diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Batra/Hebrew/On Your Way.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Batra/Hebrew/On Your Way.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5f2c73424a98cf6dfac1db043e41c10b1047b4e1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Batra/Hebrew/On Your Way.json
@@ -0,0 +1,720 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Bartenura on Mishnah Bava Batra",
+ "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+ "versionTitle": "On Your Way",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "ברטנורא על משנה בבא בתרא",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Bartenura",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "השותפין שרצו לעשות מחיצה. בחצר שאין בה דין חלוקה מיירי, שאין בה כדי ארבע אמות לכל אחד מן השותפין. להכי קתני שרצו דמשמע דוקא שניהם רוצים. אבל אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו. דאילו בחצר שיש בה דין חלוקה, כל אחד יכול לכוף את חבירו לחלוק. והשתא אשמועינן דכיון שרצו לחלוק והחזיק כל אחד מהם ברוח המגיע לו כפי מה שנתפשרו, בונין את הכותל באמצע. שזה נותן מחלקו חצי מקום עובי הכותל וכן זה:",
+ "גויל. אבנים שאינם משופות ומתוקנות:",
+ "גזית. אבנים משופות ומגוררות במגירה:",
+ "כפיסין. אריח. שהוא חצי לבנה, והוא טפח ומחצה. והלבינה שלשה טפחים:",
+ "הכל כמנהג המדינה. הכל לאתויי אתרא דנהיגי לעשות מחיצה בלולבי גפנים וענפי עצים, שעושים כפי המנהג. ובלבד שתהא המחיצה עבה שלא יוכל אחד מהם להביט בשל חבירו, דהיזק ראיה שמיה היזק. וגובה הכותל והמחיצה אין פחות מארבע אמות:",
+ "זה נותן שלשה טפחים. שכותל הגויל צריך טפח יותר מכותל הגזית בשביל ראשי האבנים שבולטות לחוץ שאינן חלקות:",
+ "ובכפיסים זה נותן טפחיים. שעובי כותל הכפיסים טפח יותר מעובי כותל הלבנים, לפי שמשים אריח מכאן ואריח מכאן, שהם שלשה טפחים וטפח באמצע שנותן שם טיט לחברן. וכותל העשוי מלבינים נותן לבינה שלימה לעובי הכותל שהיא שלשה טפחים ואין צריך טיט באמצע:",
+ "המקום והאבנים של שניהם. הא קמשמע לן דאע״ג דנפלו האבנים לרשותא דחד מינייהו, אי נמי דקדים חד ופנינהו לרשותיה מהו דתימא להוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. קמ״ל:"
+ ],
+ [
+ "וכן בגינה. הכי קאמר, וכן בגינה סתם כמקום שנהגו לגדור הוא, ומחייבים אותו שלקח מקום שם לגדור:",
+ "אבל בבקעה. סתם, הרי הוא כמקום שנהגו שלא לגדור, ואין מחייבים אותו. אלא אם רצה חבירו לגדור, כונס בתוך שלו:",
+ "ועושה לו חזית. סימן, להיכר שהכותל שלו. והסימן מפרש בגמרא, שטח ראש הכותל אמה בסיד לצד חבירו. ולא לצד שלו, שמא יטוח גם חבירו מן הצד שלו, ויאמר שהכותל של שניהם הוא. אבל כשטח לצד חבירו ואינו טח לתוך שלו, הוי סימן שהכותל שלו. ואם יקלפנו חבירו, קלופה מידע ידיע:",
+ "ועושין חזית מכאן ומכאן. להודיע ששניהם עשו אותו:"
+ ],
+ [
+ "אין מחייבין אותו. דהא לא אהני ליה מידי, שעדיין קרקע שלו פתוחה. אבל אם גדר את הרביעית, דהשתא ודאי אהני ליה, מחייבין אותו לשלם מחצה דמי קנים בזול. אבל לא חצי יציאותיו, דאמר ליה לדידי סגי לי במחיצה של קנים ואי אפשי ביציאה של גדר אבנים:",
+ "מגלגלין עליו את הכל. מחצית יציאותיו כפי מה שגדר. והיינו דאיכא בין תנא קמא לרבי יוסי. והלכה כר״י. ואין צריך לומר אם הניקף הוא שגדר רוח רביעית, דגלי דעתיה דניחא ליה במה שגדר חבירו, שמגלגלין עליו את הכל ומשלם לחבירו חצי יציאותיו:"
+ ],
+ [
+ "כותל חצר. של שותפין:",
+ "עד ארבע אמות. דבהכי סגי ליה להיזק ראיה:",
+ "בחזקת שנתן. כשזה תובעו חצי היציאה וזה אומר כבר נתתי חלקי, נאמן, עד שיביא התובע עדים שתבעו ולא נתן. דמשפט זה גלוי לכל שחובה עליו לסייעו ולא היה זה בונהו משלו אלא היה מביאו לבית דין:",
+ "סמך לו כותל אחר. לאחר שבנה האחד למעלה מארבע אמות הרבה ולא רצה לסייעו בהגבהתו, סמך השני כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת תקרה מכותל לכותל, אע״פ שלא נתן עליו עדיין התקרה, מגלגלין עליו את הכל. דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהאיך:",
+ "בחזקת שלא נתן. אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כתלו לכותל ראשון, ואומר לו תן חלקך במה שהגבהתי אותו, וזה אומר נתתי חלקי, אינו נאמן אלא בעדים. שאין משפט זה גלוי, ועד שחייבוהו ב״ד אינו עשוי ליתן:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו. את בן החצר שאינו רוצה לסייע לבני החצר:",
+ "לבנות. לחצר בית שער להיות שומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר:",
+ "ודלת. לשער החצר:",
+ "לא כל החצרות ראויות לבית שער. חצר שאינה סמוכה לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. דאפילו שאינה סמוכה לרשות הרבים זמנין דדחקי רבים ועיילו ואתו:",
+ "לא כל העיירות ראויות לחומה. עיר שאינה סמוכה לגבול האויבים אינה צריכה לחומה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. דאפילו אינה סמוכה לגבול האויבים צריכה לחומה, דזמנין דמקרו ואתו גייסות:",
+ "ויהא כאנשי העיר. לשאת עמהם בעול:",
+ "שנים עשר חדש. והאידנא דניידי, נהוג עלמא שלשים יום:"
+ ],
+ [
+ "אין חולקין את החצר. אין אחד מן השותפין יכול לכוף את חבירו לחלוק החצר עד שיהא בו ארבע אמות לכל אחד מן השותפין חוץ מן הפתחים, שכל בית שבחצר צריך שיהיה לפני פתחו ארבע אמות לפרק משאו מעל חמורו, וחוץ מאותן ארבע אמות צריך שיהיה בחצר ארבע אמות אחרות לכל אחד מן השותפין לשאר תשמישים ואז יהיה בחצר דין חלוקה:",
+ "רבי יהודה אומר תשעה חצאי קבין. מר כי אתריה ומר כי אתריה. ולא פליגי. באתריה דר׳ יהודה היתה עושה תבואה, שדה בת תשעה חצאי קבין כשדה בת תשעה קבין באתרייהו דרבנן:",
+ "בית רובע. מקום לזרוע בו רובע הקב. ופסק ההלכה, אין דין חלוקה בקרקעות העומדות לחרישה ולזריעה אלא אם כן ישאר לכל אחד מן השותפים קרקע כדי עבודת יום אחד בחרישה [או בזריעה] וכיוצא בהן:",
+ "מורן וטרקלין. מיני פלטין הן:",
+ "כדי לזה וכדי לזה. כדמפרש ואזיל שלאחר שיחלוקו ויטול כל אחד חלקו יהיה בחלק כל אחד מהם מקום ראוי שיקרא טרקלין או מורן, שישאר בקצתו השם שהיה בכולו:",
+ "בזמן שאין שניהם רוצין. אין יכול האחד לכוף את חבירו לחלוק על כרחו. אבל יכול לכופו לענין גוד או אגוד, כלומר, קנה חלקי או מכור לי חלקך במה שהוא שוה:",
+ "וכתבי הקודש. תורה נביאים וכתובים:",
+ "לא יחלוקו. ודוקא כשהם בכרך אחד. אבל בכרכים הרבה כל ספר בפני עצמו, אם רצו חולקים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יחפור. בור. עגול:",
+ "שיח. ארוך וקצר:",
+ "מערה. מקורה בקירוי:",
+ "נברכת הכובסין. חפירה מרובעת ומי גשמים מתקבצים בה. עשויה לכבס בגדים:",
+ "אלא אם כן הרחיק מכותלו. מכותל בורו קאמר. וכותל הבור אין עביו פחות משלשה טפחים. נמצא מחלל בורו לחלל בור של חבירו ששה טפחים. ואסור לאדם לסמוך אחד מן הנזקים לסוף המיצר שלו בשוה אלא א״כ הרחיק השיעור הראוי, ואע״פ שאין לחבירו שם כותל, שמא ימלך חבירו ויבנה בצד המיצר שלו ונמצא זה מזיקו:",
+ "וסד בסיד. את כותלי חפירתו:",
+ "הגפת. פסולת הזיתים לאחר שנעצרו בבית הבד:",
+ "הסלעים. אבנים שהאור יוצא מהן. שכל אלו קשים לחומה ומרפין את הכותל. ולא בכותל דבור קאי השתא:",
+ "זרעים. קשים לכותל, שמחלידים את הקרקע ומעלין עפר תיחוח:",
+ "ואת המחרישה. אע״פ שאין זרעים, כגון שחורש לאילנות, קשה לכותל:",
+ "מי רגלים. ממסמסים את הלבנים שהם של טיט יבש. לכך המטיל מים סמוך לכותל עשוי מלבינים צריך להרחיק שלשה טפחים. ובכותל של אבנים מרחיק טפח. ושל אבן קשה כגון צונמא, אינו צריך להרחיק כלל:",
+ "הרחים. קשים לכותל, שמנידים את הקרקע בגלגול חביטתן:",
+ "מן השכב. היא הרחים התחתונה:",
+ "הרכב. היא העליונה הרוכבת על זו. והיא קצרה טפח מן התחתונה:",
+ "שלשה מן הכליא. בסיס שבונים מטיט ואבנים שמושיבים התנור עליו, והוא רחב מלמטה וצר מלמעלה, ושפה העליונה של כליא שעליה התנור יושב היא כמדת התנור. וצריך שירחיק בסיס זה מן הכותל שלשה טפחים מתחתיתו, שהן ארבעה משפתו העליונה, לפי שהבל התנור מזיק לכותל:"
+ ],
+ [
+ "גובה ארבע אמות. חלל מפי התנור עד התקרה. כדי שלא יאחז האור בתקרה:",
+ "עד שיהא תחתיו מעזיבה. טיח של טיט שלשה טפחים, שלא תבער תקרה תחתונה של עלייה. ועל גביו גובה ארבע אמות:",
+ "ובכירה. ששופתין קדירה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין לתנור:",
+ "ואם הזיק. אחר שהיו שם כל השיעורים הללו:",
+ "משלם מה שהזיק. ואע״פ כן מעכבין עליו בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+ ],
+ [
+ "ביין התירו. שהעשן היוצא מן החנות של נחתומין ושל צבעין אינו קשה ליין, שהחום משביח ליין שבארץ ישראל. ובמקום שידוע שהחום מזיק ליין, אף תחת אוצר של יין לא יפתח חנות של צבעים ושל נחתומין:",
+ "חנות שבחצר. אחד מבני חצר שבא לפתוח חנות בחצר, בני החצר מעכבין עליו:",
+ "ולא מקול התינוקות. של בית רבן. ואע״ג דקול הבא מחמת אחרים הוא, לא מצי מחי, משום יגדיל תורה ויאדיר. ואם אינו מלמד התינוקות תורה, אלא אומנות או חשבון או תשבורת, מצי מחי ולומר לו איני יכול לישן מפני התינוקות שנכנסים ויוצאים:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו. כמין גא״ם. ובא לעשות כותל שני, כנגד כותל חבירו עד שיעשה השלשה כתלים כמין בי״ת, הרי חבירו מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ארבע אמות, כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב ויוכלו לדוש בו רבים, שדריסת הרגל בקרקע הסמוך לכותל מחזקת יסודות הכותלים ומעמידה אותם. ודוקא בכותל גינה או בכותל חצר שבעיר חדשה דלא דשו בה רבים ולא נתחזק הקרקע כל צרכו ע״י דריסת הרגל. אבל בכותל חצר שבעיר ישנה סומך ואין צריך להרחיק. וכן אם לא היה בכותל חבירו ארבע אמות או יותר אינו צריך להרחיק, שכותל שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך חיזוק:",
+ "ובחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות. היתה לו חלון למעלה בכותלו ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה, אם נשאר מראש הכותל שבנה עד החלון פחות מארבע אמות בגובה, הרי זה כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף בעד החלון:",
+ "מלמטן. היתה החלון למטה בכותל, כופה את חבירו להגביה הכותל שבנה כנגדו בגובה ארבע אמות מן החלון כדי שלא יביט בו:",
+ "ומכנגד. דצריך להרחיק הכותל מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל אורו:"
+ ],
+ [
+ "מרחיקין את הסולם. מי שיש לו שובך של יונים בחצרו סמוך לכותל שבין שתי חצרות, ובא חבירו להעמיד סולם אצל הכותל, צריך להרחיק הסולם מן השובך ארבע אמות:",
+ "כדי שלא תקפוץ הנמיה. היא חיה קטנה. מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים:",
+ "מזחילה. הוא צנור גדול המונח על אורך הכותל ומימי הגג זבים לתוכו. ואם כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו, צריך להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה:",
+ "ארבע אמות כדי שיהא זוקף שם סולם. לעלות ולתקן מזחילתו לנקותה מעפר ומצרורות הנופלים בה ומעכבים את קלוח המים:",
+ "מרחיקים את השובך מן העיר. שהיונים מפסידים זרעוני הגגות:",
+ "אא״כ יש לו חמשים אמה. שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:",
+ "בית ארבעת כורין. בית כור לכל רוח, והכור שלשים סאין. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+ "מלא שגר היונים. מרוצת פריחתן בפעם אחת:",
+ "ואם לקחו. כמות שהוא עם הקרקע, אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב:",
+ "הרי הוא בחזקתו. שהרי הוחזק בו הראשון כך:"
+ ],
+ [
+ "ניפול. גוזל:",
+ "הנמצא בתוך חמשים אמה. של שובך:",
+ "בין שני שובכות. בתוך חמשים לשניהם:"
+ ],
+ [
+ "מרחיקין את האילן מן העיר. לפי שנוי הוא לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:",
+ "חרוב ושקמה. ענפיהן מרובים:",
+ "אילן סרק. גנאי הוא לעיר:",
+ "ונותן דמים. מי שהעיר שלו:",
+ "ספק וכו׳ קוצץ ואינו נותן דמים. דכיון דדינא הוי דבין זה קדם ובין זה קדם קוצץ, לאחר שקצץ אמרינן ליה לבעל האילן אייתי ראיה שהאילן קדם ושקול:"
+ ],
+ [
+ "גורן קבוע. גורן שיש בו כרי גדול שזורים אותו ברחת, קרוי גורן קבוע. ושאין הכרי גדול ואין בו לזרות המוץ ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נידף מאליו, קרוי גורן שאינו קבוע:",
+ "חמשים אמה. מפני המוץ שמזיק את בני העיר. כשהוא זורה:",
+ "ומנירו. של חבירו. ניר, היא חרישה שחורשים בימות הקיץ כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים:",
+ "כדי שלא יזיק. מה טעם קאמר, מה טעם מרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו חמשים אמה, כדי שלא יזיק המוץ לנטיעותיו ולנירו, שהוא נעשה זבל ומקלקל הניר ומיבש הנטיעות:"
+ ],
+ [
+ "את הנבילות ואת הקברות. משום ריח רע:",
+ "הבורסקי. מקום עיבוד העורות:",
+ "אלא למזרח העיר. שאין רוח מזרחית קשה אלא אם כן באה לפורענות. אבל כשהיא באה כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת, לפיכך אינה מביאה הריח לעיר:",
+ "חוץ ממערבה. לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ מרוח מערבית שאינו עושה כל עיקר, מפני שמתפללים לאותה הרוח, ששכינה במערב. ואין הלכה כר׳ עקיבא:"
+ ],
+ [
+ "המשרה. מקום ששורים בו פשתן. ומפסיד את הירקות הסמוכות לו:",
+ "ואת הכרישין. כרתי בלשון תלמוד. והם מזיקין לבצלים הסמוכים להם:",
+ "ואת החרדל מן הדבורים. שהוא מפסיד הדבש ועושה אותו חריף וחד:",
+ "רבי יוסי מתיר בחרדל. שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי, הרחק דבוריך מחרדלי, מפני שבאות ואוכלות פרחי חרדלי. והלכה כרבי יוסי:"
+ ],
+ [
+ "ובחרוב ובשקמה. שרשיהן מרובין:",
+ "בין מלמעלה. שהאחד מהן מלמעלה בגובה שפוע הר והשני בשפולו:",
+ "בין מן הצד. בקרקע שוה:",
+ "ונותן דמים. דכיון דברשות נטע, שאינו מזיק עד זמן גדול, לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:",
+ "רבי יוסי אומר וכו׳ והלכה כרבי יוסי:"
+ ],
+ [
+ "סמוך לשדה חבירו. בין שדה לבן בין שדה אילן:",
+ "אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. כדי עבודת הכרם. שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרשתו לתוך של חבירו. והני מילי בארץ ישראל וכיוצא בה שמחרשתן ארוכה. אבל בבבל ובשאר ארצות שמחרשתן קצרה, בהרחקת שתי אמות סגי. ודוקא בגפנים לגפנים ואילנות לאילנות הוא דסגי בשתי אמות, אבל הבא ליטע שדה אילן סמוך לגפנים, אפילו בבבל וכיוצא בה צריך להרחיק ארבע אמות:",
+ "מעמיק שלשה טפחים. בעל השדה שיצאו שרשי אילנות חבירו לתוך שדהו, קוצצן בעומק שלשה טפחים ואינו חושש:",
+ "והעצים שלו. של בעל השדה. והוא שיהיה המקום שחופר רחוק מאילן חבירו שש עשרה אמה או יותר. אבל פחות מכן, העצים לבעל האילן. דעד שש עשרה אמה מינק ינקי, טפי לא ינקי:"
+ ],
+ [
+ "קוצץ. הענפים עד גובה מלא מרדע, שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:",
+ "מרדע. מלמד הבקר:",
+ "החרוב והשקמה. שצילן מרובה וקשה לשדה:",
+ "כנגד המשקולת. קוצץ כל מה שנוטה לתוך שדהו. משקולת, חוט שבוני החומה תולים בה משקולת של אבר:",
+ "ואם בית השלחין היא. ארץ צמאה למים:",
+ "כל האילן כנגד המשקולת. אפילו אינו חרוב ושקמה, קוצץ כנגד המשקולת. שהצל רע לבית השלחין:",
+ "אבא שאול אומר כו׳ ארישא קאי, דאמר ת״ק קוצץ מלא מרדע ואפילו היא אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה, ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק שאינו עושה פירות קוצץ כנגד המשקולת. ואין הלכה כאבא שאול:"
+ ],
+ [
+ "אילן הנוטה לרה״ר. קוצץ את הענפים התחתונים כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו:",
+ "גמל טעון פשתן. ואין צריך לקוץ כדי גמל ורוכבו, דרוכב גחין וחליף תותיה:",
+ "מפני הטומאה. שמא יאהילו הענפים על כזית מן המת וכיוצא בה ויטמא האדם העובר שם. והלכה כת״ק בלבד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חזקת הבתים. מי שאבד שטרו והביא עדים שהחזיק שלש שנים בכל הנך דכתיבי במתניתין, נאמן לומר שהם לקוחים בידו, ולא אמרינן ליה אייתי שטר מכירה שמכרוה לך, דעד תלת שנים מזדהר איניש בשטריה, טפי מתלת שנים לא מזדהר, ואמרינן לכשנגדו, אם איתא דלא זבנתה היה לך למחות ולומר בפני שנים דעו שפלוני אכיל לה לארעאי בגזלנותא, והיה הדבר מגיע לאזניו והיה נזהר בשטרו, דחברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה, ומדלא מחית את הוא דאפסדת:",
+ "שובכות. שמגדלים בהם יונים:",
+ "בית הבדים. שעוצרים בהם זיתים לעשות שמן:",
+ "בית השלחין. מתוך שמעיין בתוכו שמשקין אותו ממנו תמיד, עושה פירות תדיר. וכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתו שלש שנים מיום ליום:",
+ "והעבדים. ואע״ג דקיימא לן הגודרות אין להם חזקה, כלומר הצאן, מלשון גדרות צאן, אין להם חזקה וה״ה לכל בעלי חיים, היינו חזקה לאלתר הוא דאין להם, שאם היו הצאן והעבד ידועים שהם של אדם אחד ונכנסו בביתו של אדם אחר וטען זה שנכנסו בביתו לקוחים הם בידי והרי אני מוחזק בהם, אין זו חזקה, שכן דרכם ללכת מבית לבית. אבל אם החזיק העבד שלש שנים הויא חזקה ואין צריך לשטר מכירה:",
+ "שדה הבעל. המסתפקת ממי גשמים אינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה:",
+ "חזקתה שלש שנים. ואינה צריכה מיום ליום:",
+ "רבי ישמעאל אומר שלשה חדשים וכו׳ שיש תבואה גדלה לשלשה חדשים, כגון שעורים ושבולת שועל ועדשים, ונמצא אוכל שלש תבואות בשמונה עשר חודש:",
+ "רבי עקיבא אומר. יש דבר שגדל לשלשים יום, כגון שחת וירקות. לפיכך אם אכלה ארבעה עשר חודש הויא חזקה. ורבי ישמעאל סבר, דבאכילת שחת וירקות לא הויא חזקה, אלא באכילת תבואה ופירות גמורים:",
+ "במה דברים אמורים. שצריך שמונה עשר חודש לשדה הבעל:",
+ "בשדה הלבן. שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד, לפיכך צריך שלש שנים:",
+ "אבל בשדה האילן. שפירותיה נלקטים לפרקים ענבים בפרק אחד, וזיתים בפרק אחד, ותאנים בפרק אחד:",
+ "כנס את תבואתו. יין של גפנים:",
+ "מסק את זיתיו וכנס את קיצו. ליקט תאנים ויבשן והכניסן לביתו, הרי זו חזקה כאילו הן שלש שנים. ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי ישמעאל:"
+ ],
+ [
+ "שלש ארצות לחזקה. שלש ארצות בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין חזקה, שאם החזיק באחד מאלו הארצות והיה בעל הקרקע באחרת אין חזקתו חזקה, לפי שאין שיירות מצויות מזו לזו. ואף על פי שאינן שעת חירום ומלחמה, כשעת חירום דמי, ואם היה בעל הקרקע מוחה לא היה מי שיודיע לזה המחזיק, לפיכך היה ראוי לזה המחזיק ליזהר בשטרו, וכיון שלא נזהר הפסיד:",
+ "עד שיהא עמו במדינה. שיהיו שניהם ביהודה או שניהם בעבר הירדן, ואף על פי שזה בעיר אחת וזה בעיר אחרת דכיון דשיירות מצויות היה לו למחות, וכיון דלא מיחה הפסיד:",
+ "אמר רבי יהודה וכו׳ קסבר רבי יהודה טעמא דחזקה לאו משום דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטריה, טפי לא מזדהר, אלא טעמא דחזקה לדידיה, משום דלא שביק איניש דאכלי ארעא דידיה אפילו שעה אחת ושתיק, והאי דהרחיקו תלת שנין כדי שאם היה באספמיא וכו׳, אבל אם היה עמו בעיר, לאלתר הוי חזקה. ובשלש ארצות הללו שאין שיירות מצויות, בתלת שנין מיהא הוי חזקה. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "כל חזקה שאין עמה טענה. שיטעון למה מחזיק בשל חבירו, אינה חזקה:",
+ "והבא מחמת ירושה. שהחזיק בה שלש שנים מכח ירושת אביו, שהיתה של אביו ביום מותו:",
+ "אין צריך טענה. לברר איך באה ליד אביו. ומיהו ראיה בעי שראו אביו דר בו יום אחד:",
+ "האומנים. שמתקנים כלים:",
+ "אין להם חזקה. אם הם מוחזקים בכלים של אחרים אין יכולים לטעון לקוחים הם בידי, ואפילו הם כלים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר. והני מילי כשהכלי מצוי בפנינו ביד האומן. אבל אם לא נמצא הכלי בפנינו ביד האומן, אלא שבא אחד מן השוק וטען לאומן כלי יש לי אצלך שנתתי לך לתקן, החזירהו לי, וטען האומן אמת שהוא אצלי אבל אתה מכרת לי, נאמן האומן בשבועה, במגו דאי בעי אמר לא היה דברים מעולם או החזרתי לך. וכן, טען האומן כך פסקת לי בשכר תקונו, והלה אומר לא פסקתי אלא פחות, אם הכלי מצוי בפנינו ביד האומן, בעל הכלי נאמן. ואם אין הכלי מצוי בפנינו ביד האומן, הרי האומן נאמן בשבועה, ואפילו מסר לו בעדים, במגו דאי בעי אמר החזרתיו לך:",
+ "והשותפים. שיש להן קרקע בשותפות ואכל אחד מהן שלש שנים כל הפירות, אינה חזקה. והני מילי, דאין בקרקע דין חלוקה. אבל אם יש בקרקע דין חלוקה ואכלה אחד מהן שלש שנים, הוי חזקה:",
+ "והאריסים. שיורדים לקרקע למחצה לשליש ולרביע, ואכל כל הפירות שלש שנים, אינה חזקה. ודוקא באריסי בתי אבות שהוא כמו אפוטרופוס על הבן. אבל האריס שהורידו בעל הקרקע עצמו ואכל כל הפירות שלש שנים, יש לו חזקה:",
+ "ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו. ואפילו כתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך ולא בפירותיהן, דהשתא אינו אוכל פירות מן הדין, ואח״כ הביא ראיה שאכל פירות שלש שנים, לא הויא חזקה, דאורחא דאתתא להניח לבעלה שיאכל פירות נכסיה בין כדין בין שלא כדין:",
+ "ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה. ואפילו ייחד לה קרקע למזונותיה ואכלה פירות מקרקע אחרת של בעלה שלש שנים, אפילו הכי לא הויא חזקה, שדרך האיש להניח לאשתו שתאכל בנכסיו אפילו בדבר שאין לה בו זכות:",
+ "ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן וכו׳ לפי שהם כאפוטרופסים זה על זה:",
+ "במה דברים אמורים. דאינה חזקה:",
+ "במחזיק. בחזקה שיש עליה ערעור, שחבירו טוען גזולה היא בידך:",
+ "אבל הנותן מתנה. בפנינו, ואמר למקבל המתנה לך חזק וקנה, כל הנך דאמרינן לעיל במתניתין דאין להם חזקה, משהחזיקו כשאר מקבלי מתנה, קנו, ואין הנותן יכול לחזור בו. והאשה שנתנה או שמכרה לבעלה נכסי מלוג שלה, משהחזיק בהן הבעל קנה, ואינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. דדוקא בנכסי צאן ברזל או בקרקע שייחד לה בעלה בכתובתה אמרינן שאין מכרה מכר ואין מתנתה מתנה מפני שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, מפני שיש לבעלה שייכות בהן. אבל בנכסי מלוג שאין לבעלה בעיקרן שום שייכות, אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. וכן האיש שמכר לאשתו מנכסיו, אם המעות שקנתה בהן האשה אותן נכסים לא היו טמונים אצלה, המכר קיים, ויהיו אותן הנכסים לאשה והבעל אוכל פירות. ואם היו אותן מעות טמונים אצלה, המכר בטל, דאמר, לגלויי זוזי שהיו טמונים אצלה אמרתי שאני מוכר לה:",
+ "והאחין שחלקו. והחזיק כל אחד מהן בחלקו, אין יכולים לחזור:",
+ "והמחזיק בנכסי הגר. שמת ואין לו יורשים, וכל הקודם להחזיק בנכסיו זכה:",
+ "נעל. שעשה דלת:",
+ "וגדר. או שעשה חומה:",
+ "ופרץ. או שפרץ בה פרצה:"
+ ],
+ [
+ "משלשין ביניהם. כל כת יתן השליש. שהרי הן שלשה כתות לשלש שנים:",
+ "שלשה אחים. לכל שנה אח אחד ואחר עם האח, שאותו אחר מעיד עם כולן:",
+ "הרי כאן שלש עדיות. דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי, ולכך עדותן כשרה:",
+ "והן עדות אחת. לענין הזמה שאם הוזמו משלשין ביניהן, ואין נעשים זוממין עד שיוזמו כולן:"
+ ],
+ [
+ "שיש להם חזקה. אם החזיק בקרקע חבירו לענין זה שלשה שנים הויא חזקה:",
+ "היה מעמיד בהמתו בחצר. האי תנא בחצר השותפים קא מיירי דלא קפדי אהדדי אהעמדת בהמה וכיוצא בה, ומשום הכי לא הויא חזקה אפילו כי החזיק להאי מלתא שלש שנים:",
+ "אבל אם עשה מחיצה וכו׳ דבכי האי גוונא ודאי קפדי, אי שתיק לה שלש שנים ולא מיחה, ודאי הויא חזקה. ורבינו משה בר מיימוני פירש, דבשותף דקפיד אעשיית מחיצה, אם עשה שותפו מחיצה ולא מיחה לאלתר הויא חזקה. אבל אינש דעלמא אע״פ שעשה מחיצה ולא מיחה לא הויא חזקה עד לאחר שלש שנים:"
+ ],
+ [
+ "המרזב. צנור קטן שנותנים אותו בסוף צנור הגדול ההולך על פני כל הגג:",
+ "אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. אם היה שם מרזב ובא בעל החצר לעקרו לגמרי שלא ישפכו מי הגג לתוך חצרו, אינו יכול, שכבר יש לו חזקה לזה שיהיו מימי גגו שופכים דרך אותו מרזב. אבל אם בא להפכו, שהיה מונח לרוח דרומי ובא לתת אותו לרוח צפוני, אין בעל המרזב יכול לעכב עליו, דלאו מידי אפסדיה, ואין לו חזקה שיהיה תמיד עומד ברוח זו:",
+ "מרזב. מקום שהטפה של גשמים זבה ממנו. מר, טפה. כמו הן גוים כמר מדלי (ישעיהו מ׳:ט״ו):",
+ "מזחילה. צנור גדול המחזיק כל אורך הגג. והוי מלתא דקביעותא, לכך יש לו חזקה:",
+ "סולם המצרי. קטן ואינו קבוע, ולא קפיד עליה אם נותן אותו לתוך חצר חבירו כדי לעלות בו לגגו ולשובכו, לכך אין לו חזקה:",
+ "חלון המצרית. חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס בו:",
+ "אין לו חזקה. ואי בעי בעל החצר לבנות כנגד החלון ולסתמו, לא מצי בעל החלון לומר כבר החזקתי בו ואינך יכול לסתום, דאמר ליה היאך, לא נתפייסתי אלא לפי שלא היה לי בו היזק. ואפילו הכי אי הוה בעי מעיקרא כשפתחו הוי מצי מעכב עליו שלא יפתחנו, ואפילו היה גבוה יותר מארבע אמות, דמצי אמר ליה שמא תשים ספסל סמוך לחלון ותביט בי, ואחר שהניחו נמי ופתח, אין לו חזקה:",
+ "ולצורית יש לו חזקה. חלון שראשו של אדם נכנס בו, ואפילו הוא למעלה מארבע אמות. או חלון. העשוי לאורה, ואפילו הוא קטן מאד. או חלון שהוא למטה מארבע אמות. כל אחד משלשה חלונות הללו אם הניחו ופתח, יש לו חזקה ושוב אין יכול לבנות כנגדו ולסתמו, דיש חזקה לנזקין. חוץ מעשן ואבק ובית הכסא כלומר ריח רע, שאלו השלשה אין להם חזקה אפילו החזיק בהם כמה שנים. אבל היזק ראיה יש לה חזקה. ולא בעי חזקה לנזקין שלש שנים, אלא מכי קאי נזקא כדי שיוכל לומר לניזק כבר ידעת בנזק ולא מחית, הויא חזקה:",
+ "מלבן. בנין מבחוץ כעין משקוף מלמעלה ואסקופה מלמטה:",
+ "זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו, אם יש בו טפח או יותר, יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו לסתום הזיז מאחר שהחזיק בו:",
+ "ויכול למחות בו. כשבא בעל הכותל להוציא הזיז שיש בו טפח או יותר, יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:",
+ "פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעותא, לכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו ולסתמו. וכשבא בעל הכותל להוציאו לכתחלה, אין בעל החצר יכול לעכב עליו:"
+ ],
+ [
+ "לחצר השותפים. לחצר שיש לו שותפות בה, וכל שכן לחצר חבירו. משום היזק ראיה:",
+ "לקח בית בחצר אחרת. הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות. לא יפתח לו פתח לחצר זו. שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיירי אותו בית:",
+ "בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים. דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:",
+ "פתח כנגד פתח. דאמר קרא (במדבר כ״ד:ב׳) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה, ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה:",
+ "קטן לא יעשנו גדול. דאמר ליה בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך, בפתחא רבא לא מצינא לאצטנועי מינך:",
+ "אחד לא יעשנו שנים. דאמר ליה בחד פתחא מצינא לאצטנועי, בתרי פתחי לא מצינא לאצטנועי:",
+ "אבל פותח הוא לרשות הרבים. דאמר ליה, סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין חלל תחת רשות הרבים. אפילו קביל עליה כל הזיקא דאתי מחמתיה. שאין בני אדם רוצים [ליזוק ולירד לדין] לדון על עסק ממונם:",
+ "רבי אליעזר מתיר. ובלבד שיכסנו בחוזק כדי שתהא עגלה מהלכת עליו טעונה אבנים. ולא חיישינן שמא לימים יתקלקל הכיסוי. ואין הלכה כרבי אליעזר:",
+ "זיזין. רהיטים קטנים:",
+ "גזוזטראות. קורות גדולות. שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים:",
+ "כונס לתוך שלו. שמכניס בקרקע שלו כשיעור הוצאת הזיזין ומוציא:",
+ "הרי זו בחזקתה. דטוענין ללוקח ואמרינן שמא זה שמכרה לו כנס בתוך שלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר את הבית. היציע. כמין חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ, כמו שהיה במקדש דכתיב (מלכים א ו) והיציע התחתונה. ויש שעושין אותה בעובי הכותל. ואף על פי שפתוח לבית ותשמישו בתוכו, אפילו הכי אינו מכור. והוא דהוי ארבע אמות. אבל אי לא הוי ארבע אמות, לא חשיב, ונמכר עם הבית:",
+ "ולא את החדר שלפנים. מן הבית. ואף על פי שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו:",
+ "בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה. חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי בית:",
+ "רבי יהודה אומר וכו׳ ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "בור. חפירה בקרקע:",
+ "דות. בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור:",
+ "אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. לא קנה בור ודות, הואיל ותשמישן חלוק מן הבית, שאין עשויין אלא לשאוב מים. עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא:",
+ "וצריך. המוכר:",
+ "ליקח לו דרך. מן הלוקח, לילך לבור ודות. דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום:",
+ "וחכמים אומרים אינו צריך. דסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר הבית שייר לעצמו דרך שילך לבור ולדות:",
+ "בזמן שאמר חוץ מאלו. חוץ מבור ודות, דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי:",
+ "מכרן לאחר. מכר הבור ודות לאחר, ושייר הבית לעצמו:",
+ "רבי עקיבא אומר אין הלוקח צריך ליקח ממנו דרך. דמוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו הבור והדות, דרך נמי מכר לו. והלכה כרבי עקיבא: "
+ ],
+ [
+ "המוכר את הבית. סתם:",
+ "מכר את הדלת. שכל תשמישי הבית הקבועים בו בכלל הבית הם:",
+ "אבל לא את המפתח. דמידי דמיטלטל הוא:",
+ "המכתשת. הקבועה בקרקע:",
+ "האיצטרובל. עיגול של עץ שעליו מעמידים הרחים. וקבוע הוא:",
+ "הקלת. אפרכסת שעושים סביב לרחים לקבל הקמח הנטחן שלא יפול לארץ. ומיטלטל הוא:",
+ "ולא את התנור ולא את הכירים. דמיטלטלים הם. ואית ספרים דגרסי, מכר תנור מכר כירים. ומיירי בקבועים ומחוברים בקרקע:",
+ "הרי כולם מכורים. כל הני תשמישי דביתא. אבל שאר מאני תשמישתיה אינם מכורים. אפילו אמר וכל מה שבתוכה, לא רבה אלא תשמישים המיוחדים לבית כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן:"
+ ],
+ [
+ "מכר את הבתים. הפתוחים לחצר:",
+ "ובורות שיחים ומערות. שבתוך הבתים. ואע״ג דהמוכר בית לא מכר בור שיח ומערה, לגבי חצר מיהא בטלים הן:",
+ "בין כך ובין כך. אפילו אמר כל מה שבתוכה, לא מכר את המרחץ וכו׳. דאינן בכלל חצר:",
+ "רבי אליעזר אומר וכו׳ ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+ ],
+ [
+ "מכר את הים. האבן שנותנים בתוכה הזיתים בשעת טחינתן:",
+ "הממל. הרכב העליונה שבה מפרכים הזיתים:",
+ "הבתולות. כלונסות של ארז שמעמידין בהם קורות בית הבד:",
+ "עכירין. נסרים כבדים שנותנים על האמתחות ששמים בהם הזיתים הכתושים כדי לכבשן:",
+ "הגלגל. שמגלגל האבן ומכביד על הזיתים הכתושים להוציא שמנן:"
+ ],
+ [
+ "הנסרים. לוחות שמשימין עליהם הבגדים:",
+ "הספסלים. שיושבים עליהם. ויש גורסים ספלים, שנותנים בהם מים לרחוץ:",
+ "וילאות. מסך כנגד הפתח. פירוש אחר, אלונטית שמסתפגין בה. ויש אומרים סינר שמכסין בו הערוה כשיושבין במרחץ:",
+ "מגורות של מים. בריכות השופכות מים למרחץ:",
+ "אוצרות של עצים. שמחממין בו המרחץ:"
+ ],
+ [
+ "מכר בתים. וכל שכן חצרות שהן עיקר העיר:",
+ "בית השלחין. גנות ופרדסין השייכין לעיר:",
+ "אבל לא המטלטלין. מאני תשמישתא, כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן. וכל שכן שלא מכר חטי ושערי:",
+ "הרי כולן מכורים. אפילו עבדים ובהמות דמטלטלי דניידי נינהו. וכל שכן חטי ושערי דהוו מיטלטלי דלא ניידי:",
+ "הסנטר. העבד הממונה לשמור העיר. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+ ],
+ [
+ "האבנים שהם לצרכה. לעשות גדר:",
+ "ואת הקנים. שקושרים בהם הגפנים:",
+ "ואת מחיצת הקנים. קנים הרבה גדלים בקלח אחד, כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה:",
+ "שומרה. סוכת שומרים המחוברת לקרקע בטיט:",
+ "ואת החרוב. בבחרותו שעדיין לא הורכב. דכשמזקין מתגבר ומרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה:",
+ "ואת בתולת השקמה. בבחרותה קודם שחתכו ענפיה. דכשמזקין קוצצים הענפים וגדלין הרבה במקומן וקרוי סדן שקמה:"
+ ],
+ [
+ "לא מכר את מחיצת הקנים וכו׳ שכל אלה חשובים כשדה בפני עצמן:",
+ "לא מכר את הבור. אע״פ שמכר לו השדה אין אלו מכורין:",
+ "וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח. לבוא לבור ולגת. דמוכר בעין יפה מוכר כדפרישנא לעיל:",
+ "נתן את כולן. ואפילו למאן דאמר מוכר בעין רעה מוכר וצריך הלוקח ליקח לו דרך היכא דמכר לו אחד מכל אלו ושייר השדה לעצמו, דוקא במוכר אמרינן הכי, משום דהוה ליה ללוקח לאתנויי ולפרושי וכיון דלא אתני איהו הוא דאפסיד, אבל גבי נותן שמקבל המתנה מתבייש לומר לנותן פרש לי מה שאתה נותן לי, לא אמרינן מדלא פירש איהו הוא דאפסיד, אלא אמרינן בעין יפה נתן ואין צריך מקבל המתנה ליקח לו דרך. וכן נמי כל הני דאמרינן לעיל לא מכר לפי שאינן בכלל שדה, ואפילו הני דאינן בכלל כל מה שבתוכה כגון חרוב וסדן השקמה ובור וגת, אם נתן השדה מתנה, נתן את כולן, משום דבעין יפה יותר מדאי הוא נותן:",
+ "זכו בשדה זכו בכולן. אפילו בור וגת ושובך שבשדה. מפני שכל אחד זוכה בשלו ומסתלק מחבירו מכל וכל:",
+ "החזיק בכולם. ואף על גב דחרוב ושקמה לא בטילי לגבי שדה, הוו כשתי שדות ואין מיצר ביניהן דאם החזיק באחת מהן קנה חברתה:",
+ "הקדיש כולם. דמקדיש בעין יפה מקדיש:",
+ "לא הקדיש אלא את החרוב. מכל הנך דאמרינן במתניתין גבי מכר לא מכר, גבי הקדש נמי לא הקדיש, דדעת מקדיש כדעת מוכר, לבד מחרוב המורכב וסדן השקמה, דאף על גב דבמכר לא מכר, בהקדש קדשי. וטעמא, הואיל ומשדה הקדש קא ינקי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר את הספינה. סתם:",
+ "מכר את התורן. עץ גבוה שתולין עליו את הנס. והנס הוא כמין וילון שתולין בתורן לנגד הרוח:",
+ "עוגין. ברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לעכב ולעגן הספינה:",
+ "מנהיגים. אלו המשוטות שבהם מוליכין הספינה למקום שרוצים:",
+ "מרצופין. אמתחות שנותנים בהם הסחורה. ",
+ "אנתיקי. הפרקמטיא שבתוך הספינה. וכל הני דחשיב הכא דבמכר לא מכר, אם נתן והקדיש את הספינה לא הוו הנך בכלל המתנה וההקדש. ולא דמי לבור ודות וגת דפרקין דלעיל דכולהו מקרקעי נינהו ובטלי לגבי שדה לענין הקדש ומתנה, אבל הנך לא בטלי כלל:",
+ "פרדות. בהמות המושכות את הקרון. והוא שאין אדוקים בו בשעת המכירה. ואית דמפרשי. פרדות. עצים הנפרדים מן העגלה שמושכים את העגלה בהם. והוא שלא יהיו קשורים בה בשעת המכירה:",
+ "צמד. הוא העול שצומד ומחבר את השוורים יחד:",
+ "אין הדמים ראיה. והא דאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח, הני מילי בכדי שהדעת טועה, דסבור הלוקח ששוה כך, והוי מקח טעות, אבל בכדי שאין הדעת טועה, כגון דקנה צמד ששוה זוז. במאתים, אמרינן במתנה נתנם לו ואין כאן בטול מקח. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "לא מכר את כליו. בכלים העשויים לרכיבה כגון אוכף ומרדעת, כולי עלמא לא פליגי דקנה אפילו אינם עליו בשעת מכירה. כי פליגי, בכלים של משאוי, כגון שק ודיסקיא, ת״ק סבר לא מכר הכלים של משאוי שעליו, ונחום המדי סבר מכר הכלים של משאוי שעליו. והלכה כתנא קמא ולא קנה הכלים של משאוי ואפילו היו עליו בשעת מכירה:",
+ "חמורך זה. משמע כמות שהוא עם כליו:",
+ "חמורך הוא. הוי כשואל לו חמורך הוא, מכור אותו לי. והוי כמוכר חמור סתם, ואין כליו מכורים ואפילו הן עליו בשעת מכירה. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "המוכר את החמור מכר את הסייח. בנו של חמור. ובגמרא מוקי לה כגון שאמר לו חמור מניקה אני מוכר לך. דחלב האתון למאי מהני, אלא ודאי היא ובנה קאמר ליה. וסיפא דאמר פרה מניקה אני מוכר לך לא קנה את בנה, דפרה לחלבה עומדת, ופרה וחלבה קאמר ליה:",
+ "מכר אשפה. מקום גבוה שלשה טפחים או יותר, או עמוק שלשה טפחים או יותר, שרגיל להניח שם זבל בהמותיו:",
+ "מכר בור מכר מימיו. מתניתין יחידאה היא. ופליגי רבנן עלה ואמרי מכר בור לא מכר מימיו. והלכה כחכמים:",
+ "הלוקח פירות שובך. מה שילדו היונים כל השנה:",
+ "מפריח. הלוקח:",
+ "בריכה ראשונה. ויניחנה למוכר. וכל שני ולדות קרויין בריכה. ומניחן עם אמם כדי להיות לצוותא לאמם שלא יברחו:",
+ "פירות כוורת. דבורים הנולדים מן הכוורת זאת השנה. נוטל הלוקח שלשה נחילים, שלשה חבורות מוולדות הדבורים הראשונים היוצאים מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו. שהראשונים הם חשובים, ואחרון אחרון גרוע. ומשם ואילך מסרס, כלומר נוטל אחת ומניח אחת למוכר, כדי שיגדלו ויתחברו עם האבות כדי שתתיישב הכוורת. וכן לעולם:",
+ "חלות דבש. הדבש עם השעוה יחד מעורבים עשוי חלות חלות:",
+ "מניח שתי חלות. שמתפרנסים הדבורים מהם כל ימות הגשמים:",
+ "גרופיות. ענפים. וחוזר וצומח:"
+ ],
+ [
+ "הקונה שני אילנות. סתמא, לא קנה קרקע כלל סביבותיו:",
+ "הגדילו. הרחיבו הענפים:",
+ "לא ישפה. לא יכרות אותם בעל הקרקע אע״פ שהצל שלהם מזיק לקרקע שלו, דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי בעל הקרקע שעבד לו קרקעו לכל צרכן כל זמן שהם קיימים:",
+ "גזע. כל שהוא למעלה מן הארץ שרואה פני חמה:",
+ "שרשין. כל שהן למטה מן הארץ:",
+ "שלו. של בעל האילן. ולא שיניחנו שם ויגדל, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד שיתכסה האילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע וייראו כשלשה אילנות, ויאמר לו הלוקח שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע, אלא יקוץ אותו וישרפנו:",
+ "ואם מתו. שיבש האילן:",
+ "אין לו קרקע. שיוכל ליטע אחר במקומו:",
+ "קנה קרקע. דחשיבי שדה האילן. וקנה בקרקע שיש בין אילן לאילן, ותחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, כדי שיכול לעמוד מלקט הפירות עם הסל שלו. והני מילי, כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר על שש עשרה אמה, אז קנה בקרקע שבין אילן לאילן ותחתיהן וחוצה להן כדאמרן. אבל אם יש בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר משש עשרה אמה, לא קנה קרקע:"
+ ],
+ [
+ "לא מכר את הרגלים. בתוספתא תניא, במה דברים אמורים במקום שלא נהגו, אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה:",
+ "מכר את הקנה. את הריאה. ונקראת על שם הקנה שלה:"
+ ],
+ [
+ "ארבע מדות. דינים חלוקים זה מזה:",
+ "מכר לו חטים יפות. התנה עמו שיתן לו חטין יפות ונמצאו רעות, הוי כאונאה, ולכך יכול לחזור בו מי שנתאנה בלבד, דהוא לוקח, אבל מוכר אינו יכול לחזור בו ואפילו הוקרו החטין הרבה:",
+ "אין אחד מהז יכול לחזור בו. ואפילו הוקרו או הוזלו. ולא מצי לוקח למימר אני ליפות נתכוונתי והאי דאמינא רעות משום דרע רע יאמר הקונה. וכן איפכא לא מצי מוכר למימר אני לרעות נתכוונתי והאי דאמינא יפות דדרך המוכר לומר לרע טוב:",
+ "שחמתית. אדומה. וכל חום (בראשית ל) מתרגמינן שחום:",
+ "ונמצאת לבנה. ואיכא דניחא ליה בהאי ואיכא דניחא ליה בהאי. וכל כהאי גוונא הוי מקח טעות לשניהם ושניהם יכולים לחזור. דאילו ביפות ונמצאו רעות כולי עלמא ניחא להו ביפות:",
+ "יין ונמצא חומץ. איכא דניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחלא:"
+ ],
+ [
+ "משך. מרשות הרבים בסמטא או בחצר של שניהם, קנה. אבל משיכה ברשות הרבים לא מהניא:",
+ "אע״פ שלא מדד. וכגון שפסק לו מתחלה הדמים בכך וכך יתן לו המדה. אבל לא פסק לו הדמים, אפי׳ מדד ומשך לא קנה, דלא סמכא דעתייהו, שהמוכר יכול להעלות הדמים כמו שרוצה, והקונה אומר איני קונה אלא בזול:",
+ "מדד. המוכר ללוקח ברשות הרבים, אפילו בכליו של לוקח, לא קנה, שאין כליו של אדם קונים לו ברשות הרבים. ואם לוקח עצמו מדד, אפילו ברשות הרבים קנה בהגבהה:",
+ "אם היה פקח. הלוקח:",
+ "שוכר את מקומו. אם הוא ברשות בעלים. ומקומו קונה לו. ובמשאות גדולות איירי דאין דרכן להגביה, לכך קני במשיכה:",
+ "עד שיטלטלנו. היינו הגבהה. ואורחא דמלתא נקט, דדרך מגביה לטלטל ממקום למקום:",
+ "ואם היה מחובר לקרקע. בגמרא מוקי לה כגון שאמר לו מוכר ללוקח לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה, דכיון ששכרו לעשות מלאכה בקרקע שלו ועשה בו מלאכה כל שהוא, קנה שכירותו, וקנה נמי אותו דבר שרוצה להקנות לו עם השכירות, לפיכך אם תלש כל שהוא קנה:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא נתמלאה המדה למוכר. במידה שאינה של שניהם מיירי, והמשאיל השאילה לשניהם, והרי היא שאולה למוכר עד שימלאנה, ומשם ואילך היא שאולה ללוקח, לפיכך עד שלא נתמלאה המדה שהכלי שאול למוכר, לא קנה לוקח, ומשנתמלאה המדה שהכלי שאול ללוקח, קנה לוקח, שקנו לו כליו. ובסמטא מיירי או ברשות הלוקח:",
+ "היה סרסור ביניהם ונשברה החבית. והיתה החבית שלו:",
+ "נשברה לסרסור. ולא אמרינן שלוחו של לוקח הוא ונשברה ללוקח:",
+ "וחייב להטיף לו שלש טפין. המוכר ללוקח. מן הנדבק בדופני המדה לאחר שעירה היין והשמן:",
+ "הרכינה ומיצה. הטה את המדה על צדה לאחר שעירה השמן והיין והטיף שלש טפין, ונתאסף מיצת המדה לשולי הכלי. אל מקום אחד:",
+ "הרי הוא של מוכר. שהרי נתייאש הלוקח ממנו:",
+ "והחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין. לפי שהוא טרוד, שמוכר כל שעה:",
+ "ר׳ יהודה אומר. לא אמרו שחנוני פטור מלהטיף שלש טפין, אלא ערב שבת עם חשיכה. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+ ],
+ [
+ "השולח בנו. קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין, להביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו, וכן עשה, ושבר התנוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני. חנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר. דלא שלח האב את בנו הקטן אל החנוני אלא לאודועי ליה שהוא צריך לשמן, לא שישלח השמן על ידו. ובגמרא פריך, אמאי חייב החנוני על הצלוחית אבדה מדעת היא. שהרי הוא עצמו שלחה ביד בנו. ומשני, כגון שנטלה חנוני למוד בה שמן לאחרים, הלכך נעשה גזלן עליה וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר לה למרה, ואע״ג דאהדרה לתינוק לא מפטר מינה:",
+ "רבי יהודה פוטר שעל מנת כן שלחו. כי היכי דלשדר ליה חנוני ביד בנו:",
+ "שהוא פטור. מדמי צלוחית. ואין הלכה כר״י:"
+ ],
+ [
+ "הסיטון. סוחר שקונה הרבה ביחד וחוזר ומוכר לחנונים מעט מעט:",
+ "מקנח מדותיו. בשביל היין והשמן שנקרש בתוכם והמדה מתמעטת:",
+ "ובעל הבית. שאינו מוכר תדיר כסיטון, מקנח פעם אחת בשנה:",
+ "פעמים בשבת. שהחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין כמו שחייב הסיטון ובעל הבית, ומשתייר בכלי ונדבק בו:",
+ "וממחה. מקנח אבני משקלותיו ששוקל בהן דבר לח:",
+ "על כל משקל ומשקל. כל פעם ששוקל מקנח:"
+ ],
+ [
+ "וחייב להכריע טפח. ממשקל ליטרא ואילך. אבל פחות מליטרא אין צריך הכרע טפח:",
+ "היה שוקל עין בעין. כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:",
+ "נותן לו את גרומיו. הכרעותיו. לכל עשרה ליטרא מוסיף לו עשירית ליטרא, שהוא אחד למאה כשימכור בלח. וביבש מוסיף [חצי] עשירית ליטרא לכל עשרים ליטרא:",
+ "למוד בדקה. במדה קטנה:",
+ "לא ימוד בגסה. במדה גדולה. דהוי פסידא דלוקח, שאין נותן לו אלא הכרע אחד והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:",
+ "למחוק. להסיר מה שעולה על שפת המדה:",
+ "לא יגדוש. ואף על פי שמוסיף לו בדמים:",
+ "לא ימחוק. ואף על פי שפוחת לו מן הדמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר פירות. סתם ולא פירש לאכילה או לזריעה:",
+ "אפילו זרע פשתן. דרובא קונים אותו לזריעה, מצי למימר אני לאכילה מכרתיו. דאין הולכין בממון אחר הרוב:",
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו׳ בגמרא מוקי כולה מתניתין אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני, אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דברי רשב״ג. שרבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דהוי מקח טעות דודאי לזריעה זבנינהו:"
+ ],
+ [
+ "המקבל פירות. שקנה תבואה מחבירו. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה, דדרך תבואה בכך. ולא יותר:",
+ "עשר מתליעות. אכולות מתולעים. לכל מאה, דהיינו אחד מעשר:",
+ "קוססות. יין רע. אם המרתף של חביות גדולות מקבל עליו עשר חביות גדולות. ואם המרתף של כדות, מקבל עליו עשר כדות. ודוקא כשאמר מרתף זה אני מוכר לך, ולמקפה, כלומר לשים בתוך התבשיל. אבל אם אמר מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, צריך ליתן לו יין שכולו יפה. שיין של מקפה צריך שיהיה יפה ומתקיים, שאין מסתפקים ממנו אלא מעט מעט. ואם אמר סתם יין אני מוכר לך ולא זכר למקפה, נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות. ואם אמר מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין, אפילו כולו חומץ הגיעו:",
+ "קנקנים בשרון. בארץ המישור:",
+ "מקבל עליו עשר פטסיאות. שאינן מבושלות כל צרכן. והן שואבות היין ומזיעות אותו:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב. המוכר באחריותו. דבשעת מכירה יין הוה. ודוקא שנעשה חומץ בכליו דלוקח, דאי בכליו של מוכר, מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך, ולא מצי מוכר אמר ליה למה השהית אותו בקנקנים כל כך את הוא דאפסדת, דמצי היאך אמר ליה הא מעיקרא הודעתיך שלא היה בדעתי להסתפק מן היין אלא מעט מעט:",
+ "ואם ידוע שיינו מחמיץ. שאינו מתקיים. ואידך אמר ליה דלא בעי ליין אלא למקפה ולשהותו ליקח ממנו מעט מעט:",
+ "הרי זה מקח טעות. דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:",
+ "מבושם. דרכו להתקיים עד עצרת. ומשם ואילך החום מקלקלו:",
+ "וישן. אם מכר לו יין על מנת שהוא ישן. נותן לו משל אשתקד, מן השנה שעברה הקודמת לזו:"
+ ],
+ [
+ "בית חתנות לבנו. שדרך אדם לעשות לבנו בית כשנושא אשה:",
+ "בית אלמנות לבתו. כשמת בעלה ושבה אל בית אביה. אבל בחיי בעלה היא אצל בעלה, שאין דרך חתן לדור עם חמיו:",
+ "רפת בקר הוא זה. וצריך לעשותו גדול יותר:",
+ "בית קטן. הפחות שבבתים הוא שש על שמונה. והמוכר מקום לחבירו סתם לעשות לו בית צריך שיהיה שש על שמונה:",
+ "גדול. ואם פי׳ לעשות לו בית גדול:",
+ "טרקלין. עשוי למושב שרים:",
+ "רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. אכולהו קאי, דהיינו בבית קטן רומו שבעה, ובבית גדול תשעה, וטרקלין עשר:",
+ "ראיה לדבר היכל. שהיה ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלשים, שהם חצי ארכו ורחבו:",
+ "הכל כבנין היכל. איכא דאמרי הא דתנן לעיל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, ראיה לדבר היכל, רשב״ג קתני לה, שרשב״ג אומר הכל כבנין היכל. ואיכא דאמרי רשב״ג פליג את״ק ואתמוהי קא מתמה, וכי הכל בונים כבנין היכל, אין הדבר תלוי אלא במנהג המדינה:"
+ ],
+ [
+ "בשעה שבני אדם נכנסים. ביום. ולא שיטריחהו לעמוד בלילה:",
+ "זה עושה לו פותחת. שלא יגנוב בעה״ב ממי בורו. ובעל הבית עושה לו פותחת אחרת באותו פתח הפתוח לבור, שלא יוכל לבא לשאוב בלא דעת בעל הבית, ולא יבא לעולם בביתו של בעה״ב אא״כ ישנו לבעל הבית בביתו. ומשום חשד אשתו תקנו כן:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו גינה. ונתרצה חיצון לתת לפנימי דרך באמצע שדהו:",
+ "לא יכנס מתוכה. דכיון דמזיקו היזק גדול שעובר באמצע שדהו, אנן סהדי דלא נתרצה לו אלא לצורך גינה בלבד, ולא שיכנס לצורך תשמיש אחר:",
+ "והחיצון זורע. דכיון דבאמצע שדהו הוא, אנן סהדי דלא מחל לו הדרך לגמרי ושלא יוכל הוא לזרעה:",
+ "וזה וזה אין רשאין לזרעה. דכיון דמן הצד הוא, להילוך גרידא יחדהו לו:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו. שהחזיקו רבים לעבור שם לעולם:",
+ "ושלו לא הגיעו. ויש לרבים שני הדרכים. דקיימא לן מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:",
+ "דרר היחיד. המוכר לחבירו דרך תוך שדהו צריך ליתן לו ארבע אמות:",
+ "דרך המלך אין לו שיעור. שהמלך פורץ גדר לפניו לעשות לו דרך:",
+ "דרך הקבר. שנושאין המת לקברו, אין לו שיעור. תקנת חכמים היא משום יקרא דמת. ולא שיכולים לפרוץ גדר כדרך המלך, אלא שיכולים המלוין את המת לעבור על גבי זרעים ואין צריכים לנטות לכאן ולכאן:",
+ "בית ארבעת קבין. הוא [שלשים ושלש אמות ושני טפחים] רוחב באורך חמשים אמה. ומקום המעמד הוא שהיו עושים שבעה מעמדות שבעה מושבות כשהיו חוזרין מלקבור המת, כנגד שבעה הבלים שבתחלת ספר קהלת:"
+ ],
+ [
+ "המקבל מחבירו. בקבולת שיחפור לו קבר:",
+ "ארבע אמות. רוחב, ושש באורך:",
+ "שמונה כוכין. שמונה קברים:",
+ "שלש מכאן ושלש מכאן. לשני צדדין של אורך המערה. ושתים כנגד הנכנס למערה. וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום שבעה. נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה. ובין השנים שמכנגד שתי אמות:",
+ "הכל לפי הסלע. אם המקום קשה אין המקבל חייב לחפור אלא שש אמות באורך וארבע ברוחב כדברי ת״ק. ואם המקום רך ותיחוח חייב המקבל לחפור שש על שמונה כדברי רבי שמעון. והלכה כת״ק:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האומר לחבירו בית כור עפר. מדת בית כור הוא חמשה ושבעים אלף אמה. שחצר המשכן היה בית סאתים, והיה מאה על חמשים, וכור שלשים סאין:",
+ "עפר. הראוי לזריעה משמע. אבל אם אמר בית כור סתם, או בית כור קרקע, אפילו היה כולו סלעים הגיעו, דשמא לבנות בית או למשטח ביה פירי בעי ליה:",
+ "נקעים. בקעים עמוקים או סלעים גבוהים עשרה. וכגון שרחבים ארבע על ארבע דהוי מקום חשוב:",
+ "אין נמדדין עמה. וצריך שיתן לו בית כור שלם מקרקע חלק. שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ויראו לו כשנים ושלשה מקומות:",
+ "כבית כור. משמע כמו שהיא בין סלעים בין עפר:"
+ ],
+ [
+ "מדה בחבל. כלומר בצמצום אני מוכר לך שדה זו שיש בה בית כור עפר כמו שמודדים במדת החבל לא פחות ולא יותר:",
+ "פיחת כל שהוא. שלא היה באותו שדה בית כור שלם, המקח קיים, וינכה המוכר כפי הפחת:",
+ "הותיר. קרקע כל שהו על בית כור, יחזיר למוכר הקרקע שהותיר או דמי הקרקע, כדמפרש ואזיל:",
+ "אם אמר לו. מוכר ללוקח, בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר, בכך וכך דמים, ולא אמר לו מדה בחבל:",
+ "אפילו פיחת או הותיר רובע קב. לכל סאה דהיינו שלשים רביעיות לבית כור, הגיעו. ומדתני תנא אפילו פיחת רובע לסאה, ולא תני אפילו פיחת שבעה קבין ומחצה לכור, שמעינן מינה דאפילו במכירה מועטת, כגון בית סאה אני מוכר לך הן חסר הן יתר, אם פיחת רובע או הוסיף רובע, הגיעו. ואם אמר בית כור סתם, סתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי:",
+ "יותר מכאן. יותר מרובע לכל סאה אם הותיר, יעשה חשבון, יחשוב כמה הותיר על בית כור וכמה שוין לפי חשבון שמכר את בית כור:",
+ "ולמה אמרו יחזיר לו מעות. שמן הדין אין להחזיר לו אלא קרקע שהרי לא קנה הלוקח אלא בית כור בלבד. ולא תקנו חכמים שיתן לו מעות כנגד זה היתר, אלא לייפות כחו של מוכר שלא יפסיד אותו קרקע מועט דלא חזי ליה למידי:",
+ "שאם שייר. בבית כור שדה בית תשעה קבין דהשתא חזי ליה האי קרקע, כדאמרינן דף י״א, דבית תשעה קבין חשוב להיות נקרא שדה, אז אין מחזיר לו מעות, אלא המוכר נוטל את הקרקע שלו. ושמעינן ממתניתין דשבעת קבין ומחצה לכור שהוא רובע הקב לכל סאה, הוי מחילה. משבעה קבין ומחצה עד תשעה קבין ולא עד בכלל, יעשה חשבון. תשעה קבין או יותר, יחזיר קרקע:",
+ "ולא את הרובע. הכי קאמר, היכא דאמרן יעשה חשבון או יחזיר קרקע, לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא גם כל השלשים רביעיות של בית כור היתרים הוא מחזיר, דכיון דאיכא קרקע חשוב בין הכל, לא מחיל מידי: "
+ ],
+ [
+ "מדה בחבל וכו׳ האומר לחבירו שתי לשונות הללו הסותרים זה את זה, מדה בחבל דמשמע בצימצום, הן חסר הן יתר דמשמע דלא קפיד על מעט פחות או יותר. ביטל לשון אחרון שהוא הן חסר הן יתר, את לשון ראשון שהוא מדה בחבל. ואפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה, הגיעו:",
+ "דברי בן ננס. דסבירא ליה תפוס לשון אחרון. ופליגי רבנן עליה, ואמרי הלך אחר פחות שבלשונות, בין ראשון בין אחרון. דמספקא להו אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון, ונוטל הלוקח כפחות שבשיעורין. והלכה כחכמים:",
+ "בסימניו ובמצריו. אמר לו בית כור עפר אני מוכר לך בתוך הסימנים והמצרים האלה:",
+ "הכי גרסינן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. והכי פירושא, אם פיחת מן הבית כור שתות וכ״ש פחות משתות, הגיעו. אבל יותר על שתות ולמטה עד שתות ולא שתות בכלל, ינכה:"
+ ],
+ [
+ "משמנין ביניהן. רואין המקום השמן שבשדה זו ונוטל אותו המוכר. דיד לוקח על התחתונה. וכנגדו נותן ללוקח מן המקום הגרוע כמו ששוה המקום השמן שנטל המוכר. דכי קאמר ליה חצי שדה אני מוכר לך, כדי דמי חצי שדה קאמר ליה. ואם היתה בת מאה אמה במאה דינרין, ויש בה שלשים אמה מקום שמן ששוה חמשים דינרין, נוטלו המוכר, ונותן ללוקח שבעים אמה מן הגרוע בחמשים דינרין. ונפקא מינה, דרוצה אדם בקב עידית משני קבין זיבורית, ואע״פ שדמי שניהן שוין:",
+ "חציה שבדרום אני מוכר לך. אין שמין כל השדה כההיא דרישא, אלא שמין כמה שוה חצי השדה שבדרום בין טוב ובין רע, וכנגד מה ששוה חציה שבדרום נותן לו מוכר ללוקח בכל רוח שירצה מן הגרוע שיש לו. דיד לוקח על התחתונה, ושמא הכי קאמר ליה. מה ששוה חצי שבדרום אני מוכר לך בקרקע שלי בכל מקום שארצה:",
+ "ומקבל עליו. הלוקח, לתת מקום בחצי שדה זה שקנה לעשות גדר, וחריץ ובן חריץ, תרווייהו אחורי הגדר מבחוץ, כדי שלא תהא חיה קופצת ונכנסת בשדה. דאי עביד חריץ ולא עביד בן חריץ, איידי דחריץ רווח נכנסת בתוכו וקופצת למעלה על שפתו השני. ואי עביד בן חריץ ולא עביד חריץ, איידי דקטין קיימא אשפתא וקפצא. וכמה בין חריץ לבין בן חריץ, טפח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש נוחלין. יש קרובים שנוחלין את קרוביהם כשהם מתים. ואף כשמתים הם, מנחילין להם את ממונם:",
+ "האב את הבנים. דכתיב (במדבר כ״ז) איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, במקום בת אתה מעביר נחלה מאב, ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין:",
+ "והבנים את האב. דכתיב איש כי ימות ובן אין לו, הא יש לו בן, בן קודם:",
+ "והאחין מן האב. דכתיב (שם) ממשפחתו וירש אותה, ומשפחת אב קרויה משפחה דכתיב (שם א) למשפחותם לבית אבותם:",
+ "האיש את אמו. דכתיב (במדבר כ״ז) וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, היאך בת יורשת שני מטות. אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר וירשתן. ומדכתיב מטות, הקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב בן קודם לבת, אף מטה האם בן קודם לבת:",
+ "והאיש את אשתו. דכתיב שארו, זו אשתו. וקרינן הכי, ונתתם את נחלת שארו לו, וגורעין ומוסיפין ודורשין. יכול אף היא תירשנו ת״ל וירש אותה, הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו: "
+ ],
+ [
+ "כל הקודם לנחלה. יוצאי יריכו קודמין. ואם אין יוצאי יריכו קיימין, חזרה נחלתן אצל האב. כיצד, ראובן שמת, חנוך ופלוא חצרון וכרמי [בניו] יורשין אותו. ואם מת אחד מן הבנים קודם ראובן, וההוא בן הניח בן או בת [או בן בן או בת בן או בן בת או בת בת] עד מאה דורות, יירש במקום אביו בנכסי אביו ראובן, ויטול כאחד מבני ראובן. ואם אין לראובן בנים ולא בני בנים ואף לא בנות בנים, אז יורשות בנות ראובן את ראובן. ואם אין לראובן בנות ולא בני בנות ולא בנות בנות עד סוף כל הדורות, אז יירש יעקב את ראובן בנו. ואם אין יעקב קיים, יירשו את ראובן אחיו בני אביו, שמעון לוי ויהודה [יוסף ובנימין] וכו׳. ואם אינן קיימין ירשו את ראובן בני שמעון ולוי וכו׳. ואם אין להם בנים ולא בני בנים יירשו בנותיהן או בני בנותיהן או בנות בנותיהן. דבכל מקום הזכר ויורשיו קודמין לנקבה. ואם מתו אחיו של ראובן בלא זרע או שלא היה לו אח מעולם, תירשנו אחותו דינה בת יעקב או בניה או בני בניה [או בנותיה ובנות בנותיה] עד סוף העולם. ואם אין לראובן אחות ולא זרע אחות, תחזור ירושתו לאבי אביו דהיינו ליצחק. ואם אין יצחק קיים, תחזור ירושת ראובן לעשו בן יצחק, שהוא אחי אביו של ראובן. ואם אין עשו קיים, תחזור ירושת ראובן לאליפז בן עשו או לבניו ולבני בניו או לבנותיו ולבנות בנותיו עד סוף כל הדורות. ואם אין אחים לאביו של ראובן ולא מבני בניהן, תחזור ירושת ראובן לאחות אביו או לבניה ולבני בניה או לבנותיה על הסדר שאמרנו. ואם אין לאביו של ראובן לא אחים ולא בני אחים ולא אחות ולא בני אחות, תחזור ירושת ראובן לאברהם אבי אבי אביו. וכן לעולם עד אדם הראשון:",
+ "האב קודם. לעולם לאחי האב ולבניהם, [ואחי האב קודמים לאחות האב], ואחי האב ואחות האב קודמים [לאבי האב. ואבי האב קודם לאחי אבי האב. ואחי אבי האב ואף אחותו קודמין] לאבי אבי האב. וכן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "נטלו שלשה חלקים בנחלה. בנחלת ארץ ישראל. וסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דכתיב (במדבר כ״ו:נ״ה) לשמות מטות אבותם ינחלו. וצלפחד וחפר אביו שניהם נטלו חלק בארץ, שמיוצאי מצרים היו שניהם. ונטלו בנות צלפחד חלק אביהם שהיה מגיע לו בארץ, וחלק המגיע לו מירושת חפר אביו, וחלק בכורתו שהיה בכור ונוטל פי שנים. ואע״פ שעדיין לא ירשו את הארץ ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא לאחר מיתה, ארץ ישראל מוחזקת היתה:"
+ ],
+ [
+ "אחד הבן ואחד הבת בנחלה. הכי קאמר, אחד הבן ואחד הבת שוין בירושת נכסי האם כבירושת נכסי האב, ואין הפרש בין ירושת נכסי האם לירושת נכסי האב, אלא שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום. ואין יכול לסלקו מן הירושה אלא על ידי שיתן במתנה נכסיו לשאר בניו:",
+ "על פיו. משום דמצווה מחמת מיתה, ושכיב מרע דבריו ככתובים וכמסורים ואינו צריך קנין. משום הכי תני על פיו:",
+ "והשוה להן את הבכור. בלשון מתנה:",
+ "דבריו קיימין. ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה:",
+ "ואם אמר משום ירושה. ואם ריבה לאחד ומיעט לאחד בתורת ירושה, שאמר פלוני בני יירש שדה בית כור, ופלוני [בני] יירש שדה בית לתך, ועל בנו בכור אמר שיירש כשל חבירו, לא אמר כלום, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה:",
+ "כתב בין בתחלה וכו׳ תנתן שדה פלונית לפלוני ויירשנה, זהו בתחלה. יירשנה ותנתן לו, זו היא בסוף. יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה, זו היא מתנה באמצע:",
+ "אם אמר על מי שראוי ליורשו. כגון על בן בין הבנים. ועל בת בין הבנות, פלוני יירשני:",
+ "דבריו קיימין. דכתיב (דברים כ״א:ט״ז) והיה ביום הנחילו את בניו, התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה. ומודה רבי יוחנן דעל אח במקום בת ועל בת במקום בן, לא אמר כלום, שאין הבת ראויה לירש במקום בן, ולא האח במקום בת. וכן מודה רבי יוחנן שאם השוה את הבכור לבנים לא אמר כלום, דכתיב (שם) לא יוכל לבכר וכו׳. והלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה:",
+ "אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין לחכמים נחת רוח במעשיו, ואפילו אין בניו נוהגים כשורה, דלמא נפיק מינייהו זרעא מעליא. ואין הלכה כר״ש בן גמליאל:"
+ ],
+ [
+ "זה בני נאמן. ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום:",
+ "זה אחי אינו נאמן. להורישו עם אחיו, שהרי אינן מכירים אותו:",
+ "ונוטל עמו בחלקו. כגון אם הם שני אחים לבד הספק, ויש להם לחלק שלש שדות, זה נוטל שדה ומחצה וזה נוטל שדה ומחצה, וזה שמעיד על הספק שהוא אחיו, נותן לו חצי השדה, והאחר אינו נותן לו כלום, דאמר ליה הבא ראיה ושקול:",
+ "מת. הספק:",
+ "יחזרו. אותן הנכסים שנתן לו אחיו:",
+ "למקומן. כלומר למי שנתנם לו. אבל שאר אחים אין יורשים עמו:",
+ "נפלו לו. לספק:",
+ "נכסים ממקום אחר. בחייו. או קנה נכסים ועכשיו מת:",
+ "יורשו אחיו. של זה שהיה מעיד שהוא אחיו:",
+ "עמו. דהא קא מודי להו שאחיהם הוא. והני מילי בדלא כפרו שאר האחין לומר ודאי שאינו אחיהן, אלא טוענים שאינן מכירים אותו. אבל אם כפרו בו שאינו אחיהם, לא יירשנו אלא זה שהעיד לו בלבד:",
+ "דייתיקי. צוואת שכיב מרע. ולשון דייתיקי דא תהא למיקם ולמיהוי:",
+ "קשורה על יריכו. דליכא למימר אחר כתבה ונתנה שם, אפילו הכי הרי זו אינה כלום, שהרי לא גמר להקנות אלא בקבלת השטר ואין שטר לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. דמשמע גוף הקרקע יהא קנוי לך מהיום ולא תאכל הפירות עד לאחר מיתה. ואם לא כתב מהיום, לא נתן לו כלום, דאין מתנה לאחר מיתה:",
+ "אינו צריך. לכתוב מהיום. דכיון שכתב בשטר בכך וכך בשבת אמר לנו פלוני הוו עלי עדים, זמנו של שטר מוכיח עליו שמאותו היום התחילה המתנה, דאי לא תימא הכי, זמן שנכתב בשטר למה נכתב. והלכה כרבי יוסי:",
+ "לאחר מותו. מהיום ולאחר מיתה:",
+ "האב אינו יכול למכור. בלא הבן. שהגוף קנוי לבן:",
+ "והבן אינו יכול למכור. בלא האב. שהפירות קנויין לאב:",
+ "מכר האב. סתמא מכורים הפירות ללוקח, עד שימות האב:",
+ "מכר הבן. בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב:",
+ "האב. שכתב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה:",
+ "תולש ומאכיל הפירות למי שירצה בחייו. אבל מה שהניח במחובר בשעת מיתה אע״פ שעומד ליתלש הרי הן של בנו מקבל המתנה. אבל הכותב נכסיו לאחר, אפילו מה שהניח במחובר לקרקע בשעת מיתתו הרי הוא של יורשים, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו יותר מאחר:",
+ "מתפרנסין. לבוש וכסות. לפי שפרנסת הגדולים מרובה מפרנסת הקטנים:",
+ "ניזונים. אכילה ושתיה. לפי שמזונות הקטנים מרובים משל גדולים, שאוכלים פעמים רבות ומפזרים, לפיכך הקטנים מעכבים על הגדולים מלהתפרנס מתפוסת הבית, והגדולים מעכבין על הקטנים מליזון, אלא יתפרנס ויזון כל אחד מחלקו:",
+ "נשאו גדולים. ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית לאחר מיתת אביהם:",
+ "ישאו גם הקטנים. מתפוסת הבית:",
+ "ואם אמרו הקטנים. לאחר מיתת אביהם, הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם בחיי אבינו:",
+ "אין שומעין להם. אלא מה שנתן להם אביהם בחייו, נתן:"
+ ],
+ [
+ "הניח בנות. ולא בנים:",
+ "שהבנות ניזונות מן הבנים. בתנאי כתובה. ואין בנות קטנות ניזונות מן הגדולות. דבמקום שאין בנים יורשים אין הבנות אוכלות בתנאי כתובה, אלא חולקות בשוה וכל אחת נזונת משלה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שמת. שהנכסים מרובים. כדי שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות:",
+ "שהנכסים מועטין. שאין בהם כשיעור זה:",
+ "בשביל שאני זכר הפסדתי. בתמיהה. אלא לא אפסיד וניזון כולנו יחד. ואין הלכה כאדמון. ועשו אלמנה אצל הבת בנכסים מועטים, כבת אצל האחין, מה בת אצל האחין הבת ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "וטומטום. ספק זכר ספק נקבה:",
+ "הזכרים דוחין אותו אצל הנקבות. דאמרי ליה אייתי ראיה דזכר את ושקול:",
+ "הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים. דאמרי ליה אייתי ראיה דנקבה את ותיזון עמנו:",
+ "ילדה זכר נוטל מנה. ואע״ג דקיימא לן המזכה לעובר לא קנה, הכא בשכיב מרע שזכה לבנו קנה, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו:",
+ "ילדה זכר ונקבה. תאומים יחד:",
+ "ילדה טומטום אינו נוטל. האי מתניתין אדחיא לה, והלכתא שטומטום נוטל כפחות שבשניהם:",
+ "יורש את הכל. דלא תימא בריה בפני עצמה הוא ולאו בר ירושה הוא, קמשמע לן:"
+ ],
+ [
+ "השביחו גדולים את הנכסים. בעודן בתפוסת הבית:",
+ "השביחו לאמצע. והני מילי כששבחו הנכסים מחמת נכסים עצמן, שלא הוציאו משלהן כלום אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים מחמת עצמן. אבל אם חפרו ונטעו והוציאו משלהן, מה שהשביחו השביחו לעצמן:",
+ "וכן האשה שהשביחה. בגמרא מוקמינן לה באשה יורשת. כגון שנשא ראובן את בת שמעון אחיו, ומת בלא בנים, ובנות שמעון אחיו יורשות אותו, נמצאת אשתו שהיא בת שמעון אחיו יורשת אותו עם שאר אחיותיה, וסלקא דעתך אמינא דבההיא הנאה דנפיק עלה קלא ששולטת ומשבחת, אפילו כי אמרה ראו מה הניח לי בעלי וכו׳ אפילו הכי מחלה ורוצה שיהיה השבח לאמצע, קמשמע לן דהשביחה לעצמה:"
+ ],
+ [
+ "שנפל אחד מהן לאומנות. לעבודת המלך. שכן מנהג המלך להעמיד מכל בתי העיר אדם אחד למוכס חדש אחד או שני חדשים:",
+ "נפל לאמצע. כל הריוח. מפני שמחמת אביהם באת לו. אבל אם מחמת עצמו, מפני חריפותו וחשיבותו וחכמתו נלקח לעבודת המלך, מה שהרויח הרויח לעצמו:",
+ "חלה ונתרפא. אם חלה באונס כלומר שלא פשע הוא בעצמו, מתרפא מן האמצע. אבל אם חלה מצנים פחים וכיוצא בהם, דכתיב בהו (משלי כ״ב:ה׳) שומר נפשו ירחק מהם, בהא אמרינן במתניתין דאינו מתרפא אלא משל עצמו:",
+ "שושבינות. דרך שושבינות נוטל סעודה ודורון לחופה ואוכל עמו, וזה חוזר ועושה כן לזה גם כן כשישא אשה. ואם שלח האב שושבינות בסתם על יד אחד מבניו וחזרה השושבינות אחר כך לאחר שמת האב, חזרה לאמצע, מפני שהיא כמלוה, שהרי נגבית בבית דין, שיכול המוליך שושבינות לחבירו לחזור ולתבוע ממנו בבית דין שיתן לו שושבינות כדרך שנתן לו. והוא שיהיו נשואי השני כנשואי הראשון, אם בתולה בתולה, ואם אלמנה אלמנה, ואם פרהסיא פרהסיא, ואם בצנעא בצנעא. שיכול השני לומר לראשון, איני עושה עמך אלא כדרך שעשית עמי:",
+ "אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן. בלא חופה. או אי נמי בחופה ואינו הולך לאכול עמו, אין זו שושבינות אלא מתנה, ואינה נגבית בב״ד:"
+ ],
+ [
+ "השולח סבלונות. מנהג חתנים למחרת הקידושין שולחין לבית הארוסה תכשיטים ומיני מגדנות וכדי יין וכדי שמן, ופעמים הולך החתן ואוכל שם:",
+ "אינן נגבין. אם מת הוא או מתה היא או שבא לגרשה. דמחמת חבת שמחת אכילה מחל. ודוקא שאכל בדינר, אבל אכל פחות מדינר לא מחל וגובה הסבלונות:",
+ "שלח סבלונות מרובים. ואפילו מועטים, אם פירש על מנת שיבואו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין. ואורחא דמלתא נקט, שדרך הסבלונות ששולחין כדי שיבואו לבית בעלה להיות מרובין, ואותן ששולחין כדי שתתקשט בהן בבית אביה דרכן להיות מועטין:"
+ ],
+ [
+ "ושייר קרקע כל שהוא. והוא הדין אם שייר לעצמו מטלטלין, מתנתו מתנה, ואם עמד אינו חוזר. והוא שקנו מידו על אותו מתנה, דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד. ואם לא קנו מידו לא קנה מקבל המתנה אפילו מת השכיב מרע. ודוקא כשבא להקנות המתנה מחיים. אבל אם אמר יתנו לפלוני כך וכך אחר מותו אינו צריך קנין, ואפילו שייר לעצמו. ושכיב מרע שבא ליתן מתנה מחיים, אם לא שייר לעצמו כלום ועמד, חוזר ואפילו קנו מידו. ומצוה מחמת מיתה דשמענא ליה דקאמר וי ליה דמיית, לעולם חוזר, בין שייר בין לא שייר, ואפילו קנו מידו. ואם מת, קנה מקבל המתנה ואפילו בלא קנין:",
+ "לא כתב בה שכיב מרע. כד קציר ורמי בערסיה. ואף לא לשון מתנת בריא, כד הלך על רגלוהי בשוקא. ולא שייר כלום:",
+ "הוא אומר שכיב מרע הייתי. וחוזרני בי. והלה אומר בריא היית ולא תחזור:",
+ "צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע. דבתר השתא אזלינן, דהאידנא בריא הוא, ועליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע בשעת המתנה:",
+ "וחכמים אומרים. לא אזלינן בתר השתא אלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ומקבל המתנה שבא להוציא מיד הנותן שהוא מוחזק, עליו להביא ראיה ועדים שבריא היה באותה שעה. והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "ר׳ אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן. ר׳ אליעזר לית ליה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואפילו מצוה מחמת מיתה סבירא ליה דאין מתנתו מתנה אלא בקנין, כמתנת בריא. ואין הלכה כרבי אליעזר:",
+ "כבינתי. תרגום רדידים כבינתא:",
+ "תקברם אמם. כלומר אין מביאין ראיה מהם שרשעים היו וקנסא קנסו רבנן לבנים לקיים לבת מתנת אמן, אע״פ שלא היה מן הדין:",
+ "אבל לא בחול. אם חילק השכיב מרע נכסיו בחול:",
+ "קל וחומר בחול. וכן הלכה דבין בחול בין בשבת דברי שכיב מרע ככתיבי וכמסירי דמו, ואין צריך קנין. ואם שאל שיקנו מידו, קונים ממנו בין בחול בין בשבת כדי שלא תטרף דעתו עליו:"
+ ],
+ [
+ "יורשי האב אומרים הבן מת ראשון. ואין בעל חוב יכול להפרע מנכסים אלו שהרי לא זכה בהן הבן מעולם:",
+ "ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון. ונפלו הנכסים שעה אחת לפני הבן. והם משועבדים לכתובת אשה ובעלי חוב:",
+ "בית שמאי אומרים יחלוקו. דקסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי, ויורשי האב ובעלי חוב תרווייהו מוחזקים הוו, לפיכך יחלוקו:",
+ "ובית הלל אומרים. הנכסים בחזקת יורשים וכמוחזקים דמו ובעל חוב בא להוציא מידם ועליו להביא ראיה שהאב מת תחילה:"
+ ],
+ [
+ "האשה מתה תחילה. ואין ליורשי האשה כלום, שהרי הבעל מת אחרון וירש את אשתו:",
+ "נכסים בחזקתן. נכסי צאן ברזל בחזקתן. ולא פירשו בית הלל אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה, אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותן עליו, הלכך נכסי צאן ברזל יחלוקו:",
+ "וכתובת אשה. שהם מנה מאתים ותוספת, נשארים בחזקת יורשי הבעל:",
+ "ונכסים הנכנסים ויוצאים עמה. הם נכסי מלוג. שבשעה שהיא נכנסת נכנסים עמה וכשהיא יוצאת יוצאים עמה. אם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה. אלו הם בחזקת יורשי האשה. נמצאו יורשי האשה נוטלים כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "נפל הבית עליו ועל אמו. ואין לה בן אחר אלא זה. יורשי הבן אומרים האשה מתה תחלה וירש הבן נכסיה ואנו יורשים הבן. ויורשי האשה ממשפחת בית אביה אומרים הבן מת תחלה ואנו יורשים את האשה:",
+ "אלו ואלו מודים. ב״ש וב״ה שיחלוקו. דכיון ששניהם באים מכח ירושה הוי ספק וספק ויחלוקו. ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו, דהתם יש שני מיני נכסים, יש שהבעל מוחזק ויש שהאשה מוחזקת, אבל הכא הכל בחזקת האשה כיון שהיתה אלמנה, ושניהם באים מכח ירושה לירש הכל, הלכך יחלוקו:",
+ "מודה אני בזה. דלדברי בית הלל הכא נמי אמרינן נכסים בחזקתן, בחזקת יורשיה מן האב, שהרי בחייה משמת בעלה אחר שבט אביה היא מתיחסת, וממונה נמי בחייה היה בחזקת שבט אביה. הלכך יורשיה מן האב יורשים אותה. והלכה כרבי עקיבא:",
+ "על החלוקין אנו מצטערין. כלומר, על מחלוקת דלעיל דב״ש וב״ה אנו מצטערים שלא השוו דעתן, ואתה אומר שגם בזה חלוקין ובאת לחלוק על תנא קמא שאומר שהם שוין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גט פשוט. שטר פשוט, כעין שלנו שאינן תפורים ומקושרין. וכל שטר קרוי גט:",
+ "עדיו מתוכו. מבפנים כעין שאנו עושים:",
+ "מקושר מאחוריו. כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר, ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק, וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי. ותקנו רבנן גט מקושר, משום כהנים קפדנים שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולין להחזירן, והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכשם שתיקנו מקושר בגט, כך תיקנו בשאר שטרות, שלא חילקו חכמים:",
+ "שניהם פסולין. שלא נעשו כתיקון חכמים:",
+ "שיכול לעשותו פשוט. שאם יקרע התפירות ויפתח השטר יהיה פשוט:",
+ "רשב״ג אומר הכל כמנהג המדינה. פלוגתא דתנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר ואמר ליה עבד לי מקושר ואזיל ועבד ליה פשוט, או פשוט ועבד ליה מקושר, ת״ק סבר מקפד קפיד ופסול. ורבן שמעון בן גמליאל סבר הואיל ומנהג המדינה בתרווייהו, לא קפיד וכשר. והלכה כת״ק:"
+ ],
+ [
+ "פשוט שכתוב בו עד אחד. הכי קאמר, כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא, כך מקושר שכתוב בו שני עדים פסול מדאורייתא:",
+ "אין לו אלא עשרים. ואע״ג דזוזים מאה, חמשה ועשרים סלעים הם, יד בעל השטר על התחתונה. והכי מפרשינן ליה לשטרא, מאה זוזים גרועים שאינם שוין אלא עשרים סלעים:",
+ "אין לו אלא מנה. עשרים וחמשה סלעים. דהכי מפרשינן לשטרא, מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועים, שהם עשרים וחמשה מן הטובים:",
+ "ונמחק. שנמחק המנין שנכתב אחריו:",
+ "ומלמטה מאתים. כשכופל את דבריו בשטר:",
+ "הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהיה כתוב בשטה אחרונה:",
+ "למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל, ואחריות ממון זה כך וכך קבלתי עלי:"
+ ],
+ [
+ "כותבין גט לאיש. וחותמין, והוא יגרש מתי שירצה, ואע״פ שאין אשתו עמו. שהרי היא מתגרשת בע״כ:",
+ "ושובר לאשה. שהיא עושה לבעלה על כתובתה. דחוב הוא לה וזכות לבעלה, וזכין לאדם שלא בפניו:",
+ "ובלבד שיהא מכירן. שיהא הסופר והעדים מכירין האיש והאשה. בין בגט בין בשובר. שאם אינו מכירן, שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו ותוציא אותו הגט אשה שאינה מגורשת בו. וכן בשובר:",
+ "והלוה נותן שכר. ואפילו היא עסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון, אפילו הכי מקבל העיסקא הוא נותן כל השכר לסופר:"
+ ],
+ [
+ "שטרי אריסות. היורד לקרקע לעבדה ולשמרה למחצה לשליש ולרביע:",
+ "קבלנות. בכך וכך כורין לשנה, בין עשתה בין לא עשתה:",
+ "שטרי בירורין. זה בורר לו אחד שידון לו וזה בורר לו אחד, וכותבין בכתב, פלוני בירר דיין פלוני וטענותיו כך וכך, כדי שלא יהיו חוזרים וטוענים:",
+ "כותבים שנים. לכל אחד מבעלי דינים שטר בפני עצמו שיהיו טענותיו סדורים בו. ואין הלכה כרשב״ג, אלא בשטר אחד כותבין טענות של שני בעלי דינים, ושפלוני בירר פלוני דיין שידון לו ופלוני בירר פלוני דיין אחר שידון לו:"
+ ],
+ [
+ "והשליש את שטרו. המלוה והלוה מסרו השטר ביד שליש. שטורח היה להם לכתוב שובר וסמכו על השליש:",
+ "ר׳ יוסי אומר יתן. דסבירא ליה אסמכתא קניא. המבטיח לחבירו דבר על מנת שיעשה לו דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים וכשהגיע הזמן אינו יכול לקיים, זו קרויה אסמכתא ולדברי ר׳ יוסי קניא. ולענין פסק הלכה, אסמכתא לא קניא, אלא א״כ קנו מידו בב״ד חשוב, והתפיס זכיותיו באותו ב״ד שמסר שטרותיו וראיותיו, ואמר אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום ליבטלן זכיותי. ורבותי מפרשים שכל בית דין שבקיאים ויודעים בדיני אסמכתא נקראים בית דין חשוב לענין זה. אבל הרמב״ם אומר שאין בית דין חשוב אלא ב״ד הסמוך בארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מי שנמחק שטר חובו. ויש עדים שראו כשנמחק מעצמו או נטשטש על ידי מים:",
+ "מעמיד עליו עדים. שיודעים מאימתי נכתב ומה היה כתוב בו, והן עושין לו קיום בפני בית דין וכותבין לו כל מה שהיה כתוב באותו שטר:",
+ "יחליף. יקרע אותו שטר ויכתבו לו אחר כפי החשבון הנשאר:",
+ "נמצא זה. הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים, שאם יאבד יגבה המלוה את כל חובו:",
+ "אמר רבי יוסי וכן יפה לו. למלוה, שיהא הלוה צריך לשמור שוברו וימהר לפרוע לו, ולא ירע כחו של מלוה לכתוב שטר אחר, שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר ולא יוכל לטרוף לקוחות אלא מזמן השטר השני. והלכה כרבי יוסי שכותבין שובר:"
+ ],
+ [
+ "קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ. דכמו שהניחה אבינו כן תהיה לעולם. ואע״ג דאית לן בפ״ק דבמידי דלית בה דין חלוקה יכול למימר גוד או אגוד, כלומר מכור לי חלקך או אני אמכור לך חלקי, שאני הכא, שאין העני יכול לומר אגוד, שאין לו במה לקנות:",
+ "אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה. דכל אחד מהם יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתי לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:",
+ "ולא אחר יכול להוציא שטר חוב עליהם. דכל אחד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:",
+ "ישלשו. יכתוב שם אבי אביו:",
+ "ואם היו משולשים. ששמותן ושמות אבותיהן ואבות אבותיהן שווין:",
+ "יכתבו סימן. פלוני. שהוא גיחור או ארוך או גוץ. ואם הן שוין בסימנין, יכתבו כהן, אם אחד כהן ואחד ישראל:",
+ "נמצא. ללוה אחד שם שתי שטרות משתי הלואות שלוה ממנו:",
+ "הקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר, ולא שנים:",
+ "לא יפרע מן הערב. תחלה, עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו בית דין, ואם אין לו מה לשלם אז יפרע מן הערב:",
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה. לא יפרע מן הערב. לאו מכלל דתנא קמא סבר אפילו אם יש נכסים ללוה יפרע מן הערב, אלא מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב, ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה, יפרע מן הערב. במה דברים אמורים כשאין נכסים ללוה, אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב. וקבלן, אע״פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן. רשב״ג אומר אחד ערב ואחד קבלן אם יש נכסים ללוה לא יפרע מהן. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ערב, הוא שאומר תן לו ואני ערב. קבלן, הוא שאומר תן לו ואני נותן לך:",
+ "הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע כתובתה, לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת רבים, נדר שאין לו התרה, שלא יוכל להחזיר אותה, דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ולענין דינא, ערב דכתובה לא משתעבד ואינו חייב לפרוע, ואפילו אין לו נכסים לבעל. מאי טעמא, דמצוה עבד ולאו מידי חיסרה. ואי ערב כתובתא דבריה הוא, משתעבד, דאבא לגביה בריה שעבודי שעביד נפשיה. וקבלן דכתובה משתעבד ויכולה האשה שתתבע ממנו תחלה, ואפילו יש לו נכסים לבעל. והוא שידירנה הבעל הנאה תחלה על דעת רבים:"
+ ],
+ [
+ "המלוה את חבירו בשטר. אף על פי שאין כתוב בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים, דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא אם לא כתבו בשטר, והרי הוא כאילו נכתב:",
+ "הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו. ואין שם עדות אחר:",
+ "גובה מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים. דכיון דאין בו עדים לית ליה קלא ולא ידעי ביה לקוחות כי היכי דליזדהרו:",
+ "אחר חיתום שטרות. אחר שחתמו העדים בשטר, כתב אני פלוני בר פלוני ערב:",
+ "גובה. מן הערב, מבני חורין בלבד. דכיון דלא חתימי סהדי על הערבות הויא לה מלוה על פה:",
+ "אמר לו בן ננס וכו׳ דקסבר כל ערב שאחר מתן מעות לא הוי ערב, שלא על אמונת הערב והבטחתו הלוהו. ואע״פ שקילס ר׳ ישמעאל את בן ננס, הלכה כרבי ישמעאל. וערב דלאחר מתן מעות בעי קנין, ואי לא לא משתעבד. ושלפני מתן מעות לא בעי קנין:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..49127b0396f845fe45f6ccb6f320c9d45f150ace
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,716 @@
+{
+ "title": "Bartenura on Mishnah Bava Batra",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Bava_Batra",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "השותפין שרצו לעשות מחיצה. בחצר שאין בה דין חלוקה מיירי, שאין בה כדי ארבע אמות לכל אחד מן השותפין. להכי קתני שרצו דמשמע דוקא שניהם רוצים. אבל אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו. דאילו בחצר שיש בה דין חלוקה, כל אחד יכול לכוף את חבירו לחלוק. והשתא אשמועינן דכיון שרצו לחלוק והחזיק כל אחד מהם ברוח המגיע לו כפי מה שנתפשרו, בונין את הכותל באמצע. שזה נותן מחלקו חצי מקום עובי הכותל וכן זה:",
+ "גויל. אבנים שאינם משופות ומתוקנות:",
+ "גזית. אבנים משופות ומגוררות במגירה:",
+ "כפיסין. אריח. שהוא חצי לבנה, והוא טפח ומחצה. והלבינה שלשה טפחים:",
+ "הכל כמנהג המדינה. הכל לאתויי אתרא דנהיגי לעשות מחיצה בלולבי גפנים וענפי עצים, שעושים כפי המנהג. ובלבד שתהא המחיצה עבה שלא יוכל אחד מהם להביט בשל חבירו, דהיזק ראיה שמיה היזק. וגובה הכותל והמחיצה אין פחות מארבע אמות:",
+ "זה נותן שלשה טפחים. שכותל הגויל צריך טפח יותר מכותל הגזית בשביל ראשי האבנים שבולטות לחוץ שאינן חלקות:",
+ "ובכפיסים זה נותן טפחיים. שעובי כותל הכפיסים טפח יותר מעובי כותל הלבנים, לפי שמשים אריח מכאן ואריח מכאן, שהם שלשה טפחים וטפח באמצע שנותן שם טיט לחברן. וכותל העשוי מלבינים נותן לבינה שלימה לעובי הכותל שהיא שלשה טפחים ואין צריך טיט באמצע:",
+ "המקום והאבנים של שניהם. הא קמשמע לן דאע״ג דנפלו האבנים לרשותא דחד מינייהו, אי נמי דקדים חד ופנינהו לרשותיה מהו דתימא להוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. קמ״ל:"
+ ],
+ [
+ "וכן בגינה. הכי קאמר, וכן בגינה סתם כמקום שנהגו לגדור הוא, ומחייבים אותו שלקח מקום שם לגדור:",
+ "אבל בבקעה. סתם, הרי הוא כמקום שנהגו שלא לגדור, ואין מחייבים אותו. אלא אם רצה חבירו לגדור, כונס בתוך שלו:",
+ "ועושה לו חזית. סימן, להיכר שהכותל שלו. והסימן מפרש בגמרא, שטח ראש הכותל אמה בסיד לצד חבירו. ולא לצד שלו, שמא יטוח גם חבירו מן הצד שלו, ויאמר שהכותל של שניהם הוא. אבל כשטח לצד חבירו ואינו טח לתוך שלו, הוי סימן שהכותל שלו. ואם יקלפנו חבירו, קלופה מידע ידיע:",
+ "ועושין חזית מכאן ומכאן. להודיע ששניהם עשו אותו:"
+ ],
+ [
+ "אין מחייבין אותו. דהא לא אהני ליה מידי, שעדיין קרקע שלו פתוחה. אבל אם גדר את הרביעית, דהשתא ודאי אהני ליה, מחייבין אותו לשלם מחצה דמי קנים בזול. אבל לא חצי יציאותיו, דאמר ליה לדידי סגי לי במחיצה של קנים ואי אפשי ביציאה של גדר אבנים:",
+ "מגלגלין עליו את הכל. מחצית יציאותיו כפי מה שגדר. והיינו דאיכא בין תנא קמא לרבי יוסי. והלכה כר״י. ואין צריך לומר אם הניקף הוא שגדר רוח רביעית, דגלי דעתיה דניחא ליה במה שגדר חבירו, שמגלגלין עליו את הכל ומשלם לחבירו חצי יציאותיו:"
+ ],
+ [
+ "כותל חצר. של שותפין:",
+ "עד ארבע אמות. דבהכי סגי ליה להיזק ראיה:",
+ "בחזקת שנתן. כשזה תובעו חצי היציאה וזה אומר כבר נתתי חלקי, נאמן, עד שיביא התובע עדים שתבעו ולא נתן. דמשפט זה גלוי לכל שחובה עליו לסייעו ולא היה זה בונהו משלו אלא היה מביאו לבית דין:",
+ "סמך לו כותל אחר. לאחר שבנה האחד למעלה מארבע אמות הרבה ולא רצה לסייעו בהגבהתו, סמך השני כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת תקרה מכותל לכותל, אע״פ שלא נתן עליו עדיין התקרה, מגלגלין עליו את הכל. דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהאיך:",
+ "בחזקת שלא נתן. אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כתלו לכותל ראשון, ואומר לו תן חלקך במה שהגבהתי אותו, וזה אומר נתתי חלקי, אינו נאמן אלא בעדים. שאין משפט זה גלוי, ועד שחייבוהו ב״ד אינו עשוי ליתן:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו. את בן החצר שאינו רוצה לסייע לבני החצר:",
+ "לבנות. לחצר בית שער להיות שומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר:",
+ "ודלת. לשער החצר:",
+ "לא כל החצרות ראויות לבית שער. חצר שאינה סמוכה לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. דאפילו שאינה סמוכה לרשות הרבים זמנין דדחקי רבים ועיילו ואתו:",
+ "לא כל העיירות ראויות לחומה. עיר שאינה סמוכה לגבול האויבים אינה צריכה לחומה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. דאפילו אינה סמוכה לגבול האויבים צריכה לחומה, דזמנין דמקרו ואתו גייסות:",
+ "ויהא כאנשי העיר. לשאת עמהם בעול:",
+ "שנים עשר חדש. והאידנא דניידי, נהוג עלמא שלשים יום:"
+ ],
+ [
+ "אין חולקין את החצר. אין אחד מן השותפין יכול לכוף את חבירו לחלוק החצר עד שיהא בו ארבע אמות לכל אחד מן השותפין חוץ מן הפתחים, שכל בית שבחצר צריך שיהיה לפני פתחו ארבע אמות לפרק משאו מעל חמורו, וחוץ מאותן ארבע אמות צריך שיהיה בחצר ארבע אמות אחרות לכל אחד מן השותפין לשאר תשמישים ואז יהיה בחצר דין חלוקה:",
+ "רבי יהודה אומר תשעה חצאי קבין. מר כי אתריה ומר כי אתריה. ולא פליגי. באתריה דר׳ יהודה היתה עושה תבואה, שדה בת תשעה חצאי קבין כשדה בת תשעה קבין באתרייהו דרבנן:",
+ "בית רובע. מקום לזרוע בו רובע הקב. ופסק ההלכה, אין דין חלוקה בקרקעות העומדות לחרישה ולזריעה אלא אם כן ישאר לכל אחד מן השותפים קרקע כדי עבודת יום אחד בחרישה [או בזריעה] וכיוצא בהן:",
+ "מורן וטרקלין. מיני פלטין הן:",
+ "כדי לזה וכדי לזה. כדמפרש ואזיל שלאחר שיחלוקו ויטול כל אחד חלקו יהיה בחלק כל אחד מהם מקום ראוי שיקרא טרקלין או מורן, שישאר בקצתו השם שהיה בכולו:",
+ "בזמן שאין שניהם רוצין. אין יכול האחד לכוף את חבירו לחלוק על כרחו. אבל יכול לכופו לענין גוד או אגוד, כלומר, קנה חלקי או מכור לי חלקך במה שהוא שוה:",
+ "וכתבי הקודש. תורה נביאים וכתובים:",
+ "לא יחלוקו. ודוקא כשהם בכרך אחד. אבל בכרכים הרבה כל ספר בפני עצמו, אם רצו חולקים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יחפור. בור. עגול:",
+ "שיח. ארוך וקצר:",
+ "מערה. מקורה בקירוי:",
+ "נברכת הכובסין. חפירה מרובעת ומי גשמים מתקבצים בה. עשויה לכבס בגדים:",
+ "אלא אם כן הרחיק מכותלו. מכותל בורו קאמר. וכותל הבור אין עביו פחות משלשה טפחים. נמצא מחלל בורו לחלל בור של חבירו ששה טפחים. ואסור לאדם לסמוך אחד מן הנזקים לסוף המיצר שלו בשוה אלא א״כ הרחיק השיעור הראוי, ואע״פ שאין לחבירו שם כותל, שמא ימלך חבירו ויבנה בצד המיצר שלו ונמצא זה מזיקו:",
+ "וסד בסיד. את כותלי חפירתו:",
+ "הגפת. פסולת הזיתים לאחר שנעצרו בבית הבד:",
+ "הסלעים. אבנים שהאור יוצא מהן. שכל אלו קשים לחומה ומרפין את הכותל. ולא בכותל דבור קאי השתא:",
+ "זרעים. קשים לכותל, שמחלידים את הקרקע ומעלין עפר תיחוח:",
+ "ואת המחרישה. אע״פ שאין זרעים, כגון שחורש לאילנות, קשה לכותל:",
+ "מי רגלים. ממסמסים את הלבנים שהם של טיט יבש. לכך המטיל מים סמוך לכותל עשוי מלבינים צריך להרחיק שלשה טפחים. ובכותל של אבנים מרחיק טפח. ושל אבן קשה כגון צונמא, אינו צריך להרחיק כלל:",
+ "הרחים. קשים לכותל, שמנידים את הקרקע בגלגול חביטתן:",
+ "מן השכב. היא הרחים התחתונה:",
+ "הרכב. היא העליונה הרוכבת על זו. והיא קצרה טפח מן התחתונה:",
+ "שלשה מן הכליא. בסיס שבונים מטיט ואבנים שמושיבים התנור עליו, והוא רחב מלמטה וצר מלמעלה, ושפה העליונה של כליא שעליה התנור יושב היא כמדת התנור. וצריך שירחיק בסיס זה מן הכותל שלשה טפחים מתחתיתו, שהן ארבעה משפתו העליונה, לפי שהבל התנור מזיק לכותל:"
+ ],
+ [
+ "גובה ארבע אמות. חלל מפי התנור עד התקרה. כדי שלא יאחז האור בתקרה:",
+ "עד שיהא תחתיו מעזיבה. טיח של טיט שלשה טפחים, שלא תבער תקרה תחתונה של עלייה. ועל גביו גובה ארבע אמות:",
+ "ובכירה. ששופתין קדירה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין לתנור:",
+ "ואם הזיק. אחר שהיו שם כל השיעורים הללו:",
+ "משלם מה שהזיק. ואע״פ כן מעכבין עליו בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+ ],
+ [
+ "ביין התירו. שהעשן היוצא מן החנות של נחתומין ושל צבעין אינו קשה ליין, שהחום משביח ליין שבארץ ישראל. ובמקום שידוע שהחום מזיק ליין, אף תחת אוצר של יין לא יפתח חנות של צבעים ושל נחתומין:",
+ "חנות שבחצר. אחד מבני חצר שבא לפתוח חנות בחצר, בני החצר מעכבין עליו:",
+ "ולא מקול התינוקות. של בית רבן. ואע״ג דקול הבא מחמת אחרים הוא, לא מצי מחי, משום יגדיל תורה ויאדיר. ואם אינו מלמד התינוקות תורה, אלא אומנות או חשבון או תשבורת, מצי מחי ולומר לו איני יכול לישן מפני התינוקות שנכנסים ויוצאים:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו. כמין גא״ם. ובא לעשות כותל שני, כנגד כותל חבירו עד שיעשה השלשה כתלים כמין בי״ת, הרי חבירו מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ארבע אמות, כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב ויוכלו לדוש בו רבים, שדריסת הרגל בקרקע הסמוך לכותל מחזקת יסודות הכותלים ומעמידה אותם. ודוקא בכותל גינה או בכותל חצר שבעיר חדשה דלא דשו בה רבים ולא נתחזק הקרקע כל צרכו ע״י דריסת הרגל. אבל בכותל חצר שבעיר ישנה סומך ואין צריך להרחיק. וכן אם לא היה בכותל חבירו ארבע אמות או יותר אינו צריך להרחיק, שכותל שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך חיזוק:",
+ "ובחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות. היתה לו חלון למעלה בכותלו ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה, אם נשאר מראש הכותל שבנה עד החלון פחות מארבע אמות בגובה, הרי זה כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף בעד החלון:",
+ "מלמטן. היתה החלון למטה בכותל, כופה את חבירו להגביה הכותל שבנה כנגדו בגובה ארבע אמות מן החלון כדי שלא יביט בו:",
+ "ומכנגד. דצריך להרחיק הכותל מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל אורו:"
+ ],
+ [
+ "מרחיקין את הסולם. מי שיש לו שובך של יונים בחצרו סמוך לכותל שבין שתי חצרות, ובא חבירו להעמיד סולם אצל הכותל, צריך להרחיק הסולם מן השובך ארבע אמות:",
+ "כדי שלא תקפוץ הנמיה. היא חיה קטנה. מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים:",
+ "מזחילה. הוא צנור גדול המונח על אורך הכותל ומימי הגג זבים לתוכו. ואם כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו, צריך להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה:",
+ "ארבע אמות כדי שיהא זוקף שם סולם. לעלות ולתקן מזחילתו לנקותה מעפר ומצרורות הנופלים בה ומעכבים את קלוח המים:",
+ "מרחיקים את השובך מן העיר. שהיונים מפסידים זרעוני הגגות:",
+ "אא״כ יש לו חמשים אמה. שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:",
+ "בית ארבעת כורין. בית כור לכל רוח, והכור שלשים סאין. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+ "מלא שגר היונים. מרוצת פריחתן בפעם אחת:",
+ "ואם לקחו. כמות שהוא עם הקרקע, אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב:",
+ "הרי הוא בחזקתו. שהרי הוחזק בו הראשון כך:"
+ ],
+ [
+ "ניפול. גוזל:",
+ "הנמצא בתוך חמשים אמה. של שובך:",
+ "בין שני שובכות. בתוך חמשים לשניהם:"
+ ],
+ [
+ "מרחיקין את האילן מן העיר. לפי שנוי הוא לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:",
+ "חרוב ושקמה. ענפיהן מרובים:",
+ "אילן סרק. גנאי הוא לעיר:",
+ "ונותן דמים. מי שהעיר שלו:",
+ "ספק וכו׳ קוצץ ואינו נותן דמים. דכיון דדינא הוי דבין זה קדם ובין זה קדם קוצץ, לאחר שקצץ אמרינן ליה לבעל האילן אייתי ראיה שהאילן קדם ושקול:"
+ ],
+ [
+ "גורן קבוע. גורן שיש בו כרי גדול שזורים אותו ברחת, קרוי גורן קבוע. ושאין הכרי גדול ואין בו לזרות המוץ ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נידף מאליו, קרוי גורן שאינו קבוע:",
+ "חמשים אמה. מפני המוץ שמזיק את בני העיר. כשהוא זורה:",
+ "ומנירו. של חבירו. ניר, היא חרישה שחורשים בימות הקיץ כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים:",
+ "כדי שלא יזיק. מה טעם קאמר, מה טעם מרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו חמשים אמה, כדי שלא יזיק המוץ לנטיעותיו ולנירו, שהוא נעשה זבל ומקלקל הניר ומיבש הנטיעות:"
+ ],
+ [
+ "את הנבילות ואת הקברות. משום ריח רע:",
+ "הבורסקי. מקום עיבוד העורות:",
+ "אלא למזרח העיר. שאין רוח מזרחית קשה אלא אם כן באה לפורענות. אבל כשהיא באה כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת, לפיכך אינה מביאה הריח לעיר:",
+ "חוץ ממערבה. לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ מרוח מערבית שאינו עושה כל עיקר, מפני שמתפללים לאותה הרוח, ששכינה במערב. ואין הלכה כר׳ עקיבא:"
+ ],
+ [
+ "המשרה. מקום ששורים בו פשתן. ומפסיד את הירקות הסמוכות לו:",
+ "ואת הכרישין. כרתי בלשון תלמוד. והם מזיקין לבצלים הסמוכים להם:",
+ "ואת החרדל מן הדבורים. שהוא מפסיד הדבש ועושה אותו חריף וחד:",
+ "רבי יוסי מתיר בחרדל. שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי, הרחק דבוריך מחרדלי, מפני שבאות ואוכלות פרחי חרדלי. והלכה כרבי יוסי:"
+ ],
+ [
+ "ובחרוב ובשקמה. שרשיהן מרובין:",
+ "בין מלמעלה. שהאחד מהן מלמעלה בגובה שפוע הר והשני בשפולו:",
+ "בין מן הצד. בקרקע שוה:",
+ "ונותן דמים. דכיון דברשות נטע, שאינו מזיק עד זמן גדול, לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:",
+ "רבי יוסי אומר וכו׳ והלכה כרבי יוסי:"
+ ],
+ [
+ "סמוך לשדה חבירו. בין שדה לבן בין שדה אילן:",
+ "אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. כדי עבודת הכרם. שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרשתו לתוך של חבירו. והני מילי בארץ ישראל וכיוצא בה שמחרשתן ארוכה. אבל בבבל ובשאר ארצות שמחרשתן קצרה, בהרחקת שתי אמות סגי. ודוקא בגפנים לגפנים ואילנות לאילנות הוא דסגי בשתי אמות, אבל הבא ליטע שדה אילן סמוך לגפנים, אפילו בבבל וכיוצא בה צריך להרחיק ארבע אמות:",
+ "מעמיק שלשה טפחים. בעל השדה שיצאו שרשי אילנות חבירו לתוך שדהו, קוצצן בעומק שלשה טפחים ואינו חושש:",
+ "והעצים שלו. של בעל השדה. והוא שיהיה המקום שחופר רחוק מאילן חבירו שש עשרה אמה או יותר. אבל פחות מכן, העצים לבעל האילן. דעד שש עשרה אמה מינק ינקי, טפי לא ינקי:"
+ ],
+ [
+ "קוצץ. הענפים עד גובה מלא מרדע, שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:",
+ "מרדע. מלמד הבקר:",
+ "החרוב והשקמה. שצילן מרובה וקשה לשדה:",
+ "כנגד המשקולת. קוצץ כל מה שנוטה לתוך שדהו. משקולת, חוט שבוני החומה תולים בה משקולת של אבר:",
+ "ואם בית השלחין היא. ארץ צמאה למים:",
+ "כל האילן כנגד המשקולת. אפילו אינו חרוב ושקמה, קוצץ כנגד המשקולת. שהצל רע לבית השלחין:",
+ "אבא שאול אומר כו׳ ארישא קאי, דאמר ת״ק קוצץ מלא מרדע ואפילו היא אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה, ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק שאינו עושה פירות קוצץ כנגד המשקולת. ואין הלכה כאבא שאול:"
+ ],
+ [
+ "אילן הנוטה לרה״ר. קוצץ את הענפים התחתונים כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו:",
+ "גמל טעון פשתן. ואין צריך לקוץ כדי גמל ורוכבו, דרוכב גחין וחליף תותיה:",
+ "מפני הטומאה. שמא יאהילו הענפים על כזית מן המת וכיוצא בה ויטמא האדם העובר שם. והלכה כת״ק בלבד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חזקת הבתים. מי שאבד שטרו והביא עדים שהחזיק שלש שנים בכל הנך דכתיבי במתניתין, נאמן לומר שהם לקוחים בידו, ולא אמרינן ליה אייתי שטר מכירה שמכרוה לך, דעד תלת שנים מזדהר איניש בשטריה, טפי מתלת שנים לא מזדהר, ואמרינן לכשנגדו, אם איתא דלא זבנתה היה לך למחות ולומר בפני שנים דעו שפלוני אכיל לה לארעאי בגזלנותא, והיה הדבר מגיע לאזניו והיה נזהר בשטרו, דחברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה, ומדלא מחית את הוא דאפסדת:",
+ "שובכות. שמגדלים בהם יונים:",
+ "בית הבדים. שעוצרים בהם זיתים לעשות שמן:",
+ "בית השלחין. מתוך שמעיין בתוכו שמשקין אותו ממנו תמיד, עושה פירות תדיר. וכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתו שלש שנים מיום ליום:",
+ "והעבדים. ואע״ג דקיימא לן הגודרות אין להם חזקה, כלומר הצאן, מלשון גדרות צאן, אין להם חזקה וה״ה לכל בעלי חיים, היינו חזקה לאלתר הוא דאין להם, שאם היו הצאן והעבד ידועים שהם של אדם אחד ונכנסו בביתו של אדם אחר וטען זה שנכנסו בביתו לקוחים הם בידי והרי אני מוחזק בהם, אין זו חזקה, שכן דרכם ללכת מבית לבית. אבל אם החזיק העבד שלש שנים הויא חזקה ואין צריך לשטר מכירה:",
+ "שדה הבעל. המסתפקת ממי גשמים אינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה:",
+ "חזקתה שלש שנים. ואינה צריכה מיום ליום:",
+ "רבי ישמעאל אומר שלשה חדשים וכו׳ שיש תבואה גדלה לשלשה חדשים, כגון שעורים ושבולת שועל ועדשים, ונמצא אוכל שלש תבואות בשמונה עשר חודש:",
+ "רבי עקיבא אומר. יש דבר שגדל לשלשים יום, כגון שחת וירקות. לפיכך אם אכלה ארבעה עשר חודש הויא חזקה. ורבי ישמעאל סבר, דבאכילת שחת וירקות לא הויא חזקה, אלא באכילת תבואה ופירות גמורים:",
+ "במה דברים אמורים. שצריך שמונה עשר חודש לשדה הבעל:",
+ "בשדה הלבן. שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד, לפיכך צריך שלש שנים:",
+ "אבל בשדה האילן. שפירותיה נלקטים לפרקים ענבים בפרק אחד, וזיתים בפרק אחד, ותאנים בפרק אחד:",
+ "כנס את תבואתו. יין של גפנים:",
+ "מסק את זיתיו וכנס את קיצו. ליקט תאנים ויבשן והכניסן לביתו, הרי זו חזקה כאילו הן שלש שנים. ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי ישמעאל:"
+ ],
+ [
+ "שלש ארצות לחזקה. שלש ארצות בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין חזקה, שאם החזיק באחד מאלו הארצות והיה בעל הקרקע באחרת אין חזקתו חזקה, לפי שאין שיירות מצויות מזו לזו. ואף על פי שאינן שעת חירום ומלחמה, כשעת חירום דמי, ואם היה בעל הקרקע מוחה לא היה מי שיודיע לזה המחזיק, לפיכך היה ראוי לזה המחזיק ליזהר בשטרו, וכיון שלא נזהר הפסיד:",
+ "עד שיהא עמו במדינה. שיהיו שניהם ביהודה או שניהם בעבר הירדן, ואף על פי שזה בעיר אחת וזה בעיר אחרת דכיון דשיירות מצויות היה לו למחות, וכיון דלא מיחה הפסיד:",
+ "אמר רבי יהודה וכו׳ קסבר רבי יהודה טעמא דחזקה לאו משום דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטריה, טפי לא מזדהר, אלא טעמא דחזקה לדידיה, משום דלא שביק איניש דאכלי ארעא דידיה אפילו שעה אחת ושתיק, והאי דהרחיקו תלת שנין כדי שאם היה באספמיא וכו׳, אבל אם היה עמו בעיר, לאלתר הוי חזקה. ובשלש ארצות הללו שאין שיירות מצויות, בתלת שנין מיהא הוי חזקה. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "כל חזקה שאין עמה טענה. שיטעון למה מחזיק בשל חבירו, אינה חזקה:",
+ "והבא מחמת ירושה. שהחזיק בה שלש שנים מכח ירושת אביו, שהיתה של אביו ביום מותו:",
+ "אין צריך טענה. לברר איך באה ליד אביו. ומיהו ראיה בעי שראו אביו דר בו יום אחד:",
+ "האומנים. שמתקנים כלים:",
+ "אין להם חזקה. אם הם מוחזקים בכלים של אחרים אין יכולים לטעון לקוחים הם בידי, ואפילו הם כלים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר. והני מילי כשהכלי מצוי בפנינו ביד האומן. אבל אם לא נמצא הכלי בפנינו ביד האומן, אלא שבא אחד מן השוק וטען לאומן כלי יש לי אצלך שנתתי לך לתקן, החזירהו לי, וטען האומן אמת שהוא אצלי אבל אתה מכרת לי, נאמן האומן בשבועה, במגו דאי בעי אמר לא היה דברים מעולם או החזרתי לך. וכן, טען האומן כך פסקת לי בשכר תקונו, והלה אומר לא פסקתי אלא פחות, אם הכלי מצוי בפנינו ביד האומן, בעל הכלי נאמן. ואם אין הכלי מצוי בפנינו ביד האומן, הרי האומן נאמן בשבועה, ואפילו מסר לו בעדים, במגו דאי בעי אמר החזרתיו לך:",
+ "והשותפים. שיש להן קרקע בשותפות ואכל אחד מהן שלש שנים כל הפירות, אינה חזקה. והני מילי, דאין בקרקע דין חלוקה. אבל אם יש בקרקע דין חלוקה ואכלה אחד מהן שלש שנים, הוי חזקה:",
+ "והאריסים. שיורדים לקרקע למחצה לשליש ולרביע, ואכל כל הפירות שלש שנים, אינה חזקה. ודוקא באריסי בתי אבות שהוא כמו אפוטרופוס על הבן. אבל האריס שהורידו בעל הקרקע עצמו ואכל כל הפירות שלש שנים, יש לו חזקה:",
+ "ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו. ואפילו כתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך ולא בפירותיהן, דהשתא אינו אוכל פירות מן הדין, ואח״כ הביא ראיה שאכל פירות שלש שנים, לא הויא חזקה, דאורחא דאתתא להניח לבעלה שיאכל פירות נכסיה בין כדין בין שלא כדין:",
+ "ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה. ואפילו ייחד לה קרקע למזונותיה ואכלה פירות מקרקע אחרת של בעלה שלש שנים, אפילו הכי לא הויא חזקה, שדרך האיש להניח לאשתו שתאכל בנכסיו אפילו בדבר שאין לה בו זכות:",
+ "ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן וכו׳ לפי שהם כאפוטרופסים זה על זה:",
+ "במה דברים אמורים. דאינה חזקה:",
+ "במחזיק. בחזקה שיש עליה ערעור, שחבירו טוען גזולה היא בידך:",
+ "אבל הנותן מתנה. בפנינו, ואמר למקבל המתנה לך חזק וקנה, כל הנך דאמרינן לעיל במתניתין דאין להם חזקה, משהחזיקו כשאר מקבלי מתנה, קנו, ואין הנותן יכול לחזור בו. והאשה שנתנה או שמכרה לבעלה נכסי מלוג שלה, משהחזיק בהן הבעל קנה, ואינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. דדוקא בנכסי צאן ברזל או בקרקע שייחד לה בעלה בכתובתה אמרינן שאין מכרה מכר ואין מתנתה מתנה מפני שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, מפני שיש לבעלה שייכות בהן. אבל בנכסי מלוג שאין לבעלה בעיקרן שום שייכות, אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. וכן האיש שמכר לאשתו מנכסיו, אם המעות שקנתה בהן האשה אותן נכסים לא היו טמונים אצלה, המכר קיים, ויהיו אותן הנכסים לאשה והבעל אוכל פירות. ואם היו אותן מעות טמונים אצלה, המכר בטל, דאמר, לגלויי זוזי שהיו טמונים אצלה אמרתי שאני מוכר לה:",
+ "והאחין שחלקו. והחזיק כל אחד מהן בחלקו, אין יכולים לחזור:",
+ "והמחזיק בנכסי הגר. שמת ואין לו יורשים, וכל הקודם להחזיק בנכסיו זכה:",
+ "נעל. שעשה דלת:",
+ "וגדר. או שעשה חומה:",
+ "ופרץ. או שפרץ בה פרצה:"
+ ],
+ [
+ "משלשין ביניהם. כל כת יתן השליש. שהרי הן שלשה כתות לשלש שנים:",
+ "שלשה אחים. לכל שנה אח אחד ואחר עם האח, שאותו אחר מעיד עם כולן:",
+ "הרי כאן שלש עדיות. דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי, ולכך עדותן כשרה:",
+ "והן עדות אחת. לענין הזמה שאם הוזמו משלשין ביניהן, ואין נעשים זוממין עד שיוזמו כולן:"
+ ],
+ [
+ "שיש להם חזקה. אם החזיק בקרקע חבירו לענין זה שלשה שנים הויא חזקה:",
+ "היה מעמיד בהמתו בחצר. האי תנא בחצר השותפים קא מיירי דלא קפדי אהדדי אהעמדת בהמה וכיוצא בה, ומשום הכי לא הויא חזקה אפילו כי החזיק להאי מלתא שלש שנים:",
+ "אבל אם עשה מחיצה וכו׳ דבכי האי גוונא ודאי קפדי, אי שתיק לה שלש שנים ולא מיחה, ודאי הויא חזקה. ורבינו משה בר מיימוני פירש, דבשותף דקפיד אעשיית מחיצה, אם עשה שותפו מחיצה ולא מיחה לאלתר הויא חזקה. אבל אינש דעלמא אע״פ שעשה מחיצה ולא מיחה לא הויא חזקה עד לאחר שלש שנים:"
+ ],
+ [
+ "המרזב. צנור קטן שנותנים אותו בסוף צנור הגדול ההולך על פני כל הגג:",
+ "אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. אם היה שם מרזב ובא בעל החצר לעקרו לגמרי שלא ישפכו מי הגג לתוך חצרו, אינו יכול, שכבר יש לו חזקה לזה שיהיו מימי גגו שופכים דרך אותו מרזב. אבל אם בא להפכו, שהיה מונח לרוח דרומי ובא לתת אותו לרוח צפוני, אין בעל המרזב יכול לעכב עליו, דלאו מידי אפסדיה, ואין לו חזקה שיהיה תמיד עומד ברוח זו:",
+ "מרזב. מקום שהטפה של גשמים זבה ממנו. מר, טפה. כמו הן גוים כמר מדלי (ישעיהו מ׳:ט״ו):",
+ "מזחילה. צנור גדול המחזיק כל אורך הגג. והוי מלתא דקביעותא, לכך יש לו חזקה:",
+ "סולם המצרי. קטן ואינו קבוע, ולא קפיד עליה אם נותן אותו לתוך חצר חבירו כדי לעלות בו לגגו ולשובכו, לכך אין לו חזקה:",
+ "חלון המצרית. חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס בו:",
+ "אין לו חזקה. ואי בעי בעל החצר לבנות כנגד החלון ולסתמו, לא מצי בעל החלון לומר כבר החזקתי בו ואינך יכול לסתום, דאמר ליה היאך, לא נתפייסתי אלא לפי שלא היה לי בו היזק. ואפילו הכי אי הוה בעי מעיקרא כשפתחו הוי מצי מעכב עליו שלא יפתחנו, ואפילו היה גבוה יותר מארבע אמות, דמצי אמר ליה שמא תשים ספסל סמוך לחלון ותביט בי, ואחר שהניחו נמי ופתח, אין לו חזקה:",
+ "ולצורית יש לו חזקה. חלון שראשו של אדם נכנס בו, ואפילו הוא למעלה מארבע אמות. או חלון. העשוי לאורה, ואפילו הוא קטן מאד. או חלון שהוא למטה מארבע אמות. כל אחד משלשה חלונות הללו אם הניחו ופתח, יש לו חזקה ושוב אין יכול לבנות כנגדו ולסתמו, דיש חזקה לנזקין. חוץ מעשן ואבק ובית הכסא כלומר ריח רע, שאלו השלשה אין להם חזקה אפילו החזיק בהם כמה שנים. אבל היזק ראיה יש לה חזקה. ולא בעי חזקה לנזקין שלש שנים, אלא מכי קאי נזקא כדי שיוכל לומר לניזק כבר ידעת בנזק ולא מחית, הויא חזקה:",
+ "מלבן. בנין מבחוץ כעין משקוף מלמעלה ואסקופה מלמטה:",
+ "זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו, אם יש בו טפח או יותר, יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו לסתום הזיז מאחר שהחזיק בו:",
+ "ויכול למחות בו. כשבא בעל הכותל להוציא הזיז שיש בו טפח או יותר, יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:",
+ "פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעותא, לכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו ולסתמו. וכשבא בעל הכותל להוציאו לכתחלה, אין בעל החצר יכול לעכב עליו:"
+ ],
+ [
+ "לחצר השותפים. לחצר שיש לו שותפות בה, וכל שכן לחצר חבירו. משום היזק ראיה:",
+ "לקח בית בחצר אחרת. הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות. לא יפתח לו פתח לחצר זו. שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיירי אותו בית:",
+ "בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים. דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:",
+ "פתח כנגד פתח. דאמר קרא (במדבר כ״ד:ב׳) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה, ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה:",
+ "קטן לא יעשנו גדול. דאמר ליה בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך, בפתחא רבא לא מצינא לאצטנועי מינך:",
+ "אחד לא יעשנו שנים. דאמר ליה בחד פתחא מצינא לאצטנועי, בתרי פתחי לא מצינא לאצטנועי:",
+ "אבל פותח הוא לרשות הרבים. דאמר ליה, סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין חלל תחת רשות הרבים. אפילו קביל עליה כל הזיקא דאתי מחמתיה. שאין בני אדם רוצים [ליזוק ולירד לדין] לדון על עסק ממונם:",
+ "רבי אליעזר מתיר. ובלבד שיכסנו בחוזק כדי שתהא עגלה מהלכת עליו טעונה אבנים. ולא חיישינן שמא לימים יתקלקל הכיסוי. ואין הלכה כרבי אליעזר:",
+ "זיזין. רהיטים קטנים:",
+ "גזוזטראות. קורות גדולות. שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים:",
+ "כונס לתוך שלו. שמכניס בקרקע שלו כשיעור הוצאת הזיזין ומוציא:",
+ "הרי זו בחזקתה. דטוענין ללוקח ואמרינן שמא זה שמכרה לו כנס בתוך שלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר את הבית. היציע. כמין חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ, כמו שהיה במקדש דכתיב (מלכים א ו) והיציע התחתונה. ויש שעושין אותה בעובי הכותל. ואף על פי שפתוח לבית ותשמישו בתוכו, אפילו הכי אינו מכור. והוא דהוי ארבע אמות. אבל אי לא הוי ארבע אמות, לא חשיב, ונמכר עם הבית:",
+ "ולא את החדר שלפנים. מן הבית. ואף על פי שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו:",
+ "בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה. חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי בית:",
+ "רבי יהודה אומר וכו׳ ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "בור. חפירה בקרקע:",
+ "דות. בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור:",
+ "אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. לא קנה בור ודות, הואיל ותשמישן חלוק מן הבית, שאין עשויין אלא לשאוב מים. עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא:",
+ "וצריך. המוכר:",
+ "ליקח לו דרך. מן הלוקח, לילך לבור ודות. דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום:",
+ "וחכמים אומרים אינו צריך. דסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר הבית שייר לעצמו דרך שילך לבור ולדות:",
+ "בזמן שאמר חוץ מאלו. חוץ מבור ודות, דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי:",
+ "מכרן לאחר. מכר הבור ודות לאחר, ושייר הבית לעצמו:",
+ "רבי עקיבא אומר אין הלוקח צריך ליקח ממנו דרך. דמוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו הבור והדות, דרך נמי מכר לו. והלכה כרבי עקיבא: "
+ ],
+ [
+ "המוכר את הבית. סתם:",
+ "מכר את הדלת. שכל תשמישי הבית הקבועים בו בכלל הבית הם:",
+ "אבל לא את המפתח. דמידי דמיטלטל הוא:",
+ "המכתשת. הקבועה בקרקע:",
+ "האיצטרובל. עיגול של עץ שעליו מעמידים הרחים. וקבוע הוא:",
+ "הקלת. אפרכסת שעושים סביב לרחים לקבל הקמח הנטחן שלא יפול לארץ. ומיטלטל הוא:",
+ "ולא את התנור ולא את הכירים. דמיטלטלים הם. ואית ספרים דגרסי, מכר תנור מכר כירים. ומיירי בקבועים ומחוברים בקרקע:",
+ "הרי כולם מכורים. כל הני תשמישי דביתא. אבל שאר מאני תשמישתיה אינם מכורים. אפילו אמר וכל מה שבתוכה, לא רבה אלא תשמישים המיוחדים לבית כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן:"
+ ],
+ [
+ "מכר את הבתים. הפתוחים לחצר:",
+ "ובורות שיחים ומערות. שבתוך הבתים. ואע״ג דהמוכר בית לא מכר בור שיח ומערה, לגבי חצר מיהא בטלים הן:",
+ "בין כך ובין כך. אפילו אמר כל מה שבתוכה, לא מכר את המרחץ וכו׳. דאינן בכלל חצר:",
+ "רבי אליעזר אומר וכו׳ ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+ ],
+ [
+ "מכר את הים. האבן שנותנים בתוכה הזיתים בשעת טחינתן:",
+ "הממל. הרכב העליונה שבה מפרכים הזיתים:",
+ "הבתולות. כלונסות של ארז שמעמידין בהם קורות בית הבד:",
+ "עכירין. נסרים כבדים שנותנים על האמתחות ששמים בהם הזיתים הכתושים כדי לכבשן:",
+ "הגלגל. שמגלגל האבן ומכביד על הזיתים הכתושים להוציא שמנן:"
+ ],
+ [
+ "הנסרים. לוחות שמשימין עליהם הבגדים:",
+ "הספסלים. שיושבים עליהם. ויש גורסים ספלים, שנותנים בהם מים לרחוץ:",
+ "וילאות. מסך כנגד הפתח. פירוש אחר, אלונטית שמסתפגין בה. ויש אומרים סינר שמכסין בו הערוה כשיושבין במרחץ:",
+ "מגורות של מים. בריכות השופכות מים למרחץ:",
+ "אוצרות של עצים. שמחממין בו המרחץ:"
+ ],
+ [
+ "מכר בתים. וכל שכן חצרות שהן עיקר העיר:",
+ "בית השלחין. גנות ופרדסין השייכין לעיר:",
+ "אבל לא המטלטלין. מאני תשמישתא, כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן. וכל שכן שלא מכר חטי ושערי:",
+ "הרי כולן מכורים. אפילו עבדים ובהמות דמטלטלי דניידי נינהו. וכל שכן חטי ושערי דהוו מיטלטלי דלא ניידי:",
+ "הסנטר. העבד הממונה לשמור העיר. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+ ],
+ [
+ "האבנים שהם לצרכה. לעשות גדר:",
+ "ואת הקנים. שקושרים בהם הגפנים:",
+ "ואת מחיצת הקנים. קנים הרבה גדלים בקלח אחד, כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה:",
+ "שומרה. סוכת שומרים המחוברת לקרקע בטיט:",
+ "ואת החרוב. בבחרותו שעדיין לא הורכב. דכשמזקין מתגבר ומרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה:",
+ "ואת בתולת השקמה. בבחרותה קודם שחתכו ענפיה. דכשמזקין קוצצים הענפים וגדלין הרבה במקומן וקרוי סדן שקמה:"
+ ],
+ [
+ "לא מכר את מחיצת הקנים וכו׳ שכל אלה חשובים כשדה בפני עצמן:",
+ "לא מכר את הבור. אע״פ שמכר לו השדה אין אלו מכורין:",
+ "וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח. לבוא לבור ולגת. דמוכר בעין יפה מוכר כדפרישנא לעיל:",
+ "נתן את כולן. ואפילו למאן דאמר מוכר בעין רעה מוכר וצריך הלוקח ליקח לו דרך היכא דמכר לו אחד מכל אלו ושייר השדה לעצמו, דוקא במוכר אמרינן הכי, משום דהוה ליה ללוקח לאתנויי ולפרושי וכיון דלא אתני איהו הוא דאפסיד, אבל גבי נותן שמקבל המתנה מתבייש לומר לנותן פרש לי מה שאתה נותן לי, לא אמרינן מדלא פירש איהו הוא דאפסיד, אלא אמרינן בעין יפה נתן ואין צריך מקבל המתנה ליקח לו דרך. וכן נמי כל הני דאמרינן לעיל לא מכר לפי שאינן בכלל שדה, ואפילו הני דאינן בכלל כל מה שבתוכה כגון חרוב וסדן השקמה ובור וגת, אם נתן השדה מתנה, נתן את כולן, משום דבעין יפה יותר מדאי הוא נותן:",
+ "זכו בשדה זכו בכולן. אפילו בור וגת ושובך שבשדה. מפני שכל אחד זוכה בשלו ומסתלק מחבירו מכל וכל:",
+ "החזיק בכולם. ואף על גב דחרוב ושקמה לא בטילי לגבי שדה, הוו כשתי שדות ואין מיצר ביניהן דאם החזיק באחת מהן קנה חברתה:",
+ "הקדיש כולם. דמקדיש בעין יפה מקדיש:",
+ "לא הקדיש אלא את החרוב. מכל הנך דאמרינן במתניתין גבי מכר לא מכר, גבי הקדש נמי לא הקדיש, דדעת מקדיש כדעת מוכר, לבד מחרוב המורכב וסדן השקמה, דאף על גב דבמכר לא מכר, בהקדש קדשי. וטעמא, הואיל ומשדה הקדש קא ינקי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר את הספינה. סתם:",
+ "מכר את התורן. עץ גבוה שתולין עליו את הנס. והנס הוא כמין וילון שתולין בתורן לנגד הרוח:",
+ "עוגין. ברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לעכב ולעגן הספינה:",
+ "מנהיגים. אלו המשוטות שבהם מוליכין הספינה למקום שרוצים:",
+ "מרצופין. אמתחות שנותנים בהם הסחורה. ",
+ "אנתיקי. הפרקמטיא שבתוך הספינה. וכל הני דחשיב הכא דבמכר לא מכר, אם נתן והקדיש את הספינה לא הוו הנך בכלל המתנה וההקדש. ולא דמי לבור ודות וגת דפרקין דלעיל דכולהו מקרקעי נינהו ובטלי לגבי שדה לענין הקדש ומתנה, אבל הנך לא בטלי כלל:",
+ "פרדות. בהמות המושכות את הקרון. והוא שאין אדוקים בו בשעת המכירה. ואית דמפרשי. פרדות. עצים הנפרדים מן העגלה שמושכים את העגלה בהם. והוא שלא יהיו קשורים בה בשעת המכירה:",
+ "צמד. הוא העול שצומד ומחבר את השוורים יחד:",
+ "אין הדמים ראיה. והא דאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח, הני מילי בכדי שהדעת טועה, דסבור הלוקח ששוה כך, והוי מקח טעות, אבל בכדי שאין הדעת טועה, כגון דקנה צמד ששוה זוז. במאתים, אמרינן במתנה נתנם לו ואין כאן בטול מקח. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "לא מכר את כליו. בכלים העשויים לרכיבה כגון אוכף ומרדעת, כולי עלמא לא פליגי דקנה אפילו אינם עליו בשעת מכירה. כי פליגי, בכלים של משאוי, כגון שק ודיסקיא, ת״ק סבר לא מכר הכלים של משאוי שעליו, ונחום המדי סבר מכר הכלים של משאוי שעליו. והלכה כתנא קמא ולא קנה הכלים של משאוי ואפילו היו עליו בשעת מכירה:",
+ "חמורך זה. משמע כמות שהוא עם כליו:",
+ "חמורך הוא. הוי כשואל לו חמורך הוא, מכור אותו לי. והוי כמוכר חמור סתם, ואין כליו מכורים ואפילו הן עליו בשעת מכירה. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+ ],
+ [
+ "המוכר את החמור מכר את הסייח. בנו של חמור. ובגמרא מוקי לה כגון שאמר לו חמור מניקה אני מוכר לך. דחלב האתון למאי מהני, אלא ודאי היא ובנה קאמר ליה. וסיפא דאמר פרה מניקה אני מוכר לך לא קנה את בנה, דפרה לחלבה עומדת, ופרה וחלבה קאמר ליה:",
+ "מכר אשפה. מקום גבוה שלשה טפחים או יותר, או עמוק שלשה טפחים או יותר, שרגיל להניח שם זבל בהמותיו:",
+ "מכר בור מכר מימיו. מתניתין יחידאה היא. ופליגי רבנן עלה ואמרי מכר בור לא מכר מימיו. והלכה כחכמים:",
+ "הלוקח פירות שובך. מה שילדו היונים כל השנה:",
+ "מפריח. הלוקח:",
+ "בריכה ראשונה. ויניחנה למוכר. וכל שני ולדות קרויין בריכה. ומניחן עם אמם כדי להיות לצוותא לאמם שלא יברחו:",
+ "פירות כוורת. דבורים הנולדים מן הכוורת זאת השנה. נוטל הלוקח שלשה נחילים, שלשה חבורות מוולדות הדבורים הראשונים היוצאים מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו. שהראשונים הם חשובים, ואחרון אחרון גרוע. ומשם ואילך מסרס, כלומר נוטל אחת ומניח אחת למוכר, כדי שיגדלו ויתחברו עם האבות כדי שתתיישב הכוורת. וכן לעולם:",
+ "חלות דבש. הדבש עם השעוה יחד מעורבים עשוי חלות חלות:",
+ "מניח שתי חלות. שמתפרנסים הדבורים מהם כל ימות הגשמים:",
+ "גרופיות. ענפים. וחוזר וצומח:"
+ ],
+ [
+ "הקונה שני אילנות. סתמא, לא קנה קרקע כלל סביבותיו:",
+ "הגדילו. הרחיבו הענפים:",
+ "לא ישפה. לא יכרות אותם בעל הקרקע אע״פ שהצל שלהם מזיק לקרקע שלו, דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי בעל הקרקע שעבד לו קרקעו לכל צרכן כל זמן שהם קיימים:",
+ "גזע. כל שהוא למעלה מן הארץ שרואה פני חמה:",
+ "שרשין. כל שהן למטה מן הארץ:",
+ "שלו. של בעל האילן. ולא שיניחנו שם ויגדל, דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד שיתכסה האילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע וייראו כשלשה אילנות, ויאמר לו הלוקח שלשה אילנות מכרת לי ויש לי קרקע, אלא יקוץ אותו וישרפנו:",
+ "ואם מתו. שיבש האילן:",
+ "אין לו קרקע. שיוכל ליטע אחר במקומו:",
+ "קנה קרקע. דחשיבי שדה האילן. וקנה בקרקע שיש בין אילן לאילן, ותחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, כדי שיכול לעמוד מלקט הפירות עם הסל שלו. והני מילי, כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר על שש עשרה אמה, אז קנה בקרקע שבין אילן לאילן ותחתיהן וחוצה להן כדאמרן. אבל אם יש בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר משש עשרה אמה, לא קנה קרקע:"
+ ],
+ [
+ "לא מכר את הרגלים. בתוספתא תניא, במה דברים אמורים במקום שלא נהגו, אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה:",
+ "מכר את הקנה. את הריאה. ונקראת על שם הקנה שלה:"
+ ],
+ [
+ "ארבע מדות. דינים חלוקים זה מזה:",
+ "מכר לו חטים יפות. התנה עמו שיתן לו חטין יפות ונמצאו רעות, הוי כאונאה, ולכך יכול לחזור בו מי שנתאנה בלבד, דהוא לוקח, אבל מוכר אינו יכול לחזור בו ואפילו הוקרו החטין הרבה:",
+ "אין אחד מהז יכול לחזור בו. ואפילו הוקרו או הוזלו. ולא מצי לוקח למימר אני ליפות נתכוונתי והאי דאמינא רעות משום דרע רע יאמר הקונה. וכן איפכא לא מצי מוכר למימר אני לרעות נתכוונתי והאי דאמינא יפות דדרך המוכר לומר לרע טוב:",
+ "שחמתית. אדומה. וכל חום (בראשית ל) מתרגמינן שחום:",
+ "ונמצאת לבנה. ואיכא דניחא ליה בהאי ואיכא דניחא ליה בהאי. וכל כהאי גוונא הוי מקח טעות לשניהם ושניהם יכולים לחזור. דאילו ביפות ונמצאו רעות כולי עלמא ניחא להו ביפות:",
+ "יין ונמצא חומץ. איכא דניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחלא:"
+ ],
+ [
+ "משך. מרשות הרבים בסמטא או בחצר של שניהם, קנה. אבל משיכה ברשות הרבים לא מהניא:",
+ "אע״פ שלא מדד. וכגון שפסק לו מתחלה הדמים בכך וכך יתן לו המדה. אבל לא פסק לו הדמים, אפי׳ מדד ומשך לא קנה, דלא סמכא דעתייהו, שהמוכר יכול להעלות הדמים כמו שרוצה, והקונה אומר איני קונה אלא בזול:",
+ "מדד. המוכר ללוקח ברשות הרבים, אפילו בכליו של לוקח, לא קנה, שאין כליו של אדם קונים לו ברשות הרבים. ואם לוקח עצמו מדד, אפילו ברשות הרבים קנה בהגבהה:",
+ "אם היה פקח. הלוקח:",
+ "שוכר את מקומו. אם הוא ברשות בעלים. ומקומו קונה לו. ובמשאות גדולות איירי דאין דרכן להגביה, לכך קני במשיכה:",
+ "עד שיטלטלנו. היינו הגבהה. ואורחא דמלתא נקט, דדרך מגביה לטלטל ממקום למקום:",
+ "ואם היה מחובר לקרקע. בגמרא מוקי לה כגון שאמר לו מוכר ללוקח לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה, דכיון ששכרו לעשות מלאכה בקרקע שלו ועשה בו מלאכה כל שהוא, קנה שכירותו, וקנה נמי אותו דבר שרוצה להקנות לו עם השכירות, לפיכך אם תלש כל שהוא קנה:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא נתמלאה המדה למוכר. במידה שאינה של שניהם מיירי, והמשאיל השאילה לשניהם, והרי היא שאולה למוכר עד שימלאנה, ומשם ואילך היא שאולה ללוקח, לפיכך עד שלא נתמלאה המדה שהכלי שאול למוכר, לא קנה לוקח, ומשנתמלאה המדה שהכלי שאול ללוקח, קנה לוקח, שקנו לו כליו. ובסמטא מיירי או ברשות הלוקח:",
+ "היה סרסור ביניהם ונשברה החבית. והיתה החבית שלו:",
+ "נשברה לסרסור. ולא אמרינן שלוחו של לוקח הוא ונשברה ללוקח:",
+ "וחייב להטיף לו שלש טפין. המוכר ללוקח. מן הנדבק בדופני המדה לאחר שעירה היין והשמן:",
+ "הרכינה ומיצה. הטה את המדה על צדה לאחר שעירה השמן והיין והטיף שלש טפין, ונתאסף מיצת המדה לשולי הכלי. אל מקום אחד:",
+ "הרי הוא של מוכר. שהרי נתייאש הלוקח ממנו:",
+ "והחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין. לפי שהוא טרוד, שמוכר כל שעה:",
+ "ר׳ יהודה אומר. לא אמרו שחנוני פטור מלהטיף שלש טפין, אלא ערב שבת עם חשיכה. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+ ],
+ [
+ "השולח בנו. קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין, להביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו, וכן עשה, ושבר התנוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני. חנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר. דלא שלח האב את בנו הקטן אל החנוני אלא לאודועי ליה שהוא צריך לשמן, לא שישלח השמן על ידו. ובגמרא פריך, אמאי חייב החנוני על הצלוחית אבדה מדעת היא. שהרי הוא עצמו שלחה ביד בנו. ומשני, כגון שנטלה חנוני למוד בה שמן לאחרים, הלכך נעשה גזלן עליה וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר לה למרה, ואע״ג דאהדרה לתינוק לא מפטר מינה:",
+ "רבי יהודה פוטר שעל מנת כן שלחו. כי היכי דלשדר ליה חנוני ביד בנו:",
+ "שהוא פטור. מדמי צלוחית. ואין הלכה כר״י:"
+ ],
+ [
+ "הסיטון. סוחר שקונה הרבה ביחד וחוזר ומוכר לחנונים מעט מעט:",
+ "מקנח מדותיו. בשביל היין והשמן שנקרש בתוכם והמדה מתמעטת:",
+ "ובעל הבית. שאינו מוכר תדיר כסיטון, מקנח פעם אחת בשנה:",
+ "פעמים בשבת. שהחנוני אינו חייב להטיף שלש טפין כמו שחייב הסיטון ובעל הבית, ומשתייר בכלי ונדבק בו:",
+ "וממחה. מקנח אבני משקלותיו ששוקל בהן דבר לח:",
+ "על כל משקל ומשקל. כל פעם ששוקל מקנח:"
+ ],
+ [
+ "וחייב להכריע טפח. ממשקל ליטרא ואילך. אבל פחות מליטרא אין צריך הכרע טפח:",
+ "היה שוקל עין בעין. כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:",
+ "נותן לו את גרומיו. הכרעותיו. לכל עשרה ליטרא מוסיף לו עשירית ליטרא, שהוא אחד למאה כשימכור בלח. וביבש מוסיף [חצי] עשירית ליטרא לכל עשרים ליטרא:",
+ "למוד בדקה. במדה קטנה:",
+ "לא ימוד בגסה. במדה גדולה. דהוי פסידא דלוקח, שאין נותן לו אלא הכרע אחד והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:",
+ "למחוק. להסיר מה שעולה על שפת המדה:",
+ "לא יגדוש. ואף על פי שמוסיף לו בדמים:",
+ "לא ימחוק. ואף על פי שפוחת לו מן הדמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר פירות. סתם ולא פירש לאכילה או לזריעה:",
+ "אפילו זרע פשתן. דרובא קונים אותו לזריעה, מצי למימר אני לאכילה מכרתיו. דאין הולכין בממון אחר הרוב:",
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו׳ בגמרא מוקי כולה מתניתין אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני, אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דברי רשב״ג. שרבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דהוי מקח טעות דודאי לזריעה זבנינהו:"
+ ],
+ [
+ "המקבל פירות. שקנה תבואה מחבירו. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה, דדרך תבואה בכך. ולא יותר:",
+ "עשר מתליעות. אכולות מתולעים. לכל מאה, דהיינו אחד מעשר:",
+ "קוססות. יין רע. אם המרתף של חביות גדולות מקבל עליו עשר חביות גדולות. ואם המרתף של כדות, מקבל עליו עשר כדות. ודוקא כשאמר מרתף זה אני מוכר לך, ולמקפה, כלומר לשים בתוך התבשיל. אבל אם אמר מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, צריך ליתן לו יין שכולו יפה. שיין של מקפה צריך שיהיה יפה ומתקיים, שאין מסתפקים ממנו אלא מעט מעט. ואם אמר סתם יין אני מוכר לך ולא זכר למקפה, נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות. ואם אמר מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין, אפילו כולו חומץ הגיעו:",
+ "קנקנים בשרון. בארץ המישור:",
+ "מקבל עליו עשר פטסיאות. שאינן מבושלות כל צרכן. והן שואבות היין ומזיעות אותו:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב. המוכר באחריותו. דבשעת מכירה יין הוה. ודוקא שנעשה חומץ בכליו דלוקח, דאי בכליו של מוכר, מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך, ולא מצי מוכר אמר ליה למה השהית אותו בקנקנים כל כך את הוא דאפסדת, דמצי היאך אמר ליה הא מעיקרא הודעתיך שלא היה בדעתי להסתפק מן היין אלא מעט מעט:",
+ "ואם ידוע שיינו מחמיץ. שאינו מתקיים. ואידך אמר ליה דלא בעי ליין אלא למקפה ולשהותו ליקח ממנו מעט מעט:",
+ "הרי זה מקח טעות. דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:",
+ "מבושם. דרכו להתקיים עד עצרת. ומשם ואילך החום מקלקלו:",
+ "וישן. אם מכר לו יין על מנת שהוא ישן. נותן לו משל אשתקד, מן השנה שעברה הקודמת לזו:"
+ ],
+ [
+ "בית חתנות לבנו. שדרך אדם לעשות לבנו בית כשנושא אשה:",
+ "בית אלמנות לבתו. כשמת בעלה ושבה אל בית אביה. אבל בחיי בעלה היא אצל בעלה, שאין דרך חתן לדור עם חמיו:",
+ "רפת בקר הוא זה. וצריך לעשותו גדול יותר:",
+ "בית קטן. הפחות שבבתים הוא שש על שמונה. והמוכר מקום לחבירו סתם לעשות לו בית צריך שיהיה שש על שמונה:",
+ "גדול. ואם פי׳ לעשות לו בית גדול:",
+ "טרקלין. עשוי למושב שרים:",
+ "רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. אכולהו קאי, דהיינו בבית קטן רומו שבעה, ובבית גדול תשעה, וטרקלין עשר:",
+ "ראיה לדבר היכל. שהיה ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלשים, שהם חצי ארכו ורחבו:",
+ "הכל כבנין היכל. איכא דאמרי הא דתנן לעיל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, ראיה לדבר היכל, רשב״ג קתני לה, שרשב״ג אומר הכל כבנין היכל. ואיכא דאמרי רשב״ג פליג את״ק ואתמוהי קא מתמה, וכי הכל בונים כבנין היכל, אין הדבר תלוי אלא במנהג המדינה:"
+ ],
+ [
+ "בשעה שבני אדם נכנסים. ביום. ולא שיטריחהו לעמוד בלילה:",
+ "זה עושה לו פותחת. שלא יגנוב בעה״ב ממי בורו. ובעל הבית עושה לו פותחת אחרת באותו פתח הפתוח לבור, שלא יוכל לבא לשאוב בלא דעת בעל הבית, ולא יבא לעולם בביתו של בעה״ב אא״כ ישנו לבעל הבית בביתו. ומשום חשד אשתו תקנו כן:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו גינה. ונתרצה חיצון לתת לפנימי דרך באמצע שדהו:",
+ "לא יכנס מתוכה. דכיון דמזיקו היזק גדול שעובר באמצע שדהו, אנן סהדי דלא נתרצה לו אלא לצורך גינה בלבד, ולא שיכנס לצורך תשמיש אחר:",
+ "והחיצון זורע. דכיון דבאמצע שדהו הוא, אנן סהדי דלא מחל לו הדרך לגמרי ושלא יוכל הוא לזרעה:",
+ "וזה וזה אין רשאין לזרעה. דכיון דמן הצד הוא, להילוך גרידא יחדהו לו:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו. שהחזיקו רבים לעבור שם לעולם:",
+ "ושלו לא הגיעו. ויש לרבים שני הדרכים. דקיימא לן מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:",
+ "דרר היחיד. המוכר לחבירו דרך תוך שדהו צריך ליתן לו ארבע אמות:",
+ "דרך המלך אין לו שיעור. שהמלך פורץ גדר לפניו לעשות לו דרך:",
+ "דרך הקבר. שנושאין המת לקברו, אין לו שיעור. תקנת חכמים היא משום יקרא דמת. ולא שיכולים לפרוץ גדר כדרך המלך, אלא שיכולים המלוין את המת לעבור על גבי זרעים ואין צריכים לנטות לכאן ולכאן:",
+ "בית ארבעת קבין. הוא [שלשים ושלש אמות ושני טפחים] רוחב באורך חמשים אמה. ומקום המעמד הוא שהיו עושים שבעה מעמדות שבעה מושבות כשהיו חוזרין מלקבור המת, כנגד שבעה הבלים שבתחלת ספר קהלת:"
+ ],
+ [
+ "המקבל מחבירו. בקבולת שיחפור לו קבר:",
+ "ארבע אמות. רוחב, ושש באורך:",
+ "שמונה כוכין. שמונה קברים:",
+ "שלש מכאן ושלש מכאן. לשני צדדין של אורך המערה. ושתים כנגד הנכנס למערה. וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום שבעה. נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה. ובין השנים שמכנגד שתי אמות:",
+ "הכל לפי הסלע. אם המקום קשה אין המקבל חייב לחפור אלא שש אמות באורך וארבע ברוחב כדברי ת״ק. ואם המקום רך ותיחוח חייב המקבל לחפור שש על שמונה כדברי רבי שמעון. והלכה כת״ק:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האומר לחבירו בית כור עפר. מדת בית כור הוא חמשה ושבעים אלף אמה. שחצר המשכן היה בית סאתים, והיה מאה על חמשים, וכור שלשים סאין:",
+ "עפר. הראוי לזריעה משמע. אבל אם אמר בית כור סתם, או בית כור קרקע, אפילו היה כולו סלעים הגיעו, דשמא לבנות בית או למשטח ביה פירי בעי ליה:",
+ "נקעים. בקעים עמוקים או סלעים גבוהים עשרה. וכגון שרחבים ארבע על ארבע דהוי מקום חשוב:",
+ "אין נמדדין עמה. וצריך שיתן לו בית כור שלם מקרקע חלק. שאין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ויראו לו כשנים ושלשה מקומות:",
+ "כבית כור. משמע כמו שהיא בין סלעים בין עפר:"
+ ],
+ [
+ "מדה בחבל. כלומר בצמצום אני מוכר לך שדה זו שיש בה בית כור עפר כמו שמודדים במדת החבל לא פחות ולא יותר:",
+ "פיחת כל שהוא. שלא היה באותו שדה בית כור שלם, המקח קיים, וינכה המוכר כפי הפחת:",
+ "הותיר. קרקע כל שהו על בית כור, יחזיר למוכר הקרקע שהותיר או דמי הקרקע, כדמפרש ואזיל:",
+ "אם אמר לו. מוכר ללוקח, בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר, בכך וכך דמים, ולא אמר לו מדה בחבל:",
+ "אפילו פיחת או הותיר רובע קב. לכל סאה דהיינו שלשים רביעיות לבית כור, הגיעו. ומדתני תנא אפילו פיחת רובע לסאה, ולא תני אפילו פיחת שבעה קבין ומחצה לכור, שמעינן מינה דאפילו במכירה מועטת, כגון בית סאה אני מוכר לך הן חסר הן יתר, אם פיחת רובע או הוסיף רובע, הגיעו. ואם אמר בית כור סתם, סתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי:",
+ "יותר מכאן. יותר מרובע לכל סאה אם הותיר, יעשה חשבון, יחשוב כמה הותיר על בית כור וכמה שוין לפי חשבון שמכר את בית כור:",
+ "ולמה אמרו יחזיר לו מעות. שמן הדין אין להחזיר לו אלא קרקע שהרי לא קנה הלוקח אלא בית כור בלבד. ולא תקנו חכמים שיתן לו מעות כנגד זה היתר, אלא לייפות כחו של מוכר שלא יפסיד אותו קרקע מועט דלא חזי ליה למידי:",
+ "שאם שייר. בבית כור שדה בית תשעה קבין דהשתא חזי ליה האי קרקע, כדאמרינן דף י״א, דבית תשעה קבין חשוב להיות נקרא שדה, אז אין מחזיר לו מעות, אלא המוכר נוטל את הקרקע שלו. ושמעינן ממתניתין דשבעת קבין ומחצה לכור שהוא רובע הקב לכל סאה, הוי מחילה. משבעה קבין ומחצה עד תשעה קבין ולא עד בכלל, יעשה חשבון. תשעה קבין או יותר, יחזיר קרקע:",
+ "ולא את הרובע. הכי קאמר, היכא דאמרן יעשה חשבון או יחזיר קרקע, לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא גם כל השלשים רביעיות של בית כור היתרים הוא מחזיר, דכיון דאיכא קרקע חשוב בין הכל, לא מחיל מידי: "
+ ],
+ [
+ "מדה בחבל וכו׳ האומר לחבירו שתי לשונות הללו הסותרים זה את זה, מדה בחבל דמשמע בצימצום, הן חסר הן יתר דמשמע דלא קפיד על מעט פחות או יותר. ביטל לשון אחרון שהוא הן חסר הן יתר, את לשון ראשון שהוא מדה בחבל. ואפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה, הגיעו:",
+ "דברי בן ננס. דסבירא ליה תפוס לשון אחרון. ופליגי רבנן עליה, ואמרי הלך אחר פחות שבלשונות, בין ראשון בין אחרון. דמספקא להו אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון, ונוטל הלוקח כפחות שבשיעורין. והלכה כחכמים:",
+ "בסימניו ובמצריו. אמר לו בית כור עפר אני מוכר לך בתוך הסימנים והמצרים האלה:",
+ "הכי גרסינן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. והכי פירושא, אם פיחת מן הבית כור שתות וכ״ש פחות משתות, הגיעו. אבל יותר על שתות ולמטה עד שתות ולא שתות בכלל, ינכה:"
+ ],
+ [
+ "משמנין ביניהן. רואין המקום השמן שבשדה זו ונוטל אותו המוכר. דיד לוקח על התחתונה. וכנגדו נותן ללוקח מן המקום הגרוע כמו ששוה המקום השמן שנטל המוכר. דכי קאמר ליה חצי שדה אני מוכר לך, כדי דמי חצי שדה קאמר ליה. ואם היתה בת מאה אמה במאה דינרין, ויש בה שלשים אמה מקום שמן ששוה חמשים דינרין, נוטלו המוכר, ונותן ללוקח שבעים אמה מן הגרוע בחמשים דינרין. ונפקא מינה, דרוצה אדם בקב עידית משני קבין זיבורית, ואע״פ שדמי שניהן שוין:",
+ "חציה שבדרום אני מוכר לך. אין שמין כל השדה כההיא דרישא, אלא שמין כמה שוה חצי השדה שבדרום בין טוב ובין רע, וכנגד מה ששוה חציה שבדרום נותן לו מוכר ללוקח בכל רוח שירצה מן הגרוע שיש לו. דיד לוקח על התחתונה, ושמא הכי קאמר ליה. מה ששוה חצי שבדרום אני מוכר לך בקרקע שלי בכל מקום שארצה:",
+ "ומקבל עליו. הלוקח, לתת מקום בחצי שדה זה שקנה לעשות גדר, וחריץ ובן חריץ, תרווייהו אחורי הגדר מבחוץ, כדי שלא תהא חיה קופצת ונכנסת בשדה. דאי עביד חריץ ולא עביד בן חריץ, איידי דחריץ רווח נכנסת בתוכו וקופצת למעלה על שפתו השני. ואי עביד בן חריץ ולא עביד חריץ, איידי דקטין קיימא אשפתא וקפצא. וכמה בין חריץ לבין בן חריץ, טפח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש נוחלין. יש קרובים שנוחלין את קרוביהם כשהם מתים. ואף כשמתים הם, מנחילין להם את ממונם:",
+ "האב את הבנים. דכתיב (במדבר כ״ז) איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, במקום בת אתה מעביר נחלה מאב, ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין:",
+ "והבנים את האב. דכתיב איש כי ימות ובן אין לו, הא יש לו בן, בן קודם:",
+ "והאחין מן האב. דכתיב (שם) ממשפחתו וירש אותה, ומשפחת אב קרויה משפחה דכתיב (שם א) למשפחותם לבית אבותם:",
+ "האיש את אמו. דכתיב (במדבר כ״ז) וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, היאך בת יורשת שני מטות. אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר וירשתן. ומדכתיב מטות, הקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב בן קודם לבת, אף מטה האם בן קודם לבת:",
+ "והאיש את אשתו. דכתיב שארו, זו אשתו. וקרינן הכי, ונתתם את נחלת שארו לו, וגורעין ומוסיפין ודורשין. יכול אף היא תירשנו ת״ל וירש אותה, הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו: "
+ ],
+ [
+ "כל הקודם לנחלה. יוצאי יריכו קודמין. ואם אין יוצאי יריכו קיימין, חזרה נחלתן אצל האב. כיצד, ראובן שמת, חנוך ופלוא חצרון וכרמי [בניו] יורשין אותו. ואם מת אחד מן הבנים קודם ראובן, וההוא בן הניח בן או בת [או בן בן או בת בן או בן בת או בת בת] עד מאה דורות, יירש במקום אביו בנכסי אביו ראובן, ויטול כאחד מבני ראובן. ואם אין לראובן בנים ולא בני בנים ואף לא בנות בנים, אז יורשות בנות ראובן את ראובן. ואם אין לראובן בנות ולא בני בנות ולא בנות בנות עד סוף כל הדורות, אז יירש יעקב את ראובן בנו. ואם אין יעקב קיים, יירשו את ראובן אחיו בני אביו, שמעון לוי ויהודה [יוסף ובנימין] וכו׳. ואם אינן קיימין ירשו את ראובן בני שמעון ולוי וכו׳. ואם אין להם בנים ולא בני בנים יירשו בנותיהן או בני בנותיהן או בנות בנותיהן. דבכל מקום הזכר ויורשיו קודמין לנקבה. ואם מתו אחיו של ראובן בלא זרע או שלא היה לו אח מעולם, תירשנו אחותו דינה בת יעקב או בניה או בני בניה [או בנותיה ובנות בנותיה] עד סוף העולם. ואם אין לראובן אחות ולא זרע אחות, תחזור ירושתו לאבי אביו דהיינו ליצחק. ואם אין יצחק קיים, תחזור ירושת ראובן לעשו בן יצחק, שהוא אחי אביו של ראובן. ואם אין עשו קיים, תחזור ירושת ראובן לאליפז בן עשו או לבניו ולבני בניו או לבנותיו ולבנות בנותיו עד סוף כל הדורות. ואם אין אחים לאביו של ראובן ולא מבני בניהן, תחזור ירושת ראובן לאחות אביו או לבניה ולבני בניה או לבנותיה על הסדר שאמרנו. ואם אין לאביו של ראובן לא אחים ולא בני אחים ולא אחות ולא בני אחות, תחזור ירושת ראובן לאברהם אבי אבי אביו. וכן לעולם עד אדם הראשון:",
+ "האב קודם. לעולם לאחי האב ולבניהם, [ואחי האב קודמים לאחות האב], ואחי האב ואחות האב קודמים [לאבי האב. ואבי האב קודם לאחי אבי האב. ואחי אבי האב ואף אחותו קודמין] לאבי אבי האב. וכן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "נטלו שלשה חלקים בנחלה. בנחלת ארץ ישראל. וסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דכתיב (במדבר כ״ו:נ״ה) לשמות מטות אבותם ינחלו. וצלפחד וחפר אביו שניהם נטלו חלק בארץ, שמיוצאי מצרים היו שניהם. ונטלו בנות צלפחד חלק אביהם שהיה מגיע לו בארץ, וחלק המגיע לו מירושת חפר אביו, וחלק בכורתו שהיה בכור ונוטל פי שנים. ואע״פ שעדיין לא ירשו את הארץ ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא לאחר מיתה, ארץ ישראל מוחזקת היתה:"
+ ],
+ [
+ "אחד הבן ואחד הבת בנחלה. הכי קאמר, אחד הבן ואחד הבת שוין בירושת נכסי האם כבירושת נכסי האב, ואין הפרש בין ירושת נכסי האם לירושת נכסי האב, אלא שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום. ואין יכול לסלקו מן הירושה אלא על ידי שיתן במתנה נכסיו לשאר בניו:",
+ "על פיו. משום דמצווה מחמת מיתה, ושכיב מרע דבריו ככתובים וכמסורים ואינו צריך קנין. משום הכי תני על פיו:",
+ "והשוה להן את הבכור. בלשון מתנה:",
+ "דבריו קיימין. ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה:",
+ "ואם אמר משום ירושה. ואם ריבה לאחד ומיעט לאחד בתורת ירושה, שאמר פלוני בני יירש שדה בית כור, ופלוני [בני] יירש שדה בית לתך, ועל בנו בכור אמר שיירש כשל חבירו, לא אמר כלום, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה:",
+ "כתב בין בתחלה וכו׳ תנתן שדה פלונית לפלוני ויירשנה, זהו בתחלה. יירשנה ותנתן לו, זו היא בסוף. יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה, זו היא מתנה באמצע:",
+ "אם אמר על מי שראוי ליורשו. כגון על בן בין הבנים. ועל בת בין הבנות, פלוני יירשני:",
+ "דבריו קיימין. דכתיב (דברים כ״א:ט״ז) והיה ביום הנחילו את בניו, התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה. ומודה רבי יוחנן דעל אח במקום בת ועל בת במקום בן, לא אמר כלום, שאין הבת ראויה לירש במקום בן, ולא האח במקום בת. וכן מודה רבי יוחנן שאם השוה את הבכור לבנים לא אמר כלום, דכתיב (שם) לא יוכל לבכר וכו׳. והלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה:",
+ "אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין לחכמים נחת רוח במעשיו, ואפילו אין בניו נוהגים כשורה, דלמא נפיק מינייהו זרעא מעליא. ואין הלכה כר״ש בן גמליאל:"
+ ],
+ [
+ "זה בני נאמן. ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום:",
+ "זה אחי אינו נאמן. להורישו עם אחיו, שהרי אינן מכירים אותו:",
+ "ונוטל עמו בחלקו. כגון אם הם שני אחים לבד הספק, ויש להם לחלק שלש שדות, זה נוטל שדה ומחצה וזה נוטל שדה ומחצה, וזה שמעיד על הספק שהוא אחיו, נותן לו חצי השדה, והאחר אינו נותן לו כלום, דאמר ליה הבא ראיה ושקול:",
+ "מת. הספק:",
+ "יחזרו. אותן הנכסים שנתן לו אחיו:",
+ "למקומן. כלומר למי שנתנם לו. אבל שאר אחים אין יורשים עמו:",
+ "נפלו לו. לספק:",
+ "נכסים ממקום אחר. בחייו. או קנה נכסים ועכשיו מת:",
+ "יורשו אחיו. של זה שהיה מעיד שהוא אחיו:",
+ "עמו. דהא קא מודי להו שאחיהם הוא. והני מילי בדלא כפרו שאר האחין לומר ודאי שאינו אחיהן, אלא טוענים שאינן מכירים אותו. אבל אם כפרו בו שאינו אחיהם, לא יירשנו אלא זה שהעיד לו בלבד:",
+ "דייתיקי. צוואת שכיב מרע. ולשון דייתיקי דא תהא למיקם ולמיהוי:",
+ "קשורה על יריכו. דליכא למימר אחר כתבה ונתנה שם, אפילו הכי הרי זו אינה כלום, שהרי לא גמר להקנות אלא בקבלת השטר ואין שטר לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. דמשמע גוף הקרקע יהא קנוי לך מהיום ולא תאכל הפירות עד לאחר מיתה. ואם לא כתב מהיום, לא נתן לו כלום, דאין מתנה לאחר מיתה:",
+ "אינו צריך. לכתוב מהיום. דכיון שכתב בשטר בכך וכך בשבת אמר לנו פלוני הוו עלי עדים, זמנו של שטר מוכיח עליו שמאותו היום התחילה המתנה, דאי לא תימא הכי, זמן שנכתב בשטר למה נכתב. והלכה כרבי יוסי:",
+ "לאחר מותו. מהיום ולאחר מיתה:",
+ "האב אינו יכול למכור. בלא הבן. שהגוף קנוי לבן:",
+ "והבן אינו יכול למכור. בלא האב. שהפירות קנויין לאב:",
+ "מכר האב. סתמא מכורים הפירות ללוקח, עד שימות האב:",
+ "מכר הבן. בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב:",
+ "האב. שכתב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה:",
+ "תולש ומאכיל הפירות למי שירצה בחייו. אבל מה שהניח במחובר בשעת מיתה אע״פ שעומד ליתלש הרי הן של בנו מקבל המתנה. אבל הכותב נכסיו לאחר, אפילו מה שהניח במחובר לקרקע בשעת מיתתו הרי הוא של יורשים, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו יותר מאחר:",
+ "מתפרנסין. לבוש וכסות. לפי שפרנסת הגדולים מרובה מפרנסת הקטנים:",
+ "ניזונים. אכילה ושתיה. לפי שמזונות הקטנים מרובים משל גדולים, שאוכלים פעמים רבות ומפזרים, לפיכך הקטנים מעכבים על הגדולים מלהתפרנס מתפוסת הבית, והגדולים מעכבין על הקטנים מליזון, אלא יתפרנס ויזון כל אחד מחלקו:",
+ "נשאו גדולים. ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית לאחר מיתת אביהם:",
+ "ישאו גם הקטנים. מתפוסת הבית:",
+ "ואם אמרו הקטנים. לאחר מיתת אביהם, הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם בחיי אבינו:",
+ "אין שומעין להם. אלא מה שנתן להם אביהם בחייו, נתן:"
+ ],
+ [
+ "הניח בנות. ולא בנים:",
+ "שהבנות ניזונות מן הבנים. בתנאי כתובה. ואין בנות קטנות ניזונות מן הגדולות. דבמקום שאין בנים יורשים אין הבנות אוכלות בתנאי כתובה, אלא חולקות בשוה וכל אחת נזונת משלה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שמת. שהנכסים מרובים. כדי שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות:",
+ "שהנכסים מועטין. שאין בהם כשיעור זה:",
+ "בשביל שאני זכר הפסדתי. בתמיהה. אלא לא אפסיד וניזון כולנו יחד. ואין הלכה כאדמון. ועשו אלמנה אצל הבת בנכסים מועטים, כבת אצל האחין, מה בת אצל האחין הבת ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "וטומטום. ספק זכר ספק נקבה:",
+ "הזכרים דוחין אותו אצל הנקבות. דאמרי ליה אייתי ראיה דזכר את ושקול:",
+ "הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים. דאמרי ליה אייתי ראיה דנקבה את ותיזון עמנו:",
+ "ילדה זכר נוטל מנה. ואע״ג דקיימא לן המזכה לעובר לא קנה, הכא בשכיב מרע שזכה לבנו קנה, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו:",
+ "ילדה זכר ונקבה. תאומים יחד:",
+ "ילדה טומטום אינו נוטל. האי מתניתין אדחיא לה, והלכתא שטומטום נוטל כפחות שבשניהם:",
+ "יורש את הכל. דלא תימא בריה בפני עצמה הוא ולאו בר ירושה הוא, קמשמע לן:"
+ ],
+ [
+ "השביחו גדולים את הנכסים. בעודן בתפוסת הבית:",
+ "השביחו לאמצע. והני מילי כששבחו הנכסים מחמת נכסים עצמן, שלא הוציאו משלהן כלום אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים מחמת עצמן. אבל אם חפרו ונטעו והוציאו משלהן, מה שהשביחו השביחו לעצמן:",
+ "וכן האשה שהשביחה. בגמרא מוקמינן לה באשה יורשת. כגון שנשא ראובן את בת שמעון אחיו, ומת בלא בנים, ובנות שמעון אחיו יורשות אותו, נמצאת אשתו שהיא בת שמעון אחיו יורשת אותו עם שאר אחיותיה, וסלקא דעתך אמינא דבההיא הנאה דנפיק עלה קלא ששולטת ומשבחת, אפילו כי אמרה ראו מה הניח לי בעלי וכו׳ אפילו הכי מחלה ורוצה שיהיה השבח לאמצע, קמשמע לן דהשביחה לעצמה:"
+ ],
+ [
+ "שנפל אחד מהן לאומנות. לעבודת המלך. שכן מנהג המלך להעמיד מכל בתי העיר אדם אחד למוכס חדש אחד או שני חדשים:",
+ "נפל לאמצע. כל הריוח. מפני שמחמת אביהם באת לו. אבל אם מחמת עצמו, מפני חריפותו וחשיבותו וחכמתו נלקח לעבודת המלך, מה שהרויח הרויח לעצמו:",
+ "חלה ונתרפא. אם חלה באונס כלומר שלא פשע הוא בעצמו, מתרפא מן האמצע. אבל אם חלה מצנים פחים וכיוצא בהם, דכתיב בהו (משלי כ״ב:ה׳) שומר נפשו ירחק מהם, בהא אמרינן במתניתין דאינו מתרפא אלא משל עצמו:",
+ "שושבינות. דרך שושבינות נוטל סעודה ודורון לחופה ואוכל עמו, וזה חוזר ועושה כן לזה גם כן כשישא אשה. ואם שלח האב שושבינות בסתם על יד אחד מבניו וחזרה השושבינות אחר כך לאחר שמת האב, חזרה לאמצע, מפני שהיא כמלוה, שהרי נגבית בבית דין, שיכול המוליך שושבינות לחבירו לחזור ולתבוע ממנו בבית דין שיתן לו שושבינות כדרך שנתן לו. והוא שיהיו נשואי השני כנשואי הראשון, אם בתולה בתולה, ואם אלמנה אלמנה, ואם פרהסיא פרהסיא, ואם בצנעא בצנעא. שיכול השני לומר לראשון, איני עושה עמך אלא כדרך שעשית עמי:",
+ "אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן. בלא חופה. או אי נמי בחופה ואינו הולך לאכול עמו, אין זו שושבינות אלא מתנה, ואינה נגבית בב״ד:"
+ ],
+ [
+ "השולח סבלונות. מנהג חתנים למחרת הקידושין שולחין לבית הארוסה תכשיטים ומיני מגדנות וכדי יין וכדי שמן, ופעמים הולך החתן ואוכל שם:",
+ "אינן נגבין. אם מת הוא או מתה היא או שבא לגרשה. דמחמת חבת שמחת אכילה מחל. ודוקא שאכל בדינר, אבל אכל פחות מדינר לא מחל וגובה הסבלונות:",
+ "שלח סבלונות מרובים. ואפילו מועטים, אם פירש על מנת שיבואו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין. ואורחא דמלתא נקט, שדרך הסבלונות ששולחין כדי שיבואו לבית בעלה להיות מרובין, ואותן ששולחין כדי שתתקשט בהן בבית אביה דרכן להיות מועטין:"
+ ],
+ [
+ "ושייר קרקע כל שהוא. והוא הדין אם שייר לעצמו מטלטלין, מתנתו מתנה, ואם עמד אינו חוזר. והוא שקנו מידו על אותו מתנה, דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד. ואם לא קנו מידו לא קנה מקבל המתנה אפילו מת השכיב מרע. ודוקא כשבא להקנות המתנה מחיים. אבל אם אמר יתנו לפלוני כך וכך אחר מותו אינו צריך קנין, ואפילו שייר לעצמו. ושכיב מרע שבא ליתן מתנה מחיים, אם לא שייר לעצמו כלום ועמד, חוזר ואפילו קנו מידו. ומצוה מחמת מיתה דשמענא ליה דקאמר וי ליה דמיית, לעולם חוזר, בין שייר בין לא שייר, ואפילו קנו מידו. ואם מת, קנה מקבל המתנה ואפילו בלא קנין:",
+ "לא כתב בה שכיב מרע. כד קציר ורמי בערסיה. ואף לא לשון מתנת בריא, כד הלך על רגלוהי בשוקא. ולא שייר כלום:",
+ "הוא אומר שכיב מרע הייתי. וחוזרני בי. והלה אומר בריא היית ולא תחזור:",
+ "צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע. דבתר השתא אזלינן, דהאידנא בריא הוא, ועליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע בשעת המתנה:",
+ "וחכמים אומרים. לא אזלינן בתר השתא אלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ומקבל המתנה שבא להוציא מיד הנותן שהוא מוחזק, עליו להביא ראיה ועדים שבריא היה באותה שעה. והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "ר׳ אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן. ר׳ אליעזר לית ליה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואפילו מצוה מחמת מיתה סבירא ליה דאין מתנתו מתנה אלא בקנין, כמתנת בריא. ואין הלכה כרבי אליעזר:",
+ "כבינתי. תרגום רדידים כבינתא:",
+ "תקברם אמם. כלומר אין מביאין ראיה מהם שרשעים היו וקנסא קנסו רבנן לבנים לקיים לבת מתנת אמן, אע״פ שלא היה מן הדין:",
+ "אבל לא בחול. אם חילק השכיב מרע נכסיו בחול:",
+ "קל וחומר בחול. וכן הלכה דבין בחול בין בשבת דברי שכיב מרע ככתיבי וכמסירי דמו, ואין צריך קנין. ואם שאל שיקנו מידו, קונים ממנו בין בחול בין בשבת כדי שלא תטרף דעתו עליו:"
+ ],
+ [
+ "יורשי האב אומרים הבן מת ראשון. ואין בעל חוב יכול להפרע מנכסים אלו שהרי לא זכה בהן הבן מעולם:",
+ "ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון. ונפלו הנכסים שעה אחת לפני הבן. והם משועבדים לכתובת אשה ובעלי חוב:",
+ "בית שמאי אומרים יחלוקו. דקסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי, ויורשי האב ובעלי חוב תרווייהו מוחזקים הוו, לפיכך יחלוקו:",
+ "ובית הלל אומרים. הנכסים בחזקת יורשים וכמוחזקים דמו ובעל חוב בא להוציא מידם ועליו להביא ראיה שהאב מת תחילה:"
+ ],
+ [
+ "האשה מתה תחילה. ואין ליורשי האשה כלום, שהרי הבעל מת אחרון וירש את אשתו:",
+ "נכסים בחזקתן. נכסי צאן ברזל בחזקתן. ולא פירשו בית הלל אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה, אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותן עליו, הלכך נכסי צאן ברזל יחלוקו:",
+ "וכתובת אשה. שהם מנה מאתים ותוספת, נשארים בחזקת יורשי הבעל:",
+ "ונכסים הנכנסים ויוצאים עמה. הם נכסי מלוג. שבשעה שהיא נכנסת נכנסים עמה וכשהיא יוצאת יוצאים עמה. אם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה. אלו הם בחזקת יורשי האשה. נמצאו יורשי האשה נוטלים כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "נפל הבית עליו ועל אמו. ואין לה בן אחר אלא זה. יורשי הבן אומרים האשה מתה תחלה וירש הבן נכסיה ואנו יורשים הבן. ויורשי האשה ממשפחת בית אביה אומרים הבן מת תחלה ואנו יורשים את האשה:",
+ "אלו ואלו מודים. ב״ש וב״ה שיחלוקו. דכיון ששניהם באים מכח ירושה הוי ספק וספק ויחלוקו. ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו, דהתם יש שני מיני נכסים, יש שהבעל מוחזק ויש שהאשה מוחזקת, אבל הכא הכל בחזקת האשה כיון שהיתה אלמנה, ושניהם באים מכח ירושה לירש הכל, הלכך יחלוקו:",
+ "מודה אני בזה. דלדברי בית הלל הכא נמי אמרינן נכסים בחזקתן, בחזקת יורשיה מן האב, שהרי בחייה משמת בעלה אחר שבט אביה היא מתיחסת, וממונה נמי בחייה היה בחזקת שבט אביה. הלכך יורשיה מן האב יורשים אותה. והלכה כרבי עקיבא:",
+ "על החלוקין אנו מצטערין. כלומר, על מחלוקת דלעיל דב״ש וב״ה אנו מצטערים שלא השוו דעתן, ואתה אומר שגם בזה חלוקין ובאת לחלוק על תנא קמא שאומר שהם שוין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גט פשוט. שטר פשוט, כעין שלנו שאינן תפורים ומקושרין. וכל שטר קרוי גט:",
+ "עדיו מתוכו. מבפנים כעין שאנו עושים:",
+ "מקושר מאחוריו. כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר, ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק, וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי. ותקנו רבנן גט מקושר, משום כהנים קפדנים שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולין להחזירן, והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכשם שתיקנו מקושר בגט, כך תיקנו בשאר שטרות, שלא חילקו חכמים:",
+ "שניהם פסולין. שלא נעשו כתיקון חכמים:",
+ "שיכול לעשותו פשוט. שאם יקרע התפירות ויפתח השטר יהיה פשוט:",
+ "רשב״ג אומר הכל כמנהג המדינה. פלוגתא דתנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר ואמר ליה עבד לי מקושר ואזיל ועבד ליה פשוט, או פשוט ועבד ליה מקושר, ת״ק סבר מקפד קפיד ופסול. ורבן שמעון בן גמליאל סבר הואיל ומנהג המדינה בתרווייהו, לא קפיד וכשר. והלכה כת״ק:"
+ ],
+ [
+ "פשוט שכתוב בו עד אחד. הכי קאמר, כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא, כך מקושר שכתוב בו שני עדים פסול מדאורייתא:",
+ "אין לו אלא עשרים. ואע״ג דזוזים מאה, חמשה ועשרים סלעים הם, יד בעל השטר על התחתונה. והכי מפרשינן ליה לשטרא, מאה זוזים גרועים שאינם שוין אלא עשרים סלעים:",
+ "אין לו אלא מנה. עשרים וחמשה סלעים. דהכי מפרשינן לשטרא, מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועים, שהם עשרים וחמשה מן הטובים:",
+ "ונמחק. שנמחק המנין שנכתב אחריו:",
+ "ומלמטה מאתים. כשכופל את דבריו בשטר:",
+ "הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהיה כתוב בשטה אחרונה:",
+ "למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל, ואחריות ממון זה כך וכך קבלתי עלי:"
+ ],
+ [
+ "כותבין גט לאיש. וחותמין, והוא יגרש מתי שירצה, ואע״פ שאין אשתו עמו. שהרי היא מתגרשת בע״כ:",
+ "ושובר לאשה. שהיא עושה לבעלה על כתובתה. דחוב הוא לה וזכות לבעלה, וזכין לאדם שלא בפניו:",
+ "ובלבד שיהא מכירן. שיהא הסופר והעדים מכירין האיש והאשה. בין בגט בין בשובר. שאם אינו מכירן, שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו ותוציא אותו הגט אשה שאינה מגורשת בו. וכן בשובר:",
+ "והלוה נותן שכר. ואפילו היא עסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון, אפילו הכי מקבל העיסקא הוא נותן כל השכר לסופר:"
+ ],
+ [
+ "שטרי אריסות. היורד לקרקע לעבדה ולשמרה למחצה לשליש ולרביע:",
+ "קבלנות. בכך וכך כורין לשנה, בין עשתה בין לא עשתה:",
+ "שטרי בירורין. זה בורר לו אחד שידון לו וזה בורר לו אחד, וכותבין בכתב, פלוני בירר דיין פלוני וטענותיו כך וכך, כדי שלא יהיו חוזרים וטוענים:",
+ "כותבים שנים. לכל אחד מבעלי דינים שטר בפני עצמו שיהיו טענותיו סדורים בו. ואין הלכה כרשב״ג, אלא בשטר אחד כותבין טענות של שני בעלי דינים, ושפלוני בירר פלוני דיין שידון לו ופלוני בירר פלוני דיין אחר שידון לו:"
+ ],
+ [
+ "והשליש את שטרו. המלוה והלוה מסרו השטר ביד שליש. שטורח היה להם לכתוב שובר וסמכו על השליש:",
+ "ר׳ יוסי אומר יתן. דסבירא ליה אסמכתא קניא. המבטיח לחבירו דבר על מנת שיעשה לו דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים וכשהגיע הזמן אינו יכול לקיים, זו קרויה אסמכתא ולדברי ר׳ יוסי קניא. ולענין פסק הלכה, אסמכתא לא קניא, אלא א״כ קנו מידו בב״ד חשוב, והתפיס זכיותיו באותו ב״ד שמסר שטרותיו וראיותיו, ואמר אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום ליבטלן זכיותי. ורבותי מפרשים שכל בית דין שבקיאים ויודעים בדיני אסמכתא נקראים בית דין חשוב לענין זה. אבל הרמב״ם אומר שאין בית דין חשוב אלא ב״ד הסמוך בארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מי שנמחק שטר חובו. ויש עדים שראו כשנמחק מעצמו או נטשטש על ידי מים:",
+ "מעמיד עליו עדים. שיודעים מאימתי נכתב ומה היה כתוב בו, והן עושין לו קיום בפני בית דין וכותבין לו כל מה שהיה כתוב באותו שטר:",
+ "יחליף. יקרע אותו שטר ויכתבו לו אחר כפי החשבון הנשאר:",
+ "נמצא זה. הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים, שאם יאבד יגבה המלוה את כל חובו:",
+ "אמר רבי יוסי וכן יפה לו. למלוה, שיהא הלוה צריך לשמור שוברו וימהר לפרוע לו, ולא ירע כחו של מלוה לכתוב שטר אחר, שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר ולא יוכל לטרוף לקוחות אלא מזמן השטר השני. והלכה כרבי יוסי שכותבין שובר:"
+ ],
+ [
+ "קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ. דכמו שהניחה אבינו כן תהיה לעולם. ואע״ג דאית לן בפ״ק דבמידי דלית בה דין חלוקה יכול למימר גוד או אגוד, כלומר מכור לי חלקך או אני אמכור לך חלקי, שאני הכא, שאין העני יכול לומר אגוד, שאין לו במה לקנות:",
+ "אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה. דכל אחד מהם יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתי לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:",
+ "ולא אחר יכול להוציא שטר חוב עליהם. דכל אחד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:",
+ "ישלשו. יכתוב שם אבי אביו:",
+ "ואם היו משולשים. ששמותן ושמות אבותיהן ואבות אבותיהן שווין:",
+ "יכתבו סימן. פלוני. שהוא גיחור או ארוך או גוץ. ואם הן שוין בסימנין, יכתבו כהן, אם אחד כהן ואחד ישראל:",
+ "נמצא. ללוה אחד שם שתי שטרות משתי הלואות שלוה ממנו:",
+ "הקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר, ולא שנים:",
+ "לא יפרע מן הערב. תחלה, עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו בית דין, ואם אין לו מה לשלם אז יפרע מן הערב:",
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה. לא יפרע מן הערב. לאו מכלל דתנא קמא סבר אפילו אם יש נכסים ללוה יפרע מן הערב, אלא מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב, ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה, יפרע מן הערב. במה דברים אמורים כשאין נכסים ללוה, אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב. וקבלן, אע״פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן. רשב״ג אומר אחד ערב ואחד קבלן אם יש נכסים ללוה לא יפרע מהן. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ערב, הוא שאומר תן לו ואני ערב. קבלן, הוא שאומר תן לו ואני נותן לך:",
+ "הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע כתובתה, לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת רבים, נדר שאין לו התרה, שלא יוכל להחזיר אותה, דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ולענין דינא, ערב דכתובה לא משתעבד ואינו חייב לפרוע, ואפילו אין לו נכסים לבעל. מאי טעמא, דמצוה עבד ולאו מידי חיסרה. ואי ערב כתובתא דבריה הוא, משתעבד, דאבא לגביה בריה שעבודי שעביד נפשיה. וקבלן דכתובה משתעבד ויכולה האשה שתתבע ממנו תחלה, ואפילו יש לו נכסים לבעל. והוא שידירנה הבעל הנאה תחלה על דעת רבים:"
+ ],
+ [
+ "המלוה את חבירו בשטר. אף על פי שאין כתוב בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים, דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא אם לא כתבו בשטר, והרי הוא כאילו נכתב:",
+ "הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו. ואין שם עדות אחר:",
+ "גובה מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים. דכיון דאין בו עדים לית ליה קלא ולא ידעי ביה לקוחות כי היכי דליזדהרו:",
+ "אחר חיתום שטרות. אחר שחתמו העדים בשטר, כתב אני פלוני בר פלוני ערב:",
+ "גובה. מן הערב, מבני חורין בלבד. דכיון דלא חתימי סהדי על הערבות הויא לה מלוה על פה:",
+ "אמר לו בן ננס וכו׳ דקסבר כל ערב שאחר מתן מעות לא הוי ערב, שלא על אמונת הערב והבטחתו הלוהו. ואע״פ שקילס ר׳ ישמעאל את בן ננס, הלכה כרבי ישמעאל. וערב דלאחר מתן מעות בעי קנין, ואי לא לא משתעבד. ושלפני מתן מעות לא בעי קנין:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "On Your Way",
+ "http://mobile.tora.ws/"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "ברטנורא על משנה בבא בתרא",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Rishonim on Mishnah",
+ "Bartenura",
+ "Seder Nezikin"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Eighteen Treatises from the Mishnah.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Eighteen Treatises from the Mishnah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a9029690f8fb4275db5e5f3595a20973c6000638
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Eighteen Treatises from the Mishnah.json
@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "http://www.sacred-texts.com/jud/etm/index.htm",
+ "versionTitle": "Eighteen Treatises from the Mishnah",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "versionTitleInHebrew": "שמונה עשרה מסכתות משנה",
+ "shortVersionTitle": "David Aaron Sola and Morris Jacob Raphall, 1845",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A virgin should get married on a Wednesday, and a widow on a Thursday. For the courts convene twice per week in the cities, on Monday and on Thursday, and if he has a claim about [her lack of] virginity, he can come to the court [as] early [as possible].",
+ "[With regard to] a virgin [who is married], her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband] is two hundred dinar [a specific unit of money]; And [for] a widow, it is a maneh [100 dinar]. A virgin [who is] a widow, or divorced, or has had chalitza [the ceremony performed to release a widow of a childless man from the obligation of levirite marriage] performed, after betrothal [the first stage of marriage, when the woman is considered a married woman but the couple may not yet live together], her ketubah is two hundred dinar, and they are subject to the claim of [her lack of] virginity. A proselyte, a captive, and a maidservant, who have been ransomed, converted, or freed at [an age of] less than three years and one day, their ketubah is two hundred dinar, and they are subject to the claim of [her lack of] virginity.",
+ "In the case of an adult male who had sexual relations with a female minor, or a male minor who had sexual relations with an adult woman, or a mukat ets [a women who has lost her virginity in a non-sexual manner], their ketubah is two hundred dinar. These are the words of Rabbi Meir. And the Sages say [with regard to] a mukat ets, that her ketubah is a maneh.",
+ "A virgin [who is] a widow, divorced, or has had chalitza performed after marriage, her ketubah is a maneh, and they are not subject to the claim of [her lack of] virginity. A proselyte, a captive, and a maidservant, who have been ransomed, converted, or freed at [an age of] more than three years and one day, their ketubahis a maneh, and they are not subject to the claim of [her lack of] virginity.",
+ "He who eats [the betrothment meal] at his father-in-law's [home] in Judea without witnesses [present], cannot make a claim of her [lack] of virginity, because he enters into seclusion with [his wife]. With regard to both a widow, [the daughter] of an Israelite, as well as a widow, [the daughter] of a kohen, her ketubah is a maneh. The court of kohanim would collect [as the ketubah] four hundred zuz [a specific amount of money] for a virgin, and the Sages did not protest.",
+ "With regard to one who marries a woman, and does not find [physical signs of] her virginity. She says, \"After you betrothed me I was raped and 'your field has been flooded' [i.e., it is your loss]\". And the other one says, \"Not so, rather, before I betrothed you [you lost your virginity], and [consequently] 'my purchase was made in error'\". Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say, \"She is believed;\" Rabbi Yehoshua says, \"We do not live by [the words of] her mouth. Rather, she is presumed to have had relations before she became betrothed and that she deceived him, until she brings proof for her words.\"",
+ "If she says, \"I am a mukat ets,\" and he says, \"Not so, rather you have been penetrated by a man,\" Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say, \"She is believed.\" Rabbi Yehoshua says, \"We do not live by [the words of] her mouth. Rather, she is presumed to be a non-virgin through intercourse with a man, until she brings proof for her words.\"",
+ "[In a case where people] saw her conversing [intimately] with a man in the market, [and] they said to her, \"What is the nature [i.e., the lineage] of that man?\" She says, \"He is so and so, and he is a kohen [or of other legitimate descent].\" Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say, \"She is believed.\" Rabbi Yehoshua says, \"We do not live by [the words of] her mouth. Rather, she is presumed to have been penetrated by a netin [Gibeonites] or a mamzer [the offspring of certain prohibited relationships who may not marry into the general Jewish population], until she brings proof for her words.\"",
+ "[In a case where] she was pregnant, and they said to her, \"What is the nature of this fetus [i.e., what is the lineage of the father]?\" She replies, \"By so and so, and he is a priest.\" Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say, \"She is believed.\" Rabbi Yehoshua says, \"We do not live by [the words of] her mouth. Rather, she is presumed to have had sexual relations with a netin or a mamzer until she brings proof for her words.\"",
+ "Rabbi Yossi said, \"It [once] happened that a girl went down to draw water from the spring, and she was raped. Rabbi Yochanan ben Nuri ruled, 'If the majority of the townsmen [were of pure descent and qualified to] marry [into families of the] priesthood, this [girl] may marry into the priesthood.'"
+ ],
+ [
+ "A woman, who became widowed or divorced, [and] says, \"You married me [when I was] a virgin,\" and [the husband] says, \"No, rather, [when you were] a widow when I married you.\" If there are witnesses to prove that she went out [to be married] in a henuma [a carriage traditionally used to carry a virgin bride in a procession], and with her hair loosened, her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband] is two hundred dinar [specific unit of money]. Rabbi Yochanan ben Beroka says, \"The distribution of parched corn is also evidence [in her favor].\"",
+ "Rabbi Yehoshua agrees that if one says to his fellow, \"This field belonged to your father, and I bought it from him,\" he is believed [and the field belongs to him], because the [same] mouth that prohibited [it to him by admitting that the field once belonged to someone else also] permitted [it]. But if there are witnesses that [the field] belonged to the father, and he [the present holder] says, \"I bought it from him,\" he is not believed.",
+ "Witnesses who state, \"This [signature] is [in] our handwriting; but, we were forced,\" or \"we were minors,\" or \"we were legally disqualified witnesses,\" they are believed. But if there are [other] witnesses [who testify] that it is their handwriting, or if [proof that it is] their handwriting comes out of another source, they are not believed.",
+ "If this one says, \"This is my handwriting, and this is the handwriting of my fellow;\" and the other one [also] says, \"This is my handwriting, and that is the handwriting of my fellow,\" they are believed. [However,] if this one [merely] says, \"This is my handwriting,\" and the other one [also merely] says, \"This is my handwriting\" they need to join another [witness] to them. These are the words of Rabbi [Yehuda HaNasi]. And the Sages say, \"They do not need to join another [witness] to them; rather, a man is believed to say, \"This is my handwriting.\"",
+ "A woman, who said, \"I was a married woman, and I am [now] divorced,\" is believed, because the [same] mouth which prohibited [her to other men by saying she was married, also] permitted [her to marry other men]. But if there are witnesses that she had been a married woman, even though she says, \"I am divorced,\" she is not believed. If she says, \"I was captured [by gentiles], but am undefiled,\" she is believed, because the [same] mouth which prohibited [her also] permitted [her]. But if there are witnesses that she was captured, and she says, \"I am undefiled,\" she is not believed. And if witnesses come after she was married [to a kohen], she need not get divorced.",
+ "[With regard to] two women who were captured, this one says, \"I was captured, but am undefiled,\" and the other one [also] says, \"I was captured, but am undefiled,\" they are not believed. But when they testify on behalf of each other, they are believed.",
+ "And similarly [is the case with] two men. This one says, \"I am a kohen,\" and this one [also] says, \"I am a kohen,\" neither of them is believed. But when they testimony on behalf of each other, they are believed.",
+ "Rabbi Yehudah says, \"We do not promote [someone] to the kehuna [priesthood] based on the testimony of [only] one witness.\" Rabbi Eliezer says, \"When [is this true]? In a case where there are protesters; but in a case where there are no protesters, we do promote to the kehuna based on the testimony of [only] one witness.\" Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the adjutant [kohen gadol (high priest)], \"We do promote to the kehuna based on the testimony of one witness.'",
+ "With regard to a woman who is imprisoned in the hands of gentiles: [If she is held] on account of money, she is [after her liberation] permitted to her husband. [But if she is held] under sentence of death, she is forbidden to her husband. With regard to a town that a militia conquered it, all the priestesses that are found within it become disqualified [to marry priests]. But if they have witnesses [to attest that they have not been defiled], even [though it be] a slave or a maidservant, they are believed; but no man is believed [to testify] about himself. [A kohen,] Rabbi Zechariah ben HaKatzav declared: \"[By] this [holy] temple, [I swear my wife's] hand did not move from my hand from the time the gentiles entered into Jerusalem, and until they left.\" [The Sages] said to him: \"No man is believed [to testify] about himself.\"",
+ "These [men] are believed to testify, upon growing up, to what they saw while children. A man is believed to say, \"This is the handwriting of my father;\" \"this is my teacher's handwriting;\" [or] \"this is my brother's handwriting;\" [or] \"I remember that a certain woman went out [to be married] in a henuma , and with her hair loosened,\" [or] \"that so and so left the school to bathe and eat teruma [A portion of a crop given to a Kohen which becomes holy upon separation, and can only be consumed by Kohanim or their household], and that he partook with us on the threshing floor;\" [or] \"that this place is a beit hapras [a field in which a grave has been plowed over]\" [or] \"until this [spot] did we go on Shabbat.\" But a man is not believed to say, \"So and so had a right of thoroughfare in this place;\" [nor] \"So and so had [rights to] a place for the escorting of mourners and for eulogies in this place.\""
+ ],
+ [
+ "These are the na'arot [pubescent girls distinguished from prepubescent girls and post-pubescent young women in a number of halakhic situations] who have [the right to recover] a fine. One who has intercourse with a mamzeret [the offspring of certain prohibited relationships who may not marry into the general Jewish population], or a netina [member of a caste of Temple servants, historically descended from the Gibeonites], or with a Samaritan. [Additionally,] one who has intercourse with a proselyte, a captive or a maidservant who were ransomed, converted, or freed at less than three years and one day [old]. [Further,] he who has intercourse with his sister, with his father's sister, with his mother's sister, with his wife's sister, with his brother's wife, with his father's brother's wife, or with a menstruating woman. All of these have [the right to recover] a fine; although these [prohibited sexual relations] are liable for karet, they are not [sentenced to] death by the court.",
+ "And these do not have [the right to recover] a fine: He who is has intercourse with a proselyte, a captive, and a maidservant who were ransomed, converted, or freed at more than three years and one day [old]. Rabbi Yehuda says, \"A captive who has been ransomed maintains her kedushah [status as a virgin], even if she is an adult.\" He who has intercourse with his daughter, with his daughter's daughter, with his son's daughter, with his wife's daughter, with [his wife's] son's daughter, or [his wife's] daughter's daughter, they do not have [the right to recover] a fine, because he is liable [to pay] with his life, and his death is in the hands of the court; and anyone who is liable [to pay] with his life does not [also] pay monetary [fines], as it is said, \"If no mischief follow, he shall be punished by fine\" (Exodus 21:22).",
+ "[With regard to] a na'arah who was betrothed and [then] divorced, Rabbi Yossi HaGelili says, \"She does not have [the right not recover] a fine;\" and Rabbi Akiva says, \"She does have [the right to recover] a fine, and her fine belongs to herself.\"",
+ "One who seduces [a virgin] pays [for] three [things] , and one who rapes [her pays] four. The seducer pays [for her] disgrace, deterioration [in value], and the fine. A rapist adds [payment for the bodily] pain [he inflicted upon her]. What is [the difference] between the [punishment of the] seducer and [that of] the rapist? The rapist pays for the [bodily] pain; and the seducer does not pay for the [bodily] pain. The rapist pays immediately, and the seducer [only] when he sends her away [ i.e., refuses to marry her]. The rapist must drink out of his [chosen] vessel [i.e., he must marry his victim and may never divorce her], whereas the seducer may send her away.",
+ "How [far does \"he] must drink out of his [chosen] vessel\" [extend]? Even if she is lame, even if she is blind, and even if she is afflicted with boils. [However,] if unchaste behavior is discovered in her, or she is not qualified to enter [by marriage] into the Jewish people, he is not permitted to maintain her [as a wife]; as it is said, \"'Unto him she shall be a wife,' a wife who is fitting for him.\"",
+ "[With regard to] an orphan, who was betrothed and [then] divorced, Rabbi Eliezer says, \"The seducer is exempt [from penalty], but the rapist is liable.\"",
+ "What [amount of compensation] is [due for her] disgrace? It is all [calculated] according to the [particular] one who disgraced and the one who was disgraced. [With regard to] the deterioration [in value], she is viewed as if she were a maidservant about to be sold; [and it is determined] what was her value [before the fact], and what is her value [after it]. [With regard to] the fine, it is equal for every person; as, whatever has a fixed amount from the Torah is equal for every person.",
+ "Wherever there is [a right of] sale [maintained by the father], there is no fine; and whenever there is a fine, there is no sale [that can be effected by the father]. With regard to a prepubescent girl there is [the right of] sale [maintained by the father], but there is no [right to a] fine. A na'arah has a [right to a] fine, but [the father] has no [right of] sale. [For] a bogeret [a girl past the age of twelve years and six months], there is no [right of] sale [maintained by the father], and she has no [right to a] fine.",
+ "He who [voluntarily] declares, \"I have seduced the daughter of so and so,\" pays for the disgrace and deterioration, based on his own [confession], but he pays no fine. He who [voluntarily] declares, \"I have stolen, slaughtered, and sold [so and so's cattle],\" must pay the principle value, based on his own [confession], but he does not pay the double payment, nor the four-fold, or the five-fold payment. [He who says], \"My ox killed so and so, or so and so's ox,\" must pay based on his own [confession]; [but should he say], \"My ox killed so and so's slave,\" he does not pay based on his own [confession]. This is the rule: Whoever [is liable to] pay [a fine] in excess of that which he [actually] damaged does not pay based on his own [confession]. "
+ ],
+ [
+ "With regard to a na'arah [pubescent girl distinguished from a prepubescent girl and post-pubescent young woman in a number of halakhic situations] who was seduced, the [compensation for] her disgrace and her deterioration, and her fine belong to her father; and likewise [the compensation] for [bodily] pain [for the na'arah] who was seized [and raped]. If she brought [him to] justice before the father died, [the payments] belong to the father. If the father died, they belong to the brothers. However, if she did not manage to bring [him to justice] before the father died, they are hers. If she brought [him to] justice before she reached the post-pubescent adult stage, [the damages] belong to the father. If the father died, they belong to her brothers. However, if she did not manage to bring [him to] justice until after she reached the post-pubescent adult stage, they are hers. Rabbi Shimon says, \"If she did not manage to collect the money before the father's death, [the payments] are hers.\" [With regard to the wages earned from] her handiwork and [objects] she finds, even though she did not collect [the wages before her father died], if the father died, they belong to her brothers.\"",
+ "If a man betroths his daughter [to another and the husband] divorces her, and [the father again] betroths her, and she becomes a widow, her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband] belongs to [her father]. If he marries her off and [the husband] divorces her, and [the father again] marries her off, and she becomes a widow, her ketubah is hers. Rabbi Yehudah says, \"The first [ketubah] belongs to the father.[The Sages] said to him, \"From when he married her off, her father has no claim on her.\"",
+ "With regard to a female proselyte whose daughter converted along with her, and she committed adultery [as a betrothed na'arah] her [punishment] is strangulation. However, she does not have [to be brought out to] the door of her father's house, nor [does she have a right to] the 100 selah [a sum of money] [in a case where she was unjustly slandered]. If her conception was without [her mother in a state of] holiness [i.e., before she converted], but was born [when her mother was in a state of holiness, i.e., as a Jew] she is [condemned to] stoning. She does not have [to be brought out to] the door of her father's house, nor [does she have a right to] the 100 selah. [However,] if her conception and her birth were in [a state of] holiness, she is like a daughter of Israel in every respect. Whether she has a father but no entrance to her father's house, or a father's house but no father, she is [condemned to] stoning. [As,] the [law of bringing her out to] \"The door of her father's house\" is only said as a [positive] commandment [if it can be observed].",
+ "The father has authority over his daughter with regard to betrothal, [whether it be effected] with money, with a contract, or with intercourse. He is [also] entitled to what she finds, to her earnings, and to the annulment of her vows. He [also] accepts her divorce document [on her behalf]. [However,] he does not enjoy the usufruct [of her inherited property] during her lifetime. If she gets married, the husband has the advantage over [the father], inasmuch as he does enjoy the usufruct [of her inherited property] during her lifetime. But he is obligated to [provide] her food, her ransom [in case of her being in captivity], and her burial. Rabbi Yehudah says, \"Even the poorest man in Israel should not have fewer than two mourning flutes, and one lamenting woman [at the funeral of his wife].\"",
+ "[A female] is always under the authority of her father until she is enters into the authority of her husband through marriage. If the father transferred her to the emissaries of the husband, she is under the authority of the husband. If the father went with the husband's emissaries, or if the father's emissaries went with the husband's emissaries, she is [still] under the father's authority. If the father's emissaries transferred her to the husband's emissaries, she is under the authority of her husband.",
+ "The father is not obligated to provide food for his daughter; [as] this textual interpretation [of the following clause in the ketubah] was offered by Rabbi Elazar ben Azariah before the Sages in Kerem BeYavneh: \"'The sons will inherit, and the daughters will be provided with food.' Just as the sons do not inherit until after the father's death, so too the daughters are not provided with food until after the father's death.\"",
+ "If [the husband] has not signed a ketubah for her, a virgin [bride] receives 200 dinar [a specific unit of money], and a widow [receives] a maneh [100 dinar], as that is a [fixed] stipulation [enacted] by the court. If he has signed over to her a field worth 100 zuz [a synonym for a dinar], instead of the 200 zuz, [even if] he did not write the words, \"All my other possessions are pledged for your ketubah,\" he is [nevertheless] obligated, as that is a [fixed] stipulation [enacted] by the court.",
+ "If he did not write in her ketubah, \"If you are captured I will ransom you, and will take you back as a wife;\" or, with regard to the wife of a kohen, \"and will bring you back to your land [your father's home],\" he is obligated [nevertheless], as that is a [fixed] stipulation [enacted] by the court.",
+ "If she was taken captive, he is obligated to ransom her. And if he says, \"Here is her document of divorce, and [the amount of] her ketubah, let her ransom herself [at her own expense],\" he is not allowed [to do so]. If she gets injured, he is obligated to [pay for] her [to be] healed. [However, if] he says, \"Here is her document of divorce, and [the amount of] her ketubah, let her heal herself [at her own expense],\" he is allowed [to do so].",
+ "If he did not write [in her ketubah], \"The male children that you will have with me shall inherit the amount of your ketubah over and above their equal shares [of inheritance] with their brethren,\" he is, [nonetheless], obligated [in that condition], as that is a [fixed] stipulation [enacted] by the court.",
+ "If he did not write [in her ketubah], \"The female children that you will have with me shall live in my house, and be fed out of my property, until they are betrothed by men,\" he is, [nonetheless] obligated, as that is a [fixed] stipulation [enacted] by the court.",
+ "[If he did not write in her ketubah], \"You shall live in my house, and be fed out of my property, as long as you remain a widow in my house,\" he is, [nonetheless], obligated is [nevertheless] in force, as that is a [fixed] stipulation [enacted] by the court. [The above] is what the men of Jerusalem would write [in their ketubot]. The men of the Galilee would write like the men of Jerusalem. [however,] the men of Judea would write \"[You shall live in my house, and be fed out of my property] until the heirs want to give you [the amount of] your ketubah.\" Therefore, if the heirs want, they [may] give her [the amount of] her ketubah, and dismiss her."
+ ],
+ [
+ "Although they [the Sages] said, \"A virgin collects 200 dinar [a specific unit of money], and a widow a maneh [100 dinar], if [the husband] wants to add even 100 maneh, he can add it. If she became widowed or divorced, whether from betrothal or from marriage, she collects the whole [amount]. Rabbi Elazar ben Azariah says, \"From marriage she receives the whole [amount], [but] from betrothal, a virgin collects [only] 200 dinar, and a widow a maneh, as he wrote [that extra amount into the ketubah] only in order to marry her.\" Rabbi Yehudah says, \"If he wants, he [may] write a document for a virgin [obligating him] to [pay] 200 dinar, and she [may] write, 'I have received from you 100; or to a widow [he may write the he is obligated to pay] 100 dinar, and she [may] write 'I have received from you fifty zuz [a synonym for a dinar].'\" Rabbi Meir says, \"Whoever gives a virgin less than 200 dinar, or a widow less than a maneh, this is [considered] unchaste intercourse.\"",
+ "We give a virgin twelve months from [the time] the husband proposed [marriage] to her, to provide for herself. And just as we give the woman [twelve months time], we also give the man [twelve months] to provide for himself. And for a widow, [the time allowed is] thirty days. If the appointed time came, and they did not [yet] marry, [any of these women] may eat from his [property], and [if he is a kohen] she may eat terumah [A portion of a crop given to a kohen which becomes holy upon separation, and can only be consumed by kohanim or their household]. Rabbi Tarfon says, \"They may give her all [her food in] terumah.\" Rabbi Akiva says, \"Half non-holy food, and half terumah.\"",
+ "A yavam [one upon whom has fallen the obligation to perform levirate marriage] does not feed [his sister-in-law, who expects to marry him] with terumah. If [the woman who was betrothed to a kohen spent six [of the twelve allotted] months with her [future] husband, and six months with the yavam, or even the whole twelve months with her [intended] husband, less one day [which was] with the yavam, or the whole twelve months with the yavam, less one day [which was] with her [intended] husband, she may not eat from terumah. Such was [the teaching of] the earlier Mishna; [however,] a later court said, \"A woman may not eat terumah until she enters the wedding canopy.\"",
+ "If a man consecrates his wife's handiwork [earnings], she [nevertheless has a right to] work and eat [from her earnings]. [If he consecrates] the surplus, Rabbi Meir says, \"It is consecrated.\" Rabbi Yochanan HaSandlar says, \"It is non-holy.\"",
+ "These are the [kinds of] work which the woman [is obligated to] do for her husband. She grinds, and bakes, and washes [clothes]. She cooks, and nurses her child. She makes his bed, and work with wool. If she brought in one maidservant [from her father's home], she does not [need to] grind, bake, or wash. [If she brought him] two [maidservants], she does not [need to] cook nor nurse her child. Three, she does not [need to] make his bed nor work with wool. Four, she may sit in an easy chair. Rabbi Eliezer says, \"Even if she brought him a hundred maidservants, he may force her to work with wool, as idleness leads to licentiousness.\" Rabbi Shimon ben Gamliel says, \"Similarly, one who, by vow, interdicts his wife from doing work, he must divorce her and pay [the amount of] her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband], because idleness leads to dull-mindedness.\"",
+ "One who, by vow, interdicts his wife from intercourse, Beit Shammai say, [she must wait] two weeks. Beit Hillel say one week. Students who leave for the purpose of studying Torah without the consent of their wives [have] thirty days; laborers, one week. [The law of providing sexual] pleasure [to one's wife] that is stated in the Torah [is as follows]: one at leisure, daily; laborers, twice a week; donkey drivers, once a week; camel drivers, once every thirty days; navigators every six months; these are the words of Rabbi Eliezer.",
+ "[With regard to a wife] who rebels against her husband, we reduce her ketubah by seven dinar [a specific unit of money] every week. Rabbi Yehudah says \"[By] seven tarpe'ikin [a unit of money worth half a dinar].\" Until when does [the husband continue to] reduce [it]? Until [it reaches] the value her ketubah. Rabbi Yossi says, \"He continues to reduce, perhaps inheritance will fall to her from another source, [and] he can collect from it.\" Similarly, [with regard to a husband] who rebels against his wife, we increase her ketubah by three dinar every week. Rabbi Yehudah says \"[By] three tarpe'ikin.\"",
+ "One who provides for his wife through a third party, he may not [provide] her with less than two kav [a specific unit of volume] of wheat or four kav of barley [a week]. Rabbi Yossi said, \"Only Rabbi Yishmael, who resided near Edom, apportioned [this double allowance of] barley. And he must give her half a kav of beans, half a log [a specific unit of volume] of oil, a kav of dried figs, or a maneh [the weight of 100 dinar] pressed figs. And if he doesn't have [these], he apportions a corresponding amount of fruits of another type. And he must provide her with a bed, a mattress, and a reed mat. He must also give her a kerchief for her head, a girdle for her loins, and shoes every festival, and clothing [valued] at fifty zuz [a secific unit of money] every year. He must not give her new garments in the summer season nor worn-out ones in the rainy season; rather, he must give her clothing [valued] at fifty zuz in the rainy season, so that she wears the worn-out ones in the summer season. And the worn-out ones [from the previous year] belong to her.",
+ "He must give her [an allowance of] a ma'ah [a specific unit of money] of silver for her [weekly] needs, and she eats with him every Shabbat eve. And if he does not give her a ma'ah of silver for her [weekly] needs, her handiwork [earnings] belong to her. What [amount of work] must she do for him? Five selah weight [of spun wool] for warp in Judea, which are [equal to] ten selah in the Galilee; or ten selah weight for woof in Judea, which are [equal to] twenty selah in the Galilee. If she was nursing, we reduce the [required] quantity of her handiwork, and and we increase the amount of food [with which she is provided]. About whom are the [above conditions] speaking? About the poor in Israel. However, with regard to a person of honor [and social status], everything is according to his honor."
+ ],
+ [
+ "Whatever a woman finds, as well as her handiwork belongs to her husband. With regard to her inheritance, he enjoys the usufruct during her life. [Damages awarded for] her disgrace or her deterioration belong to her. Rabbi Yehudah ben Beteira says, \"When [the injury inflicted on her] is hidden [i.e., not visible when she is clothed] two-thirds [of the damages] belong to her, and one-third to [the husband]. When it is in the open, two-thirds belong to him and one-third to her. His [share must be] paid at once; and [for] hers, land should be bought [with the money], and [the husband] enjoys the usufruct.\"",
+ "If one agrees to pay money [as dowry] to his [future] son-in-law, and his son-in-law dies, the Sages say, \"He may say [to the brother of the deceased, who will perform levirate marriage], \"To your brother I wanted to give [the money], but to you I do not intend to give it.\"",
+ "If [the bride] promises to bring in [as a dowry] 1,000 dinar [a specific unit of money], he must correspondingly apportion fifteen maneh [ a specific unit of money worth 100 dinar] [in the ketubah]. But corresponding to [articles subject to] appraisal, he apportions to her one-fifth less [than their valuation]. [Should the articles be] appraised at a maneh, and are [actually] worth a maneh, he has only one maneh. [For articles that are] appraised [in the ketuba at a maneh, she must give [him property worth] thirty-one selah and a dinar [a total of 125 dinar]. And for four hundred dinar, she must bring him [property worth] five hundred. Whatever the bridegroom apportions [in the ketubah corresponding to the appraised dowry], he apportions is by deducting one fifth.",
+ "If she promises to bring in [a dowry of] money, he must [in the ketubah] assign her six dinar for every selah [a specific unit of money worth four dinar]. The bridegroom must also accept upon himself [to give her] ten dinar for the basket [i.e., so she may purchase perfumes] for each and every maneh [that she brings him]. Rabbi Shimon ben Gamliel says, \"Everything is in accordance with the custom of the country.\"",
+ "One who marries off his daughter plainly [without any stipulation as to dowry] may not give her less than fifty zuz. If [the father] stipulated that [the husband] is to marry her without clothing [as part of her dowry], the husband may not say, \"When I bring her into my house I will cover her with my garments.\" Rather, he must clothe her while she is still in her father's house. Similarly, one who marries off an orphan may not give her less than fifty zuz. And if there is [sufficient means] in the [charity] box [from which she is being provided for], we provide her [with an outfit] in accordance with her honor.",
+ "[With regard to] an orphan who was married off by her mother or her brothers with her consent, and they had written [i.e, assigned a dowry] for her a hundred or fifty zuz, when she comes of age she may recover from them whatever is her due. Rabbi Yehudah says, \"If [the father] had married off the first daughter, [the dowry should be] given to the second [daughter] in the same manner as he had given to the first.\" The Sages say, \"Sometimes a man was poor and became rich, or was rich and became poor; rather, we appraise the property [the father left], and we give her [her fair share].",
+ "If a person entrusts another with money for [to purchase a field or a dowry for] his daughter, and she says, \"I trust my [future] husband, [so give me the money],\" the trustee must [nevertheless] act in accordance with [set of the instructions] that was entrusted to him. These are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yossi says, \"And if [what he gives her now] is merely a field which she wants to sell, it is [as though] it is already sold.\" With regard to what were these words stated? With regard to an adult woman; but with regard to a minor, the actions of a minor are meaningless."
+ ],
+ [
+ "[With regard to] one who vows [to prohibit] his wife from benefiting from him, up to thirty days, he must appoint an administrator [to provide for her needs]. More than that he must divorce her and pay [the amount of] her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband]. Rabbi Yehudah says, \"With [regard to] an Israelite, [for] one month he may maintain her [as a wife], [but] two , he must divorce her and pay [the amount of] her ketubah. With [regard to] a kohenet, [for] two [months] he may maintain her, [but] three, he must divorce her and pay her ketubah.",
+ "One who vows [to prohibit] his wife from tasting one [particular] kind of fruit, must [at once] divorce her and pay her ketubah. Rabbi Yehudah says, \"With [regard to] an Israelite, [if the vow is for] one day, he may maintain her [as a wife], [but] two, he must divorce her and pay her ketubah. With [regard to] a kohenet, for two [days], he may maintain her, [but] three, he must divorce her and pay her ketubah.\"",
+ "One who vows [to prohibit] his wife from adorning herself with any particular type [of adornment], must divorce her and pay her ketubah. Rabbi Yossi says, \"[In the case] of a poor woman, [this is only] if he set no limit [to the duration of the vow]; for rich women, [the limit is] thirty days.",
+ "[With regard to] one who vows [to prohibit] his wife from entering her father's house, when the father [resides] with her in the [same] town, [then if the vow extends to] one month, he may maintain her [as a wife]; [but] two, he must divorce her and pay her ketubah. But when the father [resides] in another town, [if the vow extends to] one festival, he may maintain her; [but] three, he must divorce her and pay her ketubah.",
+ "One who vows [to prohibit] his wife from entering a house of mourning or a house of feasting [i.e., a wedding feast], must divorce her and pay her ketubah, because he is locking [the doors of comfort and rejoicing] in her face. But if he claims [that there is a good reason for keeping the vow], he is permitted [to remain married to her]. If he says to her, \"[I will annul your vow only] on condition that you tell So and So what you said to me\" or \" that which I said to you,\" or that she must fill [a given number of buckets of water] and pour [them] on a garbage dump, he must divorce her and pay her ketubah.",
+ "The following women are divorced, and do not receive [the amount of] their ketubah: One who violates Mosaic Law or Jewish custom. What constitutes [a violation of] Mosaic Law? If she feeds him untithed [food]; if she engages in intercourse with him while she was a niddah [a female who has menstrual discharges which render her impure]; if she does not set apart challah[a portion of a batch of bread dough given to a kohen which becomes holy upon separation, and can only be consumed by kohanim or their household]; and if she makes vows, but does not fulfill [them]. What constitutes [a violation of] Jewish custom? [If] she goes out [in public] with her hair uncovered; [if] she spins [thread] in the market, and converses [flirtatiously] with any man. Abba Saul says, \"Also one who curses his children in his presence.\" Rabbi Tarfon says, \"[Also] a noisy woman.\" What constitutes a noisy woman? One who speaks in her own house [so loudly] that her neighbors can hear her voice.",
+ "If a man betrothes a woman on condition that she is not subject to any vows, and it is discovered that she is subject to vows, she is not betrothed. If he married her without conditions and it is discovered that she is subject to vows, he may divorce her without [paying] her ketubah. [If he has betrothed her] on condition that she has no physical blemishes, and blemishes are found, she is not betrothed. If he married her without conditions and blemishes are discovered, he may divorce her without [paying] her ketubah. All those blemishes that disqualify kohanim [from serving in the Temple] disqualify women [in this regard].",
+ "If she had blemishes [that are discovered] while she is still in her father's house, the father must bring proof that these blemishes had originated after she was betrothed, and [the bridegroom's] field was flooded [i.e., it is unfortunate for him]. [Once] she entered the husband's domain, the husband must prove she had these blemishes before she was betrothed, and his [initial] transaction was in error. These are the words of Rabbi Meir. The Sages say, \"[With regard to] what were this words stated? To blemishes that are hidden [out of sight], but with regard to blemishes that are revealed he cannot make a claim. And if there is a bathhouse in that city, he may not make a claim even with regard to blemishes that are hidden, as he [would be expected] to examine her by his female relatives.\"",
+ "[With regard to] a man upon whom blemishes originated, [the court] does not compel him to divorce his wife. Rabbi Shimon ben Gamliel says, \"[With regard to] were these words stated? To minor blemishes. But [with regard] to serious blemishes, they compel him to divorce [his wife].\"",
+ "And these [are the cases in which] they compel him to divorce [his wife]: one stricken with leprosy; or one afflicted with polypus; or one who gathers dogs’ dung; or a copper-smelter; or a tanner. Whether [these circumstances] existed before they were married or after they were married. And with regard to them all, Rabbi Meir said, \"Even though he stipulated with her [in advance], she may say, 'I thought I could accept it, but now [I realize that] I cannot.'\" But the Sages say, \"She must accept it against her will, except for one smitten with leprosy, because [intercourse will] enervate him. It happened at Sidon, that a certain tanner died, and he had a brother who [also] was a tanner. The Sages said, \"[The wife] may say, 'For your brother I could accept it, but for you I cannot accept it.'\""
+ ],
+ [
+ "[With regard to] a woman to whom property fell [by inheritance or gift] before she was betrothed, Beit Shammai and Beit Hillel agree, that she may sell [the property], or give [it away], and [the transaction] is valid. If they fall to her after she was betrothed, Beit Shammai say, \"She may sell;\" but Beit Hillel say, \"She may not sell.\" And both agree [even in that case] that if she sold or gave [it away], the transaction is valid. Rabbi Yehudah related [that] they said before Rabban Gamliel, \"Since [the man] gained the rights to the woman [herself, upon betrothal], should he not also acquire her property?\" He said to them, \"We feel ashamed at the [rights conceded to the husband with regard to her] new [property, which falls to her after marriage], and you wish to burden us with [the granting similar rights with regard to] her old [property, which fell to her before marriage]?\" Should the property fall to her after marriage, both [Beit Shammai and Beit Hillel] agree that if she sold or gave [it away], the husband may recover it from the purchasers.\" [If the property fell to her] before she was married, and she was [subsequently] married, Rabban Gamliel says, \"if she sold or gave [it away] [the transaction] is valid.\" Rabbi Haninah ben Akavya related [that] they said before Rabban Gamaliel, \"Since [the man] gained the rights to the woman [herself, upon the marriage], should he not also acquire her property?\" He said to them, \"We feel ashamed at the [rights conceded to the husband with regard to her] new [property, which falls to her after marriage], and you wish to burden us with [the granting similar rights with regard to] her old [property, which fell to her before marriage]?\"",
+ "Rabbi Shimon distinguishes between [one type of] property and [other types of] property. Property that is known to the husband she may not sell; and if she sold it or gave it away, [the transaction] is void. [Property] that is not known to the husband, she may not sell; but if she sold it or gave it away, [the transaction] is valid.",
+ "If money fell to her [i.e., as inheritance or a gift], land should be purchased with it, of which [the husband] enjoys the usufruct. [Similarly, if she received] fruit that was detached from the ground, land should be purchased with [the proceeds of their sale], and [the husband] enjoys the usufruct. And [with regard to fruit] that is attached to the ground, Rabbi Meir says, \"They appraise [the field], how much it is worth with the [growing] fruit, and how much it is worth without the fruit, and [with] the difference land should be purchased, and [the husband] enjoys the usufruct.\" And the Sages say, \"[The fruit] that is attached to the ground belongs to him, but [the fruit] that is detached from the ground belongs to her; and land should be purchased with [the proceeds], and he enjoys the usufruct.\"",
+ "Rabbi Shimon says, \"In cases where he has the advantage upon her marriage, he is at a disadvantage upon her divorce; in cases where he is at a disadvantage upon her marriage, he has the advantage upon her divorce. Fruit that is attached to the ground upon her marriage is his, but upon her divorce [the fruit] is hers. Fruit detached from the ground is hers upon her marriage, but upon her divorce it is his.\"",
+ "Should elderly servants and maidservants fall to her [by inheritance], land may be purchased [with the produce of their sale], of which [the husband] enjoys the usufruct. Rabban Shimon ben Gamliel says, She does not [have to agree to] sell [them], because [the elderly servants] are an honor for her father's house. If old olive-trees and grapevines fall to her, they should be sold as wood and [the proceeds should be used] to purchase land, of which [the husband] enjoys the usufruct. Rabbi Yehudah says, She does not [have to agree to] sell them, because they are an honor for her father's house. If one incurs expenses on behalf of his wife's property, whether he expended much and enjoyed little [benefit], or he expended little and enjoyed much [benefit], whatever he expended he expended, and whatever he enjoyed he enjoyed. If he incurred expenses, and enjoyed no benefit, [in order to recoup his loss] he must take an oath with regard to how much he spent, and [then he may] take it [back].",
+ "[In the case of] a shomeret yavam [a widow who must either do chalitzah or wait for levirate marriage to be performed], to whom property falls, Beit Shammai and Beit Hillel both agree, that she may sell or give it away and [the transaction] is valid. If she dies, what should they do with her ketubah and the property that enters and exits [the marriage] with her? Beit Shammai say, \"The heirs of the husband shall divide it with the heirs of [her] father.\" And Beit Hillel say, \"[Certain] property remains in its present state, her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband] remains in the control of the husband's heirs, and the property which enters and exits with her, of right remains under the control of the heirs of the father.\"",
+ "If [the deceased] brother [of the yavam]left money, land should be purchased with it, and he enjoys the usufruct. [If the deceased left] fruit that is detached from the ground, land should be purchased with it, and enjoys the usufruct. [With regard to] fruit that is attached to the ground, Rabbi Meir says, \"They appraise [the field], how much it is worth with the [growing] fruit, and how much it is worth without the fruit, and [with] the difference land should be purchased, and [the yavam] enjoys the usufruct.\" And the Sages say, \"[The fruit] that is attached to the ground belongs to him; and [with regard to the fruit] that is detached from the ground, whoever [seizes them] first takes possession. If [the yavam seizes them] first, he takes [full] possession; if [the widow seizes them] first, land should be purchased with [the proceeds of their sale], and [the yavam] enjoys the usufruct. Once he marries her, she is his wife in every respect, except that her ketubah [is guaranteed by a lien] on the property of her first husband.\""
+ ],
+ [
+ "He who writes to his bride [in the ketubah (monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband)], \"I have no legal claim to your property,\" may [nevertheless] enjoy the usufruct during her lifetime, and if she dies, he inherits from her. If so, why did he write to her, \"I have no legal claim to your property\", i.e. what is the effect of such a statement? That if she sells or gives [it] away, [the transaction] is valid. If he writes to her, \"I have no legal claim to your property, nor to its usufruct,\" he may not enjoy the usufruct during her lifetime; but if she dies, he does inherit her. Rabbi Yehudah says, \"He always may enjoy the usufruct of the proceeds of her property, until he writes to her, 'I have no legal claim to your property, nor to its fruits, nor to the proceeds of these fruits forever.'\" If he writes to her, 'I have no legal claim to your property, nor to its fruits [nor to the proceeds of these fruits] neither during your lifetime, nor upon your death,' he may not enjoy the usufruct during her life, and if she dies he does not inherit her.\" Rabbi Shimon ben Gamliel says, \"If she dies, he does inherit her, because he has stipulated [in opposition] to what is written in the Torah, and whoever stipulates [in opposition] to what is written in the Torah, his stipulation is null and void.\"",
+ "With regard to one who dies and leaves a wife, creditors and heirs, and he had a deposited object or a loan in another's hands, Rabbi Tarfon says, \"It should be given to the weakest among them.\" Rabbi Akiva says, \"There is no mercy in [the administration of] justice; rather, [the property] is given to the heirs, as all [the other claimants] must take an oath [to support their claim], whereas the heirs need not take an oath.\"",
+ "If he left fruit detached from the ground, whoever [seizes them] first takes [full] possession of them. If the wife took possession of more than [the amount of] her ketubah, or the creditor of more than [the amount of] his debt, [with regard to] the surplus, Rabbi Tarfon says, \"It should be given to the weakest among them. Rabbi Akivah says, \"There is no mercy in [the administration of] justice; rather, [the property] is given to the heirs, as all [the other claimants] must take an oath [to support their claim], whereas the heirs need not take an oath.\"",
+ "One who placed his wife as the shopkeeper [in his shop], or appointed her as administrator [over his property], may impose upon her an oath whenever he pleases. Rabbi Eliezer says, \"Even with regard to her spindle and her dough.\"",
+ "If he wrote to her, \"I will not [impose] upon you a vow or an oath,\" he may not impose upon her an oath; but he may impose upon her heir an oath, as well as those who act with her authority. [If he writes to her] \"I will not [impose] upon you a vow or an oath, nor on your heirs, nor on those who act with your authority,\" he may not impose upon her an oath, not her, nor her heirs, nor those who act with her authority. But his heirs may impose upon her an oath, her, her heirs, and those who act with her authority. [If he writes,] \"I will not [impose] upon you a vow or an oath, nor will my heirs, nor will those who act with my authority, on you, on your heirs, or on those who act with your authority,\" [then] neither he, nor his heirs, nor those who act with his authority, may impose upon her an oath, neither her, nor her heirs, nor those who act with her authority.",
+ "If she went [directly] from her husband's grave to her father's house, or if she returned to the house of her father-in-law, but did not become the administrator [of her deceased husband's property], his heirs may not impose upon her an oath. But if she did become administrator, the heirs may impose upon her an oath with regard to the future, but they may not impose upon her an oath with regard to the past.",
+ "She who damages [her rights to] her ketubah, may be paid only by taking an oath. If one witness testifies about [the ketubah] that it has [already] been paid, she may be paid only by taking an oath. [If she is to be paid] from orphans’ property, or from mortgaged property, or in [the husband's] absence, she may be paid only by taking an oath.",
+ "What is the case of one who damages [her rights to] her ketubah? [If] her ketubah was a thousand zuz and [the husband] says, \"You have received [the whole amount of] your ketubah\" and she says, No, I have only received a hundred zuz.\" [In that case] she may be paid [the difference] only by taking an oath. What is the case of one witness [who] testifies about [the ketubah] that it has [already] been paid? [If] her ketubah was a thousand zuz and [the husband] says, \"You have received [the whole amount of] your ketubah\" and she says, \"No, I have not received it.\" And one witness testifies about [the ketubah] that it has already been paid, she may be paid only by taking an oath. What is the case of one who is paid from mortgaged property? If [the husband] had sold his property to others, and she [seeks to] be paid [the amount of her ketubah] from the purchasers, she may be paid only by taking an oath. What is the case of [being paid] from orphans’ property? If [the husband] dies and leaves his property to the orphans, and she [seeks to] be paid [the amount of her ketubah] from the orphans, she may be paid only by taking an oath. What is the case of in the husband's absence? If he went overseas, and she [seeks to] be paid [the amount of her ketubah] in his absence, she may be paid only by taking an oath. Rabbi Shimon says, \"Whenever she claims her ketubah, the heirs [of her husband] may impose upon her an oath; but if she does not claim her ketubah, the heirs may not impose upon her an oath.",
+ "If a woman produces her bill of divorce, but there is no [written] ketubah accompanying it, she may [nevertheless] collect [the standard amount of] her ketubah. [If she produces her] ketubah, but there is no bill of divorce accompanying it; she says, \"My bill of divorce is lost,\" and [the husband] says, \"My receipt [of payment of the ketubah] is lost.\" And similarly, if a creditor produces a promissory note but there is no Pruzbul [a court-issued exemption from the Sabbatical year cancellation of a personal loan] accompanying it. [In both cases] they are not paid. Rabbi Shimon ben Gamliel says, \"From the time of [public] danger and on, a woman may collect her ketubah [even] without the bill of divorce, and a creditor may collect without a pruzbul. [If she produces] two bills of divorce and two ketubot, she may collect [the amount of] two ketubot. [If she produces] two ketubot and one bill of divorce, or one ketubah and two bills of divorce, or one ketubah, one bill of divorce, and [proof of her husband's subsequent] death, she may collect only the amount of one ketubah, as one who divorces his wife and takes her back, takes her back under [the obligation of] her first ketubah. [With regard to] a minor, whose father married him off, the ketubah is valid, as he maintained her [as his wife] under that assumption. A proselyte who converts together with his wife, her ketubah is valid, as he maintained her [as his wife] under that assumption."
+ ],
+ [
+ "[With regard to] one who was married to two women, and dies, the first [wife] takes precedence over the second, and the heirs of the first [wife] take precedence over the heirs of the second. If he married the first and she died, [and then] he married the second and he died, the second [wife] and her heirs take precedence over the heirs of the first wife.",
+ "[With regard to] one who was married to two wives, and they [both] died and then he died. And the orphans claim the ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband] of their mother, [and] there is no [more property] other than the [amount of the] two ketubot. They divide [the property] equally. If there was surplus [property, even] of a [single] dinar [a specific unit of money], these [orphans] collect the ketubah of their mother and these [other orphans also] collect the ketubah of their mother. If the orphans say, \"We will raise [the value of] the property of our father by one dinar [more than the actual value]\" so they can collect their mother's ketubah, we do not listen to them; rather, we assess the value in the court.",
+ "If there is any property in expectancy, it is not [to be considered] as in [actual] possession. Rabbi Shimon says, \"Even if there is non-mortgaged [i.e., movable] property it is not counted [as part of the calculation]; [rather, they split the inheritance equally] until there is mortgaged property exceeding [the amount of] the two ketubot [by at least] a dinar.",
+ "[With regard to] one who was married to three wives and he died, [and] the ketubah of this one was a maneh [a specific unit of money equal to one hundred dinar], of this [other] one was two hundred, and of this [third] one was three hundred, and there is only [property worth] one hundred, they divide it equally. If there is [property worth] two hundred, [she] of [the ketubah worth] a maneh receives fifty, while [she] of [the ketubah worth] two hundred and [she] of [the ketubah worth] three hundred each receive three gold [coins worth twenty-five dinar each]. If there is [property worth] three hundred dinar, [she] of a maneh receives fifty, [she] of two hundred [receives] a maneh, and she of three hundred [receives] six gold [coins]. And similarly, three [businessmen] who cast [their money] into [one] pot [i.e., form a partnership, albeit with differing amounts of monetary interest], whether they diminished or increased [their capital], this is how they [too] divide [the funds].",
+ "[With regard to] one who was married to four wives and he died, the first [wife] takes precedence over the second, and the second over the third, and the third over the fourth. The first takes an oath at the behest of the second, and the second [for] the third, and the third [for] the fourth. But the fourth is paid [her ketubah] without an oath. Ben Nanas says, \"Because she is the last she benefits? [Rather,] she too is paid only by [taking] an oath.\" If all of [the ketubot] were executed on the same day, whoever precedes her fellow, even by one hour, wins . And this [is why] in Jerusalem they would write hours [into the ketubot]. If all of [the ketubot] were executed in the same hour, and there is only a maneh [worth of property], they divide it equally.",
+ "[With regard to] one who was married to two wives, and he sold his field, and the first [wife] wrote to the purchaser, \"I have no legal claim to your [property],\" the second [wife] may [nevertheless] extract the land from the purchaser. And [then] the first [wife may extract it] from the second, and the purchaser from the first [wife], and [this process] goes round and round until they make a compromise among them. Such is also the case with regard to a creditor, as well as [with] a wife who is [also] a creditor."
+ ],
+ [
+ "A widow must be provided with food out of the property of the orphans. Her handiwork [earnings] belong to them and they are not obligated to [pay for] her burial. Her heirs, who inherit her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband], are obligated to [pay for] her burial.",
+ "A widow, whether from betrothal or from marriage, may sell without the court's [sanction]. Rabbi Shimon says, \"From marriage, she may sell without the court's [sanction]; from betrothal, she may sell only with [the permission of] the court, because she is not entitled to food [from the husband's estate]; and any woman who is not entitled to food may sell only with the court's [sanction].",
+ "If she sold her ketubah or a portion of it; if she left her ketubah as collateral, or a portion of it; if she gave her ketubah to another, or a portion of it, she may sell the remainder only with [the sanction of] the court. And the Sages say, \"She may sell even four or five times. And she may sell [property] for food without the court; and she writes [in the bill of sale], 'I sold [this] for food.' But a divorced woman may sell only with [the sanction of] the court.\"",
+ "If a widow, whose ketubah was two hundred dinar [ a specific unit of money], sells [property] worth a maneh [one hundred dinar] for two hundred, or worth two hundred for a maneh, [it is considered as though] she has received [the full amount of] her ketubah. If her ketubah was worth a maneh, and she sold [property] worth a maneh and one dinar for a maneh, her sale is void. Even if she says, \"I will return the dinar to the orphans,\" her sale is void. Rabban Shimon ben Gamliel says, \"Her sale is always valid, until there is [a loss, through her fraudulent dealings,] of a field of [a size in which one could plant] nine kav [a specific unit of volume] [of seeds]; or in a garden, half a kav. And according to the words of Rabbi Akiva, a quarter kav. If her ketubah was four hundred zuz [a specific unit of money equal to a dinar] , and she sells to this one [property worth a maneh] for a maneh, and this one [property worth a maneh] for a maneh, and to the last [purchaser she sells property worth] a maneh and a dinar for a maneh, the [sale] of the last one is void, but [the sales] of all [the others] are valid.",
+ "[With regard to] a judicial appraisal in which they subtracted a sixth [of the actual value] or in which they added a sixth, their sale [made as a result of such a valuation] is void. Rabban Shimon ben Gamliel says, \"Their sale is valid, [as] if it were [otherwise], what good is the authority of the court? But if [the court] made an announcement of public sale, even if they sold [property] worth a maneh for two hundred, or what was worth two hundred dinar for a maneh, their sale is valid.\"",
+ "One who exercises her right of refusal [after being married off, as a minor, by her mother and brother], or a secondary [relative], or an aiylonit [a woman with arrested sexual development who cannot bear children], do not have [rights to] a ketubah, and not [compensation for] usufruct, and not food, and not [compensation for] wear and tear. And if he married her [knowing] that she was unable to conceive, she has [rights to] a ketubah. A widow [who was married] to a kohen gadol; a divorced woman, or a chalutza [the widow of a childless man released from the obligation of levirate marriage by a ceremony performed by her brother-in-law] [who was married] to an [ordinary] kohen; a mamzeret [the offspring of certain prohibited relationships who may not marry a native-born Israelite], or netina [member of the Gibeonite sect][who was married] to an Israelite; or the daughter of an Israelite married to a mamzer or a netin, all have [rights to] a ketubah."
+ ],
+ [
+ "[With regard to] one who marries a woman, and she makes an agreement with him that he will provide her daughter food for five years, he is obligated to provide her with food for the five years. [If he divorces his wife, and] she marries another [man], and she makes an agreement with him [as well] that he will provide her daughter with food for five years, he is [also] obligated to provide her with food for the five years. The first [husband] may not say, \"When she comes to me I will provide her with food;\" rather, he must bring her food to the place where her mother is. And similarly, the two [husbands] may not say, \"We will jointly provide her with food;\" rather, one provides her with food, and [the other] one gives her the monetary value of her food.",
+ "If [the daughter] marries [during the five-year period], her husband provides her food and they [each] give the monetary value of her food. If they die, their own daughters are provided food from their unencumbered property [i.e., that which is in the possession of the heirs]. But she is provided with food [even] from mortgaged property [that has been sold], because she is like a creditor. Prudent men said, \"On condition that I provide your daughter with food for five years, as long as you are living with me.\"",
+ "If a widow said, \"I cannot budge from my husband's house,\" the heirs may not say to her, \"Go to your father's house and we will provide you with food [there];\" rather, they must provide her with food in her husband's house, and provide her a dwelling in accordance with her dignity. If she said, \"I cannot budge from my father's house,\" the heirs may say to her, \"If you are [living] with us you [are entitled to] food; but if you are not [living] with us you are not [entitled to] food.\" If she claims [she needs to remain in her father's house] because she is young, and the heirs [likewise] are young, they must provide her with food [even while] she is in her father's house.",
+ "As long as she is in her father's house, she may collect her ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband] forever; as long as she [remains] in her husband's house, she is may collect her ketubah for [only] twenty-five years, as in the twenty-five years there is enough good [that she will have performed] to equal [the amount of] her ketubah. These are the words of Rabbi Meir, who said [them] in the name of Rabban Shimon ben Gamliel. And the Sages say, \"As long as she is in her husband's house, she may collect her ketubah forever; as long as she is in her father's house, she may collect her ketubah for [only] twenty-five years. If she dies, her heirs may mention [i.e., claim, the amount of] her ketubah for twenty five years.\""
+ ],
+ [
+ "There were two judges of decrees in Jerusalem, Admon and Chanan ben Avishalom. Chanan says two things, and Admon says seven. [With regard to] one who went overseas, and his wife claimed food [was due to her], Chanan says, \"She must take an oath at the end [of the proceedings], but she [need] not take an oath at the beginning. The sons of the high priests disagreed with him, and said, \"She must take an oath both at the beginning and at the end.\" Rabbi Dosa ben Hurkenos sided with them. Rabbi Yochanan ben Zakkai said, \"Chanan said well; she must take an oath only at the end.\"",
+ "[With regard to] one who went overseas, and another [man] arose and supported his wife [during her husband's absence], Chanan said, \"He has lost his money.\" The sons of high priests disagreed with him, and said, \"He must take an oath [as to] how much he spent [supporting her], and [then] he may collect.\" Rabbi Dosa ben Hurkenos sided with them. Rabbi Yochanan ben Zakkai said, \"Chanan said well; the man has placed his money on the antlers of a deer.\"",
+ "Admon said seven things. [With regard to] one who dies and leaves sons and daughters, when there is abundant property, the sons inherit [the estate], and the daughters are provided with food [by the sons]; but when there is minimal property, the daughters are provided with food, and the sons must go from door to door [to beg for food]. Admon said, \"Because I am a male, should I lose?\" Rabban Gamliel said, \"I see Admon's words [as preferable].\"",
+ "[With regard to] one who claims jars of oil from his fellow, and [the defendant] admits that he owes him [empty] oil jars, Admon says, \"Since he admits to part of the claim, he must take an oath.\" The Sages say, \"This is [not considered] an admission of the same type as the claim.\" Rabban Gamliel said, \"I see Admon's words [as preferable].\"",
+ "[With regard to] one who agrees to pay money [as dowry] to his [future] son-in-law, and sticks out his leg at him [i.e., he does not pay], [the husband may] let her sit [unmarried] until her [hair] goes white. Admon says, \"She may say, 'Had I agreed to pay on my own behalf, I [would be willing to] sit until my [hair] goes white; now that it was Father who agreed on my behalf, what can I do? Either take me [as a wife] or release [me].'\" Rabban Gamliel said, \"I see Admon's words [as preferable].",
+ "[With regard to] one who contested [the title to] a field [claiming it was his own], and he [himself] was a signee [on the bill of sale from a separate party to the current holder] as a witness, Admon says, \"He may say, '[I come forward now because from] the second [holder] I can [more] easily [contest possession, as] the first, [who took the field from me], is more powerful than him.'\"And the Sages say, \"He has lost his rights [to the field].\" If he had designated [the field in question] as boundary to another [field], he has lost his rights [to it].\"",
+ "[With regard to] one who went overseas, and [during his absence] the path [leading to] his field was lost, Admon says, \"He may walk [to his field] by the shortest [way].\" And the Sages say, \"He must purchase a path, [even] for one hundred maneh [a specific unit of money], or he can fly through the air [to get to his field].\"",
+ "[With regard to] one who produces a promissory note, and the [defendant] produced [a bill of sale, which indicates] that [the plaintiff] sold him a field, Admon says, \"[The defendant] can say, 'If I owed you, you should have collected your [money] when you sold me the field.'\" And the Sages say, \"This one [i.e., the plaintiff] was clever; he sold him the land because he [knew he would be] able to take it as collateral [for his debt].\"",
+ "[With regard to] two [men], who each produced promissory notes on the other one, Admon says, \"[The holder of the last dated note can say,] 'If I owed you, how could you borrow from me?'\"And the Sages say, \"This one collects [on] his promissory note, and this one collects on his promissory note.\"",
+ "There are three lands [within the Land of Israel] with regard to marriages: Judea, across the Jordan [River], and the Galilee. One may not [forcibly] remove [his wife from one land to another even to move] from a town to a town, or from a city to a city; but within the same land one may remove her from a town to a town, or from a city to a city, but not from a town to a city, nor from a city to a town. One may remove her from an inferior dwelling to a superior dwelling, but not from a superior dwelling to an inferior dwelling. Rabbi Shimon ben Gamliel says, \"Not even from an inferior dwelling to a superior dwelling, because [even] a superior dwelling may occasion [sickness].\"",
+ "One may [forcibly] bring anyone to the Land of Israel, but one may not remove anyone. One may [forcibly] bring anyone to Jerusalem, but one may not remove anyone. [This law applies] both to men and to women. If a man married a woman in the Land of Israel, and divorced her in the land of Israel, he pays her [the amount of her ketubah] with the money of the Land of Israel. If he married a woman in the Land of Israel, and divorced her in Cappadocia, he pays her with the money of the Land of Israel. If he married a woman in Cappadocia, and divorced her in the Land of Israel, he pays her with the money of the Land of Israel. R. Shimon says, \"He pays her with the money of Cappadocia.\" If he married a woman in Cappadocia, and divorced her in Cappadocia, he pays her with the money of Cappadocia."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7c0d3c06f1802d11ec440cad55187baf1c881936
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
@@ -0,0 +1,161 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+ "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "actualLanguage": "fr",
+ "languageFamilyName": "french",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Une vierge se marie le 4e jour (mercredi) et une veuve le 5e (jeudi); car deux fois par semaine les tribunaux siègent dans les villes, le 2e jour et le 5e; et si l’époux avait à intenter un procès au sujet de la virginité, il pourrait le présenter dès le matin aux juges.",
+ "Quand on épouse une vierge, on lui assure une Ketuba (douaire) de 200 zouz; si on épouse une veuve on lui assure seulement un maneh (100 zouz, pour le cas de mort ou de divorce). Même somme de 200 est due pour épouser une veuve vierge, ou une répudiée d’un simple fiancé, ou celle qui a seulement déchaussé son beau-frère avec justification de la virginité. Il en est de même pour une prosélyte ou une prisonnière, ou une esclave, qui a été rachetée, ou convertie, ou libérée avant l’âge de 3 ans et un jour.",
+ "Une petite enfant avec laquelle un homme majeur a cohabité, ou une fille majeure qui a eu des relations intimes avec un enfant mineur, ou celle dont la virginité a été lésée par accident (ligno icta), a pourtant droit au douaire de 200 zouz, selon l’avis de R. Meir; les autres sages disent que cette dernière n’a droit qu’à un maneh (100 zouz).",
+ "Une veuve vierge, ou une femme répudiée, ou celle qui a déchaussé son beau-frère après le mariage réel avec le défunt, n’a droit qu’à un douaire d’un maneh en se remariant; mais l’époux n’a pas le droit d’intenter un procès au sujet de la question de virginité. Il en est de même pour la prosélyte, la captive de l’esclave, qui ont été rachetée, converties et libérées lorsqu’elles avaient plus de 3 ans et un jour: le douaire sera d’un maneh, mais la question de virginité ne peut donner lieu à un procès.",
+ "En Judée, celui qui mange sans témoins chez son futur beau-père le repas de fiançailles, pendant lequel le futur est laissé seul avec sa fiancée, n’est pas admis à intenter ensuite une action judiciaire au sujet du défaut de virginité. Toute veuve, soit fille de simple israélite, soit fille de cohen, n’a droit qu’au douaire d’un maneh en se remariant. L’assemblée des pères de famille cohanim a institué la règle que, pour leurs filles vierges, le douaire serait de 400 zouz, et les autres sages ne s’y sont pas opposés.",
+ "Si après le mariage d’une femme que son mari ne trouve pas vierge, elle déclare avoir été violée après les fiançailles, et qu’ainsi le champ du mari a été dévasté, tandis que celui-ci prétend que ce fait étant antérieur aux fiançailles, le contrat d’acquisition repose sur un défaut (de sorte que le mari serait dispensé de restituer le douaire), R. Gamliel et R. Eliézer déclarent la femme digne de foi. -Non, dit R. Josué, nous ne dépendons pas de son assertion à elle (verbale); elle reste dans la présomption d’avoir cohabité avant les fiançailles et d’avoir par conséquent trompé le futur mari, jusqu’à ce qu’elle fournisse la preuve de son dire.",
+ "Si la femme déclare n’être plus vierge par suite d’une blessure accidentelle, et l’homme prétend que c’est le résultat d’une cohabitation, on croira la femme, disent R. Gamliel et R. Eliézer. -Non, dit R. Josué, nous ne faisons rien dépendre de son assertion verbale; elle est présumée avoir été mise en cet état par le contact d’un homme, jusqu’à ce qu’elle prouve son assertion contraire.",
+ "Si l’on a vu une femme causer intimement avec un homme dans la rue, et que, l’ayant interrogée sur sa relation avec cet homme (qui il est-), elle déclare qu’il est tel et cohen, on lui ajoutera foi, disent R. Gamliel et R. Eliézer. -Non, dit R. Josué, nous ne faisons rien dépendre de son assertion verbale; et, jusqu’à preuve du contraire, elle est présumée avoir cohabité avec un descendant des gens voués au service du culte, ou avec un bâtard.",
+ "Si étant enceinte, ou demande à la femme par suite des œuvres de qui elle se trouve dans cet état, et qu’elle réponde: “c’est de tel homme, un cohen”, on lui ajoutera foi, selon R. Gamliel et R. Eliézer. -Non, dit R. Josué, nous ne dépendons pas de son assertion verbale, et jusqu’à preuve du contraire, elle est présumée être enceinte des œuvres d’un descendant de la tribu vouée au culte, ou d’un bâtard.",
+ "R. Yossé raconte qu’une enfant étant descendue auprès d’une source pour puiser de l’eau fut violée. R. Yohanan b. Nouri ajoute: si la plupart des habitants de cette ville sont de telle race qu’ils s’allient souvent aux cohanim, cette personne aussi restera apte à épouser un cohen."
+ ],
+ [
+ "Une femme est devenue veuve, ou a été répudiée (et elle réclame le douaire); elle dit qu’elle a été épousée vierge, et le mari (ou son héritier) dit qu’elle était veuve; si elle a des témoins qui l’ont vue sortir de chez son père, pour aller chez son mari dans le hinouma et les cheveux sur les épaules (autre signe analogue), elle a droit à 200 zouz. R. Yohanan b. Beroqah dit que la distribution de grains rôtis (Lv 23, 14) aux convives est aussi un signe suffisant d’un premier mariage.",
+ "Si quelqu’un dit à un autre: “Ce champ appartenait à ton père, mais je l’ai acheté de lui”, on doit le croire, dit R. Josué, en vertu du principe: la bouche qui a lié est aussi celle qui a délié. Mais s’il y a des témoins qui savent que le champ appartenait au père de l’autre, et le possesseur actuel prétend l’avoir acheté, on ne croit pas ce dernier.",
+ "Les témoins (appelés à vérifier leur signature) qui disent: “c’est bien notre signature, mais nous avons été contraints: nous étions mineurs à cette époque, ou impropres à témoigner” doivent être crus sur parole. Mais si la vérification s’est faite par d’autres personnes, ou par d’autres écrits (et que les témoins viennent l’annuler sous prétexte qu’ils étaient forcés ou mineurs, etc.), ils ne doivent pas être crus.",
+ "Si dans la vérification des signatures, chaque témoin dit reconnaître sa propre signature et celle de l’autre, on les croit (la vérification est suffisante); mais, si chacun d’eux ne reconnaît que sa propre signature, il faut encore une autre personne qui reconnaisse les 2 noms écrits (pour qu’il y ait 2 témoins de chaque signature). C’est l’opinion de Rabbi; mais les autres docteurs disent: il suffit que chaque témoins reconnaisse sa propre signature, sans autre adjonction.",
+ "Si une femme déclare avoir été mariée, puis répudiée, on la croit, d’après le principe: la même bouche qui a constaté l’interdit, l’a aussi annulé. Si des témoins attestent qu’elle a été mariée et qu’elle déclare avoir été répudiée, on ne la croit pas. Si elle dit que, quoique captive par les païens, elle est restée pure, on la croit, car la même bouche qui a constaté l’interdit, l’a aussi annulé. Si des témoins attestent qu’elle était captive et qu’elle déclare être restée pure, on ne la croit pas. Si après avoir reçu en ce cas, l’autorisation de se marier, les témoins viennent dire qu’elle a été captive, elle ne rompra pas son mariage pour cela.",
+ "Si 2 femmes qui ont été captives déclarent chacune être restées pures pendant la captivité, on ne les croit pas; mais, si l’une témoigne en faveur de l’autre réciproquement, on les croit.",
+ "De même, si 2 hommes déclarent être chacun un cohen, on ne les croit pas; mais s’ils l’attestent l’un en faveur de l’autre, on les croit.",
+ "R. Juda dit: on n’élève pas au sacerdoce sur l’assertion d’un seul témoin. C’est seulement vrai, dit R. Eléazar, lorsqu’il y a la moindre contestation à cet égard; mais s’il n’y en a pas, un seul témoignage suffit pour élever au sacerdoce. R. Simon b. Gamliel dit aussi au nom de R. Simon, fils de chef ou assesseur (du même nom): une attestation suffit pour élever au sacerdoce.",
+ "Une femme emmenée en captivité par des païens à cause d’une question d’argent reste permise à son mari (au retour); mais si c’est pour une question de pénalité corporelle, elle devient interdite au mari. Dans une ville assiégée, prise d’assaut, caracwmo\" toutes les femmes de Cohen présentes deviennent interdites à leur mari. Si des témoins attestent leur pureté, fût-ce un esclave ou une servante, on les croit. Seulement, on ne croit pas l’homme pour lui-même. Ainsi, R. Zekharia, fils du boucher (un Cohen), dit (au sujet de sa femme, lors de la prise de Jérusalem): “Par ce (saint) Temple (je le jure), sa main n’a pas quitté la mienne depuis l’entrée des païens à Jérusalem jusqu’à leur départ”. On lui observa que l’on n’est pas admis à attester pour soi-même.",
+ "Aux cas suivants, on est admis à attester, une fois grand (majeur) ce que l’on a vu étant petit (mineur). On croit celui qui déclare reconnaître la signature de son père, ou celle de son maître, ou celle de son frère; ou celui qui dit: “Je me souviens avoir vu telle femme quitter la maison paternelle en tenue de vierge et les cheveux épars”, ou “tel homme sortait du barbier pour prendre le bain légal de purification avant de se mettre à manger de l’oblation”, ou “il prenait avec nous autres cohanim sa part d’oblation en grange”, ou “cet endroit est un champ détourné ayant servi de cimetière” (dont l’impureté incontestée ne dépasse pas telle limite précise), ou “jusque là nous pouvions aller le jour du Shabat” (sans enfreindre la limite de marche). Mais l’on n’ajoute pas foi à celui qui dit: “Un tel s’était tracé un chemin en cet endroit pour lui servir de passage”, ou “en cet endroit un tel avait le droit de se placer pour accomplir les cérémonies de se lever et de s’asseoir (à l’enterrement d’un parent), et d’y prononcer l’oraison funèbre” (parce qu’il s’agit d’une question juridique, de possessions de biens)."
+ ],
+ [
+ "En cas de violence faite aux jeunes filles nubiles suivantes, l’amende à payer au père est due, savoir: en cas de cohabitation avec une bâtarde, ou une descendante d'une tribu vouée au culte, ou une samaritaine, ou une prosélyte, une captive une servante, qui ont été rachetées, converties et libérées, à l’âge de moins de 3 ans et un jour. Celui qui cohabite avec sa sœur ou la sœur de son père, ou la sœur de sa mère, ou la sœur de sa femme, ou la femme de son frère, ou la femme du frère de son père, ou une femme menstruée, sera mis à l’amende; mais malgré la peine du retranchement, il n’y aura pas de peine capitale édictée par le tribunal.",
+ "Pour les cas suivants, il n’y pas d’amende: cohabitation avec une prosélyte, une captive, ou une esclave, qui ont été rachetées, converties, ou libérées à l’âge de plus de 3 ans et un jour. R. Juda dit: une captive rachetée reste dans sa sainteté, si même elle était déjà grande lors du rachat. Celui qui cohabite avec sa fille, ou la fille de sa fille, ou la fille de son fils, ou la fille de sa femme (belle-fille), ou la fille d’un fils de sa femme, ou la fille de la fille de sa femme, n’a pas d’amende à payer, puisqu’il s’expose à la peine capitale prononcée par le tribunal, car celui qui s’expose lui-même à la mort n’a pas d’argent à payer, comme il est dit (Ex 22, 21): Sans qu’il y ait eu d’accident, il sera puni d’une amende.",
+ "Pour une jeune fille fiancée, puis répudiée, R. Yossé le Galiléen dit qu’il n’y a pas d’amende à payer (en cas de relation illégale); R. aqiba maintient la peine de l’amende, mais en spécifiant que cet argent sera pour elle.",
+ "Le séducteur est passible pour 3 causes, et celui qui viole pour 4 causes. Le premier paie pour la honte, le dommage qu’il cause, et une amende; le second doit de plus un dédommagement pour la violence qui a causé une douleur. Or, c’est là une différence entre les deux, c’est que ce dernier cause de plus une douleur, non le séducteur. Aussi, celui qui viole devra payer l’amende de suite, mais le séducteur a le temps jusqu’à ce qu’il se sépare de cette femme. Celui qui a fait- violence boira désormais dans son verre flétri, tandis que le séducteur est libre de ne pas épouser la fille.",
+ "Le mari est tenu de boire à ce verre flétri, la femme fut-elle bancale, ou aveugle, ou atteinte de la lèpre; mais s’il trouve qu’après le mariage, elle s’est rendue coupable d’une relation illicite, ou si, sous d’autres rapports, elle n’est pas digne d’entrer dans la communauté d’Israël, il ne pourra plus la garder, comme il est dit en (Dt 22, 19): elle sera pour lui une femme, si elle est digne de lui appartenir comme telle.",
+ "R. Eléazar dit: celui qui séduit une orpheline fiancée, puis répudiée, est dispensé de payer une amende, celui qui la viole est tenu de payer.",
+ "Comment paye-t-on pour la honte? La somme à payer varie selon la position sociale de l’homme et de la fille qu’il a violée ou séduite. Comment paye-t-on pour le dommage? On estime ce que la fille aurait perdu de sa valeur, si on la vendait comme esclave. L’amende (biblique) reste la même pour toutes les personnes; partout où la Bible a fixé la somme, cette somme reste la même pour tout le monde.",
+ "Pour toute jeune fille susceptible d’être vendue (qui est encore au pouvoir du père), il n’y a pas d’amende due; dès que l’amende est due, il n’y a plus lieu à vente. Ainsi, une enfant pourra être vendue sans être la cause d’une amende (en cas de cohabitation illégale). Pour une jeune fille (de plus de 12 ans), il y a lieu de payer l’amende, mais elle n’est plus l’objet d’une vente; enfin une adolescente (à 12 ans 1/2) ne peut plus être vendue, mais elle n’est pas non plus l’objet d’une vente.",
+ "Celui qui déclare avoir séduit la fille d’un tel, devra payer pour la honte et le dommage causés d’après sa propre assertion, non l’amende. De même, celui qui dit avoir volé un animal, l’avoir égorgé et vendu, payera la capital dû selon sa propre assertion, sans avoir à y ajouter de double payement, ou 4 ou 5 fois la valeur comme amende. Celui qui déclare que bon bœuf a tué un tel, ou le bœuf d’un tel, devra payer selon sa propre déclaration; mais s’il déclare que son bœuf a tué l’esclave d’un tel, il ne payera pas selon son dire. Voici la règle: tout payement au delà du dommage causé (avec amende) n’est pas dû par celui qui s’accuse lui-même."
+ ],
+ [
+ "Si une jeune fille a été séduite, ou violée, tout ce que l’accusé doit payer pour la honte, le dommage, l’amende, et pour la douleur en cas de viol, appartient au père de la fille; et si le tribunal s’est prononcé avant la mort du père, le montant revient à celui-ci. Si le père est mort en ce moment, l’argent appartiendra aux frères de la fille, qui héritent du père. Si le père est mort avant la condamnation de l’accusé, l’argent appartient à la fille. Si la fille est arrivée au tribunal (pour cette cause) avant la 2e majorité, l’argent appartiendra au père; et au décès de celui-ci, il est aux frères. Mais, si avant le prononcé de la cause par le tribunal, la fille atteint cette époque de majorité, l’argent lui appartient à elle. R. Simon dit: Quand même la condamnation a eu lieu avant la 2e majorité et du vivant du père, si le père est mort avant le payement, l’argent appartient à la fille. Si la fille mineure a gagné de l’argent par son travail manuel, ou si elle a trouvé un objet, quand même son père serait mort avant le recouvrement, l’argent appartient aux frères de la fille.",
+ "Quelqu’un a fiancé sa fille (mineure), et elle a été divorcée, puis il l’a fiancée à un autre dont elle est devenue veuve; les douaires appartiennent alors au père. S’il l’a mariée à quelqu’un qui a divorcé avec elle, puis il l’a mariée à un autre dont elle est devenue veuve, les douaires appartiennent à celle-ci. R. Judah dit que le 1er douaire appartient au père. Mais les autres docteurs lui dirent: après le mariage, le père n’a plus aucun droit sur elle.",
+ "Si en même temps qu’une prosélyte, sa fille s’est convertie et cette dernière (étant jeune fille fiancée) se prostitue, elle sera passible de la peine de strangulation (non de la lapidation, comme d’ordinaire); il n’est pas nécessaire, avant d’exécuter la peine capitale, de faire passer la fille devant la maison paternelle, et de même, si son mari l’a injustement accusée, il n’est pas condamné à payer au père l’amende de cent sicles pour calomnie. Si elle a été connue avant que la mère soit consacrée (convertie) et elle est née après ce moment (après la conversion), elle sera passible de la lapidation, mais avec cette distinction de ne pas passer devant la maison paternelle en cas de condamnation, et si elle est calomniée, le mari n’a pas à payer l’amende de cent sicles. Si enfin, elle a été conçue et enfantée par une mère convertie, elle est considérée comme une fille d’Israël sous tous les rapports. Si elle a un père qui n’a pas de maison, ou si elle a une maison paternelle et pas de père, elle reste condamnée à la lapidation seule, car il n’est question de faire passer en ce cas devant la maison paternelle que si cette condition existe entière.",
+ "Le père a des droits en mariant sa fille (avant la 2° majorité), que ce mariage s’accomplisse moyennant argent, par contrat ou par cohabitation Ce que la fille (mineure) trouve, ou gagne, appartient au père, lequel peut aussi annuler ses vœux et recevoir la lettre de divorce si elle est répudiée. Cependant, si la fille a hérité des biens de sa mère, l’usufruit de ces biens n’appartient pas au père tant que la fille est en vie. Si elle se marie, son époux a un droit de plus que le père ; il a l’usufruit de ces biens durant toute la vie de la femme, mais il doit à sa femme la nourriture; il est obligé de la racheter, si elle est enlevée par des ennemis, et de l'enterrer, si elle meurt. R. Judah dit: le plus pauvre en Israël doit pourvoir au moins à 2 flûtes (aux funérailles) et à une pleureuse.\r",
+ "La fille reste sous la puissance du père (si elle n’a pas atteint la 2e majorité), jusqu’à ce qu’elle entre sous le dais nuptial, au pourvoir du mari. Si le père a remis sa fille (fiancée) à ceux que le mari avait envoyés pour la recevoir (afin de la conduire), elle est dès ce moment sous la puissance du mari. Mais, si le père est allé lui-même avec sa fille, ou s’il a envoyé (ses gens ou ses parents et amis) pour qu’ils accompagnent sa fille, et ceux que le mari a envoyés pour la recevoir, la fille reste encore sous la puissance du père; c’est seulement quand les envoyés du père devant accompagner sa fille l’ont laissée entre les mains des délégués du mari, qu’elle est définitivement sous la puissance du mari.",
+ "Le père ne peut pas être obligé (s’il est pauvre) de nourrir sa fille. Voici l’explication donnée par R. Eléazar b. Azaria, devant les sages à la vigne de Yabnêh, des mots (du contrat): “les fils hériteront et les filles seront nourries”: comme les fils héritent après la mort du père, de même pour les filles, le droit à la nourriture est seulement exigible après la mort du père (non de son vivant).",
+ "Quand même le mari n’a pas rédigé de contrat avec sa femme, celle-ci reçoit 200 zouz à son 1er mariage, et cent zouz, si elle était veuve en se mariant; car, c’est une condition posée par le tribunal (une fois pour toutes). Si le mari lui a hypothéqué un terrain de la valeur de cent zouz pour le douaire de 200, sans avoir ajouté que le reste de ses biens pourrait au besoin servir aussi de garantie, il est néanmoins tenu de lui donner 200 zouz, par le même motif que c’est une condition juridique.",
+ "Bien que le mari ne se soit pas engagé par écrit à délivrer sa femme si elle était faite prisonnière, et à la reprendre ensuite pour femme, ou s’il s’agit d’une fille de cohen à la ramener dans sa province, il y est contraint; parce que c’est une condition juridique.",
+ "Si la femme a été faite prisonnière, le mari est obligé de la racheter et de la reprendre pour femme, et il ne peut pas même dire: “Voici le divorce et le douaire, qu’elle se rachète elle-même”. Si elle est blessée, il est obligé de fournir les frais de son traitement de guérison; mais il lui est loisible de dire: “Voici l’acte de divorce et le douaire, qu’elle se guérisse elle-même” (il n’est pas obligé de donner davantage).",
+ "Si le mari n’a pas écrit au contrat: “Les enfants mâles que tu auras de moi hériteront (si tu meurs avant moi) de ton douaire, en sus de leur part avec leurs frères (mes enfants d’une autre femme)”, l’engagement existe néanmoins, puisque c’est une condition de droit.",
+ "On écrit aussi dans le contrat: “Les filles que tu auras de moi resteront dans ma maison (après ma mort) et elles seront nourries de mes biens jusqu’à ce qu’elles soient mariées”. Si cette clause n’a pas été écrite, elle existe néanmoins, puisque c’est une condition de droit.",
+ "Enfin, on écrit: “Tu resteras dans ma maison et tu seras nourrie de mes biens, tout le temps que tu resteras veuve”. Si on ne l’a pas écrit au contrat, l’engagement existe néanmoins; c’est une condition juridique."
+ ],
+ [
+ "Quoiqu’on ait établi (1, 2) une somme fixe de douaire, savoir pour une vierge 200 zouz, et pour une veuve qui se remarie 100 zouz, on peut à volonté l’augmenter même jusqu’à 100 maneh (ou 100 zouz); si l’homme meurt ensuite, ou s’il répudie sa femme, que ce soit après le mariage, ou après les fiançailles et avant le mariage, la femme peut réclamer toute la somme indiquée au contrat. R. Eléazar b. Azariah dit: si le mari est mort ou s’il a répudié sa femme après le mariage, elle a droit à toute la somme inscrite au contrat; mais avant le mariage, quoiqu’après les fiançailles, elle ne reçoit que la somme obligatoire de 200 zouz pour une vierge et de 100 zouz pour une veuve qui se remarie; car si le mari a augmenté le douaire, c’était en vue du mariage. R. Juda dit: la somme obligatoire du douaire pourra être diminuée, si la femme veut donner à son mari un reçu pour la moitié de la somme, la vierge déclarant 100 zouz et la femme 30 z.; au contraire, que si le douaire est diminué de la somme fixée à 200 zouz pour l’une et à 100 pour l’autre, l’union est illégale.",
+ "On donne à une vierge un an de délai à partir du jour où son fiancé l’a engagée pour se préparer au mariage. On accorde le même délai au fiancé pour se préparer à se subvenir. A une veuve il suffit d’un délai de 30 jours. Si le terme est arrivé et que le mariage n’a pas eu lieu, la femme sera nourrie aux frais du fiancé, et pourra (le cas échéant) manger de l’oblation. Selon R. Tarfon, on lui donnera le tout en oblation; selon R. aqiba, la moitié sera profane et la moitié en oblation.",
+ "Le beau-frère Cohen, sur le point d’épouser par lévirat sa belle-sœur veuve, ne peut pas d’avance lui concéder le droit de manger de l’oblation. Si (sur l’année de délai dévolue à une vierge promise en mariage), elle s’est préparée 6 mois comme fiancée au 1er mari défunt, puis 6 autres mois pour le beau-frère, ou si elle a passé toute l’année en vue du défunt, sauf un jour consacré à se préparer pour le beau-frère, ou à l’inverse, si elle a consacré un seul jour au défunt et tout le reste de l’année au beau-frère, elle n’a pas encore le droit de manger de l’oblation. Quant à l’opinion précitée, c’est une première version non confirmée depuis lors. Dans les temps ultérieurs, le tribunal a décidé que la femme aura seulement le droit de manger de l’oblation après avoir passé sous le baldaquin nuptial (après la cèrémonie du mariage).",
+ "Si quelqu’un fait vœu de consacrer au Temple tout le gain du travail manuel de sa femme, la femme peut pourtant se nourrir par le produit de son travail. Mais si la consécration se rapporte seulement au reliquat de ce gain, il sera consacré, selon R. Meir; R. Yohanan le cordonnier déclare ce reste profane.",
+ "Voici les travaux que la femme doit faire pour le mari. Elle doit moudre, cuire le pain, blanchir le linge, faire la cuisine, donner le sein à son enfant, faire le lit du mari et travailler la laine. Si elle a fait entrer une servante (à sa disposition), elle n’est plus obligée de moudre, ni de cuire le pain, ni de blanchir le linge. Si elle a 2 servantes, elle n’est pas même obligée de faire la cuisine, ni de donner le sein à son enfant. Si elle en a 3, elle n’a plus besoin de faire le lit, ni de travailler à la laine. Si elle en a 4, elle peut rester assise dans son fauteuil (cathedra), et n’a plus besoin de rien faire. R. Eliézer dit: quand même elle aurait cent servantes à sa disposition, le mari peut exiger qu’elle travaille à la laine, car l’oisiveté amène de mauvaises pensées. R. Simon b. Gamliel dit: si le mari a prononcé le vœu que sa femme ne fera aucun travail, il est obligé de la répudier et de lui rendre son douaire, car l’oisiveté peut avoir pour effet l’aliénation mentale.",
+ "Celui qui s’est interdit par vœu d’avoir des relations conjugales avec sa femme (devoir auquel il ne peut échapper) devra répudier sa femme au bout de 2 semaines, selon l’école de Shammaï, ou au bout d’une semaine selon l’école de Hillel (à moins d’être relevé de ce vœu). Les étudiants peuvent, en vue de l’étude de la loi, quitter leur femme un mois sans autorisation de celle-ci, les ouvriers une semaine. L’époque pour remplir le devoir conjugal prescrit par la loi (Ex 21, 10) est tous les jours pour les gens inoccupés; pour les ouvriers, elle est de 2 fois par semaine; pour les âniers, une fois par semaine; pour les chameliers, une fois pas mois; pour les marins, une fois tous les 6 mois, selon l’avis de R. Eléazar.",
+ "Si la femme n’accomplit pas ses devoir d’épouse, on lui diminue 7 dinars par semaine sur le douaire; R. Juda dit: 7 traphikin. On peut continuer à retirer ainsi jusqu’au total du douaire. R. Yossé dit: on peut même aller plus loin; car si le douaire est épuisé, on punira la femme de la même façon sur ses biens au cas où elle en a par héritage. Si le mari ne remplit pas ses devoirs d’époux, on le punit aussi, en ajoutant au douaire 3 dinars par semaine. R. Juda dit: c’est 3 tropikin, que l’on ajoutera par semaine.",
+ "Un individu qui donne à sa femme l’entretien par l’intermédiaire d’un tiers, ne lui donnera pas moins de 3 Kab (mesures) de froment par semaine, ou 4 kab d’orge. R. Yossé dit: il est seulement question d’orge, d’après R. Ismaël, qui demeurait près de l’Idumée. Le mari donnera aussi un demi kab de légumes, un demi-log d’huile, un kab de fruits secs ou une manah de figues en gâteau; s’il n’a pas ces objets, il lui en donnera d’autres en proportion. Il lui donnera un lit et les accessoires, ou à défaut, une couverture; il lui donnera un couvre-chef, une ceinture, des souliers à chacune des 3 fêtes, et des vêtements de la valeur de 50 zouz par an. Il lui donnera ces vêtements dans chaque hivers, et elle aura ainsi des vêtements neufs pour les hivers, et des vieux pour les étés; les vieux qui peuvent encore servir appartiendront à elle, ainsi que les chiffons.",
+ "Il lui donnera aussi un maah (monnaie) par semaine pour ses menues dépenses. Elle mangera en outre avec lui le vendredi soir. S’il ne lui donne pas la maah pour ses dépenses, il n’a pas de droit sur ce qu’elle gagne par son travail du gain (qui dépasse). La somme qu’elle doit gagner par semaine est celle que les femmes gagnent si elles filent le poids de 5 sicles de la chaîne en Judée, qui font 10 en Galilée, ou le poids de 10 sicles de la trame en Judée, qui en font 20 en Galilée. Si elle allaite un enfant, on diminue son travail et on augmente sa nourriture. Tout cela a été fixé pour les pauvres et les hommes ordinaires. Quant aux hommes notables, tout dépendra de leur position sociale."
+ ],
+ [
+ "La trouvaille de la femme, ce qu’elle gagne appartient au mari. Si elle a des biens en héritage, aussi longtemps qu’elle vit, le mari en mange les produits (en a l’usufruit, et le capital reste la propriété de la femme). Si quelqu’un l’a blessée, outre la condamnation aux dommages-intérêts et à l’amende pour la honte qu’il lui a faite, le payement appartiendra à la femme. R. Judah b. Behera dit que l’on partagera le montant en 3 parties, et si la blessure a eu lieu dans un endroit à couvert, on donnera 2 parties à la femme et une au mari; si elle a eu lieu dans un endroit découvert, on donnera 2 parties au mari et une à la femme (car le mari est aussi lésé quand on blesse sa femme). Ce qui appartient au mari devra lui être remise de suite, mais ce qui appartient à la femme sera vendu par en acheter une terre, dont le mari aura l’usufruit.",
+ "Si le père de la femme a fixé une dot pour son gendre, puis le gendre meurt (et son frère veut épouser la veuve en vertu du lévirat), les sages autorisent le père à arguer qu’il se refuse à fournir au frère du défunt la dot promise.",
+ "Si la femme doit apporter en dot une somme de mille dinars, le mari, par contre, inscrira au contrat 1500 dinars (1/3 en plus. Si elle apporte des effets que l’on estime valoir une certaine somme, le mari inscrira au contrat 1/5 de moins. Mais si les effets valent réellement autant que l’estimation faite (même d’après l’appréciation de gens étrangers), le mari n’inscrira que la somme réelle au contrat. Lorsque celui-ci devra contenir la mention d’objets par un maneh, l’estimation devra être de 31 sela et un dinar; pour une remise de 400 maneh, la remise réelle sera de 500, en comptant chaque fois 1/5 en moins.",
+ "Si la femme promet d’apporter des espèces, chaque selà d’argent sera inscrit pour 6 dinars (majoré de 1/3). Pour chaque maneh (100 zouz) que la femme apporte en dot, le mari doit donner à la femme 10 dinars pour sa toilette. R. Simon b. Gamliel dit que cela dépend des usages du pays.",
+ "Un homme qui marie sa fille sans avoir rien fixé pour sa dot, ne donnera pas moins de 50 zouz. Si le mari s’est engagé à fournir de quoi habiller sa femme, il ne peut pas la faire attendre jusqu’à ce qu’elle vienne chez lui, mais il doit l’habiller pendant qu’elle est encore chez son père. Ceux qui marient une orpheline lui donneront une dot d’au moins 50 zouz; s’il y a dans la caisse assez d’argent, on lui donne une dot selon sa position (ou son rang).",
+ "Si une orpheline mineure a été mariée (de son consentement) par sa mère ou par ses frères, qui lui ont donné une dot de 50 zouz ou de 100, quand elle sera majeure, elle pourra réclamer d’eux le reste de ce qu’elle doit avoir. R. Juda dit: Si elle a une sœur qui a été mariée du vivant de son père, elle aura la même dot que sa sœur. Mais les autres docteurs dirent: un homme est à une époque plus riche ou plus pauvre qu’à une autre. Il faut donc, disent-ils, faire l’estimation des biens de l’héritage, et lui donner une dot en proportion de ces biens.",
+ "Si quelqu’un avant sa mort a donné en dépôt à un tiers de l’argent pour sa fille, et elle veut qu’on le confie à son mari, on ne le lui confie pas, et le dépositaire devra exécuter la volonté du déposant défunt. C’est l’opinion de R. Meir. R. Yossé fait une objection: si un tiers achète pour elle une terre d’après la volonté du défunt, à quoi cela servira-t-il? Est-ce que la femme ne pourra pas la vendre pour confier l’argent à son mari? Ne peut-on pas considérer cet argent comme produit par la vente? Cela s’applique seulement au cas où la femme est majeure, et non à la mineure, cette dernière n’ayant pas qualité pour agir."
+ ],
+ [
+ "Si le mari fait vœu de ne pas donner à sa femme la nourriture, vœu ne portant que sur 30 jours, il peut lui fournir la nourriture par un autre individu; mais si le vœu porte sur plus de 30 jours, le mari sera tenu de donner à la femme le divorce avec douaire. R. Juda dit: Si le mari est simple israélite, il peut garder sa femme lorsque le vœu porte sur un mois; mais il est obligé de lui donner le divorce avec douaire, si le vœu porte sur 2 mois. Cependant, si le mari est un cohen, on lui permet de garder sa femme, même si le vœu porte sur 2 mois; mais il est obligé de divorcer avec elle si le vœu porte sur 3 mois.",
+ "Si le mari fait un vœu empêchant sa femme de manger d’aucun fruit, il devra divorcer et rendre le douaire. R. Juda dit: le simple israélite la gardera s’il s’agit d’un mois; mais pour 2 mois, il se séparera d’elle; s’il s’agit d’un cohen, il la gardera lorsque le vœu porte sur 2 mois, et il se séparera s’il est question de 3 mois.",
+ "S’il défend par vœu à sa femme de se parer d’un certain genre de parure, il devra divorcer et rendre le douaire. R. Yossé dit: s’il s’agit d’individus pauvres, le mari n’est tenu de divorcer avec sa femme que si le vœu porte sur un temps indéfini; s’il s’agit de personnes riches, il est tenu de divorcer si le vœu porte sur 30 jours.",
+ "Si le mari a défendu par vœu à sa femme d’aller chez son père, lorsque celui-ci demeure dans la même ville, le mari gardera sa femme, pourvu que le vœu ne dépasse pas la durée d’un mois; mais il sera obligé de la répudier et de lui restituer le douaire, s’il a fait le vœu pour 2 mois. Si le père de la femme demeure dans une autre ville, le mari la gardera quand le vœu ne porte que pour le temps d’une seule fête; mais il sera obligé de la répudier et de restituer le douaire, s’il a fait le vœu pour le temps des 3 fêtes.",
+ "Celui qui fait un vœu pour empêcher sa femme d’aller dans les maisons de deuil ou aux festins, est obligé de la répudier et de lui donner le douaire, parce qu’il lui ferme ainsi partout les portes; mais si le mari a un motif pour cet empêchement, il est dans son droit. S’il a mis à son vœu la condition que sa femme répète à un autre ce qu’elle lui dit, ou ce qu’il lui dit, ou qu’elle remplisse des cruches et les vide au fumier (comme une personne inconsciente, il est obligé de la répudier et de lui rendre son douaire.",
+ "Voici celles qu’on peut répudier sans restituer le douaire: celle qui transgresse la loi de Moïse ou les mœurs juives. De quelles lois mosaïques s’agit-il? Si elle donne à son mari des aliments défendus pour défaut de dîme, ou si elle le trompe sur l’époque des menstrues, ou si elle ne fait pas son devoir en ce qui se rapporte à la Hallah (Nb 15, 20), ou si elle a fait des vœux et qu’elle ne les accomplisse pas. Quelles sont les infractions aux mœurs juives dont il est question ici? Marcher tête nue au dehors, ou filer dans la rue (dans une attitude inconvenante), ou parler avec tout le monde (en plaisantant avec des jeunes gens). Aba Saül dit: Si elle maudit les parents de son mari en sa présence. R. Tarfon ajoute: Si elle est criarde; et l’on entend par là celle qui parlant dans sa maison élève tant la voix que des voisins l’entendent chez eux.",
+ "Si quelqu’un consacre une femme à condition qu’elle n’ait pas d’engagement par vœu, et il se trouve ensuite qu’elle en a prononcé un, le mariage sera nul; s’il l’a épousée sans condition, et elle est engagée, elle se séparera sans recevoir le douaire. Si un homme a épouser une femme à la condition qu’elle n’ait pas de défauts (infirmités), et il se trouve qu’elle en a, le mariage est nul.",
+ "S’il l’a épousée sans condition, et il se trouve qu’elle a des défauts, il peut la répudier sans lui donner le douaire. Les défauts énumérés dans la Bible à propos des Cohanim (Lv 21, 18-20) et qui les rendent impropres au service du culte, peuvent devenir des causes d’annulation des mariages. Si, à la fiancée, il survient des défauts pendant qu’elle est encore chez son père, celui-ci est tenu de prouver que ces défauts sont survenus après les fiançailles, et qu’ainsi le champ du fiancé se trouve abîmé. Si les défauts se manifestent après l’entrée de la femme au domicile conjugal, c’est au mari de prouver que ces défauts existaient avant les fiançailles, pour conclure qu’il y a eu erreur dans l’acquisition. Tel est l’avis de R. Meir. Les autres sages disent: on peut seulement arguer ainsi pour les défauts cachés, non pour ceux qui sont à découvert; s’il y a un bain public dans la ville, le mari ne peut pas non plus arguer ainsi des défauts cachés, que ses parentes auraient eu occasion de voir.",
+ "S’il survient au mari des défauts (infirmités, après le mariage), il n’est pas obligé de répudier sa femme. R. Simon b. Gamliel dit: on l’en dispense si ces défauts sont secondaires; mais s’ils sont graves, on doit l’obliger à répudier sa femme (et à donner le douaire).",
+ "Voici ceux qui sont tenus de répudier la femme (et de donner le douaire): le lépreux, celui qui a un polype (polypus), l’ouvrier fermenteur (dans les choses d’une odeur infecte), le fondeur en cuivre et le tanneur burseu\", n’importe que ce soient des travaux nouveaux, ou d’une date antérieure au mariage; car pour tous, observe R. Meir, malgré la condition faite d’avance, la femme peut dire qu’elle avait cru pouvoir les supporter, mais elle s’aperçoit maintenant qu’elle ne le peut pas. Les autres docteurs disent: Si la femme a connu ces défauts avant le mariage, elle est obligée de les supporter, excepté la lèpre, parce que le coït est nuisible au mari lépreux. Un fait s’est présenté à Sidon, où une femme avait un mari tanneur; le mari étant mort (sans enfant), son frère, qui exerçait le même métier, voulait accomplir le lévirat (épouser sa belle-sœur veuve); mais les docteurs ont rendu la décision que la femme a le droit de dire qu’elle a pu supporter son mari, mais qu’elle ne pourra pas supporter le frère du défunt."
+ ],
+ [
+ "Si une femme a eu des biens en héritage avant d’être fiancée, et elle se fiance ensuite, l’école de Shammaï et celle de Hillel s’accordent à dire qu’elle peut valablement vendre ou donner ses biens. Mais en cas d’héritage après s’être fiancée, les avis diffèrent: d’après les Shamaïtes, la femme peut les vendre; d’après les Hillélites, elle ne le peut pas. Cependant, tous admettent que si elle les a vendus ou donnés, la vente ou le don est valable. R. Juda raconte que les docteurs avaient objecté ceci à R. Gamliel: si la femme appartient au mari, pourquoi ses biens ne lui appartiendraient-ils pas aussi? R. Gamliel leur a répondu: nous avons honte à cause des biens récents (les biens dont la femme a hérité après le mariage et vous voulez nous imposer la même chose pour les anciens (les biens dont elle a hérité entre les fiançailles et le mariage). Une femme ayant hérité après le mariage, tous admettent que si elle a vendu ses biens, le mari peut les reprendre aux acheteurs. Si elle a hérité avant le mariage et elle s’est mariée ensuite, R. Gamliel dit que la vente ou le don par la femme est valable. R. Hanina b. aqiba raconte que sur la question adressée à R. Gamliel, “pourquoi le mari, à qui appartient la femme, n’aurait-il pas des droits sur ses biens”, celui-ci a répondu, nous avons honte pour les biens récents (ceux dont la femme a hérité après le mariage), et vous voulez ajouter encore des anciens.",
+ "R. Simon dit qu’il faut distinguer entre les biens qui étaient connus de son mari, et ceux que son mari n’avait pas connus: si elle a venu ou donné les 1er, l’opération est nulle. Quant aux derniers, elle ne doit pas les céder;mais le fait accompli est valable.",
+ "Si la femme a hérité de l’argent en espèces, on achètera pour le montant une terre, et le mari en aura l’usufruit. Si elle a hérité des produits récoltés de la terre, on les emploiera également à acheter une terre, et le mari en aura l’usufruit. Si elle a hérité des produits non encore récoltés, R. Meir dit qu’on fera double estimation de la terre: 1° y compris les produits, et 2° sans produits; on achètera, pour la somme différentielle, une terre dont le mari aura l’usufruit. Les autres docteurs disent: les produits non récoltés appartiennent au mari par droit d’usufruit. Il n’y a que les produits récoltés qui appartiennent à la femme, et pour ceux-là on achètera une terre dans le mari aura l’usufruit.",
+ "R. Simon dit: le cas qui est favorable à la femme pendant son mariage lui est défavorable pendant le divorce, et vice-versa; ainsi, quand elle apporte au mari, pendant son mariage, une terre avec ses produits non récoltés, ils lui appartiennent; mais après le divorce, ces produits lui appartiennent à elle. Au contraire pour les produits récoltés, si la femme les a récoltés avant le mariage ils appartiennent à elle; si le mari les a récoltés avant le divorce, ils appartiennent au mari.",
+ "Si la femme reçoit en héritage des esclaves mâles et femelles âgés, on les vendra, pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. R. Simon b. Gamliel dit: la femme peut en empêcher la vente, car la possession est en l’honneur (et en souvenir) de la famille. De même, si elle a hérité d’oliviers vieux ou de vignes vieilles, on les vendra comme bois pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. R. Juda dit: elle peut s’y opposer, car la possession est en l’honneur de la famille. Si le mari a fait des dépenses pour les biens de sa femme qu’il a répudiée, et qu’il en ait eu les fruits, soit que les dépenses aient été plus fortes que les revenus, soit que le contraire ait eu lieu, ce qui est fait est passé, (il ne peut plus rien réclamer). Mais s’il a fait des dépenses sans user des produits, il attestera par serment ce qu’il a dépensé, et il se fera rembourser.",
+ "Si une veuve qui incombe par lévirat à son beau-frère, a eu des biens en héritage, les Shammaïtes et les Hillélites s’accordent à dire que cette veuve peut les vendre ou les donner, et la vente ou le don est valable. Si cette femme est morte, qui héritera du douaire et de ses biens melog? Selon les Shammaïtes, ils seront partagés entre les héritiers de son mari et ceux du père de la femme; selon les Hillélites, le douaire et tout ce que le mari lui devait, restant où il est, appartient aux héritiers du mari, et les biens melog appartiennent aux héritiers du père de la femme.",
+ "Si son frère (le mari mort sans enfant, dont le frère doit épouser la veuve) a laissé de l’argent, on achètera, pour le montant, un champ, et le beau-frère (qui épouse) en aura l’usufruit. Il en est de même si le défunt a laissé des produits récoltés: la femme les prendra en payement du douaire; elle les vendra pour en acheter un champ, et le mari en aura l’usufruit. Si le défunt a laissé des produits non récoltés, la veuve peut, d’après R. Meir, prendre ces produits en payement du douaire. R. Meir dit: on fera estimer ce que le champ vaut avec ces produits, et ce qu’il vaudrait sans ces produits; avec la différence (qui appartient à la femme) on achètera un champ (dont le capital appartiendra à elle) et dont le mari aura l’usufruit. Les autres docteurs disent: les produits non récoltés appartiennent à lui. Quant aux produits récoltés, ils appartiennent au premier possesseur; si l’homme les a pris le premier, ils lui appartiennent; si elle a d’abord saisi les biens mobiliers (avant la mort de son mari), elle peut les garder en payement de son douaire, pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. Une fois épousée, elle est sa femme en tout, pourvu que le douaire soit couvert par ses biens du premier mari.",
+ "Le beau-frère par lévirat ne peut pas dire à la veuve de son frère qu’il a épousée: “Je te destine tel objet pour douaire, et je le mets devant toi sur la table”, et la femme pourra saisir pour son douaire tous les biens qui sont restés de son premier mari, en garantie. Si le mari a divorcé, la femme ne peut réclamer que le douaire. Si, après avoir divorcé avec elle, le mari la reprend, elle est comme toutes les femmes, et elle n’a droit qu’au douaire."
+ ],
+ [
+ "Si quelqu’un donne à sa femme un écrit où il est dit: “Je n’aurai pas de droit sur tes biens”, il peut en réclamer néanmoins les revenus tant qu’elle vit, et il en hérite quand elle meurt. A quoi sert alors l’écrit? Au cas où la femme a vendu ou donné ses biens, la vente ou le don est valable. S’il a écrit: “Je n’aurai pas de droit sur tes biens, ni sur leurs revenus”, il ne peut pas réclamer les revenus du vivant de sa femme; mais si elle meurt, il hérite d’elle. R. Juda dit qu’il peut encore réclamer les revenus des revenus, s’il n’a pas écrit expressément: “Je n’aurai pas de droit sur tes biens, ni sur leurs revenus, ni sur les revenus des revenus”, et ainsi de suite jusqu’à l’infini. S’il a écrit: “Je n’aurai pas de droit sur tes biens, ni sur leurs revenus, ni sur les revenus de leurs revenus, ni de ton vivant, ni après ta mort”, il ne peut pas réclamer les revenus, et il n’hérite pas après sa mort. R. Simon b. Gamliel dit qu’il en hérite néanmoins après sa mort, parce que l’héritage revenant au mari est d’institution biblique, qu’on ne peut abolir.",
+ "Un individu marié est mort; il a laissé une veuve et un dépôt, ou une dette à recevoir chez quelqu’un; cette dette ou ce dépôt est réclamé par les héritiers, par la veuve pour son douaire, et par un créancier du défunt. A qui faut-il de préférence donner ce bien? R. Tarfon dit de le donner au plus faible des 3. R. aqiba dit: la pitié ne doit pas prévaloir sur la justice; on le donnera donc aux héritiers, dont le droit est incontestable, sans serment, tandis que la veuve, ou le créancier ont besoin de prêter serment pour établir leur droit.",
+ "Si au lieu d’un dépôt ou d’une dette à recevoir, le défunt a laissé des produits récoltés, ils resteront entre les mains de celui qui s’en est emparé le premier. Si la veuve ou le créancier s’est emparé de ces produits, dont la valeur dépasse la somme qu’il ou elle réclame, à qui faut-il donner le surplus? R. Tarfon dit qu’on le donnera au plus malheureux de tous. R. aqiba dit de ne pas avoir pitié en justice et de donner le surplus aux héritiers incontestables.",
+ "Un homme qui a mis sa femme à la tête de sa boutique, ou qui lui confie une tutelle, epitroph, peut l’obliger, quand il voudra, à prêter serment qu’elle ne l’a pas volé. R. Eléazar dit: un mari peut déférer un tel serment, même pour ce qui concerne les travaux ordinaires de la femme et la cuisine du ménage.",
+ "Si le mari s’est engagé envers sa femme par écrit à ne pas lui imposer de serment, ni de vœu, il ne peut plus le lui imposer; mais il peut imposer le serment aux héritiers de sa femme, ou à ceux qui viennent en son nom (comme ayant acheté le douaire de la femme. Si le mari a écrit: “je n’imposerai pas de serment, ni de vœu, ni à toi, ni à tes héritiers, ni à ceux qui viendront en ton nom demander le douaire”, il ne peut plus l’imposer à elle et à ses héritiers, ni à ceux qui viennent au nom de la femme; mais les héritiers du mari peuvent exiger ce serment de la femme, ou de ses héritiers, ou de ceux qui viennent en son nom. Si le mari écrit: “Aucun serment, ni vœu, ne sera exigé de toi, ni de tes héritiers, ni de ceux qui se présenteront en ton nom, soit par moi, soit par mes héritiers, soit par ceux qui se présenteront en mon nom”, aucun serment ne peut plus être exigé ni d’elle, ni de ses héritiers, ni de ses acheteurs, soit par le mari, soit par ses héritiers, soit par les acheteurs du mari.",
+ "Si la femme est rentrée à la maison paternelle, ou même chez sa belle-mère sans avoir été nommée tutrice, epitroph, après la mort du mari, les héritiers ne peuvent pas lui imposer de serment. Mais si elle s’est occupée des affaires de la maison comme tutrice, les héritiers peuvent exiger d’elle un serment pour l’avenir, non pour le passé.",
+ "Si la femme divorcée avoue le payement d’une partie du douaire (et le mari prétend l’avoir payée entièrement), elle prêtera serment pour obtenir le reste. Si un seul témoin atteste le payement du douaire, la femme sera payée en prêtant serment qu’elle n’a pas été payée. Si la femme veut se faire payer sur les biens des orphelins, ou des biens hypothéqués, ou en l’absence du mari qui est en voyage, elle doit prêter serment avant d’être payée.",
+ "Voici un exemple du cas où la femme divorcée reconnaît avoir reçu de son mari une partie du douaire, et le mari conteste devoir le reste: Lorsque le douaire était de mille zouz, et le mari dit le lui avoir remis en entier, tandis qu’elle prétend n’avoir reçu qu’un maneh (cent zouz), elle sera payée seulement pour le reliquat, après avoir prêté serment. Voici un exemple où un seul témoin atteste qu’elle a été payée: Lorsque le douaire était de mille zouz, et le mari dit l’avoir remis en entier à sa femme, tandis qu’elle prétend n’avoir reçu qu’un maneh, puis un témoin confirme le dire du mari qu’elle a été payée, elle sera payée seulement pour le reliquat après avoir prêté serment. Voici un exemple de réclamation sur les biens hypothéqués: Si le mari a vendu ses biens, la femme ne peut se faire payer des terrains vendus qu’après avoir prêté le serment de n’avoir pas été payée. Voici un exemple de réclamation par la femme sur les biens des orphelins: lorsque le mari en mourant a laissé ses biens aux orphelins, la veuve doit encore prêter serment si elle veut se faire payer sur les biens des orphelins. Voici un exemple de réclamation du mari absent: si le mari est parti pour un voyage d’outre-mer et que la femme veuille se faire payer en son absence, elle devra à cet effet prêter un serment préalable. R. Simon dit: Aussi longtemps que la femme réclame le douaire, les héritiers peuvent lui imposer un serment; si elle ne réclame pas le douaire, les héritiers ne peuvent pas lui imposer de serment.",
+ " Si la femme présente sa lettre de divorce, sans le contrat de douaire, elle peut se faire payer ce dernier. Lorsqu’au contraire une femme présente le contrat de douaire sans le divorce, tandis que le mari dit qu’elle avait déjà présenté le divorce sans l’acte de douaire, elle accuse le mari de l’avoir perdu, et lui prétend avoir perdu la déclaration, la femme ne peut pas se faire payer le douaire. De même, son créancier qui présente sa créance (après l’année de la shmita) sans présenter la confirmation juridique, prosbolh, ne peut pas se faire payer sa dette. R. Simon b. Gamliel dit: depuis les persécutions, une femme peut se faire payer sans l’acte de divorce, et le créancier sans la confirmation juridique. Un homme a écrit un contrat de douaire à sa femme et l’a répudiée, de sorte que la femme a en main l’acte de divorce et celui du douaire; puis il s’est remarié avec la même femme, en lui renouvelant le douaire après le 2e mariage, mais il l’a de nouveau répudiée; la femme présente alors 2 lettres de divorce et 2 contrats de douaire. En ce cas, elle peut se faire payer à la fois les 2. Si une femme présente 2 contrats et une seule lettre de divorce, ou si elle présente un contrat et 2 divorces, ou un contrat, une lettre de divorce et l’attestation de décès du mari, elle ne peut se faire payer qu’un seul douaire; car celui qui se remarie avec sa femme répudiée ne s’engage pas à lui donner un 2e douaire. Un homme a marié son fils mineur, lequel a écrit un contrat de douaire à sa femme; celui-ci conserve sa valeur, parce qu’en restant avec sa femme, il a tacitement confirmé cet acte plus tard. Si un païen (fiancé) se convertit au judaïsme avec sa femme, celle-ci peut faire valoir le droit au douaire; car, en gardant sa femme après sa conversion, il a tacitement confirmé ce droit."
+ ],
+ [
+ "Si un homme qui a épousé 2 femmes est mort, et que les femmes réclament leur douaire, la 1re passe avant la 2e; de même, les héritiers de la 1re passent avant ceux de la 2e. S’il a épousé une femme qui est morte de son vivant, puis il a épousé une autre qui lui a survécu, la 2e femme et ses héritiers passent avant les héritiers de la 1re.",
+ "Un homme a épousé 2 femmes, qui sont mortes de son vivant, puis il est mort, et chacun des fils réclame le douaire de sa mère; s’il n’y a dans l’héritage que la valeur exacte pour payer les 2 douaires, la réclamation des fils n’est pas admise, et tous les fils partagent entre eux l’héritage à parts égales. Mais, si après le payement il reste encore la valeur d’un dinar à partager entre tous les frères à parts égales, chacun des fils peut réclamer le douaire de sa mère. Si (au 1er cas), pour maintenir son droit à réclamer le douaire supérieur de leur mère, les fils disent estimer le terrain de l’héritage à une valeur supérieure, la prétention n’est pas admise, et on fait estimer l’héritage au tribunal.",
+ "Si le défunt a laissé (outre le douaire) des biens en expectative, cet héritage en prévision ne donne pas de droits ultérieurs, R. Simon dit: Quand même le père aurait laissé lui-même des biens mobiliers, cela ne suffit pas pour donner le droit de réclamer ces douaires, jusqu’à ce qu’il y ait des immeubles d’une valeur excédant au moins d’un dinar le montant.",
+ "Un individu a épousé trois femmes, dont l’une avait un douaire de 100 zouz, la 2e de 200 et la 3e de 300, puis il est mort et n’a laissé que 100 zouz; les 3 femmes se partagent alors les 100 zouz à parts égales. Si le défunt a laissé 200 zouz, celle qui avait un douaire de 100 zouz recevra 50 z., et les 2 autres chacune 3 dinars d’or (= 75 z.); s’il y a 300 z., celle qui a un douaire de 100 z. reçoit 50 z., celle qui a 200 reçoit 100 z., et la dernière 6 dinars d’or (= 150 z.). Il en est de même de 3 associés à un commerce; chacun prendra sa part (proportionnelle) du profit ou de la perte.",
+ "Si un homme qui avait 4 femmes meurt, et elles réclament toutes le douaire, la 1re en date passe avant la 2e, celle-ci avant la 3e, et celle-ci avant la 4e. Quand la 1re veut se faire payer, la 2e peut lui imposer le serment qu’elle n’a rien reçu du défunt. La 3e peut, par le même motif, imposer le serment à la 2e, et la 4e à la 3e; tandis que la 4e se ferait payer sans serment. Ben-Nanos dit: la 4e ne doit pas avoir de privilège pour être la dernière, et prêtera serment comme les autres. Si les 4 contrats sont tous datés du même jour, mais varient par l’heure de la journée, l’acte qui est seulement d’une heure antérieur à l’autre vient avant l’autre. Or, tel était l’usage à Jérusalem d’inscrire même l’heure dans ces actes. Si tous les 4 ont exactement la même heure, et le défunt a laissé seulement 100 zouz, les femmes se les partagent à parts égales.",
+ "Un individu qui a eu 2 femmes, a vendu sa terre; la 1re femme en date a assuré l’acheteur par écrit qu’elle ne réclamerait jamais le douaire par lui (puis les 2 femmes réclament pour leur douaire le terrain vendu); la 2e femme prendra alors le terrain des mains de l’acheteur, puis la 1re le prendra de la 2e, puis l’acheteur le reprendra de la 1re en vertu de l’écrit qu’elle lui a donné, puis la 2e le prendra de l’acheteur, et ainsi de suite, jusqu’à ce que l’acheteur et les vendeuses fassent des conventions à l’amiable. Il en est de même s’il y a un créancier (et 2 acheteurs), ou une femme réclamant le douaire à son mari."
+ ],
+ [
+ "La veuve est nourrie par les biens des héritiers du défunt; ce qu’elle gagne par ses travaux appartient à ceux-ci, ils ne seront pas chargés des frais de son enterrement, qui seront fournis par les héritiers du douaire.",
+ "La veuve peut vendre les biens de l’héritage, en dehors du tribunal, que le mari soit mort après le mariage, ou après les fiançailles. R. Simon dit: si elle est devenue veuve après le mariage, elle peut vendre en dehors du tribunal; mais si elle est devenue veuve de suite après les fiançailles, elle ne peut vendre que par le tribunal, car dans ce cas elle n’a pas droit à la nourriture sur les biens de l’héritage, et les veuves qui n’ont pas ce droit ne peuvent vendre que par devant tribunal.",
+ "Si la femme a vendu le douaire entier ou en partie, ou si elle a donné ou engagé la somme entière ou en partie, elle ne peut plus vendre que par le tribunal. Les autres sages disent: Quand même elle a vendu diverses parties 4 ou 5 fois, elle peut toujours vendre, pour se nourrir, en dehors du tribunal, et elle peut écrire dans le contrat qu’elle vend pour sa nourriture. Une femme répudiée ne peut procéder à la vente que par devant le tribunal.",
+ "Une veuve qui avait un douaire de 200 zouz et qui a vendu ce qui vaut 100 z. pour 200, ou ce qui vaut 200 z. pour 100, ne peut rien réclamer. Si elle avait un douaire d’un maneh (100 z.) et qu’elle ait vendu pour un maneh ce qui vaut un maneh plus un dinar (101 z.), la vente est nulle, quand même la veuve voudrait rendre aux héritiers ce dinar d’excédant. R. Simon b. Gamliel dit: La vente est toujours valable, excepté au cas où les héritiers auraient pu, sans cette erreur, avoir à eux un champ de 9 cab, ou un jardin d’un demi-cab, qu’ils ont perdu par la faute de la veuve qui a vendu 100 zouz ce qui valait plus. Selon l’avis de R. aqiba, ce sera un terrain pouvant contenir un quart de Saa (qui formera exception). Si la veuve avait un douaire de 400 zouz et qu’elle a vendu des terres à trois acheteurs, à chacun pour 100 zouz, au 4e elle a vendu pour 100 z. ce qui valait 100 z. et un dinar (en plus), la dernière vente est nulle, et les autres sont valables.",
+ "Si le tribunal a fait vendre des biens de l’héritage, et il y a erreur de 1/6 sur la valeur, en plus ou en moins, la vente est nulle. R. Simon b. Gamliel dit: la vente est valable; car, autrement, à quoi servirait-il de faire vendre par le tribunal? Si on a vendu à l’enchère publique, la vente est valable, quand même il y aurait erreur de la moitié, soit d’avoir venu pour un maneh (100 zouz) ce qui vaut le double, soit d’avoir vendu 200 zouz, ce qui vaut 100.",
+ "L’orpheline qui refuse, une fois majeure, de rester avec le mari à qui elle a été fiancée en sa minorité, ou celle qui se trouve être à un 2e degré de relation illicite comme parente, ou celle qui est d’une stérilité évidente, n’a pas droit (en se séparant) à une restitution de douaire, ni aux revenus, ni à l’entretien, ni à un dédommagement des maris pour usure des biens personnels de cette femme. Mais si, dès l’instant du mariage, le mari savait qu’elle est stérile, elle a droit à la restitution du douaire. De même, une veuve épousée par un grand-prêtre, ou une femme répudiée ou ayant déchaussé, épouse d’un simple prêtre, une bâtarde ou une descendante de la tribu vouée au culte, mariée à un simple israélite, ou une fille d’israélite mariée à un tel descendant ou à un bâtard, ont toutes droit à leur douaire."
+ ],
+ [
+ "Si un individu a épousé une femme, et il s’est engagé à nourrir pendant 5 ans sa fille (d’un 1er lit), il est tenu de remplir son engagement de 5 ans; si cet homme la répudie et qu’elle se marie à un autre qui s’engage aussi à nourrir la même fille 5 ans, le 2e mari aussi doit la nourrir 5 ans, et le 1er n’est pas admis à arguer qu’il la nourrira près de lui; il doit donner à la fille la valeur de sa nourriture.",
+ "Si la fille se marie, son époux lui donnera la nourriture, et les 2 maris de la mère lui donneront chacun la valeur de la nourriture. Si les 2 maris de la mère sont morts, leurs propres filles ne pourront réclamer leur nourriture que sur les biens restés libres tandis que la fille en question est considérée comme créancière, et elle peut prendre même des biens vendus après cet engagement. Les hommes prévoyants écrivent dans l’engagement: “Je m’engage à nourrir ta fille pendant 5 ans aussi longtemps que tu sera avec moi”.",
+ "Si la veuve dit aux héritiers: “Je ne veux pas quitter la maison de mon mari”, les héritiers ne peuvent pas lui dire: “Va chez ton père, ou dans ta famille, et nous te nourrirons là-bas”; mais ils sont obligés de la garder, de la nourrir là et de lui donner un logement selon son rang –. Si, au contraire, elle veut rester dans sa famille, les héritiers peuvent lui dire: “Nous te nourrirons si tu restes chez nous; mais nous ne te nourrirons pas si tu n’est pas chez nous”. Si elle allègue un motif moral, en disant qu’elle est jeune et qu’elle ne veut pas rester avec des jeunes gens, les héritiers sont obligés de la nourrir dans sa famille.",
+ "Tant que la veuve reste dans sa famille, il n’y a pas de prescription pour le douaire (dû); si elle reste dans la maison de son mari, il y a prescription au bout de 25 ans; car, dans ce long espace de temps, elle a dû profiter des héritiers. C’est ce que R. Meir a dit au nom de R. Simon b. Gamliel. Les autres sages disent au contraire: Tant qu’elle est dans la maison de son mari, il n’y a pas de prescription pour le douaire; mais si elle est dans sa famille, il y a prescription au bout de 25 ans. Si elle est morte, le douaire sera rappelé par les héritiers jusqu’à 25 ans."
+ ],
+ [
+ "Il y avait à Jérusalem deux juges criminels (célèbres), Admon et Hanan b. Abisalom. On a de Hanan 2 sentences, et d’Admon 7. Si un individu émigre dans une province d’outre-mer et que sa femme réclame la nourriture, Hanan dit qu’elle devra l’obtenir sans serment préalable; elle est seulement tenue de prêter serment qu’elle ne possède rien des biens de son mari, lorsqu’on apprend qu’il est mort, et qu’à la suite de ce décès elle réclame le douaire. Mais les fils des grands-prêtres disent qu’elle doit prêter serment de suite, et plus tard. R. Dossa b. Horkinos adopte leur opinion; tandis que R. Yohanan b. Zacaï, adoptant l’avis de Hanan, dit qu’il suffit de lui faire prêter serment après le décès du mari.",
+ "Un individu a émigré, et un étranger a nourri sa femme; en ce cas, l’étranger ne peut rien réclamer d’après Hanan; mais d’après les fils des grands prêtres, il peut se faire rembourser, en affirmant par serment la somme de ses dépenses. R. Dossa b. Horkinos confirme l’avis de ces derniers. R. Yohanan b. Zacaï au contraire approuve ce que Hanan dit, car cet étranger équivaut à celui qui aurait mis son argent sur le front d’un cerf (où il se perdra très probablement).",
+ "D’Admon on a 7 sentences. Un individu est mort, il a laissé des fils et des filles. Si l’héritage est considérable, les fils sont les héritiers et les filles ont droit à la nourriture; mais si l’héritage est insuffisant, les filles sont nourries et les fils n’auront rien, quand même ils seraient obligés de mendier. Mais Admon dit: “Parce que je suis un garçon, j’aurais perdu (c’est insensé)”. R. Gamliel dit qu’Admon a raison.",
+ "Si quelqu’un réclame à son prochain un certain nombre de cruches d’huile, et que celui-ci reconnaît seulement devoir des cruches vides, Admon dit: puisque le défendeur reconnaît une partie de la demande, il devra prêter serment pour le reste (qu’il ne le doit pas); les autres sages disent que ce n’est nullement là une admission partielle de la demande. R. Gamliel dit: j’approuve la justesse de l’opinion émise par R. Admon.",
+ "Si quelqu’un s’est engagé à donner une certaine somme d’argent à son gendre (pour le mariage de sa fille), et qu’il ne tienne pas sa parole, la femme est obligée de rester vieille fille. Selon Admon, la fille peut dire à son fiancé: “Si j’avais pris des engagements moi-même, tu aurais raison; je ne suis pas responsable de ceux de mon père, épouse-moi, ou divorçons”. R. Gamliel donne raison à Admon.",
+ "Si quelqu’un conteste à autrui la propriété d’un champ et son nom se trouve signé sur l’acte de vente à titre de témoin, d’après Admon, le demandeur peut prétendre qu’il est content de pouvoir s’adresser au 2e plutôt qu’au 1er, plus dur que lui (dont il a peur). Les autres sages disent que le demandeur a perdu ses droits à cause de sa signature apposée. Il a aussi perdu ses droits si le champ a été désigné par le voisinage d’une autre propriété.",
+ "Un homme est allé au-delà des mers. A son retour, il ne retrouve plus le chemin de son champ (et il veut que des voisins lui fassent un sentier). Admon dit qu’il peut réclamer un sentier, qu’on fera le plus court possible; mais les autres docteurs disent qu’il ne peut rien réclamer; il devra se frayer un chemin dut-il coûter cent maneh, ou y passer en volant en l’air.",
+ "Quelqu’un (A) présente un acte de créance contre son prochain (B); ce dernier conteste la valeur de cet acte. Selon Admon, B peut dire à A: “Si je devais réellement de l’argent, tu aurais plutôt réclamé cette dette que de me vendre ton terrain”. Les autres docteurs l’obligent de payer la créance, en alléguant que le créancier a agi par prudence en lui vendant le terrain, afin d’avoir un terrain servant de gage.",
+ "Deux hommes se présentent réciproquement des actes de créances (A à B, et B à A). D’après Admon, l’un peut dire à l’autre: “Si je te devais de l’argent, tu ne serais pas venu en emprunter chez moi”. Selon les autres sages, chacun peut faire valoir son contrat.",
+ "On a divisé la Palestine en 3 parties pour les mariages: la Judée, la Galilée et la Pérée (au-delà du Jourdain). Si un homme épouse une femme dans une de ces 3 divisions, il ne peut pas la forcer d’aller avec lui dans une ville d’une autre division. Dans la même division, il peut mener la femme d’une ville dans une autre, ou d’un bourg à l’autre; cependant, si elle est d’une petite ville, il ne peut la forcer d’aller avec lui dans une grande, ni à l’inverse. Si elle était dans un endroit où il est agréable de demeurer, il ne peut pas la forcer d’aller avec lui dans un vilain endroit, tandis que l’on peut la faire passer d’un vilain dans un beau. R. Simon b. Gamliel dit: même en ce dernier cas, on ne peut pas la contraindre; car, même une belle demeure inusitée peut nuire à la santé.",
+ "Tous peuvent conduire en Palestine, mais non pas en faire sortir; de même, tous peuvent conduire à Jérusalem, mais non pas en faire sortir. Si un individu a épousé une femme en Palestine et s’il a divorcé avec elle en Cappadoce, il lui paye le douaire avec les monnaies de la Palestine (qui sont inférieures à celles de l’autre pays). S’il l’a épousée à Cappadoce, et le divorce a lieu en Palestine, il paye également avec les monnaies de la Palestine; R. Simon b. Gamliel dit qu’en ce cas, il paye avec les monnaies de Cappadoce. S’il l’a épousée à Cappadoce et répudiée sur place, il la paye avec de l’argent de ce dernier pays."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..82c112d672b3b980929432559c98e2c189aa7d90
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
@@ -0,0 +1,164 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-deutsche-mischna-uebersetzung",
+ "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.5,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.
Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.
Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.
Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.
Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.
Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Eine Jungfrau wird am vierten Tage [der Woche], eine Witwe am fünften Tage geehelicht, denn zweimal in der Woche halten die Gerichtshöfe in den Städten Sitzungen ab, am zweiten und am fünften Tage [der Woche], sodass er (der Gatte), falls er wegen der Jungfrauschaft Klage zu führen hat, gleich am folgenden Morgen zum Gericht gehen kann.",
+ "Eine Jungfrau erhält als Ketuba 200 [Denar], eine Witwe [nur] cine Mine. Eine Jungfrau, die nach der Verlobung Witwe oder geschieden oder eine Chaluza wurde, erhält 200 Denar, und es kann gegen sie die Klage wegen der Jungfrauschaft erhoben werden. Eine Proselytin oder eine Gefangene oder eine Sklavin, die ausgelöst oder [zum Judentum] übergetreten war oder freigelassen wurde, bevor sie drei Jahre und einen Tag alt war, erhält als Ketuba zweihundert Denar, und es kann gegen sie die Klage wegen der Jungfrauschaft erhoben werden.",
+ "Wenn ein Erwachsener einer Minderjährigen oder ein Minderjähriger einer Erwachsenen beiwohnt, oder wenn sie durch Holz verletzt ist, so beträgt ihre Ketuba 200 Denar; dies sind die Worte des R. Meir. Die Weisen aber sagen: Die Ketuba einer durch Holz Verletzten beträgt nur eine Mine.",
+ "Eine Jungfrau, die nach der Hochzeit Witwe oder geschieden oder eine Chaluza wurde, erhält als Ketuba nur eine Mine, und es kann gegen sie die Klage wegen Jungfrauschaft nicht erhoben werden. Eine Proselytin oder eine Gefangene oder eine Sklavin, die ausgelöst oder übergetreten war oder freigelassen wurde, nachdem sie drei Jahre und einen Tag alt war, erhält als Ketuba nur eine Mine, und es kann gegen sie die Klage wegen der Jungfrauschaft nicht erhoben werden.",
+ "Wenn jemand in Judäa im Hause seines Schwiegervaters ohne Zeugen isst, so kann er die Klage wegen Jungfrauschaft nicht erheben, weil er bereits mit ihr (der Braut) allein war. Sowohl die Witwe [die Tochter] eines Israeliten als die Witwe [die Tochter] eines Priesters erhält als Ketuba nur eine Mine. Der Gerichtshof der Priester erhobjedoch für eine Jungfrau 400 Sus, ohne dass die Weisen es ihm verwehrten.",
+ "Wenn jemand eine Frau ehelicht und bei ihr die Zeichen der Jungfrauschaft nicht findet, sie dann erklärt: „[erst] nachdem du dich mit mir verlobt hast, bin ich vergewaltigt worden, es ist also dein Feld verwüstet worden“, jener aber behauptet: „nicht so [war es], sondern bevor ich mich mit dir verlobt habe, mein Kauf war also ein irrtümlicher“, so sagen Rabban Gamliel und R. Elieser: sie ist beglaubt; R. Josua aber sagt: wir verlassen uns nicht auf ihre Aussage, sie gilt vielmehr als eine, der man schon vor der Verlobung beigewohnt und die ihn (ihren Gatten) betrogen hat, bis sie einen Beweis für ihre Behauptung erbringt.",
+ "Wenn sie erklärt: „ich bin durch Holz verletzt“, er aber behauptet: „nicht so, sondern von einem Manne bist du vergewaltigt“, so sagen Rabban Gamliel und R. Elieser: sie ist beglaubt; R. Josua aber sagt: wir verlassen uns nicht auf ihre Aussage, sie gilt vielmehr als eine von einem Manne Vergewaltigte, bis sie einen Beweis für ihre Behauptung erbringt.",
+ "Wenn man sie mit jemand auf der Strasse [vertraulich] reden sah und sie dann fragt: „wie verhält es sich mit diesem Manne?“ [und sie antwortet:] „es ist N. N. und er ist ein Priester“ — so sagen Rabban Gamliel und R. Elieser: sie ist beglaubt; R. Josua aber sagt: wir verlassen uns nicht auf ihre Aussage, sie gilt vielmehr als eine, der ein Nathin oder ein Bastard beigewohnt hat, bis sie einen Beweis für ihre Behauptung erbringt.",
+ "Wenn sie schwanger ist und man sie fragt: „wie verhält es sich mit diesem Fötus?“ [und sie antwortet:] „er ist von N. N., der ein Priester ist“ — so sagen Rabban Gamliel und R. Elieser: sie ist beglaubt; R. Josua aber sagt: wir verlassen uns nicht auf ihre Aussage, sie gilt vielmehr als von einem Nathin oder einem Bastard schwanger, bis sie einen Beweis für ihre Behauptung erbringt.",
+ "R. Jose sagte: einst ging ein Mädchen hinab, um aus der Quelle Wasser zu schöpfen und wurde [dabei] vergewaltigt. Da sagte R. Jochanan, Sohn Nuri’s: wenn die Mehrzahl der Einwohner der Stadt [ihre Töchter] mit Priestern verheiraten darf, so darf jene auch einen Priester heiraten."
+ ],
+ [
+ "Wenn eine Frau, die verwitwet oder geschieden ist, behauptet: „du hast mich als Jungfrau geheiratet“, er (der Mann) aber erklärt: „nicht so [wares], sondern als Witwe habe ich dich geheiratet“ — so beträgt, wenn Zeugen da sind, dass sie mit dem Hinuma und mit entblösstem Haupte fortgegangen ist, ihre Ketuba 200 [Denar]. R. Jochanan, Sohn Berokas, sagt: auch das Verteilen gerösteter Ähren gilt als Beweis.",
+ "R. Josua giebt aber za, dass einer, der zum andren sagt: „dieses Feld hat deinem Vater gehört und ich habe es von ihm gekauft,“ beglaubt ist, denn derselbe Mund, der bindet, löst auch wieder. Wenn jedoch Zeugen da sind, dass es dessen Vater gehört hat und er behauptet: „ich habe es von ihm gekauft,“ so ist er nicht beglaubt.",
+ "Wenn Zeugen erklären: „dies ist zwar unsre Handschrift, aber wir waren [damals] gezwungen oder minderjährig oder zu einem Zeugnis untauglich“, so sind sie beglaubt. Sind aber [andre] Zeugen da, dass es ihre Handschrift ist, oder ist ihre Handschrift anderweitig bekannt, so sind sie nicht beglaubt.",
+ "Wenn der eine [Zeuge] erklärt: „dies ist meine Handschrift und dies die Handschrift meines Genossen,“ und auch der andre erklärt: „dies ist meine Handschrift und dies die Handschrift meines Genossen,“ so sind sie beglaubt. Wenn der eine erklärt: „dies ist meine Handschrift,“ und auch der andre erklärt: „dies ist meine Handschrift,“ so muss man noch einen andren hinzunehmen; dies sind die Worte Rabbi’s. Die Weisen aber sagen: man braucht nicht noch einen andren hinzuzunehmen, es ist vielmehr jeder Mensch beglaubt zu erklären: „dies ist meine Handschrift“.",
+ "Die Frau, die erklärt: „ich war verheiratet, bin aber geschieden,“ ist beglaubt, denn der Mund, der bindet, löst auch wieder. Wenn aber Zeugen da sind, dass sie verheiratet war und sie erklärt: „ich bin geschieden,“ so ist sie nicht beglaubt. Sagt sie: „ich war gefangen, bin aber rein [geblieben]“, so ist sie beglaubt, denn der Mund, der bindet, löst auch wieder. Wenn aber Zeugen da sind, dass sie gefangen war und sie erklärt: „ich bin rein [geblieben],“ so ist sie nicht beglaubt. Wenn jedoch die Zeugen kamen, nachdem sie sich [wieder] verheiratet hat, so braucht sie [den Mann] nicht zu verlassen.",
+ "Wenn zwei Frauen gefangen waren und die eine erklärt: „ich war gefangen, bin aber rein geblieben,“ und auch die andre erklärt: „ich war gefangen, bin aber rein geblieben,“ so sind sie nicht beglaubt. Wenn aber jede von der andren dies bezeugt, so sind sie beglaubt.",
+ "Ebenso, wenn von zwei Männern der eine erklärt: „ich bin ein Priester,“ und auch der andre erklärt: „ich bin ein Priester,“ so sind sie nicht beglaubt. Wenn aber jeder vom andren dies bezeugt, so sind sie beglaubt.",
+ "R. Jehuda sagt: man erhebt nicht in den Priesterstand auf die Aussage nur eines Zeugen. Da sagte R. Elasar: wann [gilt dies]? wenn man Einspruch dagegen erhebt; wenn man aber keinen Einspruch dagegen erhebt, so darf man auch auf die Aussage nur eines Zeugen in den Priesterstand erheben. Rabban Simon, Sohn Gamliel’s, sagt im Namen des R. Simon, Sohnes des Segan: man erhebt in den Priesterstand auf die Aussage nur eines Zeugen.",
+ "Eine Frau, die von Nichtjuden wegen Geldes gefangen genommen wurde, ist ihrem Gatten erlaubt; [geschah dies] wegen eines Kapitalverbrechens, so ist sie ihrem Gatten verboten. In einer Stadt, die ein Belagerungsheer eingenommen, sind alle Priesterfrauen, die sich in ihr finden, untauglich geworden. Sind jedoch Zeugen da, sei es auch nur ein Sklave oder eine Sklavin, so sind sie glaubwürdig; es ist aber niemand bezüglich seiner selbst beglaubt. Es sagte R. Secharja, Sohn des Kazzaw. bei diesem Tempel! Ihre Hand ist nicht aus der meinigen gewichen von der Stunde an, da die Heiden nach Jerusalem gekommen, bis sie wieder fortgezogen sind. Darauf sagte man zu ihm: es darf niemand für sich selbst Zeugnis ablegen.",
+ "Folgende sind beglaubt, als Erwachsene zu bezeugen, was sie in ihrer Kindheit gesehen haben: Man ist beglaubt zu sagen: „dies ist die Handschrift meines Vaters“, oder „dies ist die Handschrift meines Lehrers“, oder „dies ist die Handschrift meines Bruders;“ „ich erinnere mich, dass die N. N. mit dem Hinuma und entblösstem Haupte fortgegangen ist, oder dass N. N. aus der Schule ging, um zu baden und dann Hebe geniessen zu dürfen, oder dass er mit uns Anteil in der Scheune erhielt, oder: dieser Ort ist eine Stätte, an der Totengebeine liegen, oder: bis hierher sind wir am Sabbat gegangen“. Niemand aber ist beglaubt zu sagen: „N. N. hatte an dieser Stelle einen Weg, oder N. N. hatte an dieser Stelle einen Stand und das Recht, eine Trauerrede halten zu lassen.“"
+ ],
+ [
+ "Bei folgenden Mädchen findet Geldstrafe statt: wenn jemand beiwohnt einem weiblichen Bastard, einer Nethina oder einer Samaritanerin; wenn jemand beiwohnt einer Proselytin, einer Gefangenen oder einer Sklavin, die losgekauft oder übergetreten oder freigelassen waren, bevor sie drei Jahre und einen Tag alt wurden; wenn jemand beiwohnt seiner Schwester, der Schwester seines Vaters, der Schwester seiner Mutter, der Schwester seiner Frau, der Frau seines Bruders, der Frau des Bruders seines Vaters oder einer Menstruierenden — so findet bei diesen [Mädchen] Geldstrafe statt; [denn] obgleich jene [Männer] die Ausrottungsstrafe schuldig sind, erfolgt bei ihnen doch nicht die Todesstrafe durch das Gericht.",
+ "Bei folgenden [Mädchen] findet keine Geldstrafe statt: wenn jemand beiwohnt einer Proselytin, einer Gefangenen oder einer Sklavin, die losgekauft, übergetreten oder freigelassen waren, nachdem sie drei Jahre und einen Tag alt wurden. R. Jehuda sagt: eine Gefangene, die losgekauft wurde, bleibt in ihrer [früheren] Weihe, wenn sie auch erwachsen war. Wenn jemand beiwohnt seiner Tochter, der Tochter seiner Tochter, der Tochter seines Sohnes, der Tochter seiner Frau, der Tochter ihres Sohnes, der Tochter ihrer Tochter, so findet bei diesen [Mädchen] keine Geldstrafe statt, weil er sein Leben verwirkt hat, denn seine Todesstrafe erfolgt durch das Gericht; wer aber sein Leben verwirkt, zahlt kein Geld, denn es heisst (Ex. 21,22) „ … und geschieht kein Unfall, so wird er bestraft.“",
+ "Bei einem Mädchen, das verlobt war und geschieden wurde, findet, so sagt R. Jose der Galiläer, keine Geldstrafe statt. R. Akiba sagt: es findet wohl Geldstrafe statt, und das Strafgeld gehört ihm (dem Mädchen).",
+ "Der Verführer zahlt dreierlei, der Notzüchtiger viererlei. Der Verführer zahlt die Beschämung, die Wertverminderung und die Geldstrafe; für den Notzüchtiger kommt hinzu, dass er den Schmerz bezahlt. Welcher Unterschied besteht zwischen einem Notzüchtiger und einem Verführer? Der Notzüchtiger bezahlt den Schmerz, der Verführer bezahlt den Schmerz nicht; der Notzüchtiger zahlt sofort, der Verführer erst, wenn er sie entlässt; der Notzüchtiger muss aus seinem Gefäss trinken, der Verführer darf, wenn er will, sie entlassen.",
+ "Wie ist das gemeint: „er muss aus seinem Gefäss trinken?“ Selbst wenn sie (die Vergewaltigte) lahm oder blind oder mit Geschwüren behaftet ist. Wird an ihr ein Makel gefunden oder ist sie nicht geeignet, in Israel aufgenommen zu werden, so darf er sie nicht behalten, denn es heisst (Deut. 22,29): „Ihm soll sie zur Frau werden,“ [d. h.] wenn sie eine für ihn geeignete Frau ist.",
+ "Wenn eine Waise verlobt war und dann geschieden wurde, so sagt R. Elasar: der Veführer ist frei, der Notzüchtiger aber schuldig.",
+ "Wieviel beträgt [die Strafe für] die Beschämung? Je nach dem, der beschämt hat und dem, der beschämt ist. [Wieviel die für] die Wertverminderung? Man betrachtet sie, als wäre sie eine zu verkaufende Sklavin, [und schätzt sie ab,] wieviel sie wert war und wieviel sie [jetzt] wert ist. Das Strafgeld ist für alle Menschen gleich; und Alles, was von der Thora genau festgesetzt ist, ist für alle Menschen gleich.",
+ "Solange ein Verkauf stattfinden kann, giebt es kein Strafgeld, und sobald es Strafgeld giebt, kann ein Verkauf nicht stattfinden. Eine Minderjährige kann verkauft werden, hat aber keinen Anspruch auf Strafgeld. Ein Mädchen hat Anspruch auf Strafgeld, kann aber nicht verkauft werden. Die Mannbare kann weder verkauft werden noch hat sie Anspruch auf Strafgeld.",
+ "Wenn jemand sagt: ich habe die Tochter des N. N. verführt, so bezahlt er die Beschämung und die Wertverminderung auf seine eigene Aussage, er bezahlt aber kein Strafgeld. Wenn jemand sagt: ich habe gestohlen, [geschlachtet und verkauft], so bezahlt er den Wert auf seine eigene Aussage, bezahlt aber nicht das Doppelte oder das Vier- und Fünffache. [Wenn jemand sagt:] Mein Ochs hat den N. N. oder den Ochsen des N. N. getötet, so bezahlt er auf seine eigene Aussage. [Wenn er aber sagt:] Mein Ochs hat den Sklaven des N. N. getötet, so bezahlt er nicht auf seine eigene Aussage. Dies [nämlich] ist die Regel: jeder, der mehr bezahlen muss, als der Schaden beträgt, zahlt auf seine eigene Aussage nicht."
+ ],
+ [
+ "Wenn ein Mädchen verführt wurde, so gehört das Geld für ihre Beschämung und ihre Wertverminderung sowie ihr Strafgeld ihrem Vater, bei der Vergewaltigten auch das Schmerzensgeld. Stand sie vor Gericht, bevor der Vater gestorben war, so gehört es dem Vater. Starb der Vater, so gehört es den Brüdern. Konnte sie nicht mehr vor Gericht stehen, bevor der Vater gestorben war, so gehört es ihr selbst. (A. L.: R. Simon sagt: konnte sie es nicht mehr erheben, bevor der Vater gestorben war, so gehört es ihr selbst.) Stand sie vor Gericht, bevor sie mannbar wurde, so gehört es dem Vater. Starb der Vater, so gehört es den Brüdern. Konnte sie nicht mehr vor Gericht stehen, bevor sie mannbar geworden war, so gehört es ihr selbst. R. Simon sagt: konnte sie es nicht mehr erheben, bevor der Vater gestorben war (A. L.: bevor sie mannbar geworden war), so gehört es ihr selbst. Der Ertrag ihrer Händearbeit und ihr Fund gehören, selbst wenn sie [jenen] noch nicht erhoben, als der Vater starb, den Brüdern.",
+ "Wenn jemand seine Tochter verlobte und sie dann geschieden wurde, er sie dann [nochmals] verlobte und sie Witwe wurde, so gehört ihre Ketuba ihm (dem Vater). Wenn er sie aber verheiratete und sie geschieden wurde, er sie dann [nochmals] verheiratete und sie Witwe wurde, so gehört ihre Ketuba ihr. R. Jehuda sagt: die erste gehört dem Vater. Da sagten sie (die Weisen) zu ihm: sobald er sie verheiratet, hat ihr Vater keine Gewalt mehr über sie.",
+ "Wenn mit einer Proselytin zugleich ihre Tochter übergetreten ist und diese Unzucht treibt, so wird sie erdrosselt; es findet bei ihr weder [das Hinausführen vor] „die Thür des Vaterhauses“ noch [die Zahlung von] 100 Sela statt. Wurde sie empfangen, als sie (die Mutter) noch nicht heilig war, aber geboren, als sie bereits heilig war, so wird sie gesteinigt, aber es findet bei ihr weder [das Hinausführen vor] die Thür des Vaterhauses noch [die Zahlung von] 100 Sela statt. War sie empfangen und geboren, als sie (die Mutter) heilig war, so gilt sie in jeder Beziehung als Jüdin. Hat sie einen Vater, aber nicht „die Thür des Vaterhauses“, [oder] hat sie „die Thür des Vaterhauses“, aber keinen Vater, so wird sie [gleichwohl] gesteinigt; [die Worte] „Thür des Vaterhauses“ besagen nur, dass so [zunächst] die Pflicht sei.",
+ "Der Vater hat die Vollmacht über seine Tochter bei ihrer Verheiratung, über das Geld, über den Schein und über die Beiwohnung; auch hat er das Recht an ihrem Funde und an ihrer Händearbeit sowie ihre Gelübde aufzulösen; er nimmt ihren Scheidebrief in Empfang, hat aber nicht die Nutzniessang [ihres Vermögens] bei ihrem Leben. Ist sie verheiratet, so hat der Gatte vor ihm den Vorzug, dass er auch die Nutzniessung bei ihrem Leben hat; auch ist er verpflichtet sie zu ernähren, sie loszukaufen und zu beerdigen. R. Jehuda sagt: selbst der Aermste in Israel soll nicht weniger als zwei Flöten und ein Klageweib nehmen.",
+ "Sie (die Tochter) bleibt solange in der Gewalt des Vaters, bis sie in die Gewalt des Gatten zur Verheiratung (A. L.: in das Trauzelt) kommt. Übergiebt sie der Vater den Boten des Mannes, so ist sie in der Gewalt des Mannes. Geht der Vater mit den Boten des Mannes oder gehen die Boten des Vaters mit denen des Mannes, so ist sie [noch] in der Gewalt des Vaters. Übergeben sie die Boten des Vaters denen des Mannes, so ist sie in der Gewalt des Mannes.",
+ "Der Vater ist nicht verpflichtet seine Tochter zu ernähren. Diese Lehre trug R. Elasar, Sohn Asarjas, den Weisen in dem Weinberg zu Jabne vor: „Die Söhne erben und die Töchter werden ernährt“; wie nun die Söhne erst nach dem Tode ihres Vaters erben, so werden die Töchter auch erst nach dem Tode ihres Vaters ernährt.",
+ "Wenn er (der Mann) ihr (der Frau) keine Ketuba verschrieben hat, so erhält [dennoch] die Jungfrau 200 [Denar] und die Witwe eine Mine, weil dies ein gerichtliches Abkommen ist. Hat er ihr ein Feld, das nur eine Mine wert war, für 200 Sus verschrieben und nicht dazu geschrieben: „alle Güter, die mir gehören, seien für deine Ketuba haftbar,“ so ist er dennoch [zur Zahlung des Ganzen] verpflichtet, weil dies ein gerichtliches Abkommen ist.",
+ "Hat er ihr auch nicht verschrieben: „wenn Du gefangen wirst, so werde ich Dich loskaufen und wieder zu meiner Frau nehmen,“ und wenn es eine Priesterfrau war: „[so werde ich Dich loskaufen und] in Deine Heimat zurückbringen,“ so ist er dennoch dazu verpflichtet, weil dies ein gerichtliches Abkommen ist.",
+ "Ist sie gefangen, so muss er sie loskaufen; und wenn er sagt: hier ist ihr Scheidebrief und ihre Ketuba, mag sie sich selbst loskaufen — so ist er dazu nicht befugt. Ist sie verwundet, so muss er sie heilen lassen; wenn er aber sagt: hier ist ihr Scheidebrief und ihre Ketuba, mag sie sich selbst heilen lassen — so ist er dazu befugt.",
+ "Wenn er ihr auch nicht verschrieben hat: „Die männlichen Kinder, die Du von mir haben wirst, sollen den Betrag Deiner Ketuba ausser dem Anteil erben, den sie mit ihren Brüdern gemeinsam haben werden,“ so ist er dennoch dazu verpflichtet, weil dies ein gerichtliches Abkommen ist.",
+ "[Ebenso, wenn er ihr nicht verschrieben:] „Die weiblichen Kinder, die Du von mir haben wirst, sollen in meinem Hause verbleiben und von meinem Vermögen ernährt werden, bis sie sich mit Männern verheiraten“, so ist er dennoch dazu verpflichtet, weil dies ein gerichtliches Abkommen ist.",
+ "[Ebenso, wenn er ihr nicht verschrieben:] „Du sollst in meinem Hause wohnen und von meinem Vermögen ernährt werden, solange Dein Witwenstand in meinem Hause dauert“ — so ist er dennoch dazu verpflichtet, weil dies ein gerichtliches Abkommen ist. So pflegten die Leute in Jerusalem zu schreiben; auch die Leute in Galiläa pflegten wie die in Jerusalem zu schreiben. Die Leute in Judäa aber pflegten zu schreiben: „…solange, bis die Erben Dir Deine Ketuba werden auszahlen wollen.“ Wenn daher die Erben wollen, können sie ihr die Ketuba auszahlen und sie entlassen."
+ ],
+ [
+ "Obgleich sie (die Weisen) gesagt haben: „die Jungfrau erhält 200 Denar und die Witwe eine Mine,“ so darf er (der Mann) dennoch, wenn er zulegen will, selbst 100 Mine hinzufügen; ist sie dann verwitwet oder geschieden, sei es nach der Verlobung, sei es nach der Heimführung, so hat sie Alles zu beanspruchen. R. Elasar, Sohn Asarja’s, sagt: nach der Heimführung hat sie Alles zu beanspruchen, nach der Verlobung aber hat die Jungfrau nur 200 Denar und die Witwe nur eine Mine zu beanspruchen, weil er ihr [das Ganze] nur für den Fall verschrieben, dass er sie heimführen werde. R. Jehuda sagt: wenn er will, darf er der Jungfrau einen Schein auf 200 Denar ausstellen und sie darf bescheinigen: „ich habe eine Mine von Dir erhalten,“ und der Witwe [einen Schein auf] eine Mine und sie darf bescheinigen: „ich habe von Dir 50 Sus erhalten.“ R. Meir sagt: wenn jemand der Jungfrau weniger als 200 Denar oder der Witwe weniger als eine Mine giebt, so ist es als Unzucht zu betrachten.",
+ "Man giebt der Jungfrau, sobald der Mann sie [zur Hochzeit] auffordert, 12 Monate Zeit, um sich auszustatten; wie man sie der Frau gewährt, so gewährt man sie auch dem Manne, um sich auszustatten; der Witwe [giebt man nur] 30 Tage Zeit. Ist die Zeit gekommen und haben sie nicht geheiratet, so werden sie von seinem Vermögen unterhalten und dürfen auch Hebe geniessen. R. Tarphon sagt: man darf ihr Alles in Hebe geben. R. Akiba aber sagt: zur Hälfte Profanes und zur Hälfte Hebe.",
+ "Der Levir berechtigt [sie] nicht zum Genusse von Hebe. Hat sie 6 Monate zugebracht während der Mann noch lebte und 6 Monate, während sie auf [die Heimführung durch] den Levir wartete, oder [hat sie] selbst alle [12 Monate zugebracht], während der Mann noch lebte, weniger einen Tag, den sie auf den Levir wartete, oder alle [Monate], während sie auf den Levir wartete, weniger einen Tag, während der Mann noch lebte, so darf sie Hebe nicht geniessen. So lautet die erste Mischna. Ein späteres Gericht sagte: die Frau darf keine Hebe geniessen, bevor sie in das Trauzelt geführt ist.",
+ "Wenn jemand die Händearbeit seiner Frau dem Heiligtum weiht, so darf sie arbeiten und [den Ertrag dennoch] zu ihrem Unterhalt verwenden. [Wenn er aber nur] den Überschuss [weiht], so sagt R. Meir: er ist heilig; R. Jochanan hassandlar aber sagt: er ist profan.",
+ "Dieses sind die Arbeiten, die die Frau für ihren Mann zu tun hat: sie muss mahlen, backen, waschen, kochen, ihr Kind säugen, ihm das Bett machen und in Wolle arbeiten. Hat sie ihm eine Magd mit [in die Ehe] gebracht, so braucht sie nicht zu mahlen, zu backen und zu waschen; [hat sie ihm] zwei [Mägde mitgebracht], so braucht sie nicht zu kochen und ihr Kind zu säugen; [hat sie ihm] drei [mitgebracht], so braucht sie ihm nicht das Bett zu machen und nicht in Wolle zu arbeiten; [hat sie ihm] vier [mitgebracht], so kann sie im Lehnstuhl sitzen. R. Elieser sagt: wenn sie ihm auch 100 Mägde mitgebracht hat, so kann er sie doch zwingen in Wolle zu arbeiten, denn der Müssiggang führt zur Unzucht. Rabban Simon, Sohn Gamliel’s sagt: auch wenn jemand seine Frau durch ein Gelübde zwingt sich der Arbeit zu enthalten, so muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen, denn der Müssiggang führt zur Verwirrung [des Geistes].",
+ "Wenn jemand seine Frau durch ein Gelübde zwingt seiner Beiwohnung zu entsagen, so sagt Bet-Schammai: zwei Wochen [muss sie dies zugeben]; Bet-Hillel aber sagt: nur eine Woche. Die Schüler dürfen zum Thorastudium ohne Einwilligung [ihrer Frauen] 30 Tage lang fortbleiben, die Arbeiter eine Woche. Zur Leistung der in der Thora (Ex. 21, 10) erwähnten ehelichen Pflicht sind verbunden: die Unbeschäftigten jeden Tag; die Arbeiter zweimal in der Woche; die Eseltreiber einmal in der Woche; die Kameltreiber einmal in 30 Tagen; die Schiffer einmal in sechs Monaten. Dies sind die Worte des R. Elieser.",
+ "Wenn eine Frau gegen ihren Mann widerspenstig ist, so zieht man ihr von ihrer Ketuba 7 Denar wöchentlich ab; R. Jehuda sagt: nur 7 Tropaikon. Wie lange darf er (der Mann) ihr [diese] abziehen? Bis es (der Abzug) ihrer Ketuba entspricht. R. Jose aber sagt: er darf immerfort abziehen; vielleicht fällt ihr anderweitig eine Erbschaft zu, so kann er es dann von ihr wieder einfordern. Ebenso, wenn jemand gegen seine Frau widerspenstig ist, so legt man zu ihrer Ketuba drei Denar wöchentlich zu; R. Jehuda aber sagt: nur drei Tropaikon.",
+ "Wenn jemand seine Frau durch einen Dritten beköstigen lässt, so darf er ihr nicht weniger als zwei Kab Weizen oder vier Kab Gerste geben. Da sagte R. Jose: Gerste setzte ihr nur R. Ismael fest, der nahe bei Idumäa wohnte. Auch muss er ihr ½ Kab Hülsenfrüchte, ½ Log Öl, ein Log getrocknete Feigen oder eine Mine Feigenkuchen geben; wenn er [diese] nicht hat, so muss er ihr dafür anderweitig Früchte aussetzen. Ferner muss er ihr geben: ein Bett und eine Decke, und wenn er keine Decke hat, so muss er ihr eine Matte geben; ferner muss er ihr geben: eine Haube für ihren Kopf, einen Gürtel für ihre Lenden, ein paar Schuhe zu jedem Feste und Kleider im Werte von 50 Sus jährlich. Man giebt ihr aber nicht neue [Kleider] zur Sommerzeit oder abgenützte zur Winterzeit, sondern man muss ihr Kleider im Werte von 50 Sus zur Winterzeit geben, und sie bekleidet sich mit den abgetragenen zur Sommerzeit, und die abgenützten gehören ihr.",
+ "Er muss ihr eine Silber-Maah für ihren Bedarf geben; und sie speist mit ihm in der Nacht zu jedem Sabbat. Wenn er ihr für ihren Bedarf nicht eine Silber-Maah giebt, so gehört ihre Händearbeit ihr. Wieviel muss sie für ihn arbeiten? Fünf Sela an Gewicht Aufzug in Judäa, was [einem Gewicht von] zehn Sela in Galiläa entspricht, oder zehn Sela an Gewicht Einschlag in Judäa, was [einem Gewicht von] 20 Sela in Galiläa entspricht. Wenn sie aber [ein Kind] säugt, so verringert man ihre Händearbeit und legt ihr zu ihrem Unterhalt zu. Für wen ist dies Alles gesagt? Für einen Armen in Israel; bei einem Angesehenen aber [richtet sich] Alles nach seinem Stande."
+ ],
+ [
+ "Der Fund einer Frau und der Ertrag ihrer Händearbeit gehören ihrem Manne; von ihrer Erbschaft geniesst er bei ihren Lebzeiten die Früchte. [Das Geld für] ihre Beschämung und ihre Wertverminderung gehört ihr. R. Jehuda, Sohn Bethera’s, sagt: wenn es an einer geheimen Stelle geschah, so gehören zwei Dritteile ihr und ein Dritteil ihm; wenn es aber an einer öffentlichen Stelle geschah, so gehören zwei Dritteile ihm und ein Dritteil ihr. Sein Teil wird ihm sofort [bar] ausgezahlt, für ihren Teil aber wird ein Grundstück gekauft, und er geniesst die Früchte [davon].",
+ "Wenn jemand seinem Schwiegersohne Geld aussetzt und sein Schwiegersohn stirbt, so sagen die Weisen: er kann erklären: „Deinem Bruder wollte ich es geben, Dir aber mag ich es nicht geben.“",
+ "Wenn sie ihm verspricht 1000 Denar mit [in die Ehe] zu bringen, so muss er dafür 15 Minen festsetzen; für das abgeschätzte Gut setzt er ein Fünftel weniger fest. [Beträgt] die Abschätzung eine Mine und der [wirkliche] Wert auch eine Mine, so hat er nur eine Mine [zu beanspruchen]. Wenn die Abschätzung auf eine Mine lautet, so muss sie ihm 31 Sela und einen Denar geben; und wenn sie auf 400 [Denar] lautet, so muss sie ihm 500 [Denar] geben. Was der Bräutigam aussetzt, das muss er um ein Fünftel weniger ansetzen.",
+ "Verspricht sie ihm [bares] Geld (A. L.: Selaim) mit [in die Ehe] zu bringen, so wird der Silbersela zu 6 Denar berechnet. Der Bräutigam nimmt es auf sich, ihr für jede Mine 10 Denar für ihren Toilettenbehälter zu geben. Rabban Simon, Sohn Gamliels, sagt: [es richtet sich] Alles nach der Sitte des Ortes.",
+ "Wenn jemand seine Tochter verheiratet, ohne genauere Bestimmung zu treffen, so darf er ihr nicht weniger als 50 Sus geben. Wenn er bestimmt, dass er (der Bräutigam) sie unbekleidet heimführen solle, so darf der Mann nicht sagen: „wenn ich sie in mein Haus gebracht haben werde, will ich sie in mein Gewand hüllen,“ sondern er muss sie bekleiden, während sie noch im Hause ihres Vaters ist. Ebenso, wenn man eine Waise verheiratet, soll man ihr nicht weniger als 50 Sus geben; ist in der Kasse noch Vorrat, so muss man sie standesgemäss ausstatten.",
+ "Eine Waise, die ihre Mutter oder ihre Brüder mit ihrer Einwilligung verheiratet haben und der man 100 oder 50 Sus verschrieben, kann, wenn sie erwachsen ist, von ihnen fordern, was ihr gegeben werden muss. R. Jehuda sagt: wenn er (der Vater) die erste Tochter bereits verheiratet hatte, so muss der zweiten ebenso viel wie der ersten gegeben werden. Die Weisen aber sagen: es kommt vor, dass einer, der arm war, reich wird, oder dass einer, der reich war, arm wird; man muss vielmehr das Vermögen abschätzen und ihr geben.",
+ "Wenn jemand einem Dritten Geld für seine Tochter giebt und diese erklärt: „mein Mann ist mir beglaubt,“ so soll der Dritte so tun, wie ihm aufgetragen wurde; dies sind die Worte des R. Meir. R. Jose aber sagt: wenn es nun ein Feld gewesen wäre, das sie [jetzt] verkaufen will, so würde es doch auch schon von jetzt ab als verkauft gelten! Von wem ist dies gesagt? Von einer Erwachsenen; was aber eine Minderjährige betrifft, so ist die Handlung einer Minderjährigen nichtig."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand seine Frau durch ein Gelübde zwingt dem Nutzen von ihm zu entsagen, so muss er, wenn dies für [höchstens] 30 Tage geschah, ihr einen Versorger stellen; wenn dies für längere Zeit geschah, so muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen. R. Jehuda sagt: wenn es ein Israelit ist, so darf er sie, falls es für einen Monat geschah, behalten, falls für zwei [Monate], muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen; wenn es aber eine Priesterfrau ist, so darf er sie, falls es für zwei Monate geschah, behalten, falls für drei [Monate], muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen.",
+ "Wenn jemand das Gelübde seiner Frau, eine bestimmte Frucht nicht zu geniessen, bestätigt, so muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen. R. Jehuda sagt: wenn es ein Israelit ist, so darf er sie, falls es für einen Tag geschah, behalten, falls für zwei [Tage], muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen; wenn es aber eine Priesterfrau ist, so darf er sie, falls es für zwei Tage geschah, behalten, falls für drei Tage, muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen.",
+ "Wenn jemand das Gelübde seiner Frau bestätigt, sich einer bestimmten Art von Schmuck nicht zu bedienen, so muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen. R. Jose sagt: bei Armen, wenn er keine bestimmte Zeit angegeben, bei Reichen aber, wenn es für 30 Tage geschah.",
+ "Wenn jemand das Gelübde seiner Frau bestätigt, nicht in das Haus ihres Vaters zu gehen, so darf er sie, wenn er mit ihr in derselben Stadt wohnt, falls es für einen Monat geschah, behalten, falls für zwei Monate, muss er sie [sofort] entlassen und ihr die Ketuba auszahlen; wenn er aber in einer andren Stadt wohnt, so darf er sie, falls es für ein Fest geschah, behalten, falls für drei [Feste], muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen.",
+ "Wenn jemand das Gelübde seiner Frau bestätigt, nicht in ein Trauerhaus oder ein Hochzeitshaus zu gehen, so muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen, weil er [alle Thüren] ihr verschliesst; wenn er aber einen „gewissen Grund“ angiebt, so ist es ihm erlaubt. Wenn er ihr erklärt: „unter der Bedingung, dass Du dem N. N. sagst, was Du mir gesagt hast, oder was ich Dir gesagt habe,“ oder dass sie [Gefässe] fülle und in die Düngergrube ausleere, so muss er sie entlassen und ihr die Ketuba auszahlen.",
+ "Folgende [Frauen] werden ohne [Anspruch auf die] Ketuba entlassen: eine Frau, die gegen das mosaische Gesetz oder die jüdische Sitte verstösst. Was ist unter dem „mosaischen Gesetz“ zu verstehen? Wenn sie ihm [z. B.] Nichtverzehntetes zu essen giebt, oder wenn sie als Menstruierende mit ihm [ehelichen] Umgang pflegt, oder wenn sie nicht Teighebe abscheidet, oder wenn sie Gelübde tut und sie nicht hält. Was ist unter „jüdischer Sitte“ zu verstehen? Wenn sie mit entblösstem Haupte ausgeht oder auf der Strasse spinnt oder mit jedem Menschen sich unterhält. Abba Saul sagt: auch wenn sie seine Erzeuger in seiner Gegenwart schmäht. R. Tarphon sagt: auch eine Lautschreiende. Was ist unter einer Lautschreienden zu verstehen? Eine Frau, deren Stimme ihre Nachbarinnen hören, wenn sie in ihrem Hause redet.",
+ "Wenn sich jemand eine Frau antraut unter der Bedingung, dass sie keine Gelübde auf sich hat und sich dann herausstellt, dass sie wohl Gelübde auf sich hat, so gilt sie nicht als getraut. Wenn er sie ohne bestimmte Bedingung heimgeführt hat und sich dann herausstellt, dass sie Gelübde auf sich hat, so wird sie ohne [Anspruch auf die] Ketuba entlassen. [Wenn er sie sich antraut] unter der Bedingung, dass sie keine Leibesfehler hat und sich dann doch Leibesfehler an ihr finden, so gilt sie nicht als getraut. Wenn er sie ohne bestimmte Bedingung heimgeführt, sich aber dann Leibesfehler an ihr finden, so wird sie ohne [Anspruch auf die] Ketuba entlassen. Alle Leibesfehler, die die Priester ungeeignet machen, machen auch die Frauen ungeeignet.",
+ "Hatte sie Leibesfehler, während sie noch im Hause ihres Vaters war, so muss der Vater den Beweis erbringen, dass diese Fehler an ihr erst entstanden sind (A. L. gewesen sind), nachdem sie verlobt war und [somit] sein Feld verwüstet ist. War sie bereits in die Gewalt des Mannes gekommen, so muss der Mann den Beweis erbringen, dass sie diese Fehler bereits hatte, bevor sie verlobt und sein Kauf [somit] ein irrtümlicher war. Dies sind die Worte des R. Meir. Die Weisen aber sagen: Wovon ist dies gesagt? Von geheimen Leibesfehlern; aber bei sichtbaren Leibesfehlern kann er keine Klage erheben, und wenn ein Bad in der Stadt ist, so kann er auch wegen geheimer Leibesfehler keine Klage erheben, weil er sie durch seine weiblichen Verwandten untersuchen lässt.",
+ "Wenn beim Manne Leibesfehler entstehen, so zwingt man ihn nicht [die Frau] zu entlassen. Darauf sagte Rabban Simon, Sohn Gamliels: Wovon ist dies gesagt? Von den kleinen Fehlern; bei den grossen Fehlern aber zwingt man ihn sie zu entlassen.",
+ "Folgende [Männer] zwingt man [ihre Frauen] zu entlassen: Denjenigen, der mit Geschwüren behaftet ist, der einen Polypen hat, der [Excremente von Hunden] sammelt, der Kupfer schmilzt und den Gerber, sei es, dass sie diese Fehler schon hatten, bevor sie sich verheirateten, sei es, dass sie erst entstanden sind, nach- dem sie sich verheirateten. In all diesen Fällen sagte R. Meir, dass, obgleich er (der Mann) mit ihr (der Frau) es ausbedungen, sie dennoch erklären kann: ich dachte [anfangs], ich würde es aushalten können, jetzt aber kann ich es doch nicht aushalten. Die Weisen aber sagen: sie muss es selbst gegen ihren Willen aushalten, ausgenommen den mit Geschwüren Behafteten, weil sie ihm Abzehrung verursacht. Es geschah einst in Sidon, dass ein Gerber starb, der einen Bruder hatte, welcher auch Gerber war. Da sagten die Weisen: sie (die Witwe) kann erklären: „Deinen Bruder konnte ich ertragen, Dich aber kann ich nicht ertragen“."
+ ],
+ [
+ "Wenn einer Frau Güter zufallen, bevor sie sich verlobt, so stimmen Bet-Schammai und Bet-Hillel darin überein, dass sie sie verkaufen oder verschenken darf und dies rechtskräftig ist. Wenn sie ihr zufallen, nachdem sie sich verlobt hat, so sagt Bet-Schammai: sie darf sie verkaufen, Bet-Hillel aber sagt: sie darf sie nicht verkaufen; es stimmen jedoch beide darin überein, dass, wenn sie sie verkauft oder verschenkt hat, dies rechtskräftig ist. Da sagte R. Jehuda: man fragte Rabban Gamliel: „Da er (der Mann) die Frau erworben, sollte er nicht auch deren Güter erwerben?“ Darauf erwiderte er ihnen: wir schämen uns bereits wegen der neuen [Güter], während ihr uns gar noch die alten aufbürden wollt! Wenn sie ihr zufallen, nachdem sie sich verheiratet hat, so stimmen beide darin überein, dass, wenn sie sie verkauft oder verschenkt hat, der Mann sie den Empfängern wieder fortnehmen darf. [Wenn sie ihr zufallen,] bevor sie sich verheiratet hat und sie sich dann verheiratet, so sagt Rabban Gamliel: wenn sie sie verkauft oder verschenkt hat, so ist dies rechtskräftig. Da sagte R. Chanina, Sohn Akabjas: man fragte Rabban Gamliel: „Da er die Frau erworben, sollte er nicht auch deren Güter erwerben?“ Darauf erwiderte er ihnen: wir schämen uns bereits wegen der neuen [Güter], während ihr uns gar noch die alten aufbürden wollt!",
+ "R. Simon macht einen Unterschied zwischen den einen Gütern und den andren: Güter nämlich, die dem Manne bekannt sind, darf sie nicht verkaufen, und wenn sie sie [dennoch] verkauft oder verschenkt hat, so ist dies nichtig; [Güter aber,] die dem Manne nicht bekannt sind, darf sie nicht verkaufen, wenn sie sie aber dennoch verkauft oder verschenkt hat, so ist dies rechtskräftig.",
+ "Wenn ihr Geld zufällt, so wird dafür ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. [Wenn ihr] Früchte [zufallen], die bereits vom Boden getrennt sind, so wird dafür ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. Waren sie jedoch noch mit dem Boden verbunden, so sagt R. Meir: man schätzt sie ab, wieviel sie mit Früchten wert sind und wieviel sie ohne Früchte wert sind, und für den Überschuss wird ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. Die Weisen aber sagen: die noch mit dem Boden verbundenen [Früchte] gehören ihm, die bereits vom Boden getrennten gehören ihr; es wird für diese ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung.",
+ "R. Simon sagt: dort, wo er einen Vorteil bei ihrem Eintritt [in die Ehe] hat, ist er im Nachteil bei ihrem Scheiden; dort, wo er im Nachteil bei ihrem Eintritt ist, hat er einen Vorteil bei ihrem Scheiden. Die Früchte [nämlich], die noch mit dem Boden verbunden sind, gehören bei ihrem Eintritt ihm, bei ihrem Scheiden ihr; die vom Boden getrennt sind, gehören bei ihrem Eintritt ihr, bei ihrem Scheiden ihm.",
+ "Wenn ihr alte Knechte und Mägde zufallen, so werden sie verkauft, und dafür wird ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. Rabban Simon, Sohn Gamliels aber sagt: sie braucht sie nicht zu verkaufen, weil sie zum Ansehen ihres Vaterhauses gehören. Wenn ihr alte Olivenbäume oder Weinstöcke zufallen, so werden sie als Holz verkauft, und dafür wird ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. R. Jehuda aber sagt: sie braucht sie nicht zu verkaufen, weil sie zum Ansehen ihres Vaterhauses gehören. Wenn jemand für die Güter seiner Frau Auslagen macht, so hat er, gleichviel, ob er viel ausgegeben und wenig genossen oder [ob er] wenig [ausgegeben] und viel genossen, ausgegeben, was er ausgegeben und genossen, was er genossen. Hat er jedoch Ausgaben, aber keinen Nutzen gehabt, so schwört er, wieviel er ausgegeben und bekommt es [ersetzt].",
+ "Wenn einer auf die Leviratsehe wartenden Frau Güter zufallen, so stimmen Bet-Schammai und Bet-Hillel darin überein, dass sie sie verkaufen oder verschenken darf und dies rechtskräftig ist. Wie hat man, wenn sie stirbt, mit ihrer Ketuba und dem mit ihr ein- und ausgehenden Vermögen zu verfahren? Bet-Schammai sagt: es teilen die Erben des Gatten mit den Erben ihres Vaters. Bet-Hillel aber sagt: die Güter bleiben in ihrem Rechtszustand, die Ketuba [bleibt] im Besitze des Gatten und das mit ihr ein- und ausgehende Vermögen im Besitze der Erben ihres Vaters.",
+ "Wenn sein Bruder Geld hinterlassen hat, so wird dafür ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. [Hinterliess er] Früchte, die vom Boden bereits getrennt waren, so wird dafür ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. Waren sie noch mit dem Boden verbunden, so sagt R. Meir: man schätzt sie ab, wieviel sie mit Früchten wert sind und wieviel sie ohne Früchte wert sind, und für den Überschuss wird ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. Die Weisen aber sagen: die Früchte, die noch mit dem Boden verbunden sind, gehören ihm, was aber die vom Boden getrennten [Früchte] betrifft, so erwirbt sic derjenige, der [dem andren] zuvorkommt. Kommt er [ihr] zuvor, so erwirbt er sie; kommt sie [ihm] zuvor, so wird dafür ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung kommt sie [ihm] zuvor, so wird dafür ein Grundstück gekauft und er hat davon die Nutzniessung. Hat er sie heimgeführt, so gilt sie in jeder Hinsicht als seine Gattin, nur dass ihre Ketuba zu Lasten des Vermögens ihres ersten Gatten fällt.",
+ "Er kann zu ihr nicht sagen: „hier liegt Deine Ketuba auf dem Tisch,“ es haften vielmehr alle seine Güter für ihre Ketuba. (A. L.: Ebenso kann kein Mann zu seiner Frau sagen: „hier liegt Deine Ketuba auf dem Tisch,“ es haften vielmehr alle seine Güter für ihre Ketuba.) Wenn er sich von ihr scheidet, so hat sie nur ihre Ketuba [zu beanspruchen]. Heiratet er sie dann wieder, so steht sie allen Frauen gleich und hat nur ihre Ketuba [zu beanspruchen]."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand seiner Frau schriftlich erklärt: „ich will kein Recht und keinen Anspruch auf Deine Güter haben,“ so geniesst er [dennoch] ihre Früchte, solange sie lebt, und wenn sie stirbt, beerbt er sie. Wenn dem aber so ist, wozu schrieb er ihr dann: „ich will kein Recht und keinen Anspruch auf Deine Güter haben?“ Damit, wenn sie sie verkauft oder verschenkt, dies rechtskräftig sei. Wenn er ihr schriftlich erklärt: „ich will kein Recht und keinen Anspruch auf Deine Güter und deren Früchte haben,“ so darf er ihre Früchte nicht geniessen, solange sie lebt, sobald sie aber stirbt, beerbt er sie. R. Jehuda aber sagt: er darf immer die Früchte der Früchte geniessen, es sei denn, dass er ihr schriftlich erklärt: „ich will kein Recht und keinen Anspruch haben auf Deine Güter und deren Früchte und die Früchte von deren Früchten bis ins Unendliche.“ Wenn er ihr schriftlich erklärt: „ich will kein Recht und keinen Anspruch haben auf Deine Güter und deren Früchte (und die Früchte von deren Früchten) weder bei Deinen Lebzeiten noch nach Deinem Tode,“ so geniesst er ihre Früchte nicht, solange sie lebt, und beerbt sie nicht, wenn sie stirbt. Rabban Simon, Sohn Gamliels, sagt: wenn sie stirbt, beerbt er sie wohl, weil er etwas ausbedungen hat, was gegen eine Vorschrift der Thora verstösst, und wenn jemand etwas ausbedingt, was gegen eine Vorschrift der Thora verstösst, so ist seine Bedingung ungiltig.",
+ "Wenn jemand stirbt und eine Frau und einen Gläubiger und Erben hinterlässt, während er ein hinterlegtes Gut oder ein Darlehn in fremden Händen hat, so sagt R. Tarphon: es wird dem Schwächsten unter ihnen gegeben. R. Akiba aber sagt: man übt kein Mitleid im Gericht; es wird vielmehr den Erben gegeben, denn alle [Andren] müssen schwören, die Erben aber brauchen nicht zu schwören.",
+ "Wenn jemand Früchte hinterlässt, die vom Boden getrennt sind, so erwirbt sie derjenige, der sie zuerst in Besitz nimmt. Wenn aber die Frau sich mehr [davon] aneignet, als ihre Ketuba beträgt oder der Gläubiger mehr, als seine Schuld beträgt, dann wird, so sagt R. Tarphon, der Überschuss dem Schwächsten unter ihnen gegeben. R. Akiba aber sagt: man übt kein Mitleid im Gericht; es wird vielmehr den Erben gegeben, denn alle [Andren] müssen schwören, die Erben aber brauchen nicht zu schwören.",
+ "Wenn jemand seine Frau als Verkäuferin einsetzt oder zur Verwalterin ernennt, so kann er von ihr einen Eid verlangen, wann er will, R. Elieser sagt: sogar betreffs ihres Spinnrockens oder ihres Teiges.",
+ "Wenn er ihr schriftlich erklärt: „ich werde weder ein Gelübde noch einen Eid Dir auferlegen,“ so kann er von ihr keinen Eid verlangen, wohl aber kann er von ihren Erben oder ihren Rechtsnachfolgern einen Eid verlangen. [Wenn er erklärt]: „ich werde weder Dir noch Deinen Erben noch Deinen Rechtsnachfolgern ein Gelübde oder einen Eid auferlegen,“ so kann er weder von ihr noch von ihren Erben noch von ihren Rechtsnachfolgern einen Eid verlangen, wohl aber können seine Erben von ihr oder ihren Erben oder ihren Rechtsnachfolgern einen Eid verlangen. [Wenn er erklärt]: „weder ich noch meine Erben noch meine Rechtsnachfolger werden Dir oder Deinen Erben oder Deinen Rechtsnachfolgern ein Gelübde oder einen Eid auferlegen,“ so können weder er noch seine Erben noch seine Rechtsnachfolger von ihr oder ihren Erben oder ihren Rechtsnachfolgern einen Eid verlangen.",
+ "Wenn sie von dem Grabe ihres Mannes in das Haus ihres Vaters geht, oder wenn sie in das Haus ihres Schwiegervaters zurückkehrt, ohne zur Verwalterin eingesetzt zu sein, so können die Erben von ihr keinen Eid verlangen; ist sie aber zur Verwalterin eingesetzt, so können die Erben wohl für das Spätere einen Eid von ihr verlangen, für das Frühere aber können sie keinen Eid von ihr verlangen.",
+ "Wenn eine Frau eine Teilzahlung ihrer Ketuba eingesteht, so erhält sie [den Rest] nur gegen einen Eid bezahlt. Sagt ein Zeuge gegen sie aus, dass sie bezahlt sei, so bekommt sie nur gegen einen Eid bezahlt. Von Gütern der Waisen, von hypothekarisch belasteten Gütern und in seiner (des Mannes) Abwesenheit bekommt sie nur gegen einen Eid bezahlt.",
+ "Was heisst: „sie gesteht eine Teilzahlung ihrer Ketuba ein?“ Wenn ihre Ketuba tausend Sus betrug und er zu ihr sagt: „Du hast Deine [ganze] Ketuba erhalten,“ sie aber erklärt: „ich habe nur eine Mine erhalten,“ so bekommt sie [den Rest] nur gegen einen Eid bezahlt. Was heisst: „ein Zeuge sagt gegen sie aus, sie sei bereits bezahlt?“ Wenn ihre Ketuba tausend Sus betrug und er zu ihr sagt: „Du hast Deine [ganze] Ketuba erhalten,“ sie aber erklärt: „ich habe nichts erhalten,“ und ein Zeuge aussagt, dass sie bereits bezahlt sei, so bekommt sie nur gegen einen Eid bezahlt. Was heisst: „von hypothekarisch belasteten Gütern?“ Wenn er seine Güter an Andre verkauft hat und sie (die Frau) sich von den Käufern bezahlt machen will, so erhält sie nur gegen einen Eid bezahlt. Was heisst: „von den Gütern der Waisen?“ Wenn er gestorben ist und seine Güter den Waisen hinterlassen hat und sie sich von den Waisen bezahlt machen will, so bekommt sie nur gegen einen Eid bezahlt. Was heisst: „in seiner Abwesenheit?“ Wenn er nach einem fernen Lande gegangen ist und sie sich in seiner Abwesenheit bezahlt machen will, so bekommt sie nur gegen einen Eid bezahlt. R. Simon sagt: wenn sie ihre Ketuba fordert, können die Erben einen Eid von ihr verlangen; wenn sie aber ihre Ketuba nicht fordert, können die Erben keinen Eid von ihr verlangen.",
+ "Wenn sie einen Scheidebrief ohne die Ketuba vorlegt, so kann sie [dennoch] ihre Ketuba erheben. [Wenn sie] die Ketuba ohne den Scheidebrief [vorlegt] und sagt: „mein Scheidebrief ist verloren gegangen,“ er aber erklärt: „meine Quittung ist verloren gegangen,“ ebenso wenn ein Gläubiger einen Schuldschein ohne den Prosbol vorlegt, so bekommen sie nicht bezahlt. Rabban Simon, Sohn Gamliels, sagt: seit der Zeit der Gefahr kann eine Frau ihre Ketuba auch ohne den Scheidebrief einfordern und ein Gläubiger [die Schuld] auch ohne Prosbol erheben. [Wenn eine Frau] zwei Scheidebriefe und zwei Ketubot [vorlegt], so erhebt sie zwei Ketubot. [Wenn sie vorlegt] zwei Ketubot und einen Scheidebrief oder eine Ketuba und zwei Scheidebriefe oder eine Ketuba und einen Scheidebrief und [einen Nachweis über] den Tod [ihres Gatten], so kann sie nur eine Ketuba erheben, denn wer sich von seiner Frau scheidet und sie dann wieder heiratet, nimmt sie nur unter der Bedingung der ersten Ketuba wieder. Wenn der Vater seinen minderjährigen Sohn verheiratet, so bleibt ihre (der Frau) Ketuba in Kraft, denn er hat sie unter dieser Bedingung (als Frau) behalten. Wenn jemand zugleich mit seiner Frau [zum Judentum] übertritt, so bleibt ihre Ketuba in Kraft, denn er hat sie unter dieser Bedingung (als Frau) behalten."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand zwei Frauen geheiratet hat und stirbt, so hat die erste das Vorrecht vor der zweiten, und die Erben der ersten haben das Vorrecht vor den Erben der zweiten. Wenn jemand zunächst eine Frau heiratet und diese stirbt und er dann eine zweite heiratet, worauf er stirbt, so haben die zweite und deren Erben das Vorrecht vor den Erben der ersten.",
+ "Wenn jemand zwei Frauen geheiratet hat und diese sterben, worauf auch er stirbt, und die Waisen die Ketuba ihrer Mutter fordern, während nur der Betrag der beiden Ketubot vorhanden ist, so teilen sie zu gleichen Teilen. War aber dort ein Überschuss von einem Denar, so erhalten die einen die Ketuba ihrer Mutter und die andren gleichfalls die Ketuba ihrer Mutter. Wenn die Waisen sagen: „wir wollen das Vermögen unsres Vaters um einen Denar höher berechnen,“ damit sie die Ketuba ihrer Mutter erhalten, so hört man auf sie nicht, sondern schätzt das Vermögen gerichtlich ab.",
+ "Waren darunter Güter, die ihnen (den Erben) erst zufallen sollten, so gelten sie nicht als bereits in deren Besitz. R. Simon sagt: selbst wenn darunter Güter sind, die nicht hypothekarisch verpfändbar sind, so nützt es nichts, es sei denn, dass darunter hypothekarisch verpfändbare Güter vorhanden sind, die den Wert der beiden Ketubot um einen Denar übersteigen.",
+ "Wenn jemand drei Frauen geheiratet hat und stirbt und die Ketuba der einen eine Mine, die der zweiten 200 [Denar] und die der dritten 300 [Denar] beträgt, dort aber [im ganzen] nur eine Mine vorhanden ist, so teilen sie zu gleichen Teilen. Sind dort 200 Denar vorhanden, so erhält die [Frau] mit [der Ketuba von] einer Mine 50 Denar, die aber mit [der Ketuba von] 200 und 300 Denar erhalten je drei Golddenar. Sind dort 300 Denar vorhanden, so erhält die mit [der Ketuba von] einer Mine 50 Denar, die mit [der Ketuba von] 200 Denar eine Mine und die mit [der Ketuba von] 300 Denar sechs Golddenar. Ebenso teilen drei Personen, die Geld in einen Beutel getan und dann Verlust oder Gewinn gehabt haben, nach diesem Verhältnis.",
+ "Wenn jemand vier Frauen geheiratet hat und stirbt, so hat die erste das Vorrecht vor der zweiten, die zweite vor der dritten und die dritte vor der vierten. Die erste muss einen Eid leisten der zweiten, die zweite der dritten, die dritte der vierten, die vierte aber bekommt ohne Eid bezahlt. Ben Nannas sagt: sollte diese, weil sie die letzte ist, einen Vorzug haben? Auch sie bekommt nur gegen einen Eid bezahlt. Wenn sie alle an einem Tage ausgestellt sind, so hat immer die Frau den Vorzug, deren Ketuba auch nur eine Stunde früher als die der andren ausgefertigt ist; deshalb pflegte man in Jerusalem auch die Stunden einzuschreiben. Waren sie alle zu gleicher Stunde ausgestellt und dort nur eine Mine vorhanden, so teilen sie zu gleichen Teilen.",
+ "Wenn jemand zwei Frauen geheiratet und dann sein Feld verkauft hat und die erste dem Käufer schriftlich erklärt: „ich will kein Recht und keinen Anspruch an Dich haben“, so kann es die zweite dem Käufer und die erste der zweiten und der Käufer der ersten fortnehmen, und so geht es im Kreise hin und her, bis sie einen Vergleich miteinander machen. Ebenso ist es bei einem Gläubiger und bei einer Frau, die eine Gläubigerin ist."
+ ],
+ [
+ "Die Witwe wird aus dem Vermögen der Waisen unterhalten; der Ertrag ihrer Händearbeit gehört ihnen, und sie sind nicht verpflichtet sie beerdigen zu lassen. Ihre Erben und zwar diejenigen, die ihre Ketuba erben, sind verpflichtet sie beerdigen zu lassen.",
+ "Eine Person, die nach der Verlobung oder nach der Heimführung Witwe geworden, darf auch ohne Zuziehung eines Gerichtes verkaufen. R. Simon aber sagt: [ist sie] nach der Heimführung [verwitwet], so darf sie ohne Zuziehung eines Gerichtes verkaufen; [ist sie jedoch bereits] nach der Verlobung [verwitwet], so darf sie nur in Gegenwart eines Gerichtes verkaufen, da sie keinen Anspruch auf Unterhalt hat, und jede Frau, die keinen Anspruch auf Unterhalt hat, darf nur in Gegenwart eines Gerichtes verkaufen.",
+ "Wenn sie (die Witwe) ihre [ganze] Ketuba oder einen Teil davon verkauft, wenn sie ihre Ketuba oder einen Teil davon verpfändet, wenn sie ihre Ketuba oder einen Teil davon einem Andren schenkt, so darf sie den Rest nur in Gegenwart eines Gerichtes verkaufen. Die Weisen aber sagen: sie darf selbst vier- bis fünfmal verkaufen und [gleichwohl] zum Zwecke ihre Unterhalts ohne Zuziehung eines Gerichtes verkaufen, indem sie einschreibt: „zum Zwecke des Unterhalts habe ich verkauft.“ Eine Geschiedene darf nur in Gegenwart eines Gerichtes verkaufen.",
+ "Wenn eine Witwe, deren Ketuba 200 [Denar] beträgt, etwas, das nur eine Mine wert ist, für 200 Denar, oder etwas, das 200 Denar wert ist, für eine Mine verkauft, so hat sie ihre Ketuba [hiermit] erhalten. Wenn ihre Ketuba nur eine Mine beträgt und sie etwas, das eine Mine und einen Denar wert ist, für eine Mine verkauft, so ist ihr Verkauf nichtig; selbst wenn sie erklärt: „ich werde den Denar den Erben zurückgeben,“ ist ihr Verkauf dennoch nichtig. Rabban Simon, Sohn Gamliels, sagt: ihr Verkauf ist giltig, es sei denn, dass dort so viel war, dass sie bei einem Felde ein Stück von neun Kab [Aussaat] oder bei einem Garten ein Stück von einem halben Kab [Aussaat] und nach den Worten des R. Akiba ein Stück von einem Viertel [Kab Aussaat] übrig gelassen hätte. Wenn ihre Ketuba 400 Sus beträgt und sie dem einen für eine Mine und dem andren auch für eine Mine, dem letzten jedoch etwas, das eine Mine und einen Denar wert ist, für eine Mine verkauft, so ist der Verkauf an den letzten nichtig, der an alle Andren aber giltig.",
+ "Wenn die Richter bei ihrer Abschätzung [den Wert] um ein Sechstel zu wenig oder um ein Sechstel zu hoch ansetzen, so ist ihr Verkauf nichtig. Rabban Simon, Sohn Gamliels, sagt: ihr Verkauf ist giltig; worin hätte sonst das Gericht einen Vorzug? Wenn sie aber eine Prüfungs-Urkunde ausgestellt haben, so ist, selbst wenn sie etwas, das nur eine Mine wert war, für 200 Denar, oder etwas, das 200 Denar wert war, für nur eine Mine verkauft haben, ihr Verkauf giltig.",
+ "Eine Frau, die die Weigerung erklärt, eine Frau, die mit ihrem Manne im zweiten Grade verwandt ist und eine Unfruchtbare haben weder Anspruch auf die Ketuba, noch auf die Früchte, noch auf Verpflegung, noch auf [Ersatz für] die Abnutzung. Hat er sie jedoch von vornherein als Unfruchtbare geheiratet, so hat sie Anspruch auf die Ketuba. Eine Witwe, die einen Hohenpriester, eine Geschiedene oder eine Chaluza, die einen gemeinen Priester, ein weiblicher Bastard oder eine Nethina, die einen Israeliten geheiratet, sowie die Tochter eines Israeliten, die einen Nathin oder einen Bastard geheiratet, haben Anspruch auf die Ketuba."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand eine Frau heiratet und sie sich von ihm ausbedingt, dass er ihre Tochter fünf Jahre lang zu ernähren habe, so ist er verpflichtet sie fünf Jahre lang zu ernähren. Wenn sie dann einen andren heiratet und sich [auch] von diesem ausbedingt, dass er ihre Tochter fünf Jahre lang zu ernähren habe, so ist [auch] er verpflichtet sie fünf Jahre lang zu ernähren. Es kann der Erste nicht sagen: „wenn sie zu mir kommt, will ich sie ernähren,“ er muss ihr vielmehr den Unterhalt dorthin bringen, wo die Mutter ist. Ebenso können beide [Männer] nicht sagen: „wir wollen sie gemeinsam ernähren,“ es muss vielmehr der eine sie ernähren und der andre ihr das Geld für den Unterhalt geben.",
+ "Sobald sie heiratet, muss ihr der Gatte den Unterhalt und jene [Männer] das Geld für den Unterhalt geben. Wenn jene sterben, so werden ihre Töchter von den freien Gütern ernährt, sie selbst aber wird von den [hypothekarisch] belasteten Gütern ernährt, weil sie als eine Gläubigerin betrachtet wird. Die vorsichtigen Männer pflegten [in die Ketuba] einzuschreiben: „ … unter der Bedingung, dass ich deine Tochter fünf Jahre lang ernähren werde, solange du bei mir bist.“",
+ "Wenn eine Witwe erklärt: „ich mag nicht aus dem Hause meines Gatten weichen,“ so können die Erben nicht zu ihr sagen: „kehre in das Haus deines Vaters zurück, und wir werden dich [dort] ernähren,“ sie müssen sie vielmehr in dem Hause ihres Gatten ernähren und ihr eine ihrem Stande entsprechende Wohnung geben. Erklärt sie: „ich mag nicht aus dem Hanse meines Vaters weichen,“ so können die Erben zu ihr sagen: „wenn du bei uns bleibst, so bekommst du Unterhalt, wenn du aber nicht bei uns bleibst, so bekommst du keinen Unterhalt.“ Wenn sie aber einwendet: „… weil sie selbst noch ein Kind und auch jene noch Kinder seien,“ so müssen sie sie ernähren, auch wenn sie im Hause ihres Vaters ist.",
+ "Solange sie im Hause ihres Vaters ist, kann sie jederzeit ihre Ketuba erheben; so lange sie aber im Hause ihres Gatten ist, kann sie ihre Ketuba nur bis zum Ablauf von 25 Jahren erheben, denn es ist möglich, dass sie in 25 Jahren soviel Mildtätigkeit geübt hat, als [dem Betrage] ihrer Ketuba entspricht. Dies sind die Worte des R. Meir, die er im Namen des Rabban Simon, des Sohnes des Gamliel, gesprochen hat. Die Weisen aber sagen: solange sie im Hause ihres Gatten ist, kann sie jederzeit ihre Ketuba erheben; solange sie jedoch im Hause ihres Vaters ist, kann sie ihre Ketuba nur bis zum Ablauf von 25 Jahren erheben. Wenn sie stirbt, müssen ihre Erben binnen 25 Jahren ihre Ketuba mahnen."
+ ],
+ [
+ "Zwei Civil-Richter gab es in Jerusalem: Admon und Chanan, Sohn Abisaloms. Chanan tat zwei, Admon sieben Aussprüche: Wenn jemand nach einem fernen Lande gegangen ist und seine Frau Unterhalt fordert, so sagt Chanan: sie braucht erst am Ende, aber nicht gleich am Anfang zu schwören. Die Söhne der Hohenpriester aber stritten mit ihm und sagten: sie muss sowohl am Anfang als auch am Ende schwören. R. Dosa, Sohn des Archinos, sprach sich ebenso aus. R. Jochanan, Sohn Sakkai’s, aber sagte: Chanan hat richtig entschieden: „sie braucht nur am Ende zu schwören.“",
+ "Wenn jemand nach einem fernen Lande gegangen ist und ein Fremder dessen Frau ernährte, so sagt Chanan: dieser hat sein Geld verloren. Die Söhne der Hohenpriester aber stritten mit ihm und sagten: er schwört, wieviel Ausgaben er gehabt hat und erhält sie zurück. R. Dosa, Sohn des Archinos, sprach sich ebenso aus. R. Jochanan, Sohn Sakkai’s, aber sagte: Chanan hat richtig entschieden, er hat sein Geld auf das Geweih eines Hirsches gelegt.",
+ "Admon tat sieben Aussprüche: Wenn jemand stirbt und Söhne und Töchter hinterlässt, so sollen, wenn das Vermögen gross ist, die Söhne erben und die Töchter unterhalten werden; wenn aber wenig Vermögen vorhanden ist, so sollen die Töchter unterhalten werden und die Söhne mögen von Thür zu Thür [betteln] gehen. Admon sagt: [der Sohn kann erklären:] „Weil ich ein männlicher Spross bin, soll ich Schaden leiden?“ Da sagte Rabban Gamliel: mir leuchten die Worte Admons ein.",
+ "Wenn jemand von seinem Nächsten Krüge Oel fordert und dieser [leere] Krüge eingesteht, so sagt Admon: da er einen Teil der Klage zuge- steht, so muss er schwören. Die Weisen aber sagen: das Eingestandene ist nicht von derselben Art wie das Klageobjekt. Da sagte Rabban Gamliel: mir leuchten die Worte Admons ein.",
+ "Wenn jemand seinem Schwiegersohne Geld aussetzt und ihm dann den Fuss entgegenstreckt, so wartet sie, bis ihr Haupt grau wird. Admon aber sagt: sie kann erklären: „Hätte ich mir selbst das Geld ausgesetzt, so müsste ich freilich warten, bis mein Haupt grau wird; nun aber, da mein Vater es für mich ausgesetzt hat, was kann ich thun? Heirate oder entlasse mich.“ Da sagte Rabban Gamliel: die Worte Admons leuchten mir ein.",
+ "Wenn jemand ein Feld [einem Andren] streitig macht, während er selbst (in der Kaufurkunde) als Zeuge unterschrieben ist, so sagt Admon: er kann erklären: „Der zweite war mir lieber, der erste aber ist härter als er.“ Die Weisen aber sagen: er hat seine Ansprüche verloren. Wenn er es für einen Andren als [Grenz-] Zeichen angegeben hat, so hat er [auch] seine Ansprüche verloren.",
+ "Wenn jemand nach einem fernen Lande gegangen ist und der Weg zu seinem Felde verloren geht, so sagt Admon: er kann auf dem kürzesten Wege [dorthin] gehen. Die Weisen aber sagen: er muss sich einen Weg [auch] für hundert Mine kaufen oder er mag durch die Luft fliegen.",
+ "Wenn jemand einen Schuldschein auf seinen Nächsten vorlegt und dieser [eine Urkunde] vorzeigt, wonach jener ihm ein Feld verkauft hat, so sagt Admon: er kann erklären: „Wäre ich dir etwas schuldig gewesen, so hättest du dir das Deinige bezahlen lassen, als du mir das Feld verkauftest.“ Die Weisen aber sagen: jener war schlau, denn er verkaufte ihm das Feld nur deshalb, damit er es pfänden kann.",
+ "Wenn zwei Personen Schuldscheine auf einander vorlegen, so sagt Admon: [der eine kann erklären:] „Wenn ich dir etwas schuldig gewesen wäre, wie hättest du dann von mir geliehen?“ Die Weisen aber sagen: der eine lässt sich seinen Schuldschein und der andre den seinigen bezahlen.",
+ "Drei Provinzen werden hinsichtlich des Eherechts unterschieden: Judäa, das Transjordanland und Galiläa. Man zwingt [die Frau] nicht von einer Stadt nach einer andren oder von einer Grossstadt nach einer andren mitzuziehen, innerhalb derselben Provinz aber zwingt man sie von einer Stadt nach einer andren oder von einer Grossstadt nach einer andren mitzuziehen, nicht aber von einer [kleinern] Stadt nach einer Grossstadt oder von einer Grossstadt nach einer [kleinern] Stadt. Man zwingt sie aus einer schlechten Wohnung in eine gute, aber nicht aus einer guten in eine schlechte Wohnung zu ziehen. Rabban Simon, Sohn Gamliels, sagt: auch nicht aus einer schlechten Wohnung in eine gute, weil die gute Wohnung [sie] auf die Probe stellt.",
+ "Alle kann man zwingen nach Palästina zu ziehen, aber niemand [kann man zwingen von dort] fortzuziehen; alle kann man zwingen nach Jerusalem zu ziehen, aber niemand [kann man zwingen von dort] fortzuziehen, seien es Männer oder Frauen (A. L. oder Sklaven). Wenn jemand eine Frau in Palästina geheiratet hat und sich von ihr in Palästina scheiden lässt, so zahlt er ihr [die Ketuba] in palästinensischem Gelde aus. Wenn jemand eine Frau in Palästina geheiratet hat und sich von ihr in Kappadocien scheiden lässt, so zahlt er ihr [die Ketuba] in palästinensischem Gelde aus. Wenn jemand eine Frau in Kappadocien geheiratet hat und sich von ihr in Palästina scheiden lässt, so zahlt er ihr [die Ketuba] in palästinensischem Gelde aus. Rabban Simon, Sohn Gamliels, aber sagt: er zahlt ihr [die Ketuba] in kappadocischem Gelde aus. Wenn jemand eine Frau in Kappadocien geheiratet hat und sich auch in Kappadocien von ihr scheiden lässt, so zahlt er ihr [die Ketuba] in kappadocischem Gelde aus."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b312088e4e4cd808042b37dfd17a47e7e603f21f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+ "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "CC-BY",
+ "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A virgin is married on the fourth day [of the week] and a widow on the fifth day, for twice in the week the courts sit in the towns, on the second day [of the week] and on the fifth day, so that if he [the husband] had a claim as to the virginity [of the bride] he could go early [on the morning of the fifth day of the week] to the court.",
+ "A virgin her kethubah is two hundred [zuz], and a widow a maneh (100. A virgin, who is a widow, [or] divorced, or a halutzah from betrothal her kethubah is two hundred [zuz], and there is upon her a claim of non-virginity. A female proselyte, a woman captive, and a woman slave, who have been redeemed, converted, or freed [when they were] less than three years and one day old their kethubah is two hundred [zuz] there is upon them a claim of non-virginity.",
+ "When an adult has had sexual intercourse with a young girl, or when a small boy has had intercourse with an adult woman, or a girl who was injured by a piece of wood [in all these cases] their kethubah is two hundred [zuz], the words of Rabbi Meir. But the Sages say: a girl who was injured by a piece of wood her kethubah is a maneh.",
+ "A virgin, who was a widow, a divorcee, or a halutzah from marriage her kethubah is a maneh, and there is no claim of non-virginity upon her. A female proselyte, a woman captive and a woman slave, who have been redeemed, converted, or freed [when they were] more than three years and one day old their kethubah is a maneh, and there is no claim of non-virginity upon her.",
+ "He who eats with his father-in-law in Judea without the presence of witnesses cannot raise a claim of non-virginity against his wife because he has been alone with her. It is the same whether [the woman is] an Israelite widow or a priestly widow her kethubah is a maneh. The court of the priests collected for a virgin four hundred zuz, and the sages did not protest.",
+ "If a man marries a woman and does not find her to be a virgin: She says, “After you betrothed me I was raped, and so your field has been washed away” And he says, “No, rather [it occurred] before I betrothed you and my acquisition was a mistaken acquisition” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed. Rabbi Joshua says: We do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had intercourse before she was betrothed and having deceived him, until she brings proof for her statement.",
+ "She says, “I was struck by a piece of wood”, And he says, “No, you, rather you have been trampled by a man” Rabban gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: We do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having been trampled by a man, until she brings proof for her statement.",
+ "They saw her talking with someone in the marketplace, and they said to her, “What sort of a man is he?” [And she answered, “He is] the so-and-so and he is a priest” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: we do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had relations with a natin or a mamzer, until she brings proof for her statement.",
+ "She was pregnant and they said to her, “What is the nature of this fetus?’ [And she answered, “It is] from so-and-so and he is a priest.” Rabban Gamaliel and Rabbi Eliezer say: she is believed, And Rabbi Joshua says: we do not live by her mouth, rather she is in the presumption of having had relations with a natin or a mamzer, until she brings proof for her statement.",
+ "Rabbi Yose said: it happened that a young girl went down to draw water from a spring and she was raped. Rabbi Yohanan ben Nuri said: if most of the inhabitants of the town marry [their daughters] into the priesthood, this [girl] may [also] marry into the priesthood."
+ ],
+ [
+ "A woman became a widow or was divorced. She says, “I was a virgin when you married me” and he says, “Not so, rather you were a widow when I married you”, If there are witnesses that she went out with a hinuma, and with her head uncovered, her ketubah is two hundred [zuz.] Rabbi Yohanan ben Beroka says: the distribution of roasted ears of corn is also evidence.",
+ "And Rabbi Joshua admits that, if one says to his fellow, “This field belonged to your father and I bought it from him”, he is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that it belonged to his father and he says, “I bought it from him”, he is not believed.",
+ "If witnesses said, “This is our handwriting, but we were forced, [or] we were minors, [or] we were disqualified witnesses” they are believed. But if there are witnesses that it is their handwriting, or their handwriting comes out from another place, they are not believed.",
+ "[If] one witness says, “This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow”, and the other [witness] says, “This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow”, they are believed. [If] one says, “This is my handwriting” and the other says, “This is my handwriting” they must join to themselves another [person], the words of Rabbi [Judah Hanasi]. But the Sages say: they need not join to themselves another [person], rather a person is believed to say, “this is my handwriting.",
+ "If a woman says, “I was married and I am divorced”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was married, and she says, “I am divorced”, she is not believed. If she says, “I was taken captive but I have remained clean”, she is believed, for the mouth that forbade is the mouth that permitted. But if there are witnesses that she was taken captive and she says, “I have remained clean” she is not believed. But if the witnesses came after she had married, she shall not go out.",
+ "Two women were taken captive: one says, “I was taken captive and I am pure”, and the other one says, “I was taken captive and I am pure”-- they are not believed. But when they testify regarding one another, they are believed.",
+ "And likewise two men, [if] one says, “I am a priest”, and the other says, “I am a priest”, they are not believed. But when they testify about one another, they are believed.",
+ "Rabbi Judah says: one does not raise [a person] to the priesthood through the testimony of one witness. Rabbi Elazar says: When is this true? When there are people who object; but when there are no people who object, one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness. Rabban Shimon ben Gamaliel says in the name of Rabbi Shimon the son of the assistant chief of priests: one raises [a person] to the priesthood through the testimony of one witness.",
+ "A woman was imprisoned by non-Jews: if for the sake of money, she is permitted to her husband, and if in order to take her life, she is forbidden to her husband. A town that has been conquered by siege-troops: all the priests’ wives who are in it are prohibited [from their husbands]. If they have witnesses, even a slave, even a female slave, they are believed. However, no one is believed as to himself. Rabbi Zechariah ben Ha-katzav said: “By this temple! Her hand did not move out of my hand from the time that the non-Jews entered Jerusalem until they departed.” They said to him: “No one may testify concerning himself.”",
+ "The following are believed to testifying when they are grown-up about what they saw when they were minors:A person is believed to say “This is the handwriting of my father”, “This is the handwriting of my teacher”, “This is the handwriting of my brother”; “I remember that that woman went out with a hinuma and an uncovered head”; “That that man used to go out from school to immerse in order to eat terumah”; “That he used to take a share with us at the threshing floor”; “That this place was a bet ha-peras”; “That up to here we used to go on Shabbat”; But a man is not believed when he says: “So-and-so had a path in this place”; “That man had a place of standing up and eulogy in this place”."
+ ],
+ [
+ "These are girls to whom the fine is due:If one had intercourse with a mamzeret, a netinah, a Samaritan; Or with a convert, a captive, or a slave-woman, who was redeemed, converted, or freed [when she was] under the age of three years and one day. If one had intercourse with his sister, with the sister of his father, with the sister of his mother, with the sister of his wife, with the wife of his brother, with the wife of the brother of his father, or with a woman during menstruation, he has to pay the fine, [for] although these are punishable through kareth, there is not, with regard to them, a death [penalty inflicted] by the court.",
+ "And in the following cases there is no fine:If a man had intercourse with a female convert, a female captive or a slave-woman, who was redeemed, converted or freed after the age of three years and a day. Rabbi Judah says: a female captive who was redeemed is considered to be in her state of holiness (a virgin) even if she is of majority age. A man who had intercourse with his daughter, his daughter's daughter, his son's daughter, his wife's daughter, her son's daughter or her daughter's daughter does not pay the fine, because he forfeits his life, for his death is in the hands of the court, and he who forfeits his life pays no monetary fine for it is said, “And yet no other damage ensues he shall be fined” (Exodus 21:2.",
+ "A girl who was betrothed and then divorced Rabbi Yose the Galilean says: she does not receive a fine. Rabbi Akiva says: she receives the fine and the fine belongs to her.",
+ "The seducer pays three forms [of compensation] and the rapist four. The seducer pays compensation for embarrassment and blemish and the fine; The rapist pays an additional [form of compensation] in that he pays for the pain. What [is the difference] between [the penalties of] a seducer and those of a rapist? The rapist pays compensation for the pain but the seducer does not pay compensation for the pain. The rapist pays immediately but the seducer [pays only] if he dismisses her. The rapist must “drink out of his pot” but the seducer may dismiss [the girl] if he wishes.",
+ "What is meant by “he must drink out of his pot”?Even if she is lame, even if she is blind and even if she is afflicted with boils [he may not dismiss her]. If she was found to have committed a licentious act or was unfit to marry an Israelite he may not continue to live with her, for it is said, “And she shall be for him a wife”(Deut. 22:29) a wife that is fit for him.",
+ "An orphan who was betrothed and then divorced Rabbi Elazar says that one who seduces her is exempt but one who rapes her is liable [to pay the fine].",
+ "How is [the compensation that is paid for] embarrassment [reckoned]? It all depends on the status of the offender and the offended. How is [the compensation that is paid for] blemish [reckoned]? She is regarded as if she were a slave to be sold in the market place [and it is estimated] how much she was worth then and how much she is worth now. The fine is the same for all. And any sum that is fixed in the Torah remains the same for all.",
+ "Wherever there is the right of sale there is a fine and wherever there is a fine there is no right of sale. In the case of a minor there is the right of sale and there is no fine; In the case of a young woman there is a fine but no right of sale. In the case of a girl who has reached majority age there is no right of sale and there is no fine.",
+ "He who declares, “I seduced the daughter of so-and-so” must pay compensation for embarrassment and blemish on his own admission but need not pay the fine. He who declares, “I have stolen” must make restitution for the principal on his own evidence but need not repay double, fourfold or fivefold. [He who declares,] “My ox has killed so-and-so” or “the ox of so-and-so” must make restitution on his own evidence. [If he said] “My ox has killed the slave of so-and-so” he need not make restitution on his own evidence. This is the general rule: whoever pays more than the actual cost of the damage he has done need not pay it on his own evidence."
+ ],
+ [
+ "If a young girl was seduced [the compensation for] her embarrassment and blemish and the fine belong to her father; [and the compensation for] pain in the case of one who was raped. If the girl’s case was tried before her father died [all the forms of compensation] are her father’s. If her father [subsequently] died they are her brothers’. If her father died before her case was tried they are hers. If her case was tried before she became of majority age [all forms of compensation] are her father’s. If her father [subsequently] died they are her brothers’. If she became of majority age before her case was tried they are hers. Rabbi Shimon says if her father died before she could collect [the payments] they belong to her. Her handiwork and anything she finds, even if she had not collected [the proceeds] belong to her brothers if her father died.",
+ "If a man gave his daughter in betrothal and she was divorced, [and then] he gave her [again] in betrothal and she was widowed, her ketubah belongs to him. If he gave her in marriage and she was divorced [and then] he gave her [again] in marriage and she was left a widow, her ketubah belongs to her. Rabbi Judah said: the first belongs to her father. They said to him: as soon as he gives her in marriage, her father loses all control over her.",
+ "The daughter of a convert who converted together with her mother and then committed an act of fornication is subject to the penalty of strangulation. She is not [stoned] at the door of her father’s house nor [does her husband pay the] hundred sela’. If she was conceived in unholiness but her birth was in holiness she is subject to the penalty of stoning. She is not [stoned] at the door of her father’s house nor [does her husband pay the] hundred sela’. If she was both conceived and born in holiness she is regarded as a daughter of Israel in all respects. A girl who has a father but no door of her father’s house; or a door of her father’s house but no father, is subject to the penalty of stoning [the verse did not state] “the opening of her father’s house” (Deut. 22:21) except as a precept.",
+ "A father has authority over his daughter in her betrothal [whether it was effected] by money, document or intercourse. He is entitled to anything she finds, to her handiwork and to annul her vows. He receives her get but he has no usufruct [from her property] during her lifetime. When she marries, the husband surpasses him [in his rights] in that he has usufruct during her lifetime. And he is obligated to feed her, to pay a ransom for her and to provide for her burial. Rabbi Judah says: even the poorest man in Israel must provide no less than two flutes and one lamenting woman.",
+ "She remains in the domain of her father until she enters the domain of her husband [by going into the bridal chamber] at marriage. If her father delivered her to the agents of the husband she passes into the domain of her husband. If her father went with the husband’s agents or if the father’s agents went with the husband’s agents she remains in the domain of her father. If her father’s agents delivered her to the husband’s agents she passes into the domain of her husband.",
+ "A father is not obligated to maintain his daughter. This exposition was made by Rabbi Elazar ben Azariah in front of the sages in the vineyard of Yavneh: “The sons shall inherit [their mother’s kethubah] and the daughters shall be maintained [out of their father’s estate” just as the sons do not inherit except after the death of their father, so the daughters are not maintained except after the death of their father.",
+ "If he did not write a kethubah for her, a virgin still collects two hundred zuz and a widow one mane, because it is a condition laid down by court. If he assigned to her in writing a field that was worth one mane instead of the two hundred zuz and did not write for her, “All property that I possess is a lien for your ketubah”, he is liable [for the full amount] because it is a condition laid down by the court.",
+ "If he did not write for her, “if you are taken captive I will ransom you and take you again as my wife”, or in the case of a priest’s wife, “I will restore you to your people”, he is liable [to carry out these obligations], because it is a condition laid down by court.",
+ "If she was taken captive he is obligated to ransom her; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her ransom herself”, he is not allowed [to act accordingly]. If she was injured it is his duty to provide for her medical treatment; And if he said, “Here is her get and her ketubah, let her heal herself”, he is allowed [to act accordingly].",
+ "If he did not write for her, “The male children that will be born from our marriage shall inherit the money of your ketubah over and above their shares with their brothers”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.",
+ "If he did not write for her, “the female children that I will have from you will dwell in my house and be maintained out of my estate until they are taken in marriage”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court.",
+ "If he did not write for her, “You shall live in my house and be maintained from my estate throughout the duration of your widowhood”, he is nevertheless liable, because [this clause] is a condition laid down by the court. Thus did the men of Jerusalem write. The men of Galilee wrote as did the men of Jerusalem. The men of Judea used to write: “Until the heirs wish to pay you your ketubah”. Therefore if the heirs wish to, they may pay her her ketubah and dismiss her."
+ ],
+ [
+ "Although [the Sages] have said: a virgin collects two hundred and a widow one maneh, if he wishes to add, even a hundred maneh, he may do so.If she was widowed or divorced, either after betrothal or after marriage, she is entitled to collect the entire amount. Rabbi Elazar ben Azaryah says: [a woman widowed or divorced] after marriage receives the entire amount; After betrothal [but before marriage], a virgin collects two hundred zuz and a widow only one maneh, for the man wrote her [the additional amount] in order to marry her. Rabbi Judah says: if he wishes he may write for a virgin a document for two hundred zuz and she writes “I have received from you a maneh”, or for a widow [he may write a document for] a maneh and she writes, “I have received from you fifty zuz”. Rabbi Meir says: Any man who gives a virgin less than two hundred zuz or a widow less than a maneh is engaging in licentious sex.",
+ "A virgin is given twelve months from the [time her intended] husband claimed her, [in which] to prepare herself for marriage. Just as [such a period] is given to the woman, so is it given to the man to prepare himself. A widow is given thirty days. If the time has come and they were not married they are entitled to receive maintenance from the man’s estate and [if he is a priest] they may eat terumah. Rabbi Tarfon says: They give her [all of her food] in terumah. Rabbi Akiva says: One half unconsecrated food and one half terumah.",
+ "A yavam [who is a priest] does not allow [his sister-in-law] to eat terumah. If she had spent six months waiting for her husband and six months waiting for the yavam, or even [if she spent] all of them waiting for her husband less one day waiting for the yavam, or all of them waiting for the yavam less one day waiting for her husband, she may not eat terumah. This [was the ruling according to] the first mishnah. The court that followed afterwards ruled: a woman may not eat terumah until she has entered the bridal chamber.",
+ "If a man consecrated his wife’s handiwork, she continues to work and to consume [that which she makes]. [Concerning the] surplus: Rabbi Meir says: it is consecrated. Rabbi Yohanan Hasandlar says: it is unconsecrated.",
+ "The following are the kinds of work which a woman must perform for her husband: Grinding, Baking, If she brought one slave-woman into the marriage she need not grind or bake or wash. Washing, Rabbi Eliezer says: even if she brought him a hundred slave-women he may compel her to work in wool; for idleness leads to unchastity. Cooking, Nursing her child, Preparing his bed, And working in wool. [If she brought] two slave-women, she need not cook or nurse her child. If three, she need not prepare his bed or work in wool. If four, she may lounge in an easy chair. Rabban Shimon ben Gamaliel says: if a man forbade his wife under a vow to do any work he must divorce her and give her kethubah to her for idleness leads to insanity.",
+ "A man forbade himself by vow from having intercourse with his wife: Beth Shammai says: two weeks; Beth Hillel says: one week. Students may go away to study Torah, without the permission [of their wives for a period of] thirty days; workers for one week. The times for conjugal duty prescribed in the torah are: For independent men, every day; For workers, twice a week; For donkey-drivers, once a week; For camel-drivers, once in thirty days; For sailors, once in six months. These are the words of Rabbi Eliezer.",
+ "If a wife rebels against her husband her ketubah is reduced by seven denarii a week. Rabbi Judah says: seven tropaics. How long does he continue to reduce? Until the amount of her ketubah. Rabbi Yose says: he may continue to reduce, and if she receives an inheritance he may collect from it. Similarly, if a husband rebels against his wife, an addition of three denarii a week is made to her ketubah. Rabbi Judah said: three tropaics.",
+ "If a man provides for his wife through an agent, he must give her [every week] not less than two kavs of wheat or four kavs of barley. Rabbi Yose said: only Rabbi Ishmael, who lived near Edom, granted her a supply of barley. He must also give her half a kav of pulse and half a log of oil; and a kav of dried figs or a maneh of pressed figs, and if he has no [such fruit] he must supply her with a corresponding quantity of other fruit. He must also provide her with a bed, a mattress and a mat. He must also give her a hat for her head and a girdle for her loins; shoes, from festival to festival; and clothing worth fifty zuz every year. She is not to be given new [clothes] in the summer or worn-out clothes in the winter, but must be given clothes worth fifty zuz during the winter, and she wears them when they are worn-out during the summer; and the worn-out clothes remain her property.",
+ "He must also give her [every week] a silver ma'ah for her [other] needs and she is to eat with him every Friday eve. If he does not give her a silver ma'ah for her other needs, her handiwork belongs to her. And what [is the quantity of work that] she must do for him? The weight of five sela’s of warp in Judea, which amounts to ten sela's in Galilee, or the weight of ten sela's of woof in Judea, which amounts to twenty sela's in Galilee. If she was nursing, her handiwork is reduced and her maintenance is increased. All this applies to a poor person in Israel, but in the case of a more respectable [husband] all is fixed according to his dignity."
+ ],
+ [
+ "A wife’s find and her handiwork belong to her husband. And [concerning] her inheritance: He has the usufruct during her lifetime. [Any compensation for] an embarrassment or blemish [that may have been inflicted upon] her belongs to her. Rabbi Judah ben Batera says: [if the embarrassment or blemish was inflicted upon her] on a hidden place [on her body] she receives two-thirds while he receives one-third; if on an open place [on her body] he receives two-thirds and she receives one-third. His share is to be given to him immediately, but with hers land is to be bought and he enjoys the usufruct.",
+ "If a man agreed to give a fixed sum of money to his son-in-law and his son-in-law died: the Sages say that he may say “I was willing to give to your brother but I am unwilling to give to you.”",
+ "If a woman agreed to bring her husband one thousand denarii he must agree to give her a corresponding sum of fifteen maneh. As a corresponding sum for appraised goods, he agrees to give one-fifth less. [If a husband is requested to enter in his wife's ketubah] “goods assessed at one maneh”, and these are in fact worth a maneh, he only [must agree to] a maneh. [Otherwise, if he is requested to enter in the ketubah:] “goods assessed at a maneh”, his wife must give him thirty-one sela and a denar, and if “at four hundred”, she must give [him goods valued at] five hundred. Whatever a bridegroom agrees to give [his wife in her ketubah] he writes one fifth less [than the appraised value].",
+ "If a woman agreed to bring him cash, every sela’ counts as six denarii. The bridegroom must accept upon himself [to give his wife] ten denarii for her [perfume] basket for call maneh [which she brings as dowry]. Rabban Shimon ben Gamaliel said: in all matters the local usage shall be followed.",
+ "If a man gives his daughter in marriage without specifying any conditions, he must give her not less than fifty zuz. If [the father] cut a deal [with the husband] that he would take her naked [i.e. without a dowry], the husband may not say “When I have taken her into my house I shall clothe her with clothes of my own”, rather he must provide her with clothing while she is still in her father’s house. Similarly if an orphan is given in marriage she must be given not less than fifty zuz. If [charity] funds are available she is to be provided in accordance with the dignity of her position.",
+ "If an orphan was given in marriage by her mother or her brothers with her consent and they gave her a dowry of a hundred, or fifty zuz, she may, when she reaches majority age, legally claim from them the amount that was due to her. Rabbi Judah says: if the father had given his first daughter in marriage, the second must receive as much as the first. The Sages say: sometimes a man is poor and becomes rich or rich and becomes poor. Rather the estate should evaluated and [the appropriate amount] given to her.",
+ "If a man deposited a sum of money with an agent for his daugher, and [after she was betrothed] she says, “I trust my husband”, the trustee must act in accordance with the condition of his trust, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: were [the trust] a field and she wished to sell it, it would be as if it was sold immediately! To whom does this apply? To [a daughter] who has reached majority age, but in the case of a minor, there is no validity at all to the act of a minor."
+ ],
+ [
+ "If a man forbade his wife by vow to have any benefit from him, for thirty days, he may appoint a provider, but if for a longer period he must divorce her and give her the ketubah. Rabbi Judah ruled: if he was an Israelite he may keep her [as his wife, if the vow was] for one month, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] two months. If he was a priest he may keep her [as his wife, if the vow was] for two months, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] three.",
+ "If a man forbade his wife by vow from tasting any kind of produce he must divorce her and give her the ketubah. Rabbi Judah ruled: if he was an Israelite he may keep her [as his wife, if the vow was] for one day, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] two days. If he was a priest he may keep her [as his wife, if the vow was] for two days, but must divorce her and give her the ketubah [if it was for] three.",
+ "If a man forbade his wife by vow that she should not adorn herself with any type of adornment he must divorce her and give her the ketubah. Rabbi Yose says: [this refers] to poor women if no time limit is given, and to rich women [if the time limit is] thirty days.",
+ "If a man forbade his wife by vow that she may not go to her father’s house: --When the father lives with her in the same town, the husband may retain [her as his wife, if the prohibition was for] one month; but if for two months he must divorce her and give her the ketubah. --When the father lives in another town, the husband may retain [her as his wife, if the prohibition was for] one festival, but if for three festivals, he must divorce her and give her the ketubah.",
+ "If a man forbade his wife by vow from visiting a house of mourning or a house of feasting, he must divorce her and give her the ketubah, because he has closed [peoples doors] against her. If he claims [that his vow] was due to some other cause he is permitted [to forbid her]. If he said to her: “[There shall be no prohibition] provided you tell so-and-so what you have told me” or “what I have told you” or “that you will fill and pour out in the garbage”, he must divorce her and give her the ketubah.",
+ "These leave [their marriage] without their ketubah: A wife who transgresses the law of Moses or Jewish law. And what is the law of Moses? Feeding her husband with untithed food, having intercourse with him while in the period of her menstruation, not separating dough offering, or making vows and not fulfilling them. And what is Jewish practice? Going out with her head uncovered, spinning wool in the marketplace or conversing with every man. Abba Shaul says: also one who curses her husband’s parents in his presence. Rabbi Tarfon says: also one who has a loud voice. And who is regarded as one who has a loud voice? A woman whose voice can be heard by her neighbors when she speaks inside her house.",
+ "If a man betrothed a woman on condition that she was under no vows and she was found to be under vows, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to be under vows, she leaves without her ketubah. [If a woman was betrothed] on condition that she has no bodily defects, and she was found to have defects, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to have defects, she leaves without her ketubah. All defects which disqualify priests also disqualify women.",
+ "If she had bodily defects while she was still in her father’s house, her father must produce proof that these defects arose after she had been betrothed and that [consequently] it was the husband’s field that was flooded. If she was brought into her husband’s domain, [and the defects were discovered there] the husband must produce proof that these defects existed before she had been betrothed and [that consequently] his bargain was made in error the words of Rabbi Meir. The Sages say: To what does this apply? Only to concealed defects; but with regard to defects that are exposed he cannot make any claim. And if there was a bath-house in the town he cannot make any claim even about concealed defects, because he [is assumed to have had her] examined by his female relatives.",
+ "A man in whom defects have arisen [after marriage] cannot be forced to divorce [his wife]. Rabban Shimon ben Gamaliel said: To what does this apply: to minor defects, but with regard to major defects he can be forced to divorce her.",
+ "These are the ones who are forced to divorce [their wives]: one who is afflicted with boils, one who has a polypus, a gatherer [of dog feces for the treatment of hides], a coppersmith or a tanner whether they were [in such a condition] before they married or whether they arose after they had married. And concerning all these Rabbi Meir said: although the man made a condition with her [that she accept him despite these defects] she may nevertheless say, “I thought I could accept him, but now I cannot accept him.” The Sages say: she must accept [such a person] against her will, the only exception being a man afflicted with boils, because she [by her intercourse] will enervate him. It once happened at Sidon that a tanner died, and he had a brother who was also a tanner. The Sages said: she may say, “I was able to accept your brother but I cannot accept you.”"
+ ],
+ [
+ "If a woman came into the possession of property before she was betrothed, Bet Shammai and Bet Hillel agree that she may sell it or give it away and her act is legally valid. If she came into the possession of property after she was betrothed, Bet Shammai says: she may sell it, and Beth Hillel says: she may not sell it. Both agree that if she had sold it or given it away her act is legally valid. Rabbi Judah said: they argued before Rabban Gamaliel, “Since the man acquires the woman does he not also acquire her property?” If she came into the possession of property after she was married, both agree that, even if she had sold it or given it away, the husband may seize it from the buyers. [If she came into possession] before she married and then she married, Rabban Gamaliel says: if she sold it or gave it away her act is legally valid. Rabbi Hanina ben Akavya said: they argued before Rabban Gamaliel, “Since the man acquires the woman does he not also gain acquires her property?” He replied, “We are embarrassed with regard to her new possessions and you wish to roll over on us her old ones as well?”",
+ "Rabbi Shimon distinguishes between one kind of property and another: Property that is known to the husband [the wife] may not sell, and if she has sold it or given it away her act is void; [Property] which is unknown to the husband she may not sell, but if she has sold it or given it away her act is legally valid.",
+ "[If a married woman] came into the possession of money, land should be bought with the money and the husband is entitled to the usufruct. [If she came into the possession of] produce that was detached from the ground, land should be bought and the husband is entitled to the usufruct. [If it was] produce attached to the ground Rabbi Meir says, the land is to be valued as to how much it is worth with the produce and how much without the produce, and with the difference land should be bought and the husband is entitled to the usufruct. The Sages say: produce attached to the ground belongs to the husband and produced detached from it belongs to the wife; [with the proceeds from the latter] land should be bought and the husband is entitled to the usufruct.",
+ "Rabbi Shimon says: In respect to that in which the husband is at an advantage when he marries his wife he is at a disadvantage when he divorces her and in respect to that in which he is at a disadvantage when he marries her he is at an advantage when he divorces her. Produce which is attached to the ground is the husband’s when he marries his wife and hers when he divorces her, Produce that is detached from the ground is hers when she marries but the husband’s when she is divorced.",
+ "If she inherited old slaves or female slaves, they are to be sold, and land purchased with the proceeds, and the husband can enjoy the usufruct. Rabban Shimon ben Gamaliel says: she need not sell them, because they are the glory of her father’s house. If she inherited old olive-trees or vines they must be sold, and land purchased with the proceeds, and the husband can enjoy the usufruct. Rabbi Judah says: she need not sell them, because they are the glory of her paternal house. He who spent money in connection with his wife’s property, whether he spent much and consumed little, [or spent] little and consumed much, what he has spent he has spent, and what he has consumed he has consumed. If he spent but did not consume he may take an oath as to how much he has spent and receive compensation.",
+ "If a woman awaiting yibbum came into possession of money: Beth Shammai and Beth Hillel agree that she may sell it or give it away, and that her act is legally valid. If she dies, what shall be done with her ketubah and with property that comes in and goes out with her? Beth Shammai says: the heirs of her husband are to share it with the heirs of her father; Beth Hillel says: the property is to remain with those in whose possession it is, the ketubah is to remain in the possession of the heirs of the husband and the property which comes in and goes out with her remains in the possession of the heirs of her father.",
+ "If his brother left money, land shall be bought with it and he enjoys the usufruct.Rabbi Meir says, the land is to be valued as to how much it is worth with the produce and how much without the produce, and with the difference land should be bought and the husband is entitled to the usufruct. [If the his brother left] produce that was detached from the ground, land shall be bought [out of the proceeds] and he enjoys the usufruct.The Sages say: produce attached to the ground belongs to the husband but that which is detached from the ground belongs to the first person who takes it: [If it was] produce attached to the ground: If he [seized it] first he acquires ownership; and if she [seized it] first land shall be bought with it and he enjoys the usufruct. If he married her she is his wife in every respect save that her ketubah remains a debt on her first husband’s estate.",
+ "He cannot say to her, “Behold your ketubah lies on the table’, rather all of his property has on it a lien from her kethubah. So too, a man may not say to his wife, behold your ketubah lies on the table, but all of his property has on it a lien from her ketubah. If he divorced her she is entitled only to her ketubah. If he remarried her she is like all other wives, and is entitled only to her ketubah."
+ ],
+ [
+ "If a husband writes to his wife, “I have no claim whatsoever upon your property”, he may enjoy its usufruct during her lifetime and, when she dies, he is her heir. If so, why might he have written to her, “I have no claim whatsoever upon your property”?That if she sold it or gave it away her act is valid. If he wrote, “I have no claim whatsoever upon your property and upon their produce”, he may not enjoy their usufruct during her lifetime but, when she dies, he inherits her. Rabbi Judah says: he may in all cases enjoy the usufruct from the usufruct unless he wrote to her: “I have no claim whatsoever upon your property and upon its produce and the produce of its produce and so on without end.” If he wrote, “I have no claim whatsoever upon your property, its produce and the produce of its produce during your lifetime and after your death”, he may neither enjoy it produce during her lifetime nor does he inherit her when she dies. Rabban Shimon ben Gamaliel says: when she dies he inherits her because [by his declaration] he is making a condition which is contrary to what is written in the Torah and whenever a man makes a condition which is contrary to what is written in the Torah, his condition is null and void.",
+ "A man died and left a wife, a creditor, and heirs and he also had a deposit or a loan in the possession of others: Rabbi Tarfon says: It shall be given to the one who is under the greatest disadvantage. Rabbi Akiva says: We do not show mercy in a matter of law. Rather it shall be given to the heirs, for whereas all the others must take an oath the heirs need not take any oath.",
+ "If he left produce that was detached from the ground, whoever seizes it first acquires possession. If the wife took possession of more than the amount of her ketubah, or a creditor of more than the value of his debt, the balance: Rabbi Tarfon says: it should be given to the one who is under the greatest disadvantage. Rabbi Akiva says: we do not show mercy in a matter of law. Rather it shall be given to the heirs, for whereas all the others must take an oath the heirs need not take any oath.",
+ "If a husband set up his wife as a shopkeeper or appointed her guardian he may impose upon her an oath whenever he wants. Rabbi Eliezer said: even in respect of her spindle and her dough.",
+ "If he (the husband) wrote to her (his wife), “I have no claim upon you for either a vow or an oath”, he cannot make her swear an oath. However, he may make her heirs and upon those who have done business with her swear an oath. [If he wrote,] “I have no claim upon you for either a vow or an oath nor upon your heirs nor upon those who have done business with you”, he may not impose an oath either upon her or upon her heirs or upon those who have done business with you. However his heirs may impose an oath upon her or upon her heirs or upon those who have done business with her. [If he wrote] “Neither I nor my heirs nor those who have done business with me shall have any claim upon you or upon your heirs or upon those who have done business with you for either a vow or an oath”, neither he nor his heirs nor those who have done business with him may impose an oath either upon her or upon her heirs or upon those who have done business with her.",
+ "If she went from her husband’s grave to her father’s house, or returned to her father-in-law’s house but was not made a guardian, the heirs may not make her swear an oath. But if she was made a guardian the heirs may make her swear an oath in respect of [her administration] during the subsequent period but not in respect of the past.",
+ "A woman who impairs her kethubah is not paid except by an oath. If one witness testifies against her that [her kethubah] has been paid, she is not be paid except by an oath. From the property of orphans, from property with a lien on it and [from the property of] an husband who is not present she is not paid except by an oath.",
+ "“A woman who impairs her kethubah”: How is this so? If her ketubah was for a thousand zuz and [her husband] said to her, “You have already received your kethubah”, and she says, “I received only a maneh”, she is not paid [the balance] except by an oath. “If one witness testifies against her that [her kethubah] has been paid”: How is this so? If her ketubah was for a thousand zuz and [her husband] said to her, “You have already received your ketubah”, and she says, “I have not received it” and one witness testifies against her that [the ketubah] has been paid, she is not paid except by an oath. “From property with a lien on it”: How is this so? He had sold his property to others and she seeks to recover payment from the buyers, she is not paid except by an oath. “From the property of orphans”: How is this so? He died and left his estate to his orphans and she seeks to recover payment from the orphans, she is not paid except by an oath. “An husband who is not present” How is this so? If her husband went to a country beyond the sea and she seeks to recover payment in his absence, she is not paid except by an oath. Rabbi Shimon says: whenever she claims her ketubah the heirs may impose an oath upon her but whenever she does not claim her ketubah the heirs can not impose an oath upon her.",
+ "If she produced a get without a ketubah, she collects her kethubah. [If she produced her] ketubah without a get, and she says, “My get was lost”, and he says, “My receipt was lost”, and also a creditor who produced a debt document that was unaccompanied by a prosbul, these are not paid back. Rabban Shimon ben Gamaliel says: from the time of danger a woman collects her ketubah with out a get and a creditor collects [his debt] without a prosbul. [A woman who produced] two letters of divorce and two ketuboth collects two kethuboth. Two kethuboth and one get or one kethubah and two gittin, or a kethubah, a get and [evidence of her husband’s] death, she collects one kethubah only, for a man who divorces his wife and then remarries her contracts his second marriage on the condition of the first kethubah. A minor whose his father had given him in marriage, the ketubah of his wife is valid, since it is on this condition that he kept her as his wife. A convert who converted with his wife, the kethubah remains valid, since it is on this condition that he kept her as his wife."
+ ],
+ [
+ "If a man was married to two wives and died, the first wife takes precedence over the second, and the heirs of the first wife take precedence over the heirs of the second. If he married a first wife and she died and then he married a second wife and he died, the second wife and her heirs take precedence over the heirs of the first wife.",
+ "If a man was married to two wives and they died, and subsequently he died, and the orphans [of one of the wives] claim their mother’s kethubah and there is only enough for the two kethuboth,[all the orphans] they divide it equally. If there was a surplus of [at least] one dinar, these take their mother’s ketubah and these take their mothers ketubah. If the orphans [of one of the wives] says, “We are raising the estate of our father by a denar [more than the total amount of the kethuboth]”, in order that they can take their mother's kethubah, they are not listened to, rather the estate is evaluated by the court.",
+ "If there was property that would soon belong to the estate, it is not [regarded] as [property held] in possession. Rabbi Shimon says: even if there was movable property it is not regarded unless there was real estate worth one denar more than [the total amount of] the two kethuboth.",
+ "If a man who was married to three wives died, and the kethubah of one was a maneh, and of the other two hundred zuz, and of the third three hundred zuz and the estate [was worth] only one maneh they divide it equally. If the estate [was worth] two hundred zuz [the woman whose ketubah] is a maneh receives fifty zuz [and the woman whose ketubah] was two hundred and [the woman whose ketubah] was three hundred [receive each] three gold denarii (=seventy-five. If the estate [was worth] three hundred zuz, [the woman whose ketubah] was a maneh receives fifty zuz and [the woman whose ketubah] was two hundred [receives] a maneh and [the woman whose ketubah] was worth three hundred [receives] six gold denarii (=one hundred and fifty. Similarly, if three persons contributed to a joint fund and the fund lost or gained they share in the same manner.",
+ "If a man who was married to four wives died, his first wife takes precedence over the second, the second over the third and the third over the fourth. The first must take an oath to the second, the second to the third, and the third to the fourth, and the fourth recovers payment without an oath. Ben Nannus says: Should she be rewarded because she is the last? She too may not exact payment except by an oath. If all were issued on the same day then the woman [whose kethubah] preceded that of the other, even if only by one hour, gets [her ketubah first]. And so it was the custom in Jerusalem to write the hours. If all kethuboth were issued at the same hour and the estate is worth no more than a maneh, they divide it equally.",
+ "If a man who was married to two wives sold his field, and the first wife wrote to the buyer, “I have no claim whatsoever upon you”, the second wife may take [the field] away from the buyer, and the first wife from the second, and the buyer from the first wife; and so they go on in turn until they arrange a compromise between them. The same law applies also to a creditor and to a woman creditor."
+ ],
+ [
+ "A widow is to be maintained out of the estate of [her husband's] orphans [and], her handiwork belongs to them but it is not their obligation to bury her. Her heirs, who inherit her ketubah, are obligated to bury her.",
+ "A widow, whether [her husband died] after betrothal or after marriage may sell [her husband's estate] without [permission from] a court. Rabbi Shimon says: [If her husband died] after marriage she may sell without [permission from] a court, but if after betrothal, she may not sell except with [permission from] a court, since she is not entitled to maintenance, and anyone who is not entitled to maintenance may not sell except with [permission from] a court.",
+ "[A widow who] sold her ketubah or part of it; or pledged her ketubah or part of it; or gave it away to someone else or part of it, may not sell [her husband’s property] in order to receive the remainder of her ketubah except with [the permission of] a court. But the Sages say: she may sell [the land pledged for her kethubah] even in four or five installments. And [meanwhile] she may sell [of her husband’s estate to provide] for her maintenance without [the permission of] the court, and she writes, “I sold [the land to provide] for my maintenance”. A divorced woman must not sell [her husband’s property] except with [the permission of] the court.",
+ "If a widow whose ketubah was two hundred zuz sold [land] worth a maneh for two hundred zuz or [land] worth two hundred zuz for one maneh, she has received her ketubah. If her kethubah was one maneh, and she sold [land] worth a maneh and a denar’ for one maneh, her sale is void. Even if she says, “I will return the denar to the heirs”, her sale is void. Rabban Shimon ben Gamaliel says: her sale is always valid unless there was so much land there as to allow her to leave a field of nine kab, and from a garden an area of half a kab, or, according to Rabbi Akiba, a quarter of a kab. If her ketubah was four hundred zuz and she sold [land] to [three] persons, to each for one maneh, and to a fourth [she sold] what was worth a maneh and a denar for one maneh, [the sale] to the last person is void but [the sale] to all the others are valid.",
+ "If an assessment of the judges was one sixth less, or one sixth more [than the actual value of the property] their sale is void. Rabban Shimon ben Gamaliel says: their sale is valid for, otherwise, of what advantage is the power of a court? But if they made a bill for inspection, their sale is valid even if they sold for two hundred zuz what was worth one maneh or for one maneh what was worth two hundred zuz.",
+ "[A minor] who refused her husband, a secondary incest prohibition, or an aylonit is not entitled to a ketubah or to the usufruct [of her dowry] or to maintenance, or to the worn-out articles [of her dowry]. If from the outset he had married on the understanding that she is an aylonit she is entitled to a ketubah. A widow who was married to a high priest, a divorced woman or a halutzah who was married to a regular priest, a mamzereth or a netinah who was married to an Israelite, or the daughter of an Israelite who was married to a Natin or a mamzer is entitled to a ketubah."
+ ],
+ [
+ "If a man married a woman and she cut a deal with him that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. If she was [subsequently] married to another man and cut a deal with him [as well] that he should maintain her daughter for five years, he must maintain her for five years. The first husband may not plead, “If she will come to me I will maintain her”, rather he must send her maintenance to her at the place where her mother [lives]. Similarly, the two husbands cannot plead, “We will maintain her jointly”, but one must maintain her and the other give her the cost of her maintenance.",
+ "If she married, her husband must supply her with maintenance and they give her the cost of her maintenance. If they die, their daughters are maintained out of their free assets only but she must be maintained even out of assigned property, because she is like a creditor. Clever men used to write, “On condition that I shall maintain your daughter for five years while you are with me”.",
+ "A widow who says, “I do not want to move from my husband’s house”, the heirs cannot tell her, “Go to your father’s house and we will maintain you”, rather they must maintain her in her husband’s house and they give her a residence according to her honor. If she said, “I have no desire to move from my father’s house”, the heirs can say to her, “If you stay with us you will have your maintenance, but if you do not stay with us you will receive no maintenance”. If she claimed [that she didn’t want to live there] because she is young and they are young, they must maintain her while she lives in the house of her father.",
+ "As long as she lives in her father’s house she may collect her kethubah at any time. As long as she lives in her husband’s house she may recover her ketubah, only within twenty-five years, because in the course of twenty-five years she has sufficient opportunities to give favors equal [in value to the amount of] her ketubah, the words of Rabbi Meir who spoke in the name of Rabban Shimon ben Gamaliel. The Sages say: as long as she lives in her husband’s house she may collect her ketubah at any time. As long as she lives in her father’s house she may collect her ketubah only within twenty-five years. If [the widow] died, her heirs must mention her ketubah within twenty-five years."
+ ],
+ [
+ "There were two judges of fines in Jerusalem, Admon and Hanan ben Avishalom. Hanan stated two rulings and Admon stated seven. If a man went to a country beyond the sea and his wife claimed maintenance: Hanan says: she must take an oath at the end but not at the beginning. The sons of the high priests differed from him and ruled that she must take an oath both at the beginning and at the end. Rabbi Dosa ben Harkinas agreed with their ruling. Rabbi Yohanan ben Zakkai said: Hanan has spoken well; she need take an oath only at the end.",
+ "If a man went to a country beyond the sea and someone came forward and financially supported his wife, Hanan says: he lost his money. The sons of the high priests differed from him and said: let him take an oath as to how much he spent and recover it. Rabbi Dosa ben Harkinas agreed with their ruling. Rabbi Yohanan ben Zakkai said: Hanan has spoken well [the man] put his money on the horn of a deer.",
+ "Admon said seven [rulings]:If a man dies and leaves sons and daughters, if the estate is large, the sons inherit it and the daughters are maintained [from it]. And if the estate is small, the daughters are maintained from it, and the sons can go begging. Admon said, “Just because I’m a male I lose out!” Rabban Gamaliel said; I agree with the words of Admon.",
+ "If he claims from his neighbor jars of oil, and he admits [his claim to the empty] jars, Admon says, since he admits to him a portion of the claim, he must swear. But the Sages say: the admission is not of the same kind as the claim. Rabban Gamaliel said: I agree with the words of Admon.",
+ "If a man promised a money to his [prospective] son-in-law and then defaulted, [his daughter] shall sit until her hair turns white. Admon says: She may say, “Had I myself promised the sum I would sit until my hair turns white, but now that my father has promised it, what can I do? Either marry me or set me free.” Rabban Gamaliel said: I agree with the words of Admon.",
+ "If a man contests [the ownership of] a field and he has signed as a witness on [its deed of sale], Admon says: He can say, “[Litigation with] the second is easier for me, since the first is a more difficult person than he”. But the Sages say: He lost his right. If [the protester] made it a boundary mark [when selling an adjacent piece of land to] another person he has lost his right [to protest].",
+ "If a man went to a country beyond the sea and [in his absence] the path to his field was lost, Admon ruled: let him walk [to his field] by the shortest way. But the Sages say: let him purchase a path for himself even if it costs him a hundred maneh or let him fly through the air.",
+ "If a man produced a debt document against another, and the latter produced [a deed of sale showing] that the former had sold him a field, Admon ruled: [The other] can say, had I owed you [anything] you should have been paid pack when you sold me the field”. But the Sages say: This [seller] was clever, since he may have sold him the land in order to be able to take it from him as a pledge.",
+ "If two men produced debt documents against one another, Admon says; [the holder of the later document can say to the other,] “Had I owed you [any money] how is it that you borrowed from me?” But the Sages say: This one collects his debt and this one collects his debt.",
+ "[The following regions are regarded as] three countries in respect of marriage: Judaea, Transjordan and Galilee. [A husband] may not take out [his wife with him] from one town to another or from one city to an other. But within the same country he may take her out with him from one town into another town or from one city into an other city, but not from a town to a city nor from a city to a town. [A man] may take out [his wife with him] from an inferior to a superior dwelling, but not from a superior to an inferior dwelling. Rabban Shimon ben Gamaliel says: not even from an inferior dwelling to a superior dwelling, because the [change to a] superior dwelling tests.",
+ "Everyone may compel [their spouse] to go up to the land of Israel, but none may compel [their spouse] to leave. Everyone may compel [their spouse] to go up to Jerusalem, but none may compel [their spouse] to leave. The same is true for both men and women and [slaves]. If a man married a woman in the land of Israel and divorced her in the land of Israel, he must pay her [her ketubah] in the currency of the land of Israel. If he married a woman in the land of Israel and divorced her in Cappadocia he must pay her [her ketubah] in the currency of the land of Israel. If he married a woman in Cappadocia and divorced her in the land of Israel, he must a gain pay [her ketubah] in the currency of the land of Israel. Rabban Shimon ben Gamaliel says that he must pay her [her ketubah] in the Cappadocian currency."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c069af87d235d41676584a1b4431df8b8d29a16f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,28 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A virgin should get married on a Wednesday, and a widow on a Thursday. For the courts convene twice per week in the cities, on Monday and on Thursday, and if he has a claim about [her lack of] virginity, he can come to the court [as] early [as possible]."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ab869719015d0d036180ed24847abab8eb704822
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
@@ -0,0 +1,163 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+ "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.25,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "EINE JUNGFRAU IST AM MITTWOCH UND EINE WITWE AM DONNERSTAG ZU EHELICHEN, WEIL ZWEIMAL WÖCHENTLICH, AM MONTAG UND AM DONNERSTAG, DIE GERICHTE SITZUNGEN IN DEN STÄDTEN ABHALTEN, UND ER, WENN ER DIE JUNGFERNSCHAFTSANKLAGE ZU ERHEBEN HAT, SICH SOFORT AM FOLGENDEN MORGEN AN DAS GERICHT WENDEN KANN.",
+ "DIE MORGENGABE EINER JUNGFRAU BETRÄGT ZWEIHUNDERT Zuz, DIE EINER WITWE EINE MINE. EINE JUNGFRAU, DIE NACH DER VERLOBUNG WITWE, GESCHIEDENE ODER ḤALUÇA GEWORDEN IST, ERHÄLT ZWEIHUNDERT ZUZ ALS MORGENGABE, UND DIE JUNGFERNSCHAFTSANKLAGE KANN GEGEN SIE ERHOBEN WERDEN. EINE PROSELYTIN, EINE GEFANGENE UND EINE SKLAVIN, DIE UNTER DREI JAHREN UND EINEM TAGE AUSGELÖST, BEKEHRT ODER FREIGELASSEN WORDEN SIND, ERHALTEN EINE MORGENGABE VON ZWEIHUNDERT Zuz, UND DIE JUNGFERNSCHAFTSANKLAGE KANN GEGEN SIE ERHOBEN WERDEN.",
+ "DIE VON EINEM ERWACHSENEN BESCHLAFENE MINDERJÄHRIGE, DIE VON EINEM MINDERJÄHRIGEN BESCHLAFENE ERWACHSENE UND DIE VERLETZTEERHALTEN ZWEIHUNDERT ZUZ ALS MORGENGABE — SO R. MEÍR. DIE WEISEN SAGEN, DIE VERLETZTE ERHALTE EINE MINE ALS MORGENGABE.",
+ "EINE JUNGFRAU, DIE NACH DER VERHEIRATUNG WITWE, GESCHIEDENE ODER ḤALUÇA GEWORDEN IST, ERHÄLT EINE MINE ALS MORGENGABE, UND DIE JUNGFERNSCHAFTSANKLAGE KANN GEGEN SIE NICHT ERHOBEN WERDEN. EINE PROSELYTIN, EINE GEFANGENE UND EINE SKLAVIN, DIE ÄLTER DREI JAHRE UND EINEN TAG AUSGELÖST, BEKEHRT ODER FREIGELASSEN WORDEN SIND, ERHALTEN EINE MINE ALS MORGENGABE, UND DIE JUNGFERNSCHAFTSANKLAGE KANN GEGEN SIE NICHT ERHOBEN WERDEN.",
+ "WER IN JUDÄAIM HAUSE SEINES SCHWIEGERVATERS OHNE ZEUGEN ISST, KANN KEINE JUNGFERNSCHAFTSANKLAGE ERHEBEN, WEIL ER MIT IHR INTIM IST. SOWOHL EINE JISRAÉLITISCHE WITWE ALS AUCH EINE PRIESTERLICHE WITWEERHÄLT EINE MINE ALS MORGENGABE. DAS PRIESTERGERICHT ERHOB FÜR EINE JUNGFRAU VIERHUNDERT ZUZ, UND DIE WEISEN VERWEHRTEN ES IHNEN NICHT.",
+ "WENN JEMAND EINE FRAU GEHEIRATET UND BEI IHR KEINE JUNGFERNSCHAFT GEFUNDEN HAT, UND SIE SAGT, SIE SEI NACHDEM ER SIE SICH ANGELOBT HAT GENOTZÜCHTIGT WORDEN, SODASS SEIN FELD ÜBERSCHWEMMT WORDEN IST, UND ER SAGT, NEIN, BEVOR ER SIE SICH ANGELOBT HAT, SODASS SEIN KAUF EIN IRRTÜMLICHER IST, SO IST SIE, WIE R. GAMLIÉL UND R. ELIE͑ZER SAGEN, GLAUBHAFT. R. JEHOŠUA͑ SAGT, WIR LEBEN NICHT VON IHRER BEHAUPTUNG, VIELMEHR GELTE SIE ALS VOR DER VERLOBUNG DEFLORIERTE, DIE IHN BETROGEN HAT, BIS SIE DEN BEWEIS FÜR IHRE WORTE ANGETRETEN HAT.",
+ "WENN SIE SAGT, SIE SEI VERLETZT, UND ER SAGT, NEIN, DURCH EINEN MANN DEFLORIERT, SO IST SIE, WIE R. GAMLIÉL UND R. ELIE͑ZER SAGEN, GLAUBHAFT. R. JEHOSUA SAGT, WIR LEBEN NICHT VON IHRER BEHAUPTUNG, VIELMEHR, GELTE SIE ALS VON EINEM MANNE DEFLORIERT, BIS SIE DEN BEWEIS FÜR IHRE WORTE ANGETRETEN HAT.",
+ "WENN MAN SIE MIT JEMAND REDENSAH, UND SIE AUF DIE FRAGE,WELCHER ART JENER MANN SEI, ERWIDERT, ES SEI N., DER PRIESTER IST, SO IST SIE, WIE R. GAMLIÉL UND R. ELIE͑ZER SAGEN, GLAUBHAFT. R. JEHOŠUA͑ SAGT, WIR LEBEN NICHT VON IHRER BEHAUPTUNG, VIELMEHR GELTE SIE ALS VON EINEM NATHIN ODER EINEM HURENKINDEBESCHLAFEN, BIS SIE DEN BEWEIS FÜR IHRE WORTE ANGETRETEN HAT.",
+ "WENN SIE SCHWANGER IST, UND AUF DIE FRAGE, WELCHER ART IHR FÖTUS SEI, ERWIDERT, ER SEI VON JENEM MANNE, DER PRIESTER IST, SO IST SIE, WIE R. GAMLIÉL UND R. ELIE͑ZER SAGEN, GLAUBHAFT. R. JEHOŠUA͑ SAGT, WIR LEBEN NICHT VON IHRER BEHAUPTUNG, VIELMEHR GELTE SIE ALS VON EINEM NATHIN ODER EINEM HURENKINDE SCHWANGER, BIS SIE DEN BEWEIS FÜR IHRE WORTE ANGETRETEN HAT.",
+ "R. JOSE SAGTE: EINST STIEG EIN MÄDCHEN ZU EINER QUELE HINAB, UM WASSER ZU SCHÖPFEN, UND WURDE GENOTZÜCHTIGT; DA ENTSCHIED R. JOḤANAN B. NURI: VERHEIRATEN DIE MEISTEN EINWOHNER IHRE TÖCHTER AN PRIESTER, SO DARF AUCH DIESE VON EINEM PRIESTER GEHEIRATET WERDEN."
+ ],
+ [
+ "WENN EINE FRAU, DIE VERWITAVET ODER GESCHIEDEN WIRD, SAGT, ER HABE SIE ALS JUNGFRAU GEHEIRATET, UND ER SAGT, NEIN, ER HABE SIE ALS WITWE GEHEIRATET, SO ERHÄLT SIE, WENN ZEUGEN VORHANDEN SIND, DASS SIE MIT EINEM HINUMAUND ENTBLÖSSTEM HAUPTE HINAUSGEFÜHRT WURDE, EINE MORGENGABE VON ZWEIHUNDERT ZUZ. R. JOḤANAN B. BEROQA SAGT, AUCH DIE VERTEILUNG VON ROSTÄHREN GELTE ALS BEWEIS.",
+ "R. JEHOŠUA͑ PFLICHTET JEDOCH BEI, DASS, WENN JEMAND ZU SEINEM NÄCHSTEN SAGT: DIESES FELD GEHÖRTE DEINEM VATER, UND ICH HABE ES VON IHM GEKAUFT, ER GLAUBHAFT SEI, DENN DERSELBE MUND, DER ES VERBOTEN GEMACHT HAT, MACHT ES ERLAUBT. SIND ABER ZEUGEN VORHANDEN, DASS ES DESSEN VATER GEHÖRTE, SO IST ER, WENN ER SAGT, ER HABE ES VON IHM GEKAUFT, NICHT GLAUBHAFT.",
+ "WENN DIE ZEUGEN SAGEN, DIE UNTERSCHRIFTENSEIEN VON IHNEN, JEDOCH GEZWUNGEN, MINDERJÄHRIG, ODER ALS UNZULÄSSIGE ZEUGEN GELEISTET, SO SIND SIE GLAUBHAFT. SLND ABER ZEUGEN VORHANDEN, DASS ES IHRE UNTERSCHRIFTEN SIND, ODER SIND IHRE UNTERSCHRIFTEN ANDERWEITIGFESTGESTELLT, SO SIND SIE NICHT GLAUBHAFT.",
+ "WENN DER EINE ZEUGE SAGT: DIES IST MEINE UNTERSCHRIFTUND DIES DIE UNTERSCHRIFT MEINES GENOSSEN, UND DER ANDERE SAGT: DIES IST MEINE UNTERSCHRIFT UND DIES DIE UNTERSCHRIFT MEINES GENOSSEN, SO SIND SIE GLAUBHAFT. WENN DER EINE SAGT: DIES IST MEINE UNTERSCHRIFT, UND DER ANDERE SAGT: DIES IST MEINE UNTERSCHRIFT, SO MUSS ZU IHNEN NOCH JEMANDHINZUGEZOGEN WERDEN — SO RABBI; DIE WEISEN SAGEN, ES BRAUCHE NIEMAND WEITER HINZUGEZOGEN ZU WERDEN, VIELMEHR IST JEDER GLAUBHAFT, EINE UNTERSCHRIFT ALS SEINE ZU ERKLÄREN.",
+ "WENN EINE FRAU SAGT: ICH WAR VERHEIRATET UND BIN GESCHIEDEN, SO IST SIE GLAUBHAFT, DENN DERSELBE MUND, DER VERBOTEN GEMACHT HAT, MACHT AUCH ERLAUBT. WENN ABER ZEUGEN VORHANDEN SIND, DASS SIE VERHEIRATET WAR, UND SIE SAGT, SIE SEI GESCHIEDEN, SO IST SIE NICHT GLAUBHAFT. WENN EINE FRAU SAGT: ICH WAR GEFANGEN, JEDOCH REINGEBLIEBEN, SO IST SIE GLAUBHAFT, DENN DERSELBE MUND, DER VERBOTEN GEMACHT HAT, MACHT AUCH ERLAUBT. WENN ABER ZEUGEN VORHANDEN SIND, DASS SIE GEFANGEN WAR, UND SIE SAGT, SIE SEI REIN GEBLIEBEN, SO IST SIE NICHT GLAUBHAFT. KOMMEN ZEUGEN, NACHDEM SIE SICH VERHEIRATET HAT, SO IST SIE NICHT ZU ENTFERNEN.",
+ "WENN ZWEI FRAUEN GEFANGENWAREN, UND EINE SAGT: ICH WAR GEFANGEN, JEDOCH REIN GEBLIEBEN, UND DIE ANDERE SAGT: ICH WAR GEFANGEN, JEDOCH REIN GEBLIEBEN, SO SIND SIE NICHT GLAUBHAFT. BEKUNDEN SIE DIES FÜR EINANDER, SO SIND SIE GLAUBHAFT.",
+ "EBENSO SUND ZWEI MÄNNER, WENN DER EINE SAGT, ER SEI PRIESTER, UND DER ANDERE SAGT, ER SEI PRIESTER, NIGHT GLAUBHAFT. BEKUNDEN SIE DIES FÜR EINANDER, SO SIND SIE GLAUBHAFT.",
+ "R. JEHUDA SAGTE: AUF DIE AUSSAGE EINES ZEUGEN HIN ERHEBE MAN NICHTIN DEN PRIESTERSTAND. R. ELEA͑ZAR SAGTE: NUR DANN, WENN DAGEGEN EINE ANFECHTUNG ERHOBENWIRD, WENN ABER KEINE ANFECHTUNG ERHOBENWIRD, ERHEBE MAN AUF DIE AUSSAGE EINES ZEUGEN HIN IN DEN PRIESTERSTAND. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGTE IM NAMEN R. ŠIMO͑NS, DES SOHNES DES PRIESTERVORSTEHERS: MAN ERHEBE AUF DIE AUSSAGE EINES ZEUGEN HIN IN DEN PRIESTERSTAND.",
+ "WENN EINE FRAU VON NICHTJUDEN INHAFTIERT WAR, SO IST SIE, WENN WEGEN EINER GELDSACHE, IHREM MANNEERLAUBT, UND WENN WEGEN EINER STRAFSACHE, IHREM MANNE VERBOTEN. WENN EINE STADT VON EINER BELAGERUNGSTRUPPE EROBERT WORDEN IST, SO SIND ALLE IN DIESER BEFINDLICHEN PRIESTERFRAUEN VERBOTEN. HABEN SIEZEUGEN, SELBST EINEN SKLAVEN ODER EINE SKLAVIN, SO SIND SIE GLAUBHAFT. NIEMAND ABER IST FÜR SICH SELBST GLAUBHAFT. R. ZEKHARJA B. HAQAÇABSPRACH: BEI DIESEM TEMPEL, SEIT DEM EINTRITTE DER NICHTJUDEN IN JERUŠALEM BIS ZU IHREM ABZUGE WICH IHRE HAND NICHT AUS MEINER. SIE ERWIDERTEN IHM: NIEMAND KANN FÜR SICH SELBST ZEUGNIS ABLEGEN.",
+ "IN FOLGENDEN FÄLLEN SIND ERWACHSENE ZU BEKUNDEN GLAUBHAFT, WAS SIE IN DER KINDHEIT GESEHEN HABEN. JEDER IST GLAUBHAFT, WENN ER SAGT: DIES IST DIE HANDSCHRIFT MEINES VATERS, DIES IST DIE HANDSCHRIFT MEINES LEHRERS, DIES IST DIE HANDSCHRIFTMEINES BRUDERS. FERNER: ICH ERINNERE MICH, DASS DIE N. MIT EINEM HINUMAUND ENTBLÖSSTEM HAUPTE HINAUSGEFÜHRTWURDE, DASS N. AUS DER SCHULE ZUM UNTERTAUCHEN GEFÜHRT WURDE, UM HEBEZU ESSEN, DASS ER MIT UNS EINEN ANTEIL AN DER TENNEERHIELT, DASS JENER ORT EIN GRÄBERPFLUGIST, DASS WIR BIS HIERHER AM ŠABBATHGINGEN. NIEMAND ABER IST GLAUBHAFT, WENN ER SAGT: N. HATTE WEGERECHT AN DIESER STELLE, N. HATTE EINEN AUFSTELLUNGS- ODER TRAUERPLATZAN DIESER STELLE."
+ ],
+ [
+ "IN FOLGENDEN FÄLLEN IST DIE FÜR MÄDCHEN FESTGESETZTE GELDBUSSE ZU ZAHLEN: WENN JEMAND EINEM HURENKINDE, EINER NETHINA, EINER SAMARITANERIN BEIGEWOHNT HAT, ODER EINER PROSELYTIN, EINER GEFANGENEN ODER EINER SKLAVIN, DIE UNTER DREI JAHREN UND EINEM TAGE AUSGELÖST, BEKEHRT ODER FREIGELASSEN WORDEN IST. WER SEINER SCHWESTER, DER SCHWESTER SEINES VATERS, DER SCHWESTER SEINER MUTTER, DER SCHWESTER SEINER FRAU, DER SCHWESTER SEINES BRUDERS, DER SCHWESTER DES BRUDERS SEINES VATERS ODER EINER MENSTRUIERENDEN BEIGEWOHNT HAT, MUSS DIE GELDBUSSE ZAHLEN, DENN DARAUF IST, WENN ES AUCH MIT DER AUSROTTUNG BELEGT IST, DIE TODESSTRAFE DURCH DAS GERICHT NICHT GESETZT.",
+ "IN FOLGENDEN FÄLLEN IST DIE GELDBUSSE NICHT ZU ZAHLEN: WENN JEMAND BEIGEWOHNT HAT EINER PROSELYTIN, EINER GEFANGENEN ODER EINER SKLAVIN, DIE ÄLTER ALS DREI JAHRE UND EINEN TAG AUSGELÖST, BEKEHRT ODER FREIGELASSEN WORDEN SIND. R. JEHUDA SAGT, DIE AUSGELÖSTE GEFANGENE, AUCH DIE ERWACHSENE, VERBLEIBE IM ZUSTANDE DER HEILIGKEIT. WER SEINER TOCHTER, DER TOCHTER SEINER TOCHTER, DER TOCHTER SEINES SOHNES, DER TOCHTER SEINER FRAU, DER TOCHTER IHRES SOHNES ODER DER TOCHTER IHRER TOCHTER BEIGEWOHNT HAT, HAT DIE GELDBUSSE NIGHT ZU ZAHLEN, WEIL ER DAS LEBEN VERWIRKT HAT. HLERAUF IST DIE GERICHTLICHE TODESSTRAFE GESETZT, UND WER DAS LEBEN VERWIRKT HAT, HAT KEINE GELDZAHLUNG ZU LEISTEN, DENN ES HEISST :wenn kein Unfall erfolgt, so werde er um Geld gestraft.",
+ "EIN MÄDCHEN, DAS VERLOBT WAR UND GESCHIEDEN WURDE, ERHÄLT, WIE R. JOSE DER GALILÄER SAGT, DIE GELDBUSSE NICHT ; R. A͑QIBA SAGT, SIE ERHALTE DIE GELDBUSSE, UND SIE GEHÖRE IHR SELBER.",
+ "DER VERFÜHRER HAT DREIERLEI UND DER NOTZÜCHTER VIERERLEI ZU ZAHLEN. DER VERFÜHRER HAT BESCHÄMUNG, MINDERUNGUND DIE GELDBUSSE ZU ZAHLEN; DER NOTZÜCHTER AUSSERDEM NOCH SCHMERZENSGELD. WELCHEN UNTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN NOTZUCHT UND VERFÜHRUNG? DER NOTZÜCHTER MUSS SCHMERZENSGELD ZAHLEN, DER VERFÜHRER ZAHLT KEIN SCHMERZENSGELD; DER NOTZÜCHTER MUSS SOFORT ZAHLEN, DER VERFÜHRER, WENN ER SIE ENTFERNT; DER NOTZÜCHTER MUSS AUS SEINEM GEFÄSSETRINKEN, DER VERFÜHRER DARF, WENN ER WILL, SIE ENTFERNEN",
+ "WAS HEISST AUS SEINEM GEFÄSSE TRINKEN? SELBST WENN SIE LAHM, BLIND ODER GRINDIG IST. WIRD VON IHR EINE SCHANDSACHE BEKANNT, ODER IST SIE ZUR AUFNAHME IN JISRAÉLUNTAUGLICH, SO DARF ER SIE NICHT BEHALTEN, DENN ES HEISST :ihm soll sie zur Frau sein, EINE FRAU, DIE FÜR IHN TAUGLICH IST.",
+ "IST SIE EINE WAISE, DIE VERLOBT WAR UND GESCHIEDEN WURDE, SO IST ER, WIE R. ELEA͑ZAR SAGT, BEI VERFÜHRUNG FREIUND BEI NOTZUCHT VERPFLICHTET.",
+ "WIE WIRD DIE BESCHÄMUNG BERECHNET? JE NACH DEM BESCHÄMENDENUND DER BESCHÄMTEN. WIE DIE MINDERUNG? MAN SCHÄTZT SIE, WIEVIEL SIE ALS ZU VERKAUFENDE SKLAVIN VORHER WERT WAR UND WIEVIEL SIE JETZT WERT IST. DIE GELDBUSSE IST FÜR JEDEN GLEICH. JEDE ZAHLUNG, DIE IN DER TORA FESTGESETZT IST, GILT FÜR JEDEN GLEICH.",
+ "WENN VERKAUF, KEINE GELDBUSSE, UND WENN GELDBUSSE, KEIN VERKAUF. BEI EINER MINDERJÄHRIGEN FINDET VERKAUF STATT, ABER KEINE GELDBUSSE; BEI EINEM MÄDCHENFINDET DIE GELDBUSSE STATT, ABER KEIN VERKAUF; BEI DER MANNBAREN FINDET WEDER VERKAUF NOCH DIE GELDBUSSE STATT.",
+ "WENN JEMAND SAGT, ER HABE DTE TOCHTER DES N. VERFÜHRT, SO HAT ER AUF GRUND SEINER SELBSTANZEIGE BESCHÄMUNG UND MINDERUNG, JEDOCH NICHTDIE GELDBUSSE ZU ZAHLEN. WENN JEMAND SAGT, ER HABE GESTOHLEN, SO HAT ER AUF GRUND SEINER SELBSTANZEIGE DEN GRUNDWERT, JEDOCH NICHT DAS DOPPELTEODER DAS VIER- UND FÜNFFACHEZU BEZAHLEN. SAGT JEMAND, SEIN OCHS HABE N. ODER EINEN OCHSEN DES N. GETÖTET, SO MUSS ER AUF GRUND SEINER SELBSTANZEIGE ERSATZ LEISTEN; WENN ABER, SEIN OCHS HABE EINEN SKLAVEN DES N. GETÖTET, SO HAT ER AUF GRUND SEINER SELBSTANZEIGE NICHTSZU ZAHLEN. DIE REGEL IST: WER MEHR ALS DEN ANGERICHTETEN SCHADEN ZU ZAHLEN HAT, BRAUCHT BEI EINER SELBSTANZEIGE NICHTS ZU ZAHLEN."
+ ],
+ [
+ "WENN EIN MÄDCHEN VERFÜHRT WORDEN IST, SO GEHÖREN BESCHÄMUNGSGELD, MINDERUNGSGELD UND GELDBUSSE IHREM VATER, BEI DER GENOTZÜCHTIGTEN AUCH DAS SCHMERZENSGELD. STAND SIE VOR GERICHT BEVOR DER VATER STARB, SO GEHÖREN SIE DEM VATER, UND WENN DER VATER VERSTORBEN IST, DEN BRÜDERN; KAM SIE NICHT DAZU, VOR GERICHT ZU STEHEN, ALS BIS DER VATER GESTORBEN IST, SO GEHÖREN SIE IHR SELBER. STAND SIE VOR GERICHT, BEVOR SIE MANNBAR WARD, SO GEHÖREN SIE DEM VATER, UND WENN DER VATER VERSTORBEN IST, DEN BRÜDERN; KAM SIE NICHT DAZU, VOR GERICHT ZU STEHEN, ALS BIS SIE MANNBAR GEWORDEN IST, SO GEHÖREN SIE IHR SELBER. R. ŠIMO͑N SAGT, WENN DER VATER GESTORBEN IST BEVOR SIE EINGEFORDERT WURDEN, GEHÖREN SIE IHR SELBER. IHRE HÄNDEARBEIT UND IHR FuND, AUCH WENN SIE NOCH NICHT EINGEFORDERT SIND, GEHÖREN, WENN DER VATER STIRBT, DEN BRÜDERN.",
+ "WENN JEMAND SEINE ToCHTERVERLOBT UND SIE GESCHIEDEN WIRD, DANN WIEDERUM VERLOBT UND SIE VERWITWET WIRD, SO GEHÖRT IHRE MORGENGABEIHM ; WENN ER SIE ABER VERHEIRATET UND SIE GESCHIEDEN WIRD, DANN WIEDERUM VERHEIRATET UND SIE VERWITWET WIRD, SO GEHÖRT IHRE MORGENGABEIHR SELBER. R. JEHUDA SAGT, DIE ERSTE GEHÖRE DEM VATER. SIE ERWIDERTEN IHM: SOBALD IHR VATER SIE VERHEIRATET, HAT ER KEINE GEWALT MEHR ÜBER SIE.",
+ "WENN MIT EINER PROSELYTIN AUCH IHRE TOCHTER SICH BEKEHRT UND UNZUCHTGETRIEBEN HAT, SO IST SIE DURCH ERDROSSELUNGHINZURICHTEN, AUCH ERFOLGT BEI IHR WEDER DAS HINAUSFÜHREN ZUR TÜR DES VATERHAUSESNOCH DIE ZAHLUNG DER HUNDERT SELA͑. IST IHRE SCHWÄNGERUNG NICHT IN HEILIGKEITUND IHRE GEBURT IN HEILIGKEIT ERFOLGT, SO IST SIE DURCH STEINIGUNG HINZURICHTEN, JEDOCH ERFOLGT BEI IHR WEDER DAS HINAUSFÜHREN ZUR TÜR DES VATERHAUSES NOCH DIE ZAHLUNG DER HUNDERT SELA͑. IST IHRE SCHWÄNGERUNG UND IHRE GEBURT IN HEILIGKEIT ERFOLGT, SO GILT SIE IN JEDER HINSICHT ALS JISRAÉLITIN. HAT EINE EINEN VATER, ABER KEINE TÜR DES VATERHAUSES, ODER EINE TÜR DES VATERHAUSES, ABER KEINEN VATER, SO IST SIE TROTZDEM DURCH STEINIGUNG HINZURICHTEN; DIE WORTE zur Tür ihres Vaterhauses SIND NICHTS WEITER ALS EINE VORSCHRIFT.",
+ "DER VATER HAT VERFÜGUNGSRECHT ÜBER SEINE TOCHTER INBETREFF IHRER ANTRAUUNG DURCH GELD, URKUNDEODER BEIWOHNUNG; FERNER HAT ER ANRECHT AUF IHREN FUND, IHRE HÄNDEARBEIT UND DIE AUFHEBUNGIHRER GELÜBDE, AUCH NIMMT ER IHREN SCHEIDEBRIEFIN EMPFANG, JEDOCH HAT ER BEI IHREN LEBZEITEN KEIN NIESSBRAUCHSRECHT. HAT SIE SICH VERHEIRATET, SO IST IHM DER EHEMANN ÜBERLEGEN, INDEM ER BEI IHREN LEBZEITEN NIESSBRAUCHSRECHT HAT; FERNER OBLIEGT IHM IHRE ERNÄHRUNG, IHRE LOSKAUFUNGUND IHRE BEERDIGUNG. R. JEHUDA SAGT, SELBST DER ÄRMSTE IN JISRAÉL NEHMEWENIGSTENS ZWEI FLÖTEN BLÄSER UND EIN KLAGEWEIB.",
+ "SIE BEFINDET SICH SOLANGE IN DER GEWALT DES VATERS, BIS SIE ZUR VERHEIRATUNG IN DIE GEWALT DES EHEMANNES KOMMT. ÜBERGIBT DER VATER SIE DEN BOTEN DES EHEMANNES, SO BEFINDET SIE SICH IN DER GEWALT DES EHEMANNES. GEHT DER VATERMIT DEN BOTEN DES EHEMANNES ODER GEHEN DIE BOTEN DES VATERS MIT DEN BOTEN DES EHEMANNES, SO BEFINDET SIE SICH IN DER GEWALT DES VATERS. ÜBERGEBEN DIE BOTEN DES VATERS SIE DEN BOTEN DES EHEMANNES, SO BEFINDET SIE SICH IN DER GEWALT DES EHEMANNES.",
+ "DER VATER IST NICHT ZUR ERNÄHRUNG SEINER TOCHTER VERPFLICHTET, FOLGENDE LEHRE TRUG R. ELEA͑ZAR B. A͑ZARJA DEN WEISEN DER AKADEMIE ZU JABNE VOR: DIE SÖHNE ERBEN UND DIE TÖCHTER SIND ZU ER NÄHREN: WIE NUN DIE SÖHNE ERST NACH DEM TODE IHRES VATERS ERBEN, EBENSO SIND DIE TÖCHTER ERST NACH DEM TODE IHRES VATERS ZU ERNÄHREN.",
+ "VERSGHRIEB ER IHR KEINE MORGENGABE, SO ERHÄLT DIE JUNGFRAU ZWEITE HUNDERT ZUZ UND DIE WITWE EINE MINE, DENN DIES IST EINE GERICHTLICHE BESTIMMUNG. VERSCHRIEB ER IHR ANSTELLE DER ZWEIHUNDERT ZUZ EIN FELD IM WERTE EINER MINE, OHNE GESCHRIEBEN ZU HABEN: ALLEGÜTER, DIE ICH BESITZE, SEIEN FÜR DEINE MORGENGABE HAFTBAR, SO IST ER DENNOCH HAFTBAR, DENN DIES IST EINE GERICHTLICHE BESTIMMUNG",
+ "SCHRIEB ER IHR NICHT: WENN DU GEFANGEN WIRST, KAUFE ICH DICH LOS UND NEHME DICH WIEDER ZUR FRAU, – EINER PRIESTERSFRAU : UND BRINGE DICH IN DEINE HEIMAT ZURÜCK, – SO IST ER DENNOCH DAZU VERPFLICHTET, DENN DIES IST EINE GERICHTLICHE BESTIMMUNG",
+ "WIRD SIE GEFANGEN, SO MUSS ER SIE LOSKAUFEN; SAGT ER: DA IST IHR SCHEIDEBRIEF UND IHRE MORGENGABE, MAG SIE SICH SELBER LOSKAUFEN, SO IST ER DAZU NICHT BEFUGT. WIRD SIE VERLETZT, SO MUSS ER SIE HEILEN LASSEN, SAGT ER: DA IST IHR SCHEIDEBRIEF UND IHRE MORGENGABE, MAG SIE SICH SELBER HEILEN LASSEN, SO IST ER DAZU BEFUGT.",
+ "SCHRIEB ER IHR NICHT : DIE MÄNNLICHEN KINDER, DIE DU VON MIR HABEN WIRST, SOLLEN AUSSER DEM ANTEILE, DEN SIE MIT IHREN BRÜDERNERHALTEN, DEN BETRAG DEINER MORGENGABE ERBEN, SO IST ER DENNOCH DAZUVERPFLICHTET, WEIL DIES EINE GERICHTLICHE BESTIMMUNG IST",
+ "SCHRIEB ER IHR NICHT : DIE WEIBLICHEN KINDER, DIE DU VON MIR HABEN WIRST, SOLLEN IN MEINEM HAUSE WEILEN UND VON MEINEM VERMÖGEN ERNÄHRT WERDEN, BIS SIE MÄNNER NEHMEN, SO IST ER DENNOCH DAZU VERPFLICHTET, WEIL DIES EINE GERICHTLICHE BESTIMMUNG IST .",
+ "SCHRIEB ER IHR NICHT: DU SOLLST IN MEINEM HAUSE WEILEN UND WÄHREND DER GANZEN DAUER DEINER WITWENSCHAFT IN MEINEM HAUSE ERNÄHRT WERDEN, SO IST ER DENNOCH DAZU VERPFLICHTET, WEIL DIES EINE GERICHTLICHE BESTIMMUNG IST. SO SCHRIEBEN DIE LEUTE IN JERUŠALEM, UND WIE DIE LEUTE VON JERUŠALEM, SCHRIEBEN AUCH DIE LEUTE IN GALILÄA. DIE LEUTE VON JUDÄA SCHRIEBEN WIE FOLGT: BIS DIE ERBEN DIR DEINE MORGENGABE AUSZAHLEN WOLLEN. DAHER KÖNNEN DIE ERBEN, WENN SIE WOLLEN, IHR IHRE MORGENGABE AUSZAHLEN UND SIE ABFINDEN."
+ ],
+ [
+ "OBGLEICH SIE GESAGT HABEN, EINE JUNGFRAU ERHALTE ZWEIHUN DERT ZUZ UND EINE WITWE EINE MINE, SO KANN ER DENNOCH, WENN ER HINZUFÜGEN WILL, AUCH HUNDERT MINEN HINZUFÜGEN; WIRD SIE VERWITWET ODER GESCHIEDEN, EINERLEI, OB NACH DER VERLOBUNG ODER NACH DER VERHEIRATUNG, SO KANN SIE ALLES EINFORDERN. R. ELEA͑ZAR B. A͑ZARJA SAGT, NACH DER VERHEIRATUNG KÖNNE SIE ALLES EINFORDERN, NACH DER VERLOBUNG KÖNNE EINE JUNGFRAU NUR DIE ZWEIHUNDERT ZUZ UND EINE WITWE NUR DIE MINE EINFORDERN, DENN DIE ZULAGE VERSCHRIEB ER IHR NUR IN DER VORAUSSETZUNG, DASS ER SIE HEIRATET. R. JEHUDA SAGT, WENN ER WILL, SCHREIBE ER EINER JUNGFRAU EINE URKUNDE ÜBER ZWEIHUNDERT ZUZ, UND SIE BESTÄTIGE IHM, EINE MINE ERHALTEN ZU HABEN, DESGLEICHEN EINER WITWE ÜBER EINE MINE, UND SIE BESTÄTIGE IHM, FÜNFZIG ZUZ ERHALTEN ZU HABEN. R. MEÍR SAGT, WENN JEMAND EINER JUNGFRAU DIE ZWEIHUNDERT ZUZ ODER EINER WITWE DIE MINE MINDERT, SO IST SEINE BEIWOHNUNG EINE AUSSEREHELICHE.",
+ "MAN GEBE EINER JUNGFRAU, SOBALD DER MANN SIE AUFGEFORDERTHAT, EINE FRIST VON ZWÖLF MONATEN, UM SICH AUSZUSTATTEN, UND WIE MAN SIE DER FRAU GIBT, EBENSO GEBE MAN SIE DEM MANNE, UM SICH AUSZUSTATTEN; EINER WITWE DREISSIG TAGE. WENN DIE ZEIT HERANREICHT, UND SIENICHT GEHEIRATET WERDEN, SO SIND SIE AUF SEINE KOSTEN ZU UNTERHALTEN UND DÜRFENHEBE ESSEN. R. TRYPHON SAGT, MAN DÜRFE IHR ALLES IN HEBEGEBEN; R. A͑QIBA SAGT, DIE HÄLFTE PROFANES UND DIE HÄLFTE HEBE",
+ "DER SCHWAGER BERECHTIGTNICHT ZUM ESSEN VON HEBE, VERBRACHTE SIE SECHS MONATE UNTER IHREM MANNEUND SECHS MONATE UNTER DEM SCHWAGER, ODER ALLE UNTER IHREM MANNE, BIS AUF EINEN TAG UNTER DEM SCHWAGER, ODER ALLE UNTER DEM SCHWAGER, BIS AUF EINEN TAG UNTER IHREM MANNE, SO DARF SIE KEINE HEBE ESSEN. SO DIE URSPRÜNGLICHE MIŠNA ; EIN SPÄTERES GERICHT ABER LEHRTE, DIE FRAUDÜRFE NICHT EHER HEBE ESSEN, ALS BIS SIE UNTER DEN BALDACHIN GEKOMMEN IST.",
+ "WENN JEMAND DIE HÄNDEARBEIT SEINER FRAU DEM HEILIGTUMS WEIHT, SO DARF SIE ARBEITEN UND DEN ERTRAGVERZEHREN ; WENN DEN ÜBERSCHUSS, SO IST ER, WIE R. MEÍR SAGT, HEILIG, UND WIE R. JOḤANAN DER SCHUSTER SAGT, PROFAN.",
+ "FOLGENDE ARBEITEN HAT DIE FRAU FÜR IHREN MANN ZU VERRICHTEN: MAHLEN, BACKEN, WASCHEN, KOCHEN, IHR KIND SÄUGEN, IHM DAS BETT MACHEN UND IN WOLLE ARBEITEN. BRACHTE SIE IHM EINE SKLAVINMIT, SO BRAUCHT SIE NICHT ZU MAHLEN, ZU BACKEN UND ZU WASCHEN; WENN ZWEI, SO BRAUCHT SIE AUCH NICHT ZU KOCHEN UND IHR KIND ZU SÄUGEN; WENN DREI, SO BRAUCHT SIE IHM AUCH NICHT DAS BETT ZU MACHEN UND IN WOLLE ZU ARBEITEN; WENN VIER, SO KANN SIE IM LEHNSTUHLSITZEN. R. ELIE͑ZER SAGT, SELBST WENN SIE IHM HUNDERT SKLAVINNEN MITGEBRACHT HAT, KÖNNE ER SIE IN WOLLE ZU ARBEITEN ZWINGEN, DENN MÜSSIGGANG FÜHRT ZUR UNZUCHT. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, AUCH WENN JEMAND SEINER FRAU DIE ARBEITSLEISTUNG ABGELOBT HAT, MÜSSE ER SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN, DENN MÜSSIGGANG FÜHRT ZUM WAHNSINN.",
+ "WER SICH DEN BEISCHLAF SEINER FRAU ABGELOBT, KANNDIES, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, ZWEI WOCHEN, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, EINE WOCHE. DIE JÜNGER DÜRFEN ZUM STUDIUM DER TORA DREISSIG TAGE OHNE EINWILLIGUNG FORTBLEIBEN; TAGELÖHNER EINE WOCHE. DIE IN DER TORA GENANNTE GATTENPFLICHT IST: MÜSSIGGÄNGER TÄGLICH, ARBEITER ZWEIMAL WÖCHENTLICH, ESELTREIBER EINMAL WÖCHENTLICH, KAMELFÜHREREINMAL IN DREISSIG TAGEN. SCHIFFER EINMAL IN SECHS MONATEN – SO R. ELIE͑ZER.",
+ "WENN EINE FRAU GEGEN IHREN MANN WIDERSPENSTIG IST, SO ZIEHE ER IHR SIEBEN DENAREWÖCHENTLICH VON IHRER MORGENGABE AB; R. JEHUDA SAGT, SIEBEN TROPAÏK. WIE LANGE ZIEHE ER SIE IHR AB? BIS ZUM BETRAGE IHRER MORGENGABE. R. JOSE SAGT, ER DÜRFE FORTWÄHREND WEITER ABZIEHEN UND ES, WENN IHR EINE ERBSCHAFT VON ANDERER SEITE ZUFÄLLT, VON DIESER EINFORDERN. EBENSO FÜGE MAN IHR, WENN ER GEGEN SEINE FRAU WIDERSPENSTIG IST, DREIDENARE WÖCHENTLICH ZU IHRER MORGENGABE HINZU; R. JEHUDA SAGT, DREI TROPAÏK.",
+ "WENN JEMAND SEINE FRAU DURCH EINEN BEVOLLMÄCHTIGTEN VERPFLEGEN LÄSST, SO GEBE ER IHR NICHT WENIGER ALS ZWEI KAB WEIZEN ODER VIER KAB GERSTE WÖCHENTLICH. R. JOSE SAGTE: GERSTE SETZTE IHR NUR R. JIŠMA͑ÉL AUS, DER IN DER NÄHE VON EDOMWOHNTE. FERNER GEBE ER IHR EINEN HALBEN KAB HÜLSENFRÜCHTE, EIN HALBES LOG ÖL, EINEN KAB DÖRRFEIGEN ODER EINE MINE PRESSFEIGEN; HAT ER DIESE NICHT, SO GEBE ER IHR DEMENTSPRECHEND ANDEREFRÜCHTE. FERNER GEBE ER IHR EIN BETT, EINE MATRATZE UND EINE MATTE. FERNER GEBE ER IHR EINE HAUBEFÜR DEN KOPF, EINEN SCHURZFÜR DIE LENDEN, SCHUHE ZU JEDEM FESTEUND FÜR FÜNFZIG ZUZ KLEIDER JÄHRLICH. ER GEBE IHR NICHT NEUE IM SOMMER UND ABGETRAGENE IN DER REGENZEIT, VIELMEHR GEBE ER IHR IN DER REGENZEIT FÜR FÜNFZIG ZUZ KLEIDER, UND MIT DEN ABGETRAGENEN KLEIDE SIE SICH IM SOMMER; DIE VERBRAUCHTEN GEHÖREN IHR.",
+ "FERNER GEBE ER IHR EINE SILBERMAA͑ FÜR IHRE BEDÜRFNISSE, AUCH ESSE SIE BEI IHM IN DER NACHT ZU JEDEM ŠABBATH. GIBT ER IHR NICHT DIE SILBERMAA͑ FÜR IHRE BEDÜRFNISSE, SO GEHÖRT IHRE HÄNDEARBEIT IHR. WIEVIEL MUSS SIE FÜR IHN ARBEITEN? DAS GEWICHT VON FÜNF SELA͑ KETTENFÄDEN IN JUDÄA, DAS SIND ZEHN SELA͑ IN GALILÄA, ODER DAS GEWICHT VON ZEHN SELA͑ EINSCHLAGFÄDEN IN JUDÄA, DAS SIND ZWANZIG SELA͑ IN GALILÄA. IST SIE SÄUGENDE, SO VERRINGERE MAN IHRE HÄNDEARBEIT UND VERMEHRE IHRE ERNÄHRUNG. DIES GILT VOM ÄRMSTEN IN JISRAÉL; EIN ANGESEHENER ABER, ALLES SEINEM STANDE ENTSPRECHEND."
+ ],
+ [
+ "DER FUND EINER FRAU UND IHRE HÄNDEARBEIT GEHÖREN IHREM MANNE; VON IHRER ERBSCHAFT GEHÖRT IHM BEI IHREN LEBZEITEN DER FRUCHTGENUSS; BESCHÄMUNG UND MINDERUNG GEHÖREN IHR. R. JEHUDA B. BETHERA SAGT, WENN HEIMLICH, SO GEHÖREN ZWEI TEILE IHR UND EIN TEIL IHM, WENN ÖFFENTTLIGH, SO GEHÖREN ZWEI TEILE IHM UND EIN TEIL IHR. SEINES IST SOFORT AUSZUZAHLEN, FÜR IHRES ABER IST GRUNDBESITZ ZU KAUFEN, UND DER FRUCHTGENUSS GEHÖRT IHM.",
+ "WENN JEMAND SEINEM SCHWIEGERSOHNE EINEN GELDBETRAG AUSGESETZT HAT UND DIESER GESTORBEN IST, SO KANN ER, WIE DIE WEISEN SAGEN, ZUM SCHWAGER SAGEN: DEINEM BRUDER WOLLTE ICH GEBEN, DIR ABER MAG ICH NICHT GEBEN.",
+ "VERPFLICHTET SIE SICH, IHM TAUSEND DENAR IN DIE EHE ZU BRINGEN, SO MUSS ER IHR DAFÜR FÜNFZEHN MINENAUSSETZEN. FÜR EINGESCHÄTZTES GUTSETZE ER IHR EIN FÜNFTEL WENIGER AUS; BETRÄGT DIE EINSCHÄTZUNG EINE MINE UND AUCH DER WIRKLICHE WERT EINE MINE, SO HAT ER NUR EINE MINE ZU BEANSPRUCHEN. BETRÄGT DIE EINSCHÄTZUNGEINE MINE, SO HAT SIE EINUNDDREISSIG SELA͑ UND EINEN DENAR EINZUBRINGEN; WENN VIERHUNDERT, SO HAT SIE FÜNFHUNDERT EINZUBRINGEN. FÜR DAS, WAS DER BRÄUTIGAM SICH VERPFLICHTET, SETZE ER IHR EIN FÜNFTEL WENIGER AUS.",
+ "VERPFLICHTET SIE SICH, IHM BARES GELD IN DIE EHE ZU BRINGEN, SO GILT IHR SELA͑ SECHS DENARE. DER BRÄUTIGAM HAT SICH FÜR JEDE MINEZU ZEHN DENAREN FÜR IHRE BÜCHSE ZU VERPFLICHTEN; R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, ALLES NACH DEM LANDESBRAUCHE.",
+ "WENN JEMAND SEINE TOCHTER STILLSCHWEIGENDVERHEIRATET, SO GEBE ER IHR NICHT WENIGER ALS FÜNFZIG ZUZ. VEREINBARTE DER BRÄUTIGAM SIE NACKT ZU NEHMEN, SO KANN ER NICHT SAGEN, ER WERDE SIE EINKLEIDEN, ERST WENN ER SIE IN SEIN HAUS GENOMMEN HAT, VIELMEHR MUSS ER SIE NOCH IM HAUSE IHRES VATERS EINKLEIDEN. DESGLEICHEN GEBE MAN EINER WAISE, DIE VERHEIRATET WIRD, NICHT WENIGER ALS FÜNFZIG ZUZ; IST ABER GENÜGEND IN DER KASSE, SO STATTE MAN SIE IHREM STANDE ENTSPRECHEND AUS.",
+ "WENN EINE WAISE VON IHRER MUTTER ODER IHREN BRÜDERN VERHEIRATET WORDEN IST, UND SIE IHR HUNDERT ODER FÜNFZIG ZUZ VERSCHRIEBEN HABEN, SELBST MIT IHRER WILLIGUNG, SO KANN SIE, SOBALD SIE GROSSJÄHRIG IST, VON IHNEN EINFORDERN, WAS SIE ERHALTENSOLLTE. R. JEHUDA SAGT, HAT DER VATER BEREITS EINE TOCHTER VERHEIRATET, SO GEBE MAN DER ANDEREN EBENSOVIEL, WIE ER DER ERSTEN GEGEBEN HAT. DIE WEISEN SAGEN, ES KOMME VOR, DASS JEMAND ARM WAR UND REICH WIRD ODER REICH WAR UND ARMWIRD; VIELMEHR SCHÄTZE MAN DAS VERMÖGEN UND GEBE IHR ENTSPRECHEND.",
+ "WENN JEMAND GELD FÜR SEINE TOCHTER HINTERLEGTHAT, UND DIESE SAGT, IHR EHEMANN SEI IHR VERTRAUENSWÜRDIG, SO TUE DER DEPOSITAR, WIE ER BEAUFTRAGT WORDEN IST – SO R. MEÍR. R. JOSE SAGTE: SELBST WENN ES EIN FELDIST, UND SIE ES VERKAUFEN WILL, IST JA DER VERKAUFVON JETZT AB GÜLTIG! DIES GILT NUR VON EINER GROSSJÄHRIGEN, IST SIE ABER MINDERJÄHRIG, SO IST DIE HANDLUNG EINER MINDERJÄHRIGEN NICHTIG."
+ ],
+ [
+ "WER SEINE FRAU MIT EINEM GELÜBDE BELEGT HAT, VON IHM NICHTS ZU GENIESSEN, STELLE IHR, WENN BIS ZU DREISSIG TAGEN, EINEN PFLEGER, WENN ABER LÄNGER, SO MUSS ER SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN. R. JEHUDA SAGT, IST ER JISRAÉLIT, SO BEHALTE ER SIE, WENN FÜR EINEN MONAT, UND ENTLASSE SIE UND ZAHLE IHR DIE MORGENGABE AUS, WENN FÜR ZWEI MONATE, UND IST ER PRIESTER, SO BEHALTE ER SIE, WENN FÜR ZWEI MONATE, UND ENTLASSE SIE UND ZAHLE IHR DIE MORGENGABE AUS, WENN FÜR DREI MONATE.",
+ "WER SEINE FRAU MIT EINEM GELÜBDE BELEGT HAT, EINE BESTIMMTE FRUCHT NICHT ZU GENIESSEN, MUSS SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN. R. JEHUDA SAGT, IST ER JISRAÉLIT, SO BEHALTE ER SIE, WENN FÜR EINEN TAG, UND ENTLASSE SIE UND ZAHLE IHR DIE MORGENGABE AUS, WENN FÜR ZWEI TAGE, UND IST ER PRIESTER, SO BEHALTE ER SIE, WENN FÜR ZWEI, UND ENTLASSE SIE UND ZAHLE IHR DIE MORGENGABE AUS, WENN FÜR DREI.",
+ "WER SEINE FRAU MIT EINEM GELÜBDE BELEGT HAT, SICH MIT EINER BESTIMMTEN ART NIGHT ZU SCHMÜCKEN, MUSS SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN. R. JOSE SAGT, BEI ARMEN, WENN ER KEINE FRIST GENANNT HAT, BEI REICHEN, WENN FÜR DREISSIG TAGE.",
+ "WENN JEMAND SEINE FRAU MIT EINEM GELÜBDE BELEGT HAT, DAS HAUS IHRES VATERS NICHT ZU BESUCHEN, SO DARF ER SIE, WENN DIESER MIT IHR IN DERSELBEN STADT WOHNT, WENN AUF EINEN MONAT, BEHALTEN, WENN ABER AUF ZWEI, SO MUSS ER SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN; WOHNT ER IN EINER ANDEREN STADT, SO DARF ER SIE, WENN AUF EIN FEST, BEHALTEN, WENN ABER AUF DREI, SO MUSS ER SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN.",
+ "WENN JEMAND SEINE FRAU MIT EINEM GELÜBDE BELEGT HAT, KEIN HAUS DER TRAUER ODER KEIN HAUS DES FESTMAHLES ZU BESUCHEN, SO MUSS ER SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN, WEIL ER VOR IHR DIE TÜR ABSCHLIESST; BERUFT ER SICH ABER AUF EINEN GEWISSEN GRUND, SO DARF ER DIES. WENN ER ZU IHR GESAGT HAT: UNTER DER BEDINGUNG, DASS DU JENEM SAGST, WAS DU MIR GESAGTHAST, ODER: WAS ICH DIR GESAGT HABE, ODER: DASS DU SCHÖPFEST UND AUF DEN MÜLLHAUFEN SCHÜTTEST, SO MUSS ER SIE ENTLASSEN UND IHR DIE MORGENGABE AUSZAHLEN.",
+ "FOLGENDE SIND OHNE MORGENGABE ZU ENTLASSEN: DIE DAS MOSAISCHE GESETZ UND JÜDISCHE SITTE ÜBERTRITT. DAS MOSAISCHE GESETZ ÜBERTRETEN HEISST, WENN SIE IHM ZU ESSEN GIBT, WAS NICHT VERZEHNTET IST, SICII ALS MENSTRUIERENDE BEGATTENLÄSST, DIE TEIGHEBE NICHT ABSONDERT, ODER GELOBTUND NICHT HÄLT. JÜDISCHE SITTE ÜBERTRETEN HEISST, WENN SIE MIT ENTBLÖSSTEM HAUPTE AUSGEHT, AUF DER STRASSE SPINNT ODER SICH MIT JEDEM MENSCHEN UNTERHÄLT. ABBA ŠAÚL SAGT, AUCH DIE SEINE ERZEUGER IN SEINER GEGENWART SCHMÄHT. R. TRYPHON SAGT, AUCH DIE SCHREIERIN. WAS HEISST SCHREIERIN? WENN SIE ZUHAUSE SPRICHT UND DIE NACHBARINNEN IHRE STIMME HÖREN.",
+ "WENN JEMAND SICH EINE FRAU ANGETRAUT HAT UNTER DER BEDINGUNG, DASS SIE KEINE GELÜBDE AUF SICH HAT, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE GELÜBDE AUF SICH HAT, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT. WENN ER SIE OHNE BEDINGUNG GENOMMEN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE GELÜBDE AUF SICH HAT, SO IST SIE OHNE MORGENGABE ZU ENTLASSEN. WENN UNTER DER BEDINGUNG, KEINE LEIBESFEHLER ZU HABEN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE LEIBESFEHLER HAT, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT. WENN ER SIE OHNE BEDINGUNG GENOMMEN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE LEIBESFEHLER HAT, SO IST SIE OHNE MORGENGABE ZU ENTLASSEN. ALLE LEIBESFEHLER, DIE PRIESTER UNTAUGLICHMACHEN, MACHEN AUCH FRAUEN UNTAUGLICH.",
+ "HATTE SIE LEIBESFEHLER, ALS SIE NOCH IM HAUSE IHRES VATERS WEILTE, SO HAT DER VATERDEN BEWEIS ZU ERBRINGEN, DASS DIE FEHLER AN IHR ENTSTANDEN SIND, ERST NACHDEM SIE SICH VERLOBTE, UND SEIN FELD ÜBERSCHWEMMTWORDEN IST, UND IST SIE BEREITS IN DIE GEWALT DES EHEMANNES GEKOMMEN, SO HAT DER EHEMANN DEN BEWEIS ZU ERBRINGEN, DASS SIE DIE FEHLER HATTE, NOCH BEVOR SIE SICH VERLOBTE, UND SEIN KAUF EIN IRRTÜMLICHER WAR – SO R. MEÍR. DIE WEISEN SAGEN, DIES GELTE NUR VON VERBORGENEN LEIBESFEHLERN, BEI SICHTBAREN ABER KÖNNE ER NICHTS EINWENDEN, UND IST EIN BADEHAUS IN DER STADT, KÖNNE ER AUCH BEI VERBORGENEN LEIBESFEHLERN NICHTS EINWENDEN, WEIL ER SIE DURCH SEINE VERWANDTE UNTERSUCHEN LÄSST.",
+ "WENN AN DEM MANNE LEIBESFEHLER ENTSTANDEN SIND, SO ZWINGE MAN IHN NICHT, SIE ZU ENTLASSEN. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGTE: DIES GILT NUR VON KLEINEN FEHLERN, WENN ABER GROSSE FEHLER, ZWINGE MAN IHN, SIE ZU ENTLASSEN.",
+ "FOLGENDE ZWINGE MAN, IHRE FRAUEN ZU ENTLASSEN: DEN GRINDBEHAFTETEN, DEN POLYPENBEHAFTETEN, DEN SAMMLER, DEN KUPFERSCHMELZERUND DEN GERBER; EINERLEI OB SIE ES WAREN, BEVOR SIE GEHEIRATET HABEN, ODER ES GEWORDEN SIND, NACHDEM SIE GEHEIRATET HABEN. VON DIESEN ALLEN SAGTE R. MEÍR, SELBST WENN ER ES MIT IHR VEREINBART HAT, KÖNNE SIE SAGEN, SIE HABE GEGLAUBT, SIE WÜRDE ES ERTRAGEN KÖNNEN, NUN ABER KÖNNE SIE ES NICHT ERTRAGEN. DIE WEISEN SAGEN, SIE MÜSSE IHN GEGEN IHREN WILLEN DULDEN, AUSGENOMMEN DEN GRINDBEHAFTETEN, WEIL SIE IHNABZEHRT. EINST EREIGNETE ES SICH IN ÇAJDAN, DASS EIN GERBER STARB UND EINEN BRUDERHINTERLIESS, DER EBENFALLS GERBER WAR. DA ENTSCHIEDEN DIE WEISEN, SIE KÖNNE SAGEN: DEINEN BRUDER KONNTE ICH ERTRAGEN, DICH ABER KANN ICH NICHT ERTRAGEN."
+ ],
+ [
+ "WENN EINER FRAU GÜTER ZUGEFALLEN SIND BEVOR SIE SICH VERLOBTE, SO DARF SIE SIE, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS UND DIE SCHULE HILLELS ÜBEREINSTIMMEN, VERKAUFEN UND VERSCHENKEN, UND ES IST GÜLTIG; WENN SIE IHR ABER ZUGEFALLEN SIND NACHDEM SIE SICH VERLOBTE, SO DARF SIE SIE, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, VERKAUFEN, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, NICHT VERKAUFEN. DIESE UND JENE STIMMEN ÜBEREIN, DASS, WENN SIE VERKAUFT ODER VERSCHENKT HAT, ES GÜLTIG SEI. R. JEHUDA SAGTE: DIE WEISEN SPRACHEN VOR R. GAMLIÉL: WIE SOLLTE ER, WO ER SOGAR DIE FRAU ERWORBEN HAT, DIE GÜTER NICHT ERWORBEN HABEN!? ER ERWIDERTE IHNEN: WIR SCHÄMEN UNS OB DER NEUEN, UND IHR WÄLZT UNS NOCH DIE ALTEN AUF! WENN SIE IHR ZUGEFALLEN SIND NACHDEM SIE SICH VERHEIRATETE, SO STIMMEN DIESE UND JENE ÜBEREIN, DASS, WENN SIE SIE VERKAUFT ODER VERSCHENKT HAT, DER EHEMANN SIE DEN KÄUFERN ABNEHMEN KANN. WENN BEVOR SIE SICH VERHEIRATETE UND SIE SICH DARAUF VERHEIRATETE, SO IST, WIE R. GAMLIÉL SAGT, WENN SIE SIE VERKAUFT ODER VERSCHENKT HAT, DIES GÜLTIG. R. ḤANINA B. A͑QABJA SAGTE: SIE SPRACHEN VOR R. GAMLIÉL: WIE SOLLTE ER, WO ER SOGAR DIE FRAU ERWORBEN HAT, DIE GÜTER NICHT ERWORBEN HABEN!? ER ERWIDERTE IHNEN: WIR SCHÄMEN UNS OB DER NEUEN, UND IHR WÄLZT UNS NOCH DIE ALTEN AUF!",
+ "R. ŠIMO͑N UNTERSCHEIDET ZWISCHEN GÜTERN UND GÜTERN: GÜTER, DIE DEM MANNE BEKANNT WAREN, DARF SIE NICHT VERKAUFEN, UND WENN SIE SIE VERKAUFT ODER VERSCHENKT HAT, IST DIES UNGÜLTIG; DIE ABER DEM MANNE NICHT BEKANNT WAREN, DARF SIE NICHT VERKAUFEN, UND WENN SIE SIE VERKAUFT ODER VERSCHENKT HAT, IST DIES GÜLTIG.",
+ "FALLEN IHR GÜTERZU, SO IST DAFÜR EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND DER EHEMANN GENIESST DIE FRÜCHTE. WENN VOM BODEN GETRENNTE FRÜCHTE, SO IST DAFÜR EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESST DIE FRÜCHTE; WENN AM BODEN HAFTENDE, SO SCHÄTZE MAN, WIE R. MEÍR SAGT, WIEVIEL DAS GRUNDSTÜCK MIT DEN FRÜCHTEN WERT IST, UND WIEVIEL ES OHNE FRÜCHTE WERT IST, UND FÜR DEN ÜBERSCHUSS IST EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESST DIE FRÜCHTE. DIE WEISEN SAGEN, DIE AM BODEN HAFTENDEN GEHÖREN IHM UND DIE VOM BODEN GETRENNTEN GEHÖREN IHR, UND DAFÜR IST EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESST DIE FRÜCHTE.",
+ "R. ŠIMO͑N SAGTE: WO ER IM VORTEILE IST BEI IHREM EINTRETEN, IST ER IM NACHTEILE BEI IHREM AUSTRETEN, UND WO ER IM NACHTEILE IST BEI IHREM EINTRETEN, IST ER IM VORTEILE BEI IHREM AUSTRETEN: DIE AM BODEN HAFTENDEN FRÜCHTE GEHÖREN IHM BEI IHREM EINTRETEN UND IHR BEI IHREM AUSTRETEN, DIE VOM BODEN GETRENNTEN GEHÖREN IHR BEI IHREM EINTRETEN UND IHM BEI IHREM AUSTRETEN.",
+ "R. ŠIMO͑N SAGTE: WO ER IM VORTEILE IST. R. Šimo͑n sagt ja dasselbe, was der erste Autor!? Raba erwiderte: Ein Unterschied besteht zwischen ihnen hinsichtlich der beim Austreten am Boden haftenden. FALLEN IHR ALTE SKLAVEN UND SKLAVINNEN ZU, SO SIND SIE ZU VERKAUFEN UND DAFÜR EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESST DIE FRÜCHTE; R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, SIE BRAUCHE SIE NIGHT ZU VERKAUFEN, WEIL SIE ZUM ANSEHEN IHRES VATERHAUSESGEHÖREN. FALLEN IHR ALTE OLIVENBÄUME UND WEINSTÖCKE ZU, SO SIND SIE ZU VERKAUFEN UND DAFÜR EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESST DIE FRÜCHTE. R. JEHUDA SAGT, SIE BRAUCHE SIE NICHT ZU VERKAUFEN, WEIL SIE ZUM ANSEHEN IHRES VATERHAUSES GEHÖREN.WENN JEMAND AUF DIE GÜTER SEINER FRAU AUSGABEN GEMACHT HAT, EINERLEI OB VIEL AUSGEGEBEN UND WENIG GENOSSEN ODER WENIG AUSGEGEBEN UND VIEL GENOSSEN, SO HAT ER, WAS ER AUSGEGEBEN, AUSGEGEBEN, UND WAS ER GENOSSEN, GENOSSEN. HAT ER NUR AUSGEGEBEN UND NICHTS GENOSSEN, SO SCHWÖRE ER, WIEVIEL ER AUSGEGEBEN, UND ER ERHÄLT DEN ERSATZ.",
+ "WENN EINER ANWÄRTERIN DER SCHWAGEREHE GÜTER ZUGEFALLEN SIND, SO DARF SIE, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS UND DIE SCHULE HILLELS ÜBEREINSTIMMEN, VERKAUFEN UND VERSCHENKEN, UND ES IST GÜLTIG. WAS GESCHIEHT, WENN SIE STIRBT, MIT IHRER MORGENGABE UND MIT DEN MIT IHR EIN- UND AUSGEHENDENGÜTERN? DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, DIE ERBEN DES EHEMANNESTEILEN MIT DEN ERBEN DES VATERS, UND DIE SCHULE HILLELS SAGT, DIE GÜTER BLEIBEN BEI IHREN BESITZERN: DIE MORGENGABE IM BESTIZE DER ERBEN DES EHEMANNES, UND DIE MIT IHR EIN- UND AUSGEHENDEN GÜTER IM BESITZE DER ERBEN DES VATERS.",
+ "HINTERLIESS SEIN BRUDER BARGELD, SO IST DAFÜR EIN GRUNDSTÜCKZU KAUFEN, UND ER GENIESSE DIE FRÜCHTE. WENN VOM BODEN GETRENNTE FRÜCHTE, SO IST DAFÜR EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESSE DIE FRÜCHTE; WENN AM BODEN HAFTENDE FRÜCHTE, SO SCHÄTZE MAN, WIE R. MEÍR SAGT, WIEVIEL DAS GRUNDSTÜCK MIT FRÜCHTEN WERT IST UND WIEVIEL ES OHNE FRÜCHTE WERT IST, UND FÜR DEN ÜBERSCHUSS IST EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESST DIE FRÜCHTE. DIE WEISEN SAGEN, DIE AM BODEN HAFTENDEN FRÜCHTE GEHÖREN IHM UND DIE VOM BODEN GETRENNTEN GEHÖREN DEM, DER ZUVORKOMMT: KOMMT ER IHR ZUVOR, SO GEHÖREN SIE IHM, KOMMT SIE IHM ZUVOR, SO IST DAFÜR EIN GRUNDSTÜCK ZU KAUFEN, UND ER GENIESST DIE FRÜCHTE. HAT ER SIE GENOMMEN, SO GILT SIE IN JEDER HINSICHT ALS SEINE FRAU, NUR DASS IHRE MORGENGABE DIE GÜTER IHRES ERSTEN MANNES BELASTET.",
+ "ER KANN ZU IHR NICHT SAGEN: DA LIEGT DEINE MORGENGABE AUF DEM TISCHE, VIELMEHR HAFTEN ALL SEINE GÜTER FÜR IHRE MORGENGABE. EBENSO KANN AUCH SONST NIEMAND ZU SEINER FRAU SAGEN: DA LIEGT DEINE MORGENGABE AUF DEM TISCHE, VIELMEHR HAFTEN ALL SEINE GÜTER FÜR IHRE MORGENGABE. LÄSST ER SICHVON IHR SCHEIDEN, SO HAT SIE NUR IHRE MORGENGABEZU ERHALTEN, NIMMT ER SIE WIEDER, SO GLEICHT SIE JEDER ANDEREN FRAUUND HAT NUR DIE MORGENGABE ZU BEANSPRUCHEN."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND SEINER FRAU GESCHRIEBEN HAT: ICH ENTSAGE MICH DES RECHTES UND DES ANSPRUCHES AUF DEINE GÜTER, SO GENIESST ER DENNOCH DIE FRÜCHTE BEI IHREN LEBZEITEN UND BEERBT SIE, WENN SIE STIRBT. WOZU SCHRIEB ER IHR DEMNACH: ICH ENTSAGE MICH DES RECHTES UND DES ANSPRUCHES AUF DEINE GÜTER? WENN SIE SIE VERKAUFT ODER VERSCHENKT, IST ES GÜLTIG. SCHRIEB ER IHR: ICH ENTSAGE MICH DES RECHTES UND DES ANSPRUCHES AUF DEINE GÜTER UND DEREN FRÜCHTE, SO GENIESST ER BEI IHREN LEBZEITEN NICHT DIE FRÜCHTE, WENN SIE ABER STIRBT, BEERBT ER SIE. R. JEHUDA SAGT, ER GENIESSE SOLANGE DIE FRÜCHTE DER FRÜCHTE, BIS ER IHR GESCHRIEBEN HAT: ICH ENTSAGE MICH DES RECHTES UND DES ANSPRUCHES AUF DEINE GÜTER, DEREN FRÜCHTE UND DIE FRÜCHTE IHRER FRÜCHTE, BIS INS UNENDLICHE. SCHRIEB ER IHR: ICH ENTSAGE MICH DES RECHTES UND DES ANSPRUCHES AUF DEINE GÜTER UND DEREN FRÜCHTE BEI DEINEN LEBZEITEN UND NACH DEINEM TODE, SO GENIESST ER DIE FRÜCHTE NICHT BEI IHREN LEBZEITEN, UND BEERBT SIE NICHT, WENN SIE STIRBT. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, WENN SIE STIRBT, BEERBE ER SIE WOHL, WEIL ER DIES GEGEN EINE BESTIMMUNG DER TORA VEREINBART HAT, UND WENN JEMAND ETWAS GEGEN EINE BESTIMMUNG DER TORA VEREINBART, SO IST DIE VEREINBARUNG UNGÜLTIG.",
+ "WENN JEMAND GESTORBEN IST UND EINE FRAU, EINEN GLÄUBIGER UND ERBEN HINTERLASSEN, UND EIN DEPOSITUM ODER EIN DARLEHEN IN FREMDEN HÄNDEN HAT, SO GEBE MAN ES, WIE R. TRYPHON SAGT, DEM SCHWÄCHSTEN UNTER IHNEN; R. A͑QIBA SAGT, DAS RECHT KENNE KEIN MITLEID, VIELMEHR GEBE MAN ES DEN ERBEN, DENN JENE MÜSSENEINEN EID LEISTEN, DIE ERBEN ABER BRAUCHEN KEINEN EIDZU LEISTEN.",
+ "HINTERLIESS ER VOM BODEN GETRENNTE FRÜCHTE, SO ERWIRBT SIE, WER SIE SICH ZUERST ANEIGNET. EIGNETE SICH DIE FRAU MEHR AN ALS IHRE MORGENGABE ODER DER GLÄUBIGER MEHR ALS SEINE SCHULD, SO GEBE MAN DEN ÜBERSCHUSS, WIE R. TRYPHON SAGT, DEM SCHWÄCHSTEN UNTER IHNEN; R. A͑QIBA SAGT, DAS RECHT KENNE KEIN MITLEID, VIELMEHR GEBE MAN IHN DEN ERBEN, DENN JENE MÜSSEN EINEN EID LEISTEN, DIE ERBEN ABER BRAUCHEN KEINEN EID ZU LEISTEN.",
+ "WENN JEMAND SEINE FRAU ZUR LADENVERKÄUFERIN EINGESETZT ODER SIE ZUR VERWALTERIN GEMACHT HAT, SO KANN ER SIE ZU JEDER IHM BELIEBIGEN ZEIT SCHWÖRENLASSEN. R. ELIE͑ZER SAGT, SOGAR BEZÜGLICH IHRES SPINNROCKENS UND IHRES TEIGES.",
+ "SCHRIEB ER IHR: ICH WERDE DIR KEIN GELÜBDE UND KEINEN SCHWUR AUFERLEGEN, SO KANN ER SIE NICHT SCHWÖREN LASSEN, WOHL ABER KANN ER IHRE ERBEN UND IHRE RECHTSNACHFOLGER SCHWÖRENLASSEN. WENN: ICH WERDE DIR, DEINEN ERBEN UND DEINEN RECHTSNACHFOLGERN KEIN GELÜBDE UND KEINEN SCHWUR AUFERLEGEN, SO KANN ER SIE NICHT SCHWÖREN LASSEN, WEDER SIE NOCH IHRE ERBEN NOCH IHRE RECHTSNACHFOLGER, WOHL ABER KÖNNEN SEINE ERBEN SIE, IHRE ERBEN UND IHRE RECHTSNACHFOLGER SCHWÖREN LASSEN. WENN: ICH, MEINE ERBEN UND MEINE RECHTSNACHFOLGER WERDEN DIR, DEINEN ERBEN UND DEINEN RECHTSNACHFOLGERN KEIN GELÜBDE UND KEINEN SCHWUR AUFERLEGEN, SO KÖNNEN WEDER ER NOCH SEINE ERBEN NOCH SEINE RECHTSNACHFOLGER SIE, IHRE ERBEN ODER IHRE RECHTSNACHFOLGER SCHWÖREN LASSEN",
+ "GING SIEVOM GRABE IHRES EHEMANNES IN DAS HAUS IHRES VATERS, ODER KEHRTE SIE ZURÜCK IN DAS HAUS IHRES SCHWIEGERVATERS, OHNE ZUR VERWALTERIN EINGESETZT WORDEN ZU SEIN, SO KÖNNEN DIE ERBEN SIE NICHT SCHWÖRENLASSEN ; IST SIE ZUR VERWALTERIN EINGESETZT WORDEN, SO KÖNNEN DIE ERBEN SIE ÜBER DAS NACHHERIGESCHWÖREN LASSEN, NICHT ABER ÜBER DAS VORHERIGE.",
+ "VERRINGERT SIE IHRE MORGENGABE, SO IST SIE IHR NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN; BEKUNDET EIN EINZELNER ZEUGE, SIE SEI BEZAHLT, SO IST SIE IHR NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN; VON GÜTERN DER WAISEN, VON BELASTETEN GÜTERN UND IN IHRES EHEMANNES ABWESENHEIT IST SIE",
+ "IHR NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN. WAS HEISST IHRE MORGENGABE VERRINGERN? WENN IHRE MORGENGABE TAUSEND ZUZ BETRUG, UND ER SAGT, SIE HABE IHRE MORGENGABE BEREITS ERHALTEN, SIE ABER SAGT, SIE HABE NUR EINE MINE ERHALTEN, SO IST IHR DER REST NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN. WAS HEISST: BEKUNDET EIN EINZELNER ZEUGE, SIE SEI BEZAHLT? WENN IHRE MORGENGABE TAUSEND ZUZ BETRUG, UND ER SAGT, SIE HABE IHRE MORGENGABE BEREITS ERHALTEN, SIE ABER SAGT, SIE HABE NICHTS ERHALTEN, UND EIN EINZELNER ZEUGE BEKUNDET, SIE SEI BEREITS BEZAHLT, SO IST SIE IHR NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN. WAS HEISST: VON BELASTETEN GÜTERN? WENN ER SEINE GÜTER ANDEREN VERKAUFT HAT UND SIE ZAHLUNG VON DEN KÄUFERN VERLANGT, SO IST SIE IHR NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN. WAS HEISST: VON GÜTERN DER WAISEN? WENN ER GESTORBEN IST UDN SEINE GÜTER DEN WAISEN HINTERLASSEN HAT, UND SIE ZAHLUNG VON DEN WAISEN VERLANGT, SO IST SIE IHR NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN. WAS HEISST: IN IHRES EHEMANNES ABWESENHEIT? WENN ER NACH DEM ÜBERSEELANDE GEGANGEN IST UND SIE IN SEINER ABWESENHEIT ZAHLUNG VERLANGT, SO IST SIE IHR NUR GEGEN EID AUSZUZAHLEN. R. ŠIMO͑N SAGT, SOLANGE SIE IHRE MORGENGABE FORDERT, KÖNNEN DIE ERBEN SIE SCHWÖREN LASSEN, FORDERT SIE ABER DIE MORGENGABE NICHT, KÖNNEN DIE ERBEN SIE NICHT SCHWÖREN LASSEN.",
+ "WENN SIE EINEN SCHEIDEBRIEF OHNE URKUNDE ÜBER DIE MORGENGABEVORLEGT, SO KANN SIE IHRE MORGENGABEEINFORDERN ; WENN ABER DIE URKUNDE ÜBER DIE MORGENGABE OHNE SCHEIDEBRIEP UND SAGT, SIE HABE DEN SCHEIDEBRIEF VERLOREN, UND ER SAGT, ER HABE DIE QUITTUNGVERLOREN, ODER WENN DESGLEICHEN EIN GLÄUBIGER EINEN SCHULDSCHEIN OHNE PROSBULVORLEGT, SO ERHALTEN SIE KEINE ZAHLUNG. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGTE : SEIT DER ZEIT DER GEFAHRKANN EINE FRAU IHRE MORGENGABE OHNE SCHEIDEBRIEF UND EIN GLÄUBIGER DIE SCHULD OHNE PROSBUL EINFORDERN. WENN SIE ZWEI SCHEIDEBRIEFE UND ZWEI URKUNDEN ÜBER DIE MORM GENGABE VORLEGT, SO FORDERT SIE ZWEI MORGENGABENEIN, WENN ZWEI URKUNDEN ÜBER DIE MORGENGABE UND EINEN SGHEIDEBRIEF ODER EINE URKUNDE ÜBER DIE MORGENGABE UND ZWEISCHEIDEBRIEFE, ODER EINE URKUNDE ÜBER DIE MORGENGABE, EINEN SGHEIDEBRIEF UND EINEN TODESNAGHWEIS, SO KANN SIE NUR EINE MORGENGABE EINFORDERN; WER SICH NÄMLICH VON SEINER FRAU SCHEIDET UND SIE WIEDER HEIRATET, HEIRATET SIE UNTER DER BEDINGUNG DER ERSTEN MORGENGABE. DIE MORGENGABE EINES VON SEINEM VATER VERHEIRATETEN MINDERJÄHRIGEN BLEIBTBESTEHEN, DENN ER HAT SIE UNTER DIESER BEDINGUNG BEHALTEN. WENN MIT EINEM PROSELYTEN AUCH SEINE FRAU SICH BEKEHRT, SO BLEIBT IHRE MORGENGABEBESTEHEN, DENN ER HAT SIE UNTER DIESER BEDINGUNG BEHALTEN."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND MIT ZWEI FRAUEN VERHEIRATET WAR UND GESTORBEN IST, SO GEHT DIE ERSTEHE DER ANDEREN VOR, EBENSO GEHEN DIE ERBEN DER ERSTEHEN DEN ERBEN DER ANDEREN VOR. WENN ER EINE GEHEIRATET HAT UND SIE GESTORBEN IST, UND DARAUF DIE ZWEITE UND ER GESTORBEN IST, SO GEHEN DIE ANDERE UND IHRE ERBEN DEN ERBEN DER ERSTEREN VOR.",
+ "WENN JEMAND ZWEI FRAUEN GEHEIRATET HATTE UND SIE GESTORBEN SIND, WORAUF ER GESTORBEN IST, UND DIE WAISEN DIE MORGENGABE IHRER MUTTERFORDERN, WÄHREND NUR DER BETRAG VON BEIDEN MORGENGABEN VORHANDEN IST, SO TEILEN SIE GLEICHMÄSSIG. IST EIN DENAR ÜBERSCHUSSVORHANDEN, SO ERHALTEN DIE EINEN DIE MORGENGABE IHRER MUTTER UND DIE ANDEREN DIE MORGENGABE IHRER MUTTER. SAGEN DIE WAISEN DER EINEN, SIE WOLLEN DIE GÜTER IHRES VATERS EINEN DENAR HÖHERANRECHNEN, UM DIE MORGENGABE IHRER MUTTER ZU ERHALTEN, SO HÖRE MAN NICHT AUF SIE, VIELMEHR SCHÄTZE MAN DAS VERMÖGEN GERICHTLICH.",
+ "SIND DARUNTER ANWARTSCHAFTLICHEGÜTER, SO GELTEN SIE NICHT ALS IM BESITZE BEFINDLICH. R. ŠIMO͑N SAGT, SELBST WENN DARUNTER GÜTER SIND, DIE KEINE SICHERHEIT GEWÄHREN, GELTEN SIE NICHT ; NUR WENN SICHERHEIT GEWÄHRENDE GÜTER UM EINEN DENAR MEHR ALS BEIDE MORGENGABEN VORHANDEN SIND.",
+ "WENN JEMAND DREI FRAUEN GEHEIRATET HATTE UND GESTORBEN IST, UND DIE MORGENGABE DER EINEN EINE MINE, DER ANDEREN ZWEIHUNDERT UND DER DRITTEN DREIHUNDERT DENAR BETRÄGT, UND NUR EINE MINE VORHANDEN IST, SO TEILEN SIEGLEICHMÄSSIG ; SIND ZWEIHUNDERT VORHANDEN, SO ERHÄLT, DIE EINE MINE ZU BEKOMMEN HAT, FÜNFZIG, UND DIE ZWEIHUNDERT UND DREIHUNDERT ZU BEKOMMEN HABEN, JE DREI GOLDDENARE; SIND DREIHUNDERT VORHANDEN, SO ERHÄLT, DIE EINE MINE ZU BEKOMMEN HAT, FÜNFZIG, DIE ZWEIHUNDERT ZU BEKOMMEN HAT, EINE MINE, UND DIE DREIHUNDERT ZU BEKOMMEN HAT, SECHS GOLDDENARE. AUCH DREI, DIE GELD IN DEN BEUTEL GETANUND VERLUST ODER GEWINN ERZIELT HABEN, TEILEN EBENSO",
+ "WENN JEMAND VIER FRAUEN GEHEIRATET HATTE UND GESTORBEN IST, SO GEHT DIE ERSTEDER ZWEITEN, DIE ZWEITE DER DRITTEN UND DIE DRITTE DER VIERTEN VOR. DLE ERSTE SCHWÖRE DAHER DER ZWEITEN, DIE ZWEITE DER DRITTENN UND DIE DRITTE BER VIERTEN; DIE VIERTE ABER ERHÄLT ZAHLUNG OHNE EID. – BEN NANNOS SPRACH: SOLLTE DIESE, WEIL SIE DIE LETZTE IST, PROFITIEREN!? AUCH DIESE ERHÄLT ZAHLUNG NUR GEGEN EID. SIND ALLE URKUNDEN AM SELBEN TAGE AUSGESTELLT, SO HAT DIE DEN VORZUG, DEREN URKUNDE DER DER ANDEREN AUCH NUR UM EINE STUNDE VORANGEHT. SO PFLEGTE MAN IN JERUŠALEM DIE STUNDE ZU SCHREIBEN. SIND ALLE IN DERSELBEN STUNDE AUSGESTELLT UND NUR EINE MINE VORHANDEN, SO TEILEN SIE GLEICHMÄSSIG.",
+ "WENN JEMAND ZWEI FRAUEN GEHEIRATET UND SEIN FELD VERKAUFT, UND DIE ERSTEDEM KÄUFER GESCHRIEBEN HAT: ICH ENTSAGE MICH DES RECHTES UND DES ANSPRUCHES AN DICH, SO KANN DIE ANDERE ES DEM KÄUFER ABNEHMEN, SODANN DIE ERSTE DER ANDEREN UND DER KÄUFER DER ERSTEN; SO GEHT DIES WEITER IM KREISE, BIS SIE MITEINANDER EINEN VERGLEICH SCHLIESSEN. EBENSO VERHÄLT ES SICH BEI EINEM GLÄUBIGER UND EINER FRAU, DIE GLÄUBIGERIN IST."
+ ],
+ [
+ "DIE WITWE IST VOM VERMÖGEN DER WAISEN ZU UNTERHALTEN UND IHRE HÄNDEARBEIT GEHÖRT IHNEN. DIESE SIND ZU IHRER BEERDIGUNG NICHT VERPFLICHTET; IHRE ERBEN ABER, DIE IHRE MORGENGABE ERBEN, SIND ZU IHRER BEERDIGUNG VERPFLICHTET.",
+ "EINE WITWE, OB NACH DER VERLOBUNG ODER NACH DER VERHEIRATUNG, VERKAUFEAUCH OHNE GERICHT. R. ŠIMO͑N SAGT, DIE NACH DER VERHEIRATUNG, DÜRFE AUCH OHNE GERICHTVERKAUFEN, DIE NACH DER VERLOBUNG, DÜRFE NUR VOR GERICHT VERKAUFEN, WEIL SIE KEINEN ANSPRUCH AUF UNTERHALT HAT, UND WER KEINEN ANSPRUCH AUF UNTERHALT HAT, NUR VOR GERICHT VERKAUFEN DARF.",
+ "VERKAUFT DIE WITWE IHRE MORGENGABE ODER EINEN TEIL DERSELBEN, VERPFÄNDET SIE IHRE MORGENGABE ODER EINEN TEIL DERSELBEN, SCHENKT SIE IHRE MORGENGABE ODER EINEN TEIL DERSELBEN EINEM ANDEREN, SO DARF SIE DEN RESTNUR VOR GERICHT VERKAUFEN; DIE WEISEN SAGEN, SIE VERKAUFEAUCH VIER- UND FÜNFMAL, UND VERKAUFE WÄHRENDDESSEN AUCH FÜR IHREN UNTERHALT OHNE GERICHT, INDEM SIE SCHREIBE: ICH HABE FÜR DEN UNTERHALTVERKAUFT. ELNE GESCHIEDENE DARF NUR VOR GERICHT VERKAUFEN.",
+ "WENN DIE MORGENGABE EINER WITWE ZWEIHUNDERT ZUZ BETRÄGT UND SIE EIN GRUNDSTÜCK IM WERTE EINER MINE FÜR ZWEIHUNDERT ODER EINES IM WERTE VON ZWEIHUNDERT FÜR EINE MINE VERKAUFT, SO IST IHRE MORGENGABE ABGEGOLTEN. WENN IHRE MORGENGABE EINE MINE BETRÄGT UND SIE EINES IM WERTE VON EINER MINE UND EINEM DENAR FÜR EINE MINE VERKAUFT, SO ISTIHR VERKAUF NICHTIG; UND SELBST WENN SIE SAGT, SIE WOLLE DEN ERBEN DEN DENAR ZURÜCKGEBEN, IST IHR VERKAUF NICHTIG. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, IHR VERKAUF SEI IMMER GÜLTIG, ES SEI DENN, DASS VON EINEM FELDE EINE FLÄGHE VON NEUN KAB ODER VON EINEM GARTEN EINE FLÄCHE VON EINEM HALBEN KAB, NACH DER ANSICHT R. A͑QIBAS, VON EINEM VIERTELKAB AUSSAAT ZURÜCKGEBLIEBENWÄRE. WENN IHRE MORGENGABE VIERHUNDERT ZUZ BETRÄGT UND SIE AN EINEN FÜR EINE MINE, AN EINEN ANDEREN FÜR EINE MINE, AN DEN LETZTEN ABER ETWAS IM WERTE VON EINER MINE UND EINEM DENAR FÜR EINE MINE VERKAUFT, SO IST DER VERKAUF AN DEN LETZTEM NICHTIG UND AN DIE ANDEREN GÜLTIG.",
+ "WENN DIE RICHTER BEI DER SCHÄTZUNGEIN SECHSTEL ZU NIEDRIG ODER EIN SECHSTEL ZU HOCH ANGESETZT HABEN, SO IST IHR VERKAUF NICHTIG; R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, IHR VERKAUF SEI GÜLTIG, DENN WORIN BESTÄNDE SONST DIE MACHT DES GERICHTES? HABEN SIE ABER EINE PRÜFUNGSURKUNDEAUSGESTELLT, SO IST, SELBST WENN SIE ETWAS IM WERTE EINER MINE FÜR ZWEIHUNDERT ZUZ ODER ETWAS IM WERTE VON ZWEIHUNDERT ZUZ FÜR EINE MINE VERKAUFT HABEN, IHR VERKAUF GÜLTIG.",
+ "DIE WEIGERUNGSERKLÄRENDE, DIE ZWEITGRADIG INZESTUÖSEUND DIE STERILE ERHALTEN KEINE MORGENGABE NOCH DEN FRUCHTGENUSSNOCH UNTERHALT NOCH DIE ABGETRAGENENKLEIDER. HAT ER SIE VON VORNHEREIN ALS STERILE GENOMMEN, SO ERHÄLT SIE DIE MORGENGABE. IST EINE WITWE MIT EINEM HOCHPRIESTER, EINE GESCHIEDENE ODER EINE ḤALUÇA MIT EINEM GEMEINEN PRIESTER, EIN HURENKIND ODER EINE NETHINA MIT EINEM JISRAÉLITEN ODER EINE JISRAÉLITIN MIT EINEM NATHIN ODER EINEM HURENKINDE VERHEIRATET, SO ERHÄLT SIE DIE MORGENGABE."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND EINE FRAU HEIRATET UND SIE MIT IHM VEREINBART, DASS ER IHRE TOCHTER FÜNF JAHRE ERNÄHRE, SO MUSS ER SIE FÜNF JAHRE ERNÄHREN. VERHEIRATET SIE SICH MIT EINEM ANDEREN UND VEREINBART SIE AUCH MIT DIESEM, DASS ER IHRE TOCHTER FÜNF JAHRE ERNÄHRE, SO MUSS ER SIE EBENFALLS FÜNF JAHRE ERNÄHREN. DER ERSTE KANN NICHT SAGEN, WENN SIE ZU IHM KOMMT, WOLLE ER SIE ERNÄHREN, VIELMEHR MUSS ER IHR IHREN UNTERHALT DAHIN BRINGEN, WO IHRE MUTTER IST. DESGLEICHEN KÖNNEN BEIDE NICHT SAGEN, SIE WOLLEN SIE GEMEINSAM ERNÄHREN, VIELMEHR MUSS EINER SIE ERNÄHREN UND EINER IHR DAS GELD FÜR DEN UNTERHALT GEBEN",
+ "HEIRATET SIE, SO GEBE IHR IHR EHEMANN UNTERHALT UND GEBEN JENE IHR DAS GELD FÜR DEN UNTERHALT. STERBEN JENE, SO SIND IHRE EIGENEN TÖCHTER VON FREIEN GÜTERN ZU ERNÄHREN, SIE ABER AUCH VON BELASTETEN GÜTERN, WEIL SIE ALS GLÄUBIG ERIN GILT. DIE VORSICHTIGEN PFLEGEN ZU SCHREIBEN: UNTER DER BEDINGUNG, DASS ICH DEINE TOCHTER FÜNF JAHRE ERNÄHRE, SOLANGE DU BEI MIR WEILST.",
+ "SAGT DIE WITWE, SIE WOLLE AUS DEM HAUSE IHRES MANNES NICHT WEICHEN, SO KÖNNEN DIE ERBEN ZU IHR NICHT SAGEN: GEH IN DAS HAUS DEINES VATERS, UND WIR ERNÄHREN DICH; VIELMEHR MÜSSEN SIE SIE IM HAUSE IHRES MANNES ERNÄHREN UND IHR EINE IHREM STANDE ANGEMESSENE WOHNUNG GEBEN. SAGT SIE, SIE WOLLE AUS DEM HAUSE IHRES VATERS NICHT WEICHEN, SO KÖNNEN DIE ERBEN ZU IHR SAGEN: WEILST DU BEI UNS, SO BEKOMMST DU UNTERHALT, WEILST DU NICHT BEI UNS, SO BEKOMMST DU KEINEN UNTERHALT. WENDET SIE EIN: WEIL SIE JUNG IST UND AUCH JENEJUNG SIND, SO MÜSSEN SIE SIE IM HAUSE IHRES VATERS UNTERHALTEN.",
+ "SOLANGE SIE IM HAUSE IHRES VATERSIST, KANN SIE IHRE MORGENGABE IMMER VERLANGEN, SOLANGE SIE IM HAUSE IHRES MANNES IST, KANN SIE IHRE MORGENGABE FÜNFUNDZWANZIG JAHRE VERLANGEN, DENN IN FÜNFUNDZWANZIG JAHREN KANN SIE MILDTÄTIGKEIT IN HÖHE IHRER MORGENGABE GEÜBTHABEN – SO R. MEÍR IM NAMEN DES R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL. DIE WEISEN SAGEN, SOLANGE SIE IM HAUSE IHRES MANNES IST, KÖNNE SIE IHRE MORGENGABE IMMER VERLANGEN, SOLANGE SIE IM HAUSE IHRES VATERS IST, KÖNNE SIE IHRE MORGENGABE FÜNFUNDZWANZIG JAHREVERLANGEN. STIRBT SIE, SO MÜSSEN IHRE ERBEN INNERHALB FÜNFUNDZWANZIG JAHREN IHRE MORGENGABE MAHNEN."
+ ],
+ [
+ "ZWEI VERORDNUNGSRICHTER WAREN IN JERUŠALEM, ADMON UND ḤANAN B. ABIŠALOM. ḤANAN LEHRTE ZWEI DINGE UND ADMON SIEBEN. WENN JEMAND NACH DEM ÜBERSEELANDE GEGANGEN IST UND SEINE FRAU UNTERHALT FORDERT, SO SCHWÖRE SIE, WIE ḤANAN SAGT, SPÄTERUND SCHWÖRE NICHT ZUNÄCHST. DIE HOCHPRIESTERSSÖHNE ABER STREITEN GEGEN IHN UND SAGEN, SIE SCHWÖRE ZUNÄCHST UND SPÄTER. R. DOSA B. ARCHINOS STIMMTE IHNEN ZU. R. JOḤANAN B. ZAKKAJ SAGTE: ḤANAN HAT RECHT, SIE SCHWÖRE NUR SPÄTER.",
+ "WENN JEMAND NACH DEM ÜBERSEELANDE GEGANGEN IST UND JEMAND SEINE FRAU UNTERHALTEN HAT, SO HAT ER, WIE ḤANAN SAGT, SEIN GELD VERLOREN. DIE HOCHPRIESTERSSÖHNE STREITEN GEGEN IHN UND SAGEN, ER SCHWÖRE, WIEVIEL ER AUSGEGEBEN HAT, UND ERHALTE ES ZURÜCK. R. DOSA B. ARCHINOS PFLICHTETE IHNEN BEI. R. JOḤANAN B. ZAKKAJ SAGTE : ḤANAN HAT RECHT : ER HAT SEIN GELD AUF DAS REHGEWEIHGELEGT.",
+ "ADMON LEHRTE SIEBEN DINGE : WENN JEMAND STIRBT UND SÖHNE UND TÖCHTER HINTERLÄSST, SO ERBEN, WENN DAS VERMÖGEN GROSSIST, DIE SÖHNE, UND DIE TÖCHTER WERDENUNTERHALTEN; IST ABER DAS VERMÖGEN GERING, SO WERDEN DIE TÖCHTER UNTERHALTEN UND DIE SÖHNE MÖGEN AN DEN TÜREN BETTELN. ADMON SAGTE: SOLL ICH, WEIL ICH MÄNNLICHEN GESCHLECHTES BIN, IM NACHTEILESEIN!? R. GAMLIÉL SPRACH: MIR LEUCHTEN DIE WORTE ADMONS EIN.",
+ "WENN JEMAND VON SEINEM NÄCHSTEN KRÜGE ÖL FORDERT, UND DIESER NUR DIE GEFÄSSE ZUGIBT, SO MUSS ER, WIE ADMON SAGT, DA ER EINEN TEIL DER FORDERUNG ZUGIBT, SCHWÖREN. DIE WEISEN ABER SAGEN, DER TEIL, DEN ER ZUGIBT, GEHÖRT NICHT ZUM OBJEKTEDER FORDERUNG. R. GAMLIÉL SPRACH: MIR LEUCHTEN DIE WORTE ADMONS EIN.",
+ "WENN JEMAND SEINEM SCHWIEGERSOHNE EINEN GELDBETRAG AUSGESETZT HAT UND IHM NACHHER DEN FUSSENTGEGENSTRECKT, SO MAG DIE TOCHTER WARTEN, BIS IHR DER KOPF WEISSWIRD. ADMON SAGT, SIE KÖNNE SAGEN: HÄTTE ICH ES VERSPROCHEN, SO HÄTTE ICH ZU WARTEN, BIS MIR DER KOPF WEISS WIRD, ABER MEIN VATER HAT ES VERSPROCHEN, WAS KANN ICH DAFÜR; HEIRATE MICH ODER GIB MICH FREI. R. GAMLIÉL SPRACH: MIR LEUCHTEN DIE WORTE ADMONS EIN.",
+ "WENN JEMAND ANSPRUCH AUF EIN FELD ERHEBTUND ER SELBER DABEI ALS ZEUGE UNTERSCHRIEBENIST, SO WAR IHM, WIE ADMON SAGT, DER ANDERE LIEBER, DENN DER ERSTE WAR SCHLIMMERALS DIESER. DIE WEISEN SAGEN, ER HABE SEINEN ANSPRUGHVERLOREN. NANNTE DER VERKÄUFER ES ALS GRENZZEICHENFÜR EINEN ANDEREN, SO HAT ER SEINEN ANSPRUCH VERLOREN.",
+ "WENN JEMAND NACH DEM ÜBERSEELANDE GEGANGEN WAR UND IHM DER WEG ZU SEINEM FELDE VERLORENGING, SO GEHE ER, WIE ADMON SAGT, DEN KÜRZESTEN. DIE WEISEN SAGEN, ENTWEDER KAUFE ER SICH EINEN WEG FÜR HUNDERT MINENODER ER FLIEGE DURCH DIE LUFT.",
+ "WENN JEMAND EINEN SCHULDSCHEIN AUF SEINEN NÄCHSTEN VORLEGT, UND DIESER EINE URKUNDEVORLEGT, DASS JENER IHM EIN FELD VERKAUFT HAT, SO KANN ER, WIE ADMON SAGT, SAGEN : SCHULDETE ICH DIR ETWAS, SO SOLLTEST DU DIR DAS DEINIGE BEZAHLEN LASSEN, ALS DU MIR DAS FELD VERKAUFTEST. DIE WEISEN SAGEN, JENER WAR SCHLAU, IHM DAS FELD ZU VERKAUFEN, UM IHN PFÄNDEN ZU KÖNNEN.",
+ "WENN ZWEI AUF EINANDER SCHULDSCHEINE VORLEGEN, SO KANN, WIE ADMON SAGT, DER SPÄTERE ZUM ERSTEREN SAGEN: WIESO WÜRDEST DU, WENN ICH DIR SCHULDETE, VON MIR GELIEHEN HABEN!? DIE WEISEN SAGEN, DER EINE FORDERE SEINEN SCHULDSCHEIN EIN UND DER ANDERE FORDERE SEINEN SCHULDSCHEIN EIN.",
+ "DREIERLEI LANDGEBIETE SIND BEIM EHERECHTE ZU UNTERSCHEIDEN JUDÄA, TRANSJARDEN UND GALILÄA : MAN KANN SEINE FRAU NICHT ZWINGEN, MIT IHM AUS EINER MITTELSTADT NACH EINER ANDERENODER AUS EINER GROSSTADT NACH EINER ANDEREN ZU ZIEHEN; INNERHALB DERSELBEN PROVINZ KANN MAN SIE ZWINGEN, MIT IHM AUS EINER MITTELSTADT NACH EINER ANDEREN ODER AUS EINER GROSSTADT NACH EINER ANDEREN ZU ZIEHEN, JEDOCH NICHT AUS EINER MITTELSTADT NACH EINER GROSSTADT ODER AUS EINER GROSSTADT NACH EINER MITTELSTADT. MAN KANN SIE ZWINGEN, MIT IHM AUS EINER SCHLECHTEN WOHNUNG NACH EINER SCHÖNEN ZU ZIEHEN, NICHT ABER AUS EINER SCHÖNEN WOHNUNG NACH EINER SCHLECHTEN. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, AUCH NICHT AUS EINER SCHLECHTEN WOHNUNG NACH EINER SCHÖNEN, WEIL EINE SCHÖNE WOHNUNG AUFSPÜRT.",
+ "MAN KANN JEDEN ZWINGEN, MIT IHM NACH DEM JISRAÉLLANDE ZU ZIEHEN, NIEMAND ABER FORTZUZIEHEN; MAN KANN JEDEN ZWINGEN, MIT IHM NACH JERUŠALEM ZU ZIEHEN, NIEMAND ABER FORTZUZIEHEN, EINERLEI, OB MÄNNER ODER FRAUEN. WER EINE FRAU IM JISRAÉLLANDE GEHEIRATET HAT UND SICH VON IHR IM JISRAÉLLANDE SCHEIDEN LÄSST, ZAHLE IHR DIE MORGENGABE IN JISRAÉLLÄNDISCHEM GELDE AUS : WER EINE FRAU IM JISRAÉLLANDE GEHEIRATET HAT UND SICH VON IHR IN KAPPADOKIEN SCHEIDEN LÄSST, ZAHLE SIE IHR IN JISRAÉLLÄNDISCHEM GELDE AUS; WER EINE FRAU IN KAPPADOKIEN GEHEIRATET HAT UND SICH VON IHR IM JISRAÉLLANDE SCHEIDEN LÄSST, ZAHLE SIE IHR IN JISRAÉLLÄNDISCHEM GELDE AUS; R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, ER ZAHLE SIE IHR IN KAPPADOKISCHEM GELDE AUS; WER EINE FRAU IN KAPPADOKIEN GEHEIRATET HAT UND SICH VON IHR IN KAPPADOKIEN SCHEIDEN LÄSST, ZAHLE SIE IHR IN KAPPADOKISCHEM GELDE AUS."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4e1c5a0605656d0a040f41325116bcaa445c9810
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json
@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein",
+ "versionTitle": "The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY",
+ "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source",
+ "versionTitleInHebrew": "המשנה עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא, רבי שרגא זילברשטיין",
+ "versionNotesInHebrew": "כדי לשפר את איכות הטקסט הזה, שונו שגיאות תרגום ברורות בהתאם למקור העברי",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "\tA virgin is married on the fourth day [and not on the night preceding the fifth day, for we apprehend that he might then be preoccupied with the wedding and not be able to cohabit], and a widow on the fifth day. For the batei-din convene in the cities twice a week, on the second day and the fifth day, so that if he have a claim of (absence of) virginity, [such as: \"I cohabited and did not find blood,\" whether she be a minor, a na'arah, or a bogereth, or: \"I found an open door,\" if she were a minor or a na'arah (but not if she were a bogereth)], he can rise early to beth-din [when his anger is still upon him, lest he be assuaged and \"cool off,\" and keep her; and it may be that she were adulterous under him (i.e., during the time of betrothal), in which instance she is forbidden to him. The gemara asks: Let him marry her on the first day, and if he has a claim of virginity, he can rise early to beth-din on the second day. And it answers: The sages were solicitous of the welfare of the daughters of Israel, that the groom occupy himself with the (wedding) feast three days: the first, second, and third day, and that on the fourth day he marry her. And when batei-din do not sit on the second and fourth days, a woman can be married on any day, provided that he occupy himself with the feast for three days. And out of solicitude for the poor, it is the custom in some places to marry on Sabbath eve. The reason that a widow is wed on the fifth day is that the sages were solicitous of the welfare of the daughters of Israel, so that (in this instance) he can rejoice with her three days — the fifth, the sixth, and the Sabbath. One who marries a widow is forbidden to work for three days and one who marries a virgin may not work all seven. As to birchath chathanim (\"the blessings of the groom\"), both a man being married for the first time, who weds a widow, and a widower who weds a virgin, bless birchath chathanim all seven days. And a widower who weds a widow blesses birchath chathanim one day.]",
+ "\tThe kethubah of a virgin is two manah, and of a widow, one manah. A virgin who is a widow or a divorcée or a chalutzah from betrothal [and who remarried] — her kethubah [from the second] is two manah, and she is subject to a claim of virginity [i.e., if the second found her not to be a virgin, she loses her kethubah, it having been a \"mistaken purchase\"; for he had married her on the assumption that she was a virgin.] A proselyte, and a captive, and a bondsmaid, who had been redeemed and proselytized and freed (when they were) less than three years and one day old — their kethubah is two manah, and they are subject to a claim of virginity.",
+ "\tA (male) adult who lived with a minor [less than three years and one day, whose act is not regarded as intercourse], and a (male) minor [less than nine years and one day, whose act is not regarded as intercourse], who lived with an adult, and a mukkath etz [ a woman who had been accidentally deflowered] — their kethubah is two manah. These are the words of R. Meir. The sages say: The kethubah of a mukkath etz is one manah. [The halachah is in accordance with them. And even if he were not aware of it, her kethubah is one manah, and it is not a \"mistaken purchase.\"]",
+ "\tA virgin who was a widow or a divorcée or a chalutzah from the marriage [If she then remarried without any apprisal (of that fact)] — her kethubah is a manah [for she entered the chuppah in a status of non-virgin] — and she is not subject to a claim of virginity. A proselyte, and a captive, and a bondsmaid, who had been redeemed and divorced and freed (when they were) more than three years and one day — their kethubah is one manah, and they are not subject to a claim of virginity.",
+ "\tIf one had eaten at his in-laws without witnesses in Judah, she is not subject to a claim of virginity, for he is left alone with her. [When they made the betrothal feast in the house of the bride's father in Judah, it was the practice that the groom be left alone with her to become familiar with her. Therefore, when he afterwards married her, he did not have a claim of virginity.] Both the kethubah of the widow of an Israelite and that of the widow of a Cohein are one manah. A beth-din of Cohanim would claim four hundred zuz for (the kethubah of) a virgin (who was the daughter of a Cohein), and the sages did not protest.",
+ "\tIf one married a woman and found her not to be a virgin — if she said: \"After you betrothed me, I was forced, and 'your field was flooded'\" [i.e., a torrential rain smote your field and ruined it, i.e., \"It's your hard luck,\" and give me my kethubah], and he says: \"No, it was before I betrothed you, and my purchase was a mistaken one\" [and you have no kethubah from me] — R. Gamliel and R. Eliezer say: She is believed [and she is made to swear a shevuath heseth (an oath in equity) that it is as she says, and she takes her kethubah. And this is the halachah. And if she says: \"He found me a virgin,\" she is not believed, the sages having believed the husband, even without an oath; for it is premised that a man does not exert himself with the (marriage) feast only to lose it.] R. Yehoshua says: \"We do not live by her mouth,\" but she is assumed to have been lived with before she was betrothed and that she deceived him, unless she brings proof for her words.",
+ "\tIf she says: \"I am a mukkath etz,\" and he says: \"No, you were 'trodden' [i.e., lived with] by a man,\" R. Gamliel and R. Eliezer say: She is believed. And R. Yehoshua says: We do not live by her mouth, but she is assumed to have been 'trodden by a man' unless she brings proof for her words.",
+ "\tIf she were seen speaking [i.e., closeted] with someone from the marketplace, and she were asked: What is the \"nature\" of this man? and she replied: It was that and that man and he is a Cohein [i.e., pedigreed (not forbidding a woman to the priesthood)] — R. Gamliel and R. Yehoshua say: She is believed [and she is permitted to the priesthood], and R. Yehoshua says: We do not live by her mouth; but she is assumed to have been lived with by a Nathin or a mamzer unless she brings proof for her words.",
+ "\tIf she were pregnant and she were asked: What is the \"nature\" of this fetus? (If she replied:) It is by this and this man, and he is a Cohein, she is believed [and both she and her daughter are permitted to the priesthood. But as to inheritance, R. Gamliel does not say that this fetus inherits him (the one she says is the father). And the halachah is in accordance with R. Gamliel in all these cases of our Mishnah. But even so, ab initio, she does not marry into the priesthood (neither the \"speaking\" one [(1:8)] nor the pregnant one) unless most of the men of the city were pedigreed and one of them, who had \"separated\" from the city, had lived with her (for we say: \"All who separate separate from the majority.\" And in that instance, she may marry into the priesthood even ab initio, both she and her daughter.] R. Yehoshua says: We do not live by her mouth, but she is assumed to be pregnant by a Nathin or a mamzer unless she brings proof for her words.",
+ "\tR. Yossi said: It once happened that a child went to draw water from the well and was raped. R. Yochanan b. Nuri said: If the majority of the men of the city (are kasher and their daughters and widows may be) married to the priesthood, she may marry to the priesthood. [Even though one majority is generally sufficient, \"pedigree\" was accorded special status, and in this instance the rabbis required two majorities — the majority of (traveling) companies passing through there (as being pedigreed) and \"the majority of the city.\" Women are not married ab initio to the priesthood without two majorities. And this is the halachah.]"
+ ],
+ [
+ "\tA woman who was widowed or divorced [and who claimed her kethubah] — if she said: He married me as a virgin, and he said: No, I married you as a widow [This refers to one who was divorced. In the instance of one who was widowed, the heirs say: Our father married you as a widow, and only a manah is owing you] — If there are witnesses that she went out with hinuma [Some say it is a canopy of myrtle that they make for virgins; and others, a veil placed over the eyes, in which one \"slumbers\" (mitnamnemeth)], and her hair were undone, [hanging loose on her shoulders, it being the practice to conduct virgins in this manner from their fathers' house to the wedding hall], her kethubah is two manah. R. Yochanan b. Beroka says: The distribution of parched grain is also evidence (of her being a virgin). [In the locality of R. Yochanan b. Beroka it was the practice to distribute parched grain at the weddings of virgins. And if there were no witnesses that such customs were followed at her marriage and her kethubah were lost, the husband is believed and she claims only a manah.]",
+ "\tAnd R. Yehoshua concedes that if one says to his neighbor: This field was your father's and I bought it from him, he is believed, for \"the mouth that forbids is the mouth that permits.\" [Even though above, in the first chapter, re \"If she said: 'After you betrothed me, I was forced,'\" R. Yehoshua differs from R. Gamliel, saying that the woman is not believed in this (even though) she thus forbids herself to the priesthood, when she could have said: I am a mukkath etz and have been permitted to the priesthood — this is so in an instance of \"forbidden\" or \"permitted,\" i.e., to be forbidden to the priesthood or permitted to it. It is in this instance that R. Yehoshua differs from R. Gamliel, saying that she is not believed with a miggo (\"I could have said, etc.\"); but here, where there is no question of forbidden or permitted, but (rather a question of) monetary loss, as when one says to his neighbor: \"This field was your father's and I bought it from him,\" R. Yehoshua concedes to R. Gamliel that in such an instance he is believed with a miggo, having been able to say: \"It is mine,\" so that if he says: \"It was your father's, and I bought it from him,\" he is believed.] And if there are witnesses that it was his father's, and he says: I bought it from him, he is not believed. [The gemara explains that this Mishnah speaks of an instance in which he (the possessor of the field) ate from it only two years before (i.e., in the lifetime of) the father and one year before the son. The Mishnah apprises us that since the three years of chazakah (possession) were not completed in the father's lifetime, the year that he ate before the son does not accrue to the sum of the years of chazakah.",
+ "\tIf witnesses said: This is our signature, but we were forced (to sign) [their lives being threatened (but if it were \"money forcing,\" their money being \"threatened\" and, it goes without saying, if they said: (We signed) because of the great sum of money given us, that they are not believed; for \"a man does not render himself an evildoer.\" For \"a man is kin to himself\" and is not believed to testify vis-à-vis himself neither for nor against)], or (if they said) we were minors, or we were unfit to testify, they are believed. [Here, too, (they are believed only if they claim that they were) unfit to testify because of kinship; but if because of transgression, they are not believed.] And if there are witnesses that it is their signature or if their signature were corroborated from a different source, they are not believed. [If their signature appeared on a different deed which had been certified in beth-din, and that deed came before us together with this one, and the signatures were alike (they are not believed)].",
+ "\tIf one says: This is my signature, and that is my friend's signature; and the other says: This is my signature, and that is my friend's signature, they are believed, [there being two witnesses for each signature.] If one says: This is my signature, and the other says: This is my signature, they must join another (witness) with them. [For they testify to their signature, and not to the manah (the amount) of the deed, and each signature requires two witnesses.] These are the words of Rebbi. And the sages say: They need not join another with them, but a man is believed to say: This is my signature. [For they testify to the manah of the deed, and when each says: This is my signature, there are two witnesses for the manah of the deed. The halachah is in accordance with the sages.]",
+ "\tIf a woman says: I was married, but I was divorced, she is believed, for \"the mouth that forbids is the mouth that permits.\" And if there are witnesses that she was married, and she says: I was divorced, she is not believed. If she said: I was taken captive, but I am clean (i.e., I was not forced), she is believed (to marry a Cohein), for \"the mouth that forbids is the mouth that permits.\" And if there are witnesses that she was taken captive, and she says: I am clean, she is not believed. And if after she were married witnesses came, she does not leave. [Not that she had actually been married; but if after she had been permitted to marry, witnesses came and testified that she had been abducted, she does not \"leave\" her first license and she may marry ab initio. But if witnesses came that she had been defiled, even if she had several children, she leaves.]",
+ "\tIf two women were taken captive, [i.e., if there are witnesses that they were abducted] — If one says: I was taken captive, but I am clean, and the other says: I was taken captive, but I am clean, they are not believed. And when they testify for each other, [each one saying: My friend is clean], they are believed. [For the sages were lenient in the case of an abducted woman, accepting the testimony of one witness — even a bondsman, even a woman, even a minor \"speaking in his innocence\" — so long as the witness testifies that he had not left her from the time she was taken captive until she had been released by the gentiles.]",
+ "\tLikewise, with two men, if one said: I am a Cohein, and the other said: I am a Cohein, they are not believed [to be given terumah]. And when they testify for each other, [each one saying: I and my friend are Cohanim], they are believed.",
+ "\tR. Yehudah says: One is not elevated to the priesthood by the testimony of one witness. [Even if there are no \"reciprocal\" witnesses, and, it goes without saying, if there is a possibility of reciprocity, i.e., Testify for me, and I will testify for you.] R. Elazar said: When is this so? Where there are \"objectors\" [who declare him to be unfit for the priesthood; and there is no \"objection\" with fewer than two], but where there are no objectors, one is elevated to the priesthood by the testimony of one witness [where there are no reciprocal witnesses. And this is the difference between R. Elazar and the first tanna (R. Yehudah)]. R. Shimon b. Gamliel says in the name of R. Shimon the son of the sagan (the adjutant high-priest): One is elevated to the priesthood by the testimony of one witness. [The gemara asks: \"Aren't R. Shimon b. Gamliel and R. Elazar saying the same thing!\" And it concludes that they differ on the question of \"combining testimony\" — as when we know that this man's father was held to be a (fit) Cohein, and a report went out that he was the son of a divorcée or of a chalutzah, and he was \"taken down\" (from the priesthood), and then a witness came and said: I know him to be a (fit) Cohein — at which he was re-elevated; and then two witnesses came and said: He is the son of a divorcée or of a chalutzah — at which he was again taken down; and one witness came and said: I know him to be a (fit) Cohein — R. Shimon b. Gamliel says that he is re-elevated to the priesthood by the testimony of this last witness, for we \"combine\" him with the first witness who nullified the report by saying: I know him to be a Cohein. And even though they did not testify at the same time, their testimony is combined, and we say: Set these two who say that he is a Cohein beside the two who say that he is the son of a divorcée, and \"set the man into his (original) status\" (as a fit priest). And according to R. Elazar, he is not re-elevated until two witnesses testify at the same time that he is a (fit) priest. The halachah is in accordance with R. Shimon b. Gamliel, that the witnesses are combined even though they did not testify together.]",
+ "\tIf a woman were imprisoned by gentiles — if because of money, she is permitted to her husband, [for out of fear of losing their money, they will not be wanton with her. And this is so only when Israel has the upper hand over the idolators. In that instance she is permitted to her husband, even if he is a Cohein. (This instance is not similar to that of a captive woman; for in this instance they are afraid of losing their money.) But if the idolators have the upper hand, even (if she were imprisoned) because of money, she is forbidden to her husband if he is a Cohein. And if her husband is an Israelite, she is permitted in any event. For the wife of an Israelite who was forced is permitted to her husband]; if (she were imprisoned) because of \"life,\" [having been sentenced to death], she is forbidden to her husband [even if he were an Israelite; for we fear that she may have cohabited voluntarily with one of them (to save her life).] If karkom (besiegers) captured a city, [the targum of \"matzor\" (siege) is \"karkuma\"], all women married to Cohanim, who are found therein are unfit [forbidden to the priesthood; for the wife of a Cohein is forbidden when she is forced. And if there is in the city one hiding place, where one woman could hide, each of the women of the city is believed to say: I hid in the hiding place and I was not defiled. And since she is believed to say: I hid, she is also believed to say: I did not hide, but I was not defiled.] And if there are witnesses for them — even a bondsman, even a bondswoman — they are believed. And a man is not believed (to testify) for himself. R. Zechariah b. Hakatzav said: [I swear by] \"this abode!\" (the Temple), \"her hand did not leave my hand from the time the gentiles entered Jerusalem until they left\" — whereupon they said to him: \"A man does not testify for himself.\" [and if a man testified about a captive woman that she is clean, he may not marry her if he is a Cohein because of suspicion (of false testimony). And if he redeemed her from captivity with his money, he may testify for her and marry her; for one does not \"throw away\" his money for nothing. If he did not know that she was clean, he would not have given his money for her.]",
+ "\tAnd these are believed to testify when they come of age, as to what they saw when they were minors. A man is believed to say: This is the signature of my father, this is the signature of my rabbi, this is the signature of my brother [and the deed is certified by his word. For the certification of deeds is a rabbinic ordinance, and the rabbis believed him in respect to rabbinical ordinances.], I remember when this woman went out with hinuma (see 2:1) and her hair was undone [in which instance she takes a kethubah of two hundred. And though money is claimed only with bona fide testimony, here it is different; for since most women marry as virgins, it is merely a recounting of events], and (I remember) when this man went from school to immerse to eat terumah [when we were youngsters in school. On the basis of such testimony, he is fed terumah d'rabanan (terumah by rabbinical ordinance), such as terumah which is taken from an unperforated pot, and the like. But he is not fed terumah d'oraitha (terumah by Torah law) by such testimony. And we do not suspect that he might have been the bondsman of a Cohein, for it is forbidden to teach a bondsman Torah.], and (I remember) when he shared (terumah) with us on the threshing floor [And we do not suspect that he might have been the bondsman of a Cohein, for terumah is not distributed to a bondsman unless his master is with him.], and (I remember) that this place was a beth-hapras [If one plows over a grave, he makes a beth-hapras of one hundred cubits, this being the estimated distance that the plow moves the bones of the dead; and the tumah (uncleanliness) of beth-hapras is by rabbinical ordinance.], and we would walk (only) until here on the Sabbath [for (Sabbath) boundaries are a rabbinical ordinance.] But a man is not believed to say: This man had a road in this place, or: this man had ma'amad and misped in this place [i.e., he had a place here to eulogize (lehaspid) his dead, and to make the standings (ma'amadoth) and the sittings that they used to make for the dead. In this, he was not believed, for it is a monetary matter and requires bona fide testimony.]"
+ ],
+ [
+ "\tThese are the maidens [who, although unfit (pasul, receive knass (the penalty payment). If a man forced one of them, he gives her father fifty kesef.]: one who lives with a mamzereth, a Nethinah, [one of the Giveonites. Because Joshua made them (nathnam) hewers of wood and drawers of water, they were called \"Nethinim,\" and they are forbidden to enter the congregation.], and a Cuthite [This tanna holds that Cuthites are \"lion proselytes\" and are regarded as gentiles], one who lives with a proselyte, a captive woman, or a bondswoman who had been redeemed, proselytized, and freed when they were less than three years and one day old. [For they are assumed to have been virgins (when he lived with them). For even if they had been lived with in their captivity or when they were gentiles, their virginal signs return.] If one lives with his sister, his father's sister, his mother's sister, his wife's sister, his brother's wife, the wife of his father's brother [if she were betrothed to one of them and was divorced during betrothal and was still a virgin], or a niddah, they receive knass. [For] even though they are subject to kareth, they are not subject to judicial death penalty. [Kareth does not exempt one from payment. This is so when there was no fore-warning (hathra'ah), but if there was, he is exempt from knass, the ruling being that all those liable to kareth who are fore-warned receive stripes, and one does not both receive stripes and pay.]",
+ "\tAnd these do not receive knass: one who lives with a proselyte, a captive woman, or a bondswoman who had been redeemed, proselytized and freed when they were more than three years and one day old. [For since they are fit for cohabitation, they are regarded as \"abandoned,\" and they are cohabited with when they are gentiles, as is the captive woman in her captivity.] R. Yehudah says: A captive woman who was redeemed remains \"in her holiness\" [and is not assumed to have been lived with] even [if she were abducted] when she was grown. [The halachah is not in accordance with R. Yehudah.] If one lives with his daughter, his daughter's daughter, his son's daughter, his wife's daughter, her son's daughter, and her daughter's daughter, they do not receive knass, for he is liable to death, his death (penalty) being at the hands of beth-din; and all who are liable to death do not pay money, it being written (Exodus 21:22): \"and there be no death, then punishment shall be exacted\" [but if there be death, one of the two men who are fighting being killed, then the one who killed him is not punished by paying money, for he is liable to judicial death penalty for having killed him. And it makes not difference in a transgression punishable by judicial death penalty whether the act was wilful or unwitting — he is always exempt from monetary payment. But in a transgression punishable by kareth or stripes, one is not exempt from payment unless there be witnesses and fore-warning and he receive stripes, in which instance he does not pay.]",
+ "\tIf a maiden were betrothed and divorced, R. Yossi Haglili says she does not receive knass, [it being written (Deuteronomy 22:28): \"who was not betrothed\"; but if she were once betrothed, she no longer receives knass.] R. Akiva says: She does receive knass, and her knass belongs to her, [for we expound: \"who was not betrothed…\" (then the knass shall be given) to her father, (the implication being that) if she were betrothed, it belongs to her. The halachah is in accordance with R. Akiva.]",
+ "\tOne who seduces gives three things, and one who rapes gives four. One who seduces gives bosheth (shame), p'gam (injury), and knass. One who rapes, in addition, gives tza'ar (affliction). What is the difference between one who forces and one who seduces? One who forces gives tza'ar, and one who seduces does not give tza'ar [For being forced is not like being seduced; and the one who was seduced does not receive tza'ar, \"inui\" (affliction) being written in the Torah in respect to forcing, but not in respect to seduction.]; one who forces gives immediately [to her father, even though he marries her], and one who seduces, when he sends her out [(that is, if he does not marry her. For if he does marry her, he does not give knass, it being written (Shemoth 22:16): \"then he shall take her as a wife … and if he refuse … then money shall he pay\"; but in respect to forcing, it is written (Deuteronomy 22:29): \"and he shall give … fifty (shekels of) silver … and to him shall she be as a wife.\")]; and one who forces, drinks in his \"earthen vessel\" [in the repugnant vessel that he chose for himself; that is, he must marry her perforce]; and one who seduces, if he wishes to send her out (i.e., not to marry her), he may do so.",
+ "\tHow does one drink \"in his earthen vessel\"? Even if she were lame, or blind, or covered with [leprous] boils. If he found in her a thing of nakedness (i.e., indecency), or if she were not fit (halachically) to marry a Jew, he is not permitted to take her, it being written (Deuteronomy 22:29): \"And to him shall she be as a wife\" — one who is permitted to him as a wife.",
+ "\tAn orphan who was betrothed and divorced — R. Eliezer says: One who seduces her is exempt (from knass) and one who forces her is liable. [For since she is an orphan and her knass belongs to her, she waives it, for she cohabited with him consentingly and he is exempt. And not an orphan alone, but any maiden who was betrothed and divorced — one who forces her is liable, and one who seduces her is exempt, just as in the instance of an orphan, for her knass belongs to her, as R. Akiva says above, and this is the halachah.]",
+ "\tWhich is bosheth (shame)? All according to the one who shames and the one who is shamed. [The bosheth of a common man who shames is greater than that of a lowly one or of a distinguished one. Thus did I find it in the glosses of my rabbis. And in Hachovel (Bava Kamma), I found that the bosheth of a lowly man is greater, and this is the essential interpretation. (\"and the one who is shamed\":) His bosheth is proportionate to his eminence.] (Which is) p'gam (injury)? We perceive her as a bondswoman to be sold. How much would she be worth, and how much is she worth (now). [We assess how much more a man would want to give to marry a virgin bondswoman to a favored bondsman than one who is not a virgin. The gemara asks how we know that one gives bosheth, p'gam, and tza'ar. Perhaps the Torah ordains the fifty kesef to cover everything. And it answers that we derive it from (Deuteronomy 22:29): \"Then the man who lies with her shall give the father of the maiden fifty kesef\" — the enjoyment of \"lying\" alone is fifty kesef, aside from bosheth, p'gam, and tza'ar.] Knass is the same for all men. Anything which has a fixed amount in the Torah is the same for all men.",
+ "\tWherever there is selling [i.e., selling rights of a father in his daughter (that is, when she is a minor)], there is no knass [i.e., he has no knass rights in her, there being no knass for a minor. The halachah is not in accordance with this Mishnah; for this Mishnah is in accordance with R. Meir, who says that there is no knass for a minor. But the sages say that there is knass for a minor, and the halachah is in accordance with the sages. A minor (k'tanah) in this connection is a girl from three years until twelve years and one day, when she shows two (pubertal) hairs.]; and wherever there is knass, [from the time she is a na'arah; that is, when she is twelve years and one day old and shows two hairs, at which time she receives knass], there is no selling, [a man not selling his daughter when she is a na'arah]. With a minor, there is selling, and there is no knass; with a na'arah, there is knass, and there is no selling. With a bogereth, there is neither selling nor knass. [From the age of twelve years, six months and one day and showing two hairs, she is called a \"bogereth.\" Her father cannot sell her and she receives no knass.]",
+ "\tIf one said: I seduced that man's daughter, he pays bosheth and p'gam by his own testimony [Not only if he says: I forced her, where he does not injure her that much, the la'az (\"ill report\") of one who was forced not being that great — not only in such an instance does he pay by his own testimony; but even if he says: I seduced her, where he injures her more, the la'az of one who was seduced being great, so that we might think we do not believe him to strengthen the la'az — we nevertheless say that she would prefer this (that he be believed) in order to gain the money thereby.], and he does not pay knass. [For one who admits to knass is exempt from it, it being written (Exodus 22:8): \"Whom the judges incriminate shall pay double\" — to exclude one who incriminates himself.] If one says: I stole, I slaughtered, and I sold, he pays the principal (keren) by his own testimony, but he does not pay the double payment (kefel) and the \"four and five\" payment. (If he says:) My ox killed that man [and I owe kofer (the \"ransom\" payment), he pays by his own testimony, it being held that kofer is monetary payment (and not knass)], or (if he says: My ox killed) that man's ox, he pays by his own testimony. (If he says:) My ox killed that man's bondsman [and I owe thirty sela], he does not pay by his own testimony, [for it (thirty sela) is knass, thirty sela being given even if he is not worth one sela.]"
+ ],
+ [
+ "\tIf a na'arah were seduced, her bosheth, her p'gam, and her knass belong to her father, and her tza'ar, [too,] if she were forced. If she appeared before beth-din before her father died, they belong to her father. If her father died [after she appeared before beth-din as a na'arah, whether or not she became a bogereth before he died], they belong to the brothers, [for since he appeared before beth-din, the father acquired them.] If she did not appear before beth-din before her father died, they belong to her. [For since he did not appear before beth-din, there is no money to bequeath to his sons.] If she appeared before beth-din before she became a bogereth, they belong to her father. If her father died, they belong to her brothers. If she did not appear before beth-din before she became a bogereth, they belong to her. R. Shimon says: If she did not collect before the father died, they belong o her. [Even if he appeared before beth-din, it is not the father's money to bequeath to his sons until it reaches his hands, it being written (Deuteronomy 22:19): \"Then the man who lies with her shall give the father of the na'arah fifty kesef\" — the Torah caused the father to acquire it only from the time of \"giving.\" The halachah is not in accordance with R. Shimon.] The work of her hands [that she performed in her father's lifetime, even though she did not collect her wage] and her metziah (the objects that she finds), even though she did not collect it, if her father died, they belong to her brothers. [The gemara asks: From whom does she collect her metziah? And it answers: This is the intent: The work of her hands is like her metziah, viz.: Just as her metziah, in her father's lifetime belongs to her father, and after her father's death, to her (that is, the brothers do not acquire what the daughter found after her father's death), so the work of her hands in her father's lifetime belongs to the father and is acquired by her brothers even if she had not collected her wage; but the work of her hands (that she performs) after her father's death belongs to her, and her brothers have no rights in the daughter's handiwork after the father's death.]",
+ "\tIf one betrothed his daughter and she were divorced, and he betrothed her and she were widowed, her kethubah, [which she claims from both of these betrothals] belongs to him, (this tanna) holding that there is a kethubah for a betrothed woman, and we are speaking of the period when she is a na'arah (or when she is a minor. If he married her and she were divorced; and he married her and she were widowed, her kethubah belongs to her. [For after he married her, his authority over her lapsed, and we follow (the time of) collection, which came afterwards. We do not follow the (time of the) writing, to say that since the first (kethubah) was written while she was yet under her father's domain, the kethubah belongs to her father.] R. Yehudah says: The first one belongs to her father, [R. Yehudah holding that we follow the (time of the) writing, and that since the first kethubah was written before the marriage, when she was still under her father's domain, it belongs to her father. The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+ "\tA father has rights in his daughter [when she is a minor or a na'arah] in her betrothal by money, [her betrothal money belonging to him, it being written in respect to a Hebrew maid-servant (Exodus 21:11): \"Then she shall go out free, without money,\" which is expounded: Money does not revert to this master (that is, the master who bought her, from whom she goes out free, with the signs of a na'arah), but money does revert to a different master. And who is that? Her father, the betrothal money reverting to him, even when she is a na'arah, until she becomes a bogereth.], by deed, and by cohabitation. [He receives a betrothal deed for her, and presents her for cohabitation for betrothal to whomever he wishes, it being written (Deuteronomy 24:2): \"And she shall go out … and she shall be,\" the \"beings\" (i.e., being taken in marriage) being likened to each other, viz.: Just as money, which is one of the \"beings,\" is in her father's domain, so, betrothal by deed and by cohabitation are in her father's domain.], and he acquires her metziah [because of eivah (rancor, i.e., desisting from feeding her)], and the work of her hands, [it being written (Exodus 21:7): \"And if a man sell his daughter as a maidservant\" — Just as the handiwork of a maidservant belongs to her master, so the handiwork of a daughter belongs to her father.], and the absolution of her vows, [it being written (in this connection) (Numbers 30:17): \"…in her maidenhood, the house of her father.\"], and he receives her get, [it being written (Deuteronomy 24:2): \"And she shall go out … and she shall be\" — \"going out\" (of marriage) is likened to \"being.\" Just as her father receives her betrothal when she is a minor and when she is a na'arah, so he receives her get.], and he does not eat fruits in her lifetime. [If land fell to her from the house of her father's mother, her father does not eat their fruits in her lifetime, unless she dies and he inherits her.] Superior to him (in rights) is her husband, [who has all the rights mentioned above that a father has in his daughter, and] who (in addition) eats the fruits [of the property which fell to her by inheritance after she married him.] And he (the husband) is obligated to feed her, to redeem her [if she were taken captive], and to bury her, [the sages having instituted that he bury her; this, in consideration of her inheritance, her husband inheriting her at her death.] R. Yehudah says: Even a pauper in Israel should not provide less (at the burial of his wife) than two flutes (for the eulogy) and a wailing woman.",
+ "\tShe is always in the domain of her father [If she were the daughter of an Israelite betrothed to a Cohein, she does not eat terumah. Even if the time appointed for her marriage arrived, and she was not married (the husband being obligated to feed her) she does not eat terumah] until she enters the domain of the husband, [i.e., the chuppah, whereby she enters her husband's domain] for marriage. If her father handed her over to the messengers of the husband, she is in the husband's domain. If her father went with the husband's messengers, or the father's messengers went with the husband's messengers, she is in her father's domain. If her father's messengers [meeting the husband's messengers] handed her over to the husband's messengers, she is in her husband's domain.",
+ "\tA father is not obligated to feed his daughter [in his lifetime. For after his death, his daughters are fed from his property as a condition of the kethubah. And this applies not only to his daughter, but also to his son, a father not being required to feed either his sons or his daughters when they are minors, unless he be a man of means; that is, a wealthy man from whom beth-din take perforce (as the men of the city in general are compelled to give charity), and they feed with it his young sons and daughters. And if he is not a man of means, beth-din berate him, telling him that it is cruel not to feed his children, that (if he refuses to feed them) he is worse than the wild animals, who are merciful to their young. But they cannot force him to feed them whether they be male or female. And this is so only when they are (merely) young; but if they are extremely young, below the age of six, beth-din compel the father and take from him by force in order to feed them, whether they be male or female. This was expounded by R. Elazar b. Azaryah before the sages in the Vineyard of Yavneh (so called because they sat there row upon row, in the configuration of a vineyard)]: \"the sons will inherit, and the daughters will be fed.\" [It is among the conditions of the kethubah that the males inherit their mother's kethubah and the females be fed from his property.] Just as the sons do not inherit [their mother's kethubah until after their father's death], so the daughters are not fed [from their father's property as per the conditions of the kethubah], until after their father's death.",
+ "\tIf he did not write her a kethubah, a virgin claims two manah, and a widow, a manah, because it is a condition of beth-din. If he wrote her (in her kethubah) a field worth a manah (one hundred zuz) instead of two hundred zuz, and he did not write her: \"All of my property is collateral for your kethubah, [(for he cannot say: You are to receive only the field mentioned in your kethubah)], he is liable (for such collateral), this being a condition of beth-din.",
+ "\tIf he did not write her: \"If you are taken captive, I will redeem you and restore you as my wife,\" or, if he were a Cohein, [who is not permitted to take her back after she was abducted (the wife of a Cohein, who was forced, being forbidden to her husband), in which instance he writes to her:] \"I will redeem you and I will return you to your land,\" he is (nevertheless) liable (for this) [and he must give her her kethubah, even though he must divorce her perforce], for this is a condition of beth-din.",
+ "\tIf she were taken captive, he must redeem her. And if he said: \"Here is her get and her kethubah — let her redeem herself,\" he is not permitted to do so, [for he was obligated to redeem her as soon as she was taken captive]. If she were taken ill, he must heal her, [healing being like feeding]. If he said: \"Here is her get and her kethubah — let her heal herself,\" he is permitted to do so. [For he is not obligated to feed his divorcée.]",
+ "\tIf he did not write: \"The male children that you will have from me will inherit the money of your kethubah over and above their share with their brothers,\" he is (nevertheless) liable (for this), for this is a condition of beth-din. [If you died in my lifetime, and I inherit you, your sons will take your kethubah after my death when they come to divide my property with the sons that I will have from a different wife. This will make a difference if her kethubah is more than the other's, or if the other's sons are more numerous than her own, in which instance it will profit these to take their mother's kethubah, even if (the amounts of) both be equal. The \"male-children\" kethubah, even in our days, is claimed only from land, but not from chattel. And it is only when the father left over the amount of the two kethuboth and an additional dinar that the sons can inherit the \"male-children\" kethubah, since room was left for Torah-inheritance. For after each of the sons takes of his mother's kethubah, there remains a dinar of their father's property to share among them. But if the father left only the amount of the two kethuboth, or less than this, they share the property equally among them, the \"male-children\" kethubah not obtaining.]",
+ "\t(If he did not write:) \"You will sit in my house and be fed from my property all the days of the duration of your widowhood in my house,\" he is (nevertheless) liable (for this), for this is a condition of beth-din. The men of Jerusalem would write thus. The men of the Galil would write as the men of Jerusalem. The men of Judah would write: \"…until the heirs desire to give you your kethubah.\" Therefore, if the heirs wish, they give her her kethubah and \"exempt\" her. [The halachah is not in accordance with the men of Judah; but so long as she does not marry and does not claim her kethubah in beth-din, she is fed from her husband's property, and lives in the house she lived in when her husband was alive, and uses all the vessels she used in her husband's lifetime.]"
+ ],
+ [
+ "\tEven though they said that a virgin claims two manah, and a widow, one manah, if he wishes to add, even a hundred manah, he may do so. [And we do not say that he is not permitted to add so as not to embarrass those lacking the means to do so.] If she were widowed or divorced, whether from the betrothal or from the marriage, she claims the whole. R. Elazar b. Azaryah says: From marriage, she claims the whole; from betrothal, a virgin claims two manah, and a widow, one manah; for he did not write it [the addition he consented to] except to marry her. R. Yehudah says: If he wishes, he writes to a virgin a deed of two manah, and she writes: I have received a manah from you.\" [Even though she did not receive it, she waives it and writes that she has received it.] R. Meir says: If one accords a virgin less than two manah, and a widow, less than one manah, his cohabitation is an adulterous one. [The halachah is in accordance with R. Meir in his decree.]",
+ "\tA virgin is given twelve months [to the time of the chuppah] from the time he [the husband] solicited her [after he betrothed her, to give thought to the exigencies of the chuppah, to prepare her adornments.], to provision herself [with adornments for twelve months, it being written (Bereishith 24:55): \"Let the maiden abide with us days.\" What is the intent of \"days\"? A year, it being written (Leviticus 25:9): \"Within days (i.e., a year) he may redeem it.\" And just as the woman is given (time), so is the man given (time) to provision himself [for the needs of the wedding feast and the chuppah.] And a widow is given thirty days, [for she does not need to busy herself too much with adornments, already having them.] If the time arrived and they were not wed, [the groom delaying the wedding (Since the first part of the Mishnah was stated with reference to her, the second part was similarly stated)], she eats of his, and she eats terumah [if he is a Cohein and she is an Israelite. For from the time he betrothed her she eats terumah by Torah law, it being written (Leviticus 22:11): \"And a Cohein, if he acquire a soul, the acquisition of his money,\" and she is \"the acquisition of his money.\" It is just that the rabbis decreed re the daughter of an Israelite married to a Cohein that she not eat terumah, lest they pour her a cup (of terumah) in her father's house and she give her brothers and sisters to drink of it. But when the time (for her chuppah) arrived and she was not wed, when she eats of his, she does not eat in her father's house, but her husband, the Cohein, designates a place for her where he feeds her, so that there is no longer any need for decreeing lest she give her brothers and sisters to drink of a cup of terumah.] R. Tarfon says: She may be given all terumah [if he wishes, and when the days of her (niddah) uncleanliness arrive, she sells it and buys chullin (non-terumah).] R. Akiva says: (She is given) half-chullin [to eat in the days of her uncleanliness], half-terumah.",
+ "\tA yavam does not cause (a yevamah) to eat terumah [when she is still awaiting yibum, it being written (Leviticus 22:11): \"And a Cohein, if he acquire a soul, the acquisition of his money,\" and she is the \"acquisition of his brother.] If she spent six months before her husband, [six of these twelve months set aside for her after having been solicited by the husband] and six months before the yavam, or even all of them before the husband and six of them before the yavam, or even all of them before the husband and one of them before the yavam [Even though most of them were before the husband, there is a double reservation here: a) he was not obligated to feed her in his lifetime; b) even if he was obligated to feed her in his lifetime, she did not eat after his death, the \"acquisition of his money,\" having been dissolved (but if all of them were before the husband, she could at least have eaten in his lifetime)], or all before the yavam less one day before the husband [and, it goes without saying, if all of them were before the yavam], she does not eat terumah. This is (in accordance with) the first Mishnah [that if the time arrives, she eats terumah]. The beth-din after them ruled: A woman does not eat terumah until she enters the chuppah. [For we fear lest he find a blemish in her, so that she be found to be a \"stranger\" (to the priesthood) retroactively and his \"purchase\" be a mistaken one. And according to the first Mishnah we do not entertain this apprehension. Neither do we fear that she might give her brothers and sisters to drink (a cup of terumah), for he (her husband) sets aside a place for her, for which reason they permitted her to eat terumah when the time arrived.]",
+ "\tIf one consecrates (to the Temple) the handiwork of his wife, she works and eats, [for they instituted that he feed her in exchange for her handiwork, for which reason, according to all, she works and eats.] [If he consecrated] the surplus [of her handiwork, what she makes above and beyond what she needs for her food, and not the handiwork itself], R. Meir says: It is consecrated, [for he holds that one can consecrate something that has \"not yet come to the world.\"] R. Yochanan Hasandler says: It is chullin (non-consecrated). [The halachah is not in accordance with R. Meir, but with R. Yochanan Hasandler, who says that it is chullin, for one cannot consecrate something that has \"not yet come to the world.\"]",
+ "\tThese are the labors that a wife performs for her husband: she grinds [with a small hand mill. And if the mill is large, she does all that is necessary for the grinding, such as placing (the grain) in the hopper and collecting the meal.], she bakes, she washes, she cooks, she nurses her child, she makes his bed, and she works in wool. If she brought in to him one bondswoman [i.e., money or property with which to buy one bondswoman], she neither grinds, nor bakes nor washes. Two — she neither cooks nor nurses her child. Three — she neither makes his bed nor works in wool. Four — she sits on a cathedra [an easy chair, and she does not run errands for him — in spite of which she pours his cup for him and spreads his bed, and washes his face, hands, and feet. For these labors are not performed by another woman, but by one's own wife.] R. Eliezer says: Even if she brought in to him a hundred bondswomen, she is compelled to work in wool, for idleness leads to lust. R. Shimon b. Gamliel says: Also, one who, by vow, forbids his wife from working, must send her away and give her her kethubah, for idleness leads to shiamum [disorientation. The targum of (Deuteronomy 28:28): \"timhon levav\" (confusion of heart) is \"sha'amimuth liba.\" R. Eliezer and R. Shimon b. Gamliel will differ with respect to a woman who is not idle, but who plays games — the lust factor obtaining; the shiamum factor not obtaining. For shiamum obtains only where one sits and wonders and is completely idle. The halachah is in accordance with R. Eliezer.]",
+ "\tIf one forbids his wife by vow from cohabitation [as when he says: \"Let the enjoyment of your cohabitation be forbidden to me\" (But if he says: \"The enjoyment of my cohabitation is forbidden to you,\" she is not forbidden, for he is obligated to her, it being written (Exodus 21:10): \"…and her (conjugal) time he shall not withhold\")] — Beth Shammai say: Two weeks. [If he vowed thus, he must wait two weeks (before resuming relations); for thus do we find with a woman who gave birth to a female, that she is unclean for two weeks.] Beth Hillel say: One week. [For thus do we find with respect to a niddah, that she is unclean for seven days; and we derive what is common (a man's becoming angry with his wife and forbidding her by vow) from what is common (niddah, which is a common occurrence) — as opposed to childbirth, which is not that common. And Beth Shammai hold that we derive something which he causes (the vow of the man, which causes her to desist), from something that he causes (childbirth, which comes through him) — as opposed to niddah, which comes of itself. If (he forbids her) more than one week according to Beth Hillel, or more than two weeks according to Beth Shammai, he must send her away and give her her kethubah — even if he were a camel driver, whose conjugal time is once in thirty days, or a mariner, whose conjugal time is once in six months.] Torah scholars may leave for Torah study without (their wives') permission for thirty days. [This Mishnah is in accordance with R. Eliezer. The rabbis differ with him, saying that he may do so for two or three years. The halachah is in accordance with the sages.] Workers may do so for one week. The conjugal time mentioned in the Torah: tayalin [who have neither work nor business], every day; workers, twice a week; donkey drivers [who bring bundles on camels from afar], once in thirty days; mariners [who set sail on the Mediterranean], once in six months. These are the words of R. Eliezer. [And if in the beginning one were a tradesman whose conjugal time is frequent, and he wished to change to an occupation whose conjugal time is infrequent, his wife can prevent him — except if he desired to study Torah, one's wife not being able to prevent her husband, who was a tayal or a worker from becoming a Torah scholar.]",
+ "\tIf one rebels against her husband [refusing to live with him, (But if she refuses to work, she is compelled to do so and she is not judged as a \"rebel.\")], seven dinars a week are deducted from her kethubah. R. Yehudah says: Seven tarpikin (a tarpik is half a dinar). Until when does he deduct. Until there remains nothing of her kethubah, [at which point he gives her a get and she leaves without a kethubah; but he does not detain her to deduct from the property that fell to her from her father's house and to cause her to lose it.] R. Yossi says: He can keep on deducting, so that if an inheritance falls to her from elsewhere, he can claim from it. Likewise, if one rebels against his wife, three dinars a week are added to her kethubah. R. Yehudah says: three tarpikin. [For conjugal denial is more painful for a man than for a woman. Therefore, if she rebels and causes him to suffer, seven dinars are deducted, whereas if he rebels and causes her to suffer, only three dinars are added. The gemara states that in the instance of the wife's rebellion it was ruled that proclamation be made against her four consecutive Sabbaths in the synagogues and the houses of study, saying: \"This woman rebelled against her husband.\" And she is apprised by beth-din: \"Be it known to you that even if your kethubah is one hundred manah, you will lose everything,\" whether she were betrothed or married; and even a niddah, and even one who were ill, and even one awaiting yibum. Before the proclamation they apprise her of their intention, and afterwards they apprise her that the proclamation has been completed. If she persists in her rebellion, she leaves without a kethubah.",
+ "\tIf one feeds (hamashreh) his wife through a third party [through a caretaker, not eating together with her, (The targum of (II Kings 6:23): \"And he prepared for them a great meal\" is \"sheiruta.\")], he may not give her less than two kavs (measures) of wheat [a week], or four kavs of barley. R. Yossi said: Only R. Yishmael, who lived near Edom [where barley was especially inferior] stipulated barley [twice as much as wheat.] And he gives her half a kav of pulse, half a log of oil, a kav of dried figs, or a manah of d'veilah [figs trodden into a circle and sold by weight and not by measure.] And if he lacks these, he cuts her \"matching fruits\" from a different place. And he gives her a bed, mapetz [softer than machtzeleth] for her things, shoes from festival to festival [new shoes for all three festivals], and clothing worth fifty zuz from year to year. And she is not given new clothes [that are uncomfortable for her] in the summertime, [making her hot then, but being appropriate for the wintertime], nor worn clothes in the wintertime. But he gives her clothing worth fifty zuz in the wintertime, and she wears them in their worn state in the summertime, and the worn clothes are hers [even when he buys her new ones; for she wears them when she is a niddah.]",
+ "\tHe gives her a ma'ah (a sixth of a dinar) of silver for her needs [every week for small purchases]. And she eats with him from Sabbath night to Sabbath night. [Even though all the other days he may feed her through a third party if he wishes, on Sabbath night, which is the night of the conjugal time, he must eat together with her.] And if he does not give her a ma'ah of silver for her needs, her handiwork belongs to her [the surplus of her handiwork, i.e., what she earns above and beyond (the cost of) her food] And what does she make for him? The weight of five selaim of warp in Judah, which are ten selaim in the Galil [The warp is twice as difficult to weave as the woof, and the weight of Judah is double that of the Galil.], and the weight of ten selaim of woof in Judah, which are twenty selaim in the Galil. And if she were nursing, we deduct from her handiwork and add it (that amount) for her food. To whom does this (reckoning) apply? To a poor man in Israel; but with an eminent man, all is in accordance with his honor [and also in accordance with the custom of the land.]"
+ ],
+ [
+ "\tThe metziah of a woman [i.e., what she finds] and her handiwork belong to her husband, and her inheritance [i.e., if an inheritance fell to her], he eats fruits in her lifetime. Her bosheth (payment for shame) and her p'gam (her injury, the depreciation in her worth — her market value (as a bondswoman) before (her injury) less her market value now] (these) belong to her. R. Yehudah b. Betheirah says: When it (the injury) is in a hidden place, she receives two-thirds and he one-third; and when it is visible, he receives two-thirds and she one-third. [For the shame is his, and, what is more, she becomes repugnant to him and he bears it.] His share is given immediately, and for her share, land is bought and he eats fruits [in her lifetime, and the principal belongs to her, to revert to her when he dies or when he divorces her. And if she dies, he inherits her. The halachah is in accordance with R. Yehudah.]",
+ "\tIf one committed money to his son-in-law, and his son-in-law died, [and she fell before the yavam], the sages said: He can say: \"To your brother, I desired to give; to you, I do not desire to give.\" [Either give her chalitzah or take her in yibum (whereas with his brother, he either gives what he had committed or she sits (unmarried) until her hair turns grey.) And even if his brother were an am ha'aretz (unlearned) and he were a Torah scholar, he can still say: \"To your brother, I desired to give; to you, I do not desire to give.\"]",
+ "\tIf she committed herself to bring in to him (as dowry) one thousand dinars, he designates them as fifteen manah. [One thousand dinars are ten manah; and when the groom comes to accept it and to write it in the kethubah, he writes one-third more, which is fifteen manah (If the bride brought in to him actual dinars; for he earns through them.)] And relative to assessment, he designates a fifth less. [If she brought in to him clothing and jewelry which need to be assessed, he writes (in the kethubah) a fifth less (than the assessment). For example, if she brought in an assessment of one thousand zuz, he acknowledges only eight hundred. For it is the practice of the assessors of the bride's property to assess it at more than its worth to lend distinction to the bride and to endear her to her husband.] If the assessment were a manah and the worth a manah, [that is, if they assessed the bride's property at its actual worth in the marketplace], he has only one manah. [They write in the kethubah only a manah, as they assessed it.] (For) an assessment of a manah, she gives thirty-one sela and a dinar. [For an assessment that he accepts as a manah, i.e., where they told him: Write a manah in the kethubah, and she will bring in to you the worth of a manah, it must be assessed in the bridal chamber as thirty-one sela and a dinar, which is a manah and a fifth.] And for four manah, she gives five manah. [When the groom took upon himself to write four manah, she gives five manah according to the estimate of the assessors.] Whatever the groom writes, he writes a fifth less. [If they assessed it first, and she brought it in to him, whether a small assessment or a large one, he writes a fifth less.]",
+ "\tIf she committed herself to bring in silver to him, [actual dinars with which he can trade immediately], a sela of silver [which is four dinars] becomes six dinars. [It is written into the kethubah as six dinars, an addition of a third. The tanna hereby apprises us that with actual dinars, whether they be many (such as the \"thousand dinars\" [6:2] or few (such as the \"sela\" here), they are always written into the kethubah at a third more, for they are immediately negotiable. And with things that require assessment, such as clothing and jewelry, whether they be many (as in \"and relative to the assessment\" [6:2], which refers to the thousand zuz mentioned above) or few (as in \"for an assessment of a manah\" [6:3]), she gives thirty-one sela and a dinar. In the kethubah, we always write a fifth less than the assessment of the bridal chamber. In this connection, it makes no difference whether it was assessed first and then came to be written into the kethubah, in which instance we must deduct in the kethubah a fifth of the assessment of the bridal chamber (as we learned [6:3]: \"Whatever the groom writes, etc.,\") or whether he writes the kethubah first, in which instance the assessment must be a fifth more than what is written in the kethubah (as we learned [Ibid.]: \"And for a four manah assessment, she gives five manah.\")] The groom takes it upon himself to give to the \"fund\" twenty dinars for every manah [i.e., to give her ten zuz for every manah that she brings him, with which to buy spices and perfumes. Our Mishnah does not specify whether every week, every month, or every year.] R. Shimon b. Gamliel said: \"All is in accordance with the custom of the land.",
+ "\tIf one marries his daughter without specifying [how much he will give her], he may not give her less than fifty zuz. If he stipulated to marry her off \"naked,\" the husband may not say: \"When I bring her into my home, I will clothe her in my garments\" (i.e., in the garments that I shall provide for her), but he must clothe her while she is yet in her father's house. Likewise, one [i.e., the charity overseer] who marries off an orphan may not give her less than fifty zuz. If there are (funds) in the \"pocket\" (of charity), they provide her in accordance with her honor.",
+ "\tIf an orphan were married off by her mother or her brothers by her consent, and they wrote to her (a dowry of) a hundred or fifty zuz, she can, when she comes of age, take from them what was rightfully hers [a tenth of the inheritance]. R. Yehudah says: If he [the father] married off the first daughter [in his lifetime], the second is given what was given to the first [whether less or more than a tenth. The halachah is in accordance with R. Yehudah, that we follow the father's judgment. And if we cannot ascertain what that judgment was, she is given a tenth of the property extant at the time of her marriage — from land, but not from chattel. (There are those who hold that today she is given a tenth of chattel, too.) And if at the time of her marriage she did not claim it from the heirs, she may claim it after her marriage, and we do not say that she waives it to them. And this applies only when she is fed from her father's property; but if the heirs ceased feeding her, (it is assumed that) she waived it, unless she indicated otherwise. And if she were a bogereth, who is not fed by them, and she got married without claiming what was due her as dowry from her father's property, (it is assumed that) she waived it to the heirs, and she can no longer claim it, even if she were fed from their property.] The sages say: Sometimes a poor man grows wealthy and a wealthy man grows poor. Rather, the property is assessed, and (her share) is given her.",
+ "\tIf one deposits money for his daughter [If he deposits money with a third party for is daughter's needs, to buy her a field or dowry when she marries], and she says: \"I trust my husband\" [i.e., Give the money to him], the third party does as he was instructed. [He buys the field, and she is not heeded, for it is a mitzvah to fulfill the behest of one who has died.] These are the words of R. Meir. R. Yossi says: Is it not only a field? If she wished to sell it, she could sell it now. [That is, even if the field had already been bought and she wished to sell it, she could do so. Therefore, we heed her.] When is this so, when she is of age; but if she were a minor, the act of a minor is of no import. [R. Yossi and R. Meir differ only vis-à-vis one who is of age, during betrothal. For after she has been wed, all agree that she is heeded. And in respect to a minor, too, R. Yossi agrees that the act of a minor is of no import and she is not heeded. The halachah is in accordance with R. Meir.]"
+ ],
+ [
+ "\tIf one forbids his wife by vow from deriving enjoyment from him, until thirty days, he appoints a \"provider.\" [The vow does not take effect vis-à-vis the enjoyment of cohabitation, because he is obligated to her in that regard, and he is not empowered to abrogate that obligation. And, as to the enjoyment of food, even though he is obligated to her (in that regard, too), the vow can take effect by her food being supplied through (the proceeds of) her handiwork. The gemara asks: In that case, why need he appoint a provider? And it answers: When it (her handiwork) does not suffice for those things she was accustomed to in her father's house. For this purpose alone he appoints a provider. He does not appoint a messenger to provide for her, for \"a man's messenger is as the man himself.\" He just says: \"Whoever provides (for her) will not lose thereby.\"] Beyond that time, he sends her away and gives her her kethubah. [For until thirty days people do not hear of it and there is no \"cheapening\"; beyond thirty days, they do hear of it and there is \"cheapening.\"] R. Yehudah says: With an Israelite, [who can remarry his divorcée], he keeps her (as a wife) one month, and on the second, he sends her out and gives her her kethubah. And with a Cohein [(who, if he divorces her will not be able to remarry her, the rabbis gave him more time)], he keeps her two months, and on the third month he sends her out and gives her her kethubah. [The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+ "\tIf one accepts his wife's vow not to eat a certain fruit, [as when she says: \"I vow not to eat this fruit,\" and he upholds it], he sends her out and gives her her kethubah. R. Yehudah says: With an Israelite, he keeps her one day, and on the second he sends her out and gives her her kethubah. And with a Cohein, he keeps her two days, and on the third he sends her out and gives her her kethubah. [The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+ "\tIf one accepted his wife's vow not to adorn herself with a certain adornment [as when she says: \"I vow not to use this perfume,\" and he upholds it], he sends her out and he gives her her kethubah. R. Yossi says: With poor women, [it is] where he does not set a limit [as to how long it is forbidden her that he sends her out and gives her her kethubah; but if he sets a limit, she waits until that time. And how long is the limit? Twelve months.], and with wealthy women, thirty days. [For a wealthy woman savors the fragrance of her perfumes for thirty days, so that this one savors the fragrance of the perfumes which she applied thirty days before the vow. The halachah is in accordance with R. Yossi.]",
+ "\tIf one accepted his wife's vow not to go to her father's house — When he (her father) is with her in the same city, he keeps her one month and on the second he sends her out and gives her her kethubah. And when he is in a different city, he keeps her for one festival, and on the third he send her out and gives her her kethubah. [The gemara explains this Mishnah as follows: \"He keeps her for one festival\": When is this so, with the wife of an Israelite; but with the wife of a Cohein, he keeps her for two festivals and on the third he sends her out. Our Mishnah is in accordance with R. Yehudah, who distinguishes between the wife of an Israelite and the wife of a Cohein. The halachah is not in accordance with him.]",
+ "\tIf one accepted his wife's vow not to go to the house of mourning or to the house of feasting, he sends her out and gives her her kethubah, for he locks before her [the door of joy and alleviation of sorrow; and, re the house of mourning, he locks before her (the \"door of eulogy\"), for on the morrow she may die, and none will eulogize her. And if he claimed (that he upheld the vow) because of \"something else\" [as when it were known that dissolute men were there], he is permitted (to uphold the vow). If he said to her: (I shall absolve you of your vow) only on condition that you say to that man [the demeaning things] that you said to me or that I said to you, or on condition that she fill up and pour it into the dung [Some say (the meaning is): After intercourse, when her womb is full of seed, she is to douche it, so that she not conceive. Others: She is to fill up ten pitchers of water and pour them into the dung (in which instance she seems deranged)], he sends her out and gives her her kethubah.",
+ "\tAnd these go out without a kethubah: One who transgresses the law of Moses and (the law of) a Jewish woman. Which is (transgression of) the law of Moses? If she fed him untithed produce [and it did not become known to him until after having eaten from it. As when she said to him: That man, a Cohein, tithed the pile for me, and he (the husband) subsequently went and asked, and found her to have lied.], and if she cohabited with him in her niddah state [as when she were known to be a niddah by her neighbors, who saw her in her niddah apparel, and who told her husband that she was clean], and if she did not take challah [as when she said to him: That man took challah from the dough for me, and he subsequently went and asked, and found her to have lied.], and if she vowed and did not keep her vows. And which is (transgression of) the law of the Jewish woman? If she went out with her hair uncovered, and wove in the marketplace [exposing her arms to men], and spoke with all men [i.e., the young men]. Abba Shaul says: Also, if she curses his progenitors before him [i.e., if she curses and blasphemes her husband's father in her husband's presence.] R. Tarfon says: Also, a \"vocal\" woman. Which is a vocal\" woman? One who, when she speaks in her house, is overheard by her neighbors. [She solicits intercourse so loudly that she is overheard by her neighbors. All of the above require witnesses and fore-warning to cause them to lose their kethubah. They receive neither kethubah nor addition, and take only their intact worn possessions.]",
+ "\tIf one betroths a woman on condition that she is not bound by any vows, and she is found to be bound by vows, she is not betrothed. [Which vows? That she not eat drink, or drink wine, or dress herself in colored garments. But with other vows, she is betrothed.] If he married her without specifying (anything about vows), and she was found to be bound by vows, she goes out without her kethubah. (If he betrothed her on condition that she have no blemishes, and she were found to have blemishes, she is not betrothed. If he married her without specifying (anything about blemishes), and she were found to have blemishes, she goes out without her kethubah. All the blemishes which render priests unfit (for the priestly service) render women unfit. [These (the priestly blemishes) are enumerated in Bechoroth, and, in addition, in women: (profuse) sweating, mouth-odor, offensive odor in another place in her body, a mole with hair, whether large or small, when it is near her face, as when it is under her head-cap, sometimes visible; sometimes not. For if it were in a constantly exposed spot, he saw it and accepted it! And if there were no hair in the mole, it is not considered a blemish unless it is as large as an issar. And (also considered a blemish) is a thick voice, different from that of other women, a scar like a burn-mark, produced by a dog-bite, breasts a hand-breadth larger than the norm, and breasts separated from each other by more than a hand-breadth. These are blemishes in women, though they are not blemishes in priests.]",
+ "\tIf she had blemishes when she were still in her father's domain, her father must bring proof that these blemishes appeared after she had been betrothed and that \"his (the husband's) field had been flooded.\" [If he (her father) came to claim her kethubah from betrothal from this man who refuses to take her (in marriage), he must bring proof that these blemishes appeared after she was betrothed. And even though a woman has a body-status (of non-blemished), since the blemishes were found in the father's domain, and it can be contended that they were there before betrothal, if he did not bring proof (to the contrary), the husband is believed.] Once she entered her husband's domain, [If he married her and now wishes to send her away without a kethubah because of her blemishes], the husband must bring proof that these blemishes were there before she was betrothed [for (otherwise), since these blemishes were found in his domain, we say: \"They were found here; they originated here\" i.e., they appeared after he married her and \"his field was flooded.\"] These are the words of R. Meir. The sages say: When does this apply? With concealed blemishes, but with revealed blemishes, he can make no such claim [for he knew about them and he accepted them]. And if there were a bath-house in that city, he cannot make such a clam even for concealed blemishes, for she was inspected by his (female kin, and he accepted her as she was.)",
+ "\tIf a man became blemished [after marriage], we do not compel him to send her out. R. Shimon b. Gamliel said: When is this so? With small blemishes. But with large blemishes [e.g., if his eye were blinded or his hand were amputated, or his foot broken], he is forced to send her out. [The halachah is not in accordance with R. Shimon b. Gamliel, and even with large blemishes we do not compel him to send her out.]",
+ "\tAnd these are the men who are compelled to send out their wives: one afflicted with [leprous] boils or polypus [an offensive odor in the nose], a \"collector\" [one who collects dog dung], a copper miner, [the odor of the mined copper being offensive], and a tanner, whether the condition obtained before marriage or originated only after marriage. Of all of these, R. Meir said: Even though he made a condition with her (to accept these things), she can say: \"I thought I would be able to tolerate it, but I cannot.\" And the sages say: She must accept it perforce, except for [leprous] boils, for they consume him, [as in (Zechariah 14:12): \"hamek besaro\" (\"His flesh was consumed.\") The halachah is in accordance with the sages.] It happened in Siddon that a tanner died. He had a brother who was (also) a tanner (and his wife fell before him for yibum.) The sages said: She can say: \"I could tolerate it with your brother, but I cannot tolerate it with you.\""
+ ],
+ [
+ "\tIf property fell to a woman before she were betrothed [and she were then betrothed], Beth Shammai and Beth Hillel agree that she may sell it or give it as a gift, and it (the transaction) stands. If it fell to her after she were betrothed, Beth Shammai say: She may sell it [while she is still betrothed, but not after she were married], and Beth Hillel say: She may not sell it. Both agree that if she sold it or gave it as a gift, it stands. R. Yehudah said: They said before R. Gamliel: If he acquires the woman, [the woman becoming his betrothed], should he not acquire the property! He answered: \"We are ashamed over the new [which fell to her after she was married. Why did the sages see fit to say that if she sold it or gave it as a gift, her husband can take it from the receiver], and you would \"roll\" the old upon us!\" [property that fell to her while she was still betrothed, saying that if she sold it the sale is void, her husband having acquired it.] If it fell to her after she were married, both agree that if she sold it or gave it as a gift, her husband can take it from the receiver. (If it fell to her) before she were married, and she were then married, R. Gamliel says: If she sold it or gave it as a gift, it stands. R. Chanina b. Akiva said: They said before R. Gamliel: If he acquires the woman, should he not acquire the property! He answered: \"We are shamed over the new, and you would roll the old upon us!\"",
+ "\tR. Shimon differentiates between property and property. Property which is known to the husband, she may not sell; and if she sold it or gave it as a gift, it is void. Property which is not known to the husband, she may not sell; and if she sold it or gave it as a gift, it stands. [Some understand \"property which is known\" as land, and \"property which is not known\" as chattel. And others understand both of these as \"property that is known,\" and what fell to her abroad while she resided here as \"property which is not known.\" The halachah is that both property that fell to her before she was betrothed and property that fell to her after she was betrothed — if she sold it after she were married, her husband may take from the receiver fruits in her lifetime, and the land itself after her death. And the halachah is in accordance with R. Shimon, who differentiates between property known to the husband and property not known to the husband.]",
+ "\tIf money fell to her, land is bought for it, and he eats fruits. (If there fell to her) fruits torn from the land, land is bought for them and he eats fruits. And, as to what is attached to land, R. Meir said: The land is assessed — how much it is worth with fruits and how much it is worth without fruits, and land is bought with the difference, and he eats fruits. [For he holds that what grew in his domain is called \"fruits,\" and what did not grow in his domain is called \"keren\" (principal). Therefore, the greater worth of the land now because of produce is \"keren,\" and she must be given the money, and land be bought, and he eat the fruits.] And the sages say: What is attached to the land is his [Even what did not grow in his domain was accorded the status of \"fruits,\" since the land \"stands\" for her. The halachah is in accordance with the sages.], and what is torn from the land is hers, and land is bought for them, and he eats fruits.",
+ "\tR. Shimon says: The place where his strength is superior when she enters, his strength is inferior when she leaves [if he comes to divorce her]; and the place where his strength is inferior when she enters, his strength is superior when she leaves. Fruits connected to the land are his when she enters [That is, when the land falls to her, they are his, as per the sages.], and when she goes out, they are hers. And what is torn from the land — when she comes in they are hers, and when she goes out, they are his. [The sages and R. Shimon will differ in regard to fruits connected to the land when she leaves, the sages not speaking of them. They do not agree with R. Shimon that when she leaves they are hers, holding that what grows in his domain is his. The halachah is in accordance with R. Shimon.]",
+ "\tIf there fell to her, old bondsmen and bondswomen, they are sold, and land is bought for them, and he eats fruits. R. Shimon b. Gamliel says: They are not to be sold, for they are the \"pride\" of her father's house. [She can prevent it. The halachah is in accordance with him.] If old olive (trees) and vines fell to her, they are sold for wood and land is bought for them and he eats fruits. R. Yehudah says: They are not to be sold, for they are the \"pride\" of her father's house. [The halachah is in accordance with him.] If one expended money on his wife's property — if he expended much and ate little, [even a minute mount], or if he expended a little and ate much — what he expended he expended and what he ate he ate. If he expended and he did not eat, he swears how much he expended and takes. [This oath is similar to a Torah oath. This is so when the appreciation were as much as the expenditure or more; but if the expenditure were more than the appreciation, he swears a Torah oath that he expended against the appreciation, and he takes only the amount of the appreciation and forfeits the rest. And all this is when the husband divorced her. But if she rebelled, whether or not the husband ate, he swears how much he expended and takes against the appreciation. And in tzon-barzel (mortmain) property, all of the appreciation is his, for we say: \"If they increased (in value), they increased for him.\"]",
+ "\tOne awaiting yibum, to whom property fell [from her father's house, while she was still awaiting yibum] — Beth Shammai and Beth Hillel agree that she may sell it and give it as a gift, and it stands. If she died, what should be done with her kethubah [one manah, or two manah, the addition, and the dowry that she brought in to him and for which he assumed responsibility], and with the property that goes in and goes out with her [nichsei melog, which, when she goes in, goes in with her, and, when she leaves her husband, goes out with her]? Beth Shammai say: The heirs of the husband (i.e., the yavam) divide it with the heirs of the father, [for there is a possibility that she is (considered) married to the yavam, who acquires half the inheritance as per this possibility.], and Beth Hillel say: The property [tzon barzel] remains in its status [And it is not specified whether in the status (i.e., ownership) of the heirs of the husband, in that he had been responsible for it, or in the status of the heirs of the woman, the property having been hers. This Mishnah is to be found in the fourth chapter of Yevamoth (4:3)], and her kethubah is in the status of the heirs of the husband. The property which goes in and out with her is in the status of the heirs of the father.",
+ "\tIf his [the yavam's] brother left money, land is to be bought for it, and he eats fruits. [For her kethubah rests on the property of her first husband, so that the property of the dead brother stands security for her kethubah. It is just that the yavam eats fruits if he takes her in yibum. He (this tanna) holds that chattel is bound (as security) for her kethubah.] (If his brother left) fruits torn from the land, he buys land for them, and he eats fruits. (If his brother left fruits) attached to the land, R. Meir said: The land is assessed — how much it is worth with fruits and how much it is worth without fruits, and land is bought with the difference, and he eats fruits. [For whatever grew in the domain of the dead brother is bound (as security) for the kethubah.] And the sages say: Fruits attached to the land are his. [The gemara asks: But are not all of his possessions bound as security for the kethubah? And it answers: Read it \"hers\" (instead of \"his.\")] Fruits torn from the land — Whoever takes them first acquires them. [They hold that chattel is not bound (as security) for the kethubah, unless she seized it; and such seizure is necessary in the husband's lifetime. And they differ likewise in respect to money. For how is money different (in principle) from torn off fruits? And the halachah is in accordance with the sages.] If he (the yavam) took them first, he acquires them. If she took them first, land is to be bought for them and he eats fruits. If he married her, she is like his wife in every respect. [He divorces her with a get and he may take her back, and we do not say: The Torah said (Deuteronomy 25:5): \"Veyibmah\" (\"And he shall take her in levirate marriage\"), and her first yibum (obligation) is still upon her, so that a get does not suffice. And, likewise, once he divorced her, we would say: He already performed the mitzvah imposed upon him by the Torah, so that she should now remain forbidden to him as \"his brother's wife,\" and he should not be able to take her back. The Torah, therefore, apprises us (Ibid.): \"And he shall take her for himself as a wife.\" Once he has taken her, she is as a wife to him (in all respects).] It is only that her kethubah rests upon the property of her first husband.",
+ "\tThe yavam) may not say to her: \"Here is (the money to cover) your kethubah lying on the table\"; but all of his property [that he inherited from his brother] is bound (as security) to her kethubah. Likewise, a man may not say to his wife: \"Here is your kethubah lying on the table,\" but all of his property is bound to her kethubah. If he (the yavam) divorced her, she receives only (the amount of) her kethubah. [But so long as he did not divorce her, she is like all other women, and she has only her (original) kethubah alone. [For one who divorces his wife and takes her back, takes her back within the framework of her first kethubah. And it is necessary to apprise us that this obtains, too, with a yevamah; that we not say that this is so only with his wife, whom he had written a kethubah resting upon his property, but not with a yevamah, where he had not written it, but where the property of her first husband had been bound as security for it — so that in an instance where he divorced her and took her back, I might think that he would have to provide her with his own kethubah. We are hereby apprised that this is not so.]"
+ ],
+ [
+ "\tIf one wrote to his wife: \"I have nothing to do with your property,\" he eats fruits in her lifetime, and if she dies, he inherits her. [If, while she were still betrothed, he wrote to her: When you get married to me, I have nothing to do with your property — even though they (the receivers) did not acquire it from him, she may sell it and give it as a gift, and the transaction stands. For a man may make a condition not to inherit an inheritance falling to him from elsewhere. And if they did acquire it from him, even after marriage her sale stands. But he eats fruits, and if she died, he inherits her. For this is what is implied, viz.: \"I have nothing to do with your property, but I do have something to do with its fruits. And so long as it is your property, (i.e., during your lifetime) I have nothing to do with it. But after you die, I do have \"something to do with it.\"] If so why does he write her: \"I have nothing to do with your property\"? So that if she sold it or gave it away, it (the transaction) stands. If he wrote her: \"I have nothing to do with your property or its fruits,\" he does not eat fruits in her lifetime. And if she dies, he inherits her. R. Yehudah says: He always eats fruits of fruits, unless he writes: \"I have nothing to do with your property, or its fruits, or the fruits of its fruits forever.\" [The gemara explains which are fruits and which are fruits of fruits. If she brought land in to him, and it produced fruits — these are fruits. If he sold these fruits for land, which produced fruits — these are fruits of fruits. If he tells her only: \"I have nothing to do with your property or its fruits,\" he eats fruits of fruits according to R. Yehudah; for he \"removed\" himself only from fruits. The halachah is in accordance with R. Yehudah.] If he wrote her: \"I have nothing to do with your property, or its fruits, or the fruits of its fruits in your lifetime or after your death,\" he does not eat fruits in her lifetime, and if she dies, he does not inherit her. R. Shimon b. Gamliel says: If she dies, he inherits her; for he made a condition contrary to what is written in the Torah; and if one makes a condition contrary to what is written in the Torah, the condition is void. [For it is written (Numbers 27:11): \"And he shall inherit her\" — whence it is derived that a man inherits his wife. But the conclusion is that a man's inheriting his wife is not a Scriptural but a rabbinical enactment and the (above) verse only serves as support — notwithstanding which the halachah is in accordance with R. Shimon b. Gamliel. Not because he makes a condition contrary to what is written in the Torah, but because the sages gave it \"Torah strength.\"]",
+ "\tIf one died, and left a wife, a creditor, and heirs, and he had a pledge or a loan (owing him) in the hands of others, R. Tarfon says: It is to be given to the \"weakest\" among them. [Some explain: to the one whose deed is latest, he being the \"weakest\" of all, not being able to seize property which had been sold before him (i.e., before the date of the deed.) Others explain: to the (kethubah of the) woman. She is called \"weakest,\" it not being proper for a woman, as it is for a man, to seek out a dead man's property and to inquire where he has land. And even though the chattel of the orphans is not bound to the creditor or to the kethubah of the woman, here, where it is not in their domain, R. Tarfon holds that it is taken from the debtor's hand or from the hand of the one who has the pledge, and given to the creditor or to the (woman for her) kethubah.] R. Akiva says: \"There is no mercy in judgment,\" and it is given to the heirs [and seizure (by the others) is of no avail.] For all require an oath, but the heirs do not require an oath. [For if one comes to collect from the property of orphans, he can do so only with an oath. And so long as they (the claimants) do not swear, we do not know whether they are owed anything at all. Therefore, when the father dies, the heirs inherit it (the loan or the pledge), and it is in their domain.]",
+ "\tIf he left fruits torn from the land, whoever is first (to seize them) acquires them. [If the heirs were first, they acquire them; and it is not taken from their hands. For the chattel of the orphans is not bound to the creditor or to the kethubah. If one of the others were first — the woman or the creditor — he acquires them. For R. Tarfon holds that seizure after death is valid.] If the woman acquired more than her kethubah [If she came first and seized more (fruits) than her kethubah (is worth)], or if the creditor [came first] and [seized] more than his debt — the remainder, R. Tarfon says, should be given to the \"weakest\" [the holder of the deed, who has the \"lower hand.\" And if they (the fruits) come to the hand of the orphans, they can no longer be taken from them, neither by the woman nor by the creditor. And today, when all courts in Israel rule that the chattel of orphans is bound to the creditor, if one died and left chattel with claims upon it by a creditor and by (the kethubah of) a woman, whoever comes first acquires it, whether a creditor with an earlier claim or a creditor with a later claim; for there is no law of priority vis-à-vis chattel. And if neither of them came forward, the chattel is divided between them, as stated below (Chapter 10).] R. Akiva says: \"There is no mercy in judgment,\" and it is given to the heirs. For all require an oath, but the heirs do not require an oath.",
+ "\tIf one sets his wife up as shopkeeper [to buy and sell in the shop], or if he appoints her a caretaker [to look after his money and to trade with it], he can administer an oath to her whenever he wishes, [an oath similar to a Torah oath on a claim of \"perhaps\" (you misappropriated, etc.), and he may \"roll\" onto her (another oath) that she did not \"cheat\" with her spinning or with her dough.] R. Eliezer says: Even for her spinning and for her dough. [Even ab initio, without \"rolling,\" he can make her swear for her spinning and for her dough. The halachah is not in accordance with R. Eliezer.]",
+ "\tIf he wrote to her: \"I will impose upon you neither vow nor oath,\" he cannot make her swear; but he can make her heirs swear [If he divorced her, and she died, and her heirs claim her kethubah from him, they swear the \"oath of the heirs,\" viz.: She did not tell us at her death, and she did not tell us before that, and we did not find among her deeds, that her kethubah had been paid.]; and (he can make) those coming by her authority (swear). [If she had sold her kethubah to others, and she had been divorced and had died, and the buyers had come to claim her kethubah, they, too, swear the oath of the heirs.] (If he wrote:) \"I will impose neither vow nor oath upon you, your heirs, or those who come by your authority,\" he cannot cause to swear either her or her heirs or those who come by her authority; but his heirs can cause to swear: her, her heirs, and those who come by her authority. [If she were widowed and she or her heirs claimed it from the orphans, they require an oath, for he exempted them only from (the exaction of an oath by) him, if her kethubah were claimed in his lifetime.] (If he wrote:) \"Neither I, nor my heirs, nor those who come by my authority [(if I sell my property, and you come to collect from the buyers)] will impose either vow or oath upon you, your heirs, or those who come by your authority,\" neither he nor his heirs, nor those who come by his authority can cause to swear either her, her heirs, or those who come by her authority.",
+ "\tIf she [the one her husband exempted from an oath] went from her husband's grave to her father's house [not occupying herself with the property anymore] or returned to the house of her in-laws and did not become a caretaker, the heirs cannot cause her to swear [in connection with her dealings between the death and the burial. For if the heirs could cause her to swear in this regard, because she would thereby be constrained to bring witnesses as to what she sold and bought for the burial of the dead, the body would remain unburied and would become repulsive.] And if she did become a caretaker, the heirs may cause her to swear as to the future [i.e., that she did not misappropriate anything in her caretaker dealings after her husband's death. For his having exempted her does not avail, the property belonging to the orphans]; and they may not cause her to swear as to what has passed [re her dealings in her husband's lifetime].",
+ "\tIf a woman \"impairs\" her kethubah (see 9:8), she exacts payment only with an oath. [When one is paid by another, he is not (always) careful to ascertain that he has been paid the exact amount; and this one (the woman), since she was (by her own admission) paid in part, might have been paid in full. And the rabbis imposed an oath upon her so that she be exact (in her reckoning).] If one witness testifies that it has been paid, she can exact payment only with an oath. [This is a rabbinical ordinance designed to set the husband's mind at rest. And these oaths, though instituted by the rabbis, are like Torah oaths, requiring the holding of a (sacred) object. For all oaths instituted in the Mishnah are like Torah oaths.] (If she came to claim her kethubah) from the property of the orphans, or from bound property, or not in his (her husband's) presence, she can exact payment only with an oath. [For if one would claim from the debtor himself, and he would say: Swear to me that I did not pay you, he would have to swear. And we argue for the receiver (of the property), viz.: Perhaps if she had claimed from the debtor (her husband), he would have said: \"Swear to me that I did not pay you,\" and she would have had to swear. Here, too, she has to swear.]",
+ "\t\"If a woman impairs her kethubah\": How so? If her kethubah were a thousand zuz, and she said: I received only one hundred, she exacts payment only with an oath. \"If one witness testifies that it has been paid\": How so? If her kethubah were a thousand zuz, and he said to her: You have received your kethubah, and she said: I did not receive it, and one witness testifies that it was paid, she exacts payment only with an oath. \"from bound property\": How so? If he sold his property to others, and she claims payment from the receivers, she can exact payment only with an oath. \"from the property of the orphans\": How so? If he died and left his property to the orphans, and she claims payment from the orphans, she can exact payment only with an oath. \"not in his presence\": How so? If he went abroad, and she claims, not in his presence, she can exact payment only with an oath. R. Shimon says: Whenever she claims her kethubah, the heirs can make her swear; and if she does not claim her kethubah, the heirs cannot make her swear. [This refers to the ruling of the rabbis (9:4): \"If one sets up his wife as a shopkeeper or as a caretaker, he can administer an oath to her whenever he wishes,\" and (9:5): \"If he wrote: 'Neither I nor my heirs will impose either vow or oath upon you,' the heirs cannot make her swear.\" He (R. Shimon) comes to differ and to say that whenever she claims her kethubah, the heirs can make her swear, even if he wrote: \"Neither I nor my heirs will impose vow nor oath upon you.\" And if she does not claim her kethubah, the heirs cannot make her swear as to her caretakership in her husband's lifetime, even if he (himself) did not exempt her from an oath, R. Shimon differing from R. Eliezer and those of his opinion who say (9:4): \"He can administer an oath to her whenever he wishes.\" The halachah is not in accordance with R. Shimon.]",
+ "\tIf she produced a get, but there were no kethubah with it, [in a place where they do not write a kethubah, but rely upon the condition of beth-din], she collects her kethubah. [For the kethubah-condition is (regarded as) an act of beth-din. And (with) every \"act of beth-din,\" it is as if one is holding the deed. And it is only the one manah or the two manah that she collects, but she does not receive the addition unless she produces the kethubah.] (If she produced) a kethubah, but there were no get with it — she saying: I lost my get, and he saying: I lost my receipt; and, likewise, if a creditor produced a deed of indebtedness, but there were no prozbol with it [(Hillel instituted \"prozbol\" so that the shemitah year not cancel a debt. By the institution of prozbol, one relegates his deeds to beth-din to collect his debt from the debtor whenever he claims it, so that it does not come under the interdict of (Deuteronomy 15:2): \"He shall not exact it,\" the creditor not exacting it at all, but beth-din doing so.], payment is not exacted. [For we suspect that the woman might have collected her kethubah, and that the debt may have been canceled by the sabbatical year.] R. Shimon b. Gamliel says: From the \"danger\" on [i.e., after the gentiles had decreed against the observance of mitzvoth and the Jews were afraid to keep their gittin, so that they burned them upon receiving them, and, likewise, with their prozbols], a woman collects her kethubah without a get, and a creditor collects his debt without a prozbol. (If she produced) two gittin and two kethuboth, she collects two kethuboth. Two kethuboth and one get, or one kethubah and two gittin, or one kethubah, one get, and (witnesses that he took her back and) he died, she collects only one kethubah. For if one divorces his wife and takes her back, it is within the framework of the first kethubah that he takes her back. If a minor were married off by his father, her kethubah (written when he was a minor) is valid, for it is within this framework that he kept her (as a wife after he came of age). If one became a proselyte together with his wife, her kethubah (written when they were non-Jews) is valid; for it is within this framework (i.e., that it apply after they became proselytes) that he kept her."
+ ],
+ [
+ "\tIf a man were married to two women and he died, the first comes before the second (in collecting her kethubah), and the heirs of the first come before the heirs of the second [if his wives died after him before they had collected their kethubah.] If he married the first and she died, and then he married the second and he died, the second and her heirs come before the heirs of the first. [For she (the second) is a creditor, whereas the heirs of the first come to inherit from their father the kethubah of \"the male sons,\" concerning which it is written (in the kethubah): \"They shall inherit.\" For this reason the debt is paid first, and they inherit what is left. And it is only when the second swore (that she had not collected) the kethubah that she or her heirs take her kethubah. But if she had died after her husband and had not sworn, her heirs take nothing of her kethubah, the ruling being that \"a man does not bequeath an oath to his sons\"; that is, money which is acquired only by an oath. If he died before he swore, that money is not bequeathed to his sons.]",
+ "\tIf a man were married to two wives and they died. And then he died, and the orphans claim their mother's kethubah [ in an instance where the kethubah of one of them is larger than that of the other, and her sons (those of the first) say: We will take the \"male-sons\" kethubah, and you, likewise, and we shall divide the rest ], if (the amount of) only two kethuboth were there, they divide equally [as with all other inheritances, and they do not take the \"male-sons\" kethubah. If there were a surplus of a dinar, these take the kethubah of their mother, and those take the kethubah of their mother. If the orphans [ those with the larger kethubah] said: \"We raise our father's property an additional dinar\" in order to receive their mother's kethubah, they are not heeded. [ (If they said:) We raise its worth, accepting it as being worth more, (so that there be an additional dinar, enabling them to take their mother's kethubah) ], they are not heeded, but the property is appraised in beth-din.",
+ "\tIf there were potential property [such as merchandise in the hands of others or a loan], it is not considered as \"held.\" [It is not considered as if it were held in his (the father's) hand so that an \"additional dinar\" obtains. R. Shimon says: Even if there were unbound property [i.e., chattel] there, it is as naught — until there be bound property [land] worth a dinar more than the two kethuboth. [And the halachah is in accordance with R. Shimon. And even nowadays, when the chattel of orphans is held to be bound to the debtor, the \"male-sons\" kethubah obtains not with chattel, but with land.]",
+ "\tIf a man were married to three women, and he died — if the kethubah of one were a manah; of the other, two manah; and of the third, three manah, [and all three were signed on the same day (for if they were signed on three different days, the first signed is the first to collect. Or (the instance may be one) where he left only chattel, there being no law of precedence with chattel)], and there were only a manah (of property), they share equally. [For the \"strength\" of all is equal vis-à-vis the manah, all of them being owed (at least) a manah.] If there were two manah (of property) [Only one manah is bound to the manah kethubah; but not the second manah], the manah woman takes fifty, and the two and three manah women take three golden (dinars) apiece. [The gemara asks: She (the manah woman) should take one third of a manah (a hundred). How does she take fifty, which is half a manah! And it answers that our Mishnah speaks of an instance in which the two manah woman says to the one manah: I shall not contest the manah that is bound to you. Your share shall not be diminished because of me — for which reason she and the three manah woman divide it. And because the two manah woman did not give the one manah woman her share as a gift, but only said to her that she would not contest it with her and that her share would not be diminished because of her — after the one manah woman takes fifty, the rights of the two manah woman remain equal to those of the three manah woman in the remaining manah and a half, and each one takes three golden dinars, which are seventy-five silver dinars, each golden dinar being worth three silver ones.] If there were three manah (of property) [The first manah is bound to all of them; the second to the two manah woman alone], the manah woman takes fifty; the two manah woman, one manah; and the three manah woman, six golden dinars. [This, in an instance in which the three manah woman says to the one and two manah women: I shall not contest the (first) manah with you. Therefore, the first manah is divided between the two manah woman and the one manah woman, so that the one manah woman takes fifty, and the second manah is divided between the two and three manah women. The two manah woman, then, emerges with one manah — the fifty that she took from the division with the one manah woman, and the fifty from the second manah that she took from the division with the three manah woman. And the third manah is taken entirely by the three manah woman, so that she emerges with six golden dinars, which are a manah and a half — the entire third manah which remained for her, and the half-manah from the division with the two manah woman.] Likewise, if three put money into a \"pocket\" (i.e., a joint venture), and it diminished or increased in value, they divide in the same manner. [The gemara concludes that our Mishnah is in accordance with R. Nathan. But it is not the halachah, for Rebbi says: I do not agree with R. Nathan in this, but they all share equally. For since all of his property is bound to the kethubah, all three manah are bound to the one manah woman as they are to the others, until she collects all of her kethubah. Therefore, they share equally, the one manah woman taking as much as the two and three manah women. But with \"three who put money into a pocket\"; one, one manah; a second, two manah; and a third, three manah, in which instance they take in accordance with the appreciation of their money, it is just that each take in accordance with his money (input). And it is only when the money appreciates in and of itself (as when there is a currency change, its value increasing or decreasing) that the profit or loss is distributed according to the money (input itself); but if they bought merchandise with the money they put into the \"pocket,\" and they profited or lost on the merchandise, this profit or loss is divided only according to the number of partners and not according to the money (input) — so that the one who invested little takes as much as the one who invested much, unless they stipulated beforehand to divide in proportion to the investment. And this is how it is adjudged in all of our courts.]",
+ "\tIf a man were married to four women, and he died, the first comes before the second; the second, before the third; and the third, before the fourth. [The one whose kethubah is dated earliest comes before the second, and so with all. The first swears to the second; the second, to the third; the third, to the fourth, and the fourth collects without an oath. [(The first swears to the second) if the second says to the first: Swear to me that you collected nothing from my husband (in his lifetime), for (if you did), there might not be enough left for me to collect my kethubah from. And, similarly, if the third says thus to the second, and the fourth to the third; but the fourth collects without swearing (in an instance where there is no heir or other creditor to make her swear)]. Ben Naness says: Now should she profit just because she is the last! She, too, collects only if she swears. [The gemara explains the difference between the first tanna and Ben Naness as applying to an instance where one of the fields received by the three first women was found not to belong to him (the husband), it having been discovered to have been stolen, so that in the end the owner will come and claim it. When the fourth woman comes to collect her kethubah from the fourth field, this one (the woman with the stolen field) comes and says to her: The owner of this stolen field is bound to come and take it from me; I want you to swear that you did not collect your kethubah in my husband's lifetime. The first tanna holds that if a later creditor were beforehand in collecting (before an earlier creditor), what he collected is not (validly) collected. Therefore, why should she swear? If the robbed one comes and seizes (his field) from this woman, she will go to the fourth one and take from her what she had collected, the fourth woman being a \"later creditor.\" And Ben Naness holds that if a later creditor were beforehand in collecting, what he collected is (validly) collected, so that if she holds this field, the third woman cannot come to her (and claim it). Therefore, she swears to her that she had collected nothing from her husband's property. The halachah is in accordance with the first tanna. We infer, in any event, that if she seized chattel she must swear according to all, there being no law of precedence vis-à-vis chattel, and what she has collected is (validly) collected.] If all (of the kethuboth) were issued on the same day, if one is even one hour earlier than the other, that woman takes precedence (in collecting). And, in Jerusalem, they would, accordingly, write the hour (of the kethubah). If all were issued in the same hour, and there were only a manah (of property), they all share equally.",
+ "\tIf a man were married to two women, and he sold his field, and the first woman wrote to the buyer: \"I shall not contest it with you,\" [in an instance where it (the field) was acquired from her hand — The gemara asks: Why can she not say: \"I was just pleasing my husband\" (\"and I did not really mean it\")? And it answers: We are speaking of an instance in which her husband sold this field to a different man before this one, and she refused to sign for him, whereas she agreed to sign for this one. For if it were merely a matter of pleasing her husband, she would have signed for the first, too.], the second takes it from the buyer; the first, from the second; and the buyer from the first; and so, all over again, until they reach a compromise among them. And, likewise, a creditor [and two buyers. If Reuven were owed a manah by Shimon, and he (Shimon) had two fields and sold them to two buyers, to each, for fifty (a half-manah), and Reuven wrote to the second buyer: \"I shall not contest it with you,\" he takes it from the first buyer, who cannot say to him: \"I left you a place to collect from,\" the debt embracing both, and the first buyer takes it from the second, and Reuven takes this, too, from the first, and the second buyer takes it from Reuven; and so, all over again, until they reach a compromise]; and, likewise, a woman creditor [a woman who was owed a kethubah by her husband, who sold two fields to two buyers, the two fields sufficing only for the amount of the kethubah. If she wrote to the second: \"I shall not contest it with you,\" she takes it from the first buyer, and he, from the second, and she from the first, and the second, from the woman, and the first buyer from the second; and so, all over again.]"
+ ],
+ [
+ "\tA widow is fed from the property of the orphans [from both land and chattel, this being a condition of the kethubah, viz.: \"And you shall sit in my house and be fed from my property\"]; her handiwork belongs to them, and they are not obliged to bury her. Her heirs, the inheritors of her kethubah, are obliged to bury her. [For her husband is obliged to bury her in lieu of her inheritance, and now that her heirs (i.e., her children, who are not his) collect her kethubah from the husband's heirs, they bury her. And we incidentally infer that if she died and had not sworn (that she had not collected) her kethubah, in which instance her heirs do not collect her kethubah, the husband's heirs are obliged to bury her.]",
+ "\tA widow, both from betrothal [in which instance she is not fed (from the property of the inheritance) and she sells her kethubah], both from marriage [in which instance she sells (from the property of the inheritance) for food], sells not before beth-din. [That is, not before a beth-din of experts. But in any event, she must sell before three who are expert in the assessment of land.] R. Shimon says: From marriage, [in which instance she sells (property) for food], she sells not before beth-din, [for she cannot sit and suffer until she finds a beth-din, but] from betrothal [where her sale is only for (collection of) the kethubah], she sells only before beth-din. [The halachah is not in accordance with R. Shimon.]",
+ "\tIf she sold her kethubah [a manah, or two manah] or a part of it; if she gave her kethubah or part of it as a pledge; if she gave her kethubah or part of it to another as a gift, she may sell the rest [the addition] only in beth-din. [Our Mishnah is in accordance with R. Shimon, who says that she may not sell it outside of beth-din except for food. And this one, since she collected part of her kethubah receives no food (from the remaining property).] And the sages say: She can sell (her kethubah) even four or five times [i.e., in installments, in spite of which she can sell (her kethubah) even four or five times [i.e., in installments, in spite of which she can sell (property) in the intervals for food, not having lost her obligation to be fed though she has collected part of her kethubah. ] And she sells (property) for food not before beth-din, and writes [in the bill of sale]: \"I sold it for food.\" And a divorcée may sell (her kethubah) only before beth-din. [For the reason the rabbis said that a widow both from betrothal and from marriage sells her kethubah not before beth-din is that a man does not wish his wife to be demeaned in beth-din. But since this woman is a divorcée, he is not apprehensive in that regard. The halachah is in accordance with the sages, that a woman sells both (to collect) her kethubah and for food, not before a beth-din of experts. And even if part of her kethubah were received, she can sell (property) for food, until she receives (the amount of) all of her kethubah. And when she sells, either for kethubah or for food, she requires an oath, but not proclamation (of the sale).]",
+ "\tIf the kethubah of a widow were for two manah, and she sold (property from the inheritance) worth one manah for two manah; or the value of two manah for one manah, she has received her inheritance. [For we say to her: \"It is your loss.\" And with the value of one manah for two manah, even though she has gained, she cannot say: \"It is my gain,\" for if one sends his messenger to the marketplace to trade, and he purchases something cheap, everything belongs to him who gave the money. We learn from here only about something which has no fixed price, such as land, which is wont to be sold by estimate; sometimes more, sometimes less. But if something has a fixed price and the messenger bought it for less, the ruling is not clear from (what we learn) here. I have found the rabbis to differ on this, and it would seem to me that (in such an instance) the messenger and the sender divide.] If her kethubah were a manah, and she sold the value of a manah and a dinar for a manah, her sale is void. [For she was not permitted to sell that dinar, so that the entire sale is \"in error,\" the whole sale having taken place at one time.] Even if she says: I shall return a dinar to the heirs, her sale is void. R. Shimon b. Gamliel says: Her sale is always valid [and she returns the dinar to the heirs. For what did she make them lose?] — unless there is [such a great overcharge] that there would remain [in the absence of that overcharge] in a field, nine kavs [the size of a field], and in a garden, a half kav [the size of a garden.] And, according to R. Akiva, a quarter of a kav. [The halachah is not in accordance with R. Shimon b. Gamliel.] If her kethubah were four hundred zuz, and she sold to each one (of three buyers the value of a manah) for a manah; and to the last, the value of a manah and a dinar for a manah — the last (sale) is void, and all the others, valid.",
+ "\tThe (property) assessment of the judges — if they diminished a sixth (of its value) or added a sixth, their sale is void. R. Shimon b. Gamliel says: Their sale is valid, (for) if so (i.e., if it is void), how is the \"strength\" of beth-din superior (to that of all men)? But if they issued a \"writ of visitation,\" [a proclamation (of sale), hearing which, men come to \"visit\" (beth-din) (here, the first tanna concurs with R. Shimon b. Gamliel and the halachah is in accordance with the first tanna)], even if they sold (property) the value of one manah for two manah, or the value of two manah for one manah, their sale is valid.",
+ "\tA mema'eneth (one who \"refuses\" her marriage when she comes of age), a sh'niyah (one of the \"secondary\" illicit relations, interdicted by the scribes), and an eilonith (one who cannot bear) have neither kethubah [(a mema'eneth, since she leaves of her own accord; a sh'niyah — penalized by the rabbis for inducing him to marry her. For she loses nothing through the marriage, not being rendered unfit thereby and her child being kasher; eilonith — a \"mistaken purchase\")], nor fruits [He is not made to pay for the fruits eaten by him], nor food [If she borrowed and ate when yet with him, and then \"refused,\" the husband is not required to pay; but he is required to feed her when she is yet with him. But he is not required to feed the sh'niyah and the eilonith when they are yet with him, and, it goes without saying, that if they borrowed and ate, the husband is not required to pay.], nor belaoth (worn-out garments) [which were lost or entirely worn, whether from nichsei melog or from nichsei tzon-barzel. The mema'eneth cannot claim these from her husband. But her existing belaoth, she always takes — whether she be a mema'eneth, a sh'niyah, or an eilonith. And even if she were adulterous, she does not lose her existing belaoth. A sh'niyah has no belaoth of nichsei melog, but she does have belaoth of nichsei tzon-barzel.] And if he wed her in the beginning, knowing she was an eilonith, she does have a kethubah. A widow (married) to a high-priest, a divorcée and a chalutzah to a regular priest, a mamzereth and a Nethinah to an Israelite, and the daughter of an Israelite to a Nathin and a mamzer do have a kethubah."
+ ],
+ [
+ "\tIf one married a woman and she stipulated with him [with writ and kinyan (act of acquisition) or he told witnesses: You are my witnesses that I obligate myself] to feed her daughter [that she has from another] for five years, he must feed her for five years. If (the first divorced her within the five years and) she married another, and she stipulated with him to feed her daughter for five years, he must feed her for five years. The first may not say to the second: If she came to me, I would feed her [i.e., Had I remained married to her mother, I would have fed her], but he must bring her food to the place where her mother is. [For we rule: A daughter (whether a minor or grown) may remain with her mother so long as she (the mother) wishes it. And a son remains with his mother for six years and the father is obliged to feed him while he is with his mother if she so wishes.] Likewise, the two should not say: We shall feed her as one; but one feeds her and the other gives her food money.",
+ "\tIf she (the daughter) married, her husband gives her food, and they (the mother's husbands) give her food money. If they (the husbands) died, their (own) daughters are fed from free property [and not from bound property, for we do not take from bound property for food for one's wife and daughters, because of \"the general good\"; for the buyers do not know how much feeding them will cost that they could take care to leave them a place from which to collect.], and she (the step-daughter) is fed from bound property, for she is like a creditor, [having a deed for sustenance against that property.] The \"clever\" ones would write: \"…on condition that I feed your daughter five years, so long as you are with me\" [but not if I die, or you die, or I divorce you.]",
+ "\tIf a widow said: \"I do not want to move from my husband's house,\" the heirs cannot say to her: Go to your father's house and we will feed you; but they must feed her in her husband's house, and they must give her living quarters in keeping with her dignity. [Likewise, vessels, bondsmen, and bondswomen, as she was wont to use in her husband's lifetime. But if the house fell, they are not required to build her another one. For (in the kethubah) it is written: \"And you shall dwell in my house.\" And even if she desired to rebuild it from her own money, she is not heeded.] If she said: \"I do not want to move from my father's house,\" the heirs can say to her: If you are with us, we shall feed you, [the \"blessing\" of the house being greater]; if not, we shall not feed you. If she based her request on her being very young and their being very young, they feed her while she is in her father's house.",
+ "\tSo long as she is in her father's house [and the heirs feed her there], she can always [i.e., whenever she wishes] claim her kethubah. So long as she is in her husband's house, she can claim her kethubah for twenty-five years; for there is in the twenty-five years (enough time) for her to do good against (the amount of) her kethubah. These are the words of R. Meir in the name of R. Shimon b. Gamliel. And the sages say: So long as she is in her husband's house, she can always claim her kethubah. So long as she is in her father's house, she can claim her kethubah for twenty-five years. [The twenty-five years were not mentioned to cause her to lose her kethubah because of the good she does from the property of the orphans, but (they were mentioned) in respect to \"waiving\" (the kethubah), i.e., since she remained silent and did not claim it all of these years, she has waived it. Therefore, so long as she is in her husband's house, her silence does not constitute \"waiving,\" for since they honor her, she is ashamed to claim her kethubah. But in her father's house, if she remained silent for twenty-five years, this constitutes \"waiving.\"] If she died, her heirs \"mention\" her kethubah for twenty-five years. [That is, they must claim her kethubah within twenty-five years. And this is only when she swore to (not having collected) her kethubah before she died. But if she had not sworn to her kethubah, her heirs collect nothing of it, for \"a man does not bequeath an oath to his sons.\"]"
+ ],
+ [
+ "\tThere were two judges of decrees in Jerusalem, Admon and Chanan ben Avishalom. [They made decrees against robbers and imposed penalties upon them.] Chanan says two things [with which the sages do not concur]; Admon says seven. If one went abroad and his wife claimed food, Chanan says: She swears at the end [When they hear that he died, and she comes to claim her kethubah, she swears that she did not hold back aught belonging to her husband.], and she does not swear at the beginning [when she claims food. Rambam explains: \"She swears at the end\": When her husband comes and denies what she says, saying that he did leave her food, she swears that he had left her nothing.] The sons of the high-priests differed with him, saying that she swears in the beginning and at the end. R. Dossa b. Harkinas ruled in accordance with them. R. Yochanan b. Zakkai said: Chanan said well. She swears only at the end [and the halachah is in accordance with him. And it is only after three months from the husband's going abroad that food is provided for his wife if she claims food; but not before this time. For it is assumed that a man does not go abroad, leaving his house \"empty.\"]",
+ "\tIf a man went abroad and one arose and fed his wife, Chanan says: He has lost his money. [For he (the husband) says: I did not say to you: Lend me and I will repay you. But if he lent the woman money for her food on condition that she repay him, he claims it from her, and she claims it from her husband, and he pays. And if the husband claims: I left her food, and she denies it and desires to extract it (payment) from him, the husband swears an oath of equity (shevuath heseth) and exempts himself, and the money (lent her) is a debt to be paid when she is widowed or divorced.] The sons of the high-priests differed with him, saying: He (the lender) swears how much he lent and he takes it (in payment). R. Dossa b. Harkinas ruled in accordance with them. R. Yochanan b. Zakkai said: Chanan said well. He (the lender) placed his money on \"the horn of a deer.\"",
+ "\tAdmon says: If one died and left sons and daughters, when the property is ample, the sons inherit and the daughters are fed. And with meagre property [lacking sufficient sustenance for males and females for twelve months (Rambam explains: If there is not enough to feed the sons and daughters until the daughters come of age, it is called \"meagre property.\")], the daughters are fed and the sons go from door to door. Admon says: Because I am a male should I lose! [That is, because I am a male, and fit to inherit ample property, should I be a loser with meagre property!] R. Gamliel said: I subscribe to the words of Admon. [the halachah is not in accordance with Admon.]",
+ "\tIf one claims from his friend pitchers of oil, and he admits to [empty ] pitchers, [without oil, as when his friend says: \"You owe me ten pitchers of oil\" ], Admon says: Since he admits to part of the claim, he swears. [The claim connotes oil and pitchers, so that his admitting to empty pitchers constitutes partial admission, which entails an oath. ] And the sages say: This does not constitute admission similar to the nature of the claim. [The claim connotes oil alone in the amount of ten pitchers, so that when he admits to empty pitchers, \"what is claimed is not admitted and what is admitted is not claimed,\" so that there is no admission similar to the nature of the claim, and an oath is not entailed. ] R. Gamliel says: I subscribe to the words of Admon. [The halachah is in accordance with Admon.]",
+ "\tIf one committed himself to give money to his (prospective) son-in-law, \"and he spread his foot before him\" [(This has a pejorative connotation, viz.: \"Take the mud and dust under my feet.\" Another interpretation: \"Hang me by my feet upon a tree, for I have nothing to give you.\" Rambam understands this as connoting keeping a distance)], she sits (unmarried) until her hair turns white [until she becomes old, and he is not compelled either to wed her or divorce her.] Admon says: She can say: If I had committed myself to it, I would sit until my hair turned white. But now that my father committed himself for me, what can I do? Either marry me or divorce me! R. Gamliel said: I subscribe to the words of Admon. [The halachah is in accordance with Admon.]",
+ "\tIf one protested against (another's possession of) a field [If Reuven protested against possession of a field by Shimon, telling him: \"Levi, who sold it to you, robbed it from me,\"] and he (Reuven) were signed on it as a witness, [on the writ of sale, where Levi wrote to Shimon that he sold it to him], Admon says: He can say: \"The second was easy for me, and the first, hard for me.\" [The reason I did not protest at the time you bought this field from Levi and I signed as a witness in the deed is that Levi is a strong man, and it would have been hard to take the field from him. I preferred that it be in your possession to take it from you.] And the sages say: He has lost his right. [For his signing is acknowledgement that he no longer has anything to do with it. The halachah is not in accordance with Admon. And it is only when he is signed as a witness that Admon and the sages differ, but if he is signed as a judge to certify the deed of sale, all agree that he does not lose his right, for he can say: I did not know what is written in the deed. For a judge signed on a certification in endorsement of a deed does not need to know what is written therein, but only to recognize the signatures of the witnesses.] If he made it (acknowledgement of the other's possession of the field) a sign for (the status of) another (field), he loses his right.",
+ "\tIf one went abroad, and the road to his field were obscured, [the field-owners on the boundaries having seized it], Admon says: He takes the shortest route. [Against their will he takes a road to his field, but he chooses the shortest possible way, not appropriating more than necessary. And when four men surround him on four sides, Admon admits to the sages that each of them can say: \"Bring proof that the road was through my field, and take it.\" And if one man surrounded him on four sides, the sages admit to Admon that, whatever the case, the road passed through one of his fields. They differ only in an instance of one man coming from the power of (i.e., having bought the respective fields of) four others. Admon says that he can tell him: \"Whatever the case, my road is with you.\"] And the sages say: He must purchase a road for a hundred manah or fly in the air (to get to his field). [The other can say to him: \"If you keep quiet, all good and well; if not, I will return the deed of sale to the respective owners, whom you will not be able to sue!\" The halachah is in accordance with the sages.]",
+ "\tIf one presents a bill of payment to his neighbor, and the other presents [a bill of sale, dated after the bill of payment] to the effect that the first sold him his field, [saying (in effect): Your bill (of payment) is a forgery, for if I were indebted to you, you would not have sold me your field, but would have claimed your debt] — Admon says: The second can say: If I were indebted to you, you should have claimed your debt when you sold me the field. And the sages say: This one (the first) was being \"clever,\" selling him the field in order to be able to take it as a pledge (for the debt). [For the second had dispersed his chattel so that the first could not take it as a pledge for his debt, and now he (the first) could take the land. In a place where the buyer pays and then the deed of sale is written, all agree that the seller should have kept the money he received for his debt and not have written the deed. The fact that he did write it, then, is proof that he is not indebted to him. The difference (between Admon and the sages) obtains in a place where they write the deed and then the buyer pays the money. Admon holds that the seller must apprise (others): \"I am selling it to him only to be able to take it as a pledge.\" And the sages say: His not apprising others stems from his apprehension of its getting out and the other not buying the field. The halachah is in accordance with the sages.]",
+ "\tIf two men presented bills of indebtedness to each other, Admon says: (The one with the bill of the later date can say:) \"If I were indebted to you, how could you borrow from me?\" And the sages say: This one claims his bill of indebtedness, and that one claims his bill of indebtedness. [The halachah is in accordance with the sages.]",
+ "\tThere are three lands for marriage. [If a man married a woman in one of them, he cannot compel her to go out after him from land to land]: Judah, Trans-Jordan, and the Galil. One may not take out (his wife) from a city (in one land) to a city (in another), or from a krach to a krach. [A krach is bigger than a city. It is a place of markets; people come to trade there from all around, and all things are found there.] But in the same land, one may take her out from city to city and from krach to krach, but not from city to krach [For it is difficult to dwell in a krach, krachim being highly congested, and the houses pressing upon each other and keeping out the air.], or from krach to city. [For all things are found in a krach, but not a city.] One may take her out from a bad abode to a good one, but not from a good one to a bad one. R. Shimon b. Gamliel says: Not even from a bad one to a good one, for a good abode \"searches out\" [the body and makes it ill. For \"change of regimen,\" even for the good, is the beginning of intestinal illness. The halachah is in accordance with R. Shimon b. Gamliel. And if a man from the Galil married a woman from Judah, or the opposite, we compel her to go out with him, for it was on this understanding that he married her. Whatever the case, he takes her out from a city with a majority of idolators to one with a majority of Jews, but not from a city with a majority of Jews to one with a majority of idolators.]",
+ "\tAll are brought up to Eretz Yisrael, and none are taken out. All are brought up to Jerusalem [A man may compel all the members of his household to go up with him to Jerusalem. Even if he bought a Hebrew man-servant, he must, perforce, go up with him, even from a good abode to a bad one, and even from a city with a majority of Jews to one with a majority of idolators], and none are taken out, neither men nor women. [If he wishes to go up, and she refuses, she is divorced without a kethubah. And if she wishes to go up, and he refuses, he divorces her and gives her her kethubah.] If he married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Kaputkia, he gives her Eretz Yisrael currency. If he married a woman in Kaputkia and divorced her in Eretz Yisrael, he gives her Eretz Yisrael currency. R. Shimon b. Gamliel says: He gives her Kaputkia currency. [Kaputkia is Crete. Its coins are larger and heavier than those of Eretz Yisrael. And because a woman's kethubah is an ordinance of the scribes, they were lenient, allowing it to be paid with the lesser currency. And R. Shimon b. Gamliel holds that a woman's kethubah is Torah-ordained, for which reason he takes the more stringent view. The halachah is not in accordance with him.] If he married a woman in Kaputkia and divorced her in Kaputkia, he gives her Kaputkia currency."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/William Davidson Edition - English.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/William Davidson Edition - English.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4965c8162fa7158c01e1d255727036169d0adfde
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/William Davidson Edition - English.json
@@ -0,0 +1,164 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+ "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz",
+ "shortVersionTitle": "Koren - Steinsaltz",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A virgin is married on Wednesday and a widow on Thursday. The reason for the former is that twice a week courts convene in the towns, on Monday and Thursday, so that if the husband had a claim concerning the bride’s virginity when consummating the marriage on Wednesday night, he would go early the next day to court and make his claim.",
+ "With regard to a virgin, her marriage contract is two hundred dinars, and with regard to a widow, her marriage contract is one hundred dinars. With regard to a virgin who is a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of betrothal, before marriage and before consummation of the marriage, for all of these their marriage contract is two hundred dinars, and they are subject to a claim concerning their virginity, as their presumptive status of virginity is intact. With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were less than three years and one day old, their marriage contract is two hundred dinars, as their presumptive status is that of a virgin. Even if they were subject to intercourse when they were younger than that age, the hymen remains intact. And they are subject to a claim concerning their virginity.",
+ "With regard to an adult man who engaged in intercourse with a minor girl less than three years old; or a minor boy less than nine years old who engaged in intercourse with an adult woman; or a woman who had her hymen ruptured by wood or any other foreign object, for all these women their marriage contract is two hundred dinars, as their legal status is that of a virgin. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The marriage contract of a woman whose hymen was ruptured by wood is one hundred dinars, as physically, since her hymen is not intact, she is no longer a virgin.",
+ "With regard to a virgin who is either a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of marriage, for all these women their marriage contract is one hundred dinars, and they are not subject to a claim concerning their virginity. Since they were married, even if they did not engage in intercourse with their husband, their presumptive status is that of non-virgins, and the second husband cannot claim that he was misled with regard to their status as virgins. And similarly, with regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were more than three years and one day old, their marriage contract is one hundred dinars and they are not subject to a claim concerning their virginity. When they married, their presumptive status was that of a non-virgin.",
+ "A man who eats at the house of his father-in-law in Judea after betrothal and with-out witnesses to attest to the fact that he was not alone with his betrothed is unable to make a claim concerning virginity after marriage because in accordance with the custom in Judea, the assumption is that he secluded himself with her, and the concern is that it was he who engaged in intercourse with her. For both a widow who is an Israelite woman and a widow who is the daughter of priests, her marriage contract is one hundred dinars. A court of priests would collect a marriage contract of four hundred dinars for a virgin daughter of a priest, twice the sum of the standard marriage contract for a virgin, and the Sages did not reprimand them.",
+ "There is a case of one who marries a woman and did not find her hymen intact, and she says: After you betrothed me I was raped, and his, i.e., her husband’s, field was inundated, meaning that it is his misfortune that she is not a virgin, as she was raped after betrothal. And he says: No; rather, you were raped before I betrothed you, and my transaction was a mistaken transaction. Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, this woman assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse when she was not yet betrothed and she misled him, until she brings proof supporting her statement.",
+ "In a case where she says: I am one whose hymen was ruptured by wood, i.e., she admits that her hymen is not intact but claims that it was not ruptured through intercourse, and the groom says: No; rather, you are one who was trampled by a man, and your hymen was ruptured through intercourse, Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible and her claim is accepted because she certainly knows what actually happened. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, she retains the presumptive status of one who was trampled by a man, until she brings proof supporting her statement that her hymen was ruptured by wood.",
+ "If people saw a woman speaking to one man, but they did not recognize him, and they said to her: What is the nature [tivo] of this man? And she said to them: He is a man called so-and-so and he is a priest; Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives. Rather, she assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse with a Gibeonite or with a mamzer, men of flawed lineage who disqualify her from marrying a priest, until she brings proof supporting her statement.",
+ "Similarly, if a single woman was pregnant, and people said to her: What is the nature of this fetus? And she says to them: It is from a man called so-and-so and he is a priest; Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives. Rather, she assumes the presumptive status of one who conceived from a Gibeonite or a mamzer, until she brings proof supporting her statement.",
+ "Rabbi Yosei said: There was an incident involving a young girl who descended to fill her jug with water from the spring, and she was raped, and the identity of the rapist was unknown. Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: If the majority of the people of the city marry their daughters to members of the priesthood, this young girl may be married to a member of the priesthood."
+ ],
+ [
+ "With regard to a woman who was widowed or divorced, and is now claiming payment of her marriage contract that is not before the court, and she says: You married me as a virgin, who is entitled to two hundred dinars, and he says: No; rather, I married you as a widow, who is entitled to one hundred dinars, then, if there are witnesses that she went out of her father’s house to her wedding with a hinnuma or with her hair uncovered, in a manner typical of virgins, payment of her marriage contract is two hundred dinars. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even testimony that there was distribution of roasted grain, which was customary at weddings of virgins, constitutes proof that she is a virgin.",
+ "Several disputes between Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua were cited previously with regard to the credibility accorded to the respective claims of parties to a dispute. Based on one of those disputes, the tanna adds: And Rabbi Yehoshua concedes in a case where one says to another: This field, which is currently in my possession, belonged to your father and I purchased it from him, that he is deemed credible, and his entire claim is accepted. The court accepts not only his admission that it once belonged to the other’s father, but also his statement that he purchased it. This is so, as the mouth that prohibited, i.e., claimed that the field had belonged to the other’s father, is the mouth that permitted, i.e., claimed that he purchased the field. Even if he had not admitted that it had belonged to the other’s father, the field would have remained in his possession. Therefore, his claim is accepted. However, if there are witnesses that the field belonged to his father, and the one who has the field in his possession says: I purchased it from him, he is not deemed credible and his claim is rejected.",
+ "With regard to the witnesses who said in their testimony to ratify their signatures in a document: We signed the document and this is our handwriting; however, we were compelled to sign, or we were minors when we signed, or we were disqualified witnesses, e.g., we are relatives of one of the parties, they are deemed credible. Since the document is ratified on the basis of their testimony, it is likewise invalidated on the basis of their testimony. However, if there are other witnesses who testify that it is their handwriting, or if their handwriting emerges on a document from another place, enabling confirmation of their signatures by comparing the two documents, then the witnesses who signed the document are not deemed credible. The document is not invalidated based on their testimony, because ratification of the document is not dependent on their testimony, as their signatures can be authenticated independently.",
+ "If this witness whose name is signed on a document says: This is my handwriting and this is the handwriting of my fellow witness, and that witness says: This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow witness, these witnesses are deemed credible and the document is ratified, as together they provide testimony authenticating both signatures. If this witness says: This is my handwriting, and that witness says: This is my handwriting, and neither testifies with regard to the signature of the other, they must add another witness with them who will authenticate the signatures of the two witnesses, as otherwise, each of the witnesses would be testifying with regard to half the sum in the document; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: They need not add another witness with them. Rather, a person is deemed credible to say: This is my handwriting. The testimony of the two signatories about their own signatures is sufficient.",
+ "With regard to a woman who said: I was a married woman and now I am a divorcée, she is deemed credible and permitted to remarry, as the mouth that prohibited and established that she was married is the mouth that permitted, and established that she is divorced. However, if there are witnesses that she was a married woman, and she says: I am a divorcée, she is not deemed credible. Similarly, with regard to a woman who said: I was taken captive but I am pure, as I was not raped in captivity, she is deemed credible and permitted to marry a priest, as the mouth that prohibited and established that she was taken captive is the mouth that permitted and established that she was not defiled. But if there are witnesses that she was taken captive, and she says: I am pure, she is not deemed credible. And if witnesses came after she married, this woman need not leave her husband.",
+ "In a case where witnesses testify that there are two women who were taken captive, and this woman says: I was taken captive but I am pure, and that woman says: I was taken captive but I am pure, they are not deemed credible. And when this woman testifies about that woman that she is pure and vice versa, they are deemed credible.",
+ "And likewise, with regard to two men whose lineage is unknown, and this man says: I am a priest, and that man says: I am a priest, they are not deemed credible. And when this man testifies about that man that he is a priest and vice versa, they are deemed credible.",
+ "Rabbi Yehuda says: One does not elevate a man to priesthood on the basis of one witness. Two witnesses are required for that purpose. Rabbi Elazar says: When is that the ruling? In a case where there are challengers to his claim that he is a priest. However, in a case where there are no challengers, one elevates a man to priesthood on the basis of one witness. Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest: One elevates a man to priesthood on the basis of one witness.",
+ "In the case of a woman who was imprisoned by gentiles due to a monetary offense committed by her husband, once she is released after he pays his debt, she is permitted to her husband, even if he is a priest. There is no concern that they violated her because their objective is to coerce the husband to pay his debt in exchange for her release. Were they to abuse her, it is possible that he would be unwilling to pay. However, if a woman was imprisoned due to a capital offense and sentenced to death, once she is released she is forbidden to her husband even if he is not a priest due to the concern that perhaps her captors violated her, and she acquiesced to one of them. With regard to a city that was conquered by an army laying siege, all the women married to priests located in the city are unfit and forbidden to their husbands, due to the concern that they were raped. And if they have witnesses, even if the witness is a slave, even if the witness is a maidservant, both of whom are generally disqualified as witnesses, they are deemed credible. And a person is not deemed credible to establish his status by his own testimony. Therefore, a woman is not deemed credible to claim that she was not violated. Rabbi Zekharya ben HaKatzav said: I swear by this abode of the Divine Presence that my wife’s hand did not move from my hand from the time that the gentiles entered Jerusalem until they left, and I know for a fact that she was not defiled. The Sages said to him: A person cannot testify about himself. The legal status of one’s wife is like his own status in this regard. Therefore, your testimony is not accepted, and your wife is forbidden to you.",
+ "And these are deemed credible to testify in their majority with regard to what they saw in their minority. A person is deemed credible to say: This is my father’s handwriting, and to say: This is my teacher’s handwriting; and to say: This is my brother’s handwriting, even though he never saw their handwriting after reaching majority. § Similarly, one is deemed credible to say: I was reminded of the wedding of so-and-so, who went out with a hinnuma, or with her hair uncovered in a manner typical of virgins, and therefore, her marriage contract is two hundred dinars; and to say that so-and-so would leave school to immerse in order to partake of teruma, and that he would share teruma with us at the threshing floor and therefore he is a priest. Similarly, one is deemed credible to say: This place is a beit haperas, a field with a grave that was plowed, scattering the bones, and rendering the field a place of uncertain ritual impurity; and to say: Until here we would come on Shabbat and thereby determine the Shabbat boundary. However, a person is neither deemed credible to say: So-and-so had a path in this place; nor to say: So-and-so had a tract of land where they would perform the ritual of standing and sitting and deliver a eulogy in that place, thereby attesting that the land belongs to that person. The reason he is not deemed credible in those cases is that full-fledged testimony is required to remove property from the possession of its presumptive owner."
+ ],
+ [
+ "These are the cases of young women for whom there is a fine paid to their fathers by one who rapes them: One who engages in intercourse with a mamzeret, or with a Gibeonite woman [netina], who are given [netunim] to the service of the people and the altar (see Joshua 9:27), or with a Samaritan woman [kutit]. In addition, the same applies to one who engages in intercourse with a female convert, or with a captive woman, or with a maidservant, provided that the captives were ransomed, or that the converts converted, or that the maidservants were liberated when they were less than three years and one day old, as only in that case do they maintain the presumptive status of a virgin. Similarly, one who engages in intercourse with his sister, i.e., he rapes her, or with his father’s sister, or with his mother’s sister, or with his wife’s sister, or with his brother’s wife, or with his father’s brother’s wife after they divorced, or with a menstruating woman, there is a fine paid. Although there is karet for engaging in relations with any of the women enumerated in this list, one is liable to pay the fine because there is no court-imposed capital punishment. In cases where there is a court-imposed death penalty, the rapist would be exempt from paying the fine.",
+ "And these are the cases of young women who do not have a fine paid to their fathers when they are raped or seduced: One who has intercourse with a convert or with a captive woman or with a gentile maidservant, who were redeemed, converted, or emancipated when they were more than three years and one day old, as presumably they are no longer virgins. Rabbi Yehuda says: A captive woman who was redeemed remains in her state of sanctity even though she is an adult, as it cannot be stated that she certainly engaged in intercourse. The mishna resumes its list of the cases of young women who are not entitled to a fine when raped or seduced by the following men: In the case of one who engages in intercourse with his daughter, with his daughter’s daughter, with his son’s daughter, with his wife’s daughter, with her son’s daughter, or with her daughter’s daughter; they do not receive payment of a fine. That is due to the fact that he is liable to receive the death penalty, and that their death penalty is administered by the court, and anyone who is liable to receive the death penalty does not pay money, as it is stated: “And yet no harm follow, he shall be punished” (Exodus 21:22). This verse indicates that if a woman dies and the one who struck her is liable to receive the death penalty, he is exempt from payment.",
+ "With regard to a young woman who was betrothed and divorced, and then raped, Rabbi Yosei HaGelili says: She does not receive payment of a fine for her rape. Rabbi Akiva says: She receives payment of a fine for her rape and her fine is paid to herself, not her father, as since she was betrothed and divorced she is no longer subject to her father’s authority.",
+ "The seducer gives the father of his victim three things, and the rapist gives the father four. The mishna specifies: The seducer gives the father payments for humiliation, degradation, and the fine. A rapist adds an addition to his payments, as he also gives payment for the pain. What are the differences between the halakha of a rapist and that of a seducer? The rapist gives payment for the pain, and the seducer does not give payment for the pain. The rapist gives payment immediately, and the seducer does not pay those payments immediately but only when he releases her. The rapist drinks from his vessel [atzitzo], i.e., marries the woman he raped, perforce, and the seducer, if he wishes to release her, he releases her.",
+ "The mishna clarifies: How does the rapist drink from his vessel? Even if the woman he raped is lame, even if she is blind, and even if she is afflicted with boils, he is obligated to marry her and may not divorce her. However, if a matter of licentiousness is found in her, e.g., if she committed adultery, or if she is unfit to enter the Jewish people, e.g., if she is a mamzeret, he is not permitted to sustain her as his wife, as it is stated: “And to him she shall be as a wife” (Deuteronomy 22:29), from which it is inferred that she must be a woman who is legally suitable for him.",
+ "With regard to an orphan who was betrothed and divorced, Rabbi Elazar says: One who rapes her is obligated to pay the fine, as she is a virgin young woman, and one who seduces her is exempt from payment. Because she is an orphan, or because she was betrothed and divorced, she is independent, and by consenting to the seduction she forgoes her right to the fine.",
+ "What is humiliation? How is the payment for humiliation during rape or seduction assessed? It is all based on the one who humiliated and the one who was humiliated. The price will vary depending on the lineage of the family of the rape victim and the nature of the attacker. How is her degradation assessed? One considers her as though she were a maidservant sold in the marketplace, and assesses how much she was worth beforehand and how much she is currently worth, after the rape or seduction. The sum of the fine is equal for all people, and the principle is: Any payment that has a fixed sum by Torah law is equal for all people, regardless of the lineage and the physical state of the attacker or the victim.",
+ "Any place where there is sale by a father of his minor daughter as a Hebrew maidservant, there is no fine if she is raped. And any place where there is a fine, when a young woman is raped; there is no sale by the father. The Gemara specifies: A minor is subject to sale by her father, and she is not entitled to a fine if she is raped. A young woman is entitled to a fine if she is raped and is not subject to sale. A grown woman is neither subject to sale nor entitled to a fine.",
+ "One who says: I seduced the daughter of so-and-so, pays compensation for humiliation and degradation based on his own admission, but does not pay the fine. Similarly, one who says: I stole, pays the principal, the value of the stolen goods, based on his own admission, but does not pay the double payment and the payment four and five times the principal for the slaughter or sale of the sheep or ox that he stole. Likewise if he confessed: My ox killed so-and-so, or: My ox killed an ox belonging to so-and-so, this owner pays based on his own admission. However, if he said: My ox killed a slave belonging to so-and-so, he does not pay based on his own admission as that payment is a fine. This is the principle: Anyone who pays more than what he damaged, the payments are fines and therefore he does not pay based on his own admission. He pays only based on the testimony of others."
+ ],
+ [
+ "In the case of a young woman who was seduced, the compensation for her humiliation and her degradation and her fine belong to her father. And the same applies to the compensation for pain in the case of a woman who was raped. If the young woman stood trial against the seducer or rapist before the father died, these payments belong to her father, as stated above. If the father died before he collected the money from the offender, the payments belong to her brothers. As the father’s heirs, they inherit the money to which he was entitled before he passed away. However, if she did not manage to stand in judgment before the father died, and she was subsequently awarded the money, the compensation belongs to her, as she is now under her own jurisdiction due to the fact that she no longer has a father. If she stood trial before she reached majority, the payments belong to her father, and if the father died, they belong to her brothers, who inherit the money notwithstanding the fact that she has become a grown woman since the trial. If she did not manage to stand in judgment before she reached majority, the money belongs to her. Rabbi Shimon says: Even if she stood trial in her father’s lifetime but did not manage to collect the payments before the father died, the brothers do not inherit this money, as it belongs to her. By contrast, with regard to her earnings and the lost items that she has found, although she has not collected them, e.g., she had yet to receive her wages, if the father died they belong to her brothers. These payments are considered the property of their father, as he was entitled to them before he passed away.",
+ "One who betroths his minor daughter to a man, and the man subsequently divorces her, and her father then betroths her to another, and she is widowed, the payment specified in her marriage contract, even from her second husband, is his, i.e., it belongs to the father. However, if her father married her off and her husband divorced her, and her father then married her to another man and she was widowed, even the payment specified in her marriage contract from her first marriage is hers. Rabbi Yehuda says that the payment specified in the first marriage contract belongs to the father. They said to him: If it was after he married her off, even the first time, her father no longer has authority over her.",
+ "In the case of a female convert whose daughter converted with her and later, as a young woman, the daughter engaged in licentious sexual relations when she was betrothed, she is executed by strangulation, not stoning, the method of execution that would be employed had she been born Jewish. She has neither the halakha of being executed at the entrance to her father’s house, as in the case of a woman who was born Jewish who committed this crime, nor does she receive one hundred sela if her husband defamed her by falsely claiming that she had committed adultery. The reason is that the verses state “Israel” (Deuteronomy 22:19, 21) with regard to these halakhot, indicating that these halakhot apply only to those born as Jews. However, if the daughter’s conception occurred when her mother was not yet in a state of sanctity, i.e., when she was still a gentile, but her birth took place when her mother was in a state of sanctity, as her mother converted during her pregnancy, this daughter is punishable by stoning if she committed adultery as a betrothed young woman. However, she has neither the halakha of being executed at the entrance to her father’s house, nor the right to one hundred sela if it turns out that her husband defamed her. If her conception and birth occurred when her mother was in a state of sanctity, i.e., after she converted, she is like a regular Jewish woman in all matters. If a young woman who is betrothed commits adultery and she has a father but does not have an entrance to her father’s house, i.e., if her father does not possess a house of his own, or if she has an entrance to her father’s house but does not have a father, as he has passed away, she is nevertheless executed via stoning, as the requirement that she is to be executed at the entrance to her father’s house is stated only for a mitzva but it is not an indispensable requirement.",
+ "A father has authority over his daughter with regard to her betrothal through money, through a marriage document, or through intercourse. Likewise, a father is entitled to items she has found, and to her earnings, and to effect the nullification of her vows, i.e., a father may nullify his daughter’s vows. And he accepts her bill of divorce on her behalf if she is divorced from betrothal before she becomes a grown woman. And although he inherits her property when she dies, e.g., property she inherited from her mother’s family, he does not consume the produce of her property during her lifetime. If the daughter married, the husband has more rights and obligations than her father had before the marriage, as he consumes the produce of her property during her lifetime, and he is obligated to provide her sustenance, her redemption if she is captured, and her burial upon her death. Rabbi Yehuda says: Even the poorest man of the Jewish people may not provide fewer than two flutes and a lamenting woman, which it was customary to hire for a funeral, as these too are included in the duties of burial.",
+ "Even after she is betrothed, a daughter is always under her father’s authority until she enters her husband’s authority in marriage via the wedding canopy. If the father delivered his daughter to the husband’s messengers to bring her to her husband and the wedding canopy, once she has been handed over she is under the husband’s authority. However, if the father went with the husband’s messengers, or if the father’s messengers went with the husband’s messengers, she is still under the father’s authority, as he has not fully delivered her to the husband’s messengers. If her father sent her with his own messengers and the father’s messengers delivered the woman to the husband’s messengers, from that moment onwards she is under her husband’s authority.",
+ "A father is not obligated to provide his daughter’s sustenance. This exposition was expounded by Rabbi Elazar ben Azarya before the Sages in the vineyard of Yavne: Since the Sages instituted that after the father’s death, the sons inherit the sum of money specified in their mother’s marriage contract, and the daughters are sustained from their father’s estate, these the two halakhot are equated: Just as the sons inherit only after the father’s death, not during his lifetime, so too, the daughters are sustained from his property only after their father’s death.",
+ "If a husband did not write a marriage contract for his wife, a virgin collects two hundred dinars and a widow one hundred dinars upon divorce or the husband’s death, because it is a stipulation of the court that a wife is entitled to these amounts. If he wrote in her marriage contract that she is entitled to a field worth one hundred dinars instead of the two hundred dinars to which she is actually entitled, and he did not additionally write for her: All property I have shall serve as a guarantee for the payment of your marriage contract, he is nevertheless obligated to pay the full two hundred dinars; and he cannot say that she should take only a mortgaged field for payment of her marriage contract, as it is a stipulation of the court that all his property is held as surety for the entire sum.",
+ "Similarly, if he did not write for her in the marriage contract: If you are taken captive I will redeem you and restore you to me as a wife, and in the case of a priestess, i.e., the wife of a priest, who is prohibited to return to her husband if she has intercourse with another man even if she is raped, if he did not write: I will return you to your native province, he is nevertheless obligated to do so, as it is a stipulation of the court.",
+ "If a woman was taken captive, her husband is obligated to redeem her. And if he said: I hereby give my wife her bill of divorce and the payment of her marriage contract, and let her redeem herself, he is not permitted to do so, as he already obligated himself to redeem her when he wrote the marriage contract. If his wife was struck with illness, he is obligated to heal her, i.e., to pay for her medical expenses. In this case, however, if he said: I hereby give my wife her bill of divorce and the payment of her marriage contract, and let her heal herself, he is permitted to do so.",
+ "If the husband did not write for her in her marriage contract: Any male children you will have from me will inherit the money of your marriage contract in addition to their portion of the inheritance that they receive together with their brothers, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it is a stipulation of the court and therefore takes effect even if it is not explicitly stated. ",
+ "Likewise, if he omitted from the marriage contract the sentence: Any female children you will have from me will sit in my house and be sustained from my property until they are taken by men, i.e., until they are married, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it too is a stipulation of the court.",
+ "Similarly, if he omitted from the marriage contract the clause: You will sit in my house and be sustained from my property all the days you live as a widow in my house, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it is a stipulation of the court. The mishna comments: The residents of Jerusalem would write in this manner, that a widow may remain in her husband’s house throughout her widowhood, and the residents of the Galilee would write in this manner as well, like the inhabitants of Jerusalem. In contrast, the residents of Judea would write: Until the heirs want to give you your marriage contract. Consequently, if the heirs wish, they may give her marriage contract to her and release her, and she must find her own living arrangements and provide for herself."
+ ],
+ [
+ "Although they said as a principle that a virgin collects two hundred dinars as payment for her marriage contract and that a widow collects one hundred dinars, if the husband wishes to add even an additional ten thousand dinars, he may add it. If she is then widowed or divorced, whether from betrothal or whether from marriage, she collects the entire amount, including the additional sum. Rabbi Elazar ben Azarya says: If she is widowed or divorced from marriage, she collects the total amount, but if she is widowed or divorced from betrothal, a virgin collects two hundred dinars and a widow one hundred dinars. This is because he wrote the additional amount for her in the marriage contract only in order to marry her. Rabbi Yehuda says a related halakha with regard to the marriage contract: If he wishes, he may write for a virgin a document for two hundred dinars as is fitting for her, and she may then write a receipt stating: I received one hundred dinars from you. Even though she has not actually received the money, the receipt serves as a means for her to waive half of the amount due to her for her marriage contract. According to Rabbi Yehuda, the financial commitment in the marriage contract is a right due to the wife, which she may waive if she chooses to do so. And similarly, for a widow he may write one hundred dinars in the contract and she may write a receipt stating: I received from you fifty dinars. However, Rabbi Meir says: It is prohibited to do this, as anyone who reduces the amount of the marriage contract to less than than two hundred dinars for a virgin or one hundred dinars for a widow, this marital relationship amounts to licentious sexual relations because it is as if he did not write any marriage contract at all.",
+ "One gives a virgin twelve months from the time the husband asked to marry her after having betrothed her, in order to prepare herself with clothes and jewelry for the marriage. And just as one gives a woman this amount of time, so too does one give a man an equivalent period of time to prepare himself, as he too needs time to prepare for the marriage. However, in the case of a widow, who already has items available from her previous marriage, she is given only thirty days to prepare. If the appointed time for the wedding arrived and they did not get married due to some delay on the part of the husband, then the woman may partake of his food. And if her husband is a priest, she may partake of teruma, even if she is an Israelite woman. The tanna’im disagree about the permission granted to a priest to sustain his betrothed with teruma before she is married to him. Rabbi Tarfon says: He may give her all of her required sustenance from teruma. During her periods of impurity, e.g., menstruation, when she cannot partake of teruma, she may sell the teruma to a priest and use the proceeds to buy non-sacred food. Rabbi Akiva says: He must give her half of her needs from non-sacred food and half may be from teruma, so that she can eat from the non-sacred food when she is ritually impure.",
+ "The mishna continues: A priest who is a yavam, i.e., his brother died childless after betrothing a woman, does not enable his yevama to partake of teruma by virtue of her relationship with him. If she had completed six months of the twelve-month wait for marriage under the aegis of the husband, and then he died, and she waited six more months under the aegis of the yavam; or even if she completed all of the necessary time under the aegis of the husband except for one day that she was under the aegis of the yavam; or if she completed all of the necessary time under the aegis of the yavam except for one day that she was under the aegis of the husband, she still may not partake of teruma. This set of rulings, concerning the permission granted a betrothed woman whose wedding date has arrived to partake of teruma, is in accordance with the initial version of the mishna. However, a court that convened after them, in a later generation, said: A woman may not partake of teruma until she has actually entered the wedding canopy.",
+ "If one consecrates his wife’s earnings, meaning anything she produces, such as thread that she spins from wool, which, according to the Sages’ ordinance, belongs to her husband, she may work and sustain herself from her earnings, as the consecration is ineffective. However, there is a dispute with regard to the surplus, meaning any earnings she produces in excess of the amount she is required to produce for her husband. Rabbi Meir says: The surplus is consecrated property, and Rabbi Yoḥanan the Cobbler says: The surplus is also non-sacred.",
+ "And these are tasks that a wife must perform for her husband: She grinds wheat into flour, and bakes, and washes clothes, cooks, and nurses her child, makes her husband’s bed, and makes thread from wool by spinning it. If she brought him one maidservant, i.e., brought the maidservant with her into the marriage, the maidservant will perform some of these tasks. Consequently, the wife does not need to grind, and does not need to bake, and does not need to wash clothes. If she brought him two maidservants, she does not need to cook and does not need to nurse her child if she does not want to, but instead may give the child to a wet nurse. If she brought him three maidservants, she does not need to make his bed and does not need to make thread from wool. If she brought him four maidservants, she may sit in a chair [katedra] like a queen and not do anything, as her maidservants do all of her work for her. Rabbi Eliezer says: Even if she brought him a hundred maidservants, he can compel her to make thread from wool, since idleness leads to licentiousness. Consequently, it is better for a woman to be doing some kind of work. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even one who vows that his wife is prohibited from doing any work must divorce her and give her the payment for her marriage contract, since idleness leads to idiocy.",
+ "With regard to one who vows that his wife may not derive benefit from marital relations with him, Beit Shammai say: He may maintain this situation for up to two weeks, but beyond that he must divorce her and give her the payment for her marriage contract. Beit Hillel say: He must divorce her if it continues beyond one week. Apropos the husband’s obligation to his wife regarding marital relations, the Gemara mentions other aspects of this issue: Students may leave their homes and travel in order to learn Torah without their wives’ permission for up to thirty days, and laborers may leave their homes without their wives’ permission for up to one week. The set interval defining the frequency of a husband’s conjugal obligation to his wife stated in the Torah (see Exodus 21:10), unless the couple stipulated otherwise, varies according to the man’s occupation and proximity to his home: Men of leisure, who do not work, must engage in marital relations every day, laborers must do so twice a week, donkey drivers once a week, camel drivers once every thirty days, and sailors once every six months. This is the statement of Rabbi Eliezer.",
+ "A woman who rebels against her husband is fined; her marriage contract is reduced by seven dinars each week. Rabbi Yehuda says: Seven half-dinars [terapa’ikin] each week. Until when does he reduce her marriage contract? Until the reductions are equivalent to her marriage contract, i.e., until he no longer owes her any money, at which point he divorces her without any payment. Rabbi Yosei says: He can always continue to deduct from the sum, even beyond that which is owed to her due to her marriage contract, so that if she will receive an inheritance from another source, he can collect the extra amount from her. And similarly, if a man rebels against his wife, he is fined and an extra three dinars a week are added to her marriage contract. Rabbi Yehuda says: Three terapa’ikin.",
+ "If someone feeds his wife by means of a third party serving as a trustee, while the husband himself is not living with her for some reason, he may not give her less than two kav of wheat or four kav of barley a week for her sustenance. Rabbi Yosei said: Only Rabbi Yishmael, who was near Edom, allotted her barley. And he must give her half a kav of legumes, and half a log of oil, and a kav of dried figs or the weight of a maneh of fig cakes. And if he does not have these fruits, he must apportion for her a corresponding amount of fruit from elsewhere. And he must give her a bed, a soft mat, and a hard mat. And he must give her a cap for her head, and a belt for her waist, and new shoes from Festival to Festival, i.e., he must buy her new shoes each Festival. And he must purchase garments for her with a value of fifty dinars from year to year. The mishna comments: And he may not give her new clothes, which tend to be thick and warm, in the summer, nor worn garments in the rainy season, as these are too thin and she will be cold. Rather, he should give her clothes at a value of fifty dinars in the rainy season, and she covers herself with these same worn garments in the summer as well. And the leftover, worn clothes belong to her.",
+ "In addition to the above, he must give her another silver ma’a coin for the rest of her needs. And she eats with him from Shabbat evening to Shabbat evening. Although he may provide for her sustenance via a third party throughout the week, on Shabbat evening she has the right to eat together with him. And if he does not give her a silver ma’a coin for her needs, her earnings belong to her. And what is the fixed amount that she must earn for him? She must spin wool in the weight of five sela of threads of the warp in Judea, which are equivalent to ten sela according to the measurements of the Galilee, or the weight of ten sela of the threads of the woof, which are easier to prepare, in Judea, which are equivalent to twenty sela according to the measurements used in the Galilee. And if she is nursing at the time, the required amount is reduced from her earnings and is added to the sum she receives for her sustenance. In what case is this statement, i.e., all these amounts and measurements, said? With regard to the poorest of Jews, i.e., these are the minimum requirements. However, in the case of a financially prominent man, all the amounts are increased according to his prominence."
+ ],
+ [
+ "A lost object found by a wife and the wife’s earnings belong to her husband. And with regard to her inheritance, the husband enjoys the profits of this property in her lifetime. If she is humiliated or injured, the perpetrator is liable to pay compensation for her humiliation and her degradation, as relevant. This payment belongs to her. Rabbi Yehuda ben Beteira says: When it is an injury that is in a concealed part of the woman’s body, she receives two parts, i.e., two-thirds, of the payment for humiliation and degradation, and the husband receives one part, i.e., one-third, as the injury affects him as well. And when it is an injury that is in an exposed part of her body, he receives two parts, as he suffers public humiliation due to her condition, and she receives one part. His payment should be given to him immediately. And with her portion, land should be purchased with it, and he enjoys the profits of that property.",
+ "In the case of one who pledges to set aside a sum of money for his son-in-law as part of a dowry, and his son-in-law dies before receiving the money, the terms of the dowry do not transfer to the brother, who is now the yavam of the widow. The Sages said: The father-in-law can say to the yavam: To your brother, I wanted to give this money, but to you I do not want to give it.",
+ "The mishna addresses another matter. If the woman had pledged to bring in for him one thousand dinars in cash as a dowry, he then pledges, in the marriage contract, that he will give her fifteen hundred dinars against them. That is, he writes in the marriage document that in the event of divorce or his death, he will pay her that greater amount. And against the appraisal of goods such as utensils and other movable items that are included in the dowry, he pledges one-fifth less than the amount of the evaluation. This is because movable property is generally assessed at a value one-fifth higher than the actual value, and he cannot earn any money from these items. If the appraisal is set at one hundred dinars and the property is actually worth one hundred dinars, then since the appraisal is conducted at market value he has a claim to property worth only one hundred dinars. Likewise, he may not record a decreased sum of property. His recorded appraisal of the movable property that she brings into the marriage is one hundred dinars only when she is giving thirty-one sela and one dinar, equal to 125 dinars. This is because the actual value is one-fifth less than the inflated evaluation, as explained. And similarly, he pledges four hundred dinars against her assets only when she is giving five hundred, based on the inflated assessment of their worth, such that the real value is four hundred dinars. In contrast, what the son-in-law pledges according to the amount of the dowry that the bride brings, he pledges one-fifth less in the marriage contract, which is the actual value of the property.",
+ "If she pledged to bring him money and not articles to serve as a dowry, her sela, i.e., four dinars, becomes six dinars with respect to the husband’s obligation in the marriage contract. This follows the standard outlined in the previous mishna: The groom increases his obligation by one half since he will profit from this money. Additionally, the groom accepts upon himself to give ten dinars to the account for her needs, for each and every hundred dinars that she brings. Rabban Shimon ben Gamliel says: Everything is in accordance with the regional custom.",
+ "With regard to one who marries off his daughter with the terms of the dowry unspecified, he must not give her less than fifty dinars. If the bride’s father pledged to bring her into the marriage bare, by saying that he refuses to give her anything, the husband should not say: When I bring her into my house, I will clothe her with my clothing, but not beforehand. Rather, he must clothe her while she is yet in her father’s house, and she enters the marriage with the clothing in hand. And similarly, with regard to a charity administrator who marries off an orphan girl, he must not give her less than fifty dinars. If there are sufficient resources in the charity fund, the charities provide even more for her, furnishing a dowry and her other needs according to her dignity.",
+ "With regard to a minor orphan girl whose mother or brothers married her off, even with her consent to a small dowry, she retains her rights to a proper dowry. And thus, if they wrote for her a dowry of one hundred or of fifty dinars, she may, upon reaching majority, exact from her mother, or brothers, or their respective estates the sum of money that is fit to be given to her as a dowry, which is one-tenth of the family’s estate. Even if she agreed to forgo part of this sum as a minor, she may collect it as an adult. Rabbi Yehuda says: If the father married off the first daughter before he died, a dowry should be given to the second daughter in the same manner that he gave one to the first daughter. And the Rabbis say: There is no ready standard, since sometimes a person is poor and then becomes wealthy, or a person is wealthy and then becomes poor, so a family’s allowance for dowries is subject to change. Rather, the court appraises the property and gives her the appropriate sum.",
+ "With regard to one who transfers money by means of a third party for his daughter to purchase a field after she marries, is the daughter allowed to assert control over the money? If she says after she marries: My husband is trustworthy for me, so give him the money to buy the property for me, her wishes are not honored. The third party should execute the agency that was entrusted in his power; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: The daughter has authority: And were it only a field and she wanted to sell it, it could be sold immediately. Just as she would have authority to control the field, she may control the money assigned for her. The mishna qualifies: In what case is this statement said? With respect to an adult woman. But with respect to a minor girl, any action of a minor girl is nothing from a legal standpoint; a minor would have no authority in this matter."
+ ],
+ [
+ "With regard to one who vows and obligates his wife, prohibiting her from benefiting from him or his property, if his vow will remain in effect for up to thirty days, he must appoint a trustee [parnas] to support her. But if the vow will remain in effect for more than this amount of time, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Rabbi Yehuda says: If the husband is an Israelite, then if his vow will remain in effect for up to one month, he may maintain her as his wife; and if it will be two months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. But if he is a priest, then he is given extra time: If the vow will remain in effect for up to two months, he may maintain her, and if it will be three months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. The reason for this is that it is prohibited for a priest to marry a divorcée, including his own ex-wife, and therefore if he divorces her and later regrets his decision he will not be able to take her back.",
+ "One who vows and obligates his wife, requiring her not to taste a particular type of produce, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Rabbi Yehuda says: If he is an Israelite, then if the vow will remain in effect for one day he may maintain her as his wife, but if it will be two days he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. And if he is a priest, then if the vow will be in effect for two days he may maintain her; for three days he must divorce her and give her the payment of her marriage contract.",
+ "One who vows and obligates his wife, requiring her not to adorn herself with a particular type of perfume, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Rabbi Yosei says that one must distinguish between different types of women: For poor women, this applies only when he did not establish a set amount of time for the vow, and for wealthy women, who are accustomed to adorning themselves more elaborately, if she is prohibited from doing so for thirty days, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract.",
+ "With regard to one who vows and obligates his wife not to go to her father’s house, when her father is with her in the same city, if the vow is to be in effect up to one month, he may maintain her as his wife. If the vow is for two months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. And when her father is in a different city, if the vow is to be in effect until at most one pilgrim Festival, i.e., until the next pilgrim Festival, he may maintain her as his wife. Although the wife often visits her parents during the Festival, she is capable of refraining one time. For three Festivals, however, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract.",
+ "Additionally, one who vows and obligates his wife not to go to a house of mourning to console the mourners, or to a house of feasting for a wedding, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Why is this so? Because it is as if he were locking a door in front of her. And if he claimed he did so due to something else, meaning he is concerned about inappropriate conduct there, he is permitted to do so. If he said to her: The vow will be void on condition that you tell so-and-so what you told me, or what I told you, or on condition that she fill something up and pour it into the refuse, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. The Gemara will explain all of these cases thoroughly.",
+ "And these are examples of women who may be divorced without payment of their marriage contract: A woman who violates the precepts of Moses, i.e., halakha, or the precepts of Jewish women, i.e., custom. The Mishna explains: And who is categorized as a woman who violates the precepts of Moses? This includes cases such as when she feeds him food that has not been tithed, or she engages in sexual intercourse with him while she has the legal status of a menstruating woman, or she does not separate a portion of dough to be given to a priest [ḥalla], or she vows and does not fulfill her vows. And who is considered a woman who violates the precepts of Jewish women? One who, for example, goes out of her house, and her head, i.e., her hair, is uncovered; or she spins wool in the public marketplace; or she speaks with every man she encounters. Abba Shaul says: Also one who curses his, i.e., her husband’s, parents in his presence. Rabbi Tarfon says: Also a loud woman. And who is defined as a loud woman? When she speaks inside her house and her neighbors hear her voice.",
+ "In the case of one who betroths a woman on condition that there are no vows incumbent upon her, and it was subsequently discovered that there are vows incumbent upon her, she is not betrothed. This is because if the condition is not fulfilled, the betrothal is nullified. If he married her without specification and it was subsequently discovered that vows were incumbent upon her, she may be divorced without payment of her marriage contract, since he discovered a deficiency about which she had not initially informed him. However, this does not invalidate the betrothal, since he did not make any explicit condition. If he betrothed her on condition that she has no blemishes, and it was subsequently discovered that she did have blemishes, she is not betrothed. But if he married her without specification, and it was subsequently discovered that she had blemishes, she may be divorced without payment of her marriage contract. The mishna clarifies what qualifies as a blemish: All of the blemishes that are listed in tractate Bekhorot involving significant physical deformities that disqualify priests from service similarly disqualify betrothal of women, as a mistaken transaction.",
+ "If she has blemishes and she is still in her father’s house, as she has not yet gotten married, the father must bring proof that these blemishes appeared on her after she became betrothed, and therefore his field was flooded, i.e., it is the husband’s misfortune, since she developed the problem after the betrothal. But if she has already gotten married and entered the husband’s domain when her blemishes are discovered, the husband must bring proof that she had these blemishes before she was betrothed, and consequently the transaction of betrothal was a mistaken transaction. This is the statement of Rabbi Meir. But the Rabbis say: In what case is this statement, that a husband can claim to have found blemishes in his wife, on account of which he wants to void the betrothal, said? With regard to hidden blemishes. But with regard to visible blemishes, he cannot claim that the betrothal was in error, as he presumably saw and accepted them before the betrothal. And if there is a bathhouse in the city, where all the women go to bathe, even with regard to hidden blemishes he cannot make this claim, because he examines her through the agency of his female relatives. He would have asked one of his relatives to look over the woman he is about to marry.",
+ "In the case of a man who developed blemishes after marriage, the court does not force him to divorce his wife. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is said with regard to minor blemishes. However, with regard to major blemishes, which will be defined later in the Gemara, the court does force him to divorce her.",
+ "And these are the defects for which the court forces him to divorce her: One afflicted with boils; or one who has a polyp; or one who works as a gatherer, or one who works as a melder of copper, or one who works as a tanner of hides, all of whose work involves handling foul-smelling materials. Whether he had these defects before they got married, or whether they developed after they got married, the court forces them to divorce. And with regard to all of these, Rabbi Meir said: Even though he stipulated with her ahead of time that he suffers from this particular ailment or this is his line of work, she can nevertheless demand a divorce and say: I thought I could accept this issue but now I realize I cannot accept it. And the Rabbis say: If she initially agreed she must accept it against her will, apart from a situation in which her husband is afflicted with boils. In that case the Rabbis concede that he must divorce her, because the disease consumes his flesh when they engage in marital relations. The mishna relates an additional account: An incident occurred in Sidon involving a certain tanner who died childless, and he had a brother who was also a tanner. This brother was required to enter into levirate marriage with the widow. The Sages said: She can say: I could accept living with a tanner for your brother but I cannot accept it for you, and therefore he must perform ḥalitza with her."
+ ],
+ [
+ "With regard to a woman to whom property was bequeathed before she was betrothed, and she was then betrothed, Beit Shammai and Beit Hillel agree that she may sell or give the property as a gift, and the transaction is valid. However, if the property was bequeathed to her after she was betrothed, Beit Shammai say: She may sell it as long as she is betrothed, and Beit Hillel say: She may not sell it. Both these, Beit Shammai, and those, Beit Hillel, agree that if she sold it or gave it away as a gift, the transaction is valid. Rabbi Yehuda said that the Sages said before Rabban Gamliel: Since he acquired the woman herself through betrothal, will he not acquire the property from the moment of their betrothal? Why, then, is her transaction valid? Rabban Gamliel said to them: With regard to the new property that she inherited after marriage, we are ashamed, because it is unclear why she cannot sell it, as it is hers; and you also seek to impose upon us a prohibition with regard to the old property that she owned beforehand? If the property was bequeathed to her after she was married, both these, Beit Shammai, and those, Beit Hillel, agree that if she sold the property or gave it away, the husband may repossess it from the purchasers. If she inherited the property before she was married and then was married, Rabban Gamliel says: If she sold or gave the property away, the transaction is valid. Rabbi Ḥanina ben Akavya said that the Sages said before Rabban Gamliel: Since he acquired the woman through marriage, will he not acquire the property? Rabban Gamliel said to them: With regard to the new property we are ashamed, and you also seek to impose upon us a prohibition with regard to the old property?",
+ "Rabbi Shimon distinguishes between one type of property and another type of property: Property that is known to the husband she may not sell once she is married, and if she sold it or gave it away, the transaction is void. Property that is unknown to the husband she may not sell, but if she sold it or gave it away, the transaction is valid.",
+ "If money was bequeathed to a woman as an inheritance while she was married, land is acquired with it, and the husband consumes the produce of the land while the principal remains hers. If she inherited produce that is detached from the ground, it is considered like money; therefore, land is acquired with it and he consumes the produce of the land. With regard to produce that is attached to the ground, Rabbi Meir says: One evaluates how much the land is worth with the produce, and how much it is worth without the produce, and the difference between these sums is the surplus value that belongs to the woman. Land is then acquired with the surplus and he consumes the produce. And the Rabbis say: That which is attached to the ground is his, as he is entitled to the produce from her property and he may therefore eat from it. And that which is detached from the ground is hers, like all other money she brings to the marriage, and land is acquired with it and he consumes the produce.",
+ "Rabbi Shimon says: In a case where his right is superior upon her entrance to the marriage, his right is inferior upon her exit if he divorces her. Conversely, in a case where his right is inferior upon her entrance, his right is superior upon her exit. How so? With regard to produce that is attached to the ground, if she married while owning such produce, upon her entrance it is his, in accordance with the opinion of the Rabbis, and upon her exit, when he divorces her, it is hers, as it is considered part of her property. But in the case of produce that is detached from the ground, upon her entrance it is hers, and if such produce is detached before their divorce, upon her exit it is his, as he was already entitled to all the produce of her property.",
+ "If elderly slaves or maidservants were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and the husband consumes the produce of the land. Rabban Shimon ben Gamliel says: She need not sell these slaves and maidservants, because they are assets of her paternal family, and it would be shameful to the family if they were sold to others. Likewise, if old olive trees or grapevines were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and he consumes the produce. Rabbi Yehuda says: She need not sell them, because they are assets of her paternal family. With regard to one who pays expenditures for his wife’s property in an effort to improve it, if he paid a large amount in expenditures and ate only a small amount of produce before he divorced her, or if he paid a small amount in expenditures and ate a large quantity of produce, that which he spent he has spent, and that which he ate he has eaten. Therefore, none of it need be returned. However, if he paid expenditures for the property and did not eat any part of it, he takes an oath with regard to how much he paid and then takes his expenditures. ",
+ "When a married man dies childless, his brother, the yavam, is obligated to perform levirate marriage or release the widow, the yevama, through a ceremony known as ḥalitza. With regard to a widow waiting for her yavam who had property bequeathed to her, Beit Shammai and Beit Hillel agree that she may sell or give this property away, and the transaction is valid. If this woman died, what should they do with her marriage contract and with the property that comes and goes with her, i.e., her usufruct property? Beit Shammai say: Since she was not yet remarried, the husband’s heirs, such as his brothers or father, divide the property with her father’s heirs. And Beit Hillel say: The property retains its previous ownership status, and therefore the marriage contract is in the possession of the husband’s heirs, as they are responsible for its payment. As for the property that comes and goes with her, it is in the possession of the heirs of the woman’s father, as it belongs to the woman.",
+ "If his deceased brother left money as part of his estate, land to be used as a lien on her marriage contract is acquired with it, and the yavam consumes the produce. Similarly, if the deceased brother left produce that is detached from the ground, land is acquired with it and the yavam consumes the produce. If he left behind produce that is attached to the ground, Rabbi Meir says: One evaluates the properties to determine how much they are worth with the produce, and how much they are worth without the produce. And as for the surplus, which is the value of the produce, land is acquired with it and the yavam consumes the produce. And the Rabbis say: Produce that is attached to the ground is his. Therefore, it is not used in the purchase of land, but the yavam may eat it. As for the produce that is detached from the ground, which is not mortgaged to her marriage contract, whoever takes possession first has acquired it. If the yavam takes possession of the property first, he has acquired it and may use it as he wishes, but if she is first, land is acquired with it and he consumes the produce. After the yavam has married her, her legal status is that of his wife in every sense, except that the responsibility for payment of her marriage contract is carried out through mortgaging the property of her first husband, not that of the yavam.",
+ "Therefore, the yavam may not say to her: Your marriage contract is placed on the table. He may not set aside a designated sum of money for this payment. Rather, all of the first husband’s property is mortgaged for her marriage contract as long as he has not divorced her. And similarly, in general a man may not say to his wife: Your marriage contract is placed on the table. Rather, all his property is mortgaged for her marriage contract. If the yavam divorced her after performing levirate marriage, she has only her marriage contract, as she does not retain any rights to the rest of her first husband’s property. If he subsequently remarried her, she is like all women, and she has nothing but her marriage contract. In this case, the property of her first husband is no longer pledged for the payment of her marriage contract."
+ ],
+ [
+ "One who writes for his wife in a document the declaration: I have no legal dealings or involvement with your property, thereby relinquishing his rights to her possessions, may nevertheless consume the produce of her property in her lifetime. And if she dies before him, he inherits from her. If this is so, if he still retains his rights, why would he write for her: I have no legal dealings or involvement with your property? The result of this declaration is that if she sold or gave away her property, the transaction is binding, and he cannot claim it. If he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property or with its produce, he may not consume the produce of her property during her lifetime, but if she dies he still retains the right to inherit from her. Rabbi Yehuda says: He always consumes the produce of the produce. Although he has waived his rights to consume the produce itself, it becomes her usufruct property, whose yield belongs to him. He remains entitled to the produce of the produce until he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property, or with its produce, or with the produce of its produce forever. If he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property or with its produce, or with the produce of its produce, in your lifetime and after your death, he may not consume the produce of her property in her lifetime. And if she dies, he does not inherit from her. Rabban Shimon ben Gamliel says: If she dies, he does inherit from her, because he stipulates counter to that which is written in the Torah. According to Rabban Shimon ben Gamliel, a husband inherits from his wife by Torah law, and whoever stipulates counter to that which is written in the Torah, his stipulation is void.",
+ "With regard to one who died and left behind a wife, and a creditor to whom he owed money, and heirs, all of whom claim payment from his property, and he had a deposit or a loan in the possession of others, Rabbi Tarfon says: The deposit or the loan will be given to the weakest one of them, i.e., the one most in need of the money. Rabbi Akiva says: One is not merciful in judgment. If the halakha is that it belongs to one party, one follows the halakha and leaves aside considerations of mercy. Rather, the halakha is that the money will be given to the heirs, as all people who wish to exact payment from orphans require an oath before they collect their debt, but the heirs do not require an oath. They therefore have a more absolute right than the others to their father’s property.",
+ "If the deceased left behind produce that was detached from the ground, whoever first took possession of them as compensation for what was owed, whether the creditor, the wife, or the heirs, acquired the produce. If the wife acquired this produce and it was worth more than the payment of her marriage contract, or the creditor acquired this produce and it was worth more than the value of his debt, what should be done with the surplus? Rabbi Tarfon says: It will be given to the weakest one of them, either the creditor or the wife, depending on the circumstances. Rabbi Akiva says: One is not merciful in judgment. Rather, it will be given to the heirs, as all people who wish to exact payment from orphans require an oath before they collect their debt, but the heirs do not require an oath.",
+ "If there is one who establishes his wife as a storekeeper in his store, or if he appointed her as a steward to handle his property and workers, this one, i.e., the husband, can administer an oath to her, having her state that she did not appropriate any of his possessions, whenever he wants. Rabbi Eliezer says: He can administer an oath even with regard to the products of her spindle and for her dough, which are matters related to the household, and not her function as a storekeeper.",
+ "If one wrote to his wife in the marriage contract: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, he cannot administer an oath to her.However, he can administer an oath to her heirs, and to those who come on her authority, either as her representatives or because they purchased her marriage contract. If the husband wrote: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her; not to her, nor her heirs, nor those who come on her authority. But the husband’s heirs can administer an oath to her, and to her heirs, and to those who come on her authority. If he wrote: Neither I, nor my heirs, nor those who come on my authority have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her or to them; not he, nor his heirs, nor those who come on his authority may administer an oath, not to her, nor to her heirs, nor to those who come on her authority.",
+ "If a woman who was exempted from an oath by her husband went from her husband’s grave, immediately after her husband’s death, to her father’s house, without handling her late husband’s property, or in a case where she returned to her father-in-law’s house and did not become a steward over the property at all throughout this period, then the heirs cannot administer an oath to her with regard to her actions in their father’s lifetime, as the husband exempted her from an oath to the heirs. And if she became a steward, the heirs may administer an oath to her about the future, i.e., anything she did with the property after the death of her husband, but they cannot administer an oath to her with regard to what took place in the past, during her husband’s lifetime.",
+ "A woman who vitiates her marriage contract by acknowledging that she has received partial payment can collect the rest of her marriage contract only by means of an oath. Similarly, if one witness testifies that her marriage contract is paid, she can collect it only by means of an oath.In any case where she seeks to claim her marriage contract from the property of orphans, or from liened property that has been sold to a third party, or when not in her husband’s presence, she can collect it only by means of an oath.",
+ "The mishna elaborates: With regard to a woman who vitiates her marriage contract, how so, how does this situation arise? If her marriage contract was a thousand dinars, and her husband said to her: You already received your marriage contract, and she says: I received only one hundred dinars, she has made a partial admission and can collect her marriage contract only by means of an oath. If one witness testifies that her marriage contract is paid, how so? If her marriage contract was a thousand dinars, and her husband said to her: You already received your marriage contract, and she says: I did not receive payment, and one witness testifies about the marriage contract that it is paid, she can collect it only by means of an oath. From liened property, how so? If while they were married the husband sold his property to others, and she comes to collect her marriage contract from the purchasers, she can collect it only by means of an oath. She may seize property from the purchasers because her husband’s obligation undertaken in the marriage contract predates his obligation in the document of sale. From the property of orphans, how so? If the husband died and left his property to orphans, and she comes to collect her marriage contract from the orphans, she can collect it only by means of an oath. Or when not in his presence, how so? If he went to a country overseas and sent her a bill of divorce, so that she collects her marriage contract when not in his presence, she can collect it only by means of an oath. Rabbi Shimon says: Whenever she claims payment of her marriage contract, the heirs administer an oath to her. And if she does not claim payment of her marriage contract, the heirs do not administer an oath to her.",
+ "In a case where a woman produced a bill of divorce and it was unaccompanied by a marriage contract, and she demands that her husband pay her marriage contract, she collects payment of her marriage contract, and he cannot claim that he already paid it. If she produced a marriage contract, and it was unaccompanied by a bill of divorce, and she says: My bill of divorce was lost, and he says: Just as your bill of divorce was lost, so too my receipt for the payment of your marriage contract was lost; and likewise, in a case of a creditor who produced a promissory note after the Sabbatical Year, unaccompanied by a document that prevents the Sabbatical Year from forgiving an outstanding debt [prosbol], and demanded payment of the debt, these debts may not be collected. Rabban Shimon ben Gamliel says: From the time of danger and onward, after the ruling authorities banned the performance of mitzvot, people would destroy a bill of divorce or a prosbol immediately after they were signed, a woman collects payment of her marriage contract without a bill of divorce, and a creditor collects debts owed to him without a prosbol. The assumption is that due to the circumstances these documents were written but were not preserved. If a woman had two bills of divorce and two marriage contracts as a result of her divorce and remarriage to the same man, the fact that she is in possession of these documents proves that she was never paid for her first marriage contract, and she collects two marriage contracts. If she was in possession of two marriage contracts and only one bill of divorce; or if she had one marriage contract and two bills of divorce; or if she had a marriage contract, a bill of divorce, and witnesses to her husband’s death after their remarriage, she collects payment of only one marriage contract. This is because there is a presumption that one who divorces his wife and remarries her, remarries her with the intention of using her first marriage contract, and she agrees that she collects payment of only the original document. This is the presumption, unless he wrote another marriage contract for her. In the case of a minor who was married off by his father, the wife’s marriage contract that the minor wrote is valid even after the husband comes of age. He cannot excuse himself by saying that it was drafted when he was a minor, as it is on this condition, the terms of this marriage contract, that he maintained her as his wife upon his maturity. Similarly, in the case of a convert whose wife converted with him, the marriage contract that she had as a gentile is valid, for on this condition he maintained her as his wife."
+ ],
+ [
+ "In the case of one who was married to two women and died, the first woman he married precedes the second in collecting the payment specified in her marriage contract if there are insufficient funds to pay both, because her document is dated earlier. So too, if the wives died after their husband before they received payment for their marriage contracts, the heirs of the first wife precede the heirs of the second wife in collecting these payments. If he married a first woman and she subsequently died, and he then married a second woman and he subsequently died, the second wife and her heirs precede the heirs of the first wife. This is because the marriage contract of the second wife is considered a debt that the estate of the deceased is required to pay, whereas the claim of the heirs of the first wife is based on the stipulation in the marriage contract that male children inherit their mother’s marriage contract. Heirs receive their share of the estate only from property that remains after all debts have been settled.",
+ "In the case of one who was married to two women and the women died, and subsequently he died, and the orphans of one of the wives are now seeking to collect the payment specified in their mother’s marriage contract, i.e., the marriage contract concerning male children, but there is only enough in the estate to pay the value of the two marriage contracts, the marriage contract concerning male children cannot be collected, and the sons distribute the estate equally among themselves according to the biblical laws of inheritance. If there was a surplus of a dinar left there, in the estate, beyond the value of the two marriage contracts, then these sons collect their mother’s marriage contract and those sons collect their mother’s marriage contract, and the remaining property valued at a dinar is divided equally among all the sons. If the orphans who are entitled to receive the marriage settlement of greater value say: We inflate the value of our father’s property by a dinar, i.e., we agree to evaluate the property we will receive for our mother’s marriage settlement at a value higher than the market value so that there will be a dinar left in the estate after the two marriage contracts have been paid, so that they can collect their mother’s marriage contract, the court does not listen to them. Rather, the value of the property is appraised in court, and the distribution of the estate is based on that evaluation.",
+ "If there was potential inheritance there, meaning that there was no surplus of a dinar in the existing properties of the estate, but there was property that was expected to be paid to the estate and which would increase the overall value of the estate so that there would be a surplus of a dinar after the payment of the marriage contracts, these properties are not considered to be in the possession of the estate in determining the total value of the estate. Rabbi Shimon says: Even if there is property that does not serve as guarantee for a loan, i.e., movable property, there in the estate, it does not have any impact on the value of the estate. The marriage contracts concerning male children are not collected unless there is property that serves as a guarantee, i.e., land, exceeding the value of the two marriage contracts by at least one additional dinar.",
+ "In the case of one who was married to three women and died and the marriage contract of this wife was for one hundred dinars and the marriage contract of this second wife was for two hundred dinars, and the marriage contract of this third wife was for three hundred, and all three contracts were issued on the same date so that none of the wives has precedence over any of the others, and the total value of the estate is only one hundred dinars, the wives divide the estate equally. If there were two hundred dinars in the estate, the one whose marriage contract was for one hundred dinars takes fifty dinars, while those whose contracts were for two hundred and three hundred dinars take three dinars of gold each, which are the equivalent of seventy-five silver dinars. If there were three hundred dinars in the estate, the one whose marriage contract was for one hundred dinars takes fifty dinars, the one whose contract was for two hundred dinars takes one hundred dinars, and the one whose contract was for three hundred dinars takes six dinars of gold, the equivalent of one hundred and fifty silver dinars. Similarly, three individuals who deposited money into a purse, i.e., invested different amounts of money into a joint business venture: If they incurred a loss or earned a profit, and now choose to dissolve the partnership, they divide the assets in this manner, i.e., based upon the amount that each of them initially invested in the partnership.",
+ "In the case of one who was married to four women and died, the woman he married first precedes the woman he married second in claiming her marriage contract, the second precedes the third, and the third precedes the fourth. And the first wife takes an oath to the second that she has taken nothing from the jointly owned properties of the estate in an unlawful manner, and the second takes an oath to the third, and the third to the fourth. The fourth wife is paid her share without having to take an oath. Ben Nanas says: Should she gain this advantage merely because she is last? After all, she too is being paid from property that would otherwise go to the orphans. Rather, she too is not paid without an oath. However, if all of the marriage contracts were issued on the same day, whichever wife’s marriage contract precedes that of another, even by a single hour, has acquired the right to be paid first. And so, the practice in Jerusalem was that they would write the hours when the documents had been signed on the documents, in order to enable the document holder to demonstrate that his or her document preceded that of another. If all the contracts were issued in the same hour and there is only one hundred dinars from which to pay all of them, all of the women divide the money equally.",
+ "In a case of one who was married to two women and sold his field, and the wife whom he married first wrote to the purchaser: I do not have any legal dealings or involvement with you, then the second wife, who did not relinquish her claim to repossess this property, may appropriate the field from the purchaser as payment of her marriage contract. This is because the property was liened for the payment of her marriage contract before it was sold to this purchaser. Then, the first wife can appropriate the field from the second as payment for her marriage contract, since her marriage contract predates that of the second wife. The purchaser can then appropriate the field from the first wife, due to the fact that she relinquished her rights vis-à-vis the purchaser. They continue to do so according to this cycle [ḥalila] until they agree on a compromise between them. And so too, with regard to a creditor, and so too, with regard to a female creditor."
+ ],
+ [
+ "A widow is sustained from the property of orphans. Her earnings belong to them, and they are not obligated to see to her burial. Her heirs, who inherit her marriage contract, are obligated to see to her burial.",
+ "A widow, whether widowed from betrothal or from marriage, sells her husband’s property when not in court. Rabbi Shimon says: A widow from marriage sells when not in court, but a widow from betrothal may sell only in court, because she does not receive sustenance from her husband’s property. She receives only her marriage contract, and anyone who does not receive sustenance may sell only in court.",
+ "If a woman sold all or part of her marriage contract, or if she mortgaged all or part of her marriage contract, or if she gave away as a gift all or part of her marriage contract to another, then she sells the remainder only in court. And the Rabbis say: She sells even four or five times, and she is not obligated to sell everything at one time. And despite selling several times, she sells for her sustenance even when not in court, and she writes in the bill of sale: I sold this for my sustenance.And a divorcée, who does not receive sustenance, sells only in court.",
+ "In the case of a widow whose marriage contract was worth two hundred dinars and she sold property that was worth one hundred dinars for two hundred dinars, or if she sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, she has received payment of her marriage contract and can demand nothing more. If her marriage contract was worth one hundred dinars and she sold property worth one hundred dinars and a dinar for one hundred dinars, the sale is void because she sold property that did not belong to her. Even if she says: I will return the additional dinar to the heirs, the sale is nevertheless void. Rabban Shimon ben Gamliel says: Actually, the sale is valid. It is not considered an invalid sale until there is an error so extreme that had there been no mistake, there would have remained in the field an area required for sowing nine kav of seed, the smallest area of land worth working. In that case, the orphans can reasonably claim that they are unwilling to give up on the land that belongs to them. However, if the error is less than this, it is enough if she returns the remainder to the orphans. And in the case of a garden, the sale is void if, had there been no error, there would have remained an area required for sowing a half-kav of seed, as this is the smallest size of garden worth working. Or, according to the statement of Rabbi Akiva, an area required for sowing a quarter-kav of seed. If her marriage contract was worth four hundred dinars, and she sold property to this one for one hundred dinars, and she sold property to that one for one hundred dinars, and again to a third one, and she sold property to the last one worth one hundred dinars and a dinar for only one hundred dinars, the sale of the last property is void, as the price she charged was below the market value. And all of the others, their sale is valid, as they were sold for the correct price.",
+ "The halakha with regard to the assessment of the judges of the value of a piece of property in order to sell it is as follows: Where they decreased the price by one-sixth of its market value or added one-sixth to its market value, their sale is void. Rabban Shimon ben Gamliel says: Their sale is valid. If it were so that the sale is void, then what advantage is there to the power of the court over an ordinary person? However, if they made a document of inspection, i.e., an announcement that people should come to inspect the field and bid on the property, then even if they sold property worth one hundred dinars for two hundred dinars, or sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, their sale is valid, as the transaction was agreed upon and done publicly.",
+ "An orphan girl who was married off by her mother or brother before reaching the age of majority may refuse to continue living with her husband upon reaching the age of majority, thereby retroactively annulling their marriage. In the case of one who refuses to continue living with her husband in this manner; and in the case of a woman who is a secondary forbidden relative by rabbinic law; and in the case of a sexually underdeveloped woman [ailonit], who is incapable of bearing children, each of these women is not entitled to payment of a marriage contract; and they are not entitled to remuneration for the produce that the husband consumed; and they are not entitled to sustenance; and they are not entitled to their worn clothes that were brought in to the marriage as part of their dowry and became worn out during the marriage. If, from the start, he married her with the understanding that she is an ailonit, then she is entitled to payment of a marriage contract. In the case of a widow who married a High Priest; or a divorcée or a yevama who performed ḥalitza and later married a common priest; or a daughter born from an incestuous or adulterous relationship [mamzeret] who married an Israelite; or a Gibeonite woman who married an Israelite; or a Jewish woman who married a Gibeonite or a mamzer, although each of these unions is prohibited by Torah law, the woman is still entitled to payment of a marriage contract."
+ ],
+ [
+ "One who marries a woman, and she stipulated with him that he would sustain her daughter from another man for five years, is obligated to sustain her daughter for five years. If, in the course of those five years they were divorced and the woman was married to another man, and she stipulated with him that he would sustain her daughter for five years, he too is obligated to sustain her for five years. The first husband may not say: When she comes to me, I will sustain her. Rather, he brings her sustenance to her, to the place where her mother lives. And likewise, both of them may not jointly say: We will sustain the girl as one in a partnership. Rather, one sustains her, providing her with food, while the other gives her the monetary value of the sustenance.",
+ "If the daughter was married during this period, her husband provides her with the sustenance customarily provided by a husband for his wife, and the two men obligated to sustain her due to agreements with her mother provide her with the monetary value of the sustenance. If the two husbands of the mother died, their daughters are sustained from unsold property, and she, their wife’s daughter, whom they agreed to sustain, is sustained even from liened property that was sold. This is due to the fact that her legal status is like that of a creditor, given that he is contractually obligated to support her. The perspicacious ones would write an explicit stipulation into the agreement: I agree on the condition that I will sustain your daughter for five years only as long as you are with me. Then they would not be obligated to sustain a girl who is not their daughter when they are no longer married to the girl’s mother.",
+ "In the case of a widow who said: I do not want to move from my husband’s house, but instead I wish to remain there, the heirs are not able to say to her: Go to your father’s house and we will sustain you. Rather, they sustain her in her husband’s house and they give her living quarters befitting her dignity. However, if she said: I do not want to move from my father’s house, and you should bring me my support there, the heirs are able to say to her: If you are living with us, you will have sustenance from us, but if you are not living with us, you will not have sustenance from us. If she argued that she does not wish to live in her deceased husband’s house because she is young, and they, the heirs, are also young, and it is improper for them to be living in the same house together, then they sustain her and she stays in her father’s house.",
+ "As long as a widow is living in the house of her father and is being supported by her husband’s heirs, she may always collect payment of her marriage contract, even after many years. As long as she is living in the house of her husband, she may collect payment of her marriage contract until twenty-five years later, at which point she may no longer collect the payment. This is because there is enough time in twenty-five years for her to do favors and give to others, thereby spending the resources of the orphans, until what she has spent equals the value of her marriage contract. This is the statement of Rabbi Meir, who said it in the name of Rabban Shimon ben Gamliel. And the Rabbis say the opposite: As long as she is residing in the house of her husband she may always collect payment of her marriage contract, since during this time the heirs are caring for her and she is therefore embarrassed to sue them for payment of her marriage contract. However, as long as she is in the house of her father she may collect payment of her marriage contract until twenty-five years later, and if by then she has not sued for it, it is assumed that she has waived her rights to it. If she died, her heirs mention her marriage contract up until twenty-five years later."
+ ],
+ [
+ "There were two prominent judges who issued decrees in Jerusalem, Admon and Ḥanan ben Avishalom. Ḥanan states two matters about which the Sages disagreed; Admon states seven. The mishna elaborates: With regard to the case of one who went overseas and his wife is demanding sustenance, claiming that her husband left her without funds and she is seeking a ruling that would provide for her from her husband’s property, Ḥanan says: She takes an oath at the end of their marriage, i.e., when she learns that her husband died. The oath is to the effect that he did not leave her any funds when he departed overseas, as she is claiming full payment of her marriage contract. And she does not take an oath at the outset of his trip overseas, when she demands support soon after his departure. The sons of High Priests disagreed with Ḥanan’s opinion and said: She takes an oath both at the outset and at the end. Rabbi Dosa ben Harkinas said: The halakha is in accordance with their statement, i.e., that of the sons of the High Priests. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said that Ḥanan spoke well: She takes an oath only at the end.",
+ "In the case of a husband who went overseas, and someone arose and sustained his wife in his absence, and upon the husband’s return the provider demands from him the money he spent on his wife, Ḥanan says: He has lost his money, i.e., the husband is not obligated to repay him, as the provider acted of his own free will and was not instructed to do so by the husband. The sons of High Priests disagreed with Ḥanan’s opinion and said: The man swears how much he spent on behalf of the woman, and he takes that sum from the husband. Rabbi Dosa ben Harkinas said that the halakha is in accordance with their statement. Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said: Ḥanan spoke well in this case, as this man is like one who placed his money on the horn of a deer in midflight, i.e., he has no reasonable expectation of reimbursement.",
+ "Admon states a dissenting opinion to that of the Rabbis in seven cases. The mishna elaborates: With regard to one who died and left behind both sons and daughters, when the estate is large the sons inherit the property and the daughters are provided with sustenance from it. And with regard to a small estate, which is insufficient to provide for both the sons and the daughters, the daughters are provided with sustenance and the sons have neither inheritance nor sustenance, and therefore, if they have no other means with which to support themselves, they must go round begging at the doors. Admon says: Because I am a male, will I lose out? Rabban Gamliel said: I see as correct the statement of Admon.",
+ "The mishna cites another case involving a dispute between Admon and the Rabbis. With regard to one who claims that another owes him jugs of oil, and the other admits to the claim of pitchers but not the oil, Admon says: Since he made a partial admission to the claim, he takes an oath swearing that he owes only what he has admitted to and no more. And the Rabbis say: The partial admission in this case is not of the same type as the claim, as the claim specified oil and the admission referred to pitchers. Rabban Gamliel said: I see as correct the statement of Admon.",
+ "The mishna states another case involving a ruling of Admon. With regard to one who promises and apportions money for his son-in-law as a dowry, and he went bankrupt, and he now claims that he does not have the money to fulfill his financial obligations, the betrothed woman can be left to sit unwed in her father’s house until her head turns white. If the groom does not wish to marry without a dowry he cannot be forced to do so, as the father failed to fulfill his promise. Admon says that she can say: Had I apportioned the money myself and broken my promise, I would agree to sit until my head turns white. However, now that my father was the one who apportioned the dowry, what can I do? Either marry me or release me by a bill of divorce. Rabban Gamliel said: I see as correct the statement of Admon.",
+ "With regard to one who contests ownership of a field, claiming that a field under the control of someone else actually belongs to him, and the claimant himself is signed as a witness on the bill of sale to that other person, Admon says: His signature does not disprove his claim of ownership of the property, as it is possible that the claimant said to himself: The second person is easier for me, as I can reason with him, but the first owner, who sold the field to the current holder, is more difficult to deal with than him. The claimant might have been afraid to protest against the first one, who is perhaps violent, and therefore he was even willing to sign as a witness to transfer the field to the control of someone more amenable to his ensuing protest. And the Rabbis say: He has lost his right to contest ownership, as he signed a bill of sale that states that the field belongs to the present holder. If he established that field as a marker for another field, everyone agrees that he has lost his right. In other words, if the claimant wrote a document concerning another field and in that document he listed the first field as a boundary marker and described it as belonging to someone else, even Admon concedes that he has lost his right, as he had no reason to say it belonged to someone else other than his belief this was in fact the case.",
+ "With regard to one who went overseas and in the meantime the path leading to his field was lost, e.g., the path he used to reach his land was taken over by the owner of the field through which it passed, so that its exact position is now unknown, Admon says: Let him go to his field by the shortest possible route. And the Rabbis say: Let him buy himself a path from an owner of a neighboring field at whatever price he can, even if it is one hundred dinars [maneh], or let him fly through the air.",
+ "With regard to one who produces a promissory note against another, and this borrower produced a bill of sale dated after the promissory note that states that the lender sold him a field of his, Admon says that the borrower can say: Were I really indebted to you, you should have collected your loan when you sold me the field, and you would not have needed to sell it. And the Rabbis say: This is no proof, as it is possible that this lender was perspicacious, as he sold the borrower the land for a good reason, because now he can take the field as collateral from him in lieu of the outstanding loan.",
+ "With regard to two people who each produced a promissory note of a monetary debt against the other, Admon says: The one holding the note with the later date can say to the first: If I owed you money, how is it that you are borrowing from me? You should have sued to collect your debt. This is proof that your document is a forgery. And the Rabbis say: This one collects his promissory note, and that one collects his promissory note.",
+ "Eretz Yisrael is divided into three separate lands with regard to marriage: Judea, Transjordan, and the Galilee. If a man marries a woman in one of these lands he may not remove her from one town to another town in another of these lands or from one city to another city, i.e., he cannot compel her to move to another land. However, in the same land one may remove her from one town to another town or from one city to another city. However, even within the same land one may not force his wife to move from a town to a city, nor from a city to a town. The mishna adds: One may remove his wife from a noxious residence to a pleasant residence, even if it is in another land. However, one may not compel his wife to move from a pleasant residence to a noxious residence. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may also not remove her from a noxious residence to a pleasant residence, because a pleasant residence tests the individual, i.e., one accustomed to certain environments can suffer even in more comfortable living quarters.",
+ "All may force their family to ascend to Eretz Yisrael, i.e., one may compel his family and household to immigrate to Eretz Yisrael, but all may not remove others from Eretz Yisrael, as one may not coerce one’s family to leave. Likewise, all may force their family to ascend to Jerusalem, and all may not, i.e., no one may, remove them from Jerusalem. Both men and women may force the other spouse to immigrate to Eretz Yisrael or to move to Jerusalem. The mishna lists other halakhic distinctions between various geographic locations: If one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Eretz Yisrael, and the currency of the sum in the marriage contract was not specified, he gives her the sum of her marriage contract in the currency of Eretz Yisrael. If one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, where the currency holds greater value, he gives her the currency of Eretz Yisrael. If one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he likewise gives her the currency of Eretz Yisrael. Rabban Shimon ben Gamliel says: He gives her the currency of Cappadocia. Everyone agrees that if one married a woman in Cappadocia and divorced her in Cappadocia, he gives her the currency of Cappadocia."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6834b8af3f03fea2438946ac72b11f3150c92ecd
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,160 @@
+{
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Ketubot",
+ "text": [
+ [
+ "A virgin is married on Wednesday and a widow on Thursday. The reason for the former is that twice a week courts convene in the towns, on Monday and Thursday, so that if the husband had a claim concerning the bride’s virginity when consummating the marriage on Wednesday night, he would go early the next day to court and make his claim.",
+ "With regard to a virgin, her marriage contract is two hundred dinars, and with regard to a widow, her marriage contract is one hundred dinars. With regard to a virgin who is a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of betrothal, before marriage and before consummation of the marriage, for all of these their marriage contract is two hundred dinars, and they are subject to a claim concerning their virginity, as their presumptive status of virginity is intact. With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were less than three years and one day old, their marriage contract is two hundred dinars, as their presumptive status is that of a virgin. Even if they were subject to intercourse when they were younger than that age, the hymen remains intact. And they are subject to a claim concerning their virginity.",
+ "With regard to an adult man who engaged in intercourse with a minor girl less than three years old; or a minor boy less than nine years old who engaged in intercourse with an adult woman; or a woman who had her hymen ruptured by wood or any other foreign object, for all these women their marriage contract is two hundred dinars, as their legal status is that of a virgin. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The marriage contract of a woman whose hymen was ruptured by wood is one hundred dinars, as physically, since her hymen is not intact, she is no longer a virgin.",
+ "With regard to a virgin who is either a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of marriage, for all these women their marriage contract is one hundred dinars, and they are not subject to a claim concerning their virginity. Since they were married, even if they did not engage in intercourse with their husband, their presumptive status is that of non-virgins, and the second husband cannot claim that he was misled with regard to their status as virgins. And similarly, with regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were more than three years and one day old, their marriage contract is one hundred dinars and they are not subject to a claim concerning their virginity. When they married, their presumptive status was that of a non-virgin.",
+ "A man who eats at the house of his father-in-law in Judea after betrothal and with-out witnesses to attest to the fact that he was not alone with his betrothed is unable to make a claim concerning virginity after marriage because in accordance with the custom in Judea, the assumption is that he secluded himself with her, and the concern is that it was he who engaged in intercourse with her. For both a widow who is an Israelite woman and a widow who is the daughter of priests, her marriage contract is one hundred dinars. A court of priests would collect a marriage contract of four hundred dinars for a virgin daughter of a priest, twice the sum of the standard marriage contract for a virgin, and the Sages did not reprimand them.",
+ "There is a case of one who marries a woman and did not find her hymen intact, and she says: After you betrothed me I was raped, and his, i.e., her husband’s, field was inundated, meaning that it is his misfortune that she is not a virgin, as she was raped after betrothal. And he says: No; rather, you were raped before I betrothed you, and my transaction was a mistaken transaction. Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, this woman assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse when she was not yet betrothed and she misled him, until she brings proof supporting her statement.",
+ "In a case where she says: I am one whose hymen was ruptured by wood, i.e., she admits that her hymen is not intact but claims that it was not ruptured through intercourse, and the groom says: No; rather, you are one who was trampled by a man, and your hymen was ruptured through intercourse, Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible and her claim is accepted because she certainly knows what actually happened. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, she retains the presumptive status of one who was trampled by a man, until she brings proof supporting her statement that her hymen was ruptured by wood.",
+ "If people saw a woman speaking to one man, but they did not recognize him, and they said to her: What is the nature [tivo] of this man? And she said to them: He is a man called so-and-so and he is a priest; Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives. Rather, she assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse with a Gibeonite or with a mamzer, men of flawed lineage who disqualify her from marrying a priest, until she brings proof supporting her statement.",
+ "Similarly, if a single woman was pregnant, and people said to her: What is the nature of this fetus? And she says to them: It is from a man called so-and-so and he is a priest; Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible, and Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives. Rather, she assumes the presumptive status of one who conceived from a Gibeonite or a mamzer, until she brings proof supporting her statement.",
+ "Rabbi Yosei said: There was an incident involving a young girl who descended to fill her jug with water from the spring, and she was raped, and the identity of the rapist was unknown. Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: If the majority of the people of the city marry their daughters to members of the priesthood, this young girl may be married to a member of the priesthood."
+ ],
+ [
+ "With regard to a woman who was widowed or divorced, and is now claiming payment of her marriage contract that is not before the court, and she says: You married me as a virgin, who is entitled to two hundred dinars, and he says: No; rather, I married you as a widow, who is entitled to one hundred dinars, then, if there are witnesses that she went out of her father’s house to her wedding with a hinnuma or with her hair uncovered, in a manner typical of virgins, payment of her marriage contract is two hundred dinars. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even testimony that there was distribution of roasted grain, which was customary at weddings of virgins, constitutes proof that she is a virgin.",
+ "Several disputes between Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua were cited previously with regard to the credibility accorded to the respective claims of parties to a dispute. Based on one of those disputes, the tanna adds: And Rabbi Yehoshua concedes in a case where one says to another: This field, which is currently in my possession, belonged to your father and I purchased it from him, that he is deemed credible, and his entire claim is accepted. The court accepts not only his admission that it once belonged to the other’s father, but also his statement that he purchased it. This is so, as the mouth that prohibited, i.e., claimed that the field had belonged to the other’s father, is the mouth that permitted, i.e., claimed that he purchased the field. Even if he had not admitted that it had belonged to the other’s father, the field would have remained in his possession. Therefore, his claim is accepted. However, if there are witnesses that the field belonged to his father, and the one who has the field in his possession says: I purchased it from him, he is not deemed credible and his claim is rejected.",
+ "With regard to the witnesses who said in their testimony to ratify their signatures in a document: We signed the document and this is our handwriting; however, we were compelled to sign, or we were minors when we signed, or we were disqualified witnesses, e.g., we are relatives of one of the parties, they are deemed credible. Since the document is ratified on the basis of their testimony, it is likewise invalidated on the basis of their testimony. However, if there are other witnesses who testify that it is their handwriting, or if their handwriting emerges on a document from another place, enabling confirmation of their signatures by comparing the two documents, then the witnesses who signed the document are not deemed credible. The document is not invalidated based on their testimony, because ratification of the document is not dependent on their testimony, as their signatures can be authenticated independently.",
+ "If this witness whose name is signed on a document says: This is my handwriting and this is the handwriting of my fellow witness, and that witness says: This is my handwriting and that is the handwriting of my fellow witness, these witnesses are deemed credible and the document is ratified, as together they provide testimony authenticating both signatures. If this witness says: This is my handwriting, and that witness says: This is my handwriting, and neither testifies with regard to the signature of the other, they must add another witness with them who will authenticate the signatures of the two witnesses, as otherwise, each of the witnesses would be testifying with regard to half the sum in the document; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: They need not add another witness with them. Rather, a person is deemed credible to say: This is my handwriting. The testimony of the two signatories about their own signatures is sufficient.",
+ "With regard to a woman who said: I was a married woman and now I am a divorcée, she is deemed credible and permitted to remarry, as the mouth that prohibited and established that she was married is the mouth that permitted, and established that she is divorced. However, if there are witnesses that she was a married woman, and she says: I am a divorcée, she is not deemed credible. Similarly, with regard to a woman who said: I was taken captive but I am pure, as I was not raped in captivity, she is deemed credible and permitted to marry a priest, as the mouth that prohibited and established that she was taken captive is the mouth that permitted and established that she was not defiled. But if there are witnesses that she was taken captive, and she says: I am pure, she is not deemed credible. And if witnesses came after she married, this woman need not leave her husband.",
+ "In a case where witnesses testify that there are two women who were taken captive, and this woman says: I was taken captive but I am pure, and that woman says: I was taken captive but I am pure, they are not deemed credible. And when this woman testifies about that woman that she is pure and vice versa, they are deemed credible.",
+ "And likewise, with regard to two men whose lineage is unknown, and this man says: I am a priest, and that man says: I am a priest, they are not deemed credible. And when this man testifies about that man that he is a priest and vice versa, they are deemed credible.",
+ "Rabbi Yehuda says: One does not elevate a man to priesthood on the basis of one witness. Two witnesses are required for that purpose. Rabbi Elazar says: When is that the ruling? In a case where there are challengers to his claim that he is a priest. However, in a case where there are no challengers, one elevates a man to priesthood on the basis of one witness. Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest: One elevates a man to priesthood on the basis of one witness.",
+ "In the case of a woman who was imprisoned by gentiles due to a monetary offense committed by her husband, once she is released after he pays his debt, she is permitted to her husband, even if he is a priest. There is no concern that they violated her because their objective is to coerce the husband to pay his debt in exchange for her release. Were they to abuse her, it is possible that he would be unwilling to pay. However, if a woman was imprisoned due to a capital offense and sentenced to death, once she is released she is forbidden to her husband even if he is not a priest due to the concern that perhaps her captors violated her, and she acquiesced to one of them. With regard to a city that was conquered by an army laying siege, all the women married to priests located in the city are unfit and forbidden to their husbands, due to the concern that they were raped. And if they have witnesses, even if the witness is a slave, even if the witness is a maidservant, both of whom are generally disqualified as witnesses, they are deemed credible. And a person is not deemed credible to establish his status by his own testimony. Therefore, a woman is not deemed credible to claim that she was not violated. Rabbi Zekharya ben HaKatzav said: I swear by this abode of the Divine Presence that my wife’s hand did not move from my hand from the time that the gentiles entered Jerusalem until they left, and I know for a fact that she was not defiled. The Sages said to him: A person cannot testify about himself. The legal status of one’s wife is like his own status in this regard. Therefore, your testimony is not accepted, and your wife is forbidden to you.",
+ "And these are deemed credible to testify in their majority with regard to what they saw in their minority. A person is deemed credible to say: This is my father’s handwriting, and to say: This is my teacher’s handwriting; and to say: This is my brother’s handwriting, even though he never saw their handwriting after reaching majority. § Similarly, one is deemed credible to say: I was reminded of the wedding of so-and-so, who went out with a hinnuma, or with her hair uncovered in a manner typical of virgins, and therefore, her marriage contract is two hundred dinars; and to say that so-and-so would leave school to immerse in order to partake of teruma, and that he would share teruma with us at the threshing floor and therefore he is a priest. Similarly, one is deemed credible to say: This place is a beit haperas, a field with a grave that was plowed, scattering the bones, and rendering the field a place of uncertain ritual impurity; and to say: Until here we would come on Shabbat and thereby determine the Shabbat boundary. However, a person is neither deemed credible to say: So-and-so had a path in this place; nor to say: So-and-so had a tract of land where they would perform the ritual of standing and sitting and deliver a eulogy in that place, thereby attesting that the land belongs to that person. The reason he is not deemed credible in those cases is that full-fledged testimony is required to remove property from the possession of its presumptive owner."
+ ],
+ [
+ "These are the cases of young women for whom there is a fine paid to their fathers by one who rapes them: One who engages in intercourse with a mamzeret, or with a Gibeonite woman [netina], who are given [netunim] to the service of the people and the altar (see Joshua 9:27), or with a Samaritan woman [kutit]. In addition, the same applies to one who engages in intercourse with a female convert, or with a captive woman, or with a maidservant, provided that the captives were ransomed, or that the converts converted, or that the maidservants were liberated when they were less than three years and one day old, as only in that case do they maintain the presumptive status of a virgin. Similarly, one who engages in intercourse with his sister, i.e., he rapes her, or with his father’s sister, or with his mother’s sister, or with his wife’s sister, or with his brother’s wife, or with his father’s brother’s wife after they divorced, or with a menstruating woman, there is a fine paid. Although there is karet for engaging in relations with any of the women enumerated in this list, one is liable to pay the fine because there is no court-imposed capital punishment. In cases where there is a court-imposed death penalty, the rapist would be exempt from paying the fine.",
+ "And these are the cases of young women who do not have a fine paid to their fathers when they are raped or seduced: One who has intercourse with a convert or with a captive woman or with a gentile maidservant, who were redeemed, converted, or emancipated when they were more than three years and one day old, as presumably they are no longer virgins. Rabbi Yehuda says: A captive woman who was redeemed remains in her state of sanctity even though she is an adult, as it cannot be stated that she certainly engaged in intercourse. The mishna resumes its list of the cases of young women who are not entitled to a fine when raped or seduced by the following men: In the case of one who engages in intercourse with his daughter, with his daughter’s daughter, with his son’s daughter, with his wife’s daughter, with her son’s daughter, or with her daughter’s daughter; they do not receive payment of a fine. That is due to the fact that he is liable to receive the death penalty, and that their death penalty is administered by the court, and anyone who is liable to receive the death penalty does not pay money, as it is stated: “And yet no harm follow, he shall be punished” (Exodus 21:22). This verse indicates that if a woman dies and the one who struck her is liable to receive the death penalty, he is exempt from payment.",
+ "With regard to a young woman who was betrothed and divorced, and then raped, Rabbi Yosei HaGelili says: She does not receive payment of a fine for her rape. Rabbi Akiva says: She receives payment of a fine for her rape and her fine is paid to herself, not her father, as since she was betrothed and divorced she is no longer subject to her father’s authority.",
+ "The seducer gives the father of his victim three things, and the rapist gives the father four. The mishna specifies: The seducer gives the father payments for humiliation, degradation, and the fine. A rapist adds an addition to his payments, as he also gives payment for the pain. What are the differences between the halakha of a rapist and that of a seducer? The rapist gives payment for the pain, and the seducer does not give payment for the pain. The rapist gives payment immediately, and the seducer does not pay those payments immediately but only when he releases her. The rapist drinks from his vessel [atzitzo], i.e., marries the woman he raped, perforce, and the seducer, if he wishes to release her, he releases her.",
+ "The mishna clarifies: How does the rapist drink from his vessel? Even if the woman he raped is lame, even if she is blind, and even if she is afflicted with boils, he is obligated to marry her and may not divorce her. However, if a matter of licentiousness is found in her, e.g., if she committed adultery, or if she is unfit to enter the Jewish people, e.g., if she is a mamzeret, he is not permitted to sustain her as his wife, as it is stated: “And to him she shall be as a wife” (Deuteronomy 22:29), from which it is inferred that she must be a woman who is legally suitable for him.",
+ "With regard to an orphan who was betrothed and divorced, Rabbi Elazar says: One who rapes her is obligated to pay the fine, as she is a virgin young woman, and one who seduces her is exempt from payment. Because she is an orphan, or because she was betrothed and divorced, she is independent, and by consenting to the seduction she forgoes her right to the fine.",
+ "What is humiliation? How is the payment for humiliation during rape or seduction assessed? It is all based on the one who humiliated and the one who was humiliated. The price will vary depending on the lineage of the family of the rape victim and the nature of the attacker. How is her degradation assessed? One considers her as though she were a maidservant sold in the marketplace, and assesses how much she was worth beforehand and how much she is currently worth, after the rape or seduction. The sum of the fine is equal for all people, and the principle is: Any payment that has a fixed sum by Torah law is equal for all people, regardless of the lineage and the physical state of the attacker or the victim.",
+ "Any place where there is sale by a father of his minor daughter as a Hebrew maidservant, there is no fine if she is raped. And any place where there is a fine, when a young woman is raped; there is no sale by the father. The Gemara specifies: A minor is subject to sale by her father, and she is not entitled to a fine if she is raped. A young woman is entitled to a fine if she is raped and is not subject to sale. A grown woman is neither subject to sale nor entitled to a fine.",
+ "One who says: I seduced the daughter of so-and-so, pays compensation for humiliation and degradation based on his own admission, but does not pay the fine. Similarly, one who says: I stole, pays the principal, the value of the stolen goods, based on his own admission, but does not pay the double payment and the payment four and five times the principal for the slaughter or sale of the sheep or ox that he stole. Likewise if he confessed: My ox killed so-and-so, or: My ox killed an ox belonging to so-and-so, this owner pays based on his own admission. However, if he said: My ox killed a slave belonging to so-and-so, he does not pay based on his own admission as that payment is a fine. This is the principle: Anyone who pays more than what he damaged, the payments are fines and therefore he does not pay based on his own admission. He pays only based on the testimony of others."
+ ],
+ [
+ "In the case of a young woman who was seduced, the compensation for her humiliation and her degradation and her fine belong to her father. And the same applies to the compensation for pain in the case of a woman who was raped. If the young woman stood trial against the seducer or rapist before the father died, these payments belong to her father, as stated above. If the father died before he collected the money from the offender, the payments belong to her brothers. As the father’s heirs, they inherit the money to which he was entitled before he passed away. However, if she did not manage to stand in judgment before the father died, and she was subsequently awarded the money, the compensation belongs to her, as she is now under her own jurisdiction due to the fact that she no longer has a father. If she stood trial before she reached majority, the payments belong to her father, and if the father died, they belong to her brothers, who inherit the money notwithstanding the fact that she has become a grown woman since the trial. If she did not manage to stand in judgment before she reached majority, the money belongs to her. Rabbi Shimon says: Even if she stood trial in her father’s lifetime but did not manage to collect the payments before the father died, the brothers do not inherit this money, as it belongs to her. By contrast, with regard to her earnings and the lost items that she has found, although she has not collected them, e.g., she had yet to receive her wages, if the father died they belong to her brothers. These payments are considered the property of their father, as he was entitled to them before he passed away.",
+ "One who betroths his minor daughter to a man, and the man subsequently divorces her, and her father then betroths her to another, and she is widowed, the payment specified in her marriage contract, even from her second husband, is his, i.e., it belongs to the father. However, if her father married her off and her husband divorced her, and her father then married her to another man and she was widowed, even the payment specified in her marriage contract from her first marriage is hers. Rabbi Yehuda says that the payment specified in the first marriage contract belongs to the father. They said to him: If it was after he married her off, even the first time, her father no longer has authority over her.",
+ "In the case of a female convert whose daughter converted with her and later, as a young woman, the daughter engaged in licentious sexual relations when she was betrothed, she is executed by strangulation, not stoning, the method of execution that would be employed had she been born Jewish. She has neither the halakha of being executed at the entrance to her father’s house, as in the case of a woman who was born Jewish who committed this crime, nor does she receive one hundred sela if her husband defamed her by falsely claiming that she had committed adultery. The reason is that the verses state “Israel” (Deuteronomy 22:19, 21) with regard to these halakhot, indicating that these halakhot apply only to those born as Jews. However, if the daughter’s conception occurred when her mother was not yet in a state of sanctity, i.e., when she was still a gentile, but her birth took place when her mother was in a state of sanctity, as her mother converted during her pregnancy, this daughter is punishable by stoning if she committed adultery as a betrothed young woman. However, she has neither the halakha of being executed at the entrance to her father’s house, nor the right to one hundred sela if it turns out that her husband defamed her. If her conception and birth occurred when her mother was in a state of sanctity, i.e., after she converted, she is like a regular Jewish woman in all matters. If a young woman who is betrothed commits adultery and she has a father but does not have an entrance to her father’s house, i.e., if her father does not possess a house of his own, or if she has an entrance to her father’s house but does not have a father, as he has passed away, she is nevertheless executed via stoning, as the requirement that she is to be executed at the entrance to her father’s house is stated only for a mitzva but it is not an indispensable requirement.",
+ "A father has authority over his daughter with regard to her betrothal through money, through a marriage document, or through intercourse. Likewise, a father is entitled to items she has found, and to her earnings, and to effect the nullification of her vows, i.e., a father may nullify his daughter’s vows. And he accepts her bill of divorce on her behalf if she is divorced from betrothal before she becomes a grown woman. And although he inherits her property when she dies, e.g., property she inherited from her mother’s family, he does not consume the produce of her property during her lifetime. If the daughter married, the husband has more rights and obligations than her father had before the marriage, as he consumes the produce of her property during her lifetime, and he is obligated to provide her sustenance, her redemption if she is captured, and her burial upon her death. Rabbi Yehuda says: Even the poorest man of the Jewish people may not provide fewer than two flutes and a lamenting woman, which it was customary to hire for a funeral, as these too are included in the duties of burial.",
+ "Even after she is betrothed, a daughter is always under her father’s authority until she enters her husband’s authority in marriage via the wedding canopy. If the father delivered his daughter to the husband’s messengers to bring her to her husband and the wedding canopy, once she has been handed over she is under the husband’s authority. However, if the father went with the husband’s messengers, or if the father’s messengers went with the husband’s messengers, she is still under the father’s authority, as he has not fully delivered her to the husband’s messengers. If her father sent her with his own messengers and the father’s messengers delivered the woman to the husband’s messengers, from that moment onwards she is under her husband’s authority.",
+ "A father is not obligated to provide his daughter’s sustenance. This exposition was expounded by Rabbi Elazar ben Azarya before the Sages in the vineyard of Yavne: Since the Sages instituted that after the father’s death, the sons inherit the sum of money specified in their mother’s marriage contract, and the daughters are sustained from their father’s estate, these the two halakhot are equated: Just as the sons inherit only after the father’s death, not during his lifetime, so too, the daughters are sustained from his property only after their father’s death.",
+ "If a husband did not write a marriage contract for his wife, a virgin collects two hundred dinars and a widow one hundred dinars upon divorce or the husband’s death, because it is a stipulation of the court that a wife is entitled to these amounts. If he wrote in her marriage contract that she is entitled to a field worth one hundred dinars instead of the two hundred dinars to which she is actually entitled, and he did not additionally write for her: All property I have shall serve as a guarantee for the payment of your marriage contract, he is nevertheless obligated to pay the full two hundred dinars; and he cannot say that she should take only a mortgaged field for payment of her marriage contract, as it is a stipulation of the court that all his property is held as surety for the entire sum.",
+ "Similarly, if he did not write for her in the marriage contract: If you are taken captive I will redeem you and restore you to me as a wife, and in the case of a priestess, i.e., the wife of a priest, who is prohibited to return to her husband if she has intercourse with another man even if she is raped, if he did not write: I will return you to your native province, he is nevertheless obligated to do so, as it is a stipulation of the court.",
+ "If a woman was taken captive, her husband is obligated to redeem her. And if he said: I hereby give my wife her bill of divorce and the payment of her marriage contract, and let her redeem herself, he is not permitted to do so, as he already obligated himself to redeem her when he wrote the marriage contract. If his wife was struck with illness, he is obligated to heal her, i.e., to pay for her medical expenses. In this case, however, if he said: I hereby give my wife her bill of divorce and the payment of her marriage contract, and let her heal herself, he is permitted to do so.",
+ "If the husband did not write for her in her marriage contract: Any male children you will have from me will inherit the money of your marriage contract in addition to their portion of the inheritance that they receive together with their brothers, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it is a stipulation of the court and therefore takes effect even if it is not explicitly stated. ",
+ "Likewise, if he omitted from the marriage contract the sentence: Any female children you will have from me will sit in my house and be sustained from my property until they are taken by men, i.e., until they are married, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it too is a stipulation of the court.",
+ "Similarly, if he omitted from the marriage contract the clause: You will sit in my house and be sustained from my property all the days you live as a widow in my house, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it is a stipulation of the court. The mishna comments: The residents of Jerusalem would write in this manner, that a widow may remain in her husband’s house throughout her widowhood, and the residents of the Galilee would write in this manner as well, like the inhabitants of Jerusalem. In contrast, the residents of Judea would write: Until the heirs want to give you your marriage contract. Consequently, if the heirs wish, they may give her marriage contract to her and release her, and she must find her own living arrangements and provide for herself."
+ ],
+ [
+ "Although they said as a principle that a virgin collects two hundred dinars as payment for her marriage contract and that a widow collects one hundred dinars, if the husband wishes to add even an additional ten thousand dinars, he may add it. If she is then widowed or divorced, whether from betrothal or whether from marriage, she collects the entire amount, including the additional sum. Rabbi Elazar ben Azarya says: If she is widowed or divorced from marriage, she collects the total amount, but if she is widowed or divorced from betrothal, a virgin collects two hundred dinars and a widow one hundred dinars. This is because he wrote the additional amount for her in the marriage contract only in order to marry her. Rabbi Yehuda says a related halakha with regard to the marriage contract: If he wishes, he may write for a virgin a document for two hundred dinars as is fitting for her, and she may then write a receipt stating: I received one hundred dinars from you. Even though she has not actually received the money, the receipt serves as a means for her to waive half of the amount due to her for her marriage contract. According to Rabbi Yehuda, the financial commitment in the marriage contract is a right due to the wife, which she may waive if she chooses to do so. And similarly, for a widow he may write one hundred dinars in the contract and she may write a receipt stating: I received from you fifty dinars. However, Rabbi Meir says: It is prohibited to do this, as anyone who reduces the amount of the marriage contract to less than than two hundred dinars for a virgin or one hundred dinars for a widow, this marital relationship amounts to licentious sexual relations because it is as if he did not write any marriage contract at all.",
+ "One gives a virgin twelve months from the time the husband asked to marry her after having betrothed her, in order to prepare herself with clothes and jewelry for the marriage. And just as one gives a woman this amount of time, so too does one give a man an equivalent period of time to prepare himself, as he too needs time to prepare for the marriage. However, in the case of a widow, who already has items available from her previous marriage, she is given only thirty days to prepare. If the appointed time for the wedding arrived and they did not get married due to some delay on the part of the husband, then the woman may partake of his food. And if her husband is a priest, she may partake of teruma, even if she is an Israelite woman. The tanna’im disagree about the permission granted to a priest to sustain his betrothed with teruma before she is married to him. Rabbi Tarfon says: He may give her all of her required sustenance from teruma. During her periods of impurity, e.g., menstruation, when she cannot partake of teruma, she may sell the teruma to a priest and use the proceeds to buy non-sacred food. Rabbi Akiva says: He must give her half of her needs from non-sacred food and half may be from teruma, so that she can eat from the non-sacred food when she is ritually impure.",
+ "The mishna continues: A priest who is a yavam, i.e., his brother died childless after betrothing a woman, does not enable his yevama to partake of teruma by virtue of her relationship with him. If she had completed six months of the twelve-month wait for marriage under the aegis of the husband, and then he died, and she waited six more months under the aegis of the yavam; or even if she completed all of the necessary time under the aegis of the husband except for one day that she was under the aegis of the yavam; or if she completed all of the necessary time under the aegis of the yavam except for one day that she was under the aegis of the husband, she still may not partake of teruma. This set of rulings, concerning the permission granted a betrothed woman whose wedding date has arrived to partake of teruma, is in accordance with the initial version of the mishna. However, a court that convened after them, in a later generation, said: A woman may not partake of teruma until she has actually entered the wedding canopy.",
+ "If one consecrates his wife’s earnings, meaning anything she produces, such as thread that she spins from wool, which, according to the Sages’ ordinance, belongs to her husband, she may work and sustain herself from her earnings, as the consecration is ineffective. However, there is a dispute with regard to the surplus, meaning any earnings she produces in excess of the amount she is required to produce for her husband. Rabbi Meir says: The surplus is consecrated property, and Rabbi Yoḥanan the Cobbler says: The surplus is also non-sacred.",
+ "And these are tasks that a wife must perform for her husband: She grinds wheat into flour, and bakes, and washes clothes, cooks, and nurses her child, makes her husband’s bed, and makes thread from wool by spinning it. If she brought him one maidservant, i.e., brought the maidservant with her into the marriage, the maidservant will perform some of these tasks. Consequently, the wife does not need to grind, and does not need to bake, and does not need to wash clothes. If she brought him two maidservants, she does not need to cook and does not need to nurse her child if she does not want to, but instead may give the child to a wet nurse. If she brought him three maidservants, she does not need to make his bed and does not need to make thread from wool. If she brought him four maidservants, she may sit in a chair [katedra] like a queen and not do anything, as her maidservants do all of her work for her. Rabbi Eliezer says: Even if she brought him a hundred maidservants, he can compel her to make thread from wool, since idleness leads to licentiousness. Consequently, it is better for a woman to be doing some kind of work. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even one who vows that his wife is prohibited from doing any work must divorce her and give her the payment for her marriage contract, since idleness leads to idiocy.",
+ "With regard to one who vows that his wife may not derive benefit from marital relations with him, Beit Shammai say: He may maintain this situation for up to two weeks, but beyond that he must divorce her and give her the payment for her marriage contract. Beit Hillel say: He must divorce her if it continues beyond one week. Apropos the husband’s obligation to his wife regarding marital relations, the Gemara mentions other aspects of this issue: Students may leave their homes and travel in order to learn Torah without their wives’ permission for up to thirty days, and laborers may leave their homes without their wives’ permission for up to one week. The set interval defining the frequency of a husband’s conjugal obligation to his wife stated in the Torah (see Exodus 21:10), unless the couple stipulated otherwise, varies according to the man’s occupation and proximity to his home: Men of leisure, who do not work, must engage in marital relations every day, laborers must do so twice a week, donkey drivers once a week, camel drivers once every thirty days, and sailors once every six months. This is the statement of Rabbi Eliezer.",
+ "A woman who rebels against her husband is fined; her marriage contract is reduced by seven dinars each week. Rabbi Yehuda says: Seven half-dinars [terapa’ikin] each week. Until when does he reduce her marriage contract? Until the reductions are equivalent to her marriage contract, i.e., until he no longer owes her any money, at which point he divorces her without any payment. Rabbi Yosei says: He can always continue to deduct from the sum, even beyond that which is owed to her due to her marriage contract, so that if she will receive an inheritance from another source, he can collect the extra amount from her. And similarly, if a man rebels against his wife, he is fined and an extra three dinars a week are added to her marriage contract. Rabbi Yehuda says: Three terapa’ikin.",
+ "If someone feeds his wife by means of a third party serving as a trustee, while the husband himself is not living with her for some reason, he may not give her less than two kav of wheat or four kav of barley a week for her sustenance. Rabbi Yosei said: Only Rabbi Yishmael, who was near Edom, allotted her barley. And he must give her half a kav of legumes, and half a log of oil, and a kav of dried figs or the weight of a maneh of fig cakes. And if he does not have these fruits, he must apportion for her a corresponding amount of fruit from elsewhere. And he must give her a bed, a soft mat, and a hard mat. And he must give her a cap for her head, and a belt for her waist, and new shoes from Festival to Festival, i.e., he must buy her new shoes each Festival. And he must purchase garments for her with a value of fifty dinars from year to year. The mishna comments: And he may not give her new clothes, which tend to be thick and warm, in the summer, nor worn garments in the rainy season, as these are too thin and she will be cold. Rather, he should give her clothes at a value of fifty dinars in the rainy season, and she covers herself with these same worn garments in the summer as well. And the leftover, worn clothes belong to her.",
+ "In addition to the above, he must give her another silver ma’a coin for the rest of her needs. And she eats with him from Shabbat evening to Shabbat evening. Although he may provide for her sustenance via a third party throughout the week, on Shabbat evening she has the right to eat together with him. And if he does not give her a silver ma’a coin for her needs, her earnings belong to her. And what is the fixed amount that she must earn for him? She must spin wool in the weight of five sela of threads of the warp in Judea, which are equivalent to ten sela according to the measurements of the Galilee, or the weight of ten sela of the threads of the woof, which are easier to prepare, in Judea, which are equivalent to twenty sela according to the measurements used in the Galilee. And if she is nursing at the time, the required amount is reduced from her earnings and is added to the sum she receives for her sustenance. In what case is this statement, i.e., all these amounts and measurements, said? With regard to the poorest of Jews, i.e., these are the minimum requirements. However, in the case of a financially prominent man, all the amounts are increased according to his prominence."
+ ],
+ [
+ "A lost object found by a wife and the wife’s earnings belong to her husband. And with regard to her inheritance, the husband enjoys the profits of this property in her lifetime. If she is humiliated or injured, the perpetrator is liable to pay compensation for her humiliation and her degradation, as relevant. This payment belongs to her. Rabbi Yehuda ben Beteira says: When it is an injury that is in a concealed part of the woman’s body, she receives two parts, i.e., two-thirds, of the payment for humiliation and degradation, and the husband receives one part, i.e., one-third, as the injury affects him as well. And when it is an injury that is in an exposed part of her body, he receives two parts, as he suffers public humiliation due to her condition, and she receives one part. His payment should be given to him immediately. And with her portion, land should be purchased with it, and he enjoys the profits of that property.",
+ "In the case of one who pledges to set aside a sum of money for his son-in-law as part of a dowry, and his son-in-law dies before receiving the money, the terms of the dowry do not transfer to the brother, who is now the yavam of the widow. The Sages said: The father-in-law can say to the yavam: To your brother, I wanted to give this money, but to you I do not want to give it.",
+ "The mishna addresses another matter. If the woman had pledged to bring in for him one thousand dinars in cash as a dowry, he then pledges, in the marriage contract, that he will give her fifteen hundred dinars against them. That is, he writes in the marriage document that in the event of divorce or his death, he will pay her that greater amount. And against the appraisal of goods such as utensils and other movable items that are included in the dowry, he pledges one-fifth less than the amount of the evaluation. This is because movable property is generally assessed at a value one-fifth higher than the actual value, and he cannot earn any money from these items. If the appraisal is set at one hundred dinars and the property is actually worth one hundred dinars, then since the appraisal is conducted at market value he has a claim to property worth only one hundred dinars. Likewise, he may not record a decreased sum of property. His recorded appraisal of the movable property that she brings into the marriage is one hundred dinars only when she is giving thirty-one sela and one dinar, equal to 125 dinars. This is because the actual value is one-fifth less than the inflated evaluation, as explained. And similarly, he pledges four hundred dinars against her assets only when she is giving five hundred, based on the inflated assessment of their worth, such that the real value is four hundred dinars. In contrast, what the son-in-law pledges according to the amount of the dowry that the bride brings, he pledges one-fifth less in the marriage contract, which is the actual value of the property.",
+ "If she pledged to bring him money and not articles to serve as a dowry, her sela, i.e., four dinars, becomes six dinars with respect to the husband’s obligation in the marriage contract. This follows the standard outlined in the previous mishna: The groom increases his obligation by one half since he will profit from this money. Additionally, the groom accepts upon himself to give ten dinars to the account for her needs, for each and every hundred dinars that she brings. Rabban Shimon ben Gamliel says: Everything is in accordance with the regional custom.",
+ "With regard to one who marries off his daughter with the terms of the dowry unspecified, he must not give her less than fifty dinars. If the bride’s father pledged to bring her into the marriage bare, by saying that he refuses to give her anything, the husband should not say: When I bring her into my house, I will clothe her with my clothing, but not beforehand. Rather, he must clothe her while she is yet in her father’s house, and she enters the marriage with the clothing in hand. And similarly, with regard to a charity administrator who marries off an orphan girl, he must not give her less than fifty dinars. If there are sufficient resources in the charity fund, the charities provide even more for her, furnishing a dowry and her other needs according to her dignity.",
+ "With regard to a minor orphan girl whose mother or brothers married her off, even with her consent to a small dowry, she retains her rights to a proper dowry. And thus, if they wrote for her a dowry of one hundred or of fifty dinars, she may, upon reaching majority, exact from her mother, or brothers, or their respective estates the sum of money that is fit to be given to her as a dowry, which is one-tenth of the family’s estate. Even if she agreed to forgo part of this sum as a minor, she may collect it as an adult. Rabbi Yehuda says: If the father married off the first daughter before he died, a dowry should be given to the second daughter in the same manner that he gave one to the first daughter. And the Rabbis say: There is no ready standard, since sometimes a person is poor and then becomes wealthy, or a person is wealthy and then becomes poor, so a family’s allowance for dowries is subject to change. Rather, the court appraises the property and gives her the appropriate sum.",
+ "With regard to one who transfers money by means of a third party for his daughter to purchase a field after she marries, is the daughter allowed to assert control over the money? If she says after she marries: My husband is trustworthy for me, so give him the money to buy the property for me, her wishes are not honored. The third party should execute the agency that was entrusted in his power; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: The daughter has authority: And were it only a field and she wanted to sell it, it could be sold immediately. Just as she would have authority to control the field, she may control the money assigned for her. The mishna qualifies: In what case is this statement said? With respect to an adult woman. But with respect to a minor girl, any action of a minor girl is nothing from a legal standpoint; a minor would have no authority in this matter."
+ ],
+ [
+ "With regard to one who vows and obligates his wife, prohibiting her from benefiting from him or his property, if his vow will remain in effect for up to thirty days, he must appoint a trustee [parnas] to support her. But if the vow will remain in effect for more than this amount of time, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Rabbi Yehuda says: If the husband is an Israelite, then if his vow will remain in effect for up to one month, he may maintain her as his wife; and if it will be two months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. But if he is a priest, then he is given extra time: If the vow will remain in effect for up to two months, he may maintain her, and if it will be three months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. The reason for this is that it is prohibited for a priest to marry a divorcée, including his own ex-wife, and therefore if he divorces her and later regrets his decision he will not be able to take her back.",
+ "One who vows and obligates his wife, requiring her not to taste a particular type of produce, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Rabbi Yehuda says: If he is an Israelite, then if the vow will remain in effect for one day he may maintain her as his wife, but if it will be two days he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. And if he is a priest, then if the vow will be in effect for two days he may maintain her; for three days he must divorce her and give her the payment of her marriage contract.",
+ "One who vows and obligates his wife, requiring her not to adorn herself with a particular type of perfume, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Rabbi Yosei says that one must distinguish between different types of women: For poor women, this applies only when he did not establish a set amount of time for the vow, and for wealthy women, who are accustomed to adorning themselves more elaborately, if she is prohibited from doing so for thirty days, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract.",
+ "With regard to one who vows and obligates his wife not to go to her father’s house, when her father is with her in the same city, if the vow is to be in effect up to one month, he may maintain her as his wife. If the vow is for two months, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. And when her father is in a different city, if the vow is to be in effect until at most one pilgrim Festival, i.e., until the next pilgrim Festival, he may maintain her as his wife. Although the wife often visits her parents during the Festival, she is capable of refraining one time. For three Festivals, however, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract.",
+ "Additionally, one who vows and obligates his wife not to go to a house of mourning to console the mourners, or to a house of feasting for a wedding, must divorce her and give her the payment of her marriage contract. Why is this so? Because it is as if he were locking a door in front of her. And if he claimed he did so due to something else, meaning he is concerned about inappropriate conduct there, he is permitted to do so. If he said to her: The vow will be void on condition that you tell so-and-so what you told me, or what I told you, or on condition that she fill something up and pour it into the refuse, he must divorce her and give her the payment of her marriage contract. The Gemara will explain all of these cases thoroughly.",
+ "And these are examples of women who may be divorced without payment of their marriage contract: A woman who violates the precepts of Moses, i.e., halakha, or the precepts of Jewish women, i.e., custom. The Mishna explains: And who is categorized as a woman who violates the precepts of Moses? This includes cases such as when she feeds him food that has not been tithed, or she engages in sexual intercourse with him while she has the legal status of a menstruating woman, or she does not separate a portion of dough to be given to a priest [ḥalla], or she vows and does not fulfill her vows. And who is considered a woman who violates the precepts of Jewish women? One who, for example, goes out of her house, and her head, i.e., her hair, is uncovered; or she spins wool in the public marketplace; or she speaks with every man she encounters. Abba Shaul says: Also one who curses his, i.e., her husband’s, parents in his presence. Rabbi Tarfon says: Also a loud woman. And who is defined as a loud woman? When she speaks inside her house and her neighbors hear her voice.",
+ "In the case of one who betroths a woman on condition that there are no vows incumbent upon her, and it was subsequently discovered that there are vows incumbent upon her, she is not betrothed. This is because if the condition is not fulfilled, the betrothal is nullified. If he married her without specification and it was subsequently discovered that vows were incumbent upon her, she may be divorced without payment of her marriage contract, since he discovered a deficiency about which she had not initially informed him. However, this does not invalidate the betrothal, since he did not make any explicit condition. If he betrothed her on condition that she has no blemishes, and it was subsequently discovered that she did have blemishes, she is not betrothed. But if he married her without specification, and it was subsequently discovered that she had blemishes, she may be divorced without payment of her marriage contract. The mishna clarifies what qualifies as a blemish: All of the blemishes that are listed in tractate Bekhorot involving significant physical deformities that disqualify priests from service similarly disqualify betrothal of women, as a mistaken transaction.",
+ "If she has blemishes and she is still in her father’s house, as she has not yet gotten married, the father must bring proof that these blemishes appeared on her after she became betrothed, and therefore his field was flooded, i.e., it is the husband’s misfortune, since she developed the problem after the betrothal. But if she has already gotten married and entered the husband’s domain when her blemishes are discovered, the husband must bring proof that she had these blemishes before she was betrothed, and consequently the transaction of betrothal was a mistaken transaction. This is the statement of Rabbi Meir. But the Rabbis say: In what case is this statement, that a husband can claim to have found blemishes in his wife, on account of which he wants to void the betrothal, said? With regard to hidden blemishes. But with regard to visible blemishes, he cannot claim that the betrothal was in error, as he presumably saw and accepted them before the betrothal. And if there is a bathhouse in the city, where all the women go to bathe, even with regard to hidden blemishes he cannot make this claim, because he examines her through the agency of his female relatives. He would have asked one of his relatives to look over the woman he is about to marry.",
+ "In the case of a man who developed blemishes after marriage, the court does not force him to divorce his wife. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is said with regard to minor blemishes. However, with regard to major blemishes, which will be defined later in the Gemara, the court does force him to divorce her.",
+ "And these are the defects for which the court forces him to divorce her: One afflicted with boils; or one who has a polyp; or one who works as a gatherer, or one who works as a melder of copper, or one who works as a tanner of hides, all of whose work involves handling foul-smelling materials. Whether he had these defects before they got married, or whether they developed after they got married, the court forces them to divorce. And with regard to all of these, Rabbi Meir said: Even though he stipulated with her ahead of time that he suffers from this particular ailment or this is his line of work, she can nevertheless demand a divorce and say: I thought I could accept this issue but now I realize I cannot accept it. And the Rabbis say: If she initially agreed she must accept it against her will, apart from a situation in which her husband is afflicted with boils. In that case the Rabbis concede that he must divorce her, because the disease consumes his flesh when they engage in marital relations. The mishna relates an additional account: An incident occurred in Sidon involving a certain tanner who died childless, and he had a brother who was also a tanner. This brother was required to enter into levirate marriage with the widow. The Sages said: She can say: I could accept living with a tanner for your brother but I cannot accept it for you, and therefore he must perform ḥalitza with her."
+ ],
+ [
+ "With regard to a woman to whom property was bequeathed before she was betrothed, and she was then betrothed, Beit Shammai and Beit Hillel agree that she may sell or give the property as a gift, and the transaction is valid. However, if the property was bequeathed to her after she was betrothed, Beit Shammai say: She may sell it as long as she is betrothed, and Beit Hillel say: She may not sell it. Both these, Beit Shammai, and those, Beit Hillel, agree that if she sold it or gave it away as a gift, the transaction is valid. Rabbi Yehuda said that the Sages said before Rabban Gamliel: Since he acquired the woman herself through betrothal, will he not acquire the property from the moment of their betrothal? Why, then, is her transaction valid? Rabban Gamliel said to them: With regard to the new property that she inherited after marriage, we are ashamed, because it is unclear why she cannot sell it, as it is hers; and you also seek to impose upon us a prohibition with regard to the old property that she owned beforehand? If the property was bequeathed to her after she was married, both these, Beit Shammai, and those, Beit Hillel, agree that if she sold the property or gave it away, the husband may repossess it from the purchasers. If she inherited the property before she was married and then was married, Rabban Gamliel says: If she sold or gave the property away, the transaction is valid. Rabbi Ḥanina ben Akavya said that the Sages said before Rabban Gamliel: Since he acquired the woman through marriage, will he not acquire the property? Rabban Gamliel said to them: With regard to the new property we are ashamed, and you also seek to impose upon us a prohibition with regard to the old property?",
+ "Rabbi Shimon distinguishes between one type of property and another type of property: Property that is known to the husband she may not sell once she is married, and if she sold it or gave it away, the transaction is void. Property that is unknown to the husband she may not sell, but if she sold it or gave it away, the transaction is valid.",
+ "If money was bequeathed to a woman as an inheritance while she was married, land is acquired with it, and the husband consumes the produce of the land while the principal remains hers. If she inherited produce that is detached from the ground, it is considered like money; therefore, land is acquired with it and he consumes the produce of the land. With regard to produce that is attached to the ground, Rabbi Meir says: One evaluates how much the land is worth with the produce, and how much it is worth without the produce, and the difference between these sums is the surplus value that belongs to the woman. Land is then acquired with the surplus and he consumes the produce. And the Rabbis say: That which is attached to the ground is his, as he is entitled to the produce from her property and he may therefore eat from it. And that which is detached from the ground is hers, like all other money she brings to the marriage, and land is acquired with it and he consumes the produce.",
+ "Rabbi Shimon says: In a case where his right is superior upon her entrance to the marriage, his right is inferior upon her exit if he divorces her. Conversely, in a case where his right is inferior upon her entrance, his right is superior upon her exit. How so? With regard to produce that is attached to the ground, if she married while owning such produce, upon her entrance it is his, in accordance with the opinion of the Rabbis, and upon her exit, when he divorces her, it is hers, as it is considered part of her property. But in the case of produce that is detached from the ground, upon her entrance it is hers, and if such produce is detached before their divorce, upon her exit it is his, as he was already entitled to all the produce of her property.",
+ "If elderly slaves or maidservants were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and the husband consumes the produce of the land. Rabban Shimon ben Gamliel says: She need not sell these slaves and maidservants, because they are assets of her paternal family, and it would be shameful to the family if they were sold to others. Likewise, if old olive trees or grapevines were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and he consumes the produce. Rabbi Yehuda says: She need not sell them, because they are assets of her paternal family. With regard to one who pays expenditures for his wife’s property in an effort to improve it, if he paid a large amount in expenditures and ate only a small amount of produce before he divorced her, or if he paid a small amount in expenditures and ate a large quantity of produce, that which he spent he has spent, and that which he ate he has eaten. Therefore, none of it need be returned. However, if he paid expenditures for the property and did not eat any part of it, he takes an oath with regard to how much he paid and then takes his expenditures. ",
+ "When a married man dies childless, his brother, the yavam, is obligated to perform levirate marriage or release the widow, the yevama, through a ceremony known as ḥalitza. With regard to a widow waiting for her yavam who had property bequeathed to her, Beit Shammai and Beit Hillel agree that she may sell or give this property away, and the transaction is valid. If this woman died, what should they do with her marriage contract and with the property that comes and goes with her, i.e., her usufruct property? Beit Shammai say: Since she was not yet remarried, the husband’s heirs, such as his brothers or father, divide the property with her father’s heirs. And Beit Hillel say: The property retains its previous ownership status, and therefore the marriage contract is in the possession of the husband’s heirs, as they are responsible for its payment. As for the property that comes and goes with her, it is in the possession of the heirs of the woman’s father, as it belongs to the woman.",
+ "If his deceased brother left money as part of his estate, land to be used as a lien on her marriage contract is acquired with it, and the yavam consumes the produce. Similarly, if the deceased brother left produce that is detached from the ground, land is acquired with it and the yavam consumes the produce. If he left behind produce that is attached to the ground, Rabbi Meir says: One evaluates the properties to determine how much they are worth with the produce, and how much they are worth without the produce. And as for the surplus, which is the value of the produce, land is acquired with it and the yavam consumes the produce. And the Rabbis say: Produce that is attached to the ground is his. Therefore, it is not used in the purchase of land, but the yavam may eat it. As for the produce that is detached from the ground, which is not mortgaged to her marriage contract, whoever takes possession first has acquired it. If the yavam takes possession of the property first, he has acquired it and may use it as he wishes, but if she is first, land is acquired with it and he consumes the produce. After the yavam has married her, her legal status is that of his wife in every sense, except that the responsibility for payment of her marriage contract is carried out through mortgaging the property of her first husband, not that of the yavam.",
+ "Therefore, the yavam may not say to her: Your marriage contract is placed on the table. He may not set aside a designated sum of money for this payment. Rather, all of the first husband’s property is mortgaged for her marriage contract as long as he has not divorced her. And similarly, in general a man may not say to his wife: Your marriage contract is placed on the table. Rather, all his property is mortgaged for her marriage contract. If the yavam divorced her after performing levirate marriage, she has only her marriage contract, as she does not retain any rights to the rest of her first husband’s property. If he subsequently remarried her, she is like all women, and she has nothing but her marriage contract. In this case, the property of her first husband is no longer pledged for the payment of her marriage contract."
+ ],
+ [
+ "One who writes for his wife in a document the declaration: I have no legal dealings or involvement with your property, thereby relinquishing his rights to her possessions, may nevertheless consume the produce of her property in her lifetime. And if she dies before him, he inherits from her. If this is so, if he still retains his rights, why would he write for her: I have no legal dealings or involvement with your property? The result of this declaration is that if she sold or gave away her property, the transaction is binding, and he cannot claim it. If he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property or with its produce, he may not consume the produce of her property during her lifetime, but if she dies he still retains the right to inherit from her. Rabbi Yehuda says: He always consumes the produce of the produce. Although he has waived his rights to consume the produce itself, it becomes her usufruct property, whose yield belongs to him. He remains entitled to the produce of the produce until he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property, or with its produce, or with the produce of its produce forever. If he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property or with its produce, or with the produce of its produce, in your lifetime and after your death, he may not consume the produce of her property in her lifetime. And if she dies, he does not inherit from her. Rabban Shimon ben Gamliel says: If she dies, he does inherit from her, because he stipulates counter to that which is written in the Torah. According to Rabban Shimon ben Gamliel, a husband inherits from his wife by Torah law, and whoever stipulates counter to that which is written in the Torah, his stipulation is void.",
+ "With regard to one who died and left behind a wife, and a creditor to whom he owed money, and heirs, all of whom claim payment from his property, and he had a deposit or a loan in the possession of others, Rabbi Tarfon says: The deposit or the loan will be given to the weakest one of them, i.e., the one most in need of the money. Rabbi Akiva says: One is not merciful in judgment. If the halakha is that it belongs to one party, one follows the halakha and leaves aside considerations of mercy. Rather, the halakha is that the money will be given to the heirs, as all people who wish to exact payment from orphans require an oath before they collect their debt, but the heirs do not require an oath. They therefore have a more absolute right than the others to their father’s property.",
+ "If the deceased left behind produce that was detached from the ground, whoever first took possession of them as compensation for what was owed, whether the creditor, the wife, or the heirs, acquired the produce. If the wife acquired this produce and it was worth more than the payment of her marriage contract, or the creditor acquired this produce and it was worth more than the value of his debt, what should be done with the surplus? Rabbi Tarfon says: It will be given to the weakest one of them, either the creditor or the wife, depending on the circumstances. Rabbi Akiva says: One is not merciful in judgment. Rather, it will be given to the heirs, as all people who wish to exact payment from orphans require an oath before they collect their debt, but the heirs do not require an oath.",
+ "If there is one who establishes his wife as a storekeeper in his store, or if he appointed her as a steward to handle his property and workers, this one, i.e., the husband, can administer an oath to her, having her state that she did not appropriate any of his possessions, whenever he wants. Rabbi Eliezer says: He can administer an oath even with regard to the products of her spindle and for her dough, which are matters related to the household, and not her function as a storekeeper.",
+ "If one wrote to his wife in the marriage contract: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, he cannot administer an oath to her.However, he can administer an oath to her heirs, and to those who come on her authority, either as her representatives or because they purchased her marriage contract. If the husband wrote: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her; not to her, nor her heirs, nor those who come on her authority. But the husband’s heirs can administer an oath to her, and to her heirs, and to those who come on her authority. If he wrote: Neither I, nor my heirs, nor those who come on my authority have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her or to them; not he, nor his heirs, nor those who come on his authority may administer an oath, not to her, nor to her heirs, nor to those who come on her authority.",
+ "If a woman who was exempted from an oath by her husband went from her husband’s grave, immediately after her husband’s death, to her father’s house, without handling her late husband’s property, or in a case where she returned to her father-in-law’s house and did not become a steward over the property at all throughout this period, then the heirs cannot administer an oath to her with regard to her actions in their father’s lifetime, as the husband exempted her from an oath to the heirs. And if she became a steward, the heirs may administer an oath to her about the future, i.e., anything she did with the property after the death of her husband, but they cannot administer an oath to her with regard to what took place in the past, during her husband’s lifetime.",
+ "A woman who vitiates her marriage contract by acknowledging that she has received partial payment can collect the rest of her marriage contract only by means of an oath. Similarly, if one witness testifies that her marriage contract is paid, she can collect it only by means of an oath.In any case where she seeks to claim her marriage contract from the property of orphans, or from liened property that has been sold to a third party, or when not in her husband’s presence, she can collect it only by means of an oath.",
+ "The mishna elaborates: With regard to a woman who vitiates her marriage contract, how so, how does this situation arise? If her marriage contract was a thousand dinars, and her husband said to her: You already received your marriage contract, and she says: I received only one hundred dinars, she has made a partial admission and can collect her marriage contract only by means of an oath. If one witness testifies that her marriage contract is paid, how so? If her marriage contract was a thousand dinars, and her husband said to her: You already received your marriage contract, and she says: I did not receive payment, and one witness testifies about the marriage contract that it is paid, she can collect it only by means of an oath. From liened property, how so? If while they were married the husband sold his property to others, and she comes to collect her marriage contract from the purchasers, she can collect it only by means of an oath. She may seize property from the purchasers because her husband’s obligation undertaken in the marriage contract predates his obligation in the document of sale. From the property of orphans, how so? If the husband died and left his property to orphans, and she comes to collect her marriage contract from the orphans, she can collect it only by means of an oath. Or when not in his presence, how so? If he went to a country overseas and sent her a bill of divorce, so that she collects her marriage contract when not in his presence, she can collect it only by means of an oath. Rabbi Shimon says: Whenever she claims payment of her marriage contract, the heirs administer an oath to her. And if she does not claim payment of her marriage contract, the heirs do not administer an oath to her.",
+ "In a case where a woman produced a bill of divorce and it was unaccompanied by a marriage contract, and she demands that her husband pay her marriage contract, she collects payment of her marriage contract, and he cannot claim that he already paid it. If she produced a marriage contract, and it was unaccompanied by a bill of divorce, and she says: My bill of divorce was lost, and he says: Just as your bill of divorce was lost, so too my receipt for the payment of your marriage contract was lost; and likewise, in a case of a creditor who produced a promissory note after the Sabbatical Year, unaccompanied by a document that prevents the Sabbatical Year from forgiving an outstanding debt [prosbol], and demanded payment of the debt, these debts may not be collected. Rabban Shimon ben Gamliel says: From the time of danger and onward, after the ruling authorities banned the performance of mitzvot, people would destroy a bill of divorce or a prosbol immediately after they were signed, a woman collects payment of her marriage contract without a bill of divorce, and a creditor collects debts owed to him without a prosbol. The assumption is that due to the circumstances these documents were written but were not preserved. If a woman had two bills of divorce and two marriage contracts as a result of her divorce and remarriage to the same man, the fact that she is in possession of these documents proves that she was never paid for her first marriage contract, and she collects two marriage contracts. If she was in possession of two marriage contracts and only one bill of divorce; or if she had one marriage contract and two bills of divorce; or if she had a marriage contract, a bill of divorce, and witnesses to her husband’s death after their remarriage, she collects payment of only one marriage contract. This is because there is a presumption that one who divorces his wife and remarries her, remarries her with the intention of using her first marriage contract, and she agrees that she collects payment of only the original document. This is the presumption, unless he wrote another marriage contract for her. In the case of a minor who was married off by his father, the wife’s marriage contract that the minor wrote is valid even after the husband comes of age. He cannot excuse himself by saying that it was drafted when he was a minor, as it is on this condition, the terms of this marriage contract, that he maintained her as his wife upon his maturity. Similarly, in the case of a convert whose wife converted with him, the marriage contract that she had as a gentile is valid, for on this condition he maintained her as his wife."
+ ],
+ [
+ "In the case of one who was married to two women and died, the first woman he married precedes the second in collecting the payment specified in her marriage contract if there are insufficient funds to pay both, because her document is dated earlier. So too, if the wives died after their husband before they received payment for their marriage contracts, the heirs of the first wife precede the heirs of the second wife in collecting these payments. If he married a first woman and she subsequently died, and he then married a second woman and he subsequently died, the second wife and her heirs precede the heirs of the first wife. This is because the marriage contract of the second wife is considered a debt that the estate of the deceased is required to pay, whereas the claim of the heirs of the first wife is based on the stipulation in the marriage contract that male children inherit their mother’s marriage contract. Heirs receive their share of the estate only from property that remains after all debts have been settled.",
+ "In the case of one who was married to two women and the women died, and subsequently he died, and the orphans of one of the wives are now seeking to collect the payment specified in their mother’s marriage contract, i.e., the marriage contract concerning male children, but there is only enough in the estate to pay the value of the two marriage contracts, the marriage contract concerning male children cannot be collected, and the sons distribute the estate equally among themselves according to the biblical laws of inheritance. If there was a surplus of a dinar left there, in the estate, beyond the value of the two marriage contracts, then these sons collect their mother’s marriage contract and those sons collect their mother’s marriage contract, and the remaining property valued at a dinar is divided equally among all the sons. If the orphans who are entitled to receive the marriage settlement of greater value say: We inflate the value of our father’s property by a dinar, i.e., we agree to evaluate the property we will receive for our mother’s marriage settlement at a value higher than the market value so that there will be a dinar left in the estate after the two marriage contracts have been paid, so that they can collect their mother’s marriage contract, the court does not listen to them. Rather, the value of the property is appraised in court, and the distribution of the estate is based on that evaluation.",
+ "If there was potential inheritance there, meaning that there was no surplus of a dinar in the existing properties of the estate, but there was property that was expected to be paid to the estate and which would increase the overall value of the estate so that there would be a surplus of a dinar after the payment of the marriage contracts, these properties are not considered to be in the possession of the estate in determining the total value of the estate. Rabbi Shimon says: Even if there is property that does not serve as guarantee for a loan, i.e., movable property, there in the estate, it does not have any impact on the value of the estate. The marriage contracts concerning male children are not collected unless there is property that serves as a guarantee, i.e., land, exceeding the value of the two marriage contracts by at least one additional dinar.",
+ "In the case of one who was married to three women and died and the marriage contract of this wife was for one hundred dinars and the marriage contract of this second wife was for two hundred dinars, and the marriage contract of this third wife was for three hundred, and all three contracts were issued on the same date so that none of the wives has precedence over any of the others, and the total value of the estate is only one hundred dinars, the wives divide the estate equally. If there were two hundred dinars in the estate, the one whose marriage contract was for one hundred dinars takes fifty dinars, while those whose contracts were for two hundred and three hundred dinars take three dinars of gold each, which are the equivalent of seventy-five silver dinars. If there were three hundred dinars in the estate, the one whose marriage contract was for one hundred dinars takes fifty dinars, the one whose contract was for two hundred dinars takes one hundred dinars, and the one whose contract was for three hundred dinars takes six dinars of gold, the equivalent of one hundred and fifty silver dinars. Similarly, three individuals who deposited money into a purse, i.e., invested different amounts of money into a joint business venture: If they incurred a loss or earned a profit, and now choose to dissolve the partnership, they divide the assets in this manner, i.e., based upon the amount that each of them initially invested in the partnership.",
+ "In the case of one who was married to four women and died, the woman he married first precedes the woman he married second in claiming her marriage contract, the second precedes the third, and the third precedes the fourth. And the first wife takes an oath to the second that she has taken nothing from the jointly owned properties of the estate in an unlawful manner, and the second takes an oath to the third, and the third to the fourth. The fourth wife is paid her share without having to take an oath. Ben Nanas says: Should she gain this advantage merely because she is last? After all, she too is being paid from property that would otherwise go to the orphans. Rather, she too is not paid without an oath. However, if all of the marriage contracts were issued on the same day, whichever wife’s marriage contract precedes that of another, even by a single hour, has acquired the right to be paid first. And so, the practice in Jerusalem was that they would write the hours when the documents had been signed on the documents, in order to enable the document holder to demonstrate that his or her document preceded that of another. If all the contracts were issued in the same hour and there is only one hundred dinars from which to pay all of them, all of the women divide the money equally.",
+ "In a case of one who was married to two women and sold his field, and the wife whom he married first wrote to the purchaser: I do not have any legal dealings or involvement with you, then the second wife, who did not relinquish her claim to repossess this property, may appropriate the field from the purchaser as payment of her marriage contract. This is because the property was liened for the payment of her marriage contract before it was sold to this purchaser. Then, the first wife can appropriate the field from the second as payment for her marriage contract, since her marriage contract predates that of the second wife. The purchaser can then appropriate the field from the first wife, due to the fact that she relinquished her rights vis-à-vis the purchaser. They continue to do so according to this cycle [ḥalila] until they agree on a compromise between them. And so too, with regard to a creditor, and so too, with regard to a female creditor."
+ ],
+ [
+ "A widow is sustained from the property of orphans. Her earnings belong to them, and they are not obligated to see to her burial. Her heirs, who inherit her marriage contract, are obligated to see to her burial.",
+ "A widow, whether widowed from betrothal or from marriage, sells her husband’s property when not in court. Rabbi Shimon says: A widow from marriage sells when not in court, but a widow from betrothal may sell only in court, because she does not receive sustenance from her husband’s property. She receives only her marriage contract, and anyone who does not receive sustenance may sell only in court.",
+ "If a woman sold all or part of her marriage contract, or if she mortgaged all or part of her marriage contract, or if she gave away as a gift all or part of her marriage contract to another, then she sells the remainder only in court. And the Rabbis say: She sells even four or five times, and she is not obligated to sell everything at one time. And despite selling several times, she sells for her sustenance even when not in court, and she writes in the bill of sale: I sold this for my sustenance.And a divorcée, who does not receive sustenance, sells only in court.",
+ "In the case of a widow whose marriage contract was worth two hundred dinars and she sold property that was worth one hundred dinars for two hundred dinars, or if she sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, she has received payment of her marriage contract and can demand nothing more. If her marriage contract was worth one hundred dinars and she sold property worth one hundred dinars and a dinar for one hundred dinars, the sale is void because she sold property that did not belong to her. Even if she says: I will return the additional dinar to the heirs, the sale is nevertheless void. Rabban Shimon ben Gamliel says: Actually, the sale is valid. It is not considered an invalid sale until there is an error so extreme that had there been no mistake, there would have remained in the field an area required for sowing nine kav of seed, the smallest area of land worth working. In that case, the orphans can reasonably claim that they are unwilling to give up on the land that belongs to them. However, if the error is less than this, it is enough if she returns the remainder to the orphans. And in the case of a garden, the sale is void if, had there been no error, there would have remained an area required for sowing a half-kav of seed, as this is the smallest size of garden worth working. Or, according to the statement of Rabbi Akiva, an area required for sowing a quarter-kav of seed. If her marriage contract was worth four hundred dinars, and she sold property to this one for one hundred dinars, and she sold property to that one for one hundred dinars, and again to a third one, and she sold property to the last one worth one hundred dinars and a dinar for only one hundred dinars, the sale of the last property is void, as the price she charged was below the market value. And all of the others, their sale is valid, as they were sold for the correct price.",
+ "The halakha with regard to the assessment of the judges of the value of a piece of property in order to sell it is as follows: Where they decreased the price by one-sixth of its market value or added one-sixth to its market value, their sale is void. Rabban Shimon ben Gamliel says: Their sale is valid. If it were so that the sale is void, then what advantage is there to the power of the court over an ordinary person? However, if they made a document of inspection, i.e., an announcement that people should come to inspect the field and bid on the property, then even if they sold property worth one hundred dinars for two hundred dinars, or sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, their sale is valid, as the transaction was agreed upon and done publicly.",
+ "An orphan girl who was married off by her mother or brother before reaching the age of majority may refuse to continue living with her husband upon reaching the age of majority, thereby retroactively annulling their marriage. In the case of one who refuses to continue living with her husband in this manner; and in the case of a woman who is a secondary forbidden relative by rabbinic law; and in the case of a sexually underdeveloped woman [ailonit], who is incapable of bearing children, each of these women is not entitled to payment of a marriage contract; and they are not entitled to remuneration for the produce that the husband consumed; and they are not entitled to sustenance; and they are not entitled to their worn clothes that were brought in to the marriage as part of their dowry and became worn out during the marriage. If, from the start, he married her with the understanding that she is an ailonit, then she is entitled to payment of a marriage contract. In the case of a widow who married a High Priest; or a divorcée or a yevama who performed ḥalitza and later married a common priest; or a daughter born from an incestuous or adulterous relationship [mamzeret] who married an Israelite; or a Gibeonite woman who married an Israelite; or a Jewish woman who married a Gibeonite or a mamzer, although each of these unions is prohibited by Torah law, the woman is still entitled to payment of a marriage contract."
+ ],
+ [
+ "One who marries a woman, and she stipulated with him that he would sustain her daughter from another man for five years, is obligated to sustain her daughter for five years. If, in the course of those five years they were divorced and the woman was married to another man, and she stipulated with him that he would sustain her daughter for five years, he too is obligated to sustain her for five years. The first husband may not say: When she comes to me, I will sustain her. Rather, he brings her sustenance to her, to the place where her mother lives. And likewise, both of them may not jointly say: We will sustain the girl as one in a partnership. Rather, one sustains her, providing her with food, while the other gives her the monetary value of the sustenance.",
+ "If the daughter was married during this period, her husband provides her with the sustenance customarily provided by a husband for his wife, and the two men obligated to sustain her due to agreements with her mother provide her with the monetary value of the sustenance. If the two husbands of the mother died, their daughters are sustained from unsold property, and she, their wife’s daughter, whom they agreed to sustain, is sustained even from liened property that was sold. This is due to the fact that her legal status is like that of a creditor, given that he is contractually obligated to support her. The perspicacious ones would write an explicit stipulation into the agreement: I agree on the condition that I will sustain your daughter for five years only as long as you are with me. Then they would not be obligated to sustain a girl who is not their daughter when they are no longer married to the girl’s mother.",
+ "In the case of a widow who said: I do not want to move from my husband’s house, but instead I wish to remain there, the heirs are not able to say to her: Go to your father’s house and we will sustain you. Rather, they sustain her in her husband’s house and they give her living quarters befitting her dignity. However, if she said: I do not want to move from my father’s house, and you should bring me my support there, the heirs are able to say to her: If you are living with us, you will have sustenance from us, but if you are not living with us, you will not have sustenance from us. If she argued that she does not wish to live in her deceased husband’s house because she is young, and they, the heirs, are also young, and it is improper for them to be living in the same house together, then they sustain her and she stays in her father’s house.",
+ "As long as a widow is living in the house of her father and is being supported by her husband’s heirs, she may always collect payment of her marriage contract, even after many years. As long as she is living in the house of her husband, she may collect payment of her marriage contract until twenty-five years later, at which point she may no longer collect the payment. This is because there is enough time in twenty-five years for her to do favors and give to others, thereby spending the resources of the orphans, until what she has spent equals the value of her marriage contract. This is the statement of Rabbi Meir, who said it in the name of Rabban Shimon ben Gamliel. And the Rabbis say the opposite: As long as she is residing in the house of her husband she may always collect payment of her marriage contract, since during this time the heirs are caring for her and she is therefore embarrassed to sue them for payment of her marriage contract. However, as long as she is in the house of her father she may collect payment of her marriage contract until twenty-five years later, and if by then she has not sued for it, it is assumed that she has waived her rights to it. If she died, her heirs mention her marriage contract up until twenty-five years later."
+ ],
+ [
+ "There were two prominent judges who issued decrees in Jerusalem, Admon and Ḥanan ben Avishalom. Ḥanan states two matters about which the Sages disagreed; Admon states seven. The mishna elaborates: With regard to the case of one who went overseas and his wife is demanding sustenance, claiming that her husband left her without funds and she is seeking a ruling that would provide for her from her husband’s property, Ḥanan says: She takes an oath at the end of their marriage, i.e., when she learns that her husband died. The oath is to the effect that he did not leave her any funds when he departed overseas, as she is claiming full payment of her marriage contract. And she does not take an oath at the outset of his trip overseas, when she demands support soon after his departure. The sons of High Priests disagreed with Ḥanan’s opinion and said: She takes an oath both at the outset and at the end. Rabbi Dosa ben Harkinas said: The halakha is in accordance with their statement, i.e., that of the sons of the High Priests. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said that Ḥanan spoke well: She takes an oath only at the end.",
+ "In the case of a husband who went overseas, and someone arose and sustained his wife in his absence, and upon the husband’s return the provider demands from him the money he spent on his wife, Ḥanan says: He has lost his money, i.e., the husband is not obligated to repay him, as the provider acted of his own free will and was not instructed to do so by the husband. The sons of High Priests disagreed with Ḥanan’s opinion and said: The man swears how much he spent on behalf of the woman, and he takes that sum from the husband. Rabbi Dosa ben Harkinas said that the halakha is in accordance with their statement. Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said: Ḥanan spoke well in this case, as this man is like one who placed his money on the horn of a deer in midflight, i.e., he has no reasonable expectation of reimbursement.",
+ "Admon states a dissenting opinion to that of the Rabbis in seven cases. The mishna elaborates: With regard to one who died and left behind both sons and daughters, when the estate is large the sons inherit the property and the daughters are provided with sustenance from it. And with regard to a small estate, which is insufficient to provide for both the sons and the daughters, the daughters are provided with sustenance and the sons have neither inheritance nor sustenance, and therefore, if they have no other means with which to support themselves, they must go round begging at the doors. Admon says: Because I am a male, will I lose out? Rabban Gamliel said: I see as correct the statement of Admon.",
+ "The mishna cites another case involving a dispute between Admon and the Rabbis. With regard to one who claims that another owes him jugs of oil, and the other admits to the claim of pitchers but not the oil, Admon says: Since he made a partial admission to the claim, he takes an oath swearing that he owes only what he has admitted to and no more. And the Rabbis say: The partial admission in this case is not of the same type as the claim, as the claim specified oil and the admission referred to pitchers. Rabban Gamliel said: I see as correct the statement of Admon.",
+ "The mishna states another case involving a ruling of Admon. With regard to one who promises and apportions money for his son-in-law as a dowry, and he went bankrupt, and he now claims that he does not have the money to fulfill his financial obligations, the betrothed woman can be left to sit unwed in her father’s house until her head turns white. If the groom does not wish to marry without a dowry he cannot be forced to do so, as the father failed to fulfill his promise. Admon says that she can say: Had I apportioned the money myself and broken my promise, I would agree to sit until my head turns white. However, now that my father was the one who apportioned the dowry, what can I do? Either marry me or release me by a bill of divorce. Rabban Gamliel said: I see as correct the statement of Admon.",
+ "With regard to one who contests ownership of a field, claiming that a field under the control of someone else actually belongs to him, and the claimant himself is signed as a witness on the bill of sale to that other person, Admon says: His signature does not disprove his claim of ownership of the property, as it is possible that the claimant said to himself: The second person is easier for me, as I can reason with him, but the first owner, who sold the field to the current holder, is more difficult to deal with than him. The claimant might have been afraid to protest against the first one, who is perhaps violent, and therefore he was even willing to sign as a witness to transfer the field to the control of someone more amenable to his ensuing protest. And the Rabbis say: He has lost his right to contest ownership, as he signed a bill of sale that states that the field belongs to the present holder. If he established that field as a marker for another field, everyone agrees that he has lost his right. In other words, if the claimant wrote a document concerning another field and in that document he listed the first field as a boundary marker and described it as belonging to someone else, even Admon concedes that he has lost his right, as he had no reason to say it belonged to someone else other than his belief this was in fact the case.",
+ "With regard to one who went overseas and in the meantime the path leading to his field was lost, e.g., the path he used to reach his land was taken over by the owner of the field through which it passed, so that its exact position is now unknown, Admon says: Let him go to his field by the shortest possible route. And the Rabbis say: Let him buy himself a path from an owner of a neighboring field at whatever price he can, even if it is one hundred dinars [maneh], or let him fly through the air.",
+ "With regard to one who produces a promissory note against another, and this borrower produced a bill of sale dated after the promissory note that states that the lender sold him a field of his, Admon says that the borrower can say: Were I really indebted to you, you should have collected your loan when you sold me the field, and you would not have needed to sell it. And the Rabbis say: This is no proof, as it is possible that this lender was perspicacious, as he sold the borrower the land for a good reason, because now he can take the field as collateral from him in lieu of the outstanding loan.",
+ "With regard to two people who each produced a promissory note of a monetary debt against the other, Admon says: The one holding the note with the later date can say to the first: If I owed you money, how is it that you are borrowing from me? You should have sued to collect your debt. This is proof that your document is a forgery. And the Rabbis say: This one collects his promissory note, and that one collects his promissory note.",
+ "Eretz Yisrael is divided into three separate lands with regard to marriage: Judea, Transjordan, and the Galilee. If a man marries a woman in one of these lands he may not remove her from one town to another town in another of these lands or from one city to another city, i.e., he cannot compel her to move to another land. However, in the same land one may remove her from one town to another town or from one city to another city. However, even within the same land one may not force his wife to move from a town to a city, nor from a city to a town. The mishna adds: One may remove his wife from a noxious residence to a pleasant residence, even if it is in another land. However, one may not compel his wife to move from a pleasant residence to a noxious residence. Rabban Shimon ben Gamliel says: One may also not remove her from a noxious residence to a pleasant residence, because a pleasant residence tests the individual, i.e., one accustomed to certain environments can suffer even in more comfortable living quarters.",
+ "All may force their family to ascend to Eretz Yisrael, i.e., one may compel his family and household to immigrate to Eretz Yisrael, but all may not remove others from Eretz Yisrael, as one may not coerce one’s family to leave. Likewise, all may force their family to ascend to Jerusalem, and all may not, i.e., no one may, remove them from Jerusalem. Both men and women may force the other spouse to immigrate to Eretz Yisrael or to move to Jerusalem. The mishna lists other halakhic distinctions between various geographic locations: If one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Eretz Yisrael, and the currency of the sum in the marriage contract was not specified, he gives her the sum of her marriage contract in the currency of Eretz Yisrael. If one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, where the currency holds greater value, he gives her the currency of Eretz Yisrael. If one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he likewise gives her the currency of Eretz Yisrael. Rabban Shimon ben Gamliel says: He gives her the currency of Cappadocia. Everyone agrees that if one married a woman in Cappadocia and divorced her in Cappadocia, he gives her the currency of Cappadocia."
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "William Davidson Edition - English",
+ "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5e5a5cb09d67bb2013edc0dddd5f7db34eb885b0
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+ "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+ "status": "locked",
+ "license": "PD",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "א\nבְּתוּלָה נִשֵּׂאת בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, \nוְאַלְמָנָה בַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, \nשֶׁפְּעָמַיִם בַּשַּׁבָּת בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָרוֹת, \nבַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, \nשֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, \nהָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין. \n",
+ "ב\nבְּתוּלָה כְתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, \nוְאַלְמָנָה מָנֶה. \nבְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵרוּסִין, \nכְּתֻבָּתָם מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶם טַעֲנַת בְּתוּלִים. \nהַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה, \nשֶׁנִּפְדּוּ אוֹ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ \nפְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, \nכְּתֻבָּתָם מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶם טַעֲנַת בְּתוּלִים. \n",
+ "ג\nהַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה, \nוְהַקָּטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה, וּמֻכַּת עֵץ, \nכְּתֻבָּתָן מָאתַיִם. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה. \n",
+ "ד\nבְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הַנִּשּׂוּאִין, \nכְּתֻבָּתָן מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. \nהַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה, \nשֶׁנִּפְדּוּ אוֹ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ \nיְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, \nכְּתֻבָּתָן מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. \n",
+ "ה\nהָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים, \nאֵינוּ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיַחֵד עִמָּהּ. \nאֶחָד אַלְמְנוֹת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אַלְמְנוֹת כֹּהֲנִים, \nכְּתֻבָּתָן מָנֶה. \nבֵּית דִּין שֶׁלַּכֹּהֲנִים \nהָיוּ גוֹבִין לִבְתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, \nוְלֹא מֵחוּ בְיָדָם חֲכָמִים. \n",
+ "ו\nהַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים, \nהִיא אוֹמֶרֶת: \n'מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדָךְ.' \nוְהוּא אוֹמֵר: \n'לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ, \nוְהָיָה מַקָּחִי מַקַּח טָעוּת.' \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: \nנֶאֱמֶנֶת. \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nאֵינָה נֶאֱמֶנֶת, וְלֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּים! \nאֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, \nהִטְעַתּוּ, \nעַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. \n",
+ "ז\nהִיא אוֹמֶרֶת 'מֻכַּת עֵץ אָנִי', \nוְהוּא אוֹמֵר 'לֹא כִי, אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אַתְּ', \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: \nנֶאֱמֶנֶת. \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nלֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּים! \nאֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, \nעַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. \n",
+ "ח\nרָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד, אָמְרוּ לָהּ: \n'מַה טִּיבוֹ שֶׁלָּזֶה?' \n'אִישׁ פְּלוֹנִי, וְכֹהֵן הוּא', \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: \nנֶאֱמֶנֶת. \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nלֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּים! \nאֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה לַמַּמְזֵר וְלַנָּתִין, \nעַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. \n",
+ "ט\nהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, \n'מַה טִּיבוֹ שֶׁלָּעֹבֶר הַזֶּה?' \n'מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, וְכֹהֵן הוּא.' \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: \nנֶאֱמֶנֶת. \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nלֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּים! \nאֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת מִנָּתִין וּמַמְזֵר, \nעַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. \n",
+ "י\nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nמַעֲשֶׂה בְתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלֹּאת מִן הָעַיִן, \nוְנֶאֱנָסָה. \nאָמַר רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: \nאִם רֹב הָעִיר מַשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, \nהֲרֵי זוֹ תִנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, \nהִיא אוֹמֶרֶת 'בְּתוּלָה נִשֵּׂאתִי', \nוְהוּא אוֹמֵר 'לֹא כִי, אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ'. \nאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצַאת בְּהֵינוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, \nכְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם. \nרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: \nאַף חִלּוּק קָלִיּוֹת רְאָיָה. \n",
+ "ב\nמוֹדֶה רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n'שָׂדֶה זֶה, שֶׁלְּאָבִיךָ הָיַת, וּלְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ', \nנֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. \nאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁלְּאָבִיו, \nוְהוּא אוֹמֵר 'לְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ', \nאֵינוּ נֶאֱמָן. \n",
+ "ג\nהָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ: \n'כְּתַב יָדֵינוּ הוּא זֶה, \nאֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ, קְטַנִּים הָיִינוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ', \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. \nאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְתַב יָדָן, \nאוֹ שֶׁהָיְתָה כְתַב יָדָן יוֹצֵא לְמָקוֹם אַחֵר, \nאֵינָן נֶאֱמָנִים. \n",
+ "ד\nזֶה אוֹמֵר: \n'זֶה כְתַב יָדִי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵרִי', \nוְזֶה אוֹמֵר: \n'זֶה כְתַב יָדִי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵרִי', \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. \nזֶה אוֹמֵר: \n'זֶה כְתַב יָדִי', \nוְזֶה אוֹמֵר: \n'זֶה כְתַב יָדִי', \nצְרִיכִים שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר. \nדִּבְרֵי רְבִּי. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינָן צְרִיכִים שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, \nאֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר 'זֶה כְתַב יָדִי'. \n",
+ "ה\nהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: \n'אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי, וּגְרוּשָׁה אָנִי', \nנֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. \nאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: \n'גְּרוּשָׁה אֲנִי', \nאֵינָה נֶאֱמֶנֶת. \n\nו\nהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: \n'נִשְׁבֵּתִי, וּטְהוֹרָה אָנִי', \nנֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. \nאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית, וְהִיא אוֹמֶרֶת: \n'טְהוֹרָה אָנִי', \nאֵינָה נֶאֱמֶנֶת. \nאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ הָעֵדִים, \nהֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. \n",
+ "ז\nשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ, \nזוֹ אוֹמֶרֶת: \n'נִשְׁבֵּתִי, וּטְהוֹרָה אָנִי', \nוְזוֹ אוֹמֶרֶת: \n'נִשְׁבֵּתִי, וּטְהוֹרָה אָנִי', \nאֵינָן נֶאֱמָנוֹת. \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מְעִידוֹת זוֹ אֶת זוֹ, \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. \n",
+ "ח\nוְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים, \nזֶה אוֹמֵר 'כֹּהֵן אָנִי', \nוְזֶה אוֹמֵר 'כֹּהֵן אָנִי', \nאֵינָן נֶאֱמָנִין. \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מְעִידִין זֶה אֶת זֶה, \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. \n",
+ "ט\nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nאֵין מַעֲלִין לִכְהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. \nאָמַר רְבִּי אֶלְעָזָר: \nאֶמָּתַי? בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹרְרִין. \nאֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין לוֹ עוֹרְרִין, \nמַעֲלִים לִכְהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, \nמִשֵּׁם שִׁמְעוֹן בֶּן הַסֶּגֶן: \nמַעֲלִים לִכְהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. \n",
+ "י\nהָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם, \nעַל יְדֵי מָמוֹן, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ; \nוְעַל יְדֵי נְפָשׁוֹת, אֲסוּרָה. \nוְכֵן עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְקוֹם, \nכָּל כֹּהֲנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת. \nוְאִם יֵשׁ לָהֶן עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין, \nשֶׁאֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ. \nאָמַר רְבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב: \nהַמָּעוֹן הַזֶּה! לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי, \nמִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם עַד שֶׁיָּצָאנוּ. \nאָמְרוּ לוֹ: \nאֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ. \n",
+ "יא\nוְאֵלּוּ נֶאֱמָנִים לְהָעִיד בְּגָדְלָן מַה שֶּׁרָאוּ בְקָטְנָן: \nנֶאֱמָן הוּא אָדָם לוֹמַר: \nזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁלְּאַבָּא, \nוְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁלְּאָחִי; \nזָכוּר הָיִיתִי בְאֶשֶׁת אִישׁ פְּלוֹנִי, \nשֶׁיָּצַאת בְּהֵינוֹמָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ; \nשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבּוֹל, \n[לֹאכַל] בִּתְרוּמָתוֹ; <יש מקום מגורד>\nוְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן; \nוְשֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵית פְּרַס הוּא; \nוְעַד כָּן הָיִינוּ בָאִים בַּשַּׁבָּת. \nאֲבָל אֵינוּ אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר: \nדֶּרֶךְ הָיָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה, \nמַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nאֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְנָס: \nהַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת, וְעַל הַנְּתִינָה, וְעַל הַכּוּתִית. \nהַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת, וְעַל הַשְּׁבוּיָה, וְעַל הַשִּׁפְחָה, \nשֶׁנִּפְדּוּ אוֹ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ \nפְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. \nהַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, \nוְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, \nוְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, \nוְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, \nוְעַל הַנִּדָּה, \nיֵשׁ לָהֶן קְנָס. \nאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּהִכָּרֵת, \nאֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין. \n",
+ "ב\nוְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם קְנָס: \nהַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת, וְעַל הַשְּׁבוּיָה, וְעַל הַשִּׁפְחָה, \nשֶׁנִּפְדּוּ אוֹ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ \nיְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשְׁבוּיָה שֶׁנִּפְדַּת, \nהֲרֵי הִיא בִּקְדֻשָּׁתָהּ, אַף עַל פִּי גְדוֹלָה. \n\nג\nהַבָּא עַל בִּתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתּוֹ, וְעַל בַּת בְּנוֹ, \nוְעַל בַּת אִשְׁתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתָּהּ, וְעַל בַּת בְּנָהּ, \nאֵין לָהֶם קְנָס, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, \nשֶׁמִּיתָתוֹ בִידֵי בֵית דִּין. \nשֶׁכָּל הַמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, אֵין מְשַׁלֵּם מָמוֹן, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כב) \n\"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן, עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ\". \n",
+ "ד\nנַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, \nרְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \nאֵין לָהּ קְנָס. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nיֶשׁ לָהּ קְנָס, וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ. \n",
+ "ה\nהַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, \nוְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה: \nהַמְפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת, וּפְגָם, וּקְנָס; \nמוֹסִיף עָלָיו הָאוֹנֵס, \nשֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. \nוּמַה בֵּין הָאוֹנֵס לַמְפַתֶּה? \nשֶׁהָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר, \nוְהַמְפַתֶּה אֵינוּ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר; \nשֶׁהָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד, \nוְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא; \nהָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, \nוְהַמְפַתֶּה, אִם רוֹצֶה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא. \n",
+ "ו\nכֵּיצַד שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ? \nאֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, \nאֲפִלּוּ הִיא סוֹמָא, \nאֲפִלּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין. \nאֲבָל נִמְצָא בָהּ דְּבַר זִמָּה, \nאוֹ שֶׁאֵינָה רְאוּיָה לָבֹא בְיִשְׂרָאֵל, \nאֵינוּ רַשַּׁי לְקַיְּמָהּ, שֶׁנֱּאֱמַר: (דברים כב,כט) \n\"וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה\", אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. \n",
+ "ז\nיְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, <המגיה: וְנִתְגָּרְשָׁה> \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nהָאוֹנֵס חַיָּב, וְהַמְפַתֶּה פָטוּר. \n",
+ "ח\nוְאֵי זוֹ הִיא הַבֹּשֶׁת? \nהַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. \nפְּגָם? \nרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת, \nכַּמָּה הָיְתָה יָפָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה. \nקְנָס, \nשָׁוֶה לְכָל אָדָם. \nוְכָל שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִצְבָה מִן הַתּוֹרָה, \nשָׁוֶה לְכָל אָדָם. \n",
+ "ט\nכָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנָס, \nוְכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ קְנָס, אֵין מֶכֶר. \nקְטַנָּה, יֶשׁ לָהּ מֶכֶר, וְאֵין לָהּ קְנָס; <שֶׁיֶּשׁ>\nנַעֲרָה, יֶשׁ לָהּ קְנָס, וְאֵין לָהּ מֶכֶר. \nבּוֹגֶרֶת, לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס. \n",
+ "י\nהָאוֹמֵר: \n'פִּתִּיתִי בִתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי', \nמְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, \nוְאֵינוּ מְשַׁלֵּם קְנָס. \nהָאוֹמֵר 'גָּנַבְתִי', \nמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ, \nוְאֵינוּ מְשַׁלֵּם לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. \n'הֵמִית שׁוֹרִי אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי', \nאוֹ 'שׁוֹרוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי', \nהֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ; \n'הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי', \nאֵינוּ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַמְשַׁלֵּם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִזִּיק, \nאֵינוּ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nנַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה, \nבָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁלְּאָבִיהָ; \nוְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה. \nעָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלָּאָב; \nמֵת הָאָב, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלְּאַחִין; \nלֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. \n\nב\nעָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָגָרָה, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלָּאָב. \nמֵת הָאָב, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִים; \nלֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגָרָה, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. \n\nג\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. \nוּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ, \nאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבַת, וּמֵת הָאָב, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלְּאַחִים. \n",
+ "ד\nהַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ; \nאֵרְסָהּ, וְנִתְאַלְמְנָה, \nכְּתֻבָּתָהּ שֶׁלוֹ. \nהִשִּׂיאָהּ, וְגֵרְשָׁהּ; \nהִשִּׂיאָהּ, וְנִתְאַלְמְנָה, \nכְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּאָב. \nאָמְרוּ לוֹ: \nאִם מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ בָהּ רְשׁוּת. \n",
+ "ה\nגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בִתָּהּ עִמָּהּ, וְזִנַּת, \nהֲרֵי זוֹ בֶחָנֵק. \nאֵין לָהּ 'פֶּתַח בֵּית אָב', וְלֹא מֵאָה סֶלַע. \nהָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה, וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, \nהֲרֵי זוֹ כְּבַת יִשְׂרָאֵל בִּסְקִילָה, \nאֵין לָהּ 'פֶּתַח בֵּית אָב', וְלֹא מֵאָה סֶלַע. \nהָיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, \nהֲרֵי זוֹ כְבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. \nיֶשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ 'פֶּתַח בֵּית אָב'; \nיֶשׁ לָהּ 'פֶּתַח בֵּית אָב' וְאֵין לָהּ אָב, \nהֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. \nלֹא נֶאֱמַר (דברים כב,כא) \"פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ\" אֶלָּא מִצְוָה. \n",
+ "ו \nהָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְקִדּוּשֶׁיהָ בַכֶּסֶף וּבִשְׁטָר וּבַבִּיאָה, \nוְזַכַּי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבְהָפֵר נְדָרֶיהָ, \nוּמְקַבֵּל גִּטָּהּ, וְאֵינוּ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. \nנִשֵּׂאת, \nיוֹתֵר עָלָיו הַבַּעַל, \nשֶׁהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, \nוְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וּבְפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, \nלֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנֶנֶת. \n",
+ "ז\nלְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב, \nעַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. \nמָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, \nהֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. \nהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, \nהֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. \nמָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, \nהֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. \n",
+ "ח\nהָאָב אֵינוּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. \nזֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, \nלִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה: \n\"הַבָּנִים יִירָשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ\", \nמָה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, \nאַף הַבָּנוֹת לֹא יִזּוֹנוּ אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם. \n",
+ "ט\nלֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, \nבְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה, \nשֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין. \nכָּתַב לָהּ שָׂדֶה שׁוֹוָה מָנֶה תַחַת מָאתַיִם זוּז, \nלֹא כָתַב לָהּ 'כָּל נִכְסִים דְּאִיתַיִן לִי אַחְרָיִין לִכְתֻבָּתִיךְ', \nחַיָּב, שֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין. \n",
+ "לֹא כָתַב לָהּ \n'דְּאִם תִּשְׁתְּבַיִין אֶפְרְקִנִּיךְ וַאֲתֵבִנִּיךְ לִי לְאִנְתּוּ', \nוּבַכֹּהָנֶת, 'אַחְזְרִנִּיךְ לִמְדִינְתִּיךְ', \nחַיָּב, שֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין. \n",
+ "נִשְׁבֵּית, חַיָּב לִפְדוֹתָהּ. \nאָמַר: \n'הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ', \nאֵינוּ רַשַּׁי. \nלָקַת, חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ. \nאָמַר: \n'הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ, \nרַשַּׁי. \n",
+ "י \nלֹא כָתַב לָהּ: \n'בְּנִין דִּכְרִין דְּיֶהֱווֹן לִיךְ מִנַּי, \nדְּיִירְתוּן יָת כְּסַף כְּתֻבָּתִיךְ \nיוֹתֵר עַל חוּלַקְהוֹן דִּי עִם אֲחֵיהוֹן', \nחַיָּב, שֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין. \n",
+ "'בְּנָן נָקְבָּן דִּי יֶהֶוְיָן לִיךְ מִנַּי, \nאִנִּין יִהְוְיָן בְּבַיְתִי יָתְבָן וּמִתַּזְנָן מִן נִכְסַי \nעַד דִּי יִתְנַסְבָן לְגֻבְרִין', \nחַיָּב, שֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין. \n",
+ "יא\n'וְאַתְּ תֶּהֶוְיִין יָתְבָה בְּבַיְתִי וּמִתַּזְנָה מִן נִכְסַי, \nכָּל יוֹמֵי מֵגַד אַרְמְלוּתִיךְ בְּבַיְתִי', \nחַיָּב, שֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין. \n\nיב\nכָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. \nוְאַנְשֵׁי הַגָּלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם. \nוּבִיהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין: \n'עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ'; \nלְפִיכָךְ, אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁים, \nנוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּפוֹטְרִים אוֹתָהּ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nאַף עַל פִּי שֶׁאָמָרוּ: \nבְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, \nאִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה, יוֹסִיף. \nנִתְאַלְמְנָה, אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, \nבֵּין מִן הָאֵרוּסִין וּבֵין מִן הַנִּשּׂוּאִין, \nגּוֹבָה אֶת הַכֹּל. \nרְבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nמִן הַנִּשּׂוּאִין, \nגּוֹבָה אֶת הַכֹּל; \nמִן הָאֵרוּסִין, \nבְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, \nשֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁהוּא כוֹנְסָהּ. \n\nב\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם רָצָה, כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁלְּמָאתַיִם, \nוְהִיא כּוֹתֶבֶת לוֹ שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ מָנֶה, \nוּלְאַלְמָנָה מָנֶה, \nוְהִיא כּוֹתֶבֶת לוֹ שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ חֲמִשִּׁים זוּז. \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nכָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם, \nוּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה, \nהֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת. \n",
+ "ג\nנוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתָּבַע לָהּ הַבַּעַל, <מחוק: משתבעה>\nלְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. \nכַּשֵּׁם שנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, \nכָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. \nוּלְאַלְמָנָה, שְׁלֹשִׁים יוֹם. \nהִגִּיעַ זְמַנָּם וְלֹא נִשֵּׂאוּ, אוֹ שֶׁמֵּתוּ בַעְלֵיהֶן,\nאוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nנוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. <בתרומה> \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nמַחְצָה חֻלִּין וּמַחְצָה תְרוּמָה. \n",
+ "ד\nהַיָּבָם אֵינוּ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה. \nעָשַׂת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לִפְנֵי הַבַּעַל, \nוְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לִפְנֵי הַיָּבָם, \nאֲפִלּוּ כֻלָּם לִפְנֵי הַבַּעַל, \nחָסֵר יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הַיָּבָם, \nאֵינוּ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה. \nזוֹ מִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. \nבֵּית דִּין שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם אָמָרוּ: \nאֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, \nעַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. \n",
+ "ה\nהַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ, \nהֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה אוֹכֶלֶת, \nוְהַמּוֹתָר, \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nהֶקְדֵּשׁ. \nוּרְבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדַּלָּר אוֹמֵר: \nחֻלִּין. \n",
+ "ו\nאֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ: \nטוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, \nוּמְבַשֶּׁלֶת, וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ, \nוּמַצַּעַת אֶת הַמִּטָּה, \nוְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. \nהִכְנִיסָה לּוֹ שִׁפְחָה אַחַת, \nלֹא טוֹחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה, וְלֹא מְכַבֶּסֶת; \nשְׁתַּיִם, \nאֵינָה מְבַשֶּׁלֶת, וְאֵינָהּ מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ; \nשָׁלוֹשׁ, \nאֵינָה מַצַּעַת אֶת הַמִּטָּה; \nאַרְבַּע, \nיוֹשֶׁבֶת בְּקַתֶדְרָה. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שִׁפְחָה, \nכּוֹפָהּ לַעֲשׁוֹת בַּצֶּמֶר, \nשֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. \n\nז\nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׁוֹת מְלָאכָה, \nיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, \nשֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שַׁעְמוּם. \n",
+ "ח\nהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nשַׁבָּת אַחַת. \nהַתַּלְמִידִים הַיּוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, \nשְׁלֹשִׁים יוֹם; \nוְהַפּוֹעֲלִין, שַׁבָּת אַחַת. \nהָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה: \nהַטַּיָּלִים, בְּכָל יוֹם, \nוְהַפּוֹעֲלִין, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת, \nוְהַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת, \nוְהַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, \nוְהַסַּפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. \nדִּבְרֵי רְבִּי אֶלְעָזֶָר. \n",
+ "ט\nהַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, \nפּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשִׁבְעָה תָרְפְּעִיקִין. <תורפייקין> \n\nי\nעַד אֵימָתַי הוּא פּוֹחֵת? \nכְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, \nשֶׁמֵּא תִפֹּל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, \nוְיַחְזֹר וְיִגבֶּה מִמֶּנָּה. \nוְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ, \nמוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: <יודה>\nשְׁלֹשָׁה טָרְפְּעִיקִין. <תורפייקין>\n",
+ "יא\nהַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, \nלֹא יִפְחֹת לָהּ מִקַּבַּיִם חִטִּים, \nוּמֵאַרְבַּעַת קַבִּין שְׂעוֹרִים. \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nלֹא פָסַק שְׂעוֹרִין אֶלָּא רְבִּי יִשְׁמָעֵאל, \nשֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם. \n\nיב\nנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית, \nוַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן, \nוְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מָנֶה דְבֵלָה. \nוְאִם אֵין לוֹ, \nפּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. \nנוֹתֵן לָהּ מִטָּה וּמַפָּץ, \nאִם אֵין לוֹ מַפָּץ, מַחְצֶלֶת. \nנוֹתֵן לָהּ כַּפָּח לְרֹאשָׁהּ, \nוַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, <וְחָגוֹר>\nוּמַנְעָל מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, \nוְכֵלִים שֶׁלַּחֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. \nאֵינוּ נוֹתֵן לָהּ לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, \nוְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, \nאֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁלַּחֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, \nוְהִיא מִתְכַּסָּה בִבְלָיוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה, \nוְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ. \n",
+ "יג\nנוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ, \nוְהִיא אוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. \nוְאִם אֵינוּ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לִצְרָכֶיהָ, \nמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. \nוּמָה הִיא עוֹשָׂה לוֹ? \nמִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִיהוּדָה, \nשֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל. \nאוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה, \nשֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל. \nוְאִם הָיְתָה מְנִיקָה, \nפּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, \nוּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, \nאֲבָל בִּמְכֻבָּד, הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nמְצִיאַת הָאִשָּׁה, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, שֶׁלְּבַעְלָהּ. \nוְיוֹרְשַׁתָּהּ, וְאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. \nבָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ, שֶׁלָּהּ. \nרְבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתִירָה אוֹמֵר: \nבִּזְמַן שֶׁבַּסֵּתֶר, לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלוֹ אֶחָד, \nוּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי, לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָהּ אֶחָד. \nשֶׁלּוֹ, נוֹתְנִין לוֹ מִיָּד, \nוְשֶׁלָּהּ, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, \nוְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \n",
+ "ב\nהַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ, \nאָמְרוּ חֲכָמִים: \nיָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר: \nלְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן, \nוְלָךְ אֵי אֶפְשִׁי לִתֵּן. \n",
+ "ג\nפָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר, \nוְהוּא פוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. \nכְּנֶגֶד הַשּׁוּם, הוּא פוֹסֵק פָּחוּת חֹמֶשׁ. \nשׁוּם בְּמָנֶה, וְשׁוֹוֶה מָנֶה, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. \nשׁוּם בְּמָנֶה, נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד דֵּינָר. \nאַרְבַּע מֵאוֹת, הוּא נוֹתֵן חֲמֵשׁ מֵאוֹת. \nוּכְשֶׁהֶחָתָן פּוֹסֵק, הוּא פוֹסֵק פָּחוּת חֹמֶשׁ. \n",
+ "ד\nפָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים, \nסַלְעוֹ וְנֶעֱשֵׂית שִׁשָּׁה דֵינָרִין. \nהֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִינָרִין וְקֻפָּה לְכָל מָנֶה. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. \n",
+ "ה\nהַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, \nלֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. \nפָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה, \nלֹא יֹאמַר הַבַּעַל: \n'כְּשֶׁתָּבֹא לְבֵיתִי, אֲכַסָּהּ בִּכְסוּתִי, \nאֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. \nוְכֵן הַמַּשִּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה, \nלֹא יִפְחֲתוּ לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. \nוְאִם יֵשׁ בַּכִּיס, \nמְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְבוֹדָהּ. \n",
+ "ו\nיְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּהּ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ, \nוְכָתְבוּ לָהּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זוּז, \nיְכוּלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל \nלְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הִשִּׂיאוּ הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה, \nיִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתַּן לָרִאשׁוֹנָה. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nפְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וּמַעְשִׁיר, \nאוֹ עָשִׁיר וּמַעְנִי. \nאֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ. \n",
+ "ז\nהַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: \n'נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלַי', \nיַעֲשֶׂה שְׁלִישׁ מַה שֶּׁהָשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nוְכִי אֵינָה אֶלָּא שָׂדֶה, וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ, \nוַהֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו? \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוֹלָה. \nאֲבָל בִּקְטַנָּה, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְלוּם. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, \nעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, יַעֲמִיד פַּרְנָס. \nיָתֵר מִכֵּן, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּיִשְׂרָאֵל, \nחֹדֶשׁ אֶחָד, יְקַיֵּם, וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \nוּבַכֹּהֲנוֹת, \nשְׁנַיִם, יְקַיֵּם, וּשְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \n",
+ "ב\nהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּרוֹת, \nיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּיִשְׂרָאֵל, \nיוֹם אֶחָד, יְקַיֵּם, וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \nוּבַכֹּהֲנוֹת, \nשְׁנַיִם, יְקַיֵּם, וּשְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \n",
+ "ג\nהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִים, \nיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nבָּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה, \nוּבָעֲשִׁירוֹת, שְׁלֹשִׁים יוֹם. \n",
+ "ד\nהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ, \nבִּזְמַן שֶׁהֵן עִמָּהּ בָּעִיר, \nחֹדֶשׁ אֶחָד, יְקַיֵּם, וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \nבִּזְמַן שֶׁהֵן בְּעִיר אַחֶרֶת, \nרֶגֶל אֶחָד, יְקַיֵּם, וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \n",
+ "ה\nהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל, \nאוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, \nיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁנָּעַל בְּפָנֶיהָ. \nאִם הָיָה טוֹעֵן 'מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר', \nרַשַּׁי. \nאָמַר לָהּ: \n'עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לְאִישׁ פְּלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי', \nאוֹ 'מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לִיךְ', \nאוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלָּא וּמְעָרָה לָאֶשְׁפָּה, <לאשפות>\nיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \n",
+ "ו\nוְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה: \nהָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִים. \nאֵי זוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה? \nמַאֲכִילַתּוּ שֶׁאֵינוּ מְעֻשָּׂר, \nוּמְשַׁמְּשַׁתּוּ נִדָּה, \nוְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, \nוְנוֹדֶרֶת וְאֵינָה מְקַיֶּמֶת. \nוְאֵי זוֹ הִיא דַּת יְהוּדִים? \nיוֹצָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, \nוְטוֹוָה בַשּׁוּק, \nוּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nאַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nאַף הַקּוֹלָנִית. \nאֵי זוֹ הִיא קוֹלָנִית? \nכָּל שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, \nוּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלָהּ. \n",
+ "ז\nהַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, \nוְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nכְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, \nתֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. \nעַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין, \nוְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nכְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, \nתֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, \nשֶׁכָּל הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים, \nוּפוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. \n",
+ "ח\nהָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, \nהָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, \nשֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵלּוּ, \nוְנִסְחֲפָה שָׂדֵהוּ. \nנִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל, \nהַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, \nשֶׁעַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס נוֹלָדוּ לָהּ מוּמִין אֵלּוּ, \nוְהָיָה מַקָּחוֹ מַקַּח טָעוּת. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר, \nאֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי, אֵינוּ יָכוֹל לִטְעוֹן. \nאִם יֵשׁ עִמּוֹ מַרְחֵץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, \nאַף בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוּ יָכוֹל לִטְעוֹן, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹדֵק בְּיַד קְרוֹבוֹתָיו. \n",
+ "ט\nהָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ מוּמִין, \nאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. \nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבְּמוּמִין קְטַנִּים, אֲבָל בִּגְדוֹלִים, \nכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. \n",
+ "י\nאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא: \nמֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפוֹס, \nוְהַמְקַמֵּץ, וְצוֹרֵף הַנְּחֹשֶׁת, וְהַבֻּרְסִי, \nבֵּין שֶׁהָיוּ כֵן עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאוּ, \nוּבֵין מִשֶּׁנִּשֵּׂאוּ לָמְדוּ. \nוְעַל כֻּלָּן אָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nאַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, \nיְכוּלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר: \n'סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוּלָה לְקַבֵּל, \nוְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוּלָה לְקַבֵּל.' \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, \nחוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְמַקַּתּוּ. \nמַעֲשֶׂה בְצַיְדָן בְּבֻרְסִי שֶׁמֵּת, \nוְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי, \nאָמְרוּ חֲכָמִים: \nיְכוּלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר: \n'לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוּלָה לְקַבֵּל, \nוְלָךְ אֵינִי יְכוּלָה לְקַבֵּל.' \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, \nמוֹדִים בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הֶלֵּל \nשֶׁהִיא מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם. \nנָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nתִּמְכֹּר. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nלֹא תִמְכֹּר. \nוְאֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִין, \nשֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nאָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nהוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא זָכָה בַנְּכָסִים? \nאָמַר לָהֶם: \nבַּחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁים, \nאֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים. \n\nב\nנָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִין, \nשֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, \nשֶׁיּוֹצִיא הַבַּעַל מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. \nעַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, וְנִשֵּׂאת, \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. \nאָמַר רְבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקִיבָה: \nאָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nהוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא זָכָה בַנְּכָסִים? \nאָמַר לָהֶן: \nבַּחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁים, \nאֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים. \n",
+ "ג\nרְבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים: \nהַנְּכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר, \nשֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, בָּטֵל; \nוְשֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר, \nוְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. \n",
+ "ד\nנָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים, \nיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nפֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, \nיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nפֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, \nאָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nשָׁמִין אוֹתָם כַּמָּה הֵן יָפִין בַּפֵּרוֹת, \nוְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, \nוְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nפֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ, \nתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁלָּהּ, \nיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \n",
+ "ה\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹחוֹ בִכְנֵיסָתָהּ, \nהוּרַע כֹּחוֹ בִיצִיאָתָהּ; \nמְקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ בִכְנֵיסָתָהּ, \nיִפָּה כֹחוֹ בִיצִיאָתָהּ: \nפֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, \nבִּכְנֵיסָתָהּ שֶׁלּוֹ, וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ; \nוּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, \nבִּכְנֵיסָתָהּ שֶׁלָּהּ, וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ. \n",
+ "ו\nנָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, \nהַזְּקֵנִים יִמָּכְרוּ, \nוְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּבוֹד בֵּית אָבִיהָ. \nנָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים, \nהַזְּקֵנִים יִמָּכְרוּ לָעֵצִים, \nוְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ. \n\nח\nהַמּוֹצִיא יְצִיאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, \nהוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְאָה, \nהוֹצִיא קִמְאָה וְאָכַל הַרְבֵּה, \nמַה שֶּׁהוֹצִיא, הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל, אָכַל. \nהוֹצִיא וְלֹא אָכַל, \nיִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל. \n",
+ "ט\nשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים, \nמוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הֶלֵּל, \nשֶׁהִיא מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם. \nמֵתָה, \nמַה יַּעֲשֶׁה בִכְתֻבָּתָהּ וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ? \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיַחֲלקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nנְכָסִים כְּחֶזְקָתָן, \nוּכְתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, \nנְכָסִין הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב. \n",
+ "י\nהִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת, \nיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nפֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, \nיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nהַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, \nאָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nשָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בַּפֵּרוֹת, \nוְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, \nוְהַמּוֹתָר, \nיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nהַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ, \nוּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה; \nקָדַם הוּא, זָכָה, \nקָדְמָה הִיא, \nיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. \nכְּנָסָהּ, \nהֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, \nוּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. \n",
+ "יא\nלֹא יֹאמַר לָהּ: \n'הֲרֵי כְתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן', \nאֶלָּא כָל נְכָסָיו אַחְרָיִין לִכְתֻבָּתָהּ. \nוְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ: \n'הֲרֵי כְתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן', \nאֶלָּא 'כָּל נְכָסַי אַחְרָיִין לִכְתֻבָּתִיךְ'. \nגֵּרְשָׁהּ, \nאֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ. \nהֶחֱזִירָהּ, \nהֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים, וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ: \n'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ', \nהֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, \nוְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. \nוְאִם כֵּן, לָמָּה כָתַב: \n'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ'? \nשֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. \nכָּתַב לָהּ: \n'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶם', \nאֵינוּ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, \nוְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת, עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ: \n'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, \nוּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶם עַד לְעוֹלָם'. \nכָּתַב לָהּ: \n'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, \nוּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן, בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ', \nאֵינוּ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, \nוְאִם מֵתָה, אֵינוּ יוֹרְשָׁהּ. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה, \nשֶׁהִתְנָה עַל הַכָּתוּב שֶּׁבַּתּוֹרָה; \nשֶּׁכָּל הַמַּתְנֶה עַל הַכָּתוּב שֶּׁבַּתּוֹרָה, \nתְּנָאוֹ בָטֵל. \n",
+ "ב\nמִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹב וְיוֹרְשִׁים, \nוְהָיָה לוֹ פִקָּדוֹן אוֹ מַלְוָה בְיַד אֲחֵרִים, \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nיִנָּתְנוּ לְכוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. \nוּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֵין רַחֲמִים בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים; \nשֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה, \nוְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה. \n",
+ "ג\nהִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, \nכָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. \nזָכַת הָאִשָּׁה יוֹתֵר עַל כְּתֻבָּתָהּ, \nוּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ, \nוְהַמּוֹתָר, \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nיִנָּתְנוּ לְכוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. \nוּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, \nאֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין. \nשֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה, \nוְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה. \n",
+ "ד\nהַמּוֹשִׁיב אִשְׁתּוֹ חַנְוָנִית, \nאוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפִּיטְרוֹפּוֹס, \nהֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִיסָתָהּ. \n",
+ "ה\nכָּתַב לָהּ: \n'נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ', \nאֵינוּ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, \nאֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. \n'נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ, \nוְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ', \nאֵינוּ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעַ לֹא אוֹתָהּ, \nוְלֹא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ, וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. \nאֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, \nוְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ, וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. \n\nו\n'נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי, \n[וְלֹא] לְיוֹרְשַׁי, וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי, <וּלְיוֹרְשַׁי>\nעָלַיִךְ, וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ, וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ', \nלֹא הוּא, וְלֹא יוֹרְשָׁיו, וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ, \nמַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, \nוְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ, וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. \n",
+ "ז\nהָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ, \nאוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ, \nוְלֹא עָשַׂת אַפִּיטְרוֹפָּא, \nאֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. \nאִם עָשַׂת אַפִּיטְרוֹפָּא, \nמַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לֶעָתִיד לָבֹא, \nוְאֵין מַשְׁבִּיעִים אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר. \n",
+ "ח\nהַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nוְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nמִנְּכָסִים הַמְּשֻׁעְבָּדִין, וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, \nוְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \n",
+ "ט\nהַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, כֵּיצַד? \nהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, \nאָמַר לָהּ: \n'הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ', \nוְהִיא אוֹמֶרֶת: \n'לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה', \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nוְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה, כֵּיצַד? \nאָמַר לָהּ: \n'הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ', \nוְהִיא אוֹמֶרֶת: \n'לֹא הִתְקַבַּלְתִּי', \nוְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד? \nמָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, <מָכְרָה>\nוְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד? \nמֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִין, \nנִפְרַעַת מִן הַיְתוֹמִין, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nוְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד? \nהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, \nוְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, \nהַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ; \nאִם אֵינָה תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, \nאֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. \n",
+ "י\nהוֹצִיאָה גֵט, וְאֵין עִמּוֹ כְתֻבָּה, \nגּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ; \nכְּתֻבָּה, וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, \nהִיא אוֹמֶרֶת: \n'אָבַד גִּטִּי', \nוְהוּא אוֹמֵר: \n'אָבַד שׁוֹבָרִי', \nוְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב, \nוְאֵין עִמּוֹ פְרוֹזְבוֹל, \nהֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nמִן הַסַּכָּנָה וְהֵילָךְ, \nגוֹבָה שֶׁלֹּא בַגֵּט, \nוּבַעַל הָאִשָּׁה חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל. \n\nיא\nשְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, \nגּוֹבָה שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת; \nשְׁתֵּי כְתֻבּוֹת וְגֵט, אוֹ כְתֻבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין, \nאוֹ כְתֻבָּה וְגֵט וּמִיתָה, <וּמֵיתָה>\nאֵינָה גּוֹבָה אֶלָּא כְתֻבָּה אַחַת. \nהַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ, \nעַל מְנָת כְּתֻבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. \nקָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו, \nכְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ. \nגֵּר שֶׁנִּתְגַּיַּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, \nכְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nמִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת, <נָשׂוּאִי. וכך כולם>\nהָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, \nיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הַשְּׁנִיָּה. \nנָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמֵתָה, \nנָשָׂא אֶת הַשְּׁנִיָּה וּמֵת הוּא, \nהַשְּׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה. \n",
+ "ב\nמִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמֵתוּ, \nאַחַר כָּךְ מֵת הוּא, \nוְהַיְתוֹמִין מְבַקְשִׁין כְּתֻבַּת אִמָּן, \nוְאֵין שָׁם אֶלָּא כְּדֵי שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, <אֶלָּא נוסף על ידי מגיה>\nחוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. \nהָיָה שָׁם יוֹתֵר דִּינָר, \nאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן, \nוְאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן. \nוְאִם אָמְרוּ הַיְתוֹמִין: \n'הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִים עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יוֹתֵר דִּינָר', <יתר>\nכְּדֵי שֶׁיִטְּלוּ כְתֻבַּת אִמָּן, \nאֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם, \nאֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין. \n",
+ "ג\nהָיוּ שָׁם נְכָסִין כְּבָרָאוּי, <נְכָסִין שֶׁאֵין לָהֶם כְּבָרָאוּי>\nוְאֵינָן כְּבַמֻּחֲזָק, \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת, \nאֵינָן כְלוּם, \nעַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת, \nיוֹתֵר עַל שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת דִּינָר. \n",
+ "ד\nמִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלוֹשׁ נָשִׁים, וּמֵת, \nכְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ מָנֶה, וְשֶׁלָּזוֹ מָאתַיִם, \nוְשֶׁלָּזוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, \nוְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, \nחוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. \nהָיוּ שָׁם מָאתַיִם, \nשֶׁלְּמָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, \nוְשֶׁלְּמָאתַיִם וְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, \nשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁלַּזָּהָב. \nהָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, \nשֶׁלְּמָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, \nוְשֶׁלְּמָאתַיִם מָנֶה, \nוְשֶׁלִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשָּׁה שֶׁלַּזָּהָב. \nוְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵטִילוּ לַכִּיס, \nוְהוֹתִירוּ אוֹ פָחָתוּ, כָּךְ הֵן חוֹלְקִין. \n",
+ "ה\nמִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים, וּמֵת, \nהָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, \nוּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, \nוּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית. \nהָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה, \nוְהַשְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, \nוְהַשְּׁלִישִׁית לָרְבִיעִית, \nוְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. \nאָמַר בֶּן נַנָּס: \nכֵּיצַד? וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכָּרָה? \nאַף הִיא לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nהָיוּ כֻלָּן יוֹצְאוֹת יוֹם אֶחָד, \nכָּל הַקּוֹדֶמֶת אֶת חֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ שָׁעָה, זָכָת. \nכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם שָׁעוֹת. \nוְהָיוּ כֻלָּן יוֹצְאוֹת שָׁעָה אַחַת. \nאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. \n",
+ "ו\nמִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, \nוּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ, \nכָּתְבָה הָרִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ: \n'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ', \nהַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, \nוְהָרִאשׁוֹנָה מִיַּד הַשְּׁנִיָּה, \nוְהַלּוֹקֵחַ מִיַּד הָרִאשׁוֹנָה, \nוְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה, \nעַד שֶׁיַּעֲשׁוּ פְשָׁרָה בֵינֵיהֶן. \nוְכֵן אִשָּׁה וְכֵן בַעֲלַת חוֹב. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nאַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין, \nוּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, \nוְאֵינָן חַיָּבִים בִּקְבוּרָתָהּ. \nיוֹרְשֶׁיהָ הַיּוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ, \nחַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ. \n",
+ "ב\nאַלְמָנָה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין וּבֵין מִן הַנִּשּׂוּאִין, \nמוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, \nמִן הָאֵרוּסִין, לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין, \nמִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, \nוְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, \nלֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. \n",
+ "ג\nמָכְרָה כְתֻבָּתָהּ, אוֹ מִקְצָתָהּ, \nמִשְׁכְּנַתָּהּ, אוֹ מִקְצָתָהּ, \nנְתָנָהּ לְאַחֵר, אוֹ מִקְצָתָהּ, \nלֹא תִמְכֹּר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמוֹכֶרֶת הִיא אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. \nוּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, וְכוֹתֶבֶת: \n'לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי'. \nוּגְרוּשָׁה לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. \n",
+ "ד\nאַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, \nמָכְרָה שׁוֹוֶה מָנֶה בְמָאתַיִם, \nאוֹ שׁוֹוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, \nנִתְקַבְּלָה כְתֻבָּתָהּ. \nהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָנֶה, \nמָכְרָה שׁוֹוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, \nמִכְרָהּ בָּטֵל. \nאֲפִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת: \n'אֲנִי אַחְזִיר דִּינָר לַיּוֹרְשִׁין', \nמִכְרָהּ בָּטֵל. \n\nה\nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּם, \nעַד שֶׁיְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁיֵּר \nבַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּים, \nוּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב, \nוּכְדִבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה, בֵּית רֹבַע. \nהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת, \nוּמָכְרָה לָזֶה מָנֶה, וְלָזֶה מָנֶה, \nוּלְאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר מָנֶה, \nשֶׁלָּאַחֲרוֹן בָּטֵל, וְשֶׁלְּכֻלָּם, מִכְרָן קַיָּם. \n",
+ "ו\nשׁוּם הַדַּיָּנִים שֶׁפָּחַת שְׁתוֹת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוֹת, \nמִכְרָן בָּטֵל. \nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nאִם כֵּן, מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה? \nאֶלָּא אִם עָשׁוּ אִגֶּרֶת בִּקֹּרֶת, \nאֲפִלּוּ מָכְרוּ שׁוֹוֶה מָנֶה בְמָאתַיִם, \nאוֹ שׁוֹוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, \nמִכְרָן קַיָּם. \n",
+ "ז\nהַיְתוֹמָה וְהַשְּׁנִיָּה וְהָאַיְלוֹנִית, \nאֵין לָהּ כְּתֻבָּה, וְלֹא פֵרוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת. \nאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָהּ לְשֵׁם אַיְלוֹנִית, \nיֶשׁ לָהּ כְּתֻבָּה. \nאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, \nמַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, \nבַּת יִשְׂרָאֵל לַמַּמְזֵר וְלַנָּתִין, \nיֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה, \nוּפָסְקָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא זָן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, \nחַיָּב לְזוֹנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. \nנִשֵּׂאת לְאַחֵר, \nוּפָסְקָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא זָן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, \nחַיָּב לְזוֹנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. \nלֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן: \n'כְּשֶׁתָּבֹא לְבֵיתִי אֲזוֹנָהּ',\nאֶלָּא מוֹלִיךְ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם שֶׁהִיא אִמָּהּ. \nוְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם: \n'הֲרֵי אָנוּ זוֹנִין אוֹתָהּ כְּאַחַת', \nאֶלָּא אֶחָד זָנָהּ, \nוְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹתֶיהָ. \n",
+ "ב\nנִשֵּׂאת, הַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, \nוְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. \nמֵתוּ, בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חֹרִין, <בְּנוֹתָן>\nוְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבַעֲלַת חוֹב. \nהַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִין: \n'עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא זָן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים, \nכָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי'. \n",
+ "ג\nאַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה: \nאֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי, <איפשי>\nאֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוּלִין לוֹמַר לָהּ: \n'לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִים אוֹתָךְ', \nאֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ, \nוְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ. \n\nד\nאָמְרָה: \n'אֵי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא', \nיְכוּלִין הַיּוֹרְשִׁין לוֹמַר לָהּ: \n'אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ, יֶשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת, \nוְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ, אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת'. \nאִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת: \n'מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים', \nזָנִים אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ. \n",
+ "ה\nכָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, \nגּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם, \nוְכָל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, \nגּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, \nשֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה \nשֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר, \nשֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nכָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, \nגּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם, \nוְכָל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, \nגּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. \nמֵתָה, \nיוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִים כְּתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nשְׁנֵי דַיָּנֵי גְזֵלוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם: \nאַדְמוֹן, וְחָנָן בֶּן אֲבְשָׁלוֹם. \nחָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים, \nוְאַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. \nמִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, \nוְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת, \nחָנָן אוֹמֵר: \nתִּשָּׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה. \nוְנֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים, וְאָמְרוּ: \nתִּשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף. \nאָמַר רְבִּי דוֹסָא בֶן אַרְכִינָס כְּדִבְרֵיהֶם. \nאָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי: \nיָפֶה אָמַר חָנָן, \nלֹא תִשָּׁבַע אֶלָּא בַסּוֹף. \n",
+ "ב\nמִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, \nוְעָמַד אַחֵר וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ, \nחָנָן אוֹמֵר: \nאִבֵּד אֶת מָעוֹתָיו. \nוְנֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים, וְאָמְרוּ: \nיִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל. \nאָמַר רְבִּי דוֹסָה בֶן הַרְכִינָס כְּדִבְרֵיהֶם. \nאָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי: \nיָפֶה אָמַר חָנָן, \nהִנִּיחַ מָעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי. \n",
+ "ג\nאַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה: \nמִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, \nבִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין, \nהַבָּנִים יוֹרְשִׁין וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ. \nנְכָסִים מְמֻעָטִים, \nהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, \nוְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \nבִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִי? \nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. \n",
+ "ד\nהַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ כַדֵּי שֶׁמֶן, \nוְהוֹדָה לוֹ בַקִּנְקְנִים, \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \nהוֹאִיל וְהוֹדָה מִן הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבַע. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין מִן הוֹדָיָה בַּטַּעֲנָה. \nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. \n",
+ "ה\nהַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, \nוּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל, \nתְּהֵי יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \n'אִלּוּ אֲנִי פָסַקְתִּי עַל עַצְמִי, \nאֱהֵי יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשִׁי. \nאַבָּא פָסַק עָלַי, מָה אֲנִי יְכוּלָה לַעֲשׁוֹת? \nאוֹ כְנֹס אוֹ פְטֹר!' \nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. \n",
+ "ו\nהָעוֹרֵר עַל שָׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ עֵד, \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \n'הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי, וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה מִמֶּנִּי'. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. \nעֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר, אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. \n",
+ "ז\nמִי שֶׁהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, \nוְאָבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ, \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \nיֵלֵךְ לוֹ בִקְצָרָה. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיִקְנֶה לוֹ דֶרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה, \nאוֹ יִפְרַח בְּאָוֵיר. \n",
+ "ח\nהַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ, \nוְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \n'אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לָךְ, \nהָיָה לָךְ לְהִפָּרַע אֶת שֶׁלָּךְ \nכְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה!' \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nזֶה הָיָה פִקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ. \n",
+ "ט\nשְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה, \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \n'אִלּוּ חַיָּב הָיִיתִי לָךְ, \nכֵּיצַד אַתָּה לֹוֶה מִמֶּנִּי?' \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ, \nוְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. \n",
+ "י\nשָׁלוֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּשּׂוּאִין: \nיְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. <וְגָלִיל> \nאֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לָעִיר, וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ. \nאֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ, \nמוֹצִיאִין מֵעִיר לָעִיר, וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ, \nאֲבָל לֹא מֵעִיר לִכְרַךְ, וְלֹא מִכְּרַךְ לָעִיר. \nמוֹצִיאִין מִנֵּוִי הָרָע לְנֵוִי הַיָּפֶה, \nאֲבָל לֹא מִנֵּוִי הַיָּפֶה לְנֵוִי הָרָע. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף לֹא מִנֵּוִי הָרָע לְנֵוִי יָפֶה, \nשֶׁהַנֵּוִי הַיָּפֶה בּוֹדֵק. \n",
+ "יא\nהַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. \nהַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. \n(אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְ)אֶחָד נָשִׁים וְאֶחָד עֲבָדִים. \nכֵּיצַד? \nנָשָׂא אִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, \nנוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. \nנָשָׂא אִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדוֹקְיָא, \nנוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. \nנָשָׂא אִשָּׁה בְקַפּוֹדוֹקְיָא, וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, \nנוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nמִמְּעוֹת קַפּוֹדוֹקְיָא. \nנָשָׂא אִשָּׁה בְקַפּוֹדוֹקְיָא, וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדוֹקְיָא, \nנוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹדוֹקְיָא. \n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..89646fc2c6db12b0890a15a15684ca3ea7068af3
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,166 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי. שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין: ",
+ "בתולה כתובתה מאתים. ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים. ויש להן טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. כתובתן מאתים. ויש להן טענת בתולים: ",
+ "הגדול שבא על הקטנה. וקטן שבא על הגדולה. ומוכת עץ. כתובתן מאתים. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה: ",
+ "בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתה מנה. ואין להם טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה. שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו. יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד. כתובתן מנה. ואין להם טענת בתולין: ",
+ "האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים. אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה. אחת אלמנת ישראל. ואחת אלמנת כהן. כתובתן מנה. בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז. ולא מיחו בידם חכמים: ",
+ "הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים. היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך. והלה אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך. והיה מקחי מקח טעות. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה: ",
+ "היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש. עד שתביא ראיה לדבריה: ",
+ "ראוה מדברת עם אחד בשוק אמרו לה מה טיבו של זה. איש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. ורבי יהושע אומר. לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר. עד שתביא ראיה לדבריה: ",
+ "היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה. מאיש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה: ",
+ "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה. אמר ר' יוחנן בן נורי. אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה. הרי זו תנשא לכהונה: "
+ ],
+ [
+ "האשה שנתארמלה או שנתגרשה. היא אומרת בתולה נשאתני. והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך. אם יש עדים שיצאת בהינומא. וראשה פרוע. כתובתה מאתים. ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף חלוק קליות ראיה: ",
+ "ומודה רבי יהושע באומר לחבירו. שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו שהוא נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה הימנו אינו נאמן: ",
+ "העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו. קטנים היינו. פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים. ואם יש עדים שהוא כתב ידם. או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר. אינן נאמנין: ",
+ "זה אומר זה כתב ידי. וזה כתב ידו של חבירי. וזה אומר זה כתב ידי. וזה כתב ידו של חבירי. הרי אלו נאמנין. זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי. צריכים לצרף עמהם אחר. דברי רבי. וחכמים אומרים אינן צריכין לצרף עמהם אחר. אלא נאמן אדם לומר. זה כתב ידי: ",
+ "האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת. שהפה שאסר. הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיתה אשת איש. והיא אומרת גרושה אני. אינה נאמנת. אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני. אינה נאמנת. ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא: ",
+ "שתי נשים שנשבו. זאת אומרת נשביתי. וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני. אינן נאמנות. ובזמן שהן מעידות זו את זו. הרי אלו נאמנות: ",
+ "וכן שני אנשים זה אומר כהן אני. וזה אומר כהן אני. אינן נאמנין. ובזמן שהן מעידין זה את זה. הרי אלו נאמנין: ",
+ "רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין. מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד: ",
+ "האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון. מותרת לבעלה. על ידי נפשות אסורה לבעלה. עיר שכבשה כרכום. כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות. ואם יש להן עדים. אפילו עבד. אפילו שפחה. הרי אלו נאמנין. ואין נאמן אדם על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב. המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלים ועד שיצאו. אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו: ",
+ "ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא. וזה כתב ידו של רבי. וזה כתב ידו של אחי. זכור הייתי בפלונית שיצתה בהינומא. וראשה פרוע. ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר. לטבול לאכול בתרומה. ושהיה חולק עמנו על הגורן. והמקום הזה בית הפרס. ועד כאן היינו באין בשבת. אבל אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה. מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה: "
+ ],
+ [
+ "אלו נערות שיש להן קנס. הבא על הממזרת. ועל הנתינה. ועל הכותית. הבא על הגיורת. ועל השבויה. ועל השפחה. שנפדו. ושנתגיירו. ושנשתחררו. פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. יש להן קנס. אף על פי שהן בהכרת. אין בהן מיתת בית דין: ",
+ "ואלו שאין להן קנס. הבא על הגיורת. ועל השבויה. ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו. יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד. רבי יהודה אומר שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה. אף על פי שגדולה. הבא על בתו. על בת בתו. על בת בנו. על בת אשתו. על בת בנה. על בת בתה. אין להן קנס. מפני שמתחייב בנפשו. שמיתתו בידי בית דין. וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון. שנאמר (שמות כא, כב) ולא יהיה אסון ענוש יענש: ",
+ "נערה שנתארסה ונתגרשה. רבי יוסי הגלילי אומר אין לה קנס. רבי עקיבא אומר יש לה קנס. וקנסה לעצמה: ",
+ "המפתה נותן שלשה דברים. והאונס ארבעה. המפתה נותן בושת. ופגם. וקנס. מוסף עליו אונס. שנותן את הצער. מה בין אונס למפתה. האונס נותן את הצער. והמפתה אינו נותן את הצער. האונס נותן מיד. והמפתה לכשיוציא. האונס שותה בעציצו. והמפתה אם רצה להוציא מוציא: ",
+ "כיצד שותה בעציצו. אפילו היא חגרת אפילו היא סומא. ואפילו היתה מוכת שחין. נמצא בה דבר ערוה. או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה. שנאמר (דברים כב ,כט) ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו: ",
+ "יתומה שנתארסה ונתגרשה. רבי אלעזר אומר. המפתה פטור. והאונס חייב: ",
+ "איזהו בושת. הכל לפי המבייש והמתבייש. פגם רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת. כמה היתה יפה. וכמה היא יפה. קנס שוה בכל אדם. וכל שיש לו קצבה מן התורה. שוה לכל אדם: ",
+ "כל מקום שיש מכר. אין קנס. וכל מקום שיש קנס. אין מכר. קטנה יש לה מכר. ואין לה קנס. נערה יש לה קנס. ואין לה מכר. הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס: ",
+ "האומר פתיתי את בתו של פלוני. משלם בושת ופגם על פי עצמו. ואינו משלם קנס. האומר גנבתי וטבחתי ומכרתי. משלם את הקרן על פי עצמו. ואינו משלם תשלומי כפל. ותשלומי ארבעה וחמשה. המית שורי את פלוני. או שורו של פלוני. הרי זה משלם על פי עצמו. המית שורי עבדו של פלוני. אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק. אינו משלם על פי עצמו: "
+ ],
+ [
+ "נערה שנתפתתה. בושתה ופגמה וקנסה של אביה. והצער בתפוסה. עמדה בדין עד שלא מת האב. הרי הן של אב. מת האב הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב. הרי הן של עצמה. עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב. מת האב. הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה. הרי הן של עצמה. רבי שמעון אומר. אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה. מעשה ידיה. ומציאתה. אף על פי שלא גבתה. מת האב. הרי הן של אחין: ",
+ "המארס את בתו וגירשה. אירסה ונתארמלה. כתובתה שלו. השיאה וגירשה. השיאה ונתארמלה. כתובתה שלה. רבי יהודה אומר. הראשונה של אב. אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה: ",
+ "הגיורת שנתגיירה בתה עמה. וזנתה. הרי זו בחנק. אין לה לא פתח בית האב. ולא מאה סלע. היתה הורתה שלא בקדושה. ולידתה בקדושה. הרי זו בסקילה. אין לה לא פתח בית האב. ולא מאה סלע. היתה הורתה ולידתה בקדושה. הרי היא כבת ישראל לכל דבר. יש לה אב ואין לה פתח בית האב. יש לה פתח בית האב ואין לה אב. הרי זו בסקילה. לא נאמר פתח בית אביה אלא למצוה: ",
+ "האב זכאי בבתו בקדושיה. בכסף. בשטר. ובביאה. וזכאי במציאתה. ובמעשה ידיה. ובהפרת נדריה. ומקבל את גיטה. ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה. וחייב במזונותיה. בפרקונה. ובקבורתה. רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל. לא יפחות משני חלילים ומקוננת: ",
+ "לעולם היא ברשות האב. עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין. מסר האב לשלוחי הבעל. הרי היא ברשות הבעל. הלך האב עם שלוחי הבעל. או שהלכו שלוחי האב. עם שלוחי הבעל. הרי היא ברשות האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל. הרי היא ברשות הבעל: ",
+ "האב אינו חייב במזונות בתו זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. הבנים ירשו. והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין. אלא לאחר מיתת האב. אף הבנות אינן נזונות. אלא לאחר מיתת אביהן: ",
+ "לא כתב לה כתובה. בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. מפני שהוא תנאי בית דין. כתב לה שדה. שוה מנה. תחת מאתים זוז. ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך. חייב. שהוא תנאי בית דין: ",
+ "לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך. ואותבינך לי לאינתו. ובכהנת אהדרינך למדינתך. חייב. שהוא תנאי בית דין: ",
+ "נשבית חייב לפדותה. ואם אמר הרי גיטה. וכתובתה תפדה את עצמה. אינו רשאי. לקתה חייב לרפאותה. אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה. רשאי: ",
+ "לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי. אינון ירתון כסף כתובתיך. יתר על חולקיהון דעם אחוהון. חייב. שהוא תנאי בית דין: ",
+ "בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי. יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי. עד דתנסבן לגוברין. חייב. שהוא תנאי בית דין: ",
+ "את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי. חייב. שהוא תנאי בית דין. כך היו אנשי ירושלם כותבין. אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם. אנשי יהודה היו כותבין. עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך. לפיכך אם רצו היורשין. נותנין לה כתובתה. ופוטרין אותה: "
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. אם רצה להוסיף. אפילו מאה מנה. יוסיף. נתארמלה או נתגרשה. בין מן האירוסין. בין מן הנשואין. גובה את הכל. רבי אלעזר בן עזריה אומר. מן הנשואין גובה את הכל. מן האירוסין בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה. ולאלמנה מנה. והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז. רבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים. ולאלמנה ממנה. הרי זו בעילת זנות: ",
+ "נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל. לפרנס את עצמה. וכשם שנותנין לאשה. כך נותנין לאיש. לפרנס את עצמו. ולאלמנה שלשים יום. הגיע זמן ולא נשאו. אוכלות משלו. ואוכלות בתרומה. רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה. רבי עקיבא אומר מחצה חולין. ומחצה תרומה: ",
+ "היבם אינו מאכיל בתרומה. עשתה ששה חדשים בפני הבעל. וששה חדשים. בפני היבם. ואפילו כולן בפני הבעל. חסר יום אחד בפני היבם. או כולן בפני היבם. חסר יום אחד בפני הבעל. אינה אוכלת בתרומה. זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה. עד שתכנס לחופה: ",
+ "המקדיש מעשה ידי אשתו. הרי זו עושה. ואוכלת. המותר. רבי מאיר אומר הקדש. רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין: ",
+ "אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה. טוחנת. ואופה. ומכבסת. מבשלת. ומניקה את בנה. מצעת לו המטה. ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת. לא טוחנת. ולא אופה. ולא מכבסת. שתים אינה מבשלת. ואינה מניקה את בנה. שלש אינה מצעת לו המטה. ואינה עושה בצמר. ארבעה יושבת בקתדרא. רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות. כופה לעשות בצמר. שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה. יוציא ויתן כתובתה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום: ",
+ "המדיר את אשתו מתשמיש המטה. בית שמאי אומרים שתי שבתות. בית הלל אומרים שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות. שלשים יום. הפועלים שבת אחת. העונה האמורה בתורה. הטיילין בכל יום. הפועלים שתים בשבת. החמרים אחת בשבת. הגמלים. אחת לשלשים יום. הספנים אחת לששה חדשים. דברי רבי אליעזר: ",
+ "המורדת על בעלה. פוחתין לה מכתובתה. שבעה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין. עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה. רבי יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה. וכן המורד על אשתו. מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין: ",
+ "המשרה את אשתו על ידי שליש. לא יפחות לה משני קבין חטין. או מארבעה קבין שעורים. אמר רבי יוסי. לא פסק לה שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום. ונותן לה חצי קב קטנית. וחצי לוג שמן. וקב גרוגרות. או מנה דבילה. ואם אין לו. פוסק לעומתן פירות ממקום אחר. ונותן לה מטה מפץ ומחצלת. ונותן לה כפה לראשה. וחגור למתניה. ומנעלים ממועד למועד. וכלים של חמשים זוז משנה לשנה. ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה. ולא שחקים בימות הגשמים. אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים. והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה. והשחקים שלה: ",
+ "נותן לה מעה כסף לצורכה. ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה. מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו. משקל חמש סלעים שתי ביהודה. שהן עשר סלעים בגליל. או משקל עשר סלעים ערב ביהודה. שהן עשרים סלעים בגליל. ואם היתה מניקה. פוחתים לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים בעני שבישראל. אבל במכובד. הכל לפי כבודו:"
+ ],
+ [
+ "מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה. וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה שלה. רבי יהודה בן בתירה אומר. בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד. ובזמן שבגלוי לו שני חלקים. ולה אחד. שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. \n",
+ "הפוסק מעות לחתנו. ומת חתנו. אמרו חכמים. יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן. ולך אי אפשי ליתן: \n",
+ "פסקה להכניס לו אלף דינר. הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה. וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש. שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה. שום במנה. היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר. ובארבע מאות. היא נותנת חמש מאות. מה שחתן פוסק. הוא פוסק פחות חומש: \n",
+ "פסקה להכניס לו כספים סלע כסף נעשה ששה דינרים החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה לכל מנה ומנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה: \n",
+ "המשיא את בתו סתם. לא יפחות לה מחמשים זוז. פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי. אלא מכסה ועודה בבית אביה. וכן המשיא את היתומה. לא יפחות לה מחמשים זוז. אם יש בכיס. מפרנסין אותה לפי כבודה: \n",
+ "יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה. וכתבו לה במאה. או בחמשים זוז. יכולה היא משתגדיל להוציא מידן. מה שראוי להנתן לה. רבי יהודה אומר אם השיא את הבת הראשונה. ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה. וחכמים אומרים פעמים שאדם עני והעשיר. או עשיר והעני. אלא שמין את הנכסים ונותנין לה: \n",
+ "המשליש מעות לבתו. והיא אומרת נאמן בעלי עלי. יעשה השליש מה שהושלש בידו. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה. והיא רוצה למוכרה. הרי היא מכורה מעכשיו. במה דברים אמורים בגדולה. אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום: \n"
+ ],
+ [
+ "המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום. יעמיד פרנס. יתר מכן יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר. בישראל חדש אחד יקיים. ושנים יוציא ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים. ושלשה יוציא ויתן כתובה: \n",
+ "המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות. יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים. שנים יוציא. ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים. שלשה יוציא. ויתן כתובה: \n",
+ "המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין. יוציא ויתן כתובה. רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה. ובעשירות שלשים יום: \n",
+ "המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה. בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד יקיים. שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהוא בעיר אחרת. רגל אחד יקיים. שלשה יוציא ויתן כתובה: \n",
+ "המדיר את אשתו. שלא תלך לבית האבל. או לבית המשתה. יוציא ויתן כתובה. מפני שנועל בפניה. ואם היה טוען משום דבר אחר. רשאי. אמר לה על מנת שתאמרי לפלוני. מה שאמרת לי. או מה שאמרתי לך. או שתהא ממלא ומערה לאשפה. יוציא ויתן כתובה: \n",
+ "ואלו יוצאות שלא בכתובה. העוברת על דת משה. ויהודית. ואיזו היא דת משה. מאכילתו שאינו מעושר. ומשמשתו נדה. ולא קוצה לה חלה. ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית. יוצאה וראשה פרוע. וטווה בשוק. ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו. רבי טרפון אומר אף הקולנית. ואיזו היא קולנית. לכשהיא מדברת בתוך ביתה. ושכניה שומעין קולה: \n",
+ "המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים. ונמצאו עליה נדרים. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים. תצא שלא בכתובה. על מנת שאין בה מומין. ונמצאו בה מומין. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו בה מומין. תצא שלא בכתובה. כל המומין הפוסלין בכהנים. פוסלין בנשים: \n",
+ "היו בה מומין ועודה בבית אביה. האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו. ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל. הבעל צריך להביא ראיה. שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו. והיה מקחו מקח טעות. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. במה דברים אמורים במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי. אינו יכול לטעון. ואם יש מרחץ באותה העיר. אף מומין שבסתר. אינו יכול לטעון. מפני שהוא בודקה בקרובותיו: \n",
+ "האיש שנולדו בו מומין. אין כופין אותו להוציא. אמר רבן שמעון בן גמליאל. במה דברים אמורים. במומין הקטנים. אבל במומין הגדולים. כופין אותו להוציא: \n",
+ "ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין. ובעל פוליפוס. והמקמץ. והמצרף נחושת. והבורסי. בין שהיו בם עד שלא נישאו. ובין משנישאו נולדו. ועל כולן אמר רבי מאיר. אף על פי שהתנה עמה. יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה. חוץ ממוכה שחין. מפני שממקתו. מעשה בצידון בבורסי אחד שמת. והיה לו אח בורסי. אמרו חכמים. יכולה היא שתאמר. לאחיך הייתי יכולה לקבל. ולך איני יכולה לקבל: \n"
+ ],
+ [
+ "האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה. בית שמאי אומרים תמכור. ובית הלל אומרים לא תמכור. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים. אמר רבי יהודה. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל וזכה באשה. לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים אנו בושין. אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. נפלו לה משנישאת. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות. עד שלא נישאת. ונישאת. רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים. אמר רבי חנינא בן עקיבא. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל וזכה באשה. לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים אנו בושין. אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים: ",
+ "רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים. נכסים הידועים לבעל לא תמכור. ואם מכרה ונתנה בטל. שאינן ידועים לבעל. לא תמכור. ואם מכרה ונתנה קיים: ",
+ "נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. והמחוברין בקרקע. אמר רבי מאיר. שמין אותן כמה הן יפין בפירות. וכמה הן יפין בלא פירות. והמותר ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו. והתלושין מן הקרקע שלה. וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות: ",
+ "רבי שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה. הורע כחו ביציאתה. מקום שהורע כחו בכניסתה. יפה כחו ביציאתה. פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו. וביציאתה שלה. והתלושין מן הקרקע. בכניסתה שלה. וביציאתה שלו: ",
+ "נפלו לה עבדים ושפחות זקנים. ימכרו וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור. מפני שהן שבח בית אביה. נפלו לה זיתים וגפנים זקנים. ימכרו לעצים. וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. רבי יהודה אומר לא תמכור. מפני שהן שבח בית אביה. המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה. ואכל קימעא. קימעא ואכל הרבה. מה שהוציא הוציא. ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל. ישבע כמה הוציא ויטול: ",
+ "שומרת יבם שנפלו לה נכסים. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת. ונותנת. וקיים. מתה. מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה. בית שמאי אומרים. יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. ובית הלל אומרים. נכסים בחזקתן. וכתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים הנכנסים והיוצאים עמה. בחזקת יורשי האב: ",
+ "הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. המחוברין בקרקע אמר רבי מאיר. שמין אותן כמה הן יפין בפירות. וכמה הן יפין בלא פירות. והמותר ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים פירות המחוברים בקרקע שלו התלושין מן הקרקע. כל הקודם זכה בהן. קדם הוא זכה. קדמה היא ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון: ",
+ "לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן. אלא כל נכסיו. אחראין לכתובה. וכן לא יאמר אדם לאשתו. הרי כתובתיך מונחת על השלחן. אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה. גירשה אין לה אלא כתובתה החזירה הרי היא ככל הנשים. ואין לה אלא כתובתה בלבד: "
+ ],
+ [
+ "הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך. הרי זה אוכל פירות בחייה. ואם מתה יורשה. אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. שאם מכרה ונתנה קיים. כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן. הרי זה אינו אוכל פירות בחייה. ואם מתה יורשה. רבי יהודה אומר. לעולם אוכל פירי פירות. עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. ובפירותיהן. ובפירי פירותיהן עד עולם. כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. ובפירותיהן. ובפירי פירותיהן בחייך. ובמותך. אינו אוכל פירות בחייה. ואם מתה אינו יורשה. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה. מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה. תנאו בטל: \n",
+ "מי שמת והניח אשה. ובעל חוב ויורשין. והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר. ינתנו לכושל שבהן. רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין. שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה: \n",
+ "הניח פירות תלושין מן הקרקע. כל הקודם זכה בהן. זכתה אשה יותר מכתובתה. ובעל חוב יותר על חובו. המותר. רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן. רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין. אלא ינתנו ליורשים. שכולם צריכין שבועה. ואין היורשים צריכין שבועה: \n",
+ "המושיב את אשתו חנונית. או שמינה אפוטרופא. הרי זה משביעה כל זמן שירצה. רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה. ועל עיסתה: \n",
+ "כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך. אין יכול להשביעה. אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך. ועל הבאים ברשותיך. אינו יכול להשביעה לא היא. ולא יורשיה. ולא את הבאים ברשותה. אבל יורשיו משביעין אותה. ואת יורשיה. ואת הבאים ברשותה. נדר ושבועה אין לי. ולא ליורשי. ולא לבאים ברשותי. עליך. ועל יורשיך. ועל הבאים ברשותיך. אינו יכול להשביעה. לא הוא. ולא יורשיו. ולא הבאים ברשותו לא אותה. ולא יורשיה. ולא הבאין ברשותה: \n",
+ "הלכה מקבר בעלה לבית אביה. או שחזרה לבית חמיה. ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא. ואין משביעין אותה על מה שעבר: \n",
+ "הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. עד אחד מעידה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסי יתומים. ומנכסים משועבדין. ושלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה: \n",
+ "הפוגמת כתובתה. כיצד. היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה. לא תפרע אלא בשבועה. עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד. היתה כתובתה אלף זוז. ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי. ועד אחד מעידה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים. כיצד. מכר נכסיו לאחרים. והיא נפרעת מן הלקוחות. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסי יתומים. כיצד. מת והניח נכסיו ליתומים. והיא נפרעת מן היתומים. לא תפרע אלא בשבועה. ושלא בפניו. כיצד. הלך לו למדינת הים. והיא נפרעת שלא בפניו. אינה נפרעת אלא בשבועה. רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה. ואם אינה תובעת כתובתה. אין היורשין משביעין אותה: \n",
+ "הוציאה גט. ואין עמו כתובה. גובה כתובתה. כתובה. ואין עמה גט. היא אומרת אבד גטי. והוא אומר אבד שוברי. וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב. ואין עמו פרוזבול. הרי אלו לא יפרעו. רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך. אשה גובה כתובתה. שלא בגט. ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול. שני. גטין. ושתי כתובות. גובה שתי כתובות. שתי כתובות וגט אחד. או כתובה ושני גטין. או כתובה וגט ומיתה. אינה גובה אלא כתובה אחת. שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה מחזירה. קטן שהשיאו אביו. כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה. גר שנתגייר ואשתו עמו. כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה: \n"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה נשוי שתי נשים ומת. הראשונה קודמת לשניה. ויורשי הראשונה. קודמים ליורשי שניה. נשא את הראשונה ומתה. נשא שניה ומת הוא. שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה: \n",
+ "מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו. ואחר כך מת הוא. ויתומים מבקשים כתובת אמן ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה. היה שם מותר דינר. אלו נוטלין כתובת אמן. ואלו נוטלין כתובת אמן. אם אמרו יתומים. אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר. כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן. אלא שמין את הנכסים בבית דין: \n",
+ "היו שם נכסים בראוי. אינן כבמוחזק. רבי שמעון אומר. אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות. אינו כלום. עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי הכתובות דינר: \n",
+ "מי שהיה נשוי שלש נשים ומת. כתובתה של זו מנה. ושל זו מאתים. ושל זו שלש מאות. ואין שם אלא מנה חולקות בשוה. היו שם מאתים. של מנה נוטלת חמשים. של מאתים ושל שלש מאות. שלשה שלשה של זהב. היו שם שלש מאות. של מנה נוטלת חמשים. ושל מאתים מנה. ושל שלש מאות ששה של זהב וכן שלשה שהטילו לכיס. פיחתו או הותירו. כך הן חולקין: \n",
+ "מי שהיה נשוי ארבע נשים. ומת. הראשונה קודמת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית. הראשונה נשבעת לשניה. ושניה לשלישית. ושלישית לרביעית. והרביעית נפרעת שלא בשבועה. בן ננס אומר וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה. אף היא לא תפרע אלא בשבועה. היו יוצאות כולן ביום אחד כל הקודמת לחברתה אפילו שעה אחת זכתה. וכך היו כותבין בירושלים שעות. היו כולן יוצאות בשעה אחת. ואין שם אלא מנה חולקות בשוה: \n",
+ "מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו. וכתבה ראשונה ללוקח. דין ודברים אין לי עמך. השניה מוציאה מהלוקח. וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם. וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב: \n"
+ ],
+ [
+ "אלמנה נזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה. חייבין בקבורתה: ",
+ "אלמנה בין מן הארוסין. בין מן הנשואין. מוכרת שלא בבית דין. רבי שמעון אומר. מן הנשואין. מוכרת שלא בבית דין. מן הארוסין. לא תמכור אלא בבית דין. מפני שאין לה מזונות. וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין: ",
+ "מכרה כתובתה או מקצתה. משכנה כתובתה. או מקצתה. נתנה כתובתה לאחר או מקצתה. לא תמכור את השאר אלא בבית דין. וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ומוכרת למזונות שלא בבית דין. וכותבת למזונות מכרתי. וגרושה לא תמכור אלא בבית דין: ",
+ "אלמנה שהיתה כתובתה מאתים. ומכרה שוה מנה במאתים. או שוה מאתים במנה. נתקבלה כתובתה. היתה כתובתה מנה. ומכרה שוה מנה ודינר במנה. מכרה בטל. אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשין מכרה בטל. רבן שמעון בן גמליאל אומר. לעולם מכרה קיים. עד שתהא שם כדי שתשייר. בשדה בת תשעה קבים. ובגינה בת חצי קב. וכדברי רבי עקיבא בית רובע. היתה כתובתה ארבע מאות זוז. ומכרה לזה במנה. ולזה במנה. ולאחרון יפה מנה ודינר. במנה. של אחרון בטל. ושל כולן מכרן קיים: ",
+ "שום הדיינין שפיחתו שתות. או הוסיפו שתות. מכרן בטל. רבן שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים. אם כן מה כח בית דין יפה. אבל אם עשו אגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים. או שוה מאתים במנה מכרן קיים: ",
+ "הממאנת. השניה. והאילונית. אין להם כתובה. ולא פירות. ולא מזונות. ולא בלאות. ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר. יש לה כתובה: "
+ ],
+ [
+ "הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה חמש שנים. נשאת לאחר ופסקה עמו. כדי שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה חמש שנים. לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה. אלא מוליך לה מזונותיה למקום. שהיא אמה. וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה. ואחד נותן לה דמי מזונות: \n",
+ "נישאת. הבעל נותן לה מזונות. והן נותנין לה דמי מזונות. מתו. בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין. והיא ניזונת מנכסים משועבדים. מפני שהיא כבעלת חוב. הפקחים היו כותבים. על מנת שאזון את בתך חמש שנים. כל זמן שאת עמי: \n",
+ "אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי. אין היורשין יכולין לומר לה. לכי לבית אביך. ואנו זנין אותך. אלא זנין אותה בבית בעלה. נותנין לה מדור לפי כבודה. אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא. יכולים היורשים לומר לה. אם את אצלנו. יש ליך מזונות. ואם אין את אצלינו. אין ליך מזונות. אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה. והן ילדים. זנין אותה והיא בבית אביה: \n",
+ "כל זמן שהיא בבית אביה. גובה כתובתה לעולם. כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה. דברי רבי מאיר שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל. וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה. גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית אביה. גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. מתה יורשיה מזכירין כתובתה. עד עשרים וחמש שנים: \n"
+ ],
+ [
+ "שני דייני גזירות היו בירושלם. אדמון וחנן בן אבישלום. חנן אומר שני דברים. אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף. ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים. ואמרו תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי. יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף: ",
+ "מי שהלך למדינת הים. ועמד אחד ופרנס את אשתו. חנן אומר איבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים. ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי. יפה אמר חנן. הניח מעותיו על קרן הצבי: ",
+ "אדמון אומר שבעה. מי שמת והניח בנים ובנות. בזמן שהנכסים מרובין. הבנים יורשים. והבנות ניזונות. ובנכסים מועטים. הבנות יזונו. והבנים יחזרו על הפתחים. אדמון אומר. בשביל שאני זכר הפסדתי. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: ",
+ "הטוען את חברו כדי שמן. והודה בקנקנים. אדמון אומר. הואיל והודה במקצת הטענה ישבע. וחכמים אומרים. אין זו הודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: ",
+ "הפוסק מעות לחתנו. ופשט לו את הרגל. תשב עד שילבין ראשה. אדמון אומר יכולה היא שתאמר. אילו אני פסקתי לעצמי. אשב עד שילבין ראשי. עכשיו שאבא פסק עלי. מה אני יכולה לעשות. או כנוס. או פטור. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: ",
+ "העורר על השדה. והוא חתום עליה בעד. אדמון אומר יכול הוא שיאמר. השני נוח לי. והראשון קשה הימנו. וחכמים אומרים איבד את זכותו. עשאה סימן לאחר. איבד את זכותו: ",
+ "מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו. אדמון אומר. ילך בקצרה. וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה. או יפרח באויר: ",
+ "המוציא שטר חוב על חברו. והלה הוציא שמכר לו את השדה. אדמון אומר יכול הוא שיאמר. אילו הייתי חייב לך. היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה. וחכמים אומרים זה היה פקח. שמכר לו את הקרקע. מפני שהוא יכול למשכנו: ",
+ "שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר. אילו הייתי חייב לך. כיצד אתה לוה ממני. וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו. וזה גובה שטר חובו: ",
+ "שלש ארצות לנשואין. יהודה. ועבר הירדן. והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר. ומכרך לכרך. אבל באותה הארץ. מוציאין מעיר לעיר. ומכרך לכרך. אבל לא מעיר לכרך. ולא מכרך לעיר. מוציאין מנוה הרעה. לנוה היפה. אבל לא מנוה היפה. לנוה הרעה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף לא מנוה רעה. לנוה יפה. מפני שהנוה היפה בודק: ",
+ "הכל מעלין לארץ ישראל. ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלם. ואין הכל מוציאין. אחד האנשים. ואחד הנשים (נוסח אחר ואחד עבדים) נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בארץ ישראל. וגירשה בקפוטקיא. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפוטקיא. וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. רבן שמעון בן גמליאל אומר. נותן לה ממעות קפוטקיא. נשא אשה בקפוטקיא. וגירשה בקפוטקיא. נותן לה ממעות קפוטקיא: "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Torat Emet 357.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Torat Emet 357.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a753db698efd8eb19f7a519757a60e81188af42c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/Torat Emet 357.json
@@ -0,0 +1,164 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+ "versionTitle": "Torat Emet 357",
+ "status": "locked",
+ "priority": 3.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי. שֶׁפַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָרוֹת, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין: \n",
+ "בְּתוּלָה, כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם. וְאַלְמָנָה, מָנֶה. בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה, מִן הָאֵרוּסִין, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ, פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים: \n",
+ "הַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה, וְקָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה, וּמֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה: \n",
+ "בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה, מִן הַנִּשּׂוּאִין, כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה, שֶׁנִּפְדּוּ, וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ, יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּתֻבָּתָן מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִין: \n",
+ "הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַחֵד עִמָּהּ. אַחַת אַלְמְנַת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת אַלְמְנַת כֹּהֵן, כְּתֻבָּתָן מָנֶה. בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים: \n",
+ "הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים, הִיא אוֹמֶרֶת, מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֶךָ. וְהַלָּה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ, וְהָיָה מִקָּחִי מֶקַּח טָעוּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, וְהִטְעַתּוּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אָנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אָתְּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד בַּשּׁוּק, אָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְאָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלֹּאת מַיִם מִן הָעַיִן, וְנֶאֱנְסָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה, הֲרֵי זוֹ תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, הִיא אוֹמֶרֶת בְּתוּלָה נְשָׂאתַנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצָאת בְּהִנּוּמָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, כְּתֻבָּתָהּ מָאתָיִם. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, אַף חִלּוּק קְלָיוֹת רְאָיָה: \n",
+ "וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה וּלְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ, שֶׁהוּא נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אָבִיו וְהוּא אוֹמֵר לְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ, אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+ "הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּתַב יָדֵינוּ הוּא זֶה, אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ, קְטַנִּים הָיִינוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְתַב יָדָם אוֹ שֶׁהָיָה כְתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר, אֵינָן נֶאֱמָנִין: \n",
+ "זֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי, צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְתַב יָדִי: \n",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אָנִי, נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ וְהִיא אוֹמֶרֶת גְּרוּשָׁה אָנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אָנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים, הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא: \n",
+ "שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ, זֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, וְזֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, אֵינָן נֶאֱמָנוֹת. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְעִידוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת: \n",
+ "וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים, זֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אָנִי וְזֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אָנִי, אֵינָן נֶאֱמָנִין. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְעִידִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין: \n",
+ "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵימָתַי, בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין. אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין, מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן, מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד: \n",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת, אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְכּוֹם, כָּל כֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ, פְּסוּלוֹת. וְאִם יֵשׁ לָהֶן עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. וְאֵין נֶאֱמָן אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב, הַמָּעוֹן הַזֶּה, לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם וְעַד שֶׁיָּצָאוּ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ: \n",
+ "וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְקָטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר, זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבֹּל לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר, דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה, מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס. הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת, וְעַל הַנְּתִינָה, וְעַל הַכּוּתִית. הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת, וְעַל הַשְּׁבוּיָה, וְעַל הַשִּׁפְחָה, שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה, יֵשׁ לָהֶן קְנָס. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּהִכָּרֵת, אֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס, הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁבוּיָה שֶׁנִּפְדֵּית, הֲרֵי הִיא בִקְדֻשָּׁתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלָה. הַבָּא עַל בִּתּוֹ, עַל בַּת בִּתּוֹ, עַל בַּת בְּנוֹ, עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, עַל בַּת בְּנָהּ, עַל בַּת בִּתָּהּ, אֵין לָהֶן קְנָס, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁמִּיתָתוֹ בִידֵי בֵית דִּין. וְכָל הַמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, אֵין מְשַׁלֵּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ: \n",
+ "נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין לָהּ קְנָס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יֶשׁ לָהּ קְנָס, וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ: \n",
+ "הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה. הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס. מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. מַה בֵּין אוֹנֵס לִמְפַתֶּה. הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר, וְהַמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד, וְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא. הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, וְהַמְפַתֶּה אִם רָצָה לְהוֹצִיא, מוֹצִיא: \n",
+ "כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבֹא בְיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כב) וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ: \n",
+ "יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַמְפַתֶּה פָטוּר, וְהָאוֹנֵס חַיָּב: \n",
+ "אֵיזוֹהִי בֹשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. פְּגָם, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. קְנָס, שָׁוֶה בְכָל אָדָם. וְכֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִצְבָּה מִן הַתּוֹרָה, שָׁוֶה בְכָל אָדָם: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנָס. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס, אֵין מֶכֶר. קְטַנָּה יֶשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס. נַעֲרָה יֶשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. הַבּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס: \n",
+ "הָאוֹמֵר פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי וְטָבַחְתִּי וּמָכָרְתִּי, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ: \n"
+ ],
+ [
+ "נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה, בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ, וְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה, מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין: \n",
+ "הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ, אֵרְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלּוֹ. הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב. אָמְרוּ לוֹ, מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ: \n",
+ "הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בִתָּהּ עִמָּהּ, וְזִנְּתָה, הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב, וְלֹא מֵאָה סָלַע. הָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מֵאָה סָלַע. הָיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי הִיא כְבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. יֶשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב, יֶשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב, הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, אֶלָּא לְמִצְוָה: \n",
+ "הָאָב זַכַּאי בְבִתּוֹ בְקִדּוּשֶׁיהָ, בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה, וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וּמְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִשֵּׂאת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, בְּפִרְקוֹנָהּ, וּבִקְבוּרָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנָנֶת: \n",
+ "לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל: \n",
+ "הָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה, הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, מָה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת הָאָב, אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן: \n",
+ "לֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּתַב לָהּ, שָׂדֶה שָׁוֶה מָנֶה תַּחַת מָאתַיִם זוּז, וְלֹא כָתַב לָהּ, כָּל נְכָסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתֻבְּתִיךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "לֹא כָתַב לָהּ, אִם תִּשְׁתַּבָּאִי אֶפְרְקִנָּךְ וְאוֹתְבִנָּךְ לִי לְאִנְתּוּ, וּבְכֹהֶנֶת, אֲהַדְרִנָּךְ לִמְדִינְתָּךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "נִשְׁבֵּית, חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ. וְאִם אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ, אֵינוֹ רַשָּׁאי. לָקְתָה, חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ. אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ, רַשָּׁאי: \n",
+ "לֹא כָתַב לָהּ, בְּנִין דִּכְרִין דְּיֶהֱווֹן לִיכִי מִנַּאי אִנּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ יָתֵר עַל חוּלְקֵיהוֹן דְּעִם אֲחוּהוֹן, חַיָּב שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "בְּנָן נֻקְבִין דְּיֶהֶוְיָן לִיכִי מִנַּאי, יֶהֶוְיָן יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָן מִנִּכְסַי עַד דְּתִנַּסְּבָן לְגֻבְרִין, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָא מִנִּכְסַי, כָּל יְמֵי מִגַּד אַלְמְנוּתִיךְ בְּבֵיתִי, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי גָלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין, עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לִיךְ כְּתֻבְּתִיךְ. לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין, נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, בְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, אִם רָצָה לְהוֹסִיף, אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה, יוֹסִיף. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מִן הַנִּשּׂוּאִין, גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. מִן הָאֵרוּסִין, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכָנְסָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה, כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם, וְהִיא כוֹתֶבֶת, הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה, וּלְאַלְמָנָה, מָנֶה, וְהִיא כוֹתֶבֶת, הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה, הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת: \n",
+ "נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִשָּׂאוּ, אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה: \n",
+ "הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם, וַאֲפִלּוּ כֻלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם, אוֹ כֻלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל, אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ, אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה: \n",
+ "הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, חֻלִּין: \n",
+ "אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, לֹא טוֹחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם, אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ, אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבָּעָה, יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שַׁבָּת אֶחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה, הַטַּיָּלִין, בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: \n",
+ "הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין. עַד מָתַי הוּא פוֹחֵת, עַד כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, שֶׁמָּא תִפּוֹל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה. וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ, מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה טַרְפְּעִיקִין: \n",
+ "הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, לֹא יִפְחֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין, אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא פָסַק לָהּ שְׂעוֹרִים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם. וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן, וְקַב גְּרוֹגָרוֹת, אוֹ מָנֶה דְבֵלָה. וְאִם אֵין לוֹ, פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת. וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ, לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהִיא מִתְכַּסָּה בִבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה, וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ: \n",
+ "נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ, מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל. וְאִם הָיְתָה מֵנִיקָה, פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּמְכֻבָּד, הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ: \n"
+ ],
+ [
+ "מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, לְבַעְלָהּ. וִירֻשָּׁתָהּ, הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ, שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁבַּסֵּתֶר, לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלוֹ אֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי, לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלָהּ אֶחָד. שֶׁלּוֹ, יִנָּתֵן מִיָּד. וְשֶׁלָּהּ, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת: ",
+ "הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן, וּלְךָ אִי אֶפְשִׁי לִתֵּן: ",
+ "פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר, הוּא פוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם, הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ. שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. שׁוּם בְּמָנֶה, הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר. וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת, הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת. מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק, הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ: ",
+ "פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים, סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשֶׂה שִׁשָּׁה דִינָרִים. הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִינָרִין לַקֻּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: ",
+ "הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה, לֹא יֹאמַר הַבַּעַל כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶּנָּה בִכְסוּתִי, אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְתוֹמָה, לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. אִם יֵשׁ בַּכִּיס, מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְבוֹדָהּ: ",
+ "יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ, וְכָתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים זוּז, יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה, יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ: ",
+ "הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלָי, יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ, הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְלוּם: "
+ ],
+ [
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, יַעֲמִיד פַּרְנָס. יָתֵר מִכֵּן, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם, וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבְכֹהֶנֶת, שְׁנַיִם יְקַיֵּם, וּשְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעֹם אַחַד מִכָּל הַפֵּרוֹת, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹם אֶחָד יְקַיֵּם, שְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבְכֹהֶנֶת, שְׁנַיִם יְקַיֵּם, שְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאַחַד מִכָּל הַמִּינִין, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בַּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה. וּבַעֲשִׁירוֹת, שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ, בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְעִיר אַחֶרֶת, רֶגֶל אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, רַשָּׁאי. אָמַר לָהּ, עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי אוֹ מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ, אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה, מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית, יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית, לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים: \n",
+ "הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל, הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקָּחוֹ מֶקַּח טָעוּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן. וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו: \n",
+ "הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּמּוּמִין הַקְּטַנִּים. אֲבָל בַּמּוּמִין הַגְּדוֹלִים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס, וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבֻּרְסִי, בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלָדוּ. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתוֹ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי, אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּמְכֹּר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תִמְכֹּר. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שָׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר. וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, בָּטֵל. שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר. וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם: \n",
+ "נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְהַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁלָּהּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁיָּפֶה כֹחוֹ בִכְנִיסָתָהּ, הוּרַע כֹּחוֹ בִיצִיאָתָהּ. מְקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ בִכְנִיסָתָהּ, יָפֶה כֹחוֹ בִיצִיאָתָהּ. פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ: \n",
+ "נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ. נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ לְעֵצִים וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ. הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא, קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה, מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכָל. הוֹצִיא וְלֹא אָכַל, יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל: \n",
+ "שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם. מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב: \n",
+ "הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. הַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. קָדַם הוּא, זָכָה. קָדְמָה הִיא, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. כְּנָסָהּ, הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן: \n",
+ "לֹא יֹאמַר לָהּ, הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לַכְּתֻבָּה. וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כָל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ. גֵּרְשָׁהּ, אֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ. הֶחֱזִירָהּ, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ בִּלְבָד: \n"
+ ],
+ [
+ "הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. אִם כֵּן לָמָּה כָתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵרוֹת, עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם. כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ, אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל: \n",
+ "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין, וְהָיָה לוֹ פִקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין, שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה: \n",
+ "הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ, וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ, הַמּוֹתָר, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה: \n",
+ "הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא, הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִסָּתָהּ: \n",
+ "כָּתַב לָהּ, נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלָיִךְ, אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הִיא וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ, לֹא אוֹתָהּ וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ: \n",
+ "הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ, וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבָר: \n",
+ "הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים וּמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה: \n",
+ "הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבָּלְתִּי, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד, מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד, מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לַיְתוֹמִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד, הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו, אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ: \n",
+ "הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְתֻבָּה, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ. כְּתֻבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּטִּי וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבְרִי, וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְרוֹזְבּוּל, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ, אִשָּׁה גוֹבָה כְתֻבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְגֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוּל. שְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, גּוֹבָה שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת. שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת וְגֵט אֶחָד, אוֹ כְתֻבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין, אוֹ כְתֻבָּה וְגֵט וּמִיתָה, אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְתֻבָּה אַחַת, שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, עַל מְנָת כְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ. קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת, הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי שְׁנִיָּה. נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה, נָשָׂא שְׁנִיָּה וּמֵת הוּא, שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִים לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא, וִיתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּן וְאֵין שָׁם אֶלָּא שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. הָיָה שָׁם מוֹתַר דִּינָר, אֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן וְאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן. אִם אָמְרוּ יְתוֹמִים, אֲנַחְנוּ מַעֲלִים עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יָתֵר דִּינָר, כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְתֻבַּת אִמָּן, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין: \n",
+ "הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי, אֵינָן כְּבַמֻּחְזָק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ יֶשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵינוֹ כְלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת יוֹתֵר עַל שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלשׁ נָשִׁים וּמֵת, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ מָנֶה וְשֶׁל זוֹ מָאתַיִם וְשֶׁל זוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיוּ שָׁם מָאתַיִם, שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, שֶׁל מָאתַיִם וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁל זָהָב. הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, וְשֶׁל מָאתַיִם, מָנֶה, וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שִׁשָּׁה שֶׁל זָהָב. וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִטִּילוּ לְכִיס, פִּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ, כָּךְ הֵן חוֹלְקִין: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וּמֵת, הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית. הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית, וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכֶּרֶת, אַף הִיא לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. הָיוּ יוֹצְאוֹת כֻּלָּן בְּיוֹם אֶחָד, כָּל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, זָכְתָה. וְכָךְ הָיוּ כוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם שָׁעוֹת. הָיוּ כֻלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ, וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מֵהַלּוֹקֵחַ, וְרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה, וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה, וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵינֵיהֶם. וְכֵן בַּעַל חוֹב. וְכֵן אִשָּׁה בַעֲלַת חוֹב: \n"
+ ],
+ [
+ "אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ. יוֹרְשֶׁיהָ, יוֹרְשֵׁי כְתֻבָּתָהּ, חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ: \n",
+ "אַלְמָנָה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. מִן הָאֵרוּסִין, לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין: \n",
+ "מָכְרָה כְתֻבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, מִשְׁכְּנָה כְתֻבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, נָתְנָה כְתֻבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ, לֹא תִמְכֹּר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, וְכוֹתֶבֶת, לִמְזוֹנוֹת מָכָרְתִּי. וּגְרוּשָׁה לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין: \n",
+ "אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, נִתְקַבְּלָה כְתֻבָּתָהּ. הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָנֶה וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת אַחֲזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁין, מִכְרָהּ בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּם עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁיֵּר בְּשָׂדֶה בַּת תִּשְׁעָה קַבִּים, וּבְגִנָּה בַּת חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רֹבַע. הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וּמָכְרָה לָזֶה בְמָנֶה וְלָזֶה בְמָנֶה וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, שֶׁל אַחֲרוֹן בָּטֵל וְשֶׁל כֻּלָּן מִכְרָן קַיָּם: \n",
+ "שׁוּם הַדַּיָּנִין שֶׁפִּחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיפוּ שְׁתוּת, מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִכְרָן קַיָּם. אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה. אֲבָל אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקֹּרֶת, אֲפִלּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם, אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, מִכְרָן קַיָּם: \n",
+ "הַמְמָאֶנֶת, הַשְּׁנִיָּה, וְהָאַיְלוֹנִית, אֵין לָהֶם כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת. וְאִם מִתְּחִלָּה נְשָׂאָהּ לְשֵׁם אַיְלוֹנִית, יֶשׁ לָהּ כְּתֻבָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, יֶשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ, אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם אִמָּהּ. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד, אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת: \n",
+ "נִשֵּׂאת, הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ, בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִים, עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי: \n",
+ "אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי, אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ, אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ. אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא, יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁים לוֹמַר לָהּ, אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֶשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת, וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים, זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ: \n",
+ "כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁנֵי דַיָּנֵי גְזֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם, אַדְמוֹן וְחָנָן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם. חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים, אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת, חָנָן אוֹמֵר, תִּשָּׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ, תִּשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן, לֹא תִשָּׁבַע אֶלָּא בַסּוֹף: \n",
+ "מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ, חָנָן אוֹמֵר, אִבֵּד אֶת מְעוֹתָיו. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ, יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן, הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי: \n",
+ "אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין, הַבָּנִים יוֹרְשִׁים וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת. וּבִנְכָסִים מֻעָטִים, הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסָדְתִּי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+ "הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ כַדֵּי שֶׁמֶן, וְהוֹדָה בַקַּנְקַנִּים, אַדְמוֹן אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָה בְמִקְצָת הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבֵעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין זוֹ הוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+ "הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל, תֵּשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, אִלּוּ אֲנִי פָסַקְתִּי לְעַצְמִי, אֵשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשִׁי. עַכְשָׁיו שֶׁאַבָּא פָסַק עָלַי, מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת, אוֹ כְנֹס אוֹ פְטֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+ "הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְעֵד, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, הַשֵּׁנִי נֹחַ לִי וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר, אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ: \n",
+ "מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יֵלֵךְ בַּקְּצָרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְנֶה לוֹ דֶרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה, אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ, וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, הָיָה לְךָ לְהִפָּרַע אֶת שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה הָיָה פִקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ: \n",
+ "שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה, אַדְמוֹן אוֹמֵר, אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, כֵּיצַד אַתָּה לֹוֶה מִמֶּנִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה גוֹבֶה שְׁטַר חוֹבוֹ וְזֶה גּוֹבֶה שְׁטַר חוֹבוֹ: \n",
+ "שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּשּׂוּאִין, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ. אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ, אֲבָל לֹא מֵעִיר לִכְרַךְ וְלֹא מִכְּרַךְ לְעִיר. מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרָעָה לְנָוֶה הַיָּפָה, אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפָה לְנָוֶה הָרָעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לֹא מִנָּוֶה רָעָה לְנָוֶה יָפָה, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפָה בוֹדֵק: \n",
+ "הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין, אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים (וְאֶחָד עֲבָדִים). נָשָׂא אִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקִיָּא, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְקַפּוֹטְקִיָּא וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקִיָּא. נָשָׂא אִשָּׁה בְקַפּוֹטְקִיָּא וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקִיָּא, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקִיָּא: \n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e653843cad715ff23246684c2e15747b4ef2b257
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Ketubot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,160 @@
+{
+ "title": "Mishnah Ketubot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Ketubot",
+ "text": [
+ [
+ "בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי. שֶׁפַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָרוֹת, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין: \n",
+ "בְּתוּלָה, כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם. וְאַלְמָנָה, מָנֶה. בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה, מִן הָאֵרוּסִין, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ, פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים: \n",
+ "הַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה, וְקָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה, וּמֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֻכַּת עֵץ, כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה: \n",
+ "בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה, מִן הַנִּשּׂוּאִין, כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה, שֶׁנִּפְדּוּ, וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ, יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּתֻבָּתָן מָנֶה, וְאֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִין: \n",
+ "הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַחֵד עִמָּהּ. אַחַת אַלְמְנַת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת אַלְמְנַת כֹּהֵן, כְּתֻבָּתָן מָנֶה. בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים: \n",
+ "הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים, הִיא אוֹמֶרֶת, מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֶךָ. וְהַלָּה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ, וְהָיָה מִקָּחִי מֶקַּח טָעוּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, וְהִטְעַתּוּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אָנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא דְרוּסַת אִישׁ אָתְּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד בַּשּׁוּק, אָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְאָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ: \n",
+ "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלֹּאת מַיִם מִן הָעַיִן, וְנֶאֱנְסָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה, הֲרֵי זוֹ תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, הִיא אוֹמֶרֶת בְּתוּלָה נְשָׂאתַנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצָאת בְּהִנּוּמָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, כְּתֻבָּתָהּ מָאתָיִם. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, אַף חִלּוּק קְלָיוֹת רְאָיָה: \n",
+ "וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה וּלְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ, שֶׁהוּא נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אָבִיו וְהוּא אוֹמֵר לְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ, אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+ "הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּתַב יָדֵינוּ הוּא זֶה, אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ, קְטַנִּים הָיִינוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְתַב יָדָם אוֹ שֶׁהָיָה כְתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר, אֵינָן נֶאֱמָנִין: \n",
+ "זֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי, צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְתַב יָדִי: \n",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אָנִי, נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ וְהִיא אוֹמֶרֶת גְּרוּשָׁה אָנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אָנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים, הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא: \n",
+ "שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ, זֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, וְזֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, אֵינָן נֶאֱמָנוֹת. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְעִידוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת: \n",
+ "וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים, זֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אָנִי וְזֶה אוֹמֵר כֹּהֵן אָנִי, אֵינָן נֶאֱמָנִין. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְעִידִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין: \n",
+ "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵימָתַי, בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין. אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין, מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן, מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד: \n",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת, אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְכּוֹם, כָּל כֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ, פְּסוּלוֹת. וְאִם יֵשׁ לָהֶן עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. וְאֵין נֶאֱמָן אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב, הַמָּעוֹן הַזֶּה, לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם וְעַד שֶׁיָּצָאוּ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ: \n",
+ "וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְקָטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר, זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבֹּל לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר, דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה, מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס. הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת, וְעַל הַנְּתִינָה, וְעַל הַכּוּתִית. הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת, וְעַל הַשְּׁבוּיָה, וְעַל הַשִּׁפְחָה, שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה, יֵשׁ לָהֶן קְנָס. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּהִכָּרֵת, אֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס, הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁבוּיָה שֶׁנִּפְדֵּית, הֲרֵי הִיא בִקְדֻשָּׁתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלָה. הַבָּא עַל בִּתּוֹ, עַל בַּת בִּתּוֹ, עַל בַּת בְּנוֹ, עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, עַל בַּת בְּנָהּ, עַל בַּת בִּתָּהּ, אֵין לָהֶן קְנָס, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁמִּיתָתוֹ בִידֵי בֵית דִּין. וְכָל הַמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, אֵין מְשַׁלֵּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ: \n",
+ "נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין לָהּ קְנָס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יֶשׁ לָהּ קְנָס, וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ: \n",
+ "הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה. הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס. מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. מַה בֵּין אוֹנֵס לִמְפַתֶּה. הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר, וְהַמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד, וְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא. הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, וְהַמְפַתֶּה אִם רָצָה לְהוֹצִיא, מוֹצִיא: \n",
+ "כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻכַּת שְׁחִין. נִמְצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבֹא בְיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כב) וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ: \n",
+ "יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַמְפַתֶּה פָטוּר, וְהָאוֹנֵס חַיָּב: \n",
+ "אֵיזוֹהִי בֹשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. פְּגָם, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. קְנָס, שָׁוֶה בְכָל אָדָם. וְכֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִצְבָּה מִן הַתּוֹרָה, שָׁוֶה בְכָל אָדָם: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר, אֵין קְנָס. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס, אֵין מֶכֶר. קְטַנָּה יֶשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס. נַעֲרָה יֶשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. הַבּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס: \n",
+ "הָאוֹמֵר פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי וְטָבַחְתִּי וּמָכָרְתִּי, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ: \n"
+ ],
+ [
+ "נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה, בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ, וְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה, מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין: \n",
+ "הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ, אֵרְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלּוֹ. הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב. אָמְרוּ לוֹ, מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ: \n",
+ "הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בִתָּהּ עִמָּהּ, וְזִנְּתָה, הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב, וְלֹא מֵאָה סָלַע. הָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מֵאָה סָלַע. הָיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי הִיא כְבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. יֶשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב, יֶשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב, הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, אֶלָּא לְמִצְוָה: \n",
+ "הָאָב זַכַּאי בְבִתּוֹ בְקִדּוּשֶׁיהָ, בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה, וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וּמְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִשֵּׂאת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, בְּפִרְקוֹנָהּ, וּבִקְבוּרָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנָנֶת: \n",
+ "לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל: \n",
+ "הָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה, הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, מָה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת הָאָב, אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן: \n",
+ "לֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּתַב לָהּ, שָׂדֶה שָׁוֶה מָנֶה תַּחַת מָאתַיִם זוּז, וְלֹא כָתַב לָהּ, כָּל נְכָסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתֻבְּתִיךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "לֹא כָתַב לָהּ, אִם תִּשְׁתַּבָּאִי אֶפְרְקִנָּךְ וְאוֹתְבִנָּךְ לִי לְאִנְתּוּ, וּבְכֹהֶנֶת, אֲהַדְרִנָּךְ לִמְדִינְתָּךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "נִשְׁבֵּית, חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ. וְאִם אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ, אֵינוֹ רַשָּׁאי. לָקְתָה, חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ. אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ, רַשָּׁאי: \n",
+ "לֹא כָתַב לָהּ, בְּנִין דִּכְרִין דְּיֶהֱווֹן לִיכִי מִנַּאי אִנּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ יָתֵר עַל חוּלְקֵיהוֹן דְּעִם אֲחוּהוֹן, חַיָּב שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "בְּנָן נֻקְבִין דְּיֶהֶוְיָן לִיכִי מִנַּאי, יֶהֶוְיָן יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָן מִנִּכְסַי עַד דְּתִנַּסְּבָן לְגֻבְרִין, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+ "אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָא מִנִּכְסַי, כָּל יְמֵי מִגַּד אַלְמְנוּתִיךְ בְּבֵיתִי, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי גָלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין, עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לִיךְ כְּתֻבְּתִיךְ. לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין, נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, בְּתוּלָה גוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, אִם רָצָה לְהוֹסִיף, אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה, יוֹסִיף. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מִן הַנִּשּׂוּאִין, גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. מִן הָאֵרוּסִין, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכָנְסָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה, כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם, וְהִיא כוֹתֶבֶת, הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה, וּלְאַלְמָנָה, מָנֶה, וְהִיא כוֹתֶבֶת, הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה, הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת: \n",
+ "נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִשָּׂאוּ, אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה: \n",
+ "הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם, וַאֲפִלּוּ כֻלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם, אוֹ כֻלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל, אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ, אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה: \n",
+ "הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, חֻלִּין: \n",
+ "אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, לֹא טוֹחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם, אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ, אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבָּעָה, יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שַׁבָּת אֶחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה, הַטַּיָּלִין, בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: \n",
+ "הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ, פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין. עַד מָתַי הוּא פוֹחֵת, עַד כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ, שֶׁמָּא תִפּוֹל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה. וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ, מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דִינָרִין בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה טַרְפְּעִיקִין: \n",
+ "הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, לֹא יִפְחֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין, אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְׂעוֹרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא פָסַק לָהּ שְׂעוֹרִים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם. וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן, וְקַב גְּרוֹגָרוֹת, אוֹ מָנֶה דְבֵלָה. וְאִם אֵין לוֹ, פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר. וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ, וּמַחֲצֶלֶת. וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ, וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ, לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהִיא מִתְכַּסָּה בִבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה, וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ: \n",
+ "נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶסֶף לְצָרְכָּהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ, מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל. וְאִם הָיְתָה מֵנִיקָה, פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּמְכֻבָּד, הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ: \n"
+ ],
+ [
+ "מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, לְבַעְלָהּ. וִירֻשָּׁתָהּ, הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ, שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁבַּסֵּתֶר, לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלוֹ אֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי, לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלָהּ אֶחָד. שֶׁלּוֹ, יִנָּתֵן מִיָּד. וְשֶׁלָּהּ, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת: ",
+ "הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן, וּלְךָ אִי אֶפְשִׁי לִתֵּן: ",
+ "פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר, הוּא פוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם, הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ. שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. שׁוּם בְּמָנֶה, הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר. וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת, הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת. מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק, הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ: ",
+ "פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים, סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשֶׂה שִׁשָּׁה דִינָרִים. הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִינָרִין לַקֻּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: ",
+ "הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה, לֹא יֹאמַר הַבַּעַל כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶּנָּה בִכְסוּתִי, אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְתוֹמָה, לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. אִם יֵשׁ בַּכִּיס, מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְבוֹדָהּ: ",
+ "יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ, וְכָתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים זוּז, יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה, יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ: ",
+ "הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלָי, יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ, הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְלוּם: "
+ ],
+ [
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, יַעֲמִיד פַּרְנָס. יָתֵר מִכֵּן, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם, וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבְכֹהֶנֶת, שְׁנַיִם יְקַיֵּם, וּשְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעֹם אַחַד מִכָּל הַפֵּרוֹת, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹם אֶחָד יְקַיֵּם, שְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבְכֹהֶנֶת, שְׁנַיִם יְקַיֵּם, שְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאַחַד מִכָּל הַמִּינִין, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בַּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה. וּבַעֲשִׁירוֹת, שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ, בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְעִיר אַחֶרֶת, רֶגֶל אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, רַשָּׁאי. אָמַר לָהּ, עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי אוֹ מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ, אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה: \n",
+ "וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה, מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית, יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית, לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים: \n",
+ "הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל, הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקָּחוֹ מֶקַּח טָעוּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן. וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו: \n",
+ "הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּמּוּמִין הַקְּטַנִּים. אֲבָל בַּמּוּמִין הַגְּדוֹלִים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס, וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבֻּרְסִי, בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלָדוּ. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתוֹ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי, אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּמְכֹּר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תִמְכֹּר. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שָׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר. וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, בָּטֵל. שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר. וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם: \n",
+ "נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְהַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁלָּהּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁיָּפֶה כֹחוֹ בִכְנִיסָתָהּ, הוּרַע כֹּחוֹ בִיצִיאָתָהּ. מְקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ בִכְנִיסָתָהּ, יָפֶה כֹחוֹ בִיצִיאָתָהּ. פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ: \n",
+ "נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ. נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ לְעֵצִים וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ. הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא, קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה, מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכָל. הוֹצִיא וְלֹא אָכַל, יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל: \n",
+ "שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם. מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב: \n",
+ "הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. הַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. קָדַם הוּא, זָכָה. קָדְמָה הִיא, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. כְּנָסָהּ, הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן: \n",
+ "לֹא יֹאמַר לָהּ, הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לַכְּתֻבָּה. וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כָל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ. גֵּרְשָׁהּ, אֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ. הֶחֱזִירָהּ, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ בִּלְבָד: \n"
+ ],
+ [
+ "הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. אִם כֵּן לָמָּה כָתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵרוֹת, עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם. כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ, אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל: \n",
+ "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין, וְהָיָה לוֹ פִקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין, שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה: \n",
+ "הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ, וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ, הַמּוֹתָר, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה: \n",
+ "הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא, הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִסָּתָהּ: \n",
+ "כָּתַב לָהּ, נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלָיִךְ, אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הִיא וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ, לֹא אוֹתָהּ וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ: \n",
+ "הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ, וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבָר: \n",
+ "הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים וּמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה: \n",
+ "הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבָּלְתִּי, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד, מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד, מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לַיְתוֹמִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד, הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו, אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ: \n",
+ "הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְתֻבָּה, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ. כְּתֻבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּטִּי וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבְרִי, וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְרוֹזְבּוּל, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ, אִשָּׁה גוֹבָה כְתֻבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְגֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוּל. שְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, גּוֹבָה שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת. שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת וְגֵט אֶחָד, אוֹ כְתֻבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין, אוֹ כְתֻבָּה וְגֵט וּמִיתָה, אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְתֻבָּה אַחַת, שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, עַל מְנָת כְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ. קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵת, הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי שְׁנִיָּה. נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה, נָשָׂא שְׁנִיָּה וּמֵת הוּא, שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִים לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא, וִיתוֹמִים מְבַקְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּן וְאֵין שָׁם אֶלָּא שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. הָיָה שָׁם מוֹתַר דִּינָר, אֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן וְאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתֻבַּת אִמָּן. אִם אָמְרוּ יְתוֹמִים, אֲנַחְנוּ מַעֲלִים עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יָתֵר דִּינָר, כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְתֻבַּת אִמָּן, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין: \n",
+ "הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי, אֵינָן כְּבַמֻּחְזָק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ יֶשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵינוֹ כְלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת יוֹתֵר עַל שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלשׁ נָשִׁים וּמֵת, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ מָנֶה וְשֶׁל זוֹ מָאתַיִם וְשֶׁל זוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. הָיוּ שָׁם מָאתַיִם, שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, שֶׁל מָאתַיִם וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שֶׁל זָהָב. הָיוּ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שֶׁל מָנֶה נוֹטֶלֶת חֲמִשִּׁים, וְשֶׁל מָאתַיִם, מָנֶה, וְשֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שִׁשָּׁה שֶׁל זָהָב. וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִטִּילוּ לְכִיס, פִּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ, כָּךְ הֵן חוֹלְקִין: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וּמֵת, הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית. הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית, וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכֶּרֶת, אַף הִיא לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. הָיוּ יוֹצְאוֹת כֻּלָּן בְּיוֹם אֶחָד, כָּל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, זָכְתָה. וְכָךְ הָיוּ כוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם שָׁעוֹת. הָיוּ כֻלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה: \n",
+ "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ, וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מֵהַלּוֹקֵחַ, וְרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה, וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה, וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵינֵיהֶם. וְכֵן בַּעַל חוֹב. וְכֵן אִשָּׁה בַעֲלַת חוֹב: \n"
+ ],
+ [
+ "אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ. יוֹרְשֶׁיהָ, יוֹרְשֵׁי כְתֻבָּתָהּ, חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ: \n",
+ "אַלְמָנָה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. מִן הָאֵרוּסִין, לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין: \n",
+ "מָכְרָה כְתֻבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, מִשְׁכְּנָה כְתֻבָּתָהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, נָתְנָה כְתֻבָּתָהּ לְאַחֵר אוֹ מִקְצָתָהּ, לֹא תִמְכֹּר אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא בְּבֵית דִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹכֶרֶת הִיא אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, וְכוֹתֶבֶת, לִמְזוֹנוֹת מָכָרְתִּי. וּגְרוּשָׁה לֹא תִמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין: \n",
+ "אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה בְמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, נִתְקַבְּלָה כְתֻבָּתָהּ. הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ מָנֶה וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, מִכְרָהּ בָּטֵל. אֲפִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת אַחֲזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁין, מִכְרָהּ בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּם עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם כְּדֵי שֶׁתְּשַׁיֵּר בְּשָׂדֶה בַּת תִּשְׁעָה קַבִּים, וּבְגִנָּה בַּת חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רֹבַע. הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וּמָכְרָה לָזֶה בְמָנֶה וְלָזֶה בְמָנֶה וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה, שֶׁל אַחֲרוֹן בָּטֵל וְשֶׁל כֻּלָּן מִכְרָן קַיָּם: \n",
+ "שׁוּם הַדַּיָּנִין שֶׁפִּחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיפוּ שְׁתוּת, מִכְרָן בָּטֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִכְרָן קַיָּם. אִם כֵּן מַה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה. אֲבָל אִם עָשׂוּ אִגֶּרֶת בִּקֹּרֶת, אֲפִלּוּ מָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם, אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה, מִכְרָן קַיָּם: \n",
+ "הַמְמָאֶנֶת, הַשְּׁנִיָּה, וְהָאַיְלוֹנִית, אֵין לָהֶם כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת. וְאִם מִתְּחִלָּה נְשָׂאָהּ לְשֵׁם אַיְלוֹנִית, יֶשׁ לָהּ כְּתֻבָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, יֶשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים. לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֲזוּנָהּ, אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם אִמָּהּ. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד, אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת: \n",
+ "נִשֵּׂאת, הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ, בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. הַפִּקְחִים הָיוּ כוֹתְבִים, עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי: \n",
+ "אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי, אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ, אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ. אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא, יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁים לוֹמַר לָהּ, אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֶשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת, וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים, זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ: \n",
+ "כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁנֵי דַיָּנֵי גְזֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם, אַדְמוֹן וְחָנָן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם. חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים, אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תוֹבַעַת מְזוֹנוֹת, חָנָן אוֹמֵר, תִּשָּׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ, תִּשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן, לֹא תִשָּׁבַע אֶלָּא בַסּוֹף: \n",
+ "מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ, חָנָן אוֹמֵר, אִבֵּד אֶת מְעוֹתָיו. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ, יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן, הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי: \n",
+ "אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין, הַבָּנִים יוֹרְשִׁים וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת. וּבִנְכָסִים מֻעָטִים, הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסָדְתִּי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+ "הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ כַדֵּי שֶׁמֶן, וְהוֹדָה בַקַּנְקַנִּים, אַדְמוֹן אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָה בְמִקְצָת הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבֵעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין זוֹ הוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+ "הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל, תֵּשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, אִלּוּ אֲנִי פָסַקְתִּי לְעַצְמִי, אֵשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשִׁי. עַכְשָׁיו שֶׁאַבָּא פָסַק עָלַי, מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת, אוֹ כְנֹס אוֹ פְטֹר. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+ "הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְעֵד, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, הַשֵּׁנִי נֹחַ לִי וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר, אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ: \n",
+ "מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶרֶךְ שָׂדֵהוּ, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יֵלֵךְ בַּקְּצָרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְנֶה לוֹ דֶרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה, אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר: \n",
+ "הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ, וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, הָיָה לְךָ לְהִפָּרַע אֶת שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה הָיָה פִקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ: \n",
+ "שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה, אַדְמוֹן אוֹמֵר, אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, כֵּיצַד אַתָּה לֹוֶה מִמֶּנִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה גוֹבֶה שְׁטַר חוֹבוֹ וְזֶה גּוֹבֶה שְׁטַר חוֹבוֹ: \n",
+ "שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּשּׂוּאִין, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ. אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּרַךְ לִכְרַךְ, אֲבָל לֹא מֵעִיר לִכְרַךְ וְלֹא מִכְּרַךְ לְעִיר. מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרָעָה לְנָוֶה הַיָּפָה, אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפָה לְנָוֶה הָרָעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לֹא מִנָּוֶה רָעָה לְנָוֶה יָפָה, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפָה בוֹדֵק: \n",
+ "הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין, אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים (וְאֶחָד עֲבָדִים). נָשָׂא אִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקִיָּא, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְקַפּוֹטְקִיָּא וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקִיָּא. נָשָׂא אִשָּׁה בְקַפּוֹטְקִיָּא וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקִיָּא, נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקִיָּא: \n"
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Torat Emet 357",
+ "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8c9ea3e69d0eae2afb0b93138beabac6b354e03c
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
@@ -0,0 +1,79 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+ "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "actualLanguage": "fr",
+ "languageFamilyName": "french",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Le mariage est validé par un des trois moyens suivants: par l’argent donné à la femme pour l’épouser, par l’acte de mariage, ou par la cohabitation. La femme redevient libre de 2 façons: par la lettre de divorce, ou par la mort du mari. Pour la veuve qui incombe au beau-frère par lévirat, le mariage est validé par la cohabitation, et elle devient libre par le déchaussement (Dt 25, 9), ou par la mort du beau-frère. Quant à l’argent, selon l’école de Shammaï, ce sera un dinar ou la valeur d’un dinar; selon l’école de Hillel, ce sera une Prouta, ou la valeur d’une prouta, dont le montant vaut 1/8 d’Assarion italien (de la Grande Grèce).",
+ "On acquiert un esclave hébreu par de l’argent, ou par un acte écrit. Il devient libre après un nombre d’années (au bout de six ans de service), ou par l’arrivée du Jubilé, ou en se rachetant par déduction de valeur pour les années écoulées de service. La servante juive a cet avantage sur lui (un moyen en plus) que sa libération s’effectue aussi lorsqu’elle a les signes de la puberté. L’esclave qui se laisse percer l’oreille est acquis au maître par cette opération, et n’est libre qu’au jubilé, ou à la mort de son maître.",
+ "On acquiert un esclave païen, par l’argent, ou par un acte écrit, ou par la hazaqah. L’esclave peut acquérir la liberté par l’argent, ou par un acte d’affranchissement: il peut l’acquérir par l’argent, quand même ce serait payé par les mains d’autres personnes, ou par un acte d’affranchissement que le maître remet dans sa main à lui; c’est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent: il peut acquérir la liberté par l’argent qu’il donne de ses propres mains au maître, ou par un acte que d’autres personnes reçoivent pour lui. S’il se rachète par de l’argent, il faut que ce soit par celui des autres.",
+ "On acquiert du gros bétail en l’attirant à soi, et du petit bétail en le soulevant; c’est l’opinion de R. Meir et de R. Eliézer. Les autres docteurs disent que l’on fait l’acquisition du petit bétail en le traînant.",
+ "On acquiert les immeubles par un des 3 moyens suivants: l’argent, l’acte de vente, ou la hazaqah. Il n’y a qu’un moyen d’acquérir les meubles; c’est l’attraction. Si l’on achète en même temps un meuble et un immeuble, on peut employer pour ce dernier un des 3 moyens susdits. D’autre part, si un plaideur est obligé de prêter serment pour un meuble, on peut l’obliger de prêter en même temps serment pour l’immeuble.",
+ "Tout ce qu’il faut estimer pour fixer sa valeur en argent, se trouve pour l’un acquis à titre d’échange, dès que le prochain possède l’équivalent. Ainsi p. ex. en opérant l’échange d’un bœuf contre une vache, ou d’un âne contre un bœuf, dès que l’un l’a acquis, l’autre est responsable de l’échange. Ce que l’on remet au domaine du trésor sacré (de culte, ou d’aumône) est acquis étant en espèces; mais ce qui est remis en possession d’un simple israélite idioth\" est acquis par la possession. La promesse (seule) en consécration équivaut à la livraison du profane.",
+ "Tous les devoirs qu’un père doit accomplir pour son enfant incombent au père; les hommes y sont soumis, non les femmes (non la mère). Tous les devoirs qu’un fils doit accomplir pour les parents, incombent aux fils et aux filles. Tous les commandements qu’il faut observer dans un temps fixé, sont obligatoires pour les hommes, et non pour les femmes. Tous les commandements dont l’observation ne dépend pas d’un temps fixé sont obligatoires pour les hommes et pour les femmes. Toutes les prohibitions, qu’elles dépendent ou non d’un temps fixé, sont obligatoires pour les hommes et pour les femmes, sauf les défenses de ne pas anéantir les angles, de ne pas couper les coins, et de ne pas se rendre impur aux morts si l’on est cohen.",
+ "L’imposition des mains, la présentation des offrandes en les agitant, l’apport simple, la prise d’une pincée de farine, l’encensement, l’action de tordre le cou (d’un oiseau), l’aspersion de purification, la réception (du sang d’une victime), ce sont tous actes qu’accomplissent les hommes, non les femmes, sauf l’offrande de farine pour la femme soupçonnée, ou par celle qui a fait vœu d’abstinence: elles l’offrent elles-mêmes en l’agitant.",
+ "Tout précepte qui ne dépend pas du sol est aussi bien applicable en Terre-Sainte (Palestine) qu’au dehors; mais ce qui dépend du sol n’est applicable qu’en Palestine, sauf l’interdit de l’orla (des premières années de production d’un plant) et celui des mélanges hétérogènes. R. Eliézer défend aussi de manger des nouveaux fruits de l’année (avant l’offre des prémices) –.",
+ "Celui qui accomplit un seul précepte religieux sera favorisé pour ce fait, verra ses jours se prolonger, et aura une part d’héritage de la terre (future); mais celui qui n’accomplit pas un seul devoir ne jouira d’aucun de ces bienfaits. L’homme instruit dans la Bible, dans la Mishna, et au courant des usages du monde, ne péchera pas facilement, comme il est dit (Qo 4, 12): Le triple fil ne sera pas rompu aisément; mais celui qui n’a ni instruction, ni conduite, ne fait pas partie du monde habité (est un être insociable)."
+ ],
+ [
+ "On peut consacrer une femme pour épouse par soi-même, ou par un délégué. La femme peut aussi épouser un homme par elle-même ou par un intermédiaire (qui recevra pour elle l’argent, ou l’acte des fiançailles). Le père peut recevoir lui-même, ou par un autre individu, l’argent ou l’acte des fiançailles pour sa fille, si elle est encore à la première majorité. Si un homme dit à une femme: “sois engagée envers moi par cette datte, ou par celle-ci”, si l’un des objets ainsi désignés a une valeur d’une prouta, la consécration est définitive; au cas contraire, elle ne l’est pas. Si la consécration est proposée par 3 de ces fruits, au cas où les 3 réunis valent une prouta, la consécration est formelle; au cas contraire, elle ne l’est pas. Si la femme a mangé ces fruits un à un, au fur et à mesure que le mari parlait, elle n’est consacrée qu’au cas où même la dernière datte représente la valeur d’une prouta.",
+ "Si le futur dit: “Sois engagée envers moi par cette coupe de vin”, et c’est du miel, ou “par ce miel”, et c’est du vin, ou “par ce dinar d’argent”, et c’est une pièce d’or, ou “par ce dinar d’or”, et c’est de l’argent, ou “à condition que je sois riche”, et il se trouve pauvre, ou “si je suis pauvre”, et il se trouve être riche, la consécration n’est pas effective (elle pèche par la base). R. Simon dit: s’il s’est trompé de façon que le résultat soit avantageux, la consécration sera définitive.",
+ "Si le mari dit: “Sois engagée envers moi, à condition que je sois cohen”, et il se trouve être lévite; ou “à condition que je sois lévite”, et il se trouve être cohen; ou “que je sois descendant des gens voués au culte”, et il se trouve être Mamzer (illégitime); ou “que je sois Mamzer”, et il se trouve être de la race des gens voués au culte; ou “que je sois citadin”, et il est villageois; ou “que je sois villageois”, et il est citadin; ou “à condition que ma maison soit proche du bain”, et elle en est éloignée; ou “à condition d’en être loin”, et il se trouve près de là; ou “à condition que j’aie une fille ou une servante qui sache natter les cheveux de femme”, et il se trouve ne pas en avoir; ou “à condition de ne pas en avoir”, et il en a; ou “à condition de ne pas avoir de fils”, et il en a; ou “à condition d’en avoir”, et il n’en a pas; en tous ces cas où les conditions ne se réalisent pas, bien que la femme ait eu la pensée de s’engager même au cas de leur non réalisation, elle n’est pas tenue pour consacrée. Il en est de même si elle a trompe lé futur en ses promesse.",
+ "Si quelqu’un dit à son délégué d’aller consacrer pour lui telle femme en tel lieu, et le délégué l’a consacrée ailleurs, elle n’est pas engagée. Mais si le futur a dit seulement: “elle est dans tel endroit”, (sans l’ordonner), et la consécration a eu lieu ailleurs, l’engagement sera définitif –.-",
+ "Si quelqu’un consacre une femme à condition qu’elle ne soit pas engagée par vœu, et il se trouve ensuite qu’elle l’est, le mariage sera nul; s’il l’a épousée sans condition et elle est engagée, elle se séparera du mari sans recevoir de lui le douaire. Il en est de même, pour la femme épousée à condition de n’avoir pas de défauts, et qui se trouve en avoir. Les défauts énumérés dans la Bible au sujet des Cohanim (Lv 21, 18-20) et qui les rendent impropres au service du culte, peuvent devenir des causes d’annulation des mariages.-",
+ "De celui qui consacre deux femmes pour la valeur d’une prouta, ou une pour moins d’une prouta, lors même qu’il lui envoie ensuite le cadeau de fiançailles, l’engagement est nul, parce que l’envoi a été fait dans la supposition que le premier engagement avait été valable. De même, l’engagement, d’un mineur est nul.",
+ "Celui qui consacre à la fois une femme et sa fille, ou une femme et sa sœur, n’a pas contracté d’engagement: un jour, en présence de cinq femmes dont deux étaient sœurs, un homme cueillit un panier de figues, qui leur eût appartenu si l’on n’avait été en la septième année du repos agraire (où les fruits sont comme abandonnés). L’homme leur dit: “je vous déclare toutes consacrées envers moi par ce panier”, et l’une d’elles prit le panier en signe d’acception pour toutes. Les sages décidèrent que les deux sœurs ne seraient pas tenues pour consacrées.",
+ "Si l’on engage comme épouse une femme avec la part de ce qui vous revient, soit sur des saintetés de premier ordre, soit sur celles de second ordre, cette déclaration est nulle; si l’on a employé à cet effet de la seconde dîme, soit involontairement, soit de plein gré, la consécration sera nulle, selon R. Meir. Mais R. Juda dit: si c’est involontaire la consécration est nulle; mais si c’est volontaire, l’engagement est effectif. Si une femme a été volontairement consacrée par des saintetés, la consécration est effective; elle ne l’est pas en cas involontaire, selon l’avis de R. Meir. Mais R. Juda dit: l’engagement inconscient sera effectif, non celui qui est accompli de plein gré.",
+ "Si quelqu’un s’engage au mariage en prenant de l’orla, ou des plants d’hétérogènes de la vigne, ou un bœuf condamné à être lapidé, ou une génisse destinée à avoir le cou rompue (pour homicide dont le meurtrier est inconnu), ou les oiseaux à offrir par un lépreux lors de sa guérison, ou les cheveux coupés d’un Nazir, ou le premier rejeton d’un âne, ou un mélange de viande et lait, ou des animaux profanes égorgés indûment au parvis du Temple, en tous ces cas d’interdit, l’engagement est nul. Mais si l’on a consacré une femme avec le produit de la vente d’un de ces objets, la consécration sera définitive.",
+ "Si l’on consacrer une femme en lui donnant de l’oblation, ou de la dîme, ou l’une des donations sacerdotales, ou de l’eau d’aspersion de la vache rousse, ou des cendres de celle-ci (2 modes de purification pouvant être vendus), la consécration sera effective, lors même que le mari serait un simple israélite (non cohen) –.-"
+ ],
+ [
+ "Si quelqu’un dit à son prochain: “va m’engager une femme”, et celui-ci l’épouse pour lui-même, cette dernière consécration est réelle. De même, si l’on se fiance à une femme pour l’épouser au bout de 30 jours, puis avant ce délai un autre l’épouse, ce dernier l’emporte, et si c’est une fille d’israélite unie à un cohen, elle pourra manger de l’oblation. Si quelqu’un dit à une femme: “Sois engagée envers moi dès à présent et après l’espace de 30 jours”, puis un autre homme vient l’engager dans cet intervalle, elle n’est consacrée qu’en partie; aussi, soit une fille d’israélite ainsi unie à un cohen, soit une fille de cohen unie à un israélite, ne pourra pas manger d’oblation.",
+ "Si quelqu’un dit à une femme: “sois-moi consacrée, à condition que je te remette 200 zouz”, la consécration sera effective, et le fiancé devra lui donner la somme promise. Mais s’il lui dit: “à condition que je te remette cette somme d’ici à 30 jours”, au cas où il l’a remise dans l’intervalle de temps voulu, la consécration est effective; au cas contraire, elle ne l’est pas. S’il dit: “à condition d’avoir 200 zouz”, la consécration sera réelle s’il a cette somme (attestée par des témoins). S’il dit: “à condition que je te montre 200 zouz”, le mariage sera conclu en lui montrant cet argent; s’il le lui montre sur la table de change (non à lui), l’engagement est nul.",
+ "Si l’homme dit: “à condition que j’aie assez de champ de quoi y semer un Cour (= 300 saa)”, le mariage sera conclu s’il a ces champs (vérification faite). S’il dit: “à condition que j’aie ceci en tel endroit”, au cas où il l’a réellement à l’endroit désigné, le mariage sera conclu; sinon, l’engagement sera nul. S’il dit: “à condition que je te montre un champ d’une étendue telle qu’on y sème un Cour”, le mariage sera conclu en montrant ce champ. S’il lui montre cette étendue dans une vallée (non en sa propriété), l’engagement sera nul.",
+ "R. Meir dit: Toute condition qui ne ressemble pas à celle posée par Moïse aux tribus de Ruben et de Gad, est nulle. Il fit la condition en ces termes (Nb 32, 29): Si les fils de Gad et de Ruben passent le Jourdain, on leur donnera la Pérée; s’ils ne le passent pas, en armes, ils auront leur part en Canaan. R. Hanina b. Gamliel dit: Moïse fut obligé de répéter la condition; car s’il s’était contenté de dire: “S’ils passent le Jourdain, on leur donnera la Pérée”, sans rien dire de plus, on aurait pu croire qu’on ne leur donnerait rien, pas même leur part en Canaan.",
+ "Si en consacrant une femme le fiancé dit qu’il la croyait fille de cohen, et elle l’est d’un lévite, ou qu’il la croyait lévite, et elle est fille de cohen, ou qu’il la croyait riche et elle est pauvre, ou qu’il la croyait pauvre et elle est riche, la consécration est effective: ce n’est pas elle qui l’a trompé. Si l’on dit à une femme: “tu me seras consacrée après ma conversion, ou après la tienne”, ou “après mon affranchissement, ou après le tien”, ou “après la mort de ton mari, ou après la mort de ta sœur”, ou “après que tu auras déchaussé le beau-frère dont tu dépends”, toutes conditions primordiales, l’engagement est nul (sans base). De même si quelqu’un dit à son prochain: “j’engage d’avance la fille que ta femme mettra au monde”, ce n’est pas une consécration réelle. Cependant, ces paroles ont leur valeur au cas où il est reconnu que la femme est enceinte; lorsqu’alors elle enfante une fille, la consécration sera réelle.",
+ "Si quelqu’un dit à une femme: “sois-moi consacrée, à la condition que je parle en ta faveur à l’autorité supérieure, ou que je travaille chez toi une journée entière comme ouvrier”, dès qu’il a rempli l’une de ces promesses, la consécration est effective; sinon, elle ne l’est pas. S’il met pour condition l’assentiment de son père, dès que celui-ci l’accorde, le mariage est conclu; s’il n’y consent pas, l’engagement est nul; mais s’il meurt, la consécration redevient effective. Si dans l’intervalle le fils meurt, on engage le père à dire qu’il n’aurait pas consenti (afin de soustraire la future aux cas de lévirat qui pourraient lui incomber).",
+ "Si quelqu’un dit: “j’ai promis ma fille, sans plus savoir à qui je l’ai fiancée”, puis un autre vient déclarer qu’il est le fiancé, on le croit. Si 2 prétendants se présentent comme fiancés, tous deux doivent remettre un acte de divorce à la femme pour la libérer (vu le doute résultant de cette double déclaration); mais s’ils veulent s’entendre, il est permis que l’un adresse l’acte de divorce, et l’autre peut l’épouser. -",
+ "",
+ "Si quelqu’un a 2 séries de filles nées de 2 mariages successifs, et le père dit qu’il sait avoir marié une grande fille, mais il ne sait plus si c’est la plus âgée de la première série, ou la plus âgée de la seconde, ou la plus jeune de la première qui se trouve plus âgée que la première de la deuxième série, toutes deviennent interdites à épouser quelqu’un, sauf la plus jeune des jeunes; tel est l’avis de R. Meir. R. Yossé dit: toutes sont libres, sauf la plus âgée de la première série. Si le père dit avoir consacré en mariage sa jeune fille, sans plus savoir si c’est la plus jeune de la deuxième série, ou la plus jeune de la première série, ou la plus âgée de la deuxième série, qui se trouve être moins âgée que la plus jeune de la première série, toutes sont interdites, sauf la plus âgée de la première série; tel est l’avis de R. Meir. R. Yossé dit: toutes sont libres, sauf la plus jeune de la deuxième série.",
+ "Si quelqu’un prétend avoir consacré une femme pour sienne, et celle-ci le nie, il est interdit à l’homme d’épouser l’une des parentes de celle-ci à un degré prohibé, mais elle reste libre aux parents à degré prohibé de l’homme. Lorsqu’elle prétend avoir été consacrée en mariage par cet homme, et il le nie, celui-ci pourra épouser les parentes à degré prohibé de la femme, mais elle sera interdite aux parents de l’homme. Si celui-ci prétend l’avoir consacrée en mariage, et la femme déclare que l’homme a consacré sa fille, il est interdit à l’homme d’épouser les parents à degré prohibé de la mère; mais celle-ci reste libre d’épouser les parents de l’homme, de même qu’il peut épouser les parentes de la fille, et celle-ci est libre pour les parents de l’homme.",
+ "Si l’homme prétend avoir consacré en mariage la fille, tandis que la mère de celle-ci s’attribue la consécration à elle, il est interdit à l’homme d’épouser les parentes à degré prohibé de la fille; mais celle-ci reste libre aux parents de l’homme. Il peut épouser les parentes de la mère, à laquelle sont interdits les parents de l’homme.",
+ "Chaque fois qu’un mariage s’accomplit sans obstacle religieux, l’enfant issu de cette union est comme le père (au point de vue du droit de famille). Telles sont les unions des filles de Cohen, ou de lévite, ou de simple israélite, avec un cohen, ou un lévite, ou un israélite. Chaque fois que le mariage s’accomplit en transgressant une prescription religieuse, l’enfant à naître de là sera compté d’après celui des 2 époux qui est fautif. Telles sont une veuve unie à un grand prête, une femme répudiée ou ayant déchaussé unie à un simple cohen, une bâtarde ou une descendante des gens voués au culte unie à un israélite, une fille d’israélite unie à un bâtard ou à un descendant des gens voués au culte. Lorsque l’union d’une femme n’est pas susceptible de consécration avec tel homme, mais le cas échéant est légale avec d’autres, l’enfant né de ce mariage est mamzer (illégitime). On entend par là l’une des unions prohibées par la loi mosaïque (Lv18). Enfin, lorsque la consécration n’est effective, ni entre les époux actuels, ni en cas d’union avec un autre mari, l’enfant est comme la mère (sans être bâtard); c’est le cas d’un enfant né d’un juif et d’une mère esclave ou païenne.",
+ "R. Tarfon dit: Voici comment un mamzer est susceptible d’être admissible dans la communauté juive: il épousera une esclave païenne, dont l’enfant sera aussi esclave; lorsque le maître juif affranchit ce dernier, il devient libre (et n’est plus mamzer). Selon R. Eliézer, l’enfant reste esclave et Mamzer."
+ ],
+ [
+ "Dix sortes de familles proviennent de l’exil de Babylone (et sont installées depuis lors en Palestine): des prêtres, des Lévites, des Israélites, des issus de profanés, des prosélytes, des affranchis, des Mamzer, des gens voués au culte, ceux de père inconnu, des enfants trouvés. Les 3 premières peuvent se marier entre elles. Des 6 premières, sauf le cohen, il peut aussi y avoir alliance entre elles; enfin les 6 dernières peuvent s’unir entre elles.",
+ "On appelle Shtouqi (muet) celui dont on connaît la mère, non le père; Assouf (trouvé) celui que l’on a recueilli dans la rue, sans connaître ni père ni mère. Aba Saül nommait le muet “l’examiné”.",
+ "Tous ceux à qui il est défendu d’entrer dans la communauté d’Israël peuvent s’allier entre eux; R. Juda le défend. R. Eliézer dit: celui dont la descendante est certaine peut s’unir à un autre de descendance certaine; mais entre celui qui est certain de son origine avec celui qui l’ignore, ou à l’inverse, ou entre deux personnes d’issue douteuse, l’union est interdite. Or, on nomme douteux celui dont le père est inconnu, l’enfant trouvé, le cuthéen. -",
+ "Lorsqu’un cohen épouse une fille de cohen, il devra s’enquérir sur ses ascendantes jusqu’à la 4e génération, ce qui porte l’examen sur 8 mères, savoir sa mère et grand mère maternelle, la mère du père de sa mère et la mère de celle-ci, la mère de son père et la mère de celle-ci, la mère du père de son père et la mère de celle-ci. S’il s’agit d’une fille de lévite ou d’Israélite, on ajoute encore un degré.",
+ "Pour un cohen en fonction à l’autel il est inutile de s’enquérir, ni pour un lévite qui est au service officiel du Temple, ni pour un Israélite qui siège à Jérusalem au grand Sanhédrin (cour supérieure de justice). De même, dans une famille qui a occupé des fonctions d’administrateur public, ou de préposé à la bienfaisance, les filles sont dignes d’épouser un cohen, sans qu’il soit nécessaire de procéder à une enquête. R. Yossé dit: il faut traiter de même ceux qui se trouvent enregistrés dans les vieilles généalogies de Sephoris. R. Hanina b. Antigonos attribue le même mérite à ceux qui sont inscrits dans le palais public (strata) du roi.",
+ "La fille d’un homme déchu du sacerdoce est à jamais impropre à épouser un cohen; mais la fille d’un israélite qui a épousé une telle personne devient apte à épouser un cohen; enfin la fille d’un cohen déchu du sacerdoce qui aurait épousé une fille d’israélite reste aussi impropre à un cohen. R. Juda dit: la fille d’un prosélyte (quoique lui-même marié à une juive) est considérée comme la fille d’un cohen profané.",
+ "R. Eliézer b. Jacob dit: la fille d’un simple israélite marié à un prosélyte est apte à épouser un cohen, comme celle d’un prosélyte marié à une fille d’israélite; mais celle d’un prosélyte marié à une prosélyte est impropre: fut-ce des prosélytes, ou des affranchis, il y a inaptitude jusqu’à la dixième génération, à moins que la mère soit fille d’Israélite. Selon R. Yossé, même la fille d’un prosélyte marié à un prosélyte peut épouser un cohen.",
+ "Si un père déclare son fils Mamzer, on ne le croit pas, et lors même que les 2 parents disent d’un enfant encore dans le sein de sa mère il est mamzer, on ne les croit pas. R. Juda dit de les croire.",
+ "Si un père charge quelqu’un de marier sa fille à un tiers, puis il la marie lui-même à un autre; ce mariage sera valable s’il a lieu le premier; mais si celui du délégué est antérieur, il sera le premier valable. Lorsqu’on ignore quel est le 1er, les deux fiancés enverront un acte de divorce, sauf s’ils s’entendent à ce que l’un divorce, et l’autre peut l’épouser. De même une femme donne à un délégué l’ordre de la marier (par procuration), puis elle va se marier à un autre, ce mariage est valable s’il a lieu le premier; mais si celui du délégué est antérieur, il sera le premier valable. Lorsqu’on ignore quel est le premier, les 2 fiancés enverront le divorce, sauf s’ils s’entendent à ce que l’un divorce, et l’autre peut l’épouser.",
+ "Si un homme fait un voyage d’outre-mer avec sa femme, et il revient avec femme et enfants, en déclarant que la femme partie avec lui en voyage est bien celle qu’il ramène et dont voici les enfants, il n’a pas besoin de fournir d’autre preuve d’identité, ni pour la femme ni pour les enfants. S’il annonce qu’elle est morte et que ce sont là ses enfants, il est tenu de le prouver pour les enfants, non pour le décès de la mère.",
+ "Si le mari déclare avoir épousé une femme au-delà des mers, qu’il présente avec ses enfants, il est tenu de prouver son assertion pour la femme, non pour les enfants. S’il dit qu’elle est morte en laissant les enfants qu’il montre, il est tenu de prouver son assertion pour la femme et pour les enfants.",
+ "Un homme ne doit pas s’isoler avec 2 femmes (étrangères) mais une femme peut rester seule avec 2 hommes. R. Simon dit: même un homme peut s’isoler avec 2 femmes, lorsqu’une des deux est sa femme légitime; il peut même dormir avec elles dans une auberge, parce que sa femme le surveille. Un homme peut s’isoler avec sa mère, ou avec sa fille, même dormir en se trouvant près d’elles. Si le fils ou la fille ont grandi, chacun devra garder ses vêtements en se couchant.",
+ "Nul célibataire, homme ou femme, ne devra exercer la profession d’instituteur. R. Eliézer dit: si l’on n’a pas sa femme auprès de soi (même marié), on ne devra pas exercer l’enseignement.",
+ "R. Juda dit: un célibataire ne devra pas exercer le métier de pâtre, et 2 célibataires ne devront pas dormir sous le même manteau; les autres sages le permettent (ne craignent pas de relation contre nature). Celui qui par profession a affaire aux femmes ne devra pas s’isoler avec elles (de crainte d’inconduite); aussi, est-il bon de ne pas enseigner à son fils une telle profession). R. Meir dit: Il faut toujours tâcher d’apprendre à son fils un métier convenable (ou facile), puis prier celui qui a en son pouvoir la richesse, car il n’y a pas de métier qui ne puisse laisser l’ouvrier pauvre ou l’enrichir; ni la pauvreté, ni la richesse ne dépend du métier tout dépend du mérite de l’ouvrier. R. Simon b. Eléazar dit: -As-tu jamais vu un quadrupède sauvage ou un oiseau exercer un métier? Cependant ils se nourrissent sans souci. Or, les animaux n’ont été créés que pour me servir (pour être utiles aux hommes), et moi j’ai été créé pour servir mon Créateur; ne serait-il pas juste que je me nourrisse sans souci? Mais j’ai commis des actes mauvais, et j’ai perdu mon droit à la nourriture. Abba Goryon, habitant de Sidon, dit au nom d’Abba Saül: On ne doit pas apprendre à son fils le métier d’ânier, ou de chamelier, de potier, de marin, de berger, de boutiquier, car ce sont des métiers de brigands. R. Judah dit au nom d’Abba Gorya: La plupart des âniers sont méchants; les chameliers sont en général d’honnêtes gens; la plupart des marins sont des hommes pieux. Le meilleurs des guérisseurs ira dans l’enfer, et le plus honnête des bouchers est l’associé d’Amalek. R. Nehoraï dit: Je laisse de côté tous les métiers du monde, et je n’enseigne à mon enfant que la Tora, la science dont on mange les fruits dans ce monde-ci, et dont le capital reste entier pour le monde futur. Les autres métiers ne sont pas aussi bons; on devient malade ou vieux, ou en ayant d’autres maux, on ne peut pas travailler, on meurt de faim. Mais la Tora met l’homme en sa jeunesse à l’abri de tout mal, et donne de l’espoir pour la vieillesse. Or, de la jeunesse il est dit (Is 40, 31): Ceux qui espèrent en Dieu renouvelleront leurs forces. De la vieillesse il est dit (Ps 92, 9): ils produiront des fruits même ne la vieillesse. De même il est dit du patriarche Abraham (Gn 24, 1): Abraham étant âgé, Dieu le bénit en tout. Nous trouvons que notre ancêtre Abraham accomplit toute la loi avant qu’elle fût promulguée, comme il est dit (ibid. 27, 5): Parce qu’Abraham a entendu ma voix, qu’il a observé mes recommandations, mes préceptes, mes règles, mes lois. R. Nehoraï dit: Je laisse de côté tous les métiers du monde, et je n’enseigne à mon enfant que la Tora..."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d8e3796210fa58bad0129a141828c8a92453a87b
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-deutsche-mischna-uebersetzung",
+ "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.5,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.
Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.
Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.
Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.
Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.
Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Eine Frau wird auf drei Arten erworben und erwirbt sich selbst auf zwei Arten. Sie wird erworben durch Geld, Urkunde und Beischlaf. Durch Geld, und zwar, so sagen Bet-Schammai, durch einen Denar oder den Wert eines Denars. Bet-Hillel aber sagen: Durch eine Peruta oder den Wert einer Peruta. Wieviel ist eine Peruta? Ein Achtel eines italischen Issar. Sie erwirbt sich selbst durch Scheidebrief und Tod des Gatten. Eine Schwägerin wird erworben durch Beischlaf und erwirbt sich selbst durch Chaliza und Tod des Schwagers.",
+ " Ein hebräischer Knecht wird erworben durch Geld und Urkunde und erwirbt sich selbst durch die Jahre, durch das Jobeljahr und durch Verminderung des (Kauf) geldes. Ihm überlegen ist eine hebräische Magd, die (auch) durch die Pubertätszeichen sich selbst erwirbt. Der (am Ohr) durchstochene (Knecht) wird erworben durch das Durchstechen und erwirbt sich selbst durch das Jobeljahr und durch den Tod des Herrn.",
+ " Ein kanaanitischer Knecht wird erworben durch Geld, Urkunde und Besitznahme und erwirbt sich selbst durch Geld, das durch andere (gezahlt wird), und durch Urkunde, die von ihm selbst (in Empfang genommen wird); so sagt R. Meïr. Die Weisen aber sagen: Durch Geld, (auch) wenn es durch ihn selbst (gezahlt wird), und durch Urkunde, (auch) wenn sie von anderen (in Empfang genommen wird, nur muß das Geld von anderen sein.",
+ " Großvieh wird erworben durch Übergabe und Kleinvieh durch Hochheben; so sagen R. Meïr und R. Eliëser. Die Weisen aber sagen: Kleinvieh wird durch Ansichziehen erworben.",
+ " Güter, die Sicherheit gewähren, werden erworben durch Geld, Urkunde und Besitznahme und solche, die keine Sicherheit gewähren, werden nur durch Ansichziehen erworben. Güter, die keine Sicherheit gewähren, werden mit Gütern, die Sicherheit gewähren, erworben durch Geld, Urkunde und Besitznahme. Güter, die keine Sicherheit gewähren, verbinden Güter, die Sicherheit gewähren, daß man ihretwegen schwöre.",
+ " Bei allem, was als Gegenwert für ein anderes dient, ist der eine, sobald der andere es erworben hat, für das Eingetauschte haftbar. Wie ist dies? Wenn jemand einen Ochsen gegen eine Kuh getauscht hat, oder einen Esel gegen einen Ochsen, so ist er, wenn der andere es erworben hat, für das Eingetauschte haftbar. Das Heiligtum erwirbt durch Geld, der Laie durch Besitznahme. Dem Höchsten gegenüber gilt das Sprechen so viel wie die Übergabe bei einem Laien.",
+ " Zu allen Pflichten dem Sohne gegenüber, die dem Vater obliegen, sind Männer verpflichtet, Frauen aber davon befreit. Zu allen Pflichten dem Vater gegenüber, die dem Sohne obliegen, sind sowohl Männer als auch Frauen verpflichtet. Zu allen Geboten, die an eine bestimmte Zeit gebunden sind, sind Männer verpflichtet, Frauen aber davon befreit. Zu allen Geboten, die nicht an eine bestimmte Zeit gebunden sind, sind sowohl Männer als auch Frauen verpflichtet. Zur (Einhaltung) aller Verbote, einerlei ob sie an eine bestimmte Zeit gebunden oder nicht gebunden sind, sind sowohl Männer als auch Frauen verpflichtet, ausgenommen das Verbot des Zerstörens, des Rundscherens und der Verunreinigung an Toten.",
+ " Das Stützen, Schwingen, Heranbringen, Abheben des Komez, Aufräuchern, Abkneipen, Sprengen und Auffangen erfolgt durch Männer und nicht durch Frauen, ausgenommen das Speiseopfer einer Sota und einer Nasiräerin, bei denen sie schwingen.",
+ " Jedes Gebot, das an das Land gebunden ist, gilt nur im Land; (jedes aber), das nicht an das Land gebunden ist, gilt sowohl im Land als auch außerhalb des Landes, ausgenommen Orla und Kilajim. R. Eliëser sagt: Auch ausgenommen das Neue.",
+ " Wer auch nur ein Gebot erfüllt, dem wird Gutes zuteil; sein Leben wird verlängert, und er erbt das Land. Wer aber ein Gebot nicht erfüllt, dem wird Gutes nicht zuteil; sein Leben wird nicht verlängert, und er erbt das Land nicht. Wer in Schriftwort, Mischna und Lebensart bewandert ist, sündigt nicht so schnell, wie es heißt (Koh. 4, 12): „Und der dreifache Faden reißt nicht so schnell ab.“ Wer aber weder in Schriftwort, noch in Mischna, noch in Lebensart bewandert ist, gehört nicht zur Kulturwelt."
+ ],
+ [
+ "Der Mann kann sich (eine Frau) antrauen sowohl persönlich als auch durch seinen Beauftragten. Die Frau kann angetraut werden sowohl persönlich als auch durch ihren Beauftragten. Ein Mann kann seine Tochter, wenn sie noch ein Mädchen ist, antrauen sowohl persönlich als auch durch seinen Beauftragten. Wenn jemand zu einer Frau sagt: „Sei mir angetraut mit dieser Dattel; sei mir angetraut mit dieser!“, so ist sie, wenn eine von ihnen eine Peruta wert ist, angetraut, wenn aber nicht, nicht angetraut. (Wenn er sagt): „(Sei mir angetraut) mit dieser und mit dieser und mit dieser!“, so ist sie, wenn alle zusammen eine Peruta wert sind, angetraut, wenn aber nicht, nicht angetraut. Wenn sie eine nach der anderen aufgegessen hat, so ist sie nur angetraut, wenn eine von ihnen eine Peruta wert ist.",
+ "(Wenn jemand zu einer Frau sagt): „Sei mir angetraut mit diesem Becher Wein!“, und es stellt sich heraus, daß es Honig ist; oder: „(… mit diesem Becher) Honig!“, und es stellt sich heraus, daß es Wein ist; oder: „… mit diesem Silberdenar! “, und es stellt sich heraus, daß es ein Golddenar ist; oder: „… mit diesem Golddenar!“, und es stellt sich heraus, daß es ein Silberdenar ist; oder: „(Sei mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich reich bin!“, und es stellt sich heraus, daß er arm ist; oder: „(… unter der Bedingung, daß ich) arm bin!“, und es stellt sich heraus, daß er reich ist, so ist sie nicht angetraut. R. Simon sagt: Wenn er sie zu ihrem Vorteil getäuscht hat, ist sie angetraut.",
+ "(Wenn jemand zu einer Frau sagt: „Sei mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich ein Priester bin!“, und es stellt sich heraus, daß er ein Levite ist; oder: „(… unter der Bedingung, daß ich ein) Levite bin!“, und es stellt sich heraus, daß er ein Priester ist; oder: „(… unter der Bedingung, daß ich ein) Nathin bin!“, und es stellt sich heraus, daß er ein Bastard ist; oder: „(… unter der Bedingung, daß ich ein) Bastard bin!“, und es stellt sich heraus, daß er ein Nathin ist; oder: „(… unter der Bedingung, daß ich) in einer Stadt wohne!“, und es stellt sich heraus, daß er in einer Großstadt wohnt; oder: „(… unter der Bedingung, daß ich) in einer Großstadt wohne!“, und es stellt sich heraus, daß er in einer Stadt wohnt; oder: „… unter der Bedingung, daß mein Haus nahe dem Badehaus ist!“, und es stellt sich heraus, daß es fern ist; oder: „(… unter der Bedingung, daß es) fern ist!“, und es stellt sich heraus, daß es nahe ist; oder: „… unter der Bedingung, daß ich eine Tochter habe, oder eine Magd habe, die Haare flechten kann !“, und er hat keine; oder: „… unter der Bedingung, daß ich keine habe!“, und er hat eine; oder: „… unter der Bedingung, daß ich keine Kinder habe!“, und er hat (Kinder); oder: „… unter der Bedingung, daß ich (Kinder) habe!“, und er hat keine; in allen diesen Fällen ist sie, auch wenn sie dann gesagt hat: „Ich hatte den Willen, ihm trotzdem angetraut zu werden.“, nicht angetraut. Ebenso ist es, wenn sie ihn getäuscht hat.",
+ "Wenn jemand zu seinem Beauftragten gesagt hat: „Geh und traue mir die N. N. im Orte N. N. an!“, und er gegangen ist und sie in einem anderen Orte angetraut hat, so ist sie nicht angetraut. (Wenn er aber gesagt hat): „Sie befindet sich im Orte N. N.“, und er sie in einem anderen Orte angetraut hat, so ist sie angetraut.",
+ " Wenn sich jemand eine Frau antraut unter der Bedingung, daß sie keine Gelübde auf sich hat, und es sich dann herausstellt, daß sie wohl Gelübde auf sich hat, so ist sie nicht angetraut. Wenn er sie ohne bestimmte Bedingung heimgeführt hat, und es sich dann herausstellt, daß sie Gelübde auf sich hat, so wird sie ohne (Anspruch auf die) Ketuba entlassen. (Wenn er sie sich antraut) unter der Bedingung, daß sie keine Leibesfehler hat, und sich dann doch Leibesfehler an ihr finden, so ist sie nicht angetraut. Wenn er sie ohne bestimmte Bedingung heimgeführt hat, und sich dann Leibesfehler an ihr finden, so wird sie ohne (Anspruch auf die) Ketuba entlassen. Alle Leibesfehler, die die Priester ungeeignet machen, machen auch die Frauen ungeeignet.",
+ "Wenn jemand sich zwei Frauen mit dem Wert einer Peruta, oder eine Frau mit weniger als dem Wert einer Peruta angetraut hat, so ist sie, obwohl er nachher Brautgeschenke geschickt hat, nicht angetraut, da er sie nur auf Grund der ersten Antrauung geschickt hat. Ebenso ist es, wenn ein Minderjähriger sich (eine Frau) angetraut hat.",
+ "Wenn jemand sich eine Frau und deren Tochter, oder eine Frau und deren Schwester gleichzeitig antraut, so sind sie nicht angetraut. Es ereignete sich bei fünf Frauen, unter denen zwei Schwestern waren, daß einer einen Korb Feigen sammelte — diese gehörten ihnen und waren vom Siebentjahr — und zu ihnen sprach: „Ihr alle seiet mir mit diesem Korbe angetraut!“ Hierauf nahm ihn eine von ihnen für alle in Empfang. Da sagten die Weisen: Die Schwestern sind nicht angetraut.",
+ "Wenn jemand sich (eine Frau) mit seinem Anteil, sei es von Hochheiligem, sei es von Minderheiligem antraut, so ist sie nicht angetraut. (Wenn jemand) mit dem zweiten Zehnten sei es versehentlich, sei es vorsätzlich (sich eine Frau antraut), so hat er sie sich nicht angetraut; so sagt R. Meïr. R. Jehuda sagt: Wenn (er es) versehentlich (tut), hat er sie sich nicht angetraut; wenn (er es) aber vorsätzlich (tut), hat er sie sich angetraut. (Wenn jemand) mit Geheiligtem, (sich eine Frau antraut), so hat er sie sich, wenn (er es) vorsätzlich (tut), angetraut, wenn aber versehentlich, nicht angetraut; so sagt R. Meïr. R. Jehuda sagt: Wenn (er es) versehentlich (tut), hat er sie sich angetraut; wenn (er es) aber vorsätzlich (tut), hat er sie sich nicht angetraut.",
+ "Wenn sich jemand (eine Frau) antraut mit Orla, Kilajim des Weinberges, einem Ochsen, der gesteinigt wird, dem Kalb, dem das Genick gebrochen wird, den Vögeln des Aussätzigen, dem Haar des Nasir, der Erstgeburt des Esels, Fleisch mit Milch oder im Tempelhof geschlachteten profanen Tieren, so ist sie nicht angetraut. Wenn er aber diese verkauft und mit ihrem Erlös sie sich angetraut hat, so ist sie angetraut.",
+ "Wenn sich jemand (eine Frau) antraut mit Priesterhebe, Zehntem, Priestergaben, Entsündigungswasser oder Entsündigungsasche, so ist sie angetraut, selbst (wenn dies) ein Israelit (tut)."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand zu einem andern gesagt hat: „Geh’ und traue mir die Frau N. N. an! “, und dieser hingegangen ist und sie sich selbst angetraut hat, so ist sie angetraut. Ebenso auch: Wenn jemand zu einer Frau gesagt hat: „Du seist mir angetraut nach dreißig Tagen !“, und ein anderer gekommen ist und sie sich innerhalb der dreißig (Tage) angetraut hat, so ist sie dem Zweiten angetraut. Ist sie die Tochter eines Israeliten und er ein Priester, darf sie Priesterhebe essen. (Wenn er aber gesagt hat): „(Du seist mir angetraut) von jetzt ab nach dreißig Tagen!“, und ein anderer gekommen ist und sie sich innerhalb der dreißig Tage angetraut hat, so ist sie angetraut und nicht angetraut. Ist sie die Tochter eines Israeliten und er ein Priester oder sie die Tochter eines Priesters und er ein Israelit, so darf sie keine Priesterhebe essen.",
+ "Wenn jemand zu einer Frau sagt: „Du seist mir angetraut unter der Bedingung, daß ich dir zweihundert Sus gebe!“, so ist sie angetraut, und er muß ihr (das Geld) geben. (Wenn er gesagt hat): „(Du seist mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich dir von jetzt an bis in dreißig Tagen (das Geld) gebe!“, so ist sie, wenn er es ihr innerhalb der dreißig Tage gegeben hat, angetraut, wenn aber nicht, nicht angetraut. (Sagt er): „(Du seist mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich zweihundert Sus habe!“, so ist sie ihm angetraut, wenn er sie hat. (Sagt er): „(Du seist mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich dir zweihundert Sus zeige!“, so ist sie angetraut, und er muß ihr (das Geld) zeigen. Wenn er es ihr auf dem (Wechsler)tisch gezeigt hat, so ist sie nicht angetraut.",
+ "(Wenn jemand zu einer Frau sagt): „(Du seist mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich Ackerland für eine Kor-Aussaat habe!“, so ist sie angetraut, wenn er es hat. (Sagt er): „(Du seist mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich es am Ort N. N. habe!“, so ist sie, wenn er es an dem betreffenden Ort hat, angetraut, wenn aber nicht, nicht angetraut. (Sagt er): „(Du seist mir angetraut) unter der Bedingung, daß ich dir Ackerland für eine Kor-Aussaat zeige!“, so ist sie angetraut, und er muß es ihr zeigen. Wenn er es ihr in einer Ebene gezeigt hat, so ist sie nicht angetraut.",
+ "R. Meïr sagt: Jede Bedingung, die nicht so ist wie die Bedingung der Gaditen und Reúbeniten, ist keine Bedingung; wie es heißt (Num. 32, 29): „Und Mose sprach zu ihnen: „Wenn die Gaditen und Reúbeniten hinüberziehen werden … “, und ferner heißt es (dorts. V. 30): „Und wenn sie nicht gerüstet hinüberziehen werden ….“ R. Chanina, der Sohn Gamliëls, sagt: Dies mußte gesagt werden, da man sonst verstehen könnte, daß sie auch im Lande Kanaan keinen Anteil erhalten sollten.",
+ "Wenn jemand sich eine Frau angetraut hat und nachher gesagt hat: „Ich glaubte, sie sei eine Priesterstochter, während sie die Tochter eines Leviten ist; … sie sei die Tochter eines Leviten, während sie eine Priesterstochter ist, … sie sei arm, während sie reich ist; … sie sei reich, während sie arm ist.“, so ist sie angetraut, weil sie ihn nicht getäuscht hat. Wenn jemand zu einer Frau sagt: „Du seist mir angetraut, nachdem ich Proselyt geworden bin!“, oder: „… nachdem du Proselytin geworden bist!“, oder: „… nachdem ich frei geworden bin!“, oder: „… nachdem du frei geworden bist!“, oder: „… nachdem dein Gatte gestorben ist!“, oder: „… nachdem deine Schwester gestorben ist !“, oder: „… nachdem dein Levir dir die Chaliza erteilt hat !“, so ist sie nicht angetraut. Ebenso auch: Wenn jemand zu einem andern sagt: „Wenn deine Frau ein Mädchen gebiert, so sei dieses mir angetraut! “ ,so ist dieses nicht angetraut. Wenn aber die Frau des andern schwanger war, und die Frucht schon erkennbar war, so haben seine Worte Bestand, und wenn sie ein Mädchen gebiert, ist dieses angetraut.",
+ "Wenn jemand zu einer Frau gesagt hat: „Du seist mir angetraut unter der Bedingung, daß ich für dich bei der Regierung sprechen werde!“ oder: „… daß ich bei dir als Taglöhner arbeiten werde!“, so ist sie, wenn er für sie bei der Regierung gesprochen oder bei ihr als Taglöhner gearbeitet hat, angetraut, wenn aber nicht, nicht angetraut. (Wenn jemand zu einer Frau gesagt hat): „(Du seist mir angetraut) unter der Bedingung, daß mein Vater damit einverstanden ist !“, so ist sie, wenn der Vater damit einverstanden war, angetraut, wenn aber nicht, nicht angetraut. Ist der Vater gestorben, so ist sie angetraut.. Ist der Sohn gestorben, so belehrt man den Vater, daß er sage, er sei nicht einverstanden.",
+ "(Wenn jemand gesagt hat): „Ich habe meine Tochter angetraut, weiß aber nicht, wem ich sie angetraut habe“, und einer gekommen ist und gesagt hat: „Ich habe sie angetraut.“, so ist er beglaubt. Wenn einer gesagt hat: „Ich habe sie angetraut.“, und ein anderer: „Ich habe sie angetraut.“, so müssen beide ihr einen Scheidebrief geben. Wenn sie wollen, gibt einer ihr einen Scheidebrief und der andere führt sie heim.",
+ "(Wenn jemand sagt): „Ich habe meine Tochter als Minderjährige angetraut.“, oder: „Ich habe sie als Minderjährige angetraut und auch geschieden.“, so ist er, wenn sie auch jetzt noch minderjährig ist, beglaubt. (Wenn er sagt): „Ich habe sie als Minderjährige angetraut und auch geschieden.“, und sie jetzt großjährig ist, so ist er nicht beglaubt. (Wenn er sagt): „Sie war gefangen, und ich habe sie ausgelöst.“, so ist er, einerlei ob sie jetzt minderjährig oder großjährig ist, nicht beglaubt. Wenn jemand in seiner Todesstunde sagt: „Ich habe Kinder.“, so ist er beglaubt, wenn aber: „Ich habe Brüder.“, nicht beglaubt. Wenn jemand seine Tochter ohne nähere Angabe antraut, so sind die Mannbaren nicht inbegriffen.",
+ "Wenn jemand, der zwei Gruppen von Töchtern von zwei Frauen hat, sagt: „Ich habe meine große Tochter angetraut, weiß aber nicht, ob die Größte unter den Größeren, oder die Größte unter den Kleineren, oder die Kleinste unter den Größeren, die größer ist als die Größte unter den Kleineren.“, so sind alle verboten, außer der Kleinsten unter den Kleineren; so sagt R. Meïr. R. Jose sagt: Alle sind erlaubt, außer der Größten unter den Größeren. (Wenn er sagt): „Ich habe meine kleine Tochter angetraut, weiß aber nicht, ob die Kleinste unter den Kleineren, oder die Kleinste unter den Größeren, oder die Größte unter den Kleineren, die kleiner ist als die Kleinen unter den Größeren.“, so sind alle verboten, außer der Größten unter den Größeren; so sagt R. Meïr. R. Jose sagt: Alle sind erlaubt, außer der Kleinsten unter den Kleineren.",
+ "Wenn jemand zu einer Frau sagt: „Ich habe dich angetraut.“, und sie sagt: „Du hast mich nicht angetraut.“, so sind ihm ihre Verwandten verboten, ihr aber seine Verwandten erlaubt. Wenn sie sagt: „Du hast mich angetraut.“, und er sagt: „Ich habe dich nicht angetraut.“, so sind ihm ihre Verwandten erlaubt, ihr aber seine Verwandten verboten. (Wenn er sagt): „Ich habe dich angetraut.“, und sie sagt: „Du hast nicht mich, sondern meine Tochter angetraut.“, so sind ihm die Verwandten der Großen verboten, der Großen aber seine Verwandten erlaubt. Ihm sind die Verwandten der Kleinen erlaubt, und der Kleinen seine Verwandten erlaubt.",
+ " (Wenn jemand zu einer Frau sagt): „Ich habe deine Tochter angetraut.“, und sie sagt: „Du hast nicht sie, sondern mich angetraut.“, so sind ihm die Verwandten der Kleinen verboten, der Kleinen aber seine Verwandten erlaubt. Ihm sind die Verwandten der Großen erlaubt, der Großen aber seine Verwandten verboten.",
+ "In allen Fällen, da die Antrauung gültig ist, ohne daß eine Gesetzesübertretung damit verbunden ist, folgt das Kind dem Vater. Wo ist dies der Fall? Wenn die Tochter eines Priesters oder eines Leviten oder eines Israeliten einen Priester oder einen Leviten oder einen Israeliten heiratet. In allen Fällen, da die Antrauung gültig ist, aber eine Gesetzesübertretung damit verbunden ist, folgt das Kind dem Bemakelten. Wo ist dies der Fall? Wenn eine Witwe einen Hohenpriester heiratet, eine Geschiedene oder Chaluza einen gemeinen Priester, eine Bastardin oder Nethina einen Israeliten, die Tochter eines Israeliten einen Bastard oder Nathin. In allen Fällen, da seine Antrauung ungültig ist, die Antrauung eines anderen aber gültig wäre, ist das Kind ein Bastard. Wo ist dies der Fall? Wenn jemand eine der in der Tora wegen Blutsverwandtschaft zur Ehe verbotenen Frauen begattet. In allen Fällen, da sowohl seine als auch die Antrauung eines anderen ungültig ist, ist das Kind so wie sie. Wo ist dies der Fall? Beim Kind einer Sklavin oder einer Nichtjüdin.",
+ "R. Tarphon sagt: Bastarde können Reinigung erlangen. Wieso? Wenn ein Bastard eine Sklavin heiratet, dann ist das Kind ein Sklave. Wenn man ihn dann freiläßt, so ist der Sohn ein Freier. R. Eliëser sagt: Er ist ein Sklave und Bastard."
+ ],
+ [
+ "Zehn genealogische Klassen zogen aus Babylonien herauf: Priester, Leviten, Israeliten, Entweihte, Proselyten, Freigelassene, Bastarde, Nethinim, Schweiglinge und Findlinge. Priester, Leviten und Israeliten dürfen sich untereinander vermischen. Leviten, Israeliten, Entweihte, Proselyten und Freigelassene dürfen sich untereinander vermischen. Proselyten, Freigelassene Bastarde, Nethinim, Schweiglinge und Findlinge dürfen sich alle untereinander vermischen.",
+ "Schweigling ist der, der seine Mutter kennt, aber nicht seinen Vater. Findling ist der, der von der Straße aufgelesen worden ist und weder seinen Vater noch seine Mutter kennt. Abba Saul nannte den Schweigling „Beduki“.",
+ "Alle, die nicht in die Gemeinde kommen dürfen, dürfen sich untereinander vermischen. R. Jehuda verbietet es. R. Eliëser sagt: Unzweifelhafte dürfen mit Unzweifelhaften (sich vermischen). Unzweifelhafte mit Zweifelhaften, (Zweifelhafte mit Unzweifelhaften und Zweifelhafte mit Zweifelhaften dürfen dies nicht. Folgende sind Zweifelhafte: Schweiglinge, Findlinge, und Kutäer.",
+ "Wenn jemand eine Priesterstochter heiraten will, so muß er sich nach vier Müttern, also eigentlich nach acht genau erkundigen, nämlich: nach ihrer Mutter, der Mutter ihrer Mutter, der Mutter des Vaters ihrer Mutter, deren Mutter, der Mutter ihres Vaters, deren Mutter, der Mutter des Vaters ihres Vaters und deren Mutter. Wenn (er) eine Levitin oder Israelitin (heiraten will), so fügt man noch (je) eine hinzu.",
+ "Man muß sich nicht erkundigen über den Altar hinaus, über die Estrade hinaus und über das Synhedrion hinaus. Alle, deren Vorfahren als öffentliche Beamte oder Almoseneinnehmer bekannt sind, dürfen (ihre Töchter) an Priester verheiraten, ohne daß man sich erkundigen müßte. R. Jose sagt: Auch wer als Zeuge bei der alten Behörde von Sepphoris vermerkt war. R. Chanina, der Sohn des Antigonos, sagt: Auch wer in dem Heere des Königs eingeschrieben war.",
+ "Die Tochter eines männlichen Entweihten ist für immer zur Priesterehe ungeeignet. Wenn ein Israelit eine Entweihte geheiratet hat, so ist seine Tochter zur Priesterehe geeignet. Wenn aber ein Entweihter die Tochter eines Israeliten geheiratet hat, so ist seine Tochter zur Priesterehe ungeeignet. R. Jehuda sagt: Die Tochter eines männlichen Proselyten ist so wie die Tochter eines männlichen Entweihten.",
+ "R. Eliëser, der Sohn Jakobs, sagt: Wenn ein Israelit eine Proselytin geheiratet hat, so ist seine Tochter zur Priesterehe geeignet. Wenn ein Proselyt die Tochter eines Israeliten geheiratet hat, so ist seine Tochter zur Priesterehe geeignet. Wenn aber ein Proselyt eine Proselytin geheiratet hat, so ist seine Tochter zur Priesterehe ungeeignet. Dies gilt sowohl von Proselyten als auch von freigelassenen Sklaven, sogar bis in zehn Geschlechter; es muß vielmehr seine Mutter von Israel stammen. R. Jose sagt: Auch wenn ein Proselyt eine Proselytin geheiratet hat, so ist seine Tochter zur Priesterehe geeignet.",
+ "Wenn jemand sagt: „Dieser mein Sohn ist ein Bastard.“, so ist er nicht beglaubt. Sogar wenn beide über die Frucht in ihrem Leibe aussagen, daß es ein Bastard ist, so sind sie nicht beglaubt. R. Jehuda sagt: Sie sind beglaubt.",
+ "Wenn jemand seinem Beauftragten die Vollmacht gegeben hat, seine Tochter anzutrauen und dann selbst hingegangen ist und sie angetraut hat, so ist, wenn seine Antrauung früher erfolgt ist, seine gültig; wenn aber die Antrauung seines Beauftragten früher erfolgt ist, dessen Antrauung gültig. Wenn es nicht bekannt ist, so müssen beide ihr einen Scheidebrief geben. Wenn sie wollen, gibt einer ihr einen Scheidebrief und der andere führt sie heim. Ebenso auch: Wenn eine Frau ihrem Beauftragten die Vollmacht gegeben hat, sie anzutrauen und dann hingegangen ist und sich selbst angetraut hat, so ist, wenn ihre Antrauung früher erfolgt ist, ihre gültig; wenn aber die Antrauung ihres Beauftragten früher erfolgt ist, dessen Antrauung gültig. Wenn es nicht bekannt ist, so müssen beide ihr einen Scheidebrief geben. Wenn sie wollen, gibt einer ihr einen Scheidebrief und der andere führt sie heim.",
+ "Wenn jemand mit seiner Frau in das Ausland gezogen war und dann mit Frau und Kindern zurückgekommen ist und sagt: „Die Frau, die mit mir in das Ausland gezogen war, ist diese hier, und diese sind ihre Kinder.“, so muß er weder hinsichtlich der Frau noch hinsichtlich der Kinder einen Beweis erbringen. (Wenn er sagt): „Sie ist gestorben, und diese sind ihre Kinder.“, so muß er hinsichtlich der Kinder einen Beweis erbringen, hinsichtlich der Frau aber nicht.",
+ "(Wenn er sagt): „Ich habe eine Frau im Ausland geheiratet. Diese hier ist es, und diese sind ihre Kinder.“, so muß er hinsichtlich der Frau einen Beweis erbringen, hinsichtlich der Kinder aber nicht. (Wenn er sagt): „Sie ist gestorben, und diese sind ihre Kinder.“, so muß er sowohl hinsichtlich der Frau als auch hinsichtlich der Kinder einen Beweis erbringen.",
+ "Man darf nicht mit zwei Frauen allein sein, aber eine Frau darf mit zwei Männern allein sein. R. Simon sagt: Auch ein Mann darf mit zwei Frauen allein sein, wenn seine Frau mit ihm ist; auch darf er mit ihnen in einer Herberge schlafen, weil seine Frau ihn bewahrt. Man darf mit seiner Mutter und mit seiner Tochter allein sein und mit ihnen in leiblicher Nähe schlafen. Wenn sie aber erwachsen sind, so schläft sie in ihrem Gewand und er in seinem.",
+ "Ein Unverheirateter soll nicht Lehrer sein und eine Frau nicht Lehrerin. R. Eliëser sagt: Auch wer keine Frau hat, soll nicht Lehrer sein.",
+ "R. Jehuda sagt: Ein Unverheirateter soll nicht Vieh weiden, und zwei Unverheiratete sollen nicht unter einer Decke schlafen. Die Weisen aber erlauben dies. Jeder, der mit Frauen zu tun hat, darf mit Frauen nicht allein sein. Man lasse nicht seinen Sohn ein Gewerbe lernen, das ihn mit Frauen in Berührung bringt. R. Meïr sagt: Stets lasse der Mensch seinen Sohn ein sauberes und leichtes Gewerbe lernen und bete zu dem, dem der Reichtum und die Güter gehören; denn es gibt kein Gewerbe, bei dem es nicht sowohl Armut wie Reichtum gäbe. Weder stammt die Armut vom Gewerbe, noch stammt der Reichtum von ihm. Alles wird vielmehr seinem Verdienst gemäß bestimmt. R. Simon, der Sohn Eliësers, sagt: Hast du jemals ein Wild oder einen Vogel gesehen, das ein Gewerbe hätte? Und doch ernähren sie sich ohne Mühsal. Und sie wurden doch nur geschaffen, um mir zu dienen. Ich aber wurde geschaffen, um meinem Schöpfer zu dienen. Um wieviel mehr müßte ich mich ohne Mühsal ernähren können. Aber ich habe schlecht gehandelt und dadurch meinen Unterhalt bekürzt. Abba Gorjan aus Zadjan sagt im Namen des Abba Gorja: Man lasse seinen Sohn weder Eseltreiber, noch Kamelführer, noch Friseur, noch Schiffer, noch Hirt, noch Krämer werden, da deren Gewerbe ein räuberisches Gewerbe ist. R. Jehuda sagt in seinem Namen: Eseltreiber sind meist frevelhaft, Kamelführer meist ehrlich, Schiffer meist fromm. Der beste unter den Ärzten verfällt der Hölle, und der ehrlichste unter den Schlächtern ist ein Genosse Amaleks. R. Nehorai sagt: Ich lasse jedes Gewerbe beiseite und lasse meinen Sohn nur Tora lernen, deren Lohn der Mensch in dieser Welt genießt, während der Grundstock für die künftige Welt erhalten bleibt. Bei jedem anderen Gewerbe ist es aber nicht so. Wenn der Mensch krank, alt oder leidend wird, kann er sich mit seiner Arbeit nicht beschäftigen und muß Hungers sterben. Bei der Tora ist es aber nicht so. Vielmehr bewahrt sie ihn in seiner Jugend vor allem Bösen und verleiht ihm Zukunft und Hoffnung in seinem Alter. Wie heißt es von seiner Jugend? (Jes. 40, 31): „Und die auf Gott hoffen, bekommen neue Kraft….“ Wie heißt es von seinem Alter? (Ps. 92, 15): „Noch im Alter tragen sie Früchte …“ So heißt es auch bei unserem Vater Abraham, Friede auf ihm (Gen. 24, 1): „Und Abraham war alt geworden … und Gott hatte Abraham mit allem gesegnet.“ Wir finden, daß unser Vater Abraham die ganze Tora erfüllt hat, noch bevor sie gegeben worden war, denn es heißt (Gen. 26, 5): „Weil Abraham auf meine Stimme gehört hat und bewahrt hat meine Vorschrift, meine Gebote, meine Satzungen und meine Lehren.“"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..211b966a19872ddf044cc1e5ea4bcc212e56252d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+ "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "CC-BY",
+ "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A woman is acquired in three ways and acquires herself in two: She is acquired by money, by document, or by intercourse. “By money”: Bet Shammai says: a denar or the equivalent of a denar; Bet Hillel says: a perutah or the equivalent of a perutah. And how much is a perutah? An eighth of an Italian issar. And she acquires herself by divorce or by her husband's death. A yevamah is acquired by intercourse. And she acquires herself by halitzah or by the yavam’s death.",
+ "A Hebrew slave is acquired by money and by document; And acquires himself by years, by Jubilee, and by deduction from the purchase price. A Hebrew maidservant is greater in that she acquires herself by ‘signs [of physical maturity]’. He whose ear is bored is acquired by boring, and acquires himself by Jubilee or his master's death.",
+ "A Canaanite slave is acquired by money, deed, or by possession, And acquires himself by money through the agency of others, and by document through his own agency, the words of Rabbi Meir. The Sages say: by money, through his own agency, and by document, through the agency of others, providing that the money comes from others.",
+ "Large animals are acquired by being handed over and small animals by lifting, the words of Rabbi Meir and Rabbi Eliezer. The sages say: small animals are acquired by being led.",
+ "Property which has security is acquired by money, by deed or by possession. [Property] which does not have security is acquired only by being drawn [to the purchaser]. Property which does not have security may be acquired in conjunction with property which does have security by money, deed, or possession; And it obligates the property which provides security, to take an oath concerning them.",
+ "Whatever can be used as payment for another object, as soon as this one takes possession [of the object], the other one assumes liability for what is given in exchange. How so? If one exchanges an ox for a cow, or a donkey for an ox, as soon as this one takes possession, the other one assumes liability for what is given in exchange. The sanctuary’s title to property [is acquired] by money; the title of an ordinary person to property by hazakah. Dedication to the sanctuary is equal to delivery to an ordinary person.",
+ "All obligations of the son upon the father, men are obligated, but women are exempt. But all obligations of the father upon the son, both men and women are obligated. All positive, time-bound commandments, men are obligated and women are exempt. But all positive non-time-bound commandments both men and women are obligated. And all negative commandments, whether time-bound or not time-bound, both men and women are obligated, except for, the prohibition against rounding [the corners of the head], and the prohibition against marring [the corner of the beard], and the prohibition [for a priest] to become impure through contact with the dead.",
+ "The [rites of] laying hands, waving, presenting [the meal-offering], taking the handful, burning [the fat], cutting [the neck of bird sacrifices], sprinkling and receiving [the blood] are performed by men but not by women, except the meal-offering of a sotah and a female nazirite, where they [themselves] wave the offering.",
+ "Every commandment which is dependent on the land is practiced only in the land [of Israel]; and every commandment which is not dependent on the land is practiced both in and outside the land, except orlah and kilayim. Rabbi Eliezer says: also [the prohibition of] new produce.",
+ "He who performs one commandment is rewarded, his days are prolonged, and he inherits the land, But he who does not perform one commandment, is not rewarded, his days are not prolonged, and he does not inherit the land. He who is familiar with Bible, Mishnah, and the ways of the land will not easily sin, as it is said, “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12. But he who is not familiar with Bible, Mishnah and the ways of the land does not belong to civilization."
+ ],
+ [
+ "A man can betroth [a woman] through himself or through his agent. A woman may be betrothed through herself or through her agent. A man may give his daughter in betrothal when a young girl [either] himself or through his agent. He who says to a woman, “Be betrothed to me with this date, be betrothed to me with this one” if any one of them is worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed. [If he says,] “[Be betrothed to me] with this one and with this one and with this one” if together they are worth a perutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed. If she eats them one by one, she is not betrothed unless one of them is worth a perutah.",
+ "[If a man says to a woman], “Be betrothed to me with this cup of wine,” and it is found to be of honey, or “of honey” and it is found to be of wine; “with this silver denar,” and it is found to be of gold, or “of gold” and it is found to be of silver; “on condition that I am wealthy,” and he is found to be poor, or “poor” and he is found to be rich, she is not betrothed. Rabbi Shimon says: if he deceives her to [her] advantage, she is betrothed.",
+ "“[Be betrothed to me] on condition that I am a priest,” and he is found to be a Levite, or “a Levite” and he is found to be a priest; “a natin,” and he is found to be a mamzer, or “a mamzer” and he is found to be a natin; “a townsman,” and he is found to be a villager, or “a villager” and he is found to be a townsman; “on condition that my house is near the bathhouse,” and it is found to be far, or “far” and it is found to be near; “on condition that I have a daughter or maidservant that braids hair” and he does not have, “or on condition that I do not have”, and he has; “on condition that I have no sons”, and he has, or “on condition that I have sons, and he does not have --in all these cases, even if she declares, “In my heart I would have agreed to be betrothed to him in any case,” she is not betrothed. Similarly if she deceives him.",
+ "If he says to his agent, “Go out and betroth to me so-and-so in such and such a place,” and he goes and betroths her elsewhere, she is not betrothed. “She is in such and such a place,” and he betroths her elsewhere, she is betrothed.",
+ "If a man betrothed a woman on condition that she was under no vows and she was found to be under vows, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to be under vows, she leaves without her ketubah. [If a woman was betrothed] on condition that she has no bodily defects, and she was found to have defects, she is not betrothed. If he married her without making any conditions and she was found to have defects, she leaves without her ketubah. All defects which disqualify priests also disqualify women.",
+ "If he betroths two women with the value of a perutah, or one woman with less than the value of a perutah, even if he subsequently sends gifts, she is not betrothed, because he sent them on account of the first kiddushin. The same is true if a minor betroths.",
+ "If one betroths a woman and her daughter or a woman and her sister at one time, they are not betrothed. And it once happened that five women, among whom were two sisters, that a man gathered a basket of figs, which was theirs, and which was of the seventh year, and he said, “Behold, you are betrothed to me with this basket,” and one accepted it on behalf of them all and the sages said: the sisters are not betrothed.",
+ "If he [a priest] betroths [a woman] with his portion, whether it is of higher holiness or of lower holiness, she is not betrothed. [If one betroths] with second tithe, whether unwittingly or deliberately, he has not betrothed [her]: the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if unwittingly, he has not betrothed [her]; if deliberately, he has betrothed [her]. [If] with sanctified property, if deliberately, he has betrothed her; if unwittingly, he has not betrothed [her], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if unwittingly, he has betrothed her; if deliberately, he has not betrothed her.",
+ "If he betroths [a woman] with orlah, or kilayim of the vineyard, or an ox condemned to be stoned, or the heifer whose neck is to be broken, or a leper’s bird-offerings, or a nazirite’s hair, or the first-born of a donkey, or meat [boiled] in milk, or non-sacred meat slaughtered in the Temple court, she is not betrothed. If he sells them and betroths [her] with the proceeds, she is betrothed.",
+ "If he betroths with terumot, tithes, priestly gifts, the water of purification or the ashes of purification behold she is betrothed, even if he is an Israelite."
+ ],
+ [
+ "If he says to his fellow, “Go out and betroth me such-and-such a woman,” and he goes and betroths her to himself, she is betrothed. Similarly, if he says to a woman, “Be betrothed to me after thirty days,” and another comes and betroths her within the thirty days, she is betrothed to the second, [and in such cases] an Israelite’s daughter [betrothed] to a priest may eat terumah. [But if he says, “Be betrothed to me] from now and after thirty days,” and another comes and betroths her within the thirty days, she is betrothed and not betrothed [to both]: [and in such cases] an Israelite’s daughter [betrothed] to a priest, or a priest’s daughter [betrothed] to an Israelite, may not eat terumah.",
+ "If one says to a woman. “Behold, you are betrothed to me on condition that I give you two hundred zuz,” she is betrothed, and he must give it. “On condition that I give you [two hundred zuz] within thirty days from now”: if he gives her within thirty days, she is betrothed; if not, she is not betrothed. “On condition that I have two hundred zuz,” she is betrothed, providing he has [two hundred zuz]. “On condition that I show you two hundred zuz,” she is betrothed, and he must show her. But if he shows her [money lying] on the table, she is not betrothed.",
+ "[If he says to her “Be betrothed to me] on condition that I own a bet kor of land”, she is betrothed, providing he does own it. “On condition that I own it in such and such a place”, if he owns it there she is betrothed, but if not she is not betrothed. “On condition that I show you a bet kor of land,” she is betrothed, providing that he does show it to her. But if he shows it to her in a plain, she is not betrothed.",
+ "Rabbi Meir says: every stipulation which is not like that of the children of Gad and the children of Reuben is not a [valid] stipulation, as it say, “And Moses said to them, ‘If the children of Gad and the children of Reuben will pass [with you over the Jordan, then you shall give them the land of Gilead for a possession].” and it is also written, “But if they will not pass over with you armed, [then they shall have possessions among you in the land of Canaan]” (Numbers 32:29-30). Rabbi Hanina ben Gamaliel says: the matter had to be stated, for had it not been stated it would have implied that even in Canaan they should not inherit.",
+ "If he betroths a woman and then declares, “I thought that she was a priest’s daughter, and behold she is [the daughter of] a Levite” or “a Levite’s daughter whereas she is [the daughter of] a priest”; “Poor, whereas she is wealthy”, or “wealthy, whereas she is poor,” she is betrothed, since she did not deceive him. If he says to a woman, “Behold, you are betrothed to me after I convert,” or “after you convert,” “After I am freed from slavery,” or “after you are freed from slavery”; “After your husband dies” or, “after your sister dies”; “After your yavam performs halizah for you”; she is not betrothed. Similarly, if he says to his friend, “If your wife gives birth to a female, behold she is betrothed to me,” she is not betrothed. [If his wife is pregnant, and her fetus is discernible, his words are valid, and if she bears a female, she is betrothed.]",
+ "If he says to a woman, “Behold you are betrothed to me on condition that I speak to the government on your behalf”, or “That I work for you as a laborer”, if he speaks to the government on her behalf or works for her as a laborer, she is betrothed; if not, she is not betrothed. [If he says,] “[Behold you are betrothed to me] on condition that [my] father consents,” if his father consents, she is betrothed; if not, she is not betrothed. If his father dies, she is betrothed; if the son dies, the father is instructed to say that he does not consent.",
+ "[If a father declares,] “I have given my daughter in betrothal, but do not know to whom I have betrothed her,” and then a man comes and states, “I betrothed her,” he is believed. If one says, “I betrothed her,” and another [man] says, “I betrothed her,” both must give a get; but if they want, one may give a get and the other marry her.",
+ "[If a man declares] “I have given my daughter in betrothal,” [or] “I gave her in betrothal and divorced her while she was still a minor,” and she is [now] a minor, he is believed. “I gave her in betrothal and divorced her while she was still a minor,” and she is now of majority age, he is not believed. “She was taken captive and I redeemed her,” whether she is a minor or of majority age he is not believed. If a man declares at the time of his death “I have sons,” he is believed; “I have brothers,” he is not believed. If one betroths his daughter without specifying which, the daughters of majority age are not included.",
+ "If one has two groups of daughters by two wives, and he declares, “I have given in betrothal my eldest daughter, but I do not know whether the eldest of the seniors or the eldest of the juniors, or the youngest of the seniors who is older than the eldest of the juniors,” all are forbidden [to marry other men], except the youngest of the juniors, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all permitted, except the eldest of the seniors. “I have betrothed my youngest daughter, but I do not know whether the youngest of the juniors or the youngest of the seniors, or the eldest of the juniors who is younger than the youngest of the seniors,” they are all forbidden, except the eldest of the seniors, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: they are all permitted, except the youngest of the juniors.",
+ "If he says to a woman, “I betrothed you,” and she says, “You did not betroth me”: he is prohibited to her relatives, but she is permitted to his relatives. If she says, “You betrothed me,” and he says, “I did not betroth you,” he is permitted to her relatives but she is prohibited to his relatives. “I betrothed you,” and she says, “You betrothed my daughter,” he is forbidden to the relatives of the senior [the mother], but the senior is permitted to his relatives; he is permitted to the junior’s [the daughter’s] relatives, and the junior is permitted to his relatives.",
+ "[If a man says to a woman], “I betrothed your daughter,” and she replies, “You betrothed me”; he is forbidden to the junior’s [the daughter’s] relatives, while the junior is permitted to his relatives; he is permitted to the senior’s [mother’s] relatives, while the senior is forbidden to his relatives.",
+ "Wherever there is kiddushin and there is no transgression, the child goes after the status of the male. And what case is this? When the daughter of a priest, a Levite or an Israelite is married to a priest, a Levite or an Israelite. And wherever there is kiddushin and there is transgression, the child goes after the status of the flawed parent. And what case is this? When a widow is married to a high priest, or a divorced woman or a halutzah to an ordinary priest, or a mamzeret or a netinah to an Israelite, and the daughter of an Israelite to a mamzer or a natin. And any [woman] who cannot contract kiddushin with that particular person but can contract kiddushin with another person, the child is a mamzer. And what case is this? One who has intercourse with any relation prohibited in the Torah. And any [woman] who can not contract kiddushin with that particular person or with others, the child follows her status. And what case is this? The child issue of a female slave or a gentile woman.",
+ "Rabbi Tarfon says: mamzerim can be purified. How is this so? If a mamzer marries a slave woman, her son is a slave; if he frees him, it is found that the son is a free man. Rabbi Eliezer says: behold, he is a slave mamzer."
+ ],
+ [
+ "Ten genealogical classes went up from Babylonia [in the time of Ezra and Nehemiah]: Priests, Levites, Israelites, halalim, converts, freed slaves, mamzerim, netinim, hushlings and foundlings. Priests, Levites and Israelites may marry each other. Levites, Israelites, halalim, converts, and freed slaves may marry each other. Converts, freed slaves, mamzerim and netinim, hushlings and foundlings, may marry each other.",
+ "These are they: a hushling (shtuki): he who knows who his mother is but not his father; A foundling (asufi): he who was gathered in from the marketplace and knows neither his father nor his mother. Abba Saul used to call the hushling (shtuki), “checked one” (b’duki).",
+ "All who are forbidden to enter into the assembly may intermarry with each other. Rabbi Judah forbids it. Rabbi Eliezer says: those who are certain [may marry] those who are certain, but those who are certain with those who are doubtful and those who are doubtful with those who are certain and those who are doubtful with others who are doubtful this is prohibited. Who are “those who are doubtful”? The shtuki, the asufi and the Samaritan.",
+ "He who marries a the daughter of a priest must investigate her lineage up to four mothers, which are eight: her mother and her mother’s mother, her mother’s father’s mother and her mother, her father’s mother and her mother, her father’s father’s mother and her mother. [In the case of] the daughter of a Levite or an Israelite, one more is added.",
+ "They do not check from the altar and upwards, nor from the duchan [dais] and upwards, nor from the Sanhedrin and upwards. And all those whose fathers were established to have been among the public officers or charity collectors may marry [their daughters] into the priesthood, and he doesn’t need to check after them. Rabbi Yose says: even one who was signed as a witness in the old court of Tzippori. Rabbi Hanina ben Antigonus says: even one who was recorded in the king’s list of officers.",
+ "The daughter of a male halal is unfit for the priesthood for all time. If an Israelite marries a halalah, his daughter is fit for the priesthood. If a halal marries the daughter of an Israelite, his daughter is unfit for the priesthood. Rabbi Judah says: the daughter of a male convert is as the daughter of a male halal.",
+ "Rabbi Eliezer ben Jacob says: if an Israelite marries a female convert, his daughter is fit for the priesthood, and if a male convert marries the daughter of an Israelite, his daughter is fit for the priesthood. But if a male convert marries a female convert, his daughter is unfit for the priesthood. [The same law applies to] a convert as to freed slaves, even for ten generations, [his daughter is unfit] unless his mother is of Israelite stock. Rabbi Yose says: even if a male convert marries a female convert, his daughter is fit for the priesthood.",
+ "If a man declares, “this son of mine is a mamzer,” he is not believed. And even if both [the husband and wife] say about the fetus inside her, “it’s a mamzer” they are not believed. Rabbi Judah says: they are believed.",
+ "If a man gives permission to his agent to give his daughter in betrothal, and then he himself goes and gives her in betrothal to another, if his [betrothal] was first, his betrothal is valid; if the agent’s was first, his betrothal is valid. And if it is unknown, both must give her a divorce. And if they wish, one gives a divorce, and the other marries her. Similarly, if a woman gives permission to her agent to give her in betrothal, and she goes and betroths herself [to another]: if her own preceded, her betrothal is valid; if her agent’s preceded, his betrothal is valid. And if they do not know, both must give her a divorce. And if they wish, one gives a divorce and the other marries her.",
+ "If a man went overseas together with his wife, and then he, his wife, and his children returned, and he said, “Behold, this is she [who went with me overseas,] and these are her children”, he need not bring proof with regard to the woman or the children. [If he declares,] “She died [abroad] and these are her children,” he must bring proof with regard to the children, but not with regard to the woman.",
+ "[If he says,] “I married a woman overseas, and behold, this is she, and these are her children”, he must bring proof about the woman, but not about the children. [If he says,] “She died, and these are her children”, he must bring proof about the woman and about the children.",
+ "A man may not be alone with two women, but one woman may be alone with two men. Rabbi Shimon says: even one man may be alone with two women, if his wife is with him, and he may sleep with them in an inn, because his wife watches him. A man may be alone with his mother and his daughter, and he may sleep with them in immediate bodily contact; but when they grow up, she must sleep in her garment and he in his.",
+ "An unmarried man must not learn to be a scribe, nor may a woman learn to be a scribe. Rabbi Eliezer says: even one who has no wife should not learn to be a scribe.",
+ "Rabbi Judah said: an unmarried man must not tend cattle, nor may two unmarried men sleep together under the same cover. But the sages permit it. One whose business is with women must not be alone with women. And one should not teach his son a woman’s trade. Rabbi Meir says: one should always teach his son a clean and easy profession, and pray to Him to whom wealth and property belong. For a profession does not contain [the potential for] poverty and wealth, for poverty is not due to one’s profession nor is wealth due to the profession, but all depends on merit. Rabbi Shimon ben Elazar says: have you ever seen a wild beast or a bird with a profession? Yet they are sustained without trouble. Now, were they not created only to serve me, while I was created to serve my master: surely then I should make a living without trouble! But my evil acts have done me in and withheld my livelihood. Abba Gurion a man of Sidon says in the name of Abba Guria: one should not teach his son [to be] a donkey-driver, camel-driver, wagon-driver, sailor, shepherd, or shopkeeper, because their profession is the profession of robbers. Rabbi Judah says in his name: most donkey-drivers are wicked, while most camel-drivers are worthy men; and most sailors are pious. The best of doctors are destined for Gehenna, and the worthiest of butchers is Amalek’s partner. Rabbi Nehorai says: I will abandon every profession in the world and I will not teach my son anything but Torah, for a person enjoys its reward in this world while the principal remains for him in the world to come. But all other professions are not so; for when a man comes to sickness or old age or suffering and cannot engage in his profession, he must die of starvation, whereas the Torah is not so, for it guards him from all evil in his youth and gives him a future and hope in his old age. Of his youth what is said? “But they that wait upon the Lord shall renew their strength” (Isaiah 40:31). Of his old age what is said? “They shall still bring forth fruit in old age” (Psalms 92:15). And it is also said of our father Abraham, “And Abraham was old … And the Lord blessed Abraham with everything” (Genesis 24:1). We find that Abraham our father observed the whole Torah before it was given, for it is said, “Because Abraham obeyed My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws” (Genesis 26:5)."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Open Mishnah.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Open Mishnah.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..86f720605b040db099c9017be8485e6fdd4ccc3a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Open Mishnah.json
@@ -0,0 +1,80 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+ "versionTitle": "Open Mishnah",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A woman is acquired in three ways, and she acquires herself in two ways. She is acquired through money, through a document, or through sexual intercourse. Through money: Beit Shammai say, \"With a dinar [a specific unit of money] or with the equivalent value of a dinar.\" And Beit Hillel say, \"With a perutah or with the equivalent value of a perutah.\" How much is a perutah? One eighth of an Italian issar [a specific unit of money equal to one twenty-fourth of a dinar]. And she acquires herself through a bill of divorce or through the death of the husband. A yevamah [a widow whose brother-in-law performed levirate marriage with her] is acquired through sexual intercourse, and acquires herself through chalitzah [the ceremony performed by the widow of a childless man as an alternative way to release herself from the obligation to wait for levirate marriage] or through the death of the yavam [one upon whom has fallen the obligation to perform levirate marriage].",
+ "A Hebrew slave is acquired through money or through a document, and acquires himself through years [of service], through the Jubilee Year, or through prorated monetary [payment]. A Hebrew maidservant has an advantage over him, in that she acquires herself through [physical] signs [of puberty]. [A slave] who [has his ear] pierced is acquired through [the] piercing, and acquires himself through the Jubilee Year or with the death of the master.",
+ "A Canaanite slave is acquired through money, through a document or through chazakah [a presumption of ownership, generally regarding landed property, established by unchallenged, publically known possession for a certain period of time, together with a legally acceptable claim regarding how the property came into the possessor’s hands]. And he acquires himself through money by a third party or through a document by himself. These are the word of Rabbi Meir. And the Sages say, \"Through money by himself and through a document by a third party, providing that the money be from a third party.",
+ "A large animal is acquired through transfer [of the reins], and a small animal through lifting [it]; these are the words of Rabbi Meir and Rabbi Elazar. The Sages say, \"A small animal is acquired through pulling [it].\"",
+ "Mortgaged property is acquired through money, through a document, or through chazakah; and non-mortgaged [property] is acquired only through pulling [it]. Property which is non-mortgaged can be acquired along with mortgaged property through money, through a document or through chazakah; and that which is non-mortgaged can, [by association,] bind [itself to] that which is mortgaged [to force one] to take an oath regarding [that property].",
+ "Anything that is used as currency for something else, once this [party to the transaction] takes possession [of it], this [other party] is obligated in its exchange. How so? If one exchanges a bull for a cow, or a donkey for a bull, once this one takes possession, this one is obligated for its exchange [i.e., the animal he agreed to exchange for it]. The Temple authority [acquires directly] through money, and the lay authority [acquires] through chazakah. A verbal statement [declaring an object as belonging] to the Temple [authority] is like [physical] transfer to the lay [authority].",
+ "[With regard to] all commandments of the son which are [incumbent] upon the father, men are obligated, and women are exempt. And [with regard to] all commandments of the father which are [incumbent] upon the son, both men and women are obligated. And [with regard to] every positive commandment that is time-dependent, men are obligated and women are exempt. And [with regard to] every positive commandment which is not time-dependent, both men and women are obligated. And [with regard to] every negative commandment, whether it is time-dependent or it is not time-dependent, both men and women are obligated, except for: \"You shall not destroy [the corners of your beard]\" (Leviticus 19:27), \"You shall not round off [the corners of your head]\" (ibid.), and \"You shall not become ritually impure for the dead\" (Leviticus 21:1).",
+ "The leanings, and the wavings, and the presentations, and the kemitsot [individual handfuls of the meal offering, which the priest takes to be put on the altar], and the incense offerings, and the melikot [instances of utilizing a slaughtering method used for bird sacrifices, employing the thumbnail instead of a knife], and the sprinklings, and the collections of blood are practiced by men, but not by women, except for the meal-offering of the sotah and of the female Nazirite, that they wave [them].",
+ "Any commandment which is dependent on the Land [of Israel] only applies in the Land. And any commandment which is not dependent on the Land applies both in the Land and outside the Land, except for orlah [the fruit of a tree during the first three years after its planting, the consumption or usage of which is forbidden] and kilayim [the prohibition of planting together certain plants]. And Rabbi Eliezer says, \"Also chadash [grain from the current year that one is forbidden to eat until after the sixteenth of Nissan]\"",
+ "Anyone who performs a single commandment is bestowed with goodness, his days are lengthened, and he inherits the Land. And anyone who does not perform a single commandment is not bestowed with goodness, his days are not lengthened, and he does not inherit the Land. Anyone who is [involved in] Scripture, the Oral Law, and proper social behavior will not easily [come to] sin, as it is stated, \"And the three-ply cord is not quickly severed\" (Ecclesiastes 4:12). Anyone who is not [involved in] Scripture, and not in the Oral Law, and not in proper social behavior is not part of civilization."
+ ],
+ [
+ "A man may betroth by himself and through an agent, and a woman may become betrothed by herself and through an agent. A man may have his daughter betrothed when she is a na'arah [a pubescent girl distinguished from a prepubescent girl and a post-pubescent young women in a number of halakhic situations], by himself and through an agent. [With regard to] one who says to a woman, \"Be betrothed to me with this date, be betrothed to me with this [one];\" if in one of them there is [at least] the value of a perutah, she is betrothed, and if not, she is not betrothed. [If he says,] \"With this one, and with this one, and with this one,\" if there is [at least] the value of a perutah in all of them [combined], she is betrothed; and if not, she is not betrothed. If she was eating them one by one [as he gave them to her], she is not betrothed unless there is the value of [at least] a perutah in one of them.",
+ "[If one says to a woman,] \"Be betrothed to me with this cup of wine,\" and it is found to be of honey; \"Of honey,\" and it is found to be of wine; \"With this dinar [a specific unit of money] of silver,\" and it is found to be of gold; \"Of gold,\" and it is found to be of silver; \"On condition that I am rich,\" and he is found to be poor; \"Poor,\" and he is found to be rich.\" [In all these cases] she is not betrothed. Rabbi Shimon says, \"If he deceived her to [her] advantage, [she] is betrothed.\"",
+ "[If one says to a woman, \"Be betrothed to me] on condition that I am a kohen,\" and he is found to be a Levite; \"A Levite,\" and he is found to be a kohen; \"A netin [a Gibeonite],\" and he is found to be a mamzer [the offspring of certain prohibited relationships who may not marry into the general Jewish population]; \"A mamzer,\" and he is found to be a netin; \"A village-dweller,\" and he is found to be a city-dweller; \"A city-dweller,\" and he is found to be a village-dweller; \"On condition that my house is near the bathhouse,\" and it is found to be far; \"Far [from the bathhouse],\" and it is found to be near; \"On condition that I have an older daughter or maidservant,\" and he does not have; \"On condition that I do not have [an older daughter or maidservant],\" and he does have; \"On condition that I do not have sons,\" and he has; \"On condition that I do have [sons],\" and he does not have. And in all [of these cases], even though she says, \"It was in my heart to be betrothed to him even so,\" she is not betrothed. And the same is true [in cases where] she deceives him.",
+ "One who says to his agent, \"Go out and betroth on my behalf a certain woman in a certain place,\" and he went and betrothed her in another place, she is not betrothed. [However, if he said,] \"Behold, she is in a certain place,\" and he went and betrothed her in another place, she is betrothed.",
+ "[With regard to] one who betroths a woman on condition that she is not subject to any vows, and there were found to be vows to which she is subject, she is not betrothed. If he married her without conditions, and there were found to be vows to which she was subject, she leaves without a ketubah [monetary settlement payable to a woman upon divorce or the death of her husband]. [If one betroths a woman] on condition that she has no blemishes, and blemishes were found on her, she is not betrothed. If he married her without conditions, and blemishes were found on her, she leaves without a ketubah. All blemishes that disqualify kohanim disqualify women [in marriage].",
+ "[With regard to] one who betroths two women with the value of a perutah, or a single woman with less than the value of a perutah, even though he sent betrothal gifts after this, she is not betrothed, as it was on account of the original betrothal that he sent [them]. And the same [is true for] a minor who betrothed [a woman].",
+ "[With regard to] one who betroths a woman and her daughter or a woman and her sister simultaneously, they are not betrothed. [There was] an incident with five women, and among them [were] two sisters, and one [man] gathered a basket of dates. [The basket of dates] belonged to them, but it was [fruits] of the sabbatical year. He said to them, \"All of you are betrothed to me with this basket,\" and one of them accepted it on behalf of them all. And the Sages said, \"The sisters are not betrothed.\"",
+ "[With regard to a kohen] who betroths with his portion, whether of sacrifices of the highest degree of sanctity or of sacrifices of a lesser degree of sanctity, she is not betrothed. [If he betroths her] with the second tithe, whether intentionally or unwittingly, he has not betrothed. These are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehudah says, \"[If] unintentionally, he has not betrothed; intentionally, he has betrothed. And [with regard to betrothing a woman] with a consecrated item, [if he does so] intentionally, he has betrothed; unintentionally, he has not betrothed. These are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehudah says, [If] unintentionally, he has betrothed; intentionally, he has not betrothed.",
+ "[With regard to] one who betroths with orlah [the fruit of a tree during the first three years after its planting, the consumption or usage of which is forbidden], with kilei hakerem [the product of the prohibited planting of other species in a vineyard], or with an ox which is to be stoned [because it killed a person], or with a calf whose neck is to be broken [as part of a ceremony performed by the elders of a city when a corpse is found between two cities], or with the birds [offered as a sacrifice by] a metzorah, with the hair of a nazirite, or with the first born of a donkey, or with meat [mixed] with milk, or with non-sacrificial [animals] which were slaughtered in the [Temple] Courtyard, she is not betrothed. If he sold them and betrothed [her] with the proceeds, she is betrothed.",
+ "[With regard to] one who betroths with terumah [a portion of a crop given to a kohen which becomes holy upon separation, and can only be consumed by kohanim or their household], or with tithes, or with [sacrificial] gift portions [given to the kohen], or with the purifying water [used as part of the purification process of one who is impure due to contact with a corpse], or with the ash of the Red Heifer, she is betrothed, even if he is an Israelite [i.e., non-kohen]."
+ ],
+ [
+ "[With regard to] one who says to his fellow, \"Go and betroth to me a certain woman,\" [and] he went and betrothed her for himself, she is betrothed [to the second one]. Similarly, [with regard to] one who says to a woman, \"You are hereby betrothed to me after thirty days,\" and another came and betrothed her within thirty days, she is betrothed to the second one. [If it is] the daughter of a Kohen [becoming betrothed] to an Israelite [i.e., a non-Kohen], she may eat of the terumah . [If he said, \"You are hereby betrothed to me] from now and after thirty days,\" and another came and betrothed her within thirty days, she is betrothed and not betrothed. If it is the daughter of an Israelite to a kohen or the daughter of a Kohen to an Israelite, she may not eat of the terumah.",
+ "[With regard to] one who says to a woman, \"You are hereby betrothed to me on condition that I will give you two hundred zuz [a specific unit of money],\" she is betrothed, and he must give [her the money]. \"On condition that I give you [two hundred zuz] from now and until thirty days,\" if he gave it to her within thirty days, she is betrothed; and if not, she is not betrothed. \"On condition that I have two hundred zuz,\" she is betrothed, [as long as] he has it. \"On condition that I will show you [two hundred zuz],\" she is betrothed and he must show it to her. and if he showed it to her on the [money-changer's] table, she is not betrothed.",
+ "\"On condition that I own a beit kor [a measure of area, equivalent to that area of land large enough to require a kor of seeds to sow it] of dirt [i.e., a field],\" she is betrothed, [as long as] he has it. \"On condition that I have [a beit kor] in a certain place,\" if he has it in that place, she is betrothed; if not, she is not betrothed. \"On condition that I will show you a beit kor,\" she is betrothed, and he must show it to her. If he showed it to her in the valley, she is not betrothed.",
+ "Rabbi Meir says, \"Any condition that is not like the condition of the men of [the tribe of] Reuven and the men of [the tribe of] Gad is not a [valid] condition; as it says, \"Moses said to them, 'If the men of Reuven and the men of Gad will cross with you,'\" and it is written, \"If they will not cross armed with you\" (Numbers 32:29–30). Rabbi Hananiah, son of Gamliel says, \"The matter needed to be stated, for if not so, it would be implied that even in the Land of Canaan they would not inherit [a portion of land].\"",
+ "[With regard to] one who betroths a woman, and [later] says, \"I had thought that she was a Kohenet [daughter of a Kohen] and behold she is a Levite;\" \"A Levite, and behold she is a Kohenet;\" \"Poor, and behold she is rich;\" \"Rich, and behold she is poor;\" [in all these cases] she is betrothed, because she did not deceive him. [With regard to] one who says to a woman, \"You are hereby betrothed to me after I convert;\" \"After you convert;\" \"After I am freed;\" \"After you are freed;\" \"After your husband dies;\" \"After your sister dies;\" \"After your yavam performs chalitzah [the ceremony performed to release a widow of a childless man from the obligation of levirate marriage];\" [in all these cases] she is not betrothed. Similarly, [with regard to] one who says to his fellow, \"If your wife gives birth to a female, [the child] is hereby betrothed to me,\" she is not betrothed. If his fellow's wife was visibly pregnant, his words are valid; and if she gives birth to a female, she is betrothed.",
+ "[With regard to] one who says to a woman, \"You are hereby betrothed to me on condition that I speak on your behalf to the ruler,\" or \"that I work for you as a laborer.\" If he speaks on her behalf to the ruler, or works for her as a laborer, she is betrothed; if not, she is not betrothed. \"On condition that father is willing.\" If the father is willing, she is betrothed; if not, she is not betrothed. If the father died, she is betrothed. If the son died, we instruct the father to say that he is not willing.",
+ "[One who says,] \"I had my daughter betrothed, but I do not know to whom I had her betrothed;\" and another comes and says, \"I betrothed her,\" he is believed. [If] this one says, \"I betrothed her,\" and this [other] one says, \"I betrothed her,\" they both [must] give a bill of divorce. And if they desire, one gives a bill of divorce and one marries her.",
+ "[If one says,] \"I had my daughter betrothed,\" or, \"I had her betrothed and divorced when she was a minor,\" and she is [still] a minor, he is believed. \"I had her betrothed and divorced when she was a minor\" and she is [currently] an adult, he is not believed. \"She was captured and I redeemed her,\" whether she is a minor or an adult, he is not believed. One who said at his time of death, \"I have sons,\" is believed; \"I have brothers,\" he is not believed. One who has his daughter betrothed without specifying [which one], adult daughters are not included.",
+ "[With regard to] one who has two sets of daughters from two wives, and says, \"I had my older daughter betrothed, but I do not know if it was the older of the older ones, or the older of the younger ones, or the younger of the older ones who is older than the older of the younger ones;\" they are all forbidden, except for the youngest of the younger ones. These are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says, \"They are all permitted, except for the older of the older ones.\" [If he says,] \"I had my younger daughter betrothed, but I do not know if it was the younger of the younger ones, or the younger of the older ones, or the older of the younger ones who is younger than the younger of the older ones, they are all forbidden, except for the oldest of the older ones. These are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yossi says, \"They are all permitted, except for the younger of the younger ones.\"",
+ "[With regard to] one who says to a woman, \"I betrothed you,\" and she says, \"You did not betroth me;\" he is forbidden to [marry] her relatives, and she is permitted to [marry] his relatives. [With regard to one who says to a man,] \"You betrothed me,\" and he says, \"I did not betroth you;\" he is permitted to [marry] her relatives, and she is forbidden to [marry] his relatives. [With regard to one who says to a woman,] \"I betrothed you,\" and she says, \"You betrothed none other than my daughter,\" he is forbidden to [marry] the relatives of the older one [i.e., the mother], and the older one is permitted to [marry] his relatives; he is permitted to [marry] the relatives of the younger one, and the younger one is permitted to [marry] his relatives.",
+ "[With regard to one who says to a woman,] \"I betrothed your daughter,\" and she says, \"You betrothed none other than myself,\" he is forbidden to [marry] the relatives of the younger one, and the younger one is permitted to [marry] his relatives; he is permitted to [marry] the relatives of the older one, and the older one is forbidden to [marry] his relatives.",
+ "Wherever there is [a valid] betrothal and no sin, the child follows the male [with regard to familial status]. Which is this? This is a Kohenet, a Levite woman, or an Israelite woman who married a Kohen, a Levite or an Israelite. Wherever there is [a valid] betrothal and there is a sin, the child follows the defective one. Which is this? This is a widow married to the Kohen Gadol [High Priest], a divorcee or a chalutzah [the widow of a childless man released from the obligation of levirate marriage by a ceremony performed by her brother-in-law] [married] to an ordinary Kohen, a mamzeret [the female offspring of certain prohibited relationships who may not marry into the general Jewish population] or a Netina [female Gibeonite] to an Israelite, a female Israelite to a mamzer or Netina. [With] any [woman] for whom there is no betrothal to him, but there is betrothal to others, the child is a mamzer. Which is this? This is one who has sexual intercourse with any one of the forbidden sexual relations [mentioned] in the Torah. Any [woman] for whom there is no betrothal either to him or to others, the child is like her. Which is this? This is the child of a [non-Jewish] maidservant or a non-Jewish woman.",
+ "Rabbi Tarfon says, \"It is possible for mamzerim\" to be purified [from their status]. How so? A mamzer who married a [non-Jewish] maidservant, the child is a [non-Jewish] slave. If they were freed, the son becomes a free [ordinary Jew]. Rabbi Eliezer says: This [child] is a mamzer slave."
+ ],
+ [
+ "Ten [familial] statuses rose[came up] from Babylonia [to Israel]: Kohanim, Levites, Israelites, chalalim [offspring of a union prohibited to Kohanim, and who is thereby disqualified for the priesthood for marriage and Temple service.], proselytes, freed slaves, mamzerim [the offspring of certain prohibited relationships who may not marry into the general Jewish population], netinim [Gibeonites], shetukim and asufim. Kohanim, Levites and Israelites are permitted to [marry] with one another. Levites, Israelites, chalalim, proselytes, and are permitted to marry one another. Proselytes, freed slaves, mamzerim, netinim, shetukim and asufim are permitted to marry one another.",
+ "And which are the shetukim? Anyone who knows [who] his mother [is], but does not know [who] his father [is]. And which are the asufim? Anyone who was gathered in from the market, and does not know [who] either his father or his mother [is]. Abba Shaul would call the shetukei, \"investigated ones.\"",
+ "All who are forbidden to marry within the [regular Jewish] community, are permitted to marry each other. Rabbi Yehudah forbids [this]. Rabbi Eliezer says, \"[Those with] certain [status marrying others] with certain status is permitted; [those with] certain [status marrying others] with uncertain status, [those with] uncertain [status marrying others] with certain status, and [those with] uncertain [status marrying others] with uncertain status is [all] forbidden.\" And which are the uncertain ones? shetukim, asufim, and Samaritans.",
+ "One who marries a Kohenet [the daughter of a kohen] needs to investigate her [status with regard to] four mothers, which are eight: Her mother; and her mother's mother; and her mother's father's mother, and her mother; and her father's mother, and her mother; and her father's father's mother, and her mother. [If a Kohen wants to marry] a Levite or an Israelite [woman], we add on to these another one.",
+ "We do not investigate neither from the altar and above, nor from the platform and above, nor from the Sanhedrin [highest court, charged with deciding cases and appeals that had national significance. It was comprised of 71 scholars who had received the full traditional rabbinical ordination, and its decisions fixed Jewish practice for subsequent generations.] and above. Anyone whose fathers were established [i.e., known] to be officers of the masses, [or] collector of charity may marry into the priesthood, and there is no need to investigate them. Rabbi Yossi says, \"Even one who was signed as a witness in the old court of Zippori.\" Rabbi Hanina, son of Antigonos says, \"Even one who was written in the King's military roster.\"",
+ "The daughter of a chalal is disqualified to [marry into] the priesthood forever. [With regard to] an Israelite who married a chalalah, his daughter is valid. [With regard to] a chalal who married the daughter of an Israelite, his daughter is disqualified to [marry into] the priesthood. Rabbi Yehuda says, \"The daughter of a male convert is like the daughter of a chalal.",
+ "Rabbi Eliezer ben Yaakov says, \"[With regard to] an Israelite who married a female proselyte, his daughter is fit to [marry into] the priesthood. And [with regard to] a male proselyte who married the daughter of an Israelite, his daughter is fit to [marry into] the priesthood. But [with regard to] a male proselyte who married a female proselyte— his daughter is disqualified [from marrying into] the priesthood. [This is true] both for proselytes and for freed slaves, even for ten generations, until one's mother is a [naturally-born] Jew.\" Rabbi Yossi says, \"Even [with regard to] a male proselyte who married a female proselyte, his daughter is fit to [marry into] the priesthood.",
+ "One who says, \"This son of mine is a mamzer,\" is not believed. Even if both [parents] say regarding a fetus which is in her womb, \"It is a mamzer,\" they are not believed. Rabbi Yehudah says, \"They are believed.\"",
+ "[With regard to] one who gave authority to his agent to betroth his daughter [to another man], and he himself went and betrothed her, if his preceded, his betrothal is a [valid] betrothal, and if his agent's preceded, [the agent's] betrothal is a [valid] betrothal. And if it is not known [which preceded], both give a bill of divorce. And if they wish, one gives a bill of divorce and one marries her. Similarly, [with regard to] a woman who gave authority to her agent to betroth her [to another man], and she herself went and betrothed herself, if hers preceded, her betrothal is a [valid] betrothal, and if her agent's preceded, his betrothal is a [valid] betrothal. If it is not known [which preceded], both give a bill of divorce. And if they wish, one gives a bill of divorce and one marries her.",
+ "[With regard to] one who goes, he and his wife, overseas, and he comes [back] [with] his wife and his sons, and says, \"The wife that went with me overseas, this is she, and these are her sons,\" he does not need to bring a proof, neither about the wife or about the sons.\" [If he says], \"She died, and these are her sons,\" he must bring proof about the sons, but does not [need to] bring proof about the wife. ",
+ "[If he says,] \"I married a wife overseas, this is she and these are her sons,\" he must bring proof about the wife, but does not [need to] bring proof about the sons. [If he says] \"She died, and these are her sons,\" he must bring proof about the wife and about the sons.",
+ "One man may not be secluded with two women, but one woman may be secluded with two men. Rabbi Shimon says, \"Even one man may be secluded with two women when his wife is with him; and he may sleep in the same inn with two women, because his wife guards him.\" A person may be secluded with his mother or with his daughter, and may [even] sleep with them in bodily contact. And if they grow up, this one should sleep in her garment, and this one should sleep in his garment.",
+ "A bachelor should not study pedagogy [to teach young children], and a woman should not study pedagogy. Rabbi Eliezer says, \"Even one who does not have a wife [anymore] should not study pedagogy.\"",
+ "Rabbi Yehudah says, \"An unmarried man should not herd animals, and two unmarried men should not sleep in the same garment.\" And the Sages permit it. Whoever's business is with women should not be alone with women. And one should not teach his son a profession [that would cause him to be] among women. Rabbi Meir says, \"A person should always teach his son a clean and easy profession, and he should pray to the One to whom wealth and possessions belong, as there is no profession which does not have in it poverty and wealth. For poverty is not due to one's profession, and wealth is not due to one's profession, rather, it is all according to one's merit.\" Rabbi Shimon ben Elazar says, \"Have you seen in all your days a beast or fowl that has a profession? [Yet] they sustain themselves without trouble. And weren't they created solely to serve me, and I was created to serve my Master. Isn't it logical, then, that I should be able to sustain myself without trouble? However, I my actions were bad, and I deprived myself of my sustenance.\" Abba Garin, a man of Tzaydin says in the name of Abba Guria, \"A person should not teach his son [to be] a donkey-driver, a camel-driver, a barber, a sailor, a shepherd, or a shopkeeper, for their professions are the professions of thieves.\" Rabbi Yehudah says in his name, \"Most donkey-drivers are wicked, and most camel-drivers are honorable. Most sailors are pious. The best physicians [are destined] for hell, and the most honorable among the butchers is the partner of Amalek.\" Rabbi Nehorai says, \"I leave [aside] all professions in the world and I do not teach my son anything other than Torah, for a person enjoys its reward in this world and the principle remains into the world to come.\" And this is not the case for the rest of the professions. When a person encounters sickness, or old age, or suffering and is not able to engage in his profession, he will surely die of hunger. But the Torah is not like this; rather, it protects him from all evil in his youth and grants him an end and hope in his old age. Regarding his youth, what does it say? \"Those who wait for the Lord will have their strength renewed\" (Isaiah 40:31). Regarding his old age what does it say? \"They shall still bear fruit in old age\" (Psalms 92:15). And so it says with regard to Abraham, our father, peace be upon him, \"And Abraham was old...and the Lord blessed Abraham with everything\" (Genesis 24:1). We find that Abraham our father performed the entire Torah [even] before it was given, as it says \"Because Abraham listened to My voice, and he observed My statutes, commandments, laws, and teachings\" (Genesis 26:5)."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..243e8e9ae8846b71735790f40735bce710c3547a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,44 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "Ten pedigrees emigrated from Babylonia [to Israel]: Priestly, Levitical, [Ordinary] Jewish, Invalidated Priestly, Converted, Freed, Mamzeric, Nathinitic, Silent Ones and Foundlings. Priestly, Levitical and [Ordinary] Jewish are permitted to mingle with each other [in marriage]; Levitical, [Ordinary] Jewish, Invalidated Priestly, Converted and Freed are permitted to mingle with each other; Converted, Freed, Mamzeric, Nathinitic, Silent Ones and Foundlings are permitted to mingle with each other.",
+ "These are the Silent Ones: any who knows his mother, but does not know his father. [These are the] Foundlings: any who was gathered in from the market, and does not know either his father or his mother. Abba Shaul would call the Silent Ones \"Checked Ones.\"",
+ "Any who are forbidden to mingle with the community [in marriage], are permitted to mingle with each other. Rabbi Yehuda forbids [this]. Rabbi Elazar says: definite ones with definite ones are permitted; definite ones with uncertain ones, uncertain ones with definite ones, and uncertain ones with uncertain ones, are forbidden. And these are the uncertain ones: Silent Ones, Foundlings, and Cuthites.",
+ "One who marries a woman who is Priestly needs to investigate her [regarding] four mothers, which are eight — her mother, and her mother's mother, her mother's father's mother, and her mother, her father's mother, and her mother, her father's father's mother, and her mother. Levites and [ordinary] Jew[s] add on to these another one.",
+ "We do not check neither from the altar and above, nor from the platform and above, nor from the Sanhedrin and above. Anyone whose fathers were known to be officers of the masses, [or] appointees over charity may marry into the priesthood, and we do not need to check after them. Rabbi Yosi says: Even one who was signed as a witness in the old archives of Zippori. Rabbi Hanina son of Antigonos says: Even one who was written in the king's roster.",
+ "The daughter of a male invalidated priest is unfit [to marry into] the priesthood, forever. An [ordinary] Jew who married an invalidated priestly female — his daughter is fit; And an invalidated priest who married the daughter of an [ordinary] Jew — his daughter is unfit [to marry into] the priesthood. Rabbi Yehuda says: The daughter of a male convert is like the daughter of a male invalidated priest.",
+ "Rabbi Eliezer ben Yaakov says: An [ordinary] Jew who married a female convert — his daughter is fit to [marry into] the priesthood; and a male convert who married the daughter of an [ordinary] Jew — his daughter is fit to [marry into] the priesthood. But a male convert who married a female convert — his daughter is unfit to [marry into] the priesthood. It is the same for converts and for freed servants, even until ten generations, until their mother is a Jew. Rabbi Yosi says: Even a male convert who married a female convert — his daughter is fit to [marry into] the priesthood.",
+ "One who says, \"This son of mine is a mamzer,\" is not believed. Even if both [parents] say regarding a fetus which is in her womb, \"It is a mamzer,\" they are not believed. Rabbi Yehuda says: They are believed.",
+ "One who gave authority to his agent to betroth his daughter [to another man], and he himself went and betrothed her — If his preceded, his betrothal is [a valid] betrothal, and if his agent's preceded, [the agent's] betrothal is [a valid] betrothal, [If] it is not known [which preceded] — Both of [the potential grooms] give a bill of divorce. And if they wish, one gives a bill of divorce and one brings [her] in [to marriage]. Similarly, a woman who gave authority to her agent to betroth her [to another man], and she herself went and betrothed herself — If hers preceded, her betrothal is [a valid] betrothal, and if her agent's preceded, his betrothal is [a valid] betrothal, [If] it is not known [which preceded] — Both of [the potential grooms] give a bill of divorce. And if they wish, one gives a bill of divorce and one brings [her] in [to marriage].",
+ "One who goes, he and his wife, overseas, and he comes [back] [with] his wife and his sons, and says, \"The wife that went with me overseas, this is she, and these are her sons\" — he does not need to bring a proof, neither for the wife or for the sons. \"... she died, and these are her sons\" — he brings a proof for the sons, but does not bring a proof for the wife. ",
+ "[One who comes back from overseas and says,] \"I married a wife overseas, this is she and these are her sons\" — he brings a proof for the wife, but does not bring a proof for the sons. \"... she died, and these are her sons\" — he brings a proof for the wife and for the sons.",
+ "A man may not be secluded with two women, but a woman may be secluded with two men. Rabbi Shimon says: Even a man may be secluded with two women. And when his wife is with him, he may sleep with them in an inn, because his wife is with him. A person may be secluded with his mother or with his daughter, and may sleep with them in bodily contact. When they grow up, this one should sleep in his cover, and this one should sleep in his cover.",
+ "A bachelor should not practice pedagogy, and a woman should not practice pedagogy. Rabbi Elazar says: Even one who does not have a wife with him should not practice pedagogy.",
+ "Rabbi Yehuda says: A bachelor should not pasture animals, and two bachelors should not sleep in one cloth. The sages permit [these things]. Anyone who deals with women, should not be secluded with women. A person should not teach his son a profession that [involves being] among women. Rabbi Meir says: A person should always teach his son a clean and easy profession, and should pray to the One Whom wealth and possessions are His; for there is no profession which does not have within it poverty and wealth; for poverty is not from the profession and wealth is not from the profession, but rather all is according to his merits. Rabbi Shimon son of Elazar says: Have you seen in your lifetime a wild animal or bird that has a profession? But they support themselves without trouble; and were they not created only to attend me, while I was created to attend my Creator — is it not logical that I should support myself without trouble? But rather I have made wicked my actions, and been deprived of my support. Abba Guryan of Tzaidan says in the name of Abba Gurya: and a person should not teach his son to be a donkey-driver, a camel-driver, a barber, a sailor, a storekeeper, or a shepherd, for their profession is a thieves' profession. Rabbi Yehuda says in his own name: Donkey-drivers are mostly wicked, and camel-drivers are mostly honest, sailors are mostly pious. The best of doctors goes to Hell, and the most honest butchers are the partner of Amalek. Rabbi Nehorai says: I leave aside all professions in the world, and I teach my son only Torah; for a person eats of its reward in this world, and the principal endures in the world to come. And all other professions are not so — when a person comes into sickness, or into old age, or into suffering, and is not able to be involved in his work, he dies in hunger. But the Torah is not so — but rather it guards him from all evil in his youth, and gives him finality and hope in his old age; In his youth what does it say? \"And those who hope in God shall renew their strength.\" In his old age what does it say? \"They shall still produce in ripe old age.\" Similarly it says by Avraham our Father, peace be upon him — \"And Avraham was old ... and God blessed Avraham in everything.\" We find that Avraham our Father performed the whole entire Torah before it had been given, as it says, \"By reason that Avraham listened to my voice, and kept my safekeeping, my commandments, my statutes and teachings.\""
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2ddb02e98786aaa907a06d08bb6d6c179a9bd0f8
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+ "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.25,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "DIE FRAU WIRD AUF DREI ARTEN ANGEEIGNET UND EIGNET SICH SELBST AN AUF ZWEI ARTEN! SIE WIRD ANGEEIGNET DURCH GELD, URKUNDE UND BEISCHLAF. DURCH GELD, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, MIT EINEM DENAR UND DEM WERTE EINES DENARS, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, MIT EINER PERUṬA UND DEM WERTE EINER PERUṬA. WIEVIEL IST EINE PERUṬA? EIN ACHTEL EINES ITALISCHEN ASSARS. SIE EIGNET SICH SELBST AN DURCH SCHEIDEBRIEF UND TOD IHRES EHEMANNES. DIE EHESCHWÄGERIN WIRD ANGEEIGNET DURCH BEISCHLAF UND EIGNET SICH SELBST AN DURCH ḤALIÇA UND TOD DES EHESCHWAGERS.",
+ "DER HEBRÄISCHE SKLAVE WIRD ANGEEIGNET DURCH GELD UND URKUNDE, UND EIGNET SICH SELBSTAN DURCH DIE JAHRE, DURCH DAS JOBELJAHRUND DURCH REDUKTIONDES KAUFGELDES. IHM ÜBERLEGEN IST DIE HEBRÄISCHE MAGD, DIE SICH AUCH DURCH PUBERTÄTSZEICHENANEIGNET. DER ANGEBOHRTEWIRD DURCH DAS ANBOHREN ANGEEIGNET, UND EIGNET SICH SELBST AN DURCH DAS JOBELJAHR UND DURCH DEN TOD DES HERRN.",
+ "DER KENAA͑NITISCHE SKLAVE WIRD ANGEEIGNET DURCH GELD, URKUNDE UND BESITZNAHME, UND EIGNET SICH SELBST AN DURCH GELD, DAS ANDEREZAHLEN, UND DURCH URKUNDE, DIE ER SELBER EMPFÄNGT – SO R. MEÍR; DIE WEISEN SAGEN, DURCH GELD, DAS ER SELBER ZAHLT, UND DURCH URKUNDE, DIE ANDERE EMPFANGEN, NUR MUSS ES DAS GELD ANDERERSEIN.",
+ "EIN GROSSVIEH WIRD DURCH ÜBERGABEUND EIN KLEINVIEH DURCH DAS HOCHHEBEN ANGEEIGNET – SO R. MEÍR UND R. ELIE͑ZER; DIE WEISEN SAGEN, DAS KLEINVIEH WERDE DURCH DAS ANSICHZIEHEN ANGEEIGNET.",
+ "GÜTER, DIE SICHERHEITGEWÄHREN, WERDEN DURCH GELD, URKUNDE UND BESITZNAHME ANGEEIGNET, UND DIE KEINE SICHERHEITGEWÄHREN, WERDEN NUR DURCH DAS ANSICHZIEHEN ANGEEIGNET. GÜTER, DIE KEINE SICHERHEIT GEWÄHREN, WERDENMIT GÜTERN, DIE SICHERHEIT GEWAHREN, ANGEEIGNET DURCH GELD, URKUNDE UND BESITZNAHME; FERNER WERDEN SIE MIT GÜTERN, DIE EINE SICHERHEIT GEWÄHREN, VERBUNDEN, UM AUCH WEGEN DIESER SCHWÖRENZU MÜSSEN.",
+ "WENN JEMAND DAS, WAS ZAHLUNGSMITTEL IST, IN TAUSCH GEGEBEN HAT, SO IST ER, SOBALD DER ANDERE ES ERWORBEN HAT, FÜR DAS EINGETAUSCHTEHAFTBAR. ZUMBEISPIEL: WENN ER EIN RIND AUF eine KUH ODER EINEN ESEL AUF EIN RIND GETAUSCHT HAT, SO IST ER, SOBALD DER ANDERE SEINES GEEIGNET HAT, FÜR DAS EINGETAUSCHTE HAFTBAR. DAS EIGENTUMSRECHT DES HÖCHSTENERFOLGT DURCH DAS KAUFGELD UND DAS EIGENTUMSRECHT DES GEMEINEN ERFOLGT DURCH DIE BESITZERGREIFUNG. DEM HÖCHSTEN GEGENÜBER GILT DAS SPRECHEN WIE DIE ÜBERGABE BEI EINEM GEMEINEN.",
+ "ZU ALLEN GEBOTEN DES SOHNES FÜR DEN VATER SIND MÄNNER VERPFLICHTET UND FRAUEN DAVON FREI, UND ZU ALLEN GEBOTEN DES VATERS FÜR DEN SOHN SIND SOWOHL MÄNNER ALS AUCH FRAUEN VERPFLICHTET. ZU ALLEN VON EINER FESTGESETZTEN ZEIT BEDINGTEN GEBOTEN SIND MÄNNER VERPFLICHTET UND FRAUEN DAVON FREI, UND ZU ALLEN VON EINER FESTGESETZTEN ZEIT NICHT BEDINGTEN GEBOTEN SIND SOWOHL MÄNNER ALS AUCH FRAUEN VERPFLICHTET. ALLE VERBOTE ABER, EINERLEI OB VON EINER FESTGESETZTEN ZEIT BEDINGT ODER NICHT VON EINER FESTGESETZTEN ZEIT BEDINGT, GELTEN SOWOHL FÜR MÄNNER ALS AUCH FÜR FRAUEN, AUSGENOMMEN DAS VERBOT DES RUNDSCHERENS, DES ZERSTÖRENS UND DER VERUNREINIGUNG AN TOTEN.",
+ "DAS STÜTZEN, DAS SCHWINGEN, DAS HERANBRINGEN, DAS ABHEBEN, DAS AUFRÄUCHERN, DAS ABKNEIFEN, DIE AUFNAHMEUND DAS SPRENGENERFOLGT NUR DURCH MÄNNER UND NICHT DURCH FRAUEN, AUSGENOMMEN DAS SPEISOPFER DER EHEBRUCHSVERDÄCHTIGTENUND DER NEZIRA, BEI DENEN DIESE ZU SCHWINGEN HABEN.",
+ "JEDES GESETZ, DAS MIT DEM JISRAÉLITISCHEN LANDE ZUSAMMENHÄNGT, GILT NUR IM LANDE UND DAS NICHT MIT DEM LANDE ZUSAMMENHÄNGT, GILT SOWOHL IM LANDE ALS AUCH AUSSERHALB DES LANDES, AUSGENOMMEN DIE GESETZE VOM UNGEWEIHTEN UND VON DER MISCHFRUCHT; R. ELIE͑ZER SAGT, AUCH DAS VOM NEUEN.",
+ "WER AUCH NUR EIN GEBOT AUSÜBT, DEM ERWEIST MAN GUTES, MAN VERLÄNGERT IHM DAS LEBEN UND ER ERBTDAS LAND; WER EIN GEBOT NICHT AUSÜBT, DEM ERWEIST MAN NICHT GUTES, MAN VERLÄNGERT IHM NICHT DAS LEBEN UND ER ERBT NICHT DAS LAND.WEM SCHRIFT, MIŠNA UND LEBENSART EIGEN SIND, DER SÜNDIGT NICHT SOBALD, DENN ES HEISST:der dreifache Faden wird nicht sobald reißen. WEM SCHRIFT, MIŠNA UND LEBENSART NICHT EIGEN SIND, GEHÖRT NICHT ZUR GESELLSCHAFT."
+ ],
+ [
+ "DER MANN KANN SICH EINE FRAU ANTRAUEN PERSÖNLICH UND DURCH EINEN BEAUFTRAGTEN, DIE FRAU KANN ANGETRAUT WERDEN PERSÖNLICH UND DURCH EINEN BEAUFTRAGTEN. EIN MANN KANN SEINE TOCHTER IM MÄDCHENALTER ANTRAUEN PERSÖNLICH UND DURCH SEINEN BEAUFTRAGTEN.WENN JEMAND ZU EINER FRAU SAGT: SEI MIR MIT DIESER DATTEL ANGETRAUT. SEI MIR MIT DIESER ANGETRAUT, SO IST SIE IHM, WENN EINE VON DIESEN EINE PERUṬA WERT IST, ANGETRAUT, WENN ABER NIGHT, NICHT ANGETRAUT. SAGT ER: MIT DIESER UND MIT DIESER UND MIT DIESER, SO IST SIE IHM, WENN ALLE ZUSAMMEN EINE PERUṬA WERT SIND, ANGETRAÜT, WENN ABER NIGHT, NICHT ANGETRAUT. WENN SIE INZWISCHEN JEDE EINZELN AUFISST, SO IST SIE IHM NUR DANN ANGETRAUT, WENN EINE VON DIESEN EINE PERUṬA WERT IST.",
+ "WENN ER ZU IHR GESAGT HAT: SEI MIR MIT DIESEM BECHER WEIN ANGETRAUT, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ES HONIG IST, ODER: MIT DIESEM BECHER HONIG, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ES WEIN IST, ODER: MIT DIESEM SILBERNEN DENAR, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER GOLD IST, ODER: GOLDENEN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER SILBER IST, ODER: MIT DER ZUSICHERUNG, DASS ICH REICH BIN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER ARM IST, ODER: ARM BIN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER REICH IST, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT. R. ŠIMÓN SAGT, HAT ER SIE ZU IHREM VORTEIL GETÄUSCHT, SEI SIE IHM ANGETRAUT.",
+ "SAGTE ER: MIT DER ZUSICHERUNG, DASS ICH PRIESTER BIN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER LEVITE IST, LEVITE, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER PRIESTER IST, NATHIN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER HURENKIND IST, HURENKIND, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER NATHIN IST, KLEINSTÄDTER, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER GROSSTÄDTER IST, GROSSTÄDTER, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ER KLEINSTÄDTER IST; MIT DER ZUSICHERUNG, DASS MEIN HAUS NAHE DEM BADEHAUSE IST, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ES FERN IST, DASS ES FERN IST, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS ES NAHE IST; MIT DER ZUSICHERUNG, DASS ICH EINE GROSSE TOCHTER ODER MAGD HABE, UND ER KEINE HAT, ODER MIT DER ZUSICHERUNG, DASS ER EINE SOLCHE NICHT HAT, UND EINE HAT; MIT DER ZUSICHERUNG, DASS ER KEINE SÖHNE HAT, UND SOLCHE HAT, ODER MIT DER ZUSICHERUNG, DASS ER SOLCHE HAT, UND KEINE HAT, SO IST SIE IN ALL DIESEN FÄLLEN, SELBST WENN SIE SAGT, SIE HABE IM HERZEN GEDACHT, IHM DENNOCHANGETRAUT ZU SEIN, IHM NICHT ANGETRAUT. DASSELBE GILT AUCH, WENN SIE IHN GETÄUSCHT HAT.",
+ "WENN JEMAND ZU SEINEM BEAUFTRAGTEN GESAGT HAT: GEH, TRAUE MIR JENE FRAU IN JENEM ORTE AN, UND ER GEGANGEN IST UND SIE IHM IN EINEM ANDEREN ORTE ANGETRAUT HAT, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT; WENN ABER: SIE BEFINDET SICH IN JENEM ORTE, UND ER SIE IHM IN EINEM ANDEREN ORTE ANGETRAUT HAT, SO IST SIE IHM ANGETRAUT.",
+ "WENN JEMAND SICH EINE FRAU ANGETRAUT HAT UNTER DER BEDINGUNG, DASS SIE KEINE GELÜBDE AUF SICH HAT, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE GELÜBDE AUF SICH HAT, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT. WENN ER SIE OHNE BEDINGUNG GENOMMEN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE GELÜBDE AUF SICH HAT, SO IST SIE OHNE MORGENGABE ZU ENTLASSEN. WENN UNTER DER BEDINGUNG, DASS SIE KEINE LEIBESFEHLER HAT, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE LEIBESFEHLER HAT, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT. WENN ER SIE OHNE BEDINGUNG GENOMMEN, UND ES SICH HERAUSSTELLT, DASS SIE LEIBESFEHLER HAT, SO IST SIE OHNE MORGENGABE ZU ENTLASSEN. ALLE LEIBESFEHLER, DIE PRIESTER UNTAUGLICHMACHEN, MACHEN AUCH FRAUEN UNTAUGLICH.",
+ "WENN JEMAND SICH ZWEI FRAUEN MIT DEM WERTE EINER PERUṬA ODER EINE FRAU MIT DEM WERTE UNTER EINER PERUṬA ANGETRAUT HAT, SO SIND SIE IHM, SELBST WENN ER IHNEN NACHHER BRAUTGESCHENKE GESCHICKT HAT, NICHT ANGETRAUT, DENN ER SCHICKTE SIE AUF GRUND DER VORANGEHENDEN ANTRAUUNG. EBENSO AUCH, WENN EIN MINDERJÄHRIGER SICH EINE FRAU ANGETRAUT HAT.",
+ "WENN JEMAND SICH EINE FRAU UND IHRE TOCHTER ODER EINE FRAU UND IHRE SCHWESTER GLEICHZEITIGANTRAUT, SO SIND SIE IHM NICHT ANGETRAUT. EINST EREIGNETE SICH EIN FALL MIT FÜNF FRAUEN, UNTER DENEN ZWEI SCHWESTERN WAREN, DASS JEMAND EINEN KORB FEIGEN SAMMELTE, SIE GEHÖRTEN IHNEN UND WAREN VOM SIEBENTJAHRE, UND ZU IHNEN SPRACH: SEID MIR ALLE MIT DIESEM KORBE ANGETRAUT, WORAUF EINE VON IHNEN IHN FÜR ALLE IN EMPFANG NAHM; HIERAUF ENTSCHIEDEN DIE WEISEN, DIE SCHWESTERN SEIEN NICHT ANGETRAUT.",
+ "WENN EIN PRIESTER SICH EINE FRAU MIT SEINEM ANTEILEANTRAUT, EINERLEI OB VON HOCHHEILIGEM ODER MINDERHEILIGEM, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT. WENN EIN GEMEINER MIT DEM ZWEITENZEHNTEN, EINERLEI OB VERSEHENTLICH ODER VORSÄTZLICH, SO HAT ER SIE SICH NICHT ANGETRAUT — SO R. MEÍR; R. JEHUDA SAGT, VERSEHENTLICH HABE ER SIE SICH NICHT ANGETRAUT, VORSÄTZLICHHABE ER SIE SICH ANGETRAUT. WENN MIT GEHEILIGTEM, SO HAT ER SIE SICH, FALLS VORSÄTZLICH, ANGETRAUT, FALLS VERSEHENTLICH, NICHT ANGETRAUT — SO R. MEÍR; R. JEHUDA SAGT, VERSEHENTLICH HABE ER SIE SICH ANGETRAUT, VORSÄTZLICH HABE ER SIE SICH NICHT ANGETRAUT.",
+ "WENN JEMAND SICH EINE FRAU ANTRAUT MITUNGEWEIHTEM, MISCHFRUCHT (DES WEINBERGS), EINEM ZU STEINIGENDENRINDE, DEM GENICKBROCHENENKALBE, DEN VÖGELNDES AUSSÄTZIGEN, DEM HAAREDES NAZIRS, DEM ERSTGEBORENENDES ESELS, FLEISCH MIT MILCHODER IM TEMPELHOFE GESCHLACHTETEM PROFANEM, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT; HAT ER DIESE VERKAUFT UND SIE SICH MIT DEM ERLÖSE ANGETRAUT, SO IST SIE IHM ANGETRAUT.",
+ "WENN JEMAND SICH EINE FRAU MIT DER HEBE, DEM ZEHNTEN, DEN PRIESTERGABEN, DEM ENTSÜNDIGUNGSWASSER ODER DER ENTSÜNDIGUNGSASCHEANTRAUT, SO IST SIE IHM ANGETRAUT, SELBST EINEM JISRAÉLITEN."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND ZU SEINEM NÄCHSTEN GESAGT HAT: GEH, TRAUE MIR JENE FRAU AN, UND DIESER HINGEGANGEN IST UND SIE SICH SELBST ANGETRAUT HAT, SO IST SIE DEM ANDEREN ANGETRAUT. DESGLEICHEN IST, WENN JEMAND ZU EINER FRAU GESAGT HAT: SEI MIR NACH DREISSIG TAGEN ANGETRAUT, UND INNERHALB DER DREISSIG TAGE EIN ANDERER GEKOMMEN IST UND SIE SICH ANGETRAUT HAT, SIE DEM ANDEREN ANGETRAUT; IST SIE DIE TOCHTER EINES JISRAÉLITEN UND ER PRIESTER, SO DARF SIE HEBE ESSEN. WENN ER GESAGT HAT: VON JETZT AB NACH DREISSIG TAGEN, UND EIN ANDERER INNERHALB DER DREISSIG TAGE GEKOMMEN IST UND SIE SICH ANGETRAUT HAT, SO IST SIE ANGETRAUT UND NICHT ANGETRAUT; IST SIE DIE TOCHTER EINES JISRAÉLITEN UND ER PRIESTER ODER DIE TOCHTER EINES PRIESTERS UND ER JISRAÉLIT, SO DARF SIE KEINE HEBE ESSEN.",
+ "SAGT JEMAND ZU EINER FRAU: SEI MIR ANGETRAUTMIT DER BEDINGUNG, DASS ICH DIR ZWEIHUNDERT ZUZ GEBE, SO IST SIE IHM ANGETRAUT, UND ER GEBE SIE IHR; WENN ABER: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH SIE DIR VON JETZT BIS DREISSIG TAGEN GEBE, SO IST SIE IHM, WENN ER SIE INNERHALB DREISSIG TAGEN GEGEBEN HAT, ANGETRAUT, WENN ABER NICHT, NICHT ANGETRAUT. SAGTE ER: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH ZWEIHUNDERT ZUZ HABE, SO IST SIE IHM, WENN ER SIE HAT, ANGETRAUT; WENN: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH DIR ZWEIHUNDERT ZUZ ZEIGEN WERDE, SO IST SIE IHM ANGETRAUT, UND ER ZEIGE SIE IHR; ZEIGT ER SIE IHR AUF DEM WECHSEL-TISCHE, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT.",
+ "SAGT ER: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH EINE KORFLÄCHEACKERLAND HABE, SO IST SIE IHM, WENN ER SIE HAT, ANGETRAUT; WENN ABER: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH SIE AN JENER STELLE HABE, SO IST SIE IHM, WENN ER SIE AN JENER STELLE HAT, ANGETRAUT, WENN ABER NICHT, NICHT ANGETRAUT. SAGT ER: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH DIR EINE KORFLÄCHE ACKERLAND ZEIGEN WERDE, SO IST SIE IHM ANGETRAUT, UND ER ZEIGE SIE IHR; ZEIGTE ER SIE IHR IN EINER EBENE, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT.",
+ "R. MEÍR SAGTE: EINE BEDINGUNG, DIE NICHT DER BEDINGUNG DER GADITEN UND DER REÚBENITENGLEICHT, GILT NIGHT ALS BEDINGUNG. BEI DIESER HEISST ES:und Moše sprach zu ihnen: wenn die Söhne Gads und die Söhne Reúbens hinüberziehen werden, UND FERNER:und wenn sie nicht gerüstet hinüberziehen werden. R. ḤANINA B. GAMLIÉL SAGTE: DIES ZU SAGEN WAR NÖTIG, DENN SONST KÖNNTE MAN VERSTEHEN, DASS SIE AUCH IM LANDE KENA͑AN KEINEN ANTEIL ERHALTEN SOLLTEN.",
+ "WENN JEMAND SICH EINE FRAU ANGETRAUT HAT UND SPÄTER SAGT, ER HABE GEGLAUBT, SIE SEI PRIESTERIN, UND SIE IST LEVITIN, LEVITIN, UND SIE IST PRIESTERIN, ARM, UND SIE IST REICH, REICH, UND SIE IST ARM, SO IST SIE IHM ANGETRAUT, WEIL SIE IHN NICHT GETÄUSCHT HAT. WENN JEMAND ZU EINER FRAU SAGT: SEI MIR ANGETRAUT NACHDEM ICH PROSELYT GEWORDEN BIN, NACHDEM DU PROSELYTIN GEWORDEN BIST, NACHDEM ICH FREIER GEWORDEN BIN, NACHDEM DU FREIE GEWORDEN BIST, NACHDEM DEIN MANN GESTORBEN IST, NACHDEM DEINE SCHWESTER GESTORBEN IST, NACHDEM DEIN SCHWAGER AN DIR DIE ḤALIÇA VOLLZOGEN HAT, SO IST SIE IHM NICHT ANGETRAUT. EBENSO IST, WENN JEMAND ZU SEINEM NÄCHSTEN SAGT: WENN DEINE FRAU EIN MÄDCHEN GEBIERT, SEI ES MIR ANGETRAUT, ES IHM NICHT ANGETRAUT. (IST ABER DIE FRAU SCHWANGER UND DIE GEBURT BEMERKBAR, SIND SEINE WORTE GÜLTIG, UND WENN SIE EIN MÄDCHEN GEBIERT, IHM ANGETRAUT.)",
+ "WENN JEMAND ZU EINER FRAU SAGT: SEI MIR ANGETRAUT MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH FÜR DICH BEI DER REGIERUNG SPRECHEN WERDE, ODER: BEI DIR ALS TAGELÖHNER ARBEITEN WERDE, SO IST SIE, WENN ER FÜR SIE BEI DER REGIERUNG GESPROCHEN ODER BEI IHR ALS TAGELÖHNER GEARBEITET HAT, IHM ANGETRAUT, WENN ABER NICHT, NICHT ANGETRAUT. SAGT ER: MIT DER BEDINGUNG, DASS MEIN VATER EINVERSTANDEN SEIN WIRD, SO IST SIE IHM, WENN SEIN VATER EINVERSTANDEN IST, ANGETRAUT, WENN ABER NICHT, NICHT ANGETRAUT. STIRBT DER VATER, SO IST SIE IHM ANGETRAUT; STIRBT DER SOHN, SO BELEHRE MAN DEN VATER ZU SAGEN, ER SEI NICHT EINVERSTANDEN.",
+ "WENN JEMAND SAGT, ER HABE EINEM SEINE TOCHTER ANGETRAUT, WISSE ABER NICHT, WEM ER SIE ANGETRAUT HAT, UND EINER KOMMT UND SAGT, ER HABE SIE SICH ANGETRAUT, SO IST ER GLAUBHAFT. WENN EINER SAGT, ER HABE SIE SICH ANGETRAUT, UND EIN ANDERER SAGT, ER HABE SIE SICH ANGETRAUT, SO MÜSSEN BEIDE IHR EINEN SCHEIDEBRIEF GEBEN; WENN SIE WOLLEN, GEBE IHR EINER EINEN SCHEIDEBRIEF UND DER ANDERE HEIRATE SIE.",
+ "WENN JEMAND SAGT,] ER HABE SEINE TOCHTER WÄHREND IHRER MINDERJÄHRIGKEIT ANGETRAUT, ODER ANGETRAUT UND FÜR SIE DIE SCHEIDUNG IN EMPFANG GENOMMEN, UND SIE NOCH MINDERJÄHRIG IST, SO IST ER GLAUBHAFT; WENN ABER: ICH HABE MEINE TOCHTER WÄHREND IHRER MINDERJÄHRIGKEIT ANGETRAUT UND IHRE SCHEIDUNG IN EMPFANG GENOMMEN, UND SIE GROSSJÄHRIG IST, SO IST ER NICHT GLAUBHAFT. [SAGT ER:] SIE WAR GEFANGEN WENN JEMAND VOR SEINEM STERBEN SAGT, ER HABE SÖHNE, SO IST ER GLAUBHAFT, WENN ABER, ER HABE BRÜDER, SO IST ER NICHT GLAUBHAFT. UND ICH HABE SIE AUSGELÖST, SO IST ER, EINERLEI OB SIE MINDERJÄHRIG ODER GROSSJÄHRIG IST, NICHT GLAUBHAFT. WENN JEMAND SEINE TOCHTER SCHLECHTHINANGETRAUT HAT, SO SIND DIE MANNBARENNICHT EINBEGRIFFEN.",
+ "WENN JEMAND ZWEI KLASSEN VON TÖCHTERN VON ZWEI FRAUENHAT, UND SAGT, ER HABE EINEM SEINE GROSSE TOCHTER ANGETRAUT, WISSE ABER NICHT, OB DIE GROSSE UNTER DEN GRÖSSEREN, OB DIE GROSSE UNTER DEN KLEINEREN, ODER DIE KLEINE UNTER DEN GRÖSSEREN, DIE GRÖSSER IST ALS DIE GROSSE UNTER DEN KLEINEREN, SO SIND ALLE VERBOTEN, AUSGENOMMEN DIE KLEINE UNTER DEN KLEINEREN – SO R. MEÍR. R. JOSE SAGT, ALLE SEIEN ERLAUBT, AUSGENOMMEN DIE GROSSE UNTER DEN GRÖSSEREN. SAGT ER, ER HABE SEINE KLEINE TOCHTER ANGETRAUT, WISSE ABER NICHT, OB DIE KLEINE UNTER DEN KLEINEREN, OB DIE KLEINE UNTER DEN GRÖSSEREN, ODER DIE GROSSE UNTER DEN KLEINEREN, DIE KLEINER IST ALS DIE KLEINE UNTER DEN GRÖSSEREN, SO SIND ALLE VERBOTEN, AUSGENOMMEN DIE GROSSE UNTER DEN GRÖSSEREN – SO R. MEÍR. R. JOSE SAGT, ALLE SEIEN ERLAUBT, AUSGENOMMEN DIE KLEINE UNTER DEN KLEINEREN.",
+ "SAGT JEMAND ZU EINER FRAU: ICH HABE DICH MIR ANGETRAUT, UND SIE SAGT: DU HAST MICH NICHT ANGETRAUT, SO SIND IHM IHRE VERWANDTENVERBOTEN, IHR ABER SEINE VERWANDTEN ERLAUBT; SAGT SIE: DU HAST DIR MICH ANGETRAUT, UND ER SAGT: ICH HABE DICH MIR NICHT ANGETRAUT, SO SIND IHM IHRE VERWANDTEN ERLAUBT, IHR ABER SEINE VERWANDTEN VERBOTEN. WENN ER SAGT: ICH HABE DICH MIR ANGETRAUT, UND SIE SAGT: DU HAST DIR MEINE TOCHTER ANGETRAUT, SO SIND IHM DIE VERWANDTEN DER GROSSENVERBOTEN, DER GROSSEN SEINE VERWANDTEN ERLAUBT, IHM DIE VERWANDTEN DER KLEINENERLAUBT, UND DER KLEINEN SEINE VERWANDTEN ERLAUBT.",
+ "WENN ER SAGT: ICH HABE MIR DEINE TOCHTER ANGETRAUT, UND SIE SAGT: DU HAST DIR MICH ANGETRAUT, SO SIND IHM DIE VERWANDTEN DER KLEINEN VERBOTEN, DER KLEINEN SEINE VERWANDTEN ERLAUBT, IHM DIE VERWANDTEN DER GROSSEN ERLAUBT, UND DER GROSSEN SEINE VERWANDTEN VERBOTEN.",
+ "IN JEDEM FALLE, WO DIE ANTRAUUNG GÜLTIG IST UND DABEI KEINE SÜNDE BEGANGEN WIRD, FOLGT DAS KIND DEM MANNE; DIES IN DEM FALLE, WENN EINE PRIESTERSTOCHTER, EINE LEVITIN ODER EINE JISRAÉLITIN VON EINEM PRIESTER, EINEM LEVITEN ODER EINEM JISRAÉLITEN GEHEIRATET WIRD. IN JEDEM FALLE, WO DIE ANTRAUUNG GÜLTIG IST UND DABEI EINE SÜNDE BEGANGEN WIRD, FOLGT DAS KIND DEM BEMAKELTEN; DIES IN DEM FALLE, WENN EINE WITWE VOM HOCHPRIESTER, EINE GESCHIEDENE ODER EINE ḤALUÇA VON EINEM GEMEINEN PRIESTER, EIN HURENKIND ODER EINE NETHINA VON EINEM JISRAÉLITEN, ODER EINE JISRAÉLITIN VON EINEM HURENKINDE ODER EINEM NATHIN GEHEIRATET WIRD. IN JEDEM FALLE, WO IHRE ANTRAUUNG MIT DIESEM NICHTIG IST, MIT EINEM ANDEREN ABER GÜLTIG SEIN WÜRDE, IST DAS KIND EIN HURENKIND; DIES IN DEM FALLE, WENN JEMAND EINER IN DER TORA GENANNTEN INZESTVERBOTENEN BEIWOHNT. IN JEDEM FALLE, WO IHRE ANTRAUUNG MIT DIESEM NICHTIG IST UND AUCH MIT EINEM ANDEREN NICHTIG SEIN WÜRDE, GLEICHT DAS KIND IHR; DIES IST DER FALL BEIM KINDE EINER SKLAVIN ODER EINER NICHTJÜDIN.",
+ "R. TRYPHON SAGTE: HURENKINDER KÖNNEN REINIGUNGERLANGEN, UND ZWAR: WENN DAS HURENKIND EINE SKLAVIN GEHEIRATET HAT, SO IST DER SOHNSKLAVE; WIRD ER FREIGELASSEN, SO ERGIBT ES SICH, DASS DER SOHN FREIER IST. R. ELIE͑ZER SAGT, ER SEI HURENSKLAVE."
+ ],
+ [
+ "ZEHN GEBURTSKASTEN·ZOGEN AUS BABYLONIEN HERAUF. PRIESTER, LEVITEN, JISRAÉLITEN, ENTWEIHTE, PROSELYTEN, FREIGELASSENE, HURENKINDER, NETHINIM, VERSCHWIEGENE UND FINDLINGE. PRIESTER, LEVITEN UND JISRAÉLITEN DÜRFEN UNTER EINANDER HEIRATEN; LEVITEN, JISRAÉLITEN, ENTWEIHTE, PROSELYTEN UND FREIGELASSENE DÜRFEN UNTER EINANDER HEIRATEN; PROSELYTEN, FREIGELASSENE, HURENKINDER, NETHINIM, VERSCHWIEGENE UND FINDLINGE DÜRFEN ALLE UNTER EINANDER HEIRATEN.",
+ "VERSCHWIEGENER IST DERJENIGE, DER SEINE MUTTER UND NICHT SEINEN VATER KENNT; FINDLING IST DERJENIGE, DER AUF DER STRASSE AUFGEFUNDEN WURDE UND WEDER SEINEN VATER NOCH SEINE MUTTER KENNT. ABBA ŠAÚL NANNTE DEN VERSCHWIEGENEN UNTERSUCHTEN.",
+ "ALL DIEJENIGEN, DIE IN DIE GEMEINDE NICHT KOMMEN DÜRFEN, DÜRFEN UNTER EINANDER HEIRATEN. R. JEHUDA VERBIETET DIES. R. ELIÉZER SAGT, ZWEIFELLOSEMIT ZWEIFELLOSEN DÜRFEN DIES, ZWEIFELLOSE MIT ZWEIFELHAFTEN, ZWEIFELHAFTE MIT ZWEIFELLOSEN, UND ZWEIFELHAFTE MIT ZWEIFELHAFTEN DÜRFEN DIESNICHT. FOLGENDE SIND ZWEIFELHAFTE: VERSCHWIEGENE, FINDLINGE UND SAMARITANER.",
+ "WER EINE PRIESTERSTOCHTER ZUR FRAU NIMMT, UNTERSUCHEVIER MÜTTER, DIE ACHTSIND: IHRE MUTTER, DIE MUTTER IHRER MUTTER, DIE MUTTER DES VATERS IHRER MUTTER, DEREN MUTTER, DIE MUTTER IHRES VATERS, DEREN MUTTER, DIE MUTTER DES VATERS IHRES VATERS UND DEREN MUTTER; BEI EINER LEVITIN UND EINER JISRAÉLITIN IST NOCH EINE HINZUZUFÜGEN.",
+ "MAN UNTERSUCHE NICHT ÜBER DEN ALTARHINAUS, NOCH ÜBER DIE ESTRADEHINAUS, NOCH ÜBER DAS SYNEDRIUMHINAUS. DIEJENIGEN, VON DENEN BEKANNT IST, DASS IHRE VORFAHREN GEMEINDEBEAMTEODER ALMOSENEINNEHMER WAREN, DÜRFEN IHRE TÖCHTER AN PRIESTER VERHEIRATEN UND BRAUCHEN NICHT UNTERSUCHT ZU WERDEN. R. JOSE SAGT, AUCH WER IN DER RICHTERLISTEVON SEPPHORIS AUFGEFÜHRT IST. R. ḤANINA B. ANTIGONOS SAGT, AUCH WER IN DER LISTE DES KÖNIGLICHEN HEERES AUFGEFÜHRT IST.",
+ "DIE TOCHTER EINES MÄNNLICHEN ENTWEIHTEN IST EWIG FÜR PRIESTER BEMAKELT. WENN EIN JISRAÉLIT EINE ENTWEIHTE GEHEIRATET HAT, SO IST SEINE TOCHTERFÜR PRIESTER UNBEMAKELT; WENN ABER EIN ENTWEIHTER EINE JISRAÉLITIN GEHEIRATET HAT, SO IST SEINE TOCHTER FÜR PRIESTER BEMAKELT. R. JEHUDA SAGT, DIE TOCHTER EINES MÄNNLICHEN PROSELYTENGLEICHE DER TOCHTER EINES MÄNNLICHEN ENTWEIHTEN.",
+ "R. ELIÉZER B. JA͑QOB SAGT, WENN EIN JISRAÉLIT EINE PROSELYTIN GEHEIRATET HAT, SEI SEINE TOCHTER FÜR PRIESTER UNBEMAKELT, WENN EIN PROSELYT EINE JISRAÉLITIN GEHEIRATET HAT, SEI SEINE TOCHTER FÜR PRIESTER UNBEMAKELT, WENN ABER EIN PROSELYT EINE PROSELYTIN GEHEIRATET HAT, SEI SEINE TOCHTER FÜR PRIESTER BEMAKELT. SOWOHL VON EINEM PROSELYTEN ALS AUCH VON EINEM FREIGELASSENEN SKLAVEN GILT DIES, SELBST BIS ZUR ZEHNTEN GENERATION; NURWENN SEINE MUTTER VON JISRAÉL STAMMT. R. JOSE SAGT, AUCH WENN EIN PROSELYT EINE PROSELYTIN GEHEIRATET HAT, SEI SEINE TOCHTER FÜR PRIESTER UNBEMAKELT.",
+ "WENN JEMAND SAGT: DIESER MEIN SOHN IST EIN HURENKIND, SO IST ER NICHTGLAUBHAFT, UND SELBST WENN BEIDEÜBER DIE GEBURT IN IHREM LEIBE SAGEN, ES SEI EIN HURENKIND, SIND SIE NICHT GLAUBHAFT. R. JEHUDA SAGT, SIE SEIEN GLAUBHAFT.",
+ "WENN JEMAND SEINEM BEAUFTRAGTEN DEN AUFTRAG ERTEILT HAT, SEISE TOCHTER ANZUTRAUEN, UND DARAUF GEHT UND SIE SELBERANTRAUT, SO IST, FALLS SEINE ANTRAUUNG ZUERST ERFOLGT IST, SEINE GÜLTIG, UND FALLS DIE DES BEAUFTRAGTEN ZUERST ERFOLGT IST, SEINE GÜLTIG; IST ES NICHT BEKANNT, SO MÜSSEN BEIDE IHR EINEN SCHEIDEBRIEF GEBEN, UNDWENN SIE WOLLEN, GEBE IHR EINER EINEN SCHEIDEBRIEF UND DER ANDERE HEIRATE SIE. EBENSO IST, WENN EINE FRAU IHREM BEAUFTRAGTEN DEN AUFTRAG ERTEILT HAT, FÜR SIE IHRE ANTRAUUNG IN EMPFANG ZU NEHMEN, UND SICH DARAUF SELBER ANTRAUEN LIESS, FALLS IHRE EIGENE ANTRAUUNG ZUERST ERFOLGT IST, IHRE EIGENE GÜLTIG, UND FALLS DIE DES BEAUFTRAGTEN ZUERST ERFOLGT IST, SEINE GÜLTIG; IST DIES NIGHT BEKANNT, SO MÜSSEN BEIDE IHR EINEN SCHEIDEBRIEF GEBEN, UND WENN SIE WOLLEN, GEBE IHR EINER EINEN SCHEIDEBRIEF UND DER ANDERE HEIRATE SIE.",
+ "WENN JEMAND MIT SEINER FRAU IM ÜBERSEELANDE VERREIST WAR, UND MIT FRAU UND KINDERN HEIMKEHRT UND SAGT: DAS IST DIE FRAU, DIE MIT MIR IM ÜBERSEELANDE VERREIST WAR, UND DAS SIND IHRE KINDER, SO BRAUCHT ER WEDER FÜR DIE FRAU NOCH FÜR DIE KINDER EINEN BEWEISANZUTRETEN; SAGTER: SIE IST GESTORBEN UND DIES SIND IHRE KINDER, SO MUSS ER EINEN BEWEIS ANTRETEN FÜR DIE KINDER, NICHT ABER FÜR DIE FRAU.",
+ "SAGT ER: DIESE FRAU HABE ICH IM ÜBERSEELANDE GEHEIRATET UND DAS SIND IHRE KINDER, SO MUSS ER EINEN BEWEIS ANTRETEN FÜR DIE FRAU, NICHT ABER FÜR DIE KINDER; SAGT ER: SIE IST GESTORBEN UND DIES SIND IHRE KINDER, SO MUSS ER EINEN BEWEIS ANTRETEN SOWOHL FÜR DIE FRAU ALS AUCH FÜR DIE KINDER.",
+ "EIN MANN DARF NICHT MIT ZWEI FRAUEN ALLEIN SEIN, WOHL ABER DARF EINE FRAU MIT ZWEI MÄNNERN ALLEIN SEIN. R. ŠIMO͑N SAGT, AUCH EIN MANN DÜRFE MIT ZWEI FRAUEN ALLEIN SEIN, WENN SEINE FRAU MIT IHM IST; AUCH DARF ER MIT IHNEN IN EINER HERBERGE SCHLAFEN, WEIL SEINE FRAU IHN BEWACHT. MAN DARF ALLEIN SEIN MIT SEINER MUTTER UND MIT SEINER TOCHTER, AUCH MIT IHNEN BEI BERÜHRUNG DES LEIBES SCHLAFEN; SIND SIE ERWACHSEN, SO SCHLAFE SIE IN IHREM GEWANDE UND ER IN SEINEM GEWANDE.",
+ "EIN LEDIGER DARF NICHT KINDERLEHRER SEIN, EBENSO DARF EINE FRAU NICHT KINDERLEHRERIN SEIN. R. ELEA͑ZAR SAGT, AUCH WER KEINE FRAU HAT, DÜRFE NICHT KINDERLEHRER SEIN.",
+ "R. JEHUDA SAGT, EIN LEDIGER DÜRFE NICHT VIEHHIRT SEIN, AUCH DÜRFEN ZWEI LEDIGE NICHT UNTER EINER DECKE SCHLAFEN; DIE WEISEN ERLAUBEN DIES. WER BERUFLICH MIT FRAUEN ZU TUN HAT, SEI NICHT MIT FRAUEN ALLEIN. MAN LEHRE SEINEN SOHN KEIN FRAUENGEWERBE. R. MEÍR SAGTE: STETS LEHRE MAN SEINEN SOHN EIN SAUBERES UND LEICHTES HANDWERK, UND FLEHE ZU DEM, DEM DER REICHTUM UND DIE GÜTER GEHÖREN, DENN ES GIBT KEIN HANDWERK, MIT DEM NICHT REICHTUM UND ARMUT VERBUNDEN WÄRE. NICHT VOM GEWERBE KOMMT DIE ARMUT, NICHT VOM GEWERBE KOMMT DER REICHTUM, SONDERN ALLES NACH SEINEM VERDIENSTE. R. ŠIMO͑N B. ELEA͑ZAR SAGTE: HAST DU JE IN DEINEM LEBEN EIN TIER ODER EINEN VOGEL EIN GEWERBE TREIBEN SEHEN? DIESE WERDEN OHNE MÜHSAL ERNÄHRT, OBGLEICH SIE ERSCHAFFEN WORDEN SIND, NUR UM MICH ZU BEDIENEN, UM WIEVIEL MEHR SOLLTE ICH, WO ICH ERSCHAFFEN WORDEN BIN, MEINEM SCHÖPFER ZU DIENEN, OHNE MÜHSAL ERNÄHRT WERDEN. ABER ICH HABE MEINE WERKE VERDORBEN UND MEINE ERNÄHRUNG BEEINTRÄCHTIGT. ABBA GORJON AUS ÇADJAN SAGTE IM NAMEN DES ABBA GORJA: MAN MACHE SEINEN SOHN NICHT ZUM ESELTREIBER, KAMELFÜHRER, KUTSCHER, SCHIFFER, VIEHHIRT ODER KRÄMER, DENN IHR GEWERBE IST EIN RÄUBERGEWERBE. R. JEHUDA SAGTE IN SEINEM NAMEN: ESELTREIBER SIND MEIST FREVELHAFT, KAMELTREIBER SIND MEIST EHRLICH, SCHIFFERSIND MEIST FROMM. DER BESTE UNTER DEN ÄRZTEN FÜR DAS FEGEFEUER UND DER EHRLICHSTE UNTER DEN SCHLÄCHTERN IST EIN GESELLSCHAFTER A͑MALEQS. R. NEHORAJ SAGTE: ICH LASSE JEDES GEWERBE DER WELT UND LEHRE MEINEN SOHN NUR DIE TORA; VON IHREM LOHNE GENIESST DER MENSCH AUF DIESER WELT, UND DER STAMM BLEIBT IHM FÜR DIE ZUKÜNFTIGE WELT ERHALTEN, WAS ABER BEI JEDEM ANDEREN GEWERBE NICHT DER FALL IST. WENN EIN MENSCH KRANK, ALT ODER LEIDEND WIRD UND SEIN GEWERBE NICHT AUSÜBEN KANN, SO STIRBT ER VOR HUNGER, WAS ABER BEI DER TORA NICHT DER FALL IST. SIE BEHÜTET IHN VIELMEHR IN SEINER JUGEND VOR ALLEM BÖSEN UND GEWÄHRT IHM ZUKUNFT UND ZUVERSICHT IM ALTER. VON DER JUGEND HEISST ES:die auf den Herrn hoffen, legen neue Kraft an, UND VOM ALTER HEISST ES:noch im Greisenalter sprossen sie. SO HEISST ES VON UNSEREM VATER ABRAHAM:Abraham war alt &c. und der Herr hatte Abraham mit allem gesegnet. WIR FINDEN, DASS UNSER VATER ABRAHAM DIE GANZE TORA AUSGEÜBT HAT, NOCH BEVOR SIE VERLIEHEN WORDEN WAR, DENN ES HEISST:weil Abraham meiner Stimme gehorcht hat, meine Vorschrift bewahrt hat, meine Gebote, meine Satzungen und meine Lehren."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..61e8084a2526890b1e73b3d5b1b636c062f2c14a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json
@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein",
+ "versionTitle": "The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY",
+ "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source",
+ "versionTitleInHebrew": "המשנה עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא, רבי שרגא זילברשטיין",
+ "versionNotesInHebrew": "כדי לשפר את איכות הטקסט הזה, שונו שגיאות תרגום ברורות בהתאם למקור העברי",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "\tA woman is acquired in three ways [Because a woman is betrothed only with her consent, it is taught: \"A woman is betrothed\" rather than: \"A man betroths.\" And since in the beginning it is taught: \"A woman is acquired,\" at the end it is taught: \"A yevamah is acquired,\" even though a yevamah is acquired by the yavam either with or without her consent.], and she acquires herself in two ways. She is acquired by money [This is derived (by identity) \"taking\"-\"taking\" from the field of Efron, it being written here (Deuteronomy 24:1): \"If a man take a woman,\" and there (Genesis 23:3): \"I have given the money for the field; take it from me.\"], by writ, [as when he writes to her on paper or on a shard, though it not be worth a p'rutah: \"Your daughter is betrothed (mekudesheth) to me,\" \"Your daughter is engaged (me'ureseth) to me,\" \"Your daughter shall be to me as a wife,\" and gives it to her in the presence of witnesses. This is derived from (Deuteronomy 24:2): \"And she shall go out … and she shall be.\" Just as going out is with a writ, viz. (Ibid. 1): \"And he shall write to her a writ of divorce,\" so \"being\" is with a writ.], and by cohabitation [cohabiting with her in the presence of witnesses for the purpose of betrothal, viz. (Ibid.): \"If a man take a woman and cohabit with her, etc.\" And though there is no betrothal in the Torah more explicit than that of cohabitation, the sages stated that if one betroths by cohabitation he is to receive \"stripes of rebellion,\" so that the children of Israel not be promiscuous.] By money: Beth Shammai say: With a dinar or with the worth of a dinar. Beth Hillel say: With a p'rutah [a half \"barley-corn\" of silver] or with the worth of a p'rutah. And how much is a p'rutah? One-eighth of an Italian issar.] And she acquires herself with a get and with the death of her husband. A yevamah is acquired [by the yavam, to be his wife in every regard,] by cohabitation. [But money and writ do not avail her by Torah law. The sages, however, ordained that ma'amar (word of mouth) avails to forbid her to the other brothers, but not to exempt her from chalitzah and not to (permit him to) become unclean for her], and she acquires herself with chalitzah and with the death of the yavam.",
+ "\tA Hebrew bondsman is acquired by money, [it being written (Deuteronomy 25:1): \"from the money of his acquisition,\" whence it is derived that he is acquired with money.], and by writ, [it being written in respect to a Hebrew handmaid (Exodus 210): \"If another he take for himself.\" Scripture likens her to \"another\" (a married woman in general). Just as another may be acquired (as a wife) by a writ, so a handmaid may be acquired by a writ. And a Hebrew bondsman is derived from (what is stated in respect to) a Hebrew handmaid, viz. (Deuteronomy 15:12): \"the Hebrew man or the Hebrew woman,\" the man being likened to the woman.] And he acquires himself with years [At the end of six years he goes out free; and even if shemitah (the seventh year) fell out in the midst of his six years, he serves (in the shemitah), it being written (Exodus 21:2): \"Six years shall he serve, and on the seventh, etc.\" — Sometimes he serves on the seventh (i.e., the shemitah year)], and with the Jubilee (yovel) [If yovel falls out in the midst of his six years, it releases him], and with monetary deduction, [it being written in respect to a Hebrew handmaid (Exodus 21:8): \"Then he shall redeem her.\" And a Hebrew bondsman is likened to a Hebrew handmaid. If his master acquired him for six manah, and he is destined to leave at the end of six years, it is found that he acquired each year of service for a manah, so that when he comes to redeem himself, his master deducts from his redemption money the amount for the years he already has served.] The Hebrew handmaid, in addition [to all these] acquires herself with [pubertal] signs, [this being derived from (Exodus 21:11): \"Then she shall go out free.\" Scripture added a \"going out\" to this one (the handmaid). She goes out with signs.] A \"bored\" bondsman is acquired by boring (of the ear), and he acquires himself with yovel and with the death of the master, [it being written (Exodus 21:6): \"And he shall serve him forever\" — \"him,\" and not his son. But if one is sold and the master dies in the midst of six years, he serves the son, it being written (Ibid. 2): \"Six years shall he serve\" — whether him or his son. And it is only the son that he serves all six years if the master dies, but not the daughter, the brother, or other heirs, it being written (Deuteronomy 15:12): \"And he shall serve you six years\" — \"you,\" and not the heirs. And a Hebrew handmaid acquires herself with the death of the master as does a bored bondsman, it being written in respect to the latter (Ibid. 17): \"And also to your handmaid shall you do thus.\"]",
+ " \tA Canaanite bondsman is acquired by money, writ, and chazakah (proprietary act), [it being written (Leviticus 25:46): \"And you shall hold them (Canaanite bondsmen) as an inheritance for your sons after you to inherit as a holding.\" (Canaanite) bondsmen are hereby likened to land. Just as land is acquired by money, writ, and chazakah, so a Canaanite bondsman is acquired by money, writ, and chazakah. The chazakah of (i.e., of acquiring) the bondsman: e.g., the bondsman's untying his master's shoe, or putting it on, or carrying his things after him to the bathhouse, undressing him, washing him, anointing him, massaging him, clothing him, carrying him, or being carried by him — (by all of these) the master acquires the bondsman.] And he acquires himself by money through others, [i.e., which others give to his master on condition that he be freed. But he himself may not accept it from them, even on condition that his master have no rights in it, (this tanna) holding that a bondsman can in no way acquire anything independent of his master.], and by a writ (of manumission) through himself (i.e., which he himself accepts), [this tanna holding it to be a liability for the bondsman to leave his master for freedom. For if his master were a Cohein, he thereby becomes disqualified from eating terumah; and if he were the bondsman of an Israelite, a bondswoman becomes forbidden to him. For this reason he does not gain his freedom with a writ received (on his behalf) by others, but only (with one received) by himself. For since it is a liability for him, \"A liability is imposed upon one only in his presence.\" But (acquiring his freedom by) money through others is different. For the receiving of the money by his master, in itself causes him to be freed, and it is not the others who cause the liability, but the master's receiving of the money. The master in this instance does not become his messenger, but takes the money for himself, the bondsman gaining his freedom as a natural consequence. These are the words of R. Meir. The sages say: By money, through himself [They hold that a bondsman can acquire something independent of his master, for which reason he can acquire himself with money, even through himself; and, it goes without saying, through others.], and by a writ, through others. [For they hold it to be an asset for the bondsman to leave his master for freedom, and \"One may benefit a man, even not in his presence.\" The halachah is in accordance with the sages. And a Canaanite bondsman acquires himself if his master blinds his eye, or knocks out his tooth, or cuts off one of his twenty-four limb prominences: fingertips, toes, ear tips, nose tip, membrum tip, and breast tips in a woman. The reason these are not mentioned in the Mishnah along with the other means by which a bondsman acquires himself is that one who gains his release by (the cutting off of) organ prominences requires a writ of manumission from his master, so that he, essentially, \"acquires himself with a writ.\"], on condition that the money be (the money) of others. [For a bondsman possesses nothing. For even what he finds and what he receives as a gift belongs to his master. And if he wishes to redeem himself, the money must come from others, who give it to him on condition that the master have no rights in it.]",
+ "\tA large animal is acquired by \"handing over\" (mesirah) [The owner hands it over to the buyer by rein or by its hair], and a small animal is acquired by lifting. [and not by pulling.] These are the words of R. Meir and R. Eliezer. The sages say: A small animal is acquired by pulling. [And even though it can be lifted, still it is acquired by pulling, because it always \"clutches\" at the ground with its claws. The halachah: Both a large animal and a small one are acquired by pulling, and, it goes without saying, by lifting. Pulling effects acquisition in a simta, a corner in a public domain, and in a shared domain. Mesirah effects acquisition in a public domain and in an unshared domain. Lifting effects acquisition in all domains. All animals which are customarily acquired by lifting are not acquired otherwise. What is acquired by mesirah is not acquired by pulling. Likewise, what is acquired by pulling is not acquired by mesirah.]",
+ "\tBound property [(nechasim sheyesh lahem achrayuth) [i.e., land. One who lends another money depending upon it (for repayment) in that it is always present and intact. \"achrayuth\" denotes \"chozer\" (\"following after\"), i.e., the creditor \"follows after\" it and seizes it from the buyer when the debtor has nothing else] — (Bound property) is acquired by money, [viz. (Jeremiah 32:44): \"They shall buy fields for money.\" This, where it is not the custom to write a deed; but where it is the custom, he does not acquire it until he writes a deed.], by writ, [writing on paper or on a shard: \"My field is given to you,\" \"My field is acquired by you,\" and giving it (the deed) to the buyer. And it is only when the land is given as a gift that it is acquired by a deed; but when it is sold, it is not acquired until the money is given (unless it is sold because of its poor condition, in which instance it is acquired by writ alone.) And whence is it derived that land is acquired by writ? From (Jeremiah 32:44): \"And they shall write it in a deed and seal it.\"], and by chazakah, [such as by digging a little in the land, or fencing, or breaching somewhat in the presence of the seller. If not in his presence, he must say to him: \"Go chazek (perform an act of chazakah) and acquire it.\" And whence is it derived that land is acquired by chazakah? From (Deuteronomy 11:31): \"And you shall inherit it, and you shall dwell in it.\" How will you inherit it? By dwelling in it.] And unbound property is acquired only by meshichah (\"drawing forth\"), [it being written (Leviticus 25:14): \"or acquire from the hand of your fellow.\" What may be transferred from hand to hand is acquired only by such transference.] Unbound property is acquired together with bound property, (which is acquired by) money, writ, or chazakah. [If he sold movable objects together with the land, when the buyer acquires the land by one of these three means of acquisition, those objects are acquired with it. This, on condition that the seller say to the buyer: \"Acquire these together with the land.\" This is derived from (II Chronicles 21:3): \"And their father gave them many gifts (consisting) of silver, and gold, and precious things together with fortified cities.\"] And unbound property links bound property to be subject to an oath. [Even though land is not subject to an oath — where movable objects and land are claimed, and he is obliged to swear vis-à-vis the first, the oath thereon links the land for a gilgul shevuah [a \"rolled-on\" oath]. Gilgul shevuah is derived from what is written in respect to sotah (a woman suspected of adultery), viz. (Numbers 5:22): \"And the woman shall say: 'Amen, Amen'\" — Amen (to the oath: \"I have not become unclean\") relative to this man (the suspected adulterer); Amen, relative to any other man; Amen, that I did not go astray when I was betrothed; Amen, that I did not go astray when I was married, awaiting yibum, or taken in yibum.]",
+ "\tEverything which is made money for something else [The gemara explains: Everything which is assessed as money for something else; everything which, if it is to be given as money for something else, must be assessed — that is, all chattel (metaltelin), aside from currency] — once the one appropriates it, the other is responsible for its exchange. [That is, once one of them pulls it (as an act of acquisition), the other is responsible for its exchange if it were lost or died, wherever it (what was thereby acquired) may be, even though he (the buyer) did not pull it. For by the seller's pulling the scarf or a (different) object, the purchased object is acquired by the buyer wherever it may be, even though the object whereby it is acquired is not worth a p'rutah, so long as it not be a coin or fruits, these not effecting such acquisition. And all things are acquired by (such) exchange (chalifin) — metaltelin, bondsmen, and land — with the exception of currency, which is not acquired by chalifin, one's mind-set being on the figure (impressed) in the currency and not on the substance itself; and the figure is susceptible of effacement. Therefore, if one took currency without weight or count and said: \"This is chalifin for that field, or bondsman, or object,\" once the other (the seller) pulls it, he (the buyer) is responsible for its exchange. For the fact that it was not weighed or counted makes it manifest that there was no mind-set on the (imprinted) figure. And no means avails for the acquisition of currency which is not immediately at hand except agav, (acquisition of the currency) together with land.] How so? If an ox were exchanged for an ass, or an ass for an ox, once the first appropriates (either animal), the other is responsible for its exchange. The domain of the Temple (acquires with) money, and the domain of the laity, with chazakah. [If the Temple treasurer gives money for a beast, even (if the beast were) \"in the end of the world,\" he acquires it; but the laity acquire only with chazakah, i.e., pulling. And if a lay person gave money for something, so long as he did not pull it, he does not acquire it, and the seller must return the money if he (the buyer) backs out, and he (the one who backs out) comes under (an imprecation, viz.:) \"He who punished (…will punish him who does not keep his word.\") But if the buyer pulled the object, even if he did not yet pay the stipulated amount, neither can back out. And if he neither gave the money nor pulled the object, but only reached an agreement with the seller to buy at a certain price — even if he said: \"You are my witnesses,\" there is nothing (binding) in this, and he does not even come under an imprecation (if he backs out)]. One's \"saying\" to the Temple is like one's \"giving\" to the laity. [If one says: \"This ox is a burnt-offering; this house is consecrated\" — even if it were \"in the end of the world,\" the Temple acquires it. But with the laity, there is no acquisition until he (the buyer) pulls the animal or performs an act of chazakah in the house.]",
+ "\tAll the mitzvoth of the son upon the father [i.e., all the mitzvoth binding upon the father to perform for his son, six in number: to circumcise him, to redeem him (if he is a first-born), to teach him Torah, to teach him a trade, to find him a wife, to teach him to swim] — men are obligated [The father is obligated in these mitzvoth for his son] and women are exempt. [The mother is exempt.] And all the mitzvoth of the father upon his son [i.e., all the mitzvoth binding upon the son to perform for his father — fear and honor — fear: not sitting in his place, not contradicting him; honor: giving him food and drink, clothing him, covering him, leading him in and out] — both men and women [i.e., sons and daughters] are obligated. And all positive time-caused mitzvoth [i.e., brought about by time, e.g., shofar, succah, lulav, tzitzith] — men are obligated, and women, exempt. And all positive non-time-caused mitzvoth [e.g., mezuzah, (the building of) a railing, (returning) a lost object, sending away the mother-bird ] — both men and women are obligated. [These two generalizations are non-categorical, viz.: \"We do not learn (the halachah) from generalizations, even where 'except' is stated.\" For matzoh on Pesach night, and rejoicing on festivals, and the convocation (\"hakhel\") on Succoth are all positive time-caused mitzvoth, and yet women are obligated. And Torah study, and procreation, and redemption of the first-born are positive non-time-caused mitzvoth, and yet women are exempt.] And all negative mitzvoth, whether time-caused or non-time caused, both men and women are obligated, except for \"rounding off,\" and \"destroying,\" and becoming unclean for the dead. [This last generalization is a categorical one, being derived from (Numbers 5:6): \"A man or a woman, if they do of all the sins of man.\" Scripture hereby likened a man to a woman in respect to all the punishments of the Torah. (\"except for 'rounding off' and 'destroying'\":) viz. (Leviticus 19:27): \"Do not round off the corners of your head, and do not destroy the corners of your beard.\" All who are subject to (the interdict of) destroying (the beard) are subject to rounding off; and all who are not subject to destroying are not subject to rounding off. And women, since they are not subject to destroying are not subject to rounding off. And whence do we derive that they are not subject to destroying? For it is written: \"the corners of your beard,\" and not: \"the corners of your beards\" — your beard, and not the beard of your wife. (\"and becoming unclean for the dead\":) viz. (Ibid. 21:1): \"Speak to the Cohanim, the sons of Aaron … For a dead body he shall not become unclean\" — the sons of Aaron, and not the daughters of Aaron.]",
+ "\tThe placing of the hands (upon the offering), and the liftings, and the presentations, and the fistfuls, and the smokings, and the pinchings, and the sprinklings, and the receivings obtain with men, but not with women [If she is the daughter of a Cohein, she does not place her hands, or lift, or present a meal-offering on the southwest corner (of the altar) as prescribed. And she does not take the fistful or smoke (the offering), and she does not pinch a bird (to slaughter it), and she does not receive the blood in the sprinkling bowl, and she does not sprinkle the blood], except for the meal-offering of a sotah and a Naziritess, which they lift [themselves, their meal-offerings requiring lifting by the owners].",
+ "\tEvery mitzvah which is a function of the land obtains only in the land, and every mitzvah which is not a function of the land obtains both in the land and outside it. [Any mitzvah which is binding on one's body is called \"not a function of the land\"; and any mitzvah which is binding on the land is called \"a function of the land\"] except arlah (interdicted fruit of the first three years) [which obtains (even) outside the land — a halachah to Moses on Sinai] and kilayim (forbidden graftings). [And the admixtures of the vineyard (k'lai hakerem) are rabbinically interdicted outside Eretz Yisrael, and admixtures of seed (k'lai z'raim) are permitted to be sown outside Eretz Yisrael]. R. Eliezer says: Also chadash (new grain, before Pesach) [is Torah-interdicted outside the land, even though it is binding on the land, it being written (Leviticus 23:14): \"in all of your dwellings\" — wherever you dwell (even outside Eretz Yisrael)].",
+ "\tWhoever does one mitzvah [above and beyond his merits, so that his merits are more than his transgressions] is benefited, and his days are lengthened [in the world to come], and he inherits the land [\"the land of life\"]. And whoever does not do one mitzvah [If his transgressions are more than his merits, and he does not do one mitzvah to make himself half innocent-half guilty, but his transgressions remain more], he is not benefited, his days are not lengthened, and he does not inherit the land. Whoever devotes himself to Scripture, Mishnah, and proper conduct (derech eretz) will not quickly sin, viz. (Koheleth 4:12): \"And whoever does not devote himself to Scripture, Mishnah, and derech eretz, [i.e., one who does not deal honestly with others] is \"beyond the pale\" [i.e., he does not contribute to the advancement of the world, his seat is a \"seat of scoffers,\" and he is unfit to testify.]"
+ ],
+ [
+ "\tA man betroths by himself and by his messenger. [First, by himself; then, by his messenger, his own doing it being preferred to his messenger's. For when he himself performs the mitzvah his reward is greater. We derive that a man's messenger is like himself from (Exodus 12:6): \"And the entire assembly of the congregation of Israel shall slaughter it.\" Now do all of Israel slaughter it? From here it is derived that one's messenger is like himself.] A man betroths his daughter when she is a maiden (na'arah) [and, it goes without saying, when she is a minor (k'tanah). \"Na'arah\" is stated to teach proper conduct: that one is forbidden to betroth his daughter when she is a minor, until she is grown enough to say: \"I desire (to wed) that man.\"] If one says to a woman: \"Be betrothed to me for this date; be betrothed to me for this\" — if one of them is worth a p'rutah, she is betrothed; if not, she is not betrothed. [For since he said: \"Be betrothed; be betrothed,\" each (date) is (designated) for betrothal in itself. (If he said: \"Be betrothed to me) for this and for this and for this\" — if there is the worth of a p'rutah among all, she is betrothed; if not, she is not betrothed. ] If she ate them one by one, she is not betrothed, unless one of them were worth a p'rutah. [This \"one of them\" must be the last one. For if he said: \"Be betrothed to me for this and for this and for this,\" and she ate them one by one, each one that she ate is a loan to her, and when she comes to the last, whereby the betrothal is consummated, if it is worth a p'rutah, she is betrothed with a loan and a p'rutah. And the ruling is that if one betroths with a loan and a p'rutah, the woman is intent upon the p'rutah, and she is betrothed. But if the last were not worth a p'rutah, even though the first were worth a p'rutah, at the consummation of the betrothal he betroths with a loan, and if one betroths with a loan, she is not betrothed.]",
+ "\t(If he said:) \"Be betrothed to me for this cup of wine,\" and it were found to be of honey; of honey, and it were found to be of wine; with this dinar of silver, and it were found to be of gold; of gold, and it were found to be of silver; on condition that I am wealthy, and he were found to be poor; that I am poor, and he were found to be wealthy — she is not betrothed. [For some (women) prefer the one; and others, the other]. R. Shimon says: If he deceived her to her advantage, she is betrothed. [R. Shimon differs only in respect to monetary advantage; but with \"pedigree advantage,\" such as: a Levite, and he were found to be a Cohein, he concedes that even if he deceived her (or she deceived him) to her advantage, she is not betrothed. For his higher pedigree is not necessarily desirable to her, in that it might prompt him to vanity. The halachah is not in accordance with R. Shimon.]",
+ "\t(If he said: \"Be betrothed to me) on condition that I am a Cohein,\" and he were found to be a Levite; that I am a Levite, and he were found to be a Cohein; that I am a Nathin, and he were found to be a mamzer; that I am a mamzer, and he were found to be a Nathin; that I am a city-dweller, and he were found to be a village-dweller; that I am a village-dweller, and he were found to be a city-dweller; on condition that my house is near the bathhouse, and it were found to be far; that it is far, and it were found to be near; on condition that I have an \"enlarging\" daughter or bondswoman [i.e., one who plaits women's hair. Another interpretation: one who is very talkative, as in (Ezekiel 35:13): \"And you have 'enlarged' upon Me with your mouths\"], and he not have one; on condition that I not have one, and he have one; on condition that I have no sons, and he have; that I have, and he not have — in all of these instances, even if she said: \"In my heart I intended to be betrothed to him in any event,\" she is not betrothed. [For \"things of the heart are not things\"]. And the same applies if she deceived him.",
+ "\tIf one said to his messenger: \"Go and betroth this and this woman for me in this and this place,\" and he went and betrothed her in a different place, she is not betrothed. (If he said to him:) \"She is in this and this place,\" and he betrothed her in a different place, she is betrothed. [For he was merely pointing out the place and not making it a condition (of the betrothal).]",
+ "\tIf one betrothed a woman on condition that she had no (outstanding) vows upon her, and she were found to have vows upon her, she is not betrothed. If he wed her without qualification, and she were found to have vows upon her, she goes out without a kethubah [for he can claim: \"I do not want a vowing wife.\" But she does require a get because of doubt. For since he made no conditions (in his betrothal) it is possible that he acquiesced in a vowing woman, too.] (If he betrothed her) on condition that she had no blemishes, and she were found to have blemishes, she is not betrothed. If he wed her without qualification, and she were found to have blemishes, she goes out without a kethubah. All blemishes which are disqualifying in Cohanim [See Kethuvoth 75a] are disqualifying in women.",
+ "\tIf one betrothed two women with the worth of a p'rutah or one woman with less than the worth of a p'rutah, even if he sent sivlonoth afterwards [\"sivlonoth\" are gifts customarily sent by the groom to his betrothed], she is not betrothed. [We do not say that he knew that the betrothal had not been consummated and that his intent was to consummate it with these sivlonoth], but [we say that] he sent it because of (what he thought to be bona fide) original betrothal. The same applies to a minor who betrothed [and sent sivlonoth when he came of age].",
+ "\tIf one betrothed a woman and her daughter or a woman and her sister at the same time, they are not betrothed, [it being written (Leviticus 18:18): \"And a woman together with her sister you shall not take to be rivals.\" If they become rivals to each other there is no \"taking\" even in one of them. The same applies to all of the other arayoth (illicit relations) punishable by kareth, in whom betrothal does not \"take.\"] And it happened with five women, two of them sisters, that a man picked a basket of figs, which was theirs, and which was of shevi'ith, and said: \"All of you are betrothed to me with this basket,\" and one of them accepted for all, and the sages ruled: \"The sisters are not betrothed. [This Mishnah apprises us that if one betroths a woman with gezel (stolen property), even if it were hers, she is not betrothed. And we do not say that since she accepted it, she pardoned him — for it is stated: \"which was theirs, and which was of shevi'ith,\" the implication being that since it was of shevi'ith, the fruit being ownerless (hefker), for that reason the women are betrothed, only the sisters not being betrothed. But if it were not of shevi'ith, since it was theirs, betrothal would not \"take\" in one of them. And it is only with gezel before the abnegation (ye'ush) of the owner that we say it is not betrothal. But if one betroths with gezel after ye'ush, the betrothal is valid. And we are also apprised that if one betroths a woman with the fruit of shevi'ith, she is betrothed, and we do not say that it is not his money to have rights in. But once he appropriates it, it is his money in every respect. And we are also apprised that one woman can become a messenger for another, even where she thereby becomes her rival. And even though (it is ruled that) in all testimony where one woman is permitted to testify for another, a rival is not permitted to testify for her — as far as being a messenger is concerned, once she has done what she was deputed to do, it is done. For here, with these betrothals, they become rivals through the one who accepted, and we learned: \"The sisters are not betrothed\" — but the strangers (i.e., non-kin) are betrothed. The Mishnah is understood by the gemara, in accordance with the halachah, thus: If one betrothed a woman and her daughter, or a woman and her sister, both at the same time, they are not betrothed. But (if he betrothed) one of woman and daughter, or one of woman and sister — as when he said to both: \"One of you is betrothed to me,\" not specifying which one, and one of them accepted the betrothal for (herself and) her friend, or both at the same time, they are betrothed, and both require a get. And if he said: \"The one of you who may be cohabited with is betrothed to me,\" they are not betrothed. For each one may be \"the sister of his wife,\" so that neither may be cohabited with. And it also happened with five women, two of them sisters, that a man took a basket of figs and said: \"Those of you who may be cohabited with are betrothed to me,\" and the sages ruled: \"The sisters are not betrothed\" — but the strangers, who may be cohabited with, are betrothed. But if he had said: \"All of you are betrothed to me,\" none of them would be betrothed. For just as the sisters could not be betrothed, so the others.]",
+ "\tIf one (a Cohein) betroths a woman with his portion [of what he divides with his fellow Cohanim], whether holy of holies or lower order offerings, she is not betrothed. [For Cohanim appropriate from \"the table on High,\" and Scripture states (Numbers 18:9): \"This shall be to you from the holy of holies, from the fire\" — Just as fire is used for consumption, so these gifts are to be used only for consumption.] (If one betroths a woman) with ma'aser sheni, whether unwittingly or wittingly, she is not betrothed, [it being written in that regard (Leviticus 27:30): \"It is the L-rd's\" — it must remain so.] These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: Unwittingly, he does not betroth her; wittingly, he does betroth her [with ma'aser sheni, since it becomes profane (as opposed to consecrated) by redemption; and he made it mundane by this betrothal. And R. Meir holds that this is not the mode of redemption.] And with hekdesh [Temple maintenance property], wittingly, he betroths [For, knowing that it is hekdesh, and wittingly using it for a mundane purpose, its sanctity is profaned]; and, unwittingly, he does not betroth. [For, not knowing that it is hekdesh, and not desiring that hekdesh be profaned through him, it is not profaned, and she is not betrothed.] These are the words of R. Meir. R. Yehudah says [the opposite]: Unwittingly, he betroths; wittingly, he does not betroth. [The halachah is in accordance with R. Meir in respect to ma'aser, and in accordance with R. Yehudah in respect to hekdesh.]",
+ "\tIf one betroths a woman with arlah, k'lai hakerem, a stoned ox, eglah arufah (the heifer of the broken neck), the birds of a leper, the hair of a Nazirite, the first-born of an ass, meat in milk, and chullin (a non-consecrated animal) slaughtered in the azarah (the Temple court) — she is not betrothed. [For it is forbidden to derive benefit from all of these: arlah (Leviticus 19:23): \"It shall not be eaten\" — Both eating and the derivation of benefit are implied as forbidden. k'lai hakerem (Deuteronomy 22:9): \"lest it be rejected\" (pen tikdash) — \"pen tukad esh\" (\"lest it be consigned to the flames\"). a stoned ox (Exodus 21:28): \"and its flesh shall not be eaten\"). eglah arufah, \"atonement\" being stated in that regard, as it is stated of consecrated offerings, (from which benefit may not be derived), viz. (Deuteronomy 21:8): \"And let them be granted atonement for the blood.\" the bird of a leper — As it was taught: \"machshir\" (\"it predisposes\") and \"mechaper\" (\"it atones\") were stated in respect to (what is done) within (the sanctuary) — the guilt-offering of the leper, which predisposes him for the eating of offerings, and his sin-offering, which atones, both being processed within — and \"machshir\" and \"machaper\" were stated in respect to (what is done) outside: \"machshir\" — the birds of the leper, which predispose him for entrance to the camp\"; \"mechaper\" — the eglah arufah, in respect to which it is written: \"And let them be granted atonement for the blood.\" And both are processed outside the Temple court. Just as with the \"machshir\" and \"machaper\" stated inside — the guilt-offering and the sin-offering of the leper — the machshir is equivalent to the mechaper, both being consecrated offerings, from which derivation of benefit is forbidden, so with the \"machshir\" and \"mechaper\" stated outside — the birds of the leper and the eglah arufah — the machshir is made equivalent to the mechaper, derivation of benefit to be forbidden. And from when is it permitted to derive benefit from the bird of the leper? From the time of slaughtering. And it is the slaughtered bird alone from which derivation of benefit is forbidden. (It is forbidden to derive benefit from) the hair of a Nazirite (Numbers 6:5): \"He shall be holy; he shall let grow the locks of the hair of his head\" — the growth of the hair of his head shall be holy. the first born of an ass (Numbers 13:13): \"then you shall break its neck\"; and it is stated in respect to the eglah arufah (Deuteronomy 21:4): \"And they shall break the neck.\" Just as it is forbidden to derive benefit from an eglah arufah, so is it forbidden to derive benefit from the first-born of an ass. meat in milk: It is written three times: \"Do not cook a kid in its mother's milk\" — once, to interdict eating; once, to interdict the derivation of benefit; and once to interdict cooking. chullin slaughtered in the azarah (Deuteronomy 12:21): \"When there is distant from you the place … you shall slaughter\" — At a distance from the place (i.e., the Temple), you slaughter; but you do not slaughter in proximity to the place. I might think that he may not eat it, but that he might throw it to the dogs (i.e., derive benefit from it); it is, therefore, written (Exodus 22:30): \"To the dog shall you throw it\" — \"it\" (treifah) shall you throw to the dog; but you may not throw to the dog chullin that was slaughtered in the azarah.] If he sold them and betrothed her with their monies, she is betrothed. [For there is no (interdicted) thing that renders its monies as itself except idolatry and shevi'ith. idolatry (Deuteronomy 7:26): \"lest you become rejected as it\" — all that you cause to become of it (i.e., all that you take in exchange for it) are \"as it.\" shevi'ith (Leviticus 25:12): \"Holy shall it be\" — it attaches itself to its monies as hekdesh (consecrated objects) — so that idolatry and shevi'ith are \"two verses coming as one\" (i.e., for the same teaching) and \"We do not learn (the general principle) from two verses coming as one.\"]",
+ "\tIf one betroths a woman with terumoth [terumah gedolah and terumath ma'aser], or with ma'aseroth [ma'aser rishon and ma'aser ani], or with (priestly) gifts [shoulder, cheeks, and maw], or with the waters of the [ashes] of the red heifer [They can be sold to those who are unclean, for (the exertion of) bringing or filling; but it is forbidden to take a fee for sprinkling or kiddush, i.e., placing the ashes in the water.], or with the ashes of the red heifer — she is betrothed. And even an Israelite. [This is what is intended: Even an Israelite to whom terumoth and (priestly) gifts fell from the house of his mother's father, a Cohein, which he (the Israelite) acquired, and which he can sell to Cohanim — if he betrothed a woman with them, she is betrothed. And even if terumah did not fall to him, but tevel, from which terumah had not yet been taken, since the one from whom he inherits it, a Cohein, was to have taken terumah, which would revert to him — this Israelite, too, who inherits it, separates the terumah, which, being his, he can sell to Cohanim. For gifts which were not yet taken are regarded as having been taken.\"]"
+ ],
+ [
+ "\tIf one said to his friend: \"Go and betroth that woman to me,\" and he went and betrothed her to himself, she is betrothed. [The gemara explains: What is the intent of \"and he went\"? He went with deception. And this explains: \"he said to his friend\" rather than: \"he said to his messenger\" — to apprise us that even though he did not appoint him a messenger ab initio for this, but just told him: \"Betroth that woman to me,\" if he betrothed her to himself, he is spoken of as having gone \"with deception,\" and he is considered a deceiver.] Likewise, if one said to a woman: \"You are betrothed to me after thirty days,\" and another came and betrothed her within the thirty days, she is betrothed to the second. [And he can wed her even within those thirty days]. If she were the daughter of a Cohein (betrothed) to an Israelite [If the one who was betrothed after thirty days were the daughter of a Cohein], she may eat terumah [all those thirty days. For she was not rendered unfit to eat of the terumah of her father's house. And if she were the daughter of an Israelite (betrothed) to a Cohein, she may not eat terumah, not yet being the wife of a Cohein.] (If one said to her: \"You are betrothed to me) from now after thirty days,\" and another came and betrothed her within the thirty days, she is betrothed and not betrothed [and she requires a get from both.] If she were the daughter of an Israelite (betrothed) to a Cohein, or the daughter of a Cohein (betrothed) to an Israelite, she may not eat terumah.",
+ "\tIf one said to a woman: \"You are betrothed to me [with this p'rutah] on condition that I give you two hundred zuz, she is betrothed, and he gives it. [And when he gives it, she is betrothed retroactively. For if one says: \"on condition,\" it is as if he says: \"from now.\"] (If he said:) \"from now until thirty days\" — if he gave it to her within thirty days, she is betrothed; if not, she is not betrothed. \"On condition that I have two hundred zuz,\" she is betrothed if he has it [i.e., if there are witnesses that he has it. And if it is not known whether he has it, she is betrothed on the possibility (that he does have it), it being possible that he has it and that he desires to do her wrong.] \"On condition that I show you two hundred zuz,\" she is betrothed, and he shows it to her. And if he showed her on the table, [If he were a money-changer, and he showed her on the table money that was not his,] she is not betrothed.",
+ "\t(If one said: \"You are betrothed to me\") on condition that I own a beth-kur of soil [i.e., space for the sowing of a kur, thirty sa'ah], she is betrothed and he owns it [i.e., If there are witnesses that he owns it, she is betrothed of a certainty; and if it is not known whether he owns it, she is betrothed on the possibility (that he does own it). And we do not say: With money, which a man might hide, we suspect that he might have it and that he wants to do her wrong, but with land, we do not entertain this suspicion, for if he owned land it would be known.] \"On condition that I have it in that place\" — if he has it in that place, she is betrothed; if not, she is not betrothed. \"On condition that I show you a beth-kur of soil,\" she is betrothed and he shows her. And if he showed her [land which is not his] in a field-plot, [even though he may have rented it or received it (in tenancy)], she is not betrothed.",
+ "\tR. Meir says: Any condition which is not like the condition of the sons of Gad and the sons of Reuven [i.e., a condition and its converse] is not a (valid) condition [and even if the condition is not fulfilled, the commitment stands], viz. (Numbers 32:29-30): \"And Moses said to them: 'If the sons of Gad and the sons of Reuven pass over … And if they do not pass over armed, (then they shall have a holding with you in the land of Canaan'\"). [And if he had not stated the converse, the gift would stand and they would inherit the land of Gilead even if they did not pass over. And though he said: \"If they pass over with you,\" we do not assume that the converse is implied. We are, likewise, apprised hereby that the condition must precede the commitment, it not being written: \"Give it to them if they pass over,\" from which we infer that if he had stated it thus, the condition would not have preempted the preceding commitment. And we are also apprised that the positive must be stated before the negative, it not being written: \"If they do not pass over, do not give them, and if they pass over, give them.\"] R. Chanina b. Gamliel says: It had to be stated, for if it were not, the implication would be that they would not even inherit in the land of Canaan. [R. Chanina differs vis-à-vis the converse, holding that the statement itself implies the converse. As to Moses' stating the converse, this was necessary (in that particular instance). As to the halachah: If one says: \"on condition,\" it is not necessary to state the converse, the positive before the negative, or the commitment before the condition, but the condition stands. And if he does not say: \"on condition,\" he must state all of the above, and if he does not, the condition is void and the commitment stands. And it makes no difference whether it be a condition in the context of monetary law or in the context of divorce and betrothal — all are the same in this regard.]",
+ "\tIf one betrothed a woman and said: \"I thought she was the daughter of a Cohein, and she is the daughter of a Levite; the daughter of a Levite, and she is the daughter of a Cohein; poor, and she is rich; rich, and she is poor\" — she is betrothed, for she did not deceive him. If one said to a woman: \"You are betrothed to me after I become a proselyte,\" or: \"after you become a proselyte\"; \"after I gain my freedom (from bondsmanship\" or: \"after you gain your freedom\"; \"after your husband dies\" or: \"after your sister (his wife) dies\"; \"after your yevamah gives you chalitzah\" — she is not betrothed. Likewise, if one says to his friend: \"If your wife gives birth to a girl, she is betrothed to me\" — she is not betrothed. If his friend's wife were pregnant, and her fetus were recognizable, his words stand, and if she gives birth to a girl, she is betrothed. [Rambam writes that he should not live with her until he betroths her a second time. For \"a man cannot bestow something which has not yet entered the world.\" They stated: \"His words stand\" only to impose a stringency upon her, that she be forbidden to wed others.]",
+ "\tIf one said to a woman: \"You are betrothed to me on condition that I speak in your behalf to the authorities,\" or: \"on condition that I labor for you as a worker\" [the work of one day. Not that he betroths her with the wage of working. For since it is ruled that (the wage for) hired labor is (reckoned) from the beginning (of the labor) until the end, it is found that when he finishes his labor, his wage is a loan to her, and if one betroths a woman with a loan, she is not betrothed. Rather, he betroths her now with a p'rutah on condition that he labor for her afterwards as a worker.] — if he spoke on her behalf to the authorities, or labored for her as a worker, she is betrothed. If not, she is not betrothed. \"On condition that my father consent\" — if his father consented, she is betrothed; if not, she is not betrothed. [The gemara explains (\"that my father consent\") as: \"that my father not protest,\" with a period for such protest being stipulated, as when he says to her: \"on condition that my father not protest within thirty days.\" Therefore, if his father consented, i.e., if thirty days passed without his protesting, she is betrothed. If he did not consent, i.e., if he protested within thirty days, she is not betrothed.] If the father died [within thirty days], she is betrothed, [for we say: \"Who will protest?\"] If the son died [within thirty days], the father is instructed to say that he does not consent, [so that she not fall for yibum.]",
+ "\t(If one said:) \"I betrothed my daughter, but I do not remember to whom I betrothed her,\" and someone came and said: \"I betrothed her,\" he is believed [to wed her. For he would not have the audacity to say before the father, who accepted the betrothal, \"It was I,\" if it were not true; he would fear to be refuted.] If one said: \"I betrothed her,\" and another: \"I betrothed her,\" they both give her a get; and if they wish, one gives her a get, and the other weds her.",
+ "\t(If one said:) \"I betrothed my daughter,\" (or:) \"I betrothed her and divorced her [i.e., I accepted her get] when she was a minor,\" and she is a minor [now, when he says this about her], he is believed [to disqualify her from (marriage to) the priesthood. For a father is believed in respect to his daughter as long as she is a minor, it being written (Deuteronomy 22:16): \"I gave my daughter to this man\" (lit., \"to (a) man, this\"). \"to (a) man\" forbids her to all men, for we do not know to whom. When he then says: \"this,\" he permits her to him.] (If he said:) \"I betrothed her and divorced her when she was a minor,\" and she is now of age [i.e., If he said this after she came of age, not having said it when she was a minor], he is not believed. (If he said:) \"She was taken captive, and I redeemed her,\" whether she is a minor or of age, he is not believed [to disqualify her from (marriage to) the priesthood. For the Torah granted credence to the father only in respect to marriage, but not in respect to captivity.] If one said before his death: \"I have children\" [and my wife does not require yibum], he is believed. (If he said:) \"I have brothers\" [and my wife requires yibum (his wife, until then, having been assumed not to require it)], he is not believed. If one betrothed his daughter without specifying (which daughter he intended), the bogroth (those at the age of majority) are not included. [For they are not under their father's jurisdiction to be betrothed by him. And even if the bogereth made him a messenger to accept her betrothal, we say that a man does not forsake a mitzvah which is incumbent upon him to perform a mitzvah which is not incumbent upon him. But his minor and maiden daughters all require a get on the possibility (of having been betrothed), for we do not know which one of them he betrothed.]",
+ "\tIf one had two sets of daughters from two wives, and he said: \"I betrothed my big daughter, and I do not know whether it was the oldest of the elder or the oldest of the younger, or the youngest of the elder, who is older than the oldest of the younger\" — they are all forbidden, except the youngest of the younger. These are the words of R. Meir. R. Yossi says: They are all permitted, except the eldest of the older. (If he said:) \"I betrothed my little daughter, and I do not know whether it was the youngest of the younger or the youngest of the elder, or the oldest of the younger, who is younger than the youngest of the elder\" — they are all forbidden, except the oldest of the elder. These are the words of R. Meir. R. Yossi says: \"They are all permitted, except the youngest of the younger. [The tanna must apprise us of the difference between R. Meir and R. Yossi (both) in respect to \"I betrothed my big daughter\" and \"I betrothed my little daughter.\" For if we were taught only the former, we might think that it is only in this regard that R. Meir says what he does. For since there is a younger daughter he calls this one \"big,\" for it is prestigious to a man to call his daughter \"big,\" even though she is young, so long as there is another younger than she. But with \"my little daughter,\" perhaps he would concur with R. Yossi that if he could call her \"big,\" he would not call her \"little.\" And if we were taught only the latter (\"I betrothed my little daughter\"), we might think that it is only in this regard that R. Yossi says what he does, but in the other instance (\"I betrothed my big daughter\"), perhaps he would concur with R. Meir. Therefore, we must be apprised of both. The halachah is in accordance with R. Yossi in both instances.]",
+ "\tIf one says to a woman: \"I betrothed you,\" and she says: \"You did not betroth me,\" he is forbidden to (marry) her kin, and she is permitted to marry his kin. If she says: \"You betrothed me,\" and he says: \"I did not betroth you,\" he is permitted to marry her kin, and she is forbidden to marry his kin. [We must be apprised of both \"If he says: \"I betrothed you,\" and: \"If she says: You betrothed me.\" For if we were taught only the former, we might think that it is only right that she not be forbidden to his kin, for he might be lying. For it does not matter to a man if he forbids himself gratuitously to her kin, so that he might lie and say: \"I betrothed you,\" even if he had not done so. But she, who, if she says; \"You betrothed me,\" forbids herself to all men — perhaps if she were not certain, she would not say it — so that he, too, should be forbidden to her kin, even if he gave her a get. We are, therefore, apprised that this is not so.] (If he says:) \"I betrothed you,\" and she says: \"You betrothed only my daughter,\" he is forbidden to the kin of the older (i.e., the mother) and the older is permitted to his kin. He is permitted to the kin of the younger, and the younger is permitted to his kin. [For we might think that since the father is granted credibility by the Torah vis-à-vis his daughter, she is granted credibility by rabbinical ordinance; we are therefore, apprised otherwise.]",
+ "\t(If he says:) \"I betrothed your daughter,\" and she says: \"You betrothed only me,\" he is forbidden to the kin of the younger, and the younger is permitted to his kin; he is permitted to the kin of the older and the older is forbidden to his kin. [Since we are apprised of the above instances, we are apprised of this, too, even though it is superfluous. And in all of the instances where she says: \"You betrothed me,\" we ask him to give her a get to permit her (to marry). And if he gave a get of himself, we compel him to give her a kethubah.]",
+ "\tWherever there is betrothal and no transgression [i.e., where betrothal \"takes\" and there is no transgression in the marriage], the child follows (the lineage of) the male. [This rule is non-categorical; for in the instance of a proselyte who marries a mamzereth, there is betrothal and no transgression, for the congregation of proselytes is not called a \"congregation\" (of the L-rd) viz. Deuteronomy 23:3 - \"A mamzer may not come into the congregation of the L-rd\", in spite of which the child does not follow the lineage of the male, the child being a mamzer, whether a proselyte married a mamzereth or a mamzer married a proselyte.] Which is that? [i.e., an instance in which the child follows the lineage of the father]? The daughter of a Cohein, a Levite, and an Israelite married to a Cohein, a Levite, and an Israelite, (the child bearing the father's designation). And wherever there is betrothal and transgression, the child follows the blemished one. Which is that? A widow married to a high-priest; a divorcée or a chalutzah married to a regular priest (in which instance the child is a challal, banned to the priesthood), a mamzereth and a Nethinah married to an Israelite; the daughter of an Israelite married to a mamzer or a Nathin. And wherever her betrothal does not \"take\" with him, but it does take with others, the child is a mamzer. Which is that? One who lies with any of the [kareth-interdicted] arayoth of the Torah. [In Yevamoth (49a) This is derived from (Deuteronomy 23:1): \"A man shall not take his father's wife,\" followed by (3): \"A mamzer shall not come into the congregation of the L-rd.\" And it (\"his father's wife\") is understood to be a woman awaiting yibum with his father, i.e., the wife of his father's brother, who is kareth-interdicted to him.] And wherever her betrothal takes neither with him nor with others, the child is as she is. Which is that? The child of a bondswoman and a gentile woman. [In respect to a bondswoman it is written (Exodus 21:4): \"The woman and her children shall belong to her master.\" And, in respect to a gentile woman it is written (Deuteronomy 7:4): \"For he will turn your son away from Me.\" The fact that \"For she will turn\" is not written indicates the meaning to be: Do not give your daughter to his son, for he, your daughter's husband, will turn your son, which your daughter will bear to him, away from Me. But it (\"For he will turn\") does not refer to \"Do not take his daughter for your son,\" for the son of a gentile woman is not called \"your son,\" but \"her son.\"]",
+ "\tR. Tarfon says: Mamzerim can cleanse themselves. How so? If a mamzer weds a bondswoman, the child is a bondsman. If he (his father) frees him, the son is a freed-man, (who may marry an Israelite). [Even ab initio a mamzer may marry a bondswoman to cleanse his children.] R. Eliezer says: He (the son) is a mamzer-bondsman. [the halachah is in accordance with R. Tarfon. And R. Tarfon concedes that if a bondsman marries a mamzereth, the child is a mamzer, for a bondsman has no pedigree.]"
+ ],
+ [
+ "\tTen degrees of pedigree went up from Bavel to Eretz Yisrael [Ezra separated all the p'sulin (those of defective pedigree) who were in Bavel, and brought them up with him, so that they not become intermixed with the pedigreed, no beth-din having been left in Bavel (to rule on such matters)]: Cohanim, Levites, Israelites, challalim [Cohanim born of those unfit for the priesthood, such as a widow to a high-priest, or a divorcée, a challalah, and a zonah to a regular priest], freed-men [freed bondsmen], mamzerim, Nethinim [Giveonites, who circumcised themselves in the days of Joshua and were forbidden to enter the congregation], shetukim and asufim [to be explained below]. Cohanim, Levites, and Israelites are permitted to intermarry. Levites, Israelites, proselytes, and freed-men are permitted to intermarry. Proselytes, freed-men, mamzerim, Nethinim, shetukim, and asufim — all are permitted to intermarry. [For the congregation of proselytes is not called a \"congregation,\" and mamzerim were not exhorted against entering the congregation of proselytes. But Levites and Israelites may not marry mamzerim. And shetukim and asufim are possibly mamzerim and are permitted to intermarry with confirmed mamzerim. For we say that it is a confirmed \"congregation\" that he (the mamzer) may not enter, but not a possible one.]",
+ "\tWho is a \"shetuki\"? Whoever knows his mother, but not his father. [He calls his father, and his mother \"silences him\" (mashtikah otho)]. (Who is) an \"asufi\"? Whoever is gathered up (ne'esaf) from the marketplace, and knows neither his father nor his mother. Abba Shaul would call a shetuki a \"beduki.\" [We \"examine\" (bodkin) his mother. If his mother says that she cohabited with one who was kasher, the child is kasher. The halachah is in accordance with Abba Shaul.]",
+ "\tAll who are forbidden to enter the congregation are permitted to intermarry with each other. [Even though it was already taught that mamzerim, Nethinim, etc. are permitted to intermarry, we are being apprised here that one such as a Moavite or Ammonite proselyte may marry a mamzer, a shetuki, or an asufi. R. Yehudah forbids. [The gemara explains: Even R. Yehudah, who forbids a mamzereth to a proselyte, forbids it only to a proselyte from other gentile nations, who are permitted to enter the congregation (R. Yehudah holding that the congregation of proselytes is called a \"congregation\"), but he concedes that a Moavite or Ammonite proselyte, who is forbidden to enter the congregation, is permitted to marry a mamzereth.] R. Eliezer says: A confirmed one with a confirmed one [such as a mamzer with a Nathin] is permitted. A confirmed one with a doubtful one [a mamzer or a Nathin with a shetuki or an asufi] and a doubtful one with a doubtful one [a male shetuki with a female shetuki, or a male asufi with a female asufi, or an asufi with a shetuki] are forbidden [even though both are doubtful; for one might be kasher and the other, pasul. The halachah is in accordance with R. Eliezer.] These are the doubtful ones: shetuki, asufi, and Cuthi. [Cuthites are \"doubtful,\" because they are not versed in the laws of gittin and betrothal. And today they are considered confirmed gentiles in all respects.]",
+ "\tIf one (a Cohein) wishes to marry the daughter of a Cohein, he must examine her lineage four mothers back, [two on the father's side, two on the mother's], who are eight; [four on the father's side, four on the mother's], viz.: her mother, her mother's mother, her mother's father's mother, the mother [of her mother's father's mother]; her father's mother, her father's mother's mother, her father's father's mother, the mother [of her father's father's mother]. They are examined for possible p'sul (unfitness)]. [If a Cohein wishes to marry] the daughter of a Levite or an Israelite, one is added [i.e., one mother in each set, viz.: her mother, her mother's mother, her mother's mother's mother — and so with all. The reason the mothers are examined for p'sul and not the fathers, (e.g., her father or her father's father) is that men tend to revile each other with (imprecations of) tainted pedigree in quarreling, so that if there were a p'sul in one of the fathers it would have become known. But women revile each other not with tainted pedigree but with z'nuth (accusations of harlotry), so that if one of them were thus tainted, it would not have become known (in their quarreling). And this requirement of examination is stated only in regard to a family which has come under suspicion, but in the absence of such suspicion, no examination is necessary, for all families are in the status of kashruth. And it is only the man who must conduct this examination when he wishes to marry a woman from a family that has come under suspicion. But the daughter of a Cohein need not examine the (lineage of the) man she wishes to marry, for women who are kasher were not exhorted against marrying men who are pasul — so that the daughter of a Cohein (and, it goes without saying, the daughter of a Levite or an Israelite) may ab initio marry a proselyte or a challal.]",
+ "\tOne does not examine from the altar and above [i.e., if he began to examine the mothers and found that her father's father served at the altar, he need not examine her father's father's mother. For since her son served at the altar, of a certainty he was pedigreed]; and not from the (Levite's) podium and above [if he found that he sang upon the podium], and not from the Sanhedrin and above. [Specifically, the Sanhedrin in Jerusalem — even one who adjudicated monetary law alone. For they would appoint only a pedigreed Cohen, Levite, or Israelite to the Sanhedrin in Jerusalem, viz. (Numbers 11:16): \"And let them stand there with you (Moses)\" — with those who are similar to you in pedigree and wisdom.] And all whose fathers were known to be community officers or charity collectors may wed into the priesthood and need not be examined. [Since they contended with those people from whom they would exact pledges for charity, even on the eve of Sabbath, if their pedigree were tainted, it would be known. R. Yossi says: Also one who was signed as a witness in the sanhedraoth of [the city] Yeshanah [near] Sepphoris. R. Chanina b. Antignos says: Also one who was recorded in the king's list of officers [in the monthly division, to go out to the Davidic wars — such and such family in such and such month. Only the pedigreed would go out to these wars, hoping for Divine assistance in their merit and in the merits of their fathers.]",
+ "\tThe daughter of a male challal is unfit for (marriage to) the priesthood forever [i.e., the daughter of his son or the daughter of the son of his son until the end of all the generations. But the daughter of his daughter from an Israelite is kasher to the priesthood. For the daughter of a challalah herself from an Israelite is kasher to the priesthood.] If an Israelite married a challalah, his daughter is kasher to the priesthood. If a challal married the daughter of an Israelite, his daughter is unfit for the priesthood. R. Yehudah says: The daughter of a male proselyte [even from the daughter of an Israelite] is [unfit for the priesthood] like the daughter of a male challal.",
+ "\tR. Eliezer b. Yaakov says: If an Israelite married a proselytess, his daughter is kasher to the priesthood, and if a proselyte married the daughter of an Israelite, his daughter is kasher to the priesthood. But if a proselyte married a proselytess, his daughter is unfit for the priesthood, both a proselyte and freed bondsmen, even until ten generations — until his mother be an Israelite. R. Yossi says: Even the daughter of a proselyte who married a proselytess is kasher to the priesthood. [The gemara concludes that if one comes to be advised he is taught as per R. Eliezer b. Yaakov, that a Cohein should not marry the daughter of a proselyte and a proselytess; but if he did marry her, the halachah is in accordance with R. Yossi, and she is not taken from him, and his children from her are kasher.]",
+ "\tIf one says: \"This son of mine is a mamzer,\" he is not believed. [For he is kin to him, and thus not believed to testify.] And even if both of them [husband and wife] say about a fetus in her womb that it is a mamzer, they are not believed. [Not only when the father alone testifies that he is a mamzer is he not believed, not being certain, but even when his mother, who is certain, testifies, she is not believed, even not concerning a fetus in her womb, who was never in a status of kashruth.] R. Yehudah says: They are believed. [The rationale of R. Yehudah: It is written (Deuteronomy 21:17): \"But the first-born … shall he (the father) recognize\" — he shall cause him to be recognized by others, whence it is derived that the father is believed to render his son pasul (unfit), and the mother is not believed to do so. And it is only concerning his son that he is believed, but not concerning the son of his son. If his son had sons, he is not permitted to render them pasul. The halachah is in accordance with R. Yehudah.]",
+ "\tIf a man authorized a messenger to betroth his daughter and he (the father himself) went and betrothed her — if his (betrothal) came first, his betrothal stands; and if his messenger's (betrothal) came first, his (the messenger's) betrothal stands. And if it is not known (which preceded), both give a get. And if they wish, one gives a get and the other weds her. Likewise, if a woman authorized her messenger to betroth her, and she went and betrothed herself — if her (betrothal) came first, her betrothal stands; and if her messenger's (betrothal) came first, his betrothal stands. And if it is not known (which preceded), both give her a get. And if they wish, one gives her a get and the other weds her. [The tanna must apprise us of both the father's authorizing a messenger to betroth his daughter, and a woman's authorizing a messenger to betroth herself. For if he apprised us only of the father, we might think that since he knows pedigree, when he found a pedigreed man and betrothed her to him, he (thereby) voided the messenger; but that the woman, not knowing pedigree, though she betrothed herself, did not rely entirely on her betrothal and did not void the messenger, thinking that he might find a man more pedigreed than the one she found. And if we were apprised only of her, we might think that since a woman is particular in choosing a husband, when she betrothed herself she voided the messenger, but that the father, not being that particular about whom his daughter married, did not void the messenger, and betrothed her himself only on the chance that the messenger might not find anyone. We must, therefore, be apprised of both instances.]",
+ "\tIf a man and his wife went abroad, and he returned with his wife and her children, and he said that this was the woman who went abroad with him and that these are her children, he need not bring proof [of pedigree] neither for the woman, [for he had already looked into her pedigree when he married her], nor for her children [small children, who \"cling\" to their mother]. If he said: \"She died, and these are her children,\" he brings proof for the children, and he need not bring proof for the woman.",
+ "\t(If he said:) \"I married a woman abroad, and this is she, and these are her children,\" he brings proof for the woman, and he need not bring proof for the children. (If he said:) \"She died, and these are her children,\" he must bring proof for the woman and for the children.",
+ "\tA man may not be alone with two women [For women are weak-willed, and the two together might succumb to enticement], but one woman may be alone with two men, [for one man would be ashamed in the presence of the other. The halachah: One woman may not be alone with two men, and, it goes without saying, that one man may not be alone with two women, unless the two were rivals (tzaroth) or yevamoth, or a woman and her husband's daughter, or a woman and her mother-in-law (or a woman with a young girl who knows what cohabitation means and does not surrender herself to it), for these hate and fear one another. Likewise, she fears a young girl, lest she see and tell. And stripes are administered for being alone with a single woman and for being alone with arayoth, except with a married woman, stripes not being administered in that instance, so as not to bring her children into disrepute. And it is permitted to be alone with an animal or with (another) male, for Israel are not suspect of homosexuality or zooerasty.] R. Shimon says: A man, too, may be alone with two women when his wife is with him, and he may sleep (alone) with them in an inn, for his wife guards him. A man may be alone with his mother and with his daughter, and he may sleep with them in flesh contact. And if they are grown [the daughter being twelve years and one day old, and the boy, thirteen years and one day], she sleeps in her garment and he sleeps in his. [And if she is ashamed to stand before him naked, even if she is younger, she sleeps in her garment and he in his.]",
+ "\tA bachelor should not accustom himself to teaching young children, [for their mothers bring them to him to school ], nor should a woman do so. R. Eliezer says: Also one who does not have a wife. [Even if he is not single, but has a wife who is not with him, he should not accustom himself to teach young children. The halachah is not in accordance with R. Eliezer. ]",
+ "\tR. Yehudah says: A bachelor should not be a shepherd, and two bachelors should not sleep under one cover; and the sages permit it. [The halachah is in accordance with the sages, Israel not being suspect of homosexuality]. All whose trade is with women, [who have need of him], should not be alone with them, [even with many of them; for being familiar with him, they are likely to come to \"cover up\" for him (whereas with respect to men in general, we learned that one man may not be alone with two women, but he may be alone with three or four.) And Rambam explains that we do not permit him to be alone with women (even) for his subsistence, since his livelihood depends upon them.] R. Meir says: Let one always teach his son a clean, easy trade, and pray to Him who is the source of wealth and possessions. For there is no trade where there is not poverty and wealth. For poverty and wealth proceed not from one's trade but from one's merit. R. Shimon b. Elazar says: Did you ever see an animal or a bird with a trade? And yet they are fed without tribulation. Now they were created only to serve me, and I was created to serve my Creator. Does it not follow, then, that I should be fed without tribulation! But (it is otherwise only because) I have sullied my deeds and undermined my sustenance. Abba Guryan of Tzadyan said in the name of Abba Guria: Let one not teach his son to be an ass driver, a camel driver, a potter, a sailor, or a shop-keeper, for they are robbers' trades. [When they are on the road, they take wood and fruit from the vineyards. In addition, they are hired out by men, and they break their agreements. (a shepherd:) He grazes his animals in fields belonging to others. (a shop-keeper): He is \"conversant\" in cheating, in putting wine into water and chaff into grain. But one must teach his son a clean trade.] R. Yehudah says in his name: Most of the ass drivers are wicked. Most of the camel drivers are \"kosher.\" Most of the sailors are \"chassidim.\" The best of the doctors — to Gehinnom! The most \"kosher\" of the slaughterers — the partner of Amalek! R. Nehorai says: I leave (off from teaching) all the trades in the world, and I teach my son only Torah. For one eats of its reward in this world, with the principal left for the world to come. But with all the other trades it is not so. For when one becomes sick, or old, or beset with affliction, and he cannot engage in his trade, he dies of hunger. But with Torah, it is not so. For it protects him from all evil in his youth and gives him expectation and hope in his old age. In his youth — (Isaiah 40:31): \"The hopers in the L-rd shall renew strength.\" In his old age — (Psalms 92:15): \"They shall flourish again in old age.\" And thus do we find with our father Abraham, may peace be upon him, viz. (Genesis 24:1): \"And Abraham was old … and the L-rd blessed Abraham with everything.\" We find that our father Abraham fulfilled the entire Torah before it was given, viz. (Genesis 26:5): \"Because Abraham hearkened to My voice and heeded My charge, My statutes, and My laws.\""
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/William Davidson Edition - English.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/William Davidson Edition - English.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..372eb2fab4529eb2fa886e0c002a9570ebba52af
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/William Davidson Edition - English.json
@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+ "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz",
+ "shortVersionTitle": "Koren - Steinsaltz",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A woman is acquired by, i.e., becomes betrothed to, a man to be his wife in three ways, and she acquires herself, i.e., she terminates her marriage, in two ways. The mishna elaborates: She is acquired through money, through a document, and through sexual intercourse. With regard to a betrothal through money, there is a dispute between tanna’im: Beit Shammai say that she can be acquired with one dinar or with anything that is worth one dinar. And Beit Hillel say: She can be acquired with one peruta, a small copper coin, or with anything that is worth one peruta. The mishna further clarifies: And how much is the value of one peruta, by the fixed value of silver? The mishna explains that it is one-eighth of the Italian issar, which is a small silver coin. And a woman acquires herself through a bill of divorce or through the death of the husband. A woman whose husband, who had a brother, died childless [yevama], can be acquired by the deceased husband’s brother, the yavam, only through intercourse. And she acquires herself, i.e., she is released from her levirate bond, through ḥalitza or through the death of the yavam.",
+ "A Hebrew slave can be acquired by his master through money or through a document, and he can acquire himself, i.e., he is emancipated, through years, i.e., when he completes his six years of labor, or through the advent of the Jubilee Year, or through the deduction of money. The slave can redeem himself during the six years by paying for his remaining years of slavery. A Hebrew maidservant has one mode of emancipation more than him, as she acquires herself through signs indicating puberty. A slave who is pierced after serving six years is acquired as a slave for a longer period through piercing his ear with an awl, and he acquires himself through the advent of the Jubilee Year or through the death of the master.",
+ "A Canaanite slave is acquired by means of money, by means of a document, or by means of the master taking possession of him. And he can acquire himself, i.e., his freedom, by means of money given by others, i.e., other people can give money to his master, and by means of a bill of manumission if he accepts it by himself. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The slave can be freed by means of money given by himself, and by means of a bill of manumission if it is accepted by others, provided that the money he gives belongs to others, not to him. This is because the slave cannot possess property, as anything owned by a slave is considered his master’s.",
+ "A large domesticated animal is acquired by passing, when its current owner transfers it to a buyer by giving him the reins or the bit. And a small domesticated animal is acquired by lifting. This is the statement of Rabbi Meir and Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: A small domesticated animal can be acquired by pulling also, and there is no need to lift it.",
+ "Property that serves as a guarantee, i.e., land or other items that are fixed in the earth, can be acquired by means of giving money, by means of giving a document, or by means of taking possession of it. Property that does not serve as a guarantee, i.e., movable property, can be acquired only by pulling. Property that does not serve as a guarantee can be acquired along with property that serves as a guarantee by means of giving money, by means of giving a document, or by means of taking possession of them. The movable property is transferred to the buyer’s possession when it is purchased together with the land, by means of an act of acquisition performed on the land. Generally, one is not obligated to take an oath concerning the denial of a claim with regard to land. The mishna continues: And in a legal dispute involving both land and movable property, if the defendant makes a partial admission of the claim with regard to the movable property, thereby rendering himself obligated to take an oath denying any responsibility for the remaining property, the movable property binds the property that serves as a guarantee, i.e., the land, so that he is forced to take an oath concerning the land as well, despite the fact that one is generally not obligated to take an oath for a claim involving land.",
+ "The mishna discusses a transaction involving the barter of two items. With regard to all items used as monetary value for another item, i.e., instead of a buyer paying money to the seller, they exchange items of value with each other, once one party in the transaction acquires the item he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. Therefore, if it is destroyed or lost, he incurs the loss. How so? If one exchanges an ox for a cow, or a donkey for an ox, once this party acquires the animal that he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. The authority of the Temple treasury effects acquisition by means of money to the seller. And the authority, i.e., the mode of acquisition, of a commoner [hedyot] is by possession. Furthermore, one’s declaration to the Most High, i.e., when one consecrates an item through speech, is equivalent to transferring an item to a common person, and the item is acquired by the Temple treasury through his mere speech.",
+ "With regard to all mitzvot of a son with regard to his father, men are obligated to perform them and women are exempt. And with regard to all mitzvot of a father with regard to his son, both men and women are obligated to perform them. The mishna notes an additional difference between the obligations of men and women in the performance of mitzvot: With regard to all positive, time-bound mitzvot, i.e., those which must be performed at specific times, men are obligated to perform them and women are exempt. And with regard to all positive mitzvot that are not time bound, both men and women are obligated to perform them. And with regard to all prohibitions, whether they are time-bound or whether they are not time-bound, both men and women are obligated to observe them, except for the prohibitions of: Do not round the corners of your head, and: Do not destroy the corners of your beard, which are derived from the verse: “You shall not round the corners of your head and you shall not destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27), and a prohibition that concerns only priests: Do not contract ritual impurity from a corpse (see Leviticus 21:1). These mitzvot apply only to men, not women, despite the fact that they are prohibitions.",
+ "With regard to the placing of hands on the head of an offering, and the waving of certain offerings, and the bringing near of meal-offerings to the corner of the altar, and the removal of a handful from meal-offerings, and the burning of sacrificial parts on the altar, and the pinching of bird-offerings, and the collecting of blood of offerings in a vessel, and the sprinkling of blood, these apply to men and not to women. All these mitzvot apply specifically to men and not to women, except for the meal-offering of a sota, and the meal-offering of a nazirite woman, which these women wave.",
+ "Any mitzva that is dependent on the land [aretz] applies only in Eretz Yisrael, and any mitzva that is not dependent on the land applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. This is apart from the mitzvot of orla and diverse kinds, which apply even outside of Eretz Yisrael. Rabbi Eliezer says: This is the halakha even with regard to the prohibition to eat from the new crop before the omer offering has been brought on the sixteenth of Nisan.",
+ "Anyone who performs one mitzva has goodness bestowed upon him, his life is lengthened, and he inherits the land, i.e., life in the World-to-Come. And anyone who does not perform one mitzva does not have goodness bestowed upon him, his life is not lengthened, and he does not inherit the land of the World-to-Come. Anyone who is engaged in the study of Bible, and in the study of Mishna, and in the desired mode of behavior, i.e., he performs labor and generally acts in an appropriate manner, will not be quick to sin, as it is stated: “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). One who is involved in all three of these activities will not sin easily. And anyone who does not engage in the study of Bible, nor the study of Mishna, nor the desired mode of behavior, is not part of society, i.e., he is not considered a civilized person at all."
+ ],
+ [
+ "A man can betroth a woman by himself or by means of his agent. Similarly, a woman can become betrothed by herself or by means of her agent. A man can betroth his daughter to a man when she is a young woman, either by himself or by means of his agent. In the case of one who says to a woman: Be betrothed to me with this date, and adds: Be betrothed to me with that one, then if one of the dates is worth one peruta she is betrothed, but if not, she is not betrothed, since he mentioned betrothal in connection with each date. But if he said: Be betrothed to me with this one, and with this one, and with this one, then even if all of them together are worth one peruta she is betrothed, but if not, she is not betrothed. If he gave her dates with the intention of betrothing her with them, and she was eating them one by one as she received them, she is not betrothed unless one of them is worth one peruta.",
+ "If a man said to a woman: Be betrothed to me with this cup of wine, and it was found to be a cup of honey; or if he said: With this cup of honey, and it was found to be a cup of wine; or if he said: With this dinar made of silver, and it was found to be made of gold; or if he said: With this dinar made of gold, and it was found to be made of silver; or if he said: On the condition that I am wealthy, and he was found to be poor; or if he said: On the condition that I am poor, and he was found to be wealthy, she is not betrothed in any of these cases. Rabbi Shimon says: If he misled her to her advantage by giving her something better than what he stated, or if his status was greater than he claimed, she is betrothed.",
+ "If one said to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a priest, and he was found to be a Levite; or if he said: A Levite, and he was found to be a priest; or if he said: Be betrothed to me on the condition that I am a Gibeonite, a people prohibited by rabbinic law from marrying into the congregation, i.e., from marrying a Jew of fit lineage, and he was found to be a mamzer, who is prohibited by Torah law to marry into the congregation; or he said: A mamzer, and he was found to be a Gibeonite; or if he said: Be betrothed to me on the condition that I am a resident of a small town, and he was found to be a resident of a large city; or he said: A resident of a city, and he was found to be a resident of a town; or if he said: Be betrothed to me on the condition that my house is close to the bathhouse, and it was found to be far; or he said: Far from the bathhouse, and it was found to be close, she is not betrothed. Or if he said that she is betrothed to him on the condition that he has a grown daughter or a maidservant, and he does not have one, or on the condition that he does not have one and he has one; or on the condition that he has no sons, and he has sons, or on the condition that he has sons and he does not have sons, then she is not betrothed. And in all these cases, despite the fact that she later stated: I intended to become betrothed to him nevertheless, whether or not he fulfilled the condition, she is not betrothed. And similarly, if it was she who misled him by making the betrothal conditional upon a statement of hers that turned out to be incorrect, the betrothal will not take effect.",
+ "In the case of one who says to his agent: Go and betroth for me so-and-so in such and such a place, and the agent went and betrothed her in a different place, she is not betrothed, since he instructed that the betrothal take place in a particular location. But if he said: Go and betroth the woman for me, she is in such and such a place; and the agent betrothed her in a different place, she is betrothed, since he did not mean that the agent should betroth her specifically there, but was merely telling him where to find her.",
+ "In the case of one who betroths a woman on the condition that there are no vows incumbent upon her to fulfill, and it was found that there were vows incumbent upon her to fulfill, she is not betrothed, since his condition was not fulfilled. If he married her without specification, and it was found that there were vows incumbent upon her to fulfill, the marriage takes effect. Nevertheless, he has the right to divorce her, and she is divorced without receiving payment of her marriage contract, as it is assumed that he would not have married her had he known that she was limited by her vows. Similarly, if he betrothed her on the condition that there are no blemishes upon her, and she was discovered to have blemishes, she is not betrothed. In a case where he married her without specification and she was discovered to have blemishes, he has the right to divorce her, and she is divorced without receiving payment of her marriage contract. As to what is defined as a blemish, the rule is that all the blemishes that disqualify priests from performing the Temple service, as detailed in tractate Bekhorot, also disqualify women from receiving their marriage contract in case of divorce.",
+ "In the case of one who betroths two women together with an item worth one peruta, so that the value of each woman’s share was not worth one peruta, or who betroths one woman with an item worth less than one peruta, despite the fact that he later sent the traditional gifts [sivlonot] of a groom to the bride, she is not betrothed, because he sent the gifts on account of the first betrothal, i.e., the item whose value to the woman was less than one peruta, and not to effect betrothal. And similarly, if there was a minor who betrothed a woman, and he sent her gifts after he became an adult, the assumption is that he sent them on account of his betrothal when he was still a minor, and since betrothal performed by a minor is of no account, she is not betrothed.",
+ "In the case of one who betroths a woman and her daughter or a woman and her sister in one act of betrothal, by saying: You are both betrothed to me, neither of them is betrothed. And an incident occurred involving five women, and among them were two sisters, and one person gathered a basket of figs that were from their field, and the fruit was of the Sabbatical Year, and he said: You are hereby all betrothed to me with this basket, and one of them accepted it on behalf of all of them. And the Sages said: The sisters are not betrothed.",
+ "With regard to a priest who betroths a woman with his portion of offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he did so with offerings of lesser sanctity, she is not betrothed. One who betroths a woman with second tithe, whether unwittingly or intentionally, has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he did so unwittingly he has not betrothed her, but if he did so intentionally he has betrothed her. And with regard to one who betroths a woman with consecrated property belonging to the Temple treasury, if he does so intentionally he has betrothed her, and if he does so unwittingly he has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the opposite: If he does so unwittingly he has betrothed her, but if he does so intentionally he has not betrothed her.",
+ "With regard to one who betroths a woman with orla, i.e., fruit grown during a tree’s first three years, or with diverse kinds in a vineyard, i.e., grain and grapes planted together, or with an ox that is sentenced to be stoned, or with a heifer whose neck is broken, or with the leper’s birds which are designated for his offering, or with a nazirite’s hair, or with a firstborn donkey, or with meat cooked in milk, or with non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard, if he betroths her with any of these items, the woman is not betrothed, since it is prohibited to derive benefit from any of these items. By contrast, if one sold them and betrothed a woman with the money received from their sale, she is betrothed, as in these cases one may derive benefit from the money he receives in exchange for the forbidden item.",
+ "With regard to one who betroths a woman with terumot, or with tithes, or with the foreleg, cheeks, and stomach of an animal, which are given as gifts to priests, or with the water of purification, which is sprinkled on an impure person during the purification rite for impurity imparted by a corpse, or with the ashes of purification, which were mixed with the water sprinkled on an impure person during the purification rite for impurity imparted by a corpse, in all of these cases she is betrothed, and this is so even if the man betrothing her is an Israelite, not a priest or a Levite."
+ ],
+ [
+ "With regard to one man who says to another: Go and betroth so-and-so to me, and the latter went and betrothed her to himself, she is betrothed to the second man. And similarly, with regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after thirty days, and another man came and betrothed her within those thirty days, she is betrothed to the second man. This is a full-fledged betrothal, so that if she is an Israelite woman betrothed to a priest, she may partake of teruma. If the first man said to the woman: You are hereby betrothed to me from now, and only after thirty days shall the betrothal take effect, and another man came and betrothed her within those thirty days, there is uncertainty whether she is betrothed or whether she is not betrothed to each of them. Consequently, if she was the daughter of a non-priest betrothed to a priest, or the daughter of a priest betrothed to an Israelite, she may not partake of teruma. Since her betrothal is uncertain, the daughter of a non-priest cannot be considered the wife of a priest, and similarly a priest’s daughter who is doubtfully married to an Israelite loses her right to partake of teruma as the daughter of a priest.",
+ "With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me with this peruta on the condition that I will give you two hundred dinars, she is betrothed immediately and he shall give her the money. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I will give you a particular sum of money from now and until thirty days, if he gave the money to her within thirty days she is betrothed, but if not, she is not betrothed. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I have two hundred dinars, she is betrothed if he has this sum. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I will show you two hundred dinars, she is betrothed, and he shall show the money to her. And if he is a moneychanger and shows her money belonging to others on the moneychangers’ table, she is not betrothed, as his statement means that he will show her money of his own.",
+ "With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that I possess tillable land of a beit kor of earth, she is betrothed, provided that he possesses such land. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I possess land in such and such a place, if he possesses land in that place she is betrothed, but if not she is not betrothed. If he said to her: You are hereby betrothed to me on the condition that I will show you a beit kor of earth, she is betrothed, and he shall show her. And if he showed her land in a valley, i.e., a field that does not belong to him among other fields, she is not betrothed.",
+ "Rabbi Meir says: Any condition that is not doubled, i.e., which does not specify both the result of fulfilling the condition and the result of the condition remaining unfulfilled, like the condition Moses stipulated with the children of Gad and the children of Reuben who sought to settle on the eastern side of the Jordan, is not a valid condition and is not taken into account at all. As it is stated: “And Moses said to them, if the children of Gad and the children of Reuben pass over the Jordan with you, every man armed for battle before the Lord, and the land shall be subdued before you, then you shall give them the land of Gilead for a possession” (Numbers 32:29). And it is written afterward: “But if they will not pass over armed with you, they shall receive a possession among you in the land of Canaan” (Numbers 32:30). Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: One cannot derive the requirements of conditions in general from that particular case, as with regard to the nullification of the condition of the children of Gad and Reuben it was necessary to state the matter, as otherwise, if the verse had not specified both sides of the condition, it might have been thought it meant that they will not inherit even in the land of Canaan. One might have thought that if the tribes of Gad and Reuben would not fulfill the condition, they would forfeit their right to inherit anywhere. It was therefore necessary to specify that they would not lose their portion in Eretz Yisrael. Consequently, it is possible that with regard to a standard condition, where no such misunderstanding is likely to take place, it is not necessary to mention both sides.",
+ "With regard to one who betroths a woman and later says: When I betrothed her I thought that she was the daughter of a priest, and it turned out that she is the daughter of a Levite, or if he claims that he thought she was the daughter of a Levite and she is actually the daughter of a priest, or if he claims that he thought she was poor and she is wealthy; or wealthy and she is poor, in all of these cases she is betrothed, because she did not mislead him, and no explicit condition was stated with regard to these matters. With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert, or: After you convert, or if he was a Canaanite slave and says: After I am emancipated, or if she was a Canaanite maidservant and he says: After you are emancipated, or if he says to a married woman: After your husband dies, or to his wife’s sister: After your sister dies, or if he says to a woman awaiting levirate marriage or ḥalitza from a brother-in-law [yavam], who in the opinion of this tanna cannot be betrothed by another man: After your yavam performs ḥalitza for you, in all these cases she is not betrothed. Since he cannot betroth her at the present time, his attempt at betrothal is ineffective. And similarly, with regard to one who says to another: If your wife gives birth to a female the child is hereby betrothed to me, even if she becomes pregnant, or is pregnant but her pregnancy is not known, if she gives birth to a girl, that child is not betrothed to him. But if he said this when the wife of the other man was pregnant and her fetus was discernible at the time, i.e., her pregnancy was known, his statement is upheld, and therefore if she gives birth to a girl, the child is betrothed to him.",
+ "With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that I will speak in your favor to the authorities, e.g., to help her address some legal matter, or: On the condition that I will act for you as a laborer, if he spoke in her favor to the authorities or acted for her as a laborer, she is betrothed. But if not, she is not betrothed. With regard to one who betroths a woman and says to her that the betrothal is: On the condition that my father will want this betrothal, if his father wants it, she is betrothed; but if not, she is not betrothed. If the father dies, she is betrothed, despite the fact that he did not reveal his wishes. If the son dies, one instructs the father to say that he does not want the betrothal, so that the betrothal will never have taken effect, thereby enabling her to avoid the requirement of levirate marriage.",
+ "With regard to a man who said: I betrothed my minor daughter to someone but I do not know to whom I betrothed her, and one man came forward and said: I betrothed her, his claim is deemed credible. If two men stepped forward and this one said: I betrothed her, and that one said: I betrothed her, they must both give her a bill of divorce to render it permitted for her to marry anyone else. And if they so desire, one of them gives her a bill of divorce and the other one may marry her.",
+ "If a father says: I betrothed my minor daughter to someone, or: I betrothed her to someone and accepted her divorce when she was a minor girl, and she is still a minor girl at the time of this statement, he is deemed credible to render her forbidden to all other men as a married woman, or to a priest as a divorced woman. But if he says: I betrothed her to someone and accepted her divorce when she was a minor, and she is an adult woman at the time of his declaration, his statement is not deemed credible. Likewise, if he says: She was taken captive and I redeemed her, he is not deemed credible to disqualify her from marrying a priest whether she was a minor girl or an adult woman. With regard to one who said at the time of his death: I have children, in which case his wife does not require levirate marriage after his death, he is deemed credible. But if he said on his deathbed: I have brothers, indicating that it is prohibited for her to marry anyone else until one of his brothers performs ḥalitza with her after his death, he is not deemed credible. In the case of one who betroths his daughter to a man without specification, i.e., without specifying which daughter he meant, the grown women are not included among those who might be betrothed, since he does not have the right to betroth them. ",
+ "With regard to one who has two groups of daughters from two women, i.e., one group of daughters from each wife, and he said: I betrothed my elder daughter to someone but I do not know if I meant the eldest of the older group of daughters, or the eldest of the younger group of daughters, or the youngest of the older group, who is nevertheless older than the eldest of the younger group, all the daughters are forbidden, except for the youngest of the younger group. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: Despite the uncertainty, they are all permitted except for the eldest of the older group, as one who says elder without further specification means the oldest of them all. Similarly, if one said: I betrothed my younger daughter, but I do not know if I meant the youngest of the younger group, or the youngest of the older group, or the eldest of the younger group who is younger than the youngest of the older group, they are all forbidden, except for the eldest of the older group. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: They are all permitted except for the youngest of the younger group.",
+ "With regard to one who says to a woman: I betrothed you, and she says: You did not betroth me, he is forbidden to her relatives, as his claim that he has betrothed her renders himself forbidden to her relatives. And she is permitted to his relatives, in accordance with her stance that she is not betrothed to him. If she says: You betrothed me, and he says: I did not betroth you, he is permitted to her relatives and she is forbidden to his relatives by the same reasoning. If a man says to a woman: I betrothed you, and she says: You betrothed only my daughter, he is forbidden to the relatives of the older woman, the mother, whom he claims to have betrothed, and the older woman is permitted to his relatives. He is permitted to the relatives of the younger woman, the daughter, as he maintains that he did not betroth her, and the younger woman is permitted to his relatives, since her mother’s statement is insufficient to render her forbidden.",
+ "Similarly, if he says: I betrothed your daughter, and she, the mother, says: You betrothed only me, he is forbidden to the relatives of the younger woman, and the younger woman is permitted to his relatives; he is permitted to the relatives of the older woman, and the older woman is forbidden to his relatives.",
+ "There is a principle with regard to the hala-khot of lineage: Any case where there is betrothal, i.e., where the betrothal takes effect, and the marriage involves no transgression by Torah law, the lineage of the offspring follows the male, his father. And in which case is this applicable? For example, this is the case with regard to the daughter of a priest; or the daughter of a Levite; or the daughter of an Israelite, who married a priest, a Levite, or an Israelite. In all these cases the child’s lineage is established by his father’s family. And any case where there is a valid betrothal and yet there is a transgression, the offspring follows the flawed parent. And in which case is this applicable? For example, this is the case of a widow who is married to a High Priest, or a divorced woman or a ḥalutza who is married to a common priest, or a mamzeret or a Gibeonite woman who is married to an Israelite, or an Israelite woman who is married to a mamzer or to a Gibeonite. In these situations the child inherits the status of the blemished parent. And in any case where a woman cannot join in betrothal with a particular man, as the betrothal does not take effect, but she can join in betrothal with others, i.e., the woman is considered a member of the Jewish people and can marry other Jews, in these cases the offspring is a mamzer. And in which case is this applicable? This is one who engages in intercourse with any one of those with whom relations are forbidden that are written in the Torah. And in any case where a woman cannot join in betrothal with him or with others, the offspring is like her. He is not considered his father’s son at all, but has the same status as his mother. And in which case is this applicable? This is the offspring of a Canaanite maidservant or a gentile woman, as her child is a slave or a gentile like her. If he converts, he is not a mamzer.",
+ "Rabbi Tarfon says: Mamzerim can be purified, so that their offspring will not be mamzerim. How so? With regard to a mamzer who married a Canaanite maidservant, their offspring is a slave. If his master subsequently emancipates him, that son is found to be a freeman, rather than a mamzer. Rabbi Eliezer says: This method is not effective, as this son is a mamzer slave."
+ ],
+ [
+ "There were ten categories of lineage, with varying restrictions on marriage, among the Jews who ascended from Babylonia to Eretz Yisrael with Ezra before the building of the Second Temple. They are as follows: Priests; Levites; Israelites; priests disqualified due to flawed lineage [ḥalalim]; converts, and emancipated slaves; mamzerim; Gibeonites, i.e., the descendants of the Gibeonites who converted in the time of Joshua; children of unknown paternity [shetuki]; and foundlings. The mishna proceeds to detail their halakhot: With regard to priests, Levites, and Israelites, it is permitted for men and women in these categories to marry one another. With regard to Levites who are not priests, Israelites, ḥalalim, converts, and emancipated slaves, it is permitted for men and women in these categories to marry one another. With regard to converts, and emancipated slaves, mamzerim, and Gibeonites, children of unknown paternity [shetuki], and foundlings, it is permitted for all of the men and women in these categories to marry one another. ",
+ "And these are the last two categories: A shetuki is any person who knows the identity of his mother but does not know the identity of his father. A foundling is anyone who was collected from the marketplace and doesn’t know the identity of his parents, neither that of his father nor that of his mother. These two categories are people whose status is uncertain; they may be mamzerim. Abba Shaul would call a shetuki by the label of beduki.",
+ "All those for whom it is prohibited to enter into the congregation, i.e., to marry a Jew of unflawed lineage, are permitted to marry into each other’s families. Rabbi Yehuda prohibits them from marrying anyone other than those who share their specific flaw. Rabbi Eliezer says: It is permitted for those with definite flaws to marry with those with definite flaws. For example, it is permitted for mamzerim and Gibeonites to marry each other. By contrast, it is prohibited for those with definite flaws, such as mamzerim, to marry with those whose flaws result from an uncertainty, such as a child of unknown paternity [shetuki] and a foundling; and it is prohibited for those whose flaws result from an uncertainty to marry with those with definite flaws; and it is prohibited for those whose flaws result from an uncertainty to marry with those whose flaws result from an uncertainty, such as a shetuki and a female shetuki. And these are the ones whose flaws result from an uncertainty: A shetuki, a foundling, and a Samaritan.",
+ "A priest who marries a woman who is the daughter of a priest must investigate with regard to her background, i.e., he must check previous generations of her family tree from both the maternal and paternal sides, for four mothers, which are eight. How so? He investigates the lineage of her mother, and the mother of her mother, and the mother of her mother’s father, and her mother, i.e., the mother of her mother’s fathers’ mother. And he also investigates the lineage of the mother of her father, and her mother, i.e., the mother of her father’s mother, and the mother of her father’s father, and her mother i.e., the mother of her father’s father’s mother. If he seeks to marry a Levite woman or an Israelite woman, he adds to these an investigation of mothers of one additional generation.",
+ "With regard to these investigations, one need not investigate from the altar and above. If his ancestors included a priest who served at the altar, one checks no further, as the court would have investigated his lineage before allowing him to participate in the Temple service. Nor do they check from the platform, used by Levites for singing in the Temple, and above, nor from the Sanhedrin and above, since only one whose lineage has been examined and who was found to be fit can be appointed to the Sanhedrin. And similarly, anyone whose ancestors held public posts, and anyone whose ancestors were charity collectors, may marry into the priesthood, and there is no need to investigate their lineage, since no one of flawed lineage would be appointed to those positions. Rabbi Yosei says: Even the descendants of one who had signed as a witness in the old court [ba’arki] of Tzippori do not need to have their lineage investigated. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Even the descendants of one who was written in the army list [be’isteratya] of the Jewish king do not need to have their lineage investigated.",
+ "The daughter of a male ḥalal is unfit to marry into the priesthood forever. In other words, all daughters of male descendants of a ḥalal are prohibited from marrying priests, as they have the status of ḥalalot. If there was an Israelite who married a ḥalala, his daughter is fit to marry into the priesthood, whereas if there was a ḥalal who married a Jewish woman, his daughter is unfit to marry into the priesthood. Rabbi Yehuda says: The daughter of a male convert is like the daughter of a male ḥalal, and she is also prohibited from marrying into the priesthood.",
+ "Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees and says: If there was an Israelite who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood, and similarly if there was a convert who married a Jewish woman, his daughter is fit to marry into the priesthood. But if there was a male convert who married a female convert, his daughter is unfit to marry into the priesthood. With regard to both converts and emancipated Canaanite slaves, their daughters are unfit to marry into the priesthood even up to ten generations. This halakha applies to the offspring until his mother is born Jewish. Rabbi Yosei says: Even if there was a male convert who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood.",
+ "One who says: This son of mine is a mamzer, e.g., if he claims that the son was born to one forbidden to him by a prohibition that carries the punishment of karet, he is not deemed credible to render him a mamzer. And even if both of them, the father and the mother, admit that a fetus in her womb is a mamzer, they are not deemed credible. Rabbi Yehuda says: They are deemed credible.",
+ "In a case of one who authorized his agent to betroth his daughter to a man that the agent would deem fit, and the father went and betrothed her to someone else, if his betrothal preceded that of the agent, his betrothal is a valid betrothal; and if the betrothal of his agent preceded his own, the betrothal of the agent is a valid betrothal. And if it is not known whose betrothal came first, both men who might have betrothed her give her a bill of divorce in order to render her permitted to marry someone else. And if they wish and agree between them, one gives a bill of divorce and the other marries her. And similarly, with regard to a woman who authorized her agent to betroth her and she then went and betrothed herself to someone else, if her own betrothal preceded that of the agent, her betrothal is a valid betrothal, and if that of her agent preceded hers, the agent’s betrothal is a valid betrothal. And if they do not know whose betrothal came first, both men who may have betrothed her give her a bill of divorce. And if they wish, one may give a bill of divorce and the other marries her.",
+ "With regard to one who went overseas with his wife, and returned with his wife and children, and said: This is the woman who went overseas with me and these are her children, he is not required to bring proof with regard to the lineage of the woman, since her lineage was already investigated at the time of their marriage, nor with regard to the lineage of the children. If he returned without the woman and said: My wife died and these are her children, he must bring proof that the children were born to his wife, but he does not need to bring proof with regard to the lineage of the woman.",
+ "If he left when he was unmarried and said upon his return: I married a woman overseas, and this is she, and these are her children, he must bring proof with regard to the lineage of the woman, but he is not required to bring proof with regard to the lineage of the children. If he said: I married a woman overseas and she died, and these are her children, he is required to bring proof with regard to both the lineage of the woman and the children.",
+ "A man may not be secluded with two women lest he sin with them, but one woman may be secluded with two men. Rabbi Shimon says: Even one man may be secluded with two women when his wife is with him, and in that situation he may even sleep in the same inn with two women, because his wife guards him from sinning with them. They further said that a man may be secluded with his mother, and with his daughter, and sleep alongside them with bodily contact without clothes, since there is no concern that they will engage in sexual intercourse. And when they, the son or daughter, have grown up, this one sleeps in her garment and that one sleeps in his garment, but they may share a bed.",
+ "A bachelor may not act as a teacher of children, nor may a woman act as a teacher of children. Rabbi Elazar says: Even one who does not have a wife may not act as a teacher of children. ",
+ "Rabbi Yehuda says: A bachelor may not herd cattle, nor may two bachelors sleep with one covering, lest they transgress the prohibition against homosexual intercourse, but the Rabbis permit it. Anyone who has professional dealings primarily with women may not be secluded with women. There is more of a concern that such a man might sin due to his familiarity with the women. And a person may not teach his son a trade that necessitates frequent interaction with women, for the same reason. With regard to teaching one’s son a trade, Rabbi Meir says: A person should always teach his son a clean and easy trade and pray for success to the One to Whom wealth and property belong, as ultimately there is no trade that does not include both poverty and wealth, since a person can become rich from any profession. Poverty does not come from a particular trade, nor does wealth come from a particular trade, but rather, all is in accordance with a person’s merit. Therefore, one should choose a clean and easy trade, and pray to God for success. Rabbi Shimon ben Elazar says: Have you ever seen a beast or a bird that has a trade? And yet they earn their livelihood without anguish. But all these were created only to serve me, and I, a human being, was created to serve the One Who formed me. Is it not right that I should earn my livelihood without anguish? But I, i.e., humanity, have committed evil actions and have lost my livelihood. This is why people must work to earn a living. Abba Guryan of Tzadyan says in the name of Abba Gurya: A person may not teach his son the trades of a donkey driver, a camel driver, a pot maker, a sailor, a shepherd, or a storekeeper. The reason for all these is the same, as their trades are the trades of robbers; all of these professions involve a measure of dishonesty and are likely to lead to robbery. Rabbi Yehuda says in Abba Gurya’s name: Most donkey drivers are wicked, since they engage in deceit, and most camel drivers, who traverse dangerous places such as deserts, are of fit character, as they pray to God to protect them on their journeys. Most sailors are pious, since the great danger of the seas instills in them the fear of Heaven. The best of doctors is to Gehenna, and even the fittest of butchers is a partner of Amalek. Rabbi Nehorai says: I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah, as a person partakes of its reward in this world and the principal reward remains for him in the World-to-Come, which is not true of other professions, whose rewards are only in this world. Furthermore, if a person comes to be ill, or old, or undergoes suffering, and is unable to be involved in his trade, behold, he dies in hunger. But with regard to the Torah it is not so, since one can study it under all circumstances. Rather, it preserves him from all evil and sin in his youth, and provides him with a future and hope in his old age. The mishna explains: With regard to his youth, what does it say about a Torah scholar? “But they that wait for the Lord shall renew their strength” (Isaiah 40:31). With regard to his old age, what does it say? “They shall still bring forth fruit in old age” (Psalms 92:15), and it likewise states with regard to Abraham our forefather: “And Abraham was old, well stricken in age; and the Lord had blessed Abraham in all things” (Genesis 24:1). We found that Abraham our forefather fulfilled the entire Torah before it was given, as it is stated: “Because that Abraham listened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws” (Genesis 26:5), which indicates that Abraham observed all the mitzvot of his own accord and was rewarded in his old age as a result."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9aaaf63a541b0ed69f2654fe71ee7333c0b2776e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/English/merged.json
@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Kiddushin",
+ "text": [
+ [
+ "A woman is acquired by, i.e., becomes betrothed to, a man to be his wife in three ways, and she acquires herself, i.e., she terminates her marriage, in two ways. The mishna elaborates: She is acquired through money, through a document, and through sexual intercourse. With regard to a betrothal through money, there is a dispute between tanna’im: Beit Shammai say that she can be acquired with one dinar or with anything that is worth one dinar. And Beit Hillel say: She can be acquired with one peruta, a small copper coin, or with anything that is worth one peruta. The mishna further clarifies: And how much is the value of one peruta, by the fixed value of silver? The mishna explains that it is one-eighth of the Italian issar, which is a small silver coin. And a woman acquires herself through a bill of divorce or through the death of the husband. A woman whose husband, who had a brother, died childless [yevama], can be acquired by the deceased husband’s brother, the yavam, only through intercourse. And she acquires herself, i.e., she is released from her levirate bond, through ḥalitza or through the death of the yavam.",
+ "A Hebrew slave can be acquired by his master through money or through a document, and he can acquire himself, i.e., he is emancipated, through years, i.e., when he completes his six years of labor, or through the advent of the Jubilee Year, or through the deduction of money. The slave can redeem himself during the six years by paying for his remaining years of slavery. A Hebrew maidservant has one mode of emancipation more than him, as she acquires herself through signs indicating puberty. A slave who is pierced after serving six years is acquired as a slave for a longer period through piercing his ear with an awl, and he acquires himself through the advent of the Jubilee Year or through the death of the master.",
+ "A Canaanite slave is acquired by means of money, by means of a document, or by means of the master taking possession of him. And he can acquire himself, i.e., his freedom, by means of money given by others, i.e., other people can give money to his master, and by means of a bill of manumission if he accepts it by himself. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The slave can be freed by means of money given by himself, and by means of a bill of manumission if it is accepted by others, provided that the money he gives belongs to others, not to him. This is because the slave cannot possess property, as anything owned by a slave is considered his master’s.",
+ "A large domesticated animal is acquired by passing, when its current owner transfers it to a buyer by giving him the reins or the bit. And a small domesticated animal is acquired by lifting. This is the statement of Rabbi Meir and Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: A small domesticated animal can be acquired by pulling also, and there is no need to lift it.",
+ "Property that serves as a guarantee, i.e., land or other items that are fixed in the earth, can be acquired by means of giving money, by means of giving a document, or by means of taking possession of it. Property that does not serve as a guarantee, i.e., movable property, can be acquired only by pulling. Property that does not serve as a guarantee can be acquired along with property that serves as a guarantee by means of giving money, by means of giving a document, or by means of taking possession of them. The movable property is transferred to the buyer’s possession when it is purchased together with the land, by means of an act of acquisition performed on the land. Generally, one is not obligated to take an oath concerning the denial of a claim with regard to land. The mishna continues: And in a legal dispute involving both land and movable property, if the defendant makes a partial admission of the claim with regard to the movable property, thereby rendering himself obligated to take an oath denying any responsibility for the remaining property, the movable property binds the property that serves as a guarantee, i.e., the land, so that he is forced to take an oath concerning the land as well, despite the fact that one is generally not obligated to take an oath for a claim involving land.",
+ "The mishna discusses a transaction involving the barter of two items. With regard to all items used as monetary value for another item, i.e., instead of a buyer paying money to the seller, they exchange items of value with each other, once one party in the transaction acquires the item he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. Therefore, if it is destroyed or lost, he incurs the loss. How so? If one exchanges an ox for a cow, or a donkey for an ox, once this party acquires the animal that he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. The authority of the Temple treasury effects acquisition by means of money to the seller. And the authority, i.e., the mode of acquisition, of a commoner [hedyot] is by possession. Furthermore, one’s declaration to the Most High, i.e., when one consecrates an item through speech, is equivalent to transferring an item to a common person, and the item is acquired by the Temple treasury through his mere speech.",
+ "With regard to all mitzvot of a son with regard to his father, men are obligated to perform them and women are exempt. And with regard to all mitzvot of a father with regard to his son, both men and women are obligated to perform them. The mishna notes an additional difference between the obligations of men and women in the performance of mitzvot: With regard to all positive, time-bound mitzvot, i.e., those which must be performed at specific times, men are obligated to perform them and women are exempt. And with regard to all positive mitzvot that are not time bound, both men and women are obligated to perform them. And with regard to all prohibitions, whether they are time-bound or whether they are not time-bound, both men and women are obligated to observe them, except for the prohibitions of: Do not round the corners of your head, and: Do not destroy the corners of your beard, which are derived from the verse: “You shall not round the corners of your head and you shall not destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27), and a prohibition that concerns only priests: Do not contract ritual impurity from a corpse (see Leviticus 21:1). These mitzvot apply only to men, not women, despite the fact that they are prohibitions.",
+ "With regard to the placing of hands on the head of an offering, and the waving of certain offerings, and the bringing near of meal-offerings to the corner of the altar, and the removal of a handful from meal-offerings, and the burning of sacrificial parts on the altar, and the pinching of bird-offerings, and the collecting of blood of offerings in a vessel, and the sprinkling of blood, these apply to men and not to women. All these mitzvot apply specifically to men and not to women, except for the meal-offering of a sota, and the meal-offering of a nazirite woman, which these women wave.",
+ "Any mitzva that is dependent on the land [aretz] applies only in Eretz Yisrael, and any mitzva that is not dependent on the land applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. This is apart from the mitzvot of orla and diverse kinds, which apply even outside of Eretz Yisrael. Rabbi Eliezer says: This is the halakha even with regard to the prohibition to eat from the new crop before the omer offering has been brought on the sixteenth of Nisan.",
+ "Anyone who performs one mitzva has goodness bestowed upon him, his life is lengthened, and he inherits the land, i.e., life in the World-to-Come. And anyone who does not perform one mitzva does not have goodness bestowed upon him, his life is not lengthened, and he does not inherit the land of the World-to-Come. Anyone who is engaged in the study of Bible, and in the study of Mishna, and in the desired mode of behavior, i.e., he performs labor and generally acts in an appropriate manner, will not be quick to sin, as it is stated: “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). One who is involved in all three of these activities will not sin easily. And anyone who does not engage in the study of Bible, nor the study of Mishna, nor the desired mode of behavior, is not part of society, i.e., he is not considered a civilized person at all."
+ ],
+ [
+ "A man can betroth a woman by himself or by means of his agent. Similarly, a woman can become betrothed by herself or by means of her agent. A man can betroth his daughter to a man when she is a young woman, either by himself or by means of his agent. In the case of one who says to a woman: Be betrothed to me with this date, and adds: Be betrothed to me with that one, then if one of the dates is worth one peruta she is betrothed, but if not, she is not betrothed, since he mentioned betrothal in connection with each date. But if he said: Be betrothed to me with this one, and with this one, and with this one, then even if all of them together are worth one peruta she is betrothed, but if not, she is not betrothed. If he gave her dates with the intention of betrothing her with them, and she was eating them one by one as she received them, she is not betrothed unless one of them is worth one peruta.",
+ "If a man said to a woman: Be betrothed to me with this cup of wine, and it was found to be a cup of honey; or if he said: With this cup of honey, and it was found to be a cup of wine; or if he said: With this dinar made of silver, and it was found to be made of gold; or if he said: With this dinar made of gold, and it was found to be made of silver; or if he said: On the condition that I am wealthy, and he was found to be poor; or if he said: On the condition that I am poor, and he was found to be wealthy, she is not betrothed in any of these cases. Rabbi Shimon says: If he misled her to her advantage by giving her something better than what he stated, or if his status was greater than he claimed, she is betrothed.",
+ "If one said to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a priest, and he was found to be a Levite; or if he said: A Levite, and he was found to be a priest; or if he said: Be betrothed to me on the condition that I am a Gibeonite, a people prohibited by rabbinic law from marrying into the congregation, i.e., from marrying a Jew of fit lineage, and he was found to be a mamzer, who is prohibited by Torah law to marry into the congregation; or he said: A mamzer, and he was found to be a Gibeonite; or if he said: Be betrothed to me on the condition that I am a resident of a small town, and he was found to be a resident of a large city; or he said: A resident of a city, and he was found to be a resident of a town; or if he said: Be betrothed to me on the condition that my house is close to the bathhouse, and it was found to be far; or he said: Far from the bathhouse, and it was found to be close, she is not betrothed. Or if he said that she is betrothed to him on the condition that he has a grown daughter or a maidservant, and he does not have one, or on the condition that he does not have one and he has one; or on the condition that he has no sons, and he has sons, or on the condition that he has sons and he does not have sons, then she is not betrothed. And in all these cases, despite the fact that she later stated: I intended to become betrothed to him nevertheless, whether or not he fulfilled the condition, she is not betrothed. And similarly, if it was she who misled him by making the betrothal conditional upon a statement of hers that turned out to be incorrect, the betrothal will not take effect.",
+ "In the case of one who says to his agent: Go and betroth for me so-and-so in such and such a place, and the agent went and betrothed her in a different place, she is not betrothed, since he instructed that the betrothal take place in a particular location. But if he said: Go and betroth the woman for me, she is in such and such a place; and the agent betrothed her in a different place, she is betrothed, since he did not mean that the agent should betroth her specifically there, but was merely telling him where to find her.",
+ "In the case of one who betroths a woman on the condition that there are no vows incumbent upon her to fulfill, and it was found that there were vows incumbent upon her to fulfill, she is not betrothed, since his condition was not fulfilled. If he married her without specification, and it was found that there were vows incumbent upon her to fulfill, the marriage takes effect. Nevertheless, he has the right to divorce her, and she is divorced without receiving payment of her marriage contract, as it is assumed that he would not have married her had he known that she was limited by her vows. Similarly, if he betrothed her on the condition that there are no blemishes upon her, and she was discovered to have blemishes, she is not betrothed. In a case where he married her without specification and she was discovered to have blemishes, he has the right to divorce her, and she is divorced without receiving payment of her marriage contract. As to what is defined as a blemish, the rule is that all the blemishes that disqualify priests from performing the Temple service, as detailed in tractate Bekhorot, also disqualify women from receiving their marriage contract in case of divorce.",
+ "In the case of one who betroths two women together with an item worth one peruta, so that the value of each woman’s share was not worth one peruta, or who betroths one woman with an item worth less than one peruta, despite the fact that he later sent the traditional gifts [sivlonot] of a groom to the bride, she is not betrothed, because he sent the gifts on account of the first betrothal, i.e., the item whose value to the woman was less than one peruta, and not to effect betrothal. And similarly, if there was a minor who betrothed a woman, and he sent her gifts after he became an adult, the assumption is that he sent them on account of his betrothal when he was still a minor, and since betrothal performed by a minor is of no account, she is not betrothed.",
+ "In the case of one who betroths a woman and her daughter or a woman and her sister in one act of betrothal, by saying: You are both betrothed to me, neither of them is betrothed. And an incident occurred involving five women, and among them were two sisters, and one person gathered a basket of figs that were from their field, and the fruit was of the Sabbatical Year, and he said: You are hereby all betrothed to me with this basket, and one of them accepted it on behalf of all of them. And the Sages said: The sisters are not betrothed.",
+ "With regard to a priest who betroths a woman with his portion of offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he did so with offerings of lesser sanctity, she is not betrothed. One who betroths a woman with second tithe, whether unwittingly or intentionally, has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he did so unwittingly he has not betrothed her, but if he did so intentionally he has betrothed her. And with regard to one who betroths a woman with consecrated property belonging to the Temple treasury, if he does so intentionally he has betrothed her, and if he does so unwittingly he has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the opposite: If he does so unwittingly he has betrothed her, but if he does so intentionally he has not betrothed her.",
+ "With regard to one who betroths a woman with orla, i.e., fruit grown during a tree’s first three years, or with diverse kinds in a vineyard, i.e., grain and grapes planted together, or with an ox that is sentenced to be stoned, or with a heifer whose neck is broken, or with the leper’s birds which are designated for his offering, or with a nazirite’s hair, or with a firstborn donkey, or with meat cooked in milk, or with non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard, if he betroths her with any of these items, the woman is not betrothed, since it is prohibited to derive benefit from any of these items. By contrast, if one sold them and betrothed a woman with the money received from their sale, she is betrothed, as in these cases one may derive benefit from the money he receives in exchange for the forbidden item.",
+ "With regard to one who betroths a woman with terumot, or with tithes, or with the foreleg, cheeks, and stomach of an animal, which are given as gifts to priests, or with the water of purification, which is sprinkled on an impure person during the purification rite for impurity imparted by a corpse, or with the ashes of purification, which were mixed with the water sprinkled on an impure person during the purification rite for impurity imparted by a corpse, in all of these cases she is betrothed, and this is so even if the man betrothing her is an Israelite, not a priest or a Levite."
+ ],
+ [
+ "With regard to one man who says to another: Go and betroth so-and-so to me, and the latter went and betrothed her to himself, she is betrothed to the second man. And similarly, with regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after thirty days, and another man came and betrothed her within those thirty days, she is betrothed to the second man. This is a full-fledged betrothal, so that if she is an Israelite woman betrothed to a priest, she may partake of teruma. If the first man said to the woman: You are hereby betrothed to me from now, and only after thirty days shall the betrothal take effect, and another man came and betrothed her within those thirty days, there is uncertainty whether she is betrothed or whether she is not betrothed to each of them. Consequently, if she was the daughter of a non-priest betrothed to a priest, or the daughter of a priest betrothed to an Israelite, she may not partake of teruma. Since her betrothal is uncertain, the daughter of a non-priest cannot be considered the wife of a priest, and similarly a priest’s daughter who is doubtfully married to an Israelite loses her right to partake of teruma as the daughter of a priest.",
+ "With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me with this peruta on the condition that I will give you two hundred dinars, she is betrothed immediately and he shall give her the money. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I will give you a particular sum of money from now and until thirty days, if he gave the money to her within thirty days she is betrothed, but if not, she is not betrothed. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I have two hundred dinars, she is betrothed if he has this sum. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I will show you two hundred dinars, she is betrothed, and he shall show the money to her. And if he is a moneychanger and shows her money belonging to others on the moneychangers’ table, she is not betrothed, as his statement means that he will show her money of his own.",
+ "With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that I possess tillable land of a beit kor of earth, she is betrothed, provided that he possesses such land. If he said to her that the betrothal is: On the condition that I possess land in such and such a place, if he possesses land in that place she is betrothed, but if not she is not betrothed. If he said to her: You are hereby betrothed to me on the condition that I will show you a beit kor of earth, she is betrothed, and he shall show her. And if he showed her land in a valley, i.e., a field that does not belong to him among other fields, she is not betrothed.",
+ "Rabbi Meir says: Any condition that is not doubled, i.e., which does not specify both the result of fulfilling the condition and the result of the condition remaining unfulfilled, like the condition Moses stipulated with the children of Gad and the children of Reuben who sought to settle on the eastern side of the Jordan, is not a valid condition and is not taken into account at all. As it is stated: “And Moses said to them, if the children of Gad and the children of Reuben pass over the Jordan with you, every man armed for battle before the Lord, and the land shall be subdued before you, then you shall give them the land of Gilead for a possession” (Numbers 32:29). And it is written afterward: “But if they will not pass over armed with you, they shall receive a possession among you in the land of Canaan” (Numbers 32:30). Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: One cannot derive the requirements of conditions in general from that particular case, as with regard to the nullification of the condition of the children of Gad and Reuben it was necessary to state the matter, as otherwise, if the verse had not specified both sides of the condition, it might have been thought it meant that they will not inherit even in the land of Canaan. One might have thought that if the tribes of Gad and Reuben would not fulfill the condition, they would forfeit their right to inherit anywhere. It was therefore necessary to specify that they would not lose their portion in Eretz Yisrael. Consequently, it is possible that with regard to a standard condition, where no such misunderstanding is likely to take place, it is not necessary to mention both sides.",
+ "With regard to one who betroths a woman and later says: When I betrothed her I thought that she was the daughter of a priest, and it turned out that she is the daughter of a Levite, or if he claims that he thought she was the daughter of a Levite and she is actually the daughter of a priest, or if he claims that he thought she was poor and she is wealthy; or wealthy and she is poor, in all of these cases she is betrothed, because she did not mislead him, and no explicit condition was stated with regard to these matters. With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert, or: After you convert, or if he was a Canaanite slave and says: After I am emancipated, or if she was a Canaanite maidservant and he says: After you are emancipated, or if he says to a married woman: After your husband dies, or to his wife’s sister: After your sister dies, or if he says to a woman awaiting levirate marriage or ḥalitza from a brother-in-law [yavam], who in the opinion of this tanna cannot be betrothed by another man: After your yavam performs ḥalitza for you, in all these cases she is not betrothed. Since he cannot betroth her at the present time, his attempt at betrothal is ineffective. And similarly, with regard to one who says to another: If your wife gives birth to a female the child is hereby betrothed to me, even if she becomes pregnant, or is pregnant but her pregnancy is not known, if she gives birth to a girl, that child is not betrothed to him. But if he said this when the wife of the other man was pregnant and her fetus was discernible at the time, i.e., her pregnancy was known, his statement is upheld, and therefore if she gives birth to a girl, the child is betrothed to him.",
+ "With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that I will speak in your favor to the authorities, e.g., to help her address some legal matter, or: On the condition that I will act for you as a laborer, if he spoke in her favor to the authorities or acted for her as a laborer, she is betrothed. But if not, she is not betrothed. With regard to one who betroths a woman and says to her that the betrothal is: On the condition that my father will want this betrothal, if his father wants it, she is betrothed; but if not, she is not betrothed. If the father dies, she is betrothed, despite the fact that he did not reveal his wishes. If the son dies, one instructs the father to say that he does not want the betrothal, so that the betrothal will never have taken effect, thereby enabling her to avoid the requirement of levirate marriage.",
+ "With regard to a man who said: I betrothed my minor daughter to someone but I do not know to whom I betrothed her, and one man came forward and said: I betrothed her, his claim is deemed credible. If two men stepped forward and this one said: I betrothed her, and that one said: I betrothed her, they must both give her a bill of divorce to render it permitted for her to marry anyone else. And if they so desire, one of them gives her a bill of divorce and the other one may marry her.",
+ "If a father says: I betrothed my minor daughter to someone, or: I betrothed her to someone and accepted her divorce when she was a minor girl, and she is still a minor girl at the time of this statement, he is deemed credible to render her forbidden to all other men as a married woman, or to a priest as a divorced woman. But if he says: I betrothed her to someone and accepted her divorce when she was a minor, and she is an adult woman at the time of his declaration, his statement is not deemed credible. Likewise, if he says: She was taken captive and I redeemed her, he is not deemed credible to disqualify her from marrying a priest whether she was a minor girl or an adult woman. With regard to one who said at the time of his death: I have children, in which case his wife does not require levirate marriage after his death, he is deemed credible. But if he said on his deathbed: I have brothers, indicating that it is prohibited for her to marry anyone else until one of his brothers performs ḥalitza with her after his death, he is not deemed credible. In the case of one who betroths his daughter to a man without specification, i.e., without specifying which daughter he meant, the grown women are not included among those who might be betrothed, since he does not have the right to betroth them. ",
+ "With regard to one who has two groups of daughters from two women, i.e., one group of daughters from each wife, and he said: I betrothed my elder daughter to someone but I do not know if I meant the eldest of the older group of daughters, or the eldest of the younger group of daughters, or the youngest of the older group, who is nevertheless older than the eldest of the younger group, all the daughters are forbidden, except for the youngest of the younger group. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: Despite the uncertainty, they are all permitted except for the eldest of the older group, as one who says elder without further specification means the oldest of them all. Similarly, if one said: I betrothed my younger daughter, but I do not know if I meant the youngest of the younger group, or the youngest of the older group, or the eldest of the younger group who is younger than the youngest of the older group, they are all forbidden, except for the eldest of the older group. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: They are all permitted except for the youngest of the younger group.",
+ "With regard to one who says to a woman: I betrothed you, and she says: You did not betroth me, he is forbidden to her relatives, as his claim that he has betrothed her renders himself forbidden to her relatives. And she is permitted to his relatives, in accordance with her stance that she is not betrothed to him. If she says: You betrothed me, and he says: I did not betroth you, he is permitted to her relatives and she is forbidden to his relatives by the same reasoning. If a man says to a woman: I betrothed you, and she says: You betrothed only my daughter, he is forbidden to the relatives of the older woman, the mother, whom he claims to have betrothed, and the older woman is permitted to his relatives. He is permitted to the relatives of the younger woman, the daughter, as he maintains that he did not betroth her, and the younger woman is permitted to his relatives, since her mother’s statement is insufficient to render her forbidden.",
+ "Similarly, if he says: I betrothed your daughter, and she, the mother, says: You betrothed only me, he is forbidden to the relatives of the younger woman, and the younger woman is permitted to his relatives; he is permitted to the relatives of the older woman, and the older woman is forbidden to his relatives.",
+ "There is a principle with regard to the hala-khot of lineage: Any case where there is betrothal, i.e., where the betrothal takes effect, and the marriage involves no transgression by Torah law, the lineage of the offspring follows the male, his father. And in which case is this applicable? For example, this is the case with regard to the daughter of a priest; or the daughter of a Levite; or the daughter of an Israelite, who married a priest, a Levite, or an Israelite. In all these cases the child’s lineage is established by his father’s family. And any case where there is a valid betrothal and yet there is a transgression, the offspring follows the flawed parent. And in which case is this applicable? For example, this is the case of a widow who is married to a High Priest, or a divorced woman or a ḥalutza who is married to a common priest, or a mamzeret or a Gibeonite woman who is married to an Israelite, or an Israelite woman who is married to a mamzer or to a Gibeonite. In these situations the child inherits the status of the blemished parent. And in any case where a woman cannot join in betrothal with a particular man, as the betrothal does not take effect, but she can join in betrothal with others, i.e., the woman is considered a member of the Jewish people and can marry other Jews, in these cases the offspring is a mamzer. And in which case is this applicable? This is one who engages in intercourse with any one of those with whom relations are forbidden that are written in the Torah. And in any case where a woman cannot join in betrothal with him or with others, the offspring is like her. He is not considered his father’s son at all, but has the same status as his mother. And in which case is this applicable? This is the offspring of a Canaanite maidservant or a gentile woman, as her child is a slave or a gentile like her. If he converts, he is not a mamzer.",
+ "Rabbi Tarfon says: Mamzerim can be purified, so that their offspring will not be mamzerim. How so? With regard to a mamzer who married a Canaanite maidservant, their offspring is a slave. If his master subsequently emancipates him, that son is found to be a freeman, rather than a mamzer. Rabbi Eliezer says: This method is not effective, as this son is a mamzer slave."
+ ],
+ [
+ "There were ten categories of lineage, with varying restrictions on marriage, among the Jews who ascended from Babylonia to Eretz Yisrael with Ezra before the building of the Second Temple. They are as follows: Priests; Levites; Israelites; priests disqualified due to flawed lineage [ḥalalim]; converts, and emancipated slaves; mamzerim; Gibeonites, i.e., the descendants of the Gibeonites who converted in the time of Joshua; children of unknown paternity [shetuki]; and foundlings. The mishna proceeds to detail their halakhot: With regard to priests, Levites, and Israelites, it is permitted for men and women in these categories to marry one another. With regard to Levites who are not priests, Israelites, ḥalalim, converts, and emancipated slaves, it is permitted for men and women in these categories to marry one another. With regard to converts, and emancipated slaves, mamzerim, and Gibeonites, children of unknown paternity [shetuki], and foundlings, it is permitted for all of the men and women in these categories to marry one another. ",
+ "And these are the last two categories: A shetuki is any person who knows the identity of his mother but does not know the identity of his father. A foundling is anyone who was collected from the marketplace and doesn’t know the identity of his parents, neither that of his father nor that of his mother. These two categories are people whose status is uncertain; they may be mamzerim. Abba Shaul would call a shetuki by the label of beduki.",
+ "All those for whom it is prohibited to enter into the congregation, i.e., to marry a Jew of unflawed lineage, are permitted to marry into each other’s families. Rabbi Yehuda prohibits them from marrying anyone other than those who share their specific flaw. Rabbi Eliezer says: It is permitted for those with definite flaws to marry with those with definite flaws. For example, it is permitted for mamzerim and Gibeonites to marry each other. By contrast, it is prohibited for those with definite flaws, such as mamzerim, to marry with those whose flaws result from an uncertainty, such as a child of unknown paternity [shetuki] and a foundling; and it is prohibited for those whose flaws result from an uncertainty to marry with those with definite flaws; and it is prohibited for those whose flaws result from an uncertainty to marry with those whose flaws result from an uncertainty, such as a shetuki and a female shetuki. And these are the ones whose flaws result from an uncertainty: A shetuki, a foundling, and a Samaritan.",
+ "A priest who marries a woman who is the daughter of a priest must investigate with regard to her background, i.e., he must check previous generations of her family tree from both the maternal and paternal sides, for four mothers, which are eight. How so? He investigates the lineage of her mother, and the mother of her mother, and the mother of her mother’s father, and her mother, i.e., the mother of her mother’s fathers’ mother. And he also investigates the lineage of the mother of her father, and her mother, i.e., the mother of her father’s mother, and the mother of her father’s father, and her mother i.e., the mother of her father’s father’s mother. If he seeks to marry a Levite woman or an Israelite woman, he adds to these an investigation of mothers of one additional generation.",
+ "With regard to these investigations, one need not investigate from the altar and above. If his ancestors included a priest who served at the altar, one checks no further, as the court would have investigated his lineage before allowing him to participate in the Temple service. Nor do they check from the platform, used by Levites for singing in the Temple, and above, nor from the Sanhedrin and above, since only one whose lineage has been examined and who was found to be fit can be appointed to the Sanhedrin. And similarly, anyone whose ancestors held public posts, and anyone whose ancestors were charity collectors, may marry into the priesthood, and there is no need to investigate their lineage, since no one of flawed lineage would be appointed to those positions. Rabbi Yosei says: Even the descendants of one who had signed as a witness in the old court [ba’arki] of Tzippori do not need to have their lineage investigated. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Even the descendants of one who was written in the army list [be’isteratya] of the Jewish king do not need to have their lineage investigated.",
+ "The daughter of a male ḥalal is unfit to marry into the priesthood forever. In other words, all daughters of male descendants of a ḥalal are prohibited from marrying priests, as they have the status of ḥalalot. If there was an Israelite who married a ḥalala, his daughter is fit to marry into the priesthood, whereas if there was a ḥalal who married a Jewish woman, his daughter is unfit to marry into the priesthood. Rabbi Yehuda says: The daughter of a male convert is like the daughter of a male ḥalal, and she is also prohibited from marrying into the priesthood.",
+ "Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees and says: If there was an Israelite who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood, and similarly if there was a convert who married a Jewish woman, his daughter is fit to marry into the priesthood. But if there was a male convert who married a female convert, his daughter is unfit to marry into the priesthood. With regard to both converts and emancipated Canaanite slaves, their daughters are unfit to marry into the priesthood even up to ten generations. This halakha applies to the offspring until his mother is born Jewish. Rabbi Yosei says: Even if there was a male convert who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood.",
+ "One who says: This son of mine is a mamzer, e.g., if he claims that the son was born to one forbidden to him by a prohibition that carries the punishment of karet, he is not deemed credible to render him a mamzer. And even if both of them, the father and the mother, admit that a fetus in her womb is a mamzer, they are not deemed credible. Rabbi Yehuda says: They are deemed credible.",
+ "In a case of one who authorized his agent to betroth his daughter to a man that the agent would deem fit, and the father went and betrothed her to someone else, if his betrothal preceded that of the agent, his betrothal is a valid betrothal; and if the betrothal of his agent preceded his own, the betrothal of the agent is a valid betrothal. And if it is not known whose betrothal came first, both men who might have betrothed her give her a bill of divorce in order to render her permitted to marry someone else. And if they wish and agree between them, one gives a bill of divorce and the other marries her. And similarly, with regard to a woman who authorized her agent to betroth her and she then went and betrothed herself to someone else, if her own betrothal preceded that of the agent, her betrothal is a valid betrothal, and if that of her agent preceded hers, the agent’s betrothal is a valid betrothal. And if they do not know whose betrothal came first, both men who may have betrothed her give her a bill of divorce. And if they wish, one may give a bill of divorce and the other marries her.",
+ "With regard to one who went overseas with his wife, and returned with his wife and children, and said: This is the woman who went overseas with me and these are her children, he is not required to bring proof with regard to the lineage of the woman, since her lineage was already investigated at the time of their marriage, nor with regard to the lineage of the children. If he returned without the woman and said: My wife died and these are her children, he must bring proof that the children were born to his wife, but he does not need to bring proof with regard to the lineage of the woman.",
+ "If he left when he was unmarried and said upon his return: I married a woman overseas, and this is she, and these are her children, he must bring proof with regard to the lineage of the woman, but he is not required to bring proof with regard to the lineage of the children. If he said: I married a woman overseas and she died, and these are her children, he is required to bring proof with regard to both the lineage of the woman and the children.",
+ "A man may not be secluded with two women lest he sin with them, but one woman may be secluded with two men. Rabbi Shimon says: Even one man may be secluded with two women when his wife is with him, and in that situation he may even sleep in the same inn with two women, because his wife guards him from sinning with them. They further said that a man may be secluded with his mother, and with his daughter, and sleep alongside them with bodily contact without clothes, since there is no concern that they will engage in sexual intercourse. And when they, the son or daughter, have grown up, this one sleeps in her garment and that one sleeps in his garment, but they may share a bed.",
+ "A bachelor may not act as a teacher of children, nor may a woman act as a teacher of children. Rabbi Elazar says: Even one who does not have a wife may not act as a teacher of children. ",
+ "Rabbi Yehuda says: A bachelor may not herd cattle, nor may two bachelors sleep with one covering, lest they transgress the prohibition against homosexual intercourse, but the Rabbis permit it. Anyone who has professional dealings primarily with women may not be secluded with women. There is more of a concern that such a man might sin due to his familiarity with the women. And a person may not teach his son a trade that necessitates frequent interaction with women, for the same reason. With regard to teaching one’s son a trade, Rabbi Meir says: A person should always teach his son a clean and easy trade and pray for success to the One to Whom wealth and property belong, as ultimately there is no trade that does not include both poverty and wealth, since a person can become rich from any profession. Poverty does not come from a particular trade, nor does wealth come from a particular trade, but rather, all is in accordance with a person’s merit. Therefore, one should choose a clean and easy trade, and pray to God for success. Rabbi Shimon ben Elazar says: Have you ever seen a beast or a bird that has a trade? And yet they earn their livelihood without anguish. But all these were created only to serve me, and I, a human being, was created to serve the One Who formed me. Is it not right that I should earn my livelihood without anguish? But I, i.e., humanity, have committed evil actions and have lost my livelihood. This is why people must work to earn a living. Abba Guryan of Tzadyan says in the name of Abba Gurya: A person may not teach his son the trades of a donkey driver, a camel driver, a pot maker, a sailor, a shepherd, or a storekeeper. The reason for all these is the same, as their trades are the trades of robbers; all of these professions involve a measure of dishonesty and are likely to lead to robbery. Rabbi Yehuda says in Abba Gurya’s name: Most donkey drivers are wicked, since they engage in deceit, and most camel drivers, who traverse dangerous places such as deserts, are of fit character, as they pray to God to protect them on their journeys. Most sailors are pious, since the great danger of the seas instills in them the fear of Heaven. The best of doctors is to Gehenna, and even the fittest of butchers is a partner of Amalek. Rabbi Nehorai says: I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah, as a person partakes of its reward in this world and the principal reward remains for him in the World-to-Come, which is not true of other professions, whose rewards are only in this world. Furthermore, if a person comes to be ill, or old, or undergoes suffering, and is unable to be involved in his trade, behold, he dies in hunger. But with regard to the Torah it is not so, since one can study it under all circumstances. Rather, it preserves him from all evil and sin in his youth, and provides him with a future and hope in his old age. The mishna explains: With regard to his youth, what does it say about a Torah scholar? “But they that wait for the Lord shall renew their strength” (Isaiah 40:31). With regard to his old age, what does it say? “They shall still bring forth fruit in old age” (Psalms 92:15), and it likewise states with regard to Abraham our forefather: “And Abraham was old, well stricken in age; and the Lord had blessed Abraham in all things” (Genesis 24:1). We found that Abraham our forefather fulfilled the entire Torah before it was given, as it is stated: “Because that Abraham listened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws” (Genesis 26:5), which indicates that Abraham observed all the mitzvot of his own accord and was rewarded in his old age as a result."
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "William Davidson Edition - English",
+ "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c20d79119793b80f97773196b459d41d83149ab0
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
@@ -0,0 +1,80 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+ "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+ "status": "locked",
+ "license": "PD",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "א\nהָאִשָּׁה נִקְנֵית בִּשְׁלוֹשָׁה דְרָכִים, \nוְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים: \nנִקְנֵית בַּכֶּסֶף, וּבִשְׁטָר, וּבַבִּיאָה. \nבַּכֶּסֶף, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nבְּדִינָר, וּבְשׁוֹוֶה דִינָר. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nבִּפְרוּטָה, וּבְשׁוֹוֶה פְרוּטָה. \nוְכַמָּה הִיא פְרוּטָה? \nאֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בְאִסָּר הָאִיטַלְקִי. \nוְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבַּעַל. \nהַיְבָמָה נִקְנֵית בַּבִּיאָה, \nוְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה, וּבְמִיתַת הַיָּבָם. \n",
+ "ב\nעֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בַכֶּסֶף וּבִשְׁטָר, \nוְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַשָּׁנִים, וּבַיּוֹבֵל, וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. \nיְתֵרָה עָלָיו הָאָמָה הָעִבְרִיָּה, \nשֶׁהִיא קוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּסִימָנִים. \nוְהַנִּרְצָע נִקְנֶה בִרְצִיעָה, \nוְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַיּוֹבֵל, וּבְמִיתַת הָאָדוֹן. \n",
+ "ג\nעֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בַכֶּסֶף, וּבִשְׁטָר, וּבַחֲזָקָה, \nוְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַכֶּסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים, \nוּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ, \nוּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים, \nוּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁלַּאֲחֵרִים. \n",
+ "ד\nבְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, \nוּבְהֵמָה דַקָּה בְהַגְבָּהָה. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר וּרְבִּי אֶלְעָזָר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. \n",
+ "ה\nנְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת \nנִקְנִים בַּכֶּסֶף, וּבִשְׁטָר, וּבַחֲזָקָה, \nוְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת אֵינָן נִקְנִים אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. \nנְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת \nנִקְנִים עִם הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת \nבַּכֶּסֶף, וּבִשְׁטָר, וּבַחֲזָקָה. \nוְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת זוֹקְקִים \nאֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת, \nוְיִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן. \n",
+ "ו\nכָּל הַנֶּעֱשָׂה דָמִים בְּאַחֵר, \nכֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיַּב בַּחֲלִיפָיו. \nכֵּיצַד? \nהֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה, אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר, \nכֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיַּב בַחֲלִיפָיו. \nרְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ בַּכֶּסֶף, \nוּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט בַּחֲזָקָה. \nאֲמִירָתִי לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתִי לַהֶדְיוֹט. \n",
+ "ז\nכָּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן, \nהָאֲנָשִׁים חַיָּבִים, וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת. \nכָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב, \nאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין. \nכָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, \nהָאֲנָשִׁים חַיָּבִין, וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת. \nוְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ, \nאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין. \nוְכָל מִצְוָה בְּלֹא תַעֲשֶׂה, \nבֵּין שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ וּבֵין שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ, \nאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין, \nחוּץ מִ'בַּל תַּקִּיף', \nוּמִ'בַּל תַּשְׁחִית', \nוּמִ'בַּל תִּטַּמֵּא לַמֵּתִים'. \n",
+ "ח\nהַסְּמִיכוֹת, וְהַתְּנוּפוֹת, וְהַהַגָּשׁוֹת, \nהַקְּמָצוֹת, וְהַהַקְטָרוֹת, וְהַמְּלִיקוֹת, \nהַקַּבָּלוֹת, וְהַהַזָּיוֹת, \nנוֹהֲגוֹת בָּאֲנָשִׁים וְאֵינָן נוֹהֲגוֹת בַּנָּשִׁים, \nחוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וְהַּנְּזִירָה, \nשֶׁהֵן מְנִיפוֹת. \n",
+ "ט\nכָּל מִצְוָה שֶׁאֵינָה תְלוּיָה בָאָרֶץ, \nנוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, \nוְכָל שֶׁהִיא תְּלוּיָה בָאָרֶץ, \nאֵינָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ, \nחוּץ מִן הָעָרְלָה וְהַכִּלְאַיִם. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאַף מִן הֶחָדָשׁ. \n",
+ "י\nכָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִים לוֹ, \nוּמַאֲרִיכִים אֶת יָמָיו, \nוְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. \nוְכָל שֶׁאֵינוּ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, \nאֵין מְטִיבִים לוֹ, \nוְאֵין מַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו, \nוְאֵינוּ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. \nוְכָל שֶׁאֵינוּ לֹא בַמִּקְרָא \nוְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ הָאֶרֶץ, \nאֵין זֶה מִן הַיִּשּׁוּב. \nהַמַּחֲזִיק בִּשְׁלָשְׁתָּן, \nעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (קהלת ד,יב) \n\"וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק\". \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ, \nוְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. \nהָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה \nבוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. \nהָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: \n\"הִתְקַדְּשִׁי לִי בִתְמָרָה זוֹ\", \n\"הִתְקַדְּשִׁי לִי בָזוֹ\", \n\"הִתְקַדְּשִׁי לִי בָזוֹ\", \nאִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שׁוֹוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת, \nוְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \n\"בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ\", \nאִם יֵשׁ בְּכֻלָּם שׁוֹוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת, \nוְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nהָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, \nעַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שׁוֹוֶה פְרוּטָה. \n",
+ "ב\n\"הִתְקַדְּשִׁי לִי בְכוֹס זֶה שֶׁלַּיַּיִן\", \nוְנִמְצָא שֶׁלִּדְבַשׁ; \n\"שֶׁלִּדְבַשׁ\", וְנִמְצָא שֶׁלַּיַּיִן; \n\"בְּדִינָר זֶה שֶׁלַּכֶּסֶף\", נִמְצָא שֶׁלַּזָּהָב; \n\"שֶׁלַּזָּהָב\", וְנִמְצָא שֶׁלַּכֶּסֶף; \n\"עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָנִי\", וְנִמְצָא עָשִׁיר; <שני>\n\"עָשִׁיר\", וְנִמְצָא עָנִי, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאִם הִטְעָהּ לִשְׁבָח, \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. \n",
+ "ג\n\"עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן\", וְנִמְצָא לֵוִי; <שני>\n\"לֵוִי\", וְנִמְצָא כֹהֵן; \n\"נָתִין\", וְנִמְצָא מַמְזֵר; \n\"מַמְזֵר\", וְנִמְצָא נָתִין; \n\"בֶּן עִיר\", וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ; \n\"בֶּן כְּרַךְ\", וְנִמְצָא בֶן עִיר; \n\"עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמַּרְחֵץ\", וְנִמְצָא רָחוֹק; \n\"רָחוֹק\", וְנִמְצָא קָרוֹב; \n\"עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת\", וְאֵין לוֹ; \n\"עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי\", וְיֶשׁ לוֹ; \n\"עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בָּנִים\", וְאֵין לוֹ; \nעַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ, וְיֶשׁ לוֹ; \nוְעַל כֻּלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה: \n\"בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן\", \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nוְכֵן שֶׁהִטְעַתּוּ. \n",
+ "ד\nהָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: \n\"צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלָנֵית בִּמְקוֹם פְּלוֹנִי\", \nוְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \n\"הֲרֵי הִיא בִמְקוֹם פְּלוֹנִי\", \nוְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. \n",
+ "ה\nהַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, \nוְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, <ונימצא>\nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nכְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, \nתֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. \nעַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין, \nוְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nכְּנָסָהּ סְתָם, וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, \nתֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, \nשֶׁכָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, \nפּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. \n",
+ "ו\nהַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשׁוֹוֶה פְרוּטָה, \nאוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוּת מִשּׁוֹוֶה פְרוּטָה, \nאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלַּח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכֵּן, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, \nשֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשׁ הָרִאשׁוֹן שִׁלַּח. \nוְכֵן הַקָּטָן שֶׁקִּדֵּשׁ. \n",
+ "ז\nהַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ, \nאוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת, \nאֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת. \nמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים, \nוּבָהֶם שְׁתֵּי אַחְיוֹת, \nוְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכַּלָּה שֶׁלַּתְּאֵנִים, \nמִשֶּׁלָּהֶן הָיַת, וּשְׁבִיעִית הָיַת, \nאָמַר לָהֶן: \n\"הֲרֵי כֻלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בַּכַּלְכַּלָּה הַזֹּאת\", \nוְקִבְּלַתָּהּ אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּם, \nאָמְרוּ חֲכָמִים: \nאֵין הָאַחְיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת. \n",
+ "ח\nהַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּקָדָשִׁים קַלִּים, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nבְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nבֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, לֹא קִדֵּשׁ. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמֵזִיד, קִדֵּשׁ, שׁוֹגֵג, לֹא קִדֵּשׁ. \nוּבַהֶקְדֵּשׁ, \nמֵזִיד, קִדֵּשׁ, שׁוֹגֵג, לֹא קִדֵּשׁ. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשׁוֹגֵג, קִדֵּשׁ, וּמֵזִיד, לֹא קִדֵּשׁ. \n",
+ "ט\nהַמְקַדֵּשׁ בָּעָרְלָה, \nבְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, \nוּבְשׁוֹר הַנִּסְקָל, \nוּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה, \nוּבְצִפֳּרֵי מְצֹרָע, \nוּבִשְׂעַר נָזִיר, \nוּבְפֶטֶר חֲמוֹר, \nוּבְבָשָׂר בֶּחָלָב, \nוּבַחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה, \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nמְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן, \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. \n",
+ "י\nהַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת, וּבְמַעַשְׂרוֹת, וּבְמַתָּנוֹת, \nוּבְמֵי חַטָּאת, וְאֵפֶר חַטָּאת, \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, \nאַף עַל פִּי יִשְׂרָאֵל. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n\"צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית\", \nוְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ, \nמְקֻדֶּשֶׁת. \nוְכֵן הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: \n\"הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם\", \nוּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, \nמְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. \nבַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, <המלים לאחר 'בת' נמחקו ואינן ניתנות לקריאה>\nתֹּאכַל בִּתְרוּמָה. \n\"מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם\", \nוּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, \nמְקֻדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. \nבַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, \nלֹא תֹאכַל בִּתְרוּמָה. \n",
+ "ב\nהָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: \n\"הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, \nעַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לִיךְ מָאתַיִם זוּז\", \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וְיִתֵּן. \n\"עַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לִיךְ מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם\", \nנָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת, \nוְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \n\"עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז\", \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. \n\"עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז\", \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה. \nאִם הֶרְאָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \n",
+ "ג\n\"עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בֵית כּוֹר עָפָר\", \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. \n\"עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בִמְקוֹם פְּלוֹנִי\", \nאִם יֵשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת, \nוְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \n\"עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר\", \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה. \nהֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \n",
+ "ד\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nכָּל תְּנַי שֶׁאֵינוּ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, \nאֵינוּ תְנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לב,כט-ל) \n\"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: \nאִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, \nכָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יי, \nוְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם, \nוּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה.\nוְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם, \nוְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.\"\nרְבִּי חֲנַנְיָה בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nצֹרֶךְ הָיָה הַדָּבָר לוֹמַר, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, \nיֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאַף בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הֻנְחָלוּ. <הוּנַּח לוֹ>\n",
+ "ה\nהַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר: \n\"סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת\", \nוַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה; \n\"לְוִיָּה\", וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת; \n\"עֲנִיָּה\", וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה; \n\"עֲשִׁירָה\", וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה, \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, \nמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. \n\nו\nהָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: \n\"הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר\", \nוּ\"לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי\", \n\"לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר\", \nוּ\"לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי\", \n\"לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ\", \nאוֹ \"לְאַחַר שֶׁיַּחֲלֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ\", \nאֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. \nוְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n\"אִם יָלְדָה אִשְׁתָּךְ נְקֵבָה, \nהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי\", \nלֹא אָמַר כְּלוּם. \n(אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עוֹבָרָהּ, \nדְּבָרָיו קַיָּמִין, \nוְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת.) <ליתא בכ\"י קאופמן>\n",
+ "ז\nהָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: \n\"הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי \nעַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן, \nוְאֶעֱשֶׂה עִמִּיךְ בַּפּוֹעֵל\", \nדִּבֶּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן, \nוְעָשָׂה עִמָּהּ בַּפּוֹעֵל, מְקֻדֶּשֶׁת, \nוְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. <לָיו> \n\"עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא\", \nרָצָה הָאָב, מְקֻדֶּשֶׁת, \nוְאִם לָאו, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. <לָאיו>\nמֵת הָאָב, \nהֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. \nמֵת הַבֵּן, \nמְלַמְּדִים אֶת הָאָב שֶׁיֹּאמַר: \n\"אֵינִי רוֹצֶה\". \n",
+ "ח\n\"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי, \nוְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ\", \nבָּא אֶחָד וְאָמַר: \n\"אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ\", נֶאֱמָן. \nזֶה אוֹמַר \"אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ\", \nוְזֶה אוֹמַר \"אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ\", \nשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט. \nוְאִם רָצוּ, \nאֶחָד נוֹתֵן גֵּט, וְאֶחָד כּוֹנֵס. \n",
+ "ט\n\"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי קְטַנָּה, \nקִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה\", \nוַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה, נֶאֱמָן. \n\"קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְשֶׁהִיא קְטַנָּה\", \nוַהֲרֵי הִיא גְּדוֹלָה, אֵינוּ נֶאֱמָן. \n\"נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ\", \nבֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵין שֶׁהִיא גְדוֹלָה, \nאֵינוּ נֶאֱמָן. \nמִי שֶׁמֵּת וְאָמַר בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ: \n\"יֶשׁ לִי בָנִים\", נֶאֱמָן. \n\"יֶשׁ לִי אַחִים\", אֵינוּ נֶאֱמָן. \nהַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם, אֵין הַבּוֹגָרוֹת בִּכְלָל. \n",
+ "י\nמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִתֵּי בָנוֹת מִשְּׁתֵי נָשִׁים, \nוְאָמַר: \n\"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי גְדוֹלָה, \nוְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, \nאוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, \nאוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, \nשֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת\", \nכֻּלָּם אֲסוּרוֹת, \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר, \nחוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nכֻּלָּם מֻתָּרוֹת, \nחוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת. \n\nיא\n\"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי קְטַנָּה, \nוְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, \nאוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, \nאוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, \nשֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת\", \nכֻּלָּם אֲסוּרוֹת, \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר, \nחוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nכֻּלָּם מֻתָּרוֹת, \nחוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת. \n",
+ "יב\nהָאוֹמֵר לָאִשָּׁה \"קִדַּשְׁתִּיךְ\", \nוְהִיא אוֹמֶרֶת \"לֹא קִדַּשְׁתַּנִי\", \nהוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, \nוְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. \n\"קִדַּשְׁתַּנִי\", \nוְהוּא אוֹמֵר \"לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ\", \nהוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, \nוְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. \n\nיג\n\"קִדַּשְׁתִּיךְ\", \nוְהִיא אוֹמֶרֶת: \n\"לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִתִּי\", \nאָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, \nוּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. \nוּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, \nוּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. \n",
+ "יד\n\"קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ\", \nוְהִיא אוֹמֶרֶת: \n\"לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי\", <אוֹתוֹ>\nאָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, \nוּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. \nוּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, \nוּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. \n",
+ "יה\nכָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁים וְאֵין עֲבֵרָה, \nהַוֶּלֶד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. \nוְאֵיזֶה זֶה? \nזוֹ כֹהֶנֶת, לְוִיָּה, וְיִשְׂרְאֵלִית \nשֶׁנִּשְּׂאוּ לַכֹּהֵן, וְלַלֵּוִי, וּלְיִשְׂרָאֵל. \nוְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁים וְיֵשׁ עֲבֵרָה, \nהַוֶּלֶד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. \nוְאֵיזֶה זֶה? \nאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, \nמַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, \nוּבַת יִשְׂרָאֵל לַמַּמְזֵר וְלַנָּתִין. \n\n[יו]\nוְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁים, \nאֲבָל יֶשׁ לָהּ קִדּוּשִׁים עַל אֲחֵרִים, \nהַוֶּלֶד מַמְזֵר. \nוְאֵיזֶה זֶה? \nזֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, וּפְסוּלוֹת. \nוְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁים, \nהַוֶּלֶד כָּמוֹהָ. \nוְאֵיזֶה זֶה? \nזֶה וֶלֶד שִׁפְחָה וְנָכְרִית. \n",
+ "יז\nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nיְכוּלִים הֵם מַמְזֵרִים לִטַּהֵר. \nכֵּיצַד? \nמַמְזֵר נוֹשֵׂא שִׁפְחָה, הַוֶּלֶד עֶבֶד. \nשִׁחְרְרוֹ, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nהֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nעֲשָׂרָה יֹחָסִים עָלוּ מִבָּבֶל: \nכָּהֲנֵי, לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, \nחֲלָלֵי, גֵּרֵי, חֲרוֹרֵי, \nמַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי, \nשַׁתּוּקֵי וַאֲסֻפֵּי. \nכָּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה. \nלְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי וַחֲרוֹרֵי, \nמֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה. \nגֵּרֵי וַחֲרוֹרֵי, מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי, שַׁתּוּקֵי וַאֲסֻפֵּי, \nמֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה. \n",
+ "ב\nוְאֵלּוּ הֵן הַשַּׁתּוּקֵי? \nכָּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ, \nוְאֵינוּ מַכִּיר אֶת אָבִיו. \nאֲסֻפֵּי? \nכָּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק, \nוְאֵינוּ מַכִּיר לֹא אֶת אָבִיו וְלֹא אֶת אִמּוֹ. \nאַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לְשַׁתּוּקֵי בַּדּוּקֵי. \n",
+ "ג\nכָּל הָאֲסוּרִים מִלָּבֹא בַקָּהָל, \nמֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nוַדָּאָן בְּוַדָּאָן, \nמֻתָּר, \nוַדָּאָן בִּסְפֵקָן, וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן, וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן, \nאָסוּר. \nאֵילּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת? \nשַׁתּוּקִי, וַאֲסֻפֵּי, וְכוּתִי. \n",
+ "ד\nהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת, \nצָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת, \nשֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה, וְאֵלּוּ הֵן: \nאִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, \nוְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ, \nוְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ, \nוְאֵם אָבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ. \nלְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים, \nמוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אַחַת. \n",
+ "ה\nאֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָן, \nוְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָן, \nוְלֹא מִן סֶנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָן. <הסנהדרין> \nכָּל שֶׁהָחְזָקוּ אֲבוֹתָיו שׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה, \nמַשִּׂיאִים לִכְהֻנָּה, \nאֵינוּ צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶם. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּאַרְכֵי יְשָׁנָה שֶׁלַּצִּפּוֹרִין. \nרְבִּי חֲנַנְיָה בֶן אַנְטִיגְנַס אוֹמֵר: \nאַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְרַטְיָא שֶׁלַּמֶּלֶךְ. \n",
+ "ו\nבַּת חָלָל זָכָר פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם. \nיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, \nבִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה. \nוְחָלָל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, \nבִּתּוֹ פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבַּת גֵּר זָכָר, כְּבַת חָלָל זָכָר. \n",
+ "ז\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לִכְהֻנָּה, \nוְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לִכְהֻנָּה. \nאֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ פְסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה. \nאֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, \nאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, \nעַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, \nבִּתּוֹ כְשֵׁרָה לִכְהֻנָּה. \n",
+ "ח\nהָאוֹמֵר \"בְּנִי זֶה מַמְזֵר\", \nאֵינוּ נֶאֱמָן. \nוַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעֹבֶר שֶׁבְּמֵעֶיהָ: \n\"מַמְזֵר הוּא\", \nאֵינָן נֶאֱמָנִין. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nנֶאֱמָנִין. \n",
+ "ט\nמִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, \nוְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ, \nאִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין, \nוְאִם שֶׁלִּשְׁלוּחוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. \nאֵין יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט. \nאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט, וְאֶחָד כּוֹנֵס. \n\nי\nוְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, \nוְהָלְכָה הִיא וְקִדְּשָׁה עַצְמָהּ, \nאִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ, קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין, \nוְאִם שֶׁלִּשְׁלוּחָהּ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. \nאֵין יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט. \nאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט, וְאֶחָד כּוֹנֵס. \n",
+ "יא\nמִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, \nוּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְאָמַר: \n\"אִשָּׁה שֶׁיָּצַאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם, \nהֲרֵי הִיא זוֹ, וְאֵלּוּ בָנֶיהָ\", \nאֵינוּ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, \nלֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. \n\"מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ\", \nמֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים, \nוְאֵינוּ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה. \n",
+ "יב\n\"אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִמְדִינַת הַיָּם, \nהֲרֵי זוֹ, וְאֵלּוּ בָנֶיהָ\", \nמֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה, \nוְאֵינוּ מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים. \n\"מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ\", <מִיתָה>\nמֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים. \n",
+ "יג\nלֹא יִתְיַחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, \nאֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. \n\nיד\nבִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, \nיָשֵׁן עִמָּהֶם בַּפֻּנְדְּקִי, \nמִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרַתּוּ. \nמִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, \nוְיָשֵׁן עִמָּהֶן בְּקֵרוּב בָּשָׂר. \nהִגְדִּילוּ, זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ. \n",
+ "יה\nלֹא יְלַמֵּד רְוָק סוֹפְרִים, \nוְלֹא תְלַמֵּד אִשָּׁה סוֹפְרִים. \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nאַף מִי שֶׁאֵין עִמּוֹ אִשָּׁה, \nלֹא יְלַמֵּד סוֹפְרִים. \n",
+ "יו\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלֹא יִרְעֶה רְוָק בְּהֵמָה, \nוְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רְוָקִים בְּטַלֵּת אַחַת; <אחד>\nוַחֲכָמִים מַתִּירִין. \nכָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים, \nלֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. \nוְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. \n\n<ליתא בכ\"י קאופמן. וראה להלן יט-כ>\n(רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, \nוְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעֹשֶׂר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ. \nשֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, \nשֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת, \nוְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, \nאֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת? \nוְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר; \nוַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, \nוַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, \nאֵינוּ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר? \nאֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. \nאַבָּא גֻרְיָן אִישׁ צַיְדָּן אוֹמֵר מִשֵּׁם אַבָּא גֻרְיָא:) \n\nיז\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חַמָּר, גַּמָּל, \nסַפָּר, סַפָּן, חַנְוָנִי וְרוֹעֶה, \nמִפְּנֵי שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לֶסְטִים. \n\nיח\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ\nאֶלָּא מִכָּל מָקוֹם שֶׁאָדָם מִתְפַּרְנֵס. \nאַשְׁרֵי מִי שֶׁלָּמַד אֻמָּנוּת קְטַנָּה, \nלִהְיוֹת מִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּה, \nוְרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה מִמֶּנָּה.\n \n<ליתא בכ\"י קאופמן>\n (רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: \nהַחַמָּרִין רֻבָּן רְשָׁעִים, \nוְהַגַּמָּלִין רֻבָּן כְּשֵׁרִים, \nהַסַּפָּנִין רֻבָּן חֲסִידִים; \nטוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לְגֵיהִנָּם, \nוְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים שֻׁתָּפוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק.) \n\nיט\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם לֹא יְלַמֵּד אָדָן אֶת בְּנוֹ \nאֶלָּא אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, \nשֶׁאֵין לָךְ אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים, \nאֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ שֶׁלָּאָדָן. \n\nכ\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nהֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אֲרִי סַבָּל, \nצְבִי קַיָּץ, שׁוּעָל חַנְוָנִי, זְאֵב גּוֹדֵר גְּדֵרוֹת? \nוַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: <קול>\nוּמָה אִם אֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנָן,\nהֲרֵי הֵן מִתְפַּרְנְסִים שֶׁלֹּא בְצַעַר,\nאֲנִי, שֶׁנִּבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, \nאֵינוּ דִין שֶׁתְּהֵא פַרְנָסָתִי שֶׁלֹּא בְצַעַר? \nוּמִי גָרַם לִי לִהְיוֹת מִתְפַּרְנֵס בְּצַעַר? \nהֱוֵי אוֹמֵר, חֲטָאַי,\nלְפִי שֶׁהֵרַעְתִּי אֶת מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. \n\n[כא]\nאָמַר לָהֶם רְבִּי נְהוֹרַי: \nמַנִּיחַ אֲנִי כָל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, <את כל>\nוְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בָּנַי אֶלָּא תוֹרָה, \nכְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ שְׂכַר עֲמָלָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, \nוְקֶרֶן קַיֶּמֶת לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא. \nשֶׁאֵין לָךְ אֻמָּנוּת שֶׁעוֹמֶדֶת לָאָדָן \nאֶלָּא בְנַעְרוּתוֹ בִלְבַד,\nאֶלָּא אִם בָּא לִידֵי חֹלִי, \nאוֹ לְמִדָּה שֶׁלְּיִסּוּרִין, \nאוֹ יִכָּנֵס לִימֵי זִקְנָה, \nוְאֵין יָכוֹל לַעֲמֹד בִּמְלַאכְתּוֹ, \nנִמְצָא מֵת בְּרָעָב. \nאֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָה כֵן, \nאֶלָּא מְשַׁמֶּרֶת אֶת הָאָדָם מִכָּל רַע בְּנַעְרוּתוֹ, <אדם>\nוְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ. \nבְּנַעְרוּתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר? (ישעיה מ,לא)\n\"וְקוֹיֵ יי יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, \nיָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ. \" \nבְּזִקְנוּתוֹ מַה הוּא אוֹמֵר? (תהלים צב,טו)\n\"עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.\" \n\n[כב]\nוְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְאָבִינוּ אַבְרָהָם, \nשֶׁשִּׁמֵּר אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא בָאת לָעוֹלָם, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כו,ה) \n\"עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, \nוַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי\". \n\n[כג] <הושלם מכ\"י פרמה>\nוְכֵן אַתְּ מוֹצֵא [בְאָבִינוּ אַבְרָהָם],\nשֶׁבֵּרְכוֹ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בְּנַעְרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ. \nבְּנַעְרוּתוֹ [מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית יב,ב)\n\"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, \nוַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.\"\nבְּזִקְנוּתוֹ] מַה הוּא אוֹמֵר? (בראשית כד,א) \n\"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, \nוַיי בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. \"\n\nחסל מסכתא קידושין \nחסל סדר נשים\n\n\n\n\nסדר נזקים\n\n\n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d5df4d8a0af72142f73e3a32940eedd94940fb08
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "האשה נקנית בשלש דרכים. וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף. בשטר. ובביאה. בכסף. בית שמאי אומרים בדינר. ובשוה דינר. ובית הלל אומרים. בפרוטה. ובשוה פרוטה. וכמה היא פרוטה. אחד משמנה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט. ובמיתת הבעל. היבמה נקנית בביאה. וקונה את עצמה בחליצה. ובמיתת היבם: ",
+ "עבד עברי נקנה בכסף. ובשטר. וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף. יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין. הנרצע נקנה ברציעה. וקונה את עצמו ביובל. ובמיתת האדון: ",
+ "עבד כנעני נקנה בכסף. ובשטר. ובחזקה. וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים. ובשטר על ידי עצמו. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בכסף על ידי עצמו. ובשטר על ידי אחרים. ובלבד שיהא הכסף משל אחרים: ",
+ "בהמה גסה נקנית במסירה. והדקה בהגבהה. דברי ר' מאיר ור' אליעזר. וחכמים אומרים. בהמה דקה נקנית במשיכה. ",
+ "נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף. ובשטר. ובחזקה. ושאין להם אחריות. אין נקנין אלא במשיכה. נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות. בכסף. ובשטר. ובחזקה. וזוקקין נכסים שאין להם אחריות. את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן: ",
+ "כל הנעשה דמים באחר. כיון שזכה זה. נתחייב זה בחליפיו. כיצד. החליף שור בפרה. או חמור בשור. כיון שזכה זה. נתחייב זה בחליפיו. רשות הגבוה בכסף. ורשות ההדיוט בחזקה. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט: ",
+ "כל מצות הבן על האב. אנשים חייבין. ונשים פטורות. וכל מצות האב על הבן. אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבין ונשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה. אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות לא תעשה. בין שהזמן גרמה. בין שלא הזמן גרמה. אחד אנשים ואחד נשים חייבין. חוץ מבל תשחית. ובל תקיף. ובל תטמא למתים: ",
+ "הסמיכות. והתנופות. וההגשות. והקמיצות. וההקטרות. והמליקות. וההזאות. והקבלות. נוהגין באנשים. ולא בנשים. חוץ ממנחת סוטה ונזירה. שהן מניפות: ",
+ "כל מצוה שהיא תלויה בארץ. אינה נוהגת אלא בארץ. ושאינה תלויה בארץ. נוהגת בין בארץ. בין בחוצה לארץ. חוץ מן הערלה וכלאים. רבי אליעזר אומר. אף מן החדש: ",
+ "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו. ומאריכין לו ימיו. ונוחל את הארץ. וכל שאינו עושה מצוה אחת. אין מטיבין לו. ואין מאריכין לו ימיו. ואינו נוחל את הארץ. כל שישנו במקרא. ובמשנה. ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא. שנאמר (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וכל שאינו לא במקרא. ולא במשנה. ולא בדרך ארץ. אינו מן הישוב: "
+ ],
+ [
+ "האיש מקדש בו. ובשלוחו. האשה מתקדשת בה. ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. בו. ובשלוחו. האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו. התקדשי לי בזו. אם יש באחת מהן שוה פרוטה. מקודשת. ואם לאו. אינה מקודשת. בזו. ובזו. ובזו. אם יש שוה פרוטה בכולן. מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה. אינה מקודשת. עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. ",
+ "התקדשי לי בכוס זה של יין. ונמצא של דבש. של דבש ונמצא של יין. בדינר זה של כסף. ונמצא של זהב. של זהב. ונמצא של כסף. על מנת שאני עשיר. ונמצא עני. עני ונמצא עשיר. אינה מקודשת. רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח. מקודשת: ",
+ "על מנת שאני כהן ונמצא לוי. לוי ונמצא כהן. נתין ונמצא ממזר. ממזר ונמצא נתין. בן עיר ונמצא בן כרך. בן כרך ונמצא בן עיר. על מנת שביתי קרוב למרחץ. ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב. על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת ואין לו. או על מנת שאין לי. ויש לו. על מנת שאין לי בנים. ויש לו. או על מנת שיש לי. ואין לו. ובכולם אף על פי שאמרה בלבי היה להתקדש לו אף על פי כן. אינה מקודשת. וכן היא שהטעתו: ",
+ "האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני. והלך וקדשה במקום אחר. אינה מקודשת. הרי היא במקום פלוני. וקדשה במקום אחר. הרי זו מקודשת: ",
+ "המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים. ונמצאו עליה נדרים. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים. תצא שלא בכתובה. על מנת שאין עליה מומין. ונמצאו בה מומין. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה. כל המומין הפוסלים בכהנים. פוסלים בנשים: ",
+ "המקדש שתי נשים בשוה פרוטה. או אשה אחת בפחות משוה פרוטה. אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן. אינה מקודשת. שמחמת קדושין הראשונים שלח. וכן קטן שקידש: ",
+ "המקדש אשה ובתה. או אשה ואחותה כאחת. אינן מקודשות. ומעשה בחמש נשים. ובהן שתי אחיות. וליקט אחד כלכלה של תאנים. ושלהם היתה. ושל שביעית היתה. ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו. וקבלה אחת מהן על ידי כולן. ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות: ",
+ "המקדש בחלקו. בין קדשי קדשים בין קדשים קלים. אינה מקודשת. במעשר שני. בין שוגג. בין מזיד. לא קדש. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. בשוגג לא קדש. במזיד קדש. ובהקדש. במזיד קדש. ובשוגג לא קדש. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בשוגג קדש. במזיד לא קדש: ",
+ "המקדש בערלה. בכלאי הכרם. בשור הנסקל. ובעגלה ערופה. בצפורי מצורע. ובשער נזיר. ופטר חמור. ובשר בחלב. וחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת. מכרן וקידש בדמיהן מקודשת: ",
+ "המקדש בתרומות. ובמעשרות. ובמתנות. ובמי חטאת. ובאפר חטאת. הרי זו מקודשת. ואפילו ישראל: "
+ ],
+ [
+ "האומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת. וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. ובא אחר וקדשה בתוך שלשים. מקודשת לשני. בת ישראל לכהן. תאכל בתרומה. מעכשיו ולאחר שלשים יום. ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום. מקודשת ואינה מקודשת. בת ישראל לכהן. או בת כהן לישראל. לא תאכל בתרומה: ",
+ "האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז. הרי זו מקודשת. והוא יתן. על מנת שאתן לך מכאן ועד שלשים יום. נתן לה בתוך שלשים מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. על מנת שיש לי מאתים זוז. הרי זו מקודשת ויש לו. על מנת שאראיך מאתים זוז. הרי זו מקודשת ויראה לה. ואם הראה על השלחן. אינה מקודשת: ",
+ "על מנת שיש לי בית כור עפר. הרי זו מקודשת. ויש לו. על מנת שיש לי במקום פלוני. אם יש לו באותו מקום מקודשת. ואם לאו. אינה מקודשת. על מנת שאראיך בית כור עפר. הרי זו מקודשת. ויראנה. ואם הראה בבקעה. אינה מקודשת: ",
+ "רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. שנאמר (במדבר לב, ו) ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן. וכתיב ואם לא יעברו חלוצים. רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו. שאלמלא כן. יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו: ",
+ "המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה. לויה והרי היא כהנת. עניה והרי היא עשירה. עשירה והרי היא עניה. הרי זו מקודשת. מפני שלא הטעתו. האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר. או לאחר שתתגיירי. לאחר שאשתחרר. או לאחר שתשתחררי. לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך. לאחר שיחלוץ לך יבמיך. אינה מקודשת. וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה. הרי היא מקודשת לי. אינה מקודשת. אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין. ואם ילדה נקבה מקודשת: ",
+ "האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון. ואעשה עמך כפועל. דבר עליה לשלטון. ועשה עמה כפועל. מקודשת. ואם לאו. אינה מקודשת. על מנת שירצה אבא. רצה האב מקודשת. ואם לאו. אינה מקודשת. מת האב הרי זו מקודשת. מת הבן. מלמדין האב לומר שאינו רוצה: ",
+ "קדשתי את בתי. ואיני יודע למי קדשתיה. ובא אחד ואמר אני קדשתיה. נאמן. זה אמר אני קדשתיה. וזה אמר אני קדשתיה. שניהם נותנים גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס: ",
+ "קדשתי את בתי קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה. והרי היא קטנה נאמן. קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה. והרי היא גדולה. אינו נאמן. נשבית ופדיתיה. בין שהיא קטנה. בין שהיא גדולה. אינו נאמן. מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן. יש לי אחים. אינו נאמן. המקדש את בתו סתם. אין הבוגרות בכלל: ",
+ "מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים. ואמר קדשתי את בתי הגדולה. ואיני יודע אם גדולה שבגדולות. או גדולה שבקטנות. או קטנה שבגדולות. שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות. כולן אסורות. חוץ מן הקטנה שבקטנות. דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר כולן מותרות. חוץ מן הגדולה שבגדולות. קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות. או קטנה שבגדולות. או גדולה שבקטנות. שהיא קטנה מן הקטנות שבגדולות. כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר כולן מותרות. חוץ מן הקטנה. שבקטנות: ",
+ "האומר לאשה קדשתיך. והיא אומרת לא קדשתני. הוא אסור בקרובותיה. והיא מותרת בקרוביו. היא אומרת קדשתני. והוא אומר לא קדשתיך. הוא מותר בקרובותיה. והיא אסורה בקרוביו. קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי. הוא אסור בקרובות גדולה. וגדולה מותרת בקרוביו. הוא מותר בקרובות קטנה. וקטנה מותרת בקרוביו: ",
+ "קדשתי את בתך. והיא אומרת לא קדשת אלא אותי. הוא אסור בקרובות קטנה. וקטנה מותרת בקרוביו. הוא מותר בקרובות גדולה. וגדולה אסורה בקרוביו. ",
+ "כל מקום שיש קדושין ואין עבירה. הולד הולך אחר הזכר. ואיזה. זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל. וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה. הולד הולך אחר הפגום. ואיזו. זו אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר. ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין. הולד כמותה. ואיזה זה ולד שפחה ונכרית: ",
+ "רבי טרפון אומר. יכולין ממזרים ליטהר. כיצד. ממזר שנשא שפחה הולד עבד. שחררו. נמצא הבן בן חורין. רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר: "
+ ],
+ [
+ "עשרה יוחסין עלו מבבל. כהני. לויי. ישראלי. חללי. גירי. וחרורי. ממזרי. נתיני. שתוקי. ואסופי. כהני לויי וישראלי. מותרים לבא זה בזה. לויי ישראלי חללי גירי וחרורי. מותרים לבא זה בזה. גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי. כולם מותרין לבא זה בזה: ",
+ "ואלו הם שתוקי כל שהוא מכיר את אמו. ואינו מכיר את אביו. אסופי כל שנאסף מן השוק. ואינו מכיר לא אביו ולא אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי: ",
+ "כל האסורים לבא בקהל. מותרים לבא זה בזה. רבי יהודה אוסר. רבי אליעזר אומר. ודאן בודאן מותר. ודאן בספיקן. [וספקן בודאן.] וספיקן בספיקן אסור. ואלו הן הספיקות. שתוקי אסופי וכותי: ",
+ "הנושא אשה כהנת. צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות. שהן שמנה. אמה. ואם אמה. ואם אבי אמה. ואמה. ואם אביה. ואמה. ואם אבי אביה. ואמה. לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת: ",
+ "אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה. ולא מן הדוכן ולמעלה ולא מן סנהדרין ולמעלה. וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה. משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן. ר' יוסי אומר אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של צפורי. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך: ",
+ "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. חלל שנשא בת ישראל. בתו פסולה לכהונה. רבי יהודה אומר בת גר זכר. כבת חלל זכר: ",
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת. בתו כשרה לכהונה. וגר שנשא בת ישראל. בתו כשרה לכהונה. אבל גר שנשא גיורת. בתו פסולה לכהונה. אחד גר. ואחד עבדים משוחררים. אפילו עד עשרה דורות. עד שתהא אמו מישראל. רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת. בתו כשרה לכהונה: ",
+ "האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים. רבי יהודה אומר נאמנים ",
+ "מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה. אם שלו קדמו קדושיו קדושין. ואם של שלוחו קדמו קדושיו קדושין. ואם אינו ידוע שניהם נותנים גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה וקדשה את עצמה. אם שלה קדמה קדושיה קדושין. ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין. ואם אינו ידוע שניהם נותנים לה גט. ואם רצו אחד נותן לה גט ואחד כונס: ",
+ "מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה. אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים. מתה ואלו בניה. מביא ראיה על הבנים. ואינו מביא ראיה על האשה: ",
+ "אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו. ואלו בניה. מביא ראיה על האשה. ואין צריך להביא ראיה על הבנים. מתה ואלו בניה. צריך להביא ראיה על האשה. ועל הבנים: ",
+ "לא יתיחד אדם עם שתי נשים. אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים. רבי שמעון אומר. אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים. בזמן שאשתו עמו. וישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו. מתייחד אדם עם אמו ועם בתו. וישן עמהם בקרוב בשר. ואם הגדילו. זו ישנה בכסותה. וזה ישן בכסותו: ",
+ "לא ילמד אדם רווק סופרים. ולא תלמד אשה סופרים. ר' אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים: ",
+ "ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה. ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת. וחכמים מתירין. כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים. ולא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים. רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו. שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות. שלא עניות מן האומנות. ולא עשירות מן האומנות. אלא הכל לפי זכותו. רבי שמעון בן אליעזר אומר. ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני. ואני נבראתי לשמש את קוני. אינו דין שאתפרנס שלא בצער. אלא שהרעותי מעשי. וקפחתי את פרנסתי: אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר. גמל. ספר. ספן. רועה. וחנוני. שאומנתן אומנות לסטים. רבי יהודה אומר משמו. החמרין רובן רשעים. והגמלין רובן כשרים. הספנין רובן חסידים. טוב שברופאים לגיהנם. והכשר שבטבחים שותפו של עמלק. רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם. ואיני מלמד את בני אלא תורה. שאדם אוכל משכרה בעולם הזה. וקרן קיימת לעולם הבא. ושאר כל אומנות אינן כן. כשאדם בא לידי חולי. או לידי זקנה. או לידי יסורין. ואינו יכול לעסוק במלאכתו. הרי הוא מת ברעב. אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו. ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מה הוא אומר (ישעיה מ, לא) וקוי ה' יחליפו כח. בזקנותו מהו אומר (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה. וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום (בראשית כד, א) ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה שנאמר (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי. וישמור משמרתי. מצותי חקותי ותורותי: "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Torat Emet 357.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Torat Emet 357.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4df406bfcdc0653f26453be2d50689ac70a33139
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/Torat Emet 357.json
@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+ "versionTitle": "Torat Emet 357",
+ "status": "locked",
+ "priority": 3.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה. בְּכֶסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה. וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה, אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָאִסָּר הָאִיטַלְקִי. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבָּעַל. הַיְבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם: \n",
+ "עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְכֶסֶף וּבִשְׁטָר, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּסִימָנִין. הַנִּרְצָע נִקְנֶה בִרְצִיעָה, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן: \n",
+ "עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים: \n",
+ "בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה: \n",
+ "נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן: \n",
+ "כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו. כֵּיצַד. הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו. רְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ, בְּכֶסֶף, וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט, בַּחֲזָקָה. אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ, כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט: \n",
+ "כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב, אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְכָל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין. וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין. וְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין, חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּבַל תִּטַּמָּא לְמֵתִים: \n",
+ "הַסְּמִיכוֹת, וְהַתְּנוּפוֹת, וְהַהַגָּשׁוֹת, וְהַקְּמִיצוֹת, וְהַהַקְטָרוֹת, וְהַמְּלִיקוֹת, וְהַהַזָּאוֹת, וְהַקַּבָּלוֹת, נוֹהֲגִין בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה, שֶׁהֵן מְנִיפוֹת: \n",
+ "כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, חוּץ מִן הָעָרְלָה וְכִלְאָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִן הֶחָדָשׁ: \n",
+ "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, אֵין מְטִיבִין לוֹ וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הִתְקַדְּשִׁי לִי בִתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בְזוֹ, אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּזוֹ וּבְזוֹ וּבְזוֹ, אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְרוּטָה בְּכֻלָּן, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה: \n",
+ "הִתְקַדְּשִׁי לִי בְכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן, וְנִמְצָא שֶׁל דְּבָשׁ. שֶׁל דְּבָשׁ, וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן. בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף, וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב. שֶׁל זָהָב, וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא עָנִי. עָנִי, וְנִמְצָא עָשִׁיר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח, מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן, וְנִמְצָא לֵוִי. לֵוִי, וְנִמְצָא כֹהֵן. נָתִין, וְנִמְצָא מַמְזֵר. מַמְזֵר, וְנִמְצָא נָתִין. בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ. בֶּן כְּרַךְ, וְנִמְצָא בֶן עִיר. עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ, וְנִמְצָא רָחוֹק. רָחוֹק, וְנִמְצָא קָרוֹב. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת, וְאֵין לוֹ. אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי, וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָנִים, וְיֶשׁ לוֹ. אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי, וְאֵין לוֹ. וּבְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה, בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ: \n",
+ "הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הֲרֵי הִיא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִים בַּנָּשִׁים: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ, כְּאַחַת, אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים, וְשֶׁלָּהֶם הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְאָמַר הֲרֵי כֻלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְכַלְכָּלָה זוֹ, וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, לֹא קִדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ. וּבְהֶקְדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ וּבְשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד לֹא קִדֵּשׁ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה, בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה, בְּצִפֳּרֵי מְצֹרָע, וּבִשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן, מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ, מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן אוֹ בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה: \n",
+ "הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶה לָהּ. וְאִם הֶרְאָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בֵית כּוֹר עָפָר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם יֶשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה. וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב), וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, וּכְתִיב, וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר, כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת, עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי, לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי, לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעֲלֵךְ אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵךְ, לְאַחַר שֶׁיַּחֲלֹץ לָךְ יְבָמֵךְ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ, דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל, דִּבֶּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא, רָצָה הָאָב, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן, מְלַמְּדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה: \n",
+ "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ, וּבָא אֶחָד וְאָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, נֶאֱמָן. זֶה אָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ וְזֶה אָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס: \n",
+ "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי, קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה, נֶאֱמָן. קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, וַהֲרֵי הִיא גְדוֹלָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ, בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְדוֹלָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, יֶשׁ לִי בָנִים, נֶאֱמָן. יֶשׁ לִי אַחִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן. הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם, אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל: \n",
+ "מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִתֵּי בָנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים, וְאָמַר קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת. קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת: \n",
+ "הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּנִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הִיא אוֹמֶרֶת קִדַּשְׁתָּנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִתִּי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו: \n",
+ "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה, הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. וְאֵיזֶה, זוֹ כֹהֶנֶת, לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשְּׂאוּ לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה, הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם. וְאֵיזוֹ, זוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲבָל יֶשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, הַוָּלָד מַמְזֵר. וְאֵיזֶה, זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ. וְאֵיזֶה, זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית: \n",
+ "רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִטַּהֵר. כֵּיצַד. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה, הַוָּלָד עֶבֶד. שִׁחְרְרוֹ, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר: \n"
+ ],
+ [
+ "עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל, כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי. כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי, כֻּלָּם מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה: \n",
+ "וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי, כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו. אֲסוּפֵי, כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי, בְּדוּקֵי: \n",
+ "כָּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַקָּהָל, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וַדָּאָן בְּוַדָּאָן, מֻתָּר. וַדָּאָן בִּסְפֵקָן, (וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן), וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן, אָסוּר. וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת, שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי וְכוּתִי: \n",
+ "הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה, אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ. לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָת: \n",
+ "אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה. וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה, מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בָּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ: \n",
+ "בַּת חָלָל זָכָר, פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר: \n",
+ "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה. אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה: \n",
+ "הָאוֹמֵר, בְּנִי זֶה מַמְזֵר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ מַמְזֵר הוּא, אֵינָם נֶאֱמָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִים: \n",
+ "מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ, אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ, אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ, קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס: \n",
+ "מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר, אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה: \n",
+ "אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים. מֵתָה, וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים: \n",
+ "לֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפֻנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. מִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵרוּב בָּשָׂר. וְאִם הִגְדִּילוּ, זוֹ יְשֵׁנָה בִכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ: \n",
+ "לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק סוֹפְרִים, וְלֹא תִלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים: \n",
+ "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. כָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת, וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר. וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר. אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. אַבָּא גֻרְיָן אִישׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גֻרְיָא, לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי, שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, הַחַמָּרִין, רֻבָּן רְשָׁעִים, וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים. הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לְגֵיהִנֹּם. וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְקֶרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנוּת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל רָע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר, (ישעיה מ) וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. בְּזִקְנוּתוֹ, מַהוּ אוֹמֵר, (תהלים צב) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, (בראשית כד) וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם כו) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: \n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8a1c7e0a6b625adb4dcbed9ad8e7cc617d12dc31
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+ "title": "Mishnah Kiddushin",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Kiddushin",
+ "text": [
+ [
+ "הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה. בְּכֶסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה. וְכַמָּה הִיא פְרוּטָה, אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָאִסָּר הָאִיטַלְקִי. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבָּעַל. הַיְבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה. וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם: \n",
+ "עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְכֶסֶף וּבִשְׁטָר, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָּׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. יְתֵרָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּסִימָנִין. הַנִּרְצָע נִקְנֶה בִרְצִיעָה, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן: \n",
+ "עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים: \n",
+ "בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה: \n",
+ "נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן: \n",
+ "כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו. כֵּיצַד. הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה, נִתְחַיֵּב זֶה בַחֲלִיפָיו. רְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ, בְּכֶסֶף, וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט, בַּחֲזָקָה. אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ, כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט: \n",
+ "כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב, אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְכָל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין. וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין. וְכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, בֵּין שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין, חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּבַל תִּטַּמָּא לְמֵתִים: \n",
+ "הַסְּמִיכוֹת, וְהַתְּנוּפוֹת, וְהַהַגָּשׁוֹת, וְהַקְּמִיצוֹת, וְהַהַקְטָרוֹת, וְהַמְּלִיקוֹת, וְהַהַזָּאוֹת, וְהַקַּבָּלוֹת, נוֹהֲגִין בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה, שֶׁהֵן מְנִיפוֹת: \n",
+ "כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, חוּץ מִן הָעָרְלָה וְכִלְאָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִן הֶחָדָשׁ: \n",
+ "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, אֵין מְטִיבִין לוֹ וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הִתְקַדְּשִׁי לִי בִתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בְזוֹ, אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּזוֹ וּבְזוֹ וּבְזוֹ, אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְרוּטָה בְּכֻלָּן, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה: \n",
+ "הִתְקַדְּשִׁי לִי בְכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן, וְנִמְצָא שֶׁל דְּבָשׁ. שֶׁל דְּבָשׁ, וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן. בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף, וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב. שֶׁל זָהָב, וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא עָנִי. עָנִי, וְנִמְצָא עָשִׁיר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִטְעָהּ לְשֶׁבַח, מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן, וְנִמְצָא לֵוִי. לֵוִי, וְנִמְצָא כֹהֵן. נָתִין, וְנִמְצָא מַמְזֵר. מַמְזֵר, וְנִמְצָא נָתִין. בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ. בֶּן כְּרַךְ, וְנִמְצָא בֶן עִיר. עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ, וְנִמְצָא רָחוֹק. רָחוֹק, וְנִמְצָא קָרוֹב. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת, וְאֵין לוֹ. אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי, וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָנִים, וְיֶשׁ לוֹ. אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי, וְאֵין לוֹ. וּבְכֻלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה, בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ: \n",
+ "הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הֲרֵי הִיא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִים בַּנָּשִׁים: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ, כְּאַחַת, אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים, וְשֶׁלָּהֶם הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְאָמַר הֲרֵי כֻלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְכַלְכָּלָה זוֹ, וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, לֹא קִדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ. וּבְהֶקְדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ וּבְשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד לֹא קִדֵּשׁ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ בְּעָרְלָה, בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה, בְּצִפֳּרֵי מְצֹרָע, וּבִשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן, מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל: \n"
+ ],
+ [
+ "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ, מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן אוֹ בַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה: \n",
+ "הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לָךְ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶה לָהּ. וְאִם הֶרְאָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בֵית כּוֹר עָפָר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם יֶשׁ לוֹ בְאוֹתוֹ מָקוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה. וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב), וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, וּכְתִיב, וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ: \n",
+ "הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר, כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת, עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי, לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי, לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעֲלֵךְ אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵךְ, לְאַחַר שֶׁיַּחֲלֹץ לָךְ יְבָמֵךְ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ, דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת: \n",
+ "הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כְּפוֹעֵל, דִּבֶּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּהּ כְּפוֹעֵל, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא, רָצָה הָאָב, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן, מְלַמְּדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה: \n",
+ "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ, וּבָא אֶחָד וְאָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, נֶאֱמָן. זֶה אָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ וְזֶה אָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס: \n",
+ "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי, קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה, נֶאֱמָן. קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, וַהֲרֵי הִיא גְדוֹלָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ, בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְדוֹלָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, יֶשׁ לִי בָנִים, נֶאֱמָן. יֶשׁ לִי אַחִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן. הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם, אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל: \n",
+ "מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִתֵּי בָנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים, וְאָמַר קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת. קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת: \n",
+ "הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה, קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּנִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הִיא אוֹמֶרֶת קִדַּשְׁתָּנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִתִּי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו: \n",
+ "קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו: \n",
+ "כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה, הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. וְאֵיזֶה, זוֹ כֹהֶנֶת, לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשְּׂאוּ לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה, הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם. וְאֵיזוֹ, זוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲבָל יֶשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, הַוָּלָד מַמְזֵר. וְאֵיזֶה, זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, הַוָּלָד כְּמוֹתָהּ. וְאֵיזֶה, זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית: \n",
+ "רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִטַּהֵר. כֵּיצַד. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה, הַוָּלָד עֶבֶד. שִׁחְרְרוֹ, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר: \n"
+ ],
+ [
+ "עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל, כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי. כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. לְוִיֵּי, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי, כֻּלָּם מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה: \n",
+ "וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי, כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו. אֲסוּפֵי, כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי, בְּדוּקֵי: \n",
+ "כָּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַקָּהָל, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וַדָּאָן בְּוַדָּאָן, מֻתָּר. וַדָּאָן בִּסְפֵקָן, (וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן), וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן, אָסוּר. וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת, שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי וְכוּתִי: \n",
+ "הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה, אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ. לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָת: \n",
+ "אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה. וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה, מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בָּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ: \n",
+ "בַּת חָלָל זָכָר, פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר: \n",
+ "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה. אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה: \n",
+ "הָאוֹמֵר, בְּנִי זֶה מַמְזֵר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ מַמְזֵר הוּא, אֵינָם נֶאֱמָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִים: \n",
+ "מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ, אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ, אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ, קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס: \n",
+ "מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר, אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה: \n",
+ "אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים. מֵתָה, וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים: \n",
+ "לֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפֻנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. מִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵרוּב בָּשָׂר. וְאִם הִגְדִּילוּ, זוֹ יְשֵׁנָה בִכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ: \n",
+ "לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק סוֹפְרִים, וְלֹא תִלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים: \n",
+ "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. כָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת, וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר. וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר. אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. אַבָּא גֻרְיָן אִישׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גֻרְיָא, לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי, שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, הַחַמָּרִין, רֻבָּן רְשָׁעִים, וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים. הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לְגֵיהִנֹּם. וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְקֶרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנוּת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל רָע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר, (ישעיה מ) וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. בְּזִקְנוּתוֹ, מַהוּ אוֹמֵר, (תהלים צב) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, (בראשית כד) וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם כו) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: \n"
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Torat Emet 357",
+ "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..aac94a99644ca2a2d7d21a85aa3526d9f02b5e04
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+ "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "actualLanguage": "fr",
+ "languageFamilyName": "french",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Toutes les dénominations du Naziréat ont la même valeur (juridiquement) que l’expression même de Naziréat (pour l’abstinence obligatoire). Ainsi, (lorsqu’à la vue d’un passant Nazir), on s’écrie “je veux être”, on sera désormais Nazir. Il en est de même de celui qui dit: “je veux être beau”, ou s’il emploie les mots Naziq, Nazih, ou Pazih. Celui qui dit: “je veux être comme un tel” (par allusion à un Nazir), ou “je veux les boucler” (mes cheveux), ou “je veux les entretenir”, ou: “je m’engage à laisser croître mes boucles” (ce qui est une allusion formelle au maintien des cheveux), sera Nazir. Celui qui dit: “je m’engage à offrir des oiseaux”, selon R. Meir, sera aussi Nazir; selon les autres sages, il ne le sera pas.",
+ "Celui qui dit: “je déclare vouloir m’abstenir des pépins, des peaux de raisins, de me faire couper les cheveux, de toute impureté”, sera considéré comme Nazir en tout, et tenu comme tel d’observer les formalités du Naziréat. Mais s’il dit: “je veux être comme Samson...ou le fils de Manoah... le mari de Dalila.... comme celui qui a arraché les portes de Gaza....ou: à qui les Philistins ont crevé les yeux....”, ce sera un naziréat à la façon de Samson (incomplet). Voici quelle différence il y a entre le Naziréat perpétuel et celui de Samson: Pour le premier, lorsque la chevelure devient par trop lourde, il est permis de l’alléger (de la tailler un peu) au rasoir, en offrant ensuite trois animaux en sacrifice; celui qui en ce cas devient impur doit offrir un sacrifice en expiation de l’impureté. Au contraire, le Nazir comme Samson ne peut jamais alléger sa chevelure, quelque lourde qu’elle soit; mais s’il devient impur, il n’est pas tenu d’offrir d’expiation pour l’impureté.",
+ "Le Naziréat indéterminé (sans fixation d’une limite de temps) est d’un mois. Soit que l’on dise: “je veux être Nazir pour une longue durée”, soit “je veux être Nazir pour une courte durée”, se fut-on engagé ainsi depuis ce moment jusqu’à la fin du monde, le Naziréat est d’un mois. S’il dit: “je veux être Nazir un jour en plus” ou: “je veux être Nazir et une heure de plus”, ou: “je veux être Nazir et une moitié”, il s’est engagé à deux périodes d’abstinence. Mais s’il a précisé vouloir ajouter une heure aux 30 jours réguliers du Naziréat, il sera Nazir 31 jours, car on ne tient pas compte des heures en fait de Naziréat. G. Bar-Qappara dit: le mot IHYE, sera (Nb 6, 5) équivaut (par la supputation des lettres) au nombre 30 (voilà pourquoi le naziréat simple aura le même nombre de jours). Selon R. Samuel b. Nahman, au nom de R. Jonathan, ce nombre est ainsi fixé par rapport au chiffre de 29 fois d’emploi du terme Nazir, dans le chapitre consacré à ce sujet. -Mais le nombre des emplois du mot Nazir n’est-il pas de trente? -C’est vrai, dit R. Yossé b. R. Aboun, mais l’un de ces versets sert à indiquer une première fois le précepte même du Naziréat (réservant les 29 autres à l’application de la durée du temps d’abstinence à observer).",
+ "S’il dit: “que je sois Nazir comme les cheveux de ma tête, ou comme la poussière de la terre, ou comme le sable de la mer”, il sera engagé à perpétuité; mais il pourra se faire raser à la fin de chaque mois. Selon Rabbi, au contraire, il ne lui est pas permis de se faire raser tous les 30 jours; cette autorisation est seulement accordée à celui qui dit: “que je sois engagé au Naziréat comme les cheveux de ma tête, ou la poussière de la terre, ou le sable de la mer”.",
+ "S’il dit: “que je sois Nazir plein la maison, ou une hotte pleine”, on l’examine et on lui demande ce qu’il a entendu par là. S’il répond avoir sous-entendu par là une longue période, il sera Nazir 30 jours; mais s’il dit avoir compris par là un Naziréat ordinaire (indéterminé), on considère que la “hotte” (sus énoncée) pourrait être remplie par des grains de moutarde, et il devra rester Nazir toute sa vie.",
+ "S’il dit: “je veux être Nazir, jusqu’à tel endroit”, on estimera combien de journées il faudrait pour se rendre de là à tel endroit; lorsque la durée est inférieure à 30 jours, le Naziréat aura la périodicité réglementaire de 30 jours; si la durée est supérieure, le Naziréat sera équivalent au nombre complet des jours.",
+ "Celui qui dit: “je veux être Nazir autant que le nombre des jours de l’année solaire” sera tout autant dans l’obligation d’observer le Naziréat (365 jours). R. Juda raconte qu’un tel fait survint une fois, et le Nazir après s’être abstenu pendant tout ce temps mourut."
+ ],
+ [
+ "Si quelqu’un dit: “je veux être Nazir en m’abstenant des figues sèches et du gâteau de figues”, il sera Nazir, selon l’école de Shammaï, mais, selon l’école de Hillel, il ne le sera pas. Toutefois, ajoute R. Juda, même l’avis exprimé par l’école de Shammaï n’est applicable qu’à celui qui aura dit: “dans ma pensée, je suppose ces objets aussi interdits pour moi qu’un sacrifice”.",
+ "Si quelqu’un (voyant sa vache couchée, qui ne veut pas se lever) s’écrie: “cette vache se dit sans doute en elle-même qu’elle sera plutôt Nazir que de se lever” (tandis qu’il pense, à l’opposé, faire ce vœu pour lui), ou bien (lorsqu’en ne pouvant pas ouvrir une porte close quelqu’un dit: “cette porte fait sans doute vœu en elle-même d’être plutôt Nazir que de s’ouvrir” (tandis que lui songe à faire un tel vœu si elle ne s’ouvre pas), puis la vache se lève, ou la porte s’ouvre, sans le fait de cet homme, l’école de Shammaï le force à être Nazir; l’école de Hillel l’en dispense. Toutefois, ajoute R. Juda, même l’avis exprimé par l’école de Shammaï n’est applicable qu’à celui qui aura dit: “je m’interdis cette vache comme un sacrifice si elle ne se lève pas”.",
+ "Si quelqu’un à qui l’on a versé une coupe déclare vouloir s’en abstenir, le Naziréat sera formel. Il est arrivé qu’à une femme déjà ivre on versa une nouvelle coupe; elle déclara vouloir s’en abstenir par Naziréat, mais les sages ajoutèrent: elle a seulement eu l’intention de s’interdire cette coupe comme un sacrifice.",
+ "Celui qui se dit Nazir à la condition de pouvoir boire du vin, ou se rendre impur pour les morts, sera Nazir, et tout lui sera défendu (sans les dites restrictions). S’il dit: “je sais bien que le vœu de Naziréat existe, mais j’ignore que le vin est interdit au Nazir”, le vin lui reste interdit; mais R. Simon le lui permet. S’il dit: “je sais qu’il est défendu au Nazir de boire du vin, mais j’avais cru que les sages me le permettraient, parce que je ne puis vivre sans vin, ou qu’ils m’autoriseraient à devenir impur pour les morts, parce que je fais profession d’enterrer les morts”, on lui permettra d’user des dites restrictions; mais R. Simon ne l’y autorise pas.",
+ "",
+ "Si quelqu’un dit: “Je me charge de raser à moitié un Nazir”, puis son prochain qui l’entend déclare faire le même vœu à sa charge pour moitié, chacun rasera un Nazir entier (avec charge complète des sacrifices indivis), selon l’avis de R. Meir; mais les autres sages disent que chacun d’eux est seulement astreint à la moitié de l’offre due.",
+ "Si quelqu’un s’engage à être Nazir lorsqu’il aura un fils et qu’il lui naît ensuite, il sera Nazir à ce moment; mais s’il lui naît une fille, ou un enfant aux organes bouchés, ou un androgyne, il n’a pas besoin d’être Nazir. S’il dit qu’il sera Nazir lorsqu’il aura un enfant, il devra l’être lors même qu’il lui naît seulement une fille, ou un enfant aux organes bouchés, ou un androgyne.",
+ "Si la femme est accouchée avec terme, le mari n’a pas besoin d’être Nazir; selon R. Simon, c’est d’une façon conditionnelle qu’il est Nazir, savoir si l’enfant naît viable, le père sera Nazir par obligation; au cas contraire, il le sera seulement par vœu volontaire. Si ensuite la femme met de nouveau un enfant au monde, le père sera Nazir. Au dire de R. Simon, le père s’exprimera ainsi: “Si le premier enfant est né viable, c’est pour le premier que je suis Nazir par obligation, et la 2e période est volontaire; si non, c’est pour le 1er enfant que j’observe le Naziréat volontaire, et pour le 2e un Naziréat obligatoire”.",
+ "",
+ "Quelqu’un dit: “Je serai Nazir quand j’aurai un fils” puis il ajoute “je veux être Nazir cent jours”, lorsqu’il aura un fils, fût-ce au bout de 70 jours, il n’a rien perdu. Si ce fils naît après le 70e jour, celui-ci renverse l’ordre des 70 jours, car nulle abstinence de se raser n’est inférieure à 30 jours."
+ ],
+ [
+ "Celui qui a déclaré vouloir être Nazir se fera raser au 31e jour consécutif; pourtant, en se rasant dès le 30e jour, le devoir est également rempli. Mais celui qui dit explicitement vouloir être Nazir 30 jours (complets) et se fait raser au 30e n’a pas rempli son devoir.",
+ "Celui qui s’est engagé à être deux fois Nazir se rasera pour la 1re période au 31e jour, et pour la 2e période au 61e; s’il s’est rasé pour la 1re période au 30e jour, il se rasera pour la 2e au 60e, et même en se rasant dès le 59e jour le devoir est considéré comme rempli. Voici le témoignage apporté par R. Papias au sujet de celui qui s’est engagé à un double Naziréat: celui qui s’est rasé pour la 1re période au 30e jour se rasera pour la 2e au 60e, et même en se rasant dès le 59e, le devoir est considéré comme rempli, car le 30e jour (celui de l’interruption) fait partie de l’un et l’autre compte.",
+ "Lorsque quelqu’un engagé (vaguement) au Naziréat, devient impur le 30e jour, toute la période est annulée (et il devra recommencer). Selon R. Eliézer, une période de 7 jours devra seule être recommencée. Mais lorsque quelqu’un ayant déclaré vouloir être 30 jours Nazir devient impur le 30e, toute la période est annulée.",
+ "Si quelqu’un s’étant engagé à être Nazir cent jours devient impur au dernier jour, toute la période est annulée de ce fait (à recommencer). Selon R. Eléazar, cette impureté ruine seulement un intervalle de 30 jours. S’il arrive une impureté au 101e jour, elle annule un espace de 30 jours; selon R. Eliézer, elle annule seulement un intervalle de sept jours.",
+ "Si quelqu’un s’est engagé au Naziréat en étant dans un cimetière, y eut-il passé juste 30 jours, ce temps ne compte pas, et il ne sera pas tenu d’offrir le sacrifice obligatoire en cas d’impureté. S’il est sorti, puis rentré, les jours passés à l’état pur seront comptés dans la période, et le Nazir sera tenu d’offrir un sacrifice pour s’être rendu impur; selon R. Eliézer, le jour même auquel est survenu l’impureté ne sera pas annulé, car il est dit (Nb 6, 12): Les jours précédents tomberont (seront nuls); il n’y a donc déduction que lorsque d’autres jours comptent.",
+ "Si quelqu’un (qui a été au dehors) s’était engagé à beaucoup de Naziréat, et il a observé tous ses engagements au complet, puis il est rentré en Palestine, d’après l’école de Shammaï, il lui suffira d’observer une abstinence de trente jours; selon l’école de Hillel, il faudra reprendre au complet la période du Naziréat, comme en principe. Ainsi, il arriva à la reine Hélène, lors du départ de son fils pour la guerre, de dire: “Si mon fils revient de la guerre en paix, je serai Nazir 7 ans”. Au retour de son fils, elle exécuta son engagement. Mais sept ans après elle arriva en Palestine; et l’école de Hillel décida que la reine recommencera les 7 ans d’abstinence. A la fin des 7 ans, elle devint impure et dut recommencer; ce qui fit ensemble 21 ans de Naziréat. R. Juda dit: elle ne fut naziréenne en total que quatorze ans.",
+ "Lorsque deux groupes de témoins viennent attester au sujet de quelqu’un, un groupe prétend que l’homme s’est engagé au Naziréat pour 2 périodes, et l’autre groupe affirme qu’il s’est engagé pour 5 périodes, selon l’école de Shammaï, aucune abstinence ne sera obligatoire, car il y a contradiction des témoins; selon l’école de Hillel, le nombre 2 est au moins compris dans celui de 5, et il en résulte l’obligation d’observer 2 périodes de Naziréat."
+ ],
+ [
+ "Quelqu’un a pris l’engagement d’être Nazir, et aussitôt après, son prochain l’ayant entendu s’écrie: “et moi” (je le serai aussi), ainsi dit plusieurs fois; tous seront alors déclarés Nazir. Dès que le premier est délivré, tous le seront; mais si le dernier est libéré, celui-là seul le sera, et tous les autres restent à l’état interdit. Si, en entendant l’engagement au Naziréat, le prochain s’écrie: “que ma bouche soit comme la sienne, ma chevelure comme la sienne”, il sera de ce fait aussi Nazir. Si en entendant son mari s’engager au Naziréat une femme s’écrie: “et moi”, le mari peut annuler ce vœu, tout en maintenant le sien. Au contraire, si le mari entendant la femme prendre cet engagement s’écrie: “et moi”, il ne pourra plus annuler ce vœu (qu’il a ainsi confirmé).",
+ "Lorsque le mari, après s’être engagé au Naziréat, dit de plus à sa femme: “et toi”? (si elle veut aussi être Nazir), et elle répond: Amen (oui), il peut annuler l’engagement de sa femme, et le sien est maintenu. Lorsqu’au contraire la femme, après s’être engagée au Naziréat, dit au mari: “et toi”, puis celui-ci l’entend et dit: “et moi”, il ne peut plus annuler ce vœu (qu’il a ainsi confirmé).",
+ "Si une femme engagée par vœu au Naziréat boit du vin, ou se rend impure pour des morts, elle subira la peine des coups de lanière. Si son mari a annulé ce vœu sans qu’elle le sache, et qu’elle boit du vin, ou se rend impure pour les morts, elle ne subira pas la dite pénalité. Toutefois, dit R. Juda, elle ne subira pas les quarante coups (peine légale), mais le nombre (illimité) pour rébellion.",
+ "Lorsqu’une femme s’est engagée au Naziréat et a désigné des animaux (à offrir en sacrifice à l’issue de la période de l’abstinence), puis le mari a déclaré ce vœu annulé, au cas où ces animaux appartenaient au mari, ils pourront aller paître dans les prairies jusqu’à ce qu’ils aient un défaut qui permette de les consommer. Au cas où les animaux sont à la femme, il faut laisser l’animal destiné au sacrifice de péché mourir de lui-même, l’holocauste devra être entièrement consumé, et le sacrifice pacifique sera offert comme tel (admissible aussi sans qu’il soit dû); mais il faudra l’avoir mangé au bout d’un jour (comme pour le Nazir), et on ne l’accompagne pas du pain offert d’ordinaire. Lorsque la femme a destiné de l’argent pour ces offres ultérieures d’une façon indéterminée, cet argent échoira à la caisse des dons volontaires. Mais si l’argent a reçu une destination spéciale pour chaque sacrifice, la somme représentant le sacrifice de péché devra être jetée à la mer morte (complètement perdue), sans que l’on puisse en jour, mais sans qu’une telle jouissance (par mégarde) soit qualifiée de prévarication des saintetés. Pour l’argent représentant un holocauste, on offrira au Temple un holocauste, et ce serait un abus de sainteté d’en profiter. Enfin, pour l’argent représentant le sacrifice pacifique, on offrira un tel sacrifice, que l’on devra avoir consommé au bout d’un jour, sans l’accompagner de l’offre du pain.",
+ "Lorsqu’une femme engagée au Naziréat a été aspergée par le sang d’un de ces sacrifices, le mari ne peut plus annuler cet engagement. R. aqiba dit: dès que pour elle un seul des trois sacrifices a été égorgé, le mari ne peut plus annuler le vœu du Naziréat par sa femme. Toutefois, cette règle est seulement vraie pour l’acte de se raser à l’état pur; mais pour se raser à cause d’impureté, le mari peut toujours annuler ce vœu, en prétendant qu’il ne veut pas d’une femme enlaidie par la tenue de sa chevelure en désordre. Selon R. Meir, le mari peut aussi l’annuler lorsqu’il s’agit de se raser à l’état pur, en prétendant qu’il ne veut pas une femme rasée (conséquence inévitable du Naziréat, à la fin de la période d’abstinence).",
+ "Un homme peut engager son fils par vœu au Naziréat, mais une mère ne le peut pas pour son fils; que fera le père lorsque le fils s’est rasé (s’opposant ainsi à ce vœu), ou si des parents l’ont rasé, ou si le fils s’oppose au Naziréat, ou si des proches l’en détournent, bien que le père ait déjà destiné (mis de côté) les sacrifices à offrir après la période d’abstinence? L’animal qui devait servir au sacrifice de péché restera intact jusqu’après sa mort; l’holocauste devra être brûlé en entier sur l’autel, et le sacrifice pacifique sera offert comme tel; on aura soin de le manger dans la journée, sans l’accompagner de l’offre du pain. Si le père a destiné de l’argent pour ces offrandes d’une façon indéterminée, cet argent échoira à la caisse des dons volontaires; si l’argent a reçu une destination spéciale pour chaque sacrifice, la somme représentant le sacrifice de péché devra être jetée à la mer morte (perdue), sans que l’on puisse en jouir, mais sans qu’une telle jouissance soit qualifiée de prévarication des saintetés; pour l’argent représentant un holocauste, on offrira au Temple un holocauste, et ce serait une prévarication d’en jouir; enfin, pour l’argent représentant le sacrifice pacifique, on offrira un sacrifice de ce genre, que l’on devra avoir consommé dans la journée, sans l’accompagner de l’office du pain.",
+ "Un homme peut se faire raser par suite du Naziréat de son père, mais une femme ne le peut pas pour le vœu de son père. Voici comment: le père pendant son Naziréat a mis de l’argent de côté, en vue des sacrifices à offrir à l’issue de l’engagement, puis il meurt, et le fils dit: “je veux être Nazir à condition de pouvoir me faire raser (mettre un terme au vœu) en utilisant l’argent de mon père destiné à cet effet”. En ce cas, dit R. Yossé, la somme d’argent devra échoir à la caisse des dons volontaires, car un fils ne peut se faire raser (mettre un terme au vœu) en utilisant pour cela l’argent destiné au même but par son père. Quel fils donc le pourra? Celui qui s’est trouvé être Nazir en même temps que son père, et comme celui-ci a destiné d’une façon vague de l’argent à la cessation de son Naziréat, puis est mort, le fils peut en profiter pour sa propre cessation de vœu."
+ ],
+ [
+ "L’école de Shammaï dit: ce qui a été consacré par erreur reste pourtant sacré; selon l’école de Hillel, ce n’est pas sacré. Voici comment lorsque quelqu’un déclare vouloir consacrer le premier bœuf noir qui sort de chez lui, et c’est un bœuf blanc. Selon les Shamaïtes, celui-ci est consacré; selon les Hillélites, il ne l’est pas.",
+ "De même, si quelqu’un dit vouloir consacrer le premier dinar d’or qui lui tombe sous la main, et c’est un dinar d’argent: selon l’école de Shammaï, ce dinar sera consacré; d’après l’école de Hillel, il ne le sera pas. S’il dit vouloir consacrer le premier tonneau de vin qui lui tombe sous la main, il lui arrive un tonneau d’huile, ce tonneau sera sacré d’après des Shamaïtes, mais non d’après les Hillélites.",
+ "Si quelqu’un après avoir formulé un vœu de Naziréat (d’une façon douteuse), consulte à ce sujet un savant qui le déclare contraint d’observer ce vœu, il comptera la période due depuis l’heure de l’engagement. Lorsqu’au contraire le savant qu’il a consulté le déclare libre (non lié) et qu’il avait déjà destiné des animaux aux sacrifices (à offrir après la période d’abstinence), ceux-ci pourront paître dans la prairie (jusqu’à ce que l’arrivée d’un défaut permette de les manger). N’êtes-vous pas d’avis en ce cas, demanda l’école de Hillel à celle de Shammaï, où il s’agit d’une consécration par erreur, que l’animal continue à vivre au pâturage (sans être sacrifié)? Vous reconnaissez bien aussi, répliquèrent les Shamaïtes, que si l’on se trompe en rédimant les animaux et que l’on nomme le 9e animal 10e (ou dîme), et le 10e pour le 9e, ou le 11e comme 10e, ils resteront consacrés (admettez-le donc aussi pour les dénominations inexactes, citées ci-dessus). Ce n’est pas comparable, répliquèrent les Hillélites, et ce n’est pas la verge indicatrice (colorant la bête) qui la consacre; puisque s’il y a eu erreur et que l’on ait laissé tomber la verge sur le 8e ou le 12e animal, on n’a rien fait; c’est qu’en vertu du texte biblique, le terme même de “consécration du 10e animal” sert aussi à consacrer en ce cas le 9e ou le 11e animal (voisin de la dîme, non d’autres).",
+ "Si l’on a fait le vœu de Naziréat, et cherchant les animaux à offrir ensuite, on trouve qu’ils sont volés, au cas où ce vœu a précédé le vol, le Naziréat est maintenu; au cas contraire, non. En ceci, Nahum le mède s’est trompé: Lorsque les Naziréens revenant de leur lieu d’exil arrivèrent à Jérusalem et virent le Temple ruiné, ce Nahum leur dit: Si vous aviez su (lors de votre vœu) que le Temple serait ruiné, vous seriez-vous engagés au Naziréat? -Non, dirent-ils. Dès lors, Nahum les déclara libérés. Mais lorsque les sages eurent connaissance de ce fait, ils dirent à Nahum: chaque individu engagé au Naziréat avant la ruine du Temple devra rester Nazir; ceux qui se sont engagés après la ruine ne le seront plus.",
+ "Lorsque deux hommes sont en route, et un autre vient au-devant d’eux, le premier dit: “je fais vœu de Naziréat (je jurerais) que cet homme est tel et tel”, tandis que le second voyageur dit: “je fais vœu de Naziréat que ce n’est pas un tel et tel”; puis le nouvel arrivant dit: “je fais vœu de Naziréat que l’un de vous deux est Nazir”, ou: “vous l’êtes tous deux”; ou “que nul d’entre vous n’est Nazir”; enfin un 4e personnage arrive et dit: “je fais vœu de Naziréat que vous êtes tous trois Nazir”: d’après l’école de Shammaï, tous ces hommes qui se sont ainsi engagés seront Nazir; d’après l’école de Hillel, ils ne le seront pas, sauf celui dont les paroles ne sont pas confirmées.",
+ "Si le nouvel arrivant recule spontanément (sans que l’on se mette à vérifier qui c’est), personne ne sera Nazir. Selon R. Simon, celui qui a formulé le vœu peut dire alors: “Si cet homme était bien celui que je supposais, je suis Nazir par obligation; si non, je le suis volontairement”.",
+ "Si quelqu’un (en compagnie d’autres personnes) a vu l’animal douteux nommé Kewi, et dit: “je fais vœu de Naziréat que c’est un animal sauvage”, un autre dit: “je fais vœu qu’il n’est pas tel”; un 3e dit: “je fais vœu que c’est une bête domestique”; un 4e dit: “je fais vœu que ce n’est pas une bête domestique”; un 5e dit: “je fais vœu que c’est à la fois un animal sauvage et domestique”; enfin le 6e dit: “je fais vœu qu’il n’est ni l’un, ni l’autre”; sur quoi, un étranger dit: “je fais vœu que l’un de vous est Nazir”, ou: “je fais vœu qu’aucun de vous n’est Nazir”, ou enfin “que vous êtes tous Nazir”, tous en effet le seront."
+ ],
+ [
+ "Trois objets essentiels sont interdits au Nazir: l’impureté, la taille des cheveux, et la consommation de ce qui provient de la vigne. Tout ce qui provient d’elle (p. ex. la peau, les pépins, les grains secs) sera joint pour constituer le minimum réglementaire, et l’on n’est coupable d’infraction à l’abstinence qu’en ayant mangé des raisins en quantité égale à une olive. Un ancien enseignement fixait comme mesure d’avoir bu au moins un quart de loug de vin. R. aqiba dit: si ayant trempé le pain dans du vin, il en est entré de quoi constituer l’équivalent d’une olive (et on l’a mangé), on est coupable.",
+ "On est coupable pour le vin à part, pour les raisins à part, pour les pépins à part, pour les peaux à part. Selon R. Eléazar b. Azaria, on est seulement coupable après avoir mangé un pépin et une peau. Qu’appelle-t-on Harçan et Zag? L’un désigne l’intérieur, et l’autre l’extérieur (l’entourage). Tel est l’avis de R. Juda. R. Yossé dit: pour ne pas te tromper, souviens-toi que dans une clochette d’animal Zag est l’enveloppe externe, et la partie interne se nomme ‘Inbol (grelot).",
+ "Le Naziréat indéterminé est de trente jours. L’acte de s’être rasé pendant ce temps (de plein gré), ou de l’avoir été par violence des brigands, renverse la période des 30 jours (et il faut la reprendre). Dès qu’un Nazir s’est rasé, soit avec des ciseaux, soit avec un rasoir, ou s’il a arraché des poils, si peu que ce soit, il est coupable. Il lui est permis de se frotter, même de se gratter, non de se peigner (de crainte d’arracher un cheveu). R. Ismaël dit: il ne devra pas se frotter avec une certaine terre (ou tesson) susceptible de faire tomber les cheveux.",
+ "Si un Nazir boit du vin une journée, il n’est qu’une fois coupable pour ce fait. Mais si on lui a dit plusieurs fois de ne pas boire, et qu’il persiste à boire, il est coupable pour chaque infraction. S’il se rase toute la journée, il n’est coupable qu’une fois; mais si on lui a dit plusieurs fois que c’est défendu, et pourtant il a continué à se raser, il est coupable pour chaque fois. De même, en se rendant impur pour des morts toute une journée, il n’est coupable qu’une fois; mais s’il a été avisé plusieurs fois de l’interdit, il est condamnable pour chaque infraction.",
+ "Trois sortes d’objets (est-il dit) sont interdits au Nazir: l’impureté, la coupe des cheveux, et l’usage des produits de la vigne. Pour les 2 premiers sujets, il y a une gravité de plus que pour le 3e, en ce que le fait de ne pas s’être abstenu des 2 premiers pendant la période due entraîne l’annulation de celle-ci (et oblige de recommencer), tandis que l’usage de ce qui touche à la vigne ne comporte pas l’annulation de la dite période. D’autre part, cependant, pour l’usage des produits de la vigne, il y a une autre gravité que ne comporte pas l’infraction aux 2 premiers objets: En ce qui concerne l’usage de la vigne, rien n’est détaché de la règle générale pour être permis par exception; mais pour les 2 premiers sujets, il arrive parfois de se relâcher de la règle générale, et il est permis de se raser pour accomplir un devoir religieux, ou de se rendre impur pour un mort, s’il s’agit de remplir envers lui un précepte religieux. L’impureté est plus grave que la question de se raser: si l’on s’est rendu impur, toute la période du Naziréat sera ruinée (à recommencer), et l’on sera tenu d’offrir un sacrifice d’expiation pour infraction à la loi; mais si l’on s’est rasé, on n’a renversé qu’une période d’un mois, et l’on ne doit pas le sacrifice.",
+ "Comment le Nazir doit-il se raser pour impureté? Il se fera asperger à l’eau de purification au 3e et au 7e jour après l’impureté; il se fera raser au 7e, et offrira les sacrifices le 8e. S’il s’est fait raser le 8e jour, il offrira les sacrifices le même jour. Tel est l’avis de R. aqiba. Pourquoi, lui demanda R. Tarfon, cette distinction entre le Nazir et le lépreux guéri? C’est que, répond R. aqiba, pour le Nazir, l’état de pureté dépend de ses jours (auxquels il s’est fait asperger, puis raser, puis il présente les sacrifices), tandis que pour le lépreux, la pureté dépend du moment où il s’est rasé; il ne pourra donc offrir les sacrifices dus que lorsque le soleil sera couché sur lui, après qu’il aura pris le bain légal.",
+ "Voici comment a lieu l’acte de se raser à l’état pur (à l’issue du Naziréat); le Nazir offre 3 victimes, un sacrifice d’expiation, un holocauste et une offrande pacifique; au moment d’égorger cette dernière, le Nazir se fera raser. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Eliézer, le Nazir se fait raser en vue seule du sacrifice d’expiation, lequel en tous cas précède les autres; mais quel que soit celui des trois sacrifices après lequel on se soit rasé, le devoir pour la pureté est accompli.",
+ "R. Simon b. Gamliel dit: lorsque le Nazir amène au Temple les trois victimes sans désigner l’objet de chacune d’elles, celle qui peut servir au sacrifice d’expiation sera offerte comme telle, puis celle qui peut servir d’holocauste sera brûlée comme telle, enfin la troisième pouvant être destinée à l’offrande pacifique sera offerte à ce titre. Après quoi, il prend les cheveux coupés de sa tête, et les mets dans le feu sous la marmite (où cuit ce dernier animal). Même en se rasant hors du Temple, on avait soin de mettre les cheveux coupés sous cette marmite. Toutefois, cette coutume n’est applicable qu’à la coupe de cheveux en vue de la pureté; mais pour une coupe faite par suite d’impureté, on ne les mets pas sous la marmite. Selon R. Meir, en tous cas on met les cheveux sous la marmite, sauf seulement en cas d’impureté pour laquelle on s’est rasé hors du Temple.",
+ "Si l’on a cuit ou bouilli le sacrifice pacifique, le cohen prélèvera sur le bélier l’épaule cuite, une pièce de pain azyme du panier et un flan sans levain; puis il les replace sur les paumes du Nazir et les agite; après quoi, il est permis au Nazir de boire du vin et de se rendre impur pour les morts. R. Simon dit: dès qu’avec le sang d’une des victimes le Nazir a été aspergé, il peut boire du vin et se rendre impur pour les morts.",
+ "Si en offrant une des victimes, le Nazir s’est rasé, et il se trouve que ce sacrifice est rejeté (pour une cause quelconque), cette coupe de cheveux est non avenue, et aucune offrande ne compte comme telle. Ainsi, lorsque le Nazir s’est rasé en offrant le sacrifice d’expiation, mais sans le présenter en vue de sa destination spéciale, puis le Nazir a offert les autres sacrifices en vue de leur destination réelle, la coupe des cheveux est non avenue, et aucune des trois offrandes ne compte comme telle. De même, en se rasant lors de l’offre de l’holocauste ou du sacrifice pacifique, d’on l’un n’a pas été offert en vue de son objet spécial (du Naziréat), puis le reste des offrandes a été régulièrement présenté, la coupe des cheveux est nulle, et aucune offre n’est agréée. R. Simon dit: le sacrifice seul qui a été offert indûment ne compte pas, mais les autres conservent leur valeur. Si le Nazir s’est fait raser pour les 3offrandes dont une seule se trouve valable, la coupe de cheveux est tenue pour valable, et il faudra seulement renouveler les 2 autres sacrifices.",
+ "Si un Nazir, après avoir été aspergé du sang d’une des victimes devient impur aussitôt après, selon R. Eliézer, tout l’ordre des offrandes se trouve renversé par ce fait. Selon les autres sages, il devra offrir les autres sacrifices non encore apportés, puis il sera pur. A l’appui de leur avis, ils racontèrent le fait survenu à Myriam de Tadmor: On l’avait aspergée du sang d’une des victimes; et comme on vint lui dire à ce moment que sa fille était dangereusement malade, Myriam s’y rendit aussitôt et la trouva morte: “Il suffit, dirent les sages (informés de ce fait), qu’elle offre le reste des sacrifices qu’elle doit, puis elle sera pure”."
+ ],
+ [
+ "Ni le grand prêtre, ni le Nazir ne peuvent se rendre impurs pour enterrer un de leurs proches parents, mais ils le peuvent si c’est un acte de piété pour le défunt (si personne autre ne l’enterre). Lorsque tous deux voyagent ensemble, et qu’ils se trouvent en présence d’un mort isolé à enterrer, selon R. Eliézer, le grand prêtre seul devra se rendre impur, non le Nazir; selon les autres sages, le Nazir se rendra impur, non le grand prêtre. Voici l’argumentation de R. Eliézer: le grand prêtre pourra de préférence se rendre impur, puisqu’en cas d’impureté il n’est pas contraint d’offrir un sacrifice, tandis que le Nazir ne doit pas se rendre impur, puisqu’en cas d’impureté il est astreint au sacrifice. Au contraire, lui répliquèrent les autres sages, il vaut mieux laisser le Nazir devenir impur, parce que sa sainteté n’est pas éternelle, plutôt que de laisser devenir impur le grand prêtre dont la sainteté est immuable.",
+ "Pour les impuretés suivantes, le Nazir devra se raser les cheveux: pour un mort, ou pour l’équivalent d’une olive d’un mort, ou pour une partie molle (en décomposition) d’un corps équivalent à une olive, ou pour une cuillerée pleine de cendres d’un mort, pour une épine dorsale, ou pour un crâne, ou pour un membre de mort, ou pour un membre d’un être vivant sur lequel il y a suffisamment de chair, ou pour un demi cab d’os, ou pour un demi loug de sang, soit en touchant un de ces objets, soit en les portant, soit en se trouvant sous la même tente, ou en touchant un os de la grandeur d’un grain d’orge, ou en le portant. En tous ces cas, le Nazir se rase, puis se fait asperger aux 3e et 7e jours, l’ordre des jours déjà observés se trouvera renversé par ce fait; la période ne recommencera qu’après la pureté et après l’apport des sacrifices.",
+ "Au contraire, pour la toiture composée de branchages, ou pour les brèches des murs, ou le champ de division (comprenant des os de morts, ou aux pays païens, ou le couvercle, ou les côtés, ou un quart de mesure de sang, ou une tente couvrant la même quantité impure, ou les vases ayant touché le mort, ou pour le temps du compte (les 7 jours après la guérison d’une lèpre), ou ceux de l’achèvement (pour le même mal), en aucun de ces cas le Nazir ne se rase, ni se fait asperger les 3e et 7e jours, ni annule les jours précédents de la période d’abstinence. Il recommence aussitôt après à compter la période, sans avoir à offrir le sacrifice de pureté. En vérité, il est dit: les jours d’observance pour gonorrhée d’homme ou de femme, ainsi que ceux pendant lesquels le lépreux sera enfermé, comptent dans le nombre exigible pour un Naziréat.",
+ "R. Eliézer dit au nom de R. Josué: toute impureté causée par un mort pour laquelle le Nazir est tenu de se raser (et recommencer la période d’abstinence) entraîne une culpabilité, si, en cet état, l’on pénètre au Temple. Celle qui au contraire ne contraint pas le Nazir à se raser n’entraîne pas non plus la culpabilité pour celui qui, en cet état, pénètre au Temple. Toutefois, dit R. Meir, cette impureté ne doit pas être moindre que celle du reptile (celui qui entre au Temple en cet état est coupable). Voici, dit R. aqiba, quel raisonnement j’ai tenu devant R. Eliézer: puisque, pour un os de mort, équivalent à un grain d’orge, l’homme ne devient pas impur en se trouvant sous la même tente, mais le Nazir est tenu de se raser en y touchant, ou en le portant, à plus forte raison pour un quart de mesure du sang d’un mort, qui provoque l’impureté d’un homme ordinaire se trouvant sous la même tente, le Nazir est tenu de se raser en y touchant ou en le portant. Qu’est-ce cela, aqiba? me répliqua R. Eliézer, en ces question on ne raisonne pas par a fortiori. Lorsque je vins ensuite exposer mon sujet d’étude devant R. Josué, il me dit: Tu t’es bien exprimé (avec perspicacité); seulement, les sages ont en effet adopté pour règle de ne pas déduire de telles déductions."
+ ],
+ [
+ "Lorsque quelqu’un dit à 2 Nazirs: “j’ai vu l’un de vous devenir impur, mais je ne sais lequel de vous deux c’était”, ils devront se raser et offrir deux sortes de sacrifices, pour l’impureté de l’un et la pureté de l’autre, en disant ceci: “Si je suis l’impur, le sacrifice d’impureté est pour moi, et celui de la pureté est pour toi. Si au contraire, je suis pur, le sacrifice de la pureté est pour moi, et celui de l’impureté est pour toi”. Puis ils compteront une nouvelle période et offriront les sacrifices de pureté, en disant: “Si j’ai été l’impur, le sacrifice de l’impureté a dû compter pour moi et celui de la pureté pour toi; aussi j’offre maintenant celui de la pureté pour moi. Si au contraire j’avais été pur, celui de la pureté aurait été offert pour moi, et celui de l’impureté pour toi; voici donc maintenant celui de la pureté pour toi”. Si l’un des 2 meurt, selon R. Josué, il est prescrit au survivant de se chercher quelqu’un dans la rue qui à la place du défunt fasse vœu de Naziréat, puis il dira: “Si j’ai été l’impur, je te déclare Nazir de suite; si j’ai été le pur, sois Nazir après 30 jours”. Puis on comptera la période nouvelle de 30 jours, et l’on offrira ensuite un sacrifice d’impureté et un autre de pureté, en disant: “Ou j’ai été l’impur, alors le sacrifice d’impureté est présenté pour moi, et celui de la pureté est pour toi; ou j’ai été pur, alors le sacrifice de pureté est dû pour moi, et celui de l‘impureté est offert en raison du doute”. Puis on comptera une nouvelle période de 30 jours, et l’on offrira le sacrifice de pureté, en disant: “Ou j’ai été l’impur, le sacrifice d’impureté m’incombait alors, et le sacrifice de pureté était pour moi; voici donc maintenant le sacrifice de pureté pour moi. Ou j’ai été pur, le sacrifice de pureté m’incombait alors, tandis que le sacrifice d’impureté n’était offert qu’en vue du doute; voici donc maintenant le sacrifice de pureté pour toi”. Ben-Zoma dit alors à R. Josué: Qui voudra en ce cas écouter le survivant et faire vœu de Naziréat à la place du défunt? Il vaut mieux alors offrir pour sacrifice d’expiation un oiseau et un animal en holocauste, en disant: “Si j’ai été l’impur, le sacrifice expiatoire était obligatoire pour moi et l’holocauste était volontaire; si j’ai été pur, l’holocauste était obligatoire, et le sacrifice expiatoire a été offert en vue du doute”. Puis on comptera une nouvelle période de 30 jours, et l’on offrira un sacrifice de pureté, en disant: “Ou j’ai été l’impur, et comme le 1er holocauste était volontaire, voici l’obligatoire; ou j’ai été pur, et comme le 1er holocauste était obligatoire, celui-ci est volontaire, et le reste est mon sacrifice restant dû”. Il se trouvera ainsi, dit R. Josué, qu’un tel individu offre en deux parties les sacrifices qu’il doit. Mais les autres sages se sont rangés à l’avis de Ben-Zoma et l’on adopté.",
+ "Lorsqu’un Nazir doute s’il est impur par contact d’un mort, ou s’il l’est pour avoir été déclaré présumé lépreux, il pourra manger des saintetés au bout de 60 jours (après 2 périodes), et boire du vin ou se rendre impur pour les morts après 120 jours (4 périodes); car l’acte de se raser à cause d’une plaie (de lèpre) supprime seulement le devoir de se raser en raison du Naziréat, lorsque la père est certaine; mais lorsqu’il y a doute à cet égard, nulle suppression n’a lieu."
+ ],
+ [
+ "Les païens ne peuvent pas faire le vœu d’être Nazir; mais les femmes et les esclaves le peuvent. Le Naziréat sera plus sévère pour les femmes que pour les esclaves, puisque le maître peut au besoin contraindre son esclave à rompre le vœu, tandis qu’un mari ne peut pas y contraindre sa femme. Il y a une sévérité de plus à l’égard des esclaves, qui n’est pas applicable aux femmes: c’est que le maître peut (d’avance) annuler le vœu de sa femme, non celui de son esclave. Lorsqu’un mari annule le vœu de sa femme, cette annulation est faite pour toujours; mais si le maître annule le vœu de son esclave, de sorte que celui-ci sorte affranchi, il devra compléter ensuite la période du Naziréat. Si l’esclave s’est enfui devant lui, selon R. Meir, il ne pourra pas boire (en punition de sa fuite); selon R. Yossé, il pourra boire.",
+ "Après qu’un Nazir s’est rasé (et a offert les sacrifices réglementaires), il apprend qu’il avait été impur pendant son abstinence: s’il s’agit d’une impureté qu’il pouvait connaître, la première période de Naziréat se trouvera annulée de ce fait (et à recommencer); mais si c’était une impureté au fond de l’abîme, la première période ne sera pas annulée; si enfin il s’aperçoit de l’impureté avec de sa raser (avant la cérémonie finale de libération), l’ordre de la périodicité se trouvera renversé (et il faudra la reprendre). Ainsi, en descendant prendre son bain de purification à la caverne, le Nazir trouve un cadavre nageant à l’ouverture, il sera impur. Mais si ce cadavre était enfoui dans les parois de la caverne et que le Nazir y soit allé se rafraîchir, celui-ci reste pur; si c’était pour se purifier d’une impureté de mort, il redevient impur. L’état antérieur de pureté ou d’impureté subsistera, selon la présomption.",
+ "Si le Nazir trouve inopinément un mort couché comme d’ordinaire (dans le terrain qu’il habite), il pourra le déplacer avec la terre qui sert de couche au mort. S’il trouve deux cadavres dans ces conditions, le Nazir pourra aussi les déplacer avec leur couche. S’il en trouve trois, au cas où un espace de quatre à huit coudées les sépare, c’est là un indice du voisinage d’un cimetière (d’où il est défendu d’enlever les morts). En ce cas, on fouille à partir de cet endroit jusqu’à vingt coudées au-delà. Si au bout des vingt coudées, on trouve un cadavre, on fouillera de nouveau jusqu’à une égale distance, car la présence d’un cimetière est fort probable en ce cas, bien qu’en trouvant d’abord (tout à coup) un mort isolé, on puisse le déplacer avec sa couche.",
+ "En principe, tout point douteux qui surgit dans les questions de lèpre est considéré comme pur, jusqu’à ce qu’il y ait une conviction d’impureté; après que quelqu’un a été convaincu d’impureté, il reste considéré comme impur en cas de doute. Par sept objets on examine le gonorrhéen (douteux), avant qu’il soit convaincu d’avoir cette maladie avec certitude pour savoir s’il ne s’agit pas d’un simple accident externe: par le manger, le boire, le port d’une lourde charge, l’action de sauter, une maladie (différente), la vision (pouvant provoquer un écoulement), les pensées indécentes. Si l’homme est déclaré gonorrhéen (plusieurs fois impur), on ne l’examine plus (une autre fois); en ce cas, soit l’écoulement par suite d’une violence, soit celui qui est douteux, sive semen, sont déclarés impurs; car les faits antérieurs constituent la probabilité.- Si quelqu’un a frappé son prochain au point de le laisser pour mort, ensuite ce dernier se trouve mieux, puis finalement retombe plus mal et meurt, le meurtrier est coupable d’homicide. Selon R. Néhémie, il n’est pas condamnable, puisque l’on a constaté qu’il n’y a pas eu meurtre immédiat.",
+ "Samuel (le prophète) avait été Nazir, selon l’avis de R. Nehoraï, car il est dit (1S 1, 11): Le rasoir ne devra pas passer sur sa tête. Or, le même terme rasoir est employé aussi bien pour Samson (Jg 13, 5), que pour Samuel; et comme l’un était Nazir, l’autre l’était aussi. -Mais, objecta R. Yossé, le mot Morah (au sujet de Samuel) ne désigne-t-il pas la prévention des humains? Ce sens est inadmissible, lui dit R. Nehoraï, puisqu’il est dit d’autre part (1S 17, 2): Samuel dit: comment puis je aller, car si Saül l’apprend, il me tuera. C’est que déjà il avait la crainte des humains."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..96646eddc58fa460dc66cf078dd14abcb8f28e77
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-deutsche-mischna-uebersetzung",
+ "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.5,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.
Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.
Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.
Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.
Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.
Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Alle Umschreibungen der Natiratformeln gelten wie Nasiratformeln. Wenn jemand sagt: „ich will [es] sein“, so ist er ein Nasir; oder [wenn jemand sagt:] „ich will schön sein“, so ist er ein Nasir; [wenn er sagt:] „ich will Nasik, Nasiach, Pasiach sein“, so ist er ein Nasir. [Wenn jemand sagt:] „ich will sein wie dieser, ich will [mein Haar] kräuseln, ich will [es] pflegen, mir liegt es ob, mein Haar wild wachsen zu lassen“, so ist er ein Nasir. [Wenn jemand sagt:] „mir sollen Vögel obliegen“, so sagt R. Meir: er ist ein Nasir, die Weisen aber sagen: er ist kein Nasir.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will mich enthalten von den Kernen, von den Hülsen, von dem [Haar] - Scheren, von der Unreinheit“, so ist er ein Nasir, und es obliegen ihm alle besonderen Vorschriften des Nasirats. [Wenn jemand sagt:] „ich will sein wie Simson, wie der Sohn des Manoach, wie der Gatte der Delila, wie jener, der die Türen von Gaza ausgehoben, wie jener, dem die Philister die Augen ausgestochen“, so ist er ein Nasir wie Simson. Welcher Unterschied besteht zwischen einem lebenslänglichen Nasir und einem Nasir nach Simsons Art? Der lebenslängliche Nasir darf, wenn das Haar ihm zu schwer wird, es mit dem Schermesser erleichtern und bringt drei Tiere dar, und wenn er unrein wird, bringt er das Opfer wegen Unreinheit; der Nasir aber nach Simsons Art darf, wenn das Haar ihm zu schwer wird, es nicht erleichtern und bringt, wenn er unrein wird, das Opfer wegen Unreinheit nicht.",
+ "Ein Nasirat ohne Zeitbestimmung dauert 30 Tage. Wenn jemand sagt: „ich will einmal lange Nasir sein, ich will einmal kurze Zeit Nasir sein“, selbst [wenn er sagt:] „von hier bis ans Ende der Welt“, so ist er 30 Tage ein Nasir. [Wenn er sagt:] „ich will ein Nasir sein und einen Tag darüber, ich will ein Nasir sein und eine Stunde darüber, ich will ein und ein halbes mal ein Nasir sein“, so ist er zwei mal ein Nasir. [Wenn er sagt:] „ich will 30 Tage und eine Stunde Nasir sein“, so ist er 31 Tage Nasir, denn man kann nicht auf Stunden ein Nasirat geloben.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein soviel wie Haare auf meinem Kopfe, soviel wie der Staub der Erde, soviel wie der Sand am Meere“, so ist er immer ein Nasir und muss sich alle 30 Tage einmal scheren lassen; Rabbi aber sagt: er darf sich nicht alle 30 Tage einmal scheren lassen. Wer muss sich vielmehr alle 30 Tage einmal scheren lassen? Wer da sagt: „mir sollen soviel Nasirate obliegen wie Haare auf meinem Kopfe, wie der Staub der Erde, wie der Sand am Meere.“",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein ein Haus voll, oder einen Korb voll“, so forscht man ihn aus; sagt er: ich habe ein langes Nasirat geloben wollen, so ist er nur 30 Tage Nasir; sagt er aber: ich habe ein Nasirat schlechthin geloben wollen, so betrachtet man den Korb, als wäre er voll Senf, und er muss sein Leben lang Nasir sein.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein von hier bis zum Orte N. N.“, so schätzt man ab, wie viel Tagereisen von dort bis zum Orte N. N. sind; wenn es weniger als 30 Tagereisen sind, so ist er 30 Tage lang Nasir, wenn nicht, so ist er so lange Nasir, als es Tagereisen sind.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein, so viel Tage es im Sonnenjahre gibt“, so zählt er so viel Nasirate ab, als es Tage im Sonnenjahre gibt. Darauf sagte R. Jehuda: ein solcher Fall hat sich einst zugetragen, und als er (der Nasir) es (sein Nasirat) eben vollendet hatte, starb er."
+ ],
+ [
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will mich von getrockneten Feigen oder von Feigenkuchen enthalten“, so sagt Bet-Schammai: er ist ein Nasir, Bet-Hillel aber sagt: er ist kein Nasir. Da sagte R. Jehuda: auch als Bet-Schammai jenes sagte, da meinten sie es nur dann, wenn er erklärt: sie seien mir wie ein Opfer.",
+ "Wenn jemand sagt: „es denkt diese Kuh, ich wolle mich ihrer enthalten, wenn sie aufsteht, ich will es“, [oder] „es denkt diese Tür, ich wolle Nasir sein, wenn sie sich öffnet, ich will es“, so sagt Bet-Schammai: er ist ein Nasir, Bet-Hillel aber sagt: er ist kein Nasir. Da sagte R. Jehuda: auch als Bet-Schammai jenes sagte, da meinten sie es nur, wenn er erklärt: diese Kuh sei mir [wie] ein Opfer, wenn sie aufsteht.",
+ "Wenn man jemand einen Becher einschenkt und er sagt: „ich will mich dessen enthalten“, so ist er ein Nasir. Einst schenkte man einer Frau, die berauscht war, einen Becher ein, und sie sagte: „ich will mich dessen enthalten;“ da sagten die Weisen: diese hatte nur die Absicht zu erklären: er sei mir [wie] ein Opfer.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein unter der Bedingung, dass ich Wein trinken oder mich an Leichen verunreinigen darf“, so ist er ein Nasir und dies alles ist ihm verboten. [Wenn jemand sagt:] „ich wusste wohl, dass es ein Nasirat gibt, aber ich wusste nicht, dass der Nasir keinen Wein trinken darf,“ so ist ihm dies [gleichwohl] verboten, R. Simon aber erlaubt es ihm. [Wenn jemand sagt:] „ich wusste wohl, dass dem Nasir Wein verboten ist, aber ich glaubte, dass die Gelehrten ihn mir erlauben würden, weil ich ohne Wein nicht leben kann oder weil ich Totengräber bin,“ so ist es ihm erlaubt, R. Simon aber verbietet es ihm.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein und auch für einen [andren] Nasir die Scheropfer darbringen,“ und ein anderer dies hört und sagt: „auch ich, und auch für einen [andren] Nasir will ich die Scheropfer darbringen,“ so dürfen sie, wenn sie klug sind, für einander die Scheropfer darbringen; wenn nicht, so müssen sie noch für andre Nasiräer die Scheropfer darbringen.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich verpflichte mich die Scheropfer für einen Nasir zur Hälfte darzubringen,“ und ein andrer dies hört und erklärt: „auch ich verpflichte mich die Scheropfer für einen Nasir zur Hälfte darzubringen,“ so muss der eine sämtliche Scheropfer eines Nasir darbringen und auch der andere muss sämtliche Scheropfer eines Nasir darbringen; dies sind die Worte des R. Meir. Die Weisen aber sagen: es braucht jeder von ihnen nur die Hälfte der Scheropfer eines Nasir darzubringen.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein, wenn ich einen Sohn bekommen werde,“ und ihm dann ein Sohn geboren wird, so ist er ein Nasir. Wird ihm eine Tochter oder ein geschlechtsloses Kind oder ein Zwitter geboren, so ist er kein Nasir. Wenn er sagt: [„ich will Nasir sein,] wenn ich sehen werde, dass ich ein Kind habe,“ so ist er ein Nasir, selbst wenn ihm eine Tochter oder ein geschlechtsloses Kind oder ein Zwitter geboren wird.",
+ "Wenn seine Frau eine Frühgeburt hatte, so ist er kein Nasir. R. Simon aber sagt: er soll erklären: „wenn es ein lebensfähiges Kind ist, so bin ich pflichtmässig ein Nasir, wenn nicht, so bin ich Nasir aus freien Stücken.“ Hat sie dann wiederum geboren, so ist er ein Nasir. R. Simon sagt: er soll erklären: „wenn das erste [Kind] ein lebensfähiges war, so soll das erste [Nasirat] ein pflichtmässiges und dieses ein freiwilliges sein, wenn nicht, so soll das erste [Nasirat] als freiwilliges und dieses als pflichtmässiges gelten.“",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein und [nochmals] Nasir, wenn ich einen Sohn bekommen werde,“ und er begonnen hat das seinige abzuhalten und ihm dann ein Sohn geboren wird, so muss er zunächst das seine vollenden und dann das für seinen Sohn abhalten. [Wenn er sagt:] „ich will Nasir sein, wenn ich einen Sohn bekomme, und [nochmals] Nasir,“ und er begonnen hat das seinige abzuhalten und ihm dann ein Sohn geboren wird, so unterbricht er das seinige, hält [zunächst] das für seinen Sohn ab und vollendet dann das seinige.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein, wenn ich einen Sohn bekommen werde und dann [will ich] noch 100 Tage lang Nasir [sein],“ so hat er, falls ihm bis zum siebzigsten Tage ein Sohn geboren wird, nichts eingebüsst, falls aber [der Sohn] erst nach 70 Tagen [geboren wird, so stösst er die 70 Tage um, denn man darf sich [als Nasir] nicht vor Ablauf von 30 Tagen scheren lassen."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand sagt: „ich will Nasir sein,“ so schert er sich am einunddreissigsten Tage; hat er sich jedoch am dreissigsten Tage geschoren, so hat er auch seiner Pflicht genügt. [Wenn jemand aber sagt:] „ich will dreissig Tage lang Nasir sein,“ so hat er, wenn er sich am dreissigsten Tage geschoren hat, seiner Pflicht nicht genügt.",
+ "Wenn jemand zwei Nasirate gelobt, so schert er sich das erste Mal am einundreissigsten Tage und das zweite Mal am einundsechzigsten Tage; hat er sich aber das erste Mal am dreissigsten Tage geschoren, so kann er sich das zweite Mal am sechzigsten Tage scheren, wenn er sich jedoch dann am neunundfünfzigsten Tage geschoren hat, so hat er auch seiner Pflicht genügt. So hat auch R. Papios bezeugt, dass jemand, der zwei Nasirate gelobt und das erste Mal am dreissigsten Tage sich geschoren hat, das zweite Mal sich am sechzigsten Tage scheren dürfe und dass, wenn er sich am neunundfünfzigsten Tage geschoren hat, er auch seiner Pflicht genügt habe, denn der dreissigste Tag wird ihm angerechnet.",
+ "Wenn jemand sagt: „ich will Nasir sein,“ und am dreissigsten Tage unrein wird, so stösst er alles um; R. Elieser aber sagt: er stösst nur sieben Tage um. Wenn aber jemand sagt:„ ich will dreissig Tage lang Nasir sein,“ und am dreissigsten Tage unrein wird, so stösst er alles um.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „ich will hundert Tage lang Nasir sein,“ und am hundertsten Tage unrein wird, so stösst er alles um; R. Elieser aber sagt: er stösst nur dreissig Tage um. Wird er jedoch am hundertundersten Tage unrein, so stösst er dreissig Tage um; R. Elieser aber sagt: er stösst nur 7 Tage um.",
+ "Wenn jemand ein Nasirat gelobt hat, während er auf einem Begräbnisplatz war, so werden, auch wenn er dort dreissig Tage geblieben war, diese ihm nicht angerechnet, und er bringt auch nicht die Opfer wegen Unreinheit dar. Geht er aber fort und kehrt dann [dorthin] zurück, so werden sie ihm angerechnet, und er bringt die Opfer wegen Unreinheit dar. R. Elieser sagt: nicht, wenn es am selben Tage geschieht, denn es heisst (Num. 6, 12): „die früheren Tage fallen fort,“ also nur dann, wenn es „frühere Tage“ sind.",
+ "Wenn jemand ein Nasirat für längere Zeit gelobt, sein Nasirat vollendet und dann nach dem Lande [Israels] kommt, so sagt Bet-Schammai: er muss [nur noch] dreissig Tage lang Nasir sein; Bet-Hillel aber sagt: er muss das Nasirat [nochmals] von vorn beginnen. Einst zog der Sohn der Königin Helena in den Krieg; da sagte sie: „wenn mein Sohn vom Kriege wohlbehalten heimkehrt, so will ich sieben Jahre lang Nasiräerin sein.“ Ihr Sohn kehrte auch vom Kriege wohlbehalten zurück, und sie war dann sieben Jahre lang Nasiräerin. Nach Ablauf der sieben Jahre zog sie nach dem Lande Israels]. Da entschied Bet-Hillel, dass sie nochmals sieben Jahre lang Nasiräerin sein müsse. Am Schlusse dieser [letzten] sieben Jahre wurde sie aber unrein; so ergab sich, dass sie einundzwanzig Jahre lang Nasiräerin hatte sein müssen. Darauf sagte R. Jehuda: sie brauchte nur vierzehn Jahre lang Nasiräerin zu sein.",
+ "Wenn zwei Zeugenpaare über jemand [verschieden] aussagen, das eine erklärt, er habe zwei Nasirate gelobt, das andre aber erklärt, er habe fünf Nasirate gelobt, so sagt Bet-Schammai: das Zeugnis ist geteilt, und er braucht gar kein Nasirat abzuhalten; Bet-Hillel aber sagt: in fünf ist doch zwei enthalten, er muss also zweimal Nasir sein."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand sagt: „ich will Nasir sein,“ und ein andrer dies hört und sagt: „auch ich,“ „auch ich,“ so sind sie alle Nasiräer. Ist es (das Nasirgelübde) dem ersten aufgelöst, so ist es allen aufgelöst. Ist es dem letzten aufgelöst, so ist es nur dem letzten aufgelöst, alle andren aber sind noch gebunden. Wenn jemand sagt: „ich will Nasir sein,“ und ein andrer dies hört und sagt: „mein Mund sei wie der seinige und mein Haar wie das seinige,“ so ist er ein Nasir. [Wenn jemand sagt:] „ich will Nasir sein,“ und seine Frau dies hört und sagt: „auch ich,“ so kann er das [Nasirgelübde] seiner Frau aufheben, während das seine bestehen bleibt. [Wenn sie aber sagt:] „ich will Nasiräerin sein“, und ihr Gatte dies hört und sagt: „auch ich,“ so kann er es nicht aufheben.",
+ "[Wenn ein Mann zu seiner Frau sagt:] „ich will Nasir sein, und du?“ und sie „Amen“ sagt, so kann er das [Gelübde] seiner Frau aufheben, während das seine bestehen bleibt. [Wenn sie aber sagt:] „ich will Nasiräerin sein, und du?“ und er „Amen“ sagt, so kann er es nicht aufheben.",
+ "Wenn eine Frau Nasiräerin zu sein gelobt hat und dann Wein trinkt oder sich an Toten verunreinigt, so erhält sie die vierzig [Geisselhiebe]. Wenn ihr Gatte es (das Gelübde) ihr aufgehoben, sie aber nicht wusste, dass ihr Gatte es ihr aufgehoben hatte, und sie dann Wein trinkt oder sich an Toten verunreinigt, so erhält sie die vierzig [Geisselhiebe] nicht. R. Jehuda sagt: wenn sie auch die vierzig [Geisselhiebe] nicht erhält, so erhält sie doch die Strafe der Züchtigung.",
+ "Wenn eine Frau Nasiräerin zu sein gelobt und schon ihr Vieh [zum Opfer] abgesondert hat und ihr Gatte es (das Gelübde) dann aufhebt, so kann das Vieh, falls es ihm gehörte, wieder mit der [übrigen] Herde auf die Weide gehen; wenn das Vieh aber ihr gehörte, so muss das zum Sündopfer bestimmte [unbenutzt] sterben, das zum Ganzopfer bestimmte als Ganzopfer und das zum Friedensopfer bestimmte als Friedensopfer dargebracht werden; sie dürfen aber nur einen Tag lang gegessen werden und erfordern das Brotopfer nicht. Hatte sie Geld, über das sie keine nähere Bestimmung getroffen, so fällt es der Kasse der freiwilligen Gaben anheim; hatte sie aber das Geld näher bestimmt, so wird das [Geld] für das Sündopfer in das Salzmeer geworfen, man darf es nicht benützen, begeht aber keine Untreue daran; für das Geld zum Ganzopfer muss man ein Ganzopfer darbringen, und es findet dabei Untreue statt; für das Geld zum Friedensopfer muss man Friedensopfer darbringen, sie dürfen nur einen Tag lang gegessen werden und erfordern das Brotopfer nicht.",
+ "Sobald das Blut eines Opfers für sie gesprengt ist, kann er (der Gatte) es (ihr Gelübde) nicht mehr aufheben. R. Akiba sagt: sobald auch nur eines von all den Tieren für sie geschlachtet ist, kann er es nicht mehr aufheben. Wovon gilt dies? Von dem Scheren in Reinheit, aber bei dem Scheren wegen Unreinheit kann er es wohl aufheben, denn er kann sagen: „ich mag nicht eine [in ihrem Genuss] verkümmerte Frau.“ Rabbi sagt: auch bei dem Scheren in Reinheit kann er es aufheben, denn er kann sagen: „ich mag keine abgeschorene Frau.“",
+ "Der Mann kann seinem Sohn ein Nasirgelübde auferlegen, die Frau aber kann ihrem Sohn kein Nasirgelübde auferlegen. Wie aber, wenn er sich geschoren oder seine Verwandten ihn geschoren, wenn er widerspricht oder seine Verwandten widersprechen? Wenn er bereits Vieh abgesondert hatte, so muss das zum Sündopfer bestimmte [unbenützt] sterben, das zum Ganzopfer bestimmte als Ganzopfer und das zum Friedensopfer bestimmte als Friedensopfer dargebracht werden, sie dürfen aber nur einen Tag lang gegessen werden und erfordern das Brotopfer nicht. Hatte er über das Geld noch keine Bestimmung getroffen, so fällt es der Kasse der freiwilligen Gaben anheim; hatte er über das Geld schon nähere Bestimmung getroffen, so muss das Geld für das Sündopfer in das Salzmeer geworfen werden, man darf es nicht verwenden, aber es findet daran keine Untreue statt; für das Geld zum Ganzopfer muss man Ganzopfer darbringen, und es findet dabei Untreue statt, für das Geld zum Friedensopfer muss man ein Friedensopfer darbringen, es darf aber nur einen Tag lang gegessen werden und erfordert das Brotopfer nicht.",
+ "Der Mann kann die Scheropfer für das Nasirat seines Vaters darbringen, die Frau aber kann für das Nasirat ihres Vaters nicht die Scheropfer darbringen. Wie [ist dies zu verstehen]? Wenn [z. B.] sein Vater Nasir war, Geld für sein Nasirat zurückgelegt hatte, ohne [über dessen Verwendung] nähere Bestimmung zu treffen und dann gestorben ist, und jener (der Sohn) erklärt: „ich will Nasir sein unter der Bedingung, dass ich meine Scheropfer von dem Gelde meines Vaters darbringe. Darauf sagte R. Jose: dieses fällt der Kasse der freiwilligen Gaben anheim, denn in diesem Falle kann er für das Nasirat seines Vaters seine Scheropfer nicht darbringen; in welchem Falle vielmehr kann er für das Nasirat seines Vaters die Scheropfer dabringen? Wenn er und sein Vater zu gleicher Zeit Nasiräer waren, der Vater Geld für sein Nasirat zurückgelegt, ohne [über dessen Verwendung] nähere Bestimmung zu treffen, und dann stirbt, in diesem Falle kann er für das Nasirat seines Vaters die Scheropfer darbringen."
+ ],
+ [
+ "Bet-Schammai sagt: ein irrtümlich geheiligtes Gut gilt als geheiligt: Bet-Hillel aber sagt: es gilt nicht als geheiligt. Wie [z. B.]? Wenn jemand sagt: „der schwarze Ochse, der zuerst aus meinem Hause kommen wird, soll geheiligt sein,“ und ein weisser herauskommt, so sagt Bet-Schammai: er ist geheiligt, Bet-Hillel aber sagt: er ist nicht geheiligt.",
+ "[Wenn jemand sagt:] „der Golddenar, der mir zuerst in die Hand kommen wird, soll geheiligt sein,“ und ein Silberdenar [ihm in die Hand] kommt, so sagt Bet-Schammai: er ist geheiligt, Bet-Hillel aber sagt: er ist nicht geheiligt. [Wenn jemand sagt:] „das Fass Wein, das mir zuerst in die Hand kommen wird, soll geheiligt sein,“ und ein Fass Öl [ihm in die Hand] kommt, so sagt Bet-Schammai: es ist geheiligt, Bet-Hillel aber sagt: es ist nicht geheiligt.",
+ "Wenn jemand ein Nasirgelübde getan, sodann einen Kundigen befragt und dieser es ihm als verbindlich erklärt hat, so zählt er von der Zeit an, da er das Gelübde getan. Wenn er aber einen Kundigen befragt und dieser es ihm aufgelöst, so kann, falls er es bereits abgesondert hat, das Vieh [wieder] mit der [übrigen] Herde auf die Weide gehen. Da sagte Bet-Hillel zu Bet-Schammai: gesteht ihr hier nicht zu, dass es, obschon es irrtümlich geheiligtes Gut ist, mit der Herde auf die Weide gehen darf? Darauf sagte Bet-Schammai zu ihnen: gesteht ihr nicht zu, dass, wenn jemand sich geirrt und das neunte [Tier] „das zehnte“, das zehnte „das neunte“ und das elfte „das zehnte“ genannt hat, jedes als geheiligt gilt? Da erwiderte ihnen Bet-Hillel: nicht der Stab macht es heilig; würde er denn, wenn er sich geirrt und den Stab auf das achte oder zwölfte [Tier] gelegt hätte, damit etwas getan haben? Das Schriftwort vielmehr, welches das zehnte für heilig erklärt, hat auch das neunte und das elfte für heilig erklärt.",
+ "Wenn jemand ein Nasirgelübde getan, dann aber, als er sein Vieh holen will, findet, dass es gestohlen ist, so ist er, falls er das Nasirgelübde getan, bevor sein Vieh gestohlen war, ein Nasir; falls er aber das Nasirgelübde getan, nachdem sein Vieh gestohlen war, ist er kein Nasir. Diesen Irrtum beging auch Nachum, der Meder, als Nasiräer aus dem Exil kamen und das Heiligtum zerstört fanden. Nachum, der Meder, sagte nämlich zu ihnen: „hättet ihr, wenn ihr gewusst hättet, dass das Heiligtum zerstört werden würde, das Nasirgelübde getan?“ Darauf erwiderten sie ihm: „nein.“ Da löste es ihnen Nachum, der Meder. Als aber die Sache vor die Weisen kam, sagten sie: Jeder, der ein Nasirgelübde getan, bevor das Heiligtum zerstört war, ist Nasir, [wer es] nach der Zerstörung des Heiligtums [getan], ist kein Nasir.",
+ "Wenn [mehrere] Leute unterwegs sind, während ihnen jemand entgegenkommt, und einer von jenen erklärt: „ich will Nasir sein, wenn dies N. N. ist,“ ein andrer erklärt: „ich will Nasir sein, wenn dies nicht N. N. ist,“ [wenn einer erklärt: ] „ich will Nasir sein, wenn einer von euch Nasir ist,“ „wenn einer von euch nicht Nasir ist, wenn ihr beide Nasiräer seid, wenn ihr alle Nasiräer seid,“ so sagt Bet Schammai: sie sind alle Nasiräer, Bet-Hillel aber sagt: nur der ist ein Nasir, dessen Worte sich nicht bestätigen. R. Tarfon jedoch sagt: keiner von ihnen ist ein Nasir.",
+ "Kehrt er plötzlich um, so ist niemand ein Nasir. R. Simon aber sagt: er soll erklären: „wenn es so ist, wie ich gesagt, dann will ich pflichtgemäss Nasir sein, wenn aber nicht, so will ich freiwillig Nasir sein.“",
+ "Wenn jeder [von ihnen] einen Koj gesehen und der eine dann erklärt: „ich will Nasir sein, wenn das ein Wild ist“, [der andere erklärt:] „ich will Nasir sein, wenn dies nicht ein Wild ist“, [der dritte:] „ich will Nasir sein, wenn dies ein Vieh ist“, [der vierte:] „ich will Nasir sein, wenn dies nicht ein Vieh ist,“ [der fünfte:] „ich will Nasir sein, wenn dies ein Wild und ein Vieh [zugleich] ist“, [der sechste:] „ich will Nasir sein, wenn dies weder ein Wild noch ein Vieh ist,“ [wenn dann einer zu ihnen sagt:] „ich will Nasir sein, wenn einer von euch Nasir ist,“ [oder] „wenn keiner von euch Nasir ist,“ [oder] „wenn ihr alle Nasiräer seid,“ so sind sie alle Nasiräer."
+ ],
+ [
+ "Drei Dinge sind dem Nasir verboten: die Verunreinigung, das Scheren [der Haare] und [der Genuss dessen,] was vom Weinstock kommt; alles, was vom Weinstock kommt, wird zusammengerechnet, und er ist erst dann schuldig, wenn er von den Trauben das Quantum einer Olive gegessen hat. Die erste Mischna [lehrt]: wenn er ein Viertel [Log] Wein getrunken hat. R. Akiba sagt: selbst wenn er sein Brot in Wein einweicht und es dann so viel ist, dass es zusammen eine Olivengrösse ergibt, ist er schuldig.",
+ "Er ist schuldig wegen des Weines allein, wegen der Trauben allein, wegen der Kerne allein und wegen der Hülsen allein. R. Elasar, Sohn des Asarja, aber sagt: er ist nur dann schuldig, wenn er zwei Kerne nebst deren Hülse gegessen hat. Was ist [unter] חרצנים und was [unter] זגים [zu verstehen]? Unter חרצנים ist das Aeussere, unter זגים das Innere zu verstehen; dies sind die Worte des R. Jehuda. R. Jose aber sagt: damit du dich nicht irrst, [merke dir folgendes:] es ist wie bei der Schelle des Viehes, das Äussere heisst [hierbei] זוג, das Innere עינבל [= Klöppel].",
+ "Ein Nasirat ohne Zeitbestimmung dauert 30 Tage. Hat er sich selbst geschoren oder haben Räuber ihn [gewaltsam] geschoren, so stösst er 30 Tage um. Wenn ein Nasir sich mit der Schere oder dem Schermesser geschoren oder irgend etwas [von seinen Haaren] ausgerissen, so ist er schuldig. Der Nasir darf sich reiben und kratzen, aber nicht kämmen. R. Ismael sagt: er darf sich nicht mit Erde reiben, weil dies das Ausfallen des Haares bewirkt.",
+ "Ein Nasir, der den ganzen Tag hindurch Wein trinkt, ist nur ein Mal schuldig. Wenn man ihm aber [jedesmal] zugerufen: „trinke nicht, trinke nicht,“ und er trinkt, so ist er für jedesmal schuldig. Schert er sich den ganzen Tag, so ist er nur ein Mal schuldig; wenn man ihm aber [jedesmal] zugerufen: „schere dich nicht, schere dich nicht,“ so ist er für jedesmal schuldig. Verunreinigt er sich an Toten den ganzen Tag, so ist er nur ein Mal schuldig; wenn man ihm aber [jedesmal] zugerufen: „verunr einige dich nicht, verunreinige dich nicht,“ so ist er für jedesmal schuldig.",
+ "Drei Dinge sind dem Nasir verboten: die Verunreinigung, das Scheren [der Haare] und [der Genuss dessen,] was vom Weinstock kommt. Die Verunreinigung und das Scheren sind insofern strenger als [der Genuss dessen,] was vom Weinstock kommt, als die Verunreinigung und das Scheren [die früheren Tage] umstossen, aber [der Genuss dessen,] was vom Weinstock kommt, [sie] nicht umstösst. [Der Genuss dessen,] was vom Weinstock kommt, ist insofern strenger als Verunreinigung und Scheren, als [der Genuss dessen,] was vom Weinstock kommt, niemals ausnahmsweise erlaubt ist, Verunreinigung aber und Scheren wohl ausnahmsweise erlaubt sind, nämlich bei dem Scheren, welches Pflicht ist, und dem Toten, dessen Bestattung Pflicht [eines Jeden] ist. Verunreinigung endlich ist insofern strenger als Scheren, als Verunreinigung alles umstösst und man deshalb ein Opfer schuldig ist, Scheren aber nur dreissig Tage umstösst und man deswegen kein Opfer schuldig ist.",
+ "Wie hat das Scheren wegen Verunreinigung zu geschehen? Er lässt sich am dritten und am siebenten [Tage] sprengen, schert sich am siebenten und bringt seine Opfer am achten; schert er sich erst am achten, so bringt er seine Opfer am selben Tage; dies sind die Worte des R. Akiba. Da sagte R. Tarfon zu ihm: warum soll zwischen diesem und dem Aussätzigen ein Unterschied sein? Darauf erwiderte ihm jener: bei diesem hängt die Reinigung von seinen Tagen ab, beim Aussätzigen aber hängt die Reinigung von seinem Scheren ab, und er darf das Opfer erst dann bringen, wenn ihm die Sonne untergegangen ist.",
+ "Wie hat das Scheren in Reinheit zu geschehen? Er bringt drei Tiere, ein Sündopfer, ein Ganzopfer und ein Friedensopfer, schlachtet das Friedensopfer und lässt sich danach scheren; das sind die Worte des R. Jehuda. R. Elieser aber sagt: er lässt sich durchaus nach dem Sündopfer scheren, denn das Sündopfer hat überall den Vorzug. Wenn er sich jedoch nach einem der drei [Opfer] scheren liess, so hat er [auch] seiner Pflicht genügt.",
+ "Rabban Simon, Sohn Gamliels, sagt: wenn jemand drei Tiere bringt, ohne Genaueres zu bestimmen, so muss das zum Sündopfer geeignete als Sündopfer, das zum Ganzopfer geeignete als Ganzopfer, das zum Friedensopfer geeignete als Friedensopfer dargebracht werden. Sodann nimmt er das Haar seines geweihten Hauptes und legt es unter den Kessel. Schert er sich in der Stadt, so legt er es nicht unter den Kessel. Für welchen Fall gilt jene Bestimmung? Für das Scheren in Reinheit, aber beim Scheren wegen Unreinheit legt man es nicht unter den Kessel. R. Meir sagt: alle legen es unter den Kessel ausser dem Unreinen in der Stadt.",
+ "Hat man das Friedensopfer gekocht oder gesotten, so nimmt der Priester den abgekochten Bug des Widders sowie einen ungesäuerten Kuchen aus dem Korbe und einen ungesäuerten Fladen, legt sie auf die Hand des Nasir und schwingt sie, alsdann ist es dem Nasir erlaubt, Wein zu trinken und sich an Toten zu verunreinigen. R. Simon aber sagt: sobald für ihn das Blut [auch nur] eines Opfers gesprengt ist, darf der Nasir Wein trinken und sich an Toten verunreinigen.",
+ "Wenn er sich nach einem Opfer geschoren hat und dieses als untauglich befunden wird, so ist auch sein Scheren ungiltig und seine Opfer werden ihm nicht angerechnet. Wenn er sich nach dem Sündopfer geschoren hat, welches jedoch nicht für seine ursprüngliche Bestimmung gebracht war, sodann aber seine [anderen] Opfer für ihre ursprüngliche Bestimmung gebracht hat, so ist sein Scheren ungiltig, und seine Opfer werden ihm nicht angerechnet. Wenn er sich nach dem Ganzopfer oder dem Friedensopfer geschoren hat, die jedoch nicht für ihre ursprüngliche Bestimmung gebracht waren, sodann aber seine [anderen] Opfer für ihre ursprüngliche Bestimmung gebracht hat, so ist sein Scheren ungiltig und seine Opfer werden ihm nicht angerechnet. R. Simon sagt: nur das betreffende Opfer wird ihm nicht angerechnet, die anderen Opfer aber werden ihm wohl angerechnet. Wenn er sich [erst] nach allen drei Opfern geschoren hat und eines von ihnen dann als tauglich befunden wird, so ist sein Scheren giltig und er muss (nur) noch die anderen Opfer bringen.",
+ "Wenn für ihn das Blut eines der Opfer gesprengt ist und er dann unrein wird, so sagt R. Elieser, er stösst alles um; die Weisen aber sagen: er bringe seine übrigen Opfer, sobald er sich gereinigt hat. Sie sagten [auch] zu ihm: Einst war für Mirjam aus Tadmor das Blut eines ihrer Opfer gesprengt worden, da meldete man ihr, dass ihre Tochter in Lebensgefahr sei; sie ging nun dorthin und fand sie tot. Da sagten die Weisen: sie bringen ihre übrigen Opfer, sobald sie sich gereinigt."
+ ],
+ [
+ "Der Hohepriester und der Nasir dürfen sich an ihren Verwandten nicht verunreinigen, wohl aber an einer unversorgt liegenden Leiche. Wenn sie [beide] unterwegs sind und eine unversorgt liegende Leiche finden, dann soll, so sagt R. Elieser, der Hohepriester sich verunreinigen, aber der Nasir darf sich nicht verunreinigen; die Weisen aber sagen: der Nasir soll sich verunreinigen, aber der Hohepriester darf sich nicht verunreinigen. Es sagte [nämlich] R. Elieser zu ihnen: es soll sich wohl der Priester verunreinigen, der wegen seiner Verunreinigung kein Opfer zu bringen hat, aber nicht der Nasir, der wegen seiner Verunreinigung Opfer bringen muss ! Darauf erwiderten sie ihm: es soll sich wohl der Nasir verunreinigen, dessen Heiligkeit keine immerwährende ist, aber nicht der Priester, dessen Heiligkeit eine immerwährende ist !",
+ "Wegen folgender Verunreinigungen muss der Nasir sich scheren: wegen eines Toten, wegen eines Stückes von einem Toten in der Grösse einer Olive, wegen des erweichten Fleisches [einer Leiche] in der Grösse einer Olive, wegen eines Löffels voll verwester Leiche, wegen des Rückgrats, wegen des Schädels, wegen eines Gliedes von einem Toten, wegen eines Gliedes von einem Lebenden, das gehörig mit Fleisch versehen ist, wegen eines halben Kab [Toten-] Knochen, wegen eines halben Log Blut, sowohl bei ihrer Berührung als bei ihrem Tragen als bei ihrer Überdachung; wegen eines Knochens in Grösse eines Gerstenkornes bei seinem Berühren oder Tragen; wegen dieser [Verunreinigungen] schert sich der Nasir, lässt sich sprengen am dritten und siebenten [Tage] und stösst die vorangegangenen [Tage] um und fängt erst dann wieder zu zählen an, wenn er sich gereinigt und seine Opfer gebracht hat;",
+ "aber wegen der Zweige, der Mauer-Vorsprünge, wegen einer Stätte, an der Totengebeine liegen, wegen des Landes der [Heiden-] Völker, wegen des Grabsteins, wegen des Stützsteins, wegen eines Viertels [Log] Blut, wegen eines Zeltes, wegen eines Viertels [Kab] Knochen, wegen der Geräte, die einen Toten berührt haben, wegen seiner Zählungsperiode und wegen der Tageseiner entschiedenen Aussatz-Unreinheit: wegen dieser [Verunreinigungen] darf der Nasir sich nicht scheren, er lässt sich vielmehr am dritten und siebenten [Tage] sprengen, stösst jedoch die vorangegangenen [Tage] nicht um, er fängt [vielmehr] sogleich an weiter zu zählen, hat aber kein Opfer zu bringen. Sie (die Weisen) haben jedoch gesagt: die Tage des Flussleidenden oder der Flussleidenden und die Absperrungszeit des Aussätzigen werden ihm angerechnet.",
+ "Es sagte R. Elasar im Namen des R. Josua: nach jeder Verunreinigung durch einen Toten, wegen deren der Nasir sich scheren muss, ist man auch beim Betreten des Heiligtums schuldig; nach einer Verunreinigung durch einen Toten aber, wegen deren der Nasir sich nicht scheren darf, ist man auch beim Betreten des Heiligtums nicht schuldig. Darauf sagte R. Meir: dies sollte doch nicht leichter zu nehmen sein als [die Verunreinigung] durch ein Kriechtier! Da bemerkte R. Akiba: ich habe vor R. Elieser folgenden Schluss aufgestellt: wenn der Nasir wegen des Berührens oder Tragens eines [Toten-]Knochens in der Grösse eines Gerstenkornes, der einen Menschen durch Bedachung nicht verunreinigt, sich scheren muss, wird da der Nasir wegen des Berührens oder Tragens von einem Viertel [Log] Blut, das einen Menschen durch Bedachung wohl verunreinigt, sich nicht erst recht scheren müssen! Er aber entgegnete mir: Was ist das, Akiba! Man zieht hier keinen Schluss vom minder Strengen auf das Strengere! Als ich dann hintrat und diese Worte dem R. Josua vortrug, sprach er zu mir: du hast richtig geschlossen, allein, sie haben es so als Halacha ausgesprochen."
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand zu zwei Nasiräern sagt: „ich habe gesehen, dass einer von euch verunreinigt worden ist, ich weiss aber nicht, wer von euch,“ so müssen sie sich (beide) scheren, sodann bringen sie (gemeinsam) die Unreinheits-Opfer und die Reinheits-opfer, und jeder von ihnen erklärt: „war ich der Unreine, so sei das Unreinheitsopfer mein und das Reinheitsopfer dein, war ich aber der Reine, so sei das Reinheitsopfer mein und das Unreinheitsopfer dein;“ sie zählen dann dreissig Tage und bringen (gemeinsam) die Reinheitsopfer und jeder von ihnen erklärt: „war ich der Unreine, so war das Unreinheitsopfer mein und das Reinheitsopfer dein und dieses sei mein Reinheitsopfer, war ich aber der Reine, so war das Reinheitsopfer mein und das Unreinheitsopfer dein, und dieses sei dein Reinheitsopfer.“ Ist einer von ihnen gestorben, dann soll, so sagt R. Josua, der andere jemanden auf der Strasse suchen, der für jenen ein Nasirat gelobe und soll erklären: „war ich unrein, so sei du sogleich ein Nasir; war ich aber rein, so sei du nach dreissig Tagen ein Nasir.“ Sie zählen dann dreissig Tage, bringen sodann (gemeinsam) die Unreinheitsopfer und die Reinheitsopfer und jener erklärt; „war ich der Unreine, so sei das Unreinheitsopfer mein und das Reinheitsopfer dein; war ich aber der Reine, so sei das Reinheitsopfer mein und das Unreinheitsopfer zweifelhaft.“ Sie zählen dann (noch) dreissig Tage, bringen die Reinheitsopfer und jener erklärt: „war ich der Unreine, so war das Unreinheitsopfer mein und das Reinheitsopfer dein und dieses sei mein Reinheitsopfer; war ich aber der Reine, so war das Reinheitsopfer mein und das Unreinheitsopfer zweifelhaft, und dieses sei dein Reinheitsopfer.“ Darauf sagte Ben Soma zu ihm: wer wird ihm denn folgen und für jenen ein Nasirat geloben! Er bringe vielmehr ein Vogel-Sündopfer und ein Vieh-Ganzopfer und erkläre: „war ich unrein, so sei das Sündopfer mein Pflichtopfer und das Ganzopfer freiwillige Gabe; war ich aber rein, so sei das Ganzopfer mein Pflichtopfer und das Sündopfer zweifelhaft.“ Er zählt dann noch dreissig Tage, bringt die Reinheitsopfer und erklärt: „war ich unrein, so war mein erstes Ganzopfer eine freiwillige Gabe und dieses mein Pflichtopfer; war ich aber rein, so war das erste Ganzopfer Pflichtopfer, dieses eine freiwillige Gabe und dies hier sind meine übrigen Opfer.“ Da sagte R. Josua: dann ergibt sich ja, dass dieser seine Opfer in einzelnen Teilen darbringt! Die Weisen stimmten jedoch dem Ben Soma zu.",
+ "Ein Nasir, der im Zweifel ist, ob er unrein und als entschieden aussätzig erklärt worden ist, darf erst nach sechzig Tagen Heiliges geniessen und erst nach hundertundzwanzig Tagen Wein trinken und sich an Toten verunreinigen, denn das (Gesetz über das) Scheren beim (Aussatz-) Schaden hebt das (Gesetz über das) Scheren des Nasir nur dann auf, wenn jener gewiss ist, wenn er aber nur zweifelhaft ist, hebt es dieses nicht auf."
+ ],
+ [
+ "Für Nichtjuden gibt es kein Nasirat. Für Frauen und Knechte gibt es ein Nasirat. Strenger ist es bei Frauen als bei Knechten, denn er kann seinen Knecht zwingen, aber er kann nicht seine Frau zwingen. Strenger ist es (andererseits) bei Knechten als bei Frauen, denn er kann die Gelübde seiner Frau aufheben, aber er kann nicht die Gelübde seines Knechtes aufheben. Hat er seiner Frau (das Nasirat) aufgehoben, so hat er (es) für immer aufgehoben; hat er seinem Knecht (das Nasirat) aufgehoben, so muss dieser, ist er frei geworden, sein Nasirat zuende führen. Ist er von ihm weggegangen, dann — sagt R. Meïr — darf er (Wein) nicht trinken; R. Jose aber sagt: Er darf (Wein) trinken.",
+ "Wenn einem Nasir der sich bereits geschoren hat, dann bekannt wird, dass er unrein ist, so stösst er, wenn es eine bekannte Unreinheit war, (das Nasirat) um. War es aber eine Unreinheit des Abgrundes, so stösst er (das Nasirat) nicht um. Wenn aber noch bevor er sich geschoren hat (ihm seine Verunreinigung bekannt wird), so stösst er in jedem Falle (das Nasirat) um. Wie ist dies? Wenn er hinuntergestiegen ist, um in einer Höhle ein Tauchbad zu nehmen, und es findet sich ein Toter schwimmend an der Mündung der Höhle, so ist er unrein. Findet er sich aber versunken am Boden der Höhle, so ist er, wenn er, um sich abzukühlen hinuntergestiegen ist, rein; wenn aber, um sich von einer Verunreinigung an einem Toten zu reinigen (er hinuntergestiegen ist), unrein. Denn der schon Unreine verharrt in der Unreinheit, der von vornherein Reine aber verharrt in der Reinheit, da die Sache begründet ist.",
+ " Wenn jemand einen Toten als ersten findet, hingelegt nach der gewöhnlichen Weise, dann kann er ihn mit seiner Tebusa wegschaffen. Hat er zwei gefunden, kann er sie (ebenfalls) mit ihrer Tebusa wegschaffen. Hat er drei gefunden, dann gilt der Ort, wenn zwischem dem ersten und dem letzten Toten nicht weniger als vier und nicht mehr als acht Ellen Entfernung ist, als Gräberstätte. Man muss dann von dort aus weiter (nach allen Seiten hin) zwanzig Ellen weit untersuchen. Findet man dann (auch nur) einen (Toten) am Ende der zwanzig Ellen, dann muss man wieder von dort aus weiter (nach allen Seiten hin) zwanzig Ellen weit untersuchen. Denn die Sache ist begründet, obgleich er, hätte er ihn als ersten gefunden, ihn mit seiner Tebhusa wegschaffen hätte können.",
+ " Bei jedem Zweifel in Bezug auf Aussätze ist der damit Behaftete zuerst rein, solange seine Unreinheit nicht festgestellt ist. Ist aber seine Unreinheit bereits festgestellt, dann ist er im Zweifelfalle unrein. Nach sieben Richtungen untersucht man den am Flusse Leidenden bevor sein Fluss festgestellt ist. (Man forscht nach) bzgl. Essens und Trinkens, Hebens und Springens und einer Krankheit und eines Anblicks und Gedanken. Ist aber der Fluss bereits festgestellt, untersucht man ihn nicht. Sowohl bei einer Ursache als auch bei einem Zweifel als auch bei einem Samenerguss ist er dann unrein, da die Sache begründet ist. Schlägt jemand den andern und man schätzte ihn, dass er sterben muss, dann aber geht es ihm besser als vorher, hierauf geht es ihm wieder schlechter und schliesslich stirbt er, so ist er schuldig. R. Nechemja sagt: Er ist frei. Denn die Sache ist begründet.",
+ "Samuel war, nach den Worten des R. Nehorai, ein Nasir. Denn es heisst (I Sam. 1, 11): Und „Mora“ soll nicht auf sein Haupt, kommen. Es heisst bei Simson (Ri. 13, 5): Und „Mora“… und es heisst bei Samuel: Und „Mora“…; wie nun „Mora“, das bei Simson gesagt ist, auf einen Nasir hinweist, so weist auch „Mora“, das bei Samuel gesagt ist, auf einen Nasir hin. Da sagte R. Jose: Ist denn nicht vielmehr „Mora“ eine von Menschen ? Da sagte zu ihm R. Nehorai: heisst es denn nicht bereits (I Sam. 16, 2): Und Samuel sprach: wie sollte ich gehen, wenn Saul davon hört, wird er mich töten!, woraus hervorgeht, dass wohl „Mora“ von Menschen auf ihm war."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0fb439624b5db7423b6863398c6b3f3e1cf2f7f8
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+ "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "CC-BY",
+ "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "All the substitutes for vows have the validity of vows. If one says, “I shall be [one]” he is a nazirite. “I shall be comely”, he is a nazirite. “A nazik”, “a naziah”, “a paziah”, he is a nazirite. [If one says,] “Behold I shall be like this one,” or “Behold I shall curl [my hair]” or “Behold, I shall tend [my hair]” or “Behold, I shall grow my hair long,” he is a nazirite. [If one says] “Behold, I shall [bring] birds [as offerings]” Rabbi Meir says he is a nazirite, but the sages say he is not a nazirite.",
+ "[If one says,] “Behold I am a nazir [to abstain] from grape seeds, or from grape skins, or from shaving, or from [contracting] ritual defilement,” he is a nazirite and all the regulations of naziriteship apply to him. [If one says,] “Behold, I shall be like Samson”, “like the son of Manoah”, “like the husband of Delilah, or “like the one who uprooted the doors of Gaza,” or “like the one whose eyes the Philistines put out,” he is a nazirite like Samson. What difference is there between a nazirite like Samson and a life-nazirite? A life-nazirite if his hair becomes burdensome, he may thin it with a razor and then offer three animal sacrifices. If he should he be ritually defiled, he must offer the sacrifice [prescribed] for defilement. The nazirite like Samson if his hair becomes burdensome, he may not thin it. And if he becomes ritually defiled, he does not offer the sacrifice [prescribed] for defilement.",
+ "A nazirite vow of unspecified duration is for thirty days. If one says, “Behold, I am a nazirite for one long [period”], or “Behold, I am a nazirite for one short [period]”, or even [if he says, “[Behold, I am a nazirite for as long as it takes to go] from here to the end of the earth,” he is a nazirite for thirty days. [If one says,] “Behold, I am a nazirite, plus one day,” or “Behold, I am a nazirite, plus one hour,” or “Behold, I am a nazirite, once and a half,” he becomes a nazirite for two [periods of naziriteship]. [If one says,] “Behold, I am a nazirite for thirty days plus an hour,” he becomes a nazirite for thirty-one days, since there is no naziriteship for hours.",
+ "[If one says,] “Behold, I am a nazirite as the hairs of my head”, or “As the dust of the earth”, or “As the sands of the sea,” he becomes a life-nazirite, and shaves his head every thirty days. Rabbi says: this one does not shave his head every thirty days. The one who shave his head every thirty days is the one who says, “Behold, upon me are naziriteships as the hair on my head”, or “As the dust of the earth”, or “As the sands of the sea.”",
+ "[If he says,] “Behold, I am a nazirite as the capacity of this house”, or “as the capacity of this basket,” we check him. If he says “I vowed one long period of naziriteship”, he becomes a nazirite for thirty days. But if he says “I vowed without specification”, we regard the basket as though it were full of mustard seed, and he becomes a nazirite for life.",
+ "[If one says,] “Behold, I am a nazirite, as [long as it takes to get] from here to such and such a place,” we estimate the number of days [journey] from here to the place mentioned. If this is less than thirty days, he becomes a nazirite for thirty days; Otherwise he becomes a nazirite for that number of days.",
+ "[If one says], “Behold I am a nazirite, as the number of days in a solar year” he must count as many naziriteships as there are days in the solar year. Rabbi Judah said: such a case once occurred, and when the man had completed [his naziriteships], he died."
+ ],
+ [
+ "[If one says,] “Behold I am a nazirite [and abstain] from dried figs and pressed figs”: Beth Shammai says: he is an [ordinary] nazirite. Beth Hillel says: he is not a nazirite. Rabbi Judah said: even though Beth Shammai did say [that his formula is effective] they meant only one who says, “They are [forbidden] to me, as is a sacrifice.”",
+ "If one says, “This cow is saying ‘Behold, I am a nazirite if I get up,” or “This door is saying ‘Behold, I am a nazirite if I open”: Bet Shammai says: he is a nazirite, But Bet Hillel says: he is not a nazirite. Rabbi Judah said: even though Beth Shammai did say [that his formula is effective] they meant only one who says, “This cow is [forbidden] to me, as is a sacrifice if it gets up.”",
+ "If they mixed for him a cup of wine, and he said, “Behold, I am a nazirite in regard to it,” he becomes a nazirite. It once happened that a woman was intoxicated and they mixed for her a cup of wine and she said, “Behold, I am a nazirite in regard to it.” The sages ruled that she only meant to forbid it to herself as a sacrifice.",
+ "[If one says,] “Behold, I am a nazirite, on condition that I can drink wine, or can have contact with the dead”, he becomes a nazirite, and all these things are forbidden him. [If he says,] “I knew that there is such a thing as naziriteship but I did not know that a nazirite is forbidden to drink wine”, he is bound [to his vow]. Rabbi Shimon releases him. [If he says,] “I knew that a nazirite is forbidden to drink wine, but I imagined that the sages would give me permission, since I cannot do without wine”, or “since [my profession] is to bury the dead”, he is released. Rabbi Shimon binds him [to his vow].",
+ "[If one says,] “Behold, I am a nazirite and I take it upon myself to bring the hair offering of another nazirite”, and his friend heard and said “I too, and I take it upon myself to bring the hair offering of another nazirite”, then, if they are clever they will bring the other’s hair offering; otherwise they must bring hair offerings on behalf of other nazirites.",
+ "[If one says,] “I take it upon myself to bring the hair offering of half of another nazirite,” and his friend heard and said, “I too take it upon myself to bring the hair offering of half of another nazirite,” –, this one brings a full hair offering and this one brings a full hair offering, the words of Rabbi Meir. But the Sages say: each brings half a hair offering.",
+ "[If one says,] “Behold, I am a nazirite when I shall have a son,” and son is born to him, he becomes a nazirite. If the child is a daughter, or a tumtum, or an hermaphrodite, he does not become a nazirite. If he said, “When I shall have a child,” then even if it is a daughter, or a tumtum, or an hermaphrodite, he becomes a nazirite.",
+ "If his wife miscarries, he does not become a nazirite. Rabbi Shimon says: [in this case] he should say, “If it was a viable child, behold, I am a nazirite from obligation; otherwise behold, I am a voluntary nazirite.” If [his wife] later bears a child, he then becomes a nazirite. Rabbi Shimon says: he should say, “If the first was a viable child, the first [naziriteship] was obligatory, and this one is voluntary; otherwise, the first one was voluntary, and the present one is obligatory.”",
+ "[If one says,] “Behold, I am a nazirite [now] and a nazirite when I shall have a son”, and begins to count his own [naziriteship] and then a son is born to him, he completes his own [naziriteship] and then counts the one on account of his son. [If one says,] “Behold, I am a nazirite when I shall have a son, and a nazirite [on my own account]”, and begins to count his own [naziriteship] and then a son is born to him, he interrupts his own [naziriteship], counts the one on account of his son, and then complete his own.",
+ "[If one says] “Behold, I am a nazirite when I shall have a son, and I will be a nazirite for one hundred days [on my own account],”: if a son was born to him before the expiration of seventy days, he loses none of this period; but if after seventy days, it voids [anything over the] seventy days, since there can be no shaving for a period of less than thirty days."
+ ],
+ [
+ "If one says, “Behold, I am a nazirite,” he shaves on the thirty-first day. If he shaved on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation. [If, however, he says] “Behold, I am a nazirite for thirty days,” and shaves on the thirtieth day, he has not fulfilled his obligation.",
+ "If a man vows two naziriteships, he shaves for the first one on the thirty-first day, and for the second on the sixty-first day. If he shaved for the first on the thirtieth day, he can shave for the second on the sixtieth day. If he shaved on the day before the sixtieth, he has fulfilled his obligation. For this was the testimony that Rabbi Papias testified concerning one who vows two naziriteships, that if he shaved for the first on the thirtieth day, he is to shave for the second on the sixtieth day. And if he shaved on the day before the sixtieth day, he has fulfilled his obligation, the thirtieth day counting towards the required number.",
+ "If one says, “Behold, I am a nazirite,” and becomes impure on the thirtieth day, he renders void the whole period. Rabbi Eliezer says: only seven days are void. [If one says,] “Behold, I am a nazirite for thirty days”, and becomes impure on the thirtieth day, then he renders void the whole period.",
+ "[If he says,] “Behold, I am a nazirite for one hundred days,” and becomes impure on the hundredth day, he renders void the whole period. Rabbi Eliezer says: only thirty days are void. If he becomes impure on the hundred and first day, thirty days are void. Rabbi Eliezer says: only seven days are void.",
+ "If one takes a nazirite vow while in a graveyard, then even if he remains there for thirty days, these do not count, and he does not have to bring the sacrifice [prescribed] for impurity. If he leaves it and re-enters, [the period] counts, and he must bring the sacrifice [prescribed] for impurity. Rabbi Eliezer says: not [if he re-enters] on the same day, for it says, “But the former days shall be void,” (Numbers 6:12) until there are former days.",
+ "If one vows a long naziriteship of and completes his naziriteship and afterwards comes to the land [of Israel]: Beth Shammai says that he is a nazirite for thirty days, But Beth Hillel says that his naziriteship begins again. It happened that Queen Helena, when her son went to war, said: “If my son returns in peace from the war, I shall be a nazirite for seven years.” Her son returned from the war, and she was a nazirite for seven years. At the end of the seven years, she went up to the land [of Israel] and Beth Hillel instructed her to be a nazirite for a further seven years. Towards the end of this seven years, she contracted ritual defilement, and so altogether she was a nazirite for twenty-one years. Rabbi Judah said: she was a nazirite only for fourteen years.",
+ "One who has two sets of witnesses testifying about him: one says that he vowed two [naziriteships] and the other that he vowed five: Beth Shammai says: the evidence is conflicting, and there is no naziriteship at all. But Beth Hillel says: “five” includes “two”, so that he becomes a nazirite for two [naziriteships]."
+ ],
+ [
+ "One who said, “Behold, I am a nazirite”, and his friend overheard and said “I too,” [and another one said] “I too”, all are nazirites. If the first one is released [from his vow], all are released. If the last one is released, he alone is released, and the others remain bound [by their vows]. If he said, “Behold, I am a nazirite”, and his companion overheard and said, “My mouth shall be as his mouth and my hair as his hair”, he becomes a nazirite. [If he said,] “Behold, I am a nazirite,” and his wife overheard and said, “I too,” he can annul her vow, but his own remains binding. [If a woman says,] “Behold, I am a nazirite”, and her husband overhears and adds, “I too,” he cannot annul her vow.",
+ "[If he says in conversation with his wife,] “Behold, I am a nazirite. What about you?” and she answers “Amen,” he can annul her vow, but his own remains binding. [But if she should say,] “Behold, I am a nazirite, what about you?” and he answers, “Amen,” he cannot annul her vow.",
+ "If a woman takes a nazirite vow and then drinks wine or is defiled by a corpse, she receives forty [lashes]. If her husband annuls [her vow] and she did not know that he annulled it, and she drinks wine or is defiled by a corpse, she does not receive the forty [lashes]. Rabbi Judah says: even though she does not receive the forty [lashes] she should receive lashes for disobedience.",
+ "A woman takes a nazirite vow and sets aside the requisite animal [for the sacrifice] and then her husband subsequently annuls [her vow]: If the animal belonged to him, it can be put to pasture with the herd; If it belonged to her: the sin-offering is left to die, the burnt-offering is offered as an [ordinary] burnt-offering, and the peace-offering is offered as an [ordinary] peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread. If she has a lump sum of money [set aside for the purchase of these sacrifices] it is to be used for voluntary offerings; If she has specified money: The money for the sin-offering is to be taken to the Dead Sea, the use of it is forbidden, but the laws of sacrilege do not apply; The money for the burnt-offering they bring a burnt-offering, and the laws of sacrilege do apply; The money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread.",
+ "If one of the kinds of blood has been sprinkled on her behalf, [the husband] can no longer annul [the vow]. Rabbi Akiba says: even if one of the animals has been slaughtered on her behalf, he can no longer annul [the vow]. When is this true? If she is shaving [after observing the naziriteship] in purity, but if she is shaving after ritual defilement, he can [still] annul [the vow], because he can say, “I do not want a disgraced woman.” Rabbi says that he can annul [her vow] even if she is shaving [after observing the naziriteship] in purity, since he can say: “I do not want a woman who is shaved.",
+ "A man may impose a nazirite vow on his son, but a woman cannot impose a nazirite vow on her son. How so? [If the boy] shaves himself or is shaved by his relatives, or if he protests or his relatives protest on his behalf, Then if [the father] had set aside an animal [for the sacrifice]: the sin-offering is left to die, the burnt-offering is offered as an [ordinary] burnt-offering, and the peace-offering is offered as an [ordinary] peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread. If he had a lump sum of money [set aside for the purchase of these sacrifices] it is to be used for voluntary offerings; If he had specified money: The money for the sin-offering is to be taken to the Dead Sea, the use of it is forbidden, but the laws of sacrilege do not apply; The money for the burnt-offering they bring a burnt-offering, and the laws of sacrilege do apply; The money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it may be eaten for one day [only], and it does not require loaves of bread.",
+ "A man can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship but a woman cannot shave [with offerings set aside for] her father’s naziriteship. How so? If a man’s father had been a nazirite, and had set apart a lump sum of money for [the sacrifices of] his naziriteship and died and [the son] said, “Behold, I am a nazirite on condition that I may shave with my father’s money.” Rabbi Yose said: this money is to be used for freewill-offerings, this man cannot shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship. Who is the one who can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship? He who was a nazirite together with his father, and whose father had set apart a lump sum of money for his nazirite [sacrifices] and died. This one can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship."
+ ],
+ [
+ "Beth Shammai says: something consecrated in error is consecrated; But Beth Hillel says: it is not consecrated. How is this so? If someone says, “The black bull that leaves my house first shall be consecrated,” and a white one comes out, Beth Shammai says: it is consecrated, But Beth Hillel says: it is not consecrated.",
+ "[If he says,] “The gold denar that comes into my hand first shall be consecrated”, and a silver denar came to his hand: Beth Shammai says: it is consecrated, Beth Hillel says: it is not consecrated. [If he says,] “The cask of wine that comes into may hand first shall be consecrated,” and a cask of oil came into his hand: Beth Shammai says: it is consecrated, Beth Hillel says: it is not consecrated.",
+ "If a man vowed to be a nazirite and then asked a sage [to be released from his vow] but [the sage] bound him [to his vow] he counts [the naziriteship] from the time that the vow was made. If he asked a sage [to be released from his vow] and he released him, if he had an animal set aside [for a sacrifice], it goes forth to pasture with [the rest of] the herd. Beth Hillel said to Beth Shammai: do you not admit that here where the consecration is in error, [the animal] goes forth to pasture with the herd? Beth Shammai said to them: do you not admit that if a man in error calls the ninth [animal], the tenth, or the tenth the ninth, or the eleventh the tenth, each is consecrated? Beth Hillel said to them: it is not the staff that makes these consecrated. For suppose that by mistake he placed the staff upon the eighth or upon the twelfth, would this have any effect? Rather Scripture which has consecrated the tenth, has also declared consecrated the ninth and the eleventh.",
+ "If one vowed to be a nazirite and went to bring his animal [for the sacrifice] and found that it had been stolen: If he had taken the nazirite vow before his animal was stolen, he is [still] a nazirite. But if he had taken the nazirite vow after his animal was stolen, he is not a nazirite. It was this mistake that Nahum the Mede made. When nazirites arrived [in Jerusalem] from the Diaspora and found the Temple destroyed, Nahum the Mede said to them, “Had you known that the Temple would be destroyed, would you have become nazirites?” They answered, no, and Nahum the Mede released them [from their vow]. When the matter came before the sages they said to him: whoever vowed a nazirite vow before the destruction of the Temple is a nazirite, but if after the destruction of the temple, he is not a nazirite.",
+ "If [people] were walking along the road and [saw] someone coming towards them, and one said, “Behold, I am a nazirite if it is so-and-so,” and the other said, “Behold, I am a nazirite if it is not so-and-so,” [and a third said,] “Behold I am a nazirite if one of you is a nazirite,” [and a fourth said, “Behold I am a nazirite] if neither of you is a nazirite,” [and a fifth said, “Behold I am a nazirite] if both of you are nazirites,” [and a sixth said, “Behold I am a nazirite] if all of you are nazirites”: Beth Shammai says: all of them are nazirites. Beth Hillel says only those whose words were [not] fulfilled are nazirites. Rabbi Tarfon says: not one of them is a nazirite.",
+ "If [the person approaching] turned around suddenly [without being identified], he is not a nazirite. Rabbi Shimon says: he should say, “If it was as I said, behold I am a nazirite by obligation; and if not, behold I am a voluntary nazirite.”",
+ "If he saw a koy and said, “Behold, I am a nazirite if this is a wild beast”, [and another] “Behold, I am a nazirite if that is not a wild beast,” [a third said] “Behold, I am a nazirite if that is a domesticated beast,” [and a fourth said,] “Behold, I am a nazirite if that is not a domesticated beast,” [a fifth said,] Behold, I am a nazirite if that is both a wild beast and a domesticated beast,” [and a sixth said,] “Behold, I am a nazirite if that is neither a wild beast nor a domesticated beast” [and a seventh said,] “Behold, I am a nazirite if one of you is a nazirite,” [and an eighth said,] Behold, I am a nazirite if one of you is not a nazirite,” [and a ninth said,] “Behold, I am a nazirite if you are all nazirites”, then all of them are nazirites."
+ ],
+ [
+ "Three things are forbidden to a nazirite: ritual defilement, shaving, and products of the vine. All products of the vine join together [to add up to a minimum measure], and he is not liable until he eats an olive’s worth of grapes. According to the earlier mishnah, until he drinks a quarter [of a log] of wine. Rabbi Akiba says: even if he soaked his bread in wine and it is enough to make an olive’s worth he is liable.",
+ "He is liable for wine on its own, for grapes on their own, for grape-skins (hartzanim) on their own and for seeds (zagim) on their own. Rabbi Elazar ben Azariah said: there is no penalty unless he eats two grape-skins and one seed. What are harzanim and what are zagim? Harzanim: those are the outer part, and the zagim are the inner part, according to Rabbi Judah. Rabbi Yose says: that you may not err, [think of] the zug [bell] of an animal, the outer part is called the zug [hood] and the inner part the inbal [clapper].",
+ "A nazirite vow of unspecified duration is for thirty days. If [the nazirite] shaved himself or bandits shaved him, it overturns thirty days. A nazirite who shaves himself, whether with scissors or a razor, or who singes [the ends of his hair], even a minimal amount, is liable. A nazirite may shampoo [his hair] and part it [with his fingers] but may not comb it. Rabbi Ishmael says: he is not to cleanse it with dirt because it causes the hair to fall out.",
+ "A nazirite who drank wine all day long is liable for only a single penalty. If they said to him, “do not drink,” “do not drink” and he drank, he is liable for a penalty for each time [they warned him]. [A nazirite who was] shaving all day long is liable for only a single penalty. If they said to him, “do not shave,” “do not shave” and he shaved, he is liable for a penalty for each time [they warned him]. [A nazirite who was] defiling himself with the dead all day long is liable for only a single penalty. If they said to him, “do not be defiled,” “do not be defiled” and he was defiled, he is liable for a penalty for each time [they warned him].",
+ "Three things are forbidden to a nazirite: ritual defilement, shaving and products of the vine. Defilement and shaving have a stringency that products of the vine do not have, in that defilement and shaving annul [the period of naziriteship already observed], whereas [partaking of] products of the vine does not do so. Products of the vine have a stringency that defilement or shaving do not have, in that products of the vine permit of no exception from the general prohibition, whereas defilement and shaving are allowed as exception from the general prohibition in the case where shaving is a religious duty, or where there is a neglected corpse. And defilement has a stringency that shaving does not have, in that defilement annuls the whole [period of naziriteship already served], and [a nazirite who is defiled] is liable for a sacrifice, whereas shaving annuls only thirty days and he is not liable for a sacrifice.",
+ "Shaving on account of defilement: How was it done? He would sprinkle [with purification water] on the third and seventh days, shave on the seventh day and bring his sacrifices on the eighth day. If he shaved on the eighth day, he would bring his sacrifices on that same day, the words of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon said to him: what difference is there between this one and a person with scale disease? He said to him: the purification of this one depends on his days, whereas the purification of one with scale disease depends on his shaving, and he cannot bring a sacrifice unless the sun has set upon him [after his purification].",
+ "Shaving in a case of purity: How was it done?He would bring three animals, a sin-offering, a burnt-offering, and a well-being offering, slaughter the peace-offering and shave thereafter, the words of Rabbi Judah. Rabbi Elazar says: he shaves after the sin-offering, for in all cases [the sacrifice of] the sin-offering takes precedence. But if he shaved after [the slaughter] of any one of the three he has fulfilled his obligation.",
+ "Rabban Shimon ben Gamaliel says: if he brought three animals without specifying [what they were for], the one suitable for a sin offering is sacrificed as a sin offering, for a burnt offering as a burnt offering, and for a well-being offering as a well-being offering. He would then take the hair of his nazirite head and threw it under the cauldron. If he shaved in the province he [also] would throw it under the cauldron. With regard to what was this said? With regard to shaving in ritual purity, whereas in shaving [after] ritual defilement he does not throw it under the cauldron. Rabbi Meir says: all [nazirites] throw it under the cauldron, except for the defiled nazirite [who shaved] in the provinces.",
+ "He would then boil or completely boil the peace-offering. The priest then took the boiled shoulder of the ram, an unleavened cake from the basket, and an unleavened wafer, placed them on the nazirite’s hands and waved them. After this, the nazirite was allowed to drink wine and defile himself for the dead. Rabbi Shimon says: as soon as one kind of blood had been sprinkled on his behalf the nazirite could drink wine and defile himself for the dead.",
+ "If he shaves after one of the sacrifices and the sacrifice is found to be invalid, his shaving is invalid and his sacrifices do not count: If he shaves after the sin-offering, which was not offered for its correct designation and then he brought the other sacrifices under their correct designations, his shaving is invalid and [none of] his sacrifices counts for him. [Similarly], if he shaves after the burnt-offering or the wellbeing offering, which have not been offered for their correct designation, and then he brought the other sacrifices under their correct designation, his shaving is invalid and [none of] his sacrifices counts for him. Rabbi Shimon says: that particular sacrifice does not count, but his other sacrifices do count. If he shaved after all three sacrifices and one of them was found to valid, his shaving is valid and he has [only] to bring the other sacrifices.",
+ "If [a nazirite] on whose behalf one kind of blood has been sprinkled becomes unclean, Rabbi Eliezer says: everything is annulled. But the Sages say: he should bring his remaining sacrifices after purification. They said to him: it happened that Miriam the Tadmorite had one kind of blood sprinkled on her behalf, and they came and told her that her daughter was dangerously ill. She went and found her dead and the sages told her to offer her remaining sacrifices after purification."
+ ],
+ [
+ "A high priest and a nazirite may not defile themselves with their [dead] relatives, but they may defile themselves with a neglected corpse. If they were walking on the path and found a neglected corpse: Rabbi Eliezer says: the high priest should defile himself but not the nazirite. But the Sages say: the nazirite should defile himself but not the high priest. Rabbi Eliezer said to them: the priest should defile himself, for he does not offer a sacrifice for his defilement, and the nazirite should not defile himself, for he does offer a sacrifice on defilement. They said to him: the nazirite should defile himself, for his holiness is not permanent, and the priest should not defile himself, for his holiness is permanent.",
+ "For which types of defilement must the nazirite shave?For [defilement contracted from] a corpse, or an olive’s bulk of [the flesh of] a corpse, or an olive’s bulk of corpse ooze, or a ladleful of corpse-mould; Or the spinal column, or the skull, or any limb [severed] from a corpse, or any limb [severed] from a living body that is still properly covered with flesh, or a half-kav of bones, or a half-log of blood. Whether [the defilement was contracted] from contact with them, from carrying them, or from overshadowing them. For [defilement contracted from] a barley-grain’s bulk of bone, whether by contact or carrying. On account of these, a nazirite must shave and be sprinkled on the third and seventh days, and such [defilement] annuls the previously served period, and he does not begin to count a new [naziriteship] until he has become clean and brought his sacrifices.",
+ "But for [defilement contracted by] overhanging branches, or protruding stones, or a field that may have once been a cemetery, or land of the Gentiles, or the stone which covers the tomb or the supporting stone of a tomb, or a quarter-log of blood, or a tent, or a quarter-kav of bones, or utensils that have been in contact with a corpse, or on account of the days of counting [after contracting scale disease] or the days during which he is certified unclean [because of scale disease]; For all these the nazirite is not required to shave, but they do sprinkle him on the third and seventh [days], and [the defilement] does not annul the formerly served period, and he begins to resume counting [his naziriteship] immediately [after purification] and there is no sacrifice. In fact they said: the days of [defilement of] a male or female sufferer from gonorrhea and the days that a leper is shut up as a leper count toward his [naziriteship].",
+ "Rabbi Eliezer said in the name of Rabbi Joshua: for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite must shave, people are liable for entering the sanctuary, and for every defilement [conveyed] by a corpse on account of which a nazirite does not shave, people are not liable for one entering the sanctuary. Rabbi Meir said: such [defilement] should not be less serious than [defilement through] a dead creeping thing. Rabbi Akiba said: I argued in the presence of Rabbi Eliezer: Now if on account of a barley-corn’s bulk of bone which does not defile a man by overshadowing, a nazirite shaves should he touch it or carry it, then surely a quarter-log of blood which defiles a man by overshadowing, should cause a nazirite to shave should he touch it or carry it? He replied: What is this Akiva! We do not make here an ‘all the more so’ (a kal vehomer) argument. When I afterwards went and recounted these words to Rabbi Joshua, he said to me, “You spoke well, but thus they have ruled the halakhah.”"
+ ],
+ [
+ "Two nazirites to whom someone says, “I saw one of you defiled, but I do not know which of you it was,” [Both] must shave and [together] bring sacrifices for defilement and sacrifices [for completing a naziriteship] in purity, [and one of them] must say, “If I am unclean, the sacrifices for defilement are mine, and the sacrifices in purity are yours, whereas if I am the one who is clean, the sacrifices in purity are mine and the sacrifices for defilement are yours.” And they must then count thirty [more] days and bring sacrifices in purity and [one of them] must say, “If I am the one who was unclean, the sacrifices for defilement were mine, the sacrifices in purity were yours, and these are my sacrifices in purity, whereas if I was the one who was clean, the sacrifices in purity were mine, the sacrifices for defilement were yours, and these are your sacrifices in purity.” If one of them dies: Rabbi Joshua said that [the other] should request that someone from the marketplace take a nazirite vow together with him, and say: “If I am unclean, you are to be a nazirite immediately, but if I was clean, you are to become a nazirite at the end of thirty days.” They then count thirty days and bring sacrifices for defilement and sacrifices [for completing a naziriteship] in purity and [the first one] says, “If I am the one who was unclean, the sacrifices for defilement are mine and the sacrifices in purity are yours, whereas if I am the one who is clean, the sacrifices in purity are mine and the sacrifices for defilement are [sacrifices offered] in doubt.” They then count [another] thirty days and bring [one set of] the sacrifices in purity and [the first one] says, “If I am the one who was defiled, the sacrifice for defilement [offered previously] was mine and the sacrifice in purity was yours, and this is my sacrifice in purity, whereas if I was the one who was clean, the sacrifice in purity was mine and the sacrifice for defilement [was offered] in doubt and this is your sacrifice in purity.” Ben Zoma said to him: Who will listen to him and take a nazirite vow together with him? Rather he must bring a bird as a sin offering and an animal as a burnt offering and say, “If I was defiled, the sin offering is part of my obligation and the burnt offering is a voluntary offering, whereas if I remained clean, the burnt-offering is part of my obligation and the sin offering is [a sacrifice offered] in doubt.” ‘ He must then count thirty days and bring the sacrifices in purity and say, “If I was defiled, the former burnt offering was a voluntary offering and this is part of my obligation, whereas if I remained clean, the former burnt offering was part of my obligation and this is the voluntary one. And these are the rest of my sacrifices.” Rabbi Joshua said: the result is that he brings his sacrifices half at a time! But the Sages agreed with Ben zoma.",
+ "A nazirite who was in doubt whether he had been defiled and in doubt whether he had been a confirmed leper, may eat consecrated food after sixty days, and drink wine and come into contact with the dead after one hundred and twenty days, since shaving on account of leprosy overrides [the prohibition against] the shaving of the nazirite only when [the leprosy] is certain, but when it is doubtful it does not override it."
+ ],
+ [
+ "Gentiles are not subject [to the laws] of naziriteship. Women and slaves are subject [to the laws] of naziriteship. The nazirite vow is more stringent in the case of women than in the case of slaves, for a man can compel his slave [to break his vow] but he cannot compel his wife [to do so]. [The nazirite vow] is more stringent in the case of slaves than in the case of women, for he can void the vows of his wife, but he cannot void the vows of his slaves. If he voids his wife’s [vow], it is void for ever, but if he voids his slave’s vow, [if] the slave becomes free he must complete his naziriteship. When [the slave] passes from [his master's] presence: Rabbi Meir says: he may not drink [wine]. Rabbi Yose says: he may drink [wine].",
+ "A nazirite shaves and then discovers that he was defiled: If the defilement was certain, it voids [the naziriteship], But if it is a defilement of the depth, it is not rendered void. [If he discovers that he was defiled] before shaving, in either case it voids [the naziriteship]. How is [the law regarding ‘defilement of the depth’]? If he goes down into a cavern to bathe, and a corpse is found floating at the mouth of the cavern, he is [definitely] unclean. If it is found embedded in the floor of the cavern, Then if he went in merely to cool himself off he remains clean, But if he went to purify himself after defilement through contact with the dead he remains unclean, Because the assumption concerning an unclean person is that he is unclean and the assumption concerning a clean person is that he is clean,.",
+ "If a man finds a corpse for the first time lying in a typical position, he may remove it together with the soil that it occupies. [If he finds] two, he may remove them together with the ground they occupy. If he finds three, then if the distance between the first and the last is from four to eight cubits, this is a graveyard site. He [must] check from that point twenty cubits in all directions. If he finds one twenty cubits away, he must check from it another twenty cubits, for there are grounds [that it is a graveyard]. For if he had found it at the outset he would have removed it and the soil that it occupies.",
+ "Any matter of doubt regarding [leprous affliction] at the outset is clean before a decision is made [to declare it] unclean. Once a decision has been made [to declare it] unclean, any matter of doubt is regarded as unclean. A person suffering from gonorrhea (a is examined regarding seven things, before it has been decided that it is gonorrhea: With regard to food, drink, carrying things, jumping, sickness, something seen, or an impure thought. Once gonorrhea is established, he is no longer examined. [Any flux resulting] from an accident to him, doubtful [flux] and his semen are unclean, for there are grounds for this assumption. If a one strikes his fellow, and they expected him to die and he partially recovered and then grew worse and died [the other] is liable [for murder]. Rabbi Nehemiah exempts him, for there are grounds for this assumption.",
+ "Samuel was a nazirite, according to the words of Rabbi Nehorai, as it says, “And no razor [morah] shall come upon his head” (I Samuel 1:11). It says with reference to Samson, “And [no] razor [morah]” (Judges 13:5) and it says with reference to Samuel, “And [no] razor [morah]”, just as “razor [morah]” in the case of Samson [teaches that he was] a nazirite, so “razor [morah]” in the case of Samuel [teaches that he was] a nazirite. Rabbi Yose says: but does not “morah” refer to [fear] of flesh and blood? Rabbi Nehorai said to him: But does it not also say, “And Samuel said; ‘How can I go? If Saul will hear it he will kill me’” (I Samuel 16:2) [which shows] that he was afraid of flesh and blood?"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4c4289809a104b2a328e87eab4fa19aae3934880
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "All colloquial terms for nezirut [a vow to forswear - for at least 30 days - grape products, corpse impurity and cutting one's hair] are the same as nezirut [itself]. One who says, \"I will be,\" is a Nazirite. Or, \"I will be beautiful,\" is a Nazirite. \"Nazik,\" \"naziach,\" \"paziach,\" he is a Nazirite. \"I am like this one,\" \"I am to curl my hair,\" \"I am to allow my hair to endure,\" \"It is upon me to let it remain unbound,\" he is a Nazirite. \"It is upon me [to offer] birds,\" Rabbi Meir says: he is a Nazirite. The sages say: he is not a Nazirite.",
+ "\"I am a Nazirite from the seeds,\" or \"from the husks,\" or \"from the haircut\" or \"from impurity\", he is a Nazirite and all the particulars of nezirut are upon him. \"I am like Samson,\" \"like the son of Manoach,\" \"like the husband of Delilah,\" \"like the one who uprooted the gates of Gaza,\" \"like the one whose eyes were pierced by the Philistines,\" he is a Samsonian Nazirite. What is the difference between an eternal Nazirite and a Samsonian Nazirite? An eternal Nazirite, if his hair weighs heavily on him, he may lighten it with a razor and offer up three animals. And if he becomes impure, he offers up a sacrifice for impurity. A Samsonian Nazirite, if his hair weighs heavily on him, he may not lighten it. And if he becomes impure, he does not offer up a sacrifice for impurity.",
+ "Standard nezirut is for thirty days. If he said: \"I am a Nazirite for a large [term],\" \"I am a Nazirite for a short [term],\" or even \"from now until the end of the world,\" he is a Nazirite for thirty days. \"I am a Nazirite [for one term] plus one day,\" \"I am a Nazirite [for one term] plus one hour,\" \"I am a Nazirite for one [term] and a half,\" this one is a Nazirite for two [terms]. \"I am a Nazirite for thirty days and one hour,\" [this one is] a Nazirite for thirty-one days, for one is not a Nazirite by hours.",
+ "\"I am a Nazirite like the hair of my head,\" \"like the dust of the earth,\" and \"like the sand of the sea\" - this one is an eternal Nazirite, and shaves once every thirty days. Rebbi says: this one does not shave once every thirty days. And which [type of Nazirite] shaves once every thirty days? The one who proclaims: \"Behold nezirut is upon me like the hair of my head,\" \"like the dust of the earth,\" and \"like the sand of the sea.\"",
+ "\"I am a Nazirite as a house-full\" or \"a box-full\", we examine him, if he says, \"I became a Nazirite for one large [term],\" he will be a Nazirite for thirty days. And if he says, \"I simply became a Nazirite,\" we see the box as if it were full of mustard, and he is a Nazirite for all his days.",
+ "\"I am a Nazirite from here until such-and-such a place,\" we calculate how many days from here until that place; if it is less than thirty days, he is a Nazirite for thirty days, and if not, he is a Nazirite for that number of days.",
+ "\"I am a Nazirite as the number of days of the solar year,\" he counts [as many terms of] nezirut as the number of days of the solar year. R. Yehuda said: This happened; and when he completed it, he died."
+ ],
+ [
+ "[If one says] \"Behold, I am a Nazirite from dried figs\" or \"from common figs,\" Beit Shammai say: he is a Nazirite, and Beit Hillel say: He is not a Nazirite. Rabbi Yehuda said: Even what was said by Beit Shammai, was only said of one who says, \"Behold, they are a sacrifice unto me.\"",
+ "If he said, \"This cow said 'I am a Nazirite if I stand,'\" \"this door said 'I am a Nazirite if I am opened,'\" Beit Shammai say, he is a Nazirite and Beit Hillel say he is not a Nazirite. Rabbi Yehuda said, even what was said by Beit Shammai was only said of one who says, \"This cow is a sacrifice unto me if it stands up.'\"",
+ "[If] they mixed a cup for him, and he said, \"I am a Nazirite from it,\" he is a Nazirite. There was a story of a women who was drunk; they mixed a cup for her and she said, \"I am a Nazirite from it.\" The Sages said, her only intention was to say \"It is a sacrifice unto me.\"",
+ "\"I am a Nazirite on condition that I can drink wine and become impure through corpses,\" he is a Nazirite and forbidden from all of them [the prohibitions of a Nazirite]. \"I know that there is nezirut, but I didn't know that a Nazirite is forbidden from wine,\" it is forbidden [to him]. Rabbi Shimon says it is permitted [to him]. \"I know that a Nazirite is forbidden from wine, but I thought the Sages would permit it for me, because I cannot live without wine,\" or \"because I bury corpses,\" then he is permitted [these things]. Rabbi Shimon forbids [these from him].",
+ "\"I am a Nazirite and I take upon myself to shave a Nazirite [i.e. bring their concluding offerings on their behalf],\" and his friend heard and said, \"I as well, and I take upon myself to shave a Nazirite.\" If they are smart, they will shave each other. And if not, they will shave other Nazirites.",
+ "\"I take upon myself to shave half a Nazirite,\" and his friend hears and says, \"I as well take upon myself to shave half a Nazirite;\" this one must shave a full Nazirite and that one must shave a full Nazirite, the words of Rabbi Meir. And the Sages say that this one shaves half a Nazirite and that one shaves half a Nazirite.",
+ "\"I am a Nazirite once I have a son,\" and he has a son, he is a Nazirite. If he had a daughter, or a tumtum [person with recessed sexual organs whose gender is therefore impossible to determine, presently, by external examination. It is halachically uncertain whether such a person is male or female] or an androginos [person with both male and female sexual organs. It is halachically uncertain whether such a person is male, female or, perhaps, has a uniquely defined halachic gender.] he is not a Nazirite. If he said, \"when I see that I have had a child,\" even if he had a daughter, tumtum or androginos, he is a Nazirite.",
+ "If his wife miscarried, he is not a Nazirite. Rabbi Shimon says, he should say, \"If it was viable, I am an obligatory Nazirite. If not, I am a voluntary Nazirite.\" If she had another child, he is a Nazirite. Rabbi Shimon says, He should say, \"If the first was viable, the first is obligatory and this one is voluntary. If not, the first is voluntary and this one is obligatory.\"",
+ "\"I am a Nazirite, and I'll be a Nazirite when I have a son\"; if he began counting his own [term], and then afterwards had a son, he should finish his own, and afterwards count for his son. \"I am a Nazirite once I have a son, and I am a Nazirite\"; if he began counting his own [term], and then afterwards had a son, he should put his own aside, count for his son, and afterwards finish his own.",
+ "\"I am a Nazirite once I have a son, and I am a Nazirite for one hundred days\"; if [a son] is born within the first seventy days, he has lost nothing. If a son is born after the first seventy days, the seventy days are cancelled, for one may not shave for [a term] fewer than thirty days."
+ ],
+ [
+ "One who says, \"I am a Nazirite,\" shaves on the thirty-first day [from that point]. If he shaved on the thirtieth day, he has nevertheless fulfilled his obligation. But if he says \"I am a thirty day Nazirite,\" then shaving on the thirtieth day isn't sufficient.",
+ "If one pledges two terms of nezirut, he should shave the first one on the thirty-first day, and the second on the sixty-first. If he shaved the first one on the thirtieth day, he may shave the second on the sixtieth day. If he shaved on the fifty-ninth day, he has nevertheless fulfilled his obligation. Rabbi Pappis testified as follows regarding one who pledges two terms of nezirut: If he shaved on the thirtieth day, he should shave the second time on the sixtieth day. But if he shaved on the fifty-ninth day, he has fulfilled his obligation, since the thirtieth day [of the first Nazirut] counts towards [the second Nazirut].",
+ "One who says, \"I am a Nazirite\": if he receives impurity on the thirtieth day, this cancels everything. Rabbi Eliezer says, he only loses seven days. \"I am a thirty day Nazir\": if he receives impurity on the thirtieth day, this cancels everything.",
+ "[One who says] \"I am a hundred day Nazir\": if he receives impurity on the hundredth day, this cancels everything. Rabbi Eliezer says, he only loses thirty days. If he received impurity on the hundred-first day, he loses thirty days. Rabbi Eliezer says, he only loses seven.",
+ "Someone who [made a] Nazirite [vow] and he was in a graveyard, even if he was there for thirty days, [these days] don't count from the count [of Nazirite days that he accepted upon himself] but he doesn't bring a korban [on account] of becoming Tamei [during his Nazirus]. [If] he left and came back [to the graveyard], [the days outside] count for the count [of Nazirite days] and he must bring a korban [on account] of becoming Tamei. Rabbi Eliezer says, \"Not [if he returned] on that very day, as it says, (Bamidbar 6) \"And the first days will fall (i.e. he must restart counting)\" Until he has 'first days' [can be eligible to bring a korban on becoming Tamei].",
+ "One who [made a] Nazirite [vow] for a long time period and he finished his period of being a Nazirite, and then he came to Israel, Beis Shammei say, \"He must become a Nazir for thirty days\" and Beis Hillel say, \"He must become a Nazir from the beginning.\" There was a story with Hilni the Queen, that her son went to war and she said, \"If my son comes [back] from war in peace, I will be a Nazir for seven years.\" And her son came [back] from war and she was a Nazir for seven years. And at the end of seven years she went up [moved] to Israel and Beis Hillel ruled that she should be a Nazir again for seven more years. And at the end [of these] seven years, she became Tamei [making her repeat her Nazirus again]. And it ended up being that she was a Nazir twenty one years. Rabbi Yehuda said, \"She was only a Nazir for fourteen years\".",
+ "Someone who had two sets of witnesses testifying about him, one testified that he [made a] double Nazirite [vow] (i.e. for two thirty day periods) and the [other set] testified that he [made a ] quintuple Nazirite [vow (i.e. for five thirty day periods). Beis Shammei say, \"The testimony is conflicting and [therefore the person] is not [considered] a Nazir.\" And Beis Hillel say, \"Within five is two (meaning, both sets agree that he vowed at least two sets of Nazirus), therefore, he should be a Nazir for two [sets of thirty days]. "
+ ],
+ [
+ "One who said, \"Behold, I am a nazir (a person who swears abstention from all grape products like wine, from cutting his hair, and avoidance of corpse impurity),\" and his friend heard and said, \"and I am [too], \" [and another said] \"and I am [too]\", they are all nezirim. If the first one releases [from his vow] all are released. If the last one releases, the last one is released but the others are restricted. [If] he said \"Behold, I am a nazir,\" and his friend heard and said, \"My mouth is like his mouth,\" or \"my hair is like his hair,\" behold this [second] one is a nazir. [If he said,] \"Behold, I am a nazir,\" and his wife heard and said, \"and I am [too],\" he [may] annul her [vow] and his vow remains. [If she said,] \"Behold, I am a nazir\" and her husband heard and said, \"and I am [too],\" he is not able to annul.",
+ " [If he said to his wife,] \"Behold, I am a nazir. And you?\" and she said, \"Amen,\" he may annul her vow and his vow remains. [If she said,] \"I am a nazir. And you?\" And he said, \"Amen,\" he is not able to annul [her vow].",
+ "The woman who vowed as a nazir and she drank wine or become impure from corpses, she receives forty lashes. If her husband annulled it for her, but she did not know that her husband annulled it for her, and she drank wine or became impure from corpses, she does not receive forty lashes. Rabbi Yehuda says: \"If she does not receive forty [lashes], she receives lashes for rebellion [against Rabbinic law].\" ",
+ "The [case of a] woman who vowed to be a nazir and set aside her animal (for sacrificing after the completion of her vow), and afterward her husband annulled it for her. If her animal was his, it can go and graze with the flock. But if it was hers, the sin-offering shall die, the burnt offering is offered as a burnt-offering, and the peace-offering is offered as a peace-offering and must be eaten in one day, but it doesn't require bread. If she had unspecified money [set aside], it falls to [use] for voluntary offerings. Specified money: the value of a sin-offering goes to the Dead Sea - we cannot benefit from it nor be guilty of defrauding Temple property with it. The value of a burnt-offering: we bring a burnt-offering [with it] and [we may] be guilty of defrauding Temple property with it. The value of a peace-offering: we bring a peace-offering [with it], it is eaten in one day, and it does not require bread.",
+ "[If] for her the blood from one [of the animals] was thrown [on the altar], he [the husband] is no longer able to annul [her vow]. Rabbi Akiva says: Even if one of the animals was slaughtered for her, he is no longer able to annul [her vow]. About which [case] are we discussing? When she is shaving for purity (at the end of the nazir process). But in shaving for the impurity (after becoming impure during the nazir period), he can annul [her vow], because he can say, \"I cannot [be] with a disfigured woman.\" Rebbi says: Even during shaving for purity he can annul it, because he can say, \"I cannot [be] with a shaved woman.\"",
+ "A man can make a nazir vow for his son, but a woman may not make a nazir vow for her son. How [does this work]? [If] he shaved or his relatives shaved him, [if] he protests or his relatives protest [but his father] had an animal set aside for him: the sin-offering must die, the burnt-offering is brought as a burnt-offering, and the peace-offering is brought as a peace-offering and must be eaten in one day, but it does not require bread. If he had unspecified money [set aside], it falls to [use] for voluntary offerings. Set aside money: the value of a sin-offering goes to the Dead Sea; we cannot benefit [from it] nor be guilty of defrauding Temple property [with it]. The value of a burnt-offering: they bring a burnt-offering with it and may be guilty of defrauding Temple property [with it]. The value of a peace-offering: they bring a peace-offering and it must be eaten in one day, but it does not require bread.",
+ "A man shaves based on the nazir vow of his father, but a woman cannot shave based on his father's nazir term. How [does this work]? One whose father was a nazir, and he set aside money towards his nezirut [offerings] and died, and [the son] said, \"Behold, I am a nazir on condition that I will shave [and bring sacrifices] using Father's money.\" Rabbi Yose said: Behold, these fall to [use] for voluntary offerings; this one cannot shave based on his father's nazir vow. Which one [may] shave based on his father's nazir vow? One who he and his father were nezirim, and his father separated unspecified money for his nazir vow and died; this one [may] shave based on the nazir vow of his father."
+ ],
+ [
+ "Beit Shammai says: \"Sanctified property [which was sanctified] in error is sanctified property.\" And Beit Hillel says: \"It is not sanctified property.\" How [does this work]? [A person] says, \"The black ox that leaves my house first is sanctified property,\" but a white one leaves. Beit Shammai says: \"Sanctified.\" And Beit Hillel says: \"It is not sanctified.\"",
+ "\"The golden dinar [a specific unit of money] that comes to my hand first, behold it is sanctified,\" but a silver dinar comes out. Beit Shammai says: \"Sanctified.\" And Beit Hillel says: \"It is not sanctified.\" \"The barrel of wine that comes to my hand first, behold it is sanctified,\" but [one] of oil comes out. Beit Shammai says: \"Sanctified.\" And Beit Hillel says: \"It is not sanctified.\"",
+ "Someone who vowed to be a nazir and asked a sage [to nullify his vow] but [the sage] prohibited him [i.e. upheld the vow], he counts [his period of oath] from the time that he swore. [If] he asked a sage and he permitted him [to nullify his vow]: [if] he had an animal set aside, it can go and graze with the flock. Beit Hillel said to Beit Shammai: \"Do you not agree with this that it is mistaken sanctification [i.e. he did not mean to make something holy], where it goes and grazes with the flock'and is not sanctified?\" Beit Shammai said to them: \"Do you not agree about one who made a mistake (in counting the tenth animal to be tithed] and called the ninth, 'Tenth,' and the tenth, 'Ninth,' or the eleventh, 'Tenth,' that it is sanctified?\" Beit Hillel said to them: \"The staff does not sanctify it. What [if] he made a mistake and put the staff on the eighth or twelfth [animal]? Has he done anything? Rather, the verse which sanctifies the tenth, it sanctifies the ninth and the eleventh.\" ",
+ "One who vowed to be a nazir, went to bring his [sacrificial] animal, and found that it was stolen: if while his animal was not yet stolen he made his nazir vow, behold he is a nazir. And if from [the time] when his animal was stolen he made his nazir vow, he is not a nazir. And this is the mistake that Nachum the Median made when the nezirim came up [to Israel] from exile and found the Temple destroyed. Nachum the Median said to them, \"If you had known that the Temple was destroyed, would you have made nazir vows?\" They said to him, \"No,\" and he permitted them (he annulled their vows). And when the matter came to the sages, they said to him, \"Anyone who made a nazir vow while the Temple was not destroyed is a nazir. And from [the time] when the Temple was destroyed, he is not a nazir.\"",
+ "Some were walking on the road and someone was coming opposite them. One of them said, \"Behold I am nazir if that is so and so.\" And one said, \"Behold I am a nazir if that is not so and so.\" [Another said,] \"Behold I am a nazir if one of you is a nazir.\" [Another said,] \"[Behold I am a nazir] if neither of you is a nazir.\" [Another said,] \"[Behold I am a nazir] if two of you are nezirim.\" [Another said,] \"[Behold I am a nazir] if all of you are nezirim.\" Beit Shammai says: \"They are all nezirim.\" Beit Hillel says: \"None is a nazir except for the one whose words are not upheld.\" Rabbi Tarfon says: \"None of them is a nazir.\"",
+ "If one withdrew behind, he is not a nazir. Rabbi Shimon says: \"He should say, 'If it was like my words, behold I am an obligatory nazir. And if not, behold I am a voluntary nazir.'\"",
+ "[If] one saw a koi [animal of ambiguous status, exhibiting characteristics of wild and domesticated animals] and said, \"Behold, I am a nazir if that is a wild animal,\" [and one says,] \"Behold, I am a nazir if that is not a wild animal,\" [and another says,] \"Behold, I am a nazir if that is a domesticated animal,\" [and another says,] \"Behold, I am a nazir if that is not a domesticated animal,\" [and another says,] \"Behold, I am a nazir if that is a wild and domesticated animal,\" [and another says,] \"Behold, I am a nazir if that is neither a wild nor a domesticated animal,\" [and another says,] \"Behold, I am a nazir if one of you is a nazir,\" [and another says,] \"Behold, I am a nazir if none of you is a nazir,\" [and another says,] \"Behold, I am a nazir if all of you are nezirim.\" Behold, they are all nezirim."
+ ],
+ [
+ "Three categories are prohibited for a nazir: impurity, shaving, and grape products. And all grape products combine with one another [to create large enough amount for obligation]. And he is only culpable for eating grapes [totaling] an olive's volume . The original teaching was when he drinks a revi'it (a specific unit of volume) of wine. Rabbi Akiva says: \"Even if he soaked his bread in wine and there is enough to add up to an olive's volume, he is culpable.\"",
+ "He is liable for wine on its own, for the grapes on their own, for the chartsanim on their own, and for the zagim on their own. Rabbi Elazar son of Azaria says: \"He is not liable until he has eaten two chartsanim and their zagim.\" What are \"chartsanim\" and \"zagim\"? \"The \"chartsanim\" are on the outsides, and the \"zagim\" are on the insides,\" in the words of Rabbi Yehuda. Rabbi Yose says: \"So that you do not err, like an animal's bell (zog), the outer part is the bell and the inner part is the clapper.\"",
+ "A basic nazir [vow] is [for] thirty days. If he shaved or bandits shaved him it voids the thirty days. A nazir who shaved, whether with scissors, with a razor, or if he trimmed at all, is liable. A nazir can rub and trim but not comb. Rabbi Yishmael says: \"He should not rub with earth, since it tears out the hair.\"",
+ "A nazir who drank wine all day long is only liable once. [If] they said to him, \"Don't drink,\" \"Don't drink,\" and he drinks, he is liable for each and every one. If he shaved all day, he is only liable once. [If] they said to him, \"Don't shave,\" \"Don't shave,\" and he shaves, he is liable for each and every one. If he became impure through dead bodies all day long, he is only liable once. [If] they said to him, \"Don't become impure,\" \"Don't become impure,\" and he became impure, he is liable for each and every one.",
+ "Three categories are prohibited for a nazir: impurity, shaving, and grape products. The stringency with impurity and shaving over grape products is that impurity and shaving void [his vow] and grape products do not void. The stringency with grape products over impurity and shaving is that grape products are not permitted by implication (there are no cases which allow permission to violate the restriction because of other Torah commandments), while impurity and shaving are permitted by implication: in shaving for a commandment and for an unclaimed dead body. The stringency with impurity over shaving is that impurity voids all [of his vow] and one is obligated for a sacrifice on its account, and shaving only voids thirty days [of his vow], and one is not obligated for a sacrifice on its account. ",
+ "How does shaving for impurity [work]? \"He would be sprinkled on the third and the seventh [days], he would shave on the seventh, and bring his sacrifice on the eighth. If he shaved on the eighth, he would bring his sacrifice on that day,\" according to the words of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon said to him: \"What is the difference between this and a case of leprosy?\" He said to him: \"This one's purity is dependent on his days, [while] the leper's purity is dependent on his shaving, and he does not bring a sacrifice until the sun sets.\"",
+ "How does shaving for purity [work]? \"He would bring three animals: a sin-offering, a burnt-offering, and a peace-offering. Then he slaughters the peace-offering and shaves after it,\" according to the words of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar says: \"He would only shave after the sin-offering, as the sin-offering comes first in every instance.\" If he shaved after one of the three, he fulfilled his obligation.",
+ "Rabban Shimon the son of Gamliel said: \"[If] he brought three animals and did not specify [which animal was for which sacrifice], the one fit for a sin-offering should be offered as a sin-offering; [fit] for a burnt-offering [should be] offered as a burnt-offering; [fit] for a peace-offering [should be] offered as a peace-offering. He would take hair from his head and throw it under the cauldron. If he shaved in the province he would throw it under the cauldron.\" To what case do these words refer? For shaving for purity. But for shaving for impurity, he would not throw under the pot. Rabbi Meir says: \"Everyone throws under the pot except for the impure one who is in the province.\"",
+ "He would boil the peace-offering or stew it. The priest would take the boiled leg from the ram, and one unleavened loaf from the basket, and an unleavened biscuit, and put them in the nazir's hands and wave them. Afterward, the nazir is allowed to drink wine and become impure through contact with the dead. Rabbi Shimon says: \"Once one [drop] from the blood has been sprayed on him, the nazir is allowed to drink wine and become impure through contact with the dead.\"",
+ "[If] he shaved after the offering and it was found to be invalid, his shaving is invalid, and his offerings were ineffective for him. [If] he shaved after the sin-offering that was not [offered] for its own sake and afterward he offered his sacrifices for their own sake, his shaving is invalid, and his sacrifices were ineffective for him. [If] he shaved after the burnt-offering or the peace-offering that were not offered for their own sake, and afterward he brought his sacrifices for their own sake, that sacrifice was ineffective for him, but the rest of his sacrifices were effective for him. [If] he shaved after all three and one of them was found to be valid, his shaving is valid, and he should bring the rest of the offerings.",
+ "One who had one [drop] of the blood sprayed on him and became impure, Rabbi Eleizer says: \"It invalidates all.\" The sages say: \"He shall bring the rest of his offerings and be purified.\" They said to him: \"It once happened to Miriam the Palmyrean that one [drop] of blood was sprayed on her, and they came and said to her that her daughter was in danger. She went and found that she was dead. Then the sages said, 'She shall bring the rest of her offerings and be purified.'\""
+ ],
+ [
+ "A High Priest and a nazir may not become impure for their relatives, but may for an abandoned dead body. [If] they were walking on the road and found an abandoned dead body, Rabbi Eliezer says: \"A High Priest shall become impure but the nazir shall not become impure.\" The Sages say: \"The nazir shall become impure and the High Priest shall not become impure.\" Rabbi Eliezer said to them: \"A High Priest shall become impure, as he does not bring a sacrifice for his impurity. And the nazir shall not become impure, as he brings a sacrifice for his impurity.\" They said to him: \"The nazir shall become impure, for his holiness is not eternal holiness. And a High Priest shall not become impure, for his holiness is eternal holiness.\"",
+ "For these impurities a nazir shaves: for the corpse; for an olive's volume from the dead; for an olive's volume of a decaying corpse; for a spoonful of rotted corpse; for the spine, for the skull, and for a limb from a corpse; for a limb from a living [person] that has flesh on it in the proper amount; for half a kav [a specific unit of volume] of bones; for half a log [a specific unit of volume] of blood; for touching them, carrying them, or being tented with them. And for a bone the size of a barley corn, for touching it or carrying it. For these the nazir shaves, and is sprinkled on the third and seventh [days], and invalidates the preceding [period]. And he does not start to count [again] until he is purified and brings his sacrifices.",
+ "But overhanging branches, protruding hedges or stones, or beit haperas [a field in which a grave has been lost or plowed over. Due to the doubt as to whether bones were scattered, the field renders those who touch it impure by rabbinic decree, and there are methods to check the field and cross without becoming impure], land of the [other] nations, the top stone of a coffin, the coffin frame, or a revi'it [a specific volume] of blood, or a tent, or a quarter [kav] of bones, or tools touching a corpse, or his days of counting [cleanliness after purification from leprosy], or his days of surety [as a leper]; a nazir does not shave on account of any of these things. He is sprinkled [with blood] on the third and seventh [days], but they do not invalidate [the days] that came before, and he starts and counts [again] immediately, and has no [need for a] sacrifice. Truly, the days of a zav [a male who has certain types of atypical genital discharges, which render him impure] and a zavah [a female who has certain types of atypical genital discharges, distinct from her menses, which render her impure] and the days of quarantine of a leper are counted for him.",
+ "Rabbi Eliezer said in the name of Rabbi Yehoshua: \"Any impurity from a corpse for which a nazir shaves, one is liable for it [if] one enters the Temple. And any impurity from a corpse for which a nazir does not shave, one is not liable for it [if] one enters the Temple.\" Rabbi Meir said: \"This should not be less stringent than [the impurity caused by] a sheretz [creeping animal].\" Rabbi Akiva said: \"I have disputed before Rabbi Eliezer, 'Just as a bone [the size] of a barley corn does not defile a person under a tent and a nazir shaves for touching it or carrying it, for a revi'it of blood which does defile a man under a tent - should it not also be the rule that a nazir shaves for touching it or carrying it?' He replied to me, 'What is this, Akiva? We are not ruling here through kal vachomer [a fortiori reasoning].' When I came and lectured about these matters before Rabbi Yehoshua, he said to me, 'You have spoken well, but thus have they [the Sages] said is the law.'\""
+ ],
+ [
+ "There are two nezirim (a person who swears abstention from all grape products like wine, from cutting his hair, and avoidance of corpse impurity), where another said to them, \"I saw one of you become impure and I do not know which of you,\" They [both] shave and bring an offering for impurity and an offering for purity and [one] says, \"If I am the impure one, the offering for impurity is mine and the offering for purity is yours. But if I am the pure one, the offering for purity is mine, and the offering of impurity is yours\"' Then they count thirty days, and bring an offering for purity, and [one] says, \"If I am the impure one, the offering of impurity is mine, and the offering for purity is yours, and this is the offering of my purity. And if I am the pure one, the offering of purity is mine, and the offering of impurity is yours, and this is the offering of your purity.\" If one of them died, Rabbi Yehoshua said: \"[The other one] seeks one from the market who will vow as a nazir in place of him [the dead one], and he [the living one] says, 'If I was impure, behold you are immediately a nazir. But if I was pure, behold you are a nazir after thirty days.' Then they count thirty days, and then bring an offering for purity and an offering for impurity, and [one] says: 'If I am the impure one, the offering for impurity is mine, and the offering for purity is yours. And if I am the pure one, the offering for purity is mine, and the offering for impurity is [offered] with uncertainty.' Then they count thirty days and bring an offering for purity and [one] says, 'If I am the impure one, the offering for impurity is mine and the offering for purity is yours, and this is my offering for purity. But if I am the pure one, the offering for purity is mine, and the offering for impurity is [offered] in uncertainty, and this is the offering of your impurity.'\" Ben Zoma said to him: \"And who will listen to him in that he will vow to become a nazir in place of him [the dead one]? Rather, he brings a sin-offering of a bird and a burnt-offering of an animal, and says, 'If I was impure, the sin-offering is for my obligation and the burnt-offering is a donation. If I was pure, the burnt-offering is for my obligation and the sin offering is [offered] with uncertainty.' Then he counts thirty days and brings an offering of purity, and says, 'If I was impure, the initial burnt-offering was a donation and this is an obligation. If I was pure, the initial burnt-offering was an obligation, this is a donation, and this is the rest of my offering.\" Said Rabbi Yehoshua: \"It would turn out that this one brings his offerings in parts.\" But the Sages agreed with Ben Zoma.",
+ "A nazir who is impure with uncertainty and a decided [leper] with uncertainty [may] eat from kodashim (sacrifices which may only be eaten in a pure state) after sixty days and may drink wine and can become impure through corpses after one hundred and twenty days; for shaving due the nega (diseased patch on the skin) overrides the shaving of nazir [only] at the time when it is certain. But when it is uncertain, it does not override."
+ ],
+ [
+ "Non-Jews do not have a nazir (a person who swears abstention from all grape products like wine, from cutting his hair, and avoidance of corpse impurity) vow. Women and slaves do have a nazir vow. A stringency with women over slaves is that one may force his slave [to violate his vow], but one may not force his wife. A stringency with slaves over women is that one may annul his wife's vows, but may not annul his slave's vows. [If] he annuls for his wife, it is annulled forever. [If] he annuls for his slave, [if the slave] goes free, he completes his nazir vow. [If] he ran away from before him, Rabbi Meir says, \"He may not drink [wine],\" but Rabbi Yose says, \"He may drink.\"",
+ "A nazir who [already] shaved and it becomes known to him that he is impure, if it was a known impurity, [his term] is void. But if it was impurity of the depths (hidden) it is not void. If it was before he shaved, in either case it would be void. How [does this work]? If he went down to immerse in a cave and a corpse was found floating at the entrance of the cave, he is impure. [If] it was found sunken on the bottom of the cave, if he went down to cool off, he is pure. [If he went down] to purify from the impurity from a corpse is impure. For one already held in a state of impurity [remains] impure, and one held in a state of purity [remains] pure, for this matter has a leg on which to stand upon (there is support behind the logic).",
+ "One who initially finds [one] corpse buried normally, he [may] move it and its surrounding dirt. [If] he found two, he [may] move them along with their surrounding dirt. [If] he found three: if there are four to eight cubits from one to the next, this is a graveyard. He checks from it twenty cubits outward. [If] he found one [corpse] twenty cubits away, he checks from this one twenty cubits outward. This matter has a leg on which to stand, even though, had he found this one first, he [could] move it and its surrounding dirt. ",
+ "Initially, any doubt about negaim (diseased patches on skin, clothes, or houses that create impurity) is [ruled as] pure as long as it has not been declared impure. Once it is declared impure, doubts about it are [ruled as] impure. We investigate a zav (a male who has certain types of atypical genital discharges, which render him impure) about seven categories before he is declared as having discharge: about food, drink, lifting, jumping, sickness, visual stimuli, and thoughts. From the time he is declared as having discharge, we do not investigate him. His accidental [discharges], doubtful [discharges], and seminal discharges are [considered] impure because the matter has a leg on which to stand. One who hits his fellow and they estimate that he will die, and then he improves from what was: If after that it degrades and he dies, he [the one who struck] is liable. Rabbi Nechemia says, \"He is exempt because the matter has a leg on which to stand\".",
+ "\"Shmuel was a nazir,\" according to the words of Rabbi Nehorai, \"As it says, 'And a moreh (meaning \"razor\") will not come upon his head.' (1 Samuel 1:11) It says about Shimshon , \"And a moreh,\" (Judges 13:5) and it says about Shmuel, \"And a moreh\" (1 Samuel 1:11). Just like moreh is said in regards to Shimshon - a nazir - so too moreh which is said in regards to Shmuel [means he was a] nazir.\" Rabbi Yose said, \"But is it not [the case that] moreh (meaning \"fear\") only applies to [being] of humans?\" Rabbi Nehorai responded to him, \"But is it not already said, 'Then Shmuel said 'How can I go? Shaul will hear and kill me.' Therefore, he did have moreh of humans on him.\""
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..584b01bcbf06fbf8d5ae36411e629b7429d7a47c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+ "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.25,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "ALLE UMSCHREIBUNGEN VON NAZIR GELTEN WIE NAZIR. SAGTE JEMAND: ICH WILL SEIN, SO IST ER NAZIR; SAGTE ER: ICH WILL SCHÖN SEIN, SO IST ER NAZIR; SAGTE ER: NAZIQ, NAZIḤ, PAZIḤ, SO IST ER NAZIR. SAGTE JEMAND: ICH WILL SO SEIN, ODER: ICH WILL DAS HAAR KRÄUSELN LASSEN, ODER: ICH WILL DAS HAAR PFLEGEN, ODER: ICH NEHME AUF MICH, DAS HAAR HINWACHSEN ZU LASSEN, SO IST ER NAZIR. SAGTE JEMAND: ICH NEHME AUF MICH DIE DARBRINGUNG VON VÖGELN, SO IST ER, WIE R. MEÍR SAGT, NAZIR, UND WIE DIE WEISEN SAGEN, KEIN NAZIR.",
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN INBEZUG AUF TRAUBENKERNE, SCHLAUBEN, DAS HAARSCHEREN ODER DIE VERUNREINIGUNG, SO IST ER NAZIR, UND ALLE GENAUIGKEITEN DES NAZIRATES LIEGEN IHM OB. SAGTE JEMAND: ICH WILL SEIN WIE ŠIMŠON, DER SOHN MANOAḤS, DER EHEMANN DER DELILA, ODERDER, DER DIE TORE VON A͑ZA AUSHOB, ODER DER, DEM DIE PELIŠTIM DIE AUGEN AUSSTACHEN, SO IST ER NAZIR WIE ŠIMŠON. WELCHEN UNTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN EINEM LEBENSLÄNGLICHEN NAZIR UND EINEM NAZIR WIE ŠIMŠON? EIN LEBENSLÄNGLICHER NAZIR DARF, WENN IHM DAS HAAR LÄSTIG WIRD, ES MIT EINEM SCHERMESSER STUTZEN UND BRINGTDIE DREI OPFERTIERE DAR, UND WENN ER UNREIN WIRD, BRINGT ER DAS UNREINHEITSOPFERDAR, EIN NAZIR WIE ŠIMŠON ABER DARF, WENN IHM DAS HAAR LÄSTIG WIRD, ES NICHT STUTZEN, UND WENN ER UNREIN WIRD, BRINGT ER DAS UNREINHEITSOPFER NICHT DAR.",
+ "DAS NAZIRAT OHNE ZEITBESTIMMUNGDAUERT DREISSIG TAGE. SAGTE JEMAND: ICH WILL EINMAL LANGE NAZIR SEIN, ODER: ICH WILL EINMAL KURZE ZEIT NAZIR SEIN, SO IST ER, SELBST WENN ER ‘VON JETZT BIS ANS ENDE DER WELT’ GESAGT HAT, DREISSIG TAGE NAZIR. SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN UND EINEN TAG DARÜBER, ICH WILL NAZIR SEIN UND EINE STUNDE DARÜBER, ICH WILL ANDERTHALBMAL NAZIR SEIN, SO IST ER ZWEIMAL NAZIR. SAGTE JEMAND: ICH WILL DREISSIG TAGE UND EINE STUNDE NAZIR SEIN, SO IST ER EINUNDDREISSIG TAGE NAZIR, DENN ES GIBT KEIN NAZIRAT AUF STUNDEN.",
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN WIE DIE HAARE MEINES HAUPTES, WIE DER STAUB DER ERDE, WIE DER SAND AM MEERE, SO IST ER IMMERWÄHREND NAZIR UND SCHERE SICHALLE DREISSIG TAGE. RABBI SAGT, DIESER SCHERE SICH NICHTALLE DREISSIG TAGE; ALLE DREISSIG TAGE SCHERE SICH VIELMEHR DERJENIGE, DER GESAGT HAT: ICH NEHME AUF MICH NAZIRATE WIE DIE HAARE MEINES HAUPTES, WIE DER STAUB DER ERDE, WIE DER SAND AM MEERE.",
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL EIN HAUS VOLL, EIN KORB VOLL NAZIR SEIN, SO FRAGE MAN IHN AUS; SAGT ER, ER HABE EIN GROSSES NAZIRAT GELOBEN WOLLEN, SO IST ER DREISSIG TAGENAZIR, UND SAGT ER, ER HABE SCHLECHTHIN GELOBEN WOLLEN, SO ERACHTE MAN DEN KORB ALS VOLL SENFKÖRNER, UND ER IST LEBENSLÄNGLICHNAZIR.",
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN VON HIER BIS ZU JENEM ORTE, SO SCHÄTZE MAN, WIEVIEL TAGE ES VON HIER BIS ZU JENEM ORTE SIND; SIND ES WENIGER ALS DREISSIG TAGE, SO IST ER NAZIR DREISSIG TAGE, SONST ABER IST ER NAZIR IN DER ANZAHL DIESER TAGE.",
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN IN DER ANZAHL DER TAGE DES SONNENJAHRES, SO ABSOLVIERE ER NAZIRATE IN DER ANZAHL DER TAGE DES SONNENJAHRES. R. JEHUDA SAGTE: EINST EREIGNETE SICH EIN SOLCHER FALL, UND NACH DER BEENDIGUNG STARB ER."
+ ],
+ [
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN INBEZUG AUF DÖRR- UND PRESSFEIGEN, SO IST ER, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, NAZIR, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, KEIN NAZIR. R. JEHUDA SAGTE: DIE WORTE DER SCHULE ŠAMMAJS BEZIEHEN SICH NUR AUF DEN FALL, WENN ER GESAGT HAT: SIE SOLLEN FÜR MICH EINEM OPFER GLEICHEN.",
+ "SAGTE JEMAND: DIESE KUH SAGT, ICH WILL INBEZÜG AUF SIE NAZIRSEIN, WENN SIE AUFSTEHT, ODER: DIESE TÜRSAGT, ICH WILL INBEZUG AUF SIE NAZIR SEIN, WENN SIE SICH ÖFFNET, SO IST ER, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, NAZIR, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, KEIN NAZIR. R. JEHUDA SAGTE: DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT ES NUR VON DEM FALLE, WENN ER SAGT: DIESE KUH SOLL FÜR MICH OPFER SEIN, FALLS SIE AUFSTEHT.",
+ "WENN MAN JEMANDEM EINEN BECHER EINSGHENKT UND ER SPRICHT: ICH WILL INBEZUG AUF DIESEN NAZIR SEIN, SO IST ER NAZIR. EINST SCHENKTE MAN EINER FRAU, DIE TRUNKEN WAR, EINEN BECHER EIN, UND SIE SPRACH: ICH WILL INBEZUG AUF DIESEN NEZIRA SEIN. DA ENTSCHIEDEN DIE WEISEN: DIESE WOLLTE DAMIT NUR SAGEN, ER GELTE FÜR SIE WIE EIN OPFER.",
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN UNTER DER BEDINGUNG, WEIN TRINKEN UND SICH AN TOTEN VERUNREINIGEN ZU DÜRFEN, SO IST ER NAZIR, UND ALLESIST IHM VERBOTEN. SAGTE ER, ER HABE GEWUSST, DASS ES NAZIRÄERGEBE, JEDOCH NICHT, DASS DEM NAZIR DER WEIN VERBOTENSEI, SO IST ER IHM DENNOCH VERBOTEN; NACH R. ŠIMO͑N ABER ERLAUBT. SAGTE ER, ER HABE GEWUSST, DASS EINEM NAZIR DER WEIN VERBOTEN SEI, JEDOCH GEGLAUBT, DASS DIE WEISEN IHN IHM ERLAUBEN WÜRDEN, WEIL ER OHNE WEIN NICHT LEBEN KANN, ODER, WEIL ER TOTENGRÄBER IST, SO IST ES IHM ERLAUBT; NACH R. ŠIMO͑N ABER VERBOTEN.",
+ "WENN JEMAND SAGT: ICH WILL NAZIR SEIN UND NEHME AUF MICH DIE HAARSCHURFÜR EINEN NAZIR, UND EIN ANDERER DIES HÖRT UND SAGT: AUCH ICH, UND NEHME AUF MICH DIE HAARSCHUR FÜR EINEN NAZIR, SO KÖNNEN SIE, WENN SIE GESCHEIT SIND, SICH FÜR EINANDER SCHEREN, SONST ABER MÜSSEN SIE SICH FÜR ANDERE NAZIRÄER SCHEREN.",
+ "WENN JEMAND SAGT: ICH NEHME AUF MICH DIE HÄLFTE DER HAARSCHUR FÜR EINEN NAZIR, UND EIN ANDERER DIES HÖRT UND SAGT: AUCH ICH, ICH NEHME AUF MICH DIE HÄLFTE DER HAARSCHUR FÜR EINEN NAZIR, SO HAT DER EINE DIE GANZE HAARSCHURFÜR EINEN NAZIR ZU LEISTEN UND DER ANDERE DIE GANZE HAARSGHUR FÜR EINEN NAZIR ZU LEISTEN – SO R. MEÍR. DIE WEISEN SAGEN, DER EINE HAT DIE HÄLFTE DER HAARSCHUR FÜR EINEN NAZIR ZU LEISTEN UND DER ANDERE HAT DIE HÄLFTE DER HAARSCHUR FÜR EINEN NAZIR ZU LEISTEN.",
+ "WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ICH EINEN SOHN BEKOMME, UND IHM EIN SOHN GEBOREN WIRD, SO IST ER NAZIR; WENN EINE TOCHTER, EIN GESCHLECHTSLOSER ODER EIN ZWITTER, SO IST ER KEIN NAZIR. WENN ER ABER GESAGT HAT: WENN ICH EIN KIND BEKOMME, SO IST ER NAZIR, AUCH WENN IHM EINE TOCHTER, EIN GESCHLECHTSLOSER ODER EIN ZWITTER GEBOREN WIRD.",
+ "HAT SEINE FRAU VORZEITIG ABORTIERT, SO IST ER KEIN NAZIR. R. ŠIMO͑N SAGT, ER MÜSSE SAGEN: WÄRE ES EIN LEBENSFÄHIGES KIND, SO BIN ICH PFLICHTGEMÄSS NAZIR, WENN ABER NICHT, SO BIN ICH FREIWILLIGNAZIR. GEBÄRT SIE WIEDERUM, SO IST ER NAZIR. R. ŠIMO͑N SAGT, ER MÜSSE SAGEN: WÄRE DAS ERSTE KIND LEBENSFÄHIG, SO SEI DAS ERSTE NAZIRAT EIN PFLICHTGEMÄSSES UND DIESES EIN FREIWILLIGES, WENN ABER NICHT, SO SEI DAS ERSTE EIN FREIWILLIGES UND DIESES EIN PFLICHTGEMÄSSES.",
+ "[WENN JEMAND GESAGT HAT:] ICH WILL NAZIR SEIN, UND WIEDERUM NAZIR SEIN, WENN ICH EINEN SOHN BEKOMME, UND NACHDEM ER SEINES ZU ABSOLVIEREN BEGONTXEN HAT, IHM EIN SOHN GEBOREN WIRD, SO BEENDIGE ER SEINESUND ABSOLVIERE DANN DAS WEGEN SEINES SOHNES. WENN [ER ABER GESAGT HAT:] ICH WILL, WENN ICH EINEN SOHN BEKOMME, NAZIR SEIN, UND AUSSERDEM NAZIR SEIN, UND NACHDEM ER SEINES ZU ABSOLVIEREN BEGONNEN HAT, IHM EIN SOHN GEBOREN WIRD, SO UNTERBRECHE ER SEINES, ABSOLVIERE DAS WEGEN SEINES SOHNES UND BEENDIGE DANN SEINES.",
+ "SAGTE JEMAND: ICH WILL NAZIR SEIN, FALLS ICH EINEN SOHN BEKOMME, UND AUSSERDEM HUNDERT TAGE NAZIR SEIN, SO HAT ER, WENN IHM BIS ZUM SIEBZIGSTEN TAGE EIN SOHN GEBOREN WIRD, NICHTSVERLOREN; WENN ABER NACH SIEBZIG, SO SIND DIE SIEBZIG HINFÄLLIG, DA DAS SCHEREN VOR DREISSIG TAGEN NICHT ERFOLGEN DARF."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL NAZIR SEIN, SO SCHERE ER SICH AM EINUNDDREISSIGSTEN TAGE; HAT ER SICH AM DREISSIGSTEN GESCHOREN, SO HAT ER SEINER PFLICHT GENÜGT; WENN ER ABER GESAGT HAT: ICH WILL DREISSIG TAGE NAZIR SEIN, SO HAT ER, WENN ER SICH AM DREISSIGSTEN GESCHOREN HAT, SEINER PFLICHT NICHT GENÜGT.",
+ "WENN JEMAND ZWEI NAZIRATE GELOBT HAT, SO SCHERE ER SICH WEGEN DES ERSTEN AM EINUNDDREISSIGSTEN TAGE UND WEGEN DES ANDEREN AM EINUNDSECHZIGSTEN TAGE; HAT ER SICH WEGEN DES ERSTEN AM DREISSIGSTEN GESCHOREN, SO SCHERE ER SICH WEGEN DES ANDEREN AM SECHZIGSTEN; HAT ER SICH ABER AM NEUNUNDFÜNFZIGSTEN GESCHOREN, SO HAT ER SEINER PFLICHT GENÜGT. DIES BEKUNDETE AUCH R. PAPJAS: WENN JEMAND ZWEI NAZIRATE GELOBT UND SICH WEGEN DES ERSTEN AM DREISSIGSTEN GESCHOREN HAT, SO SCHERE ER SICH WEGEN DES ANDEREN AM SECHZIGSTEN, HAT ER SICH ABER AM NEUNUNDFÜNFZIGSTEN GESCHOREN, SO HAT ER SEINER PFLICHT GENÜGT, DENN DER DREISSIGSTE TAG WIRD IHM ANGERECHNET.",
+ "WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL NAZIR SEIN, UND AM DREISSIGSTEN TAGE UNREIN WIRD, SO SIND ALLE HINFÄLLIG; R. ELIE͑ZER SAGT, NUR SIEBEN SEIEN HINFÄLLIG. WENN ER ABER GESAGT HAT: ICH WILL DREISSIG TAGE NAZIR SEIN, UND AM DREISSIGSTEN TAGE UNREIN WIRD, SO SIND ALLE HINFÄLLIG.",
+ "WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL HUNDERT TAGE NAZIR SEIN, UND AM HUNDERTSTEN TAGE UNREIN WIRD, SO SIND ALLE HINFÄLLIG; R. ELIE͑EZR SAGT, NUR DREISSIG SEIEN HINFÄLLIG. WIRD ER AM HUNDERTSTEN TAGE UNREIN, SO SIND DREISSIG TAGE HINFÄLLIG; R. ELIE͑ZER SAGT, NUR SIEBEN SEIEN HINFÄLLIG.",
+ "WENN JEMAND SICH AUF EINEM BEGRÄBNISPLATZE BEFINDET UND EIN NAZIRAT GELOBT, SO WERDEN IHM, SELBST WENN ER SICH DA DREISSIG TAGE AUFHÄLT, DIESE NICHT ANGERECHNET UND ER BRAUCHT DAS UNREINHEITSOPFER NICHT DARZUBRINGEN. HAT ER IHN VERLASSEN UND WIEDERUM BETRETEN, SO WERDEN SIE IHM ANGERECHNET UND ER MUSS DAS UNREINHEITSOPFER DARBRINGEN. R. ELIE͑ZER SAGT, NICHT, WENN AM SELBEN TAGE, DENN ES HEISST: und die früheren Tage sind hinfällig, NUR WENN ES FRÜHERE TAGE SIND.",
+ "WENN JEMAND EIN LÄNGERES NAZIRAT GELOBT UND ES ABSOLVIERT HAT, UND NACHHER NACH DEM JISRAÉLLANDE KOMMT, SO IST ER, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, NOCH DREISSIG TAGE NAZIR; DIE SCHULE HILLELS SAGT, ER MÜSSE DAS NAZIRAT VON VORNHEREINBEGINNEN. EINST GELOBTE DIE KÖNIGIN HELENA, ALS IHR SOHN IN DEN KRIEG ZOG: WENN MEIN SOHN IN FRIEDEN VOM KRIEGE HEIMKEHRT, WILL ICH SIEBEN JAHRE NEZIRA SEIN. IHR SOHN KEHRTE IN FRIEDEN VOM KRIEGE HEIM UND SIE WAR SIEBEN JAHRE NEZIRA. AM ENDE DER SIEBEN JAHRE ZOG SIE NACH DEM JISRAÉLLANDE, UND DIE SCHULE HILLELS ENTSCHIED IHR, DASS SIE WIEDERUM SIEBEN JAHRE NEZIRA SEIN MÜSSE. AM ENDE DIESER SIEBEN JAHRE WARD SIE UNREIN. ES ERGAB SICH ALSO, DASS SIE EINUNDZWANZIG JAHRE NEZIRA WAR. R. JEHUDA SAGTE: SIE WAR NUR VIERZEHN JAHRE NEZIRA.",
+ "WENN ZWEI ZEUGENPARTIEN VON EINEM VERSCHIEDEN BEKUNDEN, DIE EINE, DASS ER ZWEI NAZIRATE, UND DIE ANDERE, DASS ER FÜNF NAZIRATE GELOBTHAT, SO HAT SICH, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, DAS ZEUGNIS ZERSPLITTERT UND ES GIBT HIERBEI KEIN NAZIRAT; DIE SCHULE HILLELS SAGT, ER MÜSSE, DA IN FÜNF ZWEI ENTHALTEN SIND, ZWEI NAZIRATE ABSOLVIEREN."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL NAZIR SEIN, UND EIN ANDERER ES HÖRT UND SAGT: AUCH ICH, UND DARAUF EIN DRITTER: AUCH ICH, SO SIND SIE ALLE NAZIRÄER. WIRD DAS GELÖBNIS DEM ERSTEN AUFGELÖST, SO SIND ALLE ENTBUNDEN; WIRD ES DEM LETZTEN AUFGELÖST, SO IST DER LETZTE ENTBUNDEN, JENE ALLE ABER GEBUNDEN. WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL NAZIR SEIN, UND EIN ANDERER ES HÖRT UND SAGT: MEIN MUND WIE SEIN MUND, MEIN HAAR WIE SEIN HAAR, SO IST ER NAZIR. WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL NAZIR SEIN, UND SEINE FRAU ES HÖRT UND SAGT: AUCH ICH, SO KANN ER IHR NAZIRGELÖBNIS AUFHEBEN UND SEINES BLEIBT BESTEHEN. WENN EINE FRAU GESAGT HAT: ICH WILL NEZIRA SEIN, UND IHR MANN ES HÖRT UND SAGT: AUCH ICH, SO KANN ER ES NICHT MEHR AUFHEBEN.",
+ "WENN JEMAND GESAGT HAT: ICH WILL NAZIR SEIN, UND DU? UND SIE ‘AMEN’ SAGT, SO KANN ER IHRES AUFHEBEN UND SEINES BLEIBT BESTEHEN. WENN EINE FRAU GESAGT HAT: ICH WILL NEZIRA SEIN, UND DU? UND ER ‘AMEN’ SAGT, SO KANN ER ES NICHT MEHR AUFHEBEN.",
+ "WENN EINE FREI EIN NAZIRAT GELOBT UND WEIN GETRUNKEN ODER SICH AN TOTEN VERUNREINIGT HAT, SO ERHÄLT SIE DIE VIERZIG GEISSELHIEBE. WENN IHR MANN ES IHR AUFGEHOBEN HAT UND SIE, OHNE ZU WISSEN, DASS IHR MANN ES IHR AUFGEHOBEN HAT, WEIN GETRUNKEN ODER SICH AN TOTEN VERUNREINIGT HAT, SO ERHÄLT SIE NICHT DIE VIERZIG GEISSELHIEBE. R. JEHUDA SAGT, WENN SIE AUCH DIE VIERZIG GEISSELHIEBE NICHT ERHÄLT, SO ERHÄLT SIE DENNOCH GEISSELHIEBE DER WIDERSPENSTIGKEIT.",
+ "WENN EINE FRAU EIN NAZIRAT GELOBT UND EIN VIEHABGESONDERT HAT, UND IHR MANN ES IHR DARAUF AUFHEBT, SO KANN DAS VIEH, WENN ES IHM GEHÖRT, IN DIE HERDE KOMMEN UND WEIDEN, WENN ES ABER IHR GEHÖRT, SO IST DAS SÜNDOPFER VERENDEN ZU LASSEN, DAS BRANDOPFER ALS BRANDOPFER DARZUBRINGEN UND DAS HEILSOPFER ALS HEILSOPFER DARZUBRINGEN; ESDARF NUR EINEN TAG GEGESSEN WERDEN, BENÖTIGT ABER NICHT DER BROTE. HATTE SIE UNBEZEICHNETES GELDZURÜCKGELEGT, SO FÄLLT ES DER FREIWILLIGEN SPENDENKASSE ZU, WENN ABER BEZEICHNETES GELD, SO IST DAS GELD ZUM SÜNDOPFER IN DAS SALZMEER ZU WERFEN, MAN DARF ES NICHT NUTZNIESSEN NOCH BEGEHT MAN DARAN EINE VERUNTREUUNG, FÜR DAS GELD ZUM BRANDOPFER EIN BRANDOPFER DARZUBRINGEN, UND MAN BEGEHT DARAN EINE VERUNTREUUNG, UND FÜR DAS GELD ZUM HEILSOPFER EIN HEILSOPFER DARZUBRINGEN; ES DARF NUR EINEN TAG GEGESSEN WERDEN, BENÖTIGT ABER NICHT DER BROTE.",
+ "IST FÜR SIEDAS BLUT EINES DER OPFER GESPRENGT WORDEN, SO KANN IHR MANN DAS GELÖBNIS NICHT MEHR AUFHEBEN. R. A͑QIBA SAGT, SOBALD EINES DER TIERENUR GESCHLACHTET WORDEN IST, KÖNNE ER ES NICHT MEHR AUFHEBEN. DIES GILT NUR BEIM SCHERENIN REINHEIT, BEIM SCHEREN WEGEN VERUNREINIGUNGABER KANN ER ES AUFHEBEN, DENN ER KANN SAGEN: ICH MAG KEINE VERKÜMMERTEFRAU. RABBI (MEÍR)SAGT, AUCH BEIM SCHEREN IN REINHEIT KÖNNE ER ES AUFHEBEN, DENN ER KANN SAGEN: ICH MAG KEINE GESCHORENE FRAU.",
+ "EIN MANN KANN SEINEM SOHNE EIN NAZIRAT AUFERLEGEN, NICHT ABER KANN EINE FRAU IHREM SOHNE EIN NAZIRAT AUFERLEGEN. WENN ER SICH GESCHORENHAT ODER SEINE VERWANDTEN IHN GESCHOREN HABEN, WENN ER WIDERSPROCHEN HAT ODER SEINE VERWANDTEN WIDERSPROCHEN HABEN UND DAS ABGESONDERTE VIEH VORHANDEN IST, SO IST DAS SÜNDOPFER VERENDEN ZU LASSEN, DAS BRANDOPFER ALS BRANDOPFER DARZUBRINGEN UND DAS HEILSOPFER ALS HEILSOPFER DARZUBRINGEN; DIESES DARF NUR EINEN TAG GEGESSEN WERDEN, BENÖTIGT JEDOCH NICHT DER BROTE. IST UNBEZEICHNETES GELD VORHANDEN, SO FÄLLT ES DER FREIWILLIGEN SPENDENKASSE ZU, WENN BEZEICHNETES, SO IST DAS GELD ZUM SÜNDOPFER IN DAS SALZMEER ZU WERFEN, MAN DARF ES NICHT NUTZNIESSEN UND MAN BEGEHT DARAN KEINE VERUNTREUUNG, FÜR DAS GELD ZUM BRANDOPFER EIN BRANDOPFER DARZUBRINGEN, UND MAN BEGEHT DARAN EINE VERUNTREUUNG, UND FÜR DAS GELD ZUM HEILSOPFER EIN HEILSOPFER DARZUBRINGEN; ES DARF NUR EINEN TAG GEGESSEN WERDEN, BENÖTIGT JEDOCH NICHT DER BROTE.",
+ "EIN MANN SCHERE SICHFÜR DAS NAZIRAT SEINES VATERS, NICHT ABER SCHERE SICH EINE FRAU FÜR DAS NAZIRAT IHRES VATERS. WENN SEIN VATER NAZIR WAR UND NACHDEM ER UNBEZEICHNETES GELD FÜR SEINE NAZIROPFER ABGESONDERT HAT, GESTORBEN IST, UND ER SAGT: ICH WILL NAZIR SEIN MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH MICH MIT DEM GELDE MEINES VATERS SCHERE, SO FÄLLT DAS GELD, WIE R. JOSE SAGT, DER FREIWILLIGEN SPENDENKASSE ZU UND ER SCHERE SICH NICHT FÜR DAS NAZIRAT SEINES VATERS. WER SCHERE SICH FÜR DAS NAZIRAT SEINES VATERS? WENN ER UND SEIN VATER NAZIRÄER WAREN UND SEIN VATER UNBEZEIGHNETES GELD FÜR SEINE NAZIROPFER ABGESONDERT HAT UND GESTORBEN IST; DIESER SCHERE SICH FÜR DAS NAZIRAT SEINES VATERS."
+ ],
+ [
+ "DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, DIE IRRTÜMLICHE HEILIGUNG GELTE ALS HEILIGUNG, DIE SCHULE HILLELS SAGT, SIE GELTE NICHT ALS HEILIGUNG. WENN JEMAND ZUM BEISPIEL GESAGT HAT: DER AUS MEINEM HAUSE ZUERST HERAUSKOMMENDE SCHWARZE OCHS SEI GEHEILIGT, UND EIN WEISSER HERAUSGEKOMMEN IST, SO IST ER, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, GEHEILIGT, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, NICHT GEHEILIGT. WENN JEMAND GESAGT HAT:",
+ "DER IN MEINE HAND ZUERST KOMMENDE GOLDDENAR SEI GEHEILIGT, UND EINER AUS SILBER IN SEINE HAND GEKOMMEN IST, SO IST ER, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, GEHEILIGT, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, NICHT GEHEILIGT. WENN JEMAND GESAGT HAT: DAS IN MEINE HAND ZUERST KOMMENDE FASS WEIN SEI GEHEILIGT, UND EINES MIT ÖL IN SEINE HAND GEKOMMEN IST, SO IST ES, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, GEHEILIGT, UND WIE DIE SCHULE HILLELS SAGT, NICHT GEHEILIGT.",
+ "WENN JEMAND EIN NAZIRAT GELOBT, DIESBEZÜGLICH EINEN GELEHRTEN BEFRAGTUND DIESER ES ALS VERBINDLICH ERKLÄRT HAT, SO BEGINNT DIE ZÄHLUNG MIT DER STUNDE DES GELOBENS. WENN ER EINEN GELEHRTEN BEFRAGT UND DIESER ES ALS UNVERBINDLICH ERKLÄRT HAT, SO DARF DAS BEREITS ABGESONDERTE VIEH IN DIE HERDE KOMMEN UND WEIDEN. DIE SCHULE HILLELS SPRACH ZU DER SCHULE ŠAMMAJS: PFLICHTET IHR ETWA NICHT BEI, DASS HIERBEI EINE IRRTÜMLICHE HEILIGUNG ERFOLGT IST UND DAS VIEH IN DIE HERDE KOMMT UND WEIDET!? DIE SCHULE ŠAMMAJS ERWIDERTE: PFLICHTET IHR ETWA NICHT BEI, DASS, WENN JEMANDSICH GEIRRT UND DAS NEUNTE ALS ZEHNTES, DAS ZEHNTE ALS NEUNTES ODER DAS ELFTE ALS ZEHNTES BEZEICHNET HAT, ES GEHEILIGTIST!? DIE SCHULE HILLELS ERWIDERTE: NICHT DER STAB HEILIGT ES; IST ES DENN VON WIRKUNG, WENN ER DEN STAB AUF DAS ACHTE ODER AUF DAS ZWÖLFTE GELEGTHAT!? VIELMEHR HAT DIE SCHRIFT, DIE DAS ZEHNTE FÜR HEILIG ERKLÄRT HAT, AUCH DAS NEUNTE UND DAS ELFTEFÜR HEILIG ERKLÄRT.",
+ "WENN JEMAND EIN NAZIRAT GELOBT HAT UND, ALS ER SEIN VIEHHOLEN GEHT, FINDET, DASS ES GESTOHLEN WORDEN IST, SO IST ER, FALLS ER, BEVOR DAS VIEH GESTOHLEN WORDEN IST, GELOBT HAT, NAZIR, UND FALLS ER, NACHDEM DAS VIEH GESTOHLEN WORDEN WAR, GELOBT HAT, KEIN NAZIR. IN EINEN DIESBEZÜGLICHEN IRRTUIMVERFIEL NAḤUM DER MEDER. ALS NAZIRÄER AUS DEM EXILE KAMEN UND DAS HEILIGTUM ZERSTÖRT FANDEN, SPRACH NAḤUM DER MEDER ZU IHNEN: WÜRDET IHR, WENN IHR GEWUSST HÄTTET, DASS DAS HEILIGTUM ZERSTÖRT IST, DAS NAZIRAT GELOBT HABEN? SIE ERWIDERTEN IHM: NEIN. DA LÖSTE ES IHNEN NAḤUM DER MEDER AUF. ALS DIE SACHE VOR DIE WEISEN KAM, SPRACHEN SIE: WER VOR DER ZERSTÖRUNG DES HEILIGTUMS GELOBT HAT, IST NAZIR, UND WER NACH DER ZERSTÖRUNG DES HEILIGTUMS, IST KEIN NAZIR.",
+ "WENN MEHRERE PERSONEN AUF DER STRASSE GEHEN UND JEMAND IHNEN ENTGEGENKOMMT, UND EINER SPRICHT: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN DIESER N. IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ES NICHT N. IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN EINER VON EUCH NAZIR IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN EINER VON EUCH NICHT NAZIR IST, DARAUF EIN ANDERER: WENN IHR BEIDE NAZIRÄER SEID, UND DARAUF EIN ANDERER: WENN IHR ALLE NAZIRÄER SEID, SO SIND, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, ALLE NAZIRÄER; DIE SCHULE HILLELS SAGT, NUR DERJENIGE IST NAZIR, DESSEN WORTE SICH NICHT BESTÄTIGT HABEN.",
+ "R. TRYPHON SAGT, KEINER VON IHNENIST NAZIR. KEHRTE ER PLÖTZLICHUM, SO IST ERKEIN NAZIR. R. ŠIMO͑N SAGT, ER ERKLÄRE: IST ES SO, WIE ICH GESAGT HABE, SO WILL ICH PFLICHTGEMÄSS NAZIR SEIN, WENN ABER NICHT, SO WILL ICH FREIWILLIG NAZIR SEIN.",
+ "WENN JEMAND EINEN KOJSIEHT UND SPRICHT: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ES EIN WILD IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ES KEIN WILD IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ES EIN VIEH IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ES KEIN VIEH IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ES VIEH UND WILD IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN ES WEDER VIEH NOCH WILD IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN EINER VON EUCH NAZIR IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN NICHT EINER VON EUCH NAZIR IST, DARAUF EIN ANDERER: ICH WILL NAZIR SEIN, WENN IHR ALLE NAZIRÄER SEID, SO SIND SIE ALLE NAZIRÄER."
+ ],
+ [
+ "DREIERLEI IST DEM NAZIR VERBOTEN: DIE VERUNREINIGUNG, DIE HAARSCHUR UND DIE PRODUKTE DES WEINSTOCKES. ALLE PRODUKTE DES WEINSTOCKES WERDEN MITEINANDER VEREINIGT, UND SCHULDIG IST ER NUR DANN, WENN ER EIN OLIVENGROSSES QUANTUM VON DEN TRAUBEN GEGESSEN HAT. DIE URSPRÜNGLICHE LEHRE LAUTETE: NUR WENN ER EIN VIERTELLOG WEIN GETRUNKEN HAT. R. A͑QIBA SAGT, SELBST WENN ER NUR SEIN BROT IN WEIN EINTAUCHT, UND DARAN SOVIEL IST, DASS EIN OLIVEN-GROSSES QUANTUM VEREINIGT WERDEN KANN, SEI ER SCHULDIG",
+ "ER IST SCHULDIG WEGEN DES WEINES ALLEIN, WEGEN DER TRAUBEN ALLEIN, WEGEN DER KERNE ALLEIN UND WEGEN DER SCHLAUBEN ALLEIN. R. ELEA͑ZAR B. A͑ZARJA SAGT, ER SEI NUR DANN SCHULDIG, WENN ER ZWEI KERNE UND EINE SCHLAUBE GEGESSEN HAT. FOLGENDES IST UNTER ḤARÇANIM UND UNTER ZAGIM ZU VERSTEHEN. ḤARÇANIM IST DAS ÄUSSERE UND ZAGIM IST DAS INNERE – SO R. JEHUDA. R. JOSE SAGTE : DAMIT DU DICH NICHT IRRST : WIE BEI DER VIEHGLOCKE; DER ÄUSSERE TEIL HEISST ZOG UND DER INNERE HEISST I͑NBAL KLÖPPEL.",
+ "DAS UNBESTIMMTE NAZIRAT DAUERT DREISSIG TAGE. HAT ER SICH GESCHOREN ODER HABEN GEWALTTÄTER IHN GESCHOREN, SO SIND DREISSIG TAGE HINFÄLLIG. WENN EIN NAZIR SICH GESCHOREN, EINERLEI OB MIT EINER SCHERE ODER EINEM SCHERMESSER, ODER DAS HAAR ETWAS GEZWICKT HAT, SO IST ER SCHULDIG. DER NAZIR DARF DAS HAAR REIBENUND SCHLICHTEN, NICHT ABER KÄMMEN. R. JIŠMA͑ÉL SAGT, ER DÜRFE SICH DEN KOPF NICHT MIT TON REIBEN, WEIL DIES DAS HAAR AUSFALLEN MACHT.",
+ "WENN EIN NAZIR DEN GANZEN TAG WEIN GETRUNKEN HAT, SO IST ER NUR EINMAL SCHULDIG; WENN MAN IHM ABER WIEDERHOLT GESAGT HAT, DASS ER NICHT TRINKE, UND ER TROTZDEM GETRUNKEN HAT, SO IST ER WEGEN JEDES MALES SCHULDIG. WENN ER SICH DEN GANZEN TAG GESCHOREN HAT, SO IST ER NUR EINMAL SCHULDIG ; WENN MAN IHM ABER WIEDERHOLT GESAGT HAT, DASS ER SICH NICHT SCHERE, UND ER SICH TROTZDEM GESCHOREN HAT, SO IST ER WEGEN JEDES MALES SCHULDIG. WENN ER SICH DEN GANZEN TAG AN TOTEN VERUNREINIGT HAT, SO IST ER NUR EINMAL SCHULDIG; WENN MAN IHM ABER WIEDERHOLT GESAGT HAT, DASS ER SICH NICHT VERUNREINIGE, UND ER SICH TROTZDEM VERUNREINIGT HAT, SO IST ER WEGEN JEDES MALES SCHULDIG.",
+ "DREIERLEI IST DEM NAZIR VERBOTEN : DIE VERUNREINIGUNG, DAS SCHEREN UND DIE PRODUKTE DES WEINSTOCKES. BEI DER VERUNREINIGUNG UND BEIM SCHEREN IST ES STRENGER ALS BEI DEN PRODUKTEN DES WEINSTOCKES, DENN DIE VERUNREINIGUNG UND DAS SCHEREN MACHEN DAS NAZIRAT HINFÄLLIG, DIE PRODUKTE DES WEINSTOCKES ABER MACHEN ES NICHT HINFÄLLIG. BEI DEN PRODUKTEN DES WEINSTOCKES IST ES STRENGER ALS BEI DER VERUNREINIGUNG UND DEM SCHEREN, DENN DIE PRODUKTE DES WEINSTOCKES SIND AUCH AUSNAHMSWEISENICHT ERLAUBT, DIE VERUNREINIGUNG UND DAS SCHEREN ABER SIND AUSNAHMSWEISE ERLAUBT, WENN DAS SCHEREN GEBOTIST UND BEI EINEM PFLICHTTOTEN. BEI DER VERUNREINIGUNG IST ES STRENGER ALS BEIM SCHEREN, DENN DIE VERUNREINIGUNG MACHT DAS GANZE NAZIRAT HINFÄLLIG UND MAN IST DIESERHALB EIN OPFER SCHULDIG, DAS SCHEREN ABER MACHT NUR DREISSIG TAGEHINFÄLLIG UND MAN IST DIESERHALB KEIN OPFER SCHULDIG.",
+ "WIE ERFOLGT DAS SCHEREN WEGEN VERUNREINIGUNG? ER LÄSST SICH AM DRITTEN UND AM SIEBENTEN TAGE BESPRENGEN, SCHERT SICH AM SIEBENTEN UND BRINGT SEINE OPFER AM ACHTEN; SCHERT ER SICH AM ACHTEN, SO BRINGE ER SEINE OPFER AM SELBEN TAGE – SO R. A͑OIBA. R. TRYPHON SPRACH ZU IHM: WELCHEN UNTERSCHIED GIBT ES DEMNACH ZWISCHEN DIESEM UND DEM AUSSÄTZIGEN!? DIESER ERWIDERTE: BEI DIESEM HÄNGT DIE REINIGUNG VOM ABLAUFE DER TAGEAB, BEIM AUSSÄTZIGEN ABER HÄNGT SIE VOM SCHERENAB. ER BRINGE SEIN OPFER NUR DANN DAR, WENN ER SONNENUNTERGANG ABGEWARTET HAT.",
+ "WIE ERFOLGT DAS SCHEREN IN REINHEIT? ER BRINGT DREI TIERE, EIN SÜNDOPFER, EIN BRANDOPFER UND EIN HEILSOPFER, SCHLACHTET DAS HEILSOPFER ZUERST UND SCHERT SICH NACH DIESEM – SO R. JEHUDA. R. ELEA͑ZAR SAGT, ER SCHERE SICH NACH DEM SÜNDOPFER, DENN DAS SÜNDOPFER GEHT STETS VORAN. LIESS ER SICH NACH EINEM VON DIESEN DREIEN SCHEREN, SO HAT ER DER PFLICHT GENÜGT",
+ "R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGTE: WENN ER DREI TIERE GEBRACHT UND SIE NICHT BEZEICHNET HAT, SO IST DAS ZUM SÜNDOPFER GEEIGNETE ALS SÜNDOPFER, DAS ZUM BRANDOPFER GEEIGNETE ALS BRANDOPFER UND DAS ZUM HEILSOPFER GEEIGNETE ALS HEILSOPFER DARZUBRINGEN. HIERAUF NIMMT ER DAS HAAR SEINES GEWEIHTEN HAUPTES UND LEGT ES UNTER DEN KESSEL; SCHERT ER SICH IN DER PROVINZ, SO LEGT ER ES NICHT UNTER DEN KESSEL. DIES GILT NUR VOM SCHEREN IN REINHEIT, BEIM SCHEREN WEGEN VERUNREINIGUNG ABER LEGT ER ES NICHT UNTER DEN KESSEL. R. MEÍR SAGT, ALLE LEGEN ES UNTER DEN KESSEL, MIT ALLEINIGER AUSNAHME DES UNREINEN IN DER PROVINZ.",
+ "HIERAUF KOCHT ODER SCHMORT ER DAS HEILSOPFER, UND DER PRIESTER NIMMT DEN GEKOCHTEN BUGVOM WIDDER, EINEN UNGESÄUERTEN KUCHENAUS DEM KORBE UND EINEN UNGESÄUERTEN FLADEN, LEGT SIE AUF DIE HANDFLÄCHE DES NAZIRS UND SCHWINGT SIE. SODANN IST ES DEM NAZIE ERLAUBT, WEIN ZU TRINKEN UND SICH AN TOTEN ZU VERUNREINIGEN. R. ŠIMO͑N SAGT, SOBALD FÜR DEN NAZIR DAS BLUT EINES DER OPFER GESPRENGT WORDEN IST, SEI ES IHM ERLAUBT, WEIN ZU TRINKEN UND SICH AN TOTEN ZU VERUNREINIGEN.",
+ "WENN ER SICH NACH EINEM DER OPFER GESCHOREN HAT UND DIESES ALS UNTAUGLICH BEFUNDEN WIRD, SO IST AUCH DAS SCHEREN UNGÜLTIG UND SEINE OPFERWERDEN IHM NICHT ANGERECHNET. WENN ER SICH NACH DEM AUF EINEN UNRICHTIGEN NAMEN DARGEBRACHTEN SÜNDOPFERGESCHOREN UND NACHHER SEINE ÜBRIGEN OPFER AUF DEN RICHTIGEN NAMEN DARGEBRACHT HAT, SO IST DAS SCHEREN UNGÜLTIG UND SEINE OPFER WERDEN IHM NICHT ANGERECHNET. WENN ER SICH NACH DEM AUF EINEN UNRICHTIGEN NAMEN DARGEBRACHTEN BRANDOPFER ODER HEILSOPFERGESCHOREN UND NACHHER DIE ÜBRIGEN OPFER AUF DEN RICHTIGEN NAMEN DARGEBRACHT HAT, SO IST DAS SCHEREN UNGÜLTIG UND SEINE OPFER WERDEN IHM NICHT ANGERECHNET. R. ŠIMO͑N SAGT, NUR DAS EINE OPFERWERDE IHM NICHT ANGERECHNET, DIE ÜBRIGEN OPFER ABER WERDEN IHM WOHL ANGERECHNET. WENN ER SICH NACH ALLEN DREIEN GESCHOREN HAT UND EINES VON IHNEN TAUGLICH IST, SO IST DAS SCHEREN GÜLTIG UND ER BRINGE NUR DIE ANDEREN OPFER.",
+ "WENN FÜR IHN DAS BLUT EINES DER OPFER GESPRENGT WORDEN UND ER UNREIN GEWORDEN IST, SO SIND, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, ALLE FRÜHEREN TAGE HINFÄLLIG; DIE WEISEN SAGEN, ER BRINGE SEINE ÜBRIGEN OPFER, SOBALD ER REIN IST. SIE SPRACHEN ZU IHM: EINST EREIGNETE ES SICH, DASS MAN FÜR MIRJAM AUS TADMORDAS BLÜT EINES DER OPFER GESPRENGT HATTE, UND ALS MAN IHR BERICHTETE, DASS IHRE TOCHTER LEBENSGEFÄHRLICH KRANK SEI, GING SIE ZU IHR HIN UND FAND SIE TOT. DA ENTSCHIEDEN DIE WEISEN, DASS SIE IHRE ANDEREN OPFER DARBRINGE, SOBALD SIE REIN IST."
+ ],
+ [
+ "DER HOCHPRIESTER UND DER NAZIR DÜRFEN SICH AN IHREN VERWANDTEN NICHT VERUNREINIGEN, WOHL ABER VERUNREINIGEN SIE SICH AN EINEM PFLICHTTOTEN. WENN BEIDE UNTERWEGS SIND UND EINEN PFLICHTTOTEN FINDEN, SO VERUNREINIGE SICH, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, DER HOCHPRIESTER UND NICHT DER NAZIR; DIE WEISEN SAGEN, DER NAZIR VERUNREINIGE SICH, UND NICHT EINMAL EIN GEMEINER PRIESTER. R. ELIE͑ZER SPRACH ZU IHNEN: LIEBER VERUNREINIGE SICH DER PRIESTER, DER KEIN OPFER WEGEN SEINER VERUNREINIGUNG DARBRINGEN MUSS, NICHT ABER VERUNREINIGE SICH DER NAZIR, DER EIN OPFER WEGEN SEINER VERUNREINIGUNG DARBRINGEN MUSS. SIE ERWIDERTEN IHM: LIEBER VERUNREINIGE SICH DER NAZIR, DESSEN HEILIGKEIT KEINE LEBENSLÄNGLICHE IST, NICHT ABER VERUNREINIGE SICH DER PRIESTER, DESSEN HEILIGKEIT EINE LEBENSLÄNGLICHE IST.",
+ "WEGEN FOLGENDER VERUNREINIGUNGEN MUSS DER NAZIR SICH SCHEREN: WEGEN DER VERUNREINIGUNG AN EINER LEICHE, AN EINER OLIVE VON EINER LEICHE, AN EINER OLIVE VERWESTES, AN EINEM LÖFFEL MODER, AM RÜCKGRAT, AM SCHÄDEL, AN EINEM GLIEDE VON EINER LEICHE ODER EINEM GLIEDE VON EINEM LEBENDEN, AN DEM GENÜGEND FLEISCHIST, AN EINEM HALBEN KAB GEBEINEUND EINEM HALBEN LOG BLUT, DURCH BERÜHRUNG, DURCH TRAGEN UND DURCH BEZELTUNG, UND AN EINEM GERSTEN-GROSSEN KNOCHEN DURCH BERÜHRUNG UND TRAGEN. WEGEN DIESER MUSS DER NAZIR SICH SCHEREN UND AM DRITTEN UND AM SIEBENTEN TAGE BESPRENGENLASSEN; DIE VORANGEHENDEN TAGE SIND HINFÄLLIG UND ERST NACHDEM ER SICH GEREINIGTUND SEINE OPFER DARGEBRACHT HAT, BEGINNT ER ZU ZÄHLEN.",
+ "WEGEN DER ÜBERHÄNGENDEN ZWEIGE, DER MAUERVORSPRÜNGE, EINES GRÄBERPFLUGES, DES LANDES DER WELTLICHENVÖLKER, DES ROLLSTEINES UND DER STÜTZE, EINES VIERTELLOGS BLUT, EINES ZELTES, EINES VIERTELKAB GEBEINE, DER MIT EINER LEICHE IN BERÜHRUNG GEKOMMENEN GERÄTE, DER ZÄHLTAGEUND DER DAUER DES ENTSCHIEDENEN AUSSATZES ABER SCHERE DER NAZIR SICH NICHT. AM DRITTEN UND AM SIEBENTEN TAGEIST ER ZU BESPRENGEN UND DIE FRÜHEREN TAGE SIND NICHT HINFÄLLIG; ER BEGINNE MIT DER ZÄHLUNG SOFORTUND HAT KEIN OPFER DARZUBRINGEN. IN WIRKLICHKEIT SAGTENSIE, DASS DIE TAGE DES MÄNNLICHEN ODER WEIBLICHEN FLUSSES UND DIE TAGE DER ABSCHLIESSUNG DES AUSSÄTZIGENIHM ANGERECHNET WERDEN.",
+ "R. ELIE͑ZER SAGTE IM NAMEN R. JEHOŠUA͑S : JEDE VON EINER LEICHE HERRÜHRENDE VERUNREINIGUNG, DERENTWEGEN DER NAZIR SICH SCHEREN MUSS, MACHT DAS BETRETEN DES HEILIGTUMS STRAFBAR, UND JEDE VON EINER LEICHE HERRÜHRENDE VERUNREINIGUNG, DERENTWEGEN DER NAZIR SICH NICHT SCHERT, MACHT DAS BETRETEN DES HEILIGTUMS NICHT STRAFBAR. R. MEÍR SAGTE : DIESE DARF NICHT GERINGER SEIN ALS DIE VERUNREINIGUNG AN EINEM KRIECHTIERE. R. A͑QIBA SAGTE : ICH DEDUZIERTE VOR R. ELIE͑ZER : WENN DER NAZIR SICH SCHEREN MUSS WEGEN DER BERÜHRUNG UND DES TRAGENS EINES GERSTENGROSSEN KNOCHENS, DER EINEN MENSCHEN DURCH BEZELTUNG NICHT UNREIN MACHT, UM WIEVIEL MEHR MUSS DER NAZIR SICH SCHEREN WEGEN DER BERÜHRUNG UND DES TRAGENS EINES VIERTELLOGS BLUT, DAS EINEN MENSCHEN DURCH BEZELTUNG UNREIN MACHT. DA SPRACH ER ZU MIR: WAS SOLL DIES, A͑QIBA; MAN DEDUZIERT HIERBEI NICHTS DURCH EINEN SCHLUSS VOM LEICHTEREN AUF DAS SCHWERERE. ALS ICH DARAUF ZU R. JEHOŠUA͑ KAM UND IHM DIES UNTERBREITETE, SPRACH ER ZU MIR: DU HAST RECHT, ABER SO HABEN SIE DIE HALAKHA FESTGESETZT."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND ZU ZWEI NAZIRÄERN SPRICHT : ICH HABE GESEHEN, DASS EINER VON EUCH SICH VERUNREINIGT HAT, WEISS ABER NICHT, WER VON EUCH, SO MÜSSEN SIE SICH SCHEREN UND ZUSAMMEN EIN OPFER DER UNREINHEIT UND EIN OPFER DER REINHEIT DARBRINGEN, WOBEI EINER SPRECHE: BIN ICH DER UNREINE, SO SEI DAS OPFER DER UNREINHEIT FÜR MICH UND DAS OPFER DER REINHEIT FÜR DICH, UND BIN ICH DER REINE, SO SEI DAS OPFER DER REINHEIT FÜR MICH UND DAS OPFER DER UNREINHEIT FÜR DICH. SODANN ZÄHLEN SIE DREISSIG TAGEUND BRINGEN EIN OPFER DER REINHEIT, WOBEI EINER SPRECHE: BIN ICH DER UNREINE, SO SEI DAS OPFER DER UNREINHEIT FÜR MICH, DAS OPFER DER REINHEIT FÜR DICH UND DIESES SEI MEIN OPFER DER REINHEIT, UND BIN ICH DER REINE, SO SEI DAS OPFER DER REINHEIT FÜR MICH, DAS OPFER DER UNREINHEIT FÜR DICH UND DIESES SEI DEIN OPFER DER REINHEIT. IST EINER VON IHNENGESTORBEN, SO BITTE DER ANDERE, WIE R. JEHOŠUA͑ SAGT, EINEN VON DER STRASSE, DASS ER EIN ENTSPRECHENDES NAZIRAT GELOBE, UND SPRECHE ZU IHM: BIN ICH DER UNREINE, SO SEI SOFORT NAZIR, UND BIN ICH DER REINE, SO SEI NACH DREISSIG TAGEN NAZIR. SODANN ZÄHLEN SIE DREISSIG TAGE UND BRINGEN EIN OPFER DER UNREINHEIT UND EIN OPFER DER REINHEIT, WOBEI DIESER SPRECHE: BIN ICH DER UNREINE SO SEI DAS OPFER DER UNREINHEIT FÜR MICH UND DAS OPFER DER REINHEIT FÜR DICH, UND BIN ICH DER REINE, SO SEI DAS OPFER DER REINHEIT FÜR MICH UND DAS OPFER DER UNREINHEIT WEGEN DES ZWEIFELS. HIERAUF ZÄHLEN SIE WIEDERUM DREISSIG TAGE UND BRINGEN EIN OPFER DER REINHEIT, WOBEI DIESER SPRECHE : BIN ICH DER UNREINE, SO SEI DAS OPFER DER UNREINHEIT FÜR MICH, DAS OPFER DER REINHEIT FÜR DICH, UND DIESES SEI MEIN OPFER DER REINHEIT, UND BIN ICH DER REINE, SO SEI DAS OPFER DER REINHEIT FÜR MICH, DAS OPFER DER UNREINHEIT WEGEN DES ZWEIFELS, UND DIESES SEI DEIN OPFER DER REINHEIT. BEN ZOMA SPRACH ZU IHM: WER WIRD AUF IHN HÖREN, EIN ENTSPRECHENDES NAZIRAT ZU GELOBEN!? VIELMEHR BRINGE ER EIN GEFLÜGELSÜNDOPFER UND EIN VIEHBRANDOPFER, WOBEI ER SPRECHE: BIN ICH DER UNREINE, SO SEI DAS SÜNDOPFER MEIN PFLICHTGEMÄSSES UND DAS BRANDOPFER EIN FREIWILLIGES, UND BIN ICH DER REINE, SO SEI DAS BRANDOPFER MEIN PFLICHTGEMÄSSES UND DAS SÜNDOPFER DES ZWEIFELS WEGEN. SODANN ZÄHLE ER DREISSIG TAGE UND BRINGE DAS OPFER DER REINHEIT UND SPRECHE: BIN ICH DER UNREINE, SO SEI DAS ERSTE BRANDOPFER EIN FREIWILLIGES UND DIESES DAS PFLICHTGEMÄSSE, UND BIN ICH DER REINE, SO SEI DAS ERSTE BRANDOPFER DAS PFLICHTGEMÄSSE, DIESES EIN FREIWILLIGES UND DIE ANDEREN MEINE ÜBRIGENOPFER. R. JEHOŠUA͑ ENTGEGNETE : DEMNACH BRINGT DIESER SEINE OPFER GETEILT! DIE WEISEN ABER PFLICHTETEN BEN ZOMA BEI.",
+ "WENN EIN NAZIR ZWEIFELHAFT UNREIN UND ZWEIFELHAFT AUSSÄTZIG IST, SO DARF ER NACH SECHZIG TAGENHEILIGES ESSEN UND NACH HUNDERTUNDZWANZIG TAGEN WEIN TRINKEN UND SICH AN TOTEN VERUNREINIGEN, DENN DAS SCHEREN WEGEN DES AUSSATZES VERDRÄNGT DAS SCHEREN WEGEN DES NAZIRATES NUR DANN, WENN ES SICHER ZU ERFOLGEN HAT, NICHT ABER, WENN ES ZWEIFELHAFT IST."
+ ],
+ [
+ "BEI DEN NICHTJUDEN HAT DAS NAZIRAT KEINE GELTUNG, BEI FRAUEN UND SKLAVEN HAT DAS NAZIRAT GELTUNG. STRENGER IST ES BEI FRAUEN ALS BEI SKLAVEN, DENN MAN KANN SEINEN SKLAVEN ZWINGEN, NICHT ABER KANN MAN SEINE FRAU ZWINGEN. STRENGER IST ES BEI SKLAVEN ALS BEI FRAUEN, BENN BAS GELÜBBE SEINER FRAU KANN MAN AUFHEBEN, NICHT ABER KANN MAN BAS GELÜBBE SEINES SKLAVEN AUFHEBEN. HAT MAN BAS GELÜBBE SEINER FRAU AUFGEHOBEN, SO GILT BIES EWIG, HAT MAN DAS GELÜBBE SEINES SKLAVEN AUFGEHOBEN, SO MUSS ER, WENN ER FREI WIRB, DAS NAZIRAT BEENBIGEN. IST ER VON IHMFORT, SO DARF ER, WIE R. MEÍR SAGT, KEINEN WEIN TRINKEN, UND WIE R. JOSE SAGT, WOHL TRINKEN.",
+ "WENN EIN NAZIR SICH GESCHOREN HAT UND ERFÄHRT, DASS ER UNREIN SEI, SO SIND DIE FRÜHEREN TAGE, WENN ES EINE SICHTBARE UNREINHEITWAR, HINFÄLLIG, UND WENN ES EINE UNBEKANNTE UNREINHEITWAR, NICHT HINFÄLLIG; ERFÄHRT ER ES BEVOR ER SICH SCHERT, SO SIND SIE AUF JEDEN FALL HINFÄLLIG. ZUM BEISPIEL! WENN ER IN EINE HÖHLE HINABGESTIEGEN WAR, UM DA EIN REINHEITSBAD ZU NEHMEN, UND EINE SCHWIMMENDE LEICHE AM ELNGANGE DER HÖHLE GEFUNDEN WIRD, SO IST ERUNREIN; WENN SIE ABER AUF DEM GRUNDE DER HÖHLE GESUNKEN GEFUNDEN WIRD, SO IST ER, FALLS ER ZUR ABKÜHLUNG HINABGESTIEGEN WAR, REIN, UND FALLS ZUR REINIGUNG VON DER UNREINHEIT EINER LEICHE, UNREIN, DENN DER UNREINE BLEIBT IM ZUSTANDE DER UNREINHEIT UND DER REINE BLEIBT IM ZUSTANDE DER REINHEIT, WEIL DIE SACHE EINEN GRUND HAT.",
+ "WENN JEMAND EINEN TOTEN AUF GEWÖHNLICHE WEISE LIEGENFINDET, SO SCHAFFE ER IHNSAMT DER ERDUNTERLAGE FORT; WENN ZWEI, SO SCHAFFE ER SIE SAMT IHRER ERDÜNTERLAGE FORT. FINDET ER DREI, SO IST DER PLATZ, WENN SIE VON EINANDER VIER BIS ACHT ELLEN ENTFERNT SIND, EINE GRÄBERSTÄTTE UND ER MUSS VON DIESEM AB NOCH ZWANZIG ELLEN UNTERSUCHEN; FINDET ER EINE LEICHE IN EINER ENTFERNUNG VON ZWANZIG ELLEN, SO UNTERSUCHE ER WEITERE ZWANZIG ELLEN, DENN DIE SACHE HAT EINEN GRUND, OBGLEICH ER IHN, WENN ER IHN ZUERST GEFUNDEN HÄTTE, SAMT DER ERDUNTERLAGE FORTSCHAFFEN DÜRFTE.",
+ "DER ZWEIFELHAFTE AUSSATZIST BEI DER ENTSTEHUNG, BEVOR DIE UNREINHEIT FESTGESTELLT IST, REIN; IST DIE UNREINHEIT FESTGESTELLT, SO IST ER BEI EINEM ZWEIFEL UNREIN. NACH SIEBEN RICHTUNGENIST DER FLUSSBEHAFTETE VOR FESTSTELLUNG DER FLUSSBEHAFTUNGZU UNTERSUCHEN: ÜBERMASSIGES EsSEN UND TRINKEN, ÜBERLASTUNG, SPRINGEN, KRANKHEIT, ERSCHEINUNG, WOLLÜSTIGE GEDANKEN; IST DIE FLUSSBEHAFTUNG FESTGESTELLT WORDEN, SO UNTERSUCHE MAN IHN NICHT MEHR. SEIN UNFREIWILLIGERFLUSS, SEIN ZWEIFELHAFTER FLUSS UND SEIN SAMENERGUSS SIND UNREIN, DENN DIE SACHEHAT EINEN GRUND. WENN JEMAND SEINEM NÄCHSTEN EINEN SCHLAG VERSETZT HAT, DEN MAN ALS TÖTLICH SCHÄTZT, DIE KRANKHEIT ABER NACHLÄSST, SPÄTER JEDOCH ZUNIMMT UND JENER STIRBT, SO IST ER SCHULDIG ; R. NEḤEMJA SAGT, ER SEI FREI, DENN DIE SACHEHAT EINEN GRUND.",
+ "ŠEMUÉL WAR, WIE R. NEHORAJ SAGT, EIN NAZIR, DENN ES HEISST :ein Schermesser komme nicht über sein Haupt. BEI ŠIMŠON WIRD DAS WORT moraSCHERMESSER GEBRAUCHT, UND BEI ŠEMUÉL WIRD DAS WORT mora GEBRAUCHT, WIE ŠIMŠON, BEI DEM DAS WORT mora GEBRAUCHT WIRD, NAZIR WAR, EBENSO WAR ŠEMUÉL, BEI DEM DAS WORT mora GEBRAUCHT WIRD, NAZIR. R. JOSE SPRACH : UNTER mora IST JA DIE FURCHTVOR EINEM MENSCHEN AUS FLEISCH UND BLUT ZU VERSTEHEN!? R. NEHORAJ ERWIDERTE IHM: ES HEISST BEREITS:Šemuél sprach: Wie kann ich hingehen, wenn Šaúl dies erfährt, bringt er mich um. DEMNACH KAM ÜBER IHN DIE FURCHT VOR EINEM MENSCHEN AUS FLEISCH UND BLUT."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0cfa4f5c49a94ca21e38ae4ee3ca66f9ae0d605e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json
@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein",
+ "versionTitle": "The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein",
+ "status": "locked",
+ "license": "CC-BY",
+ "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source",
+ "versionTitleInHebrew": "המשנה עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא, רבי שרגא זילברשטיין",
+ "versionNotesInHebrew": "כדי לשפר את איכות הטקסט הזה, שונו שגיאות תרגום ברורות בהתאם למקור העברי",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "\tAll epithets (kinuyei) of Naziritism are like Naziritism. [Something which is not the name per se is called a kinui, as in (Bava Metzia 58b) \"hamechaneh shem lechavero\" (\"one who calls his friend by an epithet\")]. If one says: \"I shall be,\" he becomes a Nazirite [This is not a kinui, but is called a \"yad\" (\"hand\"), like a handle by which a vessel is held. In the same way the vow is \"held\" by this expression. Our Mishnah is \"lacking,\" and this is what is meant: All epithets of Naziritism are like Naziritism, and all yadoth of Naziritism are like Naziritism. These are yadoth of Naziritism: If one says: \"I shall be,\" \"I shall be beautified.\" And these are epithets of Naziritism: \"nazik,\" \"naziach,\" \"paziach.\" (\"If one says: 'I shall be,'\":) If he sees a Nazirite passing before him and says: \"I shall be,\" even if he did not say: \"I shall be like this one,\" if his intent were to be a Nazirite like him, he becomes a Nazirite, even though he did not make it explicit.], or (if one says:) \"I shall be beautified,\" he becomes a Nazirite. [If he grasped his hair and said: \"I shall be beautified,\" the implication is: I shall be comely by growing this hair long (as a Nazirite does). If this were his intent, he becomes a Nazirite, even though he did not make it explicit. For these and expressions like them are yadoth of Naziritism, and they are like (assuming) Naziritism (itself).] If one says: \"nazik,\" \"naziach,\" \"paziach,\" he becomes a Nazirite. [They are gentile expressions for a Nazirite, close to the Hebrew, and they are called \"epithets of Naziritism.\"] (If one says:) \"I shall be like this one\" [pointing to a Nazirite near him], \"I shall smooth my hair,\" \"I shall be mechalkel\" [\"mechalkel\" — growing hair, as in (Niddah 52b): \"mishetechalkel ha'atarah,\" when the hair of the pudenda is fully grown.] (If one says:) \"I shall let my hair grow long,\" he becomes a Nazirite. (If one says:) \"I shall bring birds,\" [two turtle-doves or two young pigeons, which are the offering of a Nazirite who has become unclean (This, when a Nazirite passes before him.)], R. Meir says: He becomes a Nazirite. [Since a Nazirite passes before him, and birds are the offering of a Nazirite who has become unclean, it is clear that when he said: \"I shall bring birds,\" he intended Naziritism.] And the sages say: He does not become a Nazirite. [The halachah is in accordance with the sages. He is not a Nazirite, but he brings birds to fulfill his vow.]",
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite from chartzanim\" (kernels of grapes)l \"from zagim\" (husks of grapes), \"from shaving,\" or \"from uncleanliness,\" he becomes a Nazirite and all the details of Naziritism apply to him. [If he mentions any one of these, he becomes a Nazirite, as if he had said: \"I shall be a Nazirite,\" unqualified. And because it is taught at the end of the Mishnah that not all the details of Naziritism apply to a perpetual Nazirite (Nazir olam) and a Shimshon Nazirite, it is taught here that all the details of Naziritism apply to him.] (If one said:) \"I shall be like Shimshon,\" like the son of Manoach,\" \"like the husband of Delilah,\" \"like the one who uprooted the doors of Azzah,\" \"like the one whose eyes were gouged out by the Philistines,\" he becomes a Shimshon Nazirite. What is the difference between a perpetual Nazirite and a Shimshon Nazirite? [Our Mishnah is \"lacking,\" and this is what is meant: \"And if he vowed to become a perpetual Nazirite, he becomes a perpetual Nazirite. And what is the difference between a perpetual Nazirite and a Shimshon Nazirite?\"] A perpetual Nazirite — if his hair grows heavy, he can lighten it with a razor [every twelve months. This is derived from (the instance of) Avshalom, who was a perpetual Nazirite, and concerning whom it is written (II Samuel 14;26)): \"And it was at the end of yamim, to the yamim that he would shave; for it became heavy upon him and he would shave it,\" and it is written elsewhere (Leviticus 25:29): \"yamim\" (in context: \"a year of days\") shall be its redemption.\"] and he brings three beasts (on the day that he shaves it). And if he becomes unclean, he brings an offering (to atone) for his uncleanliness. A Shimshon Nazirite — if his hair grows heavy, he may not lighten it, and if he becomes unclean, he does not bring an offering for is uncleanliness. [And he may become unclean even ab initio, for Shimshon would become unclean by (contact with dead bodies), this serving as the source (for the halachah). As to our learning: \"if he becomes unclean,\" which implies \"after the fact,\" but not ab initio — Because it was taught in the first part of the Mishnah in respect to a perpetual Nazirite: \"and if he becomes unclean,\" it is also taught at the end, in respect to a Shimshon Nazirite: \"and if he becomes unclean.\"]",
+ "\t\"Naziritism,\" unqualified, is for thirty days, [it being written (Numbers 6:5): \"Holy yiheyeh\" (\"shall he be\"). The gematria (numerical equivalent) of \"yiheyeh\" is thirty — whence they found support for saying that there is no Naziritism for less than thirty days.] (If he said:) \"I shall be a Nazirite, one great [Naziritism],\" \"I shall be a Nazirite, one small [Naziritism]\" — even [if he said: \"I shall be a Nazirite] from now until the end of the world,\" he observes Naziritism for thirty days. [As to his saying: \"from now until the end of the world,\" his intent is: This Naziritism is as long to me as it were from now until the end of the world.] (If he said:) \"I shall be a Nazirite and one day,\" \"I shall be a Nazirite and one hour,\" \"I shall be a Nazirite one and a half,\" he observes two Naziritisms. [If he said: \"I shall be a Nazirite and one day,\" when he said: \"I shall be a Nazirite,\" he accepted upon himself one Naziritism, so that when he added: \"and one day,\" another Naziritism obtains, for there is no Naziritism less than thirty days. Similarly, if he said: \"I shall be a Nazirite and one hour,\" or \"I shall be a Nazirite one and a half,\" two Naziritisms obtain; for it is impossible to be a Nazirite for one hour or (to observe) half a Naziritism without being a Nazirite for thirty days. Accordingly, he observes two Naziritisms. He shaves at the end of thirty days and observes a new Naziritism.] (If he said:) \"I shall be a Nazirite for thirty days and one hour,\" he observes Naziritism for thirty-one days, for there is no Naziritism for hours, [it being written (Ibid. 6): \"the days of his Naziritism\"; and it is as if he had said: \"thirty-one days.\" And we do not say that the \"one hour\" which he mentioned is (a thirty-day) Naziritism in itself, since it can be conjoined to the \"thirty\" which he mentioned before.]",
+ "\t(If he said:) \"I shall be a Nazirite like the hair of my head,\" \"like the dust of the earth,\" \"like the sand of the sea,\" he becomes a perpetual Nazirite (Nazir olam) and shaves once every thirty days. [Not a \"Nazir olam,\" literally, for a Nazir olam shaves once every twelve months, whereas this one shaves once every thirty days. Since he linked his Naziritism to distinct things, it is as if he equated the number of his Naziritisms with the number of hairs on his head or the number of dust (particles) on the ground, as opposed to a Nazir olam, who does not divide his Naziritisms but makes it all one Naziritism.] Rebbi says: This one does not shave once every thirty days. [For since he says: \"I shall be a Nazirite,\" it is all one Naziritism, and he shaves only once every twelve months, just as a Nazir olam.] And who does shave once every thirty days? One who says: \"I undertake Naziritism according to the hair of my head,\" \"according to the dust of the earth,\" \"according to the sand of the sea.\" [For in that instance he indicates that he has taken distinct Naziritisms upon himself, as the number of the hairs on his head. The halachah is not in accordance with Rebbi.]",
+ "\t(If he said:) \"I shall be a Nazirite a full house,\" or \"a full basket,\" he is examined (i.e., questioned). If he says: I took upon myself one Naziritism [which seemed to me as] great [as the entire house], he becomes a Nazirite for thirty days. And if he says: I simply vowed [and I intended it to mean whatever the sages saw it to signify], the basket is perceived as if it is full of mustard (seeds) and he is a Nazirite all of his days [and he shaves every twelve months.]",
+ "\t(If he said:) \"I shall be a Nazirite from here until that place\" [and he kept to the road to go to that place], we estimate the number of days from here to that place — If less than thirty days, he becomes a Nazirite for thirty days; if not, for the number of days (it takes to get there). [But if he did not continue going there, he is regarded as one who said: \"from here until the end of the world,\" and he becomes a Nazirite for thirty days, whether the place were near or far, even a walking (distance) of many years, his intent having been only \"one great Naziritism.\"",
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite as the number of the days of the sun, [365 Naziritisms, as the number of the days of the sun], he counts Naziritisms as the number of the days of the sun. R. Yehudah said: There was such an episode. When he completed (his Naziritisms), he died. [R. Yehudah heard that Rebbi differed with the first tanna, ruling that if one said: \"I shall be a Nazirite as the number of the days of the sun,\" he becomes a Nazir olam, and he adduced this episode to show that he does not become a Nazir olam. For in this episode \"he completed (his Naziritisms) and died,\" and with a Nazir olam, \"completion\" does not obtain. It is clear, then, that he counts Naziritisms. And this is the halachah.]"
+ ],
+ [
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite from dried figs or pressed figs\" (to which Naziritism does not apply), Beth Shammai say: He becomes a Nazirite, and Beth Hillel say: He does not become a Nazirite. [Beth Shammai hold that one does not utter things in vain, and that when he said: \"I shall be a Nazirite,\" he meant it — so that when he continued: \"from dried figs or pressed figs,\" he meant to retract. And even in the midst of his words he cannot retract, Beth Shammai holding that hekdesh (\"dedication\") in error remains hekdesh, and is susceptible neither of absolution nor retraction. And the same applies to Naziritism, it being written in that regard (Numbers 6:5): \"Holy shall he be\" — for which reason he becomes a Nazirite. And Beth Hillel hold that since he did not vow in the manner of vowers, he does not become a Nazirite, there being no such thing as Naziritism from dried figs or pressed figs.] R. Yehudah said: Even when Beth Shammai said what they did, they said so only when he thought (in his heart): \"They are (forbidden) to me as an offering (is forbidden).\" [Beth Shammai do not differ with Beth Hillel as to his not becoming a Nazirite. They differ only when he says: I intended that the figs be (forbidden) as an offering (is forbidden) to me. Beth Shammai hold him to be bevowed from figs; Beth Hillel do not.]",
+ "\tIf he said: \"This cow said: 'I shall be a Nazirite if I stand up’\", \"This door said: 'I shall be a Nazirite if I am opened'\" [If one's cow were lying down and refused to stand up, and he said: This cow thinks she will not stand up, and she says in her heart: \"I shall be a Nazirite if I stand up\"; and I say: I shall be a Nazirite from her if she does not stand up! Likewise, with a locked door that he could not open, if he said: This door thinks I shall not open it, and it says: \"I shall be a Nazirite if I am opened\"; and I say: I shall be a Nazirite from it if it is not opened! And afterwards the cow stood up of itself without his making it stand, and, similarly, the door opened of itself, or another came and opened it, without his opening it] — Beth Shammai say: He becomes a Nazirite [consistent with their saying that if one bevows himself from dried figs or from pressed figs he becomes a Nazirite, even though there is no Naziritism from figs — Here, too, even though there is no Naziritism from a beast and from a door, he becomes a Nazirite. And even though the beast stood up and the door was opened, his intent was that only he make it stand or open it.] And Beth Hillel say: He is not a Nazirite [according to the words of Beth Shammai. For according to us (Beth Hillel), even if she did not stand up at all he is not a Nazirite, his not having vowed in the manner of the vowers, there being no Naziritism from a beast and from a door. But according to you who say that one does not utter things in vain, and that when he said: \"I shall be a Nazirite,\" he meant it, concede to us, at least, that if it stood up of itself or others stood it up that he does not become a Nazirite, for he said: \"if she does not stand up,\" and she did!] R. Yehudah said: Even when Beth Shammai said what they did, they said so only when he thought (in his heart): \"This cow is (forbidden) to me as an offering if it stands up.\" [Beth Shammai do not differ with Beth Hillel as to his not becoming a Nazirite. They differ only when he says: When I said I would be a Nazirite from it if it did not stand, I meant that this beast should be (forbidden) as an offering — Beth Shammai holding that since he himself did not stand it up, it is an offering, and Beth Hillel holding that since it stood up, it is not an offering.]",
+ "\tIf they poured the (wine) cup for him, and he said: \"I shall be a Nazirite from it,\" he becomes a Nazirite. It once happened that a certain inebriated woman was poured a cup and said: \"I shall be a Nazirite from it,\" at which the sages said: \"She intended only to say: 'It is (forbidden) to me (as) an offering.'\" [Our Mishnah is \"lacking,\" and this is what is meant: If he were inebriated and said: \"I shall be a Nazirite from it,\" he does not become a Nazirite, his intent having been only to forbid to himself that cup alone. And so that he not be brought another cup, he said: \"I shall become a Nazirite.\" And it once happened that a certain inebriated women, etc.]",
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite on condition that I (be permitted to) drink wine and become unclean to the dead,\" he becomes a Nazirite and is forbidden in all (that is forbidden to a Nazirite). [And in this, all concur, for he thereby makes a condition against what is written in the Torah; and if one makes a condition against what is written in the Torah, his condition is void.] (If one said: \"I shall be a Nazirite,\" and then said:) \"I knew that there was (such a thing as) Naziritism, but I did not know that a Nazirite was forbidden wine,\" he is forbidden (to drink wine). [For wine, shaving, and dead-body defilement, which are forbidden to a Nazirite — if one becomes a Nazirite in respect to one of them, he is a Nazirite in respect to all.] And R. Shimon permits it, [holding that he does not become a Nazirite unless he assumes Naziritism in respect to all.] (If one said: \"I shall be a Nazirite,\" and then said:) \"I knew that a Nazirite was forbidden wine, but I thought that the sages would permit it to me because I cannot live without wine,\" or \"because I bury the dead\" (i.e., that is my occupation), he is permitted, [this being in the class of \"vows of constraint,\" one of the four classes of vows permitted by the sages (Nedarim 3:1-4).] And R. Shimon forbids it, [holding that the four types of vows permitted by the sages require consultation of a sage (for their absolution). The halachah is not in accordance with R. Shimon in these two cases in our Mishnah.]",
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite, and I shall shave a Nazirite,\" [He took upon himself Naziritism and also the bringing of the offerings for another Nazirite], and his fellow heard and said: \"And I [shall be a Nazirite] and I shall shave a Nazirite\" — if they are \"clever,\" the one shaves the other. [Each one exempts his fellow with his offerings, even though when the first vowed to shave a Nazirite, the second was not a Nazirite.]",
+ "\t(If one said:) \"I shall shave half a Nazirite,\" and his fellow heard and said: \"And I shall shave half a Nazirite,\" each shaves a complete Nazirite. These are the word of R. Meir. And the sages say: Each shaves half a Nazirite. [R. Meir is consistent with his view that \"the first expression 'takes,'\" so that when he says: \"I shall shave,\" a full shaving is implied, and when he continues: \"half a Nazirite,\" he can no longer retract — even in the midst of his words. And the rabbis hold: \"The vow and its 'opening' are concomitant,\" so that it is as if he would have said: Half the offerings of a Nazirite are upon me (to bring),\" in which instance he is liable only for that. The halachah is in accordance with the sages.]",
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite when I have a ben\" (generically, \"a child\"), and a son were born to him, he becomes a Nazirite. If there were born to him a daughter, a tumtum (one whose genitals are concealed), or an androgynos (a hermaphrodite), he does not become a Nazirite. [For in common parlance, only a male is called \"ben,\" and not a female, a tumtum, or an androgynous.] If he said: (\"I shall be a Nazirite) when I have a valad (offspring),\" even if he had a daughter, a tumtum, or an androgynos, he becomes a Nazirite. [Even a daughter, a tumtum, and an androgynos are called \"valad.\"]",
+ "\tIf his wife miscarried [and he did not know if it were a live birth or not], he does not become a Nazirite. [Our Mishnah is in accordance with R. Yehudah, who says that \"one does not place himself in a position of doubt,\" so that when he said: \"when I have a valad,\" he meant a definite (i.e., live) valad.] R. Shimon says: He must say: \"It if were live, I am a Nazirite by obligation; if not, I am a Nazirite by election. [R. Shimon holds that in an instance of doubt as to whether one is or is not a Nazirite, the stringent option must be followed. Therefore, he must be \"a Nazirite by doubt,\" and stipulate: \"If it were live, I am a Nazirite by obligation; if not, I am a Nazirite by election\"; and he shaves and brings his offerings at the end of thirty days. Without this stipulation, he could not bring an offering in doubt. The halachah is not in accordance with R. Shimon.] If she subsequently gave birth, he becomes a Nazirite, [not having observed Naziritism for the miscarriage. And now that she bore a live child the Naziritism takes effect.] R. Shimon says: He must say: \"If the first one were live, then the first was obligation, and this, election; and if not, the first was election, and this, obligation.\" [According to R. Shimon it is necessary to stipulate again, for the first may have been live.]",
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite,\" and (\"I shall be) a Nazirite when I have a son,\" [taking upon himself Naziritism, unqualified, and another Naziritism when he has a son] — if he started counting his, and then a son were born to him, he completes his [first, and brings an offering], and then counts for that of his son. (If he said:) \"I shall be a Nazirite when I have a son,\" and (\"I shall be) a Nazirite,\" [taking upon himself first the Naziritism for his son, and beginning to count his own, after which a son were born to him, before the thirty days were completed], he suspends his own, counts for his son, and then completes his own. [For since he first took upon himself Naziritism for his son, as soon as he is born he must suspend his own and count for his son and then complete his own.]",
+ "\t(If he said:) \"I shall be a Nazirite when I have a son,\" and (\"I shall be) a Nazirite a hundred days,\" if he had a son by seventy days, he has lost nothing. [For when he suspends his own Naziritism and counts the Naziritism for his son, and then completes the count of the seventy that he counted until the hundred that he vowed, i.e., thirty days, there are found to be thirty days between the shaving for the Naziritism of his son and the completion of his own Naziritism, so that he has lost nothing.] (If he had a son) after seventy days, the (addition to) seventy is offset, for there is no shaving (after) less than thirty days. [If he counted more than seventy days before he began (counting for) the Naziritism of his son, and suspended his own Naziritism to begin the latter — when he shaves himself for the Naziritism of his son and comes to complete the hundred that he vowed for himself, there are found to be fewer than thirty days between the shaving for his sons' Naziritism and the shaving for his own Naziritism. And there cannot be less than thirty days between one shaving and another, so that he is found to have lost all those days that he counted beyond seventy.]"
+ ],
+ [
+ "\tIf one said: \"I shall be a Nazirite,\" he shaves on the thirty-first day, [for \"Naziritism,\" unqualified, is thirty days.] And if he shaved on the thirtieth day, it suffices, [for part of the day is like all of it.] (If he said:) \"I shall be a Nazirite for thirty days,\" it does not suffice, [for since he stated \"thirty days,\" full days are implied.]",
+ "\tIf one assumed two Naziritisms, he shaves for the first one on the thirty-first day, and for the second, on the sixty-first. And if he shaved for the first on the thirtieth day, he shaves for the second on the sixtieth. And if he shaved on the fifty-ninth, it suffices. [For the thirtieth day of the first Naziritism reverts to both. And since the thirtieth day of the first is also counted for the second Naziritism, the thirty days of the second Naziritism end on the fifty-ninth day.] And this testimony was stated by R. Papyas about one who assumed two Naziritism: that if he shaved for the first on the thirtieth day, he was to shave for the second on the sixtieth day. And if he shaved on the fifty-ninth day, it sufficed; for the thirtieth day is included in the reckoning (of the second Naziritism).",
+ "\tIf one said: \"I shall be a Nazirite\" and he became unclean on the thirtieth day, he offsets the whole (Naziritism), [for he became unclean in the midst of the days of Naziritism. And we do not say that the thirtieth day reverts to both (Naziritisms), that part of the day is like all of the day, except when he shaved and brought offerings on that day.] R. Eliezer says: He offsets only seven days (of purification for his uncleanliness). [For he holds that we say part of the day is like all of the day, and it is as if he became unclean after fulfillment (of his Naziritism). And uncleanliness after fulfillment, according to R. Eliezer, offsets (i.e., adds on) only seven.] (If one said:) \"I shall be a Nazirite for thirty days,\" if he became unclean on the thirtieth day, he offsets the whole, [both according to R. Eliezer and according to the rabbis. For since he said; \"I shall be a Nazirite for thirty days,\" all agree that he requires thirty full days and that we do not say in this instance: \"part of the day is like all of the day.\" And R. Eliezer, who holds (3:4) that one who becomes unclean on the day of fulfillment itself offsets thirty days alone, but not the whole, derives it from (Numbers 6:13): \"And this is the law of the Nazirite on the day of the fulfillment\" — If he became unclean on the day of the fulfillment, \"give him\" the law of the Nazirite; that is, Naziritism in general, thirty days — Here, where he said: \"I shall be a Nazirite for thirty days, and he became unclean on the thirtieth day, which is the day of fulfillment, when he offsets all thirty, he offsets the whole. And the rabbis, too, who differ with R. Eliezer, saying that the one who becomes unclean on the day of fulfillment offsets the whole, even if he counted many days — here, where he said: \"I shall be a Nazirite for thirty days,\" and he became unclean on the day of fulfillment, by offsetting the thirty, he offsets the whole. So that both according to R. Eliezer and according to the rabbis, he offsets the whole. And wherever R. Eliezer and the sages differ, the halachah is in accordance with the sages.]",
+ "\t(If one said:) \"I shall be a Nazirite for a hundred days,\" if he became unclean on the hundredth day, he offsets the whole. [The rabbis are consistent with their view that if one becomes unclean on the day of fulfillment, it is as if he became unclean in the middle of his time, and he offsets the whole.] R. Eliezer says: He offsets only thirty, [holding that one who became unclean on the day of fulfillment offsets only thirty.] If he became unclean on the hundred and first day, he offsets thirty days. [The rabbis rule that he offsets thirty days, decreeing the hundred and first day, the day of shaving, by reason of the hundredth day. In any event, they were not so stringent with him as to make it like the hundredth day, the day of fulfillment, which offsets the whole. They decreed only that it offset general Naziritism, which is thirty days.] R. Eliezer sys: It offsets only seven. [He is consistent with his view that even on the thirtieth day they did not decree (offsetting), when he had said: \"I shall be a Nazirite,\" unqualified.]",
+ "\tIf one assumed Naziritism while he was in the cemetery, even if he were there thirty days, they do not accrue to the count (of Naziritism), and he does not bring an offering for uncleanliness. [For that offering is prescribed for a Nazirite who was clean and became unclean. In any event, if he were forewarned, he receives stripes.] If he went out and re-entered, they do accrue to the count, and he brings an offering of uncleanliness. [The gemara explains this Mishnah thus: If he went out of the cemetery, and were besprinkled (with the cleansing waters) the third and seventh days, and immersed, and were purified from his uncleanliness, and began to count the days of his Naziritism — even though he afterwards re-entered the cemetery, these days that he counted after he became clean do accrue to him, since cleanliness intervened between the first days that he assumed Naziritism in the cemetery and these latter days. And even though he re-entered the cemetery, the uncleanliness of the cemetery does not offset the number of days that he counted in cleanliness. For only the twelve varieties of uncleanliness stated in respect to Naziritism offset these days. As to \"and he brings an offering of cleanliness,\" this is what is meant: If he became unclean again, with one of the uncleanlinesses which cause a Nazirite to shave, he brings an offering of uncleanliness and offsets (the count). R. Eliezer says; Not on the same day, it being written (Numbers 6:12): \"And the first days shall fall off\" — there must be \"first days.\" [That is, if on the day that he immersed and cleansed himself he became unclean with one of the uncleanlinesses which cause the Nazirite to shave, he does not offset that day, it being written: \"And the first days shall fall off\" — Uncleanliness does not offset until two days of Naziritism have been counted. And the same is true for a Nazirite in general, who became unclean on the first day of his Naziritism — Uncleanliness does not offset that day, but he includes it in the count of the days of his Naziritism. The halachah is in accordance with R. Eliezer.]",
+ "\tIf one assumed many Naziritisms and completed his Naziritism and then came to Eretz Yisrael, [For Naziritism obtains only in Eretz Yisrael because of the uncleanliness of \"the lands of the nations.\" And if one vowed Naziritism outside Eretz Israel, he is obliged to go up to Eretz Yisrael and observe his Naziritism there.], Beth Shammai say: He becomes a Nazirite for thirty days; and Beth Hillel say: He becomes a Nazirite from the beginning. [He must observe in Eretz Yisrael the number of days of Naziritism that he vowed. And the days of Naziritism that he observed outside of Eretz Yisrael are not regarded as such at all.] It once happened with Queen Hilni that her son went to war and she said: \"If my son returns from the war in peace, I shall be a Nazirite for seven years.\" And her son returned from the war and she was a Nazirite for seven years. At the end of the seven years, she went up to Eretz Yisrael, and Beth Hillel instructed her to be a Nazirite for another seven years. At the end of the seven years she became unclean, so that she was found to be a Nazirite for twenty-one years. R. Yehudah said: She was a Nazirite for only fourteen years. [R. Yehudah holds with R. Eliezer, who says above (3:4) that if one becomes unclean on the day of fulfillment, he offsets only thirty days. Accordingly, he says that Queen Hilni, who became unclean at the end of fourteen years, the day of fulfillment, did not offset the whole and was not required to count another seven years, but only thirty days. And because this is not a whole year, it was not included in the count; but it is as if he said: She was a Nazirite for fourteen years and thirty days.]",
+ "\tIf two sets of witnesses testified about a man, one set saying that he had vowed two [Naziritisms] and the other set saying that he had vowed five — [At the same time that you say he vowed two, we say that he vowed five. And he says that he did not vow at all] — Beth Shammai say that the testimony is split. [Since they contradict each other, their words are voided and no testimony obtains.] And Beth Hillel say: Included in five are two, and he is to observe two Naziritisms."
+ ],
+ [
+ "\tIf one said: \"I shall be a Nazirite,\" and his neighbor heard and said: \"And I,\" and (his neighbor:) \"And I,\" they all became Nazirites. [This, on condition that each one of them \"latched onto\" the words of his neighbor (after no longer a period than) it takes for a disciple to greet his master, viz., to say to him: \"Peace to you, my master.\"] If the first were absolved (of his vow), all are absolved. If the last were absolved, the last is permitted, and all the others, forbidden. If one said: \"I shall be a Nazirite,\" and his neighbor heard and said: \"My mouth as his mouth,\" or \"My hair as his hair\" [He must say: \"My mouth is as his mouth from wine,\" and \"My hair is as his hair from shaving.\"], he becomes a Nazirite. If one said: \"I shall become a Nazirite,\" and his wife heard and said: \"And I,\" he can annul hers, and his remains. If she said: \"I shall be a Nazirite,\" and her husband heard and said: \"And I,\" he cannot annul it. [For he already caused her vow to stand by saying \"And I.\" And if a woman vowed to be a Nazirite, and another heard and said: \"And I,\" and afterwards her husband annulled her vow, it is not annulled for the other, who said: \"And I,\" for a husband does not uproot a vow from its beginning as a sage does.]",
+ "\tIf one said: \"I shall be a Nazirite, and you,\" and she said: \"Amen,\" he can annul hers, and his remains. [This is only when he inflected it as a question, i.e., \"And you?\" Will you be a Nazirite as I, or not? In that instance he can annul it. But if he said: \"I shall be a Nazirite, and you,\" affirmatively, and she answered \"Amen,\" he cannot annul it, for he had already caused it to stand.]",
+ "\tIf a woman vowed to be a Nazirite and drank wine or made herself unclean to the dead, [and afterwards her husband annulled her vow], she receives forty stripes [for having transgressed before the annulment]. If her husband annulled it without her knowledge, and she drank wine or made herself unclean to the dead, she does not receive forty stripes. R. Yehudah says: Though she does not receive forty stripes, she receives \"stripes of rebellion\" [by ordinance of the scribes. \"Stripes of rebellion,\" wherever mentioned, is (assessed) according to the judge's judgment and the exigencies of the time. And this (the limitation upon the number of stripes) obtains only where a transgression has already been committed. But as regards a positive commandment, such as: \"Build a succah,\" and his refusing to build it; \"Take a lulav,\" and refusing to take it, he is given stripes until he acquiesces or until \"his soul expires.\"]",
+ "\tIf a woman vowed to be a Nazirite, and separated her beast (for the Nazirite's offering), and then her husband annulled it — if her beast were his, it goes out and grazes with the flock. And if it were hers, [as when another gave it to her as a gift on condition that her husband have no rights in it (for melog property and tzon-barzel property are all bound to her husband)], the (beast designated as a) sin-offering dies. [ We wait until it dies], the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering, and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering and is eaten in one day [as the peace-offerings of a Nazirite, which are eaten only for a day and a night], and they do not require bread. [For all the peace-offerings of a Nazirite require bread; but in this instance, since her husband annulled her vow, these peace-offerings do not require bread.] If she has unspecified monies [which she had set aside for \"the offerings of a Nazirite,\" without specifying which for a sin-offering, which for a burnt-offering, and which for a peace-offering], they \"fall\" as a gift-offering [into the boxes in the Temple where the other monies for gift-offerings are deposited, and burnt-offerings exclusively are purchased with them.] (If she had) specified monies — the monies for the sin-offering go to the Dead Sea; it is not permitted to benefit from them, and they are not subject to me'ilah (abuse of sacred property). [Ab initio, it is forbidden to benefit from them; but if one does benefit from them, he is not required to bring a me'ilah offering, which is required of one who benefits from sacred property.] The monies for the burnt-offering go towards a burnt-offering, and they are subject to me'ilah. The monies for a peace-offering go towards a peace-offering. It is eaten for one day and does not require bread.",
+ "\tIf one of the bloods (of the offerings) were sprinkled for her, he (her husband) can no longer annul it. [For after the blood is sprinkled, she is permitted to drink wine and to make herself unclean to the dead and is no longer under any vow of affliction.] R. Akiva says: Even if one of all the beasts were slaughtered for her, he cannot annul it, [for he would be causing a loss of consecrated property]. When is this so? (that he cannot annul her vow)? With her shaving for cleanliness; but with her shaving for uncleanliness, he can annul it. [For she must go back and count Naziritism of cleanliness], for he can say: \"I do not want a 'marred' wife\" [that is, one who is afflicted and constrained from the drinking of wine.] Rebbi says: He can annul it even with her shaving for cleanliness, saying: \"I do not want a shaved wife.\" [i.e., so that she not be required to \"mar\" her appearance by shaving, shaving being \"marring\" to a woman. And the first tanna holds that shaving is not marring, for she can wear a wig. The halachah is neither in accordance with R. Akiva nor with Rabbi.]",
+ "\tA man can bevow his son as a Nazirite [when he is a minor until he brings two (pubertal) hairs after he is thirteen years and one day old. And all the laws of Naziritism apply to him. His father brings his offerings, and if he becomes unclean, he brings an offering of uncleanliness. He \"bevows\" him by saying: \"Be a Nazirite,\" or: \"My son, so and so, is a Nazirite.\" This, on condition that neither the son nor relatives protest. This is a halachah received through the kabbalah (tradition)], and a woman cannot bevow her son as a Nazirite. What [should the father do with the offerings] if he [the son] shaved, [not accepting the Naziritism], or if his relatives shaved him, or if he protested, or if his relatives protested? [in which instance the Naziritism is voided. (And this obtains only if he or the relatives protested immediately. But if he began to observe Naziritism or he took Naziritism upon himself, he can no longer protest — neither he nor his relatives.)] If he had a beast separated — the sin-offering dies, the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering, and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering, is eaten in one day, and does not require bread. If he had unspecified monies, they \"fall\" as a gift-offering. (If he had) specified monies — the monies for the sin-offering go to the Dead Sea; it is not permitted to benefit from them, and they are not subject to me'ilah. The monies for the burnt-offering go towards a burnt-offering, and they are subject to me'ilah. The monies for a peace-offering go towards a peace-offering. It is eaten for one day and does not require bread.",
+ "\tA man may shave over the Naziritism of his father, but a woman may not shave over the Naziritism of her father [even if she is an inheriting daughter. We have this halachah through the kabbalah. How so? If one's father were a Nazirite, and he separated unspecified monies for his Naziritism and died, and he (the son) said: \"I shall be a Nazirite on condition that I shave over (i.e., using) the monies of my father\" (for the offerings). R. Yossi said: They \"fall\" as a gift-offering. This is not \"shaving over the Naziritism of his father.\" What is \"shaving over the Naziritism of his father\"? If he and his father were Nazirites, and his father separated unspecified monies for his Naziritism, and he died — this is \"shaving over the Naziritism of his father.\" [The halachah is not in accordance with R. Yossi, but whether his father died, and he said: \"I shall be a Nazirite on condition that I shave over the monies of my father,\" or he and his father were Nazirites and his father died, he shaves over the Naziritism of his father. And if there were many sons, and one were beforehand and shaved over the Naziritism of his father, he acquires (the monies for his Naziritism)]."
+ ],
+ [
+ "\tBeth Shammai say: Hekdesh (consecration) in error is hekdesh, [deriving it from temurah (a substitute), which is hekdesh even in error, it being written (Leviticus 27:10): \"And it (the offering) and its substitute shall be holy,\" \"shall be\" being expounded to include unwitting substitution along with witting substitution.] And Beth Hillel say: It is not hekdesh. [For we do not derive the beginning of hekdesh — something that does not come from the \"power\" of hekdesh — from something which comes from the power of hekdesh — from temurah, which is the end of hekdesh, coming from the power of a different thing which was already hekdesh.] How so? If he said: \"Let the black ox that leaves my house first be hekdesh,\" and a white one came out. Beth Shammai say that it is hekdesh, and Beth Hillel say that it is not hekdesh.",
+ "\tIf one said:) \"Let the first golden dinar that comes up in my hand be hekdesh,\" and a silver one came up, Beth Shammai say that it is hekdesh, and Beth Hillel say that it is not hekdesh. (If one said;) \"Let the first keg of wine that comes up in my hand be hekdesh, and a keg of oil came up, Beth Shammai say that it is hekdesh, and Beth Hillel say that it is not hekdesh. [The first part (5:1) apprises us of what becomes hekdesh in itself; and here we are apprised of what becomes hekdesh in monetary value.]",
+ "\tIf one vowed to be a Nazirite, and he consulted a sage, who forbade him, [i.e., if he told him that his language betokened Naziritism; and he (the vower) had not taken care not to drink wine], he counts from the time he vowed. [And we do not penalize him for having transgressed and drunk (even though, if in doubt, he should have abstained until he had consulted a sage.)] If he consulted a sage, who permitted him, [saying that his language did not betoken Naziritism] — if he had a beast set aside, it goes out and grazes with the flock. [For it was set aside in error and becomes chullin (non-sacred). In this instance Beth Shammai concede that since he is not a Nazirite, when he designated the animal as an offering for his Naziritism, he said nothing, as one who was not liable to bring a sin-offering and said: \"This is for my sin-offering.\"] Beth Hillel asked Beth Shammai: Do you not concur in this instance, which is \"hekdesh in error,\" that it goes out and grazes in the flock? [i.e., How does this differ from the first instance (5:1), where you say: \"Hekdesh in error is hekdesh\"?] Beth Shammai responded: Do you not concur that if one erred and called the ninth, the tenth; or the tenth, the ninth; or the eleventh, the tenth, that it is consecrated (as ma'aser)? [They did not feel obliged to respond with their rationale, but they challenged their (Beth Hillel's) view from the ninth and the eleventh, which were consecrated in error and which are included (as consecrated), this being derived from (Leviticus 27:32): \"And all the ma'asser of cattle and sheep\"]. Beth Hillel rejoined: Is it not the staff that consecrated them? [i.e., This is a Scriptural decree — that the staff consecrates the ninth and the eleventh which are close to the tenth, if he calls them \"the tenth.\"] And what if he had erred and placed the staff on the eighth or on the twelfth — would he have done anything? [i.e., We do not learn from this that, in general, \"hekdesh in error is hekdesh\"; for if that were the reason, then even the eighth and the twelfth would be hekdesh.] But it is Scripture that consecrated the tenth and Scripture that consecrated the ninth and the eleventh. [i.e., It is a Scriptural decree, and we cannot derive (a general ruling) from it.]",
+ " \tIf one vowed to be a Nazirite and went to bring his beast and found that it had been stolen, [When he made the vow, he (assumed that) he had beasts, and it was on the basis of this assumption that he vowed, intending his Nazirite offerings to come from these beasts. And he went and found that they had been stolen, so that he regretted having vowed to be a Nazirite] — If he had vowed before his beast were stolen, he is a Nazirite [And the sage cannot absolve him of his vow with this \"opening,\" for it is \"nolad\" (something \"born\" after the vow), and \"nolad\" cannot be used as an opening.], and if he had vowed after his beast were stolen, he is not a Nazirite. [If he said: \"Had I known that it had been stolen, I would not have vowed, this is an opening, and the sage can absolve him of the vow.] And Nachum Hamadi fell into this error when the Nazirites came up from the exile and found that the Temple had been destroyed. [They had vowed before the Temple had been destroyed, and he absolved them, and the sages said to him that this was nolad, which may not be used as an opening. The halachah is in accordance with the sages.] Nachum Hamadi said to them: \"Had you known that the Temple had been destroyed, would you have vowed?\" They answered in the negative, and he absolved them. And when the sages were apprised of it, they said to him: Everyone who vowed Naziritism before the Temple had been destroyed is a Nazirite. (Everyone who vowed Naziritism) after the Temple had been destroyed is not a Nazirite.",
+ "\tIf they were walking on the road, and someone came towards them, and one of them said: \"I shall be a Nazirite if that man is so and so\"; and the other said: \"I shall be a Nazirite if that man is not so and so\"; \"I shall be a Nazirite if one of you is a Nazirite\"; \"if one of you is not a Nazirite\"; \"if both of you are Nazirites\"; \"if all of you are Nazirites\" — Beth Shammai say: They are all Nazirites [even those whose words were not fulfilled. For just as hekdesh in error is hekdesh, so Naziritism in error is Naziritism.] Beth Hillel say: Only one whose words are fulfilled is a Nazirite. And R. Tarfon says: Not one of them is a Nazirite, [R. Tarfon holding there is no Naziritism without distinctness, i.e., without its being clear at the time of his vow that he is becoming a Nazirite. And in all of the above instances, he does not know at the time of his vow whether it will be as he says. The halachah is not in accordance with R. Tarfon.]",
+ "\tIf he drew back, [If the one coming towards them went back, so that it was not known who it was], he is not a Nazirite. [Not one of them is a Nazirite, for one does not place himself in a position of doubt, it being assumed at the time of the vow that if there is no clear determination the vow does not obtain.] R. Shimon says: He must say: \"If it were as I said, I am a Nazirite by obligation; if not, I am a Nazirite by election.\" [R. Shimon is consistent with his view that in an instance of doubt as to whether one is or is not a Nazirite, the stringent option must be followed. And what is their remedy? (For they cannot bring an offering in doubt.) Each one must stipulate that if it is not as he vowed, he is a Nazirite by election. The halachah is not in accordance with R. Shimon.]",
+ "\tIf he saw a koi, and he said: \"I am a Nazirite if that is an animal\"; \"I am a Nazirite if that is not an animal\"; \"I am a Nazirite if that is a beast\"; \"I am a Nazirite if that is not a beast\"; \"I am a Nazirite if that is an animal and a beast\"; \"I am a Nazirite if that is neither animal nor beast\"; \"I am a Nazirite if one of you is a Nazirite\"; \"I am a Nazirite if none of you is a Nazirite\"; \"I am a Nazirite if you are all Nazirites\" — they are all Nazirites. [If six men saw a koi, and one of them said: \"I shall be a Nazirite if that is an animal\"; the second: \"I shall be a Nazirite if that is not an animal\"; the third: \"I shall be a Nazirite if that is a beast\"; the fourth: \"I shall be a Nazirite if that is not a beast\"; the fifth: \"I shall be a Nazirite if that is an animal and a beast\"; the sixth: \"I shall be a Nazirite if that is neither animal nor beast\" — and then three other men came and one of them said to these six: \"I shall be a Nazirite if one of you is a Nazirite\"; the second: \"I shall be a Nazirite if one of you is not a Nazirite\"; the third: \"I shall be a Nazirite if you are all Nazirites\" — all are Nazirites, the first six and the last three. According to Beth Shammai, they are definite Nazirites, for Naziritism in error is Naziritism. And according to Beth Hillel, they are Nazirites \"by doubt,\" because there is a doubt as to whether a koi is a beast or an animal or a distinctive creature.]"
+ ],
+ [
+ "\tThree things are forbidden to a Nazirite: Uncleanliness [(Numbers 6:6): \"Upon the soul of a dead one he shall not come.\"], shaving [(Ibid. 5): \"A blade shall not pass over his head.\"], and what comes from the vine [(Ibid. 3): \"And grapes, wet or dry, he shall not eat.\"] And everything that comes from the vine [such as grapes, wet and dry, kernels and husk] combine with each other [to an olive-size, making one liable to stripes.] And he is not liable until he eats an olive-size of grapes. And the quantity for drinking is, likewise, an olive-size. For since it is written: \"And grapes, wet and dry, he shall not eat,\" we derive: Just as with eating, an olive-size, so with drinking, an olive-size.] An earlier Mishnah: (He is not liable) until he drinks a revi'ith of wine. [The earlier Mishnah apprises us that we derive it in the opposite manner, eating from drinking. And the quantity for drinking for a Nazirite (to be liable) is a revi'ith, this being derived \"shechar\" (strong drink) (Numbers 6:3) - \"shechar\" (Leviticus 10:9), from (what is written in respect to) the sanctuary. And just as the prohibited drinking quantity is a revi'ith, so the prohibited eating quantity is a revi'ith.] R. Akiva says: Even if one soaks his bread in wine and there is enough to combine to an olive-size, he is liable. [R. Akiva holds that the prohibited quantity for a Nazirite, both for eating and for drinking is an olive-size, and the permitted (food) combines with the forbidden to complete the (forbidden) quantity. The halachah is not in accordance with R. Akiva.]",
+ "\tAnd he is liable for the wine in itself, for the grapes in themselves, for the chartzanim in themselves, and for the zagim in themselves. R. Elazar says: He is not liable until he eats two chartzanim (kernels) and their zag (husk), [it being written (Numbers 6:4): \"from chartzanim until zag,\" the minimum of \"chartzanim\" being two, for which there is one zag. The halachah is not in accordance with R. Elazar b. Azaryah. But if one eats from chartzan and zag, he does not receive stripes until he eats an olive-size. Which are \"charzanim\" and which are \"zagim\"? The chartzanim are the outer (the husk); the zagim, the inner (the kernels). These are the words of R. Yehudah. R. Yossi says: Make no mistake. [R. Yossi gave a sign to prevent a mistake.] It is as the zug (bell) of a beast. The outer part is called \"zug\"; the inner part, \"inbal\" (the clapper).",
+ "\t\"Naziritism,\" unqualified, is for thirty days. [Even though this was taught above (1:3), it is taught again here for what follows, viz. \"If he shaved, etc.\"] If he shaved or bandits shaved him, he offsets thirty days. [That is, he offsets it until he has a hair-growth of thirty days, when he shaves the shaving of mitzvah.] A Nazirite who shaved, whether with a pair (of scissors), or with a blade, or who plucked out anything [i.e., who uprooted even one hair] is liable (to stripes), it being written (Numbers 6:5): \"A blade shall not pass\" — to include all (instruments) that pass.] A Nazirite may rub [his hair with his hand] and he may part it [with his fingernails or with an instrument, so long as he does not intend to remove (any hair), for \"what is not intended is permitted.\"], but he may not comb it [with a comb, it being certain (that some hair will be torn out), which is forbidden. Even though one who pulls out even one hair receives stripes, still, he does not offset thirty days until he shaves most of his hair with a blade or with scissors at the source of the hair.] R. Yishmael says: He may not rub (his hair) with earth [one of the depilatories], for this, [too, is certain] to cause some hair to fall out. [The halachah is in accordance with R. Yishmael.]",
+ "\tIf a Nazirite drank wine the whole day, [and he were warned only once] he is liable (to stripes) only once. If they said to him: \"Do not drink,\" \"Do not drink\" [i.e., if he were warned between one drinking and the next], and he drank, he is liable for each one. If he shaved the whole day, he is liable only once. If they said to him: \"Do not shave,\" \"Do not shave,\" and he shaved, he is liable for each one. If he made himself unclean to the dead a whole day, he is liable only once. If they said to him: \"Do not make yourself unclean,\" \"Do not make yourself unclean,\" and he made himself unclean, he is liable for each one.",
+ "\tThree things are forbidden to a Nazirite: Uncleanliness, shaving, and what comes from the vine. A stringency of uncleanliness over shaving and what comes from the vine: Uncleanliness and shaving offset, [it being written in respect to uncleanliness (Numbers 6:12): \"And the first days shall fall off\"; and shaving offsets thirty, it being written (Ibid. 5): \"He shall let grow the locks of his hair,\" which does not obtain in less than thirty days.] A stringency of what comes from the vine over uncleanliness and shaving: What comes from the vine — nothing in its class was permitted, [such as drinking wine of mitzvah, for we say (Ibid. 3): \"From wine and strong drink shall he separate himself\" — to forbid wine of mitzvah just as ordinary wine.] But uncleanliness and shaving — something in their class was permitted, with shaving of mitzvah and with a meth-mitzvah (a dead man who has no one to bury him) [(the permitting of uncleanliness for a meth-mitzvah (Ibid. 7): \"For his father and his mother … he shall not become unclean\" — For his father he may not become unclean, but he does become unclean for a meth-mitzvah. And shaving for a Nazirite who became leprous — the positive commandment of (Leviticus 14:9): \"And he shall shave all his hair\" coming and pushing aside the negative commandment of (Numbers 5): \"A blade shall not pass over his head.\"] And a stringency of uncleanliness over shaving. For uncleanliness offsets the whole (Naziritism) and obliges one to bring an offering, whereas shaving offsets only thirty days and does not oblige one to bring an offering.",
+ "\tThe shaving of uncleanliness — How? He would be besprinkled (with the cleansing waters) on the third and seventh days, and he would shave on the seventh, and he would bring his offerings on the eighth. And if he shaved on the eighth, he brings his offerings on that day, [as it is written (Numbers 6:9): \"Then he shall shave it. (10) And on the eighth day he shall bring two turtle-doves, etc.\"] These are the words of R. Akiva. R. Tarfon asked him: What is the difference between him and a leper? [it being written in respect to the second shaving of a leper (Leviticus 14:9): \"And it shall be on the seventh day that he shall shave off all his hair … (10) And on the eighth day he shall take, etc.\" And it is ruled in respect to a leper that if he shaved on the eighth day, he brings his offering on the ninth!] He answered: This one [the Nazirite], his cleaning is contingent upon his days, [sprinkling on the third and on the seventh, and immersion. Therefore, since he is cleansed on the seventh, even though he did not shave until the eighth day, he brings his offerings on that day], whereas a leper — his cleansing is contingent upon his shaving, and he cannot bring an offering until the sun has set (after his cleansing), [it being written: \"On the seventh day he shall shave off all his hair,\" followed by: \"And he shall bathe his flesh in water.\" And if he immersed before he shaved, his immersion is of no avail. Therefore, if he shaved on the eighth, he still requires immersion and setting of the sun, for which reason he cannot bring his offerings until the ninth day. The halachah is in accordance with R. Akiva.]",
+ "\tThe shaving of cleanliness — How? He would bring three beasts: a sin-offering, a burnt-offering, and a peace-offering, and he would slaughter the peace-offering and shave over it, [it being written (Numbers 6:18): \"And he shall shave at the door of the tent of meeting,” which is understood thus: And he shall shave his head over the sacrifice of which it is written: \"at the door of the tent of meeting,\" this being the peace-offering, of which it is written (Leviticus 3:3): \"And he shall slaughter it at the door of the tent of meeting.\"] These are the words of R. Yehudah. R. Elazar says: He would shave only over the sin-offering, for the sin-offering takes precedence [to a burnt-offering and a peace-offering] in all places. And it is over the first that he should shave.] And if he shaved over (any) one of the three, he has satisfied the requirement.",
+ "\tR. Shimon b. Gamliel says: He would bring three beasts and not specify. That which was fit for a sin-offering was sacrificed as a sin-offering; for a burnt-offering, as a burnt-offering; for a peace-offering, as a peace-offering. [Even though all offerings must be specifically designated by the owners, here it was not necessary. For when he said: \"These are for Naziritism,\" it is as if he had designated each one. For a female lamb is fit only for a sin-offering; a male-lamb, only for a burnt-offering; and a ram, only for a peace-offering.] He would take the hair of the head of his Naziritism and cast it under the cauldron [in which the peace-offering was being cooked.] And if he shaved in the province [i.e., Jerusalem (outside the Temple) (Even though it is written: \"at the door of (pethach) the tent of meeting,\" this is not to be taken literally, but to be understood as: \"at the time the tent of meeting is open (patuach)\"], he would not cast it under the cauldron, [it being written (Numbers 6:18): \"And he shall take the hair of the head of his Naziritism and he shall place it upon the fire\" — one who is lacking only taking and placing — to exclude this one, who is lacking taking, bringing, and placing under the cauldron]. When does this apply? [that in the Temple he takes the hair and casts it under the cauldron]? With the shaving of cleanliness. But with the shaving of uncleanliness, he did not cast it under the cauldron. [Even if he shaved in the sanctuary, he did not take the hair and cast it under the cauldron of the guilt-offering and the bird sin-offering, for placing hair under the cauldron is stated only in respect to a clean Nazirite.] R. Meir says: All cast it under the cauldron, [a clean Nazirite in the Temple and in the province, and an unclean Nazirite in the Temple], except for an unclean (Nazirite) in the province alone [whose hair is buried]. And the halachah is that the only one who casts it under the cauldron is a clean Nazirite, who shaved at the door of the tent of meeting, according to the mitzvah]. And if he cast it under the cauldron of the sin-offering, he fulfills the requirement. [\"He shall place it upon the first which is under the sacrifice of the peace-offering\" was stated only for the mitzvah (but the requirement can be satisfied otherwise)].",
+ "\tAfter cooking or boiling the peace-offering, the Cohein would take the cooked shoulder of the ram, and one unleavened cake from the basket, and one unleavened wafer, and place them on the hands of the Nazirite, and he would lift them; and then the Nazirite would be permitted to drink wine and to make himself unclean for the dead, [it being written (Numbers 6:20): \"And after, the Nazirite may drink wine\" — after all of the aforementioned acts.] R. Shimon says: Once one of the bloods (of the offerings) has been sprinkled for him, the Nazirite is permitted to drink wine and to become unclean for the dead, [it being written here: \"And after, the Nazirite may drink wine,\" and elsewhere (Ibid. 19): \"after his shaving of his Naziritism\" — Just as there, after a single act, so here, after a single act — whereby we are taught that once one of the bloods has been sprinkled for him, he is permitted to drink wine and to make himself unclean for the dead.]",
+ "\tIf he shaved over the offering, and it were found to be unfit [as when its blood spilt, or it left (its precincts), or it became unclean], his shaving is void [Since the offering over which he shaved became unfit, it is as if bandits shaved him, concerning which we learned above that according to R. Eliezer it offsets seven days, and, according to the rabbis, thirty.], and his offerings are not credited to him [(the other offerings, that he sacrificed after his invalid shaving.) For since he must offset (the Naziritism) until his hair grows back, it is as if he sacrificed them before their time.] If he shaved over a sin-offering [(the \"offering,\" above)], not (offered up) for its sake (lo lishmah), [and it were found to be unfit, (for a sin-offering not for its sake is unfit.) (Since we must be apprised of the difference between R. Shimon and the rabbis in respect to burnt-offering and peace-offering, \"sin-offering,\" too, is taught)], and then he brought his offerings for their sakes, his shaving is void, and his offerings are not credited to him. If he shaved over the burnt-offering or over the peace-offering not for their sake, and then he brought his offerings for their sakes, his shaving is void and his offerings are not credited to him. [For since they are not credited as the peace-offering and the burnt-offering of a Nazirite, it is as if shaved over a gift burnt-offering or a gift peace-offering.] R. Shimon says: That offering (not for its sake) is not credited to him, but the other offerings are credited to him. [R. Shimon holds that if he shaves over a gift burnt-offering or peace-offering he satisfied the (shaving) requirement. The halachah is not in accordance with R. Shimon.] And if he shaved over the three [after all of them were sacrificed], and one of them were found to be fit (kasher) and the others, unfit, his shaving is valid [according to all, viz. (6:7): \"And if he shaved over (any) one of the three, he has satisfied the requirement.\"], and he brings the other offerings.",
+ "\tIf one of the bloods were sprinkled for him and he became unclean, R. Eliezer says: He offsets all. [Not all of the days (of Naziritism), but all of the offerings. R. Eliezer is consistent with his view that the Nazirite is not permitted to drink wine until all of the (aforementioned acts), after the bringing of all the offerings. So that when he became unclean before he offered all of them, it is as if he became unclean in the morning, before he had offered any of them. And the offering that he brought is reckoned as having been brought before \"fulfillment\" (of his Naziritism).] And the sages say: He may bring the other offerings and become clean. [(That is, when he becomes clean.) And he need not bring again the offering that he brought when he was clean. The rabbis are consistent with their view (6:9) that after a single act it is permitted to drink wine and to shave. Therefore, before he became unclean, he was fit to shave, and that offering is not offset. But the other offerings, which he sacrificed after becoming unclean, are certainly offset, Scripture requiring that all the Nazirite offerings be brought in cleanliness.] They said to him. It happened with Miriam the Tarmodith [(from Tarmod)] that one of the bloods had been sprinkled for her and they came and told her that her daughter was gravely ill — whereupon she went and found that she had died. And the sages said: \"Let her bring the other offerings and become clean.\""
+ ],
+ [
+ "\tA high-priest and a Nazirite may not make themselves unclean for their relatives, [as written in Emor and Nasso], but they do make themselves unclean for a meth-mitzvah. If they were walking on the road and came upon a meth-mitzvah — R. Eliezer says: The high-priest should make himself unclean and not the Nazirite. [Not necessarily a high-priest, for they differ with respect to a regular priest, too, the reason being the same]. And the sages say: The Nazirite should make himself unclean, and the high-priest should not make himself unclean. R. Eliezer said to them: Let the Cohein make himself unclean, who does not bring an offering for his uncleanliness, and let the Nazirite not make himself unclean, who does bring an offering for his uncleanliness. They said to him: Let the Nazirite become unclean, whose holiness is not forever, and let the Cohein not become unclean, whose holiness is forever.",
+ "\tThe Nazirite shaves for these uncleanlinesses: a dead body [even though it is not whole, but possesses most of the build — two legs and one thigh — or most of the limbs, one hundred and twenty-five, even if they do not amount to a quarter of a kav. They cause tent-uncleanliness, and a Nazirite shaves for it. And if most of the limbs and most of the build are lacking, the Nazirite does not shave for tent-uncleanliness unless the bones amount to half a kav.], an olive-size (of flesh) of a dead body, an olive-size of netzel [liquid exuded by a dead body from the decaying of the flesh], and a spoonful tarvad of rakav [the dust of the decay of a dead body. And this does not cause uncleanliness unless he were buried naked in a marble casket or the like, where the only decay is that of the body, and where he were buried whole, no limbs lacking. A tarvad is a large spoon, which holds whole handfuls.], the spine [even if there is no flesh on it], the skull [likewise, even if there is no flesh on it], a limb from a dead person or a limb from a living person, which has upon it a sufficient amount of flesh [\"sufficient\" being the amount of flesh which could effect healing in a limb attached to a living person (less than an olive-size)], a half kav of bones, and a half log of blood [Even though a quarter of a kav of bones causes tent-uncleanliness, it is a halachah to Moses from Sinai that a Nazirite shaves only for half a kav. Similarly, with a half log of blood. Even though a quarter causes tent-uncleanliness, a Nazirite shaves only for a half log] — (a Nazirite shaves) for touching them, carrying them, and tent-uncleanliness; and, for a bone the size of a barley-corn, (he shaves) for touching or carrying them [but not for tent-uncleanliness, a bone the size of a barley-corn not causing tent-uncleanliness]. For these, the Nazirite shaves and sprinkles on the third and seventh days, and offsets the previous days (of Naziritism), [viz. (Numbers 6:7): \"And the first days shall fall off\"], and he does not begin to count until he is cleansed and he has brought his offerings. [i.e., after having immersed and the sun having set after the sprinkling of the third and seventh days.]",
+ "\tBut sechachoth [(a tree with separate boughs) — If there were an olive-size of the dead under one of them, and a Nazirite passed by, it not being known whether he passed under the bough \"tending\" the dead], protrusions, [stones or (pieces of) wood protruding from a wall, and uncleanliness (lying) under one of them], beth hapras, [A field in which a grave was plowed up makes a beth hapras of a hundred cubits, this being estimated to be the distance that the plow carries a bone], \"the land of the peoples,\" [the sages having decreed uncleanliness on \"the lands of the peoples\"], the golel [the cover of the casket], the dofek [the casket itself, on which the covering \"knocks\" (dofek)], a quarter (of a log) of blood, [(Even for carrying or for touching it, the Nazirite does not shave)], \"tenting\" over a quarter of bones [(If he tented over a quarter of a kav of bones from the dead, he does not shave — until he \"tents\" over half a kav. But for touching and carrying a quarter of bones, he does shave, even if they were crushed and not one of them were the size of a barley-corn)], and vessels which touched the dead, [which cause uncleanliness as the dead body itself; and one who touches them becomes unclean for seven days], and the days of his [a leper's] counting [after having been cleansed of his leprosy, viz. (Leviticus 14:8): \"And he shall sit outside his tent for seven days\"], and the days of his [the leper's] confirmation — For these [all of these mentioned in our Mishnah], the Nazirite does not shave. He sprinkles on the third and seventh days [(This does not refer to \"the days of his counting\" and \"the days of his confirmation,\" sprinkling on the third and seventh not being applicable to these)], and he does not offset the previous days, and he begins counting immediately [All of these (days of uncleanliness) mentioned above are not counted with the days of his Naziritism, and do not offset it, but he cleanses himself after the sprinkling of the third and the seventh if he became unclean by the dead, or after completing the days of his confirmation and of his counting if he became leprous. He completes his Naziritism of the days already counted before he became unclean ], and he does not bring an offering [of uncleanliness.] In truth, it was said: The days of a zav and a zavah, [all the days of their uncleanliness, and the days of their counting seven clean days] and the days of the closeting of a (suspected) leper [viz. (Leviticus 13:4): \"And the Cohein shall quarantine the plague-spot seven days\"] are counted for him [towards the days of his Naziritism. And it goes without saying that they do not offset the previous days.]",
+ "\tR. Eliezer said in the name of R. Yehoshua: With every dead-body uncleanliness for which a Nazirite shaves, there is liability for entering the sanctuary. [If he incurred that uncleanliness and entered the sanctuary, or if he ate of the offerings before he cleansed himself of his uncleanliness, he is liable to kareth if he sinned wittingly.] And with every dead-body uncleanliness for which a Nazirite does not shave, there is no liability for entering the sanctuary. R. Meir said: This (the above) should not be less stringent than sheretz (\"creeping thing\" uncleanliness)! [for which there is liability for entering the sanctuary, viz. (Leviticus 5:2): \"…or the dead body of an unclean creeping thing.\" (R. Meir's argument does not stand. For a Nazirite shaves for touching or carrying a bone the size of a barley-corn, which is of lesser stringency, not causing tent-uncleanliness, as we learned in our Mishnah (7:3), yet he does not shave for a revi'ith of blood, which is of greater stringency, causing tent-uncleanliness.] R. Akiva said: \"I reasoned thus before R. Eliezer: Now if a Nazirite shaves for carrying or touching a bone the size of a barley-corn, which does not cause tent-uncleanliness, should he not shave for touching or carrying a revi'ith of blood, which does not cause tent-uncleanliness! He said to me: What is this, Akiva, we cannot reason a fortiori here! [An a fortiori argument cannot be based on a halachah to Moses from Sinai. For (the halachah of) \"a bone the size of a barley-corn\" is not written in the Torah, but is a halachah to Moses from Sinai, and it cannot be the basis for an a fortiori argument.] And when I came and repeated this to R. Yehoshua, he said to me: You said well, but they stated thus as a halachah (to Moses from Sinai). [The words of R. Yehoshua are essentially the same as those of R. Eliezer.]"
+ ],
+ [
+ "\tIf a man said to two Nazirites: \"I saw one of you become unclean, but I do not know which one,\" [and they remain silent. For if they deny it, he is not believed. For a single witness, where his testimony is denied, is not believed. And our Mishnah speaks of an instance in which this witness was not together with them, but says: \"From a distance, I saw uncleanliness fall between you.\" For if he were together with them at the time, this would constitute \"a possibility of uncleanliness in the public domain,\" which is ruled to be clean. For every \"possibility of uncleanliness is derived from sotah, viz. (Numbers 5:13): \"…and she shall have secreted herself, and she be unclean,\" where there are only she and the (suspected) adulterer, and where, on the possibility (of having committed adultery) she becomes unclean. But so long as there are more than two, even inside the house, in a doubtful instance, the ruling is \"clean,\" this constituting \"a possibility of uncleanliness in the public domain.\" For this reason, it must be posited that the witness was not together with them at the time of the \"possibility of uncleanliness.\"], they shave and bring an offering of uncleanliness and an offering of cleanliness. And they say (respectively): \"If I am the unclean one, then the offering of uncleanliness is mine, and the offering of cleanliness is yours; and if I am the clean one, then the offering of cleanliness is mine and the offering of uncleanliness is yours.\" And they count thirty days, [as when both vowed unspecified Naziritism at the same time. And the same applies if they both vowed together to observe Naziritism for a specified time. After they bring the offerings of cleanliness and uncleanliness, they again count that specified time, and they set aside an offering of cleanliness.] And they bring an offering of cleanliness and say (respectively): \"If I am the unclean one, then the offering of uncleanliness is mine, and the offering of cleanliness yours; and this is my offering of cleanliness. And if I am the clean one, then the offering of cleanliness is mine, and the offering of uncleanliness is yours; and this is your offering of cleanliness.\" If one of them died — R. Yehoshua said: Another man is sought to vow Naziritism with him and he says: \"If I were unclean, you are a Nazirite immediately; and if I were clean, you are a Nazirite after thirty days.\" And they count thirty days, and they bring an offering of uncleanliness and an offering of cleanliness, and he says: \"If I am the unclean one, then the offering of uncleanliness is mine, and the offering of cleanliness is yours; and if I am the clean one, then the offering of cleanliness is mine, and the offering of uncleanliness [the bird sin-offering, which is brought for uncleanliness] is in (a status of) doubt [and is not eaten].\" And they count thirty days, and they bring an offering of cleanliness, and he says: \"If I am the unclean one, then the offering of uncleanliness (which we already sacrificed) was mine, and the offering of cleanliness was yours, and this is the offering of my cleanliness (for my second Naziritism.) And if I were the clean one, then the offering of cleanliness was mine, and the offering of uncleanliness is in doubt, and this is the offering of your cleanliness.\" Ben Zoma said to him: And who will pay heed to him to become a Nazirite with him! Rather, he brings a bird sin-offering [for the possibility of Nazirite uncleanliness] and a beast burnt-offering, [but he does not bring a guilt-offering, as per the rabbis (above): \"If he brought his sin-offering, but not his guilt-offering,\" he counts.\"], and he says: \"If I were unclean, the sin-offering is mandatory and the burnt-offering is a gift; and if I were clean, then the burnt-offering is mandatory and the sin-offering is in (a status of) doubt.\" And he counts thirty days, and he brings an offering of cleanliness, and he says: \"If I were unclean, then the first burnt-offering was a gift, and this is mandatory. And if I were clean, the first burnt-offering was mandatory, and this (burnt-offering) is a gift, and this (the remainder is the rest of my offering.\" R. Yehoshua said: But then he is found to bring his offerings by halves! [if he were a clean Nazirite; for the first burnt-offering was mandatory, and now he offers a sin-offering and a burnt-offering.] But the sages conceded to Ben Zoma, [and they were not concerned about his bringing his offerings by halves. And the halachah is in accordance with Ben Zoma.]",
+ "\tIf a Nazirite were possibly unclean and possibly confirmed, [possibly having incurred dead-body uncleanliness, and possibly being a confirmed leper], he may eat consecrated food after sixty days [but not before, for he is possibly a leper, who is forbidden to eat consecrated food until he brings his atonement. (But the possibility of his being an unclean Nazirite does not forbid him to eat consecrated food. For only one whose uncleanliness comes from his own body renders him \"lacking in atonement,\" which forbids the eating of consecrated offerings.) How so? If he vowed Naziritism for thirty days, and on the first day he incurred possible dead-body uncleanliness and possible leprosy, he sprinkles, and repeats, and immerses, and is cleansed of dead-body uncleanliness, as if he would come to shave as an unclean Nazirite or as a leper who had been healed. But he cannot shave until thirty days from the time he vowed Naziritism. For he might be a clean Nazirite, who is forbidden to shave until the fulfillment of the days of his Naziritism until he brings his offerings. And after thirty days he shaves: possibly the shaving of a leper, possibly the shaving of an unclean Nazirite, possibly the shaving of a clean Nazirite. And he brings two birds, as per the halachah of the shaving for the confirmation of a leper: a bird sin-offering, on the possibility of his being an unclean Nazirite, and a beast burnt-offering, on the possibility of his being a clean Nazirite. And even though he does not bring the other offerings of the shaving of cleanliness, we have already stated that if he shaved over one of the three, he has satisfied the requirement. And he makes the condition that if he is not a clean Nazirite, it is to be a gift burnt-offering. And the law of a confirmed leper is that he requires two shavings: one after the end of his confirmation, when he is healed of his leprosy; a second, after the days of his counting, after having counted seven days from the first shaving, viz. (Leviticus 14:9): \"And it shall be on the seventh day that he shall shave all of his hair.\" But his possibly being a Nazirite makes him unable to shave. Therefore, he must wait thirty days of possible clean Naziritism and shave for the possible days of counting of a leper and of possible clean Naziritism. And he brings a beast burnt-offering of possible Naziritism in order to shave over the offerings, and he makes the condition (above) over them. And on the morrow of the day of his shaving, he brings the offering of the leper to allow him to eat consecrated food, and a bird sin-offering. For a beast offering is not brought for a possibility, and he does not bring a guilt-offering, (the lack of) a guilt-offering not preventing one from eating consecrated food. It is found, then, that at the end of sixty days he eats consecrated food. For it is then that he brings his atonement for the possibility of confirmed leprosy], and he may drink wine and make himself unclean for the dead after a hundred and twenty days. For the shaving of a leper overrides the shaving of a Nazirite (only) when it (his being a leper) is certain; but if it is in doubt, it does not override. [He is still forbidden to drink wine and to make himself unclean for the dead, for he might have been a confirmed leper. And the shaving for leprosy does not satisfy the requirement of shaving for clean Naziritism or for unclean Naziritism, so that two additional Naziritisms are required — one for clean Naziritism and one for unclean Naziritism. And if he were a confirmed leper then all that he counted for the days of his Naziritism is not credited to him, the days of his confirmation and the days of his counting not being credited to him. He must, therefore, count another thirty days, and after those thirty days, he shaves — possibly as an unclean Nazirite, possibly as a clean Nazirite. And he brings a bird sin-offering on the possibility of unclean Naziritism, and a beast burnt-offering on the possibility of clean Naziritism in order to shave over the offering. And he makes the condition (above) over it. But he still is forbidden to drink wine and to make himself unclean for the dead. For he might have been a confirmed leper, in which instance the first two shavings would not have been credited to Naziritism, neither unclean nor clean. And he might have been an unclean Nazirite, so that the third shaving would have been for uncleanliness. Therefore, he must count another thirty days for clean Naziritism and bring the offering of a clean Nazirite and make the condition — after which he is permitted to drink wine and to make himself unclean for the dead. Likewise, if he vowed Naziritism for a year, and he incurred possible dead-body uncleanliness at the beginning of the year, and possibly leprosy, he counts a year and shaves for: possibility of uncleanliness, possibility of cleanliness, possibility of leprosy. And he counts a second year and shaves and brings his atonement, and eats consecrated food. And he counts another two years before he can drink wine and make himself unclean for the dead.]"
+ ],
+ [
+ "\tNaziritism does not obtain with gentiles. [Even though gentiles bring vow and gift offerings as Israelites do, if a gentile vowed Naziritism, it does not apply to him, and he is permitted to drink wine and to make himself unclean for the dead, it being written in the beginning of the section on Naziritism (Numbers 6:2): \"Speak to the children of Israel\" — Naziritism obtains with the children of Israel, and not with gentiles.] Naziritism obtains with women and with bondsmen. A stringency of women over bondsmen: One can force his bondsman [to drink wine and to make himself unclean for the dead], but he cannot force his wife. [And in other vows of affliction and of abstention from work, the master need not force his bondsmen, but they are voided of themselves, it being written (Numbers 30:3): \"to bind a bond upon his soul\" — one whose soul is like his own, to exclude a bondsman, whose \"soul\" is not his own. Likewise, with all oaths sworn by a bondsman, whether or not they are vows of affliction, his master need not force him, for they are voided of themselves, the bondsman having no jurisdiction over himself. But a bondsman is obligated to fulfill vows which do not entail affliction or abstention from his master's work, and his master cannot force their voidance.] A stringency of bondsmen over women: He can annul the vows of his wife, but he cannot annul the vows of his bondsman. [If he desired that his wife fulfill her vow after he had annulled it, she is not obligated to fulfill it once it has been annulled. But if he forced his bondsman to transgress his vow and then desired him to fulfill it, he must fulfill it. ] If he annulled his wife's (Naziritism), it is \"eternally\" annulled. If he annulled his bondsman's (Naziritism), when he goes out free, he completes his Naziritism. [Not literally, \"annulled\"; but if he forced his bondsman to drink wine or to make himself unclean for the dead, and then the bondsman went out free, he must complete his Naziritism. Rambam explains: If one says to his bondsman: \"It (your Naziritism) is annulled,\" the master's rights in him dissolve, the bondsman gains his freedom thereby, and he must complete his Naziritism. (I am uneasy with this interpretation.)] If he (the bondsman) fled from him [after he had vowed Naziritism], R. Meir says: He should not drink (wine) [so that he be aggrieved and return to his master, who will force him to transgress his vow, and thus permit him to drink wine.] R. Yossi says: He should drink [so that he not take ill and die. For he is destined to return to his master. For his master will seek him out and take him back, so that it is as if he is in his master's domain].",
+ "\tIf a Nazirite shaved, and then it became known to him that he had become unclean, [i.e., if he brought his offerings and shaved over them, and then he discovered that he had become unclean in the days of his Naziritism] — if it were known uncleanliness [uncleanliness that could be known of, as when it were not \"buried in the depths\"], it offsets, [and he counts another Naziritism.] And if it were \"uncleanliness of the depths,\" it does not offset. [If it became known to him that in the place he had passed through there were \"uncleanliness of the depths,\" i.e., uncleanliness which no one, even in the ends of the world, was aware of, even though it were definitely unclean, it does not offset, this being a halachah of Naziritism.] If [it became known to him] before he shaved, in either event, [whether it were known uncleanliness or uncleanliness of the depths], it offsets, [for the halachah that uncleanliness of the depths does not offset applies only after the shaving of cleanliness]. How so? [i.e., What is \"uncleanliness of the depths\"?] If he went down to immerse himself in (the waters of) a cave, and he found (matter from) a dead body floating on the surface of the cave, he is unclean. [If he were unclean with creeping-thing uncleanliness, or with something similar — not dead-body uncleanliness — and he went down to immerse (and cleanse himself) from his uncleanliness, and he found an olive-size (of matter) from a dead body floating on the surface of the water, and he were in doubt as to whether he had or had not become unclean, he is unclean. (As to the ruling that in the instance of uncleanliness floating on the surface of the water, he is clean, that refers to creeping-thing uncleanliness, but with dead-body uncleanliness, he is unclean.) And if this possibility became known to him after he had shaved, he is unclean. For this is known uncleanliness, since it was in a place where people would see it. As to its being stated: \"If he went down to immerse,\" this is to strengthen the point, i.e., even though one who goes down to immerse from uncleanliness to cleanliness guards himself against all manner of uncleanliness, he is still unclean.] If it were found embedded in the soil of the cave [in the place where he immersed, so that he had become unclean of a certainty — if it became known to him after he had shaved, he is clean, and it does not offset (the Naziritism), this being \"uncleanliness of the depths,\" it not having been known to anyone.], if he had gone down to cool off, he is clean. [Even if he had gone down to cool off, and not to immerse himself (in which instance he would take care to guard himself against uncleanliness), even so, he is clean], but (if he had gone down) to cleanse himself from dead-body uncleanliness, he is unclean. For a status of clean remains clean, and a status of unclean remains unclean. [If he went down to cleanse himself from dead-body uncleanliness, and immersed himself in a cave where a dead body was embedded, and he completed his Naziritism; or if he went down to cleanse himself from dead-body uncleanliness and then assumed Naziritism, he is unclean and offsets (his Naziritism). For a status of clean remains clean and a status of unclean remains unclean.] For there is a rationale for this, [for saying that the halachah that a Nazirite in the instance of \"uncleanliness of the depths\" is clean applies if he were in a status of clean, and not if he were in a status of unclean.]",
+ "\tIf one found a dead body in the beginning [i.e., not having known that there was a grave there, as stated in the gemara: \"If he found him,\" and not if he were already 'found.'\" It is also derived from \"dead\" as opposed to \"slain.\"], lying [and not sitting] in the usual position [and not with his head placed between his thighs, all such suspected to be gentiles. Jews not being buried in this manner], he is permitted to take it [(He may remove it from there and bury it elsewhere)]and its tevusah. [He must take some of the soil of the grave with him, as much as the body \"takes up\" (kedai tefisah), which is all the moist soil under it. And he digs three fingers in the virgin soil, viz. (Genesis 47:30): \"And carry me from Egypt and bury me in their burying place\" — The intent of the seemingly superfluous \"from Egypt\" is: Take some of the soil of Egypt with me.] If he found two, he takes them and their tevusah. If he found three — if there were between one and the other from four cubits until eight [That is, if from the first grave until the third, there were not less than four cubits and not more than eight], it is a burial area, [it being clear that they were interred there, and it is forbidden to remove them. But if there were only one or two, we assume that they were buried there only temporarily, to be reinterred elsewhere. If there were three, however, this is indication of a burial plot. The conventional crypt was six cubits long and four cubits wide, and its diagonal, an additional two cubits (whence \"eight\"). This explains \"from four cubits until eight.\" (\"the full space of a litter and its buriers\" is to be omitted)] He examines from it onwards twenty cubits, [For the crypt was four cubits by six, and the space that the crypt opened onto, six by six on either side (as per the view of the rabbis. Bava Bathra 102b), so that the length of two crypts and the space between them was eighteen cubits. And because sometimes he examines one crypt on its diagonal, which is approximately two cubits longer, there are twenty cubits (to examine): eight of the first crypt, six of the intervening space, and six of the second crypt (for one diagonal is posited, but not two). This accounts for \"twenty.\" (And he must further examine twenty cubits from top to bottom, forty cubits.) For this might be the crypt at the east of the space, and there might be another opposite, at the west of the space. Or this might be the crypt at the west of the space, and there might be another at the east of the space.] If he found one at the end of twenty cubits, he examines from it onwards twenty cubits. [For who is to say that that crypt is part of this burial ground? Perhaps it is part of a different ground belonging to a different person. And all of the above examinations must, likewise, be made here. For just as there is a grave there, there might be others.] For there is a rationale for this [i.e., for saying that this field was made for graves, and that there were also other crypts there. (All of these Mishnayoth are included here by reason of \"There is a rationale for this.\")] For if he found it first, he would remove it and its tevusah (see above).",
+ "\tEvery doubtful instance of plague-spots, in the beginning, is clean, [as when two came before a Cohein: one, with a bahereth (a bright spot) the size of a garis; the other, with a bahereth the size of a sela. And at the end of the week, each one's spot was the size of a sela (larger than a garis). If it were not known in which one the spreading had taken place, they are both (pronounced) clean, even though one of them is definitely unclean.)] This, so long as they had not been uncleanliness-linked. Once they had been uncleanliness-linked, a doubtful instance is unclean, [as when two came before a Cohein: one with a bahereth the size of a garis; the other with a bahereth the size of sela. And at the end of the week, each one's spot was the size of a sela and some addition, and then they reverted to the size of a sela. Even though one of them was definitely clean, the spreading having gone, both of them are pronounced unclean since they had been uncleanliness-linked (until the spots return to the size of a garis)]. In seven ways a zav (one with a genital discharge) is examined. [For if he \"saw\" (i.e., if the discharge was) by accident, he is clean, this being derived from (Leviticus 15:2): \"…if there be a discharge from his flesh\" — from (the nature of) his flesh, and not by accident.] This, so long as he had not been uncleanliness-linked. [That is, until the second sighting, when he becomes a confirmed zav, to produce lying and sitting uncleanliness. But at the first sighting, he produces uncleanliness until evening, as a ba'al keri (one with a seminal discharge), and it combines with the second even if it were by accident.] (the seven ways:) through eating [eating things conducive to zivah (the genital discharge), e.g., fat meat, milk, cheese, eggs, and old wine], through drinking [an abundance of drinking], through carrying [heavy loads], through jumping, through sickness, through looking [seeing a beautiful woman, even without thinking about her], and through thinking [even without looking. If he experienced any of these before the second sighting, he does not become a zav, and the drop does not produce carrying uncleanliness.] Once he has become zivah-linked [i.e., after the second-sighting, not by accident], he is not examined. [And even if the third sighting were by accident, he becomes a zav liable for an offering]. And his \"doubt\" and his semen are unclean, [his doubt because of his semen, i.e., if he saw semen first and a drop of zivah afterwards, it does not produce uncleanliness. For one who sees semen does not produce zivah uncleanliness for twenty-four hours. As long as he has not become zivah-linked, the semen \"cleanses\" the zivah, as having been caused by accident. But after he had become uncleanliness-linked, the semen does not cleanse the zivah, it not being assumed that the zivah discharge was produced by the seminal discharge]. For there is a rationale for this [i.e., for saying that the zivah sighting was not caused by accident, since he had already become a zav.] If a man struck his neighbor and he were diagnosed as dying, and then his condition improved, and then it worsened and he died, he (the smiter) is liable. R. Nechemiah says: He is not liable, for there is a rationale for this [i.e., for saying that he did not die because of the blow; for his condition had improved after it. The halachah is not in accordance with R. Nechemiah.]",
+ "\tShmuel was a Nazirite [And if one says: \"I shall be like Shmuel\" or \"like the son of Elkanah,\" or \"like the one who clove Agag in Gilgal,\" he becomes a Nazirite according to R. Nehorai. And this is the halachah.] As R. Nehorai said: It is written (I Samuel 1:11): \"And morah shall not come upon his (Shmuel's) head.\" And, in respect to Shimshon (Judges 13:5): \"And morah (a razor) shall not come upon his head, for a Nazirite of G d shall he be.\" Just as \"morah\" in respect to Shimshon refers to Naziritism, so \"morah\" in respect to Shmuel refers to Naziritism. R. Yossi demurred: Is (the first) morah not \"fear\" of flesh and blood? [i.e., that Shmuel not be in fear and awe of men] R. Nehorai answered: But is it not already written (I Samuel 16:2): \"And Shmuel said: 'How can I go (to anoint David)? If Saul hears of it, he will kill me!'\" which indicates that he did fear flesh and blood (so that \"morah\" in respect to Shmuel must mean a razor, and not fear.)"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/William Davidson Edition - English.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/William Davidson Edition - English.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..39c0dd20a86959d79e0c2c37e802a2bfa5ab1e11
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/William Davidson Edition - English.json
@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+ "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz",
+ "shortVersionTitle": "Koren - Steinsaltz",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "One becomes a nazirite by taking a nazirite vow, in which he simply declares himself a nazirite, as detailed in the Torah (Numbers 6:1–21). Additionally, all substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows and are binding. Furthermore, intimations of nazirite vows, i.e., incomplete statements that are understood from context to be meant as nazirite vows, are considered binding nazirite vows. Consequently, one who says: I will be, without further clarification, is a nazirite, as this is his implied intention. Or, if he said: I will be beautiful, he is a nazirite. The substitutes for the language of nazirite vows are as follows: If one says: I will be a nazik, a nazi’aḥ, or a pazi’aḥ, he is a nazirite. If one says: I am hereby like this, I am hereby a hair curler, I am hereby growing my hair; or: It is incumbent upon me to grow long hair, he is a nazirite. If one says: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to birds, Rabbi Meir says: He is a nazirite. A nazirite brings two bird-offerings if he inadvertently becomes ritually impure from a corpse (Numbers 6:10), and it is understood that the individual used this indirect phrase to take a vow of naziriteship. And the Sages say: He is not a nazirite.",
+ "If one said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape seeds, or: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape skins, or: From shaving, or: From impurity, he is a nazirite. And all details of naziriteship are incumbent upon him. Not only does the prohibition he mentioned take effect, he is bound by all of the strictures of naziriteship. If one said: I am hereby like Samson, like the son of Manoah, like the husband of Delilah, like the one who tore off the doors of Gaza, like the one whose eyes were gouged out by the Philistines, he is a nazirite like Samson, whose halakhot are explained in the next mishna (see Judges, chapters 13–16). What is the difference between a permanent nazirite and a nazirite like Samson, both of whom remain nazirites forever? In the case of a permanent nazirite, if his hair grows too heavy for him, he lightens it by cutting some hair with a razor, and he then brings three animals as a sin-offering, a burnt-offering, and a peace-offering, like one who completes his term of naziriteship. And if he becomes ritually impure, he brings the offering for impurity brought by a regular nazirite who became impure. By contrast, in the case of a nazirite like Samson, if his hair grows heavy he may not lighten it, since he is entirely prohibited from cutting his hair. And if he becomes impure, he does not bring an offering for impurity.",
+ "In the case of unspecified naziriteship, where one does not state how long he wishes to be a nazirite, the term lasts for thirty days. If one said: I am hereby a nazirite for one long term, or: I am hereby a nazirite for one short term, or even if one said: I am hereby a nazirite from now until the end of the world, in all these cases he is a nazirite for thirty days. If one said: I am hereby a nazirite and one day, or: I am hereby a nazirite and one hour, or: I am hereby a nazirite for one and a half, he becomes a nazirite for two consecutive terms of naziriteship. When he says: I am hereby a nazirite, he accepts upon himself one thirty-day term of naziriteship. When he subsequently adds an additional amount of time, e.g., an extra day, he thereby accepts upon himself an additional term of naziriteship, and the minimal term of naziriteship is thirty days. One who says: I am hereby a nazirite for thirty days and one hour, becomes a nazirite for thirty-one days, as there is no naziriteship for hours but only for full days.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite like the hair of my head, or: Like the dust of the earth, or: Like the sand of the sea, he is a nazirite forever. He has accepted a separate term of naziriteship for every hair or particle of dust or sand, which in practice means that he will be a nazirite forever. And he shaves his hair once every thirty days. Rabbi Yehuda HaNasi says: This nazirite does not shave his hair once every thirty days, as he has accepted upon himself one long term of naziriteship lasting for as many days as there are hairs or particles of dust or sand. And who is the nazirite who shaves his hair once every thirty days? One who says: It is hereby incumbent upon me to observe naziriteships like the hair of my head, or: Like the dust of the earth, or: Like the sand of the sea. Since he used the plural term naziriteships, it is clear that he is accepting distinct terms of naziriteship.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite in accordance with the capacity of the house, or: The capacity of the basket, one checks with him what he had in mind. If he said: My intention was to take a nazirite vow for one long term of naziriteship, he is a nazirite for only thirty days, in accordance with the ruling of the mishna that the words long or short are of no account when used in a nazirite vow (7a). And if he said: I took a nazirite vow without specification, it is assumed that he meant to accept upon himself terms of naziriteship corresponding to the number of items that fit into the basket, and the smallest items normally placed in baskets are used for this evaluation. Consequently, one views the basket as though it were full of mustard seeds, which are extremely small, and he is a nazirite for his entire life.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite from here until such and such a place, one estimates how many days it takes to walk from here until such and such a place. If it is less than thirty days, he is a nazirite for thirty days, since this is the minimum term of naziriteship. And if not, i.e., if it takes more than thirty days to walk that distance, he is a nazirite in accordance with the number of days it takes to walk to that place.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite in accordance with the number of days in a solar year, he counts 365 consecutive naziriteships, in accordance with the number of days in a solar year. Rabbi Yehuda said: There was an incident where someone took this vow and observed 365 consecutive terms of naziriteship. Once he completed all these terms of naziriteship, he died."
+ ],
+ [
+ "If one says: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from dried figs and from cakes of dried figs, Beit Shammai say: His statement renders him a full-fledged nazirite, and his addition: From dried figs, is insignificant, as this fruit is not included in the prohibitions of a nazirite, which include only products of the grapevine. And Beit Hillel say: He is not a nazirite, since he did not accept naziriteship upon himself. Rabbi Yehuda said: Even when Beit Shammai said that this vow takes effect, they said that only in a case where one said that he meant: They are hereby forbidden to me as an offering. In that case it is as though he took a vow rendering the figs forbidden to him. However, Beit Shammai concede that although the vow takes effect, it is not a vow of naziriteship.",
+ "If one said: This cow said: I am hereby a nazirite if I stand up; or if he said: This door says: I am hereby a nazirite if I am opened, Beit Shammai say he is a nazirite, and Beit Hillel say he is not a nazirite. Rabbi Yehuda said: Even when Beit Shammai say that the vow is effective, they say so only with regard to one who said: This cow is hereby forbidden to me as an offering if it stands up. In that case it is as if he took a vow that the cow is forbidden. However, Beit Shammai concede that although the vow takes effect, it is not a vow of naziriteship.",
+ "If they poured one a cup of wine and he said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from it, he is a full-fledged nazirite who must observe all the halakhot of naziriteship. An incident occurred with regard to a certain woman who was intoxicated from wine, and they poured a cup for her and she said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from it. The Sages said: This woman did not intend to accept naziriteship but rather, meant to say: It is hereby forbidden to me as an offering. She vowed against deriving benefit from that cup alone, since she did not want to drink any more.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite on the condition that I will be allowed to drink wine and may become ritually impure from corpses, i.e., he wishes to be a nazirite only with respect to the growth of his hair, he is a full-fledged nazirite and is prohibited from engaging in all of the behaviors forbidden to a nazirite, including consuming products of the vine and contracting impurity from a corpse. If one stated a vow of naziriteship and then said: I know that there is naziriteship, but I do not know that a nazirite is prohibited from wine, he is prohibited in all the prohibitions of naziriteship. But Rabbi Shimon permits him, since he holds that naziriteship takes effect only if the person accepts all the relevant prohibitions. If one said: I know that a nazirite is prohibited from wine, but I thought that the Sages would permit me to drink wine because I cannot live without wine, or: I thought that the Sages would allow me to contract impurity from corpses because I bury the dead, he is permitted and the vow of naziriteship does not take effect, but Rabbi Shimon prohibits him.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite and it is incumbent upon me to shave a nazirite, meaning he will also pay for the offerings that a nazirite brings when he cuts his hair; and another heard and said: And I too am a nazirite and it is incumbent upon me to shave a nazirite, the other is also a nazirite and is obligated to pay for the offerings of a nazirite. If they were perspicacious and wish to limit their expenses, they shave each other. They may each pay for the other’s offerings, so that their additional vows will not cost them anything. And if not, if this arrangement did not occur to them and each brought his own offerings, they shave other nazirites, i.e., they must pay for the offerings of other nazirites.",
+ "If one says: It is incumbent upon me to shave half a nazirite, i.e., he is vowing to pay half the costs of a nazirite’s offerings, and another heard and said: And I, it is incumbent upon me to shave half a nazirite, this one shaves a whole nazirite and that one shaves a whole nazirite, i.e., each pays the full cost of a nazirite’s offerings; this is the statement of Rabbi Meir, since there is no such entity as half a nazirite. And the Rabbis say: This one shaves half a nazirite and that one shaves half a nazirite; they may join together to pay for the offerings of one nazirite.",
+ "If one said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and a son was born to him, he is a nazirite. If a daughter, a tumtum, or a hermaphrodite [androginos] is born to him, he is not a nazirite, since a son was not born to him. However, if he says: I am hereby a nazirite when I will have a child, then even if a daughter, a tumtum, or a hermaphrodite is born to him, he is a nazirite.",
+ "However, if his wife miscarried he is not a nazirite, since his wife did not give birth to a live child. Rabbi Shimon says: Since it is possible that the fetus was viable, in which case his vow of naziriteship takes effect, he should say the following: If this fetus was viable in terms of its development but died due to other causes, I am hereby an obligatory nazirite in fulfillment of my vow; and if it was not viable, I am hereby a voluntary nazirite. He then proceeds to observe naziriteship. If, subsequent to this, his wife gave birth again, he is a nazirite, since the unattributed opinion in the mishna holds that the condition of his vow has now been fulfilled. Rabbi Shimon says, following his earlier ruling: He must now accept upon himself an additional naziriteship and he should say: If the first fetus was viable then my naziriteship for the first child was obligatory, and this naziriteship is voluntary; and if the first child was not viable, then the naziriteship for the first one was voluntary and this naziriteship is obligatory.",
+ "In a case where one said: I am hereby a nazirite now, and I will be a nazirite when I will have a son, and he began counting his own term of naziriteship, i.e., his first vow, and afterward in the middle of this naziriteship period a son was born to him, he first completes his own initial term of naziriteship and afterward he counts the term of naziriteship he vowed on the condition of the birth of his son. However, if he reversed the order and said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and I am hereby a nazirite, and he began counting his own term of naziriteship and afterward, during this period, a son was born to him, he sets aside his own term of naziriteship and counts that which he vowed on condition of the birth of his son, and afterward he completes his own term of naziriteship.",
+ "In the case of one who said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and he added: I am hereby a nazirite from now for one hundred days, and he then began observing the one hundred days of his naziriteship, if a son is born to him up to seventy days from the start of his naziriteship he has not lost anything. He pauses from the observance of the naziriteship of one hundred days and observes the thirty-day term for his son. He then completes the thirty or more days left of his initial naziriteship. However, if his son is born after seventy days, this negates the first seventy days, and he must observe a full hundred days after he completes the naziriteship for his son. The reason is that here, he is unable to merely complete the remaining days of his initial naziriteship after shaving at the completion of the naziriteship for his son, since shaving cannot be performed after a period of less than thirty days."
+ ],
+ [
+ "One who said: I am hereby a nazirite, without specifying how long his term of naziriteship would last, shaves his hair on the thirty-first day after the start of his naziriteship, as an unspecified term of naziriteship lasts thirty days. And if he shaved on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation. If he explicitly said: I am hereby a nazirite for thirty days, then, if he shaved on the thirtieth day, he has not fulfilled his obligation. Since the naziriteship would have been for thirty days even without him stating: For thirty days, this addition is understood to indicate that he will observe naziriteship for a full thirty days.",
+ "One who accepted two terms of naziriteship shaves at the close of the first naziriteship on the thirty-first day, and at the close of the second term on the sixty-first day. Since his second term of naziriteship begins after shaving on the thirty-first day, the sixty-first day of the first term is the thirty-first day of his second term. And if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day, which is the thirty-first day after the start of his second term of naziriteship. And if he shaved for the second term on day sixty less one, he has fulfilled his obligation, as this is the thirtieth day of his second term. And this testimony was attested to by Rabbi Pappeyas, who heard from his teachers with regard to one who vowed to observe two terms of naziriteship, that if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day. And if he shaved for the second term on the day sixty less one, he has fulfilled his obligation, because the thirtieth day of the first term of naziriteship counts as part of his tally of the second term.",
+ "One who said: I am hereby a nazirite, without further specification, if he became ritually impure through contact with a corpse on the thirtieth day of his term of naziriteship, it negates the entire tally, and he must start his naziriteship afresh. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days, which he must observe until his purification, after which he brings his offerings. If he said: I am hereby a nazirite for thirty days, and he became impure on the thirtieth day, everyone agrees that it negates the entire tally. ",
+ "If he said: I am hereby a nazirite for one hundred days, if he became impure on the one hundredth day, it negates the entire tally. Rabbi Eliezer says: It negates only thirty days, and he observes the final thirty days again. If he became impure on the one hundred and first day before bringing his offerings, it negates only thirty days, but does not negate all of the observed days. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days.",
+ "One who took a vow of naziriteship while in a cemetery, even if he was there for a full thirty days without leaving, those days he spent in the cemetery do not count as part of his tally, since his naziriteship has not yet gone into effect. And he therefore does not bring the three offerings of impurity, brought by a nazirite when rendered ritually impure by contact with a corpse, despite having been in a cemetery. If he left the cemetery and entered it again, those days do count as part of his tally, meaning the naziriteship takes effect, and he does bring the offerings of impurity for reentering the cemetery. Rabbi Eliezer says: This halakha does not apply to one who entered the cemetery on the very day that he left it, as it is stated with regard to the halakhot of a ritually impure nazirite: “But the first days shall be void” (Numbers 6:12), which indicates that he does not bring the offerings until he will have “first days” of purity, during which he observed his naziriteship.",
+ "One who vowed many days of naziriteship while outside Eretz Yisrael, and completed his naziriteship, and afterward came to Eretz Yisrael, in order to bring the offerings at the end of his naziriteship, Beit Shammai say: He must be a nazirite for thirty days, so that he has observed a term of naziriteship in ritual purity in Eretz Yisrael, and Beit Hillel say: He is a nazirite from the beginning, that is, he must observe his entire naziriteship again. The mishna cites a related story: An incident occurred with regard to Queen Helene, whose son had gone to war, and she said: If my son will return from war safely, I will be a nazirite for seven years. And her son returned safely from the war, and she was a nazirite for seven years. And at the end of seven years, she ascended to Eretz Yisrael, and Beit Hillel instructed her, in accordance with their opinion, that she should be a nazirite for an additional seven years. And at the end of those seven years she became ritually impure, and was therefore required to observe yet another seven years of naziriteship, as ritual impurity negates the tally of a nazirite. And she was found to be a nazirite for twenty-one years. Rabbi Yehuda said: She was a nazirite for only fourteen years and not twenty-one.",
+ "In a case of one who had two sets of witnesses testifying about him that he had taken a vow of naziriteship for a certain period, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for two terms, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for five terms. Beit Shammai say: The testimony is divided, i.e., the testimonies contradict each other, and since the testimonies are in conflict they are both rejected entirely and there is no naziriteship here at all. And Beit Hillel say: The testimonies are not completely in conflict with each other, as two terms are included in five terms, and the unanimous testimony, that he is a nazirite for two terms, is accepted."
+ ],
+ [
+ "With regard to one who said: I am hereby a nazirite, and another heard this vow and said: And I, and a third person added: And I, they are all nazirites. If the vow of the first was dissolved by a halakhic authority, they are all dissolved. However, if the vow of the last individual was dissolved by a halakhic authority, the vow of the last individual alone is dissolved, and all the others remain bound by their nazirite vows. If someone said: I am hereby a nazirite, and another heard and said: My mouth is like his mouth and my hair is like his hair, he is a nazirite. If one said: I am hereby a nazirite, and his wife heard him and said: And I, he can nullify her vow of naziriteship if he so chooses (see Numbers 30:7–16). But his vow remains intact, as his naziriteship is not dependent on hers. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow of naziriteship, as he would thereby be nullifying his own vow, which he made dependent on hers, and he does not have the ability to nullify his own vow. ",
+ "If he said to his wife: I am hereby a nazirite, and you, i.e., you shall be a nazirite as well, and she said: Amen, in acceptance of this vow, he can nullify her vow, and his vow remains intact. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and you, and he said: Amen, he cannot nullify her vow. ",
+ "With regard to a woman who vowed to be a nazirite, and she transgressed her vow since she was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she incurs the forty lashes for each of the Torah prohibitions she transgressed. If her husband nullified her vow, and she did not know that her husband had nullified her vow, and she was drinking wine and rendering herself impure by contact with the dead, she does not incur the forty lashes, as she is no longer a nazirite. Rabbi Yehuda says: Even if she does not incur the forty lashes by Torah law, she should incur lashes for rebelliousness [makat mardut], an extrajudicial punishment imposed by the Sages, for her intention to commit a transgression, since she believed that it was prohibited to her.",
+ "With regard to a woman who vowed to be a nazirite and separated her animals for her offerings of purity at the end of her term, and afterward her husband nullified her vow, which means that she is not in fact a nazirite, what becomes of these animals? If the animal was his, it shall go out and graze among the flock until it becomes blemished, like regular non-consecrated animals. And if the animal was hers, different halakhot apply to the various offerings: The animal she set aside as a sin-offering must be left to die by being shut in an enclosed area and deprived of food and water, as will be explained in the Gemara. And the animal separated for a burnt-offering is sacrificed on the altar as a burnt-offering, as in any case one may bring a voluntary burnt-offering. As for the one designated for a peace-offering, it is sacrificed as a voluntary peace-offering. And this peace-offering is eaten for only one day, in accordance with the halakha of the nazirite’s peace-offering, despite the fact that regular peace-offerings may be eaten for two days. But the offering does not require bread, i.e., loaves and wafers, unlike that of a nazirite. If she had unallocated funds, i.e., she had separated money for her offerings but had not stated which coins were designated for which offering, all the money will be earmarked for communal gift offerings. If she had allocated funds, i.e., she had decided which coins were for the payment of each offering, even if she had not yet purchased the animals, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, i.e., it must be destroyed, either by being thrown into the sea or by some other means. One may not benefit from it, as it possesses a measure of sanctity, but one also does not misuse property consecrated to the Temple with it. In other words, if one did derive benefit from this money he is not liable to bring an offering for misusing consecrated property. As for the money for the burnt-offering, a burnt-offering is brought with those coins, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property, as it is sacred since it can be used toward the purchase of a gift offering. Similarly, with regard to the money for a peace-offering, a peace-offering is brought with those coins, and it is eaten for one day and does not require bread.",
+ "The previous mishna discussed the case of a husband who nullified his wife’s vow after she separated her offerings of naziriteship. This mishna deals with a husband who nullified his wife’s naziriteship after she had completed her term and brought her offerings to the Temple. If the blood from one of her naziriteship offerings was sprinkled on the altar on her behalf, the husband cannot nullify her vow at this point. Rabbi Akiva says: Even before the sprinkling of the blood, he cannot nullify the vow as soon as any one of the animals for her offerings has been slaughtered on her behalf. The mishna continues: In what case is this statement, that he can no longer nullify the vow, said? It is when she is bringing the offerings for her shaving of ritual purity, when she has completed her term of naziriteship without becoming ritually impure (see Numbers 6:18). However, if she is sacrificing the offerings for her shaving of impurity, when she became ritually impure during her term of naziriteship, after which she restarts her naziriteship (see Numbers 6:9), her husband can nullify her vow. The reason is that he can say: I do not want a downcast [menuvvelet] wife, who does not drink wine. She would have to refrain from wine for a lengthy period if she were to begin her naziriteship anew. Rabbi Meir says: He can nullify her vow even at the stage of her shaving of purity, after she has begun sacrificing her offerings, as he can say: I do not want a shaven wife, and a nazirite is obligated to shave after bringing his or her offerings. ",
+ "A man can vow that his minor son should be a nazirite, i.e., a father can declare his son a nazirite, but a woman cannot vow that her son should be a nazirite. How so; what are the details of this naziriteship? If the son shaved his hair, thereby demonstrating his rejection of the vow imposed by his father; or if his relatives shaved him; or if the son objected by saying that he has no desire for this naziriteship; or if his relatives objected on his behalf, the naziriteship is canceled. If this son who canceled the naziriteship had animals separated for his offerings, the one set aside for the sin-offering must die, and the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering, and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering. And the peace-offering is eaten for one day, like the peace-offering of a nazirite, rather than the two days of a regular peace-offering, and it does not require bread, i.e., the loaves that accompany a nazirite’s peace-offering. If he had unallocated funds, they will be allocated for communal gift offerings. If he had allocated funds for his offerings, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, as one may not benefit from it ab initio, but if he benefits from it, he is not liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the burnt-offering they bring a burnt-offering; it is prohibited to derive benefit from those coins and if he benefits from it, he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it is eaten for one day and does not require bread. ",
+ "A man can shave, i.e., bring the offerings at the close of his term of naziriteship, by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, but a woman cannot shave by means of the offerings for her father’s naziriteship. How so; how is this halakha applied? It applies to one whose father was a nazirite and separated unallocated money for his naziriteship, i.e., he did not state which coins were for which of his offerings, and he died before buying the animals, and the son said after his father’s death: I am hereby a nazirite on the condition that I will shave by means of the money that my father set aside. Rabbi Yosei said: In that case these coins are allocated for communal gift offerings, and the son may not use them, as this is not the case of the halakha that a son can shave by using his father’s naziriteship. Rather, who is the son who can shave by using his father’s naziriteship? This is referring to a son and his father who were both nazirites during his father’s lifetime, and his father separated unallocated money for his naziriteship and died; this is the one who may shave by using his father’s naziriteship."
+ ],
+ [
+ "Beit Shammai say: Consecration that one performs in error nevertheless renders property consecrated, and Beit Hillel say it is not consecrated. How so; what is considered an act of erroneous consecration? If one said: A black bull that will emerge from my house first is consecrated, and a white bull emerged first, Beit Shammai say it is consecrated and Beit Hillel say it is not consecrated. ",
+ "Similarly, if one said: A gold dinar that will come up first in my hand is consecrated, and when he reached into his pocket a dinar of silver came up, Beit Shammai say it is consecrated and Beit Hillel say it is not consecrated. Likewise, if one said: A barrel of wine that will come up first in my hand when I enter the cellar is consecrated, and a barrel of oil came up in his hand instead, Beit Shammai say it is consecrated and Beit Hillel say it is not consecrated.",
+ "With regard to one who took a vow of naziriteship, who then regretted his vow and stopped observing the prohibition against drinking wine, and later requested of a halakhic authority to dissolve his vow, and the authority ruled that he is bound by his vow, finding no reason to dissolve it, he counts the term of naziriteship from the time that he vowed, including the days when he acted as though the vow were dissolved. In a case where he requested of a halakhic authority to dissolve his vow and the authority dissolved it, if he had an animal separated as a nazirite offering it shall go out and graze among the flock. On the basis of this halakha, and continuing their discussion in the previous mishna, Beit Hillel said to Beit Shammai: Don’t you concede with regard to this case that it is an erroneous act of consecration, and yet the halakha is that it shall go out and graze among the flock? This shows that you too accept the principle that an erroneous act of consecration does not take effect. Beit Shammai said to Beit Hillel: Don’t you concede with regard to one who was separating the animal tithe from his herd, i.e., passing his animals before him single file and consecrating every tenth one as a tithe, that if he erred and called the ninth animal: Tenth; and the tenth: Ninth; and the eleventh: Tenth, that each of them is consecrated? This proves that an erroneous act of consecration does take effect. Beit Hillel said to them: It is not the rod that consecrates it. The touch of the rod does not consecrate the animal, nor does the fact that he said: Tenth, by mistake. Not all errors cause the tithe to be consecrated, and the proof is as follows: And what would be the halakha if he had erred and placed the rod on the eighth or on the twelfth, and labeled them: Tenth? Can it be suggested that perhaps he performed anything of consequence? The halakha is that the eighth or twelfth animal cannot be consecrated as tithe. Rather, why is the ninth or eleventh animal consecrated? There is a specific reason for this halakha, as the same verse that consecrated the tenth also consecrated the ninth and the eleventh. It is a Torah edict that the consecration takes effect with regard to those two animals. Therefore, one cannot infer from this case that an erroneous act of consecration takes effect.",
+ "With regard to one who took a vow of naziriteship and went to bring his animal which he set aside for his nazirite offering and discovered that it was stolen, and due to the need to separate an additional animal now regrets having taken his vow, if he took a vow of naziriteship before his animal was stolen, he is a nazirite, as a vow cannot be dissolved as the result of a later event. But if he took a vow of naziriteship after his animal was stolen, he is not a nazirite, as it is retroactively established that his vow was taken in error from the outset, as he relied on an animal he did not possess. And this was the error that Naḥum the Mede erred when he failed to distinguish between an event that occurred before the vow was taken and an event that occurred afterward. The incident in question was as follows: When nazirites were ascending from the exile to sacrifice their offerings, and they found the Temple destroyed, Naḥum the Mede said to them: If you had known that the Temple would be destroyed, would you have taken a vow of naziriteship? They said to him: Certainly not, as there is no remedy for a naziriteship in this case. And Naḥum the Mede dissolved the vow for them. And when the matter came before the Rabbis, they said: His ruling is incorrect. Rather, whoever took a vow of naziriteship before the Temple was destroyed, like these nazirites from the exile, he is a nazirite, as he committed no error at the time of his vow, and one cannot dissolve vows based a new situation. However, one who stated his vow after the Temple was destroyed is not a nazirite, as he vowed based on an erroneous assumption.",
+ "If there were people walking along the way, and one other person was approaching them, and one of those walking said: I am hereby a nazirite if this person approaching us is so-and-so. And another one of them said: I am hereby a nazirite if this is not so-and-so, while a third member of the group said: I am hereby a nazirite if one of you two is a nazirite, and a fourth said: I am hereby a nazirite if neither of you is a nazirite, and another added: I am hereby a nazirite if both of you are nazirites. Finally, the last person said: I am hereby a nazirite if all you who spoke before me are nazirites. Beit Shammai say that they are all nazirites, as by saying: I am hereby a nazirite, they have accepted naziriteship upon themselves even if their statements turn out to be incorrect. Beit Shammai maintain that a vow of naziriteship taken in error is considered a valid vow of naziriteship. And Beit Hillel say: Only he whose statement was not fulfilled is a nazirite. And Rabbi Tarfon says: Not a single one of them is a nazirite, including those whose statements were correct. Rabbi Tarfon maintains that a vow of naziriteship must be pronounced in an explicit manner, without any hint of uncertainty. In this case, none of them knew for sure the identity of the person coming toward them, and therefore they could not be certain they were nazirites at the time of their vows.",
+ "If the person approaching them turned back so that his identity was never discovered, not one of them is a nazirite. The matter was never clarified, and the halakha is lenient in cases of uncertain naziriteship. Rabbi Shimon says that the halakha is stringent with regard to an uncertainty of this kind, and therefore they should proceed as follows in order to avoid any uncertainty: Each of those who took a vow should say: If it was in accordance with my statement, I am hereby an obligatory nazirite, as my condition was fulfilled, and if not, I am hereby a voluntary nazirite, and in this manner they are all nazirites either way.",
+ "Someone saw a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal [koy], and said: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal; and another individual said: I am hereby a nazirite if this is not a non-domesticated animal; and a third person said: I am hereby a nazirite if this is a domesticated animal; and a fourth said: I am hereby a nazirite if this not a domesticated animal. The mishna continues: A fifth person added: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal and a domesticated animal, and a sixth person said: I am hereby a nazirite if this is neither a non-domesticated animal nor a domesticated animal. Someone who heard all the above statements said: I am hereby a nazirite if one of you is a nazirite, and another one stated: I am hereby a nazirite if not one of you is a nazirite, and a final person said: I am hereby a nazirite if all of you are nazirites. In this case, they are all nazirites."
+ ],
+ [
+ "Three types of actions are prohibited for a nazirite: The contraction of ritual impurity from a corpse, and the shaving of one’s hair, and eating or drinking any substances that emerge from the vine. The mishna adds: And all products that emerge from the vine combine with one another to the amount that renders a nazirite liable to receive lashes. And he is liable only if he eats an olive-bulk of the grapes. An initial version of the mishna says that a nazirite is liable to receive lashes only if he drinks a quarter-log of wine. Rabbi Akiva says: Even if he soaked his bread in wine and the two together contain enough to combine to the amount of an olive-bulk, he is liable.",
+ "And furthermore, a nazirite is liable to receive lashes for consuming wine by itself, and for grapes by themselves, and for ḥartzannim by themselves, and for zaggim by themselves, as each of these is forbidden separately by the Torah. Rabbi Elazar ben Azarya says: He is liable only if he eats an olive-bulk that includes at least two ḥartzannim and one zag, in accordance with the verse “From ḥartzannim to zag” (Numbers 6:4), where the first term is in the plural and the second in the singular. The mishna discusses the meaning of these terms: Which parts are ḥartzannim and which are zaggim? The ḥartzannim are the outside parts, the skin of the grape, while the zaggim are the inner parts, the seeds. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: The opposite is the case and this is the mnemonic so that you should not err: It is like a bell [zog] worn by an animal, in which the outer part, which corresponds to the skin of a grape, is called zog, and the inner portion of the bell, the clapper, which corresponds to the seeds in a grape, is called inbal. ",
+ "A naziriteship of unspecified length lasts for thirty days. If a nazirite shaved his hair during that period, or if he was shaved by bandits [listim] against his will, this negates thirty days of his naziriteship, which he must count afresh. With regard to a nazirite who shaved his hair, whether he did so with scissors or with a razor, or if he pulled out [sifsef ] any amount, he is liable. A nazirite may shampoo [ḥofef ] his head and separate [mefaspes] his hairs manually, without concern that hairs might fall out. However, he may not comb his hair. Rabbi Yishmael says: A nazirite may not shampoo his hair with earth because this causes the hair to fall out. ",
+ "A nazirite who was drinking wine all day is liable to receive only one set of lashes. If people said to him during the course of the day: Do not drink, do not drink, and nevertheless he continues to drink, he is liable for each and every time he was warned. If a nazirite kept shaving all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not shave, do not shave, and he shaves, he is liable for each and every time he was warned. If he became ritually impure from a corpse many times all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not become impure, do not become impure, and he continues to become impure, he is liable for each and every time he was warned.",
+ "Three types of actions are prohibited for a nazirite: Contracting ritual impurity imparted by a corpse, and shaving his hair, and eating or drinking any substances that emerge from the vine. There is a greater stricture with regard to the prohibitions of impurity and shaving than that of substances that emerge from the vine, as impurity and shaving negate his naziriteship, i.e., he must add thirty days to his term of naziriteship or start it afresh. But if he eats or drinks that which emerges from the vine, this does not negate his naziriteship. Conversely, there is a greater stricture with regard to substances that emerge from the vine than with regard to impurity and shaving, as in the case of products that emerge from the vine nothing is exempted from its general prohibition in certain circumstances, i.e., there are no exceptions. But with regard to impurity and shaving certain cases are exempted from their general prohibition. For example, there are the cases of obligatory shaving, e.g., a leper who was purified during his naziriteship, and of a corpse with no one to bury it [met mitzva]. A nazirite may tend to the burial of a met mitzva, despite the fact that he will thereby contract ritual impurity from a corpse. The mishna adds: And there is a greater stricture with regard to impurity than with regard to shaving, as a nazirite’s impurity negates all his days of naziriteship and begins his term afresh, and he is liable to bring an offering for it, before starting his new term of naziriteship. But shaving negates only thirty days at most, and he is not liable to bring an offering for it.",
+ "With regard to the shaving of ritual impurity performed by a nazirite who became impure during his naziriteship, how is it performed? The priest would sprinkle the waters of purification on him on the third and the seventh days after he contracted his impurity, as performed for all those who contracted impurity imparted by a corpse. And he shaves his hair on the seventh day and brings his offerings on the eighth day. And if he shaved on the eighth day he brings his offerings on that day, this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon said to him: What is the difference between this ritual and that of a leper? A leper also shaves on the seventh day and sacrifices his offerings on the eighth. However, if a leper shaves on the eighth day he brings his offerings on the ninth day, not on the day of his shaving. Rabbi Akiva said to him: The purification of this impure nazirite depends on his days, as he immerses on the seventh day like all those who contract impurity imparted by a corpse, which means he is already ritually pure on the eighth day. But with regard to a leper, his purification depends on his shaving. Any immersion performed earlier is of no account, and must be repeated. And a leper brings his offering only if the sun has set following his immersion. Since offerings are not sacrificed at night, the bringing of his offering is postponed until the following day.",
+ "With regard to a nazirite’s shaving of purity after the completion of his term of naziriteship, how is it performed? He would bring three animals: One for a sin-offering, one for a burnt-offering, and one for a peace-offering. And he slaughters the peace-offering and shaves his hair after he slaughters them. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar says: He would shave only after he slaughtered the sin-offering, as the sin-offering precedes the other offerings in all places, and therefore he sacrifices the sin-offering first. He shaves his hair after he slaughters this offering. And if he shaved after the sacrifice of any one of the three of them, he has fulfilled his obligation after the fact.",
+ "Rabban Shimon ben Gamliel says: If a nazirite brought three animals without specifying which of them was for which offering, the one that is fit for a sin-offering, i.e., a female sheep in its first year, is sacrificed as a sin-offering; that which is fit for a burnt-offering, a male sheep in its first year, is sacrificed as a burnt-offering; and that which is fit for a peace-offering, a ram, i.e., a male sheep over the age of one year, is sacrificed as a peace-offering. After the nazirite shaved off his hair, he would take the hair of his consecrated head and throw it under the pot in which the peace-offering was cooked, where it would burn. And if the nazirite shaved in the rest of the country, i.e., outside the Temple, he would not throw the hair under the pot. In what case is this statement said? It is said with regard to the shaving of purity. However, with regard to the shaving of impurity, i.e., shaving that accompanied his guilt-offering and sin-offering of birds after his term of naziriteship was interrupted by impurity, he would not throw his hair under the pot in which his offerings were cooked, as the Torah stated this requirement only for a pure nazirite. Rabbi Meir says: Everyone throws his hair under the pot, including a pure nazirite who shaved outside the Temple and an impure nazirite, except for an impure nazirite who shaved in the rest of the country. In that case alone he refrains from throwing his hair to be burned beneath his offering.",
+ "The nazirite would cook the peace-offering or overcook it, i.e., cook it thoroughly. The priest takes the cooked foreleg from the ram, and one unleavened loaf from the basket, and one unleavened wafer, and places them on the palms of the nazirite and waves them, as described in the Torah (Numbers 6:19–20). And afterward the nazirite is permitted to drink wine and to contract ritual impurity imparted by a corpse. Rabbi Shimon says: Once the blood of one of the offerings has been sprinkled on the nazirite’s behalf, the nazirite is permitted to drink wine and to contract ritual impurity imparted by a corpse. The rest of the ritual is not indispensable for his purification.",
+ "As taught earlier (45a) the nazirite shaves after having brought one, or all, of his offerings. This mishna discusses what the halakha is if the offering was found to be invalid after the nazirite had shaved. If a nazirite shaved based upon the requisite offering, and afterward the offering was found to be invalid for any reason, his shaving is invalid and his offerings do not count toward the fulfillment of his obligation. If he shaved based upon the sin-offering, that was found to have been sacrificed not for its own sake, which invalidates the offering, and afterward he brought his other offerings for their own sake, his shaving is invalid and his other offerings do not count toward the fulfillment of his obligation. If he shaved based upon the requisite burnt-offering or having brought the requisite peace-offering, and these were offered not for their own sake, and afterward he brought his remaining offerings for their own sake, his shaving is invalid and his offerings do not count toward the fulfillment of his obligation. Rabbi Shimon says: In the case of one who shaved based upon a burnt-offering or a peace-offering that was sacrificed not for its own sake, that offering, which was performed incorrectly, does not count toward the fulfillment of his obligation; however, his other offerings do count. And everyone agrees that if he shaved based upon all three of them, i.e., he brought all three offerings, without specifying which offering he is basing his shaving upon, and even one of them was found valid, his shaving is valid, but he must bring the other offerings in order to fulfill his obligation.",
+ "With regard to one on whose behalf the blood of one of his nazirite offerings was sprinkled on the altar, and he became ritually impure before bringing the rest of his offerings, Rabbi Eliezer says: His impurity negates the entire tally, and he remains a nazirite. And the Rabbis say: Let him bring the rest of his offerings and be purified. The Rabbis said to Rabbi Eliezer: An incident occurred involving Miriam of Tarmod who was a nazirite, that the blood of one of her offerings was sprinkled on her behalf, and they came and told her that her daughter was mortally ill. And she went and found that her daughter was dead, and thereby contracted impurity. And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified."
+ ],
+ [
+ "A High Priest and a nazirite may not become ritually impure even to bury their deceased relatives. However, they become impure to bury a corpse with no one to bury it [met mitzva]. If one of them comes across the corpse of a Jew, and there is nobody else available to bury it, he must bury the body. If a High Priest and a nazirite were walking along the way and they found a met mitzva, and one of them can tend to the burial by himself, Rabbi Eliezer says: Let the High Priest become impure, and do not let the nazirite become impure. And the Rabbis say: Let the nazirite become impure, and do not let even a common priest become impure. Rabbi Eliezer said to the Rabbis: It is preferable to let the priest become impure, as he does not bring an offering for his impurity, and do not let the nazirite become impure, as he brings an offering for his impurity. The Rabbis said to him: On the contrary, let the nazirite become impure, as his sanctity is not permanent, and do not let a priest become impure, as his sanctity is permanent.",
+ "A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of fluid [netzel] from a corpse; and for impurity imparted by a full ladle [tarvad] of dust from a corpse; and for impurity imparted by the spine; and for impurity imparted by the skull; and for impurity imparted by a limb from a corpse or for impurity imparted by a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh; and for impurity imparted by a half-kav of bones from a corpse; and for impurity imparted by a half-log of blood. And a nazirite shaves in each of these cases for becoming impure by coming into contact with them; and for becoming impure by carrying them; and for becoming impure by their tent, i.e., if he was positioned like a tent over them, or if he entered a tent that contains them, or if they served as a tent over him. And as for a bone that is a barley-grain-bulk, he shaves for becoming impure by coming into contact with it and by carrying it. However, he is not rendered impure with the impurity imparted in a tent, i.e., by being under the same roof as the bone. For all of these occurrences, a nazirite shaves, and a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days to purify him from the impurity imparted by a corpse. And he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he begins counting his term of naziriteship again only after he becomes pure and brings his offerings.",
+ "The previous mishna listed the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. This mishna adds: However, the nazirite does not shave for these: The hanging branches over a corpse, i.e., a tree overhanging a body that a nazirite passes, but it is uncertain which branches are over a corpse; and the projecting stones from fences when the place of the impurity is unknown; and a beit haperas, a place that contained a grave and was plowed. In the latter case, the entire area around the grave is impure from a corpse due to an uncertainty, as it might contain human bones. The mishna continues its list: And the land of the nations, i.e., a nazirite left Eretz Yisrael for another land. The Sages decreed that all land outside of Eretz Yisrael is ritually impure. And the grave cover; and the grave walls upon which the cover rests; and a quarter-log of blood from a corpse; and a tent; and a quarter-kav of bones of a corpse; and vessels that are touching a corpse. And if the nazirite is in the days of his counting, i.e., the seven days a leper must count after purification from his leprosy; or in his days of full leprosy, when he is a full-fledged leper, for these the nazirite does not shave. This is the case even if he is rendered impure by one of the sources listed in the previous mishna. And in those cases listed that involve ritual impurity from a corpse, one sprinkles the purification water upon him on the third and on the seventh days of his purification, and he does not negate the earlier days of his naziriteship, but they are considered part of his naziriteship term. And he starts counting the rest of his naziriteship to complete his term immediately after his purification, and he has no obligation to sacrifice an offering of impurity for these sources of ritual impurity. Actually they said an ancient tradition that these days of the impurity of the zav (Leviticus 15:1–15) and the zava (Leviticus 15:25–30) and the days of the confinement of a leper before he is confirmed as a full-fledged leper (Leviticus 13:4–5) count for him toward the period of his naziriteship.",
+ "Rabbi Eliezer said in the name of Rabbi Yehoshua: With regard to any ritual impurity from a corpse for which a nazirite must shave, one is liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting that impurity. If someone who became impure from one of those sources of impurity enters the Temple, he violates the prohibition against an impure individual entering the sacred space. And with regard to any impurity from a corpse for which a nazirite does not shave, one is likewise not liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting it. Rabbi Meir said: This impurity from a corpse that does not obligate a nazirite to shave should not be more lenient than the impurity of a creeping animal. The Torah clearly states that one rendered impure from a creeping animal is prohibited from entering the Temple (see Leviticus 5:2–3). The mishna continues to address the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. Rabbi Akiva said: I discussed this matter before Rabbi Eliezer and suggested the following a fortiori inference: If, with regard to a bone that is a barley-grain-bulk, which does not render a person impure in a tent, a nazirite must nevertheless shave for touching it or carrying it, then in the case of a quarter-log of blood, which is more stringent in that it renders a person impure in a tent, is it not logical that a nazirite should shave for touching it or carrying it? Rabbi Eliezer said to me: What is this, Akiva? One cannot argue by means of an a fortiori inference here, in this particular case. However, Rabbi Eliezer did not provide a reason for this response. Rabbi Akiva continued: And when I came and presented these matters before Rabbi Yehoshua, he said to me: You spoke well, i.e., your logic is flawless, but they indeed said that this is a halakha transmitted to Moses from Sinai, which cannot be refuted by means of an a fortiori inference."
+ ],
+ [
+ "With regard to two nazirites, where one other person said to them: I saw one of you become impure, but I do not know which one of you it was, they must each complete their naziriteship terms, shave their hair, and both together bring an offering of ritual impurity and an offering of purity, due to the uncertainty. And one of them says to the other: If I am the impure one, the offering of impurity is mine and the offering of purity is yours; and if I am the pure one, the offering of purity is mine and the offering of impurity is yours. And because of the uncertainty they each count a further thirty days of naziriteship and both together bring an offering of purity. And one of them says: If I am the previously impure one, that offering of impurity sacrificed earlier was mine, and the offering of purity was yours; and this offering sacrificed now is my offering of purity. And if I am the previously pure one, the offering of purity brought earlier was mine, and the offering of impurity was yours; and this current offering is your offering of purity. The previous mishna described how two nazirites sacrifice offerings of impurity and purity, in a situation in which one of them has become impure but they do not know which one. This mishna discusses what must be done if one of them dies before bringing his offerings. Rabbi Yehoshua said: The surviving nazirite asks someone in the marketplace, a non-nazirite, to vow to be a nazirite corresponding to him, i.e., under the same conditions as his own naziriteship, so that he can bring offerings together with him. And he says to him as follows: If I was impure, you are hereby a nazirite immediately; and if I was pure, you are hereby a nazirite after thirty days. And they both proceed to count thirty days and bring an offering of impurity and an offering of purity. And the nazirite who was defined as having uncertain impurity says: If I am the impure one, the offering of impurity is mine and the offering of purity is yours; and if I am the pure one, the offering of purity is mine and the offering of impurity we brought shall be of uncertain status. And they subsequently count another thirty days and bring an offering of purity, and the first nazirite says: If I was the impure one, the offering of impurity that we sacrificed at the end of the first thirty days was mine, and the offering of purity we brought then was yours; and this offering I am bringing now is my offering of purity. And if I was the pure one, and the deceased nazirite was impure, the offering of purity we brought thirty days ago was mine, and the offering of impurity we brought earlier was of uncertain status, and this is your offering of purity. Ben Zoma said to Rabbi Yehoshua: And who will listen to him to vow to be a nazirite corresponding to him? How can one design a halakha on the assumption that a non-nazirite will agree to be a nazirite for a lengthy term? Rather, a different procedure is available: After thirty days of naziriteship he brings a bird sin-offering and an animal burnt-offering, and says: If I was impure, the sin-offering is for my obligation as an impure nazirite, and the burnt-offering is a regular gift offering. And if I was pure, the burnt-offering is for my obligation as a pure nazirite, and the sin-offering is of uncertain status. And he counts another thirty days, and brings an offering of purity, and says: If I was impure, the first burnt-offering I brought should be considered a gift offering, and this one I am bringing now is for my obligation. And if I was pure, the first burnt-offering I brought is for my obligation as a pure nazirite, and this one I am bringing now is a gift offering. And these, i.e., the sin-offering and peace-offering I am sacrificing now, comprises the rest of my offerings that I was obligated to bring earlier. Rabbi Yehoshua said: According to your opinion, it turns out that this nazirite brings his offerings in halves, i.e., in stages. If he was pure, he brings his burnt-offering thirty days before the rest of his offerings. However, the Rabbis agreed with ben Zoma, and disregarded the concern about splitting up the offerings.",
+ "In the case of a nazirite who, on the first day of his naziriteship, was impure from a corpse as a matter of uncertainty and was also a confirmed leper as a matter of uncertainty, i.e., it was uncertain whether or not he had leprosy, how can he fulfill the shaving obligations of a pure nazirite and an impure leper? The problem facing this nazirite is that a leper must shave both when he begins his purification process and at the close of it, one week later. However, a nazirite is prohibited from shaving. Additionally, a leper may not partake of sacrificial food, but a nazirite may. Therefore, he may partake of sacrificial food sixty days after he may have become impure, when the uncertainty with regard to leprosy will have been clarified. He shaves for the first time for his leprosy after thirty days, and for the second time thirty days later, the shaving of the end of the purification process; at which point he brings the offerings of a purified leper and may partake of sacrificial food. But he may drink wine and become impure from the dead, effectively ending his naziriteship, only after 120 days. This is because he might have been a full-fledged leper, which means that his shavings count toward his leprosy, not his naziriteship. Consequently, after the first sixty days he must observe another thirty days of naziriteship and shave again. Even then he has yet to fulfill all his obligations, as he might have been impure from a corpse, which means his shaving after ninety days was for his impurity. He must therefore remain a nazirite for another thirty days, before shaving one final time at the end of 120 days to fulfill his naziriteship obligation. The mishna notes: The reason that he cannot shave for his leprosy after seven days and perform the second shaving of a leper seven days later is because the shaving of leprosy overrides the prohibition of the shaving of a nazirite only when his status as a leper is definite. However, when his status as a leper is uncertain, the shaving does not override his naziriteship, and therefore he must wait thirty days before each of his shavings for leprosy."
+ ],
+ [
+ "Gentiles do not have naziriteship, i.e., the halakhot of naziriteship do not apply to gentiles. They are not subject to the prohibitions of a nazirite, nor does one accept their offerings at the end of naziriteship. However, women and Canaanite slaves do have naziriteship. The mishna adds: There is a greater stringency in the case of women than in the case of slaves, as a master may force his slave to drink wine, shave his hair, or become ritually impure from a corpse, despite the slave’s vow of naziriteship, but a husband cannot force his wife to transgress her naziriteship. The previous mishna taught that the naziriteship of women includes a stringency that does not apply to slaves. This mishna adds: There is a greater stringency in the case of slaves than in the case of women, as a man can nullify the vows of his wife but he cannot nullify the vows of his slave, despite the fact that he can prevent him from fulfilling them in practice. Similarly, if he nullified the naziriteship of his wife it is permanently nullified, and it remains nullified even if she is later divorced or widowed. Conversely, if he nullified the naziriteship of his slave by forcing him to violate the terms of his vow of naziriteship, when the slave is emancipated he completes his naziriteship. In a case where a slave took a vow of naziriteship but was prevented by his master from fulfilling the terms of his vow, the Sages engaged in a dispute what the halakha would be if he permanently left his master’s presence, i.e., he ran away without being emancipated. Rabbi Meir says: He may not drink wine. Since the slave is free in practice, his vow goes into effect. And Rabbi Yosei says: He may drink wine, as he is not emancipated.",
+ "With regard to a nazirite who shaved for the conclusion of his naziriteship, and it later became known to him that during his naziriteship he was ritually impure from a corpse, if it was a known impurity, i.e., people were aware of the impurity when he became impure, he negates his entire naziriteship. And if it was ritual impurity imparted by a grave in the depths, one that was unknown at the time, he does not negate his naziriteship. If he discovered he was impure before he shaved, he negates his naziriteship in either case. The mishna asks: How does one differentiate between a known and an unknown impurity? If a nazirite descended to immerse in a cave, and a corpse was found floating at the mouth of the cave, he is impure, as an openly visible corpse is a known impurity. What, then, is an impurity of the depths? This is referring to a case where the corpse was found sunk into the ground of the cave in such a manner that it was unknown. However, even here the circumstances of the case must be taken into account. If one descended not to immerse himself in the water, as he was ritually pure, but to cool himself, he remains pure. If he was impure and entered the water to purify himself from the impurity from a corpse, he is impure. The reason is that something that has the presumptive status of impurity remains impure, and something that has the presumptive status of purity is pure, as there is a basis for the matter. It is reasonable that items or people retain their presumptive status.",
+ "One who finds a corpse for the first time, i.e., he discovers a single corpse in a place that was not previously established as a cemetery, if the corpse is lying in the usual manner of Jewish burial, he removes it from there and also its surrounding earth. It is assumed that this corpse was buried there alone. There is no concern that this area is a cemetery and therefore the corpse may not be moved, nor does one take into account the possibility that another corpse may be buried in the vicinity. Similarly, if he found two corpses, he removes them and their surrounding earth. In a case where he found three corpses, if there is a space between this corpse and that corpse of four to eight cubits, in a standard design, this is a graveyard. There is a concern that this might be an ancient cemetery. One must therefore examine from that spot outward for twenty cubits. If one finds another corpse at the end of twenty cubits, he examines from that spot outward twenty cubits, as there is a basis for anticipating the matter. It is likely that he has stumbled upon an ancient gravesite. He is not permitted to relocate the corpses, despite the fact that if he had found the single corpse by itself at first he could have removed it and its surrounding earth.",
+ "Any case of uncertainty with regard to leprous sores is initially deemed pure until it is established that it is a case of ritual impurity. Once it has been determined to be a case of impurity, uncertainty concerning it is deemed impure. This mishna discusses another case that includes the statement: There is a basis to anticipate the matter. One examines a man who experienced a gonorrhea-like discharge [zav] in seven ways, as long as he has not been confirmed as having a gonorrhea-like discharge [ziva.] With regard to an individual’s second such discharge, before he has been established as a greater zav, one examines to see whether there may have been a particular trigger of his discharge. One examines him with regard to food and with regard to drink, in case the discharge might have been the result of overeating or excess drinking; with regard to a burden, as it might have been caused by the weight of a heavy burden; and with regard to jumping, in case he jumped and this led to the discharge; and with regard to sickness; and with regard to an arousing sight; and with regard to the thought of a woman. Once he has been confirmed as having a ziva, after two definite discharges of ziva, one no longer examines him in this way, as any discharge is deemed impure. If one experiences three discharges of ziva, he is obligated to bring an offering following his purification. Accordingly, his discharge that was due to circumstances beyond his control, i.e., for one of the seven reasons listed above, and his discharge about which it is uncertain if it is ziva, and even his semen, which is not usually considered the discharge of a zav, are all impure. Why is this so? It is because there is a basis for anticipating the matter. Once he has the status of a zav, it can be assumed that subsequent discharges are of ziva as well. The Sages similarly taught: With regard to one who strikes another with heavy blows, and doctors assessed that he would die as a result of the beating, but his health improved from what it was, so that they then determined that he would not die from his injuries, and afterward his condition worsened and he died, the one who struck him is liable to receive court-imposed capital punishment, as it is assumed that the victim’s death was caused by the assault. Rabbi Neḥemya says: He is exempt, because there is a basis for anticipating the matter. Since the victim began to recover during his illness, it is reasonable to assume that his death was caused by a factor other than the assault.",
+ "The tractate concludes with an aggadic statement about nazirites. Samuel the prophet was a nazirite, in accordance with the statement of Rabbi Nehorai, as it was stated that when Hannah, his mother, prayed for a son, she vowed: “And no mora shall come upon his head” (I Samuel 1:11). How is it derived that mora is an expression of naziriteship? It is stated with regard to Samson: “And no razor [mora] shall come upon his head, for the child shall be a nazirite to God” (Judges 13:5), and it is stated: “And no mora,” with regard to Samuel. Just as the term “mora” that is stated with regard to Samson means that he was a nazirite, so too the term “mora” that is stated with regard to Samuel indicates that he was a nazirite. Rabbi Yosei said: But doesn’t the word “mora” mean nothing other than the fear of flesh and blood? The word should be read as though it were written with an alef, and not a heh, so that it means fear. Rabbi Nehorai said to him: But isn’t it already stated: “And Samuel said: How can I go; if Saul hears it he will kill me” (I Samuel 16:2). This verse indicates that there was fear of flesh and blood upon Samuel. Consequently, the term mora must be understood in accordance with its plain meaning of a razor. If so, Samuel was indeed a nazirite."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c4e8fb4df3f513950dfd8af4208076dcab59adf8
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/English/merged.json
@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Nazir",
+ "text": [
+ [
+ "One becomes a nazirite by taking a nazirite vow, in which he simply declares himself a nazirite, as detailed in the Torah (Numbers 6:1–21). Additionally, all substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows and are binding. Furthermore, intimations of nazirite vows, i.e., incomplete statements that are understood from context to be meant as nazirite vows, are considered binding nazirite vows. Consequently, one who says: I will be, without further clarification, is a nazirite, as this is his implied intention. Or, if he said: I will be beautiful, he is a nazirite. The substitutes for the language of nazirite vows are as follows: If one says: I will be a nazik, a nazi’aḥ, or a pazi’aḥ, he is a nazirite. If one says: I am hereby like this, I am hereby a hair curler, I am hereby growing my hair; or: It is incumbent upon me to grow long hair, he is a nazirite. If one says: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to birds, Rabbi Meir says: He is a nazirite. A nazirite brings two bird-offerings if he inadvertently becomes ritually impure from a corpse (Numbers 6:10), and it is understood that the individual used this indirect phrase to take a vow of naziriteship. And the Sages say: He is not a nazirite.",
+ "If one said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape seeds, or: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape skins, or: From shaving, or: From impurity, he is a nazirite. And all details of naziriteship are incumbent upon him. Not only does the prohibition he mentioned take effect, he is bound by all of the strictures of naziriteship. If one said: I am hereby like Samson, like the son of Manoah, like the husband of Delilah, like the one who tore off the doors of Gaza, like the one whose eyes were gouged out by the Philistines, he is a nazirite like Samson, whose halakhot are explained in the next mishna (see Judges, chapters 13–16). What is the difference between a permanent nazirite and a nazirite like Samson, both of whom remain nazirites forever? In the case of a permanent nazirite, if his hair grows too heavy for him, he lightens it by cutting some hair with a razor, and he then brings three animals as a sin-offering, a burnt-offering, and a peace-offering, like one who completes his term of naziriteship. And if he becomes ritually impure, he brings the offering for impurity brought by a regular nazirite who became impure. By contrast, in the case of a nazirite like Samson, if his hair grows heavy he may not lighten it, since he is entirely prohibited from cutting his hair. And if he becomes impure, he does not bring an offering for impurity.",
+ "In the case of unspecified naziriteship, where one does not state how long he wishes to be a nazirite, the term lasts for thirty days. If one said: I am hereby a nazirite for one long term, or: I am hereby a nazirite for one short term, or even if one said: I am hereby a nazirite from now until the end of the world, in all these cases he is a nazirite for thirty days. If one said: I am hereby a nazirite and one day, or: I am hereby a nazirite and one hour, or: I am hereby a nazirite for one and a half, he becomes a nazirite for two consecutive terms of naziriteship. When he says: I am hereby a nazirite, he accepts upon himself one thirty-day term of naziriteship. When he subsequently adds an additional amount of time, e.g., an extra day, he thereby accepts upon himself an additional term of naziriteship, and the minimal term of naziriteship is thirty days. One who says: I am hereby a nazirite for thirty days and one hour, becomes a nazirite for thirty-one days, as there is no naziriteship for hours but only for full days.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite like the hair of my head, or: Like the dust of the earth, or: Like the sand of the sea, he is a nazirite forever. He has accepted a separate term of naziriteship for every hair or particle of dust or sand, which in practice means that he will be a nazirite forever. And he shaves his hair once every thirty days. Rabbi Yehuda HaNasi says: This nazirite does not shave his hair once every thirty days, as he has accepted upon himself one long term of naziriteship lasting for as many days as there are hairs or particles of dust or sand. And who is the nazirite who shaves his hair once every thirty days? One who says: It is hereby incumbent upon me to observe naziriteships like the hair of my head, or: Like the dust of the earth, or: Like the sand of the sea. Since he used the plural term naziriteships, it is clear that he is accepting distinct terms of naziriteship.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite in accordance with the capacity of the house, or: The capacity of the basket, one checks with him what he had in mind. If he said: My intention was to take a nazirite vow for one long term of naziriteship, he is a nazirite for only thirty days, in accordance with the ruling of the mishna that the words long or short are of no account when used in a nazirite vow (7a). And if he said: I took a nazirite vow without specification, it is assumed that he meant to accept upon himself terms of naziriteship corresponding to the number of items that fit into the basket, and the smallest items normally placed in baskets are used for this evaluation. Consequently, one views the basket as though it were full of mustard seeds, which are extremely small, and he is a nazirite for his entire life.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite from here until such and such a place, one estimates how many days it takes to walk from here until such and such a place. If it is less than thirty days, he is a nazirite for thirty days, since this is the minimum term of naziriteship. And if not, i.e., if it takes more than thirty days to walk that distance, he is a nazirite in accordance with the number of days it takes to walk to that place.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite in accordance with the number of days in a solar year, he counts 365 consecutive naziriteships, in accordance with the number of days in a solar year. Rabbi Yehuda said: There was an incident where someone took this vow and observed 365 consecutive terms of naziriteship. Once he completed all these terms of naziriteship, he died."
+ ],
+ [
+ "If one says: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from dried figs and from cakes of dried figs, Beit Shammai say: His statement renders him a full-fledged nazirite, and his addition: From dried figs, is insignificant, as this fruit is not included in the prohibitions of a nazirite, which include only products of the grapevine. And Beit Hillel say: He is not a nazirite, since he did not accept naziriteship upon himself. Rabbi Yehuda said: Even when Beit Shammai said that this vow takes effect, they said that only in a case where one said that he meant: They are hereby forbidden to me as an offering. In that case it is as though he took a vow rendering the figs forbidden to him. However, Beit Shammai concede that although the vow takes effect, it is not a vow of naziriteship.",
+ "If one said: This cow said: I am hereby a nazirite if I stand up; or if he said: This door says: I am hereby a nazirite if I am opened, Beit Shammai say he is a nazirite, and Beit Hillel say he is not a nazirite. Rabbi Yehuda said: Even when Beit Shammai say that the vow is effective, they say so only with regard to one who said: This cow is hereby forbidden to me as an offering if it stands up. In that case it is as if he took a vow that the cow is forbidden. However, Beit Shammai concede that although the vow takes effect, it is not a vow of naziriteship.",
+ "If they poured one a cup of wine and he said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from it, he is a full-fledged nazirite who must observe all the halakhot of naziriteship. An incident occurred with regard to a certain woman who was intoxicated from wine, and they poured a cup for her and she said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from it. The Sages said: This woman did not intend to accept naziriteship but rather, meant to say: It is hereby forbidden to me as an offering. She vowed against deriving benefit from that cup alone, since she did not want to drink any more.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite on the condition that I will be allowed to drink wine and may become ritually impure from corpses, i.e., he wishes to be a nazirite only with respect to the growth of his hair, he is a full-fledged nazirite and is prohibited from engaging in all of the behaviors forbidden to a nazirite, including consuming products of the vine and contracting impurity from a corpse. If one stated a vow of naziriteship and then said: I know that there is naziriteship, but I do not know that a nazirite is prohibited from wine, he is prohibited in all the prohibitions of naziriteship. But Rabbi Shimon permits him, since he holds that naziriteship takes effect only if the person accepts all the relevant prohibitions. If one said: I know that a nazirite is prohibited from wine, but I thought that the Sages would permit me to drink wine because I cannot live without wine, or: I thought that the Sages would allow me to contract impurity from corpses because I bury the dead, he is permitted and the vow of naziriteship does not take effect, but Rabbi Shimon prohibits him.",
+ "If one says: I am hereby a nazirite and it is incumbent upon me to shave a nazirite, meaning he will also pay for the offerings that a nazirite brings when he cuts his hair; and another heard and said: And I too am a nazirite and it is incumbent upon me to shave a nazirite, the other is also a nazirite and is obligated to pay for the offerings of a nazirite. If they were perspicacious and wish to limit their expenses, they shave each other. They may each pay for the other’s offerings, so that their additional vows will not cost them anything. And if not, if this arrangement did not occur to them and each brought his own offerings, they shave other nazirites, i.e., they must pay for the offerings of other nazirites.",
+ "If one says: It is incumbent upon me to shave half a nazirite, i.e., he is vowing to pay half the costs of a nazirite’s offerings, and another heard and said: And I, it is incumbent upon me to shave half a nazirite, this one shaves a whole nazirite and that one shaves a whole nazirite, i.e., each pays the full cost of a nazirite’s offerings; this is the statement of Rabbi Meir, since there is no such entity as half a nazirite. And the Rabbis say: This one shaves half a nazirite and that one shaves half a nazirite; they may join together to pay for the offerings of one nazirite.",
+ "If one said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and a son was born to him, he is a nazirite. If a daughter, a tumtum, or a hermaphrodite [androginos] is born to him, he is not a nazirite, since a son was not born to him. However, if he says: I am hereby a nazirite when I will have a child, then even if a daughter, a tumtum, or a hermaphrodite is born to him, he is a nazirite.",
+ "However, if his wife miscarried he is not a nazirite, since his wife did not give birth to a live child. Rabbi Shimon says: Since it is possible that the fetus was viable, in which case his vow of naziriteship takes effect, he should say the following: If this fetus was viable in terms of its development but died due to other causes, I am hereby an obligatory nazirite in fulfillment of my vow; and if it was not viable, I am hereby a voluntary nazirite. He then proceeds to observe naziriteship. If, subsequent to this, his wife gave birth again, he is a nazirite, since the unattributed opinion in the mishna holds that the condition of his vow has now been fulfilled. Rabbi Shimon says, following his earlier ruling: He must now accept upon himself an additional naziriteship and he should say: If the first fetus was viable then my naziriteship for the first child was obligatory, and this naziriteship is voluntary; and if the first child was not viable, then the naziriteship for the first one was voluntary and this naziriteship is obligatory.",
+ "In a case where one said: I am hereby a nazirite now, and I will be a nazirite when I will have a son, and he began counting his own term of naziriteship, i.e., his first vow, and afterward in the middle of this naziriteship period a son was born to him, he first completes his own initial term of naziriteship and afterward he counts the term of naziriteship he vowed on the condition of the birth of his son. However, if he reversed the order and said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and I am hereby a nazirite, and he began counting his own term of naziriteship and afterward, during this period, a son was born to him, he sets aside his own term of naziriteship and counts that which he vowed on condition of the birth of his son, and afterward he completes his own term of naziriteship.",
+ "In the case of one who said: I am hereby a nazirite when I will have a son, and he added: I am hereby a nazirite from now for one hundred days, and he then began observing the one hundred days of his naziriteship, if a son is born to him up to seventy days from the start of his naziriteship he has not lost anything. He pauses from the observance of the naziriteship of one hundred days and observes the thirty-day term for his son. He then completes the thirty or more days left of his initial naziriteship. However, if his son is born after seventy days, this negates the first seventy days, and he must observe a full hundred days after he completes the naziriteship for his son. The reason is that here, he is unable to merely complete the remaining days of his initial naziriteship after shaving at the completion of the naziriteship for his son, since shaving cannot be performed after a period of less than thirty days."
+ ],
+ [
+ "One who said: I am hereby a nazirite, without specifying how long his term of naziriteship would last, shaves his hair on the thirty-first day after the start of his naziriteship, as an unspecified term of naziriteship lasts thirty days. And if he shaved on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation. If he explicitly said: I am hereby a nazirite for thirty days, then, if he shaved on the thirtieth day, he has not fulfilled his obligation. Since the naziriteship would have been for thirty days even without him stating: For thirty days, this addition is understood to indicate that he will observe naziriteship for a full thirty days.",
+ "One who accepted two terms of naziriteship shaves at the close of the first naziriteship on the thirty-first day, and at the close of the second term on the sixty-first day. Since his second term of naziriteship begins after shaving on the thirty-first day, the sixty-first day of the first term is the thirty-first day of his second term. And if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day, which is the thirty-first day after the start of his second term of naziriteship. And if he shaved for the second term on day sixty less one, he has fulfilled his obligation, as this is the thirtieth day of his second term. And this testimony was attested to by Rabbi Pappeyas, who heard from his teachers with regard to one who vowed to observe two terms of naziriteship, that if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day. And if he shaved for the second term on the day sixty less one, he has fulfilled his obligation, because the thirtieth day of the first term of naziriteship counts as part of his tally of the second term.",
+ "One who said: I am hereby a nazirite, without further specification, if he became ritually impure through contact with a corpse on the thirtieth day of his term of naziriteship, it negates the entire tally, and he must start his naziriteship afresh. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days, which he must observe until his purification, after which he brings his offerings. If he said: I am hereby a nazirite for thirty days, and he became impure on the thirtieth day, everyone agrees that it negates the entire tally. ",
+ "If he said: I am hereby a nazirite for one hundred days, if he became impure on the one hundredth day, it negates the entire tally. Rabbi Eliezer says: It negates only thirty days, and he observes the final thirty days again. If he became impure on the one hundred and first day before bringing his offerings, it negates only thirty days, but does not negate all of the observed days. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days.",
+ "One who took a vow of naziriteship while in a cemetery, even if he was there for a full thirty days without leaving, those days he spent in the cemetery do not count as part of his tally, since his naziriteship has not yet gone into effect. And he therefore does not bring the three offerings of impurity, brought by a nazirite when rendered ritually impure by contact with a corpse, despite having been in a cemetery. If he left the cemetery and entered it again, those days do count as part of his tally, meaning the naziriteship takes effect, and he does bring the offerings of impurity for reentering the cemetery. Rabbi Eliezer says: This halakha does not apply to one who entered the cemetery on the very day that he left it, as it is stated with regard to the halakhot of a ritually impure nazirite: “But the first days shall be void” (Numbers 6:12), which indicates that he does not bring the offerings until he will have “first days” of purity, during which he observed his naziriteship.",
+ "One who vowed many days of naziriteship while outside Eretz Yisrael, and completed his naziriteship, and afterward came to Eretz Yisrael, in order to bring the offerings at the end of his naziriteship, Beit Shammai say: He must be a nazirite for thirty days, so that he has observed a term of naziriteship in ritual purity in Eretz Yisrael, and Beit Hillel say: He is a nazirite from the beginning, that is, he must observe his entire naziriteship again. The mishna cites a related story: An incident occurred with regard to Queen Helene, whose son had gone to war, and she said: If my son will return from war safely, I will be a nazirite for seven years. And her son returned safely from the war, and she was a nazirite for seven years. And at the end of seven years, she ascended to Eretz Yisrael, and Beit Hillel instructed her, in accordance with their opinion, that she should be a nazirite for an additional seven years. And at the end of those seven years she became ritually impure, and was therefore required to observe yet another seven years of naziriteship, as ritual impurity negates the tally of a nazirite. And she was found to be a nazirite for twenty-one years. Rabbi Yehuda said: She was a nazirite for only fourteen years and not twenty-one.",
+ "In a case of one who had two sets of witnesses testifying about him that he had taken a vow of naziriteship for a certain period, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for two terms, and these witnesses testify that he took a vow of naziriteship for five terms. Beit Shammai say: The testimony is divided, i.e., the testimonies contradict each other, and since the testimonies are in conflict they are both rejected entirely and there is no naziriteship here at all. And Beit Hillel say: The testimonies are not completely in conflict with each other, as two terms are included in five terms, and the unanimous testimony, that he is a nazirite for two terms, is accepted."
+ ],
+ [
+ "With regard to one who said: I am hereby a nazirite, and another heard this vow and said: And I, and a third person added: And I, they are all nazirites. If the vow of the first was dissolved by a halakhic authority, they are all dissolved. However, if the vow of the last individual was dissolved by a halakhic authority, the vow of the last individual alone is dissolved, and all the others remain bound by their nazirite vows. If someone said: I am hereby a nazirite, and another heard and said: My mouth is like his mouth and my hair is like his hair, he is a nazirite. If one said: I am hereby a nazirite, and his wife heard him and said: And I, he can nullify her vow of naziriteship if he so chooses (see Numbers 30:7–16). But his vow remains intact, as his naziriteship is not dependent on hers. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow of naziriteship, as he would thereby be nullifying his own vow, which he made dependent on hers, and he does not have the ability to nullify his own vow. ",
+ "If he said to his wife: I am hereby a nazirite, and you, i.e., you shall be a nazirite as well, and she said: Amen, in acceptance of this vow, he can nullify her vow, and his vow remains intact. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and you, and he said: Amen, he cannot nullify her vow. ",
+ "With regard to a woman who vowed to be a nazirite, and she transgressed her vow since she was drinking wine and rendering herself ritually impure by contact with the dead, she incurs the forty lashes for each of the Torah prohibitions she transgressed. If her husband nullified her vow, and she did not know that her husband had nullified her vow, and she was drinking wine and rendering herself impure by contact with the dead, she does not incur the forty lashes, as she is no longer a nazirite. Rabbi Yehuda says: Even if she does not incur the forty lashes by Torah law, she should incur lashes for rebelliousness [makat mardut], an extrajudicial punishment imposed by the Sages, for her intention to commit a transgression, since she believed that it was prohibited to her.",
+ "With regard to a woman who vowed to be a nazirite and separated her animals for her offerings of purity at the end of her term, and afterward her husband nullified her vow, which means that she is not in fact a nazirite, what becomes of these animals? If the animal was his, it shall go out and graze among the flock until it becomes blemished, like regular non-consecrated animals. And if the animal was hers, different halakhot apply to the various offerings: The animal she set aside as a sin-offering must be left to die by being shut in an enclosed area and deprived of food and water, as will be explained in the Gemara. And the animal separated for a burnt-offering is sacrificed on the altar as a burnt-offering, as in any case one may bring a voluntary burnt-offering. As for the one designated for a peace-offering, it is sacrificed as a voluntary peace-offering. And this peace-offering is eaten for only one day, in accordance with the halakha of the nazirite’s peace-offering, despite the fact that regular peace-offerings may be eaten for two days. But the offering does not require bread, i.e., loaves and wafers, unlike that of a nazirite. If she had unallocated funds, i.e., she had separated money for her offerings but had not stated which coins were designated for which offering, all the money will be earmarked for communal gift offerings. If she had allocated funds, i.e., she had decided which coins were for the payment of each offering, even if she had not yet purchased the animals, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, i.e., it must be destroyed, either by being thrown into the sea or by some other means. One may not benefit from it, as it possesses a measure of sanctity, but one also does not misuse property consecrated to the Temple with it. In other words, if one did derive benefit from this money he is not liable to bring an offering for misusing consecrated property. As for the money for the burnt-offering, a burnt-offering is brought with those coins, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property, as it is sacred since it can be used toward the purchase of a gift offering. Similarly, with regard to the money for a peace-offering, a peace-offering is brought with those coins, and it is eaten for one day and does not require bread.",
+ "The previous mishna discussed the case of a husband who nullified his wife’s vow after she separated her offerings of naziriteship. This mishna deals with a husband who nullified his wife’s naziriteship after she had completed her term and brought her offerings to the Temple. If the blood from one of her naziriteship offerings was sprinkled on the altar on her behalf, the husband cannot nullify her vow at this point. Rabbi Akiva says: Even before the sprinkling of the blood, he cannot nullify the vow as soon as any one of the animals for her offerings has been slaughtered on her behalf. The mishna continues: In what case is this statement, that he can no longer nullify the vow, said? It is when she is bringing the offerings for her shaving of ritual purity, when she has completed her term of naziriteship without becoming ritually impure (see Numbers 6:18). However, if she is sacrificing the offerings for her shaving of impurity, when she became ritually impure during her term of naziriteship, after which she restarts her naziriteship (see Numbers 6:9), her husband can nullify her vow. The reason is that he can say: I do not want a downcast [menuvvelet] wife, who does not drink wine. She would have to refrain from wine for a lengthy period if she were to begin her naziriteship anew. Rabbi Meir says: He can nullify her vow even at the stage of her shaving of purity, after she has begun sacrificing her offerings, as he can say: I do not want a shaven wife, and a nazirite is obligated to shave after bringing his or her offerings. ",
+ "A man can vow that his minor son should be a nazirite, i.e., a father can declare his son a nazirite, but a woman cannot vow that her son should be a nazirite. How so; what are the details of this naziriteship? If the son shaved his hair, thereby demonstrating his rejection of the vow imposed by his father; or if his relatives shaved him; or if the son objected by saying that he has no desire for this naziriteship; or if his relatives objected on his behalf, the naziriteship is canceled. If this son who canceled the naziriteship had animals separated for his offerings, the one set aside for the sin-offering must die, and the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering, and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering. And the peace-offering is eaten for one day, like the peace-offering of a nazirite, rather than the two days of a regular peace-offering, and it does not require bread, i.e., the loaves that accompany a nazirite’s peace-offering. If he had unallocated funds, they will be allocated for communal gift offerings. If he had allocated funds for his offerings, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, as one may not benefit from it ab initio, but if he benefits from it, he is not liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the burnt-offering they bring a burnt-offering; it is prohibited to derive benefit from those coins and if he benefits from it, he is liable to bring an offering for misuse of consecrated property. With the money for the peace-offering they bring a peace-offering, and it is eaten for one day and does not require bread. ",
+ "A man can shave, i.e., bring the offerings at the close of his term of naziriteship, by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, but a woman cannot shave by means of the offerings for her father’s naziriteship. How so; how is this halakha applied? It applies to one whose father was a nazirite and separated unallocated money for his naziriteship, i.e., he did not state which coins were for which of his offerings, and he died before buying the animals, and the son said after his father’s death: I am hereby a nazirite on the condition that I will shave by means of the money that my father set aside. Rabbi Yosei said: In that case these coins are allocated for communal gift offerings, and the son may not use them, as this is not the case of the halakha that a son can shave by using his father’s naziriteship. Rather, who is the son who can shave by using his father’s naziriteship? This is referring to a son and his father who were both nazirites during his father’s lifetime, and his father separated unallocated money for his naziriteship and died; this is the one who may shave by using his father’s naziriteship."
+ ],
+ [
+ "Beit Shammai say: Consecration that one performs in error nevertheless renders property consecrated, and Beit Hillel say it is not consecrated. How so; what is considered an act of erroneous consecration? If one said: A black bull that will emerge from my house first is consecrated, and a white bull emerged first, Beit Shammai say it is consecrated and Beit Hillel say it is not consecrated. ",
+ "Similarly, if one said: A gold dinar that will come up first in my hand is consecrated, and when he reached into his pocket a dinar of silver came up, Beit Shammai say it is consecrated and Beit Hillel say it is not consecrated. Likewise, if one said: A barrel of wine that will come up first in my hand when I enter the cellar is consecrated, and a barrel of oil came up in his hand instead, Beit Shammai say it is consecrated and Beit Hillel say it is not consecrated.",
+ "With regard to one who took a vow of naziriteship, who then regretted his vow and stopped observing the prohibition against drinking wine, and later requested of a halakhic authority to dissolve his vow, and the authority ruled that he is bound by his vow, finding no reason to dissolve it, he counts the term of naziriteship from the time that he vowed, including the days when he acted as though the vow were dissolved. In a case where he requested of a halakhic authority to dissolve his vow and the authority dissolved it, if he had an animal separated as a nazirite offering it shall go out and graze among the flock. On the basis of this halakha, and continuing their discussion in the previous mishna, Beit Hillel said to Beit Shammai: Don’t you concede with regard to this case that it is an erroneous act of consecration, and yet the halakha is that it shall go out and graze among the flock? This shows that you too accept the principle that an erroneous act of consecration does not take effect. Beit Shammai said to Beit Hillel: Don’t you concede with regard to one who was separating the animal tithe from his herd, i.e., passing his animals before him single file and consecrating every tenth one as a tithe, that if he erred and called the ninth animal: Tenth; and the tenth: Ninth; and the eleventh: Tenth, that each of them is consecrated? This proves that an erroneous act of consecration does take effect. Beit Hillel said to them: It is not the rod that consecrates it. The touch of the rod does not consecrate the animal, nor does the fact that he said: Tenth, by mistake. Not all errors cause the tithe to be consecrated, and the proof is as follows: And what would be the halakha if he had erred and placed the rod on the eighth or on the twelfth, and labeled them: Tenth? Can it be suggested that perhaps he performed anything of consequence? The halakha is that the eighth or twelfth animal cannot be consecrated as tithe. Rather, why is the ninth or eleventh animal consecrated? There is a specific reason for this halakha, as the same verse that consecrated the tenth also consecrated the ninth and the eleventh. It is a Torah edict that the consecration takes effect with regard to those two animals. Therefore, one cannot infer from this case that an erroneous act of consecration takes effect.",
+ "With regard to one who took a vow of naziriteship and went to bring his animal which he set aside for his nazirite offering and discovered that it was stolen, and due to the need to separate an additional animal now regrets having taken his vow, if he took a vow of naziriteship before his animal was stolen, he is a nazirite, as a vow cannot be dissolved as the result of a later event. But if he took a vow of naziriteship after his animal was stolen, he is not a nazirite, as it is retroactively established that his vow was taken in error from the outset, as he relied on an animal he did not possess. And this was the error that Naḥum the Mede erred when he failed to distinguish between an event that occurred before the vow was taken and an event that occurred afterward. The incident in question was as follows: When nazirites were ascending from the exile to sacrifice their offerings, and they found the Temple destroyed, Naḥum the Mede said to them: If you had known that the Temple would be destroyed, would you have taken a vow of naziriteship? They said to him: Certainly not, as there is no remedy for a naziriteship in this case. And Naḥum the Mede dissolved the vow for them. And when the matter came before the Rabbis, they said: His ruling is incorrect. Rather, whoever took a vow of naziriteship before the Temple was destroyed, like these nazirites from the exile, he is a nazirite, as he committed no error at the time of his vow, and one cannot dissolve vows based a new situation. However, one who stated his vow after the Temple was destroyed is not a nazirite, as he vowed based on an erroneous assumption.",
+ "If there were people walking along the way, and one other person was approaching them, and one of those walking said: I am hereby a nazirite if this person approaching us is so-and-so. And another one of them said: I am hereby a nazirite if this is not so-and-so, while a third member of the group said: I am hereby a nazirite if one of you two is a nazirite, and a fourth said: I am hereby a nazirite if neither of you is a nazirite, and another added: I am hereby a nazirite if both of you are nazirites. Finally, the last person said: I am hereby a nazirite if all you who spoke before me are nazirites. Beit Shammai say that they are all nazirites, as by saying: I am hereby a nazirite, they have accepted naziriteship upon themselves even if their statements turn out to be incorrect. Beit Shammai maintain that a vow of naziriteship taken in error is considered a valid vow of naziriteship. And Beit Hillel say: Only he whose statement was not fulfilled is a nazirite. And Rabbi Tarfon says: Not a single one of them is a nazirite, including those whose statements were correct. Rabbi Tarfon maintains that a vow of naziriteship must be pronounced in an explicit manner, without any hint of uncertainty. In this case, none of them knew for sure the identity of the person coming toward them, and therefore they could not be certain they were nazirites at the time of their vows.",
+ "If the person approaching them turned back so that his identity was never discovered, not one of them is a nazirite. The matter was never clarified, and the halakha is lenient in cases of uncertain naziriteship. Rabbi Shimon says that the halakha is stringent with regard to an uncertainty of this kind, and therefore they should proceed as follows in order to avoid any uncertainty: Each of those who took a vow should say: If it was in accordance with my statement, I am hereby an obligatory nazirite, as my condition was fulfilled, and if not, I am hereby a voluntary nazirite, and in this manner they are all nazirites either way.",
+ "Someone saw a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal [koy], and said: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal; and another individual said: I am hereby a nazirite if this is not a non-domesticated animal; and a third person said: I am hereby a nazirite if this is a domesticated animal; and a fourth said: I am hereby a nazirite if this not a domesticated animal. The mishna continues: A fifth person added: I am hereby a nazirite if this is a non-domesticated animal and a domesticated animal, and a sixth person said: I am hereby a nazirite if this is neither a non-domesticated animal nor a domesticated animal. Someone who heard all the above statements said: I am hereby a nazirite if one of you is a nazirite, and another one stated: I am hereby a nazirite if not one of you is a nazirite, and a final person said: I am hereby a nazirite if all of you are nazirites. In this case, they are all nazirites."
+ ],
+ [
+ "Three types of actions are prohibited for a nazirite: The contraction of ritual impurity from a corpse, and the shaving of one’s hair, and eating or drinking any substances that emerge from the vine. The mishna adds: And all products that emerge from the vine combine with one another to the amount that renders a nazirite liable to receive lashes. And he is liable only if he eats an olive-bulk of the grapes. An initial version of the mishna says that a nazirite is liable to receive lashes only if he drinks a quarter-log of wine. Rabbi Akiva says: Even if he soaked his bread in wine and the two together contain enough to combine to the amount of an olive-bulk, he is liable.",
+ "And furthermore, a nazirite is liable to receive lashes for consuming wine by itself, and for grapes by themselves, and for ḥartzannim by themselves, and for zaggim by themselves, as each of these is forbidden separately by the Torah. Rabbi Elazar ben Azarya says: He is liable only if he eats an olive-bulk that includes at least two ḥartzannim and one zag, in accordance with the verse “From ḥartzannim to zag” (Numbers 6:4), where the first term is in the plural and the second in the singular. The mishna discusses the meaning of these terms: Which parts are ḥartzannim and which are zaggim? The ḥartzannim are the outside parts, the skin of the grape, while the zaggim are the inner parts, the seeds. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: The opposite is the case and this is the mnemonic so that you should not err: It is like a bell [zog] worn by an animal, in which the outer part, which corresponds to the skin of a grape, is called zog, and the inner portion of the bell, the clapper, which corresponds to the seeds in a grape, is called inbal. ",
+ "A naziriteship of unspecified length lasts for thirty days. If a nazirite shaved his hair during that period, or if he was shaved by bandits [listim] against his will, this negates thirty days of his naziriteship, which he must count afresh. With regard to a nazirite who shaved his hair, whether he did so with scissors or with a razor, or if he pulled out [sifsef ] any amount, he is liable. A nazirite may shampoo [ḥofef ] his head and separate [mefaspes] his hairs manually, without concern that hairs might fall out. However, he may not comb his hair. Rabbi Yishmael says: A nazirite may not shampoo his hair with earth because this causes the hair to fall out. ",
+ "A nazirite who was drinking wine all day is liable to receive only one set of lashes. If people said to him during the course of the day: Do not drink, do not drink, and nevertheless he continues to drink, he is liable for each and every time he was warned. If a nazirite kept shaving all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not shave, do not shave, and he shaves, he is liable for each and every time he was warned. If he became ritually impure from a corpse many times all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not become impure, do not become impure, and he continues to become impure, he is liable for each and every time he was warned.",
+ "Three types of actions are prohibited for a nazirite: Contracting ritual impurity imparted by a corpse, and shaving his hair, and eating or drinking any substances that emerge from the vine. There is a greater stricture with regard to the prohibitions of impurity and shaving than that of substances that emerge from the vine, as impurity and shaving negate his naziriteship, i.e., he must add thirty days to his term of naziriteship or start it afresh. But if he eats or drinks that which emerges from the vine, this does not negate his naziriteship. Conversely, there is a greater stricture with regard to substances that emerge from the vine than with regard to impurity and shaving, as in the case of products that emerge from the vine nothing is exempted from its general prohibition in certain circumstances, i.e., there are no exceptions. But with regard to impurity and shaving certain cases are exempted from their general prohibition. For example, there are the cases of obligatory shaving, e.g., a leper who was purified during his naziriteship, and of a corpse with no one to bury it [met mitzva]. A nazirite may tend to the burial of a met mitzva, despite the fact that he will thereby contract ritual impurity from a corpse. The mishna adds: And there is a greater stricture with regard to impurity than with regard to shaving, as a nazirite’s impurity negates all his days of naziriteship and begins his term afresh, and he is liable to bring an offering for it, before starting his new term of naziriteship. But shaving negates only thirty days at most, and he is not liable to bring an offering for it.",
+ "With regard to the shaving of ritual impurity performed by a nazirite who became impure during his naziriteship, how is it performed? The priest would sprinkle the waters of purification on him on the third and the seventh days after he contracted his impurity, as performed for all those who contracted impurity imparted by a corpse. And he shaves his hair on the seventh day and brings his offerings on the eighth day. And if he shaved on the eighth day he brings his offerings on that day, this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon said to him: What is the difference between this ritual and that of a leper? A leper also shaves on the seventh day and sacrifices his offerings on the eighth. However, if a leper shaves on the eighth day he brings his offerings on the ninth day, not on the day of his shaving. Rabbi Akiva said to him: The purification of this impure nazirite depends on his days, as he immerses on the seventh day like all those who contract impurity imparted by a corpse, which means he is already ritually pure on the eighth day. But with regard to a leper, his purification depends on his shaving. Any immersion performed earlier is of no account, and must be repeated. And a leper brings his offering only if the sun has set following his immersion. Since offerings are not sacrificed at night, the bringing of his offering is postponed until the following day.",
+ "With regard to a nazirite’s shaving of purity after the completion of his term of naziriteship, how is it performed? He would bring three animals: One for a sin-offering, one for a burnt-offering, and one for a peace-offering. And he slaughters the peace-offering and shaves his hair after he slaughters them. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar says: He would shave only after he slaughtered the sin-offering, as the sin-offering precedes the other offerings in all places, and therefore he sacrifices the sin-offering first. He shaves his hair after he slaughters this offering. And if he shaved after the sacrifice of any one of the three of them, he has fulfilled his obligation after the fact.",
+ "Rabban Shimon ben Gamliel says: If a nazirite brought three animals without specifying which of them was for which offering, the one that is fit for a sin-offering, i.e., a female sheep in its first year, is sacrificed as a sin-offering; that which is fit for a burnt-offering, a male sheep in its first year, is sacrificed as a burnt-offering; and that which is fit for a peace-offering, a ram, i.e., a male sheep over the age of one year, is sacrificed as a peace-offering. After the nazirite shaved off his hair, he would take the hair of his consecrated head and throw it under the pot in which the peace-offering was cooked, where it would burn. And if the nazirite shaved in the rest of the country, i.e., outside the Temple, he would not throw the hair under the pot. In what case is this statement said? It is said with regard to the shaving of purity. However, with regard to the shaving of impurity, i.e., shaving that accompanied his guilt-offering and sin-offering of birds after his term of naziriteship was interrupted by impurity, he would not throw his hair under the pot in which his offerings were cooked, as the Torah stated this requirement only for a pure nazirite. Rabbi Meir says: Everyone throws his hair under the pot, including a pure nazirite who shaved outside the Temple and an impure nazirite, except for an impure nazirite who shaved in the rest of the country. In that case alone he refrains from throwing his hair to be burned beneath his offering.",
+ "The nazirite would cook the peace-offering or overcook it, i.e., cook it thoroughly. The priest takes the cooked foreleg from the ram, and one unleavened loaf from the basket, and one unleavened wafer, and places them on the palms of the nazirite and waves them, as described in the Torah (Numbers 6:19–20). And afterward the nazirite is permitted to drink wine and to contract ritual impurity imparted by a corpse. Rabbi Shimon says: Once the blood of one of the offerings has been sprinkled on the nazirite’s behalf, the nazirite is permitted to drink wine and to contract ritual impurity imparted by a corpse. The rest of the ritual is not indispensable for his purification.",
+ "As taught earlier (45a) the nazirite shaves after having brought one, or all, of his offerings. This mishna discusses what the halakha is if the offering was found to be invalid after the nazirite had shaved. If a nazirite shaved based upon the requisite offering, and afterward the offering was found to be invalid for any reason, his shaving is invalid and his offerings do not count toward the fulfillment of his obligation. If he shaved based upon the sin-offering, that was found to have been sacrificed not for its own sake, which invalidates the offering, and afterward he brought his other offerings for their own sake, his shaving is invalid and his other offerings do not count toward the fulfillment of his obligation. If he shaved based upon the requisite burnt-offering or having brought the requisite peace-offering, and these were offered not for their own sake, and afterward he brought his remaining offerings for their own sake, his shaving is invalid and his offerings do not count toward the fulfillment of his obligation. Rabbi Shimon says: In the case of one who shaved based upon a burnt-offering or a peace-offering that was sacrificed not for its own sake, that offering, which was performed incorrectly, does not count toward the fulfillment of his obligation; however, his other offerings do count. And everyone agrees that if he shaved based upon all three of them, i.e., he brought all three offerings, without specifying which offering he is basing his shaving upon, and even one of them was found valid, his shaving is valid, but he must bring the other offerings in order to fulfill his obligation.",
+ "With regard to one on whose behalf the blood of one of his nazirite offerings was sprinkled on the altar, and he became ritually impure before bringing the rest of his offerings, Rabbi Eliezer says: His impurity negates the entire tally, and he remains a nazirite. And the Rabbis say: Let him bring the rest of his offerings and be purified. The Rabbis said to Rabbi Eliezer: An incident occurred involving Miriam of Tarmod who was a nazirite, that the blood of one of her offerings was sprinkled on her behalf, and they came and told her that her daughter was mortally ill. And she went and found that her daughter was dead, and thereby contracted impurity. And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified."
+ ],
+ [
+ "A High Priest and a nazirite may not become ritually impure even to bury their deceased relatives. However, they become impure to bury a corpse with no one to bury it [met mitzva]. If one of them comes across the corpse of a Jew, and there is nobody else available to bury it, he must bury the body. If a High Priest and a nazirite were walking along the way and they found a met mitzva, and one of them can tend to the burial by himself, Rabbi Eliezer says: Let the High Priest become impure, and do not let the nazirite become impure. And the Rabbis say: Let the nazirite become impure, and do not let even a common priest become impure. Rabbi Eliezer said to the Rabbis: It is preferable to let the priest become impure, as he does not bring an offering for his impurity, and do not let the nazirite become impure, as he brings an offering for his impurity. The Rabbis said to him: On the contrary, let the nazirite become impure, as his sanctity is not permanent, and do not let a priest become impure, as his sanctity is permanent.",
+ "A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of fluid [netzel] from a corpse; and for impurity imparted by a full ladle [tarvad] of dust from a corpse; and for impurity imparted by the spine; and for impurity imparted by the skull; and for impurity imparted by a limb from a corpse or for impurity imparted by a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh; and for impurity imparted by a half-kav of bones from a corpse; and for impurity imparted by a half-log of blood. And a nazirite shaves in each of these cases for becoming impure by coming into contact with them; and for becoming impure by carrying them; and for becoming impure by their tent, i.e., if he was positioned like a tent over them, or if he entered a tent that contains them, or if they served as a tent over him. And as for a bone that is a barley-grain-bulk, he shaves for becoming impure by coming into contact with it and by carrying it. However, he is not rendered impure with the impurity imparted in a tent, i.e., by being under the same roof as the bone. For all of these occurrences, a nazirite shaves, and a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days to purify him from the impurity imparted by a corpse. And he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he begins counting his term of naziriteship again only after he becomes pure and brings his offerings.",
+ "The previous mishna listed the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. This mishna adds: However, the nazirite does not shave for these: The hanging branches over a corpse, i.e., a tree overhanging a body that a nazirite passes, but it is uncertain which branches are over a corpse; and the projecting stones from fences when the place of the impurity is unknown; and a beit haperas, a place that contained a grave and was plowed. In the latter case, the entire area around the grave is impure from a corpse due to an uncertainty, as it might contain human bones. The mishna continues its list: And the land of the nations, i.e., a nazirite left Eretz Yisrael for another land. The Sages decreed that all land outside of Eretz Yisrael is ritually impure. And the grave cover; and the grave walls upon which the cover rests; and a quarter-log of blood from a corpse; and a tent; and a quarter-kav of bones of a corpse; and vessels that are touching a corpse. And if the nazirite is in the days of his counting, i.e., the seven days a leper must count after purification from his leprosy; or in his days of full leprosy, when he is a full-fledged leper, for these the nazirite does not shave. This is the case even if he is rendered impure by one of the sources listed in the previous mishna. And in those cases listed that involve ritual impurity from a corpse, one sprinkles the purification water upon him on the third and on the seventh days of his purification, and he does not negate the earlier days of his naziriteship, but they are considered part of his naziriteship term. And he starts counting the rest of his naziriteship to complete his term immediately after his purification, and he has no obligation to sacrifice an offering of impurity for these sources of ritual impurity. Actually they said an ancient tradition that these days of the impurity of the zav (Leviticus 15:1–15) and the zava (Leviticus 15:25–30) and the days of the confinement of a leper before he is confirmed as a full-fledged leper (Leviticus 13:4–5) count for him toward the period of his naziriteship.",
+ "Rabbi Eliezer said in the name of Rabbi Yehoshua: With regard to any ritual impurity from a corpse for which a nazirite must shave, one is liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting that impurity. If someone who became impure from one of those sources of impurity enters the Temple, he violates the prohibition against an impure individual entering the sacred space. And with regard to any impurity from a corpse for which a nazirite does not shave, one is likewise not liable due to the prohibition of entering the Temple after contracting it. Rabbi Meir said: This impurity from a corpse that does not obligate a nazirite to shave should not be more lenient than the impurity of a creeping animal. The Torah clearly states that one rendered impure from a creeping animal is prohibited from entering the Temple (see Leviticus 5:2–3). The mishna continues to address the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. Rabbi Akiva said: I discussed this matter before Rabbi Eliezer and suggested the following a fortiori inference: If, with regard to a bone that is a barley-grain-bulk, which does not render a person impure in a tent, a nazirite must nevertheless shave for touching it or carrying it, then in the case of a quarter-log of blood, which is more stringent in that it renders a person impure in a tent, is it not logical that a nazirite should shave for touching it or carrying it? Rabbi Eliezer said to me: What is this, Akiva? One cannot argue by means of an a fortiori inference here, in this particular case. However, Rabbi Eliezer did not provide a reason for this response. Rabbi Akiva continued: And when I came and presented these matters before Rabbi Yehoshua, he said to me: You spoke well, i.e., your logic is flawless, but they indeed said that this is a halakha transmitted to Moses from Sinai, which cannot be refuted by means of an a fortiori inference."
+ ],
+ [
+ "With regard to two nazirites, where one other person said to them: I saw one of you become impure, but I do not know which one of you it was, they must each complete their naziriteship terms, shave their hair, and both together bring an offering of ritual impurity and an offering of purity, due to the uncertainty. And one of them says to the other: If I am the impure one, the offering of impurity is mine and the offering of purity is yours; and if I am the pure one, the offering of purity is mine and the offering of impurity is yours. And because of the uncertainty they each count a further thirty days of naziriteship and both together bring an offering of purity. And one of them says: If I am the previously impure one, that offering of impurity sacrificed earlier was mine, and the offering of purity was yours; and this offering sacrificed now is my offering of purity. And if I am the previously pure one, the offering of purity brought earlier was mine, and the offering of impurity was yours; and this current offering is your offering of purity. The previous mishna described how two nazirites sacrifice offerings of impurity and purity, in a situation in which one of them has become impure but they do not know which one. This mishna discusses what must be done if one of them dies before bringing his offerings. Rabbi Yehoshua said: The surviving nazirite asks someone in the marketplace, a non-nazirite, to vow to be a nazirite corresponding to him, i.e., under the same conditions as his own naziriteship, so that he can bring offerings together with him. And he says to him as follows: If I was impure, you are hereby a nazirite immediately; and if I was pure, you are hereby a nazirite after thirty days. And they both proceed to count thirty days and bring an offering of impurity and an offering of purity. And the nazirite who was defined as having uncertain impurity says: If I am the impure one, the offering of impurity is mine and the offering of purity is yours; and if I am the pure one, the offering of purity is mine and the offering of impurity we brought shall be of uncertain status. And they subsequently count another thirty days and bring an offering of purity, and the first nazirite says: If I was the impure one, the offering of impurity that we sacrificed at the end of the first thirty days was mine, and the offering of purity we brought then was yours; and this offering I am bringing now is my offering of purity. And if I was the pure one, and the deceased nazirite was impure, the offering of purity we brought thirty days ago was mine, and the offering of impurity we brought earlier was of uncertain status, and this is your offering of purity. Ben Zoma said to Rabbi Yehoshua: And who will listen to him to vow to be a nazirite corresponding to him? How can one design a halakha on the assumption that a non-nazirite will agree to be a nazirite for a lengthy term? Rather, a different procedure is available: After thirty days of naziriteship he brings a bird sin-offering and an animal burnt-offering, and says: If I was impure, the sin-offering is for my obligation as an impure nazirite, and the burnt-offering is a regular gift offering. And if I was pure, the burnt-offering is for my obligation as a pure nazirite, and the sin-offering is of uncertain status. And he counts another thirty days, and brings an offering of purity, and says: If I was impure, the first burnt-offering I brought should be considered a gift offering, and this one I am bringing now is for my obligation. And if I was pure, the first burnt-offering I brought is for my obligation as a pure nazirite, and this one I am bringing now is a gift offering. And these, i.e., the sin-offering and peace-offering I am sacrificing now, comprises the rest of my offerings that I was obligated to bring earlier. Rabbi Yehoshua said: According to your opinion, it turns out that this nazirite brings his offerings in halves, i.e., in stages. If he was pure, he brings his burnt-offering thirty days before the rest of his offerings. However, the Rabbis agreed with ben Zoma, and disregarded the concern about splitting up the offerings.",
+ "In the case of a nazirite who, on the first day of his naziriteship, was impure from a corpse as a matter of uncertainty and was also a confirmed leper as a matter of uncertainty, i.e., it was uncertain whether or not he had leprosy, how can he fulfill the shaving obligations of a pure nazirite and an impure leper? The problem facing this nazirite is that a leper must shave both when he begins his purification process and at the close of it, one week later. However, a nazirite is prohibited from shaving. Additionally, a leper may not partake of sacrificial food, but a nazirite may. Therefore, he may partake of sacrificial food sixty days after he may have become impure, when the uncertainty with regard to leprosy will have been clarified. He shaves for the first time for his leprosy after thirty days, and for the second time thirty days later, the shaving of the end of the purification process; at which point he brings the offerings of a purified leper and may partake of sacrificial food. But he may drink wine and become impure from the dead, effectively ending his naziriteship, only after 120 days. This is because he might have been a full-fledged leper, which means that his shavings count toward his leprosy, not his naziriteship. Consequently, after the first sixty days he must observe another thirty days of naziriteship and shave again. Even then he has yet to fulfill all his obligations, as he might have been impure from a corpse, which means his shaving after ninety days was for his impurity. He must therefore remain a nazirite for another thirty days, before shaving one final time at the end of 120 days to fulfill his naziriteship obligation. The mishna notes: The reason that he cannot shave for his leprosy after seven days and perform the second shaving of a leper seven days later is because the shaving of leprosy overrides the prohibition of the shaving of a nazirite only when his status as a leper is definite. However, when his status as a leper is uncertain, the shaving does not override his naziriteship, and therefore he must wait thirty days before each of his shavings for leprosy."
+ ],
+ [
+ "Gentiles do not have naziriteship, i.e., the halakhot of naziriteship do not apply to gentiles. They are not subject to the prohibitions of a nazirite, nor does one accept their offerings at the end of naziriteship. However, women and Canaanite slaves do have naziriteship. The mishna adds: There is a greater stringency in the case of women than in the case of slaves, as a master may force his slave to drink wine, shave his hair, or become ritually impure from a corpse, despite the slave’s vow of naziriteship, but a husband cannot force his wife to transgress her naziriteship. The previous mishna taught that the naziriteship of women includes a stringency that does not apply to slaves. This mishna adds: There is a greater stringency in the case of slaves than in the case of women, as a man can nullify the vows of his wife but he cannot nullify the vows of his slave, despite the fact that he can prevent him from fulfilling them in practice. Similarly, if he nullified the naziriteship of his wife it is permanently nullified, and it remains nullified even if she is later divorced or widowed. Conversely, if he nullified the naziriteship of his slave by forcing him to violate the terms of his vow of naziriteship, when the slave is emancipated he completes his naziriteship. In a case where a slave took a vow of naziriteship but was prevented by his master from fulfilling the terms of his vow, the Sages engaged in a dispute what the halakha would be if he permanently left his master’s presence, i.e., he ran away without being emancipated. Rabbi Meir says: He may not drink wine. Since the slave is free in practice, his vow goes into effect. And Rabbi Yosei says: He may drink wine, as he is not emancipated.",
+ "With regard to a nazirite who shaved for the conclusion of his naziriteship, and it later became known to him that during his naziriteship he was ritually impure from a corpse, if it was a known impurity, i.e., people were aware of the impurity when he became impure, he negates his entire naziriteship. And if it was ritual impurity imparted by a grave in the depths, one that was unknown at the time, he does not negate his naziriteship. If he discovered he was impure before he shaved, he negates his naziriteship in either case. The mishna asks: How does one differentiate between a known and an unknown impurity? If a nazirite descended to immerse in a cave, and a corpse was found floating at the mouth of the cave, he is impure, as an openly visible corpse is a known impurity. What, then, is an impurity of the depths? This is referring to a case where the corpse was found sunk into the ground of the cave in such a manner that it was unknown. However, even here the circumstances of the case must be taken into account. If one descended not to immerse himself in the water, as he was ritually pure, but to cool himself, he remains pure. If he was impure and entered the water to purify himself from the impurity from a corpse, he is impure. The reason is that something that has the presumptive status of impurity remains impure, and something that has the presumptive status of purity is pure, as there is a basis for the matter. It is reasonable that items or people retain their presumptive status.",
+ "One who finds a corpse for the first time, i.e., he discovers a single corpse in a place that was not previously established as a cemetery, if the corpse is lying in the usual manner of Jewish burial, he removes it from there and also its surrounding earth. It is assumed that this corpse was buried there alone. There is no concern that this area is a cemetery and therefore the corpse may not be moved, nor does one take into account the possibility that another corpse may be buried in the vicinity. Similarly, if he found two corpses, he removes them and their surrounding earth. In a case where he found three corpses, if there is a space between this corpse and that corpse of four to eight cubits, in a standard design, this is a graveyard. There is a concern that this might be an ancient cemetery. One must therefore examine from that spot outward for twenty cubits. If one finds another corpse at the end of twenty cubits, he examines from that spot outward twenty cubits, as there is a basis for anticipating the matter. It is likely that he has stumbled upon an ancient gravesite. He is not permitted to relocate the corpses, despite the fact that if he had found the single corpse by itself at first he could have removed it and its surrounding earth.",
+ "Any case of uncertainty with regard to leprous sores is initially deemed pure until it is established that it is a case of ritual impurity. Once it has been determined to be a case of impurity, uncertainty concerning it is deemed impure. This mishna discusses another case that includes the statement: There is a basis to anticipate the matter. One examines a man who experienced a gonorrhea-like discharge [zav] in seven ways, as long as he has not been confirmed as having a gonorrhea-like discharge [ziva.] With regard to an individual’s second such discharge, before he has been established as a greater zav, one examines to see whether there may have been a particular trigger of his discharge. One examines him with regard to food and with regard to drink, in case the discharge might have been the result of overeating or excess drinking; with regard to a burden, as it might have been caused by the weight of a heavy burden; and with regard to jumping, in case he jumped and this led to the discharge; and with regard to sickness; and with regard to an arousing sight; and with regard to the thought of a woman. Once he has been confirmed as having a ziva, after two definite discharges of ziva, one no longer examines him in this way, as any discharge is deemed impure. If one experiences three discharges of ziva, he is obligated to bring an offering following his purification. Accordingly, his discharge that was due to circumstances beyond his control, i.e., for one of the seven reasons listed above, and his discharge about which it is uncertain if it is ziva, and even his semen, which is not usually considered the discharge of a zav, are all impure. Why is this so? It is because there is a basis for anticipating the matter. Once he has the status of a zav, it can be assumed that subsequent discharges are of ziva as well. The Sages similarly taught: With regard to one who strikes another with heavy blows, and doctors assessed that he would die as a result of the beating, but his health improved from what it was, so that they then determined that he would not die from his injuries, and afterward his condition worsened and he died, the one who struck him is liable to receive court-imposed capital punishment, as it is assumed that the victim’s death was caused by the assault. Rabbi Neḥemya says: He is exempt, because there is a basis for anticipating the matter. Since the victim began to recover during his illness, it is reasonable to assume that his death was caused by a factor other than the assault.",
+ "The tractate concludes with an aggadic statement about nazirites. Samuel the prophet was a nazirite, in accordance with the statement of Rabbi Nehorai, as it was stated that when Hannah, his mother, prayed for a son, she vowed: “And no mora shall come upon his head” (I Samuel 1:11). How is it derived that mora is an expression of naziriteship? It is stated with regard to Samson: “And no razor [mora] shall come upon his head, for the child shall be a nazirite to God” (Judges 13:5), and it is stated: “And no mora,” with regard to Samuel. Just as the term “mora” that is stated with regard to Samson means that he was a nazirite, so too the term “mora” that is stated with regard to Samuel indicates that he was a nazirite. Rabbi Yosei said: But doesn’t the word “mora” mean nothing other than the fear of flesh and blood? The word should be read as though it were written with an alef, and not a heh, so that it means fear. Rabbi Nehorai said to him: But isn’t it already stated: “And Samuel said: How can I go; if Saul hears it he will kill me” (I Samuel 16:2). This verse indicates that there was fear of flesh and blood upon Samuel. Consequently, the term mora must be understood in accordance with its plain meaning of a razor. If so, Samuel was indeed a nazirite."
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "William Davidson Edition - English",
+ "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..23b77565a473eda193dc4b2edcb5169e2330e583
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+ "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+ "status": "locked",
+ "license": "PD",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "א\nכָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת. <כנזיריות> \nהָאוֹמֵר \"אֱהֵא\", הֲרֵי זֶה נָזִיר. <אוהא>\nאוֹ \"אֱהֵא נָאֶה לְנָזִיר\", \n\"נָזִיק\", \"נָזִיחַ\", \"פָּזִיחַ\", הֲרֵי זֶה נָזִיר. \n\"הֲרֵינִי בָזֶה\", \"הֲרֵינִי מְסַלְסֵל\", \n\"הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל\", \"הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע\", <עליו>\nהֲרֵי זֶה נָזִיר. \n\"הֲרֵי עָלַי צִפֳּרִים\", \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nנָזִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ נָזִיר. \n",
+ "ב\n\"הֲרֵי אֲנִי מִן הַחַרְצַנִּים\", וּ\"מִן הַזַּגִּים\", <הזוגים>\nוּ\"מִן הַתִּגְלַחַת\", וּ\"מִן הַטֻּמְאָה\", \nהֲרֵי זֶה נָזִיר, וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו. <עליו מנוקד עָלַי והו\"ו מחוקה> \n\"הֲרֵי אנִי נָזִיר כְּשִׁמְשׁוֹן\", \"כְּבֶן מָנוֹחַ\", \n\"כְּבַעַל דְּלִילָה\", \"כְּמִי שֶׁעִקֵּר דַּלְתוֹת עַזָּה\", \n\"כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו\", \nהֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן. \nמַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן? \nנְזִיר עוֹלָם, \nהִכְבִּיד אֶת שְׂעָרוֹ, מֵקֵל בַּתַּעַר, \nמֵבִיא שָׁלוֹשׁ בְּהֵמוֹת. \nוְאִם נִטַּמָּא, אֵינוּ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. \nנְזִיר שִׁמְשׁוֹן, \nהִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, אֵינוּ מֵקֵל, \nוְאִם נִטַּמָּא, אֵינוּ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. \n",
+ "ג\nסְתָם נְזִירוּת שְׁלוֹשִׁים יוֹם. \nאָמַר: \n\"הֲרֵי אֲנִי נָזִיר אַחַת גְּדוֹלָה\", \n\"הֲרֵי אֲנִי נָזִיר אַחַת קְטַנָּה\", \nאֲפִלּוּ מִכָּן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם, \nנָזִיר שְׁלוֹשִׁים יוֹם. \n\"הֲרֵינִי יוֹם אֶחָד\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שָׁעָה אַחַת\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמַחְצָה\", \nהֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם. \n\"הֲרֵי אֲנִי שְׁלוֹשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת\", \nנָזִיר שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם, \nשֶׁאֵין נוֹזְרִים שָׁעוֹת. \n",
+ "ד\n\"הֲרֵי אֲנִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי\", \nוְ\"כַעֲפַר הָאָרֶץ\", וּ\"כְחוֹל הַיָּם\", \nהֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם, \nוּמְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם. \nרְבִּי אוֹמֵר: \nאֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם. \nוְאֵי זֶה הוּא שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם? \nהָאוֹמֵר: \n\"הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי\", \nוְ\"כַעֲפַר הָאָרֶץ\", וּ\"כְחוֹל הַיָּם\". \n",
+ "ה\n\"הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת\", וּ\"מְלֹא הַקֻּפָּה\", <הקוף>\nבּוֹדְקִין אוֹתוֹ. \nאִם אָמַר \"אַחַת גְּדוֹלָה נָזַרְתִּי\", \nנָזִיר שְׁלוֹשִׁים יוֹם. \nוְאִם אָמַר \"סְתָם נָזַרְתִּי\", \nרוֹאִין אֶת הַקֻּפָּה כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל, <הקופא כילו>\nוְנָזִיר כָּל יָמָיו. \n",
+ "ו\n\"הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּן וְעַד מְקוֹם פְּלוֹנִי\", \nאוֹמֵד כַּמָּה יָמִים מִכָּן וְעַד מְקוֹם פְּלוֹנִי. \nפָּחוּת מִשְּׁלשִׁים יוֹם, נָזִיר שְׁלוֹשִׁים יוֹם, \nוְאִם לָאו, נָזִיר כְּמִנְיַן הַיָּמִים. \n",
+ "ז\n\"הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה\", \nמוֹנֶה נְזִירוּת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה. \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמַעֲשֶׂה הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלִים, מֵת. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\n\"הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה\", \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nנָזִיר. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ נָזִיר. \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nאַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּי, \nלֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר: \nהֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן. \n",
+ "ב\nאָמַר: \n\"אָמְרָה פָרָה זוֹ: \nהֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אֲנִי\"; \n\"אָמַר הַדֶּלֶת הַזֶּה: \nהֲרֵי אֲנִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אָנִי\", \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nנָזִיר. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ נָזִיר. \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nאַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּי, \nלֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּאוֹמֵר: \n\"הֲרֵי פָרָה זוֹ קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא\". \n",
+ "ג\nמָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, אָמַר: \n\"הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ\", \nהֲרֵי זֶה נָזִיר. \nמַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכֹּרֶת, \nוּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס, וְאָמְרָה: \n\"הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ\". \nאָמְרוּ חֲכָמִים: \nלֹא נִתְכַּוְּנָה זוֹ אֶלָּא בְלוֹמַר: \n\"הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן\". \n",
+ "ד\n\"הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה בַיַּיִן וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים\", \nהֲרֵי זֶה נָזִיר, וְאָסוּר בְּכֻלָּם. \n\"יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירִים, \nאֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בַּיַּיִן\", \nהֲרֵי זֶה אָסוּר. \nוּרְבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. \n\"יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בַּיַּיִן, \nאֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִין לִי, \nמִפְּנֵי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא בַיַּיִן\", \n\"מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים\", \nהֲרֵי זֶה מֻתָּר. \nוּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. \n",
+ "ה\n\"הֲרֵינִי נָזִיר, וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר\", \nוְשָׁמַע חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: \n\"וַאֲנִי, וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר\". \nאִם הָיוּ פִקְחִין, מְגַלְּחִין זֶה אֶת זֶה; \nוְאִם לָאו, מְגַלְּחִין נְזִירִים אֲחֵרִים. \n",
+ "ו\n\"הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר\", \nוְשָׁמַע חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: \n\"וַאֲנִי, וְעָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר\", \nזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם, וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר, וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר. \n",
+ "ז\n\"הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְּהֵא לִי בֵן\". \nנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי זֶה נָזִיר. \nבַּת, טוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינָס, אֵינוּ נָזִיר. \nאִם אָמַר: \n\"כְּשֶׁאֶרְאֶה לִי וֶלֶד\", \nאֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַת וְטוֹמְטוֹם וְאַנְדְּרוֹגִינָס, \nהֲרֵי זֶה נָזִיר. \n",
+ "ח\nהִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, אֵינוּ נָזִיר. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nיֹאמַר: \n\"אִם הָיָה בֶן קַיָּמָא, הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה, <חובא>\nוְאִם לָאו, הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה\". \nחָזְרָה וְיָלְדָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nיֹאמַר: \n\"אִם הָרִאשׁוֹן הָיָה בֶן קַיָּמָא, \nהָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה, וְזוֹ נְדָבָה, \nוְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה, וְזוֹ חוֹבָה\". \n",
+ "ט\n\"הֲרֵינִי נָזִיר וְנָזִיר כְּשֶׁיְּהֵא לִי בֵן\", \nהִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵּן, \nמַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁלִּבְנוֹ. \n\"הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר\". \nהִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, \nמַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ, וּמוֹנֶה אֶת שֶׁלִּבְנוֹ, \nוְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ. \n",
+ "י\n\"הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר מֵאָה יוֹם\", \nנוֹלַד לוֹ בֵן עַד שִׁבְעִים, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם; \nלְאַחַר שִׁבְעִים, סוֹתֵר שִׁבְעִים, \nשֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוּת משְּׁלוֹשִׁים יוֹם. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nמִי שֶׁאָמַר \"הֲרֵינִי נָזִיר\", \nמְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד. \nוְאִם גִּלַּח יוֹם שְׁלוֹשִׁים, יָצָא. \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלוֹשִׁים יוֹם\", \nוְאִם גִּלַּח יוֹם שְׁלוֹשִׁים, לֹא יָצָא. \n",
+ "ב\nמִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת, \nמְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד, \nוְאֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. \nאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלוֹשִׁים, \nמְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים. \nוְאִם גִּלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא. \nזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רְבִּי פַּפְּיַס \nעַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת: \nשֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלוֹשִׁים, \nמְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים, \nוְאִם גִּלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא, \nשֶׁיּוֹם שְׁלוֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. \n",
+ "ג\nמִי שֶׁאָמַר \"הֲרֵינִי נָזִיר\", \nנִטַּמָּא יוֹם שְׁלוֹשִׁים, \nסָתַר אֶת הַכֹּל. \nוּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nלֹא סָתַר אֶלָּא שִׁבְעָה. \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלוֹשִׁים יוֹם\", \nנִטַּמָּא יוֹם שְׁלוֹשִׁים, \nסָתַר אֶת הַכֹּל. \n",
+ "ד\n\"הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם\", \nנִטַּמָּא יוֹם מֵאָה, \nסָתַר אֶת הַכֹּל. \nוּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nלֹא סָתַר אֶלָּא שְׁלוֹשִׁים. \nנִטַּמָּא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד, \nסָתַר שְׁלוֹשִׁים. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nלֹא סָתַר אֶלָּא שִׁבְעָה. \n",
+ "ה\nמִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בֵין הַקְּבָרוֹת, \nאֲפִלּוּ הוּא שָׁם שְׁלוֹשִׁים יוֹם, \nאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, \nוְאֵינוּ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. \nיָצָא וְנִכְנַס, עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, \nוּמֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nלֹא בוֹ בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ו,יב) \n\"וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ\", \nעַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים. \n",
+ "ו\nמִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת מְרֻבָּה, \nהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nנָזִיר שְׁלוֹשִׁים יוֹם. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nנָזִיר כַּתְּחִלָּה. \nמַעֲשֶׂה בְהֵילְנֵי הַמַּלְכָּה, \nשֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה: \n\"אִם יָבֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְשָׁלוֹם, \nאֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים\". <אֱהִא>\nוּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, \nוְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. \nוּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלַת לָאָרֶץ, \nוְהוֹרוּהָ בֵית הֶלֵּל, \nשֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. \nוּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת נִטַּמַּאת. \nנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nלֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. <עשרי>\n",
+ "ז\nמִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ, \nאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם, \nוְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nנֶחְלְקָה הָעֵדוּת, אֵין כָּן נְזִירוּת. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nיֵשׁ בִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם; \nשֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nמִי שֶׁאָמַר \"הֲרֵינִי נָזִיר\", \nוְשָׁמַע חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: \n\"אֲנִי\", \"וַאֲנִי\", \nכֻּלָּם נְזִירִים. \nהֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתָּרוּ כֻלָּם; \nהֻתַּר הָאַחֲרוֹן, הָאַחֲרוֹן מֻתָּר, וְכֻלָּם אֲסוּרִין. \n\"הֲרֵינִי נָזִיר\", \nוְשָׁמַע חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: \n\"פִּי כְפִיו, וּשְׂעָרִי כִשְׂעָרוֹ\", <וסערו כסערו>\nהֲרֵי זֶה נָזִיר. \n\"הֲרֵינִי נָזִיר\", \nוְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ, וְאָמְרָה \"וַאֲנִי\", \nמֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּם. \n\"הֲרֵינִי נְזִירָה\", \nוְשָׁמַע בַּעְלָהּ, וְאָמַר \"וַאֲנִי\", \nאֵינוּ יָכוֹל לְהָפֵר. \n",
+ "ב\n\"הֲרֵינִי נָזִיר, וְאַתְּ\", \nוְאָמְרָה \"אָמֵן\", \nמֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ בָּטֵל. \n\"הֲרֵינִי נְזִירָה, וְאַתְּ\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", <וְאָמְרָה>\nאֵינוּ יָכוֹל לְהָפֵר. \n",
+ "ג\nהָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר, \nהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן, וּמִטַּמָּא לַמֵּתִים, \nהֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. \nהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, \nוְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, \nהָיְתָה שׁוֹתָה בַיַּיִן וּמִטַּמָּא לַמֵּתִים, \nאֵינָה סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם אֵינָה סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, \nתִּסְפֹּג מַכּוֹת מַרְדּוּת. \n",
+ "ד \nהָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַנָּזִיר, \nהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ, \nוְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, \nאִם מִשֶּׁלּוֹ הָיְתָה בְהֵמָה, \nתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. \nוְאִם מִשֶּׁלָּהּ הָיְתָה הַבְּהֵמָה, \nהַחַטָּאת תָּמוּת, וְהָעוֹלָה תִקָּרֵב עוֹלָה, \nוּשְׁלָמִים יִקָּרְבוּ שְׁלָמִים, \nוְנֶאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. \nהָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים, יִפְּלוּ לִנְדָבָה; <לו>\nמָעוֹת מְפרָשִׁים, \nדְּמֵי חַטָּאת, \nיֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח, לֹא נֶהְנִים וְלֹא מוֹעֲלִין; \nדְּמֵי עוֹלָה, \nיָבוֹאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶם; \nדְּמֵי שְׁלָמִים, \nיָבוֹאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. \n",
+ "ה\nנִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, \nאֵינוּ יָכוֹל לְהָפֵר. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ נִשְׁחָטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכָּל הַבְּהֵמוֹת, \nאֵינוּ יָכוֹל לְהָפֵר. \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה; \nאֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, יָפֵר, \nשֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: \n\"אֵי אֶפְשִׁי אִשָּׁה מְנֻוֶּלֶת\". \nרְבִּי אוֹמֵר: \nאַף בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה, יָפֵר, \nשֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: \n\"אֵי אֶפְשִׁי אִשָּׁה מְגֻלַּחַת\". \n",
+ "[ו] \nהָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַנָּזִיר, \nוְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר. \nכֵּיצַד? \nגִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבִים, \nמֵחָה אוֹ שֶׁמֵּחוּהוּ קְרוֹבִים, \nהָיְתָה לוֹ בְהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת, \nהַחַטָּאת תָּמוּת, \nוְהָעוֹלָה תִקָּרֵב עוֹלָה, \nוּשְׁלָמִים יִקָּרְבוּ שְׁלָמִים, \nוְנֶאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. \nהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִים, \nיִפְּלוּ לִנְדָבָה; \nמָעוֹת מְפֹרָשִׁים, \nדְּמֵי חַטָּאת, \nיֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח, לֹא נֶהְנִין וְלֹא מוֹעֲלִין; \nדְּמֵי עוֹלָה, \nיָבוֹאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן; \nדְּמֵי שְׁלָמִים, \nיָבוֹא שְׁלָמִין, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. \n",
+ "ז\nהָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, \nוְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. \nכֵּיצַד? \nמִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר, \nוְהִפְרִישׁ מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וּמֵת, \nאָמַר: \n\"הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מְעוֹת אַבָּא\", \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nהֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה, \nאֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. \nוְאֵי זֶה הוּא שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו? \nמִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים, \nוְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וּמֵת, \nזֶהוּ שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nהֶקְדֵּשׁ טָעִיּוֹת, הֶקְדֵּשׁ. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ הֶקְדֵּשׁ. \nכֵּיצַד? \nאָמַר: \n\"שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ\", \nוְיָצָא לָבָן, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nהֶקְדֵּשׁ; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ הֶקְדֵּשׁ. \n",
+ "ב\n\"דִּינַר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹן, הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ\", \nוְעָלָה שֶׁלַּכֶּסֶף, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nהֶקְדֵּשׁ. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ הֶקְדֵּשׁ. \n\nג \n\"חָבִית שֶׁלַּיַּיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה, \nהֲרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ\", <הוּא>\nוְעָלַת שֶׁלַּשֶּׁמֶן, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nהֶקְדֵּשׁ. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ הֶקְדֵּשׁ. \n",
+ "ד\nמִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר וְנִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְאָסָרוּ, <וַאֲסָרוּ>\nמוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר. \nנִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְהִתִּירוּ, \nהָיְתָה לּוֹ בְהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת, \nתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. \nאָמְרוּ בֵית הֶלֵּל לְבֵית שַׁמַּי: \nאֵין אַתֶּם מוֹדִין בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת, \nשֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר? \nאָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי: \nאֵין אַתֶּם מוֹדִין בְּמִי שֶׁטָּעָה, \nוְקָרָא לַתְּשִׁיעִי, עֲשִׂירִי, \nוְלַעֲשִׂירִי, תְּשִׁיעִי, \nוּלְאֶחָד עָשָׂר, עֲשִׂירִי, \nשֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ? \nאָמְרוּ לָהֶן בֵּית הֶלֵּל: \nלֹא הַשֵּׁבֶט קִדְּשׁוֹ, \nמָה אִלּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט \nעַל הַשְּׁמִינִי אוֹ עַל שְׁנֵים עָשָׂר, \nשֶׁמֵּא עָשָׂה כְלוּם? \nאֶלָּא כָתוּב שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָעֲשִׂירִי, \nהוּא קִדֵּשׁ אֶת הַתְּשִׁיעִי וְאֶת אֶחָד עָשָׂר. \n",
+ "ה\nמִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר, \nוְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנָבָה, \nאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה הַבְּהֵמָה נָדַר, \nהֲרֵי זֶה נָזִיר, \nאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה הַבְּהֵמָה נָדַר, \nאֵינוּ נָזִיר. \nזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם אִיש הַמָּדִי: \nכְּשֶׁעָלוּ נְזִירִין מִן הַגּוֹלָה וּמָצְאוּ בֵית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, \nאָמַר לָהֶן נַחוּם אִיש הַמָּדִי: \n\"אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב, \nנְזִירִים הֱיִיתֶם?\" \nאָמְרוּ לוֹ \"לָאו!\" \nוְהִתִּירָן נַחוּם אִיש הַמָּדִי. \nוּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ: \nכָּל שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָזִיר, \nמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵינוּ נָזִיר. <מֵשֶׁחָרַב>\n",
+ "ו\nהָיוּ מַהְלְכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֶחָד בָּא כְנֶגְדָּן, \nאָמַר אֶחָד מֵהֶן: \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִיש פְּלוֹנִי!\" \nוְאֶחָד אָמַר: \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵינוּ הוּא!\" \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר!\" \n\"שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר\", \n\"שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִים\", \n\"שֶׁכֻּלְּכֶם נְזִירִים\", \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nכֻּלָּם נְזִירִים. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ נָזִיר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ דְבָרָיו. \nוּרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nאֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר. \n",
+ "ו\nהִרְתִּיעַ לְאַחֲרָיו, אֵינוּ נָזִיר. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nיוֹמַר: \n\"אִם הָיָה כִדְבָרַי, הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה, \nוְאִם לָאו, הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה.\" \n",
+ "רָאָה אֶת הַכּוֹי וְאָמַר: \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה חַיָּה\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְהֵמָה\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְהֵמָה\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְהֵמָה\", \n\"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר\", \n\"שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר\", \n\"שֶׁכֻּלְּכֶם נְזִירִים\", \n\"שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִים\", \nהֲרֵי כֻלָּם נְזִירִים. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nשְׁלֹשָׁה מִינִים אֲסוּרִים בַּנָּזִיר: \nהַטֻּמְאָה, וְהַתִּגְלַחַת, וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. \n[וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן] מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזַּיִת. \nמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה: \nעַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ שָׁרָה פִתּוֹ בַיַּיִן, \nוְיֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרֵף כַּזַּיִת, \nחַיָּב. \n",
+ "ב\nוְחַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, \nוְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן, \nוְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, \nוְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. <הזוגים>\nרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nאֵינוּ חַיָּב, \nעַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּין וְזַגָּן. <וזוגן> \nאֵילוּ הֵן הַחַרְצַנִּים וְאֵילוּ הֵן הַזַּגִּים? <אֵילּוּ; הזוגים>\nהַחַרְצַנִּים, אֵלּוּ הֵן הַחִיצוֹנִים, \nוְהַזַּגִּים, אֵלּוּ הֵן הַפְּנִימִיִּים. <והזוגים> \nדִּבְרֵי רְבִּי יוּדָה. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nשֶׁלֹּא תִטְעֶה כַזּוֹג שֶׁלִּבְהֵמָה, \nהַחִיצוֹן זוֹג וְהַפְּנִימִי עִנְבֵל. <ענבול>\n",
+ "ג\nסְתָם נְזִירוּת שְׁלוֹשִׁים יוֹם. \nגִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לֶסְטִים, \nסוֹתֵר שְׁלוֹשִׁים יוֹם. \nנָזִיר שֶׁגִּלַּח בֵּין בַּזּוֹג בֵּין בַּתַּעַר, \nאוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא, \nחַיָּב. \nנָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס, \nאֲבָל לֹא סוֹרֵק. \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nלֹא יָחוּף בָּאֲדָמָה, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר. \n",
+ "ד\nנָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַיַּיִן כָּל הַיּוֹם, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת; \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תִּשְׁתֶּה\", \"אַל תִּשְׁתֶּה!\" \nוְהוּא שׁוֹתֶה, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n\nה\nהָיָה מִטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תִּטַּמֵּא\", אַל תִּטַּמֵּא!\" \nוְהוּא מִטַּמֵּא, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n\nו\nהָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תְּגַלַּח\", \"אַל תְּגַלַּח!\" \nוְהוּא מְגַלֵּחַ, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n",
+ "ז\nשְׁלֹשָׁה מִינִים אֲסוּרִים בַּנָּזִיר: \nהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. \nחֹמֶר בַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, \nשֶׁהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִים, \nוְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוּ סוֹתֵר. \nחֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת: \nשֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, <שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶ שֶׁלֹּא הוֹתַּר בִּכְלַל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן הטומאה והתגלחת הוּתָּרו>\nוְהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת הֻתְּרוּ מִכְּלָלָן \nבְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה. \nחֹמֶר בַּטֻּמְאָה מִבַּתִּגְלַחַת, \nשֶׁהַטֻּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, \nוְחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן, \nוְתִגְלַחַת אֵינָה סוֹתֶרֶת אֶלָּא עַד שְׁלוֹשִׁים יוֹם, \nוְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן. \n",
+ "ח\nתִּגְלַחַת הַטֻּמְאָה כֵיצַד? \nהָיָה מַזֶּה בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, \nוּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי, \nוּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. \nאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי, מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם. \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה. \nאָמַר לוֹ רְבִּי טַרְפוֹן: \nמַה בֵּין זֶה לִמְצֹרָע? \nאָמַר לוֹ: \nשֶׁזֶּה טַהֲרָתוֹ תְלוּיָה בְיָמָיו, \nוּמְצֹרָע טַהֲרָתוֹ תְלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ, \nוְאֵינוּ מֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו \nאֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעֹרַב שֶׁמֶשׁ. <השמש>\n",
+ "ט\nתִּגְלַחַת הַטַּהֲרָה כֵיצַד? \nהָיָה מֵבִיא שָׁלוֹשׁ בְּהֵמוֹת: \nחַטָּאת, וְעוֹלָה וּשְׁלָמִים, \nוְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם; \nדִבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה. \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nלֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת, \nשֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם. \nוְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן, יָצָא. \n",
+ "י\nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nהֵבִיא שָׁלוֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵרֵשׁ, \nהָרְאוּיָה לְחַטָּאת תִּקָּרֵב חַטָּאת, \nלְעוֹלָה תִּקָּרֵב עוֹלָה, \nלַשְּׁלָמִים תִּקָּרֵב שְׁלָמִים. \nהָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. <הדור> \nוְאִם גִּלַּח בַּמְּדִינָה, הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. <הדור> \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִין? \nבְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה. \nאֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, \nלֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. <הדור> \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nהַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד, \nחוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִלְבַד. \n",
+ "יא\nהָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן, \nכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל, \nוְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, \nוּרְקִיק מַצָּה אַחַת, \nוְנוֹתְנָן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן, \nוְאַחַר כָּךְ הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וְלִטַּמֵּא לַמֵּתִים. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים, \nהֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וְלִטַּמֵּא לַמֵּתִים. \n",
+ "יב\nגִּלַּח עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָסוּל, \nתִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. \nגִּלַּח עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, \nוְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן, \nתִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. \nגִּלַּח עַל הָעוֹלָה אוֹ עַל הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, \nוְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן, \nתִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ, \nוּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים עָלוּ לוֹ. \nוְאִם גִּלַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר, \nתִּגְלַחְתּוֹ כְשֵׁרָה, וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים. \n",
+ "יג\nמִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים וְנִטְמָא, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nסוֹתֵר אֶת הַכֹּל. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהַר. \nאָמְרוּ לוֹ: \nמַעֲשֶׂה בְמִרְיָם הַתַּדְמוֹרִית, <התודמרית>\nשֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, \nוּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהִיא מְסַכֶּנֶת, \nוְהָלְכָה וּמְצָאַתָּהּ שֶׁמֵּתָה, \nאָמְרוּ חֲכָמִים: \nתָּבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהַר. <ויטהר>\n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nכֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר אֵינָן מִטַּמִּים בִּקְרוֹבֵיהֶם, \nהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nיִטַּמֵּא כֹהֵן גָּדוֹל, וְאַל יִטַּמֵּא נָזִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיִטַּמֵּא נָזִיר, וְאַל יִטַּמֵּא כֹהֵן גָּדוֹל. \nאָמַר לָהֶן רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nיִטַּמֵּא כֹהֵן, \nשֶׁאֵינוּ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ, \nוְאַל יִטַּמֵּא נָזִיר, \nשֶׁהוּא מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ. \nאָמְרוּ לוֹ: \nיִטַּמֵּא נָזִיר, \nשֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת שָׁעָה, \nוְאַל יִטַּמֵּא כֹהֵן, \nשֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם. \n",
+ "ב\nעַל אֵלּוּ הַטְּמָאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ: \nעַל הַמֵּת, \nוְעַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, \nוְעַל כַּזַּיִת נֶצֶל, \nוְעַל מְלֹא תַרְוָד רָקָב, \nוְעַל הַשִּׁזְרָה, \nוְעַל הַגֻּלְגּלֶת, \nוְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת, \nוְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כָּרָאוּי, \nוְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת, \nוְעַל חֲצִי לֹג דָּם. \nעַל מַגָּעָן, וְעַל מַשָּׂאָן, וְעַל אֲהֵילָן. \nוְעַל עֶצֶם כִּסְעוֹרָה; \nעַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. \nוְעַל אֵלּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, \nמַזֶּה בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, \nוְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִים, \nוְאֵינוּ מַתְחִיל לִמְנוֹת עַד שֶׁיִּטְהַר, \nוְיָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ. \n",
+ "ג\nאֲבָל הַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרַס, \nוְאֶרֶץ הָעַמִּים, וְהַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, \nוּרְבִיעִית דָּם, וְאָהֵל, וְרֹבַע עֲצָמוֹת, \nוְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת, \nוִימֵי סָפְרוֹ וִימֵי גָמְרוֹ; <בימי, בימי>\nעַל אֵלּוּ, אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ \nוּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, \nוְאֵינוּ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִים, \nוּמַתְחִיל מוֹנֶה מִיָּד, \nוְקָרְבָּן אֵין לוֹ. \nבֶּאֱמֶת, יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה, \nוִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁלִּמְצֹרָע, \nהֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִים לוֹ. \n",
+ "ד\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nכָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, \nחַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. \nוְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, \nאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. \nאָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nלֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. \nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nדַּנְתִּי לִפְנֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nמָה אִם עֶצֶם כִּסְעוֹרָה, \nשֶׁאֵינוּ מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּאָהֵל, \nהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ, \nרְבִיעִית דָּם, \nשֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּאָהֵל, \nאֵינוּ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ \nעַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ? <נמחקו הה\"אין ותוקנו לנונים סופיים>\nאָמַר לִי: \nמַה זֶּה עֲקִיבָה! \nאֵין דָּנִין כָּן קַל וָחֹמֶר. <קול>\nוּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים \nלִפְנֵי רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ, \nאָמַר לִי: \nיָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כָךְ אָמְרוּ הֲלָכָה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nשְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶם אֶחָד: \n\"רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטַּמָּא, \nוְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם\", \nמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טַהֲרָה, \nוְאוֹמֵר: \n\"אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, \nקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלָּךְ, \nוְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, \nקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלָּךְ.\" \nוְסוֹפְרִים שְׁלוֹשִׁים יוֹם, \nוּמְבִיאִין קָרְבַּן טַהֲרָה, \n\nב\nוְאוֹמֵר: \n\"אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, \nקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלָּךְ, \nוְזֶה קָרְבַּן טַהֲרָתִי, \nאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, \nקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלָּךְ, \nוְזֶה קָרְבַּן טַהֲרָתָךְ\". \nמֵת אֶחָד מֵהֶן, \nאָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nיְבַקֵּשׁ מֵאֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בַנָּזִיר, \nוְיֹאמַר: \n\"אִם טָמֵא הָיִיתִי, \nהֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד, <אֲנִי>\nוְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, \nהֲרֵי אַתָּה נָזִיר לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם.\" \nוְסוֹפְרִין שְׁלוֹשִׁים יוֹם, \nוּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טַהֲרָה, \n\nג\nוְאוֹמֵר: \n\"אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, \nקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלָּךְ. \nאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, \nקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְסָפֵק.\" <ספק>\nוְסוֹפְרִים שְׁלוֹשִׁים יוֹם, \nוּמְבִיאִין קָרְבַּן טַהֲרָה, \n\nד\nוְאוֹמֵר: \n\"אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, \nקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלָּךְ, \nזֶה קָרְבַּן טַהֲרָתִי. \nאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, \nקָרְבַּן טַהֲרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְסָפֵק, \nוְזֶה קָרְבַּן טַהֲרָתָךְ.\" \nאָמַר לוֹ בֶן זוֹמָה: \nוּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בַנָּזִיר? \nאֶלָּא מֵבִיא חַטָּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, \nוְאוֹמֵר: \n\"אִם טָמֵא הָיִיתִי, \nהַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה, \nוְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, \nהָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת בְּסָפֵק.\" \nוְסוֹפֵר שְׁלוֹשִׁים יוֹם, \nוּמֵבִיא קָרְבַּן טַהֲרָה, \n\nה\nוְאוֹמֵר: \n\"אִם טָמֵא הָיִיתִי, \nהָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. \nאִם טָהוֹר הָיִיתִי, \nהָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה, \nוְזֶה שְׁאָר קָרְבָּנִי.\" \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nיְהוֹשֻׁעַ! \nנִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו מְחֻצִּים! \nאֲבָל הוֹדוּ חֲכָמִים לְדִבְרֵי בֶן זוֹמָה. \n",
+ "ו\nנָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְסָפֵק וּמֻחֲלָט בְּסָפֵק, \nאוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם, \nוְשׁוֹתֶה בַיַּיִן וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים \nלְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, \nשֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָה תִגְלַחַת הַנָּזִיר, \nבִּזְמַן שֶׁהִיא וַדַּי, \nאֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִיא סָפֵק, אֵינָה דּוֹחָה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. \nנָשִׁים וַעֲבָדִים, יֵשׁ לָהֶם נְזִירוּת. \nחֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים, \nשֶׁהוּא כוֹפֵף אֶת עַבְדּוֹ, \nוְאֵינוּ כוֹפֵף אֶת אִשְׁתּוֹ. \nחֹמֶר בָּעֲבָדִים מִבַּנָּשִׁים, \nשֶׁהוּא מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ, \nוְאֵינוּ מֵפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ. \nהֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ, \nהֵפֵר לָהּ עוֹלָמִית. \nהֵפֵר לְעַבְדּוֹ, \nיָצָא לְחֵרוּת, מַשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ. \nעָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו, \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nלֹא יִשְׁתֶּה. \nוּרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nיִשְׁתֶּה. \n",
+ "ב\nנָזִיר שֶׁגִּלַּח וְנוֹדַע שֶׁהָיָה טָמֵא, \nאִם טֻמְאָה יְדוּעָה, סוֹתֵר, \nוְאִם טֻמְאַת הַתְּהוֹם, אֵינוּ סוֹתֵר. \nאִם עַד שֶׁלֹּא גִלַּח, \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, סוֹתֵר. \nכֵּיצַד? \nיָרַד לִטְבּוֹל בַּמְּעָרָה, \nוְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְּעָרָה, טָמֵא. \nנִמְצָא מְשֻׁקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה, \nיָרַד לְהָקֵר, טָהוֹר, \nלִטַּהֵר מִטֻּמְאַת הַמֵּת, טָמֵא, \nשֶׁחֶזְקַת הַטָּמֵא, טָמֵא, \nוְחֶזְקַת הַטָּהוֹר, טָהוֹר, \nשֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. \n<הֲלָכָה הַמּוֹצֵא ובתריה כל ספק ובתריה> \n",
+ "ד\nהַמּוֹצֵא מֵת כַּתְּחִלָּה, וּמֻשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ, \nנוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. \nמָצָא שְׁנַיִם, נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן. \nמָצָא שְׁלֹשָׁה, \nאִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה, \nכִּמְלוֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ,\nהֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, \nבּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. \nמָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים, \nבּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, \nשֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר; \nשֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ, \nהָיָה נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. \n",
+ "ג\nכָּל סְפֵק נְגָעִים כַּתְּחִלָּה, טָהוֹר, \nעַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה. \nמִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא. \nבְּשֶׁבַע דְּרָכִים בּוֹדְקִים אֶת הַזָּב \nעַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה: <'לַטֻּמְאָה' כתוב על די המגיה על מקום מחוק>\nבְּמַאֲכָל, בְּמִשְׁתֶּה, \nבְּמַשָּׂא, בִּקְפִיצָה, \nבְּחֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִרְהוּר. \nמִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה, <'לַטֻּמְאָה' כתוב על די המגיה על מקום מחוק>\nאֵין בּוֹדְקִים אוֹתוֹ. \nאָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאִים, \nשֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. \n\nה\nהַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וַעֲמָדוּהוּ לַמִּיתָה, \nהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, \nלְאַחַר מִכֵּן הִכְבִּיד וּמֵת, \nחַיָּב. \nרְבִּי נְחֶמְיָה פוֹטֵר, \nשֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. \n",
+ "ו\nנָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל, \nכְּדִבְרֵי רְבִּי נְהוֹרַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א א,יא) \n\"וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ\"; \nנֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יג,ה) \"מוֹרָה\", \nוְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל \"מוֹרָה\", \nמַה מּוֹרָה אֲמוּרָה בְשִׁמְשׁוֹן, נָזִיר, \nאַף מוֹרָה אֲמוּרָה בִשְׁמוּאֵל, נָזִיר. \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nוַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁלְבָּשָׂר וָדָם? \nאָמַר לוֹ רְבִּי נְהוֹרַי: \nוַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (שמואל א טז,ב) \n\"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי\", \nשֶׁכְּבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָא שֶׁלְבָּשָׂר וָדָם. \n\n\n\n\n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4f3e11a766e88e05fe68c6b4b36471cbb0beb2f5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,107 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "כל כנויי נזירות. כנזירות. האומר אהא. הרי זה נזיר. או אהא נוה. נזיר. נזיק. נזיח. פזיח. הרי זה נזיר. הריני כזה. הריני מסלסל. הריני מכלכל. הרי עלי לשלח פרע. הרי זה נזיר. הרי עלי צפורים. רבי מאיר אומר נזיר. וחכמים אומרים אינו נזיר: ",
+ "הריני נזיר מן החרצנים. ומן הזגים. ומן התגלחת. ומן הטומאה הרי זה נזיר. וכל דקדוקי נזירות עליו. הריני כשמשון. כבן מנוח. כבעל דלילה. כמי שעקר דלתות עזה. כמי שנקרו פלשתים את עיניו. הרי זה נזיר שמשון. מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון. נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער. ומביא שלש בהמות. ואם נטמא מביא קרבן טומאה. נזיר שמשון. הכביד שערו אינו מיקל. ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה: ",
+ "סתם נזירות שלשים יום. אמר הריני נזיר אחת גדולה. הריני נזיר אחת קטנה. אפילו מכאן ועד סוף העולם. נזיר שלשים יום. הריני נזיר ויום אחד. הריני נזיר ושעה אחת. הריני נזיר אחת ומחצה. הרי זה נזיר שתים. הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת. נזיר שלשים ואחד יום. שאין נוזרים לשעות: ",
+ "הריני נזיר כשער ראשי. וכעפר הארץ. וכחול הים. הרי זה נזיר עולם. ומגלח אחת לשלשים יום. רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום. ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום. האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי. וכעפר הארץ. וכחול הים: ",
+ "הריני נזיר מלא הבית. או מלא הקופה. בודקין אותו. אם אמר אחת גדולה נזרתי. נזיר שלשים יום. ואם אמר סתם נזרתי. רואין את הקופה. כאילו היא מלאה חרדל. ונזיר כל ימיו: ",
+ "הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני. אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני. אם פחות משלשים יום. נזיר שלשים יום. ואם לאו נזיר כמנין הימים: ",
+ "הריני נזיר כמנין ימות החמה. מונה נזירות כמנין ימות החמה. אמר רבי יהודה מעשה היה. כיון שהשלים מת: "
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר מן הגרוגרות. ומן הדבילה. בית שמאי אומרים נזיר. ובית הלל אומרים אינו נזיר. אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי. לא אמרו. אלא באומר הרי הן עלי קרבן: ",
+ "אמר אמרה פרה זו הריני נזירה. אם עומדת אני. אמר הדלת הזה הריני נזיר. אם נפתח אני. בית שמאי אומרים נזיר. ובית הלל אומרים אינו נזיר. אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי. לא אמרו. אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא: ",
+ "מזגו לו את הכוס. ואמר הריני נזיר ממנו. הרי זה נזיר. מעשה באשה אחת שהיתה שכורה. ומזגו לה את הכוס. ואמרה הריני נזירה ממנו. אמרו חכמים לא נתכונה. אלא לומר הרי הוא עלי קרבן: ",
+ "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין. ומיטמא למתים. הרי זה נזיר ואסור בכולן. יודע אני שיש נזירות. אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין. הרי זה אסור. ור' שמעון מתיר. יודע אני שהנזיר אסור ביין. אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי. מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין. או מפני שאני קובר את המתים. הרי זה מותר. ורבי שמעון אוסר: ",
+ "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. ושמע חבירו ואמר ואני. ועלי לגלח נזיר. אם היו פקחים מגלחים זה את זה ואם לאו מגלחים נזירים אחרים: ",
+ "הרי עלי לגלח חצי נזיר. ושמע חבירו ואמר. ואני עלי לגלח חצי נזיר. זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר. וזה מגלח חצי נזיר: ",
+ "הריני נזיר לכשיהיה לי בן. ונולד לו בן. הרי זה נזיר נולד לו בת. טומטום. ואנדרוגינוס. אינו נזיר. אם אמר כשאראה כשיהיה לי ולד. אפילו נולד לו בת. טומטום. ואנדרוגינוס. הרי זה נזיר: ",
+ "הפילה אשתו. אינו נזיר. ר' שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימא. הרי אני נזיר חובה. ואם לאו הרי אני נזיר נדבה. חזרה וילדה. הרי זה נזיר. רבי שמעון אומר יאמר אם הראשון בן קיימא. הראשון חובה. וזו נדבה. ואם לאו. הראשון נדבה. וזו חובה: ",
+ "הריני נזיר. ונזיר כשיהיה לי בן. התחיל מונה את שלו. ואחר כך נולד לו בן. משלים את שלו. ואחר כך מונה את של בנו. הריני נזיר כשיהיה לי בן. ונזיר. התחיל מונה את שלו. ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו. ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו: ",
+ "הריני נזיר לכשיהא לי בן. ונזיר מאה יום. נולד לו בן. עד שבעים. לא הפסיד כלום. לאחר שבעים. סותר שבעים. שאין תגלחת פחות משלשים יום: "
+ ],
+ [
+ "מי שאמר הריני נזיר. מגלח יום שלשים ואחד. ואם גלח ליום שלשים. יצא. הריני נזיר שלשים יום. אם גלח ליום שלשים. לא יצא: ",
+ "מי שנזר שתי נזירות. מגלח את הראשונה. יום שלשים ואחד. ואת השניה יום ששים ואחד. ואם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח יום ששים חסר אחד. יצא. וזו עדות העיד רבי פפייס. על מי שנזר שתי נזירות. שאם גלח את הראשונה שלשים יום. מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח ליום ששים חסר אחד. יצא. שיום שלשים עולה לו מן המנין: ",
+ "מי שאמר הריני נזיר. נטמא יום שלשים. סותר את הכל. רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. הריני נזיר שלשים יום. נטמא יום שלשים סותר את הכל: ",
+ "הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את הכל. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שלשים. נטמא יום מאה ואחד. סותר שלשים יום. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שבעה: ",
+ "מי שנזר והוא בבית הקברות. אפילו היה שם שלשים יום. אין עולין לו מן המנין. ואינו מביא קרבן טומאה. יצא ונכנס. עולין לו מן המנין. ומביא קרבן טומאה. ר' אליעזר אומר לא בו ביום. שנאמר (במדבר ו, יב) והימים הראשונים יפלו. עד שיהיו לו ימים ראשונים: ",
+ "מי שנזר נזירות הרבה. והשלים את נזירתו. ואחר כך בא לארץ. בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום. ובית הלל אומרים נזיר בתחלה. מעשה בהילני המלכה. שהלך בנה למלחמה. ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום. אהא נזירה שבע שנים. ובא בנה מן המלחמה. והיתה נזירה שבע שנים. ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה בית הלל. שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר רבי יהודה לא היתה נזירה. אלא ארבע עשרה שנה: ",
+ "מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו. אלו מעידים שנזר שתים. ואלו מעידים שנזר חמש. בית שמאי אומרים נחלקה העדות. ואין כאן נזירות. ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים: "
+ ],
+ [
+ "מי שאמר הריני נזיר. ושמע חבירו ואמר. ואני ואני. כולם נזירין. הותר הראשון הותרו כלן. הותר האחרון. האחרון מותר. וכולם אסורין. אמר הריני נזיר. ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו. הרי זה נזיר. הריני נזיר. ושמעה אשתו. ואמרה ואני. מיפר את שלה ושלו קיים. הריני נזירה. ושמע בעלה. ואמר ואני. אינו יכול להפר: ",
+ "הריני נזיר. ואת. ואמרה אמן. מיפר את שלה. ושלו קיים. הריני נזירה. ואתה. ואמר אמן. אינו יכול להפר: ",
+ "האשה שנדרה בנזיר. והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים. הרי זו סופגת את הארבעים. הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה. והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים. ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות: ",
+ "האשה שנדרה בנזיר. והפרישה את בהמתה. ואחר כך הפר לה בעלה. אם שלו היתה בהמתה. תצא ותרעה בעדר. ואם שלה היתה בהמתה. החטאת תמות. ועולה תקרב עולה. והשלמים תקרב שלמים. ונאכלין ליום אחד. ואינן טעונין לחם. היו לה מעות סתומים. יפלו לנדבה. מעות מפורשים. דמי חטאת ילכו לים המלח. לא נהנים ולא מועלים בהן. דמי עולה יביאו עולה. ומועלים בהן. דמי שלמים יביאו שלמים. ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם: ",
+ "נזרק עליה אחד מן הדמים. אינו יכול להפר. רבי עקיבא אומר. אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות. אינו יכול להפר. במה דברים אמורים. בתגלחת הטהרה. אבל בתגלחת הטומאה. יפר. שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת. ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר. שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת: ",
+ "האיש מדיר את בנו בנזיר. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. כיצד גלח. או שגלחוהו קרוביו. מיחה או שמיחו קרוביו. היתה לו בהמה מופרשת. החטאת תמות. ועולה תקרב עולה. והשלמים יקרבו שלמים. ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם. היו לו מעות סתומין. יפלו לנדבה. מעות מפורשין. דמי חטאת ילכו לים המלח. לא נהנין ולא מועלין. דמי עולה יביאו עולה. ומועלין בהן. דמי שלמים יביאו שלמים. ונאכלין ליום אחד. ואינן טעונין לחם: ",
+ "האיש מגלח על נזירות אביו. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד מי שהיה אביו נזיר. והפריש מעות סתומים על נזירתו. ומת. ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא. אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה. אין זה מגלח על נזירות אביו. איזהו שמגלח על נזירות אביו. מי שהיה הוא ואביו נזירים. והפריש אביו מעות סתומים לנזירתו. ומת. זה הוא שמגלח על נזירות אביו: "
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים. הקדש טעות הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש. כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון. הרי הוא הקדש ויצא לבן. בית שמאי אומרים הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש: ",
+ "דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש. ועלה של כסף. בית שמאי אומרים הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש. חבית של יין שתעלה בידי ראשונה. הרי היא הקדש. ועלתה של שמן. בית שמאי אומרים הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש: ",
+ "מי שנדר בנזיר. ונשאל לחכם ואסרו. מונה משעה שנדר. נשאל לחכם והתירו. היתה לו בהמה מופרשת. תצא ותרעה בעדר. אמרו בית הלל לבית שמאי. אי אתם מודים בזה. שהוא הקדש טעות. שתצא ותרעה בעדר. אמרו להם בית שמאי. אי אתם מודים במי שטעה. וקרא לתשיעי עשירי. ולעשירי תשיעי. ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש. אמרו להם בית הלל. לא השבט קדשו. ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני. ועל שנים עשר. שמא עשה כלום. אלא כתוב שקדש העשירי. הוא קדש התשיעי. ואת אחד עשר: ",
+ "מי שנדר בנזיר. והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה. אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר. הרי זה נזיר. ואם משנגנבה בהמתו נזר. אינו נזיר. וזו טעות טעה נחום המדי, כשעלו נזירין מן הגולה. ומצאו בית המקדש חרב. אמר להם נחום המדי אלו הייתם יודעים שבית המקדש חרב. הייתם נוזרים. אמרו לו. לא. והתירן נחום המדי. וכשבא הדבר אצל חכמים. אמרו לו. כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש. נזיר. ומשחרב בית המקדש. אינו נזיר: ",
+ "היו מהלכין בדרך. ואחד בא כנגדן. אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני. ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. שאין אחד מכם נזיר. ששניכם נזירים. שכולכם נזירים. בית שמאי אומרים כולן נזירים. ובית הלל אומרים אינו נזיר. אלא מי שלא נתקיימו דבריו. ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר: ",
+ "הרתיע לאחוריו אינו נזיר. רבי שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה. ואם לאו הריני נזיר נדבה: ",
+ "ראה את הכוי. ואמר הריני נזיר שזה חיה. הריני נזיר שזה אינו חיה. הריני נזיר שזה בהמה. הריני נזיר שאין זה בהמה. הריני נזיר שזה חיה ובהמה. הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר. הריני נזיר שכולכם נזירין. הרי כולם נזירים: "
+ ],
+ [
+ "שלשה מינין אסורין בנזיר. הטומאה והתגלחת. והיוצא מן הגפן. וכל היוצא מן הגפן. מצטרפין זה עם זה. ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. רבי עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין. ויש בה כדי לצרף כזית חייב: ",
+ "וחייב על היין בפני עצמו. ועל הענבים בפני עצמן. ועל החרצנים בפני עצמן. ועל הזגים בפני עצמן. רבי אלעזר בן עזריה אומר. אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן. אלו הן חרצנים. ואלו הן זגים. החרצנים אלו החיצונים. הזגים אלו הפנימים. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר שלא תטעה. כזוג של בהמה. החיצון זוג. והפנימי עינבל: ",
+ "סתם נזירות שלשים יום גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום. נזיר שגלח בין בזוג בין בתער. או שסיפסף כל שהוא חייב. נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער: ",
+ "נזיר שהיה שותה יין כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה. אל תשתה. והוא שותה. חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח. אל תגלח. והוא מגלח. חייב על כל אחת ואחת. היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תטמא. אל תטמא. והוא מטמא. חייב על כל אחת ואחת: ",
+ "שלשה מינין אסורין בנזיר. הטומאה. והתגלחת. והיוצא מן הגפן. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן. שהטומאה והתגלחת סותרין. והיוצא מן הגפן אינו סותר. חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת. שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו. וטומאה ותגלחת הותרו מכללן. בתגלחת מצוה. ובמת מצוה וחומר בטומאה מבתגלחת. שהטומאה סותרת את הכל. וחייבין עליה קרבן. ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום. ואין חייבין עליה קרבן: ",
+ "תגלחת הטומאה כיצד. היה מזה בשלישי ובשביעי. ומגלח בשביעי. ומביא קרבנותיו בשמיני. ואם גילח בשמיני. מביא קרבנותיו בו ביום. דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע. אמר לו זה טהרתו תלויה בימיו. ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. ואינו מביא קרבן. אלא אם כן היה מעורב שמש: ",
+ "תגלחת הטהרה כיצד. היה מביא שלש בהמות. חטאת עולה ושלמים. ושוחט את השלמים. ומגלח עליהם. דברי רבי יהודה. ר' אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת. שהחטאת קודמת בכל מקום. ואם גילח על אחד משלשתן יצא: ",
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר. הביא שלש בהמות ולא פירש. הראויה לחטאת. תקרב חטאת. לעולה. תקרב עולה. לשלמים. תקרב שלמים. היה נוטל שער ראש נזרו. ומשלח תחת הדוד. ואם גילח במדינה היה משלח תחת הדוד. במה דברים אמורים. בתגלחת הטהרה. אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד. רבי מאיר אומר. הכל משלחין תחת הדוד. חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד: ",
+ "היה מבשל את השלמים או שלקן. הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל. וחלת מצה אחת מן הסל. ורקיק מצה אחת. ונותן על כפי הנזיר ומניפן. ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין. ולהטמא למתים. רבי שמעון אומר. כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין. ולהטמא למתים: ",
+ "גלח על הזבח. ונמצא פסול. תגלחתו פסולה. וזבחיו לא עלו לו. גלח על החטאת שלא לשמה. ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן. תגלחתו פסולה. וזבחיו לא עלו לו. גלח על העולה. או על השלמים שלא לשמן. ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן. תגלחתו פסולה. וזבחיו לא עלו לו. ר' שמעון אומר. אותו הזבח לא עלה לו. אבל שאר זבחים עלו לו. ואם גלח על שלשתן. ונמצא אחד מהן כשר. תגלחתו כשרה. ויביא שאר הזבחים: ",
+ "מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא. ר' אליעזר אומר. סותר את הכל. וחכמים אומרים. יביא שאר קרבנותיו ויטהר. אמרו לו. מעשה במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים. ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה מסוכנת. והלכה ומצאה שמתה. ואמרו חכמים. תביא שאר קרבנותיה ותטהר: "
+ ],
+ [
+ "כהן גדול ונזיר. אינן מיטמאין בקרוביהן. אבל מיטמאין למת מצוה. היו מהלכין בדרך. ומצאו מת מצוה. רבי אליעזר אומר. יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים יטמא נזיר. ואל יטמא כהן גדול. אמר להם רבי אליעזר יטמא כהן. שאינו מביא קרבן על טומאתו. ואל יטמא נזיר. שהוא מביא קרבן על טומאתו. אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם. ואל יטמא כהן. שקדושתו קדושת עולם: ",
+ "על אלו טומאות הנזיר מגלח. על המת. ועל כזית מן המת. ועל כזית נצל. ועל מלא תרווד רקב. על השדרה. ועל הגולגולת. ועל אבר מן המת. ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי. ועל חצי קב עצמות. ועל חצי לוג דם. על מגען. ועל משאן. ועל אהלן. ועל עצם כשעורה. על מגעו. ועל משאו. על אלו הנזיר מגלח. ומזה בשלישי ובשביעי. וסותר את הקודמין. ואינו מתחיל למנות. אלא עד שיטהר. ומביא את קרבנותיו: ",
+ "אבל הסככות. והפרעות. ובית הפרס. וארץ העמים. והגולל. והדופק. ורביעית דם. ואהל. ורובע עצמות. וכלים הנוגעים במת. וימי ספרו. וימי גמרו. על אלו אין הנזיר מגלח. ומזה בשלישי ובשביעי. ואינו סותר את הקודמים ומתחיל ומונה מיד. וקרבן אין לו. באמת אמרו ימי הזב והזבה. וימי הסגרו של מצורע. הרי אלו עולין לו: ",
+ "אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע. כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה. חייבין עליה על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת. שאין הנזיר מגלח עליה. אין חייבין עליה על ביאת מקדש. אמר רבי מאיר. לא תהא זו קלה מן השרץ. אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר. מה אם עצם כשעורה. שאינו מטמא אדם באהל. הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל. אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה. אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר. וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע. אמר לי יפה אמרת. אלא כן אמרו הלכה: "
+ ],
+ [
+ "שני נזירים שאמר להן אחד. ראיתי אחד מכם שנטמא. ואיני יודע איזה מכם. מגלחין. ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. ואומר אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור. קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה שלך. וסופרין שלשים יום. ומביאין קרבן טהרה. ואומר. אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. וזה קרבן טהרתי. ואם אני הוא הטהור. קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה שלך. וזה קרבן טהרתך. מת אחד מהן. אמר רבי יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר. ואומר אם טמא הייתי. הרי אתה נזיר מיד. ואם טהור הייתי. הרי אתה נזיר אחר שלשים יום. וסופרין שלשים יום. ומביאין קרבן טומאה. וקרבן טהרה. ואומר אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה בספק. וסופרין שלשים יום. ומביאין קרבן טהרה. ואומר אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. וזה קרבן טהרתי. ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה בספק. וזהו קרבן טהרתך. אמר לו בן זומא. ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר. אלא מביא חטאת העוף. ועולת בהמה. ואומר אם טמא הייתי. החטאת מחובתי. והעולה נדבה. ואם טהור הייתי. העולה מחובתי. והחטאת בספק. וסופר שלשים יום. ומביא קרבן טהרה. ואומר אם טמא הייתי. העולה הראשונה נדבה. וזו חובה. ואם טהור הייתי. העולה הראשונה חובה וזו נדבה. וזה שאר קרבני. אמר רבי יהושע. נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים. אבל הודו לו חכמים לבן זומא: ",
+ "נזיר שהיה טמא בספק. ומוחלט בספק. אוכל בקדשים אחר ששים יום ושותה יין. ומיטמא למתים. אחר מאה ועשרים יום. שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר. בזמן שהוא ודאי. אבל בזמן שהוא ספק. אינו דוחה: "
+ ],
+ [
+ "הגוים אין להן נזירות. נשים ועבדים יש להן נזירות. חומר בנשים מבעבדים. שהוא כופה את עבדו. ואינו כופה את אשתו. חומר בעבדים מבנשים. שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו. הפר לאשתו הפר עולמית. הפר לעבדו. יצא לחירות משלים נזירתו. עבר מכנגד פניו. רבי מאיר אומר לא ישתה. ורבי יוסי אומר ישתה: ",
+ "נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא. אם טומאה ידועה סותר. ואם טומאת התהום אינו סותר. אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר. כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא. נמצא משוקע בקרקע המערה. ירד להקר טהור. ליטהר מטומאת מת טמא. שחזקת טמא טמא. וחזקת טהור טהור. שרגלים לדבר: ",
+ "המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו. מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן. מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה הרי זו שכונת קברות בודק הימנו ולהלן עשרים אמה. מצא אחד בסוף עשרים אמה. בודק הימנו ולהלן עשרים אמה. שרגלים לדבר. שאילו מתחלה מצאו. נוטלו ואת תבוסתו: ",
+ "כל ספק נגעים. בתחלה טהור. עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה. ספיקו טמא. בשבעה דרכים בודקין את הזב. עד שלא נזקק לזיבה. במאכל ובמשתה. במשא ובקפיצה. ובחולי. ובמראה. ובהרהור. משנזקק זיבה אין בודקין אותו. אונסו. וספיקו ושכבת זרעו. טמאין. שרגלים לדבר. המכה את חבירו ואמדוהו למיתה. והקל ממה שהיה. לאחר מכאן הכביד ומת חייב. רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר: ",
+ "נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי. שנאמר (שמואל א' א, יא) ומורה לא יעלה על ראשו. נאמר בשמשון (שופטים יג) ומורה ונאמר בשמואל ומורה. מה מורה האמורה בשמשון נזיר. אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם. אמר לו רבי נהוראי. והלא כבר נאמר (שמואל א' טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. שכבר היה עליו מורה של בשר ודם: "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1f2ca306d383897e9a0f6a60f043ced20c46205e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+ "title": "Mishnah Nazir",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Nazir",
+ "text": [
+ [
+ "כָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת. הָאוֹמֵר אֱהֵא, הֲרֵי זֶה נָזִיר. אוֹ אֱהֵא נָוֶה, נָזִיר. נָזִיק, נָזִיחַ, פָּזִיחַ, הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי כָּזֶה, הֲרֵינִי מְסַלְסֵל, הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל, הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע, הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵי עָלַי צִפֳּרִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים, וּמִן הַזַּגִּים, וּמִן הַתִּגְלַחַת, וּמִן הַטֻּמְאָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו. הֲרֵינִי כְשִׁמְשׁוֹן, כְּבֶן מָנוֹחַ, כְּבַעַל דְּלִילָה, כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה, כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, הֲרֵי זֶה נְזִיר שִׁמְשׁוֹן. מַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לִנְזִיר שִׁמְשׁוֹן. נְזִיר עוֹלָם, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, מֵקֵל בְּתַעַר וּמֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת. וְאִם נִטְמָא, מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. נְזִיר שִׁמְשׁוֹן, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ, אֵינוֹ מֵקֵל. וְאִם נִטְמָא, אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה: \n",
+ "סְתָם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת גְּדוֹלָה, הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת קְטַנָּה, אֲפִלּוּ מִכָּאן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם. הֲרֵינִי נָזִיר וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁעָה אֶחָת, הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתָּיִם. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אֶחָת, נָזִיר שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁאֵין נוֹזְרִים לְשָׁעוֹת: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי, וְכַעֲפַר הָאָרֶץ, וּכְחוֹל הַיָּם, הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם וּמְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. רַבִּי אוֹמֵר, אֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. וְאֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי, וְכַעֲפַר הָאָרֶץ, וּכְחוֹל הַיָּם: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת אוֹ מְלֹא הַקֻּפָּה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם אָמַר אַחַת גְּדוֹלָה נָזָרְתִּי, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם. וְאִם אָמַר סְתָם נָזָרְתִּי, רוֹאִין אֶת הַקֻּפָּה כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל, וְנָזִיר כָּל יָמָיו: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי, אוֹמְדִין כַּמָּה יָמִים מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, וְאִם לָאו, נָזִיר כְּמִנְיַן הַיָּמִים: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מוֹנֶה נְזִירוּת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִים מֵת: \n"
+ ],
+ [
+ "הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגָרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן: \n",
+ "אָמַר, אָמְרָה פָרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אָנִי. אָמַר, הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אָנִי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי פָרָה זוֹ עָלַי קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא: \n",
+ "מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנוּ, הֲרֵי זֶה נָזִיר. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה וּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס, וְאָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ, אָמְרוּ חֲכָמִים, לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לוֹמַר הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֱהֵא שׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים, הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּן. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְזִירוּת אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַּיִן, הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַּיִן אֲבָל סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחֲכָמִים מַתִּירִים לִי מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא בְיַּיִן, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קוֹבֵר אֶת הַמֵּתִים, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלֵּחַ נָזִיר, אִם הָיוּ פִקְּחִים, מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה. וְאִם לָאו, מְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים: \n",
+ "הֲרֵי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר, זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, וְנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי זֶה נָזִיר. נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֵינוֹ נָזִיר. אִם אָמַר, כְּשֶׁאֶרְאֶה, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד, אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, הֲרֵי זֶה נָזִיר: \n",
+ "הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ נָזִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר, אִם הָיָה בֶן קְיָמָא, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה. חָזְרָה וְיָלְדָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר, אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קְיָמָא, הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה. וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר, וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ. הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן וְנָזִיר, הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר מֵאָה יוֹם. נוֹלַד לוֹ בֵן עַד שִׁבְעִים, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. לְאַחַר שִׁבְעִים, סוֹתֵר שִׁבְעִים, שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם: \n"
+ ],
+ [
+ "מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד. וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים, יָצָא. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, אִם גִּלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים לֹא יָצָא: \n",
+ "מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת, מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. וְאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים, מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים. וְאִם גִּלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא. וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי פַּפְּיַס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת, שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה שְׁלשִׁים יוֹם, מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים. וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא, שֶׁיּוֹם שְׁלשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן: \n",
+ "מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם, נִטְמָא יוֹם מֵאָה, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלשִׁים. נִטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד, סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה: \n",
+ "מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם שְׁלשִׁים יוֹם, אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. יָצָא וְנִכְנַס, עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן וּמֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא בוֹ בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו) וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים: \n",
+ "מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֵּה וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נָזִיר בַּתְּחִלָּה. מַעֲשֶׂה בְהִילְנִי הַמַּלְכָּה, שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה, אִם יָבֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְשָׁלוֹם אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים, וּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ, וְהוֹרוּהָ בֵית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת, וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה: \n",
+ "מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ, אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם, וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין כָּאן נְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם, שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתָּיִם: \n"
+ ],
+ [
+ "מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וָאָנִי, וָאָנִי, כֻּלָּם נְזִירִין. הֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתְּרוּ כֻלָּן. הֻתַּר הָאַחֲרוֹן, הָאַחֲרוֹן מֻתָּר וְכֻלָּם אֲסוּרִין. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, פִּי כְפִיו וּשְׂעָרִי כִשְׂעָרוֹ, הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר, וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה, וָאָנִי, מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם. הֲרֵינִי נְזִירָה, וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר, וָאָנִי, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר: \n",
+ "הֲרֵינִי נָזִיר, וָאַתְּ, וְאָמְרָה אָמֵן, מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם. הֲרֵינִי נְזִירָה, וָאָתָּה, וְאָמַר אָמֵן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר: \n",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+ "הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה בְהֶמְתָּהּ, הַחַטָּאת תָּמוּת, וְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה, וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם. הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים, יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפֹרָשִׁים, דְּמֵי חַטָּאת, יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִים וְלֹא מוֹעֲלִים בָּהֶן. דְּמֵי עוֹלָה, יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִים בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים, יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם: \n",
+ "נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכָּל הַבְּהֵמוֹת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְאִשָּׁה מְנֻוָּלֶת. רַבִּי אוֹמֵר, אַף בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגֻלָּחַת: \n",
+ "הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְנָזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. כֵּיצַד, גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבָיו, מִחָה אוֹ שֶׁמִּחוּ קְרוֹבָיו, הָיְתָה לוֹ בְהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת, הַחַטָּאת תָּמוּת וְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם. הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין, יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפֹרָשִׁין, דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה, יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים, יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לָחֶם: \n",
+ "הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת סְתוּמִים עַל נְזִירוּתוֹ וּמֵת, וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מְעוֹת אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה, אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. אֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וּמֵת, זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו: \n"
+ ],
+ [
+ "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד. אָמַר, שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְיָצָא לָבָן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ: \n",
+ "דִּינַר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְעָלָה שֶׁל כֶּסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הֲרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ, וְעָלְתָה שֶׁל שֶׁמֶן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ: \n",
+ "מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְנִשְׁאַל לְחָכָם וַאֲסָרוֹ, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר. נִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּירוֹ, הָיְתָה לוֹ בְהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. אָמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, אִי אַתֶּם מוֹדִים בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אִי אַתֶּם מוֹדִים בְּמִי שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא הַשֵּׁבֶט קִדְּשׁוֹ. וּמָה אִלּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט עַל שְׁמִינִי וְעַל שְׁנֵים עָשָׂר, שֶׁמָּא עָשָׂה כְלוּם. אֶלָּא כָּתוּב שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָעֲשִׂירִי, הוּא קִדֵּשׁ אֶת הַתְּשִׁיעִי וְאֶת אַחַד עָשָׂר: \n",
+ "מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר, הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר, אֵינוֹ נָזִיר. וְזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִים מִן הַגּוֹלָה וּמָצְאוּ בֵית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, אָמַר לָהֶם נַחוּם הַמָּדִי, אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב הֱיִיתֶם נוֹזְרִים. אָמְרוּ לוֹ לֹא, וְהִתִּירָן נַחוּם הַמָּדִי. וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ לוֹ, כֹּל שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָזִיר. וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵינוֹ נָזִיר: \n",
+ "הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֶחָד בָּא כְנֶגְדָּן, אָמַר אֶחָד מֵהֶן הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה פְלוֹנִי, וְאֶחָד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה פְלוֹנִי, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר, שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר, שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִים, שֶׁכֻּלְּכֶם נְזִירִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כֻּלָּם נְזִירִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ דְבָרָיו. וְרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין אֶחָד מֵהֶם נָזִיר: \n",
+ "הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו, אֵינוֹ נָזִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֹאמַר, אִם הָיָה כִדְבָרַי, הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה. וְאִם לָאו, הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה: \n",
+ "רָאָה אֶת הַכּוֹי וְאָמַר, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אֵינוֹ חַיָּה, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְהֵמָה, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְהֵמָה, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְהֵמָה, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁכֻּלְּכֶם נְזִירִים, הֲרֵי כֻלָּם נְזִירִים: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁלשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר, הַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגָּפֶן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזָּיִת. מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁרָה פִתּוֹ בְיַיִן וְיֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרֵף כַּזַּיִת, חַיָּב: \n",
+ "וְחַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַגָּן. אֵלּוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן זַגִּים, הַחַרְצַנִּים אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים, הַזַּגִּים אֵלּוּ הַפְּנִימִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שֶׁלֹּא תִטְעֶה, כְּזוֹג שֶׁל בְּהֵמָה, הַחִיצוֹן זוֹג וְהַפְּנִימִי עִנְבָּל: \n",
+ "סְתָם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם. גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ לִסְטִים, סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם. נָזִיר שֶׁגִּלַּח בֵּין בְּזוּג בֵּין בְּתַעַר אוֹ שֶׁסִּפְסֵף כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס, אֲבָל לֹא סוֹרֵק. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא יָחוֹף בַּאֲדָמָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר: \n",
+ "נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה, וְהוּא שׁוֹתֶה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ אַל תְּגַלֵּחַ, וְהוּא מְגַלֵּחַ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּטַּמָּא אַל תִּטַּמָּא, וְהוּא מִטַּמֵּא, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+ "שְׁלשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר, הַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגָּפֶן. חֹמֶר בַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִין, וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר. חֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת, שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, וְטֻמְאָה וְתִגְלַחַת הֻתְּרוּ מִכְּלָלָן בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה. וְחֹמֶר בַּטֻּמְאָה מִבַּתִּגְלַחַת, שֶׁהַטֻּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן, וְתִגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלשִׁים יוֹם וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן: \n",
+ "תִּגְלַחַת הַטֻּמְאָה כֵּיצַד, הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי, וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. וְאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי, מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי טַרְפוֹן, מַה בֵּין זֶה לַמְּצֹרָע. אָמַר לוֹ, זֶה טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְיָמָיו, וּמְצֹרָע טָהֳרָתוֹ תְלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעֹרַב שָׁמֶשׁ: \n",
+ "תִּגְלַחַת הַטָּהֳרָה כֵּיצַד, הָיָה מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים, וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים, וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת, שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם. וְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן, יָצָא: \n",
+ "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵרֵשׁ, הָרְאוּיָה לְחַטָּאת תִּקְרַב חַטָּאת, לְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה, לִשְׁלָמִים תִּקְרַב שְׁלָמִים. הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. וְאִם גִּלַּח בַּמְּדִינָה הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד, חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבָד: \n",
+ "הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל, וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל, וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד, וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן, וְאַחַר כָּךְ הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים, הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בְּיַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵתִים: \n",
+ "גִּלַּח עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָסוּל, תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּלַּח עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן, תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּלַּח עַל הָעוֹלָה אוֹ עַל הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן, תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ, אֲבָל שְׁאָר זְבָחִים עָלוּ לוֹ. וְאִם גִּלַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר, תִּגְלַחְתּוֹ כְשֵׁרָה, וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים: \n",
+ "מִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים וְנִטְמָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהָר. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם הַתַּרְמוֹדִית שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת, וְהָלְכָה וּמְצָאתָהּ שֶׁמֵּתָה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, תָּבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהָר: \n"
+ ],
+ [
+ "כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר אֵינָן מִטַּמְּאִין לִקְרוֹבֵיהֶן, אֲבָל מִטַּמְּאִין לְמֵת מִצְוָה. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִטַּמָּא נָזִיר וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, יִטַּמָּא כֹהֵן שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ, וְאַל יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁהוּא מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, יִטַּמָּא נָזִיר שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, וְאַל יִטַּמָּא כֹהֵן שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם: \n",
+ "עַל אֵלּוּ טֻמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת, וְעַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְעַל כַּזַּיִת נֶצֶל וְעַל מְלֹא תַרְוָד רָקָב, עַל הַשִּׁדְרָה וְעַל הַגֻּלְגֹּלֶת וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְעַל חֲצִי לֹג דָּם, עַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אָהֳלָן, וְעַל עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. עַל אֵלּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין, וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת אֶלָּא עַד שֶׁיִּטְהַר וּמֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו: \n",
+ "אֲבָל הַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרָס, וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וְהַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, וּרְבִיעִית דָּם, וְאֹהֶל, וְרֹבַע עֲצָמוֹת, וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וִימֵי סָפְרוֹ, וִימֵי גָמְרוֹ, עַל אֵלּוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין, וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, וְקָרְבָּן אֵין לוֹ. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצֹרָע, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ: \n",
+ "אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, לֹא תְהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל, הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ. אָמַר לִי, מַה זֶה עֲקִיבָא, אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחֹמֶר. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לִי, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה: \n"
+ ],
+ [
+ "שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד, רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם, מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ. מֵת אֶחָד מֵהֶן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר, וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךְ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק. וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק וְזֶהוּ קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ. אָמַר לוֹ בֶן זוֹמָא, וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְנָזִיר. אֶלָּא מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת בְּסָפֵק. וְסוֹפֵר שְׁלשִׁים יוֹם וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר, אִם טָמֵא הָיִיתִי, הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה, וְזֶה שְׁאָר קָרְבָּנִי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים. אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא: \n",
+ "נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְסָפֵק וּמֻחְלָט בְּסָפֵק, אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים אַחַר שִׁשִּׁים יוֹם, וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לְמֵתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָה תִגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהוּא וַדַּאי, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהוּא סָפֵק אֵינָהּ דּוֹחָה: \n"
+ ],
+ [
+ "הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶם נְזִירוּת. חֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים, שֶׁהוּא כוֹפֶה אֶת עַבְדּוֹ וְאֵינוֹ כוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ. חֹמֶר בָּעֲבָדִים מִבַּנָּשִׁים, שֶׁהוּא מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מֵפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ. הֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ, הֵפֵר עוֹלָמִית. הֵפֵר לְעַבְדּוֹ, יָצָא לְחֵרוּת מַשְׁלִים נְזִירוּתוֹ. עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִשְׁתֶּה, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִשְׁתֶּה: \n",
+ "נָזִיר שֶׁגִּלַּח וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא, אִם טֻמְאָה יְדוּעָה, סוֹתֵר. וְאִם טֻמְאַת הַתְּהוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אִם עַד שֶׁלֹּא גִלַּח, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר. כֵּיצַד, יָרַד לִטְבֹּל בִּמְעָרָה וְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְּעָרָה, טָמֵא. נִמְצָא מְשֻׁקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה, יָרַד לְהָקֵר, טָהוֹר. לִטַּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, טָמֵא, שֶׁחֶזְקַת טָמֵא טָמֵא וְחֶזְקַת טָהוֹר טָהוֹר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר: \n",
+ "הַמּוֹצֵא מֵת בִּתְחִלָּה מֻשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ, נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. מָצָא שְׁנַיִם, נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן. מָצָא שְׁלשָׁה, אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה, הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה, בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר, שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ, נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ: \n",
+ "כָּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה, טָהוֹר עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה. מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא. בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַזִּיבָה. בְּמַאֲכָל, וּבְמִשְׁתֶּה, בְּמַשָּׂא, וּבִקְפִיצָה, וּבְחֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִרְהוּר. מִשֶּׁנִּזְקַק לַזִּיבָה, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ, טְמֵאִין, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, לְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וּמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר: \n",
+ "נָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל, כְּדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א) וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, נֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יג) וּמוֹרָה, וְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל וּמוֹרָה, מַה מּוֹרָה הָאֲמוּרָה בְשִׁמְשׁוֹן, נָזִיר, אַף מוֹרָה הָאֲמוּרָה בִשְׁמוּאֵל, נָזִיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (שמואל א טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי, שֶׁכְּבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם: \n"
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Torat Emet 357",
+ "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bf148472b9e2d6cc4e52362a9927d9d9faa45700
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Le Talmud de J\303\251rusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json"
@@ -0,0 +1,109 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+ "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "actualLanguage": "fr",
+ "languageFamilyName": "french",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Si un mari a exprimé ses sentiments de jalousie à l’égard de sa femme, R. Eléazar lui prescrit de l’exprimer par devant deux témoins (pour pouvoir ensuite faire boire à la femme l’eau d’épreuve); il peut lui faire boire l’eau d’épreuve sur l’attestation d’un seul témoin (qu’en dépit de sa défense à la femme de se trouver enfermée seule avec tel ou tel étranger, elle s’y est trouvée), ou sur sa propre assertion qu’elle n’a pas tenu compte de sa défense. R. Josué dit: il faut que sa jalousie ait été exprimée par devant deux témoins (afin de pouvoir donner une suite légale à son interdiction), et il ne peut soumettre la femme à l’eau d’épreuve que sur l’assertion de deux témoins (déclarant qu’elle a désobéi au mari).",
+ "Voici en quoi consiste l’expression de la jalousie: le mari dira à la femme, en présence de deux personnes, de ne pas causer avec un tel; elle a tort lorsque, malgré cela, elle cause ainsi. Pourtant, elle reste alors permise à son mari, et elle conserve la faculté de manger de l’oblation sacerdotale (si son mari en mange). Si, malgré la défense du mari, elle est entrée avec un étranger dans une pièce secrète et est restée avec lui assez longtemps pour devenir impure, elle devient interdite au mari et perd la faculté de consommer comme lui de l’oblation. Si, un peu après, le mari meurt, elle déchaussera son beau-frère, mais elle pourra pas l’épouser.",
+ "Aux femmes suivantes de Cohanim, il est défendu de manger de l’oblation: celle qui déclare au mari être impure pour lui, ou celle dont deux témoins attestent qu’elle est impure, ou celle qui refuse de boire l’eau d’épreuve (se sentant coupable), ou celle que le mari ne veut pas faire boire, ou celle qui, sur la route de Jérusalem, a cohabité avec son mari. Comment le mari doit-il s’y prendre (envers sa femme soupçonnée, pour éviter ce dernier cas)? Il la mènera au tribunal de la localité qu’il habite, et celui-ci la fera accompagner par deux savants qui veilleront à ce que le mari ne cohabite pas avec elle. R. Juda dit: On ajoute foi à cet égard au dire du mari.",
+ "On faisait monter la femme jusqu’auprès du grand tribunal (supérieur) siégeant à Jérusalem, et on cherchait à l’intimider (pour tâcher de la faire avouer), comme on cherche à faire peur aux accusés d’un crime capital. On lui dira par exemple: “Ma fille, le vin fait beaucoup”; ou “la plaisanterie fait beaucoup”; “l’inexpérience de la jeunesse fait beaucoup”; “de mauvais voisins peuvent susciter des maux”; “fais un aveu en faveur du grand nom divin écrit avec sainteté, pour qu’il ne soit pas effacé par l’eau (d’épreuve)”. Enfin, on lui racontera des faits d’aveux criminels, qu’il serait indigne d’elle ou de sa famille paternelle d’entendre.",
+ "Si la femme avoue être impure, elle devra donner acquit de sa Ketuba et partir. Mais si elle prétend être pure, on la fait monter à la porte orientale sise vers l’entrée de la porte Nicanor, où l’on fait boire les femmes soupçonnées, où l’on purifie aussi les femmes relevant de couches et les lépreux guéris. Le cohen la saisira (au col) par les vêtements; s’ils se déchirent, c’est bien; s’ils sont seulement défaits, on s’en contente, et il découvre du haut jusqu’au ventre, puis il met ses cheveux en désordre. R. Juda dit: si elle a un beau corps, on ne la découvrira pas; et si elle a de beaux cheveux, on ne les dénouera pas.",
+ "Si la femme était couverte de vêtements blancs, on la couvrira de noir; si elle avait sur elle des bijoux d’or, des chaînettes, catenæ, des boucles d’oreille, ou des bagues on les lui enlèvera pour l’enlaidir. Puis le cohen apportera une corde égyptienne (grossière) pour rattacher ses vêtements au-dessus de ses seins (pour la rendre honteuse), et tous ceux qui voudront venir la voir en cet état le pourront, sauf ses esclaves et ses servantes qu’elle a l’habitude de voir (et dont la présence serait encourageante). Il est permis à toutes les femmes de la voir, comme il est dit (Ez 23, 28): Que toutes les femmes soient ainsi réprimandées, et qu’elles n’agissent pas avec la turpitude de celle-ci.",
+ "De la mesure dont nous mesurons, nous serons mesurés. Comme la femme s’est parée pour le péché, Dieu prescrit de la rendre laide. Elle s’est découverte pour la faute; Dieu la découvre pour la punir. Le flanc a commencé à commettre le péché, puis le ventre est intervenu; aussi, le flanc sera frappé d’abord, puis le ventre le sera, enfin le reste du corps n’échappera pas à la vindicte publique.",
+ "Samson a eu le tort de suivre ses yeux (de ne suivre que la passion pour Dalila); aussi, les Philistins lui crevèrent les yeux comme el est dit (Jg 10, 13): les Philistins le saisirent et lui crevèrent les yeux. Absalon était orgueilleux de sa chevelure; aussi, il a été pendu par les cheveux, et puisqu’il a commis le crime de cohabiter avec dix concubines de son père, il fut percé de dix lances, logch ainsi qu’il est dit (2S 18, 16): dix jeunes gens, porteurs des armes de Joab, l’entourèrent etc. Comme il a volé (trompé) trois cœurs, celui de son père, celui du tribunal et celui de tout Israël selon ces mots (2S 15, 6): Absalon vola le cœur des gens en Israël, il reçut de triples coups, comme il est dit (ib. 14): Il prit trois poignards à la main et les enfonça dans le cœur d’Absalon.",
+ "Il en est de même des bonnes actions: Myriam ayant dû attendre Moïse une heure (sur le Nil), comme il est dit (Ex 2, 4): sa sœur se plaça au loin, Israël à son tour s’arrêta pour elle sept jours au désert, selon ces mots (Nb 12, 15) Le peuple ne décampa qu’après la réintégration de Myriam. Joseph eut le pieux mérite d’enterrer son père, et aucun parmi ses frères n’eut de rang aussi élevé que lui, puisqu’il est dit (Gn 50, 7): Joseph monta pour enterrer son père etc.; et il amena avec lui des chevaux et des cavaliers. Or, qui a été traité plus dignement que Joseph après sa mort, dont Moïse seul eut souci de l’enterrer. Moïse accomplit une œuvre pieuse envers les ossements de Joseph, bien qu’il occupât le rang le plus élevé en Israël, comme il est dit (Ex 13, 19): Moïse emporta avec lui les os de Joseph. Aussi nul n’a été plus honoré après sa vie que Moïse, dont l’Eternel lui-même daigna s’occuper, comme il est dit (Dt 34, 6): Dieu l’enterra dans la vallée. Du reste, cet accueil divin (à l’âme) n’a pas lieu pour Moïse seul, mais pour tous les justes, selon ces mots (Is 58, 8): Ta vertu te précède; la gloire divine te reçoit."
+ ],
+ [
+ "Le mari apportait l’offrande de farine (due par la femme) dans un panier égyptien (en feuilles de palmier tressées), et la plaçait sur les mains de la femme, afin de la fatiguer (et l’inciter à l’aveu). Toutes les offrandes doivent être servies, du commencement à la fin, dans des vases susceptibles de servir aux offices du culte divin, tandis que celle de la femme soupçonnée devra être servie d’abord dans un panier égyptien, et à la fin dans un ustensile consacré. A toutes les offrandes, il faut joindre de l’huile et de l’encens, tandis que pour celle-ci on n’a besoin ni de l’un ni de l’autre. Toutes les offrandes de farine proviennent du froment, tandis que celle-ci dérive de l’orge; et s’il est vrai que l’on offrait la gerbe de l’omer (prémice de la moisson) en prenant de l’orge, il s’agissait là de grains broyés, tandis que celle-ci se compose de farine. R. Gamliel dit: comme cette femme s’est conduite à l’instar d’un animal (sans pudeur), de même son offrande est un aliment bestial (de l’orge).",
+ "Le cohen apportait alors un récipient d’argile nouvelle, avec lequel il puisait un demi-log d’eau du bassin. R. Juda dit: un quart; et comme le cohen exige moins d’écriture, il exige moins d’eau. Puis le cohen entrait au parvis et se tournait à droite. Il y avait là un espace carré d’une coudée, comprenant une tablette en marbre, dans laquelle un anneau était fixé. Il la soulevait, prenait un peu de terre au-dessous de cette place, et en mettait assez pour qu’elle soit visible à la surface de l’eau, selon ce verset (Nb 5, 17): De la terre qui se trouve dans le sol du sanctuaire, le cohen prendra et mettra dans l’eau.",
+ "Lorsque le cohen sera sur le point d’écrire sur le parchemin le passage prescrit, à quel verset devra-t-il commencer? A ces mots (Nb 5, 19): Si nul homme n’a couché, etc., et toi, pour avoir trompé ton mari, etc. Mais il n’écrira pas ces mots: le cohen adjurera la femme (ibid. 21). Puis il continuera à écrire: Que Dieu te rende un sujet d’exécration et d’imprécation dans ton peuple; que ces eaux maudites viennent dans les entrailles te gonfler le ventre et te faire dépérir le flanc. Mais on n’écrira pas les mots: La femme répondra: Amen, Amen. Selon R. Yossé, le cohen ne faisait aucune interruption (il écrivait tout). Selon R. Juda, le cohen n’écrivait rien de ce qu’il dit à la femme, mais seulement ce verset: “Que Dieu te rende un objet d’imprécation et d’exécration, etc.; que ces eaux maudites arrivent dans tes entrailles, etc.”, sans écrire le final: “La femme répondra: Amen, Amen.”",
+ "Le cohen n’écrira, ni sur une planche, ni sur du papier, ni sur de la peau fendue, difqera mais sur un rouleau de parchemin, selon les mots (ibid.): dans un livre; il n’emploiera pour écrire, ni de la gomme (gummi), ni du vitriol, calcanqon ni aucun autre corrosif aux traces persistantes, mais avec de l’encre, puisqu’il est dit (ibid. 23): Il effacera…, il faut donc que l’écriture soit aisée à effacer.",
+ "Sur quoi la femme répond-elle deux fois Amen? Elle le dit pour l’imprécation, et le répète pour l’exécration. Autrement dit, elle affirme (dit Amen) aussi bien au sujet de cet homme (défendu par le mari), que pour tout autre homme; elle dit vrai de n’avoir pas eu d’inconduite, sous peine d’être atteinte par l’eau, ni comme fiancée, ni comme femme mariée, ni pendant qu’elle attendait le mariage avec son beau-frère par lévirat, ni après l’avoir épousé; elle assure ne pas s’être rendue impure; mais si elle était devenue impure (infidèle), “que les eaux maudites la pénètrent.” Selon R. Meir, elle dit Amen (déclare) n’être pas devenue impure, ni qu’elle le sera à l’avenir.",
+ "Tous s’accordent à dire que l’on ne saurait porter en compte, ni ce que la femme a fait avant d’être fiancée à son mari, ni après avoir été répudiée par lui. Si donc, ensuite, elle s’est enfermée avec quelqu’un dans un endroit secret, et qu’elle est devenue impure, puis le mari l’a reprise, il n’a rien à lui reprocher de ce fait. Voici la règle: si elle a consenti à une cohabitation qui ne lui était pas interdite (quand elle était libre), il n’a pas de blâme à lui adresser."
+ ],
+ [
+ "Le mari prenait l’offrande de farine du panier égyptien et la remettait dans un vase sacré du culte, qu’il remettait aux mains de la femme; puis le cohen mettait sa main au-dessous de la sienne, et l’agitait (en signe d’acquisition).",
+ "Aussitôt après l’avoir agitée et approchée de l’autel, il prenait une poignée de farine qu’il faisait fumer sur l’autel, et le reste servait à la consommation des prêtres. Le prêtre faisait boire d’abord l’eau d’épreuve à la femme soupçonnée; puis il faisait brûler son offrande sur l’autel. R. Simon dit au contraire: il faisait d’abord l’offrande, puis il faisait boire l’eau, comme il est dit (Nb 5, 26): et ensuite il fera boire l’eau à la femme. Cependant, si le prêtre a fait boire d’abord, puis a offert le don de farine, la cérémonie reste valable.",
+ "Si, avant d’effacer le parchemin, la femme a déclaré ne pas vouloir boire, on devra enfouir ce morceau écrit de parchemin, et répandre l’offrande sur les cendres de l’autel; ce parchemin écrit ne pourra pas servir à faire boire une autre femme soupçonnée d’adultère. Si, après l’effacement du rouleau, la femme avoue être impure, on versera à terre l’eau d’épreuve, et son offrande sur les cendres (de l’autel). Si, après l’effacement du rouleau, la femme se refuse à boire, on l’interpelle (pour l’encourager, et on la force de boire (peut-être est-elle pure, et la frayeur l’empêche-t-elle de boire.",
+ "A peine la femme a-t-elle fini de boire qu’en cas de culpabilité sa face devient livide, les yeux lui sortent de la tête, ses veines se gonflent (ses nerfs se tendent); les assistants crient de l’emporter, pour qu’elle ne souille pas le parvis (de sa mort, ou par la survenue subite des menstrues). Si la femme a quelque mérite, la punition sera suspendue; tantôt elle l’est pour un an, tantôt pour deux ans, tantôt pour trois ans. A ce propos, Ben Azaï (Simon) dit: l’homme est tenu d’enseigner la Loi à sa fille (comme aux fils); pour que s’il lui arrive d’être soumise à l’eau d’épreuve, elle connaisse les effets du mérite. R. Eleazar dit que c’est pour elle un enseignement inutile. R. Josué dit: une femme préfère avoir un cab (peu) avec un homme ordinaire, qui la satisfait, que neuf cabs avec un pharisien (homme supérieur). Il dit aussi: un homme pieux mais sot, ou un impie rusé, une femme adonnée au pharisaïsme et les plaies des Pharisiens (leurs excès) sont les causes de la ruine du monde.",
+ "R. Simon dit: nul mérite n’ajourne l’effet des eaux amères; car, si l’on disait qu’un certain mérite peut avoir cette conséquence d’ajournement, on amoindrirait le prestige de l’eau d’épreuve devant toutes les femmes qui en boivent; de plus, on attirerait une mauvaise renommée sur les femmes pures qui ont bu de cette eau, car on les supposerait impures, en ajoutant que l’effet malfaisant est momentanément suspendu par le mérite de la femme. Rabbi dit: le mérite suspend l’effet des eaux de malédiction; mais désormais (en cas de culpabilité), la femme n’enfantera plus et ne sera plus belle; elle deviendra maladive, et elle dépérira jusqu’à mourir finalement des mêmes causes.",
+ "Si l’offrande de farine est devenue impure avant d’avoir été consacrée par la remise dans l’ustensile du culte, elle sera semblable à toute autre offrande de farine, et pourra être rachetée (puis utilisée comme profane). Si l’impureté est survenue la farine était déjà dans l’ustensile sacré, il faut aussi la traiter comme toute autre offrande analogue en ce cas et la brûlera (sans les offrir): celles de la femme qui avoue être devenue impure à son mari, ou qui est déclarée impure sur l’attestation de deux témoins, ou pour celle qui se refuse à boire, ou de celle que le mari ne veut pas faire boire (ne veut pas éprouver), ou qui a cohabité avec son mari lorsqu’il la conduisait à Jérusalem pour l’épreuve. Enfin, on brûle l’offrande de toutes les femmes soupçonnées qui sont mariée à des cohanim (même le reliquat après la combustion de la poignée prélevée sur le tout).",
+ "Si une fille de simple israélite, mariée à un cohen, est soupçonnée, son offrande sera brûlée; mais si c’est une fille de cohen mariée à un simple israélite, son offrande sera consommée. Quelle différence y a-t-il entre un cohen et la fille d’un cohen? L’offrande de cette dernière sera consommée, non celle d’un cohen. Pour une fille de cohen, il y a profanation en cas d’adultère (ou de relation avec un homme impropre), mais le cohen n’est pas profané en s’unissant par mariage interdit. La fille d’un cohen peut se rendre impure pour le service d’un mort; c’est interdit au cohen. Ce dernier pourra manger des saintetés de premier ordre, non la fille d’un cohen.",
+ "Voici quelles différence il y a entre un homme et une femme: l’homme devenu lépreux porte des vêtements déchirée et marche la tête nue; la femme, en ce cas, n’a aucune de ces prescriptions à suivre. L’homme peut interdire par vœu le naziréat (l’abstinence) à son fils mineur; la mère ne peut pas exercer l’interdit sur son fils de cette façon. Un homme peut se faire raser malgré l’état de naziréat où avait été son père, et la femme ne le peut pas. L’homme peut vendre sa fille mineure comme servante, non la femme. Un homme peut consacrer sa fille à quelqu’un pour la marier, non la femme; un homme condamné à la peine capitale sera lapidé nu, mais non une femme condamnée à cette peine. Un homme après la lapidation est pendu, non la femme. Un homme est susceptible d’être vendu pour le rachat de son vol (s’il ne peut le payer), non la femme."
+ ],
+ [
+ "Ni une fiancée soupçonnée d’inconduite, ni une belle-sœur veuve qui attendant le mariage avec son beau-frère par lévirat serait de mêmes soupçons, n’est tenue de boire l’eau d’épreuve; cependant, elle n’a pas droit à la restitution de la Ketuba (lors de la séparation qui s’en suivra), puisqu’il est dit (Nb 5, 29): si elle est devenue infidèle étant sous la puissance de son mari, à l’exclusion de la fiancée et de celle qui attend le mariage avec son beau-frère par lévirat. De même, une veuve ayant épousé un grand-prêtre, une femme répudiée ou ayant déchaussé devenue l’épouse d’un cohen, ou une bâtarde, ou une fille descendante des gens voués au culte, épouse d’un simple israélite, ou une fille d’israélite devenue l’épouse d’un bâtard, ou d’un descendant des gens voués au culte, si l’une de ces femmes au mariage illégal est soupçonnée d’infidélité par le mari, elle n’aura pas besoin de boire l’eau d’épreuve; mais elle ne pourra pas prendre sa Ketuba lors de la séparation qui s’accomplira ensuite.",
+ "Voici encore d’autres catégories de femmes qui ne sont pas tenues de boire l’eau d’épreuve et qui pourtant n’ont pas droit à reprendre leur Ketuba, en cas de soupçon: celle qui avoue au mari être impure pour lui, ou celle dont l’inconduite est attestée par deux témoins, ou celle qui se refuse à boire; mais si la mari déclare qu’il ne peut pas faire boire sa femme, ou s’il a cohabité avec elle sur la route de Jérusalem au moment de l’amener au tribunal, elle a droit à sa Ketuba, et elle n’est pas tenue de boire. Si le mari meurt subitement au milieu de la cérémonie, avant que la femme ait bu, selon l’école de Shammaï, la femme a droit de prendre sa Ketuba, et elle est dispensée de boire; selon l’école de Hillel, elle n’est pas tenue de boire, mais n’a pas droit à la Ketuba.",
+ "Une femme, soit enceinte, soit chargée d’un nourrisson du premier mari (mort depuis lors, ou divorcé avec elle) qui a épousé un autre mari et lui donne des motifs de soupçon, n’est pas tenue de boire l’eau d’épreuve, mais elle n’a pas le droit de prendre sa Ketuba. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, ce second mari peut la laisser à part (deux ans) et la reprendre après la période du temps réglementaire. Une femme d’évidence stérile, une vieille, ou celle qui pour une cause quelconque ne peut pas enfanter, n’est pas tenue de boire, et n’a pas le droit de prendre la Ketuba. R. Eléazar dit: un tel homme peut épouser une autre femme et procréer des enfants avec elle. Toutes les autres femmes, ou doivent boire l’eau d’épreuve, ou n’ont pas droit à prendre la Ketuba.",
+ "La femme d’un Cohen, après avoir bu (et avoir été déclarée innocente), devient permise à son mari. Même la femme d’un eunuque, soupçonnée d’inconduite, devra boire. Le soupçon peut porter sur toute relation illicite à degré prohibé de parenté, sauf à l’égard d’un enfant (non nubile), ou d’un être non humain (un animal).",
+ "Voici les femmes pour lesquelles le tribunal manifeste ses soupçons (au nom du mari): si le mari est devenu sourd-muet, ou s’il est devenu faible d’esprit, ou s’il est enfermé dans une prison; cependant, le tribunal ne peut pas la forcer à boire (faculté dont le mari seul a le privilège), mais la rendre inapte à prendre sa Ketuba, comme une personne déchue. R. Yossé dit: cela va jusqu’à la faire boire; car lorsque le mari sera sorti de prison (ou rétabli), il l’y contraindra."
+ ],
+ [
+ "Comme l’eau sert à éprouver la femme, elle éprouve aussi l’homme, puisque l’expression les eaux viendront (ibid.) est répétée deux fois. Comme la femme soupçonnée est désormais interdite au mari, elle l’est aussi pour son séducteur (après le décès du mari ou le divorce), parce que la Bible (ibid.) emploie deux fois l’expression elle est devenue impure (pour l’un et l’autre). Tel est l’avis de R. aqiba. R. Josua dit que Zakharia, fils du boucher, a adopté cette interprétation. Rabbi dit: on trouve deux fois dans le passage biblique l’expression devenue impure; la première se réfère au mari, la seconde au séducteur complice.",
+ "En ce même jour, R. aqiba a interprété le verset suivant (Lv 11, 33): Dans tout vase d’argile à l’intérieur duquel un ver sera tombé, tout ce qui se trouvera à l’intérieur deviendra impur. Or, il n’est pas dit “est impur”, mais “sera impur”, c’est-à-dire rendra d’autres objets impurs; et on apprend ainsi qu’un pain impur au second degré peut rendre impur un autre objet (liquide) au troisième degré. R. Josué s’écria: “Qui ôtera la poussière de tes yeux, ô R. Yohanan b. Zaccaï (puisses-tu ressusciter bientôt)! Tu avais prédit qu’une autre génération déclarera pur un pain devenu impur au troisième degré, parce qu’il n’y a pas de verset biblique qui le déclare impur; or, voici que ton disciple aqiba présente à l’appui de sa thèse ce verset de la Bible qui le déclare impur, en raison des mots: tout son contenu deviendra impur.”",
+ "En ce même jour, R. aqiba a aussi interprété le verset suivant (Nb 35, 5): Vous mesurerez hors de la ville, au côté tourné vers l’Orient, un espace long de deux mille coudées, etc.; et au verset précédent il est dit: Depuis la muraille de la ville à l’extérieur, un circuit de mille coudées sera libre. Or, comment expliquer cette contradiction? On ne saurait admettre comme réel le chiffre de mille coudées, lorsqu’ensuite il est question de deux mille; et pourquoi deux mille, si d’autre part il est question de mille? En voici le sens: un espace de mille coudées doit rester libre comme refuge (pour l’homicide involontaire), et l’espace de deux mille coudées sert à indiquer quelle est la limite shabatique (des déplacements). R. Eléazar, fils de R. Yossé le Galiléen, dit: mille coudées servent de refuge libre, et dans les deux mille on cultive les champs et les vignes.",
+ "En ce même jour, aqiba a encore expliqué ce verset (Ex 15, 1): Alors Moïse et les enfants entonnèrent ce cantique à l’Eternel et parlèrent, pour dire (lémor). La dernière expression, “pour dire” est inutile, et, pourtant elle a été exprimée, afin d’enseigner que les Israélites répétaient après Moïse chacune des paroles énoncées par lui: Je chanterai l’Eternel, puis: car il est très élevé, de la même façon que les fidèles répètent en chœur les verset du Hallel. Voilà le sens de l’expression “pour dire” (ou: redire). Selon R. Néhémie, on procédera comme pour la lecture du Shemâ (faite à haute voix en public), et non comme pour la lecture du Hallel (en chœur).",
+ "En ce même jour, R. Josué b. Horkenos a exposé l’exégèse suivante. Job a servi exclusivement le très saint (béni soit-il) par amour, puisqu’il est dit (Jb13, 16): certes, si même il me tuait, j’espérerais en lui. Cependant, j’avais encore des doutes sur le point de savoir si cette phrase est affirmative ou interrogative, si ce dernier terme doit être traduit “j’espère”, ou “dois-je espérer?” Mais comme il est dit (ibid. 27, 16): Jusqu’à ce que j’espère, je ne veux pas enlever de moi ma droiture (confiance en lui), on reconnaît clairement que c’est un trait d’affection. R. Josué s’écria: “Qui enlèvera la poussière de tes yeux, ô R. Yohanan b. Zaccaï; toute ta vie, tu avais expliqué que Job a seulement servi l’Eternel par crainte, en te basant sur ce verset (Jb 1, 1): C’était un homme pieux et intègre, craignant l’Eternel et se détournant du mal. Or, maintenant Josué, un disciple de ton disciple, a enseigné que Job agit par amour de la Divinité.”"
+ ],
+ [
+ "Si quelqu’un a manifesté sa jalousie envers sa femme en lui défendant de s’isoler avec tel ou tel homme, et que, malgré cette défense, elle est restée dans un endroit caché, avec cet homme, le mari l’eût-il appris par le vol d’un oiseau (indirectement), il devra se séparer d’elle, et (s’il ne la met pas à l’épreuve) il devra lui rendre sa Ketuba. Tel est l’avis de R. Éléazar. R. Josué dit: ce n’est obligatoire que lorsque les femmes, en filant le lin au clair de la lune, parlent de l’inconduite de cette femme.",
+ "Si un seul témoin déclare l’avoir vue se déshonorer, elle n’a pas besoin de boire l’eau d’épreuve. De plus, même un esclave ou une servante, sont dignes de foi, même pour rendre la femme soupçonnée impropre à reprendre sa Ketuba; mais la belle-mère, ou la fille de la belle-mère, ou l’épouse adjointe, ou la belle-sœur par lévirat, ou la fille du mari, sont aussi dignes de foi; seulement, elles ne peuvent pas lui faire perdre le bénéfice de sa Ketuba, et la femme accusée par elle n’est pas tenue de se soumettre à l’épreuve de l’eau.",
+ "En réalité, cette question (de ne pas tenir compte d’un seul témoignage) doit dépendre d’une règle d’a fortiori: si le premier témoignage accusateur, dont l’interdit qui s’en suit n’est pas éternel, n’est pas valable, à moins d’émaner de deux personnes; à plus forte raison le second témoignage (d’impureté formelle), qui a pour conséquence de provoquer un interdit éternel, devrait-il seulement subsister à la suite d’une double assertion. Aussi l’Ecriture dit (Nb 5, 13): et nul témoin ne parle contre elle; ce qui indique que tout témoignage contre elle (même seul) est valable. De là aussi on semble conclure un raisonnement a fortiori: si le dernier témoignage (le plus grave), qui entraîne un interdit éternel, subsiste par une seule assertion; à plus forte raison le premier témoignage, qui n’entraîne pas d’interdit éternel, devrait-il suffire pour valoir d’après l’assertion d’un seul. C’est pourquoi il est écrit (Dt 24, 1): Si l’on trouve en elle une action honteuse, et ailleurs il est dit (Dt19, 16): sur l’assertion de deux témoins, la parole subsistera; comme la “parole” dont il est question là devient seulement effective après une double assertion, de même ici il faut deux témoins.",
+ "Si un témoin dit qu’elle est devenue impure et un autre affirme qu’elle ne l’est pas, ou une femme dit qu’elle est devenue impure et une autre femme affirme le contraire, l’accusée devra boire l’eau d’épreuve. Si un témoin l’accuse d’impureté, et deux témoins déclarent que cela n’est pas, l’accusée devra pourtant boire l’eau d’épreuve. Si deux témoins affirment qu’elle est devenue impure, mais un seul déclare qu’elle ne l’est pas, cela suffit pour la dispenser de boire."
+ ],
+ [
+ "Voici les passages bibliques qu’il est permis de réciter en toute langue: la section relative à la femme soupçonnée, la confession à réciter en offrant la troisième dîme (Dt 26, 13-15), la récitation du shema (Dt 6, 4-9), celle de la Amida (prière des 18 bénédictions), la bénédiction du repas, le serment de témoignage, et le serment de dépôt (à prêter au déposant en cas de perte de l’objet confié).",
+ "Les passages suivants devront être récités en langue sainte seulement: 1) les versets dits en offrant les prémices au Temple (Dt 26, 5), ou à la cérémonie du déchaussement, 2) la série de bénédictions et malédictions -aux monts Ebal et Garizim, (Dt 11, 29), 3)la bénédiction sacerdotale (Nb 6, 23-27), 4) les bénédictions dites par le grand-prêtre à l’office du Kippour (7,7), 5) le passage que doit lire le roi en public (7,8), 6) ce qu’il y a à dire en rompant le cou de la génisse pour homicide dont le meurtrier est inconnu (Dt 21, 1), 7) enfin l’admonestation du grand-prêtre oint pour la guerre, lorsqu’il s’adresse au peuple (Dt 20, 2)",
+ "C’est prouvé pour le passage relatif à l’offrande des prémices, comme il est dit (Dt 26, 5): tu répondras et tu diras devant l’Eternel ton Dieu; et plus loin il est dit (Dt 27, 14): les lévites répondront et diront à tout Israël à haute voix; or, comme cette réponse et cette diction se font nécessairement en hébreu, il en sera de même du précédent passage.",
+ "Pour le déchaussement aussi, lorsqu’il est dit de la femme (Dt 25, 9): elle répondra et dira, on peut comparer cette formule obligatoire à ce passage les lévites répondront et diront. Or, entre ce dernier passage et ce qui concerne le déchaussement il y a analogie, et il faut aux deux cas employer la langue sainte. Selon R. Juda, c’est prouvé de ce qu’il est dit: “elle répondra et s’exprimera ainsi”; ce dernier terme vise l’emploi de la même langue.",
+ "Quant aux formules de bénédictions et malédictions, dès que les Israélites eurent traversé le Jourdain, et furent arrivés au mont Garizim et à celui d’Ebal, qui se trouvent en Samarie, du côté de Sichem, près des bocages de Môreh, comme il est dit (Dt 11, 30): ils se trouvent au delà du Jourdain, etc., près des bocages de Môreh; et il est dit ailleurs (Gn 12, 6): Abraham traversa le pays jusqu’à la localité de Sichem, jusqu’au bocage de Môreh; or, comme pour ce dernier, le texte précise qu’il est voisin de Sichem, il en est de même du bocage de Moreh indique ici. Six tribus montèrent sur le mont Garizim, et six autres sur le mont Ebal; les prêtres et les lévites avec l’arche sainte se tenaient en bas, au milieu des deux collines, les prêtres entourant l’arche sainte, les lévites entourant les prêtres, tandis que tout Israël se trouvait placé des deux côtés, ainsi qu’il est dit (Jos 8, 33): Tout Israël et ses vieillards, et ses chefs, et ses magistrats étaient placés de côté et d’autre, et l’arche sainte, etc. Les Lévites, tournant le visage vers le mont Garizim, commençaient par cette formule de bénédiction: “Béni soit l’homme qui ne fabrique pas d’idole ni d’image fondue”. Sur quoi, des deux côtés des monts on répondait: Amen. Puis, les lévites se tournant vers le mont Ebal, commençaient par cette formule de malédiction (Dt 27, 15): Maudit soit l’homme qui fabrique une idole ou une image fondue. Sur quoi, les uns et les autres répondaient amen, et ainsi de suite jusqu’à l’achèvement des bénédictions et des malédictions. Ensuite, on apporta des pierres, on construisit l’autel, on l’enduisit de ciment, et l’on inscrivit les paroles de la Loi en soixante-dix langues, comme il est dit (Dt 27, 8): en termes clairs. Puis, ils reprirent ces pierres (défaisant l’autel après son emploi provisoire), et ils s’en retournèrent à leur campement pour y passer la nuit.",
+ "Comment opérait-on pour les bénédictions sacerdotales? En province, elles se composaient de trois sections (chaque verset, pris à part, est suivi d’un Amen), et au Temple d’une seule section (sans interruption pour l’Amen). Au Temple, on énonçait le nom divin comme il est écrit, et en province on formulait l’attribut (en disant: Seigneur). En province, les prêtres levaient la main à la hauteur des épaules (pour bénir), et au Temple ils les plaçaient au-dessus de leurs têtes, sauf le grand prêtre qui n’élevait pas les mains au-dessus du frontal (contenant le tetragramme divin). Selon R. Juda, même le grand prêtre élevait les mains au-dessus du frontal, puisqu’il est dit (Lv 9, 25): Aron leva les mains vers le peuple et le bénit.",
+ "Voici en quoi consistent les bénédictions du grand-prêtre: Le servant de la synagogue prend le rouleau de la Loi et le remet au chef de ce Temple; celui-ci le remet au vice-président, lequel le remet au grand-prêtre. Ce dernier, de son côté, se lève, reçoit le rouleau sacré, afin de faire la lecture officielle debout. Il choisira, pour lire publiquement, un passage du Lévitique (relatif aux sacrifices du grand-pardon), puis un second (Lv 23, 27-33), traçant les cérémonies à observer en ce jour). Puis on referme le rouleau, on le remet dans le sein du grand-prêtre (sur ses genoux), qui ajoutera: “Il se trouve inscrit là plus que je ne vous ai lu.” Puis, il lira par cœur le texte intitulé “le dixième du mois ” du livre des Nombres (Nb 29, 7-11). Après quoi, il récitera le final composé de huit bénédictions, savoir les formules habituelles qui suivent la lecture de la Loi, celle du culte (ou la 16e ou 17e de l’Amida), celle de l’action de grâce envers Dieu (17e ou 18e de l’Amida), une autre pour le pardon (spéciale à ce jour), une pour le Temple, une en faveur d’Israël, une pour les prêtres, et une autre enfin pour le reste de la prière.–",
+ "On procédera comme suit pour le passage récité par le roi en public: à l’issue du premier jour de la fête des Tabernacles, la huitième année, après l’issue de la septième année agraire (ou celle de repos), on élève une estrade de bois au milieu du parvis, sur laquelle le roi s’asseoit, comme il est dit (Dt 21, 10): Au bout de sept années, à la fête, etc. Le servant de la synagogue prend le rouleau de la Loi et le remet au chef de la synagogue; celui-ci le passe au vice-président, lequel le remet au grand-prêtre. Ce dernier à son tour le remet au roi, qui se lève, reçoit le rouleau sacré, afin de faire la lecture officielle étant assis. Cependant, le roi Agrippa reçut le rouleau de la Loi étant debout, et il fit la lecture sans s’asseoir; ce que les sages approuvèrent. Lorsqu’il arriva au verset Tu ne pourras pas placer sur toi comme roi un homme étranger qui n’est pas ton frère (ibid. 16, 17), ses yeux commencèrent à fondre en larmes. Les assistants s’écrièrent: “Ne crains rien, Agrippa, tu es notre frère, tu es notre frère.” En réalité, il lit depuis le commencement du Deutéronome jusqu’au Shema (6, 4), puis il lit la deuxième section du Shema (Dt 11, 13), puis deux chapitres relatifs à la dîme (Dt 14, 22), et (Dt 26, 12), ensuite le chapitre relatif au Roi (Dt 17, 14), enfin la série des bénédictions et des malédictions (ibid. 27) jusqu’à la fin du chapitre. Toutes les bénédictions récitées par le grand-prêtre le sont aussi par le roi, avec cette différence qu’au lieu de la bénédiction pour le pardon des péchés, il en ajoute une concernant les grandes fêtes."
+ ],
+ [
+ "Lorsque le grand prêtre oint pour la guerre s’adresse au peuple, il lui parle en hébreu, comme il est dit (Dt 20, 2): Il arrivera, au moment de vous préparer à la guerre, que le prêtre s’approchera; c’est celui qui est oint pour la guerre; il parlera au peuple, dans la langue sainte. Il leur dira: Ecoute, Israël! Vous entrez aujourd’hui en lice contre vos ennemis, non contre vos frères; ce n’est ni Juda contre Simon, ni Simon contre Benjamin, qui auraient pitié de vous si vous tombiez entre leurs mains. Ainsi il est dit (2Ch 28, 16): “Les hommes désignés par le nom se levèrent, saisirent les captifs, et à l’aide du butin pris ils vêtirent ceux qui avaient été nus, les habillèrent, les chaussèrent, leur donnèrent à manger et à boire, les frottèrent d’huile, conduisirent à âne chaque homme faible, les menèrent à Jéricho, la ville des palmiers, auprès de leurs frères et retournèrent à Samarie.” Mais vous marchez contre vos ennemis qui n’auront pas pitié de vous si vous tombez entre leurs mains. Que votre cœur ne soit pas inquiet, ne craignez rien, ne tremblez pas, etc. (Dt 20, 3). Que votre cœur ne s’inquiète pas au hennissement des chevaux et au cliquetis des épées; ne craignez rien, en entendant le heurt des boucliers et le bruit des trompettes de guerre klaggh; ne tremblez pas, au bruit des chars de guerre, carrum; ne soyez pas saisis par les cris de guerre, car l’Éternel votre Dieu marche avec vous. Vos ennemis ont la puissance de la chair et du sang, mais vous avez la force divine. Les Philistins sont arrivés avec le pouvoir de Goliath; pourtant celui-ci a fini par tomber sous le glaive de David, et les siens ont péri avec lui. Les fils d’Amon sont venus en se fondant sur le pouvoir de Shobakh, et pourtant celui-ci a fini par être vaincu, et tous les siens sont tombés avec lui. Mais vous ne leur ressemblez nullement: car c’est l’Éternel votre Dieu qui marche avec vous et combat pour vous contre vos ennemis pour vous secourir; c’est-à-dire, en ayant avec vous le campement de l’arche sainte.",
+ "Les prévots parleront au peuple en ces termes: Quel est l’homme qui a érigé une maison neuve et ne l’a pas encore inaugurée? Qu’il aille et rentre chez lui, etc. (Dt 20, 5), soit qu’il s’agisse de l’érection d’un magasin à fourrages, soit d’une étable, soit d’un hangar au bois, soit d’un grenier pour le blé, soit celui qui l’a construit, soit celui qui l’a acheté, soit celui qui en a hérité, soit celui qui l’a reçu en don. Et quel est l’homme qui, fiancé à une femme, ne l’a pas épousée, qu’il s’agisse de fiançailles avec une vierge, ou avec une veuve, ou même avec une belle-sœur qui incombe par lévirat, ou même celui qui aura appris le décès d’un frère mort à la guerre (et dont il s’agit d’épouser la veuve), il retournera et rentrera chez lui. Toutes ces personnes, quoique faisant partie du nombre des combattants, devront écouter les paroles du grand prêtre et rentrer; toutefois, ils devront pourvoir l’armée d’eau, de vivres, et réparer les routes.",
+ "Voici quels gens ne rentreront pas: celui qui construit une pièce attenant à la porte (ou guérite de garde), ou une galerie, ou un couloir; celui qui plante quatre arbres (moins qu’un verger), ou cinq arbres stériles, celui qui reprend une femme qu’il avait répudiée, ou un grand-prêtre qui épouse une veuve, ou un simple prêtre épousant une femme répudiée ou qui a déchaussé, ou un simple israélite devant épouser une bâtarde ou une descendante des gens voués au culte, ou un homme de ces dernières classes épousant une simple israélite, ne rentrera pas. R. Juda dit: celui qui reconstruit une maison en son premier état (qui la restaure) ne rentrera pas; de même, ajoute R. Eléazar, celui qui construit une maison de briques dans la vallée de Sharon ne rentrera pas.",
+ "Voici ceux qui n’ont pas besoin de bouger de place (sans aller même à la frontière, attendre que le prêtre vint les renvoyer au foyer): celui qui, ayant planté une vigne, vient d’y goûter, ou celui qui vient d’épouser sa fiancée, ou celui qui vient de recevoir chez lui (épouser par lévirat) sa belle-sœur veuve, ainsi qu’il est dit (ibid. 24,5): il sera libre dans sa maison un an; l’expression sa maison s’applique à la demeure; le mot sera se réfère à la vigne; la phrase il réjouira sa femme a en vue l’épouse, qu’il a prise, c’est-à-dire même la belle-sœur. Ceux-là n’ont même pas besoin de fournir de l’eau et des vivres à l’armée, ni de réparer les routes.",
+ "Les préposés (prévôts) adresseront de nouveau la parole au peuple et diront: S’il est un homme qui ait peur et dont le cœur soit lâche, qu’il se retire et retourne chez lui (ibid. 8). Selon R. aqiba, il faut entendre, dans le sens ordinaire, les mots le peureux et le craintif, celui qui ne peut pas se tenir ferme à son rang de guerre et voir l’épée nue. Selon R. Yossé le galiléen, on entend par ces mots: celui qui a peur par suite des péchés qui l’accablent. Aussi, la Loi lui a adjoint toutes ces personnes dispensées, afin qu’en leur faveur il puisse rentrer. R. Yossé dit: on entend par ladite expression un grand-prêtre qui aurait épousé une veuve, ou un simple cohen ayant épousé une femme répudiée ou qui a déchaussé, ou des époux dont l’un est illégitime, ou descendant des gens voués au culte (tous mariés illégalement).",
+ "Puis il est dit (ib. 9): Alors que les préposés auront cessé de parler au peuple, on établira des chefs de corps en tête du peuple. Il en sera de même à l’arrière de l’armée. On plaçait les plus vaillants en tête, et d’autres par derrière, munis de haches en fer et ayant le droit d’abattre l’épaule à qui chercherait à fuir pour rentrer; car la fuite est le commencement de la défaite, comme il est dit (1S 4, 17): Israël a fui devant les Philistins, et le peuple a subi une grande défaite; et ailleurs il est dit (1S 31, 1): Les gens d’Israel s’enfuirent devant les Philistins; ils tombèrent massacrés sur la Montagne de Guilboa.",
+ "Toutes ces facilités sont vraies pour une guerre volontaire; mais pour la guerre commandée, tous doivent partir; même le nouveau marié devra quitter la chambre nuptiale, et la fiancée sortira du dais nuptial. R. Juda établit cette même règle pour la guerre qui est un précepte religieux; mais pour celle qui est obligatoire (imposée par les faits), tous doivent sortir."
+ ],
+ [
+ "Le passage biblique de la “génisse à la nuque brisée” (Dt 21,1-7) devra être récité en langue sainte (en hébreu), comme il est dit (ib.): Lorsqu’on trouvera un cadavre sur le sol, les anciens et les juges devront sortir. Ils mesureront... Ils diront, etc. Trois membres du grand tribunal de Jérusalem devaient sortir à cet effet. R. Juda dit: ce nombre sera de cinq, puisqu’il est dit: tes anciens, au moins deux, et tes juges, au moins deux; or, comme il n’y a pas de tribunal d’un chiffre pair (en prévision du partage possible des voix), on ajoutera un membre, soit cinq.",
+ "Si le cadavre se trouve enfoui sous un tas de pierres, ou pendu à un arbre, ou nageant sur l’eau, on ne brisera pas la nuque de la génisse, puisqu’il est dit (du cadavre): sur le sol, non enfoui sous les pierres; tombé, non pendu à l’arbre; au champ, non nageant sur l’eau. Si l’on trouve ce cadavre près de la frontière, ou près d’une ville dont la majeure partie des habitants sont des païens, ou d’une ville qui n’a pas de tribunal, on ne tuera pas la génisse. On ne mesure pas (à cet effet) à partir d’une ville dépourvue de tribunal.",
+ "Si le cadavre se trouve juste au point médial entre deux villes, chaque ville devra offrir le sacrifice de la génisse, soit deux ensemble. Tel est l’avis de R. Eléazar. Seule la ville de Jérusalem est dispensée de cet apport.",
+ "A partir de quelle partie du corps mesure-t-on (pour connaître la distance précise)? Selon R. Eléazar, à partir du nombril; selon R. aqiba, depuis les narines (par où le souffle de vie s’échappe); R. Eléazar b. Jacob dit: à partir de l’endroit où l’individu a été frappé, par exemple au cou. Si la tête se rapproche d’une localité et le reste du corps est plus près d’un autre endroit, on amène la tête à côté du corps, dit R. Eléazar; selon R. aqiba, au contraire, on dirige le reste du corps d’après la tête.",
+ "Aussitôt que les anciens de Jérusalem ont fini (de mesurer) et sont partis, les anciens de la ville jugée responsable amènent une jeune vache qui n’a pas encore servi à l’agriculture, qui n’a pas encore été munie d’un joug (Dt 21, 3). Un défaut (corporel) ne la rend pas impropre à ce but. “On la fait descendre dans la vallée d’Ethan.” Le mot Ethan a le sens d’aride. Cependant, si ce n’est pas un terrain dur, il est valable aussi. Puis, on brise la nuque de l’animal par derrière, à l’aide d’un couperet, copi\". Sur cet emplacement, il est défendu de labourer et de semer; mais il est permis d’y carder le lin et d’en arracher des pierres.",
+ "Les vieillards de cette ville se lavent ensuite à l’eau, sur la place où la génisse a eu la nuque brisée, et ils disent (ibid. 7): Nos mains n’ont pas versé ce sang et nos yeux ne l’ont pas vu (le meurtrier). Ce n’est pas à dire que l’on s’imagine vouloir soupçonner du crime d’assassinat les anciens du tribunal; ils déclarent seulement ceci: “Il ne nous est pas arrivé d’avoir laissé partir cet homme sans le nourrir, nous ne l’avons pas vu et ne l’aurions pas laissé aller sans l’accompagner”. Les prêtres ajoutent (ib. 8): Pardonne à ton peuple d’Israël que tu as racheté, ô Éternel, et ne remets pas la punition du sang d’innocent versé au sein de ton peuple d’Israël. Ils n’ont pas besoin d’ajouter: Que ce sang leur soit pardonné, mais l’Esprit-Saint leur fait entendre (par ce texte) comment cet espoir se réalisera, “et lorsque vous agirez ainsi, vous jouirez du pardon.”",
+ "Si l’assassin a été trouvé avant que l’on ait rompu la nuque de la génisse, on fera partir celle-ci, on la laissera paître au milieu des troupeaux. Si l’on trouve l’assassin après avoir tué la génisse, on devra enterrer celle-ci sur place, puisqu’on a commencé par la sacrifier en raison du doute; elle a dès lors expié le doute avant son départ. Si, après avoir brisé la nuque à la génisse, on trouve le meurtrier, celui-ci devra pourtant être tué.",
+ "Si un témoin vient dire avoir vu le meurtrier, et un autre témoin lui conteste cette vue, ou si une femme dit l’avoir vu et une autre femme la dément, on brisera la nuque à la génisse. Si un témoin atteste l’avoir vu et deux témoins le contredisent, on sacrifie la génisse. Mais si deux témoins déclarent avoir vu le meurtrier et un seul les dément, on ne sacrifie pas la génisse –",
+ "Lorsque le nombre des meurtriers eut augmenté, on abolit l’habitude de briser la nuque à une génisse. Lorsque Éléazar b. Dinaï fut venu, qui était nommé aussi Tehina b. Perisha, on le nomma de nouveau “fils de meurtrier”. Depuis l’époque de l’augmentation des adultères, on cessa d’user des eaux amères (pour les femmes sujettes au soupçon). C’est R. Yohanan b. Zaccaï qui fit interrompre cet usage, en se fondant sur ce verset (Os 4, 14): Je ne châtierai pas vos filles lorsqu’elles se prostitueront, ni vos brus qui se livreront à l’adultère, etc. Depuis la mort de Yossé b. Yoëzer, habitant de Cereda, et de Joseph b. Yohanan, jérusalémite, il n’y eut plus d’Eshkoloth, gens supérieurs, comme il est dit (Mi 7, 1): Il n’y a plus une grappe (eshkol) à manger; en vain mon âme aspire après un fruit précoce.",
+ "Yohanan, le grand prêtre (Hyrcan) abolit la confession qui accompagnait l’offrande de la dîme; il supprima aussi ceux qui excitent et ceux qui frappent; jusqu’à lui, le marteau battait à Jérusalem; sous lui, personne n’avait besoin de prendre des informations sur les denrées douteuses –",
+ "Depuis que le Sanhédrin ne fonctionne plus, on a cessé de chanter dans les maisons à boire, comme il est dit (Is 24, 9): Ils ne boiront plus de vin avec le chant, etc.",
+ "Depuis la mort des premiers prophètes, les oracles des Ourim et Toumim ont cessé de fonctionner; depuis la destruction du Temple, on cessa d’avoir le Shamir (qui servait à graver les pierres du pectoral) et le miel de Çophim (Scopos); les gens de confiance avaient disparu, comme il est dit (Ps 12, 20): Secours-nous, ô Eternel, car l’homme pieux n’est plus, les croyants ont cessé d’être. Simon b. Gamliel dit, au nom de R. Josué: depuis le jour de la destruction du Temple, il ne s’est pas passé un jour où il ne soit survenu une malédiction, où la rosée soit tombée pour le bien, où le bon goût des fruits n’ait disparu. R. Juda ajoute: même le crème (partie grasse) des fruits a disparu.",
+ "Simon b. Éléazar dit: la perte de la pureté a précédé celle du goût et de l’odeur des fruits; la disparition de la loi sur les dîmes a eu pour suite la perte du meilleur blé. Les autres Sages disent: la prostitution et la sorcellerie ont tout ruiné.",
+ "A la suite de la guerre Polemos de Vespasien, il fut défendu aux nouveaux mariés de porter des couronnes et de laisser battre le tambour, Iros, devant eux. Après la guerre de Quietus, les fiancés ne devaient plus porter de couronne (en signe de deuil), et il fut défendu d’enseigner le grec à ses enfants. Après la dernière révolte (sous Hadrien), il a été décrété que la fiancée ne sortirait pas à travers la ville en palanquin; mais nos docteurs ont permis que la fiancée sorte en cet appareil (ils en ont rétabli l’usage).",
+ "Depuis la mort de R. Meir, les fabulistes ont cessé leurs proverbes. Depuis la mort de Ben Azaï, il n’y a plus les mêmes disciples studieux. Depuis la mort de Ben Zoma, les prédicateurs (ou exégètes) ont cessé leurs exposés. Depuis la mort de R. Josué, la bonté n’est plus dans le monde; Depuis la mort de R. Simon b. Gamliel, des sauterelles sont venues ainsi que bien d’autres maux. Depuis la mort de R. Eleazar b. Azaria, il n’y a plus de richesse parmi les sages. Depuis la mort de R. aqiba, la Loi n’est plus en honneur. Depuis la mort de R. Hanina b. Dossa, les gens aux bonnes actions manquent. Depuis la mort de R. Yossé le petit, il n’y a plus de gens pieux; on l’appelait Qatnoutha, parce qu’il était le plus petit (par la taille) des gens pieux. Depuis la mort de R. Gamliel l’ancien, la gloire de la Loi s’est éteinte, et avec elle sont ruinés la pureté et le Pharisaïsme. Depuis la mort de R. Ismaël b. Phabi, le sacerdoce n’a plus d’éclat. Depuis la mort de Rabbi, il n’y a plus d’humilité, ni de crainte du péché. R. Pinhas b. Yaïr dit: Depuis la destruction du temple, on voit rougir des compagnons d’étude et des gens de bonne famille; ils s’enveloppent la tête de honte. Les gens de valeur sont peu estimés, tandis que les hommes violents et les médisants l’emportent. Nul n’encourage, ne recherche, ne sollicite le bien; il ne nous reste à prendre appui qu’en notre père qui est aux cieux. R. Eliézer le grand dit: depuis le jour de la destruction du Temple, les docteurs ont paru être comme des maître d’école, ceux-ci comme des bedeaux, et ces derniers ressemblent à des gens du peuple (sans instruction), lesquels vont en diminuant de valeur; personne ne s’enquiert du mal et ne cherche à y remédier, ne nous laissant d’autre espoir qu’en notre père qui est aux cieux. A la fin, peu avant l’arrivée du Messie, l’effronterie croîtra, la pesanteur (les tribulations des violents) sera plus élevée; bien que la vigne donnera ses fruits, le vin sera cher. Le gouvernement tournera à l’hétérodoxie, et nulle morale ne prévaudra. La maison de réunion (religieuse) servira à la prostitution; la Galilée sera en ruines, le Gablan sera dans la désolation, les habitants de la frontière erreront de ville en ville, sans inspirer de pitié. La science des scribes sera mal accueillie; ceux qui craignent le péché seront méprisés. La vérité sera restreinte. Les jeunes feront pâlir les vieux; ceux-ci resteront debout devant les jeunes; le fils rabaissera le père; la fille résistera à la mère, la bru à sa belle-mère; un homme aura pour ennemis les gens de sa maison. L’apparence des gens de cette époque sera cynique. Le fils n’aura plus de honte devant son père, et il ne nous restera d’autre appui que notre père qui est aux cieux."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git "a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json" "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5c39a7538e9a0a39fd25c7393156cf2833297a9c
--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Mischnajot mit deutscher \303\234bersetzung und Erkl\303\244rung. Berlin 1887-1933 [de].json"
@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-deutsche-mischna-uebersetzung",
+ "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.5,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.
Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.
Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.
Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.
Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.
Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "Wer seiner Frau gegenüber Eifersucht äussert, muss, so sagt R. Eliëser, vor zweien Eifersucht ihr gegenüber äussern, und lässt sie trinken auf Grund der Aussage eines Zeugen oder auf Grund seiner eigenen Aussage. R. Jehoschua sagt: Er muss ihr gegenüber Eifersucht äussern vor zweien und lässt sie (ebenso) trinken auf Grund der Aussage zweier.",
+ " Wie äussert er ihr gegenüber Eifersucht? Hat er ihr vor zweien (lediglich) gesagt: „Sprich nicht mit dem N. N.“, und (ebenso) hat sie (lediglich) mit ihm gesprochen, so ist sie noch erlaubt für ihr Haus und darf Priesterhebe geniessen. Hat sie sich aber mit ihm an einen verborgenen Ort begeben und mit ihm die Dauer einer Verunreinigung verweilt, dann ist sie verboten für ihr Haus und darf Priesterhebe nicht geniessen; und wenn er gestorben ist, muss sie Chaliza vollziehen und darf vom Levir nicht geehelicht werden.",
+ "Und diese (im folgenden angeführten Frauen) dürfen Priesterhebe nicht geniessen. Eine, die sagt: „Ich bin unrein für dich“ und eine, bezüglich derer Zeugen, die gekommen sind, aussagen, dass sie unrein ist, und eine, die sagt: „Ich trinke nicht“ und die, deren Mann sie nicht trinken lassen will, und die, deren Mann sie auf dem Wege begattet hat. Wie verfährt er mit ihr? Er führt sie zum Gericht am betreffenden Orte und man gibt ihm zwei Gelehrten-Jünger mit, er könnte sie auf dem Wege begatten. R. Jehuda sagt: Ihr Mann ist bezüglich ihrer vertrauenswürdig.",
+ "Man führte sie hinauf zum höchsten Gerichtshof in Jerusalem. Und man macht ihr Angst, so wie man Angst macht Zeugen über ein todeswürdiges Verbrechen. Und man sagt zu ihr: „Meine Tochter, vieles macht der Wein, vieles macht das Scherzen, vieles macht die Jugendlichkeit, vieles machen böse Nachbarn. Handle um Seines grossen Namens willen, der in Heiligkeit niedergeschrieben wird, dass er nicht ausgelöcht werde auf das Wasser!“ Und man sagt vor ihr Dinge, die weder sie noch ihre ganze Familie zu hören würdig sind.",
+ "Wenn sie gesagt hat: „Ich bin unrein,“, dann quittiert sie ihre Ketuba und geht fort (vom Gericht). Wenn sie aber gesagt hat: „Ich bin rein“, dann führt man sie hinauf zum Osttor, welches beim Eingang des Nikanortores ist, wo man die Sotot trinken lässt, und wo man die Gebärenden rein werden lässt, und wo man die Aussätzigen rein werden lässt; und ein Priester erfasst ihre Kleider, — wenn sie (dadurch) zerrissen wurden, wurden sie eben zerriss en, und wenn sie (dadurch) zerfetzt wurden, dann wurden sie eben zerfetzt, — bis er ihre Brust entblösst. Und er zerrauft ihr Haar. R. Jehuda sagt: „Wenn ihre Brust schön war, dann entblösste er sie nicht, und wenn ihr Haar schön war, dann zerraufte er es nicht.“",
+ "War sie bedeckt mit weissen Gewändern, bedeckt er sie mit schwarzen; waren auf ihr goldene Schmuckstücke und Halsbänder, Ringe und Fingerringe, nimmt man sie ihr ab um sie zu verunzieren. Und nachher bringt er einen Weidenstrick und bindet ihn ober ihren Brüsten. Und jeder, der zusehen will, kann kommen zuzusehen, ausser ihren Knechten und Mägden, weil vor ihnen ihr Herz ermutigt ist. Und alle Frauen dürfen sie ansehen, denn es heisst (Ezech. 23, 48): „Und es sollen Zucht annehmen alle Frauen und nicht Unzucht treiben wie ihr“.",
+ " Mit dem Mass, mit dem der Mensch misst, misst man ihm. Sie schmückte sich zur Sünde, darum hat Gott sie verunziert. Sie entblösste sich für die Sünde, darum hat Gott sie entblösst. Mit der Hüfte begann sie zuerst die Sünde, und dann (folgte) der Leib, darum soll zuerst die Hüfte geschlagen werden und dann der Leib, und der ganze übrige Körper entgeht (ebenfalls) nicht.",
+ " Simson ging seinen Augen nach, darum stachen die Philister seine Augen aus, wie es heisst (Ri 16, 21): „Und es ergriffen ihn die Philister und stachen seine Augen aus.“ Absalom war stolz auf sein Haar, darum blieb er an seinem Haar hängen. Und weil er den zehn Kebsweibern seines Vaters beiwohnte, darum durchbohrte man ihn mit zehn Lanzen, wie es heisst (II Sam. 18, 15): „Und es umringten ihn zehn Männer, Waffenträger des Joab….“. Und weil er das Herz dreier stahl, das Herz seines Vaters und das Herz des Gerichtshofes und das Herz Israels, wie es heisst (II Sam. 15, 6): „Und es stahl Absalom das Herz der Leute Israels“, darum wurden drei Dolche in ihn gebohrt, wie es heisst (II Sam. 18, 14): „Und er nahm drei Dolche in seine Hand und stiess sie durch das Herz Absaloms….“.",
+ " Und ebenso ist es bezüglich des Guten. Mirjam wartete eine Stunde Mosche’s wegen, wie es heisst (Ex 2, 4): „Und es stellte sich seine Schwester von ferne …“, darum hielt sich ihretwegen Israel sieben Tage lang in der Wüste auf, wie es heisst (Num 12, 15): „Und das Volk zog nicht weiter bis Mirjam aufgenommen ward“. Josef hatte das Verdienst seinen Vater zu begraben, und unter seinen Brüdern gab es keinen Grösseren als er, wie es heisst (Gen. 50, 7): „Und es zog hinauf Josef seinen Vater zu begraben…“ (dorts. 9): „Und es zogen mit ihm hinauf sowohl Wagen, als auch Reiter ….“. Wer ist grösser als Josef; mit ihm beschäftigte sich nur Mosche. Mosche hat sich verdient gemacht um die Gebeine Josefs, und in Israel gab es keinen Grösseren als er, wie es heisst (Ex. 13, 19): „Und es nahm Mosche die Gebeine Josefs mit sich …“. Wer ist grösser als Mosche; mit ihm beschäftigte sich nur Gott, wie es heisst (Deut. 34, 6): „Und er begrub ihn im Tale …“. Und nicht von Mosche allein sagten sie es, sondern von allen Frommen, wie es heisst (Jes. 58, 8): „Und es wird vor dir herziehen deine Gerechtigkeit, die Herrlichkeit Gottes wir dich einsammeln“."
+ ],
+ [
+ " Er brachte ihr Speiseopfer in einem Weidenkorb und legte es auf ihre Hände, um sie zu ermüden. Alle Speiseopfer beginnen und enden in einem Dienstgerät und dieses beginnt in einem Weidenkorb und endet in einem Dienstgerät. Alle Speiseopfer bedürfen des Öls und des Weihrauchs und dieses bedarf weder des Öls noch des Weihrauchs. Alle Speiseopfer wurden vom Weizen gebracht und dieses wurde gebracht von der Gerste. Wenn auch das Omer-Speiseopfer von der Gerste gebracht wurde, so wurde es doch gebracht aus gesiebtem Mehl und dieses wurde gebracht aus einfachem Mehl. Rabban Gamliel sagt: So wie ihre Taten viehische waren, so ist auch ihr Opfer Speise für das Vieh.",
+ " Er brachte eine neue irdene Schale und gibt ein halbes Log Wasser aus dem Becken hinein. R. Jehuda sagt: ein Viertel [Log]. So wie er bezüglich der Schrift weniger angibt, ebenso gibt er auch weniger an bezüglich des Wassers. Dann ging er hinein in den Tempel und wandte sich nach rechts. Dort befand sich ein Platz von der Grösse einer Quadratelle. Und eine Marmoltafel [lag darauf] und ein Ring war an ihr befestigt. Und indem er diese nun aufhebt, nimmt er Staub von unter ihr und gibt soviel, dass er sichtbar sei auf dem Wasser, denn es heisst (Num. 5, 17): „… Und von dem Staub, der auf dem Boden der Wohnung vorhanden ist, soll der Priester nehmen und zum Wasser geben“.",
+ " Kommt er nun die Rolle zu schreiben, von wo an schreibt er? Von „Wenn nicht gelegen hat ein Mann“ u.s.w. „Wenn du aber von deinem Mann abgewichen bist“ [u.s.w.]; aber er schreibt nicht: „Es soll beschwören der Priester die Frau“ [u.s.w.]; und er schreibt: „Es mache dich Gott zum Fluch und Schwur“ [u. s. w.] „Und es komme dieses fluchbringende Wasser in deine Eingeweide, den Bauch anschwellen und die Hüfte schwinden zu lassen“. Und er schreibt nicht: „Es soll die Frau sagen: Amen Amen“. R. Jose sagt: Er machte keine Unterbrechung. R. Jehuda sagt: Er schreibt überhaupt nur: „Es mache dich Gott zum Fluch und Schwur“ u.s.w. „Und es komme dieses fluchbringende Wasser in deine Eingeweide“ usw. Und er schreibt nicht: „Es soll die Frau sagen: Amen, Amen“.",
+ "Er schreibt weder auf eine Tafel, noch auf Papier, noch auf Rohleder, sondern auf eine Rolle, wie es heisst (Num. 5, 23): „… auf ein Schriftblatt“. Und er schreibt weder mit Gummi, noch mit Vitriol, noch mit irgend einer Sache, die einätzt, sondern mit Tinte, wie es heisst (Num. 5, 23): „Und er soll verlöschen …“, [also] eine Schrift, die verlöscht werden kann.",
+ " Worüber spricht sie: „Amen, Amen“? „Amen“ auf den Fluch, „Amen“ auf den Schwur. „Amen“ bezüglich dieses Mannes, „Amen“ bezüglich eines anderen Mannes. „Amen“, dass ich weder als Verlobte, noch als Verheiratete, noch als auf den Levir Wartende, noch als Heimgeführte abgewichen bin. „Amen“, dass ich mich nicht verunreinigt habe, und wenn ich mich verunreinigt habe, dann soll es in mich kommen. R. Meïr sagt: „Amen“, dass ich mich nicht verunreinigt habe, „Amen“, dass ich mich nicht verunreinigen werde.",
+ "Alle stimmen darin überein, dass er mit ihr keine Bedingung macht, weder für die Zeit, bevor sie sich verlobt hat, noch für die Zeit, nachdem sie geschieden wurde. Hat sie sich mit einem anderen verborgen und wurde verunreinigt und hat er sie hernach zurückgenommen, so machte er mit ihr keine Bedingung. Dies ist die Regel: Für alle die Fälle, da sie, wenn sie begattet wird, ihm nicht verboten wird, machte er mit ihr keine Bedingung."
+ ],
+ [
+ "Er nahm ihr Speiseopfer aus dem Weidenkorb, legte es in ein Dienstgerät und gab es auf ihre Hand. Und der Priester legte seine Hand unter ihre und schwang es.",
+ "Er schwang es, brachte es heran, hob den Komez ab und liess ihn aufdampfen. Und der Rest wird von den Priestern gegessen. Er liess sie aber erst trinken und dann erst brachte er ihr Speiseopfer dar. R. Simon sagt: Erst brachte er ihr Speiseopfer dar und dann erst liess er sie trinken, denn es heisst (Num. 5, 26): „Und dann lasse er die Frau das Wasser trinken“. Hat er sie erst trinken lassen und dann erst ihr Speiseopfer dargebracht, so ist es dennoch tauglich.",
+ "Wenn sie, bevor noch die Rolle verlöscht wurde, gesagt hat: „Ich trinke nicht“, dann wird ihre Rolle geheim verwahrt und ihr Speiseopfer auf die Asche verstreut. Und ihre Rolle ist nicht mehr dazu geeignet, damit eine andere Sota trinken zu lassen. Ist die Rolle bereits verlöscht worden, und sagt sie dann: „Ich bin unrein“, dann wird das Wasser ausgegossen und ihr Speiseopfer auf die Asche verstreut. Ist die Rolle bereits verlöscht worden, und sagt sie dann: „Ich trinke nicht“, dann nötigt man sie und lässt sie gegen ihren Willen trinken.",
+ "Noch ist sie nicht mit dem Trinken fertig, da wird ihr Gesicht schon gelb, ihre Augen treten hervor und ihre Adern schwellen an. Und man sagt: Bringt sie hinaus, bringt sie hinaus, damit sie nicht die Halle verunreinige. Hatte sie ein Verdienst, dann schob es ihr (die Wirkung des Trunkes) auf. Manches Verdienst schiebt um ein Jahr auf, manches um zwei Jahre, manches um drei Jahre. Hieraus lehrt Ben Asai: Man ist verpflichtet seine Tochter Tora zu lehren, damit sie, wenn sie trinken muss, wisse, dass das Verdienst ihr den Aufschub bewirkt. R. Elieser sagt: Wenn jemand seine Tochter Tora lehrt, ist es so, als lehrte er sie Ausgelassenheit. R. Josua sagt: Lieber ist einer Frau nur ein Kab und Ausgelassenheit als neun Kab und Enthaltsamkeit. Er pflegte auch zu sagen: Ein törichter Frommer, ein schlauer Bösewicht und ein frömmelndes Weib und die Schläge der Peruschim, die sind die Zerstörer der Welt.",
+ "R. Simon sagt: Ein Verdienst schiebt beim bitteren Wasser (die Wirkung) nicht auf. Denn wenn du sagst: Ein Verdienst schiebt beim fluchbringenden Wasser (die Wirkung) auf, dann schwächst du die Bedeutung des Wassers in den Augen all der Frauen, die es trinken müssen und verschaffst den reinen Frauen, die getrunken haben, einen üblen Ruf, da man sagen wird: Sie sind (in Wirklichkeit) unrein, nur hat ein Verdienst ihnen (die Wirkung) aufgeschoben. Rabbi sagt: Das Verdienst schiebt beim fluchbringenden Wasser (die Wirkung) auf; doch gebärt sie nicht mehr und gedeiht auch nicht, sondern verkümmert immer mehr und am Ende stirbt sie jenen Tod.",
+ "Wird ihr Speiseopfer unrein, noch bevor es durch das Gerät heilig geworden ist, dann ist es so wie alle Speiseopfer und wird ausgelöst; wenn aber (es unrein wird), nachdem es durch das Gerät heilig geworden ist, dann ist es so wie alle Speiseopfer und wird verbrannt. Und auch die Speiseopfer dieser (im folgenden angeführten) Frauen werden verbrannt. Einer, die sagt: „Ich bin unrein für dich“, und wenn Zeugen gekommen sind, (die aussagen), dass sie unrein ist, und wenn sie sagt: „Ich trinke nicht“, und wenn ihr Mann sie nicht trinken lassen will, und wenn ihr Mann sie auf dem Wege begattet hat. Ferner werden die Speiseopfer der mit Priestern verheirateten Frauen verbrannt.",
+ "Das Speiseopfer der Tochter eines Israeliten, die mit einem Priester verheiratet ist, wird verbrannt; hingegen wird das Speiseopfer einer Priesterstochter, die mit einem Israeliten verheiratet ist, gegessen. Welche Unterschiede bestehen zwischen Priester und Priesterstochter ? Das Speiseopfer einer Priesterstochter wird gegessen, das eines Priesters wird nicht gegessen. Eine Priesterstochter wird entweiht, ein Priester wird nicht entweiht. Eine Priesterstochter darf sich an Toten verunreinigen, ein Priester darf sich an Toten nicht verunreinigen. Ein Priester darf Hochheiliges essen, eine Priesterstochter darf Hochheiliges nicht essen.",
+ "Welche Unterschiede bestehen zwischen Mann und Frau? Der Mann läßt wild wachsen das Haar und reißt seine Kleider ein, die Frau aber läßt das Haar nicht wild wachsen und reißt ihre Kleider nicht ein. Der Mann kann seinem Sohne ein Nasirgelübde auferlegen, die Frau aber kann ihrem Sohne kein Nasirgelübde auferlegen. Der Mann kann die Scheropfer für das Nasirat seines Vaters darbringen, die Frau aber kann die Scheropfer für das Nasirat ihres Vaters nicht darbringen. Der Mann kann seine Tochter verkaufen, die Frau aber kann ihre Tochter nicht verkaufen. Der Mann kann seine Tochter verehelichen, die Frau aber kann ihre Tochter nicht verehelichen. Der Mann wird nackt gesteinigt, die Frau aber wird nicht nackt gesteinigt. Der Mann wird gehängt, die Frau aber wird nicht gehängt. Der Mann wird wegen Diebstahls verkauft, die Frau aber wird wegen Diebstahls nicht verkauft."
+ ],
+ [
+ "Eine Verlobte und eine auf den Levir Wartende trinken nicht und erhalten nicht die Ketuba, denn es heißt (Num. 5, 29): „… wenn eine Frau abweicht unter ihrem Mann …“, ausgenommen die Verlobte und die auf den Levir Wartende. Eine Witwe, die mit einem Hohenpriester, eine Geschiedene oder Chaluza, die mit einem gemeinen Priester, eine Bastardin oder Nethina, die mit einem Israeliten und eine Tochter eines Israeliten, die mit einem Bastard oder Nathin verheiratet ist, die (alle) trinken nicht und erhalten nicht die Ketuba.",
+ "Und auch diese (im folgenden angeführten Frauen) trinken nicht und erhalten die Ketuba nicht: Eine, die sagt: „Ich bin unrein “, und wenn Zeugen gekommen sind, (die aussagen), daß sie unrein ist, und eine, die sagt: „Ich trinke nicht.“ Wenn aber ihr Mann gesagt hat: „Ich will sie nicht trinken lassen“, und ebenso wenn ihr Mann sie auf dem Wege begattet hat, erhält sie ihre Ketuba und trinkt nicht. Sind ihre Männer, bevor sie getrunken haben, gestorben, dann, so sagen Bet-Schammai, erhalten sie die Ketuba und trinken nicht. Bet-Hillel aber sagen: Sie trinken nicht und erhalten die Ketuba nicht.",
+ "Eine von einem anderen Schwangere und eine (das Kind) eines anderen Säugende trinken nicht und erhalten nicht die Ketuba; so sagt R. Meïr. Die Weisen aber sagen: Er kann sie von sich absondern und nach Ablauf der Frist wieder zurücknehmen. Eine Unfruchtbare und eine Alte und eine zum Gebären Unfähige trinken nicht und erhalten nicht die Ketuba. R. Eliëser sagt: Er kann (noch) eine andere Frau heiraten und durch diese sich fortpflanzen. Und alle anderen Frauen trinken entweder, oder erhalten die Ketuba nicht.",
+ "Eine Priestersgattin trinkt und ist (danach) ihrem Manne erlaubt. Die Frau eines Verschnittenen trinkt. Wegen aller Personen, die wegen Blutschande verboten sind, äußert man die Eifersucht, außer wegen eines Minderjährigen und eines, der kein Mann ist.",
+ "Und diesen (im folgenden aufgezählten Frauen) gegenüber äußert das Gericht die Eifersucht: Eine, deren Mann taubstumm oder geisteskrank geworden, oder im Gefängnis eingesperrt ist. Nicht in dem Sinne, daß man sie auch trinken läßt, haben sie dies gesagt, sondern (lediglich), daß man sie ihrer Ketuba verlustig gehen läßt. R. Jose sagt: Auch daß man sie trinken läßt; wenn nämlich ihr Mann aus dem Gefängnis kommt, läßt er sie trinken."
+ ],
+ [
+ "So wie das Wasser sie prüft, ebenso prüft das Wasser auch ihn, denn es heißt: „Und es kommt…, und es kommt… “ So wie sie dem Gatten verboten ist, so ist sie auch dem Ehebrecher verboten, denn es heißt: „… sie wurde verunreinigt …, und sie wurde verunreinigt …“; so sagt R. Akiba. Es sagte R. Josua: So deutete es Secharja ben Hakkazzab. Rabbi sagt: Von dem im Abschnitt zweimal gesagten „wenn sie verunreinigt worden ist“, „sie wurde verunreinigt“ bezieht das eine sich auf den Gatten, das andere auf den Ehebrecher.",
+ "An eben jenem Tag trug R. Akiba folgende Schriftdeutung vor: „Und bei jedem irdenen Gerät, in dessen Inneres etwas von ihnen hineinfällt, sei alles, was in seinem Innern ist, unrein.“ Es heißt nicht: „ist unrein“, sondern: „sei unrein“; daß es nämlich auch anderes unrein macht. Das lehrt, daß ein im zweiten Grade unreiner Laib anderes drittgradig unrein machen kann. Da sagte R. Josua: Wer nimmt den Staub von deinen Augen weg, Rabban Jochanan, Sohn Sakkai’s! Du sagtest, daß dereinst ein späteres Geschlecht den im dritten Grade unreinen Laib als rein erklären werde, weil es bezüglich eines solchen keinen Schriftvers in der Tora gibt, daß er unrein ist. Und dein Schüler Akiba bringt nun bezüglich eines solchen einen Schriftvers aus der Tora bei, daß er unrein ist, denn es heißt: „Alles was in seinem Innern ist, sei unrein.“",
+ "An eben jenem Tag trug R. Akiba folgende Schriftdeutung vor: „Und ihr sollt messen außerhalb der Stadt die Ostseite zweitausend Ellen“ usw., und ein anderer Vers sagt: „… von der Stadtmauer nach außen hin tausend Ellen ringsum.“ Es ist nicht möglich zu sagen: tausend Ellen, denn es hieß doch bereits: zweitausend Ellen, und es ist nicht möglich zu sagen: zweitausend Ellen, denn es hieß doch bereits: tausend Ellen. Wie ist dies also (zu verstehen) ? Tausend Ellen Weideplatz und zweitausend Ellen Sabbatgrenze. R. Eliëser, der Sohn R. Joses, des Galiläers, sagt: Tausend Ellen Weideplatz und zweitausend Ellen Felder und Weinberge.",
+ "An eben jenem Tag trug R. Akiba folgende Schriftdeutung vor: „Damals sang Mosche und die Kinder Israel dem Herrn dieses Lied und sie sprachen also.“ Das Wort „also“ ist scheinbar überflüssig. Was besagt nun das Wort „also“ ? Das lehrt, daß Israel nach Mosche auf jedes Wort einfiel, so wie man das Hallel liest; deshalb heißt es: „also. “ R. Nechemja sagt: So wie man das Schema liest und nicht so wie man das Hallel liest.",
+ "An eben jenem Tag trug R. Josua, der Sohn des Hyrkanos, folgende Schriftdeutung vor: Hiob diente dem Heiligen, gelobt sei er, nur aus Liebe, denn es heißt (Hiob 13, 15): „Wenn er mich auch tötet, auf ihn hoffe ich.“ Da es aber noch zweifelhaft ist, (ob dies bedeutet): „auf ihn hoffe ich“, oder: „ich hoffe nicht “, deshalb heißt es (Hiob 27, 5): „Bis ich verscheide, lasse ich von meiner Rechtschaffenheit nicht“; dies lehrt, daß er aus Liebe handelte. Da sagte R. Josua: Wer nimmt den Staub von deinen Augen weg, Rabban Jochanan, Sohn Sakkai’s! Während deines ganzen Lebens lehrtest du, daß Hiob Gott nur aus Furcht diente, denn es heißt (Hiob 1, 1 und 8) „… ein rechtschaffener und redlicher Mann, Gott fürchtend und das Böse meidend“, und nun lehrt Josua, deines Schülers Schüler, daß er aus Liebe handelte!"
+ ],
+ [
+ "Wenn jemand seiner Frau gegenüber die Eifersucht geäußert hat, und sie sich verborgen hat, dann muß er sich, auch wenn er es nur von einem fliegenden Vogel vernommen hat, von ihr scheiden lassen und gibt ihr die Ketuba; so sagt R. Eliëser. R. Josua sagt: Erst dann, wenn die bei Mondlicht spinnenden Frauen sich über sie unterhalten.",
+ "Hat ein Zeuge gesagt: „Ich habe gesehen, daß sie sich verunreinigt hat“, trinkt sie nicht. Und noch mehr: Sogar ein Sklave und eine Sklavin sind glaubwürdig, auch sie ihrer Ketuba verlustig zu machen. Ihre Schwiegermutter, die Tochter ihrer Schwiegermutter, ihre Nebenfrau, ihre Schwägerin und die Tochter ihres Mannes sind ebenfalls glaubwürdig; jedoch nicht, sie ihrer Ketuba verlustig zu machen, sondern lediglich, daß sie nicht trinkt.",
+ "Man könnte folgern: Wenn das erste Zeugnis, welches sie doch nicht für immer verboten macht, bei weniger als zwei Zeugen nicht gültig ist, um wieviel weniger kann dann das letzte Zeugnis, welches sie doch für immer verboten macht, bei weniger als zwei Zeugen gültig sein; deshalb heißt es (Num. 5, 13): „Und es ist kein Zeuge gegen sie vorhanden“, das bedeutet: Jegliches Zeugnis gegen sie (ist gültig. Demnach könnte man (einen Schluß) vom Leichteren auf das Schwerere bezüglich des ersten Zeugnisses folgern: Wenn das letzte Zeugnis, welches sie doch für immer verboten macht, bei einem Zeugen gültig ist, um wieviel mehr müßte dann das erste Zeugnis, welches sie doch nicht für immer verboten macht, bei einem Zeugen gültig sein, deshalb heißt es (Deut. 24, 1): „… denn er hat an ihr etwas Schändliches gefunden“ und dort heißt es (Deut. 19, 5): „Auf Aussage zweier Zeugen … werde etwas bestätigt.“ Wie dort auf Aussage zweier Zeugen, ebenso auch hier auf Aussage zweier Zeugen.",
+ "Sagt ein Zeuge: „Sie wurde verunreinigt“ und ein anderer: „Sie wurde nicht verunreinigt“; (oder) sagt eine Frau: „Sie wurde verunreinigt“, und eine andere: „Sie wurde nicht verunreinigt“, mußte sie trinken. Sagt einer: „Sie wurde verunreinigt“ und zwei: „Sie wurde nicht verunreinigt“, mußte sie trinken. Sagen aber zwei: „Sie wurde verunreinigt“ und einer: „Sie wurde nicht verunreinigt“, durfte sie nicht trinken."
+ ],
+ [
+ "Folgendes wird in jeder Sprache gesagt: Der Sota-Abschnitt, das Maaser-Bekenntnis, das Lesen des Schema, das Gebet, das Tischgebet, der Zeugnis-Eid und der Verwahrgut-Eid.",
+ "Folgendes aber muß in der heiligen Sprache gesagt werden: Das Lesen bei den Erstlingsfrüchten und die Chaliza, die Segnungen und Verfluchungen, der Priestersegen und der Hohepriestersegen, der Königs-Abschnitt, der Abschnitt von Egla arufa, ferner der für den Krieg gesalbte Priester, wenn er zum Volke spricht.",
+ "Das Lesen bei den Erstlingsfrüchten, wieso ? (Deut. 26, 5): „Du sollst anheben und sprechen vor dem Herrn, deinem Gott…“ und dort (Deut. 27, 14) heißt es: „Und es sollen anheben die Leviten und sprechen …“ So wie das Anheben, das dort gesagt ist, in der heiligen Sprache, so auch hier in der heiligen Sprache.",
+ "Die Chaliza, wieso ? (Deut. 25, 9): „Sie soll anheben und sprechen …“ und dort (Deut. 27, 14) heißt es: „Und es sollen anheben die Leviten und sprechen …“ So wie das Anheben, das dort gesagt ist, in der heiligen Sprache, so auch hier in der heiligen Sprache. R. Jehuda sagt: (Deut. 25, 9): „Sie soll anheben und sprechen also …“, (dies besagt), daß sie es in dieser Sprache sagen muß.",
+ " Die Segnungen und Verfluchungen, wie war dies? Nachdem Israel den Jordan überschritten hatte und zum Berg Gerisim und zum Berg Ebal gekommen war, — diese (Berge) liegen in Schomron zur Seite von Sichem bei den Terebinthen More, wie es heißt (Deut. 11, 30): „Fürwahr sie befinden sich jenseits des Jordans“ usw. und dort (Gen. 12, 6) heißt es: „Und Abram durchzog das Land bis zum Ort Sichem, bis zur Terebinthe More.“ So wie die Terebinthe More, von welcher dort die Rede ist, die bei Sichem ist, so ist auch die Terebinthe More, von der hier die Rede ist, bei Sichem, — da stiegen sechs Stämme auf den Gipfel des Berges Gerisim und sechs Stämme stiegen auf den Gipfel des Berges Ebal. Und die Priester und die Leviten und die Lade standen unten in der Mitte. Die Priester umgaben die Lade, und die Leviten die Priester, und ganz Israel zu beiden Seiten, wie es heißt (Jos. 8, 33): „Und ganz Israel und seine Ältesten und seine Beamten und seine Richter standen auf dieser und jener Seite von der Lade“ usw. Sie wandten nun ihr Gesicht zum Berg Gerisim und begannen mit dem Segen: „Gesegnet sei, der nicht macht ein geschnitztes noch gegossenes Bild.“ Und diese und jene antworteten darauf: „Amen“. Dann wandten sie ihr Gesicht zum Berg Ebal und begannen mit dem Fluch: „Verflucht sei, der ein geschnitztes oder gegossenes Bild macht.“ Und diese und jene antworteten darauf: „Amen“; bis sie so die Segnungen und Verfluchungen zu Ende gesprochen hatten. Hierauf brachten sie die Steine und bauten den Altar, bestrichen ihn mit Kalk und schrieben auf ihn alle Worte der Tora in siebzig Sprachen, wie es heißt (Deut. 27, 8): „… recht deutlich.“ Dann nahmen sie die Steine und kamen und übernachteten auf ihrem Platz.",
+ "Der Priestersegen, wie ist er ? Im ganzen Lande sagt man ihn als drei Segnungen und im Heiligtum als einen Segen. Im Heiligtum sagt er den Gottesnamen so, wie er geschrieben ist und im ganzen Lande in der Umschreibung. Im ganzen Lande erheben die Priester ihre Hände in die Höhe ihrer Schultern und im Heiligtum über ihren Kopf, außer dem Hohenpriester, denn er darf seine Hände nicht über das Stirnschild emporheben: R. Jehuda sagt: Auch der Hohepriester hebt seine Hände über das Stirnschild. Denn es heißt (Lev. 9, 22): „Und es erhob Aaron seine Hände gegen das Volk und segnete es.“",
+ "Die Segenssprüche des Hohenpriesters, wie waren diese ? Der Synagogendiener nimmt eine Torarolle und gibt sie dem Synagogenverwalter, und der Synagogenverwalter gibt sie dem Vorsteher, und der Vorsteher gibt sie dem Hohenpriester. Der Hohepriester erhebt sich, nimmt sie in Empfang und liest daraus stehend. Er liest: „Nach dem Tode …“ und „Jedoch am Zehnten …“. Dann rollt er die Tora zusammen und legt sie auf seinen Schoß und spricht: Mehr als ich euch vorgelesen habe, ist hier aufgeschrieben. „Und am Zehnten …“ im Teile der Zählungen trägt er auswendig vor. Dann spricht er darüber acht Segenssprüche, nämlich: über die Tora, über den Tempeldienst, über den Dank, über die Sündenvergebung, über das Heiligtum, über Israel, über die Priester und über das übrige Gebet.",
+ "Der Königs-Abschnitt, wie ist dieser ? Am Ausgang des ersten Tages des Laubhüttenfestes, im achten Jahre, am Ausgang des siebenten, macht man für ihn eine Bühne aus Holz in der Halle. Und er sitzt darauf. Denn es heißt (Deut. 31, 10): „Am Ende von sieben Jahren zur Festzeit“ usw.. Der Synagogendiener nimmt eine Torarolle und gibt sie dem Synagogenverwalter, und der Synagogenverwalter gibt sie dem Vorsteher, und der Vorsteher gibt sie dem Hohenpriester, und der Hohepriester gibt sie dem König. Der König erhebt sich, nimmt sie in Empfang und liest daraus sitzend. Der König Agrippa erhob sich, nahm sie in Empfang und las stehend; da lobten ihn die Weisen. Und als er zu den Worten gelangte: „Du darfst nicht einen Fremden über dich setzen“ (Deut. 17, 15), da flossen Tränen aus seinen Augen. Da sagten sie zu ihm: „Fürchte dich nicht, Agrippa! Unser Bruder bist du, unser Bruder bist du, unser Bruder bist du!“ Und er liest vom Anfang des Deuteronomium bis „Höre …“ und „Höre …“, „Und es wird geschehen, wenn ihr hören …“, „Verzehnten sollst du …“, „Wenn du zu Ende verzehntet hast …“ und den Königs-Abschnitt und die Segnungen und Verfluchungen, bis er den ganzen Abschnitt zu Ende gelesen hat. Die Segenssprüche, die der Hohepriester spricht, spricht auch der König; jedoch setzt er an die Stelle des Segensspruches über die Sündenvergebung den über die Feste."
+ ],
+ [
+ ". Der für den Krieg gesalbte Priester sprach in seiner Ansprache an das Volk in der heiligen Sprache, denn es heißt (Deut. 20, 2): „Es soll geschehen: Wenn ihr euch nähert zum Kampfe, dann soll hintreten der Priester“, das ist der für den Krieg gesalbte Priester, „und soll reden zum Volke“ in der heiligen Sprache (dorts. 3). „Und er soll zu ihnen sprechen: Höre Israel“ usw. „gegen eure Feinde“ und nicht gegen eure Brüder; nicht Juda gegen Simon und nicht Simon gegen Benjamin! Fielet ihr in deren Hand, dann würden sie sich euer erbarmen, wie es heißt (II. Chr. 28, 15): „Und es machten sich auf die Männer, die mit Namen bestimmt waren, und nahmen sich an der Gefangenen und alle Nackten von ihnen bekleideten sie aus der Beute. Sie gaben ihnen Kleider und Schuhe, gaben ihnen zu essen und zu trinken, salbten sie und führten sie auf Eseln, alle, die strauchelten, und brachten sie nach Jericho, der Dattelstadt, zu ihren Brüdern und kehrten nach Schomron zurück.“ Vielmehr gegen eure Feinde ziehet ihr, die sich, fallet ihr in ihre Hände, euer nicht erbarmen. (Deut. 20, 3) „Es soll nicht zagen euer Herz, fürchtet euch nicht und erbebet nicht“ usw. „Es soll nicht zagen euer Herz“ vor dem Gewieher der Pferde und dem Blinken der Schwerter, „fürchtet euch nicht“ vor dem Zusammenschlagen der Schilde und der Menge der Soldatenstiefel, „erbebet nicht“ vor dem Tone der Hörner, „erschrecket nicht“ vor dem Laut der Schreie. (Dorts. 4) „Denn der Herr euer Gott ist es, der mit euch zieht.“ Sie kommen mit der Siegeskraft von Mensehen; ihr aber kommet mit der Siegeskraft Gottes. Die Philister kamen mit der Siegeskraft des Goliath; was war sein Ende? Am Ende fiel er durch das Schwert, und sie fielen mit ihm. Die Ammoniter kamen mit der Siegeskraft des Schobach; was war sein Ende? Am Ende fiel er durch das Schwert und sie fielen mit ihm. Ihr aber, mit euch ist es nicht so! (dorts.). „Denn der Herr euer Gott ist es, der mit euch zieht, um für euch zu kämpfen“ usw., das ist das Lager der Bundeslade.",
+ ". (Deut. 20, 5) „Und es sollen sprechen die Beamten zum Volke wie folgt: Wer hat ein neues Haus gebaut und es noch nicht eingeweiht?! Er gehe und kehre um in sein Haus“ usw.; einerlei, auch wenn er ein Haus für Stroh, für das Vieh, für Hölzer oder Vorratskammern gebaut hat; einerlei auch, ob er’s nun gebaut oder gekauft oder geerbt hat, oder es ihm als Geschenk gegeben worden ist (dorts. 6). „Und wer hat einen Weinberg gepflanzt und ihn noch nicht ausgelöst?! “ usw.; einerlei, ob er nun einen Weinberg oder fünf Fruchtbäume, sei’s auch von fünf verschiedenen Arten, gepflanzt hat; einerlei auch, ob er nun gepflanzt oder gesenkt oder gepfropft oder gekauft oder geerbt hat, oder er ihm als Geschenk gegeben worden ist (dorts. 7). „Und wer hat ein Weib angetraut …?!“ usw.; einerlei, ob er eine Jungfrau oder eine Witwe angetraut hat. Selbst wegen einer auf den Levir Wartenden, und sogar, wenn er gehört hat, daß sein Bruder im Krieg gestorben ist, kehrt er um. Alle diese hören die Worte des zu den Schlachtreihen sprechenden Priesters und kehren um und versorgen (das Heer) mit Wasser und Speise und halten die Wege instand.",
+ "Diese (im folgenden Angeführten) aber kehren nicht um. Wer ein Torhaus, eine Halle, eine Galerie gebaut hat; wer nur vier Fruchtbäume oder fünf fruchtlose Bäume gepflanzt hat; wer seine geschiedene Frau zurücknimmt. Wenn eine Witwe vom Hohenpriester, eine Geschiedene oder Chaluza von einem gemeinen Priester, eine Bastardin oder Nethina von einem Israeliten, eine Israelitin von einem Bastard oder Nathin geheiratet worden ist, so kehrt man deretwegen nicht um. R. Jehuda sagt: Auch wer ein Haus auf seiner alten Stelle wieder aufgebaut hat, kehrt nicht um. R. Eliëser sagt: Auch wer ein Haus aus Ziegeln in Saron gebaut hat, kehrt nicht um.",
+ "Und diese (im folgenden Angeführten) verlassen ihren Platz überhaupt nicht. Wer ein Haus gebaut und es bereits eingeweiht hat; wer einen Weinberg gepflanzt und ihn bereits ausgelöst hat; wer seine Verlobte heiratet und wer seine Schwägerin heimführt, wie es heißt (Deut. 24, 5): „… frei sei er für sein Haus ein Jahr lang …“, „für sein Haus“, das ist das Haus; „sei er“, das ist sein Weinberg; (dorts.) „und er erfreue seine Frau“, das ist seine Frau; (dorts.) „die er genommen hat“, das soll einschließen seine Schwägerin. Die müssen auch nicht (das Heer) mit Wasser und Speise versorgen und die Wege nicht instand halten.",
+ ". (Deut. 20, 8) „Und es sollen die Beamten ferner zu dem Volke reden…“ usw.. R. Akiba sagt: (dorts.) „der sich fürchtet und zaghaft ist“, ist nach dem einfachen Wortsinn zu erklären: einer, der in den Schlachtreihen nicht zu stehen und ein gezücktes Schwert nicht anzusehen vermag. R. Jose, der Galiläer, sagt: „der sich fürchtet und zaghaft ist“, das ist der, der sich wegen der von ihm begangenen Sünden fürchtet. Deshalb hat ihm die Tora alle diese Dinge als Vorwände angegeben, daß er ihretwegen umkehre. R. Jose sagt: Ein Hoherpriester, der eine Witwe, ein gemeiner Priester, der eine Geschiedene oder Chaluza, ein Israelit, der eine Bastardin oder Nethina, ein Bastard oder Nathin, der eine Israelitin heiratet, das ist der, „der sich fürchtet und zaghaft ist“.",
+ ". (Deut. 20, 9) „Und es soll geschehen, wenn die Beamten ihre Rede an das Volk beendet haben, dann sollen die Heerführer an der Spitze des Volkes den Befehl übernehmen.“ Und auch beim Nachtrab des Volkes. Man stellt tapfere Männer vor sie hin und andere hinter sie. Die hatten eiserne Beile in ihren Händen. Einem jeden, der umzukehren versucht, durften sie die Schenkel zerschlagen. Denn der Anfang der Flucht ist die Niederlage, wie es heißt (I. Sam. 4, 17): „Geflohen ist Israel vor den Philistern, und es war auch eine große Niederlage im Volke“; und ferner heißt es (dorts. 31, 1): „Es flohen die Israeliten vor den Philistern, und es fielen Erschlagene“ usw..",
+ ". Wann gilt dies nur? Bei einem freiwillig unternommenen Krieg. Aber bei einem gebotenen Krieg zieht ein jeder aus, sogar der Bräutigam aus seinem Zimmer und die Braut aus ihrem Brautgemach. Es sagte R. Jehuda: Wann gilt dies nur ? Bei einem gebotenen Krieg. Aber bei einem Krieg, den zu unternehmen man verpflichtet ist, zieht ein jeder aus, sogar der Bräutigam aus seinem Zimmer und die Braut aus ihrem Brautgemach."
+ ],
+ [
+ "Das beim Genickbrechen des Kalbes zu Sagende wird in der heiligen Sprache gesagt, wie es heißt (Deut. 21, 1): „Wenn ein Erschlagener auf dem Erdboden gefunden wird…“, (dorts. 2.): „dann sollen hinausgehen deine Ältesten und Richter… “ Drei vom höchsten Gerichtshof in Jerusalem gingen hinaus. R. Jehuda sagt: Fünf, denn es heißt „ … deine Ältesten“, das sind zwei, „und deine Richter“, das sind wieder zwei; da aber kein Gericht in gerader Zahl sein darf, so zieht man noch einen hinzu.",
+ "Wurde er in einem Steinhaufen versteckt gefunden, oder an einem Baum hängend, oder auf dem Wasser schwimmend, unterließ man das Genickbrechen, denn es heißt (dorts. 1): „auf dem Erdboden“, nicht in einem Steinhaufen versteckt; „liegend“, nicht an einem Baum hängend, „auf dem Felde“, nicht auf dem Wasser schwimmend. Wurde er nahe der Grenze gefunden, oder nahe einer Stadt, deren Einwohner größtenteils Nichtjuden sind, oder nahe einer Stadt, in der es keinen Gerichtshof gibt, unterließ man das Genickbrechen. Man hat nur von einer solchen Stadt ab gemessen, in der es einen Gerichtshof gibt. Wurde er genau zwischen zwei Städten gefunden, dann mußten beide Städte zwei Kälber bringen; so sagt R. Eliëser. Und Jerusalem brachte kein Kalb, dem man das Genick bricht.",
+ ". Wurde sein Kopf an einem Platz gefunden und sein Leib an einem andern, dann bringt man den Kopf zum Leib; so sagt R. Eliëser. R. Akiba sagt: (Man bringt) den Leib zum Kopf.",
+ ". Von wo an hat man gemessen? R. Eliëser sagt: Von seinem Nabel an. R. Akiba sagt: Von seiner Nase an. R. Eliëser, der Sohn Jakobs, sagt: Von der Stelle am Körper an, an der er ein „Erschlagener“ geworden ist, von seinem Halse an.",
+ "Sobald die Ältesten von Jerusalem sich verabschiedet haben und weggegangen sind, bringen die Ältesten der betreffenden Stadt ein Rinderkalb, das noch nicht an einem Joch gezogen hat. Ein Fehler macht es aber nicht untauglich. Und sie führen es in das „Etan-Tal“. „Etan“ bedeutet dem Wortsinn nach: hart. Es ist aber auch tauglich, wenn es nicht hart ist. Und sie brechen ihm das Genick mit einem Beil von rückwärts. Sein Platz darf nicht besät noch bearbeitet werden; wohl aber ist es erlaubt, dort Flachs zu hecheln und Steine zu behauen.",
+ "Die Ältesten der betreffenden Stadt waschen nun ihre Hände in Wasser an dem Platze, wo dem Kalbe das Genick gebrochen wurde, und sprechen: „Unsere Hände haben dieses Blut nicht vergossen und unsere Augen haben nicht gesehen.“ Könnte es uns denn in den Sinn kommen, daß die Ältesten des Gerichtshofes Blutvergießer sind? Es soll dies vielmehr bedeuten: Wir haben ihn nicht, nachdem er zu uns kam, ohne Speise wieder ziehen lassen und wir haben ihn nicht gesehen und ohne Begleitung gelassen. Und die Priester sprechen: „Gewähre Sühne deinem Volke Israel, das du erlöst hast… und bring nicht unschuldiges Blut in dein Volk Israel.“ Sie mußten aber nicht noch sagen: „Und es soll ihnen gesühnt werden das Blut“, sondern Gott verkündet ihnen: „Wenn ihr so tut, dann soll ihnen das Blut gesühnt werden.“",
+ "Wird der Totschläger noch bevor dem Kalbe das Genick gebrochen worden ist, gefunden, dann kann es frei mit der Herde weiden. Wenn aber, nachdem dem Kalbe das Genick gebrochen worden ist (der Totschläger gefunden wird), wird es auf der Stelle begraben. Denn es wurde von vornherein wegen des Zweifels gebracht und hat für den Zweifel die Sühne erwirkt. Wurde dem Kalbe das Genick gebrochen und hernach der Totschläger gefunden, so wird er getötet.",
+ "Sagt ein Zeuge: „Ich habe den Totschläger gesehen“, und ein anderer: „Du hast ihn nicht gesehen“; (oder) sagt eine Frau: „Ich habe ihn gesehen“, und eine andere: „Du hast ihn nicht gesehen“, brach man dem Kalbe das Genick. Sagt ein Zeuge: „Ich habe ihn gesehen “ und zwei: „Du hast ihn nicht gesehen “ brach man dem Kalbe das Genick. Sagen aber zwei: „Wir haben ihn gesehen“ und einer darauf zu ihnen: „Ihr habt ihn nicht gesehen“, brach man dem Kalb das Genick nicht.",
+ "Als die Mörder sich mehrten, da wurde das Genickbrechen des Kalbes nicht mehr vorgenommen; als nämlich Eliëser, der Sohn Dinais, auftrat. Der hieß auch Techina ben Perischa. Später aber nannte man ihn Ben-harazchan. Als die Ehebrecher sich mehrten, wurde das bittere Wasser abgeschafft, und zwar schaffte es Rabban Jochanan, der Sohn Sakkais, ab, denn es heißt (Hos. 4, 14): „Ich ahnde es nicht mehr an euren Töchtern, wenn sie Unzucht treiben, und an euren Schwiegertöchtern, wenn sie die Ehe brechen, denn sie selbst“ usw.. Mit dem Tode des Jose, des Sohnes Joësers, aus Zereda, und des Jose, des Sohnes Jochanans, aus Jerusalem, hörten die „Trauben“ auf, wie es heißt (Micha 7, 1): „ … Es ist keine Traube da zum Essen, keine frühreife Frucht, nach der mich’s gelüstet.“",
+ ". Jochanan, der Hohepriester, schaffte das Maaser-Bekenntnis ab. Er schaffte auch die Wecker und die Schläger ab. Bis zu seiner Zeit schlug der Hammer in Jerusalem. Ferner brauchte man zu seiner Zeit sich bezüglich Demais nicht zu erkundigen.",
+ "Mit dem Aufhören des Synhedrion hörte das Singen bei den Gastmählern auf, wie es heißt (Jes. 24, 9): „Man trinkt nicht mehr Wein bei Gesang,…“",
+ "Mit dem Tode der ersten Propheten hörten die Urim und Tummim auf. Nach der Zerstörung des Heiligtums kamen der Schamir und das Honigseim abhanden, und hörten die Männer des Vertrauens auf, wie es heißt (Ps. 12, 2): „Hilf, Gott, denn die Frommen sind zu Ende, …“ usw.. Rabban Simon, der Sohn Gamliëls, sagt im Namen des R. Josua: Seit der Zerstörung des Heiligtums gibt es keinen Tag ohne Fluch, kam der Tau nicht zum Segen herab, und ward den Früchten der Wohlgeschmack genommen. R. Jose sagt: Auch wurde den Früchten die Fettigkeit genommen.",
+ "R. Simon, der Sohn Eleasars, sagt: Das Aufhören der Reinheitsgesetze nahm den Wohlgeschmack und den Wohlgeruch. Das Aufhören der Maasergesetze nahm dem Getreide die Fettigkeit. Die Weisen sagen: Unzucht und Zauberei vernichteten alles.",
+ "Im vespasianischen Krieg verbot man die Bräutigamskronen und die Handtrommel. Im Krieg des Titus verbot man die Brautkronen und daß man seinen Sohn das Griechische lehre. Im letzten Kriege verordnete man, daß die Braut nicht in einer Sänfte durch die Stadt ziehe. Unsere Lehrer aber haben es gestattet, daß die Braut in einer Sänfte durch die Stadt ziehe.",
+ " Mit dem Tode des R. Meïr hörten die Gleichnisdichter auf. Mit dem Tode des Ben-Assai hörten die Emsigen auf. Mit dem Tode des Ben-Soma hörten die Bibelausleger auf. Mit dem Tode des R. Josua schwand das Gute in der Welt. Seit dem Tode des Rabban Simon, des Sohnes Gamliël’s, kamen Heuschrecken und viele Drangsale. Mit dem Tode des R. Eleasar, des Sohnes Asarjas, schwand der Reichtum von den Weisen. Mit dem Tode des R. Aikba schwand die Herrlichkeit der Tora. Mit dem Tode des R. Chanina, des Sohnes Dosas, hörten die Männer der Tat auf. Mit dem Tode des R. Jose Katnuta hörten die Frommen auf. Warum wurde er Katnuta genannt? Weil er der Kleinste der Frommen war. Mit dem Tode des Rabban Jochanan, des Sohnes Sakkais, schwand der Glanz der Weisheit. Mit dem Tode des Rabban Gamliël, des Alten, schwand die Herrlichkeit der Tora und starben die Reinheit und Enthaltsamkeit. Mit dem Tode R. Ismaëls, des Sohnes Phabis, schwand der Glanz des Priestertums. Mit dem Tode Rabbis schwanden die Bescheidenheit und die Furcht vor der Sünde. R. Pinchas, der Sohn Jaïrs, sagt: Seit der Zerstörung des Heiligtums sind die Gelehrten und Vornehmen beschämt und verhüllen ihr Haupt. Die Männer der Tat sind heruntergekommen. Mächtig geworden sind die Gewalttätigen und die Verleumder. Niemand forscht, niemand strebt, niemand fragt. Auf wen können wir uns stützen? Auf unseren Vater im Himmel. R. Eliëser, der Große, sagt: Seit der Zerstörung des Heiligtums sind die Gelehrten den Kinderlehrern gleich geworden, und die Kinderlehrer gleich den Synagogendienern, und die Synagogendiener gleich dem unwissenden Volke. Und das unwissende Volk verkümmert immer mehr. Und niemand strebt. Auf wen können wir uns stützen? Auf unseren Vater im Himmel. Vor der Ankunft des Messias wird die Frechheit überhandnehmen und die Teuerung groß sein. Der Weinstock wird seine Frucht tragen und der Wein dennoch teuer sein. Die Regierung wird der Ketzerei verfallen und es gibt keine Zurechtweisung. Das Lehrhaus wird der Unzucht dienen. Galiläa wird zerstört, und Gablan verödet sein. Die Leute von der Grenze werden von Stadt zu Stadt umherziehen und kein Erbarmen finden. Die Weisheit der Gelehrten wird verdorben sein, und die, die die Sünde scheuen, werden verachtet werden. Die Wahrheit wird fehlen. Knaben werden die Alten beschämen. Alte werden vor den Jungen aufstehen. (Micha 7, 6) „Der Sohn mißachtet den Vater, die Tochter steht auf wider ihre Mutter, die Schwiegertochter gegen ihre Schwiegermutter. Des Mannes Feinde sind die eigenen Hausgenossen.“ Das Geschlecht gleicht dem Hunde. Der Sohn schämt sich nicht vor seinem Vater. Und auf wen können wir uns stützen? Auf unseren Vater im Himmel. R. Pinchas, der Sohn Jaïrs, sagt: Eifrigkeit bringt zur Unschuld, Unschuld bringt zur Reinheit, Reinheit bringt zur Enthaltsamkeit, Enthaltsamkeit bringt zur Heiligkeit, Heiligkeit bringt zur Demut, Demut bringt zur Scheu vor der Sünde, Scheu vor der Sünde bringt zur Frömmigkeit, Frömmigkeit bringt zum heiligen Geist, und der heilige Geist bringt zur Wiederbelebung der Toten. Die Wiederbelebung der Toten aber erfolgt durch Elia guten Angedenkens. Amen."
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dea8dbe5f78feaad8892db1920432b04b1c2bf05
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json
@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+ "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "CC-BY",
+ "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "One who warns his wife [not to associate with a certain man]: Rabbi Eliezer says: he warns her on the testimony of two witnesses, and makes her drink [the bitter waters] on the testimony of one witness or on his own testimony. Rabbi Joshua says: he warns her on the testimony of two and makes her drink on the testimony of two.",
+ "How does he warn her? If he says to her in front of two [witnesses], “Do not speak with that man”, and she spoke with him, she is still permitted to her husband and permitted to eat terumah. If she entered a private place with him and stayed with him a time sufficient for her to be defiled [by having sexual intercourse with him], she is forbidden to her husband and forbidden to eat terumah. If [her husband] died, she performs halitzah but cannot contract yibbum.",
+ "The following are prohibited to eat terumah:She who says [to her husband], “I am unclean to you”, and witnesses came [and testified] that she was unclean; She who says, “I refuse to drink [the water]”. She whose husband does not want to make her drink [the water]: And she whose husband had intercourse with her on the journey. How does [the husband] deal with her? He brings her to the court in the place where he resides, and they assign to him two disciples of the sages lest he have intercourse with her on the journey. Rabbi Judah says, her husband is trusted with her.",
+ "They bring her up to the great court which is in Jerusalem, and [the judges] solemnly admonish her in the same way that they admonish witnesses in capital cases. And they say to her, “My daughter, much is done by wine does much, much is done by frivolity, much is done by youth, much is done by bad neighbors. For the sake of His great name which is written in holiness do it so that it may not be rubbed out on the water.” And they say to her matters which neither she nor all the family of her father's house is worthy to hear.",
+ "If she said, “I am defiled to you”, she gives him a receipt for her ketubah and goes out [with a get]. But if she says, “I am pure”, they bring her up to the east gate, Nicanor’s gate, where they give women suspected of adultery the water to drink, purify women after childbirth and purify lepers. A priest seizes her clothing if they are torn, then they are torn, and if they become unstitched, then they are unstitched, until he uncovers her bosom, and he undoes [the braids of] her hair. Rabbi Judah says: if her bosom was beautiful he does not uncover it, and if her hair was beautiful he does not undo it.",
+ "If she was clothed in white, he clothes her in black. If she wore gold jewelry or necklaces, ear-rings and finger-rings, they remove them from her in order to make her repulsive. After that [the priest] takes a rope made of twigs and binds it over her breasts. Whoever wishes to look upon her comes to look with the exception of her male and female slaves, since she has no shame in front of them. All of the women are permitted to look upon her, as it is said, “That all women may be taught not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).",
+ "In the measure with which a person metes out to others, they mete out to him. She adorned herself for a sin; the Omnipresent made her repulsive. She exposed herself for a sin; the Omnipresent exposed her. She began the transgression with the thigh and afterwards with the womb; therefore she is punished first in the thigh and afterwards in the womb, nor does all the body escape.",
+ "Samson went after [the desire of] his eyes; therefore the Philistines put out his eyes, as it is said, “And the Philistines laid hold of him, and put out his eyes” (Judges 16:2. Absalom was proud of his hair, therefore he was hanged by his hair. And because he had relations with the ten of his father’s concubines, therefore [they thrust] ten spears in him, as it is said, “And ten of Joab’s young arms-bearers closed in [and struck Absalom until he died]” (II Samuel 18:15). And because he stole three hearts, the heart of his father, the heart of the court, and the heart of Israel, as it is said, “So Absalom stole the hearts of the people of Israel” (II Samuel 15:6), therefore three darts were driven into him, as it is said, “And he took three darts in his hand, and drove them through the heart of Absalom” (II Samuel 18:1.",
+ "The same is true for good.Miriam waited one hour for Moses, as it is said, “And his sister stood afar off”, (Exodus 2:4), therefore Israel was delayed for her seven days in the wilderness, as it is said, “And the people did not journey until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15). Joseph had the merit of burying his father and there was none among his brothers greater than he, as it is said, “And Joseph went up to bury his father…and there both chariots and horsemen went up with him” (Exodus 50:7,9). Whom do we have who is greater than Joseph since none other than Moses occupied himself [with his burial]? Moses had the merit [to bury] the bones of Joseph and there was none in Israel greater than he, as it is said, “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). Whom do have greater than Moses since none other than the Omnipresent was occupied [with his burial], as it is said, “And He buried him in the valley” (Deuteronomy 34:6)? Not only concerning Moses did they say this, but concerning all the righteous, as it is said, “And your righteousness shall go before your, the presence of God shall gather you [in death]” (Isaiah 58:8)."
+ ],
+ [
+ "[The husband] brings her meal-offering in a basket of palm-twigs and places it upon her hands in order to weary her. With all other meal-offerings, their beginning and their end are in ministering vessels; but with this, its beginning is in a basket of palm-twigs and its end in a ministering vessel. All other meal-offerings require oil and frankincense, but this requires neither oil nor frankincense. All other meal-offerings come from wheat, but this comes from barley. The meal-offering of the Omer, although it comes from barley, was in the form of sifted flour; but this comes from unsifted flour. Rabban Gamaliel says: just as her actions were the actions of an animal, so her offering [consisted of] animal's fodder.",
+ "[The priest] takes an earthenware bowl and pours half a log of water into it from the laver. Rabbi Judah says: a quarter [of a log]. Just as [Rabbi Judah] reduces the amount of writing, so he reduces the quantity of water. [Then the priest] enters the temple and turns to his right and there was a place there [on the floor] that was a cubit by a cubit, and a marble tablet, to which a ring was attached. When he would lift this up, he would take some dust from beneath it which he puts [into the bowl] so that it would be seen on top of the water; as it is said, “And of the dust that is on the floor of the Tabernacle the priest shall take, and put it into the water” (Numbers 5:17).",
+ "He now comes to write the scroll.From what place [in Scripture] does he write? From “If no man has lain with you … but if you have gone astray while married to your husband” (Numbers 5:19-20). He does not write, “Then the priest shall cause the woman to swear” (v., but continues, “May the Lord make you a curse and an imprecation … And may this water that induces the spell enter your body make your belly swell, and your thigh to sag.” (vs. 21-22) He does not write “And the woman shall say, ‘amen, amen’” (vs.. Rabbi Yose says: he makes no omissions. Rabbi Judah says: he writes nothing except, ““May the Lord make you a curse and an imprecation … And may this water that induces the spell enter your body make your belly swell, and your thigh to sag.” (vs. 21-2 He does not write “And the woman shall say, ‘amen, amen’” (vs..",
+ "He writes neither on a [wooden] tablet nor on papyrus nor on rough parchment but on a [parchment] scroll, as it is said, “In a scroll” (Numbers 5:23). Nor does he write with a [preparation of] gum or sulphate of copper or with anything which makes an impression [on the parchment] but with ink, as it is said, “And he will blot it out” (ibid.) writing which is capable of being blotted out.",
+ "To what does she respond “Amen, amen”?“Amen” over the curse and “amen” over the oath; “Amen” with respect to this man and “amen” with respect to any other man. “Amen” that I did not go astray as a betrothed girl or married woman or a shomeret yavam or a woman taken into [her yavam’s] house. “Amen” that I have not been defiled and if I have, may [these curses] come upon me. Rabbi Meir says: “Amen” that I have not been defiled and the “amen” that I will not become defiled in the future.",
+ "All agree that he cannot make a stipulation with her with regard to the time before she was betrothed or after she is divorced. If she secludes herself [with the man about whom she was warned, but after being divorced] and was defiled and subsequently [her husband] took her back, he cannot make a stipulation with her [in regard to this]. This is the general rule: any with whom she has intercourse and was not prohibited to him [at that time] the husband cannot make a stipulation on this."
+ ],
+ [
+ "He takes her meal-offering out of the basket of palm-twigs and places it in a ministering vessel and sets it upon her hand. And the priest places his hand under hers and waves it.",
+ "He waves it, he brings it near [the altar], he takes a handful and he turns it into smoke, and then the remainder is eaten by the priests. He [first] gives [her the water] to drink, and then sacrifices her meal-offering. Rabbi Shimon says: he sacrifices her meal-offering and then gives her to drink, as it is said, “And afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26), but if he gave her to drink and then sacrificed her meal-offering it is valid.",
+ "If before [the writing on] the scroll had been rubbed out, she said “I refuse to drink”, her scroll is stored away and her meal-offering is scattered over the ashes. And her scroll is not valid to be used in giving another sotah to drink. If [the writing on] the scroll has been rubbed out and she said “I am defiled”, the water is poured out and her meal-offering is scattered over the ashes. If [the writing on] the scroll had been rubbed out and she said “I refuse to drink”, they open her throat and make her drink by force.",
+ "She had barely finished drinking when her face turns yellow, her eyes protrude and her veins swell. And [those who see her] exclaim, “Remove her! Remove her, so that the temple-court should not be defiled”. If she had merit, it [causes the water] to suspend its effect upon her. Some merit suspends the effect for one year, some merit suspends the effects for two years, and some merit suspends the effect for three years. Hence Ben Azzai said: a person must teach his daughter Torah, so that if she has to drink [the water of bitterness], she should know that the merit suspends its effect. Rabbi Eliezer says: whoever teaches his daughter Torah teaches her lasciviousness. Rabbi Joshua says: a woman prefers one kav (of food) and sexual indulgence to nine kav and sexual separation. He used to say, a foolish pietist, a cunning wicked person, a female separatist, and the blows of separatists bring destruction upon the world.",
+ "Rabbi Shimon says: merit does not suspend the effect of the bitter waters, and if you say that merit does suspend the effect of the bitter waters, you discredit the water in the case of all the women who drink it and defame the pure woman who drank it, since people will say, “They were defiled”, but their merit caused suspended the effect. Rabbi says: merit suspends the effect of the bitter waters, but she never bears a child or thrives, rather she gradually becomes disfigured and finally dies through that death.",
+ "If her meal-offering became defiled before it was sanctified in the ministering vessel, behold it is like all meal-offerings [similarly defiled] and can be redeemed. But if [it became defiled] after it had been sanctified in the ministering vessel, behold it is like all meal-offerings [similarly defiled] and it is burned. These are the ones whose meal-offerings are burned: She who says, “I am defiled to you”; And when witnesses came [and testified] that she had been defiled; She who says “I refuse to drink”, She whose husband refuses to let her drink; And she whose husband had relations with her on the journey [to Jerusalem]. And the meal-offerings of all women married to priests are burned.",
+ "The meal-offering of the daughter of an Israelite who is married to a priest is burned. But the meal-offering of the daughter of a priest who is married to an Israelite is eaten. What [differences are there in law] between a priest and a priest's daughter? The meal-offering of a priest’s daughter is eaten but the meal-offering of a priest is not eaten. A priest’s daughter may become deconsecrated, but a priest does not become deconsecrated. A priest’s daughter may defile herself by contact with the dead, but a priest may not defile himself by contact with the dead. A priest eats of the most holy things, but a priest’s daughter may not eat of the most holy things.",
+ "What [differences are there in law] between a man and a woman?A man [who has leprosy] rends his clothes and loosens his hair, but a woman does not rend her clothes and loosen her hair. A man may vow that his son will become a nazirite, but a woman may not vow that her son will become a nazirite. A man can shave [with offerings set aside for] his father’s naziriteship but a woman cannot shave [with offerings set aside for] her father’s naziriteship. A man may sell his daughter, but a woman may not sell her daughter. A man may give his daughter in betrothal, but a woman may not give her daughter in betrothal. A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. A man is hanged [after being put to death], but a woman is not hanged. A man is sold for [to make restitution for] his theft, but a woman is not sold [to make restitution] for her theft."
+ ],
+ [
+ "A betrothed woman and a shomeret yavam do not drink [the bitter waters] and do not receive their ketubah, as it is said, “When a wife, being under her husband, goes astray” (Numbers 5:29), this excludes a betrothed woman and a shomeret yavam. A widow who had married a high priest, a divorced woman or a halutzah who had married an ordinary priest, a mamzeret or a netinah who had married an Israelite, and the daughter of an Israelite who had married a mamzer or a natin do not drink [the bitter waters] and do not receive their ketubah.",
+ "And these are the [women] who do not drink and do not receive their ketubah: She who says “I am defiled”; When witnesses came [and testified] that she was defiled; And she who says “I refuse to drink.” When her husband says “I am not letting her drink”, And when her husband has sexual relations with her on the journey [to Jerusalem] she receives her ketubah but does not drink. If the husbands died before [the women] drank: Beth Shammai says: they receive their ketubah but do not drink, And Beth Hillel says: they do not drink and they do not receive their ketubah.",
+ "[A wife] who was pregnant by a former husband or was nursing a child by a former husband does not drink and does not receive the ketubah, the words of Rabbi Meir. But the sages says: he may separate her [from himself] and take her back after the period [of two years]. An aylonit [who is incapable of giving birth], an old woman, and one who is unfit to bear children do not drink and do not receive the ketubah. Rabbi Eliezer says: he may marry another wife and be fruitful and multiply with her. All other women either drink or do not receive the ketubah.",
+ "The wife of a priest drinks and [if she is found to be innocent] is permitted to her husband. The wife of a eunuch drinks. Through [seclusion with] all persons forbidden to her in marriage wives are subjected to warning with the exception of a minor and one not a human.",
+ "In the following cases a court can give the warning [on behalf of the husband]: When the husband became a deaf-mute or an idiot, or was imprisoned. Not in order to make her drink did they say this, but to disqualify her from receiving her ketubah. Rabbi Yose says: also to make her drink; when her husband is released from prison he makes her drink."
+ ],
+ [
+ "Just as the water checks her so the water checks him, as it is said, “And shall enter”, “And shall enter” (Numbers 5:22,. Just as she is prohibited to the husband so is she prohibited to the lover, as it is said, “defiled … and is defiled” (Numbers 5:27,, the words of Rabbi Akiba. Rabbi Joshua said: thus Zechariah ben Hakatzav used to expound. Rabbi says: twice in the portion, “If she is defiled…defiled”--one referring [to her being prohibited] to the husband and the other to the paramour.",
+ "On that day, Rabbi Akiva expounded, “And every earthen vessel, into which any of them falls, everything in it shall be unclean” (Leviticus 11:33), it does not state tame (is unclean) but yitma’, (shall make unclean). This teaches that a loaf which is unclean in the second degree, makes unclean [food and liquids which come into contact with it] in the third degree. Rabbi Joshua said: who will remove the dust from your eyes, Rabban Yohanan ben Zakkai, since you used to say that in the future another generation will pronounce clean a loaf which is unclean in the third degree on the grounds that there is no text in the Torah according to which it is unclean! Has not Rabbi Akiva your student brought a text from the Torah according to which it is unclean, as it is said “everything in it shall be unclean.”",
+ "On that day Rabbi Akiva expounded, “You shall measure off two thousand cubits outside the town on the east side” (Numbers 35:5). But another verse states, “from the wall of the city outward a thousand cubits around” (vs. It is impossible to say that it was a thousand cubits since it has been already stated two thousand cubits; and it is impossible to say that it was two thousand cubits since it has been already stated a thousand cubits! How then is this so? A thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for the Sabbath-limits. Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean says: a thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for fields and vineyards.",
+ "On that day Rabbi Akiva expounded, “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord and said saying” (Exodus 15:. For the Torah did not need to say “saying”, so why did the Torah say “saying”? It teaches that the Israelites responded to every sentence after Moses, in the manner of reading Hallel; that is why it says “saying”. Rabbi Nehemiah says: as is the reading the Shema and not Hallel.",
+ "On that day Rabbi Joshua ben Hyrcanus expounded: Job only served the Holy One, blessed be He, from love: as it is said, “Though he slay me, yet I will wait for him” (Job 13:15). And it is still evenly balanced whether to read “I will wait for him” or “I will not wait for him”? Scripture states, “Until I die I will maintain my integrity” (Job 27:5), this teaches that what he did was from love. Rabbi Joshua [ben Hananiah] said: who will remove the dust from your eyes, Rabban Yohanan ben Zakkai, since you had expounded all your life that Job only served the Omnipresent from fear, as it is said, “A blameless and upright man that fears God and shuns evil” (Job 1:8) did not Joshua, the student of your student, teach that what he did was from love?"
+ ],
+ [
+ "If a man warned his wife and she secluded herself [with another man], even if he heard [that she had done so] from a flying bird, he must divorce her and give her the ketubah, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Joshua says: until women who spin by moonlight discuss her.",
+ "If one witness said, “I saw that she was defiled”, she does not drink the water. Not only that, but even a slave, male or female, is believed even to disqualify her from receiving her ketubah. Her mother-in-law, her mother-in-law’s daughter, her rival wife, her sister-in-law, and the daughter of her husband are believed, not to disqualify her from receiving her ketubah, but that she should not drink.",
+ "For it would have been logical: Now if the first evidence [that the woman had secluded herself with the man], which does not prohibit her [to her husband] for all time, is not established by fewer than two witnesses, is it not logical that the final evidence [that she had been defiled] which does prohibit her to him for all time, should not be established by fewer than two witnesses! Scripture states, “And there is no witness against her” (Numbers 5:13) whatever testimony there may be against her [is believed]. And now with respect to the first evidence [about her seclusion with the man] there is an a fortiori (kal vehomer) argument: Now if the final evidence [regarding her being defiled], which prohibits her to her husband for all time, is established by one witness, is it not logical that the first evidence, which does not prohibit her to him for all time, should be established by one witness! Scripture states, “Because he has found some unseemly matter in her” (Deuteronomy 24:1), and elsewhere [Scripture] states, “By the mouth of two witnesses ... shall the matter be established” (Deuteronomy 19:15); just as the “matter” mentioned in this latter case must be based on the testimony of two witnesses, so also here [in the case of the suspected woman] the “matter” must be based on the testimony of two witnesses.",
+ "If one witness says that she was defiled and another witness says that she was not defiled; Or if a woman says [of her] that she was defiled and another woman says that she was not defiled, she drinks. If one witness says that she was defiled and two say that she was not defiled, she drinks. If two say that she was defiled and one says that she did not, she does not drink."
+ ],
+ [
+ "The following may be recited in any language:the section concerning the sotah, the confession made at the presentation of tithes, the shema, the prayer (the amidah), the grace after meals, the oath concerning testimony, the oath concerning a deposit.",
+ "The following are recited in the holy tongue (Hebrew):The reading made at the offering of the firstfruits, The recitation at halitzah, The blessings and curses, The priestly blessing, The blessing of the high priest, The section of the king, The section of the calf whose neck is broken, And the priest anointed [to accompany the army] in battle when he speaks to the people.",
+ "How is it that the declaration made [at the bringing] of the first-fruits [must be in Hebrew]? [It is said], “And you shall answer and say before the Lord your God” (Deuteronomy 26:5), and elsewhere it is said, “And the Levites shall answer and say” (Deuteronomy 27:14); just as the “answer” made elsewhere must be in the holy tongue, so must the [declaration discussed here] be in the holy tongue.",
+ "How is it that the formula of halitzah [must be recited in Hebrew]? [It is said] “And she shall answer and say” (Deuteronomy 25:9), and elsewhere it says, “And the Levites shall answer and say” (Deuteronomy 27:14); just as the “answer” made elsewhere must be in the holy tongue, so must the [declaration discussed here] be in the holy tongue. Rabbi Judah says: “And she shall answer and say thus”, she must say it in this language.",
+ "How were the blessings and curses [pronounced]?When Israel crossed the Jordan and came to Mt. Gerizim and Mt. Ebal which are by Samaria, in the vicinity of Shechem which is near the terebinths of Moreh, as it is said, “Are they not the other side of the Jordan, [beyond the west road that is in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah near Gilgal, by the terebinths of Moreh] (Deut. 11:30), and elsewhere it says, “And Abram passed through the land unto the place of Shechem unto the terebinth of Moreh” (Genesis 12:6) just as the terebinth of Moreh mentioned in this latter verse is Shechem, so the terebinth of Moreh mentioned in the former verse is Shechem. Six tribes went up Mt. Gerizim and six tribes went up Mt. Ebal, and the priests and Levites with the ark stood below in the middle, the priests surrounding the ark, the Levites [surrounding] the priests, and all Israel on this side and that side, as it is said, “And all Israel, with their elders, officials, and judges stood on both sides of the ark, facing the levitical priests” (Joshua 8:33). They turned their faces towards Mt. Gerizim and opened with the blessing: Blessed be anyone who does not make a graven or molten image”. And these and these respond amen. They then turned their faces towards Mt. Ebal and opened with the curse: “Cursed be anyone who makes a graven or molten image” (Deut. 27:15). And these and these respond amen. [So they continue] until they complete the blessings and curses. After that they brought the stones, built the altar and plastered it with plaster, and inscribed upon it all the words of the Torah in seventy languages, as it is said, “most distinctly (be’er hetev). Then they took the stones and went and spent the night in their place.",
+ "How was the priestly blessing [pronounced]?In the province (outside of the Temple) it was said as three blessings, but in the Temple as one blessing. In the Temple the name was uttered as it is written, but in the province in its substituted name. In the province the priests raise their hands at the height of their shoulders, but in the Temple above their heads, except the high priest who does not raise his hands higher than the frontlet (on his forehead). Rabbi Judah says: even the high priest raises his hands higher than the frontlet, as it says, “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).",
+ "How were the benedictions of the high priest [performed]?The hazzan of the synagogue takes the Torah scroll and gives it to the president of the synagogue; and the president of the synagogue gives it to the vice-president of the synagogue; and the vice-president of the synagogue gives it to the high priest, and the high priest stands, receives [the scroll] and reads [the following portions]: “After the death” (Leviticus 16:1-34), and “But on the tenth day” (Leviticus 23:26-32). Then he rolls the Torah (scroll), places it in his bosom and exclaims, “More than I have read before you is written here!” [The portion], “On the tenth day” (Numbers 29:7-11), which is in the book of Numbers, he reads by heart. And he blesses upon it eight benedictions: “For the Torah”, “For the Temple service”, “For thanksgiving”, “For the pardon of sin”, “For the Temple”, “For Israel”, “For the priests”, viii) and the rest of the prayer.",
+ "How was the procedure in connection with the portion read by the king?At the conclusion of the first day of the festival (Sukkot) in the eighth [year], at the end of the seventh year, they erect a wooden platform in the Temple court, and he sits upon it, as it is said, “At the end of seven years, in the set time” etc (Deuteronomy 31:10). The synagogue attendant takes a Torah scroll and hands it to the head of the synagogue, the head of the synagogue hands it to the deputy and he hands it to the high priest, and the high priest hands it to the king and the king stands and receives it, but reads it while sitting. King Agrippa stood and received it and read standing, and the sages praised him. When he reached, “You shall not place a foreigner over you” (ibid 17:15) his eyes ran with tears. They said to him, “Fear not, Agrippas, you are our brother, you are our brother!” [The king] reads from the beginning of “These are the words” (ibid 1:1) until the Shema ((ibid 6:4-9), and the Shema, and “It will come to pass if you hear” (ibid 11:13-21 the second part of the Shema), and “You shall surely tithe” (ibid 14:22-29), and “When you have finished tithing” (ibid 26:12-15) and the portion of the king (ibid 17:14-20) and the blessings and curses (ibid, until he finishes all the section. The blessings that the high priest recites, the king recites, except that he substitutes one for the festivals instead of one for the pardon of sin."
+ ],
+ [
+ "When the anointed for battle addresses the people he speaks in the holy tongue, as it is said, “And it shall be, when you draw near the battle, that the priest shall approach” (Deuteronomy 20:2) this refers to the anointed for battle. “And speak to the people” (ibid) – in the holy tongue. “He shall say to them, “Hear, O Israel, you are about to join battle with your enemy” (vs. “with your enemy” but not against your brother, not Judah against Shimon nor Shimon against Benjamin, that if you fall into their hand they shall have mercy on you, as it is said, “Then the men named above proceeded to take the captives in hand, and with booty they clothed all the naked among them they clothed them and shod them and gave them to eat and drink and anointed them and provide donkeys for all who were failing and brought them to Jericho, the city of palms, back to their kinsmen. Then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15). Rather against your enemies do you march, so that if you fall into their hand they will have no mercy on you. “Let not your courage falter, fear not, and do not tremble or be in dread of them” (Deuteronomy 20: “Let not your courage falter”-- at the neighing of the horses and the brandishing of swords; “Fear not” --at the crash of shields and the tramp of the soldiers shoes; “Do not tremble” -- at the sound of trumpets; “Or be in dread of them” -- at the sound of battle cries. “For it is the Lord your God that goes with you”--they come [relying] upon the might of flesh and blood, but you come [relying] upon the might of the Omnipresent. The Philistines came [relying] upon the power of Goliath (I Samuel 17:4 ff.), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. The Ammonites came [relying] upon the power of Shobach (II Samuel 10:16-18), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. But with you it is otherwise, “For it is the Lord your God is that goes with you” this refers to the camp of the ark.",
+ "“Then the officers shall address the people saying: ‘Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home’” (Deuteronomy 20:5). It is the same whether he built a house for straw, a house for cattle, a house for wood, or a storehouse; It is the same whether he built, purchased, inherited or somebody gave it to him as a present. “‘Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it?’” (vs.. It is the same whether he planted a vineyard or planted five fruit-trees and even of five different species; It is the same whether he planted, bent or grafted it, or whether he purchased, inherited or somebody gave it to him as a present. “‘Is there anyone who has betrothed a woman [but who has not yet married her]?’” (vs. It is the same whether he had betrothed a virgin or a widow, or even a shomeret yavam, or even if a man heard that his brother had died in battle, he returns home. All these hear the priest’s words concerning the battles of war and return home, and they supply water and food and repair the roads.",
+ "The following do not return home:He who built a gatehouse, a portico or a porch; He who planted four fruit trees or five trees which are not fruit-bearing; He who took back his divorced wife. If a high priest married a widow, or an ordinary priest married a divorcee or a halutzah, or an Israelite married a mamzereth or a netinah, or the daughter of an Israelite married a mamzer or a natin, he does not return home. Rabbi Judah says: even he who builds a house upon its [original] foundations does not return home. Rabbi Eliezer says: even he who builds a brick-house in the Sharon does not return home.",
+ "The following do not move from their place: He who built a new house and dedicated it, He who planted a vineyard and used its fruit, He who married his betrothed, Or brought in his yevamah; As it is said, “He shall be exempt one year for the sake of his household [to give happiness to the woman he married]” (Deuteronomy 24:5) “His household,” this refers to his house; “Shall be” refers to his vineyard; “To give happiness to the wife” refers to his wife; “He married” to include his yevamah’s widow. These do not supply water and food and repair the roads [for the army].",
+ "“Then the officers shall go on addressing the troops and say, ‘Is there anyone afraid and disheartened’” (Deuteronomy 20:8).Rabbi Akiva says: “afraid and disheartened” is to be understood literally, that he cannot stand in the battle lines and see a drawn sword. Rabbi Yose the Galilean says: “afraid and disheartened” this is the one who is afraid because of the transgressions he has committed; therefore the Torah connected all these [other categories of those who return home] with him that he may return home on their account. Rabbi Yose says: a high priest who married a widow, an ordinary priest who married a divorcee or halutzah, an Israelite who married a mamzeret or netinah, and the daughter of an Israelite who married a mamzer or a natin behold this one is “afraid and disheartened.”",
+ "“And it shall be, when the officers have finished speaking to the people, they shall appoint captains of hosts at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). And at the rear of the people they station guards in front of them and others behind them, with iron axes in their hands, and should anyone wish to flee, they have permission to strike his thighs, because the beginning of falling [in battle] is fleeing, as it is said, “Israel fled before the Philistines, and the people also suffered a great slaughter” (I Samuel 4:17) and elsewhere it states, “And the men of Israel fled before the Philistines and fell down slain” (ibid 31:1).",
+ "To what this apply? To a voluntary war, but in a war commanded [by the Torah] all go out, even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy. Rabbi Judah says: to what does this apply? To a war commanded [commanded by the Torah], but in an obligatory war all go out, even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy."
+ ],
+ [
+ "[The declaration over] the heifer whose neck is to be broken must be in the holy tongue; as it is said, “If a corpse is found slain on the land … then your elders and judges shall go out” (Deuteronomy 21:1-2)--three used to go out from the high court in Jerusalem. Rabbi Judah says: five, as it is said, “Your elders” two, “and your judges” two, and there cannot be a court of an even number, they add one more.",
+ "If [the corpse] was found buried underneath a heap of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, they would not break [the heifer’s neck], as it says: “In the earth” and not buried underneath a heap of stones, nor hanging on a tree; “In a field” and not floating on the surface of the water. If it was found near the border, or a city whose majority of inhabitants were Gentiles, or a city in which there is no court, they would not break [the heifer's neck]. They only measure the distance from a city in which there is a court. If [the corpse] was found exactly between two cities, both of them bring two heifers [between them], the words of Rabbi Eliezer; Jerusalem does not bring a heifer whose neck is to be broken.",
+ "If the head was found in one place and the body in another place, they bring the head to the body, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: [they bring] the body to the head.",
+ "From what part [of the body] do they measure? Rabbi Eliezer says: from the navel. Rabbi Akiva says: from the nose. Rabbi Eliezer ben Jacob says: from the place where he was made a slain person, from the neck.",
+ "The elders of Jerusalem departed and went away. The elders of that city bring “a heifer which has never been worked” (Deuteronomy 21:3). And a blemish does not disqualify it. They bring it down to a hard (etan) wadi “etan” is understood in its literal sense of “hard”. Even if it is not “hard”, it is valid [for the ceremony]. They break its neck with a hatchet from behind. The site may never be sown or tilled, but it is permitted to comb flax and chisel rocks.",
+ "The elders of that city then wash their hands with water in the place where the heifer's neck was broken and they say, “Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it” (Deuteronomy 21:7). But did we really think that the elders of a court of justice are shedders of blood! Rather, [the intention of their statement is that the man found dead] did not come to us [for help] and we dismissed him without supplying him with food and we did not see him and let him go without escort. Then the priests exclaim, “Absolve, O Lord, Your people Israel, whom You redeemed, and do not let guilt for the blood of the innocent remain among your people Israel” (vs.. They did not need to say, “And they will be absolved of bloodguilt” (ibid), rather the Holy Spirit announces to them, “When you act in this way, the blood is forgiven you.”",
+ "If the murderer was discovered before the heifer’s neck was broken, it goes free and grazes with the herd; But if after the heifer’s neck was broken, it is buried in that place because it came there from the outset in connection with a matter of doubt, and atoned for the doubt which is now gone. If the heifer’s neck was broken and afterwards the murderer is discovered, behold he is executed.",
+ "If one witness says “I saw the murderer” and one witness says “You did not see him”; or if a woman says “I saw him” and another woman says “You did not see him”, they break its neck. If one witness says “I saw him” and two say “You did not see him”, they break its neck. If two say “We saw him” and one says to them “You did not see him”, they do not break its neck.",
+ "When murderers multiplied, the [ceremony of] breaking a heifer’s neck ceased. That was from the time of Eliezer ben Dinai, and he was also called Tehinah ben Perisha and he was afterwards renamed “son of the murderer”. When adulterers multiplied, the ceremony of the bitter waters ceased and it was Rabban Yohanan ben Zakkai who discontinued it, as it is said, “I will not punish their daughters for fornicating, nor their daughters-in-law for committing adultery, for they themselves [turn aside with whores and sacrifice with prostitutes]” (Hosea 4:14). When Yose ben Yoezer of Zeredah and Yose ben Yohanan of Jerusalem died, the grape-clusters ceased, as it is said, “There is not a cluster [of grapes] to eat; not a ripe fig I could desire [The pious are vanished from the land, none upright are left among men” (Micah 7:1-2).",
+ "Yohanan the high priest brought to an end the confession made at the presentation of the tithe. He also discontinued the wakers and the knockers Up to his days the hammer used to strike in Jerusalem, And in his days there was no need to inquire about doubtfully tithed produce.",
+ "When the Sanhedrin ceased [to function], song ceased from the places of feasting, as it is said, “They drink their wine without song” (Isaiah 24:9).",
+ "When the former prophets died, the Urim and Thummim ceased. When Temple was destroyed, the shamir and nopheth zufim ceased. And people of faith ceased, as it says, “Help, O Lord, for the faithful are no more” (Psalms 12:2). Rabban Shimon ben Gamaliel in the name of Rabbi Joshua: from the day the Temple was destroyed, there is no day without a curse, the dew has not descended for a blessing, and the flavor has departed from produce. Rabbi Yose says: the fatness was also removed from produce.",
+ "Rabbi Shimon ben Elazar says: [the cessation of observation of the] purity laws has removed taste and fragrance, [the cessation of observation of] the tithes has removed the fatness of grain. But the Sages say: licentiousness and sorcery destroyed everything.",
+ "During the war with Vespasian they [the rabbis] decreed against [the use of] crowns worn by bridegrooms and against [the use of] the bell. During the war with Quietus they decreed against [the use of] crowns worn by brides and that nobody should teach their child Greek. During the final war they decreed that a bride should not go out in a palanquin inside the city, but our rabbis decreed that a bride may go out in a palanquin inside the city.",
+ "When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased. When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased. When Ben Zoma died, the expounders ceased. When Rabbi Joshua died, goodness ceased from the world. When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied. When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy. When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased. When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased. When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men (hasidim) ceased and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men. When Rabban Yohanan ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased. When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished. When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood ceased. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful. And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased. And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. In the footsteps of the messiah insolence (hutzpah) will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, fearers of sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Pinchas ben Yair says, “Heedfulness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to holiness, holiness leads to modesty, modesty leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit, The Holy Spirit leads to the resurrection of the dead, and the resurrection of the dead comes from Elijah, blessed be his memory, Amen.”"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f8eda3a708b05946d1c45daf19cb73dbd17a5e82
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,110 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "status": null,
+ "license": "CC0",
+ "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "A man who warns his wife: Rabbi Eliezer says: he warns her [of his suspicions] before two [witnesses], and he makes her drink [the bitter waters] on the testimony of one witness or by his own testimony. Rabbi Yehoshua says: he warns her before two witnesses and makes her drink on the testimony of two [witnesses].",
+ "How does he warn her? If he says to her before two [witnesses]: \"Do not speak with a certain man,\" and she speaks with him, she is still permitted to her house [her husband] and permitted to eat Terumah [if she is married to a priest]. If she meets with him secretly in a house and stays with him long enough to become impure, she is forbidden to her house [her husband] and forbidden to eat Terumah. And if [her husband] dies [childless], she performs the Chalitza ceremony [of release from Levirate marriage] and does not contract a Levirate marriage.",
+ "And these [women] are forbidden to eat Terumah: one who says \"I am impure for you\"; one for whom witnesses testified that she was impure; one who says \"I will not drink [the bitter waters]\"; one whose husband does not wish to make her drink [the bitter waters]; one whose husband had relations with her on the way [to the court where the Sotah ceremony would be performed]. And how does he act towards her? He brings her to the court that is in that place, and they assign him two wise scholars, lest he have relations with her on the way. Rabbi Yehudah says: her husband is trusted regarding her.",
+ "They would bring her to the high court in Jerusalem, and they intimidate her in the way they would intimidate witnesses in capital cases. And they say to her, \"My daughter, wine does much, levity does much, youth does much, bad neighbors do much. Act for the sake of His Great Name written in holiness, so that it will not be erased by the water.\" And they speak before her about things that she is not worthy to hear, she and the entire family of her father's house.",
+ "If she says \"I am impure,\" she breaks her Ketubah [monetary settlement payable to a married woman upon divorce or the death of her husband], and she departs. And if she says \"I am pure,\" they bring her up to the eastern gate by the entrance of the Gate of Nicanor, where suspected adulteresses [warned by their husbands against seclusion with a particular man] are made to drink, where they purify women after childbirth, and where they purify metzoraim [people afflicted with a disfiguring skin disease]. And a priest grasps her garment--if it tears, it tears; if it unravels, it unravels--till he has bared her bosom, and he loosens her hair. Rabbi Yehudah says: if her bosom is beautiful, he does not bare it; if her hair is beautiful, he does not loosen it.",
+ "If she was clothed in white, they clothe her in black. If there were golden jewels on her, necklaces, nose-rings and finger-rings, they remove them from her so as to disgrace her. And after that he takes a twisted rope and ties it above her breasts. And all those who wish to see, come to see, apart from her manservants and maidservants, for she is haughty toward them. And all the women are permitted to see her, as it says \"And all the women will be warned not to act according to your lewdness.\" (Ezekiel 23:48) ",
+ "In the measure that a person measures, so it is measured out to him. She adorned her body in order to transgress, God has disgraced her; she exposed her body in order to transgress, God has exposed her. She began the transgression with the thigh and afterwards with the belly; therefore will the thigh be smitten first, and afterwards the belly, and the rest of her body shall not escape.",
+ "Samson went after his eyes, therefore the Philistines gouged out his eyes, as it says: \"And the Philistines took hold of him and gouged out his eyes\" (Judges 16:21). Absalom was proud of his hair, therefore he was hanged by his hair. And because he had relations with the ten concubines of his father, he was pierced by ten spears, as it says: \"And ten young men who bore the arms of Joab surrounded [and smote Absalom and killed him]\" (II Samuel 18:15). And because he stole three hearts, the heart of his father, the heart of the court, and the heart of Israel, as it says: \"And Absalom stole the hearts of the men of Israel\" (II Samuel 15:6); therefore three darts were thrust through him, as it says: \"And he took three darts in his hand and he thrust them into the heart of Absalom\" (II Samuel 18:14).",
+ "And so it is for good things; Miriam waited for Moses for one week, as it says, \"and his sister stood by him from far away\" (Exodus 2:4), therefore the Jewish people waited for her for a week in the desert, as it says, \"and the nation did not travel until Miriam was gathered with them\" (Numbers 12:15). Joseph merited burying his father, and none of his brothers were greater than he, as it says, \"and Joseph went up (to Israel) to bury his father...and chariots and cavalry went up with him\" (Genesis 50:7, Genesis 50:9). Who among us was greater than Joseph, that only Moses was permitted to attend to him? Moses merited [carrying] Joseph's bones [to Israel], and none of Israel is greater than him, as it says, \"and Moses took the bones of Joseph with him\" (Exodus 13:19). Who among us was greater than Moses, that only God merited dealing with him, as it says, \"and He buried him in the valley\"(Deuteronomy 34:6). And not only was this said of Moses, but of all righteous people, as it says, \"and your righteousness shall go before you, and the glory of God shall gather you up\" (Isaiah 58:8)."
+ ],
+ [
+ "He would bring her meal-offering in a twisted basket and put it into her hand in order to tire her. All meal-offerings start and end in service-vessels, but this one starts in a twisted basket and ends in a service-vessel. All meal-offerings require oil and frankincense, but this one requires neither oil nor frankincense. All meal-offerings come from wheat, but this one comes from barley. The meal-offering of the omer, though it comes from barley, comes from that which was sifted, but this one comes from unsifted. Rabbi Gamliel said: Just as her deeds were like those of an animal, so too her sacrifice is from food for animals.",
+ "He would bring a new clay bowl, and put into it half a log of water from the basin. R. Yehuda said: a quarter [of a log]. For just as he minimizes the writing, so too does he minimize the water. He entered the Sanctuary and faced to his right, and there was a place one cubit by one cubit and a marble tablet with a ring that was affixed to it. And when he lifted it, he took dust from beneath it and put [in the bowl] enough to be seen on the water, as it says, \"and from the dust that will be on the floor of the Tabernacle the priest will take and give to the water\" (Numbers 5:17).",
+ "When he comes to write the scroll, from which place does he write? From: \"if no man has lain\" etc. (Numbers 5:19) and (Numbers 5:20) \"if you have strayed while under [the authority of] your husband\" (Numbers 5:20). But he does not write: \"And the priest should administer an oath to the woman\" (Numbers 5:21). And he writes: (Numbers 5:21-22) \"May God give you as a curse and as an oath,\" \"that these curse-causing waters will come into your intestines to distend your belly and to collapse your thighs\" (Numbers 5:21-22). But he does not write: \"and the woman shall say 'Amen Amen'\". R. Yosi said: he does not interrupt [the text]. R. Yehuda said: he only writes, \"May God give you as a curse and as an oath\" etc. \"that these curse-causing waters will come into your intestines\" etc. And he does not write, \"and the woman shall say 'Amen Amen'\".",
+ "He may not write upon the tablet and not upon the papyrus and not upon the [unprocessed] animal hide rather upon the scroll, as it says, \"in a book\" (Numbers 5:23). And he may not write with gum, or with vitriol, or with anything that leaves an impression, rather with ink, as it says: \"and blot out\" (Numbers 5:23) a writing that can be erased.",
+ "To what does she respond 'Amen Amen'? Amen to the curse, Amen to the oath. Amen with regard to this man, Amen with regard to another man. Amen that I did not commit adultery while betrothed, or while married, or while awaiting Levirate marriage, or after being taken [to his house]. Amen that I did not become impure. And if I became impure, may they [the curses] be upon me. R. Meir said: Amen that I did not become impure, Amen that I will not become impure.",
+ "Everyone agrees that he may not stipulate with her--not about before she was betrothed and not about after she is divorced. If she secluded herself after [she was divorced], became impure, and after that he remarried her, he may not stipulate with her [about that period]. This is the rule: whenever she engaged in sexual intercourse and she was not forbidden to him, he may not stipulate with her."
+ ],
+ [
+ "He would take her meal-offering from within the twisted basket and place it into a service-vessel, and put it into her hand. And the priest placed his hand underneath hers and waved it.",
+ "He waved and brought it near, grabbed a handful and burned it, and the remainder was fed to the priests. He gives her to drink and after that sacrificed her meal-offering. R. Shimon said: He sacrificed her meal-offering and after that gave her to drink, as it says, \"and after he shall give the woman the water to drink \" (Numbers 5:26). If he gave her to drink and after that sacrificed her meal-offering, it is valid.",
+ "If she said, \"I will not drink [it]\" before the scroll was erased, the scroll is archived, and her meal-offering is scattered on the ashes. Additionally, her scroll is not valid to be used with (lit. \"to make drink\") another suspected-adulteress. If the scroll was erased and she [only then] said, \"I am impure,\" the water is spilled, and her meal-offering is scattered on the ashes. [However,] if the scroll was erased and she said, \"I will not drink [it],\" we force her mouth open and make her drink against her will.",
+ "She barely finishes drinking before her face becomes green, her eyes bulge, and she [seems] filled with sinews (or \"veins\"), and they [the priests] say, \"remove her, remove her!\" so she does not defile the courtyard. If she has merit, it [the effects described above] would be suspended for her. There is merit that suspends for one year, there is merit that suspends for two years, there is merit that suspends for three years. From here Ben Azai says: A man is obligated to teach his daughter Torah, for if she drinks [as a suspected-adulteress], she will know that the merit suspends it for her. Rabbi Eli'ezer says: Whoever teaches his daughter Torah is considered as if he taught her foolishness. Rabbi Yehoshua says: A woman desires a kav and foolishness more than nine kavs and abstinence. He would say: A foolish pious man, a cunning evil man, an [excessively] abstinent woman, and the self-flagellations of ascetics, all these destroy the world.",
+ "Rabbi Shimon says: Merit does not suspend [the effects of] the bitter waters. If you were to say merit suspends [the effects of] the cursing waters, you are dulling the [power of] the water before all the women who [are to] drink, and you defame the pure women who drank, since people say, \"They are in fact impure, rather merit suspended for them.\" Rebbi says: Merit does suspend [the effects of] the cursing waters. She does not give birth nor does she improve, rather, she continuously degenerates, and in the end she dies by that very death.",
+ "[If] her meal-offering became impure before it became sanctified in a vessel, behold it is like all other meal-offerings and is redeemed. But if [it became impure] once it was sanctified in a vessel, behold it is like all other meal-offerings and is burned. These are [the cases] whose meal-offerings are burnt: One who says \"I am impure to you,\" one who witnesses have come [and said] she is impure, one who says \"I will not drink [the bitter-waters,]\" one whose husband does not want to cause her to drink, and one whose husband cohabits with her along the way [to the Temple.] Additionally, all those who are married to priests have their meal-offerings burnt.",
+ "A daughter of an Israelite who married a priest has her meal-offering burnt. [However,] A priestess who married an Israelite has her meal-offering eaten. What is the difference between a priest and a priestess? The meal-offering of a priestess is eaten, and the meal-offering of a priest is not eaten. A priestess can become profaned [lose her priestly status through an invalid marriage] and a priest cannot become profaned. A priestess may defile herself to the dead, and a priest may not defile himself to the dead. A priest eats holy of holies [sacrifices], and a priestess does not eat holy of holies [sacrifices].",
+ "What distinguishes a man from a woman? A man lets loose his hair and rips his clothes [as a metzora], and a woman does not let loose her hair or rip her clothes. A man makes a vow rendering his son a Nazirite, and a woman cannot make a vow rendering her son a Nazirite. A man shaves concerning the Nazirite status of his father [if his father dies], and a woman does not shave concerning the Nazirite status of her father. A man sells his daughter, and a woman cannot sell her daughter. A man betroths his daughter, and a woman cannot betroth her daughter. A man is stoned naked, and a woman is not stoned naked. A man is hanged [after execution], and a woman is not hanged. A man is sold for his theft [i.e., to repay it], a woman is not sold for her theft."
+ ],
+ [
+ "A betrothed woman and a Shomeret Yavam [widow of childless man whose brother has yet to either marry her or release her from the residual marital bond] do not drink [the bitter waters] and they do not take their Ketubah [monetary settlement payable to a married woman upon divorce or the death of her husband], as it says, \"that the woman goes astray while married to her husband,\" (Numbers 5:29) which excludes a betrothed woman or a Shomeret Yavam. A widow [married] to a high priest, a divorcée or a Chalutzah [widow of childless man whose brother has released her from the residual marital bond] [married] to a common priest, a Mamzeret [offspring of an illegitimate union between a Jewish woman and man] or a Netinah [member of a caste of Temple servants, historically descended from the Gibeonites] [married] to an Israelite, or a daughter of an Israelite [married] to a Mamzer or a Netin--they do not drink [the bitter waters] and don't take their Ketubah.",
+ "And these do not drink and do not take their Ketubah: One who says, \"I am impure\", one of whom witnesses come and say she is impure, and one who says, \"I will not drink.\" If her husband says, \"I won't make her drink,\" or her husband has relations with her on the way [to the Temple], she takes her Ketubah and does not drink. If her husband dies before she drinks: Beit Shammai say, she takes her Ketubah and does not drink. And Beit Hillel say, she does not drink and does not take her Ketubah.",
+ "One who is pregnant from a previous marriage and one who is nursing from a previous marriage, do not drink the waters or take their Ketubah. These are the words of Rabbi Meir. The Sages say, he is able to separate from her and return to her after some time. An aiylonit [a woman with arrested sexual development who cannot bear children], an old woman, and one who is not able to give birth, do not drink or take their Ketubah. Rabbi Eliezer says, he is able to marry another wife and to procreate from her. All other women either drink or do not take their Ketubah.",
+ "The wife of a priest drinks and is permitted to her husband. The wife of a eunuch drinks. She may be warned with regards to any of the forbidden relations, except for with that of a minor or with one who is not a man.",
+ "These are those whom are warned by the court: One whose spouse became deaf or retarded, or was put in prison. Not to make her drink was this said, rather to invalidate her Ketubah. Rabbi Yosi says, even to make her drink; when her husband gets out of prison they make her drink."
+ ],
+ [
+ "Just as the water checks her [the woman], so does the water check him [the man], as it says, (Numbers 5:22, 5:27) \"and it shall enter,\" \"and it shall enter\" (Numbers 5:22, 5:27) Just as she is forbidden to her husband, so she is also forbidden to the cuckolder, as it says, \"is defiled\", \"and is defiled\" (Numbers 5:27, 5:29) These are the words of Rabbi Akiva. Rabbi Yehoshua says, thus would Rabbi Zechariah ben HaKatzav expound. Rebbi says, two times it is said in the section: \"if she is defiled,\" \"she is defiled,\" one for the husband, and one for the cuckolder.",
+ "On that day [the day Rabban Gamliel was deposed from the position of Prince] Rabbi Akiva expounded, \"any earthenware vessel into which any of them fall, whatever is within it shall become impure\" (Leviticus 11:33) It does not say \"impure\" but \"becomes impure\" -- thus it makes others impure. This teaches that a loaf of second-degree impurity can make impure a loaf to the third-degree. Rabbi Yehoshua said, who will remove the dirt from your eyes Rabban Yochanan ben Zakkai? You used to say that in the future another generation will purify a third-degree loaf, because there is no verse from the Torah that makes it impure. Now behold, Akiva your student brings a verse from the Torah that it is impure! As it says, \"all that is in it becomes impure.\"",
+ "On that day, Rabbi Akiva expounded [the verse], (Numbers 35:5) \"You shall measure outside the city on the eastern outskirts, two thousand cubits...\" (Numbers 35:5), and another verse says (Numbers 35:4) \"... from the wall of the city and outward, 1000 cubits around.\" It is impossible to say one thousand cubits, for it already said two thousand cubits, and it is impossible to say two thousand cubits, for it already said 1000 cubits. How does it work? One-thousand cubits is for the open land, and two thousand cubits is the Sabbath border [the distance one can travel from the city on Sabbath].\" Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosi the Galilian says, one thousand cubits is for the open land, and two thousand cubits is for fields and orchards.",
+ "On that day, Rabbi Akiva expounded [the verse] \"Then Moshe and the Children of Israel sang this song to God, and they spoke, saying...\" (Exodus 15:1) It was not necessary to state, 'saying,' so what is meant by 'saying?' It means the Israel was answering each phrase after Moshe, as in the reading of Hallel, thus it says 'saying.' Rabbi Nechemiah says, like the reading of Shema, and not like the reading of Hallel.",
+ "On that day, Rabbi Yehoshua ben Hyrkenos expounded [the verse], Iyov only served God from love as it says,\"Though he slay me, in Him I trust\" (Job 13:15) . Yet still the matter is uncertain. [Does it mean] 'In Him I hope' or 'I don't hope'? We learn [however] \"Until I die, I will not remove my integrity from me\" (Job 27:5) This teaches that he acted out of love. Rabbi Yehoshua said, who will remove the dirt from your eyes Rabban Yochanan ben Zakkai? You used to expound all your life that Iyov only served God through fear, as it says, \"A perfect and straight man, God-fearing, and turning from evil\" (Job 1:8). Now behold, Yehoshua your student's student teaches that he acted through love!"
+ ],
+ [
+ "Someone who warned his wife [against being secluded with a certain man] and then she secluded herself [with him], even if he [her husband] heard from a fluttering bird, he divorces her and gives her the Ketubah [monetary settlement payable to a married woman upon divorce or the death of her husband]. These are the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says, only when the women who twist yarn by the moon talk of her.",
+ "[If] one witness said \"I saw her as she became impure,\" she would not drink [the bitter waters]. That is not all -- even a slave or a maidservant are believed to disqualify her from her Ketubah. [If] her mother-in-law, daughter-in-law, co-wife, Yevama [dead husband's brother's wife], or her husband's daughter [testifies about her committing adultery], they are believed, but not in order to disqualify her from her Ketubah, only from drinking [the bitter waters].",
+ "This is how it would be according to logic: Just like the first testimony [of warning], that doesn't make her prohibited forever [from being married to him], is only valid through two [witnesses], so too the last testimony [of seclusion], that does forbid her forever -- is it not logical that it should only be valid with two [witnesses]? So the verse comes to teach:\"and there was no witness against her\" (Numbers 5:13) -- any testimony that there is against her. There is a kal vachomer [logical induction from minor to major] from this! Just like the last testimony prohibits her [from her husband] forever and is valid through one witness, the first testimony that doesn't prohibit her forever -- is it not logical that it should be valid with one witness? So the verse comes to teach: (Deuteronomy 24:1) \"When he finds in her an unseemly thing,\" (Deuteronomy 24:1) and earlier it says: \"through two witnesses the thing will be upheld\" (Deuteronomy 19:15) . Just like earlier it [the testimony] is through two witnesses, so too here it is through two witnesses.",
+ "[If] one witness says \"she became impure\" and [another] witness says \"she did not become impure;\" or a woman says \"she became impure\" and [another] woman says \"she did not become impure,\" she would drink [the bitter waters]. [If] one [witness] says \"she became impure\" and two [witnesses] say \"she did not become impure,\" she would drink [the bitter waters]. [If] two [witnesses] say \"she became impure\" and one [witness] says \"she did not become impure,\" she would not drink [the bitter waters]."
+ ],
+ [
+ "The following are said in any language: the paragraph of Sotah (Numbers 5:19-22), declaration of tithes (Deuteronomy 26:13), the recitation of Shema (Deuteronomy 6:4-9), prayer, the blessing after a meal, the oath of testimony, and the oath of a deposit.",
+ "And the following are said in the holy tongue: The recitation for first fruits (Deuteronomy 26:5-10), chalitsah [the ceremony performed to release a widow of a childless man from a marriage to her brother-in-law] (Deuteronomy 25:7-8), the blessings and curses (Deuteronomy 27-28), the blessing of the priests (Numbers 6:24-26), the blessing of the high priest, the paragraph of the king, the paragraph of Eglah Arufah [the calf killed as atonement for an unsolved murder] (Deuteronomy 21:7-8), and the priest anointed for war when he would speak to the nation (Deuteronomy 20:3-4).",
+ "The recitation for first fruits: How so? [It says] (Devarim 26:5) \"you will recite and say before the Lord your God\" and later on, (Deuteronomy 27:14) \"and the Levites will recite and say.\" Just like reciting and saying there is in the holy tongue, so here it is in the holy tongue.",
+ "Chalitsah: How so? [It says] (Deuteronomy 25:9) \"she will recite and say\" and later on it says (Deuteronomy 27:14) \"and the Levites will recite and say.\" Just like reciting and saying there is in the holy tongue, so here it is in the holy tongue. Rabbi Yehuda says (Deuteronomy 25:9) \"she will recite and say, 'Thus...'\"; until she says it in this language.",
+ "The blessings and curses: How so? Once Israel crossed the Jordan and came to Mt. Gerizim and Mt. Ebal which are in Samaria, next to Shechem which is next to the terebinths of Moreh, as it is said, “Are they not the other side of the Jordan, [beyond the west road that is in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah—near Gilgal, by the terebinths of Moreh] (Deut. 11:30), and elsewhere it says, “And Abram passed through the land unto the place of Shechem unto the terebinth of Moreh” (Genesis 12:6)—just as the terebinth of Moreh mentioned in this latter verse is Shechem, so the terebinth of Moreh mentioned in the former verse is Shechem. For there six tribes went up Mt. Gerizim and six tribes went up Mt. Ebal, and the priests and Levites with the ark stood below in the middle, the priests surrounding the ark, the Levites [surrounding] the priests, and all Israel on this side and that side, as it is said, “And all Israel, with their elders, officials, and judges stood on both sides of the ark, facing the levitical priests” (Joshua 8:33). They turned their faces towards Mt. Gerizim and opened with the blessing: Blessed be anyone who does not make a graven or molten image”. And these and these respond amen. They then turned their faces towards Mt. Ebal and opened with the curse: “Cursed be anyone who makes a graven or molten image” (Deut. 27:15). And these and these respond amen. Until they complete the blessings and curses. After that they brought the stones, built the altar and plastered it with plaster, and inscribed upon it all the words of the Torah in seventy languages, as it is said, “most distinctly (be’er hetev). Then they took the stones and went and spent the night in their place. ",
+ "The priestly blessing: How so? In the province (outside of the Temple) it was said as three blessings, but in the Temple as one blessing. In the Temple he says the name as it is written, but in the province in its substituted name. In the province the priests raise their hands at the height of their shoulders, but in the Temple above their heads, except the high priest who does not raise his hands higher than the forehead plate [worn by the high priest]. Rabbi Yehudah says: even the high priest raises his hands higher than the forehead plate, as it says, “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22). ",
+ "The blessings of the high priest: How so? The sexton of the synagogue takes a Torah scroll and passes it to the head of the synagogue, the head of the synagogue passes it to the deputy [of the high priest], the deputy passes it to the high priest, and the high priest stands, receives [the scroll] and reads [the following portions]: “After the death” (Leviticus 16:1-34), and “But on the tenth day” (Leviticus 23:26-32). Then he rolls the Torah (scroll), places it in his chest and exclaims, “More than I have read before you is written here!” “On the tenth day” (Numbers 29:7-11), which is in the book of Numbers, he reads by heart. And he blesses upon it eight blessings: “For the Torah”, “For the Temple service”, “For thanksgiving”, “For the pardon of sin”, “For the Temple”, “For Israel”, “For the priests”, and “For the rest of the prayer.” ",
+ "The portion read by the king: How so? At the conclusion of the first day of the festival (Sukkot) in the eighth [year], at the end of the seventh year, they made a wooden platform in the Temple court, and he sits upon it, as it is said, “At the end of seven years, in the set time” etc (Deuteronomy 31:10). The sexton takes a Torah scroll and passes it to the head of the synagogue, the head of the synagogue passes it to the deputy, who passes it to the high priest, and the high priest passes it to the king and the king stands and receives it, but reads it while sitting. King Agrippa stood and received it and read standing, and the sages praised him. When he reached, “You shall not place a foreigner over you” (ibid 17:15) his eyes ran with tears. They said to him, “Fear not, Agrippas, you are our brother, you are our brother, you are our brother!” He reads from the beginning of “These are the words” (ibid 1:1) until the Shema (ibid 6:4-9), and the Shema, and “It will come to pass if you hear” (ibid 11:13-21), and “You shall surely tithe” (ibid 14:22-29), and “When you have finished tithing” (ibid 26:12-15) and the portion of the king (ibid 17:14-20) and the blessings and curses (ibid 28), until he finishes all the section. The blessings that the high priest blesses, the king recites, except that he substitutes one for the festivals instead of one for the pardon of sin. "
+ ],
+ [
+ "The anointed for battle, at the time he talks to the people, he would speak in the holy tongue, as it is said, “And it shall be, when you draw near the battle, that the priest shall approach” (Deuteronomy 20:2)—this refers to the priest anointed for battle. “And speak to the people” (ibid) – in the holy tongue. “He shall say to them, 'Hear, O Israel, you are about to join battle with your enemy'” (Deuteronomy 20:3)— “with your enemy” but not against your brother, not Judah against Shimon nor Shimon against Benjamin, that if you fall into their hand they shall have mercy on you, as it is said, “Then the men named above proceeded to take the captives in hand, and with booty they clothed all the naked among them—they clothed them and shod them and gave them to eat and drink and anointed them and provide donkeys for all who were failing and brought them to Jericho, the city of palms, back to their kinsmen. Then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15). Rather against your enemies do you march, so that if you fall into their hand they will have no mercy on you. “Let not your courage falter, fear not, and do not tremble or be in dread of them” (Deuteronomy 20:3) “Let not your courage falter”-- at the neighing of the horses and the sharpening of swords; “Fear not” --at the crash of shields and the tramp of the soldiers shoes; “Do not tremble” -- at the sound of trumpets; “Or be in dread of them” -- at the sound of battle cries. “For it is the Lord your God that goes with you”--they come [relying] upon the might of flesh and blood, but you come [relying] upon the might of the Omnipresent. The Philistines came [relying] upon the power of Goliath (I Samuel 17:4), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. The Ammonites came [relying] upon the power of Shobach (II Samuel 10:16-18), but what happened to him in the end? In the end he fell by the sword and they fell with him. But with you it is not like that, “For it is the Lord your God that goes with you”—this refers to the camp of the ark. ",
+ "“Then the officers shall address the people saying: ‘Is there anyone who has built a new house but has not dedicated it? Let him go back to his home’” (Deuteronomy 20:5). It is the same whether he built a house for straw, a house for cattle, a house for wood, or a storehouse; it is the same whether he built, purchased, inherited, or somebody gave it to him as a present. “‘Is there anyone who has planted a vineyard but has never harvested it?’” (Deuteronomy 20:6). It is the same whether he planted a vineyard or planted five fruit-trees and even of five different species; It is the same whether he planted, bent or grafted it, or whether he purchased, inherited or somebody gave it to him as a present. “‘Is there anyone who has betrothed a woman [but who has not yet married her]?’” (Deuteronomy 20:7) It is the same whether he had betrothed a virgin or a widow, or even a woman awaiting levirate marriage, or even if a man heard that his brother had died in battle, he returns home. All these hear the priest’s words concerning the battles of war and return home, and they supply water and food and repair the roads. ",
+ "The following do not return home: He who built a gatehouse, a portico or a porch; He who planted four fruit trees or five trees which are not fruit-bearing; He who took back his divorced wife. If a high priest married a widow, or an ordinary priest married a divorcee or a woman who had been released from levirate marriage, or an Israelite married a mamzeret or a netinah [member of a caste of Temple servants, historically descended from the Gibeonites], or the daughter of an Israelite married a mamzer or a natin, he does not return home. Rabbi Yehudah says: even he who builds a house upon its [original] foundations does not return home. Rabbi Eliezer says: even he who builds a brick-house in the Sharon does not return home. ",
+ "The following do not move from their place: He who built a new house and dedicated it, He who planted a vineyard and redeemed its fruit, He who married his betrothed, He who brought in his dead brother's wife; As it is said, “He shall be exempt one year for the sake of his household [to give happiness to the woman he married]” (Deuteronomy 24:5) “His household,” this refers to his house; “Shall be” refers to his vineyard; “To give happiness to the wife” refers to his wife; “He married” to include his dead brother's wife. These do not supply water and food and repair the roads. ",
+ "“Then the officers shall go on addressing the troops and say, ‘Is there anyone afraid and disheartened, go and return to his house’” (Deuteronomy 20:8). Rabbi Akiva says: “afraid and disheartened” is to be understood literally, that he cannot stand in the battle lines and see a drawn sword. Rabbi Yose the Galilean says: “afraid and disheartened”—this is the one who is afraid because of the transgressions he has committed; therefore the Torah connected all these with him that he may return home on their account. Rabbi Yose says: a high priest who married a widow, an ordinary priest who married a divorcee or woman released from levirate marriage, an Israelite who married a mamzeret or netinah, and the daughter of an Israelite who married a mamzer or a natin—behold this one is “afraid and disheartened.” ",
+ "“And it shall be, when the officers have finished speaking to the people, they shall appoint captains of hosts at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). And at the rear of the people they station guards in front of them and others behind them, with iron axes in their hands, and should anyone wish to flee, they have permission to strike his thighs, because the beginning of falling [in battle] is fleeing, as it is said, “Israel fled before the Philistines, and the people also suffered a great slaughter” (I Samuel 4:17) and elsewhere it states, “And the men of Israel fled before the Philistines and fell down slain” (I Samuel 31:1). ",
+ "To what this apply? To a voluntary war. But in a war commanded [by the Torah] all go out, even a bridegroom from his room and a bride from her canopy. Rabbi Yehudah says: to what does this apply? To a war commanded by the Torah, but in an obligatory war all go out, even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy. "
+ ],
+ [
+ "[The declaration over] the heifer whose neck is to be broken must be in the holy tongue; as it is said, “If a corpse is found slain on the land . . . then your elders and judges shall go out” (Deuteronomy 21:1-2)--three used to go out from the high court in Jerusalem. Rabbi Yehudah says: five, as it is said, “Your elders”—two, “and your judges”—two, and there cannot be a court of an even number, so they add one more. ",
+ "If [the corpse] was found buried underneath a heap of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, they would not break [the heifer’s neck], as it says: “In the earth” — and not buried underneath a heap of stones, \"fallen\" not hanging on a tree; “In a field” —and not floating on the surface of the water. If it was found near the border, or a city whose majority of inhabitants were non-Jews, or a city in which there is no court, they would not break [the heifer's neck]. They measure the distance only from a city in which there is a court. If [the corpse] was found exactly between two cities, both of them would bring two heifers [between them], the words of Rabbi Eliezer; And Jerusalem does not bring a heifer whose neck is to be broken. ",
+ "If the head was found in one place and the body in another place, they bring the head to the body, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: [they bring] the body to the head. ",
+ "From what part do they measure? Rabbi Eliezer says: from the navel. Rabbi Akiva says: from the nose. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: from the place where he was made a slain person, from the neck. ",
+ "The elders of Jerusalem departed and went away. The elders of that city bring “a heifer which has never been worked, which has never been yoked” (Deuteronomy 21:3). And a blemish does not disqualify it. They bring it down to a hard (eitan) wadi— “eitan” is understood in its literal sense of “hard”. Even if it is not “hard”, it is valid. They break its neck with a hatchet from behind. And its place may never be sown or tilled, but it is permitted to comb flax there and chisel rocks there. ",
+ "The elders of that city wash their hands with water in the place where the heifer's neck was broken and they say, “Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it” (Deuteronomy 21:7). But did we really think that the elders of the court are shedders of blood! Rather, he did not come to us and we dismissed him without supplying him with food and we did not see him and let him go without escort. Then the priests exclaim, “Absolve, O Lord, Your people Israel, whom You redeemed, and do not let guilt for the blood of the innocent remain among your people Israel” (vs. 8). They did not need to say, “And they will be absolved of bloodguilt” (ibid), rather the Holy Spirit announces to them, “When you act in this way, the blood is forgiven you.” ",
+ "If the murderer was discovered before the heifer’s neck was broken, it goes free and grazes with the herd; But if after the heifer’s neck was broken, it is buried in that place because it came there from the outset in connection with a matter of doubt, and atoned for the doubt which is now gone. If the heifer’s neck was broken and afterwards the murderer is discovered, behold he is executed. ",
+ "One witness says “I saw the murderer” and one witness says “You did not see him”; or a woman says “I saw him” and another woman says “You did not see him”, they break its neck. If one witness says “I saw him” and two say “You did not see him”, they break its neck. If two say “We saw him” and one says to them “You did not see him”, they do not break its neck. ",
+ "When murderers multiplied, the [ceremony of] breaking a heifer’s neck ceased. From the time that Eliezer ben Dinai came, and he was also called Tehinah ben Perisha and he was afterwards renamed “son of the murderer”. When adulterers multiplied, the ceremony of the bitter waters ceased and it was Rabban Yohanan ben Zakkai who discontinued it, as it is said, “I will not punish their daughters for fornicating, nor their daughters-in-law for committing adultery, for they themselves [turn aside with whores and sacrifice with prostitutes]” (Hosea 4:14). When Yose ben Yoezer of Zeredah and Yose ben Yohanan of Jerusalem died, the grape-clusters ceased, as it is said, “There is not a cluster [of grapes] to eat; not a ripe fig I could desire [The pious are vanished from the land, none upright are left among men]” (Micah 7:1-2). ",
+ "Yohanan the high priest brought to an end the confession made over the tithe. He also discontinued the wakers and the knockers. Up to his days the hammer used to strike in Jerusalem, and in his days there was no need to inquire about doubtfully tithed produce. ",
+ "When the Sanhedrin [highest court, charged with deciding cases and appeals that had national significance. It was comprised of 71 scholars who had received the full traditional rabbinical ordination, and its decisions fixed Jewish practice for subsequent generations.] ceased, song ceased from the places of feasting, as it is said, “They drink their wine without song” (Isaiah 24:9).",
+ "When the former prophets died, the Urim and Thummim ceased. When Temple was destroyed, the shamir and nopheth zufim ceased. And people of faith ceased, as it says, “Help, O Lord, for the faithful are no more” (Psalms 12:2). Rabban Shimon ben Gamaliel said in the name of Rabbi Yehoshua: from the day the Temple was destroyed, there is no day without a curse, the dew has not descended for a blessing, and the flavor has departed from produce. Rabbi Yose says: the fatness was also removed from produce. ",
+ "Rabbi Shimon ben Elazar says: [the cessation of observation of the] purity laws has removed taste and fragrance, [the cessation of observation of] the tithes has removed the fatness of grain. But the Sages say: licentiousness and sorcery destroyed everything. ",
+ "During the war with Vespasian they decreed against crowns worn by bridegrooms and against the bell. During the war with Quietus they decreed against crowns worn by brides and that nobody should teach their child Greek. During the final war they decreed that a bride should not go out in a palanquin inside the city, but our rabbis decreed that a bride may go out in a palanquin inside the city. ",
+ "When Rabbi Meir died, the composers of metaphors ceased. When Ben Azzai died, the diligent students [of Torah] ceased. When Ben Zoma died, the expounders ceased. When Rabbi Yehoshua died, goodness ceased from the world. When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts came and troubles multiplied. When Rabbi Elazar ben Azaryah died, the sages ceased to be wealthy. When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased. When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of wondrous deeds ceased. When Rabbi Yose Katnuta died, the pious men (hasidim) ceased—and why was his name called Katnuta? Because he was the youngest of the pious men. When Rabban Yohanan ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased. When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the torah ceased, and purity and separateness perished. When Rabbi Ishmael ben Fabi died, the splendor of the priesthood died. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Phineas ben Yair says: when Temple was destroyed, scholars and freemen were ashamed and covered their head, men of wondrous deeds were disregarded, and violent men and big talkers grew powerful. And nobody expounds, nobody seeks, and nobody asks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. Rabbi Eliezer the Great says: from the day the Temple was destroyed, the sages began to be like scribes, scribes like synagogue-attendants, synagogue-attendants like common people, and the common people became more and more debased. And nobody seeks. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. In the footsteps of the Messiah insolence will increase and the cost of living will go up greatly; the vine will yield its fruit, but wine will be expensive; the government will turn to heresy, and there will be no one to rebuke; the meeting-place [of scholars] will be used for licentiousness; the Galilee will be destroyed, the Gablan will be desolated, and the dwellers on the frontier will go about [begging] from place to place without anyone to take pity on them; the wisdom of the learned will rot, those who fear sin will be despised, and the truth will be lacking; youths will put old men to shame, the old will stand up in the presence of the young, “For son spurns father, daughter rises up against mother, daughter-in-law against mother-in-law—a man’s own household are his enemies” (Micah 7:6). The face of the generation will be like the face of a dog, a son will not feel ashamed before his father. Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven. R. Pinchas ben Yair says: Quickness leads to cleanliness, cleanliness leads to purity, purity leads to separation, separation leads to sanctity, sanctity leads to humility, humility leads to fear of sin, fear of sin leads to piety, piety leads to the Holy Spirit. And the Holy Spirit leads to the resuscitation of the dead, and the resuscitation of the dead leads to the coming of Elijah, may he be remembered for good, Amen. "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..905c0095c8e6bb74ff88749066e4956ed2cef067
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json
@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+ "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+ "status": "locked",
+ "priority": 0.25,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "de",
+ "languageFamilyName": "german",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "WENN JEMAND SEINE FRAU VERWARNT, SO VERWARNE ER SIE, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, VOR ZWEI ZEUGEN UND LASSE SIE TRINKEN AUF GRUND EINES ZEUGEN ODER EIGENER WAHRNEHMUNG. R. JEHOŠUA͑ SAGT, ER VERWARNE SIE VOR ZWEI ZEUGEN UND LASSE SIE TRINKEN AUF GRUND ZWEIER ZEUGEN.",
+ "WIE VERWARNT ER SIE? WENN ER IHR VOR ZWEI ZEUGEN GESAGT HAT, DASS SIE MIT JENEM MANNE NICHT SPRECHE, UND SIE MIT IHM GESPROCHEN HAT, SO IST SIE IHREM MANNE NOCH ERLAUBT, AUCH DARF SIE HEBE ESSEN. GING SIE MIT IHM IN EINEN VERBORGENEN RAUM UND VERWEILTE DA DIE DAUER EINER VERUNREINIGUNG, SO IST SIE IHREM MANNE VERBOTEN, AUCH DARF SIE KEINE HEBE ESSEN. STIRBT ER, SO IST AN IHR DIE ḤALIÇAUND NICHT DIE SCHWAGEREHEZU VOLLZIEHEN.",
+ "FOLGENDEDÜRFEN KEINE HEBE ESSEN: DIE SAGT! SIE SEI FÜR IHNUNREIN, ÜBER DIE ZEUGEN BEKUNDEN, DASS SIE SICH VERUNREINIGT HABE, DIE SAGT, SIE WOLLE NICHT TRINKEN, DIE IHR MANN NICHT TRINKEN LASSEN WILL, UND DIE IHR MANN UNTERWEGSBESCHLAFEN HAT. WIE VERFÄHRT ER BOT IHR? ER BRINGT SIE ZUM GERICHTE DES BETREFFENDEN ORTES, WO MAN IHM ZWEI SCHRIFTGELEHRTE MITGIBT, DAMIT ER IHR NICHT UNTERWEGSBEIWOHNE. R. JEHUDA SAGT, IHR MANN IST INBEZUG AUF SIE VERTRAUENSWÜRDIG.",
+ "MAN FÜHRT SIE VOR DAS HOHE GERICHT IN JERUŠALEM, UND DA SCHÜCHTERT MAN SIE EIN, WIE MAN ZEUGEN IN TODESSTRAFSACHENEINSCHÜCHTERT. MAN SPRICHT ZU IHR: MEINE TOCHTER, VIEL TUT DER WEIN, VIEL TUT DAS SCHERZEN, VIEL TUT DIE JUGEND, VIEL TUN BÖSENACHBARN. TU ES DOCHUM SEINES GROSSEN NAMENS WILLEN, DER IN HEILIGKEIT GESCHRIEBEN WORDEN IST, DASS ER NICHT DURCH DAS FLUCHWASSER VERWISCHT WERDE. MAN TRÄGT IHR DINGEVOR, DIE ZU HÖREN SIE UND IHR GANZES VÄTERLICHES HAUS NICHT WÜRDIG IST.",
+ "SAGT SIE, SIE SEI UNREIN, SO QUITTIERT SIE IHRE MORGENGABE UND GEHT LEER AUS; SAGT SIE ABER, SIE SEI REIN, SO BRINGT MAN SIE NACH DEM OSTTORE AN DER PFORTE DES NIKANORTORES. DA LIESS MAN DIE EHEBRUCHSVERDÄCHTIGTEN TRINKEN UND REINIGTE MAN DIE WÖCHNERINNEN UND DIE AUSSÄTZIGEN. DER PRIESTER ERFASST SIE AM GEWÄNDE, WENN ES ZERREISST, SO IST NICHTS DABEI, WENN ES SICH AUFTRENNT, SO IST NICHTS DABEI, SODASS ER IHR DEN BUSEN ENTBLÖSST, UND LÖST IHR DAS HAAR AUF. R. JEHUDA SAGT, WENN SIE EINEN SCHÖNEN BUSEN HAT, ENTBLÖSSE ER IHN NICHT, UND WENN SIE SCHÖNES HAAR HAT, SO LÖSE ER ES NICHT AUF.",
+ "IST SIE WEISS GEKLEIDET, SO KLEIDE ER SIE SCHWARZ, HAT SIE GOLDENEN SCHMUCK AN, HALSKETTE,OHRRINGE, FINGERRINGE, SO NIMMT ER SIE IHR AB, UM SIE ZU VERUNZIEREN. HIERAUF HOLT ER EINEN BASTSTRICKUND BINDET IHN IHR OBERHALB DER BRÜSTE UM. WER SIE ANSCHAUEN WILL, KOMME UND SCHAUE SIE AN, AUSGENOMMEN IHRE SKLAVEN UND IHRE MÄGDE, WEIL DURCH SIE IHR HERZ ERMUTIGT WIRD. ALLE FRAUEN DÜRFEN SIE ANSCHAUEN, DENN ES HEISST:alle Frauen sollen sich warnen lassen und nicht wie ihr Unzucht treiben.",
+ "MIT DEM MASSE, MIT DEM EIN MENSCH MISST, MISST MAN IHM. SIE HAT SICH ZUR SÜNDE GEPUTZT, DAHER HAT GOTT SIE VERUNZIERT; SIE HAT SICH ZUR SÜNDE ENTBLÖSST, DAHER HAT GOTT SIE BLOSSGESTELLT; SIE HAT DIE SÜNDE MIT DER HÜFTE BEGONNEN UND MIT DEM BAUCHE FORTGESETZT, DAHER WIRD ZUERST DIE HÜFTE UND NACHHER DER BAUCHGESCHLAGEN, UND DER GANZE ÜBRIGE KÖRPER ENTGEHT DEM NICHT.",
+ "ŠIMŠON FOLGTE SEINEN AUGEN, DAHER STACHEN IHM DIE PELIŠTIM DIE AUGEN AUS, WIE ES HEISST:da ergriffen ihn die Pelištim und stachen ihm die Augen aus. ABŠALOM WAR STOLZ AUF SEIN HAAR, DAHER BLIEB ER AN SEINEM HAARE HÄNGEN. UND WEIL ER DIE ZEHN KEBSWEIBER SEINES VATERS BESCHLIEF, STIESS MAN IHM ZEHN LANZEN IN DEN LEIB, WIE ES HEISST:da umgaben ihn zehn Männer, Waffenträger Joabs. UND WEIL ER DREI HERZEN STAHL, DAS HERZ SEINES VATERS, DAS HERZ DES GERICHTES UND DAS HERZ JISRAÉLS, WIE ES HEISST:da stahl Abšalom das Herz der Männer Jisraéls, WURDEN IHM DREI SPIESSE INS HERZ GESTOSSEN, WIE ES HEISST:er nahm drei Spieße in die Hand und stieß sie Abšalom ins Herz. EBENSO HINSICHTLICH DES GUTEN.",
+ "MIRJAM WARTETE EINE WEILE FÜR Moše, WIE ES HEISST:seine Schwester stellte sich von fern, DAHER WARTETEN DIE JISRAÉLITEN IN DER WÜSTE SIEBEN TAGE AUF SIE, WIE ES HEISST:das Volk aber zog nicht weiter, bis Mirjam wieder aufgenommen war. JOSEPH WAR ES BESCHIEDEN, SEINEN VATER ZU BEGRABEN, UND UNTER SEINEN BRÜDERN GAB ES KEINEN BEDEUTENDEREN ALS IHN, WIE ES HEISST:da zog Joseph hin, um seinen Vater zu begraben, und es zogen mit ihm Wagen und Reiter, UND AUCH DARIN GAB ES KEINEN BEDEUTENDEREN ALS JOSEPH, INDEM KEIN ANDERER ALS MOŠE SELBST SICH MIT IHMBEFASSTE. MOŠE WAREN DIE GEBEINE JOSEPHS BESCHIEDEN, UND IN JISRAÉL GAB ES KEINEN BEDEUTENDEREN ALS IHN, WIE ES HEISST:da nahm Moše die Gebeine Josephs mit, UND AUCH DARIN GAB ES KEINEN BEDEUTENDEREN ALS MOŠE, INDEM GOTT SELBST SICH MIT IHMBEFASSTE, WIE ES HEISST:und er begrub ihn im Tal. UND NICHT VON MOŠE ALLEIN SAGTEN SIE ES, SONDERN AUCH VON ALLEN ANDEREN FROMMEN, DENN ES HEISST:deine Gerechtigkeit wird vor dir hergehen, die Herrlichkeit des Herrn deinen Zug beschließen."
+ ],
+ [
+ "ER BRINGT DANN IHR SPEISOPFER IN EINEM WEIDENKORBE UND LEGT ES IHR IN DIE HÄNDE, UM SIE ZU ERMÜDEN. ALLE SPEISOPFER BEGINNEN UND ENDEN IN DIENSTGEFÄSSEN, DIESES ABER BEGINNT IN EINEM WEIDENKORBE UND ENDET IN EINEM DIENSTGEFÄSSE. ALLE SPEISOPFER BENÖTIGEN DES ÖLS UND DES WEIHRAUCHS, DIESES ABER BENÖTIGT WEDER DES ÖLS NOCH DES WEIHRAUCHS. ALLE SPEISOPFER WERDEN AUS WEIZEN DARGEBRACHT, DIESES ABER AUS GERSTE. DAS SPEISOPFER DER SCHWINGEGARBE WURDE ZWAR EBENFALLS AUS GERSTE DARGEBRACHT, JEDOCH AUS GESIEBTEM FEINMEHL, DIESES ABER AUS GROBMEHL. R. GAMLIÉL SAGTE: WIE IHR BETRAGEN DEM EINES VIEHS GLEICHT, EBENSO BESTEHT AUCH IHR OPFER AUS VIEHFUTTER.",
+ "ER HOLT EINEN IRDENEN BECHER UND SCHÜTTET DARIN EIN HALBES LOG WASSER AUS DEM WASCHBECKEN; R. JEHUDA SAGT, EIN VIERTELLOG. WIE ER HINSICHTLICH DES SCHRIFTSTÜCKES VERMINDERNDIST, SO IST ER VERMINDERND AUCH HINSICHTLICH DES WASSERS. HIERAUF TRITT ER IN DEN TEMPEL UND WENDET SICH NACH RECHTS; DA IST EINE EINE ELLE ZU EINER ELLE GROSSE STELLE, AUF DER EINE MARMORPLATTE SICH BEFINDET, IN DIE EIN RING EINGELASSEN IST. DIESE HEBT ER HOCH, NIMMT ETWAS ERDE HERAUS UND TUT SOVIEL HINEIN, DASS SIE AUF DEM WASSER ZU SEHEN IST, WIE ES HEISST:der Priester nehme von der Erde, die sich am Fußboden des Zeltes befindet, und tue es in das Wasser.",
+ "WENN ER ZUM SCHREIBEN DER ROLLEKOMMT, SO BEGINNT ER MIT FOLGENDER Stelle: wenn kein Mann bei dir gelegen hat &c. falls du aber ausgeschweift bist unter deinem Manne. ER SCHREIBE ABER NICHT DIE WORTE:der Priester beschwöre die Frau. FERNER SCHREIBE ER:der Herr mache dich zum Fluche und zum Schwure &c.und es komme dieses fluchbringende Wasser in deinen Leib, daß der Bauch anschwelle und die Hüfte schwinde. ER SCHREIBE ABER NICHT DIE WORTE:und die Frau spreche: Amen, Amen. R. JOSE SAGT, ER UNTERBRECHENICHT. R. JEHUDA SAGT, ER SCHREIBE DIES ALLES ÜBERHAUPT NICHT, SONDERN NUR: der Herr mache dich zum Fluche und zum Schwure &c. und es komme dieses fluchbringende Wasser in deinen Leib &c. ER SCHREIBE ABER NICHT: und die Frau spreche: Amen, Amen.",
+ "MAN SCHREIBE ES WEDER AUF EINE TAFEL NOCH AUF PAPIER NOCH AUF DIPHTHERA, SONDERN AUF EINE PERGAMENTROLLE, DENN ES HEISST: auf ein Blatt. MAN SCHREIBE WEDER MIT GUMMI NOCH MIT VITRIOL NOCH MIT SONST ETWAS EINDRINGENDEM, SONDERN NUR MIT TINTE, DENN ES HEISST:und verwische, EINE SCHRIFT, DIE VERWISCHT WERDEN KANN.",
+ "WORAUF SPRICHT SIE ZWEIMAL AMEN? AMEN AUF DIE VERFLUCHUNG, AMEN AUF DEN SCHWUR; AMEN INBEZUG AUF DIESENMANN, AMEN INBEZUG AUF EINEN ANDEREN MANN; AMEN, DASS ICH NICHT ALS VERLOBTE, ALS VERHEIRATETE, ALS ANWÄRTERIN DER SCHWAGEREHE ODER ALS HEIMGEFÜHRTEABGESCHWEIFT BIN; AMEN, DASS ICH MICH NICHT VERUNREINIGT HABE, UND WENN ICH MICH VERUNREINIGT HABE, SO TREFFE SIE MICH. R. MEÍR ERKLÄRTE: AMEN, DASS ICH MICH NICHT VERUNREINIGT HABE, AMEN,",
+ "DASS ICH MICH NICHT VERUNREINIGEN WERDE. ALLE STIMMEN ÜBEREIN, DASS ER NICHT AUF DIE ZEIT VOR DER VERLOBUNG UND NACH DER SCHEIDUNG BEZUG NEHME. WENN SIE SICHMIT JEMANDEM VERBORGEN UND VERUNREINIGT HAT, UND ER SIE WIEDER HEIRATET, SO NIMMT ER DARAUFNICHT BEZUG. DIE REGEL IST: WENN SIE DURCH DEN BEISCHLAF IHREM EHEMANNE NICHT VERBOTEN WIRD, SO NEHME ER DARAUF NICHT BEZUG."
+ ],
+ [
+ "ER NIMMT IHR SPEISOPFER AUS DEM WEIDENKORBE, LEGT ES IN EIN DIENSTGEFÄSS UND GIBT ES IHR IN DIE HAND, SODANN LEGT DER PRIESTER SEINE HÄNDE UNTER IHRE UND SCHWINGT ES.",
+ "ER SCHWINGT ES, BRINGT ES HERAN, HEBT EINE HANDVOLL AB UND RÄUCHERT SIE AUF; DAS ZURÜCKBLEIBENDE WIRD VON DEN PRIESTERN GEGESSEN. ZUERST LÄSST ER SIE TRINKEN UND NACHHER BRINGT ER IHR SPEISOPFER DAR; R. ŠIMO͑N SAGT, ZUERST BRINGE ER IHR SPEISOPFER DAR, UND NACHHER LASSE ER SIE TRINKEN, DENN ES HEISST: und nachher lasse er die Frau das Wasser trinken, JEDOCH SEI ES TAUGLICH, WENN ER SIE ZUERST TRINKEN LIESS UND NACHHER IHR SPEISOPFER DARBRINGT.",
+ "WENN SIE BEVOR DIE ROLLE VERWISCHT WORDEN IST SAGT, SIE WOLLE NICHT TRINKEN, SO WIRD DIE ROLLE VERSTECKT UND IHR SPEISOPFER AUF DIE ASCHE GESTREUT. IHRE ROLLE IST NICHT MEHR BRAUCHBAR, DAMIT EINE ANDERE EHEBRUCHSVERDÄCHTIGTE TRINKEN ZU LASSEN. WENN DIE ROLLE BEREITS VERWISCHT WORDEN IST UND SIE SAGT, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, SO WIRD DAS WASSER AUSGESCHÜTTET UND IHR SPEISOPFER AUF DIE ASCHE GESTREUT. WENN DIE ROLLE BEREITS VERWISCHT WORDEN IST UND SIE SAGT, SIE WOLLE NICHT TRINKEN, SO WENDE MAN GEWALT AN UND ZWINGE SIE ZU TRINKEN.",
+ "KAUM IST SIE MIT DEM TRINKEN FERTIG, SO WIRD IHR GESICHT GELB, DIE AUGEN TRETEN HERVOR UND DIE ADERN SCHWELLEN IHR AN. MAN LÄSST SIE HINAUSBRINGEN, DAMIT SIE DEN TEMPELHOF NICHT VERUNREINIGE. HAT SIE EIN VERDIENST, SO HÄLT ES DIE WIRKUNG ZURÜCK; MANCHES VERDIENST HÄLT SIE EIN JAHR ZURÜCK, MANCHES ZWEI JAHRE UND MANCHES DREI JAHRE. HIERAUS FOLGERTE BEN A͑ZAJ, DASS MAN VERPFLICHTET SEI, SEINE TOCHTER DIE TORA ZU LEHREN, DAMIT SIE, WENN SIE TRINKEN MUSS, WISSE, DASS DAS VERDIENST IHR BEISTEHE. R. ELIE͑ZER SAGTE: WER SEINE TOCHTER DIE TORA LEHRT, LEHRT SIE AUSSCHWEIFUNG. R. JEHOŠUA͑ SAGTE: EINER FRAU IST EIN KABUND AUSSCHWEIFUNG LIEBER ALS NEUN KAB UND ENTHALTSAMKEIT. ER PFLEGTE ZU SAGEN: EIN DUMMER FRÖMMLING, EIN LISTIGER BÖSEWICHT, EINE PHARISÄISCHEFRAU UND DIE SCHLÄGEDER PHARISÄER, DAS SIND DIEJENIGEN, DIE DIE WELT ZUGRUNDE RICHTEN.",
+ "R. ŠIMO͑N SAGTE: DAS VERDIENST HÄLT DIE WIRKUNG DES FLUCHWASSERS NICHT ZURÜCK, DENN WENN DU SAGST, DAS VERDIENST HALTE DIE WIRKUNG DES FLUCHWASSERS ZURÜCK, SO TRÜBST DU DIE BEDEUTUNG DES FLUCHWASSERS BEI ALLEN FRAUEN, DIE ES TRINKEN MÜSSEN, UND BRINGST DIE REINEN, DIE ES GETRUNKEN HABEN, IN SCHLECHTEN RUF, DENN MAN WÜRDE SAGEN, SIE SEIEN UNREIN, NUR HALTE EIN VERDIENST DIE WIRKUNG ZURÜCK. RABBI SAGTE: DAS VERDIENST HÄLT DIE WIRKUNG DES FLUCHWASSERS ZURÜCK; SIE GEBIERT NICHT UND GEDEIHT NICHT, VIELMEHR VERKÜMMERT SIE ALLMÄHLICH, BIS SIE ENDLICH DARAN STIRBT.",
+ "IST IHR SPEISOPFER VOR DER HEILIGUNG DURCH DAS GEFÄSS UNREIN GEWORDEN, SO IST ES GLEICH ALLEN ANDEREN SPEISOPFERN AUSZULÖSEN, UND WENN NACHDEM ES DURCH DAS GEFÄSS GEHEILIGT WORDEN IST, GLEICH ALLEN ANDEREN SPEISOPFERN ZU VERBRENNEN. IN FOLGENDEN FÄLLEN IST IHR SPEISOPFER ZU VERBRENNEN: WENN SIE SAGT, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, WENN ZEUGEN KOMMEN UND BEKUNDEN, DASS SIE SICH VERUNREINIGT HABE, WENN SIE SAGT, SIE WOLLE NICHT TRINKEN, WENN IHR MANN SIE NICHT TRINKEN LASSEN WILL, UND WENN IHR MANN SIE UNTERWEGSBESCHLAFEN HAT; FERNER SIND DIE SPEISOPFER DERER,DIE MIT PRIESTERN VERHEIRATET SIND, ZU VERBRENNEN.",
+ "DAS SPEISOPFER EINER MIT EINEM PRIESTER VERHEIRATETEN JISRAÉLITIN IST ZU VERBRENNEN, UND DAS SPEISOPFER EINER MIT EINEM JISRAÉLITEN VERHEIRATETEN PRIESTERSTOCHTER IST ZU ESSEN. WELCHEN UNTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN EINEM PRIESTER UND EINER PRIESTERSTOCHTER? DAS SPEISOPFER EINER PRIESTERSTOCHTER WIRD GEGESSEN UND DAS SPEISOPFER EINES PRIESTERS WIRD NICHT GEGESSEN; EINE PRIESTERSTOCHTER WIRDENTWEIHT UND EIN PRIESTER WIRD NICHTENTWEIHT; EINE PRIESTERSTOCHTER DARF SICH AN TOTEN VERUNREINIGEN UND EIN PRIESTER DARF SICH AN TOTEN NICHT VERUNREINIGEN; EIN PRIESTER DARF HOCHHEILIGES ESSEN UND EINE PRIESTERSTOCHTER DARF HOCHHEILIGES NICHT ESSEN.",
+ "WELCHEN UNTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN EINEM MANNE UND EINER FRAU? EIN MANN ENTBLÖSST DAS HAAR UND REISST DAS GEWANDEIN, NICHT ABER ENTBLÖSST EINE FRAU DAS HAAR UND REISST DAS GEWAND EIN; EIN MANN KANN SEINEM SOHNE EIN GELÜBDEAUFERLEGEN, NICHT ABER KANN EINE FRAU IHREM SOHNE EIN GELÜBDE AUFERLEGEN; EIN MANN SCHERE SICHFÜR DAS NAZIRAT SEINES VATERS, NICHT ABER SCHERE SICH EINE FRAU FÜR DAS NAZIRAT IHRES VATERS; EIN MANN KANN SEINE TOCHTER VERKAUFEN, NICHT ABER KANN EINE FRAU IHRE TOCHTER VERKAUFEN; EIN MANN RANN SEINE TOCHTER VERLOBEN, NICHT ABER KANN EINE FRAU IHRE TOCHTER VERLOBEN; EIN MANN WIRD NACKT GESTEINIGT, NICHT ABER WIRD EINE FRAU NACKT GESTEINIGT; EIN MANN WIRDAUFGEHÄNGT, NICHT ABER WIRD EINE FRAU AUFGEHÄNGT; EIN MANN WIRD UM SEINEN DIEBSTAHLALS SKLAVE VERKAUFT, NICHT ABER WIRD EINE FRAU UM IHREN DIEBSTAHL VERKAUFT."
+ ],
+ [
+ "DIE VERLOBTE UND DIE ANWÄRTERIN DER SCHWAGEREHE TRINKEN NICHT UND ERHALTEN NICHT DIE MORGENGABE, DENN ES HEISST: wenn eine Frau unter ihrem Manne abschweift; AUSGENOMMEN DIE VERLOBTE UND DIE ANWÄRTERIN DER SCHWAGEREHE. DIE MIT DEM HOCHPRIESTER VERHEIRATETE WITWE, DIE MIT EINEM GEMEINEN PRIESTER VERHEIRATETE GESCHIEDENE ODER ḤALUÇA, DAS MIT EINEM JISRAÉLITEN VERHEIRATETE HURENKIND ODER DIE NETHINA UND DIE MIT EINEM HURENKINDE ODER EINEM NATHIN VERHEIRATETE JISRAELITIN TRINKEN NICHT UND ERHALTEN NICHT DIE MORGENGABE.",
+ "FOLGENDE TRINKEN NICHT UND ERHALTEN NICHT DIE MORGENGABE: DIE SAGT, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, VON DER ZEUGEN KOMMEN UND BEKUNDEN, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, UND DIE SAGT, SIE WOLLE NICHT TRINKEN. WENN IHR MANN SAGT, ER WOLLE SIE NICHT TRINKEN LASSEN, UND WENN IHR MANN SIE UNTERWEGS BESCHLAFEN HAT, SO ERHÄLT SIE DIE MORGENGABE UND BRAUCHT NICHT ZU TRINKEN. STARBEN IHRE MÄNNER BEVOR SIE GETRUNKEN HABEN, SO ERHALTEN SIE, WIE DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT, DIE MORGENGABE UND BRAUCHEN NICHT ZU TRINKEN; DIE SCHULE HILLELS SAGT, ENTWEDER SIE TRINKEN ODER SIE ERHALTEN NICHT DIE MORGENGABE.",
+ "DIE VON EINEM ANDEREN SCHWANGERE ODER VON EINEM ANDEREN SÄUGENDE TRINKT NICHT UND ERHÄLT NICHT DIE MORGENGABE– SO R. MEÍR; DIE WEISEN SAGEN, ER KÖNNE SICH VON IHR TRENNEN UND SIE SPÄTER WIEDER NEHMEN. EINE ZWITTERHAFTE, ALTE UND ZUM GEBÄREN UNGEEIGNETEERHALTEN NICHT DIE MORGENGABE UND TRINKENNICHT. R. ELEA͑ZAR SAGT, ER KÖNNE EINE ANDERE FRAU NEHMENUND MIT IHR DIE FORTPFLANZUNG AUSÜBEN. ALLE ANDEREN FRAUEN MÜSSEN ENTWEDER TRINKEN ODER SIE ERHALTEN NICHT DIE MORGENGABE.",
+ "DIE FRAU EINES PRIESTERS MUSS TRINKEN UND ISTIHREM MANNE ERLAUBT. DIE FRAU EINES KASTRATENMUSS TRINKEN. DIE VERWARNUNG KANN INBEZUG AUF JEDEN INZESTUÖSEN ERFOLGEN, AUSGENOMMEN EIN MINDERJÄHRIGER UND EINER, DER KEIN MANN IST.",
+ "IN FOLGENDEN FÄLLEN VERWARNT DAS GERICHT: WENN DER EHEMANN TAUBSTUMM, BLÖDSINNIG ODER IM GEFÄNGNISSE EINGESPERRT IST. SIE SAGTEN DIES NICHT, UM SIE TRINKEN ZU LASSEN, SONDERN UM SIE DER MORGENGABE VERLUSTIG ZU MACHEN. R. JOSE SAGT, AUCH UM SIE TRINKEN ZU LASSEN, DENN WENN DER EHEMANN DAS GEFÄNGNIS VERLÄSST, LASSE ER SIE TRINKEN."
+ ],
+ [
+ "WIE DAS WASSER SIE PRÜFT, EBENSO PRÜFT DAS WASSER IHN, DENN ES HEISST ZWEIMAL und es komme. WIE SIE DEM EHEMANNE VERBOTEN IST, EBENSO IST SIE DEM EHEBRECHER VERBOTEN, DENN ES HEISST: verunreinigt, und verunreinigt – SO R. A͑QIBA. R. JEHOŠUA͑ SAGTE: SO LEGTE ES ZEKHARJA B. HAQAÇAB AUS. RABBI SAGTE: IN DIESEM ABSCHNITTE HEISST ES ZWEIMAL verunreinigt, EINMAL WEGEN DES EHEMANNES UND EINMAL WEGEN DES EHEBRECHERS.",
+ "AN JENEM TAGE TRUG R. A͑QIBA VOR: Jedes irdene Gefäß, in dessen Inneres etwas von ihnen hineinfällt, alles was im Inneren ist, sei unrein; ES HEISST NICHT wird unrein, SONDERN sei unrein, DASS ES ANDERES UNREIN MACHE; DIES LEHRT, DASS EIN ZWEITGRADIG UNREINES BROT EIN ANDERES DRITTGRADIG UNREIN MACHE. R. JEHOŠUA͑ SPRACH: WER NIMMT DIR, R. JOḤANAN B. ZAKKAJ, DEN STAUB VON DEINEN AUGEN! DU SAGTEST, DEREINST WERDE EINE KOMMENDE GENERATION DAS DRITTGRADIG UNREINE BROT ALS REIN ERKLÄREN, DA ES KEINEN BELEG IN DER TORA GIBT, DASS ES UNREIN SEI, WÄHREND NUN DEIN SCHÜLER R. A͑QIBA EINEN SCHRIFTVERS ANFÜHRT, DASS ES UNREIN SEI, DENN ES HEISST: alles, was in seinem Inneren ist, sei unrein.",
+ "AN JENEM TAGE TRUG R. A͑QIBA VOR:Und messet außerhalb der Stadt die östliche Seite zweitausend Ellen &c.; DAGEGEN LAUTET EIN ANDERER SCHRIFTVERS:von der Mauer der Stadt nach außen hin tausend Ellen ringsum. MAN KANN JA NICHT TAUSEND ELLEN SAGEN, DA ES ZWEITAUSEND ELLEN HEISST, UND MAN KANN NICHT ZWEITAUSEND ELLEN SAGEN, DA ES TAUSEND ELLEN HEISST; WIE IST DIES ZU ERKLÄREN? TAUSEND ELLEN VORPLATZUND ZWEITAUSEND ELLEN ŠABBATHGEBIET. R. ELIE͑ZER, SOHN R. JOSE DES GALILÄERS, ERKLÄRTE: TAUSEND ELLEN VORPLATZ UND ZWEITAUSEND ELLEN FELDER UND WEINBERGE.",
+ "AN JENEM TAGE TRUG R. A͑QIBA VOR:Damals sangen Moše und die Kinder Jisraél dem Herrn dieses Lied und sprachen also; DAS WORT also IST JA ÜBERFLÜSSIG, UND WENN ES DENNOCH GESCHRIEBEN STEHT, SO LEHRT DIES, DASS JISRAÉL NACH JEDEM SATZE, DEN MOŠE VOM LIEDE SPRACH, EINFIEL, WIE BEIM LESEN DES LOBLIEDES. DAHER HEISST ES also. R. NEḤEMJA SAGTE: WIE BEIM LESEN DES ŠEMA͑UND NICHT WIE BEIM LESEN DES LOBLIEDES.",
+ "AN JENEM TAGE TRUG R. JEHOŠUA͑ B. HYRKANOS VOR: IJOB DIENTE DEM HEILIGEN, GEPRIESEN SEI ER, NUR AUS LIEBE, DENN ES HEISST: wenn er mich auch tötet, zu ihm hoffe ich. WENN ES ABER NOCH IMMER ZWEIFELHAFT SEIN SOLLTE, OB DIES ‘ZU IHM HOFFE ICH’ ODER ‘HOFFE ICH NICHT’ BEDEUTE, SO HEISST ES:bis ich verscheide, lasse ich von meiner Unschuld nicht. DIES LEHRT, DASS ER AUS LIEBE HANDELTE. R. JEHOŠUA͑ SPRACH: WER NIMMT DIR, R. JOḤANAN B. ZAKKAJ, DEN STAUB VON DEINEN AUGEN!? WÄHREND DEINES GANZEN LEBENS LEHRTEST DU, IJOB DIENTE GOTT NUR AUS FURCHT, DENN ES HEISST:ein unschuldiger Mann, redlich, gottesfürchtig, und das Böse meidend, UND NUN LEHRT JEHOŠUA͑, EIN SCHÜLER DEINES SCHÜLERS, DASS ER DIES AUS LIEBE TAT."
+ ],
+ [
+ "WENN JEMAND SEINE FRAU VERWARNT UND SIE SICH DARAUF VERBORGEN HAT, SO LASSE ER SICH, SELBST WENN ER ES VON EINEM FLIEGENDEN VOGEL ERFAHREN HAT, VON IHR SCHEIDEN UND GEBE IHR DIE MORGENGABE – SO R. ELIE͑ZER. R. JEHOŠUA͑ SAGT, NUR WENN MONDSPINNERINNEN SICH ÜBER SIE UNTERHALTEN.",
+ "WENN EIN EINZELNER ZEUGE BEKUNDET, ER HABE GESEHEN, DASS SIE SICH VERUNREINIGT HAT, SO TRINKE SIE NICHT. UND NOCH MEHR, SELBST EIN SKLAVE UND SELBST EINE MAGD SIND GLAUBWÜRDIG, AUCH SIE IHRER MORGENGABE VERLUSTIG ZU MACHEN. IHRE SCHWIEGERMUTTER, DIE TOCHTER IHRER SCHWIEGERMUTTER, IHRE NEBENBUHLERIN, IHRE SCHWÄGERIN UND DIE TOCHTER IHRES MANNES SIND GLAUBWÜRDIG, JEDOCH NICHT SIE IHRER MORGENGABE VERLUSTIG ZU MACHEN, SONDERN DASS SIE NICHT TRINKE.",
+ "MAN KÖNNTE FOLGERN: WENN DAS ERSTE ZEUGNIS, DAS SIE NICHT FÜR IMMER VERBOTEN MACHT, DURCH WENIGER ALS ZWEI ZEUGEN NICHT GÜLTIG IST, UM WIEVIEL WENIGER IST DAS LETZTE ZEUGNIS, DAS SIE FÜR IMMER VERBOTEN MACHT, DURCH WENIGER ALS ZWEI ZEUGEN GÜLTIG, DAHER HEISST ES:und ein Zeuge gegen sie nicht da ist, IRGEND EIN ZEUGNIS GEGEN SIE. DEMNACH KÖNNTE MAN EINEN SCHLUSS VOM SCHWEREREN AUF DAS LEICHTERE HINSICHTLICH DES ERSTENZEUGNISSES FOLGERN: WENN DAS LETZTE ZEUGNIS, DAS SIE FÜR IMMER VERBOTEN MACHT, DURCH EINEN ZEUGEN GÜLTIG IST, UM WIEVIEL MEHR IST DAS ERSTE ZEUGNIS, DAS SIE NICHT FÜR IMMER VERBOTEN MACHT, DURCH EINEN ZEUGEN GÜLTIG, DAHER HEISST ES:denn er hat an ihr etwas Schändliches gefunden, UND DORTHEISST ES: durch zwei Zeugen &c. soll etwas bestätigt werden, WIE DORT DURCH ZWEI, EBENSO AUCH HIER DURCH ZWEI.",
+ "WENN EIN ZEUGE SAGT, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, UND EINER SAGT, SIE HABE SICH NICHT VERUNREINIGT, WENN EINE FRAU SAGT, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, UND EINE FRAU SAGT, SIE HABE SICH NICHT VERUNREINIGT, SO MUSS SIE TRINKEN; WENN EINER SAGT, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, UND ZWEI SAGEN, SIE HABE SICH NICHT VERUNREINIGT, SO MUSS SIE TRINKEN; WENN ZWEI SAGEN, SIE HABE SICH VERUNREINIGT, UND EINER SAGT, SIE HABE SICH NICHT VERUNREINIGT, SO TRINKE SIE NICHT."
+ ],
+ [
+ "FOLGENDES DARF IN JEDER SPRACHE GESPROCHEN WERDEN: DER ABSCHNITT VON DER EHEBRUCHSVERDÄCHTIGTEN, DAS BEKENNTNIS DES ZEHNTEN, DAS ŠEMA͑, DAS TÄGLICHE GEBET, DER TISCHSEGEN, DER ZEUGNISEID UND DER DEPOSITENEID.",
+ "FOLGENDES MUSS IN DER HEILIGENSPRACHE GESPROCHEN WERDEN: DER ABSCHNITT VON DEN ERSTLINGEN, DIE ḤALIÇA, DIE SEGEN UND DIE FLÜCHE, DER PRIESTERSEGEN, DER SEGEN DES HOCHPRIESTERS, DER KÖNIGSABSCHNITT, DER ABSCHNITT VOM GENICKBROCHENEN KALBE, UND DIE REDE DES FELDPRIESTERS AN DAS VOLK.",
+ "DER ABSCHNITT VON DEN ERSTLINGEN, DENN ES HEISST:du sollst anheben und sprechen vor dem Herrn, deinem Gott, UND DORTHEISST ES: die Leviten sollen anheben und sprechen; WIE DORT IN DER HEILIGENSPRACHE, EBENSO HIERBEI IN DER HEILIGENSPRACHE.",
+ "DIE ḤALIÇA, DENN ES HEISST:sie soll anheben und sprechen, UND DORT HEISST ES: die Leviten sollen anheben und sprechen; WIE DORT IN DER HEILIGENSPRACHE, EBENSO HIERBEI IN DER HEILIGENSPRACHE. R. JEHUDA ERKLÄRTE: ES HEISST: sie soll anheben und sprechen: also, SIE MUSS DIESEN WORTLAUTSPRECHEN.",
+ "DIE SEGEN UND DIE FLÜCHE. ALS DIE JISRAÉLITEN DEN JARDEN ÜBERSCHRITTEN UND ZUM BERGE GERIZIM UND DEM BERGE ÉBAL IN ŠOMRON KAMEN. DIESE BEFANDEN SICH BEI ŠEKHEM NEBEN DEM TEREBINTHENHAIN MORE, DENN VON DIESEM HEISST ES:sie sind jenseits des Jarden&c. UND DORTHEISST ES: und Abram durchzog das Land bis an den Ort Šekhem, bis an den Terebinthenhain More; WIE DORT MIT TEREBINTHENHAIN MORE ŠEKHEM BEZEICHNET IST, EBENSO IST AUCH HIER MIT TEREBINTHENHAIN MORE ŠEKHEM BEZEICHNET. SECHS STÄMME STIEGEN AUF DIE SPITZE DES BERGES GERIZIM UND SECHS STÄMME STIEGEN AUF DIE SPITZE DES BERGES ÉBAL, WÄHREND DIE PRIESTER UND DIE LEVITEN MIT DER BUNDESLADE UNTEN IN DER MITTE STEHEN BLIEBEN. DIE PRIESTER UMGABEN DIE BUNDESLADE, DIE LEVITEN DIE PRIESTER, UND GANZ JISRAÉL BEFAND SICH AN DER EINEN UND AN DER ANDEREN SEITE, WIE ES HEISST:und ganz Jisraél, seine Ältesten, seine Beamten und seine Richter standen zu beiden Seiten der Lade &c. SIE WANDTEN DAS GESICHT GEGEN DEN BERG GERIZIM UND BEGANNEN MIT DEM SEGEN: GESEGNET SEI DER MANN, DER KEIN GESCHNITZTES UND KEIN GEGOSSENES GÖTZENBILD MACHT. UND DIESE UND JENE ANTWORTETEN: AMEN. HIERAUF WANDTEN SIE DAS GESICHT GEGEN DEN BERG ÉBAL UND BEGANNEN MIT DEM FLUCHE:Verflucht sei der Mann, der ein geschnitztes oder gegossenes Götzenbild macht. UND DIESE UND JENE ANTWORTETEN: AMEN. UND SO BEENDETEN SIE DIE SEGEN UND DIE FLÜCHE. ALSDANN HOLTEN SIE DIE STEINE, ERRICHTETEN DEN ALTAR, BESTRICHEN IHN MIT KALK UND SCHRIEBEN DARAUF DIE WORTE DER TORA IN DEN SIEBZIG SPRACHEN, WIE ES HEISST:deutlich und gut. HIERAUF NAHMEN SIE DIE STEINEUND KAMEN UND ÜBERNACHTETEN AUF IHREM PLATZE.",
+ "DER PRIESTERSEGEN WIRD IN DER PROVINZ IN DREI VERSENGESPROCHEN, IM TEMPEL ABER IN EINEM VERSE. IM TEMPEL SPRECHEN SIE DEN GOTTESNAMEN SO AUS, WIE ER GESCHRIEBEN IST, IN DER PROVINZ ABER IN DERUMNENNUNG. IN DER PROVINZ ERHEBEN DIE PRIESTERDIE HÄNDE BIS GEGEN DIE SCHULTERN, IM TEMPEL ABER ÜBER DEN KOPF, AUSGENOMMEN DER HOCHPRIESTER, WEIL ER DIE HÄNDE NICHT ÜBER DAS STIRNBLATT ERHEBEN DARF. R. JEHUDA SAGT, AUCH DER HOCHPRIESTER ERHEBE DIE HÄNDE ÜBER DAS STIRNBLATT, DENN ES HEISST :und Ahron erhob seine Hände gegen das Volk und segnete es.",
+ "WIE ERFOLGEN DIE SEGENSSPRÜCHE DES HOCHPRIESTERS? DER SYNAGOGENDIENER NIMMT DIE TORAROLLE UND REICHT SIE DEM SYNAGOGENVORSTEHER, DER SYNAGOGENVORSTEHER REICHT SIE DEM PRIESTERPRÄSES, DER PRIESTERPRÄSES REICHT SIE DEM HOCHPRIESTER, UND DER HOCHPRIESTER STEHT AUF, NIMMT SIE IN EMPFANG UND LIEST VOR DIE ABSCHNITTE‘NACH DEM TODE’ UND‘ABER AM ZEHNTEN’. DARAUF ROLLT ER DIE TORAROLLE ZUSAMMEN, NIMMT SIE AN SEINEN BUSEN UND SPRICHT: MEHR ALS ICH EUCH VORGELESEN HABE, STEHT DARIN GESCHRIEBEN. DEN ABSCHNITT‘AM ZEHNTEN’ IM BUCHE NUMERI LIEST ER AUSWENDIG UND SPRICHT DARAUF ACHT SEGENSSPRÜCHE: ÜBER DIE TORA, ÜBER DEN TEMPELDIENST, EINEN DANKSEGEN, ÜBER DIE SÜNDENVERGEBUNG, ÜBER DEN TEMPEL, ÜBER JISRAÉL, FÜR DIE PRIESTER, FÜR JERUŠALEMUND ÜBER DAS ÜBRIGE GEBET.",
+ "WIE DER KÖNIGSABSCHNITT? AM AUSGANGE DES ERSTEN TAGES DES HÜTTENFESTES, BEI BEGINN DES ACHTEN, AM ENDE DES SIEBENTEN, ERRICHTET MAN FÜR IHN IM TEMPELHOFE EINE TRIBÜNE AUS HOLZ, AUF DER ER PLATZ NIMMT, WIE ES HEISST:nach Ablauf von sieben Jahren, zur Zeit &c. DER SYNAGOGENDIENER NIMMT DIE TORAROLLE UND REICHT SIE DEM SYNAGOGENVORSTEHER, DER SYNAGOGENVORSTEHER REICHT SIE DEM PRIESTERPRÄSES, DER PRIESTERPRÄSES REICHT SIE DEM HOCHPRIESTER UND DER HOCHPRIESTER REICHT SIE DEM KÖNIGE; DER KÖNIG STEHT DANN AUF, NIMMT SIE IN EMPFANG UND LIEST SITZEND VOR. DER KÖNIG AGRIPPA STAND AUF, NAHM SIE IN EMPFANG UND LAS STEHEND VOR, UND DIE WEISEN LOBTEN IHN DIESERHALB. ALS ER HERANREICHTE ZUM SCHRIFTVERSE:du darfst über dick keinen Fremdling zum Könige einsetzen, FOLSSEN TRÄNEN AUS SEINEN AUGEN. DA SPRACHEN SIE ZU IHM: SEI GETROST, AGRIPPA, DU BIST UNSER BRUDER, DU BIST UNSER BRUDER. ER LIEST VOM BEGINNE DES DEUTERONOMIUMS BIS ZUM ABSCHNITTE‘Höre’, DIE ABSCHNITTE ‘HÖRE’, ‘WENN DU HÖREN WIRST’,‘DEN ZEHNTEN SOLLST DU ENTRICHTEN’,‘WENN DU BEENDET HAST DEN ZEHNTEN ZU ENTRICHTEN’, DEN KÖNIGSABSCHNITT UND DIE SEGEN UND DIE FLÜCHE, UND BEENDET DEN GANZEN ABSCHNITT. DIE SEGENSSPRÜCHE, DIE DER HOCHPRIESTER SPRICHT, SPRICHT AUCH DER KÖNIG, NUR ERWÄHNT ER DES FESTES ANSTATT DER SÜNDENVERGEBUNG."
+ ],
+ [
+ "WENN DER FELDPRIESTER ZUM VOLKE REDET, SO REDET ER IN DER HEILIGENSPRACHE, DENN ES HEISST : wenn ihr zum Kampfe hintretet, so trete der Priester vor, DAS IST DER FELDPRIESTER; und rede zum Volke, IN DER HEILIGENSPRACHE. Er spreche zu ihnen: Höre, Jisraél &c. gegen eure Feinde; NICHT ETWA GEGEN EURE BRÜDER. NICHT JEHUDA GEGEN ŠIMO͑N ODER ŠIMO͑N GEGEN BINJAMIN, DIE, WENN EINER IN DIE HÄNDE DES ANDEREN FÄLLT, MIT EINANDER ERBARMEN HABEN, WIE ES HEISST :da erhoben sich die namentlich genannten Männer und nahmen sich der Gefangenen an und kleideten all die Nackten unter ihnen aus der Beute; sie bekleideten sie, beschuhten sie, speisten sie, tränkten sie, salbten sie und brachten sie, die Matten auf Eseln, nach Jeriḥo, der Palmenstadt, zu ihren Brüdern, und kehrten nach Šomron zurück &c. IHR ZIEHT GEGEN EURE FEINDE, UND WENN IHR IN IHRE HÄNDE FALLET, HABEN SIE KEIN ERBARMEN MIT EUCH. Es werde euer Herz nicht zag, fürchtet euch nicht, seid nicht bestürzt &c. Es werde euer Herz nicht zag, VOR DEM GEWIEHER DER ROSSE UND DEM BLINKEN DER SCHWERTER; fürchtet euch nicht, VOR DEM GERASSEL DER SCHILDE UND DEM HERANSTRÖMEN DER KRIEGER; seid nicht bestürzt, VOR DEM SCHALL DER BLASHÖRNER; zittert nicht, VOR DER STIMME DES GELÄRMS. Denn es ist der Herr, euer Gott, der mit euch zieht; SIE KOMMEN GESTÜTZT AUF DEN SIEG EINES MENSCEHN AUS FLEISCH UND BLUT, IHR ABER KOMMT GESTÜTZT AUF DEN SIEG GOTTES. DIE PELIŠTIM KAMEN GESTÜTZT AUF DEN SIEG GOLIATHS, UND DAS ENDE WAR, DASS ER DURCH DAS SCHWERT FIEL UND SIE MIT IHM FIELEN. DIE A͑MMONITER KAMEN GESTÜTZT AUF DEN SIEG ŠOBAKHS, UND DAS ENDE WAR, DASS ER DURCH DAS SCHWERT FIEL UND SIE MIT IHM FIELEN; NICHT SO ABER IHR. Denn es ist der Herr, euer Gott, der mit euch zieht, um für euch zu streiten &c., DAS IST DIE ABTEILUNG DER BUNDESLADE.",
+ " Uund die Beamten sollen zum Volke also reden: jeder Mann, der ein neues Haus gebaut und es noch nicht eingeweiht hat, gehe und kehre heim &c. EINERLEI OB ER EINEN STROHSTALL, EINEN RINDERSTALL, EINEN HOLZSTALL ODER EINEN SPEICHER GEBAUT HAT; EINERLEI OB GEBAUT, GEKAUFT, GEERBT ODER ALS GESCHENK ERHALTEN. Und jeder Mann, der einen Weinberg gepflanzt und ihn noch nicht ausgeweiht hat &c. EINERLEI OB ER EINEN WEINBERG ODER FÜNF OBSTBÄUME GEPFLANZT HAT, ODER SOGAR ETWAS VON DEN FÜNF ARTEN; EINERLEI OB GEPFLANZT, GESENKT ODER GEPFROPFT; EINERLEI OB GEKAUFT, GEERBT ODER ALS GESCHENK ERHALTEN. Und jeder Mann, der sich eine Frau verlobt hat &c. EINERLEI OB EINE JUNGFRAU ODER EINE WITWE ODER AUCH NUR EINE EHESCHWÄGERIN; UND SELBST WENN ER NUR GEHÖRT HAT, DASS SEIN BRUDER IM KRIEGE GEFALLENSEI, KEHRE ER HEIM. DIESE ADLE HÖREN VOM PRIESTER DIE KRIEGSBESTIMMUNGEN UND KEHREN UM; SIE LIEFERN WASSER UND PROVIANT UND BAUEN DIE STRASSEN.",
+ "FOLGENDE KEHREN NICHT UM: WER EIN TORHÄUSCHEN, EINE HALLE ODER EINE VERANDA GEBAUT, VIER OBSTBÄUME ODER FÜNF LEERE BÄUME GEPFLANZT, ODER SEINE GESCHIEDENE WIEDERUM GEHEIRATET HAT. WENN DER HOCHPRIESTER EINE WITWE, EIN GEMEINER PRIESTER EINE GESCHIEDENE ODER EINE ḤALUÇA, EIN JISRAÉLIT EIN HURENKIND ODER EINE NETHINA, ODER EIN HURENKIND ODER EIN NATHIN EINE JISRAÉLITIN GEHEIRATET HAT, SO KEHRE ER NICHTUM. R. JEHUDA SAGT, AUCH WER EIN HAUS WIEDERAUFGEBAUT HAT, KEHRE NICHT UM. R. ELIÉZER SAGT, AUCH WER EIN HAUS AUS ZIEGELSTEINEN IN ŠARONGEBAUT HAT, KEHRE NICHT UM.",
+ "FOLGENDE VERLASSEN IHREN PLATZ ÜBERHAUPT NICHT: WER EIN HAUS GEBAUT UND EINGEWEIHT, WER EINEN WEINBERG GEPFLANZT UND AUSGEWEIHT, WER SEINE VERLOBTE GEHEIRATET, UND WER SEINE SCHWÄGERIN HEIMGEFÜHRT HAT, DENN ES HEISST:frei sei er für ein Jahr für sein Haus. Für sein Haus, WEGEN SEINES HAUSES; sei er, WEGEN SEINES WEINBERGES; und erfreue seine WEGEN SEINER FRAU; die er genommen hat, DIES SGHLIESST DIE EHESGHWÄGERIN EIN. DIESE BRAUCHEN WEDER WASSER UND PROVIANT ZU LIEFERN NOCH DIE STRASSEN ZU BAUEN.",
+ "Die Beamten sollen fortfahren und zum Volke reden &c. R. A͑QIBA ERKLÄRTE:Der furchtsam und zaghaften Herzens ist, DEM WORTLAUTE GEMÄSS, DER NICHT IN DEN SCHLACHTREIHEN STEHEN UND EIN GEZÜCKTES SCHWERT SEHEN KANN. R. JOSE DER GALILÄER ERKLÄRTE : Der furchtsam und zaghaften Herzens ist, DER SICH VOR SEINEN SÜNDEN FÜRCHTET; DIE TORA HAT IHM DAMITEINEN VORWAND GEGEBEN, UMKEHREN ZU KÖNNEN. R. JOSE SAGTE : WENN EIN HOCHPRIESTER EINE WITWE, EIN GEMEINER PRIESTER EINE GESCHIEDENE ODER EINE HALUÇA, EIN JISRAÉLIT EIN HURENKIND ODER EINE NETHINA, ODER EIN HURENKIND ODER EIN NETHIN EINE JISRAÉLITIN GEHEIRATET HAT, SO HEISSTDIES : der furchtsam und zaghaften Herzens ist.",
+ "Und wenn die Beamten fertig sind mit ihrer Ansprache an das Volk, so sollen die Truppenführer Musterung halten an der Spitze des Volkes. AM NACHTRABE DES VOLKES STELLT MAN VORN UND HINTEN TAPFERE LEUTE AUF MIT EISERNEN ÄXTEN IN IHREN HÄNDEN, UND WENN JEMAND UMKEHRENWILL, SO HABEN SIE DAS RECHT, IHM DIE SCHENKEL ZU ZERSCHLAGEN, DENN DIE NIEDERLAGE IST DER BEGINN DER FLUCHT, WIE ES HEISST:Jisraél ist vor den Pelištim geflohen, und auch eine große Niederlage traf das Volk; FERNER HEISST ES:und die Männer Jisraéls flohen vor den Pelištim und Erschlagene fielen & c.",
+ "DIES GILT NUR VON FREIWILLIGEN KRIEGEN, BEI KRIEGEN DES GEBOTES ABER MÜSSEN ALLE AUSZIEHEN, SELBST DER BRÄUTIGAM AUS SEINEM GEMACHE UND DIE BRAUT AUS IHREM BALDACHIN. R. JEHUDA SAGTE: DIES GILT NUR VON DEN KRIEGEN DES GEBOTES, BEI KRIEGEN DER PFLICHT ABER MÜSSEN ALLE AUSZIEHEN, SELBST DER BRÄUTIGAM AUS SEINEM GEMACHE UND DIE BRAUT AUS IHREM BALDACHIN."
+ ],
+ [
+ "DER ABSCHNITT VOM GENICKBROCHENEN KALBE IN DER HEILIGENSPRACHE, DENN ES HEISST:wenn ein Erschlagener gefunden wird auf der Erde &c., so sollen deine Ältesten und deine Richter hinausgehen. Es GEHEN DREI VOM HOHEN GERICHTE IN JERUŠALEM HINAUS; R. JEHUDA SAGT, FÜNF, DENN ES HEISST: deine Ältesten, ZWEI, und deine Richter, ZWEI, UND DA DAS GERICHT NICHT AUS EINER GERADEN ZAHL ZUSAMMENGESETZT SEIN DARF, SO KOMMT NOCH EINER HINZU.",
+ "WIRD ER IN EINEM STEINHAUFEN VERSTECKT, AN EINEM BAUME HÄNGEND ODER AUF DEM WASSER SCHWIMMEND GEFUNDEN, SO ERFOLGT DAS GENICKBRECHEN NICHT, DENN ES HEISST: auf der Erde, NICHT ABER IN EINEM STEINHAUFEN VERSTECKT; liegend, NICHT ABER AN EINEM BAUME HANGEND; auf dem Felde. NICHT ABER IM WASSER SCHWIMMEND. WIRD ER NAHE DER GRENZE, NEBEN EINER STADT, DEREN MEISTE EINWOHNER NICHTJUDEN SIND, ODER NEBEN EINER STADT, IN DER KEIN GERICHT VORHANDEN IST, GEFUNDEN, SO ERFOLGT DAS GENICKBRECHEN NICHT. MAN MESSE NUR NACH EINER STADT, IN DER EIN GERICHT VORHANDEN IST. WIRD ER GENAU ZWISCHEN ZWEI STÄDTEN GEFUNDEN, SO BRINGEN BEIDE ZWEI KÄLBER – SO R. ELIE͑ZER. JERUŠALEM BRINGT DAS GENICKBROCHENE KALB NICHT.",
+ "WENN DER KOPF AN EINER STELLE UND DER RUMPF AN EINER ANDEREN STELLE GEFUNDEN WIRD, SO BRINGE MAN DEN KOPF ZUM RUMPFE – so R. ELIE͑ZER; R. A ͑QIBA SAGT, DEN RUMPF ZUM KOPFE.",
+ "VON WO AUS MISST MAN? R. ELIE͑ZER SAGT, VON SEINEM NABEL, R. A͑QIBA SAGT, VON SEINER NASE, R. ELIE͑ZER B. JA ͑QOB SAGT, VON DER STELLE, AN DER ER ERSCHLAGENER WORDEN IST, VON SEINEM HALSE.",
+ "SOBALD DIE ÄLTESTEN VON JERUŠALEM SICH VERABSCHIEDET HABEN UND FORTGEGANGEN SIND, HOLEN DIE ÄLTESTEN DER BETREFFENDEN STADT EIN RINDERKALB, DAS NOCH NICHT AM JOCHE GEZOGEN HAT, DAS ABER DURCH EIN GEBRECHEN NICHT UNTAUGLICH WIRD, UND BRINGEN ES IN EIN FELSIGES TAL HINAB. ‘FELSIG’, SINNGEMÄSS: HART; JEDOCH IST ES ZULÄSSIG, AUCH WENN ES NICHT FELSIG IST. DA BRICHT MAN IHM VON HINTEN DAS GENICK MIT EINEM HACKEMESSER. DIESE STELLE DARF NICHT MEHR BESÄT UND BEARBEITET WERDEN, WOHL ABER DARF MAN DA FLACHS HECHELN UND STEINE HAUEN.",
+ "DIE ÄLTESTEN DIESER STADT WASCHEN DIE HÄNDE MIT WASSER AN DER STELLE, WO DAS GENICKBRECHEN DES KALBES ERFOLGT IST, UND SPRECHEN :Unsere Hände haben dieses Blut nicht vergossen und unsere Augen haben nichts gesehen. KÖNNTE ES UNS DENN IN DEN SINN KOMMEN, DASS DIE ÄLTESTEN DES GERICHTES BLUT VERGIESSEN!? VIELMEHR: NICHT IST ER AN UNS HERANGETRETEN UND HABEN WIR IHN OHNE NAHRUNG ABGEWIESEN, NICHT HABEN WIR IHN GESEHEN UND OHNE GELEIT GELASSEN. DIE PRIESTER SPRECHEN DANN:Vergib deinem Volke Jisraél, das du erlöst hast, o Herr, und gib nicht unschuldiges Blut in die Mitte deines Volkes Jisraél. DIE WORTE :das Blut soll ihnen vergeben werden, BRAUCHEN SIE NICHT ZU SPRECHEN, VIELMEHR VERKÜNDET ES IHNEN DER HEILIGE GEIST: WENN IHR DIES TUT, SO WIRD EUCH DAS BLUT VERGEBEN.",
+ "WIRD DER TOTSCHLÄGER ENTDECKT, BEVOR MAN DEM KALBE DAS GENICK GEBROCHEN HAT, SO KOMME ES WIEDER IN DIE HERDE UND WEIDE, WENN ABER NACHDEM IHM DAS GENICK GEBROCHEN WORDEN IST, SO IST ES AN DER STELLE ZU BEGRABEN, DENN ES WURDE VON VORNHEREIN WEGEN DES ZWEIFELS DARGEBRACHT, UND DIE SÜHNE DES ZWEIFELS IST NUN VOLLZOGEN. WENN DEM KALBE DAS GENICK GEBROCHEN WORDEN IST UND DARAUF DER TOTSCHLÄGER ENTDECKT WIRD, SO IST ER HINZURICHTEN.",
+ "WENN EIN ZEUGE SAGT: ICH HABE DEN TOTSCHLÄGER GESEHEN, UND EINER SAGT: DU HAST IHN NICHT GESEHEN, WENN EINE FRAU SAGT: ICH HABE IHN GESEHEN, UND EINE ANDERE SAGT: DU HAST IHN NICHT GESEHEN, SO ERFOLGT DAS GENICKBRECHEN. WENN EIN ZEUGE SAGT: ICH HABE IHN GESEHEN, UND ZWEI SAGEN: DU HAST IHN NICHT GESEHEN, SO ERFOLGT DAS GENICKBRECHEN.",
+ "ALS DIE MÖRDER SICH MEHRTEN, WURDE DAS GENICKBRECHEN DES KALBES ABGESCHAFFT. [DIES ERFOLGTE] ALS ELIE͑ZER, SOHN DINAJS, DER AUCH TEHINA, SOHN PERIŠAS GENANNT WURDE, AUFTRAT; SPÄTER ABER NANNTE MAN IHN DEN MÖRDERSOHN. ALS DIE EHEBRECHER SICH MEHRTEN, WURDE DAS FLUCHWASSER ABGESCHAFFT, UND ZWAR SCHAFFTE ES R. JOḤANAN B. ZAKKAJ AB, DENN ES HEISST :ich ahnde es nicht mehr an euren Töchtern, wenn sie huren, und nicht an euren jungen Weibern, wenn sie ehebrechen, denn &c. MIT DEM TODE DES JOSE B. JOE͑ZER AUS ÇEREDA UND DES JOSE B. JEHUDA AUS JERUŠALEM HÖRTEN DIE TRAUBENAUF, DENN ES HEISST :es ist keine Traube da zum Essen, nach einer reifen Frucht verlangt meine Seele. JOḤANAN DER HOCHPRIESTER SCHAFFTE DAS ZEHNTBEKENNTNISAB. DIESER SCHAFFTE AUCH DIE WECKENDEN UND DIE BETÄUBENDEN AB.",
+ "BIS ZU SEINENTAGEN WAR IN JERUŠALEM DER HAMMERIN TÄTIGKEIT, AUCH BRAUCHTE MAN IN SEINEN TAGEN NICHT WEGEN DES DEMAJZU FRAGEN.",
+ "MIT DEM AUFHÖREN DES SYNEDRIUMS HÖRTE DER GESANG BEI DEN FESTMÄHLERN AUF, WIE ES HEISST:nicht mehr wird bei Gesang Wein getrunken &c.",
+ "MIT DEM TODE DER ERSTEN PROPHETEN HÖRTEN URIM UND TUMMIMAUF. MIT DER ZERSTÖRUNG DES ZWEITENTEMPELS VERSCHWAND DER ŠAMIR, AUCH DER SÜSSE SEIM, UND MÄNNER DES VERTRAUENS HABEN AUFGEHÖRT, WIE ES HEISST :hilf, Herr, denn es gibt keinen Frommen mehr &c. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGTE IM NAMEN R. JEHOŠUA͑S: SEIT DEM TAGE, AN DEM DER TEMPEL ZERSTÖRT WORDEN IST, GIBT ES KEINEN TAG OHNE FLUCH, DER TAU FÄLLT NICHT ZUM SEGEN UND DEN FRÜCHTEN IST DER GESCHMACK GENOMMEN. R. JOSE SAGTE: AUCH DAS MARK DER FRÜCHTE IST DAHIN.",
+ "R. ŠIMO͑N B. ELEA͑ZAR SAGTE: MIT DER REINHEIT VERSCHWANDEN AUCH GESCHMACK UND GERUCH, UND MIT DEM ZEHNTEN DAS MARK DES GETREIDES. DIE WEISEN SAGEN: HUREREI UND ZAUBEREI HABEN ALLES ZUGRUNDE GERICHTET.",
+ "BEI DER INVASION DES VESPASIAN VERBOT MAN DIE BRÄUTIGAMSKRÄNZE UND DIE HANDTROMMEL. BEI DER INVASION DES QUIETUSVERBOT MAN DIE BRAUTKRÄNZE UND SEINEN SOHN GRIECHISCH ZU UNTERRICHTEN. BEI DER LETZTEN INVASIONVERBOT MAN, DIE BRAUT UNTER EINEM BALDACHIN DURCH DIE STADT ZU FÜHREN ; UNSERE MEISTER ABER ERLAUBTEN, DIE BRAUT UNTER EINEM BALDACHIN DURCH DIE STADT ZU FÜHREN.",
+ "MIT DEM TODE R. MEÍRS HÖRTEN DIE FABELDICHTER AUF. MIT DEM TODE BEN ÁZAJS HÖRTEN DIE FLEISSIGENAUF. MIT DEM TODE BEN ZOMAS HÖRTEN DIE SCHRIFTAUSLEGER AUF. MIT DEM TODE R. ÁQIBAS HÖRTE DIE EHRUNG DER TORA AUF. MIT DEM TODE DES R. ḤANINA B. DOSA HÖRTEN DIE MÄNNER DER TATAUF. MIT DEM TODE DES R. JOSE QEṬUNTA HÖRTEN DIE FROMMEN AUF. ER HIESS DESHALB QEṬUNTA, WEIL ER DER JÜNGSTE QEṬUNTA UNTER DEN FROMMEN WAR. MIT DEM TODE DES R. JOḤANAN B. ZAKKAJ HÖRTE DER GLANZ DER WEISHEIT AUF. MIT DEM TODE R. GAMLIÉL DES ÄLTEREN HÖRTE DIE EHRUNG DER TORA AUF UND REINHEIT UND ENTHALTSAMKEIT ERLOSCH. MIT DEM TODE DES R. JIŠMA͑ÉL B. PHABI HÖRTE DER GLANZ DER PRIESTERSCHAFT AUF. MIT DEM TODE RABBIS HÖRTEN DEMUT UND SÜNDENSCHEU AUF. R. PINḤAS B. JAÍR SAGTE: SEITDEM DER TEMPEL ZERSTÖRT WORDEN IST, SIND DIE GELEHRTEN UND VORNEHMEN BESCHÄMT UND VERHÜLLTEN HAUPTES; DIE MÄNNER DER TAT SIND VERKÜMMERT, UND DIE FAUSTMENSCHEN UND ZUNGENMENSCHEN NEHMEN ÜBERHAND. NIEMAND FORSCHT, NIEMAND SUCHT UND NIEMAND FRAGT. AUF WEN ANDERS SOLLTEN WIR UNS VERLASSEN, ALS AUF UNSEREN VATER IM HIMMEL!? R. ELIÉZER DER GROSSE SAGTE: SEITDEM DER TEMPEL ZERSTÖRT WORDEN IST, GLEICHEN DIE WEISEN DEN KINDERLEHRERN, DIE KINDERLEHRER DEN SYNAGOGENDIENERN, DIE SYNAGOGENDIENER DEM GEMEINEN VOLKE, UND DAS GEMEINE VOLK VERKÜMMERT FORTWÄHREND. NIEMAND FRAGT UND NIEMAND SUCHT. AUF WEN ANDERS SOLLTEN WIR UNS VERLASSEN, ALS AUF UNSEREN VATER IM HIMMEL!? AN DEN FUSSPUREN DES MESSIASWIRD FRECHHEIT WACHSEN UND ACHTUNG SCHWINDEN. DER WEINSTOCK WIRD SEINE FRÜCHTE GEBEN, DOCH WIRD DER WEIN TEUER SEIN. DIE REGIERUNG WIRD SICH IN HÄRESIE VERWANDELN, EINE ZURECHTWEISUNG WIRD ES NICHT GEBEN, UND DAS VERSAMMLUNGSHAUS WIRD ZUM HURENHAUSE WERDEN. GALILÄA WIRD ZERSTÖRT WERDEN, GABLAN VERWÜSTET, UND DIE GRENZBEWOHNER WERDEN VON STADT ZU STADT WANDERN, OHNE MITLEID ZU FINDEN. DIE WEISHEIT DER GELEHRTEN WIRD ENTARTEN, DIE SÜNDENSCHEUEN VERACHTET, UND DIE WAHRHEIT WIRD VERMISST WERDEN. KNABEN WERDEN GREISE BESCHÄMEN UND GREISE WERDEN VOR KNABEN AUFSTEHEN; DER SOHN WIRD DEN VATER BESUDELN, DIE TOCHTER GEGEN IHRE MUTTER SICH AUFLEHNEN, UND GEGEN IHRE SCHWIEGERMUTTER DIE SCHWIEGERTOCHTER; DIE FEINDE EINES MENSCHEN WERDEN SEINE HAUSGENOSSEN SEIN. DAS GESICHT DES ZEITALTERS WIRD DEM GESTCHTE EINES HUNDES GLEICHEN, UND DER SOHN WIRD SICH VOR SEINEM VATER NICHT SCHÄMEN. AUF WEN ANDERS SOLLTEN WIR UNS VERLASSEN, ALS AUF UNSEREN VATER IM HIMMEL!?"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/William Davidson Edition - English.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/William Davidson Edition - English.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e420dcb32b835c810e61b223757944402f6fae32
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/William Davidson Edition - English.json
@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+ "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "CC-BY-NC",
+ "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz",
+ "shortVersionTitle": "Koren - Steinsaltz",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "With regard to one who issues a warning to his wife not to seclude herself with a particular man, so that if she does not heed his warning she will assume the status of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota], Rabbi Eliezer says: He issues a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses for the warning to be effective. If two witnesses were not present for the warning, she is not a sota even if two witnesses saw her seclusion with another man. And the husband gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness who saw the seclusion, or even based on his own testimony that he himself saw them secluded together, as Rabbi Eliezer holds that only the warning requires witnesses, not the seclusion. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses.",
+ "The mishna asks: How does he issue a warning to her in an effective manner? If he says to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, and she nevertheless spoke with him, she is still permitted to her home, i.e., she is permitted to engage in sexual intercourse with her husband, and if she is the wife of a priest she is still permitted to partake of teruma. However, if after he told her not to speak with so-and-so, she entered into a secluded place and remained with that man long enough to become defiled, i.e., sufficient time to engage in sexual intercourse, she is forbidden to her home from that moment until she undergoes the sota rite. And likewise, if she was the wife of a priest she is prohibited from partaking of teruma, as she was possibly disqualified by her infidelity, so long as her innocence is not proven by means of the bitter water. And if her husband dies childless before she drinks the bitter water, she perform ḥalitza with her late husband’s brother and may not enter into levirate marriage, as, if she had been unfaithful, levirate marriage is forbidden.",
+ "And these are women who, despite being married to priests, are prohibited from partaking of teruma due to suspicion of adultery: A woman who says to her husband: I am defiled to you, i.e., she admitted to having committed adultery with another man; and in a case where witnesses came forth and testified that she is defiled; and a woman who says after a warning and seclusion: I will not drink the bitter water of a sota; and in a case where her husband does not want to force her to drink the water even after she secluded herself with another man after his warning; and in a case where her husband engaged in sexual intercourse with her on the way to bringing her to the Temple to drink the bitter water, as in such a case the water will not be effective in evaluating whether she was unfaithful, due to the husband’s own prohibited act. The mishna details the procedure for administering the drinking of the bitter water of a sota. What does her husband do with her after she secluded herself with the man about whom she had been warned? He brings her to the court that is found in that location, and the court provides him with two Torah scholars to accompany him, lest he engage in sexual intercourse with her on the way to the Temple, which is not only prohibited but will also prevent the bitter water from evaluating her. Rabbi Yehuda says: Her husband is trusted with regard to her, so there is no need to provide scholars to accompany him.",
+ "The mishna details the next stage of the process. They would bring her up to the Sanhedrin that was in Jerusalem, and the judges would threaten her in order that she admit her sin. And this was done in the manner that they would threaten witnesses testifying in cases of capital law. In those cases, the judges would explain to the witnesses the gravity of their testimony by stressing the value of human life. Here too, the judges would attempt to convince the woman to admit her sin, to avoid the loss of her life. And additionally, the judge would say to her: My daughter, wine causes a great deal of immoral behavior, levity causes a great deal of immoral behavior, immaturity causes a great deal of immoral behavior, and bad neighbors cause a great deal of immoral behavior. The judge encouraged her to admit her sin by explaining to her that he understands that there may have been mitigating factors. The judge then continues: Act for the sake of His great name, so that God’s name, which is written in sanctity, shall not be erased on the water. If the woman admits to having committed adultery, the scroll upon which the name of God is written will not be erased. And additionally, the judge says in her presence matters that are not worthy of being heard by her and all her father’s family, in order to encourage her to admit her sin, as the Gemara will explain.",
+ "If after the judge’s warning she says: I am defiled, she writes a receipt for her marriage contract. That is, she writes a receipt indicating that she has no claims on her husband with regard to the sum written in her marriage contract, as a woman who admits to adultery forfeits her right to this payment. And she is then divorced from her husband. But if after the warning she maintains her innocence and says: I am pure, they bring her up to the Eastern Gate, which is at the opening of the Gate of Nicanor, because three rites were performed there: They give the sota women the bitter water to drink, and they purify women who have given birth (see Leviticus 12:6–8), and they purify the lepers (see Leviticus 14:10–20). The mishna continues describing the sota rite. And the priest grabs hold of her clothing and pulls them, unconcerned about what happens to the clothing. If the clothes are torn, so they are torn; if the stitches come apart, so they come apart. And he pulls her clothing until he reveals her heart, i.e., her chest. And then he unbraids her hair. Rabbi Yehuda says: If her heart was attractive he would not reveal it, and if her hair was attractive he would not unbraid it.",
+ "If she was dressed in white garments, he would now cover her with black garments. If she was wearing gold adornments, or chokers [katliyot], or nose rings, or finger rings, they removed them from her in order to render her unattractive. And afterward the priest would bring an Egyptian rope fashioned from palm fibers, and he would tie it above her breasts. And anyone who desires to watch her may come to watch, except for her slaves and maidservants, who are not permitted to watch because her heart is emboldened by them, as seeing one’s slaves reinforces one’s feeling of pride, and their presence may cause her to maintain her innocence. And all of the women are permitted to watch her, as it is stated: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be taught not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).",
+ "The mishna teaches lessons that can be derived from the actions and treatment of a sota. With the measure that a person measures, he is measured with it. For example, she, the sota, adorned herself to violate a transgression, the Omnipresent therefore decreed that she be rendered unattractive; she exposed herself for the purpose of violating a transgression, as she stood in places where she would be noticed by potential adulterers, so the Omnipresent therefore decreed that her body be exposed publicly; she began her transgression with her thigh and afterward with her stomach, therefore the thigh is smitten first and then the stomach, and the rest of all her body does not escape punishment.",
+ "The mishna provides additional examples of people who were treated by Heaven commensurate with their actions. Samson followed his eyes, therefore he was punished measure for measure, as the Philistines gouged out his eyes, as it is stated: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes” (Judges 16:21). Absalom was excessively proud of his hair, and therefore he was hanged by his hair. And furthermore, because he engaged in sexual intercourse with ten of his father’s concubines (see II Samuel 15:16 and 16:22), therefore ten spears [loneviyyot] were put, i.e., thrust, into him, as it is stated: “And ten young men that bore Joab’s armor compassed about and smote Absalom, and slew him” (II Samuel 18:15). And because he stole three times, committing three thefts of people’s hearts: The heart of his father, as he tricked him by saying that he was going to sacrifice offerings; the heart of the court, as he tricked them into following him; and the heart of the Jewish people, as it is stated: “So Absalom stole the hearts of the men of Israel” (II Samuel 15:6), therefore three spears were embedded into his heart, as it is stated: “Then said Joab: I may not tarry like this with you. And he took three spears in his hand, and thrust them through the heart of Absalom, while he was yet alive” (II Samuel 18:14).",
+ "The mishna continues: And the same is so with regard to the reward of good deeds; a person is rewarded measure for measure. Miriam waited for the baby Moses for one hour at the shore of the Nile, as it is stated: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him” (Exodus 2:4). Therefore the Jewish people delayed their travels in the desert for seven days to wait for her when she was smitten with leprosy, as it is stated: “And Miriam was confined outside of the camp seven days; and the people journeyed not until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15). Joseph merited to bury his father, resulting in a display of great honor to his father, and there was none among his brothers greater than he in importance, for he was viceroy of Egypt, as it is stated: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, the Elders of his house, and all the Elders of the land of Egypt, and all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen. And there went up with him both chariots and horsemen; and it was a very great company” (Genesis 50:7–9). Who, to us, had a greater burial than Joseph, as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. Moses merited to be the only person involved in the transportation of Joseph’s bones to be buried in Eretz Yisrael, and there was none among the Jewish people greater than he, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). Who had a greater burial than Moses, as no one involved himself in his burial other than the Omnipresent Himself, as it is stated: “And He buried him in the valley in the land of Moab over against Beth Peor; and no man knows of his sepulcher unto this day” (Deuteronomy 34:6). The mishna comments: Not only with regard to Moses did the Sages say that God takes part in his burial, but also with regard to all the righteous individuals, as it is stated: “Your righteousness shall go before you and the glory of the Lord shall gather you in” (Isaiah 58:8)."
+ ],
+ [
+ "The husband of the sota would bring his wife’s meal-offering to the priest in an Egyptian wicker basket made of palm branches, and he would place the meal-offering in her hands for her to hold throughout the ritual in order to fatigue her. This might lead her to confess her guilt and not drink the water of a sota unnecessarily. The mishna lists differences between this meal-offering and other meal-offerings. Generally, all meal-offerings, from their beginnings, i.e., the moment they are consecrated, and until their ends, i.e., the moment they are sacrificed, must be in a service vessel. But in the case of this one, its beginning is in a wicker basket and only at its end, immediately before it is offered, is it placed in a service vessel. All other meal-offerings require oil and frankincense, and this one requires neither oil nor frankincense. Furthermore, all other meal-offerings are brought from wheat, and this one is brought from barley. Although in fact the omer meal-offering is also brought from barley, it is still different in that it was brought as groats, i.e., high-quality meal. The meal-offering of the sota, however, is brought as unsifted barley flour. Rabban Gamliel says: This hints that just as her actions of seclusion with another man were the actions of an animal, so too her offering is animal food, i.e., barley and not wheat.",
+ "The priest would bring an earthenware drinking vessel [peyalei] and he would pour into it half a log of water from the basin in the Temple. Rabbi Yehuda says: The priest would pour only a quarter-log of water. Just as Rabbi Yehuda minimizes the writing, as he requires that less be written on the scroll of the sota than do the Rabbis, so too he minimizes the amount of water to be taken from the basin for the erasing of the text. The priest would enter the Sanctuary and turn to his right. And there was a place there, on the Sanctuary floor, with an area of a cubit by a cubit, and a marble tablet [tavla] was there, and a ring was fastened to the tablet to assist the priest when he would raise it. And the priest would take loose dust from underneath it and place the dust into the vessel with the water, so that the dust would be visible upon the water, as it is stated: “And the priest shall take holy water in an earthen vessel; and of the dust that is on the floor of the Tabernacle the priest shall take, and put it into the water” (Numbers 5:17).",
+ "When the priest comes to write the scroll of the sota that is to be placed in the water, from what place in the Torah passage concerning the sota (Numbers 5:11–31) does he write? He starts from the verse: “If no man has lain with you, and if you have not gone astray to defilement while under your husband, you shall be free from this water of bitterness that causes the curse” (Numbers 5:19); and continues: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20). And then he does not write the beginning of the following verse, which states: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say to the woman” (Numbers 5:21), but he does write the oath recorded in the continuation of the verse: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away” (Numbers 5:21–22); but he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen” (Numbers 5:22). Rabbi Yosei says: He does not interrupt the verses but rather writes the entire passage without any omissions. Rabbi Yehuda says: He writes nothing other than curses recorded in the final verses cited above: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away.” And he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen.”",
+ "The priest does not write the scroll of the sota upon a wooden tablet, and not upon paper made from grass, and not upon diftera, a hide that is only partially processed, as it is salted and treated with flour but not gallnuts; rather, it must be written only on a scroll of parchment, as it is stated: “And the priest shall write these curses in a scroll” (Numbers 5:23). And the scribe may not write with gum [komos], and not with iron sulfate [kankantom], nor with any substance that makes a mark and cannot be completely erased, but only with ink made from soot, as it is stated in the continuation of the same verse: “And he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23). This indicates that the scroll must be written with a writing that can be erased in water.",
+ "With regard to what does she say: “Amen, amen” (Number 5:22), twice, as recorded in the verse? The mishna explains that it includes of the following: Amen on the curse, as she accepts the curse upon herself if she is guilty, and amen on the oath, as she declares that she is not defiled. She states: Amen if I committed adultery with this man about whom I was warned, amen if I committed adultery with another man. Amen that I did not stray when I was betrothed nor after I was married, nor as a widow waiting for my yavam to perform levirate marriage, since a woman at that stage is prohibited from engaging in sexual intercourse with any men, nor when married through levirate marriage to the yavam; amen that I did not become defiled, and if I did become defiled, may all these curses come upon me. Rabbi Meir says that “amen, amen” means: Amen that I did not become defiled in the past, amen that I will not become defiled in the future.",
+ "All agree that he may stipulate with her through this oath neither with regard to what she did before becoming be-trothed to him, nor with regard to what she will do after she becomes divorced from him. Similarly, if a husband divorced his wife, and while divorced she secluded herself with another man and became defiled, and afterward her husband took her back and remarried her, and he then warned her about a specific man, and she secluded herself, and she is now about to drink the water of the sota, he cannot stipulate with her that she take an oath that she did not become defiled during the period in which she was divorced. This is because her husband would become forbidden to her only if she had married another man after being divorced, not if she merely committed an act of promiscuity. This is the principle: In every case where if she would engage in sexual intercourse with someone else she would not become forbidden to her husband due to this act, he may not stipulate with her that her oath include that act. The oath can include only cases in which she would be rendered forbidden to him."
+ ],
+ [
+ "He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her. ",
+ "The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests. The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota, and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.",
+ "If before the scroll was erased she said: I will not drink, the scroll that was written for her is sequestered, and her meal-offering is burned and scattered over the place of the ashes, and her scroll is not fit to give to another sota to drink. If the scroll was erased and afterward she said: I am defiled, the water is poured out, and her meal-offering is scattered in the place of the ashes. If the scroll was already erased and she said: I will not drink, she is forced to drink against her will.",
+ "When a guilty woman drinks she does not manage to finish drinking before her face turns green and her eyes bulge, and her skin becomes full of protruding veins, and the people standing in the Temple say: Remove her, so that she does not render the Temple courtyard impure by dying there. The mishna limits the scope of the previous statement: If she has merit, it delays punishment for her and she does not die immediately. There is a merit that delays punishment for one year, there is a larger merit that delays punishment for two years, and there is a merit that delays punishment for three years. From here Ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit she has delayed punishment for her. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity [tiflut]. Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship [tiflut] rather than to receive nine kav of food and abstinence. He would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman [perusha], and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world.",
+ "Rabbi Shimon says: Merit does not delay the punishment of the bitter water of a sota, and if you say that merit does delay the punishment of the water that causes the curse, as stated earlier by the Rabbis (20a), you weaken [madhe] the power of the bitter water before all the women who drink the water, who will no longer be afraid of it, as they will rely on their merit to save them. And you defame the untainted women who drank the water and survived, as people say: They are defiled but it is their merit that delayed the punishment for them. Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays the punishment of the water that causes the curse, but a woman whose punishment is delayed does not give birth and does not flourish; rather, she progressively deteriorates. Ultimately she dies by the same death as a sota who dies immediately.",
+ "If the meal-offering of the sota is rendered impure before it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure before being sanctified in a service vessel, and it is redeemed. But if it is rendered impure after it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure after being sanctified in a service vessel, and it is burned. And these are the sota women whose meal-offerings are burned if they have already been sanctified in a service vessel: A woman who confesses and says: I am defiled, and therefore prohibited to you; and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled; and a woman who says: I will not drink the bitter water of a sota, even if she does not confess her guilt; and a woman whose husband changed his mind and does not want to force her to drink; and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple.",
+ "And all the women who are married to priests, their meal-offerings are always burned, as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). An Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten. The mishna asks a general question: What are the differences between a priest and the daughter of a priest? The meal-offering of the daughter of a priest is eaten by the priests, but the meal-offering of a priest is not eaten. The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him. The daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not become impure with impurity imparted by a corpse except for the burial of his seven closest relatives. A priest may eat from offerings of the most sacred order, but the daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order.",
+ "What are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not let her hair grow or rend her garments when she is a leper. A man can vow that his minor son shall be a nazirite, obligating the son to remain a nazirite even during his adulthood, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, i.e., if one’s father was also a nazirite and he died having already designated offerings for the culmination of his naziriteship; but a woman cannot shave at the culmination of her naziriteship by using offerings designated for her father’s naziriteship. A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter even while she is a minor. A man can sell his daughter as a maidservant while she is a minor, but a woman cannot sell her daughter as a maidservant even while she is a minor. A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. A man is hanged after he is stoned for certain transgressions, but a woman is not hanged. A man is sold for his committing an act of theft in order to pay his debt, but a woman is not sold for her committing an act of theft."
+ ],
+ [
+ "With regard to a betrothed woman who secluded herself with another man after being warned by her betrothed, and a widow waiting for her brother-in-law [yavam] to perform levirate marriage who secluded herself with another man after being warned by her yavam, they neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. The reason they are not entitled to payment of their marriage contracts is that the betrothed woman became forbidden to her betrothed or the widow became forbidden to her yavam due to her own actions of entering into seclusion with the paramour. And the fact that they do not drink the bitter water is as it is stated: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray, and is defiled” (Numbers 5:29). The verse excludes a betrothed woman and a widow awaiting her yavam; since they are not yet married, neither is considered as “under her husband.” The mishna delineates cases where the woman’s marriage was prohibited in the first place: With regard to a widow who was married to a High Priest, or a divorcée or ḥalutza who was married to a common priest, or a mamzeret or Gibeonite woman who was married to a Jew of unflawed lineage, or a Jewish woman of unflawed lineage who was married to a mamzer or a Gibeonite, all of these women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts, as the sota ritual applies only to permitted marriages.",
+ "And the following women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts: A woman who confesses and says: I am defiled, and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled, and a woman who says: I will not drink the bitter water, even if she does not confess her guilt. However, a woman whose husband said: I will not have her drink, and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple, collect payment of their marriage contracts even though they do not drink the bitter water, as it is due to the husbands that they do not drink. If the husbands of sota women died before their wives drank the bitter water, Beit Shammai say: They collect payment of their marriage contracts and they do not drink the bitter water. And Beit Hillel say: They either drink the bitter water or they do not collect payment of their marriage contracts.",
+ "A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage and a woman who was nursing the child of another man at the time of her marriage neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. This is because by rabbinic law they may not marry for twenty-four months after the baby’s birth, and therefore these also constitute prohibited marriages. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He can separate from her, and remarry her after the time of twenty-four months has elapsed, and therefore these are considered permitted marriages, and the women can drink the bitter water. A sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children [ailonit], and an elderly woman, and a woman who is incapable of giving birth for other reasons, neither collect payment of their marriage contracts nor drink the bitter water, as marrying a woman who cannot give birth constitutes a violation of the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Elazar says: He can marry another woman and procreate through her; therefore, these are considered permitted marriages, and women in these categories can drink the bitter water. And all other women either drink the bitter water or do not collect payment of their marriage contracts. ",
+ "The wife of a priest drinks, and if she is found to be innocent of adultery, she is permitted to her husband. The wife of a eunuch also drinks. A husband can issue a warning to his wife forbidding her to seclude herself with any man, even with regard to all those men with whom relations are forbidden, e.g., her father or brother, with the exception of a minor and of one who is not a man, i.e., in a situation where a man suspects his wife of bestiality.",
+ "And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. The Sages said that the court warns her not in order to have her drink the bitter water if she disobeys the warning, but in order to disqualify her from receiving payment of her marriage contract. Rabbi Yosei says: The court’s warning also serves to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink."
+ ],
+ [
+ "Just as the water evaluates her fidelity, so too, the water evaluates his, i.e., her alleged paramour’s, involvement in the sin, as it is stated: “And the water that causes the curse shall enter into her” (Numbers 5:24), and it is stated again: “And the water that causes the curse shall enter into her and become bitter” (Numbers 5:27). It is derived from the double mention of the phrase “and…shall enter” that both the woman and her paramour are evaluated by the water. Furthermore, prior to her drinking the water, just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour, because in contrast to the verse stating: “Is defiled [nitma’a]” (Numbers 5:14), a superfluous conjoining prefix vav is added to a later verse, rendering the phrase: “And is defiled [venitma’a]” (Numbers 5:29). The addition indicates another prohibition, that of the woman to her paramour. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehoshua said: That was how Zekharya ben HaKatzav would interpret it, i.e., he also derived from the superfluous vav that the woman is forbidden to her paramour. Rabbi Yehuda HaNasi says an alternate source: The two times that the defilement of the wife is stated in the passage, namely: “And he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and the later verse: “When a wife, being under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), indicate that her defilement results in two prohibitions. One is that she is forbidden to her husband and one is that she is forbidden to her paramour.",
+ "On that same day that Rabbi Elazar ben Azarya was appointed head of the Sanhedrin, Rabbi Akiva interpreted the verse: “And every earthen vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure [yitma], and you shall break it” (Leviticus 11:33), as follows: The verse does not state: Is impure [tamei], but rather: “Shall be impure,” in order to indicate that not only does the vessel itself become ritually impure, but it can now render other items ritually impure. This teaches with regard to a loaf that has second-degree ritual impurity status due to its being placed inside an earthenware vessel that had first-degree impurity, that it can render other food with which it comes into contact impure with third-degree impurity status. After hearing Rabbi Akiva’s statement, Rabbi Yehoshua said: Who will remove the dirt from your eyes, Rabban Yoḥanan ben Zakkai, so that you could live and see this? As you would say: In the future, another generation is destined to deem pure a loaf that contracted third-degree impurity, as there is no explicit verse from the Torah stating that it is impure. But now Rabbi Akiva, your disciple, brings a verse from the Torah indicating that it is impure, as it is stated: “Whatever is in it shall be impure.”",
+ "Furthermore, on that same day Rabbi Akiva interpreted the verses with regard to the Levite cities as follows: One verse states: “And you shall measure outside the city for the east side two thousand cubits…this shall be for them the open land outside the cities” (Numbers 35:5), and another verse states: “And the open land around the cities, which you shall give to the Levites, shall be from the wall of the city and outward one thousand cubits round about” (Numbers 35:4). It is impossible to say that the area around the cities given to the Levites was only one thousand cubits, as it is already stated: “Two thousand cubits.” And it is impossible to say that two thousand cubits were left for them, as it is already stated: “One thousand cubits.” How can these texts be reconciled? One thousand cubits are to be set aside as a tract of open land surrounding the city, and the two thousand cubits are mentioned not in order to be given to the Levites, but to indicate the boundary of the Shabbat limit, beyond which it is forbidden to travel on Shabbat. This verse thereby serves as the source for the two-thousand-cubit Shabbat limit. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says otherwise: One thousand cubits were given to the Levites as an open tract of land, that could not be planted or built upon, and two thousand cubits of additional land were given to the Levites for planting fields and vineyards.",
+ "Additionally, on that same day Rabbi Akiva interpreted the verse: “Then Moses and the children of Israel sang this song to the Lord, and said, saying” (Exodus 15:1), as follows: As there is no need for the verse to state the word “saying,” because it states the word “said” immediately prior to it, why must the verse state the word “saying”? It teaches that the Jewish people would repeat in song after Moses every single statement he said, as is done when reciting hallel. After Moses would recite a verse, they would say as a refrain: “I will sing to the Lord, for He is highly exalted” (Exodus 15:1). It is for this reason that the word “saying” is stated, in addition to the word “said.” Rabbi Neḥemya says: The people sang the song together with Moses as is done when reciting Shema, which is recited in unison after the prayer leader begins, and not as is done when reciting hallel.",
+ "On that same day Rabbi Yehoshua ben Hyrcanus taught: Job served the Holy One, Blessed be He, only out of love, as it is stated: “Though He will slay me, still I will trust in Him” (Job 13:15). And still, the matter is even, i.e., the verse is ambiguous, as there are two possible interpretations of the verse. Was Job saying: I will await Him, expressing his yearning for God; or should the verse be interpreted as saying I will not await Him. As the word “lo” can mean either “to him” or “not,” it is unclear which meaning is intended here. This dilemma is resolved elsewhere, where the verse states a clearer indication of Job’s intent: “Till I die I will not put away my integrity from me” (Job 27:5). This teaches that he acted out of love. Rabbi Yehoshua said: Who will remove the dirt from your eyes, Rabban Yoḥanan ben Zakkai, so that you could live and see this? As you taught all your life that Job worshipped the Omnipresent only out of fear, as it is stated: “And that man was wholehearted and upright, and God-fearing, and shunned evil” (Job 1:1); but now Yehoshua ben Hyrcanus, the disciple of your disciple, has taught that Job acted out of love."
+ ],
+ [
+ "In the case of one who warned his wife not to seclude herself with a particular man and she subsequently secluded herself with the man she was warned about, even if he heard about it from a flying bird, or any other source whatsoever, he must divorce his wife. However, he must still grant her the money accorded to her by her marriage contract because there is no actual proof of her seclusion with the man in question. This is the statement of Rabbi Eliezer, who, as quoted in the first mishna of the tractate (2a), holds that there is no necessity for witnesses to testify with regard to the seclusion, and the woman becomes forbidden to her husband even in the absence of witnesses, by the husband’s word alone. Rabbi Yehoshua disagrees, as he did in the mishna (2a), and says: He does not divorce his wife in the absence of witnesses until the gossiping women who sit and spin thread by the light of the moon begin to discuss her behavior, as they share the gossip of the town. The Gemara earlier (6b) taught that a woman whose infidelity became subject to this public discussion can no longer be tested by the bitter water of a sota. Consequently, she must get divorced.",
+ "The mishna continues to list various possible testimonies concerning of such acts of seclusion. If one witness said: I saw that she became defiled during her seclusion by engaging in sexual intercourse with that other man, she does not drink the bitter water, but rather, he divorces her immediately. And furthermore, even if the one who testified was a slave or a maidservant, neither of whom is generally regarded as a valid witness, they are deemed credible to testify to the wife’s adultery even to the extent that their testimony disqualifies her from receiving her marriage contract and prevents her from drinking the bitter water. The mishna continues by listing women whose testimony is only partially accepted concerning this matter: Her mother-in-law, and her mother in-law’s daughter, and her rival wife, i.e., a second wife of the husband, and her yevama, i.e., her husband’s brother’s wife, and her husband’s daughter, all of whom are generally not deemed credible if they say anything incriminating pertaining to this woman due to the tumultuous relationships these women often have. They are all deemed credible to testify concerning the woman’s defilement while in seclusion, but are not deemed credible to the extent that their testimony will disqualify her from receiving her marriage contract; rather, it is deemed credible to the extent that she will not drink of the bitter water of a sota.",
+ "This ruling allowing one witness’s testimony with regard to defilement needs to be stated, as, by right, it should not have been deemed credible based on the following a fortiori inference: And just as if with regard to the first testimony concerning seclusion, which does not forbid her with an irrevocable prohibition, as the woman can be found innocent permitting her again to her husband by drinking the bitter water, is not established with fewer than two witnesses, since according to the mishna the testimony of seclusion requires two witnesses, then with regard to the final testimony concerning defilement, which forbids her to her husband with an irrevocable prohibition, is it not logical that it should also not be established with fewer than two witnesses? Therefore, to counter this derivation, the verse states: “And there be no witness against her” (Numbers 5:13), teaching that any testimony with regard to defilement that there is against her is sufficient, and two witnesses are not required. The Gemara asks: And from now that it is established that one witness suffices to testify with regard to defilement, an a fortiori inference can be made with regard to the first testimony of seclusion: And just as if concerning the final testimony of defilement, which forbids her with an irrevocable prohibition, yet it is established by one witness, then with regard to the first testimony, which does not forbid her with an irrevocable prohibition, is it not logical that it should be established with only one witness? Therefore, to counter this derivation, the verse states: “When a man takes a wife, and marries her, and it comes to pass, if she finds no favor in his eyes, because he has found some unseemly matter [davar] in her” (Deuteronomy 24:1), and there, in the laws concerning monetary matters, it states: “At the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, shall a matter [davar] be established” (Deuteronomy 19:15), teaching that just as the “matter” stated there is established “at the mouth of two witnesses,” so too, here the “matter” of her seclusion must be established “at the mouth of two witnesses.”",
+ "The mishna discusses the halakha in a case where two single witnesses contradict each other concerning her defilement. If one witness says: She was defiled, and another witness says: She was not defiled, or similarly in the case of those normally disqualified from bearing witness, if one woman says: She was defiled, and another woman says: She was not defiled, she would drink the bitter water of a sota, due to the uncertainty engendered by the contradictory testimonies. Similarly, if one witness says: She was defiled, and two witnesses say: She was not defiled, she would drink the bitter water. However, if two would say: She was defiled, and one says: She was not defiled, the testimony of the two witnesses is accepted and she would not drink the bitter water, and the husband must divorce her."
+ ],
+ [
+ "These are recited in any language, not specifically Hebrew: The portion of the warning and the oath administered by the priest to a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota]; and the declaration of tithes, which occurs after the third and the sixth years of the seven-year Sabbatical cycle, when one declares that he has given his tithes appropriately; Shema; and the Amida prayer; and Grace after Meals; and an oath of testimony, where one takes an oath that he does not have any testimony to provide on a given issue; and an oath on a deposit, where one takes an oath that he does not have possession of another’s deposit.",
+ "And these are recited only in the sacred tongue, Hebrew: The recitation of the verses that one recounts when bringing the first fruits to the Temple; and the recitations which form an element of the ritual through which a yavam frees a yevama of her levirate bonds [ḥalitza]; the blessings and curses that were spoken on Mount Gerizim and Mount Ebal; the Priestly Benediction; and the blessing on the Torah recited by the High Priest on Yom Kippur; and the portion of the Torah read by the king at the assembly on Sukkot at the conclusion of the Sabbatical Year; and the portion recited during the ritual of a heifer whose neck is broken, when a person is found killed in an area that is between two cities, and the murderer is unknown; and the speech of a priest who is anointed for war when he addresses the nation before going out to battle.",
+ "How is it derived that the recitation when bringing the first fruits is recited specifically in Hebrew? When the Torah discusses this mitzva it states: “And you shall speak and say before the Lord your God” (Deuteronomy 26:5), and below, in the discussion of the blessings and curses, it states: “And the Levites shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as there, the Levites speak in the sacred tongue, so too here, the recitation is in the sacred tongue.",
+ "How is it derived that the recitation at a ḥalitza ceremony must be in Hebrew? The verse in the Torah portion discussing ḥalitza states: “And she shall speak and say” (Deuteronomy 25:9), and below it states: “And the Levites shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as there, the Levites speak in the sacred tongue, so too here, the recitation is in the sacred tongue. Rabbi Yehuda says: This can be derived from a different word in the verse: “And she shall speak and say: So shall it be done to the man that does not build up his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The word “so” indicates that her statement is ineffective unless she says it in these exact words.",
+ "How did the ceremony of the blessings and curses take place? When the Jewish people crossed the Jordan River they came to Mount Gerizim and Mount Ebal, which are in Samaria along-side the city of Shechem, which is near the oaks of Moreh, as it is stated: “Are they not beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?” (Deuteronomy 11:30), and there it states: “And Abram passed through the land until the place of Shechem, until the oaks of Moreh” (Genesis 12:6). Just as the oaks of Moreh mentioned there with regard to Abraham are close to Shechem, so too, the oaks of Moreh mentioned here are close to Shechem. Six tribes ascended to the top of Mount Gerizim and six tribes ascended to the top of Mount Ebal, and the priests and the Levites and the Ark were standing at the bottom in the middle, between the two mountains. The priests were surrounding the Ark and the Levites were surrounding the priests, and all the rest of the Jewish people were standing on the mountains on this side and on that side, as it is stated: “And all Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side of the Ark and on that side before the priests the Levites that bore the Ark of the Covenant of the Lord” (Joshua 8:33). The Levites then turned to face Mount Gerizim and opened with the blessing: Blessed be the man who does not make a graven or molten image (see Deuteronomy 27:15), and these people and those people, i.e., the two groups standing on either mountain, answered: Amen. Then they turned to face Mount Ebal and opened with the curse: “Cursed be the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15), and these people and those people answered: Amen. They continued in this manner until they completed reciting all of the blessings and curses. And afterward they brought the stones as commanded in the Torah, and they built the altar and plastered it with plaster, and they wrote on it all of the words of the Torah in seventy languages, as it is stated: “And you shall write on the stones all the words of this law clearly elucidated” (Deuteronomy 27:8), indicating that it was to be written in every language. And they then took the stones from there and came to Gilgal and slept in their lodging place. ",
+ "How is the Priestly Benediction recited? In the country, i.e., outside the Temple, the priest recites the verses as three blessings, pausing between each verse while the people respond amen. And in the Temple, the priests recite all three verses as one blessing, after which the people respond: Blessed be the Lord, God, the God of Israel, from eternity to eternity, as is the customary response to blessings in the Temple. In the Temple, the priest utters the name of God as it is written in the Torah, i.e., the Tetragrammaton, and in the country they use its substitute name of Lordship. In the country, the priests lift their hands so they are aligned with their shoulders during the benediction. And in the Temple they lift them above their heads, except for the High Priest, who does not lift his hands above the frontplate. Since the Tetragrammaton is inscribed on it, it is inappropriate for him to lift his hands above it. Rabbi Yehuda says: Even the High Priest lifts his hands above the frontplate, as it is stated: “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).",
+ "How are the blessings of the High Priest recited on Yom Kippur? The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount, and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest. And the High Priest stands; and receives the Torah scroll; and reads the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1–34), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26–32); and furls the Torah scroll; and places it on his bosom; and says: More than what I have read before you is written here. He then reads by heart the portion beginning with: “And on the tenth,” from the book of Numbers (see 29:7–11). And after the reading the High Priest recites the following eight blessings: A blessing concerning the Torah, and concerning the Temple service, and concerning thanksgiving, and concerning forgiveness for iniquity, and concerning the Temple, and concerning the Jewish people, and concerning the priests, and concerning Jerusalem, and the rest of the prayer.",
+ "How is the portion of the Torah that is read by the king recited at the assembly, when all the Jewish people would assemble? At the conclusion of the first day of the festival of Sukkot, on the eighth, after the conclusion of the Sabbatical Year, they make a wooden platform for the king in the Temple courtyard, and he sits on it, as it is stated: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year” (Deuteronomy 31:10). The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount. And the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest, and the High priest gives it to the king. And the king stands, and receives the Torah scroll, and reads from it while sitting. King Agrippa arose, and received the Torah scroll, and read from it while standing, and the Sages praised him for this. And when Agrippa arrived at the verse in the portion read by the king that states: “You may not appoint a foreigner over you” (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes, because he was a descendant of the house of Herod and was not of Jewish origin. The entire nation said to him: Fear not, Agrippa. You are our brother, you are our brother. And the king reads from the beginning of Deuteronomy, from the verse that states: “And these are the words” (Deuteronomy 1:1), until the words: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4). And he then reads the sections beginning with: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), “And it shall come to pass, if you shall hearken” (Deuteronomy 11:13–21), “You shall tithe” (Deuteronomy 14:22–29), “When you have made an end of the tithing” (Deuteronomy 26:12–15), and the passage concerning the appointment of a king (Deuteronomy 17:14–20), and the blessings and curses (Deuteronomy 28), until he finishes the entire portion. The same blessings that the High Priest recites on Yom Kippur, the king recites at this ceremony, but he delivers a blessing concerning the Festivals in place of the blessing concerning forgiveness for iniquity."
+ ],
+ [
+ "With regard to the priest who was anointed for war, at the time that he would speak to the nation, he would speak to them in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated: “And it shall be, when you draw near to the battle, that the priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). This priest identified in the verse is the priest anointed for war, the priest who is inaugurated specifically to serve this function. “And speak to the people”; he addresses them in the sacred tongue, Hebrew. The Torah dictates the priest’s address: “And he shall say to them: Hear Israel, you draw near today to battle against your enemies; let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). The priest expounds: “Against your enemies” and not against your brothers. This is not a war of the tribe of Judah against Simon and not Simon against Benjamin, such that if you fall into their hands your brothers will have mercy on you, as it is stated with regard to a war between Judah and Israel: “And the men that have been mentioned by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon donkeys, and brought them to Jericho, the city of palm trees, unto their brethren; then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15). Rather, you are marching to war against your enemies, and if you fall into their hands, they will not have mercy on you. The priest continues: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). “Let not your heart faint” due to the neighing of horses and the sharpening of the enemy’s swords. “Fear not” due to the knocking of shields [terisin] and the noise of their boots [calgassin]. “Nor be alarmed” by the sound of trumpets. “Do not be terrified” due to the sound of shouts. The priest explains why the soldiers need not be terrified. “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you” (Deuteronomy 20:4). Remember that they come to war championed by flesh and blood, and you are coming championed by the Omnipresent. The Philistines came championed by Goliath. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see I Samuel, chapter 17). The Ammonites came championed by Shobach. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see II Samuel, chapter 10). But as for you, you are not so, reliant upon the strength of mortals: “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you”; this verse is referring to the camp of the Ark of the Covenant that accompanies them out to war.",
+ "The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak to the people, saying: What man is there that has built a new house, and has not dedicated it? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man dedicate it” (Deuteronomy 20:5). He is sent home if he is one who builds a storehouse for straw, a barn for cattle, a shed for wood, or a warehouse. Similarly, it applies if he is one who builds, or if he is one who purchases, or if he is one who inherits, or if he is one to whom it is given as a gift. In all these instances, the man returns from the war encampment. The next verse states: “And what man is there that has planted a vineyard, and has not used the fruit thereof? Let him go and return unto his house, lest he die in the battle and another man use the fruit thereof” (Deuteronomy 20:6). He is sent home if he is one who plants a whole vineyard of many vines, or if he is one who plants as few as five fruit trees of another variety, and even if these five are from the five species. The produce need not be all of one species. The same applies if he is one who plants, or if he is one who layers the vine, bending a branch into the ground so that it may take root and grow as a new vine, or if he is one who grafts different trees onto one another. And it applies if he is one who purchases a vineyard, or if he is one who inherits a vineyard, or if he is one to whom the vineyard is given as a gift. The next verse states: “And what man is there that has betrothed a wife, and has not taken her? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man take her” (Deuteronomy 20:7). He is sent home if he is one who betroths a virgin, or if he is one who betroths a widow. This applies even if his yevama, his late brother’s wife, is a widow waiting for him as her yavam to perform levirate marriage; and even if he heard that his brother died in the war and the widow begins to wait for him only then, he returns and goes home. Each of these men, although they are exempt, still hear the address of the priest and the regulations of war at the local camp, and thereafter they return to their respective homes. However, they still support the war effort, and they provide water and food for the soldiers and repair the roads.",
+ "And these are the men who do not return to their homes: One who builds a gateway, or an enclosed veranda [akhsadra], or a balcony; or one who plants no more than four fruit trees or even five or more non-fruit bearing trees; or one who remarries his divorced wife. Nor is there an exemption for one who has betrothed a woman whom he is not permitted to marry: With regard to a widow betrothed to a High Priest (see Leviticus 21:7); a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza], in lieu of entering into a levirate marriage, betrothed to a common priest (see Leviticus 21:13–15); a mamzeret or a Gibeonite woman betrothed to an Israelite; or an Israelite woman betrothed to a mamzer or a Gibeonite (see Deuteronomy 23:3); such a man does not return to his home. Rabbi Yehuda says: Even one who rebuilds a house as it stood originally would not return. Rabbi Eliezer says: Even one who builds a new brick house in the Sharon would not return because these houses are not stable and are expected to collapse periodically.",
+ "These are the men who do not even move from their places because they do not even report to the camp: One who built a house and dedicated it within the year; one who planted a vineyard and used its fruit for less than a year; one who marries his betrothed and one who marries his yevama, his brother’s widow who must enter into a levirate marriage or perform ḥalitza, as it is stated: “When a man takes a new wife, he shall not go out with the army…he shall be free for his house one year, and shall cheer his wife whom he has taken” (Deuteronomy 24:5). The mishna interprets the verse as follows: “For his house”; this means his house that he built. “He shall be”; this term includes his vineyard. “And shall cheer his wife”; this is his wife. “Whom he has taken”; this phrase comes to include his yevama, who is considered his wife with respect to this halakha although he has not yet married her. Those who are exempt for these reasons do not even provide water and food to the soldiers, and they do not repair the roads.",
+ "The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak further to the people, and they shall say: What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return unto his house” (Deuteronomy 20:8). Rabbi Akiva says: “That is fearful and fainthearted” is to be understood as it indicates, that the man is unable to stand in the battle ranks and to see a drawn sword because it will terrify him. Rabbi Yosei HaGelili says: “That is fearful and fainthearted”; this is one who is afraid because of the sins that he has; he, too, returns. Therefore, the Torah provided him with all these additional reasons for exemption from the army so he can ascribe his leaving to one of them. In this way, the sinner may leave the ranks without having to publicly acknowledge that he is a sinner. Rabbi Yosei says: With regard to one who has betrothed a woman forbidden to him, including a widow betrothed to a High Priest; a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] betrothed to a common priest; a mamzeret or a Gibeonite woman betrothed to an Israelite; or a daughter of an Israelite betrothed to a mamzer or a Gibeonite; this man is he whom the verse calls “fearful and fainthearted.” He fears that his sin will jeopardize his safety in the war.",
+ "The mishna continues its discussion. The verse states: “And it shall be, when the officers conclude speaking to the people, that captains of legions shall be appointed at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). The mishna adds: As well as at the rear of the people. The officers station guards [zekifin] in front of them, and other guards behind them, and they have iron rods [kashilin] in their hands. And with regard to anyone who attempts to turn back and flee from the war, the guard has license to beat [lekape’aḥ] his legs because the beginning of fleeing is a downfall on the battlefield, as it is stated: “Israel has fled before the Philistines, and there has been also a great slaughter among the people” (I Samuel 4:17), and likewise it says further on: “And the men of Israel fled from before the Philistines, and fell down slain in Mount Gilboa” (I Samuel 31:1).",
+ "The mishna adds: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to elective wars. But in wars whose mandate is a mitzva, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy. Rabbi Yehuda said: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to wars whose mandate is a mitzva. But in obligatory wars, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy."
+ ],
+ [
+ "In certain cases of unsolved murder, the Torah prescribes a ritual performed with a heifer whose neck is broken. During the course of this ritual, the judges say a confession in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated in the verse: “If one be found slain in the land which the Lord your God has given you to possess it, lying in the field, and it is not known who has smitten him; then your Elders and your judges shall come forth” (Deuteronomy 21:1–2). What is the procedure for this ritual? Three members of the High Court [Sanhedrin] that is in Jerusalem would go out to see the corpse. Rabbi Yehuda says: Five would go out, as it is stated: “Your Elders,” in the plural form, indicating at least two; and it is written: “And your judges,” in the plural form, indicating another two judges; and a court may not be comprised of an even number of judges because they need to be able to issue a majority ruling. Consequently, they add to them one more Elder.",
+ "If the corpse was found concealed in a pile of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, then the judges would not break the neck of the heifer, as it is stated: “If one be found slain in the land” (Deuteronomy 21:1), and not concealed in a pile of stones; “lying” on the ground and not hanging on a tree; “in the field,” and not floating on the surface of the water. If a corpse was found close to the border of the country, or close to a city in which the majority of its inhabitants are gentiles, or close to a city that is without a rabbinical court of twenty-three judges, then the judges would not break the heifer’s neck. Additionally, the Elders measure the distance from the corpse only to a city that has a rabbinical court with twenty-three judges. If the slain person is found precisely between two cities, the inhabitants of the two of them bring two heifers total; this is the statement of Rabbi Eliezer. And the inhabitants of Jerusalem do not bring a heifer whose neck is broken, even if Jerusalem is the city closest to the slain victim. ",
+ "If the head of the corpse was found in one place and his body was found in a different place, they bring the head next to the body; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They bring the body next to the head. ",
+ "From where on the body would they measure the distance? Rabbi Eliezer says: From his navel. Rabbi Akiva says: From his nose. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: From the place where he became a slain person, which is from the neck.",
+ "The mishna continues to describe the ritual. After they would take the measurement, the Elders of Jerusalem took their leave and went away. The Elders of the city that is closest to the corpse bring a heifer from cattle, which has not pulled a yoke. But a blemish does not disqualify it, because, unlike the description of the red heifer, the Torah does not state that it must be without blemish. And they bring it down to a stream that is eitan. Eitan in this context means as the word generally indicates, powerful. The stream must have a forceful flow. The mishna comments: Even if it is not forceful, it is a valid site for the ritual. And they break the neck of the heifer from behind with a cleaver. And with regard to its place, where the heifer was standing when its neck was broken, it is prohibited for that ground to be sown or to be worked, but it is permitted to comb flax there or to cut stones there. ",
+ "The Elders of that city would then wash their hands in water in the place of the breaking of the neck of the heifer, and they would recite: “Our hands did not spill this blood, nor did our eyes see” (Deuteronomy 21:7). The mishna explains: But did it enter our minds that the Elders of the court are spillers of blood, that they must make such a declaration? Rather, they mean to declare that the victim did not come to us and then we let him take his leave without food, and we did not see him and then leave him alone to depart without accompaniment. They therefore attest that they took care of all his needs and are not responsible for his death even indirectly. And the priests recite: “Forgive, Lord, Your people Israel, whom You have redeemed, and suffer not innocent blood to remain in the midst of Your people Israel” (Deuteronomy 21:8). They did not have to recite the conclusion of the verse: “And the blood shall be forgiven for them,” as this is not part of the priests’ statement, but rather the Divine Spirit informs them: When you shall do so, the blood is forgiven for you.",
+ "If the killer is found before the heifer’s neck was broken, the heifer shall go out and graze among the herd. It is not considered sacred at all, and it may rejoin the other animals. If the killer is found from the time when the heifer’s neck was broken, even if the rest of the ritual has not yet been performed, it is prohibited to benefit from the animal, despite the killer having been found; it should be buried in its place. This is because the heifer initially came for uncertainty, as the killer was unknown, and it atoned for its uncertainty and left, i.e., it fulfilled its purpose of bringing atonement and is considered a heifer whose neck is broken in all regards. If the heifer’s neck was broken and afterward the killer was found, he is killed. The ritual does not atone for him.",
+ "If one witness says: I saw the killer, and one other witness says: You did not see him; or if a woman says: I saw, and another woman says: You did not see, they would break the neck of the heifer, as without clear testimony about the identity of the killer the ritual is performed. Similarly, if one witness says: I saw the killer, and two witnesses say: You did not see, they would break the neck of the heifer, as the pair is relied upon. If two witnesses say: We saw the killer, and one witness says to them: You did not see, they would not break the neck of the heifer, as there are two witnesses to the identity of the killer. ",
+ "The mishna further states: From the time when murderers proliferated, the ritual of the heifer whose neck is broken was nullified. The ritual was performed only when the identity of the murderer was completely unknown. Once there were many known murderers, the conditions for the performance of the ritual were no longer present, as the probable identity of the murderer was known. From the time when Eliezer ben Dinai, who was also called Teḥina ben Perisha, came, they renamed him: Son of a murderer. This is an example of a publicly known murderer. The mishna teaches a similar occurrence: From the time when adulterers proliferated, the performance of the ritual of the bitter waters was nullified; they would not administer the bitter waters to the sota. And it was Rabbi Yoḥanan ben Zakkai who nullified it, as it is stated: “I will not punish your daughters when they commit harlotry, nor your daughters-in-law when they commit adultery; for they consort with lewd women” (Hosea 4:14), meaning that when the husbands are adulterers, the wives are not punished for their own adultery. From the time when Yosei ben Yo’ezer of Tzereida and Yosei ben Yehuda of Jerusalem died, the clusters ceased, i.e., they were the last of the clusters, as explained in the Gemara, as it is stated: “There is no cluster to eat; nor first-ripe fig that my soul desires” (Micah 7:1). ",
+ "The mishna continues in the same vein: Yoḥanan the High Priest took away the declaration of the tithe. After his time, no one recited the passage about the elimination of tithes that had previously been said at the end of a three-year tithing cycle. He also nullified the actions of the awakeners and the strikers at the Temple. Until his days the hammer of smiths would strike in Jerusalem on the intermediate days of a Festival, but he banned the practice. And furthermore, in his days there was no need to inquire about doubtfully tithed produce [demai], as everyone was careful to tithe. This mishna continues with the list of items that were nullified. ",
+ "From the time when the Sanhedrin ceased song was also nullified from the places of feasts, i.e., it was no longer permitted to sing at a feast where wine was served, as it is stated: “With song they shall not drink wine” (Isaiah 24:9).",
+ "From the time when the early prophets died the Urim VeTummim was nullified. From the time when the Second Temple was destroyed the shamir worm ceased to exist and also the sweetness of the honeycomb, as the verse says with regard to the laws of the Torah: “More to be desired are they than gold, indeed, than much fine gold; sweeter also than honey and the honeycomb” (Psalms 19:11). And men of faith ceased from being among the Jewish people, as it is stated: “Help, Lord, for the pious man is finished; for the faithful fail from among the children of men” (Psalms 12:2). Rabban Shimon ben Gamliel says that Rabbi Yehoshua testified: From the day the Temple was destroyed there is no day that does not include some form of curse. And since then the dew has not descended for blessing, and the taste has been removed from fruit. Rabbi Yosei says: Since then, the fat of fruit has also been removed. ",
+ "Rabbi Shimon ben Elazar says: Since then, the lost purity has removed the taste and the aroma from fruit; the tithes that were not separated have removed the fat of the grain. And the Sages say: Promiscuity and witchcraft have consumed it all.",
+ "In the war [pulemus] of Vespasian the Sages decreed upon the crowns of bridegrooms, i.e., that bridegrooms may no longer wear crowns, and upon the drums, meaning they also banned the playing of drums. In the war of Titus they also decreed upon the crowns of brides, and they decreed that a person should not teach his son Greek. In the last war, meaning the bar Kokheva revolt, they decreed that a bride may not go out in a palanquin inside the city, but our Sages permitted a bride to go out in a palanquin inside the city, as this helps the bride maintain her modesty.",
+ "The mishna lists more things that ceased: From the time when Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; from the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased; from the time when Rabbi Yehoshua died, goodness ceased from the world; from the time when Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied; from the time when Rabbi Elazar ben Azarya died, the sages ceased to be wealthy; from the time when Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; from the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous action ceased; from the time when Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious, meaning he was one of the least important of the pious men. From the time when Rabban Yoḥanan ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; from the time when Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. From the time when Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: From the time when the Second Temple was destroyed, the ḥaverim and free men of noble lineage were ashamed, and their heads were covered in shame, and men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquire of the fear of Heaven. Upon whom is there for us to rely? Only upon our Father in Heaven. Rabbi Eliezer the Great says: From the day the Second Temple was destroyed, the generations have deteriorated: Scholars have begun to become like scribes that teach children, and scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses are increasingly diminished, and none ask and none seek. Upon whom is there to rely? Only upon our Father in Heaven. He also said: In the times of the approach of the Messiah, impudence will increase and high costs will pile up. Although the vine shall bring forth its fruit, wine will nevertheless be expensive. And the monarchy shall turn to heresy, and there will be no one to give reproof about this. The meeting place of the Sages will become a place of promiscuity, and the Galilee shall be destroyed, and the Gavlan will be desolate, and the men of the border shall go round from city to city to seek charity, but they will find no mercy. And the wisdom of scribes will putrefy, and people who fear sin will be held in disgust, and the truth will be absent. The youth will shame the face of elders, elders will stand before minors. Normal family relations will be ruined: A son will disgrace a father; a daughter will rise up against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law. A man’s enemies will be the members of his household. The face of the generation will be like the face of a dog; a son will no longer be ashamed before his father. And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: Torah study leads to care in the performance of mitzvot. Care in the performance of mitzvot leads to diligence in their observance. Diligence leads to cleanliness of the soul. Cleanliness of the soul leads to abstention from all evil. Abstention from evil leads to purity and the elimination of all base desires. Purity leads to piety. Piety leads to humility. Humility leads to fear of sin. Fear of sin leads to holiness. Holiness leads to the Divine Spirit. The Divine Spirit leads to the resurrection of the dead. "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..cc10fad4cc0bc5cac98be439dbc1be7487b09f76
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/English/merged.json
@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Sotah",
+ "text": [
+ [
+ "With regard to one who issues a warning to his wife not to seclude herself with a particular man, so that if she does not heed his warning she will assume the status of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota], Rabbi Eliezer says: He issues a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses for the warning to be effective. If two witnesses were not present for the warning, she is not a sota even if two witnesses saw her seclusion with another man. And the husband gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness who saw the seclusion, or even based on his own testimony that he himself saw them secluded together, as Rabbi Eliezer holds that only the warning requires witnesses, not the seclusion. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses.",
+ "The mishna asks: How does he issue a warning to her in an effective manner? If he says to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, and she nevertheless spoke with him, she is still permitted to her home, i.e., she is permitted to engage in sexual intercourse with her husband, and if she is the wife of a priest she is still permitted to partake of teruma. However, if after he told her not to speak with so-and-so, she entered into a secluded place and remained with that man long enough to become defiled, i.e., sufficient time to engage in sexual intercourse, she is forbidden to her home from that moment until she undergoes the sota rite. And likewise, if she was the wife of a priest she is prohibited from partaking of teruma, as she was possibly disqualified by her infidelity, so long as her innocence is not proven by means of the bitter water. And if her husband dies childless before she drinks the bitter water, she perform ḥalitza with her late husband’s brother and may not enter into levirate marriage, as, if she had been unfaithful, levirate marriage is forbidden.",
+ "And these are women who, despite being married to priests, are prohibited from partaking of teruma due to suspicion of adultery: A woman who says to her husband: I am defiled to you, i.e., she admitted to having committed adultery with another man; and in a case where witnesses came forth and testified that she is defiled; and a woman who says after a warning and seclusion: I will not drink the bitter water of a sota; and in a case where her husband does not want to force her to drink the water even after she secluded herself with another man after his warning; and in a case where her husband engaged in sexual intercourse with her on the way to bringing her to the Temple to drink the bitter water, as in such a case the water will not be effective in evaluating whether she was unfaithful, due to the husband’s own prohibited act. The mishna details the procedure for administering the drinking of the bitter water of a sota. What does her husband do with her after she secluded herself with the man about whom she had been warned? He brings her to the court that is found in that location, and the court provides him with two Torah scholars to accompany him, lest he engage in sexual intercourse with her on the way to the Temple, which is not only prohibited but will also prevent the bitter water from evaluating her. Rabbi Yehuda says: Her husband is trusted with regard to her, so there is no need to provide scholars to accompany him.",
+ "The mishna details the next stage of the process. They would bring her up to the Sanhedrin that was in Jerusalem, and the judges would threaten her in order that she admit her sin. And this was done in the manner that they would threaten witnesses testifying in cases of capital law. In those cases, the judges would explain to the witnesses the gravity of their testimony by stressing the value of human life. Here too, the judges would attempt to convince the woman to admit her sin, to avoid the loss of her life. And additionally, the judge would say to her: My daughter, wine causes a great deal of immoral behavior, levity causes a great deal of immoral behavior, immaturity causes a great deal of immoral behavior, and bad neighbors cause a great deal of immoral behavior. The judge encouraged her to admit her sin by explaining to her that he understands that there may have been mitigating factors. The judge then continues: Act for the sake of His great name, so that God’s name, which is written in sanctity, shall not be erased on the water. If the woman admits to having committed adultery, the scroll upon which the name of God is written will not be erased. And additionally, the judge says in her presence matters that are not worthy of being heard by her and all her father’s family, in order to encourage her to admit her sin, as the Gemara will explain.",
+ "If after the judge’s warning she says: I am defiled, she writes a receipt for her marriage contract. That is, she writes a receipt indicating that she has no claims on her husband with regard to the sum written in her marriage contract, as a woman who admits to adultery forfeits her right to this payment. And she is then divorced from her husband. But if after the warning she maintains her innocence and says: I am pure, they bring her up to the Eastern Gate, which is at the opening of the Gate of Nicanor, because three rites were performed there: They give the sota women the bitter water to drink, and they purify women who have given birth (see Leviticus 12:6–8), and they purify the lepers (see Leviticus 14:10–20). The mishna continues describing the sota rite. And the priest grabs hold of her clothing and pulls them, unconcerned about what happens to the clothing. If the clothes are torn, so they are torn; if the stitches come apart, so they come apart. And he pulls her clothing until he reveals her heart, i.e., her chest. And then he unbraids her hair. Rabbi Yehuda says: If her heart was attractive he would not reveal it, and if her hair was attractive he would not unbraid it.",
+ "If she was dressed in white garments, he would now cover her with black garments. If she was wearing gold adornments, or chokers [katliyot], or nose rings, or finger rings, they removed them from her in order to render her unattractive. And afterward the priest would bring an Egyptian rope fashioned from palm fibers, and he would tie it above her breasts. And anyone who desires to watch her may come to watch, except for her slaves and maidservants, who are not permitted to watch because her heart is emboldened by them, as seeing one’s slaves reinforces one’s feeling of pride, and their presence may cause her to maintain her innocence. And all of the women are permitted to watch her, as it is stated: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be taught not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).",
+ "The mishna teaches lessons that can be derived from the actions and treatment of a sota. With the measure that a person measures, he is measured with it. For example, she, the sota, adorned herself to violate a transgression, the Omnipresent therefore decreed that she be rendered unattractive; she exposed herself for the purpose of violating a transgression, as she stood in places where she would be noticed by potential adulterers, so the Omnipresent therefore decreed that her body be exposed publicly; she began her transgression with her thigh and afterward with her stomach, therefore the thigh is smitten first and then the stomach, and the rest of all her body does not escape punishment.",
+ "The mishna provides additional examples of people who were treated by Heaven commensurate with their actions. Samson followed his eyes, therefore he was punished measure for measure, as the Philistines gouged out his eyes, as it is stated: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes” (Judges 16:21). Absalom was excessively proud of his hair, and therefore he was hanged by his hair. And furthermore, because he engaged in sexual intercourse with ten of his father’s concubines (see II Samuel 15:16 and 16:22), therefore ten spears [loneviyyot] were put, i.e., thrust, into him, as it is stated: “And ten young men that bore Joab’s armor compassed about and smote Absalom, and slew him” (II Samuel 18:15). And because he stole three times, committing three thefts of people’s hearts: The heart of his father, as he tricked him by saying that he was going to sacrifice offerings; the heart of the court, as he tricked them into following him; and the heart of the Jewish people, as it is stated: “So Absalom stole the hearts of the men of Israel” (II Samuel 15:6), therefore three spears were embedded into his heart, as it is stated: “Then said Joab: I may not tarry like this with you. And he took three spears in his hand, and thrust them through the heart of Absalom, while he was yet alive” (II Samuel 18:14).",
+ "The mishna continues: And the same is so with regard to the reward of good deeds; a person is rewarded measure for measure. Miriam waited for the baby Moses for one hour at the shore of the Nile, as it is stated: “And his sister stood afar off, to know what would be done to him” (Exodus 2:4). Therefore the Jewish people delayed their travels in the desert for seven days to wait for her when she was smitten with leprosy, as it is stated: “And Miriam was confined outside of the camp seven days; and the people journeyed not until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15). Joseph merited to bury his father, resulting in a display of great honor to his father, and there was none among his brothers greater than he in importance, for he was viceroy of Egypt, as it is stated: “And Joseph went up to bury his father; and with him went up all the servants of Pharaoh, the Elders of his house, and all the Elders of the land of Egypt, and all the house of Joseph, and his brethren, and his father’s house; only their little ones, and their flocks, and their herds, they left in the land of Goshen. And there went up with him both chariots and horsemen; and it was a very great company” (Genesis 50:7–9). Who, to us, had a greater burial than Joseph, as it was none other than Moses who involved himself in transporting his coffin. Moses merited to be the only person involved in the transportation of Joseph’s bones to be buried in Eretz Yisrael, and there was none among the Jewish people greater than he, as it is stated: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19). Who had a greater burial than Moses, as no one involved himself in his burial other than the Omnipresent Himself, as it is stated: “And He buried him in the valley in the land of Moab over against Beth Peor; and no man knows of his sepulcher unto this day” (Deuteronomy 34:6). The mishna comments: Not only with regard to Moses did the Sages say that God takes part in his burial, but also with regard to all the righteous individuals, as it is stated: “Your righteousness shall go before you and the glory of the Lord shall gather you in” (Isaiah 58:8)."
+ ],
+ [
+ "The husband of the sota would bring his wife’s meal-offering to the priest in an Egyptian wicker basket made of palm branches, and he would place the meal-offering in her hands for her to hold throughout the ritual in order to fatigue her. This might lead her to confess her guilt and not drink the water of a sota unnecessarily. The mishna lists differences between this meal-offering and other meal-offerings. Generally, all meal-offerings, from their beginnings, i.e., the moment they are consecrated, and until their ends, i.e., the moment they are sacrificed, must be in a service vessel. But in the case of this one, its beginning is in a wicker basket and only at its end, immediately before it is offered, is it placed in a service vessel. All other meal-offerings require oil and frankincense, and this one requires neither oil nor frankincense. Furthermore, all other meal-offerings are brought from wheat, and this one is brought from barley. Although in fact the omer meal-offering is also brought from barley, it is still different in that it was brought as groats, i.e., high-quality meal. The meal-offering of the sota, however, is brought as unsifted barley flour. Rabban Gamliel says: This hints that just as her actions of seclusion with another man were the actions of an animal, so too her offering is animal food, i.e., barley and not wheat.",
+ "The priest would bring an earthenware drinking vessel [peyalei] and he would pour into it half a log of water from the basin in the Temple. Rabbi Yehuda says: The priest would pour only a quarter-log of water. Just as Rabbi Yehuda minimizes the writing, as he requires that less be written on the scroll of the sota than do the Rabbis, so too he minimizes the amount of water to be taken from the basin for the erasing of the text. The priest would enter the Sanctuary and turn to his right. And there was a place there, on the Sanctuary floor, with an area of a cubit by a cubit, and a marble tablet [tavla] was there, and a ring was fastened to the tablet to assist the priest when he would raise it. And the priest would take loose dust from underneath it and place the dust into the vessel with the water, so that the dust would be visible upon the water, as it is stated: “And the priest shall take holy water in an earthen vessel; and of the dust that is on the floor of the Tabernacle the priest shall take, and put it into the water” (Numbers 5:17).",
+ "When the priest comes to write the scroll of the sota that is to be placed in the water, from what place in the Torah passage concerning the sota (Numbers 5:11–31) does he write? He starts from the verse: “If no man has lain with you, and if you have not gone astray to defilement while under your husband, you shall be free from this water of bitterness that causes the curse” (Numbers 5:19); and continues: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20). And then he does not write the beginning of the following verse, which states: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say to the woman” (Numbers 5:21), but he does write the oath recorded in the continuation of the verse: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away” (Numbers 5:21–22); but he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen” (Numbers 5:22). Rabbi Yosei says: He does not interrupt the verses but rather writes the entire passage without any omissions. Rabbi Yehuda says: He writes nothing other than curses recorded in the final verses cited above: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away.” And he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen.”",
+ "The priest does not write the scroll of the sota upon a wooden tablet, and not upon paper made from grass, and not upon diftera, a hide that is only partially processed, as it is salted and treated with flour but not gallnuts; rather, it must be written only on a scroll of parchment, as it is stated: “And the priest shall write these curses in a scroll” (Numbers 5:23). And the scribe may not write with gum [komos], and not with iron sulfate [kankantom], nor with any substance that makes a mark and cannot be completely erased, but only with ink made from soot, as it is stated in the continuation of the same verse: “And he shall blot them out into the water of bitterness” (Numbers 5:23). This indicates that the scroll must be written with a writing that can be erased in water.",
+ "With regard to what does she say: “Amen, amen” (Number 5:22), twice, as recorded in the verse? The mishna explains that it includes of the following: Amen on the curse, as she accepts the curse upon herself if she is guilty, and amen on the oath, as she declares that she is not defiled. She states: Amen if I committed adultery with this man about whom I was warned, amen if I committed adultery with another man. Amen that I did not stray when I was betrothed nor after I was married, nor as a widow waiting for my yavam to perform levirate marriage, since a woman at that stage is prohibited from engaging in sexual intercourse with any men, nor when married through levirate marriage to the yavam; amen that I did not become defiled, and if I did become defiled, may all these curses come upon me. Rabbi Meir says that “amen, amen” means: Amen that I did not become defiled in the past, amen that I will not become defiled in the future.",
+ "All agree that he may stipulate with her through this oath neither with regard to what she did before becoming be-trothed to him, nor with regard to what she will do after she becomes divorced from him. Similarly, if a husband divorced his wife, and while divorced she secluded herself with another man and became defiled, and afterward her husband took her back and remarried her, and he then warned her about a specific man, and she secluded herself, and she is now about to drink the water of the sota, he cannot stipulate with her that she take an oath that she did not become defiled during the period in which she was divorced. This is because her husband would become forbidden to her only if she had married another man after being divorced, not if she merely committed an act of promiscuity. This is the principle: In every case where if she would engage in sexual intercourse with someone else she would not become forbidden to her husband due to this act, he may not stipulate with her that her oath include that act. The oath can include only cases in which she would be rendered forbidden to him."
+ ],
+ [
+ "He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her. ",
+ "The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests. The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota, and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.",
+ "If before the scroll was erased she said: I will not drink, the scroll that was written for her is sequestered, and her meal-offering is burned and scattered over the place of the ashes, and her scroll is not fit to give to another sota to drink. If the scroll was erased and afterward she said: I am defiled, the water is poured out, and her meal-offering is scattered in the place of the ashes. If the scroll was already erased and she said: I will not drink, she is forced to drink against her will.",
+ "When a guilty woman drinks she does not manage to finish drinking before her face turns green and her eyes bulge, and her skin becomes full of protruding veins, and the people standing in the Temple say: Remove her, so that she does not render the Temple courtyard impure by dying there. The mishna limits the scope of the previous statement: If she has merit, it delays punishment for her and she does not die immediately. There is a merit that delays punishment for one year, there is a larger merit that delays punishment for two years, and there is a merit that delays punishment for three years. From here Ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit she has delayed punishment for her. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity [tiflut]. Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship [tiflut] rather than to receive nine kav of food and abstinence. He would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman [perusha], and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world.",
+ "Rabbi Shimon says: Merit does not delay the punishment of the bitter water of a sota, and if you say that merit does delay the punishment of the water that causes the curse, as stated earlier by the Rabbis (20a), you weaken [madhe] the power of the bitter water before all the women who drink the water, who will no longer be afraid of it, as they will rely on their merit to save them. And you defame the untainted women who drank the water and survived, as people say: They are defiled but it is their merit that delayed the punishment for them. Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays the punishment of the water that causes the curse, but a woman whose punishment is delayed does not give birth and does not flourish; rather, she progressively deteriorates. Ultimately she dies by the same death as a sota who dies immediately.",
+ "If the meal-offering of the sota is rendered impure before it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure before being sanctified in a service vessel, and it is redeemed. But if it is rendered impure after it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure after being sanctified in a service vessel, and it is burned. And these are the sota women whose meal-offerings are burned if they have already been sanctified in a service vessel: A woman who confesses and says: I am defiled, and therefore prohibited to you; and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled; and a woman who says: I will not drink the bitter water of a sota, even if she does not confess her guilt; and a woman whose husband changed his mind and does not want to force her to drink; and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple.",
+ "And all the women who are married to priests, their meal-offerings are always burned, as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). An Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten. The mishna asks a general question: What are the differences between a priest and the daughter of a priest? The meal-offering of the daughter of a priest is eaten by the priests, but the meal-offering of a priest is not eaten. The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him. The daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not become impure with impurity imparted by a corpse except for the burial of his seven closest relatives. A priest may eat from offerings of the most sacred order, but the daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order.",
+ "What are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not let her hair grow or rend her garments when she is a leper. A man can vow that his minor son shall be a nazirite, obligating the son to remain a nazirite even during his adulthood, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, i.e., if one’s father was also a nazirite and he died having already designated offerings for the culmination of his naziriteship; but a woman cannot shave at the culmination of her naziriteship by using offerings designated for her father’s naziriteship. A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter even while she is a minor. A man can sell his daughter as a maidservant while she is a minor, but a woman cannot sell her daughter as a maidservant even while she is a minor. A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. A man is hanged after he is stoned for certain transgressions, but a woman is not hanged. A man is sold for his committing an act of theft in order to pay his debt, but a woman is not sold for her committing an act of theft."
+ ],
+ [
+ "With regard to a betrothed woman who secluded herself with another man after being warned by her betrothed, and a widow waiting for her brother-in-law [yavam] to perform levirate marriage who secluded herself with another man after being warned by her yavam, they neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. The reason they are not entitled to payment of their marriage contracts is that the betrothed woman became forbidden to her betrothed or the widow became forbidden to her yavam due to her own actions of entering into seclusion with the paramour. And the fact that they do not drink the bitter water is as it is stated: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray, and is defiled” (Numbers 5:29). The verse excludes a betrothed woman and a widow awaiting her yavam; since they are not yet married, neither is considered as “under her husband.” The mishna delineates cases where the woman’s marriage was prohibited in the first place: With regard to a widow who was married to a High Priest, or a divorcée or ḥalutza who was married to a common priest, or a mamzeret or Gibeonite woman who was married to a Jew of unflawed lineage, or a Jewish woman of unflawed lineage who was married to a mamzer or a Gibeonite, all of these women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts, as the sota ritual applies only to permitted marriages.",
+ "And the following women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts: A woman who confesses and says: I am defiled, and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled, and a woman who says: I will not drink the bitter water, even if she does not confess her guilt. However, a woman whose husband said: I will not have her drink, and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple, collect payment of their marriage contracts even though they do not drink the bitter water, as it is due to the husbands that they do not drink. If the husbands of sota women died before their wives drank the bitter water, Beit Shammai say: They collect payment of their marriage contracts and they do not drink the bitter water. And Beit Hillel say: They either drink the bitter water or they do not collect payment of their marriage contracts.",
+ "A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage and a woman who was nursing the child of another man at the time of her marriage neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. This is because by rabbinic law they may not marry for twenty-four months after the baby’s birth, and therefore these also constitute prohibited marriages. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He can separate from her, and remarry her after the time of twenty-four months has elapsed, and therefore these are considered permitted marriages, and the women can drink the bitter water. A sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children [ailonit], and an elderly woman, and a woman who is incapable of giving birth for other reasons, neither collect payment of their marriage contracts nor drink the bitter water, as marrying a woman who cannot give birth constitutes a violation of the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Elazar says: He can marry another woman and procreate through her; therefore, these are considered permitted marriages, and women in these categories can drink the bitter water. And all other women either drink the bitter water or do not collect payment of their marriage contracts. ",
+ "The wife of a priest drinks, and if she is found to be innocent of adultery, she is permitted to her husband. The wife of a eunuch also drinks. A husband can issue a warning to his wife forbidding her to seclude herself with any man, even with regard to all those men with whom relations are forbidden, e.g., her father or brother, with the exception of a minor and of one who is not a man, i.e., in a situation where a man suspects his wife of bestiality.",
+ "And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. The Sages said that the court warns her not in order to have her drink the bitter water if she disobeys the warning, but in order to disqualify her from receiving payment of her marriage contract. Rabbi Yosei says: The court’s warning also serves to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink."
+ ],
+ [
+ "Just as the water evaluates her fidelity, so too, the water evaluates his, i.e., her alleged paramour’s, involvement in the sin, as it is stated: “And the water that causes the curse shall enter into her” (Numbers 5:24), and it is stated again: “And the water that causes the curse shall enter into her and become bitter” (Numbers 5:27). It is derived from the double mention of the phrase “and…shall enter” that both the woman and her paramour are evaluated by the water. Furthermore, prior to her drinking the water, just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour, because in contrast to the verse stating: “Is defiled [nitma’a]” (Numbers 5:14), a superfluous conjoining prefix vav is added to a later verse, rendering the phrase: “And is defiled [venitma’a]” (Numbers 5:29). The addition indicates another prohibition, that of the woman to her paramour. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehoshua said: That was how Zekharya ben HaKatzav would interpret it, i.e., he also derived from the superfluous vav that the woman is forbidden to her paramour. Rabbi Yehuda HaNasi says an alternate source: The two times that the defilement of the wife is stated in the passage, namely: “And he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and the later verse: “When a wife, being under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), indicate that her defilement results in two prohibitions. One is that she is forbidden to her husband and one is that she is forbidden to her paramour.",
+ "On that same day that Rabbi Elazar ben Azarya was appointed head of the Sanhedrin, Rabbi Akiva interpreted the verse: “And every earthen vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure [yitma], and you shall break it” (Leviticus 11:33), as follows: The verse does not state: Is impure [tamei], but rather: “Shall be impure,” in order to indicate that not only does the vessel itself become ritually impure, but it can now render other items ritually impure. This teaches with regard to a loaf that has second-degree ritual impurity status due to its being placed inside an earthenware vessel that had first-degree impurity, that it can render other food with which it comes into contact impure with third-degree impurity status. After hearing Rabbi Akiva’s statement, Rabbi Yehoshua said: Who will remove the dirt from your eyes, Rabban Yoḥanan ben Zakkai, so that you could live and see this? As you would say: In the future, another generation is destined to deem pure a loaf that contracted third-degree impurity, as there is no explicit verse from the Torah stating that it is impure. But now Rabbi Akiva, your disciple, brings a verse from the Torah indicating that it is impure, as it is stated: “Whatever is in it shall be impure.”",
+ "Furthermore, on that same day Rabbi Akiva interpreted the verses with regard to the Levite cities as follows: One verse states: “And you shall measure outside the city for the east side two thousand cubits…this shall be for them the open land outside the cities” (Numbers 35:5), and another verse states: “And the open land around the cities, which you shall give to the Levites, shall be from the wall of the city and outward one thousand cubits round about” (Numbers 35:4). It is impossible to say that the area around the cities given to the Levites was only one thousand cubits, as it is already stated: “Two thousand cubits.” And it is impossible to say that two thousand cubits were left for them, as it is already stated: “One thousand cubits.” How can these texts be reconciled? One thousand cubits are to be set aside as a tract of open land surrounding the city, and the two thousand cubits are mentioned not in order to be given to the Levites, but to indicate the boundary of the Shabbat limit, beyond which it is forbidden to travel on Shabbat. This verse thereby serves as the source for the two-thousand-cubit Shabbat limit. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says otherwise: One thousand cubits were given to the Levites as an open tract of land, that could not be planted or built upon, and two thousand cubits of additional land were given to the Levites for planting fields and vineyards.",
+ "Additionally, on that same day Rabbi Akiva interpreted the verse: “Then Moses and the children of Israel sang this song to the Lord, and said, saying” (Exodus 15:1), as follows: As there is no need for the verse to state the word “saying,” because it states the word “said” immediately prior to it, why must the verse state the word “saying”? It teaches that the Jewish people would repeat in song after Moses every single statement he said, as is done when reciting hallel. After Moses would recite a verse, they would say as a refrain: “I will sing to the Lord, for He is highly exalted” (Exodus 15:1). It is for this reason that the word “saying” is stated, in addition to the word “said.” Rabbi Neḥemya says: The people sang the song together with Moses as is done when reciting Shema, which is recited in unison after the prayer leader begins, and not as is done when reciting hallel.",
+ "On that same day Rabbi Yehoshua ben Hyrcanus taught: Job served the Holy One, Blessed be He, only out of love, as it is stated: “Though He will slay me, still I will trust in Him” (Job 13:15). And still, the matter is even, i.e., the verse is ambiguous, as there are two possible interpretations of the verse. Was Job saying: I will await Him, expressing his yearning for God; or should the verse be interpreted as saying I will not await Him. As the word “lo” can mean either “to him” or “not,” it is unclear which meaning is intended here. This dilemma is resolved elsewhere, where the verse states a clearer indication of Job’s intent: “Till I die I will not put away my integrity from me” (Job 27:5). This teaches that he acted out of love. Rabbi Yehoshua said: Who will remove the dirt from your eyes, Rabban Yoḥanan ben Zakkai, so that you could live and see this? As you taught all your life that Job worshipped the Omnipresent only out of fear, as it is stated: “And that man was wholehearted and upright, and God-fearing, and shunned evil” (Job 1:1); but now Yehoshua ben Hyrcanus, the disciple of your disciple, has taught that Job acted out of love."
+ ],
+ [
+ "In the case of one who warned his wife not to seclude herself with a particular man and she subsequently secluded herself with the man she was warned about, even if he heard about it from a flying bird, or any other source whatsoever, he must divorce his wife. However, he must still grant her the money accorded to her by her marriage contract because there is no actual proof of her seclusion with the man in question. This is the statement of Rabbi Eliezer, who, as quoted in the first mishna of the tractate (2a), holds that there is no necessity for witnesses to testify with regard to the seclusion, and the woman becomes forbidden to her husband even in the absence of witnesses, by the husband’s word alone. Rabbi Yehoshua disagrees, as he did in the mishna (2a), and says: He does not divorce his wife in the absence of witnesses until the gossiping women who sit and spin thread by the light of the moon begin to discuss her behavior, as they share the gossip of the town. The Gemara earlier (6b) taught that a woman whose infidelity became subject to this public discussion can no longer be tested by the bitter water of a sota. Consequently, she must get divorced.",
+ "The mishna continues to list various possible testimonies concerning of such acts of seclusion. If one witness said: I saw that she became defiled during her seclusion by engaging in sexual intercourse with that other man, she does not drink the bitter water, but rather, he divorces her immediately. And furthermore, even if the one who testified was a slave or a maidservant, neither of whom is generally regarded as a valid witness, they are deemed credible to testify to the wife’s adultery even to the extent that their testimony disqualifies her from receiving her marriage contract and prevents her from drinking the bitter water. The mishna continues by listing women whose testimony is only partially accepted concerning this matter: Her mother-in-law, and her mother in-law’s daughter, and her rival wife, i.e., a second wife of the husband, and her yevama, i.e., her husband’s brother’s wife, and her husband’s daughter, all of whom are generally not deemed credible if they say anything incriminating pertaining to this woman due to the tumultuous relationships these women often have. They are all deemed credible to testify concerning the woman’s defilement while in seclusion, but are not deemed credible to the extent that their testimony will disqualify her from receiving her marriage contract; rather, it is deemed credible to the extent that she will not drink of the bitter water of a sota.",
+ "This ruling allowing one witness’s testimony with regard to defilement needs to be stated, as, by right, it should not have been deemed credible based on the following a fortiori inference: And just as if with regard to the first testimony concerning seclusion, which does not forbid her with an irrevocable prohibition, as the woman can be found innocent permitting her again to her husband by drinking the bitter water, is not established with fewer than two witnesses, since according to the mishna the testimony of seclusion requires two witnesses, then with regard to the final testimony concerning defilement, which forbids her to her husband with an irrevocable prohibition, is it not logical that it should also not be established with fewer than two witnesses? Therefore, to counter this derivation, the verse states: “And there be no witness against her” (Numbers 5:13), teaching that any testimony with regard to defilement that there is against her is sufficient, and two witnesses are not required. The Gemara asks: And from now that it is established that one witness suffices to testify with regard to defilement, an a fortiori inference can be made with regard to the first testimony of seclusion: And just as if concerning the final testimony of defilement, which forbids her with an irrevocable prohibition, yet it is established by one witness, then with regard to the first testimony, which does not forbid her with an irrevocable prohibition, is it not logical that it should be established with only one witness? Therefore, to counter this derivation, the verse states: “When a man takes a wife, and marries her, and it comes to pass, if she finds no favor in his eyes, because he has found some unseemly matter [davar] in her” (Deuteronomy 24:1), and there, in the laws concerning monetary matters, it states: “At the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, shall a matter [davar] be established” (Deuteronomy 19:15), teaching that just as the “matter” stated there is established “at the mouth of two witnesses,” so too, here the “matter” of her seclusion must be established “at the mouth of two witnesses.”",
+ "The mishna discusses the halakha in a case where two single witnesses contradict each other concerning her defilement. If one witness says: She was defiled, and another witness says: She was not defiled, or similarly in the case of those normally disqualified from bearing witness, if one woman says: She was defiled, and another woman says: She was not defiled, she would drink the bitter water of a sota, due to the uncertainty engendered by the contradictory testimonies. Similarly, if one witness says: She was defiled, and two witnesses say: She was not defiled, she would drink the bitter water. However, if two would say: She was defiled, and one says: She was not defiled, the testimony of the two witnesses is accepted and she would not drink the bitter water, and the husband must divorce her."
+ ],
+ [
+ "These are recited in any language, not specifically Hebrew: The portion of the warning and the oath administered by the priest to a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota]; and the declaration of tithes, which occurs after the third and the sixth years of the seven-year Sabbatical cycle, when one declares that he has given his tithes appropriately; Shema; and the Amida prayer; and Grace after Meals; and an oath of testimony, where one takes an oath that he does not have any testimony to provide on a given issue; and an oath on a deposit, where one takes an oath that he does not have possession of another’s deposit.",
+ "And these are recited only in the sacred tongue, Hebrew: The recitation of the verses that one recounts when bringing the first fruits to the Temple; and the recitations which form an element of the ritual through which a yavam frees a yevama of her levirate bonds [ḥalitza]; the blessings and curses that were spoken on Mount Gerizim and Mount Ebal; the Priestly Benediction; and the blessing on the Torah recited by the High Priest on Yom Kippur; and the portion of the Torah read by the king at the assembly on Sukkot at the conclusion of the Sabbatical Year; and the portion recited during the ritual of a heifer whose neck is broken, when a person is found killed in an area that is between two cities, and the murderer is unknown; and the speech of a priest who is anointed for war when he addresses the nation before going out to battle.",
+ "How is it derived that the recitation when bringing the first fruits is recited specifically in Hebrew? When the Torah discusses this mitzva it states: “And you shall speak and say before the Lord your God” (Deuteronomy 26:5), and below, in the discussion of the blessings and curses, it states: “And the Levites shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as there, the Levites speak in the sacred tongue, so too here, the recitation is in the sacred tongue.",
+ "How is it derived that the recitation at a ḥalitza ceremony must be in Hebrew? The verse in the Torah portion discussing ḥalitza states: “And she shall speak and say” (Deuteronomy 25:9), and below it states: “And the Levites shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as there, the Levites speak in the sacred tongue, so too here, the recitation is in the sacred tongue. Rabbi Yehuda says: This can be derived from a different word in the verse: “And she shall speak and say: So shall it be done to the man that does not build up his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). The word “so” indicates that her statement is ineffective unless she says it in these exact words.",
+ "How did the ceremony of the blessings and curses take place? When the Jewish people crossed the Jordan River they came to Mount Gerizim and Mount Ebal, which are in Samaria along-side the city of Shechem, which is near the oaks of Moreh, as it is stated: “Are they not beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?” (Deuteronomy 11:30), and there it states: “And Abram passed through the land until the place of Shechem, until the oaks of Moreh” (Genesis 12:6). Just as the oaks of Moreh mentioned there with regard to Abraham are close to Shechem, so too, the oaks of Moreh mentioned here are close to Shechem. Six tribes ascended to the top of Mount Gerizim and six tribes ascended to the top of Mount Ebal, and the priests and the Levites and the Ark were standing at the bottom in the middle, between the two mountains. The priests were surrounding the Ark and the Levites were surrounding the priests, and all the rest of the Jewish people were standing on the mountains on this side and on that side, as it is stated: “And all Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side of the Ark and on that side before the priests the Levites that bore the Ark of the Covenant of the Lord” (Joshua 8:33). The Levites then turned to face Mount Gerizim and opened with the blessing: Blessed be the man who does not make a graven or molten image (see Deuteronomy 27:15), and these people and those people, i.e., the two groups standing on either mountain, answered: Amen. Then they turned to face Mount Ebal and opened with the curse: “Cursed be the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15), and these people and those people answered: Amen. They continued in this manner until they completed reciting all of the blessings and curses. And afterward they brought the stones as commanded in the Torah, and they built the altar and plastered it with plaster, and they wrote on it all of the words of the Torah in seventy languages, as it is stated: “And you shall write on the stones all the words of this law clearly elucidated” (Deuteronomy 27:8), indicating that it was to be written in every language. And they then took the stones from there and came to Gilgal and slept in their lodging place. ",
+ "How is the Priestly Benediction recited? In the country, i.e., outside the Temple, the priest recites the verses as three blessings, pausing between each verse while the people respond amen. And in the Temple, the priests recite all three verses as one blessing, after which the people respond: Blessed be the Lord, God, the God of Israel, from eternity to eternity, as is the customary response to blessings in the Temple. In the Temple, the priest utters the name of God as it is written in the Torah, i.e., the Tetragrammaton, and in the country they use its substitute name of Lordship. In the country, the priests lift their hands so they are aligned with their shoulders during the benediction. And in the Temple they lift them above their heads, except for the High Priest, who does not lift his hands above the frontplate. Since the Tetragrammaton is inscribed on it, it is inappropriate for him to lift his hands above it. Rabbi Yehuda says: Even the High Priest lifts his hands above the frontplate, as it is stated: “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).",
+ "How are the blessings of the High Priest recited on Yom Kippur? The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount, and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest. And the High Priest stands; and receives the Torah scroll; and reads the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1–34), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26–32); and furls the Torah scroll; and places it on his bosom; and says: More than what I have read before you is written here. He then reads by heart the portion beginning with: “And on the tenth,” from the book of Numbers (see 29:7–11). And after the reading the High Priest recites the following eight blessings: A blessing concerning the Torah, and concerning the Temple service, and concerning thanksgiving, and concerning forgiveness for iniquity, and concerning the Temple, and concerning the Jewish people, and concerning the priests, and concerning Jerusalem, and the rest of the prayer.",
+ "How is the portion of the Torah that is read by the king recited at the assembly, when all the Jewish people would assemble? At the conclusion of the first day of the festival of Sukkot, on the eighth, after the conclusion of the Sabbatical Year, they make a wooden platform for the king in the Temple courtyard, and he sits on it, as it is stated: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year” (Deuteronomy 31:10). The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount. And the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest, and the High priest gives it to the king. And the king stands, and receives the Torah scroll, and reads from it while sitting. King Agrippa arose, and received the Torah scroll, and read from it while standing, and the Sages praised him for this. And when Agrippa arrived at the verse in the portion read by the king that states: “You may not appoint a foreigner over you” (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes, because he was a descendant of the house of Herod and was not of Jewish origin. The entire nation said to him: Fear not, Agrippa. You are our brother, you are our brother. And the king reads from the beginning of Deuteronomy, from the verse that states: “And these are the words” (Deuteronomy 1:1), until the words: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4). And he then reads the sections beginning with: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), “And it shall come to pass, if you shall hearken” (Deuteronomy 11:13–21), “You shall tithe” (Deuteronomy 14:22–29), “When you have made an end of the tithing” (Deuteronomy 26:12–15), and the passage concerning the appointment of a king (Deuteronomy 17:14–20), and the blessings and curses (Deuteronomy 28), until he finishes the entire portion. The same blessings that the High Priest recites on Yom Kippur, the king recites at this ceremony, but he delivers a blessing concerning the Festivals in place of the blessing concerning forgiveness for iniquity."
+ ],
+ [
+ "With regard to the priest who was anointed for war, at the time that he would speak to the nation, he would speak to them in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated: “And it shall be, when you draw near to the battle, that the priest shall approach and speak to the people” (Deuteronomy 20:2). This priest identified in the verse is the priest anointed for war, the priest who is inaugurated specifically to serve this function. “And speak to the people”; he addresses them in the sacred tongue, Hebrew. The Torah dictates the priest’s address: “And he shall say to them: Hear Israel, you draw near today to battle against your enemies; let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). The priest expounds: “Against your enemies” and not against your brothers. This is not a war of the tribe of Judah against Simon and not Simon against Benjamin, such that if you fall into their hands your brothers will have mercy on you, as it is stated with regard to a war between Judah and Israel: “And the men that have been mentioned by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon donkeys, and brought them to Jericho, the city of palm trees, unto their brethren; then they returned to Samaria” (II Chronicles 28:15). Rather, you are marching to war against your enemies, and if you fall into their hands, they will not have mercy on you. The priest continues: “Let not your heart faint; fear not, nor be alarmed, and do not be terrified of them” (Deuteronomy 20:3). “Let not your heart faint” due to the neighing of horses and the sharpening of the enemy’s swords. “Fear not” due to the knocking of shields [terisin] and the noise of their boots [calgassin]. “Nor be alarmed” by the sound of trumpets. “Do not be terrified” due to the sound of shouts. The priest explains why the soldiers need not be terrified. “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you” (Deuteronomy 20:4). Remember that they come to war championed by flesh and blood, and you are coming championed by the Omnipresent. The Philistines came championed by Goliath. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see I Samuel, chapter 17). The Ammonites came championed by Shobach. What was his end? In the end, he fell by the sword, and they fell with him (see II Samuel, chapter 10). But as for you, you are not so, reliant upon the strength of mortals: “For the Lord your God is He that goes with you, to fight for you against your enemies, to save you”; this verse is referring to the camp of the Ark of the Covenant that accompanies them out to war.",
+ "The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak to the people, saying: What man is there that has built a new house, and has not dedicated it? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man dedicate it” (Deuteronomy 20:5). He is sent home if he is one who builds a storehouse for straw, a barn for cattle, a shed for wood, or a warehouse. Similarly, it applies if he is one who builds, or if he is one who purchases, or if he is one who inherits, or if he is one to whom it is given as a gift. In all these instances, the man returns from the war encampment. The next verse states: “And what man is there that has planted a vineyard, and has not used the fruit thereof? Let him go and return unto his house, lest he die in the battle and another man use the fruit thereof” (Deuteronomy 20:6). He is sent home if he is one who plants a whole vineyard of many vines, or if he is one who plants as few as five fruit trees of another variety, and even if these five are from the five species. The produce need not be all of one species. The same applies if he is one who plants, or if he is one who layers the vine, bending a branch into the ground so that it may take root and grow as a new vine, or if he is one who grafts different trees onto one another. And it applies if he is one who purchases a vineyard, or if he is one who inherits a vineyard, or if he is one to whom the vineyard is given as a gift. The next verse states: “And what man is there that has betrothed a wife, and has not taken her? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man take her” (Deuteronomy 20:7). He is sent home if he is one who betroths a virgin, or if he is one who betroths a widow. This applies even if his yevama, his late brother’s wife, is a widow waiting for him as her yavam to perform levirate marriage; and even if he heard that his brother died in the war and the widow begins to wait for him only then, he returns and goes home. Each of these men, although they are exempt, still hear the address of the priest and the regulations of war at the local camp, and thereafter they return to their respective homes. However, they still support the war effort, and they provide water and food for the soldiers and repair the roads.",
+ "And these are the men who do not return to their homes: One who builds a gateway, or an enclosed veranda [akhsadra], or a balcony; or one who plants no more than four fruit trees or even five or more non-fruit bearing trees; or one who remarries his divorced wife. Nor is there an exemption for one who has betrothed a woman whom he is not permitted to marry: With regard to a widow betrothed to a High Priest (see Leviticus 21:7); a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza], in lieu of entering into a levirate marriage, betrothed to a common priest (see Leviticus 21:13–15); a mamzeret or a Gibeonite woman betrothed to an Israelite; or an Israelite woman betrothed to a mamzer or a Gibeonite (see Deuteronomy 23:3); such a man does not return to his home. Rabbi Yehuda says: Even one who rebuilds a house as it stood originally would not return. Rabbi Eliezer says: Even one who builds a new brick house in the Sharon would not return because these houses are not stable and are expected to collapse periodically.",
+ "These are the men who do not even move from their places because they do not even report to the camp: One who built a house and dedicated it within the year; one who planted a vineyard and used its fruit for less than a year; one who marries his betrothed and one who marries his yevama, his brother’s widow who must enter into a levirate marriage or perform ḥalitza, as it is stated: “When a man takes a new wife, he shall not go out with the army…he shall be free for his house one year, and shall cheer his wife whom he has taken” (Deuteronomy 24:5). The mishna interprets the verse as follows: “For his house”; this means his house that he built. “He shall be”; this term includes his vineyard. “And shall cheer his wife”; this is his wife. “Whom he has taken”; this phrase comes to include his yevama, who is considered his wife with respect to this halakha although he has not yet married her. Those who are exempt for these reasons do not even provide water and food to the soldiers, and they do not repair the roads.",
+ "The mishna continues its discussion of the speech given before battle. “And the officers shall speak further to the people, and they shall say: What man is there that is fearful and fainthearted? Let him go and return unto his house” (Deuteronomy 20:8). Rabbi Akiva says: “That is fearful and fainthearted” is to be understood as it indicates, that the man is unable to stand in the battle ranks and to see a drawn sword because it will terrify him. Rabbi Yosei HaGelili says: “That is fearful and fainthearted”; this is one who is afraid because of the sins that he has; he, too, returns. Therefore, the Torah provided him with all these additional reasons for exemption from the army so he can ascribe his leaving to one of them. In this way, the sinner may leave the ranks without having to publicly acknowledge that he is a sinner. Rabbi Yosei says: With regard to one who has betrothed a woman forbidden to him, including a widow betrothed to a High Priest; a divorcée or a yevama who performed ḥalitza [ḥalutza] betrothed to a common priest; a mamzeret or a Gibeonite woman betrothed to an Israelite; or a daughter of an Israelite betrothed to a mamzer or a Gibeonite; this man is he whom the verse calls “fearful and fainthearted.” He fears that his sin will jeopardize his safety in the war.",
+ "The mishna continues its discussion. The verse states: “And it shall be, when the officers conclude speaking to the people, that captains of legions shall be appointed at the head of the people” (Deuteronomy 20:9). The mishna adds: As well as at the rear of the people. The officers station guards [zekifin] in front of them, and other guards behind them, and they have iron rods [kashilin] in their hands. And with regard to anyone who attempts to turn back and flee from the war, the guard has license to beat [lekape’aḥ] his legs because the beginning of fleeing is a downfall on the battlefield, as it is stated: “Israel has fled before the Philistines, and there has been also a great slaughter among the people” (I Samuel 4:17), and likewise it says further on: “And the men of Israel fled from before the Philistines, and fell down slain in Mount Gilboa” (I Samuel 31:1).",
+ "The mishna adds: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to elective wars. But in wars whose mandate is a mitzva, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy. Rabbi Yehuda said: In what case are all of these statements, with regard to the various exemptions from war, said? They are said with regard to wars whose mandate is a mitzva. But in obligatory wars, everyone goes, even a groom from his room and a bride from her wedding canopy."
+ ],
+ [
+ "In certain cases of unsolved murder, the Torah prescribes a ritual performed with a heifer whose neck is broken. During the course of this ritual, the judges say a confession in the sacred tongue, Hebrew, as it is stated in the verse: “If one be found slain in the land which the Lord your God has given you to possess it, lying in the field, and it is not known who has smitten him; then your Elders and your judges shall come forth” (Deuteronomy 21:1–2). What is the procedure for this ritual? Three members of the High Court [Sanhedrin] that is in Jerusalem would go out to see the corpse. Rabbi Yehuda says: Five would go out, as it is stated: “Your Elders,” in the plural form, indicating at least two; and it is written: “And your judges,” in the plural form, indicating another two judges; and a court may not be comprised of an even number of judges because they need to be able to issue a majority ruling. Consequently, they add to them one more Elder.",
+ "If the corpse was found concealed in a pile of stones, or hanging on a tree, or floating on the surface of the water, then the judges would not break the neck of the heifer, as it is stated: “If one be found slain in the land” (Deuteronomy 21:1), and not concealed in a pile of stones; “lying” on the ground and not hanging on a tree; “in the field,” and not floating on the surface of the water. If a corpse was found close to the border of the country, or close to a city in which the majority of its inhabitants are gentiles, or close to a city that is without a rabbinical court of twenty-three judges, then the judges would not break the heifer’s neck. Additionally, the Elders measure the distance from the corpse only to a city that has a rabbinical court with twenty-three judges. If the slain person is found precisely between two cities, the inhabitants of the two of them bring two heifers total; this is the statement of Rabbi Eliezer. And the inhabitants of Jerusalem do not bring a heifer whose neck is broken, even if Jerusalem is the city closest to the slain victim. ",
+ "If the head of the corpse was found in one place and his body was found in a different place, they bring the head next to the body; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They bring the body next to the head. ",
+ "From where on the body would they measure the distance? Rabbi Eliezer says: From his navel. Rabbi Akiva says: From his nose. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: From the place where he became a slain person, which is from the neck.",
+ "The mishna continues to describe the ritual. After they would take the measurement, the Elders of Jerusalem took their leave and went away. The Elders of the city that is closest to the corpse bring a heifer from cattle, which has not pulled a yoke. But a blemish does not disqualify it, because, unlike the description of the red heifer, the Torah does not state that it must be without blemish. And they bring it down to a stream that is eitan. Eitan in this context means as the word generally indicates, powerful. The stream must have a forceful flow. The mishna comments: Even if it is not forceful, it is a valid site for the ritual. And they break the neck of the heifer from behind with a cleaver. And with regard to its place, where the heifer was standing when its neck was broken, it is prohibited for that ground to be sown or to be worked, but it is permitted to comb flax there or to cut stones there. ",
+ "The Elders of that city would then wash their hands in water in the place of the breaking of the neck of the heifer, and they would recite: “Our hands did not spill this blood, nor did our eyes see” (Deuteronomy 21:7). The mishna explains: But did it enter our minds that the Elders of the court are spillers of blood, that they must make such a declaration? Rather, they mean to declare that the victim did not come to us and then we let him take his leave without food, and we did not see him and then leave him alone to depart without accompaniment. They therefore attest that they took care of all his needs and are not responsible for his death even indirectly. And the priests recite: “Forgive, Lord, Your people Israel, whom You have redeemed, and suffer not innocent blood to remain in the midst of Your people Israel” (Deuteronomy 21:8). They did not have to recite the conclusion of the verse: “And the blood shall be forgiven for them,” as this is not part of the priests’ statement, but rather the Divine Spirit informs them: When you shall do so, the blood is forgiven for you.",
+ "If the killer is found before the heifer’s neck was broken, the heifer shall go out and graze among the herd. It is not considered sacred at all, and it may rejoin the other animals. If the killer is found from the time when the heifer’s neck was broken, even if the rest of the ritual has not yet been performed, it is prohibited to benefit from the animal, despite the killer having been found; it should be buried in its place. This is because the heifer initially came for uncertainty, as the killer was unknown, and it atoned for its uncertainty and left, i.e., it fulfilled its purpose of bringing atonement and is considered a heifer whose neck is broken in all regards. If the heifer’s neck was broken and afterward the killer was found, he is killed. The ritual does not atone for him.",
+ "If one witness says: I saw the killer, and one other witness says: You did not see him; or if a woman says: I saw, and another woman says: You did not see, they would break the neck of the heifer, as without clear testimony about the identity of the killer the ritual is performed. Similarly, if one witness says: I saw the killer, and two witnesses say: You did not see, they would break the neck of the heifer, as the pair is relied upon. If two witnesses say: We saw the killer, and one witness says to them: You did not see, they would not break the neck of the heifer, as there are two witnesses to the identity of the killer. ",
+ "The mishna further states: From the time when murderers proliferated, the ritual of the heifer whose neck is broken was nullified. The ritual was performed only when the identity of the murderer was completely unknown. Once there were many known murderers, the conditions for the performance of the ritual were no longer present, as the probable identity of the murderer was known. From the time when Eliezer ben Dinai, who was also called Teḥina ben Perisha, came, they renamed him: Son of a murderer. This is an example of a publicly known murderer. The mishna teaches a similar occurrence: From the time when adulterers proliferated, the performance of the ritual of the bitter waters was nullified; they would not administer the bitter waters to the sota. And it was Rabbi Yoḥanan ben Zakkai who nullified it, as it is stated: “I will not punish your daughters when they commit harlotry, nor your daughters-in-law when they commit adultery; for they consort with lewd women” (Hosea 4:14), meaning that when the husbands are adulterers, the wives are not punished for their own adultery. From the time when Yosei ben Yo’ezer of Tzereida and Yosei ben Yehuda of Jerusalem died, the clusters ceased, i.e., they were the last of the clusters, as explained in the Gemara, as it is stated: “There is no cluster to eat; nor first-ripe fig that my soul desires” (Micah 7:1). ",
+ "The mishna continues in the same vein: Yoḥanan the High Priest took away the declaration of the tithe. After his time, no one recited the passage about the elimination of tithes that had previously been said at the end of a three-year tithing cycle. He also nullified the actions of the awakeners and the strikers at the Temple. Until his days the hammer of smiths would strike in Jerusalem on the intermediate days of a Festival, but he banned the practice. And furthermore, in his days there was no need to inquire about doubtfully tithed produce [demai], as everyone was careful to tithe. This mishna continues with the list of items that were nullified. ",
+ "From the time when the Sanhedrin ceased song was also nullified from the places of feasts, i.e., it was no longer permitted to sing at a feast where wine was served, as it is stated: “With song they shall not drink wine” (Isaiah 24:9).",
+ "From the time when the early prophets died the Urim VeTummim was nullified. From the time when the Second Temple was destroyed the shamir worm ceased to exist and also the sweetness of the honeycomb, as the verse says with regard to the laws of the Torah: “More to be desired are they than gold, indeed, than much fine gold; sweeter also than honey and the honeycomb” (Psalms 19:11). And men of faith ceased from being among the Jewish people, as it is stated: “Help, Lord, for the pious man is finished; for the faithful fail from among the children of men” (Psalms 12:2). Rabban Shimon ben Gamliel says that Rabbi Yehoshua testified: From the day the Temple was destroyed there is no day that does not include some form of curse. And since then the dew has not descended for blessing, and the taste has been removed from fruit. Rabbi Yosei says: Since then, the fat of fruit has also been removed. ",
+ "Rabbi Shimon ben Elazar says: Since then, the lost purity has removed the taste and the aroma from fruit; the tithes that were not separated have removed the fat of the grain. And the Sages say: Promiscuity and witchcraft have consumed it all.",
+ "In the war [pulemus] of Vespasian the Sages decreed upon the crowns of bridegrooms, i.e., that bridegrooms may no longer wear crowns, and upon the drums, meaning they also banned the playing of drums. In the war of Titus they also decreed upon the crowns of brides, and they decreed that a person should not teach his son Greek. In the last war, meaning the bar Kokheva revolt, they decreed that a bride may not go out in a palanquin inside the city, but our Sages permitted a bride to go out in a palanquin inside the city, as this helps the bride maintain her modesty.",
+ "The mishna lists more things that ceased: From the time when Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; from the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased; from the time when Rabbi Yehoshua died, goodness ceased from the world; from the time when Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied; from the time when Rabbi Elazar ben Azarya died, the sages ceased to be wealthy; from the time when Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; from the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous action ceased; from the time when Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious, meaning he was one of the least important of the pious men. From the time when Rabban Yoḥanan ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; from the time when Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. From the time when Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: From the time when the Second Temple was destroyed, the ḥaverim and free men of noble lineage were ashamed, and their heads were covered in shame, and men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquire of the fear of Heaven. Upon whom is there for us to rely? Only upon our Father in Heaven. Rabbi Eliezer the Great says: From the day the Second Temple was destroyed, the generations have deteriorated: Scholars have begun to become like scribes that teach children, and scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses are increasingly diminished, and none ask and none seek. Upon whom is there to rely? Only upon our Father in Heaven. He also said: In the times of the approach of the Messiah, impudence will increase and high costs will pile up. Although the vine shall bring forth its fruit, wine will nevertheless be expensive. And the monarchy shall turn to heresy, and there will be no one to give reproof about this. The meeting place of the Sages will become a place of promiscuity, and the Galilee shall be destroyed, and the Gavlan will be desolate, and the men of the border shall go round from city to city to seek charity, but they will find no mercy. And the wisdom of scribes will putrefy, and people who fear sin will be held in disgust, and the truth will be absent. The youth will shame the face of elders, elders will stand before minors. Normal family relations will be ruined: A son will disgrace a father; a daughter will rise up against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law. A man’s enemies will be the members of his household. The face of the generation will be like the face of a dog; a son will no longer be ashamed before his father. And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: Torah study leads to care in the performance of mitzvot. Care in the performance of mitzvot leads to diligence in their observance. Diligence leads to cleanliness of the soul. Cleanliness of the soul leads to abstention from all evil. Abstention from evil leads to purity and the elimination of all base desires. Purity leads to piety. Piety leads to humility. Humility leads to fear of sin. Fear of sin leads to holiness. Holiness leads to the Divine Spirit. The Divine Spirit leads to the resurrection of the dead. "
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "William Davidson Edition - English",
+ "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dc4f9a20ddd5040d8574c06e57ea51dd186e3592
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json
@@ -0,0 +1,110 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+ "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+ "status": "locked",
+ "license": "PD",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "א\nהַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ, \nרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nמְקַנֵּא עַל פִּי שְׁנַיִם, \nוּמַשְׁקֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nמְקַנֵּא עַל פִּי שְׁנַיִם, \nוּמַשְׁקֶה עַל פִּי שְׁנַיִם. \n",
+ "ב\nכֵּיצַד הוּא מְקַנֵּא לָהּ? \nאָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: \n\"אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי!\" \nוְדִבְּרָה עִמּוֹ, \nעֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְבֵיתָהּ, <אֲדַיִן>\nוּמֻתֶּרֶת לֹאכַל בִּתְרוּמָה. \nנִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר, וְשָׁהַת כְּדֵי טֻמְאָה, \nאֲסוּרָה לְבֵיתָהּ, \nאֲסוּרָה לֹאכַל בִּתְרוּמָה. \nוְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. \n",
+ "ג\nאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֹּאכַל בִּתְרוּמָה: \nהָאוֹמֶרֶת \"טְמֵאָה אֲנִי לָךְ\", \nוְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, \nוְהָאוֹמֶרֶת \"אֵינִי שׁוֹתָה\", \nוְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוּ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, \nוְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. \nכֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה לָהּ? \nמוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, \nוּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, \nשֶׁמֵּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ. \n",
+ "ד\nהָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, \nוּמְאַיְּמִים עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן מְאַיְּמִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, \nוְאוֹמֵר לָהּ: \n\"בִּתִּי! הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, \nהַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, \nהַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, <עוֹשֶׂה>\nהַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. \nאַל תַּעֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, \nשֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם!\" \nוְאוֹמְרִין לְפָנֶיהָ דְבָרִין שֶׁאֵינָה כְדַי לְשָׁמְעָן, \nהִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. \n",
+ "ה\nאִם אָמְרָה \"טְמֵאָה אָנִי\", \nשׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצָא. \nוְאִם אָמְרָה \"טְהוֹרָה אָנִי\", \nמַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעֲרֵי מִזְרָח, לְשַׁעֲרֵי נִיקָנוֹר, \nשֶׁשָּׁם מַשְׁקִים אֶת הַסּוֹטוֹת, \nוּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת, \nוּמְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָעִים. \nוְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, \nאִם נִקְרָעוּ, נִקְרָעוּ, \nאִם נִפְרָמוּ, נִפְרָמוּ, \nעַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, \nוְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ. <סְעָרָהּ> \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה, \nלֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ; \nוְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה, <סְעָרָהּ>\nלֹא הָיָה סוֹתְרוֹ. \n",
+ "ו\nהָיְתָה מְכֻסָּה בִלְבָנִים, \nמְכַסָּהּ בִּשְׁחוֹרִים; \nהָיוּ עָלֶיהָ כְלֵי זָהָב קְטַלָּיוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת, \nמַעֲבִירִים מִמֶּנָּה, כְּדֵי לְנַוְּלָהּ. \nוְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי, \nוְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ. \nוְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא וְרוֹאֶה, \nחוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, \nמִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן. \nוּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כג,מח) \n\"וְנִוַּסְּרוּ כָל הַנָּשִׁים, וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְזִמַּתְכֶנָה\". <וניסרו>\n",
+ "ז\nבַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. \nהִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה, \nוְהַמָּקוֹם נִוְּלָהּ. \nהִיא גִּלְּתָה אֶת עַצְמָהּ, \nוְהַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ. \nיָרֵךְ הִתְחִילָה בַעֲבֵרָה תְחִלָּה, \nוְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, \nלְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה, \nוְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן. \nוּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָלֵט. \n",
+ "ח\nשִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחֲרֵי עֵינָיו, \nלְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו. \nאַבְשָׁלוֹם נִתְנַוָּה בִשְׂעָרוֹ, \nלְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ. \nוּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו, \nלְפִיכָךְ נִתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוֹנְכִיּוֹת, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יח, טו) \n\"וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נשְׂאֵי כְלֵי יוֹאָב, \nוַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִתֻהוּ.\" \nוּלְפִי שֶׁגָּנַב שְׁלֹשָׁה גְּנֵבוֹת, \nלֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, \nלְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יח,יד) \n\"וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ, \nוַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם, \nעוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה.\" \n",
+ "[ט]\nוְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה: \nמִרְיָם הִמְתִּינָה לְמֹשֶׁה שָׁעָה אַחַת, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,ד) \n\"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.\"\nלְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יָמִים בַּמִּדְבָּר, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יב,טו) \n\"וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם\". \n\nי\nיוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו, \nוְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ,ז;ט) \n\"וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו\". \n\"וַיַּעַל עִמּוֹ גַם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים, \nוַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד\". \nמִי לָנוּ גָדוֹל מִיּוֹסֵף, <'מיוסף' מחוק, מוחלף ב- מִמֹּשֶׁה>\nשֶׁלֹּא נִתְעַסַּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה? \nוּמֹשֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, \nוְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג,יט) \n\"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ\". \nוּמִי לָנוּ גָדוֹל מִמֹּשֶׁה, \nשֶׁלֹּא נִתְעַסַּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לד,ו) \n\"וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, \nוְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.\" \nוְלֹא עַל מֹשֶׁה בִלְבַד אָמְרוּ, \nאֶלָּא בְכָל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה נח,ח) \n\"וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְבוֹד יי יַאַסְפֶךָ\". \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בִּקְפֵּיפָה מִצְרִית, <בקפיפא>\nוְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ, כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. \nכָּל הַמְּנָחוֹת, \nתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלֵי שָׁרֵת, \nוְזוֹ, \nתְּחִלָּתָהּ בִּקְפֵּיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת. <בקפיפא> \nכָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, \nוָזוֹ אֵינָה טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. \nכָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּין, \nוָזוֹ אֵינָה בָאָה אֶלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִים. \nמִנְחַת הָעֹמֶר, \nאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים, \nוְהִיא הָיְתָה בָאָה גֶרֶשׁ; \nוְזוֹ הָיְתָה בָאָה קֶמַח. \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nכַּשֵּׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, \nכָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה. \n",
+ "ב\nהָיָה מֵבִיא פִייָלִי שֶׁלְּחֶרֶס חֲדָשָׁה, \nוְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nרְבִיעִית. \nכַּשֵּׁם שֶׁהוּא מְמַעֵט בִּכְתָב, \nכָּךְ הוּא מְמַעֵט בַּמַּיִם. \nנִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ, \nוּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, \nוְטַבְלָה שֶׁלַּשַּׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ. \nכְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ, נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ, \nוְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ה,יז) \n\"וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן \nיִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל הַמָּיִם\". \n",
+ "ג\nבָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה, \nמֵאֵי זֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב? (במדבר ה,יט כ) \n\"אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, \nוְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ, \nהִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה. \nוְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ, וְכִי נִטְמֵאת, \nוַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ.\" \nוְאֵינוּ כוֹתֵב: (במדבר ה,כא) \n\"וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, \nוְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה\", \nוְכוֹתֵב: (במדבר ה,כא-כב) \n\"יִתֵּן יי אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, \nבְּתֵת יי אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. \nוּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְמֵעַיִךְ \nלַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ\", \nוְאֵינוּ כוֹתֵב: (במדבר ה,כב)\n\"וְאָמְרָה הָאִשָּׁה: אָמֵן אָמֵן.\" \n\nד\nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nלֹא הָיָה מַפְסִיק. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכָּל עַצְמוֹ אֵינוּ כוֹתֵב אֶלָּא: \n\"יִתֵּן יי אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, \nבְּתֵת יי אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. \nוּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְמֵעַיִךְ \nלַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ\", \nוְאֵינוּ כוֹתֵב: (במדבר ה,כב)\n\"וְאָמְרָה הָאִשָּׁה: אָמֵן אָמֵן.\" \n",
+ "ה\nאֵינוּ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ, \nוְלֹא עַל הַנְּיָר וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, \nאֶלָּא בַמְּגִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה,כג) \"בַּסֵּפֶר\". \nוְאֵינוּ כוֹתֵב לֹא בְקוֹמוֹס וְלֹא בִקְלָקַנְתּוֹס, \nוְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, \nאֶלָּא בַדְּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר \"וּמָחָה\", \nכְּתָב שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִמָּחוֹת. \n",
+ "ו\nוְלָמָּה הִיא אוֹמֶרֶת \"אָמֵן\"? \n\"אָמֵן\" עַל הָאָלָה, \n\"אָמֵן\" עַל הַשְּׁבוּעָה, \n\"אָמֵן\" מֵאִישׁ זֶה, \n\"אָמֵן\" מֵאִישׁ אַחֵר, \n\"אָמֵן\" שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, וְאִם נִטְמֵאתִי יָבֹאוּ בִי. \n\"אָמֵן\" שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׁוּאָה, <סטיתי>\nוְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \n\"אָמֵן\" שֶׁלֹּא נִטְמֵיתִי, \nוְ\"אָמֵן\" שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא. \n",
+ "ז\nהַכֹּל שָׁוִים שֶׁאֵינוּ מַתְנֶה עִמָּהּ קֹדֶם לְשֶׁנִּתְאָרְסָה, \nוְלֹא מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה. <מי שנתארסה> \nנִסְתְּרָה לְאַחֵר וְנִטַּמַּאת וְאַחַר כָּךְ הֶחְזִירָהּ, \nלֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁתִּבָּעֵל, לֹא תְהֵא אֲסוּרָה לוֹ, \nלֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nהָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ קְפֵיפָה מִצְרִית, \nוְנוֹתְנָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת, \nוְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ, \nוְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ. \n",
+ "הֵנִיף וְהִגִּישׁ, \nקָמַץ וְהִקְטִיר, \nוְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. \n\nב\nהָיָה מַשְׁקָהּ, וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ה,כו) \n\"וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמַּיִם\". \nאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, \nכְּשֵׁרָה. \n",
+ "ג\nעַד שֶׁלֹּא נִמְחָקָה הַמְּגִלָּה אָמְרָה \"אֵינִי שׁוֹתָה\", \nמְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן. \nאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת. <שוטה> \nנִמְחָקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה \"טְמֵאָה אָנִי\", \nהַמַּיִם נִשְׁפָּכִים וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן. \nנִמְחָקָה הַמְּגִלָּה, אָמְרָה \"אֵינִי שׁוֹתָה\", \nמְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל כָּרְחָהּ. \n",
+ "ד\nאֵינָה מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת, \nעַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בוֹלְטוֹת, \nוְהִיא מִתְמַלָּא גִּידִים, \nוְהֵן אוֹמְרִין: \n\"הוֹצִיאוּהָ, הוֹצִיאוּהָ!\" \nשֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה. \nאִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. \nיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, \nיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, \nיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלוֹשׁ שָׁנִים. \nמִכָּן אָמַר בֶּן עַזַּי: \nחַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, \nשֶׁאִם תִּשְׁתֶּה תֵדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nהַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nרוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. \nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nחָסִיד שׁוֹטֶה, רָשָׁע עָרוּם, \nאִשָּׁה פְרוּשָׁה, מַכּוֹת פְּרוּשִׁין, \nהֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם. \n",
+ "ה\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֵין זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְאָרְרִים. \nוְאִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְאָרְרִים, \nמַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת, \nוּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, \nשֶׁיֹּאמְרוּ: \nטְמֵאוֹת הָיוּ, אֶלָּא שֶׁתָּלַת לָהֶן זְכוּת. <להם> \n\nו\nרְבִּי אוֹמֵר: \nהַזְּכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמְאָרְרִים, \nוְאֵינָה יוֹלֶדֶת וְאֵינָה מַשְׁבַּחַת, \nאֶלָּא מִתְנַוְּנָה וְהוֹלֶכֶת, \nוְסוֹפָהּ שֶׁהִיא מֵתָה בְאוֹתָהּ מִיתָה. \n",
+ "ז\nנִטַּמַּאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכֶּלִי, \nהֲרֵי הִיא כְכָל הַמְּנָחוֹת, תִּפָּדֶה. \nוּמִשֶּׁקָּדְשָׂה בַכֶּלִי, \nהֲרֵי הִיא כְכָל הַמְּנָחוֹת, תִּשָּׂרֵף. \nאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶם נִשְׂרָפוֹת: <אֶלָּא>\nהָאוֹמֶרֶת \"טְמֵאָה אֲנִי לָךְ\", \nוְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, \nהָאוֹמֶרֶת \"אֵינִי שׁוֹתָה\", \nוְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוּ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, \nוְשֶׁבַּעְלָהּ בְּעָלָהּ בַּדֶּרֶךְ, \nוְכָל הַנְּשׁוּאוֹת לַכֹּהֲנִים, \nמִנְחוֹתֵיהֶם נִשְׂרָפוֹת. \n",
+ "ח\nבַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לַכֹּהֵן, \nמִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת. \nוְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, \nמִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת. \nמַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת? \nמִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת, \nמִנְחַת כֹּהֵן אֵינָה נֶאֱכֶלֶת. \nכֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת, \nוְכֹהֵן אֵינוּ מִתְחַלֵּל. \nכֹּהֶנֶת מִטַּמָּא לַמֵּתִים, \nוְכֹהֵן אֵינוּ מִטַּמֵּא לַמֵּתִים. \nכֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, \nוְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. \n",
+ "ט\nמַה בֵּין הָאִישׁ לָאִשָּׁה? \nהָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם, \nוְאֵין הָאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. \nהָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַנָּזִיר, \nוְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר. \nהָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, \nוְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. \nהָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, \nוְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ. \nהָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, \nוְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. \nהָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם, \nוְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה. \nהָאִישׁ נִתְלֶה, \nוְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. \nהָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ, \nוְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, \nלֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ה,כט) \n\"אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַחַת אִישָׁהּ\", \nפְּרָט לַאֲרוּסָה וּלְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. \n\nב\nאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, \nמַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, \nוּבַת יִשְׂרָאֵל לַמַּמְזֵר וְלַנָּתִין, \nלֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה. \n",
+ "ג\nאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה: \nהָאוֹמֶרֶת \"טְמֵאָה אֲנִי לָךְ\", \nוְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, \nהָאוֹמֶרֶת \"אֵינִי שׁוֹתָה\". \nוְאָמַר בַּעְלָהּ \"אֵינִי מַשְׁקָהּ\", \nוְשֶׁבַּעְלָהּ בְּעָלָהּ בַּדֶּרֶךְ, \nנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. \nמֵתוּ בַעְלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nנוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nלֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. \n",
+ "ד\nמְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ, \nלֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וְלַחְזִירָהּ לְאַחַר זְמַן. \nאַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, \nלֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה. \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nיָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, \nוְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מִמֶּנָּה. \nוּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, \nאוֹ שׁוֹתוֹת, אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. \n",
+ "ה\nאֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. \nאֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. \nעַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת וּמְקַנִּים, \nחוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוּ אִישׁ. \n",
+ "ו\nוְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּים לָהֶם: \nמִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁטָה, \nאוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים. \nלֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמָרוּ, \nאֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, \nכְּשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִים יַשְׁקֶנָּה. \n\n\n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nכַּשֵּׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, \nכָּךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ה,כב;כז) \n\"וּבָאוּ\", \"וּבָאוּ\". \nכַּשֵּׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, \nכָּךְ הִיא אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ה,כז;כט) \n\"אִם נִטְמְאָה\", \"וְנִטְמְאָה\". \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה. \nאָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nכָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב. \nרְבִּי אוֹמֵר: \nשְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה: \n\"אִם נִטְמְאָה\", \"נִטְמְאָה\", \nאֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל. \n",
+ "ב\nבּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רְבִּי עֲקִיבָה: (ויקרא יא,לג)\n\"וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ, \nכֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא.\" \nאֵינוּ אוֹמֵר 'טָמֵא' אֶלָּא \"יִטְמָא\", \nלְטַמֵּא אֶת אֲחֵרִים, \nוּלְלַמֵּד עַל כִּכָּר הַשֵּׁנִי שֶׁיְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי. \n\nג\nאָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nמִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי! \nשֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר: \nעָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר אֶת הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁי, \nשֶׁאֵין לוֹ מִן הַתּוֹרָה, \nוַהֲרֵי עֲקִיבָה תַלְמִידָךְ הֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה <לִי>\nשֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יא,לג) \n\"כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא\". \n",
+ "ד\nבּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רְבִּי עֲקִיבָה: (במדבר לה,ה) \n\"וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה, \nאַלְפַּיִם בָּאַמָּה\", \nוּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר: (במדבר לה,ד) \n\"מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה, אֶלֶף אַמָּה סָבִיב\". \nאֵיפְשָׁר לוֹמַר \"אֶלֶף אַמָּה\", <בשולים מהוסיף המגיה 'וְאֵי'>\nשֶׁכְּבָר נֶאֱמַר \"אַלְפַּיִם בָּאַמָּה\", \nוְאֵי אֶפְשָׁר לוֹמַר \"אַלְפַּיִם בָּאַמָּה\", \nשֶׁכְּבָר נֶאֱמַר \"אֶלֶף אַמָּה\"! \nוְלַמָּה נֶאֱמַר \"אֶלֶף אַמָּה\",\nוְלַמָּה נֶאֱמַר \"אַלְפַּיִם בָּאַמָּה\"?\nאֶלָּא \"אֶלֶף אַמָּה\", מִגְרָשׁ, \nוְ\"אַלְפַּיִם\", תְּחוּם שַׁבָּת. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁלִּרְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \n\"אֶלֶף אַמָּה\", מִגְרָשׁ, \nוְ\"אַלְפַּיִם\", שָׂדוֹת וּכְרָמִים. \n",
+ "ה\nבּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רְבִּי עֲקִיבָה: (שמות טו,א) \n\"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזּאת לַיי, \nוַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר\", \nשֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר \"לֵאמֹר\", \nוְלָמָּה נֶאֱמַר \"לֵאמֹר\"? \nאֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה \nעַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּקוֹרִאין אֶת הַהַלֵּל, (שמות טו,א) \n\"אָשִׁירָה לַיי כִּי גָאֹה גָּאָה\",\nלְכָךְ נֶאֱמַר \"לֵאמֹר\". \nרְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: \nכְּקוֹרִים אֶת שְׁמַע הָיוּ קוֹרִים, \nלֹא כְּקוֹרִאין אֶת הַהַלֵּל. \n",
+ "ו\nבּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הָרְקָנוֹס, \nשֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מֵאַהֲבָה, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (איוב יג,טו) \n\"הֵן יִקְטְלֵנִי, לוֹ אֲיַחֵל\". \nעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל: <אדיין>\nלוֹ אֲנִי מְצַפֶּה, אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה לוֹ? \nתַּלְמוּד לוֹמַר (איוב כז,ה) \n\"עַד אֶגְוַע, לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי\", \nלִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה. \n\nז\nאָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nמִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי! \nשֶׁהָיִיתָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ, \nשֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (איוב א,ח) \n\"אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלהִים וְסָר מֵרָע\", \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידָךְ לִמֵּד, \nשֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nמִי שֶׁקִּנֵּא לָהּ, \nאֲפִלּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ, \nיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר. \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nמִשֶּׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוּצָרוֹת בִּלְבָנָה. \n",
+ "ב\nאָמַר עֵד אֶחָד: \n\"אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטַּמַּאת\", \nלֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. \nוְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. \nחֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ, \nוְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ, \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת, \nלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה. \n",
+ "ג\nשֶׁהָיָה בַדִּין: \nמָה אִם עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, \nשֶׁאֵינָהּ אוֹסְרַתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, \nאֵינָה מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוּת מִשְּׁנַיִם, \nעֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה, \nשֶׁהִיא אוֹסְרַתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, \nאֵינוּ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוּת מִשְּׁנַיִם? \nתַּלְמוּד לוֹמַר: (במדבר ה,יג) \n\"וְעֵד אֵין בָּהּ\", כָּל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ. \n\nד\nקַל וָחֹמֶר לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה: <קול>\nמָה אִם עֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה, \nשֶׁהִיא אוֹסְרַתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, \nהֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד, \nעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, \nשֶׁאֵינָה אוֹסְרַתָּה אִסּוּר עוֹלָם, \nאֵינוּ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד? \nתַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד,א) \n\"כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר\", \nוּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (דברים יט,טו) \n\"עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, <\"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים\" (דברים יז,ו)>\nאוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר.\" \nמַה \"דָּבָר\" אָמוּר לְּהַלָּן, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, \nאַף \"דָּבָר\" הָאָמוּר כָּאן, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. \n",
+ "ה\nעֵד אוֹמֵר \"נִטַּמַּאת\", \nוְעֵד אוֹמֵר \"לֹא נִטַּמַּאת\", \nאִשָּׁה אוֹמֶרֶת \"נִטַּמַּאת\", \nוְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת \"לֹא נִטַּמַּאת\", \nהָיְתָה שׁוֹתָה. \nעֵד אוֹמֵר \"נִטַּמַּאת\", \nוּשְׁנַיִם אוֹמְרִין \"לֹא נִטַּמַּאת\", \nלֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. \nשְׁנַיִם אוֹמְרִים \"נִטַּמַּאת\", \nוְעֵד אֶחָד אוֹמֵר \"לֹא נִטַּמַּאת\", \nלֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nאֵלּוּ נֶאֱמָרִים בִּלְשׁוֹנָם: \nפָּרָשַׁת סוֹטָה, \nוּוִדּוּי מַעֲשֵׂר, \nוְקִרְיַת שְׁמַע, \nוּתְפִלָּה, \nוּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, \nוּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, \nוּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. \n",
+ "ב\nוְאֵלּוּ נֶאֱמָרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: \nמִקְרָא הַבִּכּוּרִים, \nוַחֲלִיצָה, \nבְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, \nבִּרְכַּת כֹּהֲנִים, \nוּבִרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, \nוּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, \nוּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, \nוּמְשׁוּחַ הַמִּלְחָמָה <וּמָשׁוּחַ>\nבְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם. \n",
+ "ג\nמִקְרָא הַבִּכּוּרִים כֵּיצַד? (דברים כו,ה) \n\"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלהֶיךָ:\nאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי\", \nוּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (דברים כז,יד) \n\"וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם\". \nמָה עֲנִיָּה אֲמוּרָה לְהַלָּן, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, \nוְאַף כָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. \n",
+ "חֲלִיצָה כֵיצַד? (דברים כה,ט)\n\"וְעָנְתָה וְאָמְרָה: \nכָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו\", \nוּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (דברים כז,יד) \n\"וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ \nאֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם\". \nמָה עֲנִיָּה אֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, \nוְאַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \n\"וְעָנְתָה וְאָמְרָה: כָכָה\", \nעַד שֶׁתֹּאמַר כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה. \n",
+ "ד\nבְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד? \nכֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, \nוּבָאוּ לְהַר גְּרִזִּים וּלְהַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן \nוְשֶׁבְּצַד שְׁכֶם, וְשֶׁאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יא,ל) \n\"הֲלֹא הֵמָּה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, \nבְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל, \nאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.\" \nוּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (בראשית יב,ו) \n\"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, \nעַד אֵלוֹן מוֹרֶה\", \nמָה 'אֵלוֹן מוֹרֶה' הָאָמוּר לְהַלָּן, שְׁכֶם, \nאַף 'אֵלוֹן מוֹרֶה' הָאָמוּר כָּאן, שְׁכֶם. \n\nה\nשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים, \nוְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, \nוְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים מִלְּמַטָּה בָאֶמְצַע. \nהַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, \nוְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, \nוְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּן וּמִכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ח,לג) \n\"וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו, \nעֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן, \nנֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יי, \nכַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים, \nוְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל\". \n\nו\nהָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים, \nוּפָתְחוּ בִבְרָכָה: \n'בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, \nתּוֹעֲבַת יי, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ, וְלֹא שָׂם בַּסָּתֶר', \nוְהָיוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִין \"אָמֵן\". \nהָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל, \nוּפָתְחוּ בִקְלָלָה: (דברים כז,טו)\n\"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, \nתּוֹעֲבַת יי, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ, וְשָׂם בַּסָּתֶר\", \nוְהָיוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִין \"אָמֵן\". \nעַד שֶׁגּוֹמְרִים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. \n\nז\nוְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים, \nוּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, \nוְסָדוּם בַּסִּיד וְכָתְבוּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, \nשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז,ח) \"בַּאֵר הֵיטֵב\", \nוְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן. \n",
+ "ח\nבִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד? \nבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָם שָׁלוֹשׁ בְּרָכוֹת, \nוּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. \nבַּמִּקְדָּשׁ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתוּבוֹ, \nוּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ. \nבַּמְּדִינָה כֹהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, \nוּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶם, \nחוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, \nשֶׁאֵינוּ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ט,כב) \n\"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם\". \n",
+ "ט\nבִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד? \nחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, \nוְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, \nוְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסֶּגֶן, \nוְהַסֶּגֶן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nוְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, \nוְקוֹרֵא \"אַחֲרֵי מוֹת\" וְ\"אַךְ בֶּעָשׁוֹר\", \nוְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: \n\"יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב\". \n\"וּבֶעָשׁוֹר\" שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפִּקּוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה. \nוּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת: \nעַל הַתּוֹרָה, \nוְעַל הָעֲבוֹדָה, \nוְעַל הַהוֹדָיָה, \nוְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, \nוְעַל הַמִּקְדָּשׁ, \nוְעַל יִשְׂרָאֵל, \nוְעַל הַכֹּהֲנִים, \nוְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה. \n",
+ "י\nפָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד? \nמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג, \nבַּשְּׁמִינִית מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, \nעוֹשִׂין לוֹ בִימָה שֶׁלָּעֵץ בָּעֲזָרָה, \nוְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לא,י) \n\"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. \nבְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יי אֱלֹהֶיךָ, \nבַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, \nתִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.\"\nחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, \nוְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסֶּגֶן, \nוְהַסֶּגֶן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nוְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ, \nוְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. \nאַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, \nוְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִין. \nוּכְשֶׁהִגִּיעַ (דברים יז,טו) \n\"לֹא תוּכָל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא\", \nזָלְגוּ דְּמָעָיו. \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תִּירָא, אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!\" \n\nיב\nוְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת \"אֵלֶּה הַדְּבָרִים\" וְעַד \"שְׁמַע\", \nוּ\"שְׁמַע\", \"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ\", \nוְ\"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר\", וְ\"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר\", \nוּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת, \nעַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כֻּלָּם. \nבְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ, \nהֵם הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ, \nאֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן שֶׁלָּרְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nמְשׁוּחַ הַמִּלְחָמָה, \nבְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם, \nבִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ,ב-ג) \n\"וְהָיָה כְקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן\", \nזֶה כֹהֵן מְשׁוּחַ הַמִּלְחָמָה. \n\"וְדִבֶּר אֶל הָעָם\", בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. \n\"וְאָמַר אֲלֵיהֶם: \nשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, \nאַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל איְבֵיכֶם\". \n\"עַל איְבֵיכֶם\", וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם, \nלֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, \nוְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, \nשֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם וְיִרָחֲמוּ עֲלֵיכֶם. \n\nב\nכְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: (דברי הימים ב כח,טו) \n\"וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת \nוַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל, \nוַיַּלְבִּישֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם, \nוַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל, \nוַיְבִאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם \nוַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן\". \nעַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, \nשֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵינָן מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם. \n\nג\n(דברים כ,ג) \"אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, \nאַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם\". \n\"אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם\", \nמִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. \n\"אַל תִּירְאוּ\", \nמִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִים וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּים. \n\"אַל תַּחְפְּזוּ\", מִפְּנֵי קוֹל הַקְּרָנוֹת. \n\"אַל תַּעַרְצוּ\", מִפְּנֵי קוֹל הַצְּוָחָה. \n(דברים א,ל) \"כִּי יי אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם\", \nהֵן בָּאִין בְּנִצְחַן בָּשָׂר וָדָם, \nוְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחָנוֹ שֶׁלַּמָּקוֹם; \nפְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְנִצְחָנוֹ שֶׁלְּגָלְיַת, \nוּמָה הָיָה בְסוֹפוֹ? \nסוֹפוֹ שֶׁנָּפַל בַּחֶרֶב, וְהֵם נָפְלוּ עִמּוֹ. \nבְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחָנוֹ שֶׁלְּשׁוֹבַךְ, \nוּמָה הָיָה בְסוֹפוֹ? \nסוֹפוֹ שֶׁנָּפַל בַּחֶרֶב, וְהֵם נָפְלוּ עִמּוֹ. \nאֲבָל אַתֶּם, אֵין אַתֶּם כָּךְ, אֶלָּא:\n\"כִּי יי אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם \nלְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם\", \nזֶה מַחֲנֵה הָאדּוֹן. \n",
+ "ד\n(דברים כ,ה) \"וְדִבְּרוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר: \nמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, \nיֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, \nפֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.\" \nאֶחָד הַבּוֹנֶה בֵית הַתֶּבֶן, \nבֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת. \nאֶחָד הַבּוֹנֶה, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, \nוְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. \n\nה\n(דברים כ,ו) \"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ, \nיֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ\", \nאֶחָד הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם, \nוְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל, \nוַאֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים. \nאֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ, וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב, \nוְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, \nוְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. \n\nו\n(דברים כ,ז) \"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׁ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ, \nיֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ\", \nאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה, \nוְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת אַלְמָנָה, \nאֲפִלּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם. \nוַאֲפִלּוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה חוֹזֵר וּבָא לוֹ. \nכָּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִים דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין, \nוּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים. \n",
+ "ז\nוְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין: \nהַבּוֹנֶה בֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, וּמַרְפֶּסֶת. \nהַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, \nאוֹ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק. \nהַמַּחְזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, \nאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, \nמַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, \nבַּת יִשְׂרָאֵל לַמַּמְזֵר וְלַנָּתִין, \nלֹא הָיָה חוֹזֵר. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף הַבּוֹנֶה בַיִת עַל מְכוֹנוֹ לֹא הָיָה חוֹזֵר. \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nאַף הַבּוֹנֶה בֵית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן לֹא הָיָה חוֹזֵר. \n",
+ "ח\nאֵלּוּ שֶׁאֵינָן זָזִים מִמְּקוֹמָן: \nבָּנָה בַיִת וְחִנְּכוֹ, \nנָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, \nוְהַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ, \nוְהַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כד,ה) \n\"נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ [שָׁנָה אֶחָת\". \n\"לְבֵיתוֹ\"], זֶה בֵיתוֹ. \n\"יִהְיֶה\", זֶה כַרְמוֹ. \n\"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ\", זוֹ אִשְׁתּוֹ. \n\"אֲשֶׁר לָקַח\", לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ. \nאֵינָן מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן, \nוְאֵינָן מְתַקְּנִים אֶת הַדְּרָכִים. \n",
+ "ט\n(דברים כ,ח) \"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם, וְאָמְרוּ: \nמִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ\". \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \n\"הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב\" כִּשְׁמוּעוֹ, \nשֶׁאֵינוּ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, \nלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. \nרְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \n\"הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב\", \nשֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. \nלְפִיכָךְ תָּלַת לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, \nשֶׁיַּחְזֹר בִּגְלָלָן. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, \nמַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, \nוּבַת יִשְׂרָאֵל לַמַּמְזֵר וְלַנָּתִין, \nזֶה הוּא \"הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב\". \n",
+ "י\n(דברים כ,ט) \"וְהָיָה כְכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם, \nוּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם\", \nוּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל הָעָם. \nמַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחַרֵיהֶם, \nוְכַשִּׁילִים שֶׁלַּבַּרְזֶל בִּידֵיהֶם, \nוְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזוֹר, \nהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו, \nשֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ד,יז) \n\"נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, \nוְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם\". \nוּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שמואל א לא,א) \n\"וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, \nוְיִפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ.\" \n",
+ "בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. \nאֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצֵא, \nאֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. \nאֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה, הַכֹּל יוֹצֵא, \nאֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. \n\n\n\n"
+ ],
+ [
+ "א\nעֶגְלָה עֲרוּפָה בִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כא, א-ב) \n\"כִּי יִמָּצֵא חָלָל \nבָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, \nנֹפֵל בַּשָּׂדֶה, לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. \nוְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ\", \nוּשְׁלֹשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nחֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: \n\"זְקֵנֶיךָ\" שְׁנַיִם, \n\"וְשֹׁפְטֶיךָ\" שְׁנַיִם, \nוְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, \nמוֹסִיפִים עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד. \n",
+ "ב\nנִמְצָא טָמוּן בַּגַּל, תָּלוּי בָּאִילָן, צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, \nלֹא הָיוּ עוֹרְפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: \n\"בָּאֲדָמָה\", לֹא טָמוּן בַּגַּל, \n\"נֹפֵל\", לֹא תָלוּי בָּאִילָן, \n\"בַּשָּׂדֶה\", לֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. \nנִמְצָא סָמוּךְ לִסְפָר, לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם, \nאוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, [לֹא הָיוּ עוֹרְפִין]. \nלֹא הָיוּ מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. \nנִמְצָא מְכֻוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, \nשְׁתֵּיהֶם מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת. \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר. \nוְאֵין יְרוּשָׁלַיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. \n",
+ "ג\nמְנַיִן הָיוּ מוֹדְדִין? \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nמִטִּבּוּרוֹ. \nוּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nמֵחוֹטָמוֹ. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nמִמְּקוֹם שֶׁנֶּעֱשָׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ. \n",
+ "ד\nנִמְצָא רֹאשׁוֹ בְמָקוֹם אֶחָד וְגּוּפוֹ בְמָקוֹם אֶחָד, \nמוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף. \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר. \nוּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nהַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. \n",
+ "ה\nנִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ לָהֶם. \nזִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין (דברים כא,ג) \n\"עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ, \nאֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְעֹל\", \nוְשֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ, \nוּמוֹרִידִין אוֹתָהּ (דברים כא,ד) \"אֶל נַחַל אֵיתָן\", \n'אֵיתָן' כִּשְׁמוּעוֹ: קָשֶׁה. \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֵיתָן, כָּשֵׁר. \nוְעוֹרְפִים אוֹתָהּ בַּקּוֹפִיס מֵאַחֲרֶיהָ. <מאחוריה> \nוּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזָּרַע וּמִלֵּעָבֵד. \nוּמֻתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקּוֹת שָׁם אֲבָנִים. \n",
+ "ו\nזִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם \nבִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ שֶׁלַּעֲגָלָה וְאוֹמְרִים: (דברים כא,ז) \n\"יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.\" \nוְכִי עַל לִבֵּנוּ עָלַת, \nשֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן? \nאֶלָּא שֶׁלֹּא בָא עַל יָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ, \nוְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ. \n\nז\nהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: (דברים כא,ח) \n\"כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יי, \nוְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל\". \nלֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר: (דברים כא,ח) \n\"וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם\", \nאֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשְּׂרַתָּן: \nאֵמָתַי שֶׁתַּעֲשׁוּ כָכָה, הַדָּם נִתְכַּפֵּר לָכֶם. \n",
+ "ח\nנִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא תֵעָרֵף הָעֲגָלָה, <בשוליים: הָעֶגְלָה>\nתֵצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. \nוּמִשֶּׁנֶּעְרְפָה, תִקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, \nשֶׁעַל סָפֵק בָּאת מִתְּחִלָּתָהּ, \nכִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. \nנֶעְרְפָה הָעֲגָלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג, \nהֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. \n",
+ "ט\nעֵד אוֹמֵר \"רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג\", \nוְעֵד אוֹמֵר \"לֹא רָאִיתָ\", \nאִשָּׁה אוֹמֶרֶת \"רָאִיתִי\", \nוְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת \"לֹא רָאִית\", \nהָיוּ עוֹרְפִים. \nעֵד אוֹמֵר \"רָאִיתִי\", \nוּשְׁנַיִם אוֹמְרִים \"לֹא רָאִיתָ\", \nהָיוּ עוֹרְפִים. \nשְׁנַיִם אוֹמְרִין \"רָאִינוּ\", \nוְעֵד אוֹמֵר לָהֶן \"לֹא רְאִיתֶם\", \nלֹא הָיוּ עוֹרְפִים. \n",
+ "י\nמִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִים, \nבָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, \nמִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינַי וּתְחִינָה בֶן פָּרִישָׁה, \nבֶּן פָּרִישָׁה הָיָה נִקְרֵא,\nחָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ 'בֶּן הָרוֹצְחָן'. \n\nיא\nמִשֶּׁרַבּוּ הַנוֹאֲפִים, \nפָּסְקוּ הַמַּיִם הַמְּאָרְרִים. \nרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד,יד) \n\"לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, \nוְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה\". \n\nיב\nמִשֶּׁמֵּת יוֹסֵה בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, \nוְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, \nבָּטְלוּ הָאַשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ז,א) \n\"אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל, בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי.\" \n",
+ "יג\nיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַת הַמַּעֲשֵׂר. \nאַף הוּא בִטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים. \nעַד יָמָיו הָיָה הַפַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלַיִם, \nוּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמַי. \n",
+ "יד\nמִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, \nבָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כד,ט) \n\"בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו.\" \n",
+ "יה\nמִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, \nבָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. \nמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, \nבָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים, \nוּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים יב,ב) \n\"הוֹשִׁיעָה יי כִּי גָמַר חָסִיד, \nכִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם.\" \n\nיו\nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nמִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, \nאֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, \nוְלֹא יָרַד טַל לִבְרָכָה, \nוְנֻטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף נִטַּל שֹׁמֶן הַפֵּרוֹת. \n",
+ "רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nהַטַּהֲרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ, \nהַמַּעַשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שֹׁמֶן הַדָּגָן. \nהַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּלּוּ אֶת הַכֹּל. \n",
+ "יז\nבְּפוֹלְמוֹס שֶׁלְּאַסְפַּסְיָנוֹס, \nגָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאָרוּס. \nבְּפוֹלְמוֹס שֶׁלְּקִיטֹס, \nגָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת הַכַּלָּה, \nוְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית. \nבְּפוֹלְמוֹס הָאַחֲרוֹן, \nגָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא הַכַּלָּה בְּפִרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. \nוְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בְּפִרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. \n",
+ "יח\nמִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי, \nבָּטַל זִיו הַחָכְמָה. \nמִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, \nבָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טַהֲרָה וּפְרִישׁוּת. \nמִשֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי, \nבָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. \nמִשֶּׁמֵּת רְבִּי, \nבָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. \n\nיט\nמִשֶּׁמֵּת רְבִּי מֵאִיר, \nבָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלוֹת. \nמִשֶּׁמֵּת רְבִּי עֲקִיבָה, \nבָּטְלוּ הַדּוֹרְשָׁנִים. \nמִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּי, \nבָּטְלוּ הַשּׁוֹקְדָּנִים. \nמִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, \nבָּטְלוּ <הקלף מחוק ועליו כתוב: הַדּוֹרְשָׁנִין. מִשֶּׁמֵּת רְבִּי עֲקִיבָה, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹ\"> \nמִשֶּׁמֵּת רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ, \nבָּטְלָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. \nמִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, \nבָּא גוֹבַי וְצָרוֹת. \nמִשֶּׁמֵּת רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, \nפָּסַק הָעֹשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. <פָּסְקָה> \nמִשֶּׁמֵּת רְבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, <חנניה>\nבָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. \nמִשֶּׁמֵּת רְבִּי יוֹסֵה קָטוֹנְתָּן, \nפָּסְקוּ הַחֲסִידִים. \nוְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קָטוֹנְתָּן? \nשֶׁהָיָה קְטַנָּן שֶׁלַּחֲסִידִים. \n\nכ\nרְבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: \nמִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, \nבּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חֲבֵרִין וְחָפוּ רֹאשָׁן, \nנִזְדַּלְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה בְמַעֲשֵׂיהֶם, \nוְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ, \nוְגָבְרוּ בַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, \nוְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. \nעַל מַה לָּנוּ לְהִשָּׁעֵן? \nעַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. \n\nכא\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: \nמִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, \nשָׁרִיוּ חֲכִימָיָה לְמִהְוֵי כְסָפְרַיָּה, \nוְסָפְרַיָּה כְתַלְמִידַיָּה, \nוְתַלְמִידַיָּה כְעַמָּא, \nוְעַמָּא כְעַמֵּי אָזְלָה וְנָוְלָה, \nוְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. \nוְעַל מַה לָּנוּ לְהִשָּׁעֵן? \nעַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. \n\nכב\nבְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ, \nחָצְפָּה יִסְגֵּי, \nוְיֹקֶר יְאַמֵּר, <שתי מלים אלה לא מנוקדות>\nהַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, \nוְהַמַּלְכוּת תְּהֵא מִינוּת, \nוְאֵין תּוֹכַחַה. \n\nכג\nבֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, \nוְהַגָּלִיל יֶחְרַב, \nוְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, <'והגבלן' אינו מנוקד>\nוְאַנְשֵׁי הַגָּלִיל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לָעִיר וְלֹא יִתְחַנְּנוּ, \nוְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, \nוְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, \nוְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת; \n\nכד\nנְעָרִים יַלְבִּינוּ זְקֵנִים, \n[זְקֵנִים] יַעַמְדוּ מִן הַקְּטַנִּים, \nבֵּן מְנַבֵּל אָב, \nבַּת קָמָה בְאִמָּהּ, \nכַּלָּה בַחֲמתָהּ, \n(מיכה ז,ו) \"אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ\", \nדּוֹרֵשׁ פָּנָיו דּוֹמוֹת כֶּלֶב, \nוְעַל מַה לָּנוּ לְהִשָּׁעֵן? \nעַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. \n\nכה\nרְבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: \nזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, \nוּנְקִיּוּת לִידֵי פְרִישׁוּת, \nוּפְרִישׁוּת לִידֵי טַהֲרָה, \nטַהֲרָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, \nקְדֻשָּׁה לִידֵי עֲנָוָה, \nעֲנָוָה לִידֵי יִרְאוּת חֵטְא, \nיִרְאוּת חֵטְא לִידֵי חֲסִידוּת, \nחֲסִידוּת לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, \nרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, \nתְּחִיַּת מֵתִים בָּאָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. \n\n\n\n\n\n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..cc3fe2d5a33fd3d6d6ae7e35e7a28f5175e79adf
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,114 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "priority": 2.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "המקנא לאשתו. רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים. ומשקה על פי עד אחד. או על פי עצמו. רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים. ומשקה על פי שנים: ",
+ "כיצד מקנא לה. אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו. עדיין היא מותרת לביתה. ומותרת לאכול בתרומה. נכנסה עמו לבית הסתר. ושהתה עמו כדי טומאה. אסורה לביתה. ואסורה לאכול בתרומה. ואם מת. חולצת ולא מתיבמת: ",
+ "ואלו אסורות מלאכול בתרומה. האומרת טמאה אני לך. ושבאו עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך. כיצד עושה לה. מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך. רבי יהודה אומר. בעלה נאמן עליה: ",
+ "היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות. ואומרים לה בתי הרבה יין עושה. הרבה שחוק עושה. הרבה ילדות עושה. הרבה שכנים הרעים עושים. עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים. ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען היא וכל משפחת בית אביה: ",
+ "אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת. ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור. ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים. וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו. אם נפרמו נפרמו. עד שהוא מגלה את לבה. וסותר את שערה. ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה. לא היה מגלהו. ואם היה שערה נאה לא היה סותרו: ",
+ "היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים. היו עליה כלי זהב וקטליאות נזמים וטבעות מעבירים ממנה כדי לנוולה. ואחר כך מביא חבל מצרי. וקושרו למעלה מדדיה. וכל הרוצה לראות. בא לראות. חוץ מעבדיה ושפחותיה. מפני שלבה גס בהן. וכל הנשים מותרות לראותה. שנאמר (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: ",
+ "במדה שאדם מודד בה מודדין לו. היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה. בירך התחילה בעבירה תחלה. ואחר כך הבטן. לפיכך תלקה הירך תחלה. ואחר כך הבטן. ושאר כל הגוף לא פלט: ",
+ "שמשון הלך אחר עיניו. לפיכך נקרו פלשתים את עיניו. שנאמר (שופטים טז, כא) ויאחזוהו פלשתים. וינקרו את עיניו. אבשלום נתגאה בשערו. לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פילגשי אביו. לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר (שמואל ב' יח, טו) ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב. ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל שנאמר (שמואל ב' טז) ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים. שנאמר (שמואל ב' יח, יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום: ",
+ "וכן לענין הטובה. מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק. לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר. שנאמר (במדבר יב, טו) והעם לא נסע עד האסף מרים. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו. שנאמר (בראשית נ, ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים. מי לנו גדול מיוסף. שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף. ואין בישראל גדול ממנו. שנאמר (שמות יג, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום. שנאמר (דברים לד, ו) ויקבור אותו בגיא. לא על משה בלבד אמרו. אלא על כל הצדיקים שנאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך: "
+ ],
+ [
+ "היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית. ונותנה על ידיה. כדי ליגעה. כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת. וזו תחלתה בכפיפה מצרית. וסופה בכלי שרת. כל המנחות טעונות שמן ולבונה. וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. כל המנחות באות מן החטין. וזו באה מן השעורין. מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורין. היא היתה באה גרש וזו באה קמח. רבן גמליאל אומר כשם שמעשים. מעשה בהמה. כך קרבנה מאכל בהמה: ",
+ "היה מביא פיילי של חרס חדשה. ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. רבי יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב. כך ממעט במים. נכנס להיכל ופנה לימינו. ומקום היה שם אמה על אמה. וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה. וכשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה. ונותן כדי שיראה על המים. שנאמר (במדבר ה, יז) ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים: ",
+ "בא לו לכתוב את המגילה מאיזה מקום הוא כותב (במדבר ה, יט) מאם לא שכב איש וגו'. ואת כי שטית תחת אישך. ואינו כותב והשביע הכהן את האשה. וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. רבי יוסי אומר לא היה מפסיק רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן: ",
+ "אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא על המגילה. שנאמר (במדבר ה, כג) בספר. ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו. שנאמר (שם) ומחה כתב שיכול להמחק: ",
+ "על מה היא אומרת אמן אמן. אמן על האלה. אמן על השבועה. אמן מאיש זה. אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה. אמן שלא נטמאתי. ואם נטמאתי יבאו בי. רבי מאיר אומר. אמן שלא נטמאתי. אמן שלא אטמא: ",
+ "הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס. ולא על מאחר שתתגרש. נסתרה לאחר ונטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה. זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו. לא היה מתנה עמה: "
+ ],
+ [
+ "היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת. ונותנה על ידה. וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה: ",
+ "הניף והגיש. קמץ והקטיר. והשאר נאכל לכהנים. היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה. ואחר כך היה משקה. שנאמר (במדבר ה, כו) ואחר ישקה את האשה את המים. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה: ",
+ "עד שלא נמחקה המגילה. אמרה איני שותה. מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן. ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני. המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן. נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה. ומשקין אותה בעל כרחה: ",
+ "אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות. והיא מתמלאת גידין. והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה. אם יש לה זכות. היתה תולה לה. יש זכות תולה שנה אחת. יש זכות תולה שתי שנים. יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות. רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום. ואשה פרושה. ומכות פרושין. הרי אלו מכלי עולם: ",
+ "רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות. ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו. שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן זכות. רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף היא מתה באותה מיתה: ",
+ "נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה. ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף. ואלו שמנחותיהן נשרפות. האומרת טמאה אני לך. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך. וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות: ",
+ "בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת. וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת. מה בין כהן לכהנת. מנחת כהנת נאכלת. מנחת כהן אינה נאכלת. כהנת מתחללת. וכהן אין מתחלל. כהנת מטמאה למתים. ואין כהן מטמא למתים. כהן אוכל בקדשי קדשים. ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים: ",
+ "מה בין איש לאשה. האיש פורע ופורם. ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר את בנו בנזיר. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. האיש מגלח על נזירות אביו. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. האיש מוכר את בתו. ואין האשה מוכרת את בתה. האיש מקדש את בתו. ואין האשה מקדשת את בתה. האיש נסקל ערום. ואין האשה נסקלת ערומה. האיש נתלה. ואין האשה נתלית. האיש נמכר בגניבתו. ואין האשה נמכרת בגניבתה: "
+ ],
+ [
+ "ארוסה ושומרת יבם. לא שותות ולא נוטלות כתובה. שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה. פרט לארוסה ושומרת יבם. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. ובת ישראל לממזר ולנתין. לא שותות ולא נוטלות כתובה: \n",
+ "ואלו לא שותות. ולא נוטלות כתובה. האומרת טמאה אני. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. אמר בעלה איני משקה. ושבעלה בא עליה בדרך. נוטלת כתובתה ולא שותה. מתו בעליהן עד שלא שתו. בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות. ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה: \n",
+ "מעוברת חבירו. ומינקת חבירו. לא שותות ולא נוטלות כתובה. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד. לא שותות. ולא נוטלות כתובה. ר' אליעזר אומר יכול הוא לישא אשה אחרת. ולפרות ולרבות הימנה. ושאר כל הנשים. או שותות. או לא נוטלות כתובה: \n",
+ "אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. אשת סריס שותה. על ידי כל עריות מקנין חוץ מן הקטן. וממי שאינו איש: \n",
+ "ואלו שבית דין מקנין להן. מי שנתחרש בעלה. או נשתטה. או שהיה חבוש בבית האסורין. לא להשקותה אמרו. אלא לפוסלה מכתובתה. רבי יוסי אומר. אף להשקותה. לכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה: \n"
+ ],
+ [
+ "כשם שהמים בודקין אותה. כך המים בודקין אותו. שנאמר (במדבר ה) ובאו ובאו. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. שנאמר (שם) נטמאה ונטמאה דברי רבי עקיבא. אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר שני פעמים האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה. אחד לבעל ואחד לבועל: ",
+ "בו ביום דרש רבי עקיבא (ויקרא יא, לג) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא. אינו אומר טמא. אלא יטמא לטמא אחרים. לימד על ככר שני שמטמא את השלישי. אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי. שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא. והלא עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא. שנאמר כל אשר בתוכו יטמא: ",
+ "בו ביום דרש רבי עקיבא (במדבר לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו'. ומקרא אחר אומר (במדבר לה, ד) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אי אפשר לומר אלף אמה. שכבר נאמר אלפים אמה. ואי אפשר לומר אלפים אמה. שכבר נאמר אלף אמה. הא כיצד. אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר. אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים: ",
+ "בו ביום דרש רבי עקיבא (שמות טו, א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר. ומה תלמוד לומר לאמר. מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר ר' נחמיה אומר כקורין את שמע. ולא כקורין את ההלל. ",
+ "בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס. לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה. שנאמר (איוב יג, טו) הן יקטלני לו איחל. ועדיין הדבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה. תלמוד לומר (איוב כז, ה) עד אגוע לא אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה. אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה. שנאמר (איוב א, ח) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. והלא יהושע תלמיד תלמידך. למד שמאהבה עשה: "
+ ],
+ [
+ "מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה: ",
+ "אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה. ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה. חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות. ולא לפסלה מכתובתה אלא שלא תשתה: ",
+ "שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים. עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים. תלמוד לומר (במדבר ה, יג) ועד אין בה כל עדות שיש בה. קל וחומר לעדות הראשונה מעתה. ומה אם עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם. הרי היא מתקיימת בעד אחד. עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד. תלמוד לומר (דברים כד, א) כי מצא בה ערות דבר. ולהלן הוא אומר (דברים יז, ו) על פי שנים עדים יקום דבר. מה להלן על פי שנים עדים. אף כאן על פי שנים עדים: ",
+ "עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת. אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה. אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה. שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה: "
+ ],
+ [
+ "אלו נאמרין בכל לשון. פרשת סוטה. ווידוי מעשר. קריאת שמע. ותפלה. וברכת המזון. ושבועת העדות. ושבועת הפקדון: ",
+ "ואלו נאמרין בלשון הקודש. מקרא בכורים. וחליצה. ברכות וקללות. ברכת כהנים. וברכת כהן גדול. ופרשת המלך. ופרשת עגלה ערופה. ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם: ",
+ "מקרא בכורים כיצד (דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר (דברים כז, יד) וענו הלוים ואמרו. מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש. אף כאן בלשון הקדש: ",
+ "חליצה כיצד. (דברים כה, ט) וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו. מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. ר' יהודה אומר. וענתה ואמרה ככה. עד שתאמר בלשון הזה: ",
+ "ברכות וקללות כיצד. כיון שעברו ישראל את הירדן. ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם. שבאצל אלוני מורה. שנאמר (דברים יא, ל) הלא המה בעבר הירדן וגו'. ולהלן הוא אומר (בראשית יב, ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון מורה האמור להלן שכם. אף אלון מורה האמור כאן שכם. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים. וששה שבטים עלו לראש הר עיבל. והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון. והלוים את הכהנים. וכל ישראל מכאן ומכאן. שנאמר (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. (דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. ואלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד. וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון. שנאמר (דברים כז, ח) באר היטב. ונטלו את האבנים. ובאו ולנו במקומן: ",
+ "ברכת כהנים כיצד. במדינה אומרים אותה שלש ברכות. ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם: ",
+ "ברכות כהן גדול כיצד. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנה לסגן. והסגן נותנה לכהן גדול. וכהן גדול עומד ומקבל. וקורא עומד. וקורא (ויקרא טז, א) אחרי מות (ויקרא כג, כז) ואך בעשור. וגולל את התורה ומניחה בחיקו. ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן (במדבר כט, ז) ובעשור שבחומש הפיקודים קורא על פה. ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה. ועל העבודה. ועל ההודיה. ועל מחילת העון. ועל המקדש. ועל ישראל. ועל הכהנים. ועל שאר התפלה: ",
+ "פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג. בשמיני במוצאי שביעית. עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. שנאמר (דברים לא, י) מקץ שבע שנים במועד וגו'. חזן הכנסת נוטל ספר תורה. ונותנה לראש הכנסת. וראש הכנסת נותנה לסגן. והסגן נותנה לכהן גדול. וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים. וכשהגיע (דברים יז, טו) ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות. אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה. וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע. ושמע. והיה אם שמוע. עשר תעשר. כי תכלה לעשר. ופרשת המלך. וברכות וקללות. עד שגומר כל הפרשה. ברכות שכהן גדול מברך אותן. המלך מברך אותן. אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון: "
+ ],
+ [
+ "משוח מלחמה. בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר. שנאמר (דברים כ, ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן. זה כהן משוח מלחמה. ודבר אל העם בלשון הקודש. ואמר אליהם (דברים ו, ד) שמע ישראל וגו'. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון. ולא שמעון על בנימין. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם. כמה שנאמר (ד\"ה ב' כח, טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל. ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון. על אויביכם אתם הולכים. שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (דברים כ, ג) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'. אל ירך לבבכם. מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין. אל תחפזו מקול קרנות. אל תערצו מפני קול צווחות. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם. הן באין בנצחונו של בשר ודם. ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'. זה מחנה הארון: ",
+ "(דברים כ, ה) ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וגו'. אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות. אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו'. אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל. ואפילו מחמשת מינין. אחד הנוטע. ואחד המבריך. ואחד המרכיב. ואחד הלוקח. ואחד היורש. ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ז) ומי האיש אשר ארש אשה וגו'. אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה. אפילו שומרת יבם. ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה. חוזר ובא לו. כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון. ומתקנין את הדרכים: ",
+ "ואלו שאינן חוזרין. הבונה בית שער אכסדרה מרפסת. הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק. המחזיר את גרושתו. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. לא היה חוזר. רבי יהודה אומר. אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר. רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר: ",
+ "ואלו שאין זזין ממקומן. בנה בית וחנכו. נטע כרם וחללו. הנושא את ארוסתו. הכונס את יבמתו. שנאמר (דברים כד, ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת. לביתו זה ביתו. יהיה זה כרמו. ושמח את אשתו. זו אשתו. אשר לקח להביא את יבמתו. אינן מספיקין מים ומזון. ואינן מתקנין את הדרכים: ",
+ "(דברים כ, ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו'. רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ר' יוסי הגלילי אומר. הירא ורך הלבב. זהו המתירא מן העבירות שבידו. לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. הרי הוא הירא ורך הלבב: ",
+ "(דברים כ, ט) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם. ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקבו של עם. מעמידין זקיפין לפניהם. ואחרים מאחוריהם. וכשילין של ברזל בידיהן. וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו. שתחלת ניסה נפילה. שנאמר (שמואל א' ד, יז) נס ישראל לפני פלשתים. וגם מגפה גדולה היתה בעם. ולהלן הוא אומר (שמואל א' לא, א) וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו': ",
+ "במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין. אפילו (יואל ב, טז) חתן מחדרו. וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו. וכלה מחופתה: "
+ ],
+ [
+ "עגלה ערופה בלשון הקדש. שנאמר (דברים כא, א) כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך. שלשה מבית דין הגדול שבירושלם היו יוצאין. רבי יהודה אומר חמשה. שנאמר זקניך שנים. ושופטיך שנים. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד: ",
+ "נמצא טמון בגל. או תלוי באילן. או צף על פני המים. לא היו עורפין. שנאמר (דברים כא, א) באדמה. ולא טמון בגל. נופל ולא תלוי באילן. בשדה ולא צף על פני המים. נמצא סמוך לספר. או לעיר שרובה נכרים. או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין. אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין. נמצא מכוון בין שתי עיירות. שתיהן מביאות שתי עגלות. דברי רבי אליעזר. ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה: ",
+ "נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף. דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש: ",
+ "מאין היו מודדין. רבי אליעזר אומר. מטיבורו. רבי עקיבא אומר מחוטמו. רבי אליעזר בן יעקב אומר. ממקום שנעשה חלל מצוארו: ",
+ "נפטרו זקני ירושלם והלכו להן. זקני אותה העיר מביאין (דברים כא, ג) עגלת בקר אשר לא משכה בעול. ואין המום פוסל בה. ומורידין אותה לנחל איתן. ואיתן כמשמעו. קשה. אף על פי שאינו איתן כשר. ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה. ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד. ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים: ",
+ "זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה. ואומרים (דברים כא, ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה. ועינינו לא ראו. וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן. אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון. ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה. והכהנים אומרים (דברים כא, ח) כפר לעמך ישראל אשר פדית. ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל. לא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם. אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם: ",
+ "נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר. משנערפה העגלה תקבר במקומה. שעל ספק באתה מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה. נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג. הרי זה יהרג: ",
+ "עד אחד אומר ראיתי את ההורג. ועד אחד אומר לא ראית. אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית. היו עורפין. עד אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין. שנים אומרים ראינו. ואחד אומר להן לא ראיתם. לא היו עורפין: ",
+ "משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה. היה נקרא. חזרו לקרותו בן הרצחן. משרבו המנאפים פסקו המים המרים. ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן. שנאמר (הושע ד, יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'. משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר (מיכה ז, א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי: ",
+ "יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי: ",
+ "משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות. שנאמר (ישעיה כד, ט) בשיר לא ישתו יין וגו': ",
+ "משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים. ופסקו אנשי אמנה שנאמר (תהלים יב, ב) הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות. ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות: ",
+ "רבי שמעון בן אליעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח. המעשרות נטלו את שומן הדגן. וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל: ",
+ "בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית. בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר. ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר: ",
+ "משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים. משמת בן עזאי בטלו השקדנים. משמת בן זומא בטלו הדרשנים. משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם. משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי ורבו צרות. משמת רבי אליעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים. משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה. משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה. משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים. משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה. משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות. משמת ר' ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה. משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים. רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא. וחזנא כעמא דארעא. ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים. בעקבות משיחא חוצפא יסגא. ויוקר יאמיר. הגפן תתן פריה והיין ביוקר. והמלכות תהפך למינות. ואין תוכחה. בית ועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום. ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו. וחכמת סופרים תסרח. ויראי חטא ימאסו. והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו. זקנים יעמדו מפני קטנים. (מיכה ז, ו) בן מנוול אב. בת קמה באמה. כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב. הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים. ר' פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות. ונקיות מביאה לידי טהרה. וטהרה מביאה לידי פרישות. ופרישות מביאה לידי קדושה. וקדושה מביאה לידי ענוה. וענוה מביאה לידי יראת חטא. ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקדש. ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים. ותחיית המתים בא. על ידי אליהו זכור לטוב אמן: "
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Torat Emet 357.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Torat Emet 357.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a467e132ac36080fc34667565c85d7f23113c43c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/Torat Emet 357.json
@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+ "versionTitle": "Torat Emet 357",
+ "status": "locked",
+ "priority": 3.0,
+ "license": "Public Domain",
+ "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ "הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי שְׁנָיִם: \n",
+ "כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ. אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, וְדִבְּרָה עִמּוֹ, עֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְדֵי טֻמְאָה, אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבָּמֶת: \n",
+ "וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. כֵּיצַד עוֹשֶׂה לָהּ, מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ: \n",
+ "הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת. וְאוֹמְרִים לָהּ, בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמָּיִם. וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשׁוֹמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ: \n",
+ "אִם אָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת. וְאִם אָמְרָה טְהוֹרָה אָנִי, מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָעִים. וְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ, אִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה, לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ. וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה, לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ: \n",
+ "הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִלְבָנִים, מְכַסָּהּ בִּשְׁחוֹרִים. הָיוּ עָלֶיהָ כְלֵי זָהָב וְקַטְלָיאוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת, מַעֲבִירִים מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּלָהּ. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ. וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן. וְכָל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג) וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה: \n",
+ "בַּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. הִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה, הַמָּקוֹם נִוְּלָהּ. הִיא גִלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה, הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ. בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָה בָעֲבֵרָה תְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן. וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָלֵט: \n",
+ "שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו. אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ. וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו, לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יח) וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב. וּלְפִי שֶׁגָּנַב שְׁלשָׁה לְבָבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טו) וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) וַיִּקַּח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם: \n",
+ "וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה. מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. יוֹסֵף זָכָה לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים. מִי לָנוּ גָדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא משֶׁה. משֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. מִי גָדוֹל מִמּשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא. לֹא עַל משֶׁה בִלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ: \n"
+ ],
+ [
+ "הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. כָּל הַמְּנָחוֹת תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלִי שָׁרֵת, וְזוֹ תְּחִלָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה, וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבֹנָה. כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּין, וְזוֹ בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין. מִנְחַת הָעֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין הִיא הָיְתָה בָאָה גֶרֶשׂ, וְזוֹ בָאָה קֶמַח. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה: \n",
+ "הָיָה מֵבִיא פְיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב, כָּךְ מְמַעֵט בַּמָּיִם. נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ, וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ. וּכְשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ, נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם: \n",
+ "בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה, מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כוֹתֵב, (במדבר ה) מֵאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ וְגוֹ', וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְגוֹ'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'. וְכוֹתֵב יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ', וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיָה מַפְסִיק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב, אֶלָּא יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ' וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ וְגוֹ'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן: \n",
+ "אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ וְלֹא עַל הַנְּיָר וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, אֶלָּא עַל הַמְּגִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּסֵּפֶר. וְאֵינוֹ כוֹתֵב לֹא בְקוֹמוֹס וְלֹא בְקַנְקַנְתּוֹם וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם, אֶלָּא בִדְיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּמָחָה, כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחֵק: \n",
+ "עַל מַה הִיא אוֹמֶרֶת אָמֵן אָמֵן. אָמֵן עַל הָאָלָה, אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה, אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. וְאִם נִטְמֵאתִי, יָבֹאוּ בִי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא: \n",
+ "הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ לֹא עַל קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס וְלֹא עַל מֵאַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ. נִסְתְּרָה לְאַחֵר וְנִטְמֵאת וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירָהּ, לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ, לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ. וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ: \n",
+ "הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם. אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, כְּשֵׁרָה: \n",
+ "עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ: \n",
+ "אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין, וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הָעֲזָרָה. אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר, הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים, מַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת, וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, שֶׁאוֹמְרִים טְמֵאוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁתָּלְתָה לָהֶן זְכוּת. רַבִּי אוֹמֵר, הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּנָה וְהוֹלֶכֶת, לְסוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה: \n",
+ "נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה, וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִשָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים, מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת: \n",
+ "בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת. וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת. מַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת, מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת, מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת, וְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל. כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים, וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים. כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים: \n",
+ "מַה בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם, וְאֵין הָאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה. הָאִישׁ נִתְלֶה, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה), אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה: \n",
+ "וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אָנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה. אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה: \n",
+ "מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן. אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה: \n",
+ "אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל עֲרָיוֹת מְקַנִּין, חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן, מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּבָאוּ, וּבָאוּ. כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) נִטְמְאָה, וְנִטְמָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמְאָה נִטְמָאָה, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל: \n",
+ "בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, (ויקרא יא) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, אֵינוֹ אוֹמֵר טָמֵא אֶלָּא יִטְמָא, לְטַמֵּא אֲחֵרִים, לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא. וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא: \n",
+ "בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (במדבר לה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם) מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה. הָא כֵיצַד, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים: \n",
+ "בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (שמות טו), אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל, לְכָךְ נֶאֱמַר לֵאמֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע וְלֹא כְקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל: \n",
+ "בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקְנוֹס, לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל. וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כז) עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי, מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה: \n"
+ ],
+ [
+ "מִי שֶׁקִּנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה, אֲפִלּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה: \n",
+ "אָמַר עֵד אֶחָד, אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת, וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה: \n",
+ "שֶׁהָיָה בְדִין, וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנָיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ, כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה, וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד, עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם יט), עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר, מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים: \n",
+ "עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן, פָּרָשַׁת סוֹטָה, וּוִדּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן: \n",
+ "וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מִקְרָא בִכּוּרִים, וַחֲלִיצָה, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם: \n",
+ "מִקְרָא בִכּוּרִים כֵּיצַד, (דברים כו) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כז) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: \n",
+ "חֲלִיצָה כֵּיצַד, (שם כה) וְעָנְתָה וְאָמְרָה, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה, עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: \n",
+ "בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם. שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ'. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב, וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן: \n",
+ "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד, בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם: \n",
+ "בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת (שם טז), וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר (שם כג). וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפִּקּוּדִים (במדבר כט) קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה: \n",
+ "פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד. מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד וְגוֹ'. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ (שם יז) לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפָּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה. וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת אֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים א׳:א׳) עַד שְׁמַע, וּשְׁמַע (שם ו), וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (שם יא), עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (שם יד), כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר (שם כו), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (שם יז), וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (שם כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן: \n"
+ ],
+ [
+ "מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וְדִבֶּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם (שם) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם, לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דה\"ב כח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלּוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן. עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ' (דברים כ). אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. אַל תִּירְאוּ, מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין. אַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל קְרָנוֹת. אַל תַּעַרְצוּ, מִפְּנֵי קוֹל צְוָחוֹת. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ', זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן: \n",
+ "וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְגוֹ' (שם). אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת. אֶחָד הַבּוֹנֶה, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ וְגוֹ' (שם). אֶחָד הַנּוֹטֵעַ הַכֶּרֶם וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַאֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינִין. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ, וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְגוֹ' (שם). אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה, וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה, אֲפִלּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, וַאֲפִלּוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה, חוֹזֵר וּבָא לוֹ. כֹּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין, וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין. הַבּוֹנֶה בֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, מִרְפֶּסֶת. הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק. הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַבּוֹנֶה בַיִת עַל מְכוֹנוֹ, לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַבּוֹנֶה בֵית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן, לֹא הָיָה חוֹזֵר: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן. בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ, נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ, הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת. לְבֵיתוֹ, זֶה בֵּיתוֹ. יִהְיֶה, זֶה כַּרְמוֹ. וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. אֲשֶׁר לָקָח, לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ. אֵינָן מַסְפִּיקִין מַיִם וּמָזוֹן וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים: \n",
+ "(שם כ) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב: \n",
+ "(שם) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עָם. מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו, שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד) נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם לא) וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים וְגוֹ': \n",
+ "בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "עֶגְלָה עֲרוּפָה, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְגוֹ' וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, שְׁלשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר זְקֵנֶיךָ, שְׁנַיִם, וְשֹׁפְטֶיךָ, שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד: \n",
+ "נִמְצָא טָמוּן בְּגַל, אוֹ תָלוּי בְּאִילָן, אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בָּאֲדָמָה, וְלֹא טָמוּן בְּגַל. נֹפֵל, וְלֹא תָלוּי בְּאִילָן. בַּשָּׂדֶה, וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמָּיִם. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר, אוֹ לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים, אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. נִמְצָא מְכֻוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאֵין יְרוּשָׁלַיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה: \n",
+ "נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ: \n",
+ "מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִטִּבּוּרוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵחָטְמוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מִמְּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ: \n",
+ "נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל (שם), וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן. וְאֵיתָן כְּמַשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן, כָּשֵׁר. וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרֹעַ וּמִלַּעֲבֹד, וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים: \n",
+ "זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים, (שם) יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן, אֶלָּא שֶׁלֹּא בָא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְלֹא מָזוֹן, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְלֹא לְוָיָה. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים, (שם) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר (שם) וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן, אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה, הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם: \n",
+ "נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל סָפֵק בָּאתָה מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג: \n",
+ "עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתָ, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא רָאִית, הָיוּ עוֹרְפִין. עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִיתָ, הָיוּ עוֹרְפִין. שְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין: \n",
+ "מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִים, בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִשֶּׁבָּא אֶלִיעֶזֶר בֶּן דִּינַאי, וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא, חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן. מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים, פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד) לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם וְגוֹ'. מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז) אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי: \n",
+ "יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין. עַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלַיִם. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמָאי: \n",
+ "מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד) בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וְגוֹ': \n",
+ "מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב) הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד וְגוֹ'. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף נִטַּל שֹׁמֶן הַפֵּרוֹת: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ. הַמַּעַשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שֹׁמֶן הַדָּגָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּלּוּ אֶת הַכֹּל: \n",
+ "בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאֵרוּס. בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית. בַּפֻּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר: \n",
+ "מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן: \n"
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8f4c609a3a9e9a3800f471e4cdecad509c12714d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Seder Nashim/Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+ "title": "Mishnah Sotah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Sotah",
+ "text": [
+ [
+ "הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי שְׁנָיִם: \n",
+ "כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ. אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, וְדִבְּרָה עִמּוֹ, עֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְדֵי טֻמְאָה, אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבָּמֶת: \n",
+ "וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. כֵּיצַד עוֹשֶׂה לָהּ, מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ: \n",
+ "הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת. וְאוֹמְרִים לָהּ, בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמָּיִם. וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשׁוֹמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ: \n",
+ "אִם אָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת. וְאִם אָמְרָה טְהוֹרָה אָנִי, מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָעִים. וְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ, אִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה, לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ. וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה, לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ: \n",
+ "הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִלְבָנִים, מְכַסָּהּ בִּשְׁחוֹרִים. הָיוּ עָלֶיהָ כְלֵי זָהָב וְקַטְלָיאוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת, מַעֲבִירִים מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּלָהּ. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ. וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן. וְכָל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג) וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה: \n",
+ "בַּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. הִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה, הַמָּקוֹם נִוְּלָהּ. הִיא גִלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵרָה, הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ. בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָה בָעֲבֵרָה תְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן. וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָלֵט: \n",
+ "שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו. אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ. וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו, לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יח) וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב. וּלְפִי שֶׁגָּנַב שְׁלשָׁה לְבָבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טו) וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) וַיִּקַּח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם: \n",
+ "וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה. מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. יוֹסֵף זָכָה לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים. מִי לָנוּ גָדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא משֶׁה. משֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. מִי גָדוֹל מִמּשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא. לֹא עַל משֶׁה בִלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ: \n"
+ ],
+ [
+ "הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. כָּל הַמְּנָחוֹת תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלִי שָׁרֵת, וְזוֹ תְּחִלָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה, וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבֹנָה. כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּין, וְזוֹ בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין. מִנְחַת הָעֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין הִיא הָיְתָה בָאָה גֶרֶשׂ, וְזוֹ בָאָה קֶמַח. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה, כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה: \n",
+ "הָיָה מֵבִיא פְיָלִי שֶׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט בַּכְּתָב, כָּךְ מְמַעֵט בַּמָּיִם. נִכְנַס לַהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ, וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ. וּכְשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ, נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם: \n",
+ "בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה, מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כוֹתֵב, (במדבר ה) מֵאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ וְגוֹ', וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְגוֹ'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'. וְכוֹתֵב יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ', וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיָה מַפְסִיק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב, אֶלָּא יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ' וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ וְגוֹ'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן: \n",
+ "אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ וְלֹא עַל הַנְּיָר וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, אֶלָּא עַל הַמְּגִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּסֵּפֶר. וְאֵינוֹ כוֹתֵב לֹא בְקוֹמוֹס וְלֹא בְקַנְקַנְתּוֹם וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם, אֶלָּא בִדְיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּמָחָה, כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחֵק: \n",
+ "עַל מַה הִיא אוֹמֶרֶת אָמֵן אָמֵן. אָמֵן עַל הָאָלָה, אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה, אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. וְאִם נִטְמֵאתִי, יָבֹאוּ בִי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא: \n",
+ "הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ לֹא עַל קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס וְלֹא עַל מֵאַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ. נִסְתְּרָה לְאַחֵר וְנִטְמֵאת וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירָהּ, לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ, לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ. וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ: \n",
+ "הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם. אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, כְּשֵׁרָה: \n",
+ "עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ: \n",
+ "אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין, וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הָעֲזָרָה. אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר, הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים, מַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת, וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, שֶׁאוֹמְרִים טְמֵאוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁתָּלְתָה לָהֶן זְכוּת. רַבִּי אוֹמֵר, הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּנָה וְהוֹלֶכֶת, לְסוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה: \n",
+ "נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה, וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִשָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים, מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת: \n",
+ "בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת. וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת. מַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת, מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת, מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת, וְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל. כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים, וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים. כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים: \n",
+ "מַה בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם, וְאֵין הָאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה. הָאִישׁ נִתְלֶה, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה), אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה: \n",
+ "וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אָנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה. אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה: \n",
+ "מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן. אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה: \n",
+ "אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל עֲרָיוֹת מְקַנִּין, חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן, מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה: \n"
+ ],
+ [
+ "כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּבָאוּ, וּבָאוּ. כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) נִטְמְאָה, וְנִטְמָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמְאָה נִטְמָאָה, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל: \n",
+ "בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, (ויקרא יא) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, אֵינוֹ אוֹמֵר טָמֵא אֶלָּא יִטְמָא, לְטַמֵּא אֲחֵרִים, לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא. וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא: \n",
+ "בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (במדבר לה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם) מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה. הָא כֵיצַד, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים: \n",
+ "בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (שמות טו), אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל, לְכָךְ נֶאֱמַר לֵאמֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע וְלֹא כְקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל: \n",
+ "בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקְנוֹס, לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל. וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כז) עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי, מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה: \n"
+ ],
+ [
+ "מִי שֶׁקִּנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה, אֲפִלּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה: \n",
+ "אָמַר עֵד אֶחָד, אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת, וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה: \n",
+ "שֶׁהָיָה בְדִין, וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנָיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ, כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה, וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד, עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם יט), עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר, מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים: \n",
+ "עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה: \n"
+ ],
+ [
+ "אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן, פָּרָשַׁת סוֹטָה, וּוִדּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן: \n",
+ "וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מִקְרָא בִכּוּרִים, וַחֲלִיצָה, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם: \n",
+ "מִקְרָא בִכּוּרִים כֵּיצַד, (דברים כו) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כז) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: \n",
+ "חֲלִיצָה כֵּיצַד, (שם כה) וְעָנְתָה וְאָמְרָה, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ, מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה, עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: \n",
+ "בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם. שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ'. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב, וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן: \n",
+ "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד, בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם: \n",
+ "בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת (שם טז), וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר (שם כג). וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפִּקּוּדִים (במדבר כט) קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה: \n",
+ "פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד. מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד וְגוֹ'. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ (שם יז) לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפָּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה. וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת אֵלֶּה הַדְּבָרִים (דברים א׳:א׳) עַד שְׁמַע, וּשְׁמַע (שם ו), וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (שם יא), עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (שם יד), כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר (שם כו), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (שם יז), וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (שם כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן: \n"
+ ],
+ [
+ "מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וְדִבֶּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם (שם) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם, לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דה\"ב כח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלּוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן. עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְגוֹ' (דברים כ). אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. אַל תִּירְאוּ, מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין. אַל תַּחְפְּזוּ, מִקּוֹל קְרָנוֹת. אַל תַּעַרְצוּ, מִפְּנֵי קוֹל צְוָחוֹת. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ, לְסוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ', זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן: \n",
+ "וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְגוֹ' (שם). אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת. אֶחָד הַבּוֹנֶה, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ וְגוֹ' (שם). אֶחָד הַנּוֹטֵעַ הַכֶּרֶם וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַאֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינִין. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ, וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְגוֹ' (שם). אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה, וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה, אֲפִלּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, וַאֲפִלּוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה, חוֹזֵר וּבָא לוֹ. כֹּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין, וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין. הַבּוֹנֶה בֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, מִרְפֶּסֶת. הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק. הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַבּוֹנֶה בַיִת עַל מְכוֹנוֹ, לֹא הָיָה חוֹזֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַבּוֹנֶה בֵית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן, לֹא הָיָה חוֹזֵר: \n",
+ "וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן. בָּנָה בַיִת וַחֲנָכוֹ, נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ, הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת. לְבֵיתוֹ, זֶה בֵּיתוֹ. יִהְיֶה, זֶה כַּרְמוֹ. וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. אֲשֶׁר לָקָח, לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ. אֵינָן מַסְפִּיקִין מַיִם וּמָזוֹן וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים: \n",
+ "(שם כ) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב: \n",
+ "(שם) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עָם. מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו, שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד) נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם לא) וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים וְגוֹ': \n",
+ "בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ: \n"
+ ],
+ [
+ "עֶגְלָה עֲרוּפָה, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְגוֹ' וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, שְׁלשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר זְקֵנֶיךָ, שְׁנַיִם, וְשֹׁפְטֶיךָ, שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד: \n",
+ "נִמְצָא טָמוּן בְּגַל, אוֹ תָלוּי בְּאִילָן, אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בָּאֲדָמָה, וְלֹא טָמוּן בְּגַל. נֹפֵל, וְלֹא תָלוּי בְּאִילָן. בַּשָּׂדֶה, וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמָּיִם. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר, אוֹ לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים, אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. נִמְצָא מְכֻוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאֵין יְרוּשָׁלַיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה: \n",
+ "נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ: \n",
+ "מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִטִּבּוּרוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵחָטְמוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מִמְּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ: \n",
+ "נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל (שם), וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ, וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן. וְאֵיתָן כְּמַשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן, כָּשֵׁר. וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרֹעַ וּמִלַּעֲבֹד, וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים: \n",
+ "זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים, (שם) יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן, אֶלָּא שֶׁלֹּא בָא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְלֹא מָזוֹן, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְלֹא לְוָיָה. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים, (שם) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר (שם) וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן, אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה, הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם: \n",
+ "נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה, תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל סָפֵק בָּאתָה מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג: \n",
+ "עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתָ, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא רָאִית, הָיוּ עוֹרְפִין. עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִיתָ, הָיוּ עוֹרְפִין. שְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם, לֹא הָיוּ עוֹרְפִין: \n",
+ "מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִים, בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִשֶּׁבָּא אֶלִיעֶזֶר בֶּן דִּינַאי, וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא, חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן. מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים, פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד) לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם וְגוֹ'. מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז) אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי: \n",
+ "יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין. עַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלַיִם. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמָאי: \n",
+ "מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד) בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וְגוֹ': \n",
+ "מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב) הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד וְגוֹ'. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף נִטַּל שֹׁמֶן הַפֵּרוֹת: \n",
+ "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ. הַמַּעַשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שֹׁמֶן הַדָּגָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּלּוּ אֶת הַכֹּל: \n",
+ "בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאֵרוּס. בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית. בַּפֻּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר: \n",
+ "מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה, בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָּנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. רַבִּי פִנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן: \n"
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Torat Emet 357",
+ "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "משנה סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Mishnah"
+ ]
+}
\ No newline at end of file