were used to purchase a number of etrogim. Since many fruits of the same species were purchased with the money from the estate, it is possible that the other brothers will not object to one brother's taking an etrog for his own use. However, if the money of the estate was used to buy a number of different species of fruit - e.g. ….
If one brother bought an etrog and another a quince, or together they bought an etrog, a pomegranate, and a quince from the funds [of their father's] estate, which they have not divided yet,8we assume that the brothers would desire to have the property formally divided before using it. Hence, they are all considered to be mutual owners of the fruit. Thus,... one cannot fulfill one's obligation with the etrog until the others give him their share [in it] as a present, even though they would not object to his [use of it].", + "Even though it is a mitzvah to rejoice on all the festivals,1as Deuteronomy 16:14 teaches: \"And you shall rejoice on your festivals.\" Though that verse is mentioned with regard to Sukkot, Deuteronomy 16:11 states with regard to Shavuot: \"and you shall rejoice before God,\" and Rosh Hashanah 4b explains that an analogy is established to include Pesach as well. there was an additional celebration in the Temple on the festival of Sukkot,2The Rambam's words present a question: The Mishnah (Sukkah 5:1) refers to this celebration as Simchat Beit Hasho'evah, connecting it with the drawing of water for the water libation. (See Hilchot T'midim Umusafim 10:6-10.) Indeed, the Talmud (Sukkah 50b; see also the Rambam's commentary on the above-mentioned Mishnah) emphasizes that connection, quoting Isaiah 12:3: \"And you shall draw water with happiness.\" However, here, the Rambam makes no mention of that water at all!
We are forced to say that the Rambam views the verse from Isaiah as a mere asmachtah (an allusion from the Bible with which our Sages connected a verse to an independent concept) and that the celebration came about because of the unique nature of the Sukkot festival. Though this celebration was associated with the water libation, the latter is not the source for the practice. Indeed, the choice of the name Simchat Beit HaSho'evah (the celebration of the house of drawing the water), and not Simchat Hasho'evah (the celebration of the drawing of the water) allows for such an interpretation. (Likkutei Sichot, Vol. XVII). as [Leviticus 23:40] commands: \"And you shall rejoice before God, your Lord,3i.e., in the Temple for seven days.\"4Although this verse is used to derive the requirement of taking the lulav in Jerusalem for each of the seven days of the festival (Chapter 7, Halachah 13), its simple meaning remains.
Nevertheless, this charge is not considered to be an independent commandment, but rather an extension (and an intensification) of the mitzvah of celebrating on the festivals. Thus, in Sefer Hamitzvot (Positive Commandment 54), the Rambam describes that mitzvah and explains that it includes \"to celebrate with musical instruments and to dance in the Temple....This is Simchat Beit Hasho'evah.\"
This explanation resolves another question: Mo'ed Kattan 8b teaches that one celebration should not be interposed upon another. For this reason, weddings are not held during the festivals so that the wedding celebrations should not clash with those of the festival.
Thus, were one to consider the celebration of Simchat Beit Hasho'evah as associated with the water offering, one might ask why the Sages instituted such a celebration which might appear to overshadow the celebration of the festival itself. However, the above explanation resolves this difficulty as well, for as stated above, the Simchat Beit Hasho'evah celebration is an extension of the festival celebrations and not an independent matter. (See Likkutei Sichot, ibid.)
What was done? On the eve of the first day of the festival,5Two reasons are given why the courtyard was not set up during the festival itself:
a) It involved construction, which is forbidden on Chol Hamo'ed (Knesset Hagedolah)
b) Preparing the courtyard before the festival would allow the celebrations to begin immediately after the departure of the festival (Kinat Eliyahu). they would set up a place in the Temple6in the open courtyard before the entrance to the Temple courtyard proper. This was called Ezrat Nashim - the women's courtyard - because in contrast to the Temple courtyard, women were allowed to enter the Ezrat Nashim even when they were not offering sacrifices. The Rambam describes the Ezrat Nashim in Hilchot Beit Habechirah 5:7. where women [could watch] from above, and men from below, so they would not intermingle with each other.7Originally, the men and the women would stand in separate sections on the same level. However, the Sages feared that, particularly during a time of celebration, such closeness might lead to frivolous interaction between the sexes, and decided to have a balcony constructed for the women (Sukkah 51b).
The celebration would begin on the night after the first day of the festival.8Since, as explained in the following halachah, the celebration was not held on the first night of the festival. Similarly, on each day of Chol Hamo'ed, after offering the daily afternoon sacrifice, they would begin to celebrate for the rest of the day and throughout the night.9Sukkah 53a quotes Rabbi Yehoshua ben Chananyah as saying: \"While we were celebrating at Simchat Beit Hasho'evah, our eyes saw no sleep.\"", + "What was the nature of this celebration?1The Mishnah (Sukkah 5:1-2) states:Whoever has not seen Simchat Beit Hasho'evah has never seen rejoicing in his life!...
There were golden candelabras....There was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated with the light of Beit Hasho'evah.
The pious and men of stature would dance before them with torches of fire in their hands and recite songs of praise. The Levites would play the harps, lutes, cymbals, and all other types of instruments on the steps...leading down from the Israelites' courtyard. The flute would be sounded2Indeed, from the Mishnah (Sukkah 5:1), which states: \"The flute, for five or six days; this was the flute of Beit Hasho'evah,\" it appears that this was the major element of the celebration. and songs played on the harp, lute, and cymbals. [In addition,] each person would play on the instrument which he knew. Those who could sing, would sing.3See the quote from the Mishnah above. They would dance and clap their hands, letting loose and whistling, each individual in the manner which he knew. Words of song and praise were recited.4Note the following halachah and commentary.
This celebration does not supersede either the Sabbath or the festival [prohibitions].5Since, as explained above, the celebration involved musical instruments, it would not be held on the first night of the festival (or on the Sabbath), when playing such instruments is forbidden (Hilchot Shabbat 23:4).
The celebration is an extension of a Torah commandment, while the above prohibition is only Rabbinic in nature. Furthermore, it was held in the Temple, where Rabbinic prohibitions of this nature were usually suspended (אין שבות במקדש, Pesachim 65a). Nevertheless, since there is no specific Torah obligation to celebrate in this manner, the celebrations were suspended because of the Rabbinic prohibition (Likkutei Sichot, ibid.).", + "It is a great mitzvah to maximize this celebration.1for the experience of genuine Torah happiness is a fundamental and necessary element of our service of God, as explained in the following halachah. The common people and anyone who desired would not perform [in these celebrations];2Though they would attend, as mentioned in the final clause of the halachah only the greatest of Israel's wise men: the Rashei Yeshivot, the members of the high court, the pious, the elders, and the men of stature.3for it was only their celebration that could inspire the people with spiritual feeling. They were those who would dance, clap their hands, sing, and rejoice in the Temple on the days of the festival of Sukkot.4Sukkah 53a relates how Hillel the Elder would rejoice at Simchat Beit Hasho'evah. Other Sages would also participate. For example, Rabban Shimon ben Gamliel would juggle eight torches of fire and bow down so low he could kiss the ground. The Jerusalem Talmud (Sukkah 5:3) relates how Rabbi Shimon ben Yehotzedek would perform unique feats of jumping. However, the entire people5the men and the women - would come to see and hear - deriving joy from this passive participation. - the men and the women - would come to see and hear.", + "The happiness with which a person should rejoice in the fulfillment of the mitzvot and the love of God who commanded them is a great service.1By mentioning this concept at the conclusion - but as part - of the these halachot, the Rambam emphasizes how the celebration of the festivals is not just an isolated experience, but rather is intended to influence the totality of our service of God. The rejoicing of the festival of Sukkot enables us to appreciate true happiness in all aspects of our Torah service. Whoever holds himself back from this rejoicing is worthy of retribution, as [Deuteronomy 28:47] states: \"...because you did not serve God, your Lord, with happiness and a glad2This verse comes after the full description of the curses and retribution which God will visit upon the Jewish people for their sins. From the Rambam's statements, it appears that it is the lack of happiness in the service of God, and not the sins themselves, which brought about this punishment.
The Ari, Rabbi Yitzchak Luria, explains that even though the punishment comes for the sins, had the Jewish people served God with true joy and happiness, that happiness would have caused Him to overlook those transgressions, regardless of how serious they were. In contrast, a lack of happiness in the performance of the mitzvot demonstrates a deficiency in the person's awareness of the connection to God established thereby. heart.\"
Whoever holds himself proud, giving himself honor, and acts haughtily in such situations is a sinner and a fool.3for he is concerned with himself, rather than with God. Concerning this, Solomon warned [Proverbs 28:10]: \"Do not seek glory before the King.\"
[In4i.e., God, in whose presence we are at every moment. contrast,] anyone who lowers himself and thinks lightly of his person in these situations5transcending his self-consciousness and committing himself to God totally, without any restrictions is [truly] a great person, worthy of honor,6his ability to open himself up to God allows him to serve as a medium for the expression of His greatness, and thus, his own personal prestige rises, because, as our Sages commented: \"A king's servant is like a king.\" who serves God out of love.7See Hilchot Teshuvah, Chapter 10. Thus, David, King of Israel,8The mention of David's position further emphasizes the concept explained. Alternatively, a king has a connection to each of his subjects. Thus, mentioning the example of the king of Israel emphasizes how each Jew has a potential to achieve this rung of service. declared [II Samuel 6:22]: \"I will hold myself even more lightly esteemed than this and be humble in my eyes,\" because there is no greatness or honor other than celebrating before God, as [II Samuel 6:16] states: \"King David was dancing wildly and whistling before God.\"9When Michal, Saul's daughter, witnessed David's recklessness and total lack of inhibitions, she reproved him for conduct unbefitting a king. David answered her sharply, explaining that it is precisely this ability to give oneself totally over to Godliness which characterizes a Jewish monarch and makes him fit to lead the people in the service of God.
Though the Rambam stresses how an approach of humility and happiness befits people of honor - as is obvious from the nature of the Sages' celebration of Simchat Beit Hasho'evah - these ideas also apply to every Jew. When an individual is conscious of God's constant presence, he will naturally be infused with these two emotions. He will feel his own smallness in God's presence, yet he will also feel real joy at the knowledge that God is with him at every moment, and that through his service of Torah and mitzvot, he can develop a greater connection with Him.
May our service of God with joy hasten the time when \"crowned with eternal joy\" (Isaiah 35:10 , we will be able to \"rejoice before God, your Lord, for seven days,\" in the Messianic Temple. May we merit it, speedily, in our days." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI" + ] + ], + "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב", + "categories": [ + "Halakhah", + "Mishneh Torah", + "Sefer Zemanim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Halakhah" + ] +} \ No newline at end of file